gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נימוקי הלכה · Nimikei Halacha — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: נימוקי הלכה · Nimikei Halacha

שבוע: תולדות (2026-11-09)

נימוקי הלכה · Nimikei Halacha — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעריכת‬ ‫הרב מאיר נתן‬ ‫קעסלער‬ ‫פסקי דינים הנוגעים למעשה‬ ‫גליון קד – פרשת תולדות שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ד(‬ ‫הגה"ק ר' שמואל אליעזר ב"ר יהודה הלוי‬ ‫זצ"ל המהרש"א ה' כסלו – שצ"ב‬ ‫פר˜ „‬ ‫בעיר שהיה גר המהרש"א לא היו מכירים‬ ‫בו כי הוא אדם גדול בתורה‪ ,‬אלא היו מבזים‬ ‫אותו‪ ,‬מפני שהיו שערות ראשו ארוכות יותר‬ ‫קטן ‪ /‬פחות מבן עשרים ‪ /‬חיוב נשים בברכת הגומל ‪ /‬מנהג ירושלים ‪ /‬הבעל‬ ‫מדי‪ ,‬וחשבו אותו כאחד המשוגעים ח"ו‪ ,‬ולא‬ ‫יכוון לפטור אשתו כשעולה לתורה‬ ‫הרגיש אפילו אחד מתושבי העיר את גדולתו‬ ‫ומעלתו של הצדיק‪ ,‬ורק אשתו ידעה הכל‬ ‫˜טן‬ ‫ושמרה את זה בסוד‪.‬‬ ‫א‪ .‬קטן אינו מברך ברכת הגומל‪ ,‬דלא שייך לומר הנוסח ל'חייבים'‬ ‫בזמן שהוציא לאורה את הפירוש על כל‬ ‫טובות‪ ,‬דהא לאו בר עונשין הוא]א[‪.‬‬ ‫הש"ס‪ ,‬היה כותב רק בלילות‪ ,‬והיה לו חבל‬ ‫קשור בתקרה‪ ,‬וכשהיה יושב בלימודיו היה קושר‬ ‫ב‪ .‬ובקצת מקומות המנהג שקטן מברך ברכת הגומל]ב[‪.‬‬ ‫את קצה השני של החבל בשערות ראשו‪ ,‬שאם‬ ‫במקרה באמצע לימודו ינמנם קצת וירד ראשו‬ ‫קצת‪ ,‬אז היו נסחבים שערות ראשו ע"י החבל‬ ‫מופלא סמוך לאיש‪ ,‬דהקדשו הקדש מה"ת‬ ‫‡‪ .‬כ"כ בשו"ת מהר"ם מינץ )סי' י"ד(‪ ,‬וכ'‬ ‫שקשור בתקרה‪ ,‬ומיד היה מתעורר וממשיך‬ ‫לדעת רמב"ם )פי"א מנדרים(‪ ,‬אלא אפי' לא הגיע‬ ‫דאם יאמר על אביו 'לחייבים' זה אסור‪ ,‬ואם‬ ‫בלימודיו‪ ,‬כל זה עשה בינו לבין עצמו בכדי‬ ‫שלא יישן לילה שלם‪ ,‬עד כי גמר את פירושיו‬ ‫לי"ב‪ ,‬מ"מ שייך בו גדר חנוך‪ ,‬וכעין שכ' תוס'‬ ‫ידלג מילת חייבים‪ ,‬אין לשנות מטבע שטבעו‬ ‫על כל הש"ס‪ ,‬רק בימים היה ישן כשלש שעות‪.‬‬ ‫)חגיגה ב‪ (.‬לענין קרבן ראי'‪ ,‬שמביא קטן בדרך‬ ‫חכמים‪ ,‬ואם נאמר דחייבים קאי עליו‪ ,‬דמצד‬ ‫חנוך‪ ,‬ואע"פ שתודה רק נדבה מה"ת‪ ,‬ואינו‬ ‫הגלגול באים עליו יסורין‪ ,‬מנא ידע דלמא הוא‬ ‫באותו העיר היה בית כנסת גדול‪ ,‬והשמש‬ ‫בגדר חיוב‪ ,‬מ"מ גם מה"ת ראוי לנדב לתודתו‪,‬‬ ‫בחטא אביו‪ ,‬ע"ש‪ .‬והובא במג"א )ריש הסי'(‪.‬‬ ‫היה ירא שמים גדול‪ ,‬ומנהגו היה לבוא לבית‬ ‫ומדרבנן עכ"פ איתא חיובא‪ ,‬ואולי דברי קבלת‬ ‫ועי' בפמ"ג שהוסיף ביאר‪ ,‬דכיון דד' צריכים‬ ‫הכנסת בכל חצות לילה וסוגר הדלת על‬ ‫נביאים כדאורייתא חשיבא‪ ,‬ולענין ברכה אין‬ ‫להודות מדרבנן‪ ,‬מש"ה הואיל ונוסח לא שייך‬ ‫עצמו‪ ,‬והיה מחלק התהלים לשבעה פרקים‪,‬‬ ‫לנו אלא דברי מג"א מטעם הנ"ל‪ ,‬אבל לענין‬ ‫בי'‪ ,‬מסתמא לא חייבו אותו חז"ל‪ .‬וכעי"ז כ'‬ ‫על כל פרק היה עושה הקפה לתיבה‪ ,‬באופן‬ ‫קרבן נראה דשייך חינוך‪ .‬ועי' בשו"ת להורות‬ ‫בשו"ת אבני נזר )סי' ל"ט( שכיון דלכתחילה נוסח‬ ‫שהיה עושה כל לילה שבעה הקפות עד גמר‬ ‫נתן )ח"ד סי' י"א‪-‬י"ב(‪.‬‬ ‫הברכה הגומל 'לחייבים'‪) ,‬אף שהנוסח לא מעכב‬ ‫התהלים‪ ,‬גם מזה לא ידע אף אחד‪ .‬והנה‬ ‫ב‪ .‬כן דעת שו"ת לחמי תודה )באסאן‪ ,‬סי' ה'(‪,‬‬ ‫כדמש' בגמ'(‪ ,‬כיון שהקטן אינו יכול לברך כך‪ ,‬לא‬ ‫פעם אחת באמצע הלימוד קפצה על השמש‬ ‫וכ' דמה שאומר 'לחייבים'‪ ,‬אינו קאי על המברך‬ ‫שייך בו חינוך‪ ,‬וראי' קטן היודע לנענע חייב‬ ‫שינה חזקה ונרדם‪ ,‬ופתאום בא אליו איש אחד‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא כך הוא מטבע הברכה‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫בלולב‪ ,‬אף דנענוע לא מעכב‪ ,‬מכל מקום כשאינו‬ ‫גבוה‪ ,‬ומלבושו מלבוש מלכים‪ ,‬והקיץ אותו שאל‬ ‫אותו בבקשה 'תראה לי איפוא גר מהרש"א'‪.‬‬ ‫עושה טובות גם למי שאינם ראויים‪ .‬והובא‬ ‫יודע לנענע אינו בדין חינוך‪ ,‬והכי נמי בנידון‬ ‫בהגרע"א‪ ,‬ובברכ"י )אות א'(‪ ,‬וכ' הברכ"י שכן‬ ‫דידן‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכן פסק בשערי אפרים )שער ד' סעי'‬ ‫השמש קם בזריזות‪ ,‬והראה לו את הבית‪ ,‬וחזר‬ ‫לביהכנ"ס‪ ,‬הסתכל בחלונות מאיפוא נכנס האיש‬ ‫המנהג בגלילותנו‪ .‬וכ"כ במור וקציעה וז"ל‪,‬‬ ‫כ"ח‪ ,‬וכ' דנכון לקרותו למפטיר(‪ ,‬בשו"ע התניא )סדר‬ ‫הזה לביהכנ"ס‪ ,‬אך לא מצא‪ ,‬חשב בעצמו שמא‬ ‫קטן יכול לברך הגומל‪ ,‬ואינו מוכרח לפרש‬ ‫ברה"נ פי"ג סעי' ג'(‪ ,‬בשע"ת )סק"א(‪ ,‬במ"ב )סק"ג(‪,‬‬ ‫שכח לסגור הדלת‪ .‬בלילה השני סגר היטב‬ ‫'חייבים' דוקא על המברך עצמו שנעשה לו‬ ‫ובכה"ח )אות ב'( ע"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת שבט הלוי‬ ‫את הדלתות והחלונות‪ ,‬וישב ללמוד כמנהגו‪,‬‬ ‫נס‪ ,‬שהרי בצדיק גמור איך יברך הגומל‪,‬‬ ‫)ח"ג סי' קס"ג אות ב'( דהמנהג שאינו מברך ע"ש‪.‬‬ ‫ושוב נרדם והנה נכנס איש לא גבוה‪ ,‬אבל‬ ‫ואפילו שאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא‬ ‫יחטא‪ ,‬מ"מ כבר אמרו בגמ' )ברכות דף י"ט( לא‬ ‫חיוב חינוך על הבאת קרבן תודה‬ ‫היה יפה תואר ויפה עינים ומלבושו מלבוש‬ ‫יפתח אדם פיו לשטן‪ ,‬ואיך יתקנו חז"ל כזאת‬ ‫כתב בשו"ת שבט הלוי )שם( בזמן המקדש‬ ‫מלכים‪ ,‬והקיץ את השמש ושאל אותו בבקשה‬ ‫במטבע הברכה‪ ,‬ובהכרח צריך לומר שכך הוא‬ ‫בדרך חינוך‪ ,‬לא מבעיא לאחר שהגיע י"ב‪ ,‬גדר‬ ‫|| א ||‬ ‫גליון קד‬ ‫ג‪ .‬ויש נוהגין שהאב מברך ברכת הגומל בשביל בנו הקטן‪ ,‬בלא שם‬ ‫'איפוא גר מהרש"א'‪ ,‬ושוב הראה לו את הבית‪.‬‬ ‫ומלכות]ג[‪.‬‬ ‫חזר לביהכנ"ס וחפש לדעת מאיפוא נכנס‪ ,‬ולא ידע‬ ‫ולא מצא‪ .‬והנה בלילה השלישי קודם שהתחיל‬ ‫ד‪ .‬אבל ברוב המקומות אין נוהגין כן]ד[‪.‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬סגר היטב היטב את הדלתות והחלונות‪,‬‬ ‫פחו˙ מבן ע˘רים‬ ‫מבלי שום ספק שיוכל להיכנס שום אדם‪ ,‬ושוב‬ ‫באמצע הלימוד הרגיש בעצמו שיורדת עליו שינה‬ ‫ה‪ .‬איש שהוא פחות מבן עשרים‪ ,‬אע"פ שאינו נענש בבי"ד של מעלה‪,‬‬ ‫מתוקה מאד‪ ,‬מיד התחיל לקפוץ ולרקוד‪ ,‬רחץ‬ ‫מ"מ יכול לברך ברכת הגומל]ה[‪.‬‬ ‫פניו‪ ,‬אך עם כל זה לא עלה בידו להתגבר‬ ‫על השינה‪ ,‬והוא נרדם‪ ,‬והנה בא איש לבוש‬ ‫חיוב נ˘ים בברכ˙ ‪‚‰‬ומל‬ ‫עור ואבנט במתניו והקיץ אותו‪ ,‬אמר לו‪' ,‬אתה‬ ‫ו‪ .‬יש אומרים שנשים חייבות בברכת הגומל כמו אנשים‪ ,‬דכיון שברכת‬ ‫יודע איפוא גר כאן מהרש"א'‪.‬‬ ‫השמש הסתכל בו בעוז ובגבורה ואמר לו‪,‬‬ ‫הודאה היא‪ ,‬מי פטר לנשים מברכה זו]ו[‪.‬‬ ‫'מי אתה‪ ,‬ואיך נכנסת לכאן‪ ,‬הלא הכל סגרתי‬ ‫היטב‪ ,‬ולכן אני לא אראה לך את בית מהרש"א‪,‬‬ ‫עד שתאמר לי מי אתה‪ ,‬ומאין נכנסת'‪ .‬ענה לו‪,‬‬ ‫דברים שבי"ד של מטה נמי מענישין אם לא‬ ‫מטבע הברכה‪ ,‬שבדרך אגב כללו בה הטובות‬ ‫אגיד לך‪' ,‬ליל ראשון שנכנס האיש הגבוה‪ ,‬זה‬ ‫נענש מלמטה מענישין אותו מלמעלה‪) ,‬ועי' בגור‬ ‫שעושה תמיד‪ ,‬בין לראויים ובין לשאינן ראויים‪,‬‬ ‫היה שאול המלך‪ ,‬ובליל שני היה דוד המלך‪,‬‬ ‫ארי' פ' חיי שרה כג‪ ,‬א תמצא שורש סברא זו(‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫שאפילו לחייבים עושה להם טובות‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫ואני הוא אליהו הנביא‪ ,‬תדע שבשמים עוד לא‬ ‫וכ"כ הכה"ח )אות ב'( דמשמע מכל הפוסקים‬ ‫גם הצדיקים מתודים אשמנו בגדנו וכו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫נגמר משפטו של שאול המלך משום שרדף‬ ‫דלאחר י"ג לכו"ע מברך‪.‬‬ ‫וכ"כ במגן גבורים ע"ש‪ .‬וכ"כ בבן איש חי )שנה‬ ‫אחרי דוד‪ ,‬כעת אמר הקב"ה להודיע למהרש"א‬ ‫א' פ' עקב אות ד'( ע"ש‪ .‬ועי' בתורת חיים‪ .‬וראה‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכפי שיפסוק מהרש"א יקבלו גם ב"ד‬ ‫דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו‬ ‫באשל אברהם )בוטשאטש( שכ'‪ ,‬דנכון לחנכם‬ ‫כ' בשו"ת חכם צבי )סי' מ"ט( מה שסמכו‬ ‫של מעלה‪ ,‬ועתה תהיה זהיר מאד שלא תגלה‬ ‫שיאמרו עכ"פ בהרהור‪ ,‬או שיאמרו בנוסח‬ ‫זה הסוד לשום אדם‪ ,‬כי אם תגלה‪ ,‬באותו יום‬ ‫עליו מפרק ר' עקיבא )שבת פט‪' (:‬דל עשרין‬ ‫'רחמנא'‪ ,‬המפורש לגבי ברכת הגומל כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫תמות'‪ ,‬ומיד נעלם ממנו אליהו הנביא‪.‬‬ ‫שנין דלא ענשת עלייהו'‪ ,‬דברי אגדה הם‬ ‫‚‪ .‬כ"כ במח"ב )אות ו'( דיברך בלא הזכרת שם‬ ‫השמש התחיל לחשוב מחשבות‪' ,‬האיש הזה כל‬ ‫ואין משיבין מן האגדה כו'‪ ,‬ואפשר היה‬ ‫ומלכות‪ .‬והו"ד בשע"ת )סק"א(‪ .‬וכ"כ בס' מרא‬ ‫כך מבזים אותו‪ ,‬והוא אחד מיסודי עולם‪ ,‬ואף‬ ‫לפרש ההיא דרבי עקיבא שאין הכונה‬ ‫דשמעתתא )פריינד‪ ,‬אות פא( שאביו יברך בלא‬ ‫אחד לא יודע‪ ,‬וחושבים אותו למשוגע ח"ו'‪ ,‬אמר‬ ‫לומר דלא מענשת עלייהו כלל‪ ,‬אלא לומר‬ ‫הזכרת שם ומלכות‪ .‬ומיהו בשו"ת התשב"ץ‬ ‫בלבו 'אני לא יכול לסבול עוד‪ ,‬כדאי לי למות‬ ‫דלפעמים אשכחן דלא מענשת עלייהו בבית‬ ‫)ח"ד סי' ד'( כ' דיכול לברך ברכת הגומל‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫לכבוד הצדיק הזה‪ ,‬ולא יתבזה ע"י הבריות'‪ .‬בבקר‬ ‫דין של מעלה כדאשכחן בדור המדבר‪ ,‬וכיון‬ ‫והו"ד בדע"ת‪ .‬ושמעתי שכ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫אחר התפילה הלך אצל רב העיר‪ ,‬ואסף לשם‬ ‫שכן אף יצחק בתפלתו ביקש שלא יעניש‬ ‫מבאבוב זצ"ל‪ ,‬בירך שני פעמים 'ברכת הגומל'‬ ‫עליהם לעתיד לבא כיון שכבר מצינו שלא‬ ‫מנין רבנים‪ ,‬וסיפר להם את הכל‪ ,‬ואמר להם‬ ‫בשם ומלכות‪ ,‬על ב' מבניו הקטנים שניצלו‬ ‫ענש עליהם במדבר‪ ,‬ועל דרך זה יפורשו‬ ‫ראיה לזה‪ ,‬שאמר לי אליהו הנביא באותו היום‬ ‫בדרך נס‪ .‬וראה בס' חינוך ישרא' )הארפענס עמ'‬ ‫כל אותן המקומות דמשמע הכי‪ .‬ואף אם‬ ‫שתגלה הסוד תסתלק מן העולם‪ ,‬ואני קיבלתי‬ ‫קעו( שכ'‪ ,‬מפי השמועה דבק"ק באבוב המנהג‬ ‫תמצא לומר דאין בית דין של מעלה מענישין‬ ‫לפני עדה קדושה‪ ,‬שברצוני הטוב אני הולך לבית‬ ‫שהאב מברך בשביל בנו‪.‬‬ ‫אפילו עונש כרת לפחות מבן כ' ותלמדנו‬ ‫עולמי‪ ,‬בתנאי שתזהרו מאד ותזהירו לקהל מפני‬ ‫מדור המדבר‪ ,‬היינו לענין עונש עולם הזה‬ ‫„‪ .‬כ' בשערי אפרים )שם( וגם אביו של הקטן‬ ‫קדושת מהרש"א הקדוש‪ ,‬וכן היה בעת שגמר‬ ‫אבל בעולם הבא יש עליו עונש כרת‪ ,‬וכמו‬ ‫אינו מברך‪ .‬וכ"כ בנמוקי או"ח דפשיטא שגם‬ ‫את דבריו נפל ומת על המקום‪ .‬אשרי צדיקים‬ ‫זקן בן שמונים שנה שאכל את החלב שלא‬ ‫לאביו אין לברך בעדו ברבים כו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ‬ ‫כאלה שמוסרים עצמם על קדושת ה'‪ ,‬בכדי שלא‬ ‫יתכן בו לא כרת דשני ולא דיומי )מו"ק כח‪,(.‬‬ ‫בשו"ת שבט הלוי )שם( דאין המנהג לברך‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יתבזה שום אדם מישראל‪) .‬אהבת חיים פר' צו(‬ ‫עכ"ח א"א לקיים בו כרת אלא לעולם הבא‬ ‫‪ .‰‬כ' בשו"ת תפארת צבי )האמבורג‪ ,‬סי' ו'‬ ‫*‬ ‫בעונש גיהנם או כיוצא‪ ,‬או דאף שיתחייב‬ ‫אות ו'‪ ,‬הובא בדע"ת( ברכות הגומל לפחות מבן‬ ‫בזמן המהרש"א היה אחד מפורסם ברשעותו‪,‬‬ ‫כרת פחות מבן י"ג הקב"ה ממתין עד אחר‬ ‫כ' דאינו נענש בב"ד של מעלה‪ ,‬לענין חיוב‬ ‫ונפטר‪ ,‬וכאשר היה מונח על דף הטהרה‪ ,‬כולם‬ ‫עשרים אם ישוב ולא יכריתנו אם יחטא‬ ‫חטאות מבואר בדוכתי טובא דחייב מבן י"ג‬ ‫היו שמחים‪ ,‬ואמרו 'ברוך המקום שהרגו'‪ ,‬והלך‬ ‫עד אחר כ'‪ ,‬ואם לא ישוב אז יכריתנו על‬ ‫כו'‪ ,‬וכן לענין כרת הוכיח בתשו' ח"צ )סי'‬ ‫אחד מן התלמידים בשחוק‪ ,‬והכה על חוטמו‬ ‫העוות אשר חטא בו בהיותו פחות מבן כ'‪,‬‬ ‫מ"ט( במישור מהך דהגדיל בין שני פסחים‬ ‫שנעלקער בלע"ז בליצנות‪ ,‬ושחקו כולם‪ ,‬ואמרו‬ ‫וזה נלע"ד ברור דעל כל פנים שייך עונש‬ ‫ע"ש‪ ,‬ופשוט הוא אם עובר עבירה שיש בה‬ ‫'באבוד רשעים רנה'‪ ,‬ובלילה בא אליו בחלום שיבוא‬ ‫כרת בפחות מבן כ' נמי‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫מלקות פסול לעדות‪ ,‬דתורה אמרה אל תשת‬ ‫עמו לדין‪ ,‬ולא חש לו‪ ,‬וכן בא ג' פעמים ותבעו‬ ‫ידך אם רשע וגו'‪ ,‬וכיון שנקרא רשע אף שאינו‬ ‫ובשו"ת חתם סופר )יו"ד סי' קנ"ה( כ' שלא‬ ‫לדין‪ ,‬והתחיל לרעוד‪ ,‬כי כבר הרגיש חליו‪ ,‬והלך‬ ‫נענש‪ ,‬נקרא חייב‪ ,‬ע"ש‪ .‬והפמ"ג )א"א סק"א( כ'‬ ‫נאמרו שיעורים הללו במדרשות שבני כ' נעשו‬ ‫אביו לרבינו המהרש"א‪ ,‬וסיפר לו המעשה‪ ,‬וציוה‬ ‫דכיון דבי"ד של מטה עונשין‪ ,‬ודין ד' מיתות‬ ‫בני עונשים למעלה‪ ,‬אלא בעונשים על חטאים‬ ‫שתלמידו זה יישן אצלו עמו‪ ,‬וכאשר יבוא אליו‪,‬‬ ‫לא בטלי )סנהדרין לז‪ ,(:‬אף קודם כ' שנה )דלאו‬ ‫המחודשים לשעה‪ ,‬כגון עונשי דור המדבר‪ ,‬וכן‬ ‫יעוררו‪ ,‬וכן היה‪ ,‬וכאשר בא התחיל לזעוק‪ ,‬וקם‬ ‫בר עונשין בדיני שמים‪ ,‬הא דבר הבא מידי אדם מענישין‬ ‫בשרה נאמר בת עשרים כבת ז' בלא חטא‪,‬‬ ‫המהרש"א ואמר‪' ,‬כאן בית דין‪ ,‬מה לך עמו'‪,‬‬ ‫מן שמיא‪ ,‬וכן מלקות וכדומה כהאי גוונא(‪ ,‬שייך שפיר‬ ‫התם קודם מתן תורה הוה והכל אצלה כמצות‬ ‫והשיב על ביוש ברבים שעשה לו‪ ,‬והשיב אם לא‬ ‫)סי' פ"ו(‬ ‫לחייבים‪ .‬ועי' בשו"ת מהר"ם שיק‬ ‫שכליות וע"ז נאמרו שיעורים הללו‪ ,‬אבל עונשי‬ ‫היה כדאי לפי מעשיו‪ ,‬אמר לו לא‪ ,‬כי מעשה‬ ‫שמבאר כוונת הפמ"ג במש"כ דדבר הבא מידי‬ ‫התורה אין שום חלוק כי שיעורים הלכה למ"מ‬ ‫שהיה כאשר היה הולך אצל נהר‪ ,‬אשר רחצו‬ ‫אדם מענישין מן שמיא‪ ,‬שיש הרבה דברים‬ ‫בין למלקות בין לקרבן ובן י"ג שהביא ב'‬ ‫שאין בי"ד של מטה מענישין עליהן מצד‬ ‫בו התלמידים‪ ,‬ופתאום נאבד אחד במצולות‪ ,‬עד‬ ‫שערות שוה לכל עונשים שבתורה ואין צריך‬ ‫קלותם אבל מלמעלה מענישין )עי' בב"ק נו‪,(.‬‬ ‫כי אמרו נואש‪ ,‬וקפץ הוא אחריו כי ידע לשוט‪,‬‬ ‫לפנים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ועל עבירות כיוצאי באלו אין מענישין לגדול‬ ‫ועודנו חי‪ ,‬והוא מרביץ תורה בישראל‪ ,‬ועל כן‬ ‫ו‪ .‬כ' בכנסת הגדולה )הגב"י‪ ,‬והובא במג"א( תמה‬ ‫שלא הגיע לשנת עשרים‪ ,‬דאינו תקיף בדעתו‬ ‫כאשר בא לבית דין של מעלה‪ ,‬נעשה לו כבוד‬ ‫אני על מנהג העולם שנהגו שאין הנשים‬ ‫לחוש על דברים הקלים )עי' גיטין סה‪ ,(.‬אבל על‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ד(‬ ‫|| ב ||‬ ‫ז‪ .‬אבל מנהג העולם שאין הנשים מברכות אותה‪ ,‬וכמה טעמים נאמרו‬ ‫גדול‪ ,‬ונחשב לו כל התורה והעבודה של התלמיד‬ ‫כאילו הוא עשה‪ ,‬ובפרט שגם היה מחזיק אותו‬ ‫בזה]ז[‪.‬‬ ‫כל ימיו בסתר‪ .‬והשיב לו המהרש"א‪' ,‬אחרי כי‬ ‫כן הוא‪ ,‬ראה כי השטן אחרי כל הזכות הזה‪,‬‬ ‫ח‪ .‬יש מי שאומר דבאופן שנתחייב האשה בברכת הגומל‪ ,‬שיעלה‬ ‫בא לפתותך‪ ,‬כי היית מקיים נפש אחת מישראל‬ ‫בעלה לתורה‪ ,‬ויכוון לפוטרה כשאומר 'ברכו כו'']ח[‪.‬‬ ‫אשר הוא כעולם מלא‪ ,‬ועתה מסית אותך לאבד‬ ‫נפש אחד מישראל‪ ,‬ויצא שכרך בהפסדך‪ ,‬ושוב‬ ‫מנ‪ ‚‰‬ירו˘לים‬ ‫ישלוט בך אחר כך כפועל ידך‪ ,‬על כן שמע‬ ‫ט‪ .‬בעיה"ק ירושלים נוהגים רבים‪ ,‬שהיולדת מברכת 'ברכת הגומל'‪,‬‬ ‫עצתי‪ ,‬הנח לו'‪ ,‬ושוב לא בא לבקשו‪ ,‬והתלמיד‬ ‫שב למקומו בריא בחיים‪) .‬ברית עולם מהג"ר עקיבא‬ ‫כשהקרובים מתאספין בביתה]ט[‪.‬‬ ‫יוסף שליעזנגער ז"ל בשם אביו ששמעו מפי החת"ס(‬ ‫*‬ ‫דכ' 'בקהל עם' ונשים לא מקרו 'קהל'‪ ,‬ולברך‬ ‫מברכות ברכת הגומל‪ ,‬ויראה לי דמנהג‬ ‫הבעש"ט הק' נבג"מ שיבח את המהרש"א ז"ל‬ ‫בפני אנשים אינו מדרך ארץ‪ ,‬ולכן נמנעו מזה‪.‬‬ ‫בטעות הוא‪ ,‬דכיון דברכת הודאה היא זו‪,‬‬ ‫למאוד בגודל צדקתו‪ ,‬עד שאמר‪ ,‬שאם היו העולם‬ ‫וכ"כ המ"ב )סק"ג( שמנהג העולם שאין מברכות‪.‬‬ ‫מי פטר לנשים מברכה זו‪ ,‬ואי משום שצריך‬ ‫יודעים מזה‪ ,‬היו לוחכים העפר שעל גבי קברו‪.‬‬ ‫וכ"כ בהליכות שלמה )פרק י"ט סעי' ד'( ע"ש‪.‬‬ ‫לאודויי באנפי עשרה ותרי מינייהו רבנן‪ ,‬ואין‬ ‫)שארית ישראלא‪ ,‬ווילעדניק(‬ ‫וראה בשו"ת תשובות והנהגות )ח"א סי' קצ"ה(‬ ‫כבודה של אשה לעמוד בפני האנשים דכל‬ ‫הבעל שם טוב זי"ע אמר‪ ,‬שכל החיבורים שהיו‬ ‫עוד טעם ליישב המנהג‪ ,‬עפ"י מש"כ הצפנת‬ ‫כבודה בת מלך פנימה‪ ,‬אין טענה זו היא‬ ‫עד המהרש"א‪ ,‬ועד בכלל‪ ,‬היו ברוח הקודש‪.‬‬ ‫פענח לדייק מדברי רש"י )מנחות סד‪ (:‬שכ'‬ ‫מספקת לפטרה מברכה שנתחייבה בה‪ ,‬ועוד‬ ‫)שארית ישראלב‪ ,‬ווילעדניק(‬ ‫שאשה שהי' בסכנה מביאה קנים‪ ,‬ותמוה למה‬ ‫שהרי אפשר לאשה לעמוד בבית הכנסת של‬ ‫לא הביאה קרבן תודה‪ ,‬ומפרש דכיון דעיקר‬ ‫נשים ולברך ברכת הגומל וישמעו האנשים‬ ‫ההודאה על קרבן תודה הוא בשעת סמיכה‬ ‫בבית הכנסת שלהם‪ ,‬ועוד דלא נאמר שצריך‬ ‫א‪ .‬עוד כ' שם‪ ,‬כי רבינו עשה ג' ענינים בספרו מהרש"א‪' ,‬ויש‬ ‫כמ"ש הרמב"ם‪ ,‬וגבי נשים ליכא סמיכה‪ ,‬לא‬ ‫לאודויי באנפי עשרה אלא לכתחלה אבל‬ ‫ליישב בדוחק'‪' ,‬ודו"ק'‪' ,‬וק"ל'‪ ,‬לרמז כי 'ויש ליישב בדוחק'‬ ‫שייך לגבייהו הך הודאה‪ ,‬ולפיכך הביאו קנים‪,‬‬ ‫בדיעבד אפילו שלא באנפי עשרה יצא‪ ,‬ולכן‬ ‫הוא בזמן הגלות‪] ,‬כי אז הגילוי הוא בדוחק גדול‪ ,‬וצריך‬ ‫ולפי"ז י"ל דלכן אינם מברכות הגומל‪ ,‬כיון‬ ‫נראה שראוי שתברך האשה ברכת הגומל‬ ‫לדחוק עצמו כל אחד ואחד לגלות אלוקותו יתברך‪ ,‬כי הוא‬ ‫שבאה במקום קרבן תודה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בשו"ת‬ ‫באנפי עשרה‪ ,‬ולפחות בפני איש אחד או‬ ‫בהסתר והעלם‪ ,‬וגם הגילוי עצמו הוא בדוחק‪ ,‬וזהו אגרא‬ ‫ויצבר יוסף )סי' מ"א(‪.‬‬ ‫נשים‪ ,‬ואם בירכה בינה לבין עצמה יצאת‪,‬‬ ‫דכלה דוחקא‪ ,‬כי כלה הוא כנסת ישראל‪ ,‬וכל האגרא שלה‬ ‫וכמדומה לי ששמעתי מקצת חכמי אשכנזים‬ ‫הבעל יברך בשבילה‬ ‫שבאשכנז האשה מברכת הגומל כמו האיש‪,‬‬ ‫בזמן הגלות הוא על ידי דוחקא‪ ,‬וזהו כדאי הוא רבי שמעון‬ ‫כתב הא"ר )שם( נ"ל דיותר טוב דבעל‬ ‫וכן נכון לעשות‪ .‬והובא בברכ"י )אות ב'‪ ,‬ובספרו‬ ‫לסמוך עליו בשעת הדחק‪ ,‬שבשעת הדחק יש צדיקים‬ ‫יאמר לה 'בא"ה אמ"ה אשר גמלך' וכו'‪ ,‬והיא‬ ‫לדוד אמת סי' כ"ג אות י"א( להלכה‪ ,‬וכ' שמברכת‬ ‫גדולים מתנהגים לפעמים שלא על פי דין תורה‪ ,‬ויש בזה‬ ‫תענה 'אמן'‪ ,‬ואף שהעליתי לעיל דאוהביו‬ ‫בפני נשים ואיש אחד‪ .‬וכ"כ היעב"ץ )בסידורו(‬ ‫ענינים עמוקים[‪' ,‬ודו"ק'‪' ,‬וק"ל'‪ ,‬הוא לימות המשיח‪ ,‬כי‬ ‫וקרוביו לא יברכו‪ ,‬מ"מ בזה יש לסמוך‬ ‫שגם הנשים לא יזלזלו בברכה זו‪ ,‬ויאמרוה‬ ‫דו"ק הוא לשון הדק היטב‪ ,‬הוא בחינת דקות אלוקותו‪,‬‬ ‫על הפוסקים דמברכין דאשתו כגופו‪ .‬והו"ד‬ ‫בעז"נ וישמעו אנשים‪ ,‬ואם א"א לה בכך‬ ‫בבחינת נקודה הוא‪ ,‬וק"ל הוא שיתגלה למטה בבחינת‬ ‫בפמ"ג )מש"ז סק"ג(‪ .‬ועי' בערוה"ש )אות ט'( שכ'‬ ‫תברך בביתה‪ ,‬וכ' דלפ"ז פשוט שכל היולדות‬ ‫גילוי גמור‪ ,‬ובקל ולא בדוחק‪ ,‬ויתגלו ק"ל צירופי אליהו‪,‬‬ ‫דאין המנהג כן‪ .‬וכ"כ בהליכות שלמה )שם(‬ ‫כשעומדות מלידתן חייבות בברכה זו‪ ,‬ולא‬ ‫וזהו מאמר הכתוב הנה ה' רוכב על עב קל‪ ,‬שגם בעביות‬ ‫שגם בעלה לא יברך עבורה‪ .‬ובשערי אפרים‬ ‫ידעתי למה ועל מה הקילו בה‪ .‬וכ"כ השו"ע‬ ‫וחומריות הגשמיות יתגלה בבחינת ק"ל כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫)שער ד' פתחי שערים אות כ"א( כ'‪ ,‬שמעיקר הדין‬ ‫התניא )סדר ברה"נ פרק י"ג סעי' ג'( דנשים חייבים‬ ‫ב‪ .‬וכ' דכיון שהוא ברוח הקודש‪ ,‬הוא תורה עצמה‪ ,‬ורק הגילוי‬ ‫יש לעשות כמ"ש הא"ר‪ ,‬רק שאין נוהגין כן‬ ‫בברכה זו‪ .‬וכ"כ הח"א )כלל ס"ה סעי' ו'( דגם‬ ‫הוא על ידי רוח הקודש‪ ,‬אבל כיון שנתגלה ונעשה תורה‬ ‫מחמת דעת קלה מזלזלין ומקילין בה‪ ,‬כמו‬ ‫נשים ראויות לברך בפני עשרה‪ .‬וכ"כ בשלחן‬ ‫באמת‪ ,‬תורה בעצם גבוה יותר מרוח הקודש‪ ,‬וכיון שהוא‬ ‫שמקילין בכמה ענינים‪ ,‬וכיון שקרוב שלא‬ ‫הטהור )סעי' ד'(‪ .‬וכ"כ הבן איש חי )שנה א'‬ ‫תורה אפשר לפרש על פי פרד"ס‪ ,‬וכ' דגם החיבורים שאחר‬ ‫ישמעו מאחר שלא הורגלו בכך‪ ,‬מוטב שיהיו‬ ‫פ' עקב אות ה'(‪ ,‬וכ' דאם קשה לברך בעשרה‬ ‫המהרש"א יש בהם שהם ברוח הקודש‪ ,‬ויש שלא ברוח‬ ‫שוגגין‪.‬‬ ‫מחמת הבושה‪ ,‬תברך בלא שם ומלכות‪ .‬וכ"כ‬ ‫הקודש כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הקצוה"ש )סי' ס"ה אות ב'( דחייבות בברכה זו‪.‬‬ ‫וראה בשו"ת דברי חיים )ח"ב יו"ד סי' ק"ה( שכ'‪' ,‬בעל אור‬ ‫תברך שהחיינו‬ ‫ועי' בשו"ת בצל החכמה )ח"ו סי' ע"ח( שכ'‬ ‫החיים נשבג"מ בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש‪ ,‬אך לא‬ ‫בשו"ת הלכות קטנות )שם( כ' דאפשר‬ ‫שכן המנהג אצל הספרדים אבל לא אצל‬ ‫הוא לבדו‪ ,‬רק כל מחבר אפילו בדורינו‪ ,‬אם הוא ראוי‬ ‫דתברך 'שהחיינו'‪ ,‬דאם על קניית כלי חדש‬ ‫האשכנזים כו'‪.‬‬ ‫לכך‪ ,‬חיבר ספרו ברוח הקודש‪ ,‬היינו שהסכים בחכמתו‬ ‫אומרו‪ ,‬על חדוש וקנין גופא לא כל שכן‪,‬‬ ‫ועוד ק"ו מרואה את חבירו‪ ,‬אלא שלהודות‬ ‫ז‪ .‬כ' המג"א )ריש הסי'( אפשר שמנהג העולם‬ ‫לאמתו של תורה‪ ,‬כמו שאמרו בש"ס על ר' אביתר‪ ,‬וכן‬ ‫שבחו של מקום מברך ברבים ולהודות על‬ ‫מפני שס"ל שברכות אלו רשות‪) ,‬עי' פמ"ג שכ'‬ ‫כתב התומים לדינא שאין לומר קים לי נגד השולחן ערוך‪,‬‬ ‫חסרון מעשהו ושהקב"ה גמל עמו לא בצדקתו‬ ‫'איני יודע מאן אומרים רשות כו''(‪ .‬והא"ר )אות י"ב(‬ ‫משום שכתבו דבריהם ברוח הקודש‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בס' זכרון‬ ‫תקנו ברכה זו‪ ,‬אבל אם אין שם עשרה מי‬ ‫כ' שי"ל דטעם המנהג כמו בקטן‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫נפתלי )עמ' קז( שכ' בשם הרה"ק מצאנז‪ ,‬שאמר דס' בני‬ ‫פטרו מלשבח את יוצרו בברכת שהחיינו‪ .‬ואין‬ ‫בזוהר )פ' אמור( ובש"ס בכמה דוכתא )שבת‬ ‫יששכר מחברו הי' בעל רוח הקודש‪ ,‬ודבריו נאמרו ברוח‬ ‫המנהג כן‪.‬‬ ‫לב‪ (:‬דעיקר עונש אשה בחטא בעלה כמו קטן‪.‬‬ ‫הקודש‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫)עי' בפמ"ג מש"ז סק"ג שכ' 'צ"ע דיש לה עונשים דידה‬ ‫הרה"ק מאפטא זצ"ל אמר‪ ,‬בשם הרבי ר' אלימלך זצ"ל‪,‬‬ ‫ח‪ .‬כ"כ בתורת חיים )פעסט‪ ,‬ריש הסי'(‪ ,‬עפ"י‬ ‫ג"כ'(‪ .‬ובשו"ת הלכות קטנות )ח"ב סי' קס"א‪ ,‬והובא‬ ‫שכל המחברים עד המג"א ז"ל‪ ,‬ועד בכלל‪ ,‬כולם היו בעלי‬ ‫מש"כ בתורת חיים )שור‪ ,‬סנהדרין צד‪ ,.‬והובא לקמן(‬ ‫בבה"ט( כ' דלמ"ד דעשרה ותרי דרבנן מעכב‪,‬‬ ‫רוח הקודש‪ ,‬ובעלי גלוי אליהו‪) .‬סיפורי צדיקים החדש(‬ ‫לגבי יולדת‪ ,‬שיכוון כשיעלה לתורה לפוטרה‪,‬‬ ‫אפשר דאשה לא מיחייבא דכל כבודה בת‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫מלך פנימה‪ .‬וכעי"ז כ' המחה"ש דבהכרח צ"ל‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר מבאבוב זצ"ל אמר‪ ,‬שמקובל אצלינו‪,‬‬ ‫שהרה"ק מצאנז זי"ע אמר פעם‪ ,‬שכל הספרים שנתקבלו‬ ‫ט‪ .‬כ"כ בהליכות שלמה )פי"ט סעי' ד'( ע"ש‪.‬‬ ‫דהכנה"ג פסק כמ"ד דיצא בדיעבד אם בירך‬ ‫בקרב ישראל מימים קדמונים עד ה'ישועות יעקב' ועד‬ ‫וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה )ח"ב סי' ד' אות‬ ‫בלא י'‪ ,‬אבל לדידן דהמחבר לא הכריע‪ ,‬איך‬ ‫בכלל‪ ,‬נאמרו ברוח הקודש‪) .‬פי צדיק עמ' סח ע"ש(‬ ‫ל"א( וז"ל‪ ,‬ביולדת הואיל וכרגיל הקרובים‬ ‫נאמר להן שיברכו בלי י'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בערוה"ש‬ ‫מתאספים בבית‪ ,‬וגם חייבת בקרבנות‪ ,‬אע"ג‬ ‫)אות ו'( שכ' דאין בזה שום טעם‪ ,‬ואולי מפני‬ ‫|| ג ||‬ ‫גליון קד‬ ‫י‪ .‬ולא תברך אלא אחר שבעה ימים מהלידה‪ ,‬כי אז נתרפאה לגמרי]י[‪.‬‬ ‫‪‰‬בעל יכוון לפטור ‡˘˙ו כ˘עול‪ ‰‬ל˙ור‪‰‬‬ ‫יא‪ .‬יש אומרים דבשבת שהיולדת הולכת לביהמ"ד‪ ,‬והבעל עולה לתורה‪ ,‬יש לו לכוון כשאומר 'ברכו את ה' המבורך'‪,‬‬ ‫לפטור אשתו מברכת הודאה‪ ,‬ואם האשה שם בשעת העלי'‪ ,‬טוב שתכוון דעתה לשמוע כשאומר 'ברוך ה'‬ ‫המבורך לעולם ועד'‪ ,‬ותענה 'אמן']יא[‪.‬‬ ‫יב‪ .‬אם הבעל עושה מנין בביתו לתפלת מעריב‪ ,‬כדאי שהוא יעבור לפני התיבה‪ ,‬ויכוון באמירת 'ברכו כו'' לפטור‬ ‫את אשתו מברכת הגומל‪ ,‬והיא תענה 'אמן']יב[‪.‬‬ ‫ל' יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה‪ ,‬זהו רק לענין דברים שיוכלו לגרום‬ ‫שאין זה קרבן תודה‪ ,‬רבים נוהגים בירושלם בברכה זו‪ ,‬משא"כ במפלת אע"ג‬ ‫לה חולשה‪ ,‬וסיים דמ"מ פשוט שאם מרגשת שהיא עדיין חלושה‪ ,‬אז תמתין‬ ‫שחייבת בקרבן‪ ,‬אבל כיון דליכא כלל אסיפת קרובים‪ ,‬לכן אינן מברכות‪,‬‬ ‫עד שתרגיש בריאות שלימה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ הקצוה"ש )סי' ס"ה סעי' ב'( שעושין מנין בבית היולדות לתפלת‬ ‫מעריב ומברכת הגומל‪) ,‬מיהו אינו מזכיר שזה מנהג ירושלים‪ ,‬רק כ' שמנהג העולם כן(‪.‬‬ ‫י‡‪ .‬כ"כ בתורת חיים )סנהדרין צד‪ (.‬וז"ל‪ ,‬לפי שהאשה צריכה להודות על נסה‬ ‫וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות )ח"א סי' קצ"ה( דבעיה"ק ירושלים נוהגין שאשה‬ ‫מה שילדה בשלום‪ ,‬והמנהג להודות בשעה שקורא בתורה לפרסומי מלתא‪,‬‬ ‫יולדת תברך ברכת הגומל בביתה דוקא‪ ,‬וכ' דמיהו החזו"א לא הסכים לזה‪,‬‬ ‫וגם כשאומר 'ברכו את ה' המבורך' וכו' ה"ל נמי כהודאה‪ ,‬דברכה והודאה כי‬ ‫ואולי ס"ל שלא צנוע הוא‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת בצל החכמה )שם( דכן נהוג‬ ‫חדא נינהו‪ ,‬ויש לזה המנהג סמך במזמור לתודה דכתיב 'הודו לו ברכו שמו'‪,‬‬ ‫בירושלים אצל משפחות אשכנזית ותיקות ומיוחסות‪ ,‬אמנם במדינת הגולה‪,‬‬ ‫ולפי שאין אשה קוראה בתורה‪ ,‬לכך בעלה מודה תחתיה‪ ,‬ולפי זה צריך הבעל‬ ‫וכן במדינת הונגרי' לא נהגו כן‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בשו"ת קנין תורה )ח"ד סי'‬ ‫להתכוין לכך כשאומר 'ברכו את ה' המבורך'‪ ,‬שנותן ברכה והודאה לה' בשביל‬ ‫כ"ב( שכ' דבחו"ל לא נשמע מעולם דבר כזה‪ ,‬ומעולם לא ראה כן אצל‬ ‫אשתו‪ ,‬דברכת הודאה אם בירך אחר בשביל חברו יצא‪ ,‬וכ"ש בבעל ואשה דכחד‬ ‫אבותיו ורבותיו הק'‪ ,‬ומאז שבאה לא"י תמה על מנהג מוזר הזה‪ ,‬וכ' לא'‬ ‫גופא דמו‪ ,‬וכ"ש כשהאשה אומרת 'אמן' על ברכתו‪ ,‬דפטורה האשה מלאודויי‪,‬‬ ‫שעלה לארץ ישראל‪ ,‬דעל הראשונים אנו מצטערים‪ ,‬ואין להוסיף עליהן‪ ,‬אלא‬ ‫ע"ש‪ .‬והו"ד בא"ר )סק"ה(‪ ,‬בפמ"ג )מש"ז סק"ג(‪ ,‬בבגדי ישע )סוס"י רי"ח(‪ ,‬בשערי‬ ‫שיתנהג כבימי קדם‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫אפרים )שער ד' סעי' כ"ח(‪ ,‬ובדע"ת )סי' רי"ט ורפ"ב( ע"ש‪ .‬וכ"כ בתורת חיים )פעסט‪,‬‬ ‫ריש הסי'( ע"ש‪.‬‬ ‫אם יולדת נתחייבה מעיקר הדין לברך ברכת הגומל‬ ‫)פרק‬ ‫יב‪ .‬כ"כ בשו"ת בצל החכמה )ח"ו סי' ע"ח( ע"ש‪ .‬וכ"כ בהליכות שלמה‬ ‫הנה היעב"ץ )בסידורו‪ ,‬הובא לעיל( כ' שהיולדות כשעומדות מלידתן חייבות‬ ‫כ"ג סעי' ד'( ע"ש‪.‬‬ ‫בברכה זו‪ .‬וכ"מ בב"י )סעי' ד'( ע"ש‪ .‬וכ"כ השו"ע התניא )שם(‪ .‬וכן דעת התורת‬ ‫חיים )סנהדרין צד‪ ,.‬הובא לעיל(‪ .‬וכן דעת גדולי האחרונים שהובאו דבריו‪ .‬אמנם‬ ‫אודות המנהג שהיולדת צריכה שמירה עד ששומעת 'ברכו'‬ ‫מצד השני בשו"ת מטה לוי )ח"ב סי' ח'( כ'‪ ,‬דאם אנחנו מצווים לעשות מצוה‪,‬‬ ‫כ' בס' ברית אבות )סי' י"ג( המנהג באיזה מקומות שאין היולדת יוצאת‬ ‫שאי אפשר לקיימה בלי סכנה‪ ,‬הרי הש"י הוא המצוה‪ ,‬והוא השומר‪ ,‬ולא שייך‬ ‫מפתח ביתה‪ ,‬אפילו כמה ימים אחר הלידה‪ ,‬עד שתשמע קדיש וברכו‪ ,‬ולא‬ ‫לברך הגומל לחייבים‪ ,‬ולא תקנו בזה ברכה והודאה שהצילנו השי"ת‪ ,‬ואדרבה‬ ‫ידעתי שום טעם וריח לזה המנהג‪ ,‬ואפשר ליישב מנהג ישראל‪ ,‬שמקודם היו‬ ‫מי שמברך בכגון זו‪ ,‬הוא ממחוסרי אמונה ח"ו שלא יבטח בד' שיצילהו‬ ‫נוהגין שכל היולדת היתה מברכת ברכת 'הגומל'‪ ,‬ודין ברכת הגומל צריכה‬ ‫בקיום דברי מצותיו הקדושים‪ .‬ואם כן ביולדת ממ"נ‪ ,‬אם הלידה אפשר בלי‬ ‫להיות באנפי עשרה‪ ,‬וממילא היו מתפללין שם‪ ,‬ואמרו קדושה וברכו‪ ,‬וברוב‬ ‫סכנה‪ ,‬אמאי תברך‪ ,‬ואם אי אפשר בלי סכנה‪ ,‬הרי לא לתוהו בראת‪ ,‬ולשבת‬ ‫הימים נשתכח הדבר שהיולדת צריכה לברך ברכת הגומל‪ ,‬ולא נשאר רק‬ ‫יצרנו וקדשנו במצותיו‪ .‬ואולי מטעם זה לא הזכיר הב"י עצמו בש"ע שלו‬ ‫המנהג הזה לאסף עשרה ולהתפלל שם‪ ,‬ע"ש‪ .‬והו"ד בשו"ת דברי שלום )ח"ז‬ ‫כלל ברכת הגומל‪ ,‬לא לאשה ולא לבעל‪ ,‬ואם נדייק נראה שלא מצאנו ברכת‬ ‫סי' נ"ז(‪ ,‬וכ' דכלשון הזה שמע מאב"ד שאפראן ז"ל בשם הרה"ק מסאטמאר‬ ‫הגומל בקיום מצוה שאי אפשר בלי סכנה‪ ,‬וראיה מהא דכלל גדול שאין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ע"ש‪ .‬ובשו"ת בצל החכמה )ח"ו סי' ע"ח( כ'‪ ,‬דכיון דאמירת 'ברכו' נחשבת‬ ‫סומכין על הנס‪ ,‬ואם צונו השי"ת לעשות מצוה ולסמוך על ישועתו‪ ,‬ממילא‬ ‫כברכת 'הגומל'‪ ,‬ממילא היא כחולה שנתרפאה‪ ,‬שהרי אין לברך הגומל עד‬ ‫מוכח שאין זה כמו נס בעלמא כו' ע"ש‪ .‬וכעי"ז כ' בשו"ת קנין תורה )שם(‬ ‫שיבריא לגמרי‪ ,‬וממילא שוב אינה צריכה שמירה‪ ,‬ורשאית לצאת החוצה‪,‬‬ ‫דאין מקום להגומל בהלידה‪ ,‬דלא באה בע"כ‪ ,‬רק במצות ה' לעסוק בפו"ר‪,‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ' בס' מרא דשמעתתא )אות פ"ב( דלפ"ז אין להביא המנין אלא אחרי‬ ‫ומה"ט לא נזכר בשום מהראשונים לברך הגומל באשה יולדת‪ ,‬והביא מס'‬ ‫שעוברים ז' ימים מהלידה‪ .‬וכעי"ז כ' בשו"ת חיי הלוי )ח"א סי' ע"ב אות י"א(‬ ‫בגדי ישע )סי' רי"ח( שכ' ג"כ דיולדת אינה מברכת‪ ,‬הגם שאין לך נס גדול‬ ‫וזתו"ד‪ ,‬בגמ' )ברכות נד‪ (.‬מבואר דיולדת בעי שמירה‪ ,‬והובא במג"א )סי' רל"ט‬ ‫מזה‪ ,‬משום שהוא דרך הטבע‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכעי"ז בשו"ת אבני נזר )סי' ל"ט( ע"ש‪.‬‬ ‫סעי' ז'(‪ ,‬אבל אינו מבואר עד מתי צריכה שימור‪ ,‬ובשו"ת מהרש"ל )סי' מ"ה(‬ ‫ובהליכות שלמה )ריש פ' כ"ג( כ' ליישב‪ ,‬דכיון שהוא משום קרא דבעצב תלדי‬ ‫משמע דבעי שמירה ל' יום‪ ,‬ע"ש‪ ,‬וכן הוא המנהג בסקווירא שכל ל' יום אין‬ ‫בנים‪ ,‬שהוא עונש על חטא‪ ,‬שפיר שייך לשון חייבים‪ .‬וע"ע בשו"ת מנחת‬ ‫היולדת יוצאת מן הבית‪ ,‬וגם בבית אין מניחין אותה לבדה בלי שומר‪ ,‬אכן‬ ‫שלמה )ח"ב סי' ד' אות ל"א(‪.‬‬ ‫העולם נוהגין להקל בענין השמירה‪ ,‬לאחר ששומעת היולדת דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫י‪ .‬כ"כ הכה"ח )סק"ז( ע"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת שלמת חיים )סי' קצ"ח( דימתין עד אחר‬ ‫ולא שמעתי מקור למנהג זה‪ ,‬ואפשר הי' עכ"פ ראוי להמתין עד אחר כלות‬ ‫ז'‪ ,‬כי אז כבר הרי היא ככל אדם‪ ,‬כמ"ש בהל' יוהכ"פ )סי' תרי"ז סעי' ד'( דמז'‬ ‫ז' ימים‪.‬‬ ‫ואילך הרי היא ככל אדם‪ ,‬ואע"פ דבהל' שבת )סי' ש"ל סעי' ד'( כ' המחבר דעד‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מוה”ר משה בן מוה”ר יעקב הכהן ע”ה נפטר יום שני דפסח שנת תשכ”ח לפ”ק וזו’ מרת רייזל יענטא בת בנש”ק הרב ר’ יעקב ע”ה נפטרה י”א אדר שנת תשנ”ה לפ”ק‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫להערות נא לפנות להמו”ל‪Rabbi M. N. Kesler 1532 50th St. - 917-795-5060 - nimukeihalachah@gmail.com :‬‬ ‫ארבעה צריכים להודות )ד(‬ ‫|| ד ||‬