נימוקי הלכה · Nimikei Halacha — תולדות (2026-11-09)

בעריכת
הרב מאיר נתן
קעסלער
פסקי דינים הנוגעים למעשה
גליון קד – פרשת תולדות שנת תשפ"ז לפ"ק
יומא דהילולא ארבעה צריכים להודות )ד(
הגה"ק ר' שמואל אליעזר ב"ר יהודה הלוי
זצ"ל המהרש"א ה' כסלו – שצ"ב
פר˜ „
בעיר שהיה גר המהרש"א לא היו מכירים
בו כי הוא אדם גדול בתורה ,אלא היו מבזים
אותו ,מפני שהיו שערות ראשו ארוכות יותר קטן /פחות מבן עשרים /חיוב נשים בברכת הגומל /מנהג ירושלים /הבעל
מדי ,וחשבו אותו כאחד המשוגעים ח"ו ,ולא יכוון לפטור אשתו כשעולה לתורה
הרגיש אפילו אחד מתושבי העיר את גדולתו
ומעלתו של הצדיק ,ורק אשתו ידעה הכל ˜טן
ושמרה את זה בסוד. א .קטן אינו מברך ברכת הגומל ,דלא שייך לומר הנוסח ל'חייבים'
בזמן שהוציא לאורה את הפירוש על כל
טובות ,דהא לאו בר עונשין הוא]א[.
הש"ס ,היה כותב רק בלילות ,והיה לו חבל
קשור בתקרה ,וכשהיה יושב בלימודיו היה קושר
ב .ובקצת מקומות המנהג שקטן מברך ברכת הגומל]ב[.
את קצה השני של החבל בשערות ראשו ,שאם
במקרה באמצע לימודו ינמנם קצת וירד ראשו
קצת ,אז היו נסחבים שערות ראשו ע"י החבל
מופלא סמוך לאיש ,דהקדשו הקדש מה"ת ‡ .כ"כ בשו"ת מהר"ם מינץ )סי' י"ד( ,וכ'
שקשור בתקרה ,ומיד היה מתעורר וממשיך
לדעת רמב"ם )פי"א מנדרים( ,אלא אפי' לא הגיע דאם יאמר על אביו 'לחייבים' זה אסור ,ואם
בלימודיו ,כל זה עשה בינו לבין עצמו בכדי
שלא יישן לילה שלם ,עד כי גמר את פירושיו לי"ב ,מ"מ שייך בו גדר חנוך ,וכעין שכ' תוס' ידלג מילת חייבים ,אין לשנות מטבע שטבעו
על כל הש"ס ,רק בימים היה ישן כשלש שעות. )חגיגה ב (.לענין קרבן ראי' ,שמביא קטן בדרך חכמים ,ואם נאמר דחייבים קאי עליו ,דמצד
חנוך ,ואע"פ שתודה רק נדבה מה"ת ,ואינו הגלגול באים עליו יסורין ,מנא ידע דלמא הוא
באותו העיר היה בית כנסת גדול ,והשמש בגדר חיוב ,מ"מ גם מה"ת ראוי לנדב לתודתו, בחטא אביו ,ע"ש .והובא במג"א )ריש הסי'(.
היה ירא שמים גדול ,ומנהגו היה לבוא לבית ומדרבנן עכ"פ איתא חיובא ,ואולי דברי קבלת ועי' בפמ"ג שהוסיף ביאר ,דכיון דד' צריכים
הכנסת בכל חצות לילה וסוגר הדלת על נביאים כדאורייתא חשיבא ,ולענין ברכה אין להודות מדרבנן ,מש"ה הואיל ונוסח לא שייך
עצמו ,והיה מחלק התהלים לשבעה פרקים, לנו אלא דברי מג"א מטעם הנ"ל ,אבל לענין בי' ,מסתמא לא חייבו אותו חז"ל .וכעי"ז כ'
על כל פרק היה עושה הקפה לתיבה ,באופן קרבן נראה דשייך חינוך .ועי' בשו"ת להורות בשו"ת אבני נזר )סי' ל"ט( שכיון דלכתחילה נוסח
שהיה עושה כל לילה שבעה הקפות עד גמר נתן )ח"ד סי' י"א-י"ב(. הברכה הגומל 'לחייבים') ,אף שהנוסח לא מעכב
התהלים ,גם מזה לא ידע אף אחד .והנה
ב .כן דעת שו"ת לחמי תודה )באסאן ,סי' ה'(, כדמש' בגמ'( ,כיון שהקטן אינו יכול לברך כך ,לא
פעם אחת באמצע הלימוד קפצה על השמש
וכ' דמה שאומר 'לחייבים' ,אינו קאי על המברך שייך בו חינוך ,וראי' קטן היודע לנענע חייב
שינה חזקה ונרדם ,ופתאום בא אליו איש אחד
עצמו ,אלא כך הוא מטבע הברכה ,שהקב"ה בלולב ,אף דנענוע לא מעכב ,מכל מקום כשאינו
גבוה ,ומלבושו מלבוש מלכים ,והקיץ אותו שאל
אותו בבקשה 'תראה לי איפוא גר מהרש"א'. עושה טובות גם למי שאינם ראויים .והובא יודע לנענע אינו בדין חינוך ,והכי נמי בנידון
בהגרע"א ,ובברכ"י )אות א'( ,וכ' הברכ"י שכן דידן ,ע"ש .וכן פסק בשערי אפרים )שער ד' סעי'
השמש קם בזריזות ,והראה לו את הבית ,וחזר
לביהכנ"ס ,הסתכל בחלונות מאיפוא נכנס האיש המנהג בגלילותנו .וכ"כ במור וקציעה וז"ל, כ"ח ,וכ' דנכון לקרותו למפטיר( ,בשו"ע התניא )סדר
הזה לביהכנ"ס ,אך לא מצא ,חשב בעצמו שמא קטן יכול לברך הגומל ,ואינו מוכרח לפרש ברה"נ פי"ג סעי' ג'( ,בשע"ת )סק"א( ,במ"ב )סק"ג(,
שכח לסגור הדלת .בלילה השני סגר היטב 'חייבים' דוקא על המברך עצמו שנעשה לו ובכה"ח )אות ב'( ע"ש .וכ"כ בשו"ת שבט הלוי
את הדלתות והחלונות ,וישב ללמוד כמנהגו, נס ,שהרי בצדיק גמור איך יברך הגומל, )ח"ג סי' קס"ג אות ב'( דהמנהג שאינו מברך ע"ש.
ושוב נרדם והנה נכנס איש לא גבוה ,אבל ואפילו שאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא
יחטא ,מ"מ כבר אמרו בגמ' )ברכות דף י"ט( לא חיוב חינוך על הבאת קרבן תודה
היה יפה תואר ויפה עינים ומלבושו מלבוש
יפתח אדם פיו לשטן ,ואיך יתקנו חז"ל כזאת כתב בשו"ת שבט הלוי )שם( בזמן המקדש
מלכים ,והקיץ את השמש ושאל אותו בבקשה
במטבע הברכה ,ובהכרח צריך לומר שכך הוא בדרך חינוך ,לא מבעיא לאחר שהגיע י"ב ,גדר
|| א || גליון קד
ג .ויש נוהגין שהאב מברך ברכת הגומל בשביל בנו הקטן ,בלא שם
'איפוא גר מהרש"א' ,ושוב הראה לו את הבית.
ומלכות]ג[. חזר לביהכנ"ס וחפש לדעת מאיפוא נכנס ,ולא ידע
ולא מצא .והנה בלילה השלישי קודם שהתחיל
ד .אבל ברוב המקומות אין נוהגין כן]ד[. ללמוד ,סגר היטב היטב את הדלתות והחלונות,
פחו˙ מבן ע˘רים מבלי שום ספק שיוכל להיכנס שום אדם ,ושוב
באמצע הלימוד הרגיש בעצמו שיורדת עליו שינה
ה .איש שהוא פחות מבן עשרים ,אע"פ שאינו נענש בבי"ד של מעלה, מתוקה מאד ,מיד התחיל לקפוץ ולרקוד ,רחץ
מ"מ יכול לברך ברכת הגומל]ה[. פניו ,אך עם כל זה לא עלה בידו להתגבר
על השינה ,והוא נרדם ,והנה בא איש לבוש
חיוב נ˘ים בברכ˙ ‚‰ומל עור ואבנט במתניו והקיץ אותו ,אמר לו' ,אתה
ו .יש אומרים שנשים חייבות בברכת הגומל כמו אנשים ,דכיון שברכת יודע איפוא גר כאן מהרש"א'.
השמש הסתכל בו בעוז ובגבורה ואמר לו,
הודאה היא ,מי פטר לנשים מברכה זו]ו[.
'מי אתה ,ואיך נכנסת לכאן ,הלא הכל סגרתי
היטב ,ולכן אני לא אראה לך את בית מהרש"א,
עד שתאמר לי מי אתה ,ומאין נכנסת' .ענה לו,
דברים שבי"ד של מטה נמי מענישין אם לא מטבע הברכה ,שבדרך אגב כללו בה הטובות אגיד לך' ,ליל ראשון שנכנס האיש הגבוה ,זה
נענש מלמטה מענישין אותו מלמעלה) ,ועי' בגור שעושה תמיד ,בין לראויים ובין לשאינן ראויים, היה שאול המלך ,ובליל שני היה דוד המלך,
ארי' פ' חיי שרה כג ,א תמצא שורש סברא זו( ,ע"ש. שאפילו לחייבים עושה להם טובות ,ומטעם זה ואני הוא אליהו הנביא ,תדע שבשמים עוד לא
וכ"כ הכה"ח )אות ב'( דמשמע מכל הפוסקים גם הצדיקים מתודים אשמנו בגדנו וכו' ,ע"ש. נגמר משפטו של שאול המלך משום שרדף
דלאחר י"ג לכו"ע מברך. וכ"כ במגן גבורים ע"ש .וכ"כ בבן איש חי )שנה אחרי דוד ,כעת אמר הקב"ה להודיע למהרש"א
א' פ' עקב אות ד'( ע"ש .ועי' בתורת חיים .וראה הקדוש ,וכפי שיפסוק מהרש"א יקבלו גם ב"ד
דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו באשל אברהם )בוטשאטש( שכ' ,דנכון לחנכם
כ' בשו"ת חכם צבי )סי' מ"ט( מה שסמכו
של מעלה ,ועתה תהיה זהיר מאד שלא תגלה
שיאמרו עכ"פ בהרהור ,או שיאמרו בנוסח זה הסוד לשום אדם ,כי אם תגלה ,באותו יום
עליו מפרק ר' עקיבא )שבת פט' (:דל עשרין 'רחמנא' ,המפורש לגבי ברכת הגומל כו' ,ע"ש. תמות' ,ומיד נעלם ממנו אליהו הנביא.
שנין דלא ענשת עלייהו' ,דברי אגדה הם
‚ .כ"כ במח"ב )אות ו'( דיברך בלא הזכרת שם השמש התחיל לחשוב מחשבות' ,האיש הזה כל
ואין משיבין מן האגדה כו' ,ואפשר היה
ומלכות .והו"ד בשע"ת )סק"א( .וכ"כ בס' מרא כך מבזים אותו ,והוא אחד מיסודי עולם ,ואף
לפרש ההיא דרבי עקיבא שאין הכונה
דשמעתתא )פריינד ,אות פא( שאביו יברך בלא אחד לא יודע ,וחושבים אותו למשוגע ח"ו' ,אמר
לומר דלא מענשת עלייהו כלל ,אלא לומר
הזכרת שם ומלכות .ומיהו בשו"ת התשב"ץ בלבו 'אני לא יכול לסבול עוד ,כדאי לי למות
דלפעמים אשכחן דלא מענשת עלייהו בבית
)ח"ד סי' ד'( כ' דיכול לברך ברכת הגומל ,ע"ש. לכבוד הצדיק הזה ,ולא יתבזה ע"י הבריות' .בבקר
דין של מעלה כדאשכחן בדור המדבר ,וכיון
והו"ד בדע"ת .ושמעתי שכ"ק מרן אדמו"ר אחר התפילה הלך אצל רב העיר ,ואסף לשם
שכן אף יצחק בתפלתו ביקש שלא יעניש
מבאבוב זצ"ל ,בירך שני פעמים 'ברכת הגומל'
עליהם לעתיד לבא כיון שכבר מצינו שלא מנין רבנים ,וסיפר להם את הכל ,ואמר להם
בשם ומלכות ,על ב' מבניו הקטנים שניצלו
ענש עליהם במדבר ,ועל דרך זה יפורשו ראיה לזה ,שאמר לי אליהו הנביא באותו היום
בדרך נס .וראה בס' חינוך ישרא' )הארפענס עמ'
כל אותן המקומות דמשמע הכי .ואף אם שתגלה הסוד תסתלק מן העולם ,ואני קיבלתי
קעו( שכ' ,מפי השמועה דבק"ק באבוב המנהג
תמצא לומר דאין בית דין של מעלה מענישין לפני עדה קדושה ,שברצוני הטוב אני הולך לבית
שהאב מברך בשביל בנו.
אפילו עונש כרת לפחות מבן כ' ותלמדנו עולמי ,בתנאי שתזהרו מאד ותזהירו לקהל מפני
מדור המדבר ,היינו לענין עונש עולם הזה „ .כ' בשערי אפרים )שם( וגם אביו של הקטן קדושת מהרש"א הקדוש ,וכן היה בעת שגמר
אבל בעולם הבא יש עליו עונש כרת ,וכמו אינו מברך .וכ"כ בנמוקי או"ח דפשיטא שגם את דבריו נפל ומת על המקום .אשרי צדיקים
זקן בן שמונים שנה שאכל את החלב שלא לאביו אין לברך בעדו ברבים כו' ,ע"ש .וכ"כ כאלה שמוסרים עצמם על קדושת ה' ,בכדי שלא
יתכן בו לא כרת דשני ולא דיומי )מו"ק כח,(. בשו"ת שבט הלוי )שם( דאין המנהג לברך ,ע"ש. יתבזה שום אדם מישראל) .אהבת חיים פר' צו(
עכ"ח א"א לקיים בו כרת אלא לעולם הבא .‰כ' בשו"ת תפארת צבי )האמבורג ,סי' ו' *
בעונש גיהנם או כיוצא ,או דאף שיתחייב אות ו' ,הובא בדע"ת( ברכות הגומל לפחות מבן
בזמן המהרש"א היה אחד מפורסם ברשעותו,
כרת פחות מבן י"ג הקב"ה ממתין עד אחר כ' דאינו נענש בב"ד של מעלה ,לענין חיוב
ונפטר ,וכאשר היה מונח על דף הטהרה ,כולם
עשרים אם ישוב ולא יכריתנו אם יחטא חטאות מבואר בדוכתי טובא דחייב מבן י"ג
היו שמחים ,ואמרו 'ברוך המקום שהרגו' ,והלך
עד אחר כ' ,ואם לא ישוב אז יכריתנו על כו' ,וכן לענין כרת הוכיח בתשו' ח"צ )סי'
אחד מן התלמידים בשחוק ,והכה על חוטמו
העוות אשר חטא בו בהיותו פחות מבן כ', מ"ט( במישור מהך דהגדיל בין שני פסחים
שנעלקער בלע"ז בליצנות ,ושחקו כולם ,ואמרו
וזה נלע"ד ברור דעל כל פנים שייך עונש ע"ש ,ופשוט הוא אם עובר עבירה שיש בה
'באבוד רשעים רנה' ,ובלילה בא אליו בחלום שיבוא
כרת בפחות מבן כ' נמי ,ע"ש. מלקות פסול לעדות ,דתורה אמרה אל תשת
עמו לדין ,ולא חש לו ,וכן בא ג' פעמים ותבעו
ידך אם רשע וגו' ,וכיון שנקרא רשע אף שאינו
ובשו"ת חתם סופר )יו"ד סי' קנ"ה( כ' שלא לדין ,והתחיל לרעוד ,כי כבר הרגיש חליו ,והלך
נענש ,נקרא חייב ,ע"ש .והפמ"ג )א"א סק"א( כ'
נאמרו שיעורים הללו במדרשות שבני כ' נעשו אביו לרבינו המהרש"א ,וסיפר לו המעשה ,וציוה
דכיון דבי"ד של מטה עונשין ,ודין ד' מיתות
בני עונשים למעלה ,אלא בעונשים על חטאים שתלמידו זה יישן אצלו עמו ,וכאשר יבוא אליו,
לא בטלי )סנהדרין לז ,(:אף קודם כ' שנה )דלאו
המחודשים לשעה ,כגון עונשי דור המדבר ,וכן יעוררו ,וכן היה ,וכאשר בא התחיל לזעוק ,וקם
בר עונשין בדיני שמים ,הא דבר הבא מידי אדם מענישין
בשרה נאמר בת עשרים כבת ז' בלא חטא, המהרש"א ואמר' ,כאן בית דין ,מה לך עמו',
מן שמיא ,וכן מלקות וכדומה כהאי גוונא( ,שייך שפיר
התם קודם מתן תורה הוה והכל אצלה כמצות והשיב על ביוש ברבים שעשה לו ,והשיב אם לא
)סי' פ"ו( לחייבים .ועי' בשו"ת מהר"ם שיק
שכליות וע"ז נאמרו שיעורים הללו ,אבל עונשי היה כדאי לפי מעשיו ,אמר לו לא ,כי מעשה
שמבאר כוונת הפמ"ג במש"כ דדבר הבא מידי
התורה אין שום חלוק כי שיעורים הלכה למ"מ שהיה כאשר היה הולך אצל נהר ,אשר רחצו
אדם מענישין מן שמיא ,שיש הרבה דברים
בין למלקות בין לקרבן ובן י"ג שהביא ב' שאין בי"ד של מטה מענישין עליהן מצד בו התלמידים ,ופתאום נאבד אחד במצולות ,עד
שערות שוה לכל עונשים שבתורה ואין צריך קלותם אבל מלמעלה מענישין )עי' בב"ק נו,(. כי אמרו נואש ,וקפץ הוא אחריו כי ידע לשוט,
לפנים ,ע"ש. ועל עבירות כיוצאי באלו אין מענישין לגדול ועודנו חי ,והוא מרביץ תורה בישראל ,ועל כן
ו .כ' בכנסת הגדולה )הגב"י ,והובא במג"א( תמה שלא הגיע לשנת עשרים ,דאינו תקיף בדעתו כאשר בא לבית דין של מעלה ,נעשה לו כבוד
אני על מנהג העולם שנהגו שאין הנשים לחוש על דברים הקלים )עי' גיטין סה ,(.אבל על
ארבעה צריכים להודות )ד( || ב ||
ז .אבל מנהג העולם שאין הנשים מברכות אותה ,וכמה טעמים נאמרו
גדול ,ונחשב לו כל התורה והעבודה של התלמיד
כאילו הוא עשה ,ובפרט שגם היה מחזיק אותו בזה]ז[.
כל ימיו בסתר .והשיב לו המהרש"א' ,אחרי כי
כן הוא ,ראה כי השטן אחרי כל הזכות הזה,
ח .יש מי שאומר דבאופן שנתחייב האשה בברכת הגומל ,שיעלה
בא לפתותך ,כי היית מקיים נפש אחת מישראל בעלה לתורה ,ויכוון לפוטרה כשאומר 'ברכו כו'']ח[.
אשר הוא כעולם מלא ,ועתה מסית אותך לאבד
נפש אחד מישראל ,ויצא שכרך בהפסדך ,ושוב מנ ‚‰ירו˘לים
ישלוט בך אחר כך כפועל ידך ,על כן שמע ט .בעיה"ק ירושלים נוהגים רבים ,שהיולדת מברכת 'ברכת הגומל',
עצתי ,הנח לו' ,ושוב לא בא לבקשו ,והתלמיד
שב למקומו בריא בחיים) .ברית עולם מהג"ר עקיבא
כשהקרובים מתאספין בביתה]ט[.
יוסף שליעזנגער ז"ל בשם אביו ששמעו מפי החת"ס(
* דכ' 'בקהל עם' ונשים לא מקרו 'קהל' ,ולברך מברכות ברכת הגומל ,ויראה לי דמנהג
הבעש"ט הק' נבג"מ שיבח את המהרש"א ז"ל בפני אנשים אינו מדרך ארץ ,ולכן נמנעו מזה. בטעות הוא ,דכיון דברכת הודאה היא זו,
למאוד בגודל צדקתו ,עד שאמר ,שאם היו העולם וכ"כ המ"ב )סק"ג( שמנהג העולם שאין מברכות. מי פטר לנשים מברכה זו ,ואי משום שצריך
יודעים מזה ,היו לוחכים העפר שעל גבי קברו. וכ"כ בהליכות שלמה )פרק י"ט סעי' ד'( ע"ש. לאודויי באנפי עשרה ותרי מינייהו רבנן ,ואין
)שארית ישראלא ,ווילעדניק( וראה בשו"ת תשובות והנהגות )ח"א סי' קצ"ה( כבודה של אשה לעמוד בפני האנשים דכל
הבעל שם טוב זי"ע אמר ,שכל החיבורים שהיו עוד טעם ליישב המנהג ,עפ"י מש"כ הצפנת כבודה בת מלך פנימה ,אין טענה זו היא
עד המהרש"א ,ועד בכלל ,היו ברוח הקודש. פענח לדייק מדברי רש"י )מנחות סד (:שכ' מספקת לפטרה מברכה שנתחייבה בה ,ועוד
)שארית ישראלב ,ווילעדניק(
שאשה שהי' בסכנה מביאה קנים ,ותמוה למה שהרי אפשר לאשה לעמוד בבית הכנסת של
לא הביאה קרבן תודה ,ומפרש דכיון דעיקר נשים ולברך ברכת הגומל וישמעו האנשים
ההודאה על קרבן תודה הוא בשעת סמיכה בבית הכנסת שלהם ,ועוד דלא נאמר שצריך
א .עוד כ' שם ,כי רבינו עשה ג' ענינים בספרו מהרש"א' ,ויש כמ"ש הרמב"ם ,וגבי נשים ליכא סמיכה ,לא לאודויי באנפי עשרה אלא לכתחלה אבל
ליישב בדוחק'' ,ודו"ק'' ,וק"ל' ,לרמז כי 'ויש ליישב בדוחק' שייך לגבייהו הך הודאה ,ולפיכך הביאו קנים, בדיעבד אפילו שלא באנפי עשרה יצא ,ולכן
הוא בזמן הגלות] ,כי אז הגילוי הוא בדוחק גדול ,וצריך ולפי"ז י"ל דלכן אינם מברכות הגומל ,כיון נראה שראוי שתברך האשה ברכת הגומל
לדחוק עצמו כל אחד ואחד לגלות אלוקותו יתברך ,כי הוא שבאה במקום קרבן תודה ,ע"ש .ועי' בשו"ת באנפי עשרה ,ולפחות בפני איש אחד או
בהסתר והעלם ,וגם הגילוי עצמו הוא בדוחק ,וזהו אגרא ויצבר יוסף )סי' מ"א(. נשים ,ואם בירכה בינה לבין עצמה יצאת,
דכלה דוחקא ,כי כלה הוא כנסת ישראל ,וכל האגרא שלה וכמדומה לי ששמעתי מקצת חכמי אשכנזים
הבעל יברך בשבילה שבאשכנז האשה מברכת הגומל כמו האיש,
בזמן הגלות הוא על ידי דוחקא ,וזהו כדאי הוא רבי שמעון
כתב הא"ר )שם( נ"ל דיותר טוב דבעל וכן נכון לעשות .והובא בברכ"י )אות ב' ,ובספרו
לסמוך עליו בשעת הדחק ,שבשעת הדחק יש צדיקים
יאמר לה 'בא"ה אמ"ה אשר גמלך' וכו' ,והיא לדוד אמת סי' כ"ג אות י"א( להלכה ,וכ' שמברכת
גדולים מתנהגים לפעמים שלא על פי דין תורה ,ויש בזה
תענה 'אמן' ,ואף שהעליתי לעיל דאוהביו בפני נשים ואיש אחד .וכ"כ היעב"ץ )בסידורו(
ענינים עמוקים[' ,ודו"ק'' ,וק"ל' ,הוא לימות המשיח ,כי
וקרוביו לא יברכו ,מ"מ בזה יש לסמוך שגם הנשים לא יזלזלו בברכה זו ,ויאמרוה
דו"ק הוא לשון הדק היטב ,הוא בחינת דקות אלוקותו,
על הפוסקים דמברכין דאשתו כגופו .והו"ד בעז"נ וישמעו אנשים ,ואם א"א לה בכך
בבחינת נקודה הוא ,וק"ל הוא שיתגלה למטה בבחינת
בפמ"ג )מש"ז סק"ג( .ועי' בערוה"ש )אות ט'( שכ' תברך בביתה ,וכ' דלפ"ז פשוט שכל היולדות
גילוי גמור ,ובקל ולא בדוחק ,ויתגלו ק"ל צירופי אליהו,
דאין המנהג כן .וכ"כ בהליכות שלמה )שם( כשעומדות מלידתן חייבות בברכה זו ,ולא
וזהו מאמר הכתוב הנה ה' רוכב על עב קל ,שגם בעביות
שגם בעלה לא יברך עבורה .ובשערי אפרים ידעתי למה ועל מה הקילו בה .וכ"כ השו"ע
וחומריות הגשמיות יתגלה בבחינת ק"ל כו' ,ע"ש.
)שער ד' פתחי שערים אות כ"א( כ' ,שמעיקר הדין התניא )סדר ברה"נ פרק י"ג סעי' ג'( דנשים חייבים
ב .וכ' דכיון שהוא ברוח הקודש ,הוא תורה עצמה ,ורק הגילוי
יש לעשות כמ"ש הא"ר ,רק שאין נוהגין כן בברכה זו .וכ"כ הח"א )כלל ס"ה סעי' ו'( דגם
הוא על ידי רוח הקודש ,אבל כיון שנתגלה ונעשה תורה
מחמת דעת קלה מזלזלין ומקילין בה ,כמו נשים ראויות לברך בפני עשרה .וכ"כ בשלחן
באמת ,תורה בעצם גבוה יותר מרוח הקודש ,וכיון שהוא שמקילין בכמה ענינים ,וכיון שקרוב שלא הטהור )סעי' ד'( .וכ"כ הבן איש חי )שנה א'
תורה אפשר לפרש על פי פרד"ס ,וכ' דגם החיבורים שאחר ישמעו מאחר שלא הורגלו בכך ,מוטב שיהיו פ' עקב אות ה'( ,וכ' דאם קשה לברך בעשרה
המהרש"א יש בהם שהם ברוח הקודש ,ויש שלא ברוח שוגגין. מחמת הבושה ,תברך בלא שם ומלכות .וכ"כ
הקודש כו' ,ע"ש.
הקצוה"ש )סי' ס"ה אות ב'( דחייבות בברכה זו.
וראה בשו"ת דברי חיים )ח"ב יו"ד סי' ק"ה( שכ'' ,בעל אור תברך שהחיינו ועי' בשו"ת בצל החכמה )ח"ו סי' ע"ח( שכ'
החיים נשבג"מ בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש ,אך לא בשו"ת הלכות קטנות )שם( כ' דאפשר
שכן המנהג אצל הספרדים אבל לא אצל
הוא לבדו ,רק כל מחבר אפילו בדורינו ,אם הוא ראוי דתברך 'שהחיינו' ,דאם על קניית כלי חדש
האשכנזים כו'.
לכך ,חיבר ספרו ברוח הקודש ,היינו שהסכים בחכמתו אומרו ,על חדוש וקנין גופא לא כל שכן,
ועוד ק"ו מרואה את חבירו ,אלא שלהודות ז .כ' המג"א )ריש הסי'( אפשר שמנהג העולם
לאמתו של תורה ,כמו שאמרו בש"ס על ר' אביתר ,וכן
שבחו של מקום מברך ברבים ולהודות על מפני שס"ל שברכות אלו רשות) ,עי' פמ"ג שכ'
כתב התומים לדינא שאין לומר קים לי נגד השולחן ערוך,
חסרון מעשהו ושהקב"ה גמל עמו לא בצדקתו 'איני יודע מאן אומרים רשות כו''( .והא"ר )אות י"ב(
משום שכתבו דבריהם ברוח הקודש ,ע"ש .ועי' בס' זכרון
תקנו ברכה זו ,אבל אם אין שם עשרה מי כ' שי"ל דטעם המנהג כמו בקטן ,וכדאיתא
נפתלי )עמ' קז( שכ' בשם הרה"ק מצאנז ,שאמר דס' בני
פטרו מלשבח את יוצרו בברכת שהחיינו .ואין בזוהר )פ' אמור( ובש"ס בכמה דוכתא )שבת
יששכר מחברו הי' בעל רוח הקודש ,ודבריו נאמרו ברוח
המנהג כן. לב (:דעיקר עונש אשה בחטא בעלה כמו קטן.
הקודש ,ע"ש.
)עי' בפמ"ג מש"ז סק"ג שכ' 'צ"ע דיש לה עונשים דידה
הרה"ק מאפטא זצ"ל אמר ,בשם הרבי ר' אלימלך זצ"ל, ח .כ"כ בתורת חיים )פעסט ,ריש הסי'( ,עפ"י ג"כ'( .ובשו"ת הלכות קטנות )ח"ב סי' קס"א ,והובא
שכל המחברים עד המג"א ז"ל ,ועד בכלל ,כולם היו בעלי מש"כ בתורת חיים )שור ,סנהדרין צד ,.והובא לקמן(
בבה"ט( כ' דלמ"ד דעשרה ותרי דרבנן מעכב,
רוח הקודש ,ובעלי גלוי אליהו) .סיפורי צדיקים החדש( לגבי יולדת ,שיכוון כשיעלה לתורה לפוטרה, אפשר דאשה לא מיחייבא דכל כבודה בת
ע"ש. מלך פנימה .וכעי"ז כ' המחה"ש דבהכרח צ"ל
כ"ק מרן אדמו"ר מבאבוב זצ"ל אמר ,שמקובל אצלינו,
שהרה"ק מצאנז זי"ע אמר פעם ,שכל הספרים שנתקבלו ט .כ"כ בהליכות שלמה )פי"ט סעי' ד'( ע"ש. דהכנה"ג פסק כמ"ד דיצא בדיעבד אם בירך
בקרב ישראל מימים קדמונים עד ה'ישועות יעקב' ועד וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה )ח"ב סי' ד' אות בלא י' ,אבל לדידן דהמחבר לא הכריע ,איך
בכלל ,נאמרו ברוח הקודש) .פי צדיק עמ' סח ע"ש( ל"א( וז"ל ,ביולדת הואיל וכרגיל הקרובים נאמר להן שיברכו בלי י' ,ע"ש .ועי' בערוה"ש
מתאספים בבית ,וגם חייבת בקרבנות ,אע"ג )אות ו'( שכ' דאין בזה שום טעם ,ואולי מפני
|| ג || גליון קד
י .ולא תברך אלא אחר שבעה ימים מהלידה ,כי אז נתרפאה לגמרי]י[.
‰בעל יכוון לפטור ‡˘˙ו כ˘עול ‰ל˙ור‰
יא .יש אומרים דבשבת שהיולדת הולכת לביהמ"ד ,והבעל עולה לתורה ,יש לו לכוון כשאומר 'ברכו את ה' המבורך',
לפטור אשתו מברכת הודאה ,ואם האשה שם בשעת העלי' ,טוב שתכוון דעתה לשמוע כשאומר 'ברוך ה'
המבורך לעולם ועד' ,ותענה 'אמן']יא[.
יב .אם הבעל עושה מנין בביתו לתפלת מעריב ,כדאי שהוא יעבור לפני התיבה ,ויכוון באמירת 'ברכו כו'' לפטור
את אשתו מברכת הגומל ,והיא תענה 'אמן']יב[.
ל' יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה ,זהו רק לענין דברים שיוכלו לגרום שאין זה קרבן תודה ,רבים נוהגים בירושלם בברכה זו ,משא"כ במפלת אע"ג
לה חולשה ,וסיים דמ"מ פשוט שאם מרגשת שהיא עדיין חלושה ,אז תמתין שחייבת בקרבן ,אבל כיון דליכא כלל אסיפת קרובים ,לכן אינן מברכות,
עד שתרגיש בריאות שלימה ,ע"ש. ע"ש .וכ"כ הקצוה"ש )סי' ס"ה סעי' ב'( שעושין מנין בבית היולדות לתפלת
מעריב ומברכת הגומל) ,מיהו אינו מזכיר שזה מנהג ירושלים ,רק כ' שמנהג העולם כן(.
י‡ .כ"כ בתורת חיים )סנהדרין צד (.וז"ל ,לפי שהאשה צריכה להודות על נסה
וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות )ח"א סי' קצ"ה( דבעיה"ק ירושלים נוהגין שאשה
מה שילדה בשלום ,והמנהג להודות בשעה שקורא בתורה לפרסומי מלתא,
יולדת תברך ברכת הגומל בביתה דוקא ,וכ' דמיהו החזו"א לא הסכים לזה,
וגם כשאומר 'ברכו את ה' המבורך' וכו' ה"ל נמי כהודאה ,דברכה והודאה כי
ואולי ס"ל שלא צנוע הוא ,ע"ש .וכ"כ בשו"ת בצל החכמה )שם( דכן נהוג
חדא נינהו ,ויש לזה המנהג סמך במזמור לתודה דכתיב 'הודו לו ברכו שמו',
בירושלים אצל משפחות אשכנזית ותיקות ומיוחסות ,אמנם במדינת הגולה,
ולפי שאין אשה קוראה בתורה ,לכך בעלה מודה תחתיה ,ולפי זה צריך הבעל
וכן במדינת הונגרי' לא נהגו כן ,ע"ש .ועי' בשו"ת קנין תורה )ח"ד סי'
להתכוין לכך כשאומר 'ברכו את ה' המבורך' ,שנותן ברכה והודאה לה' בשביל
כ"ב( שכ' דבחו"ל לא נשמע מעולם דבר כזה ,ומעולם לא ראה כן אצל
אשתו ,דברכת הודאה אם בירך אחר בשביל חברו יצא ,וכ"ש בבעל ואשה דכחד
אבותיו ורבותיו הק' ,ומאז שבאה לא"י תמה על מנהג מוזר הזה ,וכ' לא'
גופא דמו ,וכ"ש כשהאשה אומרת 'אמן' על ברכתו ,דפטורה האשה מלאודויי,
שעלה לארץ ישראל ,דעל הראשונים אנו מצטערים ,ואין להוסיף עליהן ,אלא
ע"ש .והו"ד בא"ר )סק"ה( ,בפמ"ג )מש"ז סק"ג( ,בבגדי ישע )סוס"י רי"ח( ,בשערי
שיתנהג כבימי קדם ,ע"ש.
אפרים )שער ד' סעי' כ"ח( ,ובדע"ת )סי' רי"ט ורפ"ב( ע"ש .וכ"כ בתורת חיים )פעסט,
ריש הסי'( ע"ש. אם יולדת נתחייבה מעיקר הדין לברך ברכת הגומל
)פרק יב .כ"כ בשו"ת בצל החכמה )ח"ו סי' ע"ח( ע"ש .וכ"כ בהליכות שלמה הנה היעב"ץ )בסידורו ,הובא לעיל( כ' שהיולדות כשעומדות מלידתן חייבות
כ"ג סעי' ד'( ע"ש. בברכה זו .וכ"מ בב"י )סעי' ד'( ע"ש .וכ"כ השו"ע התניא )שם( .וכן דעת התורת
חיים )סנהדרין צד ,.הובא לעיל( .וכן דעת גדולי האחרונים שהובאו דבריו .אמנם
אודות המנהג שהיולדת צריכה שמירה עד ששומעת 'ברכו' מצד השני בשו"ת מטה לוי )ח"ב סי' ח'( כ' ,דאם אנחנו מצווים לעשות מצוה,
כ' בס' ברית אבות )סי' י"ג( המנהג באיזה מקומות שאין היולדת יוצאת שאי אפשר לקיימה בלי סכנה ,הרי הש"י הוא המצוה ,והוא השומר ,ולא שייך
מפתח ביתה ,אפילו כמה ימים אחר הלידה ,עד שתשמע קדיש וברכו ,ולא לברך הגומל לחייבים ,ולא תקנו בזה ברכה והודאה שהצילנו השי"ת ,ואדרבה
ידעתי שום טעם וריח לזה המנהג ,ואפשר ליישב מנהג ישראל ,שמקודם היו מי שמברך בכגון זו ,הוא ממחוסרי אמונה ח"ו שלא יבטח בד' שיצילהו
נוהגין שכל היולדת היתה מברכת ברכת 'הגומל' ,ודין ברכת הגומל צריכה בקיום דברי מצותיו הקדושים .ואם כן ביולדת ממ"נ ,אם הלידה אפשר בלי
להיות באנפי עשרה ,וממילא היו מתפללין שם ,ואמרו קדושה וברכו ,וברוב סכנה ,אמאי תברך ,ואם אי אפשר בלי סכנה ,הרי לא לתוהו בראת ,ולשבת
הימים נשתכח הדבר שהיולדת צריכה לברך ברכת הגומל ,ולא נשאר רק יצרנו וקדשנו במצותיו .ואולי מטעם זה לא הזכיר הב"י עצמו בש"ע שלו
המנהג הזה לאסף עשרה ולהתפלל שם ,ע"ש .והו"ד בשו"ת דברי שלום )ח"ז כלל ברכת הגומל ,לא לאשה ולא לבעל ,ואם נדייק נראה שלא מצאנו ברכת
סי' נ"ז( ,וכ' דכלשון הזה שמע מאב"ד שאפראן ז"ל בשם הרה"ק מסאטמאר הגומל בקיום מצוה שאי אפשר בלי סכנה ,וראיה מהא דכלל גדול שאין
זצ"ל ,ע"ש .ובשו"ת בצל החכמה )ח"ו סי' ע"ח( כ' ,דכיון דאמירת 'ברכו' נחשבת סומכין על הנס ,ואם צונו השי"ת לעשות מצוה ולסמוך על ישועתו ,ממילא
כברכת 'הגומל' ,ממילא היא כחולה שנתרפאה ,שהרי אין לברך הגומל עד מוכח שאין זה כמו נס בעלמא כו' ע"ש .וכעי"ז כ' בשו"ת קנין תורה )שם(
שיבריא לגמרי ,וממילא שוב אינה צריכה שמירה ,ורשאית לצאת החוצה, דאין מקום להגומל בהלידה ,דלא באה בע"כ ,רק במצות ה' לעסוק בפו"ר,
ע"ש .וכ' בס' מרא דשמעתתא )אות פ"ב( דלפ"ז אין להביא המנין אלא אחרי ומה"ט לא נזכר בשום מהראשונים לברך הגומל באשה יולדת ,והביא מס'
שעוברים ז' ימים מהלידה .וכעי"ז כ' בשו"ת חיי הלוי )ח"א סי' ע"ב אות י"א( בגדי ישע )סי' רי"ח( שכ' ג"כ דיולדת אינה מברכת ,הגם שאין לך נס גדול
וזתו"ד ,בגמ' )ברכות נד (.מבואר דיולדת בעי שמירה ,והובא במג"א )סי' רל"ט מזה ,משום שהוא דרך הטבע ,ע"ש .וכעי"ז בשו"ת אבני נזר )סי' ל"ט( ע"ש.
סעי' ז'( ,אבל אינו מבואר עד מתי צריכה שימור ,ובשו"ת מהרש"ל )סי' מ"ה( ובהליכות שלמה )ריש פ' כ"ג( כ' ליישב ,דכיון שהוא משום קרא דבעצב תלדי
משמע דבעי שמירה ל' יום ,ע"ש ,וכן הוא המנהג בסקווירא שכל ל' יום אין בנים ,שהוא עונש על חטא ,שפיר שייך לשון חייבים .וע"ע בשו"ת מנחת
היולדת יוצאת מן הבית ,וגם בבית אין מניחין אותה לבדה בלי שומר ,אכן שלמה )ח"ב סי' ד' אות ל"א(.
העולם נוהגין להקל בענין השמירה ,לאחר ששומעת היולדת דבר שבקדושה, י .כ"כ הכה"ח )סק"ז( ע"ש .וכ"כ בשו"ת שלמת חיים )סי' קצ"ח( דימתין עד אחר
ולא שמעתי מקור למנהג זה ,ואפשר הי' עכ"פ ראוי להמתין עד אחר כלות ז' ,כי אז כבר הרי היא ככל אדם ,כמ"ש בהל' יוהכ"פ )סי' תרי"ז סעי' ד'( דמז'
ז' ימים. ואילך הרי היא ככל אדם ,ואע"פ דבהל' שבת )סי' ש"ל סעי' ד'( כ' המחבר דעד
לעילוי נשמת
מוה”ר משה בן מוה”ר יעקב הכהן ע”ה נפטר יום שני דפסח שנת תשכ”ח לפ”ק וזו’ מרת רייזל יענטא בת בנש”ק הרב ר’ יעקב ע”ה נפטרה י”א אדר שנת תשנ”ה לפ”ק
ת.נ.צ.ב.ה.
להערות נא לפנות להמו”לRabbi M. N. Kesler 1532 50th St. - 917-795-5060 - nimukeihalachah@gmail.com :
ארבעה צריכים להודות )ד( || ד ||
