gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אח"ד השיחים · Ach"d Hasichim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אח"ד השיחים · Ach"d Hasichim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אח"ד השיחים · Ach"d Hasichim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מזהב ומפז‬ ‫ממשנתו של כ”ק מרן אדמו”ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט”א‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה ְ ּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז | גיליון ו'‬ ‫ִר ְב ָקה (כה‪ ,‬כ)‬ ‫הנה ידוע שיצחק שורשו בגבורות‬ ‫ודינים‪ ,‬ועל ידי עקידת יצחק נתמתקו‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫גבורות יצחק על ידי אברהם אבינו‬ ‫ששורשו במידת החסד‪ .‬וכתבו‬ ‫המקובלים שעיקר מיתוק הגבורות‬ ‫נעשה בעת שנשא יצחק את רבקה‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי”ק‬ ‫ובזה יובן מדוע פירש הכתוב את‬ ‫אימנו‪.‬‬ ‫ָ“ראוֹ ָר ִאינ ּו ִּכי ָהיָ ה ה’ ִע ָּמ ְך”‬ ‫כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א‬ ‫(בראשית כו כח)‬ ‫מניין שנות חיי יצחק בעת נישואיו‪ ,‬מה‬ ‫שלא עשה כן אצל אברהם ויעקב‬ ‫והרב נועם מגדים ע”ה אומר‪ ,‬כאשר רבקה‬ ‫הגמ’ בעירובין (יג‪ ):‬אמר רבי האי דמחדדנא‬ ‫אבינו‪ ,‬מפני שרמז גדול מונח כאן‪ :‬יצחק‬ ‫ראתה את יצחק אבינו ע”ה מיד שאבה אור‬ ‫מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה‪.‬‬ ‫בגימטריא ר”ח‪ ,‬הוסף לו ארבעים ויהיה‬ ‫מראייתה את הקודש‪ ,‬ותיפול מעל הגמל‪ ,‬כי‬ ‫פירש רש”י כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה‬ ‫רמ”ח‪ ,‬כמניין גימטריא של “אברהם”‪,‬‬ ‫אז עדיין לא התנתקה מבית אביה ועדיין לא‬ ‫של אחריו‪ .‬ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא‬ ‫חושבנא דדין כחושבנא דדין‪ .‬לאמור‪,‬‬ ‫היתה בשלימות‪ ,‬ועל ידי שראתה ואמרה “מי‬ ‫טפי‪.‬‬ ‫על ידי אותם נישואים שבה בחינתו של‬ ‫האיש הלזה שבא לקראתו” שאבה קדושה‬ ‫שהראיה‬ ‫משמע‬ ‫משמע‬ ‫יצחק ונתמתקה כאברהם אבינו ‪ -‬מידת‬ ‫יתירה‪ ,‬וזה שאמר לה אליעזר “הוא אדוני”‪.‬‬ ‫החסד‪.‬‬ ‫וההבטה בצדיק מועילה‬ ‫שהראיה‬ ‫(מחשוף הלבן)‬ ‫בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף קכג‪ ):‬רבי אבא‬ ‫ומשפיעה הארה ואור‬ ‫וההבטה‬ ‫צורת רבי שמעון בר יוחאי ע”ה היתה מצוירת‬ ‫גדול לאדם‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫בצדיק מועילה‬ ‫לפניו ועל ידי זה היה משיג השגות גדולות‪ .‬וזה‬ ‫בגמ’ (ר”ה טז‪ ):‬בדין הקבלת‬ ‫ְ ּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת ִר ְב ָקה ַ ּבת ְ ּבתו ֵּאל ָה ֲא ַר ִּמי‬ ‫מה שאומר הפסוק (ישעיה ל כ) “וְ ָהי ּו ֵעינֶ ָיך רֹאוֹ ת‬ ‫פני רבו‪ ,‬חייב אדם להקביל‬ ‫ומשפיעה‬ ‫א ּ ָשה‬ ‫ִמ ּ ַפ ַּדן ֲא ָרם ֲאחוֹ ת ָל ָבן ָה ֲא ַר ִּמי לוֹ ְל ִ ׁ‬ ‫הארה ואור‬ ‫(כה‪ ,‬כ)‬ ‫ֶאת מוֹ ֶר ָיך”‪.‬‬ ‫פני רבו ברגל‪ ,‬שעל ידי‬ ‫הנה ברש”י פירש על כך וזה לשונו‪“ :‬וכי‬ ‫ורבינו בעל הראשית חכמה ע”ה (שער הקדושה‬ ‫שמסתכל בפני רבו‬ ‫גדול לאדם‪,‬‬ ‫עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות‬ ‫פרק ח אות יז) אומר‪ ,‬על ידי שאדם מסתכל בפני‬ ‫מתווספת לו בהירות‪.‬‬ ‫כמו שכתוב‬ ‫לבן ומפדן ארם‪ ,‬אלא להגיד שבחה‬ ‫רבו הוא מתקן את עיניו‪ ,‬שעל ידי זה מקנה‬ ‫הקדושת לוי ע”ה (פרשת‬ ‫בגמ’ בדין‬ ‫שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה‬ ‫בנפשו הארת הנשמה הטהורה שנראית בפניו‬ ‫וירא ד”ה עוד יבואר) אומר‬ ‫הקבלת פני‬ ‫ובפרט בשבת וברגל‪ .‬וגם קב הישר ע”ה (פרק‬ ‫שאברהם אבינו ע”ה‬ ‫אנשי רשע‪ ,‬ולא למדה ממעשיהם”‪.‬‬ ‫רבו‪ ,‬חייב אדם‬ ‫פז) אומר‪ ,‬טוב לאדם לקבל פני רבו ברגל והוא‬ ‫כאשר ראה את המלאכים‬ ‫ועדיין צריך ביאור מה מקומו כאן‬ ‫כאילו מקבל פני השכינה ואז באה לו הארה‬ ‫רץ לקראתם כיון שבאותה‬ ‫להקביל פני‬ ‫דווקא‪ .‬ונראה לבאר שבא לומר שאמנם‬ ‫רבו ברגל‪ ,‬שעל‬ ‫על אף כל המכשולים הנ”ל הצליחה‬ ‫של ניצוץ קדושה כדמיון נשמה יתירה‪.‬‬ ‫שעה נפל עליו בהירות‬ ‫רבקה לעמוד בצדקה ובתומתה‪ ,‬אך‬ ‫התפארת שלמה ע”ה (פרשת תולדות) על הפסוק‬ ‫ואור גדול מחמת הראיה‬ ‫ידי שמסתכל‬ ‫עדיין היות ושורשה היה מגזע רשע‪,‬‬ ‫(בראשית כו כח) ָ“ראוֹ ָר ִאינ ּו ִּכי ָהיָ ה ה’ ִע ָּמ ְך” שאמרו‬ ‫לכן רץ לקראתם‪.‬‬ ‫בפני רבו‬ ‫נתן הדבר את אותותיה בילדיה ויצא‬ ‫הפלישתים ליצחק אבינו ע”ה‪ ,‬הבינו שכאשר‬ ‫פרי עץ חיים ע”ה (שער‬ ‫מתווספת לו‬ ‫הראשון אדמוני כולו כאדרת שער והיה‬ ‫היה עמם השפיע עליהם יראה‪ ,‬והרגישו את זה‬ ‫ר”ח פרק ג) אומר‪ ,‬שבראש‬ ‫בהירות‬ ‫רשע‪.‬‬ ‫כאשר שילחו אותו מעליהם‪ ,‬לכן חזרו וביקשו‬ ‫חודש יש נפש יתירה בעת‬ ‫(פתח האוהל)‬ ‫ממנו לעשות ברית ביניהם‪ .‬וכן אצל משה‬ ‫הכתר‪ ,‬ואז אם יקבל פני‬ ‫רבינו ע”ה (שמות לז ל) “וַ ִ ּי ְירא ּו ִמ ֶ ּ ׁג ֶשת ֵא ָליו” שזכו‬ ‫רבו יושפע לו מכח רבו‪ ,‬אבל בשבת וברגל יש‬ ‫וַ ִ ּי ֶבז ֵע ָׂשו ֶאת ַה ְ ּבכ ָֹרה (כה‪ ,‬לד)‬ ‫ליראת שמים כשניגשו לראות פניו הקדושים‬ ‫נפש יתירה כל היום‪ .‬וההסתכלות על הצדיק‬ ‫וברש”י‪“ :‬ויבז עשו ‪ -‬העיד הכתוב‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫גורמת בהירות בנפשו של האדם‪.‬‬ ‫על רשעו שביזה עבודתו של מקום”‪,‬‬ ‫שכן באותה עת היתה עבודת הקרבנות‬ ‫ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך‬ ‫על ידי הבכורות‪ ,‬ועשו הרשע ביזה‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫עבודה זו ואמר שאין לו חפץ בה‪ .‬ולפי‬ ‫ֵ"ע ָׂשו ָח ֵפץ ְ ּב ַהנְ ָהגַ ת ַה ֶּט ַבע ְּכ ִפי ׁ ֶש ִהיא ְל ַע ְצ ָמ ּה‪,‬‬ ‫זה מובן היטב סמיכות הפרשה‪“ :‬וַ יְ ִהי‬ ‫ָר ָעב ָ ּב ָא ֶרץ”‪ ,‬שכן על ידי ביזוי עבודתו‬ ‫וְ יַ ֲעקֹב ְמ ַב ֵּטל ֶאת ַה ֶּט ַבע ֶאל ַה ּתוֹ ָרה וְ ַה ְ ּק ֻ ׁד ּ ָשה"‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫‬ ‫חותמו אמת‬ ‫מתוך שיעורים בספר הקדוש‬ ‫‘פיתוחי חותם’‬ ‫ברכות עם צידה‬ ‫אם סמכה רבקה על הנבואה שלא תכזב לא הייתה צריכה לעשות מאומה אלא‬ ‫לשבת בחיבוק ידים ולהמתין לקיומה‪ .‬ואם הבינה שקיומה המעשי של הנבואה מוטל‬ ‫עליה‪ ,‬היה עליה לקיימה בשום שכל ומבלי סיכונים מופרזים‬ ‫כראוי‪ .‬והברכה הזאת שרצה יצחק לברך היא הכנה לקבלת התורה‪,‬‬ ‫השבוע נעסוק בס”ד בביאורו של מרן אביר יעקב‪ ,‬אודות נושאה‬ ‫שמי שיזכה לברכה זו הוא שיזכה לקבלת התורה”‪ .‬בדברים אלו מיושב‬ ‫העיקרי של פרשתנו‪ ,‬הלוא הוא מעמד גנבת הברכות מאת עשו‪ ,‬על‬ ‫היטב מדוע לא היה יכול יצחק להותיר ברכה לאח השני‪ ,‬שכן ברכת‬ ‫ידי יעקב ורבקה אימנו‪ .‬רבינו מציג את דבריו כביאור על דרך הפשט‪,‬‬ ‫התורה כוללת את הכל‪ ,‬שהרי בעבורה נברא העולם והיא תכלית הכל‪,‬‬ ‫העונה על תמיהות רבות בפרשה‪ ,‬אך כמובן שבין השיטין מונח לו עומק‬ ‫וכל חפצים לא ישוו בה‪.‬‬ ‫גדול בביאור מהותה הפנימית של עבודת האבות הקדושים‪ .‬יוער‪ ,‬כי‬ ‫הביאור עצמו ארוך ורבו פארותיו‪ ,‬ועל כן נאלץ להזדקק רק לעיקרו‬ ‫הספק של יצחק‬ ‫ושורשו‪ ,‬והחפץ למלא ידו בהרחבת העניין עד תומו יוכל לראותו‬ ‫ממשיך רבינו ומבאר את התלבטותו של יצחק‪ ,‬איזה בן מבניו ראוי‬ ‫נכוחה בספרו של מרן עצמו‪.‬‬ ‫לברכה זו‪ ,‬ואת הכרעתו להותיר את הדבר בידי שמים‪“ :‬ויצחק אוהב‬ ‫וזה לשונו של מרן‪“ :‬ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות‪ ,‬ויקרא את‬ ‫את עשו כידוע‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬כיון שהברכה זו שרצה לברך היא הכנה‬ ‫עשו בנו הגדול וגו’‪ .‬הנה יש לתמוה הרבה על יצחק אבינו עליו השלום‬ ‫לקבלת התורה‪ ,‬נסתפק יצחק אם זרע עשו הוא שראוי לקבל התורה‬ ‫בשעה שרצה לברך את עשו תמיהות הרבה‪ .‬חדא‪ ,‬מפני מה תלה לו‬ ‫או זרע יעקב‪ ,‬וכיון שהוא אוהב את עשו יותר‪ ,‬אמר‪ ,‬אעשה הכנה זו‬ ‫הברכות עד שיביא לו ציד ויברך אותו‪ ,‬היה לו לברכו בלא צידה”‪.‬‬ ‫לעשו‪ ,‬אם הוא ראוי לקבלת התורה יזכה בברכה‪ ,‬ואם אינו ראוי‬ ‫לקבלת התורה לא יזכה בברכה‪ .‬ולהכי לא ברכו בתחילה תיכף ומיד‬ ‫תמיהה נוספת‪“ :‬ועוד‪ ,‬כל מה שראינו שכוונת יצחק לברך עשו‪ ,‬כשבא‬ ‫בלי הבאת מטעמים‪ ,‬דכיון דברכה זו הכנה לקבלת התורה‪ ,‬נסתפק לו‬ ‫יעקב ולקח הברכות‪ ,‬ואחר כך בא עשו‪ ,‬אמר לו יצחק “בא אחיך במרמה‬ ‫שמא יעקב הוא שראוי לקבלת התורה‪ .‬לפיכך נתחכם ואמר לו שיביא‬ ‫ויקח ברכתך”‪ ,‬היה לו לברכו גם הוא‪ ,‬וכי נגמרו הברכות?! כמו שתמה גם‬ ‫ציד ויעשה לו מטעמים‪ ,‬ובזה יראה אם רצון ה’ שזרע עשו הוא שראוי‬ ‫עשו על זה באומרו “הברכה אחת היא לך אבי”‪ .‬ועוד תמיהה על רבקה‪,‬‬ ‫לקבל התורה‪ ,‬ילך עשו וימצא ציד ויעשה מטעמים כאשר אהב‪ ,‬ולא‬ ‫מה ראתה להכניס יעקב בסכנה גדולה‪ ,‬כמו שטען אליה יעקב “אולי‬ ‫יתגלה הדבר ליעקב ויקדימנו”‪.‬‬ ‫ימושני אבי”‪ ,‬ועוד‪ ,‬מה שאמרה לו “עלי קללתך בני”‪ ,‬כיון שיקלל יצחק‬ ‫ליעקב מי יסיר הקללה מיעקב וישימה על רבקה‪ .‬והדקדוקים בזה רבו‬ ‫ברם‪“ :‬אם יהיה שום עיכוב בדבר‪ ,‬כגון שלא ימצא ציד‪ ,‬או אם יתגלה‬ ‫מלספור ואין להאריך בהם”‪.‬‬ ‫הדבר ליעקב ויקדימנו במרמה ויקח הברכות‪ ,‬בזה ידע כי רצון ה’ ליתן‬ ‫התורה לזרע יעקב דווקא‪ .‬לפיכך תלה הברכות בצידה‪ .‬ועשה יצחק‬ ‫החסרים ברכות‬ ‫הדבר באזהרה גדולה לעשו‪ ,‬שלא ישמע הדבר לזולת‪ ,‬ובזה יראה אם‬ ‫יש להעיר‪ ,‬שרש”י הקדוש בפירושו על התורה הרגיש בקושיית רבינו‬ ‫מאת ה’ נהיה הדבר שהתורה ראויה לעשו‪ ,‬לא יהיה שום עיכוב לעשו‬ ‫מדוע לא בירך גם את עשו‪ ,‬וביאר וזה לשונו (כז‪ ,‬לז)‪“ :‬אמר לו מה תועלת‬ ‫בצידה‪ ,‬וגם לא יתגלה הדבר ליעקב ויקדים ויקח הברכות”‪.‬‬ ‫לך בברכה‪ ,‬אם תקנה נכסים שלו הם‪ ,‬שהרי גביר שמתיו לך‪ ,‬ומה‬ ‫ומעתה מובן היטב מדוע ראתה רבקה חובה לעצמך להתערב‪ ,‬וגם‬ ‫שקנה עבד קנה רבו”‪ .‬ברם תמיהת רבינו עדיין שרירה וקיימת‪ ,‬מדוע‬ ‫הייתה בטוחה שתצליח בכך‪ ,‬שכן עצם העובדה שתוכניתו של יצחק‬ ‫ראה לשעבד את אחד מבניו תחת אחיו‪ ,‬ולא חילק ביניהם את הברכות‬ ‫השתבשה והדברים נשמעו גם לאוזני רבקה‪ ,‬מהווה הוכחה שרצון ה’‬ ‫באופן שיותיר ברכה לשניהם‪.‬‬ ‫לברך את יעקב וחפץ ה’ בידו יצלח‪ .‬ובלשונו של רבינו‪“ :‬וזהו שאמרה‬ ‫גם לקושייתו השניה של רבינו‪ ,‬כיצד תעזור אמירתה של רבקה‬ ‫רבקה ליעקב “הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך”‪ ...‬וכל מה‬ ‫שתקח על עצמה את הקללה מצינו לכאורה מענה בדברי אונקלוס על‬ ‫שנזהר אביך שלא ישמענו אחר הנה אני שמעתי ומדאני שמעתי‬ ‫אתר שפירש את כוונת רבקה במילותיה על כך שידוע בנבואה שלא‬ ‫‪ -‬שמע מינה דרצון ה’ שתזכה אתה בברכות ובתורה‪ ,‬ולכן בני שמע‬ ‫תבוא עליו קללה‪ ,‬וכוונתו לנבואה שנאמרה לה בטרם לידתם “ורב‬ ‫בקולי לאשר אני מצווה אותך‪ ,‬וזרז עצמך וקום הקדימנו לעשו‪ ,‬כדי‬ ‫יעבוד צעיר”‪ ,‬הרי שהצעיר יהיה מבורך ולא מקולל חלילה‪.‬‬ ‫שתזכה לברכות ולתורה‪ .‬ואמר לה יעקב “אולי ימושני אבי”‪ ,‬והשיבה‬ ‫אך עדיין הדבר צריך תבלין‪ ,‬שהרי אם סמכה על הנבואה שלא‬ ‫לו “עלי קללתך בני”‪ ,‬היה פשוט בעיניה שלא יכירנו‪ ,‬וסיבה מאת ה’‬ ‫תכזב לא הייתה צריכה לעשות מאומה אלא לשבת בחיבוק ידים‬ ‫ועזר אלקים‪ ,‬וסמכה על מה שיצחק עשה בדעתו שלא ישמענו אדם‬ ‫ולהמתין לקיומה‪ .‬ואם הבינה שקיומה המעשי של הנבואה מוטל עליה‪,‬‬ ‫והיא שמעה‪ ,‬בודאי דיגמר העניין בטוב ולא יכירנו‪ ,‬וזהו שאמרה “עלי‬ ‫היה עליה לקיימה בשום שכל ומבלי סיכונים מופרזים‪ ,‬וכדברי הגמרא‬ ‫קללתך בני”‪ ,‬כלומר לא תהיה שום קללה מדאני שמעתי”‪.‬‬ ‫(פסחים דף ח‪ ):‬הידועים אודות שלוחי מצוה שאינם ניזוקים “היכי דשכיח‬ ‫נותר לנו להבין פרט אחד‪ ,‬שמאיר את דברי רבינו בעומק חדש‪.‬‬ ‫הזיקא שאני”‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬יצחק אבינו ומאידך רבקה אימנו יעקב אבינו ניצבים בפני‬ ‫ומיישב רבינו וזה לשונו‪“ :‬והנראה לענ”ד בזה אם אפשר‪ ,‬ובעיני ה’‬ ‫מצב דומה‪ .‬האחד‪ ,‬אינו יודע איזה בן ה’ חפץ לברך‪ ,‬ומאידך גם יעקב‬ ‫יכשר‪ ,‬דיצחק אבינו ע”ה רוח הקודש שורה עליו כידוע‪ ,‬והיה יודע‬ ‫אבינו אינו משוכנע שאכן עליו לחטוף את הברכות במרמה‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫שעתידה תורה להינתן לזרעו‪ ,‬דהיינו אחד מבניו עתידים בניו לקבל‬ ‫הבחירה שלהם בהתמודדות עם המצב שונה מהקצה אל הקצה‪ :‬יצחק‬ ‫תורה‪ ,‬והיה יודע שיעקב איש תם ויושב אהלים ועשו היה מכבדו‬ ‫‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫אבינו בוחר בפסיביות ואומר‪ :‬ניתן לענינים להתגלגל‪ ,‬אם מאת‬ ‫של מקום באה קללה ורעב‪ ,‬וכנבואתו של מלאכי (פרק ב)‪“ :‬וְ ַע ָּתה‬ ‫ה’ יצא הדבר הרי טוב‪ ,‬ואם לאו הרי שאין זה רצון ה’‪ .‬ואילו‬ ‫ֲא ֵל ֶיכם ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ּזֹאת ַהכּ ֲֹהנִ ים‪ִ :‬אם ל ֹא ִ ׁ‬ ‫ת ְש ְמע ּו וְ ִאם ל ֹא ָת ִׂשימ ּו ַעל‬ ‫רבקה ויעקב נוקטים בסדרת הטעיות בכדי לקבל את הברכות‬ ‫ֵלב ָל ֵתת ָּכבוֹ ד ִ ׁל ְש ִמי ָא ַמר ה’ וְ ׁ ִש ַּל ְח ִּתי ָב ֶכם ֶאת ַה ְּמ ֵא ָרה וְ ָארוֹ ִתי ֶאת‬ ‫תחת אפו של עשו‪ .‬וזאת מדוע?‬ ‫ִ ּב ְרכוֹ ֵת ֶיכם”‪.‬‬ ‫אין עצה ותבונה‬ ‫(כלי כסף)‬ ‫אם נכון הוא שעל האדם לשלב ידיים‬ ‫יה וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ְש ָמ ּה ְרחֹבוֹ ת (כו‪ ,‬כב)‬ ‫וַ ַ ּי ְח ּפֹר ְ ּב ֵאר ַא ֶח ֶרת וְ ל ֹא ָרב ּו ָע ֶל ָ‬ ‫צריכים יעקב אבינו‬ ‫ולסמוך על ה’‪ ,‬גם רבקה ויעקב היו‬ ‫לנהוג כך‪ .‬לכאורה‪ ,‬היה עליהם לצפות במחזה‬ ‫חפירת הבארות הם רמז לתורה‪ .‬והנה כל זמן שהאדם עוסק רק‬ ‫בנגלה‪ ,‬יש עליו ערעורים וקשיים‪ ,‬אך משהגיע לסודות התורה‪ ,‬אז‬ ‫בשילוב ידים ולומר את אותם דברים‪ :‬אם שמידתו‬ ‫ייצא מאפלה לאורה ומתהלך בדרך רחבה וישרה‪ .‬ולזה רומז השם‬ ‫יעלה ביד עשו לקבל את הברכה‪ ,‬הרי שזהו נטתה‬ ‫‘רחובות’‪ ,‬בגימטריא ‘האורות’‪ .‬שרומז לאור האלוקי של תורת‬ ‫הנסתר‪ ,‬שכן ‘אור’ בגימטריא ‘רז’‪.‬‬ ‫הרי לחסד‬ ‫רצון ה’ ועלינו להשלים עמו‪ ,‬ואם לאו‪,‬‬ ‫שאין עצה ואין תבונה נגד ה’‪ ,‬והדבר ייכשל‬ ‫(מעגלי צדק)‬ ‫ממילא‪ .‬וכי נגרעה מידת הבטחון שלהם מזו ורחמים‪,‬‬ ‫וַ ִּת ַ ּקח ִר ְב ָקה ֶאת ִ ּבגְ ֵדי ֵע ָׂשו ְ ּבנָ ּה ַה ָ ּגדֹל ַה ֲח ֻמדֹת ֲ ׁ‬ ‫א ֶשר ִא ָּת ּה ַ ּב ָ ּביִ ת‬ ‫ודאי שראה‬ ‫של יצחק?‬ ‫(כז‪ ,‬טו)‬ ‫בעובדה חובה‬ ‫גם אם נאמר שרבקה ראתה‬ ‫ששמעה את דברי יצחק אות ברור משמים‬ ‫הנה ידוע שבברכה זו שקיבל יעקב זכה להיות ממשיכם של‬ ‫האבות להקים את העם הנבחר ולקבל את התורה‪ .‬ולפי זה מובן‬ ‫על כך שעליה לפעול‪ ,‬מכל מקום לא הייתה בעצמו‬ ‫היטב מדוע סיבב ה’ שהברכה תינתן דווקא באופן שיעקב לובש‬ ‫להסוות לפעול‬ ‫צריכה להרבות בתחבולות על מנת‬ ‫את המהלך אלא להניח שאם זהו רצון ה’‬ ‫את בגדי עשו ועטוף בעורות גדיי עיזים‪ ,‬שכן מפורש בזוהר (פרשת‬ ‫בלק דף קצב‪ ,):‬שכשהקב”ה רצה לתת את התורה לישראל‪ ,‬פנה תחילה‬ ‫ולתקן את‬ ‫ודאי שהדבר יצליח‪ ,‬כשם שעשה יצחק‪.‬‬ ‫לאדום ולס”מ שרם מלמעלה ושאל אותם האם הם חפצים לקבל‬ ‫כמובן שאין ביכולתנו לדון ולהשיג את שליחותו‬ ‫את התורה‪ .‬וכשבירר הס”מ בנוגע לתורה זו מה טיבה‪ ,‬השיב לו‬ ‫היא בעולמו‪,‬‬ ‫מעלת אבותינו הקדושים אולם תורה‬ ‫וללמוד אנו צריכים‪ .‬דומה שיסוד החילוק‬ ‫שנאמר בה “לא תרצח”‪ .‬ומשכך סירב הס”מ לקבל את התורה‪,‬‬ ‫שכן זו ממשלתו‪ ,‬מלאך המוות הוא וברכתה של אומתו “על חרבך‬ ‫שבין הנהגת האישים קשורה לסוגי המידות מבלי חשש‬ ‫תחיה”‪.‬‬ ‫שכל אחד מהם נתייחד בהן‪ .‬כידוע‪ ,‬יצחק שמא‬ ‫הציע אם כן הס”מ לקב”ה לתת את התורה לבני יעקב אבינו‪ ,‬אך‬ ‫הקב”ה טען שיתכן שגם הם לא יסכימו לקבל אותה‪ ,‬ועל כן הסכים‬ ‫היראה ואולי יטה‬ ‫אבינו מידתו מידת הגבורה‪ ,‬שהיא‬ ‫והצמצום‪ ,‬מה שאין כן יעקב אבינו שמידתו‬ ‫הס”מ להפשיט את אורו ולהביא אותו לישראל בכדי לשכנעם‬ ‫היא תפארת ‪ -‬מידת הרחמים הנוטה לחסד‪ .‬מהשורה‪,‬‬ ‫לקבל את התורה‪ .‬ומבואר שם שאור זה הלקוח מס”מ‪ ,‬הוא שורשם‬ ‫של דיני נפשות שבתורה‪ ,‬ששייכים במקורם למלאך המוות‪ ,‬וניתנו‬ ‫דרכו של בעל היראה‪ ,‬שהוא ירא וחרד שכן ודאי‬ ‫לישראל לקיים בהם את דיני ארבעה מיתות‪.‬‬ ‫רע‪ ,‬בעל‬ ‫מעשיית מעשה שיש בו שמץ כלשהוא‬ ‫וכמו שכתב הכהן הגדול רבי צדוק מלובלין‬ ‫ועל כן מובן שכשקיבל יעקב את ברכת התורה‪ ,‬לבש את בגדי‬ ‫עשו‪ ,‬וגם התעטף בעור גדיי עיזים‪ ,‬כעשו איש שעיר‪ .‬וכך גם רמז‬ ‫בספרו מחשבת חרוץ (אות יב)‪“ :‬שהירא אין לו הרחמים‬ ‫יצחק אבינו באומרו “הקול קול יעקב ‪ -‬הידיים ידי עשו”‪ ,‬כלומר‬ ‫דבר יראה את‬ ‫שום דבר מבורר לסמוך עליו‪ ,‬דבכל‬ ‫ירא ורועד אפילו במעשה הטוב בבירור אולי‬ ‫שבכח ברכה זו‪ ,‬יוכל לקיים את דיני התורה גם בדיני נפשות שהם‬ ‫יש איזה פגם וחסרון‪ ,‬באופן שאין לו שום כוונתו‬ ‫בתחומי ממשלת אחיו עשו‪.‬‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫יסוד להיות לרגל אחיזה וסמיכה בו”‪ .‬ואשר הטובה‪,‬‬ ‫ֶל ְך נָ א ֶאל ַהצּ ֹאן וְ ַקח ִלי ִ ׁ‬ ‫מ ּ ָשם ׁ ְשנֵ י ְ ּג ָדיֵ י ִע ִ ּזים ט ִֹבים (כז‪ ,‬ט)‬ ‫הכל ונכון ליבו‬ ‫על כן הוא מבטל את ישותו ומניח את‬ ‫לידי ההשגחה‪ .‬וכך גם כותב האדמו”ר מגור‬ ‫מידתו של יעקב אבינו היא התפארת שכוללת חסדים ודינים‪,‬‬ ‫בה’ ולא‬ ‫בעל השפת אמת בספרו (שנת תרל”ב)‪:‬‬ ‫ועל כן ציוותה רבקה אימנו שיביא לה גדיי עיזים טובים‪' ,‬עיזים' לשון‬ ‫“כי יש איברים שהם ברשות האדם‪ ,‬ואם יירא‬ ‫עזות כנגד הדין‪ ,‬ו'טובים' כנגד החסדים שהם טוב הנראה והנגלה‪.‬‬ ‫האדם זוכה גם הם אינם ברשותו‪ ,‬רק ברשות‬ ‫(אוצרות יעקב)‬ ‫הש”י‪ .‬כמו שהיה ביצחק‪ ,‬אף שטעה לברך‬ ‫עשו לא עלתה בידו‪ .‬והוא על ידי מסירות נפש באמת אליו‬ ‫א ֶשר ֵ ּב ֲרכוֹ ה' (כז‪ ,‬כז)‬ ‫ְר ֵאה ֵר ַיח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַיח ָׂש ֶדה ֲ ׁ‬ ‫יתברך‪ ,‬כמו יצחק בעקידה‪ ,‬אם כן רוצה באמת שלא להיות‬ ‫חז"ל דרשו שנכנס עמו ריח גן עדן‪ ,‬וגם איתא שבגדי עשו‬ ‫ברשות עצמו‪ ,‬ורצון יראיו יעשה”‪.‬‬ ‫החמודות הן בגדי אדם הראשון‪ .‬ויש לבאר בטעם העניין‪ ,‬כי ידוע‬ ‫מה שאין כן יעקב אבינו שמידתו נטתה לחסד ורחמים‪ ,‬ודאי‬ ‫מה שכתבו המקובלים‪ ,‬שיעקב אבינו תיקן את חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫שראה חובה בעצמו לפעול ולתקן את שליחותו בעולמו‪ ,‬מבלי‬ ‫ובזה נתקנה קללת אדם הראשון‪ .‬ועל כן‪ ,‬כשם שקללתו הייתה בגן‬ ‫חשש שמא ואולי יטה מהשורה‪ ,‬שכן ודאי בעל הרחמים יראה‬ ‫עדן‪ ,‬כך הברכה שבאה לתקן אותה הייתה צריכה להיות באותו‬ ‫את כוונתו הטובה‪ ,‬ונכון ליבו בה’ ולא יירא‪.‬‬ ‫אופן‪ ,‬ועל כן נכנס עמו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫(מחשוף הלבן)‬ ‫‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫בינו שנות‬ ‫תשובות דא”ח שהשיב כ”ק‬ ‫מעשי רב מתוקף פעולת‬ ‫מרן אדמו”ר שליט”א לשואלים‬ ‫קדושים רבוה”ק זי”ע‬ ‫מדרכי ההנהגה וההשגחה‬ ‫פרק ו’‬ ‫אם אמונה היא מצרך כה חשוב‪ ,‬למה אפוא ברא‬ ‫סוף העולם הישן‬ ‫הקב”ה מפריעים והסתרות לאמונה?‬ ‫במאמרינו הקודמים עמדנו על כך שספרד ומרוקו הצמודות זו‬ ‫עלינו לדעת שהיסוד הגדול של אמונה לא מתקיים במקום‬ ‫לזו‪ ,‬מהוות שתיהן את סופו של העולם הישן שלפני גילוי יבשת‬ ‫שיש ידיעה וזו אחת הסיבות שא‪-‬ל מסתתר בשפריר חביון –‬ ‫אמריקה‪ .‬במאמר הנוכחי נראה שגורל אחד לשתיהן גם מבחינת‬ ‫כדי שנזכה למתנת האמונה‪ .‬כלל ישראל בעת שעמדו רגליהם‬ ‫אזכורי המקומות בחז”ל‪ ,‬כשלשניהן קמו מקומות אחרים‪ ,‬קרובים‬ ‫תחת הר סיני זכו שנפתחו לפניהם שבעה רקיעים עד שכביכול‬ ‫יותר גיאוגרפית אך דומים מבחינת השם‪ ,‬עד שלעיתים חל בלבול‬ ‫ראו את השכינה הקדושה ועל אותה שעה אומר להם משה‬ ‫וחוסר ידיעה לאיזה מהם כוונו חז”ל בדבריהם‪.‬‬ ‫רבינו “אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו”‪.‬‬ ‫כפי שכבר הזכרנו במאמרינו הקודמים‪ ,‬חז”ל במסכת בבא‬ ‫אבל לאחר המעמד הגדול של מתן תורה בהר סיני‪ ,‬נסגרו‬ ‫בתרא (דף לח‪ ).‬קוראים לספרד בשם אספמיא‪ ,‬ורואים בה את‬ ‫שבעת הרקיעים ורק משה רבינו נשאר בהר סיני‪ .‬כלל ישראל‬ ‫המרחק הגדול ביותר אליו עשוי אדם מן הישוב להגיע ‪ -‬מהלך‬ ‫חזר לקיים את התורה שעכשיו קיבלו בתוך מהלך החיים‬ ‫שנה תמימה‪ .‬דא עקא‪ ,‬שבאותה מסכת עצמה (דף עד‪ ):‬מוזכרת‬ ‫היומיומי שלהם והגילויים הגדולים שלהם זכו בהר סיני שבו‬ ‫אספמיא כמקום הקרוב לארץ ישראל (וכבר עמדו בכך המפרשים‪ .‬יש טוענים‬ ‫והתכסו מפניהם‪ ,‬עד של”ע כעבור ארבעים יום כבר נתגלגל‬ ‫שיש לגרוס ‘אפמיא’‪ ,‬ויש טוענים שאכן היו שתי מקומות בשם זה‪ ,‬האחד קרוב ומשנהו רחוק)‪.‬‬ ‫לפתחם חטא העגל רח”ל‪.‬‬ ‫אפילו בשם ‘ספרד’ שמקורו בנביא (עובדיה פרק א) וכה פשוט‬ ‫וזה מדרכי ההנהגה וההשגחה של ה’ יתברך שהוא דווקא‬ ‫בעיננו שמדובר על ארץ ספרד של ימינו חל בלבול כלשהוא‪ ,‬שכן‬ ‫מסתתר כדי להעמידנו בניסיון האמונה ולראות שנחזיק‬ ‫שמעלים אפשרות שהכוונה לטריטוריה המצויה בשטחה של‬ ‫באמונה מול כל הניסיונות‪ .‬וכך נהג כבר עם ראש המאמינים‬ ‫טורקיה (אם כי לפי פירוש הראשונים אכן מדובר במדינה המכונה גם בימינו בשם זה)‪.‬‬ ‫אברהם אבינו שהוא ניסה אותו בעצמו בעשר ניסיונות‬ ‫שכוללים את כל מצבי החיים ועמידתו של אברהם אבינו‬ ‫והנה גורל דומה גם למרוקו‪ ,‬ברבריה בלשון חז”ל (וכנזכר במאמרינו‬ ‫בניסיון היא שנותנת כוח לכל הדורות לעמוד בכל הניסיונות‬ ‫הקודמים)‪ .‬בירושלמי במסכת מועד קטן (פרק ג הלכה א) מסופר על‬ ‫ולהישאר דבקים באמונתנו (וכפי שמבאר הגה”ק רבי חיים מוולוז’ין זיע”א בספרו‬ ‫התרחשות שקרתה עם ריש לקיש‪ ,‬בהיותו שומר על תאנים במקום‬ ‫רוח חיים על פרקי אבות)‪.‬‬ ‫ושמו ‘ברברית’‪ .‬לדברי ערוך השלם‪ ,‬מדובר בעיר כלשהיא המצויה‬ ‫בסוריה‪ .‬אולם בספר עלי תמר טוען שיש לגרוס ‘ברבריה’‪ ,‬ולדבריו‬ ‫ידוע ומפורסם מה שאמרו צדיקים ההולכים בדרך הבעל‬ ‫ריש לקיש היה בשלבים שונים בחייו בצפון מערב אפריקה‪.‬‬ ‫שם טוב זיע”א שבדור שלפני הגאולה יהיה מאוד קשה להחזיק‬ ‫באמונה‪ .‬היו מהם שהמשילו זאת לטיפוס על קיר חלק ובשם‬ ‫כך עלה גם בגורלה של העיר ‘קרטיגנא’‪ ,‬המוזכרת בדברי חז”ל‬ ‫הרב הקדוש הרבי ר’ אלימלך מליז’נסק זיע”א בעל ‘נועם‬ ‫בכמה הקשרים והייתה מושבם של כמה מחכמי ישראל כדוגמת‬ ‫אלימלך’ מסרו שמועה שבדור לפני משיח‪ ,‬הקב”ה יוריד חבל‬ ‫רבי יצחק דמן קרטיגנין ורבי אבא מקרטיגנא‪ ,‬שגם לגביה נפלה‬ ‫לעולם וכל המאמינים יחזיקו בו‪ ,‬אבל אז הקב”ה יטלטל את‬ ‫מחלוקת‪ .‬יש שטוענים שמדובר בקרתגו ההיסטורית שהייתה‬ ‫החבל בכל הכח ורבים יפלו ורק מי שיחזיק בכל כוחו הוא‬ ‫בצפון מערב אפריקה (כיום בשטחה של תוניסיה)‪ ,‬ומאידך יש שטוענים שזו‬ ‫שיזכה לגאולה‪.‬‬ ‫עיר בתחומי ספרד‪ ,‬או שבכלל אין לחפש את מיקומה במערב‪,‬‬ ‫אלא מדובר בעיר מזרחית המצויה שטורקיה‪ ,‬בהרי כורדיסטן או‬ ‫אנו כבר נמצאים במקום הזה שבו ניסיונות הדור והתקופה‬ ‫ארמניה‪.‬‬ ‫הם בעצם הטלטול שמטלטלים את החבל משמים‪ .‬ומי‬ ‫שמחזיקים באמונה תמימה ופשוטה בתקופה הזו ולא נחרדים‬ ‫לסיום ניתן לקבוע שקיימים בחז”ל רמזים למציאות יהודים‬ ‫ולא נבהלים מכל המניעות וההסתרות ומבינים “כי לבעבור‬ ‫במרוקו‪ ,‬אך לא כאלו שמגיעים לכלל ידיעות היסטוריות‬ ‫נסות אתכם בא האלוקים” ‪ -‬הם שיזכו לקבל פני משיח צדקנו‬ ‫ברורות מוצקות ומפורטות‪ .‬במאמרינו הבאים נמשיך ונסקור‬ ‫במהרה בימינו ועל מה שהחזיקו באמונה מבלי להרפות דווקא‬ ‫את היסטוריית יהדות מרוקו בתקופות הבאות‪ ,‬לאחר חתימת‬ ‫מול כל הקשיים וההסתרות עוד יזכו לשכר כפול ומכופל!‬ ‫התלמוד‪.‬‬ ‫‬ ‫ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ״ק מרן אדמו״ר רבי דוד חי אביחצירא שליט״א‬ ‫יראת שמים‬ ‫אמונה ובטחון חלק ב'‬ ‫אמונה ובטחון חלק א‬ ‫אהבת התורה‬ ‫מילתא חדתא — על מסכת אבות‬ ‫מילתא חדתא — על התורה‬ ‫מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים‪,‬‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫פרקי חיזוק באהבת התורה‪ ,‬ביגיעתה‬ ‫מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני‬ ‫שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות‬ ‫יראת הרוממות ודבקות בה׳‪ ,‬המשלבים‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫ובעסק לימודה‪ ,‬המעוררים את הלב‬ ‫עבודת ה׳ והליכות חיים‪ ,‬המשלבים‬ ‫התורה‪ ,‬המאירים את עבודת ה׳ ואת‬ ‫את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫להתמסרות לתורה ולהתחזקות‬ ‫דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך‬ ‫ההתמודדות עם אתגרי הדור‪ ,‬ערוכים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫המוסר והחסידות‪.‬‬ ‫בלשון בהירה ונגישה‪.‬‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫הגדה של פסח — מילתא חדתא‬ ‫פורים‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫שבת קודש‬ ‫שערי תפילה‬ ‫ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח‬ ‫מאמרים על עניני הפורים‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק בעניני‬ ‫מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול‬ ‫מאמרים על קדושת השבת ועל סדר‬ ‫שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה‪,‬‬ ‫ושיה”ש‪ ,‬המעמיקים בעניני יציאת‬ ‫ופנימיות החג‪ ,‬ובהם דברי‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‪ ,‬המאירים את‬ ‫ותשרי‪ :‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫יומה‪ ,‬המאירים את עבודת השבת‪.‬‬ ‫לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות‬ ‫מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור‬ ‫חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳‬ ‫עבודת הימים ומעוררים להתחזקות‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬לאור‬ ‫בצירוף פיוטי קודש מאת כ”ק אדמו״ר‬ ‫עם אתגרי החיים‪ ,‬ערוכים בלשון בהירה‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫ולהליכות החיים‪.‬‬ ‫בתורה ואמונה‪.‬‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫הקרובה לכל נפש‪.‬‬ ‫לשה״ק (ספרד ‪ /‬ע”מ) ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‪.‬‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬