gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמת ליעקב בית ישראל · Emes LeYaakov Beis Yisroel — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אמת ליעקב בית ישראל · Emes LeYaakov Beis Yisroel

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אמת ליעקב בית ישראל · Emes LeYaakov Beis Yisroel — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אמת ליעקב בית ישראל‬ ‫עלון מספר‪229 :‬‬ ‫הרבה מדברים אלו מיוסדים דברי אאמו"ר מורינו הרב יעקב פרץ זצ"ל על פי ספרו 'אמת ליעקב'‪ ,‬ומדרשותיו ששמעתי בכל ערב שבת קודש‪ ,‬במשך עשרות שנים‪-‬‬ ‫בביהכנ"ס 'באר שבע' ברחוב מורינו הרב י‪ .‬מ‪ .‬רייכמן‪ ,‬פינת הרב זוננפלד שכונת 'בית ישראל' פעיה"ק ירושלים תובב"א‪.‬‬ ‫העלון מוקדש לע"נ הורי היקרים אאמו"ר מורינו ורבנו הרב יעקב בן רבי יוסף ותמר פרץ זצוק"ל‪ ,‬שנתבקש לישיבה של מעלה ביום ג' ט"ז מנח ם אב תשפ"ד‪ ,‬נינם של‬ ‫הגאונים סבי דמשפטים רבי דוד צאבח זצ"ל ורבי יוסף חרוש זצ"ל‪ ,‬ושל אימי מורתי הרבנית שמחה תמר בת אסתר‪ְ -‬ת ִח ְיה‪ ,‬פ רץ ע"ה‪ ,‬נינת רבינו יאשיהו פינטו זיע"א‬ ‫'הרב המוסמך'‪ ,‬מח"ס שו"ת נבחר מכסף‪ ,‬ופי' הריא"ף על עין יעקב‪ ,‬נלב"ע בליל שישי‪ ,‬עש"ק ויקהל כח אדר א' התשפ"ד‪ ,‬ונקברה אחר חצות ב הר המנוחות‪ ,‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת תולדות ד' כסליו התשפ"ז‬ ‫דברים אלו מספר 'אמת ליעקב' לאאמו"ר הגאון רבי יעקב פרץ זצ"ל‬ ‫שקרה לאברהם– קרא ליצחק‪ ,‬באופן‬ ‫ן־א ְבר ֑‬ ‫הם‬ ‫דֹת יִצְ ח֖ק ֶּב ַ‬‫א ֶּלה תוֹלְ ֥‬ ‫"וְ ֛‬ ‫שהם הוכיחו שאברהם הוליד את יצחק‪.‬‬ ‫את־יִצְ ָֽחק" (פרק כה‬‫ַא ְברה֖ם הוֹלִ ֥יד ֶּ‬ ‫פסוק יט)‪.‬‬ ‫אברהם לקח אשה ממשפחתו ‪ -‬כן‬ ‫א‪ .‬כי ביצחק יקרא לך זרע‬ ‫יצחק‪ /,‬אברהם לקח את שרה כשהוא בן‬ ‫מהו הטעם לכפל ? פירש רש"י‪' :‬אברהם‬ ‫ארבעים שנה ‪ -‬כן יצחק‪ / ,‬אברהם‬ ‫הוליד את יצחק' ‪ -‬הקב"ה צר קלסתר‬ ‫ואשתו עקרים ‪ -‬כן יצחק‪ / ,‬אברהם‬ ‫פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו‬ ‫הוליד ראשונה את ישמעאל הרשע‬ ‫הכל אברהם הוליד את יצחק‪.‬‬ ‫ואח"כ יצחק החשוב ‪ -‬כן יצחק הוליד את‬ ‫ורד"ק פירש‪ :‬יצחק‪ .‬שהיה ישר ונאמן‬ ‫עשו הרשע ואח"כ הוליד את יעקב איש‬ ‫והולך בדרך טובה ואוהב לבריות כמו‬ ‫תם‪,‬‬ ‫אביו‪ .‬עד שהכל אומרים עליו‪ :‬אברהם‬ ‫‪ /‬אברהם הוליד את ישמעאל פרא למוד‬ ‫הוליד את יצחק‪.‬‬ ‫מדבר וצודה תמיד‪ .‬ויצחק יושב אוהלים‬ ‫– כן יצחק הוליד את עשו יודע ציד איש‬ ‫נלי"פ‪ :‬הטעם שהתחיל ב"ואלה תולדות‬ ‫שדה‪ ,‬ואחר כך הוליד את יעקב איש תם‬ ‫יצחק" וסיים באברהם הוליד את יצחק‪,‬‬ ‫יושב אוהלים‪/ ,‬אברהם אהב את‬ ‫וגם למה נכתב‪ :‬הוא ללמדנו שוב שעיקר‬ ‫ישמעאל על כל חסרונו‪ ,‬כן יצחק אהב‬ ‫זרעו של אברהם הוא רק יצחק‪ ,‬ובא‬ ‫את עשו ‪ /‬אברהם גרש מביתו את‬ ‫לבטל זרע אחר‪ .‬מה שנאמר בפרשת‬ ‫ישמעאל לא מרצונו אלא מרצון השם‪ ,‬כן‬ ‫הקודמת 'חיי שרה' מה שנאמר "וְ ֛‬ ‫א ֶּלה‬ ‫יצחק גרש את עשו מברכתו ומירושתו‬ ‫ן־א ְברה֑ם" אע"פ‬ ‫ִשמע֖אל ֶּב ַ‬ ‫דֹת י ְ‬ ‫תולְ ֥‬ ‫ֹ‬ ‫ברצון השם‪ / ,‬אברהם בנו הקטן ירש את‬ ‫שנולד מאברהם‪ .‬הוא לא נקרא זרעו אלא‬ ‫ברכתו ויעודי ירושת ארצו‪ ,‬כך יצחק בנו‬ ‫רק יצחק‪ .‬לפיכך שוב נאמר " ַא ְברה֖ם‬ ‫הקטן זכה לזה‪ / ,‬בימי אברהם היה רעב‬ ‫הוֹלִ ֥יד ֶּאת־יִצְ ָֽחק"‪ .‬הוא העיקר הוא הכל‬ ‫– ג"כ בימי יצחק היה רעב‪ / ,‬אברהם הלך‬ ‫ורק הוא‪ .‬מקבל את מה שאמר הקב"ה‬ ‫אל גרר לגור שם‪ ,‬כן יצחק‪ / ,‬אברהם הלך‬ ‫אליו אבימלך ופיכול שר צבאו לבקש‬ ‫והבטיח לאברהם‪" .‬לְ ז ְַרעֲך֗ נ ַת֙ ִתי֙ ֶּאת־‬ ‫הבטחתו‪ ,‬כן יצחק הלך אליו אבימלך‬ ‫הא֣ ֶּרץ הַ זֹ֔את" וגו' (לך לך פרק טו פסוק יח)‪,‬‬ ‫ופיכול שר צבאו לבקש בריתו ושלומו‪/ ,‬‬ ‫יתי בינִ ֣י ובי ֶּנ֗ך וב֨ין‬ ‫ת־ב ִר ִ ֜‬ ‫ֹתי ֶּא ְ‬ ‫"וַהֲ ִקמ ִ ֨‬ ‫אברהם אמר על אשתו אחותי היא‬ ‫ריך" וגו' (פרק יז פסוק ז')‪.‬‬ ‫ז ְַרעֲך֧ ַאחֲ ֶּ ֛‬ ‫והוכיחו אבימלך על כך‪ ,‬כן יצחק‪/,‬‬ ‫אברהם נתברך במקנה צאן ובקר‪ ,‬כן היה‬ ‫ור' יצחק אברבנאל פירש‪ ,‬שתולדות‬ ‫יצחק‪ / ,‬אברהם חפר בארות המים‪ ,‬כן‬ ‫כולל הולדת הבנים ומאורעות שקרו‬ ‫יצחק‪./,‬‬ ‫להם‪ ,‬שדומים שניהם בקורותיהם‪ ,‬מה‬ ‫נאמר שאכל ושתה וקם והלך די שיאמר‬ ‫רה כַי֛וֹם ֶּאת־‬ ‫אמר יַ ֲעקֹ֑ב ִמכְ ֥‬ ‫"וַיֹ֖ ֶּ‬ ‫'ויבז עשו את הבכרה'‪,‬‬ ‫אמר עש֔ו ִהנ֛ה אנֹכִ ֥י‬ ‫ך ִָֽלי וַיֹ֣ ֶּ‬ ‫ְבכ ָֹֽר ְת ֖‬ ‫נראה לי מוד חשוב למדנו הכתוב‪ ,‬שאל‬ ‫תטעה לחשוב שעשו מכר את הבכורה‬ ‫ה־ז֥ה לִ ֖י ְבכ ָֹֽרה‬ ‫הוֹל֖ ְך למ֑ות וְ למ ֶּ‬ ‫בטעות‪ ,‬אנוס היה בלי דעת‪ ,‬שהיה רדוף‬ ‫אמר יַ ֲעקֹ֗ב ִהש֤ ְבעה ִלי֙ כַי֔וֹם וַיִשבַ ֖ע‬ ‫וַיֹ֣ ֶּ‬ ‫אחרי האכילה מגודל רעבתנותו‪ ,‬לא כך‬ ‫ת ֹו לְ יַ ֲע ָֽקֹב וְ יַ ֲעקֹ֞ב‬ ‫ת־בכֹר ֖‬‫כר ֶּא ְ‬ ‫ל ֹו וַי ְִמ ֹ֥‬ ‫֑‬ ‫אלא אכל וגם שתה‪ ,‬וקם והלך‪ ,‬ואחר כל‬ ‫שים וַיֹ֣אכַל‬ ‫תן לְ עש֗ו לֶּ ֚ ֶּחם ונְ זִ ֣יד עֲד ִ ֔‬ ‫נ ַ֣‬ ‫זה בישוב דעתו בזה את הבכורה‪' ,‬איננו‬ ‫וַי֔ ְש ְת וַי֖ ׇקם וַילַ ֑ ְך ו ִַי֥בֶּ ז עש֖ו ֶּאת־‬ ‫רוצה בה‪ ,‬כך שהמכירה כדת וכהלכה‪.‬‬ ‫רה כַי֛וֹם‬ ‫אמר יַ ֲעקֹ֑ב ִמכְ ֥‬ ‫הַ ְבכ ָֹֽרה וַיֹ֖ ֶּ‬ ‫והטעם לרצון לקנות את הבכורה‪ ,‬כתב‬ ‫אמר עש֔ו ִהנ֛ה‬ ‫ת־בכ ָֹֽר ְת ֖ך ִָֽלי וַיֹ֣ ֶּ‬ ‫ֶּא ְ‬ ‫הרב אברהם אבן עזרא‪ :‬שיש לבכור‬ ‫ה־זה לִ ֖י ְבכ ָֹֽרה‬ ‫ֹל ְך למ֑ות וְ למ ֶּ ֥‬ ‫אנֹכִ ֥י הו ֖‬ ‫לעולם מעלה על הצעיר‪ ,‬לקום מפניו‬ ‫אמר יַ ֲעקֹ֗ב ִהש֤ ְבעה ִלי֙ כַי֔וֹם וַיִשבַ ֖ע‬ ‫וַיֹ֣ ֶּ‬ ‫ולשרתו כבן לאב‪ ,‬ורבינו אברהם בן‬ ‫ת ֹו לְ יַ ֲע ָֽקֹב וְ יַ ֲעקֹ֞ב‬ ‫ת־בכֹר ֖‬‫כר ֶּא ְ‬ ‫ל ֹו וַי ְִמ ֹ֥‬ ‫֑‬ ‫הרמב"ם כתב‪ :‬כי הבכור הוא הראוי‬ ‫שים וַיֹ֣אכַל‬ ‫תן לְ עש֗ו לֶּ ֚ ֶּחם ונְ זִ ֣יד עֲד ִ ֔‬ ‫נ ַ֣‬ ‫לכהונה (‪ -‬ועבודת ה') אלא שאם הבכור‬ ‫אינו ראוי ‪ -‬הבכורה ניטלת ממנו‪ ,‬וכמו‬ ‫וַי֔ ְש ְת וַי֖ ׇקם וַילַ ֑ ְך ו ִַי֥בֶּ ז עש֖ו ֶּאת־‬ ‫בכ ָֹֽרה" (פרק כה פסוקים לא ‪ -‬לד)‪.‬‬ ‫הַ ְ‬ ‫ראובן בחללו יצועי אביו‪ ,‬ניתנה בכורתו‬ ‫ליוסף‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מכירת הבכורה היתה כדין‪.‬‬ ‫והרד"ק כתב‪ :‬שהבכורה‪ ,‬להדרו ולכבדו‬ ‫רה כַי֛וֹם'–פירש"י כתרגומו כיום‬ ‫' ִמכְ ֥‬ ‫ולקום מפניו‪ ,‬והוא עשו לא היה ראוי‬ ‫ִדלְ הֵ ן‪ ,‬כיום שהוא ברור‪ ,‬כך מכור לי‬ ‫לכך‪ ,‬והיה קשה בעיניו (‪-‬של יעקב) לכבד‬ ‫מכירה גמורה‪' .‬ורמב"ן פירש‪ ,‬לפי‬ ‫אדם כמוהו‪ ,‬אלא שלא יכול לימנע מזה‪,‬‬ ‫ש ְבעה ִלי֙ כ ַ֔יוֹם‬ ‫'ה ֤‬ ‫פשוטו‪ ,‬כעת הזאת‪ִ .‬‬ ‫מפני מנהג העולם‪ ,‬ואעפ"כ נענש בזה‬ ‫לוֹ' ‪-‬נשבע לו על קיום המכירה‬ ‫וַיִשבַ ֖ע ֑‬ ‫לפי שעשה בזה כנגד מנהג העולם‪,‬‬ ‫שלא יתחרט בתואנה ‪ .‬ולא עזר לו‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫וכבדו כבוד גדול אחרי כן על כרחו‬ ‫ת־בכ ָֹר ִ ֣‬ ‫תי‬ ‫שהתחרט בסוף כמו שנאמר "אֶ ְ‬ ‫מפחדו ממנו (‪-‬בפרשת וישלח שהשתחווה לו‬ ‫ָתי" (פרק כז‬ ‫תה ל ַָק֣ח ִב ְרכ ִ ֑‬ ‫ל ָָק֔ח וְ ִה ֵ ֥נה עַ ָ ֖‬ ‫שבע פעמים וכן השתחוו כל נשיו ובניו)‪.‬‬ ‫ת־בכֹרת֖ ֹו לְ יַ ֲע ָֽקֹב" פי'‬‫כר ֶּא ְ‬ ‫פסוק לו')‪" .‬וַי ְִמ ֹ֥‬ ‫בכסף שסיכמו ביניהם (כן פירשו‪ :‬רשב"ם‬ ‫ולי נראה פשוט‪ ,‬טעם קניית הבכורה‬ ‫שים" פירש‬ ‫רד"ק וחזקוני)‪" .‬לֶּ ֚ ֶּחם ונְ זִ ֣יד ֲעד ִ ֔‬ ‫הוא שרצה יעקב שהבחירה שבחר ה'‬ ‫רשב"ם‪ ,‬נתן לו המאכל לעדות ולקיום‬ ‫וברך את אברהם ואת יצחק שזרעם יהיו‬ ‫עם סגולה עם ה' ולקבל את התורה‬ ‫כדרך שמצינו "וַיֹ֥אכְ לו ש֖ם עַ ל־הַ ָֽגל"‬ ‫הקדושה וירושת הארץ ‪ -‬תתקיים ביעקב‬ ‫(פרק לא פסוק מו)‪ ,‬לקיום ברית בין לבן‬ ‫ליעקב‪ ,‬וכן כאן לעדות ולקיום הבכרה‬ ‫ובזרעו ולא ח"ו בעשו וזרעו‪ .‬וכן התקיים‬ ‫ליעקב‪ .‬נמצא שיעקב קנה הברכה בכסף‪,‬‬ ‫כידוע‪ .‬לכן קנה את הבכורה‪ ,‬שהבכור‬ ‫הוא החשוב והעיקר‪ .‬בבנים ולו מגיע‬ ‫בשבועה‪ ,‬ובסעודה‪.‬‬ ‫הגדולה והוא במקום האב‪.‬‬ ‫"וַיֹ֣אכַל וַי֔ ְש ְת וַי֖ ׇקם וַילַ ֑ ְך ו ִַי֥בֶּ ז עש֖ו‬ ‫ֶּאת־הַ ְבכ ָֹֽרה" לצורך מה ולטעם מה‬ ‫נתיבות בינה‪ 1 :‬כתב הריב"ש (סי' שכח') השבועה‬ ‫היתה לרווחא דמלתא‪ ,‬שלא יערער – כי היה‬ ‫איש זרוע (‪-‬אלים)‪.‬‬ ‫(שמות פרק ב' פסוק כד)‪" ,‬ופ ְַרעֹ֖ה ִה ְק ִ ֑‬ ‫ריב‬ ‫ת ֹו ִ ֥‬ ‫כי‬ ‫"וַי ְֶּע ַת֨ר יִצְ ח֤ק לה' לְ ֹנ֣כַח ִא ְש ֔‬ ‫אל ֶּאל־ ה'" (שם פרק‬ ‫ִשר ֖‬ ‫וגו' וַיִצְ עֲק֥ו ְב ָֽני־י ְ‬ ‫רה" (פרק כה פסוק כא)‬ ‫עֲק ֖‬ ‫לי ַדב֥ר ֶּא ְ‬ ‫ל־בני־‬ ‫ה־תצְ עַ ֖ק א ֑‬ ‫יד פסוק י')‪ַ ' ,‬מ ִ‬ ‫ג‪ .‬יסוד עבודת ה' היא תפלה‬ ‫אל וְ י ִָֽסעו' (שם פסוק יד)‪ .‬וכן בַ מן‬ ‫ִשר ֖‬ ‫י ְ‬ ‫כתב רבנו בחיי‪ :‬הכתוב היה ראוי‬ ‫(שמות פרק טז פסוק יב) וכן בשלו (שם)‪ .‬וכן‬ ‫להקדים ולומר 'ותהי רבקה עקרה' ואחר‬ ‫במים (שם פרק יז פסוק ו') עכ"ל‪.‬‬ ‫כך 'ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא'‪ ,‬י"ל‬ ‫וכתב מסילת ישרים (פרק יט) 'צריך האדם‬ ‫שהקדים העיקר שהוא התפילה‪ ,‬כי‬ ‫לחשוב בעודו מתפלל או עושה מצוה‪ .‬כי‬ ‫התפילה היא סי בת העקרות וכמו‬ ‫לפני מלך – מלכי – המלכים הוא מתפלל‬ ‫שאמרו חז"ל‪ :‬מפני מה נעקרו האמהות‪,‬‬ ‫או עושה המעשה ההוא‪ ,‬והוא מה‬ ‫מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של‬ ‫שהזהיר התנא‪ :‬וכשאתה מתפלל‪ ,‬דע‪,‬‬ ‫צדיקים (שיר השירים רבה פרק ב' אות לב)‪.‬‬ ‫לפני מי אתה מתפלל‪ ...‬שהוא עומד‬ ‫ומכאן יש ללמוד עוד כח התפלה שהיא‬ ‫ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא‬ ‫גדולה מאוד ואפילו לשנות הטבע‪ .‬וטעם‬ ‫ונותן עמו‪ ,‬אע"פ שאין עינו של אדם‬ ‫זה הזכיר לשון 'ויעתר'‪ ,‬ולא אמר ויתפלל‬ ‫רואָ הו‪ .‬ותראה כי זה היותר קשה‬ ‫או ויצעק ושאר לשונות‪ ,‬כי הוא מלשון‬ ‫ֶשיִצְ טַ יֵר בלב האדם ציור אמיתי‪ ,‬יען אין‬ ‫עתר‪ ,‬וכך אמרו חז"ל‪ :‬למה נמשלה‬ ‫החוש עוזר לזה כלל‪ .‬אמנם מי שהוא‬ ‫תפלתן של צדיקים כעתר – מה עתר זה‬ ‫בעל שכל נכון‪ ,‬במעט התבוננות ושימת‬ ‫מהפך התבואה ממקום למקום‪ ,‬כך‬ ‫לב יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבר איך‬ ‫תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של‬ ‫הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך‪,‬‬ ‫הקב"ה ממידת רגזנות (‪-‬דין)‪ ,‬למידת‬ ‫ולפניו הוא מתחנן‪ ,‬ומאיתו הוא מבקש‪.‬‬ ‫רחמנות (שם) עכ"ל‪.‬‬ ‫והוא יתברך שמו מאזין לו‪ ,‬מקשיב‬ ‫נלי"פ‪ :‬מהו טעם הלשון שאמרו חז"ל‬ ‫לדבריו‪ ,‬כאשר ידבר איש אל רעהו‬ ‫'מתאווה' ולא אמרו 'רוצה'‪ ,‬לאמור גודל‬ ‫ורעהו מקשיב ושומע מליו"‪ .‬ע"כ‬ ‫מעלת חשיבות התפלה‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫וכותב האר"י ז"ל‪ :‬אסור לאדם להתפלל‬ ‫כביכול יש לו תאווה לתפלתן של‬ ‫בעיצבון‪ ,‬ואם נעשה כך‪ ,‬אין נפשו יכול‬ ‫צדיקים‪ ,‬והטעם לכך הוא שעל ידי‬ ‫לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת‬ ‫התפלה‪ ,‬המתפלל מבטא בפיו ובליבו‪.‬‬ ‫התפלה‪ .‬אמנם בעת שמתודה הוידוי‬ ‫אמונה ובטחון בהקב"ה ונקשר ומתדבק‬ ‫ומפרש חטאיו‪ ,‬אז טוב להתעצב בלבד‪,‬‬ ‫בו ומקיים 'ובו תדבק' 'ולדבקה בו'‪.‬‬ ‫אבל בשאר התפלה‪ ,‬נמשך לו נזק נפלא‬ ‫"תנו עז לאלוקים" (תהלים פרק‬ ‫ובבחינת ְ‬ ‫גדול ע"י עצבותו‪ ,‬אבל צריך להראות‬ ‫סח פסוק לה)‪,‬‬ ‫לפניו יתברך הכנעה גדולה באימה‬ ‫וצריך לדעת ולהפנים כלל גדול שהקב"ה‬ ‫ויראה‪ ,‬אמנם תהיה בשמחה יתירה‬ ‫קרבנו אליו ביחוד להתפלל אליו על‬ ‫וגדולה בכל האפשר‪ ,‬כדמיון העבד‬ ‫הכל ומקבל ונענה לתפלתנו וכמ"ש‪֚ ִ " :‬‬ ‫כי‬ ‫המשמש את רבו בשמחה יתרה וכמעט‬ ‫ֹהים ְקר ִֹב֣ים אל֑יו‬ ‫ר־ל ֹו אֱ ל ִ ֖‬ ‫ש ֥‬‫ִמי־ג֣וֹי גד֔וֹל אֲ ֶּ‬ ‫שעיקר המעלה והשלימות והשגת רוח‬ ‫אנו א ָֽליו" (ואתחנן‬ ‫ׇל־ק ְר ֖‬ ‫כה' אֱ ל ֹה֔ינו ְבכ ׇ‬ ‫הקודש – תלויה בדבר זה בין בעת‬ ‫פרק ד' פסוק ז')‬ ‫תפלתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר‬ ‫ׇל־ק ְר ֖‬ ‫אנו א ָֽליו'‬ ‫'בכ ׇ‬ ‫ְ‬ ‫ופירש רשב"ם‪:‬‬ ‫המצוות‪ .‬עכ"ל ועיין בנתיבות בינה ‪.2‬‬ ‫ֹהים ֶּאת־נַאֲ קת֑ם'‬ ‫ִש ַמ֥ע אֱ ל ִ ֖‬ ‫כדכתיב 'וַי ְ‬ ‫פרק ב' פסוק כ') ואמרו חז"ל‪ :‬אע"פ ששערי תפלה ננעלו‪ ,‬שערי‬ ‫‪ 2‬אמנם הרי מצינו הרבה שהתפללו בבכיות‪ ,‬על חזקיהו המלך‬ ‫דמעות לא ננעלו (ברכות לב‪ ):‬ויש עוד הרבה ? נלי"פ‪ :‬האר"י‬ ‫הצדיק נכתב‪" :‬ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' לאמר אנא ה'‬ ‫הקדוש התכוון רק לעמידה לתפלת יח' ברכות‪ .‬אבל מלבד זה‬ ‫זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת‪ ...‬ויבך בכי גדול" (מלכים‬ ‫ת־ר ְח ָֽמה" (להלן‬ ‫ֹהים וַיִפְ ַ ֖‬ ‫תח ֶּא ַ‬ ‫יה אֱ ל ִ ֔‬ ‫אלֶּ ֙ ֙‬ ‫ת ֹו ִ ֥‬ ‫כי‬ ‫"וַי ְֶּע ַת֨ר יִצְ ח֤ק לה' לְ ֹנ֣כַח ִא ְש ֔‬ ‫פסוק כב')‪.‬‬ ‫רה" ( פרק כה פסוק כא)‪.‬‬ ‫עֲק ֖‬ ‫ד‪ .‬מעלת התפלה‪.‬‬ ‫ציִד ְבפִ ֑יו‬ ‫שו ִכי־ ַ ֣‬ ‫חק ֶּאת־ע ֖‬ ‫"וַיֶּאֱ הַ ֥ב יִצְ ֛‬ ‫ַוי ְֶע ַתר–הירבה‬ ‫המפרשים‪,‬‬ ‫פירשו‬ ‫ע ָֽקֹב" (פרק כה‬ ‫קה א ֶֹּה֥בֶּ ת ָֽ ֶּאת־יַ ֲ‬ ‫וְ ִר ְב ֖‬ ‫והפציר בתפילה‪ַ ' .‬ויֵעָ ֵתר לו ה'–נתפצר‬ ‫פסוק כח)‬ ‫ונתפתה לו הקב"ה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אהבת יצחק את עשו‪.‬‬ ‫נכון לבאר שהוא מתפלל במשך עשרים‬ ‫פירוש‪ִ ' :‬כי־ ַצ֣יִד ְבפִ ֑יו' כתרגומו ארי‬ ‫שנים מעת שהיה בן ארבעים שנה‬ ‫מצידיה הוה אכיל‪ .‬כלומר‪ ,‬הציד שצד‬ ‫כשלקחה לו לאשה את רבקה עד‬ ‫עשו‪ ,‬הוא בפיו של יצחק‪ ,‬שאוכל מצידו‬ ‫שהרתה וילדה כשהוא היה בן ששים‬ ‫של עשו‪( .‬וכך פירשו רש"י רשב"ם וראב"ע‬ ‫שנה‪ .‬מובן כך ממה שכתוב 'ויעתר'‬ ‫ורבינו אברהם בן הרמב"ם)‪ ,‬וכן הוא במדרש‬ ‫שהרבה והפציר בתפלתו כל השנים‪.‬‬ ‫(בראשית רבה פרק סג אות טו) קופרא טבא‪,‬‬ ‫ומכאן ומעוד מקומות נלמד מעלת‬ ‫לפומיה‪ ,‬וכסא טבא לפומיה‪.‬‬ ‫התפלה להיוושע ולהי פקד לזכות בבנים‬ ‫והרמב"ן הביא פירוש הנ"ל ועל כך‬ ‫אפילו מי שבטבעה היא עקרה‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫(הקשה‪ ) -‬יחסר המעשה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הכתוב‬ ‫'כי עקרה היא'‪.‬‬ ‫חסר נתינה‪ ,‬שצ"ל כך 'כי ציד נתן בפיו‪.‬‬ ‫והבה נלמד על מעלות התפלה ממה‬ ‫או הביא לפיו'‪ .‬ונראה לי י"פ‪ :‬שהקב"ה‬ ‫תה‬ ‫שנאמר אצל אבימלך שציווהו ה' "וְ עַ ֗‬ ‫כתב כך – וכן תמיד בתור הקדושה – כדי‬ ‫ַלל‬ ‫הוא וְ י ְִתפ ֥‬ ‫יש ִָֽכי־נ ִב֣יא ֔‬ ‫שת־ה ִא ֙‬ ‫שב ָֽא ֶּ‬ ‫ה ֤‬ ‫לרמוז מה שאמרו חז"ל‪ :‬כי ציד בפיו של‬ ‫ָֽ ַבעַ ְדך֖ ָֽ ֶּו ְחי֑ה" (וירא פרק כ' פסוק ז') וכן היה‬ ‫עשו‪ ,‬שהיה עשיו מרמה את אביו יצחק‪,‬‬ ‫פא‬ ‫ֹהים וַי ְִר ֨‬ ‫ַלל ַא ְברה֖ם ֶּאל־האֱ ל ִ ֑‬ ‫"וַי ְִתפ ֥‬ ‫וכמו שכתב רש"י‪ :‬בפיו של עשו‪ ,‬שהיה‬ ‫ת־א ְש ֛‬ ‫ת ֹו‬ ‫וְ ֶּא ִ‬ ‫ימלֶּ ְך‬ ‫ֶּאת־אֲ ִב ֶּ ֧‬ ‫אֱ ל ִ ֜‬ ‫ֹהים‬ ‫צד אותו ומרמהו בדבריו‪.‬‬ ‫וְ ַא ְמהֹת֖יו וַי ָֽלדו" (שם פסוק יז')‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬גבי אהבת יצחק את עשו נאמר‬ ‫ותפלת אליעזר עבד אברהם להצליח‬ ‫ציִד ְבפִ ֑יו" וכפירוש הנ"ל‪ .‬אבל‬ ‫הטעם " ִכי־ ַ ֣‬ ‫דרכו למצוא האשה המיועדת ליצחק‪,‬‬ ‫גבי אהבת רבקה את יעקב נאמר בלי‬ ‫ֹאמ֓ר ה' אֱ ל ֹהי֙ אֲ דֹנִ ֣י ַא ְברה֔ם‬ ‫שנאמר "וַי ַ‬ ‫קה א ֶֹּה֥בֶּ ת ָֽ ֶּאת־יַ ֲע ָֽקֹב" שהיה‬ ‫טעם "וְ ִר ְב ֖‬ ‫עם‬ ‫ה־ח֕ ֶּסד ִ ֖‬ ‫הַ ְקרה־נ֥א לְ פ ַנ֖י הַ י֑וֹם ַועֲש ֶּ‬ ‫תם וישר עובד אלוקים‪.‬‬ ‫ַא ְבר ָֽהם" (פרק כד פסוק יב)‬ ‫אֲ דֹנִ ֥י‬ ‫אהבת יצחק את עשו תלויה בדבר‪,‬‬ ‫ט ֶּרם֮‬ ‫והתקבלה תפלתו מיד‪ַ ָֽ " ,‬וי ְִהי־ה֗וא ֶּ ֘‬ ‫אהבת רבקה אינה תלויה בדבר שהטיב‬ ‫קה יֹצ֗את" (שם פסוק‬ ‫לה לְ ַדבר֒ וְ ִה ֧נה ִר ְב ֣‬ ‫ִכ ֣‬ ‫עמה‪ ,‬אלא מהותו של יעקב אהובה לה‬ ‫טו')‪ ,‬וכן רחל אמנו אמרה ליעקב " ָֽהבה־‬ ‫ולכל אחד המכיר אותו‪.‬‬ ‫לי בנִ ֔ים" (פרק ל' פסוק א')‪ ,‬שביקשה‬ ‫ִ֣‬ ‫ודרשה ממנו שיתפלל עליה להיפקד‬ ‫ז‪ .‬על הברכות‬ ‫בבנים‪ ,‬כי ידעה והכירה במעלתו שקרוב‬ ‫א) רבקה אמנו ידעה ורצתה שיעקב הוא‬ ‫הוא לה' יתברך שתתקבל תפלתו‪ .‬וכתב‬ ‫שראוי והגון לקבל את הברכות‪ .‬ודייק‬ ‫הרמב"ן‪ :‬הצדקת בראותה שלא תוכל‬ ‫בלשון הכתובים ותמצא גודל עוז רצונה‬ ‫להי סמך על תפלת יעקב‪ ,‬שבה להתפלל‬ ‫שר אֲ נִ ֖י‬ ‫תה ְבנִ ֖י ְש ַמ֣ע ְבקֹלִ ֑י לַ אֲ ֶּ ֥‬ ‫על זה‪" ,‬וְ עַ ֥‬ ‫על עצמה אל ה' שומע צעקה‪ .‬וזהו מה‬ ‫ְמ ַצו֥ה א ָֹֽת ְך" (פרק כז פסוק ח')‪ ,‬וכאשר‬ ‫ִש ַמ֤ע‬ ‫ֹהים ֶּאת־רח֑ל וַי ְ‬ ‫כר אֱ ל ִ ֖‬ ‫שנאמר "וַיִזְ ֹ֥‬ ‫הבכייה מועילה הרבה שגדר בכיה הוא שמתפלל ומבקש בכל‬ ‫הלב‪ .‬והקב"ה ליבא בעי‪.‬‬ ‫יינתנו למי שמגיע לו ויועדו לו מאת‬ ‫בי וגו' –‬ ‫שנִ ֙י א ִ ֔‬ ‫יעקב חשש מכך "אולַ ֤י י ְֻמ ֙‬ ‫הבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫א ְך ְש ַמ֥ע ְבקֹלִ ֖י‬ ‫ענתה‪" ,‬עלַ ֥י ִקלְ ל ְתך֖ ְבנִ ֑י ַ ֛‬ ‫ח־לי" – מוכנה היא לקבל את‬ ‫וְ ל֥ ְך ָֽ ַק ִָֽ‬ ‫ד) גם יצחק עצמו הכיר בדבר והודה‬ ‫הקללות ולא נרתעה‪ .‬כי הוא הראוי‬ ‫וְ ִא ֵשר את הברכות‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫רו ְך י ְִה ֶּיָֽה" [פירש"י‪ :‬שלא‬ ‫"ואֲ ב ְרכ֑הו גַם־ב ֖‬ ‫תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו‪ ,‬לא‬ ‫שנִ י֙ א ִב֔י‬ ‫ְמ ֙‬ ‫ב) מה שאמר יעקב "אולַ ֤י י ֻ‬ ‫נטל את הברכות‪ ,‬לכך הסכים וברכו‬ ‫תעַ " פירש בעל ספר‬ ‫יתי ְבעינ֖יו ִכ ְמ ַת ְע ֑‬ ‫וְ ה ִ ֥י ִ‬ ‫מדעתו‪ ].‬וכן בסוף לקראת יציאתו לחרן‬ ‫הכתב והקבלה‪ ,‬לשון "פן" ישמש כשאין‬ ‫א ְתך֔‬ ‫ר ְך ָֽ ֹ‬ ‫ש ַד ֙י יְב ֣‬‫אל ַ‬ ‫ברכהו שוב ואמר "וְ ֤‬ ‫המדבר חפץ במציאות הדבר‪ ,‬כמו‬ ‫ָֽתן־לְ ך֙‬ ‫וְ יַפְ ְרך֖ וְ י ְַר ֶּב֑ך וְ ה ִ ֖יית לִ ְקהַ ֥ל עַ ִָֽמים וְ ִי ֶּ‬ ‫ִשלַ ֣ח‬ ‫תה ֶּפן־י ְ‬ ‫(בראשית פרק ג' פסוק כב) "וְ עַ ֣‬ ‫ת ְך‬ ‫כת ַא ְברה֔ם לְ ך֖ ולְ ז ְַר ֲעך֣ ִא ֑‬ ‫ת־ב ְר ַ ֣‬ ‫ֶּא ִ‬ ‫שה־‬ ‫יד֗ ֹו וְ ל ַקח֙ ַ ֚גם מע֣ ץ ָֽ ַה ַח ִ ֔יים"‪ ,‬וכן "וְ ָֽ ַנ ֲע ֶּ‬ ‫שר־נ ַת֥ן‬ ‫ֻריך אֲ ֶּ‬ ‫ת־א ֶּר ץ ְמג ֶּ ֔‬ ‫ך ֶּא ֶּ ֣‬ ‫לְ ִר ְש ְת ֙‬ ‫ל־פנ֥י כׇל־ה ָֽא ֶּרץ" (שם‬ ‫שם ֶּפן־נפ֖ו ץ עַ ְ‬ ‫לנו ֑‬ ‫֖‬ ‫ֹהים לְ ַא ְבר ָֽהם" (פרק כח פסוקים ג'‪-‬ד')‪.‬‬ ‫אֱ ל ִ ֖‬ ‫חי‬‫ת־בנְ י ִמין֙ אֲ ִ ֣‬ ‫פרק יא פסוק ד')‪ ,‬וכן "וְ ֶּא ִ‬ ‫ה) מכל מקום‪ ,‬המעשה שעשה יעקב כפי‬ ‫כי א ַמ֔ר‬ ‫ת־אח֑יו ִ ֣‬‫יוֹס֔ף ל ֹא־שלַ ֥ח יַ ֲעקֹ֖ב ֶּא ֶּ‬ ‫צווי אימו רבקה הצדקת לא היה ביושר‪,‬‬ ‫אנו א ָֽסוֹן" (שם פרק מב פסוק ד')‪– ,‬‬ ‫ֶּפן־י ְִקר ֶּ ֖‬ ‫וכך נגזר מאת השי"ת לטעם שהקב"ה‬ ‫מזה נראה כי יעקב אבינו לא הייתה דעתו‬ ‫חפץ בו‪ ,‬משום כך ולכך אמר המלאך‬ ‫נוחה לבטל רצון אביו‪ ,‬והיה נוח לו‬ ‫ל ֹא‬‫אמר ֤‬ ‫ליעקב – בפרשת וישלח "וַיֹ֗ ֶּ‬ ‫שיברך אביו למי שיחפוץ‪ .‬והיה מקווה (‪-‬‬ ‫אל ִָֽכי־‬ ‫ִשר ֑‬ ‫כי ִאם־י ְ‬ ‫מר עוֹד֙ ִש ְמך֔ ִ ֖‬ ‫יַ ֲעקֹב֙ יא ֥‬ ‫בפנימיותו) שיתבטל השתדלותו (‪-‬‬ ‫שים וַתו ָֽכל"‬ ‫ֹהים וְ ִעם־אֲ נ ִ ֖‬ ‫רית ִעם־אֱ ל ִ ֛‬ ‫שִ ֧‬ ‫שצוותה אותו אימו)‪ ,‬לכן אמר ""אולַ ֤י‬ ‫(פרק לב פסוק כט) פירש"י‪ :‬לא יאמר עוד‬ ‫שנִ י֙ א ִב֔י" שפירושו‪ ,‬כשהמדבר מקווה‬ ‫י ְֻמ ֙‬ ‫שהברכות באו לך בעקבָ ה וברמיה‪ ,‬כי‬ ‫קיום הדבר‪[ .‬כלומר‪ ,‬בעומק לבו של‬ ‫אם (אלא‪ ) -‬בשררה ובגלוי פנים‪ ,‬וסופך‬ ‫יעקב רצה כך‪ ,‬פלט פיו את הרהורי לבו]‬ ‫שהקב"ה נגלה אליך בבית אל ומחליף‬ ‫את שמך‪ ,‬ושם הוא מברכך‪ ,‬ואני שם‬ ‫ג) מובן ופשוט הוא – אז‪ ,‬לרבקה ולמי‬ ‫אהיה ואודה לך עליהן ‪.3‬‬ ‫שמכיר את יעקב ועשו – וכן הכתוב מעיד‬ ‫תם י ֖‬ ‫ֹשב‬ ‫איש ֔‬‫עליו על יעקב "וְ יַ ֲעקֹב֙ ִ ֣‬ ‫ביאורים וחידושים‬ ‫אֹה ִָֽלים " שאליו מגיע ברכת המשך זרעו‬ ‫א] "אברהם הוליד את יצחק" כתב‬ ‫של אברהם ויצחק והקמת בית ישראל‬ ‫תולדות יצחק פירוש כשהיה שמו‬ ‫לדורות עולם‪ ,‬וכן הברכות‪ ,‬ומה לעשות‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬לא כשהיה‬ ‫כאשר יצחק אבינו נעלם ממנו מעשי‬ ‫שמו אברם‪ ,‬לומר שנולד במעלה וכבוד‬ ‫עשו‪ ,‬וגדולת יעקב – משום כך עשתה‬ ‫שנולד בגדולה הוא גדול הנפש‬ ‫רבקה אמנו הדבר הגדול לזה‪ ,‬שהברכות‬ ‫מז פסוק ט')‪ ,‬ועוד אני מתקשה על התבטאותו של ירמיהו הנביא‬ ‫ֹהים ִמ ַטל֙ הַ ש ַמ֔יִם‬ ‫‪ 3‬אמנם הברכות שהתברך יעקב "וְ ִי ֶָּֽתן־לְ ֙ך האֱ ל ִ ֔‬ ‫הו ִהשמ֔רו וְ עַ ל־כ ֖‬ ‫ׇל־אח ַאל־‬ ‫איש מרע֙ ֙‬ ‫שאמר על חטאי דורו " ִ ֤‬ ‫מים‬ ‫מים וְ ִי ְָֽש ַתחֲ ֤וו לְ ך֙ לְ אֻ ִ ֔‬ ‫ו ִמ ְש ַמ ֖ני הא֑ ֶּרץ וְ רֹ֥ב ד ֖גן וְ ִתי ָֽרֹש יַָֽעַ ְבד֣וך עַ ִ ֗‬ ‫ׇל־רעַ רכִ ֥יל יַהֲ ָֽל ֹ ְך" (פרק ט' פסוק‬ ‫ח עק֣וֹב י ְַעקֹ֔ב וְ כ ֖‬‫כי כׇל־א ֙‬ ‫טחו ִ ֤‬ ‫ִת ְב ֑‬ ‫כיך‬ ‫ריך אר֔ור ָֽו ְמב ְר ֶּ ֖‬ ‫מך א ְֹר ֶּ ֣‬ ‫הֱ ו֤ה גְ ִביר֙ לְ ַא ֶּח֔יך וְ י ְִש ַתחֲ ֥וו לְ ֖ך ְב ֣ני ִא ֶּ ֑‬ ‫ג')‪ ,‬מרמז 'עקוב יעקב' שיעקב אבינו עקב את אחיו ? לא מובן ! וגם‬ ‫ב ָֽרו ְך"(פרק כז פסוק כח)‪ ,‬במקום הברכות‪ ,‬כל ימיו חי ביסורין‬ ‫ע ָֽקֹב" (פרק לב פסוקים‬ ‫ה־ש ֶּמ֑ך ו ַ֖יֹ ֶּ‬ ‫אמר יַ ֲ‬ ‫המלאך שאל את יעקב " ַמ ְ‬ ‫ובצער‪ ,‬מבית אביו הוצרך לברוח עשרים שנה‪ ,‬והיה בביתו של‬ ‫ם־יִשרא֑ל ָֽ ִכי־ש ִ ֧‬ ‫רית ִעם־‬ ‫ְ‬ ‫ל ֹא ַי ֲעקֹב֙ יאמ֥ר עוֹד֙ ִש ְמך֔ ִ ֖‬ ‫כ י ִא‬ ‫אמר ֤‬ ‫כח‪-‬כט) "ו ַֹ֗י ֶּ‬ ‫קרוב שהוא רחוק שהצר לו ורימה אותו והכריחו לעבוד עבודה‬ ‫שים וַתו ָֽכל" משמע שרמז לו על עקבותו‪...‬‬ ‫ֹהים וְ ִעם־אֲ נ ִ ֖‬ ‫אֱ ל ִ ֛‬ ‫קשה עבור נשואיו‪ .‬והפחד הנורא מעשו אחיו‪ ,‬והעלמו של בנו‬ ‫אמר יַ ֲעקֹב֙ ֶּאל־‬ ‫אהובו עשרים ושתים שנים‪ .‬ולכך אמר לפרעה "וַיֹ֤ ֶּ‬ ‫ֹשים ו ְמ ַא֖ת ש ֑נה ְמעַ ֣ט וְ ר ִע֗ים היו֙ יְמ ֙י ְש ֣ני‬ ‫רי ְשל ִ ֥‬ ‫פ ְַרעֹ֔ה יְמי֙ ְש ֣ני ְמגו ַ ֔‬ ‫יהם" (ויגש פרק‬ ‫שיגו ֶּאת־יְמי֙ ְשני֙ חַ י֣י אֲ ב ַֹת֔י ִבימ֖י ְמגור ָֽ ֶּ‬ ‫ל ֹא ִה ִ ֗‬ ‫חַ יַ֔י וְ ֣‬ ‫היחידה‪ .‬שלא נודע ליצחק זולתה‬ ‫וישמעאל נולד כשהיה שמו אברם‪ .‬ועוד‬ ‫מיציאתו (‪-‬של עשו מדרך הישר)‪.‬‬ ‫בא לומר כשהיה מהול הוליד את יצחק‪.‬‬ ‫שאחר שקרא שמו אברהם ציווהו‬ ‫קטע זה מכת"י של אאמו"ר זצ"ל‬ ‫במילה ואח"כ הוליד את יצחק ולא כן‬ ‫בענין תפילה‬ ‫בישמעאל‪.‬‬ ‫ת ֹו ִ ֥‬ ‫כי‬ ‫"וַי ְֶּע ַת֨ר יִצְ ח֤ק לה' לְ ֹנ֣כַח ִא ְש ֔‬ ‫קה‬ ‫ַתהַ ר ִר ְב ֥‬ ‫הוא וַיע֤ ֶּתר ל ֹ ֙ו ה' ו ַ ֖‬ ‫רה ִ ֑‬ ‫עֲק ֖‬ ‫ך וְ י ְַר ֶּב֑ך‬ ‫ך וְ יַפְ ְר ֖‬ ‫ר ְך ָֽ ֹ‬ ‫א ְת ֔‬ ‫ש ַדי֙ יְב ֣‬ ‫ב] "וְ ֤‬ ‫אל ַ‬ ‫ש ָֽת ֹו" (פרק כה פסוק כא)‬ ‫ִא ְ‬ ‫וְ ה ִי֖ית לִ ְקהַ ֥ל עַ ִָֽמים" (פרק כח פסוק ג')‬ ‫האדם עצמו צריך להתפלל על עצמו‬ ‫כתב בספר 'מנחת יהודה' (לרבי יהודה‬ ‫בפרשת תולדות (פרק כה פסוק כא) ויעתר‬ ‫פתייא) הטעם שברך אותו בשם שדי – לפי‬ ‫יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא‬ ‫ששם שדי מסוגל לפריה ורביה‪ .‬כי‬ ‫הפציר‬ ‫'הרבה‬ ‫רש"י‬ ‫פירש‬ ‫המלוי של שדי הם אותיות ִשינ‪ָ ,‬דלת‪,‬‬ ‫והתפלל'‪...‬כל לשון עתר לשון הפצרה‬ ‫יוד‪ ,‬שהם בגימטריא פרו ורבו‪.‬‬ ‫וריבוי הוא וכן‪....‬עכ"ל‬ ‫פ = ‪80‬‬ ‫שין = ‪60‬‬ ‫נלי"פ‪ :‬יש מקום לומר שיצחק התפלל‬ ‫ר = ‪200‬‬ ‫דלת = ‪430‬‬ ‫כל עשרים שנה עד שאשתו ילדה בן‪,‬‬ ‫ו = ‪6‬‬ ‫יוד = ‪10‬‬ ‫ויצחק בן שישים שנה בלדת אותם (שם‬ ‫ו = ‪6‬‬ ‫‪----‬‬ ‫פסוק כו)‪ ,‬ולפי זה מתאים לשון 'ויעתר'‬ ‫ר = ‪200‬‬ ‫‪500‬‬ ‫כמו שכתב רש"י‪ ,‬ומכאן יש ללמוד שעל‬ ‫ב = ‪2‬‬ ‫האדם לבקש ולהתפלל על מבוקשו‬ ‫ו = ‪6‬‬ ‫מבלי ללאות‪.‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪500‬‬ ‫ועוד יש ללמוד ממה שכתוב 'לנוכח‬ ‫ולכן גם בפרשת וישלח ברך את יעקב‬ ‫אשתו' שלא אמר על אשתו‪ ,‬אלא‬ ‫ש ַדי֙ ְפ ֣‬ ‫רה‬ ‫בשם שדי ואמר לו‪" :‬אֲ נִ ֨י ֤‬ ‫אל ַ‬ ‫'לנוכח' ללמדנו כמו שכתב רש"י 'זה‬ ‫ו ְרב֔ה" (פרק לה פסוק יא)‬ ‫עומד בזוית זו ומתפלל‪ ,‬וזו עומדת בזוית‬ ‫זו ומתפללת' שמכאן נלמד שכל אדם‬ ‫יתפלל על עצמו‪ ,‬ואע"פ שמבקש‬ ‫עים שנ֔ה וַי ִַק֤ח‬ ‫ן־א ְרב ִ ֣‬ ‫ְהי עשו֙ ֶּב ַ‬ ‫ג] " ַוי ִ ֤‬ ‫מהצדיק או מהחכם‪-‬ראש ישיבה‬ ‫רי ָֽ ַה ִח ִת֑י‬ ‫ת־בא ִ ֖‬ ‫דית ַב ְ‬ ‫ִאשה֙ ֶּאת־יְהו ִ ֔‬ ‫שיתפלל עבורו‪ ,‬עם כל זה אל יתרפה‬ ‫ה ִח ִָֽתי" (פרק כז‬ ‫ל ֹן ָֽ ַ‬‫מת ַבת־אי ֖‬ ‫ת־ב ְש ַ ֔‬ ‫֣‬ ‫וְ ֶּא‬ ‫הוא מהתפילה וכמו שמבואר במדרש‬ ‫פסוק לד') כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם‪:‬‬ ‫רבה (בראשית פרק נג אות יט) 'יפה תפילת‬ ‫יעקב אבינו איחר את נשואיו עד ארבעים‬ ‫החולה לעצמו יותר מכל'‪ ...‬ויש בזה‬ ‫לשנות חייו כדי לדמות עצמו ליצחק‬ ‫טעם נכון וברור‪ ,‬שהרי טעם התפילה‬ ‫אביו‪ .‬ולקח שתי נשים מבנות חת בניגוד‬ ‫הוא שה' רוצה שנתפלל אליו כדי לקבל‬ ‫לצוואת זקנו ומצד אביו‪ .‬ולאבי אבא (ר'‬ ‫טובו וכמו שכתב [בספר] ה'חינוך'‬ ‫מימון) ז"ל בזה שאלה‪ ,‬איך היה יכול יצחק‬ ‫הנזכר לעיל‪ ,‬וטעם שני שהתפילה ביטוי‬ ‫לחפוץ בעשו ולבחור בו לברכה יותר‬ ‫לאמונה ובטחון בבורא יתברך שמו‪,‬‬ ‫מביעקב‪ ,‬אחרי מרידה זו והגנאי‬ ‫ולפיכך עדיף תמיד להתפלל כל אדם על‬ ‫המפורסם ? ותשובה לאבי אבא‪ ,‬הטעם‬ ‫עצמו בכל צרכיו מלבד תפילת הצדיק‪.‬‬ ‫כי היה (‪-‬יצחק) מצפה להחזירו למוטב‬ ‫באותה פרשה למדנו מעלת תפילת‬ ‫על ידי הברכה ולתקן על ידה מן היציאה‬ ‫הצדיק אשר הכל יחסו לה חשיבות‬ ‫(‪ -‬מדרך הישר) ולכפר עליו מן העברה‬ ‫דברים אלו מתוך ה'פנקס' של אאמו"ר רבינו‬ ‫גדולה‪ ,‬יעקב [אבינו] שהסכים כדברי‬ ‫הגאון רבי יעקב פרץ זצ"ל‬ ‫אמו לשנות דבורו כדי לקבל [את]‬ ‫השנים חולפים‬ ‫הברכה‪ ,‬ואפילו עשיו עצמו ידע [את]‬ ‫ערך הברכה וגודלה שכאשר שמע‬ ‫ג) זֶה עַ ָתה ִה ְתעו ַֹר ְר ִתי ְבמַ צָבִ י‪,‬‬ ‫מאביו שיעקב קיבל את הברכה נאמר‬ ‫שנִ ים חוֹלְפִ ים‪ַ ,‬וע ֲַדיִן אֲ נִ י‬‫יתי ָ‬ ‫וְ ָר ִא ִ‬ ‫(פרק כז פסוק לד) 'ויצעק צעקה גדולה‬ ‫ְמאוֹד‪...‬‬ ‫ֶשיֵש לְ ַת ֵקן‬ ‫ְבמַ צָבִ י‬ ‫ומרה עד מאוד' ולקמן (פרק כז פסוק לח)‬ ‫ובִ ְמקוֹמָ ה יֵש לְ הַ כְ נִ יס נַחַ ת רוחַ ‪,‬‬ ‫'הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני‬ ‫אבי‪ ,‬וישא עשיו קולו ויבך' ואחר כך‬ ‫ָרצוֹן‪ ,‬סֵ בֶ ר פָנִ ים יָפוֹת‪ִ .‬ח ָבה‬ ‫מרוב כעסו ביקש להרוג את אחיו‪.‬‬ ‫וְ אַ הֲ בָ ה‪ִ ,‬ה ְתיַחֲ סות טוֹבָ ה‪ ,‬טוֹב עַ יִן‬ ‫ומעניין בכל העולם המנהג לברך‬ ‫הוא ְיב ָֹר ְך‪.‬‬ ‫לקראת כל הזדמנויות‪ ,‬שנה חדשה‪,‬‬ ‫לקבלת העלון במייל יש לשלוח בקשה‬ ‫שמחות וכו' בכל האומות יודעים‬ ‫ל‪p025825320@gmail.coM‬‬ ‫שהברכה זהו חוק הבריאה‪.‬‬ ‫בית ישראל‬ ‫מעשה נפלא מהחפץ חיים זצ"ל‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה‬ ‫היתכן שבמקום שנמצא המלך הקב"ה‬ ‫היא‬ ‫מקבל תפילת כל פה יגישו בקשות‬ ‫(פרק כה' פסוק כא')‬ ‫לעבדו ?‬ ‫יש להבין מה פירוש המילה 'לנוכח'‪ ,‬ומצאתי‬ ‫פעם ביקר רי"מ הכהן זצ"ל את רבי‬ ‫בזה שני הסברים‬ ‫שלמה אלישיב זצ"ל בעל 'לשם שבו‬ ‫פירוש א‪ .‬פירש רש"י זה עומד בזוית זו ומתפלל‬ ‫ואחלמה' ושאל [הרב הלשם] את רי"מ‬ ‫וזו עומדת בזוית זו ומתפללת‪ ,‬ופירש דבריו‬ ‫הכהן אם הוא עוסק בחכמת הנסתר ?‬ ‫בשפתי חכמים (אות י') לפי שאין דרך המתפללים‬ ‫והשיב לו 'אני בתומי אלך כגמול עלי‬ ‫להתפלל זה לעומת זה‪ ,‬והיינו שיצחק אבינו‬ ‫ורבקה אימנו התפללו זה כלפי זה‪ ,‬ופירוש מילת‬ ‫אמו'‪ ,‬כשיצא שמו [‪-‬של רי"מ הכהן זצ"ל]‬ ‫'לנוכח אשתו' היינו מול ולעומת אשתו‪.‬‬ ‫בעולם ובאו אליו לתפילה‪ ,‬אמר להם‬ ‫פירוש ב‪ .‬ברשב"ם פירש לנוכח 'בשביל'‪ ,‬וכן‬ ‫היתכן שבמקום שנמצא המלך הקב"ה‬ ‫רבינו עובדיה ספורנו פירש לנוכח אשתו‪ :‬אף על‬ ‫מקבל תפילת כל פה יגישו בקשות לעבדו‬ ‫פי שהובטח על הזרע שיירש‪ ,‬התפלל לאל יתברך‬ ‫? הלוא הקב"ה בקרבתכם למה לכם‬ ‫שייתן לו אותו הזרע מזאת ההגונה הנצבת נכחו'‪,‬‬ ‫לפנות לקטן כמוני ? כולנו בנים למקום‬ ‫וכן בחיזקוני פירש‪ :‬לנוכח אשתו 'לתקנת אשתו‪,‬‬ ‫והאב רוצה שבנו יפנה אליו ישירות !‬ ‫‪...‬אבל בשבילו לא התפלל‪ ,‬שהרי יודע היה‬ ‫שאינו ע קר כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע'‪,‬‬ ‫והיה מייעץ לכל אחד שיתבודד בפינתו‬ ‫והיינו שתפילת יצחק הייתה שרוצה זרע‬ ‫וישפוך שיחו לפני ה' בדברים היוצאים‬ ‫מהצדקת הזו‪ -‬רבקה‪ ,‬וללמדנו שיש מעלה גדולה‬ ‫מהלב‪ ,‬כבן אל אביו ויבקש ממנו במילים‬ ‫באשה צדיקה‪ ,‬שעל ידיה הבנים צדיקים‪.‬‬ ‫פשוטות שירחם עליו ויגמול חסד איתו‪,‬‬ ‫ואז מובטח לו שהשם ישמע תפילתו‪.‬‬ ‫חלק מהנאמר בבית הכנסת 'שערי אחים רחוב עמק רפאים פינת רחוב המליץ המושבה הגרמנית‪ ,‬כל יום רביעי‬ ‫אחרי ערבית‪ ,‬ע"י הרב ישראל פרץ שליט" א‪ .‬אנא לומר פרק תהילים לרפואת והצלחה ברוחניות וגשמיות ‪-‬של‬ ‫אלדד שמעון בן רחל בתושח"י‪ ,‬ולרפואת מחזיק התורה ב'מושבה' רבי שלמה בן כסה דילברי בתושח"י‪ ,‬ולרפואת‬ ‫רבי מתתיהו בן מאין‪ ,‬ועדנה בת טורן בתושח"י‪ ,‬ולרפואת הרב עמוס בן רות‪ -‬בתושח"י‪ ,‬ולרפואת נדב שבתאי בן‬ ‫מיכל בתושח" י‪ .‬ולרפואת האשה אפרת מרים לידיה בת נחמה הזקוקה לרחמי שמים מרובים בתושח"י‪ ,‬ורבי אברהם‬ ‫בן אסתר תחיה בתושח"י‪.‬‬ ‫ולע"נ מרת אושרה מסעודה בת פרחה ע"ה‪ ,‬ולע"נ הרבנית גאולה בת שמחה‪ ,‬נלב"ע כ"ז כסלו התשפ"ו אשתו של‬ ‫יבלחטו"א הגאון רבי שלמה בן חמו שליט"א רב העיר קרית גת‪ ,‬ולע"נ ר' דוד בן הרב שלום חבשוש נלב"ע ג' אייר‬ ‫התשפ"ו‪ ,‬ולע"נ מנשה בן ציון מזרחי נלב"ע ה' אייר התשפ"ו‪ ,‬ולע"נ מלכה בת ישראל צבי בריק נלב"ע כ"ז אייר‬ ‫התשפ"ו‪ ,‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪ .‬נא להתפלל לזיווג הגון עבור הדסה בת לאה‪ .‬כמו כן אפשר לשמוע בקול הלשון בטל ‪03-6171111‬‬ ‫בית ישראל‬ ‫כהן שמשמיט מילת 'לברך'‬ ‫מעשה בכהן שלא מברך ברכת כהנים כהוגן ואומר כך 'בא"י אמ"ה אשר קדשנו‬ ‫בקדושתו של אהרון וציוונו ‪....‬את עמו ישראל באהבה' דהיינו משמיט את המילה‬ ‫'לברך' ושואלים האם יכולים לענות עליו אמן או דילמא ברכתו לבטלה ואין עונים‬ ‫אמן אחריו ?‬ ‫והנה ודאי שיכולים לענות אמן על ברכות הכהנים דהיינו 'יברכך ה' וישמרך' וכן‬ ‫הלאה‪ ,‬שהרי ברכות אינם מעכבות וודאי מקיים מצווה אותו כהן‪ ,‬והם ודאי‬ ‫מתברכים‪ ,‬ויכולים לענות אמן על ברכתו‪ ,‬אבל על הברכה שמברך אשר קדשנו‬ ‫וכו' לכאורה אין לענות עליו אמן שכיוון שמשמיט את המילה המרכזית בברכה‬ ‫דהיינו 'לברך' נמצא שחסר עיקר ברכה‪ ,‬וכל ברכה שאין בה שם ומלכות וענין‬ ‫ברכה אינה ברכה‪ ,‬וכאן שמשמיט את עיקר הברכה לא יוצא ידי חובתו ואין לענות‬ ‫עליו אמן‪ ,‬כנלענ"ד‪ ,‬והסכימו עימי כמה ת"ח שליט"א‪ ,‬אמנם לא מצאתי לזה מקור‬ ‫ואולי משום שפשוט הוא‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪ :‬אין לענות אמן על ברכת המצווה של כהן זה כיוון שמחסר את עיקר‬ ‫הברכה כשמשמיט את מילת 'לברך' אמנם יש לענות ג' אמנים על ברכת הכהנים‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫כהן שלא מבטא מילים מסוימות כהוגן האם ברכתו לבטלה‬ ‫מעשה בכהן שלא מבטא את המילים נכון וכגון שאומר במקום פניו אליך‪ ,‬פנה‬ ‫אליך‪ ,‬וכן במקום וישם לך שלום אומר 'ויסר ממך שלום'‪ ,‬וכמה שתיקנו אותו לא‬ ‫מצליח לתקן וכן לא מסכים שלא לעלות לדוכן ונפגע מכך‪ ,‬והשאלה האם עונים‬ ‫אמן על ברכותיו ?‬ ‫נלענ"ד שמכיוון שכתב הרמב"ם שבברכת כהנים יש ג' מצוות‪ 1‬והרי עכ"פ ברכה‬ ‫אחת (יברכך) או שתים אומר כהוגן נמצא שברכתו לא לבטלה ואפשר לענות אמן‬ ‫אחר ברכת המצווה‪ ,‬ואף שהכהן אם ממעט בברכות עובר איסור של 'בל תגרע'‬ ‫מ"מ נלענ"ד שלא גורם שאין זה ברכה כלל ולא מקיים מצווה כלל‪ ,‬אלא יש לו‬ ‫עונש על שגרע מהברכות ולא קיים את המצווה כתיקנה‪ ,‬אמנם על ברכת הכהנים‬ ‫עצמה לכאורה כל שטועה באמירת 'פניו'‪ ,‬אין לענות אמן אלא על ברכה ראשונה‬ ‫דהיינו על 'יברכך ה' וישמרך'‪ ,‬וכן בטועה באמירת וישם לך שלום' יש לענות על‬ ‫שתי הברכות הראשונות ‪ ,‬של יברכך וכו' וכן יאר וכו' ולא לענות על אמירת ישא‬ ‫ה' וכו' שהרי לא נאמרה כתיקנה‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪ :‬יש לענות על ברכת המצווה אמן וכן יש לענות על הקטעים שאומר‬ ‫הכהן נכון‪ ,‬וקטע שטועה בו אין לענות עליו אמן‪.‬‬ ‫ֲשה אַ חַ ת הֲ ֵרי זֶה ְכעוֹבֵ ר עַ ל‬ ‫‪ 1‬וז"ל הרמב"ם (פרק טו הלכה יב) ָכל כֹהֵ ן ֶשאֵ ינ ֹו ע ֹולֶה לַדוכָ ן אַ ף עַ ל ִפי ֶש ִב ֵטל ִמצְ וַ ת ע ֵ‬ ‫שמו אֶ ת ְש ִמי"‪ .‬וְ כָ ל כֹהֵ ן‬ ‫יִש ָראֵ ל"‪" ,‬אָ מוֹר לָהֶ ם"‪" ,‬וְ ָ‬‫בָרכו אֶ ת ְבנֵי ְ‬ ‫ֲשה ֶשנֶאֱ ַמר (במדבר פרק ו' הלכה כג) "כֹה ְת ַ‬ ‫של ֹש ע ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ֶשאֵ ינ ֹו ְמבָ ֵר ְך אֵ ינ ֹו ִמ ְת ָב ֵר ְך וְ כָ ל כֹהֵ ן הַ ְמבָ ֵר ְך ִמ ְת ָב ֵר ְך ֶשנֶאֱ ַמר (בראשית פרק יב פסוק ג') "וַ אֲ בָ ַרכָה ְמבָ ְרכֶ ָ‬ ‫יך"‪.‬‬