gilyoines.com

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH

שבוע: ויצא (2026-11-16)

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫תבא‬‫כיפרשת‬ ‫ויצא‬ ‫תבא‬ ‫אלול‬ ‫כי‬ ‫טז‬ ‫י"א כסלו‬ ‫תשפ”ו‬ ‫אלול‬ ‫טזתשפ"ז‬ ‫תשפ”ו‬ ‫שבת מברכים כסלו | ר"ח יום שלישי‪-‬רביעי | המולד ליל ג' ‪ 3 | 10:27‬חלק'‬ ‫‪850‬‬ ‫‪862‬‬ ‫‪850‬‬ ‫(כח‪ ,‬כא)‬ ‫שלוֹם ֶאל ֵּבית ָא ִבי‬ ‫ש ְב ִּתי ְב ׁ ָ‬ ‫וְ ׁ ַ‬ ‫ופירש”י‪ :‬בשלום – שלם מן החטא‪ ,‬שלא אלמד מדרכי לבן‪:‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫הפרשה‬ ‫המערכת‬ ‫‪++‬הכ‪_+‬לי‬ ‫ובנוסף היו יכולים להתבודד בינם‬ ‫חיזוק קצר‬ ‫לרע‪,‬‬ ‫לולא דברי רש”י היינו אומרים שביקש‬ ‫עצמם מבלי שיהיה להם שום קשר‬ ‫לביןלפרשת‬ ‫השבוע‬ ‫יעקב לשוב לשלום לבית אביו מבלי‬ ‫צלותה דלאה‬ ‫ּ‬ ‫וקביל ד’‬ ‫עם סובביהם‪.‬‬ ‫להינזק בגופו‪ ,‬כי זהו המובן הפשוט‬ ‫זיין מו_‪+‬ל‬ ‫החיזוק‬ ‫פעם שלח הבעש”ט הק’ את אחד‬ ‫לא כן הוא בימינו‪ ,‬שחולשה גדולה‬ ‫בתיבת ‘שלום’ הרגיל בפי ההמון‪,‬‬ ‫מתלמידיו שייצר עבורו יין מיוחד‬ ‫ירדה לעולם‪ ,‬ונתמעטה הדעת להבדיל‬ ‫ומדרך התורה לדבר בלשון בני אדם‪.‬‬ ‫לליל הסדר‪ ,‬התלמיד עשה כמצוות‬ ‫בין טוב לרע‪ ,‬וכתוצאה אין האדם יודע‬ ‫מלבד מה שלא היינו מעלים על דעתנו‬ ‫הרוחו‪+‬ת‬ ‫רבו‪ ,‬וכשהיה היין מוכן יצא לדרכו‬ ‫שיעקב בחיר האבות יחוש לזאת שילמד‬ ‫מי הם אלו שאין דעתם יפה וצריכים‬ ‫להתבדל מהם‪ ,‬בנוסף לא פסחה‬ ‫החולשה על הנפשות‪ ,‬ואין ביכולתנו‬ ‫הבנין‬ ‫מדרכי לבן‪ ,‬אחר שנתעלה כל כך‬ ‫בקדושה כשמאחוריו ס”ד שנות תורה‪,‬‬ ‫להביא את היין המיוחד לרבי‪ ,‬כל הדרך‬ ‫התלמיד השגיח על היין ונזהר בכל מיני‬ ‫המחב_לים‬ ‫זהירויות‪ ,‬ולבסוף הגיע בשעה טובה‬ ‫לנתק כל קשר עם הסביבה‪ ,‬על כן עלינו‬ ‫[חמישים שנה היה ‘יושב אוהלים’ בעודו‬ ‫לעירו של הבעש”ט הק’‪ ,‬אך אז לפתע‬ ‫להתבונן במעשיו של אבינו יעקב‪ ,‬בו‬ ‫בבית אביו‪ ,‬ואחר כך הגה בתורה ביגיעה‬ ‫נגע הגוי בשוגג ביין‪ ,‬וכל היין נעשה‬ ‫בשעה שמחמת ההכרח התכונן לשהות‬ ‫עצומה בלילות כבימים בבית שם ועבר‬ ‫בכ‪+‬ר‪++‬ם‬ ‫יין נסך‪ ,‬וברגע אחד ירד לטמיון כל‬ ‫במחיצתו של לבן הרשע משך תקופה‬ ‫משך י”ד שנים]‪ ,‬בנוסף כבר היה זה‬ ‫ההשקעה המרובה‪ ,‬התלמיד השבור‬ ‫ארוכה בת עשרים שנים‪ .‬כי בהליכותיו‬ ‫בהיותו בן ע”ז שנים‪ ,‬וכבר עברו עליו‬ ‫הגיע לרבו וסיפר בשברון לב את כל‬ ‫אז הורה את הדרך גם לזרעו אחריו‪,‬‬ ‫רוב שנותיו [ע”ז מתוך קמ”ז] בלא חטא‪,‬‬ ‫יש‪++‬רא_ל‬ ‫אשר נעשה‪ ,‬ושאל‪ :‬מדוע ארע לו כדבר‬ ‫שאם יהיו גם הם מוכרחים להימצא‬ ‫בין אנשי רשע יידעו את אשר עליהם‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫ההלכה‬ ‫וכבר היה מובטח שלא יחטא‪.‬‬ ‫אולם למעשה לימד אותנו רש”י שעל‬ ‫אף כל זאת עדיין היה ירא שמא ילמד‬ ‫הזה? הן הוא כל כך השתדל ונזהר!?‬ ‫ענה לו הבעש”ט‪ :‬שהוא נענש משום‬ ‫ששכח לבקש סייעתא דשמיא‪ ,‬הוא‬ ‫הפעולה הראשונה שעשה יעקב‬ ‫ממעשיו של לבן‪ ,‬כי השפעתו של האדם‬ ‫אמנם עשה הכל כנדרש‪ ,‬אבל שכח‬ ‫בזו השעה הייתה ה’תפילה’‪ ,‬כפי שרואים במקרא‬ ‫על השוהים במחיצתו גדולה היא מאוד‪ ,‬ויכולה‬ ‫לבקש שיעזרוהו מהשמים‪ ,‬ולכן לא זכה‬ ‫שלפנינו‪ ,‬שביקש לשוב בשלום אל בית אביו מבלי‬ ‫להכריע אפילו צדיק גדול כבחיר האבות‪ ,‬גם כשהרשע‬ ‫להביא את היין המבוקש לרבי‪.‬‬ ‫להיכשל ח”ו במחיצתו של לבן‪ ,‬וזאת גם עלינו לעשות‬ ‫ידוע ברשעו והצדיק בוחל מאוד מהליכותיו‪ ,‬גם‬ ‫לאה אמנו התפללה שתזכה לילדים‬ ‫– לבקש תמיד שלא להיכשל ולהיסחב עם הרוחות‬ ‫בכהאי גוונא עושים הליכותיו רושם על הצדיק רח”ל‪.‬‬ ‫אבל אחרי הבן הרביעי עצרה מלדת‪,‬‬ ‫הזרות הנושבות בחוצות‪ ,‬ואכן מתפללים אנו מדי יום‬ ‫וכדברי הרמב”ם (הלכות דעות פרק ו ה”א) שכתב וז”ל‪:‬‬ ‫וכשהיא נפקדה בבן החמישי מספרת‬ ‫אחר ברכות השחר שלא להיכשל ע”י חבר או שכן רע‪,‬‬ ‫כי המה עלולים לעורר רצונות שאין רוח חכמים נוחה‬ ‫המעשיות‬ ‫‘דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו‬ ‫אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו‪ ,‬לפיכך‬ ‫לנו התורה ‘וישמע אלוקים אל לאה‬ ‫ותהר ותלד ליעקב בן חמישי’‪ ,‬לכאורה‬ ‫מהם‪.‬‬ ‫צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים‬ ‫איננו מבינים מה זה ‘וישמע אלוקים‬ ‫עוד עצה הייתה לו ליעקב שבאמצעותה ביקש להתגונן‬ ‫תמיד כדי שילמוד ממעשיהם‪ ,‬ויתרחק מן הרשעים‬ ‫אל לאה’‪ ,‬אבל התרגום מסביר ‘וקביל‬ ‫בתקופה מסוכנת זו‪ ,‬שהציב לעצמו כלל שלא לזוז‬ ‫ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם‪ ,‬הוא‬ ‫ד’ צלותה דלאה’‪ ,‬כלומר‪ :‬ד’ קיבל את‬ ‫אפילו זיז כלשהו מדרכי אבותיו‪ ,‬וכנרמז ג”כ במקרא‬ ‫ששלמה אומר (משלי יג‪ ,‬כ) הולך את חכמים יחכם‬ ‫תפילתה של לאה‪ ,‬כי אז לאה אמנו‬ ‫שלפנינו‪ ,‬שאמר יעקב ‘ושבתי בשלום’ – העצה לזכות‬ ‫ורועה כסילים ירוע‪ ,‬ואומר (תהלים א‪ ,‬א) אשרי האיש‬ ‫הבינה שהתפילות שהתפללה בעבר‬ ‫לשוב לשלום מבלי חטא‪ ,‬הוא להתדמות ‘אל בית‬ ‫וגו’‪ ,‬וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה‬ ‫ההתחזקות‬ ‫אינם מספיקים גם להמשך‪ ,‬אלא‬ ‫אבי’‪ .‬וכשבני הסביבה תמהים על הליכותיו יענה‬ ‫הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים‬ ‫צריכים להמשיך ולהוסיף עוד ועוד‬ ‫בתום ‘כך מקובלני מבית אבא’! מבלי להצדיק את‬ ‫ונוהגים בדרך טובים‪.‬‬ ‫תפילות‪ ,‬והיא התפללה עוד וכך זכתה‬ ‫מעשיו בעיניהם‪.‬‬ ‫ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן‬ ‫לבן חמישי וגם שישי‪.‬‬ ‫אל רבה של ירושלים הגה”ק רבי יוסף חיים זוננפלד‬ ‫נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו‪ ,‬או שאינו יכול ללכת‬ ‫בעיני העולם נראה שרק מי שח”ו עוד‬ ‫זצ”ל‪ ,‬פנה פעם נער כששאלתו בפיו‪ :‬כמה הוא שיעור‬ ‫למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני‬ ‫לא נפקד בכלל בילדים צריך להתפלל‪,‬‬ ‫אורך הפאות שצריך האדם להשאיר בראשו? רבי יוסף‬ ‫החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר (איכה ג‪ ,‬כח) ישב‬ ‫אבל מי שכבר זכה להיפקד אינו צריך‬ ‫חיים הבין שרצונו של הנער להימנות בין המתקדמים‪,‬‬ ‫בדד וידום‪ ,‬ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו‬ ‫עוד להתפלל‪ ,‬והתורה כאן מלמדת‬ ‫והשיבו תיכף בצחות לשונו‪‘ :‬אפילו לא משהו פחות‬ ‫לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם‬ ‫אותנו שלא כך הוא‪ ,‬אלא תמיד צריך‬ ‫ההשגחה‬ ‫מאורך הפאות של אביו’! בתשובה זו ביקש רבי יוסף‬ ‫הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות‪ ,‬ואל ינהיג עצמו‬ ‫להתפלל‪ ,‬על הילד הראשון והשני ועל‬ ‫חיים לנצח את הנער שביקש כביכול להוכיח שאין‬ ‫בדרך חטאים כעניין שנאמר (ירמיה ט‪ ,‬א) מי יתנני‬ ‫כולם‪ ,‬וגם אחר כך צריכים להתפלל‬ ‫ברצונו להתעסק בדברים המנוגדים להלכה‪ ,‬ולהוכיחו‬ ‫במדבר מלון אורחים’‪ ,‬עכ”ל הרמב”ם‪.‬‬ ‫על גידולם וחינוכם‪ ,‬למרות שאנחנו‬ ‫בכך שאכן אינו מתעסק בדברים המנוגדים להלכה‬ ‫למדנו מדבריו‪ ,‬עד כמה צריכים להיזהר שלא להתדבק‬ ‫בוודאי משתדלים מאוד להיות ההורים‬ ‫אלא בדברים המנוגדים לדת‪ .‬כי השמירה על הדת‬ ‫ברשעים‪ ,‬כדי שלא ללמוד ממעשיהם‪ ,‬והנה מלשונו‬ ‫הכי טובים‪ ,‬ומשקיעים בכל הנדרש‬ ‫שליט”א‬ ‫ומסממני ורבינו‬ ‫היהדות‪.‬‬ ‫ממנהגישל מורינו‬ ‫שיחותיו‬ ‫לשמועכלאתפרט‬ ‫תלויהניתן‬ ‫בשמירת‬ ‫של הרמב”ם רואים שאין עצה לאדם נגד מציאות זו‪ ,‬כי‬ ‫בגשמיות וגם ברוחניות‪ ,‬אבל לא מספיק‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫אם לנתק כל קשר עמהם‪ ,‬גם כשכתוצאה מכך יהיה‬ ‫מה שאנחנו עושים‪ ,‬אלא צריכים גם‬ ‫‪ 0534-100024‬ורבינו שליט”א‬ ‫שיחות‪:‬של מורינו‬ ‫שיחותיו‬ ‫ניתן לשמוע אתעדכוני‬ ‫עליו לשהות במערות או חוחים או במדבריות‪.‬‬ ‫להתפלל‪ ,‬ולא זו בלבד אלא שהתפילה‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫אך כל זאת היה ראוי ונכון בדורות הקודמים‬ ‫צריכה להיות העיקר ולא הטפל‪ ,‬וכך‬ ‫עדכוני שיחות‪0534-100024 :‬‬ ‫פנינים‬ ‫שהיו בעלי נפש‪ ,‬והיו יכולים להבחין בין טוב‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫מקובלנו מהצדיקים שאמרו‪‘ :‬אביסאלע‬ ‫השתדלות און אסאך תפילה’ ‪ -‬קצת‬ ‫השתדלות והרבה תפילה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫(ע”פ‪‘ :‬טיב התורה’ – ויצא )‬ ‫הבנין‬ ‫נכתב ע"י הרב מאיר רבינוביץ שליט"א‬ ‫מצב‬ ‫חובת הבטחון בכל‬ ‫השולחן‬ ‫המסופק אם התפלל‪,‬‬ ‫ַו ֵיּצֵא ַי ֲעקֹב ִמ ְ ּבאֵ ר ׁ ָשבַ ע ַויֵּלֶ ְך חָ ָרנָה‬ ‫(כח‪ ,‬י)‬ ‫נכתב ע"י הרב אהרן רבינוביץ שליט"א‬ ‫ודין תפילת נדבה‬ ‫ההלכה‬ ‫במדרש (בר”ר סח‪ ,‬ב) מסופר שכשיצא יעקב לדרכו היה עליו להתחזק בבטחון‪,‬‬ ‫כנגד זה (ס”ג ומ”ב סק”ט)‪.‬‬ ‫‪.‬אאם הוא מסופק אם התפלל‪,‬‬ ‫‪.‬חעיין באחרונים שכתבו דלפ”ז והא לך לשונו [בתוספת ביאור]‪‘ :‬רבי שמואל בר נחמן פתח [כתיב] ‘שיר למעלות‬ ‫חוזר ומתפלל‪ ,‬ומתנה ואומר‪ ,‬אם‬ ‫לא התפללתי תהא זו לחובתי‪ ,‬שאין מתפללים תפילת מוסף אשא עיני אל ההרים’ [זה השיר אמר יעקב כשיצא לחרן‪ .‬וקשה האיך שייך לומר‬ ‫ואם התפללתי תהא לנדבה‪ ,‬ואף בנדבה‪ ,‬וה”ה בשבת ויו”ט בכל שפנה אל ההרים הדוממים? ובהכרח צריכים לפרש‪‘ ]:‬אשא עיני אל ההורים’‬ ‫על פי שכל ספק מדברי סופרים התפילות אין מתפללים נדבה‪[ ,‬רצונו לומר] למלפני ולמעבדני [‪ -‬שהתבונן במעשי אבותיו שלימדוהו תורה ודרכי‬ ‫להקל‪ ,‬מ”מ כאן חוזר ומתפלל‪ ,‬לפי זה אם נסתפק אם התפלל העבודה‪ ,‬ומתוך מעשיהם התעורר בו מחשבה של דאגה] ‘מאין יבוא עזרי’ [‪ -‬מאין‬ ‫מפני שאמרו הלואי שיתפלל אותם‪ ,‬אינו יכול לחזור ולהתפלל‪ ,‬יזכה גם הוא לאשה הנקראת ‘עזר כנגדו’‪ ,‬שהרי זקינו אברהם השיא את יצחק בנו‬ ‫אדם כל היום בתורת נדבה‪ ,‬דהרי צריך להתנות כנ”ל‪ ,‬ובזה באמצעות נדוניה‪ ,‬וכפי שרואים ש]אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה‬ ‫ושם מדובר על ידי חידוש‪ ,‬וכאן אינו יכול להתנות שיהא תפילתו כתיב ביה? ‘ויקח העבד עשרה גמלים וגו’’‪ ,‬ואני [אפילו] לא נזם אחד ולא צמיד‬ ‫המעשיות‬ ‫אחד [אין לי]‪.‬‬ ‫נדבה (מ”ב סק”ה)‪.‬‬ ‫כשחוזר ומתפלל מחמת הספק‬ ‫[ומספר המדרש מדוע לא היה בידי יעקב נדוניה כראוי‪ ,‬והרי יצחק עשיר גדול היה‪,‬‬ ‫אינו‬ ‫שהתפלל‪,‬‬ ‫לו‬ ‫ברי‬ ‫אם‬ ‫‪.‬ט‬ ‫אינו צריך חידוש‪ ,‬לפי שאין לך‬ ‫חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו חוזר ומתפלל בלא חידוש‪ ,‬לפי והיה ביכולתו לשלוח עמו מעות לנדוניא מכובדת] רבי חנינה אמר‪ ,‬גדוד שלחו [–‬ ‫שהתפילות כנגד תמידים תיקנום‪ ,‬יצחק שלח את יעקב ללא נדוניה כי מיהר להבריחו ֵמעֵ ָׂשו]‪ ,‬רבי יהושע בן לוי אמר‪,‬‬ ‫(סי’ ק”ז ס”א ומ”ב סק”ב)‪.‬‬ ‫‪.‬בדין זה שצריך לחזור ולהתפלל והרי זה כמקריב שני תמידין לשם שילח עמו‪ ,‬אלא שעמד עֵ ָׂשו ונטלה ממנו‪.‬‬ ‫מחמת הספק‪ ,‬הוא בין אם חוזר חובה‪ ,‬שאסור משום בל תוסיף‪,‬‬ ‫ומתפלל עתה ביחיד או בציבור‪ ,‬ואפילו התפלל מתחילה ביחיד [ממשיך המדרש] חזר [‪ -‬נמלך יעקב והתחזק] ואמר‪ :‬מה אנא מובד סברי מן בריי?‬ ‫וגם אין נ”מ בזה בין אם פעם ועכשיו רוצה להתפלל בציבור [‪ -‬מה אני מאבד את בטחוני מבוראי]? חס ושלום! לית אנא מובד סברי מן בריי!‬ ‫ההתחזקות‬ ‫[‪ -‬איני מאבד את בטחוני מבוראי!]‪ ,‬אלא עזרי מעם ה’ [‪ -‬בטוח אני בבוראי שימציא‬ ‫אפ”ה אסור (ס”א ומ”ב סק”ג)‪.‬‬ ‫הראשון היה ביחיד או בציבור‬ ‫‪.‬יוהא דמהני חידוש בתפילת לי העזר גם מבלי אמצעים הנדרשים]‪ .‬ע”כ המדרש וביאורו‪.‬‬ ‫(ביה”ל ואינו צריך)‪.‬‬ ‫‪.‬גכתב בדרך החיים‪ ,‬שאם הוא נדבה‪ ,‬כיון דע”י החידוש מינכר והנה‪ ,‬אין ביכולתינו לעמוד על מהותו של יעקב בחיר האבות‪ ,‬ואין לנו כלל השגה‬ ‫הסתפק אם התפלל תפילת ערבית מתוכה שתפילתו היא לשם בענין דאגותיו‪ ,‬וחלילה לנו להעלות על הדעת שהיו כדאגת הפשוטים ההמוניים‪.‬‬ ‫אינו צריך לחזור ולהתפלל תפילת תחנונים ולא לשם חובה‪ ,‬אבל אמנם יכולים לומר שלפי רום מעלתו היתה בו בחינה דקה של רפיון במידת‬ ‫י”ח‪ ,‬דמה שקבעוה חובה היינו רק בלא חידוש מיחזי כמי שעושה הבטחון‪ ,‬ומאת ה’ הייתה זאת כדי שישמש כדוגמא לדורות איך להתחזק במידה זו‪.‬‬ ‫אכן התחזקותו של יעקב הביא תוצאות מבורכות‪ ,‬וגרם לאתערותא דלעילא‬ ‫אותה לשם חובה (מ”ב סק”ד)‪.‬‬ ‫‪.‬דאבל מדברי הפמ”ג משמע ‪.‬איוכל שמתפלל על ידי חידוש‪ ,‬לחזקו וללמדו פרק בעבודת הבטחון‪ ,‬ועלינו לעיין בכתובים כדי שנבין גם אנו איך‬ ‫ההשגחה‬ ‫כשחייב בודאי ולא בספק‪,‬‬ ‫רק דלכו”ע אין חוב עליו לחזור חוזר ומתפלל בנדבה כמה פעמים להתחזק בזמני הסתר ולהשליך יהבינו על ה’ בכל מצב‪.‬‬ ‫שירצה (ס”א)‪.‬‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬אבל לכתחילה נכון‬ ‫ובכן אחר שהתחזק יעקב באמונה נתגלה אליו ה’ במראות הלילה‪ ,‬והבטיחו (פסק‬ ‫הוא שיחזור ויתפלל גם בערבית‪. ,‬ביואין חילוק בזה בין אם‬ ‫טו)‪‘ :‬והשיבותיך אל האדמה הזאת‪ ,‬כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר‬ ‫כי באמת גם בערבית אפילו למ”ד מתפלל תפילה זו עם הציבור או‬ ‫דיברתי לך’‪ .‬וכדי להבין מה דיבר אליו ה’‪ ,‬אספר עובדא שסיפר הגאון רבי נטע‬ ‫רשות‪ ,‬מ”מ לכתחילה מצוה היא‪ ,‬ביחידי‪ ,‬לעולם לא יתפלל בנדבה‬ ‫פריינד זצ”ל אותה קיבל מפי רבו הגאון רבי איסר זלמן מלצר‪ ,‬וְ כֹה סיפר‪:‬‬ ‫אלא ע”י חידוש (ביה”ל ד”ה וע”י חידוש)‪.‬‬ ‫וממילא מה שיצא ידי ספיקו‬ ‫נחשב כחידוש גם בערבית‪ ,‬ומ”מ ‪.‬גיוכשמחדש בו דבר יכול איש יהודי הופיע בביתו של קדוש ישראל מרוזי’ן זי”ע כדי לְ ַת ּנוֹת צערו בפניו‪,‬‬ ‫כדי לעשות על צד היותר טוב היחיד להתפלל בנדבה אפילו ולהתברך שיפקד בדבר ישועה ורחמים‪ .‬בטרם נכנס החדרה אל הצדיק פגש בבנו‬ ‫הרה”ק רבי משה דוד מטשורטקוב זי”ע‪ ,‬ששאלו מה הביאו הֵ ּנָה אל הצדיק‪ ,‬ויספר‬ ‫ ‪.‬דייש לי שאלה בזה‪ ,‬דאם האיש על החבילין דמעיקין על לבו שאותן מבקש לפרוק בתוך חדרו של הרב‪,‬‬ ‫בציבור (מ”ב סק”ט)‪.‬‬ ‫יראה לחדש דבר בחזרתו (מ”ב‬ ‫פנינים‬ ‫סק”ב)‪.‬‬ ‫‪.‬הבשבת ויום טוב‪ ,‬אינו מתפלל התפילה השניה היא במקום וביקשו הרה”ק מטשורטקוב שבצאתו יודיעו מה השיבו אביו‪.‬‬ ‫תפילת נדבה כלל‪ ,‬לפי שאין נדבה‪ ,‬א”כ איך מתפללין במנחה בצאתו פנה אל הטשוקטקבער ואמר לו‪ :‬הרבי אמר שהקב”ה יעזור! שאלו‬ ‫נדרים ונדבות קרבין בהם (ס”א ומ”ב תפילת נדבה‪ ,‬הא לאחר שהתפלל הטשוטקבער‪ :‬ומה יהיה עד שהקב”ה יעזור? ולא היה מענה בפי האיש‪ ,‬ויבקש‬ ‫מנחת חובה הוי כהקריב מנחת הבן שיכנס שוב אל אביו להביא תשובה‪ ,‬ויעש האיש כהוראת הבן‪ ,‬וענהו הרה”ק‪:‬‬ ‫סק”ו)‪.‬‬ ‫‪.‬ווכן אין מתפללים תפילת חובה והיינו תמיד של בין עד שיעזור הקב”ה הוא גם יעזור‪ ,‬כשהשמיע האיש את דבר האב בפני הבן‪ ,‬נענה‬ ‫מוסף בנדבה‪ ,‬ר”ל אפילו של ר”ח הערבים‪ ,‬והרי אחר תמיד של הרה”ק מטשורטקוב ואמר‪ ,‬כבר מצאנו תשובה זו יוצאת מפי הקב”ה בעצמו‪,‬‬ ‫וחוה”מ‪ ,‬כיון שאומר בתפילתו בין הערבים אסור להקריב עוד שכן כשברח יעקב מעשו‪ ,‬הבטיחו הקב”ה ׁ ֶש ְ ּיז ּ ֶַכה אותו בישועה‪‘ :‬והשיבותיך‬ ‫ומוספים כהלכתם‪ ,‬והמוספין אינן קרבן‪ ,‬דעליה השלם כל הקרבנות אל האדמה הזאת’‪ ,‬אולם הבטחה זו נתקיימה רק כעבור ל”ו שנה‪ ,‬ולכן הבטיחו‬ ‫קרבין אלא משל ציבור ואין היחיד כולם [פסחים נ”ח‪ ,]:‬ונ”ל ליישב‪ ,‬כיון הקב”ה שיעזור אותו גם עד שיעזור אותו‪ ,‬וכמו שהפטיר הכתוב‪‘ :‬כי לא אעזבך עד‬ ‫המערכת‬ ‫דאין האיסור אחר תמיד של בין אשר עשיתי את אשר דיברתי לך’‪.‬‬ ‫יכול לנדב אותם (ס”א ומ”ב סק”ה)‪.‬‬ ‫זאת אמר הקב”ה ליעקב כשהתחזק בביטחון‪ ,‬וזוהי גם הוראה לכל הדורות שכל‬ ‫אבל‬ ‫וזריקה‬ ‫שחיטה‬ ‫רק‬ ‫הערבים‬ ‫תפילת‬ ‫‪.‬זאין ציבור מתפללין‬ ‫המתחזק בבטחון יהיה סמוך לבו בה’ שתמיד בכל מצב יהיה לו לסעד‪.‬‬ ‫כל‬ ‫מקטירין‬ ‫שהרי‬ ‫מותר‪,‬‬ ‫הקטרה‬ ‫ציבור‬ ‫שאין‬ ‫נדבה כלל‪ ,‬לפי‬ ‫מקריבין קרבן נדבה אלא לקיץ הלילה‪ ,‬ולכן כנגדן מתפלל נדבה‪,‬‬ ‫המזבח כשהמזבח בטל‪ ,‬וזהו דבר והרי תפילת ערבית תיקנו כנגד וראיתי לנכון להביא סעד לדברי הרה”ק מטשורטקוב מהאמור בהמשך הפרשה‬ ‫שאינו מצוי‪ ,‬לכן אין להתפלל י”ח הקטרת איברין ופדרין (ערוה”ש ס”ט)‪ .‬שיעקב אמר (כט‪ ,‬ז)‪‘ :‬הן עוד היום גדול‪ ,‬לא עת האסף המקנה‪ ,‬השקו הצאן ולכו‬ ‫רעו’‪ ,‬ופירש הרה”ק רבי מאיר מפרימישלאן זי”ע‪( ,‬אותה‬ ‫שמעתי ג”כ מהרה”ג רבי נטע זצ”ל)‪ ,‬שכיוון יעקב לומר‪,‬‬ ‫השולחן‬ ‫המע‬ ‫שגם אם עוד היום גדול ועדיין לא שקעה שמשו של הגלות‬ ‫המר‪ ,‬וישראל אינם ראויים עדיין לישועתם הנצחית‪ּ ְ ,‬יז ּ ֶַכה‬ ‫מיִ ם‪( .‬כח‪ ,‬יז)‬ ‫חיזוק קצר שער התפילות • וְ זֶה ַׁש ַער ַה ּ ׁ ָש ָ‬ ‫אותם הקב”ה לכל הפחות בישועה זמנית‪ ,‬והיינו שיהיה‬ ‫רש”י מבאר שזהו המקום שממנו עולות תפילותיהם של ישראל‬ ‫לפרשת‬ ‫להם ‘פרנסה’ וזהו ‘השקו הצאן’ – שהקב”ה ישקה את‬ ‫השבוע לשמים‪ .‬לכן החשיבו גדולי ישראל מאוד את התפילה במקום השראת‬ ‫צאן מרעיתו ויאמר להם ‘לכו רעו’‪ .‬דברי יעקב אלו‬ ‫תואמים עם מה שקיבל מפי הקב”ה בעצמו‪ ,‬שגם לפני‬ ‫שהוא עוזר הוא עוזר‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬והשתדלו להתפלל בו כאשר היתה להם האפשרות‪.‬‬ ‫חז”ל אמרו (שמו”ר ב‪ ,‬ב)‪‘ :‬לעולם אין השכינה זזה מכותל‬ ‫החיזוק‬ ‫מערבי‪ ,‬שנאמר ‘הנה זה עומד אחר כתלנו’’‪ .‬מסופר על האדמו”ר‬ ‫אכן רואים בזוהר הקדוש (ח”ב קצח‪ ).‬שהדוגמא העיקרית‬ ‫רבי שלמה מזוועהיל זצוק”ל‪ ,‬שלאחר שחזר ממירון‪ ,‬מנסיעה ארוכה‪,‬‬ ‫כשיש אפשרות‬ ‫למידת הביטחון הוא יעקב אבינו‪ ,‬שהקשה על מאמר‬ ‫קשה ומתישה כדרך הימים ההם‪ ,‬לא פנה תחילה לביתו למנוחה‪,‬‬ ‫הכתוב (תהילים קמו‪ ,‬ה) ‘אשרי שא‪-‬ל יעקב בעזרו’‪ ,‬וכי‬ ‫אלא נסע מיד אל הכותל המערבי כדי לשפוך שם את שיחו לפני קונו‪.‬‬ ‫להתפלל במקום‬ ‫הקב”ה הוא רק א‪-‬ל יעקב ולא א‪-‬ל אברהם ויצחק? ומשיב‪,‬‬ ‫משום שיעקב לא בטח לא באביו ולא באמו כשברח מפני‬ ‫תמהו מקורביו‪ :‬הלא זה עתה חזר הרבי מתפילה במירון‪ .‬ולמה לא‬ ‫קדוש – אל‬ ‫ינוח מעט? השיב להם בחיוך‪“ :‬מירון הוא סניף של הדואר‪ ,‬אבל‬ ‫אחיו והלך יחידי בלי כסף כמו שאמר כי במקלי עברתי‬ ‫את הירדן הזה והוא בטח בהקב”ה כמו שכתוב אם יהיה‬ ‫הדואר המרכזי הוא בכותל המערבי”‪.‬‬ ‫תחמיץ את‬ ‫הקדושים‪,‬‬ ‫במקומות‬ ‫להתפלל‬ ‫גם כאשר אין באפשרותנו‬ ‫אלוקים עמדי ושמרני וגו’‪ ,‬והכל ביקש מן הקב”ה‪ ,‬ומזכיר‬ ‫עלינו לזכור את מעלתם ולהשתוקק אליהם‪ .‬וכאשר ניתנת‬ ‫ההזדמנות‬ ‫שם בזוהר שבטחונו של יעקב אכן פעל את פעולתה‬ ‫והקב”ה סיפק לו כל צרכיו‪.‬‬ ‫ההזדמנות – ראוי לנצל אותה ולהעתיר שם בתפילה‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫• וְ עֵ ינֵי לֵ אָ ה ַרכּ וֹת •‬ ‫ההשגחה‬ ‫המערכת‬ ‫המעשיות‬ ‫גרסינן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכג‪“ :).‬מאי ‘רכות’ וכו’‪ ,‬הגאון הצדיק רבי יצחק אלחנן ספקטור זצוק”ל‪ ,‬רבה‬ ‫סיפורי השגחה פרטית‬ ‫רב אמר רכות ממש‪ ,‬ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה‪ .‬המפורסם של העיר קובנא שבליטא‪ ,‬היה מגדולי פוסקי‬ ‫שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים‪ :‬ההלכה בדורו‪ ,‬ומגדולי מנהיגי ישראל‪ ,‬וכמה פעמים‬ ‫שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים‬ ‫שני בנים יש לה לרבקה‪ ,‬שתי בנות יש לו ללבן‪ ,‬גדולה לגדול שהיה משתדל בשביל כלל ישראל אצל ממשלת הצאר‬ ‫‘מאשפות ירים אביון’‬ ‫וקטנה לקטן‪ ,‬והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת‪ :‬גדול הרוסי שונא היהודים‪ ,‬וה’ נתן את חינו ועלתה בידו לבטל‬ ‫בעקבות דוחק כלכלי מכרתי את‬ ‫ומבכה תמיד את קושי מר הגלות‪ .‬בין בתרי תשובותיו ניתן‬ ‫מה מעשיו – איש רע הוא מלסטם בריות‪ ,‬קטן מה מעשיו – כמה וכמה גזירות קשות‪.‬‬ ‫‘איש תם יושב אוהלים’ (בראשית כה‪ ,‬כז)‪ ,‬והיתה בוכה עד הוא הצטער עד מאוד בצערם של ישראל‪ ,‬והיה בוכה‬ ‫ההתחזקות‬ ‫שנשרו ריסי עיניה” ע”כ‪ .‬והובא בפירוש רש”י על אתר‪.‬‬ ‫דירתי ועברתי לפריפריה לדירה‬ ‫לראות כמה היה דואג לכל פזורות ישראל וטלטולם‬ ‫מבואר‪ ,‬שמכוח בכיותיה ודמעותיה המרובים‬ ‫זולה יותר‪ .‬בהפרש שהצטבר‬ ‫בעקבות המכירה סגרתי כמה‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬כדוגמת אותם שהפליגו לאמריקה‬ ‫הרחוקה‪ ,‬ופוסק בנחרצות בכל השאלות הקשורות‬ ‫“וְ עֵ ינֵי‬ ‫שהיתה לאה אימנו בוכה ומבכה‪ ,‬עד כדי כך שנשרו‬ ‫ריסי עיניה‪ ,‬זכתה להפך את מזלה לטוב‪ ,‬לצאת מעשיו‬ ‫חובות‪.‬‬ ‫לֵ אָ ה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫ולהינשא ליעקב אבינו ע”ה בחיר שבאבות‪.‬‬ ‫בעת מלחמת העולם הראשונה היה מרבה להצטער‬ ‫כבר השריש רבינו הרמב”ן ז”ל בריש פרשת לך (יב‪,‬‬ ‫בצרתם של ישראל בגלותם‪ ,‬והיה מוריד כל העת‬ ‫ַרכּ וֹת”‬ ‫ו) הטעם שמספרת לנו התורה בפרשיות הללו כל‬ ‫הרחוב היה חדש לגמרי ולא‬ ‫היו בו בתי כנסיות עדיין‪ .‬בלית‬ ‫דמעות כמים לישועתן של ישראל‪.‬‬ ‫תלמידיו ומקורביו התפלאו על המראה‪ ,‬כיצד יכול‬ ‫(כט‪ ,‬יז)‬ ‫ההשגחה‬ ‫מעשי אבות‪ ,‬כדי שנלמד מהם‪ .‬וזה לשונו‪“ :‬אומר‬ ‫לך כלל‪ ,‬תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין‬ ‫אדם להוריד כל כך הרבה דמעות? – וכאשר שאלו‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ .‬והוא ענין גדול‪ ,‬הזכירוהו‬ ‫ברירה פתחתי מניין תפילות‬ ‫רבותינו בדרך קצרה‪ ,‬ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע את הרב עצמו על כך‪ ,‬פתח את פיו בחכמה והסביר‪ ,‬הנה‬ ‫בבית שלנו‪.‬‬ ‫לאבות סימן לבנים‪ .‬ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות כאשר אדם בוכה ומבכה על צרת עצמו הפרטית יש שיעור‬ ‫וחפירת הבארות ושאר המקרים‪ ,‬ויחשוב החושב בהם כאלו וגבול כמה דמעות יש לו באוצרותיו‪ .‬אבל כאשר בוכים על‬ ‫בימות החול‪ ,‬בין מנחה לערבית‬ ‫הם דברים מיותרים אין בהם תועלת‪ ,‬וכולם באים ללמד צרת הכלל של כל ישראל ועל גלות השכינה הקדושה אין‬ ‫על העתיד‪ ,‬כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות שיעור וגבול לדמעות שניתן להוריד על כך‪.‬‬ ‫מסרתי שיעור קצר לציבור‬ ‫ועל כך רמזו רבותינו ז”ל בפרק הזהב (בבא מציעא נט‪:).‬‬ ‫יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו” ע”כ‪.‬‬ ‫המתפללים‪ ,‬ובלילות שבת הייתי‬ ‫מכין דרשה ארוכה יותר‪ ,‬מלאת‬ ‫ומכאן למדנו עד היכן מגיעה כוחן של דמעות בכל דבר “אמר רבי אלעזר‪ ,‬מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי‬ ‫הקשה לאדם‪ ,‬ובפרט לזכות להיות עבד נאמן לפניו יתברך‪ ,‬תפלה כו’‪ ,‬ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא‬ ‫פנינים‬ ‫תוכן מעניין עבור הציבור‪.‬‬ ‫שיש לשפוך לב כמים עד שיראה את ישועת ה’‪ ,‬שכן שערי ננעלו‪ ,‬שנאמר (תהלים טל‪ ,‬יג) ‘שמעה תפלתי ה’ ושועתי‬ ‫האזינה‪ ,‬אל דמעתי אל תחרש’”‪ .‬כלומר‪ ,‬ששערי הדמעות‬ ‫דמעות לא ננעלו (ברכות לב‪.):‬‬ ‫ונתבונן נא עד היכן כוחן של הדמעות מגיע‪ ,‬הרי לאה זכתה לא ננעלו גם ממעיין האדם עצמו‪ ,‬שיש בהם דמעות מוכנות‬ ‫הציבור גדל עד שהבית היה‬ ‫להגיע למדרגה גבוהה יותר מרחל‪ ,‬שהרי זכתה להביא בלי שיעור‪.‬‬ ‫צר מלהכיל את כולם‪ ,‬והציבור‬ ‫לעולם ששה שבטים‪ ,‬הרבה יותר מכל שאר האימהות‪ ,‬ואף ועל כך מפילים ישראל קדושים תחינתם בסליחה הנוראה‬ ‫עצמו פתחו בעסקנות והקימו‬ ‫“מדַּ ת הָ ַרחֲ ִמים עָ לֵינ ּו ִה ְת ּגַלְ ְ ּגלִ י‪ .‬וְ לִ פְ נֵי ק ֹונ ְֵך‬ ‫בספרי קבלה מבואר בכתבי האר”י ז”ל (עץ חיים שער רחל של י”ג מידות‪ִ :‬‬ ‫ְּת ִח ּנ ֵָתנ ּו הַ ּ ִפילִ י‪ .‬וּבְ עַ ד עַ ּ ֵמ ְך ַרחֲ ִמים ׁ ַשאֲ לִ י‪ .‬וכו’‪ָ ּ .‬תמַ כְ ִּתי‬ ‫ולאה)‪ ,‬שמקומה של לאה גבוה יותר משל רחל‪ – .‬ולכל זה‬ ‫בית כנסת גדול ומפואר לרווחת‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫לש עֶ ְש ֵֹרה ֵתבוֹת‪ ,‬וּבְ ׁ ַשע ֲֵרי ְדמָ עוֹת ִּכי ל ֹא‬ ‫נִ ׁ ְשלָ בוֹת‪ .‬לָכֵ ן ׁ ָשפַ כְ ִּתי ִשֹיחַ ּ ְפנֵי בּ וֹחֵ ן לִ בּ וֹת”‪.‬‬ ‫העולם מספרים על רב אחד‪ ,‬שנשא דרשה נלהבת בשבת כאשר אמרו את תשובתו הקולעת לפני רבינו החפץ חיים‬ ‫המערכת‬ ‫זכתה לאה מכוח דמעותיה הרבות ותשוקתה ורצונה העז י ְֵתדו ַֹתי ִ ּב ׁ ְש ׁ‬ ‫להתעלות בחיבור צדיק האמת‪.‬‬ ‫כעת חיפשו המקימים רב לבית‬ ‫קודש פרשת ויצא בענין חובת ‘מעשר כספים’‪ ,‬וסגולת זצוק”ל‪ ,‬הביא תיכף על אתר סמוכין לדבר‪ ,‬מירידת בתיה‬ ‫ברכתה העצומה‪ .‬כד”א בפרשא דידן (בראשית כח‪ ,‬כב) ‘וְ כֹל בת פרעה אל היאור ומצאה את תיבת משה‪ ,‬שדיבר הכתוב‬ ‫הכנסת‪ .‬מכיוון שהייתי מוסר‬ ‫אֲ ׁ ֶשר ִּת ּ ֶתן לִ י עַ ּ ֵׂשר אֲ עַ ּ ְׂש ֶר ּנוּ לך’‪ .‬וכדאיתא בפסיקתא (זוטרתא לאמר (שמות ב‪ ,‬ו) “ו ִַּתפְ ּ ַתח ו ִַּת ְראֵ ה ּו אֶ ת הַ ֶּילֶד‪ ,‬וְ ִה ּנֵה נַעַ ר‬ ‫שיעורים תמידין כסדרן ‪ -‬מינו‬ ‫ֹאמר ִמ ּיַלְ ֵדי הָ עִ בְ ִרים זֶה”‪ .‬והמפרשים‬ ‫פרק כו)‪“ :‬שכן מצינו באברהם דכתיב (יד‪ ,‬כ) ‘ויתן לו מעשר בּ ֹכֶ ה‪ ,‬ו ּ ַַת ְחמֹל עָ לָיו ו ַּת ֶ‬ ‫אותי לרב בית הכנסת‪.‬‬ ‫מכל’‪ ,‬וביעקב כתיב ‘עשר אעשרנו לך’‪ ,‬וביצחק מצינו (כו‪ ,‬יב) נתקשו ונתחבטו לבאר‪ ,‬כיצד קבעה על פי בכיותיו שהוא‬ ‫כיום מדובר במאות מתפללים‬ ‫‘ויברכהו ה’‪ – .‬תיכף למעשרות ברכה‪ ,‬וכן הוא אומר (מלאכי מילדי העברים‪ ,‬הלא כל תינוק בוכה‪ ,‬וגם ילדי המצריים‬ ‫השולחן‬ ‫ג‪ ,‬י) ‘ובחנוני נא בזאת אמר ה’ צבאות‪ ,‬אם לא אפתח לכם את בוכים‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬אמר החפץ חיים על פי טיב זה המעשה מר’ יצחק‬ ‫ארובות השמים‪ ,‬והריקותי לכם ברכה עד בלי די” ע”כ‪.‬‬ ‫ובמשרה מלאה‪.‬‬ ‫וסיים הרב את דרשתו בסגולה העצומה שגילו רבותינו ז”ל אלחנן‪ ,‬שראתה בת פרעה שהנער בוכה ומוריד דמעות‬ ‫(שבת קיט‪ ).‬במצות המעשר‪“ :‬עשר תעשר (דברים יד‪ ,‬כב) כמים‪ ,‬הרבה יותר מכל תינוק רגיל‪ ,‬ואם כן אין זה כי אם‬ ‫– עשר בשביל שתתעשר”‪ ,‬שהמעשר הוא סגולה בדוקה מילדי העברים הבוכה על הכלל ולא על הפרט‪ ,‬וצרתם של‬ ‫בשעה שעברתי לרחוב הזה לא‬ ‫ישראל וצרת השכינה היא שבוכה מתוך גרונו בלי שיעור‪,‬‬ ‫ומנוסה לעשירות‪.‬‬ ‫הבנתי מה הקב”ה רוצה ממני‪,‬‬ ‫‘מ ּיַלְ ֵדי הָ עִ בְ ִרים זֶה’‪ ,‬ושפתי פי חכם חן‪.‬‬ ‫בין הקהל ישב באותה דרשה יהודי פשוט מתושבי העיר‪ ,‬ואם כן על כרחך ִ‬ ‫היה לי “כולל” מסודר צמוד‬ ‫* * *‬ ‫שהאמין בכל לב בדרשתו של הרב‪ ,‬והחל להפריש מעשרות‬ ‫לבית ופתאום עברתי לשממה‪.‬‬ ‫סיפר הרב הגאון מגיד מישרים דמתא הגאון רבי שלום‬ ‫תמיד‪ ,‬עישר ועישר ולא התעשר‪...‬‬ ‫ניגש אפוא אל אחד מן הנגידים החשובים שבעיר‪ ,‬ושאלו‪ :‬שבדרון זצ”ל‪ ,‬שבישיבה הקדושה ‘ראדין’ שבליטא למד‬ ‫רק במבט לאחור ראיתי שהקב”ה‬ ‫בחור יתום‪ ,‬והנה יום אחד חלה הבחור ונפל למשכב‪,‬‬ ‫אמור נא בבקשה‪ ,‬האם הנך מפריש ‘מעשר כספים’?‬ ‫רצה לרומם אותי למדרגות‬ ‫בוודאי! ענה הגביר‪ ,‬ובכוח זו הסגולה התעשרתי בחסדי כעבור כמה ימים כשהתגברה עליו מחלתו‪ ,‬נקראו טובי‬ ‫חדשות‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬וכי לא שמעת את דרשת הרב בשבת פרשת ויצא‪ ,‬הרופאים למיטתו‪ ,‬אך הם פכרו ידיהם בייאוש‪ ,‬ולא‬ ‫הצליחו להביא מזור ורפואה‪.‬‬ ‫שהמעשר סגולה הוא לעשירות?‬ ‫שמעתי היטב! ענה האיש‪ ,‬ודווקא משום כך באתי בשאלתי‪ ,‬על פי הוראת מרן החפץ חיים זצוק”ל‪ ,‬החלו לערוך‬ ‫לפעמים נראה לאדם שהוא עבר‬ ‫שאף אני התחלתי בעקבות אותה דרשה להפריש מעשר בישיבה הקדושה מניינים של תהילים‪ ,‬שכן אף על פי‬ ‫מהפח אל הפחת אבל באמת זו‬ ‫שהרופאים מיואשים ומייאשים‪ ,‬הלא כבר העידו רבותינו‬ ‫כספים‪ ,‬ועדיין לא התעשרתי?‬ ‫רק תוכנית אלוקית לרומם את‬ ‫התחייך הנגיד ואמר‪ :‬אינך מבין דבר פשוט‪ ,‬שיחד עם ז”ל בפ”ק דברכות (י‪ ,).‬שגם אם כבר נגזרה גזירה ניתן‬ ‫האדם‪...‬‬ ‫כל הסגולות הטובות צריך לשפוך דמעות כמים! [צו די לבטלה ברחמים‪ ,‬כמ”ש‪“ :‬אפילו חרב חדה מונחת על‬ ‫אלע סגולות ברויכמען צו וויינען‪ ,]...‬שכן הדמעות הללו צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים‪ ,‬שנאמר (איוב‬ ‫יג‪ ,‬טו) ‘הן יקטלני לו איחל’” ע”כ‪.‬‬ ‫‘מתפעלים’ את הסגולה הנפלאה הזו!‬ ‫בעל המעשה‪:‬ה‪.‬ק‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אף כי הועילו התפילות להאריך מעט את ימיו‬ ‫כדאיתא בספר חסידים (סימן קל)‪“ :‬יש אדם שאינו זכאי‬ ‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה‬ ‫של החולה‪ ,‬לבסוף התגברה מידת הדין והבחור נפטר‬ ‫שיקבל המקום תפילתו‪ ,‬אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת‬ ‫פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫והסתלק לבית עולמו‪.‬‬ ‫עיניו‪ ,‬אשר תמיד בוכה ומתחנן‪ ,‬אף על פי שאין בידו זכות‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫רק לאחר שכבר נפטר הבחור היתום נסעו אז לאימו‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬מקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו ועושה‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬ ‫האלמנה המסכנה וסיפרו לפניה אודות הגזירה הנוראה‬ ‫חפצו” ע”כ‪.‬‬ ‫שבנה חלה ומת‪ ,‬והתנצלו על כך | המשך בעמוד הבא |>‬ ‫[על פי ‘טיב התורה’ – פרשא דידן]‬ ‫‪3‬‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫שלא הודיעוה בימי מחלתו כדי שלא‬ ‫הלכו אפוא אנשי אותה העיר להיוועץ עם אחד‬ ‫לצערה ולהבעיתה‪.‬‬ ‫השרים שבעירם‪ ,‬שהיה מאוהבי ונאמני המלך‬ ‫האלמנה אם הבחור נסערה מאוד עד עמקי‬ ‫ומכירו היטב‪ ,‬ויודע טיבו שיחו וסיגו‪ .‬וביקשו‬ ‫נשמתה‪ ,‬היא החלה לבכות ולבכות‪ ,‬ולא‬ ‫מלפניו לעוץ להם עצה טובה‪ ,‬כיצד ובמה ניתן‬ ‫שקטה רוחה עד שנסעה בעצמה ראדינה‬ ‫לפייס ולרצות פני המלך כדי שיעניק להם‬ ‫אל רבינו החפץ חיים רבן של ישראל‪,‬‬ ‫חנינה‪ – .‬ענה להם אותו שר נאמן‪ ,‬בקשתכם‬ ‫והתלוננה על כך שלא עשו מספיק עבור‬ ‫קשה היא עד מאד כי במה תוכלו לחון פני‬ ‫בנה‪ ,‬ועבור רפואתו והצלת חייו!‬ ‫המלך? וכי איזה מנחה תוכלו להגיש לפניו?‬ ‫אמר לה החפץ חיים‪ ,‬הלא את הרופאים‬ ‫הרי גם אם תקבצו הרבה כסף וזהב ומרגליות‬ ‫הטובים ביותר הזעקנו כאן למיטתו‪ ,‬ואף‬ ‫לרוב אין הוא צריך לכל זאת‪ ,‬כאשר אוצרותיו‬ ‫הובא פרופסור מומחה מיוחד מעיר הבירה‬ ‫מלאים הרבה יותר מכל מה שתביאו לפניו‪.‬‬ ‫ווארשא‪ ,‬שלא הצליח לרפאותו‪ ,‬ומאז‬ ‫וכך היה השר מחשב והולך עימהם‪ ,‬בנסיון‬ ‫התקיימו בהיכל הישיבה כל העת מנייני‬ ‫לחפש מה יש בידם שיוכלו לתת לפני המלך‬ ‫תפילה באמירת תהלים לרפואתו‪ ,‬ומה עוד‬ ‫ולפייסו‪ .‬לפתע נזכר השר האהוב‪ ,‬שישנו מין‬ ‫אפוא יכולנו לעשות שלא עשינו?‬ ‫‘משקה’ אחד‪ ,‬יחיד ומיוחד במינו‪ ,‬שקשה‬ ‫אמרה האמא‪ ,‬אם הייתם מודיעים לי בזמן‬ ‫ביותר להשיגו‪ ,‬והוא ערב עד מאד לחיכו של‬ ‫ומגלים את אוזני שהבן שלי חולה‪ ,‬הייתי‬ ‫המלך‪ ,‬ומזה המשקה אין למלך הרבה‪ – .‬ובכן‪,‬‬ ‫הופכת עולמות! ושופכת נהרות נהרות‬ ‫אמר היועץ‪ ,‬אם תוכלו להשיג מזה המשקה‪,‬‬ ‫של דמעות‪ – .‬ואז היו אלו דמעות של אמא!‬ ‫ותגישו לפני המלך מנחת אהבים‪ ,‬הרי מיד‬ ‫ודמעות של אלמנה! אין לי ספק שדמעות‬ ‫כשילגום מאותו משקה יערב מאד לחיכו‪,‬‬ ‫אלו היו שוברים את כל המחיצות‪ ,‬והיה‬ ‫ומובטח לכם שיתפייס ויתרצה עימכם ויתן‬ ‫הבן החולה יוצא לחיים!‬ ‫לכם שאלתכם‪.‬‬ ‫תדיר היה רבינו החפץ חיים חוזר על‬ ‫כן הדבר – פתר הרבי הק’ את הנמשל – כאשר‬ ‫תשובתה של אותה אלמנה‪ ,‬ללמדך עד‬ ‫ישראל קדושים מחפשים עצות טובות לזכות‬ ‫היכן מגעת כוחן של דמעות של תפילה‬ ‫לפני המלך ב”ה‪ ,‬ושואלים ודורשים כיצד‬ ‫של אימא!‬ ‫ובמה נבוא לפני המלך‪ ,‬הרי אנו יודעים היטב‬ ‫* * *‬ ‫את מצבנו‪ ...‬שמצד הדין לא נצא זכאים חלילה‪.‬‬ ‫מרן הגה”ק בעל “ויואל משה” מסטמאר‬ ‫אך העצה היחידה בעדנו הלא היא להוחיל פני‬ ‫זצוק”ל היה מפורסם בעוצם גאונותו‬ ‫המלך בבקשת ‘חנינה’ שממידת “חנון” (עי’‬ ‫בתורה‪ ,‬אשר כל רז לא אניס ליה‪ ,‬וחשקתו‬ ‫הגהת התוס’ ר”ה יז‪ .):‬ומחפשים העצה כיצד‬ ‫העצומה באהבת תורה לא ידעה גבולות‪.‬‬ ‫ובמה נוכל לחלות פני מלך מלכי המלכים‪,‬‬ ‫ַרחֵ ם עָ לֵ ינוּ‪ ,‬וְ ֵתן ְ ּבלִ ֵּבנוּ ִ ּבינָה לְ הָ בִ ין וּלְ הַ ְֹש ִּכיל‪ ,‬לִ ׁ ְשמֹעַ ‪,‬‬ ‫ועל אף היותו גאון עצום בקי בכל מכמני‬ ‫מלכו של עולם‪ ,‬כדי שיחון אותנו‪ ,‬שכן כלום חסר‬ ‫שוֹת וּלְ ַקיֵּם ֶאת ּכָל דִּ בְ ֵרי‬ ‫לִ לְ מֹד וּלְ לַ ּ ֵמד לִ ׁ ְשמֹר וְ לַ ֲע ֹ‬ ‫התורה חש תמיד שעדיין צריך הוא להספיק עוד‬ ‫לפניו יתברך? ואם תצדק מה תתן לו‪.‬‬ ‫ַתלְ מוּד ּתו ָֹר ֶת ָך ְ ּבאַ הֲ בָ ה‪ .‬וְ הָ ֵאר עֵ ינֵינוּ ְ ּבתו ָֹר ֶת ָך‪ ,‬וְ ַד ֵּבק‬ ‫ועוד‪ ...‬ולא היה לפניו שום רגע בטל מן התורה‪.‬‬ ‫ברם מגלה אני לפניכם‪ ,‬סיים הרבי‪ ,‬שישנו ‘משקה’‬ ‫יך‪ ,‬וְ יַחֵ ד לְ בָ בֵ נוּ לְ אַ הֲ בָ ה וּלְ י ְִראָ ה ֶאת‬ ‫לִ ֵּבנוּ ְ ּב ִמצְ ו ֶֹת ָ‬ ‫וכידוע דרכו בקודש בתורה ועבודה במסירות נפש‬ ‫אחד יחיד ומיוחד במינו האהוב עד מאד בשולחן‬ ‫ׁ ְש ֶמ ָך וכו’”‪ – .‬שהיה זועק כל מילה ומילה בבכיות‬ ‫גבוה מעל גבוה‪ ,‬ובעיקר היה זה בולט בענין השינה‪,‬‬ ‫המלך‪ ,‬הלא הוא משקה הדמעות‪ ...‬כאשר איש‬ ‫נוראות כבן המתחטא לפני אביו‪.‬‬ ‫שמצידו לא היה זמן של ‘סיום’ הלימוד וסגירת היום‪,‬‬ ‫ישראל פותח את ליבו‪ ,‬ושופך דמעות כמים לפני‬ ‫לאחר אותה תפילה הודה האיש לרב‪ ,‬ואמר‬ ‫רק היה ממשיך בתלמודו ביגיעה נפלאה בשמחה‬ ‫המלך‪ ,‬מזה המשקה המלך מתרצה עד מאד‪ ,‬כד”א‬ ‫שאכן אחר תפילות ובקשות שכאלו‪ ,‬אין מן‬ ‫רבה ובלב ונפש חפצה בלא שום הפסק עד לשעות‬ ‫“קרוב ה’ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת”‬ ‫התימה שזוכים למדרגות נשגבות ועצומות בתורה‬ ‫הקטנות והמאוחרות ביותר של הלילה‪ ,‬ולא נתן את‬ ‫(תהלים קמה‪ ,‬יח)‪ .‬וכאשר מגישים לפניו יתברך מזה‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫דעתו ‘ללכת לישון’ כלל‪ .‬ובמשך היממה כשהרגיש‬ ‫המשקה החביב‪ ,‬מיד הוא מתרצה ומתפייס‪ ,‬ונותן‬ ‫משל נאה נשא על כך הרבי הקדוש בחכמת אלקים‬ ‫שכוחותיו אוזלים ממנו מעוצם יגיעת תורתו‪ ,‬היה‬ ‫לפניכם חנינה‪.‬‬ ‫שבקרבו‪:‬‬ ‫מנמנם מעט במידת ההכרח‪ ,‬ושוב מתגבר כארי‬ ‫ומנהגו בקודש של כ”ק מרן רבינו מסטמאר זצוק”ל‪,‬‬ ‫היה היה מלך גדול וחכם‪ ,‬שהצליחה ממלכתו מאד‪,‬‬ ‫בתלמודו‪[ .‬ופשוט‪ ,‬שאדם מן השורה בזמנינו אין‬ ‫בעל ‘ויואל משה’‪ ,‬בדרשה המרטיטה שהיה נושא‬ ‫הוא השפיע מרוב טובו וחסדו על כל העם‪ ,‬והנהיג‬ ‫לו לנהוג כך‪ ,‬שכן אם יחסיר לילה אחד של שינה‬ ‫ברמה מדי שנה לפני התקיעות בדמעות ובכייה‬ ‫מלכותו ביד רמה‪ .‬ויהי היום באחד הערים חטאו‬ ‫הצריכה לו‪ ,‬הרי הוא כבר מאבד את צלילות דעתו]‪.‬‬ ‫רבה‪ ,‬להזכיר בדרשתו בשם זקנו הרה”ק בעל ‘ישמח‬ ‫אנשי העיר למלך‪ ,‬והפרו את פקודת המלכות‪ .‬הם‬ ‫בהזדמנות אחת נשאל אחד מגדולי הדור‪ ,‬כיצד זכה‬ ‫משה’ מאועהל זצוק”ל‪ ,‬שבכל שנה ושנה בהגיע יום‬ ‫עמדו לקראת משפט קשה‪ ,‬האמור להטיל עליהם‬ ‫אותו צדיק קדוש וטהור להשיג מדרגות עצומות‬ ‫הדין עוזב מלך המשיח את היכלו העליון [הנקרא ‘קן‬ ‫קנסות כבדים ועונשים קשים ומרים‪ – .‬אנשי העיר‬ ‫ונפלאות כאלו בתורה ובחשקות התורה‪.‬‬ ‫ציפור’ כנודע]‪ ,‬ונודד מקינו ומתייצב בפני בית דין‬ ‫לא ידעו את נפשם‪ ,‬כיצד ניתן להינצל ממשפט קשה‬ ‫פתח אותו גדול את פיו בחכמה‪ ,‬ואמר לו לשואל‪:‬‬ ‫של מעלה‪ ,‬כשהוא מוכן ומזומן לגאול את ישראל‪,‬‬ ‫ונורא זה? כידוע חוקי המלכות חמורים ונוקשים!‬ ‫כיצד בדיוק זכה להעפיל למדרגות שכאלו‪ ,‬בוודאי‬ ‫וממתין עומד ומצפה לראות כיצד יוכרע הדין‪ ,‬ואם‬ ‫והמורד במלכות ענוש ייענש חלילה וחלילה‪ ,‬ומי‬ ‫לא אוכל לדעת‪ ,‬כי לא נביא אני ולא בן נביא‪ ,‬ומי‬ ‫ייצא המשפט מפי עליון שראויים ישראל להיגאל בזו‬ ‫ימרה את משפט עונש המלכות‪.‬‬ ‫יודע חשבונות שמים‪ ,‬אם הוא בזכות אבות‪ ,‬או‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬עצה אחת יחידה עמדה בפניהם‪ ,‬כהזדמנות‬ ‫בזכות נשמתו הנשגבה‪ – .‬אבל זאת אציעך לבוא יום‬ ‫ובאם חלילה יוצא הפסק מפי הבית דין לדחוק הקץ‬ ‫אחרונה להינצל מעונש המשפט‪ .‬באשר נודע‬ ‫אחד להסתכל ולחזות בעבודתו הקדושה שבברכת‬ ‫בשנה נוספת‪ ,‬מיד הוא מתחיל לבכות לזעוק בקול‬ ‫חוקי המלכות‪ ,‬שלמלך בכבודו ובעצמו ישנה זכות‬ ‫‘אהבה רבה’‪ ,‬ותקבל קצת מושג כמה תפילות‬ ‫מר צורח על צרת גלות השכינה וגלותם של ישראל‬ ‫“חנינה”‪ ,‬ואף אם כל השופטים כולם דנים פה אחד‬ ‫ותחנונים צריך לשפוך כמים‪ ,‬כדי לזכות לאהבת‬ ‫שתיארך בשנה נוספת! וכל הפמליא רואים בבכיותיו‬ ‫לחובה‪ ,‬ולא נמצא בו שום לימוד זכות וסנגוריה‪ ,‬הרי‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫וזעקותיו ומשתתפים בתפילותיו‪.‬‬ ‫המלך בעצמו רשאי על פי חוקי המלכות‪ ,‬לחון את‬ ‫ואכן נכנס האיש לתפילת שחרית אצל רבינו‪ ,‬ובהגיעו‬ ‫והיה הרבי הקדוש מסטמאר מסיים בקול נהמת‬ ‫אשר ירצה לחון‪ ,‬ולפדות את הנידון מרדת שחת‪.‬‬ ‫לברכת אהבה רבה נעמד אצלו והביט בעבודתו בכל‬ ‫ארי‪ ,‬וזועק בבכיות עצומות מקירות ליבו‪“ :‬יודען!‬ ‫אך דא עקא‪ ,‬שהמלך בהיותו ישר ונאמן לחוקי‬ ‫לב‪ – .‬כאשר ידוע ומפורסם שמדי יום ביומו בהגיעו‬ ‫האט רחמנות! שבשנה זו לא יצטער יותר מלך‬ ‫מלכותו‪ ,‬לא היה מעניק חנינות בסתם בלי חשבון‪,‬‬ ‫לאותה ברכה בה מבקשים ומתפללים על ההצלחה‬ ‫המשיח‪ ,‬ולא יבכה כל כך במר ליבו‪ ,‬חיזרו מהר‬ ‫שהרי לטובת קיום המלכות נוצרו כל החוקים הללו‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬היה מאריך בה מאוד‪ ,‬והבכיות והדמעות‬ ‫בתשובה שלמה והחישו את גאולתנו ופדות נפשנו‪,‬‬ ‫והענשת עוברי העבירה יש בה טובת קיום העמדת‬ ‫שהיה בוכה ומתחנן בקול רם הרעידו את אמות‬ ‫ומהרה נזכה לשמוע בקול שופרו של משיח צדקנו‬ ‫המלכות‪ ,‬ולכן היה קשה מאד להמציא ‘חנינה’ מאת‬ ‫הסיפין‪ ,‬וכל בית המדרש היה רועש וגועש עימו‪,‬‬ ‫במהרה בימינו!” אמן‪.‬‬ ‫ובפרט בהגיעו לתיבות‪“ :‬אָ בִ ינוּ אָ ב הָ ַרחֲ מָ ן‪ ,‬הַ ְמ ַרחֵ ם‪,‬‬ ‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬ ‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or‬‬ ‫|‬ ‫‪zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬ ‫‪4‬‬