gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K

שבוע: ויצא (2026-11-16)

באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ויצא‬ ‫פנינים מספה"ק בת עין‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פרשת ויצא ‪ -‬הילולת ה'בת עין'‬ ‫אהבת ישראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫אמונה ובטחון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫ע"י השתתפות בצער ישראל תבוא הגאולה ‪ . . . . .‬יא‬ ‫להודות על הקושי ועי"ז יתמתקו הדינים ‪ . . . . . . . . .‬ז‬ ‫מלחמת היצר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫הזדככות ע"י הבושה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫מידת האמת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫ויגבה לבו ולא יתייאש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫תורה ותפילה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫כחה של תשובה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫השפעת ששת ימי המעשה מיום השב"ק ‪ . . . . . . .‬יד‬ ‫רחמים וחסדים בזכות התשובה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫כי לא אעזבך ‪ -‬להודיע גודל כוחה של אמונה ובטחון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫וישכב ‪ -‬מנוחת נפש הבוטח ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫יראת שמים‬ ‫זה שער השמים ‪ -‬כי אם ליראה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫נח לבריות‬ ‫ויחר ליעקב וירב ‪ -‬לנהוג בפיוס וריצוי‪ ,‬לא בכעס וקפדנות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כד‬ ‫הילולא קדישא של הרה"ק ה'בת עין' זי"ע‬ ‫שמרני כאישון בת עין ‪ -‬לקראת יומא דהילולא קדישא של הרה"ק ה'בת עין' זי"ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כז‬ ‫ומציון יסעדך ‪ -‬השתטחות על הציון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ל‬ ‫תורתו מגן לנו ‪ -‬לעסוק בדברי תורתו הקדושה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לב‬ ‫סעדני ואוושעה ‪ -‬סגולה נפלאה לערוך סעודה לכבוד נשמתו הטהורה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לה‬ ‫ספה"ק בת עין‬ ‫צדיקי הדור זוכים ע"י מעשיהם להזדככות הנפש ואור האהבה‪,‬‬ ‫ושאר בנ"א זוכים לזה בזכות הצדיקים או ע"י תפילה‬ ‫דהנה עיקר העבדות היא הזדככות הנפש‪ ,‬היינו לזכך אותו מכל מיני גשמיות שלא לאהוב ולהשתוקק לשום‬ ‫דבר מעולם הזה הגשמי‪ ,‬רק שתמיד יהיה בוער בלבו אהבת הבורא ב"ה‪ ,‬לכסוף ולהשתוקק תמיד אליו יתברך‬ ‫בכלות הנפש באהבה עזה ותשוקה גדולה עד מאוד‪ ,‬וזה הוא בחינת צדיקי הדור שזוכים לבא לבחינת האהבה‬ ‫העזה מחמת מעשה המצות שתמיד עוסקים בהם בלי ביטול אפילו רגע אחת לבטלה ח"ו‪ ,‬ומחמת זה הבורא‬ ‫עולמים ב"ה משפיע להם בחסדו הטוב אור האהבה העזה‪...‬‬ ‫אבל זה הבחינה אינו נשפע בתחילה רק בשביל צדיקי הדור‪ ,‬אך אח"כ כשנשפע להם זה הבחי' אור האהבה‬ ‫מחמת הזדככות החומריות במעשה המצות‪ ,‬אז יכול לבא לזה הבחינה אפילו מי שאינו בהזדככות כל כך‪,‬‬ ‫וזוכים לזה בזכות צדיקי הדור‪.‬‬ ‫ועוד יש תקנה לזה שלא נזדכך כראוי לבא לבחינה זו אור האהבה הנ"ל‪ ,‬על ידי תפלה ופתוי להש"י ובקשה‬ ‫שיבא לאור האהבה‪ ,‬ומחמת גודל ההשתוקקות שזה האיש משתוקק לבא על כל פנים לבחינת אור האהבה‪,‬‬ ‫אע"פ שאינו ראוי לזה מצד מעשיו‪ ,‬הש"י ברוב רחמיו וברוב חסדיו שברא את העולם בגין דיתקרי רחום בגין‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת ויצא ד"ה ולבן(‬ ‫דיתקרי חנון )זח"ג רנז‪ (:‬מרחם עליו ומשפיע עליו אור האהבה עזה הנ"ל‪.‬‬ ‫סדר ועימוד‪ :‬א‪.‬י‪.‬ש‪ .‬אשדוד‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫‪ã‬‬ ‫לרגל הילולא קדישא נביא כמה וכמה מדברי תורתו‪,‬‬ ‫מתוך האוצר הגדול בספר הקדוש 'בת עין'‪,‬‬ ‫לעסוק בהם בימי ההילולא ובסעודות הנערכות לכבודם‬ ‫איתא ב'ספר חסידים' )סי' רכד( וכל האומר דבר שמועה‬ ‫מפיהם‪ ,‬הם מתפללים עליו שם ומליצים טובה עליו‬ ‫)ועיין בסוף הגליון מאמר נפלא בשבח העסק במשנת בעל ההילולא(‪.‬‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫אכן אען ואומר גם אנכי‪ ,‬מה שיש לרמז בזה על פי מוסר‪ ,‬ונבאר מקודם הפסוק )תהלים קמה טז( 'פותח את ידך‬ ‫ומשביע לכל חי רצון'‪ ,‬הנה זהו כלל גדול בעבודת השי"ת‪ ,‬שצריך כל איש ישראל להאמין באמונה שלמה שהבורא‬ ‫ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד בתכלית היחוד שאין כמוהו בשום פנים‪ ,‬והוא לבדו אלוקינו‪ ,‬היה הוה ויהיה‪ ,‬מנהיג ובורא‬ ‫לכל הברואים‪ ,‬ומשגיח עליהם בפרטי פרטות‪ ,‬והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬וכשבא לבחינת אמונה‬ ‫זו אין לחפוץ ולהשתוקק לשום דבר בעולם‪ ,‬רק יהיה כל חפצו ומגמתו והשתוקקותו למלאות רצון הבורא ית'‪ ,‬ולא‬ ‫לחפוץ יותר מרצון הבורא ית"ש‪ ,‬כי צריך להאמין אם רצון הבורא ית"ש לתת לו זה הדבר‪ ,‬בוודאי הוא יתן לו‪ ,‬בלתי‬ ‫מניעה‪ .‬ואם אין בזה רצון הבורא למה ייגע את עצמו להבל ולריק ללא יועיל‪.‬‬ ‫וזה כוונת חז"ל שאמרו )אבות ד א( 'איזהו עשיר השמח בחלקו'‪ ,‬היינו שישמח ברצון הבורא ולא יחפוץ יותר‪.‬‬ ‫‪ ...‬דהנה עיקר בחינת 'חסד ורחמים' אינו שורה רק על מי שמקבל עליו עול מלכות שמים בשלמות‪ ,‬היינו שמאמין‬ ‫באמונה שלמה שהבורא ית' הוא מנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות‪ ,‬ועל כל תנועה ותנועה מן כל אבר ואבר‪ ,‬ומתבונן‬ ‫בדעתו שלולי הבורא ית' מקור החיים ב"ה היה נותן לו חיות וכח באותו אבר לא היה יכול להתנועע באותו אבר‬ ‫כלל‪ ,‬ומזה יביט תמונת ה' בכל רגע ורגע ומקיים שויתי ה' לנגדי תמיד )תהלים טז ח( ומחמת זה יפול עליו גודל‬ ‫אימה ופחד ויראה ובושה והכנעה לפני הבורא עולם ב"ה‪ ,‬יהי רצון שנזכה לבחי' יראה כזו‪.‬‬ ‫וכשהוא מקבל עליו עול מלכות שמים בגודל אימה ופחד ויראה כנ"ל אז בא לבחי' ביטול במציאות לגמרי‪ ,‬רק‬ ‫הבורא ברוך הוא משפיע עליו רוב רחמיו וחסדיו ממקור החסד והרחמים‪ ,‬ונותן לו חיות בבחי' ואתה מחיה את כולם‬ ‫)נחמיה ט ו( שיוכל להיות בבחי' קיום בעולם הזה‪ .‬ומי יתן ונזכה לטעום מבחי' יראה כזו‪ ,‬ונוכל לקבל השפעת חסד‬ ‫ורחמים ממקור הרחמים מי"ב מכילין דרחמי‪ ,‬ששם א"ל הוא מקור לכל המדות‪ ,‬כמ"ש כמה פעמים‪.‬‬ ‫)פרשת שלח דיבור השלישי‪ ,‬כמו"כ פרשת פינחס בד"ה עוד נראה ליישב קושיית האור החיים(‬ ‫הנה ידוע שעיקר ושורש העבודה היא האמונה‪ ,‬כמאמר הכתוב )חבקוק ב ד( 'וצדיק באמונתו יחיה' וגם בטחון כמאמר‬ ‫הכתוב )תהלים לז ג( 'בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה'‪ ,‬הרי שזהו העיקר ‪ -‬לבא תחלה למדת האמונה‬ ‫ובטחון‪.‬‬ ‫אמנם מצודה פרוסה על כל חי‪ ,‬הוא בקשת הפרנסה לחם לאכול וכו' )בראשית כח ב( וזהו ה'מצודה' שבו ניצוד‬ ‫האדם ומבקש לחמו בתחבולות וערמומיות‪ ,‬וסובר שכוחו ועוצם ידו תעשה לו‪ ,‬ואינו בוטח ומאמין בה' שבוודאי‬ ‫יזמין לו פרנסתו וחיי נפשו‪ ,‬כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני סגול )עיי' תענית ח‪ ,(:‬וכמו שאמר הבעש"ט זללה"ה שמה‬ ‫שאמרו חז"ל )אבות ג טז( מצודה פרוסה על כל החיים‪ ,‬פירוש פרוסה הוא לשון פר"ס בלשון הגמרא כמחז"ל 'כזית‬ ‫בכדי אכילת פרס' פירוש לחם ופרנסה וזהו מצודה של פרנסה הוא על כל חי‪ ,‬ומחמת זה שטרוד בבקשת פרנסתו‬ ‫בכל מוחו ולבו תמיד על כן אין לבו פנוי לעבודת ה'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫‪ä‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫אבל כשהוא מסתכל תמיד בחסד ה'‪ ,‬איך שהוא פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון )תהלים קמה טז( ומאמין בה'‬ ‫באמונה שלמה‪ ,‬ובוטח בו שבעבור חסדו הגדול יזמין לנו את פרנסתינו בלי התחכמות יתירות‪ ,‬ואז יוכל להיות לבו‬ ‫ודעתו פנוי לתורה ומצות‪ ,‬ואזי בלימוד התורה יאיר ה' עליו אור הקדוש‪ ,‬כי תורה 'אור' )משלי ו כג( וילך ממדרגה‬ ‫למדרגה‪ ,‬עד שיזכה להיות בבחינת משכן שישכון בתוכו שכינתו ית'‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו רז"ל )מכילתא בשלח עה"פ ויאמר הנני ממטיר לכם( 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן'‪ ,‬פירוש אוכלי מן היה‬ ‫להם בחינת אמונה ובטחון‪ ,‬כמאמר הכתוב )ירמיה ב ב( זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו'‪ ,‬וגם צידה‬ ‫לא עשו להם )שמות יב לט( כי האמינו בה' ובטחו בו‪ ,‬על כן ניתן להם המן‪ ,‬ושמלתם לא בלתה מעליהם‪ ,‬ולא היו‬ ‫טרודים בפרנסה‪ ,‬והיה לבם פנוי רק לעבודת השי"ת‪ ,‬וע"כ ניתן להם התורה‪.‬‬ ‫ע"כ תמיד יתבונן האדם בחסד ה'‪ ,‬ר"ל להבין איך שהכל אינו בא רק ברצון ה' ובחסדו ולא מכוחו של אדם‪,‬‬ ‫וכמאמר הכתוב )בראשית ב ו( וא"ד יעלה מן הארץ והשקה וגו'‪ ,‬שהענן אינו בודאי כח אנושי כי אם רק חסד ה'‪,‬‬ ‫ובענן שהוא בחינת חסד )עיי' זח"ג קג‪ (.‬הוא משקה את כל פני האדמה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הקב"ה למשה רבנו ע"ה קודם קבלת התורה )שמות יט ט( הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע‬ ‫העם בדברי עמך‪ ,‬פירוש‪ ,‬הנה אנכי בא אליך ומזהיר אותך על בחינת ע"ב הענ"ן ‪ ,‬מרמז על בחינת חסד )שעולה(‬ ‫גימטריא ע"ב‪ ,‬וענן מרמז גם כן לבחינת חסד כנ"ל‪ ,‬ר"ל שיסתכל תמיד במדת החסד היינו שהכל הוא רק בחסדו ית'‬ ‫ולא מכוחו של אדם‪ ,‬ועי"ז תגיע למדת האמונה והבטחון‪.‬‬ ‫)פרשת במדבר דיבור הראשון(‬ ‫ידוע כי כל בחינות הגבורות והדינים הנעשים בעולם‪ ,‬המה נמשכים מהסתלקות ח"ו בחינת השגחת הש"י בפרטי‬ ‫פרטים מלב האדם‪ ,‬ו)זה בא לו מאחר ש(נסתלק בחינת יראת ה' מנגד עיניו‪.‬‬ ‫אמנם אם האדם יודע מיעוט ערכו ופחיתות מדרגתו‪ ,‬ומאמין באמונה שלימה שבלתי אפשרי לעשות קטנה או‬ ‫גדולה אם ה' לא צוה‪ ,‬וכל תנועותיו והרגשותיו ומעשיו הכל המה בהשגחת השי"ת‪ ,‬המשגיח בפרטי פרטים ומלא כל‬ ‫הארץ כבודו‪ ,‬כמו שכתוב )ירמיה כג כד( 'אם יסתר איש במסתרים וגו' ומזה בא אצלו הפחד והיראה מה' ומהדר גאונו‪,‬‬ ‫לקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד' )תהלים טז ח( אז נתבטלו כל הדינים‪ ,‬וגורם להמשיך שפע וברכה ממקור החסד‪ ,‬שלא‬ ‫יחסר כל טוב ממנו‪.‬‬ ‫כמאמר הכתוב )דברים יחי ג( 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'‪ ,‬היינו מי שהוא בבחינת עם ה' ‪ -‬שיאמין שכל פעולתו‬ ‫תמיד המה עם השגחת הש"י כנ"ל‪ ,‬אז הוא בחינת 'תמים' ‪ -‬שהשי"ת משפיע עליו כל טוב‪ ,‬שלא יחסר ממנו כלל‪,‬‬ ‫והוא בבחינת תמימות בלי חסרון כלל‪.‬‬ ‫ועל פי דברינו אלה ירמוז הכתוב )תהלים קל ז( 'כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות'‪ ,‬היינו מי שמאמין שכל פעולתו‬ ‫עם ה' המה ובהשגחתו יתברך‪ ,‬הוא הגורם להמשיך חסד עליון בזה העולם‪.‬‬ ‫וגם החסד בא בה"א הידוע‪ ,‬לרמז כי זאת היא עיקר החסד אצל האדם אשר בא למדרגת עבודת השי"ת‪ ,‬להכיר‬ ‫פעולות ה' בכל תנועותיו והרגשותיו שהכל הוא בהשגחת השי"ת אשר זכה לזה ולא מצד מעשיו‪ ,‬הוא רק מחסדי‬ ‫השי"ת אשר הופיע עליו מאורו יתברך אור החסד והרחמים‪ .‬וזהו 'והרבה עמו פדות' שמשפיע בבחינה זו הרבה פדות‬ ‫ושפע ברכה על הכללות‪ ,‬והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו על ידי בחינת עבודה זו‪.‬‬ ‫)פרשת ויגש ד"ה ויאמר בי אדוני‪ ,‬או יאמר(‬ ‫ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן )יב ד(‪ ,‬ונוכל לומר בדרך זה‪ ,‬דהנה כשאמר הקב"ה לאברהם‬ ‫לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך‪ ,‬באמת היה קשה לאברהם דבר זה לילך מבית אביו‬ ‫וממשפחתו ומאנשי שלומו ומארץ מולדתו אשר הורגל בה כל ימיו‪ ,‬ובפרט שלא אמר לו בתחילה לאיזה ארץ ילך‬ ‫רק שיראהו אח"כ‪ ,‬וזה ג"כ קשה מאוד לאדם לילך ואינו יודע לאיזה מדינה ילך‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫‪å‬‬ ‫אך עיקר הבחינה בזה לקיים רצון הבורא ב"ה אפילו בדבר שקשה לו‪ ,‬והוא נמשך מבחינת אמונת ה' ובטחון בו‬ ‫ית'‪ ,‬היינו מחמת האמונה והבטחון שהיה לאברהם אבינו ע"ה בבורא כל עולמים יתב"ש שבודאי כל מה דעביד לטב‬ ‫עביד‪ ,‬היה זה הדבר מביאו לקיים רצון הבורא ב"ה אפילו בדבר הקשה כזו‪.‬‬ ‫וזהו ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן‪ ,‬היינו כשיצא מחרן יצא עם בחינת בטחון בה'‪ ,‬ש'בטחון'‬ ‫בגימטריא חמש ושבעים‪ ,‬וזהו ואברהם בן חמ"ש ושבעי"ם שנה‪ ,‬היינו שהיה אז בבחינת בטחון‪ ,‬וזה גרם לו )שקיים‬ ‫רצון ה'( שיצא מחרן מבית אביו וממשפחתו‪.‬‬ ‫וזהו 'וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות' )בראשית יד יד(‪ ,‬ואיתא בגמרא )נדרים לב‪ (.‬אליעזר הוא‪,‬‬ ‫דחושבנא הכי הוה‪) ,‬היינו( שלא היה רק הוא ואליעזר‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬האיך יתכן שאברהם בעצמו עם אליעזר יערוך‬ ‫מלחמה נגד חמשה מלכים דבר שהוא נגד דרך הטבע‪.‬‬ ‫אך נוכל לומר שהוא הדבר אשר דברנו מקודם‪ ,‬שכל העובדות שלו היה בבחינת בטחון בבורא ב"ה שבוודאי יעזור‬ ‫לו‪ ,‬וע"ז מרמז בחינת 'אליעזר' ‪ -‬כי אלוקי אבי בעזרי )שמות יח ד(‪ .‬וזהו 'וירק את חניכיו וכו' שמנה עשר ושלש‬ ‫מאות'‪ ,‬שתיבת 'אברם' )‪ (243‬עם תיבת 'בטחון' )‪ (75‬גימטריא שי"ח )‪ ,(318‬היינו שלקח לשמו אבר"ם בחינת בטחו"ן‬ ‫)צירף לשמו את הבטחון( לסייעו אותו‪ ,‬ונעשה מזה שמנה עשר ושלש מאות‪ .‬וזה גם כן כוונת הגמרא 'אליעזר הוא‬ ‫דחושבניה הכי הוה'‪ ,‬היינו אליעזר מרמז לבחינת בטחון כנ"ל )אליעז"ר בגמטריא ‪ ,(318‬היינו שלקח )צירף( לשמו בחינת‬ ‫בטחון‪ ,‬וזה היה עזר לו בעצמו בכל הענינים‪ ,‬יהי רצון שנזכה לזה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫)פרשת לך ד"ה ואברהם(‬ ‫מה זה מהרת למצא בני וגו' כי הקרה ה' אלוקיך לפני וגו' )כז כ(‪ .‬וקשה‪ ,‬איך הזכיר יעקב שם שמים ואמר הקרה‬ ‫ה'‪ ,‬ובאמת היה לו הגדיים מזומנים‪ ,‬לא במקרה‪ .‬וי"ל‪ ,‬שאמר יצחק לעשו )כז ג( צא השדה וגו'‪ ,‬פירוש‪) ,‬צא( לשדה‬ ‫של תפלה‪ ,‬כמאמר הכתוב )בראשית כד סג( לשוח בשדה‪ ,‬כדי להמשיך בחינת קדושה במאכל‪ ,‬וזהו ועשה לי מטעמים‬ ‫כאשר אהבתי )כז ד(‪ ,‬פירוש‪ ,‬טעם של בחינת קדושה‪ ,‬שזה היה נחמד לו ונאהב מכל דבר‪.‬‬ ‫וזהו ג"כ כוונת רבקה באמרה ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב‪ ,‬כיוונה ג"כ לבחינת טעם קדושה שיצחק‬ ‫אהב אותו‪ ,‬שהיא היתה יכולה להמשיך בחינת קדושה‪ .‬וזהו ששאל יצחק את יעקב מה זה מהרת וגו'‪ ,‬ר"ל‪ ,‬שעדיין‬ ‫לא היה שהות להתפלל ולעשות‪ ,‬וא"כ איך יהיה בו בחינת טעם קדושה‪ ,‬וע"ז השיב כי הקרה ה' אלוקיך לפני‪ ,‬ר"ל‪,‬‬ ‫על דרך הכתוב )ישעיה סה כד( טרם יקראו ואני אענה‪ ,‬שלא הייתי צריך להתפלל‪ ,‬כי נעניתי קודם שהתפללתי‪ .‬גם‬ ‫רמז 'כי הקרה ה''‪ ,‬שזהו בעצמו בחינת המשכת הקדושה במה שאני מאמין באמונה שלימה שהשי"ת הקרה לפני את‬ ‫המאכל ולא כחי ועוצם ידי עשה לי את המאכל הזה‪.‬‬ ‫‪...‬וזהו שאמר 'ראה ריח בני כריח שדה כו''‪ ,‬שהיה ריחו כריח השדה של תפלה הנ"ל‪ ,‬אע"פ שלא התפלל עדיין‪,‬‬ ‫אעפי"כ המשיך בחינת קדושה בשלימות בלא תפילה‪ ,‬כמו המשכת קדושה שהמשכתי ע"י שדה של תפלה‪ ,‬יהי רצון‬ ‫שנזכה לבחינת המשכת קדושה‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת תולדות ד"ה מה זה מהרת(‬ ‫דהנה עיקר עבדות השי"ת הוא לדעת כי ה' הוא האלוקים‪ ,‬כמאמר הכתוב )דברים ד לט( וידעת היום והשבות אל‬ ‫לבבך כי ה' הוא האלוקים וגו' )הוי"ה הוא שם מידת הרחמים‪ ,‬אלוקי"ם הוא שם מידת הדין(‪ ,‬היינו להבין ולהשכיל תמיד‪,‬‬ ‫אפילו בעת התגברות הדינים יחשוב שבוודאי הוא חסד מאת הבורא ית"ש כדי להחזיר אותו בתשובה ויהיה לו לב‬ ‫נשבר ונדכה‪ .‬ומזה ההתבוננות יתהפך מדת הדין למדת הרחמים מחמת שמוחלט בדעתו שמדת הדין הזה הוא מדת‬ ‫הרחמים וחסדי הבורא ית'‪ ,‬ובזה ממתיק הדינים ונעשה בחינת חסדים ורחמים‪ ,‬וזהו הבחי' אשר צדיקים מהפכים‬ ‫מדת הדין למדת הרחמים )עי' בר"ר לג ג( כנ"ל‪.‬‬ ‫וגם צריך להבין תמיד אפילו בעת התגברות החסדים ורחמים עליו‪ ,‬יחשוב שיכול להיות שיש בזה בחינת גבורה‪,‬‬ ‫כמאמר הכתוב )דברים ז י( ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו‪ ,‬לכן צריך להיות לבו של אדם תמיד נכנע ונשבר בקרבו‬ ‫‪æ‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫מגודל אימה ופחד ויראה מבורא עולם ית"ש‪ ,‬וכמה צריך האדם להתבייש ולהכלם מבורא עולם ית"ש בעת השפעת‬ ‫רחמיו וחסדיו עליו והוא לא שוה זאת‪ ,‬וזהו עיקר עבדות ה' בבחינת 'דעת' התחברות חסד וגבורה‪.‬‬ ‫אך הסיבה להשגת בחינת דעת כזה אי אפשר בלתי עזר הבורא ית"ש‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת פינחס ד"ה אך נראה לבאר(‬ ‫להודות על הקושי ועי"ז יתמתקו הדינים‬ ‫מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך )מט כ(‪ ,‬ונוכל לומר שהתורה הקדושה מורה לנו דרך האיך להמתיק‬ ‫הדינים בשורשם‪ ,‬בכדי להמשיך שפע וברכה ממלך מלכו של עולם לעולמות התחתונים‪.‬‬ ‫דהנה העיקר הוא להאמין באמונה שלמה שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד )ברכות ס‪ ,(:‬ולברך לבורא עולם ב"ה על‬ ‫הרעה בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬ממש כשם שמברך על הטובה )ברכות נד‪ (.‬ואפילו ח"ו כשהאדם הוא מחוסר ממשאלות לבו‪,‬‬ ‫אעפ"כ יהיה אשוריו ותהלותיו של אדם לבורא עולם ב"ה‪ ,‬על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך‪ ,‬כמאמר‬ ‫הכתוב )תהלים קנ ו( 'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה' ודרשו רז"ל )בר"ר יד ט(‪ ,‬על כל נשימה ונשימה תהלל י‪-‬ה‪ .‬ואעפ"י שהוא‬ ‫מחוסר ממשאלות לבו אעפ"כ יאמין באמונה שלמה שכלול בזה חסד ה' באתכסיא‪ ,‬בכדי לברך על זה בשמחה ממש‪.‬‬ ‫ובזה האמונה והתהלה גורם שנמתקו הדינין בשרשם‪ ,‬שיזל מים הוא החסד )זוהר ח"ב קעה‪ (:‬ממלך עולם מקור‬ ‫החסד‪ ,‬לבאי עולם‪ .‬ויהיה כל השפעות טובות ומעדני מלך באתגליא על כל העולם‪.‬‬ ‫וזהו 'מאשר שמנה לחמו'‪ ,‬מאשר הוא לשון תהלה‪ ,‬שמנה הוא אותיות נשמה‪ ,‬גם לשון נשמה מורה על לשון‬ ‫שממה ושממון‪ ,‬היינו כשאדם הוא מהלל לבורא עולם ב"ה על הנשמה המסורה בידו‪ ,‬אעפ"י שהוא שממה‪ ,‬לחמו‬ ‫היינו שהוא מחוסר לחם וממשאלות לבו‪ ,‬אזי והוא יתן מעדני מלך‪ ,‬היינו יכול ליתן ולהשפיע מעדני מלך‪ ,‬וכל השפעות‬ ‫טובות לכל באי עולם‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫)פרשת ויחי ד"ה מאשר שמנה לחמו(‬ ‫הנה ידוע מאמר חז"ל )מדרש הנעלם בראשית( שעיקר בריאת העולם היה בשביל היראה כמאמר הכתוב 'בראשית'‬ ‫בשביל היראה שנקראת ראשית‪ ,‬על כן צריך האדם להשתדל להגיע למדה זו‪ ,‬בחינת היראה‪ ,‬להשלים רצון הבורא ב"ה‪.‬‬ ‫והעצה היעוצה שנוכל להשיג בחינה זו‪ ,‬הוא על ידי שיסתכל האדם תמיד בכל עניניו ועניני העולם הזה איך‬ ‫שבכולם חסדי ה' המחייה אותם בכל עת ורגע‪ ,‬וחיינו מסורים בידו בכל נשימה ונשימה כמאמר הכתוב )תהלים קנ ו(‬ ‫כל הנשמה תהלל וגו'‪ ,‬ר"ל‪ ,‬כל נשימה ונשימה מראה גדולת הבורא ב"ה המחייה בכל רגע‪ ,‬ואלמלא יוסר רוח ה'‬ ‫שבכח הנשימה ההוא אפילו רגע אי אפשר להתקיים אפילו כו' ע"כ‪ .‬ממילא הנשימה ההוא בעצמה מהללת לה'‬ ‫ומשבחת ומספרת גדולת הבורא ב"ה‪ ,‬וכן בכל הנמצאים ונבראים לית אתר פנוי מיניה מן חיותו וכחו המהווה את‬ ‫כולם‪ ,‬כמאמר הכתוב )נחמיה ט ו( ואתה מחיה את כולם ר"ל מחיה לשון הוה‪ ,‬שתמיד מחיה בכל רגע‪ .‬ובהסתכל‬ ‫האדם כן בכל מילי לראות חסדי ה' המחיה אותם כנ"ל בוודאי יפול עליו אימה ופחד ובושה והכנעה מפני ה' ית'‬ ‫ורוממותו‪ ,‬ויאמין באמונה שלימה שבכל מילי הוא רק חסדי ה' ורחמיו המרובים‪ ,‬ואפילו בראותו שבאים עליו שום‬ ‫דינים וצרה ח"ו‪ ,‬יאמין כי מאתו לא תצא הרעות )איכה ג לח( והוא רק טוב וחסדי ה' עליו להטיב אחריתו‪ ,‬וכמו שהוא‬ ‫מאמין ובוטח בחסדי ה' שהוא רק טוב וחסד ורחמים‪ ,‬והצרה ובחינת דין שבא עליו שהיא רק רחמים‪ ,‬כן יתהפך‬ ‫עליו מלמעלה ממדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬וזה שאמרו חז"ל )בר"ר עג ג( צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫‪....‬כי עיקר בריאת העולם היתה בגין דיתקרי רחום‪ ,‬ובכל דבר יש בחינת חסד הבורא ב"ה‪ ,‬אפילו בבחינת דין‬ ‫בחינת קטנות שבא על האדם‪ ,‬בחינת חשכות‪ ,‬יש בתוכו מכוסה בחינת חסד ה'‪ ,‬רק שהוא באתכסיא‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫האדם ליזהר מאוד בזה‪ ,‬וליתן שבח והודיה להשי"ת על בחינת גבורה כמו על בחינת חסד ממש‪ ,‬כי באמת הוא חסד‬ ‫ממש‪ ,‬אלא ששני מיני חסד יש‪ ,‬אחד באתגליא ואחד באתכסיא‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫‪ç‬‬ ‫וזהו שאמרו חז"ל צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬שמהפכים ממש‪ ,‬ומבינים שמדת הדין שהוא בחינת‬ ‫גבורה הוא ממש בחינת חסד באתכסיא ‪ -‬ועי"ז גם למעלה נתהפך‪.‬‬ ‫)פרשת חיי שרה‪ ,‬בדיבור הראשון‪ ,‬ובד"ה וה' בירך(‬ ‫ולהבין זה על דרך המוסר על פי דאיתא בזוה"ק )זח"א ד‪ (.‬עמא די חשוכא מהפכין לנהורא כו'‪ ,‬דהנה עיקר שעשוע‬ ‫דקוב"ה בצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬היינו‪ ,‬שבכל בחינת דינים רואין ומסתכלין בחינת חסדי השם‬ ‫יתברך‪ ,‬שמאמינים בה' כי חפץ חסד הוא‪ ,‬ומה ששולח על אדם איזה צרה רחמנא ליצלן הוא בחינת חסד כדי שיפשפש‬ ‫במעשיו‪ .‬בין כשיש לאדם איזה יסורים בגשמיות‪ ,‬או ברוחניות שרואה שאין עבודתו שלמה‪ ,‬הכל הוא לטובתו כדי‬ ‫להעלותו לתשובה עלאה יותר‪ .‬כי גם בחינת דינין בחינת גבורה בחינת שמאל נכלל בו בחינת חסד‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק‬ ‫)ח"ב קסז‪ (.‬יהי אור דא ימינא‪ ,‬ויהי אור דא שמאלא‪ .‬שגם בחינת שמאל בחינת גבורה נקרא בחינת אור בחינת חסד‪,‬‬ ‫אלא שבחינת חסד שבו הוא מכוסה‪ .‬ולכן בתיבת שמאל נכלל שם א"ל בחינת חסד‪.‬‬ ‫וזהו רצון הבורא ברוך הוא‪ ,‬שיבין כל זה‪ ,‬ושיאמין באמונה שלמה שהוא בחינת חסד‪ ,‬ובזה מעלה בחינת הדין ונתהפך‬ ‫לבחינת חסד‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק )ח"ב סז‪ (.‬על פסוק )ויקרא ט כב( וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וגו' ידו כתיב‪,‬‬ ‫דבעי לארמא ימינא על שמאלא‪ ,‬פירוש‪ ,‬שצריך האדם להרים ולהגביר בחינת חסד בחינת ימין על בחינת שמאלא‬ ‫בחינת דין‪ ,‬לומר שכל עיקר היסורים הוא בחינת חסד כנ"ל‪ .‬ובזה נתהפך מצרה לחסד‪.‬‬ ‫‪ ...‬וזהו מאמר חז"ל )ר"ה יז‪ (:‬על פסוק )שמות לד ו( ויעבור ה' על פניו ייקרא וגו' ‪ -‬מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח‬ ‫צבור וכו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬ויעב"ר גימטריא חס"ד גבור"ה )‪ ,(288‬ומכאן למדו שהקב"ה נתעטף‪ ,‬היינו שנתעטף ונתלבש בחינת‬ ‫חסד בבחינת גבורה‪ ,‬ועל ידי שהאדם מבין ומאמין בזה ומעלה בחינת גבורה כנ"ל‪ ,‬ממשיך על עצמו י"ג מדות הרחמים‪,‬‬ ‫ונגאל מבחינת גבורה כנ"ל‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬ריש פרשת תזריע(‬ ‫הזדככות ע"י הבושה‬ ‫ועתה נבא אל הביאור למה שמצינו‪ ,‬בתחילה אמר הקב"ה לבלעם 'לא תלך עמהם' ואחר כך כששלח בלק שרים‬ ‫רבים ונכבדים מאלה אמר 'אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם'‪ ,‬האיך שייך שינוי רצון ח"ו אצל הבורא ברוך הוא‪.‬‬ ‫אך נראה דהנה רצון הבורא ברוך הוא היה שבלעם גם כן יברך את ישראל‪ ,‬וכמו שמצינו בפסוק שבירך את ישראל‪,‬‬ ‫אך שלא היה יכול להיות קיום בברכתו לחול על ישראל מחמת שהיה משוקע מאוד בסטרא אחרא ומדות רעות שלו‪,‬‬ ‫עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוה‪ ,‬ומחמת זה לא היה באפשר שיברך את ישראל‪ ,‬רק אח"כ כשהיה לו בושה לפני שרי‬ ‫בלק‪ ,‬כמ"ש אל האתון 'לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך' והיה לו בושה גדולה באותה שעה‪ ,‬כמו שפירש רש"י ז"ל‪,‬‬ ‫ומחמת אותה הבושה נסתלק ממנו קצת המדות רעות שלו‪ ,‬עד שהיה יכול להיות קיום בברכתו שיברך את ישראל‪.‬‬ ‫וזה פירוש הכתוב 'ויגל ה' את עיני בלעם וירא מלאך ה' וגו''‪ ,‬שלכאורה תמוה‪ ,‬האיך אפשר שטמא כזה יוכל‬ ‫להסתכל בפני מלאך‪ ,‬אך על ידי בושה הגדולה שהיה לו‪ ,‬באותה שעה נסתלק ממנו קצת המדות רעות שלו‪ ,‬והיה‬ ‫יכול להסתכל בפני המלאך‪ .‬וזה פירוש הפסוק 'ויגל ה' את עיני בלעם'‪ ,‬ויגל הוא לשון הסרה כמו ויגל יעקב את‬ ‫האבן )בראשית כט י( פירוש‪ ,‬שסר ממנו קצת המדות רעות שלו עין רעה‪ ,‬ומחמת זה היה יכול להסתכל בפני המלאך‬ ‫ולהיות קיום בברכתו‪.‬‬ ‫ועתה נבא לביאור‪ ,‬בתחילה כששלח בלק שרים שלא היו מכובדים כל כך‪ ,‬והיה גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא‬ ‫יהיה לו בושה כל כך בפניהם שיסתלק ממנו קצת המדות רעות שלו ולהיות קיום בברכתו‪ ,‬לא נתן לו רשות להלוך‬ ‫עמהם‪ ,‬רק אחר כך כששלח בלק שרים רבים ונכבדים מאלה‪ ,‬והיה גלוי לפני השי"ת שיהיה לו בושה גדולה לפניהם‪,‬‬ ‫אז אמר לו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה‪ ,‬ועוד אמר לו‬ ‫'שוב אל בלק וכה תדבר' כי עתה יכול להיות קיום בברכתו לחול על ישראל‪.‬‬ ‫)פרשת בלק בא"ד מה טובו(‬ ‫‪è‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫ויגבה לבו ולא יתייאש‬ ‫אמנם הכהנים ההדיוטים‪ ,‬או שאר כל אדם שימצא בעצמו שום בחינה שאינה בשלמות‪ ,‬יפול לבו בקרבו‪ ,‬ויאמר‬ ‫ח"ו בהסתת היצר‪ ,‬איך אקרב אל הקדש לעשות שום מצוה שידוע שעיקר המצוה לייחד יחודים בעולמות העליונים‬ ‫ולהמשיך וכו'‪ ,‬ומי אני איש כמוני שאיני בשלמות המדות שאקרב לה' שאוכל לייחד יחודים בעולמות הנוראים‬ ‫העליונים‪ ,‬ועל ידי זה יוכל ח"ו ליפול בעצמו מאד‪ ,‬ולהמנע ממצות ה' ח"ו‪ ,‬על זה אמר הכתוב בדרך רמז לנפש לא‬ ‫יטמא בעמי"ו‪ ,‬ר"ל עמי"ו גימטריא ענ"ו‪ ,‬פירוש שלא יטמא ח"ו את הנפש‪ ,‬על ידי גודל ענוה שיפול לבבו ביותר‬ ‫בהסתת היצר הרע‪ ,‬וימנע ח"ו מעבודתו ית'‪ ,‬רק שינחם את עצמו‪ ,‬במה שאמר ה' בנים אתם לה' אלוקיכם וגו'‬ ‫וכרחם אב על בנים כן ירחם ה' עלינו לקבל עבודתנו כמו שהם‪ ,‬ובלבד שיהיה בכל לב ובכל נפש‪.‬‬ ‫וזהו מרומז בכתוב‪ ,‬כי אם לשארו הקרוב אליו‪ ,‬ר"ל שיזכור בחי' קרבות שהבטיחנו הבורא ברוך הוא‪ ,‬וקרא אותנו‬ ‫בנים וגם בחינת אשה ובחינת בת וכדומה‪ ,‬בחינת חיבה‪ ,‬ועל ידי זה ידבק את עצמו לה' בגודל הכנעה וענוה ואהבה‬ ‫ויראה לה'‪ ,‬שנזכה לזה אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫)ריש פרשת אמור(‬ ‫כחה של תשובה‬ ‫ומקודם נבאר מאמר חז"ל )תמיד לב‪ (.‬איזהו חכם הרואה את הנולד‪ ,‬דהנה עיקר העבודה הוא להיות תמיד בבחינת‬ ‫תשובה‪ ,‬היינו שיהיה לו בושה והכנעה לפני הבורא ברוך הוא‪ ,‬וזה הוא חסד ה' יתברך בעת בריאת שמים וארץ לברוא‬ ‫בחינת תשובה‪ ,‬וכשאדם עושה תשובה כקטן שנולד דמי‪ ,‬היינו שהבורא ית"ש משפיע לו נשמה חדשה מכסא כבודו‬ ‫ית'‪ ,‬מהמקור שנשמות ישראל נחצבות משם‪ ,‬כמאמר הגמרא )יומא פו‪ (.‬גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬להיות‬ ‫נשפע משם נשמה חדשה‪ ,‬ולהיות 'כקטן שנולד'‪.‬‬ ‫וזה היה בחינת דוד המלך ע"ה‪ ,‬כמאמר הכתוב )תהלים ב ז( אספרה אל חוק וגו' בני אתה אני היום ילדתיך‪ ,‬שבכל‬ ‫יום היה בבחינת תשובה ונשפע לו בכל יום נשמה חדשה מכסא כבודו ית' כאילו נולד היום‪ ,‬וזה 'איזהו חכם' איזהו‬ ‫עיקר בחינת חכמה‪' ,‬הרואה את הנולד' שיראה תמיד שיהיה בבחינת תשובה כאילו נולד היום‪.‬‬ ‫)פרשת ראה בדיבור הראשון(‬ ‫הנה עיקר שרצה הבורא ב"ה להודיע לאברהם אוהבו‪ ,‬לא אבדת והפיכת סדום‪ ,‬אלא רצה להודיעו גודל חסדו ית'‬ ‫בענין התשובה‪ ,‬וכך אמר לו הבורא ב"ה‪' ,‬זעקת סדם ועמרה וגו'' ‪ -‬ר"ל‪ ,‬ידוע לך שאנשי סדום רעים וחטאים מאוד‪,‬‬ ‫ואעפי"כ אין אני חפץ במיתתן כי אם בשובם מדרכיהם וכו'‪ ,‬ועוד שאני בעצמי אעורר לבם לתשובה‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫הכתוב 'ארדה נא ואראה'‪ ,‬ר"ל‪ ,‬ארדה מדרגא לדרגא כדאיתא בזוהר )ח"א דף קה‪ ,(:‬ואעורר לבם לתשובה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫'אראה‪ ,‬הכצעקתה הבאה אלי עשו'‪ ,‬ר"ל‪ ,‬אם עשו תשובה כפי הצעקה של חטא הבאה אלי‪ ,‬היינו שעשו תשובה‬ ‫גדולה ומעולה כפי פגם החטא‪ ,‬אז 'כלה'‪ ,‬ר"ל‪ ,‬אמחוק ואכלה את עונם‪ ,‬ואם לא יעשו כל כך תשובה ‪' -‬אדעה'‪,‬‬ ‫ר"ל‪ ,‬למחול כפי התשובה במעט יסורים‪.‬‬ ‫)פרשת וירא‪ ,‬ד"ה המכסה(‬ ‫רחמים וחסדים בזכות התשובה‬ ‫הנה בכל הענין הזה של נח והתיבה רמזה לנו התורה הקדושה גם לימות המשיח‪ ,‬ושהכל תלוי בתשובה שישובו‬ ‫ישראל לה'‪.‬‬ ‫כי ענין התשובה הוא על ידי שיתבונן האדם בגדולתו ית'‪ ,‬ויאמין באמונה שלימה שהוא בוחן כליות ויודע כל‬ ‫מעשי אדם ותחבולותיו‪ ,‬כמאמר הכתוב )ירמיה כג כד( אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו'‪ ,‬ואח"כ יחשוב‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫‪é‬‬ ‫ויסתכל בכל מעשיו ומחשבותיו )של האדם( אשר עבר ועשה נגד רצונו ית'‪ ,‬ובזה יבוש מאד ויכנע לבבו בקרבו ויתחרט‬ ‫באמת בכל לבבו‪ ,‬ויקבל על עצמו לילך בדרכי ה' ולעשות רצונו ית'‪ ,‬ומהו רצונו ית' ‪ -‬לעבדה ולשמרה‪ ,‬לעבדה‬ ‫במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה )זח"א כז‪ (.‬באהבה וביראה לפני ה'‪ ,‬ולקבוע עתים לתורה‪.‬‬ ‫ואז עי"ז באתערותא דלתתא יהיה אתערותא דלעילא‪ ,‬וכן יעורר מלמעלה ג"כ על ידי חרטתו על כל מעשיו שעברו‪,‬‬ ‫יעורר בחינת נחמה וחרטה כביכול למעלה על בחינת הגלות וגודל היסורים שיש לנו מהגוים‪ ,‬ושאר יסורים בפרטיות‬ ‫ובכללות ישראל‪ ,‬ועל ידי מעשה הטוב ובחינת אמונה בה' שחפץ חסד הוא ימשיך גם כן רב חסד מלמעלה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫קביעת עתים לתורה יאר ה' עלינו אור כ"ב אותיות התורה רוחניים ונשמת חיים‪ ,‬ולכן נקראת התשובה בחינת נשמת‬ ‫חיים‪ ,‬וזהו ויפח באפיו נשמת חיים )בראשית ב ז( מרמז לבחינת תשובה שעל ידה ממשיך האדם על עצמו ועל כל‬ ‫ישראל נשמת חיים‪ ,‬וזהו מרומו בתיבת נ"ח ‪ -‬ר"ת של נשמת חיים‪ ,‬גם שהוא לשון נייחא כדאיתא בזוהר‪ ,‬גם הוא‬ ‫לשון נחמה שעל ידי בחינת תשובה מעורר לעילא בחינת נחמה וחרטה כביכול‪.‬‬ ‫והנה כל ענין נ"ח הוא רמז למשיח צדקנו שיבא במהרה בימינו אמן )וכו'(‪.‬‬ ‫)פרשת נח בדיבור השני(‬ ‫דהנה עיקר בריאת העולם היתה בשביל )בחינת דע"ת כולל חסד וגבורה‪ ,‬ע"ח שכ"א פ"ב( להכניס אור בתוך החושך‪,‬‬ ‫כמאמר הכתוב )תהלים קיב ד( זרח בחושך אור לישרים‪ ,‬פירוש לישרים זורח אור בתוך בחינת חושך‪ ,‬היינו שמהפכים‬ ‫כל בחינת תאוות הגשמיות ומחשבות אשר לא לה' המה‪ ,‬מהפכים אותם לבחי' קדושה‪ ,‬לעבוד בהם את ה'‪ ,‬ומכניסין‬ ‫באותן הבחינות אור ה'‪ ,‬ומסלקים החושך‪.‬‬ ‫וזהו בחינת המתקת הגבורות‪ ,‬כי מה שבא על האדם שום בחי' גבורות ודינים ר"ל הוא מחמת בחינת חושך ובהו‬ ‫שיש במדות ותאות שלו שאינם לה'‪ ,‬ולכן נתנו חז"ל עצה ע"ז שיפשפש במעשיו‪ ,‬וכל המדות ומחשבות ותאות שלו‬ ‫הגשמיים ולהכניס בהם בחי' אור בחי' תשובה להשיבם לשרשם בחי' הקדושה ובזה יתמתקו הגבורות והדינים שעליו‪.‬‬ ‫ובשביל בחינה זו )היינו להפך חשוכא לנהורא( היתה עיקר בריאת העולם‪ ,‬וזה שאמר הכתוב )בראשית א א‪-‬ג( בראשית‬ ‫ברא וגו'‪ ,‬והארץ היתה תהו ובהו וגו' ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור וגו'‪ ,‬פירש רש"י על תהו ובהו‪ ,‬שאדם תוהא‬ ‫ומשתומם על בהו שבה וכו'‪ .‬פירוש‪ ,‬שאדם תוהא ומתחרט על בחינת בהו בחינת חושך שבמדות שלו‪ ,‬ומכניס בהם‬ ‫בחינת אור )בבחינת תשובה(‪ ,‬ובזה הוא ממתיק הגבורות‪ ,‬ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור‪ ,‬פירוש שבזה הוא ממשיך‬ ‫שפע ואור ה' בעולם‪ ,‬ולזה היתה עיקר בריאת העולם‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת ויחי ד"ה האספו(‬ ‫אהבת ישראל‬ ‫אך נוכל לומר על דרך מוסר‪ ,‬דהנה באורייתא אסתכל קוב"ה וברא עלמא )זח"א ה‪ (.‬היינו בכ"ב אתוון‪ ,‬ועיקר בריאת‬ ‫העולם היה בשביל החסד והרחמים‪ ,‬להשפיע חסדים ורחמים על כל ישראל‪ ,‬כמו שאמר הכתוב )תהלים פט ג( עולם‬ ‫חסד יבנה‪.‬‬ ‫ודבר הגורם לשפע חסד ורחמים‪ ,‬כשאדם מדבק את עצמו לבחינת חסד‪ ,‬ומרחם על הבריות זה גורם להמשיך‬ ‫בחינת חסד ורחמים על כל ישראל‪ ,‬כמאמר הגמרא )שבת קנא‪ (.‬כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים‪.‬‬ ‫והנה איתא בזוהר הקדוש )זח"ב כא‪ (.‬שמזה שמשה רבינו ע"ה היה רועה את צאן יתרו והיה מרחם עליהם‪ ,‬גרם‬ ‫להמשיך חסדים ורחמים על כל ישראל‪ ,‬ומזה היה דוד זוכה לבחינת מלכות כמאמר הכתוב )תהלים עח ע( ויקחהו‬ ‫ממכלאת צאן מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו כו' )בת עין‪ ,‬פרשת וישב ד"ה וילכו אחיו לרעות(‪....‬‬ ‫)פרשת וישב ד"ה כי בן זקונים(‬ ‫‪àé‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫הנה ידוע מאמר חז"ל‪ ,‬שעיקר בריאת העולם היתה בגין דיתקרי רחום וכו'‪ ,‬ויתקרי בכל הי"ג מדות הרחמים‪ ,‬במה‬ ‫שירחם על העולם בכל המדות‪.‬‬ ‫אמנם השתלשלות הי"ג מדות הרחמים לעולם הזה אינו כי אם על ידי אתערותא דלתתא של ישראל עם קדושו‪,‬‬ ‫כמאמר חז"ל )ע' שבת קלג‪ ,:‬ועוד(‪ ,‬הדבק במדותיו ‪ -‬מה הוא רחום אף אתה רחום‪ ,‬ועל ידי זה כל המרחם על הבריות‬ ‫מרחמין עליו מן השמים )שבת קנא‪ (:‬ר"ל שעל ידי שמרחם האדם למטה על הבריות נתעורר מדת רחום למעלה‪ ,‬וכן‬ ‫בכל המדות שפועל אדם למטה מעורר למעלה כמו כן‪ ,‬כי יעקב חבל נחלתו )דברים לב ט( וד"ל‪.‬‬ ‫‪...‬עוד מרומז ונעוץ סופה בתחילתה‪ ,‬והתורה מסיימת )בסוף וזאת הברכה( בשם א‪-‬ל‪ ,‬שהוא שם החסד‪ ,‬ואח"כ‬ ‫'בראשית ברא'‪ ,‬שנברא העולם בשם א‪-‬ל‪ ,‬שהוא היה מתחילת ההשתלשלות כדאיתא בספר עמק המלך‪ ,‬וכל זה היה‬ ‫כוונת משה רבינו עליו השלום‪ ,‬שיהיה תמיד חסד א‪-‬ל עלינו‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫)פרשת בראשית‪ ,‬ד"ה נעשה אדם(‪.‬‬ ‫לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי )לג כ(‪ .‬וקשה‪ ,‬הא כתיב )שמות לג יא( ודבר ה' אל משה פנים‬ ‫אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו כו'‪.‬‬ ‫ונ"ל כי אין הקב"ה ה' אחד שורה אלא על אחד‪ ,‬בחינת אחדות‪ ,‬כשיש בחינת אחדות בין ישראל‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‬ ‫ודבר ה' אל משה פנים אל פנים‪ ,‬אימתי דבר ‪ -‬כאשר ידבר איש אל רעהו‪ ,‬פירוש כאשר יש אחדות בין ישראל‬ ‫ומדבר איש אל רעהו באמת וחיבה בלב ובפה אחד‪ ,‬אז הקב"ה משרה שכינתו עלינו‪ ,‬וגם עם משה רבינו ע"ה דבר פנים‬ ‫אל פנים‪ ,‬אבל כשגרם החטא )אז לא ישרה שכינתו(‪ ,‬כי הפסוק לא תוכל לראות פני כו' נאמר אחר מעשה העגל‪ ,‬אז‬ ‫נאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם‪ ,‬פירוש שאר אדם מבני ישראל לא יוכל לראות מחמת שאין אחדות‬ ‫ביניהם‪ ,‬על כן גם אתה לא תוכל לראות את פני‪ ,‬כי אם וראית את אחרי‪.‬‬ ‫)פרשת כי תשא ד"ה לא תוכל(‬ ‫ע"י השתתפות בצער ישראל תבוא הגאולה‬ ‫ועוד בחינה אחת שהיה לישראל במצרים‪ ,‬שהיה בחינת אהבה ואחוה ביניהם‪ ,‬ולא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים‬ ‫)יומא כח‪ (:‬היינו שלא פסקה בחינת אחדות מביניהם‪ ,‬כמאמר הכתוב )שמות א ה( ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים‬ ‫נפש ויוסף היה במצרים‪ ,‬ונאמר לשון יחיד נפש‪ ,‬לרמז שכל השבעים נפשות היו באחדות ואהבה כנפש אחד‪ ,‬וכל‬ ‫זה היה להם על ידי 'ויוסף היה במצרים'‪ ,‬שיוסף המשיך להם בחינה זו של ואהבת לרעך כמוך )ויקרא יט יח(‪.‬‬ ‫והוא סגולה נפלאה לבחינת תפלה‪ ,‬שתהיה מקובלת למעלה‪ ,‬לכן צריך כל האדם לקבל על עצמו קודם התפלה‬ ‫מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬ויהיה משתתף בצערו של חברו‪ ,‬ויתפלל בעד חברו ובעד כל ישראל‪ ,‬ותהיה‬ ‫תפלתו תפלת רבים ומקובלת יותר )עיי' פע"ח שער עולם העשיה פ"א(‪ ,‬כמאמר הכתוב )תהלים נה יט( פדה בשלום נפשי‬ ‫מקרב לי כי ברבים היו עמדי‪ ,‬ועל זה אמרו חז"ל )ב"ק צב‪ (.‬כל המתפלל בעד חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה‬ ‫תחלה‪ ,‬פירוש‪ ,‬מחמת שמתפלל בעד חברו ובעד כל ישראל נעשה תפלתו תפלת רבים‪ ,‬ונענה מבחינת 'תחלה' ‪ -‬בחינת‬ ‫מקור הרחמים בחינת שלשת אבות כנ"ל‪.‬‬ ‫‪...‬היו לישראל במצרים‪ ,‬היינו שהיה להם בחינת אחדות כנ"ל‪ ,‬שהיה משתתף כל אחד בצערו של חברו‪ ,‬לכן היה‬ ‫קשה השעבוד של כל אחד ואחד בכפליים‪ ,‬כי שעבוד של חברו היה קשה לו כמו שעבוד שלו ממש‪ ,‬לכן מנין‬ ‫מאתיים ועשר שנים שהיו במצרים היה נחשב להם לכפל ‪ -‬למנין ת"ך שנה‪ ,‬ועוד נחשב להם התשעה שנים שהיה‬ ‫יוסף משועבד לפוטיפר ושר בית הסוהר‪ ,‬ונעשה תכ"ט שנים‪ ,‬ומחמת שיוסף המשיך להם הבחינת אחדות כנ"ל‪ ,‬שכל‬ ‫דבר המצרף החשבון נחשב גם כן אחד‪ ,‬ונחשב יוסף הכולל החשבון עם התשעה שנים שלו של השעבוד כנ"ל‬ ‫לעשרה‪ ,‬ועם ת"ך של ישראל עולה שלשים שנה וארבע מאות שנה שנאמרו בפסוק‪ ,‬לרמז על בחינת אחדות הנ"ל‪,‬‬ ‫והיו 'נפש' אחת שהוא בגימטריא ת"ל מנין נפ"ש‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫‪áé‬‬ ‫ועוד מרומז בפסוק מי ומי ההלכים וגו'‪ ,‬פירוש שפרעה שאל את משה ואהרן‪ ,‬מי הוא שיש יכולת בידו להמשיך‬ ‫בחינת גאולה‪ ,‬באיזה בחינה ובאיזה זכות ימשיכו בחינת רחמים וגאולה‪ ,‬וע"ז השיב משה‪ ,‬אעפ"י שאין בידינו עכשיו‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬אעפי"כ בנערינו ובזקנינו נלך‪ ,‬פירוש בנערינו מרמז לבחינת ריעות ואהבה שיש בינינו‪ ,‬וגם בזקנינו‪,‬‬ ‫היינו בזכות אבותינו הזקנים‪ ,‬בכח זה 'נלך'‪ .‬וגם בכח מה שאנחנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים ולשוב לה'‪...‬‬ ‫ובעבור כל זה תהיה תפלתנו נשמעת ונמשיך בחינת חסד ורחמים ובחינת גאולה‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת בא ד"ה ויושב את משה ואת אהרן(‬ ‫מלחמת היצר‬ ‫להבין ענין חיוב המצוה של זכירת יציאת מצרים בכל יום )ע' חרדים פי"ב סי' י"א(‪ ,‬הנה עיקר עבודת האדם הוא‬ ‫המלחמה‪ ,‬להלחם בכל יום עם היצר הרע שנקרא פרעה עורף )לק"ת פרשת ושיב ד"ה ויהי אחר הדברים( ומשיאו לתאוות‬ ‫גשמיות הבלי עולם הזה‪ ,‬וזהו ענין גלות מצרים‪ ,‬ומלחמה גדולה היא זו‪.‬‬ ‫וצריך האיש הישראלי למלחמה זו שלשה דברים‪ ,‬ראשית‪ ,‬הוא בחינת תורה‪ ,‬היינו לקבוע עתים לתורה וללמוד‬ ‫בתורה תמיד‪ .‬ב'‪ ,‬הוא בחינת ענוה‪ ,‬שידע בעצמו גודל שפלותו‪ ,‬ואיך שהוא משוקע בתאוות גשמיות הבלי עולם הזה‬ ‫שאינו עיקר כלל‪ ,‬ויוכנע לבבו‪ ,‬ויהיה לבו נשבר בקרבו‪ ,‬ובזה ישפיל היצר הרע ויתיש כחו‪ .‬ג'‪ ,‬שיבקש רחמים מבעל‬ ‫הרחמים שירחם עליו‪ ,‬ויתן לו כח לעמוד נגד היצר הרע בחינת פרעה‪ ,‬וה' ישפילו ויתגבר עליו ויצא מהגלות‪ ,‬ואז‬ ‫ירחם עליו ה'‪ ,‬ויהיה בעזרו‪ ,‬ויוציאו מהגלות מצרים‪ .‬ובחינות אלו צריך לעסוק בהם בכל יום ויום‪ ,‬שלא להסיח דעתו‬ ‫כלל מזה‪.‬‬ ‫)פרשת שמות ד"ה ואלה שמות(‬ ‫מידת האמת‬ ‫ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים‪ ,‬ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים מן‬ ‫העבודה )שמות ב כג(‪ ,‬וצל"ד‪ ,‬שהיה להם להרבות בשמחה כשמת מלך מצרים‪ ,‬שהיה מלך חדש שנתחדשו גזירותיו‬ ‫)סוטה יא‪ ,(.‬על מה ויאנחו‪.‬‬ ‫ונוכל לומר‪ ,‬מחמת שהיו במצרים בבחינת עבדות כמאמר הכתוב )שמות כ ב( אנכי ה' אלוקיך אשר וכו' מבית‬ ‫עבדים‪ ,‬לא היו יכולים להראות לכל השמחה‪ ,‬ונצרכו להטמין השמחה בלב ולהראות פנים זועפות‪ ,‬וזה ויאנחו‪) ,‬על‬ ‫כך( שהיו מראים את עצמם כך‪ .‬מפני מה‪ ,‬מן העבודה‪ ,‬מחמת שהיו בבחינת עבדות‪ .‬וזה‪ ,‬ויזעקו על זה שהיו בבחינת‬ ‫עבדות כזה ‪ -‬שנצרכו להיות אחד בפה ואחד בלב‪ .‬וזהו ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה‪ ,‬מחמת שהיו בבחינת‬ ‫עבדות כזה‪ ,‬ובכל צרתם וכו' )ישעיה סג ט( לכך ותעל שועתם אל האלוקים וגו'‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת שמות ד"ה ויהי(‬ ‫תורה ותפילה‬ ‫וכל זה אי אפשר להשיג כי אם על ידי התורה‪ ,‬שיקבע עתים לתורה‪ ,‬ויאיר בו אור תורה‪ ,‬וישיג בחינת יראה‬ ‫שלמה‪ ,‬וגם תפלתו תעלה השמימה‪ ,‬ויוכל להמשיך כל טוב וקדושה וטהרה‪ ,‬כי בחינת תפלה מקבלת שפע מבחינת‬ ‫תורה‪ ,‬כי תורה נקראת בחינת 'שמים' ‪ -‬אש ומים )חגיגה יב‪ ,(.‬שתורה נקראת אש כמאמר הכתוב )דברים לג ב( מימינו‬ ‫אש דת למו‪ ,‬וגם נקראת מים שנמשלה למים‪ ,‬מה מים יורד ממקום גבוה למקום נמוך‪ ,‬אף תורה יורדת למקום נמוך‬ ‫)תענית ז‪ ,(.‬שאין התורה מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה )שם(‪ ,‬ולכן נקראת התורה בחינת שמים‪ ,‬והתפלה נקראת‬ ‫בחינת ארץ ‪ -‬שמקבלת מבחינת שמים‪ ,‬בחינת תורה‪.‬‬ ‫‪âé‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫‪...‬אבל התפלה אינה מקבלת רק מבחינת תורה‪ ,‬ובלא תורה אין התפלה פועלת ח"ו‪ .‬וזהו ולא שמעו אל משה‬ ‫מקצר רוח ומעבודה קשה‪ ,‬פירוש שהיו יודעים בעצמם שאין להם בחינת תפלה שנקראת עבודה )תענית ב‪ ,(.‬היינו‬ ‫שבחינת עבודה זו תפלה היה קשה להם מאוד‪ ,‬מחמת שלא היה להם בחינת תורה‪ ,‬ולכן ידעו בעצמם שאי אפשר‬ ‫להם להמשיך בחינת גאולה‪ ,‬ולכן לא שמעו אל משה שבשר להם הגאולה‪.‬‬ ‫‪ ...‬לכן עיקר העבודה הוא שתחלת הכל יקבע עתים לתורה‪ ,‬ועי"ז ה' יהיה בעזרו שיוכל להשיג בחינת יראה‪ ,‬ותהיה‬ ‫תפלתו נשמעת‪ ,‬וימשיך בחי' אבות כנ"ל‪ ,‬כן יהי רצון אמן‪.‬‬ ‫)פרשת וארא ד"ה או יאמר על זה הדרך(‬ ‫הנה עיקר התורה כמו שהיתה בשעה שנתנה על הר סיני‪ ,‬כמאמר הכתוב )דברים ה ד( פנים בפנים דבר ה' עמכם‪,‬‬ ‫פירוש כמאמר חז"ל )שמ"ר ה ט( דבור אנכי ולא יהיה לך מלא את כל העולם‪ ,‬דלא הוה אתר דלא מלל עמהון‪ ,‬ופירוש‬ ‫לפירושם‪ ,‬היינו שהיו אז בהזדככות כל כך עד שלא היה מקום שלא ראו שם אלוקות‪ ,‬בכל מקום שהסתכלו היו‬ ‫רואים בחינת אלוקות‪ ,‬שה' מחיה את כולם בכל עת ורגע‪ ,‬ואם יעדר מדבר אחד חיות אלוק' רגע מיד יתבטל‪ ,‬וחיינו‬ ‫מסורים בידו ונשמותינו נפקדים בידו‪ ,‬ובזה אנחנו תמיד פנים אל פנים עם ה' יתברך‪ ,‬וכן היה בשעת מתן תורה‬ ‫בבחינת פנים אל פנים‪.‬‬ ‫ואם יהיה תמיד כן בשעת לימודו בתורה‪ ,‬אזי גם התפלה תהיה נשמעת מיד‪ ,‬וזה שאמר הכתוב )ישעי'ה לח ב( ויסב‬ ‫חזקיהו פניו אל הקיר ‪ ,‬רצונו לומר אותיות יקרה‪ ,‬כמאמר הכתוב )משלי ג טו( יקרה היא מפנינים‪ ,‬ואמרו חז"ל )סוטה‬ ‫ד‪ (:‬יקרה היא מכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים‪ ,‬פירוש כי כהן גדול היה נכנס רק בין הבדים של הארון‪ ,‬ומי שלומד‬ ‫תורה בבחינת 'פנים אל פנים' הוא נכנס לארון ממש‪ .‬וכן חזקיהו הסיב פניו אל הקיר‪ ,‬ר"ל שהסיב תפלתו לבחינת‬ ‫הקיר‪ ,‬בחינת יקרה‪ ,‬היא התורה‪ ,‬בבחינת פנים אל פנים‪ ,‬כמו שהיה בשעה שניתנה‪ ,‬כנ"ל שהיו רואים בחינת חיות‬ ‫אלוקות שמלא כל העולם‪ ,‬עד שהם לא תפסו מקום כלל‪ ,‬והיו בבחינת 'מה אנחנו'‪ ,‬והאמינו באמונה שלימה שה'‬ ‫אחד המחיה את כלם‪.‬‬ ‫)פרשת בשלח ד"ה נבוכים הם בארץ(‬ ‫ונקדים לפרש הפסוק )ישעי' נח יג( 'וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר'‪ ,‬ולפי פשוטו היה לו לומר‬ ‫ומדבר דבר‪ .‬ונוכל לומר על דרך זה‪ ,‬דהנה עיקר העבודה הוא שיהיה קודם התפלה בחינת הכנעה‪ ,‬ואח"כ יתפלל‪,‬‬ ‫ומחמת ההכנעה שיש לו מקודם התפלה יכול לדבר דבורים בקדושה ובטהרה ובהתלהבות‪ ,‬ונותן בהאותיות שמדבר‬ ‫חיות רוחניות ממש‪ ,‬כמו שהיה חיות בהאותיות בעת בריאת העולם‪ ,‬כי על ידי כ"ב אתוון נבראו כל העולמות )עיי'‬ ‫זח"א רד‪ ,(.‬וכשמדבר דבורים בקדושה ובטהרה אז ממשיך שפע וברכה על ידי הדבורים שלו‪ .‬וזה שאיתא בזוהר )שם‬ ‫סד‪ :‬רכט‪ (:‬אינון ברכאין כו' ואינון מילין דבר נש‪ ,‬היינו על ידי המילין דבר נש נמשכין ברכאין לעילא ותתא‪ ,‬כי‬ ‫כשמדבר בהכנעה אזי התפלה מקובלת‪.‬‬ ‫וזה 'וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה' )בראשית ב ז(‪ ,‬היינו כשיש לאדם הכנעה באמת ונחשב בעיניו‬ ‫כעפר‪ ,‬אזי ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬ותרגם אונקלוס לרוח ממללא‪ ,‬היינו אזי יכול לדבר דבורים שיפעלו על ידם ברכה‬ ‫ושפע רב‪ .‬וזהו מחסד הש"י ‪ -‬שיהיה לאדם הכנעה קודם התפלה‪ ,‬בכדי שיוכל לדבר דבורים אח"כ בקדושה ובטהרה‬ ‫להמשיך חיות רוחניות בהאותיות כדי שתהיה תפלתו מקובלת‪.‬‬ ‫‪...‬והנה בשבת קודש השער בעצמו פתוח‪ ,‬היינו שכל מי שישמור שבת כהלכתו הוא בבחינת תשובה והכנעה‪ ,‬ויכול‬ ‫לדבר דבורים בקדושה ובטהרה‪ ,‬ולהמשיך בהם חיות רוחניות‪ ,‬כמאמר הכתוב )יחזקאל מו א( 'יהיה סגור ששת ימי‬ ‫המעשה‪ ,‬וביום השבת יפתח'‪ ,‬היינו שבחול סגור הבחינה זה‪ ,‬ובשבת יכול לבא לזה הבחינה‪ .‬וזהו וכבדתו מעשות‬ ‫דרכיך‪ ,‬היינו כשתשמור שבת כהלכתו מלעשות דרכיך וחפצך‪ ,‬אז 'ודבר דבר' ‪ -‬תוכל לדבר דבורים בקדושה וטהרה‬ ‫ולהמשיך בהם בחינת נבואה‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪' -‬בת עין'‬ ‫‪ãé‬‬ ‫אך בימי החול העיקר תלוי כשיש לאדם הכנעה קודם התפלה‪ ,‬אז הוא נותן חיות בהאותיות‪ ,‬והדבורים הם בבחינת‬ ‫נבואה ונמתקו הדינים וממשיכים שפע וברכה‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת וארא ד"ה וגם אני שמעתי(‬ ‫השפעת ששת ימי המעשה מיום השב"ק‬ ‫הנה ידוע שכל השפעות נשפע על ידי התורה הקדושה‪ ,‬ובתורה יש בחינת ימין ובחינת שמאל ‪ -‬רמ"ח מצות עשה‬ ‫ושס"ה מצות לא תעשה כידוע )זח"ג קעד‪ .(.‬וכן הוא ענין השפעתה בחינת ימין ובחינת שמאל כמאמר הכתוב )משלי‬ ‫ג טז( אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪ ,‬היינו ההשפעה מבחינת ימין של התורה היא אורך ימים רוחניים‬ ‫ושפע קדושה‪ ,‬והשפעה מבחינת שמאל של התורה עושר וכבוד וחיים ופרנסה גופני‪.‬‬ ‫אמנם עיקר ההשפעה הוא ביום השבת דביה ברכתא דכלא )זח"ב פח‪ ,(:‬ובו נתנה התורה )שבת פו‪ (:‬וכל ההשפעות‪.‬‬ ‫וכמאמר הכתוב )תהלים קלט טז( ימים יצרו ולא אחד בהם‪ ,‬כתיב ל"א באלף וקרי ל"ו בוא"ו‪ ,‬פירוש‪ ,‬שמרמז לבחינת‬ ‫שבת‪ ,‬שדבוק לבחינת אל"ף אלופו של עולם‪ ,‬ועל ידי זה נעשה ל"ו בוא"ו ‪ -‬שנמשך שפע קדושה רוחני ומזון הגופני‬ ‫בוא"ו ימי החול‪ ,‬היינו בשלשה ימים שלפני השבת ושלשה ימים שלאחר השבת כדאיתא בספרי הקודש )פע"ח שער‬ ‫השבת פ"א(‪.‬‬ ‫וזהו 'ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה וגו''‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫הר ה' היינו התורה שנתנה בשבת‪ ,‬ונשפע לישראל שפע קדושה מבחינת התורה על ידי בחינת שבת לשלשה ימים‬ ‫שלאחר השבת‪ ,‬ועוד המשיכו עליהם שפע חיים רוחניים לשלשה ימים מבחינת שבת הנוסע לפניהם‪ ,‬היינו משבת‬ ‫הבא‪ .‬היינו שארון ברית ה' הוא התורה ושבת נוסע לפניהם לתור להם מנוחה‪ ,‬ולהמשיך עליהם שפע‪.‬‬ ‫ועיקר גלוי הרצון רעוא דרעוין היא במנחה של שבת )זח"ב פח‪ (:‬וע"ז מרמז הכתוב 'בנסעם מן המחנה' אותיות מנחה‪.‬‬ ‫)בת עין פרשת בהעלותך‪ ,‬ד"ה או יאמר לתרץ קושיות(‬ ‫‪åè‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪åàèç úàæ ìëá' ùøåã äéä äðéñåé ïá ìàåîù éáø .äìò‬‬ ‫כי לא אעזבך ‪ -‬להודיע גודל כוחה של אמונה ובטחון‬ ‫‪åì øîà ,(áì çò íéìéäú) 'åéúåàìôðá åðéîàä àìå ãåò‬‬ ‫‪åùàøå äöøà áöî íìåñ äðäå íåìçéå' ,(áé çë) ïúùøôá‬‬ ‫‪,íìåòì äãéøé êì äúéä àì úðîàäå úéìò åìéà ä"á÷ä‬‬ ‫‪íéìåò íé÷åìà éëàìî äðäå äîéîùä òéâî‬‬ ‫‪åììäá ïéãáòúùî êéðá éøä úðîàä àìå ìéàåä àìà‬‬ ‫‪éàäá (á àîåçðú) ùøãîá åðéöî úåàøåð .'åá íéãøåéå‬‬ ‫‪.úBiìbìâáe‬‬ ‫‪¦ ¢ § ª § úBiðBðøàáe‬‬ ‫‪¦ § © § íéñéîá äæä íìåòá úåéåëìî òáøà‬‬ ‫‪øîà ,åá íéãøåéå íéìåò íé÷åìà éëàìî äðäå ,àðùéì‬‬ ‫‪äîë ãò íäá ïðåáúîì íéàøåð íéøáãäå .ùøãîä ã"ëò‬‬ ‫‪øîà ,'åëå íìåòä úåîåà éøù åìà ïîçð øá ìàåîù éáø‬‬ ‫‪àì úðîàäå úéìò åìéàù ãò ,äðåîà ìù äçåë ìåãâ‬‬ ‫‪,äð¨ éñBé‬‬ ‫¦‬ ‫‪ïá ìàåîù éáøå åáìç éáø íùá äéëøá éáø‬‬ ‫‪ íìåòì äãéøé êì äúéä‬א‪.‬‬ ‫‪äìåò ìáá ìù øù åðéáà á÷òéì ä"á÷ä äàøäù ãîìî‬‬ ‫‪äéäé íà øåîàì øãð á÷òé øãéå' ,(ë çë) ïúùøôá ãåò‬‬ ‫‪ìùå ãøåéå äìåò ïåé ìùå ãøåéå äìåò éãî‬‬‫‪© ¨ ìùå ãøåéå‬‬ ‫‪êìåä éëðà øùà äæä êøãá éðøîùå éãîò íé÷åìà‬‬ ‫‪ïéà äîì á÷òéì ä"á÷ä åì øîà .ãøåéå äìåò íåãà‬‬ ‫‪äéäé íà ,ì"äæá é"ùø ùøéôå ,'ìåëàì íçì éì ïúðå‬‬ ‫‪øîàå åðéáà á÷òé àøééúð äòù äúåàá ,äìåò äúà‬‬ ‫‪éðçéèáäù åììä úåçèáä éì øåîùé íà ¯ éãîò íé÷åìà‬‬ ‫‪åì øîà ,äãéøé éì ùé éðà êë äãéøé åìàì ùéù íùë‬‬ ‫‪éë' (åè ÷åñô) øîàù åîë ¯ ìåëàì íçì éì ïúðå ,'åëå‬‬ ‫‪àìå ïéîàä àìå ,äãéøé êì ïéà äìåò äúà íà ä"á÷ä‬‬ ‫א‪ .‬אין צורך לבאר כי אין לנו אפילו שמץ השגה ביעקב אבינו ע"ה‪ ,‬יעקב שלימתא בחיר שבאבות‪ ,‬ואם ראשונים‬ ‫כמלאכים וכו'‪ ,‬ולא נכתב כל זאת אלא כדי ללמדנו עד כמה עלינו להחזיק בעמוד האמונה והבטחון‪ ,‬שלא לדאוג‬ ‫ולא ולפחד אלא להאמין בשלמות‪ ,‬ועי"ז נזכה לעליה שאין אחריה ירידה לעולם‪.‬‬ ‫וביותר יש להתבונן במה שהביא המדרש את הפסוק 'בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו'‪ ,‬כי עיקר‬ ‫התביעה על האדם‪ ,‬הרי כבר ראית בעיניך נפלאות ההשגחה העליונה‪ ,‬ולעיניך נגלה כיצד הקב"ה מיטיב עמך בכל‬ ‫יום ובכל עת ובכל שעה‪ ,‬ואין לך אדם שלא ראה בעצמו גילויי השגחה פרטית לשמור ולהגן עליו‪ ,‬א"כ מדוע 'בכל‬ ‫זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו'‪...‬‬ ‫וכמאמר נפלא שאמר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל )שאל אביך ויגדך ח"א( בפסוק שבפרשתן )לא כט( 'יש לאל ידי‬ ‫לעשות עמכם רע ואלוקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך'‪ ...‬שלבן היה 'דל גאה'‪ ,‬הוא בא ליעקב ואומר‬ ‫לו ברוממות רוחו ‪ -‬האמת‪ ,‬כי יש לאל ידי לעשות עמכם רע‪ ,‬דע לך יעקב‪ ,‬יש בידי כח ויכולת לרצחך נפש אותך‬ ‫ואת כל משפחתך בזה הרגע ללא שיהא בידכם כלל להתנגד‪ .‬אבל יש לי בעיה 'קטנה' ומציקה‪ ,‬כי 'אלוקי אביכם‬ ‫אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע'‪ ,‬בדיוק אתמול בלילה התגלה אלי האלוקים בחלום‬ ‫הלילה והזהירני שלא לעשות לך כל רע‪ .‬איי‪ ...‬איי‪ ...‬מעולם לא היה לי כזה חזיון אלוקי‪ ,‬ובדיוק אתמול זה קרה‪,‬‬ ‫דע לך יעקב‪ ,‬אם הרבש"ע היה מגיע אלי היום בלילה‪ ,‬אם הוא היה מאחר בלילה אחד‪ ,‬כבר לא היית בין החיים‪.‬‬ ‫הוא הגיע ממש בשניה האחרונה )ברגע האפס(‪...‬‬ ‫זהו לבן ש'ביקש לעקור את הכל'‪ ,‬גם לאחר גילוי אלוקי בחזיון לילה המעמידו על מקומו ומונע ממנו הריגת בני‬ ‫משפחתו הקרובים‪ ,‬לא זז מ'כחי ועוצם ידי'‪ ,‬ובשטותו כי רבה מתגאה כאילו עוד יש לאל ידו לעשות משהו נגד‬ ‫רצון ה'‪ .‬והרבה עלינו להיזהר שלא להיות כמו לבן‪ ...‬שהרי אין אחד מאיתנו שלא ראה במו עיניו ניסים ונפלאות‬ ‫והיאך הקב"ה מנהל עולמו בהשגחה פרטית ומדוקדקת‪ ...‬ועדיין כל אחד עסוק ברעיוניו במה שהוא 'יכול'‪...‬‬ ‫ובעסקנו בעניין ההשגחה הפרטית נביא כאן מעשה שקבלנו מבעלי המעשה מה שאירע להם לאחרונה‪ ,‬בערב‬ ‫שבת בפניא דמעלי שבתא בהגיע זמן 'הדלקת נרות' לא מצאה עקרת הבית גפרורים )‪ (matches‬להעלות על ידם את‬ ‫האש‪ ,‬גם אחר חיפוש כפול ומשולש בכל פינה ופינה שבבית לא נמצאו גפרורים‪ ,‬מכיון שכן עלה בדעתה להעביר‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪æè‬‬ ‫‪úîàä êà ,íçì åì ïéà ïë ìò åáæò ä"á÷äù øçàîù‬‬ ‫‪øîàðù ,áæòð éåø÷ àåä íçì ù÷áîäå ,'êáæòà àì‬‬ ‫‪øéñäå íçì ù÷áî àåäå úåéäù ,øåîâä êôéäì àåä‬‬ ‫)‪ù÷áî åòøæå áæòð ÷éãö éúéàø àìå' (äë æì íéìäú‬‬ ‫‪ìãåâë ,ìåãâ ììë äæ éë .åáæåò ä"á÷ä ïë ìò åðåçèá‬‬ ‫‪(æ úåà ùâéå) 'ïåùîù òøæ' ÷"äôñá áúëå .ì"ëò ,'íçì‬‬ ‫‪,åéìò çéâùî ä"á÷ä á"åéë çèåá íãàäù ïåçèáä‬‬ ‫‪øéñî íçì ù÷áî àåäùëù ,àåä íòèäå ,àðùéì éàäá‬‬ ‫‪äæ åìéàå ,åéìò 'ä úçâùäá äáøî ïåçèáá äáøîä‬‬ ‫‪ ä"á÷ä ïî åðåçèá‬ב ‪ìëì íçì ïúåð' çéèáä øáëù‬‬ ‫‪åà åîöò úåçåëá ìåëéù áùåç àìà ,'äá çèåá åðéàù‬‬ ‫‪ (äë åì÷ íéìäú) 'øùá‬ג‪,à÷ååã áæòð éø÷ éëä íåùîå ,‬‬ ‫‪åçéðî ä"á÷ä éøä ,äòåùú íäì ïéàù íéáéãðá çèåáù‬‬ ‫‪,øîåìëå .ì"ëò ,åá çèá àìå ìéàåä ä"á÷ä ïî áæòðù‬‬ ‫‪.å"ç áæòð úåéäì‬‬ ‫‪,øîåìë ,'áæòð' àåä íçì åì ïéàù éîù äàøð äøåàëìù‬‬ ‫אש מן ה'גז' הדולק על הכיריים‪ ,‬שעל גביו היה מונח בלעך )כיסוי פח(‪ ,‬ועליו מונחים ומסודרים כל הקדירות של‬ ‫מאכלי השבת‪ .‬אלא שכשהגיעה לשם גילתה שמשום מה נכבתה האש‪ ...‬מהר הדליקה את הגז )אש הגז נדלקת ע"י כח‬ ‫העלקטרי"ק‪ ,‬חשמ"ל( וכבר היה בידה אש להעביר ולהדליק את הנרות‪ .‬והנה לפתע נמצאה האבדה‪ ,‬גפרורים הרבה מכל‬ ‫הצדדים‪ ...‬ונוכחו לראות גילוי השגחה עליונה‪ ,‬כי אילו היו מוצאים מיד את הגפרורים ומעלים את הלהב בנרות‬ ‫שב"ק הרי לא היה עולה בדעתם להתקרב אל הגז שהיה באמת קר מבלי כל אש בוערת‪ ,‬ורק בהגיע שעת הסעודה‬ ‫היו מגלים שמאכלי השבת צוננים‪ ...‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬העלים מהם את הגפרורים‪ ,‬ולכן הלכו למטבח לעבר הכיריים‬ ‫וגילו מה שגילו‪ ...‬והכל היה מן השמים למען יוכלו לקיים עונג שבת במאכלי השבת כראוי וכנכון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬פשיטא שאין כוונת דבריו לומר שלא לפשוט יד מי שהגיע לכך ונצרך לבריות‪ ,‬וכבר היה מעשה לפני כמאה‬ ‫שנה בירושלים ש'בין החומות'‪ ,‬באיש שהיה רעב ללחם אבל לא היה בידו אפילו שווה פרוטה לקנות לחם צר‬ ‫ומים לחץ‪ ,‬והיה הלה מסרב לעשות את ההשתדלות המוטלת עליו לפשוט את ידו או ללכת לאכול בבית התמחוי‪,‬‬ ‫עד שנפח את נשמתו מרעבונו‪ ,‬והיו הבריות מרננים ואומרים‪ ,‬הרי זה מת ממצוקת הרעב‪ .‬מששמע זאת הרה"ק‬ ‫רבי מנחם נחום מראחמיסטריווקא זי"ע השיב ואמר‪ ,‬לא הייתה מיתתו מיתת רעב והצמא‪ ,‬אלא מיתת כבוד ובושה‪...‬‬ ‫שלא מת אלא מפני שלא היה נאה לו להושיט את ידו ולבקש מעט עזר וסעד‪.‬‬ ‫אלא הכוונה היא‪ ,‬שגם בשעה שמבקש עזרה ‪ -‬יזכור היטב שהקב"ה הוא נותן לחם לכל בשר‪ ,‬ויבטח בו ביותר‬ ‫מבלי לחשוב שיש כח בנדיבים‪ ,‬וכל השתדלותו אינה אלא בגזירת הקב"ה שבזעת אפך תאכל לחם‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע שהרה"ק רבי זושא מאניפולי זי"ע היה מסובב בעיירות ובכל מקום בואו‬ ‫נכנסו אליו רבים עם 'קוויטלעך' )פתקאות‪ ,‬שיבקש עליהם רחמים( וצירפו פדיונות‪ .‬ברוח קדשו היה הרה"ק הרר"ז יודע בכל‬ ‫עיר ועיר טרם כניסתו לעיר מהו הסכום המדויק שהוא עומד לקבל מתושבי העיר‪ ,‬פעם אחת הגיע לאחת העיירות‬ ‫ולאחר כמה ימים כשכבר רצו ה'משמשים' להמשיך בדרכם‪ ,‬עכבם הרבי ר' זושא באמרו ‪ -‬עדיין לא הושלמה הקצבה‬ ‫שנגזר עלי לקבל בעיר זו‪ ,‬על כן נתעכב כאן עוד זמן מה‪ ,‬ואכן אחד הגבאים נזכר שבכיסו ד' פרוטות שנתן לו אחד‬ ‫מבני העיר ושכח למוסרם לרבי‪ ,‬הלה מסרם לרבי‪ ,‬ומיד הודיע הרבי שהוא מוכן ומזומן לצאת לדרך‪.‬‬ ‫הפטיר הרה"ק מטאלנא‪ ,‬הנה אחד מנכדי הרה"ק הרר"ז היה אומר על עצמו שהוא אינו בדרגתו הרמה של האי‬ ‫סבא קדישא‪ ,‬שכל רז לא אניס ליה והיה 'יודע נסתרות'‪ ,‬על כן אינו יודע בכניסתו לעיר מה גדלו של סכום הכסף‬ ‫שהוא עתיד לקבל‪' ,‬אך כשאני יוצא מן העיר יודע אני כמה כסף הייתי צריך להרוויח'‪...‬‬ ‫והסבירו שמדרגה זו גבוהה עד מאד )אולי יותר ממעלת זקנו הרבי ר' זושא(‪ ,‬כי אמנם להרר"ז היה 'רוח קודש' מה שלאו‬ ‫כל אדם זוכה לזה‪ ,‬אמנם גדולה מזו‪ ,‬אחרי שהיא מילתא דשכיחא בין אוספי נדבות שבגמר מלאכתם יהרהרו בדעתם‬ ‫‪ -‬אילו הייתי מדבר עם אותו עשיר בצורה אחרת‪ ,‬ואילו היתי מזכיר בפני אלמוני מעשה אבותיו וכיו"ב היה הלה‬ ‫מעניק הרי היה 'מוציא' ממנו נדבה מכובדת יותר‪ ...‬והאמת היא‪ ,‬כי מחשבות אלו קרובים להיות אפיקורסות‪ ,‬שהרי‬ ‫הכל בידי שמים‪ ,‬וכל ההשתדלויות לא היו מוסיפות לו אפילו פרוטה אחת יותר ממה שנקצב בעבורו‪ ,‬וזו היתה כוונתו‬ ‫שבצאתו מן העיר יודע בבירור כמה כסף היה נגזר עליו לקבל‪ ,‬שהאמין באמת ובתמים שהסכום המדויק אשר בידו‬ ‫הוא מה שנגזר עליו לקבל‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ ,‬ועל כן אינו עולה בדעתו שום הרהור ומחשבה שהיה צריך להתנהג‬ ‫ולפעול באופן אחר‪ ,‬כי גם אם היה עושה כן לא היה מקבל יותר‪ ,‬וזו מדריגה גבוהה היא לחיות עם אמונה כזו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬איתא במדרש )תנחומא ג(‪ ,‬אמר רבי ברכיה‪ ,‬בכל מה שתבע )התפלל וביקש( יעקב מן הקב"ה‪ ,‬השיבו‪ .‬אמר אם יהיה‬ ‫אלוקים עמדי ‪ -‬השיבו והנה אנוכי עמך‪ .‬אמר ושמרני ‪ -‬השיבו ושמרתיך בכל אשר תלך‪ .‬אמר ושבתי בשלום ‪-‬‬ ‫‪æé‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪,'åëå õ÷ä íìùð àì ïééãòù éô ìò óà äðåîàä úåëæá‬‬ ‫‪÷"äåæá àúéàã äî 'ïåùîù òøæ'á ãåò øàáî äæáå‬‬ ‫‪åøéñäù àø÷ð íééøöîä ìù íîçìî åìëàù øçàì íðîà‬‬ ‫‪ïeîòèé‬‬ ‫‪£ § ¦ àì¨ íéøöîì‬‬ ‫‪¦ © § ¦ § ìàøNé‬‬ ‫‪¥ ¨ § ¦ ezçð‬‬‫'‪§ © ãk© éàc‬‬ ‫)‪¦ § (.â á"ç‬‬ ‫‪.'úåìâá íçéðä êëéôìå ,ä"á÷äî íðåçèá‬‬ ‫‪ïBì ïe÷éòé¦ § àìå‬‬ ‫‪¨ § àúeìâa‬‬ ‫‪¨ ¨ § e÷ázLà‬‬ ‫‪¨ § § ¦ àì¨ ,éàøöîc‬‬ ‫‪¥ ¨ § ¦ § àîäð‬‬ ‫©‪¨ £‬‬ ‫‪úîàá êîùá íéçèåáä ìù áåèä íøëù äàøå àá‬‬ ‫‪åîòè àì íéøöîì ìàøùé åãøéùë åìéàù ¯ 'éàøöî‬‬ ‫¦ §¨ ‪¥‬‬ ‫‪äåå÷úì àåáîå çúô íåù ïéàù äøåàëì äàøðùë íâ‬‬ ‫‪åéä àìå úåìâá íéøàùð åéä àì éæà íééøöîä íçìî‬‬ ‫‪í"áîøä ïá íäøáà åðéáø áúëù äîá ,å"ç äáåè‬‬ ‫‪åäî ,øåàéá íéëéøö íéøáãäå ,íééøöîä íäì íé÷éöî‬‬ ‫)‪íé÷åìà øåëæéå' (áë ì) ïúùøôá ÷åñôä ìò (ú"äò åùåøéôá‬‬ ‫‪íéòðîð åéä íàù ãò ,íéøöî íçì úìéëàá ìåãâä àèçä‬‬ ‫‪¯ 'äîçø úà çúôéå íé÷åìà äéìà òîùéå ìçø úà‬‬ ‫‪åéä íà' ,äðååëä àìà ,íúåìâá íéøàùð åéä àì êëî‬‬ ‫'‪ä÷åáã äúéä àìà íéîçøä ïî äùàéúð àìù äøåî‬‬ ‫‪øëùá ,íëøö éôì íçìä íäì ïúéù ä"á÷äá íéçèåá‬‬ ‫‪ 'ïá úù÷áîå ÷ñôä éìá úììôúî ,ïåçèáá‬ד‪.‬‬ ‫‪åìàâð óåñáìù íùë ,ãéîå óëéú íéìàâð åéä äæ ïåçèá‬‬ ‫השיבו והשיבותיך‪) .‬אבל( אמר ונתן לי לחם ‪ -‬ולא השיבו על הפרנסה‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬אם אני מבטיחו על הלחם‪ ,‬מהו‬ ‫מבקש ממני עוד‪ ,‬לפיכך לא השיבו על הלחם‪ .‬ורבנן אמרי‪ ,‬אף על הפרנסה השיבו‪ ,‬שנאמר כי לא אעזבך‪ ,‬ואין כי‬ ‫לא אעזבך אלא לחם כמו שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם‪ .‬שתי שאלות הקשה המגיד מדובנא‬ ‫זי"ע‪ ,‬א‪ .‬לשיטת רבי ברכיה שעל הכל השיבו חוץ מן הפרנסה קשה מדוע באמת לא השיבו דווקא בענין זה ]שאף‬ ‫שרצה הקב"ה שיתפלל לפניו‪ ,‬אך היה יכול לתת לו פרנסה ולמנוע משהו אחר[‪ .‬ב‪ .‬לשיטת רבנן שהשיבו על הפרנסה‬ ‫במה שאמר לו כי לא אעזבך לכאורה יש להקשות מדוע השיב לו בלשון זה ולא אמר בפירוש אתן לך לחם לאכול‪.‬‬ ‫ומבאר כדרכו על פי משל‪ ,‬לאחד שרצה לשלוח את בנו למרחקים‪ ,‬והכין לפניו כל הדברים אשר צריכים בדרך‪,‬‬ ‫וכן מסר לו צרור הכסף שיהיה לו לצורך הוצאותיו‪ ,‬ובתוך כך נתוודע להם כי הדרך משובשת בגייסות‪ ,‬אמר האב‪,‬‬ ‫אין מנוס אלא שאף אני אצטרף לנסיעה לשמור על הבן מפני פגעי הדרך‪ .‬ויהי בעלותם המרכבה‪ ,‬אמר הבן לאביו‬ ‫איה צרור הכסף אשר הכינות‪ ,‬תנה נא אותו על ידי הוצאת דרכי‪ .‬אמר לו אביו‪ ,‬מה לך לשאול מאתי על הוצאות‪,‬‬ ‫הלא אתך אנכי נוסע ומידי תבקש כל מחסורך‪ .‬ועל פי זה מבואר‪ ,‬כי רבי ברכיה אמר שלא השיבו על הלחם‪ ,‬כי‬ ‫מאחר שאמר לו 'הנה אנכי עמך ושמרתיך בדרך'‪ ,‬שוב אין צורך להשיבו על הפרנסה‪ ,‬כי הלא מלחם אביו ית' יאכל‪.‬‬ ‫ובאמת גם רבי אסי שאמר אף על הלחם השיבו מודה לדברים אלא שבא להוסיף עוד‪ ,‬כי כך אמר לו הקב"ה 'כי‬ ‫לא אעזבך' ‪ -‬כלומר הלא אנכי עמך‪ ,‬תמיד תקרא ואני אענה ככל צרכיך‪.‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫וז"ל המלבי"ם בפרשתן על הכתוב )ל ח( 'נפתולי אלוקים נפתלתי'‪ ,‬נפתולי אלוקים‪ ,‬מלשון צמיד פתיל‪,‬‬ ‫שהוא מענין כסוי וחותם‪ ,‬ר"ל‪ ,‬העניינים שביני ובין אחותי מדוע ילדה היא ולא אנכי‪ ,‬יש בזה נפתולי אלוקים‬ ‫היינו סודות אלוקים ודברים נעלמים מכוסים מעין בשר אשר בם נפתל ונתכסה עניני כי מי יעמוד בסוד ה'‪.‬‬ ‫גם יכלתי‪ ,‬ואסבול אותם בשמחה כי צדיק ה' וישר משפטיו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬דבר נפלא אמרו על הא דכתיב )כט כז( ועיני לאה רכות‪ ,‬ונתבאר בגמרא )ב"ב קכג‪' (.‬שהיתה שומעת על פרשת‬ ‫דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן‪ ,‬והיתה‬ ‫יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו‪ ,‬איש רע הוא מלסטם בריות‪ ,‬קטן מה מעשיו‪ ,‬איש תם יושב‬ ‫אוהלים‪ ,‬והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה'‪ ,‬ולכאורה יש להקשות‪ ,‬הרי מרוב בכי נשתנה תואר מראה פניה עד‬ ‫שנשרו ריסי עיניה‪ ,‬ולכאורה דבר זה יכול לגרום שיעקב לא יחפוץ בה‪ ,‬ודרכם של בריות הוא להיפך‪ ,‬אלא שלאה‬ ‫בטחה בהקב"ה והתפללה אליו‪ ,‬מתוך ההכרה הפשוטה‪ ,‬כי כן מן השמים יעתרו לתפילותיה ודמעותיה לבטל את‬ ‫הנגזר ושתפול לחלקו של יעקב‪ ,‬ואז באמת שוב אין צורך בחן וביופי ובריסי עיניים‪...‬‬ ‫ויסוד הדברים מושתת על מה שכתב ה'אבן עזרא' על הפסוק )אסתר ד טז( 'וצומו עלי שלושת ימים'‪ ,‬והנה גם‬ ‫היא ונערותיה השתתפו ב'תעניתם' של ישראל‪ ,‬אף שמאד חששה שמא לא תמצא חן וחסד בעיני המלך‪ ,‬שהרי‬ ‫פני המתענה משתנים לרעה‪ ,‬ואפשר שבזה תאבד חינה בעיני המלך‪ .‬מכל מקום 'אסתר בטחה באלוקיה )ללא חשבונות(‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪çé‬‬ ‫‪,äîåðú .à ,äðéùä ïééðòá úåðåùì 'â åðéöîù øàáì‬‬ ‫וישכב ‪ -‬מנוחת נפש הבוטח‬ ‫‪éëéä' (.áé úéðòú) 'îâá åøîàù êøã ìò ,äì÷ äðéù åðééäå‬‬ ‫‪ùøãîá àúéà ,'àåää íå÷îá áëùéå' ,(àé çë) ïúùøôá‬‬ ‫‪àì åðééðòù ,'øéú àìå øéú íéð àìå íéð íðîðúî éîã‬‬ ‫)‪àðåä éáø íùá ñçðéô éáø ,ì"äæá (à çñ ø"øá‬‬ ‫‪úéðåðéáä äðéùä àéäå ,äðéù .á .éøîâì ïùé àìå øò‬‬ ‫‪íà ,'åâå êëøã çèáì êìú æà' ,(åæ äùøô) çúô àôô øá‬‬ ‫‪åðééä äîãøú .â .úåéøáä áø÷á äéåöîäå íãàä òáèá‬‬ ‫‪,(ãë¯âë â éìùî) 'êúðù äáøòå úáëùå ãçôú àì áëùú‬‬ ‫‪àìå ,àøå÷ä ìå÷î øøåòúî åðéàù ãò ä÷åîò äðéù‬‬ ‫‪íà ,á÷òé àöéå áéúëã á÷òé äæ ¯ çèáì êìú æà‬‬ ‫‪'âàåã'ä íãà äðäå .õé÷äì åì éåàø øùà úòá õé÷é‬‬ ‫‪êúðù äáøòå úáëùå ,ïáìå åùòî ¯ ãçôú àì áëùú‬‬ ‫‪úòðåî äâàãä éë ,íðîðúäì ÷ø àìà ïåùéì ìåëé åðéà‬‬ ‫)‪åðééäå .ùøãîä ã"ëò ,àåää íå÷îá áëùéå (øîàðù åîë‬‬ ‫‪òâééúäå ìîòù éî ,úàæ úîåòì ,'äðéù'ä úà åðîî‬‬ ‫‪àìá è÷ùäå äååìùá àåää íå÷îá áëù åðéáà á÷òéù‬‬ ‫‪,'äîãøú' åéìò úìôåð éæà åùôðå åôåâ úåçåë åùúå äáøä‬‬ ‫‪çèåáä éë ,åëøã çèáì êìäù íåùî ,ïáìå åùòî ãçô‬‬ ‫‪äî ùøôúé äæ éôìå .åúîãøúî åöé÷äì äù÷ù ãò‬‬ ‫‪íåù àìá ùôðä òåâøî êåúî åéìò ïåëð åáì ú"éùäá‬‬ ‫‪éúðù äããð àì éë ¯ äðùéàå éúáëù éðà ãåã øîàù‬‬ ‫‪ äãøèå äâàã‬ה‪ìáìáúî åðéà øúåéá äù÷ä áöîá íâå ,‬‬ ‫‪,'äðùéà' àìà 'äîåðú' 'éçáá äðéàå ,ãéúòä ìò äâàãî‬‬ ‫‪éåøù àåä àìà ,íéãçôå úåùùç úåâàã êáñá êáúñîå‬‬ ‫‪úåàéìî 'äîãøú' éìò äìôð àì éë ¯ éúåöé÷ä ,êãéàìå‬‬ ‫‪ úòãä áåùéá éøîâì‬ו ‪ 'êúðù äáøòå úáëùå'ù ãò‬ז‪.‬‬ ‫‪äù÷ù ãò ,éìò øáòù äî ìò øòöäå áöòä ïî úåçåëä‬‬ ‫‪(äîåøú 'øô ,ú"äò åøôñá) 'ï"øä åðéáø ãéîìú' ùøéô äëå‬‬ ‫‪ìëå ,õé÷äì éì éåàøù úòá éúåöé÷ä àìà ,éúåà õé÷äì‬‬ ‫‪éðà' (å â íéìéäú) ä"ò êìîä ãåã øîàù äîá‬‬ ‫‪ åá çåèáå ïåëð éáìå ¯ éðëîñé 'ä éë ,äîì êë‬ח‪.‬‬ ‫‪íéã÷î àåäùë ,'éðëîñé 'ä éë éúåöé÷ä äðùéàå éúáëù‬‬ ‫על כן התענתה ולא בטחה ביופיה'‪ .‬ואכן בזכות בטחונה בה' שיוציא מרשת רגלה ויציל את בני ישראל מכל צרה‬ ‫וצוקה זכתה למצוא חן בעיני המלך ‪ -‬ויושט לה את שרביט הזהב‪ ,‬ומזה בא הצלת הכלל כולו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לעווינשטיין זצ"ל היה אומר שההבדל בין 'בעל בטחון' למי שחסרה לו מידה זו‪,‬‬ ‫שאכן שניהם שווים בפעולתם ‪ -‬בעשיית השתדלות‪ ,‬אלא‪ ,‬שהבוטח עושה מעט השתדלות‪ ,‬ומכאן ואילך מתהלך‬ ‫בשלוות הנפש‪ ,‬ואילו לעומתו זה שאינו בוטח בה'‪ ,‬אף אחר שכבר 'השתדל'‪ ,‬עדיין לא ינוח ולא ישקוט‪ ,‬בכל עת‬ ‫ובכל שעה יתור אחר עוד ועוד פתחים‪ ,‬להרוויח עוד כמה פרוטות‪.‬‬ ‫ו‪ .‬סיפר הגה"ק הגרי"ז מבריסק זי"ע שבנישואיו קיבל כנדוניא מחמיו העשיר ‪ -‬רחוב בווארשא הבירה עם כל הבתים‬ ‫שבו‪ ,‬לאחר תקופה ראה שההתעסקות עם דיירי הבתים ושאר עניני הרחוב מפריעים לו מלימודיו‪ ,‬החליט למכור‬ ‫את הכל‪ ,‬ויפן ל'סרסור' )מעקלע"ר ‪ -‬מתווך( שימציא לו 'קונה' על כל הרחוב כולו‪ ,‬אדהכי והכי פרצה המלחמה )מלחמת‬ ‫עולם הראשונה(‪ ,‬והגרי"ז נאלץ לברוח ממקומו‪ ,‬משחזר לעירו כבר לא היה הסרסור בין החיים‪ ,‬הלך הגרי"ז לבתי‬ ‫הממשל לברר אודות הרחוב שלו‪ ,‬ואז נתגלה לו שסרסור זה היה איש רע מעללים ‪ -‬גנב וגזלן גם יחד‪ ,‬והעביר‬ ‫את כל 'הבעלות' ב'רשימות העיר' על שמו‪ ,‬ומכיוון שכך נותר הגרי"ז בעירום וחוסר כול‪ ,‬וכדי לחזק את עצמו למד‬ ‫אז עשרות פעמים את 'שער הביטחון' מספר 'חובות הלבבות'‪ ,‬לאחר מכן נענה הגרי"ז ואמר‪ ,‬עד עתה דימיתי בנפשי‬ ‫ש'עשיר' הוא מי שתחת בעלותו רחוב שלם בווארשא‪ ,‬אך מעתה יודע אני שהעשירות האמיתית היא מי שלמד‬ ‫עשרות פעמים את שער הביטחון‪ ,‬כי בטחונו מביא לו שמחה ושלוות הנפש ואין לך מאושר הימנו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הנה מצינו אצל יונה‪ ,‬אחר שעלה על האניה לברוח לתרשיש‪ ,‬ש'ה' הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול‬ ‫בים והאניה חשבה להשבר‪ ,‬וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל‬ ‫מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם'‪ ,‬וצריך ביאור בתרתי‪ ,‬א‪ .‬לאיזה צורך נכתב פסוק זה ב'נביא'‪,‬‬ ‫ומה בא הכתוב ללמדנו לדורות עולם‪ .‬ב‪ .‬ביותר תמוה‪ ,‬היאך יתכן שבשעת סכנה כזו‪ ,‬כשאניה חשבה להישבר‪,‬‬ ‫וכולם אחוזים פחד ובעתה וזועקים איש אל אלוהיו‪ ,‬מצא עתה יונה פנאי לעצמו זמן ללכת לשכב ולהירדם‪ ...‬ומבאר‬ ‫בספר 'דרכי נועם' )ח"א עמ' קע(‪ ,‬שחדא קושיא מתרצת בחברתה‪ ,‬כי דייקא זאת בא הכתוב ללמד‪ ,‬שיונה הנביא‪,‬‬ ‫לגודל בטחונו בה' אלוקיו הרי גם בזמן בלבול וסער של 'יעלו שמים ירדו תהומות‪ ,‬יחוגו וינועו כשיכור' הרי הוא‬ ‫שרוי בשלוות הנפש בשלמות‪ ,‬עד שביכולתו לשכב לישון כאדם שאין בו שום דאגות כלל‪...‬‬ ‫ח‪ .‬ומן העניין להביא גם מה שפירש רש"י וז"ל‪ ,‬אני שכבתי ואישנה ‪ -‬לבי אטום בדאגה ופחד‪ ,‬הקיצותי ‪ -‬מדאגתי‬ ‫כי בטחתי כי ה' יסמכני‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו שהבוטח בה' מסולק הוא מן הדאגה‪...‬‬ ‫‪èé‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪ãáéà àì úååîä ïî åçøáá óàù úåøåäì .êìéå àìà‬‬ ‫‪(ùøãîá ä"ã ã"ìøú) ò"éæ 'úîà úôù'ä ÷"äøä øàáî êëå‬‬ ‫‪,äçèááå úåðéúîá ,ùôðä úååìùá êìäå ,åúòã áåùéé úà‬‬ ‫‪æà' áåúëä ïåùì úà (ì"ðä) ùøãîá åëéîñäù äî‬‬ ‫‪äðéà åúëéìä ìëù øëæå ,åàøåáá çåèáå ÷åáã äéä éë‬‬ ‫‪úàæ åúàéöéù óàã ,'á÷òé àöéå'ì 'êëøã çèáì êìú‬‬ ‫‪éôìë ìçééîå äðåô åùàø øàùðå àãéøâ 'úåìãúùä' àìà‬‬ ‫‪'êì çøá íå÷' åîà éååéö íéé÷å ,åùòî äçéøá äúééä‬‬ ‫‪àì íà øáã åîò äùòéé‬‬ ‫‪ àéîù‬ט‪¨ àì àìéîî éøäù ,‬‬ ‫)‪äøåúá ë"éôòà ,'á÷òé çøáéå' áéúë äøèôäá ïëå ,(âî æë‬‬ ‫‪åéìò åæéøëäù øáã ïéà ,êãéàì .àìéòìî êë åæéøëä‬‬ ‫‪¯ áéúë àì õøéå ë"åîë ,àöéå àìà çøáéå áéúë àì‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫הנה עומדים אנו בפרוס חג החנוכה‪ ,‬על כן נדרוש מעניינא דיומא‪ ,‬מנהג ישראל קדושים לשחק ב'דריידל'‬ ‫)סביבון( בימי החנוכה‪ ,‬ואפשר לרמז בזה‪ ,‬כי הנה הדריידל 'עומד' על רגל אחת‪ ,‬מסתובב ואף 'רוקד קאדטשקע'‬ ‫)מין ריקוד הנקרא כן(‪ ...‬ולכאורה מניין לו כח גדול זה להחזיק מעמד בלא שיש לו שני רגליים 'על הקרקע'‬ ‫המעניקים לו יציבות‪ ...‬ולא עוד אלא שהוא ב'שמחה גדולה'‪ ...‬ואם נשאל את הדריידל עצמו 'למדני כל‬ ‫התורה כולה כשאתה על רגל אחת'‪ ...‬יענה ויאמר‪ ,‬אין לי זמן להאריך‪ ...‬אך אומר ב'קיצור'‪ ...‬אכן‪ ,‬אם היה‬ ‫הדבר תלוי בי אזי כבר הייתי מוטל על הארץ מזה עידן ועידנים‪ ...‬כי כדבריכם‪ ,‬אין בי שום כח מעצמי‪ ,‬אלא‬ ‫שבא איש ואחז בי מלמעלה‪ ,‬הוא המסובב‪ ,‬והוא הנותן לי כח‪ ,‬אף כל הילוכי ב'מעגל' הוא רק כפי מה‬ ‫שהלה 'שירטט' ועשה‪ ,‬והנני 'רוקד' בדיוק כפי הכח שנתנו בי‪...‬‬ ‫כיו"ב יאמר‪ ,‬רבים הנמצאים במצב שהם 'על רגל אחת'‪ ,‬בלי שום קרקע יצוקה לרגליהם‪ ,‬אבל הזוכה‬ ‫להשיג כי יש אחד יחיד ומיוחד האוחז בו מלמעלה‪ ,‬וכל הילוך חייו הם כפי רצונו ית'‪ ,‬זה האיש שרוי תמיד‬ ‫בשמחה מבלי דאגה‪ ,‬ואף יכול 'לרקוד' באושר החיים‪ ,‬לעומתו‪ ,‬מי שלא זכה לאור האמונה אכן מרגיש תמיד‬ ‫חסר אונים מרוב דאגה כיצד יוכל לעמוד על רגל אחת‪...‬‬ ‫ואילו הרד"ק פירש 'שכבתי ‪ -‬בבטח ואישן בשלום כאדם שאין לו פחד‪ ,‬הקיצותי ‪ -‬ואינני נבהל כאדם הישן מתוך‬ ‫הצרה שהוא נבהל בהקיצו מפני חלומות רעים כמו שחושב בלבו מפחדו‪ ,‬ולמה אני בוטח כל כך כי ידעתי כי יסמכני‬ ‫ה'' וכו'‪ .‬והגם ש'אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד'‪ ,‬וכל אחד מרבותינו הראשונים הלך לדרכו לפרש באופן‬ ‫אחר‪ ,‬אך מבין כולם נלמד כי הבוטח בה' ניצול מכל דאגות המכלות את הלב והנפש והגוף‪.‬‬ ‫וכעניין הזה היה אומר הרה"ק רמ"ח סלאנים זי"ע מהמקובל בידיו מזקני צפת אודות תלמידי ואנשי הרה"ק ה'בת‬ ‫עין' זי"ע שהיו מפורסמים בשלוות רוחם ורוגע מהלכם‪ ,‬מאחר שהיה הרה"ק מרבה לדבר על ליבם דיבורי אמונה‬ ‫ובטחון‪ ,‬כי הם הם המביאים את אושר החיים בהשקט ושלווה מבלי להיות שקוע ב'דאגה' עד למעלה ראש‪ ,‬ובלא‬ ‫לכעוס ולהתקצף על הזולת או על עצמו‪...‬‬ ‫ט‪ .‬בתחילת ה'מלחמה' הנוראה‪ ,‬בראשית שנת ת"ש‪ ,‬שהה הגרי"ז מבריסק בעיר ווארשא‪ ,‬והנה באותם הימים ערכו‬ ‫הרשעים ימ"ש מלחמה עצומה לכבוש את ווארשא מידי מדינת פולין‪ ,‬והיו יורים אש וגפרית מן השמים )ממטוסים‬ ‫אשר חגו בשמים(‪ ,‬וזורעים הרג והרס וחורבן כאשר בניינים שלמים היו קורסים תחתיהם‪ ,‬ותושבי העיר ווארשא נבוכו‬ ‫מאוד‪ ,‬מצד אחד היתה סכנת חיים ממש לשהות בבניינים‪ ,‬כי בכל רגע ורגע היה מצוי שיפול פגז וכל הבניין יפול‬ ‫על יושביו רח"ל‪ ,‬ועל כן עדיף לשהות ב'מקלטים' )שעלטער(‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬אותם בניינים שקרסו חסמו את פתחי‬ ‫היציאה מהמקלט בערמות שברי אבנים וברזלים‪ ,‬והיו מיושבי המקלטים ש'נתקעו' שם מבלי יכולת לצאת‪ ,‬והיתה‬ ‫זו שאלה של חיים ומוות כפשוטו‪ ,‬שקל הגרי"ז בדעתו לכאן ולכאן עד שהכריע כי הסכנה שווה הן בשהות בבניין‬ ‫והן בשהות במקלט‪ ,‬ואין שום עדיפות לשום צד מביניהם‪ ,‬ונשאר בדירה שהיה בה ולא ירד למקלט‪ ,‬ובאותם הימים‬ ‫היה עולה על יצועו וישן בנחת ובמרגוע‪ .‬שאלו אותו סובביו‪ ,‬ילמדנו רבינו כיצד ניתן בימים טרופים כאלו‪ ,‬שבכל‬ ‫רגע יתכן שזהו הרגע האחרון ח"ו‪ ,‬לישון בשלווה בהשקט ובטח‪ ,‬אמר להם‪ ,‬הנה דוד המלך היה בסכנת חיים מידי‬ ‫אבשלום בנו‪ ,‬וכך אמר ב'מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו' )תהילים ג( ‪ -‬אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני‪...‬‬ ‫חזרו ושאלו‪ ,‬הלא 'הרב' נודע בגודל יראתו בכל ספק דספק של פיקוח נפש מתוך חומרות על גבי חומרות‪ ,‬וכיצד‬ ‫הינו רגוע עכשיו שלא כדרכו מימים ימימה‪ ,‬השיב להם‪ ,‬כל חרדתי אינה מעצם הסכנה‪ ,‬אלא כי הקב"ה ציווה עלינו‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪ë‬‬ ‫‪äéä ,'êìéå' øîåì íå÷î äî ãåã úà 'ùøéâ' êìîéáà óéñåú äîå ïúú äî ë"à ,åîò äø÷é àìù äìòîìî‬‬ ‫‪åúåà åùøéâù äòùá íâù àìà .á"åéëå 'ùøâúð' øîåì åì‬‬ ‫‪ äìäá úñåðî åì‬י‪.‬‬ ‫‪ úåðåúùò ãåáéàå úåìéäáá åùôð ìò èìîéäì ñð àì‬יא‪,‬‬ ‫‪äðåîàá íùî 'åúëéìä' äúéäù ,êìéå ÷ø äæ äéä àìà íéìéäú) áåúëä ïåùìá íé÷éãö åùøéô ùîî äæ êøã ìò‬‬ ‫‪êìîéáàì øîà 'ä' éë ,íùî êìéù 'ä ïåöø àåä êëù åäùøâéå êìîéáà éðôì åîòè úà åúåðùá ãåãì' (à ãì‬‬ ‫‪ ...'ùøâ‬יב‬ ‫‪íàù ,äéáå äéðéî äøéúñ ïàë ùé äøåàëìù ,'êìéå‬‬ ‫להיזהר מן הסכנה ולעשות כל מה שבידינו כהשתדלות להינצל מהרעה‪ ,‬על כן תמיד אני ירא וחושש שמא עדיין‬ ‫לא יצאתי ידי חובת מצוות ההשתדלות‪ ,‬אולי יש עוד דרכים שניתן לעשותם וממילא מחויב אני בהם‪ ,‬אכן עתה‬ ‫שברור לי שעשיתי ככל אשר בידי‪ ,‬ואין שום דרך השתדלות בהצלה‪ ,‬אם כן ברי לי שיצאתי ידי חובה‪ ...‬אלא מה‬ ‫תאמרו‪ ,‬היאך ניתן להיות רגועים במצב שהסכנה גדולה עד מאוד ‪ -‬כבר אמר דוד אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי‬ ‫ה' יסמכני‪) ...‬הובא ב'הרב מבריסק' ח"א עמ' ‪ 391‬ואילך(‪.‬‬ ‫י‪ .‬יש שדייקו ממאמרם )ב"ב כח‪' (.‬שמעתי מהולכי אושא' וקאי על הסנהדרין שגלו מלשכת הגזית שבביהמ"ק לאושא‪,‬‬ ‫וקאמר הולכי אושא ולא הבורחים לאושא‪ ,‬כי אף בעת הבריחה היו מהלכים בנחת ללא בהלה ודאגה יתירה‪.‬‬ ‫יא‪ .‬סיפר החסיד רבי יוסף מאיר זיידל זצ"ל‪ ,‬מחשובי חסידי גור‪ ,‬כי כך היה נהוג בבית הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע‪,‬‬ ‫בכל עת שהוצרך ליסע ברכבת היה המשמש נכנס לקודש פנימה זמן מועט לפני יציאת הרכבת למחוז חפצה‪,‬‬ ‫והיה מזכיר שקרב ובא זמן הנסיעה‪ ,‬ומיד היה הרה"ק קם ממקומו‪ ,‬מסדר את החפצים אשר יצטרך להם בדרכו‪ .‬פעם‬ ‫אחת בעת שעזר המשמש לסדר את החפצים נשמטו כמה מהם מידו לגודל המהירות‪ ,‬שאלו האמרי אמת 'וואס‬ ‫יאגסטי זעך' ‪ -‬מפני מה הינך בהול‪ ,‬ועשה הגבאי תנועה בידו כמי שאומר שעושה כן מפני שהרבי בהול ונחפז‪ ,‬נענה‬ ‫לו האמרי אמת ואמר‪' ,‬יאך יאג זיך נישט‪ ,‬יאך מאך שנעל'‪ ,‬איני מבוהל כלל‪ ,‬אלא אני עושה הכל במהירות ובזריזות‪...‬‬ ‫ובזה פירשו מה שנאמר )תהילים קיט ס( 'חשתי ולא התמהמתי'‪ ,‬שלכאורה יש כאן כפל לשון‪ ,‬כי הממהר אינו מתמהמה‪,‬‬ ‫אלא כך אמר דוד‪ ,‬אכן חשתי אך לא היה זה מפני שמיהרתי אלא כי לא התהמהתי ‪ -‬שלא כיליתי את זמני לריק‪.‬‬ ‫יב‪ .‬כיוצא בדבר ייאמר גם לעניין עסק הפרנסה‪ ,‬שאף שמחובת האדם לעשות 'השתדלות' להביא טרף לביתו‪ ,‬אך‬ ‫לא יעשה 'השתדלות מבוהלת' מתוך שראשו וכולו נתונים רק בפרנסה‪ ...‬אלא יבטח באלוקיו שהוא זן ומפרנס‬ ‫לכל‪ ,‬ויתעסק בהשתדלות מתוך רוגע ונחת‪ ,‬וכמאמר צדיקים על הפסוק )תהילים קכח א( 'יגיע כפיך כי תאכל'‪ ,‬שצריך‬ ‫להיות יגיע כפך בלבד ולא יגיעת ראשך‪.‬‬ ‫אחד מחסידי הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע התאונן בפני רבו כי עליו לעזוב את שערי 'בית המדרש' לעסוק‬ ‫על המחיה ועל הכלכלה‪ ,‬והוא מפחד מהבלבול השורר בשווקים וברחובות‪ ,‬אמר לו הרה"ק‪ ,‬כתיב בפרשתן )כח יא(‬ ‫'ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו'‪ ,‬וברש"י‪' ,‬עשאן כמין מרזב סביב לראשו‪ ,‬שירא מפני חיות רעות'‪ ,‬ותמוה‪ ,‬וכי‬ ‫איזו שמירה יש בגדר אבנים סביב הראש בלבד‪ ,‬והרי עדיין כל גופו אינו שמור מן החיות והמזיקים‪ .‬אלא ביאורו‪,‬‬ ‫)‪à‬יצה( והחלה לשקוע בה יותר ויותר‪ ,‬כל עוד שכנפיה עדיין לא טבעו‪ ,‬בידה לצאת‬ ‫משל לציפור שנפלה לתוך בוץ ִ ָ‬ ‫מהבוץ ע"י כנפיה‪ ,‬ואם גם כנפיה טבעו בתוככי הבוץ‪ ,‬כל זמן שראשה מחוץ לבוץ עדיין תוכל לזעוק 'הצלה' ויבואו‬ ‫להושיעה‪ ,‬אבל כשגם הראש נשקע בבוץ‪ ,‬אוי לה‪ ...‬ולכן בצאת יעקב אבינו חרנה‪ ,‬לבית לבן הרמאי‪ ,‬נתיירא מפני‬ ‫חיות רעות‪ ,‬וחשש מאד מה מצפה לו שם‪ ,‬על כן עשה 'שמירה מעולה' סביב לראשו‪ ,‬כי כל זמן שהראש לא‬ ‫'שקע'‪ ,‬עדיין אפשר לו לאדם לזעוק לעזרה ולהצלה‪ .‬כיו"ב אמר לו הרה"ק‪ ,‬כך גם אתה‪ ,‬כשהנך יוצא לעבודת‬ ‫הפרנסה‪ ,‬הזהר על 'ראשך' לבל ישקע בהבלי העולם הזה‪ ,‬ותשמור על ה'אמונה' שבמח‪ ,‬ובזה תנצל מכל הבלבול‬ ‫והרע‪ ,‬ובכל עת ובכל זמן עדיין תהיה מקושר כראוי אל ה' הוא האלוקים‪.‬‬ ‫כבר המליץ הרה"ק ה'אבני נזר' זי"ע )נאות הדשא‪ ,‬דברים מפי השמועה שונות אות ג( בדברי חז"ל )קידושין כט‪ (.‬האב חייב‬ ‫ללמד את בנו‪ ...‬וי"א אף להשיטו במים‪ ,‬וביארו שכמו השט במים‪ ,‬הרי אף שגופו מונח במים מכל מקום חייב להיות‬ ‫ראשו ממעל ‪ -‬מחוץ למים‪ ,‬כך ילמד האב את בנו‪ ,‬שבכל עת עיסוקו בגופו בענייני גשם‪ ,‬יעסוק בהם רק בגופו‪,‬‬ ‫אבל ראשו ומחשבתו יהיו 'מחוץ למים' למעלה‪ ,‬כלפי שמים‪.‬‬ ‫כה אמר הרב החסיד רבי מרדכי יחיאל לוריא זצ"ל‪ ,‬לרמז בדרך צחות בפסוקים בהם מתנצל יעקב אבינו לפני‬ ‫האימהות שאביהם לבן רימהו עשרת מונים‪ ,‬ובלילה חלמתי אודות העקודים נקודים וברודים‪ ...‬והמעיין בפסוקים‬ ‫‪àë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪úéá íå÷îä'ù éúòãé íà ,ùåøéô ,äæë ùåã÷ íå÷îá‬‬ ‫זה שער השמים ‪ -‬כי אם ליראה‬ ‫‪àúéàãëå 'ùã÷î àøåî' úååöî úîçî éúðùé àì 'íé÷åìà‬‬ ‫‪ùé ïëà øîàéå åúðùî á÷òé õ÷ééå' ,(æé¯æè çë) ïúùøôá‬‬ ‫‪éîî àìà àøééúî äúà ùã÷îäî àì' (:å) úåîáéá‬‬ ‫‪øîàéå àøééå ,éúòãé àì éëðàå äæä íå÷îá 'ä‬‬ ‫‪òãåé éúééäù åìéôà ,ïë íàå ,'ùã÷îä ìò äååéöù‬‬ ‫‪äæå íé÷åìà úéá íà éë äæ ïéà äæä íå÷îä àøåð äî‬‬ ‫‪íâ ,åìàë íéàìôðå íééàøåð íééåìéâ éì åìâúé éúðéùáù‬‬ ‫‪àæìòáî é"øäî ÷"äøäã äéîùî åøîà .'íéîùä øòù‬‬ ‫‪åì íéååù íðéà íìåë íééåìéâä ìë éë ,éúðùé àì ïë‬‬ ‫‪àøéå ,éúòãé àì éëðàå äæä íå÷îá 'ä ùé ïëà' ,ò"éæ‬‬ ‫‪åà ìåãâ ïéðò äæéàá ì÷äì êøèöé íúîçî íà ,íãàì‬‬ ‫‪íé÷åìà úéá íà éë äæ ïéà äæä íå÷îä àøåð äî øîàéå‬‬ ‫‪ äøåäè äàøéá ïè÷ åìéôà‬יג‪.‬‬ ‫‪éúðùé àì éúòãé íàù ,é"ùøáå ,'íéîùä øòù äæå‬‬ ‫יראה שאין כל ענין החלום לכאן‪ ,‬ומספיק היה לו לומר שלבן רימהו עשרת מונים‪ ...‬אלא‪ ,‬כך אמר להם יעקב‪ ,‬כל‬ ‫עוד שעבדתי במשך שעות היום וראשי בל עמי‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל כעת שמצאתי עצמי חולם בלילות אודות עקודים נקודים‪...‬‬ ‫הרי עלי לברוח מכאן‪...‬‬ ‫יג‪ .‬מעיקרי 'יראת שמים' הוא הבריחה מדבר עבירה ומכל דבר שיכול להביא לדבר עבירה‪ ,‬ולהתרחק מן הרע בתכלית‪,‬‬ ‫ומאמר נורא שמביא בעל ה'חמדה גנוזה' ששמע בעצמו מהרה"ק ה'דברי חיים' זי"ע‪ ,‬שהנה יעקב אומר לחותנו‬ ‫לבן )לא לח‪-‬מ( 'זה עשרים שנה אנכי עמך וגו'‪ ,‬הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני'‪ ,‬והדברים קצת‬ ‫תמוהים‪ ,‬וכי לא היה ביתו מקורה בקורת גג ומדוע אכלו החורב ביום‪ ,‬כמו כן קשה וכי לא היו בביתו של לבן‬ ‫כרים וכסתות להפיג את הצינה‪ ,‬ומדוע אכלו הקרח בלילה‪] .‬ועל דרך זה כתב ב'אהל משה' )וישלח ד"ה ויצו( שהרי‬ ‫היה יכול יעקב לשכור רועים תחתיו שהם יהיו עם הצאן ביום ובלילה והוא ישב מעדנות בבית לבן[ ומבאר ה'דברי‬ ‫חיים' כי יעקב אבינו הכיר בטומאתו של לבן‪ ,‬ולכן נשמר ונזהר מלהיכנס לביתו‪ ,‬ובמשך כל אותן כ' שנה לא דרכו‬ ‫רגליו בבית פנימה אפילו פעם אחת )רק בחצר הבית היה מסתובב ושם אכלו הקרח והחורב(‪ ,‬ללמדך‪ ,‬עד היכן מגעת הזהירות‬ ‫והרחקה מן הטומאה והכיעור‪ ,‬שהיה עדיף ליעקב אבינו ע"ה לסבול עשרים שנה ביום ובלילה ולא להתקרב אל‬ ‫הרע לגודל הסכנה בדבר‪.‬‬ ‫ידוע המאמר בלשון הכתוב )תהלים יז ח( 'שמרני כאישון בת עין'‪ ,‬כי הנה מדרכו של עולם‪ ,‬שהרוצה להראות קרבה‬ ‫כאב לבנו וכיו"ב‪ ,‬יחבקנו בגופו‪ ,‬אמנם בשום פנים ואופן לא יגע בתוככי העין‪ ,‬כי שם הנגיעה רק מהרסת ומחריבה‪,‬‬ ‫וגורמת יסורים וכאב‪ .‬כיו"ב‪ ,‬אנו מבקשים מהבורא‪ ,‬שמרני מהיצר‪ ,‬שארגיש בכל נגיעה וקירבה מצדו כאילו נגע בי‬ ‫באישון עין ממש‪ ...‬אין כאן לא 'אהבה' ולא 'קירבה' אלא רק גזלן ממש‪ ...‬כיו"ב יש להתרחק עד מאד מחבר רע‬ ‫מסביבה שאינה טובה‪ ,‬וגם על זה מבקשים שמרני כאישון בת עין‪ ,‬כי הוא מדמה בעיניך כאילו כוונתו לטובתך‪,‬‬ ‫ובאמת הוא מהרס ומחריב אותך‪.‬‬ ‫בש"ך על התורה מבואר מתי אירע הדבר שעשו יצא לתרבות רעה‪ ,‬כי מתחילה למדו שניהם ‪ -‬יעקב ועשו‬ ‫בישיבתו של שם ועבר‪ ,‬אלא שבאותו יום שמת אברהם אבינו‪ ,‬והרי חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין )מו"ק כב(‪,‬‬ ‫באותו יום שלא היו לימודים בישיבה יצא עשו לשדה‪ ,‬שם ראה את נמרוד עם בגדי אדם הראשון וחמד אותם וכו'‪,‬‬ ‫והיינו שכל הגליטש )הירידה( שלו החל ביום שמת אברהם כשיצא השדה‪ ,‬ואילו עד אז ישב בישיבה‪ ...‬הגם שכשנולד‬ ‫כבר ראו שמגמתו לדרך לא טובה‪ ,‬אבל כל עוד שהיה בכותלי ביהמ"ד היה לו שמירה והשפעת טוב שלא יתדרדר‪,‬‬ ‫ומיד כשיצא מבהמ"ד אז נעשה עשו הרשע‪ ...‬הראית בעיניך מעלת השהיה בסביבה טובה‪.‬‬ ‫בספר 'דרש משה' כותב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬הנה כתיב בפרשת חיי שרה‪ ,‬שאמר אליעזר עבד‬ ‫אברהם לאדונו‪ ,‬אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי‪ ,‬ההשב אשיב את בנך שם‪ ,‬ויאמר אברהם השמר לך פן תשיב‬ ‫את בני שמה‪ ,‬תוכל לקחת שידוך מישמעאל ומלוט‪ ,‬אבל בשום פנים ואופן לא תקח את יצחק לשם‪ .‬והיינו‪ ,‬שאם‬ ‫רבקה אינה רוצה לבוא‪ ,‬אזי אין רשות לאליעזר להביא את יצחק למקומה של רבקה‪ ,‬ועדיף שיקח 'סחורה' )שידוך(‬ ‫חלשה יותר‪ ,‬אפילו חלשה בהרבה‪ ,‬העיקר שלא להביא את יצחק למקום אנשי רשע ‪ -‬כי מקומו של לוט וסביבתו‬ ‫הוא מקום סכנה והרס לנשמה‪...‬‬ ‫והדבר נורא למתבונן‪ ,‬כי ממי המדובר‪ ,‬מיצחק אבינו ‪ -‬עולה תמימה המוכן לשחוט עצמו לפני הבורא‪ ,‬ולאידך‬ ‫רבקה היא צדקת‪ ,‬גם עליו חשש אברהם אבינו שאם יצחק יגיע לסביבת לבן הארמי יושפע שלא לטוב‪ .‬העיקר‬ ‫שיישאר בקרבת ת"ח וצדיקים‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪áë‬‬ ‫אל הגאון רבי חיים מוואלאז'ין פנה פעם בחור בשאלה‪ ,‬כי מציעים לו שידוך בתו של איש מגושם נוראות‪,‬‬ ‫ובבודאי שמלכתחילה לא היה חושב להסכים לזה‪ ,‬אלא שלאיש זה יש ממון הרבה והוא מסכים לשלם על בחור‬ ‫ת"ח וירא שמים‪ ,‬וכולו אומר הכנעה לתלמיד חכמים וכו'‪ ,‬והבחור הסתפק האם ראוי לו להסכים לשידוך‪ ...‬ענה לו‬ ‫הגר"ח במעשה שהוא משל‪ ,‬בכפר אחד היו הרבה פירות וירקות‪ ,‬הנסיך של הכפר היה הדבש‪ ...‬כי הכל מחפשים‬ ‫להיות בקשרים טובים עם הדבש‪ ,‬אחרי שהוא מתוק וגם ממתיק אחרים‪ ,‬כל מי שמתקרב אליו נדבק ממתיקותו‪...‬‬ ‫בקצה הכפר היה הצנון )רעטעך(‪ ,‬מסכן גדול שאיש לא הביט לעברו‪ ,‬היות והוא שחור מבחוץ מהבוץ המכסה‬ ‫אותו‪ ,‬ומבפנים הוא קשה‪ ,‬מר וחריף‪ ,‬איש לא מחפש את קרבתו‪ ...‬הכל מנסים לעמוד רחוק ממנו‪ .‬אמנם נפשו של‬ ‫הצנון יצאה‪ ,‬כי התאווה להתקרב אל ה'מזרח'‪ ,‬שמאן דהו יסתכל עליו‪ .‬לכן החליט הצנון ‪ -‬עלי להשתדך עם הדבש‪,‬‬ ‫ואכן הוא שלח 'שדכן' אל הדבש‪ ,‬השדכן נקש בדלת ביתו של הדבש והציע את ההצעה‪ ,‬פרץ הדבש בצחוק‪ ,‬ואמר‬ ‫לו‪ ,‬וכי שדכן אתה‪ ,‬מה לי ולצנון‪ ,‬אני מאיר וזך והוא חשוך‪ ,‬אני רך והוא קשה‪ ,‬אני מתוק והוא מר‪ ,‬איך יעלה‬ ‫על הדעת שידוך כזה‪.‬‬ ‫אבל הצנון לא ויתר ואמר לשדכן‪ ,‬אם הוא אומר שאין השידוך מתאים‪ ,‬אמור לו שאני מוכן להתפשר ולכוף‬ ‫עצמי לכל בקשות הדבש‪ ,‬הצנון ביקש מבעליו שישטוף אותו‪ ,‬ויקלפנו‪ ,‬ובזה נעשה לבן כשלג‪ ,‬בעליו ריסק אותו‬ ‫עד שנעשה רך ונח‪ ,‬ולאחמ"כ נטלוהו למחבת וטיגנו אותו‪ ,‬וכל המרירות נמוגה‪.‬‬ ‫השדכן חזר אל הדבש‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬יש לי חדשות‪ ,‬הצנון נשתנה לגמרי‪ ,‬אינו שחור ולא קשה ולא מר‪ ,‬רק לבן רך‬ ‫ומתוק‪ .‬אמר הדבש אם הוא השתנה כל כך הרבה לא אסרב‪ .‬ואכן שידכו ביניהם‪ ,‬ועשו מרקחת חדשה של הצנון‬ ‫והדבש גם יחד‪ ,‬כל בני הכפר התרגשו‪ ,‬הכל באו לראות את השידוך‪ .‬והנה‪ ,‬בחתונה הגדולה נשאלה שאלה‪ ,‬איזו ברכה‬ ‫מברכים על המרקחת‪ ,‬האם ברכת 'שהכל' בזכות הדבש‪ ,‬או 'האדמה' בזכות הצנון‪ ,‬ואחרי שהיו מסובין בו רבים מגדולי‬ ‫הדור‪ ,‬הניחו לפניהם את השאלה‪ .‬והם ענו‪ ,‬יש הלכה כל שהיא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה‪.‬‬ ‫ואם נתבונן מי העיקר‪ ,‬נבין כי הדבש הוא טפל‪ ,‬שהרי אינו 'מאכל' בפני עצמו אלא בא למתק מאכל שהצטרף אליו‪,‬‬ ‫נמצא שהעיקר הוא הצנון‪ ,‬ולכן יש לברך על כל המרקחת בורא פרי האדמה‪ ,‬כך נמנו וגמרו כל חכמים שבאותה מסיבה‪.‬‬ ‫סיים הגר"ח ואמר לאותו בחור‪ ,‬ראה נא‪ ,‬הנה הצנון עשה הכל למען הדבש‪ ,‬נתן עצמו תחת סכין הקילוף‪ ,‬הסכים‬ ‫שירסקו אותו ויצלוהו‪ ,‬הוא עשה הכל כדי להיות טפל לדבש‪ ,‬אבל למעשה הדבש נעשה טפל אליו‪ ,‬וכיוון בזה‬ ‫לענות לו‪ ,‬אל תעשה את השידוך‪ ,‬כי הגם שיתכן שאותו איש מגושם הראה שהוא מסכים לכל מה שחתן ת"ח‬ ‫כמוך נצרך‪ ...‬אבל למעשה הוא ישאר העיקר ואתה תהיה טפל‪ ,‬ועם הזמן אתה תתהפך להיות כמוהו וחלק ממנו‪.‬‬ ‫ובוודאי אין זה כלל‪ ,‬אבל יש לנו ללמוד לענין חבר רע‪,‬אתה מדמה בנפשך‪ ,‬כי 'חבר' זה מקרב אותך‪ ,‬מכבד‬ ‫אותך‪ ,‬להנאתך ולטובתך‪ ,‬דע לך כי לא ולא‪ ,‬הזהר והשמר מאותו מחבר רע‪ ,‬כי כל תכליתו להפוך אותך להיות‬ ‫טפל אליו‪ .‬המר והקשה ייהפך להיות בעל הבית עליך‪ ,‬ואוי לך ואוי לנפשך )תשאר א שטיק רעטעך(‪ ,‬ה"י‪ ,‬מאומה לא‬ ‫יוטב לך רק רע ומר יהי גורלך‪ ,‬כגורלו כן גורלך‪.‬‬ ‫מספר הגה"צ רי"מ שכטער שליט"א מעשה בבחור שהלך לצבא שם הוא נתפס לקלות ראש וקרירות וכו' ה"י‪,‬‬ ‫מידי פעם היה הלה מגיע לביהמ"ד שלנו‪ ,‬והנה הבחנתי באחד הבחורים ‪ -‬בחור חמד‪ ,‬שמתרועע עם אותו יוצא‬ ‫צבא‪ ,‬חששתי מאד מי יודע מה יעלה בגורל הבחור‪ ,‬מה יצא מ'חברותא' כזאת‪ ,‬ואכן לא ארכו הימים והתחלתי‬ ‫לראות סימני קרירות אצל הבחור‪ ,‬אבל לא ידעתי כיצד אפריד ביניהם‪ ,‬כי אם אגש לדבר מפורשות עם הבחור‪,‬‬ ‫שמא אקלקל יותר‪ ,‬אולי יאמר לי מי שמך לאיש ויתחבר אליו יותר‪ ,‬או יאמר‪ ,‬הנח לי מדוע אתה מתערב‪.‬‬ ‫המתנתי לשעת הכושר‪ ,‬עד שפעם אחת בעת קידוש לבנה נעמד הבחור לידי‪ ,‬אחר קידוש לבנה אמרתי לו‪ ,‬בחור‬ ‫יקר‪ ,‬דע לך‪ ,‬כשהיצר רוצה לפתות בחור‪ ,‬הוא צריך לעבוד הרבה‪ ,‬לעבוד זמן ארוך‪ ,‬עד שהיצר יראה תוצאות‪ ,‬כי‬ ‫מהיכי תיתי שבחור ירא שמים ישמע לקולו לעבור עבירה‪ ,‬היצר יכול לעבוד עליו שנתים תמימות עד שהבחור‬ ‫יסכים לו להכשל בעבירה חמורה‪ ,‬אבל חבר שאינו טוב‪ ,‬עושה עבודה זו תוך שבועיים בלבד‪ .‬הדברים נכנסו ללבו‬ ‫של הבחור ובתוך כמה ימים ניתק כל קשר עם אותו יוצא צבא‪ ,‬ועלה ונתעלה בעבודת ה' עד מאד‪ .‬ומסיים הרימ"ש‪,‬‬ ‫בזמנינו אנו כשיש המכשירים המשחיתים הנוראים והאיומים שלא היו כמותם מימות עולם לרע‪ ,‬על ידם אפשר‬ ‫לאבד שתי עולמות לא בשבועיים אלא בשני רגעים בלבד ה"י‪.‬‬ ‫והדברים אמורים ביותר גם כלפי מי שיש לו היתר להחזיק ב'כלים'‪ ,‬ואף מסונן הוא בתכלית הסינון )פילטער(‪ ,‬ואין‬ ‫שום מציאות בעולם שיכול לראות בו מראות אסורות‪ ,‬אך עדיין יש להזהר ולשמור הנפש מאד‪ ,‬באיזה 'קבוצה' הוא‬ ‫נמצא‪ ,‬ודי למבין‪...‬‬ ‫‪âë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪äîá ùøôî (õ÷ééå ä"ã ã"ìøú) ò"éæ 'úîà úôù'ä ÷"äøä‬‬ ‫‪úà (:åì÷ ãåîò) ò"éæ 'ïøäà úéá'ä ÷"äøä ùøéô á"åéë‬‬ ‫‪íà éë äæ ïéà äæä íå÷îä àøåð äî' øîàðù‬‬ ‫‪ïéàù ,'åøöåà àéä 'ä úàøé' (å âì äéòùé) áåúëä‬‬ ‫‪ùã÷îä úéá àåä ¯ 'íé÷åìà úéá' íâù ,'íé÷åìà úéá‬‬ ‫‪ ãáìá íéîù úàøé íà éë ùôçì íãàì åì‬יד‪äæ ÷øù ,‬‬ ‫‪,íéîù úàøé éãé ìò ÷ø àìà äãéîòå íåé÷ åì ïéà‬‬ ‫‪úà íé÷åìàä 'ä åì çúôéù äëåæ æ"éòå ,íãà éãéá éåìú‬‬ ‫‪,'ùã÷îä úéá íéé÷úî ìàøùé éðáá ù"øé ùéù äî éôì'ù‬‬ ‫‪ åéúåøöåà éøòù‬טו‪.‬‬ ‫עוד מדרכי ה'יראה' ‪ -‬לילך בעקבי אבות‪ ,‬ולא להקל בהם מתוך שהוא חכם בעיניו‪ ...‬וכדברי הגה"ק רבי אברהם‬ ‫אזולאי זי"ע )זקנו של החיד"א( שמדקדק בספרו 'בעלי ברית אברם' במה שנאמר )משלי א ח( 'שמע בני מוסר אביך ואל‬ ‫תטוש תורת אמך'‪ ,‬שלכאורה מדוע לגבי מוסר אב נאמר 'שמע' ולא נאמר 'אל תטוש' כדרך שהוזכר לגבי 'תורת‬ ‫אמך'‪ ,‬וביותר יש להקשות האם 'מוסר אב' אינו בכלל 'תורת אם'‪ ,‬וכי שתי תורות יש לנו ח"ו אחת מהאב ואחת‬ ‫מהאם‪ .‬אלא 'מוסר אב' הכוונה היא ללימוד התורה‪ ,‬שהאב מלמד את בנו את התורה והמצוות‪ ,‬וזהו 'שמע' מלשון‬ ‫הבנה‪ ,‬שצריך להבין ולהשכיל בדברי תורה‪ .‬ואילו 'תורת אמך' היינו המנהגים והמסורת שמקבל כל אחד מאמו‪,‬‬ ‫ועליהם הזהיר הכתוב ביותר שלא יעזבם ואל ייטשם‪ ,‬כי אסור לזוז מהם אפילו כמלוא נימא‪ ,‬אחרי שהם יסודות‬ ‫החיים שעליהם מושתת כל עולמו של אדם‪ ,‬ומשום כך לא נזכר כאן 'שמע'‪ ,‬שבא להורות שאפילו אם אינו 'שומע'‬ ‫ומבין מה טעם במנהגים וגדרים אלו‪ ,‬מ"מ בכל אופן 'אל תטוש תורת אמך'‪.‬‬ ‫מעשה בבחור שרמה רוחו בקרבו והרגיש עצמו כתלמיד חכם מופלג עד שהחל לזלזל מעט ב'תפילה'‪ ,‬קרא לו‬ ‫הגאון מטשעבין זצ"ל‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬איתא )חולין צא‪ (:‬שיעקב אבינו ע"ה עבר בהר המוריה והלך משם‪ ,‬וכאשר כבר הגיע‬ ‫לחרן‪ ,‬נענה ואמר‪ ,‬אפשר שעברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו‪ ,‬יהיב דעתיה למיהדר מיד קפצה לו‬ ‫הארץ‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור 'מתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר'‪ ,‬אלא‪ ,‬מתחילה חשב לעצמו וכי לתפילה אני‬ ‫צריך‪ ,‬הרי 'כח התורה' בידי ‪ -‬אחר שעסקתי בתורה בלא שינה במשך י"ד שנים‪ ,‬שוב נתיישב בדעתו והחליט 'מקום‬ ‫שהתפללו בו אבותי' ‪ -‬אין לי להיות 'חכם' יותר מאבותי‪ ,‬אם הם התפללו במקום זה‪ ,‬אף עלי להתפלל שם‪ ,‬ומצינו‬ ‫שכיוון לאמת‪ ,‬שהרי הסכים הקב"ה ומיד קפצה לו הארץ‪ .‬ופשיטא ואין צריך לומר‪ ,‬שלא נאמרו הדברים רק לעניין‬ ‫זלזול בתפילה‪ ...‬אלא נקוט האי כללא בידך‪ ,‬אין לו לאדם להיות חכם יותר מאבותיו‪...‬‬ ‫יד‪ .‬הנה ידועה הסגולה מאחד מהקדמונים הגה"ק בעל ה'ברית מנוחה' שענין ה'תשיעי' הוא זמן מיוחד ועת רצון‪,‬‬ ‫ועפי"ז נתפשט בשנים האחרונות‪ ,‬לכוון השעה ולהתפלל לפני ה' בזמן שמתרבה מספר 'תשע'‪ ,‬וכגון‪ ,‬בשנה זו‬ ‫ביום ה' פרשת ויצא תשפ"ז‪ ,‬שבו חל ה'תשיעי שבתשיעי'‪ ,‬יום תשעה בחודש התשיעי הוא חודש כסלו‪ ,‬בשעה‬ ‫התשיעית‪ .‬והנה מספר תשע נקרא בשפת האידיש 'ניין'‪ ,‬והוא גם משמעותה של תיבת 'לא'‪ ,‬על כן יש לרמז בו‪,‬‬ ‫כי האומר ליצרו הרע ג' פעמים 'ניין‪ ,‬ניין‪ ,‬ניין' הרי זה עת רצון שאין למעלה הימנו‪ ,‬ואפילו בסתם ימות השנה‪...‬‬ ‫טו‪ .‬ידוע שבימי שבתו בצפת לא היה יוצא הרה"ק ה'בת עין' זי"ע להשתתף בהלוויית המת‪ ,‬זולתי פעם אחת‬ ‫שיצא וליווה את המת כל הדרך עד בית החיים‪ ,‬כל העם הנאספים תמהו‪ ,‬מה יום מיומיים‪ ,‬היות וזה הנפטר‬ ‫לא היה ידוע אלא כאיש פשוט ביותר‪ ,‬בהגיעם לבית העלמין ואנשי ה'חברא קדישא' הכניסוהו לטבילה ולטהרה‬ ‫במקוה האריז"ל )כנהוג באותם הימים(‪ ,‬הבחינו שרגליו שחורות ומפוחמות מאד‪ ,‬והשתוממו האנשים על זה‪ ,‬יצאו‬ ‫ושאלו את פי האלמנה על פשרן של דברים‪ ,‬פתחה האלמנה ואמרה‪ ,‬מעשה שהיה בשנים קדמוניות‪ ,‬בימי צעירותו‪,‬‬ ‫כשהיה רוכל במדינות הנכר‪ ,‬הגיע פעם אחת לבית מטרוניתא מבית המלוכה שגמרה אומר להינשא אליו‪ ,‬והכריחוהו‬ ‫בכוח לבוא אל סעודת הנישואין‪ ...‬ה'חתן' אשר ישב בהיכל הנישואין ראה את הגיהנום פתוחה תחתיו‪ ...‬ולא ידע‬ ‫להשית עצות בנפשו‪ ,‬בתוך כך הבחין שבאמצע ההיכל עומדת חבית של גחלים לוחשות‪ ,‬שהעמידו לחמם את‬ ‫הקהל‪ ,‬אזר ה'חתן' עוז ותעצומות‪ ,‬וקפץ אל תוך אותה חבית בוערת‪ ,‬ומשראו הערלים את אשר עשה‪ ,‬הסיקו‬ ‫בעצמם‪ ,‬כי זה ה'חתן' אשר לפניהם 'משוגע' הוא‪ ,‬והשליכוהו תיכף מעמם‪ ,‬וכך ניצל מידי עבירה‪ ,‬ומאלו הגחלים‬ ‫הושחרו רגליו‪.‬‬ ‫נענה ה'בת עין' ואמר‪ ,‬ראיתי מחלון ביתי ש'עמודא דנורא' מסבב את המיטה‪ ,‬ואיתא בגמרא )כתובות יז‪ (.‬שעמודא‬ ‫דנורא יורד מן השמים על מיטת הנפטר רק לחד או שנים בדרא‪ ,‬להורות‪ ,‬שלא הכל ראויים ללוותו‪ ,‬כראותי את‬ ‫העמודא דנורא הבנתי שקדוש ייאמר לו‪ ,‬על כן יצאתי ללוותו עד בית החיים‪ .‬הבה נלמד ממעשה זה‪ ,‬יהודי זה‬ ‫פשוט היה עד יום מותו‪ ,‬אמנם 'קפיצה אחת' לתוך גחלים לוחשות העלתו למדרגה שרק חד בדרא זוכה לה‪...‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪ãë‬‬ ‫‪øîàéå' áåúëä øîà òåãî ïáìá á÷òé ìù åôà äøçù ,'ãòì úãîåò äøåäè 'ä úàøé' (é èé íéìéäú) áéúëãëå‬‬ ‫‪,ïáìì øáãéå øîåì åì äéä ,äëø ïåùì àåäù 'ïáìì íåé÷ úðúåðå ãòì äãéîòîä àéä äøåäè 'ä úàøéù‬‬ ‫‪.äù÷ ïåùì àåä 'øåáéã'ù òåãéë‬‬ ‫‪ùã÷îä úéá' íâ éë ,øîàéé ïãéãìå .äùåã÷áù øáã ìëì‬‬ ‫‪äãåáòå äøåúá åéðééð÷ ìëå íãàä úåìòî øàùå 'éèøôä‬‬ ‫‪úãîìî ÷"äåúä éë ,àåä ùåøéôä êà ,ì"äæá øàáîå‬‬ ‫‪ äøåäè 'ä úàøé éãé ìò àìà íåé÷ íäì ïéà‬טז‪.‬‬ ‫‪íãà (êéøö íà ,ì"ø) êéøöù óà éë úòã íãàì‬‬ ‫‪åðéáà á÷òéî ãåîìé ,åéìò ñåòëìå åøáç íò èèå÷úäì øòù äæå' ÷åñôä óåñ úà ùøôì 'úîà úôù'ä óéñåî‬‬ ‫‪åçéù áåøá éë ,äéá áéúë äî äàøéå ,âäðúä êéà ä"ò ìëá çúô çúôð äàøé éãé ìò'ù åðééä ,'íéîùä‬‬ ‫‪úîøä ïåùì àåä á÷òé ïòéå ¯ ïáìá åì äøçù åñòëå àéîùã àúòééñì äëåæ ù"øé åá ùéù éîù ,øîåìë ,'íå÷î‬‬ ‫÷‪øáãì ìéçúäù ,ïáìì øîàéå áéúë ,úàæ ìë íò ,ìå‬‬ ‫‪.íééîùâå íééðçåø ,íéðééðòä ìëá‬‬ ‫‪ 'åëå éúàèç äîå éòùô äî ¯ íéëø íéøáã åîò‬יז‪ïë .‬‬ ‫‪úåù÷ øáãì ìéçúéå ñòë ììëì åàåáá ãçà ìë äùòé‬‬ ‫ויחר ליעקב וירב ‪ -‬לנהוג בפיוס וריצוי‪ ,‬לא בכעס וקפדנות ‪éòùô äî åøáçì ïë åîë øáãéå ,åáìî ñòëä øéñé ãéî‬‬ ‫‪,éôëá ñîç àì ìò úàæë éì úéùò éë éúàèç äîå á÷òé ïòéå ïáìá áøéå á÷òéì øçéå' ,(åì àì) ïúùøôá‬‬ ‫‪ïðàùå çèá ïåëùéå ,åéìòî åøáç ñòë íâ êëùé äæáå ú÷ìã éë éúàèç äî éòùô äî ïáìì øîàéå‬‬ ‫‪.(íçðî èå÷ìéá íùîå ééçã àðìéàá àáåä) åìëéäá‬‬ ‫‪øçàîù ,ò"éæ áåðîéøî ìéãðòî éáø ÷"äøä äù÷ä ,'éøçà‬‬ ‫טז‪ .‬כ"ק האדמו"ר מהרי"י מסקולען זי"ע היה דר מקדמת דנא בעיר מאנטריאל‪ ,‬באותו מקום דרים היהודים בסמיכות‬ ‫לנכרים וגויי הארצות‪ ,‬וממילא יש שם נסיונות גדולים ועבודה קשה בענין שמירת עיניים‪ .‬בכל עת שמהרי"י‬ ‫דיבר ברבים‪ ,‬דיבר גם במעלת וחשיבות שמירת עיניים‪ ,‬תוך שימת דגש מיוחד שעבודת שמירת העיניים תיעשה‬ ‫מתוך שמחה וחדות הלב‪ ,‬ולא מתוך עצב וקושי‪.‬‬ ‫וכה היה אומר‪ ,‬הפסוק של ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם מתחיל בתיבת 'והיה' ‪ -‬והיה לכם לציצית‬ ‫וראיתם אותו ולא תתורו‪ ,‬אין והיה אלא לשון שמחה‪ ,‬וכוונת התורה הקדושה לצוות על השמחה בכל הנאמר באותו‬ ‫פסוק‪ ,‬וקאי גם על ולא תתורו‪ ,‬שגם את זה יקיימו מתוך שמחה‪.‬‬ ‫שגור היה על לשונו‪ ,‬כי כמו שבמלחמה יש הרבה דרגות בין החיילים‪ ,‬ובכל מקום אל החזית נשלחים רק הטובים‬ ‫והחזקים ביותר הנקרא קומנדו‪ ,‬כך כאן במאנטריאל שהנסיונות בשמירת עיניים קשים יותר‪ ,‬בוודאי כל הדרים כאן‬ ‫הם החיילים החזקים ביותר בצבא ה'‪ ,‬על כן חזקו ויאמץ לבבכם כל דרי העיר הזאת‪ ,‬כי סימן הוא לכם מן השמים‬ ‫שאתם החזקים ויש בידכם כח עוז ותעצומות לעמוד בכל הניסיונות‪.‬‬ ‫וללמד לכולנו )לא רק לתושבי מאנטריאל(‪ ,‬לעולם אל ישבר לב האדם בראותו כי יש לו יצר קשה )יצרים קשים(‪ ,‬כי‬ ‫אדרבה המתנסה ביצר הרע קשה‪ ,‬עליו לדעת כי ככל שיצרו גדול‪ ,‬יש בזה הוכחה שקיבל יותר כח וחוזק אשר הבורא‬ ‫נותן לאיש המתנסה‪ .‬אמור מעתה לכשתראה באלו נסיונות מתנסים בני דורנו דור האחרון ‪ -‬נסיונות אשר לא ראו‬ ‫אבותינו‪ ,‬יש בזה יותר סימן לכוחות אדירים שניתנים לנו מן השמים‪ .‬זה הכלל‪ ,‬במקום המלחמה‪ ,‬שם מעמידים‬ ‫את החזקים ביותר‪.‬‬ ‫יז‪ .‬כדברים הללו ביאר גם הרה"ק רבי משה מקאזניץ זי"ע בספרו 'דעת משה' )חיי שרה ד"ה א"י עבד אברהם אנכי אופן ח'( במה‬ ‫שמצינו שאליעזר עבד אברהם אמר ללבן ובתואל )כד לג‪-‬לד( 'ויאמר לא אוכל עד אשר דברתי דברי ויאמר דבר‪,‬‬ ‫ויאמר עבד אברהם אנכי'‪ ,‬שבתחילה אמר דברתי דברי ודיבור לשון קשה הוא‪ ,‬וסיים באמירה רכה ‪' -‬ויאמר עבד אברהם‬ ‫אנכי'‪ .‬וביאר שהרי הניחו לו סם המוות במאכלו )ילקו"ש רט(‪ ,‬ואליעזר הרגיש בזה )עיי' קדושת לוי( לכן אמר 'דברתי דברי'‬ ‫שיש לי להוכיח אתכם בדיבור קשה ‪ -‬וכי כך נוהגים עם אורח הבא לביתכם‪ ,‬להמיתו בסם המוות‪ ,‬אבל‪ ,‬התיישב בעצמו‪,‬‬ ‫הרי עבד אברהם אנכי‪ ,‬ואדוני הולך בדרך ה' ומקיים כל התורה המרומזת ב'אנכי ה' אלוקיך'‪ ,‬והתכלית הוא להיות דבוק‬ ‫בו ית' וללכת בדרכיו‪ ,‬ועל הקב"ה אמרו במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו‪ ,‬ועלי להתנהג בעניוות‪ ,‬בניחותא‬ ‫ובדברי רכות‪ ,‬והתחיל לדבר מדברים אחרים‪ ,‬ואמר 'וה' ברך את אדוני מאד ויגדל' ולא הוכיחם בדיבורים קשים‪.‬‬ ‫ויש להוסיף על דבריו‪ ,‬שהזכיר עבד אברהם אנכי לרמז על ה'אנכי ה' אלוקיך' שהוא יסוד האמונה בהשגחה‬ ‫פרטית‪ ,‬ובזה ניצל מן הכעס‪ ,‬כי המאמין שכל הנעשה בעולם הוא בהשגחה עליונה ובדבר ה' שוב אינו כועס על‬ ‫‪äë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫מי שהזיקו או פגע בו‪ ,‬שהרי יודע הוא שאין כח בשום בריה לעשות דבר מה אם לא היה זה ברצון השי"ת‪ ,‬ומה‬ ‫לו לכעוס על האדם שאינו אלא כ'שלוחא דרחמנא'‪.‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫והדברים מפורשים ב'אמרי פנחס' )שער טהרת המידות אות כט( בשם הרה"ק רבי רפאל מבערשיד זי"ע וז"ל‪.‬‬ ‫עצה להנצל מן הכעס להאמין ב'השגחה פרטית' על כל האדם והוא מנהיג הכל לטובתו של אדם וכו'‪ ,‬ויאמין‬ ‫באמונה שלימה שהכל לטובתו וממילא לא יכעס על שום אדם‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאחד שקיבל משליח בית הדואר )פאסט טרעגער( מכתב בו הופיעה 'הזמנה' עבורו‬ ‫מבית המשפט‪ ,‬קצף מאוד על התביעה ובחמתו שבערה בו החל להכות את השליח מכות גדולות ונאמנות‪,‬‬ ‫ובכסילותו הרבה אינו שם על לב כי מכה הוא איש שלא עשה לו שום עוולה‪ ,‬והוא אינו ה'כתובת' )אדרעס(‬ ‫לפרוק עליו את זעמו‪ ...‬שהרי אינו אלא 'שליח' ותו לא‪...‬‬ ‫אמור מעתה כי הדרך הישרה להפך תכונתו להיות 'קשה לכעוס' היא על ידי העבודה התמידית בהשרשת‬ ‫האמונה בהשגחה פרטית‪ ,‬ולחקוק בלבו שאין כח לשום נברא בעולם להזיק לו אם לא נגזר כן מלעילא‪,‬‬ ‫אכן בשעת מעשה בעת אשר אש הכעס כבר נתלקחה בלבו‪ ,‬אזי העצה היעוצה היא להיות בולם פיו ולחשוק‬ ‫שפתיו בכח מלדבר בכעס ובצעקה דברים קשים כגידים‪ ,‬שאף אם קשה לו במצב כזה 'לחיות' את האמונה‬ ‫הטהורה‪ ,‬אך עדיין בידו להחליט 'עצה מעשית' שבכל אופן אינו מגביה קולו אף אם לבו רותח בקרבו עד‬ ‫השמים‪ ,‬הוא את קולו לא יגביה‪ ,‬וממילא תכבה האש עד מהרה‪.‬‬ ‫כה אמר הרה"ק ה'ישמח משה' זי"ע )על הש"ס ברכות כט‪ :‬ד"ה ועוד‪ ,‬נשא ד"ה קח( על דבריהם ז"ל )אבות ב י( 'אל תהי‬ ‫נוח לכעוס' ד'ממה נפשך' לא ימהר אדם לכעוס‪ ,‬כי אם כעס הלזה הנו עבירה ‪ -‬הרי חלילה לו מלעבור עבירה‬ ‫ולכעוס‪ ,‬ואם הכעס הזה הוא לש"ש והוא כדבר מצווה‪ ,‬אם כך וודאי שאין למהר לכעוס כי ל'מצווה' נדרשת 'הכנה'‬ ‫וישוב הדעת‪...‬‬ ‫להרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע הייתה קופסת טבאק ריקנית והיה מחזיקה תדיר בין אצבעותיו‪ ,‬פותח‬ ‫וסוגר‪ .‬פעם שאל לפניו אחד מחסידיו‪ ,‬תורה היא וללמוד אני צריך מה ענין יש לרבי בקופסא ריקנית זו‪ .‬השיבו‬ ‫הרה"ק‪ ,‬בכל עת שמתעורר בי מידת הכעס על איזה דבר‪ ,‬אני ממהר להכניס את הכעס אל תוך קופסא זו למשך‬ ‫ב' שעות‪ .‬ובזמן זה לא אחשוב על מה שאירע‪ ,‬ורק כעבור ב' השעות אפתח אותה ואבדוק האם אכן הייתי צריך‬ ‫לכעוס אם לאו‪.‬‬ ‫שמעתי מהאדמו"ר מספינקא מאנסי שליט"א‪ ,‬שזקנו הגה"צ אב"ד אוהעל זי"ע עבר התקף לב קשה מיד אחר‬ ‫שהשיא את בתו הראשונה‪ .‬באותה שעה קיבל על עצמו קבלה טובה לרפואתו‪ ,‬שכל דבר שיביא לו רוגזה ימתין‬ ‫לפחות עשרים וארבע שעות מלהגיב‪ .‬ובאם הענין נוגע לענין רוחני‪ ,‬ענין של קידוש השם אזי ימתין שבעים ושתיים‬ ‫שעות‪ ,‬וכך נהג כל ימיו‪ .‬לעת זקנותו אמר שהוא תולה את הסיבה שזכה להאריך ימים יתר על אחיו‪ ,‬בזכות קבלה‬ ‫טובה זו‪.‬‬ ‫סח אחד מצדיקי הדור שליט"א שפעם הגיע אליו אחד מאנשי שלומו לבשר לו כי הרחיב ה' את גבולו וזכה‬ ‫להוסיף עוד חדר לביתו‪ ,‬עתה שאלתו בפיו‪ ,‬איזו קבלה טובה יקבל על עצמו לכבוד ה'התחדשות'‪ ,‬השיב לו הרבי‪,‬‬ ‫קבל על עצמך‪ ,‬אתה ובני ביתך‪ ,‬כי בחדר החדש אין מגביהים את הקול בשום אופן‪ ,‬ואם הנכם מרגישים 'הכרח'‬ ‫לצעוק‪ ,‬צאו מהחדר ושמה תצעקו ככל הצורך‪ ,‬ואף תקבע 'לוח' עליו תחקוק את הקבלה הזו 'והיה לכם לזכרון'‪,‬‬ ‫ולמיגדר מילתא תקבע שם 'קופת צדקה' ובכל עת שתכשלו ח"ו ב'קבלה' מיד תקנסו עצמכם בחמשה שקלים‬ ‫שתכניסו באותה 'קופה'‪ ...‬לא עבר זמן הרבה וחזר החסיד לספר כי אותה קבלה טובה השפיעה לטובה על כל‬ ‫אווירת הבית‪...‬‬ ‫ומכל מעשיות אלו נלמד דבר אחד‪ ,‬שהמכיר בעצמו כי מטבעו הנו נוטה לכעס ואינו שולט בעצמו‪ ,‬ומרגיש‬ ‫שאינו יכול לקבל על עצמו שלא לכעוס כלל ושלא לצעוק‪ ,‬עצתו‪ ,‬שיקבל לפי כוחו‪ ,‬אם בקבלה שלא לצעוק מיד‬ ‫אלא רק כעבור כמה רגעים‪ ,‬או שיקבל על עצמו על חדר אחד בבית‪ ,‬וכיו"ב‪ ,‬וכך יוסיף מדרגה לדרגה לפי כוחו‪,‬‬ ‫ומובטח לו שבסופו של דבר ינצל ממידה קשה ומגונה זו‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪åë‬‬ ‫‪ íòåðá ÷ø úàæ äùòé ïá àðéðç 'ø íùá (é ãò ø"øá) 'ùøãî'á àúéà øáëå‬יט ‪ äáäà êåúîå òâåøáå‬כ‪éøáã'å ,‬‬ ‫‪ 'íéòîùð úçðá íéîëç‬כא )÷‪.(æé è úìä‬‬ ‫‪ìù íúåðúååðò àìå úåáà ìù íúåðãô÷' ÷çöé‬‬ ‫‪ïáìá áøéå á÷òéì øçéå ,ïéðî úåáà ìù íúåðãô÷ ,íéðá‬‬ ‫‪ìà 'ä øîàéå' (â àì) ïúùøôá øåîàäî åðãîì êëå ,éøçà ú÷ìã éë éúàèç äî éòùô äî øîàéå á÷òé ïòéå‬‬ ‫‪äéäàå êúãìåîìå êéúåáà õøà ìà áåù á÷òé‬‬ ‫‪àìà ,àì ,íù åéä íéòöô åà úåëî àîù øåáñ äúà‬‬ ‫‪øéáñäå ,'åâå 'äàììå ìçøì àø÷éå á÷òé çìùéå ,êîò úà úùùî éë ,åéîç úà ñééôî á÷òé ,íéñåéô éøáã‬‬ ‫‪åäîéø ïáìù äîë ãò ,úòãå íòè áåèá úåëéøàá íäì‬‬ ‫‪.'êúéá éìë ìëî úàöî äî éìk‬‬ ‫‪© ¥ ìë‬‬ ‫‪÷øå ,åîå÷î úà áåæòì åðåöøá ïëìå 'åëå ,íéðåî úøùò‬‬ ‫‪òåãî ,äåîúå .'ä åäååéö êëù íäì øîà åéøáã óåñá êåúá ñòëé àìå ãéô÷é àìù äîëå äîë úçà ìò‬‬ ‫‪ åúéá‬יח‪úåäîéàä úà úåöøìå úåúôì ë"ë êéøàäì êøöåä åéãìé úà êðçìå çéëåäì êéøö íà óàå ,‬‬ ‫יח‪ .‬כתב ב'תולדות יצחק' )זקנו של ה'בית יוסף'( על הכתוב )בראשית ב כא( 'ויפל ה' אלוקים תרדמה'‪ ,‬רמז שיעשה האדם‬ ‫עצמו נרדם בביתו ולא יהיה קפדן עם אשתו ובני ביתו‪ .‬ודבר שפתיים אך למותר‪...‬‬ ‫יט‪ .‬פעם ישב הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז זי"ע בעריכת שולחנו הטהור בליל שב"ק‪ ,‬באותה שעה ישב שם‬ ‫אברך למדן שהיה שקוע בתלמודו‪ ,‬בתוך לימודו הוצרך האברך לספר מסוים הנמצא בארון הספרים‪ ,‬קם האברך‬ ‫ממקומו‪ ,‬ולקח עמו את הנר שעמד על השולחן‪ ,‬מבלי להשים אל לבו כי שבת היום‪ ,‬כראות הרר"ב את מעשיו‬ ‫נזדעק ואמר‪' ,‬מי האיש המעז לקחת את הנרות מעל שולחני'‪ ,‬כשמוע האברך את גערתו חזר והניח את הנר על‬ ‫גבי השולחן‪ .‬לאחר מעשה נענה תלמידו הרה"ק מסאווראן זי"ע )שהיה נוכח שם(‪ ,‬מכאן נלמד מידת המתינות של‬ ‫הרר"ב‪ ,‬כי אם היה תיכף צועק עליו 'שבת'‪ ,‬הרי מרוב פחד היה האברך שומט מידיו את הנר‪ ,‬והיה נכשל באיסור‬ ‫מכבה‪ ,‬אך משהערים לגעור בו על שלקח מעמו את 'הנרות שלו'‪ ,‬הצילו על כל פנים מלבוא לידי איסור‪.‬‬ ‫כ‪ .‬נוראות מצינו בדברי הגה"ק החיד"א זי"ע בשם רבינו אפרים )פני דוד אות כג( לבאר מה שנאמר בריש פרשתן )כח‬ ‫יג( 'אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק'‪ ,‬שלכאורה תמוה ביותר מדוע נאמר אלוקי אברהם אביך ואלוקי‬ ‫יצחק'‪ ,‬והזכיר שם 'אביך' על אברהם שהיה זקנו ‪ -‬אבי אביו‪ ,‬ואילו לגבי יצחק שהיה אביו ממש לא נאמר 'אביך'‪.‬‬ ‫ומבאר בזה"ל‪ ,‬נראה לי לפי שיעקב היה בחיי אברהם שהיה עוסק בתורה ובמצות‪ ,‬ומרוב חיבה היה קורא אותו בני‪,‬‬ ‫לכך הקב"ה קראו אביו‪ ,‬אבל יצחק שהיה אוהב עשו הרשע יותר ממנו ‪ -‬לא קראו הקב"ה אביו‪ .‬עכ"ל‪ .‬והדברים‬ ‫מבהילים כל לב מרגיש‪ ,‬כי מי הוא הקרוי אב ‪ -‬רק מי שמחבב את בנו‪ ...‬וכבר מילתנו אמורה בהרחבה )בגל' פר'‬ ‫תולדות( אודות החיוב לחנך מתוך אהבה וחיבה‪.‬‬ ‫עוד יש להביא מה שדקדק הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל בלשון הכתוב )כט י( 'ויהי כאשר ראה יעקב את‬ ‫רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי‬ ‫אמו'‪ ,‬שלכאורה מה העניין להזכיר ולשנות ולשלש שלבן הוא אחי אמו בפסוק אחד‪ ,‬אלא שבא הכתוב ללמדנו‪ ,‬כי‬ ‫באותה שעה שבא יעקב לחרן וראה את רחל עמד בקדושתו הגדולה בכל מה שעשה‪ ,‬ובאיזה כח נשמר כל כך‬ ‫בקדושתו ‪ -‬הכל מכח אותה אהבת אם‪ ,‬וכדכתיב )לעיל כה כט( 'ורבקה אוהבת את יעקב'‪ ,‬והיא שעמדה לו להחזיק‬ ‫מעמד בכל הצרות שעברו עליו בבית לבן אחי אמו‪ .‬ומכאן נלמד‪ ,‬שאפילו קדוש כיעקב אבינו‪ ,‬שמלבד כל תוקף‬ ‫קדושתו כבר היה אז בן ס"ג ‪ -‬עדיין נזקק לאהבת אם‪...‬‬ ‫ידוע ביאורו הנפלא של גאב"ד פוניב'ז זצ"ל במה שמצינו בפרשתן כשהגיע יעקב לחרן הוכיח את הרועים ואמר‬ ‫להם 'הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו' )כט ז(‪ ,‬ולכאורה היו צריכים להשיב לו 'מי‬ ‫שמך'‪ ...‬האחד בא לגור וישפוט שפוט‪ ...‬הגיע 'אורח' וכבר פותח בהערות‪ ...‬אכן מפורש בכתוב )פסוק ח( שהם השיבו‬ ‫לו כעניין ואמרו 'לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן'‪ ,‬ומדוע באמת‬ ‫התייחסו לדבריו והצטדקו בפניו‪ ...‬אלא כי בתחילת דבריו פנה אליהם באמרו 'אחי מאין אתם' )פסוק ד(‪ ,‬והם הרגישו‬ ‫שפיו וליבו שווים‪ ,‬ולבו מלא הרגשת אחווה ואהבה אליהם‪ ,‬ודברי תוכחה היוצאים מלב אוהב נשמעים היטב‪) ...‬הובא‬ ‫ב'הרב מפוניב'ז' ח"ג עמ' ס"ג(‪.‬‬ ‫כא‪ .‬כתב הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע באגרת )הובא במכתבי תורה‪ ,‬מכתב ע"ח( בהוספה על לשון הפסוק ב' תיבות‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫'דברי חכמים ]אם[ בנחת ]הם[ נשמעים'‪ ...‬ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬שאם אינם בנחת אינם נשמעים‪...‬‬ ‫‪æë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫שמרני כאישון בת עין ‪ -‬לקראת יומא דהילולא קדישא של‬ ‫‪áåù' ¯ 'ä éì øîà äë ãéî øîà àì òåãî ,úåùåã÷ä‬‬ ‫הרה"ק ה'בת עין' זי"ע‬ ‫‪,áúëáù äøåú) '÷ä ä"ìùä øàáîå .'êúãìåî õøà ìà‬‬ ‫‪øúåé ïúúéîá íé÷éãö íéìåãâ (:æ ïéìåç) ì"æç åøîà‬‬ ‫‪åúéá éùðàî äî øáã äöøéùë íãàì éåàø ïéà éë ,(ãî‬‬ ‫‪åçåøù äéìéã àìåìéäã àîåéá èøôáå ,ïäééçáî‬‬ ‫‪ íäá ìùåî àåäùë óà ,ñðåàá äæ ìò íçéøëéù‬כב‪ìáà .‬‬ ‫‪íé÷ôåãì äòåùé ùéçäì äéôðëá úëëåñîå úôçøî äìåãâä‬‬ ‫‪äî úéìëúá åäöøéù äî ìà íúåà úåúôì ìãúùé‬‬ ‫‪'ìàøùé çîùé'ä ÷"äøäî àúéàãëå .íéîçø éøòù ìò‬‬ ‫‪øúåé êë éë ,íîöòî äæì åøøåòúéù éãë ¯ øùôàù‬‬ ‫‪úøéèô íåéù íòèäù (á ,èáù ã"é ,ìàøùé ìù ïøåàî) ò"éæ‬‬ ‫‪äîë äàø .çøëääå ñðåàä ãö ìò åðåöø åùòéùî áåè‬‬ ‫‪éá'ë àåä ÷éãöì íåéä åúåà éë ,'àìåìéä' àø÷ð ÷éãöä‬‬ ‫‪áåèá åöøúéù éãë äàìå ìçø íò íéøáã á÷òé äáøä‬‬ ‫‪ 'åúðåúç' íåé éîøà ïåùìá àåäù 'àìåìéä‬כד‪åîëå ,‬‬ ‫‪åøîà øáëå ,åúéáì áåùéù åì äååéö ä"á÷äù ô"òàå ,áì‬‬ ‫‪åòéãåäì ïúçä éðôì äáåúëä úà ïéøå÷ äðåúçáù‬‬ ‫)‪ äð÷ë êø íãà àäé íìåòì' (.ë úéðòú‬כג ‪äù÷ äéäé ìàå‬‬ ‫‪àîåéá ïë åîë ,äìëä éôìë åéúåéåáééçúä úà åøéëæäìå‬‬ ‫‪.'æøàë‬‬ ‫כב‪ .‬מצינו בהאי ענינא בפרשתן )לא מו(‪' ,‬ויאמר יעקב לאחיו ליקטו אבנים' ופירש"י‪' ,‬לאחיו‪ ,‬הם בניו שהיו לו אחים‬ ‫לצרה ולמלחמה'‪ ,‬וז"ל החיד"א 'אפשר לומר דרמז נמי מוסר לאב שבניו גדולים‪ ,‬שלא יכביד עולו עליהם‪ ,‬אלא‬ ‫יחשיבם כאחים ובזה יהיו 'נוחים' וישבו הוא ובניו בשלווה‪ ,‬שקטים ושאננים'‪) .‬הובא בחומש החיד"א בשם ברית עולם סי' שמ"ג(‪.‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬בפרשת ויגש אמר יוסף הצדיק‪' ,‬וישמני לאב לפרעה' וברש"י לאב ‪ -‬לחבר ולפטרון‪ ,‬כאן למדנו‪ ,‬כי‬ ‫אכן זו היא מהותו של 'אב' ‪ -‬שילוב של שני הנהגות אלו חבר מחד ופטרון מאידך‪ .‬והיינו כי בד בבד שהוא 'חבר'‬ ‫ומקרב את הבנים כחבר‪ ,‬עדיין הוא ה'אב' וינהג עמהם כפטרון ובעלים‪ ,‬וכל זה לטובתם הנצחית‪.‬‬ ‫כג‪ .‬סיפר הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע שבשנות ילדותו שאלו אביו הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע‪ ,‬הנה כתיב 'סולם מוצב‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימה' ותמוה‪ ,‬הרי השמים רכים הם )כי הם בנויים מאש ומים( היאך עמד הסולם ועל מה‬ ‫נשען‪ ,‬ולא נתן לו ה'אמרי אמת' לענות‪ ,‬אלא המשיך ואמר‪ ,‬על כרחך לומר‪ ,‬שהסולם היה רך וקל יותר מהשמים‪,‬‬ ‫ועוד מוכרחים אנו לומר שהמלאכים שעלו וירדו על הסולם היו רכים וקלים יותר מהסולם ‪ -‬נמצינו למדים 'אז‬ ‫וואס מער הימעל'יש איז מען מער לייכטער' )כמה שיותר קדוש ושמימי הדבר כך הוא גם רך יותר(‪ ,‬כי בכדי לטפס במעלות‬ ‫הקדושה על האדם להיות רך כקנה‪.‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫ענין נפלא מצינו במשנת הגה"צ ה'מנחת יצחק' זצ"ל )דרשות עמו' קצט( על דברי חז"ל )ב"ב טז‪' (:‬רשב"י אומר‬ ‫אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו‪ ,‬שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא‪ .‬ובשעה שנפטר‬ ‫אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה'‪ .‬ומבאר וז"ל‪ ,‬דכבר פירשו )עי' פי' הרשב"א בעין יעקב שם(‬ ‫דמרגלית טובה שהייתה בצוארו‪ ,‬היינו שהרגיל והמשיך אליו תלמידים הרבה בדיבוריו‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכל חולה וכו'‬ ‫נראה לומר הכוונה‪ ,‬בין חולי הגוף ובין חולי הנפש היו מתרפאים בתפילותיו והשתדלויותיו בדברים היוצאים מן‬ ‫הלב הנכנסים אל הלב להחזירם לתשובה‪ ,‬וכשמת תלאה הקב"ה בגלגל חמה‪ ,‬היינו כמו שהגלגל חמה חוזר‬ ‫פ"א בשנה למקום שהתחיל הילוכו‪ ,‬כן הצדיק ביומא דהילולא דיליה‪ ,‬כשמשתטחים על קברו מסוגל להוושע‬ ‫כנ"ל ‪ -‬בין חולי הגוף ובין חולי הנפש יהיו מתרפאים‪ ,‬ובכלל זה כל מיני ישועות הנצרכים כל חד וחד בדיליה‪.‬‬ ‫ומסיים שם‪ ,‬ובוודאי שכן הוא ג"כ בזמן שאי אפשר להשתטח על קברו‪ ,‬אם מתאספים יחד לכבודו )ועי'‬ ‫עוד‪ ,‬מנח''י עה"ת פ' נצבים עמ' רמה(‪.‬‬ ‫כד‪ .‬הגה"ק ה'תכלת מרדכי' מבערז'אן זי"ע מבאר בדברי רש"י )לעיל כא ו( על הפסוק 'ותאמר שרה צחוק עשה לי‬ ‫אלוקים כל השומע יצחק לי' ‪' -‬הרבה עקרות נפקדו עמה‪ ,‬הרבה חולים נתרפאו בו ביום וכו' ורב שחוק היה‬ ‫לז‪äé‬ת מידותיהם כעצם השמים לטוהר‬ ‫בעולם'‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור לשם מה נעשה נס זה‪ ,‬אלא‪ ,‬כי אברהם ושרה ְ ַ‬ ‫לא היו יכולים לשמוח בלידת בנם יחידם לעת זקנותם בשעה שיש בעולם הרבה עקרות והרבה חולים‪ ...‬על כן פקד‬ ‫הקב"ה את כל העקרות וריפא את כל החולים ‪ -‬ורב שחוק בעולם‪ ,‬וכל זה בכדי שיוכלו אברהם ושרה לשמוח‬ ‫בשמחתם בהולדת יצחק‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪çë‬‬ ‫‪íâ àìà úåîãà éìò åúåéç ééçá åìéöá äñçù éîì ÷ø éôìë åúåáééçúä úà íéøéëæî ÷éãöä ìù àìåìéäã‬‬ ‫‪ ì"ëò ,åìéöá åñçù íéùðàä‬כה‪ åìéöá äñåçù éîì íéøåîà íéøáãä ïéàå .‬כו ‪ åðéîéá‬כז ‪ æ"ôùú úðùá‬כח‪íâ ...‬‬ ‫לדידן ייאמר הנה בהגיע 'יומא דהילולא' של הצדיק )פירוש תיבת הילולא היינו 'שמחה'(‪ ,‬כיצד יוכל הצדיק לשמוח ביומו‬ ‫הגדול בשעה שבני ישראל נאנחים ונאנקים איש איש בנגעו ומכאובו‪ ,‬ממילא כביכול מוכרח הקב"ה לרפא את החולים‪ ,‬לפקוד‬ ‫העקרות‪ ,‬להמציא זיווגים‪ ,‬למלא אסמינו שבע וכו'‪ ,‬ורב שחוק בעולם ‪ -‬ורק כך יוכל גם הצדיק לשמוח ביום שמחתו‪ ...‬על כן הבה נשמחה לקראת‬ ‫האי יומא דהילולא י"ב כסלו‪ ,‬כי בו יקויים בנו רב שחוק בעולם‪...‬‬ ‫כה‪ .‬הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע היה מבאר את ענין 'הילולא' של צדיקים‪ ,‬כי ל'צדיק' יש כוחות אדירים‪ ,‬לפעול‬ ‫ישועות גדולות ונוראות בקרב הארץ‪ ,‬אמנם בעלותו השמימה בפטירתו מהעולם הזה ‪ -‬הרי הוא נוכח לראות‬ ‫שכל מעשי אלוקינו טובה רבה הם‪ ,‬וממילא אינו פועל להסיר הצער מעם בני ישראל הנמצאים בעולם הזה‪ .‬וכפי‬ ‫המסופר שהרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע הבטיח קודם פטירתו מהאי עלמא ‪ -‬לתלמידו הרה"ק רבי מנחם מנדל‬ ‫מרימינוב זי"ע‪ ,‬שבעלותו לשמי ערבות לא ינוח ולא ישקוט עד שתתבטל גזירה קשה שהיתה אז על ראשי עם בני‬ ‫ישראל‪ ,‬אחר זמן נתגלה אליו הרה"ק הרר"א בחלום ואמר לו‪ ,‬משעליתי למרום אינני רואה 'גזירות רעות' כלל‪ ,‬כי‬ ‫כל הגזירות 'טובות' המה‪ ,‬ולכן איני יכול לבטלה‪ .‬אמנם ביום ההילולא יורדת נשמת הצדיק להאי עלמא ושוב היא‬ ‫רואה לנגד עיניה את כל הצער ומכאוב העוברים על בני ישראל 'דבר יום ביומו'‪ ,‬ואין לך יום שאין‪ ...‬מרובה‪ ...‬לאידך‪,‬‬ ‫הרי מקום הנשמה כעת בעולם העליון‪ ,‬ונמצא שיש לה כוחות יותר מבהיותה בזה העולם‪ ,‬על כן כוחה רב לפעול‬ ‫ישועות גדולות למעלה למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫בהאי עניינא אמרו לבאר את דברי רש"י בפרשת תולדות בפסוק )בראשית כז א( 'ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו‬ ‫מראות'‪ ,‬וברש"י‪' ,‬דבר אחר‪ ,‬כשנעקד על גבי המזבח‪ ,‬והיה אביו רוצה לשחטו‪ ,‬באותה שעה נפתחו השמים‪ ,‬וראו‬ ‫מלאכי השרת )את מעשה העקידה( והיו בוכים‪ ,‬וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו‪ ,‬לפיכך כהו עיניו'‪ .‬ולכאורה צריך ביאור‪,‬‬ ‫וכי בכדי שיראו המלאכים את הנעשה בזה העולם שאברהם עוקד את בנו יצחק ‪ -‬וכי נצרך עבור זה לפתוח את‬ ‫השמים‪ .‬ואמרו ביאור נורא הוד‪ ,‬כי בוודאי את הכל הם רואים מן השמים‪ ,‬אלא שמשם אינם בוכים על זה כי שם‬ ‫רואים רק את הטובה שבדבר‪ ,‬וכי על דבר טובה וברכה יש להם לבכות‪ ,‬רק בהביטם בזה העולם איך שבני ישראל‬ ‫נאנקים ונאנחים איש איש בנגעו ומכאובו על זה הם בוכים מאין הפוגות עד שנסתמאו עיני יצחק עי"ז‪...‬‬ ‫הנה מצינו בגמרא )פסחים נא‪ (.‬רב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד )נחלש ונפל למשכב(‪ ,‬כאשר חזר לעולם‬ ‫הזה‪ ,‬אמר לו אביו‪ ,‬מה ראית למעלה‪ ,‬אמר לו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר לו בני‬ ‫עולם ברור ראית‪ .‬ויש אתנו מקום לומר‪ ,‬כי ביום ההילולא‪ ,‬אשר הצדיקים השוכנים בעליונים יורדים ובאים אלינו‬ ‫למטה‪ ,‬והינם רואים את מצבנו בכי רע‪ ,‬הרי זה הזדמנות עבורנו היושבים בעולם הזה‪ ,‬עולמות התחתונים שיפעלו‬ ‫עבורנו שיעלה מצבנו ומעמדנו למעלה למעלה‪.‬‬ ‫כו‪ .‬וכבר איתא ב'ספרי' )פרשת עקב פיסקא לח( לגבי ענין הברכה שהצדיקים מביאים אתם לכל מקום שהם הולכים‪,‬‬ ‫כשבא יעקב אצל לבן ברכה באת לרגליו‪ ...‬ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באת לרגליו‪ ...‬ירד יעקב אצל פרעה‬ ‫ברכה באת לרגליו‪ ,‬ובמה ברכו שנפסקו שנות הרעב בטרם זמנם‪ ,‬וסבר תנא קמא שאחרי מות יעקב חזרו שנות‬ ‫הרעב לשמש עד מילוי זמנם )שבע שנים(‪ ,‬רשב"י אומר אין זה קידוש השם‪ ,‬שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים‬ ‫לאחר מיתתם‪ ,‬אלא שפע הבא ע"י הצדיק קיים לעד ולעולמי עולמים‪.‬‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬שבוודאי כל הניסים הללו שאירעו אז יארעו לנו גם היום‪ ,‬אבנים ייעצרו‪ ,‬שפע רב יבוא עם כל הטוב‬ ‫על ראשי עם קודש‪.‬‬ ‫כז‪ .‬רמז לדבר כי 'ישראל נושע בה' תשועת עולמים' ר"ת בת עין‪ ...‬כי רב כוחו לעורר רחמים על בני ישראל‬ ‫לתשועת עולמים‪ ...‬עוד אמרו כי 'בת עין' ר"ת 'בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו'‪...‬‬ ‫כח‪ .‬טרם כל שיח יצמח נקדים בג' עובדות נוראות המראות בעליל עד כמה היה הרה"ק ה'בת עין' זי"ע מגן ומושיע‬ ‫לכל החוסים בו‪.‬‬ ‫הדברים ידועים ומפורסמים‪ ,‬שבעת הרעש הנורא בצפת‪ ,‬בשנת תקצ"ז‪ ,‬נקברו רוב רובם של יקירי צפת תחת‬ ‫המפולות‪ ,‬ולא נותרו לפליטה כי אם 'כעשירית' מבני היישוב‪ ,‬בעת שאירע הרעש עמדו בבית מדרשו של ה'בת עין'‬ ‫באמצע 'חזרת הש"ץ' דמנחה‪ ,‬מיד ציווה ה'בת עין' שכל העם הנמצאים בבי מדרשא יתאספו ויעמדו סביבו‪ ,‬והוא‬ ‫‪èë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫עצמו נשכב על הארץ בפישוט ידיים ורגליים לפעול את אשר פעל‪ ,‬ואכן מחצית מבית המדרש התמוטט ונפל הגג‬ ‫שמעליו‪ ,‬ואילו המחצית השנייה‪ ,‬ששם עמדו המתפללים תחת צלו של ה'בת עין' נשאר על תילו‪ ,‬ונראה הדבר לכל‬ ‫עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫אף הסתלקותו של אותו צדיק היתה למען הצלת הרבים‪ ,‬כאשר בראשית שנת תר"א פשטה בצפת מגיפה‪ ,‬מחלה‬ ‫ממארת חשוכת מרפא‪ ,‬וכל מי שנגע במי שתקפו החולי היה גם כן נחלה‪ ,‬מגיפה זו הפילה חללים רבים ואף ה'בת‬ ‫עין' נתקף בחולי זה‪ ,‬והתאבק במחלתו כמה ימים‪ ,‬לפני פטירתו הבטיח לבני העיר‪ ,‬כי הוא הקרבן האחרון ממגפת‬ ‫הדבר‪ ,‬ואחריו לא תהיה עוד מגיפה בעיר זו‪ ,‬וכך הווה‪.‬‬ ‫עוד יסופר מה ששמעתי מהרב שמעיה טויסיג שליט"א ששמע מזקנתו מהמקובל אצל בני המשפחה אודות‬ ‫אחד מאבות המשפחה הרה"צ רבי משה לייב העלר זצ"ל מבני היכלא קדישא של ה'בת עין'‪ ,‬ואחיו של הגה"ק רבי‬ ‫שמואל העלר זי"ע רבה של עיה"ק צפת ת"ו‪ ,‬שיומו האחרון עלי אדמות היה בעש"ק ושכב על מיטתו כשהוא גוסס‬ ‫ונוטה למות זמן ממושך‪ ,‬ניגש אליו אחיו הרב ר' שמואל שהיה תקיף בדעתו וחשש שמא ימשך הדבר עד אחר‬ ‫כניסת השבת ושמא יבואו לידי חילול שבת רח"ל‪ ,‬ואמר לו סאיז שפעט )כבר מאוחר(‪ ...‬כמעט שבת‪ ...‬באותו הרגע‬ ‫הסתובב ר' משה לייב לעבר צידו השני והחזיר נשמתו ליוצרה‪ ...‬ואכן קברו אותו עם דמדומי חמה רגעים ספורים‬ ‫קודם השקיעה‪ .‬במוצש"ק נגלה הנפטר לאחיו הרב ר' שמואל וסיפר לו מה שעבר עליו מעת קבורתו‪ ,‬שמאחר‬ ‫שנכנסה שבת מלכתא קדישא תיכף לאחר שנטמן באדמה לכן לא הספיקו לעיין בדינו‪ ,‬ובכל יום השבת היה 'רגוע'‬ ‫)שאפילו הגהינום שובת בשבת(‪' ...‬ויהי נועם נשבת במוצאי שבת'‪ ...‬אז ניגש אליו מלאך וקרא לו לבוא עימו‪ ...‬אמר רמ"ל‬ ‫מימי לא עשיתי מאומה מבלי לשאול בעצת מורי ורבי‪ ,‬נעתר לו המלאך ולקחו להיכלו של ה'בת עין'‪ ,‬ונכנס רמ"ל‬ ‫לקודש פנימה‪ ,‬כשהמלאך ממתין בחוץ‪ ,‬ושאלו הבת עין אודות פטירתו‪ ,‬ואמר רמ"ל שהמלאך ממתין בחוץ‪ ,‬נענה‬ ‫לו הרה"ק‪ ,‬מי זה המלאך‪ ...‬דו ביסט דא‪ ,‬זיי דא )אתה כבר כאן ‪ -‬תשאר כאן(‪ ...‬ואכן נשאר שם‪...‬‬ ‫אף לדידן ייאמר לכל מי שיזכה 'להיכנס' להיכלו של הבת עין ‪' -‬דו ביסט דא‪ ,‬זיי דא'‪ ...‬ואשרי האיש אשר יחסה‬ ‫בצילו‪ ,‬ויזכה לקבל ממנו כל ההשפעות הטובות ברוח ובגשם‪ ,‬לגופו ולנשמתו לטוב לו כל ימי חייו‪.‬‬ ‫מספר גאב"ד אנטווערפן הגאון רבי אהרן שיף שליט"א‪ ,‬שאביו הרב רבי אלעזר משה אברהם היה קרובו של‬ ‫הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זי"ע‪ ,‬באחד השנים בערב ר"ה נכנס רבי אהרן אל הרה"ק רבי יענקלה )חתנו של‬ ‫רבי איציקל(‪ ,‬והרבי האריך אתו בדיבורים‪ ,‬הגבאי נכנס כמה פעמים באמצע שיחתם‪ ,‬ואמר לרבי‪ ,‬ער"ה היום‪ ,‬ציבור‬ ‫גדול ממתין בחוץ להיכנס‪ ...‬רבי אהרן כבר הרגיש חוסר נעימות‪ ,‬אבל ר' יענקלה רמז לו אל תתייחס לדברי הגבאי‪,‬‬ ‫השאר על מקומך‪ ,‬לאחר מעשה נענה הרה"ק‪ ,‬אמת שכוונת הגבאי רק לטובה‪ ,‬כי עתה הוא זמן שיכול להיכנס‬ ‫הרבה ממון לצרכי הבית‪ ,‬עתה באים די גוטע חברה‪ ...‬וצריכים לראות שהכל יכנסו‪ ,‬אבל מה אעשה‪ ,‬שכוונתי ג"כ‬ ‫לטובתי‪ ,‬כי מה אני עושה לטובת אנשים אלו‪ ,‬אני מתפלל‪ ,‬ואני צריך סגולה שתפילותי יתקבלו‪ ,‬והרי איתא ביבמות‬ ‫)סב( 'המקרב את קרוביו' עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה‪ ,‬לכן עלי לקרב את קרובי )ר"א היה קרובו( כדי שיתקבלו‬ ‫תפילותי על כל הנכנסים‪.‬‬ ‫ונוגע לענין הילולת הבת עין‪ ,‬כי עלינו להיות מ'קרובי' הבת עין‪ ...‬ואז יקרב את קרוביו‪ ,‬ובוודאי יעורר עלינו זכות‬ ‫ורחמים וחסדים‪ ,‬זה גופא הסיבה הגדולה ביותר שיתקבלו תפילותינו כי הוא מקרב את קרוביו‪.‬‬ ‫שמא תאמר‪ ,‬כיצד זוכים בזמן הזה להיכנס להיכלו כולו אומר כבוד ולהסתופף בצילו ולשאוב מלא חופניים ממעייני‬ ‫הישועה‪ ...‬כיצד ניתן להיות מ'קרוביו'‪...‬‬ ‫בראש ובראשונה צריך להאמין באמונה שלימה בכוחו הגדול והנורא של האי צדיק יסוד העולם לבטל כל גזירות‬ ‫קשות ורעות ולהסיר כל 'האבנים' מראשי עם קודש‪ .‬כמו שאמר הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע בפסוק בפרשתן‬ ‫)ל א( שאמרה רחל ליעקב אבינו 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'‪ ,‬והשיב יעקב 'התחת אלוקים אני' )שם פסוק ב(‪,‬‬ ‫וביאר‪ ,‬שכך אמר לה יעקב‪ ,‬שלא ראי האמונה בצדיק כמו האמונה בהשי"ת אשר בכוחה לשדד מערכות אף אם‬ ‫אינה בשלמות‪ ,‬אולם כח האמונה בצדיק הוא רק כשמאמין באמת ובתמים‪ ,‬מכיוון שאמרת 'ואם אין' הרי זה סימן‬ ‫שיש בקרבך ספיקות עד כמה גדול כוחי‪ ,‬א"כ אין בכוחי לעזור לך‪ ,‬כי 'התחת אלוקים אני' להושיע גם כשאין‬ ‫מאמינים בי בשלמות‪ ,‬לא כן הוא‪ ,‬רק האמונה השלימה בכח הצדיק פועלת ישועות נפלאות למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫והוא על דרך שאמר הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע בלשון הכתוב )דברים כח ו( 'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך'‪,‬‬ ‫שהמאמין בבואו אל הצדיק כי בכוחו של הצדיק לפעול לו את הישועה ‪ -‬מובטח הוא כי יתקיים בו ברוך אתה‬ ‫בצאתך ואכן תתמשך עליו הישועה‪) ...‬אבני זכרון ערך 'צדיק'(‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪ì‬‬ ‫‪ àìåìéää 'åúåáééçúä úà åì íéøéëæîù' øîåì êéøö ïéàå àèéùô‬לא‪íéðáàä úà øöòå ãéîòäù äæ ÷éãöá èøôá .‬‬ ‫‪ùòøä úòá ìàøùé éðá éùàø áéáñ úåôçøî åéäù‬‬ ‫‪ 'úåáåçä úà òåøôì' åãéá éë‬כט‪.‬‬ ‫‪øåöòðå ãéîòð äæä íåéäë óà ,æ"ö÷ú úðùá àøåðä‬‬ ‫‪éðá úåááì ìò úå÷éòîä íéðáàä úà ìåãâä åçåëá‬‬ ‫ומציון יסעדך ‪ -‬השתטחות על הציון‬ ‫‪ ùãå÷ úîãà ìò ãîåò øùàë äìéôúä úòîùð øúåéá‬ל ‪,ìàøùé éðá éùàø áéáñ úåôçøîä úåøöä øèîå ìàøùé‬‬ ‫‪ éã åðúåøöì øîàéå‬לב‪.‬‬ ‫‪ìòá ìù ùåã÷ä åðåéöå åúçåðî íå÷î ã÷åôå‬‬ ‫ודרך ההתחברות לנשמת הצדיק ולהתקשר אליו בקשר של קיימא היא על ידי ההליכה בדרכיו הק'‪ ,‬או על ידי‬ ‫העסק במשנתו‪ ,‬גם לרבות עשיית סעודה לכבודו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫וכך כתב הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע )נח ד"ה ענין( וז"ל‪ .‬בהילולא של צדיקים גם מי שלא הכירו בחייו ולא שמע‬ ‫מפה קדשו דברי תורה‪ ,‬מכל מקום ההולכים בעקבותיו ומתאספים יחד‪ ,‬ומספרים סיפורי קודש‪ ,‬וחוזרים על דבריו‬ ‫הקדושים שלימד בהם איך לעבוד להשם יתברך‪ ,‬על ידי זה משיגים קשר ושייכות להצדיק‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ומי לנו גדול מה'בת עין' בעצמו שהורה את הדרך כיצד מתדבקים בו‪ ,‬וכמעשה שהיה בעת פרידתו מבני קהילתו‬ ‫'אווריטש'‪ ,‬בטרם עלותו על הספינה בדרכו לארה"ק עמדו כל הקהל ונפשם בשאלתם‪ ,‬להישאר דבוקים בו‪ ,‬אמר‬ ‫להם ה'בת עין' בזה"ל‪ ,‬כתיב 'ובו תדבק'‪ ,‬וכי אפשר לדבק בו‪ ,‬אלא הדבק במידותיו מה הוא רחום וכו' מה הוא‬ ‫חנון וכו'‪ ,‬מוכח מזה שהדבק במידותיו של פלוני נחשב כמי שדבק בו עצמו‪ ,‬על כן גם אתם תראו לדבק את עצמכם‬ ‫במדותי אשר הורגלתי בהם מנעורי עד היום הזה‪ ,‬ויהיה כמו שמדבק בי ממש פנים אל פנים‪ ,‬והמידות שהורגלתי‬ ‫ליזהר מנעורי הם ‪ -‬לשון הרע‪ ,‬שקר‪ ,‬וגסות הרוח )מובא בהקדמה לבת עין מפי בן אחיו(‪.‬‬ ‫כט‪ .‬יש שאמרו‪ ,‬כי משמעות תיבת 'הילולא' היא 'שמחת נישואין'‪ ,‬והנה בנישואין המנהג להעניק 'דורונות'‪ ,‬אף‬ ‫בנישואין אלו מעניק הקב"ה דורון לחתן‪ ,‬ה"ה הצדיק‪ ,‬ומהו הדורון‪ ,‬שיוכל לשנות את גזר דינם של קרוצי‬ ‫חומר הדרים בעולם הזה‪ ,‬אמנם מובן שהקרוב קרוב קודם‪ ,‬על כן העצה היעוצה להתחבר ולהתקרב אל הצדיק כל‬ ‫אחד בדרכו שלו‪ ,‬אם בעריכת סעודה‪ ,‬אם ב'לחיים'‪ ,‬אם בהשתטחות על הציון‪ ,‬ועל כולנה ללמוד מדרכיו של צדיק‬ ‫‪ -‬לילך בהם ולעבוד בהם את ה' הוא האלוקים‪.‬‬ ‫ל‪ .‬מענין לענין‪ ,‬שמעתי בשם כ"ק אדמו"ר מבאיאן שליט"א‪ ,‬שעל כן עשה ה' שפתח מערת ציונו הקדוש נמוך‬ ‫במאד‪ ,‬ואי אפשר להיכנס שם בלא 'כפיפת קומה'‪ ,‬להזכיר לכל הנכנס לגו מערתא קדישא‪ ,‬כי זו היא משנתו‬ ‫הטהורה אשר השאיר לנו ‪ -‬להתכופף ולהכניע את עצמנו בכל עת ועונה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬ידוע הדבר‪ ,‬שענין הענווה היתה נר לרגלי בעל ההילולא הרה"ק הבת עין זי"ע‪ ,‬וכמו שהעיד על עצמו שמנעוריו‬ ‫הורגל להתרחק ביותר מגסות הרוח‪ ,‬גם כל הספר 'בת עין' מלא וגדוש במעלת ההכנעה והענווה ובגנות גסי הרוח‪.‬‬ ‫וכבר הבאנו את המעשה‪ ,‬שבעת הרעש הנורא בצפת‪ ,‬בשנת תקצ"ז‪ ,‬עמדו בבית מדרשו של ה'בת עין' באמצע‬ ‫'חזרת הש"ץ' דמנחה‪ ,‬מיד ציווה ה'בת עין' שכל העם הנמצאים בבי מדרשא יתאספו ויעמדו סביבו‪ ,‬והוא עצמו נשכב‬ ‫על הארץ בפישוט ידיים ורגליים לפעול את אשר פעל‪ ,‬ואכן מחצית מבית המדרש התמוטט ונפל הגג שמעליו‪ ,‬ואילו‬ ‫המחצית השנייה‪ ,‬ששם עמדו המתפללים תחת צלו של ה'בת עין' נשאר על תילו‪ .‬והנה‪ ,‬לאחר מעשה הסביר ה'בת‬ ‫עין' טעם השתטחותו על פני הארץ‪ ,‬כי ראה שאירע הדבר שלא בדרך הטבע‪ ,‬כי לא נפלו האבנים לארץ כדרכם‪,‬‬ ‫אלא נזרקו מדרום לצפון ומצפון לדרום‪ ,‬והבין שיד הס"מ בדבר להחריב את עיה"ק צפת‪ ,‬ובאופן כזה אין עצה מלבד‬ ‫ה'התבטלות'‪ ,‬ולכן השתטח על הארץ ב'התבטלות גמורה'‪ ,‬כדרך שנהג רבי אחא בר יעקב כשנלחם עם הס"מ‪ ,‬כשנתגלה‬ ‫לו בדמות נחש בעל שבעה ראשים‪ ,‬וערף את ז' ראשיו על ידי כריעות והשתטחויות על הקרקע )עיין קידושין כט‪.(:‬‬ ‫וע"י ההכנעה זוכה שתתקבל תפילתו‪ ,‬ובכך מפרש ב'בת עין' )וארא ד"ה וגם אני( מה שנאמר )בראשית ב ז( 'וייצר ה'‬ ‫אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה'‪ ,‬וז"ל‪ .‬כשיש לאדם הכנעה באמת‬ ‫ונחשב בעיניו כעפר‪ ,‬אז ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬ותרגם אונקלוס לרוח ממללא‪ ,‬היינו שיכול אז לדבר דיבורים שיפעלו‬ ‫ברכה ושפע רב‪.‬‬ ‫וכבר איתא בזוה"ק )ח"א קכב‪' (.‬מאן דזעיר איהו רב'‪ ,‬ומסמיך לכך הבת עין )דרושים לשבת הגדול ד"ה וידבר( בדרך רמז‬ ‫מה שאמר יעקב )בראשית לב י( 'קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך'‪ ,‬והנה הטעם שבתיבת‬ ‫אמת הוא 'זקף קטן'‪ ,‬לרמז שמי שמקטין עצמו )כיעקב שאמר קטונתי( אזי האמת שהוא זקוף למעלה‪.‬‬ ‫‪àì‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪,äøéæâä úà ìèáîå äùî ãîåòå ,åðãòá äìéôúá ãåîò‬‬ ‫‪,íé÷éãö ìù íøá÷ ìò ìåòôì øùôà úåòåùé äîë ãîìå àö‬‬ ‫‪ïàëî .'íäééçáî øúåé íúúéîá íé÷éãö íéáéáçù éðôî‬‬ ‫‪(à úåàá ç"áä úåäâäá óéñåäù éôë .ãé) äèåñá åøîàù åîë‬‬ ‫‪÷éãöä ìù åøá÷ ìò äìéôúä ìù äçåë úìåãâ äàøú‬‬ ‫'‪éðôî ,íãå øùá éðéòî äùî ìù åøá÷ øúúñð äî éðôî‬‬ ‫‪äðîî ìåëéáë ùùç ä"á÷ä åìéôàù ãò ,í÷éø äáù äðéàù‬‬ ‫‪úåìâäìå áøçéì ÷"îäéá ãéúòù ,ä"á÷ä éðôì òåãéå éåìâù‬‬ ‫¯ ‪íå÷î úà øéúñäì êøöåäå ,í÷éø äéðô áéùäì àìù‬‬ ‫‪äúåàá äùî ìù åúøåá÷ì åàåáé àîù ,íöøàî ìàøùé úà‬‬ ‫÷‪ íéòéâî íéøáãä ïëéä ãò äàø ...åðéáø äùî úøåá‬לג‪.‬‬ ‫‪,åðéáø äùî ,åì åøîàéå ,äùîì åððçúéå äéëáá åãîòéå äòù‬‬ ‫ולא עוד אלא שזוכה שיתנהגו עמו מן השמים בהנהגה ניסית שמעל דרך הטבע‪ ,‬ובכך ביאר )חנוכה ד"ה ונוכל( הטעם‬ ‫שנר חנוכה מצוה להניחו למטה מעשרה )שבת כא‪ (:‬ואז מברכין שעשה ניסים‪ ,‬כי רק על ידי שיכניע עצמו ‪ -‬לכופף‬ ‫עצמו למטה מעשרה )אף מבלי 'רודף' אבל לבו 'לב נשבר'(‪ ,‬יזכה לברך על הניסים שייעשו לו בזמן הזה כאבותינו בימים ההם‪.‬‬ ‫לא‪ .‬סיפר בעל המעשה‪ ,‬שאשתקד בשנת תשפ"ו נסע בליל ההילולא לפקוד את הציון הקדוש‪ ,‬ושפך ליבו בפרט‬ ‫על מציאת הזיווג לבתו שבגרה והגיעה כבר לשנת הל"א‪ ,‬אחר התפילה בציון הקודש הרגיש שנגולה האבן‬ ‫אשר על לבו‪ ,‬התקשר האיש לבתו והמליץ לה שגם היא תעלה למחרת היום ‪ -‬בעצם יום ההילולא להתפלל‪ ,‬שמעה‬ ‫הבת לקול אביה ונסעה למחרת ביום ההילולא‪ .‬ויהי בדרכה במעלה ההר פנתה אליה אשה אחת ובקשתה את‬ ‫העליה בהר‪ ,‬והנערה סייעה בידה‪ ,‬במשך הדרך נדברו השתים ביניהם‪ ,‬ותשא הנערה חן‬ ‫עזרתה כי קשתה עליה ַ ִ ָ‬ ‫וחסד בעיני הזקנה‪ ,‬ונפל בדעתה הצעה טובה עבורה‪ ...‬לא עברו ימים הרבה ונגמר הדבר בכי טוב עם חתן שמבוגר‬ ‫ממנה ביום אחד‪ ,‬ובחודש אדר כבר עמדה תחת החופה‪.‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫כתב ב'קב הישר' )פרק עא( שהקב"ה גזר כן‪ ,‬להיות נפשות הצדיקים מצויים על הקברות לטובת ישראל‪,‬‬ ‫שיהיו שומעים תפילת ותחינות ישראל הבאים להתפלל על הקברים‪.‬‬ ‫וז"ל הגה"ק ה'נודע ביהודה' זי"ע )דרוש סח( לגבי מאמר חז"ל 'חבל על דאבדין ולא משתכחין'‪ ,‬דלא מקרי‬ ‫אבדין אלא במקום דלא משתכחין‪ ,‬אבל במקום שמשתכחין )היינו( בקברם באמת אינם אבידה‪.‬‬ ‫‪ ...‬לפי שמשה רבינו הורגל בזה לעמוד בפרץ ולהתפלל עליהם לבטל הגזירה‪ .‬ומנהג הצדיק בעולם הזה‬ ‫והטבע הטוב אשר הוטבע בו בחייו‪ ,‬נשאר טבעו קיים גם אחר מותו‪ ...‬ועבור זה חלש דעתיה דרב אשי )עיי"ש‬ ‫מה שמביא בארוכה עובדא זו‪ ,‬ועכ"פ הנוגע לדידן הבאנו(‪ ,‬באשר שהוא היה פרנס ישראל ששים שנה‪ ,‬ואיך יאמר עליו‬ ‫שאחר מותו שימצא מנוחה ויעזוב דורו ביגון ואנחה חס ושלום‪ ,‬ולא יתפלל עליהם‪ .‬ואין זה מנהג של מנהיגי‬ ‫ישראל הכשרים‪ ,‬אדרבא מוסרים נפשם על בני דורם‪.‬‬ ‫שמעתי מבעל המעשה אשר עברו עליו כמה וכמה שנים מיום נישואיו ועדיין לא זכה לפרי בטן‪ ,‬ומה רב צערו‬ ‫וכאבו כש'בישרוהו' הרופאים שאבד סברו ובטל סיכוייו‪ ,‬ועל פי דרך הטבע לא יוולדו לו לעולם בנים או בנות‪...‬‬ ‫העיר ה' את לבו שלא להתייאש לגמרי‪ ,‬וביומא דהילולא ‪ -‬י"ב כסליו תשס"ח עלה לציונו הק' בעיה"ק צפת ת"ו‪,‬‬ ‫שם שפך ליבו כמים לראות בישועת ה'‪ ,‬ואכן לתקופת השנה ממש כעת חיה ביום י"ב כסליו תשס"ט נולד לו בנו‬ ‫בכורו במזל טוב‪ ,‬ויהי לאות ולמופת‪.‬‬ ‫ומעשיות הללו הם שתים מני אלפי רבבות הנשמעים בכל שנה ושנה מחדש‪ ,‬כל חד וחד בדיליה‪.‬‬ ‫לב‪ .‬זה לשון המכתב שהתקבל לידינו בו כותב אחד מאחינו בני ישראל‪ ,‬במשך שלש שנים רצופות דיברו נכבדות‬ ‫באחי שיחי' ‪ -‬מחורף שנת תשפ"ב ואילך‪ ,‬ואפילו שידוך אחד לא בא לידי גמר‪ ,‬בשנת תשפ"ה הייתי בסעודה‬ ‫הגדולה בעיה"ק ירושלים וקבלתי על עצמי ‪ -‬אם אחי יתארס עד 'חמשה עשר בשבט' אעלה לציונו הק' של הבת‬ ‫עין להודות ולהלל על הנס‪ ,‬ואכן בליל ט"ו בשבט נפל דבר ואחי בא בקשרי שידוכין למזל"ט‪.‬‬ ‫לג‪ .‬כתב הרה"ק ה'בני יששכר' זי"ע )בספרו אגרא דכלה פרשת ויחי( על הקרא 'אל נא תקברני במצרים'‪ ,‬ומביא שאיתא‬ ‫במדרש )ב"ר צו ה( שיעקב אמר לפי שסופה ללקות‪ ...‬ואמר שלא יפדו בי המצריים‪ ,‬ומבאר בכוונת המדרש‪ ,‬כמו‬ ‫שמצינו שרבי אלעזר ברשב"י הגין )גם( אחר פטירתו על כל המחוז‪ ,‬בכל אותם שנים ששכב לאחר פטירתו בעליית‬ ‫גג בביתו )עיי' ב"מ דף פד‪ ,(:‬כיו"ב אמר יעקב אבינו‪ ,‬שאם יהיה טמון שם אפילו לזמן אזי זכותו תגן עליהם בהיותו‬ ‫ הילולת בת עין‬- ‫ פרשת ויצא‬- ‫באר הפרשה‬ áì íäá úåáøäì øáãä àåä áåèå .ãåáëì äæ ,íéùåã÷ä äøá÷ðù 'ìçø úøåá÷ úáöî'á úàæë åðéöî øáëå ,íé÷éãö ìù íãåáë ø÷çá úåáøä åðåùìëå .øúåéù äîë äæá úéìëúä ìëå ,íçì úéá àéä úøôà êøãá áåøá éë ,äáøîäì ãåáë àåä íúìòî éðôåàá äëøàääå ìàøùé éðá åìëåéù éãë (éçéå ô"ø é"ùøá éîð àáåîë) äéä å÷áãäå íäéúåáéúðá åæçàá ,òùô ìãçé äæá åéøáã øîà êëå ,‫ לד‬äìåâì íöøàî åùøåâéù úòá íù ììôúäì úåáà éùòîî ãåîìì åðéìò ,ïëàå .íäéúåìåòô øùåéá äéúëìåä àìå ¯ íù äøá÷àå' óñåé åðáì åðéáà á÷òé íéîù úàøé íäá ùéù íééç úåéçì ,íéðáì ïîéñ äéäéù êáìá ùéù éúòãéå ,õøàì äñéðëäì íçì úéáì åìéôà ïåçèéáå äîéîú äðåîà ìù äéåàø úôñåúá ,àèç úàøéå àäúù ,íù äéúøá÷ øåáãä éô ìòù êì òã ìáà ,éìò .íéîìåòä ìë øåöá êøã íéøáåò åéäå ,ïãàøæåáð íúåà äìâéùë äéðáì äøæòì íäéìò úù÷áîå äëåáå äøá÷ ìò ìçø úàöé ,íù ,÷éãöä ìù àìåìéäã àîåéá øúåéá íéøåîà íéøáãä ìçø ìù äúåëæá úåìâä ïî ìàâéäì åëæéù éøä ,'íéîçø ÷ø íé÷ñòúî íéðåéìòä úåîìåòá íâ éë úà úååìî äéúåìéôúå ,äøá÷ ìò åçèúùé øùàë åðîà åðàôî ò"îøä éøáãëå ,'ùãéçù åúøåúáå íéáåèä åéùòîá' .íäì àì õøàá íúåéäá úåìâá ìàøùé æ"è ìàøùé çîùéá àáåä ,á"ö ïîéñ 'á ÷ìç) 'äðåé éôðë' åøôñá 'äðùä íåé' ïëå ïéàåùéð úçîù úàø÷ð 'àìåìéä'ã (ïåéñ çèúùäì åôåâá úåìòì åðîî øöáðù éî íâ ,íðîà ìù äôåçä úçúù åîëå ,äæ ïåùìá àåä óà àø÷ð (ö"àé) øåàî'ä ÷"äøä éøáã úà øåëæé ,ùãå÷ä ïåéö ìò àáä åìéàå ,ïéàåùéðä éðééðòá ÷ø íé÷ñåò ïéà 'äìëå ïúç' àìåìéää ìòá úøåúå úðùîá ÷ñòä éë ò"éæ 'íééðéò ñ"ùáù úåøåîçä úåéâåñá åìéôà äòù äúåàá øøáì áì äîùé íéðéò øåàî) ùîî ïåéöä ìò úåçèúùäë äåîë íåé éáâ àåä êë ...'íå÷îä ïàë ïéà' åì åøîàéå åðòé .(úáù 'ñî ãåñ ,ì"æå .åúðùî ÷ñòì ÷ø íå÷î ïéàù ÷éãöä úøéèô ìëá ÷ñò ïéà ÷éãöä úøéèô íåéáù àåä é÷éãöã àìåìéä ‫ לעסוק בדברי תורתו הקדושה‬- ‫תורתו מגן לנו‬ íéáåèä åéùòîá íà éë äøåú íåùá ÷åñòì úåîìåòä 'éìùî' øôñì åøåàéáá 'éøéàî'á åðéöî íéãîçð íéøáã ,ïúçã àìåìäá úàø÷ðä äáåúëã àéîåã ,ùãéçù åúøåúáå ìåëà' íãà ìëî íëçä ìù åéøáã ìò (æë äë) ,äìëäå ïúçä é÷ñòì áåúëä íà éë íù àø÷ð ïéàù äæ øáãå 'ãåáë íãåáë ø÷çå áåè àì úåáøä ùáã àìåìéä éáã àøâà' (:å úåëøá) àøîâá åøîàù äî åäæå ,øàáîå .íéîãå÷ä íé÷åñôá øáåãîë ÷éãöä úåãåà øîàð .ì"ëò .äøåúá ùãéçù åéøáãå åéúåìéî ,ùåøéô ,'éìéî éæà ,íéøåáãä óåöî ìåëàì àáä äæ ùáã ìåëà ïëàù áåè àì úåáøä íå÷î ìëî ,åëçì ÷åúî ùáãäù óà ùéàä äæì áùçð åéøáã úøëæäå åúðùîá ÷ñòä éãé ìòå ùôð éë ,äáåøî äãéîá åðîî ìåëàì íãàä ìëåé àì úîùð åçåëî éë ,÷éãöì äáåè òéôùî àåäù éîë ø÷çå ïë àì .øúåéá ÷åúîä óåö éåáéøá äö÷ íãàä áúëù åîëå ,íéðåéìòä úåîìåòá äìòúîå äìåò ÷éãöä úåáàäå íé÷éãöä ìù íìòôå íãåáëá øå÷çì ¯ íãåáë ‫ גם אם יטמן במצרים רק עד הזמן‬,‫ לשעה )כלומר‬,‫ אפילו מחלק הזמן‬- '‫ ודייק מתיבת 'נא' היינו אפילו 'מחצית‬,‫קבור שם‬ .‫ הרי כל עוד שגופו שם הם ינצלו מהמכות כי במקום שגוף צדיק קבור מגין הזכות‬,(‫שבני ישראל יצאו משם‬ ‫ ואף על פי כן א"א להכותם ב'מכות' המגיעות‬,‫ מצרים הרשעים משעבדים שישים רבוא מישראל‬,‫התבונן במה המדובר‬ ‫ על אחת כמה וכמה )גם מי שאינו‬,‫ מכאן תבין כמה גדול כוח מקום ציון הצדיק‬.‫ מאחר שהצדיק טמון ביניהם‬,‫להם בדין‬ .‫ ובוודאי הצדיק יעתיר בעדנו להפקד בדבר ישועה ורחמים‬,‫ יש לזה כח אדיר‬,‫דר בעירו אלא( שהוא בא על ציונו‬ ‫ בימי הרה"ק רבי יוסף מאמשינוב זי"ע שאלו איש יהודי על ההצעה שעלתה בביתו להעתיק מגוריו לארה"ב‬.‫לד‬ ‫ כי הנני‬,'‫ איני חושש שמא תתקרר ב'שמירת שבת' או ב'כשרות‬,‫ וכה אמר לו‬,‫ ולא הסכים לו הרבי‬,(‫)בימים ההם‬ ‫ מחמת שאין שם בנמצא‬,‫ אבל לזאת לא אתן לך לדור שם‬,‫ וברור לי שלא תיכשל‬,‫מכיר אותך כ'ירא שמים' מרבים‬ ‫ אשרי המשכיל לנצל‬,‫'קברי צדיקים' לרחוץ שם את העיניים בדמעות על הצאצאים )כהיום כבר טמונים שם כמה וכמה צדיקים‬ ‫ בו רבו הנסיונות העצומים ובעיקר בענייני הכלים‬,‫ ק"ו לדור זה האחרון‬,‫ ואם אמר כן הרה"ק בדורו‬...(‫'מתנה טובה' זו‬ ‫ ב'אין‬,‫ כמה עלינו לרחוץ את העיניים בדמעות שליש שנזכה לגדל דורות ישרים ומבורכים‬,‫המאררים והטמאים‬ ...'‫יוצאת ואין צווחה‬ ‫‪âì‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪.àîìò éàäá ùãéçù äøåúä éøáãá å÷ñòéå åãîìéù‬‬ ‫‪úøèôä óåñ) 'íøáà úéøá' åøôñá ò"éæ õéååàìàæî ÷"äøä‬‬ ‫‪,áø øîà äãåäé áø øîà' (.æö úåîáé) 'îâá àúéà øáëå‬‬ ‫‪áåè íù ìòá ìàøùé éáøî éúòîù ,ì"æå (ìåãâä úáù‬‬ ‫‪éëå ,'íéîìåò êìäàá äøåâà' (ä àñ íéìéäú) áéúëã éàî‬‬ ‫‪äâéøãîì äâéøãîî úåìòì ìåëé ÷éãöä ïéà éë ,ä"äììæ‬‬ ‫‪ãåã øîà àìà ,íéîìåò éðùá øåâì íãàì åì øùôà‬‬ ‫‪.úåì÷áù úåì÷ ìò åúåà ïéðãù àì íà ,åúåî øçàì‬‬ ‫‪øáã åøîàéù ïåöø éäé íìåò ìù åðåáø ä"á÷ä éðôì‬‬ ‫‪øùôà éà úåì÷áù úåì÷ ìò åúåà åðã øáëù øçàå‬‬ ‫‪éáø íåùî ïðçåé éáø øîàã ,äæä íìåòá éôî äòåîù‬‬ ‫‪íéøôñî íãà éðá øùàë ÷ø øúåé äâéøãîì àåáì ãåò‬‬ ‫‪äòåîù øáã íéøîåàù íëç ãéîìú ìë éàçåé øá ïåòîù‬‬ ‫‪åøôñù ÷éãöä àá æà ,åìù íéáåè íéùòîå äøåúî äèîì‬‬ ‫‪à"ùøäîáå .øá÷á úåááåã åéúåúôù äæä íìåòá åéôî‬‬ ‫‪ùéà íéøôñîù íòôå íòô ìëá ïëå .äìåãâ äéìòì åðîî‬‬ ‫)‪ åîùá åøîà åìéà åá äðäð äéäù ,ì"æå áúë (íù‬לה‪.‬‬ ‫‪ì"ðä ÷éãöäì ùé æà íéøèôðä 'ä éàøé ïî åäòø ìà‬‬ ‫‪.ì"ëò .äéìò íäì ùé íéøôñîä íéùðàäì íâå 'åëå äéìò‬‬ ‫‪ùéøá ,áì çîùé) ò"éæ 'íéðéò øåàî'ä ÷"äøä äæá êéøàäå‬‬ ‫‪íéãîåìùë ,íéðåøçàä úåøåãáå' (úáù ñ"îò åéøáã‬‬ ‫‪ìëá àìà ,àìåìéää íåéá à÷ååã åàìù ,åøîà úîàá‬‬ ‫‪äéçî êëìå ,'åëå íéðåîã÷ä éøáãî íëçå àðú íåù éøáã ú÷÷åúùîå äååàúî ÷éãöä úîùð äðùä úåîé‬‬ ‫לה‪ .‬איתא בגמ' )ב"מ פה‪ (:‬על 'ההוא מרבנן' שנעשה סומא בעיניו רח"ל משום מעשה שהיה עיי"ש‪ ,‬והלך להשתטח‬ ‫על מערת רבי חייא‪ ,‬ואמר שם 'מתנייתא דמר מתנינא' )ופירש"י‪' ,‬תוספתא של אדוני שסידרה לששה סדרים אני שונה תמיד‪,‬‬ ‫דר' חייא סדרה לתוספתא'( ונעשה לו נס ונתרפא‪ .‬וביאר המהרש"א )ח"א ד"ה אמינא( בזה"ל‪ ,‬שעי"ז ידור המת בשני עולמות‪,‬‬ ‫כדאמרינן בפרק האשה רבה )יבמות צו‪ (:‬אגורה באהלך עולמים )תהילים סא ה( כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה‬ ‫מפיו בעוה"ז כאילו שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וביאור הדברים אמרו בשם הגה"ק ה'בן איש חי' זי"ע‪ ,‬כי מבואר בגמ' שם שתלמידי חכמים רוצים שיאמרו דבר‬ ‫שמועה מפיהם לאחר הסתלקותם לעלמא דאתי‪ ,‬וכלשון רש"י )שם צז‪ .‬ד"ה שיאמרו( שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני‬ ‫חי‪ ,‬וכן הוא אומר בבכורות )לא‪ (:‬דובבות‪ ,‬נעות והנאה הוא לו שדומה כחי‪ ,‬נמצא שזה ששנה את הברייתות שסידר‬ ‫רבי חייא גרם לו 'לחיות' מחדש לאחר שכבר נסתלק מן העולם‪ ,‬ועל כן ביקש מרבי חייא שיפעל להחיש לו ישועה‬ ‫לרפואת עיניו ‪ -‬כי 'סומא חשוב כמת' )נדרים סד‪ ,(:‬וכשם שהוא החיה את רבי חייא‪ ,‬כך בדין שישיב לו רבי חייא‬ ‫כגמולו ויחיה אותו ע"י שישיב לו את מאור עיניו‪.‬‬ ‫מעתה מצאנו בגמ' עצה טובה לכל אותם החשובים כ'מת' ל"ע ‪ -‬אין לו בנים‪ ,‬אין לו פרנסה‪ ,‬שיקבלו על עצמם ללמוד‬ ‫מתורתו של בעל ההילולא קדישא‪ ,‬ובזה יהא להם 'זכות טענה' לבקש הימנו ש'יחיה' אותם ויושיעם במהרה מצרתם‪.‬‬ ‫ואכן מעשים רבים המעידים יותר מאלף עדים שמענו על ישועות גדולות שנפעלו על ידי הקבלה להגות בספה"ק‬ ‫בת עין‪ ,‬ולא ניזיל כרוכלא למנות ריבוי המעשים ששמענו מכלי ראשון ממש אודות הניסים והנפלאות שזכו על ידי‬ ‫קבלה טובה זו‪ ,‬ובכל העניינים ממש‪ ,‬ברפואה ובברכת הבנים‪ ,‬בפרנסה טובה בהרחבה ובשידוכי הבנים‪ ,‬ובשאר העניינים‪.‬‬ ‫שמענו מידידי בעל המעשה הרב י‪.‬ד‪ .‬מקרית בעש"ט בעי"ת פתח תקוה יצ"ו‪ ,‬מעשה נורא שאירע בשנת תשפ"ו‪,‬‬ ‫ביום רביעי ו' כסלו פ"ו עבר ניתוח על עיניו לתיקון פזילה )‪ ,(squint‬והרופאים אמרו לו שבמשך ג' שבועות הבאות‬ ‫הוא יראה כל דבר כפול‪ ,‬וכן היה‪ .‬אמנם ראיה כזאת גורמת סחרור נורא )‪ ,(dizziness‬הוא ממש יצא מכלל תפקוד‬ ‫בבית ובשדה‪ ,‬וכן בעבודה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אברך זה נוהג ללמוד בכל יום קטע מספר הק' בת עין‪ ,‬בערב ההילולא ‪ -‬יום שני י"א כסלו פ"ו‪ ,‬אחר‬ ‫שסיים ללמוד ביקש תפילה‪ ,‬אנא הרה"ק הבת עין‪ ,‬איני יכול להמשיך כך‪ ,‬אינני יכול לתפקד בעבודה מבית ומחוץ‪,‬‬ ‫פעל עבורי רפואה שלימה‪ ,‬שכל העסק הלזה יגמר בכי טוב במהרה‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬אך הגיע 'צאת הכוכבים' ויום‬ ‫ההילולא ירד על העולם‪ ,‬החל האיש לראות כאחד האדם‪,...‬‬ ‫ונזכיר את ה'מעשה הראשון' שבזכותו נתפרסמה סגולה זו‪ ,‬זכה וזיכה את הרבים‪...‬‬ ‫וכה סיפר הגאון רבי ישעי' טישלער שליט"א הדר בעי"ת בני ברק‪ ,‬כי לפני כמה שנים )בשנת תשע"ז( פגש בליל‬ ‫שב"ק על פתחו של ביהמ"ד חסידי ‪ -‬אברך מ'קרית ספר' שבא לשבות שבתו אצל חמיו בבני ברק‪ ,‬אחר ברכת‬ ‫'גוט שבת' שאלו האברך האם יש באותו ביהמ"ד ספר 'בת עין'‪ ,‬ענה לו ר"י כאן אין 'בת עין'‪ ,‬אמנם בביתי שוכן‬ ‫ספר בת עין אחר כבוד ואם רצונך עז להשיג את הספר עלה עמי לביתי ואלווהו לך‪ ...‬וילכו שניהם יחדיו‪ ,‬ויאמר‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪ãì‬‬ ‫‪æà åéôî äòåîù øáã íéøîåàùë ...'øá÷á úåááåã‬‬ ‫‪åéúåúôù' åøîà êëìù ,íéøáãäá úåéçä ñéðëîù åúåà‬‬ ‫‪...íù úãîåòå ,íéãîåìá íù úùáìúî ÷éãö úîùð‬‬ ‫‪úåçèúùä úðéçá äæ éë øîåì øùôàù ,'øá÷á úåááåã‬‬ ‫‪,úåîìåò 'áá øã êìîä ãåãù ïðéøîà øéôù êëìå‬‬ ‫‪øåá÷ àåä íù ÷éãöä éøåáéã éë ,íé÷éãöä éøá÷ ìò‬‬ ‫‪íéãîåìá åðééä ¯ íìåòä äæá .á ,éçöðä íìåòá .à‬‬ ‫‪åæ äðéçá úàø÷ðå ,'åëå øåîàë åìù úåéçä ïåîèå‬‬ ‫‪ïëåùë àåäù åðééäå .ì"ëò ,åéôî äòåîù øáã íéøîåàä‬‬ ‫‪ãîåìù íäéøáã ïäù ,íé÷éãöä éøá÷ ìò úåçèúùä‬‬ ‫‪.åéøîàî úà íéãîåìä éëëåúá‬‬ ‫‪.'ãîåìä íåéä øéëæîå‬‬ ‫‪äúåà åì íøâù éîì äáåè øéëäì áéåçî ÷éãöä ìåëéáëå‬‬ ‫‪øáçúäì àåáé åîöòá 'äòåîùä ìòá' åúåàù äëåæ íâ‬‬ ‫‪åéìò õéìîäì ãîåò àåä éøäå ,äîùð úééìò‬‬ ‫‪.ì"æå ('æ ùåøã á"ç) 'ùáã úåøòé'á àúéàãë ,åîò‬‬ ‫‪,äëøáìå äáåèì áø òôù åéìò òéôùäìå íéîåøî éîùá áåè‬‬ ‫‪êìäàá äøåâà' (ä àñ íéìéäú) áéúëã éàî' (:åö) úåîáéá‬‬ ‫‪äòåîù øáã øîåàä ìëå (ãëø 'éñ) 'íéãéñç øôñ'á àúéàãëå‬‬ ‫‪,úåîìåò 'áá øã úåéäì íãàì øùôà éëå ¯ 'íéîìåò‬‬ ‫‪ åéìò äáåè íéöéìîå íù åéìò íéììôúî íä ,íäéôî‬לו‪.‬‬ ‫‪åéúåúôùå íìåòä äæá åîùî äòåîù øáã åøîàéù àìà‬‬ ‫ר"י לאברך האם חפץ מע"כ דייקא ב'בת עין' או כמו"כ טוב ספר חסידות אחר‪ ...‬פתח האברך וסיפר לר"י‪ ,‬לפני‬ ‫כשנה תמימה גמרתי למנות י"ב שנים מיום הנישואין ועדיין לא נפקדנו בזש"ק‪ ,‬בצר לי עליתי אני ובני ביתי לעיה"ק‬ ‫צפת להעתיר תפילה ותחנונים בזכות הצדיק הקדוש ה'בת עין' )באמצע השנה‪ ,‬לא ביום ההילולא(‪ ,‬מכיוון שכהן אנכי וזכיתי‬ ‫להתקדש בקדושתו של אהרן אינני רשאי להיכנס ל'בית החיים' להשתטח על ציון הקודש‪ ,‬ע"כ פניתי אני וב"ב‬ ‫לבית מדרשו של הרה"ק ה'בת עין' זי"ע בצפת‪ ,‬שם קרענו שערי שמים בתפילתנו וקבלתי ע"ע שכשיוולד לנו הבן‬ ‫נלמד בכל שבת )בעת הסעודה( בספר הק' בת עין במשך שנתו הראשונה של הבן‪ ...‬ומיד נפקדנו בזש"ק‪ ,‬ואכן תיכף‬ ‫קניתי את הספר למען יהיה מזומן תחת ידי בכל שבת‪ ,‬ובעזהשי"ת הנני מקיים את אשר קבלתי על עצמי‪ ,‬אלא‬ ‫שכאן בבני ברק בבית מו"ח לא מצאתי את הספר ע"כ מצאתני מחפש אותו‪.‬‬ ‫מספר בעל העובדא‪ ,‬לפני כתשע שנים קיבל על עצמו ‪ -‬אחר שראה בגליון באר הפרשה אודות הענין ללמוד‬ ‫בשולחן השבת מתוך הספר הק' בת עין‪ ,‬ובס"ד התמיד בכך מדי שבוע בשבוע עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫באחת התקופות אירע דבר‪ ,‬כי אברך זה מתמודד עם כמה וכמה חבילין דמעיקין‪ ,‬עד שבתקופה מסוימת עבר‬ ‫הסבל למעלה ראש‪ ,‬וכבר הרגיש שאין כוחותיו עומדים לו‪ ,‬באחד השבתות בעת שישב בשולחן השבת וכבר עמד‬ ‫לקחת את הספר וללמוד בו‪ ,‬החליט ברגע האחרון מרוב צערו כשהוא אומר אל לבו‪ ,‬הנני לומד את הספר הק'‬ ‫כבר זמן רב‪ ,‬ועדיין לא נושעתי‪ ,‬עדיין הסבל כרוך בעקביי‪ ,‬א"כ מן הנראה שהרה''ק אינו שת ליבו אלי‪ ,‬נשכחתי‬ ‫כמת מלב‪ ,‬על כן‪ ,‬השבוע לא אלמד בספר הק' ויהי מה‪ ,‬ואכן כך עשה‪ .‬נו‪ ....‬אין אדם נתפס על צערו‪.‬‬ ‫האברך הזה נוהג לשבת בכל ליל שבת עם בחורים הנמנים על בני קהילתו )הנקרא באטע(‪ ,‬שם הם מספרים סיפורי‬ ‫צדיקים‪ ,‬והוגים באמרי שפר על פרשת השבוע‪ ,‬ובעניני עבודת השי''ת‪.‬‬ ‫באותו שבוע שהאברך החליט שלא ללמוד בספר הק'‪ ,‬הגיע אחד הבחורים לבאטע‪ ,‬ואותו הבחור כמעט שאינו‬ ‫מגיע לבאטע‪ ,‬וגם כשהוא מגיע הוא אומר איזה ווארט קצר או שומע מאחרים‪ ,‬והנה אירע דבר פלא‪ ,‬הבחור הלז‬ ‫נכנס וביקש מראש החבורה ‪ -‬האברך הלז‪ ,‬אם הוא יכול השבוע ללמוד קטע מתוך ספר הק' בת עין‪ ...‬האברך שמע‬ ‫את הבקשה ועיניו מלאו דמעות‪ ...‬הנה חשבתי לעצמי כי אשב בחושך ואין רואה אותי‪ ,‬והנה אך החלטתי פעם‬ ‫אחת להניח את הלימוד ומיד שלח לי הקב''ה סימן ורמז משמים שמעשי רצויים‪ ,‬אלא שאין איש יודע חשבונו של‬ ‫עולם )מדוע עדיין לא נושע(‪.‬‬ ‫וראה בזה פלאות הנהגות הבורא וגדולת מעשי הצדיקים‪ ,‬כי מאז ועד היום‪ ,‬וגם לפני כן‪ ,‬לא אירע מעולם כדבר‬ ‫הזה שהבחור ביקש ללמוד קטע מתוך הספר‪ ,‬אין זה כי אם אצבע אלוקים וסימן מן השמים‪ ,‬האברך החליט על‬ ‫אתר להמשיך את הלימוד בספר בהתלהבות וביתר עוז )בהזדמנות שאל האברך את הבחור‪ ,‬מה קרה פתאום שהחלטת באותה שבת‬ ‫ללמוד בספר בת עין‪ ,‬וענה הבחור‪ ,‬כי באותה תקופה בא אליו 'התעוררות' ללמוד בביתו מתוך ספר זה בשולחן השבת‪ ,‬ובאותו שבת שכח ללמוד‬ ‫בביתו‪ ,‬ע"כ רצה ללמוד עם חביריו בבאטע(‪.‬‬ ‫לו‪ .‬וכך אמר הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע )מאורן של ישראל ח"א דף י"ד‪ ,‬י"ד שבט תרנ"ו אות א'(‪ ,‬וז"ל‪ .‬על ידי שמזכירים‬ ‫את הצדיק בזה העולם יש עליה ופקידה לטובה לכל ישראל‪.‬‬ ‫‪äì‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫סעדני ואוושעה ‪ -‬סגולה נפלאה לערוך סעודה לכבוד נשמתו‬ ‫‪,äéìéã àìåìéäã àîåéá øúåéá íéøåîà íéøáãä íðîà‬‬ ‫הטהורה‬ ‫‪åéùòîá' ÷ø íé÷ñòúî íéðåéìòä úåîìåòá íàù‬‬ ‫‪úáåèìå åãåáëì äãåòñ êåøòì äòåãéå äöåôð äìåâñ‬‬ ‫‪åðàôî ò"îøä ìù åðåùìëå 'ùãéçù åúøåúáå íéáåèä‬‬ ‫‪úáä ìòá àùéã÷ àìåìéää ìòá ìù åúîùð‬‬ ‫‪÷ñòúäì àîåé éàäá åðéìò íâ äîåù éæà ,ìéòì øëæðä‬‬ ‫‪ãåã éáø ÷"äøä ïá áã íäøáà éáø ÷"äøä ¯ ïéò‬‬ ‫‪ åúøåúá‬לז ‪ íéùåã÷ä åéëøãá úëììå‬לח‪÷áãúð äæ éãé ìòå .‬‬ ‫‪úåìåãâ úåòåùé ùéçäì äçåëáå äúåëæáå ,à"éëòåòéæ‬‬ ‫‪åúøåú àäúù äëæðå äùåã÷ä åúîùð ìà øù÷úðå åá‬‬ ‫‪ úåøåöðå‬לט‪ò"éæ ùäàèî ø"åîãàä ÷"äøä àéáîù åîëå .‬‬ ‫‪.åðãòá áåè õéìîé àåäå åðì ïâî‬‬ ‫הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע מביא בשם אביו הרה"ק הרש"ב זי"ע )אגרות קודש מוהריי"צ ח"ח עמוד קל( כשיהודי‬ ‫לומד תורה של איזה צדיק‪ ,‬בא מלאך ממחנה מיכאל להיכל הצדיק ומבשרהו 'בשורה טובה' שפלוני בן פלוני לומד‬ ‫בספרו‪ ,‬והצדיק בעל הספר מעורר רחמים על הלומד ובני ביתו‪ ,‬כי המלאכים יודעים היטב איזו 'בשורה טובה' יש‬ ‫בזה לצדיק שעוסקים בתורתו בעולם הזה‪ ,‬עד כאן דבריו )בתרגום ללשון הקודש(‪.‬‬ ‫וכתב הרה"ק ה'ברכת אברהם' זי"ע בפתיחת ספר 'בית אברהם'‪ ,‬מרן מהר"ש זי"ע )ה'דברי שמואל'( פעם אחד בי"א‬ ‫חשון ‪ -‬בהלולא של כ"ק א"ז בעל יסוד העבודה זי"ע‪ ,‬בדברו על גודל ענין לימוד ספריו הקדושים‪ ,‬אמר‪ ,‬כי הצדיק‬ ‫בעולם הזה הוא בבחינת הולך‪ ,‬וכשנסתלק אז הוא בחינת עומד‪ ,‬וכשחוזרים על דבריהם הקדושים מחויב הצדיק‬ ‫לעזור להם‪ ,‬ונהיה לבחינת מהלך‪ ,‬ומקוים בו 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' )זכריה ג ז(‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לז‪ .‬ומכאן תצא הקריאה לכל מי שלא יוכל לעלות לציונו הק' )כל חד וחד בדיליה(‪ ,‬שכאמור למעלה שהעסק במשנת‬ ‫ותורת בעל ההילולא כמוה כהשתטחות על הציון ממש‪.‬‬ ‫בדרך צחות ומליצה אמרו‪ ,‬גדול מעלת הלימוד בספרו הק' מאשר לפקוד את ציונו הק'‪ ,‬כי 'השתטחות' היא מעל‬ ‫למציבה‪ ,‬אולם העוסק במשנתו הרי הוא כמי שנמצא בתוך הציון הק' עצמו‪ ...‬ואם כי הדברים אמורים בדרך מליצה‪,‬‬ ‫אך יש בזה עומק מני עומק‪...‬‬ ‫על כן אין לך 'סגולה' גדולה מזו מאשר להגות בדברי תורתו ואחר כך לשפוך שיח במזמורי תהילים‪ ,‬ובוודאי הוא‬ ‫ימליץ טוב בעדו‪.‬‬ ‫לח‪ .‬וכבר אמרו‪ ,‬שהנה ידוע גודל העניין בהדלקת נר לעילוי נשמה‪ ,‬אשר סגולתו נוראה לפעול לטובת הנשמה‬ ‫ולזכות אותו המדליק נר לכבוד נשמת הצדיק‪ ,‬אמנם כבר אמר הכתוב )תהלים קיט קה( 'נר לרגלי דברך'‪ ,‬וכלומר‬ ‫שעיקר ה'נר' הוא 'דברך'‪ ,‬וכשהם נר לרגלי ואור לנתיבתי ‪ -‬כשחוזרים על דבריו הקדושים והולכים לאורם‪...‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬סיפר הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי זצ"ל‪ ,‬בשם אביו הגה"ק ה'סטייפלער' זי"ע‪ ,‬בשנות ילדותו‬ ‫היה אביו רבי חיים פרץ זצ"ל מעיר אותו בשעת בוקר מוקדמת ולומד עמו בקביעות ב'בת עין' בכדי להחדיר בו‬ ‫מוסר ויראת שמים‪.‬‬ ‫לט‪ .‬בישיבת 'בית אברהם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‪ ,‬יש 'קרן' לעריכת סעודות מדי שנה בשנה ביומא דהילולא‬ ‫קדישא‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪ ,‬לפני עשרות בשנים היה יהודי ושמו הרה"ח ר' שלמה גראס ז"ל‪ ,‬לפרנסתו‬ ‫התעסק במכירת נפט‪ ,‬ברם‪ ,‬עסק זה יגיעתו רבה ושכרו מועט‪ ,‬ומכיוון שכך‪ ,‬רעב ומחסור שררו בדרך קבע בביתו‪,‬‬ ‫ויהי בליל ההילולא של ה'בת עין' זי"ע‪ ,‬השתטח ר' שלמה על ציון הקודש‪ ,‬ושפך את לבו כמים‪ ,‬בתפילה ובתחנונים‬ ‫שירוויחו לו פרנסתו מן השמים‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬חזר לביתו ועלה על יצועו‪ ,‬והנה בחלומו רואה הוא את ה'בת עין' זי"ע‪,‬‬ ‫ויאמר לו ה'בת עין'‪ ,‬דע לך שקורת רוח מרובה הסבת לי בתפלתך על קברי )ידוע שהמתים נהנים כשמתפללים על קברם‪ ,‬וראה‬ ‫זוה"ק פר' ויחי רכה‪ (.‬אך זאת אשאלך ‪ -‬מדוע לא ערכת סעודה לכבוד ההילולא‪ ,‬תיכף התעורר ר' שלמה משנתו‪ ,‬וקיבץ‬ ‫משארית לחמו הדל‪ ,‬כינס עשרה יהודים‪ ,‬וערכו יחדיו סעודת הילולא‪ .‬למחרת היום הלך ר' שלמה וקנה כרטיס לוטו‬ ‫)לאטר"י(‪ ,‬וזכה בהון עתק שממנו נתעשר בעשירות גדולה‪ ,‬ואף הקים מממונו 'קרן'‪ ,‬אשר עד עצם היום הזה עדיין‬ ‫עורכים ממנו סעודות הילולא‪ .‬ורבים רבים מעידים על ישועות גדולות שזכו לאחר שתרמו לאותה 'קרן'‪.‬‬ ‫לפני שנתיים )תשפ"ה( ימים תרם אברך יומיים לפני ההילולא לאותה קרן‪ ,‬ויהי למחרת בלילה נסע האברך מביתר‬ ‫לירושלים‪ ,‬ובדרך אירע שם פיגוע נורא‪ ,‬כשמחבלים התקרבו לכביש וירו חצים ובליסטראות )כדורים( לכל עבר )אז‬ ‫נהרג הילד הק' למשפחת 'שמחה'‪ ,‬ועוד כמה נפצעו(‪ ,‬והערבים ימ"ש הללו ירו ממש לכיוונו‪ ,‬האברך נצמד לקיר ונפלו עליו‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת ויצא ‪ -‬הילולת בת עין‬ ‫‪åì‬‬ ‫)‪äøäîá ã÷ôéäì ,åðãòáå åðéìò ïâú àìåìéää ìòá úåëæ õøàá úçà äçôùîî éì òåãé ,ì"æå (äãåáò úãåáò åøôñá‬‬ ‫‪úåòåùé ,íã÷ éîù éîùî íéîçøå äòåùé øáãá‬‬ ‫‪äãåòñ åëøòå ,íéîçøå äòåùé øáãì å÷÷æåä øùà ìàøùé‬‬ ‫‪ íìåòáù úåáåè éðéî ìëå áø òôù ,úåéîùâáå úåéðçåøá éúáø äòåùéá åòùåð óëéúå ,àùéã÷ àìåìéää íåéá‬מא‪,‬‬ ‫‪.íéîìåò úòåùú 'äá òùåð ìàøùéå‬‬ ‫‪ òáèä êøãî äìòîì‬מ‪.‬‬ ‫אבנים מהקיר‪ ,‬והחל לזעוק לה'‪ ,‬אמש תרמתי לכבוד הילולת הבת עין‪ ...‬והנה באותו רגע פנו משם המחבלים והחלו‬ ‫לירות לעבר השני‪ ,‬וחייו היו לו לשלל‪.‬‬ ‫מ‪ .‬באמת אמרו‪ ,‬יכלה הנייר ולא יכלו סיפורי הישועות להם זכו אלפי אלפי ישראל בזכות עריכת סעודה לכבודו‬ ‫של ה'בת עין'‪ ,‬ואין צריך להביא עובדות‪ ...‬אך מכל מקום פטור בלא כלום אי אפשר‪ ,‬על כן נביא טיפה מן הים‪,‬‬ ‫מקצת שבמקצת‪ ,‬ממה ששמענו מ'כלי ראשון'‪ ,‬ובעיקר אותות ומופתים בהם ניכר בעליל כי באה הישועה בזכות‬ ‫עריכת הסעודה )ועיי' במדור 'ישקו העדרים' בסוף הגליון(‪.‬‬ ‫מא‪ .‬וז"ל הרה"ק ה'בת עין' זי"ע )בת עין‪ ,‬דרוש לסוכות ד"ה או יבואר( הנה כשמתעורר חסד עליון ית"ש אז החסד בעצמו‬ ‫מלמד זכות על כנסת ישראל‪ ,‬ומה הוא הלמוד זכות ש'נושא עון'‪ ,‬היינו ששם א"ל שהוא בחינת חסד עליון‬ ‫)זח"ג ל‪ (:‬כביכול נושא עונותיהן של ישראל לעצמו‪ ,‬היינו כביכול‪ ,‬אני חייב בדבר זה שכנסת ישראל עושים עונות ח"ו‪,‬‬ ‫שאילו לא היה להם צרות הללו בוודאי היו עושים רצוני באמת‪ ,‬ואילו היה להם פרנסה בריוח ולא יהיו מחוסרי‬ ‫פרנסה כמו עתה‪ ,‬בוודאי היה להם פנאי יותר לעשות רצוני‪ .‬ואלו לא היה להם בחינת הסתרה כזו‪ ,‬והיו יכולים‬ ‫להסתכל ביקרא דקוב"ה‪ ,‬בוודאי היו משתוקקים ונכספה וגם כלתה נפשם לה' עד כלות הנפש ממש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עת רצון בהילולא‪ ,‬סעדני ואוושעה‬ ‫סיפר לנו אברך שבשנת תשפ"ו השתתף בסעודה שנערכה בעירו )אשדוד(‪ ,‬ושם‬ ‫קיבל על עצמו אחר שהמתין לזכות בזש"ק‪ ,‬אם בשנה הבאה עד היא"צ אהיה‬ ‫כבר אחר 'פדיון הבן' של בן זכר שיוולד לי למזל"ט‪ ,‬אתן סעודה לכבוד הבת‬ ‫עין‪ ,‬כשבעצמו אינו יודע מדוע הוא מבקש בנוסח זה‪ .‬למעשה בס"ד נולד לו בן‬ ‫זכר השנה )תשפ"ז(‪ ,‬ומעמד פדיון הבן עם סעודת המצוה ייערך במוצש"ק ליל‬ ‫י"ב כסלו דהאי שתא )תשפ"ז(‪.‬‬ ‫שמענו מהרב א‪ .‬גאטדינער שליט"א מעי"ת לעיקוואוד יצ"ו‪ ,‬כי בביתו המתינו‬ ‫שני בנים צדיקים למציאת זיווגם במשך כמה שנים‪ ,‬בשנת תשפ"ה ערך סעודה‬ ‫לכבוד ההילולא‪ ,‬וקיבל על עצמו‪ ,‬באם עד שנה הבאה )תשפ"ו( יינשאו שני בני‬ ‫למזל"ט אערוך 'שבע ברכות' לבני לעי"נ הבת עין‪ ,‬כך נזרקה ההבטחה מפיו‬ ‫בטעות ‪ -‬תחת לומר שיערוך 'סעודת הילולא' בשנה הבעל"ט‪ ,‬אמר סעודת 'שבע‬ ‫ברכות'‪.‬‬ ‫למעשה בנו הצעיר מבין השנים בא ראשונה בקשרי שידוכין בסוף החורף )תשפ"ה(‪,‬‬ ‫ובהגיע קביעת זמן החתונה ביקש מהמחותן להמתין עם זמן החתונה עד חודש‬ ‫כסלו תשפ"ו‪ ,‬כי עדיין מקווה שבנו הגדול יותר ימצא את זיווגו בתוך זמן זה ‪-‬‬ ‫בטרם יינשא אחיו הקטן‪ ,‬וקבעו את זמן החתונה של הצעיר ליום שלישי אור‬ ‫לז' כסלו תשפ"ו לפ"ק‪ .‬ואכן‪ ,‬בתוך הזמן מצא האח הגדול את זיווגו ונישא‬ ‫בשעטומ"צ בסוף חודש תשרי תשפ"ו‪ .‬ובהגיע יום המיועד ז' כסלו תשפ"ו‪ ,‬שבוע‬ ‫לפני ההילולא נישא הצעיר‪ ,‬ואז ראו כי הבת עין סידר שפליטת פיו נתקיימה‬ ‫עם כל הפירושים‪ ,‬כי ביום ההילולא נערכה שבע ברכות האחרון‪ ,‬ובאו שניהם‬ ‫כאחד ‪ -‬סעודת שבע ברכות עם סעודת הילולא לכבודו של צדיק‪.‬‬ ‫בעי"ת מאנסי ישב יהודי צדיק )בשנת תשפ"ה( ביום ההילולא בסעודת הילולא‪ ,‬נזכר‬ ‫וזכר בצערו של בתו שכבר עברו ג' שנים מיום נישואיה‪ ,‬ועדיין לא נפקדה‬ ‫בזש"ק‪ ,‬על כן בבואו לביתו הכריז בקול גדול‪ ,‬בעזהשי"ת בשנה באה נסב שוב‬ ‫לסעודה ביום ההילולא‪ ,‬אבל היא תהיה סעודת ברית‪) ...‬גם גמר לאחמ"כ את התהלים‬ ‫לזכות בתו‪ ,‬וקבל על עצמו ללמוד כל יום בספר בת עין(‪ .‬וכן הוה‪ ,‬לשנה הבאה ביום ג' ה'‬ ‫כסלו תשפ"ו נולד להם בן למזל"ט‪ ,‬הברית והסעודה הגדולה נערכו ביום י"ב‬ ‫כסלו ביום ההילולא‪.‬‬ ‫קבלנו מכתב מאחד מבעל המעשה‪ ,‬וכה מספר‪ ,‬הנני מנהל גמ"ח וביום י' כסלו‬ ‫פנה אלי אברך סופר מומחה ובקשה בפיו‪ ,‬הנני מומחה לכתיבת ספרי תורה‬ ‫קטנים ומיוחדים‪ ,‬ולפני תקופת זמן גמרתי מקח עם נגיד נכבד שאכתוב לו ספר‬ ‫תורה מהודר‪ ,‬ובעד זאת הוא יתן לי בכל חודש כדי פרנסתי ברווח‪ ,‬וב"ה הענינים‬ ‫התנהלו לאות ולמופת במשך תקופה‪ .‬דא עקא‪ ,‬לפני כמה שבועות הודיע לי‬ ‫הנגיד שמטה ידו ומעתה אין ביכלתו להמשיך ולתת את הכסף‪ ,‬והוא מבטל את‬ ‫המקח של כתיבת ספר תורה‪ .‬מיד פניתי ל'סוחר' גדול הדר בארה"ב ובקשתי‬ ‫ממנו שימציא לי קונה חדש עבור הס"ת הלזה‪ ,‬אבל לעת עתה לא מצא מאומה‪,‬‬ ‫ולבינתיים יש לי התחייבויות של משכנתא וכו'‪ ,‬וחוששני שהבנק יחזיר את הכל‬ ‫וכדי בזיון וקצף‪ ...‬אין לי כרגע מהיכן להשיג מעות‪ ,‬לכן אני שואל ומבקש‬ ‫ממע"כ הלוואה של סכום נכבד כדי להכניס לבנק כנגד סכום החובות‪.‬‬ ‫בעל הגמ"ח הסכים לו‪ ,‬אבל הוסיף להציע‪ ,‬כי בעוד יומיים יחול היארצייט של‬ ‫ה'בת עין'‪ ,‬כשמבטיחים סעודה לע"נ ולומדים מתורתו רואים ישועות גדולות‬ ‫מאד‪ ,‬על כן כדאי לו לסופר להבטיח סעודה ובוודאי יוושע בס"ד בזכות הצדיק‪.‬‬ ‫בצר לו לקח ה'סופר' את ההלוואה‪ ,‬וגם הבטיח נאמנה שבראותו ישועה יערוך‬ ‫סעודה לכבוד הצדיק‪ ,‬והנה‪ ,‬במוצאי י"ב כסלו ‪ -‬כשבארה"ק כבר היה י"ג לחודש‬ ‫התקשר הסוחר אל הסופר בהתרגשות נפלאה‪ ,‬ואמר‪ ,‬שמע נא‪ ,‬בין שעון ארה"ב‬ ‫לשעון ארה"ק יש הפרש של שבע שעות‪ ,‬כשבארה"ק היה כבר לפנות בוקר של‬ ‫י"ג עדיין היה אצלנו י"ב כסלו‪ ,‬ובא איש יהודי וחתם על המשך כתיבת הספר‪...‬‬ ‫ולא עוד אלא שהעביר על אתר חלק נכבד מהסכום‪ ,‬שיש בו כדי חיותך וגם‬ ‫כדי השבת החוב שנלקח‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫מעשה נורא קבלנו מבעל המעשה )שמו שמור אצלנו( והוא אברך צדיק הדר בעיר‬ ‫רכסים‪ ,‬כעשרים ואחד שנים מנישואי ציפיתי לזש"ק‪ .‬בשנה שעברה )תשפ"ו( סמוך‬ ‫להילולת הבת עין פנה אליי אחד מקרובי‪ ,‬ובקשה בפיו‪ ,‬היות ולפני כשנה )תשפ"ה(‬ ‫קיבל על עצמו שאם יוושע בעניין פלוני‪ ,‬יערוך בשנה הבעל"ט סעודת הילולא‬ ‫לכבוד ה'בת עין'‪ ,‬וב"ה אכן נושע בישועה רבתי וברצונו לקיים הבטחתו‪ ,‬על כן‬ ‫הוא מבקש שאערוך סעודה )יחד עם תלמידי( והוא ישלם את כל ההוצאות‪ .‬התלהבותו‬ ‫הדליקה בי ניצוץ של תקוה ואמרתי לעצמי הרי גם אנכי 'מצפה לישועה'‪ ,‬א"כ‬ ‫אוסיף משלי ואשתתף גם אני בהוצאות‪ ,‬ואכן ערכתי את הסעודה יחד עם‬ ‫תלמידיי‪ .‬והנה‪ ,‬לא ארכו הימים ונושענו‪ ,‬בתחילת שנה זו )תשפ"ז( נולד בני הבכור‬ ‫שיחי' בשעטו"מ יותר מכ"א שנים אחר הנישואין‪ ,‬בס"ד בשנה זו נערוך סעודת‬ ‫הילולא ברוב קהל ועדה‪ ,‬ובהזדמנות זו אספר את סיפור ישועתי‪.‬‬ ‫שמעתי מאיש נאמן ממכירנו ומיודעינו‪ ,‬שהמתין שלש שנים אחר נישואיו לזכות‬ ‫בזש"ק‪ ,‬ואחר שעברו עליהם קשיים אדירים ויסורים נוראים ממש לא יאומן כי‬ ‫יסופר‪ ,‬נולדה לו בת למזל"ט בשעטומ"צ‪ .‬אלא שאז הודיעוהו כי אפסו סיכוייו‬ ‫לזכות בעוד ילדים‪ .‬אמנם‪ ,‬אין ייאוש בעולם כלל‪ ,‬הם המשיכו לנסות וכו'‪ ,‬ויהי‬ ‫כמלאת ארבע שנים לבתו תחי' וכבר ניסה הכל‪ ,‬התקרב ובא יום הילולת הבת‬ ‫עין תשפ"ו‪ .‬באותה שנה חל היא"צ ביום שני‪ ,‬האברך הלזה נבצר ממנו לעלות‬ ‫על הציון ביום ההילולא עצמו‪ ,‬על כן עלה ופקד את הציון שבוע ימים לפני‬ ‫היא"צ‪ ,‬שם שפך את נפשו לפני ה' בדמעות שליש‪ ,‬ולאחמ"כ‪ ,‬ביקש מהצדיק‬ ‫זי"ע‪ ,‬וכה אמר‪ ,‬בשבוע הבעל"ט ביום ההילולא אערוך סעודת הילולא לכובודו‬ ‫של צדיק ומתוך בקשה להוושע שבתי בת השלש לא תשאר 'בת יחידה' כל‬ ‫ימיה‪ ,‬אם אוושע אערוך עוד סעודה בשנה הבאה )תשפ"ז(‪ ,‬ואכן בדרך נס ופלא‬ ‫נולדו לו תאומות ביום ט"ו אלול‪ ,‬וערך קידוש רבתי בשעטומ"צ‪.‬‬ ‫סיפר לנו משגיח בישיבת ראחמיסטריווקא בעיה"ק ירושת"ו‪ ,‬בשנה שעברה‪ ,‬ישבו‬ ‫בחורים )צעירים‪ ,‬שיעור ב'( וקבלו על עצמם לערוך סעודה בשנה הבעל"ט באם‬ ‫שבעים בחורים מתוך ה'שיעור' שלהם יתארסו עד לשנה הבאה ביום ההילולא‪,‬‬ ‫וראה זה הפלא ופלא‪ ,‬ביום חמישי ב' כסלו תשפ"ו התארס הבחור השבעים‪...‬‬ ‫ומדוע נקטו מספר כזה‪ ,‬כי עדיין לא היה כדבר הזה שכ"כ הרבה בחורים יתארסו‬ ‫בשיעור ג' עד תחילת כסלו‪.‬‬ ‫שמעתי ממכירי בעל המעשה‪ ,‬בישיבת חברון למד בחור שבביתו ישבו ארבעה‬ ‫)אחים ואחיות( שהמתינו למציאת זיווגם )מגיל עשרים עד שלושים(‪ ,‬ביום ההילולא תשפ"ו‬ ‫ערכו כמה מידידיו סעודת הילולא בישיבתם למען יוושעו כל הארבע בישועה‬ ‫שלימה‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬השנה )תשפ"ז( בליל ההילולא שיחול במוצ"ש יחגגו את‬ ‫שבע ברכות האחרון של הבת הרביעית‪.‬‬ ‫כה סיפרו לנו אברכים חשובים מחסידי בעלזא תושבי בני ברק‪ ,‬בשטיבל שלנו‬ ‫נערכה סעודה בי"ב כסלו לזכות בחור מבוגר ‪ -‬שאכן נושע בזכות הסעודה הנ"ל‬ ‫וכסימן מן השמים אכן זמן חתונתו נקבע לי"ב כסלו השנה )תשפ"ז(‪ .‬באותו זמן‬ ‫חשבנו לעצמנו הנה גם אנחנו זקוקים לישועה‪ ,‬זה יותר משנתיים ימים שאין לנו‬ ‫מקום ראוי לביהמ"ד )האברכים הצעירים שהוצרכו לפתוח ביהמ"ד לעצמם‪ ,‬מחוסר מקום( והננו‬ ‫מתגלגלים ממקום למקום‪ ,‬ואפילו מקום לשכירות לא מצאנו‪ ,‬וכבר נדדנו לא‬ ‫פחות משמונה מקומות בשנתיים האלו‪ .‬מכיוון שכן נדברנו בינינו‪ ,‬והבטחנו שאם‬ ‫בשנה הבאה ביום י"ב כסלו תשפ"ז יהיה לנו ביהמ"ד משלנו נעשה גם אנחנו‬ ‫סעודה לע"נ הבת עין‪ ,‬וכדי שלא אשכח מזה רשמתי את זה בפלאפון שלי בלוח‬ ‫השנה בתאריך י"ב כסלו‪.‬‬ ‫והנה מתחילה לא התקדם שום דבר‪ ,‬באמצע חודש אב כמעט גמרנו מקח אבל‬ ‫גם בזה לא אסתייע מילתא ולא קנינו את המקום‪ ...‬עד שביום ט"ו אלול פ"ו‬ ‫הגיעה הצעה חדשה לקנות מקום ראוי לשמו‪ ,‬עם הרבה מעלות טובות שלא‬ ‫שיערנו בדעתנו שנוכל למצוא מקום טוב כזה‪ ,‬וב"ה ביום רביעי פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ"ז חתמנו חוזה‪ ,‬ולא עוד אלא שבעל הנכס נתן לנו להשתמש בו כבר‬ ‫מחודש אלול על סמך שנקנה את המקום‪ .‬והיינו שאותה סעודת הילולא שהבטחנו‬ ‫תיערך כבר בין כותלי ביהמ"ד שעליו ייחלנו ובקשנו‪ ,‬שם נספר איך שראינו עין‬ ‫בעין את ישועת ה' למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫והנה מקום אתנו לעורר אודות החובה לעשות 'פרסומי ניסא'‪ ,‬ולקיים 'שיחו בכל‬ ‫נפלאותיו'‪ ,‬כי מלבד עצם חיוב ההודאה לבורא ית"ש על כל הטוב והחסד‪ ,‬הרי‬ ‫יש בזה תועלת עצומה גם לאחרים‪ ,‬וכאמור לעיל ש'מצוה גוררת מצוה'‪ ,‬ו'סעודה‬ ‫גוררת סעודה'‪ ,‬והרי רבים רבים מאחינו בני ישראל זקוקים לישועת הפרט כל‬ ‫אחד באשר הוא‪ ,‬ועיניהם כלות מתוחלת ממושכה‪ ,‬על כן אל תמנעו טוב מאחרים‪...‬‬ ‫שכאשר יראו וישמעו כל אותות ומופתים מבעלי המעשה עצמם אף ליבם ירחש‬ ‫דבר טוב‪ ,‬ועי"ז אף הם יצאו מאפילה לאורה בקרוב‪...‬‬ ‫עוד נלמד מכל מעשיות אלו‪ ,‬שהרה"ק ה'בת עין' עומד ומתחנן להושיע ככל‬ ‫היוצא מפיכם‪ ,‬מעתה 'הרחב פיך ואמלאהו'‪ ,‬אל יסתפק האדם בקטנות אלא‬ ‫יבקש בקשות גדולות‪ ,‬וכדאי הוא אותו צדיק לסמוך עליו‪.‬‬ ‫וכאשר שמעתי מהרה"ח רבי מוטל ראטמאן שליט"א‪ ,‬עובדא שהיה עד לה לפני‬ ‫כמה שנים‪ ,‬בעודו מהלך ברחובות קריה ‪ -‬בשכונת מאה שערים אשר בעיה"ק‬ ‫ירושלים‪ ,‬מצאו יהודי נכבד 'בעל תשובה' אשר אין הפרוטה מצויה בכיסו‪ ,‬והלה‬ ‫החל לשאלו אודות 'וואש מאשין' )מכונת כביסה(‪ ,‬כי נתקלקלה המכונה שבביתו‪,‬‬ ‫עוללים שאלו בגדים נקיים ואין נותן להם‪ ,‬ובצר לו הוא מחפש אחר חנות‬ ‫המוכרת מכונת כביסה 'יד שניה'‪ ,‬כי עליה אין דורשים סכום עתק כמו על מכונה‬ ‫חדשה‪ .‬ר"מ ניסה להניאו מכך‪ ,‬היות וידוע ליודעי חן שדבר שטות הוא לקנות‬ ‫מכונת כביסה יד שניה ‪ -‬כי לעולם ומעולם לא תדע אלו חסרונות ובעיות יצוצו‬ ‫לך במשך השימוש בה‪ .‬וכה אמר לו ר"מ‪ ,‬היום חל יומא דהילולא של ה'בת‬ ‫עין'‪ ,‬עומד אני ליסע לעיה"ק צפת להשתטח על ציונו‪ ,‬בוא נא עמנו‪ ,‬וכבר נפעל‬ ‫עבורך ישועה גדולה‪.‬‬ ‫וכן עשו‪ ,‬כל הדרך לא פסיק פומיה מגירסא של אותו נצרך‪ ,‬אודות מכונת‬ ‫הכביסה‪ ,‬כי מכונה פלונית טובה היא‪ ,‬ושל 'חברה' פלונית לא‪ ...‬ובכלל הוא דואג‬ ‫מה יהיה בסופו של דבר‪ ,‬כיצד יכבסו את בגדי בניו הגדולים והקטנים‪ ...‬ובבואם‬ ‫לפני המלך בציון הקודש שפכו לבם בתפילה ‪ -‬איש איש בנגעו ומכאובו‪ .‬משם‬ ‫נסעו‪ ,‬ויחנו באת"ק מירון‪ ,‬קנו במכולת )גראסערי( לחם וכל מטעמים ועלו לציון‬ ‫הקודש דרשב"י לערוך שם סעודת הילולא‪ ,‬ויהי‪ ,‬אך יצאו מציון הקודש‪ ,‬צלצל‬ ‫הטלפון של מיודעינו הנצרך‪ ,‬ומצד השני 'מבשרים' לו כי הגורל שקנה מאיזה‬ ‫'מוסדות' לפני זמן רב זכה ב‪ ...‬מכונת כביסה חדשה ומשוכללת‪...‬‬ ‫וכה אמר לי ר"מ בצערו על אותו נצרך‪ ,‬הרי כוחו של הצדיק להשפיע שפע רב‬ ‫וגדול‪ ,‬חבל על אותו איש אשר צמצם את כל השפע במכונת כביסה שאכן קיבל‬ ‫אותה‪ ,‬אילו היה מבקש ב'השגות' כגדולות יותר בוודאי היה מקבל שפע רב פי‬ ‫כמה וכמה )ר"מ מספר ע"ע שפעל לטובה באותה נסיעה כמה עניינים גדולים ורבים פי כמה וכמה(‪.‬‬ ‫ונציגה דבר מעשה ישועה גדולה ונפלאת בזכות עצם התפילה וההשתטחות על‬ ‫ציונו הקדוש‪ .‬סיפר לנו אברך צדיק‪ ,‬שלפני כמה שנים היה עם בנו בבית החולים‪,‬‬ ‫אחרי שביום ה' כסלו עבר הבן ניתוח‪ ,‬והרופאים אשפזו אותו ואמרו כי האשפוז‬ ‫יארוך לכל הפחות למשך חודש‪ ,‬כעבור שבוע חל יומ"ד קדישא של הרה"ק ה'בת‬ ‫עין' זי"ע‪ ,‬נסע האברך לציון הקודש ולהשתתף בסעודה הגדולה שנערכה שם‪,‬‬ ‫והתפלל בתוקף בקשת רחמים‪ ,‬שהילד כבר יצא מביה"ח כי הרגיש שהנסיונות‬ ‫של שמירת עינים בין כתלי ביה"ח קשים עליו מאד‪ ,‬ולאידך ביקש גם שהילד‬ ‫היוצא מביה"ח יתרפא לגמרי )ולא יזיק לו השחרור המוקדם(‪.‬‬ ‫וראה זה פלא‪ ,‬מצפת חזר מיד לביה"ח‪ ,‬ויהי אך הניח את ראשו מעט ‪ -‬אחר‬ ‫ליל שימורים‪ ,‬נקרא מיד אל הרופאים והללו אמרו שהילד משוחרר לאלתר לחיים‬ ‫טובים ולשלום‪.‬‬