gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נ"י _לונדון‬ ‫ב"ב חיפה‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫‪3:49‬‬ ‫‪4:16‬‬ ‫‪4:08‬‬ ‫‪4:16‬‬ ‫הדה"נ‪4:02 :‬‬ ‫בה"י‬ ‫‪4:58‬‬ ‫‪5:17‬‬ ‫‪5:14‬‬ ‫‪5:16‬‬ ‫מוצ"ש‪5:15 :‬‬ ‫ר"ת‪5:54 :‬‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו‬ ‫‪5:17‬‬ ‫‪5:46‬‬ ‫‪5:49‬‬ ‫‪5:50‬‬ ‫הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א‬ ‫ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר‬ ‫וַ ּיֵצֵ א יַ ֲעקֹב ִמּבְ ֵאר‬ ‫רזא דאחד‬ ‫הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו‬ ‫ברוק_לין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ׁשבַ ע (בראשית כח‪ ,‬י)‬‫ָ‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה‬ ‫רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה‬ ‫תכלית התפילה להתחבר‬ ‫הוא הדרה‬ ‫ולהתאחד עם רצון ה'‬ ‫הרע ממנו‪ ,‬והרי פוק חזי כמה סומין איכא‬ ‫בשוקא והיצר הרע אינו מרפה מהם‪.‬‬ ‫הרהורי תשובה בכח הצדיק‬ ‫כתב ב'מאור ושמש' (ריש פרשתן) מאי 'הוא‬ ‫ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר‪ ,‬אין הדבר אלא בסומא כגון זה‪.‬‬ ‫הדרה'‪ ,‬מלשון 'הדרי בי' (עירובין נב‪ ,).‬שהוא לשון‬ ‫עולים ויורדים בו (כח‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫כי עיוורונו של יצחק הלא נגרם מחמת עשן‬ ‫חזרה‪ .‬שהצדיק מחדיר בבני עירו הרהורי‬ ‫'עולים' קודם ואחר כך 'יורדים'‬ ‫עבודה זרה של נשים מרשעות אלו (רש"י לעיל כז‪ ,‬א‬ ‫תשובה‪ ,‬ועל ידו באים הם לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫התמיהה נודעת‪ ,‬הלא המלאכים משכנם בשמיים ותחילה צריכים הם לרדת‬ ‫ד"ה ותכהין; ועי' תנחומא תולדות ח)‪ ,‬והנה לא מצינו שבשמת‬ ‫ורק לאחר מכן לעלות שוב‪ .‬ומדוע נאמר בפסוק איפכא‪ .‬ורש"י הרגיש בזה‬ ‫ויהודית עצמן נעשו עיוורות משום עשן‬ ‫וכתב על פי דרכו 'מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ‪ ,‬ועלו‬ ‫עבודה־זרה שלהן‪ ,‬והא כיצד‪ .‬אלא שאכן אין‬ ‫וַ ּיִ ַּקח ֵמ ַאבְ נֵ י הַ ָּמקֹום וַ ּי ֶָׂשם‬ ‫עשן זה מזיק אלא לראייתו הזכה של יצחק‪.‬‬ ‫ְמ ַר ֲאׁש ָֹתיו (בראשית כח‪ ,‬יא)‬ ‫לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו'‪ .‬אך עדיין השאלה קיימת‪ ,‬למה‬ ‫כאן לא המתינו מלאכי ארץ ישראל מלעלות עד שיֵ רדו תחילה מלאכי חוץ‬ ‫לאדם נעלה כזה‪ ,‬אשר עשן עבודה זרה מעוור‬ ‫לארץ כפי שהיה בחזרתו‪ ,‬שנאמר (שם לב‪ ,‬ב) 'ויפגעו בו מלאכי אלוקים'‪ ,‬ופירש‬ ‫את עיניו‪ ,‬אצלו אכן לבו חלל בקרבו ויצר הרע‬ ‫התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח‬ ‫רש"י (שם פס' ג) שבאו לקראתו מלאכי ארץ ישראל ללוותו לארץ‪ ,‬ומלאכי חוץ‬ ‫פוסק ממנו‪.‬‬ ‫צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת אומרת עלי יניח‪ .‬מיד עשאן‬ ‫לארץ עדיין לא נסתלקו‪ .‬ודכוותה גבי עמוד הענן ועמוד האש‪ ,‬שדרשו חז"ל‬ ‫הקב"ה אבן אחת‬ ‫(שבת כג‪' ):‬מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד אש משלים לעמוד‬ ‫הענן'‪ ,‬ופירש רש"י שהיה עמוד האש בא קודם שנשקע עמוד הענן‪ .‬הרי‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬טז)‬ ‫וְ ָאנֹכִ י ֹלא יָ ָד ְע ִּתי‬ ‫אבנים חסרות פשרה‬ ‫שכך היא הדרך הנכונה‪.‬‬ ‫אילו ידעתי לא ישנתי‬ ‫אל הגאון רבי יהושע אייזיק שפירא [ר' אייזל‬ ‫חריף] זצ"ל באו שני בעלי דין להתדיין‪ ,‬וככל‬ ‫פנימיות תפילתו של האדם‬ ‫התגלות המביאה לידי יראה‬ ‫שניסה לפשר ביניהם לא עלתה בידו‪ ,‬בסירובם‬ ‫ולהבין הענין נקדים יסוד נפלא אשר דרש הרה"ק רבי קלונימוס קלמן‬ ‫כתב ה'שפת אמת' (תרל"ב‪ ,‬ד"ה אכן) כי לימוד‬ ‫ובהתעקשותם‪.‬‬ ‫מפיאסעצנא זצ"ל הי"ד בספרו 'דרך המלך' (לשמיני עצרת) בדברי חז"ל (ברכות ז‪).‬‬ ‫נוקב יש לנו ללמוד כאן‪ .‬כי הנה בחלומו‬ ‫אמר להם רבי אייזל‪ :‬הנה מזה כבר הוקשה‬ ‫'מנין שהקב"ה מתפלל‪ ,‬שנאמר (ישעיה נו‪ ,‬ז) 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים‬ ‫זכה יעקב אבינו למראות אלוקים נשגבים‬ ‫לי בפרשה‪ ,‬למה הוצרכו לנס שתתאחדנה כל‬ ‫בבית תפלתי'‪ .‬תפלתם לא נאמר‪ ,‬אלא תפלתי‪ ,‬מכאן שהקב"ה מתפלל'‪.‬‬ ‫ולהבטחת שמירה מכל מיני פורענויות‬ ‫האבנים לאבן אחת‪ ,‬והרי יכולים היו לפשר‬ ‫ומשמע שעל בית המקדש שלמטה קאי‪ ,‬ובו הקב"ה מתפלל‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫המתרגשות בדרך‪ ,‬ובכל זאת מיצר על כך‬ ‫ביניהן באיזו שהיא פשרה‪ ,‬כגון ששעה אחת‬ ‫'והביאותים אל הר קדשי'‪ ,‬שמקום תפילת הקב"ה הוא במקום שישראל‬ ‫שישן‪ .‬וכמו שביארו בזוהר הקדוש (ח"א קנ‪ ).‬כי‬ ‫יניח הצדיק ראשו על אבן אחת ושעה אחת על‬ ‫מתפללים‪ ,‬ובעבור זה נקרא בית המקדש 'בית תפלתי'‪.‬‬ ‫'לא ידעתי' הוא מלשון דבקות‪ ,‬והיינו שהיה‬ ‫אבן אחרת‪ .‬אכן עתה נוכחתי שככל ומדובר‬ ‫וביאר‪ ,‬כי עצם רצון האיש הישראלי בכל תפילותיו ובקשותיו הוא לעשות‬ ‫לבו נוקפו על שהחמיץ מלהוסיף בעצמו יותר‬ ‫באבנים אזי אין שום מקום לפשרות‪ .‬קל יותר‬ ‫רצון ה'‪ ,‬שיוכל לעבוד את ה' יתברך בלא מניעות‪ ,‬ויתגדל ויתקדש שמיה‬ ‫דבקות והתקשרות לגודל קדושת המקום‪.‬‬ ‫לחולל נס פלאי ולשנות סדרי בראשית מאשר‬ ‫רבא‪ .‬אלא שמוסתר הרצון הזה בתוך שלל רצונות הגוף הגשמי‪ ,‬מהם‬ ‫נמצא שבמקום לשמוח בעצמו על ההתגלות‬ ‫לצפות מאבנים להתפשר ביניהן‪...‬‬ ‫הכרחיים ומהם של שטות‪ ,‬עד שלא תמיד מרגיש האדם את הרצון הטוב‬ ‫וההבטחה להן זכה‪ ,‬במקום זאת עורר בעצמו‬ ‫שבקרבו‪ .‬אבל באמת רצונו הפנימי הוא טוב – לעשות נחת רוח לבורא‬ ‫יעקב אבינו עוד יראה ותביעה עצמית‪' .‬וזה‬ ‫יתברך שמו‪ .‬וכדברי הרמב"ם הנודעים (פ"ב מהל' גירושין ה"כ) בהא דקיימא לן 'מכין‬ ‫אותו עד שיאמר רוצה אני'‪ ,‬כי 'מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ‪ -‬רוצה‬ ‫הכלל‪ ,‬שכל הארה צריכה להביא יראה לאדם‪,‬‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יג)‬ ‫וְ הִ ּנֵ ה ה' נִּצָ ב ָעלָ יו‬ ‫וזה התכלית שלה‪ ,‬ובלא זה אינו כלום'‪.‬‬ ‫הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו‪ ,‬וכיון‬ ‫לשמרו‬ ‫שהוכה עד שתשש יצרו ואמר 'רוצה אני' ‪[ -‬הרי זה] לרצונו'‪.‬‬ ‫בעת חלופי המשמרות‬ ‫וזה לעומת זה‪ ,‬כשם שרצונו הפנימי של כל יהודי הוא לעשות רצון‬ ‫ּנֹורא הַ ָּמקֹום הַ ּזֶה ֵאין זֶה‬ ‫ַמה ָ‬ ‫לשם מה נצרך כעת לשמירה מיוחדת‪.‬‬ ‫הבורא‪ ,‬כך גם רצונו של ה' יתברך הוא‪ ,‬שיהיה אך טוב לישראל ברוחניות‬ ‫ובגשמיות‪ .‬כי כל הבריאה היתה בשביל ישראל‪ ,‬וגם גוף האיש ישראלי הוא‬ ‫ּכִ י ִאם ּבֵ ית ֱא‪ֹ-‬להִ ים וְ זֶה ַׁש ַער‬ ‫יש שהביאו לבאר בזה (אסיפת הכהן‪ ,‬בשם אביו)‪ ,‬כי‬ ‫הלא היה זה בעת שהעתיק את מקומו מארץ‬ ‫קודש לה'‪ ,‬עד שכמעט כל המצוות הן הוראות לגוף האדם האיך יתנהג‪ ,‬לכן‬ ‫ּׁש ָמיִ ם (בראשית כח‪ ,‬יז)‬ ‫הַ ָ‬ ‫ישראל לחרן‪ ,‬וכמו שכתב רש"י (פס' יב) מהו‬ ‫רצון ה' שיהיה טוב לישראל גם בענייני גופו‪ .‬אלא שעל ידי ההסתר שנעשה‬ ‫''והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו'‬ ‫מסיבות הפגמים‪ ,‬נסתר הרצון הזה ברצונות של דין חלילה‪.‬‬ ‫תרעא לדרתא‬ ‫מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ‬ ‫ועל פי זה ביאר שם מה שנאמר בפרשה (לעיל פס' יא) 'ויפגע במקום'‪ ,‬ודרשו‬ ‫בחנוכת הבית לישיבת חכמי לובלין נשא‬ ‫ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו'‪,‬‬ ‫חז"ל (חולין צא‪ ):‬שהתפלל שם יעקב‪ .‬ולשון פגיעה ותפילה‪ ,‬היינו הך‪ .‬וביאר‪,‬‬ ‫דברים ה'אמרי אמת' זצ"ל‪ ,‬ואמר (עי' פרדס יוסף כאן)‬ ‫ומי יהיה עמו לשומרו בינתיים‪ .‬לכן ניצב עליו‬ ‫שכשם שכל יהודי מתפלל שיהיה לו טוב וחסד‪ ,‬לעומתו גם ה' יתברך‬ ‫בשם הבעל שם טוב זי"ע (עי' כתר שם טוב ח"ב ה‪ ,:‬ועי'‬ ‫ה' לשמרו‪ ,‬הוא ולא אחר‪.‬‬ ‫מתפלל שיוכל לעשות טוב לישראל‪ ,‬ובשעה שהתפילות הולכות על זו‬ ‫בעש"ט עה"ת כאן אות יב) לפרש האי קרא בדרך מוסר‬ ‫הדרך‪ ,‬נמצא שבתפילתו זו האדם כביכול פוגע 'במקום' ‪ -‬רצון האדם‬ ‫נוקבת‪ .‬ארבע עשרה שנה הטמין יעקב אבינו‬ ‫מתאחד עם רצונו יתברך‪ .‬דהיינו‪ ,‬שפנימיות התפילה של רצון האיש‬ ‫הישראלי היא לשם ה' ולכבוד השכינה‪ ,‬ופנימיות רצונו יתברך שמו‪ ,‬היא‬ ‫עצמו בבית שם ועבר‪ ,‬וכל שיגו ושיחו לא היו‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יג)‬ ‫וֵ אֹלהֵ י יִ צְ חָ ק‬ ‫אלא בדברי תורה‪ ,‬ואף לא עלה על משכבו‬ ‫לטובת היהודי וצרכיו‪.‬‬ ‫כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא בבית‬ ‫כל אותן השנים (בר"ר סח‪ ,‬יא)‪ ,‬מעוצם התמסרותו‬ ‫והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו‬ ‫הרצון האמיתי מתלבש בבקשות גשמיות‬ ‫לתורה הקדושה‪ .‬נראה כי אין פסגה גבוהה‬ ‫ברם‪ ,‬יש לתת טעם לדבר‪ ,‬איך מתלבש רצונו הפנימי של האדם שהוא‬ ‫מזו לילוד אשה‪ .‬אך כאשר הגיע אל מקום‬ ‫עיניים זּכֹות‬ ‫המקדש והיה כולו שרוי בקדושה מתוך‬ ‫שאל הרה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש‬ ‫'רצוננו לעשות רצונך'‪ ,‬בדברים שהם לגמרי רחוקים מכך ‪ -‬דברי גשמיות‬ ‫תפילה ודבקות‪,‬‬ ‫זצ"ל (ליקו"ש ח"ה ויצא א)‬ ‫ודברים של שטות שמבקש בתפילתו‪ .‬ויבואר‪ ,‬דהנה אמרו חז"ל (ברכות נז‪).‬‬ ‫אמר 'מה נורא‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא נאה‬ ‫'חלום‪ ,‬אחד מששים בנבואה'‪ .‬ומאידך אמרו (שם נה‪ ).‬שאין מראין לו לאדם‬ ‫לידידנו הנאמן הרה"ח ר' הערשי קרנביסר שליט"א‪ ,‬העומד לימיננו להרבות פעלים לתורה‬ ‫וכי מפני שכהו‬ ‫בחלום אלא מהרהורי לבו‪ .‬ולכאורה המה תרתי דסתרי‪ ,‬אם הוא חולם מה‬ ‫המקום הזה!‬ ‫לרגל הולדת נכדו שיחי' בשעטומ"צ בן לחתנו הרה"ח ר' משה הרשברג שליט"א‬ ‫עיניו והרי הוא‬ ‫שהוא מהרהר‪ ,‬מה נבואה יש כאן‪.‬‬ ‫כמת פסק יצר יזכו הוריו וזקניו לרוות רוב נחת מכל יוצ"ח‪ ,‬מתוך שפע וברכה וכט"ס‪ ,‬ואך טוב וחסד ירדפום כל הימים אין זה כי אם‬ ‫מאחלים בהערכה ובהוקרה‪ :‬ישראל מוזסון ואברהם מרדכי טאומן‪ ,‬בשם מכון 'אור חדש'‬ ‫רחוקה‪ ,‬ועוד יש לו זמן להפק את זממו‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫בית אלוקים'‪ .‬זהו עיקר הבית אשר יעמלו בו בוניו‪.‬‬ ‫יחמוק לו היהודי ויברח מידי הגוי‪ .‬לכן לאחר שאליפז‬ ‫(בראשית כט‪ ,‬א)‬ ‫וַ ּיֵלֶ ְך ַא ְרצָ ה בְ נֵי ֶק ֶדם‬ ‫'וזה'‪ ,‬כלומר מה שהיה עד כה‪ ,‬כל השנים הללו של‬ ‫נטפל אליו ולקח את כל ממונו תמורת חייו (רש"י לקמן פס' יא‬ ‫ירחיב לו הדרך‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬אינן אלא 'שער השמים'‪ ,‬היינו השער‬ ‫ד"ה ויבך)‪ ,‬נתיירא שמא יוודע הדבר לעשו‪ ,‬לכך אמר לכל‬ ‫להיכנס בו‪ .‬כמו שאמרו חז"ל (שבת לא‪ ;:‬יומא עב‪ ):‬על מי‬ ‫מהו שסתם ואמר 'בני קדם'‪ ,‬שמשמעו לכיוון מזרח‪,‬‬ ‫השואלו כי בדעתו להגיע עד ארץ בני קדם הרחוקה‪,‬‬ ‫שיש בו תורה ואין בו יראת שמים 'מכריז רבי ינאי‪:‬‬ ‫בלא שציין להיכן בדיוק הלך‪ .‬יותר היה לו לומר 'וילך‬ ‫וכך יוכל להינצל‪ ,‬שימלט מבעוד מועד לחרן‪.‬‬ ‫חבל על דלית ליה דרתא‪ ,‬ותרעא לדרתא עביד'‪.‬‬ ‫חרנה'‪ ,‬כמו שאמר לעיל מיניה (כח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר רבי יהודה בן עטר זצ"ל‪ ,‬בספר 'מנחת‬ ‫הרי שיראת שמים היא הדירה והעיקר‪ ,‬והתורה‬ ‫ֹאמרּו ֹלא נּוכַ ל ַעד ֲא ֶׁשר יֵ ָאסְ פּו ּכָ ל‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫יהודה' (מהדו"ת‪ ,‬כאן ד"ה ונראה) על פי דברי חז"ל שאמרו (ע"ז‬ ‫כה‪ ):‬שאם גוי נטפל לאדם בדרכו‪ ,‬ירחיב לו הדרך כדי‬ ‫אינה אלא כמו שער לחצר‪ .‬כעת הבין יעקב אבינו‬ ‫כי כל אותן השנים אינן אלא שער והכנה לדבר‬ ‫הָ ֲע ָד ִרים וְ גָ לֲ לּו ֶאת הָ ֶאבֶ ן ֵמ ַעל ּפִ י הַ ּבְ ֵאר‬ ‫שידחה את הפורענות‪ .‬שיחשוב שהיהודי הולך לדרך‬ ‫הגדול‪ ,‬יראת שמים‪.‬‬ ‫רזא דאחד ‪ -‬המשך מעמוד א‬ ‫וכך פירש הגה"ק רבי אברהם דוד מבוטשאטש זצ"ל בספרו‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר ב'דרך המלך'‪ ,‬באמת אין כאן סתירה‪ ,‬שכן ניצוץ‬ ‫'מחזה אברהם' (בפרשתן) את הפסוק 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫הנבואה מתלבש בהרהורי לבו‪ .‬כגון בחלום שר המשקים והאופים‬ ‫השמימה'‪ ,‬שהוא בבחינת מה שאמרו בגמרא (יבמות קה‪' ):‬המתפלל צריך‬ ‫(בראשית מ‪ ,‬ה‪-‬כב) שניצוץ הנבואה היה שישא פרעה את ראשו של שר המשקים‪,‬‬ ‫שיתן עיניו למטה ולבו למעלה'‪ .‬והיינו 'סולם' שרומז לקול התפילה‪ ,‬עיניו למטה‬ ‫ואילו את שר האופים יהרוג‪ ,‬אבל הלבוש היה בתוך הרהור לבם‪ ,‬ששר המשקים חלם‬ ‫בענייני 'ארצה' ‪ -‬ארציות‪ ,‬אבל 'וראשו' ‪ -‬לבו ומוחו‪' ,‬השמימה' ‪ -‬מסתכלים ומכוונים‬ ‫על מזיגת יין ושר האופים במעשי אופה‪ ,‬מפני שזה היה עיקר מחשבותיהם בעסק‬ ‫כלפי מעלה‪.‬‬ ‫מלאכתם כל אחד באשר הוא‪.‬‬ ‫והם הם הדברים האמורים למעלה‪ ,‬שהתפילה מתחלת בדברים הנוגעים אל הגוף‪,‬‬ ‫כך גם בענין התפילה‪ .‬אליבא דאמת ודאי רצון האיש הישראלי בפנימיות לבו הוא‬ ‫ואפילו בדברים של שטות‪ ,‬ומתוך שהאדם מרבה להתפלל‪ ,‬מתעלה הניצוץ האלוקי‬ ‫להתפלל ולשפוך את לבו בתפילה לה'‪ ,‬אבל סוף כל סוף‪ ,‬כיון שמוחו ולבו מלאים‬ ‫שבנפשו‪ ,‬הרצון הפנימי שבלב‪ ,‬ותפילתו מתעלה להיות על כבוד השכינה‪ ,‬ומכח אותם‬ ‫רצונות ודאגות גופניים‪ ,‬אזי הרצון הפנימי והרוחני הזה מתלבש ברצונות הגוף הללו‬ ‫מלאכים העולים בסולם התפילה‪ ,‬מתעוררים כנגדם מלאכים מלמעלה‪ ,‬שמתגלה רצון‬ ‫ולבו מרגיש בהם‪ ,‬ורעבון נפשו מתבטא בדברים של גשמיות ושל שטות‪.‬‬ ‫ה' יתברך להיטיב לישראל גם בצרכי גופם‪ ,‬ומתאחד רצון הבורא עם רצון האדם‪ ,‬ופוגע‬ ‫אמנם כאשר ירבה האדם להתפלל‪ ,‬יעלה בו הרצון הפנימי בכל פעם יותר עד שירגיש‬ ‫בתפילתו בתפילת הבורא יתברך‪ .‬ולכן‪ ,‬קודם 'עולים' המלאכים‪ ,‬היינו התפילה באה‬ ‫באמת רצון לה'‪ ,‬ואז יבקש על צרכיו כפי ערכו והשגתו‪ ,‬אם הוא בן תורה‪ ,‬ישתוקק ויתפלל‬ ‫תחילה מלמטה ‪ -‬מענייני ארציות‪ ,‬ורק בהמשך 'יורדים' ‪ -‬באה לעומתה ההשפעה‬ ‫שיזכה לפרנסה ולמנוחה כדי שיוכל לעבוד את ה' ולעסוק בתורה כל היום באין מפריע‪,‬‬ ‫של הקב"ה שרוצה להיטיב‪ ,‬כאשר מבין האדם‪ ,‬בהמשך התפילה‪ ,‬כי העיקר הוא‬ ‫ומי שאינו בן תורה – ישתוקק ויתפלל להיוושע במנוחה ושמחה‪ ,‬כדי שעל כל פנים‬ ‫מילוי רצון הקב"ה‪.‬‬ ‫יקבע עיתים לתורה בכל יום וינהיג ביתו כבית ישראל‪ ,‬ויחנך את בניו ובני ביתו בדרך‬ ‫ויש לרמוז זאת במה שפירש רש"י על הפסוק (לקמן פס' יז) 'אין זה כי אם בית אלוקים'‪,‬‬ ‫ה'‪ .‬וההולך בדרך זו‪ ,‬הנה זה סימן כי הגיע לתכלית הרצויה של 'עבודה שבלב זו תפילה'‪.‬‬ ‫'הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש'‪ .‬ללמדנו על‬ ‫לבקש על שורש הענין‬ ‫כח ותכלית התפילה‪ ,‬שהסולם הרומז לתפילת ישראל‪ ,‬אמצעו ועיקרו הוא כנגד בית‬ ‫ומהדברים היוצאים מן הלב נשמע לנו‪ ,‬כי תכלית התפילה האמיתית היא שעל‬ ‫המקדש‪ ,‬הוא 'בית תפילתי'‪ ,‬שתפילת האדם מתייחדת עם תפילתו של הקב"ה‪ ,‬ועל‬ ‫ידי תפילתו יתחבר האדם המתפלל אל ה' יתברך‪ .‬ובכל אלה החסרונות שיש לאדם ‪-‬‬ ‫ידי זה יורד השפע מן השמים‪.‬‬ ‫הבקשות הגשמיות שאותן הוא מזכיר בברכות שבתפילת העמידה ‪ -‬תכליתן אחת היא‪,‬‬ ‫בדרך זו נבין גם הענין שמלאכי ארץ ישראל עלו בסולם ורק אז מלאכי חוץ לארץ‬ ‫לעורר לבו אל הדבר העיקרי‪ ,‬לתקן עולם במלכות ש‑די‪ ,‬ולכבוד שמו יתברך יקר יתנו‪.‬‬ ‫ירדו ללוותו‪ .‬מלאכי ארץ ישראל המה התגלות הרצון הפנימי של האדם‪ ,‬שהוא‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאב שהולך בדרך ובניו עימו‪ ,‬ועוברים הם דרך היער הגדול‬ ‫משתף שם שמים בצערו ומתפלל על רצון ה'‪ ,‬על התגלות כבוד מלכותו בעולם‪ ,‬ואז‬ ‫השורץ חיות רעות‪ ,‬לפתע יורד הלילה והאב תעה בדרכו‪ ,‬ואינם יודעים היכן ללכת‪,‬‬ ‫לעומתם יורדים מלאכי חוץ לארץ‪ ,‬המה גילוי רצון ה' שגם בגוף ובגשמיות יתמלאו‬ ‫והנה גם האב בוכה וגם הילדים מתחילים לבכות‪ .‬אבל בעוד שהם בוכים על שהם‬ ‫כל משאלותיו של אדם ואל יחסר לו כלום בגוף ובנפש‪.‬‬ ‫רעבים‪ ,‬או מפני הצינה העזה‪ ,‬או מחמת פחד נהימות החיות‪ ,‬הרי שהאב בוכה כי‬ ‫המשתף שם שמים בצערו תפלתו נענית‬ ‫איבדו את דרכם לצאת מכאן‪ ,‬ורק אותה הוא מבקש‪ ,‬כי בו ברגע שימצאו את דרכם‬ ‫מהלך זה יפתח לנו פתח להבין מה שנאמר בפרשה‪ ,‬כאשר אמרה רחל אמנו ליעקב‬ ‫החוצה‪ ,‬ממילא לא יהיה להם יותר לא רעב ללחם ולא צמא למים ולא פחד מחיות‪,‬‬ ‫אבינו (לקמן ל‪ ,‬א‪-‬ב) 'הבה לי בנים ואם אין‪ ,‬מתה אנכי‪ .‬ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת‬ ‫אלא מנוחה ושמחה ושלוות הנפש‪.‬‬ ‫אלוקים אנכי‪ ,‬אשר מנע ממך פרי בטן'‪ .‬והתמיהה עולה וזועקת‪ ,‬הלא במר ליבה צעקה‪,‬‬ ‫וכך גם אנן בדידן‪ ,‬כשאנו מעתירים בתפילה על כל הבקשות הגשמיות כפרנסה‬ ‫ומדוע חרה אפו עליה ולא ריחם על כאבה כי מר לה עד מאוד‪ .‬וכבר איתא במדרש‬ ‫וכדומה‪ ,‬עלינו לזכור את עיקר החסרון‪ ,‬ועל כך נרבה ונתפלל‪ ,‬שנגיע לתכלית האמיתית‪,‬‬ ‫(ילק"ש רמז קכז) 'אמר לו הקב"ה‪ ,‬כך עונין את המעיקות?!'‪.‬‬ ‫היא גילוי שכינת עוזו בעולם‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר הרה"ק רבי ברוך מסערט ויזניץ זצ"ל בספרו 'מקור ברוך' הכוונה בזה‪ ,‬כי‬ ‫רצון ה' להשפיע לנו מטובו‬ ‫כאשר השתמע מדבריה כי את כבוד עצמה היא דורשת‪ ,‬כמו שאמרה 'מתה אנכי'‪ ,‬מיד‬ ‫סיים שם הרה"ק מפיאסעצנא זצ"ל‪ ,‬כי אז מתאחדים ומתייחדים תפילות ורצונות‬ ‫רצה יעקב הצדיק ללמדה פרק בהלכות תפילה ואמר לה‪' :‬התחת אלוקים אנכי' ‪ -‬במקום‬ ‫בני ישראל עם תפילת הקב"ה ורצונו האמיתי‪ .‬כי התפילה היא היחוד האמיתי של‬ ‫להתפלל שיתגדל ויתקדש שמיה רבא‪ ,‬לדרוש את כבוד ה' ואת חסרון עבודת ה' שיש‬ ‫בני ישראל עם הקב"ה כביכול‪ ,‬מפני שרצון ה' ורצון ישראל רצון אחד הוא‪ ,‬ותלוי‬ ‫בעולם‪ ,‬הרי היא אומרת 'אשר מנע ממך פרי בטן'‪ .‬וכי זה ענין התפילה?!‬ ‫בכל אחד מישראל עד כמה הוא מייחד רצונו ברצון ה'‪ ,‬כי מדרגות רבות יש בזה עד‬ ‫והביא שם מה שכתב הרה"ק ה'בני יששכר' זצ"ל (מאמרי כסליו טבת‪ ,‬מאמר ב) כי בעת שאדם‬ ‫למעלה מהשגתנו‪ .‬וכל זה מפני שהבורא יתברך שמו הוא מקור הטוב‪ ,‬ומדרך הטוב‬ ‫נעמד להתפלל‪ ,‬יש משטינים כנגדו שאינם מניחים לתפילות לעלות‪ ,‬והעצה לזה היא‬ ‫להיטיב ורוצה תמיד בטובת ישראל שיהיה לכל אחד בכל עת כל הטוב שבעולם‬ ‫להתפלל למען כבוד שמו יתברך‪ ,‬שיתגדל שמו בעולם וכיון שכונת המתפלל לגבוה‪,‬‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬כי ברא אותנו נשמה בתוך הגוף‪ ,‬ואי אפשר לקיים את המצוות‪,‬‬ ‫ממילא מצמיח ישועה גם לעצמו [אך הזהיר שם 'אבל הבוחן לבבות הוא יודע אם אמת נכון הדבר‬ ‫רק כשיש לאדם שפע גשמי ברווח‪.‬‬ ‫שתגדל בלבו צער השכינה כביכול יותר מן צערו‪ ,‬ובאם ח"ו הדבר הזה אינה אמיתית בלב‪ ,‬הנה חטא לה'‬ ‫וזה כדברי הרה"ק ה'נועם אלימלך' זצ"ל (ריש ליקוטי שושנה) 'מה שטוב לצדיק בענייני העולם‬ ‫מה שדיבר לפניו שפת שקר ולשון רמיה‪ ,‬הנה יותר טוב לו השתיקה']‪.‬‬ ‫הזה הוא הכל כדי שיבוא על ידו לעולם הבא‪ ,‬כי הדברים הצריכים לעולם הבא המה‬ ‫ואכן אצל יצחק אבינו נאמר (לעיל כה‪ ,‬כא) 'ויעתר יצחק לה''‪ ,‬שכל תפילתו היתה לגבוה‪,‬‬ ‫התורה והמצות‪ ,‬והם אינם יכולים להעשות ולהפעל אם לא שיש לו כל צורכי עולם‬ ‫וזה היה 'לנוכח אשתו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כנגדה ולעומתה ‪ -‬שלא כדרך תפילתה של רבקה‪,‬‬ ‫הזה בריווח‪ ,‬למשל‪ :‬הכנסת אורחים‪ ,‬סוכה ואתרוג‪ ,‬ציצית‪ ,‬מזוזה‪ ,‬אשה ובנים וכדומה‬ ‫שהיא התפללה על טובתה שתיפקד לטובה‪ .‬לכן 'ויעתר לו ה''‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל (רש"י‬ ‫להם‪ ,‬לזה צריך הכל שיהיה להצדיק מעות בריווח'‪.‬‬ ‫ע"פ יבמות סד‪' ).‬לו' ‪ -‬ולא לה‪ .‬כי זו צורת התפילה הנכונה והמתקבלת בלא קטרוג (עי' בארת‬ ‫ויש לרמוז כל זה בכוונת מאמרם ז"ל (אבות פ"ב מ"ד) 'עשה רצונו כרצונך‪ ,‬כדי שיעשה‬ ‫המים להרה"ק מהרצ"ה מרימנוב; ובפתיחתא זעירתא לספר 'צבי לצדיק' על מועדים ח"א)‪.‬‬ ‫רצונך כרצונו'‪ .‬שעל ידי שהאדם מברר רצונו הפנימי שהוא בעצם רצון להתגלות‬ ‫ברם‪ ,‬לאחר שרבקה הבינה כל זאת‪ ,‬לכך 'ותאמר אם כן למה זה אנכי'‪ ,‬שכבר השיגה‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬גם הקב"ה כביכול עושה רצונו כרצונו של האדם‪ ,‬שמגלה רצונו הפנימי‬ ‫בדעתה כי עיקר התפילה צריך להיות לכבוד שמים‪ ,‬לכן 'ותלך לדרוש את ה'' שחזרה‬ ‫להיטיב לישראל בלי כל מניעה של דין והסתר‪ ,‬ושני הרצונות הללו – באים כאחד‪.‬‬ ‫והתפללה לשם השם‪.‬‬ ‫'סולם' רמז לתפילה‬ ‫מי יתן ונזכה להגיע למעלת התפילה בשלמות ובפנימיות הכוונה כראוי‪ ,‬ושומע תפילה‬ ‫ומעתה נבין לנכון שזה גם מה שמרומז בסולם יעקב אבינו עם המלאכים העולים‬ ‫יקשיב לשוועתנו וימלא משאלותינו ובקרוב נזכה לקיום הנבואה האמורה‪' :‬והביאותים‬ ‫ויורדים בו‪ ,‬שנאמר כסדר הזה‪ ,‬עולים תחילה ואחר כך יורדים‪ ,‬כי ה'סולם' רמז לתפילה‪,‬‬ ‫אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי' במהרה בימינו‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫וכמו שפירש ב'בעל הטורים' על אתר 'סולם בגימטריא 'קול'‪ ,‬שקול תפלת הצדיקים‬ ‫(מעובד מתוך שיחת ליל שב"ק פר' ויצא ה'תשפ"ה)‬ ‫‬ ‫הוא סולם למלאכים לעלות בו'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בבית הכנסת ובשוק‪ ,‬תמיד חוזרת משם לביתה‬ ‫יתכן להוסיף לכך גם מקור לחיוב של 'פנים חדשות'‪.‬‬ ‫בפחי נפש‪ .‬הכל יספרו נפלאות על חכמות ילדיהן‬ ‫שכן במדרש (בר"ר ע‪ ,‬יט; ועוד) מסופר‪ ,‬שהצליח לבן לשכנע‬ ‫וְ הִ ְׁשקִ ינּו הַ ּצֹאן ‪ ...‬וַ ּיִ ּגַ ׁש יַ ֲעקֹב וַ ּיָגֶ ל ֶאת‬ ‫ומן הווי הבית‪ ,‬והיא חושקת שפתיה ולבה נשבר‬ ‫במרמה את אורחיו לתת בידו את מעיליהם לאותו‬ ‫ָה ֶאבֶ ן ֵמ ַעל ּפִ י ַהּבְ ֵאר (בראשית כט‪ ,‬ח–י)‬ ‫בקרבה‪ .‬וכך בכל עת ובכל שעה נאגרים ונאספים‬ ‫הלילה‪ ,‬שיהיו כפיקדון וערבות לכך שלא יגלו ליעקב‬ ‫אצלה חשבונות רבים של חרפה וכלימה על מצבה‬ ‫כי משיא הוא לו את לאה‪ .‬משניאותו למסור לו את‬ ‫ויגש יעקב ויגל ‪ ... -‬להודיעך שכחו גדול‬ ‫העגום והמר‪ .‬אכן‪ ,‬אצל הקב"ה מאומה לא נעלם‪,‬‬ ‫מעיליהם‪ ,‬לקח ומסר אותם כמשכון‪ ,‬תמורת הלואה‬ ‫כח גדול ברוחב לב‬ ‫וכל אותן הרגשות קטנות וגדולות של סבל וצער‪,‬‬ ‫שקיבל ובה מימן את הוצאות הנישואין‪ .‬משנסתיים‬ ‫תימה‪ ,‬אם אכן היתה אבן כה גדולה וכבדה‪ ,‬מה‬ ‫הכל מתאסף ומצטבר יחד להצטרף לחשבון גדול‪,‬‬ ‫המשתה‪ ,‬גילו לתדהמתם את תרמיתו‪ ,‬ואז נאלץ‬ ‫תביעה תבע מהם יעקב אבינו‪ .‬ועוד‪ ,‬איך זה אשר‬ ‫חשבון המחיש את ישועתה‪.‬‬ ‫כל אחד לפדות את בגדו מכספו שלו‪ .‬לאור כך‪,‬‬ ‫דווקא איש הנראה כבטלן יושב אוהלים יכול להעביר‬ ‫בוודאי אחר שעשק לבן את אורחיו‪ ,‬ברור שלא היה‬ ‫אבן בקלות מה שלא יכולים רועים רבים אשר‬ ‫מי שהגיע שנית למחרת היום‪ .‬כך שהוצרך לחפש‬ ‫ֹאמר יַ ֲעקֹב ֹלא‬ ‫ֹאמר ָמה ֶא ֶּתן לָ ְך וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫בכל יום פנים חדשות שעדיין לא היו באחד מימי‬ ‫מורגלים בכך‪ .‬וגם יש להבין‪ ,‬כיצד קרה זה שהיה‬ ‫כובדה של האבן בדיוק כפי משא של כל הרועים‬ ‫אּומה ‪ֶ ...‬א ֱעבֹר ּבְ כָ ל צֹאנְָך‬ ‫ִת ֶּתן לִ י ְמ ָ‬ ‫המשתה‪ ...‬על פי זה מובן גם מפני מה אסף לבן 'את‬ ‫כל אנשי המקום'‪ ,‬כי בכל יום הלך לחפש עוד אנשים‬ ‫כולם‪ ,‬שלכך הוצרכו שיבואו הנה כולם יחד ואז יגלו‬ ‫הַ ּיֹום הָ סֵ ר ִמ ָּׁשם ּכָ ל ֶׂשה נָ ק ֹד וְ ָטלּוא‬ ‫מהסביבה שאפשר להפילם בתרמית‪ ,‬וכך הרחיב עוד‬ ‫יש לבאר על פי יסוד נפלא שכתב הגאון רבי‬ ‫את האבן‪.‬‬ ‫ׂשכָ ִרי (בראשית ל‪ ,‬לא–לב)‬ ‫‪ ...‬וְ הָ יָ ה ְ‬ ‫את מעגל המוזמנים באורחים חדשים‪ ,‬שיהיו לו מדי‬ ‫ערב פנים חדשות לממן את סעודות השבע־ברכות‪.‬‬ ‫שמשון רפאל הירש זצ"ל‪ .‬כי הנה באר משותפת‬ ‫השייכת לרבים‪ ,‬בדרך כלל יתנו עליה מכסה קל‪,‬‬ ‫אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם‬ ‫שיוכל כל אדם באשר הוא לגולל את האבן ולשאוב‬ ‫פתח ואמר 'לא תיתן לי מאומה' וסיים בפירוט‬ ‫שכרו אשר דורש מעמו‪ .‬וכיצד יתיישבו הדברים‪.‬‬ ‫(בראשית כט‪ ,‬לא)‬ ‫נּואה לֵ ָאה‬ ‫וַ ּי ְַרא ה' ּכִ י ְׂש ָ‬ ‫ממימי הבאר‪ .‬לא כן בחרן‪ ,‬מקום אנשים צרי עין‬ ‫ובעלי קנאה ושנאה‪ ,‬אשר לא אבו שיוכל כל אי מי‬ ‫ביאר הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל (מעין בית השואבה‪,‬‬ ‫אהבת ה' כיצד‬ ‫לבוא וליהנות ממי הבאר שלהם‪ ,‬ועל כן התקינו אבן‬ ‫נימוקים) כי לבן חש את עצמו כמי שמכלכל את כל‬ ‫תמה הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל (מעין בית השואבה)‬ ‫גדולה על פי הבאר‪ .‬כך יהיה ניתן לגשת לבאר רק‬ ‫סובביו‪ ,‬ופרנסת הכל תלויה בטובו ובחסדו‪ .‬כך בא‬ ‫מאי 'כי שנואה לאה'‪ ,‬וכי היכן מצינו שהיתה שנואה‪,‬‬ ‫על ידי מאמץ משותף של כל הרועים כולם יחדיו‪.‬‬ ‫ושאל את יעקב מה אתן לך‪ .‬אמר לו יעקב אבינו‪,‬‬ ‫וודאי לא חשיד אותו צדיק לשנוא את אשתו‪ ,‬ואדרבה‬ ‫כדי שחלילה אחד מהם לא יהנה מטרחתו של חברו‬ ‫אין אתה נותן לי מאומה‪ .‬אינני זקוק למתנותיך‪.‬‬ ‫מקרא מלא דיבר הכתוב (פס' ל) 'ויאהב גם את רחל‬ ‫יותר ממה שחברו יהנה‪ .‬שלי שלי ושלך שלך‪.‬‬ ‫כל מה שאני מקבל‪ ,‬זה תשלום מלא והוגן תמורת‬ ‫מלאה'‪.‬‬ ‫זהו ששאלם יעקב למה אתם יושבים וממתינים‪,‬‬ ‫עבודתי‪' ,‬והיה שכרי'‪.‬‬ ‫אכן מכאן ראינו מוסר נוקב‪ ,‬כי בלשון תורת אמת‬ ‫הן בעבודה משותפת יחדיו אפשר לגלול את האבן‪.‬‬ ‫מי שהוא אהוב פחות מאשר זולתו‪ ,‬נחשב שנאוי‪.‬‬ ‫ועל זה באה תשובתם‪' :‬לא נוכל עד אשר יאספו כל‬ ‫ביודעי ובמכירי‬ ‫וממנו ניקח לעבוד את ה'‪ ,‬לדעת כי גם באהבת ה'‬ ‫העדרים'‪ .‬לא יעלה על הדעת שאנו נטרח להסיר את‬ ‫ויש מי שהוסיף (ועי' העמק דבר‪ ,‬בשם חותנו) לדייק שבלשון‬ ‫כך הוא‪ .‬מי שמדמה בנפשו כי יש אהבת ה' בקרבו‪,‬‬ ‫האבן‪ ,‬ואחרים יבואו אחרינו לשתות חינם בלי לנקוף‬ ‫הקודש היה יותר נכון לומר 'אל תתן לי מאומה' ולמה‬ ‫אך חשקה נפשו בדברים אחרים יותר מאהבת הבורא‪,‬‬ ‫אצבע‪ ...‬זהו 'מלמד שכוחו גדול'‪ .‬שבא יעקב אבינו‬ ‫אמר 'לא'‪ .‬אלא כך אמר לו יעקב הרי מכיר אני אותך‬ ‫עשוי הוא חלילה להיחשב בכלל משנאי ה'‪' .‬וכבר‬ ‫ולמדם פרק‪ :‬אני מוכן לגלול לבדי‪ ,‬לטרוח ולעמול‬ ‫היטב והנני יודע בבירור כי אתה מצדך 'לא תתן לי‬ ‫אמר אחד מן החכמים‪ :‬כאשר לא יתחברו בכלי אחד‬ ‫אף שאין לי צאן כלל‪ ,‬והכל רק כדי שאחרים ייהנו‪.‬‬ ‫מאומה'‪ ,‬וכבר תמצא איך להתחמק‪ ,‬לכן הנני מסכם‬ ‫המים והאש‪ ,‬כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת‬ ‫ואכן‪ ,‬בזכותו אנו מבקשים מים לעולם (תפילת גשם)‪' :‬ייחד‬ ‫אתך דברים ברורים‪ ,‬והלואי שאצליח‪.‬‬ ‫העולם הזה ואהבת העולם הבא‪ .‬ואמרו‪ :‬העולם הזה‬ ‫לב וגָ ל אבן מפי באר מים – בעבורו אל תמנע מים'‪.‬‬ ‫תר ֶצה האחת מהן‬ ‫והעולם הבא כשתי צרות‪ ,‬כאשר ַ‬ ‫ֵּומ ֲא ֶׁשר לְ ָאבִ ינּו ָע ָׂשה‬ ‫– תקציף השנית' (חובה"ל‪ ,‬שער חשבון הנפש פ"ג חשבון כ"ה; ועי' שער אהבת‬ ‫ה' פתיחה)‪.‬‬ ‫(בראשית כט‪ ,‬יג)‬ ‫וַ יְ נַ ֶּׁשק לֹו‬ ‫ֵאת ּכָ ל הַ ּכָ בֹד הַ ּזֶ ה (בראשית לא‪ ,‬א)‬ ‫אמר שמא מרגליות הביא‪ ,‬והם בפיו‬ ‫תלמידו של רמאי‬ ‫הִ ּנֵה ֲא ָמ ִתי בִ לְ הָ ה ‪ ...‬וְ ִאּבָ נֶה גַ ם ָאנֹכִ י‬ ‫נעתרות נשיקות שונא‬ ‫ביאר במתק דבריו רבי עזריה פיג'ו בספרו 'בינה‬ ‫ִמ ֶּמּנָה (בראשית ל‪ ,‬ג)‬ ‫שאל ה'חפץ חיים' (חפץ חיים עה"ת) מה ראו חז"ל לדורשו‬ ‫לעתים' (דרוש יא‪ ,‬ד"ה וישמע)‪ ,‬שאמרו בניו זה לזה‪ :‬איך יתכן‬ ‫לגנאי‪ ,‬למה לא לומר שנשקו כפשוטו‪ ,‬והרי הוא קרוב‬ ‫שאיש תם שכזה לפתע נעשה עשיר מופלג כל כך‪.‬‬ ‫כפילות האות ה' המסוגלת ללידה‬ ‫משפחתו‪ ,‬דודו ובן דודו‪' ,‬עצמי ובשרי' (פס' יד)‪ ,‬הנפגש‬ ‫אין זאת אלא שודאי למד להיות נוכל ורמאי‪ ,‬והעתיק‬ ‫איתא בזוהר הקדוש (זוהר חדש‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬כ‪ ):‬כי אות ה' היא‬ ‫עמו לראשונה בחייו‪ ,‬ומדוע מופרך לומר שנישק אותו‬ ‫זאת משיטתו ודרכו של אבינו הרמאי הגדול‪.‬‬ ‫אות המסוגת ללידה‪ ,‬וכפי המרומז בקרא (להלן מז‪ ,‬כג; ועי'‬ ‫באהבה כנה כפשוטו‪.‬‬ ‫ילקוט ראובני שם) 'הא לכם זרע'‪ .‬על פי זה ביארו המפרשים‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר‪ ,‬בסוף הפרשה מצינו כי אחר שנים‬ ‫(בראשית לא‪ ,‬י)‬ ‫ֲע ֻק ִּדים ֻנְק ִּדים ּובְ ֻר ִּדים‬ ‫(אגרת הטיול‪ ,‬חלק הסוד‪ ,‬אות ה'; כלי יקר לעיל יז‪ ,‬טו) כי הנה ללאה ולזלפה‬ ‫לכל אחת היתה אות ה' בשמה‪ ,‬ובסגולתה נפקדו‬ ‫רבות‪ ,‬כאשר כבר היה חמיו של יעקב ונולדו לו נכדים‬ ‫ממנו‪ ,‬גם בעת אשר 'וינשק לבן לבניו ולבנותיו'‪ ,‬מכל‬ ‫משם התעשר סבא‪...‬‬ ‫מהרה‪ .‬אך רחל לא היתה לה ה' בשמה‪ ,‬ונותרה‬ ‫מקום ליעקב אחיינו וחתנו לא נשק כלל‪ .‬על כן אם‬ ‫חסיד 'דורש ומבקש' נסע פעם לשבות בצל קורתו‬ ‫עקרה‪ .‬לכן אמרה כעת להכניס ליעקב בעלה את‬ ‫כאן יצא מגדרו ונשקו‪ ,‬בוודאי היה טעם כמוס בדבר‪...‬‬ ‫של הרה"ק רבי העניך מאלכסנדר זצ"ל‪ ,‬עם חלוף‬ ‫בלהה שפחתה‪ ,‬והרי יש לה בשמה פעמיים אות ה'‪,‬‬ ‫כך שה' אחת תעלה עבור עצמה והאחרת עבור רחל‪.‬‬ ‫השבת נכנס החסיד להיפרד לשלום מהרבי‪ ,‬ותינה‬ ‫לפניו את צערו על כך שאינו מרגיש שהתעלה ורכש‬ ‫'וא ָ ּבנה גם אנכי ממנה'‪.‬‬ ‫זהו ִ‬ ‫נְׁשי הַ ָּמקֹום‬ ‫וַ ּי ֱֶאסֹף לָ בָ ן ֶאת ּכָ ל ַא ֵ‬ ‫כאן דרגה בעבודת ה'‪ ,‬והכי לשוא היתה טרחתו להגיע‬ ‫ׂ‬ ‫ׁש ֶּתה (בראשית כט‪ ,‬כב)‬ ‫וַ ּי ַַעׂש ִמ ְ‬ ‫הנה‪ .‬נענה הרבי ושיבר את אוזנו בסיפור ומשל כדרכו‬ ‫בקודש‪ .‬מעשה במלמד דרדקי‪ ,‬אשר בעת שהגיע‬ ‫ֹאמר ָאסַ ף ֱא‪ֹ-‬להִ ים‬ ‫וַ ַּתהַ ר וַ ֵּתלֶ ד ּבֵ ן וַ ּת ֶ‬ ‫פנים חדשות מן התורה‬ ‫ללמד את תלמידיו פסוק זה של 'עקודים נקודים‬ ‫ֶאת חֶ ְרּפָ ִתי (בראשית ל‪ ,‬כג)‬ ‫הרי ידוע‪ ,‬שכמה ממנהגי הנישואין‪ ,‬הליכות‬ ‫וברודים'‪ ,‬התקשה הרבי בביאור אלו‪ ,‬ולא עלתה בידו‬ ‫והלכות‪ ,‬נלמדים מנישואי יעקב אבינו‪ .‬אין מערבין‬ ‫ליישב הדברים על לב התלמידים‪ .‬ניסה כה וניסה‬ ‫ואנחתי ממך לא נסתרה‬ ‫שמחה בשמחה‪ ,‬ומה שחוגגים שבע ברכות במשך‬ ‫כה‪ ,‬והמבוכה גדלה‪ .‬עצר המלמד והרהר בשתיקה‪,‬‬ ‫כתב ה'אבן עזרא' כי 'אסף' הוא מלשון איסוף‬ ‫שבוע שלם‪ ,‬שמקורו במה שאמר 'מלא שבוע זאת'‬ ‫ומיד התעשת והכריז בפניהם‪ :‬אינני יודע אל נכון מה‬ ‫וחיבור‪ .‬כי כל אותן השנים היו הנשים מחרפות‬ ‫(ירושלמי מו"ק פ"א ה"ז)‪ ,‬וכן שלא להשיא הצעירה לפני הבכירה‬ ‫זה בדיוק 'עקודים נקודים וברודים'‪ ,‬אבל דבר אחד‬ ‫אותה על היותה עקרה‪ .‬בנוהג שבעולם הוא‪ ,‬אשר‬ ‫(עי' תשובות הגאונים‪ ,‬שע"צ‪ ,‬ח"ג שער ג‪ ,‬סי' יב‪ ,‬ותוס' קידושין נב‪ .‬ד"ה והילכתא; רשב"ם ב"ב קכ‪.‬‬ ‫אני יודע‪ ,‬כי מכל הדברים האלו עשה יעקב זקננו‬ ‫אשה עקרה נאספות אצלה חרפות רבות‪ ,‬והרבה‬ ‫ד"ה להלן; ועוד)‪ ,‬וכן עוד כמה מנהגים‪ .‬ואמר אבי אמי‪ ,‬רבי‬ ‫חיל והרויח ממון הרבה‪ ...‬כמו כן בזה‪ ,‬אמר לו הרבי‪,‬‬ ‫רגשי בושה מצטברים בה על דברים של מה בכך‪.‬‬ ‫אברהם מרדכי בן הרה"ק רבי משה בצלאל אלטר זצ"ל‬ ‫אין ביכולתי להראות לך מה בדיוק קנית כאן‪ ,‬אבל‬ ‫בכל שיחת הבריות‪ ,‬בכל מפגש בין ֵרעים ומשפחה‪,‬‬ ‫(הובא בעברא דדשא ח"ב עמ' מד‪ .‬וכ"ה בשיח הפרשה יט מד"ע)‪ ,‬שבדרך צחות‬ ‫ג‬ ‫נציבי מכון ‘אור חדש'‬ ‫אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך‬ ‫ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות‬ ‫א_לה יעמ‪+‬דו ע_ל הב‪+‬רכה‬ ‫הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫מפנָ י‪ .‬אין זה כי אם שיש אצלך עבודה זרה בביתך‪ ,‬ולכך‬ ‫בסופו של דבר אנשים מגיעים ל'נסיעה'‪ ,‬ומתעלים בקודש‬ ‫אין הקב"ה מתגלה אליך‪ ,‬אלא בא ונגלה אליי‪ .‬זו ההוכחה‬ ‫ועושים חיל רב (עי' מזקנים אתבונן‪ ,‬כאן בהערה)‪.‬‬ ‫הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫הפשוטה שאתה גנבת את אלוהי‪.‬‬ ‫ויתכן לצרף לדברים את הרמז המובא ב'בני יששכר' (מאמרי‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫השבתות א‪ ,‬ח) כי 'עקודים‪ ,‬נקודים‪ ,‬ברודים' עולה בגימטריא 'שבת'‪,‬‬ ‫שיש בזה כדי להשכיל בינה‪ ,‬שכך גם אמורים הדברים‬ ‫הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ִעם ֲא ֶׁשר ִּת ְמצָ א ֶאת ֱאֹלהֶ יָך ֹלא יִ ְחיֶ ה‬ ‫לגבי שבת קודש‪ .‬לא תמיד נוכל להראות באצבע מה‬ ‫(בראשית לא‪ ,‬לב)‬ ‫קנינו לנפשנו בכל שבת ושבת‪ ,‬ובמה התעלינו עוד משבוע‬ ‫הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫מונסי ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שעבר‪ ,‬אבל בוודאי שאנו מתעשרים ומתעלים מידי שבת‬ ‫נראה ואינו רואה‬ ‫בשבתו במסילה העולה בית ה' אלוקינו‪.‬‬ ‫הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫פירש הרה"ק רבי ברוך מסערט זצ"ל (מקור ברוך) כי בא‬ ‫הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫יעקב להוכיחו על פניו‪ :‬אם האלוהים שלך הוא כזה שניתן‬ ‫(בראשית לא‪ ,‬ל)‬ ‫לָ ָּמה גָ נַ בְ ָּת ֶאת ֱאֹלהָ י‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫לראות אותו‪ ,‬לגנוב אותו‪ ,‬למצוא אותו ולמששו בידיים‪,‬‬ ‫לא יחיה‪ .‬אין זה אלוקים חיים‪ .‬ומה לך לתת את נשמתך‬ ‫הוכחה פשוטה‬ ‫משפחת ברין הנכבדה שיחיו‬ ‫אצל בורות נשברים‪.‬‬ ‫מה עלה על דעתו של לבן לחשוד ביעקב הצדיק כי‬ ‫ירושלים – ישראל‬ ‫הוא זה שגנב את אלוהיו‪ .‬שמא תאמר שהוא בגלל סמיכות‬ ‫מועד גניבתם לצאת יעקב מחרן‪ ,‬זו אינה ראיה‪ .‬שהרי‬ ‫הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הָ יִ ִיתי בַ ּיֹום ֲאכָ לַ נִי ח ֶֹרב וְ ֶק ַרח ּבַ ּלָ יְ לָ ה‬ ‫יתכן שבאותו הפרק באו גנבים מעלמא אל ביתו‪ .‬ואכן‬ ‫כך מצאנו במדרש (בר"ר עד‪ ,‬טז) כי בזמן הזה שעשה לבן את‬ ‫הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫נָתי ֵמ ֵעינָי (בראשית לא‪ ,‬מ)‬ ‫וַ ִּת ַּדד ְׁש ִ‬ ‫דרכו להשיג את יעקב פקדו גנבים את ביתו בפדן ארם‪,‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ורוקנוהו מקיר לקיר בלא להותיר בו מאום‪ ,‬וכך חזר לבן‬ ‫הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫נזכרים שקיים רק כשזקוקים לו‬ ‫לימי עוניו ומרודיו‪ .‬ומה אם כן סיבת חשדו של לבן ביעקב‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ה'פרדס יוסף' מביא בספרו 'גן יוסף' (ס) את משלו של‬ ‫תירץ בדרך חידוד רבי שלמה גולדשטוף ז"ל [חתנו של הגאון‬ ‫המגיד מדובנא על הפסוק (תהלים לא‪ ,‬יג) 'נשכחתי כמת מלב הייתי‬ ‫מטשעבין] (כרם חמד [רבינוביץ]‪ ,‬כאן) כי כך אמר לבן בלבו‪ ,‬הלא 'אלוקי‬ ‫הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ככלי אובד'‪ .‬לאותו עני שישב בסעודה‪ ,‬ולא היה מי שידאג‬ ‫אביכם אמש אמר אלי לאמר' וגו' (פס' כט)‪ ,‬מדוע זכיתי אני‬ ‫להגיש לו פרוסת לחם‪ ,‬כך ישב והתענה בכל זמן המשתה‪.‬‬ ‫לגילוי כזה‪ ,‬להזהירני שלא אעשה לך רעה‪ ,‬הלא משורת‬ ‫הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫אולם לפתע נעלם כלי יקר‪ ,‬או אז הסבו‬ ‫הדין צריך היה המראה להתגלות אליך ולחזקך ולהבטיחך‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫כולם עיניהם אליו‪ ,‬והחליטו לבדוק את‬ ‫הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו‬ ‫כיסיו‪ ,‬ולהפליא בו מכותיהם עד שיודה‬ ‫ַמ ְת ִ ּכ ִיפין ַה ְת ָחלָ ה‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫בגניבה וישיבנה‪ .‬זהו שאמר הכתוב‬ ‫כמת ִשין ִּב ְמ‬ ‫מלב' ִתיק‬ ‫'נשכחתי ַמ ְר ִּגי ׁ‬ ‫ּו ו ֲ‬ ‫כלת ַהזמן‪ ,‬אך אימתי‬ ‫ם‬ ‫'הייתי' ָא ָד– מתי הכירו בי ע ֵרב‬ ‫הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו‬ ‫טומס ריבר – ניו ג'רזי‬ ‫ונזכרו בקיומי‪ ,‬רק‬ ‫לְ ַה ְׁשלָ ָמה ִ ּב ְת ִד ָירה‬ ‫וּ‬ ‫תט ּ‬ ‫ְּב ֵני‬ ‫'ככלי אובד'‪ ,‬כשחיפשו הכל אחר הכלי‬ ‫רב‬ ‫וב ַה ּת ֹו ָרה‬ ‫ָהי ּו‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל‬ ‫שנעלם‪ .‬זהו שאמר יעקב‪ ,‬אימתי 'הייתי'‪,‬‬ ‫מכר‬ ‫הסדרה שכבשה‬ ‫נלב"ע ג' בסיון תשפ"א‬ ‫אִ ם‬ ‫את עולם התורה‬ ‫שזכרו מקיומי‪ ,‬כאשר הוצרכו לעבודה‬ ‫בשורה נפלאה לכל עמלי תורה ושוחריה‬ ‫הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו‬ ‫קשה ולמאן דהוא שישמור בחום היום‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫ובלילה הקפוא‪ .‬כאשר 'גנובתי יום וגנובתי‬ ‫הושלמה הסדרה המבוקשת‬ ‫של הספר הנפלא‪ ,‬מתוק מדבש‬ ‫לילה' אזי היטב זכרו 'מידי תבקשנה' (פ'‬ ‫ונופת צופים‪ ,‬בדברי תורה ערבים‬ ‫הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לט)‪ .‬אכן כלפי דאגה שיהיה לי מאכל‬ ‫ומשקה‪ ,‬או כאשר נדרש היה לשלם את‬ ‫הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ירושלים ‪ -‬ישראל‬ ‫משכורתי‪ ,‬או אז 'ריקם שלחתני' (פס' מב)‪.‬‬ ‫הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫כלל לא עלתה על דעתך שאי שם בשדה‬ ‫יושב לו יעקב לבדו עזוב וחסר כל‪.‬‬ ‫הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שיעורים על סדר פרשיות התורה והמועדים‪,‬‬ ‫הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫וַ ּיֵלֶ ְך וַ ּי ָָׁשב לָ בָ ן לִ ְמקֹמֹו‪ .‬וְ יַ ֲעקֹב‬ ‫בעיון ופלפול‪ ,‬מאוצרותיהם של גדולי הדורות‪,‬‬ ‫ראשי ישיבות ורבותינו הקדושים‪ ,‬מוגשים ביד אמן‬ ‫הָ לַ ְך לְ ַד ְרּכֹו (בראשית לב‪ ,‬א–ב)‬ ‫מפי הגאון החסיד פה מפיק מרגליות‬ ‫הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו‬ ‫רבי דניאל חיים אלתר שליט"א‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫ראש ישיבת פני מנחם ‪ -‬ירושלים תובב"א‬ ‫חזרה לתמימות‬ ‫בעריכה מיוחדת ובשפה השווה לכל נפש‬ ‫הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו‬ ‫מבית 'ניצוץ אחד' שע"י מכון 'אור חדש'‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫רק אחרי שאמר הכתוב 'וילך וישב‬ ‫לבן למקומו'‪ ,‬אמר כי יעקב הלך לדרכו‪.‬‬ ‫הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו‬ ‫ואמר הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב‬ ‫וויליאמסבורג ‪ -‬ניו יורק‬ ‫זצ"ל (הביאו נינו באהלי יעקב‪ ,‬תרח"צ‪ ,‬ד"ה כתיב ויגד) לבאר‬ ‫הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו‬ ‫כוונת הדבר‪ .‬כי יעקב היה איש תם‪ ,‬וכפי‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫שהעיד בו הכתוב‪ .‬אלא שכל זמן שהיה‬ ‫מתגורר בסביבת לבן הרמאי‪ ,‬היה מוכרח‬ ‫מ וגבל ע ד א ' בכס ל י ו תש פ"ז‬ ‫הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו‬ ‫להיות אחיו ברמאות ולנהוג בתחבולות‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫כדי להינצל מידו‪ ,‬בבחינת 'ועם עיקש‬ ‫הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו‬ ‫תתפתל' (תהלים יח‪ ,‬כז)‪ .‬רק כעת‪ ,‬משנפרד‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫מלבן אשר שב למקומו‪ ,‬חזר גם יעקב‬ ‫‪https://www.greenfieldjudaica.com/item.asp?item=75094‬‬ ‫ללכת בדרכו האמיתית‪ ,‬התמימה והישרה‪.‬‬ ‫‪Please request FREE SHIPPING in the comments at checkout to receive free shipping in the USA.‬‬ ‫הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות‬ ‫ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א‬ ‫ארצות הברית‪:‬‬ ‫בני ברק‪:‬‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו‬ ‫בט_לפון‪073-321-1945 :‬‬ ‫בכל חנויות הספרים המובחרות‬ ‫•סאטמר•ספרים•סטור‪•,‬קדושת•יום•טוב•‪7‬‬ ‫•גירסא•ספרים‪•,‬חפץ•חיים•‪13‬‬ ‫ובארה"ב בט_לפון‪1917-456-8021 :‬‬ ‫‪N. GREENFELD INC‬‬ ‫שיקגו ‪ -‬אילינוי‬ ‫•ספרייתי•‪•-‬האחים•גיטלר‪•,‬שלמה•המלך•‪2‬‬ ‫•ביהמ"ד•פני•מנחם‪•,‬יוסף•זיו•‪3‬‬ ‫הוצאה לאור והפצת ספרי קודש‬ ‫•אוריתא‪•,‬שד'•ירושלים•‪10‬‬ ‫•ספרים•וינקל‪•,‬עלי•הכהן•‪15‬‬ ‫‪ 1>2‬דף היומי בב_לי אידיש‬ ‫* _לשידור חי‬ ‫‪TH•STREET•BROOKLYN,•NY•11218•39•1366‬‬ ‫•מרכז•הספרים‪•,‬הרב•שך•‪2‬‬ ‫•ספרי•הישיבה‪•,‬בית•ישראל•‪1‬‬ ‫‪•TEL.•718.633.8103•FAX.•718.438.2846‬‬ ‫•אלתר•ספרים‪•,‬הרב•לנדא•‪1‬‬ ‫הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו‬ ‫‪ 2>2‬שיעורי ירוש_למי אידיש ‪ 3>2‬חומש רש״י אידיש‬ ‫‪4382846@GMAIL.COM‬‬ ‫•פאר‪•,‬צייטלין•‪20‬‬ ‫•ביהמ"ד•ארי•שבחבורה‪•,‬הארגמן•‪4‬‬ ‫•ולדמן•ספרים‪•,‬ביהמ"ד•הגדול•בעלזא‬ ‫ציריך ‪ -‬שווייץ‬ ‫‪ 5>2‬דרשות באידיש‬ ‫‪ 4>2‬שפת אמת אידיש‬ ‫•למדן•‪•-‬בית•הספרים‪•,‬כהנמן•‪•64‬ב'‬ ‫•אברמוביץ•ספרים‪•,‬מאה•שערים•‪13‬‬ ‫ביתר‪:‬‬ ‫‪ 3>1‬שפת אמת _לה״ק‬ ‫‪ 1>1‬דף היומי בב_לי _לה״ק‬ ‫•קודש‬ ‫•ספרי•קודש•ויזניץ•‪•-‬גבעת•פינחס‬ ‫•ספרי•עין•יעקב‪•,‬עין•יעקב•‪31‬‬ ‫‪ 5>1‬דרשות ב_לה״ק‬ ‫•שנקיס•פתח•תקוה•‪16‬‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬י‪+‬צחק ‪0527-130-217‬‬ ‫בילר•ספרים _לפנות בכתובת דוא"_ל‪shiurey.r.d@gmail.com :‬‬ ‫והנצחות ניתן‬ ‫•‬ ‫שמש‪:‬הערות‪ ,‬תרומות‬ ‫הג_ליונות‪,‬‬ ‫© כ_ל הזכויות שמורות _למכון 'אור חדש' ירוש_לים‪_ .‬לקב_לת בית‬ ‫אשדוד‪:‬‬ ‫•רמה•ב•‪•-‬קרויס•ספרים‬ ‫נתניה‪:‬‬