מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — ויצא (2026-11-16)

ויצא תשפ"ז ע.י.ב.י לע"
גליון של"ט הג"ר יוסף עגיל
שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה .נראה שמפני שהיתה שנואה לכן ויפתח את רחמה ,וצ"ב מה ענין זה לזה .עוד צ"ב דכתיב "ותרא רחל כי לא
ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותו" ,ואיך אפשר לומר דרחל רצתה בנים משום קנאה .עוד יש לדקדק דמפני מה כתיב "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב" ,דהול"ל "ותרא
רחל כי לא ילדה".
וי"ל ,דאמרו ביבמות )דף סד :(.למה היו האמהות עקרות ,משום שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים .והנה לאה ג"כ היתה בתחילה עקרה ,אך כשראה הקב"ה
שלאה היא שנואה ,וא"כ אם יעקב היה מתפלל עבור בנים ,היה מתפלל על רחל שהיא עיקר הבית שתיפקד ולא על לאה ,לכך פתח ה' את רחמה של לאה קודם.
ומעתה דליעקב היה כבר בנים מלאה ,לא ראה סיבה להוסיף ולהתפלל על רחל ,ואדרבה לא היה חושב שהטעם שהאמהות היו עקרות היה כדי שבעליהן יתפלל
בעדם ,שהרי ראה שלאה נתעברה בלי שום תפילה.
]ואין להקשות דא"כ מדוע שרה ורבקה היו עקרות .משום דבשרה יש לתלות שהטעם הוא מפני שעדיין היה שמה "שרי" ,ולא "שרה" .ואצל רבקה יש לתלות
שהטעם כדי שלא תתקיים ברכת לבן שאמר "אחותנו את היי לאלפי רבבה" ,וכמו שמובא במדרש כדי שלא יאמרו האומות ברכותינו עשתה פירות[.
וזה שאמר הכתוב "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב" ,היינו שראתה שיעקב אינו משים את לבו להתפלל עליה כדי שתלד ,ואינו סובר שהטעם שהן עקרות הוא מפני
שהקב"ה מתאוה לתפילתם ,וא"כ צ"ל שהכל בא בכח הזכות ,לפיכך "ותקנא רחל באחותה" ,שקנאה במעשיה הטובים ,ואמרה ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה
אנכי" ,שנתכוונה לומר לו שעכ"פ צריך אתה להתפלל עבורי ,היות שאם אין לי בנים ,יאמרו שאני מתה ,היינו שאין לי זכות ,ורשעים בחייהם קרויים מתים.
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
'שמן המאור'
להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל,
המגיד מסאמבור
אבינו .ומה שייחסו חז"ל את קפיצת תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש
הארץ דוקא להר המוריה ,אע"ג דכל מדזיטשויב זי"ע כתב בהקדמת ספרו לזכות ש.ה.ב.מ.ר .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל
הארץ קפצה ממקומה להצטמצם תחת יו"ח
מקומו של יעקב אבינו ,היינו משום
וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם מה נורא המקום הזה .ופירש רש''י
שעיקר קפיצת הארץ מתייחס לנקודה ארובות השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה שקפצה לו הארץ .ויראה שיובן על פי
האמצעית שמושפע בה כל הרוחניות של ורחמים וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים פירוש רש''י )פסוק י"ג( ,וז"ל :קיפל
הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו ,רמז לו
ארץ ישראל[. וכו' .והשי"ת יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו, שתהא נוחה ליכבש לבניו כארבע אמות,
לכן אמר 'אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ויזדככו כל אבריו ,ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות
ידעתי' ,שידע שאין זה מקומו של הר עכ"ל .אך לפי שאמר 'אני ה' אלהי אברהם
המוריה ,רק לפי התקפלות הארץ ,הגיע
רצון בוראם ,ויזכה לשתי שולחנות כשורה ,בהצלחה וטובה אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב
שם רוחניות וקדושה של הר המוריה. חיים ושמחה בתפארה ,ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא, עליה לך אתננה ולזרעך' ,ויראה שרמז לו
ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה כי ארץ ישראל אינה נגדרת במקום,
וגבולותיה אינן אלא כענין דבר רוחני
וארא בחלום והנה העתידים העולים על הצאן .נראה דהנה כתיב 'ויקח מן שיכול להתצמצם ,וכפי שמלאך שהוא
לע"נ הג"ר נחום יצחק ב"ר צבי אשר כהנא שפירא זצ"ל הבא בידו מנחה לעשו אחיו' .ויש להבין הלשון 'מן הבא בידו' ,נראה דאיתא שליש עולם ,מתצמצם להיות כאחד
יא"צ י"א כסלו בספרים במה שמצינו באבותינו שהיו רועה צאן ,כמו יעקב משה דוד וכל אנשים ]בשעת שליחותו לעולם הזה[.
למול בשבת ע"י שני מוהלין] .המשך השבטים ,וכמה וכמה נביאים וקדושים ,דהיינו משום שבהצאן הללו היו וזהו לפי מדריגת ישראל היא מתרחבת
משבוע שעברה[ .אמרו בכריתות )דף יד,(. מגולגלים נשמות ישראל .וזה היה כוונת יעקב שעשה כמה טצדקאות ומתכווצת ,כמו שאמרו )גיטין נז :(.ששים
דנאמר בשעיר לעזאזל 'ושלח ביד איש ובפצלות המקלות ,שהמעשה ע"פ פשוט ראוי למי שאץ להעשיר ומחליף ריבוא עיירות היה לו לינאי ,והשתא
עתי' ,ודרשינן' :עתי' ,משמע בעתו חיי עוה"ז בחיי עוה"ב ,אבל לא ליעקב תפארת ישראל בחיר האבות ,ומצינו אפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק.
ובמועדו ישתלח ואפילו בשבת .ואמר שאפי' חלומותיו היה בזה הענין ,כמו שכתיב 'וארא בחלום והנה העתידים ובזו ממילא בטל הערעור של עשו על
רפרם ,זאת אומרת מדאיצטריך לרבות העולים על הצאן' ,והוא ע"פ פשוט חזות קשות .אבל הענין הוא ,כי אבינו ארץ ישראל ,כי לגביה לא היתה שוה
שמותר לשלח את השעיר אפילו חל יעקב ראה כי בצאן לבן מעורב כמה נשמות גבוהות ,ועשה כל הטצדקאות כלום ,שהיתה עומדת על ארבע אמות
יוה"כ בשבת ,דיש עירוב והוצאה לשבת, האלו שיביאו לחלקו מהצאן הללו ,וימשכו ויגלגלו כל הנשמות לחלקו, מרכז של ארץ ישראל ,וזהו רצה הוא
ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ,שאם היה והוא יתקנם בתורתו תורת אמת ,לכן עשה מה שעשה ,והש"י היה בעזרו, יתברך להראות ליעקב באומרו 'אלהי
איסור הוצאה ביוה"כ ,הרי כבר ידענו ושלח מלאכיו להוציא ניצוצי קדושות הללו מלבן לחלק יעקב. אברהם אביך ואלהי יצחק' ,כי מידת
שהשילוח דוחה את איסור הוצאה ולכן כאן כשרצה לשלוח מתנה לעשיו ,היה לו לזרה לשלוח לו מהצאן 'אברהם' הוא חסד ,וחסד הוא התפשטות.
ביוה"כ ,והוא הדין שדוחה איסור הוצאה קדשים הללו ,לכן הטיל גורל ,והגורל שיבוא לחלק עשו הוא סימן ומידת 'יצחק' היא גבורה ,הוא בחינת
דשבת ,ולא היה צריך הכתוב לרבות שהנשמות המגולגלין שם אי אפשר לבוא לידי תיקון .והגורל היה כך ,שלא צמצום ,כי בהיות ישראל ראויים לחסד,
שדוחה שילוחו של השעיר את איסור ראה בעיניו בשעת לקיחה ,רק לקחן בעינים סגורות ,והבהמה שבא לידו, היתה ארץ ישראל מתפשטת .וכשחטאו
ההוצאה בשבת .והקשה הגמ' ,ממאי, הוא סימן שהקב"ה הזמין זאת לחלק עשו .וזה שאמר 'ויקח מן הבא בידו', היה גורם שהיו מגבירין מידת יצחק הוא
דלמא דחיית איסור הוצאה בשבת לא כל שבא לידו בלא ראות ,זאת לקח ושלח לידו. צמצום ,כי הארץ כארבע אמות היא
ילפינן מיוה"כ ,משום דשאני שעיר חשובה ,א"כ לעשו שלא היה לו חלק
במידת אברהם ,כי רשעים מהפכין הרחמים ]כלומר החסדים[ לדין ,א"כ לא היתה המשתלח ביוה"כ ,דהכשירו ביוה"כ בכך ,שכך היא מצותו לישלח ביוה"כ ,וכשם
אלא ארבע אמות ,ולא היתה כדי חלוקה .וא"כ היו צריכין יעקב ועשו להיות שהתמידין של שבת קרבין בשבת .אבל אם חל בשבת הו"א שלא ידחה את השבת
ולכן איצטריך קרא. חולקים בגוד או איגוד] ,דאמרו )ב"ב יג (.דכל
וכתב האבני נזר ,דחזינן יסוד זה דאע"ג דתמידין דבר שאין בו כדי חלוקה ,חולקין אותו ב'גוד
חשובין מצוותו בכך ,אבל שעיר המשתלח או איגוד' ,והיינו שאומר אחד לחבירו :או
כשחל יוה"כ בשבת לא חשיב מצוותו בכך ,כיון אתה קנה ממני את חלקי ,ותהיה אתה
שרק אירע דאיקלע בשבת .וז"ל :וראיה לזה הבעלים על כולו ,או שאני אקנה ממך את
מש"ס כריתות )דף יד (.בהא דאמרו 'עתי' אפילו חלקך[ .והשתא שליעקב היתה ראויה,
בשבת ,זאת אומרת עירוב והוצאה בשבת ואין ולעשו לא היתה ראויה ,שהיתה מתכווצת
עירוב והוצאה ליוה"כ .ודחי שאני שעיר ועומדת על ארבע אמות ,ולגבי יעקב
המשתלח דהכשירו דיוה"כ בכך .ופירש"י דומיא תתפשט ותתרחב] ,לפיכך נטל יעקב את
דתמידין דקרבין בשבת .הרי דתמידין חשובין הארץ לנחלה[ .וזהו שנתן הוא יתברך לעשו
מצוותו בכך ,ושעיר המשתלח כשחל יוה"כ הירושה בהר שעיר.
בשבת לא חשיב מצוותו בכך ,כיון שרק אירע לכן אמר 'אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי
דאיקלע בשבת .וכעין זה בשבת )דף כד' (.מהו יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך
להזכיר חנוכה במוספין כיון דלית ביה מוסף אתננה ולזרעך' ,ושמא תאמר הלא אינה אלא
בדידיה' .הרי דתפלות הקבועין ליום שייכים ארבע אמות ,מ"מ 'והיה זרעך כעפר הארץ
להמאורע ,אבל אין שייך המאורע לחבירו .וכן ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה' ,שתתרחב
נידון דידן מילה וקצירת העומר אינם שייכים לאין שיעור.
לשבת ,ורק דחויה ,עכ"ל. והנה זהו ענין קפיצת הארץ ,מאחר שקיפל
והנה רש"י בעירובין )דף קב .ד"ה הלכה כר' כל ארץ ישראל כארבע אמות ,א"כ המקום
יהודה( כתב וז"ל :ומלאכה דאורייתא לא הותרה המקודש ביותר שקונה יותר עצם רוחניות
במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין ,וקרבנות היה הר המוריה ,שהיא נקודה אמצעית
צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב ,עכ"ל. שמושפע בה כל הרוחניות של ארץ ישראל.
וקשה דאטו תמידין ומוספין לאו קרבנות ציבור ]כלומר 'קפיצת הארץ' הנזכרת כאן ,אינה
הם ,ולמה כתב רש"י תמידין ומוספין בפני עצמו. במשמעות שקפצה ממקום למקום ,אלא
וכתב האבני נזר )או"ח סימן תנ"ה אות ו'(, שכיון שקיפל הקב"ה את כל ארץ ישראל
דהחילוק הוא דתמידי ומוספי שבת הותרה תחתיו ,נמצא שהארץ קפצה לה ממקומה
הקרבתן ,ואילו קרבנות צבור דוחין שבת .וטעם והצטמצמה תחת ארבע אמותיו של יעקב
החילוק הוא כנ"ל ,דקרבנות שמצותן בשבת
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
דוקא לתלמיד חכם ,אך אם אינו תלמיד חכם ,יותר כתמידין ומוספי שבת ,הותרה הקרבתן בשבת,
טוב שיגע במלאכה ,כמו שאיתא באבות 'שיגיעת דהרי זה חובת השבת .אבל מש"כ רש"י
שניהם משכחת עון' ,ואמרו ד'הבטלה מביאה לידי 'קרבנות צבור שדוחין את השבת' ,כוונתו דחל
זנות' .ועיין בברכות )דף לה (:דכשאין עושין רצונו יו"ט בשבת שמקריבים גם את קרבנות הרגל
של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן ,ולדעתי אינו בשבת ,וכיון דאין זה חובת השבת ,לכן לא
משום עונש ,רק לטובתם שיגעו וישכחו עון. הותרה הקרבתן ,אלא הודחה.
)אוצר החכמה פ"ד הלכות דעות הכ"ג(. וז"ל :לדעתי לא הותרה עבודה בשבת אלא
בתמידין ומוספין הקבועים בכל שבת דחשוב
אם מותר להפקיר נכסיו ולמכור עצמו לעבד עברי. מצוותו בכך ,כמו שפרש"י בעירובין 'מלאכה
נראה לי לפשוט דרשאי להפקיר נכסיו ולמכור דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת
עצמו לעבד עברי ,כיון דאז הוא עני] ,ונראה דאחר תמידין ומוספין הקרבין בשבת ,וקרבנות צבור
המכירה יכול לזכות בעצמן מן ההפקר כמו שדוחין שבת מגזירת הכתוב' .ולכאורה אינו
בנדרים דף פד ,[:דאשכחן כהאי גוונא )ברכות מז(. מובן הלשון ,דאטו תמידין ומוספין לאו
לענין דמאי ,ובב"מ )דף ט (:לענין פאה דאי בעי קרבנות ציבור הם ,ולמה עשה תמידין ומוספין
מפקיר לנכסי חזי ליה ,הכי נמי דכוותיה .ועוד דבר בפני עצמו .אך באמת לשונו מדוקדק
ראיה ברורה מהא דאמרו )קידושין סט (.בעובדא מאוד ,והורה לנו בלשונו הזהב דתמידין
דר' שמלאי דאמר ליה 'זיל גנוב וזבין נפשך לעבד ומוספין הותרו ושאר קרבנות ציבור דחויין.
עברי' .וע"ש בתוס' שהקשו איך יעצו לגנוב וזה שכתב לא 'הותרו' במקדש חוץ מתמידין
ולעשות איסור .ותירצו דמ"מ הוי מצי לומר ומוספין דאותם הותרו .וסיים ושאר קרבנות
שימכור עצמו וכו' ע"ש .וקשה דהא משמע שם ציבור 'שדוחין' היינו קרבן ציבור של רגל
דלא היה עני כל כך ,וא"כ איך יוכל למכור עצמו, שאירע בשבת הואיל ואינו שייך לשבת ולאו
ועל כרחך דייעצו להפקיר נכסיו. מצוותו דקרבן בכך שיהיה בשבת דוקא ,רק
ועיין בב"ב )דף יג (.דהקשו התוס' אהא דחציו עבד שעכשיו אירע שחל בשבת ,דומה לטומאה
וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול ,דימכור עצמו בעבד עברי ורבו מוסר לו דדחויה בשבת ,עכ"ל.
וכ"כ האבני נזר באו"ח סימן שנ"א ,וז"ל :הא דשבת הותרה בציבור כדאיתא ביומא שפחה כנענית .ותירצו דאסור למכור עצמו לעבד עברי דעבדי הם וכו' ע"כ .וקשה
הא עני שאין לו לאכול רשאי ,דרק אחר שש )דף מו ,(:זה אינו אלא בתמידין ומוספין של שבת
רוצעים אותו ,וא"כ יוכל להפקיר נכסיו .ומשמע הואיל והכשירה דשבת בהם בכך ,כמפורש
מזה דאף זה אינו רשאי ,וצ"ע) .אוצר המלך הלכות ברש"י כריתות י"ד .בסוף הסוגיא ,דתמידי שבת
עבדים פ"א ה"א(. חשיב הכשירה של שבת בכך .אבל מוספי יו"ט
שקרבין בשבת דלא חשיבי הכשירה דשבת בכך,
כמפורש בסוגיא שם הוי דיחוי .וזה כוונת רש"י
עירובין )דף קב .ד"ה הלכה כר' יהודה( ,וז"ל
לזכות ח.ב.י.י .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ
ויצא יעקב מבאר שבע .ואיתא בזוה"ק )ח"א קמח(: מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות ציבור
היינו דכתיב 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו שדוחין את השבת עכ"ל .ולכאורה תמוה דאטו
ודבק באשתו' ,ויש להבין השייכות ,הלא מה שיצא תמידין ומוספין לאו קרבנות ציבור נינהו ,והיה
יעקב מבאר שבע היה מפני שברח מעשו אחיו. לו לומר בקיצור 'חוץ מקרבנות ציבור שדוחין
ונראה לומר דהיה צריך לומר בקרא 'וילך' ,ומדוע את השבת' .אך כוונתו לא 'הותרה' במקדש חוץ
כתיב 'ויצא' .רק מזה נראה שהיה מסלק מחשבתו מתמידין ומוספין שהותרו בשבת ,וקרבנות
לגמרי מכל וכל ממקום מגורת אביו ,ועל כן לא ציבור היינו מוספי יו"ט שחל בשבת שדוחין את
כתיב 'וילך' שהוא כהולך מאיזה מקום ודעתו השבת ,עכ"ל.
לחזור ,רק 'ויצא' .וזה הכוונה 'ויצא יעקב' ,למה וכ"כ האבני נזר בסימן שי"ב בהערה ,דתמידין
יצא ,והלא היה יכול להיות בחינת הולך ולהיות הקרבין בשבת ,חשיב חובת היום ,וז"ל :תמידין
מחשבתו עדיין במקום מגורת אביו ,ולזה קאמר ומוספין מצוותם בכך ,כמו שכתב רש"י כריתות
היינו דכתיב 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו )דף יד (.בסוף הסוגיא ,דתמידין נמי חשיב
ודבק באשתו'. מצוותו בכך] .וכן מפורש ביומא )דף מו (:דשבת
הותרה בציבור ,והתם בתמיד קאי ע"ש[ .אבל
אם אירע קרבן אחר בשבת ,לא חשיב מצוותו
בכך ,כמו שעיר המשתלח דלא
לזכות ר.ב.ש.ה .להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל
כולם כנגד שכר נוטל אותה שהמקיים נדירה מצוה חשיב לגבי שבת מצוותו בכך.
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה .כפל כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(' :מצות עשה של תלמוד תורה על כל
לשון ,ועי' ברש"י .ויפה אמר חתני מ"ה אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה' .וכ"כ בסעיף י'
משה מרדכי הי"ו ,כי תחילה יצא והלך לבית וז"ל :ללמוד פעם אחת כסדר ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי וירושלמי
המדרש של שם ועבר ,וישב בו י"ד שנים, ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים לע"נ הג"ר יחיאל מאיר ב"ר דוד ברגמן זצ"ל
יא"צ ח' כסלו
ושוב אח"כ 'וילך חרנה' .ועי' בספורנו. כמו מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י )-זוהר( כשאין עושין רצונו של מקום,
כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אחת בחייו ,עכ"ל. מלאכתן נעשית ע"י עצמן .אמרו
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה .פרש"י
זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה ,וקל מאד לקיימה אם כל בעירובין )דף נה :(:אמר רב הונא
מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה
מקציבים לזה זמן מועט בכל יום ,ובזה זוכים לקיים מצוה נדירה של חכם עיר שאין בה ירק ,אין תלמיד
רושם ,שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה
רשאי לדור בתוכה .ורש"י ז"ל פירש
הוא זיוה הוא הדרה וכו' ,וכן ותצא מן הטעם משום דירק נלקח בזול ויכול מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות ,ואין לשער גודל השכר שזוכים
המקום האמור בנעמי ורות ,ע"כ .וצ"ע למה לעסוק בתורה ,ע"ש .ונראה דזהו עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב
נרמז בתורה כזה ביעקב ,ולא אצל אברהם
נתפרסם לזכות י.ב.ח.ה .לנחת דקדושה מכל יו"ח
הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר :כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי -ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל -אעשה לו טובה
שלמים וולדה חולין ,ושחטה בפנים מהו) .פי' ויצחק אשר גם הם יצאו כמה פעמים
ששחט בהמת שלמים מעוברת בפנים, )עי' כלי יקר( .ונראה כי אצל צדיק
והעובר שבה היא חולין כגון שהקדישה חוץ מפורסם פשיטא שעושה רושם ,אחרי
מעוברה( ,מי הוי העובר חולין בעזרה או לא. אשר כמה בני אדם תלויין בו' ,ואת
אמר ליה מי קרינא ביה 'כי ירחק ממך המקום הנפש אשר עשו בחרן' ,לכן אין ספק
וזבחת') ,פי' דמהאי קרא הוא דילפי' דאסור אשר נפקד מקומו .אך צדיק בנעלם ,אז
לשחוט חולין בעזרה משום דכתיב 'כי ירחק', בגלוי אינו ניכר רשומו כל כך ,לכן
ודרשי' בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה באברהם אבינו שהיה מפורסם כמו
זובח בקירוב מקום .והשתא בהמה זו מי קרינן 'נשיא אלקים אתה בתוכינו' ,ויצחק
בה 'כי ירחק' ,הלא בודאי לא קרינן בה הכי אבינו כדכתיב 'עתה אתה ברוך ה'] ,לכן
שהרי מוכרח לשחטה בעזרה שהרי שלמים אין חידוש דרשומו ניכר[ .משא"כ כמו
היא ,ולכן כיון שא"א לו לשחוט בריחוק 'יעקב איש תם יושב אהלים' ,אז עדיין
מקום ,אינו עובר על הוולד שבה משום לא היה רשומו ניכר ,וכן כאשר נעמי
שחיטת חולין בעזרה( עכ"ל הגמ' .ומפורש ורות אז היו במרודתם ,לא נודעו בשם,
בזה דשריותא דעובר בשחיטת אמו היא לכן קמ"ל דגם בכאלו רשומם ניכר
מפאת שנחשב העובר לנשחט ,דאי נימא למעלה ,וכל זמן אשר צדיק בעיר אם
דהיתר גרידא הוא שהתירתו תורה אבל לא גם אינו מפורסם ונודע להם ,אך הוא
מטעם שחיטה ,א"כ מאי סלקא דעתך דאביי המשפיע והוא הודם וזיום והדרם.
כלל שיעבור אעובר משום 'שחיטת' חולין
בעזרה .וגם למה ליה לרב יוסף טעמא דמי
קרינא ביה 'כי ירחק' ,הרי בלא"ה אין כאן
'שחיטת' חולין בעזרה כלל ,שהרי לא שחט לע"נ הג"ר שמואל אלטר ב"ר אברהם יהודה זצ"ל
יא"צ י"ז כסלו
את העובר שהיא חולין כלל ,רק התירו ע"י בן פקועה אם נחשב כשחוט .כתב הגר"י
שחיטת האם שהיא קדשים .ועל כרחך ענגיל )אתוון דאורייתא כלל י"ד( ,וז"ל:
דשריותא דעובר בשחיטת אמו הוא מפאת
ע' במהרי"ט אלגאזי )ה' בכורות פ"א
שנחשב כשוחט את העובר עצמו ,ועל כן אות ב'( שנסתפק אי חלב פקועה
שפיר חשיב כשוחט חולין בעזרה כיון חשיבא חלב שחוטה לענין בשר בחלב,
שהעובר היא חולין ,ודו"ק היטב כי ראיה ע"ש .והנה זה תלוי בספק אם היתר בן
ברורה ונכונה היא בס"ד.
פקועה היא מפאת שנחשב כשחוט,
ועוד יש להביא ראיה לזה מש"ס ב"ק )דף א"כ הרי החלב היא חלב שחוטה.
עח (:דתנן שם דאם גנב בהמה ומכרה עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה אבל אם היתירו היתר בעלמא
אפי' חוץ מאחד ממאה שבה ,פטור מד' אזי הוא ואינו נחשב לשחוט כלל,
וה' ,משום דבעינן מכירת כולה בלי שיור. שהבטחתנו! שפיר חלבו ככל חלב חיה דעלמא
ובעי התם בגמ' מכרה חוץ מעוברה מהו,
אליבא דמ"ד עובר ירך אמו הוא ,לא
פאר א נדבה פון $250פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין ביי ושפיר אוסר בבשר בחלב.
די ציונים פון די פלאצקע גאון -ווארשא ,אבני נזר -סוכאטשוב ,צדקת דאמתני' ועיין בחולין )דף עד(.
תיבעי לך דוודאי חשיב שיור ,כי תיבעי דתנן דבן שמונה חי אין שחיטתו
לך אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו היא הצדיק – לובלין ,ילקוט סופר -פאקש ,לב העברי -הר הזיתים ,ר'
מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה,
מהו ,כיון דלאו ירך אמו הוא לא הוי יוסף ענגיל -ויען ,בן לאשרי חזון יחזקאל שערי זבול -הר המנוחות פריך בגמ' והתני' בן שמונה חי
שיור ,או דילמא כיון דצריך )העובר צריך אז איר האט מקיים געווען די צוואה ,און יעצט איז די צייט פאר זיי יוכיח שאע"פ שיש במינו שחיטה
לאם( לאשתרויי בהדה בשחיטה ,כמאן
דשייר בגופה דמי ,עכ"ל הגמ' .ומוכח גם
הבטחה! זייערע זיין צו מקיים וכו' ,א"ר כהנא יש במינו שחיטה
אגב אמו ,ותנא דידן מינא דאמיה
מזה להדיא דהיתר בן פקועה מטעם געדענקט "מקח בלייבט מקח"! לא פריך ,ע"כ .וצריך להבין באיזה
שחיטה היא שנחשב העובר כנשחט,
732-510-0560 gilyonmy@gmail.com סברא נחלקו המשנה והברייתא
מדבעי למימר דהעובר חשיב שיור הנ"ל ,דהברייתא סוברת דבן
מפאת שניתר עם האם בשחיטה ,והא שמונה חי חשיב יש במינו שחיטה
דדבר הניתר בשחיטה חשיב שיור לגבי מכירה,
היינו משום דכתיב 'וטבחו או מכרו' ,ובעינן
קח לך סניגור הואיל ויש בו שחיטה אגב אמו ,ואילו
מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר המשנה סוברת דלא חשיב יש במינו
מכירה דומיא דטביחה ,וכמבואר בסוגיא דב"ק שחיטה מפאת השחיטה אגב אמו.
שם ,ע"ש .וא"כ על כרחך שהעובר נחשב
כנטבח ע"י שחיטת האם ,והוא בכלל 'וטבחו',
התורה' על צדוק רבי 'הגדרות ולפמ"ש י"ל דפליגי בספק הנ"ל אם היתר
)עניני הלכה( בן פקועה הוא מפאת שנחשב העובר
ועל כן חשיב ג"כ שיור לגבי מכירה ,ודו"ק לנשחט ע"י שחיטת האם ,או דלמא היתר
היטב וגם זה נכון בס"ד.
ועוד מצאתי מפורש כן דשריותא דבן פקועה אימתי? עכשיו לא אם גרידא הוא .דהברייתא סוברת דההיתר
מפאת שנחשב העובר לנשחט ,ולכן שפיר
היא מטעם שנחשב כשוחט את העובר ,והוא עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו! חשיב יש במינו שחיטה אגב אמו .אבל
בפי' הרא"ש מס' פרה פ"ב מ"א שכתב אהא
דפליגי התם ר' אליעזר ורבנן בפרה מעוברת, "אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!! המשנה סוברת דרק היתר בעלמא הוא
ולא מפאת שנחשב כשחוט ,ועל כן שפיר
דר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין ,וכתב הוא אין במינו שחיטה כלל ,כיון דגם אגב אמו
ז"ל בטעם מחלקותם ,דר' אליעזר לטעמיה מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת הרי איננו נשחט ,רק שנעשה היתר
אזיל דס"ל בעלמא דעובר ירך אמו הוא והוי gilyonmy@gmail.com 732- 732-510-
510-0560 בעלמא ולא מטעם שחיטה.
כגופה דפרה ,ורבנן ס"ל עובר לאו ירך אמו היא אולם לקושטא דמילתא נלענ"ד
דשריותא דבן פקועה הוא מפאת שנחשב העובר לנשחט ,ולאו היתר גרידא הוא ,וחשיב כשוחט שתי פרות וכו' ,עכ"ל .ומבואר להדיא דעובר במעי אמו חשיב
ומנא אמינא לה ,מהא דאמרינן בתמורה )דף יא :(:בעא מיניה אביי מרב יוסף ,היא בשחיטת אם כשוחט את העובר ,ועל כן לרבנן דעובר לאו ירך אמו הוא ,והוי
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
מוסרי הג"ר אלחנן יוסף הרצמאן זצ"ל
'מבטיח אני להעושים לטובת נשמתי 'אלחנן יוסף בן שמואל וצפורה',
להתפלל בעדם שיהיה נפקד בכל מה שצריך במהרה דידן'
דבעינן עקורה וטוחה .אלא לאו ש"מ העובר פרה לעצמו ,על כן כששוחט
דכל דבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ויצא יעקב .וברש"י :מגיד שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם ,שבזמן שהצדיק פרה מעוברת ,חשיב בזה כשוחט שתי
אם מבשלו יותר אין בו משום מבשל, בעיר ,הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה ,יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. פרות דשחיטתו פסולה מדרשא ד'ושחט
עכ"ל. והנה באמת לא אמר רש"י שביאת צדיק לעיר עושה רושם ,שמקודם לא היה אותה' ולא אותה ואת חברתה.
וכתב החזון יחזקאל )שבת פ"ג ה"א(, כלום רק חושך ואפלה וכו' ,ועכשיו עם ביאתו נעשה אור ליהודים הוא זיוה
וז"ל :ולפע"ד יש ליישב הקושיא הזאת הוא הדרה וכו' .אלא כמו שאומר האורחות חיים ,שדרכם של בני אדם 'לכסות
על פי מה שכתב הרמב"ם )פ"א שבת הקנאה הטובות ,ולגלות הרעות' .ולכן כל זמן שהצדיק בעיר ,לפעמים מפני
אינם רוצים להודות על האמת .אבל כשהלך ,בטלה הנגיעה ,שכל אחד חושב לע"נ הג"ר ישעיה ב"ר אברהם דוב קרלינסקי זצ"ל
סוף ה"ד( הטעם דמותר להשהות יא"צ ו' כסלו
תבשיל שלא נתבשל כל צרכו בגרופה .וכו' מצליח בעצמו היה , הוא לולאו , שלו חמה הגלגל מכהה שהצדיק
מלאים זיו ומפיקים נוגה .תיבות אלו
או קטומה ,שכיון שגרף או שקטם 'הרי ועוד יכולים לומר ,שצדקתו גורם שכל אחד יכול לחשוב ג"כ על עצמו שהכל
בגימטריה 'אהבה הוי"ה א"ד יפיק פ"ז
הסיח דעתו מזה התבשיל ,ואין גוזרין שלו בזכותו כל הדרה וזיוה וכו' ,אבל כשהלך הצדיק עם כל ההדר והזיו
מזון' .והכוונה ,דעל ידי הצדיקים
שמא יחתה באש' .א"כ מהאי טעמא ונשארו בחושך ,על החושך ואפלה אין נמצאים הרבה אנשים שאומרים
שעובדין להבורא יתברך באהבה
גופא שהסיח דעתו ממנו ,גם אין לנו שבזכותם חושך בעיר ,ואז הכל מודים על האמת שפנה זיוה. ומיחדים קוב"ה ושכינתיה שהוא שמות
לחוש שמא יגיס. הקדושים הוי"ה א"ד ,עיד"ז נתמתקים
והנה בתוס' רעק"א )שבת פ"ג מ"א 'פלא יועץ' לרבי אליעזר ב"ר יצחק פאפו זי"ע הדינים דשם 'אלקים' שבגימטריה פ"ו,
אות מ"ה( כתב ,וז"ל :במשנה עד הבטיח: ונעשה 'אני הוי"ה רחמים ,שגימטריה
שיגרוף .יש לעיין דמ"מ נגזור שמא 'ממי שאקבל ממנו טובה ,אשתדל לשלם לו במיטבא ,ולבקש רחמים פ"ז )עי' מדבר קדמות ערך לבנה( ,ואז
יגיס בה דחייב משום מבשל וכו'. עליו' נתעורר למעלה הרצון להשפיע מזון
ועי' בהרשב"א )שבת שם( אההיא אמרו רז"ל 'הוי רץ למצוה ,ובורח מן העבירה' ,ענין הבריחה הוא להיות חושש אפי' 'יפיק מזון' וכל טוב לכל בני ישראל
דאמרינן בעקורה וטוחה ,דלפי חששה רחוקה ,וכמו שאמרו שיברח מאה שערים של היתר ,כדי שלא ליכנס באחד אמן כן יהי רצון.
תירוצו בתרא מיירי דהכא של איסור .ואמרו ג"כ 'אהוב את השמא' ,שעל כל מקום שרוצה לילך ,יחוש לנפשו
בנתבשל כמאכל בן דרוסאי ,דבזה שמא יבא לידי איסור .וכן על כל דבור שרוצה לדבר ,יחוש מאד שמא יבא לידי דבור אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו
אף אם יגיס אינו חייב משום מבשל של איסור ,וכן על כל מעשה אשר יעשה ,ויברח מן ההיתר כדי שלא לבא אל האיסור, בו .תיבת 'יגל' גימטריה 'גם' ,שהוא
ע"ש .ולפ"ז בלא הגיע למאכל בן ולא ילך ולא ידבר ולא יעשה אלא מה שמוכרח מאד לשם מצוה ,או לצורכו ,לאחר מיתוק הדינים ,בסוד הכתוב )תהלים
דרוסאי אסור להשהות אף בגרופה שיברר בירור גמור שאינו יכול לבא לשום צד נדנוד איסור ,זהו יראת ה' טהורה ,אשרי סה( 'פלג אלקים מלא מים' ,דמחצה
וכו'. איש ירא את ה' ,והנשמר מאד מכל דבר רע ,גם ה' ישמור נפשו מכל רע ,וה' יגמור של 'אלקים' גימטריה פ"ו ,הוא מ"ג,
אח"כ ראיתי דבכ"מ רפ"ט מהלכות בעדו שלא תצא תקלה מתחת ידו. וזה 'מלא מים' והיינו חסדים.
שבת במ"ש שם בשם הרמ"ך ואמרו רז"ל 'חמירא סכנתא מאיסורא' ,ולכן ראוי לברוח יותר ויותר ממקום חשש יצחק ירנן .תיבת 'ירנן' גימטריה ש"י,
מבואר דעתו דקודם מאכל בן סכנה ומאתר דשכיח הזיקא ,ואל יסמוך על הנס ,שמא אין עושים לו נס ,ואם עושים דיצחק בחינת ברית ,ונוטריקון של
דרוסאי אסור לשהות ,ולא מהני לו נס ,מנכין לו מזכיותיו כמארז"ל .וביותר צריכים לחוש אנן יתמי דיתמי המלאים 'יצחק' הוא 'קץ חי' )עי' לקוטי תורה
גרופה וקטומה דשמא יגיס וחייב עונות לברוח מאד מן הסכנה ,כי השטן מקטרג בשעת הסכנה. וירא סוד העקידה( ,ונתקן עון קרי,
משום מבשל. צא ולמד ממאי דכתיב 'מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה', ונעשה ש"י עולמות.
וחידוש בעיני דבשו"ע )סי' רנ"ג ופירשו רז"ל מי האיש הירא מעבירות שבידו ,שאפי' שח בין תפלה לתפלה עבירה יעקב ובניו .תיבת 'ובניו' גימטריה
ס"א( נקט בפשיטות ולא הוזכרו היא בידו ,וחוזר עליה מעורכי המלחמה ,אע"פ שהיתה מלחמת מצוה ,כ"ש אנו אשר 'אכדט"ם' מיתוק שם 'אלקים'
אלא גרופה וקטומה כשהתחיל מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום ,צריך להשמר מאד מאד ולברוח אפי' מחשש רחוק באותיות הקודמות.
להתבשל ולא הגיע למאכל בן של סכנה .וכבר אמרי אינשי 'מי שברח ,אמו לא תבכה אותו' .ומצינו גדולי עולם ינוחו בו' .ינוחו בו' עם התיבות והכולל
דרוסאי ,והאחרונים כולם שתקו שברחו וניצולו' ,ויברח יעקב'' ,ויברח משה'' ,ויברח אליהו' .ואמרי אינשי חבי כמעט גימטריה 'הוי"ה אדנ"י' שילוב הידוע
ולא העירו דלהרשב"א וכן לדעת רגע ותחיה ימי עולם) .פלא יועץ ערך בורח(. שממתיק כל הדינים מעלינו ומעל כל
הרמ"ך אסור משום שמא יגיס, ישראל.
עכ"ל. דגל מחנה אפרים
אך באמת כל המעיין היטב שם בדברי
הרשב"א ,יוכח לדעת שדעת הרשב"א
בעל 'אהבת ישראל' מויזניץ זי"ע היה אומר:
רק אם עשה מעשה והגיס קודם שהגיע טובים ללמוד ספר 'דגל מחנה אפרים' ,מסוגל לבנים לע"נ הג"ר יעקב משה ב"ר זבולון חרל"פ זצ"ל יא"צ ז'
כסלו
למאכל בן דרוסאי חייב משום מבשל, אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם גרופה וקטומה .אמרו בשבת )דף יח ,(:דב"ה
אבל לכתחילה אין לנו לחוש בקדירה לאכול ובגד ללבוש .הנה רבים תמהו על ענין 'לאכול' ,ו'ללבוש' ,בודאי מתירין ליתן צמר ליורה ,ולהשהותו שם
של תבשיל שמא יגיס ,דדוקא בסממנים ידוע מזה שלחם אוכלים ובגד מלבישים .ויש לומר שיש בזה רמז נפלא בשבת .והקשה הגמ' אמאי שרו ,ניחוש
חיישינן דדרכם תמיד להגיס כדי שלא על דרך שאמר הרב ר' פנחס על 'והמלך דוד זקן בא בימים ,ויכסוהו שמא יהיה מגיס בה ומערבבה ,ותולדת
יחרכו כמו שכתב שם הרשב"א בעצמו. בבגדים ולא ייחם לו' ,שהוא רמז כי ידוע שדוד הוא תורה שבעל פה, מבשל הוא ,שהרי ממהר בישולה .ומשני:
וכן הרמב"ם כתב דאי חששא דשמא וכשאין בה התחדשות התורה בכל יום ובכל עת ,רק שעוסק בדברים הכא במאי עסקינן ,ביורה שהיא עקורה
יגיס )פ"ג ה"ז( רק בנותן צמר ליורה ,אבל ישנים ,אע"פ שבכל פעם מלביש אותם הדברים בלבושים אחרים ,פעמים מהאש ,וגם טוחה בטיט סביב כיסויה ,וצריך
בקדירה דמיירי שם בכל הפרק ,לא בגמרא זו ,ופעמים הוא מלביש אותם בגמרא אחרת ובפסוק אחר ,וזהו לשבור את הטיט כדי לגלותה ולהגיס בה,
הזכיר כלל גזירה דשמא יגיס .ובזה 'ויכסוהו בבגדים' ,ועל כל זה 'ולא ייחם לו' ,היינו שאין לו התלהבות מזה, וכיון שצריך לטרוח בה כולי האי ,יזכר תוך
מיושבת נמי קושית הרמ"ך הנ"ל. כיון שתוכם דברים ישנים הם ,אע"פ שהלבוש משתנה ,רק עיקר הוא כדי כך שאסור להגיס.
שיהיו חדשים לבקרים ,וכמאמרם ז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'. וכתב הכסף משנה )פ"ט שבת ה"ג( ,וז"ל:
וזהו יש לומר שרימז יעקב אבינו ע"ה שהוא היה התורה כולה כנ"ל כמה נראה מדברי רבינו שכל שלא נתבשל כל
לע"נ הג"ר משה וועבר ב"ר מרדכי זצ"ל יא"צ י"ב כסלו פעמים' ,אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך' ,היינו בענין התורה הנקרא צרכו ,אע"פ שהגיע למאכל בן דרוסאי ,שייך
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. 'דרך'' ,אשר אנכי הולך עליה' שהוא היה סוד כל התורה כנ"ל' ,ונתן לי לחם ביה בישול וחיובי מיחייב.
וברש"י :יציאת צדיק מן העיר עושה לאכול' היינו שיהיו בעיני כחדשים תמיד לחדש בכל יום דברים ,ויהיה לי והרמ"ך כתב :וקשה לי ,דא"כ לדבריו היאך
רושם ,פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה, תאוה והתלהבות מזה כמו איש הרעב לאכול לחם ורוצה מאוד להחיות מותר לשהות ע"ג כירה גרופה וקטומה דבר
לכן נאמר 'ויצא' .וראיתי שמקשים מפני את נפשו ,וגם 'בגד ללבוש' ,היינו שגם הלבוש יהיה ג"כ חדשים בכל יום, הצריך לו לאכול בלילה] ,דאה"נ דלא
מה לא פירש"י ג"כ אצל יציאת אברהם ויהיה בעיניו ממש להחיות נפשו בתורתו הקדושה מרוב החידושים ורוב חיישינן שמא יחתה ,כיון שגרף וקטם ,אבל[
תשוקת נפשו אליה ,והבן זה. ניחוש דילמא מגיס ,כדגזרינן בצמר ליורה
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב זי"ע אמר:
בעודי בחיים אי מעע עם כל העולמות ,ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ר לטובת שמתי )ספר מחם ציון(.
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
'אמרות טהורות' להג"ר בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל מג'רבה
כתב בהקדמת ספרו ,וז"ל:
"והני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל הלומד בספרי זה אפילו פעם אחת
בשבוע ,ברך ה' חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים פה ,יאריך ימים
מאור כשדים ,כשאמר לו הקב"ה 'לך לך מארצך' ,וכתיב שם 'ויצא אברהם'.
ושנים ביראת ה' ,וכל ימיו יהיה דשן ורענן וינצל מכל צרה וצוקה ,אמן כן יהי רצון". והנראה לענ"ד ,דאם נמצאים הרבה צדיקים במקום אחד ,אז הם ביחד מרבים
סמיכות הפרשה אפ"ל בהקדם מה שאמרו חז"ל אפשר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה ,אלא שפע ואורות ,ומתקנים העולמות .משא"כ בצדיק אחד שאין בו כל כך כח כמו
בתחילה יעסוק בתורה ואח"כ ישא אשה ואח"כ יצא לשוק להכין טרף לביתו .וזה שאמר הרבה צדיקים במקום אחד ,וכעין דברינו מצאתי בדברי החיד"א.
הכתוב 'נשיו לו לאשה' ,תיבת 'לו לאשה' נוטריקון 'למוד' ,ואח"כ 'לאשה' ,ואח"כ 'ויצא ולכך אצל יעקב שיצא מבאר שבע ,שבזמן שיעקב היה בבאר שבע ששם היו
יעקב' ,שיצא לשוק להביא טרף ומזון. יצחק אבינו רבקה ויעקב ביחד ,אז פעלו בכח הצדיקים ביחד פעולות רבות
ושפע ואורות לכל העיר ,אבל כשיצא יעקב מבאר שבע ,אז נחלש הכח
של כל הצדיקים ביחד ,ולכך יציאת יעקב מבאר שבע עושה רושם ,ופנה
'שמן רוקח' להרה"ק רבי אלעזר לעוו זי"ע הודה פנה זיוה.
כתב בצוואתו ,וז"ל: אבל אצל יציאת אברהם אבינו מאור כשדים ,ששם לא היה עמו צדיקים
"כל מי שיזכה אותי וישים עין עיונו בחיבורים שלי יתברך מן השמים וכו' ,ואם ירצה כמו שהיה אצל יעקב אבינו ,שכולם היו שם רשעים ,ולכך לא היה הרגשה
אחד להדפיס ספרים שלי ,הנני להחזיק לו כל ימי מלא חפנא טיבותא ויבורך בברכת גדולה כ"כ לאנשי העיר מיציאת אברהם אבינו ,ולכך לא מפרש רש"י שם
השמים ממעל ,ויחולו עליו כל הברכות הכתובים בתורה". כמו אצל יציאת יעקב מבאר שבע.
ואמרנו בזה להביא ראיה לדברינו ,דהא מבואר בפסחים )דף קכ :(:אמר
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה .ופירש"י קנאה במעשיה .ולולי פירושו ז"ל רבא אכל מצה אחר חצות בזמן הזה לראב"ע לא יצא ידי חובתו ,דאיתקש
אפשר דסברה אם גם אחותה לא היתה מולדת ,היה יעקב מוכרח להתפלל כמו שהתפלל יצחק, מצה לפסח ,וכיון דאינו חייב במצה אחר חצות ,גם בסיפור יציאת מצרים
ובודאי היתה תפילתו נשמעת ,שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק ,ולכן 'ותאמר אל יעקב הבה לי אינו חייב אחר חצות .וא"כ קשה מאוד הרי ר"א בן עזריה הוא הסובר
בנים' שיתפלל עכ"פ עבורה אף שיש לו בנים. דמצה עד חצות ,וא"כ גם המצוה של סיפור יציאת מצרים עד חצות ,וא"כ
והוא השיב השי"ת מנע ממנה פרי בטן ,דהנה אמרו רז"ל מדוע היתה אמותינו עקרות ,שהקב"ה למה היה רבי אלעזר ב"ע יושב ומספר ביציאת מצרים כל הלילה כמו
מתאוה לתפילתן של צדיקים ,וחשב יעקב אילו היה הקב"ה מתאוה לתפילתי ,למה ילדה לאה, שאומרים בהגדה ,הרי אין זמנו רק עד חצות.
אלא ודאי שמרחל מנע השי"ת באמת פרי בטן ,ורצונו שלא תלד ,ולכן לא התפלל ,כי אמר בהדי ונראה לי לתרץ ,דהנה ידוע שאלו התנאים הגדולים היו דורשים במעשה
כבשא דרחמנא למה לך .אבל באמת מה שרחל היתה עקרה ,היינו משום שהקב"ה היה מתאוה מרכבה ,וכל הלילה הזאת שישבו ביחד האירו אורות גדולים ,והנה מבואר
לתפילה שלה ,וכמ"ש 'ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה'. בכתבי האריז"ל' :מעשה בר' אליעזר'' ,מעשה' הוא אותיות מ"ה ש"ע ,ר"ל
שרצו להאיר לז"א הנקרא 'מ"ה' ,מן 'ש"ע' נהורין שהם הפנים דא"א ,וכן
'פנים יפות' לבעל הפלא"ה בגימטריה 'בני ברק' עם ו' אותיות כמנין ש"ע .ואמרו על זה המקובלים,
כי הזקנים האלו גרמו בסיפורם להמשיך אורות יותר גבוהים.
בעל הפלא"ה בהקדמה לספרו כתב ,וז"ל: וא"כ נלענ"ד לחדש ,שכדי לעשות תיקונים גדולים ולהמשיך אורות
'כל המעיין ועוסק בספרי ,יתברך מקל עילאה ,בברכת ה' הרחבה והמלאה ,וינצל מכל גדולים ,התאספו לישב ביחד לספר ביציאת מצרים ,אבל כל אחד לבד
עמל ותלאה' לא היה בידו לתקן אורות גדולים כמו שהם היו ביחד באותו הלילה.
וידר יעקב וגו' ושמרני וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש .הנה עיקר יראת יעקב שישמרהו ה' מן וידוע דכל מצוה מקושר בעולמות העליונים ,ויש שיעור עד איפה מתקן
החטא בהיותו בחו"ל ,כמ"ש )כתובות קי (:כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ,כי אף שהקב"ה המצוה בעולמות העליונים ,והמצוה צריך לעשות עד מקום תיקונו ולא
הבטיחו ושמרתיך וגו' ,מ"מ ]לא[ ניטלה הברירה ממנו ,כמו שאמרו 'הכל בידי שמים חוץ מיראת יותר.
שמים' ,ולהיות כי בחינת חטא האדם ע"י קנאה ותאוה וכבוד ,לכן אמר 'ושמרני' שישמרנו מקנאת ולפי"ז נראה לי לחדש דבר נכון ,שר"א בן עזריה לבדו לא היה בכוחו
בני אדם בחינת הקנאה וכו'. לתקן ולהאיר אלא עד חצות ולא יותר ,ולכן סובר שרק עד חצות .אבל
ואמר 'ונתן לי לחם לאכול' הוא בחינת התאוה ,כדכתיב 'יגיע כפיך כי תאכל' ,שלא יתאוה האדם כשישבו כל התנאים הזקנים ביחד ,היה להם כח גדול וחזק להאיר
למותרות אלא כדי פרנסתו לקיום הגוף ,וזהו שאמר 'יגיע כפיך' ,יהא רק כדי צורך 'כי תאכל' ,ולא האורות הגדולים ,ולכך ישבו כל הלילה ,וא"כ גם ר' אלעזר בן עזריה ביחד
כדי לאסוף הון .ואמר 'ובגד ללבוש' הוא מיעוט הכבוד ,כמו שאמרו )ב"ק צא (:ר' יוחנן קרי למאניה עם כל התנאים היה יכול לישב ולתקן כל האורות ,ולכך היה יכול לישב
מכבדותא ,שלא יתאוה להרבות מלבושי כבוד יותר מן הראוי. ביחד ולספר ביציאת מצרים כל הלילה ,ולכך התאספו כולם ביחד,
ויש לפרש עוד מה שאמר 'ונתן לי לחם לאכול' ,לפי מה שאמרו )קידושין פב :(.ר' שמעון בן אלעזר ובאופן כזה אין שום מחלוקת בין התנאים שצריכים להרבות בסיפור
אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסים שלא בצער ,והלא לא נבראו אלא יציאת מצרים כל הלילה ,וא"כ אין שום סתירה בין שיטת ר"א בן עזריה
לשמשני ,ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער ,אלא שהרעותי את מעשי שישב עם כולם כל הלילה.
וקפחתי את פרנסתי. וא"כ מבואר יסוד דברינו כשכולם ביחד יש לצדיק כוחות גדולים
וכבר כתבנו לעיל )ב:טז( עה"פ 'מכל עץ הגן אכול תאכל' ,כי כל דבר מצפה לעלות למדריגה הגבוה ועצומים ,ולכך בבאר שבע ששם היו יצחק רבקה ויעקב ,היה כוחם עצום
ממנו ,וידוע כי ד' בחינות המה דומם צומח חי מדבר ,והנה האדמה שהוא דומם מתאוה להוציא ותקנו כל העולמות העליונים ,והיה אור ושפע ,וזה היה אם כל הצדיקים
צימחה להתעלות מבחינת דומם לצומח ,וכן הצומח וכו' כמו שכתבנו שם ע"ש .וזהו ששאל יעקב ביחד כמו שביארנו לגבי ר' אלעזר בן עזריה עם כל החכמים ביחד ,אבל
שיהא בבחינה זו שהלחם יזדמן בלי יגיעה מחמת העלאתו באכילתו כמבואר שם ,וכן הבגד יתאוה כשיצא יעקב אבינו נתפרדה החבילה ,אז פנה הודה פנה זיוה.
להיות לבושו שיקבל אור המקיפו ,כמו שמצינו בדור המדבר שנתקדש לבושיהן שנאמר 'שמלתך
לא בלתה מעליך'.
'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק זוואלוב
כתב בהקדמת הספר ,וז"ל:
ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה ,ועני בלב נשבר ונדכה ,נפשי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא ,די יתאמר מילי דשמיא מספרי אשר
כתבתי
עיין ברמ"א )או"ח סי' ו' ס"א( שהקב"ה הפליא לעשות ,שקושר גשמי ברוחני בקשר אמיץ' ,חלק ה' עמו' בגוף החומרי ,שהוא צרעת משכא דחויא ,בכדי שיעשה כל מעשיו לשם שמים.
ולא להיפך ח"ו שיהיה כל כוונתו בתורתו ועבודתו מלא פניות ומרמה בשביל הנאת עוה"ז ,שהוא 'ועד ארגיעה לשון שקר' ,ותיכף כשבא לדברי העוה"ז שוכח בהבורא ח"ו ,ונופל תוך
עומקי הקליפות ,וזה מחמת שגם תורתו ועבודתו הוא מלא חיצוניות וקליפות ח"ו ,ולא בא לטהר שיסייעון אותו לצאת מהרע ,שהגם שבמוחו ופיו היה כן בשעת עבודה זו תפילה,
אך מחמת שלבו רחוק חסר האמת' ,ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו' ,ר"ל בברית שכרתו בשעת עבודה לא נאמנו.
כי הרצון היה שיתפשט האמת מאלופו של עולם מהקצה אל הקצה ,שיברר כל מעשיו דיבורו ומחשבתו ומידותיו ,שיהיו כל רק לרצונו יתברך באמת לאמיתו לא לשום דבר ,שלא
יהיה מאותם שנאמר עליהם )ישעיה מ:ו( 'וכל חסדו כציץ השדה' ,שהציץ הוא חצוניות מהפרי ,שהוא כל חסד דעבדין לגרמייהו ,והאמת שהכל הבל ,רק רצונו יתברך המתפשט
מרישא דכל דרגין עד סופא דכל דרגין .וכשיזכה האדם שיעשה כל דבר אפילו דברי העוה"ז רק לרצונו יתברך ,ורצונו הוא המקיים כל העולמות ,אזי בזה מדחה הפסולת והשקר
והרע נופל ,ומיחד ומקשר כל העולמות לרצונו ,וזה היה רצונו בבריאתו ,שיברר כל אחד מישראל ברורין דייקא בעוה"ז החומרי ,כי כל דבר וכל תנועה הכל מלא מחיותו יתברך,
כדכתיב 'ואתה מחיה את כולם'.
וזהו 'אמת קנה ואל תמכור' ,כי האדם שהוא מלא פניות ושקרים בתורתו ועבודתו ,הוא מוכר האמת תמיד ,שמתפאר במעשיו תמיד בלבו ובפיו ,וע"י שתורתו ועבודתו שלא בלבו,
ולא בא לטהר מדותיו וכל כחותיו בתורה ועבודה ,אין לו עזר להיות מהקונים האמת ,כי קנין האמת הוא כמו מי שקונה דבר לרשותו מה שהיה ביד אחרים ,וזהו כל דברי העוה"ז
הנתונים ביד הקליפות .וכשזוכה ליחד לבו ונפשו ומאודו לרצונו יתברך ,אזי עיד"ז קונה האמת מיד הסטרא אחרא ,שלוקח החיות שבהם כרצונו יתברך.
