gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: מליצי יושר · MELITZEI YOSHER

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ויצא תשפ"ז‬ ‫ע‪.‬י‪.‬ב‪.‬י לע"‪‬‬ ‫גליון של"ט‬ ‫הג"ר יוסף ע‪‬גיל‬ ‫ש‪‬ה ח'‬ ‫זצ"ל‬ ‫לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע‬ ‫וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה‪ .‬נראה שמפני שהיתה שנואה לכן ויפתח את רחמה‪ ,‬וצ"ב מה ענין זה לזה‪ .‬עוד צ"ב דכתיב "ותרא רחל כי לא‬ ‫ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותו"‪ ,‬ואיך אפשר לומר דרחל רצתה בנים משום קנאה‪ .‬עוד יש לדקדק דמפני מה כתיב "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב"‪ ,‬דהול"ל "ותרא‬ ‫רחל כי לא ילדה"‪.‬‬ ‫וי"ל‪ ,‬דאמרו ביבמות )דף סד‪ :(.‬למה היו האמהות עקרות‪ ,‬משום שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים‪ .‬והנה לאה ג"כ היתה בתחילה עקרה‪ ,‬אך כשראה הקב"ה‬ ‫שלאה היא שנואה‪ ,‬וא"כ אם יעקב היה מתפלל עבור בנים‪ ,‬היה מתפלל על רחל שהיא עיקר הבית שתיפקד ולא על לאה‪ ,‬לכך פתח ה' את רחמה של לאה קודם‪.‬‬ ‫ומעתה דליעקב היה כבר בנים מלאה‪ ,‬לא ראה סיבה להוסיף ולהתפלל על רחל‪ ,‬ואדרבה לא היה חושב שהטעם שהאמהות היו עקרות היה כדי שבעליהן יתפלל‬ ‫בעדם‪ ,‬שהרי ראה שלאה נתעברה בלי שום תפילה‪.‬‬ ‫]ואין להקשות דא"כ מדוע שרה ורבקה היו עקרות‪ .‬משום דבשרה יש לתלות שהטעם הוא מפני שעדיין היה שמה "שרי"‪ ,‬ולא "שרה"‪ .‬ואצל רבקה יש לתלות‬ ‫שהטעם כדי שלא תתקיים ברכת לבן שאמר "אחותנו את היי לאלפי רבבה"‪ ,‬וכמו שמובא במדרש כדי שלא יאמרו האומות ברכותינו עשתה פירות[‪.‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב"‪ ,‬היינו שראתה שיעקב אינו משים את לבו להתפלל עליה כדי שתלד‪ ,‬ואינו סובר שהטעם שהן עקרות הוא מפני‬ ‫שהקב"ה מתאוה לתפילתם‪ ,‬וא"כ צ"ל שהכל בא בכח הזכות‪ ,‬לפיכך "ותקנא רחל באחותה"‪ ,‬שקנאה במעשיה הטובים‪ ,‬ואמרה ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה‬ ‫אנכי"‪ ,‬שנתכוונה לומר לו שעכ"פ צריך אתה להתפלל עבורי‪ ,‬היות שאם אין לי בנים‪ ,‬יאמרו שאני מתה‪ ,‬היינו שאין לי זכות‪ ,‬ורשעים בחייהם קרויים מתים‪.‬‬ ‫מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" ‪gilyonmy@gmail.com 732-510-0560‬‬ ‫'שמן המאור'‬ ‫להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל‪,‬‬ ‫המגיד מסאמבור‬ ‫אבינו‪ .‬ומה שייחסו חז"ל את קפיצת‬ ‫תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש‬ ‫הארץ דוקא להר המוריה‪ ,‬אע"ג דכל‬ ‫מדזיטשויב זי"ע כתב בהקדמת ספרו‬ ‫לזכות ש‪.‬ה‪.‬ב‪.‬מ‪.‬ר‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל‬ ‫הארץ קפצה ממקומה להצטמצם תחת‬ ‫יו"ח‬ ‫מקומו של יעקב אבינו‪ ,‬היינו משום‬ ‫וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל‪ ,‬יפתח להם‬ ‫מה נורא המקום הזה‪ .‬ופירש רש''י‬ ‫שעיקר קפיצת הארץ מתייחס לנקודה‬ ‫ארובות השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה‬ ‫שקפצה לו הארץ‪ .‬ויראה שיובן על פי‬ ‫האמצעית שמושפע בה כל הרוחניות של‬ ‫ורחמים וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים‬ ‫פירוש רש''י )פסוק י"ג(‪ ,‬וז"ל‪ :‬קיפל‬ ‫הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו‪ ,‬רמז לו‬ ‫ארץ ישראל[‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬והשי"ת יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר‪ ,‬יזכה לזכך לבבו‪,‬‬ ‫שתהא נוחה ליכבש לבניו כארבע אמות‪,‬‬ ‫לכן אמר 'אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא‬ ‫ויזדככו כל אבריו‪ ,‬ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות‬ ‫ידעתי'‪ ,‬שידע שאין זה מקומו של הר‬ ‫עכ"ל‪ .‬אך לפי שאמר 'אני ה' אלהי אברהם‬ ‫המוריה‪ ,‬רק לפי התקפלות הארץ‪ ,‬הגיע‬ ‫רצון בוראם‪ ,‬ויזכה לשתי שולחנות כשורה‪ ,‬בהצלחה וטובה‬ ‫אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב‬ ‫שם רוחניות וקדושה של הר המוריה‪.‬‬ ‫חיים ושמחה בתפארה‪ ,‬ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא‪,‬‬ ‫עליה לך אתננה ולזרעך'‪ ,‬ויראה שרמז לו‬ ‫ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה‬ ‫כי ארץ ישראל אינה נגדרת במקום‪,‬‬ ‫וגבולותיה אינן אלא כענין דבר רוחני‬ ‫וארא בחלום והנה העתידים העולים על הצאן‪ .‬נראה דהנה כתיב 'ויקח מן‬ ‫שיכול להתצמצם‪ ,‬וכפי שמלאך שהוא‬ ‫לע"נ הג"ר נחום יצחק ב"ר צבי אשר כהנא שפירא זצ"ל‬ ‫הבא בידו מנחה לעשו אחיו'‪ .‬ויש להבין הלשון 'מן הבא בידו'‪ ,‬נראה דאיתא‬ ‫שליש עולם‪ ,‬מתצמצם להיות כאחד‬ ‫יא"צ י"א כסלו‬ ‫בספרים במה שמצינו באבותינו שהיו רועה צאן‪ ,‬כמו יעקב משה דוד וכל‬ ‫אנשים ]בשעת שליחותו לעולם הזה[‪.‬‬ ‫למול בשבת ע"י שני מוהלין‪] .‬המשך‬ ‫השבטים‪ ,‬וכמה וכמה נביאים וקדושים‪ ,‬דהיינו משום שבהצאן הללו היו‬ ‫וזהו לפי מדריגת ישראל היא מתרחבת‬ ‫משבוע שעברה[‪ .‬אמרו בכריתות )דף יד‪,(.‬‬ ‫מגולגלים נשמות ישראל‪ .‬וזה היה כוונת יעקב שעשה כמה טצדקאות‬ ‫ומתכווצת‪ ,‬כמו שאמרו )גיטין נז‪ :(.‬ששים‬ ‫דנאמר בשעיר לעזאזל 'ושלח ביד איש‬ ‫ובפצלות המקלות‪ ,‬שהמעשה ע"פ פשוט ראוי למי שאץ להעשיר ומחליף‬ ‫ריבוא עיירות היה לו לינאי‪ ,‬והשתא‬ ‫עתי'‪ ,‬ודרשינן‪' :‬עתי'‪ ,‬משמע בעתו‬ ‫חיי עוה"ז בחיי עוה"ב‪ ,‬אבל לא ליעקב תפארת ישראל בחיר האבות‪ ,‬ומצינו‬ ‫אפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק‪.‬‬ ‫ובמועדו ישתלח ואפילו בשבת‪ .‬ואמר‬ ‫שאפי' חלומותיו היה בזה הענין‪ ,‬כמו שכתיב 'וארא בחלום והנה העתידים‬ ‫ובזו ממילא בטל הערעור של עשו על‬ ‫רפרם‪ ,‬זאת אומרת מדאיצטריך לרבות‬ ‫העולים על הצאן'‪ ,‬והוא ע"פ פשוט חזות קשות‪ .‬אבל הענין הוא‪ ,‬כי אבינו‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬כי לגביה לא היתה שוה‬ ‫שמותר לשלח את השעיר אפילו חל‬ ‫יעקב ראה כי בצאן לבן מעורב כמה נשמות גבוהות‪ ,‬ועשה כל הטצדקאות‬ ‫כלום‪ ,‬שהיתה עומדת על ארבע אמות‬ ‫יוה"כ בשבת‪ ,‬דיש עירוב והוצאה לשבת‪,‬‬ ‫האלו שיביאו לחלקו מהצאן הללו‪ ,‬וימשכו ויגלגלו כל הנשמות לחלקו‪,‬‬ ‫מרכז של ארץ ישראל‪ ,‬וזהו רצה הוא‬ ‫ואין עירוב והוצאה ליוה"כ‪ ,‬שאם היה‬ ‫והוא יתקנם בתורתו תורת אמת‪ ,‬לכן עשה מה שעשה‪ ,‬והש"י היה בעזרו‪,‬‬ ‫יתברך להראות ליעקב באומרו 'אלהי‬ ‫איסור הוצאה ביוה"כ‪ ,‬הרי כבר ידענו‬ ‫ושלח מלאכיו להוציא ניצוצי קדושות הללו מלבן לחלק יעקב‪.‬‬ ‫אברהם אביך ואלהי יצחק'‪ ,‬כי מידת‬ ‫שהשילוח דוחה את איסור הוצאה‬ ‫ולכן כאן כשרצה לשלוח מתנה לעשיו‪ ,‬היה לו לזרה לשלוח לו מהצאן‬ ‫'אברהם' הוא חסד‪ ,‬וחסד הוא התפשטות‪.‬‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬והוא הדין שדוחה איסור הוצאה‬ ‫קדשים הללו‪ ,‬לכן הטיל גורל‪ ,‬והגורל שיבוא לחלק עשו הוא סימן‬ ‫ומידת 'יצחק' היא גבורה‪ ,‬הוא בחינת‬ ‫דשבת‪ ,‬ולא היה צריך הכתוב לרבות‬ ‫שהנשמות המגולגלין שם אי אפשר לבוא לידי תיקון‪ .‬והגורל היה כך‪ ,‬שלא‬ ‫צמצום‪ ,‬כי בהיות ישראל ראויים לחסד‪,‬‬ ‫שדוחה שילוחו של השעיר את איסור‬ ‫ראה בעיניו בשעת לקיחה‪ ,‬רק לקחן בעינים סגורות‪ ,‬והבהמה שבא לידו‪,‬‬ ‫היתה ארץ ישראל מתפשטת‪ .‬וכשחטאו‬ ‫ההוצאה בשבת‪ .‬והקשה הגמ'‪ ,‬ממאי‪,‬‬ ‫הוא סימן שהקב"ה הזמין זאת לחלק עשו‪ .‬וזה שאמר 'ויקח מן הבא בידו'‪,‬‬ ‫היה גורם שהיו מגבירין מידת יצחק הוא‬ ‫דלמא דחיית איסור הוצאה בשבת לא‬ ‫כל שבא לידו בלא ראות‪ ,‬זאת לקח ושלח לידו‪.‬‬ ‫צמצום‪ ,‬כי הארץ כארבע אמות היא‬ ‫ילפינן מיוה"כ‪ ,‬משום דשאני שעיר‬ ‫חשובה‪ ,‬א"כ לעשו שלא היה לו חלק‬ ‫במידת אברהם‪ ,‬כי רשעים מהפכין הרחמים ]כלומר החסדים[ לדין‪ ,‬א"כ לא היתה המשתלח ביוה"כ‪ ,‬דהכשירו ביוה"כ בכך‪ ,‬שכך היא מצותו לישלח ביוה"כ‪ ,‬וכשם‬ ‫אלא ארבע אמות‪ ,‬ולא היתה כדי חלוקה‪ .‬וא"כ היו צריכין יעקב ועשו להיות שהתמידין של שבת קרבין בשבת‪ .‬אבל אם חל בשבת הו"א שלא ידחה את השבת‬ ‫ולכן איצטריך קרא‪.‬‬ ‫חולקים בגוד או איגוד‪] ,‬דאמרו )ב"ב יג‪ (.‬דכל‬ ‫וכתב האבני נזר‪ ,‬דחזינן יסוד זה דאע"ג דתמידין‬ ‫דבר שאין בו כדי חלוקה‪ ,‬חולקין אותו ב'גוד‬ ‫חשובין מצוותו בכך‪ ,‬אבל שעיר המשתלח‬ ‫או איגוד'‪ ,‬והיינו שאומר אחד לחבירו‪ :‬או‬ ‫כשחל יוה"כ בשבת לא חשיב מצוותו בכך‪ ,‬כיון‬ ‫אתה קנה ממני את חלקי‪ ,‬ותהיה אתה‬ ‫שרק אירע דאיקלע בשבת‪ .‬וז"ל‪ :‬וראיה לזה‬ ‫הבעלים על כולו‪ ,‬או שאני אקנה ממך את‬ ‫מש"ס כריתות )דף יד‪ (.‬בהא דאמרו 'עתי' אפילו‬ ‫חלקך[‪ .‬והשתא שליעקב היתה ראויה‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬זאת אומרת עירוב והוצאה בשבת ואין‬ ‫ולעשו לא היתה ראויה‪ ,‬שהיתה מתכווצת‬ ‫עירוב והוצאה ליוה"כ‪ .‬ודחי שאני שעיר‬ ‫ועומדת על ארבע אמות‪ ,‬ולגבי יעקב‬ ‫המשתלח דהכשירו דיוה"כ בכך‪ .‬ופירש"י דומיא‬ ‫תתפשט ותתרחב‪] ,‬לפיכך נטל יעקב את‬ ‫דתמידין דקרבין בשבת‪ .‬הרי דתמידין חשובין‬ ‫הארץ לנחלה[‪ .‬וזהו שנתן הוא יתברך לעשו‬ ‫מצוותו בכך‪ ,‬ושעיר המשתלח כשחל יוה"כ‬ ‫הירושה בהר שעיר‪.‬‬ ‫בשבת לא חשיב מצוותו בכך‪ ,‬כיון שרק אירע‬ ‫לכן אמר 'אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי‬ ‫דאיקלע בשבת‪ .‬וכעין זה בשבת )דף כד‪' (.‬מהו‬ ‫יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך‬ ‫להזכיר חנוכה במוספין כיון דלית ביה מוסף‬ ‫אתננה ולזרעך'‪ ,‬ושמא תאמר הלא אינה אלא‬ ‫בדידיה'‪ .‬הרי דתפלות הקבועין ליום שייכים‬ ‫ארבע אמות‪ ,‬מ"מ 'והיה זרעך כעפר הארץ‬ ‫להמאורע‪ ,‬אבל אין שייך המאורע לחבירו‪ .‬וכן‬ ‫ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה'‪ ,‬שתתרחב‬ ‫נידון דידן מילה וקצירת העומר אינם שייכים‬ ‫לאין שיעור‪.‬‬ ‫לשבת‪ ,‬ורק דחויה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה זהו ענין קפיצת הארץ‪ ,‬מאחר שקיפל‬ ‫והנה רש"י בעירובין )דף קב‪ .‬ד"ה הלכה כר'‬ ‫כל ארץ ישראל כארבע אמות‪ ,‬א"כ המקום‬ ‫יהודה( כתב וז"ל‪ :‬ומלאכה דאורייתא לא הותרה‬ ‫המקודש ביותר שקונה יותר עצם רוחניות‬ ‫במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין‪ ,‬וקרבנות‬ ‫היה הר המוריה‪ ,‬שהיא נקודה אמצעית‬ ‫צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שמושפע בה כל הרוחניות של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫וקשה דאטו תמידין ומוספין לאו קרבנות ציבור‬ ‫]כלומר 'קפיצת הארץ' הנזכרת כאן‪ ,‬אינה‬ ‫הם‪ ,‬ולמה כתב רש"י תמידין ומוספין בפני עצמו‪.‬‬ ‫במשמעות שקפצה ממקום למקום‪ ,‬אלא‬ ‫וכתב האבני נזר )או"ח סימן תנ"ה אות ו'(‪,‬‬ ‫שכיון שקיפל הקב"ה את כל ארץ ישראל‬ ‫דהחילוק הוא דתמידי ומוספי שבת הותרה‬ ‫תחתיו‪ ,‬נמצא שהארץ קפצה לה ממקומה‬ ‫הקרבתן‪ ,‬ואילו קרבנות צבור דוחין שבת‪ .‬וטעם‬ ‫והצטמצמה תחת ארבע אמותיו של יעקב‬ ‫החילוק הוא כנ"ל‪ ,‬דקרבנות שמצותן בשבת‬ ‫הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫דוקא לתלמיד חכם‪ ,‬אך אם אינו תלמיד חכם‪ ,‬יותר‬ ‫כתמידין ומוספי שבת‪ ,‬הותרה הקרבתן בשבת‪,‬‬ ‫טוב שיגע במלאכה‪ ,‬כמו שאיתא באבות 'שיגיעת‬ ‫דהרי זה חובת השבת‪ .‬אבל מש"כ רש"י‬ ‫שניהם משכחת עון'‪ ,‬ואמרו ד'הבטלה מביאה לידי‬ ‫'קרבנות צבור שדוחין את השבת'‪ ,‬כוונתו דחל‬ ‫זנות'‪ .‬ועיין בברכות )דף לה‪ (:‬דכשאין עושין רצונו‬ ‫יו"ט בשבת שמקריבים גם את קרבנות הרגל‬ ‫של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן‪ ,‬ולדעתי אינו‬ ‫בשבת‪ ,‬וכיון דאין זה חובת השבת‪ ,‬לכן לא‬ ‫משום עונש‪ ,‬רק לטובתם שיגעו וישכחו עון‪.‬‬ ‫הותרה הקרבתן‪ ,‬אלא הודחה‪.‬‬ ‫)אוצר החכמה פ"ד הלכות דעות הכ"ג(‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬לדעתי לא הותרה עבודה בשבת אלא‬ ‫בתמידין ומוספין הקבועים בכל שבת דחשוב‬ ‫אם מותר להפקיר נכסיו ולמכור עצמו לעבד עברי‪.‬‬ ‫מצוותו בכך‪ ,‬כמו שפרש"י בעירובין 'מלאכה‬ ‫נראה לי לפשוט דרשאי להפקיר נכסיו ולמכור‬ ‫דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת‬ ‫עצמו לעבד עברי‪ ,‬כיון דאז הוא עני‪] ,‬ונראה דאחר‬ ‫תמידין ומוספין הקרבין בשבת‪ ,‬וקרבנות צבור‬ ‫המכירה יכול לזכות בעצמן מן ההפקר כמו‬ ‫שדוחין שבת מגזירת הכתוב'‪ .‬ולכאורה אינו‬ ‫בנדרים דף פד‪ ,[:‬דאשכחן כהאי גוונא )ברכות מז‪(.‬‬ ‫מובן הלשון‪ ,‬דאטו תמידין ומוספין לאו‬ ‫לענין דמאי‪ ,‬ובב"מ )דף ט‪ (:‬לענין פאה דאי בעי‬ ‫קרבנות ציבור הם‪ ,‬ולמה עשה תמידין ומוספין‬ ‫מפקיר לנכסי חזי ליה‪ ,‬הכי נמי דכוותיה‪ .‬ועוד‬ ‫דבר בפני עצמו‪ .‬אך באמת לשונו מדוקדק‬ ‫ראיה ברורה מהא דאמרו )קידושין סט‪ (.‬בעובדא‬ ‫מאוד‪ ,‬והורה לנו בלשונו הזהב דתמידין‬ ‫דר' שמלאי דאמר ליה 'זיל גנוב וזבין נפשך לעבד‬ ‫ומוספין הותרו ושאר קרבנות ציבור דחויין‪.‬‬ ‫עברי'‪ .‬וע"ש בתוס' שהקשו איך יעצו לגנוב‬ ‫וזה שכתב לא 'הותרו' במקדש חוץ מתמידין‬ ‫ולעשות איסור‪ .‬ותירצו דמ"מ הוי מצי לומר‬ ‫ומוספין דאותם הותרו‪ .‬וסיים ושאר קרבנות‬ ‫שימכור עצמו וכו' ע"ש‪ .‬וקשה דהא משמע שם‬ ‫ציבור 'שדוחין' היינו קרבן ציבור של רגל‬ ‫דלא היה עני כל כך‪ ,‬וא"כ איך יוכל למכור עצמו‪,‬‬ ‫שאירע בשבת הואיל ואינו שייך לשבת ולאו‬ ‫ועל כרחך דייעצו להפקיר נכסיו‪.‬‬ ‫מצוותו דקרבן בכך שיהיה בשבת דוקא‪ ,‬רק‬ ‫ועיין בב"ב )דף יג‪ (.‬דהקשו התוס' אהא דחציו עבד‬ ‫שעכשיו אירע שחל בשבת‪ ,‬דומה לטומאה‬ ‫וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול‪ ,‬דימכור עצמו בעבד עברי ורבו מוסר לו‬ ‫דדחויה בשבת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכ"כ האבני נזר באו"ח סימן שנ"א‪ ,‬וז"ל‪ :‬הא דשבת הותרה בציבור כדאיתא ביומא שפחה כנענית‪ .‬ותירצו דאסור למכור עצמו לעבד עברי דעבדי הם וכו' ע"כ‪ .‬וקשה‬ ‫הא עני שאין לו לאכול רשאי‪ ,‬דרק אחר שש‬ ‫)דף מו‪ ,(:‬זה אינו אלא בתמידין ומוספין של שבת‬ ‫רוצעים אותו‪ ,‬וא"כ יוכל להפקיר נכסיו‪ .‬ומשמע‬ ‫הואיל והכשירה דשבת בהם בכך‪ ,‬כמפורש‬ ‫מזה דאף זה אינו רשאי‪ ,‬וצ"ע‪) .‬אוצר המלך הלכות‬ ‫ברש"י כריתות י"ד‪ .‬בסוף הסוגיא‪ ,‬דתמידי שבת‬ ‫עבדים פ"א ה"א(‪.‬‬ ‫חשיב הכשירה של שבת בכך‪ .‬אבל מוספי יו"ט‬ ‫שקרבין בשבת דלא חשיבי הכשירה דשבת בכך‪,‬‬ ‫כמפורש בסוגיא שם הוי דיחוי‪ .‬וזה כוונת רש"י‬ ‫עירובין )דף קב‪ .‬ד"ה הלכה כר' יהודה(‪ ,‬וז"ל‬ ‫לזכות ח‪.‬ב‪.‬י‪.‬י‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע‪ .‬ואיתא בזוה"ק )ח"א קמח‪(:‬‬ ‫מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות ציבור‬ ‫היינו דכתיב 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו‬ ‫שדוחין את השבת עכ"ל‪ .‬ולכאורה תמוה דאטו‬ ‫ודבק באשתו'‪ ,‬ויש להבין השייכות‪ ,‬הלא מה שיצא‬ ‫תמידין ומוספין לאו קרבנות ציבור נינהו‪ ,‬והיה‬ ‫יעקב מבאר שבע היה מפני שברח מעשו אחיו‪.‬‬ ‫לו לומר בקיצור 'חוץ מקרבנות ציבור שדוחין‬ ‫ונראה לומר דהיה צריך לומר בקרא 'וילך'‪ ,‬ומדוע‬ ‫את השבת'‪ .‬אך כוונתו לא 'הותרה' במקדש חוץ‬ ‫כתיב 'ויצא'‪ .‬רק מזה נראה שהיה מסלק מחשבתו‬ ‫מתמידין ומוספין שהותרו בשבת‪ ,‬וקרבנות‬ ‫לגמרי מכל וכל ממקום מגורת אביו‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫ציבור היינו מוספי יו"ט שחל בשבת שדוחין את‬ ‫כתיב 'וילך' שהוא כהולך מאיזה מקום ודעתו‬ ‫השבת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחזור‪ ,‬רק 'ויצא'‪ .‬וזה הכוונה 'ויצא יעקב'‪ ,‬למה‬ ‫וכ"כ האבני נזר בסימן שי"ב בהערה‪ ,‬דתמידין‬ ‫יצא‪ ,‬והלא היה יכול להיות בחינת הולך ולהיות‬ ‫הקרבין בשבת‪ ,‬חשיב חובת היום‪ ,‬וז"ל‪ :‬תמידין‬ ‫מחשבתו עדיין במקום מגורת אביו‪ ,‬ולזה קאמר‬ ‫ומוספין מצוותם בכך‪ ,‬כמו שכתב רש"י כריתות‬ ‫היינו דכתיב 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו‬ ‫)דף יד‪ (.‬בסוף הסוגיא‪ ,‬דתמידין נמי חשיב‬ ‫ודבק באשתו'‪.‬‬ ‫מצוותו בכך‪] .‬וכן מפורש ביומא )דף מו‪ (:‬דשבת‬ ‫הותרה בציבור‪ ,‬והתם בתמיד קאי ע"ש[‪ .‬אבל‬ ‫אם אירע קרבן אחר בשבת‪ ,‬לא חשיב מצוותו‬ ‫בכך‪ ,‬כמו שעיר המשתלח דלא‬ ‫לזכות ר‪.‬ב‪.‬ש‪.‬ה‪ .‬להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל‬ ‫כולם‬ ‫כנגד‬ ‫שכר‬ ‫נוטל‬ ‫אותה‬ ‫שהמקיים‬ ‫נדירה‬ ‫מצוה‬ ‫חשיב לגבי שבת מצוותו בכך‪.‬‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬כפל‬ ‫כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(‪' :‬מצות עשה של תלמוד תורה על כל‬ ‫לשון‪ ,‬ועי' ברש"י‪ .‬ויפה אמר חתני מ"ה‬ ‫אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה'‪ .‬וכ"כ בסעיף י'‬ ‫משה מרדכי הי"ו‪ ,‬כי תחילה יצא והלך לבית‬ ‫וז"ל‪ :‬ללמוד פעם אחת כסדר ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי וירושלמי‬ ‫המדרש של שם ועבר‪ ,‬וישב בו י"ד שנים‪,‬‬ ‫ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים‬ ‫לע"נ הג"ר יחיאל מאיר ב"ר דוד ברגמן זצ"ל‬ ‫יא"צ ח' כסלו‬ ‫ושוב אח"כ 'וילך חרנה'‪ .‬ועי' בספורנו‪.‬‬ ‫כמו מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י )‪-‬זוהר(‬ ‫כשאין עושין רצונו של מקום‪,‬‬ ‫כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אחת בחייו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מלאכתן נעשית ע"י עצמן‪ .‬אמרו‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬פרש"י‬ ‫זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה‪ ,‬וקל מאד לקיימה אם‬ ‫כל‬ ‫בעירובין )דף נה‪ :(:‬אמר רב הונא‬ ‫מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה‬ ‫מקציבים לזה זמן מועט בכל יום‪ ,‬ובזה זוכים לקיים מצוה נדירה של‬ ‫חכם‬ ‫עיר שאין בה ירק‪ ,‬אין תלמיד‬ ‫רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה‬ ‫רשאי לדור בתוכה‪ .‬ורש"י ז"ל פירש‬ ‫הוא זיוה הוא הדרה וכו'‪ ,‬וכן ותצא מן‬ ‫הטעם משום דירק נלקח בזול ויכול מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות‪ ,‬ואין לשער גודל השכר שזוכים‬ ‫המקום האמור בנעמי ורות‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצ"ע למה‬ ‫לעסוק בתורה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ונראה דזהו עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב‬ ‫נרמז בתורה כזה ביעקב‪ ,‬ולא אצל אברהם‬ ‫נתפרסם לזכות י‪.‬ב‪.‬ח‪.‬ה‪ .‬לנחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר‪ :‬כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי ‪ -‬ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל ‪ -‬אעשה לו טובה‬ ‫שלמים וולדה חולין‪ ,‬ושחטה בפנים מהו‪) .‬פי'‬ ‫ויצחק אשר גם הם יצאו כמה פעמים‬ ‫ששחט בהמת שלמים מעוברת בפנים‪,‬‬ ‫)עי' כלי יקר(‪ .‬ונראה כי אצל צדיק‬ ‫והעובר שבה היא חולין כגון שהקדישה חוץ‬ ‫מפורסם פשיטא שעושה רושם‪ ,‬אחרי‬ ‫מעוברה(‪ ,‬מי הוי העובר חולין בעזרה או לא‪.‬‬ ‫אשר כמה בני אדם תלויין בו‪' ,‬ואת‬ ‫אמר ליה מי קרינא ביה 'כי ירחק ממך המקום‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן'‪ ,‬לכן אין ספק‬ ‫וזבחת'‪) ,‬פי' דמהאי קרא הוא דילפי' דאסור‬ ‫אשר נפקד מקומו‪ .‬אך צדיק בנעלם‪ ,‬אז‬ ‫לשחוט חולין בעזרה משום דכתיב 'כי ירחק'‪,‬‬ ‫בגלוי אינו ניכר רשומו כל כך‪ ,‬לכן‬ ‫ודרשי' בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה‬ ‫באברהם אבינו שהיה מפורסם כמו‬ ‫זובח בקירוב מקום‪ .‬והשתא בהמה זו מי קרינן‬ ‫'נשיא אלקים אתה בתוכינו'‪ ,‬ויצחק‬ ‫בה 'כי ירחק'‪ ,‬הלא בודאי לא קרינן בה הכי‬ ‫אבינו כדכתיב 'עתה אתה ברוך ה'‪] ,‬לכן‬ ‫שהרי מוכרח לשחטה בעזרה שהרי שלמים‬ ‫אין חידוש דרשומו ניכר[‪ .‬משא"כ כמו‬ ‫היא‪ ,‬ולכן כיון שא"א לו לשחוט בריחוק‬ ‫'יעקב איש תם יושב אהלים'‪ ,‬אז עדיין‬ ‫מקום‪ ,‬אינו עובר על הוולד שבה משום‬ ‫לא היה רשומו ניכר‪ ,‬וכן כאשר נעמי‬ ‫שחיטת חולין בעזרה( עכ"ל הגמ'‪ .‬ומפורש‬ ‫ורות אז היו במרודתם‪ ,‬לא נודעו בשם‪,‬‬ ‫בזה דשריותא דעובר בשחיטת אמו היא‬ ‫לכן קמ"ל דגם בכאלו רשומם ניכר‬ ‫מפאת שנחשב העובר לנשחט‪ ,‬דאי נימא‬ ‫למעלה‪ ,‬וכל זמן אשר צדיק בעיר אם‬ ‫דהיתר גרידא הוא שהתירתו תורה אבל לא‬ ‫גם אינו מפורסם ונודע להם‪ ,‬אך הוא‬ ‫מטעם שחיטה‪ ,‬א"כ מאי סלקא דעתך דאביי‬ ‫המשפיע והוא הודם וזיום והדרם‪.‬‬ ‫כלל שיעבור אעובר משום 'שחיטת' חולין‬ ‫בעזרה‪ .‬וגם למה ליה לרב יוסף טעמא דמי‬ ‫קרינא ביה 'כי ירחק'‪ ,‬הרי בלא"ה אין כאן‬ ‫'שחיטת' חולין בעזרה כלל‪ ,‬שהרי לא שחט‬ ‫לע"נ הג"ר שמואל אלטר ב"ר אברהם יהודה זצ"ל‬ ‫יא"צ י"ז כסלו‬ ‫את העובר שהיא חולין כלל‪ ,‬רק התירו ע"י‬ ‫בן פקועה אם נחשב כשחוט‪ .‬כתב הגר"י‬ ‫שחיטת האם שהיא קדשים‪ .‬ועל כרחך‬ ‫ענגיל )אתוון דאורייתא כלל י"ד(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫דשריותא דעובר בשחיטת אמו הוא מפאת‬ ‫ע' במהרי"ט אלגאזי )ה' בכורות פ"א‬ ‫שנחשב כשוחט את העובר עצמו‪ ,‬ועל כן‬ ‫אות ב'( שנסתפק אי חלב פקועה‬ ‫שפיר חשיב כשוחט חולין בעזרה כיון‬ ‫חשיבא חלב שחוטה לענין בשר בחלב‪,‬‬ ‫שהעובר היא חולין‪ ,‬ודו"ק היטב כי ראיה‬ ‫ע"ש‪ .‬והנה זה תלוי בספק אם היתר בן‬ ‫ברורה ונכונה היא בס"ד‪.‬‬ ‫פקועה היא מפאת שנחשב כשחוט‪,‬‬ ‫ועוד יש להביא ראיה לזה מש"ס ב"ק )דף‬ ‫א"כ הרי החלב היא חלב שחוטה‪.‬‬ ‫עח‪ (:‬דתנן שם דאם גנב בהמה ומכרה‬ ‫עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה‬ ‫אבל אם היתירו היתר בעלמא‬ ‫אפי' חוץ מאחד ממאה שבה‪ ,‬פטור מד'‬ ‫אזי‬ ‫הוא ואינו נחשב לשחוט כלל‪,‬‬ ‫וה'‪ ,‬משום דבעינן מכירת כולה בלי שיור‪.‬‬ ‫שהבטחתנו!‬ ‫שפיר חלבו ככל חלב חיה דעלמא‬ ‫ובעי התם בגמ' מכרה חוץ מעוברה מהו‪,‬‬ ‫אליבא דמ"ד עובר ירך אמו הוא‪ ,‬לא‬ ‫פאר א נדבה פון ‪ $250‬פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין ביי‬ ‫ושפיר אוסר בבשר בחלב‪.‬‬ ‫די ציונים פון די פלאצקע גאון ‪ -‬ווארשא‪ ,‬אבני נזר ‪ -‬סוכאטשוב‪ ,‬צדקת‬ ‫דאמתני'‬ ‫ועיין בחולין )דף עד‪(.‬‬ ‫תיבעי לך דוודאי חשיב שיור‪ ,‬כי תיבעי‬ ‫דתנן דבן שמונה חי אין שחיטתו‬ ‫לך אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו היא‬ ‫הצדיק – לובלין‪ ,‬ילקוט סופר ‪ -‬פאקש‪ ,‬לב העברי ‪ -‬הר הזיתים‪ ,‬ר'‬ ‫מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה‪,‬‬ ‫מהו‪ ,‬כיון דלאו ירך אמו הוא לא הוי‬ ‫יוסף ענגיל ‪ -‬ויען‪ ,‬בן לאשרי חזון יחזקאל שערי זבול ‪ -‬הר המנוחות‬ ‫פריך בגמ' והתני' בן שמונה חי‬ ‫שיור‪ ,‬או דילמא כיון דצריך )העובר צריך‬ ‫אז איר האט מקיים געווען די צוואה‪ ,‬און יעצט איז די צייט פאר זיי‬ ‫יוכיח שאע"פ שיש במינו שחיטה‬ ‫לאם( לאשתרויי בהדה בשחיטה‪ ,‬כמאן‬ ‫דשייר בגופה דמי‪ ,‬עכ"ל הגמ'‪ .‬ומוכח גם‬ ‫הבטחה!‬ ‫זייערע‬ ‫זיין‬ ‫צו‬ ‫מקיים‬ ‫וכו'‪ ,‬א"ר כהנא יש במינו שחיטה‬ ‫אגב אמו‪ ,‬ותנא דידן מינא דאמיה‬ ‫מזה להדיא דהיתר בן פקועה מטעם‬ ‫געדענקט "מקח בלייבט מקח"!‬ ‫לא פריך‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצריך להבין באיזה‬ ‫שחיטה היא שנחשב העובר כנשחט‪,‬‬ ‫‪732-510-0560 gilyonmy@gmail.com‬‬ ‫סברא נחלקו המשנה והברייתא‬ ‫מדבעי למימר דהעובר חשיב שיור‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דהברייתא סוברת דבן‬ ‫מפאת שניתר עם האם בשחיטה‪ ,‬והא‬ ‫שמונה חי חשיב יש במינו שחיטה‬ ‫דדבר הניתר בשחיטה חשיב שיור לגבי מכירה‪,‬‬ ‫היינו משום דכתיב 'וטבחו או מכרו'‪ ,‬ובעינן‬ ‫קח לך סניגור‬ ‫הואיל ויש בו שחיטה אגב אמו‪ ,‬ואילו‬ ‫מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר‬ ‫המשנה סוברת דלא חשיב יש במינו‬ ‫מכירה דומיא דטביחה‪ ,‬וכמבואר בסוגיא דב"ק‬ ‫שחיטה מפאת השחיטה אגב אמו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ על כרחך שהעובר נחשב‬ ‫כנטבח ע"י שחיטת האם‪ ,‬והוא בכלל 'וטבחו'‪,‬‬ ‫התורה'‬ ‫על‬ ‫צדוק‬ ‫רבי‬ ‫'הגדרות‬ ‫ולפמ"ש י"ל דפליגי בספק הנ"ל אם היתר‬ ‫)עניני הלכה(‬ ‫בן פקועה הוא מפאת שנחשב העובר‬ ‫ועל כן חשיב ג"כ שיור לגבי מכירה‪ ,‬ודו"ק‬ ‫לנשחט ע"י שחיטת האם‪ ,‬או דלמא היתר‬ ‫היטב וגם זה נכון בס"ד‪.‬‬ ‫ועוד מצאתי מפורש כן דשריותא דבן פקועה‬ ‫אימתי?‬ ‫עכשיו‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫גרידא הוא‪ .‬דהברייתא סוברת דההיתר‬ ‫מפאת שנחשב העובר לנשחט‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫היא מטעם שנחשב כשוחט את העובר‪ ,‬והוא‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו!‬ ‫חשיב יש במינו שחיטה אגב אמו‪ .‬אבל‬ ‫בפי' הרא"ש מס' פרה פ"ב מ"א שכתב אהא‬ ‫דפליגי התם ר' אליעזר ורבנן בפרה מעוברת‪,‬‬ ‫"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!!‬ ‫המשנה סוברת דרק היתר בעלמא הוא‬ ‫ולא מפאת שנחשב כשחוט‪ ,‬ועל כן שפיר‬ ‫דר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין‪ ,‬וכתב הוא‬ ‫אין במינו שחיטה כלל‪ ,‬כיון דגם אגב אמו‬ ‫ז"ל בטעם מחלקותם‪ ,‬דר' אליעזר לטעמיה‬ ‫מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת‬ ‫הרי איננו נשחט‪ ,‬רק שנעשה היתר‬ ‫אזיל דס"ל בעלמא דעובר ירך אמו הוא והוי‬ ‫‪gilyonmy@gmail.com 732-‬‬ ‫‪732-510-‬‬ ‫‪510-0560‬‬ ‫בעלמא ולא מטעם שחיטה‪.‬‬ ‫כגופה דפרה‪ ,‬ורבנן ס"ל עובר לאו ירך אמו היא‬ ‫אולם לקושטא דמילתא נלענ"ד‬ ‫דשריותא דבן פקועה הוא מפאת שנחשב העובר לנשחט‪ ,‬ולאו היתר גרידא הוא‪ ,‬וחשיב כשוחט שתי פרות וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר להדיא דעובר במעי אמו חשיב‬ ‫ומנא אמינא לה‪ ,‬מהא דאמרינן בתמורה )דף יא‪ :(:‬בעא מיניה אביי מרב יוסף‪ ,‬היא בשחיטת אם כשוחט את העובר‪ ,‬ועל כן לרבנן דעובר לאו ירך אמו הוא‪ ,‬והוי‬ ‫הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע‪ ,‬כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫מוסרי הג"ר אלחנן יוסף הרצמאן זצ"ל‬ ‫'מבטיח אני להעושים לטובת נשמתי 'אלחנן יוסף בן שמואל וצפורה'‪,‬‬ ‫להתפלל בעדם שיהיה נפקד בכל מה שצריך במהרה דידן'‬ ‫דבעינן עקורה וטוחה‪ .‬אלא לאו ש"מ‬ ‫העובר פרה לעצמו‪ ,‬על כן כששוחט‬ ‫דכל דבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי‬ ‫ויצא יעקב‪ .‬וברש"י‪ :‬מגיד שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק‬ ‫פרה מעוברת‪ ,‬חשיב בזה כשוחט שתי‬ ‫אם מבשלו יותר אין בו משום מבשל‪,‬‬ ‫בעיר‪ ,‬הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה‪ ,‬יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה‪.‬‬ ‫פרות דשחיטתו פסולה מדרשא ד'ושחט‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה באמת לא אמר רש"י שביאת צדיק לעיר עושה רושם‪ ,‬שמקודם לא היה‬ ‫אותה' ולא אותה ואת חברתה‪.‬‬ ‫וכתב החזון יחזקאל )שבת פ"ג ה"א(‪,‬‬ ‫כלום רק חושך ואפלה וכו'‪ ,‬ועכשיו עם ביאתו נעשה אור ליהודים הוא זיוה‬ ‫וז"ל‪ :‬ולפע"ד יש ליישב הקושיא הזאת‬ ‫הוא הדרה וכו'‪ .‬אלא כמו שאומר האורחות חיים‪ ,‬שדרכם של בני אדם 'לכסות‬ ‫על פי מה שכתב הרמב"ם )פ"א שבת‬ ‫הקנאה‬ ‫הטובות‪ ,‬ולגלות הרעות'‪ .‬ולכן כל זמן שהצדיק בעיר‪ ,‬לפעמים מפני‬ ‫אינם רוצים להודות על האמת‪ .‬אבל כשהלך‪ ,‬בטלה הנגיעה‪ ,‬שכל אחד חושב‬ ‫לע"נ הג"ר ישעיה ב"ר אברהם דוב קרלינסקי זצ"ל‬ ‫סוף ה"ד( הטעם דמותר להשהות‬ ‫יא"צ ו' כסלו‬ ‫תבשיל שלא נתבשל כל צרכו בגרופה‬ ‫‪.‬‬‫וכו'‬ ‫מצליח‬ ‫בעצמו‬ ‫היה‬ ‫‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫לולא‬‫ו‬ ‫‪,‬‬ ‫שלו‬ ‫חמה‬ ‫הגלגל‬ ‫מכהה‬ ‫שהצדיק‬ ‫מלאים זיו ומפיקים נוגה‪ .‬תיבות אלו‬ ‫או קטומה‪ ,‬שכיון שגרף או שקטם 'הרי‬ ‫ועוד יכולים לומר‪ ,‬שצדקתו גורם שכל אחד יכול לחשוב ג"כ על עצמו שהכל‬ ‫בגימטריה 'אהבה הוי"ה א"ד יפיק פ"ז‬ ‫הסיח דעתו מזה התבשיל‪ ,‬ואין גוזרין‬ ‫שלו‬ ‫בזכותו כל הדרה וזיוה וכו'‪ ,‬אבל כשהלך הצדיק עם כל ההדר והזיו‬ ‫מזון'‪ .‬והכוונה‪ ,‬דעל ידי הצדיקים‬ ‫שמא יחתה באש'‪ .‬א"כ מהאי טעמא‬ ‫ונשארו בחושך‪ ,‬על החושך ואפלה אין נמצאים הרבה אנשים שאומרים‬ ‫שעובדין להבורא יתברך באהבה‬ ‫גופא שהסיח דעתו ממנו‪ ,‬גם אין לנו‬ ‫שבזכותם חושך בעיר‪ ,‬ואז הכל מודים על האמת שפנה זיוה‪.‬‬ ‫ומיחדים קוב"ה ושכינתיה שהוא שמות‬ ‫לחוש שמא יגיס‪.‬‬ ‫הקדושים הוי"ה א"ד‪ ,‬עיד"ז נתמתקים‬ ‫והנה בתוס' רעק"א )שבת פ"ג מ"א‬ ‫'פלא יועץ' לרבי אליעזר ב"ר יצחק פאפו זי"ע‬ ‫הדינים דשם 'אלקים' שבגימטריה פ"ו‪,‬‬ ‫אות מ"ה( כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬במשנה עד‬ ‫הבטיח‪:‬‬ ‫ונעשה 'אני הוי"ה רחמים‪ ,‬שגימטריה‬ ‫שיגרוף‪ .‬יש לעיין דמ"מ נגזור שמא‬ ‫'ממי שאקבל ממנו טובה‪ ,‬אשתדל לשלם לו במיטבא‪ ,‬ולבקש רחמים‬ ‫פ"ז )עי' מדבר קדמות ערך לבנה(‪ ,‬ואז‬ ‫יגיס בה דחייב משום מבשל וכו'‪.‬‬ ‫עליו'‬ ‫נתעורר למעלה הרצון להשפיע מזון‬ ‫ועי' בהרשב"א )שבת שם( אההיא‬ ‫אמרו רז"ל 'הוי רץ למצוה‪ ,‬ובורח מן העבירה'‪ ,‬ענין הבריחה הוא להיות חושש אפי'‬ ‫'יפיק מזון' וכל טוב לכל בני ישראל‬ ‫דאמרינן בעקורה וטוחה‪ ,‬דלפי‬ ‫חששה רחוקה‪ ,‬וכמו שאמרו שיברח מאה שערים של היתר‪ ,‬כדי שלא ליכנס באחד‬ ‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫תירוצו בתרא מיירי דהכא‬ ‫של איסור‪ .‬ואמרו ג"כ 'אהוב את השמא'‪ ,‬שעל כל מקום שרוצה לילך‪ ,‬יחוש לנפשו‬ ‫בנתבשל כמאכל בן דרוסאי‪ ,‬דבזה‬ ‫שמא יבא לידי איסור‪ .‬וכן על כל דבור שרוצה לדבר‪ ,‬יחוש מאד שמא יבא לידי דבור‬ ‫אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו‬ ‫אף אם יגיס אינו חייב משום מבשל‬ ‫של איסור‪ ,‬וכן על כל מעשה אשר יעשה‪ ,‬ויברח מן ההיתר כדי שלא לבא אל האיסור‪,‬‬ ‫בו‪ .‬תיבת 'יגל' גימטריה 'גם'‪ ,‬שהוא‬ ‫ע"ש‪ .‬ולפ"ז בלא הגיע למאכל בן‬ ‫ולא ילך ולא ידבר ולא יעשה אלא מה שמוכרח מאד לשם מצוה‪ ,‬או לצורכו‪ ,‬לאחר‬ ‫מיתוק הדינים‪ ,‬בסוד הכתוב )תהלים‬ ‫דרוסאי אסור להשהות אף בגרופה‬ ‫שיברר בירור גמור שאינו יכול לבא לשום צד נדנוד איסור‪ ,‬זהו יראת ה' טהורה‪ ,‬אשרי‬ ‫סה( 'פלג אלקים מלא מים'‪ ,‬דמחצה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫איש ירא את ה'‪ ,‬והנשמר מאד מכל דבר רע‪ ,‬גם ה' ישמור נפשו מכל רע‪ ,‬וה' יגמור‬ ‫של 'אלקים' גימטריה פ"ו‪ ,‬הוא מ"ג‪,‬‬ ‫אח"כ ראיתי דבכ"מ רפ"ט מהלכות‬ ‫בעדו שלא תצא תקלה מתחת ידו‪.‬‬ ‫וזה 'מלא מים' והיינו חסדים‪.‬‬ ‫שבת במ"ש שם בשם הרמ"ך‬ ‫ואמרו רז"ל 'חמירא סכנתא מאיסורא'‪ ,‬ולכן ראוי לברוח יותר ויותר ממקום חשש‬ ‫יצחק ירנן‪ .‬תיבת 'ירנן' גימטריה ש"י‪,‬‬ ‫מבואר דעתו דקודם מאכל בן‬ ‫סכנה ומאתר דשכיח הזיקא‪ ,‬ואל יסמוך על הנס‪ ,‬שמא אין עושים לו נס‪ ,‬ואם עושים‬ ‫דיצחק בחינת ברית‪ ,‬ונוטריקון של‬ ‫דרוסאי אסור לשהות‪ ,‬ולא מהני‬ ‫לו נס‪ ,‬מנכין לו מזכיותיו כמארז"ל‪ .‬וביותר צריכים לחוש אנן יתמי דיתמי המלאים‬ ‫'יצחק' הוא 'קץ חי' )עי' לקוטי תורה‬ ‫גרופה וקטומה דשמא יגיס וחייב‬ ‫עונות לברוח מאד מן הסכנה‪ ,‬כי השטן מקטרג בשעת הסכנה‪.‬‬ ‫וירא סוד העקידה(‪ ,‬ונתקן עון קרי‪,‬‬ ‫משום מבשל‪.‬‬ ‫צא ולמד ממאי דכתיב 'מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה'‪,‬‬ ‫ונעשה ש"י עולמות‪.‬‬ ‫וחידוש בעיני דבשו"ע )סי' רנ"ג‬ ‫ופירשו רז"ל מי האיש הירא מעבירות שבידו‪ ,‬שאפי' שח בין תפלה לתפלה עבירה‬ ‫יעקב ובניו‪ .‬תיבת 'ובניו' גימטריה‬ ‫ס"א( נקט בפשיטות ולא הוזכרו‬ ‫היא בידו‪ ,‬וחוזר עליה מעורכי המלחמה‪ ,‬אע"פ שהיתה מלחמת מצוה‪ ,‬כ"ש אנו אשר‬ ‫'אכדט"ם' מיתוק שם 'אלקים'‬ ‫אלא גרופה וקטומה כשהתחיל‬ ‫מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום‪ ,‬צריך להשמר מאד מאד ולברוח אפי' מחשש רחוק‬ ‫באותיות הקודמות‪.‬‬ ‫להתבשל ולא הגיע למאכל בן‬ ‫של סכנה‪ .‬וכבר אמרי אינשי 'מי שברח‪ ,‬אמו לא תבכה אותו'‪ .‬ומצינו גדולי עולם‬ ‫ינוחו בו‪' .‬ינוחו בו' עם התיבות והכולל‬ ‫דרוסאי‪ ,‬והאחרונים כולם שתקו‬ ‫שברחו וניצולו‪' ,‬ויברח יעקב'‪' ,‬ויברח משה'‪' ,‬ויברח אליהו'‪ .‬ואמרי אינשי חבי כמעט‬ ‫גימטריה 'הוי"ה אדנ"י' שילוב הידוע‬ ‫ולא העירו דלהרשב"א וכן לדעת‬ ‫רגע ותחיה ימי עולם‪) .‬פלא יועץ ערך בורח(‪.‬‬ ‫שממתיק כל הדינים מעלינו ומעל כל‬ ‫הרמ"ך אסור משום שמא יגיס‪,‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫דגל מחנה אפרים‬ ‫אך באמת כל המעיין היטב שם בדברי‬ ‫הרשב"א‪ ,‬יוכח לדעת שדעת הרשב"א‬ ‫בעל 'אהבת ישראל' מויזניץ זי"ע היה אומר‪:‬‬ ‫רק אם עשה מעשה והגיס קודם שהגיע‬ ‫טובים‬ ‫ללמוד ספר 'דגל מחנה אפרים'‪ ,‬מסוגל לבנים‬ ‫לע"נ הג"ר יעקב משה ב"ר זבולון חרל"פ זצ"ל יא"צ ז'‬ ‫כסלו‬ ‫למאכל בן דרוסאי חייב משום מבשל‪,‬‬ ‫אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם‬ ‫גרופה וקטומה‪ .‬אמרו בשבת )דף יח‪ ,(:‬דב"ה‬ ‫אבל לכתחילה אין לנו לחוש בקדירה‬ ‫לאכול ובגד ללבוש‪ .‬הנה רבים תמהו על ענין 'לאכול'‪ ,‬ו'ללבוש'‪ ,‬בודאי‬ ‫מתירין ליתן צמר ליורה‪ ,‬ולהשהותו שם‬ ‫של תבשיל שמא יגיס‪ ,‬דדוקא בסממנים‬ ‫ידוע מזה שלחם אוכלים ובגד מלבישים‪ .‬ויש לומר שיש בזה רמז נפלא‬ ‫בשבת‪ .‬והקשה הגמ' אמאי שרו‪ ,‬ניחוש‬ ‫חיישינן דדרכם תמיד להגיס כדי שלא‬ ‫על דרך שאמר הרב ר' פנחס על 'והמלך דוד זקן בא בימים‪ ,‬ויכסוהו‬ ‫שמא יהיה מגיס בה ומערבבה‪ ,‬ותולדת‬ ‫יחרכו כמו שכתב שם הרשב"א בעצמו‪.‬‬ ‫בבגדים ולא ייחם לו'‪ ,‬שהוא רמז כי ידוע שדוד הוא תורה שבעל פה‪,‬‬ ‫מבשל הוא‪ ,‬שהרי ממהר בישולה‪ .‬ומשני‪:‬‬ ‫וכן הרמב"ם כתב דאי חששא דשמא‬ ‫וכשאין בה התחדשות התורה בכל יום ובכל עת‪ ,‬רק שעוסק בדברים‬ ‫הכא במאי עסקינן‪ ,‬ביורה שהיא עקורה‬ ‫יגיס )פ"ג ה"ז( רק בנותן צמר ליורה‪ ,‬אבל‬ ‫ישנים‪ ,‬אע"פ שבכל פעם מלביש אותם הדברים בלבושים אחרים‪ ,‬פעמים‬ ‫מהאש‪ ,‬וגם טוחה בטיט סביב כיסויה‪ ,‬וצריך‬ ‫בקדירה דמיירי שם בכל הפרק‪ ,‬לא‬ ‫בגמרא זו‪ ,‬ופעמים הוא מלביש אותם בגמרא אחרת ובפסוק אחר‪ ,‬וזהו‬ ‫לשבור את הטיט כדי לגלותה ולהגיס בה‪,‬‬ ‫הזכיר כלל גזירה דשמא יגיס‪ .‬ובזה‬ ‫'ויכסוהו בבגדים'‪ ,‬ועל כל זה 'ולא ייחם לו'‪ ,‬היינו שאין לו התלהבות מזה‪,‬‬ ‫וכיון שצריך לטרוח בה כולי האי‪ ,‬יזכר תוך‬ ‫מיושבת נמי קושית הרמ"ך הנ"ל‪.‬‬ ‫כיון שתוכם דברים ישנים הם‪ ,‬אע"פ שהלבוש משתנה‪ ,‬רק עיקר הוא‬ ‫כדי כך שאסור להגיס‪.‬‬ ‫שיהיו חדשים לבקרים‪ ,‬וכמאמרם ז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'‪.‬‬ ‫וכתב הכסף משנה )פ"ט שבת ה"ג(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫וזהו יש לומר שרימז יעקב אבינו ע"ה שהוא היה התורה כולה כנ"ל כמה‬ ‫נראה מדברי רבינו שכל שלא נתבשל כל‬ ‫לע"נ הג"ר משה וועבר ב"ר מרדכי זצ"ל יא"צ י"ב כסלו‬ ‫פעמים‪' ,‬אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך'‪ ,‬היינו בענין התורה הנקרא‬ ‫צרכו‪ ,‬אע"פ שהגיע למאכל בן דרוסאי‪ ,‬שייך‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪.‬‬ ‫'דרך'‪' ,‬אשר אנכי הולך עליה' שהוא היה סוד כל התורה כנ"ל‪' ,‬ונתן לי לחם‬ ‫ביה בישול וחיובי מיחייב‪.‬‬ ‫וברש"י‪ :‬יציאת צדיק מן העיר עושה‬ ‫לאכול' היינו שיהיו בעיני כחדשים תמיד לחדש בכל יום דברים‪ ,‬ויהיה לי‬ ‫והרמ"ך כתב‪ :‬וקשה לי‪ ,‬דא"כ לדבריו היאך‬ ‫רושם‪ ,‬פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה‪,‬‬ ‫תאוה והתלהבות מזה כמו איש הרעב לאכול לחם ורוצה מאוד להחיות‬ ‫מותר לשהות ע"ג כירה גרופה וקטומה דבר‬ ‫לכן נאמר 'ויצא'‪ .‬וראיתי שמקשים מפני‬ ‫את נפשו‪ ,‬וגם 'בגד ללבוש'‪ ,‬היינו שגם הלבוש יהיה ג"כ חדשים בכל יום‪,‬‬ ‫הצריך לו לאכול בלילה‪] ,‬דאה"נ דלא‬ ‫מה לא פירש"י ג"כ אצל יציאת אברהם‬ ‫ויהיה בעיניו ממש להחיות נפשו בתורתו הקדושה מרוב החידושים ורוב‬ ‫חיישינן שמא יחתה‪ ,‬כיון שגרף וקטם‪ ,‬אבל[‬ ‫תשוקת נפשו אליה‪ ,‬והבן זה‪.‬‬ ‫ניחוש דילמא מגיס‪ ,‬כדגזרינן בצמר ליורה‬ ‫הרה"ק רבי מ‪‬חם מע‪‬דל ב"ר יוסף מרימ‪‬וב זי"ע אמר‪:‬‬ ‫בעודי בחיים א‪‬י מ‪‬ע‪‬ע עם כל העולמות‪ ,‬ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ‪‬ר לטובת ‪‬שמתי )ספר מ‪‬חם ציון(‪.‬‬ ‫‪‬תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א‬ ‫'אמרות טהורות' להג"ר בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל מג'רבה‬ ‫כתב בהקדמת ספרו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"והני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל הלומד בספרי זה אפילו פעם אחת‬ ‫בשבוע‪ ,‬ברך ה' חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים פה‪ ,‬יאריך ימים‬ ‫מאור כשדים‪ ,‬כשאמר לו הקב"ה 'לך לך מארצך'‪ ,‬וכתיב שם 'ויצא אברהם'‪.‬‬ ‫ושנים ביראת ה'‪ ,‬וכל ימיו יהיה דשן ורענן וינצל מכל צרה וצוקה‪ ,‬אמן כן יהי רצון"‪.‬‬ ‫והנראה לענ"ד‪ ,‬דאם נמצאים הרבה צדיקים במקום אחד‪ ,‬אז הם ביחד מרבים‬ ‫סמיכות הפרשה אפ"ל בהקדם מה שאמרו חז"ל אפשר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה‪ ,‬אלא‬ ‫שפע ואורות‪ ,‬ומתקנים העולמות‪ .‬משא"כ בצדיק אחד שאין בו כל כך כח כמו‬ ‫בתחילה יעסוק בתורה ואח"כ ישא אשה ואח"כ יצא לשוק להכין טרף לביתו‪ .‬וזה שאמר‬ ‫הרבה צדיקים במקום אחד‪ ,‬וכעין דברינו מצאתי בדברי החיד"א‪.‬‬ ‫הכתוב 'נשיו לו לאשה'‪ ,‬תיבת 'לו לאשה' נוטריקון 'למוד'‪ ,‬ואח"כ 'לאשה'‪ ,‬ואח"כ 'ויצא‬ ‫ולכך אצל יעקב שיצא מבאר שבע‪ ,‬שבזמן שיעקב היה בבאר שבע ששם היו‬ ‫יעקב'‪ ,‬שיצא לשוק להביא טרף ומזון‪.‬‬ ‫יצחק אבינו רבקה ויעקב ביחד‪ ,‬אז פעלו בכח הצדיקים ביחד פעולות רבות‬ ‫ושפע ואורות לכל העיר‪ ,‬אבל כשיצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬אז נחלש הכח‬ ‫של כל הצדיקים ביחד‪ ,‬ולכך יציאת יעקב מבאר שבע עושה רושם‪ ,‬ופנה‬ ‫'שמן רוקח' להרה"ק רבי אלעזר לעוו זי"ע‬ ‫הודה פנה זיוה‪.‬‬ ‫כתב בצוואתו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫אבל אצל יציאת אברהם אבינו מאור כשדים‪ ,‬ששם לא היה עמו צדיקים‬ ‫"כל מי שיזכה אותי וישים עין עיונו בחיבורים שלי יתברך מן השמים וכו'‪ ,‬ואם ירצה‬ ‫כמו שהיה אצל יעקב אבינו‪ ,‬שכולם היו שם רשעים‪ ,‬ולכך לא היה הרגשה‬ ‫אחד להדפיס ספרים שלי‪ ,‬הנני להחזיק לו כל ימי מלא חפנא טיבותא ויבורך בברכת‬ ‫גדולה כ"כ לאנשי העיר מיציאת אברהם אבינו‪ ,‬ולכך לא מפרש רש"י שם‬ ‫השמים ממעל‪ ,‬ויחולו עליו כל הברכות הכתובים בתורה"‪.‬‬ ‫כמו אצל יציאת יעקב מבאר שבע‪.‬‬ ‫ואמרנו בזה להביא ראיה לדברינו‪ ,‬דהא מבואר בפסחים )דף קכ‪ :(:‬אמר‬ ‫ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה‪ .‬ופירש"י קנאה במעשיה‪ .‬ולולי פירושו ז"ל‬ ‫רבא אכל מצה אחר חצות בזמן הזה לראב"ע לא יצא ידי חובתו‪ ,‬דאיתקש‬ ‫אפשר דסברה אם גם אחותה לא היתה מולדת‪ ,‬היה יעקב מוכרח להתפלל כמו שהתפלל יצחק‪,‬‬ ‫מצה לפסח‪ ,‬וכיון דאינו חייב במצה אחר חצות‪ ,‬גם בסיפור יציאת מצרים‬ ‫ובודאי היתה תפילתו נשמעת‪ ,‬שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק‪ ,‬ולכן 'ותאמר אל יעקב הבה לי‬ ‫אינו חייב אחר חצות‪ .‬וא"כ קשה מאוד הרי ר"א בן עזריה הוא הסובר‬ ‫בנים' שיתפלל עכ"פ עבורה אף שיש לו בנים‪.‬‬ ‫דמצה עד חצות‪ ,‬וא"כ גם המצוה של סיפור יציאת מצרים עד חצות‪ ,‬וא"כ‬ ‫והוא השיב השי"ת מנע ממנה פרי בטן‪ ,‬דהנה אמרו רז"ל מדוע היתה אמותינו עקרות‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫למה היה רבי אלעזר ב"ע יושב ומספר ביציאת מצרים כל הלילה כמו‬ ‫מתאוה לתפילתן של צדיקים‪ ,‬וחשב יעקב אילו היה הקב"ה מתאוה לתפילתי‪ ,‬למה ילדה לאה‪,‬‬ ‫שאומרים בהגדה‪ ,‬הרי אין זמנו רק עד חצות‪.‬‬ ‫אלא ודאי שמרחל מנע השי"ת באמת פרי בטן‪ ,‬ורצונו שלא תלד‪ ,‬ולכן לא התפלל‪ ,‬כי אמר בהדי‬ ‫ונראה לי לתרץ‪ ,‬דהנה ידוע שאלו התנאים הגדולים היו דורשים במעשה‬ ‫כבשא דרחמנא למה לך‪ .‬אבל באמת מה שרחל היתה עקרה‪ ,‬היינו משום שהקב"ה היה מתאוה‬ ‫מרכבה‪ ,‬וכל הלילה הזאת שישבו ביחד האירו אורות גדולים‪ ,‬והנה מבואר‬ ‫לתפילה שלה‪ ,‬וכמ"ש 'ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה'‪.‬‬ ‫בכתבי האריז"ל‪' :‬מעשה בר' אליעזר'‪' ,‬מעשה' הוא אותיות מ"ה ש"ע‪ ,‬ר"ל‬ ‫שרצו להאיר לז"א הנקרא 'מ"ה'‪ ,‬מן 'ש"ע' נהורין שהם הפנים דא"א‪ ,‬וכן‬ ‫'פנים יפות' לבעל הפלא"ה‬ ‫בגימטריה 'בני ברק' עם ו' אותיות כמנין ש"ע‪ .‬ואמרו על זה המקובלים‪,‬‬ ‫כי הזקנים האלו גרמו בסיפורם להמשיך אורות יותר גבוהים‪.‬‬ ‫בעל הפלא"ה בהקדמה לספרו כתב‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫וא"כ נלענ"ד לחדש‪ ,‬שכדי לעשות תיקונים גדולים ולהמשיך אורות‬ ‫'כל המעיין ועוסק בספרי‪ ,‬יתברך מקל עילאה‪ ,‬בברכת ה' הרחבה והמלאה‪ ,‬וינצל מכל‬ ‫גדולים‪ ,‬התאספו לישב ביחד לספר ביציאת מצרים‪ ,‬אבל כל אחד לבד‬ ‫עמל ותלאה'‬ ‫לא היה בידו לתקן אורות גדולים כמו שהם היו ביחד באותו הלילה‪.‬‬ ‫וידר יעקב וגו' ושמרני וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬הנה עיקר יראת יעקב שישמרהו ה' מן‬ ‫וידוע דכל מצוה מקושר בעולמות העליונים‪ ,‬ויש שיעור עד איפה מתקן‬ ‫החטא בהיותו בחו"ל‪ ,‬כמ"ש )כתובות קי‪ (:‬כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה‪ ,‬כי אף שהקב"ה‬ ‫המצוה בעולמות העליונים‪ ,‬והמצוה צריך לעשות עד מקום תיקונו ולא‬ ‫הבטיחו ושמרתיך וגו'‪ ,‬מ"מ ]לא[ ניטלה הברירה ממנו‪ ,‬כמו שאמרו 'הכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫שמים'‪ ,‬ולהיות כי בחינת חטא האדם ע"י קנאה ותאוה וכבוד‪ ,‬לכן אמר 'ושמרני' שישמרנו מקנאת‬ ‫ולפי"ז נראה לי לחדש דבר נכון‪ ,‬שר"א בן עזריה לבדו לא היה בכוחו‬ ‫בני אדם בחינת הקנאה וכו'‪.‬‬ ‫לתקן ולהאיר אלא עד חצות ולא יותר‪ ,‬ולכן סובר שרק עד חצות‪ .‬אבל‬ ‫ואמר 'ונתן לי לחם לאכול' הוא בחינת התאוה‪ ,‬כדכתיב 'יגיע כפיך כי תאכל'‪ ,‬שלא יתאוה האדם‬ ‫כשישבו כל התנאים הזקנים ביחד‪ ,‬היה להם כח גדול וחזק להאיר‬ ‫למותרות אלא כדי פרנסתו לקיום הגוף‪ ,‬וזהו שאמר 'יגיע כפיך'‪ ,‬יהא רק כדי צורך 'כי תאכל'‪ ,‬ולא‬ ‫האורות הגדולים‪ ,‬ולכך ישבו כל הלילה‪ ,‬וא"כ גם ר' אלעזר בן עזריה ביחד‬ ‫כדי לאסוף הון‪ .‬ואמר 'ובגד ללבוש' הוא מיעוט הכבוד‪ ,‬כמו שאמרו )ב"ק צא‪ (:‬ר' יוחנן קרי למאניה‬ ‫עם כל התנאים היה יכול לישב ולתקן כל האורות‪ ,‬ולכך היה יכול לישב‬ ‫מכבדותא‪ ,‬שלא יתאוה להרבות מלבושי כבוד יותר מן הראוי‪.‬‬ ‫ביחד ולספר ביציאת מצרים כל הלילה‪ ,‬ולכך התאספו כולם ביחד‪,‬‬ ‫ויש לפרש עוד מה שאמר 'ונתן לי לחם לאכול'‪ ,‬לפי מה שאמרו )קידושין פב‪ :(.‬ר' שמעון בן אלעזר‬ ‫ובאופן כזה אין שום מחלוקת בין התנאים שצריכים להרבות בסיפור‬ ‫אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסים שלא בצער‪ ,‬והלא לא נבראו אלא‬ ‫יציאת מצרים כל הלילה‪ ,‬וא"כ אין שום סתירה בין שיטת ר"א בן עזריה‬ ‫לשמשני‪ ,‬ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער‪ ,‬אלא שהרעותי את מעשי‬ ‫שישב עם כולם כל הלילה‪.‬‬ ‫וקפחתי את פרנסתי‪.‬‬ ‫וא"כ מבואר יסוד דברינו כשכולם ביחד יש לצדיק כוחות גדולים‬ ‫וכבר כתבנו לעיל )ב‪:‬טז( עה"פ 'מכל עץ הגן אכול תאכל'‪ ,‬כי כל דבר מצפה לעלות למדריגה הגבוה‬ ‫ועצומים‪ ,‬ולכך בבאר שבע ששם היו יצחק רבקה ויעקב‪ ,‬היה כוחם עצום‬ ‫ממנו‪ ,‬וידוע כי ד' בחינות המה דומם צומח חי מדבר‪ ,‬והנה האדמה שהוא דומם מתאוה להוציא‬ ‫ותקנו כל העולמות העליונים‪ ,‬והיה אור ושפע‪ ,‬וזה היה אם כל הצדיקים‬ ‫צימחה להתעלות מבחינת דומם לצומח‪ ,‬וכן הצומח וכו' כמו שכתבנו שם ע"ש‪ .‬וזהו ששאל יעקב‬ ‫ביחד כמו שביארנו לגבי ר' אלעזר בן עזריה עם כל החכמים ביחד‪ ,‬אבל‬ ‫שיהא בבחינה זו שהלחם יזדמן בלי יגיעה מחמת העלאתו באכילתו כמבואר שם‪ ,‬וכן הבגד יתאוה‬ ‫כשיצא יעקב אבינו נתפרדה החבילה‪ ,‬אז פנה הודה פנה זיוה‪.‬‬ ‫להיות לבושו שיקבל אור המקיפו‪ ,‬כמו שמצינו בדור המדבר שנתקדש לבושיהן שנאמר 'שמלתך‬ ‫לא בלתה מעליך'‪.‬‬ ‫'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק זוואלוב‬ ‫כתב בהקדמת הספר‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה‪ ,‬ועני בלב נשבר ונדכה‪ ,‬נפשי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא‪ ,‬די יתאמר מילי דשמיא מספרי אשר‬ ‫כתבתי‬ ‫עיין ברמ"א )או"ח סי' ו' ס"א( שהקב"ה הפליא לעשות‪ ,‬שקושר גשמי ברוחני בקשר אמיץ‪' ,‬חלק ה' עמו' בגוף החומרי‪ ,‬שהוא צרעת משכא דחויא‪ ,‬בכדי שיעשה כל מעשיו לשם שמים‪.‬‬ ‫ולא להיפך ח"ו שיהיה כל כוונתו בתורתו ועבודתו מלא פניות ומרמה בשביל הנאת עוה"ז‪ ,‬שהוא 'ועד ארגיעה לשון שקר'‪ ,‬ותיכף כשבא לדברי העוה"ז שוכח בהבורא ח"ו‪ ,‬ונופל תוך‬ ‫עומקי הקליפות‪ ,‬וזה מחמת שגם תורתו ועבודתו הוא מלא חיצוניות וקליפות ח"ו‪ ,‬ולא בא לטהר שיסייעון אותו לצאת מהרע‪ ,‬שהגם שבמוחו ופיו היה כן בשעת עבודה זו תפילה‪,‬‬ ‫אך מחמת שלבו רחוק חסר האמת‪' ,‬ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו'‪ ,‬ר"ל בברית שכרתו בשעת עבודה לא נאמנו‪.‬‬ ‫כי הרצון היה שיתפשט האמת מאלופו של עולם מהקצה אל הקצה‪ ,‬שיברר כל מעשיו דיבורו ומחשבתו ומידותיו‪ ,‬שיהיו כל רק לרצונו יתברך באמת לאמיתו לא לשום דבר‪ ,‬שלא‬ ‫יהיה מאותם שנאמר עליהם )ישעיה מ‪:‬ו( 'וכל חסדו כציץ השדה'‪ ,‬שהציץ הוא חצוניות מהפרי‪ ,‬שהוא כל חסד דעבדין לגרמייהו‪ ,‬והאמת שהכל הבל‪ ,‬רק רצונו יתברך המתפשט‬ ‫מרישא דכל דרגין עד סופא דכל דרגין‪ .‬וכשיזכה האדם שיעשה כל דבר אפילו דברי העוה"ז רק לרצונו יתברך‪ ,‬ורצונו הוא המקיים כל העולמות‪ ,‬אזי בזה מדחה הפסולת והשקר‬ ‫והרע נופל‪ ,‬ומיחד ומקשר כל העולמות לרצונו‪ ,‬וזה היה רצונו בבריאתו‪ ,‬שיברר כל אחד מישראל ברורין דייקא בעוה"ז החומרי‪ ,‬כי כל דבר וכל תנועה הכל מלא מחיותו יתברך‪,‬‬ ‫כדכתיב 'ואתה מחיה את כולם'‪.‬‬ ‫וזהו 'אמת קנה ואל תמכור'‪ ,‬כי האדם שהוא מלא פניות ושקרים בתורתו ועבודתו‪ ,‬הוא מוכר האמת תמיד‪ ,‬שמתפאר במעשיו תמיד בלבו ובפיו‪ ,‬וע"י שתורתו ועבודתו שלא בלבו‪,‬‬ ‫ולא בא לטהר מדותיו וכל כחותיו בתורה ועבודה‪ ,‬אין לו עזר להיות מהקונים האמת‪ ,‬כי קנין האמת הוא כמו מי שקונה דבר לרשותו מה שהיה ביד אחרים‪ ,‬וזהו כל דברי העוה"ז‬ ‫הנתונים ביד הקליפות‪ .‬וכשזוכה ליחד לבו ונפשו ומאודו לרצונו יתברך‪ ,‬אזי עיד"ז קונה האמת מיד הסטרא אחרא‪ ,‬שלוקח החיות שבהם כרצונו יתברך‪.‬‬