gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הרה"ג ר' פנחס פרידמאן שליט"א‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫"וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה"‬ ‫אליפז נתגלגל באונקלוס שתרגם את כל התורה‬ ‫בזכות המקל והשמן שהאירו ליעקב את הלילות בעסק התורה‬ ‫הגילוי של ה"חתם סופר" וה"אבני נזר" זי"ע‬ ‫הוא שאין הקב"ה עושה נס לשנות את הטבע בלי‬ ‫בפרשתנו פרשת ויצא‪ ,‬דבר בעתו מה טוב‬ ‫יש גם י"ב שערי תורה כנגד י"ב השבטים‬ ‫צורך‪ ,‬על פי מה שגילו חכמינו ז"ל ענין האבנים‬ ‫להתבונן בשני הניסים שנעשו ליעקב אבינו‬ ‫שלקח יעקב ושם אותן מראשותיו‪ ,‬ולשם מה‬ ‫כשהיה בהר המוריה במקום המקדש‪ ,‬טרם‬ ‫בענין דברי האריז"ל הללו מצינו חידוש גדול‬ ‫עשה הקב"ה נס שיתאחדו כולן לאבן אחת‪ ,‬כמו‬ ‫שהלך לחרן לבנות שם יחד עם רחל ולאה את‬ ‫בדברי ה"חתם סופר" (פרשת שופטים דף ע‪ :‬ד"ה שופטים)‪,‬‬ ‫שדרשו במדרש (ב"ר סח‪-‬יא)‪:‬‬ ‫בית ישראל בלידת ראשי השבטים‪ ,‬הנס הראשון‬ ‫כי כמו שיש י"ב שערי תפלה שער אחד לכל שבט‪,‬‬ ‫עם האבנים שעשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬והנס השני‬ ‫כך יש י"ב שערי תורה שער אחד לכל שבט‪ .‬ומפרש‬ ‫"ויקח מאבני המקום‪ ,‬רבי יהודה אמר שנים‬ ‫עם השמן שירד אליו מן השמים כדי שיוכל לצוק‬ ‫בזה הפסוק (דברים טז‪-‬יח)‪" :‬שופטים ושוטרים תתן‬ ‫עשרה אבנים נטל‪ ,‬כך גזר הקב"ה שהוא [יעקב]‬ ‫אותו על ראש האבן‪ ,‬על הנס הראשון עם האבנים‬ ‫לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך‬ ‫מעמיד שנים עשר שבטים‪ ,‬אמר [יעקב]‪ ,‬אברהם‬ ‫שנעשו אבן אחת למדנו ממה שכתוב (בראשית‬ ‫ושפטו את העם משפט צדק"‪ ,‬בלשון קדשו‪:‬‬ ‫לא העמידן‪ ,‬יצחק לא העמידן‪ ,‬אני‪ ,‬אם מתאחות‬ ‫כח‪-‬י)‪" :‬ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ ,‬ויפגע‬ ‫הן שנים עשר אבנים זו לזו‪ ,‬יודע אני שאני מעמיד‬ ‫במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום‬ ‫"ונראה לי כי הנה ידוע מהאר"י די"ב שערים‬ ‫י"ב שבטים‪ ,‬כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע‬ ‫וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא"‪.‬‬ ‫יש בשמים‪ ,‬למנהגי י"ב שבטי ישראל שעולה‬ ‫שהוא מעמיד י"ב שבטים"‪.‬‬ ‫תפילתם שם כל אחד אל שעריו‪ .‬והנה כן הוא‬ ‫ופירש רש"י כמבואר בגמרא (חולין צא‪" :):‬וישם‬ ‫הורדת ההשפעה ושכל העיוני בחלקי התורה‪ ,‬יש‬ ‫נמצינו למדים מזה כי אבנים הללו שבחר‬ ‫מראשותיו‪ ,‬עשאן כמין מרזב סביב לראשו‪ ,‬שירא‬ ‫לכל שבט שערו וצינורו להורדת שפעו‪ ,‬על דרך‬ ‫יעקב אבינו לא היו סתם אבנים‪ ,‬אלא י"ב‬ ‫מפני חיות רעות‪ ,‬התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת‬ ‫ותן חלקנו בתורתך‪ .‬ובגלל כן רצה הקב"ה שיהיה‬ ‫אבנים שבחר בקפידה גדולה כנגד י"ב השבטים‬ ‫אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת אומרת עלי‬ ‫שעתידים להיות השורש לכל ישראל עד סוף כל‬ ‫יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר (שם‬ ‫סנהדרי השבט מתוכו ולא משבט אחר‪ ,‬דאם כן‬ ‫הדורות הכלולים מי"ב שבטים‪ ,‬והוסיף לעשות‬ ‫יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו"‪ .‬הרי לנו הנס‬ ‫יצא משפט מעוקל ח"ו‪ .‬וזהו שאמר הכא‪ ,‬שופטים‬ ‫לעצמו סימן ומבחן "אם מתאחות הן שנים עשר‬ ‫הראשון עם האבנים שעשאן הקב"ה אבן אחת‪.‬‬ ‫ושוטרים תתן לך בכל שעריך דייקא‪ ,‬אשר ה'‬ ‫אלקיך נותן לך לשבטיך‪ ,‬שיש להם י"ב שערים‬ ‫אבנים זו לזו‪ ,‬יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים"‪,‬‬ ‫על הנס השני עם השמן למדנו ממה שכתוב (שם‬ ‫בשמים‪ ,‬הכי נמי יהיו השופטים והשוטרים‪ ,‬ועל‬ ‫ומילא הקב"ה את בקשתו להודיע לו שיזכה‬ ‫יח)‪" :‬וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם‬ ‫ידי זה ושפטו את העם משפט צדק‪ ,‬כל שבט‬ ‫להעמיד י"ב שבטים‪" :‬כיון שנתאחו י"ב אבנים זו‬ ‫מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה"‪.‬‬ ‫ושבט משופט שלו"‪.‬‬ ‫לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים"‪.‬‬ ‫שנינו על כך בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה) כי השמן‬ ‫שיצק יעקב על ראש האבן ירד לו מן השמים‪:‬‬ ‫לפי זה נשכיל להבין הענין שכל אחת מי"ב‬ ‫הנה כי כן באורם נראה אור להבין ענין האבנים‬ ‫האבנים המכוונות כנגד י"ב השבטים השתוקקה‪:‬‬ ‫שהיו מריבות זו עם זו‪ ,‬שהכוונה בזה על נשמות‬ ‫"לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני‬ ‫"עלי יניח צדיק את ראשו"‪ ,‬כי כל אחד מי"ב‬ ‫ישראל המתחלקות לי"ב שבטים כנגד י"ב אבנים‬ ‫המזבח שנעקד עליו יצחק אביו‪ ,‬וישם אותם‬ ‫השבטים השתוקק שיעקב אבינו שורש הקדושה‬ ‫הללו‪ ,‬שכל אחד מהשבטים יש לו דרך מיוחדת‬ ‫מראשותיו באותו מקום‪ ,‬להודיעו שעתידין‬ ‫שממנו יצאו י"ב השבטים‪ ,‬יניח עליו את ראשו‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬כמו שכתב ה"מגן אברהם" (או"ח ריש‬ ‫לעמוד ממנו שנים עשר שבטים‪ ,‬ונעשו כולן‬ ‫סימן סח) בשם רבינו חיים וויטאל שהביא ב"שער‬ ‫אבן אחת‪ ,‬להודיעו שכולם עתידים להיות גוי‬ ‫ומחשבתו לקבל את דרכו בתורה ובעבודת ה'‪,‬‬ ‫הכונות" (ענין עלינו לשבח דף נ טור ד) בשם רבינו‬ ‫אחד בארץ‪ ,‬שנאמר (דברי הימים א יז‪-‬כא) ומי כעמך‬ ‫ויוציא אותו מתוך קליפת לבן הארמי שנשמות‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ‪ ...‬וישב יעקב ללקוט את‬ ‫השבטים היו שקועות שם‪ ,‬עד שבא יעקב אבינו‬ ‫האריז"ל בענין שינוי הנוסחאות בתפלה‪:‬‬ ‫האבנים ומצא אותם כולם אבן אחת‪ ,‬ושם אותה‬ ‫לחרן והוליד את י"ב השבטים והוציאם מחרן‪.‬‬ ‫"ואמנם בעיקרי המנהגים עצמם‪ ,‬שיש הפרשים‬ ‫מצבה בתוך המקום‪ ,‬וירד לו שמן מן השמים ויצק‬ ‫אולם יעקב אבינו ידע ברוח הקודש‪ ,‬כי הן‬ ‫רבים ושינויים רבים בענין נוסח התפלות בעצמם‪...‬‬ ‫עליה‪ ,‬שנאמר ויצוק שמן על ראשה"‪.‬‬ ‫אמת שכל אחד יש לו את הדרך שלו בעבודת ה'‪,‬‬ ‫בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטלוניא ובין מנהג‬ ‫אבל תכלית העבודה היא שיתאחדו כולם בכוונה‬ ‫אשכנז וכיוצא בזה‪ ,‬הנה בענין הזה אמר לי מורי‬ ‫"יש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים וכל שבט‬ ‫אחת לעבוד את ה' אחד‪ ,‬כמו שכתוב (במדבר טו‪-‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים‪ ,‬וכל‬ ‫ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו"‬ ‫טז)‪" :‬תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם"‪ ,‬לכן עשה‬ ‫שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו‪,‬‬ ‫פתח דברינו יאיר לבאר הטעם שעשה הקב"ה‬ ‫לעצמו סימן "אם מתאחות הן שנים עשר אבנים‬ ‫והוא סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל"‪.‬‬ ‫עם יעקב אבינו שני ניסים הללו‪ ,‬שהרי כלל גדול‬ ‫ז"פשת אציו תשרפ | א‬ ‫זו לזו‪ ,‬יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים"‪ ,‬כי כך‬ ‫מדרש‪ :‬יעקב אבינו נטל י"ב אבנים ועשה לעצמו סימן‬ ‫ראוי לזרע ישראל להתאחד יחד‪" ,‬כיון שנתאחו י"ב‬ ‫אם מתאחות הן אני יודע שאני מעמיד י"ב שבטים‬ ‫אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים"‪.‬‬ ‫מעתה ירווח לנו להבין לפי זה הטעם שעשה‬ ‫השילוב הנפלא של הנס מי"ב האבנים שנעשו אבן אחת‬ ‫הקב"ה את הנס הראשון עם י"ב האבנים שנעשו‬ ‫עם הנס שירד ליעקב שמן מן השמים שיצק על ראש האבן‬ ‫אבן אחת‪ ,‬כדי לחזק את יעקב אבינו שחפץ ה' בידו‬ ‫יצליח לבנות את כל בית ישראל הכלולים מי"ב‬ ‫פענח רזא‪ :‬אליפז לקח מיעקב את כל רכושו מלבד המקל‬ ‫שבטים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ללמדנו על הרצון של הקב"ה‬ ‫שהיה בו מקום חלול לשמן כדי שיוכל לעסוק בתורה בלילה‬ ‫שיתאחדו כל בית ישראל כאיש אחד בלב אחד‪,‬‬ ‫כמו שהיה בשעת מתן תורה (שמות יט‪-‬ב)‪" :‬ויחן שם‬ ‫שפתי כהן‪ :‬אחרי שעסק יעקב בתורה בלילה בהר המוריה‬ ‫ישראל"‪ ,‬ופירש רש"י‪" :‬כאיש אחד בלב אחד"‪.‬‬ ‫לאור השמן נתמלא הכד בשמן מן השמים‬ ‫ישוב הסתירה בענין נס השמן‬ ‫נקדים עוד מה שמצינו (מלכים ב פרק ד) בנס‬ ‫השמן ירד ליעקב מן השמים‬ ‫שיצק יעקב אבינו על ראש האבן‬ ‫השמן שעשה אלישע עם אחת מנשי בני הנביאים‬ ‫כדי למלא את הפך הריק שבתוך מקלו‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר הנס השני‬ ‫שלא היה לה כלום בבית כי אם אסוך שמן‪ ,‬שצוה‬ ‫שנעשה ליעקב אבינו עם השמן שיצק על ראש‬ ‫רחש לבי דבר טוב לברר מקחו של צדיק‪,‬‬ ‫עליה לשאול כלים ריקים מהשכנות‪ ,‬ותמלא את‬ ‫האבן‪ ,‬על פי מה שמצינו חידוש גדול בדברי אחד‬ ‫להשוות דברי ה"פענח רזא" עם מדרשי חכמינו‬ ‫כל הכלים בדרך נס ממעט השמן שהיה בידה‪ ,‬וכך‬ ‫מגדולי הראשונים רבינו יצחק ב"ר יהודה הלוי‬ ‫ז"ל בבחינת (עירובין יג‪" :):‬אלו ואלו דברי אלקים‬ ‫עשתה עד שנתמלאו כל הכלים‪ ,‬ועל כך כתוב (שם‬ ‫ז"ל בספר "פענח רזא" (פרשת ויצא)‪ ,‬שתמה על מה‬ ‫חיים"‪ ,‬על פי מה שכתב ב"שפתי כהן" [למקובל‬ ‫ו)‪" :‬ויהי כמלאות הכלים ותאמר אל בנה הגישה‬ ‫האלקי רבי מרדכי הכהן מצפת מגורי האריז"ל]‬ ‫שכתוב "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם‬ ‫אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמוד‬ ‫בפרשת וישלח‪ ,‬חידוש גדול בענין כד השמן‬ ‫אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה"‪ ,‬שהרי רש"י‬ ‫השמן"‪ .‬הרי מבואר שצריך כלי ריק לקבל בתוכו‬ ‫שיצק יעקב על ראש האבן‪ ,‬והנה דבריו הקדושים‬ ‫הביא בשם המדרש בפסוק (שם כט‪-‬יא)‪:‬‬ ‫השמן שיהיה בדרך נס‪.‬‬ ‫על הפסוק (בראשית לב‪-‬כה)‪:‬‬ ‫"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך‪ .‬לפי‬ ‫מעתה אמינא מילתא חדתא‪ ,‬כי מה שאמר‬ ‫"ויותר יעקב לבדו‪ .‬אמרו ז"ל [ב"דעת זקנים"‬ ‫שבא בידים ריקניות‪ ,‬אמר‪ ,‬אליעזר עבד אבי אבא‬ ‫ה"פענח רזא" שהיה ליעקב שמן במקום החלול‬ ‫לבעלי התוספות] אל תיקרי לבדו אלא לכדו‪ .‬מאין בא‬ ‫היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי‬ ‫שבמקלו‪ ,‬הכוונה בזה שהיה לו כד של שמן‬ ‫לו זה הכד‪ .‬כשיעקב שם האבנים מראשותיו‪ ,‬והשכים‬ ‫כלום‪ .‬לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו‬ ‫שהניח במקלו להדליק בו את הנר בלילה‪,‬‬ ‫בבוקר ומצאן אבן אחת‪ ,‬ונתבצר לו כד של שמן ויצק‬ ‫אחריו להורגו והשיגו‪ ,‬ולפי שגדל אליפז בחיקו‬ ‫וכאשר שקעה השמש לפני זמנה בהיותו במקום‬ ‫על ראשה‪ ,‬וחזר הכד ונתמלא‪ ,‬אז ידע יעקב שהוא‬ ‫של יצחק משך ידו‪ ,‬אמר לו [אליפז ליעקב] מה‬ ‫המקדש הוציא את כד השמן שהיה טמון במקלו‬ ‫מזומן לברכה‪ ,‬ואמר אין זה ראוי להניחו כאן"‪.‬‬ ‫אעשה לציווי של אבא‪ ,‬אמר לו יעקב טול מה‬ ‫כדי לעסוק בתורה לאור הנר‪ ,‬אלא שהקב"ה‬ ‫שבידי והעני חשוב כמת"‪.‬‬ ‫נמצינו למדים מדבריו הקדושים כי כד השמן‬ ‫הפיל עליו תרדמה כדי לגלות לו בחלום את כל‬ ‫שיצק יעקב אבינו על ראש האבן נתמלא שמן בדרך‬ ‫מעתה כיון שאליפז לקח את כל רכושו של‬ ‫הגילויים שגילה לו‪ .‬וזהו שכתוב (בראשית כח‪-‬טז)‪:‬‬ ‫נס‪ ,‬ומזה הבין יעקב שהוא צריך לקחת עמו את כד‬ ‫יעקב ולא נשאר בידו כלום‪ ,‬מנין היה לו שמן‬ ‫"ויקץ יעקב משנתו"‪ ,‬ודרשו במדרש (ב"ר סט‪-‬ז)‪:‬‬ ‫השמן‪ ,‬אלא שבדרכו לפגוש את עשו שכח את כד‬ ‫ליצוק על ראש האבן‪ .‬ותירץ בלשון קדשו‪" :‬ויש‬ ‫"רבי יוחנן אמר ממשנתו"‪ .‬ופירש הגה"ק רבי‬ ‫השמן וחזר לקחת אותו‪ ,‬ועל זה נאמר "ויותר יעקב‬ ‫לומר דמקלו נשאר לו‪ ,‬כדכתיב (שם לב‪-‬יא) כי‬ ‫יהונתן אייבשיץ זי"ע ב"תפארת יהונתן" הכוונה‬ ‫לבדו"‪ ,‬ודרשו "אל תיקרי לבדו אלא לכדו"‪.‬‬ ‫במקלי [עברתי את הירדן הזה] וגו'‪ ,‬והוא היה‬ ‫בזה שלמד תורה קודם שישן‪.‬‬ ‫חלול‪ ,‬שהביאו עמו תמיד מלא שמן‪ ,‬שהיה לו‬ ‫מוסיף על כך ה"שפתי כהן" לבאר הטעם‬ ‫והנה כאשר הקיץ יעקב בבוקר משנתו‪ ,‬חשב‬ ‫שיעקב סיכן את עצמו להישאר בלילה לבדו כדי‬ ‫להדליק ללמוד תורה"‪.‬‬ ‫כפי שהיה תמיד בבוקר שהכד יהיה ריק משמן‪,‬‬ ‫לחזור ולקחת את כד השמן‪ ,‬כי הרבה ניסים נעשו‬ ‫אמנם בפירוש "רזא דמאיר" מקשה על‬ ‫ויצטרך למצוא שמן חדש למלא אותו‪ ,‬אולם‬ ‫בכד הזה‪ ,‬ובלשון קדשו‪:‬‬ ‫ה"פענח רזא"‪ ,‬שהרי בפרקי דרבי אליעזר (פרק‬ ‫למעשה קרה נס במקום המקדש שהכד נשאר‬ ‫"והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל‬ ‫לה) הנ"ל מבואר‪" :‬וירד לו שמן מן השמים ויצק‬ ‫מלא בשמן‪ .‬וזהו שאמרו במדרש‪" :‬וירד לו שמן‬ ‫כליו והמזבח ואהרן ובניו והמלכים‪ ,‬ועדיין כולו‬ ‫עליה‪ ,‬שנאמר ויצוק שמן על ראשה"‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫מן השמים ויצק עליה"‪ ,‬הכוונה בזה שירד שמן מן‬ ‫קיים‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו ז"ל (הוריות יא‪[ ):‬ממה‬ ‫במדרש (ב"ר סט‪-‬ח)‪" :‬ויצק שמן על ראשה שופע לו‬ ‫השמים למלא את הכד הריק שבתוך המקל‪ ,‬ומזה‬ ‫שכתוב (שמות ל‪-‬לא) שמן משחת קדש יהיה] זה לי‬ ‫מן השמים כמלוא פי הפך"‪ .‬וכן הוא במדרש שוחר‬ ‫הבין יעקב שהקב"ה רוצה שישתמש בשמן זה‪ ,‬וכך‬ ‫לדורותיכם‪ ,‬והוא כד השמן של הצרפתית שאמר‬ ‫טוב (תהלים צא)‪" :‬לקח יעקב את האבן ושם אותה‬ ‫עשה שיצק את השמן על ראש האבן שהתאחדה‬ ‫לה אליהו (מלכים א יז‪-‬יד) כד השמן לא תכלה‪ ,‬והוא‬ ‫מצבה בתוך המקום‪ ,‬וירד לו שמן מן השמים ויצק‬ ‫מי"ב האבנים כנגד י"ב השבטים‪ ,‬ונעשה לו שוב‬ ‫אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא (מלכים ב ד‪-‬ב)‪,‬‬ ‫עליה‪ ,‬שנאמר ויצוק שמן על ראשה"‪ ,‬אם כן איך‬ ‫נס שנתמלא הכד עם שמן‪ ,‬כהכנה לניסים שעתיד‬ ‫כשראה יעקב שכל כך ניסים עתיד להיות בו סיכן‬ ‫זה מתאים עם הישוב של ה"פענח רזא" שיצק את‬ ‫הקב"ה לעשות לבניו עם השמן‪.‬‬ ‫עצמו והביאו‪ ,‬כן מצאתי"‪.‬‬ ‫השמן שנשא בתוך מקלו‪.‬‬ ‫ז"פשת אציו תשרפ | ב‬ ‫וכתיב (שם כח‪-‬יג) ולא תמצא בארץ החיים‪ ...‬שלא‬ ‫תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג‬ ‫רמ"ע מפאנו‪ :‬אליפז שנמנע מהריגת יעקב נתגלגל‬ ‫העולם‪ ,‬תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה‪ ,‬אלא במי‬ ‫באונקלוס שלא שמע בעצת טיטוס גלגול עשו ונתגייר‬ ‫שממית עצמו עליה‪ ,‬שנאמר זאת התורה אדם‬ ‫כי ימות באהל‪ ,‬וכך דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח‬ ‫לפי המדרש‪ :‬אין התורה מתקיימת אלא במי "שממית עצמו"‬ ‫תאכל‪ ,‬ומים במשורה תשתה‪ ,‬ועל הארץ תישן‪,‬‬ ‫לעסוק בתורה שבעל פה שצריך מסירות נפש ללמוד אותה‬ ‫וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל"‪.‬‬ ‫יומתק להוסיף תבלין לבאר מנין למד המדרש‬ ‫שיטת הרמב"ם‪ :‬אין התורה מתקיימת אלא במי "שממית עצמו"‬ ‫לפרש מה שכתוב "זאת התורה אדם כי ימות‬ ‫לעסוק בתורה בלילות שאדם לומד בהם רוב חכמתו‬ ‫באהל" על העסק בתורה שבעל פה‪ ,‬על פי מה‬ ‫ששגור בפי העולם שישנן ל"ו מסכתות בתורה‬ ‫שבעל פה שיש עליהן תלמוד בבלי‪ ,‬ומצינו מקור‬ ‫בזכות המקל והשמן שעסק בו יעקב בלילות בתורה שבעל פה‬ ‫לכך ב"דרשות חתם סופר" (ח"ב דף תיא טור ב' ד"ה‬ ‫נתגלגל אליפז באונקלוס שתרגם את כל התורה בתורה שבעל פה‬ ‫בסיום)‪ ,‬שביאר שם הטעם שחכמי התלמוד בחרו‬ ‫והנה מה שמפרש הרמב"ם שהממית עצמו‬ ‫נמצא לפי זה כי הפירוש של הפרקי דרבי‬ ‫לסיים תלמוד בבלי במאמר‪" :‬תנא דבי אליהו כל‬ ‫על התורה הוא‪" :‬ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו‬ ‫אליעזר שיעקב השתמש עם השמן שירד לו מן‬ ‫השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם‬ ‫תנומה"‪ .‬כוונתו כמו שהסמיך לומר מיד אחר כך‬ ‫השמים‪ ,‬והפירוש של ה"פענח רזא" שלקח את‬ ‫הבא‪ ,‬שנאמר הליכות עולם לו" ‪ -‬ל"ו דייקא‪ ,‬לרמז‬ ‫(שם הלכה יג) שיעסוק בתורה גם בלילה‪" :‬אף על‬ ‫השמן שהיה טמון במקלו‪ ,‬שני הפירושים עולים‬ ‫שהליכות עולם הוא בזכות ל"ו מסכתות‪.‬‬ ‫פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה‪ ,‬אין אדם למד רוב‬ ‫בקנה אחד כפתור ופרח‪ ,‬כי השמן אמנם ירד לו‬ ‫מעתה יש לומר כי זהו רמז הכתוב "זאת‬ ‫חכמתו אלא בלילה‪ ,‬לפיכך מי שרצה לזכות בכתר‬ ‫מן השמים כדי למלא את הכד שהחזיק תמיד‬ ‫התורה אדם כי ימות באהל"‪ ,‬ודרש ריש לקיש‬ ‫התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד‬ ‫במקלו ונתרוקן משמן בלילה‪ ,‬ואחרי שיצק את‬ ‫שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו‬ ‫מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן‪,‬‬ ‫השמן על ראש האבן נתמלא הכד שוב בשמן‪ ,‬כדי‬ ‫עליה‪ ,‬ולפי המדרש הכוונה בזה שימית עצמו‬ ‫אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה"‪.‬‬ ‫להשאירו לדורות עולם למשוח בו את המשכן‬ ‫על העסק בתורה שבעל פה שהיא בבחינת‬ ‫וכליו‪ ,‬וכל שאר הניסים שנעשו בו‪[ .‬במאמר‬ ‫"אהל" לתורה שבכתב לפרש כל הדברים שאינם‬ ‫וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך (יו"ד סימן רמו‬ ‫לחנוכה הארכנו לבאר שנס זה היה הכנה לנס‬ ‫מפורשים בה‪ ,‬ורמוז במילת אה"ל בגימטריא ל"ו‬ ‫סעיף כד)‪" :‬מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה‪,‬‬ ‫חנוכה‪ ,‬לפי מה שחידש ה"בית יוסף" (או"ח סימן‬ ‫מסכתות שיש בתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן‬ ‫תרע) שבנס חנוכה נתמלא פך השמן הטהור אחרי‬ ‫בשינה‪ ,‬באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם‪,‬‬ ‫שהשמן נשפך לנרות המנורה]‪.‬‬ ‫ונראה להשוות בין שני הפירושים של המדרש‬ ‫אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה"‪ .‬והוסיף על זה‬ ‫והרמב"ם‪ ,‬פירוש המדרש שהתורה מתקיימת רק‬ ‫במי שממית עצמו על תורה שבעל פה‪ ,‬ופירוש‬ ‫הרמ"א‪" :‬הגה ‪ -‬כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי‬ ‫לפי הרמב"ם התורה מתקיימת "במי‬ ‫הרמב"ם שהתורה מתקיימת רק במי שממית עצמו‬ ‫אם בלילה"‪ .‬ולפי מה שלמדנו מדברי הרמב"ם‬ ‫שממית עצמו" לעסוק בתורה בלילות‬ ‫לעסוק בתורה בלילות‪ ,‬על פי מה שמבואר במדרש‬ ‫הרי זה כיון שאין התורה מתקיימת "אלא במי‬ ‫שמשיגים בהם את רוב החכמה‬ ‫שממית עצמו עליה"‪ ,‬שלא יתן שינה לעיניו‬ ‫תנחומא (פרשת כי תשא אות לו) בפסוק (שמות לד‪-‬כח)‪:‬‬ ‫בדרך המלך נלך לבאר כוונתו העמוקה של‬ ‫"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬מנין היה‬ ‫ולעפעפיו תנומה בלילה‪ ,‬אלא יעסוק בתורה גם‬ ‫יעקב אבינו שיצק שמן על ראש האבן‪ ,‬על פי‬ ‫יודע משה אימתי יום‪ ,‬אלא כשהקב"ה היה מלמדו‬ ‫בלילה וינוח רק כפי צורך גופו‪.‬‬ ‫מה שלמדנו מדברי ה"פענח רזא" שיעקב אבינו‬ ‫תורה בכתב היה יודע שהוא יום‪ ,‬וכשהיה מלמדו‬ ‫לפי המדרש מתקיימת התורה במי‬ ‫השתמש עם השמן שהיה טמון תמיד במקלו‪ ,‬כדי‬ ‫על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה"‪ .‬לפי‬ ‫שיוכל לעסוק בתורה לאור הנר גם בחשכת הלילות‪.‬‬ ‫שממית עצמו לעסוק בתורה שבעל פה‬ ‫האמור יש לומר הביאור בזה‪ ,‬כי היות שרוב חכמתו‬ ‫והנה על החשיבות הגדולה של עסק התורה בלילות‬ ‫של אדם הוא למד בלילה‪ ,‬לכן אז הוא הזמן לעסוק‬ ‫שצריך מסירות נפש לכך‬ ‫למדנו ממה ששנינו בגמרא (ברכות סג‪ ):‬מאמרו של‬ ‫בתורה שבעל פה המפרשת בדרך עיון ופלפול את‬ ‫ויש להעיר על דברי הרמב"ם ממה שמצינו‬ ‫ריש לקיש‪" :‬מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא‬ ‫כל המצוות שנזכרו בתורה שבכתב‪.‬‬ ‫במדרש תנחומא (פרשת נח אות ג) פירוש אחר על מה‬ ‫במי שממית עצמו עליה‪ ,‬שנאמר (במדבר יט‪-‬יד) זאת‬ ‫שדרש ריש לקיש "זאת התורה אדם כי ימות באהל"‪,‬‬ ‫התורה אדם כי ימות באהל"‪ .‬וביאר הרמב"ם (הלכות‬ ‫נמצינו למדים מזה יסוד גדול כי מי שעוסק‬ ‫שאין התורה מתקיימת אלא "במי שממית עצמו‬ ‫תלמוד תורה פ"ג הי"ב) הכוונה בזה‪ ,‬שלא ירבה לתת‬ ‫בתורה בלילות מובטח לו שתתקיים אצלו התורה‪,‬‬ ‫עליה"‪ ,‬שהכוונה בזה על העמל והיגיעה שצריך‬ ‫שינה לעיניו‪ ,‬ובלשון קדשו‪:‬‬ ‫כלשון הגמרא "שאין דברי תורה מתקיימין אלא‬ ‫להתייגע בעסק התורה שבעל פה‪ ,‬והנה מעט‬ ‫במי שממית עצמו עליה"‪ ,‬אשר כפי המבואר בדברי‬ ‫"אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו‬ ‫הרמב"ם הכוונה בזה שיעסוק בתורה בלילה המסוגל‬ ‫מדבריו חוצבי להבות אש קודש של המדרש‪:‬‬ ‫עליהן‪ ,‬ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך‬ ‫להשגת חכמת התורה‪ .‬מעתה הרווחנו להבין הטעם‬ ‫"יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה‬ ‫אכילה ושתיה‪ ,‬אלא במי שממית עצמו עליהן‪,‬‬ ‫שיעקב אבינו עמוד התורה החזיק שמן במקלו כדי‬ ‫שבחר בישראל משבעים אומות‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫ומצער גופו תמיד‪ ,‬ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו‬ ‫לעסוק בתורה בלילות‪ ,‬כי ברצותו שתתקיים התורה‬ ‫(דברים לב‪-‬ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו‪,‬‬ ‫תנומה‪ .‬אמרו חכמים דרך רמז‪ ,‬זאת התורה אדם‬ ‫אצלו ואצל זרעו כל ישראל עד עולם‪ ,‬המית עצמו‬ ‫ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות‪,‬‬ ‫כי ימות באהל‪ ,‬אין התורה מתקיימת אלא במי‬ ‫על התורה לעסוק בתורה בלילות‪.‬‬ ‫ופרשום בתורה שבעל פה וגילה אותם לישראל‪...‬‬ ‫שממית עצמו באהלי החכמים"‪.‬‬ ‫ז"פשת אציו תשרפ | ג‬ ‫לו הזהב ועזב לו הגוף‪ ,‬ואמר אליפז מה אעשה‬ ‫אחד עם י"ב אבנים שנעשו אבן אחת‪ ,‬שהיה סימן‬ ‫"י"ד שנים ששימש בבית עבר‬ ‫לציווי של אבא‪ ,‬אמר לו קח לך הכסף והזהב‬ ‫מובהק שחפץ ה' בידו יצליח לבנות בית ישראל‬ ‫לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה"‬ ‫והנפש תן לי והעני חשוב כמת‪ ,‬וכן נתייעץ עם‬ ‫הכלולים מי"ב השבטים שהם גוי אחד בארץ‪ ,‬והנס‬ ‫טיטוס כשבא להתגייר‪ ,‬ואמר לו לך והצר להם‬ ‫השני שאליפז השאיר לו את מקלו עם כד השמן‬ ‫מה נפלא להבין בזה הטעם שלפני שהלך‬ ‫היו צריה לראש‪ ,‬ולא שמע לו ונתגייר‪ ,‬והענין‬ ‫הטמון בתוכו שהיה משתמש בו לעסוק בתורה‬ ‫יעקב לחרן להקים שם את שורש בית ישראל‪,‬‬ ‫טיטוס הוא [גלגול] עשו"‪.‬‬ ‫בלילות‪ ,‬ומאותו שמן שהוא סגולה לזכרון יצק על‬ ‫נכנס לבית מדרשו של עבר לעסוק שם בתורה‬ ‫ראש האבן הכלולה מי"ב האבנים‪ ,‬כדי לעשות בכך‬ ‫י"ד שנה יומם ולילה‪ ,‬כמו שכתוב (בראשית כח‪-‬יא)‪:‬‬ ‫כאשר נתבונן בדבריו הקדושים נשכיל להבין‪,‬‬ ‫"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני‬ ‫פועל דמיון שלא תשתכח התורה מישראל‪ ,‬באופן‬ ‫כי טיטוס הרשע שהחריב את בית המקדש הוא‬ ‫המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא"‪,‬‬ ‫ששני הניסים עולים בקנה אחד כפתור ופרח‪.‬‬ ‫גלגול עשו אביו של אליפז‪ ,‬לכן העלה אונקלוס‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬וישכב במקום ההוא‪ ,‬לשון מיעוט‬ ‫גלגול אליפז בכישוף את טיטוס גלגול עשו אביו‬ ‫אליפז בן עשו נתגלגל באונקלוס הגר‬ ‫באותו מקום שכב‪ ,‬אבל י"ד שנים ששימש בבית‬ ‫כדי להתייעץ עמו אם להתגייר‪ ,‬בחושבו שאולי‬ ‫בזכות שהציל את יעקב עמוד התורה‬ ‫עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה"‪.‬‬ ‫עתה שהוא סובל בגיהנם יחזק אותו להתגייר‪,‬‬ ‫אולם טיטוס גלגול עשו המשיך ברשעו וייעץ לו‬ ‫הבה נמשיך במסע הקודש להתבונן בנפלאות‬ ‫לפי האמור הביאור בזה‪ ,‬כי היות שיעקב‬ ‫שלא להתגייר ולהרע לישראל‪.‬‬ ‫דרכי ה' מסבב כל הסיבות‪ ,‬המגלגל נשמות מדור‬ ‫אבינו היה בדרכו לחרן לבנות את בית ישראל‬ ‫לדור כדי לתקנן ולשלם שכר למי שראוי לכך‪,‬‬ ‫שנבראו כדי שיעסקו בתורה‪ ,‬כמו שפתח הקב"ה‬ ‫נמצינו למדים מזה דברים נשגבים העומדים‬ ‫כמו ששנינו בגמרא (ב"ק לח‪" :):‬אין הקב"ה מקפח‬ ‫את התורה‪" :‬בראשית ברא אלקים"‪ .‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫ברומו של עולם‪ ,‬כי בשכר שלא שמע אליפז‬ ‫שכר כל בריה אפילו שכר שיחה נאה"‪ ,‬וכן בעניננו‬ ‫"בראשית‪ ,‬בשביל התורה שנקראת (משלי ח‪-‬כב)‬ ‫לציווי של עשו אביו להרוג את יעקב‪ ,‬זכה‬ ‫שילם הקב"ה את שכרו של אליפז‪ ,‬שלא הרג את‬ ‫ראשית דרכו‪ ,‬ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב‪-‬ג)‬ ‫להתגלגל באונקלוס שלא שמע גם כן לעצתו‬ ‫יעקב והשאירו בחיים‪ ,‬ועוד השאיר אצלו את‬ ‫ראשית תבואתו"‪ ,‬לכן הקדים יעקב ללכת לבית‬ ‫של טיטוס הרשע גלגול עשו שלא להתגייר‪ ,‬אלא‬ ‫מקלו שבתוכו היה טמון השמן שעסק בו בתורה‬ ‫מדרשו של עבר להמית עצמו בעסק התורה י"ד‬ ‫נתגייר וזכה ללמוד תורה מפי רבי אליעזר ורבי‬ ‫בלילות לאור הנר‪.‬‬ ‫שנה יומם ולילה‪ ,‬כדי לסלול בכך את הדרך שלא‬ ‫יהושע ולתרגם את כל התורה כולה‪ ,‬כמבואר‬ ‫נקדים מה שסיפרו לנו חכמינו ז"ל דבר‬ ‫תשתכח תורה מישראל‪.‬‬ ‫בגמרא (מגילה ג‪" :).‬תרגום של תורה אונקלוס הגר‬ ‫אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע"‪.‬‬ ‫פלא בענין אונקלוס קודם שנתגייר כמו ששנינו‬ ‫מעתה יאירו עינינו וישמח לבנו להבין כוונתו‬ ‫בגמרא (גיטין נו‪:):‬‬ ‫העמוקה של יעקב אבינו‪" :‬ויקח את האבן אשר‬ ‫ונראה לבאר איך זכה אליפז בן עשו לשכר‬ ‫"אונקלוס בר קלוניקוס‪ ...‬בעי לאיגיורי [רצה‬ ‫שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן‬ ‫כל כך גדול שנתגלגל באונקלוס הגר שתרגם את‬ ‫להתגייר]‪ ,‬אזל אסקיה לטיטוס בנגידא [העלה את‬ ‫על ראשה"‪ ,‬וסייע לו הקב"ה שירד אליו שמן‬ ‫כל התורה כולה והוא חלק בלתי נפרד מהתורה‬ ‫הנפש של טיטוס בכישוף]‪ ,‬אמר ליה מאן חשיב‬ ‫מן השמים למלא את הכד שבמקלו‪ ,‬על פי מה‬ ‫שבעל פה‪ ,‬עד כדי כך שהחובה מוטלת על כל‬ ‫בההוא עלמא [מי חשוב בעולם האמת]‪ ,‬אמר ליה‬ ‫ששנינו בגמרא (הוריות יג‪" :):‬אמר רבי יוחנן כשם‬ ‫אחד מישראל להשלים בכל שבוע את הפרשה‬ ‫ישראל‪[ ,‬שאל אותו אונקלוס] מהו לאידבוקי בהו‬ ‫שהזית משכח לימוד של שבעים שנה‪ ,‬כך שמן‬ ‫"שנים מקרא ואחד תרגום"‪ ,‬כמו ששנינו בגמרא‬ ‫[מה אתה מייעץ לי האם להידבק בהם]‪ ,‬אמר ליה‬ ‫זית משיב לימוד של שבעים שנה"‪.‬‬ ‫(ברכות ח‪" :).‬לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם‬ ‫הצבור שנים מקרא ואחד תרגום"‪ ,‬כי פירושו כבר‬ ‫[טיטוס] מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו‬ ‫הרי מבואר כי שמן הוא סגולה לזכרון‪ ,‬ולפי‬ ‫ניתן למשה רבינו בהר סיני‪.‬‬ ‫[מצוותיהן מרובות ולא תוכל לקיימן]‪ ,‬זיל איגרי‬ ‫דברינו יש לומר שרבי יוחנן התכוון לרמז בכך‬ ‫בהו בההוא עלמא והוית רישא [לך התגרה בהם‬ ‫לא רק על אכילת שמן זית‪ ,‬אלא בעיקר על שמן‬ ‫לפי האמור יש לומר הביאור בזה‪ ,‬כי בזכות‬ ‫בעולם הזה ותהיה ראש]‪ ,‬דכתיב (איכה א‪-‬ה) היו צריה‬ ‫זית שמשתמשים בו להדליק את הנר בלילות‬ ‫שלא שמע אליפז לציווי של עשו אביו להרוג‬ ‫לראש וגו'‪ ,‬כל המיצר לישראל נעשה ראש"‪.‬‬ ‫כדי לעסוק בהם בתורה‪ ,‬היא סגולה נפלאה‬ ‫את יעקב עמוד התורה‪ ,‬אף שידע שעשו הרוצח‬ ‫בספר "גלגולי נשמות" למקובל האלקי‬ ‫לזכרון שלא תשתכח ממנו תורה‪ ,‬כי היא בבחינת‬ ‫מסוגל בכעסו להרוג אותו על כך‪ ,‬זאת ועוד‬ ‫הרמ"ע מפאנו [גלגולי נשמות שקיבל מרבו רבי‬ ‫"זאת התורה אדם כי ימות באהל"‪ ,‬שאין התורה‬ ‫שהשאיר אצלו את מקלו שבתוכו היה טמון כד‬ ‫ישראל סרוג שקיבלם מרבינו האריז"ל] מביא על‬ ‫מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה‪.‬‬ ‫השמן שהיה עוסק בו בלילות בתורה שבעל פה‪,‬‬ ‫כך דבר פלא (מערכת א אות יב) כי אליפז בן עשו‬ ‫כיון שבאנו לידי כך הנה מה טוב ומה נעים‬ ‫בזכות זה נתקיימה התורה אצל יעקב ובניו זרע‬ ‫נתגלגל באונקלוס הגר‪ ,‬ובלשון קדשו‪:‬‬ ‫לשלב ב' הניסים שעשה הקב"ה ליעקב אבינו‬ ‫ישראל עד עולם‪ ,‬ולכן זכה אליפז מדה כנגד מדה‬ ‫להתגלגל באונקלוס הגר שתרגם את כל התורה‬ ‫"אונקלוס הגר עיבור [גלגולו] של אליפז‪,‬‬ ‫במקום המקדש‪ ,‬אחרי שהמית עצמו על התורה‬ ‫כפי שנמסר התרגום בעל פה למשה בסיני‪.‬‬ ‫שלא רצה להרוג את יעקב במצות אביו‪ ,‬ולקח‬ ‫בבית מדרשו של עבר יומם ולילה בלי שינה‪ ,‬נס‬ ‫משפחת מהדב הי"ו ‪ -‬לעילוי נשמת אמם האשה החשובה מרת לאה בת וירג׳ני ע"ה‬ ‫להורדת המאמרים ‪ shvilei.com‬לקבלת המאמרים באימייל‪mamarim@shvileipinchas.com :‬‬ ‫תשרפ |דד‬ ‫ז"פשת אציו‬ ‫תשע"ב |‬ ‫הרה"ג ר' פנחס פרידמאן שליט"א‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫"ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"‬ ‫ישוב הסתירה בג' השמועות בשמו של סמא"ל‬ ‫איזו אותיות הן מצד הרע ואיזו מצד הקדושה‬ ‫וזהו שאמרו (תרגום יונתן בראשית נ‪-‬יג) ראשו של רש"י‪" :‬פירשו רבותינו‪ ,‬שם טומאה מסר‬ ‫בפרשתנו פרשת ויצא אנו למדים על מה‬ ‫עשו מונח בעוטפיה דיצחק‪ ,‬כי הראשית להם"‪ .‬הכוונה בזה על פי מה ששנינו‬ ‫שהראה הקב"ה ליעקב בחלום (בראשית כח‪-‬יב)‪:‬‬ ‫מהרע גם כן טוב‪ ,‬וכשיוחזר הכל לשורש בגמרא (מגילה יח‪" :).‬מנין שקראו הקב"ה‬ ‫"ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫ליעקב א"ל‪ ,‬שנאמר (בראשית לג‪-‬כ) ויקרא לו‬ ‫אחד יהיה הכל טוב"‪.‬‬ ‫השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים‬ ‫א"ל אלקי ישראל"‪.‬‬ ‫בו"‪ .‬וביאר הרה"ק מראפשיץ זי"ע ב"זרע‬ ‫ונראה שהמקור לדברי הרה"ק מראפשיץ‬ ‫קודש" (פרשת ויצא) מה שרמז הקב"ה ליעקב‬ ‫הרי מבואר כי יעקב אבינו הוא כולו‬ ‫הוא מדברי המקובל האלקי רבי מאיר‬ ‫אבינו‪ ,‬על פי המבואר במדרשים ובזוהר‬ ‫פאפיראש זצ"ל בספר "מאורי אור" (מערכת קודש בבחינת שם א"ל מצד הקדושה‪ ,‬אבל‬ ‫הקדוש כי שרו של עשו שהוא היצר הרע‬ ‫ס אות יג)‪" :‬סמל‪ ,‬סמא"ל בחסרון הטוב שבו‪ ,‬עשו שהשר שלו הוא סמא"ל חצי שמו ס"מ‬ ‫ומלאך המות שמו סמא"ל‪.‬‬ ‫שהוא הניצוץ המחייהו‪ ,‬א' שלו שהוא חיותו‪ ,‬הוא מצד הטומאה וחצי שמו א"ל הוא‬ ‫ואז כולו רע"‪ .‬וכן כתב ב"אגרא דכלה" (ריש מהקדושה‪ .‬הנה כי כן זהו שפירשו רבותינו‬ ‫והנה כלל גדול הוא שהקב"ה מחיה את‬ ‫פרשת ויגש)‪" :‬והנה אותיותיו הם רק ג' סמ"ל‪" ,‬שם טומאה מסר להם"‪ ,‬רמזו בזה על השר‬ ‫כל הבריאה מטוב ועד רע‪ ,‬לפי זה מגלה לנו‬ ‫וכן נכתב בתורה ובנביאים‪ ,‬והא' הוא המחיה שלהם סמא"ל שהוא מורכב מב' בחינות‬ ‫ה"זרע קודש" כי ג' אותיות סמ"ל שבשמו‬ ‫בסוד (נחמיה ט‪-‬ו) ואתה מחיה את כולם‪" ,‬שם טומאה"‪ ,‬כי "שם" הוא השם של ב'‬ ‫הן מצד הרע שבקרבו‪ ,‬כי "סמל" הוא כינוי‬ ‫וכשיוציא השי"ת הא' הנה נשאר ק"ל‪ ,‬הנה אותיות א"ל מצד הקדושה‪ ,‬ואילו "טומאה"‬ ‫לעבודה זרה כמו שכתוב (דברים ד‪-‬טז)‪" :‬פן‬ ‫היא ב' אותיות ס"מ מצד הטומאה‪.‬‬ ‫הוא (דניאל ד‪-‬כח) הק"ל אשר מן שמיא נפל"‪.‬‬ ‫תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל‬ ‫לפי השל"ה ב' אותיות ס"מ הן מצד הרע‬ ‫'סמל' תבנית זכר או נקבה"‪ ,‬ואילו האות א'‬ ‫מוסיף על כך השל"ה הקדוש לפרש לפי‬ ‫וב' אותיות א"ל הן מצד הקדושה‬ ‫שבשמו מורה על הניצוץ קדוש שבשמו‪,‬‬ ‫זה מה שכתוב (שם)‪" :‬ולבני הפילגשים אשר‬ ‫הנה הדברים בלשון קדשו‪:‬‬ ‫לאברהם נתן אברהם מתנות"‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫והנני להעלות על שלחן מלכים מה‬ ‫בשם המדרש (ב"ר סא‪-‬ד)‪" :‬הפלגשם חסר‬ ‫שנתקשיתי שנים רבות על הסתירות‬ ‫"והנה הסטרא אחרא שהם אלהים אחרים‬ ‫כתיב‪ ,‬שלא היתה אלא פילגש אחת‪ ,‬היא‬ ‫שמצינו בענין זה‪ ,‬כי בשל"ה הקדוש (פרשת‬ ‫שהשר שלהם הוא הס"מ‪ ,‬אותיות סמ"ל‬ ‫הגר היא קטורה"‪ .‬אך לפי האמור יש לומר‬ ‫חיי שרה תורה אור אות י) מבאר‪ ,‬כי בשמו של‬ ‫שבשמו מורה על בחינת כח הרע כי סמל‬ ‫הרמז בזה שכוחות הטומאה נקראים "בני‬ ‫היצר הרע סמא"ל ב' אותיות ראשונות ס"מ‬ ‫פירוש עבודה זרה‪ ,‬אבל יש בשמו אות אל"ף‪,‬‬ ‫הפלגשם"‪ ,‬כי "פלגשם" הוא אותיות "פלג‪-‬‬ ‫הן מצד הטומאה‪ ,‬וב' אותיות אחרונות‬ ‫זה מורה על כח הטוב הניצוץ הקדוש שבשמו‪,‬‬ ‫שם"‪ ,‬לרמז שרק מחצית שם א"ל היא מצד‬ ‫א"ל הן מצד הקדושה‪ .‬וזהו ביאור הגמרא‬ ‫והאל"ף הוא הראשית לאותיות‪ ,‬זה מורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬כי המחצית השנית ס"מ היא מצד‬ ‫(סוכה נב‪" :).‬לעתיד לבוא מביאו הקב"ה‬ ‫שהשורש הרע גם כן הטוב‪ ,‬ולכן הטוב שבשמו‬ ‫הטומאה‪ ,‬אבל אצל ישראל בני יעקב כולם‬ ‫ליצר הרע ושוחטו"‪ ,‬הכוונה בזה שעתיד‬ ‫הוא האל"ף הראשית שראשיתו טוב‪.‬‬ ‫רק בני שם א"ל מצד הקדושה‪.‬‬ ‫הקב"ה להוציא ממנו ב' אותיות ס"מ שמצד‬ ‫וזהו שכתוב כאן‪' ,‬והנה סלם מוצב‬ ‫הטומאה‪ ,‬וישאר משמו רק שם א"ל ויתהפך‬ ‫מה נפלאים הם דברות קדשו של הרה"ק‬ ‫ארצה'‪ ,‬סל"ם אותיות סמ"ל‪ ,‬אותיות אלו‬ ‫למלאך קדוש‪.‬‬ ‫רבי אברהם שמחה מבארנוב זי"ע ב"חמרא‬ ‫'מוצב ארצה' בבחינת נמוכה מאד שבהם כח‬ ‫על פי האמור מבאר השל"ה כמין חומר טבא" (פרשת בלק)‪ ,‬שמפרש לפי זה כמין‬ ‫הרע‪ ,‬אבל 'וראשו' בחינת אות אל"ף הראשית‬ ‫'מגיע השמימה' להקדושה‪ ,‬ולכן לעתיד סוד הכתוב (בראשית כה‪-‬ו)‪" :‬ולבני הפילגשים חומר מה שהתנבא בלעם הרשע (במדבר כד‪-‬‬ ‫יוחזר לקדושה על ידי בחינת הראשית שבו‪ .‬אשר לאברהם נתן אברהם מתנות"‪ .‬ופירש כג)‪" :‬וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משומו‬ ‫ז"פשת אציו תשרפ | א‬ ‫וכן כתב הרה"ק מהרי"א מקמארנא‬ ‫לפי האמור יש לומר על פי המבואר‬ ‫אל"‪ ,‬ופירשו בגמרא (סנהדרין קו‪ ).‬כוונתו בזה‪:‬‬ ‫זי"ע ב"היכל הברכה" (פרשת ויקרא ד‪-‬ט ד"ה‬ ‫בזוהר הקדוש (פרשת לך לך פב‪ ,):‬כי דוד‬ ‫"אוי מי שמחיה עצמו בשם אל"‪ .‬ובהשקפה‬ ‫הכלית)‪" :‬באצילות כולו טוב וחיים וקדושה‪,‬‬ ‫המלך עתיד להיות מלך המשיח‪" :‬ובגין‬ ‫הראשונה אינו מובן מהי הכוונה בזה‪.‬‬ ‫ובבריאה רובו טוב ומיעוטו רע‪ ,‬והרע נפרדת‬ ‫כך דוד מלכא חי לעלמין‪ ,‬ואפילו ביומי‬ ‫אך לפי האמור הוא מבאר הענין‪ ,‬כי‬ ‫ואינה נדבקת‪ ,‬וביצירה חציו טוב וחציו רע‬ ‫מלכא משיחא איהו מלכא"‪ .‬הנה כי כן זהו‬ ‫כשראה בלעם הרשע בנבואתו שלעתיד‬ ‫ואינו מעורב טוב ורע‪ ,‬ובעשיה הרע מרובה‬ ‫שהתפלל דוד המלך על הגאולה העתידה‪:‬‬ ‫לבוא ישחט הקב"ה את היצר על ידי שיוציא‬ ‫על הטוב ומעורבת טוב ורע ביחד"‪.‬‬ ‫"א'תה ס'תר ל'י" ראשי תיבות שם הקדוש‬ ‫ממנו ב' אותיות א"ל‪ ,‬פתח ואמר "אוי מי‬ ‫סא"ל שישאר משמו של היצר הרע‪" ,‬מצר‬ ‫יחיה משומו אל"‪ ,‬ומפרש בגמרא "אוי מי‬ ‫ענין נשגב זה מובא במשנתו הטהורה של‬ ‫תצרני"‪ ,‬הוא אותיות מ' צר תצרני‪ ,‬שישמור‬ ‫שמחיה עצמו בשם אל"‪ ,‬כלומר אוי לו‬ ‫אותנו הקב"ה מן האות מ' שהיא מ'ות‪ ,‬על הרה"ק מראפשיץ זי"ע ב"זרע קודש" (פרשת‬ ‫לחלק הרע של הס"מ שאין לו חיות מצד‬ ‫ידי שישחט הקב"ה את היצר הרע ויוציא בשלח בשירת הים)‪ ,‬שמוסיף על כך כי גם מדרגת‬ ‫עצמו כי אם משם א"ל‪ ,‬כי על ידי זה כאשר‬ ‫האדם תלויה לפי מקום המצאו בעולמות‬ ‫ממנו את האות מ' וישאר שם סא"ל‪.‬‬ ‫יוציא ממנו הקב"ה שם א"ל יפסק חיותו‬ ‫נמצא לפי זה שיש ג' דעות בענין אלו‪ ,‬הנה הדברים בלשון קדשו‪:‬‬ ‫לגמרי‪ .‬והוסיף על זה רמז נפלא שכן או"י‬ ‫התחלקות החיות מצד הקדושה בשמו של‬ ‫מ"י יחי"ה בגימטריא ס"מ שיתבטל לעתיד‬ ‫(ע"ח שער מ"ח פ"ג)‬ ‫"והנה ידוע בספרים‬ ‫הס"מ‪ :‬א‪ .‬דעת הבעש"ט הקדוש זי"ע כי‬ ‫לבוא בהיפסק חיותו משם א"ל‪.‬‬ ‫שהעולם העשיה הרע שבו יותר מהטוב‪,‬‬ ‫חלק הקדושה שבו הוא ג' אותיות סא"ל‬ ‫והעולם היצירה מחצה על מחצה‪ ,‬והעולם‬ ‫והאות מ' היא חלק הרע שבו‪ .‬ב‪ .‬דעת‬ ‫הגילוי של הבעש"ט הקדוש זי"ע‬ ‫הבריאה רובו טוב‪ ,‬ובאצילות רק טוב ולא‬ ‫השל"ה הקדוש שחלק הקדושה הוא ב'‬ ‫ג' אותיות סא"ל מצד הקדושה אות מ' מצד הרע‬ ‫מעורב רע כלל‪ ,‬כי (תהלים ה‪-‬ה) לא יגורך רע‪.‬‬ ‫אותיות א"ל וב' אותיות ס"מ הן חלק הרע‬ ‫ב"תולדות יעקב יוסף" (פרשת קדושים אות ב)‬ ‫והנה באדם יש כל הבחינות מד' עולמות‬ ‫שבו‪ .‬ג‪ .‬דעת ה"מאורי אור" וה"זרע קודש"‬ ‫מביא בשם מורו ורבו הבעש"ט הקדוש זי"ע‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ויש בו מדריגות נפש רוח נשמה חיה‪,‬‬ ‫שחלק הקדושה הוא רק האות א'‪ ,‬וג' אותיות‬ ‫ביאור הענין שעתיד הקב"ה לשחוט את היצר‬ ‫שהנפש נוטה לבהמיות‪ ,‬וחפץ בתאוות‬ ‫סמ"ל הן חלק הרע שבו‪ .‬וצריך ביאור איך‬ ‫הרע‪ ,‬כי לעתיד לבוא יוציא הקב"ה את האות‬ ‫גופניות בעולם העשיה כנ"ל שרובו רע‪,‬‬ ‫לקשר את החוט המשולש והיו לאחדים‪.‬‬ ‫מ' משמו של היצר הרע סמא"ל‪ ,‬וישארו ג'‬ ‫והרוח הוא כלול מטוב ורע ובו הבחירה‪,‬‬ ‫אותיות סא"ל שהוא שם קדוש שם מ"ה מע"ב‬ ‫בג' עולמות בריאה יצירה עשיה יש רע‬ ‫שיש בכתוב כמה בחינות ברוח‪ ,‬אורך רוח‪,‬‬ ‫שמות [ורמוז בראשי תיבות ברכת ס'לח ל'נו‬ ‫עולם האצילות הוא כולו טוב בלי שום רע‬ ‫ורוח הקודש‪ ,‬ורוח טהרה‪ ,‬רוח נשברה‪ ,‬שפל‬ ‫א'בינו והוא אחד משמות הפרנסה]‪.‬‬ ‫רוח‪ ,‬ולהיפוך‪ ,‬רוח גבוה‪ ,‬רוח קנאה‪ ,‬רוח‬ ‫רחש לבי דבר לבאר ענין זה ברתת ובזיע‪,‬‬ ‫טומאה‪ ,‬וזהו נגד עולם היצירה‪ ,‬שהטוב‬ ‫על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש (פרשת‬ ‫וביאר ב"קהלת יעקב" (ערך סמאל) הכוונה‬ ‫והרע הוא בו מחצה על מחצה‪ ,‬והנשמה היא‬ ‫בראשית כט‪ְ" :).‬וְִאִית סמא"ל ְוְִאִית סמא"ל‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬כי אות מ' מן סמא"ל היא רמז על מ'ות‪,‬‬ ‫מעולם הבריאה‪ ,‬שהנשמה נוטה לקדושה‬ ‫ְוְָל ָאו ֻּכְֻל ְהּו ָׁשְָוְָיָין‪ֲֲ ,‬אָבָל ַהַהּוא ִִסְטְָרא ְְדִחִיְוְָיָא‬ ‫כי הוא היצר הרע והוא מלאך המות‪ .‬וכן‬ ‫ִאִיהּו ַל ַ ְְטָיָיא ַעַל ֹֹּכָּל ָא"‪ .‬פירוש‪ ,‬יש סמא"ל ויש‬ ‫מצאתי בחומש "היכל הברכה" להרה"ק‬ ‫וחפצה תמיד ברוחניות‪ ,‬ובחינת חיה היא‬ ‫סמא"ל ולא כולם שווים‪ ,‬אבל אותו צד של‬ ‫מקמארנא זי"ע ב"אוצר החיים" (פרשת‬ ‫מעולם האצילות‪ ,‬ובחינת יחידה מדה זו אין‬ ‫הנחש הוא מקולל יותר מכולם‪ .‬מבואר מזה‬ ‫משפטים מצוה נ)‪" :‬ולעתיד יסתלק מהם הרע‬ ‫לנו עתה‪ ,‬רק לעתיד נזכה לבחינת יחידה‪,‬‬ ‫דברים ברורים שיש כמה דרגות של יצרי‬ ‫והמות אות מ' וישאר שם סא"ל"‪ .‬פירוש‪ ,‬כי‬ ‫הרומזת על יחוד ודביקות האדם בו יתברך‬ ‫הרע שכולם נקראים בשם סמא"ל‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא כשיחיו המתים יתבטל המות‬ ‫שמו דיבוק ויחוד גמור"‪.‬‬ ‫מן העולם‪ ,‬כמו שכתוב (ישעיה כה‪-‬ח)‪" :‬בלע‬ ‫נקדים עוד יסוד גדול שמקורו בדברי‬ ‫המות לנצח"‪.‬‬ ‫על פי האמור נשכיל להבין מה שהביא‬ ‫האריז"ל (ע"ח שער מח פ"ג)‪ ,‬הביאו הרמ"ז‬ ‫ב"ליקוטי אמרי יוסף" (פרשת לך לך דף כו‪:‬‬ ‫בפירושו על הזוהר הקדוש (הקדמת הזוהר יג‪:‬‬ ‫יומתק לפרש בזה דברי נעים זמירות‬ ‫ד"ה או י"ל) בשם המקובל האלקי מהרצ"ה‬ ‫בדפי הספר עמוד של"א ד"ה ורצוני)‪" :‬הלא ידענו כי‬ ‫ישראל (תהלים לב‪-‬ז)‪" :‬אתה סתר לי מצר‬ ‫מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬כי כל זמן שאדם נמצא‬ ‫ארבעה עולמות יש לקדושה שהם אבי"ע‪,‬‬ ‫תצרני"‪ .‬וכתב ב"פרי עץ חיים" לרבינו‬ ‫מצד עבודתו בקודש רק בג' עולמות בריאה‬ ‫אכן אין מדרגת פרישותם שוה‪ ,‬כי בעולם‬ ‫האריז"ל (שער קריאת שמע שעל המיטה פ"ח) כי‬ ‫יצירה עשיה עדיין יש לו מלחמת היצר‪ ,‬אבל‬ ‫העשיה ששם עיקר הקליפות‪ ,‬גדל הרע‬ ‫פסוק זה מסוגל להתפלל כנגד היצר הרע‪,‬‬ ‫כאשר הוא זוכה לעלות גם לעולם האצילות‬ ‫מהטוב‪ ,‬וביצירה שוה בשוה‪ ,‬ובבריאה רבה‬ ‫שכן א'תה ס'תר ל'י מ'צר הוא ראשי תיבות‬ ‫מתבטלות כל מלחמות היצר‪ ,‬כי באצילות‬ ‫הקדושה על הטומאה‪ ,‬אבל באצילות כולו‬ ‫סמא"ל‪ ,‬ועל כך מתפללים "מצר תצרני"‬ ‫כולו קודש ואין שם שום רע‪.‬‬ ‫טוב הטהור"‪.‬‬ ‫להישמר מהיצר הרע‪.‬‬ ‫תשרפ |בב‬ ‫ז"פשת אציו‬ ‫תשע"ב |‬ ‫" ֲֲאָבָל ַהַהּוא ִִסְטְָרא ְְדִחִיְוְָיָא ִאִיהּו ַל ַ ְְטָיָיא ַעַל‬ ‫העשיה שרובו רע ומיעוטו טוב‪ ,‬לכן גם‬ ‫בא וראה מה שמצינו בענין זה דבר נפלא‬ ‫ֹּכָֹּל ָא"‪ ,‬כי הנחש הקדמוני שהיה בעולם הזה‬ ‫בשמו ג' אותיות סמ"ל הן רע‪ ,‬ורק מיעוטו‬ ‫ב"ליקוטי בני שלשים" (פרשת כי תצא)‪ ,‬שכתב‬ ‫הוא מקולל מכולם‪ ,‬כי אצלו חלק הרע‬ ‫האות א' שבו הוא מצד הקדושה‪.‬‬ ‫לבאר לפי זה דקדוק לשון רש"י על מקרא‬ ‫מרובה ג' אותיות סמ"ל וחלק הטוב הוא רק‬ ‫שכתוב (דברים כג‪-‬יא)‪" :‬כי יהיה בך איש אשר לא‬ ‫לפי זה יומתק להבין הרמז של ה"זרע‬ ‫האות א' שבו‪.‬‬ ‫יהיה טהור מקרה לילה"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬מקרה‬ ‫קודש" בחלום יעקב‪" :‬סלם מוצב ארצה‬ ‫לילה‪ ,‬דיבר הכתוב בהוה"‪ .‬ויש לומר על פי‬ ‫ועתה בא וראה נפלאות התורה‪ ,‬כי אם‬ ‫וראשו מגיע השמימה"‪ ,‬כי היצר הרע שנמצא‬ ‫המבואר בדברי רבינו האריז"ל (ע"ח שער מ"ב‬ ‫נצרף את כל האותיות של היצר הרע בג'‬ ‫"ארצה" למטה בארץ בעולם העשיה הנמוך‬ ‫פ"ג) כי ד' עולמות אבי"ע כלולים בד' אותיות‬ ‫מכל העולמות‪ ,‬הוא בבחינת "סלם מוצב‬ ‫השם הוי"ה‪ ,‬עולם אצילות באות י'‪ ,‬עולם‬ ‫עולמות שהן מצד הקליפה‪ ,‬בעולם העשיה‬ ‫ארצה"‪ ,‬רוב האותיות שהן ג' אותיות סל"ם‬ ‫הבריאה באות ה' ראשונה‪ ,‬עולם היצירה‬ ‫ג' אותיות סמ"ל‪ ,‬בעולם היצירה ב' אותיות‬ ‫הן חלק הרע שבו‪" ,‬וראשו" רק האות א' שבו‬ ‫באות ו'‪ ,‬עולם העשיה באות ה' אחרונה‪.‬‬ ‫ס"מ‪ ,‬בעולם הבריאה האות מ'‪ ,‬הרי הן‬ ‫"מגיע השמימה" מצד הקדושה‪.‬‬ ‫עולות בגימטריא ר"ע כי הן מצד הרע שבו‪,‬‬ ‫נמצא לפי זה כי ג' עולמות בריאה יצירה‬ ‫אולם היצר הרע ששורשו בעולם ולכן הוא נקרא יצר רע כמו שכתוב (בראשית‬ ‫עשיה הם כנגד ג' אותיות הו"ה מן השם‬ ‫היצירה שמחציתו טוב ומחציתו רע‪ ,‬לכן ח‪-‬כא)‪" :‬כי יצר לב האדם רע מנעוריו"‪.‬‬ ‫הוי"ה‪ .‬הנה כי כן זהו שפירש רש"י‪" :‬מקרה‬ ‫גם הוא מחציתו טוב ומחציתו רע‪ ,‬כי ב'‬ ‫לילה‪ ,‬דיבר הכתוב בהוה"‪ .‬כלומר מה שקרה‬ ‫וכאשר נצרף כל האותיות מצד הקדושה‪,‬‬ ‫אותיות ס"מ הוא חלק הרע שבו‪ ,‬וב' אותיות‬ ‫לאדם מקרה לא טהור‪ ,‬הסיבה לכך היא‬ ‫א"ל הוא חלק הקדושה שבו‪ .‬ואילו היצר בעולם העשיה האות א'‪ ,‬בעולם היצירה‬ ‫משום שהוא עדיין נמצא רק בג' עולמות‬ ‫הרע ששורשו בעולם הבריאה שרובו טוב ב' אותיות א"ל‪ ,‬בעולם הבריאה ג' אותיות‬ ‫בריאה יצירה עשיה שהם כנגד ג' אותיות‬ ‫ומיעוטו רע‪ ,‬לכן ג' אותיות שבו סא"ל הן סא"ל‪ ,‬הרי הן עולות יחד כמספר ענ"ג‪ ,‬אולם‬ ‫הו"ה‪ ,‬אבל כשזוכה לעלות לאצילות שהוא‬ ‫מצד הקדושה ומיעוטו האות מ' היא חלק כל זמן שהן מצורפות להחיות את היצר‬ ‫כנגד אות י'‪ ,‬מובטח לו שלא יקרה לו ח"ו‬ ‫הרע שבו‪ ,‬ובכך עולות כל ג' השמועות בקנה הרע‪ ,‬כי אז הן נהפכות מצירוף ענ"ג לצירוף‬ ‫מקרה אשר לא טהור‪.‬‬ ‫נג"ע‪ .‬וזהו דאיתא בספר יצירה (פ"ב מ"ד)‪:‬‬ ‫אחד כפתור ופרח‪.‬‬ ‫"אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה‬ ‫ג' מדרגות של יצר הרע‬ ‫וזהו ביאור דברי הזוהר הקדוש הנ"ל‪ :‬מנגע"‪ .‬אבל לעתיד לבוא כשישחט הקב"ה‬ ‫בג' עולמות בריאה יצירה עשיה‬ ‫"ְוְִאִית סמא"ל ְוְִאִית סמא"ל‪ְ ,‬וְָל ָאו ֻּכְֻל ְהּו את היצר הרע ויוציא ממנו את כל האותיות‬ ‫מעתה יאירו עינינו לבאר כל ג'‬ ‫ָׁשְָוְָיָין"‪ ,‬הכוונה בזה על חלק הרע וחלק המורות על ר"ע‪ ,‬ישארו רק האותיות של‬ ‫השמועות בענין חיות הקדושה בשמו של‬ ‫הטוב בשמו של היצר הרע סמא"ל‪ ,‬שבכל הקדושה שיתהפכו לצירוף ענ"ג‪ ,‬בבחינת‬ ‫היצר הרע‪ ,‬כי הן מכוונות כנגד ג' בחינות‬ ‫עולם הוא בבחינה אחרת לפי המדרגה של (ישעיה נח‪-‬יד)‪" :‬אז תתענג על ה'"‪ ,‬ביום שכולו‬ ‫של היצר הרע בג' עולמות בריאה יצירה‬ ‫הטוב והרע שבאותו עולם‪ ,‬ועל זה סיים‪ :‬שבת במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫עשיה‪ ,‬כי אותו היצר הרע שהוא כנגד עולם‬ ‫להורדת המאמרים ‪ shvilei.com‬לקבלת המאמרים באימייל‪mamarim@shvileipinchas.com :‬‬ ‫ז"פשת אציו תשרפ | ג‬