שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — ויצא (2026-11-16)

בס"ד
מ ש י ע ו ר י הגאו ן ר' יוח נן בוֹ רג ר ש ל י ט " א
פניני הלכה דומ"ץ וראש כולל הוראה רמות
שמעתא אליבא דהלכתא
אכל בשוגג פת שלא האם יש חיוב לכסות ה ראש מ שעת החופה
הופרש ממנה חלה א .חובת כיסוי הראש מדאורייתא או מדרבנן .ב .היכן שתלוי במנהג .ג .החייבות בכיסוי .ד .אלמנה או גרושה .ה .בשעת הדחק .ו .ארוסה .ז .נשואה ביום החופה.
א .חובת כיסוי הראש מדאורייתא או מדרבנן
האם יברך ברהמ"ז תנן בכתובות (עב ).אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ,ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר כו' ואיזוהי
תנן (ברכות מה ).ג' שאכלו כא' חייבין לזמן וכו' ,אכל דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק כו' .וביאר המאירי (שם ד"ה אמר המאירי) שדת משה נאמר על מצות הכתובות בתורה
טבל ,ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ,ומעשר שני או הרמוזות בה ,ודת יהודית נאמר על מנהגים הנהוגים באומה מצד צניעות להיות בנות ישראל יתירות במדת צניעות על כל
והקדש שלא נפדו ,והשמש שאכל פחות וכו' ,אין שאר נשים .ועי' ברמב"ם (אישות פכ"ד הי"ב) דדת יהודית ,הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל.
מזמנין עליו.
ומקשינן בגמ' (מז ):טבל פשיטא ,לא צריכא בטבל והקשו בגמ' שם דראשה פרוע דאו' היא דכתיב בפר' סוטה "ופרע את ראש האשה" ,ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל
טבול מדרבנן ,וה"ד בעציץ שאינו נקוב .מעשר ראשון שלא יצאו בפרוע ראש .ופרש"י דאו' היא -ואמאי לא קרי לה דת משה .אזהרה -מדעבדינן לה הכי לנוולה כו' מכלל דאסור א"נ
וכו' פשיטא ,לא צריכה כגון שהקדימו בכרי כו' .מע"ש מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר ,ע"כ.
וכו' פשיטא ,לא צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן וכו'. ועיי"ש בגמ' (עב ):שתרצו שמדאו' אם יוצאת עם קלתה (סל ,רש"י) על הראש מותר ,ומשום דת יהודית אפילו באופן זה אסור.
עוד תניא (סנהדרין צד ).רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי נמצא ש איסור פריעת הראש יש בו משום דת משה ואסור מה"ת ,אלא שדי בכיסוי שיש בו נקבים ומשום דת יהודית יש לכסות
שגזל סאה של חיטה טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה את הראש לגמרי .וכן הביא המאירי (שם) שאיסור פריעת הראש הוא מה"ת .וכ"כ התרוה"ד (סי' י) וכתב שיש לה סמך מן התורה
חלה ,כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה
נאמר בוצע ברך נאץ ה' (תהלים נ י).
כדאיתא בש"ס .וכן פסקו הגר"ז (סי' עה אות ד) והמ"ב (ס"ק י) .ועי' באג"מ (אה"ע ח"א סי' נח) שפירש דמזה שדרשו אזהרה לבנות
ובתוספתא דדמאי (פ"ב יד) תניא לא יושיט ישראל אבר ישראל שלא יצאו בפרוע ראש ,ולא נא' אזהרה שלא יצאו בשערותיהן מגולות ,משמע שתלוי בחשיבות פריעה על הראש בכולל
מן החי לבני נח ,ולא כוס של יין לנזיר ,שאין מאכילין שבשביל גילוי מעט שערות אין להחשיב שהראש הוא פרוע ,ע"כ .ועי' להלן אם הוא לאו או איסור עשה.
את האדם דבר האסור לו ,ועל כולן אין מברכין עליהן וכת' התרוה"ד שטעם איסור גילוי הראש הוא משום פריצות דגברי .והלבוש (אה"ע שם אות א) פירש דמחמת גילוי הראש יוצאת
ואין מזמנין עליהן ואין עונים אחריהן אמן. בלא כתובה כי הוא דבר פריצות והבעל בוש ממנה .ועיי"ש שמ"מ בגרושה וכדו' הוא מדרבנן כי אינן בכלל אשת איש .והישועות
וכת' הרמב"ם (ברכות פ"א הל' יט) כל האוכל דבר האסור יעקב (אה"ע ססי' כא ,דבר נכד המחבר ד"ה והוא) כת' שאלו שהיו נשואות החיוב משום ערוה דהוי כשאר מקומות מכוסים.
בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחילה ולא ב .היכן שתלוי במנהג
בסוף ,כיצד ,הרי שאכל טבל ואפי' טבל דדבריהם או
שאכל מעשר ראשון שלא נטלו כל תרומותיו או מע"ש ולפי המבואר ש"דת יהודית" פירושו מנהג ,י"ל שחובת הכיסוי במקום שהוא משום דת יהודית תלוי במנהג המקומות .וכן
והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך .ואצ"ל אכל מבואר בפרישה (אה"ע סי' קטו אות י) שכת' שבמקום שאין דרכן לצאת עם רדיד שרי ,שהרי בסימן ע"ג כתב הטור שבמקום שדרך
נבלות וטריפות או שתה יין נסך וכיוצ"ב. הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שבמנהג המקום תליא מלתא ,ע"כ.
וכ"כ בחידושי הרא"ה (ברכות מה ).והריטב"א (שם מה). וכן מצינו במ"ב (סי' עה ס"ק ב) לענין המלבושים ,וכ"כ בפשיטות באג"מ (אה"ע ח"א סי' סט ד"ה ולכן יש וסי' נז) דמה שמחויב מדין דת
דבשום מאכל עבירה ליכא ברכה ,והדין נותן דהאיך יהודית תלוי במנהג אם דרך כל הנשים בעירה מאיזה טעם לנהוג באופן אחר אין שייך להחשיב זה לפריצות ובכה"ג אין לאסור
יברך אין זה מברך אלא מנאץ ואין זה אלא מזכיר עליהן אלא מדרך חסידות לצניעות יתירא ותע"ב ,ע"כ .וכן פסק באול"צ (ח"א סי' יא) והוכיח כן בדרכו של הפרישה שם (וצ"ע שלא
עוון ,תדע לך הרי שהיה אוכל חזיר ונבילה יברך
(בתמיה) .וכן הדין באיסורים דרבנן באוכלן באיסור. הביאו) .ויעוי' בשבט הלוי (הקדמה לח"א וח"ה סי' קצט אות ד ועיי"ש ח"ה סי' רז אות ב) שמדינות הנוהגים לכסות ראשן ע"י פאה נכרית,
אולם הראב"ד (שם) כתב להשיג על דברי הרמב"ם דלא תהיה הפאה נכרית עשויה שלא תראה ממש כהולכת בשערה כו' ואורך וצורת הפאה המותרים תלוים במנהג המקום ,כי דבר זה
אמרו אין מברכין אלא אין מזמנין עליהם ,לומר שאין הוא בכלל דת יהודית שהוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל ,ואסור לפרוץ גדר .ועי' עוד בזה בשמעתא עמיקתא גליון ת"צ.
להם קביעות לזימון הואיל ואוכלין דבר האסור ,והוא ג .החייבות בכיסוי
כעין אכילת פירות שאין להן קבע לזימון ,אבל ברכה איתא בכתובות (טו ):האשה שנתארמלה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש
תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו. עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף חילוק קליות ראיה .ופרש"י האשה
וכתב הרא"ש (ברכות פ"ז סי' ב) דנ"ל כדברי הראב"ד וכן שנתארמלה או נתגרשה -ותובעת כתובתה .אם יש עדים -על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה .וראשה פרוע -
מוכח מהא דאמרי' בפ"ק דסנהדרין (ו ):ופ' הגוזל קמא
(צד ).הרי שגזל סאה חיטים מחבירו טחנה אפאה איצטייבליד"ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה ,ע"כ .וכת' המהר"ם שיף שם
והפריש ממנה חלה אין זה מברך אלא מנאץ ,משמע על רש"י ראשה פרוע שערה על כתיפה וכו' פירש כי הינומא היא מכסה על הראש ומשרבב על עיניה .או ר"ל ראשה פרוע לא שערה
דחייב לברך אלא שברכתו היא ניאוץ. פרוע רק הראש בעצמו פרוע ע"י שהשערות תלויין לכאן ולכאן ,ע"כ .משמע מכאן דפנויות אינן חייבות בכיסוי ראש .וי"ל דהיינו
והרשב"א (ברכות מה ).כתב דנ"ל כדברי הרמב"ם טעמא כי איסור פריעת הראש ילפינן מסוטה שהאשה נשואה.
מדתניא ומייתי לה בפרק במה מדליקין (שבת כג). והנה כתב הרמב"ם (אס"ב פכ"א הי"ז) לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש ,ע"כ.
הדמאי מערבין ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין וכן הביאו הטור והשו"ע (אה"ע סי' כא סע' ב) דלא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק ,א' פנויה וא' אשת איש .וביאר הב"ח (אות
עליו וכו' ,אלמא דדמאי הוא דמברכין עליו הא טבל
אין מברכין .ע"כ .אולם בתשובותיו (ח"א סי' תשצד) כתב ב) שפנויה שהכירה איש קא' .וכן נקטו הח"מ (ס"ק ב) והב"ש (ס"ק ה) .וכן מבואר בט"ז (ס"ק ב) .וכן נקט בדגמ"ר (סי' כא).
לתמוה על הרמב"ם דהא מנין לו ,ושהראב"ד תפס אולם המ"א (או"ח סי' עה ס"ק ג) הקשה על השו"ע הנ"ל שבאו"ח סימן ע"ה סע' ב' כתב דשער של אשה שדרכה לכסותו ,אסור
עליו .וצ"ע[ .וכבר עמד בזה בכנה"ג (סי' קצו הגב"י ס"ק ג)]. לקרות כנגדו ,אבל פנויות שדרכן לילך פרועות הראש ,מותר .וזה סותר דבריו דלעיל שכת' לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש
והטור (סי' קצו) הביא דברי הרמב"ם והדר הביא דברי בשוק א' פנויות וא' אשת איש ,ועוד דאיתא בכתובות (שם) אם יצאה בהינומה וראשה פרועה זהו סימן שהיתה בתולה ודוחק
הראב"ד והרא"ש .ונר' מדבריו דכדבריהם ס"ל עיקר. לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דא"כ ה"ל לפרש ,וי"ל דפרועות ראש דכתב באה"ע היינו שסותרות קליעות שערן והולכות
אולם בב"י (שם) כת' דלא ידע מדוע דחה הרא"ש דברי בשוק דזה אסור אפי' בפנויה ,וכן פירש רש"י פר' נשא (במדבר פ"ה פס' יח) על ופרע ראש האשה [ופרע -סותר את קליעת שערה כדי
הרמב"ם ,דהא גרסינן בירושלמי (חלה פ"א ה"ה) מצה לבזותה ,מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן] ,ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאו' דא"ת דקרא איירי גם בפנויה א"כ גם
גזולה אסור לברך עליה אמר רב הושעיא על שם ובוצע
ברך נאץ ה' ,הדא דאמרה בתחילה אבל בסוף דמים בגילוי הראש תהא אסורה לילך דמהכא ילפינן בכתובות שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש ,אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה
הוא חייב לו ,רבי יונה אומר אין עבירה מצוה [רבי רק שמדת צניעות היא להן שלא לילך כן ,ע"כ .ונמצא דפרועות ראש היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור
יוסי אומר אין מצוה עבירה] ,אמר רבי אילא אלה אפי' בפנויה ,אלא דפנויה לא מיתסרי מדאו' .והפנים מאירות (ח"א סי' לה) הקשה קושית המ"א והסכים לתירוצו .והובא בפת"ש
המצות אם עשיתן כמצותן הרי הן מצות ואם לאו (ס"ק ב).
אינן מצות .ומשמע דלר"י ורבי אילא בסוף נמי אינו והשבות יעקב (ח"א סי' קג) הביא דברי המ"א וכתב דמה דאיתא בכתובות אם יצאה בהינומה וראשה פרועה היינו כי באותו הפעם
מברך על מצה גזולה .וכן נר' שהוא דעת רש"י ,ר' יונה, הולכות עמה שושביני' והרבה קרובים וליכא למיחש לתקלה ועל כן הקילו.
וגם הרשב"א (שם מה ).סובר כן .וכן הלכה .עיי"ש.
ומ"ש דכן הוא דעת ר' יונה ,צ"ב דבר' יונה מבואר ועי' במחצה"ש (שם) שכת' דלפי דברי המ"א שנקט שבפנויות הוי רק משום צניעות א"כ רש"י בחומש או דמיירי דוקא בנשואה,
דס"ל עיקר דמברך עלייהו כראב"ד [וכבר עמד בזה בבאר או דמיירי בפנויה ודבריו אסמכתא .עכ"פ גם לפי דברי מ"א דגם פנויה אסורה בפריעת ראש דהיינו קליעת שערה מסותרים,
שבע (הוריות ז ).הובא בשכנה"ג סי' קצו הגב"י ס"ק א] .ועל מ"ש עדיין קשיא מהא דאם יצאה בהינומא כו' ,דהא פירש רש"י שם וז"ל :וראשה פרוע שערה על כתפה ,ע"כ .והיינו קליעתה סתורה,
דגם הרשב"א סובר כן ,יש להעיר דבתשובותיו (סי' וכן המנהג ,ע"כ .ומבואר דפליג על המ"א .והמגן גבורים (ס"ק ב) הקשה על המ"א קושית המחצה"ש וכת' שדברי השבו"י דחוקים.
תשצד) נקט כהראב"ד ,והוא גופיה הביא תשובת וקושיית המ"א מהאה"ע לא קש' דמה שחש' המ"א לדוחק דפנויות היינו אלמנה וגרושה כמ"ש הב"ח והח"מ והב"ש.
הרשב"א הנזכרת ,ושם גם לא העיר דזה דלא כמ"ש ד .אלמנה או גרושה
הרשב"א בחידושיו [וכבר עמד בזה בבעי חיי (או"ח סי' כג כד)].
ולדינא כתב בשו"ע (סי' קצו ס"א) אכל דבר איסור אע"פ עי' בשו"ע (שם) שכתב דלא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק ,אחת פנויה ואחת אשת איש .ופירש הב"ש (ס"ק ה) דפנויה
שאינו אסור אלא מדרבנן ,אין מזמנין עליו ,ואין היינו אלמנה או גרושה .וכן הוא בדגמ"ר (שם) .והמ"א (סי' עה ס"ק ג) כת' דדוחק לפרש כן בשו"ע.
מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף. ועיין באג"מ (אה"ע ח"א סי' נז וח"ד סי' לב אות ד) שכתב דהא פשוט שאף להב"ש והדגמ"ר (שם) שסברי מירושלמי שגם אלמנה וגרושה
וכת' בט"ז (ס"ק א) דודאי לא היה הרא"ש מביא ראיה אסורות ללכת פרועת ראש הוא רק מצד דת יהודית דמדאו' הא רק בא"א נאמר ,ע"כ.
מההיא דמנאץ ללמוד משם שיברך וינאץ הקב"ה, ה .בשעת הדחק
דודאי טוב לו השתיקה ,אלא נר' דגם הראב"ד לא עיין באג"מ אה"ע ח"א (סי' נז) שכת' דאיכא נפ"מ בין ב' הלשונות ברש"י בכתובות ע"ב המובא לעיל בפירוש הילפותא דפריעת
פליג על אוכל איסור במזיד אלא על האוכל בשוגג, ראש ,דללישנא קמא שפירש דמדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות מכלל דאסור ,סובר שהוא איסור
ומה דאיתא דאכל טבל אין מזמנין עליו היינו באכל
שוגג ,וס"ל לרמב"ם דאין אכילתו חשיבא אכילה .ואף ועיין בריטב"א (שם עב .ד"ה ראשה) שכתב דלפירוש זה של רש"י הדבר כלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה ,שלכן ודאי הוא
את"ל דלא נפרש דברי הראב"ד והרא"ש כן מ"מ להל' איסור ,וללישנא בתרא שפי' מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לאו פרועה הוה ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש,
נר' שפיר להכריע כן דאוכל איסור בשוגג יברך אחריו.
ובמ"ב (ס"ק ד) כת' שאם אכל בשוגג ונזכר אחר משמע דהוא ענין מצוה עליה ללכת בכיסוי הראש ולא ענין איסור רק שממילא נעשה איסור דהא עוברת על העשה כשהולכת
אכילתו ,דעת הט"ז ועוד כמה אחרונים דבזה יוכל
לברך לבסוף והיינו אפי' לא אכל כדי שביעה ,דבזה פרועת ראש ,ומסיק רש"י שכן עיקר .ו החלוק לדינא הוא דאם הוא איסור יש לאסור אף בהפסד גדול שתפסיד כל ממונה ,אבל
ל"ש ניאוץ .אלא דלענין זימון אפי' בשוגג אין לזמן ע"ז אם הוא רק חיוב עשה ,הוי גם אונס ממון דיותר מחומש אונס דבעשה חייב רק עד חומש .ולכן כל שהוא הפסד כחומש נכסיו
דאכילת איסור לא חשיבא קביעות .וביאר בשה"צ ויותר כגון בגוונה שאינה משגת משרה להרויח לחיותה וחיות בניה הוא אונס שאינה מחוייבת ללישנא בתרא שהוא עיקר ,אך
(ס"ק ד) דהיינו אפי' אכל דבר שהוא אסור מה"ת. מ"מ באשת איש שהוא דאו' יש לאסור מספק פי' לישנא קמא דרש"י שסובר שהוא איסור שלכן יש לאסור אף להפסד דכל
ויעוי' בחסד לאלפים (סי' קצג-רב ס"ו) דכתב -אכל דבר ממונה ,אבל באלמנה שהוא רק דת יהודית יש להקל מספק דודאי לא חמיר מאיסור דרבנן שספק לקולא ,ע"כ.
איסור ,ובמזיד ,שלא במקום סכנה וכו' אין מזמנין ועי' עוד באג"מ ח"ד סי' ל"ב (אות ד) שנשאל באשה צעירה גרושה שחוששת כשידעו מתחלה שהיא גרושה לא ירצו לחשוב אודותה
עליו ואין עונים אחריו אמן אם בירך .ע"כ .ומבואר כלל ,והוא דבר מובן שיש לחוש לזה ,אם יש להתירה שלא ללבוש כיסוי ראש כמו שהתרתי בתשובה (שם) לאלמנה כו' ,ודאי שיש
דס"ל לדינא כהט"ז דאם הוא בשוגג מברך.
מיהו בכה"ח (ס"ק ג) כת' דהעולת שמואל (סי' ג) השיג להתיר גם לה שהוא הפסד גדול לענין השגת אחד לנושאה ,דגרושה שצריך לכסות ראשה אינו ג"כ מדאו' אלא מצד דת יהודית,
על הט"ז דאף אם אכל איסור בשוגג אינו מברך ,וכן אבל צריכה לידע שבמקום שאין לה לחוש צריכה לכסות ראשה ולא תהיה מותרת לגמרי בשביל זה ,ע"כ .והיב"א (ח"ד אה"ע סי' ג)
העלה הכת"ס (סי' כב). כת' שאין להקל בזה אלא ע"י פאה נכרית משום דבלא"ה יש מתירין .ועי' באול"צ (ח"א או"ח סי' יא).
ובאמת יל"ע בדבריו למה היה צריך לתשובת העולת ו .ארוסה
שמואל והכתב סופר ,והלא בט"ז מפ' להדיא דכל ויש לדון בענין ארוסה (אחר הקידושין) אם חייבת בכיסוי ראש ,דהרי מבואר לעיל דחובת כיסוי ראש ילפינן מהא דכתיב בענין
דבריו דלא כדברי הב"י ,וכיון דבב"י מפ' דלא כדבריו, סוטה "ופרע את ראש האשה" ,והרי איתא בגמ' בסוטה (כד ).דארוסה אינה שותה דכתיב תחת אישך כו' ,וא"כ י"ל דדוקא בנשואה
ובשו"ע סתם לדינא כהרמב"ם ,א"כ אותם הנוהגים נאמר חובת כיסוי.
כדברי המחבר אין להם לברך על דבר איסור אפי'
אכלו בשוגג [ואע"ג דבשו"ע השמיט מלשונו לשון הרמב"ם שכת' וכן מבואר בשטמ"ק (כתובות טו :ד"ה וראשה) בשם ליקוטי גאונים שפרשו הא דכתובות דעדים מעידים שיצאת בהינומא וראשה
"בין בזדון בין בשגגה" ,מדבריו בב"י עולה דאין שום חילוק בדבר, פרוע כתובתה מאתים ,פי' היו מפריעין ראש הבתולה להשביחה בשערה לר' שלמה ז"ל וראשה פרוע פי' מגולה וכך היו נוהגין
וע"כ שסמך על מה שסתם וכתב "אכל דבר איסור" ולא חילק בין לבתולה ולא לאלמנה ,והאי דאמרינן ופרע את ראש האשה כו' מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרועי ראש איכא למימר
שוגג למזיד .וכ"כ בכת"ס (שם)]. בנשואות קא מיירי ,ע"כ .וכן פסק היד אליהו (רוגולר סי' עט).
ואף דבאיסור דרבנן היה מקום לצרף דברי הנתיבות וכן נקט השבו"י (ח"א סי' קג) דבתולה שנתקדשה ועדיין לא נשאת מותרת להלוך פרועת ראש בודאי כיון שכתובתה מאתים אפי'
(חו"מ סי' רלד ס"ק ג) דס"ל דמי שעבר על איסור דרבנן אלמנה מן האירוסין כמבואר שם באה"ע ר"ס ס"ז ע"ש ,והוא פשוט בש"ס ומשמעות הפוסקים דלא כמ"ש החו"י (סי' קצו) דאף
בשוגג אין זה נחשב עבירה כלל[ ,וחיוב חלה בזה"ז הוא שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש ,וזה אינו דא"כ תקשה איך קאמר המתני' אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרועה הלא
מדרבנן ,כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שכב ס"ב] ,מ"מ למעשה זימנין דתפסה מאתים ותאמר אנא בתולה הוית והא דלא יצאה ראשה פרועה משום שהיתה אלמנה מן האירוסין וכדקא' הש"ס
לנוהגים כהמחבר הרי בשו"ע מפ' לדינא דאין חילוק
גבי העברת כוס ומה הועילו חכמים בתקנתם ,אלא ודאי כמ"ש דמותרת להלוך כמו כל הפנויות ופוק חזי מה עמא דבר ,ע"כ.
בין איסור דרבנן לאיסור דאו'.
ואם היה הדבר בסעודת שבת יל"ע אם יצא ידי חובת והובא בבה"ט (סי' כא ס"ק ה).
סעודת שבת ,או דצריך לחזור ולאכול פת המותרת. וביאר הישועות יעקב (אה"ע ססי' כא דבר נכד המחבר ,ד"ה והוא) בדעת המקילין דכיון דבבן נח אף בנכנסה לחופה לא הוי דינה כא"א
והשבט הלוי (חי"א סי' עא) כת' דלמחבר כיון דהוא גביהו ,לא היה א"כ מנהג ישראל קודם שנתנה התורה לכסות ראשן בכה"ג ,וא"כ זה לא אסרה תורה ,דרק באלו שנהגו מכבר
אכילת איסור ה"ל כמאן דלא אכל כלל ,ורק לט"ז י"ל לכסות ראשון גלתה תורה שרצון הש"י שגנאי היא להם לשנות מנהגם זה ,ע"כ.
דאם אכלו בשוגג גם לענין סעודת שבת חשיב סעודה. אבל המה"ר יצחק הלוי (ח"א אה"ע סי' ט) כת' דלכאו' נראה דאינה חייבת בכיסוי הראש מהא דכתובות שם דיוצאת בהינומא
העולה לדינא -אכל בשוגג פת שלא הופרש ממנה כתובתה מאתיים ,ומשמע דבימיהם אף שהיתה ארוסה קודם שנכנסה לחופה יצאה בפ"ר ,ומהרא"ש שם משמע דאף ביום ראשון
חלה ,דעת הט"ז דיברך אחר אכילתו וכן הכרעת אחרי החופה מותרת ,עיי"ש ,אבל באמת זה אינו דמדאיצטריך רש"י לפרושי שם דראשה פרוע היינו ששערה על כתיפה ,וכך היו
המשנ"ב .ולנוהגים כהמחבר לא יברך אחר אכילתו. נוהגין להביא את הכלה מבית אביהן לבית בעליהן ,ש"מ דבכל שער אירוסין אסור ,אלא כיון שנהגו לגלות קצת שערות על כתיפן
נכתב ע"י וכן כשהלכה רק פ"א לבית אביה ולא התכוונה לפריצות אין איסור כו' ,ועוד יש ראיה לאסור מסוטה (שם) דיליף מדרשה דארוסה
הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א אינה שותה כנ"ל ,ותיפ"ל דכתיב ופרע את ראש האשה וארוסה פרועה ועומדת ,א"ו דאף ארוסה אסורה בפריעת הראש ,וכן
מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים נמצא בהגהות מנהגים בדיני נישואין כו' ,ע"כ .והביאו הט"ז (אה"ע שם) .וכן פסק הרע"א (על סי' כא ומהדו' תנ' סי' עט).
והראייה שהביא מהרא"ש (כתובות פ"ב סי' ג) שכת' די"א שביום ראשון מותר להסתכל בה שהוא עיקר החבוב כדי לחבבה על בעלה
וליתא דאפי' שעה אחת אסור להסתכל בה אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה או בפריעת שערה .וכן הובא בשו"ע וברמ"א
(סי' סה סע' ב) ומשמע שהלכה כן בפריעת ראש אף ביום ראשון של הז"ב .ומזה שהפוסקים אפי' המחמירים בארוסה לא תמהו על
דין זה מוכח שהבינו שאין כאן פריעת ראש ממש.
והמגן גיבורים (סי' עה שלט"ג ס"ק ב) דחה ראיית המהר"י הלוי דבאמת ופרע ראש האשה דסוטה מיירי בקליעת שיער כפרש"י ושפיר
מקיים אף בארוסה ,ובלא"ה לא קשה דבשלמא מבלעדי אישך הוא פרט בענין גופי' שפיר ממעטינן ארוסה ,אבל ופרע ראש האשה
הוא במעשה הסוטה כדי לנוולה כדאמרו היא קשטה עצמה וכו' ,א"כ בארוסה דלא שייך ניוול זה מקיים בשאר ניוול ואין קפידא
שעו ת בי ת ההוראה בזה וז"ב ,ע"כ .ומ"מ עיי"ש (אלף למגן ס"ק ו) דלמעשה החמיר בזה.
ועי' במשאת משה (ח"ב סי' ז) דחה דברי המהר"י הלוי דמקודשת שאינה נשואה מותרת בפ"ר ,ומה שהביא ראיה מסוטה זה אינו
ימי ראשון דופרע ראש האשה אין הכוונה לגלות שערה אלא לסתור קליעת שערה דאלו פריעת ראש לגלות שערותיה הקלועות שבח הוא לה,
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" וע"כ גם בארוסה מקיים ופרע דהא סותרת קליעותיה .ועי' בקנין תורה (ח"ב סי' מג).
גילה -המור 3ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל ועי' בישועות יעקב (שם) שכת' דיש חילוק בין ארוסה לנשואה דבארוסות לא נהגו לכסות כל שערן וליכא גביהו דת יהודית ,ולכן
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת -יש פרש"י ז"ל דהך דיוצאה וראשה פרוע מיירי בכה"ג שהראש מכוסה ורק ששערה על כתפה דאז גם בנשואות ליכא רק דת יהודית
וארוסה מותרת לילך בכה"ג ,ע"כ .וכת' השד"ח (מע' דת יהודית אות א ד"ה ולענין) על הפוסקים הנ"ל שאפשר שאם היו רואים המהר"י
לציין מספר טלפון.
הלוי ודעימיה דברי השטמ"ק ,היו חוזרים בהם .והמ"ב (סי' עה ס"ק יא) פסק דארוסות אסורות לילך בגילוי הראש.
ימי שני ז .נשואה ביום החופה
21:30-22:00בהכ"נ "חניכי הישיבות" ומהנ"ל משמע דנשואה לכו"ע חייבת מיד בכיסוי ראש .ועי' בשו"ע (אה"ע סי' נה סע' א) שכתב שאינה בכלל נשואה עד שיביא אותה
בית שמש -ייבא סבא 11רמה ד' (.)4 לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו ,ויחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה ,והוא הנקרא נשואין בכל מקום .והרמ"א כת' די"א
ימי שלישי דחופה אינה יחוד ,אלא כל שהביאה החתן לביתו לשם נשואין .וי"א שהחופה היא שפורסין סודר על ראשם בשעת הברכה .וי"א
19:20-20:00בית הוראה "יורה דעת ודין" דחופת בתולה משיצאה בהינומא ,ואלמנה ,משנתייחדו .והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסים שם יריעה פרוסה
על גבי כלונסות ,ומכניסים תחתיה החתן והכלה ברבים ,ומקדשה שם ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין ,ואח"כ מוליכים אותם
רמת שלמה -חזון איש 10/7ירושלים.
לבית ואוכלים ביחד במקום צנוע ,וזהו החופה הנוהגת עכשיו ,ע"כ.
מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות אלא דיש לדון לפי מש"כ השבו"י הנ"ל דכל שלא הכירה איש מותרת להלוך כמו כל הפנויות .דלמא ה"ה ביום החופה שרי .וכן
בתיבה המיועדת -יש לציין מספר טלפון. י"ל לפי הישועות יעקב דלעיל שביאר דעת המקילין בכיסוי ראש לארוסה ,דכיון דבבן נח אף בנכנסה לחופה לא הוי דינה כא"א
21:30-22:15בית הכנסת "זכרון יצחק" גביהו ,לא היה א"כ מנהג ישראל קודם שנתנה התורה לכסות ראשן בכה"ג וא"כ זה לא אסרה תורה דרק באלו שנהגו מכבר
רמות ב' -אהרון אשכולי 110ירושלים. לכסות ראשון גלתה תורה שרצון הש"י שגנאי היא להם לשנות מנהגם זה לא בזולתם ,ע"כ .ויעוי' בספר מנהגים דק"ק וורמיישא
ימי רביעי (מנהג נשואין ד"ה הכלה באה לב"ה) מובא מנהג שהכלה לא כסתה את ראשה ביום החופה .ומטו בשמיה דבעל האג"מ (אוהל יעקב הל'
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" הרחקות) שהתיר כמנהג זה.
שו"ר בתשובות והנהגות (ח"ה סי' שלד) שכת' שרבים מהחסידים מכסות ראשן רק למחרת ,ואף שלדינא ברור לי שחייבת בכיסוי
גילה -המור 3ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל
ראש מיד לאחר החופה ,מ"מ ראיתי מקום לנסות ליישב מנהגם והיינו משום דעיקר חופה ונישואין היינו כשמתייחדת עמו ממש,
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת – יש אבל אם רק העמידו חופה והתייחד עמה בחדר יחוד כמקובל ,אף שנעשית נשואה וזהו תחילת הנישואין ,מ"מ גמר הנישואין אינו
לציין מספר טלפון. אלא בחיי אישות .ומ"מ למעשה חייב כל בעל ובמיוחד אם הוא בן תורה לבקש שהכלה תכסה ראשה כבר לחופה ,אבל אם רואה
ימי חמישי שמתעקשים בדוקא להחזיק במנהג אבותיהם ,יניח להם ,ומוטב שיהיו שוגגים ,ע"כ.
19:20 -20:00בית הוראה "יורה דעת ודין" ודעת הגרשז"א זצ"ל (מבקשי תורה שם) דאחר היחוד יש לאסור אע"פ שהמנהג היה להקל בזה גם בסעודת הנישואין .ודעת הגריש"א
רמת שלמה -חזון איש 10/7ירושלים. זצ"ל (מבקשי תורה חופה ונישואין עמ' כו) דמהנהג שלנו הוא שמשעת כיסוי ההינומה צריך ששערה יהיה מכוסה וכן אחר החופה שערה
ממשיך להיות מכוסה ,ע"כ.
מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות
בתיבה המיועדת -יש לציין מספר טלפון. מסקנא דדינא
ימי שישי א' חובה מהתורה לאשה נשואה לכסות את שערות ראשה .ועי' בשמעתא עמיקתא גליון ת"צ בענין צורת הכיסוי .ב .אשה פנויה
10:45 - 11:30בהכ"נ "חניכי הישיבות" אינה חייבת בכיסוי ראש .ג' אלמנה או גרושה חייבות בכיסוי .ובשעת הדחק גדול יש לשאול שאלת חכם .ד' י"א דארוסה (דהיינו
רמות ב' -ליד רח' צונדק 129ירושלים. לאחר הקידושין) אסורה לילך בגילוי ראש ויש מתירים .ונשואה אחר החופה או עכ"פ אחר חדר יחוד מיד מתחייבת בכיסוי .ויש
מקומות שנהגו שלא לכסות ראשן ביום החופה רק למחרת .והמנהג הפשוט להחמיר בזה מכיסוי ההינומה ואין לפרוץ גדר.
להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"לAMIKTA@AMIKTA.CO.IL :
לרפו"ש של נועה בת תמר תשחו"י | © שמעתא עמיקתא -לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' 052-767-0503
