gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מ ש י ע ו ר י הגאו ן ר' יוח נן בוֹ רג ר ש ל י ט " א‬ ‫‪ ‬פניני הלכה‬ ‫דומ"ץ וראש כולל הוראה רמות‬ ‫‪ ‬שמעתא אליבא דהלכתא‬ ‫אכל בשוגג פת שלא‬ ‫האם יש חיוב לכסות ה ראש מ שעת החופה‬ ‫הופרש ממנה חלה‬ ‫א‪ .‬חובת כיסוי הראש מדאורייתא או מדרבנן‪ .‬ב‪ .‬היכן שתלוי במנהג‪ .‬ג‪ .‬החייבות בכיסוי‪ .‬ד‪ .‬אלמנה או גרושה‪ .‬ה‪ .‬בשעת הדחק‪ .‬ו‪ .‬ארוסה‪ .‬ז‪ .‬נשואה ביום החופה‪.‬‬ ‫א‪ .‬חובת כיסוי הראש מדאורייתא או מדרבנן‬ ‫האם יברך ברהמ"ז‬ ‫תנן בכתובות (עב‪ ).‬אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית‪ ,‬ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר כו' ואיזוהי‬ ‫תנן (ברכות מה‪ ).‬ג' שאכלו כא' חייבין לזמן וכו'‪ ,‬אכל‬ ‫דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק כו'‪ .‬וביאר המאירי (שם ד"ה אמר המאירי) שדת משה נאמר על מצות הכתובות בתורה‬ ‫טבל‪ ,‬ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו‪ ,‬ומעשר שני‬ ‫או הרמוזות בה‪ ,‬ודת יהודית נאמר על מנהגים הנהוגים באומה מצד צניעות להיות בנות ישראל יתירות במדת צניעות על כל‬ ‫והקדש שלא נפדו‪ ,‬והשמש שאכל פחות וכו'‪ ,‬אין‬ ‫שאר נשים‪ .‬ועי' ברמב"ם (אישות פכ"ד הי"ב) דדת יהודית‪ ,‬הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל‪.‬‬ ‫מזמנין עליו‪.‬‬ ‫ומקשינן בגמ' (מז‪ ):‬טבל פשיטא‪ ,‬לא צריכא בטבל‬ ‫והקשו בגמ' שם דראשה פרוע דאו' היא דכתיב בפר' סוטה "ופרע את ראש האשה"‪ ,‬ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל‬ ‫טבול מדרבנן‪ ,‬וה"ד בעציץ שאינו נקוב‪ .‬מעשר ראשון‬ ‫שלא יצאו בפרוע ראש‪ .‬ופרש"י דאו' היא ‪ -‬ואמאי לא קרי לה דת משה‪ .‬אזהרה ‪ -‬מדעבדינן לה הכי לנוולה כו' מכלל דאסור א"נ‬ ‫וכו' פשיטא‪ ,‬לא צריכה כגון שהקדימו בכרי כו'‪ .‬מע"ש‬ ‫מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכו' פשיטא‪ ,‬לא צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן וכו'‪.‬‬ ‫ועיי"ש בגמ' (עב‪ ):‬שתרצו שמדאו' אם יוצאת עם קלתה (סל‪ ,‬רש"י) על הראש מותר‪ ,‬ומשום דת יהודית אפילו באופן זה אסור‪.‬‬ ‫עוד תניא (סנהדרין צד‪ ).‬רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי‬ ‫נמצא ש איסור פריעת הראש יש בו משום דת משה ואסור מה"ת‪ ,‬אלא שדי בכיסוי שיש בו נקבים ומשום דת יהודית יש לכסות‬ ‫שגזל סאה של חיטה טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה‬ ‫את הראש לגמרי‪ .‬וכן הביא המאירי (שם) שאיסור פריעת הראש הוא מה"ת‪ .‬וכ"כ התרוה"ד (סי' י) וכתב שיש לה סמך מן התורה‬ ‫חלה‪ ,‬כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה‬ ‫נאמר בוצע ברך נאץ ה' (תהלים נ י)‪.‬‬ ‫כדאיתא בש"ס‪ .‬וכן פסקו הגר"ז (סי' עה אות ד) והמ"ב (ס"ק י)‪ .‬ועי' באג"מ (אה"ע ח"א סי' נח) שפירש דמזה שדרשו אזהרה לבנות‬ ‫ובתוספתא דדמאי (פ"ב יד) תניא לא יושיט ישראל אבר‬ ‫ישראל שלא יצאו בפרוע ראש‪ ,‬ולא נא' אזהרה שלא יצאו בשערותיהן מגולות‪ ,‬משמע שתלוי בחשיבות פריעה על הראש בכולל‬ ‫מן החי לבני נח‪ ,‬ולא כוס של יין לנזיר‪ ,‬שאין מאכילין‬ ‫שבשביל גילוי מעט שערות אין להחשיב שהראש הוא פרוע‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועי' להלן אם הוא לאו או איסור עשה‪.‬‬ ‫את האדם דבר האסור לו‪ ,‬ועל כולן אין מברכין עליהן‬ ‫וכת' התרוה"ד שטעם איסור גילוי הראש הוא משום פריצות דגברי‪ .‬והלבוש (אה"ע שם אות א) פירש דמחמת גילוי הראש יוצאת‬ ‫ואין מזמנין עליהן ואין עונים אחריהן אמן‪.‬‬ ‫בלא כתובה כי הוא דבר פריצות והבעל בוש ממנה‪ .‬ועיי"ש שמ"מ בגרושה וכדו' הוא מדרבנן כי אינן בכלל אשת איש‪ .‬והישועות‬ ‫וכת' הרמב"ם (ברכות פ"א הל' יט) כל האוכל דבר האסור‬ ‫יעקב (אה"ע ססי' כא‪ ,‬דבר נכד המחבר ד"ה והוא) כת' שאלו שהיו נשואות החיוב משום ערוה דהוי כשאר מקומות מכוסים‪.‬‬ ‫בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחילה ולא‬ ‫ב‪ .‬היכן שתלוי במנהג‬ ‫בסוף‪ ,‬כיצד‪ ,‬הרי שאכל טבל ואפי' טבל דדבריהם או‬ ‫שאכל מעשר ראשון שלא נטלו כל תרומותיו או מע"ש‬ ‫ולפי המבואר ש"דת יהודית" פירושו מנהג‪ ,‬י"ל שחובת הכיסוי במקום שהוא משום דת יהודית תלוי במנהג המקומות‪ .‬וכן‬ ‫והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך‪ .‬ואצ"ל אכל‬ ‫מבואר בפרישה (אה"ע סי' קטו אות י) שכת' שבמקום שאין דרכן לצאת עם רדיד שרי‪ ,‬שהרי בסימן ע"ג כתב הטור שבמקום שדרך‬ ‫נבלות וטריפות או שתה יין נסך וכיוצ"ב‪.‬‬ ‫הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שבמנהג המקום תליא מלתא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכ"כ בחידושי הרא"ה (ברכות מה‪ ).‬והריטב"א (שם מה‪).‬‬ ‫וכן מצינו במ"ב (סי' עה ס"ק ב) לענין המלבושים‪ ,‬וכ"כ בפשיטות באג"מ (אה"ע ח"א סי' סט ד"ה ולכן יש וסי' נז) דמה שמחויב מדין דת‬ ‫דבשום מאכל עבירה ליכא ברכה‪ ,‬והדין נותן דהאיך‬ ‫יהודית תלוי במנהג אם דרך כל הנשים בעירה מאיזה טעם לנהוג באופן אחר אין שייך להחשיב זה לפריצות ובכה"ג אין לאסור‬ ‫יברך אין זה מברך אלא מנאץ ואין זה אלא מזכיר‬ ‫עליהן אלא מדרך חסידות לצניעות יתירא ותע"ב‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן פסק באול"צ (ח"א סי' יא) והוכיח כן בדרכו של הפרישה שם (וצ"ע שלא‬ ‫עוון‪ ,‬תדע לך הרי שהיה אוכל חזיר ונבילה יברך‬ ‫(בתמיה)‪ .‬וכן הדין באיסורים דרבנן באוכלן באיסור‪.‬‬ ‫הביאו)‪ .‬ויעוי' בשבט הלוי (הקדמה לח"א וח"ה סי' קצט אות ד ועיי"ש ח"ה סי' רז אות ב) שמדינות הנוהגים לכסות ראשן ע"י פאה נכרית‪,‬‬ ‫אולם הראב"ד (שם) כתב להשיג על דברי הרמב"ם דלא‬ ‫תהיה הפאה נכרית עשויה שלא תראה ממש כהולכת בשערה כו' ואורך וצורת הפאה המותרים תלוים במנהג המקום‪ ,‬כי דבר זה‬ ‫אמרו אין מברכין אלא אין מזמנין עליהם‪ ,‬לומר שאין‬ ‫הוא בכלל דת יהודית שהוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל‪ ,‬ואסור לפרוץ גדר‪ .‬ועי' עוד בזה בשמעתא עמיקתא גליון ת"צ‪.‬‬ ‫להם קביעות לזימון הואיל ואוכלין דבר האסור‪ ,‬והוא‬ ‫ג‪ .‬החייבות בכיסוי‬ ‫כעין אכילת פירות שאין להן קבע לזימון‪ ,‬אבל ברכה‬ ‫איתא בכתובות (טו‪ ):‬האשה שנתארמלה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש‬ ‫תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו‪.‬‬ ‫עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף חילוק קליות ראיה‪ .‬ופרש"י האשה‬ ‫וכתב הרא"ש (ברכות פ"ז סי' ב) דנ"ל כדברי הראב"ד וכן‬ ‫שנתארמלה או נתגרשה ‪ -‬ותובעת כתובתה‪ .‬אם יש עדים ‪ -‬על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה‪ .‬וראשה פרוע ‪-‬‬ ‫מוכח מהא דאמרי' בפ"ק דסנהדרין (ו‪ ):‬ופ' הגוזל קמא‬ ‫(צד‪ ).‬הרי שגזל סאה חיטים מחבירו טחנה אפאה‬ ‫איצטייבליד"ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכת' המהר"ם שיף שם‬ ‫והפריש ממנה חלה אין זה מברך אלא מנאץ‪ ,‬משמע‬ ‫על רש"י ראשה פרוע שערה על כתיפה וכו' פירש כי הינומא היא מכסה על הראש ומשרבב על עיניה‪ .‬או ר"ל ראשה פרוע לא שערה‬ ‫דחייב לברך אלא שברכתו היא ניאוץ‪.‬‬ ‫פרוע רק הראש בעצמו פרוע ע"י שהשערות תלויין לכאן ולכאן‪ ,‬ע"כ‪ .‬משמע מכאן דפנויות אינן חייבות בכיסוי ראש‪ .‬וי"ל דהיינו‬ ‫והרשב"א (ברכות מה‪ ).‬כתב דנ"ל כדברי הרמב"ם‬ ‫טעמא כי איסור פריעת הראש ילפינן מסוטה שהאשה נשואה‪.‬‬ ‫מדתניא ומייתי לה בפרק במה מדליקין (שבת כג‪).‬‬ ‫והנה כתב הרמב"ם (אס"ב פכ"א הי"ז) לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הדמאי מערבין ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין‬ ‫וכן הביאו הטור והשו"ע (אה"ע סי' כא סע' ב) דלא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק‪ ,‬א' פנויה וא' אשת איש‪ .‬וביאר הב"ח (אות‬ ‫עליו וכו'‪ ,‬אלמא דדמאי הוא דמברכין עליו הא טבל‬ ‫אין מברכין‪ .‬ע"כ‪ .‬אולם בתשובותיו (ח"א סי' תשצד) כתב‬ ‫ב) שפנויה שהכירה איש קא'‪ .‬וכן נקטו הח"מ (ס"ק ב) והב"ש (ס"ק ה)‪ .‬וכן מבואר בט"ז (ס"ק ב)‪ .‬וכן נקט בדגמ"ר (סי' כא)‪.‬‬ ‫לתמוה על הרמב"ם דהא מנין לו‪ ,‬ושהראב"ד תפס‬ ‫אולם המ"א (או"ח סי' עה ס"ק ג) הקשה על השו"ע הנ"ל שבאו"ח סימן ע"ה סע' ב' כתב דשער של אשה שדרכה לכסותו‪ ,‬אסור‬ ‫עליו‪ .‬וצ"ע‪[ .‬וכבר עמד בזה בכנה"ג (סי' קצו הגב"י ס"ק ג)]‪.‬‬ ‫לקרות כנגדו‪ ,‬אבל פנויות שדרכן לילך פרועות הראש‪ ,‬מותר‪ .‬וזה סותר דבריו דלעיל שכת' לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש‬ ‫והטור (סי' קצו) הביא דברי הרמב"ם והדר הביא דברי‬ ‫בשוק א' פנויות וא' אשת איש‪ ,‬ועוד דאיתא בכתובות (שם) אם יצאה בהינומה וראשה פרועה זהו סימן שהיתה בתולה ודוחק‬ ‫הראב"ד והרא"ש‪ .‬ונר' מדבריו דכדבריהם ס"ל עיקר‪.‬‬ ‫לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דא"כ ה"ל לפרש‪ ,‬וי"ל דפרועות ראש דכתב באה"ע היינו שסותרות קליעות שערן והולכות‬ ‫אולם בב"י (שם) כת' דלא ידע מדוע דחה הרא"ש דברי‬ ‫בשוק דזה אסור אפי' בפנויה‪ ,‬וכן פירש רש"י פר' נשא (במדבר פ"ה פס' יח) על ופרע ראש האשה [ופרע ‪ -‬סותר את קליעת שערה כדי‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬דהא גרסינן בירושלמי (חלה פ"א ה"ה) מצה‬ ‫לבזותה‪ ,‬מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן]‪ ,‬ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאו' דא"ת דקרא איירי גם בפנויה א"כ גם‬ ‫גזולה אסור לברך עליה אמר רב הושעיא על שם ובוצע‬ ‫ברך נאץ ה'‪ ,‬הדא דאמרה בתחילה אבל בסוף דמים‬ ‫בגילוי הראש תהא אסורה לילך דמהכא ילפינן בכתובות שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש‪ ,‬אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה‬ ‫הוא חייב לו‪ ,‬רבי יונה אומר אין עבירה מצוה [רבי‬ ‫רק שמדת צניעות היא להן שלא לילך כן‪ ,‬ע"כ‪ .‬ונמצא דפרועות ראש היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור‬ ‫יוסי אומר אין מצוה עבירה]‪ ,‬אמר רבי אילא אלה‬ ‫אפי' בפנויה‪ ,‬אלא דפנויה לא מיתסרי מדאו'‪ .‬והפנים מאירות (ח"א סי' לה) הקשה קושית המ"א והסכים לתירוצו‪ .‬והובא בפת"ש‬ ‫המצות אם עשיתן כמצותן הרי הן מצות ואם לאו‬ ‫(ס"ק ב)‪.‬‬ ‫אינן מצות‪ .‬ומשמע דלר"י ורבי אילא בסוף נמי אינו‬ ‫והשבות יעקב (ח"א סי' קג) הביא דברי המ"א וכתב דמה דאיתא בכתובות אם יצאה בהינומה וראשה פרועה היינו כי באותו הפעם‬ ‫מברך על מצה גזולה‪ .‬וכן נר' שהוא דעת רש"י‪ ,‬ר' יונה‪,‬‬ ‫הולכות עמה שושביני' והרבה קרובים וליכא למיחש לתקלה ועל כן הקילו‪.‬‬ ‫וגם הרשב"א (שם מה‪ ).‬סובר כן‪ .‬וכן הלכה‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ומ"ש דכן הוא דעת ר' יונה‪ ,‬צ"ב דבר' יונה מבואר‬ ‫ועי' במחצה"ש (שם) שכת' דלפי דברי המ"א שנקט שבפנויות הוי רק משום צניעות א"כ רש"י בחומש או דמיירי דוקא בנשואה‪,‬‬ ‫דס"ל עיקר דמברך עלייהו כראב"ד [וכבר עמד בזה בבאר‬ ‫או דמיירי בפנויה ודבריו אסמכתא‪ .‬עכ"פ גם לפי דברי מ"א דגם פנויה אסורה בפריעת ראש דהיינו קליעת שערה מסותרים‪,‬‬ ‫שבע (הוריות ז‪ ).‬הובא בשכנה"ג סי' קצו הגב"י ס"ק א]‪ .‬ועל מ"ש‬ ‫עדיין קשיא מהא דאם יצאה בהינומא כו'‪ ,‬דהא פירש רש"י שם וז"ל‪ :‬וראשה פרוע שערה על כתפה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו קליעתה סתורה‪,‬‬ ‫דגם הרשב"א סובר כן‪ ,‬יש להעיר דבתשובותיו (סי'‬ ‫וכן המנהג‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר דפליג על המ"א‪ .‬והמגן גבורים (ס"ק ב) הקשה על המ"א קושית המחצה"ש וכת' שדברי השבו"י דחוקים‪.‬‬ ‫תשצד) נקט כהראב"ד‪ ,‬והוא גופיה הביא תשובת‬ ‫וקושיית המ"א מהאה"ע לא קש' דמה שחש' המ"א לדוחק דפנויות היינו אלמנה וגרושה כמ"ש הב"ח והח"מ והב"ש‪.‬‬ ‫הרשב"א הנזכרת‪ ,‬ושם גם לא העיר דזה דלא כמ"ש‬ ‫ד‪ .‬אלמנה או גרושה‬ ‫הרשב"א בחידושיו [וכבר עמד בזה בבעי חיי (או"ח סי' כג כד)]‪.‬‬ ‫ולדינא כתב בשו"ע (סי' קצו ס"א) אכל דבר איסור אע"פ‬ ‫עי' בשו"ע (שם) שכתב דלא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק‪ ,‬אחת פנויה ואחת אשת איש‪ .‬ופירש הב"ש (ס"ק ה) דפנויה‬ ‫שאינו אסור אלא מדרבנן‪ ,‬אין מזמנין עליו‪ ,‬ואין‬ ‫היינו אלמנה או גרושה‪ .‬וכן הוא בדגמ"ר (שם)‪ .‬והמ"א (סי' עה ס"ק ג) כת' דדוחק לפרש כן בשו"ע‪.‬‬ ‫מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף‪.‬‬ ‫ועיין באג"מ (אה"ע ח"א סי' נז וח"ד סי' לב אות ד) שכתב דהא פשוט שאף להב"ש והדגמ"ר (שם) שסברי מירושלמי שגם אלמנה וגרושה‬ ‫וכת' בט"ז (ס"ק א) דודאי לא היה הרא"ש מביא ראיה‬ ‫אסורות ללכת פרועת ראש הוא רק מצד דת יהודית דמדאו' הא רק בא"א נאמר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מההיא דמנאץ ללמוד משם שיברך וינאץ הקב"ה‪,‬‬ ‫ה‪ .‬בשעת הדחק‬ ‫דודאי טוב לו השתיקה‪ ,‬אלא נר' דגם הראב"ד לא‬ ‫עיין באג"מ אה"ע ח"א (סי' נז) שכת' דאיכא נפ"מ בין ב' הלשונות ברש"י בכתובות ע"ב המובא לעיל בפירוש הילפותא דפריעת‬ ‫פליג על אוכל איסור במזיד אלא על האוכל בשוגג‪,‬‬ ‫ראש‪ ,‬דללישנא קמא שפירש דמדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות מכלל דאסור‪ ,‬סובר שהוא איסור‬ ‫ומה דאיתא דאכל טבל אין מזמנין עליו היינו באכל‬ ‫שוגג‪ ,‬וס"ל לרמב"ם דאין אכילתו חשיבא אכילה‪ .‬ואף‬ ‫ועיין בריטב"א (שם עב‪ .‬ד"ה ראשה) שכתב דלפירוש זה של רש"י הדבר כלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה‪ ,‬שלכן ודאי הוא‬ ‫את"ל דלא נפרש דברי הראב"ד והרא"ש כן מ"מ להל'‬ ‫איסור‪ ,‬וללישנא בתרא שפי' מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לאו פרועה הוה ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש‪,‬‬ ‫נר' שפיר להכריע כן דאוכל איסור בשוגג יברך אחריו‪.‬‬ ‫ובמ"ב (ס"ק ד) כת' שאם אכל בשוגג ונזכר אחר‬ ‫משמע דהוא ענין מצוה עליה ללכת בכיסוי הראש ולא ענין איסור רק שממילא נעשה איסור דהא עוברת על העשה כשהולכת‬ ‫אכילתו‪ ,‬דעת הט"ז ועוד כמה אחרונים דבזה יוכל‬ ‫לברך לבסוף והיינו אפי' לא אכל כדי שביעה‪ ,‬דבזה‬ ‫פרועת ראש‪ ,‬ומסיק רש"י שכן עיקר‪ .‬ו החלוק לדינא הוא דאם הוא איסור יש לאסור אף בהפסד גדול שתפסיד כל ממונה‪ ,‬אבל‬ ‫ל"ש ניאוץ‪ .‬אלא דלענין זימון אפי' בשוגג אין לזמן ע"ז‬ ‫אם הוא רק חיוב עשה‪ ,‬הוי גם אונס ממון דיותר מחומש אונס דבעשה חייב רק עד חומש‪ .‬ולכן כל שהוא הפסד כחומש נכסיו‬ ‫דאכילת איסור לא חשיבא קביעות‪ .‬וביאר בשה"צ‬ ‫ויותר כגון בגוונה שאינה משגת משרה להרויח לחיותה וחיות בניה הוא אונס שאינה מחוייבת ללישנא בתרא שהוא עיקר‪ ,‬אך‬ ‫(ס"ק ד) דהיינו אפי' אכל דבר שהוא אסור מה"ת‪.‬‬ ‫מ"מ באשת איש שהוא דאו' יש לאסור מספק פי' לישנא קמא דרש"י שסובר שהוא איסור שלכן יש לאסור אף להפסד דכל‬ ‫ויעוי' בחסד לאלפים (סי' קצג‪-‬רב ס"ו) דכתב ‪ -‬אכל דבר‬ ‫ממונה‪ ,‬אבל באלמנה שהוא רק דת יהודית יש להקל מספק דודאי לא חמיר מאיסור דרבנן שספק לקולא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫איסור‪ ,‬ובמזיד‪ ,‬שלא במקום סכנה וכו' אין מזמנין‬ ‫ועי' עוד באג"מ ח"ד סי' ל"ב (אות ד) שנשאל באשה צעירה גרושה שחוששת כשידעו מתחלה שהיא גרושה לא ירצו לחשוב אודותה‬ ‫עליו ואין עונים אחריו אמן אם בירך‪ .‬ע"כ‪ .‬ומבואר‬ ‫כלל‪ ,‬והוא דבר מובן שיש לחוש לזה‪ ,‬אם יש להתירה שלא ללבוש כיסוי ראש כמו שהתרתי בתשובה (שם) לאלמנה כו'‪ ,‬ודאי שיש‬ ‫דס"ל לדינא כהט"ז דאם הוא בשוגג מברך‪.‬‬ ‫מיהו בכה"ח (ס"ק ג) כת' דהעולת שמואל (סי' ג) השיג‬ ‫להתיר גם לה שהוא הפסד גדול לענין השגת אחד לנושאה‪ ,‬דגרושה שצריך לכסות ראשה אינו ג"כ מדאו' אלא מצד דת יהודית‪,‬‬ ‫על הט"ז דאף אם אכל איסור בשוגג אינו מברך‪ ,‬וכן‬ ‫אבל צריכה לידע שבמקום שאין לה לחוש צריכה לכסות ראשה ולא תהיה מותרת לגמרי בשביל זה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיב"א (ח"ד אה"ע סי' ג)‬ ‫העלה הכת"ס (סי' כב)‪.‬‬ ‫כת' שאין להקל בזה אלא ע"י פאה נכרית משום דבלא"ה יש מתירין‪ .‬ועי' באול"צ (ח"א או"ח סי' יא)‪.‬‬ ‫ובאמת יל"ע בדבריו למה היה צריך לתשובת העולת‬ ‫ו‪ .‬ארוסה‬ ‫שמואל והכתב סופר‪ ,‬והלא בט"ז מפ' להדיא דכל‬ ‫ויש לדון בענין ארוסה (אחר הקידושין) אם חייבת בכיסוי ראש‪ ,‬דהרי מבואר לעיל דחובת כיסוי ראש ילפינן מהא דכתיב בענין‬ ‫דבריו דלא כדברי הב"י‪ ,‬וכיון דבב"י מפ' דלא כדבריו‪,‬‬ ‫סוטה "ופרע את ראש האשה"‪ ,‬והרי איתא בגמ' בסוטה (כד‪ ).‬דארוסה אינה שותה דכתיב תחת אישך כו'‪ ,‬וא"כ י"ל דדוקא בנשואה‬ ‫ובשו"ע סתם לדינא כהרמב"ם‪ ,‬א"כ אותם הנוהגים‬ ‫נאמר חובת כיסוי‪.‬‬ ‫כדברי המחבר אין להם לברך על דבר איסור אפי'‬ ‫אכלו בשוגג [ואע"ג דבשו"ע השמיט מלשונו לשון הרמב"ם שכת'‬ ‫וכן מבואר בשטמ"ק (כתובות טו‪ :‬ד"ה וראשה) בשם ליקוטי גאונים שפרשו הא דכתובות דעדים מעידים שיצאת בהינומא וראשה‬ ‫"בין בזדון בין בשגגה"‪ ,‬מדבריו בב"י עולה דאין שום חילוק בדבר‪,‬‬ ‫פרוע כתובתה מאתים‪ ,‬פי' היו מפריעין ראש הבתולה להשביחה בשערה לר' שלמה ז"ל וראשה פרוע פי' מגולה וכך היו נוהגין‬ ‫וע"כ שסמך על מה שסתם וכתב "אכל דבר איסור" ולא חילק בין‬ ‫לבתולה ולא לאלמנה‪ ,‬והאי דאמרינן ופרע את ראש האשה כו' מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרועי ראש איכא למימר‬ ‫שוגג למזיד‪ .‬וכ"כ בכת"ס (שם)]‪.‬‬ ‫בנשואות קא מיירי‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן פסק היד אליהו (רוגולר סי' עט)‪.‬‬ ‫ואף דבאיסור דרבנן היה מקום לצרף דברי הנתיבות‬ ‫וכן נקט השבו"י (ח"א סי' קג) דבתולה שנתקדשה ועדיין לא נשאת מותרת להלוך פרועת ראש בודאי כיון שכתובתה מאתים אפי'‬ ‫(חו"מ סי' רלד ס"ק ג) דס"ל דמי שעבר על איסור דרבנן‬ ‫אלמנה מן האירוסין כמבואר שם באה"ע ר"ס ס"ז ע"ש‪ ,‬והוא פשוט בש"ס ומשמעות הפוסקים דלא כמ"ש החו"י (סי' קצו) דאף‬ ‫בשוגג אין זה נחשב עבירה כלל‪[ ,‬וחיוב חלה בזה"ז הוא‬ ‫שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש‪ ,‬וזה אינו דא"כ תקשה איך קאמר המתני' אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרועה הלא‬ ‫מדרבנן‪ ,‬כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שכב ס"ב]‪ ,‬מ"מ למעשה‬ ‫זימנין דתפסה מאתים ותאמר אנא בתולה הוית והא דלא יצאה ראשה פרועה משום שהיתה אלמנה מן האירוסין וכדקא' הש"ס‬ ‫לנוהגים כהמחבר הרי בשו"ע מפ' לדינא דאין חילוק‬ ‫גבי העברת כוס ומה הועילו חכמים בתקנתם‪ ,‬אלא ודאי כמ"ש דמותרת להלוך כמו כל הפנויות ופוק חזי מה עמא דבר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בין איסור דרבנן לאיסור דאו'‪.‬‬ ‫ואם היה הדבר בסעודת שבת יל"ע אם יצא ידי חובת‬ ‫והובא בבה"ט (סי' כא ס"ק ה)‪.‬‬ ‫סעודת שבת‪ ,‬או דצריך לחזור ולאכול פת המותרת‪.‬‬ ‫וביאר הישועות יעקב (אה"ע ססי' כא דבר נכד המחבר‪ ,‬ד"ה והוא) בדעת המקילין דכיון דבבן נח אף בנכנסה לחופה לא הוי דינה כא"א‬ ‫והשבט הלוי (חי"א סי' עא) כת' דלמחבר כיון דהוא‬ ‫גביהו‪ ,‬לא היה א"כ מנהג ישראל קודם שנתנה התורה לכסות ראשן בכה"ג‪ ,‬וא"כ זה לא אסרה תורה‪ ,‬דרק באלו שנהגו מכבר‬ ‫אכילת איסור ה"ל כמאן דלא אכל כלל‪ ,‬ורק לט"ז י"ל‬ ‫לכסות ראשון גלתה תורה שרצון הש"י שגנאי היא להם לשנות מנהגם זה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דאם אכלו בשוגג גם לענין סעודת שבת חשיב סעודה‪.‬‬ ‫אבל המה"ר יצחק הלוי (ח"א אה"ע סי' ט) כת' דלכאו' נראה דאינה חייבת בכיסוי הראש מהא דכתובות שם דיוצאת בהינומא‬ ‫העולה לדינא ‪ -‬אכל בשוגג פת שלא הופרש ממנה‬ ‫כתובתה מאתיים‪ ,‬ומשמע דבימיהם אף שהיתה ארוסה קודם שנכנסה לחופה יצאה בפ"ר‪ ,‬ומהרא"ש שם משמע דאף ביום ראשון‬ ‫חלה‪ ,‬דעת הט"ז דיברך אחר אכילתו וכן הכרעת‬ ‫אחרי החופה מותרת‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬אבל באמת זה אינו דמדאיצטריך רש"י לפרושי שם דראשה פרוע היינו ששערה על כתיפה‪ ,‬וכך היו‬ ‫המשנ"ב‪ .‬ולנוהגים כהמחבר לא יברך אחר אכילתו‪.‬‬ ‫נוהגין להביא את הכלה מבית אביהן לבית בעליהן‪ ,‬ש"מ דבכל שער אירוסין אסור‪ ,‬אלא כיון שנהגו לגלות קצת שערות על כתיפן‬ ‫נכתב ע"י‬ ‫וכן כשהלכה רק פ"א לבית אביה ולא התכוונה לפריצות אין איסור כו'‪ ,‬ועוד יש ראיה לאסור מסוטה (שם) דיליף מדרשה דארוסה‬ ‫הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א‬ ‫אינה שותה כנ"ל‪ ,‬ותיפ"ל דכתיב ופרע את ראש האשה וארוסה פרועה ועומדת‪ ,‬א"ו דאף ארוסה אסורה בפריעת הראש‪ ,‬וכן‬ ‫מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים‬ ‫נמצא בהגהות מנהגים בדיני נישואין כו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬והביאו הט"ז (אה"ע שם)‪ .‬וכן פסק הרע"א (על סי' כא ומהדו' תנ' סי' עט)‪.‬‬ ‫והראייה שהביא מהרא"ש (כתובות פ"ב סי' ג) שכת' די"א שביום ראשון מותר להסתכל בה שהוא עיקר החבוב כדי לחבבה על בעלה‬ ‫וליתא דאפי' שעה אחת אסור להסתכל בה אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה או בפריעת שערה‪ .‬וכן הובא בשו"ע וברמ"א‬ ‫(סי' סה סע' ב) ומשמע שהלכה כן בפריעת ראש אף ביום ראשון של הז"ב‪ .‬ומזה שהפוסקים אפי' המחמירים בארוסה לא תמהו על‬ ‫דין זה מוכח שהבינו שאין כאן פריעת ראש ממש‪.‬‬ ‫והמגן גיבורים (סי' עה שלט"ג ס"ק ב) דחה ראיית המהר"י הלוי דבאמת ופרע ראש האשה דסוטה מיירי בקליעת שיער כפרש"י ושפיר‬ ‫מקיים אף בארוסה‪ ,‬ובלא"ה לא קשה דבשלמא מבלעדי אישך הוא פרט בענין גופי' שפיר ממעטינן ארוסה‪ ,‬אבל ופרע ראש האשה‬ ‫הוא במעשה הסוטה כדי לנוולה כדאמרו היא קשטה עצמה וכו'‪ ,‬א"כ בארוסה דלא שייך ניוול זה מקיים בשאר ניוול ואין קפידא‬ ‫שעו ת בי ת ההוראה‬ ‫בזה וז"ב‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומ"מ עיי"ש (אלף למגן ס"ק ו) דלמעשה החמיר בזה‪.‬‬ ‫ועי' במשאת משה (ח"ב סי' ז) דחה דברי המהר"י הלוי דמקודשת שאינה נשואה מותרת בפ"ר‪ ,‬ומה שהביא ראיה מסוטה זה אינו‬ ‫ימי ראשון‬ ‫דופרע ראש האשה אין הכוונה לגלות שערה אלא לסתור קליעת שערה דאלו פריעת ראש לגלות שערותיה הקלועות שבח הוא לה‪,‬‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫וע"כ גם בארוסה מקיים ופרע דהא סותרת קליעותיה‪ .‬ועי' בקנין תורה (ח"ב סי' מג)‪.‬‬ ‫גילה ‪ -‬המור ‪ 3‬ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫ועי' בישועות יעקב (שם) שכת' דיש חילוק בין ארוסה לנשואה דבארוסות לא נהגו לכסות כל שערן וליכא גביהו דת יהודית‪ ,‬ולכן‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת ‪ -‬יש‬ ‫פרש"י ז"ל דהך דיוצאה וראשה פרוע מיירי בכה"ג שהראש מכוסה ורק ששערה על כתפה דאז גם בנשואות ליכא רק דת יהודית‬ ‫וארוסה מותרת לילך בכה"ג‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכת' השד"ח (מע' דת יהודית אות א ד"ה ולענין) על הפוסקים הנ"ל שאפשר שאם היו רואים המהר"י‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫הלוי ודעימיה דברי השטמ"ק‪ ,‬היו חוזרים בהם‪ .‬והמ"ב (סי' עה ס"ק יא) פסק דארוסות אסורות לילך בגילוי הראש‪.‬‬ ‫ימי שני‬ ‫ז‪ .‬נשואה ביום החופה‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫ומהנ"ל משמע דנשואה לכו"ע חייבת מיד בכיסוי ראש‪ .‬ועי' בשו"ע (אה"ע סי' נה סע' א) שכתב שאינה בכלל נשואה עד שיביא אותה‬ ‫בית שמש ‪ -‬ייבא סבא ‪ 11‬רמה ד' (‪.)4‬‬ ‫לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו‪ ,‬ויחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה‪ ,‬והוא הנקרא נשואין בכל מקום‪ .‬והרמ"א כת' די"א‬ ‫ימי שלישי‬ ‫דחופה אינה יחוד‪ ,‬אלא כל שהביאה החתן לביתו לשם נשואין‪ .‬וי"א שהחופה היא שפורסין סודר על ראשם בשעת הברכה‪ .‬וי"א‬ ‫‪ 19:20-20:00‬בית הוראה "יורה דעת ודין"‬ ‫דחופת בתולה משיצאה בהינומא‪ ,‬ואלמנה‪ ,‬משנתייחדו‪ .‬והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסים שם יריעה פרוסה‬ ‫על גבי כלונסות‪ ,‬ומכניסים תחתיה החתן והכלה ברבים‪ ,‬ומקדשה שם ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין‪ ,‬ואח"כ מוליכים אותם‬ ‫רמת שלמה ‪ -‬חזון איש ‪ 10/7‬ירושלים‪.‬‬ ‫לבית ואוכלים ביחד במקום צנוע‪ ,‬וזהו החופה הנוהגת עכשיו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות‬ ‫אלא דיש לדון לפי מש"כ השבו"י הנ"ל דכל שלא הכירה איש מותרת להלוך כמו כל הפנויות‪ .‬דלמא ה"ה ביום החופה שרי‪ .‬וכן‬ ‫בתיבה המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫י"ל לפי הישועות יעקב דלעיל שביאר דעת המקילין בכיסוי ראש לארוסה‪ ,‬דכיון דבבן נח אף בנכנסה לחופה לא הוי דינה כא"א‬ ‫‪ 21:30-22:15‬בית הכנסת "זכרון יצחק"‬ ‫גביהו‪ ,‬לא היה א"כ מנהג ישראל קודם שנתנה התורה לכסות ראשן בכה"ג וא"כ זה לא אסרה תורה דרק באלו שנהגו מכבר‬ ‫רמות ב' ‪ -‬אהרון אשכולי ‪ 110‬ירושלים‪.‬‬ ‫לכסות ראשון גלתה תורה שרצון הש"י שגנאי היא להם לשנות מנהגם זה לא בזולתם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויעוי' בספר מנהגים דק"ק וורמיישא‬ ‫ימי רביעי‬ ‫(מנהג נשואין ד"ה הכלה באה לב"ה) מובא מנהג שהכלה לא כסתה את ראשה ביום החופה‪ .‬ומטו בשמיה דבעל האג"מ (אוהל יעקב הל'‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫הרחקות) שהתיר כמנהג זה‪.‬‬ ‫שו"ר בתשובות והנהגות (ח"ה סי' שלד) שכת' שרבים מהחסידים מכסות ראשן רק למחרת‪ ,‬ואף שלדינא ברור לי שחייבת בכיסוי‬ ‫גילה ‪ -‬המור ‪ 3‬ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫ראש מיד לאחר החופה‪ ,‬מ"מ ראיתי מקום לנסות ליישב מנהגם והיינו משום דעיקר חופה ונישואין היינו כשמתייחדת עמו ממש‪,‬‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת – יש‬ ‫אבל אם רק העמידו חופה והתייחד עמה בחדר יחוד כמקובל‪ ,‬אף שנעשית נשואה וזהו תחילת הנישואין‪ ,‬מ"מ גמר הנישואין אינו‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫אלא בחיי אישות‪ .‬ומ"מ למעשה חייב כל בעל ובמיוחד אם הוא בן תורה לבקש שהכלה תכסה ראשה כבר לחופה‪ ,‬אבל אם רואה‬ ‫ימי חמישי‬ ‫שמתעקשים בדוקא להחזיק במנהג אבותיהם‪ ,‬יניח להם‪ ,‬ומוטב שיהיו שוגגים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 19:20 -20:00‬בית הוראה "יורה דעת ודין"‬ ‫ודעת הגרשז"א זצ"ל (מבקשי תורה שם) דאחר היחוד יש לאסור אע"פ שהמנהג היה להקל בזה גם בסעודת הנישואין‪ .‬ודעת הגריש"א‬ ‫רמת שלמה ‪ -‬חזון איש ‪ 10/7‬ירושלים‪.‬‬ ‫זצ"ל (מבקשי תורה חופה ונישואין עמ' כו) דמהנהג שלנו הוא שמשעת כיסוי ההינומה צריך ששערה יהיה מכוסה וכן אחר החופה שערה‬ ‫ממשיך להיות מכוסה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות‬ ‫בתיבה המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫מסקנא דדינא‬ ‫ימי שישי‬ ‫א' חובה מהתורה לאשה נשואה לכסות את שערות ראשה‪ .‬ועי' בשמעתא עמיקתא גליון ת"צ בענין צורת הכיסוי‪ .‬ב‪ .‬אשה פנויה‬ ‫‪ 10:45 - 11:30‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫אינה חייבת בכיסוי ראש‪ .‬ג' אלמנה או גרושה חייבות בכיסוי‪ .‬ובשעת הדחק גדול יש לשאול שאלת חכם‪ .‬ד' י"א דארוסה (דהיינו‬ ‫רמות ב' ‪ -‬ליד רח' צונדק ‪ 129‬ירושלים‪.‬‬ ‫לאחר הקידושין) אסורה לילך בגילוי ראש ויש מתירים‪ .‬ונשואה אחר החופה או עכ"פ אחר חדר יחוד מיד מתחייבת בכיסוי‪ .‬ויש‬ ‫מקומות שנהגו שלא לכסות ראשן ביום החופה רק למחרת‪ .‬והמנהג הפשוט להחמיר בזה מכיסוי ההינומה ואין לפרוץ גדר‪.‬‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"ל‪AMIKTA@AMIKTA.CO.IL :‬‬ ‫‪‬‬ ‫לרפו"ש של נועה בת תמר תשחו"י | © שמעתא עמיקתא ‪ -‬לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' ‪052-767-0503‬‬