gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: ויצא (2026-11-16)

נהורא · NEHOIRAH — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫תשפ״ז‬ ‫וראשו מגיע‬ ‫שלא יהא לבך חלוק‬ ‫הכר את‬ ‫היכן משקיעים הכח‪,‬‬ ‫גליון‬ ‫השמימה‬ ‫על המקום שלך‬ ‫עצמך‬ ‫באור או בכלי?‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫אש העבודה‬ ‫שלוש‪-‬מאות‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא‬ ‫דבר המערכת‬ ‫כשיעקב אבינו פוגש לראשונה את הלילה!‬ ‫תהיה מלאך!‬ ‫האברך התמים פוגש את החושך‪ ,‬ודווקא שם מתגלה אליו הקב״ה לראשונה‬ ‫תמיד אומרים לנו‪ :‬״א מענטש איז נישט‬ ‫קיין מלאך!״‬ ‫לצורך כך חייבים להכנס לתוך הבנק‪ ,‬להתעסק‬ ‫עומד לו יהודי עטוף בטליתו ומתפלל בהתלהבות‪,‬‬ ‫על מה בעצם מדברים?‬ ‫על כך שהאדם הממוצע שואף תמיד להיות‬ ‫בענייני גשמיות‪ ,‬ושם להאיר את אור האמונה‪.‬‬ ‫כאשר כולו מתמלא אמונה טהורה בבוראו‪.‬‬ ‫יציב‪ ,‬לעמוד במקום ולא לחוות עליות וירידות‪.‬‬ ‫וכך מוצא יעקב אבינו את עצמו יוצא מבית שם‬ ‫״והעושר והכבוד מלפניך״‪ ,‬״ואתה מושל בכל״‬ ‫אז אומרים ומרגיעים אותנו‪ ,‬שהמלאך הוא‬ ‫ועבר‪ ,‬שם למד ברציפות י״ד שנה בלי לתת שינה‬ ‫״ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל״‪.‬‬ ‫׳עומד׳ – נמצא כל ימיו בדיוק במקום שה׳‬ ‫ברא אותו‪ ,‬לא מתקדם ולא מתרחק‪.‬‬ ‫לעפעפיו על גבי מיטה מסודרת‪ ,‬מתוך דביקות‬ ‫תיבות התפילה מאירות בהארה עילאית‪ ,‬הוא נספג‬ ‫אבל האדם לעומתו‪ ,‬בעצם מציאותו הוא‬ ‫מוחלטת ברוחניות‪ ,‬והולך לפגוש את הגשמיות‪.‬‬ ‫כולו בידיעה הפשוטה – שהכל נעשה על ידי הקב״ה‪,‬‬ ‫׳הולך׳ – או עולה או יורד‪.‬‬ ‫האברך התמים‪ ,‬הספון באהלה של תורה‪ ,‬יוצא‬ ‫הוא לא זקוק לעזרתינו ומסוגל להסתדר לבד!‬ ‫המסקנא‪ :‬אל לנו לשאוף להיות ׳עומדים׳‬ ‫כמלאכים‪ .‬אנחנו פשוט לא בנויים כך!‬ ‫למסע לעולם אחר‪ ,‬פוגש את החושך – ׳לית נהורא‬ ‫עם סיום התפילה פונה היהודי לביתו‪ ,‬בדרך חולף ליד‬ ‫והנה‪ ,‬בפרשתנו אנו רואים מפורשות הפוך‬ ‫אלא מגו חשוכא׳‪.‬‬ ‫הבנק‪ ,‬ושם מתחיל להתנגן בקרבו ניגונים אחרים לגמרי‪.‬‬ ‫מיסוד מוסד זה‪:‬‬ ‫״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״‪ .‬יעקב אבינו יוצא‬ ‫לבו דופק‪ ,‬היום צריך לכסות חוב‪ ,‬וכסף מנלן? מהיכן‬ ‫כך ראה יעקב אבינו בחלומו‪ :‬״והנה מלאכי‬ ‫מ׳באר שבע׳ מהשבע מידות הקדושות‪,‬‬ ‫תבוא ישועתו? מפלוני או מאלמוני?‬ ‫אלקים עולים ויורדים בו״‪.‬‬ ‫רואים‪ ,‬שהמלאכים כן עולים ויורדים‪ .‬אז‬ ‫והולך ׳חרנה׳‪ ,‬למקום של חולין וחרון אף‬ ‫לפתע תופס את עצמו‪ ,‬הרי‬ ‫מה בכל זאת שונה בינינו‪ ,‬ולמה א״כ לא‬ ‫(עי׳ דברי חיים)‪ ,‬שם מוצא את החושך ואת‬ ‫״רבים מעידים כי‬ ‫עדיין נעימות התפילה ספוגה‬ ‫נהיה כמו מלאכים?‬ ‫הטרדות הגשמיות‪ ,‬ודווקא שם מתגלה‬ ‫בעצמותי‪ ,‬מה עם ״והעושר‬ ‫אלא התירוץ הוא‪ ,‬שהמלאכים‪ ,‬אפילו‬ ‫אליו לראשונה גילוי אלוקי נורא‪ ,‬כשהוא‬ ‫הדביקות והקשר‬ ‫שהם עולים ויורדים‪ ,‬אבל הם עצמם עדיין‬ ‫והכבוד מלפניך״? מה עם ״אני‬ ‫רואה לפניו ׳סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫האישי שלהם עם‬ ‫מאמין שהבורא ית׳ שמו עשה‬ ‫נשארים מלאכים‪ ,‬כי בהם עצמם לא קורה‬ ‫שום שינוי‪.‬‬ ‫הבורא ית׳ נולד דוקא מגיע השמיימה׳ כמו שמפרש הבעש״ט‬ ‫ועושה ויעשה לכל המעשים״?‬ ‫רק איפה כן השינוי?‬ ‫הק׳ כי ׳סולם׳ בגימטריא ׳ממון׳‪ ,‬הוא‬ ‫בשעה שלא שפר‬ ‫האם כל ההתלהבות בתפילה היא‬ ‫במקום בו הם נמצאים – פעם למעלה ופעם‬ ‫עליהם גורלם‪ ,‬בבחינת העסק הגשמי ובירור חלקי הרע‪ ,‬אשר‬ ‫למטה‪.‬‬ ‫דמיון שוא והונאה עצמית? האם‬ ‫והם‪ ,‬בגלל שהם כל כך בטלים להשי״ת‪ ,‬לא‬ ‫מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה‪.‬‬ ‫׳יתרון האור מתוך‬ ‫באמת לא התחלתי עדיין לעלות‬ ‫משנה להם איפה הם נמצאים אם למעלה‬ ‫באותה שעה שמצא יעקב את‬ ‫במדריגות האמונה והבטחון?‬ ‫– בהתקדמות‪ ,‬או למטה – בהתרחקות ח״ו‪.‬‬ ‫מקומו האמיתי‪ ,‬לגלות את החלקים‬ ‫החושך׳‪ ,‬לית נהורא‬ ‫אבל אנחנו‪ ,‬למה בנו כן חל ומורגש שינוי‬ ‫אלא מגו חשוכא״‬ ‫כה מסתובב לו יהודי בלב‬ ‫פנימי‪ ,‬כשאנחנו למעלה או למטה?‬ ‫הטובים שבתוך הרע‪ ,‬זכה שנתגלה‬ ‫מדוכדך‪ ,‬כשהוא מתחבט בינו לבין‬ ‫כי אנחנו עסוקים בעצמנו ולא בתפקיד שלנו‪.‬‬ ‫אליו הקב״ה לראשונה‪ ,‬והבטיח לו‬ ‫עצמו‪ :‬היכן אני? האם אני מאמין‬ ‫כלומר‪ ,‬המלאכים‪ ,‬שעסוקים במה ה׳ מרוויח‬ ‫שלא יפחד‪ ,‬ויצליח בדרכו החדשה‪.‬‬ ‫או חלילה כופר?‬ ‫מהמקום בו הם נמצאים‪ ,‬לא משנה להם‬ ‫ומבאר הבעש״ט הק׳ (כש״ט ח״ב ה ע״ג) כי יעקב אבינו‬ ‫איפה הם‪ ,‬כי מכל מצב ה׳ מרוויח‪.‬‬ ‫גם רבקה אמנו הסתובבה כאשר ספיקות אלו‬ ‫היה רגיל לדבק עצמו רק בעסק הרוחני המוחלט‪,‬‬ ‫אבל אנחנו‪ ,‬שעוסקים בעצמנו ובתדמית‬ ‫מטילים בה דכדוך רב‪ .‬כשעוברת ליד בית מדרש‪,‬‬ ‫שלנו‪ ,‬מאוד מציק ומפריע כשאנחנו למטה‪,‬‬ ‫והנה פגש לראשונה את ההתמודדות ואת האמונה‪,‬‬ ‫הוא מרגישה התלהבות מיוחדת‪ ,‬אך גם כאשר‬ ‫ומאוד משמח ומרומם כשאנחנו למעלה‪.‬‬ ‫אשר כל אלו מתגלים ע״י התעסקות עם הגשמיות‪,‬‬ ‫חולפת ליד הבנק‪ ,‬גם שם יש בה משהו שמתלהב‪...‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שעלינו כן להיות כמלאכים‪ ,‬לא‬ ‫ודוקא כאן זכה לגילוי עצום ונורא ‪ -‬הבורא ית׳ עצמו‬ ‫להיות עסוק בעצמנו ובתדמיתנו‪ ,‬אלא‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה‪ ,‬ותאמר אם כן למה זה אנכי‪,‬‬ ‫נגלה אליו‪ ,‬״אכן יש ה׳ במקום הזה ‪ -‬ואנכי לא ידעתי״‬ ‫עסוקים בשליחותנו ובתפקידנו!‬ ‫מדוע אני משקיעה כל כך הרבה כוחות באמונה‬ ‫(אוהב ישראל‪ ,‬ליקוטים חדשים פ׳ ויצא)‪.‬‬ ‫אבל אפשר להוסיף‪ ,‬שחילוק גדול יש‬ ‫ובטחון‪ ,‬ולא חולפות כמה דקות ואני כבר מתחילה‬ ‫בינינו למלאכים‪ :‬המלאכים‪ ,‬הם עצמם לא‬ ‫בשעה שמסבב כל הסיבות מפגיש אותנו עם‬ ‫לדאוג ולפחד כאילו אין בורא בעולם ח״ו‪.‬‬ ‫מרוויחים מעבודתם‪ ,‬ובטח לא מהעבודה‬ ‫קשיים ברוחניות וגשמיות‪ ,‬יש לנו ניתן לשאוב‬ ‫הקשה שבירידה‪.‬‬ ‫ובת קול יוצאת ומכרזת‪ :‬ר׳ יוד! אתה לא לבד!‬ ‫מכאן חיזוק עצום‪ ,‬וכפי שרבים מעידים כי הדביקות‬ ‫אבל אנחנו‪ ,‬ודאי מרוויחים מעבודתנו‪ ,‬ועל‬ ‫יש בקרבך שני מנועים נפרדים‪ .‬כשאתה בבית‬ ‫והקשר האישי שלהם עם הבורא ית׳ נולד דוקא‬ ‫אחת כמה וכמה מהעבודה הקשה שבעת‬ ‫המדרש – שם פורצת הנשמה האלוקית‪ ,‬ואילו בבנק‬ ‫ירידה ובזמן נפילה‪.‬‬ ‫בשעה שלא שפר עליהם גורלם‪ ,‬בבחינת ׳יתרון האור‬ ‫– מתעוררת לה הנפש הבהמית‪.‬‬ ‫מתוך החושך׳‪ ,‬ולית נהורא אלא מגו חשוכא‪ ,‬כי זה‬ ‫א פרייליכ׳ן און א לעכטיגע שבת‬ ‫חלקינו מכל עמלינו‪( .‬תפארת שלמה‪ ,‬שער התפילה)‪.‬‬ ‫הנפש‬ ‫עם‬ ‫להתעסק‬ ‫תפקידנו בעולם אינו‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫האלוקית בלבד‪ ,‬אלא להאיר מעט אמונה בתוך‬ ‫על פי ״אש הפרשה״‬ ‫הנפש הבהמית‪ ,‬וכדאיתא בספר התניא (פרק לח)‪.‬‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫הללו‪ ,‬ונתגלו אלי מן השמים‪ ,‬להודות לי על כך‪.‬‬ ‫כמוהו כ׳מחותן׳ בשמחה זו‪ ,‬שכן במשך כל שנות‬ ‫כעת יצאתי ללוותם‪ ,‬אשר לכן עומד אני כאן״‪ .‬ואז‬ ‫הציפייה הדרוכה של הורי הילד‪ ,‬היה מרבה בתפילה‬ ‫וראשו מגיע השמימה‬ ‫הפטיר‪ :‬״ובזכות הלימוד הלזה‪ ,‬ויישוב מחלוקתם‬ ‫ומבקש רחמים עליהם‪ ,‬כעת שהישועה באה‪ ,‬איך‬ ‫מבעד לחלונותיו הקמורים של אחד מבתי צפת‬ ‫של גאוני הדורות‪ ,‬יתחזק הילד ויתרפא״‪.‬‬ ‫לא יבוא להשתתף בשמחה העילאית?!״‪.‬‬ ‫העתיקה‪ ,‬רבתה השמחה עד לב השמים‪ .‬יהודי עיר‬ ‫וכאשר פתר כן היה‪ ,‬הרך הנימול התרפא וניצל‬ ‫ואכן‪ ,‬צהלתו של ה׳בת עין׳ באותה סעודה היתה‬ ‫החכמה נקבצו ובאו ליטול חלק בשמחת ברית‪-‬‬ ‫בחסדי שמים‪ .‬ואגב כן‪ ,‬משנכנס יין יצא סוד‬ ‫רוממה‪ .‬ניכר היה שזוהי עבורו כמו שמחתו‬ ‫מילה לבנו של אחד מן החבורה‪.‬‬ ‫ונתגלה ליהודי צפת עוד מגדולתו של ה׳בת‪-‬עין׳‪,‬‬ ‫האישית‪ ,‬ואף שתה הרבה עד שנתבשם‪ ,‬וכטוב לב‬ ‫״לחיים!״ בירך אחד מהם בעליצות צפתית‪ ,‬״שלא‬ ‫שגם כשהיה מבושם כהוגן צלל לים התלמוד ועסק‬ ‫המלך ביין היה אור גדול מתפשט על פניו‪ ,‬נהירו‬ ‫ירבו שמחות כאלו בישראל‪...‬״‪.‬‬ ‫בתורה לשמה‪.‬‬ ‫עילאה‪ ,‬ברעותא וחדוותא‪.‬‬ ‫״מה דברת?!״‪ ,‬נעצו בו חבריו מבטי תימהון‪ ,‬״מדוע‬ ‫וכל כך התבשם‪ ,‬שבצאתו הוזקקו משמשיו בקודש‬ ‫שלא ירבו?״‪.‬‬ ‫•••‬ ‫לתומכו בשתי זרועותיו‪ ,‬ולהובילו כך עד לביתו‪.‬‬ ‫״טוב שמעתם‪ ,‬שלא ירבו!״‪ ,‬עמד האיש על דבריו‬ ‫כי כן לימדונו רבותינו צדיקי עולם‪ ,‬שגם כאשר‬ ‫כשראה אותם בכך‪ ,‬פירש ה׳בת עין׳ בדרך צחות‬ ‫והסביר‪ :‬״והלא הסיבה שהשמחה כה גדולה‬ ‫עוסק היהודי בעניינים גשמיים‪ ,‬כאכילה ושתיה‬ ‫את מאמר חז״ל (ברכות לה‪ ,‬ב) ״יין פורתא סעיד‬ ‫ומרקיעה שחקים‪ ,‬אינה אלא ההמתנה המתוחה‬ ‫ושינה‪ ,‬אם כוונתו לשם שמים‪ ,‬הריהו כסולם‬ ‫טובא גריר״ (יין מועט סועד את לב האדם‪ ,‬יין‬ ‫רבת‪-‬השנים של הורי הילד‪ ,‬עד שבשעה טובה זכו‬ ‫המוצב ארצה‪ ,‬וראשו מגיע השמימה‪ ,‬ולא רק שלא‬ ‫מרובה גורר לשכרות)‪ ,‬ואמר‪ :‬״יין פורתא סעיד‪,‬‬ ‫לחבוק בן‪ .‬עדיף אפוא שמחות ׳קטנות׳ יותר‪ ,‬ללא‬ ‫מתגשם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬בכך מגלה הוא את הקל המסתתר‬ ‫מי ששותה קצת יין צריך סעד לתומכו‪ ,‬אבל טובא‬ ‫המתנות כה מרובות‪...‬״‬ ‫בבריאה‪ ,‬כי אכן יש ה׳ במקום הזה‪ ,‬ומקדש את‬ ‫גריר‪ ,‬אם שתה הרבה יין זקוקים כבר לגרור אותו‬ ‫לפתע נפתחה הדלת‪ ,‬והתרגשות אפפה את הבית‪.‬‬ ‫החומר עד שהופך כל העולם כולו לבית אלוקים‪,‬‬ ‫ממש!״‪.‬‬ ‫הרה״ק רבי אברהם דוב מאווריטש זי״ע בעל ׳בת‬ ‫וזה שער השמים‪.‬‬ ‫ובינתיים בבית הרך הנימול‪ ,‬המשיכו המסובים‬ ‫עין׳‪ ,‬שזה לאחרונה עלה לארץ הקודש וקבע משכנו‬ ‫וכדבר האמור בספר הקדוש ״תולדות יעקב יוסף״‬ ‫בשמחה ובריקודים‪ ,‬אך לפתע נשמע קול צווחה‪,‬‬ ‫בצפת‪ ,‬הנה זה בא להשתתף בסעודה‪.‬‬ ‫לכהן הגדול רבי יעקב יוסף מפולנאה זי״ע – זקן‬ ‫זעקה גדולה ומרה‪ .‬היתה זאת אם הילד‪ ,‬שהבחינה‬ ‫״הלא תדעו״‪ ,‬לחש אחד מן המסובים‪ ,‬״כי בדרך‬ ‫תלמידי רבינו הבעש״ט הקדוש זי״ע‪ ,‬בפרשתנו‪,‬‬ ‫כי דם החל לנטוף ממנו‪ ,‬וכי סכנה מרחפת על חייו‪.‬‬ ‫כלל נוהג הצדיק להשתתף בסעודת ׳שלישי למילה׳‬ ‫פרשת ויצא‪:‬‬ ‫בהלה רבתית נוצרה במקום‪ ,‬והנוכחים אצו‪-‬רצו‪,‬‬ ‫ולא בסעודת ברית‪-‬מילה״‪.‬‬ ‫״שלא נקרא עובד השם יתברך רק בעוסק בתורה‬ ‫מהם להבהיל את הרופאים‪ ,‬ומהם שיצאו מבוהלים‬ ‫״אכן״‪ ,‬הסכים חסיד אחד שידע על המנהג‪ ,‬והסביר‬ ‫ותפילה לבד‪ ,‬שעל‪-‬ידי‪-‬זה מעורר מדנים על בני‬ ‫ודחופים אל מעונו של ה׳בת‪-‬עין׳‪ ,‬בתקוה רבה‪ ,‬כי‬ ‫את פשרו‪ :‬״כי אמנם לסעודת הברית מגיע אליהו‬ ‫עולם שאין עושין כך‪ .‬אלא האדם נקרא סולם גם‬ ‫למרות שנתבשם ביין‪ ,‬ימצאוהו כשהוא ער‪ ,‬ויוכלו‬ ‫הנביא‪ ,‬אולם בסעודת שלישי למילה מתגלה‬ ‫כשהוא מוצב ארצה‪ ,‬דיוטה תחתונה‪ ,‬בארציות‬ ‫לבקש ממנו שימשיך ישועה לילד שנולד בזכות‬ ‫הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא בכבודו ובעצמו‪ ,‬כאמור באברהם‬ ‫גשמיות החומר‪ ,‬וכו׳‪ ,‬מכל מקום יוכל הצדיק לכוין‬ ‫תפילותיו המרובות‪.‬‬ ‫אבינו ע״ה (בראשית יח‪ ,‬א)‪ :‬׳וירא אליו ה׳ באלוני‬ ‫בו עסק יחודים ועבודת השם יתברך כמו בעסקו‬ ‫משבאו אל מעונו‪ ,‬הופתעו לראות את ה׳בת‪-‬עין׳‬ ‫ממרא׳‪ ,‬ודרשו חז״ל (בבא מציעא פו‪ ,‬א)‪ :‬׳אמר‬ ‫בתורה‪ ,‬וזה שנאמר ׳וראשו׳ ומחשבתו ׳מגיע‬ ‫עומד בפתח‪ ,‬כשידיו אוחזות במשקופי הדלת ופניו‬ ‫רבי חמא בר חנינא‪ ,‬יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא‬ ‫השמימה׳‪ ,‬ליקח לעצמו רמז מוסר לעבוד השם‬ ‫בוערות כלפידי אש‪ .‬לאחר שסיפרו לו את אשר‬ ‫הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא ושאל בשלומו׳‪...‬״‬ ‫יתברך על‪-‬ידי‪-‬זה יותר״‪.‬‬ ‫אירע‪ ,‬נענה ה׳בת עין׳ וגילה להם להפתעתם‪:‬‬ ‫״אם כן אפוא״‪ ,‬הביע השלישי את תמיהתו‪ ,‬״מדוע‬ ‫לרגל הילולת הרה״ק בעל ׳בת עין׳ זי״ע – י״ב כסלו‬ ‫״זכיתי כעת בלימודי‪ ,‬ליישב מחלוקת בין ׳בעל‬ ‫חרג כעת ממנהגו?״‪.‬‬ ‫עפ״י‪ :‬מזקנים אתבונן‬ ‫המאור׳ לבעל ה׳מלחמות׳‪ ,‬וכעת באו שני הגאונים‬ ‫״פשיטא״‪ ,‬פצחו ונענו שאר החברים‪ ,‬״והלא הרבי‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫את מצבו בעבודת השם‪ ,‬הוא צועד בדרכו של‬ ‫את טלפיו ואומר כשר אני‪ ,‬גם אז היה בטוח שהוא‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬איש תם‪ ,‬שהיה עסוק כל היום רק‬ ‫ממש ממשיך דרכו האמיתי של יצחק אבינו‪.‬‬ ‫הכר את עצמך‬ ‫בתיקון עצמו‪ .‬לא ברח מתוך החושך‪ ,‬אלא להיפך‪,‬‬ ‫כדי שאדם לא יטעה בעצמו‪ ,‬הוא חייב להטעות‬ ‫עשיו ויעקב‪ ,‬שני אחים היו‪ .‬בחיצוניות גם לא היה‬ ‫בחן תמיד את מצבו בזמני קטנות‪ ,‬המכונים ׳בא‬ ‫את סובביו‪ .‬מי שיגלה לעין כל את מעשיו הטובים‪,‬‬ ‫ניכר היה ההבדל הגדול ביניהם (בתחילת דרכם)‪,‬‬ ‫עליו השמש׳ ‪ -‬כשאין מאירים לו ה׳מוחין׳ בעבודת‬ ‫ויספר לכולם כמה הוא מחמיר לעשר את המלח‬ ‫שהרי יצחק אבינו אהב את עשיו‪ ,‬לפני שהכיר‬ ‫השם יתברך‪ ,‬ואז ידע את מצבו האמיתי‪.‬‬ ‫ואת התבן‪ ,‬אינו עובד את ה׳ ואת עצמו‪ .‬ומי שרוצה‬ ‫גיהנום בוערת מתחתיו‪ ,‬וחשב שהוא מדקדק‬ ‫במצוות‪.‬‬ ‫וכמובא בכתבי המגיד ממעזריטש (כתבי קודש טו‪,):‬‬ ‫שלא להטעות את עצמו‪ ,‬חייב להכנס לתוך עולמו‬ ‫עבודתו של יעקב אבינו מתפרשת בפרשת השבוע‪,‬‬ ‫על דברי המדרש שמתאר את העבודה זרה שהיה‬ ‫הפנימי‪ ,‬ולהעמיק שם‪ ,‬מבלי לשתף את סובביו‪.‬‬ ‫כמי שעיקר עבודתו היתה לרדת לדרגות התחתונות‬ ‫בימי יאשיהו; ליצני הדור מה היו עושים‪ ,‬חצי צורה‬ ‫אמנם האדם מחוייב לזכות את הרבים ולפרסם את‬ ‫ולהעלותם‪ .‬וכך מפרשים הסה״ק את הפסוק ויפגע‬ ‫של עבודה זרה בדלת זו וחצי צורה בדלת זו‪ ,‬והיה‬ ‫קדושתו יתברך בעולם‪ ,‬אבל כל זה במקביל ובאופן‬ ‫במקום‪ ,‬כלומר שהוא פגע באותו מקום פנוי‪ ,‬שבו‬ ‫משלח שני תלמידי חכמים לבער צורה מבתיהם‪,‬‬ ‫נפרד לעבודתו העצמאית‪ .‬את הקב״ה צריך לעבוד‬ ‫לא ניכרת אלקותו יתברך‪ ,‬וממילא יש שם חושך‬ ‫והיו נכנסין ולא היו מוצאין כלום (עיין ישעיה נז‬ ‫באופן של קשר ביני לבינו‪ ,‬׳ואנווהו – אני והוא׳‬ ‫רוחני‪ ,‬׳כי בא השמש׳‪ .‬אך גם שם הוא העמיק‬ ‫ח)‪ .‬וזה לשון המגיד‪ :‬הענין בטבע‪ ,‬מה שנתגדל‬ ‫(שבת קלג‪ .):‬וכך אמר מו״ר הגר״י רכניצר זצ״ל‬ ‫בגדלות הבורא‪ ,‬עד שהתגלה לפניו‪ ,‬כי ׳אכן יש‬ ‫השכל בעבדות ה׳‪ ,‬יש לאדם התנשאות מפניות‪,‬‬ ‫ראש ישיבת טשערנאביל‪ :‬כל אדם צריך שיהיו לו‬ ‫השם במקום הזה׳‪.‬‬ ‫רק כשהשכל שורה על האדם אז רואה גדולת ה׳‬ ‫ארבע אמות לעצמו‪ ,‬הן בגשמיות והן ברוחניות (מפי‬ ‫אלא שיש שני סוגי אנשים שיורדים לדרגות‬ ‫בשכלו‪ ,‬ואז נבטלין כל הפניות והחשק מתלהב‬ ‫אחיו יבדלחט״א מו״ר רבי בעריל רכניצר שליט״א)‪.‬‬ ‫שיורדים לדרגות‬ ‫התחתונות‪ .‬ישנם כאלו‬ ‫לדביקות [חסר] כשהדלת פתוח דהיינו השראת‬ ‫וכך היה אומר הרה״ק רבי יצחק מוורקא זי״ע‪,‬‬ ‫התחתונות כדי לגלות שם מלכות שמים‪ ,‬וישנם‬ ‫השכל‪ ,‬אבל כשהדלת סגור אז היה כל הפניות‪,‬‬ ‫ראה אנכי‪ ,‬׳קוק אריין אין זיך אריין׳ על כל אחד‬ ‫כאלו שעסוקים כביכול בהעלאות הניצוצות‪ ,‬אבל‬ ‫ועבודה זרה היה שלם עכ״ל‪.‬‬ ‫להסתכל לתוך עצמו (שיח שרפי קודש)‪ ,‬וכן‬ ‫אינם בוחלים בשום הזדמנות לעשות ככל תאוות‬ ‫הכוונה היא שמי שאינו בוחן את עצמו‪ ,‬ומתפעל‬ ‫מתאמרא משמיה דהחידושי הרי״ם (ליקוטי יהודה)‪.‬‬ ‫רוחם‪ ,‬כעשיו זה שעבר חמשה עבירות ביום אחד‪,‬‬ ‫מכך שיש זמנים שבהם הוא מצליח בעבודת‬ ‫כמו כן אמר הרה״ק מקאצק זי״ע‪ ,‬דצריכין תמיד‬ ‫ולכל אחד היה לו ׳תירוץ׳ למה הותר לו ואולי‬ ‫השי״ת‪ ,‬ולא מודד את עצמו לפי זמני הקטנות שלו‪,‬‬ ‫לזכור שלש דברים‪ :‬א׳ שלא להסתכל תוך חבירו‪,‬‬ ‫אפילו צריך לעשותם‪ .‬הבעיה הגדולה היא שלא רק‬ ‫נמשל לעובדי העבודה זרה שהיתה בימי יאשיה‪,‬‬ ‫יענעם נישט אריין קוקען‪ ,‬ב׳ להסתכל לתוך עצמו‬ ‫את אחרים הוא הטעה אלא גם – ובעיקר ‪ -‬את‬ ‫שכל דורו היו עובדים עבודה זרה‪ .‬על האדם‬ ‫(פון זיך נישט ארויסקוקען)‪ ,‬ג׳ ולא לכוון בכל דבר‬ ‫עצמו‪ .‬וכך אמר החכם‪ :‬יעקב אבינו רימה את כל‬ ‫להעמיק תמיד ללא הרף‪ ,‬פנימה לתוך נבכי נפשו;‬ ‫כלל על עצמו (אין נישט זיך מיינען)‪.‬‬ ‫סובביו‪ ,‬חוץ מאת עצמו‪ .‬עשיו הטעה רק את עצמו‪.‬‬ ‫להכיר את חולשותיו וחסרונותיו לצד המתנות‬ ‫כאשר אדם מסתכל לתוך עצמו תמיד‪ ,‬בוחן את‬ ‫גם כשהוא התחתן בגיל ארבעים כדי לקיים את‬ ‫שנתן לו הקב״ה‪ ,‬ואז יזכה ללכת בדרך אמת‪.‬‬ ‫המחשבות העוברות וחולפות בליבו‪ ,‬ובוחן תמיד‬ ‫מנהג אביו‪ ,‬וכפירש״י שהוא כדבר אחר שפושט‬ ‫שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות‬ ‫מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א‬ ‫אש העבודה‬ ‫שו״ת עם המשפיע (ז)‬ ‫לולב? חנוכה? היכן משקיעים את הכח‪ ,‬באור או בכלי?‬ ‫הדבר דומה למצות נטילת לולב‪ ,‬שיש כאלו‬ ‫האלהית ‪ -‬השכינה הקדושה‪ ,‬ובכך שורה היא עליהם‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫שאפשר למצוא אותם עומדים שעות ואפילו ימים‬ ‫ולא נופלת חלילה‪ .‬לעומת זאת כאשר חלילה אין‬ ‫מצינו הרבה פעמים שכתבו בפוסקים על איזה‬ ‫שלמים בדוכני הלולבים‪ ,‬וכבר מקדימים כמה שבועות‬ ‫בישראל אנשים שעוסקים בתורה‪ ,‬חסד ועשיה‪,‬‬ ‫הלכה וכד׳ שאינו חיוב או איסור גמור אך ירא שמים‬ ‫וטורחים לשוטט בפרדסי האתרוגים כדי למצוא את‬ ‫כביכול אין מי שיסעוד ויתמוך את השכינה‪.‬‬ ‫יחמיר על עצמו‪ ,‬וצ״ע וכי יש דרגה של יראת שמים‬ ‫ההדר שבהדר‪ ,‬ומלקטים את כל החומרות וההידורים‪,‬‬ ‫המלכות צריכה כמה כלים‬ ‫שרק מי שהוא שם יקיימו‪ ,‬הלא כל איש מישראל‬ ‫ויש להם תענוג מכך‪ .‬אבל כשבאה הנטילה עצמה‪,‬‬ ‫ענין זה מבואר בזוה״ק (כי תצא רפב‪ ):‬כי השכינה‬ ‫מחויב במצוות יראת ה׳ שנאמר את ה׳ אלוקיך תירא‪,‬‬ ‫אזי לוקח להם רגע כמימריה‪ ,‬מנענעים לכל הצדדים‬ ‫ויוצאים ידי חובתם‪.‬‬ ‫דומה למים שצריכים ׳כלים׳ כדי להכנס ולשרות‬ ‫א״כ הוא חיוב על כולם?‬ ‫בתוכם‪ ,‬ובאם לאו מתפזרים המים‪ ,‬ועל דרך זה צריכה‬ ‫מאידך‪ ,‬אפשר למצוא כאלו שאין להם את ה׳הרגש׳‬ ‫של דקדוק והידור‪ ,‬הם משלמים מיטב כספם כדי‬ ‫השכינה ׳כלי׳ שתוכל לשרות בו‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫לקחת אתרוג מהודר‪ ,‬לולב עידית שבעידית‪ ,‬אבל‬ ‫וממשיך הזוהר‪ ,‬כי הכלים של השכינה‪ ,‬הם ישראל‬ ‫המלכות נבנית מכמה בחינות‬ ‫את ה׳הרגש׳ של הידור מצוה ודקדוק ההלכה‪ ,‬הם‬ ‫למטה‪ ,‬שהם הכלים של השכינה לקבלת האור‬ ‫והשפע ממנה‪ ,‬ולפי שהשכינה מתפרטת לשבע‬ ‫כדי לענות על שאלה זו יש להקדים‪ ,‬דהנה כל‬ ‫שומרים יותר לנענועים עצמם‪ ,‬כשהם עומדים שעות‬ ‫ספירות שיש בכל דבר רוחני‪ ,‬לכן צריכה שישראל‬ ‫׳מלכות׳ יש בה מערכה שלימה‪ ,‬הכוללת גם שרים‬ ‫עם השתוקקות עצומה‪ ,‬מוליך ומביא ‪ -‬למי שהארבע‬ ‫תעמיד עבורה שבעה סוגים של עובדי ה׳‪ ,‬דהיינו‬ ‫החושבים על טובת המלוכה‪ ,‬גם אנשים שמטרתם‬ ‫רוחות שלו‪ ,‬מעלה ומוריד ‪ -‬למי שהשמים והארץ‬ ‫׳בעלי חסד׳ ‪ -‬׳חסידים׳ שהם מרכבה למידת החסד‪,‬‬ ‫לפאר את המלכות בעיני אחרים‪ ,‬וגם אנשי חוק‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫׳גבורים׳ שמתגברים על יצרם ביצרם ונעשים מרכבה‬ ‫השומרים על הפעלת גזירות המלך ברחבי המלוכה‪,‬‬ ‫על דרך זה גם בחנוכה וכיוצ״ב‪ ,‬יש שאוחזים‬ ‫וכך גם אנחנו בני ישראל מיועד עבורינו להקים את‬ ‫למידת הגבורה‪ ,‬׳לומדי תורה׳ שהם מרכבה למידת‬ ‫בקו הדין‪ ,‬ומתעסקים בשיעור ההדלקה וזמנה‪,‬‬ ‫ה׳מלכות׳ של ה׳ על ידי כמה וכמה חלקים‪.‬‬ ‫התפארת‪ ,‬׳נביאים׳ ‪ -‬שראוים לפי מעשיהם שתשרה‬ ‫ואופן ההדלקה וכו׳‪ ,‬ויש שעיקר הדגש הוא בקו‬ ‫דוד המלך עליו השלום משבח את הקדוש ברוך‬ ‫החסד‪ ,‬כשהם משתפכים לפני קונם בברכה לוהטת‬ ‫הוא בעשר תכונות שבהן מנהיג את עולמו בשלימות‬ ‫ומתענגים על האור הגנוז‪.‬‬ ‫״ אפשר למצוא כאלו‬ ‫מוחלטת‪ ,‬וכפי שאומרים כל יום בתפילה (דברי הימים‬ ‫והנה כל אחד מאיתנו הטביע הקב״ה כשרונות‬ ‫שאין להם את ה׳הרגש׳‬ ‫א׳ כט‪ ,‬יא)‪ :‬״לך ה׳ הגדולה [חסד]‪ ,‬והגבורה‪ ,‬והתפארת‪,‬‬ ‫ותכונות ונטיות הנפש‪ ,‬לפי סוג שליחותו בעולם‪,‬‬ ‫של דקדוק והידור‪ ,‬הם‬ ‫והנצח‪ ,‬וההוד‪ ,‬כי כל בשמים ובארץ [יסוד]‪ ,‬לך ה׳‬ ‫ויתכן מאוד שאם אחד שנדרש ממנו לבנות את‬ ‫משלמים מיטב כספם כדי‬ ‫הממלכה והמתנשא לכל לראש [מלכות]״‪.‬‬ ‫המלכות האלוקית על ידי קו החסד‪ ,‬והוא עורק‬ ‫מתפקידו ומתעסק בקו הדין משום שעבודתו של‬ ‫לקחת אתרוג מהודר‪ ,‬לולב‬ ‫כל מציאות רוחנית כוללת עשר ספירות אלו‬ ‫עידית שבעידית‪ ,‬אבל‬ ‫[חכמה בינה דעת‪ ,‬חסד גבורה תפארת‪ ,‬נצח הוד‬ ‫חבירו מוצאת יותר חן בעיניו‪ ,‬הרי זה נקרא באופן דק‬ ‫יסוד מלכות]‪ ,‬שהיא קומה רוחנית שלימה‪ ,‬הנחלקת‬ ‫׳עובד עבודה זרה׳‪ ,‬לפי שעובד עבודה שהיא זרה לו‪.‬‬ ‫את ה׳הרגש׳ של הידור‬ ‫לשלוש קומות‪ :‬חלק עליון של מחשבה [חכמה בינה‬ ‫ובוודאי ברור כשמש‪ ,‬שעל כל אחד מוטל לבנות‬ ‫מצוה ודקדוק ההלכה‪ ,‬הם‬ ‫דעת]‪ ,‬חלק אמצעי של רגש [חסד גבורה תפארת]‪,‬‬ ‫את המלכות האלוקית בכל הקומה כולה‪ ,‬מחשבה‬ ‫שומרים יותר לנענועים‬ ‫וחלק תחתון של עשיה [נצח הוד יסוד מלכות]‪.‬‬ ‫רגש מעשה‪ ,‬ובכל שלושת הקוים ‪ -‬ימין שמאל אמצע‪,‬‬ ‫עצמם״‬ ‫וא״א להקל ח״ו או לזלזל אפילו בכהוא‪-‬זה מדקדוק‬ ‫כגון ה׳תורה׳ הקדושה‪ ,‬יש בה חלק המחשבה שהוא‬ ‫ההלכה או מהתעוררות המידות לעבודתו ית׳‪ ,‬אבל‬ ‫הלימוד‪ ,‬יש בה חלק של רגש המתבטא בהלכות רבות‬ ‫בפרטות כבר יודע כל אחד ומכיר את מקומו להיכן‬ ‫הנוגעות לדרך ארץ וכבוד הנדרש לזקנים ולתורה‬ ‫עליהם הנבואה והם מרכבה למידת הנצח‪ ,‬׳בעלי רוח‬ ‫לבו נוטה ולבו חפץ‪ ,‬ושם צריך להשקיע את כל‪-‬כולו‪.‬‬ ‫ולבית הכנסת וכיוצא בזה‪ ,‬וכן יש בה חלק של עשיה‬ ‫הקודש׳ ‪ -‬שראוים שישרה עליהם רוח הקודש והם‬ ‫בפועל שהם כל ההלכות הנוגעות למעשה‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬יש אחד שרואה את עצמו ׳ירא שמים׳‪,‬‬ ‫מרכבה למידת ההוד‪ ,‬׳צדיקים׳ נוטרי ברית שהם‬ ‫שאפילו באם אין ההלכה מחייבת‪ ,‬הוא רוצה לצאת‬ ‫מרכבה למידת היסוד‪ ,‬׳אנשי מלכות׳ ‪ -‬העוסקים‬ ‫וכן כל חג ומועד‪ ,‬יש בו חלק המחשבה‪ ,‬להבין את‬ ‫כל השיטות‪ ,‬וכגון לענין ׳דובר אמת בלבבו׳ שאם עלה‬ ‫בעשיה ומקשטים את המלכות על ידי מעשיהם‬ ‫טעמי המצוות ואת העומק הטמון בפרטי החג‪ ,‬ויש בו‬ ‫בלבו לתת צדקה‪ ,‬על פי הלכה אין כאן שום קנין ושום‬ ‫הטובים‪ ,‬והם מרכבה למידת המלכות‪ .‬בכך מתפשטת‬ ‫חלק הרגש‪ ,‬כגון פסח הוא חג האהבה‪ ,‬וראש השנה‬ ‫התחייבות‪ ,‬אבל יש פסוק שמשבח את דובר אמת‬ ‫השכינה על בעלי מדות אלו בשבע ספירות שלה‪.‬‬ ‫הוא יום הדין‪ ,‬ויש בו חלק המעשה שהם הלכות החג‪.‬‬ ‫בלבבו‪ .‬ומאידך מצינו בגמ׳ (שבת קכ‪ ).‬שירא שמים‬ ‫גם ההתגלות האלוקית‪ ,‬היורדת לשכון למטה‬ ‫רוצה לצאת ידי שמים‪ ,‬אבל לא על חשבון ממונו‪ ,‬ויש‬ ‫כל אחד צריך לידע התפקיד שלו‬ ‫[׳שכינה׳] כדי להחיות את הנבראים ולמלוך עליהם‬ ‫מעל זה דרגה נוספת של מידת חסידות גם כשיש לו‬ ‫הרי לפנינו שיש כמה וכמה תפקידים בעולם‪ ,‬יש‬ ‫[׳מלכות׳]‪ ,‬כוללת בתוכה עשרה חלקים רוחניים‪,‬‬ ‫הפסד ממון‪ .‬וכל אחד צריך להכיר את מקומו ולשאוף‬ ‫אחד שצריך לבנות את מידת החסד של המלכות על‬ ‫ואינה יכולה להתגלות ולשכון למטה אלא באם יש‬ ‫להגיע ליותר (עי׳ אגרא דפרקא אות קסז)‪.‬‬ ‫ידי שמתעסק בחסידות שהוא קו האהבה‪ ,‬שעושה‬ ‫כאן שלימות של כל עשר תכונות אלו‪ ,‬ולכן חייבים‬ ‫ולא רק בעולם הזה‪ ,‬אלא גם בעולם הבא‪ ,‬ממשיך‬ ‫יותר ממה שמוטל עליו מתוך רצון לעשות נחת רוח‬ ‫להיות בתוך כללות ישראל‪ ,‬גם ׳בעלי מחשבה׳‪ ,‬גם‬ ‫כל אחד עם התענוג הרוחני שהיה לו כאן בעולם‪.‬‬ ‫ליוצרו‪ ,‬ויש אחד שתפקידו לבנות את מידת הגבורה‬ ‫׳בעלי מידות׳ שמתעסקים בענין הרגש‪ ,‬וגם ׳אנשי‬ ‫שאם התענג על קו הדין‪ ,‬ממשיך להתעלות בקו‬ ‫של המלכות על ידי ששומר על חוקי המלך ומדקדק‬ ‫מעשה׳‪ ,‬ורק אז יש שלימות מצד התחתונים שתוכל‬ ‫זה‪ ,‬ואם התענג על קו החסד ‪ -‬ממשיך גם שם כפי‬ ‫בהם לא רק מה שמחוייב אלא עושה הכל כדי לצאת‬ ‫השכינה לשרות עליהם‪.‬‬ ‫עבודתו למטה‪.‬‬ ‫ידי כל השיטות וכיוצ״ב‪.‬‬ ‫באופן כזה הם סועדים ומרוממים את המציאות‬ ‫יש לך שאלה בעבודת ה׳ ‪ -‬מקומך כאן!‬ ‫לאור הביקוש הרב‪ ,‬אנו פותחים כעת בתחילת השנה‬ ‫את המדור החדש ‪ -‬״שו״ת בעבודת ה׳״‬ ‫הציבור הקדוש מוזמן לשטוח את שאלותיהם ‪ -‬בפניה למערכת‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫שלא יהא לבך חלוק על המקום שלך‬ ‫זיך'‪ ,‬איך הלימוד לוהט‪ ,‬כל ה'מצב' כל כך געשמאק‪ .‬הייתי בוכה בלילות מייאוש ומתסכול‪.‬‬ ‫גלידה בהכשר הרב‬ ‫כן‪ ,‬לייזער‪ ,‬בוכה כמו ילד‪.‬‬ ‫גל תסכול הרתיח את לבו של לייזער‪.‬‬ ‫"עד שנכנסתי לרבי זכרונו לברכה‪ ,‬ושפכתי את לבי‪ .‬הרבי אמר לי ווארט מההייליגער‬ ‫רבי שלמה קארלינער זכותו יגן עלינו‪ ,‬על מאמר חז"ל‪' :‬שלא יהא לבך חלוק על המקום'‪.‬‬ ‫גופו התנענע עוד פעם‪ ,‬ואז הוא סקר את הסביבה‪.‬‬ ‫והסביר לי‪ :‬כמו שעושר ועוני חומרי אינם משנים לרוחניות‪ .‬וכל אחד מקבל משמים‪ ,‬את‬ ‫לאן נפל פה? ברוך השם‪ ,‬התחתן‪ ,‬התחיל דף חדש‪ .‬השטריימל שעל ראשו עדיין חדש‪.‬‬ ‫התנאים שדייקא על ידם יגיע לשלימות תכלית עבודת הבוית"ש‪ .‬כך יש גם עושר רוחני‪:‬‬ ‫'כולל' כלבבו מצא לו‪ ,‬וגם הדירה סבירה יחסית‪ .‬פחות או יותר הוא מרוצה מהחיים‬ ‫אווירה‪ ,‬סביבה‪' ,‬מצב'‪ .‬ויש עוני – מה שאתה מתאר‪.‬‬ ‫החדשים פה‪.‬‬ ‫ברור שתשאף לכתחילה להגיע לסביבה הכי טובה‪.‬‬ ‫רק לשטיבל אינו מצליח להתרגל‪ .‬הוא גם לא רוצה‬ ‫אבל כרגע‪ ,‬במצב הנוכחי שהקב"ה הביא אותם דייקא‬ ‫לשם‪ ,‬תדע שאת המקום הזה הכין לך יעקב אבינו‬ ‫בית אהרן‪:‬‬ ‫להתרגל אליו‪ .‬לפחות בלבו פנימה תישאר השלהבת‬ ‫יוקדת‪.‬‬ ‫שתגלה שם את ביהמ"ק הפרטי שלך‪.‬‬ ‫ויפגע במקום‪ .‬ויפגע הוא לשון תפלה‪.‬‬ ‫הוא הביט שוב סביב‪.‬‬ ‫גארנישט‪ .‬יהודים יושבים בניחותא בליל שבת קודש‪,‬‬ ‫ראש הישיבה הביט היישר בעיניו‪ :‬יעקב אבינו עוד‬ ‫מלפני לידתו נרדף מעשיו על עבודת בוראו‪ .‬בורח מבית‪-‬‬ ‫שהתפלל לפני הקב"ה שבכל מקום שיהיה‬ ‫פיותיהם ממלמלים את מילות התפילה באדישות‪ ,‬כאילו‬ ‫חייו אביו הרבי ר' יצחק‪ .‬עובר בהר המוריה ‪ -‬מקום‬ ‫שלא יהא לבו חלוק על המקום ובכל מקום‬ ‫מקריאים רשימת קניה במכולת‪ .‬מצאו להם זמן לנוח‬ ‫מעמל השבוע‪ ,‬דווקא בזמן התפילה בשטיבל‪ .‬אפשר‬ ‫שהתפללו אבותיו‪ ,‬ולא שם ליבו לכך‪ .‬ממשיך לרוץ עד‬ ‫ששקעה השמש‪ ,‬והוא נתקע באמצע שום‪-‬מקום‪.‬‬ ‫יהיה לבו שוה עם המקום‪.‬‬ ‫לחשוב שנמצאים פה באיזה מניין של מושב זקנים‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬כך נראית תפילת שבת?‬ ‫ויפגע במקום‪.‬‬ ‫כמו שאומרים בשם הרב הקדוש ר' שלמה‬ ‫בדיוק לאחרונה ראה‪ ,‬הוא לא זוכר בדיוק איפה‪ ,‬סיפור‬ ‫כאן ייסד יעקב את העבודה‪ :‬שלא במקום הקדוש‬ ‫המקורי‪ .‬גילה קדושת ביהמ"ק שלא במקומה‪ .‬מתפלל‬ ‫קארלינר זצוק"ל‪ ,‬על הפסוק ואהבת את י"י‬ ‫ברבי מאיר שפירא זצ"ל הרב מלובלין‪ .‬כששהה רבי‬ ‫מאיר באוסטריה‪ ,‬ראה חנות ועל השלט כתוב 'גלידה‬ ‫כשסביבו חיות רעות (רעות פיזיות‪ ,‬ורעות ברוחניות‬ ‫אלקיך בכל לבבך פי' שלא יהיה לבך חלוק‬ ‫בהכשר הרב'‪ .‬אחר כך התפלל תפילתו בבית הכנסת‬ ‫כמבואר בספה"ק)‪ .‬וכאן התגלו לו כל הקדושות הגדולות‪.‬‬ ‫עד שזעק‪' :‬אכן יש ה' במקום הזה! ואנכי לא ידעתי'‪.‬‬ ‫על המקום‪ .‬ואמר הפירוש‪ ,‬אשר בכל מקום‬ ‫שם‪ ,‬והתפילה הייתה קרה כקרח‪ .‬התבטא ואמר‪' :‬גלידה‬ ‫בהכשר הרב'‪ ...‬הכל כשר על פי ההלכה‪ ,‬אך קר כמו‬ ‫זאת עבודתו של יעקב גם בהמשך חייו‪ ,‬אצל לבן‬ ‫שהוא‪ ,‬יעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫גלידה‪ ...‬הכול יבש ואדיש‪ ,‬בלי שום התעוררות וטעם‬ ‫ובמצרים‪ .‬לגלות את האור במקום ההוא‪.‬‬ ‫בשבת קודש‪ .‬מיילא שם היה מדובר במקום מודרני‪,‬‬ ‫לקחת את המקום של הבדיעבד – ולהפוך אותו‬ ‫כי יש בני אדם שאומרים שהמקום גורם‪ ,‬כי‬ ‫ואילו פה זה חסיד'ישער שטיבל שלנו‪ ,‬וכך זה נראה?!‪...‬‬ ‫ללכתחילה‪.‬‬ ‫אם היה באיזה מקום אחר בוודאי היה עובד‬ ‫מילא בימות החול‪ ,‬נישט געפעהרליך‪ .‬הוא מתעטף‬ ‫זכור לייזר! כל פעם שאתה במניין לא רצוי‪ ,‬על‪-‬הדרך‪,‬‬ ‫ברגע שאתה שוקע בדכדוך בגלל הסביבה‪ ,‬או ממצבך‬ ‫להשי"ת‪ .‬שחלילה לומר כן‪ .‬כי לא המקום‬ ‫בטליתו היטב‪ ,‬ומתפלל בהתלהבות כאשר הורגל מימים‬ ‫ימימה‪ .‬אבל בשבת זה כבר עובר כל גבול‪ ,‬שכך תיראה‬ ‫העגום כרגע‪ ,‬תיזכר ברבי ‪ -‬דע זיידע יעקב‪ ,‬שסלל‬ ‫גורם ח"ו איזו מניעה לעבודתו ית'‪ .‬כי כיון‬ ‫תפילה בשטיבל חסידי בשבת קודש?? אולי מפני זה‬ ‫לנו את הדרך כשפגע במקום‪ .‬וכאן‪ ,‬במצב שעל עתה‪,‬‬ ‫לבד‪ ,‬הוא צריך לשקול לעבור דירה לעיר אחרת‪ ...‬לא‬ ‫כשהסולם מוצב ארצה ‪ -‬אין דער ערד אריין ‪ -‬דווקא‬ ‫שהכל מאתו ית' ורצון השי"ת הוא שיהיה‬ ‫שזה מציאותי כרגע‪ .‬אבל בדמיון היה רוצה לעקור מכאן‪,‬‬ ‫משם הוא זקף אותו השמימה‪.‬‬ ‫האדם כעת במקום הזה‪ ,‬מסתמא גלוי לפניו‬ ‫ובקפיצת הדרך‪.‬‬ ‫אז למעשה!‬ ‫ית' שזה המקום לא יגרום שום מניעה ח"ו‬ ‫כל שנותיו‪ ,‬בעיר מגורי אביו התפלל בבית‪-‬המדרש‬ ‫הגדול של החסידות בצילא דהרבי שליט"א‪.‬‬ ‫בליל שבת קודש הבא‪ ,‬בשטיבל בבית שאן‪ ,‬השקט‬ ‫לעבודתו יתברך‪...‬‬ ‫סיבבה ההשגחה העליונה שבדיוק בשנים האחרונות‬ ‫המרדים אותו שקט‪ .‬המאחרים נסחבים כהרגלם‪ ,‬קוראי‬ ‫תקע החסידות יתד בבית שאן‪ ,‬והקימה שם קהילה‬ ‫העלונים עסוקים בשלהם‪.‬‬ ‫וע"ז התפלל יעקב אבינו ע"ה שבכל מקום‬ ‫חדשה לרגל הצפיפות ומצוקת הדיור‪ .‬ולפני חודשיים‪,‬‬ ‫לייזער נעמד בפינתו ליד החלון‪ .‬מבעד לזגוגית נראו‬ ‫ההרים הכהים בדמדומי השקיעה‪ ,‬ולרגע נדמה לו שהוא‬ ‫שיהיה‪ ,‬לא יהיה לבו חלוק על המקום‪.‬‬ ‫כאשר נכנס תחת אפריון כלולותיו‪ ,‬היה ברור מאליו‬ ‫שהוא עובר לגור בקריה החדשה‪.‬‬ ‫רואה את הרבי ר' יעקב מייסד חצר הקודש של 'במקום‬ ‫זה היה דווקא די מלהיב‪ .‬מקום חדש‪ ,‬חברים חדשים‪,‬‬ ‫ההוא'‪ ,‬קם מתוך המצב ל'ויפגע' – זעך בעטן דווקא און דע מצב‪.‬‬ ‫קהילה חדשה‪ ,‬דירות חדשות‪ .‬והרי הוא תמיד אהב חידושים‪.‬‬ ‫"לכו נרננה" פתח בקול נעים‪ ,‬מילה במילה‪ .‬ראשו ולבו מרוכזים לגמרי בתוך המלים‬ ‫אבל הקבלת שבת הנעבעך'ית הזאת מוציאה אותו מהכלים‪ .‬גם אם הוא מנסה ללכת נגד‬ ‫המרוממות‪ ,‬ורוח התעלות חמימה פושטת בנפשו‪ ,‬ונמסכת כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו‪.‬‬ ‫הזרם ולא לשים לב לסביבה – על כורחו צריך הוא להתאפק מלהגביה קולו יותר מדאי‪,‬‬ ‫הסולם המוצב ארצה ‪ -‬ראשו מגיע השמימה‪---‬‬ ‫שלא להיות ככהן בבית הקברות‪ .‬ולפעמים יש אפילו חשש של גזל שינה‪ ..‬האמנם כך‬ ‫נגזר עליו להתפלל עכשיו מדי שבת?‬ ‫רעייתו אינה מבינה מה הדחיפות שלו לטרוח בטלטולי דרכים‪ ,‬לנסוע כל כך הרבה לבית‬ ‫הוריו‪ .‬איך יוכל להסביר‪ ,‬שרק התפילות היבשות הן שמניסות אותו מבית‪-‬שאן‪.‬‬ ‫ובשבתות שהוא כאן‪ ,‬בבית שאן‪ ,‬הוא מרגיש בודד ומובס‪ .‬הוא עומד בפינתו ליד החלון‪,‬‬ ‫אומר "לכו נרננה" לעצמו‪ ,‬ומקשיב איך הקול נבלע בשקט כמו אבן בבאר עמוקה‪.‬‬ ‫וכעס מבעבע בו‪ .‬כועס על הבעלי‪-‬בתים היבשים‪ .‬הרי רובם גדלו כמוהו‪ ,‬באותה חסידות‬ ‫נלהבת‪ .‬כלום לא ראו מימיהם קבלת שבת שהקירות רועדים? לאן נעלם כל זה?‬ ‫וכועס על הרב‪ .‬דווקא הוא‪ ,‬שהועמד בראש הקהילה לשמור על הגחלת‪ .‬אולי אם היה‬ ‫מעורר 'מצב'‪ ,‬הציבור אולי היה מתעורר‪ .‬אבל הרב עומד לו במזרח‪ ,‬מתפלל בנחת‪ ,‬ואינו‬ ‫לוקח אחריות‪.‬‬ ‫ובתוך הכעס מתגנבת אל לבו מחשבה מפחידה יותר‪ :‬בעוד תקופה הוא יהיה כמוהם‪ .‬כבר‬ ‫עכשיו הוא מנמיך את קולו משבת לשבת‪ .‬עוד חצי שנה‪ ,‬יחד עם השטריימל שיתיישן‪,‬‬ ‫רוחו תיבש ונפשו תזדקן רח"ל‪ .‬גלידה בהכשר הרב‪.‬‬ ‫מ'בדיעבד' ל'לכתחילה' ‪ -‬עניין של בחירה‬ ‫בשבת הבאה שהוא זוכה להיות בחצר הקודש‪ ,‬הוא נושם לרווחה‪ .‬הקירות‪ ,‬הניגונים‪,‬‬ ‫ההמון הדחוס‪ ,‬הכול מוכר וחם‪ .‬ביציאה מבית המדרש הוא נתקל בראש הישיבה‪ ,‬רבו‬ ‫מימי בחרותו‪.‬‬ ‫"לייזער!" מאירות עיניו של ראש הישיבה‪" .‬נו‪ ,‬ווי גייט עס דארט? איך שם‪ ,‬בבית שאן?"‬ ‫ולייזער מוצא את עצמו שופך את לבו‪ .‬המילים נשפכות ממנו כמעיין שנפרץ‪ :‬על‬ ‫התפילות היבשות‪ ,‬על השקט‪ ,‬על הבעלי‪-‬בתים‪ ,‬על הרב‪ .‬ועל הפחד שבעוד תקופה הוא‬ ‫עצמו יהיה כמוהם‪.‬‬ ‫ראש הישיבה שתק רגע ארוך‪ ,‬מהנהן לאיטו‪ .‬עיניו כאילו נדדו למקום רחוק‪.‬‬ ‫"כשהייתי בחור‪ ",‬אמר לבסוף בקול רך‪" ,‬נוספה לראשונה 'ישיבה גדולה' חדשה של‬ ‫החסידות‪ ,‬בעיר אחרת שלא ליד חצר הקודש‪ ,‬ושלחו אותי ללמוד שם‪ .‬עשרות בחורים‬ ‫בודדים‪ ,‬מקום חדש‪ ,‬הכול עוד לא מגובש‪ .‬צוות חדש ולא מיומן‪ .‬כמה קשה היה בלי‬ ‫אווירה‪ .‬ואחרי כל שבת‪ ,‬כששמעתי מחבריי בישיבה ה'גדולה' איך התפילות שם 'קאכן‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬