נהורא · NEHOIRAH — ויצא (2026-11-16)

בס״ד
פרשת ויצא
תשפ״ז וראשו מגיע שלא יהא לבך חלוק הכר את היכן משקיעים הכח,
גליון השמימה על המקום שלך עצמך באור או בכלי?
תנו רבנן מעשה שערי השפעה דבר הבעל שם טוב אש העבודה
שלוש-מאות
הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא
נהורא מעליא דבר המערכת
כשיעקב אבינו פוגש לראשונה את הלילה! תהיה מלאך!
האברך התמים פוגש את החושך ,ודווקא שם מתגלה אליו הקב״ה לראשונה תמיד אומרים לנו :״א מענטש איז נישט
קיין מלאך!״
לצורך כך חייבים להכנס לתוך הבנק ,להתעסק עומד לו יהודי עטוף בטליתו ומתפלל בהתלהבות, על מה בעצם מדברים?
על כך שהאדם הממוצע שואף תמיד להיות
בענייני גשמיות ,ושם להאיר את אור האמונה. כאשר כולו מתמלא אמונה טהורה בבוראו. יציב ,לעמוד במקום ולא לחוות עליות וירידות.
וכך מוצא יעקב אבינו את עצמו יוצא מבית שם ״והעושר והכבוד מלפניך״ ,״ואתה מושל בכל״ אז אומרים ומרגיעים אותנו ,שהמלאך הוא
ועבר ,שם למד ברציפות י״ד שנה בלי לתת שינה ״ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל״. ׳עומד׳ – נמצא כל ימיו בדיוק במקום שה׳
ברא אותו ,לא מתקדם ולא מתרחק.
לעפעפיו על גבי מיטה מסודרת ,מתוך דביקות תיבות התפילה מאירות בהארה עילאית ,הוא נספג אבל האדם לעומתו ,בעצם מציאותו הוא
מוחלטת ברוחניות ,והולך לפגוש את הגשמיות. כולו בידיעה הפשוטה – שהכל נעשה על ידי הקב״ה, ׳הולך׳ – או עולה או יורד.
האברך התמים ,הספון באהלה של תורה ,יוצא הוא לא זקוק לעזרתינו ומסוגל להסתדר לבד! המסקנא :אל לנו לשאוף להיות ׳עומדים׳
כמלאכים .אנחנו פשוט לא בנויים כך!
למסע לעולם אחר ,פוגש את החושך – ׳לית נהורא עם סיום התפילה פונה היהודי לביתו ,בדרך חולף ליד והנה ,בפרשתנו אנו רואים מפורשות הפוך
אלא מגו חשוכא׳. הבנק ,ושם מתחיל להתנגן בקרבו ניגונים אחרים לגמרי. מיסוד מוסד זה:
״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״ .יעקב אבינו יוצא לבו דופק ,היום צריך לכסות חוב ,וכסף מנלן? מהיכן כך ראה יעקב אבינו בחלומו :״והנה מלאכי
מ׳באר שבע׳ מהשבע מידות הקדושות, תבוא ישועתו? מפלוני או מאלמוני? אלקים עולים ויורדים בו״.
רואים ,שהמלאכים כן עולים ויורדים .אז
והולך ׳חרנה׳ ,למקום של חולין וחרון אף לפתע תופס את עצמו ,הרי מה בכל זאת שונה בינינו ,ולמה א״כ לא
(עי׳ דברי חיים) ,שם מוצא את החושך ואת ״רבים מעידים כי עדיין נעימות התפילה ספוגה נהיה כמו מלאכים?
הטרדות הגשמיות ,ודווקא שם מתגלה בעצמותי ,מה עם ״והעושר אלא התירוץ הוא ,שהמלאכים ,אפילו
אליו לראשונה גילוי אלוקי נורא ,כשהוא
הדביקות והקשר שהם עולים ויורדים ,אבל הם עצמם עדיין
והכבוד מלפניך״? מה עם ״אני
רואה לפניו ׳סולם מוצב ארצה וראשו האישי שלהם עם מאמין שהבורא ית׳ שמו עשה
נשארים מלאכים ,כי בהם עצמם לא קורה
שום שינוי.
הבורא ית׳ נולד דוקא מגיע השמיימה׳ כמו שמפרש הבעש״ט ועושה ויעשה לכל המעשים״? רק איפה כן השינוי?
הק׳ כי ׳סולם׳ בגימטריא ׳ממון׳ ,הוא בשעה שלא שפר האם כל ההתלהבות בתפילה היא
במקום בו הם נמצאים – פעם למעלה ופעם
עליהם גורלם ,בבחינת העסק הגשמי ובירור חלקי הרע ,אשר למטה.
דמיון שוא והונאה עצמית? האם והם ,בגלל שהם כל כך בטלים להשי״ת ,לא
מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.
׳יתרון האור מתוך באמת לא התחלתי עדיין לעלות משנה להם איפה הם נמצאים אם למעלה
באותה שעה שמצא יעקב את במדריגות האמונה והבטחון? – בהתקדמות ,או למטה – בהתרחקות ח״ו.
מקומו האמיתי ,לגלות את החלקים
החושך׳ ,לית נהורא
אבל אנחנו ,למה בנו כן חל ומורגש שינוי
אלא מגו חשוכא״ כה מסתובב לו יהודי בלב פנימי ,כשאנחנו למעלה או למטה?
הטובים שבתוך הרע ,זכה שנתגלה
מדוכדך ,כשהוא מתחבט בינו לבין כי אנחנו עסוקים בעצמנו ולא בתפקיד שלנו.
אליו הקב״ה לראשונה ,והבטיח לו
עצמו :היכן אני? האם אני מאמין כלומר ,המלאכים ,שעסוקים במה ה׳ מרוויח
שלא יפחד ,ויצליח בדרכו החדשה.
או חלילה כופר? מהמקום בו הם נמצאים ,לא משנה להם
ומבאר הבעש״ט הק׳ (כש״ט ח״ב ה ע״ג) כי יעקב אבינו איפה הם ,כי מכל מצב ה׳ מרוויח.
גם רבקה אמנו הסתובבה כאשר ספיקות אלו
היה רגיל לדבק עצמו רק בעסק הרוחני המוחלט, אבל אנחנו ,שעוסקים בעצמנו ובתדמית
מטילים בה דכדוך רב .כשעוברת ליד בית מדרש, שלנו ,מאוד מציק ומפריע כשאנחנו למטה,
והנה פגש לראשונה את ההתמודדות ואת האמונה,
הוא מרגישה התלהבות מיוחדת ,אך גם כאשר ומאוד משמח ומרומם כשאנחנו למעלה.
אשר כל אלו מתגלים ע״י התעסקות עם הגשמיות,
חולפת ליד הבנק ,גם שם יש בה משהו שמתלהב... נמצא ,שעלינו כן להיות כמלאכים ,לא
ודוקא כאן זכה לגילוי עצום ונורא -הבורא ית׳ עצמו להיות עסוק בעצמנו ובתדמיתנו ,אלא
ויתרוצצו הבנים בקרבה ,ותאמר אם כן למה זה אנכי,
נגלה אליו ,״אכן יש ה׳ במקום הזה -ואנכי לא ידעתי״ עסוקים בשליחותנו ובתפקידנו!
מדוע אני משקיעה כל כך הרבה כוחות באמונה
(אוהב ישראל ,ליקוטים חדשים פ׳ ויצא). אבל אפשר להוסיף ,שחילוק גדול יש
ובטחון ,ולא חולפות כמה דקות ואני כבר מתחילה בינינו למלאכים :המלאכים ,הם עצמם לא
בשעה שמסבב כל הסיבות מפגיש אותנו עם לדאוג ולפחד כאילו אין בורא בעולם ח״ו. מרוויחים מעבודתם ,ובטח לא מהעבודה
קשיים ברוחניות וגשמיות ,יש לנו ניתן לשאוב הקשה שבירידה.
ובת קול יוצאת ומכרזת :ר׳ יוד! אתה לא לבד!
מכאן חיזוק עצום ,וכפי שרבים מעידים כי הדביקות אבל אנחנו ,ודאי מרוויחים מעבודתנו ,ועל
יש בקרבך שני מנועים נפרדים .כשאתה בבית
והקשר האישי שלהם עם הבורא ית׳ נולד דוקא אחת כמה וכמה מהעבודה הקשה שבעת
המדרש – שם פורצת הנשמה האלוקית ,ואילו בבנק ירידה ובזמן נפילה.
בשעה שלא שפר עליהם גורלם ,בבחינת ׳יתרון האור
– מתעוררת לה הנפש הבהמית.
מתוך החושך׳ ,ולית נהורא אלא מגו חשוכא ,כי זה א פרייליכ׳ן און א לעכטיגע שבת
חלקינו מכל עמלינו( .תפארת שלמה ,שער התפילה). הנפש עם להתעסק תפקידנו בעולם אינו ידידכם :ישעיה יצחק פרידמאן
האלוקית בלבד ,אלא להאיר מעט אמונה בתוך
על פי ״אש הפרשה״ הנפש הבהמית ,וכדאיתא בספר התניא (פרק לח).
לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים
הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב תנו רבנן מעשה
הללו ,ונתגלו אלי מן השמים ,להודות לי על כך. כמוהו כ׳מחותן׳ בשמחה זו ,שכן במשך כל שנות
כעת יצאתי ללוותם ,אשר לכן עומד אני כאן״ .ואז הציפייה הדרוכה של הורי הילד ,היה מרבה בתפילה
וראשו מגיע השמימה
הפטיר :״ובזכות הלימוד הלזה ,ויישוב מחלוקתם ומבקש רחמים עליהם ,כעת שהישועה באה ,איך מבעד לחלונותיו הקמורים של אחד מבתי צפת
של גאוני הדורות ,יתחזק הילד ויתרפא״. לא יבוא להשתתף בשמחה העילאית?!״. העתיקה ,רבתה השמחה עד לב השמים .יהודי עיר
וכאשר פתר כן היה ,הרך הנימול התרפא וניצל ואכן ,צהלתו של ה׳בת עין׳ באותה סעודה היתה החכמה נקבצו ובאו ליטול חלק בשמחת ברית-
בחסדי שמים .ואגב כן ,משנכנס יין יצא סוד רוממה .ניכר היה שזוהי עבורו כמו שמחתו מילה לבנו של אחד מן החבורה.
ונתגלה ליהודי צפת עוד מגדולתו של ה׳בת-עין׳, האישית ,ואף שתה הרבה עד שנתבשם ,וכטוב לב ״לחיים!״ בירך אחד מהם בעליצות צפתית ,״שלא
שגם כשהיה מבושם כהוגן צלל לים התלמוד ועסק המלך ביין היה אור גדול מתפשט על פניו ,נהירו ירבו שמחות כאלו בישראל...״.
בתורה לשמה. עילאה ,ברעותא וחדוותא. ״מה דברת?!״ ,נעצו בו חבריו מבטי תימהון ,״מדוע
וכל כך התבשם ,שבצאתו הוזקקו משמשיו בקודש שלא ירבו?״.
••• לתומכו בשתי זרועותיו ,ולהובילו כך עד לביתו. ״טוב שמעתם ,שלא ירבו!״ ,עמד האיש על דבריו
כי כן לימדונו רבותינו צדיקי עולם ,שגם כאשר כשראה אותם בכך ,פירש ה׳בת עין׳ בדרך צחות והסביר :״והלא הסיבה שהשמחה כה גדולה
עוסק היהודי בעניינים גשמיים ,כאכילה ושתיה את מאמר חז״ל (ברכות לה ,ב) ״יין פורתא סעיד ומרקיעה שחקים ,אינה אלא ההמתנה המתוחה
ושינה ,אם כוונתו לשם שמים ,הריהו כסולם טובא גריר״ (יין מועט סועד את לב האדם ,יין רבת-השנים של הורי הילד ,עד שבשעה טובה זכו
המוצב ארצה ,וראשו מגיע השמימה ,ולא רק שלא מרובה גורר לשכרות) ,ואמר :״יין פורתא סעיד, לחבוק בן .עדיף אפוא שמחות ׳קטנות׳ יותר ,ללא
מתגשם ,אדרבה ,בכך מגלה הוא את הקל המסתתר מי ששותה קצת יין צריך סעד לתומכו ,אבל טובא המתנות כה מרובות...״
בבריאה ,כי אכן יש ה׳ במקום הזה ,ומקדש את גריר ,אם שתה הרבה יין זקוקים כבר לגרור אותו לפתע נפתחה הדלת ,והתרגשות אפפה את הבית.
החומר עד שהופך כל העולם כולו לבית אלוקים, ממש!״. הרה״ק רבי אברהם דוב מאווריטש זי״ע בעל ׳בת
וזה שער השמים. ובינתיים בבית הרך הנימול ,המשיכו המסובים עין׳ ,שזה לאחרונה עלה לארץ הקודש וקבע משכנו
וכדבר האמור בספר הקדוש ״תולדות יעקב יוסף״ בשמחה ובריקודים ,אך לפתע נשמע קול צווחה, בצפת ,הנה זה בא להשתתף בסעודה.
לכהן הגדול רבי יעקב יוסף מפולנאה זי״ע – זקן זעקה גדולה ומרה .היתה זאת אם הילד ,שהבחינה ״הלא תדעו״ ,לחש אחד מן המסובים ,״כי בדרך
תלמידי רבינו הבעש״ט הקדוש זי״ע ,בפרשתנו, כי דם החל לנטוף ממנו ,וכי סכנה מרחפת על חייו. כלל נוהג הצדיק להשתתף בסעודת ׳שלישי למילה׳
פרשת ויצא: בהלה רבתית נוצרה במקום ,והנוכחים אצו-רצו, ולא בסעודת ברית-מילה״.
״שלא נקרא עובד השם יתברך רק בעוסק בתורה מהם להבהיל את הרופאים ,ומהם שיצאו מבוהלים ״אכן״ ,הסכים חסיד אחד שידע על המנהג ,והסביר
ותפילה לבד ,שעל-ידי-זה מעורר מדנים על בני ודחופים אל מעונו של ה׳בת-עין׳ ,בתקוה רבה ,כי את פשרו :״כי אמנם לסעודת הברית מגיע אליהו
עולם שאין עושין כך .אלא האדם נקרא סולם גם למרות שנתבשם ביין ,ימצאוהו כשהוא ער ,ויוכלו הנביא ,אולם בסעודת שלישי למילה מתגלה
כשהוא מוצב ארצה ,דיוטה תחתונה ,בארציות לבקש ממנו שימשיך ישועה לילד שנולד בזכות הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו ,כאמור באברהם
גשמיות החומר ,וכו׳ ,מכל מקום יוכל הצדיק לכוין תפילותיו המרובות. אבינו ע״ה (בראשית יח ,א) :׳וירא אליו ה׳ באלוני
בו עסק יחודים ועבודת השם יתברך כמו בעסקו משבאו אל מעונו ,הופתעו לראות את ה׳בת-עין׳ ממרא׳ ,ודרשו חז״ל (בבא מציעא פו ,א) :׳אמר
בתורה ,וזה שנאמר ׳וראשו׳ ומחשבתו ׳מגיע עומד בפתח ,כשידיו אוחזות במשקופי הדלת ופניו רבי חמא בר חנינא ,יום שלישי למילתו היה ,ובא
השמימה׳ ,ליקח לעצמו רמז מוסר לעבוד השם בוערות כלפידי אש .לאחר שסיפרו לו את אשר הקדוש-ברוך-הוא ושאל בשלומו׳...״
יתברך על-ידי-זה יותר״. אירע ,נענה ה׳בת עין׳ וגילה להם להפתעתם: ״אם כן אפוא״ ,הביע השלישי את תמיהתו ,״מדוע
לרגל הילולת הרה״ק בעל ׳בת עין׳ זי״ע – י״ב כסלו ״זכיתי כעת בלימודי ,ליישב מחלוקת בין ׳בעל חרג כעת ממנהגו?״.
עפ״י :מזקנים אתבונן המאור׳ לבעל ה׳מלחמות׳ ,וכעת באו שני הגאונים ״פשיטא״ ,פצחו ונענו שאר החברים ,״והלא הרבי
הלכה ומעשה
הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות דבר הבעל שם טוב
את מצבו בעבודת השם ,הוא צועד בדרכו של את טלפיו ואומר כשר אני ,גם אז היה בטוח שהוא
יעקב אבינו ,איש תם ,שהיה עסוק כל היום רק ממש ממשיך דרכו האמיתי של יצחק אבינו.
הכר את עצמך
בתיקון עצמו .לא ברח מתוך החושך ,אלא להיפך, כדי שאדם לא יטעה בעצמו ,הוא חייב להטעות עשיו ויעקב ,שני אחים היו .בחיצוניות גם לא היה
בחן תמיד את מצבו בזמני קטנות ,המכונים ׳בא את סובביו .מי שיגלה לעין כל את מעשיו הטובים, ניכר היה ההבדל הגדול ביניהם (בתחילת דרכם),
עליו השמש׳ -כשאין מאירים לו ה׳מוחין׳ בעבודת ויספר לכולם כמה הוא מחמיר לעשר את המלח שהרי יצחק אבינו אהב את עשיו ,לפני שהכיר
השם יתברך ,ואז ידע את מצבו האמיתי. ואת התבן ,אינו עובד את ה׳ ואת עצמו .ומי שרוצה גיהנום בוערת מתחתיו ,וחשב שהוא מדקדק
במצוות.
וכמובא בכתבי המגיד ממעזריטש (כתבי קודש טו,): שלא להטעות את עצמו ,חייב להכנס לתוך עולמו
עבודתו של יעקב אבינו מתפרשת בפרשת השבוע,
על דברי המדרש שמתאר את העבודה זרה שהיה הפנימי ,ולהעמיק שם ,מבלי לשתף את סובביו.
כמי שעיקר עבודתו היתה לרדת לדרגות התחתונות
בימי יאשיהו; ליצני הדור מה היו עושים ,חצי צורה אמנם האדם מחוייב לזכות את הרבים ולפרסם את
ולהעלותם .וכך מפרשים הסה״ק את הפסוק ויפגע
של עבודה זרה בדלת זו וחצי צורה בדלת זו ,והיה קדושתו יתברך בעולם ,אבל כל זה במקביל ובאופן
במקום ,כלומר שהוא פגע באותו מקום פנוי ,שבו
משלח שני תלמידי חכמים לבער צורה מבתיהם, נפרד לעבודתו העצמאית .את הקב״ה צריך לעבוד
לא ניכרת אלקותו יתברך ,וממילא יש שם חושך
והיו נכנסין ולא היו מוצאין כלום (עיין ישעיה נז באופן של קשר ביני לבינו ,׳ואנווהו – אני והוא׳
רוחני ,׳כי בא השמש׳ .אך גם שם הוא העמיק
ח) .וזה לשון המגיד :הענין בטבע ,מה שנתגדל (שבת קלג .):וכך אמר מו״ר הגר״י רכניצר זצ״ל
בגדלות הבורא ,עד שהתגלה לפניו ,כי ׳אכן יש
השכל בעבדות ה׳ ,יש לאדם התנשאות מפניות, ראש ישיבת טשערנאביל :כל אדם צריך שיהיו לו
השם במקום הזה׳.
רק כשהשכל שורה על האדם אז רואה גדולת ה׳ ארבע אמות לעצמו ,הן בגשמיות והן ברוחניות (מפי אלא שיש שני סוגי אנשים שיורדים לדרגות
בשכלו ,ואז נבטלין כל הפניות והחשק מתלהב אחיו יבדלחט״א מו״ר רבי בעריל רכניצר שליט״א). שיורדים לדרגות התחתונות .ישנם כאלו
לדביקות [חסר] כשהדלת פתוח דהיינו השראת וכך היה אומר הרה״ק רבי יצחק מוורקא זי״ע, התחתונות כדי לגלות שם מלכות שמים ,וישנם
השכל ,אבל כשהדלת סגור אז היה כל הפניות, ראה אנכי ,׳קוק אריין אין זיך אריין׳ על כל אחד כאלו שעסוקים כביכול בהעלאות הניצוצות ,אבל
ועבודה זרה היה שלם עכ״ל. להסתכל לתוך עצמו (שיח שרפי קודש) ,וכן אינם בוחלים בשום הזדמנות לעשות ככל תאוות
הכוונה היא שמי שאינו בוחן את עצמו ,ומתפעל מתאמרא משמיה דהחידושי הרי״ם (ליקוטי יהודה). רוחם ,כעשיו זה שעבר חמשה עבירות ביום אחד,
מכך שיש זמנים שבהם הוא מצליח בעבודת כמו כן אמר הרה״ק מקאצק זי״ע ,דצריכין תמיד ולכל אחד היה לו ׳תירוץ׳ למה הותר לו ואולי
השי״ת ,ולא מודד את עצמו לפי זמני הקטנות שלו, לזכור שלש דברים :א׳ שלא להסתכל תוך חבירו, אפילו צריך לעשותם .הבעיה הגדולה היא שלא רק
נמשל לעובדי העבודה זרה שהיתה בימי יאשיה, יענעם נישט אריין קוקען ,ב׳ להסתכל לתוך עצמו את אחרים הוא הטעה אלא גם – ובעיקר -את
שכל דורו היו עובדים עבודה זרה .על האדם (פון זיך נישט ארויסקוקען) ,ג׳ ולא לכוון בכל דבר עצמו .וכך אמר החכם :יעקב אבינו רימה את כל
להעמיק תמיד ללא הרף ,פנימה לתוך נבכי נפשו; כלל על עצמו (אין נישט זיך מיינען). סובביו ,חוץ מאת עצמו .עשיו הטעה רק את עצמו.
להכיר את חולשותיו וחסרונותיו לצד המתנות כאשר אדם מסתכל לתוך עצמו תמיד ,בוחן את גם כשהוא התחתן בגיל ארבעים כדי לקיים את
שנתן לו הקב״ה ,ואז יזכה ללכת בדרך אמת. המחשבות העוברות וחולפות בליבו ,ובוחן תמיד מנהג אביו ,וכפירש״י שהוא כדבר אחר שפושט
שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות
מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א אש העבודה
שו״ת עם המשפיע (ז)
לולב? חנוכה? היכן משקיעים את הכח ,באור או בכלי?
הדבר דומה למצות נטילת לולב ,שיש כאלו האלהית -השכינה הקדושה ,ובכך שורה היא עליהם שאלה:
שאפשר למצוא אותם עומדים שעות ואפילו ימים ולא נופלת חלילה .לעומת זאת כאשר חלילה אין
מצינו הרבה פעמים שכתבו בפוסקים על איזה
שלמים בדוכני הלולבים ,וכבר מקדימים כמה שבועות בישראל אנשים שעוסקים בתורה ,חסד ועשיה,
הלכה וכד׳ שאינו חיוב או איסור גמור אך ירא שמים
וטורחים לשוטט בפרדסי האתרוגים כדי למצוא את כביכול אין מי שיסעוד ויתמוך את השכינה.
יחמיר על עצמו ,וצ״ע וכי יש דרגה של יראת שמים
ההדר שבהדר ,ומלקטים את כל החומרות וההידורים,
המלכות צריכה כמה כלים שרק מי שהוא שם יקיימו ,הלא כל איש מישראל
ויש להם תענוג מכך .אבל כשבאה הנטילה עצמה,
ענין זה מבואר בזוה״ק (כי תצא רפב ):כי השכינה מחויב במצוות יראת ה׳ שנאמר את ה׳ אלוקיך תירא,
אזי לוקח להם רגע כמימריה ,מנענעים לכל הצדדים
ויוצאים ידי חובתם. דומה למים שצריכים ׳כלים׳ כדי להכנס ולשרות א״כ הוא חיוב על כולם?
בתוכם ,ובאם לאו מתפזרים המים ,ועל דרך זה צריכה
מאידך ,אפשר למצוא כאלו שאין להם את ה׳הרגש׳
של דקדוק והידור ,הם משלמים מיטב כספם כדי
השכינה ׳כלי׳ שתוכל לשרות בו. תשובה:
לקחת אתרוג מהודר ,לולב עידית שבעידית ,אבל וממשיך הזוהר ,כי הכלים של השכינה ,הם ישראל
המלכות נבנית מכמה בחינות
את ה׳הרגש׳ של הידור מצוה ודקדוק ההלכה ,הם למטה ,שהם הכלים של השכינה לקבלת האור
והשפע ממנה ,ולפי שהשכינה מתפרטת לשבע כדי לענות על שאלה זו יש להקדים ,דהנה כל
שומרים יותר לנענועים עצמם ,כשהם עומדים שעות
ספירות שיש בכל דבר רוחני ,לכן צריכה שישראל ׳מלכות׳ יש בה מערכה שלימה ,הכוללת גם שרים
עם השתוקקות עצומה ,מוליך ומביא -למי שהארבע
תעמיד עבורה שבעה סוגים של עובדי ה׳ ,דהיינו החושבים על טובת המלוכה ,גם אנשים שמטרתם
רוחות שלו ,מעלה ומוריד -למי שהשמים והארץ
׳בעלי חסד׳ -׳חסידים׳ שהם מרכבה למידת החסד, לפאר את המלכות בעיני אחרים ,וגם אנשי חוק
שלו.
׳גבורים׳ שמתגברים על יצרם ביצרם ונעשים מרכבה השומרים על הפעלת גזירות המלך ברחבי המלוכה,
על דרך זה גם בחנוכה וכיוצ״ב ,יש שאוחזים וכך גם אנחנו בני ישראל מיועד עבורינו להקים את
למידת הגבורה ,׳לומדי תורה׳ שהם מרכבה למידת
בקו הדין ,ומתעסקים בשיעור ההדלקה וזמנה, ה׳מלכות׳ של ה׳ על ידי כמה וכמה חלקים.
התפארת ,׳נביאים׳ -שראוים לפי מעשיהם שתשרה
ואופן ההדלקה וכו׳ ,ויש שעיקר הדגש הוא בקו
דוד המלך עליו השלום משבח את הקדוש ברוך
החסד ,כשהם משתפכים לפני קונם בברכה לוהטת
הוא בעשר תכונות שבהן מנהיג את עולמו בשלימות
ומתענגים על האור הגנוז. ״ אפשר למצוא כאלו מוחלטת ,וכפי שאומרים כל יום בתפילה (דברי הימים
והנה כל אחד מאיתנו הטביע הקב״ה כשרונות שאין להם את ה׳הרגש׳ א׳ כט ,יא) :״לך ה׳ הגדולה [חסד] ,והגבורה ,והתפארת,
ותכונות ונטיות הנפש ,לפי סוג שליחותו בעולם, של דקדוק והידור ,הם והנצח ,וההוד ,כי כל בשמים ובארץ [יסוד] ,לך ה׳
ויתכן מאוד שאם אחד שנדרש ממנו לבנות את משלמים מיטב כספם כדי הממלכה והמתנשא לכל לראש [מלכות]״.
המלכות האלוקית על ידי קו החסד ,והוא עורק
מתפקידו ומתעסק בקו הדין משום שעבודתו של לקחת אתרוג מהודר ,לולב כל מציאות רוחנית כוללת עשר ספירות אלו
עידית שבעידית ,אבל [חכמה בינה דעת ,חסד גבורה תפארת ,נצח הוד
חבירו מוצאת יותר חן בעיניו ,הרי זה נקרא באופן דק
יסוד מלכות] ,שהיא קומה רוחנית שלימה ,הנחלקת
׳עובד עבודה זרה׳ ,לפי שעובד עבודה שהיא זרה לו. את ה׳הרגש׳ של הידור
לשלוש קומות :חלק עליון של מחשבה [חכמה בינה
ובוודאי ברור כשמש ,שעל כל אחד מוטל לבנות מצוה ודקדוק ההלכה ,הם דעת] ,חלק אמצעי של רגש [חסד גבורה תפארת],
את המלכות האלוקית בכל הקומה כולה ,מחשבה שומרים יותר לנענועים וחלק תחתון של עשיה [נצח הוד יסוד מלכות].
רגש מעשה ,ובכל שלושת הקוים -ימין שמאל אמצע, עצמם״
וא״א להקל ח״ו או לזלזל אפילו בכהוא-זה מדקדוק כגון ה׳תורה׳ הקדושה ,יש בה חלק המחשבה שהוא
ההלכה או מהתעוררות המידות לעבודתו ית׳ ,אבל הלימוד ,יש בה חלק של רגש המתבטא בהלכות רבות
בפרטות כבר יודע כל אחד ומכיר את מקומו להיכן הנוגעות לדרך ארץ וכבוד הנדרש לזקנים ולתורה
עליהם הנבואה והם מרכבה למידת הנצח ,׳בעלי רוח
לבו נוטה ולבו חפץ ,ושם צריך להשקיע את כל-כולו. ולבית הכנסת וכיוצא בזה ,וכן יש בה חלק של עשיה
הקודש׳ -שראוים שישרה עליהם רוח הקודש והם
בפועל שהם כל ההלכות הנוגעות למעשה.
לכן ,יש אחד שרואה את עצמו ׳ירא שמים׳, מרכבה למידת ההוד ,׳צדיקים׳ נוטרי ברית שהם
שאפילו באם אין ההלכה מחייבת ,הוא רוצה לצאת מרכבה למידת היסוד ,׳אנשי מלכות׳ -העוסקים וכן כל חג ומועד ,יש בו חלק המחשבה ,להבין את
כל השיטות ,וכגון לענין ׳דובר אמת בלבבו׳ שאם עלה בעשיה ומקשטים את המלכות על ידי מעשיהם טעמי המצוות ואת העומק הטמון בפרטי החג ,ויש בו
בלבו לתת צדקה ,על פי הלכה אין כאן שום קנין ושום הטובים ,והם מרכבה למידת המלכות .בכך מתפשטת חלק הרגש ,כגון פסח הוא חג האהבה ,וראש השנה
התחייבות ,אבל יש פסוק שמשבח את דובר אמת השכינה על בעלי מדות אלו בשבע ספירות שלה. הוא יום הדין ,ויש בו חלק המעשה שהם הלכות החג.
בלבבו .ומאידך מצינו בגמ׳ (שבת קכ ).שירא שמים גם ההתגלות האלוקית ,היורדת לשכון למטה
רוצה לצאת ידי שמים ,אבל לא על חשבון ממונו ,ויש כל אחד צריך לידע התפקיד שלו [׳שכינה׳] כדי להחיות את הנבראים ולמלוך עליהם
מעל זה דרגה נוספת של מידת חסידות גם כשיש לו הרי לפנינו שיש כמה וכמה תפקידים בעולם ,יש [׳מלכות׳] ,כוללת בתוכה עשרה חלקים רוחניים,
הפסד ממון .וכל אחד צריך להכיר את מקומו ולשאוף אחד שצריך לבנות את מידת החסד של המלכות על ואינה יכולה להתגלות ולשכון למטה אלא באם יש
להגיע ליותר (עי׳ אגרא דפרקא אות קסז). ידי שמתעסק בחסידות שהוא קו האהבה ,שעושה כאן שלימות של כל עשר תכונות אלו ,ולכן חייבים
ולא רק בעולם הזה ,אלא גם בעולם הבא ,ממשיך יותר ממה שמוטל עליו מתוך רצון לעשות נחת רוח להיות בתוך כללות ישראל ,גם ׳בעלי מחשבה׳ ,גם
כל אחד עם התענוג הרוחני שהיה לו כאן בעולם. ליוצרו ,ויש אחד שתפקידו לבנות את מידת הגבורה ׳בעלי מידות׳ שמתעסקים בענין הרגש ,וגם ׳אנשי
שאם התענג על קו הדין ,ממשיך להתעלות בקו של המלכות על ידי ששומר על חוקי המלך ומדקדק מעשה׳ ,ורק אז יש שלימות מצד התחתונים שתוכל
זה ,ואם התענג על קו החסד -ממשיך גם שם כפי בהם לא רק מה שמחוייב אלא עושה הכל כדי לצאת השכינה לשרות עליהם.
עבודתו למטה. ידי כל השיטות וכיוצ״ב. באופן כזה הם סועדים ומרוממים את המציאות
יש לך שאלה בעבודת ה׳ -מקומך כאן!
לאור הביקוש הרב ,אנו פותחים כעת בתחילת השנה
את המדור החדש -״שו״ת בעבודת ה׳״
הציבור הקדוש מוזמן לשטוח את שאלותיהם -בפניה למערכת
המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א
ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק ,בהסברה נעימה השוה לכל נפש. שערי השפעה
שלא יהא לבך חלוק על המקום שלך
זיך' ,איך הלימוד לוהט ,כל ה'מצב' כל כך געשמאק .הייתי בוכה בלילות מייאוש ומתסכול. גלידה בהכשר הרב
כן ,לייזער ,בוכה כמו ילד.
גל תסכול הרתיח את לבו של לייזער.
"עד שנכנסתי לרבי זכרונו לברכה ,ושפכתי את לבי .הרבי אמר לי ווארט מההייליגער
רבי שלמה קארלינער זכותו יגן עלינו ,על מאמר חז"ל' :שלא יהא לבך חלוק על המקום'. גופו התנענע עוד פעם ,ואז הוא סקר את הסביבה.
והסביר לי :כמו שעושר ועוני חומרי אינם משנים לרוחניות .וכל אחד מקבל משמים ,את לאן נפל פה? ברוך השם ,התחתן ,התחיל דף חדש .השטריימל שעל ראשו עדיין חדש.
התנאים שדייקא על ידם יגיע לשלימות תכלית עבודת הבוית"ש .כך יש גם עושר רוחני: 'כולל' כלבבו מצא לו ,וגם הדירה סבירה יחסית .פחות או יותר הוא מרוצה מהחיים
אווירה ,סביבה' ,מצב' .ויש עוני – מה שאתה מתאר. החדשים פה.
ברור שתשאף לכתחילה להגיע לסביבה הכי טובה. רק לשטיבל אינו מצליח להתרגל .הוא גם לא רוצה
אבל כרגע ,במצב הנוכחי שהקב"ה הביא אותם דייקא
לשם ,תדע שאת המקום הזה הכין לך יעקב אבינו
בית אהרן: להתרגל אליו .לפחות בלבו פנימה תישאר השלהבת
יוקדת.
שתגלה שם את ביהמ"ק הפרטי שלך. ויפגע במקום .ויפגע הוא לשון תפלה. הוא הביט שוב סביב.
גארנישט .יהודים יושבים בניחותא בליל שבת קודש,
ראש הישיבה הביט היישר בעיניו :יעקב אבינו עוד
מלפני לידתו נרדף מעשיו על עבודת בוראו .בורח מבית- שהתפלל לפני הקב"ה שבכל מקום שיהיה פיותיהם ממלמלים את מילות התפילה באדישות ,כאילו
חייו אביו הרבי ר' יצחק .עובר בהר המוריה -מקום שלא יהא לבו חלוק על המקום ובכל מקום מקריאים רשימת קניה במכולת .מצאו להם זמן לנוח
מעמל השבוע ,דווקא בזמן התפילה בשטיבל .אפשר
שהתפללו אבותיו ,ולא שם ליבו לכך .ממשיך לרוץ עד
ששקעה השמש ,והוא נתקע באמצע שום-מקום. יהיה לבו שוה עם המקום. לחשוב שנמצאים פה באיזה מניין של מושב זקנים.
באמת ,כך נראית תפילת שבת?
ויפגע במקום. כמו שאומרים בשם הרב הקדוש ר' שלמה בדיוק לאחרונה ראה ,הוא לא זוכר בדיוק איפה ,סיפור
כאן ייסד יעקב את העבודה :שלא במקום הקדוש
המקורי .גילה קדושת ביהמ"ק שלא במקומה .מתפלל קארלינר זצוק"ל ,על הפסוק ואהבת את י"י ברבי מאיר שפירא זצ"ל הרב מלובלין .כששהה רבי
מאיר באוסטריה ,ראה חנות ועל השלט כתוב 'גלידה
כשסביבו חיות רעות (רעות פיזיות ,ורעות ברוחניות אלקיך בכל לבבך פי' שלא יהיה לבך חלוק בהכשר הרב' .אחר כך התפלל תפילתו בבית הכנסת
כמבואר בספה"ק) .וכאן התגלו לו כל הקדושות הגדולות.
עד שזעק' :אכן יש ה' במקום הזה! ואנכי לא ידעתי'. על המקום .ואמר הפירוש ,אשר בכל מקום שם ,והתפילה הייתה קרה כקרח .התבטא ואמר' :גלידה
בהכשר הרב' ...הכל כשר על פי ההלכה ,אך קר כמו
זאת עבודתו של יעקב גם בהמשך חייו ,אצל לבן שהוא ,יעבוד את השי"ת. גלידה ...הכול יבש ואדיש ,בלי שום התעוררות וטעם
ובמצרים .לגלות את האור במקום ההוא. בשבת קודש .מיילא שם היה מדובר במקום מודרני,
לקחת את המקום של הבדיעבד – ולהפוך אותו כי יש בני אדם שאומרים שהמקום גורם ,כי ואילו פה זה חסיד'ישער שטיבל שלנו ,וכך זה נראה?!...
ללכתחילה. אם היה באיזה מקום אחר בוודאי היה עובד מילא בימות החול ,נישט געפעהרליך .הוא מתעטף
זכור לייזר! כל פעם שאתה במניין לא רצוי ,על-הדרך,
ברגע שאתה שוקע בדכדוך בגלל הסביבה ,או ממצבך להשי"ת .שחלילה לומר כן .כי לא המקום בטליתו היטב ,ומתפלל בהתלהבות כאשר הורגל מימים
ימימה .אבל בשבת זה כבר עובר כל גבול ,שכך תיראה
העגום כרגע ,תיזכר ברבי -דע זיידע יעקב ,שסלל גורם ח"ו איזו מניעה לעבודתו ית' .כי כיון תפילה בשטיבל חסידי בשבת קודש?? אולי מפני זה
לנו את הדרך כשפגע במקום .וכאן ,במצב שעל עתה, לבד ,הוא צריך לשקול לעבור דירה לעיר אחרת ...לא
כשהסולם מוצב ארצה -אין דער ערד אריין -דווקא שהכל מאתו ית' ורצון השי"ת הוא שיהיה שזה מציאותי כרגע .אבל בדמיון היה רוצה לעקור מכאן,
משם הוא זקף אותו השמימה. האדם כעת במקום הזה ,מסתמא גלוי לפניו ובקפיצת הדרך.
אז למעשה! ית' שזה המקום לא יגרום שום מניעה ח"ו כל שנותיו ,בעיר מגורי אביו התפלל בבית-המדרש
הגדול של החסידות בצילא דהרבי שליט"א.
בליל שבת קודש הבא ,בשטיבל בבית שאן ,השקט לעבודתו יתברך... סיבבה ההשגחה העליונה שבדיוק בשנים האחרונות
המרדים אותו שקט .המאחרים נסחבים כהרגלם ,קוראי תקע החסידות יתד בבית שאן ,והקימה שם קהילה
העלונים עסוקים בשלהם. וע"ז התפלל יעקב אבינו ע"ה שבכל מקום חדשה לרגל הצפיפות ומצוקת הדיור .ולפני חודשיים,
לייזער נעמד בפינתו ליד החלון .מבעד לזגוגית נראו
ההרים הכהים בדמדומי השקיעה ,ולרגע נדמה לו שהוא
שיהיה ,לא יהיה לבו חלוק על המקום. כאשר נכנס תחת אפריון כלולותיו ,היה ברור מאליו
שהוא עובר לגור בקריה החדשה.
רואה את הרבי ר' יעקב מייסד חצר הקודש של 'במקום זה היה דווקא די מלהיב .מקום חדש ,חברים חדשים,
ההוא' ,קם מתוך המצב ל'ויפגע' – זעך בעטן דווקא און דע מצב. קהילה חדשה ,דירות חדשות .והרי הוא תמיד אהב חידושים.
"לכו נרננה" פתח בקול נעים ,מילה במילה .ראשו ולבו מרוכזים לגמרי בתוך המלים אבל הקבלת שבת הנעבעך'ית הזאת מוציאה אותו מהכלים .גם אם הוא מנסה ללכת נגד
המרוממות ,ורוח התעלות חמימה פושטת בנפשו ,ונמסכת כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. הזרם ולא לשים לב לסביבה – על כורחו צריך הוא להתאפק מלהגביה קולו יותר מדאי,
הסולם המוצב ארצה -ראשו מגיע השמימה--- שלא להיות ככהן בבית הקברות .ולפעמים יש אפילו חשש של גזל שינה ..האמנם כך
נגזר עליו להתפלל עכשיו מדי שבת?
רעייתו אינה מבינה מה הדחיפות שלו לטרוח בטלטולי דרכים ,לנסוע כל כך הרבה לבית
הוריו .איך יוכל להסביר ,שרק התפילות היבשות הן שמניסות אותו מבית-שאן.
ובשבתות שהוא כאן ,בבית שאן ,הוא מרגיש בודד ומובס .הוא עומד בפינתו ליד החלון,
אומר "לכו נרננה" לעצמו ,ומקשיב איך הקול נבלע בשקט כמו אבן בבאר עמוקה.
וכעס מבעבע בו .כועס על הבעלי-בתים היבשים .הרי רובם גדלו כמוהו ,באותה חסידות
נלהבת .כלום לא ראו מימיהם קבלת שבת שהקירות רועדים? לאן נעלם כל זה?
וכועס על הרב .דווקא הוא ,שהועמד בראש הקהילה לשמור על הגחלת .אולי אם היה
מעורר 'מצב' ,הציבור אולי היה מתעורר .אבל הרב עומד לו במזרח ,מתפלל בנחת ,ואינו
לוקח אחריות.
ובתוך הכעס מתגנבת אל לבו מחשבה מפחידה יותר :בעוד תקופה הוא יהיה כמוהם .כבר
עכשיו הוא מנמיך את קולו משבת לשבת .עוד חצי שנה ,יחד עם השטריימל שיתיישן,
רוחו תיבש ונפשו תזדקן רח"ל .גלידה בהכשר הרב.
מ'בדיעבד' ל'לכתחילה' -עניין של בחירה
בשבת הבאה שהוא זוכה להיות בחצר הקודש ,הוא נושם לרווחה .הקירות ,הניגונים,
ההמון הדחוס ,הכול מוכר וחם .ביציאה מבית המדרש הוא נתקל בראש הישיבה ,רבו
מימי בחרותו.
"לייזער!" מאירות עיניו של ראש הישיבה" .נו ,ווי גייט עס דארט? איך שם ,בבית שאן?"
ולייזער מוצא את עצמו שופך את לבו .המילים נשפכות ממנו כמעיין שנפרץ :על
התפילות היבשות ,על השקט ,על הבעלי-בתים ,על הרב .ועל הפחד שבעוד תקופה הוא
עצמו יהיה כמוהם.
ראש הישיבה שתק רגע ארוך ,מהנהן לאיטו .עיניו כאילו נדדו למקום רחוק.
"כשהייתי בחור ",אמר לבסוף בקול רך" ,נוספה לראשונה 'ישיבה גדולה' חדשה של
החסידות ,בעיר אחרת שלא ליד חצר הקודש ,ושלחו אותי ללמוד שם .עשרות בחורים
בודדים ,מקום חדש ,הכול עוד לא מגובש .צוות חדש ולא מיומן .כמה קשה היה בלי
אווירה .ואחרי כל שבת ,כששמעתי מחבריי בישיבה ה'גדולה' איך התפילות שם 'קאכן
יוצא לאור ע״י
(ע״ר) ממלכת אש החסידות העולמי
לקבלת הגליון להארות ולהערות -טלפון 02-5026558 :פקס 02-5702061
a025026558@gmail.com
