gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: ויצא (2026-11-16)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪218‬‬ ‫פרשת ויצא ‪ -‬י"א בכסליו תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫עולם הרפואה משתדרג‪,‬‬ ‫מדוע החליט ה'בת עין' להישאר לדור בצפת?‬ ‫ומה עם הביטחון?‬ ‫למעלה משישים שנה כמהה נפשו של הרבי הקדוש ה'בת עין' לעלות לארץ‬ ‫כשישיבה סוגרת את הבניין הקטן ועוברת לבניין‬ ‫הקודש ולקבוע מושב בעיר הקודש ירושלים‪ ,‬סמוך ונראה למקום המקדש‪.‬‬ ‫גדול ומפואר‪ ,‬זו לא סגירה – זו פתיחה‪.‬‬ ‫אלא שמשפט אחד‪ ,‬חצוב אמונה שלמה וטהורה‪ ,‬שהגיע לאוזניו‪ ,‬שינה את‬ ‫סגירת המגזין האהוב היא פתיחה למשהו חדש‪.‬‬ ‫דעתו ברגע אחד‪.‬‬ ‫עולם הרפואה מתקדם כל הזמן‪ .‬תרופות‬ ‫וה'באר מים חיים'‪ ,‬והייתה צפת עומדת כמי שאין‬ ‫משאת נפשו של הרבי הקדוש רבי אברהם דוב‬ ‫משתדרגות והופכות ליעילות יותר‪ ,‬עם פחות‬ ‫לה רועה ומנהיג‪ ,‬אדמו"ר מהיכלו של ה'בעל שם טוב'‬ ‫מאווריטש בעל ה'בת עין'‪ ,‬משך ימים ורבים ושנים –‬ ‫תופעות לוואי‪ .‬טיפולים שפעלו בעבר ניתנים כיום‬ ‫ותלמידיו‪ ,‬שינהיג את עדת החסידים‪ .‬הגיעה אפוא‬ ‫הייתה לעלות לארץ הקודש ולחונן את עפרה‪ .‬מרבה‬ ‫בצורה יעילה וקלה יותר‪.‬‬ ‫משלחת חסידים נשואי פנים מצפת‪ ,‬שביקשה מה'בת‬ ‫היה לדבר בשבחה של ארץ האבות‪ ,‬והיו עיניו וליבו‬ ‫עין' שיבוא לשכון בתוכם‪.‬‬ ‫נתונים אליה כל הימים‪ .‬הרבי הקדוש ראה בארץ‬ ‫וכך גם ברוחניות‪ .‬גם הכלים הטבעיים שמעניקים‬ ‫ישראל שלמות העבודה וקבלת עול מלכות שמיים‪,‬‬ ‫לנו רוגע וביטחון צריכים להשתדרג‪ ,‬לנוכח ריבוי‬ ‫לא בקלות קיבל רבנו את ההחלטה לקבוע את מושבו‬ ‫בצפת באורח קבע‪ .‬בליבו קיננה התשוקה לעמוד‬ ‫ובספרו הקדוש הוא מאריך פעמים רבות בעניין‬ ‫הניסיונות של דורנו‪.‬‬ ‫קדושת הארץ ומעלתה‪.‬‬ ‫בשערי ירושלים עיר הקודש‪ ,‬ולכונן את ביתו ואת בית‬ ‫בחסדי ה'‪ ,‬אחרי כמעט ארבע שנים של הוצאת‬ ‫מדרשו בסמיכות למקום אשר ממנו לא זזה שכינה‪.‬‬ ‫כה פיעמה בקרבו קדושת ארץ ישראל‪ ,‬עד שמסופר‬ ‫המגזין‪ ,‬הוחלט ברוב יועץ לצאת לדרך חדשה‪.‬‬ ‫בינתיים קיבל הרבי את בקשת תושבי צפת‪ ,‬לעשות‬ ‫המעשה המופלא הבא‪:‬‬ ‫ליצור משהו שייתן 'כלים'‪ ,‬שיגיש את התרופה עד‬ ‫עמהם את הימים הנוראים ואת מועדי חודש תשרי‬ ‫פעם אחת הגיע הרבי ה'בת עין' לבקר את רבי אהרן‬ ‫לפה‪.‬‬ ‫הקרב ובא‪.‬‬ ‫מז'יטומיר‪ ,‬ששוכב היה במיטתו בהיותו נתון בחולי‬ ‫לא עוד חומר קריאה בלבד‪ ,‬כי חומר קריאה יש‬ ‫יהודי צפת לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות‪ .‬בלב‬ ‫קשה ומסוכן‪ .‬והנה אך ראה אותו רבי אהרן‪ ,‬ומיד שש‬ ‫מספיק בדורנו‪ ,‬דור השפע‪ .‬אשריכם ישראל‪ ,‬שבכל‬ ‫כולם הייתה הציפייה כי יישא המקום חן בעיני הרבי‪,‬‬ ‫ושמח לקראתו באומרו‪:‬‬ ‫מקום אשר תדרוך כף רגליכם‪ ,‬תמצאו מילה טובה‪,‬‬ ‫ובו יקבע את משכן קודשו‪ .‬ביום ראש השנה הקדוש‬ ‫"ברוך הבא‪ ,‬רבי אברהם בער! הרופאים אמרו לי כי‬ ‫וורט יפה‪ ,‬סיפור מרגש או כתבה מרתקת‪ .‬זכינו‬ ‫מלא בית המדרש שבו בחר הרבי להתפלל את‬ ‫רפואתי היחידה היא שאשתה מים מארץ ישראל‪,‬‬ ‫במשפיעים ובסופרים מוכשרים‪ ,‬באנשים שיודעים‬ ‫תפילות החג‪ ,‬בהמוני חסידים‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים וטף שבאו‬ ‫וכעת מה טוב שבאתם‪ ,‬שהלוא חפצים אתם לעלות‬ ‫את מלאכתם ומוצאים את המילים שמלהיבות‬ ‫להתפלל במחיצתו‪ .‬הס הושלך בהיכל לפני תקיעות‬ ‫לארץ הקודש‪ ,‬וליבכם בוער בקדושתה; אם כן‪ ,‬טלו‬ ‫לבבות‪ .‬כל אחד ותפקידו‪.‬‬ ‫השופר‪ ,‬עת עלה הרבי לשאת דברים‪ ,‬כנהוג‪.‬‬ ‫אפוא מים מלוא הפה ותריקו אותם אל כלי‪ ,‬או אז‬ ‫"רבותיי! ראש השנה היום‪ ,‬וצריך לחזור בתשובה!"‬ ‫אשתה מהמים וישלח לי ד' מזור!‪ "...‬עשה רבנו כדברי‬ ‫אנו יוצאים עם בשורה חדשה ומחודשת 'חבילה‬ ‫רבי אהרן‪ ,‬ורבי אהרן שתה מהמים ואכן התחזק‬ ‫אמר הרב מילים ספורות אלה בלבד‪ ,‬ומיד געה כל‬ ‫של שלושה מגזינים'‪ :‬לא עוד חומר קריאה שינעימו‬ ‫הקהל בבכייה‪.‬‬ ‫והבריא‪.‬‬ ‫את האווירה‪ ,‬ויעניקו מושגים וחוויות‪ .‬הם ימשיכו‬ ‫והנה‪ ,‬בסופו של הקיץ של שנת תקצ"א‪ ,‬לאחר דרך‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬אבל זה לא העיקר‪.‬‬ ‫הגיעו ימי חול המועד‪ .‬אז התרחש המעשה המיוחד‬ ‫שבגינו גמר הרבי אומר בליבו להישאר בצפת‪ .‬ומעשה‬ ‫ארוכה‪ ,‬תלאות‪ ,‬ניסים גדולים ונפלאות שהתרחשו‬ ‫הפעם‪ ,‬הם יביאו איתם גם את הפן המעשי‪ ,‬וירדו‬ ‫שהיה – כך היה‪:‬‬ ‫במהלך המסע‪ ,‬עומדות היו רגליו של הרבי הקדוש‬ ‫לפרטים הקטנים שמרכיבים את התמונה השלמה‪.‬‬ ‫ה'בת עין' על אדמת חופי העיר עכו‪ .‬לאחר למעלה‬ ‫באחד מימי חג הסוכות ישב רבנו בסוכתו‪ ,‬והנה הגיע‬ ‫משישים שנות כיסופים וכמיהה‪ ,‬באה משאת נפשו‬ ‫אווירה – איך יוצרים אותה? מה אומרים? מה‬ ‫לאוזניו קולה של אם הקוראת לבנה‪:‬‬ ‫של רבנו על סיפוקה‪.‬‬ ‫חושבים? מה עושים כשאתגר עומד לפתחנו? איך‬ ‫"ירחמיאל בני‪ ,‬הן יום שמיני עצרת קרב ובא‪ ,‬ובני‬ ‫חשיבה של אמונה מתורגמת למעשים שמביאים‬ ‫שמע בואו של הרבי הקדוש בשערי ארץ הקודש הגיע‬ ‫ישראל יבקשו על הגשמים‪ ,‬ואז ישמע ד' לתפילתם‬ ‫לאוזנם של יושביה‪ ,‬שמיהרו לשגר את בקשותיהם‬ ‫ברכה ואושר?‬ ‫ויחלו הגשמים לרדת תיכף‪ .‬עלה אפוא והורד מן הגג‬ ‫שיואיל הצדיק לבוא ולקבוע אוהלו בגבולם‪ .‬הצעות‬ ‫אושר – מה הקשר בינו לבין אמונה? ומה הקשר בין‬ ‫את המחצלות הנמצאות שמה‪ ,‬כי חוששת אני שמא‬ ‫שונות עמדו בפני ה'בת עין'‪ ,‬כשבראשן ניצבת עיר‬ ‫אמונה לפרנסה‪ ,‬לבריאות ולשמחה?‬ ‫תתקלקלנה מן הגשמים!"‬ ‫הקודש והמקדש ירושלים‪.‬‬ ‫הבשורה החדשה היא "כלים" – חבילת מגזינים‬ ‫בראות ה'בת עין' הקדוש אמונה תמימה וזכה זו‬ ‫באותם ימים היה מעוז החסידות בארץ ישראל – בערי‬ ‫שתעניק כלים אמיתיים ומעשיים לחיים שלווים‬ ‫הנטועה כמסמרות בליבן של נשות צפת‪ ,‬שליבן סמוך‬ ‫הגליל‪ .‬ראשית מדרך כף רגליהם של תלמידי ה'בעל‬ ‫ובטוח בד' שומע תפילה כי בוודאי יוריד גשמים‪ ,‬גמר‬ ‫שם טוב'‪ ,‬ובראשם רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי‬ ‫ומלאי ביטחון‪.‬‬ ‫אומר כי מקומו בצפת‪ ,‬בינות לאנשי אמונה וביטחון‬ ‫אברהם מקאליסק – היה בעיר צפת‪ .‬גם אחרי שעברו‬ ‫בברכה שחפץ ה' בידינו יצליח‪.‬‬ ‫שכאלו‪.‬‬ ‫מסיבות שונות לעיר טבריה‪ ,‬המשיכה צפת לשמש‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫‪------‬‬ ‫אכסניה לגלי העלייה החסידית שבאו אחריהם‪.‬‬ ‫פינחס שפר‬ ‫לרגל הילולת הרה"ק רבי אברהם דוב בער ב"ר דוד‬ ‫היה זה כעשרים שנה לאחר הסתלקותם של שלושת‬ ‫מאווריטש ה'בת עין' זי"ע‬ ‫מאורי החסידות – הצדיק מקאליסק‪ ,‬ה'לבושי שרד'‬ ‫‪1‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫"הגעתי לכאן לפני דקה‪ ,‬וראיתי שההיכל מלא אברכים ובחורים‬ ‫בן לקראת אב‬ ‫הרכונים אל השולחנות‪ .‬לא הצלחתי לזהות אותך‪ ,‬והנה אתה מגיע‬ ‫עד אליי"‪.‬‬ ‫מספר הבחור יהודה ו' ממודיעין עילית‪:‬‬ ‫"אני פשוט רעב"‪ ,‬הודיתי במצב‪" .‬וחשבתי שאצא לרגע ואראה מה‬ ‫כשנכנסתי לישיבה גדולה החלטתי להירשם למסלול של 'ושיננתם'‪.‬‬ ‫לעשות‪ ,‬אולי אחזור הביתה לארוחת צהריים"‪.‬‬ ‫ההצטרפות שלי למסלול חייבה אותי ללמוד היטב את הגמרא‬ ‫"אין צורך"‪ ,‬חייך אבא‪" ,‬הבאתי לך אוכל"‪.‬‬ ‫שלומדים בישיבה במשך הזמן‪ ,‬ולחזור עליה כמה פעמים – כדי‬ ‫שאוכל להיבחן על כל דפי הגמרא שרכשתי‪.‬‬ ‫אבי הביא שקית מעלת ניחוח‪ ,‬ואני הודיתי בכל לב‪ ,‬לאבי וגם לאבא‬ ‫שבשמיים‪ ,‬ששלח לי את אבא בדיוק ברגעים הנכונים – אותם רגעים‬ ‫את המבחן של 'ושיננתם' עורכים בשבוע האחרון של בין הזמנים;‬ ‫שבהם הנחה אותי הקב"ה לבוא לקראתו כדי שלא יצטרך לחפש‬ ‫ואם המבחן הראשון הוא 'רק' על מאה ושישה עשר (!) דפים‪ ,‬הרי‬ ‫אותי‪.‬‬ ‫שהמבחן השני הוא גם על שישים הדפים שנלמדו בזמן הנוסף‪ ,‬וכן‬ ‫הלאה והלאה; מחצי שנה לחצי שנה הולך המבחן ומתארך‪ ,‬הולך‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬האוכל היה בדיוק במקום‪ ,‬ועד קצת אחרי תשע בערב –‬ ‫ונעשה מאתגר יותר ויותר‪.‬‬ ‫אחרי שהאחראי נתן לנו כמה דקות של חסד – סיימתי את המבחן‬ ‫כולו‪ .‬כה יעזור ד' יתברך הלאה‪ ,‬וכשם שנבחנתי בבין הזמנים זה‪ ,‬כן‬ ‫השנה‪ ,‬בשבוע האחרון של חודש תשרי נערך המבחן בהיכל הגדול‬ ‫אזכה להיבחן גם בבין הזמנים הבא‪.‬‬ ‫של בית המדרש 'עטרת שלמה' במודיעין עילית‪ .‬סיימתי את תפילת‬ ‫שחרית בשעה עשר וחצי בבוקר‪ ,‬ובאתי הביתה לארוחת בוקר‪ .‬שם‬ ‫המתינו לי כמה פינוקים שהכינה לי אחותי לכבוד המבחן‪ ,‬אכלתי‬ ‫מהם וחשבתי שדי בזה‪ .‬לא עלה בדעתי להצטייד‪ ,‬כי לא שיערתי‬ ‫אבא שולח פרנסה‬ ‫כמה זמן אצטרך לשבת מול המבחן ולענות על השאלות‪.‬‬ ‫מספר ר' צ' כהן מבני ברק‪:‬‬ ‫הגעתי למקום הבחינה‪ .‬ההיכל המה בחורים ואברכים שהגיעו מכל‬ ‫מאז ומעולם זכיתי לשקוד על התורה ועל העבודה‪ ,‬לשבת בבית ד'‬ ‫העיר‪ .‬הייתה זו תחושה מיוחדת‪ ,‬לשבת בין מאות נבחנים ולענות על‬ ‫השאלות בזו אחר זו‪.‬‬ ‫וללמוד את תורתו בכולל חשוב‪ .‬תמיד ידעתי שצריכים גם כסף כדי‬ ‫לחיות‪ ,‬ובשביל זה ההשתדלות שלי היא ללמוד את 'שער הבטחון'‬ ‫בתחילה הסתדרתי‪ .‬ברחמי שמיים ידעתי לענות‪ ,‬והתקדמתי‬ ‫בספר 'חובות הלבבות'‪ ,‬ולקחת מוסר השכל מפרשת המן‪.‬‬ ‫משאלה לשאלה בלי להסתכל על השעון‪ ,‬בהתמקדות מוחלטת‬ ‫בדפים שלפניי‪ .‬הייתי ממשיך כך בלי לעצור‪ ,‬אלמלא תחושת הרעב‬ ‫אני מרגיש שצריכים לפרסם את גלגולי הפרנסה שלי‪ ,‬כדי לחזק את‬ ‫שהחלה להציק לי‪ .‬רק אז הסתכלתי על השעון וגיליתי שהשעה היא‬ ‫כל מי שבוחר להקדיש את רוב היום ללימוד תורה‪ ,‬וכדי שנתחזק‬ ‫שלוש בצהריים‪.‬‬ ‫כולנו בכך שפרנסה מגיעה משמיים‪ ,‬ורק הקב"ה מוציא לחם מן‬ ‫מה אני עושה?! כבר ארבע שעות אני יושב על המבחן‪ ,‬וטרם הגעתי‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫לחצי ממנו! הרגשתי שאלמלא הרעב‪ ,‬בסייעתא דשמיא יש בי הכוח‬ ‫בשנים הראשונות לנישואיי קיבלתי מהכולל מלגה נאה‪ ,‬שהייתה‬ ‫להתמודד עם השאלון כולו – אם רק ייוותר זמן‪ ,‬ואם הריכוז לא‬ ‫הבסיס בפרנסת ביתנו‪ .‬כמה שנים למדתי בכולל החשוב הזה‪ ,‬ועם‬ ‫ייעלם לי פתאום‪ .‬ניסיתי להמשיך כך‪ ,‬אבל גם הראש התחיל לכאוב‪.‬‬ ‫הזמן התחלפו הלומדים‪ .‬אני נשארתי בפינתי‪ ,‬והחברים המשיכו‪,‬‬ ‫לחזור הביתה כדי לאכול? – יהיה חבל מאוד להפסיד את הזמן הזה‪.‬‬ ‫מי למלאכת כפיים ומי למשרה תורנית‪ .‬במקומם הגיעו אברכים‬ ‫המארגנים אמרו כי יאספו את המבחנים בשעה תשע בערב‪ ,‬ולפי‬ ‫צעירים‪ ,‬שראו בי את הוותיק והלמדן מבין הלומדים‪ .‬מבלי שמישהו‬ ‫הקצב שלי אני חייב את כל הזמן‪ ,‬ולא יכול לוותר על חצי שעה רק‬ ‫ימנה אותי או יכוון אותם‪ ,‬הם כבר קלטו את הכתובת‪ ,‬ועל כל שאלה‬ ‫בגלל אוכל‪.‬‬ ‫וספק הם פנו אליי‪ .‬כך יצא שהפכתי למעין 'משיב'‪ ,‬כשאני עונה לכל‬ ‫"ד'‪ ,‬תעזור לי"‪ ,‬ביקשתי‪.‬‬ ‫אחד ומורה דרך בלימוד הסוגייה ובהבנתה‪.‬‬ ‫זו לא הייתה סתם עצלות‪ ,‬היה זה קושי אמיתי‪ .‬גם בצומות איני צם‬ ‫ראש הכולל הבחין בהתפתחות הזאת‪ ,‬והיה מרוצה מהעניין‪ .‬הוא אף‬ ‫בקלות‪ .‬ראיתי שאין לי ברירה‪ ,‬ועם קושי שכזה איני יכול להמשיך‬ ‫החליט להוסיף לי על המלגה הקבועה‪ .‬אבל‪ ,‬מי שהיה פחות מרוצה‬ ‫לכתוב את המבחן‪ .‬ובכן‪ ,‬אם אין אפשרות אחרת – אלך הביתה‪ ,‬אוכל‬ ‫היה אני‪ .‬הרגשתי שאני דורך במקום‪ .‬רציתי להתקדם וללמוד עוד‬ ‫ואחזור‪.‬‬ ‫ועוד בדרך שכבר התוודעתי אליה‪ ,‬באחד ממרכזי התורה הגדולים‬ ‫קמתי ממקומי ופניתי לפתח ההיכל‪ .‬באותו רגע קידמה את פניי‬ ‫בארץ הקודש‪ ,‬אלא שאחרי בירור קצר התברר שהם מעניקים מלגה‬ ‫הפתעה‪ .‬אבי שיחיה עמד שם!‬ ‫נמוכה משמעותית‪ .‬סכום כסף משמעותי מההכנסה החודשית‬ ‫"יהודה!" הוא קרא‪" ,‬ראית אותי מחפש אותך?!"‬ ‫עלול לרדת אם אעבור לשם‪ ,‬וממה נתפרנס?‬ ‫"לא!" עניתי‪" .‬לא ראיתי בכלל"‪.‬‬ ‫ההקדמה החמישית‪ :‬הדברים המתחדשים לאחר היצירה‪:‬‬ ‫לד‪ .‬הפרק השלישי (ח)‬ ‫השיר‬ ‫‪ .1‬גזירת הבורא‪ .2 .‬סיבות ואמצעים‪ .‬וכולם רצים להשלים מטרה‪.‬‬ ‫והשער‬ ‫יׁשית – ֲה ָבנָ ה‪ֶׁ .‬שּיִ ְת ָּב ֵאר ְּב ַה ֲא ָמנָ ה‪ְׁ .‬ש ֵּתי ִסּבֹות ְל ִה ְת ַח ְּדׁשּות ְּד ָב ִרים‪:‬‬ ‫ְו ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫ּדּוׁשים ָמ ַתי יִ ְהיּו נִ ְג ָמ ִרים‬ ‫ָה ַא ַחת – ְּגזֵ ָרתֹו ְּורצֹונֹו‪ְּ .‬כ ִפי ֶח ְׁשּבֹונֹו‪ִ .‬ח ִ‬ ‫חֹוקים ְּגלּויִ ים ְונִ ְס ָּת ִרים‬ ‫רֹובים ְּור ִ‬ ‫ּצּועים‪ְּ .‬ד ָר ִכים ְו ֶא ְמ ָצ ִעים‪ְ .‬ק ִ‬ ‫ּומ ִ‬‫ְו ַה ֵּׁשנִ ית – ִסּבֹות ִ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫רֹוצים‪ְּ .‬גזֵ ָרתֹו ְּב ֶעזְ ָרתֹו ְוֹלא נֶ ֱע ָצ ִרים‪.‬‬ ‫ְו ֻכ ָּלם ָר ִצים‪ְ .‬ל ַה ְׁש ִלים ִ‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”ח ר’ דוד קלצקין שליט”א‬ ‫שוחחתי על כך עם זוגתי‪ ,‬פרשתי את שאיפתי‪ ,‬שקלנו את העניין לכאן ולכאן‪,‬‬ ‫נקי בן לילה‬ ‫והמסקנה שאליה הגענו היא כי מי ששולח לראש הכולל את הכסף כדי להביא‬ ‫בשיעורים הקודמים למדנו‪ ,‬שבעל 'חובות‬ ‫לי‪ ,‬יכול לשלוח את הכסף ישירות אליי‪.‬‬ ‫הלבבות' מבקש להבהיר לנו מדוע אין‬ ‫לקראת הזמן החדש עברתי לכולל הנכסף‪ ,‬ובאמת גיליתי כי הוא הכולל שמתאים‬ ‫לסמוך על בשר ודם‪ .‬לפני שהוא משכנע‬ ‫לי יותר‪ ,‬וכאן ביכולתי להמשיך ולהתפתח בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫אותנו לסמוך ולבטוח רק בבורא‪ ,‬הוא‬ ‫וכסף‪ ,‬נו‪ ,‬מה עם כסף?‬ ‫רוצה לשלול את האפשרויות האחרות‪.‬‬ ‫עוד לא הספקתי לחשוב על כך‪ ,‬כשחבר שמכיר אותי ניגש אליי וסיפר כי הוא‬ ‫הפעם נדבר על העושר‪.‬‬ ‫חבר בארגון תורני ידוע‪ ,‬ושם מחפשים כעת בוחן בהלכה‪ .‬התבקשתי לבחון מדי‬ ‫כשאדם רוצה לבטוח במשהו‪ ,‬הוא חייב‬ ‫חודש ארבעים אברכים תלמידי חכמים‪ .‬כל זה דורש השקעה בין הסדרים באופן‬ ‫להישען על מישהו שיוכל לקיים את‬ ‫שמתאים למידותיי‪ ,‬והמשכורת – מכובדת‪.‬‬ ‫התחייבותו במאת האחוזים‪ .‬אמנם‪ ,‬לאדם‬ ‫כך נסגר הפער בין התמיכה של הכולל הקודם להכנסה העכשווית‪.‬‬ ‫אמיד ועשיר יש אפשרויות רבות לעמוד‬ ‫בינתיים המשיכה נוות ביתי בעבודתה כמחנכת‪ .‬במסירות נפש יצאה לעבודה יום‬ ‫בדיבורו ולרכוש מה שברצונו‪ ,‬אולם אחרי‬ ‫אחר יום‪ ,‬כדי לפרנס את ביתנו וכדי לחנך בנות ישראל‪ .‬באופן כללי התאימה לה‬ ‫הכול – הממון אינו מוצר בטוח‪ .‬אפשר‬ ‫העבודה‪ ,‬אבל באחת השנים נפל עליה עומס גדול מדי‪ ,‬היא חוותה קשיים רבים‪,‬‬ ‫לאבד אותו בעסקאות שונות‪ ,‬להפסיד‬ ‫והמסקנה שאליה הגענו הייתה שחייבים להפחית משעות העבודה‪ .‬לא לצאת‬ ‫אותו באסונות‪ ,‬ולהתרושש ללא הודעה‬ ‫כל יום‪ ,‬להוריד שעות‪ ,‬ולחלק את הזמן באופן הגיוני בהתאם לכוחות ולדרישות‬ ‫מוקדמת‪.‬‬ ‫של הבית והמשפחה‪.‬‬ ‫בבית הספר באו לקראתה‪ ,‬התחשבו‪ ,‬לא פיטרו אותה‪ ,‬ואכן הורידו שעות‪ .‬השינוי‬ ‫איוב אומר שיש אנשים שהולכים לישון‬ ‫היה חשוב ותועלתי מאוד‪ ,‬אלא שהוא גרר בעקבותיו גירעון של שלושת אלפים‬ ‫עשירים‪ ,‬והם לא נפטרים חלילה‪ ,‬רק‬ ‫שקלים‪ .‬זהו הסכום החודשי שירד אחרי השדרוג‪.‬‬ ‫פוקחים עיניים לבוקר נקי מנכסים‪.‬‬ ‫ואנחנו כבר משפחה גדולה עם צרכים גדולים‪ .‬להוריד סכום כזה זה ממש כמו‬ ‫מספיק לשמוע חדשות כדי להיווכח‬ ‫לחתוך בבשר החי‪ .‬איך מתמודדים עם זה?! אבל אנחנו ידענו כי רצון ד' שאשתי‬ ‫בזה‪ .‬בום‪ ,‬הבנק קרס‪ .‬בום‪ ,‬המניות צנחו‪.‬‬ ‫תעבוד פחות‪ ,‬ושעל הכסף לא צריך לחשוב‪.‬‬ ‫בום‪ ,‬האדם פשט רגל‪ .‬אלו סיפורים שאנו‬ ‫הן הקב"ה חושב מחשבות ומתכנן עלילות‪.‬‬ ‫שומעים‪.‬‬ ‫באותם ימים רכש אבי עבור אחי שנישא לפני שנה‪ ,‬דירה להשקעה בדרום‪,‬‬ ‫ה'חפץ חיים' שוחח עם עשיר שהתרברב‬ ‫וחיפש לו שוכר‪ .‬אחרי הרבה תפילות נמצא שוכר עשיר‪ ,‬ששכר את הדירה בשביל‬ ‫ואמר‪ ,‬שהוא מוגן מהקללה שהעשירות‬ ‫הפועלים שלו‪ ,‬במחיר גבוה מהמקובל‪ .‬אבי והשוכר שוחחו על החיים‪ ,‬ואיכשהו‬ ‫תעזוב אותו בחצי ימיו‪" .‬יש לי כל כך הרבה‬ ‫התחיל האיש לספר שהוא התחיל את דרכו בעולם התעסוקה כמנקה‪ .‬עם הזמן‬ ‫מיליונים"‪ ,‬הפגין העשיר את רוב בינתו‪,‬‬ ‫הוא התקרב לתורה ולמצוות‪ ,‬והוא מכבד את השבת בכל מאודו‪ .‬ככל שהוא‬ ‫"ואיני שוטה‪ .‬הכספים שלי לא מונחים‬ ‫השקיע יותר בכבוד השבת‪ ,‬הוא ראה יותר ברכה‪ .‬הכנסותיו הלכו וגדלו באורח‬ ‫באותה הכספת בבנק אחד‪ ,‬אלא אני‬ ‫פלא‪ ,‬הוא השקיע פה ושם‪ ,‬ועכשיו הוא כבר בעל חברה גדולה שיש לה כמה‬ ‫מחלק אותם בין הבנקים השונים‪ .‬גם אם‬ ‫סניפים‪ ,‬והוא מקפיד להפריש סכומים גדולים לצדקה ולהחזקת תורה – שישים‬ ‫בנק אחד יפשוט רגל – יש מיליונים בבנק‬ ‫אלף ש"ח בכל חודש! הוא נוכח לראות שרק ברכה יש לו מזה‪.‬‬ ‫השני‪ .‬פיזרתי את הכספים גם בבנקים‬ ‫סיפר לו אבי שיש לו בן‪ ,‬היינו אני‪ ,‬שהוא אברך כולל ואב למשפחה ברוכה‪ ,‬והציע‬ ‫ברחבי העולם‪ :‬בשוויץ‪ ,‬בארצות הברית‪,‬‬ ‫לו לתמוך בי ולהגדיל את זכויותיו‪.‬‬ ‫בפולין ואיפה לא‪ .‬אין סיכוי שבאמצע‬ ‫השוכר חשב על כך‪ ,‬ובו במקום החליט כי הוא מעוניין בזה‪ ,‬וביקש את פרטי‬ ‫החיים הכסף יעזוב אותי‪ ,‬הא?‪"...‬‬ ‫חשבון הבנק שלי‪.‬‬ ‫חייך ה'חפץ חיים'‪" :‬אחי היקר"‪ ,‬אמר לו‬ ‫כשאבי סיפר לי על כך הוא לא ידע עד כמה השוכר רציני‪ ,‬ומה גודל התמיכה‬ ‫בחמימות‪" ,‬מי אמר לך שכדי שהפסוק‬ ‫שהוא מתכנן‪ .‬ההפתעה הגיעה בחודש הראשון שאשתי התחילה בעבודה‬ ‫במשלי יתקיים‪ ,‬הקדוש ברוך הוא צריך‬ ‫המקוצצת‪ .‬אז לראשונה הכניס אותו שוכר עשיר תמיכה בסך שלושת אלפים‬ ‫לגרום לעשרים וחמישה בנקים לפשוט‬ ‫שקלים בדיוק!‬ ‫את הרגל ולקרוס?! מלך העולם יכול‬ ‫הוא המשיך בתמיכה הזו גם בחודשים הבאים‪ .‬ראינו בחוש כי ד' עימנו‪ ,‬לא‬ ‫לקיים זאת גם בצורה אחרת‪ .‬מספיק‬ ‫חסרנו דבר!‬ ‫שחס ושלום יתרחש ניתוק בין האדם‬ ‫גם אחרי שאשתי חזרה לעבוד בהיקף הקודם‪ ,‬וזה סיפור השגחה בפני עצמו‪,‬‬ ‫לכסף; הכסף ימשיך להישאר בבנקים‪,‬‬ ‫המשיך אותו שוכר עשיר להכניס את התמיכה החודשית שלו‪.‬‬ ‫אבל הבעלים של כל ההון הזה כבר לא‬ ‫עד הנה עזרונו רחמי הבורא ולא עזבונו חסדיו‪ ,‬ואנו ממשיכים לשאת עינינו‬ ‫יהיה בעולם‪ .‬על זה לא חשבת‪"...‬‬ ‫לאבינו שבשמיים‪ ,‬שלא יעזבנו ולא ייטשנו לנצח‪.‬‬ ‫<<<‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫מראדין תצא תורה‬ ‫פי שלושה‬ ‫לעומת היהודי מארצות האסלאם ניצב היהודי‬ ‫מספר א‪ .‬ד‪ .‬מרמת אשכול בירושלים‪:‬‬ ‫האשכנזי‪ ,‬הצועד בדרכם של רש"י ובעלי התוספות‬ ‫יש לי אח שגר בלוס אנג'לס שבארצות הברית‪ ,‬ושמו הרב אבישי‪ .‬הוא תלמיד חכם‬ ‫גדולי אשכנז‪ .‬מבית המדרש האשכנזי יוצאים ספרי‬ ‫גדול‪ ,‬היושב ושוקד על תלמודו בכולל וזוכה להיות מיושבי אוהל‪ .‬הוא גם אבא‬ ‫פסק רבים‪ ,‬והגדול שבהם הוא ספר ה"טור"‪.‬‬ ‫למשפחה ברוכה בלי עין הרע‪ .‬הוא גר באותה דירה במשך שנים‪ ,‬וזו הולכת וקטנה‬ ‫אכן‪ ,‬כבר באותו דור נוצרו חילוקים בצורת הפסיקה‪,‬‬ ‫עבור משפחתם הגדלה‪ .‬כבר צר המקום מהכיל‪ :‬צריך משטח להניח ילקוטים‪,‬‬ ‫שינויים בין האופן שבו מתקבלים הדברים אצל‬ ‫ספרים‪ ,‬בגדים ומשחקים; צריך מקום לזוז‪ ,‬ומספיק מושבים ליד שולחן האוכל;‬ ‫יושבי ארצות האסלאם‪ ,‬לעומת אצל יושבי ארצות‬ ‫צריך מקום לכל המיטות והמזרונים‪ ,‬וצריך גם לנהל את כל הברכה המופלאה הזאת‬ ‫אשכנז‪.‬‬ ‫באופן המניח את הדעת‪.‬‬ ‫ה'קרעים' אינם מתאחים במהרה‪ .‬מרן ה'בית יוסף'‬ ‫אמרה האישה במשפט אחד‪" :‬צריך דירה יותר גדולה"‪.‬‬ ‫מקבץ בספרו את הפסקים שלפניו ומכריע בהם‬ ‫"בשביל מה?" טען אחי‪" ,‬לא כל אחד זוכה לתורה וגדולה במקום אחד‪ .‬למה לא‬ ‫הלכה‪ ,‬וכפסקיו נוהגים יושבי ארצות ערב‪ ,‬מה‬ ‫להסתפק במועט?"‬ ‫שמוגדר היום כ'עדות המזרח'‪ .‬במקביל‪ ,‬בחדרו‬ ‫אמרה האישה‪ ,‬שזה לא עניין רק של הסתפקות‪ .‬דירה היא לא רק רצפה וקירות‪.‬‬ ‫שבקראקא יושב רבינו הרמ"א‪ ,‬אוסף את פסקי‬ ‫חלל קצת יותר גדול‪ ,‬זה אוויר לנשום ומקום להתארגן ולהכיל את ברכת ד'‪.‬‬ ‫גדולי אשכנז ומשלבם כהערות בספר שכתב ה'בית‬ ‫הלכו לרב ושאלו בעצתו‪ .‬אמר הרב‪" ,‬אכן‪ ,‬צריך לעבור לדירה גדולה יותר"‪.‬‬ ‫יוסף'‪.‬‬ ‫"ומאין יהיה לי כסף?"‬ ‫הספר כמו מתחלק לשניים‪ :‬להבה יוצאת מ'בית‬ ‫"יהיה"‪ ,‬ענה הרב‪" ,‬בטח בד'‪ ,‬ועשה מה שצריך כדי להתקדם לדירה מרווחת"‪.‬‬ ‫יוסף' ומאירה את ליבם של בני עדות המזרח‪ ,‬ואחר‬ ‫אחי החל לעשות בנידון‪ ,‬מבלי לוותר כהוא זה על סדרי הלימוד‪ ,‬ותוך כדי כך התרחש‬ ‫פסקי הרמ"א נוהרים יהודי אשכנז‪.‬‬ ‫דבר מדהים‪:‬‬ ‫החילוק שהבאנו הוא גס‪ ,‬והוא מתעלם מתתי פלגים‬ ‫בקהילת הפרסים שבלוס אנג'לס חלו התעוררות והתאגדות‪ .‬רב הקהילה של יוצאי‬ ‫במקומות אלו‪ ,‬לדוגמה מהנוהגים כדברי ה'בן איש‬ ‫פרס ביקש לחזק את הקהילה‪ ,‬הקים כולל‪ ,‬וחיפש אברכים שיבואו ללמוד בו‪ .‬הוא‬ ‫חי' בבני עדות המזרח‪ ,‬ומהנוהגים לפי פסקי הגר"א‬ ‫מצא את אחי‪ ,‬שהוא ממוצא פרסי‪ ,‬והגיע לבקש ממנו שיבוא ללמוד בכולל שלו‪.‬‬ ‫או לפי ה'קיצור שולחן ערוך' וכן 'שולחן ערוך הרב'‬ ‫"אצלנו"‪ ,‬כך המתיק הרב סוד‪" ,‬משלמים פי שלושה"‪ .‬הסכום החודשי של המלגה‬ ‫אצל בני אשכנז‪ .‬כל מקום והפסיקה המקובלת עליו‪.‬‬ ‫בכולל החדש היה נשמע מרשים בהחלט‪ ,‬אבל אחי לא התרשם‪" .‬אני נהנה מאוד‬ ‫בכולל כאן"‪ ,‬ענה אחי‪" ,‬ולומד היטב‪ .‬איני רוצה לעבור"‪.‬‬ ‫וכאן מגיעה ייחודיותו של הספר 'משנה ברורה'‪.‬‬ ‫הרב התרגש מאוד מתגובתו של אחי‪ .‬ניכר שהרב באמת התכוון לשם שמיים‪ ,‬כיוון‬ ‫מרן ה'חפץ חיים' כותב אותו‪ ,‬ובאחת הוא הופך‬ ‫שהוא לא הוסיף לשכנע את הרב אבישי שיבוא לחזק לו את הקהילה‪ ,‬אלא ניגש‬ ‫לפוסק המובהק של עם ישראל‪ .‬מרן הרב עובדיה‬ ‫לראש הכולל של אחי ואמר לו‪" ,‬אין לך מושג איזה אברך יש לך כאן! באתי אליו עם‬ ‫יוסף זצוק"ל אמר‪ ,‬שאף בני עדות המזרח מחויבים‬ ‫הצעה מפתה לעבור לכולל שלי ולקבל פי שלושה מהמלגה שאתם נותנים‪ ,‬אבל‬ ‫ללמוד משנה ברורה‪ ,‬על אף שאינם צועדים אחר‬ ‫הוא לא הסכים! הוא אמר שהוא לומד אצלכם היטב ולא מוכן להחליף כולל‪ .‬אתה‬ ‫פסקיו‪.‬‬ ‫חייב להעלות לו את הסכום החודשי ולשלש את התמיכה"‪.‬‬ ‫אפשר לראות כי רוב הקהילות שנמשכו אחר‬ ‫דברי הרב נפלו על אוזניים קשובות‪ ,‬וראש הכולל השתכנע כי אכן כך יאה וכך נאה‪,‬‬ ‫מקורות פסק פרטיים‪ ,‬נאספות כולן תחת קורת‬ ‫להגדיל את התמיכה באחי היקר‪ ,‬למען ישב על התורה והעבודה בנחת ובהרווחה‪.‬‬ ‫גג אחת – הספר 'משנה ברורה'‪ .‬וזו נקודת מפנה‬ ‫אמנם‪ ,‬עם כל התוספת‪ ,‬זה לא סכום שמאפשר כבר לקנות דירה בשלמותה‪ ,‬אבל‬ ‫היסטורית‪.‬‬ ‫יש כאן משהו להתחיל איתו‪ ,‬וכמו שד' עשה את הנס הזה‪ ,‬כך ימשיך ויעשה ניסים‬ ‫‪-‬‬ ‫ונפלאות וישפיע מרוב טובו על אחי ועל כל לומדי התורה‪ ,‬וכל תומכיהם והנלווים‬ ‫אליהם‪ ,‬דירות מרווחות‪ ,‬פרנסה בשפע והמון הצלחה‪.‬‬ ‫ענוותנותו של מורנו ה'חפץ חיים' ידועה‪.‬‬ ‫תנו נא מבט חטוף בצורת הדף של ה'משנה ברורה'‪,‬‬ ‫שתיים מתוך חמש‬ ‫ותראו איך מונח הפירוש תחת ה'שולחן ערוך'‬ ‫מדבר ש‪ .‬כ‪ .‬מבית שמש‪:‬‬ ‫ומתלווה לחיבורים נוספים‪.‬‬ ‫שלוש עשרה שנים עברו מאז החתונה‪ ,‬ובורכנו בבן ובת‪ .‬הגדול בן עשר והשנייה בת‬ ‫צורת הדפוס של הספר‪ ,‬זו הנשמרת עד היום‪ ,‬היא‬ ‫שבע‪ .‬שש שנים נוספות עברו ללא בשורה‪ .‬ניסינו כל מיני השתדלויות‪ ,‬רצינו מאוד‬ ‫בעקבות צוואתו של ה'חפץ חיים'‪ ,‬אשר לא ראה‬ ‫להיפקד שוב בזרע של קיימא‪ ,‬התפללנו לאבינו שבשמיים שנזכה‪ ,‬אך זה לא קרה‪.‬‬ ‫לנכון להדפיס את החיבור בפני עצמו כמו ספרי‬ ‫באחד מימי ניסן יצא לי לשוחח עם חבר שהוא סופר סת"ם מומחה‪" .‬אין לך מושג‬ ‫הלכה של גדולים אחרים‪ ,‬אלא רק כסניף וכצירוף‬ ‫כמה צריך להשגיח על כשרות התפילין והמזוזות"‪ ,‬הוא סח לי לתומו‪" ,‬אני פשוט‬ ‫ל'שולחן ערוך' ולשאר החיבורים המופיעים בספר‪.‬‬ ‫נחרד כל פעם מחדש מהגילויים שרואים בבדיקות ובהגהות"‪.‬‬ ‫(מתוך 'חדשות לבקרים')‬ ‫הוא המשיך ותיאר לי אילו בעיות יש לאנשים בגלל העניין הזה‪ .‬יש יהודים שתקועים‬ ‫בשידוכי הילדים‪ ,‬ואחרים מצפים לילדים הרבה שנים‪ ,‬או סובלים מפחדים או‬ ‫מבעיות בפרנסה‪" ...‬לא מספיק להאמין למי שאומר לך שזה כשר‪ .‬תמיד תבדוק‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫אצל מומחה!" כך הוא יעץ לי בלי שהתבקש בכלל‪.‬‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫אבל אני הבנתי כי לא לחינם שמעתי את כל זה‪ .‬הרי בין הבעיות שהוא מנה בפניי‪,‬‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫יצאה מפיו‪" :‬אבא‪ ,‬היארצייט של האישה הזאת הוא עכשיו‪,‬‬ ‫הוא דיבר גם על ציפייה לילדים‪ .‬אז אולי‪ ,‬מי יודע‪ ,‬אולי הוא‬ ‫בכ"ב בתמוז!"‬ ‫השליח ששלח לי ד' להעירני לבדוק את המזוזות שבבית?‬ ‫אכן‪ .‬השמש כבר שקעה‪ ,‬והתאריך התחלף‪ .‬לפני זמן מה עדיין‬ ‫שלחתי לבדיקה את חמש המזוזות שהיו לי בבית‪ ,‬והתוצאה‬ ‫היה כ"א בתמוז‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬אחרי צאת הכוכבים‪ ,‬כבר כ"ב בתמוז‬ ‫העגומה הגיעה עד מהרה‪ :‬שתיים מתוך החמש היו פסולות!‬ ‫לכל השיטות‪.‬‬ ‫כמובן קניתי מיד מזוזות חדשות‪ ,‬מהודרות ומוגהות היטב על‬ ‫הגילויים לא הסתיימו כאן‪ .‬בני המשיך וקרא בעיון את הכתובת‬ ‫ידי מומחה‪ ,‬והן נקבעו בבית בשמחה רבה‪ ,‬על כי מעתה נזכה‬ ‫שעל המצבה‪ ,‬ואמר‪" :‬השם של האישה הזו הוא שרה אלקה‬ ‫לקיים מצוות מזוזה כראוי‪.‬‬ ‫בת הרב צבי כהנא"‪.‬‬ ‫זה היה בחודש ניסן תשפ"ה‪.‬‬ ‫"מעניין מאוד‪ ...‬הרב צבי כהנא!" אני סופר ב'משמרת הסת"ם'‪.‬‬ ‫בחודש שבט תשפ"ו זכינו לחבוק את ילדנו השלישי‪ ,‬מתנת‬ ‫לפני כארבעים שנה סיימתי את חוק לימודיי והוכשרתי‬ ‫הקל‪.‬‬ ‫לכתיבת ספרי תורה‪ ,‬תפילין ומזוזות‪ .‬לקראת קבלת התעודה‬ ‫מבד"ץ העדה החרדית‪ ,‬נבחנתי אצל הרב צבי כהנא זצ"ל‪ ,‬אשר‬ ‫הכרת טובה אחרי ארבעים שנה‬ ‫נתן בי עינו לטובה‪ ,‬ואחרי המבחן צייד אותי במכתב המלצה‬ ‫מספר ר' קלונימוס ג' מאופקים‪:‬‬ ‫לבד"ץ‪.‬‬ ‫ביום ראשון כ"א בתמוז‪ ,‬יום היארצייט של חמותי ע"ה‪ ,‬נסענו‬ ‫עתה הגיע תורי להתעמק בכתוב על המצבה‪ ,‬כדי לבדוק האם‬ ‫כולנו‪ ,‬כל המשפחה‪ ,‬להר המנוחות‪ .‬התאספנו בשעת לפנות‬ ‫אכן יש קשר בין הבוחן שלי לבין הרב צבי שרשום כאן‪ .‬מה‬ ‫ערב‪ ,‬כשהשמש עמדה לשקוע והשמיים כבר נמשחו בגוונים‬ ‫התרגשתי לראות שליד שמו של הרב צבי כהנא הוסיפו וכתבו‪,‬‬ ‫של ורוד‪.‬‬ ‫'מגדולי מזכי הרבים בשטח הסת"ם'‪.‬‬ ‫אמרנו מה שצריכים לומר‪ ,‬ואחר כך התאספנו בחניה הסמוכה‪.‬‬ ‫יש לי אליו הרבה הכרת הטוב‪ .‬הוא נפטר לפני אחת עשרה‬ ‫ערכנו שולחן עם מיני מזונות‪ ,‬פרי העץ ופרי האדמה‪ ,‬וכיוונו‬ ‫שנה‪ ,‬ומעולם לא השבתי לו טובה על הטובה שעשה עימי‪.‬‬ ‫שהברכות תהיינה לעילוי נשמת חמותי ע"ה‪.‬‬ ‫אמרתי לבניי‪" ,‬תראו איך גלגלה ההשגחה שנערוך את שולחן‬ ‫פתאום קורא לי בני האברך‪ ,‬ומראה לי כי אל המצבה הסמוכה‬ ‫צמודה לוחית שחורה‪ ,‬ועליה רשום כי כאן טמונה אישה‬ ‫הברכות שלנו דווקא כאן‪ ,‬וכך תהיה לי הזכות להכיר טובה‬ ‫שעזבה את העולם ללא זרע של קיימא‪ ,‬ומבקשים מהמבקרים‬ ‫לרב צבי כהנא זכר צדיק לברכה‪ ,‬שסייע בידי להיכנס לתחום‬ ‫כאן שיעשו משהו לעילוי נשמתה‪.‬‬ ‫הסת"ם‪ ,‬ולעשות לעילוי נשמת בתו‪ .‬הבה נתפלל מעריב לעילוי‬ ‫אמרתי‪" ,‬הבה נאמר כמה פרקי תהילים"‪ .‬ואכן אמרנו כולנו‬ ‫נשמת האישה הזו‪ ,‬ובלי נדר‪ ,‬בכל פעם שנעלה לקברה של‬ ‫כמה פרקי תהילים לעילוי נשמת האישה‪.‬‬ ‫סבתא – נפקוד גם את הקבר הזה"‪.‬‬ ‫בני הוסיף והתבונן עוד בכתוב על המצבה‪ ,‬וקריאת התפעלות‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫שלום רב להנהלת המגזין המופלא 'השגחה פרטית'‪.‬‬ ‫בספר כפול‪ ,‬אולם המוכר אמר שמאחר שהספר נקנה‬ ‫ברצוני להוסיף את סיפורי הפרטי ללהבת האמונה שהנכם‬ ‫במחיר מבצע‪ ,‬עליי להגיע בערב ולקבל את אישורו של‬ ‫מציתם בלבבות‪ ,‬והיה זה שכרי‪.‬‬ ‫מנהל החנות‪ .‬כשחזרתי לשם לאחר מספר ימים‪ ,‬אמנם‬ ‫בקיץ האחרון ערכתי הזמנה גדולה של ספרים לספרייה‬ ‫ניאות מנהל החנות לקבל את הספר‪ ,‬אולם בהיעדר קבלה‬ ‫הגדולה שבאחריותי‪ .‬לאחר ביצוע ההזמנה‪ ,‬כשנכנסתי‬ ‫לא הייתה לו אפשרות לבצע את ההחזר‪ .‬הוא אמר שכיוון‬ ‫לחנות ספרים מצאתי ספר שמחירו לא יקר‪ ,‬ותוכנו מצא חן‬ ‫שכבר עברו מספר ימים‪ ,‬אין לו אפשרות למצוא את הקבלה‪.‬‬ ‫בעיניי‪ .‬התקשרתי הביתה לברר האם הספר נמצא בהזמנה‬ ‫להפתעתי‪ ,‬כשקיבלתי את משלוח הספרים שהזמנתי‪ ,‬גיליתי‬ ‫שערכתי‪ ,‬ומשנעניתי בשלילה – רכשתי את הספר בחנות‪.‬‬ ‫כשהגעתי הביתה מצאתי שתי טעויות‪ :‬האחת – הספר כן את הטעות השלישית‪ ,‬שהשלימה את הפסיפס‪ :‬כל ההזמנה‬ ‫הוזמן מהקטלוג‪ ,‬והשנית – הקבלה שבידי איננה שלי‪ .‬המוכר הגיעה‪ ,‬מלבד אותו ספר שרכשתי בחנות הספרים‪...‬‬ ‫בברכה שנזכה תמיד לראות את ההשגחה הפרטית‪,‬‬ ‫טעה ותחב לשקית קבלה על ספר שלא אני רכשתי‪.‬‬ ‫יצחק לוין‬ ‫ביקשתי להשיב את הספר שקניתי‪ ,‬מאחר שאין לי צורך‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫ַׁש ְר ֶׁש ֶרת ֶׁשל ַה ְׁש ָּג ָחה‬ ‫נְקל ִמ ְּט ֶב ְריָ הׁ‪:‬‬ ‫עריׁש ְפ ֶר ֵ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֶּב ִ‬ ‫לִקנֹות ַמ ָּתנָה ַּב ֲחנּות‬ ‫לְׂש ְמ ַחת ַה ַּבר ִמ ְצוָ ה ָׁשלַח א ִֹותי ַא ָּבא ֶׁשּלִי ְ‬ ‫לִפנֵי ֶׁשּיָ ָצאנּו ִ‬ ‫נַע ָׂשה ַּבר ִמ ְצוָ ה‪ְּ .‬באֹותֹו ֶע ֶרב‪ְ ,‬‬ ‫ֶּבן ּדֹוד ֶׁשּלִי ֲ‬ ‫ַה ְּס ָפ ִרים‪.‬‬ ‫לַחזֹר ַה ַּביְ ָתה ִמּיָ ד‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁש ַא ְס ִּפיק‬‫לְׁשּלֵם וְ ְ‬ ‫לַטנּו ֵמרֹאׁש‪ַ ,‬‬ ‫לָק ַחת ִּבזְ ִריזּות ֶאת ַה ֵּס ֶפר ֶׁש ָעלָיו ֶה ְח ְ‬ ‫לַחנּות‪ַ ,‬‬ ‫לְהּכָ נֵס ֲ‬ ‫ַה ָּתכְ נִית ֶׁשּלִי ָהיְ ָתה ִ‬ ‫לָצאת‪.‬‬ ‫לְה ְת ַא ְרּגֵ ן וְ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫ֹומד וְ נ ֵֹועל ֶאת ַה ֶּדלֶת‪.‬‬ ‫ּלִיתי ֶאת ַּב ַעל ַה ֲחנּות ע ֵ‬ ‫לַחנּות ּגִ ִ‬ ‫לְה ְפ ָּת ָע ִתי‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִהּגַ ְע ִּתי ֲ‬‫ַ‬ ‫לְּתי אֹותֹו ִּב ְד ָאגָ ה‪.‬‬‫ּוחה ַעכְ ָׁשו?" ָׁש ַא ִ‬ ‫לִהיֹות ְּפת ָ‬ ‫"ה ִאם ַה ֲחנּות ֹלא ֲאמ ָּורה ְ‬ ‫ַ‬ ‫"א ָבל ַעכְ ָׁשו ֲאנִי ַחּיָ ב לָלֶכֶ ת‪ָּ .‬תבֹוא ְּבעֹוד ֲח ִצי ָׁש ָעה אֹו ַא ְר ָּב ִעים ַּדּקֹות‪ֲ ,‬אנִי ְמ ַקּוֶ ה ֶׁש ֶא ֱחזֹר‬ ‫"אמ ָּורה‪ֲ ,‬אמ ָּורה"‪ ,‬הּוא ָענָה ִּב ְק ָצ ָרה‪ֲ ,‬‬ ‫ֲ‬ ‫ַעד ָאז"‪.‬‬ ‫לְבר ַה ִּמ ְצוָ ה!‬ ‫לְה ְת ַא ְרּגֵ ן ַ‬ ‫לְה ְס ִּפיק ִ‬ ‫ּלַעׂשֹות! ְּבעֹוד ֲח ִצי ָׁש ָעה זֶ ה ְמ ֻא ָחר‪ֲ ...‬אנִי ָצ ִריְך ַ‬ ‫ֹלא יָ ַד ְע ִּתי ַמה ֲ‬ ‫לְה ְת ַר ֵחק‬ ‫ּומ ֵהר ִ‬ ‫נָעל ִ‬ ‫לְב ֵּקׁש‪ַ ,‬אְך הּוא ּכְ ָבר ַ‬ ‫יתי ַ‬ ‫נִּס ִ‬‫לְהּכָ נֵס ֲא ִפּלּו ִּב ְׁש ִביל ַמ ֶּׁשהּו ֶא ָחד?" ִ‬ ‫"אי ֶא ְפ ָׁשר ִ‬ ‫ִ‬ ‫ֵמ ַה ָּמקֹום‪.‬‬ ‫ּלַעׂשֹות‪.‬‬ ‫ָע ַמ ְד ִּתי ֵמ ֲאח ֵֹורי ַה ֶּדלֶת ַה ְּסג ָּורה‪ּ ,‬ת ֶֹוהה וְ ֹלא י ֵֹוד ַע ַמה ֲ‬ ‫ּלַחץ וְ ַה ִּבלְ ּבּול‪ָ ,‬היְ ָתה ּכַ ּמ ָּובן – ְּת ִפּלָה‪.‬‬ ‫לְה ְרּגִ ַיע ֶאת ַה ַ‬ ‫ַה ֶּד ֶרְך ַהיְ ִח ָידה ֶׁש ָהיְ ָתה לִי ַ‬ ‫לִקנֹות ֶאת ַה ֵּס ֶפר ּכְ מֹו ֶׁש ַא ָּבא ֶׁשּלִי ִּב ֵּקׁש‪.‬‬ ‫לִיח ְ‬‫לַחׁש‪ַּ ,‬ב ִּמּלִים ֶׁשּלִי‪ֶׁ ,‬ש ַא ְצ ַ‬ ‫ּלַלְּתי ְּב ַ‬ ‫ּכָ ְך ָע ַמ ְד ִּתי וְ ִה ְת ַּפ ִ‬ ‫ֹלְּתי‪.‬‬ ‫ּולְא ֵחר ֹלא יָ כ ִ‬ ‫לְה ְת ַעּכֵ ב ַ‬ ‫לַחזֹר ְּביָ ַדיִ ם ֵריקֹות! ִמ ַּצד ֵׁשנִי‪ּ ,‬גַ ם ִ‬ ‫לְאכְ זֵ ב אֹותֹו וְ ְ‬ ‫יתי ַ‬ ‫ּכָ ל ּכָ ְך ֹלא ָר ִצ ִ‬ ‫ימה ֶׁשל ּגִ ּלּויֵ י ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית‪...‬‬ ‫הֹוס ְפ ִּתי ֶּפ ֶרק ְּת ִהּלִים‪ ,‬וְ כָ אן ֵה ֵחּלָה ַׁש ְר ֶׁש ֶרת ַמ ְד ִה ָ‬ ‫ַ‬ ‫יצה‪.‬‬ ‫ּגִ ּלּוי ַה ְׁשּגָ ָחה ִראׁשֹון‪ִּ :‬פ ְתאֹום ָחזַ ר ַּב ַעל ַה ֲחנּות ְּב ִר ָ‬ ‫"אנִי ּפ ֵֹות ַח ַרק לְכַ ָּמה ַּדּקֹות‪ִּ ,‬תזְ ָּד ֵרז ְּב ַב ָּק ָׁשה!"‬ ‫הֹוד ַיע לִי‪ֲ :‬‬ ‫הּוא ָּפ ַתח ֶאת ַה ֶּדלֶת ִּבזְ ִריזּות וְ ִ‬ ‫‪...‬אין לִי ַמ ְס ִּפיק ּכֶ ֶסף‪.‬‬ ‫לְׁשּלֵם ִה ְת ָּב ֵרר ֶׁש ֵ‬ ‫אתי ֶאת ַה ֵּס ֶפר ַה ְמ ֻב ָּקׁש‪ַ ,‬אְך ּכְ ֶׁשּנִּגַ ְׁש ִּתי ַ‬ ‫ּתֹוְך ַּד ָּקה ָמ ָצ ִ‬ ‫נָעים‪.‬‬ ‫ָהיּו ֲח ֵס ִרים לִי ְׁשנֵי ְׁש ָקלִים‪ ,‬וְ זֶ ה ָהיָ ה ַמ ָּמׁש ֹלא ִ‬ ‫לְּתי אֹותֹו ַה ִאם הּוא יָ כֹול‬ ‫לַחנּות ָּבחּור ֶׁש ֲאנִי ַמּכִ יר ֵה ֵיטב‪ָׁ .‬ש ַא ִ‬ ‫ּלִיתי ֶׁש ַעכְ ָׁשו נִכְ נַס ֲ‬ ‫ּכָ אן ִהּגִ ַיע נֵס ִמ ְס ָּפר ְׁש ַּתיִ ם‪ִ :‬ה ַּב ְט ִּתי ְס ִב ִיבי וְ גִ ִ‬ ‫נָתן לִי ְּב ִׂש ְמ ָחה‪.‬‬‫לְהלְ וֹות לִי ְׁשנֵי ְׁש ָקלִים‪ ,‬וְ הּוא ַ‬ ‫ַ‬ ‫לְׂש ְמ ַחת ַּבר ַה ִּמ ְצוָ ה‪.‬‬ ‫לְה ְת ַא ְרּגֵ ן ִ‬ ‫לְּתי ִ‬ ‫יתי ֶׁש ַה ָּׁש ָעה ְמ ֻא ֶח ֶרת ְמאֹד‪ ,‬וַ ֲאנִי ֲא ִפּלּו ֹלא ִה ְת ַח ִ‬ ‫אתי ֵמ ַה ֲחנּות וְ ָר ִא ִ‬ ‫יָ ָצ ִ‬ ‫"א ָּתה ַּב ֶּד ֶרְך ַה ַּביְ ָתה? ַּת ֲעלֶה‬ ‫ּומ ֶּמּנּו ֵה ִציץ ּדֹוד ֶׁשּלִי‪ַ .‬‬ ‫נֶע ַצר לְיָ ִדי ִ‬ ‫נַח ִׁשים‪ִ ,‬הּגִ ַיע נֵס ִמ ְס ָּפר ָׁשֹלׁש‪ֶ :‬רכֶ ב ֱ‬ ‫וְ ִהּנֵה‪ּ ...‬כְ מֹו ֶׁש ַא ֶּתם ּכְ ָבר ְמ ֲ‬ ‫לְב ִבּיּות‪,‬‬‫ַעל ָהאֹוטֹו‪ֲ ,‬אנִי לְ אֹותֹו ַהּכִ ּוּון‪ "...‬הּוא ִהזְ ִמין א ִֹותי ִּב ָ‬ ‫וְ כָ ְך ִהּגַ ְע ִּתי ִּב ְמ ִהירּות ַה ַּביְ ָתה‪.‬‬ ‫וְ זֶ ה ֹלא ַהּסֹוף‪...‬‬ ‫ּלִיתי ַּפ ְרצּוף ֻמּכָ ר!‬‫ּופה‪ּ ,‬גִ ִ‬ ‫לֶח ָתן ַהּיָ ָקר ְּב ִׂש ְמ ָחה ֶאת ַה ַּמ ָּתנָה ָה ֲעט ָ‬ ‫ְּב ַבר ַה ִּמ ְצוָ ה‪ַ ,‬א ֲח ֵרי ֶׁש ִהּגַ ְׁשנּו ָ‬ ‫ַה ָּבחּור ֶׁש ָּפגַ ְׁש ִּתי ַּב ֲחנּות ַה ְּס ָפ ִרים‪ ,‬זֶ ה ֶׁש ִהלְוָ ה לִי ְׁשנֵי ְׁש ָקלִים‪ָ ,‬היָ ה ּגַ ם הּוא ֶא ָחד ֵמ ָהא ְֹור ִחים‪ַ .‬א ָּבא ֶׁשּלִי ֶה ְחזִ יר לֹו ֶאת ַה ַהלְוָ ָאה‬ ‫ּולְה ְת ַרּגֵ ׁש ֵמעֹוד ּגִ ּלּוי ַה ְׁשּגָ ָחה ָמתֹוק‪.‬‬ ‫ַּב ָּמקֹום‪ ,‬וְ לִי ֹלא נ ַֹותר ֶאּלָא לְהֹודֹות ִ‬ ‫ילה‬ ‫הֹוע ָ‬ ‫ָה ֲע ָג ָלה ֶׁש ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֶחזְ ִקי יַ ֲעק ְֹבזֹון ִמ ֵּבית ֶׁש ֶמׁש‪:‬‬ ‫לַעזֹר לֹו‪ּ .‬גַ ם ַה ַּפ ַעם הּוא ָׁש ַאל ַה ִאם‬ ‫יתנּו‪ .‬זֶ הּו ָׁשכֵ ן ְמ ֻבּגָ ר וְ ָח ִביב‪ֶׁ ,‬ש ְּפ ָע ִמים ַרּבֹות ָאנּו זֹוכִ ים ֲ‬ ‫ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ָּד ַפק ַה ָּׁשכֵ ן ַעל ֶּדלֶת ֵּב ֵ‬ ‫לַעזֹר לֹו‪ָ ,‬א ִחי ֶּבן ַה ָּׁשנָה יָ ָצא ַא ֲח ַרי ֶּד ֶרְך ַה ֶּדלֶת‬ ‫אתי ֲ‬ ‫ּוּפר‪ּ .‬כְ ֶׁשּיָ ָצ ִ‬ ‫לַעזֹר לֹו ַּב ֲע ִריכַ ת ְקנִּיָ ה ַּבּס ֵ‬ ‫לְה ְצ ָט ֵרף ֵאלָיו ּכְ ֵדי ֲ‬ ‫אּוכַ ל ִ‬ ‫ּוחה‪.‬‬ ‫ַה ְּפת ָ‬ ‫"אּולַי ִּת ַּקח אֹותֹו ִא ְּתָך?" ִה ִּצ ָיעה ִא ָּמא ֶׁשּלִי‪" .‬הּוא יִ ְׂש ַמח ּכָ ל ּכָ ְך‪ַּ ,‬וב ֲעב ִּורי זֹו ִּת ְהיֶ ה ֶעזְ ָרה ּגְ דֹולָה"‪.‬‬ ‫לָּמה ֹלא?"‬ ‫ּגֹור ֶרת ִמ ְצוָ ה! ָ‬ ‫"מ ְצוָ ה ֶ‬ ‫נֵיתי ְּב ִׂש ְמ ָחה‪ִ :‬‬ ‫נַע ִ‬‫ֲ‬ ‫ּוּפר‪.‬‬ ‫ָק ַׁש ְר ִּתי אֹותֹו ָּב ֲעגָ לָה וְ יָ ָצאנּו ֶאל ַהּס ֵ‬ ‫ּכְ ֶׁשּגָ ַמ ְרנּו ֶאת ַה ְּקנִּיָ ה‪ִ ,‬ה ְת ָּב ֵרר ֶׁש ָה ֲעגָ לָה ַמ ָּמׁש ֹלא ָהיְ ָתה ְמיֻ ֶּת ֶרת‪ַ :‬ה ְּקנִּיָ ה יָ ְצ ָאה ּכְ ֵב ָדה ִמ ַּדי‪ ,‬וְ ַה ַּסל ֶׁשל‬ ‫לִסחֹב ֶאת ּכָ ל ַה ַּׂש ִּקּיֹות‪...‬‬ ‫יתי יָ כֹול ְ‬ ‫לְע ָדיו ֹלא ָהיִ ִ‬ ‫ָה ֲעגָ לָה ָהיָ ה ִּפ ְתרֹון ְמ ֻצּיָ ן‪ִּ .‬ב ָ‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ׁ‬ ‫ׁ‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫ֵאש ַּת ַחת ֵאש‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ּ ְַ :‬בהוֹ ַׁש ְענָ א ַר ָ ּבא ּפוֹ ֶר ֶצת‬ ‫קוֹמת ַה ַּמ ְח ָסנִ ים ֶׁש ָ ּב ּה‬ ‫שְׂ ֵר ָפה ְ ּב ַ‬ ‫נִ ְמ ָצא ַה ַּמ ְח ָסן ֶׁשל ר' יִ ְצ ָחק‪,‬‬ ‫ֶה ָעמוּס ִ ּב ְסחוֹ ָרה יְ ָק ָרה‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֶּפ ֶרק ‪ִ 2‬מ ּתו ְך ‪4‬‬ ‫ֶּפ ֶרק ב'‬ ‫אוֹ י! ֵאינִ י עוֹ ֵמד ַ ּב ֶּמ ַתח‪.‬‬ ‫ּתוֹ ָדה ַר ָ ּבה ַעל ַה ּכֹל‪,‬‬ ‫ִמי יוֹ ֵד ַע ַ ּכ ָּמה ְז ַמן יִ ָּמ ֵׁש ְך‬ ‫ָמ ַתי נו ַּכל ְל ִה ָ ּכנֵ ס?‬ ‫ַה ַּת ֲה ִל ְ‬ ‫יך ַה ֶ ּזה‪...‬‬ ‫יח ְל ַה ִ ּציל‬ ‫או ַּלי ַא ְצ ִל ַ‬ ‫ַמ ּ ֶׁשהוּ‪...‬‬ ‫יֵ ׁש ְל ַח ּכוֹ ת ֶׁש ֶה ָע ָׁשן‬ ‫ַה ַּמ ְחנִ יק יִ ְת ּפוֹ ֵגג!‬ ‫ַקח‪ ,‬ר' יִ ְצ ָחק‪ַ ,‬א ָּתה‬ ‫יקת ְ ּב ִטיחוּת‪ּ ְ ,‬כ ֵדי‬ ‫ַה ִּמ ְבנֶ ה ַח ָ ּיב ַל ֲעבֹר ְ ּב ִד ַ‬ ‫נוֹ ָרא ִח ֵּור‪...‬‬ ‫ְלוַ ֵדּ א ֶׁש ָה ֵא ׁש לֹא ָּפ ְג ָעה ַ ּביְ סוֹ דוֹ ת!‬ ‫ֶׁש ַה ּכֹל נִ ְהיָ ה ִ ּב ְד ָברוֹ !‬ ‫ּתוֹ ָדה‪.‬‬ ‫אוֹ י!!! ָ ּכל ַה ְ ּסחוֹ ָרה ֶׁש ִ ּלי‬ ‫נִ ּזוֹ ָקה ֵמ ָה ֵא ׁש!!!‬ ‫ְל ַא ַחר ָׁש ָעה ֲא ֻר ָ ּכה ֶׁשל ֶמ ַתח ו ְּד ָא ָגה‪:‬‬ ‫אוֹ י‪ִּ ,‬תְראוּ‪ ,‬נִ ְר ֶאה ֶׁש ָה ֵא ׁש‬ ‫ִדּ ְ ּל ָגה ַעל ַה ַּמ ְח ָסן ַה ֶ ּזה!‬ ‫יח ָחִריף‬‫יזה ֵר ַ‬‫ֵא ֶ‬ ‫ֶׁשל ֵא ׁש‪...‬‬ ‫יזה ִל ְכלו ְּך נוֹ ַצר ֵמ ַה ִּפ ַ‬ ‫יח‬ ‫וְ ֵא ֶ‬ ‫ו ִּמ ַ ּז ְרנו ֵּקי ַה ַּמיִ ם‪...‬‬ ‫ֶזה ַה ַּמ ְח ָסן ֶׁש ִ ּלי‪...‬‬ ‫ַמה ּ ֶׁש ּלֹא נֶ ֱה ַרס ֵמ ָה ֵא ׁש‪,‬‬ ‫יזה ֶּפ ֶלא‪...‬‬ ‫ֵא ֶ‬ ‫נֶ ֱה ַרס ֵמ ַה ִּפ ַ‬ ‫יח אוֹ ֵמ ַה ַּמיִ ם‪...‬‬ ‫ֵמרֹב ֶמ ַתח ֵאינִ י ְמ ֻס ָ ּגל‬ ‫ְל ַד ֵ ּבר‪...‬‬ ‫ַמ ָּמ ׁש ַמ ְד ִהים‪ַ ...‬ה ַּמ ְח ָסן ֶׁש ְ ּל ָך הוּא ַה ָ ּי ִחיד‬ ‫ֶׁש ּלֹא נִ ּזוֹ ק ְ ּכ ָלל ַ ּב ּ ְׂש ֵר ָפה!‬ ‫ַח ֶ ּי ֶבת ִל ְהיוֹ ת ְל ָכ ְך ִס ָ ּבה טוֹ ָבה‪ .‬יֵ ׁש ְזכוּת‬ ‫נִ ְר ֶאה ִלי ֶׁש ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע‬ ‫ְמיֻ ֶח ֶדת ֶׁש ֵה ֵג ָ ּנה ַעל ַה ַּמ ְח ָסן ֶׁש ָ ּל ֶכם!!!‬ ‫ֵא ְ‬ ‫ַמ ִהי ַה ְ ּזכוּת ַה ּזוֹ !!!‬ ‫יך ֶזה יִ ָּת ֵכן?!‬ ‫ַּת ֲעלו ָּמה ֶׁשל ַמ ָּמ ׁש!‬ ‫‪7‬‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב י' פ' מאשדוד‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬העיר בית שמש‪.‬‬ ‫לפני כמה חודשים פוטרתי מעבודתי כמנהל חשבונות‪ ,‬אחרי שנים‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬בתי כנסת בשכונות העיר‪.‬‬ ‫רבות שבהן עבדתי באותה חברה‪ .‬מאז‪ ,‬שלחתי קורות חיים לכל מקום‬ ‫לבית שמש יש מקום של כבוד בסיפור ההשגחה של עם‬ ‫אפשרי‪ ,‬אך תשובות לא הגיעו‪ .‬הימים היו ארוכים‪ ,‬והדאגה לפרנסת‬ ‫ישראל‪ .‬כשהשיבו הפלשתים את הארון‪ ,‬הוא הגיע אל בית שמש‬ ‫הבית ליוותה אותי בכל רגע‪ .‬את הפצת העלונים לא הפסקתי‪ ,‬כי דווקא‬ ‫הקדומה בדרך מופלאה‪ :‬בלי רועה ובלי מכוון‪ ,‬בדיוק אל המקום‬ ‫בתקופה הזו הרגשתי שאני זקוק לה יותר מתמיד‪.‬‬ ‫שאליו היה צריך להגיע‪.‬‬ ‫באחד מימי חמישי‪ ,‬כשיצאתי לחלק את העלונים פרץ גשם עז‬ ‫אלפי שנים אחר כך‪ ,‬בית שמש של היום היא עיר גדולה ותוססת‪,‬‬ ‫ופתאומי‪ .‬נכנסתי להסתתר בחנות לחומרי בניין שבדרך‪ ,‬כשהחבילה‬ ‫שהתברכה בשנים האחרונות בשכונות חדשות המלאות‬ ‫בידי‪ ,‬עטופה בשקית כדי שלא תירטב‪ .‬בעל החנות זיהה את העלון‬ ‫במשפחות ובקול תורה‪ .‬ותיקים ועולים; קהילות ליטאיות‪,‬‬ ‫ושאל האם אני המפיץ‪ .‬כשאמרתי שאכן כך‪ ,‬הוא ביקש עותק לעצמו‪,‬‬ ‫חסידיות וספרדיות – כולם חיים בה זה לצד זה‪ .‬ובבתי הכנסת‬ ‫ופתח בשיחה‪.‬‬ ‫הפזורים בשכונותיה מונחים מדי שבוע עלוני "השגחה פרטית"‪,‬‬ ‫וממשיכים לספר כיצד אותה השגחה עליונה מלווה את עם‬ ‫תוך כדי שיחה הוא סיפר באנחה‪ ,‬שמנהל החשבונות שלו עזב לפני‬ ‫ישראל גם היום‪.‬‬ ‫שבוע‪ ,‬והוא שקוע עד צוואר בניירת‪ .‬הוא כבר פרסם מודעה‪ ,‬אך איש‬ ‫המפיץ מספר כי המתפללים מחכים לעלון‪ ,‬והערימות אינן‬ ‫לא פנה אליו‪ .‬אמרתי לו בחיוך שזה בדיוק המקצוע שלי‪ .‬הוא הביט בי‬ ‫נשארות זמן רב על השולחן‪ .‬יש מי שלוקח עותק לעצמו‪ ,‬ויש‬ ‫בתדהמה וביקש שאגיע כבר למחרת‪.‬‬ ‫מי שמוסיף עוד אחד בשביל השכן או בן המשפחה‪ .‬הסיפורים‬ ‫היום‪ ,‬כמה חודשים אחר כך‪ ,‬אני עובד אצלו בתנאים טובים יותר מאלו‬ ‫עוברים מיד ליד ומשם אל שולחן השבת‪ ,‬וכל סיפור שנקרא‬ ‫שהיו לי קודם לכן‪ .‬בכל יום חמישי‪ ,‬המעסיק שלי עדיין מחכה לעלון‬ ‫בשבת ממשיך ללוות את הקורא גם לאורך השבוע‪.‬‬ ‫שאני מביא לחנות‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬בעיר הנושאת את שמה של בית שמש הקדומה‪ ,‬ממשיך‬ ‫העלון להזכיר לכל קורא שגם דרכו שלו מכוונת מלמעלה‪ ,‬צעד‬ ‫המסקנה הייתה לי ברורה מאוד‪ .‬הגשם שהרטיב אותי ואת העלונים לא‬ ‫אחר צעד‪ ,‬אל המקום שבו הוא צריך להיות‪ ,‬בדיוק כמו הארון‪,‬‬ ‫בא במקרה‪ .‬ההשגחה העליונה עצרה אותי בדיוק מול הדלת הנכונה‪,‬‬ ‫שהגיע בשעתו אל המקום שנועד לו‪.‬‬ ‫ודווקא חבילת העלונים שבידי היא שפתחה את השיחה‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫מפיצים‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪,‬‬ ‫ותזכה לישועות בכל העניינים!‬ ‫לזכות א‪.‬ב‪.‬י‪ .‬ל‪.‬ב‪.‬ח‪ .‬ח‪.‬ש‪.‬ב‪.‬ל‪ .‬ה‪.‬א‪.‬ז‪.‬ב‪.‬ל‪ .‬וכל משפחתם‬ ‫אמונה‬ ‫לזכות אליהו בן ר‪ .‬שיזכה לישועה בקרוב ממש ויצליח בלימוד התורה‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫בכל העולם‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫שעון חורף‬ ‫‪04:16‬‬ ‫‪04:22‬‬ ‫‪04:23‬‬ ‫‪04:07‬‬ ‫‪04:16‬‬ ‫‪04:02‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪05:17‬‬ ‫‪05:20‬‬ ‫‪05:18‬‬ ‫‪05:14‬‬ ‫‪05:17‬‬ ‫‪05:15‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪05:59‬‬ ‫‪05:56‬‬ ‫‪05:54‬‬ ‫‪05:49‬‬ ‫‪05:50‬‬ ‫‪05:53‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬ ‫‪8‬‬