gilyoines.com

אהל מועד · Ohel Moed

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אהל מועד · Ohel Moed — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫לעלוב קול לעלוב‪02-374-30-10 :‬‬ ‫ערב שב"ק פר' ויצא תשפ"ז ‪ /‬גליון ‪745‬‬ ‫בחו"ל‪1718-506-9119 :‬‬ ‫‪02-374-30-10‬‬ ‫אהל מועד‬ ‫אמרי קודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א [‪ ]311‬דברות קודש‬ ‫משנים עברו [‪ ]34‬הגה"צ ר' מנחם מנדל גולד שליט"א אב"ד‬ ‫לובלין פרשת השבוע [‪ ]2‬מדור הניגונים [‪ ]7‬הרה"ג ר' נח‬ ‫גולדברג משב"ק כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪ -‬עובדות וסיפורי‬ ‫צדיקים מתלמידי הבעש"ט [‪ ]2‬שיעורים בספר אור החיים‬ ‫ואלשיך הקדוש ‪ -‬הרה"ג ר' אלימלך שטמר [‪ ]2‬הגה"ח ר' צבי‬ ‫פוקס ‪ -‬שיעור בספר אור החיים הק' בבית מדרשנו בב"ב‬ ‫[‪ ]2‬הרה"ג ר' יוסף חיים גרינולד ‪ -‬פרשת השבוע [‪ ]2‬הרה"ג‬ ‫ר' יעקב ישראל אייזנבך ‪ -‬שיעור בקיצור שו"ע [‪ ]2‬הרה"ג‬ ‫ר' עמרם בינעט שליט"א ‪ -‬עמוד היומי [‪ ]2‬הרה"ג ר' חיים‬ ‫הירשמן שליט"א ‪ -‬חסידישער ווארט לימי הילולא [‪ ]2‬הרה"ג‬ ‫לדברי תורה וחסידות מרבותינו הקדושים מלעלוב‬ ‫ר' צבי גלבשטיין ‪ -‬שיעור בספר מסילת ישרים [‪]2‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫שיחת קודש‬ ‫"ויפגע במקום"‬ ‫שיחה לאברכי החבורות דבני ברק‪ ,‬בעניין עבודת התפילה ‪ -‬ליל שישי פרשת ויצא תשע"ד‬ ‫כי 'בני שוממה' שהם שוממים‪ ,‬ובאמת‬ ‫בשמחה וביראה מרוב כל‪ ,‬והיה נזהר בכל‬ ‫נחזור כאן על כמה יסודות ומאמרים‬ ‫התפלות עושים פעולות גדולות יותר‬ ‫אות תנועה ומילה לאומרה כדקא יאות‪.‬‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬בעניין עבודת התפילה‪,‬‬ ‫מראייתך הגשמית‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומביא שם מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים‬ ‫אשר אספתי מספרים הקדושים לתועלתי‬ ‫הוא אשר דברנו שצריך כ"א לדעת ולהאמין‬ ‫סח‪ ,‬יד) אם תשכבון בין שפתים‪ ,‬שהקדוש‬ ‫ולתועלת השומעים‪.‬‬ ‫שתפלתו עושה רושם ופועלת דברים‬ ‫ברוך הוא שומר ושוקד על שפתי האדם‬ ‫בפר' (בראשית כח‪ ,‬יא) ויפגע במקום וילן שם‬ ‫נשגבים ברומו של עולם‪ ,‬וכשידע לנכון‬ ‫לנושקם‪ ,‬כשהוא אומרה בתורה ותפלה‬ ‫כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם‬ ‫מעלת תפלתו ויהא מעריכה כראוי ויאמין‬ ‫בדחילו ורחימו כדבעי‪ ,‬ואם ישים אליו לבו‬ ‫מראשתיו וישכב במקום ההוא‪ .‬ופי'‬ ‫שהיא עושה פירות למעלה ושורש למטה‪,‬‬ ‫בודאי מי זה האיש אשר לא יאחזנו רתת‬ ‫הרה"ק ר' מענדל מליסקא (ליקוטי מהר"ם) 'ויקח‬ ‫אזי יתפלל כדבעי באופן נעלה ומשובח‪.‬‬ ‫וזיע שהמלך גדול ונורא שומר ושוקד על‬ ‫מאבני המקום'‪ ,‬היינו האותיות התורה‬ ‫משל לחבית יין במרתף‬ ‫שפתיים של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא‬ ‫ותפילה שהם נקראים אבני המקום‪' ,‬וישם‬ ‫בזה‪ ,‬כך האדם ראוי לשים לב ולומר כי הוא‬ ‫מראשותיו' היינו שדברי התורה והתפילה‬ ‫והחיד"א בספר חומת אנך עה"כ (שיה"ש א‪ ,‬ב)‬ ‫סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪,‬‬ ‫צריך שיצאו מפיו בכוונה‪ ,‬שהראש יהיה‬ ‫ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין‪,‬‬ ‫וכל תנועותיו ודבורו והלוכו ועסקיו עושה‬ ‫שקוע במילות היוצאות מפיו‪.‬‬ ‫הביא ששמע מהרב מהר"ר ישראל נחמן‬ ‫רושם למעלה למעלה‪ ,‬בוודאי יזהר בכל‬ ‫'ויחלום' הוא לשון חיזוק כדאיתא בגמרא‬ ‫ששמע מאביו מהר"ר יוסף שהיה תלמיד‬ ‫דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים‪ ,‬רק האדם‬ ‫(מנחות לה‪ ,‬א ‪ -‬הדר חלים‪ .‬ויעו' חולין קכג‪ ,‬ב)‪ ,‬שהאדם‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬כי לכאורה יפלא איך דברי האדם‬ ‫בענוותנותו היתירה חושב מה אני ספון‬ ‫צריך לחזק עצמו בתורה ותפילה שהם‬ ‫יעשו פעולתם וירעישו כל כך בעולמות‬ ‫לפגום או לתקן ולהשפיע למעלה ולמטה‬ ‫מהדברים הצריכים חיזוק ואין להתרפות‬ ‫העליונים‪ ,‬ואמר שמצינו דוגמה ודמיון לזה‪,‬‬ ‫שיהיה נרשם כל עסקי למעלה‪ ,‬ומחשבה זו‬ ‫בהם כלל‪ ,‬כדאמרינן (ברכות לב‪ ,‬א) ארבעה‬ ‫והוא היין הנמצא בחבית סתומה המונחת‬ ‫היא הגורמת לו שאינו מתפלל כדבעי‪.‬‬ ‫במרתף‪ ,‬וכשיגיע זמן דריכת הענבים בגתות‬ ‫דברים צריכין חיזוק ופרש"י‪ ,‬צריכין חיזוק‬ ‫אף שהוא רחוק מאד כמה מילין מהמרתף‬ ‫ובדגל מחנה אפרים (הפטרת כי תצא) עה"כ‬ ‫‪ -‬שיתחזק האדם בהם תמיד בכל כחו‪.‬‬ ‫הנה היין שבחבית מתנועע מאיליו‪ ,‬וזה‬ ‫(ישעיה נד‪ ,‬א) רני עקרה לא ילדה כי רבים בני‬ ‫וזהו שנאמר ויחלום‪' ,‬והנה סולם מוצב‬ ‫נראה וניכר‪ ,‬ומזה יש קצת דמיון להבין כי‬ ‫שוממה מבני בעולה אמר ה'‪ .‬הביא בשם‬ ‫ארצה'‪ ,‬דסולם בגימטריא קו"ל‪ ,‬היינו אף‬ ‫כמו כן הדבור פועל למעלה‪ ,‬ובזה פי' 'ישקני‬ ‫זק' הבעש"ט כי כל התפלות עושים פעולה‬ ‫שמוצב ארצה שאנו מתפללים בזה העולם‪,‬‬ ‫מנשיקות פיהו'‪ ,‬וכ"ת הרי השמים ביני‬ ‫בעולמות העליונים ולפעמים בקצה הארץ‪,‬‬ ‫אבל עכ"ז 'וראשו מגיע השמימה' דתפילה‬ ‫לבינו כי ה' בשמים ואתה על הארץ ואיך‬ ‫וסמך על זה הפסוק (תהלים יב‪ ,‬ט) כרום זלות‬ ‫היא עולה לשמים שהוא ברומו של עולם‪,‬‬ ‫יתכן כל זאת‪ ,‬לז"א 'כי טובים דודיך מיין'‪,‬‬ ‫לבני אדם‪ ,‬ודרשוהו רז"ל (ברכות ו‪ ,‬ב) על‬ ‫'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים'‪ ,‬דכל‬ ‫שהרי היין מתנועע בחביות בזמן שדורכין‬ ‫התפלה‪ ,‬ואמרו התם מאי כרום זלות לבני‬ ‫העולמות יש להם עליה על ידי התפילות‬ ‫הענבים‪ ,‬אפילו שהוא רחוק מאד‪ ,‬אם כן אל‬ ‫אדם‪ ,‬אלו דברים שעומדים ברומו של עולם‬ ‫שמתפללים בני ישראל‪.‬‬ ‫תתמה שאני אומר ישקני מנשיקות פיהו‪.‬‬ ‫ובני אדם מזלזלין בהם‪ ,‬היינו שהתפלה‬ ‫שתפילתו פועלת דברים נשגבים‬ ‫היוצא מזה עד כמה פועלת התפילה העולה‬ ‫עושה דברים נוראים ברומם של עולמות‪,‬‬ ‫למעלה ופועלת לטובה למעלה ברומו‬ ‫אבל בני אדם סוברים שלא נתקבלו תפלתן‬ ‫ובתולדות יעקב יוסף (פרשת עקב אות ד) הביא‬ ‫של עולם‪ ,‬ועד כמה הענוה פסולה שאינו‬ ‫ולכן הם מזלזלין בהם‪ ,‬וזה 'רני' ‪ -‬הרינה‬ ‫בשם הבעש"ט שברוב ענותנותו של האדם‬ ‫מאמין בפעולה טובה הנעשית ונפעלת ע"י‬ ‫והתפילה‪' ,‬עקרה לא ילדה' שהם סוברים‬ ‫גורם שנתרחק מעבודת הש"י‪ ,‬שמצד‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬והיא המונעת ומבטלת‬ ‫שתפילתם אינה עושה פרי למעלה ולא‬ ‫שפלותו של האדם אינו מאמין כי הוא גורם‬ ‫את האדם מעבודה שבלב זו תפילה‪,‬‬ ‫תועלת למטה‪' ,‬כי רבים' אכן התפלה היא‬ ‫ע"י תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות‪,‬‬ ‫וגורמת שתהא פחותה בעיניו ומזלזל בה‬ ‫רבה וחשובה מאד למעלה‪ ,‬ועכ"ז בני אדם‬ ‫וגם המלאכים ניזונין ע"י תורתו ותפלתו‪,‬‬ ‫ואינו עושאה כמצותה‪.‬‬ ‫מזלזלים בהם בחשבם בדעתם הטועה‬ ‫שאלו היה מאמין בזה כמה היה עובד ה'‬ ‫המשך הבא >>‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | א‬ ‫ב | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫בס"ד‬ ‫סגולת‬ ‫שמרני כאישון 'בת עין'‬ ‫סעודת‬ ‫ה'בית עין'‬ ‫הסגולה שמחוללת ישועות‬ ‫חלק בסעודה‪:‬‬ ‫פרנס הדגים‪:‬‬ ‫פרנס הבשר‪:‬‬ ‫פרנס יום ההילולא‪:‬‬ ‫‪₪ 180‬‬ ‫‪₪ 360‬‬ ‫‪₪ 720‬‬ ‫‪₪ 1,800‬‬ ‫אלפים כבר נושעו בזכות הצדיק הקדוש‬ ‫תרמו כעת למטבח החסד 'מטבח הבת עין' על שמו ולזכרו של רבינו‬ ‫ה'בית עין זיע"א הפועל ביום ההילולא ובכל ימות השנה להחיות נפש‬ ‫כל חי ומביא ארוחות חמות למשפחות נזקקות ולחולים‬ ‫תרמו כעת‪:‬‬ ‫נדרים פלוס‪:‬‬ ‫העברה בנקאית‪:‬‬ ‫ע"ש ביהמ"ד תפילה‬ ‫מרכז התורה והחסד לעלוב צפת‬ ‫למשה לעלוב‬ ‫בנק פאג"י סניף ‪173‬‬ ‫או אצל הגבאי‪ :‬הרב משה לוסטיג שליט"א‬ ‫מספר חשבון ‪64551‬‬ ‫וביערות דבש (ח"א דרוש ד) כתב‪ :‬דזה בדוק‬ ‫מתפלל‪ ,‬והביא ג' דברים שצריך האדם‬ ‫שלוש עצות למתפלל‬ ‫ומנוסה‪ ,‬אם יתפלל אדם שחרית וקריאת‬ ‫שיסתכל ויתבונן בהם היטב‪ ,‬כדי שיגיע אל‬ ‫שמע בכוונה‪ ,‬שבו ביום יזכה לדבר מצוה‬ ‫זאת היראה‪.‬‬ ‫ובספר זרע קודש (פרשת ויגש ד"ה ויגש אליו יהודה)‪,‬‬ ‫ויצליח בעסקיו‪ ,‬ואף שלשעה יחשוב שאינו‪,‬‬ ‫האחד‪ ,‬שיחשוב שהוא עומד ממש לפני‬ ‫כתב ג' דרכים איך לבוא להתפלל לפניו‬ ‫בסופו ימצא שכן הוא‪ ,‬ואצ"ל שיצליח בו‬ ‫הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו‪ ,‬אף על‬ ‫ית"ש‪ ,‬לבל יפול לב האדם עליו ולומר איך‬ ‫ביום בתורה‪ ,‬ומצוה גוררת מצוה‪ .‬וכן‬ ‫פי שאין עינו של אדם רואהו‪ ,‬והוסיף כי זה‬ ‫אשא פני לעמוד להתפלל לפניו ית"ש ואני‬ ‫מפרש שם להיפך רח"ל‪ :‬אוי לי על שברי‪,‬‬ ‫הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור‬ ‫איני ראוי במעשי לזה‪ ,‬בפרט אם יזכור‬ ‫בעת שאיני מתפלל בכונה כראוי‪ ,‬כל היום‬ ‫אמיתי‪ ,‬יען אין החוש עוזר לזה כלל‪ ,‬אמנם‬ ‫חטאיו שחטא לפניו ית"ש‪ ,‬וע"ז נתנה תורה‬ ‫אין שמועתי בתורה מכוונת וקרעים אלביש‪,‬‬ ‫מי שהוא בעל שכל נכון‪ ,‬במעט התבוננות‬ ‫עצה להאדם להשיב אל לבו ג' אופנים שעל‬ ‫ולהיפך אם אזעק ואשוע לה' מקירות לבבי‬ ‫ושימת לב‪ ,‬יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר‪,‬‬ ‫ידי ג' אלו יהיה ערב ללבו לגשת אל הקודש‪.‬‬ ‫בתפלה לחונני דעה כי דלותי עד מאוד‬ ‫איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך‪,‬‬ ‫האחד‪ ,‬שישוב אל לבו אמת שמפאת עצמי‬ ‫בעו"ה‪ ,‬אף הוא ירחם עלי להאיר עיני‬ ‫ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש‪ ,‬והוא‬ ‫ומעשי אני הבל וריק‪ ,‬אבל אבוא לפניו‬ ‫בתורתו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫יתברך שמו מאזין לו ומקשיב לדבריו‪,‬‬ ‫ית"ש בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫ואיתא במדרש תנחומא (וירא א) אמר להן‬ ‫כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב‬ ‫כי יעקב חבל נחלתו‪ ,‬ומי שאוחז בחבל‬ ‫הקב"ה לישראל הוו זהירין בתפלה שאין‬ ‫שומע אליו‪.‬‬ ‫למטה ומנענעו אזי מתנענע החבל למעלה‪,‬‬ ‫מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל‬ ‫ובאבודרהם (תפילת שחרית‪ ,‬לפני תפילת שמונה עשרה)‬ ‫אף שהוא ארוך הרבה מאוד וזה האוחזו‬ ‫הקרבנות שנאמר (ישעיה א‪ ,‬יא‪-‬טו) למה לי רוב‬ ‫כתב‪ :‬ודע כי לפי הכוונה תקובל התפילה‪,‬‬ ‫רחוק הרבה מראש החבל‪ ,‬עם כל זה על ידי‬ ‫זבחיכם וגו' כי תבאו לראות פני לא תוסיפו‬ ‫[שנאמר (שמות כב‪ ,‬כב) כי אם צעוק יצעק אלי‬ ‫אחיזתו מנענע למעלה‪ ,‬ולכן אף שבאמת‬ ‫הביא מנחת שוא קטורת וגו' חדשיכם‬ ‫שמוע אשמע צעקתו‪ ,‬והיינו דכפי הכוונה‬ ‫אני בבחינה התחתונה מאוד‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫ומועדיכם שנאה נפשי וגו' ובפרשכם כפיכם‬ ‫התפלה והצעקה‪ ,‬כך אשמע צעקתו]‪.‬‬ ‫שאני בכלל בני ישראל‪ ,‬יש לי כח לעורר‬ ‫וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' מכלל שהיא‬ ‫ובספר דברת שלמה (פרשת תולדות)‪ ,‬הביא את‬ ‫ולנענע על ידי תפלתי כל העולמות‪ ,‬ויקבל‬ ‫גדולה מן הקרבנות ואפילו אין אדם כדאי‬ ‫דברי הרמב"ן ז"ל שכתב בפי' שיר השירים‬ ‫השי"ת נחת רוח מתפלתי‪ ,‬ויעשה לי השי"ת‬ ‫לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו כיון‬ ‫(תרי"ג מצוות‪ ,‬מצוה א')‪ ,‬על אמרם ז"ל (תענית ב‪ ,‬א‪,‬‬ ‫בקשתי‪.‬‬ ‫שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד‬ ‫וירושלמי ברכות כט‪ ,‬א) איזו היא עבודה שהיא בלב‬ ‫אופן הב'‪ ,‬שיתן כל אחד אל לבו כי יש‬ ‫עמו‪ ,‬שכך כתיב בו (תהלים כה‪ ,‬י) כל ארחות‬ ‫הוי אומר זו תפילה‪ ,‬שעיקר העבודה הוא‬ ‫בקרבי חלק אלו"ה ממעל‪ ,‬כי נהתן בי‬ ‫ה' חסד ואמת‪ ,‬הקדמתי חסד לאמת וצדק‬ ‫המחשבה‪ ,‬להביאה בשיעבוד הכוונה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫השי"ת נשמת חיים חלק אלו"ה‪ ,‬ואבוא‬ ‫למשפט שנאמר (תהלים פט‪ ,‬טו) צדק ומשפט‬ ‫וביאר כוונתו‪ ,‬דטבע האדם שהוא משוטט‬ ‫בתפלתי לדבק החלק אל מקור שורשו‪,‬‬ ‫מכון כסאך וגו'‪.‬‬ ‫תמיד במחשבתו לכמה דברים כאחד‪ ,‬ומזה‬ ‫וכיון שיש בי חלק חשוב מאוד כזה‪ ,‬בזה אני‬ ‫באין מחשבות זרות בתוך התפלה‪ ,‬מה שאין‬ ‫כדאי לבוא להתפלל לפניו ית"ש‪ ,‬כי החלק‬ ‫מותר האדם‬ ‫אלו"ה בקרבי יתפלל לפניו ית"ש‪.‬‬ ‫כן כשמצמצם ומשעבד לבו ומחשבתו רק‬ ‫וראיתי בשם הגאון רבי אליהו לופיאן (שביבי‬ ‫לכוונת התפילה ההיא‪ ,‬זהו עיקר העבודה‪,‬‬ ‫ואופן הג' הוא‪ ,‬שיתן האדם אל לבו הנה‬ ‫לב‪ ,‬אות קמ) שאמר‪" :‬אם ישאלו לאדם אחרי‬ ‫ועי"ז תפילתו נשמעת‪ ,‬כי ידוע שיש‬ ‫אמרו חז"ל (ברכות ז‪ ,‬א) מנין שהקב"ה מתפלל‬ ‫תפילת שמו"ע האם אמר ברכת רפאינו‬ ‫מסכים המבדילים בין תפילתו ובינו ית"ש‪,‬‬ ‫כו'‪ ,‬וזהו על דרך שאמרו חז"ל (עיין זוה"ק ח"ג‬ ‫וכדומה‪ ,‬יאמר מסתמא אמרתי‪ ,‬אבל אינו‬ ‫ובתפילתו ובמחשבתו היפה יחתוך ויסיר‬ ‫רלב‪ ,‬א) במשה‪ ,‬שהיתה שכינה מדברת מתוך‬ ‫זוכר כלל מה שאמר וגם בשעת תפילתו לא‬ ‫אותם המסכים המבדילים ותעלה תפילתו‪.‬‬ ‫גרונו תמיד‪ ,‬כן כביכול השי"ת בחסדיו‬ ‫ידע מה הוא אומר‪ ,‬רק מתוך הרגל‪ ,‬כבר‬ ‫המרובים מתלבש בפה האדם לפעמים‪,‬‬ ‫שגור בפיו מה לומר ‪ -‬ברכה אחר ברכה ‪-‬‬ ‫והקב"ה מתפלל‪ ,‬ולכן יאמר האדם האמת‬ ‫יזכה לדבר מצוה ויצליח בעסקיו‬ ‫שאין אני כדאי להתפלל מצד עצמי‪ ,‬מ"מ‬ ‫הלוך ונסוע‪...‬‬ ‫ומשל למה"ד‪ ,‬פעם אחת נסעתי בעגלה‬ ‫ובמאור ושמש (פר' כי תצא) כתב‪ :‬ידעו זאת‬ ‫הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו כשיראה שאי‬ ‫בדרך‪ ,‬ופתאום אני רואה שהעגלון קושר‬ ‫בני עמינו כי עיקר מלחמת היצר היא על‬ ‫אפשר לי מצדי להתפלל אליו‪ ,‬כביכול‬ ‫את המושכות לעגלה והוא נשכב לישון‪,‬‬ ‫התפלה‪ ,‬כי גם אם ירבה האדם לעסוק‬ ‫יתלבש הקב"ה בעצמו כביכול ויתפלל עמי‪,‬‬ ‫שאלתי אותו מה אתה עושה? ענה לי אל‬ ‫בתורה ובמצות ולגמול חסד בגופו וממונו‬ ‫ויהיה עם פי בעת טיפי ודיבורי בתפילתי‪.‬‬ ‫תדאג‪ ,‬הסוס מכיר כבר את הדרך היטב והוא‬ ‫ולהחזיק יד עני ואביון‪ ,‬על כל זה לא ישים‬ ‫אלו הם הג' עצות אשר יסייעו בידי האדם‬ ‫יגיע לתעודתו גם בלעדי‪ ,‬וכן היה‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫היצר את כל תוקף מלחמתו מפני אשר‬ ‫לעמוד ולהתפלל כראוי‪ ,‬הגם שהוא יודע‬ ‫הסוס למקום שבעליו היה רגיל להשקותו‬ ‫בזה עוד לא יסתלק מכל וכל‪ ,‬אכן באם‬ ‫ומכיר מך ערכו וגם זוכר מה שחטא והמריא‬ ‫מים נעצר‪ .‬וכך הוא גם האדם בתפילתו‬ ‫איש ישראלי יעמוד לשפוך שיח נוכח פני‬ ‫כנגדו ית'‪ ,‬ואפ"ה יתחזק ויתאמץ ויתפלל‬ ‫כמו הסוס‪ ,‬מכיר את דרכו ויודע מתי צריך‬ ‫ה' ומקבל עליו עול מלכות שמים ואמרי‬ ‫בדחילו ורחימו‪.‬‬ ‫לכרוע‪ ,‬מתי להפסיק ומתי להמשיך‪ ,‬אוי‬ ‫פיו יביעו ממקור לבבו בלי תערובות סיג‬ ‫לאותה בושה אוי לאותה כלימה‪ ,‬שהאדם‬ ‫מחשבה הפוסלת וילהיב לבבו לנועם ה'‬ ‫עומד ממש לפני הקב"ה‬ ‫אומר רפאנו בלא כוונה ואינו חושב כלל‬ ‫עד שיהיה קרוב להתפשטות הגשמיות‬ ‫שהוא צריך להתפלל עבור דבר זה‪.‬‬ ‫כמבואר בשלחן ערוך או"ח (סימן צח ס"א) ויתר‬ ‫ובמסילת ישרים (פרק יט) כתב דעיקר היראה‬ ‫ואחשבה שהקרוב יותר למשל ונמשל הוא‬ ‫ספרי קודש‪ ,‬הנה על זה יוציא היצר כל עוזו‬ ‫היא יראת הרוממות‪ ,‬שצריך האדם לחשוב‬ ‫ברכת אתה חונן לאדם דעת‪ ,‬שהוא ברכה‬ ‫להלחם ולבלבלו כי זה יגיע עדיו להכניעו‬ ‫בעודו מתפלל או עושה מצוה‪ ,‬כי לפני‬ ‫ראשונה דאמצעיות‪ ,‬ומשום שמותר האדם‬ ‫יותר מכל המצות עד שלא יהא לו שיג‬ ‫מלך מלכי המלכים הוא מתפלל או עושה‬ ‫מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעוה ראש‬ ‫ושיח עם האיש ההוא‪ ,‬ועל כן יראה האדם‬ ‫המעשה ההוא‪ ,‬והוא מה שהזהיר התנא‬ ‫לאמצעיות כמבו' בטושו"ע (או"ח סימן קט"ו)‪,‬‬ ‫להתגבר בזה‪.‬‬ ‫(אבות פ"ב)‪ ,‬וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ג‬ ‫כוחה של תפילה מעומק הלב‬ ‫ואכן ראוי לכל אחד בשעה שבא להתפלל‬ ‫ולכאורה אם אינו מכוין בברכה זו והוא‬ ‫שיתבונן בדעתו ויחשב כחשבון הזה‪ ,‬שתהא‬ ‫דוגמת הסוס‪ ,‬א"כ מותר האדם מן הבהמה‬ ‫ועד כמה חשובה וספונה התפלה כשהיא‬ ‫חשובה תפילה זו בעיניו כמי שהזדמנה לו‬ ‫אין‪ ,‬ומה מעלה והבדל ישנו בינו לבהמה‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬הנה איתא בשם הרה"ק ר'‬ ‫מהשמים להתפלל עתה רק בפעם הזאת‪,‬‬ ‫וסוס‪.‬‬ ‫יחזקאל מקאזמיר (בספר ישא ברכה)‪ ,‬בענין‬ ‫ובחשבון הזה תהא התפלה עולה יפה יפה‪.‬‬ ‫והנה עיקר העבודה בעקבות משיחא היא‬ ‫תפילת הכהן גדול ביום הכפורים (יומא נג‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫התפלה כמ"ש בתניא (בסוף קונטרס אחרון) בשם‬ ‫"ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים"‪,‬‬ ‫להעלות תפילה שלא בכוונה‬ ‫הרח"ו ז"ל בע"ח ופע"ח‪ .‬מכש"כ וק"ו שראוי‬ ‫שיש לתמוה‪ ,‬מה ענין לתפילה קצרה זו‪,‬‬ ‫ונכון להתחזק בענין הזה‪.‬‬ ‫ומה גם למבחר האנושי הוא הכהן הגדול‬ ‫והנה גם אם מתפלל האדם שלא בכוונה‪ ,‬חס‬ ‫מאחיו‪ ,‬וביום הכפורים שהוא יום המובחר‬ ‫ושלום לומר שתהיינה מוצא שפתיו לריק‪,‬‬ ‫לזכות לרוח הקודש‬ ‫ומקודש בשנה‪ ,‬ובמקום המקודש ביותר‬ ‫כמו שכתב בהקדמת ספר תרומת הכרי‬ ‫בקודש הקדשים לפני ולפנים‪ ,‬וכן הק' בעוד‬ ‫לבעל קונטרס הספקות דהגם שכל תפילה‬ ‫וראיתי (ספר אבקות רוכלים)‪ ,‬בשם הרה"ק ר'‬ ‫ספרים‪ .‬וביארו‪ ,‬כי אדם מישראל העובר‬ ‫שאינה בכוונה אינה עולה למעלה‪ ,‬אבל‬ ‫מרדכי חיים מסלאנים שאמר משמו של‬ ‫בדרך ויש לו צער ועינוי מפני הגשמים‪,‬‬ ‫היא מונחת בקרן זוית‪ ,‬ואם יתפלל אח"כ‬ ‫הרה"ק שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬שמכוונת‬ ‫ובגודל צערו וטרחתו הוא מתפלל ונאנח‬ ‫בכוונה יש בו כח להעלות גם את התפילה‬ ‫פירוש המילות בתפילה יכול אדם להגיע‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬הרי זה ודאי שתפלתו זו‬ ‫אשר היתה בלא כוונה‪.‬‬ ‫לרוח הקודש ולגילוי אליהו‪ ,‬ועוד יותר‬ ‫בוקעת רקיעים‪ ,‬ויכלא הגשם מיד‪ ,‬ואין לך‬ ‫ויותר‪ .‬וסיים השר שלום‪ ,‬האמינו לי רק מה‬ ‫ובאגרא דפרקא (אות רכד) כתב שכן מבואר‬ ‫תפלה בעולם שתוכל לעמוד כנגדה‪ ,‬ולכך‬ ‫שאני אומר בזה‪.‬‬ ‫בזוהר (ויקהל ר"א ע"ב)‪ ,‬שאותן האותיות נתונים‬ ‫צריך כולי האי להעמיד כנגד תפילה זו‬ ‫ובענין הכוונה בפירוש המילות כתב בספר‬ ‫המה בשימור תחת יד ממונה אחד‪ ,‬עד בא‬ ‫את התפלה המעולה והנבחרת בעולם שנה‬ ‫סוד יכין ובועז (לבעל המאיר נתיבים‪ .‬פרק ח')‪ ,‬שצריך‬ ‫זמן אשר יתפלל האדם תפילה כזאת בכונה‪,‬‬ ‫נפש‪ ,‬הכהן גדול ‪ -‬האיש המורם מעם‪ ,‬וביום‬ ‫להקדים הכוונה לאמירת התיבות‪ ,‬כגון‬ ‫אזי יעלה גם את התפלות הקודמות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הקדוש והנורא‪ ,‬ובהיכל הקודש‪ ,‬שרק באופן‬ ‫כשיאמר 'אדון עולם אשר מלך' יהרהר‬ ‫ואם כן כמה גדולה היא מעלתה של תפילה‬ ‫הנבחר הזה יהא יכול לעמוד ולהתפלל נגד‬ ‫בלבו פירוש התיבות הללו ומתוך מחשבה‬ ‫אחת בכוונה‪ ,‬עד שהיא מעלה אתה עמה‬ ‫אנחתם ותפילתם של העוברי דרכים‪.‬‬ ‫זו יאמר אותן התיבות‪ ,‬זו היא סגולה גדולה‪,‬‬ ‫תפילות רבות שהיו בלא כוונה‪.‬‬ ‫ולא כמו שעושים להיפך‪ ,‬שאומרים התיבות‬ ‫וכן איתא בשם הרה"ק הרבי מלובלין (נפלאות‬ ‫תפילה נמשלה לקשת‬ ‫תחלה ואחר כך מכוונים פירוש המלות‪,‬‬ ‫הרבי אות עג‪ ,‬ובאבני זכרון) עה"כ (תהלים פז‪ ,‬ו) ה' יספור‬ ‫כמדומה שלא תקנו בזה כלום‪ ,‬כי מה דהוה‬ ‫ובשם משמואל (פר' חיי שרה ‪ -‬ר"ח כסלו תרע"ב) הביא‬ ‫בכתוב עמים‪ ,‬דיש לדייק למה לא כתוב‬ ‫הוה‪ ,‬שכבר אמרו התיבות בלא כוונה והם‬ ‫בשם אביו האבני נזר‪ :‬דהתפלה נקראת‬ ‫בכתוב עם‪ ,‬אמנם ידוע שאנחנו בני ישראל‬ ‫כגוף בלי נשמה (לקו"ת מהאריז"ל פר' עקב)‪ ,‬ורוצים‬ ‫קשת‪ ,‬כמו שפירש"י (פ' ויחי) בחרבי ובקשתי‬ ‫אין לנו מספרים על חשבונות‪ ,‬רק הכל‬ ‫להכניס אח"כ נשמה בגופי התיבות‪ ,‬ואיפכא‬ ‫היא חכמתו ותפלתו‪ .‬דכמו הקשת כל כמה‬ ‫נכתב בלשון הקודש ממספר אחד עד אלפי‬ ‫מסתברא‪.‬‬ ‫שהיא מתוחה לאחור ביותר היא מוראה את‬ ‫אלפים (כשהאות א היא אחד‪ ,‬ב ‪ -‬שנים‪ ,‬ק ‪ -‬מאה‪ ,‬וכן הלאה)‪,‬‬ ‫אבל האומות יש להם סימני מספרים על‬ ‫העולה לנו מזה גודל העבודה זו תפלה‪,‬‬ ‫החפץ לפנים בכח גדול מאד עד שהחפץ‬ ‫ושומה על האדם לדעת מה העבודה הזאת‬ ‫בוקע את האויר והולך למרחוק ביותר‪,‬‬ ‫חשבונות‪ ,‬ובסימנים שלהם ישנו גם סימן‬ ‫האפס (נול) שאינו מורה לשום מנין ומספר‬ ‫לו‪ ,‬וכשיודע שהוא הולך לקראת עבודה‬ ‫כן היא התפלה‪ ,‬כל כמה שהלב נרגש‬ ‫ויגיעה גדולה אזי מכין עצמו לכך‪ .‬גם‬ ‫ומתעטפת עליו נפשו ביותר עד שהלב קטן‬ ‫כשלעצמו‪ ,‬רק כשתצרפנו למספר הרי‬ ‫שניהם יחד מהווים מנין‪ ,‬דהיינו כשכותבים‬ ‫כשיתבונן ויחשיב את זאת העבודה אזי‬ ‫מהכיל ומתפרצת התפילה מתוך לבו כחץ‬ ‫באמת תהא תפלתו מעולה לשבח כראוי‪,‬‬ ‫מקשת‪ ,‬אז תפילתו בוקעת ועולה למעלה‬ ‫המספר אפס כשלעצמו אינו משמש לכלום‪,‬‬ ‫אך כשמוסיפים לצדו מספר אחד או שנים‬ ‫ותהא בוקעת רקיעים‪ ,‬ויהא מביא וגורם על‬ ‫למעלה ביותר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ידה להשפיע שפע רב לכל העולמות‪.‬‬ ‫ובפר' (בראשית ל‪ ,‬א‪-‬ב) ותרא רחל כי לא ילדה‬ ‫הרי הוא נהפך לעשר או עשרים‪ ,‬וכן כל‬ ‫ובספר בית אהרן איתא (ד‪ ,‬ב ‪ -‬בסדה"י)‬ ‫ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב‬ ‫כמה שתוסיף אפסים יגדל המספר ויתרבה‬ ‫עד אלפי אלפים ורבי רבבות‪.‬‬ ‫שהצדיקים היו משערים בעצמם קודם‬ ‫הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ ,‬ויחר אף‬ ‫התפלה בטרם נגשו להתפלל‪ ,‬כאילו הם‬ ‫יעקב ברחל ויאמר התחת א'להים אנכי אשר‬ ‫כן הדבר בתורה ובתפילה ובמצוות ומעשים‬ ‫שוכבים כבר בקבר תוך כדי יסורים‪ ,‬ובא‬ ‫מנע ממך פרי בטן‪ .‬וברש"י‪ ,‬אשר מנע ממך‬ ‫טובים‪ ,‬שאם האדם עושה אותם בכוונה‬ ‫אחד ואומר לו קום עמוד והתפלל וכו'‪.‬‬ ‫‪ -‬את אמרת שאעשה כאבא‪ ,‬אני איני כאבא‪,‬‬ ‫הרי טוב‪ ,‬ואם אינו עושה אותם בכוונה אזי‬ ‫והרגשה כזו בחשיבות התפילה היתה להם‬ ‫אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים‪ ,‬ממך‬ ‫נחשבים הם כמו מספר האפס‪ .‬ויש תקנה‬ ‫לצדיקים קודם תפלתם‪ ,‬שיש להם הזדמנות‬ ‫מנע ולא ממני‪ .‬ולכאורה יפלא והרי היא‬ ‫לזה בשלשה אופנים‪ ,‬הא' שיתפלל או ילמוד‬ ‫אחת ויחידה להתפלל עוד בזה העולם‪,‬‬ ‫מרת נפש‪ ,‬וכי כך עונים את המעוקות (בראשית‬ ‫ויעשה מצוות פעם אחת בכוונה שלימה ואז‬ ‫ובהתאם לכך היתה נראית תפילתם‪.‬‬ ‫רבה עא‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫מעלה הכל לשורשו הראוי‪ ,‬ונחשב לו כמו‬ ‫ומסיים שם‪ ,‬שאמר הב"א‪ ,‬ששמע בעצמו‬ ‫ויתבאר‪ ,‬דהנה אמרז"ל (בראשית רבה נג‪ ,‬יד) יפה‬ ‫שנעשה הכל בכוונה טובה‪.‬‬ ‫מאביו הרא"ש מסטולין שהוא התפלל‬ ‫תפילת החולה לעצמו יותר מכל‪ .‬וכן מבואר‬ ‫וזה פירוש ה' יספור בכתוב עמים‪ ,‬היינו כמו‬ ‫בהרגשה זו במשך שנה תמימה‪ ,‬שבכל פעם‬ ‫במאירי (הקדמה לחיבור התשובה) דברית כרותה‬ ‫חשבונות העמים שיש אצלם מספר האפס‬ ‫שניגש להתפלל חישב בדעתו שניתנה לו‬ ‫לתפילה היוצאת ממעמקי הלב שאינה‬ ‫שאינו נחשב כלל למספר כשהוא בפני‬ ‫עתה הזדמנות אחת בודדת להתפלל עוד‬ ‫חוזרת ריקם‪ .‬וזאת היתה תשובתו של יעקב‬ ‫עצמו‪ ,‬אולם כשתתן על ידו מספר אחר הרי‬ ‫תפילה אחת‪ ,‬וחשבון הזה היה לו בכל השנה‬ ‫אע"ה לרחל‪ ,‬הן לי יש בנים וכיון שכן אין‬ ‫מצטרף ונחשב מאד‪ ,‬כן הוא הענין בתורה‬ ‫הזאת שנזדמנה לו עתה הזדמנות נפלאה‬ ‫לי שבירת הלב‪ ,‬אבל ממך מנע ונשבר‬ ‫ובתפילה ובמצוות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫לחטוף עוד תפילה אחת ויחידה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ד | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫ועוז ובכובד ראש‪ ,‬ותהא תפלתו רצויה‬ ‫שומע תפלת כל פה ולכל תפילה ותפילה‬ ‫לבך בקרבך‪ ,‬ולב נשבר ונדכה א' לא תבזה‬ ‫ומקובלת‪.‬‬ ‫יש אוזן קשבת למעלה‪ ,‬ושם תפילה אינה‬ ‫(תהלים נא‪ ,‬יט) ובודאי ישמע ה' לקול שועתך‬ ‫חוזרת ריקם‪ ,‬והיא פועלת לטובה בשמים‬ ‫ולא תשוב תפילתך ריקם‪ ,‬זאת היתה כוונת‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה להתגבר על היצר‬ ‫ממעל ועל הארץ מתחת‪ ,‬אך כל זה תלוי‬ ‫יעקב אע"ה‪.‬‬ ‫הרע שהוא נלחם בנו מאוד בכל כוחו‬ ‫באדם עצמו כי אחר כונת הלב הן הדברים‪,‬‬ ‫עתה הראית לדעת‪ ,‬שהאדם מנענע כל‬ ‫בענין עבודת התפילה‪ ,‬ונזכה לעבוד את‬ ‫ולפי עומק ליבו וכוונתו כך תהא תפלתו‬ ‫העולמות כולם בתפילתו‪ ,‬ועושה נחת רוח‬ ‫השי"ת ולהיות תפלתנו עולה לרצון לפני‬ ‫מעולה ומשובחת‪ ,‬והמשכיל על זאת‬ ‫ליוצרו השומר ושוקד על שפתיו לנושקם‬ ‫אדון כל‪.‬‬ ‫בודאי תהא הגשתו לתפילה ביתר שאת‬ ‫על שהם דובבות בקול רינה ותפילה‪ ,‬וה'‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫שיחת קודש‬ ‫ליל שב"ק פר' ויצא – בין קבלת שבת למעריב עיה"ק צפת תשפ"ה‬ ‫"גדול כוח השלום להשפיע גשמי ברכה‬ ‫ופרנסה טובה לבני ישראל"‬ ‫מחלוקת דוחה פרנסה – השלום‬ ‫ורצה לדעת מה סוד הצלחתם ניגש אליהם‬ ‫ב'תפילת גשם' בשמיני עצרת מזכירין אנו‬ ‫משפיע פרנסה‬ ‫ועמד בצד והבחין שאנשי הקבוצה הזאת‬ ‫זכותא דיעקב אבינו ע"ה‪' ,‬יחד לב וגל אבן‬ ‫נועצים את המזלגות הארוכים שבידיהם‬ ‫מפי באר מים וכו' בעבורו אל תמנע מים'‪.‬‬ ‫הנלמד מכאן הוא עד כמה גדול כוחה של‬ ‫בצלחות המרוחקות מהם והאכילו איש את‬ ‫וצריך להבין שני עניינים בבקשה זו‪ ,‬א'‪,‬‬ ‫המחלוקת והיפך האחדות רח"ל‪ ,‬שאדם‬ ‫חבירו היושב מולו‪ ,‬והחברים מנגד עשו‬ ‫מהו 'יחד לב'‪ .‬ב'‪ ,‬מה המעלה בכך שגלל‬ ‫יכול להגיע לדיוטא כזו לסבול ולגווע‬ ‫אף הם כך והאכילו את חבריהם היושבים‬ ‫האבן מפי הבאר שבעבור זה מבקשים אנו‬ ‫ברעב ובצמא‪ ,‬ובלבד שלשני גם לא יהיה‬ ‫מהעבר השני‪ ,‬וכך יצאו כולם שבעים‪.‬‬ ‫'אל תמנע מים'‪.‬‬ ‫מה לאכול ולשתות‪ ,‬והדברים נוראים‪.‬‬ ‫והנראה לבאר בהקדם מה שמובא בספרים‬ ‫ניגש החוקר אל אחד האסירים הרעבים‬ ‫וידועים דברי השל"ה הק' (מסכת יומא אות קצ"ז)‬ ‫עה"פ (בפרשתנו כט‪ ,‬ח) שכאשר בא יעקב לחרן‬ ‫והזועפים היושבים בחיבוק ידיים ולחש‬ ‫"מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות" ע"כ‪,‬‬ ‫וראה את הצאן על פי הבאר אמר לרועים‬ ‫באוזנו 'מדוע אינך נוקט בשיטתם של בני‬ ‫ובוודאי מדה טובה מרובה ממידת פורענות‬ ‫מדוע אתם מתאספים ומחכים 'השקו הצאן‬ ‫הקבוצה היושבת בסוף השולחן?'‪ ,‬השיבו‬ ‫(סנהדרין ק‪ ,‬ב) וכשיש אחדות בקרב בני ישראל‬ ‫ולכו רעו'‪.‬‬ ‫האסיר המעונה 'איך עלה בדעתך שאני‬ ‫מושפע מלמעלה שפע רב של פרנסה לעמך‬ ‫והשיבו לו הרועים 'לא נוכל עד אשר‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫אגיש אוכל לפיו של זה היושב ממולי? מוטב‬ ‫לי לגווע ברעב ולא להגיש לו מאומה'‪.‬‬ ‫ייאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל‬ ‫וכמו שאיתא מהרה"ק ר' מרדכי מנעשכיז‬ ‫פי הבאר והשקינו הצאן'‪ .‬ולכאורה תמוה‬ ‫זי"ע על דברי הגמרא (ברכות ג ע"ב) כיון שעלה‬ ‫ועל פי זה ביארו עניין הרועים והבאר‪ ,‬שהם‬ ‫הדבר למה הוצרכו להמתין עד שייאספו‬ ‫עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצל‬ ‫לא אבו לגלול את האבן מעל הבאר כל עוד‬ ‫'כל' העדרים‪ ,‬וכי היה כובד האבן מדויק‬ ‫דוד המלך ע"ה אמרו לו אדונינו המלך‬ ‫שלא התאספו כל הרועים ויסייעו בגלילתה‪,‬‬ ‫כל כך שבהיעדרו של אחד הרועים לא היה‬ ‫עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו‬ ‫כדי שלא יימצא שאחד הרועים נהנה‬ ‫ניתן להרים אותה‪.‬‬ ‫והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ‬ ‫מהמים בלי שהשתתף והתאמץ בגלילת‬ ‫משביע וכו'‪.‬‬ ‫האבן‪ ,‬וע"כ העדיפו להמשיך ולסבול בצמא‬ ‫והקשו המפרשים כיון שבכל יום היה כך‪,‬‬ ‫ובחמה הקופחת‪ ,‬הם ומקניהם‪ ,‬ובלבד‬ ‫משל האסירים הרעבים‬ ‫שהיה משיב תשובה זו והיו משיבים על‬ ‫שהרועה האחרון לא ייהנה מהמים מבלי‬ ‫תשובתו‪ ,‬אם כן למה אמר להם למחרת‬ ‫שסייע והושיט ידו בהסרת האבן‪.‬‬ ‫וכתבו לבאר זאת על פי משל לחוקר שערך‬ ‫שוב אותה תשובה דמיפרכא מאתמול‪ ,‬ופי'‬ ‫אמנם יעקב אבינו ביקש לאלפם בינה ואמר‬ ‫סיור בבית הסוהר‪ ,‬והנה לאחר שחלף על‬ ‫הרה"ק מנעשכיז שבאותה תשובה גופא‬ ‫להם 'השקו הצאן'‪ ,‬היינו מה איכפת לכם אם‬ ‫פני המדורים השונים ראה שולחן עמוס‬ ‫רמז להם דוד המלך ע"ה העצה לפרנסה‪.‬‬ ‫עוד בני אדם ייהנו מן הבאר שפתחתם‪ ,‬הרי‬ ‫במטעמים שונים ומשני צדדיו לאורכו‬ ‫ממילא צריכים אתם לגלול האבן לעצמכם‪,‬‬ ‫יושבים אסירים רעבים ובידיהם מזלגות‬ ‫כי באמרו 'צאו והתפרנסו זה מזה' רמז‬ ‫ארוכים מאוד שרק באמצעותם הם רשאים‬ ‫להם שבעצם זה שיהיה בלב כל אחד ואחד‬ ‫אולם הרועים עמדו על שלהם 'לא נוכל עד‬ ‫אשר יאספו כל העדרים'‪.‬‬ ‫לאכול ממבחר המעדנים שלפניהם‪ ,‬אולם‬ ‫שיהיה חבירו שווה לו כמותו‪ ,‬מזה יזכה‬ ‫מחמת אורכם העצום של המזלגות נמנע‬ ‫כל אחד שיהיה לו פרנסה בריוח‪ ,‬וזהו 'זה‬ ‫ואזי 'בראותו את צאן לבן אחי אמו' ניגש‬ ‫מהם לקרבם אל פיותיהם‪ ,‬וכך ישבו‬ ‫מזה' ורצה לומר ממה שיתנהגו זה עם זה‬ ‫יעקב לבדו 'ויגל את האבן מעל פי הבאר‬ ‫האסירים הרעבים מול המעדנים ולא היו‬ ‫להיות כולם בלב אחד ובאחדות משם יזכו‬ ‫וישק את צאן לבן אחי אמו'‪ ,‬ובכך נתן‬ ‫מסוגלים לטעום מהם‪.‬‬ ‫לפרנסה‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫דוגמה אישית לכל הרועים שכאשר זקוקים‬ ‫אמנם בקצה השולחן ראה החוקר קבוצה‬ ‫וב'שבט מוסר' (פר' לז‪ ,‬אות כד) כתב בעניין זה‬ ‫לדבר מה‪ ,‬עושים זאת ולא איכפת כלל אם‬ ‫קטנה של אסירים שמחים ושבעים שלא‬ ‫וז"ל‪ ,‬תדע כמה קשה המחלוקת לפני הקדוש‬ ‫אחרים ייהנו מכך בלי שהשתתפו וטרחו בו‪,‬‬ ‫התענו כשאר המסובים‪ ,‬התפלא החוקר‬ ‫ברוך הוא דבמעשה העגל שהיו בשלום לא‬ ‫זה נהנה וזה לא חסר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ה‬ ‫אחד‪ ,‬שלא תהיה עינו צרה בחבירו הנהנה‬ ‫ובהפך ענין השלום‪ ,‬כי כפי גודל עונש‬ ‫נפסק המן עד שהקריבו ממנה לפני העגל‬ ‫מדבר שלא טרח בו‪.‬‬ ‫המחלוקת כך גודל שכר השלום ויותר‪,‬‬ ‫ובמחלקותו של קרח לא ירד באותו היום‬ ‫'בעבורו אל תמנע מים'‪ ,‬בההיא זכותא‬ ‫משום דגדולה מדה טובה ממדת פורענות‪,‬‬ ‫כמו שארז"ל ראה כמה אהוב השלום לפני‬ ‫מבקשים אנו שישפיע השי"ת גשמי ברכה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫הקב"ה וכמה שנאוי הוא המחלוקת‪.‬‬ ‫שעניינם שפע פרנסה טובה לזרעו של‬ ‫יחד לב – גרם לאחדות הלבבות‬ ‫ועוד כתב ה'שבט מוסר' (שם אות מב) וז"ל‪ ,‬אם‬ ‫יעקב‪ ,‬דהא מידה טובה מרובה וגדול‬ ‫תרצה עוד לידע בכח השלום ‪ -‬ראה בגנות‬ ‫כוח השלום‪ ,‬ואם ע"י מחלוקת נפסק המן‬ ‫ולפי כל זה יתבאר היטב מה שמבקשים‬ ‫המחלוקת והגזרות המשונות המגיעות‬ ‫ונדחית הפרנסה ‪ -‬הרי שבזכות השלום‬ ‫אנו בתפילת גשם 'יחד לב וגל אבן'‪ ,‬היינו‬ ‫לבעלי המחלוקת ומשם תלמד דבר בהפכו‪,‬‬ ‫נזכה בעז"ה שישפיע השי"ת שפע פרנסה‬ ‫שבזכות יעקב אבינו ע"ה אשר 'יחד לב'‬ ‫הרי קרח על שהחזיק במחלקת מת הוא‬ ‫טובה בהרחבה גדולה לעמו ישראל‪.‬‬ ‫היינו שגרם לאחדות הלבבות והרבה שלום‬ ‫ועדתו במיתה משונה שבלעתם הארץ‬ ‫ויהא רעוא מן קדם אבוהון דבשמיא שישפיע‬ ‫בעולם‪ ,‬זאת ע"י שגלל לבדו את האבן‬ ‫מיתה שעדין לא הייתה לעולמים ונפסק‬ ‫שפע רב על בני ישראל ויזכו כולם לבני חיי‬ ‫ולימד את הרועים איך צריך לנהוג איש‬ ‫המן באותו יום וכו' אם כן ראה כמה קשה‬ ‫ומזוני רוויחי בלא שום צער ועגמ"נ‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫עם רעהו בשלום ובאחווה‪ ,‬כאיש אחד בלב‬ ‫המחלוקת ושנאוי ומשוקץ לפני המקום‪,‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫אמרי קודש‬ ‫שוה"ט ליל שב"ק פר' ויצא עיה"ק צפת תשפ"ה‬ ‫צווחין אף עקתין בטילין ושביתין ברם אנפין חדתין (זמירות לליל שב"ק)‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫כ"ק אאמו"ר ז"ל פירש על פי דברי קדשו של הרה"ק רבי אלימלך‬ ‫הרה"ח ר' מנחם ז"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מליזענסק זיע"א (נועם אלימלך פרשת ויצא‪ ,‬ד"ה ויעקב היה) וז"ל‪:‬‬ ‫ב"ר ישעיהו הי"ד‬ ‫האשה החשובה הצוה"ח‬ ‫"וכבר אמרתי הטעם שהצדיק יכול לבטל הדינים‪ ,‬הקדוש ברוך‬ ‫אמסטרדם‬ ‫ע"ה‬ ‫גננדל חנה‬ ‫מרת‬ ‫הוא גוזר והצדיק מבטל‪ ,‬הוא על ידי זה מחמת שהגזירה נגזרה‬ ‫באיזה עולם‪ ,‬והצדיק עושה שמים חדשים ונמצא לא היה הגזירה‬ ‫נלב"ע י"א כסלו בפניא דמעליא‬ ‫שבתא פר' ויצא תשע"ד‬ ‫יעקב‬ ‫ז"ל‬ ‫ב"ר‬ ‫בזה העולם‪ ,‬וממילא הגזירה בטילה"‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫וכמו כן י"ל בזמר האר"י הק'‪' ,‬צווחין אף עקתין בטילין ושביתין'‬ ‫נלב"ע ט"ו כסלו תש"נ‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫תנצב"ה‬ ‫היינו שכל הגזרות קשות ורעות בטילין ושביתין‪ ,‬מפני ש'ברם אנפין‬ ‫חדתין' פירוש שעל יד קדושת השבת מתעלים ישראל לבחינה‬ ‫הונצח ע"י בניו החשובים אנשי חסד ההוגים בתורה‬ ‫הונצח ע"י בנם‬ ‫חדשה ופנים חדשות באו לכאן‪ ,‬ובזאת הבחינה לא היו הגזירות‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח המפואר ר' ישעיהו יעקב‬ ‫ידידנו הנכבדים החשובים מחשובי אנ"ש‬ ‫וממילא בטילין ושביתין כל אותם הגזירות‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫הרה"ח המפואר ר' אליעזר ליפא שליט"א‬ ‫העומדים לימנינו בכל עת‬ ‫ונראה עוד לבאר זמר האר"י הק' על זה הדרך‪ ,‬דהנה איתא באור‬ ‫שליט"א‬ ‫יעקב יוחנן הכהן וייס‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫החיים הק' וכן איתא בספה"ק דהנה כתיב (שמות כ‪ ,‬י) 'כי ששת ימים‬ ‫עשה' ה' את השמים ואת הארץ'‪ ,‬ולא נאמר כי 'בששת'‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫שמואל ישראל הכהן וייס שליט"א‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫ברא את העולם שיוכל להתקיים ששת ימים‪ ,‬אלא שע"י שישראל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מסור בלו"נ לכ"ק מרן אדמו"ר זיע"א‬ ‫שומרים את השבת קודש מקבל העולם חיות חדשה לעמוד‬ ‫ולהבדלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫ולהתקיים עוד ששה ימים‪ ,‬וז"ל האוה"ח הק'‪:‬‬ ‫הגה"ח רבי אברהם בנימין‬ ‫"אכן מצינו כי הקב"ה גילה הדבר במה שאמר בעשרת הדברות 'כי‬ ‫בן רבי זאב דוב זצ"ל‬ ‫ששת ימים עשה ה' את השמים וגו''‪ ,‬הרי גילה כי בשעת הבריאה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו‪ ,‬גם‬ ‫חתן כ"ק גאב"ד פרשבורג זצוק"ל‬ ‫ידוע ליודעי אמת‪.‬‬ ‫נלב"ע י"ז כסלו תשע"א‬ ‫ז"ל‬ ‫ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא יודע לה'‪ ,‬ובו ביום חוזר ה' ומשפיע הרה"ח ר' אלימלך אליעזר‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בן ר' אברהם ישראל ז"ל‬ ‫נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששה ימים‪ ,‬וכן על זה הדרך‪ ,‬וזולת‬ ‫זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו‪,‬‬ ‫נלב"ע י"א כסלו תש"פ‬ ‫וצריך ה' להכינו פעם ב'‪ ,‬ובאמצעות שבת העולם עומד‪ ,‬עכל"ק‬ ‫הונצח ע"י בנו ידידנו הנכבד האי גברא יקירא‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫האוה"ח הק'‪.‬‬ ‫רודצו"ח מקים עולה של תורה ותפלה ראש‬ ‫ולפי זה יתבאר היטב זמר האר"י הק'‪' ,‬צווחין אף עקתין בטלין‬ ‫וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬הנודע לשם‬ ‫ושביתין' דבשבת קודש בטלין כל הדינים והגזירות שהיו עד הונצח ע"י בנו ידידנו הנכבד האי גברא‬ ‫ולתהילה‪ ,‬מגזע אראלים ותרשישים‬ ‫עכשיו‪ ,‬והטעם כי 'ברם אנפין חדתין'‪ ,‬דבשבת קודש מקבל העולם יקירא יקר שבערכין מוכתר בכל מידה‬ ‫את כוחו וחיותו מחדש כדברי האוה"ח הק'‪ ,‬וא"כ עתה הוא בחי' נכונה‪ ,‬שמו הטוב הולך לפניו‪ ,‬יראת ה' היא‬ ‫יוסף נחום לודמיר‬ ‫שליט"א‬ ‫הרבני החסיד המפו'‬ ‫של שמים ועולם חדש כדברי הרה"ק מליז'ענסק שבהם לא היו אוצרו קובע עיתותיו לתורה‪ ,‬מחשובי אנ"ש‬ ‫ראש בית המדרש בית אב בבני ברק‬ ‫שליט"א‬ ‫יוסף ארנברג‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫מעולם הגזירות שהיו מקודם‪ ,‬וע"כ הם 'בטלין ושביתין'‪.‬‬ ‫ו | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫מ�ש‪+‬ם ר�וע‪+‬ה אב�ן יש�ראל‬ ‫הרב שמעון טיקוצקי‬ ‫ש�ליט”א נ�שיא ב�יה�מ”ד “חיי ועל�ם” ב�אר�א פאר�ק‬ ‫ש�יחה עם ה�גה”ח מ�וה�ר”ר נ�חום קל�יין‬ ‫גיסו ש�ל כ”ק מ�רן אד�מו”ר זי”ע‬ ‫“עלו ל�שלום אל אב�יכם”‬ ‫בשבוע האחרון בעת ביקורו של כ”ק מרן‬ ‫אדמו”ר שליט”א בארצות הברית לרגל שמחת‬ ‫מ�אמ�ר קד�וש מ�כ”ק מ�רן אד�מו”ר זי”ע‬ ‫הנישואין המרוממת בחצר הקודש אצל חדב”נ‬ ‫הרה”צ רבי ברוך שפיטץ שליט”א‪ ,‬הגיע כ”ק‬ ‫מרן אדמו”ר שליט”א לביקור בבית המדרש‬ ‫“חיי עולם” העומד בנשיאות דודו הגה”ח רבי‬ ‫בתוך דבריו השבוע במעמד קבלת הפנים לכ”ק מרן אדמו”ר שליט”א בבית המדרש‬ ‫נחום קליין שליט”א ובו מתנוססים לתפארה‬ ‫“חיי עולם” הזכיר הגה”ח רבי נחום קליין שליט”א מרגניתא קדושה מרבינו זי”ע‪,‬‬ ‫כולל “וחי בהם” וכולל “משפטי ישעי’”‪.‬‬ ‫וכה היו דבריו‪:‬‬ ‫לרגל המעמד הננו מפרסמים בזאת לראשונה‬ ‫נזכרתי כעת במאמר קדוש ששמעתי פעם מגיסי כ”ק מרן אדמו”ר זי”ע בהיותו כאן‬ ‫שיחה נפלאה שערכנו עם הגה”ח רבי נחום‬ ‫שליט”א בעת ביקורו בארץ ישראל וטרם‬ ‫בארה”ב בשבת קודש פרשת מקץ‪ ,‬אולי אמר זאת בשולחנו הטהור‪ ,‬או שאמר לי‬ ‫התפרסמה עד כה‪ ,‬בה העלה מזיכרונותיו על‬ ‫זאת בייחוד‪ :‬הנה בפסוקים האחרונים בסוף פרשת מקץ‪ ,‬התנצל יהודה לפני יוסף‬ ‫גיסו הגדול כ”ק מרן אדמו”ר זי”ע‪ ,‬קראו ותחי‬ ‫ודיבר עמו בהכנעה “מה נאמר לאדוני‪ ,‬מה נדבר ומה נצטדק‪ ,‬האלהים מצא את‬ ‫נפשכם‪.‬‬ ‫עוון עבדיך הננו עבדים לאדוני וגו’ (מד‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫ומיד בתחילת הפרשה הבאה‪ ,‬פרשת ויגש‪ ,‬מתחיל יהודה לדבר אליו בתקיפות‬ ‫איש אלוקים קדוש‬ ‫גדולה ‘ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני כו’ ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה’‪,‬‬ ‫הצעיר מבין חתניו של הגה”ח בנש”ק רבי‬ ‫וצריך להבין איך קרה המפנה הזה‪ ,‬עד עתה דיבר עמו בהכנעה והתנצלות ולפתע‬ ‫שלמה פריינד זצ”ל‪ ,‬חותן המלך – כ”ק מרן‬ ‫פתאום נתאזר בעוז והתחיל לדבר אליו בחוזק ובתקיפות כזאת‪.‬‬ ‫אדמו”ר זי”ע‪ ,‬הוא יבלחט”א הגה”ח המפואר‬ ‫רבי נחום קליין שליט”א מחשובי חסידי בעלזא‬ ‫והשיב אדמו”ר זי”ע דהנה פרשת מקץ מסתיימת בפסוק שאמר להם יוסף “האיש‬ ‫בארה”ב ומי שניהל במשך שנים רבות את‬ ‫אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם”‪.‬‬ ‫מוסדות החינוך המפוארים של חסידי בעלזא‬ ‫ובכן‪“ ,‬אז מהאט דערמאנט דעם טאט’ן” ‪ -‬כיון שהזכירו את יעקב אביו ונזכר יהודה‬ ‫בויליאמסבורג‪.‬‬ ‫איזה זכות אבות יש לו שהוא בנו של אב גדול וקדוש כזה ‪“ -‬אז איך בין א זוהן‬ ‫בימי ירח האיתנים עת הגיע הגה”ח רבי נחום‬ ‫פון יעקב אבינו”‪ ,‬קיבל מזה עוז ותעצומות חדשים ובכוח זה הלך אל יוסף ודיבר‬ ‫שליט”א לביקור בארץ הקודש להסתופף‬ ‫עמו בתוקף‪ ,‬כשיש ‘זכות אבות’ אפשר להשתמש בכוח זה ולפעול גדולות ונצורות‬ ‫בצל רבו כ”ק מרן האדמו”ר מבעלזא שליט”א‬ ‫עכד”ק‪.‬‬ ‫עלינו לשמוע מפיו מילי דמעלייתא‪ ,‬זיכרונות‬ ‫ועובדות אשר ראה במחיצת גיסו הגדול כ”ק‬ ‫(את תוכן השיחה המלאה במעמד ה’קבלת פנים’ נביא בעז”ה בקרוב)‬ ‫מרן אדמו”ר זי”ע‪.‬‬ ‫בפתח שיחתנו שמענו מפיו על המפגש‬ ‫על מה שאומרים אנו בתפילת ר”ה ‘ובכן תן‬ ‫“ובכן יתקדש שמך”‪ :‬הביקור אצל‬ ‫הראשון שלו עם רבינו זי”ע‪“ .‬בשנת תשכ”ז‬ ‫פחדך’‪ ,‬פחדך בגימטרייא געלט (ממון)‪.‬‬ ‫נלקחתי כחתן אצל הגה”ח רבי שלמה פריינד‬ ‫הרה”ק מבאבוב‬ ‫ואמר ה’ראפשיצער זיידע’ בחריפותו‪“ :‬וואלט‬ ‫זצ”ל שהתגורר באותם ימים בארצות הברית”‪.‬‬ ‫דאס נאר געווען ‘פחדך’ מילא‪ ,‬אבל הרי יהודים‬ ‫כעבור כמה שנים‪ ,‬בשנת תשל”ג עבר הרבי‬ ‫כשנתיים לאחר מכן‪“ ,‬בחודש תשרי שנת‬ ‫הטרודים בפרנסה חושבים בכל התפילה על‬ ‫להתגורר באמריקה‪“ .‬כידוע” מספר רבי נחום‬ ‫תשכ”ט‪ ,‬כשנסתלק מו”ח זצ”ל‪ ,‬הגענו‬ ‫הכסף ודאגות הפרנסה‪‘ ,‬ובכן’ ‪ -‬געלט‪‘ ,‬תן’ ‪-‬‬ ‫שליט”א‪“ ,‬בתחילה נסע רבינו בעצמו לאמריקה‬ ‫לביקור בארץ ישראל ואז הלכתי לבקר בפעם‬ ‫געלט‪ ,‬בהכל חושבים על ממון”‪.‬‬ ‫להכין את הקרקע לבואם של בני המשפחה‪,‬‬ ‫הראשונה את שני גיסיי המתגוררים בארץ‬ ‫וסיים הרה”ק מבאבוב במליצת יושר‪“ :‬ואני‬ ‫ושהה שם כמה חודשים ללא בני המשפחה‪.‬‬ ‫ישראל ה”ה הגה”ח רבי שמואל הירשמן זצ”ל‬ ‫אומר‪‘ ,‬ובכן יתקדש שמך’ איז אויך געלט‪,‬‬ ‫באותם ימים התגורר בדירה פשוטה מאוד‪,‬‬ ‫שהיה תלמיד חכם עצום ובקי בש”ס ופוסקים‪,‬‬ ‫היינו שכדי לחיות בקדושה וטהרה ולקדש שם‬ ‫באיזה מרתף – בייסמנט‪ ,‬בדחקות גדולה‬ ‫וכ”ק מרן אדמו”ר זי”ע שהתגורר אז בדירה‬ ‫שמים בעולם בעשיית מצוות ולימוד התורה‪,‬‬ ‫מאוד‪ ,‬איש לא הכירו עדיין בארה”ב‪ ,‬הוא ישב‬ ‫זעירה בסמטה ברחוב צפניה‪ ,‬המכונה ‘צפניה‬ ‫גם לזה צריכים שישפיע עלינו השי”ת ממון‬ ‫במרתף ועסק בתורה כדרכו בהתמדה יום וליל‪.‬‬ ‫הקטנה’‪.‬‬ ‫בהרחבה”‪ ,‬ודפח”ח‪.‬‬ ‫בכלל הוא מיעט לצאת לרחוב‪ ,‬והבריות טרם‬ ‫הגענו לביתו לסעודת שבת בבוקר‪ ,‬צפרא‬ ‫ועל דרך זה הפטיר ה’דברי שלמה’ באזני רבינו‬ ‫התוודעו לגדלותו‪.‬‬ ‫דשבתא‪ .‬הייתה זו כאמור הפעם הראשונה‬ ‫זי”ע ובירכו שישלח לו השי”ת פרנסה וממון‬ ‫זכורני שבאותם ימים ראשונים זכיתי להיכנס‬ ‫שפגשתי את הרבי ומיד ראיתי שלפניי יהודי‬ ‫שיוכל לעסוק בתורה ועבודה לקדש שמו ית’‬ ‫עמו אל כ”ק האדמו”ר ה’דברי שלמה’ מבאבוב‬ ‫מופשט מענייני העולם הזה‪‘ ,‬אויס געטאהן פון‬ ‫בעולם ולהשפיע על יהודים תורה וקדושה‬ ‫זצוק”ל‪ .‬הרבי מבאבוב קיבל את רבינו זי”ע‬ ‫די וועלט‪ ,‬א בעל מדריגה’‪ .‬הוא היה אמנם עדיין‬ ‫ויראת שמים‪.‬‬ ‫בכבוד מלכים כאחד מגדולי צדיקי הדור והכיר‬ ‫בימי חורפו‪ ,‬אך ראינו מיד שמדובר באברך‬ ‫מיד ברום מעלתו למרות שכאמור עדיין לא‬ ‫‘יושב בסתר’‪ ,‬עובד ה’ מופלא בהצנע לכת‪.‬‬ ‫אכן באותם ימים חי רבינו בעניות ודחקות‬ ‫שאין לתאר‪ ,‬הוא לא חיפש מאומה לעצמו‪,‬‬ ‫הכירוהו כלל‪.‬‬ ‫הרבי כמובן קיבל אותנו בחביבות ובמאור‬ ‫שום פרסום וכדו’‪ ,‬רק לשבת ולשקוד על‬ ‫בתוך הדברים עלה אז עניין הפרנסה של רבינו‬ ‫פנים וערך עמנו היכרות‪ ,‬דיברנו קצת‪ ,‬אך‬ ‫התורה הקדושה בהתמדה ובדביקות‪ ,‬אך‬ ‫שחי אז בדחקות נוראה‪ ,‬ונענה אז כ”ק האדמו”ר‬ ‫עד מהרה נוכחתי לראות שלא שייך להאריך‬ ‫כעבור שנים ב”ה החלה הרחבה מסוימת‬ ‫מבאבוב זצוק”ל בשם אביו הרה”ק ה’קדושת‬ ‫בשיחה ודיבורים עם יהודי זה‪ ,‬יען כי כל שיגו‬ ‫להגיע לבית רבינו כאשר יהודים בעלי דעת‬ ‫ציון’ הי”ד שאמר פעם‪ :‬דער ראפשיצער זיידע‬ ‫ושיחו הוא אך ורק תורה ועבודת השי”ת‪ ,‬ובכך‬ ‫– זקני הרה”ק רבי נפתלי מרופשיץ זי”ע אמר‬ ‫הסתיים אותו מפגש ראשון‪.‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ז‬ ‫הטלפון החודשי בבית רבינו היה מגיע לסכומי‬ ‫'אבן מאסו הבונים' ויוסף באמצעות צדקו אשר‬ ‫בארה”ב התוודעו לגדולתו והחלו לתמוך בו‬ ‫עתק‪ ,‬רק כדי לאפשר ליהודים אלו לשוחח‬ ‫שמר ברית קודש זכה באבן הראשה והוא סוד‬ ‫וסייעו לו לפתוח את בית מדרשו ואת ה’הכנסת‬ ‫ולהמתיק להם את השהות בארץ נכר‪.‬‬ ‫'וצדיק יסוד עולם'‪ ,‬שנקרא רועה אבן ישראל‬ ‫אורחים’ המפורסמת‪ ,‬ונתקיים בו ‘כל המקיים‬ ‫והבן‪ ,‬ומשלו נתנו לו‪ ,‬עכל"ק‪ ,‬ובחינה זו ממש‬ ‫את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר’‪.‬‬ ‫עבודת קודש לקבל כל יהודי בשמחה‬ ‫ראינו אצל רבינו זי"ע שבגודל קדושתו וטהרתו‬ ‫זכה להיות צדיק גוזר להשפיע על יהודים שפע‬ ‫תפילת מנחה על אם הדרך‬ ‫לא אשכח את ה’מאור פנים’ שהיה רבינו מקבל‬ ‫אותי כל אימת שהגעתי אליו‪ ,‬בחיוך וב’צהלתו‬ ‫ברכות וישועות‪' ,‬ותגזור אומר ויקם לך'‪.‬‬ ‫הנני נזכר כעת דבר נוסף מאותם ימי בראשית‬ ‫על פניו’‪ .‬בעמדו בתפילה לפני השי”ת היה‬ ‫אזכיר רק עובדא אחת‪ :‬באותן שנים ניהלתי‬ ‫בארה”ב‪ .‬הרבי זי”ע היה לו הקפדה גדולה‬ ‫שרוי בכובד ראש עצום ובמורא גדול‪ ,‬אך‬ ‫את מוסדות ‘בית שרה’‪ ,‬באחד הימים עלה על‬ ‫להתפלל מנחה בזמנה‪ ,‬לפני השקיעה (שלא‬ ‫כאשר קיבל יהודים היה תמיד בשמחה ופנים‬ ‫הפרק הצורך לרכוש בניין ראוי עבור המוסדות‪,‬‬ ‫כפי שנוהגים רבים באמריקה להתפלל מנחה‬ ‫מאירות‪ ,‬הייתה לו מילה טובה לכל אחד‪.‬‬ ‫הוצעו לנו כמה בניינים‪ ,‬אחד מהם היה מתאים‬ ‫בשעה מאוחרת לאחר השקיעה כשיטת ר”ת)‪.‬‬ ‫במיוחד לצרכי המוסדות אך היה סביבו איזה‬ ‫פעם אחת נסעתי עמו מבארא פארק‬ ‫הוא כשלעצמו לא היה זקוק למאומה‪ ,‬הטובות‬ ‫שאלה של חוב לממשלה שהיה צריך לסדר‪,‬‬ ‫לויליאמסבורג והדרך התארכה והשמש נטתה‬ ‫והברכות שהרעיף על יהודים ‪ -‬זה היה האכילה‬ ‫לידו היה בניין נוסף שאף לו היו כמה מעלות‬ ‫לשקוע‪ ,‬זכורני שהוא התפלל מנחה על אם‬ ‫ושתייה שלו‪ .‬יצאו ממנו מחוזקים‪ .‬והרי כך היה‬ ‫והסתפקתי איזה בניין לקנות‪.‬‬ ‫הדרך מרוב הקפדתו שלא להתפלל לאחר‬ ‫בערב יום הקדוש‪ ,‬ביומו האחרון עלי אדמות‪,‬‬ ‫הוא לא אכל מאומה‪ ,‬רק חילק לאחרים והרעיף‬ ‫שאלתי את גיסי הרבי זי”ע אם לקנות את‬ ‫השקיעה‪.‬‬ ‫עליהם מברכות קדשו‪ ,‬זה היה החיות שלו‪.‬‬ ‫הבניין הראשון למרות החוב המעיב עליו‪,‬‬ ‫(אמר הכותב‪ ,‬בעניין זה שמענו מהמשב”ק‬ ‫או את הבניין השני‪ ,‬אדמו”ר זי”ע הלך עמי‬ ‫הרה”ג רבי שלמה זלמנוביץ שליט”א שאדמו”ר‬ ‫אגב‪ ,‬זכורני כאשר יבלחט”א כ”ק מרן האדמו”ר‬ ‫לבדוק את העניין מקרוב ותשובתו המופלאה‬ ‫זי”ע היה מרגלא בפומיה בשם הרה”ק מהר”א‬ ‫מבעלזא שליט”א ביקר בארצות הברית לפני‬ ‫הייתה‪“ :‬מזה ומזה אל תנח ידך – תקנו את שני‬ ‫מבעלזא זי”ע “מנחה דאוונט מען אונטער‬ ‫כמה עשרות שנים‪ ,‬הלכתי יחד עם רבינו זי”ע‬ ‫הבניינים יחדיו ובעז”ה תצליחו”‪...‬‬ ‫שטרם עלה באותם ימים על כס ההנהגה אצל‬ ‫וועגנס – תפילת מנחה מתפללים על אם‬ ‫הרבי מבעלזא שליט”א‪ ,‬באותו מעמד המתיקו‬ ‫וברוך ה’ כן עשינו והייתה לנו הצלחה למעלה‬ ‫הדרך”‪ ,‬ואכן בנסיעותיו של הרבי זי”ע לצפת‬ ‫שניהם שיח זמן רב‪ ,‬וכידוע לפני הסתלקותו‬ ‫מן המשוער‪ ,‬שערה לא נפלה מדבריו ארצה‪.‬‬ ‫היה לו מקום קבוע שהיה עוצר בו בדרכו על‬ ‫בעשרת ימי תשובה תש”ע ביקש רבינו זי”ע‬ ‫אם הדרך ושם היה מתפלל מנחה כשהיה‬ ‫להגיע לביקור אצל הרבי מבעלזא שליט”א‬ ‫שיחות הטלפון ללא הגבלה‬ ‫באמצע נסיעה)‪.‬‬ ‫והביע רצונו על כך‪ ,‬אלא שלא אסתייעא‬ ‫לאחר כמה חודשים בהם שהה רבינו באמריקה‬ ‫ותשב באיתן – משם רועה אבן ישראל‬ ‫מילתא‪.‬‬ ‫הצטרפו אליו בני המשפחה שהגיעו מאר”י‪,‬‬ ‫בשנים הראשונות התגורר רבינו ב’קראון‬ ‫כאשר נזכר אני ברבינו באותם ימים ראשונים‬ ‫קודש קדשים‬ ‫הייטס’ ולאחר מכן עבר להתגורר בבארא‬ ‫בארה”ב‪ ,‬מתבטא רבי נחום שליט”א‬ ‫פארק ברחוב ה‪ ,8‬כאן פתח רבינו את בית‬ ‫בהתרגשות‪ ,‬עולה לנגד עיניי הפסוק בפרשת‬ ‫לקראת סיום השיחה שב הגה”ח רבי נחום‬ ‫מדרשו‪ ,‬באותם ימים ראשונים בקושי היו מניין‬ ‫ויחי בברכת יעקב אבינו ליוסף הצדיק “ותשב‬ ‫שליט”א ומתבטא בהתרגשות עצומה על גיסו‬ ‫מתפללים בביהמ”ד‪ ,‬אבל הוא את עבודתו‬ ‫באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו ‪ -‬משם רועה אבן‬ ‫אדמו”ר זי”ע‪:‬‬ ‫הקדושה כבר ניהל שם‪ ,‬ביתו היה פתוח‬ ‫ישראל”‪.‬‬ ‫הוא זי”ע היה “כולו קודש”‪ ,‬הוא היה מאותם‬ ‫לאורחים ועניים‪ ,‬כל מסכן ונדכא הכיר את‬ ‫ומבאר התרגום שהנבואה שלו התיישבה‬ ‫צדיקים יחידי סגולה שהיו קדושי עליון‪,‬‬ ‫הכתובת של בית רבינו‪.‬‬ ‫והתקיימה‪‘ ,‬ותבת בהון נביאותיה על דקיים‬ ‫שמורים בענייני טהרה וקדושה‪ ,‬זכים וגדורים‬ ‫אורייתא בסתרא’ – כי היה מקיים את התורה‬ ‫היה זה הרה”ח הבלתי נשכח ר’ אהרן מענדל‬ ‫למעלה מהשגת בן אנוש‪ ,‬ויחד עם זאת היו‬ ‫בסתר‪ .‬וזה היה רבינו זי”ע‪ ...‬ראינו לעינינו‬ ‫פייעראייזן ז”ל שהתמסר בכל ליבו לסייע‬ ‫שפלים ונבזים בעיני עצמם‪ ,‬כמו הרה”ק רבי‬ ‫יהודי מופשט כולו מכל חיזו דהאי עלמא‪,‬‬ ‫לרבינו בהכנסת האורחים‪ ,‬לאחר מכן הצטרף‬ ‫שלומק’ה מזוועהיל זי”ע‪ ,‬בחינת ‘צדיק יסוד‬ ‫‘באהלטענער הייט’‪ ,‬בסתר והצנע לכת מופלא‬ ‫גם חתנו הגדול של רבינו הגה”צ רבי אליהו‬ ‫עולם’‪ ,‬וצדיקים אלו דייקא התפרסמו לאחר‬ ‫עבד את הקב”ה‪ ,‬בלי שום פרסום‪ ,‬בלי שאף‬ ‫באכנער זצ”ל שנלקח אז כחתנא דבי נשיאה‬ ‫הסתלקותם הרבה יותר מכפי שהיו מפורסמים‬ ‫אחד יידע ממנו‪ ,‬דבוק בתורה הקדושה יומם‬ ‫ועמד לימינו במלאכת הקודש של הכנסת‬ ‫בחייהם‪.‬‬ ‫וליל‪.‬‬ ‫האורחים‪.‬‬ ‫וכן היה אצל הרבי זי”ע שלאחר הסתלקותו‬ ‫לאחר מכן עבר רבינו לרחוב ה‪ 43‬והכנסת‬ ‫זוהי מידתו של יוסף הצדיק – מקיים אורייתא‬ ‫יצא שמו וטבעו בכל העולם היהודי מקצה ועד‬ ‫האורחים שלו הרחיבה גבולותיה‪ .‬זוכר אני‬ ‫בסתרא‪ ,‬ורבינו זי”ע שהלך בדרכו לא בכדי היה‬ ‫קצהו יותר מבחייו‪ ,‬ורבבות יהודים עולים אל‬ ‫שכל הבית‪ ,‬כל החפצים‪ ,‬הכול היה מוקדש‬ ‫דבוק גם במידתו הנוספת של יוסף הצדיק‪,‬‬ ‫ציונו הקדוש בהר הזיתים להשתטח ולקבל על‬ ‫עבור האורחים‪ ,‬הכול היה מופקר למען יהודים‬ ‫מידת יסוד‪ ,‬עניין הקדושה והטהרה בה היה‬ ‫עצמם שלא לדבר בעת התפילה ורואים אצלו‬ ‫אחרים‪ .‬בהזדמנות אחת כשביקרתי בהיכלו‬ ‫רבינו מיחידי סגולה שבדור ממש‪ .‬מי שזוכר‬ ‫ישועות שלא כדרך הטבע‪.‬‬ ‫של רבינו התאונן בפניי אחד מבני המשפחה‬ ‫את רבינו זי”ע איך היה שמור וגדור בענייני‬ ‫אין זאת אלא שצדיק קדוש כזה שכל ימיו לא‬ ‫איך הבניין כולו זרוע בדלי סיגריות שעישנו‬ ‫קדושה וטהרה‪ ,‬איך לא הרים את עיניו בלכתו‬ ‫הייתה לו שייכות עם העולם הזה‪ ,‬בחינת ‘אין’‪,‬‬ ‫אותם דמויות וטיפוסים שהשתכנו בבית רבינו‬ ‫ברחוב‪ ,‬כל גינוניו והנהגותיו היו קודש קדשים‪,‬‬ ‫וכשלעצמו לא היה זקוק למאומה והכל העניק‬ ‫והתהלכו בו כבביתם שלהם‪ ...‬ואולם הרבי‬ ‫שמור ומזוכך למעלה מהשגת אדם מן השורה‪,‬‬ ‫להשי”ת‪ ,‬בחינת “אלול – לא לו”‪ ,‬לעצמו היה‬ ‫זי”ע מעולם לא אמר ולא העיר להם מילה‪,‬‬ ‫פלאי פלאים‪.‬‬ ‫בחינת ‘לא’ וכל כולו היה ‘לו’ למענו יתברך ‪-‬‬ ‫אדרבה הוא שמח ונהנה לראות שיהודים‬ ‫ו”משם רועה אבן ישראל”‪ ,‬מכאן זכה להיות‬ ‫אזי הקב”ה מפרסמו ומודיע שמו בעולם‪.‬‬ ‫אחרים מרגישים בביתו כבבית שלהם‪.‬‬ ‫רועה ישראל‪ ,‬לברך ולהשפיע על יהודים כל‬ ‫וב”ה רואים כיום איך קהילת הקודש עדת‬ ‫שיחות הטלפון באותן שנים היו דבר יקר מאד‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬צדיק גוזר והקב”ה מקיים‪ .‬אכן ידועים לי‬ ‫חסידי לעלוב גדלה וצומחת ב”ה ומשגשגת‬ ‫משולחים מארץ ישראל שהיו רוצים להתקשר‬ ‫מכלי ראשון כמה עובדות פלא שכל מה שאמר‬ ‫ברוחניות ובגשמיות בראשות יבלחט”א‬ ‫לביתם ולשוחח עם בני משפחתם היו מקמצים‬ ‫התקיים‪ ,‬ככל היוצא מפיו יעשה‪.‬‬ ‫ממשיך דרכו כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א‪ ,‬והכול‬ ‫מאד בשיחות‪ ,‬אך הרבי זי”ע? הוא נתן להם‬ ‫כשיהודי שמור בקדושה וטהרה הריהו מקבל‬ ‫מכוחו של אותו צדיק אשר אורו זרוע ומאיר‬ ‫להתקשר בחופשיות לביתם ולשוחח ככל אשר‬ ‫מן שמיא את הכוח שכל היוצא מפיו מתקיים‪,‬‬ ‫עד ביאת גוא”צ בב”א‪ ,‬זכותו יגן עלינו ועל כל‬ ‫ליבם‪ ,‬ביודעו כמה מקל עליהם הדבר שהם‬ ‫וכמו שכותב האור החיים הקדוש זי”ע על‬ ‫ישראל אמן‪.‬‬ ‫יכולים לשוחח עם בני ביתם מעבר לים‪ .‬חשבון‬ ‫פסוק זה “משם רועה אבן ישראל‪ ,‬כאן רמז‬ ‫ח | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫סיפורים ועובדות על צדיקי הדורות‬ ‫באהלי צדיקים‬ ‫הרה"ג ר' יאיר וינשטוק שליט"א ‪ -‬נו"נ לרבוה"ק‬ ‫המבדיל בין ישראל לעמים‬ ‫ליומא דהילולא של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זיע"א – י"ג כסלו תרצ"ד‬ ‫"יודע אתה ר' לייבל‪ ,‬כי אינני שומר מצוות"‪,‬‬ ‫בצעדים נמרצים חצה ר' לייבל סוחר האריגים‬ ‫אחרי חג השבועות תרע"ד‪ ,‬כשמצב בריאותו‬ ‫המשיך ליאון בקול שבור‪" ,‬אולם עז חפצי‬ ‫את ה'שטראסה'‪ .‬חבילת אריג חדשה תחת‬ ‫התערער‪ ,‬נסע האדמו"ר הצדיק רבי ישראל‬ ‫להישאר במסגרת העם היהודי בכל מחיר"‪.‬‬ ‫שחיו‪ .‬בקרן הרחוב הייתה חנות האריגים‬ ‫מטשורטקוב לדרוש ברופאים המומחים‬ ‫‪ -‬אינני יכול לשאת מחשבה זו‪ ,‬קם פתאום‬ ‫הגדולה הומה לקוחות כתמיד‪ .‬ר' לייבל קימט‬ ‫בגרמניה‪ .‬החסידים התפלאו כאשר האדמו"ר‬ ‫ליאון מכסאו המגולף‪" ,‬אם תוציא את זממה‬ ‫מצחו‪ ,‬אימץ את עיניו והביט בתימהון לכל עבר‪.‬‬ ‫הנערץ‪ ,‬שלא כדרכו בנסיעות קודמות‪ ,‬נטל‬ ‫אל הפועל"‪ ,‬סינן בלחישה מבשרת רעות ועיניו‬ ‫זבנים שרתו לקוחות מתעניינים‪ ,‬וענו בסבלנות‬ ‫עימו חפצי ערך רוחניים‪ ,‬כמו פריטי לבוש‬ ‫יוקדות באש זרה‪" ,‬אשים קץ לחיי! כן‪ ,‬אני‬ ‫על שאלות טורדניות‪ .‬ההמולה כרגיל‪ ,‬אלא‬ ‫של אבותיו‪ ,‬ספרי קודש שקיבל בירושה ועוד‪.‬‬ ‫אתאבד! אתאבד!" והוא פרץ בדהרה מטורפת‬ ‫שבעל החנות עצמו‪ ,‬ידידו הטוב ליאון‪ ,‬אינו‬ ‫במסעו מטשורטקוב לגרמניה עבר הרבי‬ ‫במשרדו המפואר‪ ,‬מפיל רהיטים וחפצים לכל‬ ‫נראה‪ .‬בהיסוס קרב אל הזבן הראשי ושאל‬ ‫בהרבה ערים ועיירות‪ ,‬וחסידיו שהתגוררו‬ ‫עבר וקורא קריאות נואשות‪.‬‬ ‫אותו היכן בעל החנות‪.‬‬ ‫באותן ערים יצאו לתחנות הרכבת לקבל את‬ ‫"ליאון?"‪ ,‬התגמגם הלה‪" ,‬אה‪ ,‬אה‪ ,‬הוא לא‬ ‫פני רבם‪ .‬כשעבר בעיר קראקא שבגליציה‪ ,‬נסעו‬ ‫מאמצים רבים וכוחות גוף ונפש בל ישוערו‬ ‫נמצא‪ ,‬אשמח למלא את מקומו‪ ,‬במה אוכל‬ ‫חסידיו מקראקא ללוותו עד גבול "שלושת‬ ‫נדרשו הימנו‪ ,‬מר' לייבל‪ ,‬עד שהצליח להרגיע‬ ‫לעזור?"‪.‬‬ ‫הראשים"‪ ,‬ליד נהר הוייכסל‪ ,‬שם נפגש גבולן‬ ‫את רוחו הסוערת של ידידו המשתולל‪.‬‬ ‫של שלוש המעצמות באותם ימים‪ :‬אוסטריה‪,‬‬ ‫"ליאון‪ ,‬לא הכל אבוד‪ ,‬אפשר להוציא אותה‬ ‫הקמטים במצחו של ר' לייבל העמיקו יותר‪.‬‬ ‫רוסיה‪ ,‬וגרמניה‪.‬‬ ‫מהבוץ‪ ,‬אבל עליך להשמע לי"‪.‬‬ ‫בכל אותן שבע שנים של מסחר שוטף בינו‬ ‫לבין ליאון טאובה‪ ,‬מעולם עוד לא אירע שיכנס‬ ‫לאחר ברכת הפרידה זקף האדמו"ר את עיניו‬ ‫"כל מה שתאמר‪ ,‬לייבל"‪.‬‬ ‫למרום ואמר‪" :‬אוסטריה אומרת 'לי הארץ'‪,‬‬ ‫לחנות וליאון החרוץ נעדר ממנה‪ ,‬ומהו הסומק‬ ‫"בוא אתי עכשיו‪ ,‬אל הרבי שלי‪ ,‬הרבי‬ ‫הפתאומי שהציף לפתע את פניו של הזבן‪,‬‬ ‫רוסיה אומרת 'לי הארץ'‪ ,‬וגם גרמניה טוענת‬ ‫מטשורטקוב"‪.‬‬ ‫והגמגום הבלתי מובן‪...‬‬ ‫כך‪ ,‬ואני אומר‪ :‬לה' הארץ ומלואה!"‬ ‫הוא עשה עצמו כמי שהחליט לעזוב‪ ,‬פסע‬ ‫תמהו החסידים על דבריו אך הנה הוסיף הרבי‬ ‫"מתי הלכתי ככה‪ ,‬במהירות כזו אל הרבי?"‬ ‫לכיוון היציאה עד שעיניו הבולשות של הזבן‬ ‫עוד כמה משפטים חסרי פשר‪" ,‬אבי הקדוש‬ ‫שאל ר' לייבל את עצמו‪ ,‬כשהיו שניהם גומאים‬ ‫לא עקבו עוד‪ ,‬ולפתע פנה במהירות לאחוריו‬ ‫אמר לי זמן מה לפני הסתלקותו "ראיתי‬ ‫את רחובותיה של וינה‪ ,‬חולפים במהירות‬ ‫וחמק בלאט אל המשרד‪.‬‬ ‫בחלום כוס שחורה"‪ .‬הוא שהה מעט והמשיך‪,‬‬ ‫רבה על פני ה'שטראסות' הרחבות של עיר‬ ‫"אין כניסה"‪ ,‬שמע קול מוכר מכריז בתקיפות‬ ‫"אין היום מתחיל להאיר עד שיחשיך כליל"‪...‬‬ ‫המלוכה‪ ,‬ומתעלמים מן היופי הניבט בכל‬ ‫בירכתי החדר‪" ,‬אה‪ ,‬זה אתה ר' לייבל? אליך‬ ‫"חותני ז"ל אמר "וינה היא עיר מלוכה"‪ ,‬ואני‬ ‫פינה‪ .‬התלהבותו של ליאון לא ידעה גבולות‪,‬‬ ‫לא התכוונתי"‪.‬‬ ‫אומר שבווינה טוב לקדש"‪...‬‬ ‫ור' לייבל התקשה להדביק את מרוצתו‪.‬‬ ‫"מה היה לך‪ ,‬ליאון" סקר לייבל בדאגה את‬ ‫הקהל הרב שעמד שם נותר פעור פה‪ ,‬לשמע‬ ‫בנשימה טרופה הגיעו לבית האדמו"ר‪ ,‬ליאון‬ ‫פניו העגמומיות של ידידו הותיק ומבטו הכבוי‪,‬‬ ‫שיחות סתרים אלו מפיו של הרבי שנודע תמיד‬ ‫ניגש בבהילות והקיש על הדלת‪ ,‬אלא שר'‬ ‫"אינך חש בטוב?"‬ ‫בדבריו השקולים והמדודים‪ .‬שלושה חודשים‬ ‫לייבל עצר בעדו‪ ,‬ולימדו כי אל ביתו של‬ ‫"מה אכפת לך?" התקיף אותו ליאון בגסות‪.‬‬ ‫אחרי כן (בתשעה באב תרע"ד)‪ ,‬פרצה באופן‬ ‫אדמו"ר אין מתפרצים כך‪ ,‬ושנית‪ ,‬יש לכתוב‬ ‫ר' לייבל נדהם‪ ,‬מה אירע לנימוסיו האוסטריים‬ ‫פתאומי מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬שהייתה‬ ‫'קויטל'‪.‬‬ ‫המהוללים של ידידו הטוב‪ .‬אך לא אדם כר'‬ ‫עקובה מדם יהודי‪ .‬האדמו"ר עצמו נאלץ להגר‬ ‫לייבל‪ ,‬חסיד טשורטקוב ותיק‪ ,‬יפגע‪ .‬הוא הבין‬ ‫עם כל משפחתו לווינה‪ .‬או אז הבינו החסידים‬ ‫חגור באבנט נכנס ר' לייבל בדחילו ורחימו‬ ‫היטב לנפש האדם‪ .‬ידע כי לפעמים מאחורי‬ ‫על מה נסבה שיחתו התמוהה בשעתה‪.‬‬ ‫לקודש פנימה‪ .‬מבויש קמעא‪ ,‬צעדיו מהוססים‪,‬‬ ‫התקפה פרועה על חבר טוב‪ ,‬עלולה להסתתר‬ ‫נכנס אחריו ליאון‪ ,‬נפעם מזיו טוהרו של הרבי‪,‬‬ ‫כשהגיע הרבי לוינה פתח הרבי בפעילות‬ ‫זעקת‪-‬שבר "הצילו"‪.‬‬ ‫מן הצורה המלכותית הקדושה‪ ,‬כמוה לא ראה‬ ‫נרחבת להרמת קרן היהדות שהייתה בשפל‪.‬‬ ‫"מה יום מיומיים‪ ,‬מדוע אתה מתנהג ככה?"‪.‬‬ ‫מימיו‪.‬‬ ‫מאתיים אלף יהודים גרו אז בוינה‪ ,‬אך רק‬ ‫"ואם אספר לך‪ ,‬במה תוכל לעזור לי?" המשיך‬ ‫הרבי קרא את הפתקה‪ ,‬ר' לייבל סיפר בקצרה‬ ‫מעטים מהם שמרו שבת‪ .‬ורבי ישראל הפציר‬ ‫ליאון ותקף‪.‬‬ ‫לרבי על חומרת מצבו של חברו‪ .‬הרבי הרים‬ ‫בנועם לשונו בכל יהודי שנכנס אליו לבקש‬ ‫לייבל לא הירפה‪" ,‬דאגה בלב איש ישיחנה‪,‬‬ ‫את עיניו החודרות והבוערות ונעץ בסוחר מבט‬ ‫עצה או ברכה‪" ,‬הבטח לי שתשמור שבת"‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬ספר ואולי אוכל לסייע"‪.‬‬ ‫כחול ונוקב‪.‬‬ ‫מאות יהודים וינאיים הבטיחו לו בהן צדקם‬ ‫"משבר חמור עובר על משפחתי"‪ ,‬התייפח‬ ‫שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬ובגינם לא עזב עוד‬ ‫"האם תקבל על עצמך לשמור שבת?"‬ ‫הסוחר‪" ,‬צרה צרורה התרגשה עלי‪ ,‬צרת הבת"‪.‬‬ ‫את עיר הבירה האוסטרית גם לאחר שנדמו‬ ‫"רבי קדוש‪ ,‬כדי להציל את בתי‪ ,‬אהיה מוכן‬ ‫ליאון שלף מכיסו את הממחטה הצחורה‪ ,‬וניגב‬ ‫רעמי התותחים והמלחמה הסתיימה‪ .‬חסידיו‬ ‫לכל דבר"‪.‬‬ ‫את עיניו הלחות‪.‬‬ ‫מגליציה באו לבקשו שישוב אליהם והוא סרב‪:‬‬ ‫"תוכל להבטיח לי?"‪ ,‬שאל הרבי בקול רך‪,‬‬ ‫"בתי‪ ,‬בתי‪ ,‬בתי יחידתי"‪ ,‬נשנק בבכיו ולא יכול‬ ‫"מאות יהודים הבטיחו לי לשמור שבת‪ ,‬אם‬ ‫והסוחר הבטיח בהן צדקו‪.‬‬ ‫היה להמשיך‪.‬‬ ‫אעזוב ‪ -‬מי יודע אם יעמדו בניסיון"‪.‬‬ ‫"מה אירע לה"‪ ,‬נחרד ר' לייבל‪" ,‬מחלה קשה‬ ‫"אם כן‪ ,‬הייתי מבקש כי תביא לכאן את בתך"‪,‬‬ ‫תקפה אותה?"‬ ‫המלים שאמר לפני המלחמה‪" ,‬בוינה טוב‬ ‫ביקש הרבי‪.‬‬ ‫"גרוע מזה"‪ ,‬ייבב ליאון‪.‬‬ ‫לקדש"‪ ,‬קיבלו משמעות נוספת‪ ,‬הרבי לא רק‬ ‫"זה בלתי אפשרי‪ ,‬בתי שונאת יהודים חרדים‪,‬‬ ‫האוירה נעשתה כבדה ומעיקה‪ .‬לייבל חשש מן‬ ‫קידש על היין בוינה‪ ,‬הוא קידש יהודים רבים‪...‬‬ ‫היא לא תסכים בשום אופן"‪.‬‬ ‫ההמשך‪ ,‬שתק שתיקה ממושכת והמתין‪.‬‬ ‫סיטונאי האריגים הוינאי ליאון טאובה‪ ,‬היה‬ ‫והרבי בשלו‪" :‬תנסה!"‬ ‫"היא התארסה עם גוי"‪ ,‬הטיח ליאון את המלים‬ ‫אחד מן היהודים שהרבי קידש‪...‬‬ ‫הנוראות‪" ,‬בתי היחידה עומדת להנשא לגוי!‬ ‫להתבולל!!"‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ט‬ ‫השלחן ללגימת קפה של שחרית‪ .‬נקישות עזות‬ ‫ונכבשה כליל מכח אישיותו הנדירה‪ .‬בנימוס‬ ‫את מבטה הלועג של בתו‪ ,‬לא שכח ליאון ימים‬ ‫על הדלת הפרו פתאום את שלוות הבוקר‪.‬‬ ‫רב הקשיבה לדברי הכיבושין שהרעיף עליה‪.‬‬ ‫רבים‪" .‬אבא‪ ,‬נעשית 'פנאט' כמו כל ארוכי‬ ‫"מי זה דופק כגזלן בבוקר השכם"‪ ,‬רטן ליאון‬ ‫"למה לך איש נוכרי דווקא?" שאל רבי‬ ‫הזקן ההם?" שאלה בתו בבוז‪ ,‬שעה שבקש‬ ‫וניגש אל הפתח‪.‬‬ ‫ישראל בנחת‪" ,‬והלא תוכלי לקחת בחור יהודי‬ ‫ממנה ללכת אתו אל הרבי‪ ,‬והלעג צרב את לבו‬ ‫ממשפחה טובה ומיוחסת‪ ,‬ולחיות אתו חיים‬ ‫כסרפד‪" .‬אתה‪ ,‬ליאון‪ ,‬היהודי המתקדם והנאור‪,‬‬ ‫כרוח רעה התפרץ החתן הגוי פנימה‪ ,‬פניו‬ ‫יהודיים טהורים‪ ,‬מה חטאו לך הוריך שתמררי‬ ‫הסתפחת לחבורת חסידים חשוכים?‪ ...‬מילא‪,‬‬ ‫זועפות ומבטו מאיים בעליל‪.‬‬ ‫כה את חייהם?"‬ ‫אם החלטת לשנות דעתך ‪ -‬יערב ויבושם לך‪,‬‬ ‫חיוכה של הכלה נמחה בבת‪-‬אחת למראה‬ ‫מצידי תלבש שטריימל שבעה ימים בשבוע‬ ‫ארוסה הזועם‪" .‬דעי לך" פתח ללא גינונים‬ ‫היא לא יכלה לעמוד בפני תוכחתו‪ ,‬לאיטה‬ ‫ותאכל חבית דגים מלוחים מן הבוקר עד‬ ‫יתרים‪ ,‬אף ללא ברכת שלום‪" ...‬הקשר בינינו‬ ‫נסוגה לעבר הדלת‪ .‬על קצה לשונה כבר‬ ‫הערב‪ ,‬אבל אני? כף רגלי לא תדרוך על מפתנו‬ ‫נפסק מהיום והלאה‪ ,‬שוב אין לי כל עסק‬ ‫עמדו המלים "רבי‪ ,‬אני מתחרטת על מחשבתי‬ ‫של שום רבינר!"‬ ‫אתך!"‪ .‬בטריקת דלת עזב את הבית‪ .‬בעיניים‬ ‫הרעה"‪ ,‬אלא שבאותו שבריר שניה‪ ,‬הפעיל‬ ‫שר הדמיון את קסמיו וצייר בדמיונה בצבעים‬ ‫ובכל‪-‬זאת‪ ,‬לאחר שדבר על לבה שעה ארוכה‪,‬‬ ‫קמות הביטה הכלה לשעבר לעבר הדלת‪,‬‬ ‫ורודים‪ ,‬כיצד ייראו חייה בצוותא חדא עם‬ ‫נעתרה הבת לבקשתו הנרגשת‪ .‬היא לא שכחה‬ ‫באזניה עוד מצלצלים דברי הרבי‪" :‬הוא יעזוב‬ ‫ארוסה הגוי‪...‬‬ ‫להוסיף כי היא עושה זאת פשוט משום שאביה‬ ‫אותך"‪...‬‬ ‫פורט על מיתרי ליבה‪ ,‬אך בעיקר כדי להוכיח‬ ‫עוד באותו יום שכר ליאון תלמיד‪-‬חכם יר"ש‬ ‫"רבי‪ ,‬אינני יכולה להתחרט‪ ,‬כבר קשרתי גורלי‬ ‫לו‪ ,‬כי עליה לא יצליח ה'רבינר' להשפיע‪ ,‬ודבריו‬ ‫שיכשיר את מטבחו וילמד את בני המשפחה‬ ‫עם ארוסי הנוכרי‪ ,‬ולא אוכל להתיר אותו"‪.‬‬ ‫לא יעשו עליה שום רושם‪ ...‬אבל כשבאה לביתו‬ ‫א"ב של יהדות‪ .‬מקץ תקופה קצרה שונו בני‬ ‫"אם כך"‪ ,‬נעמד הרבי ועיניו הגדולות יורות‬ ‫של הרבי ועמדה בדל"ת אמותיו המזוככות‬ ‫המשפחה ללא הכר‪ ,‬ליאון שהיה לאריה‪ ,‬הפך‬ ‫זיקים‪" ,‬הוא יעזוב אותך!"‬ ‫מכל שמץ של יצרים ומאויים‪ ,‬נשכחו ממנה‬ ‫לאחד מן המנין בקלויז חסידי טשורטקוב‬ ‫כל ההבטחות שהבטיחה לעצמה‪ .‬גם היא‪,‬‬ ‫בוינה ובתו נישאה לאחד מטובי צעירי הקהילה‬ ‫כמו אביה הוקסמה מהדרת קדשו של הרבי‪,‬‬ ‫החרדית בעיר!‪...‬‬ ‫יומיים עברו‪ .‬ליאון ובני משפחתו הסבו אל‬ ‫מרים מרבותינו הק'‬ ‫דיבורים‪ ,‬שיחות‪ ,‬א‬ ‫בנאות דש"א‬ ‫הרב שמעון טיקוצקי‬ ‫ליקוטי סיפורים ועובדות יקרות‬ ‫מפי הרה"ח ר' שמואל פרוש שליט"א‪ ,‬מחשובי אנ"ש ומעתיקי השמועה בחצר קדשנו‬ ‫ישראל מסטולין זי”ע ‘דער פרנקפורטער’‬ ‫הבה נראה עוד פעם את פני הסבא‬ ‫השבוע ביום ח’ כסלו היה ההילולא של הרה”ק‬ ‫(שהיה אף הוא כידוע נכד בית טשערנוביל‪,‬‬ ‫קדישא‬ ‫רבי אהרן מטשערנוביל זי”ע ונפתח בזה בכמה‬ ‫נכדו של הרה”ק רבי יוחנן מראחמיסטריווקא‬ ‫עובדות יקרות אודותיו‪:‬‬ ‫זי”ע) והרה”ק המהרי”ד מאוד רצה את השידוך‪.‬‬ ‫סיפר לי הגה”ח בנש”ק ר’ יהושע הורביץ זצ”ל‬ ‫הרה”ק המהרי”ד מבעלזא זי”ע היה חתנו של‬ ‫את השידוך הזה דיברו עוד בחיי המהרי”ד‪,‬‬ ‫בן הרה”ק מדז’יקוב זצוק”ל כי כשהגיעה‬ ‫הרה”ק ר’ ישעיה משולם זוסיא מטשערנוביל‬ ‫אמנם בעת החתונה (בשנת תרפ”ח) כבר לא‬ ‫הידיעה להמהרי”ד על הסתלקותו של זקנו‬ ‫זי”ע בן הרה”ק רבי אהרן מטשערנוביל זי”ע‪.‬‬ ‫היו המחותנים המהרי”ד והרה”ק מסטולין‬ ‫הרה”ק רבי אהרן מטשערנוביל עלה מיד על‬ ‫לאחר הנישואין היה המהרי”ד בטשערנוביל‬ ‫זי”ע בחיים‪ ,‬והרה”ק המהר”א מבעלזא זי”ע‬ ‫עגלה ועוד הספיק לראות בעת ששכב הרה”ק‬ ‫סמוך על שולחן זקנו הרה”ק רבי אהרן זי”ע‪,‬‬ ‫הגיע להשתתף בשמחת נישואי אחיו שהייתה‬ ‫בקברו בטרם כיסו אותו‪ ,‬וניגש מיד ואמר‬ ‫באותה תקופה זכה לקרבה יתירה מזקנו‬ ‫בסטולין‪.‬‬ ‫“לאמיר נאך א מאהל זעהן דעם אלטיטשקן‬ ‫הגדול ודבק בו ונפשו נקשרה בנפשו בקשר‬ ‫ואמר רביה”ק ה’ברכת משה’ הטעם שהמהרי”ד‬ ‫– הבה נראה עוד פעם את הסבא קדישא”‬ ‫נשגב‪.‬‬ ‫רצה את השידוך‪ ,‬כי ביתו של הרה”ק‬ ‫וקפץ לתוך הקבר וגילה מעט התכריכים והביט‬ ‫כל ימיו היה המהרי”ד ‘פארקאכט’ – דבוק‬ ‫הפרנקפורטער זי”ע היה ‘א פרומער שטוב’ וכל‬ ‫בפניו‪.‬‬ ‫בזקינו הרה”ק מטשערנוביל‪ ,‬והיה חוזר ומספר‬ ‫צאצאיו ובניו בנותיו היו יראים ושלמים‪ ,‬ולא‬ ‫(כאשר סיפר לי זאת הגה”ח ר’ יהושע הנ”ל‬ ‫אודותיו בגעגועים וערגה‪ ,‬והיה מכנה אותו‬ ‫היה אחד ח”ו ששינה טעמו וסר מהדרך‪.‬‬ ‫הפליא את הדבר שהרה”ק המהרי”ד הביט‬ ‫‘דער אלטיטשקער – הסבא קדישא’‪.‬‬ ‫והתבטא רביה”ק ה’ברכת משה’ זי”ע‪ :‬הכרתי‬ ‫בפניו של נפטר (עיין בזה בהוריות יג‪ ,‬ב‬ ‫הרה”ק רבי יהושע מבעלזא זי”ע התבטא‬ ‫הרבה בתים של אדמורי”ם‪ ,‬אך הרה”ק מסטולין‬ ‫בעניין המסתכל בפני מת) ואמרתי לו על‬ ‫פעם בחביבות על בנו הרה”ק המהרי”ד כי‬ ‫הייתה מיטתו שלימה ‘דער פריינקפורטער איז‬ ‫אתר שהרי הרה”ק מטשערנוביל היה בבחינת‬ ‫בשובו מטשערנוביל היה המהרי”ד כה דבוק‬ ‫געווען מיטתו שלימה’‪ ,‬כל בניו וצאצאיו היו‬ ‫‘צדיקים במיתתם קרויים חיים’ ואם כן נמצא‬ ‫בבית טשערנוביל עד כי “שנתיים לקח לי עד‬ ‫‘פרום’ (באותו הדור היו כידוע הרבה נסיונות‬ ‫שהמהרי”ד לא הסתכל בפניו של מת אלא‬ ‫שעשיתיו חזרה לבעלזער חסיד”‪...‬‬ ‫שהפילו חללים ח”ו גם בבתים הטובים ביותר‪,‬‬ ‫בפני אדם חי)‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬באותה תקופה שהיה המהרי”ד‬ ‫ולא רבים זכו לכך)‪.‬‬ ‫בטשערנוביל לאחר נישואיו‪ ,‬כתב הרה”ק‬ ‫הרה”ק המהר”א מבעלזא זי”ע התבטא פעם‬ ‫‘מזרח’ של נכדי הרה”ק מטשערנוביל‬ ‫המהר”י מבעלזא זי”ע מכתב להרה”ק ר’ אהרן‬ ‫על אחיו זה‪ ,‬הרה”ק ר’ שלום מאפטא זי”ע‬ ‫מטשערנוביל ובו ביקש ממנו שיקרב את בנו‬ ‫המהרי”ד היה דבוק מאוד בבית טשערנוביל‬ ‫שנפטר בשנות השואה‪“ ,‬ר’ שלומק’ה איז‬ ‫המהרי”ד‪.‬‬ ‫ועל כן רצה מאוד לשדך את צאצאיו עם נכדי‬ ‫געווען א צדיק”‪.‬‬ ‫קרא הרה”ק ר’ אהרן לנכדו המהרי”ד ואמר‬ ‫בית טשערנוביל דווקא‪ ,‬ופעם התבטא “איך‬ ‫לו “אביך כתב לי שאקרב אותך‪ ,‬נו‪ ,‬וכי מתי‬ ‫אפילו על השולחנות והכלים‬ ‫דארף א מזרח פון טשערנובלער אייניקלאך”‪,‬‬ ‫יכול אני לקרב אותך‪ ,‬הרי כל היום אתה יושב‬ ‫וכן היה‪.‬‬ ‫סיפר לי הגה”ח ר’ שמחה מונד ז”ל שבכל יום‬ ‫ולומד‪ ,‬אך זאת אומר לך כשאני אומר בבוקר‬ ‫ובעניין זה שמעתי מרביה”ק ה’ברכת משה’‬ ‫‘מודה אני לפניך’ ואני נזכר מיהו ה’אני’ ומיהו‬ ‫בזמן שהיה הרה”ק המהרי”ד מבעלזא זי”ע‬ ‫זי”ע שכאשר הגיע בנו של המהרי”ד‪ ,‬הרה”ק‬ ‫מוריד את התפילין רש”י לבין לבישת התפילין‬ ‫ה’לפניך’ מקבל אני כזה חרדה גדולה‪ ,‬א‬ ‫רבי שלום רוקח מאפטא זי”ע לפרק השידוכין‬ ‫ציטער‪ ,‬עד שאיני יכול לחזור לעצמי – ודברים‬ ‫דרבינו תם היה מדבר מזקנו הרה”ק רבי אהרן‬ ‫דיברו בו נכבדות את בתו של הרה”ק רבי‬ ‫מטשערנוביל‪ ,‬ואם לא היה לו עם מי לדבר‪,‬‬ ‫אלו היו הקירוב שנתן לו‪.‬‬ ‫י | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫היה נכנס אל הרבנית הצדקנית ע”ה ומדבר‬ ‫פנינים ומרגליות משולחן רבוה”ק‬ ‫עמה על זקינה איך היה נראה ביתו איך עמדו‬ ‫השולחן והכסאות והכלים והחפצים‪ ,‬העיקר‬ ‫הדרשה הנוראה לפני ‘כל נדרי’‬ ‫ארחץ במי הדעת‬ ‫להזכיר את שמו של הרה”ק מטשערנוביל‪.‬‬ ‫הגה”ח ר’ שמואל אהרן וובר זצ”ל היה מספר‬ ‫דרכו בקודש של רביה”ק ה’ברכת משה’ זי”ע‬ ‫ששמע מרביה”ק הרדצ”ש זי”ע שזקינו הרבי ר’‬ ‫הייתה לבקש לעתים קרובות‪ ,‬ופעמים רבות‬ ‫ביקורו של ה’בית אהרן’‬ ‫שמעלקא מניקלשבורג זי”ע אמר פעם דרשה‬ ‫היה זה באמצע עריכת השולחן הטהור‪ ,‬שיביאו‬ ‫שמעתי בקארלין שהרה”ק הבית אהרן‬ ‫בבית מדרשו בערב יום הקדוש לפני אמירת ‘כל‬ ‫לו ספל מים לרחוץ ידיו‪ ,‬והיה נוטל ידיו לפי‬ ‫מקארלין זי”ע היה פעם אצל הרה”ק רבי‬ ‫נדרי’ ומה היה תוכן הדרשה‪ ,‬פתח וסיפר משל‬ ‫סדר מיוחד‪ ,‬היה נוטל תחילה כמה פעמים‬ ‫אהרן מטשערנוביל זי”ע בשבת קודש ובעת‬ ‫לבת מלך שנתפסה בידי ליסטים‪ ,‬בהיותה שם‬ ‫לסירוגין עשר פעמים‪ ,‬אחר כך עשר פעמים‬ ‫שהכניסו הבשר הביאו גם חרדל‪ ,‬נענה הבית‬ ‫עברה סבל רב‪ ,‬נתנו לה לאכול מזון גס והייתה‬ ‫ברציפות על יד ימין ואחר כך יד שמאל‪ ,‬ואחר‬ ‫אהרן “בשבת לא צריך להוסיף חרדל לבשר”‪.‬‬ ‫בתנאים קשים ונוראים‪.‬‬ ‫כך תפס הנטלה שלא במקום הידית ושפך כך‬ ‫למחרת השבת נסע ה’בית אהרן’ לדרכו‪ .‬והנה‬ ‫אביה הקיסר עשה כל שבידו עד שהצליח‬ ‫על שתי הידיים כאחד‪ ,‬והיה עושה זאת בזריזות‬ ‫בשבת הבאה הכניסו בשר עם חרדל אמר‬ ‫לחלצה מידי הליסטים ולהחזירה לארמונו‪.‬‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫הרה”ק מטשערנוביל “ר’ אהרלה קארלינער‬ ‫בהגיעה לבית שאל אותה אביה “מתי היה‬ ‫הרבה פעמים אמר תוך כדי כך “ארחץ‪ ,‬ארחץ‪,‬‬ ‫אומר שבשבת אין צריך להביא חרדל עם‬ ‫לך הרגע הקשה ביותר?” השיבה לו הבת‬ ‫ארחץ” ולעתים אמר “ארחץ בניקיון כפי”‬ ‫הבשר”‪ ,‬ומני אז לא אכל עוד בשר עם חרדל‬ ‫כשנגעו בי הליסטים הארורים זה היה לי הסבל‬ ‫ולעתים נדירות אמר “ארחץ במי הדעת”(לשון‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫הגדול ביותר‪ ,‬אמנם סבלתי מרורות מהאוכל‬ ‫הרמב”ם) וסדר נטילה זו מובא כבר מה’בן איש‬ ‫ומהתנאים הקשים‪ ,‬אבל זה היה לי הדבר‬ ‫חי’‪ ,‬ומובא בשם האריז”ל שהוא במקום מקווה‪.‬‬ ‫להעלות תפילות ישראל‬ ‫הנורא ביותר‪.‬‬ ‫זכורני שפעם ניגש יהודי אחד לרבינו בעת‬ ‫בספה”ק ‘שם משמואל’ להגה”ק מסוכטשוב‬ ‫וסיים רביה”ק הרדצ”ש שהרבי ר’ שמעלקא‬ ‫עריכת השולחן ונתן לו את ידו לשלום‪ ,‬לאחר‬ ‫זי”ע‪ ,‬כותב וזל”ק‪" :‬ראיתי כד הוינא טליא‬ ‫סיים וקרא באזני המתפללים‪“ :‬עכשיו הוא‬ ‫מכן החל רבינו לזעוק שיביאו לו מים לנטילה‬ ‫מכתב הרב הקדוש ר' אהרן מטשערנאבל‬ ‫הרגע הקשה ביותר של הספר תורה‪ ,‬כל השנה‬ ‫ואמר “צריכים הרבה מים‪ ,‬מדארף אסאך‬ ‫זצללה"ה שנתן ביד שלוחו לחזור בערי ישראל‬ ‫אנשים חוטאים ח”ו ונכשלים בעבירות וכעת‬ ‫וואסער‪ ,‬מדארף אסאך וואסער” ונטל ידיו כמה‬ ‫לקבץ ממון‪ ,‬וכך כתב‪ :‬לא ממון אני צריך כי‬ ‫הם ניגשים אליו ונוגעים בו‪ ,‬זהו הרגע הקשה‬ ‫פעמים כסדר שתיארנו‪.‬‬ ‫הכסף בביתי מצוי כאבנים‪ ,‬אלא שאני צריך‬ ‫ביותר עבור ספר התורה”‪...‬‬ ‫והנה לאחרונה מצאתי מהרה”ק ר’ פינחס‬ ‫להעלות תפילת ישראל לאביהן שבשמים‪,‬‬ ‫לשמע הדברים נעשתה התעוררות גדולה‬ ‫מקוריץ זי”ע שנהג גם כן במנהג זה‪ ,‬וכך מובא‬ ‫ולדבר הזה נצרך לי כסף מקובץ מכל ישראל‬ ‫בקרב הציבור וגעה כל העם בבכייה ובתשובה‬ ‫ב’מדרש פינחס’ בזה הלשון “גם שמעתי משמו‬ ‫עכת"ד"‪.‬‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫ליטול ידיו במים ועל ידי שמטהר ידיו סרים גם‬ ‫וסיים הגה”ח ר’ שמואל אהרן דהנה במקומות‬ ‫כן הרהורים‪ ,‬ודבר זה ראיתי ממנו כמה פעמים”‪.‬‬ ‫מביא לידי הכנעה‬ ‫רבים נהוג שבערב יום הקדוש לפני ‘כל נדרי’‬ ‫וב’ספר המידות’ להרה”ק רבי נחמן מברסלב‬ ‫כשמוציאים את ספרי התורה מארון הקודש‬ ‫זי”ע (ערך אמונה) “מי שמנקה ידיו בכל עת על‬ ‫הגה”ח ר’ שמחה מונד ז”ל היה אומר בשם‬ ‫מסתובבים עמהם ברחבי בית הכנסת כדי‬ ‫ידי זה מזכה את ליבו” (היינו שמזכך את הלב)‬ ‫הרה”ק ר’ אהרן מטשערנוביל זי”ע העניין‬ ‫שיוכלו כל המתפללים לנשק הס”ת‪ ,‬אך אצלנו‬ ‫עכל”ק‪.‬‬ ‫שבתפילה צריך להיות חגור באבנט (גארטל)‬ ‫בלעלוב לא נהגו כן‪ ,‬אלא מי שרצה ניגש ונישק‬ ‫והעניין הוא כי המים הם פשוט בתכלית‬ ‫כי האבנט מביא לידי שפלות והכנעה‪ ,‬ופירש‬ ‫את הס”ת‪ ,‬וזהו לאור עובדא זאת‪ ,‬ע”כ דברי רבי‬ ‫הפשטות‪ ,‬וכן תיבת מים נקראת למפרע‬ ‫בזה הפסוק “וחגור נתנה לכנעני”‪ ,‬כנעני לשון‬ ‫שמואל אהרן‪.‬‬ ‫גם כן מים‪ ,‬כי מים הם גם אור ישר וגם אור‬ ‫הכנעה‪ ,‬החגורה מביאה לידי הכנעה ושפלות‪.‬‬ ‫וחשבתי להוסיף על כך דהנה לכאורה היה‬ ‫חוזר‪ ,‬ובזה יובן לשון הרמב”ם בסוף הלכות‬ ‫ומעניין לעניין‪ ,‬שמעתי מהרה”צ ר’ ישראל‬ ‫צריך לקרוא ל’שמחת תורה’ – ‘יום שמחתנו‬ ‫מקוואות וז”ל "כשם שהמכוון לבו לטהר כיון‬ ‫שמעון קסטילניץ זצ”ל שהרה”ק רבי משה‬ ‫עם התורה’‪ ,‬אך לפי האמור מבואר שלאחר‬ ‫שטבל טהור ואע"פ שלא נתחדש בגופו דבר‬ ‫מקאברין זי”ע היה פעם שבור בקרבו על‬ ‫שיהודים עוברים את ימי ראש השנה ויום כיפור‬ ‫כך המכוון לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות‬ ‫עבודתו שאיננה כראוי‪ ,‬והוציא גמרא מסכת‬ ‫ימי סליחה וכפרה ומחילת עוונות‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫שהן מחשבת האון ודעות הרעות כיון שהסכים‬ ‫ביצה ולמד את פירושו של המהר”ם שיף‬ ‫חג הסוכות שהוא בחינת ‘ימינו תחבקני’‪ ,‬בחינת‬ ‫בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי‬ ‫ומשלמד את המילים “אלמא הכנה בעי” יצא‬ ‫אהבה‪ ,‬לאחר שעוברים כאלו ימים של התעלות‬ ‫הדעת טהור‪ ,‬הרי הוא אומר וזרקתי עליכם‬ ‫מפיו המילים ‘’אלמא הכנעה בעי’’ וכשביקש‬ ‫והתרוממות אזי הספר תורה כבר שמח שיהודים‬ ‫מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל‬ ‫לומר שוב את המילים כתיקונן שוב יצאו מפיו‬ ‫רוקדים עמו ומנשקים אותו‪ ,‬ולכן קוראים לו‬ ‫גילוליכם אטהר אתכם‪ ,‬השם ברחמיו הרבים‬ ‫‘’אלמא הכנעה בעי’’‪ ,‬כך היה שלוש פעמים‬ ‫“שמחת תורה” ‪ -‬יום שהתורה שמחה בכך‬ ‫מכל חטא עון ואשמה יטהרינו אמן עכלה"ק‪,‬‬ ‫ונענה אז “אויב אזוי מוז מען זיך מכניע זיין‬ ‫שיהודים יכולים לגשת ולהתקרב אליה‪.‬‬ ‫ואין כאן המקום להאריך בזה‪.‬‬ ‫ביז’ן סוף – אם כך סימן שמוכרחים לעמול על‬ ‫הכנעה עד הסוף”‪...‬‬ ‫והחליק כך ממרומי הר מירון עד הכניסה‬ ‫בעת הברית‪“ :‬אליהו הנביא הגיע כעת‪ ,‬לך‬ ‫ליישוב‪ ,‬בהגיעו למטה פשט את הקאפטן‬ ‫ואמור לו שטוב להיות מלאך‪ ,‬דהיינו בלי‬ ‫עד כלות הנפש‬ ‫שהיה מלא בוץ והכניסו למזוודה ולבש קאפטן‬ ‫נסיונות”‪.‬‬ ‫הרה”ח ר’ יחזקאל מנדל ז”ל בנו של הגה”ח‬ ‫אחר וכך נסע‪.‬‬ ‫ר’ ישראל משה מטעגלאש זצ”ל מגדולי‬ ‫בהגיעו לויז’ניצא פנה אליו ה’צמח צדיק’ ושאל‬ ‫מתנה מארץ ישראל‬ ‫חסידי בעלזא אמר לי פעם שהרה”ק המהרי”ד‬ ‫אותו “ארץ ישראלדיגער איד מה הבאתם לי‬ ‫שמעתי מהגה”ח ר’ פינחס מרדכי זינגער זצ”ל‬ ‫זי”ע היה חוזר בשם זקנו הרה”ק רבי אהרן‬ ‫מתנה מארץ ישראל?” אותו יהודי היה עני‬ ‫מחסידי קארלין בצפת‪ ,‬וכן שמעתי מהרה”צ ר’‬ ‫מטשערנוביל על מה שאמרו חז”ל “כיצד‬ ‫מרוד לא היה לו מאומה‪ ,‬ושוב שאלו הרה”ק‬ ‫יהושע העשיל הלטובסקי זצ”ל‪ ,‬שהיה יהודי‬ ‫מרקדין לפני הכלה”‪ ,‬שצריך לרקוד כל כך עד‬ ‫אותה שאלה עד שאמר “יש לי רק את הקאפטן‬ ‫בצפת שנסע למירון בל”ג בעומר ובהיותו‬ ‫שמגיעים ‘לפני הכלה’‪ ,‬היינו עד כלות הנפש‪.‬‬ ‫הנוסף שהבאתי עמי מארץ ישראל אך הוא‬ ‫במירון החליט שהוא נוסע מיד לחיפה ונוסע‬ ‫עוד סיפר לי רבי יחזקאל שהיה פעם ברית‬ ‫מלוכלך בבוץ ורפש” וסיפר על מה שאירע לו‬ ‫באנייה להרה”ק רבי מנחם מנדל מויזניץ זי”ע‬ ‫מילה שהרה”ק הבית אהרן מקארלין זי”ע‬ ‫בל”ג בעומר‪.‬‬ ‫הצמח צדיק‪ ,‬באותו יום ירד גשם כבד במירון‬ ‫השתתף בה וכן הרה”ק רבי אהרן מטשערנוביל‬ ‫אמר לו הרה”ק “גיב דאס מיר – תן לי אותו”‪,‬‬ ‫וכל ההר נעשה מלא בוץ ורפש‪ ,‬פשט החסיד‬ ‫ואחיו הרה”ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס‪,‬‬ ‫היהודי הוציא מצקלונו את הקאפטן שהיה‬ ‫את הקאפטן שלו והתיישב עליו כמזחלת‬ ‫ושמעו שה’בית אהרן’ אומר לאחד מחסידיו‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | אי‬ ‫ברכת הפירות‬ ‫ילקוט הליכות‬ ‫מלא בוץ‪ ,‬ונכנס ה’צמח’ לחדרו וכיסה את הרצפה בנייר וכדו’‬ ‫והתיישב בעצמו על הקרקע וגירד היטב את כל האדמה‬ ‫ועניינים הנוגעים למעשה‬ ‫שהתייבשה על הקאפטן‪ ,‬ואסף את כל האדמה והכניסה‬ ‫לצרור והניחה בארון למשמרת‪ ,‬שהרי זו אדמת ארץ ישראל‬ ‫נערך ע"י הרה"ג רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א ‪ -‬רב ומו"צ בקהילתנו הקדושה‪ ,‬בעל ה'ילקוט הליכות' וראש כולל משנת שמעון‬ ‫והייתה חשובה אצלו לאין ערוך‪.‬‬ ‫לאחר מכן יצא מן החדר ואמר לאותו יהודי “במה אשלם לך‬ ‫ב‪ .‬ברכת בורא נפשות‪.‬‬ ‫א‪ .‬בירך על פרי או משקה ומיד לאחר‬ ‫על מתנה חשובה כזו כפי שהבאת לי”‪ ...‬כך שמעתי משניהם‬ ‫הברכה נפל הפרי מידו או נשפך‬ ‫ששמעו מאותו יהודי בעל המעשה עצמו‪.‬‬ ‫א‪ .‬האוכל פירות האילן חוץ משבעת‬ ‫המשקה‪.‬‬ ‫רופא כל בשר ומפליא לעשות‬ ‫המינים‪ ,‬או ירקות‪ ,‬וכן השותה כל סוגי‬ ‫המשקים חוץ מיין‪ ,‬מברך אחריהם בורא‬ ‫א‪ .‬בירך על פרי ומיד לאחר הברכה‬ ‫כשרביה”ק הרדצ”ש זי”ע יצא בפעם השנייה לקארלין אל‬ ‫נפשות‪ .‬וכך הוא נוסח הברכה‪" :‬ברוך‬ ‫נפל הפרי מידו ונאבד או נעשה מאוס‬ ‫הרה”ק ה’בית אהרן’ זי”ע‪ ,‬בשנת תרל”א‪ ,‬נטל עמו עשרים‬ ‫אתה ד' אלהינו מלך העולם בורא נפשות‬ ‫לאכילה‪ ,‬אם כיון בברכתו גם על הפירות‬ ‫ושלושה אברכים מצפת שהצטרפו אליו לנסיעה‪ .‬היה אז‬ ‫רבות וחסרונם"‪ ,‬ויש אומרים "וחסרונן"‪,‬‬ ‫שיביאו לו אחר כך‪ ,‬או שהיה על השולחן‬ ‫בצפת אברך ושמו הרה”ח ר’ יהושע ז”ל שהיה מכונה ‘דער‬ ‫"על כל מה שברא"‪ ,‬ויש אומרים "על כל‬ ‫עוד פירות בשעה שבירך‪ ,‬או שיש לו‬ ‫אקא’רס שוחט’‪ ,‬והוא רצה להצטרף גם כן לרביה”ק בנסיעתו‬ ‫מה שבראת"‪" ,‬להחיות בהם נפש כל חי‪,‬‬ ‫בבית מאותו פרי שבירך עליו‪ ,‬אזי יטעום‬ ‫לקארלין‪ ,‬אך היה צריך להביא סכום כסף להוצאות הנסיעה‬ ‫ברוך חי העולמים"‪[ .‬שו"ע ושו"ע הרב ומ"ב‬ ‫מיד מאותן הפירות כדי שלא תהא‬ ‫ולא היה לו‪.‬‬ ‫סימן רז]‪.‬‬ ‫ברכתו לבטלה‪ .‬ואם לא כיון בברכתו על‬ ‫מה עשה? אמר לעצמו הרי יש לי בבית שני פחי שמן זית‪,‬‬ ‫ב‪ .‬יש אומרים ֵחי העולמים‪ ,‬החית‬ ‫שאר פירות‪ ,‬וגם לא היה על השולחן‬ ‫והרי יכול אני למכור אחד‪ ,‬וכך עשה והיה לו מזה כבר נפוליון‪,‬‬ ‫בניקוד צירי‪[ .‬מ"ב שם]‪ .‬ובביאור לשון חי‬ ‫פירות אחרים‪ ,‬ואין לו בבית יותר מאותו‬ ‫היו לו שני טליתות שקיבל לחתונה אחת לשבת ואחת לימות‬ ‫פרי‪ ,‬אזי אינו יכול לתקן הברכה‪ ,‬ויאמר‬ ‫העולמים בצירי‪ ,‬כתב התוס' יום טוב [סוף‬ ‫החול‪ ,‬הלך ומכר טלית אחת והיו לו כבר שני נפוליון‪ ,‬ומיד קם‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" על‬ ‫מסכת תמיד] שהקדוש ברוך הוא חיים של‬ ‫ונסע לחיפה ומצא שם את רביה”ק הרדצ”ש זי”ע ובני חבורתו‬ ‫שהוציא שם שמים לבטלה‪[ .‬שו"ע רמ"א‬ ‫העולמים שהוא מחיה את העולמים‪ .‬ויש‬ ‫שעמדו לעלות על האנייה‪ ,‬וניגש אל רביה”ק הרדצ”ש ואמר‬ ‫ומ"ב סימן רו ס"ו]‪.‬‬ ‫אומרים ַחי העולמים החית בניקוד פתח‪.‬‬ ‫שהוא רוצה להצטרף לנסיעה‪.‬‬ ‫[שע"ת וכה"ח שם‪ ,‬ועיין בשלחן הטהור שם‪ ,‬שצריך‬ ‫ב‪ .‬בירך על משקה ומיד לאחר הברכה‬ ‫אמר לו רביה”ק הרדצ”ש בחביבות בלשון ערבי “אט מסרי –‬ ‫לומר בפתח‪ ,‬ושבעל התויו"ט חזר בו לעת זקנותו ואמר‬ ‫נשפך המשקה‪ ,‬אם כיון בברכתו גם על‬ ‫הב כסף” הוציא ר’ יהושע שני נפוליון‪ ,‬אמר לו רביה”ק “סאיז‬ ‫בפתח ולא בצירי‪ ,‬וזה לשונו שם‪ :‬ואדרבא ע"פ קבלה‬ ‫מה שיביאו לו אחר כך מדברים שברכתם‬ ‫זייער וייניג שוין זאהל זיין אזוי – זה מעט מאד כסף‪ ,‬אבל‬ ‫אמיתית צריך לומר חי בפתח‪ ,‬כי איהו וחיוהי חד בהון‬ ‫כברכת המשקה‪ ,‬או שהיה על השולחן‬ ‫שיהיה כך” וצירפו לבני החבורה‪.‬‬ ‫שכן עולם האצילות עם אור אין סוף אחד הוא‪.]...‬‬ ‫דברים שברכתם כברכת המשקה‪ ,‬אזי‬ ‫לאחר שעלה ר’ יהושע על האונייה בנסיעה נעשה חולה מאוד‬ ‫ג‪ .‬וכתב המשנה ברורה [שם]‪ :‬ופירוש‬ ‫יטעום מהם מיד כדי שלא תהא ברכתו‬ ‫עד שהמלחים רצו להשליכו אל הים‪ ...‬בני החבורה כמובן לא‬ ‫בורא נפשות רבות מבואר בטור‪ ,‬דנותן‬ ‫לבטלה‪ .‬ואם לא כיון בברכתו על שאר‬ ‫הרשו להתקרב אליו וטיפלו בו במסירות גדולה‪ ,‬אך מצבו לא‬ ‫לו יתברך שבח על שברא דברים‬ ‫דברים שברכתם כברכת המשקה‪ ,‬וגם‬ ‫השתפר עד שהגיעו לקארלין‪.‬‬ ‫הכרחיים כגון לחם‪ ,‬ודברים מועילים אף‬ ‫לא היה על השולחן מהם‪ ,‬אינו יכול‬ ‫בהגיעם לקארלין סיכם רביה”ק הרדצ”ש עשרים ושלושת‬ ‫שאינם הכרח כגון פירות‪ ,‬על ההכרחים‬ ‫לתקן הברכה‪ ,‬ויאמר ברוך שם כבוד‬ ‫האברכים שהגיעו עמו יגשו לקבל שלום מה’בית אהרן’‪.‬‬ ‫אומר וחסרונם‪ ,‬ועל כל השאר אומר על‬ ‫מלכותו לעולם ועד על שהוציא שם‬ ‫ונתן ה’בית אהרן’ שלום לכל אברך אך כשהגיע אל ר’ יהושע‬ ‫כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי‪.‬‬ ‫שמים לבטלה‪[ .‬שם]‪.‬‬ ‫שהיה האחרון בשורה הפסיק ה’בית אהרן’ ויצא לבית הכבוד‪,‬‬ ‫[ובכף החיים סימן רד ס"ק ל"ח כתב‪ :‬נמצא פירוש‬ ‫ג‪ .‬אם נפל מידו או נשפך לאחר שאמר‬ ‫וכשחזר התחיל לברך ‘אשר יצר’ בקול שאגה וסיים בנשימה‬ ‫הברכה לדברי האר"י ז"ל כך הוא‪" ,‬בורא נפשות רבות‬ ‫"ברוך אתה ד'"‪ ,‬ועדיין לא סיים הברכה‪,‬‬ ‫אחת בתיבות “רופא כל בשר ומפליא לעשות שלום עליכם‬ ‫וחסרונן"‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬אם נמצאו חסרין וצריכין לבוא‬ ‫יסיים ויאמר "למדני חוקיך"‪ ,‬שיהא‬ ‫שיעל’ה דער אקאר’ס שוחט” ובאותו רגע הוטב לר’ יהושע‬ ‫בגלגול‪" ,‬על כל מה שבראת"‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬ויתגלגלו בכל‬ ‫נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא שם‬ ‫והבריא כליל ממחלתו‪.‬‬ ‫מה שבראת‪ ,‬ואז על ידי הברכה‪" ,‬להחיות בהם נפש כל‬ ‫שמים לבטלה‪[ .‬שו"ע שם]‪.‬‬ ‫חי"‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬שיתוקנו‪" ,‬ברוך חי העולמים"‪ ,‬שעושה‬ ‫ד‪ .‬אם אמר "ברוך אתה ד' אלהי" ולא‬ ‫ויש”ב הרמז בראשי תיבות‬ ‫פלא להחיות העולמים]‪.‬‬ ‫סיים "נו"‪ ,‬יסיים ויאמר "אלהי ישראל‬ ‫את הדברי תורה דלהלן מצאתי בכתב יד עתיק וגדול של‬ ‫ד‪ .‬בירך על פירות האילן [שאינם משבעת‬ ‫אבינו מעולם ועד עולם"‪ ,‬שגם זה פסוק‬ ‫סיפורי צדיקים שנרשמו לפני שנים רבות‪ ,‬ונמצא אצלי העתק‬ ‫המינים] על העץ ועל פרי העץ [מעין שלש]‪,‬‬ ‫בדברי הימים‪ ,‬אך כיון שהוא רק חצי‬ ‫ממנו‪:‬‬ ‫יצא‪ .‬אמנם אם בירך ברכת מעין שלש‬ ‫פסוק דהפסוק מתחיל ב‪-‬ויברך דוד‪,‬‬ ‫וישב יעקב וגו’‪ .‬ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו‬ ‫על ירקות ומיני משקים‪ ,‬לא יצא‪ ,‬כי‬ ‫יאמר אחר כך "ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫של יוסף הדא הוא דכתיב וישב עכ”ל המדרש‪ .‬ופירש הרה”ק‬ ‫ברכת מעין שלש אינה פוטרת בורא‬ ‫לעולם ועד"‪[ .‬כף החיים שם]‪.‬‬ ‫מאפטא זי”ע דהנה ג’ צרות עברו על יעקב אבינו עד יוסף‪ ,‬צרת‬ ‫נפשות‪[ .‬מ"ב שם‪ ,‬וסימן רח ס"ק ס"ב]‪.‬‬ ‫ה‪ .‬התחיל לברך שהכל על משקה או‬ ‫לבן צרת עשו וצרת דינה‪ ,‬אות שניה מן דינה הוא יו”ד‪ ,‬אות‬ ‫ה‪ .‬אם אכל פירות משבעת המינים ואכל‬ ‫מאכל‪ ,‬ואמר "ברוך אתה ד' אלהינו‬ ‫שניה של עשיו הוא שי”ן‪ ,‬אות שניה מלבן הוא בי”ת ובצירוף‬ ‫תפוחים‪ ,‬אינו מברך על התפוחים בורא‬ ‫מלך העולם" ולפני שסיים הברכה‬ ‫כולן יחד הוא “ישב”‪.‬‬ ‫נפשות‪ ,‬שגם הם בכלל ברכת על העץ‪,‬‬ ‫נשפך המשקה או אבד המאכל‪ ,‬ואין‬ ‫ולזה מרמז המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה שסבר שיהיה‬ ‫וברכת מעין שלש על שבעת המינים‬ ‫לו עוד מהמשקה והמאכל‪ ,‬רק שנמצא‬ ‫די בצרותיו שעברו עליו ע”ד יש”ב הנ”ל‪ ,‬קפץ עליו רוגזו של‬ ‫פוטרת גם את התפוחים‪[ .‬שו"ע ומ"ב סימן‬ ‫על השולחן מאכל ממין אחר כגון פרי‪,‬‬ ‫יוסף‪ ,‬ואות שניה של יוסף הוא וי”ו‪ ,‬וזהו שמסיים המדרש‬ ‫רח סי"ג]‪.‬‬ ‫יסיים "בורא פרי העץ" ויאכל הפרי כדי‬ ‫‘קפץ עליו רוגזו של יוסף ‪ -‬הדא הוא דכתיב וישב’‪ ,‬דבצירוף‬ ‫שלא תהא ברכתו לבטלה‪ .‬והוא הדין אם‬ ‫ו‪ .‬אכל ושתה מדברים שמברכים‬ ‫התחיל לברך על פרי‪ ,‬וקודם שסיים את‬ ‫צרת יוסף נעשה ויש”ב‪ ,‬ודפח”ח‪.‬‬ ‫אחריהם בורא נפשות‪ ,‬ובעת שבירך‬ ‫הברכה נזכר שבירך כבר עליו‪ ,‬שיסיים‬ ‫בורא נפשות כיון לפטור רק את המאכל‬ ‫הוי עשרה פעמים‬ ‫הברכה על משקה או דבר מאכל שנמצא‬ ‫כי חפץ עדיין להמשיך בשתיה‪ ,‬כתב‬ ‫על השולחן‪[ .‬ע"פ מה שכתב המ"ב בסימן ח'‬ ‫עוד מובא שם בשם הרה”ק הרבי ר’ שמעלקא זי”ע דהנה‬ ‫בשו"ת הר צבי [ח"א סצ"ו] שמדברי הפרי‬ ‫סקמ"א בשם הלכות קטנות‪ :‬ומי שלקח טלית להתעטף‬ ‫איתא במדרש שיוסף נפטר עשר שנים לפני אחיו בעבור‬ ‫מגדים משמע שאין מועיל בזה כוונה‪,‬‬ ‫בו והתחיל לברך עליו‪ ,‬וקודם שסיים הברכה לקחוהו‬ ‫ששמע מאחיו עשרה פעמים ‘עבדך אבינו’ ושתק‪ ,‬והנה באמת‬ ‫וכשבירך בורא נפשות פטר בזה את‬ ‫ממנו‪ ,‬ותפילין לפניו‪ ,‬יכול לסיים הברכה "אשר קדשנו‬ ‫לא מצינו רק ה’ פעמים‪ ,‬ותירץ הרר”ש כי המליץ בינותם הוא‬ ‫המאכל והמשקה יחד‪.‬‬ ‫במצותיו וציונו להניח תפילין"‪ ,‬עכ"ל שם]‪.‬‬ ‫חזר על הדיבור‪ ,‬והוי באמת עשרה פעמים‪.‬‬ ‫בי | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫א לעלוב'ער ווארט‬ ‫הרה"ח המפואר ר' נתן שמעון קאפ שליט"א‬ ‫‪ ‬פרשת ויצא תשפ"ז ‪‬‬ ‫ָה ֵע ָצה ַה ֻּּמ ְּפ ָל ָאה ְּל ִה ָ ּנ ֵצל ִמ ְּּמנִ יעוֹ ת ְּ ּב ִל ּמוּד ַה ּתוֹ ָרה!‬ ‫הוּדי ְּ ּב ָצ ָרה – ֶׁזה ַמה ֶׁש ָ ּי ַעץ ַר ִ ּבי ָּד ִוד ִמ ְּּל ֶׁעלוֹ ב!‬ ‫ְּּכ ֶׁש ְּ ּי ִ‬ ‫פּוּו ָּש ָּמה ָּכל ָּה ֲע ָּד ִּרים ְו ָּג ֲלללּוּו ֶאת‬ ‫ְו ָּה ֶא ֶבן ְגדֹ ָּלה ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר‪ְ ,‬ו ֶנ ֶא ְספ‬ ‫ַו ִּי ַדר ַי ֲעקֹב ֶנ ֶדר‪ִּ ...‬אם ִּי ְה ֶיה ֱאֹל ִּקים ִּע ָּמ ִּדי רביה"ק ַר ִּבי ָּד ִּוד ִּמ ְל ֶעללֹוֹוב‬ ‫אשית כט‪ ,‬ב ג)‪ .‬יֵּ ש ְל ָּפ ֵּרש‬ ‫קּוּו ֶאת ַהצֹאן‪ְ ,‬‬ ‫(ב ֵּר ִּ‬ ‫ָּה ֶא ֶבן ֵּמ ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר ְו ִּה ְשק‬ ‫גּולה‬ ‫קֹוֹוב זיע"א‪ֵּ ,‬ת ַדע‪ְ ,‬ס ָּ‬ ‫זיע"א ָּא ַמר להרה"ק ר' ַח ִּיים ָּד ִּוד ִּמ ְפ ְיע ֶט ְרק‬ ‫רֹומז ַעל ַהיֵּ ֶצר ָּה ַרע כְ ָּא ְמ ָּרם זַ "ל ֻ(סכָּ ה נב‪ִּ ):‬אם ֶא ֶבן הּוא‬ ‫ְד ִּהּנֵּ ה ֶא ֶבן ֵּ‬ ‫טֹובה‪ֶ ,‬שכְ ֶש ָּה ָּא ָּדם נִּ ְמ ָּצא רח"ל ְב ָּצ ָּרה‪ ,‬טֹוב ִּלנְ דֹר זָּ ָּהב ִּל ְצ ָּד ָּקה‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫תֹורה כְ מֹו ֶשכָּ ַתב בספה"ק נֹ ַעם ֱא ִּלי ֶמ ֶלְך (וַ יֵּ ֵּצא‪,‬‬ ‫רֹומז ַל ָּ‬ ‫מֹוח‪ּ ,‬ו ְב ֵּאר ֵּ‬ ‫נִּ ַ‬ ‫(מגְ ַדל ָּדוִּ ד)‬‫ִּ‬ ‫רּוה ָּש ִּרים‪ .‬וְ ִּהּנֵּ ה‬ ‫ד"ה וַ יִּ ָּשא) ַעל ֵּשם ַה ָּכתּוב ְ(ב ִּמ ְד ַבר כא‪ ,‬יח) ְב ֵּאר ֲח ָּפ ָּ‬ ‫כֹוחֹותיו כְ ֵּדי ִּל ְמנ ַֹע ֵּמ ָּה ָּא ָּדם ֶאת‬ ‫ָּ‬ ‫דּוע ֶש ַהיֵּ ֶצר ָּה ַרע ָּשם ֶאת ִּע ַקר‬ ‫יָּ ַ‬ ‫ָה ַר ָ ּבנִ ית נֶׁ ְּח ְּר ָדה‪ַ :‬מ ּדוּ ַע נוֹ ֵעל ַהגּ וֹ י ֶׁאת נַ ֲע ֵלי ָה ַר ִ ּבי!?‬ ‫ּומ ְצ ָּלא ִּמן ַהיֵּ ֶצר ָּה ַרע‪ ,‬וְ ַה ָּמאֹור ֶש ָּבּה‬ ‫תֹורה ַהק' ֲא ֶשר ַמגְ ּנָּ א ַ‬ ‫ִּלמּוד ַה ָּ‬ ‫אשית כח כא)‪ִּ .‬ס ֵּפר ִּלי כְ בֹוד‬ ‫ְו ָּנ ַתן ִּלי ֶל ֶחם ֶל ֱאכֹל ּו ֶב ֶגד ִּל ְלבֹש ְ‬ ‫(ב ֵּר ִּ‬ ‫מּוטב‪ ,‬וְ ָּה ֵּע ָּצה ְל ִּה ְתגַ ֵּבר ַעל ַהיֵּ ֶצר ָּה ַרע ִּהיא‪ַ ,‬על יְ ֵּדי זֶ ה‬ ‫ַמ ֲחזִּ ירֹו ְל ָּ‬ ‫ערג זַ "ל הי"ד‬ ‫יְ ִּד ִּידי הגה"ח בנש"ק וְ כּו' מוה"ר ָּדוִּ ד ִּמינְ ְצ ֶב ְ‬ ‫ּומ ְת ַאגְ ִּדין ְב ַצוְ ָּתא ֲח ָּדא‪ְ ,‬ד ַעל יְ ֵּדי כ ַֹח ָּה ַא ְחדּות‬ ‫ֶש ִּמ ְת ַא ְס ִּפין ִּ‬ ‫רֹובה ְב ֵּשם כ"ק זְ ֵּקנֹו רביה"ק רבי ָּדוִּ ד ִּמ ֶלעלֹוב זיע"א‬ ‫אֹוס ְט ָּ‬ ‫ֵּמ ְ‬ ‫כֹולים לֹו ַליֵּ ֶצר ָּה ַרע‪ ,‬וְ ָּאז הקב"ה עֹוזְ רֹו ִּל ְלמֹד ֶאת‬ ‫וְ ַה ָּשלֹום יְ ִּ‬ ‫ימי ַהקֹר וְ ַה ֶש ֶלג‬ ‫ּופ ַעם ַא ַחת ִּב ֵּ‬ ‫ּנֹודע ָּהיָּ ה ַב ַעל ְצ ָּד ָּקה נִּ ְפ ָּלא‪ַ ,‬‬ ‫ֲא ֶשר ַכ ָּ‬ ‫תֹורה ַהק' ְלֹלא ְמנִּ יעֹות וְ נִּ ְסיֹונֹות‪.‬‬ ‫ַה ָּ‬ ‫ָּבא ֵּא ָּליו ִּאיש ָּענִּ י ְב ִּמנְ ָּע ִּלים ְקרּועֹות‪ָּּ ,‬וב ֵּעת ַההּוא ֹלא ָּהיָּ ה‬ ‫עֹומד‬‫וְ זֶ הּו 'וְ ָּה ֶא ֶבן גְ ד ָֹּלה ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר'‪ְ ,‬ד ַהיֵּ ֶצר ָּה ַרע ַהּנִּ ְמ ָּשל ְל ֶא ֶבן ֵּ‬ ‫ּומרֹב ַר ְח ָּמנּותֹו נָּ ַתן‬ ‫לרביה"ק ַר ִּבי ָּד ִּוד ִּמ ֶלעללֹוֹוב זיע"א ַמה ִּל ֵּתן לֹו‪ֵּ .‬‬ ‫תֹורה ַהק'‪,‬‬ ‫תֹורה‪ּ ,‬ומֹונֵּ ַע ִּל ְלמֹד ֶאת ַה ָּ‬ ‫ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר ְב ֵּא ָּרּה ֶשל ָּ‬ ‫נֹודע ָּל ַר ָּבנִּ ית ֶשלֹו ֶשנַ ַע ֵּלי ַב ְע ָּלּה רביה"ק‬ ‫לֹו ֶאת ִּמנְ ָּע ָּליו‪ ,‬וְ ַא ַח"כ ַ‬ ‫וְ ָּה ֵּע ָּצה ְל ִּה ְתגַ ֵּבר ָּע ָּליו ִּהיא 'וְ נֶ ֶא ְספּו ָּש ָּמה ָּכל ָּה ֲע ָּד ִּרים' ַעל יְ ֵּדי‬ ‫מֹוכר ָּב ָּשר‬ ‫ַר ִּבי ָּדוִּ ד ִּמ ֶלעלֹוב זיע"א נִּ ְמ ָּצ ִּאים ַעל ַרגְ ֵּלי ָּע ֵּרל ֶא ָּחד‪ֵּ ,‬‬ ‫כֹולים ְל ִּה ְתגַ ֵּבר ַעל ַהיֵּ ֶצר ָּה ַרע‪,‬‬ ‫ּומ ְת ַא ְס ִּפין יְ ִּ‬ ‫ֶשיִּ ְש ָּר ֵּאל ִּמ ְת ַאגְ ִּדין ִּ‬ ‫ֹלא ָּכ ֵּשר ‪ָּ ,‬א ְמ ָּרה ָּה ַר ָּבנִּ ית ע"ה לרביה"ק ַר ִּבי ָּד ִּוד ִּמ ֶלעללֹוֹוב זיע"א‬ ‫'וְ גָּ ֲללּו ֶאת ָּה ֶא ֶבן ֵּמ ַעל ִּפי ַה ְב ֵּאר וְ ִּה ְשקּו ֶאת ָּה ֲע ָּד ִּרים' ַהיְ נּו ֶשיּוכְ לּו‬ ‫אּולי ָּהיָּ ה‬ ‫דּוע נָּ ַתן ִּמנְ ָּע ָּליו ְל ָּע ֵּרל‪ ,‬וְ ֵּה ִּשיב ָּלּה בזה"ל‪ ,‬וְ ַ‬ ‫עֹומת‪ַ ,‬מ ַ‬ ‫ְב ַת ְר ֶ‬ ‫ִּ(ד ְברֹות ק ֶֹדש)‬ ‫ּומנִּ יעֹות‪.‬‬ ‫תֹורה ַהק' ְלֹלא נִּ ְסיֹונֹות ְ‬ ‫ִּל ְלמֹד ֶאת ַה ָּ‬ ‫בּולמּוס רח"ל ֵּמרֹוב ַר ֲעבֹונֹו‪ֶ ,‬שע"פ ִּדין‬ ‫ֶה ָּענִּ י ַהזֶ ה ָּאז ְבגֶ ֶדר ֲא ָּחזֹו ְ‬ ‫״ר ּבוֹ נוֹ ֶׁשל עוֹ ָלם‪ּ ָ ,‬בנֶׁ ָ‬ ‫ּול ַה ֲחיֹות ֶאת נַ ְפשֹו‪.‬‬ ‫מּותר ָּל ֵּתת לֹו גַ ם ֶל ֱאכֹל ְ‬ ‫ָּ‬ ‫יך רוֹ ִצים ַל ֲעשוֹ ת ִק ּדוּ ש!״‬ ‫ִ‬ ‫יֹוסף‪ ,‬אֹות נט)‬ ‫(יַ ד ֵּ‬ ‫בֹודת ַה ְת ִּפ ָּלה‬ ‫אשית כח‪ ,‬כא) ֲע ַ‬ ‫(ב ֵּר ִּ‬ ‫וְ ַש ְב ִּתי ְב ָּשלֹום ֶאל ֵּבית ָּא ִּבי ְ‬ ‫ֶשל רביה"ק ַר ִּבי ֶא ְל ָּע ָּזר ְמ ַנ ֵּחם ֶמע ְנ ִּדיל זיע"א ָּהיְ ָּתה ְל ֵּע ָּלא ִּמ ָּכל‬ ‫וּעה!?‬ ‫״ח ָרנָ ה״ ִליש ָ‬ ‫יצד הוֹ ְּפ ִכים ֶׁאת ָ‬ ‫ֵּכ ַ‬ ‫עֹומד‬‫ָּד ְרגִּ ין‪ .‬הּוא נָּ ַהג ְל ִּה ְת ַפ ֵּלל ִּמ ֵּדי ֶע ֶרב ַבכ ֶֹתל ַה ַמ ֲע ָּר ִּבי‪ָּ ,‬שם ָּהיָּ ה ֵּ‬ ‫ַו ֵּי ֵּצא ַי ֲעקֹב ִּמ ְב ֵּאר ָּש ַבע ַו ֵּי ֶלְך ָּח ָּר ָּנה (כח‪ ,‬י)‪ .‬יְ ב ַֹאר ָּבזֶ ה ְב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז‪,‬‬ ‫ּומיַ ֵּחד ֶאת ָּכל‬ ‫ּומ ְע ִּתיר ִּב ְת ִּפלֹות ִּמנְ ָּחה וְ ַע ְר ִּבית ָּשעֹות ַרבֹות‪ְ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫רֹומז ַל ֲא ִּכ ָּילה‪ִּ ,‬מ ְלשֹון ש ַֹבע‪ ,‬וְ ַעל‬ ‫רֹומז ִּל ְש ִּתיָּ ה‪ ,‬וְ " ָּש ַבע" ֵּ‬ ‫ְד" ְב ֵּאר" ֵּ‬ ‫חֹולץ נְ ָּע ָּליו‪ַ .‬כ ֲא ֶשר ָּש ַפְך‬ ‫יֹוד ֵּעי ח"ן‪ ,‬כְ ֶשהּוא ֵּ‬ ‫ְ ְ‬ ‫ל‬ ‫דּועֹות‬ ‫יְ‬ ‫ה‬‫ַ‬ ‫ָּנֹות‬ ‫ּו‬ ‫כ‬ ‫ַ‬ ‫ַה‬ ‫מֹוציא ַע ְצמֹו‬ ‫זֶ ה ָּא ַמר ְק ָּרא "וַ יֵּ ֵּצא יַ ֲעקֹב ִּמ ְב ֵּאר ָּש ַבע" ֶש ִּאם ָּא ָּדם ִּ‬ ‫בֹורא‪ָּ ,‬היָּ ה ִּמ ְתנַ ֵּתק ֵּמ ַה ְס ִּב ָּיבה וְ ֹלא ִּה ְב ִּחין‬ ‫ֶאת ְצקֹון ַל ֲחשֹו ִּל ְפנֵּ י ַה ֵּ‬ ‫זֹוכה ְל"וַ יֵּ ֶלְך ָּח ָּרנָּ ה" ֶש ִּאם‬ ‫ּוש ִּתיָּ ה‪ָּ ,‬אז ֶ‬ ‫עֹולם ַהזֶ ה ַכ ֲא ִּכ ָּילה ְ‬ ‫ֵּמ ִּענְ יָּ נֵּ י ָּה ָּ‬ ‫ַבּנַ ֲע ֶשה‪ָּ .‬ה ַע ְר ִּבים ֶש ִּה ְב ִּחינּו ְב ָּכְך ִּב ְקשּו ְל ִּה ְתנַ ֵּכל לֹו‪ַ .‬פ ַעם ַא ַחת‪,‬‬ ‫ּומ ַס ְלקֹו‬ ‫מֹוליכֹו ְ‬ ‫עֹורר ָּע ָּליו ֲחרֹון ַאף ַר ֲח ָּמנָּ א ִּל ְצ ָּלן‪ִּ ,‬‬‫ַחס וְ ָּשלֹום ִּמ ְת ֵּ‬ ‫ְב ֵּליל ַש ָּבת‪ַ ,‬כ ֲא ֶשר ִּב ֵּקש ַל ֲחזֹר ֵּמ ַהכ ֶֹתל ַה ַמ ֲע ָּר ִּבי ְל ֵּביתֹו ֶש ָּב ִּעיר‬ ‫( ִּב ְר ַכת מ ֶֹשה)‬ ‫ֵּמ ָּע ָּליו‪.‬‬ ‫אלים ִּה ִּציתּו ֵּאש ַב ִּס ְמ ָּטה‬ ‫ָּה ַע ִּת ָּיקה נִּ ְמנַ ע ִּמ ֶמּנּו ַה ָּד ָּבר‪ַ .‬היִּ ְש ְמ ֵּע ִּ‬ ‫וְ ִּה ְב ִּעירּו ֶאת ֻכ ָּלּה ַעד ְב ִּלי יְ כ ֶֹלת ַל ֲעבֹר‪ִּ .‬ה ִּביט רביה"ק ַר ִּבי ֶא ְל ָּע ָּזר‬ ‫יקים!‬ ‫ַה ַּס ָּכנָ ה ַה ִ ּנ ְּס ֶּׁת ֶׁרת ֶׁש ְּ ּב ִפ ְּרסוּם ַמ ֲע ֵשי ַה ַ ּצ ִּד ִ‬ ‫ְמ ַנ ֵּחם ֶמע ְנ ִּדיל זיע"א ָּב ֵּאש וְ ָּא ַמר ְבקֹול ַת ֲחנּונִּ ים "רבש"ע‪ָּ ,‬בנֶ יָך‬ ‫רֹוצים ָּל ֶל ֶכת ְל ֵּבית ַל ֲעשֹות ִּקדּוש"‪.‬‬ ‫ִּ‬ ‫ּופ ֵּרש‬‫קֹוֹום (כח‪ ,‬י־יא)‪ֵּ .‬‬‫ַו ֵּי ֵּצא ַי ֲעקֹב ִּמ ְב ֵּאר ָּש ַבע ַו ֵּי ֶלְך ָּח ָּר ָּנה ַו ִּי ְפ ַגע ַב ָּמק‬ ‫עֹושה ר ֶֹשם‪,‬‬ ‫ַר ִּש"י זַ "ל‪ֶ ...‬א ָּלא ַמגִּ יד ֶשיְ ִּצ ַיאת ַצ ִּדיק ִּמן ַה ָּמקֹום ָּ‬ ‫ְל ֶרגַ ע ָּע ַמד ַעל ְמקֹומֹו וְ ִּה ִּביט ְב ֵּעינָּ יו ַה ְטהֹורֹות ַה ָּש ַמיְ ָּמה ְברֹב‬ ‫הֹודה‪ ,‬הּוא זִּ יוָּ ּה‪ ,‬הּוא ַה ָּד ָּרה‪ ,‬יָּ ָּצא‬ ‫ֶש ִּבזְ ַמן ֶש ַה ַצ ִּדיק ָּב ִּעיר‪ ,‬הּוא ָּ‬ ‫ּומ ַלּוָּיו‬ ‫ּופ ְתאֹום ֵּה ֵּח ָּלה ָּה ֵּאש ִּל ְדעְֹך וְ ָּה ַר ִּבי ְ‬ ‫ְד ֵּבקּות וְ ִּה ְת ַעלּות‪ִּ .‬‬ ‫הֹודה‪ָּ ,‬פנָּ ה זִּ יוָּ ה‪ָּ ,‬פנָּ ה ַה ָּד ָּרה וְ כּו'‪.‬‬ ‫ִּמ ָּשם‪ָּ ,‬פנָּ ה ָּ‬ ‫(מֹור וַ ֲא ָּהלֹות)‬ ‫ִּה ְמ ִּשיכּו ְב ַד ְר ָּכם ַה ַביְ ָּתה‪.‬‬ ‫אלע‪ּ ,‬בוֹ א ְּוּר ֵאה ֵא ְּ‬ ‫בֹודתֹו ֶשל יַ ֲעקֹב ָּא ִּבינּו ע"ה ָּהיְ ָּתה ְב ֶה ְצנֵּ ַע ֶל ֶכת ַּוב ֵּס ֶתר‪,‬‬ ‫ִּהּנֵּ ה ֶד ֶרְך ֲע ָּ‬ ‫יך יְּ הו ִּדי יָ ֵשן!״‬ ‫אט ֶׁ‬ ‫״ט ַ‬ ‫ַ‬ ‫בֹותינּו ז"ל ( ַת ֲענִּ ית ח‪ ,‬ב) ֵּאין ַה ְב ָּר ָּכה ְמצּויָּ ה ֶא ָּלא‬ ‫ַעל ֶד ֶרְך ֶש ָּא ְמרּו ַר ֵּ‬ ‫קֹוֹום ַו ָּי ֶשם ְמ ַר ֲאשֹ ָּתיו ַו ִּי ְש ַכב‬ ‫ַו ָּי ֶלן ָּשם ִּכי ָּבא ַה ֶש ֶמש ַו ִּי ַקח ֵּמ ַא ְב ֵּני ַה ָּמק‬ ‫ְב ָּד ָּבר ַה ָּסמּוי ִּמן ָּה ַעיִּ ן ֶשּנֶ ֱא ַמר ( ְד ָּב ִּרים כח‪ ,‬ח) יְ ַצו ה' ִּא ְתָך ֶאת‬ ‫אשית כח‪ ,‬יא)‪ .‬רביה"ק ָּה ַר ִּבי ַה" ִּב ְר ַכת מֹ ֶשה"‬ ‫הּוּוא‪ְ ,‬‬ ‫(ב ֵּר ִּ‬ ‫קֹום ַהה‬‫ַב ָּמקֹו‬ ‫ַה ְב ָּר ָּכה ַב ֲא ָּס ֶמיָך‪ ,‬וְ ַאנְ ֵּשי ְמקֹומֹו ֹלא ִּה ְרגִּ ישּו כְ ָּלל ְב ִּצ ְדקּותֹו‬ ‫זיע"א ָּהיָּ ה ְמ ַס ֵּפר ֶשזְ ֵּקנֹו רביה"ק ַר ִּבי הרדצ"ש זיע"א נָּ ַסע‬ ‫אּולם כְ ֶש ֻהכְ ַרח ָּל ֵּצאת ִּמ ְמקֹומֹו‪ ,‬נִּ ְתגַ ְל ָּתה וְ נִּ ְת ַפ ְר ְס ָּמה‬ ‫בֹודתֹו‪ָּ ,‬‬ ‫וַ ֲע ָּ‬ ‫אר ִּלין ֶאל הרה"ק ַה ֵּבית ַא ֲהרֹן זיע"א‪ּ ,‬וכְ ֶש ִּהגִּ ַיע ְל ָּשם נָּ ח ִּק ְמ ָּעא‬ ‫ְל ַק ְ‬ ‫ִּצ ְד ָּקתֹו ּוגְ ֻד ָּלתֹו ַעל יְ ֵּדי יְ ִּצ ָּיאתֹו ִּמן ַה ָּמקֹום‪ ,‬כְ מֹו ֶש ָּא ְמרּו ָּחזָּ "ל‬ ‫ַעל ַס ְפ ָּסל ְב ֵּבית ַה ִּמ ְד ָּרש ִּמ ִּט ְרדֹות ַה ֶד ֶרְך‪ָּ .‬ע ַבר ָּשם ְבנֹו ֶשל ָּה ַר ִּבי‬ ‫ּומ ֲח ַמת‬ ‫עֹושה ר ֶֹשם‪ֵּ ,‬‬ ‫אשית ַר ָּבה סח‪ ,‬ז) יְ ִּצ ַיאת ַצ ִּדיק ִּמן ַה ָּמקֹום ָּ‬ ‫( ְב ֵּר ִּ‬ ‫הרה"ק ר' ָּא ֵּשר ַה ָּצ ִּעיר ִּמ ְס ָּטא ִּלין‪ ,‬וְ ָּר ָּאה ֶאת רביה"ק הרדצ"ש יָּ ֵּשן‬ ‫עֹורר ָּע ָּליו ִּק ְטרּוג וְ ָּהיָּ ה ָּצ ִּריְך ִּל ְת ִּפ ָּלה כְ ֵּדי ְל ַה ְמ ִּתיק‬ ‫ַה ִּפ ְרסּום נִּ ְת ֵּ‬ ‫א'לע‪,‬‬ ‫אט ֶ‬ ‫ַב ִּמ ָּטה‪ ,‬וְ ִּה ְת ַמ ֵּלא ִּה ְת ַפ ֲעלּות‪ ,‬נִּ כְ נַ ס ִּמיָּ ד ְל ָּא ִּביו וְ ָּא ַמר‪ַ " :‬ט ַ‬ ‫ָּע ָּליו ַה ִּדינִּ ים‪ .‬וְ זֶ הּו ֶשכָּ תּוב וַ יֵּ ֵּצא יַ ֲעקֹב ִּמ ְב ֵּאר ָּש ַבע וַ יֵּ ֶלְך ָּח ָּרנָּ ה‪,‬‬ ‫ער ָּמאן יָּ ֵּשן"‪ .‬וְ ָּא ֵּכן ָּה ַלְך‬ ‫אל ִּ'דיגֶ ער יּונְ גֶ ְ‬ ‫בֹוא ְּור ֵּאה ֵּכ ַיצד ַא ֶא ֶרץ יִּ ְש ָּר ְ‬ ‫עֹורר ָּע ָּליו ִּק ְטרּוג‬ ‫ְד ַעל יְ ֵּדי ֶשיָּ ָּצא ִּמ ְמקֹומֹו נִּ ְת ַפ ְר ְס ָּמה ִּצ ְד ָּקתֹו וְ נִּ ְת ֵּ‬ ‫הרה"ק ַה ֵּבית ַא ֲהרֹן ִּעם ְבנֹו וְ ָּע ְמדּו ָּשם ְשנֵּ ֶיהם זְ ַמן ַרב וְ ֹלא יָּ כְ לּו‬ ‫ּופ ֵּרש ַר ִּש"י‬ ‫ל־כן ִּמיָּ ד " ַו ִּי ְפ ַגע ַב ָּמקֹום" ֵּ‬ ‫וְ ָּחרֹון ַאף ַר ֲח ָּמנָּ א ִּל ְצ ַלן‪ ,‬וְ ַע ֵּ‬ ‫אפט ֶהער וִּ י ַא יּוד‪ ...‬אֹוי‬ ‫ָּל ֶל ֶכת וְ ָּא ַמר ַה ֵּבית ַא ֲהרֹן‪" ,‬אֹוי‪ְ ,‬ש ָּל ְ‬ ‫בֹותינּו זַ "ל ְ(ב ָּרכֹות כו‪ ,‬ב) ֵּאין ְפגִּ ָּיעה‬ ‫ָּלשֹון ְת ִּפ ָּלה‪ ,‬כְ מֹו ֶש ָּא ְמרּו ַר ֵּ‬ ‫הּודי‪.‬‬ ‫אפט ֶהער וִּ י ַא יּוד"‪ ,‬אֹוי‪ַ ,‬כ ָּמה ֶשהּוא יָּ ֵּשן כְ מֹו יְ ִּ‬ ‫ְש ָּל ְ‬ ‫ּול ַה ְמ ִּתיק‬ ‫ֶא ָּלא ְלשֹון ְת ִּפ ָּלה‪ֶ ,‬ש ִּה ְת ַפ ֵּלל כְ ֵּדי ְל ַב ֵּטל ִּמ ֶמּנּו ַה ֲחרֹון ַאף ְ‬ ‫( ִּב ְר ַכת מ ֶֹשה)‬ ‫ָּע ָּליו ַה ִּדינִּ ים‪.‬‬ ‫(מֹור וַ ֲא ָּהלֹות)‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | גי‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫לידידינו הנכבד והנעלה האי גברא יקירא‪,‬‬ ‫ברגשי כבוד ויקר נשגר בזה מלא הטנא‬ ‫לידידינו הנכבד האברך האי גברא יקירא‪ ,‬יקר‬ ‫נדבת ידידנו הנכבד והנעלה‪ ,‬האי גברא רבא‬ ‫שבערכין מוכתר בכל מידה נכונה‪ ,‬איש האשכולות‬ ‫מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫הברכות מאליפות ומרובבות קדם‬ ‫ויקירא‪ ,‬הנודע לשם ולתהילה‪ ,‬חריף ובקי‬ ‫במכמני התורה והחסידות‪ ,‬מרביץ תורה‬ ‫ורב תבונות ידיו רב לו בתורה וחסידות המתמסר‬ ‫לחולי ישראל ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח המפואר ר' ברוך הופמן‬ ‫שליט"א‬ ‫מענדל באכנער‬ ‫הרה"צ ר'‬ ‫מנכ"ל עזרת אחים‬ ‫לעדרים‪ ,‬נאה דורש ונאה מקיים בהרבצת תורה‬ ‫ויראת שמים ותהי ידיו אמונה ברוח חיים ורב‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח המפואר ר' זוסמן טייטל‬ ‫ולחמיו הרה"צ רבי חיים הורוביץ שליט"א‬ ‫בן הגה"צ רבי אליהו זצללה"ה‬ ‫חדב"נ כ"ק מרן אדמו"ר זיע"א‬ ‫פעולה למען הרמת והצלחת החבורות דולה‬ ‫זצוק"ל‬ ‫חתן כ"ק אדמו"ר מלובלין‬ ‫אב"ד פאבניץ‬ ‫והברכה אחת לאמו הרבנית הצדקנית תליט"א‬ ‫ולמחותנו הרה"ח המפואר ר' אברהם מרדכי לייזרוביץ שליט"א‬ ‫ולמחותנו הרב הגאון רבי ישראל זושא הורוביץ שליט"א‬ ‫ומשקה מבאר רבותינו זיע"א ולהבדלחט"א כ"ק‬ ‫מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫ולבנו האברך החשוב לן בעומקה של תורה‬ ‫שליט"א‬ ‫יהושע פרוש‬ ‫הרה"ג ר'‬ ‫בן הרה"ח המפואר ר' יהודה מאיר זצ"ל‬ ‫שהסתופף אצל כ"ק מרן הברכת משה זיע"א וזכה לקרבה יתירה‬ ‫נו"נ לרבוה"ק זיע"א‬ ‫רב ואב"ד קהילת החסידים באלעד‬ ‫שליט"א‬ ‫הרב טוביה‬ ‫מראשי חבורת הבחורים ור"מ בישיבת טל תורה‬ ‫ולחתנו נכדו בנו האברך החשוב‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכד הנין הבן‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו‬ ‫ולחתנו בנו הרה"ח ר' שמואל יצחק לייזרוביץ שליט"א‬ ‫פנחס‬ ‫שליט"א‬ ‫הרב‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנו ומכל יוצ”ח‬ ‫החתן המופלג בתורה וירא"ש עדיו לגאון ולתפארת‬ ‫לרגל שמחת נישואי נכדם בנו‬ ‫לרגל שמחת הכנס הנכד הנין הבן יניק וחכים‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫הי"ו‬‫עקיבא‬ ‫הבה"ח‬ ‫מחשובי חבורת הבחורים‬ ‫עב"ג החתן המופלג בתורה וירא"ש עדיו לגאון ולתפארת‬ ‫שלמההחשובה תחי'צבי‬ ‫הי"ו‬ ‫הבה"ח‬ ‫ני"ו‬ ‫אהרן גדליה‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫כמר‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי'‬ ‫עב"ג הכלה‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנו ומכל יוצ”ח‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫בת הרה"ח ר' יהודה אריה לייב קנוף שליט"א‬ ‫בת ידידינו הנכבד האי גברא יקירא המחנך‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫הדגול בשדה החינוך מחשובי לומדי ומתפללי‬ ‫לידידינו הנכבד והנעלה האי גברא יקירא‪ ,‬שוקק‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד ויזכו לרוות‬ ‫על התורה והעבודה יומם ולילה מחשובי אנ"ש‬ ‫בית מדרשנו קדושת שמעון לונדון‬ ‫שליט"א‬ ‫ישראל זאב (וועלוול) גולדברג‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫מהם ומכל יוצ"ח דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬רוב נחת‬ ‫דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא אכי"ר‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ג ר' חיים דוד ברזסקי‬ ‫ר"מ ומנהל רוחני בת"ת מכנובקא בעלזא לונדון‬ ‫והברכה אחת לזקיניו‬ ‫לידידינו הנכבד והנעלה האי גברא יקירא‪,‬‬ ‫מחשובי אנ"ש ומחשובי לומדי כולננו בבית‬ ‫שליט"א‬ ‫ולאביו הרה"ח המפואר ר' בנימין אפרים‬ ‫שליט"א‬ ‫שמואל וואלף‬ ‫הגה"ח רבי‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫מדרשנו בבני ברק‬ ‫מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה הנינה‬ ‫ממעתיקי השמועה וממנחילי המסורה מרבוה"ק זיע"א‬ ‫לידידינו הנכבד והנעלה האי גברא יקירא‪,‬‬ ‫שליט"א‬ ‫הרב דוב בעריש גנץ‬ ‫בת אצל חתנו נכדו האברך החשוב‬ ‫מגדולי משפיע תורת החסידות‬ ‫צבי יהודה ירט‬ ‫יושב באהלה של תורה איש חסד לכלל ולפרט‬ ‫שליט"א‬ ‫מאיר‬ ‫ולאביו הרה"ג ר' חיים‬ ‫לן בעומקה של תורה‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח המפואר ר'‬ ‫העומד לימיננו במסירות נפלאה מחשובי אנ"ש‬ ‫בנדיקט‬ ‫הרה"ג ר' מנחם‬ ‫ראש הכולל בבית מדרשנו בבני ברק‬ ‫הי"ו‬ ‫הר"ר ישעיה דייטש‬ ‫שליט"א‬ ‫אהרן גולדברג‬ ‫הרה"ח המפואר ר'‬ ‫שליט"א‬ ‫ולחמיו הרה"ג ר' מרדכי שלמה פיקסלר שליט"א‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנה ומכל יוצ”ח‬ ‫שליט"א‬‫יהודה מנחם רוזנבוים‬ ‫ר"מ בישיבת סאטמר‬ ‫הרה"ג ר'‬ ‫ראש כולל זרע שמשון‬ ‫בן הגה"ח ר' יוסף צבי שליט"א‬ ‫מחשובי לומדי ומתפללי בית מדרשנו בבני ברק‪ ,‬אומן הנפשות‬ ‫מעריף טללי תחיה לחזק בחורי חמד תורה לעבודה ולחסידות‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת הנכדה‬ ‫שליט"א‬ ‫יוסף מאיר דויטש‬ ‫הגה"ח ר'‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד ויזכו לרוות‬ ‫ר"מ ומנהל רוחני בת"ת חתם סופר‬ ‫ולחמיו הגה"ח ר' צבי וינשטוק שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫גרוסמן‬ ‫והברכה אחת לזקינו‬ ‫הגאון הצדיק רבי יצחק דוד‬ ‫מהם ומכל יוצ"ח דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬רוב נחת‬ ‫נו"נ לרבוה"ק זיע"א מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫רב מגדל העמק ונשיא מגדל אור‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫לרגל שמחת אירוסי הבת הנכדה הכלה החשובה תחי'‬ ‫איש סודם של רבוה"ק זיע"א ומקדש שם שמים ברבים‬ ‫לידידינו הנכבד האברך החשוב לן בעומקה‬ ‫אכי"ר‬ ‫דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫הרה"ח המפואר ר' שמואל אריה גנץ שליט"א‬ ‫____________________________‬ ‫עב"ג החתן המופלג בתורה וירא"ש עדיו לגאון ולתפארת‬ ‫של תורה‪ ,‬מחשובי לומדי כוללנו ומתפללי בית‬ ‫שמחת האופרוף בשב"ק בבית מדרשנו בב"ב‬ ‫שמחת החתונה ביום רביעי באולמי רויאל בב"ב‬ ‫הבה"ח שמעון‬ ‫ני"ו‬ ‫הרה"ח המפואר ר' אליעזר פיקסלר שליט"א‬ ‫מדרשנו בעמונאל‬ ‫הזמנות פרטיות לא נשלחו‬ ‫בן הרה"ג ר' שלמה הירשמן שליט"א‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנה ומכל יוצ”ח‬ ‫הי"ו‬ ‫הר"ר יוסף צבי טיקוצקי‬ ‫ראש כולל רמת הצפון גני גאולה‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫____________________________‬ ‫ולאביו ידידינו הנכבד העומד לימין גליוננו מיום‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה ויזכו לרוב נחת‬ ‫שמחת הקידושא רבה יתקיים בשב"ק‬ ‫היווסדו מגזע אראלים ותרשישים‬ ‫דקדושא מהם ומכל יוצ"ח‬ ‫בבית מדרשנו בב"ב‬ ‫שליט"א‬ ‫ומפארי אנ"שיהודה‬ ‫הרה"ח המפואר ר'מחשוביאברהם‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת הנכדה‬ ‫טוב‬ ‫הרה"ג ר'‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנה ומכל יוצ”ח‬ ‫זצוק"ל‬ ‫יחיא‬ ‫בכה"ר‬ ‫לידידינו הנכבד מחשובי לומדי ומתפללי בית‬ ‫מדרשנו הגדול מידי יום ביומו ומחשובי אנ"ש‬ ‫לידידינו הנכבד האברך החשוב‪,‬‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫____________________________‬ ‫שמחת הקידושא רבה יתקיים בשב"ק‬ ‫אב"ד ורב רמת החייל תל אביב‬ ‫שליט"א‬ ‫קורנבליט‬ ‫הרה"ח ר' דוב בעריש‬ ‫המחנך הדגול הנודע לשם ולתהילה‬ ‫יראת ה' היא אוצרו‪ ,‬שמו הטוב הולך לפניו‬ ‫אצל כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫נלב"ע יג כסלו תשסח‬ ‫לרגל שמחת הכנס בנו יניק וחכים‬ ‫שליט"א‬ ‫ישעיההנכבדלוסטיג‬ ‫הרה"ח ר' אשר‬ ‫בבית מדרשנו הגדול‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫כמר גרשון לייב ני"ו‬ ‫ולאביו ידידינו‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫הרה"ח המפואר ר' אהרן שליט"א‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנו ומכל יוצ”ח‬ ‫משב"ק כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הונצח ע"י בנו ידידנו הנכבד האי גברא יקירא‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫העומל מידי שבוע בשבוע במסירות נפלאה‬ ‫מחשובי ומפארי אנ"ש‪ ,‬מקים אהלה של תורה‬ ‫____________________________‬ ‫שמחת בר המצוה יתקיים אי"ה ביום ראשון‬ ‫למען גליוננו "אהל מועד"‬ ‫הרה"ח ישראל מאיר יו"ט‬ ‫באולמי ארוממך שע"י בית מדרשנו הגדול‬ ‫ולחמיו ידידינו הנכבד‪ ,‬האי גברא יקירא‪,‬‬ ‫בהר"ר יקותיאל צבי‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח המפואר ר' יחזקאל והב‬ ‫בבית שמש‬ ‫אוצר כלי חמדה‪ ,‬לן בעומקה של תורה‪,‬‬ ‫פאר המעלות והמידות‪ ,‬יראת ה' היא אוצרו‬ ‫דונט זצ"ל‬ ‫נלב"ע י"א כסלו תשע"ז‬ ‫שליט"א‬ ‫דוד שולמן‬ ‫ולחמיו הרה"ג ר'‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבנים הנכדים התאומים‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת מהם ומכל יוצ”ח‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫____________________________‬ ‫הונצח ע"י חתנו ידידנו הנכבד‬ ‫שמחת השלום זכר יתקיים אי"ה בליל שב"ק‬ ‫העומד לימיננו בכל עת‬ ‫בבית מדרשנו ברמה ד'‬ ‫רח' עולא ‪ 6‬בבית שמש‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח יוסף טיקוצקי‬ ‫ניתן לקבל את הגליון בכתובת מייל‪4184052@gmail.com :‬‬ ‫מהדורת ביתר לזכות צבי בן מרים ומשפחתו וכיו"ח להצלחה גדולה ברוחניות וגשמיות‬ ‫די | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫בס"ד‬ ‫הסעודה‬ ‫שהפכה‬ ‫את‬ ‫פרנס הדגים‪:‬‬ ‫‪₪ 360‬‬ ‫המזל‬ ‫אלפים כבר נושעו בזכות הצדיק הקדוש‬ ‫תרמו כעת למטבח החסד 'מטבח הבת עין' על שמו ולזכרו של רבינו‬ ‫ה'בית עין זיע"א הפועל ביום ההילולא ובכל ימות השנה להחיות נפש‬ ‫כל חי ומביא ארוחות חמות למשפחות נזקקות ולחולים‬ ‫תרמו כעת‪:‬‬ ‫נדרים פלוס‪:‬‬ ‫העברה בנקאית‪:‬‬ ‫ע"ש ביהמ"ד תפילה‬ ‫מרכז התורה והחסד לעלוב צפת‬ ‫למשה לעלוב‬ ‫בנק פאג"י סניף ‪173‬‬ ‫או אצל הגבאי‪ :‬הרב משה לוסטיג שליט"א‬ ‫מספר חשבון ‪64551‬‬ ‫הסעודה‬ ‫בס"ד‬ ‫סעדני ואיוושעה‬ ‫שהיטתה‬ ‫את‬ ‫פרנס יום ההילולא‪:‬‬ ‫‪₪ 1,800‬‬ ‫הכף‬ ‫אלפים כבר נושעו בזכות הצדיק הקדוש‬ ‫תרמו כעת למטבח החסד 'מטבח הבת עין' על שמו ולזכרו של רבינו‬ ‫ה'בית עין זיע"א הפועל ביום ההילולא ובכל ימות השנה להחיות נפש‬ ‫כל חי ומביא ארוחות חמות למשפחות נזקקות ולחולים‬ ‫תרמו כעת‪:‬‬ ‫נדרים פלוס‪:‬‬ ‫העברה בנקאית‪:‬‬ ‫ע"ש ביהמ"ד תפילה‬ ‫מרכז התורה והחסד לעלוב צפת‬ ‫למשה לעלוב‬ ‫בנק פאג"י סניף ‪173‬‬ ‫או אצל הגבאי‪ :‬הרב משה לוסטיג שליט"א‬ ‫מספר חשבון ‪64551‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | וט‬ ‫זט | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫בס"ד‬ ‫סעודת מלוה מלכה‬ ‫שמרני כאישון 'בת עין'‬ ‫סעדני ואוושעה‬ ‫בשר‬ ‫דגים‬ ‫שתיה וחד פעמי לחמניות וסלטים‬ ‫‪ 6,000‬ש"ח‬ ‫‪ 2,600‬ש"ח ‪ 3,000‬ש"ח ‪ 3,000‬ש"ח‬ ‫סעודת הילולא הגר"א בידרמן‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת אוהל מועד חל איסור מוחלט על העתקת כל חומר שהוא המתפרסם בגליונותינו ללא קבלת אישור בכתב מהמערכת מהמו"ל בטל'‪052-7160388 :‬‬ ‫במשך כל יום ההילולא‬ ‫קוגעל‬ ‫שתיה וחד פעמי לחמניות וסלטים טשולנט‬ ‫‪ 3,600‬ש"ח‬ ‫‪ 2,600‬ש"ח ‪ 3,000‬ש"ח ‪ 4,500‬ש"ח‬ ‫השתתפות שמעוררת‬ ‫רחמים בגנזי מרומים‬ ‫בסעודה ‪ 360‬ש"ח‬ ‫שותפות‬ ‫ארוחות בוקר‬ ‫האורחים ‪ 3,600‬ש"ח‬ ‫לציבור הרחב לאלפי‬ ‫ומתפללי בית המדרש‬ ‫סעדני ואיוושע‬ ‫ישועהא ‪ 180‬ש"ח‬ ‫קפה וחלב טלו חלק נעמט‬ ‫טייל און דעם צדיק'ס‬ ‫תרמו כעת‪:‬‬ ‫הס‪++‬עו‪++++‬דות ה‪++++‬מר‪+++‬כזיות‬ ‫נדרים פלוס‪:‬‬ ‫העברה בנקאית‪:‬‬ ‫י‪++++++‬ער‪+++‬כו כ‪+++++++‬ד‪+‬להלן‪:‬‬ ‫ע"ש ביהמ"ד תפילה‬ ‫מרכז התורה והחסד לעלוב צפת‬ ‫סעודת ליל ההילולא מלוה מלכה‬ ‫למשה לעלוב‬ ‫בנק פאג"י סניף ‪173‬‬ ‫בראשות הגה"צ רבי יעקב לייפער‬ ‫או אצל הגבאי‪ :‬הרב משה לוסטיג שליט"א‬ ‫מספר חשבון ‪64551‬‬ ‫שליט"א ראש ישיבת פיטסבורג‬ ‫ארוחות בוקר בשפע ובהרחבה‬ ‫בראשות רבנן המשפיעים שליט"א‬ ‫סעודת ההילולא המרכזית‪:‬‬ ‫סעודת הילולא בראשות‬ ‫כ"ק הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א‬