gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זה השער · Ze Hashaar — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: זה השער · Ze Hashaar

שבוע: ויצא (2026-11-16)

זה השער · Ze Hashaar — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪774‬‬ ‫וַ יֵּצֵ א יַעֲ קֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁשבַ ע וַ י ְ‬ ‫ֵּלֶך ָח ָרנָ ה (כח‪,‬י)‬ ‫כותב הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א רש"י מפרש על‪-‬פי המדרש "מגיד שיציאת צדיק מן המקום‬ ‫עושה רושם‪ .‬שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה‪ ,‬הוא זיווה‪ ,‬הוא הדרה‪ .‬יצא משם – פנה הודה‪ ,‬פנה‬ ‫זיווה‪ ,‬פנה הדרה"‪.‬‬ ‫צריך לתת טעם לכך שהתורה מציינת את העניין דווקא אצל יעקב אבינו‪ .‬הלא בתורה נאמר כמה פעמים‬ ‫על אברהם אבינו שיצא ממקום למקום‪ ,‬וכן יצחק אבינו ומדוע דווקא ביעקב אבינו מגלה לנו התורה את‬ ‫השפעת הצדיק שיציאתו עושה רושם?‬ ‫כך שואל ה'כלי יקר'‪ ,‬ומתרץ לפי דרכו‪ .‬אולם יש לפרש כך‪ :‬ודאי שגם נוכחותם ויציאתם של אברהם‬ ‫שהיית הצדיק באותם מקומות שעושה‬ ‫ִ‬ ‫ויצחק עשו רושם‪ ,‬אולם אין לנו ללמוד מכך על מעלת עצם‬ ‫רושם‪ .‬שכן אברהם אבינו עשה מהפכה גדולה בכל מקום אליו הגיע‪ .‬הוא היה מגייר את האנשים‬ ‫ושרה מגיירת נשים‪ ,‬אירח אורחים העמיד אש"ל ולימדם שיש אדון לבירה‪ ,‬ובכל מקום קרא בשם‬ ‫השם‪ .‬כן יצחק עשה 'רושם' על בני מקומו‪ ,‬כדברי רש"י (כו) שהיו אומרים‪" :‬זבל פרדותיו של יצחק‬ ‫ולא כספו וזהבו של אבימלך"‪.‬‬ ‫אבימלך אומר לו‪" :‬ראה ראינו" גם אצל אברהם וגם אצלך (רש"י)‪" ,‬כי היה השם עמך‪ ...‬ונכרתה ברית‬ ‫עמך"‪ .‬יצחק גם הוא המשיך בדרכו של אביו לפרסם את הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמו שנאמר עליו "ויבן‬ ‫שם מזבח ויקרא בשם השם"‪.‬‬ ‫אולם יעקב אבינו היה "איש תם יושב אוהלים"‪ .‬הוא היה עמוד התורה שלא התחסד עם הבריות‬ ‫כאברהם‪ ,‬ולא השפיע על סביבתו יראת‪-‬שמים כיצחק‪ .‬מבוקר ועד ערב הוא ישב בפינתו בבית‬ ‫המדרש ולמד‪ .‬נכנס לשם בשעות הקטנות לפנות בוקר‪ ,‬וחזר לביתו אחר שכלתה רגל אדם מן השוק‪.‬‬ ‫לא יצא אל העם‪ ,‬לא הקהיל קהילות‪ ,‬לא הרביץ תורה‪ ,‬ולא התעסק בנושאי ציבור‪ .‬לא הרבה נכסים‬ ‫והצלחות‪ ,‬וסביבתו לא ראתה את הנהגת השם יתברך אתו‪.‬‬ ‫דוקא אצלו מגלה לנו התורה שהשפעת הצדיק על סביבתו היא בעצם נוכחותו‪ .‬למרות שיושב‬ ‫בפינתו בשקט‪ ,‬בצנעה‪ ,‬הוא ההוד‪ ,‬הזיו וההדר של העיר‪ ,‬ועזיבתו עושה 'רושם'‪( .‬עלון 'על הצדיקים')‬ ‫יתי בַ י ּ ֹום אֲ כָ לַ נִ י ח ֶֹרב וְ ֶק ַרח ַּב ָּליְ לָ ה וַ ִּת ַּדד ְׁשנָ ִתי ֵמ ֵעינָ י (לא‪,‬מ)‬ ‫ָהיִ ִ‬ ‫הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל סיפר‪ ,‬כי בהזדמנות מסוימת נתבקש לספר 'סיפור יהודי'‪ .‬לאחר מחשבה‪,‬‬ ‫סיפר את הסיפור הבא‪ ,‬כאשר הוא מטעים ומסביר כי לדעתו – אין סיפור יהודי מזה‪ ...‬וכך סיפר הרב‬ ‫פינקוס‪ :‬מרן הגאון רבי חיים בריסקער‪ ,‬ידוע היה במידת הצדקה שלו‪ ,‬שהיתה מעל ומעבר להשגתנו‪...‬‬ ‫כך למשל‪ ,‬ביתו של הגר"ח היה פתוח לרווחה‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬ממש הפקר‪ ,‬וכל מי שרצה יכול היה להיכנס אל‬ ‫הבית‪ ,‬למצוא לעצמו דבר מה לאכול‪ ,‬לתפוס מיטה וללכת לישון‪...‬‬ ‫לא אחת ארע‪ ,‬שכאשר ביקש הגר"ח עצמו לשכב על מיטתו לאחר יום של עמל התורה מפרך – הוא‬ ‫מצא כי מיטתו כבר נתפסה על ידי האורחים‪ ...‬במקרים מעין אלו‪ ,‬הוא היה עוקר את אחת הדלתות‬ ‫מצירה‪ ,‬מניח אותה על הרצפה‪ ,‬ויש עליה את שנתו הקצרה‪ ,‬כאשר למחרת היום הוא כמובן ממשיך את‬ ‫שגרת עמלו כרגיל‪...‬‬ ‫מספרים שפעם ניגש אחד מעוברי האורח אל הגר"ח מבלי שיהיה לו שמץ של מושג בדבר העובדה‬ ‫שהעומד מולו הינו בעל הבית‪ ,‬ושאל‪" :‬אינני יודע‪ ,‬כמה זמן אוכל לשהות כאן? אני כבר נמצא פה מספר‬ ‫שבועות‪ ,‬ואין לי מושג מה מקובל כאן‪ :‬האם אני יכול עוד להישאר?"‪ ...‬תשובתו של הגר"ח היתה‬ ‫מדהימה‪ ...‬מבלי לחשוב פעמיים הוא השיב לשואל ואמר לו‪" :‬האמת? אני לא יודע‪ ,‬אבל אני נמצא פה‬ ‫כבר שנים‪ ,‬ואף פעם לא אמרו לי כלום!!!"‪ ...‬נפלא!!‬ ‫מכל מקום‪ ,‬המעשה אותו ביקש הרב פינקוס לספר‪ ,‬הינו המעשה הבא‪ :‬באחת השנים נכנסו גבאי העיר‬ ‫בריסק אל ביתו של הגר"ח‪ ,‬וגילו לחרדתם כי בבית שורר כפור נוראי‪ .‬אם נביא בחשבון את הקור‬ ‫האירופאי‪ ,‬בצרוף העובדה שהבית לא היה מחומם כלל‪ ,‬נוכל לקבל מושג מה‪ ,‬אודות הקור הנורא ששרר‬ ‫בו‪ .‬כאשר התגלה הדבר לגבאי העיר‪ ,‬הם מיהרו לעשות מעשה‪ .‬הם שלחו ומילאו את המחסן של‬ ‫הרב בעצים‪ ,‬אשר די בהם כדי להספיק לחימום במשך תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫אלא שלאחר מספר ימים‪ ,‬כאשר שבו הללו לבקר בביתו של הרב‪ ,‬גילו שהמצב לא השתנה כלל וכלל‪...‬‬ ‫הכפור עודנו עומד בעינו‪" ...‬מה קרה?"‪ ,‬הם שאלו את הרבנית‪" ,‬מדוע אינכם משתמשים בעצים‬ ‫ששלחנו לכם?"‪ ,‬התפלאו‪ ,‬אך הרבנית הסבירה כי העצים אזלו מזמן‪...‬‬ ‫היא סיפרה כי מיד כאשר נודע לרב שמחסן ביתו מלא בעצי הסקה‪ ,‬הוא הזמין את כל העניים ליטול‬ ‫מהעצים כאוות נפשם כדי לחמם את בתיהם‪ ,‬והללו לא היו זקוקים להזמנה נוספת‪ ...‬תוך שעות ספורות‬ ‫לא נותר במחסן אפילו כפיס עץ לרפואה‪ ...‬חשבו הגבאים וחשבו‪ ,‬עד שעלה בדעתם רעיון נפלא כיצד‬ ‫יוכלו לחמם את ביתו של הרב‪ ,‬מבלי שתהיה לו האפשרות לחלק את כל עצי ההסקה לעניים‪...‬‬ ‫הם הביאו אפוא מטען נוסף של עצי הסקה‪ ,‬מילאו את המחסן בשנית‪ ,‬ואף נעלו אותו כראוי‪ ,‬כאשר‬ ‫הפעם הם מבהירים לרבנית בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים‪ ,‬כי העצים הינם רכוש הקהילה וכי‬ ‫לרב ובני ביתו אמנם ניתנה רשות להשתמש בהם לצורך עצמם‪ ,‬אולם בשום פנים ואופן לא לחלק‬ ‫אותם לאחרים‪...‬‬ ‫למחרת היום באו הגבאים לבדוק את מצב החימום בביתו של הרב‪ ,‬ולהפתעתם המוחלטת התברר להם‬ ‫כי הכפור עדיין שולט ברמה‪" ...‬היתכן?"‪ ,‬טענו הגבאים באוזני הרבנית‪" ,‬הלא אתמול הבאנו עצי הסקה‪,‬‬ ‫ואסרנו עליכם לחלק את העצים לאחרים! אם העצים עדין נמצאים – מדוע אינכם משתמשים בהם?‬ ‫ואם הם חולקו לעניים – הלא גזל יש בדבר‪ ,‬שכן לא ניתנו לכם אלא לצורך שימושכם הפרטי!"‪ ,‬הוסיפו‪.‬‬ ‫והרבנית נענתה והסבירה‪" :‬אתם בוודאי צודקים‪ .‬הרב לא יכול לחלק את העצים לעניים– שכן גזל‬ ‫גמור יש בדבר‪ .‬אולם דווקא משום כך סרב הרב להשתמש בעצים אלו‪ ,‬באמרו כי כל עוד אין לעניים‬ ‫איך לחמם את ביתם‪ ,‬גם הוא אינו מוכן לחמם את ביתו!"‪ ...‬זהו הסיפור הנפלא‪ ,‬אותו הגדיר הרב פינקוס‬ ‫כ'מעשה יהודי'‪ ...‬כי אמנם‪ ,‬מי יכול לעשות מעשה שכזה? מי יכול להתנהג כך? רק יהודי!! ('ומתוק האור')‬ ‫קום ַההוּא (כח‪,‬יא)‬ ‫ָּשם ְמ ַראֲ ש ָֹׁתיו וַ ִּי ְׁש ַּכב בַּ ָּמ ֹ‬ ‫קום וַ י ֶׂ‬ ‫ש וַ ִּי ַּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמ ֹ‬ ‫ש ֶמ ׁ‬ ‫קום וַ ָּי ֶלן ָׁשם ִּכי בָ א ַה ֶּׁ‬ ‫וַ ִּי ְפ ַּגע ַּב ָּמ ֹ‬ ‫כותב הרה"ג שקד בוהדנה שליט"א‪ :‬פסוק זה מתאר את המתרחש עם יעקב אבינו לאחר ארבע עשרה שנה‬ ‫שהיה בבית שם ועבר‪ ,‬שהרי הוא יצא בגיל שישים ושלוש‪ ,‬ומהדרש מספר שאליפז בנו של עשיו‪ ,‬רדף‬ ‫אחריו להורגו בציווי אביו‪ ,‬ושתפס אותו אליפז ורצה להורגו‪ ,‬יעקב אבינו התחנן על נפשו וטען שאם הוא‬ ‫יקח את כל רכושו (והיה לו רכוש רב שהרי אביו שלח אותו לישא אישה ולכן נתן לו כסף וזהב מרובה‬ ‫בשביל הנדוניה) הוא יחשב כעני ועני חשוב כמת וכך הוא יקיים את ציווי אביו כאילו הרגו‪.‬‬ ‫חידוש נפלא שהובא בספר 'גנא דפלפי' טענתו של יעקב אבינו לאליפז בנו של עשו שעני חשוב כמת‪ ,‬היא‬ ‫מהגמ' (נדרים סד) שכותבת כך‪' :‬ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים'‪ .‬ואילו אליפז‬ ‫שאל את יעקב‪ ,‬מנין לו שאביו סובר כמו התנא הזה‪ ,‬אולי עשו בכלל סובר שעני לא חשוב כמת‪.‬‬ ‫על כך ענה לו יעקב‪ :‬ישנם כמה דעות מדוע יצחק אבינו נעשה עיוור לעת זקנתו‪:‬‬ ‫‪-‬שהסתכל בפניו של עשו‪ ,‬וכתוב בגמ' (מגילה כח) שכל המסתכל בצלם פנים של רשע עינו כהות‪.‬‬ ‫‪-‬מכיוון שהנשים של עשו היו מקטירות לעבודה זרה והעשן נכנס לעיניו וסימא אותם‪.‬‬ ‫‪-‬בשביל שיעקב יבוא וייקח את הברכות במקום עשו‪.‬‬ ‫‪-‬בעקידה יצחק הציץ בשכינה והתחייב מיתה ובשביל שלא ימות בפועל נגזר עליו שיהיה עיוור ועל ידי‬ ‫כך פדה את עצמו מהמיתה‪ .‬שכן עיור חשוב כמת‪ .‬וצ''ל שהחלה ראייתו להידרדר עד שלעת זקנותו איבד‬ ‫ראייתו לגמרי כפי שהתורה כותבת‪.‬‬ ‫אם היינו שואלים את עשו‪ ,‬לפי איזה דעה אתה חושב שיצחק נהיה עיוור? אם נאמר כדעה הראשונה‬ ‫בגלל שיצחק הסתכל לך על הפנים‪ ,‬היה עונה‪' :‬מה פתאום זה לא יכול להיות שהרי יעקב אבינו אמר לי‪:‬‬ ‫יתי פָ נֶ ָ‬ ‫יך ִּכ ְראֹת ְּפנֵ י אֱ ל ִֹהים וַ ִּת ְרצֵ נִ י" (לג‪,‬י)‪ .‬ואם נאמר בשביל שאח שלך יקח לך את הברכות‬ ‫" ִּכי ַעל ֵּכן ָר ִא ִ‬ ‫במקומך‪ ,‬היה עונה‪' :‬מה פתאום אח שלי הוא גנב'! ואם נאמר בגלל שהנשים שלך היו מקטירות לעבודה‬ ‫זרה‪ ,‬היה עונה‪' :‬מה פתאום הנשים שלי צדיקות אחת אחת'! זאת אומרת שעשו יטען שיצחק נעשה‬ ‫עיוור בגלל הטעם שהוא הציץ בשכינה‪.‬‬ ‫לכן יעקב אמר לאליפז‪ :‬אביך סובר כמו הגמ' הנ''ל שאומרת שארבעה חשובים כמת‪ ,‬ואם עיוור חשוב‬ ‫כמת גם עני חשוב כמת‪ -‬שהרי זהו אותו תנא שדרש זאת‪ .‬לכן תקח את כל רכושי ואל תהרוג אותי‬ ‫בפועל‪ .‬ולכן שיעקב אבינו נשאר ללא שום ממון‪ ,‬הלך ללמוד בבית שם ועבר ארבע עשרה שנה תורה‪,‬‬ ‫ומשם הוא המשיך לחרן לבית לבן לשאת אשה‪'( .‬דברי שקד' גיליון ‪)44+95‬‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם יַעֲ קֹב ַא ַחי (כט‪,‬ד)‬ ‫וַ י ֶ‬ ‫סיפר רבי יעקב קמינצקי זצ"ל לתלמידיו‪ :‬לפני שנים רבות כשהייתי רב בעיירה בליטא‪ ,‬פעם הלכתי לדואר‬ ‫לקנות בולים‪ .‬שילמתי‪ ,‬בדרכי לצאת ראיתי שקיבלתי עודף יותר ממה שהגיע לי‪ .‬חזרתי לדלפק‪ ,‬החזרתי‬ ‫את אשר הייתי צריך להחזיר ויצאתי מבית הדואר‪ .‬בדרכי הרהרתי‪ ,‬אני מכיר את איש הדואר שנים‬ ‫רבות‪ .‬הגוי הזה לא טועה במטבעות‪ ,‬אף לא בפרוטה אחת‪ .‬מן הסתם רצה לבחון את הרב של היהודים‪,‬‬ ‫האם הוא אדם ישר או רמאי‪ ...‬הייתי משוכנע שהיה זה ניסיון!‪ ...‬שמעו רבותיי‪ .‬שנים עברו‪ ,‬אני היגרתי‬ ‫לקנדה‪ ,‬בשואה נספו כל יהודי העיירה חוץ משנים עשר יהודים שניצלו על ידי איש הדואר ההוא‪ ,‬אותם‬ ‫הסתיר במרתף ביתו‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי בגלל כמה פרוטות שהחזרתי ניצלו חייהם של שתים עשרה נפשות!‬ ‫('בין ישן לחדש')‬ ‫ֵּצא יַעֲ קֹב ִמ ְּב ֵאר ָׁשבַ ע וַ י ְ‬ ‫ֵּלֶך ָח ָרנָ ה (כח‪,‬י)‬ ‫וַ י ֵ‬ ‫ש ַמע ְּבקֹלִ י וְ קוּם ְּב ַרח‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מצאנו בסוף הפרשה הקודמת שרבקה מצווה את יעקב "וְ ַע ָּתה ְבנִ י ְׁ‬ ‫ך ֶאל לָ בָ ן ָא ִחי ָח ָרנָ ה" (כז‪,‬מג) ‪ -‬לברוח אל לבן‪ ,‬וכך גם לשון הנביא‪ :‬ויברח יעקב שדה ארם‪ .‬ואילו‬ ‫לְ ָ‬ ‫כשהתורה מתארת לנו את השתלשלות הדברים‪ ,‬הלשון ויצא יעקב ‪ -‬ולא ויברח‪ ,‬וילך ‪ -‬ולא וירץ?‬ ‫מבאר ה"שפת אמת" ‪ ,‬מלמד אותנו יעקב אבינו יסוד נפלא‪ ,‬גם שהסכנה היא ממשית‪ ,‬והוא נאלץ לברוח‬ ‫לא מאבדים את יישוב הדעת‪ ,‬למה? כי כל הליכתו היא בגדר השתדלות גרידא‪ ,‬ואם כן אין לו צורך לרוץ‪,‬‬ ‫יכול הוא ללכת במתינות וביטחון כי אם לא נגזר הדין מלמעלה‪ ,‬אף אחד לא יוכל לעשות לו כלום‪ ,‬ועד‬ ‫כמה שנגזר עליו חלילה‪ ,‬לא תעזור לו מנוסתו‪.‬‬ ‫ש ִמ ְׁש ֶּתה (כט‪,‬כב)‬ ‫קום וַ י ַַּע ׂ‬ ‫שי ַה ָּמ ֹ‬ ‫וַ יֶּאֱ סֹף לָ בָ ן ֶאת ָּכל ַאנְ ֵׁ‬ ‫פעם‪ ,‬בא אחד מיהודי ווילנא‪ ,‬אל רבי שלמה זלמן‪ ,‬אחיו של רבי חיים מוולוז׳ין זצ״ל‪ ,‬והביע לפניו את צערו‬ ‫כל יודעי ומכרי חושבים אותי עדיין לנגיד‪ ,‬אבל אני הגבר יודע את מצבי‪ ,‬כי ברע הוא‪ ,‬והנה הגיעה עת‬ ‫דודים לבתי‪ ,‬ולפי מצבי בציבור ובקהילה‪ ,‬אנוס אני לעשות משתה גדול‪ ,‬ולהזמין את העשירים‬ ‫והמכובדים שבעיר‪ ,‬ההוצאה תהי׳ מרובה‪ ,‬ומצבי דחוק מאד‪ ,‬נבוך אני‪ ,‬ואינני יודע איך להתנהג‪.‬‬ ‫החזיר לו רבי שלמה זלמן‪ :‬פעמיים מסופר בתנ״ך על חתונה שהוזמנו אליה אנשים‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כשהשיא‬ ‫ש ִמ ְׁש ֶּתה״‪ .‬ופעם השניה‪ ,‬כאשר נשא בועז את‬ ‫קום וַ י ַַּע ׂ‬ ‫שי ַה ָּמ ֹ‬‫לבן את בתו ליעקב‪ ,‬נאמר ״וַ יֶּאֱ סֹף לָ בָ ן ֶאת ָּכל ַאנְ ֵׁ‬ ‫רות נאמר (רות ד‪,‬ב)‪ :‬״וַ ִּי ַּקח עֲ ָׂש ָרה אֲ נָ ִׁשים ִמ ִּז ְקנֵ י ָה ִעיר״‪ .‬לבן‪ ,‬שהיה מפורסם ברמאותו‪ ,‬כשצריך היה להשיא‬ ‫את בתו לא רצה כלל להיכנס בחשבונות‪ ,‬כמה הוצאות יצטרך להוציא בשביל המשתה‪ ,‬ועל כן אסף את‬ ‫כל אנשי המקום‪ ,‬ועשה להם משתה גדול‪ ,‬מתוך תקוה‪ ,‬כי בזה ידמה את בני עירו‪ ,‬לחשוב אותו כעשיר‬ ‫ורב אוצרות‪ ,‬ויתנו בו אמון‪ .‬ואולם בועז‪ ,‬למרות מה שנחשב לעשיר‪ ,‬היה גם איש ישר‪ ,‬חי על פי חשבון‪,‬‬ ‫כי מי יודע מה יולד יום‪ ,‬ועל כן כשהגיעה שעת חתונתו עם רות‪ ,‬הזמין רק עשרה אנשים‪ ,‬וגם הם מזקני‬ ‫העיר‪ ,‬שאינם אוכלים ואינם שותים הרבה — כך היא חובתו של כל איש ישר‪ ,‬לא לפזר כסף בשביל‬ ‫משתה‪ ,‬כשהוא בעצמו יודע שמצבו ברע הוא‪'( .‬ויקהל משה' – בפרשתנו)‬ ‫קום ַההוּא (כח‪,‬יא)‬ ‫ָשם ְמ ַראֲ ש ָֹתיו וַ ִּי ְשכַ ב בַ ָמ ֹ‬ ‫קום וַ י ֶ‬ ‫וַ ִּי ַקח ֵּמ ַא ְב ֵּני ַה ָמ ֹ‬ ‫וברש"י‪' :‬התחילו (האבנים) מריבות זו עם זו‪ .‬זאת אומרת‪ :‬עליי יניח צדיק את ראשו‪ .‬וזאת אומרת‪ :‬עלי‬ ‫ָשם ְמ ַראֲ ש ָֹּתיו'‪.‬‬ ‫יניח‪ ,‬מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר‪' :‬וַ יִ ַקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָמקוֹּם וַ י ֶ‬ ‫מספרים על הרבי רבי העשיל זצ"ל‪ ,‬שהיה שנון וחריף מאוד כבר בהיותו ילד קטן‪ .‬משפחתו של הילד‬ ‫העשיל ה ייתה עניה‪ ,‬ולא תמיד היה לבני הבית מזון לשובע די צרכם‪ .‬יום אחד קנה אביו של העשיל‬ ‫הקטן שבעה תפוחים‪ .‬ניחוחם הנפלא של התפוחים מילא את הבית הדל‪ ,‬והילד לא עמד בניסיון‪...‬‬ ‫כאשר איש לא הבחין בו‪ ,‬לקח הילד הרעב תפוח אחד‪ ,‬ברך עליו 'בורא פרי העץ' ו'שהחיינו'‪ .‬ואכל‪.‬‬ ‫הטעם היה נפלא! למחרת שוב נטל לו הילד תפוח ריחני‪ ,‬ואכל‪ .‬כך אכל במשך השבוע ששה מתוך שבעת‬ ‫התפוחים‪ .‬בשבת‪ ,‬לאחר שסיימו את הסעודה‪ ,‬ביקש האב שיביאו את התפוחים לכבוד שבת קודש‪ ,‬אך‬ ‫למרבה ההפתעה‪ ,‬נמצא רק תפוח אחד‪...‬‬ ‫האב‪ ,‬שפיקח היה‪ ,‬שיער את אשר אירע‪ ,‬ופנה אל העשיל‪' :‬מה אירע לששת התפוחים? כיצד נעלמו‬ ‫ואינם'? ‪' -‬אולי'‪ ,‬אמר העשיל הקטן והביט באביו בתמימות‪' ,‬אולי בלילה היה ויכוח בין התפוחים‪ ,‬כוויכוח‬ ‫שהיה בין האבנים למראשותיו של יעקב אבינו‪ .‬אולי כל אחד מהתפוחים אמר 'עלי יברך אבא ברכת‬ ‫בורא פרי העץ ושהחיינו'‪ .‬וכדי שלא תהיה מריבה‪ ,‬עשו שלום ביניהם‪ ,‬והפכו כולם לתפוח אחד‪ ,‬שעליו‬ ‫יברך אבא'‪ .‬חייך אביו של העשיל הקטן ואמר לבנו‪' :‬את האמת שנינו יודעים את האמת‪ ,‬אך לכבוד‬ ‫הפירוש הזה שפירשת – תצא עכשיו מהסיפור בשלום'‪'( ...‬להתעדן באהבתך')‬ ‫וְ נָ ַתן לִ י לֶ ֶחם ֶלאֱ כֹל וּבֶ גֶ ד לִ לְ בֹּשׁ (כח‪,‬כ)‬ ‫וכי היה עולה על דעתנו שילבש את הלחם ויאכל את הבגד‪ ,‬לשם מה הלחם והבגד‪ ,‬אם לא לאכול וללבוש?‬ ‫ה"כלי יקר" מתרץ‪ ,‬יעקב אבינו בצדקתו הרבה‪ ,‬ביקש מהקב"ה שלא יתן לו לחם יותר מן הצורך לקיומו‪,‬‬ ‫ובגד יותר מן הנצרך לו לכיסוי גופו‪ ,‬שיעקב אבינו חשש‪ ,‬שאם יהיו בידו מותרות‪ ,‬עלול הדבר להביאו‬ ‫חס ושלום לידי חטא ועוון‪ .‬שאל על כך האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר‪ ,‬אם כן‪ ,‬תפילתו של יעקב‬ ‫יש ְמאֹד ְמאֹד‬ ‫אבינו לא התקבלה? שהרי אנו מוצאים בפסוק (ל‪,‬מג) שנאמר על יעקב אבינו‪" :‬וַ ִּי ְפרֹץ ָה ִא ׁ‬ ‫חמ ִֹרים"‪ .‬ואם כן מוכח שהתעשר עושר רב הרבה יותר מן‬ ‫חות וַ עֲ בָ ִדים וּגְ ַמ ִּלים וַ ֲ‬ ‫ּשפָ ֹ‬ ‫לו צֹאן ַרבּ ֹות ו ְׁ‬ ‫וַ יְ ִהי ֹ‬ ‫הנצרך לו לאכול וללבוש? אלא תירץ הרבי‪ ,‬יעקב אבינו לא התפלל שתמנע ממנו העשירות‪ ,‬אלא להיפך‪,‬‬ ‫חפץ היה בה לצורך עבודת ה'‪ ,‬אלא בקשה ותפילה היה בפיו‪ ,‬שיינתן לו דעת להבין כי חלקו בעושר‬ ‫הניתן לו‪ ,‬הוא רק לחם כדי לאכול ובגד כדי ללבוש‪ ,‬ואילו כל השאר מוקדש כולו לתורה וצדקה ועבודת‬ ‫ה'‪'( .‬מדשן ביתך')‬ ‫בע"ה זיווג הגון‪ :‬נועה בת יעל‪ ,‬קרן בת רחל‪ ,‬ספיר שמחה בת חנה‪ ,‬שירה דניאל בת ציונה‪ .‬לזרע בר קיימא‪ ,:‬מורן בת רותי‪ ,‬לירז בת מרים‪ .‬אורטל‬ ‫בת תקווה‪ ,‬עדן שירה בת גילה‪ .‬לפרנסה בשפע‪ :‬שגיא בן מרים‪ ,‬מורן בת רותי‪ ,‬לירון בן פנינה‪ .‬לרפואה שלמה‪ :‬מרים בת ציפורה‪ ,‬שמואל בן דבורה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬ציפורה בת מורוור ז"ל‪ ,‬בנימין בן סולי ז"ל‪ ,‬חביב בן סולי ז"ל‪ ,‬בתיה בת סולי ז"ל‪ ,‬גבריאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬מיכאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬רחמים‬ ‫בן מורוור ז"ל‪ ,‬יחזקאל בן יהודית ז"ל‪ ,‬דבורה בת טובה ז"ל‪ ,‬יוסף מיכאלשוילי בן רפאל ז"ל‪ ,‬שרה רוסיקו מנשרוב בת תמרה ז"ל‪ ,‬משה אברהם בן‬ ‫גניה ז"ל‪ ,‬לעילוי נשמת חיילנו והנרצחים ב‪ 7‬לאוקטובר‪.‬‬