gilyoines.com

אלף המגן · Elef Hamugein

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אלף המגן · Elef Hamugein — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫בעזהשי"ת‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת ויצא שנה כ"ג גליון י"א (תשל"ז)‬ ‫ופי' המהרש"א שדעתו לשוב לבית הכנסת‪ ,‬מצוה למרהט וכו'‪ .‬וז״א הלוך ילך‪,‬‬ ‫מותר לרוץ מבית המדרש כדי לחזור לבית המדרש‬ ‫ר״ל שאין דעתו לשוב רק לילך לביתו‪ ,‬אז הלוך וחסור‪ ,‬ר"ל פסיעות קצרות‪,‬‬ ‫וילך חרנה וגו' (כח‪ ,‬י)‪ .‬וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם (כט‪ ,‬א) [ופירש"י‪ ,‬נשא‬ ‫אמנם הלוך ושוב‪ ,‬ר"ל שדעתו לשוב‪ ,‬אז הלוך וגדל‪ ,‬ר"ל מותר לרהוט‪ ,‬וק״ל‪.‬‬ ‫את רגליו ונעשה קל ללכת]‪.‬‬ ‫אודות פירוש תיבת שכינה‬ ‫בספר חתם סופר (ד"ה וילך חרנה) כתב לפרש המקראות‪ ,‬דמתחלה יצא‬ ‫אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫לאט לאט מארץ ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬כדין היוצא מבית הכנסת אל יפסיע‬ ‫פסיעה גסה (ברכות ו‪ ,):‬ואחז"ל (שם) ה"מ למיפק אבל למיעל מצוה למירהט‪,‬‬ ‫הדבר יפלא מאוד דיעקב לא ידע כי יש ה׳ במקום הזה‪ ,‬והלא מלא כל‬ ‫ופי' שם המהרש"א]א[ (יוד"ה ה' כסלו) שיוצא על מנת לחזור ולכנס ירוץ ביציאתו‬ ‫הארץ כבודו (ישעי' ו‪ ,‬ג)‪ ,‬וכבר דברו בזה המפרשים‪.‬‬ ‫כדי למהר חזירת ביאתו (עי' מ"א סי' צ')‪ ,‬וה"נ כשנתבשר והשיבותיך (כח‪ ,‬טו)‪,‬‬ ‫ובספר דברי שאול [להג"ר יוסף שאול נאטאנזאהן זצ"ל אב"ד לבוב] (מהדורא תנינא)‬ ‫א"כ מצוה לרוץ ביציאתו למהר חזירתו‪ ,‬על כן וישא רגליו וילך ארצה בני קדם‪,‬‬ ‫כתב לפרש על פי מה שאמרו בסנהדרין (לט‪ ).‬כמה שכינתות איכא וכו׳ שמשא‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫אכולי עלמא נייחא וכו'‪ ,‬והדבר סתום וחתום‪ ,‬ועיין בחידושי אגדות במהרש״א‬ ‫ולזה יש להביא מה שכתב בסוף ספה"ק אור פני משה (ליקוטי תורה‪ ,‬ד"ה‬ ‫(יוד"ה ה' כסלו) שם]ד[‪ .‬והנה הרמב״ם במורה ח״א (פרק כ״ה) ביאר מלת שכינה‪,‬‬ ‫ושמעתי) בשם גדול אחד]ב[ לפרש המסורה ד׳ פעמים הלוך‪ ,‬א׳ הלוך ילך (תהלים‬ ‫שהוא אור נברא או התמדת השגחה במקום אחד‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ועיין בשו״ת שארי‬ ‫קכו‪ ,‬ו)]ג[‪ ,‬ב׳ הלוך וחסור (ח‪ ,‬ה)‪ ,‬ג׳ הלוך ושוב (ח‪ ,‬ג)‪ ,‬ד׳ הלוך וגדל (כו‪ ,‬יג)‪ ,‬על‬ ‫בעל נודע ביהודה מהד״ת חלק אורח חיים (סימן ק״ז ד"ה תחלה)]ה[‪ .‬ולפי זה הוא‬ ‫פי גמרא הנ"ל במסכת ברכות (ו‪ ):‬אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית‬ ‫שאל אותו כמה שכינתות איכא‪ ,‬והיינו כי הוא שאל אותו איך יתכן דמלא כל‬ ‫הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה‪ ,‬אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל‪,‬‬ ‫א‪ .‬וכן פי' הרי"ף [להג"ר יאשיהו פינטו זצ"ל] על העין יעקב‪ ,‬ועי' אגדות מהרש"א על מסכת עבודה זרה (כ‪ ,:‬ד"ה ת"ר) שפי' כן הכוונה בגמרא‪ ,‬ומוסיף שם‪ ,‬דהמהלך‬ ‫על דרך אינו יכול ללמוד משום מבואות המטונפות‪ .‬ויש להעיר ממה שכתב בספר גליוני הש"ס [להג"ר יוסף ענגיל זצ"ל ראב"ד קראקא] על מסכת ברכות (כד‪ ,:‬ד"ה כאן)‬ ‫על מה שאמרו בגמרא שם‪ ,‬כאן בעומד וכאן במהלך‪ ,‬דכשמהלך ליכא איסור של הרהור במקום הטינופת‪ ,‬רק בעומד‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכאן כתב המהרש"א דבמהלך ג"כ‬ ‫אסור במקום הטינופת‪ .‬ואולי יש לחלק דהמהרש"א מיירי בדיבור ולא בהרהור‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בספר חות יאיר [להג"ר אליעזר קאליר זצ"ל בעמח"ס אור חדש] פרשת לך לך (ד"ה מסורה) מביא דבר זה בשם האלגזי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וראה בספה"ק קדושת ציון פרשת לך לך (ד"ה הלוך) שכתב לפרש מסורה זו‪ ,‬ובמקום הלוך ילך‪ ,‬כותב הלוך ונסוע הנגבה (יב‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬וז"ל‪ ,‬שכינתא שריא כמה כו'‪ ,‬מבואר כמ"ש באגדות סבי דבי אתונא שהקב"ה אין לו גדר במקום‪ ,‬כמ"ש מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ואמר ברוך כבוד ה' ממקומו‪ ,‬כי‬ ‫הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו‪ ,‬והמין לא יאמין בזה כי הוא יאמין בגשמיות‪ ,‬ולדעת זו נטה הקיסר להאמין בגשמיות‪ ,‬ולזה אמר כמה שכינתא איכא‪,‬‬ ‫במקומות הרבה‪ ,‬דכל בי עשרה כו'‪ ,‬והביא לו משל וראיה מן השמש שהוא גשם ויסוד פשוט אחד דאכולי עלמא נייחא‪ ,‬שכינתא דאינו גשם עאכו"כ דאכ"ע‬ ‫נייחא‪ ,‬ואין לו גדר במקום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ה‪ .‬שכתב וז"ל‪ ,‬ואמנם מה ששאל על מה רמזו באמרם שכינה‪ ,‬ומהו גלות השכינה‪ ,‬שהם דברים הנזכרים בדברי חז"ל בתלמוד‪ ,‬אמינא לי' מילתא אשר ראיתי‬ ‫בדברי הרב המורה בח"א פרק כ"ה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שכן ידוע כי זאת המלה היא התמדת העומד במקום אחד‪ ,‬והוא שוכן באלוני ממרא וכו'‪ ,‬וענין השכינה במקום היא‬ ‫התמדת העומד במקום אחד וכו'‪ .‬ולפי זאת השאלה הושאל לבורא יתעלה‪ ,‬כלומר להתמדת שכינתו‪ ,‬או השגחתו באיזה מקום שהתמידה בו השכינה‪ ,‬או לכל‬ ‫דבר שהתמידה בו השגחה‪ ,‬ונאמר וישכן כבוד ה' וכו'‪ ,‬וכל מה שבא מזאת הפעולה מיוחס לבורא יתברך הוא בענין התמדת שכינתו‪ ,‬כלומר אורו הנברא במקום‪,‬‬ ‫או התמדת ההשגחה בדבר אחד‪ ,‬כל מקום כפי ענינו‪ .‬ע"כ דברי רבינו הגדול‪ ,‬ומכאן ואילך דברי תלמיד קטן כמוני‪ .‬ואני לוקח מתוך דברי רבינו הגדול שנתן בו‬ ‫פירושים לשכינה אור נברא או ההשגחה‪ .‬ואני אומר שניהם הם דבר אחד‪ ,‬והשגחת הבורא יתברך אינה דבר שאין בה ממש‪ ,‬אבל ההשגחה עצמה ממילא נאצל‬ ‫ממנה אור הגדול‪ ,‬וההשגחה היא שקראו רז"ל שכינה וכו'‪.‬‬ ‫והנה לפי רצון הבורא וכאשר הוא בזמן שישראל עושים רצונו אז עיקר השגחתו בישראל ולהם משפיע כל שפע טוב‪ ,‬אלא שמחמת ריבוי הטובה מגיע ג"כ‬ ‫למקומות אחרים‪ .‬והדבר מפורש בפסוק בפ' בחקותי (כו‪ ,‬ט) ופניתי אליכם‪ ,‬ופירש"י אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם‪ ,‬וכן בפ' עקב (יא‪ ,‬יב) ארץ אשר ה' אלקיך‬ ‫דורש אותה‪ ,‬ופירש"י והלא כל הארצות הוא דורש וכו'‪ ,‬אלא כביכול אינו דורש אלא אותה‪ ,‬וע"י אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות‪ ,‬ששם הוא מקום‬ ‫התמדת ההשגחה‪ ,‬ע"ש ברש"י‪ .‬וזהו הפי' שהשכינה שורה בישראל שהשגחה שקרוי' שכינה הוא רק בישראל‪ ,‬וכל זמן כשישראל עושים רצונו‪ ,‬אבל בהתגברות‬ ‫חטאינו ופשעינו גלינו מארצנו ששם הוא מקום התמדת ההשגחה וגלינו לארצות העמים‪ ,‬ואז נהפוך הוא שכל השפע הטוב יורד לאומות העולם ומן התמצית‬ ‫אנו מקבלים מאותה האומה כדי חיותנו בצמצום‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫א‬ ‫אציו תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫הארץ כבודו‪ ,‬הא השם לא יתרבה‪ ,‬ועל זה השיב לו דשמשא אכולי עלמא‬ ‫בספר תולדות יצחק [להרה"ק ר' יצחק מנעשכיז זצוק"ל] כתב וז"ל‪ ,‬יש לרמז‬ ‫נייחא‪ ,‬והיינו דשכינתא הוא אור הנברא או התמדת השגחה‪ ,‬ובזה שייך ריבוי‪,‬‬ ‫משנתו לשון משנה‪ ,‬כדאיתא בבעל הטורים קרי בי' ממשנתו]ז[‪ .‬אכן‪ ,‬אותיות‬ ‫דמשגיח בכל מקום‪ ,‬וזה ברור‪ .‬היוצא לנו מזה כי שכינה לבד והשם לבד]ו[‪.‬‬ ‫אל"ף כן‪ ,‬אלף לשון לימוד‪ ,‬וגם רומז לאלופו של עולם‪ ,‬כן‪ ,‬הוא ענין בסיס‬ ‫וממשיך הג"ר יוסף שאול‪ ,‬ובזה פירשתי הא דאמרינן בברכות (ו‪ ).‬עשרה‬ ‫ומרכבה‪ ,‬פירוש על ידי שאני לומד התורה הקדושה‪ ,‬על ידי זה אני זוכה להיות‬ ‫שכינה קדמה ואתיא‪ ,‬ונשאל הרשב״א בתשובותיו ח״א (סימן נ׳) דאם כן איך‬ ‫מרכבה לאלופו של עולם‪ .‬וגם האלף רומז לאי"ן‪ ,‬יש‪ ,‬רומז למציאות החכמה‬ ‫אמרו שם כיון שבא הקב״ה לבית המדרש ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס‪ ,‬הא‬ ‫מן האין‪ ,‬שעל ידי זה זוכין לש"י עולמות של כל צדיק לעתיד לבא (סנהדרין ק‪.).‬‬ ‫שכינתא קדמה ואתאי‪ ,‬ונדחק‪ .‬ולפי מה שכתבתי הדברים פשוטים‪ ,‬דבאמת‬ ‫וזהו י"ש ה' מספר ש"י‪ .‬הז"ה‪ ,‬ה"א בינה (זח"ג רצ‪ ):‬ז' שבע מדות הקדושות‪,‬‬ ‫על כל בי עשרה שכינתא שריא‪ ,‬והיינו התמדת השגחה‪ ,‬ובזה קדמה ואתיא‪,‬‬ ‫פירוש שתהיה הבינה כאם המסככת על בניה‪ ,‬שהם ז' מדות הקדושות‪ .‬ואנכי‬ ‫והיינו במקום שמזומן לבא שם עשרה שם כבר התמדת השגחתו לטוב‪ ,‬אבל‬ ‫לא ידעתי‪ ,‬אנכ"י אותיות כ"ף אי"ן‪ ,‬כ"ף רומז לכתר עליון‪ ,‬אי"ן רומז לחכמה‬ ‫כשבא הקב״ה ולא מצא עשרה מיד כועס‪ ,‬והבן זאת כי הוא נפלא‪ ,‬ובזה יפתחו‬ ‫כנזכר‪ ,‬ידעתי‪ ,‬לשון יחוד [מלשון (ד‪ ,‬א) והאדם ידע]‪ ,‬פירוש עדיין לא ייחדתי יחוד‬ ‫כמה מנעולים במדרשים‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫הנזכר‪ ,‬שהוא הכתר עם החכמה‪ ,‬עכ"ל]ח[‪.‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬הן אמת כי מלא כל הארץ כבודו והשגחתו בכל מקום‪ ,‬וזה נקרא‬ ‫ונמצא מדבריו דבשעה שעוסקים בעמקות התורה‪ ,‬פוטרין אותו מליחד‬ ‫עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ (זכרי' ד‪ ,‬י)‪ ,‬אכן כאן היה מקום הקדושה של‬ ‫יחודים‪.‬‬ ‫בית המקדש שלמטה מכוון כנגד מקדש של מעלה‪ ,‬ועל זה אמר אכן יש ה׳‬ ‫וכמו שהבאתי בספר ארי שבחבורה]ט[ מה שאמר הגה"ק בעל ארי׳ דבי‬ ‫במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ ,‬וזה הרגיש כאן‪ .‬ואם שגיתי ה׳ יכפר בעדי‪.‬‬ ‫עילאי זצוק"ל לפרש המשנה (אבות ו‪ ,‬ב) אין לך בן חורין כעוסק בתורה‪ ,‬שאמר‬ ‫ובזה יבא על נכון מה שאמר (כח‪ ,‬יז) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם‬ ‫עפ״י משל למלך היה לו אבן יקר לתקן‪ ,‬וכשבא הבעל מלאכה לבית המלך‬ ‫בית אלקים וזה שער השמים‪ ,‬דמשמע כאילו אחר עומד ומתוכח עמו שאין‬ ‫לתקנו‪ ,‬מגודל פחד המלך שעליו היו ידיו מרתתין ולא יכול לעשותו מאומה‪,‬‬ ‫זה בית אלקים‪ ,‬והוא אמר שזה בית אלקים‪ ,‬וכבר עמדו המפרשים בזה‪ .‬ולפי‬ ‫ובקש מהמלך האבן לתוך ביתו שלא יהי׳ בבית המלך‪ ,‬אמר לו המלך זהו אי‬ ‫מה שכתבתי א״ש‪ ,‬דהנה יש כמה מקומות מקודשות‪ ,‬ויתר קדושות היה‬ ‫אפשר כי יקר הוא מאד‪ ,‬אבל אלביש את עצמי כמוך ולא יהי׳ לך אימת המלך‬ ‫בירושלים‪ ,‬וגם בית הכנסת נקרא מקדש מעט‪ ,‬והנה בכל מקום המקודש שם‬ ‫בשעת העבודה‪ ,‬והיה עמי כחבר עם חברו‪ ,‬וכן עשה המלך‪ ,‬הניח כתרו מעל‬ ‫התמדת השגחתו‪ .‬אמנם שם היה ענין נפלא‪ ,‬שמקדש שלמטה היה מכוון נגד‬ ‫ראשו וחגר ג״כ סינר כהבעל מלאכה ונטל הצבת ג״כ בידו וישב אצלו‪ ,‬ואז היה‬ ‫מקדש שלמעלה‪ ,‬ואם כן הרגיש שם קדושה נפלאה ואור גדול אשר אין לשער‪.‬‬ ‫יכול הבעל מלאכה לעשות מלאכתו‪.‬‬ ‫ועל זה אמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים‪ ,‬ירצה שאין זה רק‬ ‫כמו כן הבא לעסוק לעומקו של תורה‪ ,‬גודל הפחד ורתת וזיע מאת‬ ‫בית אלקים לבד שיש שם קדושה בו‪ ,‬וזה שער השמים‪ ,‬והיינו שמכוון כנגד‬ ‫השי״ת ותורתו הק׳ יעכבהו שלא יבין אפילו אות אחת מלימודו]י[‪ ,‬לכן הקב״ה‬ ‫מקדש של מעלה כפירש״י‪ ,‬ולכך הרגשתי שם אור נפלא אשר אינו בכל מקום‪,‬‬ ‫בעצמו מוחל על כבודו בשעת הלימוד‪ ,‬וזהו אין לך בן חורין כעוסק בתורה‪,‬‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫שהקב״ה עושהו בן חורין ממנו‪ ,‬כדי שיוכל לבא להבנת התורה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לתרץ קושיית המפרשים האיך שייך‬ ‫שיעקב אבינו לא ידע שה' במקום הזה‬ ‫ו‪ .‬וראה מה שכתב במהדורא תליתאי (ד"ה אכן) בענין זה‪ ,‬ועי' בספר מאור החיים [מבעל אור החיים הק'] (דף י"ח‪ ,‬ד"ה פי' עה"פ לא מאסתים) שמפרש מה זה שכינה‪ ,‬ועי'‬ ‫מה שכתב הרמב"ן פרשת ראה על תיבת לשכנו תדרשו (דברים יד‪ ,‬ה)‪ ,‬ועל דרך האמת לשכנו תדרשו לכבודו תדרשו ובאת שמה לראות את פני האדון ה' אלקי‬ ‫ישראל וממנו אמרו חכמים שכינה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬מתוך שהוא היה הוגה בתורה ביום‪ ,‬גם בלילה לא שכב לבו מלהגות בה בחלומו‪ .‬וראה מה שהבאתי בספר אוהב שלום [קאמינקא] ח"ב (דף קי"ט) בשם כ"ק מרן‬ ‫אדמו"ר זצוק"ל‪ ,‬שהגה"ק מקאמינקא זצוק"ל לא הלך לישן בניטל‪ ,‬שלא ילמוד בחלומו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וראה בספר חקל יצחק [ספינקא] פרשת ויצא (ד"ה ושכבת וערבה) שכתב‬ ‫וז"ל‪ ,‬רביה״ק מוה״ר צבי מזידיטשוב זצוק״ל הי׳ אומר דאם אינו עושה בשינה רק מה שעושה בעודו ניעור‪ ,‬אינו שינה טובה‪ ,‬דהעבודה בשעת השינה צריכה להיות‬ ‫ביותר מהעבודה בשעה שניעור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי' בספר שם הגדולים [להגה"ק החיד"א זצ"ל] חלק גדולים (מערכת י' אות של"ב)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ויש להביא מה שכתב בספר מחזה אברהם [להגה"ק ר' אברהם דוד זצוק"ל אבד"ק בוטשאטש] לפרש הפסוק (כח‪ ,‬י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וז"ל‪ ,‬מבאר שבע‬ ‫אותיות שם עבר בא‪ ,‬וראשי תיבות ו'ילך ח'רנה גימטריא י"ד‪ ,‬רמז למה שאמרו חז"ל (מגילה יז‪ ).‬שנטמן בבית שם ועבר י"ד שנים ללמוד תורה הקדושה‪ .‬ולזה וילך‬ ‫חרנה‪ ,‬לשון חירות‪ ,‬כי בן חורין הוא העוסק בתורה הקדושה (אבות ו‪ ,‬ב)‪ ,‬עבד מלך מלך (ספרי ‪ -‬רש"י דברים א‪ ,‬ז)‪ .‬גם מבאר שבע רמז לתורה הקדושה‪ ,‬בבחינת באר‬ ‫את התורה הזאת (דברים א‪ ,‬ה)‪ ,‬ושבע היא מבחינת חצבה עמודיה שבעה (משלי ט‪ ,‬א) כידוע (שבת קטז‪[ ).‬שיש שבעה סדרים]‪ .‬וזהו וילך חרנ"ה‪ ,‬ח' רנה של תורה הקדושה‪.‬‬ ‫והיינו ויפגע במקום (כח‪ ,‬יא)‪ ,‬אין פגיעה אלא תפלה (ברכות כו‪ .):‬וזהו במקום‪ ,‬במקום רנה של תורה הקדושה שם תהא תפילה (שם ו‪ .).‬וילן שם‪ ,‬שלן בעמקו של הלכה‬ ‫(מגילה ג‪ ,).‬לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (יומא כו‪ .).‬כי בא השמש‪ ,‬היינו ליבון הלכתא‪ ,‬הליכות עולם (עיין מגילה כח‪ ,):‬לטובה‪.‬‬ ‫ט‪ .‬נעתק ממכתב הגה״צ ר׳ בנימין זאב הארטמאן בעמח״ס ילקוט בנימין אורות הזוהר‪ ,‬נדפס בספרו אור ישר‪ ,‬אור חוזר‪ ,‬קרסי זהב‪.‬‬ ‫י‪ .‬וראה בספה"ק דברי יחזקאל [שינאווא] בליקוטים (ד"ה אמר) שמביא בשם הרה"ק מאפטא זצוק"ל על מה שאמרו רז״ל (ברכות לא‪ ).‬הנפטר מחבירו אל יפטור אלא‬ ‫מתוך דבר הלכה‪ ,‬שכתב שצריך להיות דביקות הבוי"ש תמיד‪ ,‬אך בעסקו בדבר הלכה שעוסק בסוגי' עמוקה ואז א"א להיות בדביקות‪ ,‬וא"כ יחשוב שלא טוב‬ ‫הדבר לעסוק בסוגי' עמוקה שמזיק לדביקות‪ ,‬ע"ז אמרו שאדרבה שזה שמעמיק בדבר הלכה זה הוא עיקר הדביקות‪ ,‬וזהו שאמרו אל יפטור אדם מחבירו‪ ,‬היינו‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬שנקרא רעך ורעי אביך‪ ,‬אלא מתוך הלכה‪ .‬ובספר תולדות יצחק [להרה"ק ר' יצחק מנעשכיז זצוק"ל] בחלק ליקוטי ש״ס מסכת עירובין (ד‪ ,.‬ד"ה לא) מביאו בשם‬ ‫הבעש״ט הק' זי"ע‪ .‬ובספר תולדות אהרן [להרה״ק ר׳ אהרן מזיטאמיר זצוק"ל] בליקוטים (ד״ה עוד נוכל) כתב כן מעצמו‪ .‬ובירחון תורה אור (תשרי שנת תשי"ח לפ"ק) מביאו‬ ‫בשם הרה״ק ר״ר בער ממעזריטש זצוק"ל‪ .‬וראה גם בספר תורת שמעון [יערסלוב] פרשת תרומה (ד"ה באופן אחר ויקחו לי) שכתב שתורה לשמה הוא דביקות‪ ,‬ומפרש‬ ‫שם הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו (ילקוט ירמי' ט'‪ ,‬אות רפ"ב) ומפרש ויקחו לי‪ ,‬האיך אתה לוקח אותי תרומה ע"י התורה הקדושה‪ ,‬תרומה שיתרומם‪ ,‬תורה מ'‬ ‫שנתנה למ' יום‪ .‬וראה בספר חיים וחסד [להרה"ק ר' חיים חייקא זצוק"ל מאמדור מתלמידי הרה"ק ממעזריטש זצוק"ל] בתחילת הספר כללים נוראים (אות ב') ג"כ בשם הרה"ק‬ ‫ר"ר בער‪ .‬וראה בספר ניצוצי אורות [להגה"ק החיד״א זצ"ל] על הזוה״ק סוף פר׳ יתרו‪ ,‬שמביא בשם האר״י הק׳‪ ,‬דמיחד יחודים חשוב טפי מעסק התורה‪ ,‬וכ"כ בספר‬ ‫נועם מגדים פרשת נח (ד"ה א"י אלה תולדות נח [א]) שכתב וז"ל‪ ,‬כי הילוכו בדביקות הבורא ב"ה וב"ש את האלקים‪ ,‬וזהו יותר מתורה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי׳ בספר שער התפלה‬ ‫[להרה"ק בעל באר מים חיים זצוק"ל] במבוא השער‪ ,‬דהתורה נקרא ידע שמי‪ ,‬דהתורה נקרא שם‪ ,‬ששם יש יחודים ועי׳ שם‪ .‬וא״כ לפ״ז יש לפרש אין לך בן חורין מן‬ ‫ב‬ ‫אציו תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫ונראה הטעם הא דישנה הקב״ה מקום בית המקדש לעתיד]די[‪ ,‬לפי‬ ‫ולפי דבריהם מיושב מה שע"י עמקותו בתורה היה בן חורין מליחד‬ ‫דאיתא בילקוט זאת הברכה‪ ,‬מפני מה זכה בנימין ונבנה בית המקדש בחלקו לפי‬ ‫יחודים]אי[‪.‬‬ ‫שכל השבטים נולדו בחו״ל‪ ,‬ובנימין נולד בארץ ישראל‪ .‬ואיתא בילקוט ישעי'‬ ‫(ילקוט שמעוני אות תק"ג) עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל‪ ,‬וארץ ישראל‬ ‫ישועת ה' בא מאליו‬ ‫ככל העולם‪ .‬ונראה פשוט הא דלעתיד יהיה ארץ ישראל בכל העולם‪ ,‬הוא לפי‬ ‫שיתקיים אז הבטחת יעקב שירש העולם בלא מדה‪ .‬וא״כ לפי הבטחתו יהיו‬ ‫ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫כל השבטים שוים למקום בית המקדש‪ ,‬דאין כאן ארץ ישראל וחוץ לארץ‪,‬‬ ‫בספר כתר תורה [להרה"ק ר' מאיר מבארדיטשוב זצ"ל] כתב לפרש הפסוק‪,‬‬ ‫כי הכל ארץ ישראל‪ ,‬וכל הארץ לידתן שוה‪ .‬אבל לפי הבטחת אברהם ויצחק‬ ‫בהקדם מה שכתב האור החיים ז״ל (ד״ה ויקץ) שכתב בפי׳ ואנכי לא ידעתי‪,‬‬ ‫שניתן לישראל נחלה במידה‪ ,‬יש מעלה יתירה לבנימין על השבטים לבנות בית‬ ‫מחמת זה לא הכנתי עצמי כלל‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וידוע מה שאמרו במדרש (תנחומא לך‬ ‫המקדש בחלקו‪ ,‬לפי שהוא נולד בארץ ישראל והם בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫לך ט׳) כל מה שאירע לאבות היה סימן לבנים לדורות‪ .‬והנה בכאן רמז הש״י‬ ‫וזה שאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים‪,‬‬ ‫ליעקב אבינו ע״ה כמו דמבשר לו בשורות טובות‪ ,‬בכאן כשהיה ישן ולא הכין‬ ‫בהר הכרמל שהוא ראש ההרים‪ ,‬ולא ישגיחו אז בתחום של איזה שבט‪ ,‬כי כל‬ ‫עצמו ולא ביקש עבור בשורות טובות אלו‪ ,‬כנ״ל בשם האור החיים‪ ,‬והש״י‬ ‫השבטים יהיו שוים לזה‪ ,‬ולמה כן‪ ,‬לזה אמר ואמרו ביום ההוא לכו ונעלה אל‬ ‫ב״ה וב״ש עזר לו לבשרו בשורה טובה בלי תפילתו‪ ,‬רק הוא ישן והקב״ה עזרו‪,‬‬ ‫בית אלקי יעקב‪ ,‬שמצד הבטחת יעקב שניתן לו נחלה בלי מצרים וארץ ישראל‬ ‫כמו כן יעזור לבנים‪ ,‬הם יהיו ישנים והוא יעזור‪ ,‬ולא יצטרכו כלל לתפילה‪ .‬כמו‬ ‫בכל העולם‪ ,‬וא״כ לידת כל השבטים שוים‪ ,‬לכן נכון יהיה בית ה׳ בראש ההרים‪,‬‬ ‫שביקש חזקיהו אני אישן ואתה תעזור‪ ,‬כנזכר במדרש (הקדמה איכ״ר ל׳) ובגמרא‬ ‫כי לא ישגיחו באיזה שבט‪ ,‬כי כולם שוים יהיו לזה‪.‬‬ ‫(עי׳ סנהדרין צד‪]):‬בי[‪.‬‬ ‫ראי' מכאן שדרך ארץ לטפל בקרובו חודש ימים‬ ‫זהו שאמר יעקב אבינו אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים‪ ,‬פי׳‬ ‫שזה היה שער השמים שהש״י פתח בעצמו‪ ,‬שפתח לי פתח [כמו שאמרו ישראל‬ ‫ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים וגו׳ (כט‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫להקב"ה (איכה ה' כא) השיבנו ה' אליך ונשובה]‪ ,‬ואני לא פתחתי‪ ,‬רק כביכול הוא פתח‪.‬‬ ‫וזהו אין זה כי אם בית אלקים‪ ,‬שמחמת שהמקום הזה בית אלקים‪ ,‬שיש בו‬ ‫איתא במדרש רבה (ע‪ ,‬יד) מכאן למדה תורה דרך ארץ שיטפל בקרובו ל׳‬ ‫השראת שכינה‪ ,‬גרם לזה‪ ,‬אבל לא מחמת הכנות שלי‪.‬‬ ‫יום‪ .‬ויש לדקדק מאי מוכח מזה‪.‬‬ ‫למה נקרא הבית המקדש על שם יעקב‬ ‫ובספר שני המאורות [להגה"ק ר' צבי הירש מקאמינקא זצוק"ל מבני היכלא של‬ ‫הבעל שם טוב הק' זי"ע] כתב וז"ל‪ ,‬ושמעתי בשם איזה גאון]וט[‪ ,‬דיש להקשות‬ ‫ויקרא את שם המקום ההוא בית אל (כח‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫על לבן‪ ,‬דכתיב בתרי׳ (שם‪ ,‬טו) ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם‬ ‫הגידה לי מה משכורת ך‪ ,‬לבן שרשע גמור היה‪ ,‬למה היה לו זה לדבר‪ ,‬הא יעקב‬ ‫איתא במסכת פסחים (פח‪ ).‬א״ר אליעזר מאי דכתיב (מיכה ד‪ ,‬ב) והלכו‬ ‫רצה להיות בחנם‪ .‬אלא צריך לומר דאף בזה היה רמאות‪ ,‬דאיתא בגמרא (ב"מ‬ ‫עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלקי יעקב‪ ,‬אלקי אברהם‬ ‫צד‪ ):‬ששומר חנם פטור מגניבה ואבידה ושומר שכר חייב‪ ,‬משום הכי שכר אותו‬ ‫ויצחק לא נאמר‪ ,‬אלא יעקב‪ ,‬שנאמר (כח‪ ,‬יט) ויקרא את שם המקום ההוא בית‬ ‫[שיתחייב בגניבה ואבידה]‪ .‬אבל קשה אם כן למה לא אמר לו זה תיכף‪ ,‬אלא לאחר‬ ‫אל‪.‬‬ ‫חדש ימים‪ ,‬אלא צריך לומר דאיתא בגמרא (שם צה‪ ).‬שומר שכר חייב ודוקא‬ ‫שלא בפניו‪ ,‬אבל אם בעלים עמהם פטורין‪.‬‬ ‫ובספר לוית חן [להג"ר ארי' יהודה ליב זצ"ל אבד"ק סקאהל נכד הב"ח]‬ ‫]גי[‬ ‫בפרשתינו (ד"ה בפסחים) כתב ליתן טעם הא דבית המקדש שלעתיד יקרא בית‬ ‫וזה פירושו‪ ,‬מכאן למדה תורה דרך ארץ שיטפל בקרוביו שלשים יום‪,‬‬ ‫אלקי יעקב ולא אברהם ויצחק‪ ,‬לפי דלפני זה הפסוק ואמרו ביום ההוא לכו‬ ‫נמצא היה עמו עד ל׳ יום [א"כ היה בעליו עמו ואף אם שכרו עד עכשיו היה פטור משום‬ ‫ונעלה אל בית אלקי יעקב‪ ,‬אמר (מיכה ד‪ ,‬א) והיה באחרית הימים יהיה הר בית‬ ‫דבעליו עמו]‪ ,‬משום הכי לא אמר לו עד השתא כלום [ומעכשיו יהי' חייב‪ ,‬ע"כ נתן לו‬ ‫ה׳ נכון בראש ההרים‪ ,‬ואמר שם בילקוט שעתיד הקב״ה לבנות בית המקדש‬ ‫מעכשיו שכר כדי לחייבו כמו שומר שכר]‪ ,‬ודו״ק היטב כי נכון הוא‪.‬‬ ‫בהר הכרמל שהוא ראש ההרים‪.‬‬ ‫יחודים‪ ,‬אלא מי שעוסק בתורה‪ ,‬ששם הם היחודים‪.‬‬ ‫אי‪ .‬וראה בספר גליוני הש"ס [להג"ר יוסף ענגיל זצ"ל ראב"ד קראקא] כתב על מה דאיתא במסכת שבת (ב‪ ):‬כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשיילי׳ במסכתא אחריתי‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬ועי׳ שו״ת שבסוף ספר תורת חטאת [לבעל המנחת יעקב] (סי׳ א׳) שהקשה אהך דכאן כי קאי רבי כו'‪ ,‬מרש״י לקמן (קיד‪ ,.‬ד״ה ואם בכולי תניי׳) שכתב דהבקי בכולי‬ ‫תניי׳ גם כי קאי בחדא מסכתא בכחו למיהדר במסכתא אחריתי‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ונ׳ פשוט דזה רק לפי הרוב‪ ,‬אבל לפעמים יארע גם לאדם היותר בקי שלגודל עיונו בדבר‬ ‫שעוסק בו אין יכול להשיב על שאלה בעניין אחר‪ ,‬וע״כ התלמיד עכ״פ אין לו לשאול בכמו זה‪ ,‬רק ימתין עד שיצא רבו מעיונו אשר בו‪ ,‬ואז ישאל‪ ,‬דשמא יארע‬ ‫שלא יוכל להשיבו ויהי׳ העדר כבוד לרבו‪ ,‬וז״פ‪.‬‬ ‫בי‪ .‬ובענין אופן מיוחד על תפלה כתב בספה"ק דברי יחזקאל [שינאווא] (בכתי"ק) עה"פ (כא‪ ,‬טו) ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים‪ ,‬וזלה"ק‪,‬‬ ‫שמעתי ממו״ח הרה״ק [בעל ארי' דבי עילאי] מווישניצא זלה״ה וכמדומה לי שאמר זאת בשם רבו הרה״ק מלובלין זלה״ה זי״ע ועכ״י‪ ,‬מה שנאמר גבי ישמעאל‬ ‫שהשליכה הגר אותו תחת אחד השיחים‪ ,‬היתכן שבנה מאברהם אשר היה חביב אצלה כבבת עינה השליכה אותו‪ .‬ואמר הפירוש שהיא התפללה בכל כחה‪ ,‬ואח״כ‬ ‫השליכה את הדבר על רצון השי״ת‪ ,‬ועצה זו מועלת כמיוחדת שבתפלות‪.‬‬ ‫וכן הוא הפירוש ותשלך את הילד‪ ,‬היינו שהשליכה את ענינה על רצון הבורא ב״ה‪ ,‬וזה הועיל תחת אחד השיחם‪ ,‬היינו שיחם הוא תפלות‪ ,‬כמו ויצא יצחק לשוח‬ ‫בשדה‪ ,‬ותחת הוא במקום‪ ,‬כמו תחת השור תחת השה‪ ,‬ואחד הוא המיוחד‪ ,‬כמו שמוזכר בגמרא בכמה מקומות אחד המיוחד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה בגליון אלף המגן פרשת‬ ‫וירא דהאי שתא מה שהוספתי על זה‪.‬‬ ‫גי‪ .‬נדפס בויניציאה בשת תק"ב לפ"ק‪ ,‬מעוטר בהסכמת הגאון בעל פני יהושע זצ"ל‪.‬‬ ‫די‪ .‬עי' בספה"ק ישמח משה פרשת תצוה (ד"ה כתית) שכתב דבית המקדש השלישי יהי' באותו מקום ששני בתי מקדש היו‪.‬‬ ‫וט‪ .‬וראה בספר טללי אורות [להרה"ח ר' משה אורי קעללער ז"ל מצאנז] שמביאו בשם הגה"ג מו"ה נפתלי הירץ זללה"ה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫אציו תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫לקול תפלתך‪ ,‬וכן מבואר במדרש רבה (שמו"ר כא‪ ,‬ה) אצל הים וז״ל‪ ,‬משל למלך‬ ‫למה צריכין למות אם אין לה בנים‬ ‫שראה מטרוניתא בשבי׳‪ ,‬וצעקה‪ ,‬ופדאה ונשאה‪ ,‬ואח״כ לא השמיעה קולה‪,‬‬ ‫ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (ל‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ושיסה בה ליסטים והתחילה לצעוק‪ ,‬אמר המלך לזה הייתי מתאווה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וצריך ביאור למה אמרה מתה אנכי‪ .‬ובספר טללי אורות [להרה"ח ר' משה‬ ‫א״כ שפיר אמר לה יעקב מחמת שהמניעה ממך פרי בטן‪ ,‬א״כ נראה בפי׳‬ ‫שהקב״ה מתאווה רק לשמוע לתפלתך‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אורי קעללער ז"ל מצאנז] מביא בשם הג"ר שמואל הלברשטאט זצ"ל מפראג‬ ‫לפרש‪ ,‬עפ״י קושית הרמב״ם]זט[‪ ,‬מדוע כל עריות שבתורה אסורים אפילו‬ ‫למה לא רצה יעקב להתפלל על רחל שיהי' לה בנים‬ ‫לאחר מיתה‪ ,‬ושתי אחיות מותרות לאחר מיתה‪ .‬ותירץ הרמב״ם‪ ,‬משום‬ ‫ששתי אחיות אסורות בחייהם מחמת קנאה‪ ,‬ולאחר מיתה אין שייך קנאה‪.‬‬ ‫הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ ,‬ויחר אף יעקב ויאמר התחת אלקים אנכי אשר‬ ‫וא״כ קשה על יעקב שלקח שתי אחיות‪ .‬אלא על כרחך צריך לומר‪ ,‬שיעקב ידע‬ ‫מנע ממך פרי בטן (ל‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫שלא יהיה קנאה ביניהם‪ ,‬ושפיר עשה‪.‬‬ ‫בספר ישועות יעקב עה"ת כתב לפרש הפסוק‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לי ביאור דבר‬ ‫וזהו שנאמר‪ ,‬ותקנא רחל באחותה‪ ,‬ולזה אמרה אל יעקב הבה לי בנים‪,‬‬ ‫זה דבאמת מצינו לפעמים שתפילת צדיק עשתה פירות גם בשביל אחרים‪,‬‬ ‫לבטל החשש של קנאה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬אז תהיה אחת אסורה עליך באיסור שתי‬ ‫ולפעמים לא תועיל תפלת הצדיק רק לעצמו ולא לאחרים אף אם הוא צדיק‬ ‫אחיות‪ ,‬ואז אני יראה שמתה אנכי‪ ,‬שלא תכשל באיסור שתי אחיות]זי[‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬עם מה שאמרו חז״ל במס׳ ברכות (לד‪ ):‬דר״ח בן דוסא התפלל על בנו של‬ ‫ר״י בן זכאי ועשתה תפלתו פירות‪ ,‬ואמר רבי יוחנן אלו התפלל הוא עליו לא‬ ‫הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים‬ ‫היה עושה פירות‪ ,‬ואמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך‪ ,‬אמר‪ ,‬הוא דומה כעבד‬ ‫ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (ל‪ ,‬א)‪ .‬פירש״י ז״ל‪ ,‬וכי כך‬ ‫לפני המלך‪ ,‬ואני כשר לפני המלך‪.‬‬ ‫עשה אביך לאמך‪ ,‬והלא התפלל עלי'‪.‬‬ ‫שבאמת מי שנשמתו יש לה אחיזה בשם אלקים שהעולם מתנהג על ידו‪,‬‬ ‫ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי וגו' (ל‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אלהי״ם בגימטריא הכס"א‪ ,‬הטב"ע‪ ,‬תפלתו עושה פירות לעזור בעוה״ז‪ ,‬אמנם‬ ‫פירש״י ז״ל‪ ,‬את אמרת שאעשה כאבא‪ ,‬אני איני כאבא‪ ,‬אבא לא הי׳ לו בנים‬ ‫מי שנשמתו יש לה אחיזה בשם העצם‪ ,‬אם כי מדרגתו גדול מאד‪ ,‬אך לאשר כי‬ ‫אני יש לי בנים‪ ,‬ממך מנע ולא ממני‪.‬‬ ‫שם עצם אינו מיוחד על הפעולות ביחוד‪ ,‬כי פעולות עוה״ז אינן מיוחדים רק‬ ‫לשם אלהי"ם‪ ,‬אין דרך צדיקים כאלו להתפלל על אחרים בעניני עוה״ז‪ .‬וזהו‬ ‫ובספר דברי יחזקאל [להגה"צ ר' יחזקאל שרגא פרענקיל‪-‬תאומים זצ"ל אבד"ק‬ ‫חנינא דומה לעבד לפני המלך‪ ,‬שדרכו אל הפעולה‪ ,‬ונשמתו יש לו אחיזה בשם‬ ‫קלאסנא] כתב בתמיה‪ ,‬דצריך להבין זה‪ ,‬וכי לפי שהי׳ לו בנים ע״כ לא צריך שוב‬ ‫אלקים‪ ,‬ואמנם ריב״ז דומה לשר לפני המלך‪ ,‬שנשמתו היה לו אחיזה בשם עצם‬ ‫להתפלל עלי׳‪ ,‬היתכן זאת לומר על יעקב אבינו ע״ה‪ ,‬וכי מי שיבוא אצל צדיק‬ ‫שאינו מיוחד אל הפעולה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫הדור שיתפלל עבורו איזה תפלה על ענין‪ ,‬והצדיק אינו צריך לאותו דבר‪ ,‬ימנע‬ ‫והנה רחל שבקשה מיעקב שיתפלל עליה והיה בדין שיעקב ימלא רצונה‪,‬‬ ‫ממנו מלהתפלל ולבקש מהש״י שיהי׳ גם לחבירו עזר ורווחה להוושע על דבר‬ ‫אמנם ידוע כי נשמת יעקב מובחר שבאבות מקורה משם העצם‪ ,‬ולפי שמניעת‬ ‫ענין הצריך לו‪ ,‬ובאמת תמי'‪.‬‬ ‫פרי בטנה של רחל בא משם אלקים‪ ,‬אינו בדין שיעקב יתפלל עליה‪ ,‬שהוא‬ ‫וכתב שם לתרץ על פי מה שמצינו בדברי חז״ל (יבמות סד‪ ).‬מפני מה הי׳‬ ‫דומה לשר לפני המלך‪ ,‬ונשמתו מן שם העצם‪ ,‬כמו שאמר והיה ה׳ לי לאלקים‬ ‫אמותינו הקדושות עקרות‪ ,‬מפני שהקב״ה מתאווה לתפילתן של צדיקים‪,‬‬ ‫(כח‪ ,‬כא) שהתנהגות עצמו יהיה ע״י שם ה׳ שהוא שם העצם‪ ,‬וע״כ אמר לה‬ ‫לכן כשאמרה רחל ליעקב שיתפלל עלי׳ כמו שהתפללו אבותיו‪ ,‬אמר אני‬ ‫התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן (ל‪ ,‬ב) שאלו היה גם יסודו משם‬ ‫איני כאבא שלא הי׳ לו בנים‪ ,‬א״כ הי׳ חושב בדעתו שלכך חדל ממנו בנים‬ ‫אלקים היה בידו להתפלל עלי׳‪ ,‬אבל מאחר שהוא אינו תחת אלקים‪ ,‬דהיינו‬ ‫מחמת שהקב״ה מתאווה לתפלת צדיקים הקדושים‪ ,‬אבל אני איני כן‪ ,‬כי יש‬ ‫שם הפעולה‪ ,‬אשר מנע ממנה פרי בטן‪ ,‬אינו ראוי שיתפלל עבורה‪ ,‬וזה מתוק‬ ‫לי בנים‪ ,‬והש״י מונע רק ממך פרי בטן‪ ,‬א״כ נראה מזה שהקב״ה מתאווה רק‬ ‫בביאור המקראות‪ ,‬עכ"ל]חי[‪.‬‬ ‫לשמוע תפלתך‪ ,‬לכן מוכרחת את להתפלל עבורך‪ ,‬ובודאי יתן אוזן קשבת‬ ‫זט‪ .‬כך מצאנו ברמב״ן על הפסוק (ויקרא יח‪ ,‬יח) ואשה אל אחותה לא תקח‪ .‬וראה בספר חתם סופר [הוצאת הגר"י שטערן] פרשת ויחי (ד"ה ואני בבואי) שכתב שלא‬ ‫הוליכה למערת המכפלה‪ ,‬שלא יבוש מאבותיו שנשא שתי אחיות‪ ,‬והטעם לאסור אז אפילו בחוץ לארץ‪ ,‬שלא יתכן שב' אחיות אהובות יהי' צרות זו לזו‪ ,‬ויעקב‬ ‫חשב שלא יתקנאו‪ ,‬משום שמסרה הסימנים לאחותה‪ .‬אבל אח"כ שנתקנאו זו בזו א"כ לא יפה עשה‪ ,‬ע"כ לא קברה שם שלא יבוש מאבותיו‪.‬‬ ‫זי‪ .‬כן כתב בספר מדרש יהונתן [להג"ר יהונתן אייבשיץ זצ"ל] אות מ"ח‪ ,‬ובספר תפארת צבי [להג"ר צבי הירש ב"ר ניסן זצ"ל מק"ק לוציק ומו"ץ במדינות שטיפט קורפייא] (ד"ה‬ ‫אמרה רחל) כתב כן בשם עצמו‪ .‬ועי' בספר ביאורי מהרא"י [להגאון בעל תרומות הדשן זצ"ל] פרשת תולדות (ד"ה וישמר משמרתי) שכתב ג"כ שהאיסור מטעם קנאה ואם‬ ‫אין קנאה מותר‪ ,‬וראה בספר כתב סופר בפרשתינו (ד"ה הבה לי בנים) שכתב מזה שמסרה רחל הסימנים הבין שאין מתקנאת באחותה‪ ,‬ועוד שם (ד"ה והנה רחל)‪.‬‬ ‫חי‪ .‬כידוע שצדיקים שהיו בעולם הזה יכולין להתפלל על מה שנראה בעולם הזה יסורים וצער‪ ,‬וכנסתלקו לעולם הבא לא יכלו להתפלל על יסורים של עולם‬ ‫הזה משום ששם ראו שהיסורים הם לטובה והכל לטובה על כן לא היו יכולים לבטלם‪.‬‬ ‫‪ i‬תודתינו נתונה לאלו שהשתתפו בהוצאות הגליון ‪i‬‬ ‫הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח‬ ‫הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח‬ ‫הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח‬ ‫מוה"ר אברהם יהושע אייזען הי"ו‬ ‫מוה"ר יהושע דעמביצער הי"ו‬ ‫מוה"ר אלי' עליאס הי"ו‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו בנישואי בנו‬ ‫לעילוי נשמת אמו‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו בנישואי בנו‬ ‫החתן שלמה ני"ו ממציוני ישיבתינו הק'‬ ‫מרת חי' מרים מעכא בת מוה"ר צבי ע"ה‬ ‫החתן צבי אלימלך ני"ו‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬ויהי רצון שהזיווג‬ ‫נפטרה ביום י"א כסלו שנת תשע"ב לפ"ק‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬ויהי רצון שהזיווג‬ ‫יעלה יפ"ה ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫תהא נשמתה צרורה בצרור החיים‬ ‫יעלה יפ"ה ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫כל מי שרוצה להשתתף בהוצאות הגליון לרגל השמחה שבמעונו או לעילוי נשמת יפנה למכון אלף המגן ‪ 347-930-8759‬ולהשאיר הודעה תזכה למצות‬ ‫ישלם ד' פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ד'‬ ‫ד‬