אלשיך · Alshich
הטקסט של גיליון זה
ממקומו ובא לכאן וכו' ,ויצדק טוב טעם וזהו והנה מלאכי א-להים עולים ,ואחר
הדבר במאמרינו שהוא להורות את יעקב כך יורדים לכבודו ,כי המלאכים צריכים
* קצורי * באורי * לקוטי *
שלא יירא ,כי הלא כל שלשת העולמות אליו ,והם ישרתוהו וילווהו (ובזה נתיישב האלשיך הק'
טפלים אליו ומשועבדים לו ,וכמו שאמרו באופן א' קושית רש"י 'עולים תחלה
רבותינו ז"ל על פסוק בוראך יעקב ויוצרך ואחר כך יורדים?' כי המלאכים שלא פ' ויצא
ישראל אמר הקדוש ברוך הוא עולמי הניחום לעלות קל"ח שנה עלו עכשיו ~ ~ ~
תחילה .ואח"כ ירדו המלאכים שבאו עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך. (פכ"ח :יא-יג) ויפגע במקום וילן שם כי
בשום לב אל כפל אומרו עולמי עולמי! ללוותו) בא השמש ויקח מאבני המקום וישם
ואין על יעקב ,נצב עליו ,למעלה הימנו, מראשתיו וישכב במקום ההוא :ויחלם והנה
וכן באומרו בראך יצרך! סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה
מכל יצורי העולמות כלם ,בלתי אם ה'
אך הוא כי שלשת העולמות יתפרדו לבדו ,אפילו רכב א-להים שה' בם .כי ,אך מלאכי א-להים עלים וירדים בו :והנה יהוה
בו בחר למרכבה לו .וזהו והנה ה' נצב עליו: באיכות, נצב עליו ויאמר אני יהוה א-להי אברהם
השפל ,והגלגלים - ,הם בעלי גשם, אביך וא-להי יצחק הארץ אשר אתה שכב
ועל פי דרכינו ,שרצה ה' הראות לו ,כי עליה לך אתננה ולזרעך:
השלשה עולמות כלם נבראו לשמשו ושל מלאכים -רוחניות,
וסרים אל משמעתו והנם באים לכבודו הנה כי הוא יתברך משנה החושים
שני ולשרתו ,נאמר ,כי רצה הוא יתברך ילין ועל שני הסוגים אמר עולמי עולמי ומחליף את הטבעים לעבודת הצדיק ,ונקל
פעמים .והשיב על סוג הגשמי יעקב בראך .שם ,וישכב במקום ההוא ויתן מראשותיו, הוא בעיני ה' לעשות כן כי הלא גם
ובכן מאבני מזבח עקידת יצחק ,כמאמרם ז"ל ועל סוג הרוחני בעל צורה יעקב יצרך, העולמות שברא נתן לו לעובדו ולכבודו
יחויב כי אחר שבזכותו נבראו ישתעבדו לו .בפרקי רבי אליעזר ,למען יכיר ,כי המקום בראו יצרו אף עשאו.
פה כי כל משועבד תחתיו ,כי הוא המקיימו. ולכן יתכן הורה לו הוא יתברך
שלשת העולמות משועבדים אליו, וזה אחשבה הורה לו הוא יתברך ליעקב
ובזה מצאנו טוב טעם אל היותו שם בבלי לא יירא מפחד עשו ,ופן בצאתו מתוך
בלבד דעת שלא היה כי-אם בלוז .והוא שאילו ובשפל היחל והורה לו כי לא הפחד של עשו יפול אל הפחת של לבן.
אדמת חוץ לארץ או כללות ערי ארץ ידע לא שכב שם על קדושת המקום ,וזה ומה גם בראות את עצמו יצא ממקום
שער מאמר הכתוב ויפגע במקום ,שעל ידי היותו ישראל כי-אם גם הר המוריה שכנגד הקדושה מתחת כנפי השכינה אל אדמה
השמים מקום המזבח שלוקח משם עפר כך ,שהיה בלוז ,ונעקר הר המוריה ,ובא טמאה ,כי לכן נתן אל לבו ללכת אל עיר
שעשה ממנו יתברך את אדם יציר כפיו שם ,לא ידע ,כי המקום אשר הוא שוכב מושב א-להים אפשר שם שכינה שורה
שהוא חלתו של עולם גם הוא -אשר הוא עליה אדמת קדש היה ,רק לוז ,על כן וילן הוא הר המוריה להפיל תחינתו שם.
לקראתו.הר שם.
כל טוב העולם השפל מוכן לעבודתו כי והראה לו הוא יתברך כי ,אם קטון הוא
צבי קדש -נעקר ממקומו ובא בעיניו הלא כל העולמות שברא למענו
ושמא תאמר ,אם חשב שהיה בלוז ,למה המה .והנה הראה בעיניו כי כלם סרים אל
וגם עולם הגלגלים משועבד אליו כי הלא לא החזיק צדיק דרכו עד הר המוריה משמעתו,
להתפלל שם כתאותו? בא השמש שלא בעונתו למען ילין שם.
וגם עולם המלאכים והנה מלאכי א- והוא כי עולם השפל ,אין צריך לומר
לווהו על כן אמר כי בא השמש שלא בעונתו, כללות העולם או ארץ ישראל העולה על
ועל ידי כן ,בחשבו ,כי בלוז היה ,נמשך ,כי להים עולים ויורדים בו לכהנו לו אשר
בארץ ואשר ילווהו. כלם ,כי-אם גם ראש עפרות תבל הוא הר
ויקח מאבני המקום של המזבח וישם המוריה כי בו בחר ה' לשכן שמו שם ,גם
או לרבותינו ז"ל כי המלאכים אשר באו מראשותיו שנשתמש מהן .וגם כי וישכב הוא יעתק ממנו ויבא לקראתו להקביל
להפך את סדום על אומרם כי משחיתים במקום ההוא כרצונו יתברך מהטעם פניו .וזהו שלא היפך הוא יתברך שיעתק
אנחנו לא הניחום לעלות אל מחיצתן קל"ח הנזכר .מה שאין כן אילו ידע קדושת לוז וילך להר המוריה ,והוא כפרש"י ז"ל
שנה .עד בא האורח הקדוש אל בית מלונו המקום ,כמאמר רש"י ז"ל על אומרו ,ואנכי שלא נתקרב מקום אל מקום ,רק שנעתק
יתברך ,ולאהבתו ,קבץ הוא יתברך את לא ידעתי ,שאילו ידעתי לא ישנתי כאן: הר המוריה ובא לכאןוכו' .הנה כי דעת
נדחיו ,שיעלו השמימה.
רבותינו ז"ל כפירש"י שנעתק הר המוריה
1
המתייחס אל השם הגדול ,כי אותו השם וארבע חלקים האלה אשר באדם הנה והנה אין ספק ,כי הלא גם בעיני יעקב
הוא לבדו אשר עליו ,וזה והנה ה' נצב עליו. לכל אחד יש שורש מוצאו מתייחס אליו יפלא:
וכל זה למען הודיע כי לא על חנם במקומו ,ועל ידי כן בקיימו תורה ומצות על מה זה ,המשילו יתברך במעשה ידיו,
המשילו במעשה ידיו ,ואת כל חלקי אשר יעשה בארבעת חלקיו אלה הלא וכל ,שת תחת רגליו?
העולמות קרבה לעבודתו כמדובר ,כי הלא יעורר ויקדש שרשיו כלם על ידי קדושת
המצות ,ויתאחדו על ידי קיימו התורה על כן הורהו מראה הסולם ויחלום וכו'
הוא מקיימם וזכותו בראם ,כמאמר למען הודיעו ,כי גם ,כי כל צדיק מקיים כל
רבותינו ז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא והמצוה באחדות ה' חלקיו יקשר
העולמות ,ועל ידי כן ישלשל מלמעלה העולמות ,הוא עולה על גביהן!
עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב
יצרך כאשר ביארנו בסמוך, השפע עד למטה לארץ ,נמצא על ידי כן כי הלא ,למה שהעולם השפל חומרי הוא
מקיים העולם כמדובר: הוה ונפסד ,ואיזה הדרך יהא מבא לבא בו
כי למה שאין דרך רבותינו ז"ל לחלק שפע מסבת הסבות אל חומר עכור?
עולם השפל ועולם הגלגלים לשנים, והן זאת תהיה כונת הכתובים ,אשר
כמפורסם לבקיאים בנועם מליהם( ,ואינם הראה הוא יתברך את יעקב ואף גם הורהו ואיזה חבל ישלשלהו מן העולם העליון
מחלקים לשנים) כחכמי דורות אשר גדלה מעלתו על כל איש צדיק תמים עד השפל?
האחרונים ,למה כי הכל גשמיות ,לכן המה אשר למטה מגדרו ,בשלמות ארבעת
חלקיו .והוא ,לומר לו ,הנה ,כל האדם ומי יקשרם להיות מקבלים דין מן דין
כללו העולמות לשנים .הגשמי (עולם מלמעלה למטה?
השפל ועולם הגלגלים) לאחד ,והרוחני יכלול לכל הארבע עולמות כסדרן אשר
(עולם המלאכים ועולם העליון) הוא סדרנום ,ואתה עלית על כלם ,כי אתה ומי יתן בהם רוח להחיותם גם את השפל
השני ,ועל שניהם אמר זה פעמים עולמי סולם מוצב ארצה מפאת החומר ,וראשך, גם את עולם הגלגלים ,כי גם הוא גשמי
עולמי מי בראך .ועל האחד אמר יעקב הוא הנפש הדבק אל החומר בצד מה גם כאחיו ,אם לא על ידי שפע רוחני היורד
בראך ,ועל העליון אמר יעקב יצרך: בקבר כנודע ,אינו כשאר בני אדם שמגיע מאתו יתברך מהעולם העליון.
(נפשם רק) עד הגלגלים ,רק השמימה ,הם לכן הוא יתברך ,מאז בחכמה יסד ארץ,
או( ,באופן אחר ,אשר מה שמחלקים השמים העליונים ,בעולם המלאכים .כי
העולמות לשנים באמרם 'עולמי עולמי')
על מכונות נשמות קדושות אשר ברא,
יורה אומרו השמימה בה"א בסוף תיבה אשר כח בהן לתקן עולם ולקיימו קיום
על דרך זה ,יותר בפשיטות .על העולם הזה ובראשה .לעומת (כעין) מה שאמרו
הכולל שלשתם (עולם השפל עולם
עצמיי בל ימוט ,ויחלק מאז הנשמות
רבותינו ז"ל ב'לשאולה' :באמבטי הראויות בכל דור ודור מפני תקון העולם
הגלגלים ועולם המלאכים ,כוללן יחד ,כי התחתונה של שאולה ,על היות ה"א בסוף
לגבי עולם העליון נחשבים כגשמיות)
להקימו ולקיימו בצדיקים שבכל דור ודור
תיבה ולמ"ד בראשה (כי 'השמימה' כמו אשר הם באמת יסוד עולם .גם ראה
כאשר נכללו בחדוש העולם כאחד (וזהו 'לשמימה' .וע"כ כמו 'לשאולה' פי'
'עולמי' הא') ,ועל העולם הבא (עולם
והתקין את האדם ,עולם קטן ,הכולל כל
בתוקף הירידה ,כך 'השמימה' פי' בתוקף הארבע עולמות ,מן השפל אל העליון,
העליון) על הדרך הנזכר (שהוא עולם העליה)
הרוחני .וזהו 'עולמי' הב') . והוא כי הלא החומר יכלול הארבע
ועל החלק השלישי ,הוא הרוח ,אשר יסודות כנודע ,הכוללים כל העולם השפל
כלל הדברים ,כי זכותו ,ברא העולמות, דרכו להיות מעולם המלאכים ,זה הוא
והוא מקיימם ,וידו בכל משלה ,והמה יהיו עד עולם הגלגלים,
למעלה מהם ,שהם עולים ממחיצתם
שומרי משמרתו ,ועובדי עבודתו: ויורדים בועד מחיצתו כי מלמעלה מהם והחלק השני הוא הנפש החיונית הנותנת
עוד יתכן כי משל הסולם אינו על עצמו הוא( .ובזה נתיישב באופן ב' קושית רש"י חיות ותנועה בחומר הלא היא מאיכות
רק על המקום של בית המקדש אשר הוא 'עולים תחלה ואחר כך יורדים?' כי הרי עולם הגלגלים וחיותם להתמיד תנועתם,
שוכב עליו ,והוא כי למה שהיוצא מארץ עולים פירוש מעולם המלאכים עד והחלק השלישי הוא הרוח מעין עולם
ישראל לחוצה לארץ נכנס תחת כתות מחיצת יעקב אשר למעלה מהם) המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות,
חיצונים ,ומושפעים על יד השר השורר על ועל החלק הרביעי ,אמר והנה ה' נצב עליו והחלק הרביעי היא הנשמה אשר
הגוי והממלכה אשר הוא גר שם ,ועל כן כי אין שורש נשמתו מתחת כנפי השכינה מלמעלה מעולם העליון.
בחר (יעקב) הסתופף בבית ה' בהר (שם האדנות) ,רק מאיכות עליון
2
וזהו אומרו מוצב ארצה ,שהוא ה"א בסוף וכל זה להורות לו אשר הקדמנו כי גדולה המוריה ,כי שם בית א-להים ,לבקש (שם)
תיבה ,כאומר לארץ ,שמשמעו שהוצב מעלת הצדיק -ומה גם כמוהו -לפניו על נפשו ,איכה תרעה! על ידי שר.
לארץ מלמעלה ,שעל כן לא נאמר (מוצב) יתברך ,ולכן לא יפלא בעיניו יעשה עמו על כן הורה לו הוא יתברך ,כי אדרבה,
בארץ. יותר מעל כל עולמו כי הוא המקיימו חשוב הוא בעיניו יתברך יותר מן המקום,
והתפשטות איכותו הוא עד הרקיע ומייסדו וכל העולם לא נברא רק כי הלא המקום ,הוא ,ההולך לקראתו,
העליון מכלם ,הם שבעה רקיעים, לתשמישו... להקביל פניו.
וזהו וראשו מגיע השמימה שהוא ה"א ויחלום והנה סולם וכו' ,והוא במה ואדרבה ,קדושתו גדולה ממנו .למען
בסוף תיבה ,וה"א בראשה ,שהוא להפליג שהערנו אל אומרו והנה זה שלש רגלים? ידע ,כי כאשר אין שכינה זזה מהר המוריה,
העליה( ,כי בתי מקדש הראשונים היו אך הוא שהראהו: מקל וחומר ידון ,שלא תזוז ממנו ,גם כי יצא
ברקיע ג' הנקרא זבול ,וע"כ אמר שלמה א :בית ראשון שהיה סולם מוצב ארצה לחוצה לארץ .כי בכל מקום אשר ימצא,
בנה בניתי בית זבול כמבואר באלשיך וראשו מגיע השמימה ,אש מן השמים שם יהיה א-להיו עמו ,כמאמרו יתברך
במ"א ,וע"כ רקיע של בית דלעתיד נחשב ונבואה וארון ומנורה ואורים ותומים שהיה אליו בפירוש ,באומרו ,הנה אנכי עמך וכו'.
הפלגת עליה כנגדם) ,עד ערבות ,על דרך כסולם מתווך בין עולם השפל והעליון. ועל המקדש העתיד לבנות שם ,הוא,
אומרם ז"ל ,על 'לשאולה' ,שיש ה"א בסוף ועל הה' דברים שהיו בו יתירים על השני, שראה והנה סולם מוצב ארצה ,והוא כי
תיבה ,ולמ"ד בראשה ,לרמוז על אמבטי ייתר ה"א יתירה במלת השמימה שיש ה"א כאשר הסולם מחבר המקום הגבוה עם
התחתונה שבשאול .על דרך זה הוא פה, בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה וה"א הנמוך ,כן המקדש הוא כסולם ,שעם היותו
בבחינת העליה בהפלגה ,שתהיה אחרת בראשה .וזהו והנה סלם וכו'. מוצב ארצה ,הנה ראשו ואיכותו מגיע
התפשטותו עד גדר שוהנה מלאכי א-להים השמימה ,ומחבר העולמות.
שבעולם המלאכים ,עולים מעולמם דרך ב :ועל הבית שני שאחריו הראה לו ,שלא
התפשטות אור הקב"ה ,למעלה ,וחוזרים היה ראשו מגיע השמימה שלא היה ולא עוד אלא שמלאכי א-להים עולים
ויורדים עד גבולם ,ועלייתם וירידתם בו, לסולם ,הוא בית המקדש שני ,כל כך ויורדים בו ,כי בהיות הקדוש ברוך הוא
במקדש ,כי למעלה מעולם המלאכים הוא גדולה כבראשונה ,כי-אם ,והנה מלאכי א- למטה ,השכינה שוכנת בארץ ,ועל ידי כן
ראשו אשר יעלה התפשטותו. להים עולים ויורדים בו ,שלא היה מגיע מלאכי א-להים דירתם פה ,באופן,
(פי' שהסולם מרמז על בית השלישי, השמימה כקודם ,כי חסרו ממנו ה' דברים שכשיצטרכו לעלות למעלה לאיזה
אשר עולה התפשטות אורו מלמטה עד עליונים ,ולא נשאר בו רק ,שהיתה השכינה שליחות ,עולים תחלה ואחר כך יורדים
למעלה מן עולם המלאכים .והנה למטה בארץ ,באופן שמלאכי א-להים היו למטה ,כי שם ביתם ,כי מלאכי א-להים
בבהמ"ק הוא עיקר מושב השכינה ,עם עולים תחלה ואחר כך יורדים עם הא-להים המה (וע"כ ביתם הוא שם ,במקום אשר
מלאכי הא-להים ,מלאכי השכינה. על הארץ ,כי מושב א-להים היה בבית שם הא-להים ,כי היות הקדוש ברוך הוא
וכאשר המלאכים עובדים עבודתם, המקדש למטה .ועל כן מלאכי המרכבה למטה ,נצב על יעקב ,והשכינה שוכנת
כש"כ' ,רצוא ושוב' ,עולים ברצוא עולים מלמטה תחלה כי שם ביתם ,ואחר בארץ .ובזה מיישב באופן ג' ,קושית
ויורדים ושוב ,כל זה נעשה 'בו' תוך גבולי כך יורדים עם הא-להים על הארץ( :ובזה רש"י 'עולים תחלה ואחר כך יורדים?')
התפשטות בהמ"ק השלישי .וזהו ,עולים מיישב באופן ד' ,קושית רש"י 'עולים והראהו ,כי ,עם הגדולה הזאת אשר
ויורדים בו .ובזה מיישב באופן ה', תחלה ואחר כך יורדים?' שמדבר מענין למקדש ,גדולה מעלתו של יעקב ,כי והנה
קושית רש"י 'עולים תחלה ואחר כך בהמ"ק השני)... ה' נצב עליו .והוא ,כי המקדש אין מתייחס
יורדים?' שמדבר מענין בהמ"ק ג :הבית השלישי שהיה (יעקב) תאב בו רק השכינה ,הוא שֵםא-להים ,הנזכר,
השלישי).. לדעת ענינו כי הוא חלקו (בית השלישי אך ביעקב והנה ה'! כי השם הגדול והנורא
וכאשר הקיץ משנתו אמר ,אכן יש ה' כנגד יעקב) :והראהו: ההוא ,הוא!נצב עליו.
א' ,שאין איכותו כאיכות הראשונות ,וכו' ,והוא ,כי הוא לכאורה עלה על רוחו כי ולא (רק) לעתיד כאשר במקום ההוא,
מדברים גשמיים ,כי-אם רוחני ,למה שהר המוריה עפר ארץ גשמית לא רק ,והנה כלומר כעת הינו יתברך נצב על
שישלשלהו הוא יתברך מן השמים לארץ ,תסבול השראת השם הגדול ,כי הלואי יעקב.
יהיה הבית שעל הארץ ,גשם זך כעצם
3
והיה שם לשני מחנות יחד .ולשמא הגלגלים ,ולכן תמה ואמר ,אכן יש ה' שורה הנה ראיתי מלאכי א-להים עולים ואחר כך
תאמר למה נתוסף לו עתה הכבוד הזה, על המקום הארציי הזה ,ואנכי לא ידעתי! יורדים בו ועל כן אגזור אומר כי מקום ראש
האחד שטרם עלות אשר אתו ,באו של לכן מה עשה יתברך ,הטיל בו מורא ,כי הסולם( ,בהמ"ק שלמעלה) הוא שער
ארץ ישראל ,והשנית ,כי אשר מתחלה לא השפיע מעין אור הבית השלישי המטיל השמים ליכנס אל הבית (המקדש
רצו לצאת חוצה לארץ ,עתה יצאו למענו? מורא לעוצם הקדושה ויירא ,אז אמר ,אין שלמטה)
לזה אמר ,ויעקב הלך לדרכו ,לומר ,כי ספק ,כי מקום ההר הזה ,לא יהיה איכותו כי לא יקראו השמים בית א-להים ,כי-
בהיותו בהר המוריה ,לא היה הולך לדרכו כאשר הוא עתה ,כי-אם זך ,כראשיתו ,אם (רק נקראת) בית המקדש שלמטה
המתייחס לו ,הוא לארץ ישראל ,רק לחוץ כאשר מאז נבראת הארץ ,והיה בה איכות( ,כך) ,והשמים ,כחצר ,שבו שער ליכנס אל
לארץ הפך שרשו ,אך ,עתה הלך לדרכו אל שאמר עליה ה' ,תוצא הארץ נפש חיה ,הבית.
הקדושה ,על כן ,ויפגעו בו מלאכי א-להים. ושבידו יתברך לקח מעפרה ,ועשה את ועל כן היו מלאכי א-להים עולים תחלה
וזה אומרו לשון פגיעה ,שלא ירדו האדם מעשה ידיו ,שאין זה רק ,שלא היתה (מן עולם המלאכים אל בהמ"ק שלמעלה
מהשמים במקום ההוא ,כי מלאכי ארץ עכורה כהיום ,ותהי כן עד אחר חטא אדם ,אל רקיע הראשון) כיוצאים מהבית אל
ישראל המה ,ואין יורדים רק בהר המוריה, ונתקללה ותתעכר .ולעתיד תזדכך החצר ,ואחר כך יורדים אל מושבם העקרי
הוא שער השמים ,ולא באויר חוץ לארץ, ירושלים יותר הרבה מאשר היתה אל בית המקדש ,כי שם (עיקר) ביתם,
אך ודאי בארץ ישראל ירדו ,ומשם באו נגד בהבראה ,כי על כן ,הא-להים ,אשר אמנם מרכבה אל השכינה (שבבהמ"ק ובזה
יעקב ויפגעו בו ,כאיש הבא לקראת חבירו לא ישב על הארץ ,יהיה לה חומת אש מיישב באופן ו' ,קושית רש"י 'עולים
להקביל פניו .והוא הכיר זה ,ויאמר ,כאשר תחלה ואחר כך יורדים?' שכאשר הולכים ולכבוד יהיה בתוכה.
ראם ,אין זה מחנה מלאכים כאשר היו וזה מאמר יעקב על המקום שבארץ ,אין מלאכי א-להים מן עולם המלאכים ,אל
מחנה אשר אתי ,רק מחנה א-להים הם, לתמוה על היות בו (השראת) ה' לעתיד על מקומם העיקרי ,שהוא מקום מושב
מחנה המרכבה המיוחדים לא-להים ,אשר ידי בית המקדש ,כי מה נורא המקום הזה השכינה ,בבהמ"ק ,הם עולים תחילה ,אל
הם הפנימים הם מלאכי ארץ ישראל באיכות שיראה לעתיד ,ולא על חנם בהמ"ק שלמעלה שהוא כחצר פרוזדור
בעצם. ירושלים תקרא ה' ,כמו שאמרו רבותינו אל בהמ"ק שלמטה ,ומשם אח"כ יורדים
והוא כמתמיה ,איך יצאו חוץ לארץ טרם ז"ל ,שם העיר מיום ה' שמה אל תקרי אל בהמ"ק שלמטה)...
יעבור מעבר יבוק? (פל"ב :ב-ג) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו שמה אלא שמה.
עוד תמה תמיהה שנית ,איך לא עלו ועל הסולם אמר ,אין זה כאשר חשבתי ,מלאכי א-להים :ויאמר יעקב כאשר ראם
תחלה ,אשר לווהו חוצה לארץ ,וירדו אחר שיהיה מגשם זך כעצם השמים ,כי-אם מחנה א-להים זה ויקרא שם המקום ההוא
כך של ארץ ישראל? בית א-להים (בית שהא-להים מייצר מחנים:
והנה בבא יעקב אל הארץ ,כיבדו יתברך ועושה ובונה) מעשה א-להים רוחני הוא.
על כן ,ויקרא למקום ההוא מחנים ,לומר,
כי המקום ההוא זכה לשני מחנות יחד ,מה ועל ראש הסולם שמגיע השמימה הוא כבוד גדול על ידי מלאכיו ,מה שלא נעשה
שאין כן הר המוריה ,כי-אם ,מחנה אחד שער השמים ,כי גדול היה כבוד הבית לו בצאתו מהר המוריה ,ללכת חרנה ,והוא,
עולים ואחר כך יורדים אחרים... האחרון מאיכות השמים ,כי עיקר מכון כי שם מלאכי א-להים עולים ויורדים
שבתו יתברך יהיה למטה ,וכמו שאמרו ללותו בחוצה לארץ ,אך עתה ,בשובו ,זולת
או יהיה ,כי ,אם היה בלבד על ביאתו רבותינו ז"ל ,שלעתיד יבאו מלאכי השרת מחנה מלאכי חוצה לארץ הבאים אתו,
לארץ ,אחר בא השני ,היה להם להסתלק לשאול לישראל למטה מה הקב"ה עושה ,יצאו להקביל פניו מלאכי ארץ ישראל,
מיד ,על כן אמר בלבו ,כי אין זה ,כי-אם , על דרך מאמרם ז"ל ,על והיה כל מבקש ה' טרם יסתלקו הבאים עמו ,באופן שהיה
שה' חפץ אפייס את עשו על הברכות יצא אל אהל מועד ,כי המלאכי השרת היו כבוד כפול:
שנטלתי ממנו ,והניח מלאכי חוצה לארץ,
שאשלחם אליו ,לשכך חמתו ,על כן, יורדים מלמעלה ,לבקש ה' בבית מדרשו שמלאכי ארץ ישראל יצאו חוצה לארץ
לכבודו. של משה.
וישלח יעקב מלאכים ,כלומר ,של חוצה
לארץ ,הנקראים מלאכים סתם ,ולא וכן ראוי ,כי הלא הבית האחרון יהיה שנית ,שטרם הסתלק מחנה חוצה לארץ
מלאכי א-להים. רוחני מעשה א-להים ,וזה מאמר יעקב ,באו מחנה ארץ ישראל.
4
אמר לאשתו טולי הטוב בעיניך בכתובתיך ז .אומרו בן חמישי ,מה שלא אמר כן (פ"ל :יד-יח ,כ) וילך ראובן בימי קציר
ולכי לבית אביך ,ויהי בראותה כי כבדה ביהודה רביעי ולא בלוי שלישי ולא חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל
עליו שינה מהיין צוותה את עבדיה בשמעון שני ולא בראובן ראשון! לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי
וישאוהו ישן על מטתו אל בית אביה ,ויהי ח .אומרה נתן א-להים שכרי כו' ותקרא מדודאי בנך :ותאמר לה המעט קחתך את
בבקר וייקץ ויאמר לאשה מי הביאני הלום, שמו יששכר ,למה לא רמזה על ששכרה אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל
ותען ותאמר כמצותך שאמרת שאטול את אישה? לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך :ויבא
הטוב בעיני ואלך אל בית אבי עשיתי ,כי יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו
לא ראיתי טוב ממך בעיני ולקחתיך ט .ראוי לשים לב מה זה היה ,שזכה ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי
והבאתיך בית אבי ,אז הלכו לפני רבן הנולד בלילה ההיא לתורה? ומה גם בני וישכב עמה בלילה הוא :וישמע א-להים
שמעון בן יוחאי ז"ל וכשמעו אמר רבון לאומרם שהיתה שכינה שם ,שעל כן נאמר אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי:
העולמים כיון שחשקה בבעלה תן לה בלילה הוא ולא נאמר בלילה ההוא ,שהוא ותאמר לאה נתן א-להים שכרי אשר נתתי
בנים ,ומאז הולידו בנים ובנות: כד"א אני והוא ,ומה נשתנית הולדה זו מכל שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר . . .ויזכר
השאר? א-להים את רחל וישמע אליה א-להים
ונבא אל הענין והוא כי כפי הנראה
בראות יעקב כי ללאה ארבעה בנים ולכל וגם לפי הפשט נשים לב חסרון הה"א, ויפתח את רחמה:
אחת מהאמהות שנים שנים ורחל עקרה, שלא נאמר ההוא! ראוי לשום לב ,א .באומרו המעט קחתך
היה מתמיד יותר באהל רחל מאצל לאה י .למה הודיענו התורה שהליכת ראובן את אישי ,כי הלא אדרבה היא לקחה את
והלחנות ,אולי תפקד בזכות מתייחסת היתה בימי קציר חטים? איש רחל!
לאיזו לילה מהיתרים אצלה, ולבא אל הענין נקדים כי הנה דרך וגם איך הודה לה ותאמר לכן ישכב כו'?
ועל כן אפשר היה קנאת ראובן כשבלבל תורתינו הקדושה ללמדנו שורש גדול ב .האם בשכירות היה מזדווג עם לאה?
יצועי אביו שהיתה במקום רחל ,ואמר לא באמונה הלא הוא כי טוב לגבר לברוח
די בחיי רחל כי-אם גם אחרי מותה כו' ,כי מהשען על דברים טבעיים כי-אם על ה' ואם הוא שהיה הזמן מתחלק בין ארבעת
היה עושה עיקר דירתו באהל בלהה כאשר לבדו כי מושיע אין בלתו יתברך לעד ,כי נשיו והיה אז זמן רחל ועל כן שכרה לאה
באמנה אתו רחל ובאהל המיוחד לרחל. הבוטח בה' ארוכתו מהרה תצמח והבוטח ממנה הלילה ,למה לא המתינה עד בא
בהשתדלותו או בדברים טבעיים אין זמנה?
ובזה יצדקו הכתובים והוא כי כאשר
מצא ראובן דודאים בשדה אשר בטבע ישועתו לו בא-להים עד יכיר וירא כי טעה ג .שאם ליל עונת רחל היתה ,איך אמרה
מכינים את האשה להתעבר ,וראה כי אמו באצטגנינות שלו, המעט קחתך את אישי ,הלא לא לקחה כי
עמדה מלדת ,על כן ויבא לאמו להכין ועד ממהר יוסף הצדיק כי על שתי זמן רחל היה?
אותה ולסעדה להתעבר. זכירות אשר אמר לשר המשקים זכרתני ד .כי הלא כמו זר נחשב צאת לאה
וכראות רחל כך מרוב תשוקתה מנהמת והזכרתני האריך שני שנים בבית הסהר. לקראתו לאמר אלי תבאכי שכור שכרתיך!
לבה ללדת אמרה תני נא לי מדודאי בנך ועוד נזכירה מאמרם ז"ל במדרש חזית ה .כי מלת שָׂ כֹר מיותרת והיה לו לומר כי
לומר כי היא צריכה יותר: על מעשה בצידון באשה שהיתה נשואה שכרתיך וכו'!
אז אמרה לה המעט קחתך את אישי כמה שנים ולא ילדה ,והלכו לפני רבן ו .אומרו וישמע א-להים אל לאה היכן
שהוא אצלך יותר ולא בקצבה .על כן שמעון בן יוחאי מוסכמים ליפרד בגט התפללה שישמע אליה?
השיבה רחל לכן ישכב עמך הלילה כו'. כריתות באומרם שלא היה תועלת בזווגם,
(ובזה נתיישב קושיא א .המעט קחתך ואמר להם כשם שהזדווגתם בשמחה
את אישי ,כי הלא אדרבה היא לקחה את ובמשתה כן בגרושין ,ועשו משתה ,ובלילה
5
השעורים כן חג השבועות אל קציר ענין הדודאים ,ואחר כך ויזכור א-להים את איש רחל! וגם איך הודה לה ותאמר לכן
החטים ,כי על כן בפסח היה קרב עומר רחל כלומר א-להים ולא מהדודאים ,כי ישכב כו'?וקושיא ב .האם בשכירות היה
השעורים ובחג השבועות שתי הלחם אדרבה על הדודאים שהתה ,בל תחשוב מזדווג עם לאה? ואם הוא שהיה הזמן
מהחטים ,ובפירוש יחסה תורתינו חג שהם שעמדו לה ,אך בהיות אחר זמן יוכר מתחלק בין ארבעת נשיו והיה אז זמן
השבועות אל קציר החטים ,באומרה על כי זכר אותה א-להים ,ועל כן שהתה על רחל ועל כן שכרה לאה ממנה הלילה,
חג השבועות בפרשת כי תשא בכורי קציר שהראית כי שמה בטחון מה בדודאים. למה לא המתינה עד בא זמנה?וקושיא ג.
חטים ,וזכר לדבר אמרו בבראשית רבה עוד שלישית כי עשתה בחכמה כמעשה שאם ליל עונת רחל היתה ,איך אמרה
וילך ראובן בימי קציר חטיםביכור כל מיני דרבן שמעון בן יוחאי שעל שיתה שומה המעט קחתך את אישי ,הלא לא לקחה
כו' ופרשת משפטים וחג הקציר כו': האשה ההיא דבקות וחשק אישה בלבה כי זמן רחל היה?)
ובזה יתכן כי זה מאמר הכתוב וילך ראובן פקד אותה ה' ,כן עשתה לאה בהראותה אז אמרה לאה בלבה ,הנה לפני שלשה
בימי קציר חטים הוא ערב שבועות שאנו החשק הנמרץ הזה בצאתה למען תעזר דברים לזכות בהם,
מצווים לקצור חטים באופן שהלילה הוא מזה גם כן ליבנות יותר מהצדיק ההוא: אחד כי הנה נתתי שפחתי לאישי.
ליל שבועות הוא ליל מתן תורה ,כי אין ועל אשר הערנו מענין התורה שיצאו
ספק שלא תדבר התורה ותאמר סימן זה ועוד שנית כי מה לי טוב מבלתי השען על
מההריון ההוא, הכנות טבעיות לאכול מדודאים ,כי היא
על קציר חטים משולל מצוה ,רק על ימי
קציר חטים המצווים מאתו יתברך ,וכן והיות שם שכינה כמו שאמרו ז"ל, שאלה מדודאי בנך שהוא מקצתם ואני
קציר חטים עולה במספר קטן כמספר ליל ועל השתדלותה שישכב עמה בלילה אתנם לה כולם כאומרה תחת דודאי בנך,
שבועות ,ולפי זה ,הלילה שאמרה רחל היא הוא ולא עצרה כח עד בא ליל עונתה וכן אמרה היא בדודאי בני ,שהוא כולם (יש
ליל שבועות. להמתין, מקשים :מאיפה מדייק? כי פשוט שאין
הדיוק מאשר לא נכתב פה ,תחת מדודאי
( בפ' ויחי אצל ברכת יששכר מוסיף האלשיך) עם חסרון ה"א ממלת ההוא! בנך ,או במדודאי בני ,כי אין לזה פירוש
כנודע שיששכר זכה לתורה דכתיב ומבני יהיה בשום לב ,אל הודעת התורה שהיה כלל .ונראה אשר מדייק מאשר שינה
יששכר יודעי כו' ,ושם כתבנו במקומו טעם לכת ראובן בימי קציר חטים ,לא על חנם וכתב מקודם תני נא לי מדודאי בנך.
צודק כי אמרו רבותינו ז"ל אמר רבי הודיעה לנו התורה דבר בלתי צריך כזה ,כי וכיון שאין להמ"ם צורך בפשט הכתוב,
אליעזר וישכב עמה בלילה הוא ,מלמד מה לדודאים אצל החטים או אל היות בימי כי אין נפק"מ שם לרחל אם מקבלת
שהקב"ה סייעו באותו לילה. קציר החטים? כולם או רק חלקם ,ע"כ דרש האלשיך
ומאמרו באותו לילה יורה כי היה שייכות אך אין ספק כי בתחלת הענין רמזה יתור המ"ם של מדודאי שהוא נפק"מ אל
לאותו לילה בדבר ההוא שיזכה לתורה ,אך תורתינו התנצלות אל לאה בל תראה לאה ולבטחונה בה' להורות ולדייק
הוא\ מה שכתבנו שם כי הלילה ההוא היה כרודפת לשכב את אישה! שכשכתב בלי המ"ם כוונתו אל כל
ליל שבועות ,כי על כן נאמר שם שהיה הדודאים ,שנתנה את כולםבכדי לשות
גם טעם אל צאת הריון קדוש ובייחוד
בימי קציר חטים שהוא זמן שבועות. בטחונה רק בה' ,וע"כ בא הכתוב)
היותו נושא דגל התורה! להורות כי שתה כל בטחונה בה' ,כי היא
ויורה זה מאמר מדרש רות אמר רשב"ן
כל מקום שנאמר קציר שעורים בקצירת ואחשוב -גם שלא מצאתי גילוי זולתי זכות שתעמוד לה ( .ובזה נתיישב קושיא
העומר הכתוב מדבר ,קציר חטים בשתי הנזכר -כי אפשר שהיה הלילה ההוא ליל ו .וישמע א-להים אל לאה היכן התפללה
הלחם הכתוב מדבר( .ובזה נתיישב שבועות הוא מתן תורה ,וה' יצילנו מלומר שישמע אליה?)
בתורתו דבר אשר לא הוא חלילה ,והוא כי קושיא י .למה הודיענו התורה שהליכת כי על כן אפשר ששהתה רחל מלפקד
כאשר נתייחס חג הפסח אל קציר ראובן היתה בימי קציר חטים?) עד אחר שילדה לאה שני בנים ובת אחר
6
ותאמר לאה נתן א-להים שכרי על טוב והנה השלשה סיפרה לבעלה, וראיה זו שכחנו מלכותבה במקומה:
כוונתי ,כי אין להרהר עלי אולי לחיבת אחד באומרה אלי תבא והוא כעובדא (עכ"ל שם)
ביאה כוונתי לשכרו הלילה ההוא ,כי הנה דרבן שמעון בן יוחאי שהזכרנו. ובזה מצאתי ראיתי טוב טעם אל מאמר
נתתי שפחתי לאישי ואילו הייתי רדופה רחל באומרה לכן ישכב עמך:
אחרי זאת למה נתתי שפחתי לאישי והשני שהוא על שכר שנתנה שפחתה
למעט עונתי ,אך אין זה רק לכוונת השיג לאישה באומרה נתן א-להים שכרי אשר מה ההטבה הגדולה הזאת האם יחסר
כתר תורה ,ותקרא שמו יששכר בשתי נתתי שפחתי כו' .אמרה כי שכר שכרתיך כי ללאה לילה אחרת?
שינין שהוא על כוונתה על תורה ,וזהו יש מלת שכר מיותרת אך היא על שכר תתה אך דבר גדול דברה לה לכן ישכב עמך
שכר שהוא על אוהבי התורה הוא שבט שפחתה לאישה( .ובזה נתיישב קושיא ה. הלילה כי בכל מקום אומר 'הלילה הזה'
יששכר ,שהוא כי התורה אומרת על שָׂ כֹר מיותרת והיה לו לומר כי שכרתיך!) כד"א הוא הלילה הזה לה' ,וכאן אין אומר
לומדיה ואוהביה ,להנחיל אוהבי יש ,הם וגם שכרתיך כו' שהוא השלישי ,שמורה, 'הזה' ,לרמוז ,ישכב עמך הלילה עצמו ,הוא
י"ש עולמות ,ולהיות עיקר אוהביה שגעלה בהכנה טבעית ,וזה שכרתיך זכות הלילה ,שהוא ליל רצון של מתן
מיששכר קראה שמו יששכר כי יש הוא בדודאי כו' כי טוב לי זכותך בהשגחה תורה.
השכר שלו( .ובזה נתיישב קושיא ח .נתן מהדודאים. ועל כן יצא יששכר שכל תורת ישראל
והרביעית ,אמרה תורה ,באומרה וישכב א-להים שכרי כו' ותקרא שמו יששכר, היה בשבטו( .ובזה נתיישב קושיא ט .מה
זה היה ,שזכה הנולד בלילה ההיא עמה בלילה הוא כי אותו הלילה עת רצון למה לא רמזה על ששכרה את אישה?)
וענין זה סתום אצלנו על פסוק דודי לתורה? ומה גם לאומרם שהיתה שכינה הוא ליל מתן תורה.
שם ,שעל כן נאמר בלילה הוא ולא נאמר וכן שני תיבות אלו בלילה הוא עולים צפנתי לך:
בלילה ההוא ,שהוא כד"א אני והוא ,ומה במספר קטן כ"ו כמספר בליל שבעת עם אלשיך (שיר השירים :פ"ז :יד) הדודאים
נשתנית הולדה זו מכל השאר? וגם לפי (הכולל) כללות ...וחג שבועות הוא חסר נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם
הפשט נשים לב חסרון הה"א ,שלא נאמר בפרשת כי תשא .ולא נזכר מלא כי-אם ישנים דודי צפנתי לך:
במשנה תורה. ההוא!)
אומרת כנסת ישראל ,ידענו ה' כי מה
וזהו אומרו בן חמישי לרמוז אל חמשה והנה כל הרואה ענין לאה ,הנה לא ייטב שתמנע מהדבק בנו הלא הוא על שלא
חומשי תורה( .ובזה נתיישב קושיא ז .בן בעיניו שתצא אשה לקראת אישה בבואו פתחנו מאלינו פתח במסך העונות המבדיל
חמישי ,מה שלא אמר כן ביהודה רביעי מן השדה לאמר לו כי שכרה אותו שנראה בינינו לבינך,
ולא בלוי שלישי ולא בשמעון שני ולא
חלילה כמנהג אשר לא טובות ,על כן הוא ולמה לא תשים לבך ה' א-להינו אל כל בראובן ראשון!)
אומר וישמע א-להים אל לאה שהבין הזכיות אשר סגלנו כנודע ,כי אפילו רקנים
ועל כן לא תאשם חלילה בצאתה דרכה כי לשם שמים כיוונה ככל הכתוב ,שבישראל מלאים מצות כרמון?
לקראתו כאחת הריקות לומר אלי תבא כד"א שמענו אדוני (ל' הבנה .ובזה
וששכרה אותו שנראה ח"ו כדאי בזיון נתיישב באופן ב' קושיא ו .וישמע א -ומה גם השלמים צדיקים וחסידים,
(ובזה נתיישב קושיא ד .הלא כמו זר להים אל לאה היכן התפללה שישמע וזכיות קדומים מקדמונינו ,שכלם
מעוכבים מלעמוד לנו ,עד יפתח שער נחשב צאת לאה לקראתו לאמר אלי אליה?)
במסך המבדיל? תבאכי שכור שכרתיך!)
על כן נתן לה הריון בן צדיק בעל תורת ה'
נמצאו כי ארבעה דברים כיוונה לאה וזהו בן חמישי כמו שרמזנו מחמשה מעין שכר המצות שלא תקבלנו הנפש
בעלותה למעלה עד נקות כל אשמותיה לעשות במעשה הזה השלשה שהזכרנו חומשי תורה.
תחלה כנודע ,כן כל זכיותינו וזכיות והרביעי הזה:
7
ואמרה ליה ,לא כך אמרת לי בערב ,כל חפץ במציאות ,כלל אותם ואמר ועל פתחינו על אבותינו ,הם כעל הפתח ממתינים להאיר
טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, הדרך עצמו שכתבנו .ואמנם המגדים לנו בהפתח פתח אחד אשר נפתח!
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. והזכיות ,הם חדשים מדורותינו אלה ,גם והביטה עלינו בעין חמלתך ,ולא יקלו כל
הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ,ועמד ישנים מהדורות הקודמים. הזכיות האלו לפניך מערך דודאי ראובן!
והתפלל עליהם ונפקדו. וסיימה אמריה ותאמר ,דודי צפנתי לך. כי הלא הדודאים של לאה נתנו ריח,
ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד לומר ,אם תעננו א-להינו :כי אין זה קל שבמעט דודאים שכרה את יעקב ,אשר
עקרות ,אף צדיקים פוקדים עקרות. וחומר ,כי לא שכירות ומציאות הדודאים, השכינה תמיד עמו ,ומשכה את השכינה
נתנו ריח ההוא מדבקותו יתברך והתורה אליה ,כמאמר רבותינו ז"ל וישכב עמה
והרי דברים קל וחומר ,ומה אם בשר ודם שנמשכה ממנו!
על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בלילה הוא ,כמה דאת אמר והוא אסור
בעולם טוב ממך נפקדו ,ישראל המחכים רק שזכות דבקות לאה עם יעקב( ,זכות) באזקים ,ויצא משם יששכר ,הנותן ריח
לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום ,ואומרים ההוא ,ו (כונתה) להבנות אז יותר ,ממנו, ריבוי תורתו בעולם באשר ה' אתו.
אין לנו חפץ בעולם אלא אתה ,על אחת עשתה זאת ,והוא יתברך מצפוני לבה ראה והיתכן שהדודאים קלי הערך הספיקו
כמה וכמה. ויאשרה! לתת ריח והועילה למושכך אחריה ,שעל
(ולכן אע"פ שאפשר לדחות הקל על דרך מעשה דרבי שמעון בן יוחאי כן נתנו ריח ויצא טבעה של תורת יששכר
וחומר מהדודאים ,כנ"ל אשר :אם תעננו במדרש חזית על פסוק נגילה ונשמחה בך, בעולם,
א-להינו :כי אין זה קל וחומר ,כי לא מהאשה שחשקה בבעלה לבלתי התגרש (כל שכן) אנו שעל פתחנו ,אשר יפתח
שכירות ומציאות הדודאים ,נתנו ריח ההוא ממנו זכתה להבנות ממנו :וזה לשון במסך הנזכר ,כל מגדים ,הם זכיות ושרפי
מדבקותו יתברך והתורה שנמשכה ממנו, המאמר :מעשה :בצידן באחד ששהה עשר קדש הנעשים על ידי התורה ומצות
שנים עם אשתו (נ"א :באשה אחת בצידן שסגלנו למעלה בשמים ,חדשים גם ישנים
רק שזכות דבקות לאה עם יעקב( ,זכות) ששהתה עשר שנים עם בעלה) ולא ילדה,
ההוא ,ו (כונתה) להבנות אז יותר ,ממנו, מקדמונינו ,שבפתוח ,מיד הם מוכנים,
אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי ,בעיין האם ימעטו לפניך הדודאים ההם?
עשתה זאת ,והוא יתברך מצפוני לבה ראה למשתבקא דין מן דין,
ויאשרה :אעפ"כ אפשר לשאת קל וחומר שלא תעשה בגינם לקדם פנינו לפתוח
מזה בעצמה ,מן דבקותה ביעקב ,כי) : אמר להון ,חייכון ,כשם שנזדווגתם זה לזה לפנינו השער ההוא?
במאכל ובמשתה ,כך אין אתם מתפרשים
הנה כי נשאו ז"ל קל וחומר ,ומה אם על אלא מתוך מאכל ומשתה. ולא תיחל עד נפתח אנחנו?
שדבקה בבעלה כך ,אנו שדבקנו בהקב"ה או (שלא) לדבקנו בתורתך ,עד תושרש
על אחת כמה וכמה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב וסעודה
גדולה ,ושכרתו יותר מדאי .כיון שנתיישבה בנו ,עד שהשער ההוא יפתח לפנינו?
על כן יתכן פה כי אומרת כנסת ישראל: דעתו עליו ,אמר לה בתי ראי כל חפץ טוב ענין הפתחים הנזכרים באומרו ועל
אם על זאת זכתה לאה ,על שנדבק לבה שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך. פתחינו ,יובן עם מאמרם ז"ל שהעולם הזה
ביעקב ,על שהוא קרוב אל השכינה ,מקל נברא בה"א שהוא דומה לאכסדרה כו'.
וחומר הוא שתעשה בגיני ,כי הלא דודי מה עשתה היא ,לאחר שיישן רמזה
לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם ,שאוהו ומאי טעמא תלי ירך דה"א ,רמז לבעלי
צפנתי לך ,אם מי שצפנה את בעלה כך ,מי תשובה .ולעיילי מתתא ,לא אסתייע
שצפנה אותך כמוני ממש ,על אחת כמה במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.
מלתא.
בחצי הלילה ננער משנתיה ,כיון דפג וכמה.
הנה יש פתחים שנים ,אחד שעל ירכיה
חמריה ,אמר לה ,בתי ,היכן אני נתון? אמרה והוא הקל וחומר עצמו שנשאו במדרש דה"א ואחד מלמטה .ועל היות שניהם
ליה בבית אבא .אמר לה ,מה לי לבית אביך ,כנזכר .וזהו דודי צפנתי לך...
8
ויאמרו שלום ,ואם אין ביניכם שלום, אך גרמו העונות והאבן הוא היצר הרע * קצורי * באורי * לקוטי *
איך שלום ביניכם לבינו ,והלא למי נושא הנקרא אבן הושמה גדולה על פי הבאר
עון למי שעובר על פשע ,ואינכם עוברים ומנעה השפע מלשאוב ,והוא חורבן בית האלשיך הק'
על פשע! ראשון. רמזי מוסר מפ' ויצא
לזה אומרים ,מה שאנו בוטחים בו, ובראות הרעה הגדולה של האבן ~ ~ ~
הוא ,כי והנה רחל בתו באה עם הצאן ,כי הנזכרת כי גדולה היתה הוא היצר הרע (פכ"ט :ב-ח) וירא והנה באר בשדה והנה
על ידי זכות רחל מבכה על בניה ישובו של עבודה זרה ,ועל כן ונאספו שמה כל שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן
בנים לגבולם. העדרים שנית בימי עזרא. הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על
ושב ואומר להם ,אם על זה אתם וגללו את האבן מעל פי הבאר ,אז אנשי פי הבאר :ונאספו שמה כל העדרים וגללו
בוטחים ואין אתם שבים מאליכם ,הן עוד כנסת הגדולה שהסירו יצר הרע של את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן
היום גדול הוא עת גאולתכם כי תאריך עבודה זרה שהיתה אבן גדולה מן העולם והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה.
ותתרחק גאולתכם כי תהיה בעתה ,ולא מעל פי הבאר שהיתה סותמת אותו. ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו
תזכו לאם זכו אחישנה. ואז והשקו הצאן כי חזרו להשקות להם מחרן אנחנו :ויאמר להם הידעתם את לבן בן
לכן קבלו עצה ,והשקו צאן מעתה עוד שפע מהבאר ההוא ,כי נבנה בית שני נחור ויאמרו ידענו .ויאמר להם השלום לו
משפע הבאר ,כי תחזירו את ההמון והיו מושפעים בו כמאז. ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן
בתשובה ולכו רעו על ידי כן ,מפסת בר ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף
אך אחרי כן גרמו העונות והשיבו את המקנה השקו הצאן ולכו רעו .ויאמרו לא
בארץ בלי עמל כרועה עדרו ירעה בלי האבן הוא היצר הרע למקומה על פי
יגיעת חרישה וזריעה כו'. נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את
הבאר למנוע השפע והטוב .גם שלא האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן:
אז משיבים כתשובת המון עם הארץ, היתה גדולה כבראשונה כי-אם של
כי יאמרו אליהם ישובו אל ה' ויקרעו שנאת חנם הספיקה לכך ונחרב בית שני: והנה רבותינו ז"ל דרשו פסוקים אלו
לבבם ,שיענו ,הנה לבבנו קשה .ורמז לנו על דרך רמז .ואפשר גם לנו לומר רמז על
ויאמר להם יעקב המיצר על כל שלשלת הדורות בגלות שגלינו מארצנו
זה עתה בהיותו יעקב גולה ממקום בית צרותינו יותר משאר האבות ,כמו
המקדש ,והוא וירא והנה באר בשדה הוא ומבית מקדשנו:
שאמרו ז"ל על פסוק ותבער ביעקב וכו',
בית להולמו עד יוסר לב האבן הוא היצר ועל כן נעשה כאומר לישראל אשר ורמז לנו זה עתה בהיותו יעקב גולה
הרע מבשרנו לעתיד. בגלות החורבן השני מאין באתם מאיזה ממקום בית המקדש.
וזהו ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל עון גליתם? והוא וירא והנה באר בשדה הוא בית
העדרים הם הגליות, והם אומרים לו מחרן מחרון איש על המקדש כד"א לשוח בשדה ,כי הבית
וגללו את האבן שיסיר הוא יתברך רעהו הוא שנאת חנם אנחנו גולים: הקדוש ההוא היה באר נובע שפע.
בזכות כל העדרים את לב האבן הוא ואמר ,להם הידעתם את לבן הוא מי והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים הם
היצר הרע ויתן לנו לב בשר, שעתיד ללבן את עונותיכם על יד ניחור הכהנים לוים וישראלים בבית ראשון,
אז והשקינו הצאן מבאר מים החיים וחרון חבלי משיח ,ומה לכם תדכאו שכלם נכללו בתואר צאן.
שבשער השמים: עצמכם ולא תשובו מיד? כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים
~~~ ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו הנזכרים מהשפע הנזכר ,ומה גם
עמכם ,שאינכם שמים על לב? בשמחת בית השואבה שהיו שואבים
ALSHICHK @GMAIL. COM
רוח הקודש כמו שאמרו ז"ל.
9
זכות תקחנו כיתר כל זכיות שאתה לוקחם שאמר שובה ישראל לשון יחיד ,וגם * קצורי * באורי * לקוטי *
אתך, אמרתם אל ה’( ,שתיבת 'אל') שאפשר
אך השוגג אינך צריך לישא ,כי הלא שהוא גם בלי הגיע בעצם עד ה’ ,בלי הפסד האלשיך הק'
תקונם הוא הקרבנות ,ועתה נשלמה פרים (ופירוד) ,והוא להיות מיראה כאשר הפטרת פ' ויצא
שפתינו כי בשיח שפתותינו יכופרו פירשו:
~ ~ ~
כקרבנות. ואמרו כי הוא טרף וכו’ .ומה הוא ההפרש
הושע פ"ו( :א) לכו ונשובה אל י-הוה כי
~ ~ ~ (בין יראה לאהבה) ,הלא הוא כי אז שיהיה
הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו( ...ג) ונדעה
אל נא תעשה כאשר נשוב מיראה ,כי אין מיראה כשלת בעונך ,שעשית מהעון שוגג
נרדפה לדעת את י-הוה כשחר נכון מוצאו
העון נמחל לגמרי כי אם נשאר גדר שוגג, באופן שלא הגעת עד ה’ אלקיך הוא כסא
ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ:
רק כל עון תשא שהוא כל העון תשא הכבוד ,כי חלאת השוגג עודנו מבדיל בצד
פ"יד :ב-י :שובה ישראל עד י-הוה אלהיך
לגמרי ,שהוא עד בלתי השאיר לו אף גם מה ,כלומר כי עתה שובה באופן תגיע עד
כי כשלת בעונך :קחו עמכם דברים ושובו אל
גדר שוגג ,וגם הזכות הוא מצות עשה של ה’ ממש ,שהוא כי לא ישאר גדר שוגג כלל.
י -הוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב
ושבת עד ה’ ,שזדון נעשה כזכות גם זה והנה בהיות התשובה תלוי בהרהור הלב, ונשלמה פרים שפתינו ...ארפא משובתם
(מצות התשובה) תקח ,לחשבו לזכות ,וזהו והנה אחר המחשבה צריך דבור ,כמאמרו אהבם נדבה כי שב אפי ממנו :אהיה כטל
וקח טוב. יתברך והתודו את עונם וכו’ ,ועל זה אמר לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון:
~ ~ ~ (ג) קחו עמכם דברים .לומר הנה ,עד כה י לכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון:
ארפא משובתם אוהבם נדבה וכו’ .הלא טעיתם בשני דברים:ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין
כתבנו כי ישראל החילו לשוב מיראה ,ולא א’ ,באומרכם כי הוא טרף וכו’ שהוא לבנון :אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי
נרפא רק גדר המזיד ונשארה בחינת שוגג, מיראת העונשואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא :מי
כי היא היתה עדיין משובתם שלא שבו חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי
(ב) וגם לא דברתם אליו יתברך ,כי אם
מהנשאר ,והיו כחולים ממשובתם זו ,אך י -הוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם:
אלו לאלו ,באמור לכו ונשובה וכו’ כי 'הוא’
עתה ,אותם כתמי בחינות שוגג הנותרות, ראש דבורם הוא לכו ונשובה אל ה’ כי
טרף וכו’,
ארפא אותם עתה בשובם מאהבה... הוא טרף וכו’ ,וכי הוא מיראה על מה
אך עתה קחו עמכם דברים ממני
ושמא תאמר ,כי הלא ,למה זה דומה, שטרף ,ובזה השיב הוא יתברך שובה
שאלמדכם בל תטעו,
למ קדש את האשה על מנת שאין עליה ישראל עד ה’ שהוא מאהבה .ונדעה נרדפה
מומין ,והיו לה והלכה אצל רופא וריפאן וגם לא דרך עצה כאשר אמרתם אלו וכו’ ויבא כגשם וכו’ ,ותשובתו יתברך שובה
אינו מועיל ,כי אדם מקפיד על מומין לאלו ,לכו ונשובה ,כי אם ,ושובו ממש אל ה’.
ישראל וכו’ אהיה כטל וכו’ ,ויהיה הענין כי
שנרפאו ,שזוכר מה שהיו בה ומתגנה עליו, ~ ~ ~ אמרו ישראל לכו ונשובה אל ה’ ,כי הוא
ועל דרך זה היה מקום לומר ,כי אין מומין טרף וכו’ שהוא מיראה על מה שטרף ,ובזה ומה שתאמרו אליו הוא כל תשא עון וכו’,
גדולים ככתמי טומאת העבירות הנכתמים השיב הוא יתברך שובה ישראל עד ה’ לומר ,כל מה שתשא ,אינו גם (בקשתי על)
בנפש ,וגם אחר שנרפא מהם יהיה בעיניו שהוא מאהבה ,שתגיע עד כסא הכבוד ,כי השוגג,
יתברך נמ אס בזכרו מה שהיו בו ,לזה אמר, עד כה ששבת מיראה ,כשלת בעונך
כי אם ,עון בלבד שהוא המזיד ,ולא בלבד שעשית מהזדון שוגג בלבד.
גם שארפא משובתם והיה אפשר לא תהיה מחול אותו כי אם גם וקח טוב ,כי הטוב
אהבה כמומין שנרפאו ,שתמיד יזכור ~ ~ ~
הנעשה בתשובה שהוא עשות מהעון זכות,
עונות שהיו בו ,ואין האהבה ראויה לפי הלא אמרתם לכו ונשובה לשון רבים הוא כח קדוש הנעשה במצות עשה של
הטבע ,עם כל זה אוהבם נדבה בתורת נדבה שהוא בהעדר אחדות ,ולא זו הדרך ,כי אם ,ושבת עד ה’ בהיות מאהבה ,שהזדון נעשה
ולא בטבע ,וטעם אל נדבתי זאת לאהבם כולכם באחדות אחד תהיו שבים ,וזה
10
ידי מה ש’ויך שרשיו ישוב התהפכות אור משובתם ,כי הנה זה להם ,כהחיות (כמו טל נדבה ,הפך בשר ודם שתמיד זוכר בצד מה
שרשיו ,אל (ז) יונקותיו .הם נפש רוח המחיה) אותם ,אחרי מותם, את אשר פשעו בו גם אחר שמחל לו ,והוא
והנשמה שבאדם היונקים מהשרשים ,ילכו וזה אעשה דוקא לישראל ,ושמא תאמר כי שב אפי ממנו( ,ע"כ אוהבם)
ויתדבקו עם שורשם למעלה ,תחת אשר למה לא אעשה כן לזולת ישראל ,הלא הוא והוא בשום לב שמהראוי יאמר מהם,
עד כה היו מובדלים משורשם ,הדבקים לשני טעמים.
בשכינה למעלה כנודע ,כי עונותיו היו אך הוא כי אף הוא אחד ממלאכים רעים
מבדילים בינו לבין אלקיו ,ואז על ידי מה אחד ,כי ישראל יפרח כשושנה ,והוא מה הנחרים בחוטא ,והנה ידוע כי כל משחית
שאשפיע שפע קדושה באדם ,לרפא שכתב הרמב"ם ז"ל בגירושין ,למה גט ההולך ליפרע מהחוטא שרואה ומביט
משובתו ולסייעו ,ימשך שישראל האמור מעושה כשר ,כי אומרו רוצה אני על ידי במצחו ,אם שם רושם חטא פוגע בו ואם
יך שרשיו ,ובאור המתהפך מהם אל הבדים כפיה הוא אונס ,אמר כי טבע כל ישראל לאו לא יגע בו ,כי על כן אמר רשב"י,
הם רוח ונפש שבאדם ,שכל אחד נצר וטוהר נפשו הוא לקיים מצות ה’ ,ומה שבעידן ריתחא טוב לכסות המצח ,וגם
מטעי ה’ ,ימשך שיונקותיו אשר עד כה היו שממאן ,יצרו הוא שבא לתקוף אותו אמרו בגמרא ,דבר בעיר כנס רגלך,
מובדלים ,ילכו עד שורשם הנז’ הדבק בה’, כאריא דרביע עליה ,כשמכין את יצרו ושב ועל כן אומר הוא יתברך ,הנה אחרי
אז יתפשט הזכות והשפע עד הגוף גם הוא, ואומר רוצה אני ,הוא פועל טבעו ומגלה שנ רפא נגע החטא מהחוטא ,והוסר רושם
שיהיה כזית הודו שכלו כענן תמיד ,וזהו טוהר לבו ,כן הדבר בשב מרעתו ,כי נפשו חטאו ,הנה שב אפי (מלאך שלי הנקרא
ילכו וכו’ ויהי כזית הודו, בקרבו גם בהעוותו מטוהרה היא ,אלא אף) ממנו (ואינו פוגע בו כי כבר הוסר
שכפות לבו תחת יצרו ,ועל כן בשובו, החטא ממצחו) ,כלומר מעצמו
מה שאין כן העכו"ם ,כי הם טומאה, מגלה טוהר לבו ,כי יקרנו כשושנה ,שכל
והעכו"ם ושורשם טומאה ,ואיך ישפיע (מהחוטא) ,עם היותו כח רוגז,
העלים כפותין תוך הקליפין ירוקין ,וברדת
הוא יתברך עליהם רוח טהרה כטל ,וגם לא הטל עליה ,מיד היא נפתחת ומתגלית, (ואעפ"כ על הדאגה מזכירת החטאים
יתערב רוח טהרה שיושפע בם עם שורשם פריחת כל עליה מגולין ונותנים ריח ,ואז שעברו .על זה מוסיף ,אהבם ,פירושו)
הטמא ,כי מה לתבן אל הבר: ניכר למפרע מה שהיה טמון תוך הקליפין ומה גם עתה אני אלקיכם מרחמכם
~ ~ ~
ההם ,כן איש הישראלי ,נפשו ולבו נכון (אהבם) ,שלא אביט אל מה שכבר נתרפא:
או יאמר ,ילכו יונקותיו כי השב מאהבה להפריח מעשים טובים ,אך הוא בכח כמוס (ו) אהיה כטל לישראל וכו’ .אחרי אומרו
גם הוא יתברך המסייע ומרפא משובתו, תוך קליפת יצרו ואשמותיו ,שנעשו כחות כי אחר החילם לשוב מיראה ,מסייע אותם
אין צריך לומר הוא עצמו כי אם גם בניו טומאה מחפין ומבדילין ,ואינו יכול מעצמו עד תום התשובה להגיע עד כסא הכבוד,
שהם יונקותיו ,אין צריך לומר בהיותם לגלות טוב לבו ,עד יערה עליו רוח קדושה כאומרו ארפא משובתם ,אמר עתה זה
סביב לשולחנו ,כי אם כאשר ילכו וירחקו ממרום ,ואז נפתח מה שבקרבו ,כי ידחו היתרון לא אעשה לשום גוי רק לישראל
ממנו ,לא יבצר ממנו אור תורתם וצדקתם, כחות החצונים ,ויפריחו תשובה ומעשים בלבד,
וזהו ויהי כזית הודו ,כי כאשר הזית נטוע טובים בפועל לעיני הכל ,וזהו יפרח וזהו אומרו כטל בפת"ח שהוא כאומרו
פה ,ואורו מאיר במקום אחר ,כן יהיה הודו, כשושנה ברדת הטל עליה שהוא בקלות, כה טל הידוע ,ויהיה כי הרשע הוא כמת,
שעם שיונקותיו ירחקו ממנו ,הודו אשר ועוד שנית והיא ויך שרשיו כלבנון ,והוא שעונותיו מבדילים בינו ובין אלקים חיים,
האציל ממנו אליהם יאיר לו בנפשו כי ישראל שורשי נפשותם דבקים בה’, ואם אין הקדוש ברוך הוא עוזר לו לשוב
במקומו, וברדת טל אור שפע קדושה עליו להשיבו היה נשאר מת ,אמר הוא יתברך אחר
הנה ,עד כה אמרתי שיושפע רוב טובה, עדיו יתברך ,מכח זכות תשובתו וזכות החילם לשוב ,אהיה כטל לישראל ,כטל
ואם תראה בהפך כי יהיה בעל יסורין! טוהר לבו בשובו ,ומפלש עד שרשיו הידוע ,הוא טל אורות להחיות המתים,
שלמעלה ,שהם כלבנון ,לבנים ,לבעלי לומר אל יקל בעיניכם מה שארפא
שריח לו כלבנון הוא בית המקדש ,כי שם אורה ,כי הם קדש ,ושרשם קדש ,ואז על
ריח חלב ודם ואברים מתאכלים שם,
11
כאומרו למעלה ושבעתם אותו .כי אתם אלא שאני מבקש לתועלתך שממני פרייך שהוא משל אל התמעט חלב ודם ,והחליש
מקנים שביעה בדגן בהיותכם האוכלים, נמצא ,בהכשירך מעשיך כי זה דרכי אברים ביסורים ממרקין,
מה שאין כן איש מהאומות שיאכל ככם להכשירך ,והוא לומר על פי דרכו כי אל תחוש ,כי הנה הם יסורין של אהבה,
לא ישבע עד כדי שביעה ,וזהו ואכלתם, מציאה הוא פריו לאדם ,כי הכל מאתו לשאת עונות הדור עליו ,כענין אכן חליינו
כלומר בהיות אתם האוכלים אכול ושבוע יתברך המלמדך להועיל: הוא נשא וכו’ ,והוא מאמרם ז"ל
~ ~ ~
והללתם את שם ה’ וכו’, שכשאמרו לר’ חייא שנתרפא רבי ,בכה,
והוא כי ברכת הזן הוא לומר כי אתה זן מי חכם ויבן אלה וכו’ .אל תאמר מה אמרו לו ,וכי על רפואת רבך אתה בוכה,
ומפרנס אותנו ,אך עתה גם אתם זנים את אעשה ועמל טורח עבוד את ה’ כבד מאד אמר להם ,אוי לעוברות ישראל ,שלא
עצמכם ,שאתם מקנים שבע באוכל ,נמצא ומי יכילנו ,כי הלא נהפוך הוא ,כי אין עמל הפילה אשה ,ולא הוצרכו לגשמים,
כי הוא יתברך והם הזנים ,לכן מה וטורח כקנות גיהנם ,ואין קלות כקניית גן להתפלל עליהם ,כל ימי ייסורי רבי,
שוהללתם את שם ה’ אלקיכם הוא לומר עדן ,ככל אשר כתבנו ...מכל העמל ויגיעה וזה יאמר פה ,אם תראה כי וריח לו
אשר עשה עמכם ,שהוא יתברך עמכם אשר לאדם ליירש גיהנם ,מה שאין כן כלבנון ,שיסורין ממרקין לצדיק ,לא על
עושה להפליא פלא ,הזנה ושביעה למתנהג בנחת וביושר ,שבלי עמל נוחל עצמו הם ,כי אם ,שעל ידי כן,
מהתחלת האוכל, עולם הבא ,אלא שאין דעת באדם להבין
זה, (ח) ישבו בשובה ונחת יושבי בצלו בני
~ ~ ~
עירו שבצלו יחיו ,שעל ידי יסורין לא
בדבר הזה תקנו בלבבכם שלש ידיעות: וזהו מי חכם כו’ נבון וכו’ כי הנה ישרים יצטרכו להתפלל על הגשם ,כי הנה יחיו
בלי עקשות ועמל הם דרכי ה’ ,וצדיקים דגן ,שאפילו היתה גזרת יבושת הדגן
האחת ,כי בקרב ישראל אני .כי ממש ילכו בם כמתהלכים ,אך פושעים יכשלו בם
בקרבים ומעים של ישראל אני היא שכינה, יחייוהו בייסורין,
שירבו מכשלותם ברדוף פשעיהם כאמור.
כי על כן תאכלו אכול ושבוע שמלגימא ויפרחו כגפן פוריה שלא יפילו העוברות,
ראשונה תשבעו ,כי אין חומר איש או קרוב לזה כי בבא האדם לעשות כי אם אדרבה יפרחו כגפן,
הישראלי מעכב השראת שכינה בקרבו, מצוה ,כמה מכשולות יזדמנו לו לבטלה
ממנו ,אמר מי חכם וכו’ ידע וישכיל כי אין וכל צערו הוא בחייו אך אחר סילוקו זכרו
שעל כן מתברך האוכל בקרבו. כיין לבנון ,כענין וחכך כיין הטוב וכו’ ,דובב
זה רק לפושעים ,אך לצדיקים יבא להם
ושנית ,תדעו כי אני ה’ בעל הרחמים הוא ביושר בלי מעיק כי ישרים דרכי ה’ ,אלא שפתי ישנים כמשז"ל שכעריבות יין הטוב,
עצמו מדת הדין ואין עוד ,כי אין שם אלקים שצדיקים ילכו בם בלי עיכוב רק ביושר ,אך כן שפתיו יהיו דובבות בהזכיר אותו פה
דבר נוסף נפרד משם ה’ חלילה ,לומר עליו פושעים יכשלו בם כי פשעיהם יהיו וזהו זכרו כיין לבנון:
שהוא עוד על שם ה’ ,וזהו ואין עוד ,דלא כמכשולות לעכב בידם( :כענין עבירה ~ ~ ~
שייך ביה לומר עוד כי האחדות עצום. גוררת עבירה) אפרים מה לי עוד לעצבים וכו’ .כלומר,
עוד ידיעה שלישית והיא ,כי ולא יבושו ~ ~ ~ השמר פן ואל תחזור אחרי שובך אל
עמי לעולם לעתיד ,כי הלא מעתה ראיתם ואכלתם אכול ושבוע כו’ .אמר ואכלתם העצבים ,ומה שאני אומר זה איני כפותח
מעין ימות המשיח, ולא תצטרכו לאכול כדי שביעה לשתהיו פה לשטן ,אלא הוא כי אני עניתי ואמרתי
והנה עתה אתם מוציאים העתיד מתוך שבעים ,כי אם תהיו מהתחלתכם אוכלים זה ,דע כי ואשורנו כי מעתה אני רואה שכך
רמז ההווה ,אך והיה אחרי כן לא תצטרכו ושבעים מלגימא ראשונה, תעשה כאשר היה ,כי חזרו אליהם עד כי
לכך ,כי אשפוך את רוחי וכו’ ותראו גדולתו גורשו מן הארץ ,ומה שאני מזהירך כל כך
וזהו אכול ושבוע ,כי על ידי מה ששבתם על תיקון מעשיך ,אל יעלה על רוחך כי
יתברך ,אשר יפליא לעשות עין בעין. בתשובה על ידי המצות הנזכרים, שיחת לו חלילה בהעוותך ,כי הנה אני
התקדשתם עד שמעיכם מברך האוכל, כברוש רענן ,כי ,אם חטאת מה תפעל בי,
12
