פרפרת · Parperes — ויצא (2026-11-16)

נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת! בסייעתא דשמיא
לע"נ
נתנאל בן
ציפורה
ושלמה
גליון רפאל בן
אסתר
664 ת.נ.צ.ב.ה
פרשת ויצא תשפ"ז
*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************
הגדול ולברכו בברכת "אגוטע נאכט" קודם שתצא לדרכה. קום ַהה ּוא )כח ,יא(
וַ ִּי ׁ ְש ַּכב ּ ַב ּ ָמ ֹ
רבינו היה משיב לעומתה במילים חמות ,כשהוא מודה לה
על טרחתה ומברכה בחום שתזכה להצלחה וברכה ונחת
וישכב במקום ההוא -לשון מיעוט ,באותו מקום שכב,
מכל יוצאי חלציה.
אבל ארבע עשרה שנים ששימש בבית עבר לא שכב
בשלהי ימיו התחזק אביה בלימודו ובהתמדתו אף יותר בלילה ,שהיה עוסק בתורה )רש"י(
משנות קדם ,עד־כדי־כך שלא אבה לחדול מתלמודו לשום
ליעקב אבינו היה ברור שלפני שהוא נכנס לביתו של לבן
דבר ועניין .באותה תקופה חס רבינו גם על רגע קט זה,
ולפני שהוא מעמיד את י"ב השבטים ,שבטי י-ה -הוא
ובשעה שבתו באה להיפרד ממנו ולברכו החל להנהן לה
מוכרח לעבור את כור ההיתוך של לימוד תורה במשך ארבע
בראשו לשלום ותו לא ,מבלי להפסיק מתלמודו .כאשר שאלו
עשרה שנה .וכמו"כ פשוט לו שלימוד התורה חייב להיעשות
אותה אם אינה נפגעת מכך שאביה מהנהן לה קצרות
באופן רצוף ,במיעוט שיחה ומיעוט שינה ושאר קניני תורה.
בשעה שאת כל הפוקדים את ביתו הוא מברך ברוחב לב,
השיבה הרבנית ישראלזון בזו הלשון" :אבי מברך בחום את * * *
כל הבאים לביתו משום שהוא יודע שהם זקוקים לכך ,אבל
אותי הוא מכיר ויודע כי שמחה אני בכל שנייה בה הוא הנהגת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הייתה בבחינת "תאחוז
לומד ,על כן מעדיפה אני לוותר על ברכת השלום ובלבד בזה וגם מזה אל תנח את ידך" )קהלת ז ,יח( .מצד אחד היה
שלא להפסיקו מלימודו ולא לכלות את רגעיו היקרים!". בו מתח נוראי לנצל כל רגע .כל דקה מימי חייו הייתה
ספורה ומדודה ,וממש היה נראה בחוש כיצד הוא מונה את
* * * הרגעים ואת השניות על מנת שאף פרק זמן לא ילך לאיבוד.
אך מצד שני היתה על פניו הארה תמידית ,שהשרתה
דקותיו של רבינו היו מחושבות ומדודות במניין ובמספר,
אווירה נעימה ונינוחה על השוהים במחציתו .רבינו ברוחו
ובכל עת שהחסיר אף רגע קט מלימודו חש חובה להשלימו.
הגדולה היטיב למזג את שתי ההנהגות יחדיו ,בבחינת 'עוז
באחד הלילות הזדמן לביתו יהודי שבפיו הייתה שאלה
וחדוה במקומו' ,כך שכל הנכנס לביתו יצא בתחושה נעימה
דחופה שאינה סובלת דיחוי וענהו בפרוטרוט ,כשכל העניין
ומרוממת .רבינו הקדיש מזמנו אף לצעיר שבצעירים ,אמנם
נמשך כשלוש דקות תמימות .כעבור זמן־מה ,כשהגישו
בקצרה ,אך בהארת פנים מופלאה .משאת נפשו הייתה
לפניו את כוס השתייה החמה אותה נהג לשתות בטרם החל
שלא יפריעוהו מלימודו ,ומנהגו היה לבקש במידת האפשר
בלימודו ,דחה רבנו את הכוס מעליו ואמר בהתנצלות" :איני
שלא לקבל את השואלים מאחר שכל חפצו להגות בתורת
יכול לשתות כעת ,עלי להשלים את שלוש הדקות בהן עניתי
ה' .ברם ,כשגמר בדעתו כי יש להשיב ב'דבר ה' זו הלכה'
לאותו יהודי באמצעות שלוש הדקות בהן אני רגיל לשתות
כשעה מדי יום ,ענה לשואלים בסבלנות ובאורך רוח ,כמי
את כוס הקפה!".
שכל עתותיו בידו .לעתים רבות תמהו היוצאים מחדרו מפני
* * * מה נאמר להם כי רבינו מסרב לקבל את השואלים ,בה
בשעה שכשדברו איתו חשו כי הוא מקדיש להם את מלוא
נכד רבינו ,הרב יעקב ברלין ,מספר" :מנהגו של רבינו היה תשומת לבו באכפתיות ובהתעניינות ,כשראשו ורובו מונחים
לקום בכל לילה בשעה שתיים לפנות בוקר בלי להתחשב בצרותיהם ובדאגותיהם ,כביכול שקוע הוא בעיצומה של
בשעה בה עלה על משכבו .וזאת למרות שהיו לילות בהם סוגיה חמורה.
היה כה חלש ,עד שבטרם עלה על יצועו בקושי אזר כוח כדי
לפסוע מכיסאו אל המיטה .ובכל זאת היה מזדרז לקום תלמיד רבינו ,רבי יצחק דרזי ,מספר" :בת רבינו ,הרבנית
בשעה הקבועה ולשוב לתלמודו .באחד הלילות בהם שהיתי ישראלזון תחי' ,נהגה להגיע מבני ברק לבית אביה פעמיים
בביתו ,עלה רבינו על משכבו בשעה מאוחרת ,ולמרות כן בשבוע כדי לטפל בכל ענייני הבית -החל מהשעה
התגבר כארי וקם מיצועו עוד בטרם השעה היעודה .הדבר אחת־עשרה וחצי בבוקר ועד השעה שבע בערב .בכל פעם,
עורר את פליאתי' .סבא ,מפני מה קמת מוקדם יותר מבכל לאחר שסיימה את מלאכתה הייתה ניגשת להיפרד מאביה
הוסיף" :כדי שהמנהלים לא ייפגעו מכך שאיני נענה לילה על אף שהלכת לישון בשעה מאוחרת מבכל לילה?!',
לבקשתם ,אנא מסור להם ,שבאותן דקות בהן יקבעו הם תמהתי באוזניו .ענה לי רבנו בקצרה כדרכו' :הרי יודע אתה
את המזוזה אלמד אני עוד כמה שורות גמרא ,ולימוד זה מי הגיע לכאן אתמול בלילה ומפני מה הלכתי לישון בשעה
יהיה לזכות המוסד ומנהליו שהשלימו עם אי השתתפותי מאוחרת!' .באותו לילה הגיע לבית אדם רחוק משמירת
בשמחתם!". תורה ומצוות ,שסייע לרבנו בטיפול רפואי שנאלץ לעבור
זמן־מה קודם המעשה .ועל כן ,על אף שבדרך כלל השתדל
* * * להימנע מלקבל אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ,חרג
באחת הפעמים הוכרח מרן להתנתק מלימודו לרגל חתונה רבינו ממנהגו ומשום הכרת הטוב קיבלו לביתו .אך כיוון
שערך אחד ממקורביו .היה זה מפני שחש כי הוא חב לאותו שעקב אותו ביקור נאלץ לבטל מלימודו ,לכן למחרת קם מרן
אדם הכרת הטוב; וכיוון שכך ,על אף מנהגו למעט ביציאות בשעה יותר מוקדמת כדי להשלים את הזמן היקר אותו
והשתתפות באירועים ,נסע לחתונה כדי להשיב טובה לבעל החסיר אמש ,למרות שמאותה סיבה נאלץ לעלות על יצועו
השמחה .לפני צאתו מן הרכב פנה מרן למלווהו ואמר" :אני בשעה מאוחרת יותר...
מבקש לשהות בחתונה פרק זמן קצר ככל האפשר ותיכף * * *
לאחר מכן לשוב ללימודי .אנא ,סייע לי לצאת מהאולם
במהירות האפשרית ובקש מאנשים שלא יפנו אלי בשאלות בשנת תשס"ב נחנך אגף חדש במוסד תורני שמנהליו זכו
שונות ,כדי שאוכל תיכף ומיד לחזור ללמוד!" .המלווה הנהן לתמיכתו ולהכוונתו התדירה של מרן .ראשי המוסד ,שזכו
בראשו בהסכמה ושאל" :במשך כמה זמן הרב'ה מעוניין באורח קבע ליהנות מעצתו ותבונתו של רבינו ,ביקשו לכבדו
להתעכב בשמחה?"" .מה זאת אומרת?" ,נענה מרן" ,הרי בקביעת המזוזה לפתח האגף החדש .אולם מאחר שידעו כי
אני מגיע לחתונה בשביל לשמח את החתן ,ואם כן עלי נפשו הענוגה סולדת מכל דבר שריח כבוד וסממני יוהרה
לשהות באירוע כדי שיעור הזמן הנדרש על מנת לשמחו, דבוקים בו ,פנו לאחד מנכדיו ושאלוהו כיצד יעלה בידם
שהרי זו המצווה!"" .וכמה הוא שיעור הזמן כדי לשמח את לרצות את סבו ליטול על עצמו את הכיבוד" .אין כל
החתן?" ,הוסיף המלווה להקשות" .דקה אחת בלבד!" ,נקב הסתברות שסבי יענה למשאלה ,שקיומה כה רחוק
מרן" ,הרי החתן לא מצפה שארקוד אתו ,הוא גם לא מקווה מאורחות חייו וצניעותו!" ,העריך הנכד" .אולם אם העניין
שאשב ואפטפט אתו ,שהרי אני צריך לשבת וללמוד .אז מה יועלה בפניו על ידי גברא רבה שיש להתחשב בדעתו ,יתכן
א"כ רוצה החתן? שאאחל לו 'מזל טוב' ושתהיה לו תמונה שסבא ייעתר לבקשה!" .בין הדברים עלה שמו של רבי
למזכרת מכך שנוכחתי בחתונתו ,ולשם כך נדרשת דקה אברהם דב לוין זצ"ל ,אב בית דין בירושלים ,שנהג לפקוד
]מתוך 'עמודו של עולם'[ אחת בלבד ותו לא!". את מעונו של רבינו באורח קבע כדי להיוועץ בו בשאלות
הלכתיות שונות שניצבו לפתחו .מרן הוקיר את דעתו עד
וַ יְ ִהי ַב ּב ֶֹקר וְ ִה ּנֵה ִהוא לֵ ָאה )כט ,כה( מאוד ,ולפיכך סבר הנכד כי אם הוא יהיה זה שיציג את
העניין ניתן להניח שיעלה בידיו לרצותו ולקבל על עצמו את
אבל בלילה לא היתה לאה ,לפי שמסר יעקב לרחל הכיבוד ולקבוע את המזוזה .רבי אברהם דב שמע את
סימנים ,וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו הבקשה ונרתע בהסתייגות" :הלוא זמנו של מרן כה יקר!
תכלם אחותי ,עמדה ומסרה לה אותן סימנים )רש"י( ואף עפ"כ ניאות הוא להקדיש לי מעתותיו היות ואנו דנים
בהלכות חמורות וסבוכות ,אך כיצד אעז להעלות בפניו
כבר עמדו כל המפרשים על מעלת ויתורה של רחל ללאה ענייני חולין ולשוחח עמו דברים בטלים?" .בסופו של דבר,
אחותה ,שלא היה זה ויתור חד־פעמי ,אלא ויתור לאורך היות וידע כי המוסד ומנהליו יקרים ללבו של רבינו ,הואיל
ימים .כל חייה עם יעקב הייתה גומלת חסד עם לאה בזה רבי אברהם דב לפרוש את הבקשה בפניו .לאחר שסיים
שנתנה ללאה להרגיש שעשתה עמה חסד במה שנישאה לדון עם מרן בדבר הלכה הציג רבי אברהם דב את העניין,
ליעקב לפניה ,ואף כשלאה הקניטתה שתקה רחל ולא כשבין השאר הוא מנמק את הבקשה בכך שרבינו השתתף
דיברה! .ובזה מבאר הגה"צ ר' שלום שבדרון זצוק"ל מדוע בקביעת המזוזה במוסד פלוני בעבר" .קביעת המזוזה היא
ניסיון זה של רחל עומד לה ,שבשעת החורבן והגלות חובת הבעלים ,והלכה היא ש'מצוה בו יותר מבשלוחו'",
זיכרונה הוא שיעלה לפני ה' לגאול את בניו מהגלות ,ושאר ציטט רבנו" ,וכי יעלה על הדעת שראשי המוסד יבקשו ממני
ניסיונות האבות הקדושים -שהיו ניסיונות קשים וגדולים - להוציאם ידי חובה גם במצוות קידוש?! .אלא מה? תמה
לא עמדו לישראל להעלותם מהגלות .והיינו ,שניסיונם של אתה מפני מה קבעתי את המזוזה בפתחו של מוסד פלוני,
האבות היה בשעת מעשה אבל ניסיונה של רחל היה לאורך אין זה אלא מפני שלא יכולתי לסרב לבקשתם של מנהלי
ימים ,והתגברה תמיד בשתיקה ולא אמרה כלום! .זו גבורה המוסד ,שלא היו מסוגלים להבין כי אין בכך כל רבותא אלא
שאין למעלה ממנה ,שבזכות גבורה זו זכתה לדורות עולם להיפך -גריעותא .אבל לך יכול אני לומר על מנת שתבהיר
להיות זו שבזכותה יעלה רצון לפני ה' לגאול את בניו. זאת לשולחיך ,כי אין בכך כל מעלה ואדרבה 'מצוה בו יותר
מבשלוחו'" .רבינו עצר קמעה משטף דבריו וכעבור רגע קט
* * *
נוספים החליט ללכת על זה .הדבר נודע לשר הרווחה והוא סיפר הגאון רבי ישראל גנס שליט"א ,מראשי ישיבת 'קול
שלח מסר תקיף לקבלן להפסיק את העבודות .הרב תורה' ומזקני ההוראה שבדור :בזמן קום המדינה שכנה
שיינברגר ,שידע שזה הזמן ,דיבר על לבו של הקבלן שכונת סנהדריה ממש בגבול ,דבר שהביא להטרדות וטרור
שיקבע עובדות ולא יפחד שיפטרו אותו כי זו זכות שתעמוד מצד השכנים הערביים שהיו מגיעים בלילות לשכונה
לו לדורות .חשב הקבלן ואמר להרב שיינברגר" :אני מסכים ומציקים בפעולות טרור לתושביה היהודים של השכונה.
לקחת סיכון ולהמשיך עם העבודות!" ,והוסיף" :אתה ויתרת כשהתרבו ההטרדות החליטו תושבי השכונה לעשות
לי לפני עשרות שנים על משמרת לילה בשכונת סנהדריה תורנות של שמירה בלילות ,וכל לילה התנדב תושב אחר
בליל הסדר! אני מוותר לך עכשיו וממשיך בעבודות!."... לשמור בלילה .והנה ,כמה ימים לפני ליל הסדר התברר
שאף שכן לא רוצה לשמור בלילה הקדוש של ליל הסדר,
בזכות הוויתור של הרב שיינברגר לאותו יהודי זכה עם כולם רצו לשהות עם בני משפחתם בלילה הקדוש
ישראל שרחבת הכותל נשארה מקום קדוש לתפילה!. והמרומם .בעקבות זאת החליטו לעשות גורל שבו יוחלט מי
הוסיף הגר"י גנס שליט"א ,שהוא היה נוכח עם חמיו באותו יתנדב בליל הסדר.
זמן בכותל ,בכל זמן הוויכוח עם הקבלן ,וכשהקבלן החליט בשכונה התגורר גם יהודי שהיה קבלן במקצועו ,והיה שומר
להמרות את פי הממונים ולעשות שתי רחבות ,כשההבדל מצוות אבל לא הקפיד כל כך על אורח חיים חרדי .והנה
ביניהן היה 60ס"מ ,ביקש הגר"י גנס מהקבלן שינמיך את נעשה הגורל והוא עלה בגורל .התרעם היהודי הזה על מר
הרחבה התחתונה בעוד 20ס"מ שיהיה 80ס"מ שזה י' 'גורלו' ,ואמר שאם כך הוא לא יעשה ליל הסדר בשנה זו!.
טפחים ,ואז יהיה ממש רשות נפרדת .ובאמת כך הוא עשה. הרב יוסף שיינברגר ז"ל ]חמיו של הגר"י גנס שליט"א[ שהיה תושב
]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'-הרב בנימין בירנצווייג[ השכונה והיה יהודי ת"ח וירא שמים ,וגם היה אחראי על
בניית בתי כנסת ומקוואות מטעם המדינה ,שמע את דבריו
* * * של אותו יהודי והחליט שהוא מוותר! וכי בגלל הגורל יהודי
לא יעשה ליל הסדר?! הוא ניגש אליו ואמר לו שהוא החליט
סיפר הרה"ח ר' חנוך ריגל הי"ו מה ששמע מבעל המעשה,
כי הוא יתנדב בליל הסדר ויעשה סדר כשיחזור מאוחר
יהודי מארה"ב ,גביר גדול ,כיצד זכה לעשירותו" :לפני
בלילה עם אשתו וילדיו .אותו יהודי שמח והודה לו.
עשרות שנים פתחתי עסק עם ידיד קרוב ,עסק קטן
שאט־אט הלך והתרחב לעסק פעיל ומכניס שהצליח לפרנס לאחר מלחמת ששת הימים ,כשכבשו את הכותל המערבי,
את שתי המשפחות שלנו ,אם כי לא בהרווחה מופלגת. התחילה מחלוקת גדולה בממשלה מה לעשות ברחבת
לאחר כמה שנים הכרתי יהודי ניצול שואה גלמוד ועשיר הכותל ,האם להופכו לבית־כנסת עם כל ההגבלות של עזרת
שעסק ביבוא מוצרים שעסקנו בשיווק שלהם .התפתחו גברים ועזרת נשים ,או לעשותו לרחבת מוזיאון גדולה
בינינו קשרי מסחר שאט־אט הפכו לקשרי ידידות ,ולאחר לתיירים ,וכמובן גם מעורבת גברים ונשים יחדיו .התכנסה
שנתיים הוא כבר היה בן בית אצלנו -אצלי ואצל השותף הממשלה להחליט בעניין זה ,ושר השיכון והרווחה התנגד
השני ,בשבתות ובמועדים ובסתם ימי חול .הוא הרגיש כל בכל תוקף לרעיון של הבית־כנסת והוביל קו תקיף להפוך
כך נוח עד שהחל לתת לנו עצות והוראות היכן למקם את את הרחבה לאתר תיירות פתוח ,רח"ל ,והצליח לרתום
הרהיטים ובאיזה צבע צריכים להיות הווילונות ,וזה הלך לרעיונו את רוב חברי הממשלה.
ונהיה יותר קשה ,עד שבאחד הימים שעוד גבול מני רבים
נחצה ,אמרתי לעצמי' :עד כאן!' .ניגשתי אליו ואמרתי לו מספר הגר"י גנס שליט"א ,שלאסיפת ממשלה זו הוזמן גם
בטון תקיף וברור' :ידידי היקר! אתה יודע שאני ומשפחתי חמיו הרב שיינברגר ,בתור הממונה על בינוי המקומות
מכבדים ואוהבים אותך ,אבל את ההתנהגות שלך ממש לא, הקדושים ,והוא ניסה בתור פשרה להציע לחברי הממשלה
וכשאתה אומר דעות ועצות למארחים שלך זה מאוד לא לעשות שתי רחבות ,הפנימית כבית־כנסת והעליונה
נעים .מהיום והלאה אל תתערב בניהול הבית' .הוא היה לתיירות כללית ,ובכך למנוע ח"ו את הפיכת הרחבה כולה
המום מהשינוי הפתאומי והטיח בי' :על דיבורים כאלה אין למקום בילוי ותיירות .ראש הממשלה לוי אשכול נהנה
מחילה ואיני רוצה להכיר אותך יותר .אצל השותף שלך מהצעת הפשרה והתחיל ויכוח ,אבל שר השיכון והרווחה
הרבה יותר נעים ,מהיום והלאה אל תדרוך אצלי בעסק ,הכל מנע בכל כוחו את קבלת ההצעה.
רק דרך השותף' .תקופה של כשנה חלפה ,נקטתי כמה הרב שיינברגר חשב שחייבים בכל מחיר למנוע את בזיון
פעולות של פיוס בניסיון להרגיע ולהסביר שלא רציתי לפגוע הפיכת הכותל למקום בילוי רח"ל ,והחליט לקבוע עובדות ,כי
אלא רק להגן על השלווה שלי ומשפחתי ,זה לקח זמן אבל אחרי שיעשו שתי רחבות כבר לא יהיו מתנגדים .הוא הגיע
בסוף הייתה שיחת פיוס ולחיצת יד איתנה ,ולאחר כמה לרחבת הכותל ,שם עבד קבלן מבצע של המדינה בהכשרת
שעות הוא כבר התקשר לביתנו ואמר שברוך ה' השלמנו הרחבה וריצופה .הוא ניגש אל הקבלן ואמר לו שינמיך את
והוא מוכן לבוא ולהתארח לפי הכללים ...הוא אכן בא ושמר חצי הרחבה שקרובה לכותל ,ושיעשה זאת ויהיה לו זכויות
על הכללים ,אבל באוויר היה עדיין אי נעימות מהעניין ההוא. לדורות עולם .פחד הקבלן בתחילה ,אבל אחרי שכנועים
השכורה מחכות לי המזוודות .הקשתי על הדלת ,הרבנית באחד הביקורים כשליוויתי אותו ,לא התאפקתי ואמרתי לו
פתחה' .באתי מחוץ לארץ להתייעץ עם הרב' ,אמרתי .היא שאני מרגיש צורך שוב לבקש סליחה ,ואני גם רוצה,
נכנסה פנימה ומיד שבה' :הרב אמר שתיכנס' .הרב וואזנר הוספתי ,להיות בטוח שהעניין מאחורינו .גם הוא לא
הקשיב בדריכות לכל מילה לכל ניע ותנועה ,סיימתי לספר, התאפק ,ואמר' :מאחורינו? רק שתדע שבצוואה שלי כתבתי
ונשמתי נשימה ארוכה. את כל הרכוש לשותף שלך ,לא לעסק המשותף ,אלא
לשותף .ליתר דיוק ,מאה דולר רשמתי על שמך'.
הרב וואזנר עצם את עיניו ולאחר אנחה קלה אמר' :הסיפור
ברור ,יש לך תביעה חזקה ,גש לדין תורה' .ידעתי מה צמרמורת אחזה בגופי וגלים של הלם רצו לי במוח זה אחר
המשמעות של דין תורה שכזה ,הגלים שהוא יחולל בשכונה, זה ,לא חשבתי עליו מעולם במונחים של צוואה ,לא העליתי
בבתי כנסת ,בקהילה ,באנשי העסקים ,ועל כולנה בביתנו בדעתי שליחסים שלנו יש תעריף של תשלום לאחר המוות,
פנימה .הודיתי לרב ויצאתי מביתו ,התחלתי לרדת הרגשתי שאני עושה חסד של אמת עם יהודי גלמוד שכל
במדרגות ,ולפתע הדלת של הרב וואזנר נפתחת שוב והוא משפחתו עלתה בעשן המשרפות ,וללא ציפייה לגמול כל
עומד בפתח ,מביט עלי כאב רחום ואומר לי' :אתה יכול שהוא .אך ככל שחלפו הימים והרהרתי בדבר הצלחתי
ללכת לדין תורה ,אבל דע לך בני ,על ויתור הקב"ה משלם לשכנע ולנחם את עצמי במעלת הכסף שמגיע ביושר
גם בעוה"ז'. ובעמל .לאחר כמה שנים נפרדתי מהעסק ופניתי לאפיק
אחר ,מכרתי את חלקי לשותף שכבר הספיק להיות מחותני
באותה חתונה רקדתי כמו שלא רקדתי מעולם ,ריקוד של וסבא משותף לכמה נכדים .את הקשר עם השותף הגלמוד
התרת הספקות ,ריקוד של החלטה נכונה ,ריקוד של עבודת שכבר הזקין שמרתי והמשכתי לכבד אותו .כשהוזמן אלינו
המידות .כשחזרתי לאחר כמה ימים לביתי בניו יורק ,לקחתי לשבת ,כבר בצהרי יום חמישי היינו מקדימים להביא אותו.
את הצוואה ,הדלקתי את האש בכיריים והעברתי אותה מן בשלב מאוחר יותר נחלשה בריאותו ולקחתי על עצמי את
העולם .זהו זה ,זה מאחוריי ,לחשתי לעצמי בסיפוק, הטיפול בו שזה אומר התמסרות מתמדת -רופאים,
ומאותה לחישה גזרתי על עצמי שתיקה ,המשך שתיקה... מאמצים ,כספים ועוד .יום אחד הוא קורא לי ואומר לי
שנים רבות חלפו ,אני לא יודע בכמה הייתי מצליח להגדיל בדמעות' :יקירי ,אני כ"כ מצטער שגיליתי לך את הצוואה
את אותם שלושה מיליון דולר שהיו חלקי בצוואה אם הייתי ההיא; תדע לך ,שהיא שונתה זה מכבר והנה עותק מצולם'.
ניגש לדרך השנייה ,אך בפועל ה' בירך אותי בהון של פי הוא מגיש לי אותה בידיו תוך שהוא מפרט באוזניי את
שישים )!( ויותר ...מאותו יום שהחלטתי על הוויתור ,כל תוכנה' :כל נכסיי שווה בשווה לך ולשותפך' .כמובן שהודיתי
עסק שנגעתי בו -ואפילו הקטן ביותר -הפך למכרה של לו ברגש ,את אותו עותק הנחתי באחת המגירות בביתי.
זהב ,ואני זוכה כיום בסייעתא דשמיא להחזיק את כל יוצאי שבועיים לאחר מכן הוא הלך לעולמו .ערכנו לו הלוויה
חלציי על שולחני מתוך הרחבה ,ולאפשר להם להימצא מכובדת ,הספדים וכו'.
בעולמה של תורה מתוך שלווה .והמחותן ,אנחנו ידידים "שבועות נוספים חלפו ואני מקבל הזמנה לבית המשפט
טובים מאוד ,מתפללים באותו בית כנסת ,שמחים יחד לשם מימוש הצוואה .הגעתי ,רגע לפני הדיון הבחנתי
בשמחות משותפות ועולים יחד כל שנה לקברו של אותו בקריצת עין בין עורך הדין של הנפטר לשותף שלי ,המחותן
יהודי גלמוד .שנינו יודעים שהוא עשה את הונו מהירושה של שלי ,קריצה שהתבררה בדיעבד כרבת משמעות .כשעורך
אותו אדם ,ורק אני יודע שגם אני עשיתי את הוני מאותה הדין הציג את הצוואה בפני השופט ,הדם שלי קפא
ירושה... בעורקים והפה התייבש באחת .הצוואה שהוגשה הייתה
"שנתיים־שלוש לפני פטירת הרב וואזנר יצאתי לנופש אותה צוואה ישנה שמזכה אותי במאה דולר ואת שותפי
באוסטריה .פגשתי מכר שסיפר לי שבמרחק קרוב נמצאת ביותר משישה מיליון דולר .בחישוב מהיר הבנתי שהמחותן
עיירת קיט ושוהה בה הרב ואזנר ,והוא בדרכו אליו להתברך היקר לא מעלה בקצה דעתו שידידנו הקשיש סיפר לי על
ממנו ,הוא הציע לי באדיבותו להצטרף אליו ,כמובן הצוואה השנייה ,ושיש לי מסמך מפליל ביותר במגירת
שהסכמתי .הגענו לשם לקראת צהרים ,נכנסנו לבית הכנסת משרדי ,ושהוא שילם מספיק לעוה"ד כדי שיעלים את דבר
של המלון ,ידידי מיד ניגש להתברך מהגאון ורמז לי הצוואה השנייה ,ושניהם עשו יד אחת לנשל אותי ממנה.
להצטרף אליו .הרב וואזנר נשא את עיניו ונתן בי מבט נוקב, החלטתי שדבר ראשון אני מנסה להירגע ולכלכל את צעדיי
ולפתע הורה באצבעו שאתקרב אליו גם אני .עשרים שנה ולא מספר לאיש או אשה את הנוכלות המסעירה ,ושאת
חלפו מאותה פגישה יחידה ומיוחדת שפקדתי את ביתו של ההחלטה אקבל מאחד מגדולי הדור .שלושה ימים לאחר
הרב וואזנר ,היה ברור לי שהוא לא זוכר אותי ,הרב רואה מכן הייתי בדרכי לארץ ישראל לחתונת בן משפחה קרוב,
ביום מאות אנשים ,כפול שלוש מאות שישים וחמישה ,כפול במטוס החלטתי ללכת להתייעץ עם הרב וואזנר זצוק"ל .לא
עשרים ,מיליוני אנשים ...התכופפתי לעברו והוא רכן לעבר הכרתי אותו והוא לא הכיר אותי ,אך הרגשתי שהשאלה שלי
אוזניי ולחש' :נו ,מה אתה אומר ,על ותרנות משלמים בעולם מספיקה בשביל להתייעץ עם גדול הדור ,וכך עשיתי -
]מתוך 'ופריו מתוק'[ הזה או לא?."'... מהמטוס שמתי פעמיי היישר לבית הרב וואזנר כשבמכונית
לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה לparperet100@gmail.com :
