gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפרת · Parperes — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: פרפרת · Parperes

שבוע: ויצא (2026-11-16)

פרפרת · Parperes — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪664‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫הגדול ולברכו בברכת "אגוטע נאכט" קודם שתצא לדרכה‪.‬‬ ‫קום ַהה ּוא )כח‪ ,‬יא(‬ ‫וַ ִּי ׁ ְש ַּכב ּ ַב ּ ָמ ֹ‬ ‫רבינו היה משיב לעומתה במילים חמות‪ ,‬כשהוא מודה לה‬ ‫על טרחתה ומברכה בחום שתזכה להצלחה וברכה ונחת‬ ‫וישכב במקום ההוא ‪ -‬לשון מיעוט‪ ,‬באותו מקום שכב‪,‬‬ ‫מכל יוצאי חלציה‪.‬‬ ‫אבל ארבע עשרה שנים ששימש בבית עבר לא שכב‬ ‫בשלהי ימיו התחזק אביה בלימודו ובהתמדתו אף יותר‬ ‫בלילה‪ ,‬שהיה עוסק בתורה )רש"י(‬ ‫משנות קדם‪ ,‬עד־כדי־כך שלא אבה לחדול מתלמודו לשום‬ ‫ליעקב אבינו היה ברור שלפני שהוא נכנס לביתו של לבן‬ ‫דבר ועניין‪ .‬באותה תקופה חס רבינו גם על רגע קט זה‪,‬‬ ‫ולפני שהוא מעמיד את י"ב השבטים‪ ,‬שבטי י‪-‬ה ‪ -‬הוא‬ ‫ובשעה שבתו באה להיפרד ממנו ולברכו החל להנהן לה‬ ‫מוכרח לעבור את כור ההיתוך של לימוד תורה במשך ארבע‬ ‫בראשו לשלום ותו לא‪ ,‬מבלי להפסיק מתלמודו‪ .‬כאשר שאלו‬ ‫עשרה שנה‪ .‬וכמו"כ פשוט לו שלימוד התורה חייב להיעשות‬ ‫אותה אם אינה נפגעת מכך שאביה מהנהן לה קצרות‬ ‫באופן רצוף‪ ,‬במיעוט שיחה ומיעוט שינה ושאר קניני תורה‪.‬‬ ‫בשעה שאת כל הפוקדים את ביתו הוא מברך ברוחב לב‪,‬‬ ‫השיבה הרבנית ישראלזון בזו הלשון‪" :‬אבי מברך בחום את‬ ‫* * *‬ ‫כל הבאים לביתו משום שהוא יודע שהם זקוקים לכך‪ ,‬אבל‬ ‫אותי הוא מכיר ויודע כי שמחה אני בכל שנייה בה הוא‬ ‫הנהגת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הייתה בבחינת "תאחוז‬ ‫לומד‪ ,‬על כן מעדיפה אני לוותר על ברכת השלום ובלבד‬ ‫בזה וגם מזה אל תנח את ידך" )קהלת ז‪ ,‬יח(‪ .‬מצד אחד היה‬ ‫שלא להפסיקו מלימודו ולא לכלות את רגעיו היקרים!"‪.‬‬ ‫בו מתח נוראי לנצל כל רגע‪ .‬כל דקה מימי חייו הייתה‬ ‫ספורה ומדודה‪ ,‬וממש היה נראה בחוש כיצד הוא מונה את‬ ‫* * *‬ ‫הרגעים ואת השניות על מנת שאף פרק זמן לא ילך לאיבוד‪.‬‬ ‫אך מצד שני היתה על פניו הארה תמידית‪ ,‬שהשרתה‬ ‫דקותיו של רבינו היו מחושבות ומדודות במניין ובמספר‪,‬‬ ‫אווירה נעימה ונינוחה על השוהים במחציתו‪ .‬רבינו ברוחו‬ ‫ובכל עת שהחסיר אף רגע קט מלימודו חש חובה להשלימו‪.‬‬ ‫הגדולה היטיב למזג את שתי ההנהגות יחדיו‪ ,‬בבחינת 'עוז‬ ‫באחד הלילות הזדמן לביתו יהודי שבפיו הייתה שאלה‬ ‫וחדוה במקומו'‪ ,‬כך שכל הנכנס לביתו יצא בתחושה נעימה‬ ‫דחופה שאינה סובלת דיחוי וענהו בפרוטרוט‪ ,‬כשכל העניין‬ ‫ומרוממת‪ .‬רבינו הקדיש מזמנו אף לצעיר שבצעירים‪ ,‬אמנם‬ ‫נמשך כשלוש דקות תמימות‪ .‬כעבור זמן־מה‪ ,‬כשהגישו‬ ‫בקצרה‪ ,‬אך בהארת פנים מופלאה‪ .‬משאת נפשו הייתה‬ ‫לפניו את כוס השתייה החמה אותה נהג לשתות בטרם החל‬ ‫שלא יפריעוהו מלימודו‪ ,‬ומנהגו היה לבקש במידת האפשר‬ ‫בלימודו‪ ,‬דחה רבנו את הכוס מעליו ואמר בהתנצלות‪" :‬איני‬ ‫שלא לקבל את השואלים מאחר שכל חפצו להגות בתורת‬ ‫יכול לשתות כעת‪ ,‬עלי להשלים את שלוש הדקות בהן עניתי‬ ‫ה'‪ .‬ברם‪ ,‬כשגמר בדעתו כי יש להשיב ב'דבר ה' זו הלכה'‬ ‫לאותו יהודי באמצעות שלוש הדקות בהן אני רגיל לשתות‬ ‫כשעה מדי יום‪ ,‬ענה לשואלים בסבלנות ובאורך רוח‪ ,‬כמי‬ ‫את כוס הקפה!"‪.‬‬ ‫שכל עתותיו בידו‪ .‬לעתים רבות תמהו היוצאים מחדרו מפני‬ ‫* * *‬ ‫מה נאמר להם כי רבינו מסרב לקבל את השואלים‪ ,‬בה‬ ‫בשעה שכשדברו איתו חשו כי הוא מקדיש להם את מלוא‬ ‫נכד רבינו‪ ,‬הרב יעקב ברלין‪ ,‬מספר‪" :‬מנהגו של רבינו היה‬ ‫תשומת לבו באכפתיות ובהתעניינות‪ ,‬כשראשו ורובו מונחים‬ ‫לקום בכל לילה בשעה שתיים לפנות בוקר בלי להתחשב‬ ‫בצרותיהם ובדאגותיהם‪ ,‬כביכול שקוע הוא בעיצומה של‬ ‫בשעה בה עלה על משכבו‪ .‬וזאת למרות שהיו לילות בהם‬ ‫סוגיה חמורה‪.‬‬ ‫היה כה חלש‪ ,‬עד שבטרם עלה על יצועו בקושי אזר כוח כדי‬ ‫לפסוע מכיסאו אל המיטה‪ .‬ובכל זאת היה מזדרז לקום‬ ‫תלמיד רבינו‪ ,‬רבי יצחק דרזי‪ ,‬מספר‪" :‬בת רבינו‪ ,‬הרבנית‬ ‫בשעה הקבועה ולשוב לתלמודו‪ .‬באחד הלילות בהם שהיתי‬ ‫ישראלזון תחי'‪ ,‬נהגה להגיע מבני ברק לבית אביה פעמיים‬ ‫בביתו‪ ,‬עלה רבינו על משכבו בשעה מאוחרת‪ ,‬ולמרות כן‬ ‫בשבוע כדי לטפל בכל ענייני הבית ‪ -‬החל מהשעה‬ ‫התגבר כארי וקם מיצועו עוד בטרם השעה היעודה‪ .‬הדבר‬ ‫אחת־עשרה וחצי בבוקר ועד השעה שבע בערב‪ .‬בכל פעם‪,‬‬ ‫עורר את פליאתי‪' .‬סבא‪ ,‬מפני מה קמת מוקדם יותר מבכל‬ ‫לאחר שסיימה את מלאכתה הייתה ניגשת להיפרד מאביה‬ ‫הוסיף‪" :‬כדי שהמנהלים לא ייפגעו מכך שאיני נענה‬ ‫לילה על אף שהלכת לישון בשעה מאוחרת מבכל לילה?!'‪,‬‬ ‫לבקשתם‪ ,‬אנא מסור להם‪ ,‬שבאותן דקות בהן יקבעו הם‬ ‫תמהתי באוזניו‪ .‬ענה לי רבנו בקצרה כדרכו‪' :‬הרי יודע אתה‬ ‫את המזוזה אלמד אני עוד כמה שורות גמרא‪ ,‬ולימוד זה‬ ‫מי הגיע לכאן אתמול בלילה ומפני מה הלכתי לישון בשעה‬ ‫יהיה לזכות המוסד ומנהליו שהשלימו עם אי השתתפותי‬ ‫מאוחרת!'‪ .‬באותו לילה הגיע לבית אדם רחוק משמירת‬ ‫בשמחתם!"‪.‬‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬שסייע לרבנו בטיפול רפואי שנאלץ לעבור‬ ‫זמן־מה קודם המעשה‪ .‬ועל כן‪ ,‬על אף שבדרך כלל השתדל‬ ‫* * *‬ ‫להימנע מלקבל אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות‪ ,‬חרג‬ ‫באחת הפעמים הוכרח מרן להתנתק מלימודו לרגל חתונה‬ ‫רבינו ממנהגו ומשום הכרת הטוב קיבלו לביתו‪ .‬אך כיוון‬ ‫שערך אחד ממקורביו‪ .‬היה זה מפני שחש כי הוא חב לאותו‬ ‫שעקב אותו ביקור נאלץ לבטל מלימודו‪ ,‬לכן למחרת קם מרן‬ ‫אדם הכרת הטוב; וכיוון שכך‪ ,‬על אף מנהגו למעט ביציאות‬ ‫בשעה יותר מוקדמת כדי להשלים את הזמן היקר אותו‬ ‫והשתתפות באירועים‪ ,‬נסע לחתונה כדי להשיב טובה לבעל‬ ‫החסיר אמש‪ ,‬למרות שמאותה סיבה נאלץ לעלות על יצועו‬ ‫השמחה‪ .‬לפני צאתו מן הרכב פנה מרן למלווהו ואמר‪" :‬אני‬ ‫בשעה מאוחרת יותר‪...‬‬ ‫מבקש לשהות בחתונה פרק זמן קצר ככל האפשר ותיכף‬ ‫* * *‬ ‫לאחר מכן לשוב ללימודי‪ .‬אנא‪ ,‬סייע לי לצאת מהאולם‬ ‫במהירות האפשרית ובקש מאנשים שלא יפנו אלי בשאלות‬ ‫בשנת תשס"ב נחנך אגף חדש במוסד תורני שמנהליו זכו‬ ‫שונות‪ ,‬כדי שאוכל תיכף ומיד לחזור ללמוד!"‪ .‬המלווה הנהן‬ ‫לתמיכתו ולהכוונתו התדירה של מרן‪ .‬ראשי המוסד‪ ,‬שזכו‬ ‫בראשו בהסכמה ושאל‪" :‬במשך כמה זמן הרב'ה מעוניין‬ ‫באורח קבע ליהנות מעצתו ותבונתו של רבינו‪ ,‬ביקשו לכבדו‬ ‫להתעכב בשמחה?"‪" .‬מה זאת אומרת?"‪ ,‬נענה מרן‪" ,‬הרי‬ ‫בקביעת המזוזה לפתח האגף החדש‪ .‬אולם מאחר שידעו כי‬ ‫אני מגיע לחתונה בשביל לשמח את החתן‪ ,‬ואם כן עלי‬ ‫נפשו הענוגה סולדת מכל דבר שריח כבוד וסממני יוהרה‬ ‫לשהות באירוע כדי שיעור הזמן הנדרש על מנת לשמחו‪,‬‬ ‫דבוקים בו‪ ,‬פנו לאחד מנכדיו ושאלוהו כיצד יעלה בידם‬ ‫שהרי זו המצווה!"‪" .‬וכמה הוא שיעור הזמן כדי לשמח את‬ ‫לרצות את סבו ליטול על עצמו את הכיבוד‪" .‬אין כל‬ ‫החתן?"‪ ,‬הוסיף המלווה להקשות‪" .‬דקה אחת בלבד!"‪ ,‬נקב‬ ‫הסתברות שסבי יענה למשאלה‪ ,‬שקיומה כה רחוק‬ ‫מרן‪" ,‬הרי החתן לא מצפה שארקוד אתו‪ ,‬הוא גם לא מקווה‬ ‫מאורחות חייו וצניעותו!"‪ ,‬העריך הנכד‪" .‬אולם אם העניין‬ ‫שאשב ואפטפט אתו‪ ,‬שהרי אני צריך לשבת וללמוד‪ .‬אז מה‬ ‫יועלה בפניו על ידי גברא רבה שיש להתחשב בדעתו‪ ,‬יתכן‬ ‫א"כ רוצה החתן? שאאחל לו 'מזל טוב' ושתהיה לו תמונה‬ ‫שסבא ייעתר לבקשה!"‪ .‬בין הדברים עלה שמו של רבי‬ ‫למזכרת מכך שנוכחתי בחתונתו‪ ,‬ולשם כך נדרשת דקה‬ ‫אברהם דב לוין זצ"ל‪ ,‬אב בית דין בירושלים‪ ,‬שנהג לפקוד‬ ‫]מתוך 'עמודו של עולם'[‬ ‫אחת בלבד ותו לא!"‪.‬‬ ‫את מעונו של רבינו באורח קבע כדי להיוועץ בו בשאלות‬ ‫הלכתיות שונות שניצבו לפתחו‪ .‬מרן הוקיר את דעתו עד‬ ‫וַ יְ ִהי ַב ּב ֶֹקר וְ ִה ּנֵה ִהוא לֵ ָאה )כט‪ ,‬כה(‬ ‫מאוד‪ ,‬ולפיכך סבר הנכד כי אם הוא יהיה זה שיציג את‬ ‫העניין ניתן להניח שיעלה בידיו לרצותו ולקבל על עצמו את‬ ‫אבל בלילה לא היתה לאה‪ ,‬לפי שמסר יעקב לרחל‬ ‫הכיבוד ולקבוע את המזוזה‪ .‬רבי אברהם דב שמע את‬ ‫סימנים‪ ,‬וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו‬ ‫הבקשה ונרתע בהסתייגות‪" :‬הלוא זמנו של מרן כה יקר!‬ ‫תכלם אחותי‪ ,‬עמדה ומסרה לה אותן סימנים )רש"י(‬ ‫ואף עפ"כ ניאות הוא להקדיש לי מעתותיו היות ואנו דנים‬ ‫בהלכות חמורות וסבוכות‪ ,‬אך כיצד אעז להעלות בפניו‬ ‫כבר עמדו כל המפרשים על מעלת ויתורה של רחל ללאה‬ ‫ענייני חולין ולשוחח עמו דברים בטלים?"‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬ ‫אחותה‪ ,‬שלא היה זה ויתור חד־פעמי‪ ,‬אלא ויתור לאורך‬ ‫היות וידע כי המוסד ומנהליו יקרים ללבו של רבינו‪ ,‬הואיל‬ ‫ימים‪ .‬כל חייה עם יעקב הייתה גומלת חסד עם לאה בזה‬ ‫רבי אברהם דב לפרוש את הבקשה בפניו‪ .‬לאחר שסיים‬ ‫שנתנה ללאה להרגיש שעשתה עמה חסד במה שנישאה‬ ‫לדון עם מרן בדבר הלכה הציג רבי אברהם דב את העניין‪,‬‬ ‫ליעקב לפניה‪ ,‬ואף כשלאה הקניטתה שתקה רחל ולא‬ ‫כשבין השאר הוא מנמק את הבקשה בכך שרבינו השתתף‬ ‫דיברה!‪ .‬ובזה מבאר הגה"צ ר' שלום שבדרון זצוק"ל מדוע‬ ‫בקביעת המזוזה במוסד פלוני בעבר‪" .‬קביעת המזוזה היא‬ ‫ניסיון זה של רחל עומד לה‪ ,‬שבשעת החורבן והגלות‬ ‫חובת הבעלים‪ ,‬והלכה היא ש'מצוה בו יותר מבשלוחו'"‪,‬‬ ‫זיכרונה הוא שיעלה לפני ה' לגאול את בניו מהגלות‪ ,‬ושאר‬ ‫ציטט רבנו‪" ,‬וכי יעלה על הדעת שראשי המוסד יבקשו ממני‬ ‫ניסיונות האבות הקדושים ‪ -‬שהיו ניסיונות קשים וגדולים ‪-‬‬ ‫להוציאם ידי חובה גם במצוות קידוש?!‪ .‬אלא מה? תמה‬ ‫לא עמדו לישראל להעלותם מהגלות‪ .‬והיינו‪ ,‬שניסיונם של‬ ‫אתה מפני מה קבעתי את המזוזה בפתחו של מוסד פלוני‪,‬‬ ‫האבות היה בשעת מעשה אבל ניסיונה של רחל היה לאורך‬ ‫אין זה אלא מפני שלא יכולתי לסרב לבקשתם של מנהלי‬ ‫ימים‪ ,‬והתגברה תמיד בשתיקה ולא אמרה כלום!‪ .‬זו גבורה‬ ‫המוסד‪ ,‬שלא היו מסוגלים להבין כי אין בכך כל רבותא אלא‬ ‫שאין למעלה ממנה‪ ,‬שבזכות גבורה זו זכתה לדורות עולם‬ ‫להיפך ‪ -‬גריעותא‪ .‬אבל לך יכול אני לומר על מנת שתבהיר‬ ‫להיות זו שבזכותה יעלה רצון לפני ה' לגאול את בניו‪.‬‬ ‫זאת לשולחיך‪ ,‬כי אין בכך כל מעלה ואדרבה 'מצוה בו יותר‬ ‫מבשלוחו'"‪ .‬רבינו עצר קמעה משטף דבריו וכעבור רגע קט‬ ‫* * *‬ ‫נוספים החליט ללכת על זה‪ .‬הדבר נודע לשר הרווחה והוא‬ ‫סיפר הגאון רבי ישראל גנס שליט"א‪ ,‬מראשי ישיבת 'קול‬ ‫שלח מסר תקיף לקבלן להפסיק את העבודות‪ .‬הרב‬ ‫תורה' ומזקני ההוראה שבדור‪ :‬בזמן קום המדינה שכנה‬ ‫שיינברגר‪ ,‬שידע שזה הזמן‪ ,‬דיבר על לבו של הקבלן‬ ‫שכונת סנהדריה ממש בגבול‪ ,‬דבר שהביא להטרדות וטרור‬ ‫שיקבע עובדות ולא יפחד שיפטרו אותו כי זו זכות שתעמוד‬ ‫מצד השכנים הערביים שהיו מגיעים בלילות לשכונה‬ ‫לו לדורות‪ .‬חשב הקבלן ואמר להרב שיינברגר‪" :‬אני מסכים‬ ‫ומציקים בפעולות טרור לתושביה היהודים של השכונה‪.‬‬ ‫לקחת סיכון ולהמשיך עם העבודות!"‪ ,‬והוסיף‪" :‬אתה ויתרת‬ ‫כשהתרבו ההטרדות החליטו תושבי השכונה לעשות‬ ‫לי לפני עשרות שנים על משמרת לילה בשכונת סנהדריה‬ ‫תורנות של שמירה בלילות‪ ,‬וכל לילה התנדב תושב אחר‬ ‫בליל הסדר! אני מוותר לך עכשיו וממשיך בעבודות!‪."...‬‬ ‫לשמור בלילה‪ .‬והנה‪ ,‬כמה ימים לפני ליל הסדר התברר‬ ‫שאף שכן לא רוצה לשמור בלילה הקדוש של ליל הסדר‪,‬‬ ‫בזכות הוויתור של הרב שיינברגר לאותו יהודי זכה עם‬ ‫כולם רצו לשהות עם בני משפחתם בלילה הקדוש‬ ‫ישראל שרחבת הכותל נשארה מקום קדוש לתפילה!‪.‬‬ ‫והמרומם‪ .‬בעקבות זאת החליטו לעשות גורל שבו יוחלט מי‬ ‫הוסיף הגר"י גנס שליט"א‪ ,‬שהוא היה נוכח עם חמיו באותו‬ ‫יתנדב בליל הסדר‪.‬‬ ‫זמן בכותל‪ ,‬בכל זמן הוויכוח עם הקבלן‪ ,‬וכשהקבלן החליט‬ ‫בשכונה התגורר גם יהודי שהיה קבלן במקצועו‪ ,‬והיה שומר‬ ‫להמרות את פי הממונים ולעשות שתי רחבות‪ ,‬כשההבדל‬ ‫מצוות אבל לא הקפיד כל כך על אורח חיים חרדי‪ .‬והנה‬ ‫ביניהן היה ‪ 60‬ס"מ‪ ,‬ביקש הגר"י גנס מהקבלן שינמיך את‬ ‫נעשה הגורל והוא עלה בגורל‪ .‬התרעם היהודי הזה על מר‬ ‫הרחבה התחתונה בעוד ‪ 20‬ס"מ שיהיה ‪ 80‬ס"מ שזה י'‬ ‫'גורלו'‪ ,‬ואמר שאם כך הוא לא יעשה ליל הסדר בשנה זו!‪.‬‬ ‫טפחים‪ ,‬ואז יהיה ממש רשות נפרדת‪ .‬ובאמת כך הוא עשה‪.‬‬ ‫הרב יוסף שיינברגר ז"ל ]חמיו של הגר"י גנס שליט"א[ שהיה תושב‬ ‫]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'‪-‬הרב בנימין בירנצווייג[‬ ‫השכונה והיה יהודי ת"ח וירא שמים‪ ,‬וגם היה אחראי על‬ ‫בניית בתי כנסת ומקוואות מטעם המדינה‪ ,‬שמע את דבריו‬ ‫* * *‬ ‫של אותו יהודי והחליט שהוא מוותר! וכי בגלל הגורל יהודי‬ ‫לא יעשה ליל הסדר?! הוא ניגש אליו ואמר לו שהוא החליט‬ ‫סיפר הרה"ח ר' חנוך ריגל הי"ו מה ששמע מבעל המעשה‪,‬‬ ‫כי הוא יתנדב בליל הסדר ויעשה סדר כשיחזור מאוחר‬ ‫יהודי מארה"ב‪ ,‬גביר גדול‪ ,‬כיצד זכה לעשירותו‪" :‬לפני‬ ‫בלילה עם אשתו וילדיו‪ .‬אותו יהודי שמח והודה לו‪.‬‬ ‫עשרות שנים פתחתי עסק עם ידיד קרוב‪ ,‬עסק קטן‬ ‫שאט־אט הלך והתרחב לעסק פעיל ומכניס שהצליח לפרנס‬ ‫לאחר מלחמת ששת הימים‪ ,‬כשכבשו את הכותל המערבי‪,‬‬ ‫את שתי המשפחות שלנו‪ ,‬אם כי לא בהרווחה מופלגת‪.‬‬ ‫התחילה מחלוקת גדולה בממשלה מה לעשות ברחבת‬ ‫לאחר כמה שנים הכרתי יהודי ניצול שואה גלמוד ועשיר‬ ‫הכותל‪ ,‬האם להופכו לבית־כנסת עם כל ההגבלות של עזרת‬ ‫שעסק ביבוא מוצרים שעסקנו בשיווק שלהם‪ .‬התפתחו‬ ‫גברים ועזרת נשים‪ ,‬או לעשותו לרחבת מוזיאון גדולה‬ ‫בינינו קשרי מסחר שאט־אט הפכו לקשרי ידידות‪ ,‬ולאחר‬ ‫לתיירים‪ ,‬וכמובן גם מעורבת גברים ונשים יחדיו‪ .‬התכנסה‬ ‫שנתיים הוא כבר היה בן בית אצלנו ‪ -‬אצלי ואצל השותף‬ ‫הממשלה להחליט בעניין זה‪ ,‬ושר השיכון והרווחה התנגד‬ ‫השני‪ ,‬בשבתות ובמועדים ובסתם ימי חול‪ .‬הוא הרגיש כל‬ ‫בכל תוקף לרעיון של הבית־כנסת והוביל קו תקיף להפוך‬ ‫כך נוח עד שהחל לתת לנו עצות והוראות היכן למקם את‬ ‫את הרחבה לאתר תיירות פתוח‪ ,‬רח"ל‪ ,‬והצליח לרתום‬ ‫הרהיטים ובאיזה צבע צריכים להיות הווילונות‪ ,‬וזה הלך‬ ‫לרעיונו את רוב חברי הממשלה‪.‬‬ ‫ונהיה יותר קשה‪ ,‬עד שבאחד הימים שעוד גבול מני רבים‬ ‫נחצה‪ ,‬אמרתי לעצמי‪' :‬עד כאן!'‪ .‬ניגשתי אליו ואמרתי לו‬ ‫מספר הגר"י גנס שליט"א‪ ,‬שלאסיפת ממשלה זו הוזמן גם‬ ‫בטון תקיף וברור‪' :‬ידידי היקר! אתה יודע שאני ומשפחתי‬ ‫חמיו הרב שיינברגר‪ ,‬בתור הממונה על בינוי המקומות‬ ‫מכבדים ואוהבים אותך‪ ,‬אבל את ההתנהגות שלך ממש לא‪,‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬והוא ניסה בתור פשרה להציע לחברי הממשלה‬ ‫וכשאתה אומר דעות ועצות למארחים שלך זה מאוד לא‬ ‫לעשות שתי רחבות‪ ,‬הפנימית כבית־כנסת והעליונה‬ ‫נעים‪ .‬מהיום והלאה אל תתערב בניהול הבית'‪ .‬הוא היה‬ ‫לתיירות כללית‪ ,‬ובכך למנוע ח"ו את הפיכת הרחבה כולה‬ ‫המום מהשינוי הפתאומי והטיח בי‪' :‬על דיבורים כאלה אין‬ ‫למקום בילוי ותיירות‪ .‬ראש הממשלה לוי אשכול נהנה‬ ‫מחילה ואיני רוצה להכיר אותך יותר‪ .‬אצל השותף שלך‬ ‫מהצעת הפשרה והתחיל ויכוח‪ ,‬אבל שר השיכון והרווחה‬ ‫הרבה יותר נעים‪ ,‬מהיום והלאה אל תדרוך אצלי בעסק‪ ,‬הכל‬ ‫מנע בכל כוחו את קבלת ההצעה‪.‬‬ ‫רק דרך השותף'‪ .‬תקופה של כשנה חלפה‪ ,‬נקטתי כמה‬ ‫הרב שיינברגר חשב שחייבים בכל מחיר למנוע את בזיון‬ ‫פעולות של פיוס בניסיון להרגיע ולהסביר שלא רציתי לפגוע‬ ‫הפיכת הכותל למקום בילוי רח"ל‪ ,‬והחליט לקבוע עובדות‪ ,‬כי‬ ‫אלא רק להגן על השלווה שלי ומשפחתי‪ ,‬זה לקח זמן אבל‬ ‫אחרי שיעשו שתי רחבות כבר לא יהיו מתנגדים‪ .‬הוא הגיע‬ ‫בסוף הייתה שיחת פיוס ולחיצת יד איתנה‪ ,‬ולאחר כמה‬ ‫לרחבת הכותל‪ ,‬שם עבד קבלן מבצע של המדינה בהכשרת‬ ‫שעות הוא כבר התקשר לביתנו ואמר שברוך ה' השלמנו‬ ‫הרחבה וריצופה‪ .‬הוא ניגש אל הקבלן ואמר לו שינמיך את‬ ‫והוא מוכן לבוא ולהתארח לפי הכללים‪ ...‬הוא אכן בא ושמר‬ ‫חצי הרחבה שקרובה לכותל‪ ,‬ושיעשה זאת ויהיה לו זכויות‬ ‫על הכללים‪ ,‬אבל באוויר היה עדיין אי נעימות מהעניין ההוא‪.‬‬ ‫לדורות עולם‪ .‬פחד הקבלן בתחילה‪ ,‬אבל אחרי שכנועים‬ ‫השכורה מחכות לי המזוודות‪ .‬הקשתי על הדלת‪ ,‬הרבנית‬ ‫באחד הביקורים כשליוויתי אותו‪ ,‬לא התאפקתי ואמרתי לו‬ ‫פתחה‪' .‬באתי מחוץ לארץ להתייעץ עם הרב'‪ ,‬אמרתי‪ .‬היא‬ ‫שאני מרגיש צורך שוב לבקש סליחה‪ ,‬ואני גם רוצה‪,‬‬ ‫נכנסה פנימה ומיד שבה‪' :‬הרב אמר שתיכנס'‪ .‬הרב וואזנר‬ ‫הוספתי‪ ,‬להיות בטוח שהעניין מאחורינו‪ .‬גם הוא לא‬ ‫הקשיב בדריכות לכל מילה לכל ניע ותנועה‪ ,‬סיימתי לספר‪,‬‬ ‫התאפק‪ ,‬ואמר‪' :‬מאחורינו? רק שתדע שבצוואה שלי כתבתי‬ ‫ונשמתי נשימה ארוכה‪.‬‬ ‫את כל הרכוש לשותף שלך‪ ,‬לא לעסק המשותף‪ ,‬אלא‬ ‫לשותף‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬מאה דולר רשמתי על שמך'‪.‬‬ ‫הרב וואזנר עצם את עיניו ולאחר אנחה קלה אמר‪' :‬הסיפור‬ ‫ברור‪ ,‬יש לך תביעה חזקה‪ ,‬גש לדין תורה'‪ .‬ידעתי מה‬ ‫צמרמורת אחזה בגופי וגלים של הלם רצו לי במוח זה אחר‬ ‫המשמעות של דין תורה שכזה‪ ,‬הגלים שהוא יחולל בשכונה‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬לא חשבתי עליו מעולם במונחים של צוואה‪ ,‬לא העליתי‬ ‫בבתי כנסת‪ ,‬בקהילה‪ ,‬באנשי העסקים‪ ,‬ועל כולנה בביתנו‬ ‫בדעתי שליחסים שלנו יש תעריף של תשלום לאחר המוות‪,‬‬ ‫פנימה‪ .‬הודיתי לרב ויצאתי מביתו‪ ,‬התחלתי לרדת‬ ‫הרגשתי שאני עושה חסד של אמת עם יהודי גלמוד שכל‬ ‫במדרגות‪ ,‬ולפתע הדלת של הרב וואזנר נפתחת שוב והוא‬ ‫משפחתו עלתה בעשן המשרפות‪ ,‬וללא ציפייה לגמול כל‬ ‫עומד בפתח‪ ,‬מביט עלי כאב רחום ואומר לי‪' :‬אתה יכול‬ ‫שהוא‪ .‬אך ככל שחלפו הימים והרהרתי בדבר הצלחתי‬ ‫ללכת לדין תורה‪ ,‬אבל דע לך בני‪ ,‬על ויתור הקב"ה משלם‬ ‫לשכנע ולנחם את עצמי במעלת הכסף שמגיע ביושר‬ ‫גם בעוה"ז'‪.‬‬ ‫ובעמל‪ .‬לאחר כמה שנים נפרדתי מהעסק ופניתי לאפיק‬ ‫אחר‪ ,‬מכרתי את חלקי לשותף שכבר הספיק להיות מחותני‬ ‫באותה חתונה רקדתי כמו שלא רקדתי מעולם‪ ,‬ריקוד של‬ ‫וסבא משותף לכמה נכדים‪ .‬את הקשר עם השותף הגלמוד‬ ‫התרת הספקות‪ ,‬ריקוד של החלטה נכונה‪ ,‬ריקוד של עבודת‬ ‫שכבר הזקין שמרתי והמשכתי לכבד אותו‪ .‬כשהוזמן אלינו‬ ‫המידות‪ .‬כשחזרתי לאחר כמה ימים לביתי בניו יורק‪ ,‬לקחתי‬ ‫לשבת‪ ,‬כבר בצהרי יום חמישי היינו מקדימים להביא אותו‪.‬‬ ‫את הצוואה‪ ,‬הדלקתי את האש בכיריים והעברתי אותה מן‬ ‫בשלב מאוחר יותר נחלשה בריאותו ולקחתי על עצמי את‬ ‫העולם‪ .‬זהו זה‪ ,‬זה מאחוריי‪ ,‬לחשתי לעצמי בסיפוק‪,‬‬ ‫הטיפול בו שזה אומר התמסרות מתמדת ‪ -‬רופאים‪,‬‬ ‫ומאותה לחישה גזרתי על עצמי שתיקה‪ ,‬המשך שתיקה‪...‬‬ ‫מאמצים‪ ,‬כספים ועוד‪ .‬יום אחד הוא קורא לי ואומר לי‬ ‫שנים רבות חלפו‪ ,‬אני לא יודע בכמה הייתי מצליח להגדיל‬ ‫בדמעות‪' :‬יקירי‪ ,‬אני כ"כ מצטער שגיליתי לך את הצוואה‬ ‫את אותם שלושה מיליון דולר שהיו חלקי בצוואה אם הייתי‬ ‫ההיא; תדע לך‪ ,‬שהיא שונתה זה מכבר והנה עותק מצולם'‪.‬‬ ‫ניגש לדרך השנייה‪ ,‬אך בפועל ה' בירך אותי בהון של פי‬ ‫הוא מגיש לי אותה בידיו תוך שהוא מפרט באוזניי את‬ ‫שישים )!( ויותר‪ ...‬מאותו יום שהחלטתי על הוויתור‪ ,‬כל‬ ‫תוכנה‪' :‬כל נכסיי שווה בשווה לך ולשותפך'‪ .‬כמובן שהודיתי‬ ‫עסק שנגעתי בו ‪ -‬ואפילו הקטן ביותר ‪ -‬הפך למכרה של‬ ‫לו ברגש‪ ,‬את אותו עותק הנחתי באחת המגירות בביתי‪.‬‬ ‫זהב‪ ,‬ואני זוכה כיום בסייעתא דשמיא להחזיק את כל יוצאי‬ ‫שבועיים לאחר מכן הוא הלך לעולמו‪ .‬ערכנו לו הלוויה‬ ‫חלציי על שולחני מתוך הרחבה‪ ,‬ולאפשר להם להימצא‬ ‫מכובדת‪ ,‬הספדים וכו'‪.‬‬ ‫בעולמה של תורה מתוך שלווה‪ .‬והמחותן‪ ,‬אנחנו ידידים‬ ‫"שבועות נוספים חלפו ואני מקבל הזמנה לבית המשפט‬ ‫טובים מאוד‪ ,‬מתפללים באותו בית כנסת‪ ,‬שמחים יחד‬ ‫לשם מימוש הצוואה‪ .‬הגעתי‪ ,‬רגע לפני הדיון הבחנתי‬ ‫בשמחות משותפות ועולים יחד כל שנה לקברו של אותו‬ ‫בקריצת עין בין עורך הדין של הנפטר לשותף שלי‪ ,‬המחותן‬ ‫יהודי גלמוד‪ .‬שנינו יודעים שהוא עשה את הונו מהירושה של‬ ‫שלי‪ ,‬קריצה שהתבררה בדיעבד כרבת משמעות‪ .‬כשעורך‬ ‫אותו אדם‪ ,‬ורק אני יודע שגם אני עשיתי את הוני מאותה‬ ‫הדין הציג את הצוואה בפני השופט‪ ,‬הדם שלי קפא‬ ‫ירושה‪...‬‬ ‫בעורקים והפה התייבש באחת‪ .‬הצוואה שהוגשה הייתה‬ ‫"שנתיים־שלוש לפני פטירת הרב וואזנר יצאתי לנופש‬ ‫אותה צוואה ישנה שמזכה אותי במאה דולר ואת שותפי‬ ‫באוסטריה‪ .‬פגשתי מכר שסיפר לי שבמרחק קרוב נמצאת‬ ‫ביותר משישה מיליון דולר‪ .‬בחישוב מהיר הבנתי שהמחותן‬ ‫עיירת קיט ושוהה בה הרב ואזנר‪ ,‬והוא בדרכו אליו להתברך‬ ‫היקר לא מעלה בקצה דעתו שידידנו הקשיש סיפר לי על‬ ‫ממנו‪ ,‬הוא הציע לי באדיבותו להצטרף אליו‪ ,‬כמובן‬ ‫הצוואה השנייה‪ ,‬ושיש לי מסמך מפליל ביותר במגירת‬ ‫שהסכמתי‪ .‬הגענו לשם לקראת צהרים‪ ,‬נכנסנו לבית הכנסת‬ ‫משרדי‪ ,‬ושהוא שילם מספיק לעוה"ד כדי שיעלים את דבר‬ ‫של המלון‪ ,‬ידידי מיד ניגש להתברך מהגאון ורמז לי‬ ‫הצוואה השנייה‪ ,‬ושניהם עשו יד אחת לנשל אותי ממנה‪.‬‬ ‫להצטרף אליו‪ .‬הרב וואזנר נשא את עיניו ונתן בי מבט נוקב‪,‬‬ ‫החלטתי שדבר ראשון אני מנסה להירגע ולכלכל את צעדיי‬ ‫ולפתע הורה באצבעו שאתקרב אליו גם אני‪ .‬עשרים שנה‬ ‫ולא מספר לאיש או אשה את הנוכלות המסעירה‪ ,‬ושאת‬ ‫חלפו מאותה פגישה יחידה ומיוחדת שפקדתי את ביתו של‬ ‫ההחלטה אקבל מאחד מגדולי הדור‪ .‬שלושה ימים לאחר‬ ‫הרב וואזנר‪ ,‬היה ברור לי שהוא לא זוכר אותי‪ ,‬הרב רואה‬ ‫מכן הייתי בדרכי לארץ ישראל לחתונת בן משפחה קרוב‪,‬‬ ‫ביום מאות אנשים‪ ,‬כפול שלוש מאות שישים וחמישה‪ ,‬כפול‬ ‫במטוס החלטתי ללכת להתייעץ עם הרב וואזנר זצוק"ל‪ .‬לא‬ ‫עשרים‪ ,‬מיליוני אנשים‪ ...‬התכופפתי לעברו והוא רכן לעבר‬ ‫הכרתי אותו והוא לא הכיר אותי‪ ,‬אך הרגשתי שהשאלה שלי‬ ‫אוזניי ולחש‪' :‬נו‪ ,‬מה אתה אומר‪ ,‬על ותרנות משלמים בעולם‬ ‫מספיקה בשביל להתייעץ עם גדול הדור‪ ,‬וכך עשיתי ‪-‬‬ ‫]מתוך 'ופריו מתוק'[‬ ‫הזה או לא?‪."'...‬‬ ‫מהמטוס שמתי פעמיי היישר לבית הרב וואזנר כשבמכונית‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪parperet100@gmail.com :‬‬