gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ובחרת בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ט | פר' ויצא | תשפ"ז‬ ‫גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א‬ ‫באור החיים‬ ‫תולדות רבנו הק'‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫פרק שמיני‪ :‬תהפוכות‬ ‫פוסק בדין על כרחו‬ ‫והכין אותה כבר עתה לצורך בית המקדש‪.‬‬ ‫להתכונן לרגע הגדול‬ ‫בעיצומם של ימים נוראים אלו‪ ,‬על אף הצרות הכלליות ולמרות‬ ‫ולא רק כאן‪ .‬האור החיים מזכיר את דברי‬ ‫הרדיפות וההשפלות הפרטיות‪ ,‬נדרש רבינו בכל תוקף מחכמי סאלי‬ ‫חז”ל שיעקב הכין גם עצי שיטים לצורך‬ ‫ּאמר ָא ֵכן יֵ ׁש‬‫מ ּ ְשנָ תוֹ וַ ֹי ֶ‬ ‫‘וַ ִי ַּיקץ יַ ֲעקֹב ִ ׁ‬ ‫עירו‪ ,‬לחוות את דעתו בדין תורה שנמשך זמן רב והיה תקוע במקומו‬ ‫המשכן שבמדבר‪ .‬יעקב אבינו חי את ההווה‪,‬‬ ‫ה’ ַ ּב ָּמקוֹ ם ַהזֶ ּ ה וְ ָאנ ִֹכי ל ֹא יָ ָד ְע ִּתי’‪.‬‬ ‫ללא פתרון‪ .‬דבר המלמד יותר מכל על כך שמעמדו של רבינו נותר‬ ‫אבל עיניו רואות גם את צרכי הקדושה של‬ ‫(בראשית כח טז)‬ ‫איתן בקרב חכמי סאלי שכאשר זקוקים היו לסמכות תורנית כנגד‬ ‫הדורות הבאים‪.‬‬ ‫גדולי מרוקו שחלקו עליהם‪ ,‬נדרשו לכתפיו הרחבות של רבינו‪.‬‬ ‫יעקב אבינו מתעורר מן החלום ואומר‪‘ :‬ואנכי‬ ‫יש אדם שמחכה שהדבר הגדול יגיע‪ ,‬ורק‬ ‫לא ידעתי’‪ .‬שואל האור החיים הקדוש‪ :‬מה‬ ‫למרות שעל פי רוב ברח רבינו מכל הקשור בפסיקה בדיני ממונות‪,‬‬ ‫אז יתחיל להתכונן‪ .‬יעקב אבינו מלמד אותנו‬ ‫הפלא בכך שלא ידע דבר נסתר? וכי על‬ ‫וכפי שהעיד על עצמו‪ ,‬הרי שכעת כמעט ולא נותרה לו ברירה‪.‬‬ ‫להיפך‪ :‬קדושה גדולה מתחילה בהכנה‬ ‫האדם לדעת כל דבר?‬ ‫“‪...‬בימים שעברו בא אלי היקר הר’ יצחק אלמאלקי‪ ,‬והראה‬ ‫מוקדמת‪.‬‬ ‫לפני כתב מכתבי הקדש של מעשה ב”ד א’‪ ,‬ששלח להיקר הר’‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬יעקב ראה‬ ‫אבן אחת שמכינים היום לשם שמים‪ ,‬יכולה‬ ‫שלמה ן’ עמור‪ ...‬ואחר כמה וכמה אשר הפציר בי‪ ,‬הוא ויחידים‬ ‫שהשמש שקעה קודם זמנה‪ ,‬אך לא ידע‬ ‫להיות יסוד לבית אלוקים בעתיד‪.‬‬ ‫המיוחדים‪ ,‬לגלות דעתי בענין ריב על פי הכתבים והאגרות‬ ‫את הטעם‪ .‬רק לאחר מראה החלום הבין כי‬ ‫המקום הוא מקום השראת השכינה‪ ,‬ורצון ה’‬ ‫הנמצאות אצלו מכ”י הר”ש הנז’‪ .‬וה’ יודע כמה טרחתי למנוע‬ ‫היה לדבר עמו דווקא שם‪.‬‬ ‫עצמי מכל דבר המשפט‪ ,‬מכמה טעמים נגלים ונסתרים‪ .‬ואחר‬ ‫לשמור על המילים‬ ‫כמה נתרציתי‪ ,‬כי אמרתי מה אני? כי יבא אלי אדם לגמול עמו‬ ‫ומה הצטער יעקב על שלא ידע קודם?‬ ‫אילו היה יודע‪ ,‬היה מכין את עצמו לנבואה‪.‬‬ ‫חסד של אמת זו תורה‪ ,‬להשקיף בדינו ולומר את אשר ה’ יורני‪.‬‬ ‫‘וַ ֵּת ֶרא ָר ֵחל ִּכי ל ֹא יָ ְל ָדה ְליַ ֲעקֹב‬ ‫האור החיים הקדוש מוסיף‪ ,‬שאפשר שעל‬ ‫וכן עשיתי שטרחתי עד שהאיר ה’ עיני וידעתי כי כל ידיעתי‬ ‫אמר ֶאל‬ ‫וַ ְּת ַק ֵ ּנא ָר ֵחל ַ ּב ֲאח ָֹת ּה וַ ּתֹ ֶ‬ ‫ידי הכנה זו היה זוכה לנבואה בהקיץ‪ ,‬שהיא‬ ‫ברורה‪ ,‬וכתבתי כל אשר דק שכלי ונתתי בידו‪ .‬ולא עברו ימים‬ ‫יַ ֲעקֹב ָה ָבה ִּלי ָבנִ ים וְ ִאם ַאיִ ן ֵמ ָתה‬ ‫מועטים עד שהביא לפני קונטריס אחד כתוב וחתום מרבני‬ ‫מעלה גדולה יותר מנבואה שבחלום‪.‬‬ ‫ָאנ ִֹכי’‪( .‬בראשית ל א)‬ ‫נמצאנו למדים עד כמה גדולה כוחה של‬ ‫הגולה חכמי ורבני מכנאס יע”א ושם נאמר כי ישר בעיניהם את‬ ‫כל אשר כתבתי והוסיפו עוד טעמים ערבים וסמכו ידיהם את‬ ‫רחל אמנו נמצאת בצער גדול ואומרת‬ ‫הכנה‪ .‬לפעמים ההזדמנות הרוחנית כבר‬ ‫כל הכתוב לחיים‪ ,‬ושמחתי על אשר נתכוונתי לדעת הגדולים‪”...‬‬ ‫ליעקב‪‘ :‬הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי’‪.‬‬ ‫נמצאת ליד האדם‪ ,‬אבל כדי לקבל ממנה‬ ‫“ויהי כי ארכו הימים‪ ...‬ואני לא רציתי להזקק להם ולא לידע‬ ‫מיד בפסוק הבא נאמר‪‘ :‬ויחר אף יעקב‬ ‫את מלוא האור צריך להכין את הלב ואת‬ ‫מעשיהם‪ ,‬כי מה לי ולהם‪ ,‬ואני כבורח מפניהם‪ ,‬עד הן היום‬ ‫ברחל’‪.‬‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫שראיתי שהצווחה רבתה ביניהם‪ ,‬ונתגלגל הדבר ח”ו עד כמעט‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬מדוע חרה אפו‬ ‫וכדברי האור החיים הקדוש‪‘ :‬הנבואה‬ ‫הגיע למלכים מאן מלכי רבנן‪ ,‬שהגיע ח”ו לחילול ה’‪ ,‬והיו ב”ד‬ ‫של יעקב? הרי רחל שפכה לפניו את כאבה‪,‬‬ ‫צריכה הכנה’‪ .‬ההכנה איננה רק דבר שקודם‬ ‫הצדק לחרפה בפי מאן דהו‪ ,‬והללו צועקים והללו צועקים אשר‬ ‫והיה ראוי לכאורה שיתפלל עליה‪.‬‬ ‫למעלה; לפעמים היא עצמה הדרך לזכות‬ ‫לא מן השם הוא זה‪ ,‬ואני כמחריש‪ .‬ואומרה הנה המלכים נועדו‬ ‫ומבאר בדרך אחת‪ ,‬שעיקר הקפדתו הייתה‬ ‫למעלה גדולה יותר‪.‬‬ ‫ה’ ישפוט להם של[ו]ם‪ ,‬וכמה פעמים חילו פני לקרות ולהבין כל‬ ‫על המילים ‘ואם אין מתה אנכי’‪ .‬רחל הוציאה‬ ‫אשר נכתב מהתם להכא על אשר לא חמס עשו‪ ,‬ואהי כמחריש‬ ‫מפיה דבר קשה על עצמה‪ ,‬ודברי צדיקים‬ ‫והרחקתי עצמי להביט להכתב והמכתב‪ ,‬ומה גם מחששת פן‬ ‫עושים רושם אפילו כשהם נאמרים בדרך‬ ‫להכין קדושה לדורות‬ ‫יאמר הרב הכותב דח”ו דברים בגו ח”ו‪ .‬וה’ יודע כי הרב הנז’‬ ‫תנאי‪.‬‬ ‫בעיני לאיש האלהים וחביב עלי כנפשי‪ ,‬ומצנפת לראשי צנפתיו‬ ‫ולכן מדייק הפסוק ‘ויחר אף יעקב ברחל’ –‬ ‫א ֶשר ַׂש ְמ ִּתי ַמ ֵ ּצ ָבה‬‫‘וְ ָה ֶא ֶבן ַה ֹּזאת ֲ ׁ‬ ‫מיום דעתי אותו‪ ,‬ולזה חששתי פן לא כמחשבתי מחשבותיו‪,‬‬ ‫בשבילה‪ .‬הכעס לא היה נגדה‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫א ֶשר ִּת ֶּתן ִלי‬ ‫יִ ְהיֶ ה ֵ ּבית ֱאל ִֹהים וְ כֹל ֲ ׁ‬ ‫לפי הנשמע מהתם להכא הבאים ישרש יעקב”‪.‬‬ ‫דאגה לה‪ ,‬שמא המילים הקשות שהוציאה‬ ‫ַע ּ ֵׂשר ֲא ַע ּ ְׂש ֶר ּנ ּו ָל ְך’‪( .‬בראשית כח כב)‬ ‫“קנצי למילין‪ ,‬ברחתי ובורח דלקוני רץ אחר רץ‪ ,‬ויבא איש ההלך‬ ‫מפיה יזיקו לה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו נמצא בדרך‪ ,‬הרחק מביתו‪ ,‬וכבר‬ ‫הרים קולו ואמר שודדתי נא‪ ,‬פנה אלי להמית או להחיות כאשר‬ ‫מכאן לימוד גדול לכוח הדיבור‪ :‬גם בשעה‬ ‫חושב על בית ה’ שייבנה בעתיד‪‘ :‬והאבן‬ ‫ה’ יראך‪ ,‬להיות שעמדת על מקורן של דברים‪ .‬ואומרה אליו‪ ,‬ח”ו‬ ‫של צער‪ ,‬צריך להיזהר שלא להוציא על‬ ‫הזאת‪ ...‬יהיה בית אלוקים’‪.‬‬ ‫מי יוכל לדייק ולבטל אחר אשר כבר עשוהו הארבעה האנשים‬ ‫עצמנו מילים קשות‪ .‬את הכאב מביאים‬ ‫מלמד האור החיים הקדוש‪ ,‬כי מן הפסוק‬ ‫הברורים‪ ,‬דעכ”פ תקבל גזירתם ומה גם דחזי מאן חתים עלה‪,‬‬ ‫לתפילה ולבקשה‪ ,‬ואת הפה שומרים למילים‬ ‫נראה שאבן זו היא אבן השתיה שהייתה‬ ‫רבני אלפי ורבני מאותא‪ .‬ויפציר בי לראות את כל הנעשה‪,‬‬ ‫של תקווה וישועה‪.‬‬ ‫בבית קדשי הקדשים‪ ,‬ויעקב אבינו הזמין‬ ‫ואומרה תורה נקראת שעשועים ואשתעשע בפסקי דינים‬ ‫הכתובים מאנשי מופת‪ ,‬ולכתוב ולהודיע את אשר יראה לדעתי‬ ‫המשך בעמוד ג' ◄‬ ‫הקלושה‪ ,‬ולאו הלכה למעשה אמינא‪ ,‬אלא להבין ולא להורות‪,‬‬ ‫ולמען שיתי אותיותי אלה בקרבם‪ ,‬בקרב אלהים המה הדיינים‬ ‫היושבים על מדין‪ ,‬ועל פיהם יהיה דבר המשפט למגמר דינא‪”...‬‬ ‫המשך בשבוע הבא‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויראת שמים בפרשה‬ ‫עוקדים וקושרים את רגליהם‪ ,‬כפי שפירש‬ ‫מפיו‪ ,‬ויחשוב כאילו השכינה כנגדו‪ .‬עליו‬ ‫רש”י (בראשית ל לט)‪ .‬שלוש צורות שונות‬ ‫להסיר את המחשבות הטורדות אותו‪ ,‬כפי‬ ‫ההכנה למצווה‬ ‫של סימנים מתוארות בפסוק‪‘ :‬ותלדן הצאן‬ ‫שהיה מסדר את דבריו ומכוון בהם אילו‬ ‫ָ‘אכֵ ן יֵ ׁש ה’ ַּב ָּמקֹום ַהזֶ ּה וְ ָאנֹכִ י ֹלא יָ ָד ְע ִּתי’‬ ‫עקודים נקודים וטלואים’‪.‬‬ ‫דיבר לפני מלך בשר ודם‪ .‬והרמ”א מוסיף‪,‬‬ ‫(בראשית כח טז)‬ ‫עומד רבינו האור החיים הקדוש (בראשית ל‬ ‫שקודם התפילה יחשוב ברוממות הבורא‬ ‫יעקב אבינו מתעורר משנתו‪ ,‬ולנגד עיניו‬ ‫לב) על שינוי בין התנאי שקבע יעקב לבין‬ ‫ובשפלות האדם‪.‬‬ ‫עדיין עומד המחזה הנשגב שראה בחלומו‪:‬‬ ‫הצאן שנטל לבסוף‪ .‬בתנאי נזכרו נקודים‬ ‫סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪,‬‬ ‫וטלואים‪ ,‬וכן חום בכבשים; ואילו אחר כך‬ ‫מידה טובה וחסידה‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪ ,‬והקדוש‬ ‫ברוך הוא ניצב עליו ומבטיחו‪‘ :‬והנה אנכי‬ ‫נאמר שליעקב נולדו גם עקודים‪ .‬כיצד לקח‬ ‫‘וַ ֵּת ֵצא לֵ ָאה לִ ְק ָראתֹו’ (בראשית ל טז)‬ ‫צאן שלא נכללו בשכר שהוסכם עליו?‬ ‫לאה אמנו יוצאת לקראת יעקב בשובו מן‬ ‫עמך ושמרתיך בכל אשר תלך’‪ .‬והנה‪ ,‬לאחר‬ ‫מבאר רבנו‪ ,‬שבתחילה אכן לא ביקש יעקב‬ ‫השדה‪ .‬עוד בטרם ייכנס לביתו‪ ,‬היא מודיעה‬ ‫כל ההבטחות הללו‪ ,‬אומר יעקב‪‘ :‬אכן יש‬ ‫לקחת את העקודים; בהסכם נקבע שהצאן‬ ‫ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי’‪ .‬מה פשר‬ ‫לו שעל פי ההסכמה שבינה לבין רחל‪ ,‬עליו‬ ‫בעלי הסימנים יוצאו מן העדר לפני שיתחיל‬ ‫ההתאוננות הזאת? מה חסר לו‪ ,‬לאחר שזכה‬ ‫לבוא באותו ערב לאוהלה‪ .‬מדוע מיהרה‬ ‫לרעותו בשכר זה‪ .‬אילו היה יעקב כולל‬ ‫לגילוי שכינה ולהבטחות כה גדולות?‬ ‫לצאת לקראתו? הרי יכולה הייתה להמתין‬ ‫בשכרו גם את העקודים‪ ,‬היה צריך להוציא‬ ‫מבאר רבנו האור החיים הקדוש (בראשית כח‬ ‫עד שיבוא‪ ,‬ואז לומר לו את הדברים!‬ ‫אף אותם‪ ,‬ובעדר הנשאר לא היה עוד סימן‬ ‫טז)‪ ,‬שיעקב הרגיש בשקיעת החמה קודם‬ ‫מבאר רבנו האור החיים הקדוש (בראשית‬ ‫לובן שעל ידו ייוולדו צאן בעלי הסימנים‪.‬‬ ‫זמנה‪ ,‬אך לא ידע לשם מה נעשה הדבר‪.‬‬ ‫ל טז)‪ :‬אילו המתינה לאה עד שייכנס יעקב‬ ‫רק לאחר החלום הבין שהשמש שקעה כדי‬ ‫יעקב ביקש להשאיר את העקודים בעדרו‬ ‫לאהלה של רחל‪ ,‬ואחר כך הייתה מבקשת‬ ‫של לבן‪ ,‬כדי שהצאן יביטו בהם וילדו גם‬ ‫שילון במקום הקדוש‪ ,‬שבו רצה הקדוש‬ ‫ממנו לצאת משם‪ ,‬היה נגרם לרחל צער גדול‪.‬‬ ‫ברוך הוא לדבר עמו‪ .‬על כך אמר‪‘ :‬אכן‬ ‫נקודים וטלואים‪ .‬וכלשון רבנו‪‘ :‬כי לא עלה‬ ‫לפיכך הקדימה ופגשה אותו קודם שנכנס‪.‬‬ ‫על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן‬ ‫יש ה’ במקום הזה’‪ .‬עתה נתגלה לו טעמו‬ ‫האור החיים הקדוש מכנה זאת ‘מדה טובה‬ ‫של השינוי שראה קודם שנרדם‪ ,‬אך עדיין‬ ‫בעולם’‪.‬‬ ‫וחסידה’‪ ,‬ומוסיף שכל מגמתה של לאה‬ ‫אולם לבן הבין מה מבקש יעקב לעשות‪,‬‬ ‫הצטער על שלא הכיר בו בשעתו‪.‬‬ ‫הייתה להעמיד את השבטים הקדושים‪.‬‬ ‫והוציא מן העדר גם את העקודים‪ .‬יתרה מזו‪,‬‬ ‫רש”י פירש‪‘ :‬ואנכי לא ידעתי’ — אילו ידעתי‪,‬‬ ‫****‬ ‫לא ישנתי במקום קדוש כזה‪ .‬אולם האור‬ ‫הוא הסיר כל צאן שהיה בו סימן לובן‪ .‬בכך‬ ‫מסופר על הרב הקדוש רבי יצחק מוורקי‬ ‫החיים הקדוש עומד על הקושי שבדבר‪:‬‬ ‫נטל גם את הצאן שהיו אמורים להישאר‪,‬‬ ‫זיע”א‪ .‬אדם נכנס במרמה למטבח וגנב את‬ ‫הרי דווקא בשנתו זכה יעקב לחלום הנבואי‬ ‫ופגע באפשרותו של יעקב לקבל את שכרו‪.‬‬ ‫קדרת מרק הבשר שהוכנה לרבי‪ .‬כשהגיע‬ ‫ולכל ההבטחות! אם לא היה ישן‪ ,‬לכאורה‬ ‫אם אין בעדר כלל צאן בעלי סימנים‪ ,‬מנין‬ ‫המשמש להגיש את המאכל‪ ,‬ראה קדרה ובה‬ ‫היה מפסיד את המתנה הגדולה שניתנה‬ ‫ייוולדו הנקודים והטלואים? מגדיר האור‬ ‫מים ואגודת עשב‪ ,‬ששימשו להדחת הכלים‪.‬‬ ‫לו‪ .‬מה אפוא טעם להצטער על השינה‪,‬‬ ‫החיים הקדוש את התוצאה במילים קצרות‪:‬‬ ‫‘ומעתה פקע שכרו של יעקב’‪.‬‬ ‫סבור היה שזהו התבשיל המוכן‪ ,‬סינן את‬ ‫שבאמצעותה זכה לכל זאת?‬ ‫המים במכסה הקדרה והביאם לפני הרבי‪.‬‬ ‫כאן מגלה רבנו את מעלתה של ההכנה‪.‬‬ ‫משום כך הציג יעקב לפני הצאן מקלות‬ ‫שפיצל את קליפתם‪ ,‬ונראה בהם הלובן‪ .‬כך‬ ‫הרבי שתה את אשר הוגש לו כאילו היה‬ ‫אילו ידע יעקב מראש שהקדוש ברוך הוא‬ ‫נולדו צאן בעלי הסימנים‪ ,‬והוא קיבל את‬ ‫מרק‪.‬‬ ‫מבקש לדבר עמו במקום זה‪ ,‬היה מכין‬ ‫שכר טרחתו‪ .‬גם נטילת העקודים מתבארת‬ ‫לאחר מכן הבחין המשמש בתבן שהיה‬ ‫עצמו לנבואה‪ ,‬שהיא גילוי דבר ה’ אל האדם‬ ‫עתה‪ :‬בהוציאו אותם עם יתר הצאן בעלי‬ ‫בקערה והקים צעקה‪ .‬החסידים מצאו את‬ ‫וצריכה הכנה‪ .‬האור החיים מוסיף שאפשר‬ ‫הסימנים‪ ,‬גילה לבן שהוא כולל אף אותם‬ ‫הגנב ורצו להכותו‪ .‬הרבי מוורקי קרא לאיש‬ ‫שעל ידי הכנה זו היה מתנבא בהקיץ‪.‬‬ ‫בחלקו של יעקב‪ .‬לכן לקח יעקב גם את‬ ‫להיכנס לחדרו‪ ,‬ומשם שלח אותו לביתו כדי‬ ‫****‬ ‫העקודים שנולדו לאחר מכן‪ .‬מעשיו באו‬ ‫שלא לביישו‪.‬‬ ‫סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שמחה‬ ‫להציל את השכר שלבן ביקש למנוע ממנו‪.‬‬ ‫מבארניב זיע”א‪ ,‬שפעם ראה את רבו‪ ,‬הרב‬ ‫אלא שבהמשך הפרשה מעורר רבנו קושי‬ ‫שכר העמל‬ ‫הקדוש רבי חיים מצאנז זיע”א‪ ,‬הולך לבית‬ ‫נוסף (בראשית ל מא)‪ .‬עתה כבר היו בעדר‬ ‫‘וְ ָהיָ ה ְשׂכָ ִרי’ (בראשית ל לב)‬ ‫המדרש לתפילת שחרית‪ ,‬וטליתו ותפיליו‬ ‫עקודים ונקודים‪ ,‬ובכל זאת המשיך יעקב‬ ‫יעקב אבינו מבקש לקבוע את שכרו בעד‬ ‫עמו‪ .‬בהגיעו לבית המדרש חזר הרבי על‬ ‫להציב את המקלות בפני הצאן המקושרות‪,‬‬ ‫רעיית צאנו של לבן‪ .‬הוא מציע שכר שיהיה‬ ‫עקבותיו‪ .‬התלמיד הלך אחריו וראהו שב‬ ‫המקדימות להתעבר‪ ,‬ובשעה שהיו הצאן‬ ‫ניכר לעין‪ :‬הצאן שיוולדו ובהם סימנים‬ ‫לביתו ויושב שם רגעים אחדים‪.‬‬ ‫מתאחרות לא הציגם‪ .‬נמצא שהקשורים היו‬ ‫מסוימים יהיו שלו‪ ,‬ושאר הצאן יישארו‬ ‫הסביר לו הרבי‪ :‬לפני כל מצווה צריך אדם‬ ‫ליעקב והעטופים ללבן‪ .‬לכאורה‪ ,‬בכך היה‬ ‫ללבן‪ .‬כך יוכל לבן לבדוק את עדרו של‬ ‫להכין את מחשבתו‪ ,‬ואף ההליכה לבית‬ ‫חלקו של יעקב גדול יותר ממחצית הרווח‪.‬‬ ‫יעקב ולראות אם לקח דבר שאינו שייך לו‪.‬‬ ‫המדרש מצווה היא‪ .‬מחמת טרדותיו לא הכין‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬אמנם היה עליו‬ ‫יעקב אף אומר לו‪‘ :‬וענתה בי צדקתי ביום‬ ‫מחשבתו קודם שיצא‪ ,‬ולכן שב לביתו‪ .‬לאחר‬ ‫להציל את שכרו‪ ,‬אבל כיצד הותר לו ליטול‬ ‫מחר’‪ ,‬ומקבל עליו שכל צאן שאין בו הסימן‬ ‫מכן קם‪ ,‬הכריז בקול ובהתרגשות שהוא הולך‬ ‫כל כך הרבה?‬ ‫המוסכם ויימצא אצלו‪ ,‬ייחשב גנוב בידו‪.‬‬ ‫לבית המדרש להתפלל‪ ,‬ושוב יצא לדרך‪.‬‬ ‫מזכיר רבינו שכאשר לא נקבע תנאי אחר‪,‬‬ ‫מה היו הסימנים הללו? ‘נקוד’ — נקודות‬ ‫וכבר נפסק בשולחן ערוך (או”ח סי’ צג ס”א)‪,‬‬ ‫חלק הרועה ברווח ברעיית צאן זו הוא‬ ‫קטנות על גוף הבהמה; ‘טלוא’ — כתמים‬ ‫שקודם שיקום אדם להתפלל עליו לשהות‪,‬‬ ‫שליש‪ .‬ומדגיש‪‘ :‬אין ליעקב להציל מהרמאי‬ ‫רחבים‪ .‬בכבשים נקבע גם סימן של צבע‬ ‫כדי שיכוון לבו למקום‪.‬‬ ‫אלא דבר שנוגע לו בדין’‪ .‬רמאותו של לבן‬ ‫כהה‪‘ ,‬חום’‪ .‬עוד נזכרו בהמשך הפרשה‬ ‫עוד נפסק בשולחן ערוך (או”ח סי’ צח ס”א)‪,‬‬ ‫אינה מתירה ליעקב לקחת מעבר למגיע לו‪.‬‬ ‫צאן ‘עקודים’‪ ,‬שסימניהם במקום שבו‬ ‫שהמתפלל יכוון לפירוש המילים היוצאות‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫◄ המשך מעמוד א'‬ ‫◄◄◄‬ ‫הנס הגדול יותר‬ ‫אמר לו הרבי שישמע מעשה שאירע לו‪,‬‬ ‫ושני ביאורים מציע רבינו‪ :‬אפשר שלא‬ ‫‘וַ ִי ַ ּּקח ֶאת ֶא ָחיו ִע ּמוֹ וַ ִי ְּר ּדֹף ַא ֲח ָריו ֶ ּד ֶר ְך ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים‬ ‫ופתח‪‘ :‬הנה אני גם כן עוסק בסרסרות‪.‬‬ ‫כל המקושרות ילדו צאן בעלי סימנים‪,‬‬ ‫וזה מלאכתי להיות סרסור בין ישראל‬ ‫אלא רובן‪ .‬לבן קיבל אפוא גם חלק מן‬ ‫וַ ַי ְּד ֵ ּבק אֹתוֹ ְ ּב ַהר ַה ִ ּג ְל ָעד’‪( .‬בראשית לא כג)‬ ‫לאביהם שבשמים’‪ .‬הוא מוליך למעלה‬ ‫המקושרות‪ ,‬נוסף על העטופים‪ ,‬ובצירוף‬ ‫לבן רודף אחרי יעקב במשך שבעה ימים‪ ,‬ולבסוף משיג אותו‪.‬‬ ‫את זכויות ישראל‪ ,‬ומביא לעולם שפע‬ ‫שני החלקים הגיעו ללבן שני שלישים‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬מדוע לא קפצה ליעקב הדרך‪,‬‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫מן הרווח‪ .‬לפי זה‪ ,‬כשנאמר ‘והקשורים‬ ‫כפי שמצינו שנעשה לו בעבר‪ ,‬וכפי שנעשה אף לאליעזר עבד‬ ‫פעם אחת‪ ,‬סיפר הרבי‪ ,‬ראה בידי ישראל‬ ‫ליעקב’‪ ,‬הכוונה לרוב הקשורים‪ .‬וביאור‬ ‫אברהם?‬ ‫שלושה מיני סחורה‪ :‬חטאים‪ ,‬עוונות‬ ‫שני‪ ,‬אפשר שנטל יעקב גם כנגד גזילות‬ ‫לכאורה‪ ,‬דווקא בשעה שהוא בורח מן הרודף היה זה הזמן‬ ‫ופשעים‪ .‬סחורה זו גורמת להם נזק‬ ‫נוספות שגזל ממנו לבן‪ ,‬כדי להציל את‬ ‫המתאים ביותר לנס כזה‪ .‬אילו קפצה לו הדרך‪ ,‬לבן כלל לא היה‬ ‫והפסד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במרום נמצאים‬ ‫אשר נלקח ממנו‪.‬‬ ‫משיגו‪.‬‬ ‫שלושה מינים אחרים‪ :‬סליחה‪ ,‬מחילה‬ ‫****‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬כאן רצה הקב”ה ללמד את יעקב דבר‬ ‫וכפרה‪ ,‬שאין המלאכים נצרכים להם‪,‬‬ ‫מעשה בשני מתווכים שבאו לדין‬ ‫גדול יותר‪ .‬אין הוא צריך לברוח מלבן‪ .‬גם אם לבן ישיג אותו‪ ,‬לא‬ ‫שהרי אין בהם יצר הרע‪ .‬עלה בדעתו‬ ‫תורה לפני הרב הקדוש רבי לוי יצחק‬ ‫יוכל לעשות לו דבר שלא ברצון ה’‪ .‬ואכן הקב”ה מזהיר את לבן‬ ‫לתווך בעסקת חליפין‪ :‬ישראל יוציאו‬ ‫מברדיטשוב זיע”א‪ .‬האחד עסק במסחרים‬ ‫שלא לדבר עם יעקב מטוב ועד רע‪.‬‬ ‫מידיהם את החטאים והעוונות‪ ,‬ויקבלו‬ ‫קטנים‪ ,‬והאחר היה מתווך חשוב העוסק‬ ‫תמורתם סליחה‪ ,‬מחילה וכפרה‪.‬‬ ‫בעסקאות גדולות‪.‬‬ ‫לפעמים נדמה שהישועה היא שהקושי לא יתקרב אלינו‪ .‬כאן‬ ‫מלמד האור החיים שיש נס גדול יותר‪ :‬שהקושי מגיע עד אליך‬ ‫כשבא להציע את העסק לפני הקדוש‬ ‫ביום השוק ראה המתווך הקטן ברחוב‬ ‫– ואין לו כוח לפגוע‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬נשלח תחילה אל ישראל‪,‬‬ ‫אחד עגלות טעונות סחורה‪ ,‬שכבר כמה‬ ‫לשאול אם ירצו בו‪ .‬אלא שקשה היה‬ ‫ימים אין לה קונים‪ .‬ברחוב אחר עמדו‬ ‫אין ההצלה תלויה רק במרחק מן הסכנה‪‘ .‬אין כל מעשיו תלויים‬ ‫להם להיפרד מן החטאים שהשקיעו בהם‬ ‫עגלות טעונות סחורה אחרת‪ ,‬ואף היא לא‬ ‫אלא ביד ה’’‪.‬‬ ‫ממון‪ ,‬יגיעה וזמן‪ .‬הם לא החשיבו את‬ ‫נמכרה‪ .‬הוא בירר מהיכן באו הסחורות‪,‬‬ ‫הסחורה שהוצעה להם תמורתם‪ ,‬ולא רצו‬ ‫והבין שאם יחליפו בעליהן ביניהם את‬ ‫לעשות את החליפין‪ .‬לבסוף הבטיח להם‬ ‫להוכיח בלי לבייש‬ ‫שיוסיף הקדוש ברוך הוא עוד טובה על‬ ‫המטענים‪ ,‬יוכל כל אחד למכור את‬ ‫הסחורה שיקבל במקום מגוריו ולהרוויח‬ ‫הסליחה והמחילה‪.‬‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫ּאמר ְל ָל ָבן ַמה‬ ‫‘וַ ִי ַּחר ְליַ ֲעקֹב וַ ָי ֶּרב ְ ּב ָל ָבן וַ ַי ַּען יַ ֲעקֹב וַ ֹי ֶ‬ ‫גם בכך לא הצליח מיד‪ .‬הרבי סיפר‬ ‫אך‪ ,‬כיון שבעלי הסחורות לא הכירוהו‬ ‫אתי ִּכי ָד ַל ְק ָּת ַא ֲח ָרי’‪( .‬בראשית לא לו)‬ ‫ּ ִ ׁפ ְש ִעי ַמה ַח ָּט ִ‬ ‫שהתייגע לחפש את השעות שבהן יהיו‬ ‫כמי שעוסק במסחרים גדולים‪ ,‬והוא חשש‬ ‫אחרי שלבן רודף אחריו ומחפש בכל כליו‪ ,‬יעקב אבינו כועס‪‘ :‬ויחר‬ ‫לבבות ישראל נכונים לשוב‪ :‬בשבתות‬ ‫שלא יקבלו את הצעתו‪ ,‬פנה אל המתווך‬ ‫ליעקב וירב בלבן’‪.‬‬ ‫ובמועדים‪ ,‬ובמיוחד בעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫החשוב וסיפר לו על העסקה‪.‬‬ ‫אבל מלמד האור החיים הקדוש שגם הכעס של יעקב היה‬ ‫לאחר שעלה בידו לרצותם‪ ,‬בא לפני‬ ‫הלה ראה שההצעה טובה‪ ,‬והשניים‬ ‫מסוג אחר‪ .‬חז”ל אמרו על אותו מעמד‪‘ :‬קפדנותם של אבות ולא‬ ‫הקדוש ברוך הוא והביא את בקשתם‬ ‫הסכימו לפעול יחד ולחלק ביניהם את‬ ‫ענוותנותם של בנים’ – ואפילו בשעת המריבה‪‘ ,‬פיוסים היה יעקב‬ ‫לקבל תוספת על הסחורה שהוצעה להם‪.‬‬ ‫דמי התיווך בשווה‪ .‬המתווך החשוב‬ ‫מפייס לחמיו’‪.‬‬ ‫והנה ראה במרום עוד שלושה מיני טובה‪:‬‬ ‫הציע לסוחרים את חילופי הסחורות;‬ ‫ומוסיף האור החיים הקדוש בדרך אפשר לדייק‪ :‬נאמר ‘וירב בלבן’‬ ‫‘בני‪ ,‬חיי ומזוני’ — בנים‪ ,‬חיים ופרנסה‪.‬‬ ‫הם הסכימו‪ ,‬ביצעו את העסקה‪ ,‬הרוויחו‬ ‫ולא “וירב עם לבן”‪ ,‬לרמוז שיעקב לא רב עמו בתוך אסיפת אנשים‬ ‫אף לאלו אין העליונים זקוקים; הם אינם‬ ‫ושילמו לו את שכרו‪.‬‬ ‫ולעיניהם‪ ,‬אלא ביחידות‪.‬‬ ‫צריכים להעמיד בנים‪ ,‬אינם מתים ואינם‬ ‫כשבא המתווך הקטן לבקש את מחצית‬ ‫אוכלים ושותים‪ .‬פרש הרבי את ידיו‬ ‫השכר‪ ,‬סירב חברו לתת לו‪ .‬טענתו הייתה‪,‬‬ ‫למה? ‘שלא יכלם לבן בתוכחתו’‪.‬‬ ‫בתפילה וביקש להוסיף לישראל את‬ ‫שמעולם לא הרוויח סכום גדול שכזה‬ ‫יש זמנים שבהם צריך לומר את האמת ולהעמיד דברים על‬ ‫שלוש הטובות הללו‪ .‬תפילתו התקבלה‪,‬‬ ‫בעסקה אחת‪ .‬די לו אפוא בסכום שהוא‬ ‫מקומם‪ .‬אבל גם אז אפשר לשמור על כבודו של השני‪ :‬להוכיח‬ ‫והעסק נגמר‪.‬‬ ‫רגיל להרוויח ביום‪ ,‬ואפילו יוסיף לו עליו‬ ‫– ולא להשפיל; לומר את הטענה – ולא להפוך אותה לבושה‬ ‫בטרם ירד‪ ,‬שמע קול הקורא לו ושואל מה‬ ‫מעט‪ ,‬אין לו עוד על מה להתלונן‪.‬‬ ‫ברבים‪.‬‬ ‫יהיה שכרו על כל טרחתו למען ישראל‪.‬‬ ‫המתווך הקטן עמד על תביעתו‪ :‬הוא‬ ‫השיב שאין הוא מצפה לקבל מהם דבר‪,‬‬ ‫שהגה את העסקה‪ ,‬והוא שהביא אותה‬ ‫ומאת הקדוש ברוך הוא יקבל כפי אשר‬ ‫יושר שנבחן בזמן‬ ‫ייטב בעיניו‪ .‬אז נמסרו בידו שלוש הטובות‬ ‫לחברו; והרי הסכימו בפירוש לחלוק את‬ ‫השכר בשווה‪ .‬מה עניין הרווחים שהיו לו‬ ‫שהוסיף לישראל‪ ,‬שיוכל להשפיע מהן‬ ‫בימים אחרים להסכם הזה?‬ ‫‘זֶ ה ֶע ְׂש ִרים ׁ ָשנָ ה ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ְך ְר ֵח ֶל ָיך וְ ִעזֶ ּ ָיך ל ֹא ׁ ִש ֵּכל ּו‬ ‫למי שיחפוץ‪.‬‬ ‫באו השניים לפני בית הדין אצל הרב‬ ‫ילי צֹאנְ ָך ל ֹא ָא ָכ ְל ִּתי’‪( .‬בראשית לא לח)‬ ‫וְ ֵא ֵ‬ ‫כשסיים‪ ,‬אמר הרבי למתווך‪ :‬השכר‬ ‫הקדוש מברדיטשוב‪ .‬לאחר ששמעו את‬ ‫יעקב אבינו אינו אומר רק‪ :‬הייתי אצלך שנים רבות‪ .‬הוא מדגיש‪:‬‬ ‫שקיבלתי בעד תיווכי מסור בידי‪ .‬אם‬ ‫טענותיהם‪ ,‬פסקו הדיינים שעל המתווך‬ ‫‘זה עשרים שנה אנכי עמך’‪.‬‬ ‫תקבל את הדין ותשלם לבעל דינך‪ ,‬יהיו‬ ‫הגדול לשלם את מחצית דמי התיווך‪ ,‬כפי‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ :‬למה חשוב להזכיר את מספר השנים?‬ ‫לך חיים; ואם לאו‪ ,‬חלילה‪ ,‬יהיה ההפך‪.‬‬ ‫שהתחייב‪ .‬אולם הוא לא קיבל את הדין‬ ‫גם אז לא אבה האיש לשמוע‪ ,‬והלך לביתו‬ ‫ויצא לביתו בכעס‪ .‬המתווך העני שב אל‬ ‫ומבאר‪ :‬בזמן מועט גם גנב ורמאי יכול להיזהר ולהסתיר את‬ ‫בכעס‪.‬‬ ‫הרבי וביקש שיעמוד לימינו‪ :‬בזה תלויה‬ ‫מעשיו‪ .‬אבל לאורך זמן קשה לאדם להחזיק הצגה שאינה‬ ‫לא עברו אלא שעות מועטות‪ ,‬והמתווך‬ ‫פרנסתו ופרנסת בני ביתו‪ ,‬ואין בידו כוח‬ ‫אמיתית‪ .‬יעקב מצביע על עשרים שנה רצופות‪‘ ,‬וכולם שוים‬ ‫נחלה בחולי כבד ונפל למשכב‪.‬‬ ‫לעמוד מול שותפו התקיף‪.‬‬ ‫לטובה’ – שנים של יושר ונאמנות‪.‬‬ ‫כאשר נואשו הרופאים מחייו‪ ,‬שלח אל‬ ‫שלח הרבי לקרוא למתווך הגדול‪ .‬הלה‬ ‫ועוד מדייק האור החיים במילה ‘עמך’‪ :‬יעקב לא היה לצד אדם‬ ‫הרבי לבקש מחילה‪ ,‬וקיבל עליו את הדין‪,‬‬ ‫בא‪ ,‬אך גם לאחר שהרבי דיבר על לבו‬ ‫תמים שאינו מבחין ברמאות‪ ,‬אלא לצד לבן‪ ,‬שהיה יודע לזהות‬ ‫ולמותר לציין שאכן נרפא תיכף ומיד‪.‬‬ ‫והפציר בו לקבל את הדין‪ ,‬לא הסכים‪.‬‬ ‫ערמה‪ .‬אילו היה יעקב מרמה אותו‪ ,‬לבן היה מבחין בכך‪.‬‬ ‫יושר אמיתי אינו נמדד ברגע אחד מרשים‪ .‬הוא נבחן כשהימים‬ ‫(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)‬ ‫הופכים לשנים‪ ,‬והשנים נשארות באותו קו ישר‪.‬‬ ‫מתיבתא אור החיים‬ ‫נהפך יעקב להיות הרגל השלישי‪.‬‬ ‫שלוש רגליים‪ ,‬ואם כן הרגל השלישי היא העיקר‬ ‫כתב רבינו (בראשית כח יג)‪ :‬והנה ה’ נצב עליו‪.‬‬ ‫אך בספר ענן הקטורת הקשה על תירוץ זה‪ ,‬מדברי‬ ‫שעל ידה עומד הכסא‪ ,‬והרגל הרביעי אינה אלא‬ ‫ירמוז גם על יעקב‪ ,‬על דרך אומרם ז”ל (ב”ר מז‬ ‫הגמרא במסכת ברכות (לב‪ ).‬שלאחר שאמר ה'‬ ‫לתוספת‪ ,‬ועל כן יעקב שהוא השלישי נקרא עיקר‬ ‫ו) האבות הם מרכבה לשכינה‪ ,‬ולהיות שהוא רגל‬ ‫למשה 'ועתה אניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם‬ ‫העמדת הכסא‪.‬‬ ‫רביעי יאמר בדיוק נצב עליו יותר מעל אברהם‬ ‫ואעשה אותך לגוי גדול' (שמות לב י)‪ ,‬אמר משה‪,‬‬ ‫ובספר ענן הקטורת כתב שכן מוכח מלשון רבינו‪,‬‬ ‫ויצחק כי הוא עיקר העמדת הכסא‪.‬‬ ‫רבונו של עולם ומה כסא של שלש רגליים אינו‬ ‫שכתב שהמרכבה ניצבת על יעקב 'יותר מעל‬ ‫מדברי רבינו משמע שלפי פשט הכתוב אין הכוונה‬ ‫יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך‪ ,‬כסא של רגל אחד‬ ‫אברהם ויצחק'‪ ,‬ולא הזכיר גם את הרגל הנוספת‬ ‫על יעקב‪ ,‬אלא שיש בפסוק רמז גם ליעקב‪ .‬וציינו‬ ‫על אחת כמה וכמה‪ .‬ופירש רש"י 'שלוש רגליים‬ ‫שהיא אדם הראשון או דוד המלך‪ ,‬משמע שיעקב‬ ‫המפרשים‪ ,‬שיש בזה שתי דעות במדרש (שם סט‬ ‫אברהם יצחק ויעקב'‪ ,‬ומבואר שבזמן משה לא‬ ‫היה השלישי‪.‬‬ ‫ג)‪ ,‬אם 'עליו' היינו על הסולם או על יעקב‪ .‬וכוונת‬ ‫היה הכסא אלא של שלוש רגליים ולא של ארבע‪,‬‬ ‫ב‪ .‬יש שכתבו שהעיקר כמו הגירסא שלפנינו‪,‬‬ ‫רבינו לבאר גם לדעה שהכוונה על הסולם‪ ,‬שעל כל‬ ‫ולא כפי שנתבאר שגם קודם שבא דוד היו ארבע‬ ‫וביארו דברי רבינו על פי המבואר בזוהר (ויחי רח‪):‬‬ ‫פנים יש רמז בפסוק גם על יעקב‪ .‬ובסגולת משה‬ ‫רגליים במרכבה‪.‬‬ ‫שעד שבא דוד היה הכסא עומד על אדם הראשון‬ ‫כתב לבאר בעוד אופן‪ ,‬שלפי פשוטו כוונת הפסוק‬ ‫ג‪ .‬בבית ישראל (גוטמן) כתב ליישב דברי רבינו‪,‬‬ ‫והאבות‪ .‬ולפי זה נמצא שבאותו זמן היה יעקב רגל‬ ‫שה' עמד אצלו לשמור עליו‪ ,‬ולא שעמד עליו‬ ‫שכן מצינו בסדר התקיעות‪ ,‬שאף שיעקב קדם‬ ‫רביעי במרכבה‪ ,‬כיון שאדם אברהם ויצחק היו‬ ‫ממש‪ ,‬ולזה כתב רבינו שהפסוק רומז שכביכול‬ ‫לדוד‪ ,‬מכל מקום דוד נחשב שלישי‪ ,‬ויעקב נחשב‬ ‫שלוש הרגליים הראשונות‪ ,‬ורק לאחר שבא דוד‪,‬‬ ‫ה' עמד עליו ממש‪ .‬או שכוונת רבינו לומר‪ ,‬שאף‬ ‫רביעי‪ .‬שהרי התקיעה ראשונה היא כנגד אברהם‪,‬‬ ‫שלא עמד על יעקב לבדו‪ ,‬כי יש ארבעה רגלים‬ ‫ושברים כנגד יצחק ותרועה כנגד דוד‪ ,‬ותקיעה‬ ‫למרכבה‪ ,‬על כל פנים עמד 'גם' על יעקב‪.‬‬ ‫אחרונה כנגד יעקב‪ ,‬ולפי זה נמצא שדוד הוא‬ ‫ועל דברי רבינו שיעקב הוא רגל רביעי במרכבה‪,‬‬ ‫השלישי ויעקב הוא הרביעי‪ ,‬וכן הוא גם ברגלי‬ ‫הקשו המפרשים שהרי מבואר בזוהר (וישלח קעו‪):‬‬ ‫המרכבה שיעקב הוא הרביעי‪.‬‬ ‫שיעקב הוא רגל שלישי במרכבה‪ ,‬ודוד המלך הוא‬ ‫ד‪ .‬בצמח ה’ לצבי (פיליב) כתב ליישב דברי רבינו‪,‬‬ ‫הרגל הרביעי‪ .‬עוד הקשו‪ ,‬שבמדרש (ב”ר סח יב)‬ ‫על פי מה שכתב רבינו בחיי (שמות כז ט) שסדר‬ ‫מובא שהראה ה' ליעקב במראה הסולם כסא של‬ ‫ארבע רוחות השמים במדור העליון לפי סדר‬ ‫שלוש רגלים‪ ,‬ואמר לו שהוא רגל שלישי‪ .‬ובישוב‬ ‫המרכבה העליונה הוא דרום‪ ,‬צפון‪ ,‬מערב ומזרח‪.‬‬ ‫דברי רבינו כתבו בכמה אופנים‪:‬‬ ‫עוד ביאר רבינו בחיי (שם כו כה) שדרום הוא כנגד‬ ‫א‪ .‬יש שכתבו מכח קושיה זו‪ ,‬שיש טעות סופר‬ ‫אברהם‪ ,‬וצפון הוא כנגד יצחק‪ ,‬ומזרח הוא כנגד‬ ‫בדברי רבינו‪ ,‬וצריך לומר 'שהוא רגל שלישי'‪ .‬וכתב‬ ‫יעקב‪ ,‬ומערב הוא כנגד דוד‪ .‬ולפי זה נמצא שלפי‬ ‫בשו”ת הד”ר (ח”א סי’ כט אות קיט) שגם לפי גירסא זו‬ ‫סדר העולם העליון‪ ,‬יעקב שהוא כנגד צד מזרח‬ ‫נקרא יעקב 'עיקר העמדת הכסא'‪ ,‬כמו שכתב רבינו‬ ‫הוא הרגל רביעי במרכבה כדברי רבינו‪ .‬ועוד יש‬ ‫בהמשך דבריו‪ ,‬והיינו על פי המבואר בגמרא (תענית‬ ‫להאריך בזה בעז"ה ועוד חזון למועד‪.‬‬ ‫כה‪ ).‬שהצדיקים עתידים להסב על שולחן שיש לו‬ ‫ישועה כנגד התחזיות השחורות של הרופאים‬ ‫שח הגה"צ רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א‪ :‬ישועות רבות ונפלאות זכו לראות אלה שקיבלו על עצמם‬ ‫אור הישועות‬ ‫להגות בקביעות בספר הקדוש אור החיים‪ .‬אחת מהן היא סיפורו המפורסם של הגאון הצדיק רבי הלל‬ ‫מכתבי הלומדים‬ ‫שלעזינגער זצ"ל‪ ,‬שמלמד אותנו על כוחה של אמונה והתמדה‪.‬‬ ‫רבי הלל‪ ,‬שזכה להערכה רבה בעולם התורה‪ ,‬נישא אך לצערו‪ ,‬במשך שנים רבות לא זכה לפרי בטן‪ .‬לאחר‬ ‫ניסיונות רבים ולבבות שבורים‪ ,‬פנה בלית ברירה לרופא גדול ומנוסה‪ ,‬שנחשב מהמומחים בתחומו‪ .‬הרופא‪ ,‬שבחן את הממצאים הרפואיים‪ ,‬פסק באופן‬ ‫נחרץ‪" :‬רבי יהודי‪ ,‬כאשר יצמחו עשבים על כף ידי – אז ייוולדו לך ילדים!" דברים אלו נאמרו מתוך כוונה ברורה להניא אותו מלהמשיך ולנסות‪ ,‬שכן‬ ‫לשיטתו‪ ,‬הסיכויים שיביא ילדים לעולם היו אפסיים‪.‬‬ ‫רבי הלל‪ ,‬ששמע את הדברים הקשים‪ ,‬לא נתן לייאוש להכריע אותו‪ .‬במקום להיכנע למציאות כפי שהוצגה בפניו‪ ,‬הוא החליט לפנות למקום שממנו‬ ‫נובעת הישועה האמיתית‪ .‬בלי להתמהמה‪ ,‬עלה לציונו של האור החיים הקדוש בהר הזיתים‪ .‬שם‪ ,‬בינות לעצי הזית‪ ,‬מול ציונו הקדוש‪ ,‬שפך את ליבו‬ ‫בתפילה רוויית דמעות וקיבל על עצמו התחייבות‪ :‬בכל שבוע ילמד מספרו הקדוש של האור החיים‪ ,‬אור החיים על התורה‪ ,‬באופן קבוע ומתמיד‪.‬‬ ‫ואז אירע הנס‪ .‬כעבור שנה בדיוק‪ ,‬נולדה בתו הבכורה של רבי הלל‪ .‬ההתרגשות וההודאה לה' מילאו את ליבו‪ ,‬והאמונה בכוחו של הצדיק רק התחזקה‪.‬‬ ‫במשך השנים‪ ,‬זכה רבי הלל להקים דור ישרים מבורך של תלמידי חכמים וגדולי תורה‪ .‬מבין צאצאיו נמנים הגאון הצדיק רבי משה הלבערשטאם זצ"ל‪,‬‬ ‫חבר הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים; הגאון רבי סנדר פריינד זצ"ל; והגאון רבי משה נחום שפירא זצ"ל‪.‬‬ ‫סיפור זה ממחיש את גודל מעלתו של לימוד תורת הצדיקים ובמיוחד כוחו של ספר אור החיים‪ .‬הוא מעיד על כך שבזכות אמונה פשוטה ותפילה‬ ‫ממעמקי הלב‪ ,‬אפשר לזכות לישועות גדולות גם במצבים שנראים אבודים לחלוטין‪ ,‬ואסור ליהודי להתייאש כלל‪.‬‬ ‫ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מוסרי אור החיים‬ ‫פרי תואר המבואר‬ ‫סט חוברות אור החיים משולב‬ ‫סט חומש אור החיים המבואר‬ ‫חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה‬ ‫ביאור משולב בשפה ברורה‪ ,‬בתוספת‬ ‫דברי האור החיים מוגהים ומבוארים‬ ‫פנינים נבחרות מתורת האור החיים‪,‬‬ ‫דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים‪,‬‬ ‫לקט מדברי האור החיים הק' על דרך‬ ‫דעה‪ ,‬עם ביאורים‪ ,‬ציונים ומדור מסכם של‬ ‫מדור "תורת חיים"; מחולק ל־‪ 48‬חוברות‬ ‫בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי‬ ‫ערוכות לפי נושאים ועניינים‪.‬‬ ‫מסודרות לפי ימות השנה והמועדים‪.‬‬ ‫המוסר עם ביאור דבריו‪.‬‬ ‫פסקיו והלכותיו‪.‬‬ ‫נוחות לנשיאה וללימוד‪.‬‬ ‫החיים"‪ ,‬להבנת עומק דבריו וכוונתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום אור החיים‬ ‫אוצרות אור החיים מתיבתא‬ ‫חפץ ה׳ המבואר‬ ‫שולחן שבת עם אור החיים‬ ‫אור החיים לוח יומי‬ ‫אור החיים עם ביאור משולב‬ ‫מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל‬ ‫חיבורו של האור החיים על מסכת שבת‪,‬‬ ‫מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת‬ ‫ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי‬ ‫אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור‬ ‫ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל‬ ‫פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים‪ ,‬בשילוב‬ ‫מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬מעובדים בשפה פשוטה‬ ‫האור החיים‪ ,‬לצד ליקוטים משלימים‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫משלים‪ ,‬סיפורי צדיקים‪ ,‬הנהגות ופנינים‪.‬‬ ‫ציונים ומראי מקומות‪.‬‬ ‫ובניקוד מלא‪.‬‬ ‫משאר ספריו‪.‬‬ ‫הגדה של פסח אור החיים‬ ‫באור החיים‬ ‫פרק שירה אור החיים‬ ‫ראשון לציון המבואר‬ ‫מגילת אסתר ‪ -‬אור החיים‬ ‫מפתח של חיים‬ ‫ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה‪ ,‬עם‬ ‫פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫מגילה מבוארת‪ ,‬עם "ראשון לציון" המבואר‬ ‫עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים‪,‬‬ ‫פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת‬ ‫ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר‪,‬‬ ‫ביאורים‪ ,‬הערות וציונים‪ ,‬בתוספת "ראשון‬ ‫מלווים בתמונות ומסמכים נדירים‬ ‫וליקוטים מספרי האור החיים על סדר‬ ‫מסודרות לפי עניינים‪ ,‬אישים ומאורעות‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬בתוספת נוסח בעל השל"ה‪.‬‬ ‫בתוספת ביאורים‪.‬‬ ‫לציון" המבואר על שיר השירים‪.‬‬ ‫מתקופתו‪.‬‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫בתוספת תולדות רבינו‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫לשמיעת שיעורים ודרשות‬ ‫ניתן להשיג בנדרים פלוס‬ ‫זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו‬ ‫חייגו‪03-617-1077 :‬‬ ‫למייל‪ m028039999@gmail.com :‬או לפקס ‪ 02-5385689‬או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬