gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: ויצא (2026-11-16)

צום פינטל · Tzim Pintel — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל · פרשת ויצא תשפ״ז · גליון ר״ו‬ ‫א יודישע שטוב‬ ‫טוב‪ ,‬הילדים שומעים בקול הוריהם‪ ,‬וההורים שומעים מה יש‬ ‫הדבר הגדול ביותר הוא לבנות בית יהודי‪ .‬אַ יודישע שטוב‪.‬‬ ‫לכל ילד לומר‪ .‬ומורגש השם יתברך‪ ,‬נשמת הבית היהודי‪.‬‬ ‫כמה דברים נכללים בבניית בית יהודי‪ .‬פרנסה‪ ,‬שלום בית‪,‬‬ ‫גידול הילדים‪ .‬זו מלאכה של חיים שלמים‪ .‬והנחת שבאה‬ ‫זה מה שאדם מבקש כשהוא עמל לקבץ סביבו את בני ביתו‬ ‫אחר כך משתלמת כפלי כפליים‪ .‬לפעמים בשעת מעשה יש‬ ‫ולאחד את כולם‪ .‬שיהיה להם דבר אחד שכולם שייכים אליו‪,‬‬ ‫קושיים‪ ,‬אבל הכל כדאי‪ .‬זה הדבר היקר ביותר בחיים‪ .‬החיים‬ ‫משפחה אחת ואויר אחד‪ ,‬ושכל אחד יוכל להביא את חלקו‬ ‫עצמם‪ .‬בשנים הצעירות נושאים את עול הבית על הכתפיים‪,‬‬ ‫אל תוך הבית‪ .‬ובזה ירגישו את נקודת הבית‪ ,‬שהיא השם‬ ‫ובשנים הבאות זוכים לרוות ממנו נחת‪ .‬העול נעשה ל״עַ ל״‪,‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫לכתר על הראש‪.‬‬ ‫בפרשתן‪ ,‬פרשת ויצא‪ ,‬יש שתי יציאות‪ .‬בתחילתה יוצא‬ ‫בניין בית יהודי אינו דבר קל‪ .‬כמה דברים תובעים את חלקם‬ ‫יעקב מארץ ישראל והולך לחרן לבדו‪ .‬כשהוא מגיע למקום‬ ‫בבת אחת‪ ,‬וכל אחד מושך לכיוון אחר‪.‬‬ ‫שילון בו‪ ,‬הוא לוקח מאבני המקום ושם‬ ‫והאב עומד באמצע וצריך לשקול איזה‬ ‫מראשותיו‪ .‬בסוף הפרשה הוא יוצא‬ ‫מקום לתת לכל דבר‪ .‬אדם בא הביתה‬ ‫שוב‪ ,‬הפעם מחרן‪ ,‬בחזרה לארץ ישראל‪,‬‬ ‫בערב אחרי יום שלם של עבודה‪ ,‬עוד יש‬ ‫והתורה מספרת ״ ַויָּקָ ם יַ ֲעק ֹב ַו ִּי ָּׂ‬ ‫שא אֶ ת‬ ‫לו בראשו חשבונות שלא הצליחו‬ ‫ָשיו עַ ל הַ ְּגמַ לִּ ים״‪ .‬בין יציאה‬ ‫בָּ נָיו וְאֶ ת נ ָׁ‬ ‫להסתדר‪ .‬אשתו מחכה לספר לו מה‬ ‫ליציאה עברו עשרים שנה‪ .‬בלילה‬ ‫עבר עליה היום‪ .‬אחד הילדים צריך‬ ‫הראשון היה עליו למצוא מקום להניח‬ ‫שישבו עמו על מה שלמד בחדר‪ .‬השני מסתובב כבר שעה עם‬ ‫בו את ראשו‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כשהוא קם ללכת‪ ,‬יש לו בית שלם‬ ‫דבר שהוא רוצה לומר לאביו‪ .‬וכך עוברים הימים‪ .‬צריכים‬ ‫להוציא עמו‪ .‬יש לו אַ יודישע שטוב‪.‬‬ ‫להביא פרנסה‪ ,‬שיהיה שלום בינו לבין אשתו‪ ,‬ושכל ילד יגדל‬ ‫כשהגיע יעקב לחרן‪ ,‬עבד שבע שנים בשביל רחל‪ .‬וכשנודע‬ ‫לפי דרכו וירגיש שיש לו מקום בבית‪ .‬כל אחד מן הדברים‬ ‫לו בבוקר שלבן נתן לו את לאה‪ ,‬קיבל עליו לעבוד עוד שבע‬ ‫הללו דורש ממנו כוח אחר‪ ,‬ולפעמים כולם צריכים אותו‬ ‫שנים‪ .‬בסוף הפרשה‪ ,‬כשהוא מספר ללבן מה עבר עליו‬ ‫באותה שעה‪.‬‬ ‫בביתו‪ ,‬יוצא מפיו כל מה שנשא בלבו באותם ימים ולילות‪.‬‬ ‫ִיתי ַב ּיוֹם ֲא ָכ ַלנִי ח ֶֹרב וְקֶ ַרח בַּ ָּל ְילָה ו ִַּתדַּ ד ְׁשנ ִָתי מֵ עֵ ינָי״‪.‬‬ ‫״הָ י ִ‬ ‫וכשאדם מבקש לבנות בית יהודי‪ ,‬הוא מבקש לקבץ את כל‬ ‫וכשחושבים על הלילות האלה‪ ,‬שומעים עוד יותר את מה‬ ‫הענינים הללו סביבו כראש הבית‪ ,‬כדי שיהיו הוא וכל בני‬ ‫שאמרה התורה על שבע השנים שעבד בשביל רחל‪ ,‬״ ַו ִּיהְ יוּ‬ ‫ביתו מקובצים סביב השם יתברך‪ ,‬ראש הבית האמיתי‪ .‬אפשר‬ ‫בְ עֵ ינָיו כְּ יָמִ ים אֲחָ ִדים בְּ אַ ֲהבָת ֹו א ֹתָ הּ ״‪ .‬הוא ידע בשביל מי הוא‬ ‫להרגיש את זה בסעודת שבת‪ .‬כולם יושבים סביב האב והאם‬ ‫עובד ומה הוא מבקש להעמיד בכל השנים האלה‪ .‬בית יהודי‪.‬‬ ‫בשולחן השבת‪ ,‬משוחחים ושרים זמירות‪ .‬יש שלום‪ ,‬יש אויר‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫צום פינטל · פרשת ויצא תשפ״ז · גליון ר״ו‬ ‫לעקור את הכל‪ .‬עשו בא לקראתו וארבע מאות איש עמו‪.‬‬ ‫ובעוד יעקב עובד אצל לבן‪ ,‬הבית הולך וגדל‪ .‬מתוך השמות‬ ‫שלֵם״‪,‬‬ ‫וכשהוא מגיע לשכם‪ ,‬התורה אומרת ״ ַויָּב ֹא יַ ֲעק ֹב ָׁ‬ ‫שנותנת לאה לבניה שומעים גם מה עובר עליה‪ .‬בלידת ראובן‬ ‫״שלם בבניו״‪ .‬כשיצא לחרן‪ ,‬יצא לבדו‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כשבא‪ ,‬הוא‬ ‫ישי״‪ ,‬ובלידת לוי ״עַ ָּתה הַ פַּעַ ם‬ ‫היא אומרת ״כִּ י עַ ָּתה יֶאֱהָ ַבנִי אִ ִׁ‬ ‫בא עם בניו בשלום‪ ,‬שלומם הוא חלק משלמותו שלו‪ .‬ואמרו‬ ‫ישי אֵ לָי״‪ .‬ורחל רואה את בני אחותה ועודנה מחכה‬ ‫ִי ָּלוֶה אִ ִׁ‬ ‫שא ֲא ֻלמֹּתָ יו״‪ .‬מה הן האלומות? בניו‬ ‫במדרש ״בֹּא יָב ֹא בְ ִרנָּה נֹ ֵׂ‬ ‫לילד משלה‪ .‬אחר כך נולדים גם בני בלהה ובני זלפה‪.‬‬ ‫ובנותיו‪ .‬הוא חוזר ונושא עמו את מי שנשא במשך כל השנים‪,‬‬ ‫כשקוראים את הדברים זה אחר זה‪ ,‬מתחילים להרגיש מה‬ ‫ועכשיו רואים בהם גם את פרי עמלו‪.‬‬ ‫היה מוטל על יעקב באותן השנים‪ .‬בחוץ היה עליו לעמוד עם‬ ‫בסוף ימיו קורא יעקב לבניו ואומר ״הֵ אָ סְ פוּ וְאַ ִּגידָ ה ָלכֶם״‪.‬‬ ‫הצאן בחורב ובקרח‪ ,‬ובבית היה עליו לשקול איך ליתן לכל‬ ‫הוא מקבץ את כולם סביבו‪ ,‬וחז״ל מספרים שאמרו ״כְּ ֵׁשם‬ ‫אחד את חלקו‪ .‬כמה יגיעה יש עד שכל אחד מוצא את מקומו‪,‬‬ ‫ֶׁשאֵ ין בְּ לִ בְּ ָך אֶ לָּא אֶ חָ ד‪ ,‬כ ְ‬ ‫ָּך אֵ ין בְּ לִ בֵּנוּ אֶ לָּא אֶ חָ ד״‪ .‬יעקב קיבץ‬ ‫וכולם יכולים לחיות יחד בבית אחד‪.‬‬ ‫אותם סביבו‪ ,‬וכולם אמרו לו שלבם נתון להשם יתברך כמו‬ ‫וכשמגיעה השעה לצאת מחרן‪ ,‬יעקב קורא לרחל וללאה‬ ‫לבו שלו‪ .‬כל אחד מן הבנים קבל מקומו וברכתו‪ ,‬וכולם‬ ‫אל השדה ומספר להן מה עבר עליו אצל אביהן‪ .‬מתוך‬ ‫נכללים כאחד בתוך המשפחה היהודית‪ ,‬שהשם יתברך הוא‬ ‫תשובתן מרגישים כמה זכה יעקב שהם יהיו עמו בלב שלם‪.‬‬ ‫הנקודה‪ .‬ויכלו להשיב לאביהם בלשון אחת‪ ,‬״בְּ לִ בֵּנוּ״‪.‬‬ ‫כמה זכה לבנות בית עם נאמנות אליו‪ .‬שתיהן אומרות ״הֲלוֹא‬ ‫זו מיטתו השלמה של יעקב‪ .‬אצל אברהם יצא ישמעאל‬ ‫נָכְ ִר ּיוֹת נֶחְ ַׁ‬ ‫שבְ נוּ לוֹ״‪ .‬אצל לבן הרגישו עצמן כנכריות‪ ,‬והם‬ ‫ואצל יצחק יצא עשו‪ ,‬ואצל יעקב כל שנים עשר בניו נעשו‬ ‫בשלמות הנאמנות עם יעקב‪ .‬אותן שתי אחיות ששמענו קודם‬ ‫שבטי ישראל‪ .‬בתוך בית אחד‪ ,‬קמה המציאות של כלל‬ ‫כל אחת בכאבה‪ ,‬שניהם מדברות כאן יחד וקמות לצאת יחד‪,‬‬ ‫ישראל‪ .‬כמה נשתלם לו עמלו של יעקב‪ .‬תחילה היה 'ישראל'‬ ‫בלבב שלם עם יעקב‪ .‬בשעה הזאת אפשר לראות מה זכה‬ ‫שמו של אדם אחד‪ ,‬ולימים נעשה השם של עם שלם‪ ,‬בני‬ ‫יעקב להעמיד בכל אותן שנים‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬בניו ובני בניו‪ ,‬עד סוף כל הדורות (״כִּ י אִ ם יִשְׂ ָראֵ ל‬ ‫וכאן חוזרים אל המילה שאמרה התורה בשעת היציאה‪,‬‬ ‫יִהְ יֶה ְׁשמֶ ָך״‪ְּ ,‬‬ ‫״פ ֵרה ו ְּרבֵה״)‪.‬‬ ‫״ ַו ִּי ָּׂ‬ ‫שא״‪ .‬יעקב מעלה את בני ביתו‪ .‬לא רק על הגמלים‪ ,‬אלא‬ ‫על יעקב אמרו חז״ל ״מַ ה זַּ ְרע ֹו בַּחַ ִּיים אַ ף הוּא בַּחַ ִּיים״‪ .‬הוא‬ ‫נשא אותם כאב מסור‪ ,‬בדרך שבה אדם נושא את ביתו בכל‬ ‫בחיים על ידי זרעו‪ .‬כשיהודי עמל להעמיד בית יהודי‪ ,‬הוא‬ ‫יום‪ ,‬עובד קשה לפרנסה‪ ,‬שומע את צרכם‪ ,‬עומד לצדם‪ ,‬גם‬ ‫רואה לפניו את העבודה של היום‪ .‬וכעבור שנים‪ ,‬כשהוא‬ ‫ביום שהוא עצמו עייף‪ .‬כל עוד הילדים קטנים משקיע כוחות‬ ‫רואה את בניו ובני בניו בונים גם הם בתים יהודיים וחיים‬ ‫גדולים‪ ,‬וכשהם כבר עומדים על רגליהם‪ ,‬הוא רואה מה צמח‬ ‫בהם עם השם יתברך‪ ,‬הוא רואה עד היכן הגיעה אותה‬ ‫מכל אותם ימים‪ .‬בשעה שנשא אותם‪ ,‬הוא נתן להם מקום‬ ‫עבודה‪ .‬החיים שנתן בביתו נמשכים עכשיו בבתים שלהם‪,‬‬ ‫לגדול‪ .‬עכשיו‪ ,‬מה שהיה מונח עליו כעול‪ ,‬נעשה כעטרה‬ ‫וגם הם עתידים למסור אותם לבניהם‪ .‬זו הנחת שמשתלמת‬ ‫לראשו‪.‬‬ ‫כפלי כפליים‪ .‬יעקב נשא את ביתו‪ ,‬וביתו נושא אותו עד‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬גם לאחר שזכה לבית יהודי‪ ,‬עברו עליו עוד‬ ‫היום‪.‬‬ ‫נסיונות הרבה‪ ,‬בהם כל ביתו היה בסכנה‪ .‬לבן רדף וביקש‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫צום פינטל · פרשת ויצא תשפ״ז · גליון ר״ו‬ ‫רק עכשיו קמתי‬ ‫״התחלתי לברר על התעשייה שמגלגלת מיליארדי‬ ‫עסקן אחד מספר‪ :‬בשעה עשר בבוקר שלחתי הודעה‬ ‫דולרים‪ .‬אלפי אנשים מתפרנסים סביב זה‪ .‬התחלתי‬ ‫ליהודי שאני מכיר‪ .‬ידעתי שעבר פעם קושי בנפש‪,‬‬ ‫לשמוע עדויות‪ .‬שמעתי עדות אחת נגד‪ ,‬ועוד אחת‪,‬‬ ‫וחשבתי שאולי יוכל לעזור לי בענין שעסקתי בו‪ .‬יש לו‬ ‫והתחלתי לקבל קצת תמונה נגד‪ .‬בהמשך מצאתי‬ ‫כשרונות טובים‪ ,‬ויש דברים שהוא מבין בהם מתוך מה‬ ‫אתרים שלמים 'נגד כדורים'‪ .‬עדויות מסודרות שאנשים‬ ‫שעבר בעצמו‪ .‬בשעה שתיים בצהריים קיבלתי ממנו‬ ‫סיפרו מה שהכדורים הובילו אותם לשאול תחתית‬ ‫הודעה קולית‪ .‬הכרתי את קולו מיד‪ ,‬אלא שהפעם היה‬ ‫ממש‪ ,‬מה שמעולם לא חלמו כמה רחוק זה יוליך‬ ‫צרוד מאוד‪.‬‬ ‫אותם‪ .‬וכן מצאתי ספרים שלמים שכבר יצאו נגד‬ ‫״סליחה שאני עונה לך רק עכשיו״‪ ,‬אמר‪ .‬״רק עכשיו‬ ‫המגיפה של הכדורים הללו‪.‬״‬ ‫קמתי‪ .‬אני על כדורים כבדים‪ .‬אני פשוט ישן וישן‪ .‬אני‬ ‫בין הסיפורים שקרא היתה עדות על בחור שסיפר על‬ ‫מקווה שבפעם הבאה הפסיכיאטר יוריד לי את‬ ‫הישיבה שבה למד‪ .‬לא הצליח בישיבה‪ ,‬והמשגיח הביא‬ ‫המינון‪.‬״ אחר כך חזר לענין שבשבילו פניתי אליו‪ .‬״אני‬ ‫אותו לפסיכיאטר בלי ידיעת הוריו‪.‬‬ ‫בעצמי בקושי מסתדר עכשיו‪ .‬איך‬ ‫הבחור קיבל שני כדורים ליקח בכל‬ ‫אני יכול לעזור למישהו אחר?״‬ ‫יום‪ ,‬ושמע‪ ,‬לדבריו‪ ,‬שיש סכנה אם‬ ‫ובזה נגמרה השיחה‪.‬‬ ‫לא ייקח אותם‪ .‬כעבור חודש הרגיש‬ ‫״היה לי רחמנות עליו״‪ ,‬מספר‬ ‫מזה געפערלעך‪ ,‬החליט שמשהו אינו‬ ‫העסקן‪ .‬״אני מכיר את הכשרונות‬ ‫כשורה‪ ,‬פנה בעצמו לרופא אחר‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬הרי משום כך פניתי אליו‪.‬‬ ‫אותו רופא בדק אותו‪ ,‬ולדעתו לא‬ ‫ידעתי שיש לו קושי בנפש‪ ,‬אבל‬ ‫היה צורך בהם‪ .‬כנראה ההסתכלות‬ ‫כששלחתי לו את ההודעה בבוקר‬ ‫של המשגיח הוסיפה הרבה לכל‬ ‫עוד חשבתי איזה כוח יש לו לעזור‬ ‫הענין‪ .‬חושב העסקן‪.‬‬ ‫לאדם אחר‪ .‬בשתיים שמעתי ממנו כמה קשה לו‬ ‫העסקן קרא עדויות מהרבה אנשים שספרו על‬ ‫להחזיק את עצמו‪ .‬היה לו כבר דבר אחד להתמודד‬ ‫קרוביהם וידידים‪ ,‬שהיו מלאים חיות‪ ,‬ובין תקופה‬ ‫איתו‪ .‬עכשיו‪ ,‬לפי מה שסיפר לי‪ ,‬אפילו לקום‬ ‫התחילו לראות אצלם שינוי גדול‪ ,‬התקשו להכיר בהם‪.‬‬ ‫ולהתחיל את היום נעשה אצלו קושי של ממש‪.‬״‬ ‫ויחסו את זה לכדורים שהתחילו‪.‬‬ ‫מה כבר‪ ,‬כדור‬ ‫לעשות את כל החשבון‬ ‫והנה אותו עסקן החליט להיכנס לעומק הענין‪ .‬וסיפר‪,‬‬ ‫״נניח לרגע״‪ ,‬אומר העסקן‪ ,‬״שבשעה הראשונה‬ ‫שבתחילה היה גם הוא רגיל לחשוב ״מה כבר‪ ,‬כדור‪.‬‬ ‫באמת נראה לנו שאין ברירה‪ .‬המצב קשה מאוד‪ ,‬ואדם‬ ‫הרי אדם לוקח כדור לכאב ראש‪ ,‬כדור לגב‪ ,‬כדור לכל‬ ‫עומד ואומר צריך להציל אותו ברגע זה ממש‪ .‬אני מבין‬ ‫מיני דברים‪ .‬גם לעניני נפש‪ ,‬ייקח‪ ,‬ובעוד כמה שבועות‬ ‫איך מרגישים באותה שעה‪ .‬אבל אני רוצה לדעת מה‬ ‫יחזור לרופא ויגיד איך הולך וכולי‪.‬״ אבל כשהתחיל‬ ‫יהיה ביום שאחריה‪ .‬כמה זמן ייקח לאדם להסתדר עם‬ ‫לקרוא‪ ,‬גילה כמה דברים יכולים לעבור על אדם בין‬ ‫השלב הראשון‪ ,‬פשוט עם השלב הראשון? יש אנשים‬ ‫ביקור לביקור‪ ,‬וכמה מהם מעולם לא עלו בדעתו‪.‬‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫צום פינטל · פרשת ויצא תשפ״ז · גליון ר״ו‬ ‫ילך להם בקל וכולי‪ .‬כמה אמון מאבד בחור או אברך‬ ‫שמתארים חודשים ושנים של ניסיונות להבין מה עובר‬ ‫כזה בכל הסביבה שלו‪ ,‬כשנכנסים כל כך עמוק לתוך‬ ‫עליהם‪ .‬פעם משנים מינון‪ ,‬פעם מחכים לפגישה‬ ‫חייו הפרטיים‪.‬‬ ‫הבאה‪ ,‬ובינתיים האדם צריך לקום‪ ,‬ללמוד או לעבוד‪,‬‬ ‫״והעסקן ממשיך‪ :‬כפי החשבונות שעלו לי‪ ,‬אפילו‬ ‫לשבת עם בני ביתו‪ ,‬ולעשות את כל מה שהחיים‬ ‫כשאומרים שנעשה טוב על ידי הכדורים‪ ,‬תבדוק‬ ‫מבקשים ממנו‪ .‬גם הזמן הזה צריך להיכנס לחשבון‪.‬״‬ ‫ותראה שתשעים אחוז מן ההקלה היא רק מצד‬ ‫אמרו חז״ל 'בתר עניא אזלא עניותא'‪ .‬על העני ליזהר‬ ‫האנשים מסביב‪ .‬דהיינו שבישיבה הסדר מתנהל‬ ‫לא לעשות שינויים גדולים‪ ,‬תסתפק ותשמח במעט‬ ‫כשורה‪ ,‬והכל שם שקט‪ .‬בבית כבר אין צעקות‪.‬‬ ‫שיש לך‪ ,‬כי יש פחד גדול ליפול וליפול‪ .‬הנה יש ליהודי‬ ‫העסקנים אומרים שהענין כבר מסודר‪ .‬על כל פנים‬ ‫קושי‪ ,‬אכן פחד'דיג‪ ,‬אבל אתה נותן לו כדורים‪ ,‬וזה‬ ‫מצידם‪ .‬עכשיו קח את אותו יהודי עצמו‪ ,‬שאני שלחתי‬ ‫מושך אותו לעוד ועוד קשיים‪ .‬בגוף ובנפש‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫לו הודעה‪ .‬בשעה שתיים בצהריים הוא עוד מתנצל‬ ‫פעטקייט‪ ,‬כמה זה גורם לאדם קושיים בגוף ובנפש‪.‬‬ ‫שרק עכשיו קם‪ .‬אם הייתי שואל את האנשים‬ ‫ואין זה פעטקייט שיש לו בטבעו מכל השנים‪ ,‬לא‬ ‫שמסביבו‪ ,‬אפשר שהיו אומרים לי שהוא כבר בטיפול‬ ‫מרגיש את עצמו בו‪ .‬אינו יכול להסתכל על עצמו‪,‬‬ ‫ושיש לו תור‪ .‬ממנו שמעתי איך עובר עליו היום‪.‬״‬ ‫מתבייש מכולם איך שפתאום נעשה שמן כל כך‪.‬‬ ‫לפני שאומרים ״אתה מוכרח״‬ ‫כל הסיסמטעמס וחולשות אלו אינו כלום נגד הקושי‬ ‫והנה‪ ,‬אומר העסקן‪ ,‬מאז שנכנסתי לעומק הענין‪ ,‬אני‬ ‫בירידה מכדורים‪ .‬קראתי על אנשים שמנסים לרדת מן‬ ‫רואה את הכל אחרת‪ .‬זה עולם שלם‪ .‬ואני מבין כמה‬ ‫הכדורים‪ ,‬מספר העסקן‪ .‬הרגשתי שעד עכשיו כמעט‬ ‫צריכים להיזהר בזה‪ .‬ליזהר בכלל‪ ,‬וכל שכן שלא יהיה‬ ‫שלא הבינתי כמה רחוק הדבר מגיע‪ .‬כמה עמוק הבור‬ ‫בכפייה‪ .‬כפייה במעשה או באזהרות מן הסביבה‪ ,‬לא‬ ‫הזה‪ ,‬שברגע שנפלו לתוכו ״כל באיה לא ישובון״‪.‬‬ ‫יניחו לך בישיבה‪ ,‬תתגרש מן הבית וכולי‪ .‬ועל הכל יש‬ ‫מרגישים יסורים נוראים לירד‪ .‬ואפילו כשיורדים כפי‬ ‫לידע שיש תקוה‪ .‬יש אפשריות אחרת‪ .‬היה הרבה‬ ‫הראוי לאט לאט‪ ,‬זה קשה מאוד‪ .‬״זו צעקה עד לב‬ ‫שפתחו עצמם‪ ,‬שינוי עצמם‪ ,‬הסכימו לראות חולשותם‪,‬‬ ‫השמים״‪ ,‬הוא אומר‪ .‬״אדם רוצה לזוז הלאה בחיים‪ .‬יש‬ ‫לראות את עצמם כפי שהם‪ .‬כן‪ ,‬יש תקווה‪.‬‬ ‫לו דברים שהוא רוצה לבנות‪ .‬וכבר זמן רב כל הכוח‬ ‫ומסיים העסקן‪ .‬״ענווה גדולה מכולם‪ .‬מי שבא לעזור‬ ‫שלו הולך סביב הכדורים שמבלבלים לו את כל‬ ‫צריך להודות כמה מעט הוא יודע על מה שהשני עובר‪.‬‬ ‫החיים‪.‬״‬ ‫וכמה קטן וחלש אני בעצמי לפעמים‪ ,‬וכמה אני צריך‬ ‫ויתר על הכל אומר העסקן הוא חשבון הכפייה‪ .‬אוי‬ ‫שמישהו ישב לידי וישמע אותי ויכבד אותי‪.‬״‬ ‫ואבוי כשהבחור תופס שכפו עליו לקחת כדורים שלא‬ ‫״אני חוזר לפעמים להודעה הקולית ההיא‪ ,‬שהיהודי‬ ‫כרצונו‪ ,‬ובאמת לא היה צריך לזה (כפי מה‬ ‫הניח לי בטלפון‪ .‬פתח במילה ׳סליחה׳‪ .‬הוא חשב‬ ‫שפסיכיאטר אחר אומר)‪ .‬לדאבונינו כמה ירידה מן‬ ‫שהוא צריך להסביר לי למה ענה רק בשתיים‪ .‬ואני‬ ‫הדרך בא בעקבות זה‪ .‬כמה וכמה שמרגיש שכל‬ ‫חושב כמה מעט ידעתי עליו בשעה עשר‪ ,‬כשהייתי כל‬ ‫הסובבים אותו כופים עליו שלא כדין‪ ,‬או על כל פנים‬ ‫כך בטוח שהוא האיש שיכול לעזור לי‪.‬״‬ ‫קצת שלא כדין‪ .‬אינם יכולים לסובלו כפי שהוא‪ .‬למה‪,‬‬ ‫כי הם רצו שהכל יהיה בסדר סביבם‪ .‬שהם רצו שהכל‬ ‫מכון מישרים · שלום לאנגסאם · ‪ · shalomlangs@gmail.com · 8452743516‬קול הלשון פרטי‪6053136803 :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬