פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — ויצא (2026-11-16)

גליון 670שנה י"ג – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת ויצא תשפ"ז
בשבת אף אם לא היו מוקצים בבין השמשות והדרא קושיא כיצד האם אברהם קיים איסור מוקצה וא"כ כיצד טלטל
טילטלם.
האבנים
ולכן יש ליישב כדאיתא בספורנו (פס' יא) שאבני המקום הללו
היו מוכנות שם לאורחים לאוכל ולשבת עליהם וא"כ האבנים ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (כח י) בתפארת יהונתן
כלל לא היו מוקצה. כתב שיעקב יצא מבאר שבע בערב פסח ומפרש דדוקא אז הוצרך
חשוקי חמד (קידושין לז):
לברוח כי פחד שעשו יהרגו והפחד היה רק אחר שאביו ימות כפי
שאמר יקרבו ימי אבל אבי וקיי"ל שהקב"ה ממלא שנותיהם של
במה רימה לבן את זלפה שפחת לאה צדיקים מיום ליום ויצחק נולד בפסח כדאיתא בגמ' ר"ה וא"כ רק
בערב פסח החל לחשוש דשמא ימות אביו.
ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו לשפחה (כט כד)
ועפי"ז הרי שבליל פסח לקח את האבנים ושם למראשותיו וקשה
יש לעמוד על הבדלי הלשונות בין ניתנת זלפה ללאה לנתינת
כיצד טילטל אבנים ביו"ט הרי נאסר טלטול מוקצה והאבות הרי
בלהה לרחל.
שמרו כל התורה ואפילו מצות דרבנן.
כאשר נתן לבן את זלפה ללאה כתוב "ויתן לבן לה את זלפה"
וביותר יש להוסיף דהחת"ס (עה"פ ויפגע במקום) כתב שהיה זה
וכאשר נתן את בלהה לרחל כתוב "ויתן לבן לבתו רחל את בלהה
ליל שבת ולכן אליפז לקח כל אשר ליעקב כדין מי שהחשיך
שפחתו לה לשפחה" ,והיינו שאצל רחל מוזכר בפירוש ליתן כו'
בדרך נותן כיסו לנכרי עיי"ש הרי שהיה זה הן שבת והן יו"ט
לרחל ואצל לאה לא נזכר שמה אלא נאמר "ויתן כו' לה" ,ושינוי
וכיצד טילטל האבנים.
זה צריך טעם.
ואין לומר שיעקב לא הקפיד על מוקצה קודם שניתנה תורה
ויש לפרש ע"פ דברי רש"י לקמן עה"פ "ותלד זלפה שפחת לאה
דאיתא בתפארת יהונתן (בראשית לב-כה) שיעקב לא לקח את
ליעקב בן" (ל-י) ולא כתיב "ותהר ותלד" כמו שכתוב אצל שאר
הפכים קטנים בתחילה מפני שהיה זה ביום כיפור ובפכים היה
נשות יעקב ,ופרש"י שזלפה היתה צעירה מאוד ואין הריון ניכר
שמן ושמן הוא מוקצה ביום כיפור הרי שהקפיד על מוקצה
בה לכן לא כתוב ותהר ,ומפרש רש"י שלבן נתן את זלפה ללאה
ומדוע כאן לא הקפיד.
כדי לרמות את יעקב ,לפי שמנהגם היה ליתן את השפחה
ויש לתרץ שהנה בתפארת יהונתן (כח יג) הקשה הלא היה זה
הצעירה לבת הצעירה ואת השפחה הגדולה לבת הגדולה וא"כ מן
מקום המקדש ומקום המקדש אסורה אפי' ישיבה וכיצד יעקב
הראוי שלאה תקבל את בלהה ורחל את זלפה אולם אם היה
שכב שם ותירץ שהותר לו משום פיקוח נפש של חיות רעות
עושה כך לבן היה יעקב מגלה רמאותו שכאשר נתן לו את לאה
ולפי"ז י"ל דאף מוקצה הותר לו משום פיקוח נפש וכדאיתא
במקום רחל אם היה נותן לה את בלהה היה יעקב מבין שנתן לו
ברש"י (פס' יא) שעשה האבנים כמין מרזב להגין עליו מחיות
את לאה שהרי נתן עמה את השפחה הגדולה לכן נתן ללאה
רעות.
השפחה הצעירה שיחשוב שנתן לו את רחל.
ויש לתמוה הרי האבנים לא יכלו באמת להצילו מחיות רעות
ועפי"ז יש לפרש שאף לזלפה לא אמר לבן אמת שהרי אם היה
אלא היה זה בגדר השתדלות גרידא וצ"ע אם הותר לחלל שבת
אומר לזלפה שנותן אותה ללאה היתה מתרעמת שהרי צריכה
בשביל הצלה רחוקה וביותר קשה הרי למחרת כאשר קם הציב
היא להיות שפחת רחל שהיא הקטנה לכן לא גילה לזלפה לאיזה
את האבן מצבה וכיצד יכל לטלטל ההרי כעת כבר לא היה היתר
בתר נותנה.
של פיקוח נפש.
ולפי"ז מדוייק הפסוק היטב שאצל לאה כתוב "ויתן לבן לה את
והיה מקום ליישב באופ"א ששם מוקצה נקבע בבין השמשות
זלפה" ולא נזכר שמה של לאה לרמז שלא גילה לבן לזלפה את
ולכן דבר שלא היה מוקצה בבין השמשות מותר לכל השבת ודבר
שם בתו אלא אמר לה רק שנותנה לבתו ,משא"כ אצל רחל הזכיר
שהיה מוקצה בבין השמשות נעשה מוקצה לכל השבת ואיתא
לבן שמה שאמר לבלהה שנותנה לרחל שהרי אין לו עוד בנות
ברש"י ששקעה ליעקב החמה ב' שעות קודם הזמן כלו' היום
ולכן אצלה נאמר "ויתן כו' לרחל".
נהפך מיד ללילה ולא היה זמן של בין השממשות א"כ הרי שבזמן
אבני שהם
בין השמשות לא היו האבנים מוקצה כי לא היה בין השממשות
לכן באותה שבת כלל לא היה שייך מוקצה ,אך זה נמי אינו חדא
האם בפועל היתה לאה שנואה
דמוקצה אינו תלוי בבין השממשות גרידא אלא תלוי בזמן כניסת
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (כט לא) יש שבת ואצל יעקב נכנסה שבת בלי זמן בין השמשמות וא"כ בעת
להקשות א"כ שהיתה שנואה לאה הרי שבניה הינם בני שנואה הכניסה נקבע שם מוקצה אע"פ שלא היה בין השמשות ,ועוד
ח"ו שהם מבני ט' מידות ופגם הוא להם. דבשו"ע (או"ח סי' שח סעי' ו') מבואר שבדבר שאינו ראוי לכלום
וי"ל שבאמת לא היתה שנואה שהרי בלילה של החתונה לא ידע יש מוקצה לחצי שבת כלו' אם לא היה מוקצה בביה"ש נעשה
שהיא לאה א"כ עדיין לא שנא אותה והרי באותו לילה התעברה מקוצה בשבת ולפי"ז אף אי נימא שמקוצה תלוי בביה"ש ולא
וא"כ ראובן אינו בן שנואה וכאשר ראה שהיא לאה למחרת כבר היה ביה"ש מ"מ גבי אבנים שאין ראויים לכלום הוו מוקצים
היתה מעוברת ובודאי לא ישנא אותה ורק שהיה חשש שאם לא
וכבשים שהם עקוד נקוד כך שינה בכבשים י' שינויים והשאיר תתעבר ישנא אותה ולכן ה' פתח את רחמה כדי שתתעבר ולא
העיזים כפי שאמר תחילה עוקד נקוד ואולם הפסידו כי בכבשים ישנא אותה נמצא שבפועל לא היתה שנואה.
וכוונת מה שכתוב בפסוק "כי" היינו מלשון דילמא והכי קאמר
היה שינוי אח"כ אמר לו שינוי בעיזים שיקח כבשים שהם עקוד
וירא ה' דילמא תהיה לאה שנואה אם לא תלד לכן "ויפתח ה' את
נקוד ועיזים שהם עקוד טלוא ושוב השאיר העיזים על עקוד
רחמה" וכך כלל לא הגיעה למצב של להיות שנואה.
וטלוא אך שינה הכבשים י' פעמים כנ"ל ,אח"כ אמר לו שינוי מהרי"ל דיסקין
בעיזים שיהיה עקוד ברוד וכבשים עקוד נקוד ושוב שינה לו י'
פעמים וכן ע"ז הדרך. הדגש ברש"י שיעקב מכר צאנו בדמים יקרים
יסוד החשבון שכיון שהיו י' צירופים בעיזים וי' צירופים בכבשים ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים (ל מג)
ותלויים זב"ז הרי י' כפול י' זה ק' כך שיצר דרך לעשות ק' פרש"י שמכר צאנו בדמים יקרים ולקח לו כל אלה ,וצריך להבין
שינויים. מהו הדגשו של רש"י שמכר צאנו בדמים יקרים מאי נפק"מ אם
מכר ביקר או בזול.
כבשים כבשים כבשים כבשים כבשים
ופירש בזה ר' איצל'ה מוולאזין דבגמ' ע"ז (טו ).איתא שיש
עיזים עיזים עיזים עיזים עיזים לחשוש במסירת בהמה לעכו"ם מפני שחשודים על הרביעה אבל
במכירה אפשר למכור להם שכאשר הוציא העכו"ם ממון על
נ-ט ע-ב ע-נ ע-ח ע-נ ע-נ ע-ט ע-נ ע-נ ע-נ הבהמה חס עליה ולא מרביע אותה מחשש שתיעקר.
ולפי"ז י"ל דיעקב מכר בהמותיו אך חשש שהקונים הגויים
נ-ט ע-ב ע-ט ע-ח ע-ט ע-ט ע-ט ע-ט ע-ט ע-נ ירביעו אותם ואסור לכן מדגיש רש"י שמוכר אותם בדמים יקרים
נ-ט ע-ב ע-ב ע-ח ע-ב ע-ב ע-ט ע-ב ע-ב ע-נ כך שעי"ז הגויים יחוסו על הבהמות שקנו ולא ירביעו אותם.
הר צבי עה"ת
נ-ט ע-ב ע-ח ע-ח ע-ח ע-ט ע-ח
ע-ח ע-ח ע-נ
נ-ט ע-ב נ-ט ע-ח נ-ט ע-ט נ-ט חשבון נפלא כיצד החליף לבן משכורתו מאה פעמים
נ-ט נ-ט ע-נ
נ-ט ע-ב נ-ב ע-ח נ-ב ע-ט נ-ב
והחליף את משכורתי עשרת מונים (לא ז) כתב רש"י שלמדו
נ-ט ע-ב נ-ח ע-ח נ-ח נ-ב ע-ט נ-ח נ-ב ע-נ
חז"ל שהחליף משכורתו מאה פעמים .צריך להבין איך שייך
נ-ט ע-ב ט-ב ע-ח ט-ב נ-ח ע-ט ט-ב נ-ח ע-נ להחליף משכורתו מאה פעמים בזמן כ"כ קצר ובכזו משכורת
נ-ט ע-ב ט-ח ע-ח ט-ח ט-ב ע-ט ט-ח ט-ב ע-נ שהרי משכורתו היתה כבשים ועיזים והיו ה' סוגים שהם נקוד
וטלוא עקוד ברוד וחום.
נ-ט ע-ב ב-ח ע-ח ב-ח ט-ח ע-ט ב-ח ט-ח ע-נ ויש לפרש שכיון שראה לבן שהקב"ה עושה שהצאן יוולד כשכר
ב-ח ע-נ ב-ח המגיע ליעקב החל לבן להתחכם ולומר שיתן שכרו של יעקב
מב' סוגים יחד כגון שהצאן שיהיה עקוד ונקוד ביחד יהיה שכרו,
10 10 10 10 10 ועוד תנאי עשה עמו שכל מין יהיה בו ב' צירופים אחרים ויקבל
רק בתנאי שהתקיים הצירוף גם בשני ,וכגון שאמר לו שנותן לו
כבשים כבשים כבשים כבשים כבשים הכבשים שהם עקוד ונקוד והעיזים שהם ברוד וטלוא ,וא"כ אם
עיזים עיזים עיזים עיזים עיזים יהיה שינוי בכבשים שלא יהיו עקוד ונקוד אע"פ שהעיזים יהיו
ע-נ ט-ב ע-נ ט-ח ע-נ ב-ח ע-נ נ-ב ע-נ נ-ח ברוד וטלוא או שיהיה שינוי בעיזים שלא יהיו ברוד וטלוא אע"פ
שהכבשים יהיו עקוד ונקוד לא יתן לו שכרו ,נמצא שלקיום
ע-ט ט-ב ע-ט ט-ח ע-ט ב-ח ע-ט נ-ב ע-ט נ-ח משכורתו היה צריך יעקב הן שבכל מין יהיו ב' הצירופים שאמר
ע-ב ט-ב ע-ב ט-ח ע-ב ב-ח ע-ב נ-ב ע-ב נ-ח לבן והן שבכל מין יהיו ב' הצירופים כפי שאמר ,ואם באחד מהם
ע-ח ט-ב ע-ח ט-ח ע-ח ב-ח לא יהיה הצירוף כמו שאמר הפסיד שכרו.
ע-ח נ-ב ע-ח נ-ח והנה ידוע שכאשר יש ה' אותיות אפשר לעשות מהם י' צירופים
נ-ט ט-ב נ-ט ט-ח נ-ט ב-ח
נ-ט נ-ב נ-ט נ-ח שונים ואלו הן א) א-ב ב) א-ג ג) א-ד ד) א-ה ה) ב-ג ו) ב-ד ז) ב-ה
נ-ב ט-ב נ-ב ט-ח נ-ב ב-ח ח) ג-ד ט) ג-ה י) ד-ה .וא"כ אם היו ה' סוגים הרי שאפשר לעשות
נ-ח ט-ב נ-ח ט-ח נ-ח ב-ח נ-ב נ-ב נ-ב נ-ח מהם י' צירופים וכדי לקצר נייתי רק האות הראשונה של כל סוג
נ-ח נ-ב נ-ח נ-ח ע -עקוד ט -טלוא נ-נקוד ב -ברוד ח -חום ,וכך צירופם א) ע-נ ב)
ט-ב ט-ב ט-ב ט-ח ט-ב ב-ח
ע-ט ג) ע-ב ד) ע-ח ה) נ-ט ו) נ-ב ז) נ-ח ח) ט-ח ט) ט-ב י) ב-ח .הרי
ט-ח ט-ב ט-ח ט-ח ט-ח ב-ח ט-ב נ-ב ט-ב נ-ח עשר צירופים ומכיון שהיו ב' מינים א .כבשים ב .עיזים הרי שעל
ב-ח ט-ב ב-ח ט-ח ב-ח ב-ח ט-ח נ-ב ט-ח נ-ח כל מין יש לעשר צירופים הללו.
ולפי"ז אפשר לפרש שלבן עשה ליעקב תנאי כגון שיקח כבשים
ב-ח נ-ב ב-ח נ-ח שהם עקוד ונקוד ועיזים שהם עקוד וטלוא וא"כ אם יהיה שינוי
כגון שהכבשים עקוד וברוד והעיזים עקוד וטלוא או שהכבשים
10 10 10 10 10 עקוד ונקוד והעיזים עקוד וברוד הרי שהפסיד יעקב הכל כי אפי'
שינוי באחד מהדברים מפסידו הכל כי כך התנה לבן.
100 ולפי"ז שפיר החשבון כיצד החליף משכורתו מאה פעמים תחילה
אמר לו שיקח כבשים שהם עקוד נקוד ועיזים שהם עקוד נקוד
מהרי"ל דיסקין
ואח"כ אמר לו שהתנה עמו שיקח כבשים שהם עקוד טלוא
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ
סעדה בת סולטנה ע"ה אריאל בן חנה ע"ה
ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
