gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos

שבוע: ויצא (2026-11-16)

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ 670‬שנה י"ג – כל הזכויות שמורות ©‬ ‫שב"ק פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫בשבת אף אם לא היו מוקצים בבין השמשות והדרא קושיא כיצד‬ ‫האם אברהם קיים איסור מוקצה וא"כ כיצד טלטל‬ ‫טילטלם‪.‬‬ ‫האבנים‬ ‫ולכן יש ליישב כדאיתא בספורנו (פס' יא) שאבני המקום הללו‬ ‫היו מוכנות שם לאורחים לאוכל ולשבת עליהם וא"כ האבנים‬ ‫ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (כח י) בתפארת יהונתן‬ ‫כלל לא היו מוקצה‪.‬‬ ‫כתב שיעקב יצא מבאר שבע בערב פסח ומפרש דדוקא אז הוצרך‬ ‫חשוקי חמד (קידושין לז‪):‬‬ ‫לברוח כי פחד שעשו יהרגו והפחד היה רק אחר שאביו ימות כפי‬ ‫שאמר יקרבו ימי אבל אבי וקיי"ל שהקב"ה ממלא שנותיהם של‬ ‫במה רימה לבן את זלפה שפחת לאה‬ ‫צדיקים מיום ליום ויצחק נולד בפסח כדאיתא בגמ' ר"ה וא"כ רק‬ ‫בערב פסח החל לחשוש דשמא ימות אביו‪.‬‬ ‫ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו לשפחה (כט כד)‬ ‫ועפי"ז הרי שבליל פסח לקח את האבנים ושם למראשותיו וקשה‬ ‫יש לעמוד על הבדלי הלשונות בין ניתנת זלפה ללאה לנתינת‬ ‫כיצד טילטל אבנים ביו"ט הרי נאסר טלטול מוקצה והאבות הרי‬ ‫בלהה לרחל‪.‬‬ ‫שמרו כל התורה ואפילו מצות דרבנן‪.‬‬ ‫כאשר נתן לבן את זלפה ללאה כתוב "ויתן לבן לה את זלפה"‬ ‫וביותר יש להוסיף דהחת"ס (עה"פ ויפגע במקום) כתב שהיה זה‬ ‫וכאשר נתן את בלהה לרחל כתוב "ויתן לבן לבתו רחל את בלהה‬ ‫ליל שבת ולכן אליפז לקח כל אשר ליעקב כדין מי שהחשיך‬ ‫שפחתו לה לשפחה"‪ ,‬והיינו שאצל רחל מוזכר בפירוש ליתן כו'‬ ‫בדרך נותן כיסו לנכרי עיי"ש הרי שהיה זה הן שבת והן יו"ט‬ ‫לרחל ואצל לאה לא נזכר שמה אלא נאמר "ויתן כו' לה"‪ ,‬ושינוי‬ ‫וכיצד טילטל האבנים‪.‬‬ ‫זה צריך טעם‪.‬‬ ‫ואין לומר שיעקב לא הקפיד על מוקצה קודם שניתנה תורה‬ ‫ויש לפרש ע"פ דברי רש"י לקמן עה"פ "ותלד זלפה שפחת לאה‬ ‫דאיתא בתפארת יהונתן (בראשית לב‪-‬כה) שיעקב לא לקח את‬ ‫ליעקב בן" (ל‪-‬י) ולא כתיב "ותהר ותלד" כמו שכתוב אצל שאר‬ ‫הפכים קטנים בתחילה מפני שהיה זה ביום כיפור ובפכים היה‬ ‫נשות יעקב‪ ,‬ופרש"י שזלפה היתה צעירה מאוד ואין הריון ניכר‬ ‫שמן ושמן הוא מוקצה ביום כיפור הרי שהקפיד על מוקצה‬ ‫בה לכן לא כתוב ותהר‪ ,‬ומפרש רש"י שלבן נתן את זלפה ללאה‬ ‫ומדוע כאן לא הקפיד‪.‬‬ ‫כדי לרמות את יעקב‪ ,‬לפי שמנהגם היה ליתן את השפחה‬ ‫ויש לתרץ שהנה בתפארת יהונתן (כח יג) הקשה הלא היה זה‬ ‫הצעירה לבת הצעירה ואת השפחה הגדולה לבת הגדולה וא"כ מן‬ ‫מקום המקדש ומקום המקדש אסורה אפי' ישיבה וכיצד יעקב‬ ‫הראוי שלאה תקבל את בלהה ורחל את זלפה אולם אם היה‬ ‫שכב שם ותירץ שהותר לו משום פיקוח נפש של חיות רעות‬ ‫עושה כך לבן היה יעקב מגלה רמאותו שכאשר נתן לו את לאה‬ ‫ולפי"ז י"ל דאף מוקצה הותר לו משום פיקוח נפש וכדאיתא‬ ‫במקום רחל אם היה נותן לה את בלהה היה יעקב מבין שנתן לו‬ ‫ברש"י (פס' יא) שעשה האבנים כמין מרזב להגין עליו מחיות‬ ‫את לאה שהרי נתן עמה את השפחה הגדולה לכן נתן ללאה‬ ‫רעות‪.‬‬ ‫השפחה הצעירה שיחשוב שנתן לו את רחל‪.‬‬ ‫ויש לתמוה הרי האבנים לא יכלו באמת להצילו מחיות רעות‬ ‫ועפי"ז יש לפרש שאף לזלפה לא אמר לבן אמת שהרי אם היה‬ ‫אלא היה זה בגדר השתדלות גרידא וצ"ע אם הותר לחלל שבת‬ ‫אומר לזלפה שנותן אותה ללאה היתה מתרעמת שהרי צריכה‬ ‫בשביל הצלה רחוקה וביותר קשה הרי למחרת כאשר קם הציב‬ ‫היא להיות שפחת רחל שהיא הקטנה לכן לא גילה לזלפה לאיזה‬ ‫את האבן מצבה וכיצד יכל לטלטל ההרי כעת כבר לא היה היתר‬ ‫בתר נותנה‪.‬‬ ‫של פיקוח נפש‪.‬‬ ‫ולפי"ז מדוייק הפסוק היטב שאצל לאה כתוב "ויתן לבן לה את‬ ‫והיה מקום ליישב באופ"א ששם מוקצה נקבע בבין השמשות‬ ‫זלפה" ולא נזכר שמה של לאה לרמז שלא גילה לבן לזלפה את‬ ‫ולכן דבר שלא היה מוקצה בבין השמשות מותר לכל השבת ודבר‬ ‫שם בתו אלא אמר לה רק שנותנה לבתו‪ ,‬משא"כ אצל רחל הזכיר‬ ‫שהיה מוקצה בבין השמשות נעשה מוקצה לכל השבת ואיתא‬ ‫לבן שמה שאמר לבלהה שנותנה לרחל שהרי אין לו עוד בנות‬ ‫ברש"י ששקעה ליעקב החמה ב' שעות קודם הזמן כלו' היום‬ ‫ולכן אצלה נאמר "ויתן כו' לרחל"‪.‬‬ ‫נהפך מיד ללילה ולא היה זמן של בין השממשות א"כ הרי שבזמן‬ ‫אבני שהם‬ ‫בין השמשות לא היו האבנים מוקצה כי לא היה בין השממשות‬ ‫לכן באותה שבת כלל לא היה שייך מוקצה‪ ,‬אך זה נמי אינו חדא‬ ‫האם בפועל היתה לאה שנואה‬ ‫דמוקצה אינו תלוי בבין השממשות גרידא אלא תלוי בזמן כניסת‬ ‫וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (כט לא) יש‬ ‫שבת ואצל יעקב נכנסה שבת בלי זמן בין השמשמות וא"כ בעת‬ ‫להקשות א"כ שהיתה שנואה לאה הרי שבניה הינם בני שנואה‬ ‫הכניסה נקבע שם מוקצה אע"פ שלא היה בין השמשות‪ ,‬ועוד‬ ‫ח"ו שהם מבני ט' מידות ופגם הוא להם‪.‬‬ ‫דבשו"ע (או"ח סי' שח סעי' ו') מבואר שבדבר שאינו ראוי לכלום‬ ‫וי"ל שבאמת לא היתה שנואה שהרי בלילה של החתונה לא ידע‬ ‫יש מוקצה לחצי שבת כלו' אם לא היה מוקצה בביה"ש נעשה‬ ‫שהיא לאה א"כ עדיין לא שנא אותה והרי באותו לילה התעברה‬ ‫מקוצה בשבת ולפי"ז אף אי נימא שמקוצה תלוי בביה"ש ולא‬ ‫וא"כ ראובן אינו בן שנואה וכאשר ראה שהיא לאה למחרת כבר‬ ‫היה ביה"ש מ"מ גבי אבנים שאין ראויים לכלום הוו מוקצים‬ ‫היתה מעוברת ובודאי לא ישנא אותה ורק שהיה חשש שאם לא‬ ‫וכבשים שהם עקוד נקוד כך שינה בכבשים י' שינויים והשאיר‬ ‫תתעבר ישנא אותה ולכן ה' פתח את רחמה כדי שתתעבר ולא‬ ‫העיזים כפי שאמר תחילה עוקד נקוד ואולם הפסידו כי בכבשים‬ ‫ישנא אותה נמצא שבפועל לא היתה שנואה‪.‬‬ ‫וכוונת מה שכתוב בפסוק "כי" היינו מלשון דילמא והכי קאמר‬ ‫היה שינוי אח"כ אמר לו שינוי בעיזים שיקח כבשים שהם עקוד‬ ‫וירא ה' דילמא תהיה לאה שנואה אם לא תלד לכן "ויפתח ה' את‬ ‫נקוד ועיזים שהם עקוד טלוא ושוב השאיר העיזים על עקוד‬ ‫רחמה" וכך כלל לא הגיעה למצב של להיות שנואה‪.‬‬ ‫וטלוא אך שינה הכבשים י' פעמים כנ"ל‪ ,‬אח"כ אמר לו שינוי‬ ‫מהרי"ל דיסקין‬ ‫בעיזים שיהיה עקוד ברוד וכבשים עקוד נקוד ושוב שינה לו י'‬ ‫פעמים וכן ע"ז הדרך‪.‬‬ ‫הדגש ברש"י שיעקב מכר צאנו בדמים יקרים‬ ‫יסוד החשבון שכיון שהיו י' צירופים בעיזים וי' צירופים בכבשים‬ ‫ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים (ל מג)‬ ‫ותלויים זב"ז הרי י' כפול י' זה ק' כך שיצר דרך לעשות ק'‬ ‫פרש"י שמכר צאנו בדמים יקרים ולקח לו כל אלה‪ ,‬וצריך להבין‬ ‫שינויים‪.‬‬ ‫מהו הדגשו של רש"י שמכר צאנו בדמים יקרים מאי נפק"מ אם‬ ‫מכר ביקר או בזול‪.‬‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫ופירש בזה ר' איצל'ה מוולאזין דבגמ' ע"ז (טו‪ ).‬איתא שיש‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫לחשוש במסירת בהמה לעכו"ם מפני שחשודים על הרביעה אבל‬ ‫במכירה אפשר למכור להם שכאשר הוציא העכו"ם ממון על‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב ע‪-‬נ ע‪-‬ח ע‪-‬נ‬ ‫ע‪-‬נ ע‪-‬ט ע‪-‬נ‬ ‫ע‪-‬נ ע‪-‬נ‬ ‫הבהמה חס עליה ולא מרביע אותה מחשש שתיעקר‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דיעקב מכר בהמותיו אך חשש שהקונים הגויים‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב ע‪-‬ט ע‪-‬ח ע‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ט ע‪-‬ט ע‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ט ע‪-‬נ‬ ‫ירביעו אותם ואסור לכן מדגיש רש"י שמוכר אותם בדמים יקרים‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב ע‪-‬ב ע‪-‬ח ע‪-‬ב‬ ‫ע‪-‬ב ע‪-‬ט ע‪-‬ב‬ ‫ע‪-‬ב ע‪-‬נ‬ ‫כך שעי"ז הגויים יחוסו על הבהמות שקנו ולא ירביעו אותם‪.‬‬ ‫הר צבי עה"ת‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב ע‪-‬ח ע‪-‬ח ע‪-‬ח‬ ‫ע‪-‬ט ע‪-‬ח‬ ‫ע‪-‬ח‬ ‫ע‪-‬ח ע‪-‬נ‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב נ‪-‬ט ע‪-‬ח נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ט נ‪-‬ט‬ ‫חשבון נפלא כיצד החליף לבן משכורתו מאה פעמים‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫נ‪-‬ט ע‪-‬נ‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב נ‪-‬ב ע‪-‬ח נ‪-‬ב‬ ‫ע‪-‬ט נ‪-‬ב‬ ‫והחליף את משכורתי עשרת מונים (לא ז) כתב רש"י שלמדו‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב נ‪-‬ח ע‪-‬ח נ‪-‬ח‬ ‫נ‪-‬ב ע‪-‬ט נ‪-‬ח‬ ‫נ‪-‬ב ע‪-‬נ‬ ‫חז"ל שהחליף משכורתו מאה פעמים‪ .‬צריך להבין איך שייך‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב ט‪-‬ב ע‪-‬ח ט‪-‬ב‬ ‫נ‪-‬ח ע‪-‬ט ט‪-‬ב‬ ‫נ‪-‬ח ע‪-‬נ‬ ‫להחליף משכורתו מאה פעמים בזמן כ"כ קצר ובכזו משכורת‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב ט‪-‬ח ע‪-‬ח ט‪-‬ח‬ ‫ט‪-‬ב ע‪-‬ט ט‪-‬ח‬ ‫ט‪-‬ב ע‪-‬נ‬ ‫שהרי משכורתו היתה כבשים ועיזים והיו ה' סוגים שהם נקוד‬ ‫וטלוא עקוד ברוד וחום‪.‬‬ ‫נ‪-‬ט‬ ‫ע‪-‬ב ב‪-‬ח ע‪-‬ח ב‪-‬ח‬ ‫ט‪-‬ח ע‪-‬ט ב‪-‬ח‬ ‫ט‪-‬ח ע‪-‬נ‬ ‫ויש לפרש שכיון שראה לבן שהקב"ה עושה שהצאן יוולד כשכר‬ ‫ב‪-‬ח ע‪-‬נ ב‪-‬ח‬ ‫המגיע ליעקב החל לבן להתחכם ולומר שיתן שכרו של יעקב‬ ‫מב' סוגים יחד כגון שהצאן שיהיה עקוד ונקוד ביחד יהיה שכרו‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ועוד תנאי עשה עמו שכל מין יהיה בו ב' צירופים אחרים ויקבל‬ ‫רק בתנאי שהתקיים הצירוף גם בשני‪ ,‬וכגון שאמר לו שנותן לו‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫כבשים‬ ‫הכבשים שהם עקוד ונקוד והעיזים שהם ברוד וטלוא‪ ,‬וא"כ אם‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫עיזים‬ ‫יהיה שינוי בכבשים שלא יהיו עקוד ונקוד אע"פ שהעיזים יהיו‬ ‫ע‪-‬נ ט‪-‬ב ע‪-‬נ ט‪-‬ח ע‪-‬נ ב‪-‬ח‬ ‫ע‪-‬נ נ‪-‬ב ע‪-‬נ נ‪-‬ח‬ ‫ברוד וטלוא או שיהיה שינוי בעיזים שלא יהיו ברוד וטלוא אע"פ‬ ‫שהכבשים יהיו עקוד ונקוד לא יתן לו שכרו‪ ,‬נמצא שלקיום‬ ‫ע‪-‬ט ט‪-‬ב ע‪-‬ט ט‪-‬ח ע‪-‬ט ב‪-‬ח‬ ‫ע‪-‬ט נ‪-‬ב ע‪-‬ט נ‪-‬ח‬ ‫משכורתו היה צריך יעקב הן שבכל מין יהיו ב' הצירופים שאמר‬ ‫ע‪-‬ב ט‪-‬ב ע‪-‬ב ט‪-‬ח ע‪-‬ב ב‪-‬ח‬ ‫ע‪-‬ב נ‪-‬ב ע‪-‬ב נ‪-‬ח‬ ‫לבן והן שבכל מין יהיו ב' הצירופים כפי שאמר‪ ,‬ואם באחד מהם‬ ‫ע‪-‬ח ט‪-‬ב ע‪-‬ח ט‪-‬ח ע‪-‬ח ב‪-‬ח‬ ‫לא יהיה הצירוף כמו שאמר הפסיד שכרו‪.‬‬ ‫ע‪-‬ח נ‪-‬ב ע‪-‬ח נ‪-‬ח‬ ‫והנה ידוע שכאשר יש ה' אותיות אפשר לעשות מהם י' צירופים‬ ‫נ‪-‬ט ט‪-‬ב נ‪-‬ט ט‪-‬ח נ‪-‬ט ב‪-‬ח‬ ‫נ‪-‬ט נ‪-‬ב נ‪-‬ט נ‪-‬ח‬ ‫שונים ואלו הן א) א‪-‬ב ב) א‪-‬ג ג) א‪-‬ד ד) א‪-‬ה ה) ב‪-‬ג ו) ב‪-‬ד ז) ב‪-‬ה‬ ‫נ‪-‬ב ט‪-‬ב נ‪-‬ב ט‪-‬ח נ‪-‬ב ב‪-‬ח‬ ‫ח) ג‪-‬ד ט) ג‪-‬ה י) ד‪-‬ה‪ .‬וא"כ אם היו ה' סוגים הרי שאפשר לעשות‬ ‫נ‪-‬ח ט‪-‬ב נ‪-‬ח ט‪-‬ח נ‪-‬ח ב‪-‬ח‬ ‫נ‪-‬ב נ‪-‬ב נ‪-‬ב נ‪-‬ח‬ ‫מהם י' צירופים וכדי לקצר נייתי רק האות הראשונה של כל סוג‬ ‫נ‪-‬ח נ‪-‬ב נ‪-‬ח נ‪-‬ח‬ ‫ע‪ -‬עקוד ט‪ -‬טלוא נ‪-‬נקוד ב‪ -‬ברוד ח‪ -‬חום‪ ,‬וכך צירופם א) ע‪-‬נ ב)‬ ‫ט‪-‬ב ט‪-‬ב ט‪-‬ב ט‪-‬ח ט‪-‬ב ב‪-‬ח‬ ‫ע‪-‬ט ג) ע‪-‬ב ד) ע‪-‬ח ה) נ‪-‬ט ו) נ‪-‬ב ז) נ‪-‬ח ח) ט‪-‬ח ט) ט‪-‬ב י) ב‪-‬ח‪ .‬הרי‬ ‫ט‪-‬ח ט‪-‬ב ט‪-‬ח ט‪-‬ח ט‪-‬ח ב‪-‬ח‬ ‫ט‪-‬ב נ‪-‬ב ט‪-‬ב נ‪-‬ח‬ ‫עשר צירופים ומכיון שהיו ב' מינים א‪ .‬כבשים ב‪ .‬עיזים הרי שעל‬ ‫ב‪-‬ח ט‪-‬ב ב‪-‬ח ט‪-‬ח ב‪-‬ח ב‪-‬ח‬ ‫ט‪-‬ח נ‪-‬ב ט‪-‬ח נ‪-‬ח‬ ‫כל מין יש לעשר צירופים הללו‪.‬‬ ‫ולפי"ז אפשר לפרש שלבן עשה ליעקב תנאי כגון שיקח כבשים‬ ‫ב‪-‬ח נ‪-‬ב ב‪-‬ח נ‪-‬ח‬ ‫שהם עקוד ונקוד ועיזים שהם עקוד וטלוא וא"כ אם יהיה שינוי‬ ‫כגון שהכבשים עקוד וברוד והעיזים עקוד וטלוא או שהכבשים‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫עקוד ונקוד והעיזים עקוד וברוד הרי שהפסיד יעקב הכל כי אפי'‬ ‫שינוי באחד מהדברים מפסידו הכל כי כך התנה לבן‪.‬‬ ‫‪100‬‬ ‫ולפי"ז שפיר החשבון כיצד החליף משכורתו מאה פעמים תחילה‬ ‫אמר לו שיקח כבשים שהם עקוד נקוד ועיזים שהם עקוד נקוד‬ ‫מהרי"ל דיסקין‬ ‫ואח"כ אמר לו שהתנה עמו שיקח כבשים שהם עקוד טלוא‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫סעדה בת סולטנה ע"ה‬ ‫אריאל בן חנה ע"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬