gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון מאתיים )שנה ה'(‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫מי‪‬ה ש‪‬א בזמנה ביום חמישי ובערב שבת‬ ‫דעת התשב"ץ שאין למול שלא בזמנה ביום חמישי ‪ ‬מסקנת הש"ך והפוסקים שלא כדברי התשב"ץ ‪ ‬חילוק בין קטן שנתרפא‬ ‫לגר שבא למול ‪ ‬יישוב האחרונים לקושיית הש"ך שצריך פסיקה ‪ ‬יישוב דעת התשב"ץ שלצורך מצוה שאינה עוברת אין‬ ‫היתר ‪ ‬עוד חילוקים בין מפליג בספינה למילה שלא בזמנה ‪ ‬חילוק התפארת למשה בין חלה ונתרפא לנולד בין השמשות‬ ‫‪ ‬חילוק הראשון לציון בין אינו ראוי מחמת היום או מחמת התינוק ‪ ‬התנא מנה רק מילה שנדחית מחמת היום שנולד ולא‬ ‫מחמת דבר אחר ‪ ‬יישובים על קושיית הש"ך שדין התשב"ץ תלוי במחלוקת ‪ ‬התנא נקט רק זמנים שאי אפשר למול לעולם‬ ‫להתגייר‪ ,‬משום שבשבת שהוא יום השלישי‬ ‫חבית של שייטין‪ .‬ויש ראשונים )רבינו חננאל‬ ‫דעת התשב"ץ שאין למול‬ ‫למילה התינוק במצב סכנה‪ ,‬ומביא עצמו‬ ‫שבת שם; תמים דעים לראב"ד סי' ע( שכתבו טעם‬ ‫שלא בזמנה ביום חמישי‬ ‫לידי חילול שבת‪ .‬ואינו דומה למילה בזמנה‪,‬‬ ‫שהרי חובה למול ביום השמיני ואפילו כשחל‬ ‫בשבת עצמה‪ ,‬אבל מילה שלא בזמנה שאינה‬ ‫האיסור משום תחומין‪ ,‬ומדובר בספינה‬ ‫גוששת שאין במים עשרה טפחים‪ .‬והרז"ה‬ ‫תשב"ץ )ח"א סי' כא(‬ ‫כתב לחדש‪ ,‬שאסור‬ ‫בתשובת‬ ‫)בעל המאור שם( כתב בטעם האיסור שהוא‬ ‫למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי בשבוע‪.‬‬ ‫דוחה שבת אין לגרום שיצטרכו לחלל שבת‬ ‫מפני חשש שיצטרך לבוא לידי חילול‬ ‫והובאו דבריו בבית יוסף )יו"ד סי' רסב; שם סי'‬ ‫בעבורה‪ ,‬אלא ימתין מלמולו עד יום שישי‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬שיהא במקום סכנה ויהא חייב לחלל‬ ‫רסח בבדק הבית( ובב"ח )שם סי' רסו‪ ,‬קונטרס אחרון(‪.‬‬ ‫מסקנת הש"ך והפוסקים שלא כדברי התשב"ץ‬ ‫את השבת לצורך פיקוח נפש‪ ,‬ולכן בפחות‬ ‫ומקור דבריו הוא ממה שאמרו בשבת )יט‪(.‬‬ ‫הש"ך )יו"ד סי' רסו ס"ק יח( העתיק את דברי‬ ‫משלשה ימים קודם השבת שנקרא 'קמי‬ ‫שאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים‬ ‫הבדק הבית בשם התשב"ץ‪ ,‬ותמה על זה‬ ‫דשבתא' נראה כמתנה לחלל את השבת‪,‬‬ ‫קודם השבת‪.‬‬ ‫שהרי גבי הדין של אין מפליגין בספינה‬ ‫ואסור לו להכניס עצמו לכתחילה למצב‬ ‫והנה בטעם האיסור של הפלגה בספינה‬ ‫פחות משלשה ימים קודם השבת‪ ,‬אמרו‬ ‫זה שיצטרך לחלל שבת‪ ,‬אבל יותר משלשה‬ ‫בתוך שלשה ימים לשבת נחלקו הראשונים‪.‬‬ ‫בגמרא )שם( שזה רק לדבר הרשות‪ ,‬אבל‬ ‫ימים קודם השבת אינו כמתנה לחלל שבת‬ ‫יש שכתבו )רי"ף שם; רא"ש שבת פ"א סי' לח;‬ ‫לדבר מצוה מותר‪ ,‬ואם כן נתיר למול ביום‬ ‫ואין איסור בדבר‪.‬‬ ‫רמב"ם הל' שבת פ"ל הי"ג( שהאיסור מפני ביטול‬ ‫חמישי‪ ,‬שאין לך דבר מצוה גדול מזה‪.‬‬ ‫התשב"ץ הנ"ל נוטה לטעם הרז"ה‪ ,‬וכתב‬ ‫עונג שבת שמצטער מחמת טלטול הדרך‪.‬‬ ‫עוד הוכיח הש"ך שאין לומר כדברי‬ ‫שנראים דבריו‪ ,‬ומכח זה הוציא שאסור‬ ‫והתוספות )שבת שם ד"ה אין מפליגין; עירובין מג‪ .‬ד"ה‬ ‫התשב"ץ‪ ,‬שהרי מה שהתיר למול ביום‬ ‫למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי‪ ,‬כגון‬ ‫הלכה( כתבו שהאיסור הוא משום שט במים‪,‬‬ ‫שישי‪ ,‬היינו משום שסובר שרק יום השלישי‬ ‫קטן שחלה ונתרפא ביום חמישי או גר הבא‬ ‫שאסרוהו חכמים מחמת גזירה שמא יעשה‬ ‫‪‬‬ ‫שינוי בדבר שבקדושה בגוף אחד‬ ‫את לשון הגמרא בחולין )צא‪' :(:‬תנא‪ ,‬וכולן נבלעו באחד'‪ ,‬ולא אמרו ש'נדבקו'‪,‬‬ ‫המגן אברהם )סי' מב ס"ק ג( פסק‪ ,‬שאם נפסק הרצועה של התפילין של יד‬ ‫אלא שבלעו ונבללו ממש ביחד[‪ .‬מה שאין כן ברצועה שכל החלק שהיה פעם‬ ‫סמוך לקשר‪ ,‬ורוצה להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד‪,‬‬ ‫במקום הקשר מתהפך ויורד למטה‪ ,‬יתכן שיש איסור בזה‪ .‬ובלאו הכי כתב‬ ‫והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור למטה‪ ,‬אסור לעשות כן‪ ,‬משום שמורידו‬ ‫שאין ראיה מדברי אגדה 'ואסמכתא בעלמא קאמר'‪.‬‬ ‫מקדושתו‪.‬‬ ‫וכעין ענין זה מצאנו גם לגבי טלית‪ ,‬שהמגן אברהם )סי' ח ס"ק ו( הביא‪,‬‬ ‫אך האליה רבה )שם ס"ק א( מביא מזקינו )רבי אהרן שמעון‪ ,‬מהר"ש מפראג( שסובר‬ ‫שהשל"ה הק' )מסכת חולין‪ ,‬עמוד האמת( כתב לעשות עטרה ממשי לסימן שאותן‬ ‫שמותר לעשות כן‪ .‬והביא ראיה מדברי רש"י בפרשתנו )כח‪ ,‬יא(‪ ,‬שהאבנים רבו‬ ‫הציצית שהיו לפניו יהיו תמיד לפניו‪ ,‬אבל האר"י הק' )ראה שער הכוונות‪ ,‬ענין‬ ‫וכל אחד ביקש עלי יניח צדיק את ראשי‪' ,‬מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן‬ ‫הציצית‪ ,‬דרוש ב( לא היה מקפיד בזה‪ ,‬ולכאורה נחלקו בענין הנ"ל‪ ,‬אם בדבר‬ ‫אחת'‪ .‬ולכאורה מה בכך שנעשו אבן אחת‪ ,‬והרי עדיין יש לריב ולקנא על איזה‬ ‫שהוא גוש אחד אחד שייך לומר שיש צד אחד שקדוש יותר מהשני‪.‬‬ ‫צד של האבן יניח יעקב את ראשו‪ .‬ומוכרח מזה‪ ,‬שבגוש אחד אין קפידא באיזה‬ ‫ובהר צבי )עה"ת‪ ,‬ויצא( הביא ראיה ששייך קדושה גם בגוף אחד‪ ,‬מדברי‬ ‫צד הוא מניח‪ ,‬ואין שייך בזה העלאה והורדה בקדושה‪ .‬ואם כן גם ברצועה של‬ ‫התוספות )שבת צח‪ .‬ד"ה הניחא( שכתבו גבי הקרשים‪ ,‬שלא היו נותנים חודו של‬ ‫תפילין מותר לשנות את מקום הקשר למטה‪.‬‬ ‫זה נגד עוביו של זה‪ ,‬משום שגנאי הוא לתת העובי שהיה עומד על הקרקע נגד‬ ‫אולם השערי תשובה )שם ס"ק ב( כתב‪ ,‬שאינה ראיה כל כך‪ ,‬שכיון שהיה‬ ‫חודו שהיו היריעות פרוסות עליו‪ .‬הרי שסברו התוספות שאף בגוף אחד אין‬ ‫מעשה ניסים יתכן שלא נתדבקו סתם אחד לאחד‪ ,‬אלא נעשה גוש אחד‬ ‫קדושתו שווה בכל מקום‪ .‬עיין שם שהאריך בזה‪.‬‬ ‫בלול מכולם‪ ,‬ונמצא שכל האבנים באמת היו תחת ראשו‪] .‬ויש שסמכו לזה‬ ‫‪‬‬ ‫שקיימא לן שהפסיקה אינה לעיכובא לא‬ ‫מצוה‪ ,‬יש לו דין של דבר מצוה ודומה לקטן‬ ‫למילה מסוכן לתינוק ולא יום השניא‪ ,‬אבל‬ ‫קיימא לן דין התשב"ץ‪.‬‬ ‫שנתרפא‪ .‬שאין ההיתר של דבר מצוה תלוי‬ ‫יש ראשונים )ראה מגיד משנה הל' שבת פ"ב הי"ד‬ ‫אך בברכי יוסף )או"ח סי' רמח ס"ק א( כתב‬ ‫בחיוב‪ ,‬אלא בקיום מצוה אף אם היא מצות‬ ‫שהביא דבריהם( הסוברים שגם יום השני‬ ‫שמדברי התשב"ץ שם מוכח שסובר‬ ‫רשות‪ .‬ועיין ברמ"א )או"ח סי' רמח סעי' ד( שיש‬ ‫למילה מסוכן הוא‪ ,‬ואם כן לדעתם יהא אסור‬ ‫שהפסיקה אינה לעיכובא‪ ,‬שכתב שם‬ ‫סוברים שאף ההולך לסחורה נחשב להולך‬ ‫למול מילה שלא בזמנה לא ביום חמישי‬ ‫שמצד הדין היה לנו לפסוק הלכה כרבי‬ ‫לדבר מצוה‪ ,‬ואם כן מילת גר וודאי לא גרעה‬ ‫ולא ביום שישי לסברת התשב"ץ‪ .‬וקשה‬ ‫שמעון בן גמליאל שאין צריך לפסוק‪ ,‬אלא‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫על זה ממה ששנינו במשנה )שבת קלז‪' (.‬קטן‬ ‫שהרמב"ם פסק לחשוש לחומרא לדעת רבי‬ ‫אולם בשאילת יעב"ץ )ח"ב סי' ה; הובא בקצרה‬ ‫נימול לשמונה‪ ,‬לתשעה‪ ,‬לעשרה‪ ,‬ולאחד‬ ‫שצריך לפסוק‪ .‬ולפי זה ודאי אין הפסיקה‬ ‫בפתחי תשובה יו"ד סי' רסו ס"ק טו( כתב להלכה‪,‬‬ ‫עשר ולשנים עשר‪ ,‬לא פחות ולא יותר'‪.‬‬ ‫מעכבת‪ ,‬שהרי מצד הדין אין צריך לפסוק‬ ‫שנראה שיש חילוק בין קטן שנתרפא לגר‬ ‫ופירשו שנימול לתשעה היינו בנולד בין‬ ‫כלל‪ .‬וממילא נדחו דברי המפרשים הנ"ל‬ ‫הבא למול‪ ,‬שאף שלהלכה נראים דברי הש"ך‬ ‫השמשות‪ ,‬ואם נולד בין השמשות של יום‬ ‫שרצו ליישב דברי התשב"ץ מקושיית הש"ך‬ ‫שמסיק שלא כדעת התשב"ץ ומתיר למול‬ ‫שישי וחלו שני ימי ראש השנה ביום ראשון‬ ‫שסובר שהפסיקה לעיכובא ולכן אסור גם‬ ‫מילה שלא בזמנה ביום חמישי‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ושני אין למול עד יום שלישי שהוא יום‬ ‫לצורך מצוה‪.‬‬ ‫נראה שאין זה אלא בקטן שחלה ונתרפא‬ ‫י"ב‪ .‬ואם נכונים דברי התשב"ץ הרי מצאנו‬ ‫שיש עליו או על אביו חיוב למול‪ ,‬ובכל יום‬ ‫גם נימול לחמשה עשר‪ ,‬כשחלו שני ימים‬ ‫יישוב דעת התשב"ץ שלצורך מצוה‬ ‫שמשהה המילה עובר על מצות עשה שיש‬ ‫טובים של ראש השנה בימים שלישי ורביעי‪,‬‬ ‫שאינה עוברת אין היתר‬ ‫עליה כרת‪ ,‬אבל גר אינו בר חיובא ואין לנו‬ ‫שאין למול ביום חמישי ושישי‪ ,‬וימתין עד‬ ‫בראשון לציון )שם( כתב תירוץ נוסף‬ ‫לחשוש מלדחותו למול אחר השבת‪.‬‬ ‫יום ראשוןב‪.‬‬ ‫ביישוב קושיית הש"ך על התשב"ץ‪ ,‬שיש‬ ‫להלכה מסיק הש"ך שאין לחשוש לדברי‬ ‫לומר שהתשב"ץ סבר שההיתר של צורך‬ ‫יישוב האחרונים לקושיית הש"ך‬ ‫התשב"ץ מכח הקושיות שהקשה עליו‪.‬‬ ‫מצוה אינו אלא במצוה עוברת‪ ,‬שאם לא‬ ‫שצריך פסיקה‬ ‫וגם המגן אברהם )סי' שלא ס"ק ט( כתב שאין‬ ‫יקיימנה עכשיו לא יוכל אחר כך לקיימה‪,‬‬ ‫המפרשים )ראשון לציון לבעל האור החיים‬ ‫צריך לחשוש לדברי התשב"ץ‪ ,‬בפרט בזמן‬ ‫אבל במצוה שאינה עוברת אין נוהג היתר‬ ‫הקדוש‪ ,‬יו"ד סי' רסו; תפארת למשה‪ ,‬שם; אליה רבה‬ ‫הזה שאין נוהגין לרחוץ התינוק כפי שכתב‬ ‫זה‪ ,‬שיכול לדחות הפלגתו לאחר שבת‪ .‬ואף‬ ‫או"ח סי' רמח ס"ק ה( תמהו על דברי הש"ך‪ ,‬במה‬ ‫המחבר בשלחן ערוך )שם סעי' ט(‪ ,‬ולכן אין‬ ‫לסוברים שגם הולך לסחורה נחשב דבר‬ ‫שהקשה שלצורך מצוה מותר‪ ,‬שהרי שנינו‬ ‫לחשוש שיצטרכו לחלל עליו את השבת‪.‬‬ ‫מצוה כנ"ל‪ ,‬מכל מקום אפשר שהוא דווקא‬ ‫בשבת שם‪' :‬ופוסק עמו שישבות ואינו‬ ‫וכן הביא המשנה ברורה )שם ס"ק לג( להלכה‬ ‫כשאינו יכול לילך אחר השבת‪ ,‬אבל כשיכול‬ ‫שובת‪ ,‬דברי רבי‪ ,‬רבי שמעון בן גמליאל‬ ‫שלא קיימא לן כדברי התשב"ץ‪ ,‬כיון שהש"ך‬ ‫לילך אחר השבת אין מתירין לו להפליג‬ ‫אומר אינו צריך'‪ ,‬והרמב"ם )הל' שבת פ"ל הי"ג(‬ ‫והמגן אברהם הסיקו שלא כדעתו‪ .‬אך הט"ז‬ ‫שלשה ימים קודם שבת‪ .‬ואם כן כאן שמילה‬ ‫פסק להלכה כדעת רבי שצריך לפסוק עמו‬ ‫)יו"ד סי' רסב ס"ק ג( הביא דברי התשב"ץ‪,‬‬ ‫שלא בזמנה אפשר לדחותה ולעשותה ביום‬ ‫שישבות‪ ,‬וכן נפסק בשולחן ערוך )או"ח סי'‬ ‫ומשמע שסובר כן להלכה‪ .‬וראה גם בכף‬ ‫אחר אין היתר למול ביום חמישי‪ .‬וכן כתב‬ ‫רמח סעי' א(‪ .‬ואם כן לא קשה מידי על דעת‬ ‫החיים )סי' שלא ס"ק לא( שהביא דעת הרבה‬ ‫החכם צבי )תשובות נוספות סי' ט אות יד( שאם‬ ‫התשב"ץ‪ ,‬שהרי במילה ביום חמישי לא‬ ‫פוסקים שנקטו להלכה כדעת התשב"ץ‪.‬‬ ‫המילה היא מצוה עוברת‪ ,‬כגון שלא ימצא‬ ‫שייך תנאי זה שיתנה כדי להנצל מחילול‬ ‫אך מדברי השולחן ערוך שלא הביא להלכה‬ ‫מוהל אחר שבת‪ ,‬מודה התשב"ץ שמותר‬ ‫שבת‪ ,‬וכיון שכן אסור לו להכניס עצמו לידי‬ ‫דעת התשב"ץ כפי שהעתיקו בבית יוסף‬ ‫למול ביום חמישי‪.‬‬ ‫זה שיצטרך לחלל שבת לצורך פיקוח נפש‬ ‫משמע שאינו סובר כן להלכה‪.‬‬ ‫אף שהוא דבר מצוה‪.‬‬ ‫כעין זה כתב החתם סופר )שבת קלז‪,(.‬‬ ‫חילוק בין קטן שנתרפא לגר שבא למול‬ ‫שכיון שלדעת התשב"ץ יכול למול ביום‬ ‫איברא שלכאורה אין זה כל כך קושיא‬ ‫שישי אין היתר של דבר מצוה‪ .‬ומבואר‬ ‫על דברי הש"ך‪ ,‬שהפוסקים )ראה עולת שבת שם‬ ‫כאמור‪ ,‬הש"ך הקשה על התשב"ץ‬ ‫מדבריו שסובר שרק אם יהיה אפשר למולו‬ ‫ס"ק א( דנו בדין פוסק עמו שישבות אם הוא‬ ‫שלצורך מצוה מותר להפליג בספינה‬ ‫ביום שישי דוחין מילתו ביום אחד‪ ,‬אבל אם‬ ‫לעיכובא‪ ,‬ובלא התנאי או שאין הגוי מסכים‬ ‫בתוך שלשה ימים קודם השבת‪ ,‬ומאחר‬ ‫אי אפשר למולו ביום שישי ויצטרכו לדחות‬ ‫לשבות אסור לו להפליג‪ ,‬או שמא אין זה‬ ‫שהתשב"ץ הוציא את דינו משם‪ ,‬גם כאן אין‬ ‫המילה עד לאחר שבת אין דוחין מילתו‬ ‫אלא דין לכתחילה‪ ,‬שאם יכול להתנות יתנה‬ ‫לאסור למול ביום חמישי שמילה צורך מצוה‬ ‫עמו אבל אינו מעכב‪ .‬והמשנה ברורה )שם ס"ק‬ ‫היא‪ .‬ומשמע מסתימת דבריו שקושייתו‬ ‫ומותר למולו ביום חמישי‪ .‬אבל לדעת‬ ‫ג( כתב שרוב האחרונים הסכימו שהפסיקה‬ ‫היא על כל דברי התשב"ץ‪ ,‬שהתשב"ץ‬ ‫הראשון לציון והחכם צבי אם אינה מצוה‬ ‫אינה אלא למצוה בעלמא ולא לעיכובא‪ ,‬ואם‬ ‫מדבר משני אופני מילה שלא בזמנה‪ ,‬גם‬ ‫עוברת אפילו אם תידחה בכמה ימים לא‬ ‫כן יש לומר שגם הש"ך סובר כן‪ ,‬ולכן הקשה‬ ‫בגר הבא להתגייר וגם בקטן שחלה ונתרפא‪,‬‬ ‫התיר התשב"ץ למול ביום חמישיג‪.‬‬ ‫שיש היתר לצורך מצוה‪ ,‬ואף במילה שאין‬ ‫ועל זה הקשה הש"ך שכיון שמילה מצוה‬ ‫עוד חילוקים בין מפליג בספינה‬ ‫שייך התנאי יהא נוהג היתר של צורך מצוה‪.‬‬ ‫היא נתיר לו למול סמוך לשבת‪ .‬ולכאורה‬ ‫למילה שלא בזמנה‬ ‫וכן כתב בשער הציון )שם ס"ק א(‪ ,‬שמדברי‬ ‫קשה‪ ,‬בשלמא בקטן שחלה ונתרפא מובנת‬ ‫החיד"א )ברכי יוסף שם; ראש דוד מקץ( כתב‬ ‫הש"ך משמע שסובר שהפסיקה אינה‬ ‫קושייתו‪ ,‬שהרי יש חיוב עליו או על האב‬ ‫ליישב קושיית הש"ך באופן אחר‪ ,‬שגבי‬ ‫לעיכובא‪ ,‬מזה שהקשה על התשב"ץ שנתיר‬ ‫למול והרי זה צורך מצוה‪ ,‬אבל בגר הבא‬ ‫הפלגה בספינה אפילו כשמפליג בתחילת‬ ‫מילה משום צורך מצוה‪ .‬וכבר כתב כן בספר‬ ‫להתגייר הרי אין עליו חיוב מצות מילה‬ ‫השבוע אי אפשר שלא יבוא בשבת לידי‬ ‫תוספות שבת )שם ס"ק א; סי' שלא ס"ק כא(‪ ,‬אך‬ ‫ואינו חייב להתגייר‪ ,‬אלא מרצונו הוא בא‬ ‫צורך עשיית מלאכה‪ ,‬ואין חילוק בין מפליג‬ ‫כתב שמכל מקום אין זה קושיא על דברי‬ ‫להתגייר‪ ,‬ואם אינו רוצה למול אין איסור‬ ‫ביום ראשון למפליג ביום חמישי‪ ,‬אלא‬ ‫התשב"ץ‪ ,‬שיתכן שסובר שהפסיקה היא‬ ‫בדבר‪ ,‬ואם כן מדוע נחשב צורך מצוה‪.‬‬ ‫כיון שאי אפשר לאסור לגמרי הפלגה בים‬ ‫לעיכובא‪ ,‬ולכן אין לנו להתיר למול קודם‬ ‫וצריך לומר שסובר הש"ך‪ ,‬שמאחר ועל‬ ‫אסרו חכמים להפליג רק קרוב לשבת‪ ,‬שאז‬ ‫שבת אף שהוא צורך מצוה‪ .‬ולפי זה למה‬ ‫כל פנים כשנתגייר ומל עצמו מקיים בזה‬ ‫‪‬‬ ‫ג( אך יש לעיין‪ ,‬שלכאורה בכל יום או רגע שעובר מאז‬ ‫התשב"ץ את קושיית הש"ך מהמשנה בשבת מדעת‬ ‫א( הט"ז )יו"ד סי' רסב ס"ק ג( כתב על דברי התשב"ץ‪ ,‬שכל‬ ‫שאפשר למול את התינוק‪ ,‬הרי הוא עובר בעשה‪ .‬אך‬ ‫עצמו‪ ,‬אך לא הביא כן בשם הש"ך[‪.‬‬ ‫שכן שאין למול ביום שישי‪ ,‬שיש יותר צער ביום השני‬ ‫עיין שו"ת נודע ביהודה )מהדו"ת יו"ד סי' קסו( שמשמע‬ ‫ב( המפרשים כתבו שהוא טעות סופרים בש"ך‪,‬‬ ‫למילה‪ .‬אך המפרשים )ראה הגהות רבי עקיבא איגר שם( הקשו‬ ‫מלשונו שאין בזה עשה‪ ,‬אלא רק משום זריזין מקדימין‬ ‫וצריך לומר 'ארבעה עשר'‪ ,‬וכוונת הש"ך שנולד בבין‬ ‫עליו‪ ,‬שבתשב"ץ מפורש שביום שישי מותר‪ ,‬אלא שיש‬ ‫השמשות של יום שני‪ ,‬שאז אי אפשר למול ביום שני‬ ‫הסוברים שגם ביום השני מסוכן‪ ,‬ולדעתם אסור גם‬ ‫יש להקדים‪.‬‬ ‫ביום שישי‪.‬‬ ‫שמא שביעי הוא‪ ,‬וכן ביום שלישי אי אפשר למולו שמא‬ ‫ולמעלה הבאנו דברי היעב"ץ שפסק שאין לדחות‬ ‫היה זמנה אתמול‪ ,‬ואין מלים שלא בזמנה ביום טוב‪ ,‬וגם‬ ‫וראה גם בדרך פקודיך )מצות עשה ב חלק הדיבור אות ז(‬ ‫מילה שלא בזמנה בקטן שחלה ונתרפא משום שבכל‬ ‫בימי חמישי ושישי אי אפשר למול מילה שלא בזמנה‪,‬‬ ‫שהעתיק כן דברי הבדק הבית בשם התשב"ץ‪ ,‬שאין‬ ‫יום שמשתהה מבטל מצות עשה‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ויצטרך להמתין עד יום ראשון שהוא יום הארבעה עשר‪.‬‬ ‫למול ביום חמישי ושישי‪] .‬ועיין שם שהקשה על‬ ‫‪‬‬ ‫תנאי שיפסוק הגוי לשבות והפסיקה היא‬ ‫המצוה כבר עבר ומצד הזמן לא היה עיכוב‪.‬‬ ‫נראה יותר כמתנה לחלל שבת‪ ,‬וכיון שבכל‬ ‫לעיכובא‪ ,‬ולכן במילה שאי אפשר לפסוק‬ ‫אבל כשנדחה מחמת היום והתינוק היה‬ ‫אופן יבוא לידי חילול שבת לכן התירו‬ ‫אסור למול בתוך שלשה ימים אף שהוא‬ ‫ראוי למילה‪ ,‬אלא מחמת איסור שבת ויום‬ ‫ההפלגה לצורך מצוה אפילו סמוך לשבת‪,‬‬ ‫דבר מצוה‪ .‬לפי זה נמצא שדין התשב"ץ‬ ‫טוב לא היה ראוי למול מספק‪ ,‬נחשב כמי‬ ‫כמו שהתירו הפלגה לדבר הרשות קודם‬ ‫תלוי במחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל‬ ‫שלא היה ראוי למול ביום השמיני ועכשיו‬ ‫שלשה ימים‪ .‬אבל במילה שאם נעשה אותה‬ ‫אם צריך לפסוק עמו שישבות‪ ,‬שלדעת רבי‬ ‫הוא זמן המילה‪ .‬ואף שמילה זו אינה דוחה‬ ‫בתחילת השבוע לא יבוא לידי איסור כלל‪,‬‬ ‫שמעון בן גמליאל שאין צריך לפסוק ובכל‬ ‫שבת ואינה כמילה בזמנה ממש‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שרק עד שלושה ימים מסוכן הוא‪ ,‬אין לנו‬ ‫זאת מתירין להפליג בספינה‪ ,‬יש היתר למול‬ ‫לגבי דין זה למול ביום חמישי יש להחשיבו‬ ‫צורך להתיר לדבר מצוה‪ ,‬כיון שאפשר‬ ‫קודם השבת שהוא צורך מצוה‪ ,‬אבל לרבי‬ ‫כמילה בזמנה‪.‬‬ ‫לעשותה בהיתר גמור ללא שום סרך איסור‪,‬‬ ‫שצריך לפסוק אין ללמוד משם למילה‪.‬‬ ‫הראשון לציון הביא ראיה לסברא זו‬ ‫ולכן יש להמתין עד אחר השבת‪ .‬וכעין זה‬ ‫ואם כן לא קשה מידי על התשב"ץ מדברי‬ ‫מדברי התוספות )חגיגה ב‪ .‬ד"ה איזהו קטן( ‪,‬‬ ‫כתב בשאילת יעב"ץ )שם(‪.‬‬ ‫המשנה‪ ,‬שיש לומר שהתנא של המשנה‬ ‫שכתבו לגבי קרבן חגיגה‪ ,‬שיש חילוק בין‬ ‫עוד יש לחלק בין מילה להפלגה בספינה‪.‬‬ ‫סובר כרבי שמען בן גמליאל שאין צריך‬ ‫קטן שלא היה יכול להביא נדבה ביום טוב‬ ‫שדווקא בספינה יש היתר לצורך מצוה‪,‬‬ ‫לפסוק ולכן לא מצא מילה יותר מיום י"ב‪,‬‬ ‫שמביא למחר‪ ,‬לבין חיגר שנתפשט ביום‬ ‫משום שבשבת כשיבוא לעשות מלאכה‬ ‫כיון שלדעתו אין איסור למול קודם השבת‪,‬‬ ‫שני שכיון שלא היה ראוי להביא ביום‬ ‫לצורך פיקוח נפש עדיין לא נעשתה המצוה‪,‬‬ ‫אבל לפי מה שקיימא לן כרבי שצריך לפסוק‬ ‫הראשון אינו מביא ביום שני‪ ,‬אם נאמר דשני‬ ‫שהרי הולך הוא לצורך מצוה‪ ,‬וכל זמן‬ ‫אסור למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי‬ ‫תשלומין דראשון הוא‪ .‬שבקטן אין החסרון‬ ‫הליכתו הוא לצורך מצוה‪ .‬אבל במילה אף‬ ‫ושישי‪ ,‬וממילא אכן מצאנו יותר מי"ב לפי‬ ‫בגברא אלא ביום‪ ,‬שכיון שהוא מביא רק‬ ‫שבשעת המילה מקיים המצוה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הראשונים שאף ביום השני למילה מסוכן‬ ‫נדבה וביום טוב אין מביאין נדבות אי אפשר‬ ‫בשבת כשיצטרך לעשות מלאכה אינו נחשב‬ ‫הוא ואין למול אף ביום שישי‪.‬‬ ‫לו להביא קרבנו‪ ,‬ולכן נחשב שביום שאז‬ ‫צורך מצוה‪ ,‬שעכשיו אין בזה מצוה שהמצוה‬ ‫באופן דומה כתב בשו"ת זכרון יוסף )יו"ד‬ ‫הוא ראוי להביא נחשב זמנו‪ ,‬אבל בחיגר‬ ‫נעשתה כבר‪ ,‬ואין כאן אלא פיקוח נפש‬ ‫סי' כד(‪ ,‬שמאחר וקושיית הש"ך לא היתה‬ ‫שהאדם לא היה ראוי בזה כיון שנדחה ביום‬ ‫בלבד‪ ,‬ולכן לא התירו לעשות כן לכתחילה‬ ‫אלא לפי הראשונים הסוברים שגם ביום‬ ‫הראשון אין אומרים שיום שני זמנו הוא‪.‬‬ ‫כשיבוא בשבת לידי צורך עשיית מלאכה‪.‬‬ ‫השני למילה יש סכנה‪ ,‬אבל לדעת התשב"ץ‬ ‫שביום שישי מותר למול כיון שאין סכנה‬ ‫התנא מנה רק מילה שנדחית מחמת‬ ‫חילוק התפארת למשה בין‬ ‫ביום השני לא קשה מידי‪ .‬אם כן יש לומר‬ ‫היום שנולד ולא מחמת דבר אחר‬ ‫חלה ונתרפא לנולד בין השמשות‬ ‫שהראשונים הנ"ל סוברים שהפסיקה עם‬ ‫בשו"ת בית יהודה )עייאש‪ ,‬בסוף הספר‪ ,‬פרטים‬ ‫ובענין קושייתו השניה של הש"ך‬ ‫הגוי אינה לעיכובא‪ ,‬וממילא מותר למול‬ ‫השייכים למילה סעי' ב( כתב לתרץ קושיית‬ ‫על התשב"ץ‪ ,‬שלדעתו מצאנו גם מילה‬ ‫ביום חמישי ושישי שיש היתר לצורך מצוה‪,‬‬ ‫הש"ך באופן אחר‪ ,‬שיש לומר שהתנא לא‬ ‫לארבעה עשר כשחלו ימי ראש השנה בימי‬ ‫ואין סוברים כהתשב"ץ בזה‪ .‬אבל התשב"ץ‬ ‫דיבר אלא מימים שאי אפשר למול התינוק‬ ‫שלישי ורביעי ונולד בבין השמשות של יום‬ ‫סבר שפסיקה היא לעיכובא‪ ,‬ולכן סבר‬ ‫מחמת עצם היום‪ ,‬כגון שבת ויום טוב שאי‬ ‫שני כנ"ל‪ ,‬כתב על זה בתפארת למשה )שם;‬ ‫שבמילה שאין שייך לפסוק אין היתר אף‬ ‫אפשר למול בהם מחמת חומרת היום‪ ,‬אבל‬ ‫הובא בהגהות רבי עקיבא איגר שם ובפתחי תשובה‬ ‫שהוא צורך מצוה‪.‬‬ ‫מה שאין יכולים למול ביום חמישי אינו‬ ‫שם ס"ק טו( שיש לומר שהתשב"ץ לא דיבר‬ ‫מחמת חומרא של היום‪ ,‬אלא מפני השבת‬ ‫אלא מקטן שחלה ונתרפא‪ ,‬כיון שאין קצבה‬ ‫כעין זה כתב החתם סופר )שבת קלז‪ (.‬אבל‬ ‫שלאחריו‪ ,‬ומזה לא דיבר התנא‪ ,‬ולכן לא‬ ‫ידועה לחליו לכן אפשר שכבר נתרפא‬ ‫מטעם אחר‪ ,‬והוא לפי מה שהבאנו למעלה‬ ‫מנה שם יותר מיום י"ב‪.‬‬ ‫מאתמול והיה ראוי למולו אלא שהוא היה‬ ‫משמו‪ ,‬שהתשב"ץ לא אסר למול ביום חמישי‬ ‫כעין זה כתב בשאילת יעב"ץ )שם(‪,‬‬ ‫סבור שעדיין חולה הוא‪ ,‬ולכן ממתינין לו‬ ‫אלא מטעם שסבר שאפשר למול ביום שישי‬ ‫שהתנא לא דיבר אלא ממה שנגרם על ידי‬ ‫עוד עד אחר השבת כדי שיתרפא יותר‪.‬‬ ‫ולכן אין היתר של צורך מצוה‪ ,‬אבל לדעת‬ ‫הספק שנולד בין השמשות‪ ,‬ומדבר מיום‬ ‫אבל המשנה מדברת מתינוק שלא היו‬ ‫הראשונים הסוברים שגם יום השני הוא‬ ‫טוב הסמוך לשבת שכיון שבשבת הוא ספק‬ ‫יכולים למולו אתמול מחמת הספק שנולד‬ ‫סכנה‪ ,‬אין לאסור למול קודם שבת משום‬ ‫יום השמיני אי אפשר למולו בו ביום‪ ,‬ואין‬ ‫בין השמשות ואין למולו בספק בשבת ויום‬ ‫צורך מצוה‪ ,‬ואם נמתין עד אחר שבת‪ ,‬יש‬ ‫מלין אותו עד שיבוא יום שהוא יום חול‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬תינוק כזה יודה התשב"ץ שמלים אותו‬ ‫לחוש שמא ימות ולא יוכל למולו או מטעם‬ ‫אבל מיום טוב שחל להיות באמצע השבוע‬ ‫ביום חמישי‪ ,‬שכיון שלא היה אפשר למולו‬ ‫אחר לא יוכל לקיים אז המצוה‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫לא דיבר התנא‪ ,‬ששם דבר אחר גורם לו‬ ‫אתמול הרי עכשיו זמנו‪.‬‬ ‫כמצוה עוברת ואין לחשוש שיצטרכו לחלל‬ ‫השבת בעבורו‪ .‬מה שאין כן לדעת התשב"ץ‬ ‫שלא יוכל למול‪ .‬ובהכרח צריך לומר כן‪,‬‬ ‫וראה קול הרמ"ז )על המשנה שם‪ ,‬שבת פי"ט‬ ‫שאפשר למול ביום שישי אין זה כמצוה‬ ‫שהרי גם בלא דברי התשב"ץ מצאנו מילה‬ ‫מ"ה( שדייק מלשון המשנה שכל הזמנים‬ ‫עוברת‪ .‬וממילא לא קשה קושיית הש"ך‪,‬‬ ‫שנדחית לזמן רב‪ ,‬כגון שלא נתרפא עד אחר‬ ‫הללו שמלים מאוחר יותר מחמת הספק‪,‬‬ ‫שהרי לא הקשה אלא לדעת הראשונים הנ"ל‬ ‫זמן רב‪ ,‬אלא בהכרח שלא דיבר התנא אלא‬ ‫נחשב למילה בזמנה‪ .‬ומחדש לפי זה‪,‬‬ ‫והם אינם סוברים כהתשב"ץ‪.‬‬ ‫ממה שנגרם על ידי שנולד בין השמשות‪,‬‬ ‫שהנשבע שלא למול אלא מילה בזמנה‪ ,‬מל‬ ‫שבזה נדחה עד שנים עשר יום כשיום‬ ‫בימים אלו‪ ,‬שנחשב מילה בזמנה‪ .‬אך ראה‬ ‫התנא נקט רק זמנים שאי אפשר למול לעולם‬ ‫טוב סמוך לשבת‪ .‬ומדבריהם מוכח שסברו‬ ‫בהגהות קול סופר )לבעל מחנה חיים‪ ,‬בהגהות‬ ‫החכם צבי )שם( כתב ליישב את קושיית‬ ‫שדין התשב"ץ נוהג לעולם גם בנולד בין‬ ‫שבסוף מסכת שבת( מה שהקשה עליו‪.‬‬ ‫הש"ך‪ ,‬על פי מה שהבאנו למעלה משמו‪,‬‬ ‫השמשות ולא רק בחלה ונתרפא‪.‬‬ ‫שהתשב"ץ לא אסר למול ביום חמישי אלא‬ ‫חילוק הראשון לציון בין אינו ראוי‬ ‫באפשר לו למול אחר השבת‪ ,‬אבל באי‬ ‫יישובים על קושיית הש"ך‬ ‫מחמת היום או מחמת התינוק‬ ‫אפשר לו למול אחר השבת מותר למול ביום‬ ‫שדין התשב"ץ תלוי במחלוקת‬ ‫גם בראשון לציון )שם; וכן כתב הראש דוד שם(‬ ‫חמישי‪ .‬ואם כן לפי זה יש לומר שהתנא נקט‬ ‫עוד מצאנו ליישב את קושיית הש"ך‬ ‫כתב לחלק בין נדחה מחמת חולי לנדחה‬ ‫דווקא זמנים שאי אפשר למול בכל ענין‪,‬‬ ‫באופן אחר בספר תוספות שבת )סי' רמח ס"ק‬ ‫מחמת שבת ויום טוב‪ ,‬אך הוא כתב סברא‬ ‫כגון שבת ויום טוב שאין למול בהם מילה‬ ‫א‪ ,‬וכפי מה שביאר דבריו במחזיק ברכה שם(‪ ,‬והוא‬ ‫אחרת בזה‪ .‬שבאופן שנדחה מחמת חולי‪,‬‬ ‫שלא בזמנה אף אם לא יוכל למול אחר כך‪,‬‬ ‫על פי מה שהבאנו למעלה ביישוב הקושיא‬ ‫יום השמיני היה ראוי למילה מחמת היום‬ ‫אבל אינו מדבר ממילה ביום חמישי שבזה‬ ‫הראשונה של הש"ך‪ ,‬מדוע אין מתירין‬ ‫אלא שהתינוק לא היה ראוי‪ ,‬אין לומר‬ ‫יש אופן שמותר למול קודםד‪.‬‬ ‫משום צורך מצוה‪ ,‬שבהפלגה בספינה יש‬ ‫שהיום שנתרפא בו הוא כמילה בזמנה‪ ,‬שזמן‬ ‫‪‬‬ ‫ד( עוד יש לדון בדברי התשב"ץ‪ ,‬אם גם בשלשה ימים קודם יום טוב אסור למול מילה של בזמנה‪ .‬וכן בספק מילה בזמנה אם מותר למול ביום חמישי‪ .‬ובעזרת השם נדון בזה‬ ‫בגליון הבא‪.‬‬ ‫• תמצית השיעור •‬ ‫ואולי הכוונה שבחולה יש יותר חשש‬ ‫צורך מצוה צריך פסיקה‪ .‬ולש"ך אין‬ ‫‪ ‬לתשב"ץ אסור למול שלא בזמנה‬ ‫שיבוא לידי סכנה‪.‬‬ ‫פסיקה מעכבת‪ .‬אך בברכי יוסף שגם‬ ‫ביום חמישי‪ .‬והמקור מאיסור הפלגה‬ ‫‪ ‬ראשון לציון מחלק‪ ,‬שאם התינוק‬ ‫לתשב"ץ אינה מעכבת‪.‬‬ ‫בספינה קודם שבת‪ ,‬שלרז"ה הטעם‬ ‫ראוי למילה והחסרון רק מחמת‬ ‫‪ ‬ישוב ראשון לציון וחכם צבי‬ ‫שהוא כמתנה לחלל שבת‪.‬‬ ‫איסור שבת ויום טוב‪ ,‬נחשב כמילה‬ ‫שלתשב"ץ נחשב מצוה שאינה‬ ‫‪ ‬ש"ך הקשה שלצורך מצוה מותר‬ ‫בזמנה לענין מילה בחמישי‪.‬‬ ‫עוברת‪ ,‬שאפשר למול אחר שבת‪.‬‬ ‫להפליג‪ .‬עוד הקשה מהמשנה שמלין‬ ‫‪ ‬ישוב האחרונים שהתנא מנה רק ימים‬ ‫בשישי‪.‬‬ ‫למול‬ ‫שאפשר‬ ‫סופר‬ ‫ולחתם‬ ‫גם‬ ‫לי"ב ולא יותר‪ ,‬ולתשב"ץ שייך‬ ‫שאי אפשר למול מחמת עצם היום‪.‬‬ ‫לחיד"א ויעב"ץ בספינה לעולם יבוא‬ ‫לי"ד‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬ישובי האחרונים שדין התשב"ץ‬ ‫לחילול שבת‪ ,‬אבל במילה אם מל‬ ‫‪ ‬לש"ך ומגן אברהם מותר למול‬ ‫תלוי או במחלוקת התנאים אם צריך‬ ‫בתחילת שבוע נעשה בהיתר גמור‪.‬‬ ‫בחמישי‪ ,‬וכן הכריע משנה ברורה‪ .‬וכן‬ ‫פסיקה‪ ,‬או במחלוקת הראשונים אם‬ ‫‪ ‬יש לחלק‪ ,‬שבספינה כשמחלל‬ ‫משמע בשו"ע‪ .‬לט"ז והרבה פוסקים‬ ‫יום השני סכנה‪.‬‬ ‫שבת נעשה לצורך קיום מצוה‪ ,‬אבל‬ ‫אסור כתשב"ץ‪.‬‬ ‫במילה כשמחלל שבת כבר נתקיימה ‪ ‬תירוץ החכם צבי שהתנא מנה רק‬ ‫‪ ‬לש"ך גם גר שנתגייר נחשב צורך‬ ‫ימים שאי אפשר למול לעולם‪ ,‬וכאן‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫מצוה ומלין קודם שבת‪ ,‬וליעב"ץ‬ ‫אפשר למול אם לא יהא אפשר למול‬ ‫‪ ‬בתפארת למשה שתשב"ץ מודה בנולד‬ ‫מילת גר שאינה חיוב אינה דוחה‪.‬‬ ‫אחר שבת‪.‬‬ ‫בין השמשות שאפשר למול בחמישי‪.‬‬ ‫‪ ‬מפרשים יישבו דעת התשב"ץ שגם‬ ‫במזבח שעשה יעקב מהאבנים שישן עליהם‬ ‫המבואר בילקוט )בראשית רמז קיט(‪ ,‬שהאבנים שלקח יעקב אבינו היו מהמזבח‬ ‫בפרשתנו מסופר שיעקב עשה מזבח מהאבנים אשר ישן עליהם‪' :‬וישכם‬ ‫שנעקד עליו יצחק‪ ,‬והם מהאבנים שהקריב עליהם אדם הראשון‪ .‬נמצא לפי זה‬ ‫יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן‬ ‫שהאבנים הללו כבר היו קודש‪ ,‬שכן אדם היה יכול להקדישן שהיו שלו‪ .‬ובדבר‬ ‫על ראשה' )כח‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫שבקדושה לא מצאנו שאם נשתמש בו הדיוט שיהיה אסור לגבוה‪ ,‬אלא מאחר‬ ‫והקשו בטור על התורה ובחזקוני )שם(‪ ,‬ממה שמבואר בגמרא )זבחים קטז‪;:‬‬ ‫ומתחילתו היה קודש‪ ,‬גם אם אחר כך ישתמש בו הדיוט אינו נאסר לגבוה‪.‬‬ ‫מנחות כב‪ (.‬שאין עושים מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט‪ .‬ואם כן איך עשה‬ ‫בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' מ( כתב ליישב על פי דברי המגן אברהם בזית‬ ‫יעקב מזבח מאבנים שנשתמש בהם לצרכו‪ .‬ותירצו הטור 'בבמה שרי'‪ ,‬היינו‬ ‫רענן )על הילקוט בראשית רמז קיט(‪ ,‬שנתקשה איך נשתמש יעקב לצרכו באבנים‬ ‫שרק במזבח קבוע נאסר לעשות מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט‪ ,‬אך כאן‬ ‫שהיו קדושות‪ ,‬כמבואר שם שהאבנים היו מהמזבח שנעקד עליו יצחק‪ ,‬והם‬ ‫שיעקב בנה במה היה מותר לו להשתמש גם באבנים שהשתמש בהם הדיוט‪.‬‬ ‫מהאבנים שהקריב עליהם אדם הראשון‪ ,‬והרי הוא מעילה בקדשים‪ .‬ותירץ‬ ‫אלא שלכאורה דבריהם צריכים עיון‪ ,‬שעל דבר זה גופא – האם גם במה‬ ‫שלא הניח עליהם את ראשו ממש‪ ,‬אלא הניח אותם מסביב לראשו שיגינו‬ ‫אין להשתמש בדבר שנשתמש בו הדיוט – דנו בגמרא )זבחים שם(‪ ,‬ורבא מסיק‬ ‫עליו‪ ,‬ובאופן זה אין איסור‪ ,‬שנחשב שלא כדרך הנאתו‪ .‬וכמבואר בפסחים )כו‪(.‬‬ ‫שם שגם בבמה צריך דווקא חדש שלא נשתמשו בו‪ .‬שכן מסופר שם שאיפרא‬ ‫שרבן יוחנן בן זכאי היה יושב בצילו של היכל ודורש‪.‬‬ ‫הורמיז אמו של שבור מלכא מלך פרס שלחה קרבן לרבא‪ ,‬ואמרה 'אסקוה‬ ‫לפי זה מיושב גם הקושיא הנ"ל‪ ,‬איך עשה מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט‪.‬‬ ‫ניהליה לשם שמים'‪ ,‬ואמר רבא שיקחו עצים חדשים שלא נשתמש בהם‬ ‫שכמו שמה שהניח אותו מסביב לא נחשב תשמיש לענין מעילה‪ ,‬כמו כן‬ ‫הדיוט ויעלו את הקרבן לשם שמים‪' ,‬אמר ליה אביי‪ ,‬כמאן כרבי אלעזר בן‬ ‫אינו נחשב תשמיש לענין שיהא דבר שנשתמש בו הדיוט‪ .‬עיין שם מה שכתב‬ ‫שמוע‪ ,‬דתניא רבי אלעזר בן שמוע אומר‪ ,‬מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט‪,‬‬ ‫עוד בזה‪.‬‬ ‫אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט‪ ,‬והא מודה רבי אלעזר בן שמוע בבמה'‪.‬‬ ‫שוב כתב החתם סופר במקום אחר )דרשות‪ ,‬הספדים דרוש ו; וכעין זה על התורה‪,‬‬ ‫ורצה אביי להוכיח שבבמה אין צורך בעצים חדשים מהעצים שקנה דוד‬ ‫ויצא(‪ ,‬לבאר הכרח הגמרא שיעקב אבינו לקח מתחילה כמה אבנים‪ .‬שאם‬ ‫מארונה כדי להקטיר על הבמה )ראה שמואל כד‪ ,‬כב‪-‬כד(‪' .‬ורבא אמר לך‪ ,‬התם נמי‬ ‫לקח רק אבן אחת‪ ,‬איך עשה מזה אחר כך מצבה‪ ,‬והרי הוא דבר שנשתמש בו‬ ‫בחדתי'‪ .‬היינו שרבא דוחה שגם שם – אצל דוד וארונה – אכן היו עצים חדשים‪.‬‬ ‫הדיוט‪ .‬ובהכרח שהיו לו כמה אבנים סביב ראשו‪ ,‬וזה לא נחשב שנשתמש בו‬ ‫]וכן מפורש בגמרא מנחות שם‪' :‬ועתיקי לא‪ ,‬והכתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח‬ ‫הדיוט‪ ,‬וכדברי הזית רענן‪ .‬ולכן אחר כך כשנעשו כולם אבן אחת שוב לא נפסל‬ ‫ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים‪.‬‬ ‫משום דבר שנשתמש בו הדיוט‪ ,‬שהרי ברובו של האבן לא נשתמש‪.‬‬ ‫הכא נמי בחדתי'‪ .‬מפורש למסקנא שגם בבמה צריך דווקא עצים חדשים[‪.‬‬ ‫ומבאר החתם סופר‪ ,‬שלפי זה יש לעיין מדוע באמת רבו האבנים ביניהם‬ ‫נמצא לפי מסקנת הגמרא על כל פנים לדעת רבא‪ ,‬גם בבמה אסור‬ ‫'עלי יניח צדיק את ראשי'‪ ,‬הרי כל שיניח את ראשו עליו שוב יאסר למזבח‬ ‫להשתמש בדבר שנשתמש בו הדיוט‪ .‬ואם כן צריך עיון תירוצם של הטור‬ ‫מצד דבר שנשתמש בו הדיוט‪ .‬ומוכרח שיותר היה נוח להם להיות משכב תחת‬ ‫והחזקוני‪ .‬וכן הקשה המנחת חינוך )מצוה מ אות ג‪ ,‬קומץ המנחה( על הטור לאחר‬ ‫ראש הצדיק מלהיות מזבח ומצבה לה'‪ .‬וראה מה שהרחבנו בזה עוד בס"ד‬ ‫שהביא את דבריו‪.‬‬ ‫במקום אחר )גליון קנג(‪.‬‬ ‫אך המנחת חינוך עצמו מתרץ שם באופן אחר את קושיית הטור‪ ,‬על פי‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫למכון 'טעם התורה'‬ ‫‚‡~ƒ–‰‚Š˜ƒˆ‡˜‰‹’–‡ ~–‡• ‚Ž’Š~‡‹‬ ‫להוצאת שיעורי הגאון הגדול‬ ‫—‡ƒ–‡‹ƒƒ€‡ƒ˜Œ~ƒ–˜ƒ–˜ƒ—АŒƒ‚˜ƒ–‚—Ї†~‬ ‫מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א‬ ‫~ƒ”–ƒ˜‡•–‡‹Œ’„ŒƒŒ•‚—Š˜ƒ–‚Š~–‰‚ƒŠ– ‚‬ ‫–ƒ‰‡‹ƒ‰˜ƒ‡‹†ƒ†‹ƒ˜ƒ—’‚—ƒ‚ЉŠŽ’—‬ ‫להערות והארות ולכל ספרי המכון‪:‬‬ ‫Š‚—‡€ Žƒ‡ƒ˜‚’–‡‹‚Œƒ –ƒ˜‬ ‫טל‪+972-54-8470816 :‬‬ ‫Š’–†‡‹Žƒ’‡‹‬ ‫דוא"ל‪taamhatoreh@gmail.com :‬‬