אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — ויצא (2026-11-16)

גליון מאתיים )שנה ה'(
פרשת ויצא תשפ"ז
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
מיה שא בזמנה ביום חמישי ובערב שבת
דעת התשב"ץ שאין למול שלא בזמנה ביום חמישי מסקנת הש"ך והפוסקים שלא כדברי התשב"ץ חילוק בין קטן שנתרפא
לגר שבא למול יישוב האחרונים לקושיית הש"ך שצריך פסיקה יישוב דעת התשב"ץ שלצורך מצוה שאינה עוברת אין
היתר עוד חילוקים בין מפליג בספינה למילה שלא בזמנה חילוק התפארת למשה בין חלה ונתרפא לנולד בין השמשות
חילוק הראשון לציון בין אינו ראוי מחמת היום או מחמת התינוק התנא מנה רק מילה שנדחית מחמת היום שנולד ולא
מחמת דבר אחר יישובים על קושיית הש"ך שדין התשב"ץ תלוי במחלוקת התנא נקט רק זמנים שאי אפשר למול לעולם
להתגייר ,משום שבשבת שהוא יום השלישי חבית של שייטין .ויש ראשונים )רבינו חננאל דעת התשב"ץ שאין למול
למילה התינוק במצב סכנה ,ומביא עצמו שבת שם; תמים דעים לראב"ד סי' ע( שכתבו טעם שלא בזמנה ביום חמישי
לידי חילול שבת .ואינו דומה למילה בזמנה,
שהרי חובה למול ביום השמיני ואפילו כשחל
בשבת עצמה ,אבל מילה שלא בזמנה שאינה
האיסור משום תחומין ,ומדובר בספינה
גוששת שאין במים עשרה טפחים .והרז"ה
תשב"ץ )ח"א סי' כא(
כתב לחדש ,שאסור בתשובת
)בעל המאור שם( כתב בטעם האיסור שהוא למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי בשבוע.
דוחה שבת אין לגרום שיצטרכו לחלל שבת מפני חשש שיצטרך לבוא לידי חילול והובאו דבריו בבית יוסף )יו"ד סי' רסב; שם סי'
בעבורה ,אלא ימתין מלמולו עד יום שישי. שבת ,שיהא במקום סכנה ויהא חייב לחלל רסח בבדק הבית( ובב"ח )שם סי' רסו ,קונטרס אחרון(.
מסקנת הש"ך והפוסקים שלא כדברי התשב"ץ את השבת לצורך פיקוח נפש ,ולכן בפחות ומקור דבריו הוא ממה שאמרו בשבת )יט(.
הש"ך )יו"ד סי' רסו ס"ק יח( העתיק את דברי משלשה ימים קודם השבת שנקרא 'קמי שאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים
הבדק הבית בשם התשב"ץ ,ותמה על זה דשבתא' נראה כמתנה לחלל את השבת, קודם השבת.
שהרי גבי הדין של אין מפליגין בספינה ואסור לו להכניס עצמו לכתחילה למצב
והנה בטעם האיסור של הפלגה בספינה
פחות משלשה ימים קודם השבת ,אמרו זה שיצטרך לחלל שבת ,אבל יותר משלשה
בתוך שלשה ימים לשבת נחלקו הראשונים.
בגמרא )שם( שזה רק לדבר הרשות ,אבל ימים קודם השבת אינו כמתנה לחלל שבת יש שכתבו )רי"ף שם; רא"ש שבת פ"א סי' לח;
לדבר מצוה מותר ,ואם כן נתיר למול ביום ואין איסור בדבר. רמב"ם הל' שבת פ"ל הי"ג( שהאיסור מפני ביטול
חמישי ,שאין לך דבר מצוה גדול מזה. התשב"ץ הנ"ל נוטה לטעם הרז"ה ,וכתב עונג שבת שמצטער מחמת טלטול הדרך.
עוד הוכיח הש"ך שאין לומר כדברי שנראים דבריו ,ומכח זה הוציא שאסור והתוספות )שבת שם ד"ה אין מפליגין; עירובין מג .ד"ה
התשב"ץ ,שהרי מה שהתיר למול ביום למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי ,כגון הלכה( כתבו שהאיסור הוא משום שט במים,
שישי ,היינו משום שסובר שרק יום השלישי קטן שחלה ונתרפא ביום חמישי או גר הבא שאסרוהו חכמים מחמת גזירה שמא יעשה
שינוי בדבר שבקדושה בגוף אחד
את לשון הגמרא בחולין )צא' :(:תנא ,וכולן נבלעו באחד' ,ולא אמרו ש'נדבקו', המגן אברהם )סי' מב ס"ק ג( פסק ,שאם נפסק הרצועה של התפילין של יד
אלא שבלעו ונבללו ממש ביחד[ .מה שאין כן ברצועה שכל החלק שהיה פעם סמוך לקשר ,ורוצה להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד,
במקום הקשר מתהפך ויורד למטה ,יתכן שיש איסור בזה .ובלאו הכי כתב והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור למטה ,אסור לעשות כן ,משום שמורידו
שאין ראיה מדברי אגדה 'ואסמכתא בעלמא קאמר'. מקדושתו.
וכעין ענין זה מצאנו גם לגבי טלית ,שהמגן אברהם )סי' ח ס"ק ו( הביא, אך האליה רבה )שם ס"ק א( מביא מזקינו )רבי אהרן שמעון ,מהר"ש מפראג( שסובר
שהשל"ה הק' )מסכת חולין ,עמוד האמת( כתב לעשות עטרה ממשי לסימן שאותן שמותר לעשות כן .והביא ראיה מדברי רש"י בפרשתנו )כח ,יא( ,שהאבנים רבו
הציצית שהיו לפניו יהיו תמיד לפניו ,אבל האר"י הק' )ראה שער הכוונות ,ענין וכל אחד ביקש עלי יניח צדיק את ראשי' ,מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן
הציצית ,דרוש ב( לא היה מקפיד בזה ,ולכאורה נחלקו בענין הנ"ל ,אם בדבר אחת' .ולכאורה מה בכך שנעשו אבן אחת ,והרי עדיין יש לריב ולקנא על איזה
שהוא גוש אחד אחד שייך לומר שיש צד אחד שקדוש יותר מהשני. צד של האבן יניח יעקב את ראשו .ומוכרח מזה ,שבגוש אחד אין קפידא באיזה
ובהר צבי )עה"ת ,ויצא( הביא ראיה ששייך קדושה גם בגוף אחד ,מדברי צד הוא מניח ,ואין שייך בזה העלאה והורדה בקדושה .ואם כן גם ברצועה של
התוספות )שבת צח .ד"ה הניחא( שכתבו גבי הקרשים ,שלא היו נותנים חודו של תפילין מותר לשנות את מקום הקשר למטה.
זה נגד עוביו של זה ,משום שגנאי הוא לתת העובי שהיה עומד על הקרקע נגד אולם השערי תשובה )שם ס"ק ב( כתב ,שאינה ראיה כל כך ,שכיון שהיה
חודו שהיו היריעות פרוסות עליו .הרי שסברו התוספות שאף בגוף אחד אין מעשה ניסים יתכן שלא נתדבקו סתם אחד לאחד ,אלא נעשה גוש אחד
קדושתו שווה בכל מקום .עיין שם שהאריך בזה. בלול מכולם ,ונמצא שכל האבנים באמת היו תחת ראשו] .ויש שסמכו לזה
שקיימא לן שהפסיקה אינה לעיכובא לא מצוה ,יש לו דין של דבר מצוה ודומה לקטן למילה מסוכן לתינוק ולא יום השניא ,אבל
קיימא לן דין התשב"ץ. שנתרפא .שאין ההיתר של דבר מצוה תלוי יש ראשונים )ראה מגיד משנה הל' שבת פ"ב הי"ד
אך בברכי יוסף )או"ח סי' רמח ס"ק א( כתב בחיוב ,אלא בקיום מצוה אף אם היא מצות שהביא דבריהם( הסוברים שגם יום השני
שמדברי התשב"ץ שם מוכח שסובר רשות .ועיין ברמ"א )או"ח סי' רמח סעי' ד( שיש למילה מסוכן הוא ,ואם כן לדעתם יהא אסור
שהפסיקה אינה לעיכובא ,שכתב שם סוברים שאף ההולך לסחורה נחשב להולך למול מילה שלא בזמנה לא ביום חמישי
שמצד הדין היה לנו לפסוק הלכה כרבי לדבר מצוה ,ואם כן מילת גר וודאי לא גרעה ולא ביום שישי לסברת התשב"ץ .וקשה
שמעון בן גמליאל שאין צריך לפסוק ,אלא מזה. על זה ממה ששנינו במשנה )שבת קלז' (.קטן
שהרמב"ם פסק לחשוש לחומרא לדעת רבי אולם בשאילת יעב"ץ )ח"ב סי' ה; הובא בקצרה נימול לשמונה ,לתשעה ,לעשרה ,ולאחד
שצריך לפסוק .ולפי זה ודאי אין הפסיקה בפתחי תשובה יו"ד סי' רסו ס"ק טו( כתב להלכה, עשר ולשנים עשר ,לא פחות ולא יותר'.
מעכבת ,שהרי מצד הדין אין צריך לפסוק שנראה שיש חילוק בין קטן שנתרפא לגר ופירשו שנימול לתשעה היינו בנולד בין
כלל .וממילא נדחו דברי המפרשים הנ"ל הבא למול ,שאף שלהלכה נראים דברי הש"ך השמשות ,ואם נולד בין השמשות של יום
שרצו ליישב דברי התשב"ץ מקושיית הש"ך שמסיק שלא כדעת התשב"ץ ומתיר למול שישי וחלו שני ימי ראש השנה ביום ראשון
שסובר שהפסיקה לעיכובא ולכן אסור גם מילה שלא בזמנה ביום חמישי ,מכל מקום ושני אין למול עד יום שלישי שהוא יום
לצורך מצוה. נראה שאין זה אלא בקטן שחלה ונתרפא י"ב .ואם נכונים דברי התשב"ץ הרי מצאנו
שיש עליו או על אביו חיוב למול ,ובכל יום גם נימול לחמשה עשר ,כשחלו שני ימים
יישוב דעת התשב"ץ שלצורך מצוה שמשהה המילה עובר על מצות עשה שיש טובים של ראש השנה בימים שלישי ורביעי,
שאינה עוברת אין היתר עליה כרת ,אבל גר אינו בר חיובא ואין לנו שאין למול ביום חמישי ושישי ,וימתין עד
בראשון לציון )שם( כתב תירוץ נוסף לחשוש מלדחותו למול אחר השבת. יום ראשוןב.
ביישוב קושיית הש"ך על התשב"ץ ,שיש להלכה מסיק הש"ך שאין לחשוש לדברי
לומר שהתשב"ץ סבר שההיתר של צורך יישוב האחרונים לקושיית הש"ך התשב"ץ מכח הקושיות שהקשה עליו.
מצוה אינו אלא במצוה עוברת ,שאם לא שצריך פסיקה וגם המגן אברהם )סי' שלא ס"ק ט( כתב שאין
יקיימנה עכשיו לא יוכל אחר כך לקיימה, המפרשים )ראשון לציון לבעל האור החיים צריך לחשוש לדברי התשב"ץ ,בפרט בזמן
אבל במצוה שאינה עוברת אין נוהג היתר הקדוש ,יו"ד סי' רסו; תפארת למשה ,שם; אליה רבה הזה שאין נוהגין לרחוץ התינוק כפי שכתב
זה ,שיכול לדחות הפלגתו לאחר שבת .ואף או"ח סי' רמח ס"ק ה( תמהו על דברי הש"ך ,במה המחבר בשלחן ערוך )שם סעי' ט( ,ולכן אין
לסוברים שגם הולך לסחורה נחשב דבר שהקשה שלצורך מצוה מותר ,שהרי שנינו לחשוש שיצטרכו לחלל עליו את השבת.
מצוה כנ"ל ,מכל מקום אפשר שהוא דווקא בשבת שם' :ופוסק עמו שישבות ואינו וכן הביא המשנה ברורה )שם ס"ק לג( להלכה
כשאינו יכול לילך אחר השבת ,אבל כשיכול שובת ,דברי רבי ,רבי שמעון בן גמליאל שלא קיימא לן כדברי התשב"ץ ,כיון שהש"ך
לילך אחר השבת אין מתירין לו להפליג אומר אינו צריך' ,והרמב"ם )הל' שבת פ"ל הי"ג(
והמגן אברהם הסיקו שלא כדעתו .אך הט"ז
שלשה ימים קודם שבת .ואם כן כאן שמילה פסק להלכה כדעת רבי שצריך לפסוק עמו )יו"ד סי' רסב ס"ק ג( הביא דברי התשב"ץ,
שלא בזמנה אפשר לדחותה ולעשותה ביום שישבות ,וכן נפסק בשולחן ערוך )או"ח סי'
ומשמע שסובר כן להלכה .וראה גם בכף
אחר אין היתר למול ביום חמישי .וכן כתב רמח סעי' א( .ואם כן לא קשה מידי על דעת החיים )סי' שלא ס"ק לא( שהביא דעת הרבה
החכם צבי )תשובות נוספות סי' ט אות יד( שאם התשב"ץ ,שהרי במילה ביום חמישי לא פוסקים שנקטו להלכה כדעת התשב"ץ.
המילה היא מצוה עוברת ,כגון שלא ימצא שייך תנאי זה שיתנה כדי להנצל מחילול אך מדברי השולחן ערוך שלא הביא להלכה
מוהל אחר שבת ,מודה התשב"ץ שמותר שבת ,וכיון שכן אסור לו להכניס עצמו לידי דעת התשב"ץ כפי שהעתיקו בבית יוסף
למול ביום חמישי. זה שיצטרך לחלל שבת לצורך פיקוח נפש משמע שאינו סובר כן להלכה.
אף שהוא דבר מצוה.
כעין זה כתב החתם סופר )שבת קלז,(. חילוק בין קטן שנתרפא לגר שבא למול
שכיון שלדעת התשב"ץ יכול למול ביום איברא שלכאורה אין זה כל כך קושיא
שישי אין היתר של דבר מצוה .ומבואר על דברי הש"ך ,שהפוסקים )ראה עולת שבת שם כאמור ,הש"ך הקשה על התשב"ץ
מדבריו שסובר שרק אם יהיה אפשר למולו ס"ק א( דנו בדין פוסק עמו שישבות אם הוא שלצורך מצוה מותר להפליג בספינה
ביום שישי דוחין מילתו ביום אחד ,אבל אם לעיכובא ,ובלא התנאי או שאין הגוי מסכים בתוך שלשה ימים קודם השבת ,ומאחר
אי אפשר למולו ביום שישי ויצטרכו לדחות לשבות אסור לו להפליג ,או שמא אין זה שהתשב"ץ הוציא את דינו משם ,גם כאן אין
המילה עד לאחר שבת אין דוחין מילתו אלא דין לכתחילה ,שאם יכול להתנות יתנה לאסור למול ביום חמישי שמילה צורך מצוה
עמו אבל אינו מעכב .והמשנה ברורה )שם ס"ק היא .ומשמע מסתימת דבריו שקושייתו
ומותר למולו ביום חמישי .אבל לדעת
ג( כתב שרוב האחרונים הסכימו שהפסיקה היא על כל דברי התשב"ץ ,שהתשב"ץ
הראשון לציון והחכם צבי אם אינה מצוה
אינה אלא למצוה בעלמא ולא לעיכובא ,ואם מדבר משני אופני מילה שלא בזמנה ,גם
עוברת אפילו אם תידחה בכמה ימים לא
כן יש לומר שגם הש"ך סובר כן ,ולכן הקשה בגר הבא להתגייר וגם בקטן שחלה ונתרפא,
התיר התשב"ץ למול ביום חמישיג.
שיש היתר לצורך מצוה ,ואף במילה שאין ועל זה הקשה הש"ך שכיון שמילה מצוה
עוד חילוקים בין מפליג בספינה שייך התנאי יהא נוהג היתר של צורך מצוה. היא נתיר לו למול סמוך לשבת .ולכאורה
למילה שלא בזמנה וכן כתב בשער הציון )שם ס"ק א( ,שמדברי קשה ,בשלמא בקטן שחלה ונתרפא מובנת
החיד"א )ברכי יוסף שם; ראש דוד מקץ( כתב הש"ך משמע שסובר שהפסיקה אינה קושייתו ,שהרי יש חיוב עליו או על האב
ליישב קושיית הש"ך באופן אחר ,שגבי לעיכובא ,מזה שהקשה על התשב"ץ שנתיר למול והרי זה צורך מצוה ,אבל בגר הבא
הפלגה בספינה אפילו כשמפליג בתחילת מילה משום צורך מצוה .וכבר כתב כן בספר להתגייר הרי אין עליו חיוב מצות מילה
השבוע אי אפשר שלא יבוא בשבת לידי תוספות שבת )שם ס"ק א; סי' שלא ס"ק כא( ,אך ואינו חייב להתגייר ,אלא מרצונו הוא בא
צורך עשיית מלאכה ,ואין חילוק בין מפליג כתב שמכל מקום אין זה קושיא על דברי להתגייר ,ואם אינו רוצה למול אין איסור
ביום ראשון למפליג ביום חמישי ,אלא התשב"ץ ,שיתכן שסובר שהפסיקה היא בדבר ,ואם כן מדוע נחשב צורך מצוה.
כיון שאי אפשר לאסור לגמרי הפלגה בים לעיכובא ,ולכן אין לנו להתיר למול קודם וצריך לומר שסובר הש"ך ,שמאחר ועל
אסרו חכמים להפליג רק קרוב לשבת ,שאז שבת אף שהוא צורך מצוה .ולפי זה למה כל פנים כשנתגייר ומל עצמו מקיים בזה
ג( אך יש לעיין ,שלכאורה בכל יום או רגע שעובר מאז התשב"ץ את קושיית הש"ך מהמשנה בשבת מדעת א( הט"ז )יו"ד סי' רסב ס"ק ג( כתב על דברי התשב"ץ ,שכל
שאפשר למול את התינוק ,הרי הוא עובר בעשה .אך עצמו ,אך לא הביא כן בשם הש"ך[. שכן שאין למול ביום שישי ,שיש יותר צער ביום השני
עיין שו"ת נודע ביהודה )מהדו"ת יו"ד סי' קסו( שמשמע ב( המפרשים כתבו שהוא טעות סופרים בש"ך, למילה .אך המפרשים )ראה הגהות רבי עקיבא איגר שם( הקשו
מלשונו שאין בזה עשה ,אלא רק משום זריזין מקדימין וצריך לומר 'ארבעה עשר' ,וכוונת הש"ך שנולד בבין עליו ,שבתשב"ץ מפורש שביום שישי מותר ,אלא שיש
השמשות של יום שני ,שאז אי אפשר למול ביום שני הסוברים שגם ביום השני מסוכן ,ולדעתם אסור גם
יש להקדים. ביום שישי.
שמא שביעי הוא ,וכן ביום שלישי אי אפשר למולו שמא
ולמעלה הבאנו דברי היעב"ץ שפסק שאין לדחות היה זמנה אתמול ,ואין מלים שלא בזמנה ביום טוב ,וגם וראה גם בדרך פקודיך )מצות עשה ב חלק הדיבור אות ז(
מילה שלא בזמנה בקטן שחלה ונתרפא משום שבכל בימי חמישי ושישי אי אפשר למול מילה שלא בזמנה, שהעתיק כן דברי הבדק הבית בשם התשב"ץ ,שאין
יום שמשתהה מבטל מצות עשה .ואכמ"ל. ויצטרך להמתין עד יום ראשון שהוא יום הארבעה עשר. למול ביום חמישי ושישי] .ועיין שם שהקשה על
תנאי שיפסוק הגוי לשבות והפסיקה היא המצוה כבר עבר ומצד הזמן לא היה עיכוב. נראה יותר כמתנה לחלל שבת ,וכיון שבכל
לעיכובא ,ולכן במילה שאי אפשר לפסוק אבל כשנדחה מחמת היום והתינוק היה אופן יבוא לידי חילול שבת לכן התירו
אסור למול בתוך שלשה ימים אף שהוא ראוי למילה ,אלא מחמת איסור שבת ויום ההפלגה לצורך מצוה אפילו סמוך לשבת,
דבר מצוה .לפי זה נמצא שדין התשב"ץ טוב לא היה ראוי למול מספק ,נחשב כמי כמו שהתירו הפלגה לדבר הרשות קודם
תלוי במחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל שלא היה ראוי למול ביום השמיני ועכשיו שלשה ימים .אבל במילה שאם נעשה אותה
אם צריך לפסוק עמו שישבות ,שלדעת רבי הוא זמן המילה .ואף שמילה זו אינה דוחה בתחילת השבוע לא יבוא לידי איסור כלל,
שמעון בן גמליאל שאין צריך לפסוק ובכל שבת ואינה כמילה בזמנה ממש ,מכל מקום שרק עד שלושה ימים מסוכן הוא ,אין לנו
זאת מתירין להפליג בספינה ,יש היתר למול לגבי דין זה למול ביום חמישי יש להחשיבו צורך להתיר לדבר מצוה ,כיון שאפשר
קודם השבת שהוא צורך מצוה ,אבל לרבי כמילה בזמנה. לעשותה בהיתר גמור ללא שום סרך איסור,
שצריך לפסוק אין ללמוד משם למילה. הראשון לציון הביא ראיה לסברא זו ולכן יש להמתין עד אחר השבת .וכעין זה
ואם כן לא קשה מידי על התשב"ץ מדברי מדברי התוספות )חגיגה ב .ד"ה איזהו קטן( , כתב בשאילת יעב"ץ )שם(.
המשנה ,שיש לומר שהתנא של המשנה שכתבו לגבי קרבן חגיגה ,שיש חילוק בין עוד יש לחלק בין מילה להפלגה בספינה.
סובר כרבי שמען בן גמליאל שאין צריך קטן שלא היה יכול להביא נדבה ביום טוב שדווקא בספינה יש היתר לצורך מצוה,
לפסוק ולכן לא מצא מילה יותר מיום י"ב, שמביא למחר ,לבין חיגר שנתפשט ביום משום שבשבת כשיבוא לעשות מלאכה
כיון שלדעתו אין איסור למול קודם השבת, שני שכיון שלא היה ראוי להביא ביום לצורך פיקוח נפש עדיין לא נעשתה המצוה,
אבל לפי מה שקיימא לן כרבי שצריך לפסוק הראשון אינו מביא ביום שני ,אם נאמר דשני שהרי הולך הוא לצורך מצוה ,וכל זמן
אסור למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי תשלומין דראשון הוא .שבקטן אין החסרון הליכתו הוא לצורך מצוה .אבל במילה אף
ושישי ,וממילא אכן מצאנו יותר מי"ב לפי בגברא אלא ביום ,שכיון שהוא מביא רק שבשעת המילה מקיים המצוה ,מכל מקום
הראשונים שאף ביום השני למילה מסוכן נדבה וביום טוב אין מביאין נדבות אי אפשר בשבת כשיצטרך לעשות מלאכה אינו נחשב
הוא ואין למול אף ביום שישי. לו להביא קרבנו ,ולכן נחשב שביום שאז צורך מצוה ,שעכשיו אין בזה מצוה שהמצוה
באופן דומה כתב בשו"ת זכרון יוסף )יו"ד הוא ראוי להביא נחשב זמנו ,אבל בחיגר נעשתה כבר ,ואין כאן אלא פיקוח נפש
סי' כד( ,שמאחר וקושיית הש"ך לא היתה שהאדם לא היה ראוי בזה כיון שנדחה ביום בלבד ,ולכן לא התירו לעשות כן לכתחילה
אלא לפי הראשונים הסוברים שגם ביום הראשון אין אומרים שיום שני זמנו הוא. כשיבוא בשבת לידי צורך עשיית מלאכה.
השני למילה יש סכנה ,אבל לדעת התשב"ץ
שביום שישי מותר למול כיון שאין סכנה
התנא מנה רק מילה שנדחית מחמת חילוק התפארת למשה בין
ביום השני לא קשה מידי .אם כן יש לומר היום שנולד ולא מחמת דבר אחר חלה ונתרפא לנולד בין השמשות
שהראשונים הנ"ל סוברים שהפסיקה עם בשו"ת בית יהודה )עייאש ,בסוף הספר ,פרטים ובענין קושייתו השניה של הש"ך
הגוי אינה לעיכובא ,וממילא מותר למול השייכים למילה סעי' ב( כתב לתרץ קושיית על התשב"ץ ,שלדעתו מצאנו גם מילה
ביום חמישי ושישי שיש היתר לצורך מצוה, הש"ך באופן אחר ,שיש לומר שהתנא לא לארבעה עשר כשחלו ימי ראש השנה בימי
ואין סוברים כהתשב"ץ בזה .אבל התשב"ץ דיבר אלא מימים שאי אפשר למול התינוק שלישי ורביעי ונולד בבין השמשות של יום
סבר שפסיקה היא לעיכובא ,ולכן סבר מחמת עצם היום ,כגון שבת ויום טוב שאי שני כנ"ל ,כתב על זה בתפארת למשה )שם;
שבמילה שאין שייך לפסוק אין היתר אף אפשר למול בהם מחמת חומרת היום ,אבל הובא בהגהות רבי עקיבא איגר שם ובפתחי תשובה
שהוא צורך מצוה. מה שאין יכולים למול ביום חמישי אינו שם ס"ק טו( שיש לומר שהתשב"ץ לא דיבר
מחמת חומרא של היום ,אלא מפני השבת אלא מקטן שחלה ונתרפא ,כיון שאין קצבה
כעין זה כתב החתם סופר )שבת קלז (.אבל שלאחריו ,ומזה לא דיבר התנא ,ולכן לא ידועה לחליו לכן אפשר שכבר נתרפא
מטעם אחר ,והוא לפי מה שהבאנו למעלה
מנה שם יותר מיום י"ב. מאתמול והיה ראוי למולו אלא שהוא היה
משמו ,שהתשב"ץ לא אסר למול ביום חמישי
כעין זה כתב בשאילת יעב"ץ )שם(, סבור שעדיין חולה הוא ,ולכן ממתינין לו
אלא מטעם שסבר שאפשר למול ביום שישי
שהתנא לא דיבר אלא ממה שנגרם על ידי עוד עד אחר השבת כדי שיתרפא יותר.
ולכן אין היתר של צורך מצוה ,אבל לדעת
הספק שנולד בין השמשות ,ומדבר מיום אבל המשנה מדברת מתינוק שלא היו
הראשונים הסוברים שגם יום השני הוא
טוב הסמוך לשבת שכיון שבשבת הוא ספק יכולים למולו אתמול מחמת הספק שנולד
סכנה ,אין לאסור למול קודם שבת משום
יום השמיני אי אפשר למולו בו ביום ,ואין בין השמשות ואין למולו בספק בשבת ויום
צורך מצוה ,ואם נמתין עד אחר שבת ,יש
מלין אותו עד שיבוא יום שהוא יום חול. טוב ,תינוק כזה יודה התשב"ץ שמלים אותו
לחוש שמא ימות ולא יוכל למולו או מטעם
אבל מיום טוב שחל להיות באמצע השבוע ביום חמישי ,שכיון שלא היה אפשר למולו
אחר לא יוכל לקיים אז המצוה ,ולכן הוא
לא דיבר התנא ,ששם דבר אחר גורם לו אתמול הרי עכשיו זמנו.
כמצוה עוברת ואין לחשוש שיצטרכו לחלל
השבת בעבורו .מה שאין כן לדעת התשב"ץ שלא יוכל למול .ובהכרח צריך לומר כן, וראה קול הרמ"ז )על המשנה שם ,שבת פי"ט
שאפשר למול ביום שישי אין זה כמצוה שהרי גם בלא דברי התשב"ץ מצאנו מילה מ"ה( שדייק מלשון המשנה שכל הזמנים
עוברת .וממילא לא קשה קושיית הש"ך, שנדחית לזמן רב ,כגון שלא נתרפא עד אחר הללו שמלים מאוחר יותר מחמת הספק,
שהרי לא הקשה אלא לדעת הראשונים הנ"ל זמן רב ,אלא בהכרח שלא דיבר התנא אלא נחשב למילה בזמנה .ומחדש לפי זה,
והם אינם סוברים כהתשב"ץ. ממה שנגרם על ידי שנולד בין השמשות, שהנשבע שלא למול אלא מילה בזמנה ,מל
שבזה נדחה עד שנים עשר יום כשיום בימים אלו ,שנחשב מילה בזמנה .אך ראה
התנא נקט רק זמנים שאי אפשר למול לעולם טוב סמוך לשבת .ומדבריהם מוכח שסברו בהגהות קול סופר )לבעל מחנה חיים ,בהגהות
החכם צבי )שם( כתב ליישב את קושיית שדין התשב"ץ נוהג לעולם גם בנולד בין שבסוף מסכת שבת( מה שהקשה עליו.
הש"ך ,על פי מה שהבאנו למעלה משמו, השמשות ולא רק בחלה ונתרפא.
שהתשב"ץ לא אסר למול ביום חמישי אלא חילוק הראשון לציון בין אינו ראוי
באפשר לו למול אחר השבת ,אבל באי יישובים על קושיית הש"ך מחמת היום או מחמת התינוק
אפשר לו למול אחר השבת מותר למול ביום שדין התשב"ץ תלוי במחלוקת גם בראשון לציון )שם; וכן כתב הראש דוד שם(
חמישי .ואם כן לפי זה יש לומר שהתנא נקט עוד מצאנו ליישב את קושיית הש"ך כתב לחלק בין נדחה מחמת חולי לנדחה
דווקא זמנים שאי אפשר למול בכל ענין, באופן אחר בספר תוספות שבת )סי' רמח ס"ק מחמת שבת ויום טוב ,אך הוא כתב סברא
כגון שבת ויום טוב שאין למול בהם מילה א ,וכפי מה שביאר דבריו במחזיק ברכה שם( ,והוא אחרת בזה .שבאופן שנדחה מחמת חולי,
שלא בזמנה אף אם לא יוכל למול אחר כך, על פי מה שהבאנו למעלה ביישוב הקושיא יום השמיני היה ראוי למילה מחמת היום
אבל אינו מדבר ממילה ביום חמישי שבזה הראשונה של הש"ך ,מדוע אין מתירין אלא שהתינוק לא היה ראוי ,אין לומר
יש אופן שמותר למול קודםד. משום צורך מצוה ,שבהפלגה בספינה יש שהיום שנתרפא בו הוא כמילה בזמנה ,שזמן
ד( עוד יש לדון בדברי התשב"ץ ,אם גם בשלשה ימים קודם יום טוב אסור למול מילה של בזמנה .וכן בספק מילה בזמנה אם מותר למול ביום חמישי .ובעזרת השם נדון בזה
בגליון הבא.
• תמצית השיעור •
ואולי הכוונה שבחולה יש יותר חשש צורך מצוה צריך פסיקה .ולש"ך אין לתשב"ץ אסור למול שלא בזמנה
שיבוא לידי סכנה. פסיקה מעכבת .אך בברכי יוסף שגם ביום חמישי .והמקור מאיסור הפלגה
ראשון לציון מחלק ,שאם התינוק לתשב"ץ אינה מעכבת. בספינה קודם שבת ,שלרז"ה הטעם
ראוי למילה והחסרון רק מחמת ישוב ראשון לציון וחכם צבי שהוא כמתנה לחלל שבת.
איסור שבת ויום טוב ,נחשב כמילה שלתשב"ץ נחשב מצוה שאינה ש"ך הקשה שלצורך מצוה מותר
בזמנה לענין מילה בחמישי. עוברת ,שאפשר למול אחר שבת. להפליג .עוד הקשה מהמשנה שמלין
ישוב האחרונים שהתנא מנה רק ימים בשישי. למול שאפשר סופר ולחתם גם לי"ב ולא יותר ,ולתשב"ץ שייך
שאי אפשר למול מחמת עצם היום. לחיד"א ויעב"ץ בספינה לעולם יבוא לי"ד.
ישובי האחרונים שדין התשב"ץ לחילול שבת ,אבל במילה אם מל לש"ך ומגן אברהם מותר למול
תלוי או במחלוקת התנאים אם צריך בתחילת שבוע נעשה בהיתר גמור. בחמישי ,וכן הכריע משנה ברורה .וכן
פסיקה ,או במחלוקת הראשונים אם יש לחלק ,שבספינה כשמחלל משמע בשו"ע .לט"ז והרבה פוסקים
יום השני סכנה. שבת נעשה לצורך קיום מצוה ,אבל אסור כתשב"ץ.
במילה כשמחלל שבת כבר נתקיימה תירוץ החכם צבי שהתנא מנה רק לש"ך גם גר שנתגייר נחשב צורך
ימים שאי אפשר למול לעולם ,וכאן המצוה. מצוה ומלין קודם שבת ,וליעב"ץ
אפשר למול אם לא יהא אפשר למול בתפארת למשה שתשב"ץ מודה בנולד מילת גר שאינה חיוב אינה דוחה.
אחר שבת. בין השמשות שאפשר למול בחמישי. מפרשים יישבו דעת התשב"ץ שגם
במזבח שעשה יעקב מהאבנים שישן עליהם
המבואר בילקוט )בראשית רמז קיט( ,שהאבנים שלקח יעקב אבינו היו מהמזבח בפרשתנו מסופר שיעקב עשה מזבח מהאבנים אשר ישן עליהם' :וישכם
שנעקד עליו יצחק ,והם מהאבנים שהקריב עליהם אדם הראשון .נמצא לפי זה יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן
שהאבנים הללו כבר היו קודש ,שכן אדם היה יכול להקדישן שהיו שלו .ובדבר על ראשה' )כח ,יב(.
שבקדושה לא מצאנו שאם נשתמש בו הדיוט שיהיה אסור לגבוה ,אלא מאחר והקשו בטור על התורה ובחזקוני )שם( ,ממה שמבואר בגמרא )זבחים קטז;:
ומתחילתו היה קודש ,גם אם אחר כך ישתמש בו הדיוט אינו נאסר לגבוה. מנחות כב (.שאין עושים מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט .ואם כן איך עשה
בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' מ( כתב ליישב על פי דברי המגן אברהם בזית יעקב מזבח מאבנים שנשתמש בהם לצרכו .ותירצו הטור 'בבמה שרי' ,היינו
רענן )על הילקוט בראשית רמז קיט( ,שנתקשה איך נשתמש יעקב לצרכו באבנים שרק במזבח קבוע נאסר לעשות מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט ,אך כאן
שהיו קדושות ,כמבואר שם שהאבנים היו מהמזבח שנעקד עליו יצחק ,והם שיעקב בנה במה היה מותר לו להשתמש גם באבנים שהשתמש בהם הדיוט.
מהאבנים שהקריב עליהם אדם הראשון ,והרי הוא מעילה בקדשים .ותירץ אלא שלכאורה דבריהם צריכים עיון ,שעל דבר זה גופא – האם גם במה
שלא הניח עליהם את ראשו ממש ,אלא הניח אותם מסביב לראשו שיגינו אין להשתמש בדבר שנשתמש בו הדיוט – דנו בגמרא )זבחים שם( ,ורבא מסיק
עליו ,ובאופן זה אין איסור ,שנחשב שלא כדרך הנאתו .וכמבואר בפסחים )כו(. שם שגם בבמה צריך דווקא חדש שלא נשתמשו בו .שכן מסופר שם שאיפרא
שרבן יוחנן בן זכאי היה יושב בצילו של היכל ודורש. הורמיז אמו של שבור מלכא מלך פרס שלחה קרבן לרבא ,ואמרה 'אסקוה
לפי זה מיושב גם הקושיא הנ"ל ,איך עשה מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט. ניהליה לשם שמים' ,ואמר רבא שיקחו עצים חדשים שלא נשתמש בהם
שכמו שמה שהניח אותו מסביב לא נחשב תשמיש לענין מעילה ,כמו כן הדיוט ויעלו את הקרבן לשם שמים' ,אמר ליה אביי ,כמאן כרבי אלעזר בן
אינו נחשב תשמיש לענין שיהא דבר שנשתמש בו הדיוט .עיין שם מה שכתב שמוע ,דתניא רבי אלעזר בן שמוע אומר ,מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט,
עוד בזה. אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט ,והא מודה רבי אלעזר בן שמוע בבמה'.
שוב כתב החתם סופר במקום אחר )דרשות ,הספדים דרוש ו; וכעין זה על התורה, ורצה אביי להוכיח שבבמה אין צורך בעצים חדשים מהעצים שקנה דוד
ויצא( ,לבאר הכרח הגמרא שיעקב אבינו לקח מתחילה כמה אבנים .שאם מארונה כדי להקטיר על הבמה )ראה שמואל כד ,כב-כד(' .ורבא אמר לך ,התם נמי
לקח רק אבן אחת ,איך עשה מזה אחר כך מצבה ,והרי הוא דבר שנשתמש בו בחדתי' .היינו שרבא דוחה שגם שם – אצל דוד וארונה – אכן היו עצים חדשים.
הדיוט .ובהכרח שהיו לו כמה אבנים סביב ראשו ,וזה לא נחשב שנשתמש בו ]וכן מפורש בגמרא מנחות שם' :ועתיקי לא ,והכתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח
הדיוט ,וכדברי הזית רענן .ולכן אחר כך כשנעשו כולם אבן אחת שוב לא נפסל ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים.
משום דבר שנשתמש בו הדיוט ,שהרי ברובו של האבן לא נשתמש. הכא נמי בחדתי' .מפורש למסקנא שגם בבמה צריך דווקא עצים חדשים[.
ומבאר החתם סופר ,שלפי זה יש לעיין מדוע באמת רבו האבנים ביניהם נמצא לפי מסקנת הגמרא על כל פנים לדעת רבא ,גם בבמה אסור
'עלי יניח צדיק את ראשי' ,הרי כל שיניח את ראשו עליו שוב יאסר למזבח להשתמש בדבר שנשתמש בו הדיוט .ואם כן צריך עיון תירוצם של הטור
מצד דבר שנשתמש בו הדיוט .ומוכרח שיותר היה נוח להם להיות משכב תחת והחזקוני .וכן הקשה המנחת חינוך )מצוה מ אות ג ,קומץ המנחה( על הטור לאחר
ראש הצדיק מלהיות מזבח ומצבה לה' .וראה מה שהרחבנו בזה עוד בס"ד שהביא את דבריו.
במקום אחר )גליון קנג(. אך המנחת חינוך עצמו מתרץ שם באופן אחר את קושיית הטור ,על פי
כל הזכויות שמורות
למכון 'טעם התורה'
~ ~ ~
להוצאת שיעורי הגאון הגדול ~~
מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א ~~
להערות והארות ולכל ספרי המכון:
טל+972-54-8470816 :
דוא"לtaamhatoreh@gmail.com :
