gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בואי כלה · Boi Kallah — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: בואי כלה · Boi Kallah

שבוע: ויצא (2026-11-16)

בואי כלה · Boi Kallah — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יא' כסלו תשפ"ז‬ ‫בס"ד‬ ‫ויצא ( ‪)483‬‬ ‫המעשר היא היראה‪ .‬והנה יעקב אבינו איש תם יושב‬ ‫ַארצָּ ה וְ רֹאׁש ֹו מַ גִ יעַ הַ שָּ מָּ יְמָּ ה‬ ‫וַ ַיחֲֹלם וְ הִ נֵּה ֻסלָּם מֻ צָּ ב ְ‬ ‫אהלים שנטמן עד הנה בבית עבר ולמד שם תורה‪ ,‬היה‬ ‫(כח‪.‬יב)‬ ‫מתיירא שעתה כשהוא מוכרח לילך לבית לבן לא יוכל‬ ‫אומר על כך הכתב סופר‪ :‬נראה לי‪ ,‬כי האדם פרא אדם‬ ‫ללמוד שם תורה כי יהיה טרוד במלאכתו‪ .‬וחיפש עצה‬ ‫יולד‪ ,‬ויש בידו להשלים נפשו‪ ,‬הולך ממדרגה למדרגה‬ ‫וסגולה אשר תבטיח לו שיהא דבוק בהתורה ולא ימוש‬ ‫עד שמגביה עצמו יותר ממלאכי השרת…והיינו 'סולם‬ ‫ממנה‪" .‬ויחלום וכו' והנה ה' נצב עליו וכו' וייקץ יעקב‬ ‫מוצב ארצה'‪ ,‬זהו האדם שתחילתו מוצב ארצה‪ ,‬וראשו‬ ‫וכו' מה נורא המקום הזה"‪ ,‬הרי שנתגלה לו אז מן‬ ‫מגיע השמימה‪ ,‬ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו‪,‬‬ ‫השמים ענין יראת השי"ת‪ .‬והבין מזה שמורים לו מן‬ ‫תחילתו הם גבוהים ממנו ועולים במעלה עליו‪ ,‬ולבסוף‬ ‫השמים ששכר היראה תורה הוא‪ ,‬ואם ידבק ביראה יזכה‬ ‫יורדים בו‪ ,‬הם במדרגה למטה ממנו‪ .‬ועוד ממשיך הכתב‬ ‫תמיד לתורה‪ .‬ולכן אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫סופר בהסבר נוסף‪ :‬וגם יש לפרש‪ ,‬רמז הסולם על‬ ‫לך‪ ,‬והלא סגולת המעשר היא למען תלמד ליראה‪,‬‬ ‫הכנעה; שכל שמשפיל עצמו הקב"ה מגביהו‪ ,‬וכתיב‬ ‫ומתוך היראה מובטח לו שתלין התורה אצלו‪.‬‬ ‫'אני אשכון את דכא'‪ ,‬שהקב"ה מגביהו למעלה עד‬ ‫ספר "מקח מטוב" בשם בני יששכר‬ ‫שמגיע למחיצתו של הקב"ה‪ .‬והיינו 'סולם מוצב‬ ‫כתב סופר‬ ‫ארצה'‪ ,‬אז 'ראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫ֹלא עֵּ ת הֵּ ָאסֵּ ף הַ ִמ ְקנֶה הַ ְׁשקּו הַ צֹאן ּולְ כּו ְרעּו (כט‪ ,‬ז)‬ ‫הרב מאיר'ל מפרמישלאן ז"ל היה אומר‪ :‬רבונו של‬ ‫עולם! אם חלילה "ֹלא עֵּ ת הֵּ ָאסֵּ ף הַ ִמ ְקנֶה"‪ ,‬טרם הגיעה‬ ‫וַ יִ יקַ ץ ַיעֲקֹ ב ִמ ְשנָּת ֹו וַ יֹאמֶ ר ָאכֵּן יֵּׁש ה' בַ מָּ קוֹם הַ זֶה‪ .‬וְ ָאנֹ כִ י‬ ‫העת לאסוף את ישראל מגלותו‪ ,‬אבקשך נא על כל‬ ‫ֹלא י ָָּּדעְ תִ י‪...‬וַ יֹאמַ ר מַ ה נו ָֹּרא הַ מָּ קוֹם הַ זֶה (כח‪ .‬טז‪ .‬יז)‬ ‫פנים‪":‬הַ ְׁשקּו הַ צֹאן ּולְ כּו ְרעּו"‪ ,‬לפחות תן להם פרנסה‬ ‫כותב על כך השפת אמת‪ ,‬שכאן מדגישה התורה את‬ ‫בריוח‪ ,‬שלא יחסר מזונם ומלבושם מעל פי באר מים‬ ‫שבח יעקב‪ ,‬שבמקום להתגאות בלבו כשמקיץ משנתו‪,‬‬ ‫מעינה של‬ ‫חיים‪ ,‬עד אשר נזכה לגאולה השלימה‪.‬‬ ‫ולהכיר בערך עצמו על שראה חלום כזה‪ ,‬באה ללבו‬ ‫תורה‬ ‫דווקא תחושה הפוכה של יראה והכנעה‪ .‬על המילים‬ ‫"אכן יש ה' במקום הזה‪ ,‬ואנכי לא ידעתי"‪ ,‬ידועים דבריו‬ ‫ויאסף לָּבֶ ן אֶ ת כָּל ַאנְׁשֵּ י הַ מָּ קוֹם וַ יַעַ ׂש ִמ ְׁשתָּ ה (כט‪ ,‬כב)‬ ‫הנפלאים של רבי שמשון מאוסטרופולי הי"ד‪ :‬בספר‬ ‫במדרש (ב"ר ע‪ ,‬יט) כתוב שלבן אמר לאנשי המקום‪,‬‬ ‫יחזקאל נאמר‪ ,‬שיש במרכבה ארבע דמויות אריה‪,‬‬ ‫יודעים אתם שמיום שבא יעקב לכאן הבאר עולה ויש‬ ‫כרוב‪ ,‬נשר‪ ,‬ואדם‪ ,‬ומוסיפה על כך הגמרא‪ ,‬שדמות‬ ‫מים בשפע‪ ,‬ואם הוא ישא כעת את רחל וישוב לארצו‬ ‫האדם החקוקה‪ ,‬היא דמותו של יעקב אבינו‪ ,‬כאמור‬ ‫שוב יחסר לכולנו המים‪ .‬אני ארמה אותו ואתן לו את‬ ‫(חולין דף צא ‪ ):‬והנה‪ ,‬עד שחלם יעקב את חלומו‪ ,‬הוא‬ ‫לאה‪ ,‬ועל ידי זה הוא ישאר פה עוד שבע שנים עבור‬ ‫לא ידע בענוותנותו שדמותו שלו חקוקה במרכבה‪,‬‬ ‫רחל"‪ .‬ולבן לקח מאנשי המקום משכונות כעירבון שלא‬ ‫והדבר נודע לו רק עתה‪ ,‬כשחלם את החלום וראה‬ ‫יספרו ליעקב על התוכנית לרמאותו ומכל המשכונות‬ ‫מראות עליונים‪ .‬וזהו שאומר יעקב" ‪ָ ,‬אכֵּן יֵּׁש ה' בַ מָּ קוֹם‬ ‫שקיבל‪ ,‬קנה את כל צרכי המשתה‪ .‬ביאר הגאון רבי נתן‬ ‫הַ זֶה‪ .‬וְ ָאנֹ כִ י ֹלא י ָָּּדעְ תִ י "‪ ,‬ומתפרש הדבר כך‪" :‬אכן" –‬ ‫לוברט ז"ל לפי המדרש הנ"ל את לשון הכתוב‪" ,‬ויאסף‬ ‫זה שחקוקים במרכבה אריה כרוב ונשר‪ ,‬הרמוזים‬ ‫לָּבֶ ן אֶ ת כָּל ַאנְׁשֵּ י הַ מָּ קוֹם וַ יַעַ ׂש ִמ ְׁשתָּ ה" לכאורה היה‬ ‫בראשי התיבות " ָאכֵּן" זאת ידעתי גם קודם; אך‬ ‫צריך להיות כתוב תחילה 'ויעש לבן משתה'‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫"וְ ָאנֹ כִ י" ראשי התיבות "אריה ‪,‬נשר ‪,‬כרוב ‪,‬יעקב"‪ ,‬זאת‬ ‫'ויאסוף את כל אנשי המקום'‪ .‬שהרי תחילה מכינים‬ ‫" ֹלא י ָָּּדעְ תִ י‪".‬‬ ‫משתה ורק אחר כך מזמינים את האורחים‪ .‬אבל לפי‬ ‫המדרש הנ"ל מובן‪ ,‬כי ע"י שהוא אסף כל אנשי המקום‬ ‫וְ כֹ ל אֲׁשֶ ר תִ תֶ ן לִ י עַ שֵּ ר אֲעַ ְש ֶרנּו לָּך (כח‪.‬כב)‬ ‫ומשכן את בגדיהם‪ ,‬עשה משתה‪.‬‬ ‫יש להבין מה זה דדוקא עתה נתעורר למצות מעשר‪.‬‬ ‫ספר "ילקוט מאיש לרעהו"‬ ‫ונראה דהנה איתא במדרש (פרשת שמות)‪" ,‬ויהי כי יראו‬ ‫המילדות את האלקים וכו'"‪ ,‬וייטב אלקים למילדות‪ ,‬מה‬ ‫קנאת סופרים תרבה חכמה‬ ‫שכר היראה‪ ,‬התורה‪ .‬פירוש ששכר הניתן למי שירא את‬ ‫וַ תְ קַ נֵּא ָּרחֵּ ל בַ אֲחֹ תָּ ה (ל‪.‬א)‬ ‫ה' הוא שיזכה לתורה שהיא תכלית הטוב‪ .‬והנה אמר‬ ‫קנאה במעשיה הטובים‪ .‬אמרה‪ ,‬אלולי שצדקה ממני לא‬ ‫הכתוב בפרשה ראה‪" ,‬עשר תעשר את כל תבואת זרעך‬ ‫זכתה לבנים (רש"י) מהו הביאור בקנאתה‪ ,‬הלא קנאה‬ ‫וכו' למען תלמד ליראה את ה'"‪ ,‬כלומר שסגולת ושכר‬ ‫בשכרו‪ ,‬ולכן לאה שנתנה שבט אחד לרחל‪ ,‬קיבלה דרך‬ ‫בעיקרה היא מידה רעה? שורש הדבר הוא מדברי חז"ל‬ ‫יוסף בן רחל שני שבטים‪.‬‬ ‫(ב"ב כא‪" ).‬קנאת סופרים תרבה חכמה"‪ ,‬מהו גדר וביאור‬ ‫רב פינקוס זצ"ל בספרו תפארת שמשון‬ ‫הדבר? אלא הסביר הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל‪:‬‬ ‫מצינו שני בעלי קנאה‪ ,‬יש שאינו יכול לראות שלזולתו‬ ‫הלכה‪ :‬דיני הבדלה בתפלה‬ ‫טוב‪ ,‬משום שבאמת אינו יכול לראות בטובתו‪ ,‬זה הגרוע‬ ‫בתפלת ערבית אומרים ''אתה חוננתנו''‪ ,‬ומנהגינו‬ ‫שבקנאים‪ .‬אולם יש קנאי שלא איכפת לו שיהיה לשני‪,‬‬ ‫להתחיל באתה חונן‪ ,‬וקודם שאומרים וחננו מאתך‪,‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬הוא מאחל לו כל טוב שבעולם‪ ,‬אלא שכואב לו‬ ‫אומרים שם אתה חוננתנו‪ ,‬ואחר כך ממשיכים ''וחננו‬ ‫מדוע לא יהא חלקו עמו באותה טובה‪ ,‬ולמרות שהשני‬ ‫מאתך וכו‘ ‪.‬יש מקומות שנוהגים לומר בקול רם תיבות‬ ‫טוב מהראשון‪ ,‬גם זו מדה רעה‪ ,‬שכן חסרה לו האמונה‬ ‫אלה‪'' :‬אתה חוננתנו''‪ ,‬כדי להזכיר לקהל שיאמרו זאת‬ ‫הפשוטה שאין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא‬ ‫בתפלתם‪ .‬ובמקומותינו שהכל רגילים להתפלל בעצמם‪,‬‬ ‫נימא‪ ,‬ואת מה שנגזר עליו יקבל‪ .‬כל זה בגשמיות‪ .‬אמנם‬ ‫אין לומר את כל נוסח ''אתה חוננתנו'' בקול רם‪ ,‬אף אם‬ ‫ברוחניות‪ ,‬הקנאה השניה מותרת ואפילו רצויה היא‪,‬‬ ‫השליח צבור מתכוין להוציא ידי חובה את השומעים‪,‬‬ ‫שהאדם צריך תמיד לשאוף לעלות ולהתעלות‪ ,‬והכל‬ ‫מאחר והדבר יכול להפריע ליתר המתפללים ‪.‬‬ ‫בידי שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬א"כ עליו ללמוד‬ ‫ספר ילקוט יוסף שבת‬ ‫ולהתבונן בזולתו וללמוד ממנו לשאוף ולהשתדל‬ ‫להשלים את עצמו ברוחניות‪ ,‬ועל זה נאמר "קנאת‬ ‫פתגם‪ :‬ספור את הפרחים שפורחים לעולם לא את‬ ‫ספר "לתתך עליון"‬ ‫סופרים תרבה חכמה"‬ ‫ספר "שמחלה‬ ‫העלים שנושרים‪.‬‬ ‫וַ יֹאמֶ ר לָּהֶ ן רֹאֶ ה ָאנֹ כִ י אֶ ת פְ נֵּי אֲבִ יבֶ ן כִ י אֵּ ינֶנּו אֵּ לַי כִ תְ מֹ ל‬ ‫חקירה‪ :‬בשר הפורש מן החי‬ ‫ִׁשלְ ׁשם (לא‪ .‬ה)‬ ‫איסור טריפה‪,‬או איסור בפני עצמו‪ ,‬כאבר מן החי‪.‬‬ ‫שמעתי מאאמו"ר הג"ר שמואל צבי ראב"ד מונקאטש‬ ‫(הגר"ח סטנסיל שפו‪ :‬מחלוקת רמב"ם וראשונים)‬ ‫זצלה"ה ששמע ממורינו הקדוש מוה"ר צבי אלימלך‬ ‫ספר "קובץ יסודת וחקירות"‬ ‫זללה"ה מדינוב שפירש על פי מה שאמרו רז"ל (ירושלמי‬ ‫סיפור‪ :‬לפי הנוסח השגור‪ :‬רבי יוקל הורביץ‪ ,‬כתב מכתב‬ ‫ערלה פ"א ה"ג) שהאוכל מחבירו מתבייש להסתכל בפניו‪.‬‬ ‫אל ראש הקהל‪ ,‬ששמו שלום‪ .‬בסיום המכתב כתב הרב‬ ‫והנה כאן כתיב (פסוק א)‪" :‬וישמע את דברי בני לבן‬ ‫לפי הנוסח השגור‪ :‬ואתה שלום ובתיך שלום וכל אשר‬ ‫לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו‬ ‫לך שלום‪ .‬סבר ראש הקהל‪ ,‬שזהו נוסח מקובל שכותבים‬ ‫עשה את כל הכבוד הזה"‪ ,‬ובאמת היה זה לבן שקיבל‬ ‫לאדם על פי שמו‪ .‬החזיר לו לרב גם הוא באותו נוסח‪:‬‬ ‫ממנו‪ ,‬שהרי נתברך על ידו כדכתיב (לעיל ל‪ ,‬כז) "נחשתי‬ ‫ואתה יוקל וביתך יוקל וכל אשר לך יוקל‪.‬‬ ‫ויברכני ה' בגללך"‪ .‬וזהו שהביא יעקב ראיה ואמר להן‪:‬‬ ‫ספר "חד וחלק " חלק ב' (דף נה‬ ‫"רואה אנכי את פני אביכן"‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬הלא אנכי‬ ‫מסתכל בפניו ואיני מתבייש מלהסתכל בפניו‪ ,‬אם כן‬ ‫שבת שלום‬ ‫זוהי ראיה שלא לקחתי מאביכן כלום‪ ,‬שהרי האוכל‬ ‫יוצא לאור לרפואה שלימה‪ :‬פני פרחה בת מסעודה‪ ,‬בנימין בן אסתר‪ ,‬יוסף דוד בן‬ ‫ליאל‪, ,‬ברוך יואל שמעון ישראל בן פנינה‪ ,‬ראובן ישי בן מרצדס‪ ,‬הדסה אסתר בת רחל‬ ‫מחבירו מתבייש להסתכל בפניו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הראיה שהוא‬ ‫בחלא קטי‪ ,‬פטריק יהודה בן גלדיס קאמונה‪ ,‬אברהם רפאל בן רבקה‪ ,‬ויקטוריה שושנה‬ ‫לוקח ממני‪" ,‬כי איננו אלי כתמול שלשום"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫בת ג'ויס חנה‪ ,‬רפאל יהודה בן מלכה‪ ,‬שלמה בן מרים‪ ,‬אבישי יוסף בן שרה לאה‪,‬‬ ‫אוריאל נסים בן שלוה‪ ,‬אלחנן בן חנה אנושקה‪ ,‬מרים בת עזיזא‪ ,‬דוד בן מרים‪ ,‬יעל בת‬ ‫שהוא אינו יכול להביט בפני כמקדם‪ ,‬מכאן ראיה שאני‬ ‫כמונה‪ ,‬ישראל יצחק בן ציפורה‪ ,‬עמנואל בן סוזן אזיזה‪ .‬שלום בית‪ :‬גיולה חיה בת סופי‬ ‫ספר "עלים לתרופה"‬ ‫הוא המשפיע והוא הוא המקבל‪.‬‬ ‫לבנה ואילן יהודה יצחק בן סנדרה סולאנג'‪ .‬זיווג הגון‪ :‬שרה זסוזן אנדרה בת דומיניק‬ ‫רינה‪ ,‬יוני מאיר משה בן אסתר‪ ,‬אילן אלי אהרן בן אסתר‪ ,‬לולה לאה בת סופי לבנה‪,‬לאה‬ ‫בת רבקה‪ ,‬אלודי רחל מלכה בת חשמה‪ ,‬יוסף גבריאל בן רבקה ‪ .‬הצלחה רבה בכל‪:‬‬ ‫לאה קיבלה שכרה בכפליים‬ ‫נאור דוד בן יעל דינה‪ ,‬ליטל בת יעל דינה‪ ,‬לחנה בת אסתר וליונתן מרדכי בן שמחה‬ ‫ברכה זרע של קיימא ללבנה מלכה בת עזיזא וליאור עמיחי מרדכי בן ג'ייזל לאוני‪.‬‬ ‫וְ ַאחַ ר יָּלְ ָּדה בַ ת וַ תִ ְק ָּרא אֶ ת ְׁשמָּ ה ִדינָּה (ל‪ .‬טו)‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬אלגרין שמחה בת אמילי‪ ,‬רינה בת רחל ‪,‬קלוד שלמה בן ז'רמן רבקה‪,‬‬ ‫דינה‪ :‬פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה‪ ,‬אם זה זכר‬ ‫ראובן בן חנינה‪ ,‬ג'ינט מסעודה בת ג'ולי יעל‪ ,‬שלמה בן מחה‪ ,‬מסעודה בת בלח‪ ,‬גיא‬ ‫יונה בן לאה‪,‬יוסף בן מייכה‪ .‬מוריס משה בן מרי מרים‪ .‬אליהו בן מרים‪ ,‬ניסים חי הוברט‬ ‫לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות‪ ,‬והתפללה עליו‬ ‫בן ג'ולי‪ ,‬פליקס סעידו בן אטו מסעודה‪ .‬אפרת רחל בת אסטרייה כוכבה‪ ,‬קרול מזל‬ ‫אדסה בת גבי זרגונה‪ ,‬אברהם בן אסתר‪ ,‬ראובן בן איזא‪ ,‬יהודה יוסף בן רחל‪ .‬לאה חוה‬ ‫ונהפך לנקבה (רש"י)‪ .‬הנה לכאורה מחמת דאגתה‬ ‫בת שמחה סימי‪ ,‬דבורה סולטנה בת שמחה סימי‪.‬‬ ‫לאחותה הפסידה לאה‪ ,‬שנולדה לה בת במקום בן שהיה‬ ‫צריך להיות אחד משבטי יה‪ .‬אמנם ידוע מה דאיתא‬ ‫בפרקי דר' אליעזר (פרק לח)‪ ,‬הובא בילקוט (פ' וישלח רמז‬ ‫קלד)‪ ,‬שכשבא שכם על דינה ילדה את אסנת‪ ,‬ויוסף‬ ‫לקחה לו לאשה‪ .‬נמצא‪ ,‬שמהבת הזו של לאה יצאו לא‬ ‫שבט אחד כי אם שניים‪ ,‬אפרים ומנשה‪ ,‬ואולי מק"ו‪,‬‬ ‫ומה הגנב שלוקח מחבירו נותן לו כפל‪ ,‬כ"ש מידה טובה‬ ‫מרובה‪ ,‬הנותן דבר לחבירו לא כ"ש שיקבל ממנו כפל‬