מעדני שבת · Madanei Shabbos — ויצא (2026-11-16)

מעדני שבת
בס"ד
פרשת ויצא תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 540 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
מודים
מודים דרבנן
כתיב (כט ,לג) 'אודה את ה' ,איתא בגמ' (ברכות ז' ):א"ר
איתא בגמ' (סוטה מ' ).בזמן ששליח צבור אומר מודים יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מיום שברא הקדוש ברוך
העם מה הם אומרים ,אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלקינו הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת
על שאנו מודים לך ,ושמואל אמר אלקי כל בשר על שאנו לאה והודתו ,שנאמר הפעם אודה את ה'.
מודים לך ,רבי סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו איתא בגמ' (ב"ק ט"ז ).שדרו של אדם לאחר שבע שנים
מודים לך ,נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי ברכות נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים.
והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו התורת חיים מקשה כיון שחיוב כריעה היא גם בתחלה
מודים לך ,רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי כן תחיינו וסוף ברכת אבות א"כ אמאי החמירו בהודאה טפי
ותחננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור מבאבות דהוה ליה למימר והוא דלא כרע באבות ובמודים.
חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך ,אמר ומפרש לפי שהקב"ה עושה חסד עם כל אדם בכל יום ובכל
רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו. עת ובכל רגע אלא שאין בעל הנס מכיר בניסיו סבור עולם
בית יוסף (קכ"ז) כתב מצאתי כתוב נקרא מודים דרבנן לפי כמנהגו הוא נוהג ואינו מרגיש שכל פסיעה ופסיעה וכל
שהוא תיקון הרבה חכמים. תנועה ותנועה וכל נשימה ונשימה הוא ממנו יתברך שמו,
בספר אבודרהם כתב הטעם שבחזרת הש"ץ כל אחד אומר והיה מן הראוי שיודה האדם ויברך בכל עת ובכל רגע על
מודים הוא משום שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו כל פסיעה ותנועה ונשימה כמו שאמרו חכמים 'כל הנשמה
אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו תהלל י-ה' על כל נשימה ונשימה חייב אדם להלל י-ה ,וכל
עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה מי שאינו מעלה על לבו בכל רגע שהכל מאתו יתברך אלא
גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו .אבל בשאר עולם כמנהגו נוהג הרי הוא ככופר בהקב"ה חס ושלום,
התפלה שהיא בקשה יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח שכל ולפי שהוא מן הנמנע שיעמוד אדם מן הבקר ועד הערב
אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו ,וזה ויתן שבח והודאה על כל פסיעה ונשימה ותנועה וכל שכן
שאמר דוד (תהילים קמ ,ז) 'אמרתי לה' א-לי אתה' אני רוב בני העולם הולכים תמיד אחרי הבלי העולם הזה
בעצמי אמרתי ולא ע"י שליח. באסיפת ממון וכיוצא בזה ,לזאת המציאו אנשי כנסת
השו"ע (קכ"ז א') פוסק כשיגיע שליח צבור למודים ,שוחין הגדולה תקנה ויסדו לומר בכל תפלה ערב ובקר וצהרים
עמו הציבור ,ולא ישחו יותר מדאי ,ואומרים מודים אנחנו ברכת הודאה כדי שיכלול אדם בהודאה אחת את כל
לך שאתה הוא ה' אלקינו אלהי כל בשר כו' ,וחותם ברוך הנשימות וחסדים ונפלאות שהוא יתברך עושה עמו בכל
א-ל ההודאות בלא הזכרת השם ,ויש מי שאומר שצריך רגע ויוצא ידי חובת כולן בבת אחת בהודאה אחת .ולזה
לשחות גם בסוף ,וטוב לחוש לדבריו .הרמ"א מוסיף יש יסדו לומר מודים אנחנו לך וכו' על חיינו המסורים בידך
אומרים שאומר הכל בשחייה אחת ,וכן המנהג. ועל נשמותינו הפקודות לך דהיינו על כל נשימה ונשימה
האליה רבה מביא שהב"י וב"ח כתבו דראוי שיאמר מודים ועל נסיך שבכל יום ויום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך
דרבנן מעט מעט כדי שישלים עם השליח ציבור כשיסיים שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו' ,ולכך תיקנו לשחות
ברכת הודאה ,ונראה כאילו כורע עמו תחלה וסוף .ותמה בברכה זו כמנהג בשר ודם המודה לחבירו דבר הוא שוחה
עליו דבתשובות הרא"ש כתב שחזן יאריך בברכו כדי ומנענע לו בראשו .וכל העומד בקומה זקופה ואינו כורע
שהצבור יאמר ויתעלה וישתבח וכו' ,וסימן לדבר מודים במודים הוא ככופר בדבר ואין הודאתו הודאה.
שמאריך בו החזן כדי שיאמרו הקהל מודים דרבנן ,משמע השו"ע (קכ"א א') פוסק האומר מודים מודים משתקים
בעוד שמאריך השליח ציבור בתיבת מודים אנחנו לך אותו דמיחזי כשתי רשויות .הביאור הלכה מסתפק אם
יסיימו הקהל מודים דרבנן. אמר רק תיבת מודים מודים לבד והשאר אמר כהלכתו אם
המקור חיים (בעל חוות יאיר קיצור הלכ' קכ"ז ב') מחדש גם בזה משתקין אותו ,דאולי הגמרא מיירי דכפל גם
דגם יחיד בביתו יאמר אחר י"ח או אחר תחינה מודים התיבות שאח"ז אבל בזה לבד לא מיחזי כשתי רשויות
דרבנן דתחינה יפה היא ,ובקשה על אריכות ימים מה שלא אחרי שאח"כ אמר שאתה הוא ה' אלקינו.
נזכר בי"ח ברכות. המ"ב (קפ"ז סק"ב) כתב שבברכת המזון יש לומר תיבת
המשנה ברורה (קכ"ד ס"ק מ"א) כתב האידנא יש איזה 'שאתה' בקמ"ץ תחת השי"ן .ולכאו' הוא הדין לענין ברכת
חזנים שאומר' ברכת מודים בתחלתו בלחש ולא ידעתי מודים ,אמנם נוסח הספרדים על פי קבלת החיד"א לומר
מאיזה מקום יצא להם המנהג הזה ,דאף דנוהגין הצבור שאתה בסגול .ובענין תיבות 'לדור ודור' מצינו דיעות אי
לאמר אז מודים דרבנן מ"מ תפילתו ניתקן להוציא מי קאי אדלעיל מיניה אתה הוא לדור ודור ,או דקאי אדלקמן
שאינו בקי וצריך לאמר עכ"פ קצת בקול שיוכלו לשמוע 'לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך'.
עשרה בני אדם העומדים סביבו. השו"ע (ק"ט א') כתב מי שבאמצע תפילת י"ח ונזדמן לו
מי שבאמצע ברכת ק"ש ושמע מודים דרבנן כתב בשו"ע שמגיע החזן למודים כשהוא באמצע אחת הברכות ישחה
(ס"ו ג') שמפסיק אפילו באמצע הפסוק ,אבל לא יאמר עמו ,אבל אם הוא בתחלתה או בסופה ,לא ישחה ,שאין
אלא תיבת מודים בלבד .המ"ב מפרש דהיינו שיאמר שוחין בתחלת ברכה או בסופה ,אלא באבות ובהודאה.
'מודים אנחנו לך' ולא כל המודים דרבנן דה"ל הפסקה
גדולה ,ונראה דה"ה בבין הפרקים.
גליון 540 פרשת ויצא תשפ"ז
כתיב (כח ,יב) 'והנה מלאכי אלקים עולם ויורדים בו' ,פירש"י עולים תחילה ואח"כ יורדים,
מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין חו"ל ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוץ לארץ ללוותו .וקשה למה
כאן לא המתינו מלאכי א"י מלעלות עד שירדו תחילה מלאכי חו"ל ,ובאמת בחזירתו כתיב 'ויפגעו
בו מלאכי אלקים' ,ופירש רש"י שבאו לקראתו מלאכי א"י ללוותו לארץ ,ומלאכי חו"ל עדיין לא
נסתלקו ולכן 'ויקרא שם המקום מחנים' ,שני מחנות של מלאכי חו"ל ושל מלאכי א"י.
השם משמואל מיישב מצינו בגאולת מצרים וכן לדורות שבאותו הלילה זוכין לכל ההארות
הגדולות אלא שמסתלקות עד שזוכין להן אח"כ אחת לאחת למצוא חשבון בימי הספירה עד
שבחג השבועות זוכין לכולן .ונראה שכך היא המדה שלעולם בהתחלה ובראשית דבר זוכין בכל
מה שאפשר לעשות אח"כ בענין מצוה זו בפרט ,כי אחר הראשית נגרר הכל ,אלא שנסתלק עד
שיזכה אח"כ אחת לאחת ,ומ"מ נשאר רשימו שבאמצעות הרשימו נקל אח"כ לזכות בהם .ולכן
רואין בחוש שבהתחלה וחינוך יש לעולם התעוררות ביותר כמו יום שנעשה בר מצוה ,והטעם
כי כל האורות שאפשר לזכות ע"י מצוה זו אף בעתיד כולם נקבצו בעת ההתחלה בכלל ,אך
נסתלקין ממנו עד שיזכה בהם ע"י מעשיו הטובים אחת לאחת בפרט.
וכן היה ביעקב באותו לילה שזכה לנבואה הנכבדת ,נקבצו אליו מה שיזכה אח"כ כל ימי חייו
כולם ,ולכן הם הלכו תחילה ושוב קיבל מעט מעט.
כתיב (כט ,יז) 'ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה' ,איתא בגמ' (ב"ב קכ"ג ).לא
גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני
בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן והיתה יושבת על פרשת
דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו ,איש רע הוא מלסטם בריות ,קטן מה מעשיו איש תם יושב
אוהלים ,והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה.
העיון יעקב (על עין יעקב) שם כתב דלא נענש לאה על זה כמו דינה שמנעה מנישואי עשו
להחזירו בתשובה ואמרו חז"ל דנענש יעקב אבינו על זה דהטמין דינה שלא יראנה עשו דאם
נשאת לעשו היתה מחזירתו ,כי שאני דינה שהיה זיווג שני לפי מעשיו היתה מוכרחת להדרו
בתשובה משא"כ לאה שדברו כן קודם שנשא זיווג ראשון.
בספר דרכי מוסר מיישב שיעקב נתבע כי מאח אפשר לתבוע יותר חסד מאדם אחר.
כתיב (ל ,כג) 'ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי' ,רש"י מביא מדרש אגדה כל זמן
שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה ,משיש לה בן תולה בו .מי שבר כלי זה ,בנך ,מי אכל
תאנים אלו ,בנך .וקשה מדוע רחל הזכירה דבר זה בפקידתה ,ולא קאמר שניתן לה זרע.
ויש לפרש שודאי שמחה עד אין שיעור על מה שנתן לה ולד ,אכן לא הספיקה להודות רק על
דברי ם גדולים אלא הוסיפה להודות גם על דברים קטנים .וזה לימוד כאשר באים להודות על
טובות שמטיב הקב"ה עמנו צריך לזכות להודות על הכל עד הפרט קטן.
כתיב (לא ,ל) 'ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי כו'.
החתם סופר מפרש דלכאורה יש לומר דלקח התרפים כדי שלא יהיה נודע ללבן שברח ואנה
ברח ,שבתרפים עשו קסמים לידע עתידות ,אמנם גם לזה לא היה צריך ליעקב לירא דהרי קי"ל
שלוחי מצוה אינם ניזוקין ,ואמרינן בגמ' הרי שאמר לו אביו עלה בסולם להביא גוזלות וכו' ,וזה
קושיית לבן כיון שנכסוף נכספתה לבית אביך ולדעתך אתה שליח מצוה למה גנבת את אלהי
שהרי אין שלוחי מצוה ניזוקין ,ועל זה השיב יעקב 'כי אמרתי פן תגזול בנותיך מעמי' והם אינם
שלוחי מצוה אדרבה הם הולכים מאבותיהם.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
