gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרי עמלינו · Pri Amulaini — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: פרי עמלינו · Pri Amulaini

שבוע: ויצא (2026-11-16)

פרי עמלינו · Pri Amulaini — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פנינים והארות בפרשת השבוע • עלון מספר ‪ • 622‬ויצא‬ ‫מאוצרות הפרשה‬ ‫והתחיל לאט לאט לחזור לדרך הישרה‪ ,‬עד שנהיה בחור ישיבה והיום‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח‪ ,‬י)‬ ‫הוא אברך יקר מאוד‪ ,‬פעם אחת ההורים שלו שאלו אותו מה גרם לו‬ ‫הטעם שכפל הכתוב גם ויצא וגם וילך‪ ,‬הרי היה מספיק לכתוב וילך‬ ‫לחזור בתשובה‪ ,‬ענה הבן‪ ,‬שיום אחד בעודו במצב לא טוב הוא הלך‬ ‫יעקב חרנה? י"ל כיון שבסוף הפרשה הקודמת הצטווה יעקב ע"י אביו‬ ‫ברחוב ופגש במגיד שיעור שהיה לו כשנכנס לישיבה קטנה‪ ,‬והמגיד‬ ‫ללכת לחרן (כח ב) וע"י אמו הצטווה לצאת מבאר שבע (כז‪ ,‬מג קום‬ ‫שיעור פנה אליו בחביבות גדולה ושאל בשלומו‪ ,‬הבחור ענה לו שהוא‬ ‫ברח לך)‪ .‬לכן כתב כאן שקיים ב' מצוות‪ ,‬גם קיום מצוות אביו וגם קיום‬ ‫כעת נמצא בדרך אחרת ממה שחינכו אותו‪ ,...‬ענה לו המגיד 'אבל תדע‬ ‫מצוות אמו‪( .‬ברכת פרץ‪ ,‬וע"ע ברש"י)‪.‬‬ ‫לך שאני מחכה לך‪ ,‬וכולם מחכים לך‪ ,‬ומתי שרק תרצה הלב שלנו פתוח‬ ‫לקבל אותך בחזרה'‪ ,‬וזה חימם לו את הלב בצורה שהוא לא יוכל לתאר‪,‬‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח‪ ,‬יא)‬ ‫וזה גרם לו לחזור בחזרה‪ ,‬יתכן שאותו מגיד שיעור שהוא כלל לא מודע‬ ‫ובסנהדרין (צה‪ ):‬דרשו אין 'פגיעה' אלא 'תפלה'‪ .‬ובברכות (כז‪ ):‬אמרו‬ ‫לכל זה וודאי שהוא לא חשב על זה מראש‪ ,‬אבל כשיבוא לשמים הוא‬ ‫שתיקן תפלת ערבית‪ .‬וצריך להבין למה דוקא אז תיקן תפלת ערבית?‬ ‫יראה איזה זכויות עצומות נזקפים לזכותו על ידי כמה מילים שהוא אמר‬ ‫ובאר בתורת חיים (סנהדרין שם) שהרי באותו יום‪ ,‬בעוד היום גדול בא‬ ‫לשני‪( .‬דברי השירה)‬ ‫השמש ושקע שלא בזמנו‪ ,‬כפי שכתוב בהמשך הפסוק‪ .‬וזה גרם שיעקב‬ ‫ועיני לאה רכות (כט‪ ,‬יז) שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו‬ ‫נאנס ולא התפלל מנחה‪ ,‬כי סבר שעוד זמן רב לפניו להתפלל‪ ,‬והנה כבר‬ ‫ובוכה (רש"י)‪ .‬נשאל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זי"ע‪ :‬מדוע‬ ‫שקעה החמה‪ .‬והלא ההלכה היא (ברכות כו‪ ).‬שאם טעה אדם ולא התפלל‬ ‫כאשר רחל בכתה‪ ,‬עצר הקב"ה את בכייתה ואמר לה "מנעי קולך מבכי"‬ ‫מנחה צריך להתפלל ערבית שתים‪ ,‬הראשונה ערבית והשניה‬ ‫(ירמיהו לא‪ ,‬טו) ואילו כאשר לאה בכתה לא אמר לה הקב"ה 'מנעי קולך‬ ‫לתשלומין‪ .‬לכן תיקן אז תפלת ערבית והתפלל אותה שתים‪ ,‬אחת לשם‬ ‫מבכי'? השיב ראש הישיבה תשובה מאלפת‪ :‬רחל בכתה על הצער‬ ‫ערבית והשניה לתשלומי תפלת מנחה‪( .‬דברי בינה)‬ ‫הגשמי שסובלים בניה בגלות‪ ,‬על כך ניחם אותה הקב"ה שלא תבכה‪ ,‬כי‬ ‫וישם מראשותיו (שם) וברש"י‪" :‬התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת‬ ‫עוד ישובו בנים לגבולם‪ .‬אולם לאה בכתה מתוך השתוקקות להקים בית‬ ‫אומרת 'עלי יניח צדיק את ראשו'‪ ,‬וזאת אומרת 'עלי יניח'‪ ,‬מיד עשאן‬ ‫נאמן לה'‪ ,‬להקים דורות ישרים של שבטי י‪-‬ה‪ .‬דמעות כאלו לא עוצרים!‬ ‫הקב"ה אבן אחת"‪ .‬הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הקשה‪ ,‬במתן תורה היתה‬ ‫על דמעות כאלו אומר הקב"ה‪ :‬תוסיפי לבכות ולהוריד דמעות! כל‬ ‫מריבה בין כל ההרים על מי הקב"ה יתן את התורה‪ ,‬מדוע לא עשה‬ ‫דמעה משקה את הזרעים מהם יצאו השבטים הקדושים‪( ---‬תורה שבכתב)‬ ‫ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי וגו'‬ ‫הקב"ה מכל ההרים הר אחד ועליהם יתן את התורה‪ ,‬וכמו שהיה עם‬ ‫ותקרא שמו שמעון (כט‪ ,‬לג)‬ ‫האבנים? ותירץ‪ ,‬שמבואר שם שהטעם שהתורה ניתנה על הר סיני כיון‬ ‫מדוע בבנה הראשון לא ייחדה שמה על ה'שנואה אנכי'? וי"ל דאיתא‬ ‫שהוא היה ההר הנמוך והשפל‪ ,‬ומשא"כ כל ההרים נתגאו ואמרו סיבות‬ ‫בגמ' ששנואה הכוונה שנואה בנישואיה והיינו שנשואה באיסור‪ ,‬וראובן‬ ‫למה דוקא הם הכי חשובים שעליהם יתן הקב"ה את התורה‪ ,‬אך התורה‬ ‫שנולד מראשית אונו של יעקב‪ ,‬שאמו נפקדה לפני שנשא יעקב את‬ ‫הולכת דוקא אל הנמוך והעניו‪ ,‬וא"כ לא שייך שהתורה תינתן על ההרים‬ ‫רחל‪ ,‬אז לא היתה נקראת שנואה‪ ,‬אבל שמעון היא נפקדה אחרי שיעקב‬ ‫שנתגאו‪ ,‬ולכן לא נעשו כולם להר אחד‪.‬‬ ‫נשא את רחל אז כבר נישואי לאה הם באיסור אחות אשה (לכן קראה‬ ‫ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו(כט‪ ,‬ד)‬ ‫שמו שמעון)‪( .‬לחמי תודה)‬ ‫בהמשך הפסוקים מבואר שהרועים התייחסו ליעקב בצורה מאוד‬ ‫מכובדת‪ ,‬אפילו שהוא הוכיח אותם שלא עת האסף המקנה‪ ,‬ורש"י ביאר ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (ל‪ ,‬ב)‬ ‫אברך חשוך בנים ביקש מהגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א‪ ,‬שיכנס עמו‬ ‫שם שהוא הוכיח אותם שאם שכירים אתם לא שלמתם פעולת היום‪,‬‬ ‫למרן הגרא"מ שך זצ"ל‪ .‬נכנס רבי דן ראשונה וביקש רשות‪ .‬נענה מרן‪:‬‬ ‫עם כל זה הם ענו לו בצורה יפה שאין להם כח להזיז את האבן‪.‬‬ ‫"טוב‪ ,‬שיכנס"‪ ,‬וביקש את הפראק‪ .‬סבר שהלה יתעודד יותר אם יראהו‬ ‫ומרן הרב מפוניבז' זצ"ל שאל מדוע הרועים התייחסו אל יעקב אבינו‬ ‫באיצטלא דרבנן‪ .‬החל לעודד את האברך בדברים‪ ,‬לחזק אמונה ובטחון‪.‬‬ ‫בצורה כל כך יפה‪ ,‬הנוהג שבעולם שאם מגיע אדם זר ומתחיל להתערב‬ ‫שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬ויש לקבל הכל בשמחה‪.‬‬ ‫לאחרים בעבודתם‪ ,‬ומעיר להם הערות‪ ,‬הם מסלקים אותו מפניו‪ ,‬ומה‬ ‫לחש האברך לרבי דן‪" :‬אמור לראש הישיבה שגם רחל אמנו בכתה על‬ ‫עקרותה‪ ,‬אמרה 'אם אין‪ ,‬מתה אנכי'!"‪.‬‬ ‫היה מיוחד כאן שהם כיבדו את יעקב אבינו‪ .‬וביאר מרן הרב מפוניבז'‬ ‫עשה רבי דן כדבריו‪ ,‬פנה ואמר‪" :‬גם רחל" –‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שבשעה שיעקב אבינו הגיע אליהם הוא אמר "אחי מאין אתם"‪,‬‬ ‫עוד המילים על שפתיו‪ ,‬ומרן פרץ בזעקה נוראה‪" :‬הוי‪ ,‬הוי!" כאילו תקעו‬ ‫הוא פתח והקדים במילה של אהבה וקירבה ‪' -‬אחי'‪ ,‬ואחרי שמקדימים‬ ‫חרב בלבו! נדהמו השנים‪ ,‬ומרן זעק‪" :‬האם רחל בכתה משום שהיא‬ ‫אהבה וקירבה‪ ,‬אפשר להעיר הערות והכל יקובל בעין טובה‪.‬‬ ‫עקרה סתם‪ ,‬כי רצתה‪ ,‬כמונו‪ ,‬ילדים? רחל רצתה להקים את בית ישראל‪,‬‬ ‫ואכן מי יודע כמה מריבות ועגמת נפש היה ניתן לחסוך אם היו נותנים‬ ‫זו היתה כל כונתה!"‪...‬‬ ‫אחד לשני מילה טובה ומקרבת‪ ,‬ואין לנו מושג כמה שמילה טובה יכולה‬ ‫והיה רבי דן אומר‪" :‬מרן זצ"ל הזדעק‪ ,‬על שאנו מעריכים את האבות‬ ‫להשפיע על השני ולרומם אותו‪.‬‬ ‫הקדושים כצמצום הבנתנו‪ .‬כמה יש לנו להזהר בזה‪ ,‬כשאנו מדברים –‬ ‫מעשה בבחור צעיר בן ארבע עשרה של"ע ירד מהדרך עד שהגיע ממש‬ ‫אודותיהם!"‪( ...‬הגש"פ קנין תורה)‬ ‫לשאול תחתית‪ ,‬לאחר כשלוש שנים פתאום הוא עשה מפנה גדול‪,‬‬ ‫פרשת שבוע‬ ‫הסתפקות במועט‬ ‫ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (כח‪ ,‬כ) מהי האריכות בדברי יעקב‪ .‬ברור שהלחם ניתן לאכול והבגד ללבוש‪ .‬די היה לכאורה לומר ונתן לי לחם ובגד‪.‬‬ ‫ברבינו בחיי כתב‪ " :‬זאת שאילת הצדיקים מאת ה'‪ .‬לא ישאלו המותרות רק הדבר ההכרחי בלבד שאי אפשר לאדם שיחיה בלעדיו‪ .‬ועל כן שאל‬ ‫יעקב לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬שהוא הדבר מוכרח"‪ .‬דוגמה מופלאה לכך ראינו אצל רבי עזרא עטיה זצ"ל‪ ,‬שהפך את ההסתפקות במועט למקור‬ ‫של אושר יומיומי‪ .‬בכל יום היה מראה לבנו בשמחה ואומר‪" :‬ראה כמה טוב לי שיש לי פת במלח!"‪ ,‬ואכן זו הייתה סעודתו הקבועה מדי יום – פת‬ ‫במלח‪ ,‬שאותה אכל מתוך שמחה רבה ותחושת עשירות אמיתית‪.‬‬ ‫תפיסה זו‪ ,‬שבה האדם אינו מרגיש שחסר לו דבר כל עוד יש לו את צרכיו הבסיסיים‪ ,‬באה לידי ביטוי מרגש גם בביתו של מרן רבי חיים קניבסקי‬ ‫זצ"ל‪ .‬קבוצת תלמידות שקיבלה משימה לכתוב מאמר על "הסתפקות במועט"‪ ,‬הגיעה לבית הרב כדי לשמוע הדרכה‪ .‬מאחורי הדלת שנפתחה‬ ‫לרווחה‪ ,‬התגלה בית עלוב מאוד‪ .‬הרהיטים היו מעטים וישנים מאוד‪ .‬המקרר היה שבור ועקום‪ ,‬והיו צריכים להניח תחתיו קרטונים כדי שיעמוד‬ ‫בצורה ישרה‪ .‬המיקסר היה שבור ומכוסח מכל הצדדים אחרי עשרות שנים של פעילות אינטנסיבית‪ ,‬הכיסאות רעועים‪ ,‬כל אחד מהם בצבע אחר‬ ‫ועם דוגמה שונה‪ ,‬והכלים המעטים במטבח‪ ,‬היו שרידים של סטים ישנים‪ ,‬כל אחת עם דוגמה אחרת ובצבע שונה לחלוטין‪ .‬הרבנית קניבסקי קיבלה‬ ‫אותן ושאלה אותן מה הם רוצות? הבנות הסבירו שבבית הספר הן קיבלו משימה‪ ,‬לכתוב מאמר על הנושא של 'הסתפקות במועט'‪ .‬הפעם היה‬ ‫תורה של הרבנית להיות מובכת‪ .‬היא מאוד אוהבת לעזור לאנשים‪ ,‬היא מ שתדלת לענות לכל שאלה שמפנים אליה‪ ,‬אבל הנושא הזה שעליו מדברות‬ ‫התלמידות‪ ,‬אינו מוכר לה כל כך‪" .‬אני יכול לצטט לכן מאמרים מהתלמוד על הסתפקות במועט"‪ ,‬אמרה לתלמידות‪" ,‬אבל כתלמידות סמינר בוודאי‬ ‫גם אתן מכירות את המאמרים הללו‪ .‬אני יכולה לספר לכם סיפורים על גדולי ישראל בדורות הקודמים שהסתפקו במועט‪ .‬אבל לצערי אני חוששת‬ ‫שלא אוכל להשיב לכן מניסיוני האישי‪ .‬אף פעם לא היה חסר לי כלום‪ ,‬ולא הייתי צריכה להסתפק במועט‪ .‬תמיד היה לי כל מה שהייתי זקוקה לו‪,‬‬ ‫ולכן אני מרגישה שלא בנוח להטיף לאחרים להסתפק במועט‪ ."...‬התלמידות הודו לה בחום ויצאו מהבית כשחיוך רחב על פניהן‪ .‬בלי שידעה בכלל‪,‬‬ ‫העניקה להן הרבנית רעיון מוצלח במיוחד‪ ,‬עכשיו יש להם כבר מה לכתוב על הסתפקות במועט‪ ,‬אחרי שראו את הבית הדל‪ ,‬ואת בעלת הבית‬ ‫שמעולם לא היה חסר לה כלום‪...‬‬ ‫בספר בית אימי שהוציאה בתה הרבנית צביון היא מתארת את המצב בבית כך‪ :‬העניות באה לידי ביטוי גם ברהיטי הבית‪ :‬הכסא של אבא‪ ,‬שעליו‬ ‫היה יושב ולומד ליד הסטנדר‪ ,‬היה כיסא מטבח פשוט ושבור‪ .‬חלק מהרהיטים היו 'ירושות' משכנים שהחליפו את רהיטיהם‪ ,‬כשאת הישנים 'תרמו'‬ ‫לנו‪ .‬זכור לי אחד הרהיטים הללו – שולחן עגול‪ ,‬שמפעם לפעם היה אחד השכנים נכנס לתקנו כדי שנוכל להמשיך להשתמש בו‪ ...‬חלק מהמיטות‬ ‫חרקו עם כל תזוזה‪ .‬מצעים היו בצמצום רב‪ ,‬ואמא היתה מכ בסת אותם רק בימים שטופי שמש‪ ,‬כדי שנוכל לשוב ולהשתמש בהם באותו יום‪ .‬גם‬ ‫כלי מטבח לא היו בשפע‪ .‬חתנה רבי זליג ברוורמן מספר‪ ,‬כי בשבת הראשונה שהגיע כחתן‪ ,‬התפלא לראות את הצלחות של השבת ואת הסכו"ם‪,‬‬ ‫שהיו אוסף של שאריות מסטים רבים‪ .‬וכאן בא הפלא הגדול – למרות המצב הכלכלי הקשה לא חשנו שונים מן האחרים ולא הרגשנו בעניות כלל‪.‬‬ ‫יתירה מכך‪ ,‬אבא ואמא הקפידו מאוד שנהיה נקיים ומסודרים ולא נ לבש בגד קרוע או בגד שחסר בו כפתור‪ .‬אמא השרתה בבית שמחת חיים‬ ‫תמידית‪ ,‬והדבר השפיע על כולנו‪ .‬גם חברותינו מבית הספר חשו בכך‪ :‬כשביקשנו לבוא אליהן ולהכין עמן שיעורים בבתיהן הגדולים והמרווחים‪ ,‬הן‬ ‫רצו לבוא לביתנו דווקא! לדבריהן‪ ,‬מאור הפנים של אמא הקסים אותן‪ ...‬בתבונתה הרבה השכילה אמא לנווט את ספינתנו באופן מופלא‪ :‬מחד‬ ‫גיסא‪ ,‬השתדלה לחסוך ככל הניתן‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬הצליחה למנוע מאתנו תחושה של דחקות ועניות‪ ,‬עד כי שנות ילדותי זכורות לי כשנות שפע‪...‬‬ ‫לחג הפסח למשל‪ ,‬קיבלנו חצאיות שהעבירה לנו בת דודתו של אבא‪ ,‬הרבנית שרה רוטברג‪ ,‬ששימשו את בנותיה‪ ,‬והיינו מאושרות ביותר‪ ...‬זכורני‬ ‫כיצד שבתי פעם מבית הספר ושחתי לאמא בעצבות‪ :‬כמה מסכנה אחת מחברותי לכיתה – למשפחתה אין כסף‪ ,‬ולכן היא אינה מצטרפת לטיול‪.‬‬ ‫כמה ריחמתי עליה בשל עניותה‪ ,‬בזמן שאנו היינו דחוקים לא פחות‪( ...‬מתוך העלון של הרב קולדצקי)‬ ‫פינת ההלכה‬ ‫פינוי וניקוי אולם שמחות לאחר קידוש או סעודת שבת‬ ‫שאלה‪ :‬משפחת כהן ערכה קידוש חגיגי בשבת בבוקר באולם שמחות סמוך לבית הכנסת לרגל שמחת הבר‪-‬מצווה של בנם‪ .‬בסיום הקידוש‪ ,‬בעוד‬ ‫האורחים מתפזרים‪ ,‬ניגשו בני המשפחה והמלצרים לפנות את השולחנות משאריות האוכל‪ ,‬מהכלים החד‪-‬פעמיים המשומשים ומהמפות‬ ‫המלוכלכות‪ ,‬ואף החלו לטאטא את רצפת האולם כדי להשאירו נקי ומסודר‪ .‬האולם אינו מיועד לפעילות נוספת בהמשך השבת‪ ,‬ולאחר סיום‬ ‫הפינוי הוא ננעל עד למוצאי שבת (שאז יגיע צוות הניקיון לניקוי יסודי) האם מותר היה לבני המשפחה ולמלצרים לפנות את השולחנות ולטאטא‬ ‫את האולם במצב זה‪ ,‬ומה הדין אילו היו מתוכננים להשתמש באולם בהמשך השבת (למשל עבור סעודה שלישית או שיעור תורה)?‬ ‫תשובה‪ :‬ניקוי וסידור אולם שמחות לאחר השימוש בו בשבת יש בו משום איסור הכנה משבת לחול‪ ,‬דכיון שאין עתידים להשתמש באולם זה‬ ‫בשבת אין לפנותו ולהכינו לצורך שימוש לאחר השבת‪ ,‬ואף באופן שלאחר השבת מנקים את האולם בצורה יסודית ונמצא שהניקוי הנעשה בשבת‬ ‫אינו מכין את האולם באופן מושלם‪ ,‬מ"מ יש איסור הכנה גם כאשר מכין את האולם במקצת‪ ,‬וכגון שמפנה ממנו את שיירי האוכל‪.‬‬ ‫כמו כן יש בפינוי שיירי האוכל והכלים החד פעמיים המלוכלכים איסור טלטול מוקצה‪ ,‬ואף במקום דשכיחי בעלי חיים ששיירי האוכל ראויים‬ ‫להם ואינם מוקצה‪ ,‬מ"מ הכלים המלוכלכים והמפות שנתלכלכו ועומדות להיזרק לאשפה הרי הם מוקצה‪.‬‬ ‫וכן אין לטאטא את המקום משום איסור הכנה ומשום איסור טלטול מוקצה‪ ,‬שהרי טעם ההיתר לכבד את הבית מבואר ברמב"ן שהוא משום גרף‬ ‫של רעי אי נמי משום דהוי טלטול מן הצד לצורך כבוד שבת‪ ,‬והכא שאין עתידים להשתמש באולם זה בשבת‪ ,‬אין היתר של גרף של רעי כיון‬ ‫שהיתר זה שייך רק באופן שבני אדם שוהים ליד דבר המאוס להם‪ ,‬וגם אין כאן צורך כבוד בשבת‪ ,‬כיון שנועלים את האולם ואין משתמשים בו‬ ‫בשבת‪ .‬ואם עתידים להשתמש באולם זה במשך השבת‪ ,‬מותר לפנות ולנקות את המקום ואין בזה משום איסור הכנה וגם אין איסור טלטול מוקצה‬ ‫משום דהוי גרף של רעי‪( .‬ארחות שבת)‬ ‫מזל טוב‬ ‫משפחות לוי‪-‬הכט להולדת הבת הנכדה‬ ‫מרכז העיר‪ :‬משפחות שמואל‪-‬ברהום לאירוסי הבן הנכד‬ ‫משפחת גורן להכנס הבן לעול תורה ומצוות משפחת גולדברג להולדת הבת גני הדר‪ :‬משפחת שכטר להכנס הבן לעול תורה ומצוות‬ ‫משפחות בלויגרונד‪-‬רביץ (מרכז העיר) לנשואי הבן הנכד‬ ‫משפחת בקר לאירוסי הבן‬ ‫משפחות רוזנבלום‪-‬ליפסקי לנשואי הבת הנכדה‬ ‫הודעות לשמחות ניתן לשלוח עד יום שני למייל ‪a7608833@GMAIL.COM‬‬