gilyoines.com

שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫ויצא‬ ‫תשפ”ז‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫"וילך חרנה" (שם)‪ .‬וברש"י בכמה מקומות‬ ‫יובן מאמר הרה"ק רבי ברוך ממעז'בוז' זי"ע‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל‬ ‫על נועם אמרינו ‪" -‬קדושנו קדוש יעקב"‪,‬‬ ‫לה הכתוב ה"א בסופה‪ .‬ידועים דבריו‬ ‫שאמר פעם בקודשו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬קדשנו כמו‬ ‫פרשה שכולה דביקות‬ ‫הנפלאים של הרה"ק רבי מנחם מענדל‬ ‫שהנך קדוש יעקב‪ ,‬הרי מהיכן הייתה לו‬ ‫"ויצא יעקב" (כח י)‪ .‬כתב בשפת אמת‬ ‫מווארקא זצלה"ה וצריך ביאור למה‬ ‫ליעקב אבינו קדושה עילאית שכזו? רק‬ ‫(תר"נ)‪ ,‬בסדר ויצא לא נמצא שום פרשה‬ ‫באמת כתוב בתורה בדרך זה‪ ,‬ה"א בסופה‬ ‫מחמת שאתה קידשתו‪ ,‬אם כן קדשנו‬ ‫פתוחה וסתומה‪ ,‬וכ"ה בספרי מסורות‬ ‫תחת למ"ד בתחילתה‪ .‬וי"ל דהתורה‬ ‫גם אנו‪ .‬עכד"ק‪ .‬ומדוע נאמר זאת דווקא‬ ‫כי לא יש סדר כזה בתורה זולת ויצא‪.‬‬ ‫מורה לנו בזה עצה טובה‪ ,‬באם יש לו‬ ‫על יעקב אבינו? אלא משום שזו הייתה‬ ‫ונראה דהרמז שלא פסק אבינו יעקב ולא‬ ‫לאדם לדבר דבר‪ ,‬אפי' ההכרח‪ ,‬מ"מ יתן‬ ‫מידתו של יעקב אבינו לתקן ולקדש את‬ ‫הוסח דעתו מיציאתו לחו"ל עד שחזר‬ ‫מעצור לרוחו בכל מה דאפשר‪ ,‬וידבר‬ ‫כל ענייני הרשות‪.‬‬ ‫'ויפגעו בו מלאכי כו''‪ ,‬וז"ש 'וישבת עמו‬ ‫בסוף‪ ,‬ולא בתחילה‪[ .‬כידוע שהיה נקרא‬ ‫ימים אחדים' שהיו כל הימים באחדות‬ ‫בפי כל הצדיק השותק ונאים הדברים‪]...‬‬ ‫ודביקות בשרשו‪ .‬וזה הי' עיקר הנדר‬ ‫סגולה לשידוך‬ ‫והבקשה 'אם יהי' אלקים עמדי כו''‬ ‫אי' בספה"ק אגרא דכלה‪ ,‬איתא במדרש‬ ‫שלא יתפרד מן הדביקות ע"י לבן הרשע‬ ‫"ויפגע במקום" (כח יא)‪ .‬וברש"י ‪ -‬ללמדך‬ ‫(ב"ר פס"ח‪ ,‬ב) עה"פ ויצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬ר'‬ ‫ותחבולותיו כנ"ל‪.‬‬ ‫שקפצה לו הדרך‪ .‬וכתב בכורי אביב‪ ,‬ב'‬ ‫שמואל בר נחמן פתח‪ ,‬שיר למעלות אשא‬ ‫פעמים מספרים לנו חז"ל על קפיצת‬ ‫עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני מאין‬ ‫הדרך ושניהם בנושא שידוכים‪ .‬א'‪ ,‬אצל‬ ‫יבא עזרי‪ ,‬אליעזר בשעה שהלך וכו' ואני‬ ‫כתב בספר נתיבות שלום‪ :‬בעל ה'בית‬ ‫יעקב כשהלך לשאת אשה‪ .‬ב'‪ ,‬אצל‬ ‫לא נזם אחד וכו'‪ ,‬חזר ואמר מה אנא מוביד‬ ‫אברהם' זי"ע מביא עה"פ (ויצא ל"א‪ ,‬י"ז)‬ ‫אליעזר עבד אברהם כשהלך לקחת‬ ‫סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' וכו' אל יתן‬ ‫"ויקם יעקב וישא את בניו ואת אשתו‬ ‫אשה ליצחק ויש בזה רמז לדורות‪,‬‬ ‫למוט וכו'‪“ .‬בעי למדרש למה נאמר שוב‬ ‫על הגמלים"‪ ,‬בהקדם המעשה מהרה"ק‬ ‫בחינת מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬שעה‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬הלא כבר נאמר‬ ‫רבי מנדל מויטעבסק זי"ע שפעם אחת‬ ‫שיגיעו הבנים לפרקם‪ ,‬עליהם לשים‬ ‫למעלה (כח‪ ,‬ז) וישמע יעקב וכו’ וילך פדנה‬ ‫היה רעב גדול בטבריה וכאשר חזרו‬ ‫בה' ביטחונם‪ ,‬יתאזרו ויתאמצו‪ ,‬ובעזרת‬ ‫ארם?" “על כן בא לדרוש אותה הפרשה‬ ‫השליחים והביאו עימהם הרבה מתנות‬ ‫ה' יעברו את כל המכשולים ותהיה להם‬ ‫כולה שאמרה יעקב בעת הליכתו לישא‬ ‫כלי כסף וכלי זהב ומעות והניחו הכל‬ ‫קפיצת הדרך‪.‬‬ ‫אשה (וכן הוא בקבלה כל מי שנצרך לישא אשה‪ ,‬יאמר‬ ‫על שולחנו‪ ,‬אמר הרה"ק‪ :‬רבש"ע איך‬ ‫בכל יום הקפיטיל הלזה קודם יהיו לרצון וכו')‪ ,‬ודרש‬ ‫הויב זיך אויף צו דיר מיט די אלע כלים‪.‬‬ ‫שאמר יעקב מאין יבא עזר"י‪ ,‬היינו אשתי‬ ‫וראו כולם כיצד הכלים החלו להתרומם‬ ‫"וישכב במקום ההוא" (כח יא)‪ .‬פירש"י‬ ‫מעל השולחן‪ .‬ועל דרך זה פירש מאמר‬ ‫עזר שלי (אעשה לו עזר)‪ ,‬מאין יבא לי על פי‬ ‫באותו מקום שכב‪ ,‬אבל י"ד שנים ששמש‬ ‫הכתוב‪" :‬וישא יעקב את בניו ואת אשתו"‪,‬‬ ‫הטבע שאין בידי כלום אפילו נזם אחד‬ ‫בבית עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה עוסק‬ ‫שאת כל העניינים הגשמיים שלו הגביה‬ ‫וכו'‪ ,‬חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן‬ ‫בתורה‪ .‬שמעתי דבר נפלא מהגאון רבי‬ ‫יעקב אבינו להשי"ת‪ .‬והנה פרשה זו היא‬ ‫בריי עזרי מעם ה' וכו'‪ ,‬עד ה' ישמר צאתך‬ ‫ישראל זיכרמאן שליט"א רבה של אחזת‬ ‫תורה שלימה תורתו של יעקב אבינו‬ ‫ובואך מעתה ועד עולם‪ ,‬הנה הם שבעה‬ ‫ברכפלד‪ ,‬בשם עמוד ההוראה מרן הגרי"ש‬ ‫איך שהגביה את כל ענייני הרשות שלו‬ ‫פסוקים של נחמה לו ברוח הקודש‪ ,‬ואז‬ ‫אלישיב זצ"ל‪ ,‬שהסביר במתיקות נפלאה‬ ‫להשי"ת‪ ,‬ונהיה מהכל תורה‪ ,‬שהתורה‬ ‫נשא רגליו ויצא בהבטחה‪ ,‬וזהו ויצא יעקב‬ ‫את דיוק נוסח התפלה של רבי נחוניא בן‬ ‫מספרת בפרטות את כל מעשיו ומכל‬ ‫מבאר שבע‪ ,‬לאחר שנתבאר לו שבעה‬ ‫הקנה‪ ,‬המובא בגמרא (ברכות כח‪" ):‬מודה‬ ‫פרט ופרט מענייני הרשות שלו נהיה‬ ‫נחמות"‪.‬‬ ‫אני לפניך‪ ...‬ששמת חלקי מיושבי בית‬ ‫חלק מהתורה‪ ,‬שבכל זה טמונים עניינים‬ ‫המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות"‪.‬‬ ‫נשגבים למעלה מכל השגה‪ .‬לאור זה‬ ‫דקדק הרב אלישיב‪ ,‬מדוע ב'יושבי בית‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫רבים הם זו למעלה מזו‪ .‬כמרומז בחלום‬ ‫הסולם ‪ֻֻ -‬מצב‪ ,‬איננו קיים מעצמו ובדרך‬ ‫המדרש' נאמר לשון יחיד 'בית מדרש'‪,‬‬ ‫שהראה הקב"ה ליעקב שמדתו תפארת‬ ‫מקרה‪ ,‬אלא כוח עליון הציב אותו ‪ -‬ארצה‪,‬‬ ‫ואילו ב'יושבי קרנות' נאמר לשון רבים ולא‬ ‫דהיינו תורה‪ ,‬וענין 'סולם מוצב ארצה‬ ‫הכוח העליון שהציב את הסולם‪ ,‬איננו‬ ‫מ'יושבי קרן'‪ .‬אלא‪ ,‬הסביר הרב אלישיב‬ ‫וראשו מגיע השמימה'‪ ,‬היינו שמתחילה‬ ‫על הארץ‪ ,‬אלא נעלה במרומים‪ ,‬וממרום‬ ‫כך‪ :‬יושבי בתי המדרש שמחים בעמלם‪,‬‬ ‫יש להתחיל מפשטות התורה‪ ,‬ועי"ז עולים‬ ‫הוצב הסולם על הארץ; ואף על פי כן‬ ‫מרוצים מחייהם ומסופקים מדרך שבחרו‬ ‫עד המדרגות הגבוהות‪ ,‬דצריך להאמין כי‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ ,‬כיוונו ותעודתו‬ ‫לעצמם‪ ,‬לכן הם נמצאים על מקומם זמן‬ ‫פשטות התורה היא סולם המוצב ארצה‬ ‫איננו ירידה משמים ארצה‪ ,‬אלא התעלות‬ ‫רב מבלי לנוע ממקום אחד למשנהו‪ .‬אך‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ ,‬וכשלומד פשטות‬ ‫מהארץ לשמים; זו האמת האחת הרמוזה‬ ‫'יושבי קרנות'‪ ,‬אלו המחפשים את ספוקם‬ ‫התורה אם שור שנגח את הפרה‪ ,‬או‬ ‫לו! בראשונה‪ :‬כלל החיים עלי אדמות‪,‬‬ ‫מהנאות העולם הזה החולפות ועוברות‪,‬‬ ‫המחליף פרה בחמור‪ ,‬הולך ומתעלה עד‬ ‫כולל אפוא גם את חיי האדם‪ ,‬גם את חייו‬ ‫חשים כל העת חסר ספוק‪ ,‬ומנסים ללכת‬ ‫דביקות בה'‪ .‬ועל זה אמר יעקב 'אכן יש ה'‬ ‫הוא‪ ,‬מטרתם איננה במישור – לא מבאר‬ ‫מקרן זוית זו לקרן זוית אחרת כדי לחפש‬ ‫במקום הזה ואנכי לא ידעתי'‪ ,‬שהתפלא‬ ‫שבע לחרן ‪ -‬אלא תעודתם היא במרום‬ ‫הנאה ואינם מוצאים‪ .‬כך יוצא שבמסגרת‬ ‫מאד‪ ,‬איך מפשטות התורה משיג יהודי‬ ‫וממרום; כל אשר בארץ מוזמן ומיועד‬ ‫נסיונותיהם למצא את שאהבה נפשם הם‬ ‫מדרגות כאלו להיות דבוק בה'‪ ,‬והביאור‬ ‫להתעלות למטרה עליונה בשמים; ומטרה‬ ‫יושבים בקרנות רבות‪ .‬על כן נאמר בהם‬ ‫בזה‪ ,‬שהכח של קדושה שיש בתוה"ק‬ ‫זו‪ ,‬שאיפה זו להתעלות‪ ,‬איננה אגדה‬ ‫לשון רבים‪( .‬אוצרותיהם אמלא‪ ,‬פר' וישלח)‬ ‫הוא בבחי' 'שרשרת'‪ ,‬שכל טבעת נעוצה‬ ‫הבדויה מלב האדם‪ ,‬אלא מציאות יש לה‪,‬‬ ‫ומשולבת בטבעת שאחריה‪ ,‬וכשאדם‬ ‫וקיום עדי עד‪ ,‬יסודה בשמים‪ ,‬והגשמתה‬ ‫מתקשר בטבעת האחרונה בקצה‬ ‫הישירה בארץ‪.‬‬ ‫חלום יעקב‬ ‫שלמטה‪ ,‬קשור הוא בקצה העליון העילאי‬ ‫"סלם מצב ארצה" (כח יב)‪ .‬דברים חוצבים‬ ‫ביותר‪ ,‬וכמרומז בלשון הכתוב‪ ,‬יעקב חבל‬ ‫ביאר הגה"ק ר' שמשון רפאל הירש‪ ,‬מראים‬ ‫נחלתו‪ ,‬בחי' חבל שהקשור למטה מקושר‬ ‫ובעל 'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע ביאר‬ ‫לו אפוא "סולם"‪ ,‬ורומזים לו בדרך כלל‪,‬‬ ‫למעלה‪ .‬וכשיש ליהודי בהירות בלימוד‬ ‫כך‪ ,‬ואלו דבריו‪ :‬עליות במעלות התורה‬ ‫שיש קשר בין תחתונים לעליונים; והנה‬ ‫התורה‪ ,‬ומאמין כי יש נחת רוח להבורא‬ ‫ית' גם מלימוד פשטות התורה‪ ,‬אז הולך‬ ‫ומתעלה בדרגות התורה‪ ,‬וכדרך העולה‬ ‫בסולם דרגה אחרי דרגה יעלה בטח‪ .‬אי‬ ‫אפשר להגיע אל ראשו השמימה‪ ,‬אלא‬ ‫כאשר מתחילים מהמדרגות הנמוכות‪,‬‬ ‫ומטפסים ועולים ממדרגה למדרגה‪ ,‬עד‬ ‫ושבת שמה‬ ‫שמשיג והנה ה' נצב עליו‪ .‬מתחיל מתורת‬ ‫ה' חפצו‪ ,‬עד שזוכה לבחי' ובתורתו יהגה‬ ‫יומם ולילה‪...‬כמ"ד דדי' ירווך בכל עת‪,‬‬ ‫אלו השלשה בשלימות‪ ,‬מקום המקדש‬ ‫איתא בגמרא המענג את השבת נותנין‬ ‫ובאהבתה תשגה תמיד‪ ,‬שזו הדרגה‬ ‫שנא' 'אין זה כי אם בית אלקים'‪,‬‬ ‫לו נחלה בלי מצרים והאכלתיך נחלת‬ ‫העילאית של לימוד בתוה"ק‪ ,‬שאינו יכול‬ ‫והזמן המבחר כי בטח הי' התגלות‬ ‫יעקב וכו' ופרצת ימה וקדמה וכו' שהגם‬ ‫להסיח דעתו מהתוה"ק יומם ולילה‪.‬‬ ‫הזאת בשבת קודש‪ ,‬ונפש הוא יעקב‬ ‫שניתן לנו השבת מכל מקום הרצון‬ ‫אבינו המובחר שבנפשות שבו נכללו‬ ‫שיהי' לנו דביקות‪ .‬ושיתערב הקדושה‬ ‫כל נפשות ישראל‪ .‬כמ"ש והקדישו‬ ‫של השבת בנו להיות מעין נובע ואז‬ ‫"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫את קדוש יעקב‪ ,‬והנה ה' נצב עליו זה‬ ‫נשאר קיים גם בימי המעשה רשימה‬ ‫השמימה" ‪( ...‬שם)‪ :‬מכאן ‪ -‬אמר הרה"ק‬ ‫הפסוק בעצמו הוא ברכה‪ ,‬וביאר זה כמו‬ ‫מקדושת השבת כנ''ל‪( .‬שפת אמת)‬ ‫מרוזין זי"ע ‪ -‬למדנו מצות סעודת מלווה‬ ‫שקדושת שבת היא קבוע וקיימא בלי‬ ‫מלכה מן התורה‪ .‬כי הנה 'סלם' נוטריקון‬ ‫שום הקדשה ואתרעותא מישראל רק‬ ‫ס'עודת ל'וית מ'לכה‪ .‬וסעודה זו 'מוצב‬ ‫מצד הש"י בעצמו הוא קדוש לא כימים‬ ‫אי' בספר מי השלוח (מהרה"ק‬ ‫ארצה'‪ ,‬שבעיני ההמון היא שפלה ואין‬ ‫טובים שישראל מקדשים אותם‪ ,‬כך‬ ‫מאיזבצא)‪ :‬והנה ה' נצב עליו‪ .‬הנה זאת‬ ‫נזהרים בה‪ ,‬שהיא מתקיימת בארציות‬ ‫הוא קדושת יעקב אבינו כקדושת שבת‬ ‫ידוע כי עיקר התגלות הש"י בעולם הוא‬ ‫ע"י אכילה ושתיה‪ .‬אבל 'וראשו מגיע‬ ‫שקדוש מצד הש"י ואינו צריך לשום‬ ‫ע"י שלשה‪ ,‬היינו 'עולם'‪' ,‬שנה'‪' ,‬נפש'‪.‬‬ ‫אתרעותא‪ ,‬וע"כ לא נאמר עומד עליו‬ ‫'עולם' הוא מקום המקדש אשר שם‬ ‫השמימה' ‪ -‬מי שעיניו בראשו יודע שדבר‬ ‫רק נצב כי עומד משמע שעתה עומד‬ ‫הוא התגלות אלקותו ית'‪ ,‬ו'שנה' היא‬ ‫גדול הוא‪ ,‬שנשפע עי"כ הארה לעולמות‬ ‫עליו ולא מקודם והיינו מכח אתרעותא‬ ‫בהמבחר שבזמנים הוא שבת שבו נמצא‬ ‫העליונים‪ .‬כי 'והנה מלאכי אלקים עולים‬ ‫דילי' אבל נצב היינו שתמיד מקושר‬ ‫התגלות אלקותו‪ ,‬ו'נפש' הוא על נפשות‬ ‫ויורדים בו'‪ ,‬שמלאכי שבת שיורדים ביום‬ ‫עמו‪:‬‬ ‫מישראל יתגלה שכינתו‪ .‬והנה כאן היו‬ ‫ו'‪ ,‬עולים בחזרה למעלה ע"י סעודת מלווה‬ ‫ב | פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בשעת התנאים ובשעת החופה לשבור‬ ‫בפרשתנו) פשיטא דלחם הוא לאכול ובגד‬ ‫מלכה‪ ,‬ויורדים בו ‪ -‬נוטריקון ביום ו'‪ ,‬והיינו‬ ‫כלי‪ ,‬י"ל בדרך הלצה‪ ,‬על פי מאמר חז"ל‬ ‫הוא ללבוש‪ ,‬ולמה האריך‪ .‬ויש לומר בדרך‬ ‫שיורדים אח"כ שוב פעם ביום ו'‪.‬‬ ‫(מד"ר בראשית עג‪ ,‬ה) על הפסוק אסף אלקים‬ ‫צחות‪ ,‬שפירש כוונתו באר הייטב‪ ,‬פן יבוא‬ ‫השלה"ק הקדוש (מסכת שבת אות מ) מביא‬ ‫את חרפתי‪ ,‬כל זמן שאין לאשה בן‪ ,‬אין‬ ‫צדיק אחריו‪ ,‬ויאמר דלחם רומז על שלשה‬ ‫מספר ‘כנפי יונה' (ח"ב סימן ג) "אחר‬ ‫לה במי לתלות סרחונה‪ ,‬ומשיש לה בן‬ ‫הויות (לח"ם בגימטריא ג' פעמים הוי"ה)‪ ,‬ובגד על‬ ‫ההבדלה במוצ"ש מסדר שולחנו עם‬ ‫תולה בו‪ ,‬וכששואלה בעלה מי שבר כלי‬ ‫עלמא דאצילות‪ ,‬על כן ביאר בפשטות‬ ‫שני ככרות‪ ,‬ולא נקיט בידיה אלא חדא‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬אומרת "בנך"‪ .‬ולפי זה יש לומר דלכן‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש ממש‪.‬‬ ‫ואומר 'דא סעודתא דדוד מלכא'‪ ,‬ובזכותה‬ ‫שוברים כלי‪ ,‬להראות אשר מזה הזיווג‬ ‫ניצול מחיבוט הקבר‪ .‬הרה"ק רבי שלום‬ ‫יהי' דורי דורות ויולדו בנים‪ ,‬ואז אף אם‬ ‫שכנא מפראהבישט זי"ע אמר‪" :‬מי שיאכל‬ ‫תשבר פעם איזה כלי‪ ,‬לא יגיע לה נזק‪ ,‬כי‬ ‫"ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה‬ ‫שמו יהודה" (כט לה)‪ .‬אמר הרה"ק החי' הרי"ם‬ ‫סעודת מלוה מלכה‪ ,‬יהיה בטוח במזונותיו‬ ‫תוכל לתלות בבנה‪.‬‬ ‫תמיד"‪ .‬והסמיך זאת על הפסוק בתהלים‬ ‫זי"ע הענין שכ"א מישראל נקרא 'יהודי'‬ ‫הוא ע"ש 'יהודה'‪ ,‬דהוא ע"ש שבח והודאה‬ ‫"סעדני ואושעה"‪ .‬דוד המלך ע"ה דיבר על‬ ‫"וישמע יעקב את דברי בני לבן וגו' לקח‬ ‫וכמ"ש 'הפעם אודה את ד'' וכו'‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫סעודתו שלו‪ ,‬סעודת מלוה מלכה‪ .‬ואמר‬ ‫יעקב את כל אשר לאבינו וגו' וירא יעקב‬ ‫ז"ל שנטלתי יותר מדאי על חלקי‪ ,‬משמע‬ ‫שעל ידי סעודה זו יזכה האדם לישועה‪.‬‬ ‫את פני לבן" (לא א ב) כ"א צריך שיהיה לו‬ ‫מזה דכ"א מחויב לידע דכל מה דהשי"ת‬ ‫"ואשעה בחוקיך תמיד"‪ .‬חוק הוא לישנא‬ ‫רב ומורה דרך ונקדים לפרש את מאחז"ל‬ ‫עושה עמו הוא יותר מהמגיע לו‪ ,‬ולזה‬ ‫דמזונא‪ ,‬על ידי סעודת מלוה מלכה יהיה‬ ‫איזו חכם הלומד מכל אדם שנאמר 'מכל‬ ‫נקרא 'יהודי'‪ ,‬עכלה"ק‪( .‬שיח שרפי קודש‪ ,‬וראה‬ ‫לך לחם חוקך תמיד‪.‬‬ ‫מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי'‪.‬‬ ‫גם בספר הזכות לחנוכה כדברים הללו)‪.‬‬ ‫אצל כ"ק האדמו"ר מסקולען זי"ע היה‬ ‫המאמר הזה תמוה בעיני כל מעיין‪ .‬אכן‬ ‫ובשפת אמת (ויגש שנת תרל"א) כתב וזל"ק‪:‬‬ ‫פעם איזה ראש ישיבה שחשש מביטול‬ ‫נראה‪ ,‬דכ"א צריך שיהיה לו רב שילמוד‬ ‫שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו‬ ‫תורה בעקבות האריכות בסעודת מלוה‬ ‫ממנו בין תורה ובין עבודה באיזה דרך‬ ‫יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל‬ ‫מלכה‪ .‬אמר לו הצדיק‪ :‬חמין במוצאי שבת‬ ‫ישכון אור‪ ,‬וכל ימי חייו בזה העולם צריך‬ ‫דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית'‪.‬‬ ‫מלוגמא ‪ -‬חמימות במוצאי שבת היא‬ ‫האדם לזה‪ .‬אכן האדם שהוא בזה הבחינה‬ ‫רפואה גדולה לנפש‪.‬‬ ‫ש'לומד מכ ל האדם'‪ ,‬היינו אפילו במה‬ ‫אודות סעודת מלוה מלכה התבטא פעם‬ ‫שבני האדם פחותים מדברים בעניני‬ ‫"ותאמר לאה נתן אלקים שכרי וגו' ותקרא‬ ‫הרה"ק מקאלאשיץ ואמר שהרי ספר תורה‬ ‫העוה"ז הוא מוציא בזה רמיזא דחכמתא‬ ‫שמו יששכר" (ל יח)‪ .‬ובתרגום יב"ע ‪ -‬והיכדין‬ ‫נכתב בלא ניקוד ורשאים לקרוא בו במכה‬ ‫היאך לעבוד השי"ת‪ ,‬האדם הזה אי"צ לרב‬ ‫עתידין בנוי לקבלא אגר טב על דאינון‬ ‫צורות ואופנים‪ ,‬כך שחשיבות סעודת‬ ‫כלל‪ ,‬והבן‪ .‬וזה פירוש מאמרם 'איזה חכם'‪,‬‬ ‫עסיקין באורייתא‪ .‬כתב באלשיך (פסוק יג)‬ ‫מלוה מלכה מרומזת בפסוק (בראשית יג‪,‬‬ ‫ודקדקו לומר 'חכם' ולא תלמיד חכם‪.‬‬ ‫דבר חידוש‪ ,‬וכ' שלא מצא גילוי זה בחז"ל‪,‬‬ ‫יג) "ואנשי סד"ם" ‪ -‬ר"ת ס'עודתא ד'דוד‬ ‫ואמרו 'הלומד מכל אדם'‪ ,‬שנאמר 'מכל‬ ‫ושה' יצילנו מלומר בתורתו דבר אשר לא‬ ‫מ'לכא‪ ,‬אנשי סעודה זו הם ֵ"ֵרעים"‪ ,‬בציירי‪,‬‬ ‫מלמדי השכלתי'‪ ,‬מפני ש'עדותיך שיחה‬ ‫הוא חלילה‪ .‬וז"ל‪" :‬כי אפשר שהיה הלילה‬ ‫מרבים אחוה ורעות‪“ ,‬וחטאים" ‪ -‬מורה‬ ‫לי'‪ ,‬שכל הסיפורים של בנ"א בעסקי‬ ‫ההוא ליל שבועות‪ ,‬הוא מתן תורה וכמו‬ ‫על חיטוי‪ ,‬מלשון ניקוי וטהרה‪ ,‬ככתוב‬ ‫העוה"ז הוא אצלי תורה והבן‪ .‬ונחזור‬ ‫שנתייחס חג הפסח אל קציר השעורים‪,‬‬ ‫(ויקרא יד‪ ,‬נב) 'וחטא את הבית'‪" ,‬לה' מאד” ‪-‬‬ ‫לענייננו‪ ,‬דהנה יעקב היה אצל לבן כדי‬ ‫כן חג השבועות אל קציר החיטים‪ ,‬כי על‬ ‫שנעשים על ידי סעודת מלוה מלכה נקיים‬ ‫שיוציא ממנו ניצוצין הקדושין כידוע‪,‬‬ ‫כן בפסח היה קרב עומר השעורים ובחג‬ ‫לה' מאד‪( .‬גיליון יין ישן ויצא תשפ"ג)‬ ‫וכיוון ששמע יעקב שבני לבן היו אומרים‬ ‫השבועות שתי הלחם מהחיטים‪ ,‬ובפר'‬ ‫'לקח יעקב את כל אשר לאבינו' ‪ ,‬הבין הוא‬ ‫ויחי (מט‪ ,‬טו)‪ ,‬מביא לזה ראיה מממדרש‬ ‫שכבר לקח את כל הקדושה‪ .‬ואעפ"כ לא‬ ‫רות רבה (ד‪ ,‬ג) שכל מקום שנאמר קציר‬ ‫"מה נורא המקום הזה" (כח‪ ,‬יז)‪ .‬פירש"י‬ ‫היה מאמין בעצמו‪ ,‬וכיון שראה 'פני לבן‬ ‫שעורים בקצירת העומר הכתוב מדבר‪,‬‬ ‫מתחלה לא עצה שם‪ ,‬ואח"כ יהב דעתיה‬ ‫והנה איננו עמו כתמול' שבעוד שהיה בו‬ ‫קציר חיטים בשתי הלחם הכתוב מדבר‬ ‫למיהדר‪ .‬ביאר הגאון מטשעבין זצ"ל‪ :‬כיון‬ ‫הקדושה ניכרת בפניו כידוע‪ ,‬והבן‪( .‬קול‬ ‫ובזה יתכן כי זה מאמר הכתוב "וילך ראובן‬ ‫שהיה אחר י"ד שנה של לימוד התורה‬ ‫שמחה)‪.‬‬ ‫בימי קציר חיטים" הוא ערב שבועות‬ ‫ברציפות‪ ,‬סבר כי תלמוד תורה עדיף‬ ‫שאנו מצווים לקצור חיטים‪ ,‬ועל כן יצא‬ ‫מתפלה‪ ,‬שזה חיי עולם וזה חיי שעה (שבת‬ ‫יששכר שכל תורת ישראל היה בשבטו‪,‬‬ ‫י‪ .).‬אכן אח"כ נתיישב "אז קלוגער ווי די‬ ‫יש לאל ידי לעשות עמכם וגו' ואלקי‬ ‫וזהו אומרו בסמוך פסוק יז "בן חמישי"‬ ‫טאטע דארף מען נישט זיין‪( ...‬יותר חכם‬ ‫אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך‬ ‫לרמוז על ה' חומשי תורה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מהאבא לא צריכים להיות)‪( .‬יגדיל תורה‪ ,‬ויצא)‬ ‫מדבר עם יעקב מטוב עד רע (לא כט)‪ .‬פי'‬ ‫מרן כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זיע"א‪ ,‬דקדקו‬ ‫המפרשים‪ ,‬הרי סתר לבן דברי עצמו‬ ‫"אסף אלקים את חרפתי" (ל כג)‪ .‬דבר פלא‬ ‫"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (כח כ)‪ .‬פי'‬ ‫מתחילה אמר יש לאל ידי לעשות עמכם‬ ‫אי' באמרי נועם (ליקוטים)‪ ,‬במה שנוהגין‬ ‫הרה"ק רבי חיים מאנטניא זיע"א (טל חיים –‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫מיט'ן כח התפלה מאכט מען לעכער אין‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫רע‪ ,‬ובתוך כדי דיבור אמר שהקב"ה‬ ‫הימל‪ ,‬און דורכדעם האט זיך דער סולם‬ ‫הזהירו אפילו על דיבור רע וי"ל כי‬ ‫געהאלטן בשמים‪( ...‬דברי מאיר‪ ,‬ויצא)‬ ‫"ויחלם והנה סלם מצב ‪ ...‬וראשו מגיע‬ ‫כן דרך הרשעים לומר נשתנו העתים‬ ‫השמימה" (כח‪ ,‬יב)‪ .‬פ"א ביקר הגה"ק‬ ‫ונחלפו הזמנים‪ ,‬ועוברים בשאט נפש‬ ‫ובספר פני מנחם מובא‪ :‬בילדותי שאלני‬ ‫רבי יואל אשכנזי אבד"ק זלאטשוב עם‬ ‫על איסורים חמורים בטענה מזוייפת‪,‬‬ ‫כ"ק אאז"ל‪ ,‬הרי השמים הם דבר רך‪,‬‬ ‫בנו הגה"צ רבי אשר אנשיל אדמו"ר‬ ‫כי לא כימים הראשונים הימים האלה‪.‬‬ ‫והיאך היה יכול הסולם להישען עליהם‪.‬‬ ‫מאלעסק סטאניסלאו כשהי' עדיין ילד‬ ‫וכבר כתב החת"ס בצוואתו‪ ,‬אל תאמר‬ ‫והשיב דשמע מינה שהסולם היה יותר‬ ‫כבן חמש‪ ,‬ושאל רבינו (הרה"ק רבי מאיר‬ ‫שנשתנו העתים‪ ,‬יש לנו אב זקן‪ ,‬לא‬ ‫רך‪ .‬והמשיך ואמר בחיוך‪ ,‬והיאך היו‬ ‫מפרימישלאן זי"ע) את הילד אם הוא לומד‬ ‫נשתנה ולא ישתנה וזה שאמר לבן‪ ,‬יש‬ ‫יכולים המלאכים לעלות בסולם‪ ,‬אלא‬ ‫חומש רש"י‪ ,‬וענה לו הן‪ ,‬אמר לו רבינו‬ ‫לאל ידי לעשות עמכם‪ ,‬ואלקי אביכם‪ ,‬רק‬ ‫על כרחך שהם יותר רכים‪ ...‬הכוונה בזה‪,‬‬ ‫א"כ אמור לי‪ ,‬הסולם שראה יעקב‬ ‫"אמש" אמר אלי השמר מדבר עם יעקב‬ ‫כי כפי רוחניות הדבר ומעלתו כן הוא‬ ‫אבינו בחלומו מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫וגו'‪ ,‬והיום הזה אינו בכלל הציווי‪.‬‬ ‫רכותו‪ .‬ורואים מכאן גודל זכות ודקות‬ ‫השמימה‪ ,‬על מה הי' סומכת עצמו‬ ‫הדברים הרוחניים (ווי איידעל ס'איז)‪( .‬פני‬ ‫בשמים‪ .‬ושתק הילד ולא ענה‪ .‬אז פנה‬ ‫מנחם‪ ,‬ויצא שנת תשנ"ד)‬ ‫רבינו אל חתנו הרה"ק ממיקוליוב בשאלה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וג"כ לא השיב‪ .‬פתח רבינו בזה"ל‪:‬‬ ‫וועל איך ענק זאגן‪ ,‬מיט'ן כח התורה און‬ ‫קול מבשר‬ ‫הישרה ולפעול נגד הצדק‪.‬‬ ‫'בני קדם'‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים עד‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫"וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם"‬ ‫'זכור עדתך קנית קדם'‪ .‬והמשך הכתוב‪:‬‬ ‫(כט‪ ,‬א)‪ .‬פירש"י‪" :‬נשא לבו את רגליו" וכו'‪.‬‬ ‫'וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם'‪,‬‬ ‫ולכאורה יותר נכון לומר 'נשא ראשו את‬ ‫כתב הסמ"ק במצוה א' וז"ל‪ :‬לידע שאותו‬ ‫היינו שפעל זאת לדורות‪ ,‬שיהיה 'לבו‬ ‫רגליו'‪ ,‬כי גופא בתר רישא גרירא (עירובין‬ ‫שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה‬ ‫נשא את רגליו'‪ ,‬כנ"ל‪ .‬ובפרט בעקבתא‬ ‫מא‪ .).‬וי"ל‪ ,‬דהנה 'לבו' היינו תפלה‪ ,‬כי‬ ‫ומטה ובד' רוחות כדכתיב (שמות כ') אנכי‬ ‫דמשיחא‪ ,‬שהיא תלוי בעבודה שבלב זו‬ ‫עבודה שבלב זו תפלה (תענית ב‪ ).‬ו'רגליו'‬ ‫ה' אלקיך‪ ,‬וכתיב (דברים ד') וידעת היום‬ ‫תפלה‪ ,‬כידוע (לחם שלמה מאמר סה)‪ .‬זהו‬ ‫היינו ממון ועושר‪ ,‬ככתוב (דברים יא‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים‬ ‫שמרומז עוד‪' :‬וישא יעקב רגליו' ופירש"י‪,‬‬ ‫"ואת היקום אשר ברגליהם" ‪ -‬זהו ממונו‬ ‫בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין‬ ‫'נשא לבו את רגליו'‪ ,‬פירוש 'רגליו' היינו‬ ‫של אדם שמעמידו על רגליו (פסחים‬ ‫עוד‪ ...‬אכן הקב"ה מנהיג את העולם כולו‬ ‫עקבתא דמשיחא‪ ,‬שתלוי בעבודה שבלב‪,‬‬ ‫קיט‪ .).‬וזהו הפירוש‪" :‬וישא יעקב רגליו"‪,‬‬ ‫ברוח פיו‪ .‬והוא הוציאנו ממצרים ועשה‬ ‫כאמור‪ ,‬ודוק והבן"‪( .‬דברי ישראל יומ"ד י"ג‬ ‫היינו שבשורת הממון והעושר היא‬ ‫לנו כל הנפלאות‪ ,‬ואין אדם נוקף אצבעו‬ ‫כסלו זיע"א)‬ ‫שהעמידתו על רגלו "ונעשה קל ללכת"‪,‬‬ ‫מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה‬ ‫וזכה לזה על ידי עבודה שבלב זו תפלה‪ ,‬כי‬ ‫שנאמר (תהילים לז) מה' מצעדי גבר כוננו‪.‬‬ ‫כשנטל אליפז את ממונו היה עני ואביון‪,‬‬ ‫ובזה תלוי מה שאמרו חכמים (שבת לא)‬ ‫"ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים"‬ ‫כמו שאמר (להלן לב‪ ,‬יא) "במקלי עברתי"‪,‬‬ ‫ששואלים לאדם לאחר מיתה בשעת דינו‬ ‫(ל לז‪-‬לח)‪ .‬בשם הרה"ק רבי שלמה לייב‬ ‫רק אחר "ויפגע במקום" ‪ -‬היינו תפלה‬ ‫צפית לישועה‪ .‬והיכן כתיב מצוה זו‪ .‬אלא‬ ‫מלענטשנא זי"ע‪ ,‬בהושענות להושענה‬ ‫(ברכות כו‪ ):‬זכה לבשורה זו‪ .‬זהו שפירש"י‪:‬‬ ‫זה תלוי בזה – שכשם שיש לנו להאמין‬ ‫רבה אנו אומרים "למען מיחם מקלות‬ ‫"נשא לבו את רגליו"‪ ,‬פירוש‪' ,‬נשא לבו'‬ ‫שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ה' אלקיך‬ ‫בשקתות המים הושענא"‪ .‬איזה זכות הוא‬ ‫היינו עבודה שבלב זו תפלה‪ ,‬הוא ש'נשא‬ ‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ .‬והכי קאמר‪,‬‬ ‫זאת‪ .‬אלא‪ ,‬אנו מזכירים בזה להקב"ה‪,‬‬ ‫את רגליו' כאמור‪" .‬והנה מעשה אבות סימן‬ ‫כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני‬ ‫שאפי' איש אמת כמו יעקב‪ ,‬הי' ג"כ‬ ‫לבנים‪ ,‬כן הוא לדורות‪ ,‬בעבודה שבלב זו‬ ‫הוצאתי אתכם‪ ,‬כך אני רוצה שתאמינו‬ ‫מוכרח ללכת בדרכים עקמומית אחרי‬ ‫תפלה זוכה לעושר‪ ,‬כמאמר רז"ל (קידושין‬ ‫בי שאני ה' אלקיכם‪ ,‬ואני עתיד לקבץ‬ ‫שגר רק עשרים שנה עם לבן‪ ,‬ומה נענה‬ ‫פב‪' ).‬אין עשירות מן האומנות‪ ,‬אלא יבקש‬ ‫אתכם ולהושיעכם‪ .‬וכן יושיענו ברחמיו‬ ‫אנן הנמצאים זה אלפיים שנה בין זאבים‪,‬‬ ‫ממי שהעושר שלו'‪ ,‬והיינו תפלה‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬כדכתיב (דברים ל') ושב וקבצך מכל‬ ‫רמאים ונוכלים‪ .‬מה הפלא אם הרבה‬ ‫וזהו שסמיך ליה‪' :‬וילך ארצה בני קדם'‪,‬‬ ‫העמים‪.‬‬ ‫פעמים אנו מוכרחים לסטות מן דרך‬ ‫היינו להעמיד אומה הישראלית הנקראים‬ ‫ד | פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ניכר על פניו כי הוא אכן אוחז במצב כזה‪.‬‬ ‫והשתתקתי‪' .‬ובכן'‪ ,‬המשיך‪' ,‬הגד לי את‬ ‫"וייקץ יעקב משנתו" (כח טז)‪" .‬ויקץ יעקב‬ ‫הרבי לא הראה לו פנים כועסות‪ ,‬והגיב‪:‬‬ ‫האמת‪ ,‬אז מה אתה רוצה?' 'לחיות'‪ ,‬רטט‬ ‫משנתו" ר' יוחנן אמר‪ :‬ממשנתו (ב"ר‬ ‫אה‪ ,‬זה ממש רעיון נפלא‪ ,‬לכן הבה נחשוב‬ ‫קולי המיוסר‪' ,‬רוצה אני לחיות‪ ,‬כ'וויל‬ ‫סט ז)‪ .‬בבית המדרש בישיבת מיר ישבו‬ ‫יחד איך יהיה הדרך הכי מוצלחת לעשותו‪,‬‬ ‫לעבן‪ .'...‬הוא שבע נחת בבחרי בחיים‪,‬‬ ‫שני בחורים ושוחחו ביניהם‪ .‬כשנכנס‬ ‫כי דבר כל כך רציני וגורלי יש לתכנן‬ ‫נתמלא שמחה לשמע דברי‪ .‬ואני חשתי‬ ‫ראש הישיבה הגאון רבי נחום פרצוביץ‬ ‫מראש‪ .‬והמשיך ואמר‪ :‬יש לי עצה פשוטה‬ ‫אז את המעבר מן המיתה אל החיים‪.‬‬ ‫זצ"ל לבית המדרש‪ ,‬מיד החלו הבחורים‬ ‫שבוודאי חשבת עליה‪ ,‬והיא לקפוץ מהגשר‪,‬‬ ‫למחרת בבוקר הגיע רופא המחנה ור"ג‬ ‫להתנדנד נכח הגמרא הפתוחה לפניהם‬ ‫'נכון' השיב היהודי‪ ,‬אמנם‪ ,‬אמר הרבי‪ ,‬יש‬ ‫כבר עמד לידי והשתדל עבורי‪ ,‬שאוכל‬ ‫מסכת נדרים‪ ,‬הם נעו בריכוז ונגנו "איי איי‬ ‫בעיה כי הנהר קפוא עכשיו והכפור יכאיב‬ ‫להישאר למנוחה ולא לצאת לעבודה‪.‬‬ ‫איי תנו רבנן תנו רבנן"‪ ...‬נעצר רבי נחום‬ ‫לך יותר מדי‪ ,‬א"כ אולי תפיל עצמך מהגג‪,‬‬ ‫נפשי התרפאה חיש מהר על ידי זריקות‬ ‫לידם והפטיר‪ :‬טוב שאתם רוצים ללמוד‪,‬‬ ‫אמנם ככה תתרסק אברים אברים בצורה‬ ‫של שמחה שהעניק לי‪ ,‬וכך קמתי על רגלי‬ ‫אבל בכל מסכת נדרים אין 'תנו רבנן'‪!...‬‬ ‫לא נעימה בכלל‪ .‬המשיך הרבי ואמר לו‪:‬‬ ‫וחזרתי אל בין החיים‪ ,‬מכוחה של אותה‬ ‫כשספרו למרן הגאון רבי חיים קניבסקי‬ ‫תראה ידידי‪ ,‬אני אחשוב בכובד ראש ע"ז‪,‬‬ ‫מלה טובה ברגע הנכון"‪.‬‬ ‫שליט"א את המעשה הזה‪ ,‬הוא שקע‬ ‫ותחזור אלי בעוד שבועיים ואז יהיה לי‬ ‫עוד מסופר‪ :‬פעם הגיע איש אחד‬ ‫במחשבות‪ ,‬קמט את מצחו לכמה שניות‪,‬‬ ‫ההחלטה על הדרך הכי טובה‪ ...‬האיש‬ ‫אל הרה"ק רבי ישעיה מקערעסטיר‬ ‫ונהרה התפשטה על פניו באמרו‪ :‬אכן‬ ‫עזב את חדרו מרוצה וכמעט שמח‪ ,‬ואחרי‬ ‫זי"ע ואמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬יש לי הרבה צרות‬ ‫צודק הוא רבי נחום‪ ,‬בכל 'נדרים' אין תנו‬ ‫שבועיים יצא מהדכאון‪ .‬והנה אילו היה‬ ‫בחיים והחלטתי לשים קץ לחיי ר"ל‪ ,‬והיה‬ ‫רבנן‪ ...‬אבל יש "דתנו רבנן"‪( ...‬נדרים כז 'מאן‬ ‫תנא להא דתנו רבנן')‪( .‬להאיר‪ ,‬תעה)‬ ‫אחד מחכימא דיהודאי היה ר' גד'ל אייזנר‬ ‫פינת יקרת‬ ‫וכך מסופר עליו (במחיצת רבי גד'ל‪ ,‬עמ' צח)‪.‬‬ ‫בעיצומה של העבודה‪ ,‬אירע פעם שבחור‬ ‫אחד נפל לקרבן לידיהם של הצוררים‬ ‫ואלה היכוהו באכזריות נוראה‪ .‬לא חלפו‬ ‫שמירה‪ .‬אלא דהנה אמרז"ל (סוכה‬ ‫"וישכב במקום ההוא וגו' ויקץ יעקב‬ ‫דקות עד שהבחור היה מעולף‪ ,‬אך חיות‬ ‫נב‪ :‬קידושין ל‪" ):‬אם פגע בך מנוול זה‬ ‫משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה‬ ‫הטרף עוררוהו בזרמי מים ושבו להכותו‬ ‫משכהו לבית המדרש"‪ ...‬רק לפעמים‬ ‫ואנכי לא ידעתי" (כח‪ ,‬יא‪-‬טז)‪ .‬יש‬ ‫עוד ועוד‪" .‬באמצע הלילה"‪ ,‬סיפר לימים‬ ‫היצר הרע בא בדמות יצר טוב ומראה‬ ‫לומר‪ ,‬כי אותן י"ד שנים שהיה נטמן‬ ‫בעל המעשה‪" ,‬התעוררתי על הדרגש‬ ‫לאדם על עבירה שהיא מצוה‪ .‬על‬ ‫בבית המדרש של שם ועבר לא שכב‬ ‫בתוך יסורים ואנקות כבדות‪ .‬עודי מצעק‬ ‫זה אמרז"ל "משכהו לבית המדרש"‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬רק היה לומד ועבד את השי"ת‬ ‫בקול מרוב יסורים‪ ,‬והנה לפתע חש אני‬ ‫פירוש‪ ,‬אתה אומר שהיא מצוה‪ ,‬בוא‬ ‫בלימודו‪ ,‬אבל בשינה לא היה יודע‬ ‫כי אדם מתקרב אלי‪ .‬רבי גד'ל הוא זה‪,‬‬ ‫עמי לביהמ"ד והראה לי את הדין הזה‬ ‫שאפשר לעבוד את השי"ת‪ .‬וכאשר בא‬ ‫טרח ובא לקיים בי ביקור חולים ו'תחיית‬ ‫בשו"ע‪ .‬והנה זאת היא באיש פשוט‪,‬‬ ‫אל המקום ההוא וישכב ויחלום וגו'‪ ,‬אז‬ ‫המתים'‪ .‬פנה אלי ושאל ישירות בנוסח‬ ‫אבל חסיד‪ ,‬היצר הרע משיב לו‪ ,‬אף‬ ‫ראה יעקב אבינו ע"ה אשר בשינה גם‬ ‫המבדח שלו‪ ,‬כאילו לא קרה כלום‪' :‬מה‬ ‫שאין הדין כתוב בשו"ע הנה חסיד אתה‪,‬‬ ‫כן יכולת לעבוד את השי"ת‪ .‬וזהו‪" :‬ויקץ‬ ‫פתאום 'הכצעקתה' כזאת? וכי מה חסר‬ ‫עשה לפנים משורת הדין‪ .‬ואין עצה‬ ‫יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום‬ ‫לך'? 'זרקתי' מענה בפניו‪' :‬רוצה אני למות'‪.‬‬ ‫רק להתחנן לפני השי"ת שישמרהו‬ ‫הזה"‪ ,‬פירוש‪ ,‬רואה אנכי היום שיש ה'‬ ‫'למות רוצה אתה?'‪ ,‬אמר‪' ,‬נו‪ ,‬ובכן‪ ,‬מאך א‬ ‫ויצילהו מידו‪ .‬זהו "שמרה נפשי כי‬ ‫גם כן בשינה‪ ,‬ויכולים לעבוד את עבודת‬ ‫שטארב‪ ,‬אבער שוין‪( ...‬נסה למות‪ ,‬אבל תיכף‬ ‫חסיד אני" דייקא‪ ...‬ויתכן זהו שהיתה‬ ‫הקודש בשינה‪" ,‬ואנכי לא ידעתי" עד‬ ‫ומיד‪ ,)...‬אין הזמן כשר להאריך בו‪ ,‬יש כאן‬ ‫קליפת לבן הארמי מסטרא דיצר הרע‪...‬‬ ‫הנה‪ ,‬והבן‪( .‬אוהב ישראל‪ ,‬ליקוטים)‬ ‫יהודים הזקוקים לישון עתה'‪' .‬הוי גד'ל'‪,‬‬ ‫וזהו שנקרא "ארמי" לפי שהיה צבוע‬ ‫גנחתי‪' ,‬הרבש"ע הוא העד שלי שאני רוצה‬ ‫ורמאי לבא אל אדם בהחבא וברמאות‬ ‫"אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך‬ ‫למות אבל אינני יכול'‪' .‬הו'‪ ,‬הצטחק ר"ג‪,‬‬ ‫בדמות יצר טוב‪ ,‬לרמות אותו על עבירה‬ ‫הזה אשר אנכי הולך" וגו'‪ .‬בדרך הרמז‬ ‫'אם כבר נזכרת מהרבש"ע אז ודאי טוב‪,‬‬ ‫שהיא מצוה ומילי דחסידות כנ"ל‪...‬‬ ‫י"ל כך‪ ,‬היינו על פי מה ששמעתי‬ ‫והרי 'בעל כרחך אתה חי'‪ ,‬הרבש"ע רוצה‬ ‫וזהו שיעקב אבינו דייק ואמר‪" :‬ושמרני‬ ‫בילדותי מפי חסיד אחד ששמע מפ"ק‬ ‫שתחיה'‪ .‬התרסתי לעומתו מתוך היסורים‬ ‫בדרך הזה אשר אנכי הולך"‪ ,‬בדרך הזה‬ ‫הה"צ מוה' צבי אלימלך מדינוב זצק"ל‪,‬‬ ‫ואמרתי‪' :‬אבל איך זה אוכל לחיות עוד'‪.‬‬ ‫דייקא אשר אנכי הולך עכשיו ללבן‬ ‫הארמי‪ ,‬כאמור‪( .‬דברי ישראל להרה"ק‬ ‫שאמר בדרך צחות על הכתוב (תהלים‬ ‫פרצתי בצעקה נוראה‪' :‬געוואלד‪'...‬‬ ‫רבי ישראל ממודזיץ זי"ע) יו"ד חל‬ ‫פו‪ ,‬ב) "שמרה נפשי כי חסיד אני"‪.‬‬ ‫'מה איתך'‪ ,‬שמעתי את קולו‪' ,‬אתה‬ ‫השבוע בי"ג כסלו‪.‬‬ ‫והקשה‪ ,‬וכי אם אינו חסיד אינו צריך‬ ‫הולך למות ואיך זה תעז להקיץ אלף‬ ‫יהודים משנתם?!‪ '...‬התביישתי מדבריו‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫והרוחניות שלנו כלום אפשר להשוותה‬ ‫אותם באמרו שעדין לא למד היום בספר‬ ‫הרבי צועק עליו‪ :‬וכי השתגעת‪ ,‬וכי אתה‬ ‫לרוחניות של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫הקדוש מאור עינים‪ ,‬לכן אינו יכול כעת‬ ‫רוצח‪ ,‬וכדומה‪ ,‬היה חושב בלבו‪ :‬אף הרבי‬ ‫להגיד דברי תורה‪ .‬כשבאו אליו אחר‬ ‫לא מבין אותי‪ ,‬מצבי רע ומר‪ ,‬ולא נשאר‬ ‫כך‪ ,‬פתח ואמר להם‪ ,‬איתא בגמרא בבא‬ ‫לי עצה אחרת כי אם להתאבד‪ ,‬אבל‬ ‫"עשר אעשרנו לך" (כח כב) דרשו חז"ל‬ ‫מציעא (מט‪ ,‬ב) אונאה עד שתות‪ ,‬דהינו‬ ‫עתה אדרבא הרבי אמר לי כמה טובה‬ ‫מכאן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש‬ ‫שבמידה הששית שהיא מידת יסוד צדיק‪,‬‬ ‫הרעיון‪ ...‬כמה פקחות יש בזה‪( .‬ארון העדות‪,‬‬ ‫(כתובות נ‪ ,‬א)‪ .‬אברך אחד מחסידי הרה"ק‬ ‫יכול האדם להונות את עצמו ואת אחרים‬ ‫ח"ב עמ' קנא)‬ ‫רבי שלמה מקארלין זיע"א היה מפזר‬ ‫שהוא צדיק גמור‪ ,‬כאלו הוא כבר אוחז‬ ‫ממון רב לצדקה‪ ,‬התלונן עליו חותנו‬ ‫כן ידוע‪ ,‬על בחור שנכנס פעם אל מחנך‬ ‫במדרגות אלו‪ .‬אולם יש עצה אחת שלא‬ ‫ואמר לו שהוא רוצה לעשות סוף לחייו‬ ‫לפני הרה"ק שהוא תורם לצדקה יותר‬ ‫יבוא לרמות את עצמו שהוא צדיק‪ ,‬על‬ ‫מיכולתו‪ .‬שאל הרה"ק את האברך‪ :‬הרי‬ ‫ר"ל‪ ,‬נענה לעומתו המחנך‪ :‬אני מתפעל‬ ‫ידי הכנעה ושפלות ברך‪ ,‬שיהיה בחינת‬ ‫מרעיון זה‪ ,‬במילים אחרים‪ :‬אתה רוצה‬ ‫אמרו חכמינו ז"ל המבזבז אל יבזבז יותר‬ ‫'ונפשי כעפר לכל תהיה'‪ ,‬והלא קימא לן‪,‬‬ ‫מחומש‪ .‬השיבו‪ :‬איך וועל זאגען רבי‪ .‬מי‬ ‫לעשות סוף להחיים שאתה חי עכשיו‪,‬‬ ‫'אין אונאה בקרקעות' (קדושין מב‪ ,‬ב)‪( .‬מנורת‬ ‫שהוא מבזבז רק בשביל לקיים מצות‬ ‫ולהתחיל חיים אחרת‪ ...‬בוא עמי ואראה‬ ‫אהרן)‬ ‫לך הדרך להגיע לזה‪(...‬דברים של טעם ‪-‬‬ ‫צדקה עליו אמרו חכמים שדי לו בחומש‪,‬‬ ‫כרמנו)‬ ‫מה שאין כן מי שחפץ על ידי הצדקה‬ ‫לפדות את נפשו‪ ,‬כמו שכתוב וחטאך‬ ‫"מה נורא המקום הזה אין זה‪( "...‬כח יז)‪.‬‬ ‫בצדקה פרוק (דניאל ד‪ ,‬כד) מה שיעור יש‬ ‫החפץ חיים זי"ע סיפר‪ :‬משבקר ר' איצלה‬ ‫"ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו"‬ ‫לו‪ ,‬הלא כתוב 'וכל אשר לאיש יתן בעד‬ ‫מוולוז'ין בשנת תר"ב בפטרבורג‪ ,‬נזדמן‬ ‫(כח יא)‪ .‬פירש"י ‪ -‬עשאן כמין מרזב סביב‬ ‫נפשו' (איוב ב‪ ,‬ד) אמר הרה"ק עליו‪ :‬א שכל‬ ‫לו פעם באישון לילה לעבור דרך מגרש‬ ‫לראשו וכו' התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת‬ ‫פון א יונגער מאן‪( .‬כתבי קודש)‬ ‫ריק‪ ,‬פתאום הגיע לאזניו קול בוכים‪ :‬וי‬ ‫אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת‬ ‫לה לשכינתא דאיהי בגלותא! משתומם‪,‬‬ ‫אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן‬ ‫נעצר‪ ,‬והבחין‪ ,‬שהקול נישא מפיו של‬ ‫אחת‪ .‬המתנגדים של הרה"ק הייטב לב‬ ‫"ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה" (כט‬ ‫חייל מזויין‪ ,‬שעמד על המשמר‪ .‬היה זה‬ ‫זצוק"ל זרקו פעם אחת אבן גדולה לבית‬ ‫יד)‪ .‬סיפר כ"ק אאמו"ר [רבי יעקב דוד‬ ‫חייל יהודי שבעמדו על משמרתו ערך‬ ‫מראדומסק] זצ"ל‪ :‬פ"א עמדתי לפני‬ ‫הרה"ק זצוק"ל בדרך א החלון‪ ,‬וברוך‬ ‫תיקון חצות‪ .‬ר' איצלה נרגש עד לדמעות‬ ‫השם לא ניזק מזה שום אדם אבל ראו‬ ‫הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלע זיע"א‬ ‫כאילו רותק למקום‪ ,‬במצאו את המקום‬ ‫וראיתי איך שבא לפניו איש א' ומסר‬ ‫האנשי בית ותמהו שהחור שהי' בחלון‬ ‫כמתאים ל'שכינתא בגלותא'‪ .‬ואכן באותו‬ ‫הי' קטן מהאבן הגדול והיאך עבר זה דרך‬ ‫לו פתקא שיתפלל בעדו‪ .‬שאלו הרה"ק‬ ‫מקום נבנה לימים הבית הכנסת הגדול‬ ‫מביאלע על פדיון‪ ,‬והשיב האיש שאין‬ ‫החור‪ ,‬וענה להם הייטב לב בבדיחותא‪,‬‬ ‫של פטרבורג‪.‬‬ ‫שבאמת זרקו הם אבנים קטנים הרבה‪,‬‬ ‫לו כסף‪ .‬אמר הרבי‪ :‬אך עצמי ובשרי‬ ‫אתה‪ ,‬ולקח הפתקא וקראה‪ .‬גדלה אז‬ ‫והתחילו האבנים לריב זה עם זה עלי יניח‬ ‫בעיני הפליאה‪ ,‬כי לא הבנתי תוכן הענין‪.‬‬ ‫"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ‪ -‬והיה ה'‬ ‫צדיק את ראשו‪ ,‬וזה אמר עלי יניח צדיק‬ ‫אך אחרי איזה זמן ראיתי בספר 'אגרא‬ ‫לי לאלקים" (כח כ ‪ -‬כא)‪ .‬בהחתונה הגדולה‬ ‫את ראשו‪ ,‬שכל אבן אמר שברצונו לינזק‬ ‫דפרקא'‪ ,‬שאם בר ישראל מבקש רחמים‬ ‫שערכו שני המחותנים הגדולים הרה"ק‬ ‫ראשו של צדיק‪ ,‬וע"כ עשאן הקב"ה אבן‬ ‫על חברו‪ ,‬נעשה קטרוג בשמים על‬ ‫בעל התניא זי"ע‪ ,‬והרה"ק בעל קדושת לוי‬ ‫אחת‪ ,‬שנעשה אבן אחת גדולה‪.‬‬ ‫המתפלל באמור אליו‪ ,‬וכי אתה קרוב א‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהשתדכו בנכדיהם‪ ,‬שתה הרה"ק‬ ‫לי יותר מחברך‪ ,‬הלא הוא בעצמו יכול‬ ‫בעל התניא זי"ע לחיי מחותנו‪ ,‬ובירכו‪:‬‬ ‫"והיה זרעך כעפר הארץ" (כח‪ ,‬יד)‪ .‬סיפר‬ ‫להתפלל‪ ,‬וקרוב ה׳ לכל קוראיו כתיב‬ ‫"לחיים מחותן‪ ,‬יהי רצון שיעזור לנו השם‬ ‫המקור ברוך בשם מהרי"ד מבעלזא‪.‬‬ ‫(תהלים קמה‪ ,‬יח)‪ .‬אמנם אם בעל הצרה נותן‬ ‫יתברך בגשמיות וברוחניות תמה הרה"ק‬ ‫הצמח צדק מליובאויטש כתב מכתב‬ ‫מעות לחברו שיבקש בעדו‪ ,‬אין עתה‬ ‫בעל קדושת לוי זי"ע‪" ,‬היתכן מחותן‪,‬‬ ‫לרבנו הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל‪ ,‬בו‬ ‫שום קטרוג‪ ,‬כי יוכל לאמור שבעבור‬ ‫גשמיות לפני רוחניות השיב לו הרה"ק‬ ‫שאל אותו דעת תורה‪ ,‬אחרי שבימיהם‬ ‫המעות מתפלל בעדו‪ .‬אמנם כל זה שייך‬ ‫בעל התניא זי"ע‪ ,‬אף יעקב אבינו כך‬ ‫היתה מחלה שהתפשטה רח"ל‪ ,‬והוא‬ ‫רק אם אין המתפלל קרוב לבעל הצרה‪,‬‬ ‫ביקש‪" ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‬ ‫רצה לדעת האם יגזרו שלא להתענות‬ ‫אבל אם הוא קרוב אליו ‪ ,‬אזי יוכל לומר‬ ‫והיה ה' לי לאלקים"‪ ,‬אנו רואים איפוא‬ ‫השנה ביום הכפורים‪ .‬בראש המכתב‬ ‫כי מתפלל עליו מפאת כי נכמרו רחמיו‬ ‫שאף הוא הקדים גשמיות לרוחניות‪.‬‬ ‫כתב הצמח צדק על רבנו את התאר‬ ‫על קרובו‪ .‬ומעתה יובנו דברי קדשו של‬ ‫המשיך הרה"ק בעל קדושת לוי זי"ע‬ ‫'שר התורה'‪ ,‬והיתה כוונתו בזה שיש לו‬ ‫הרה"ק שאמר לו' אך עצמי ובשרי אתה'‪.‬‬ ‫להקשות‪ ,‬וכי אפשר חלילה להשוות‬ ‫דעה בשמים ממעל‪ .‬כששמעו חסידי‬ ‫(אוצרות החן)‬ ‫את הגשמיות של יעקב אבינו לגשמיות‬ ‫ליובאויטש שרבם הקדוש מכנה את‬ ‫שלנו השיב לו הרה"ק בעל התניא זי"ע‪,‬‬ ‫רבנו בתאר נשגב זה‪ ,‬נסעו אליו ובקשוהו‬ ‫שיאמר להם דברי תורה‪ .‬אך הוא דחה‬ ‫ו | פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫פשוטיה והמוני עמה לא ידעו את נפשם‬ ‫"ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי‬ ‫מגודל התרגשותם‪ ,‬באשר שמע רבינו‬ ‫"מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי"‬ ‫הגיד‪ ...‬כי בורח הוא" (לא כ)‪ .‬הרה"ק רבי‬ ‫כמלאך אלוקים צבאות הגיע לאזניהם‪.‬‬ ‫(לא לו)‪ .‬הגה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כשהי'‬ ‫יענק'לי מפשעווארסק סיפר בצחות‪:‬‬ ‫ובלב כולם ציפייה כי ישא המקום חן‬ ‫בלבוב באסיפה הראשונה בשנת תר"מ‬ ‫ישב לו פעם יהודי סוחר בהמות‪ ,‬שהיה‬ ‫בעיניו ואחר יקבע בו את משכנו ויטה‬ ‫לעמוד בפרץ נגד אנשי "שומר ישראל"‬ ‫בבחינת "עם הארץ דאורייתא" ואמר את‬ ‫שמה יריעות אהלו ומקום משכן קדשו‪.‬‬ ‫שרצו להרוס את יסודות היהדות‪ .‬באו‬ ‫פיוטי ליל הסדר‪ .‬כשהגיע ל"חד גדיא"‬ ‫ובראש השנה‪ ,‬המה בית המדרש בו בחר‬ ‫אליו אנשים אחדים מהחבורה הזאת‬ ‫לא הצליח להבין‪ .‬אך היות וזיכהו הקב"ה‬ ‫רבינו להתפלל את תפילות החג‪ ,‬בהמוני‬ ‫ואמרו לו כי רק טובת ישראל הם דורשים‬ ‫בחתן בן תורה‪ ,‬פנה אליו בבקשה שיואיל‬ ‫אדם‪ ,‬חסידים ופרושים‪ ,‬אנשים נשים‬ ‫ורוצים להנהיג תקנות טובות בהנהגת‬ ‫לבאר לו את כוונת הדברים‪ .‬ניסה חתנו‬ ‫וטף‪ ,‬שנקבצו ובאו להתפלל במחיצתו‪.‬‬ ‫הקהל וכדומה‪ .‬אמר להם הרה"ק‪ :‬מצינו‬ ‫לבאר לו לפי השגתו בכמה וכמה אופנים‬ ‫הס הושלך בקהל לפני תקיעת שופר‪,‬‬ ‫בתורה שלבן אמר ליעקב "למה נחבאת‬ ‫אופנים‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬משנתייאש אמר‬ ‫עת עלה רבינו על בימת בית הכנסת‬ ‫לברוח ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה"‬ ‫לו‪ :‬האמת היא שפירושם של הדברים‬ ‫לישא דברים כנהוג‪ .‬ההמונים שהמתינו‬ ‫ויעקב אמר לעשו "מה פשעי ומה חטאתי‬ ‫הוא על פי "סוד”‪ ...‬אהה! התלהב חותנו‪,‬‬ ‫לשמיעת דרושיו הנפלאים היטו אזנם‬ ‫כי דלקת אחרי"‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬הרי לבן‬ ‫כעת הבנתי הכל‪ .‬התפלא החתן מאוד‪.‬‬ ‫כאפרכסת‪ ,‬לשמוע דברי אלוקים חיים‬ ‫אמר לו דברי אהבה וחיבה ויעקב משיב‬ ‫מעולם לא ידע כי לחותנו "יד ושם"‬ ‫היוצאים בהדר‪ ,‬רגעים ספורים לפני‬ ‫לו דברי קנטור? אלא‪ ,‬ידוע כי טבע הרע‬ ‫בסתרי תורה‪ .‬לפליאתו הבהיר לו חותנו‬ ‫התקיעות‪ .‬והנה פתח רבינו פיו‪ ,‬ואמר‬ ‫לשנוא את הטוב ולאהוב את הרע‪( ,‬כמאמר‬ ‫את הענין‪ :‬הנה מאוד הוקשה לי איך יתכן‬ ‫אך מילות ספורות‪' :‬רבותי! ראש השנה‬ ‫חז"ל‪ ,‬לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב) ויעקב‬ ‫שמכרו גדי שמחירו עשרות ואף מאות‬ ‫הוא היום‪ ,‬ונצרך איפוא לשוב בתשובה'‪.‬‬ ‫בחיר שבאבות ומקור הקדושה ידע כי‬ ‫זוז‪ ,‬בשני זוזים בלבד? אולם כעת התחוור‬ ‫דבריו אלו שנאמרו בפשטות חוללו‬ ‫לבן דיבר אליו בשפתיים דולקות אהבה‬ ‫לי הענין‪ ,‬כפי שאמרת הכל היה על פי‬ ‫רושם כביר בלב השומעים‪ ,‬וכ"כ השפיעו‬ ‫שחפץ לשלחהו בשמחה ושירים וכדומה‪.‬‬ ‫"סוד"‪ ...‬בחצות הלילה‪ ...‬באין רואים‪...‬‬ ‫עליהם עד שתיכף בקריאת 'למנצח'‬ ‫ולכן שאל יעקב כמתמה‪ :‬מה פשעי‬ ‫ודאי עסק "שחור" יש כאן‪ ...‬כנראה הגדי‬ ‫געה הקהל כולו בבכי עצום‪ .‬עברו‬ ‫וחטאתי כי אתה דולק אחרי ברשפי אש‬ ‫גנוב‪ ,‬לכן נמכר במחיר אפסי‪ ...‬הנה מי‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬אך עיניהם של תושבי‬ ‫אהבה עזה‪ ,‬כי אני מבין מזה שחלילה‬ ‫יבוא בסוד קדושים להבין דברי חכמים‬ ‫צפת טרם שבעו ֵֵמראות ואזניהם טרם‬ ‫נתכלכלתי בחטא ח"ו ולכן אהבתני‪ .‬סיים‬ ‫וחידותם‪.‬‬ ‫כילו משמוע לתפילותיו הנרגשות של‬ ‫הרה"ק מבעלזא‪ ,‬גם אני תמה עליכם הרי‬ ‫אך דומה שהדברים מתבארים על פי‬ ‫רבינו‪ ,‬דברי תורותיו ושולחנותיו שערך‬ ‫אתם פניתם עורף ליהדות ושונאים אתם‬ ‫מה שאמר הרה"ק מרן ה'פני מנחם' זצ"ל‪,‬‬ ‫במקהלות עם‪ .‬גם חג הסוכות עבר על‬ ‫לנו‪ ,‬מה זאת חטאנו כי פתאום נהפכתם‬ ‫שבלילה זה של ליל פסח‪ ,‬במהלך כל‬ ‫השוהים במחיצת רבינו‪ ,‬בשמחה עילאית‬ ‫לאוהבים ומבקשי טובתינו‪.‬‬ ‫הדורות התרחש הכל על ידי "גניבות"‬ ‫ובהתרוממות הרוח‪ .‬בעיצומם של ימי‬ ‫(ובלשון קדשו‪' :‬יודישע גניבות')‪ ...‬בערב הפסח‬ ‫חול המועד‪ ,‬היה רבינו עד למעשה שגמל‬ ‫עקב יעקב אבינו ע"ה את עשו ונטל ממנו‬ ‫בליבו החלטה להישאר בצפת ולגור‬ ‫את הבכורה (ראה פרי מגדים או"ח סי' תעז מ"ז‬ ‫בה‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪ ,‬באחד מימי‬ ‫סק"ג)‪ ,‬ובליל פסח גנב ממנו את הברכות‬ ‫חול המועד‪ ,‬ישב רבינו בסוכתו‪ ,‬ושמע‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫שברכו יצחק אבינו ע"ה‪ ...‬גם מה שנאמר‬ ‫מאחד הגגות הסמוכים‪ ,‬אם קוראת לבנה‬ ‫"ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי‬ ‫ואומרת לו‪' :‬בני‪ ,‬הן יום שמיני עצרת‬ ‫לרגל יומ"ד קדישא י"ב כסליו של‬ ‫הגיד לו כי בורח הוא"‪ ,‬וכן "ותגנוב רחל‬ ‫קרב ובא‪ ,‬ובני ישראל מבקשים בו על‬ ‫בעל ה"בת עין" הרה"ק רבי אברהם דב‬ ‫את התרפים אשר לאביה" שייך ללילה‬ ‫הגשמים‪ ,‬וברי לי כי ישמע ה' לתפילתם‬ ‫[מאווריטש] זיע"א בן הרה"ק רבי דוד‬ ‫זה‪ .‬וכפי שאומרים בפיוט "הפחדת ארמי‬ ‫ויחלו הגשמים לרדת תיכף‪ ,‬עֶלֶ ה נא‬ ‫זיע"א‪ .‬להלן סיפור עם הצדיק בעל‬ ‫באמש לילה"‪ ...‬הנה כי כן יעקב אבינו ע"ה‬ ‫איפוא והורד מן הגג את המחצלות‬ ‫ההילולא זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬ ‫וכנסת ישראל גונבים מעשו ומהסטרא‬ ‫הנמצאות שמה‪ ,‬כי חוששת אני פן‬ ‫אמן! בבוא רבינו לצפת‪ ,‬יצאו לקראתו‬ ‫אחרא את אשר נטלו מאתנו שלא כדין‪...‬‬ ‫יתקלקלו מן הגשמים'‪ .‬בראות רבינו‬ ‫גדולי ונכבדי העיר וקבלוהו בכבוד‬ ‫גם הגאולה העתידה תהיה בדרך "בריחה‬ ‫אמונת תום זו הנטועה כמסמרות בלבן‬ ‫מלכים‪ .‬חכמי העיר מנהיגי קהילות‬ ‫וגניבה" כפי שמבקשים‪" :‬ברח דודי ודמה‬ ‫של נשות צפת‪ ,‬ולבן הסמוך ובטוח בה'‬ ‫החסידים‪ ,‬הפרושים והספרדים צהלו‬ ‫לך לצבי‪ ...‬אחישנה‪ ...‬בטרם עת" ואכן‬ ‫כי שומע הוא לתפילתם‪ ,‬ובוודאי יוריד‬ ‫לקראתו והרעיפו ברכות על ראשו‪ ,‬על‬ ‫יש בזה סוד נשגב‪ .‬ליקוטי אב (הגשד"פ עמ'‬ ‫להם גשמים‪ ,‬גמר אומר כי מקומו בצפת‪,‬‬ ‫אשר ניאות לסור לעירם ולשכון כבוד‬ ‫תקכו)‬ ‫בינות לאנשי אמונה אלו‪.‬‬ ‫בקרבה בבואו לארץ הקודש‪ .‬יהודי העיר‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫מאוד לשמע דברי הצדיק‪ ,‬ולאחר זמן מה‬ ‫הסמ"ג‪ .‬שו"ת מהרש"ל‪ -‬שו"ת ופסקים‬ ‫התחתן והקים בית נאמן בישראל‪ .‬לאחר‬ ‫לפי אשכנז‪ .‬חידושים על הגדת פסח‪.‬‬ ‫י"ב כסלו (ה'של"ד)‬ ‫זמן מה בן הישיבה נפטר לבית‪-‬עולמו‪.‬‬ ‫זמירות לשבת ומוצ"ש עם פירוש‪ .‬הגהות‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫רעש גדול קם בעיר לובלין והחלו לרנן כי‬ ‫וביאורים לרי"ף‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬רא"ש‪ ,‬מרדכי‪,‬‬ ‫של המהרש"ל הגה"ק‬ ‫פסק דינו של המהרש"ל היה מוטעה‪ ,‬ולכן‬ ‫טור ועוד‪.‬‬ ‫רבי שלמה לוריא אשכנזי זיע"א‬ ‫נפטר אותו בחור ישיבה‪ .‬הרב‪ ,‬כששמע‬ ‫בן הגה"ק רבי יחיאל מוורמיזא זיע"א‬ ‫זאת‪ ,‬ביקש שיקראו לו בזמן הלוויה‪.‬‬ ‫בהגיעו לבית‪-‬הקברות ביקש שלא יכסו‬ ‫מנעוריו יצא שמו כאחד מגדולי התורה‪,‬‬ ‫את הקבר ולא יטמנו את הנפטר‪ ,‬אלא‬ ‫ורבים פנו אליו בשאלות הלכתיות‪ .‬שימש‬ ‫שושלתו מגיעה עד רש"י הקדוש שיצא‬ ‫רק יניחו אותו שם‪ .‬הרב ניגש לנפטרת‪,‬‬ ‫ברבנות בקהילות בפולין ובליטא‪ .‬ייסד‬ ‫מהתנא ר' יוחנן הסנדלר דור רביעי לרבן‬ ‫נשא ידיו לשמים ואמר‪" :‬ריבונו של‬ ‫ישיבה גדולה ועמד בראשה עד לגיל‪.‬‬ ‫גמליאל הזקן‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬הן ידעת כי אני התרתי לו להינשא‪,‬‬ ‫לאחר מכן עבר לאוסטראה שם שימש‬ ‫אחר שהפרתי את שבועתו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫כראש ישיבה חמש שנים‪ .‬בשנת ה'שי"ג‬ ‫אשתו‪ :‬בתו של הגאון ר' קלמן קלונימוס‬ ‫להעמיד תולדות‪ .‬הן לא לתוהו בראת את‬ ‫עבר לכהן כאב"ד ור"מ בלובלין‪ ,‬שבראשה‬ ‫הברקסטן (שימש כראש מתיבתא בעיר‬ ‫העולם‪ ,‬האם תעשה תורתך פלסתר?!"‪.‬‬ ‫עמד עד יום פטירתו‪ .‬בעל ענווה מופלאה‪.‬‬ ‫אוסטראה והתפרסם כבעל מופת‪ -‬כאשר‬ ‫הקהל התפזר‪ .‬והנה‪ ,‬בשעת לילה‬ ‫לפני כניסתו לבית הדין להורות‪ ,‬היה‬ ‫הייתה עלילת דם על היהודים כי רצחו‬ ‫מאוחרת נשמעות נקישות בבית האלמנה‬ ‫מגיע אליו מוכיח מיוחד‪ ,‬שהטיף לו מוסר‬ ‫גוי והרב כתב על מצחו והמת קם לתחיה‬ ‫הטריה‪ .‬היא מתעוררת בבעתה ושואלת‪:‬‬ ‫ומזכיר לו את גודל האחריות המוטלת עליו‬ ‫וסיפר מי הרגו)‪.‬‬ ‫"מי שם?"‪ .‬לתדהמתה‪ ,‬היא שומעת את‬ ‫כרב ואב"ד‪ ,‬כל אותה עת פני המהרש"ל‬ ‫מרבותיו‪ :‬ר' יחיאל מוורמיזא (אביו)‪,‬‬ ‫בעלה‪ ,‬המבקש ממנה להכניסו כיוון שקר‬ ‫היו כבושות בקרקע‪ ,‬ישב והאזין למוכיחו‬ ‫ר' יצחק קלובר מפוזן (אבי אמו)‪ ,‬ר'‬ ‫בחוץ‪ .‬למשמע הדברים החלה צורחת‬ ‫בהכנעה‪ .‬גאון אדיר בנגלה ובנסתר‪ .‬בעל‬ ‫קלונימוס (חמיו)‪.‬‬ ‫לעברו‪" :‬חזור למקום ממנו באת"‪ .‬כאשר‬ ‫רוח הקודש‪ .‬יומם ולילה עסק בלימוד‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬ר' ישראל סרוק (למד עמו את‬ ‫הבין הבעל‪ ,‬שממנה לא תבוא הישועה‪,‬‬ ‫חכמת הקבלה‪ -‬תלמיד האריז"ל)‬ ‫החל לנקוש בבית מכריו‪ .‬אולם‪ ,‬כולם‬ ‫ללא יוצא מן הכלל סירבו מפחד‪ .‬בצר‬ ‫מתלמידיו‪ :‬ר' יהושע פאלק כץ (בעל‬ ‫המעשה הבא התרחש במהלך ימי‬ ‫לו נכנס לבית‪-‬המדרש‪ ,‬שהיה פתוח‬ ‫הסמ"ע)‪ ,‬ר' שלמה אפרים מלונטשיץ‬ ‫כהונתו המפוארת כאב"ד לובלין‪ .‬אשתו‬ ‫כל הזמן‪ .‬בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬כאשר‬ ‫(בעל ה"כלי‪ -‬יקר" ו"עוללות אפרים")‪,‬‬ ‫של בן ישיבה נפטרה בצעירותה‪ .‬הרב‬ ‫הגיע השמש וראה את הנפטר‪ ,‬מרוב‬ ‫ר' חיים מפרידברג (אח המהר"ל מפראג‬ ‫פגש את האבל וראהו בוכה‪ .‬בראותו כך‬ ‫בהלה רץ למהרש"ל בקריאות אימה‪ .‬רק‬ ‫ומח"ס "ספר החיים") ור' אליהו בעל‬ ‫ניסה לעודדו כי הכל משמים‪ .‬הבחור‬ ‫לאחר דקות ארוכות ניתן היה להרגיע‬ ‫שם‪ ,‬ר' משה מאט (בעל "מטה משה")‪,‬‬ ‫ענה‪ ,‬כי ישנה בעיה נוספת‪ :‬האישה‪,‬‬ ‫את השמש ולהבין את המתרחש‪ .‬הצדיק‬ ‫ר' בנימין סלניק (בעל "משאת בנימין")‪,‬‬ ‫בהיותה על ערש דווי‪ ,‬ביקשה ממנו כי‬ ‫בראותו זאת‪ ,‬גזר בכוח התורה הקדושה‪,‬‬ ‫ר' אברהם הורביץ (אבי השל"ה)‪ ,‬ר' מרדכי‬ ‫יאות בתקיעת כף להבטיח‪ ,‬שלא יינשא‬ ‫כי שכחה תבוא על העיר וישכחו כי‬ ‫יפה (בעל ה"לבושים")‪ ,‬ר' מנוח הענדיל‬ ‫לאישה אחרת‪ .‬בהבינו כי סירוב לדבריה‬ ‫נפטר האברך‪ .‬כך נשתכח הסיפור מעין‬ ‫(בעל "חכמת מנוח")‪ ,‬ר' אלעזר אלטשולר‪.‬‬ ‫יעיק עליה ברגעיה האחרונים‪ ,‬נאות לה‪.‬‬ ‫כל‪ ,‬והאברך חי שנים רבות עם אשתו‬ ‫בינתיים הספיק להתחרט‪ ,‬היות שצעיר‬ ‫החדשה‪ .‬כאשר אדם חפץ לקיים מצווה‬ ‫לימים הוא‪ ,‬ואינו יכול להתחתן בשנית‬ ‫מספריו‪ :‬ים של שלמה‪ -‬חידושים על‬ ‫ואינו יכול לה‪ ,‬הקב"ה ישדד עבורו את‬ ‫ולזכות בזרע בר‪-‬קיימא‪ .‬רבינו עיין בנידון‪,‬‬ ‫הש"ס‪ .‬חכמת שלמה‪ -‬הגהות על הש"ס‪.‬‬ ‫מערכת הטבע‪.‬‬ ‫ובסופו של דבר מצא פתח להתיר את‬ ‫יריעות שלמה‪ -‬הגהות ובאורים על רש"‬ ‫שבועתו בהטעימו‪ ,‬כי אנוס היה‪ ,‬ולכן‬ ‫והמזרחי‪ .‬עטרת שלמה‪ -‬פירוש על ספר‬ ‫יכול הוא להתחתן בשנית‪ .‬הלה שמח עד‬ ‫שערי דורא‪ .‬עמודי שלמה‪ -‬באורים על‬ ‫ח | פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שיגר עבורו שמירה‪ ,‬רבי יעקב השיבו‬ ‫שחזר על פכים קטנים? אלא ודאי היה‬ ‫כאשר ישב רבנו לחבר את הספר 'חכמת‬ ‫דבר שלא‪ ,‬רבי מרדכי לא שלח אליו‬ ‫זה פך קטן של שמן שהיה רוצה לנסך על‬ ‫שלמה' לא היה לו‪ ,‬כי אם נר קטן של חלב‬ ‫מאום‪ ,‬ובאכזבה עמוקה עזב רבינו את‬ ‫גבי המצבה בבית אל‪ ,‬ופך זה חזר עליו ‪-‬‬ ‫בגודל של כחצי אצבע לשיעור כחצי שעה‬ ‫ביתו‪ .‬המתין רבינו עוד ימים מספר בכליון‬ ‫לפי שאינו שלו‪ ,‬אלא של הקב"ה לנסך‪.‬‬ ‫והצטער על כך מאד‪ ,‬ונעשה לו נס ודלק‬ ‫עינים ובקוצר רוח לבואו של השליח‪ ,‬אך‬ ‫עד כאן לשונו‪ ...‬מתוך גליון פניני צדיקים‬ ‫הנר כל הלילה עד אור הבוקר‪.‬‬ ‫חלפו שבוע ושבועיים והשליח נושא‬ ‫ויצא תש"פ)‬ ‫ה'שמירה' טרם בא‪ .‬לא רצה רבינו לכלות‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫את זמנו לריק‪ ,‬ומשעברו שבועיים עלו‬ ‫תחת בית מדרשו של הרב הייתה חנות‬ ‫הוא ובני ביתו לאוניה המפליגה לארץ‬ ‫ירקות‪ ,‬ובעל הבית שמו ר' אברהם‪ .‬הלה‬ ‫האבות‪ .‬הים התכול נפרש לֹמֹלא מראה‬ ‫היה אדם צנוע ושקט‪ ,‬ומעולם לו היה‬ ‫העין‪ ,‬וגליו השקטים דּמו להמיית לבו של‬ ‫לו שיח עם אף אדם‪ .‬באחד הלילות‬ ‫י"ב כסלו (ה'תר"א)‬ ‫הצדיק הנישא על גבם בספינה העושה‬ ‫שמע רבנו שר' אברהם מתעמק באחת‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫את דרכה בו‪ .‬ביום הראשון להפלגה טייל‬ ‫של בעל ה"בת עין"‬ ‫מהסוגיות הקשות שבש"ס ומפרש אותה‬ ‫רבינו על סיפון האוניה‪ ,‬כשלפתע ניגש‬ ‫הרה"ק רבי אברהם דב [מאווריטש]‬ ‫בעמקות‪ .‬למחרת שלח שליח‪ ,‬שישאל‬ ‫אליו עני לבוש טלאים וביקש ממנו נדבה‪.‬‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי דוד זיע"א‬ ‫אותו שאלה שהתקשה בה‪ .‬אולם כששב‬ ‫רבינו פשפש בכיסו והוציא הימנו ב'‬ ‫הלה‪ ,‬אמר לרב כי ר' אברהם אינו אלא‬ ‫לֶהֶלֶ ך העני‪.‬‬ ‫זהובים והושיטם במאור פנים ֶ‬ ‫עם הארץ‪ .‬המהרש"ל לא שקט והלך‬ ‫בפליאתו‪ ,‬סירב העני לקבל את מתת ידו‬ ‫לר' אברהם ולאחר שהפציר בו‪ ,‬השיבו‬ ‫לא קלה היא הדרך לארץ ישראל‪ ,‬הסכנות‬ ‫באמרו כי לא ַַדי לו בזה‪' ,‬רענדיל אדום'‬ ‫על השאלה והתחנן לפני הרב שיישאר‬ ‫אורבות על כל צעד ושעל‪ ,‬ותלאות הדרך‬ ‫– דרש העני – 'פרוטה לא פחות'‪ .‬רבינו‬ ‫הדבר בסוד‪ .‬וכך במשך תקופה ארוכה‬ ‫אינם תואמים את גילו של רבינו‪ .‬אך רבינו‬ ‫החל מתנצל בפניו כי הוא עושה כעת את‬ ‫היה המהרש"ל מתפלפל עם ר' אברהם‬ ‫לא שת לבו לכל זאת‪ ,‬חביבה היתה ארץ‬ ‫דרכו לארץ הקודש‪ ,‬וכי בקושי יש בידו‬ ‫בתורה הקדושה ואיש לא ידע מכך דבר‪.‬‬ ‫ישראל הנקנית ביסורים עבורו וקיבל‬ ‫מעט מעות לצרכיו המרובים ולשכור‬ ‫כשעמד הצדיק להיפטר מן העולם‪ ,‬ציווה‬ ‫על עצמו באהבה את כל אשר יבוא‬ ‫קורת גג‪ ,‬אך העני בשלו‪' ,‬רענדיל אדום'‪,‬‬ ‫לתדהמת הסובבים למנות לרב העיר‬ ‫עליו‪ ,‬ובלבד שיזכה ויעמדו רגליו בארץ‬ ‫לא פחות!‪ .‬ביום השני שוב ישב רבינו על‬ ‫אחריו את ר' אברהם מוכר הירקות‪ ,‬כי‬ ‫אשר עיני ה' אלוקינו בה תמיד‪ .‬כשהוא‬ ‫הסיפון והתמוגג ברגשות קדשו בציפייה‬ ‫אין גדול כמוהו! והחיד"א היה אומר על‬ ‫מלווה בתושבי עירו ובראשם רבני‬ ‫ליום בו תעגון הספינה לחופיה של ארץ‬ ‫הסיפור הזה‪ ,‬שמכאן ילמד האדם עד‬ ‫ונכבדי ז'יטאמיר‪ ,‬יצאו רבינו ובני ביתו‬ ‫הקודש‪ ,‬ושוב כביום האתמול ניגש העני‬ ‫כמה הצניעות והענווה הן האמצעי להגיע‬ ‫את עירם בדרכם לעיר הנמל השוכנת‬ ‫וביקש נדבה‪ .‬רבינו שוב פשפש בכיסו‬ ‫לתורה לשמה ולחכמה‪...‬‬ ‫לחופי הים השחור‪ ,‬אודסה‪' .‬השער‬ ‫והוציא רובל כסף‪ ,‬והושיֹטֹו בשמחה‬ ‫לציון'ּ ּכונתה נמלה של אודסה‪ ,‬רבבות‬ ‫לעני‪ .‬העני נותר בסירובו מיום האתמול‪,‬‬ ‫אלפי ישראל יוצאי רוסיה עשו את דרכם‬ ‫בספר הקדמון "צדה לדרך" על התורה‪,‬‬ ‫'רענדיל אדום' – דרש בתוקף – ולא נאות‬ ‫בו‪ ,‬בעת עלייתם לארץ הקודש‪ .‬רבינו‬ ‫מבעל ה "באר שבע"‪ ,‬כתב בפרשת וישלח‬ ‫להתפשר על פחות ממנו‪ .‬וכך חזר הדבר‬ ‫הגיע לאודסה‪ ,‬אך טרם נפנה אל הנמל‪,‬‬ ‫(בראשית לב‪ ,‬כה) על הפסוק "ויותר יעקב‬ ‫על עצמו ביום השלישי והרביעי וכל ימי‬ ‫שכר רבינו אכסניה והמתין‪ ,‬המתין רבינו‬ ‫לבדו" ‪ :‬פירש רש"י ששכח פכים קטנים‬ ‫ההפלגה‪ ,‬העני מבקש נדבה‪ ,‬רבינו מושיט‬ ‫ל'שמירה' אותה הבטיח לשלוח אליו רבי‬ ‫וחזר עליהם (חולין צא‪ ,‬א)‪ ,‬וכתב הרב‬ ‫לו‪ ,‬והעני מסרב ליטול‪ .‬כשסוף סוף עגנה‬ ‫מרדכי מטשערנאביל‪ .‬יום חלף‪ ,‬יומיים‪,‬‬ ‫הגדול מהרש"ל ז"ל וזה לשונו‪" :‬שכח‬ ‫הספינה לחופי ארץ ישראל‪ ,‬ירד העני‬ ‫וה'שמירה' אותה הבטיח רבי מרדכי‬ ‫פכים קטנים" ‪ -‬מצינו שהקב"ה אמר לו‬ ‫מהספינה ואמר לרבינו‪' :‬דע לך כי כלל לא‬ ‫בוששה מלהגיע‪ .‬באודסה התגורר חסיד‬ ‫ליעקב‪ ,‬אתה מסרת נפשך על פך קטן‬ ‫הייתי זקוק למעותיך‪ ,‬וכל מה שנסעתי‬ ‫מופלג מחסידי הרבי מטשערנאביל ושמו‬ ‫בשבילי‪ ,‬וגם אני בעצמי אשלם לבניך בפך‬ ‫עמך בספינה היה מחמת שרבי מרדכי‬ ‫רבי יעקב הלפרין‪ ,‬אמר רבינו בלבו‪ ,‬מן‬ ‫קטן לבני חשמונאי‪ ,‬שנעשה נס על ידי פך‬ ‫ציוה עלי ליסוע עמך לשמרך בדרך‪.‬‬ ‫הסתם שלח הרבי את ה'שמירה' אל אותו‬ ‫קטן‪ .‬והיכן מצינו שיעקב מסר נפשו על‬ ‫עוד בהקשר לנסיעתו של רבינו‬ ‫חסיד לביתו‪ ,‬אלך שמה ואבקשנו‪ .‬הלך‬ ‫פך קטן? הכא! לפי שנאמר כבר 'ויעבר‬ ‫סיפר האדמו"ר רבי שלום סאפרין‬ ‫רבינו לרבי יעקב ושאלו האם רבי מרדכי‬ ‫את כל אשר לו'‪ ,‬ולמה 'ויותר יעקב לבדו'‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫ברוב ענותנותו באמרו אם כי מעולם לא‬ ‫בה ומזהיר לחסידיו לבל יסיחו דעתם‬ ‫מקאמרנא זי"ע ששמע מרבו רבי‬ ‫עלה בדעתי להדפיסו‪ ,‬אולם אחרי שכן‬ ‫מקדושתה לרגע‪.‬‬ ‫חיים אלעזר שפירא ממונקטש זי"ע‪:‬‬ ‫גזר דעת רצון הצדיק האלקי וכו' מו"ה‬ ‫'כאשר בעל ה'בת עין' זי"ע נסע לארץ‬ ‫מרדכי זלה"ה זי"ע מי יבא אחר המלך‬ ‫ישראל בספינה‪ ,‬פרצה רוח סערה‪,‬‬ ‫מאן מלכי רבנן לבטל ח"ו רצון יראיו‪ ,‬וכן‬ ‫בספר זכרונם לברכה‪ :‬הנני להודיע‬ ‫הספינה התנועעה כשיכור והיו בסכנה‬ ‫השיב במכתבו להר"י ז"ל לחו"ל‪ ,‬באופן‬ ‫קושט דברי אמת אשר הביאני עד הלום‬ ‫גדולה‪ ,‬וכולם התפללו להשי"ת שיקם‬ ‫שהצדיק האלקי מ' מרדכי ז"ל זי"ע ישים‬ ‫לדפוס אמריו הקדושי' אמרי אלקים חיים‬ ‫סערה לדממה‪ .‬כאשר ראה בעל ה'בת‬ ‫עיניו ולבו על רוב דברי הספר הלז אם לא‬ ‫ומלך עולם ברם זכור אותו האיש לטוב‬ ‫עין' שהסכנה גדולה קם והשביע את‬ ‫כולו‪ ,‬גם אמר אם הייתי יודע זאת מלפנים‬ ‫ומגלגלין זכות כו'‪ ,‬ה"ה הרבני המופלא‬ ‫שרו של ים ואמר‪' :‬בכח זה שכל חיי לא‬ ‫את רצון הצדיק הק' מ' מרדכי זלה"ה‬ ‫י"א מו"ה ישראל מפלטישאן אשר שם‬ ‫פגמתי באות ברית קודש אני גוזר עליך‬ ‫אשר גם שמו ישתתף בהס' הזה‪ ,‬בוודאי‬ ‫לדרך פעמיו לקרית חוצות בשנת תקצ"ז‬ ‫להשקיט הסערה'‪ ,‬ומיד שקטה הסערה‪,‬‬ ‫הייתי עושה רצון קדשו‪ ,‬מה אעשה כי‬ ‫ושם באמתחתו כתבי קודש אלו אשר‬ ‫וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם‪.‬‬ ‫כבר קראתיו בשם אשר הי' אתי בכתובים‬ ‫בעהמ"ח האלקי הזה הגיה בעצמו אמרי‬ ‫אין לשער ואין לתאר את גודל השמחה‬ ‫בת עין כי כן עולה הגימ' של שמי אברהם‬ ‫קדשו אשר הטיף מפיו הק' מדי שבת‬ ‫ביום הגיעם לחופיה של הארץ הקדושה‪.‬‬ ‫דוב בער‪ ,‬ועוד טעם אחר אמר בפיו הק'‬ ‫בשבתו‪ ,‬כי גם הוא היה מהשומעי' דברי‬ ‫רק עגנה הספינה‪ ,‬ירד ממנה רבינו‪ ,‬שחה‬ ‫ונשכח ממני‪ ,‬וגם הסכמת פי קודש הרב‬ ‫אלקים חיים מפה קדוש דו"ז הרב המחבר‬ ‫לעפר הארץ‪ ,‬התרפק על רגבי אדמתה‪,‬‬ ‫הצדיק האלקי מ' מרדכי זצלה"ה נשלחה‬ ‫(ספה"ק "בת עין") נ"ע בכל ש"ק‪ ,‬ומגודל‬ ‫והרטיבם בדמעות שליש‪ ,‬אותם הזיל‬ ‫אל הקודש פנימה אמנם מסבות מאורעות‬ ‫תשוקת אהבתו אליו כתב דברי קדשו‬ ‫מרוב התרגשותו‪ ,‬על אשר זכה והגיע ליום‬ ‫הזמן נאבדה‪ ,‬ומהיום ההוא והלאה הגיה‬ ‫על הספר‪ ,‬והגישה מול מנורה הטהור'‬ ‫הזה בו יעמדו רגליו על אדמת ציון‪ .‬בפי‬ ‫ד"ז הצדיק האלקי בעהמ"ח הנז' זי"ע‬ ‫הצדיק הקדוש אדמו"ר וכו' מו"ה מרדכי‬ ‫זקני צפת נמסר מאב לבן‪ ,‬על נס קפיצת‬ ‫ספרו הלז שנית מהחל ועד כלה למען‬ ‫מטשרנאביל זצלה"ה זי"ע‪ ,‬וכאשר‬ ‫הדרך שארע לו לרבינו בדרכו‪ .‬בעוד דרך‬ ‫יצא נקי לבית הדפוס מזוקק שבעתים‪,‬‬ ‫האירו לפני עין קדשו כל עצמותיו גיל‬ ‫זו – מאודסה לארץ ישראל – אורכת היתה‬ ‫והנה בעוה"ר כאשר נגע י"ד ה' וזעמו‬ ‫וחדוה נתמלאו וגזר אומר להביאם לבית‬ ‫שבועות מספר‪ ,‬עשתה ספינתו של רבינו‬ ‫בארצנו הק' הוא יכאיב ויחבש‪ ,‬ונלקח‬ ‫הדפוס לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל‬ ‫את דרכה בימים ספורים בלבד‪ .‬בהגיעם‬ ‫ארון אלקים נצחו עליונים את התחתונים‪,‬‬ ‫בכדי לזכות את הרבים‪ ,‬וגם שאל את פי‬ ‫ארצה קפץ רב החובל ונשבע כי אך‬ ‫ונתבקש בישיבה של מעלה לחזות בנועם‬ ‫מהר"י (ר' ישראל מפלטישאן הנ"ל) ז"ל‬ ‫בזכותו של רבינו היתה הדרך כה קצרה‪,‬‬ ‫ה' ולבקר בהיכלו לשבוע בשובע שמחות‬ ‫את שם הספר הקדוש הלז איך נקראהו‪,‬‬ ‫שכן טרם ארע לו כזאת מעולם‪ .‬אחרי‬ ‫את פני אלקים חיים ומלך עולם ביום י"ב‬ ‫והשיב בתמימותו בשם תולדות אדם‬ ‫למעלה משישים שנות כיסופין וכמיהה‬ ‫לחודש כסלו שנת תר"א‪ ,‬בעיה"ק צפת‬ ‫אקראהו (כי הרב המחבר הק' זצלה"ה‬ ‫באה על סיפוקה משאת נפשו של רבינו‪,‬‬ ‫תובבא"ס עלה ונתעלה למנוחות עולם‬ ‫לא הודיע דעת קדשו איך לקרא את‬ ‫עת דרכו רגליו על אדמת חופי עכו‪ .‬שמע‬ ‫העליון‪ ,‬ואותנו עזב ליגון ואנחה ורפתה‬ ‫שם הס' הק' הלז‪ ,‬כי מעולם לא עלה על‬ ‫בואו של רבינו בשערי ארץ הקודש הגיע‬ ‫לבנו להתאזר ולהתאמץ להביא אמרי‬ ‫דעתו להדפיסו) יען כי בר"ת אד"ם מצוין‬ ‫לאזנם של כל יושבי הארץ הקדושה‬ ‫קדשו לבית הדפוס‪( ...‬מתוך התנצלות‬ ‫שם המחבר הק' אברהם דוב מאווריטש‪,‬‬ ‫שמיהרו תיכף לשגר שתדלנים שיטו‬ ‫המביא לבית הדפוס נכד אחי ה"בת עין"‬ ‫וגם הצדיק הקדוש האלקי מו"ה מרדכי‬ ‫לבו לבוא ולשכון כבוד בקרבם‪ .‬הצעות‬ ‫זי"ע שנדפסה בראש הספה"ק "בת עין")‬ ‫זצלה"ה זי"ע מטשארנביל נענה בראשו‬ ‫שונות עמדו לפני רבינו‪ ,‬כשבראשם‬ ‫והסכים בפי קדשו אשר זה שמו נאה לו‬ ‫ניצבת עיר הקודש והמקדש ירושלים‪.‬‬ ‫כי גם שמי בקרבו אד"ם ר"ת אברהם דוב‬ ‫גם מקומה של חיפה לא נפקד משלל‬ ‫עוד הביא שם‪ :‬בספרו ה"בת עין" עומד‬ ‫מרדכי ואמר ברוח קדשו כי גם לנפשי‬ ‫ההצעות‪ ,‬ואף רבינו נטה מעט לשבת בה‪,‬‬ ‫רבינו על גודל ערכה של אר"י‪ ,‬ורואה‬ ‫יש חלק בהספר הזה‪ ,‬וכאשר שמע הר"י‬ ‫מפאת חשיבותה של מערת אליהו הנביא‬ ‫אותה בתור "מעון לשכינה" עד ש"האדם‬ ‫ז"ל דברי קודש מפורש יוצא מפי קדשו‪,‬‬ ‫הסמוכה לה‪ ,‬שאף אותה היה מרבה רבינו‬ ‫בעצמו אף הפשוט ביותר יכול לראות‬ ‫לא אחר מלהודיע דבר זה ע"י מכתבו‬ ‫לפקוד ולשפוך בה שיח לפני קונו‪ .‬מתענג‬ ‫ולחוש את גודל הקדושה הממלאה כל‬ ‫אל הקודש פנימה לד"ז אדמו"ר הצדיק‬ ‫היה רבינו מּטוּבה של ארץ ישראל ודבק‬ ‫פינה ואפשר לו להשיגה בשלימות"‬ ‫הק' בעהמ"ח זי"ע‪ .‬ובבוא מכתב זה אל‬ ‫בקדושתה‪ ,‬היה תולה רבינו את גאולתה‬ ‫(ב"ע לך)‪ .‬ולא עוד‪" :‬כשאדם אוכל‬ ‫דו"ז הצדיק הק' בעהמ"ח זי"ע נתעטף‬ ‫של הארץ הקדושה בדבקותם של בניה‬ ‫י | פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ישועות למעלה מדרך הטבע בזכות לימוד בספריו הק'‬ ‫עיקר היהדות והחסידות להתרחק מכל‬ ‫מפירות אר"י שהם ז' המינים שנשתבחה‬ ‫ובתקופה האחרונה נתפרסמו כו"כ‬ ‫דרכי הגוים ודבר זה נוגע היום מאד לכל‬ ‫בהם אר"י ואוכל אותם בקדושת הגוף‬ ‫מעשיות נפלאות מאנשים שנושעו‬ ‫אחד‪ ,‬ויש לנו לחזור ולשנן בעת הזאת‬ ‫מעורר שבעה מדות עליונות ונקשר‬ ‫בזכות הבית עין (ע"י קביעות לימוד‬ ‫את תיבות קודש הללו 'רוח הזמן זה‬ ‫ונדבק לבחינת קדושה וכו'" (ב"ע בהר)‪- .‬‬ ‫בספרו הק' ועשיית סעודת הילולא‬ ‫אפיקורסות' שעיקר יסוד היהדות וכ"ש‬ ‫באהבתו הנכספת לאר"י ענד אותה כעטרה‬ ‫לזכרו) ובפרט בעניני זש"ק‪ ,‬שכיון שלא‬ ‫עיקר החסידות בדורינו הוא בענין זה‬ ‫לראש ספרו בכללה עם שם הספר כאשר‬ ‫השאיר אחריו הרה"ק בעצמו זש"ק‪ ,‬ע"כ‬ ‫של התרחקות מכל עניני הגוים‪ ,‬וזה נוגע‬ ‫כה דבריו‪" :‬קראתי שם הספר "בת עין"‪...‬‬ ‫הרי הוא מסייע ופועל עבור אחרים שיזכו‬ ‫להרבה דברים כגון להתרחק מלימודי‬ ‫מפני שהכנסתי בהכתבים קדושת אר"י‬ ‫לזש"ק‪ ,‬שהשאיר הכח שלו להביא זש"ק‬ ‫הגוים הטמאים‪ ,‬וכן מניגוני הגויים‬ ‫אשר עיני ה' אלוקיך כתמיד" (בהקדמת‬ ‫לדורות עבור האחרים‪ .‬וממילא פועל‬ ‫הטמאים והדומים להם‪ ,‬וממלבושי הגוים‬ ‫המבלה"ד דפוס זיטומיר)‪ .‬לאור כל הנ"ל‬ ‫ג"כ עבור אלו הזקוקים לשידוך‪ ,‬ובודאי‬ ‫הטמאים‪ ,‬וכל המרבה ביותר להתרחק‬ ‫לא לפלא היה שבעת הדפסת הספר‬ ‫שמאן דיהיב חיי יהיב ג"כ מזוני‪ ,‬שהצדיק‬ ‫מדרכי ועניני הגוים מציל עצמו ואת בני‬ ‫הראשונה הזהיר הרה"ק הר"י מריזין זצ"ל‬ ‫שפועל עבור בני הרי הוא פועל ג"כ עבור‬ ‫ביתו וכל התלויים בו‪ ,‬שאנו צריכים להנצל‬ ‫את המדפיסים לבל יעיזו להדפיס הספר‬ ‫מזוני עבורם‪ ,‬יה"ר שנזכה לכל הישועות‬ ‫מהדבר הנורא של 'ויתערבו בגוים וילמדו‬ ‫המקודש המלא על גדותיו בענייני קדושת‬ ‫בפרט ובכלל‪ ,‬וזכותו הגדול יגן עלינו ועל‬ ‫מעשיהם'‪.‬‬ ‫אר"י ‪ -‬בחו"ל‪ ,‬רק להדפיס הספר המקודש‬ ‫כל ישראל‪.‬‬ ‫באר"י‪ ,‬בה ראה רבינו חזות הכל ופנת‬ ‫כל תוכחת האזינו היא על ענין זה שאין‬ ‫ה' מוותר בו‪ .‬וכבר האריך הרה"ק ר"ש‬ ‫יסוד לגאולתנו המקווה‪( .‬הרה"ח ר' יצחק‬ ‫מז'עליחאוו זי"ע הי"ד במכתבו הידוע‬ ‫שמואל ווינשטוק ז"ל בקונטרס "תולדות‬ ‫"ואף גם זאת בהיותם בארץ וגו' ולא‬ ‫שהזהיר את בנ"י ברוח קדשו כמה שנים‬ ‫אדם" שנדפס בסוף ספה"ק "בת עין")‬ ‫געלתים לכלתם" (ויקרא כו‪ ,‬מד)‪ .‬ואי'‬ ‫בזוה"ק 'לכלתם' חסר כתיב‪ ,‬בגין כלה‬ ‫לפני פרוץ המלחמה הנוראה (נדפס‬ ‫דיליה‪ .‬הנה שמעתי בשם המגיד הגדול‬ ‫בנהרי א"ש מאמרים מאמר ב)‪ ,‬שמשמע‬ ‫כמה מילין יקירין בשגב קדושת ה'בת‬ ‫זללה"ה‪ ,‬ארץ שבעה עממין מרמז על‬ ‫להדיא מתוך תוכחת האזינו שעיקר רצון‬ ‫עין' זיע"א הובא בגליון מעינות הי"ם ויצא‬ ‫שבעה מדות הרעות‪ ,‬והנה זה הכלל‪,‬‬ ‫הש"י הוא בענין זה של הפרישה מהגוים‪,‬‬ ‫תשפ"ג‪ ,‬מתוך שיחות קודש של הרב‬ ‫שאין לאדם להתיאש את עצמו מפעולת‬ ‫שבענין זה דורש הש"י מעמנו יותר מכל‬ ‫מורגנשטרן שליט"א‪:‬‬ ‫התשובה אפילו ח"ו כשיפול לכל ז' מדות‬ ‫הענינים שבתורה‪ ,‬שדבר זה נוגע לעצם‬ ‫עלייתו לארה"ק במסירות נפש הבת עין זי"ע‬ ‫הרעות בנוקבא דתהומא רבא‪ ,‬כי זה הוא‬ ‫בחירת הש"י בעם ישראל‪ ,‬שרצונו ית"ש‬ ‫מפתויי היצר להכניס בלב האדם יאוש‬ ‫שנהיה מקודשים ומיוחדים אליו‪ .‬שזה‬ ‫זכה בעת זקנותו לעלות להשתקע‬ ‫גמור ולהחליט בדעתו שאין ח"ו עזר‬ ‫מתבטא במה שאנו פורשים ומבדילים‬ ‫בארה"ק במסי"נ אחרי שהיה כבר רב‬ ‫ותרופה למכתו‪ ,‬אבל האמת הוא כשאדם‬ ‫עצמינו מכל דרכי הגוים הטמאים אשר‬ ‫בעיר מכובדת והלך לארץ ישראל ללא‬ ‫יודע מזה שהוא בנוקבא דתהומא רבא‬ ‫סביבותינו‪ ,‬ואף במצרים שירדו בנ"י‬ ‫מכיר וללא מודע‪ ,‬ובאמצע הדרך היה לו‬ ‫היינו בז' מדות הרעות ומחמת זה יש לו‬ ‫כמעט לשער הנ'‪ ,‬מ"מ הקפידו שלא‬ ‫מכשולים עצומים ושבר כל המניעות‬ ‫לב נשבר ונדכה‪ ,‬ומחמת זה מתחזק את‬ ‫להתערב בגוים בשמם לבושם ולשונם‪,‬‬ ‫במסי"נ‪ .‬ומסופר דבאמצע הדרך באמצע‬ ‫עצמו בלימוד התורה‪ ,‬אז בוודאי אור‬ ‫ובזכות זאת דייקא נגאלו ממצרים‪.‬‬ ‫נסיעתם בספינה לארה"ק פרצה סערה‬ ‫התורה ושבירת לבו ימשיך אותו מתהומא‬ ‫עזה בים עד שהיה זה מצב סכנה ממש‪,‬‬ ‫ההפלגות מצדיקים על לימוד הספה"ק בת עין‬ ‫רבא ויעלה אותו למקורו ושרשו למעלה‬ ‫וקם הבת עין ואמר‪ :‬בכח זה שכל ימי חיי‬ ‫ידוע מכו"כ צדיקים זי"ע שהפליגו בגודל‬ ‫לא פגמתי באות ברית קודש אני גוזר עליך‬ ‫מעלה‪ .‬וזה מרמז לנו התוה"ק‪ ,‬ואף גם‬ ‫מעלת הספה"ק ‘בת עין'‪ ,‬וכמו הרה"ק‬ ‫זאת וגו' בארץ וגו'‪ ,‬היינו אפילו ח"ו‬ ‫להשקיט הסערה‪ .‬ומיד שקטה הסערה‪.‬‬ ‫הר"ש מזוועהיל זי"ע שאמר שספר זה‬ ‫כשאדם נפל לארץ ז' עממין שהם ז' מדות‬ ‫הוא ה'בת עין שלו'‪ ,‬וכן העידו צדיקים‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלאנים זי"ע‬ ‫הרעות‪ ,‬אעפ"כ לא מאסתים וגו' לכלתם‪,‬‬ ‫שיש כח מיוחד להתעורר בעבודה"י‬ ‫היה תלמיד תלמידו דהבת עין והיה דבוק‬ ‫היינו שלא יהיה להם תקומה ח"ו‪ ,‬מפני‬ ‫ובמדות טובות ובפרט בענוה אמיתית‬ ‫מאד בספה"ק בת עין‪ ,‬והוא סיפר שהשר‬ ‫מה‪ ,‬בגין כלה דיליה‪ ,‬תיבת כל"ה נוט'‬ ‫וביראת ה' באמת מספרו הקדוש‪ ,‬היות‬ ‫משה מונטפיורי ביקש מהבת עין זי"ע‬ ‫כ'פיפת ל'ימוד ה'תורה‪ ,‬שעי"ז יכול‬ ‫שלא הניח אחריו זש"ק הרי הניח כל כח‬ ‫שיחתום לו על מכתב לצורך בנין ארץ‬ ‫למשוך אותו מנוקבא דתהומא רבא‬ ‫ההולדה שלו בדבריו שבספרו הק'‪.‬‬ ‫ישראל 'ברוח הזמן'‪ ,‬וענה הרה"ק לאמר‬ ‫ויעלה אותו למקורו אכי"ר‪( .‬בת עין)‬ ‫'רוח הזמן זה אפיקורסות'‪.‬‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫בעיון רב את הפיתקא‪ ,‬וכשהגיע לשם‬ ‫בצל קדושתו‪ .‬מאחר ולא היה די מקום‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫של אמו של הגה"צ מוואדיסלוב‪ ,‬נעצר‬ ‫לעריכת השולחנות‪ ,‬הכשירו שטח‬ ‫רגע ויאמר לה "שיהיה לביילא רפואה‬ ‫רחב ידים‪ ,‬ומסביב לשולחן הרחב‪ ,‬בנו‬ ‫שלימה"‪ .‬ותאמר‪ ,‬לא התכוונתי מאומה‪,‬‬ ‫אצטבאות רחבות מעץ‪ ,‬ועליו החסידים‬ ‫כשכתבתי את שמה‪ ,‬היא ב"ה בריאה‪.‬‬ ‫עמדו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שכן הציבור נכנס הרבה‬ ‫י"ג כסלו (ה'תרצ"ד)‬ ‫הביט הרה"ק שוב פעם בפיתקא‪ ,‬ויאמר‬ ‫לפני הרבי לתפוס מקום טוב‪ ,‬ורח"ל אחד‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫שנית "שיהיה לביילא רפואה שלימה"‪.‬‬ ‫מהאצטבאות לא עמדה בעומס‪ ,‬וקרסה‬ ‫של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב‬ ‫זיע"א בן הרה"ק רבי דוד משה זיע"א‬ ‫ותצא מן החדר‪ ,‬כעבור שבועיים החלימה‬ ‫על אברך‪ ,‬שעמד מתחתיה‪ ,‬שהתמוטט‬ ‫מהניתוח שעברה‪ ,‬ותסע חזרה לביתה‪.‬‬ ‫במקום ואיבד את הכרתו‪ ,‬נשימתו נעצרה‪,‬‬ ‫ומיד כשהגיעה לביתה‪ ,‬שאלה "קרה‬ ‫והרופאים‪ ,‬שהוזעקו אליו קבעו‪ ,‬שאפסו‬ ‫משהו לביילא?" אמרו לה הבנים "מהיכן‬ ‫סיכויו לחיות רח"ל‪ .‬מובן שמיד רצו לרבינו‬ ‫נכד הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין והרה"ק‬ ‫את יודעת?"‪ .‬ותאמר להם "נכנסתי‬ ‫וספרו לו בחרדה את אשר אירע‪ ,‬רבינו‬ ‫רבי אהרון מצ'רנוביל זיע"א‬ ‫להרה"ק מטשורטקוב ובירך אותה‬ ‫ביקש שיביאו לפניו את התפילין‪ ,‬והוציא‬ ‫חריף ובקיא בש"ס ופוסקים ראשונים‬ ‫ברפואה שלמה"‪ .‬ויספרו לה‪ ,‬שחלתה‬ ‫את התפילין‪ ,‬פתח את הרצועות‪ ,‬והחל‬ ‫ואחרונים‪ .‬הרבה בסיגופים ותעניות‪.‬‬ ‫בטיפוס‪ ,‬והגיעה עד שערי מוות‪ ,‬אך כבר‬ ‫לסובבם שוב מסביב לבית התפילין‪ .‬ותוך‬ ‫ענייני הכלל נגעו לליבו והעסיקו אותו‪.‬‬ ‫ב"ה שתי שבועות‪ ,‬שהמשבר עבר‪ ,‬והיא‬ ‫כדי מעשה שאל‪" :‬נו‪ ,‬מה חדש" (אצל‬ ‫בתקופתו חסידות טשורטקוב הייתה‬ ‫מחלימה‪ .‬ולתדהמת כולם התברר‪ ,‬כי‬ ‫האברך)‪ ,‬ונענה שאין שינוי‪ .‬פתח רבינו‬ ‫בשיאה ואלפי חסידים מכל אירופה גדשו‬ ‫רפואתה של ביילא החלה בזמן שרבינו‬ ‫שוב את הרצועות‪ ,‬והחל לסובבם‪ ,‬ושאל‬ ‫את בית‪-‬המדרש‪ .‬בזמן מלחמת העולם‬ ‫בירך אותה‪.‬‬ ‫בשנית‪" :‬נו‪ ,‬מה חדש"‪ ,‬ונענה‪" :‬שוב אין‬ ‫הראשונה נדד לעיר וינה ואף בזמן זה‬ ‫שינוי"‪ .‬פתח רבינו שוב את הרצועות‬ ‫המשיך במלאכת הקודש בשיחותיו‬ ‫והחל לסובבם‪ ,‬ושאל בשלישית‪ ,‬ואז‬ ‫הטהורות‪.‬‬ ‫בספר "שיח זקנים" הובא סיפור מפי‬ ‫אכן למרבה הפלא התעורר האברך‪ ,‬וחזר‬ ‫האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע מלעלוב‬ ‫לבריאותו‪ .‬אז נכנס רבינו לעריכת שולחנו‬ ‫ממקימי 'אגודת ישראל' ואף היה נשיא‬ ‫ששמע מהרה"ג ר' שמואל אהרן וובר‬ ‫הטהור‪.‬‬ ‫כבוד של מועצת גדולי התורה העולמית‪.‬‬ ‫שהיה איזה תקופה בוינה‪ ,‬והגיע אליו‬ ‫גאון‪ .‬ענוותן‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬בעל רוח‪-‬‬ ‫מכתב בהול מביתו‪ ,‬שבתו מאטיל חלתה‬ ‫הקודש‪ .‬רבים שיחרו לפתחו ונושעו‪.‬‬ ‫מאוד בעיניה רח"ל‪ ,‬והרופאים הבהילו‬ ‫סיפר הרה"ג ר' ישראל חיים אושרי בספר‬ ‫מתלמידיו‪ :‬ר' מאיר אריק (אב"ד‬ ‫אודות המצב‪ .‬וכתב ר' שמואל אהרן‬ ‫"שיח זקנים" שמעתי ממחו"ז הגה"צ‬ ‫טארנוב)‪ ,‬ר' משולם ראטה‪ ,‬ר' אברהם‬ ‫פתקא עם שמות בני משפחתו‪ ,‬ובתוכם‬ ‫מוואדיסלוב זצ"ל‪ ,‬גופא דעובדא הכי‬ ‫מנחם מבראד‪ ,‬ר' מאיר שפירא מלובלין‬ ‫בתו הנ"ל‪ ,‬והוסיף אצל שמה לרפואה‬ ‫הווה‪ :‬זקנתו של הגה"צ מוואדיסלוב‪ ,‬אמו‬ ‫(ראש ישיבת חכמי לובלין)‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬ונכנס עם הפתק לרבינו‪ .‬כאשר קרא‬ ‫של אביו‪ ,‬שהייתה הרבנית של הרה"ק‬ ‫הצדיק את הפתק והגיע אל שמה של‬ ‫רבי אברהם שלום פנחס מטשנסטחויב‬ ‫מספריו‪ :‬תפארת ישראל‪ .‬ישמח ישראל‪.‬‬ ‫הבת מאטיל‪ ,‬לקח עט וכתב בצד שמה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬הייתה צריכה לעבור איזה ניתוח קל‪,‬‬ ‫גנזי ישראל‪ .‬נזר ישראל‪.‬‬ ‫איזה תיבות‪ .‬כשראה ר' שמואל אהרן‪,‬‬ ‫ונסעה לוינה לערוך שם הניתוח‪ .‬ואחרי‬ ‫הובא בספר "מדברנא דאימתיה" מעשה‬ ‫שהרה"ק כותב על הפתק‪ ,‬חשב‪ ,‬שהרבי‬ ‫שנסעה מהעיר‪ ,‬נפלה האמא של הגה"צ‬ ‫בעת שדר רבינו מטשורטקוב זי"ע בוינה‪,‬‬ ‫אינו יכול לקרוא את הכתב שלו כי אף‬ ‫מוואדיסלוב‪ ,‬דהיינו השנור [הכלה]‬ ‫נהג לנסוע פעמיים בשנה לטשורטקוב‪,‬‬ ‫שהיה לו כתב נאה מאוד אך היה מסולסל‪.‬‬ ‫של זקנתו שנסעה לוינה‪ ,‬וחלתה מאוד‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬ולחג השבועות‪ ,‬באחד‬ ‫על כן אמר לרבינו שכתב שם בתו לרפואה‬ ‫במחלת הטיפוס‪ ,‬והגיעה עד שערי מוות‬ ‫הפעמים אירע מעשה שעורר הדים‬ ‫על עיניה‪ .‬אמר לו הרה"ק‪" :‬מה אתה‬ ‫רח"ל‪ .‬אמנם זקנתו לא הייתה בעיר‪ ,‬אלא‬ ‫רבים‪ .‬היות והנסיעה לוינה‪ ,‬הייתה קשה‬ ‫רוצה?"‪ .‬אחר כך הסתכל ר' שמואל אהרן‬ ‫בוינה‪ ,‬ולא רצו לצערה‪ ,‬לכך לא הודיעו‬ ‫לחסידים בפולין וגאליציה‪ ,‬ויקרה מאוד‬ ‫בפתק‪ ,‬וראה שהרה"ק כתב באותיות‬ ‫לה מאומה‪ .‬יום אחד לפני שהיא ערכה‬ ‫לרובם‪ ,‬לא היו השיירות מצויות‪ ,‬אך‬ ‫גדולות בצד הפתקא‪ ,‬תיבות לרפואת‬ ‫הניתוח‪ ,‬נכנסה אל רבינו עם פיתקא‪,‬‬ ‫באלו שני הפעמים בשנה שרבינו הגיע‬ ‫עיניה‪ ,‬ואחר כך נודע לו מבתו‪ ,‬שהוטב‬ ‫וכתבה על הפיתקא את השמות של כל‬ ‫לטשורטקוב‪ ,‬התאספו אלפים רבים‬ ‫לבתו ב"ה‪ ,‬ונתרפאה לגמרי‪.‬‬ ‫הבנים והנכדים וכל צאצאיה‪ .‬והרבי קרא‬ ‫מקהל החסידים לשהות ולהסתופף‬ ‫בי | פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫דברי ישראל (עמ' סה') קחו מזמרת הארץ‬ ‫בכליכם (מקץ) על דרך דאיתא בספר‬ ‫י"ג כסלו (ה'תרפ"א)‬ ‫בספר תולדותיו של ר’ אלי’ ראטה‪ ,‬מובא‬ ‫קדושת לוי עה"כ ובשירי דוד עבדך כי‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫סיפור מופלא שהוא עצמו היה עד לו‪ .‬ר’‬ ‫הניגונים של העבודה וכן בעבודת הלויים‬ ‫של בעל ה"דברי ישראל"‬ ‫אלי’ היה מבטא תמיד את אושרו הגדול‬ ‫לשורר הוא הנקרא אקטאווע‪ ,‬ויש‬ ‫ממודז'יץ הרה"ק רבי ישראל זיע"א‬ ‫על שזכה להשתתף בעצמו בכנסיה‬ ‫מדריגה בתר מדרגה‪ ,‬היינו כמו שיש‬ ‫בן הרה"ק רבי שמואל אליהו טויב‬ ‫הגדולה הראשונה של אגודת ישראל‬ ‫אהבה להבורא ב"ה גבוה על גבוה גם‬ ‫מזוואלין זיע"א‬ ‫שהתקיימה בשלהי שנת תרפ”ג בווינה‪.‬‬ ‫בחינת יראה גבוה על גבוה כך הן הניגונים‪,‬‬ ‫הסיפור דלהלן התרחש שם‪ ,‬בכנסיה זו‪.‬‬ ‫וזה פירוש ובשירי דוד עבדך וכו' עיי"ש‬ ‫כאשר נכנס אחד מגדולי ישראל לאולם‬ ‫בליקוטים וע"ד זה י"ל כאן‪ ,‬זהו שמרומז‬ ‫כבר משחר חייו גילה בצד שקדנותו‬ ‫סיפר ר’ אלי’‪ ,‬ראיתי את מרן הגרח”ע קם‬ ‫קחו מזמרת הארץ בכליכם פי' מזמרת‬ ‫והתמדתו באהלה של תורה כשרונות‬ ‫מלוא קומתו‪ ,‬סימן מובהק הוא שמדובר‬ ‫הארץ היינו חכמת הנגינה כפירש"י‬ ‫מוסיקליים נדירים קולו היה דק היה כשל‬ ‫באחד הגדולים ממש‪ .‬ומי רואה את גדול‬ ‫שמזמרין ור"ל קחו מזמרת הארץ היינו‬ ‫צפור קסמים כאשר‪ ,‬השמיע פרקי תפילה‬ ‫הדור קם‪ ,‬ואינו קם? ניסה ר’ אלי’ לראות‬ ‫ליקח רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא‬ ‫במתיקות נפלאה היה מזעזע נימי לב‬ ‫מי היה אותו גדול‪ ,‬והתברר שהיה זה‬ ‫מחכמת הנגינה‪ ,‬היינו כאמור בקדושת‬ ‫ומביא את שומעיו עד לדמעות‪ .‬בהיותו‬ ‫האדמו”ר ר’ ישראל מטשורטקוב‪ .‬ר’ אלי’‬ ‫לוי הנ"ל‪.‬‬ ‫ילד החל כבר לחבר נגונים ורקם מוטיבים‬ ‫מספר שאחד מגדולי ישראל שישב לצידו‬ ‫‪ ,‬בלי יכולת לרשמם בכתב הנגינה אלא‬ ‫של הגרח”ע‪ ,‬שאל את הגרח”ע לסיבת‬ ‫שננם בעל פה‪ .‬ואז כבר ניתן לו לעבור‬ ‫הכבוד המיוחד שהוא רוחש לרבי‪ .‬נענה‬ ‫מובא בספר אמרי שאול שאחר פטירת‬ ‫הגרח”ע ואמר‪ :‬מסכתות הש”ס נחלקות‬ ‫בבית מדרשו של אביו לפני התיבה לשיר‬ ‫רבינו בעל דברי ישראל זי"ע פתח ואמר‬ ‫לפי מצוות מסויימות‪ ,‬כגון פסחים על‬ ‫ולזמר לפני קונו והוא הפליא את כולם‬ ‫הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא‬ ‫מצות פסח‪ ,‬סוכה על חג הסוכות וכו’‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫בקולו הערב‪ ,‬ניבאו לו שיחזיר את עטרת‬ ‫זי"ע את הרה"ק ממודזי"ץ זי"ע יש מה‬ ‫יש מסכת אחת הכוללת את כל המצוות‪,‬‬ ‫השירה בישראל לתפארתה הקדומה‪ ,‬כמו‬ ‫לקנאות הוא הניח בשביל העולם עזבון‬ ‫והיא מצות אהבת ישראל‪ ,‬ובמסכת זו‬ ‫הלויים ששרו תהלות בבית המקדש‪.‬‬ ‫יקר את הניגונים שלו ואמר שמזמירותיו‬ ‫בקי האדמו”ר מטשורטקוב על בוריה!‬ ‫יתעורר כל לב לתשובה‪.‬‬ ‫ראוי הוא איפא הרבי לכבוד הגדול הזה!‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫“באמצעות הניגון נטע בחסידיו מורא‬ ‫ר’ אלי’‪ ,‬שהיה מסכת של אהבת ישראל‬ ‫שמים כשאני שומע ניגון מתנגן מפיו‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬היה נוהג לחזור פעמים רבות‬ ‫של יהודי‪ ,‬יכול אני לקבוע עד היכן מגיעה‬ ‫על סיפור זה‪ ,‬כדל ללמדנו במה התחשבו‬ ‫יראת שמים שלו"‪ ...‬פעם כאשר יצא עם‬ ‫גדולי ישראל האמיתיים בבואם לכבד‬ ‫י"ד כסלו‬ ‫חבורת חסידים ליער להנפש קמעא‪ ,‬שמע‬ ‫איש את רעהו‪( .‬גיליון יערב נא שיחי ויצא‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫קול רועה מתנגן נוגות עצר הרה"ק רבי‬ ‫תשפ”ג)‬ ‫של 'בעל הבית שמואל' [אחרון]‬ ‫ישראל מלכת וכולו דרוך וקשוב לנגינה‪,‬‬ ‫הגה"ק רבי שמואל זיע"א‬ ‫שאלוהו חסידיו לאחר מכן‪ ,‬גוי הוא‬ ‫בן הגה"ק רבי משה פינחס זיע"א‬ ‫שהשמיע זמרתו ומה ראה רבינו להתעכב‬ ‫מסופר באחד מן העיתים שיצא קול‬ ‫ולשמוע אותו? ענה להם הרה"ק כשאדם‬ ‫קורא מאת צדיקי ומנהיגי ישראל דאז‪,‬‬ ‫מזמר הריהו מתודה וידויו של‪ ,‬אדם בין‬ ‫אמר רשכבה"ג החפץ חיים זיע"א שרוצה‬ ‫בפרשת וישב פרש"י 'ביקש יעקב לישב‬ ‫שהוא בן ברית ובן שאינו בן ברית ראוי לנו‬ ‫שחתימתו תופיע אחר חתימתו של‬ ‫בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף'‪ ,‬וכתב‬ ‫לשמוע ‪ ...‬אותו מה אדם לומד מנגינה?‬ ‫הרה"ק מטשורטקוב זיע"א‪.‬‬ ‫הבית שמואל אחרון לבאר בדרך 'הלצה'‬ ‫המשיך רבי ישראל בשיח עם חסידיו‬ ‫וכן מסופר שאמר החפץ חיים זיע"א‪:‬‬ ‫ע"פ מש"כ הרבי רבי העשל שיעקב‬ ‫האדם המצוי אצל נגינה יודע‪ ,‬שגם אם‬ ‫הרה"ק מטשורטקוב הוא "מלך ישראל"‪.‬‬ ‫ועשיו נתחלקו בשני עולמות‪ ,‬יעקב לקח‬ ‫הוא מגיע לסולם העליון בסולם הקולות‬ ‫(מתוך גליון פניני צדיקים ויצא תש"פ)‬ ‫עוה"ב ועשיו עוה"ז‪.‬‬ ‫עליו לזכור את הסולם והצליל‪ ,‬הראשון‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫האיך זה דרך בעבודת הבורא? ומצינו‬ ‫א"כ לכאו' היה צריך שיעקב יסבור‬ ‫פעמים רבות בדברי תורתו של רבינו זי"ע‬ ‫שיש לו עולם הבא ועשיו יסבור שיש‬ ‫ששיבח מאד את בנגינה וכמובא‪ ,‬בספרו‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | גי‬ ‫בס”ד‬ ‫פרומער‪ ,‬ובקשו החסידים לעורר רחמים‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫לו רק עוה"ז ולא עוה"ב‪ .‬אבל למעשה‬ ‫אצל הרבי‪ ,‬והוסיפו לו שזה האיש הוא‬ ‫כשמדברים עם האנשים הכשרים נדמה‬ ‫ירא שמים וחרד לדבר השם‪ ,‬והוא מכונה‬ ‫להם תמיד שמסתמא אין להם חלק‬ ‫פרומער‪ .‬השיב הרבי‪ ,‬איני יודע מה זה‬ ‫לעוה"ב‪ ,‬אולי אם מכאן והלאה יתנהג‬ ‫פרומער‪ ,‬מעולם לא שמעתי מאבי ענין‬ ‫י"ד כסלו (ה'תרכ"ט)‬ ‫כראוי‪ ,‬כי עדיין הוא יושב פתח האהל‪.‬‬ ‫ה'פרומער'‪ ,‬אני חושב שזה מין לבוש‪,‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫וכשמדברים עם אנשים נמוכים שלומדים‬ ‫של הרה"ק רבי מנחם נחום‬ ‫שהבד החיצוני הוא גאוה‪ ,‬והביטנה‬ ‫אולי חמש דקות ביום‪ ,‬שואלים אותם‬ ‫משטפינשט זיע"א‬ ‫הפנימית היא כעס‪ ,‬והם תפורים יחד עם‬ ‫האם יש לך עוה"ב‪ ,‬הוא בטוח שכן‪ ,‬יש‬ ‫בן הרה"ק ישראל מרוז'ין זיע"א‬ ‫חוטי מרה שחורה‪...‬‬ ‫לו שפע עולם הבא שהוא גם מוכן לתת‬ ‫מחלקו לאחרים בטוב לבו הרחב‪.‬‬ ‫פעם אחת אמר בן אחיו הרה"ק רבי‬ ‫וביאר הרבי רבי העשל שבכדי שיהיה לו‬ ‫הוא היה אומר‪ ,‬ד' מדות בדעות בענין‬ ‫ישראל מהוסיאטן [חתן רבי זעליג‬ ‫לעשיו עוה"ז צריך שיהיה נדמה לו שיש‬ ‫גאוה וענוה‪ .‬א‪ .‬יש ויש‪ .‬היינו יש לו‬ ‫ממוגלניצא חתן הרה"ק רבי אברהם יעקב‬ ‫לו עוה"ב‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬יחסר לו בהנאת‬ ‫שלימות והוא יודע ממעלותיו‪ .‬ב‪ .‬יש ולא‪.‬‬ ‫מסאדיגורה] שיש שיחה של הרה"ק‬ ‫עוה"ז‪ .‬כמו אחד שאומרים ליוצא ליהרג‪,‬‬ ‫הוא עצמו גדול מאד‪ ,‬ומלא תוכן‪ ,‬אך הוא‬ ‫מסאדיגורה שדודי רבי מנחם נחום ביאר‬ ‫אכול את הסעודה האחרונה שלך בחיים‪,‬‬ ‫בעצמו אינו יודע מעצמו‪ .‬ג‪ .‬לא ויש‪ ,‬אין‬ ‫את דבריו ואני הוסיף עליהם נופך‪ .‬רבי‬ ‫איזה טעם יש לו באכילה זו‪ .‬הצדיק נדמה‬ ‫לו כלום אך הוא אוחז את עצמו בתכלית‬ ‫אברהם יעקב אמר‪' :‬הייתי שמח שמשיח‬ ‫לו שאין לו עוה"ב שאל"כ הרי יש לו עוה"ז‬ ‫השלימות‪ .‬ד‪ .‬לא ולא‪ .‬שאינו יודע‬ ‫יבא בדור שכולו חייב'‪ .‬והשומעים תמהו‬ ‫כמו כן יעקב שאין לו עוה"ז רק עוה"ב‪,‬‬ ‫כלום ואין לו כלום‪ ,‬ואכן אוחז את עצמו‬ ‫על דברים הנפלאים האלה‪ ,‬והלכו לשאול‬ ‫ואם ידע בעוה"ז שיש לו עוה"ב ממילא‬ ‫לכלום‪ .‬פעם אחת שאל את התלמידיו‪,‬‬ ‫את רבי מנחם נחום פשר הדברים‪ ,‬וביאר‬ ‫הרי כן יהיה לו עוה"ז‪ ,‬עולמך תראה בחייך‪,‬‬ ‫איזה מדרגה היא הגרועה ביותר מאלו‬ ‫להם‪ ,‬כששני אוהבים לא ראו זה את זה‬ ‫והרי יעקב נתן את העוה"ז לעשיו‪ ,‬כי‬ ‫הארבעה? השיבו התלמידים שבוודאי‬ ‫זמן רב‪ ,‬כשהם נפגשים שואלים זא"ז איך‬ ‫נחלקו בנחלת שני עולמות‪ .‬ולזאת נדמה‬ ‫דרגא השלישית היא הגרועה‪ ,‬לא ויש‪,‬‬ ‫הולך לך? אם הוא מצליח במעשיו‪ ,‬הוא‬ ‫ליעקב שאין לו עוה"ב ונדמה לעשיו שיש‬ ‫שהוא מתגאה בשעה שאין לו כלום‪ .‬אמר‬ ‫עונה‪ ,‬אני מודה לה' על החסדים שהוא‬ ‫לו עוה"ב‪.‬‬ ‫הרבי שטעות בידם‪ ,‬כי ה'לא ויש' אע"פ‬ ‫עושה לי‪ ,‬ואיני שווה את הניסים האלה‪.‬‬ ‫שהוא מתגאה‪ ,‬אך אין סכנה בגאוותו מפני‬ ‫וביאר הבית שמואל אחרון דיעקב אבינו‬ ‫ואם ח"ו אינו מצליח במעשיו‪ ,‬הוא עונה‪:‬‬ ‫שאין לו מה לאבד בגאוותו‪ .‬משא"כ דרגה‬ ‫היה מובטח לו שאם אין אחד מבניו מתים‬ ‫אחי היקר 'לא כ"כ הרבה חטאתי כמו‬ ‫א' 'יש ויש' הוא הגרוע ביותר‪ .‬כי כשיש‬ ‫בחייו מובטח לו שאינו רואה פני גהינם‪.‬‬ ‫שמתנהג איתי'‪[ ...‬כמובן שיהודי לא‬ ‫לו הרהור גאוה אחד‪' ,‬מוטב שלא העלית'‬ ‫ולכן כל עוד שלא ראה את יוסף אמר‬ ‫מדבר כך‪ ,‬אלא גוי רומני] נמצא שזה שכן‬ ‫והרי איבד את כל רכוש נפשו ונשמתו‬ ‫'כי ארד אל בני אבל שאולה'‪ .‬וכשנולד‬ ‫מצליח‪ ,‬מרגיש את עצמו חייב לה' על‬ ‫בהרהורי הגאוה‪ .‬על דא בוודאי קא‬ ‫בנימין והושלמו י"ב שבטי י"ה החל יעקב‬ ‫החסדים‪ ,‬ומי שאינו מצליח‪ ,‬מרגיש את‬ ‫בכינא‪ .‬והרי רק מי שהיה לו באמת מליון‬ ‫לבטוח שהוא בן עולם הבא‪ ,‬ביקש יעקב‬ ‫עצמו זכאי ויש לו טענות שלא חטא כ"כ‬ ‫דולר ואיבד אותם יכול לברך דיין האמת‪,‬‬ ‫לישב בשלוה בעולם הזה‪ ,‬זוהי השלוה‬ ‫הרבה שיהיו לו צרות כאלה‪ .‬ולכן מאחל‬ ‫משא"כ מי שהיה נדמה לו שהיה לו מליון‬ ‫שהוא הבטחון שיהיה לו עולם הבא‪.‬‬ ‫רבי אברהם יעקב שיהיה לבני ישראל כ"כ‬ ‫דולר ואח"כ נדמה לו שאיבד אותם‪ ,‬אינו‬ ‫אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים וכו' היינו‬ ‫הרבה חסדים שמשיח יבא בדור שכולו‬ ‫מברך דיין האמת‪ ...‬הרי שדרגת 'יש ויש'‬ ‫שאם יהיה בטוח שיש לו עולם הבא הרי‬ ‫'חייב' היינו שיהיו חייבים להודות‪ ,‬חייבים‬ ‫יותר גרוע מדרגת 'לא ויש'‪.‬‬ ‫יש לו כבר עולם הזה‪ ,‬וזה לא שייך אליו‬ ‫להלל‪ ,‬חייבים לשבח‪ ,‬על כל הניסים‬ ‫אלא לעשיו‪ .‬מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף‬ ‫והנפלאות שיעשה עמם השי"ת בדור‬ ‫וממילא חזר יעקב להיות מסופק אם הוא‬ ‫אחרון‪...‬‬ ‫פעם באו לפניו חבורת חסידים מעיירה‬ ‫רואה פני גהינם‪ ,‬נמצא שכבר אין לו עוה"ז‬ ‫סמוכה‪ ,‬ואחד מבני העיירה היו מכנים‬ ‫רק עוה"ב ולא פגם בחלקו של עשיו‪( .‬מפי‬ ‫והוסיף הרבי מהוסיאטן זיע"א שלזה‬ ‫אותו 'פרומער' והוא ביקש מהם שכשהם‬ ‫מגידים וסופרים)‪.‬‬ ‫אנו אומרים בהגדה של פסח 'לפיכך‬ ‫נוסעים לרבם יתנו לו קוויטל על שמו‪ ,‬כי‬ ‫אנחנו חייבים'‪ ,‬כיון שגאלנו ממצרים‪,‬‬ ‫היה צריך איזה ישועה ורפואה‪ .‬בבואם‬ ‫ועשה עמנו טובות וחסדים במדבר‪,‬‬ ‫לפני הרבי נתנו לו את הקוויטל של אותו‬ ‫די | פרשת ויצא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בלבם‪ ,‬אינם יכולים להנזק במלחמה'‪.‬‬ ‫הרי שאנו מרגישים חייבים כלפי השי"ת‪,‬‬ ‫וכדברי הנפש החיים שכשאדם מאמין‬ ‫ט"ו כסלו (ה'תרס"ז)‬ ‫כי לא מגיע לנו חסדים כאלה גדולים‪.‬‬ ‫שאין עוד מלבדו ית' והקב"ה בעל הכחות‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫וסיים שירחם ה' שכלל ישראל יהיו תמיד‬ ‫כולם‪ ,‬הוא מעל כל הנשק והחיילים‪ ,‬אזי‬ ‫של בעל ה"שבט סופר"‬ ‫חייבים לו ית' על החסדים והנפלאות‪.‬‬ ‫אינו יכול להנזק כלל‪ .‬וכן אמר דוד המלך‬ ‫הגה"ק רבי שמחה בונים זיע"א‬ ‫כמ"ש בפרשתן 'קטונתי מכל החסדים'‪.‬‬ ‫שניצח בכל המלחמות ע"י שבטח בה'‪.‬‬ ‫בן הגה"ק רבי אברהם שמואל בנימין‬ ‫ובזה פי' השבט סופר 'בך בטחו אבותינו‪,‬‬ ‫סופר זיע"א‬ ‫בטחו ותפלטמו'‪ ,‬ויש להבין כפל הלשון‬ ‫פעם אחת נכנס רבי מנחם נחום לבית‬ ‫'בטחו בטחו'‪ .‬אלא שעוד טרם שיצאו‬ ‫המדרש באחד מלילות חנוכה‪ ,‬וישבו שני‬ ‫למלחמה‪ ,‬כבר ראו בעיני רוחם את כל‬ ‫חסידים ושיחקו משחק דמקה‪ ,‬בראותם‬ ‫הבוטח בה' רואה בעיני רוחו את שלימות הישועה‬ ‫השונאים נופלים פגרים מתים בכח‬ ‫עוד לפני שיוצא למלחמה‬ ‫את הרבי‪ ,‬נבהלו והפסיקו מלשחק‪ .‬אמר‬ ‫הבטחון החזק שהיה בלבם ונפשם‪.‬‬ ‫בפרשת וישלח 'ויהי ביום השלישי ויבואו‬ ‫להם הרבי‪ ,‬הרי אתם יודעים את ארבעת‬ ‫וזהו 'בטחו ותפלטמו'‪ ,‬עוד לפני היציאה‬ ‫על העיר בטח ויהרגו כל זכר'‪ ,‬שמעון ולוי‬ ‫כללי המשחק הזה‪ :‬א‪ .‬הולכים פסיעה‬ ‫למלחמה כבר ראו את הישועה‪ .‬וכמ"ש‬ ‫בני בר מצוה הרגו את כל אנשי שכם‪ ,‬ויש‬ ‫אחת כדי לתפוס שתים‪ .‬ב‪ .‬אין הולכים‬ ‫השלה"ק שי"א שבעוד שהמצרים היו‬ ‫ספק אם היו צריכים לעשות כך‪ ,‬יעקב‬ ‫שתי פסיעות כאחד‪ .‬ג‪ .‬הולכים רק למעלה‬ ‫חיים בתוך הים‪ ,‬כבר היו משוררים את‬ ‫אבינו אומר להם 'עכרתם אותי'‪ ,‬השבטים‬ ‫ולא למטה‪ .‬ד‪ .‬כשעלית למעלה אתה כבר‬ ‫שירת הים על הישועה! כך בטחו בה'‪ .‬וכן‬ ‫משיבים 'הכזונה יעשו את אחותנו'‪.‬‬ ‫יכול ללכת ימינה ושמאלה ולכל הכיוונים‪.‬‬ ‫עשה יהושפט שאמר שירה לפני הנצחון‬ ‫ואח"כ באו כ"ד אלף אנשי שכם בגלגול‬ ‫והנמשל פשוט כי יהודי אסור לו לעמוד‪,‬‬ ‫במלחמה‪ ,‬כל כך בטחו בה'‪ .‬וזהו 'ויבואו‬ ‫בכ"ד אלף שמתו במגפה בפ' בלק‪ ,‬ואח"כ‬ ‫רק ללכת מדרגא לדרגא‪ ,‬והולכים אחד‬ ‫על העיר בטח'‪ .‬לא סמכו על חולשתם‬ ‫כ"ד אלף תלמידי רע"ק‪ .‬לא פשוט מה‬ ‫כדי לתפוס שתים‪ ,‬אסור ללכת שתי‬ ‫שע"י המילה‪ ,‬אלא סמכו ובטחו בהשי"ת‬ ‫שנעשה עם הנשמות האלה‪ .‬אך רואים‬ ‫פסיעות‪ ,‬לא תעלה במעלות על מזבחי‪,‬‬ ‫לבד‪ ,‬וכך נושעו שלא כדרך הטבע‪ .‬ורש"י‬ ‫שהיה להם לשמעון ולוי סיעתא דשמיא‬ ‫הולכים רק קדימה ולא מסתכלים אחורה‬ ‫פי' 'ויבואו על העיר בטח' בטוחים היו על‬ ‫להרוג כ"ד אלף איש‪ .‬ובגמ' סנהדרין בפ'‬ ‫על הנפילות‪ ,‬רק מתחילים מחדש תמיד‪.‬‬ ‫כחו של אותו זקן‪.‬‬ ‫נגמר הדין ילפינן מהכא שבר מצוה הוא‬ ‫אך ברגע שכבר עלית למעלה בשורה‬ ‫מגיל י"ג שנה‪ ,‬כי הם היו בחורים צעירים‬ ‫הגבוהה‪ ,‬מותר לך כבר לצאת מהשורות‪.‬‬ ‫כשחזרו וסיפרו ליעקב אבינו על‬ ‫אלו שעומדים למטה מסתכלים על‬ ‫בני י"ג והרגו כל העיר‪ .‬ויעקב אבינו אינו‬ ‫הצלחתם‪ ,‬אמר להם יעקב‪ ,‬איני מתפעל‬ ‫הצדיקים שעלו למעלה‪ ,‬ושואלים עליהם‪,‬‬ ‫מתפעל ממופתים‪ ,‬אע"פ שהיה להם נס‬ ‫מהצלחתכם‪ ,‬זאת היה לכם מחמת‬ ‫איך מותר לך להתפלל לאחר זמן תפילה?‬ ‫כזה אינו מתפעל ואומר להם 'עכרתם‬ ‫הבטחון החזק שבטחתם בה'‪ .‬כמ"ש‬ ‫התשובה היא‪ ,‬כשתהיה כאן בשורה‬ ‫אותי'‪.‬‬ ‫השלה"ק בשם רבינו יונה שכשיש לאדם‬ ‫העליונה תבין איך יכולים לצאת מהשורה‪.‬‬ ‫בטחון‪ ,‬אפי' כשאינו ראוי‪ ,‬הוא מצליח‪.‬‬ ‫וביאר השבט סופר שגם אח"כ נאמר‬ ‫אפי' רשע בוטח בה'‪ ,‬חסד יסובבנהו‪ .‬כמו‬ ‫'ויסעו ויהי חתת אלקים' היינו שלא‬ ‫שקיבל הרה"ק רבי ברוך ממעזבוז מזקנו‬ ‫נתייראו האומות מבני יעקב‪ ,‬אלא‬ ‫רבי מנחם נחום נסע קודם הסתלקותו‬ ‫הבעש"ט‪ .‬כיון שבוטח בה' הוא משורר על‬ ‫מהקב"ה שעמד לצדם ועשה להם נסים‬ ‫משטפינשט ליאס‪ ,‬ונפרד מאנשיו ואמר‬ ‫שכבר נושע‪ ,‬ואינו מתפלל‪ .‬אלא שיעקב‬ ‫ונפלאות‪ ,‬בבחי' 'שמעו עמים ירגזון'‪ .‬ואיך‬ ‫להם שהוא בחר לעצמו דירה יפה ביאס‪,‬‬ ‫אבינו הוצרך להמשיך דרכי תפילה גם‬ ‫באמת הצליחו שמעון ולוי לעשות פעולה‬ ‫בבואו ליאס‪ ,‬נפלה עליו חולשה‪ ,‬ונכנס‬ ‫כשאינו בוטח בה'‪ .‬כי זה פשוט שכשאין‬ ‫כזאת? לזה אמר הכתוב 'ויבואו על העיר‬ ‫למטתו‪ ,‬ב' שעות קודם ההסתלקות יצא‬ ‫אדם מרגיש בטחון בלבו‪ ,‬אסור לו לרמות‬ ‫בטח' היינו ששמעון ולוי בטחו בהשי"ת‬ ‫ממטתו ורחץ את פניו וסידר את זקנו‬ ‫את עצמו‪ ,‬אלא להתפלל ולהתחנן לפניו‬ ‫ובישועתו‪ ,‬קודם שנכנסו למלחמה גמרו‬ ‫ופאותיו הקדושים‪ ,‬ונתיישב על הספה‪,‬‬ ‫יתברך שמו‪ .‬אך כשזוכה לבטחון חזק‪ ,‬אין‬ ‫בלבם ונפשם שאינם מתייראים כלל‪.‬‬ ‫והתחיל לנגן ניגון קדוש למשך ב' שעות‪,‬‬ ‫צריך לא מלחמה‪ ,‬ולא דורון‪ ,‬ולא תפילה‪.‬‬ ‫כמ"ש הרמב"ם שזהו טעם דברי המשיח‬ ‫כך תוך כדי נגינה נסתלקה נשמתו ונתקטר‬ ‫(עפ"י מגידים וסופרים)‪.‬‬ ‫מלחמה אל היוצאים למלחמה 'אל תערצו‬ ‫בקטירא עלאה‪ ,‬מנו"כ בעיר יאס‪.‬‬ ‫ואל תחפזו מקול השופרות' כדי לחזק את‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫לבם‪ ,‬כי כשנכנס תוקף האמונה והבטחון‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז | וט‬ ‫בס”ד‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר דוד שפיצר הי"ו‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫לרגל י"ב כסליו יומ"ד קדישא‬ ‫של בעל ה"בת עין"‬ ‫הרה"ק רבי אברהם דב [מאווריטש] זיע"א‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה‬ ‫ברכת 'מזל טוב' קדם‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫ברכת 'מזל טוב' קדם‬ ‫הר"ר מתתיהו לב הי"ו‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫ערד‬ ‫הר"ר גרשון חנוך לפה הי"ו‬ ‫בית שמש‬ ‫לרגל נישואי בנו בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫החתן המופלג בתורה ויר"ש אוצר כלי חמדה‬ ‫לרגל היכנס בנו יניק וחכים‬ ‫הר"ר שלמה הי"ו‬ ‫הבחור המופלג כמר אברהם מרדכי ני"ו‬ ‫עם בת מחותנו‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫הר"ר יצחק לייב קוזליק הי"ו‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫אשדוד‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫לדורות ישרים מבורכים‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫זט | פרשת ויצא תשפ”ז‬