משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — ויצא (2026-11-16)

א משנת השבוע
יח
פרשת ויצא תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון י']
לימוד מצוה יומית
י' כסלו ערב שבת:
שלא לעשות כמוהו מצוה קט.
י"א כסלו שבת קודש:
שלא לעשות קטורת מצוה קי.
פרשת וישלח
י"ב כסלו יום ראשון:
אכילת תקרובת ע"ז מצוה קיא.
תוכן הענינים י"ג כסלו
מצות שביתת הארץ
יום שני:
מצוה קיב.
דברות קודש י"ד כסלו יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג איסור בשר בחלב מצוה קיג.
ט"ו כסלו יום רביעי:
מצוה יומית ..........................................ו משפט מות בשבת מצוה קיד.
ט"ז כסלו יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה .............................ט
מצות מעשה העולה מצוה קטו.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ....טו
מערכת המשנה ...............................לג
שיעורי הלכה ...................................לד
ניצוצי הדף ......................................לט
מראי מקומות ללימוד דף היומי .........מו
הילולא דצדיקיא .............................מח
מגיד משנה לנוער ............................נה
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת ויצא
עצמו לשלשה דברים ,וכן עיקר (ועיין "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד
תנחומא ויל"ק שמעוני). עלות השחר" (לב:כה) .ובגמ' (חולין צא).
א"ר אלעזר ,שנשתייר על פכין קטנים,
גם בפ' ויחי (נ:ה) "אבי השביעני לאמר
מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם
הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ
יותר מגופם .וכל כך למה ,מפני שאין
כנען וגו'" .ובמדרש (הובא ברש"י שם)
פושטין ידיהם בגזל' .ויאבק איש עמו',
'כריתי' לשון כרי דגור [פי' השפ"ח' :כרי'
א"ר יצחק מכאן לת"ח שאל יצא יחידי
הוא לשון עברי ,ו'דגור' הוא לשון ארמי].
שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית בלילה.
לבן ועשה אותו כרי ,ואמר לעשו טול זה ויש לדייק ,דלעיל כתיב "וילן שם בלילה
בשביל חלקך במערה ,עכ"ל .וכאן אמר ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו
שממונם חביב עליהם מגופם. אחיו ,עזים מאתים ותישים עשרים וגו'"
(שם:יד-טו) ,וכולם "מנחה היא שלוחה
ואשר נראה לפמ"ש בזוהר (פ' תרומה
לאדוני לעשו" (שם:יט) ,עד שתמה עשו
קכ"ח ע"א) דאסור ליקח מצוה בחנם ,בגין
על המחנה הגדולה ואמר "מי לך כל
דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא
המחנה הזה אשר פגשתי" (לג:ח).
עליה רוח דקדושה אלא באגר שלים.
ובספרא דחרשי [ספרי כשפים] דאוליף והכל לפייסו שלא יצטרך להלחם אתו,
אשמדאי לשלמה מלכא ,כל מאן דבעי וכמבואר ברש"י עה"פ "והיה המחנה
לאשתדלא לאעברא מניה רוח מסאבא, הנשאר לפליטה" (לב:ט) ,ופרש"י על
בעי למיקני ליה באגר שלים בכל מה כרחו כי אלחם עמו התקין עצמו לשלשה
דיבעין מיניה ,בין זעיר בין רב ,בגין דרוח דברים ,לדורון "ותעבור המנחה על פניו"
מסאבא איהו איזדמן תדיר במגנא (שם:כב) ,לתפלה "ויאמר יעקב אלקי אבי
ובריקנייא ,ואזדבן בלא אגרא ,ואניס לבי אברהם" (שם:י) ,למלחמה "אם יבוא עשו
נשא למישרי עלייהו ,ומפתי לון לדיירא אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה
עמהון בכמה פיתויין ,ע"ש .ועיין ספרינו הנשאר לפליטה" (שם:ט).
משנ"ה (חי"א סי' שס"א). וברמב"ן (שם) כתב ,וראיתי במדרש
והנראה דהטורח במצוה ומקיימה בכל (קה"ר ט' י"ח) מה עשה ,זיינם מבפנים
פרטיה ,ואפילו טורח רב ,אלא שלקח והלבישם בגדים לבנים מבחוץ ,והתקין
המצוה בחנם ,אינו ממשיך עליו רוח
משנת השבוע ד
וכמ"ש מכאן שצדיקים חביב עליהם דקדושה כלל .אלא צריך דוקא לקנות
ממונם יותר מגופם .ולכן אמר 'ובכל המצוה בכסף מלא .והאר"י ז"ל כשהי'
מאודך' ,שיקיים מצוות בממונו" ,כבד את קונה איזה מצוה -תפילין או אתרוג ,לא
ה' מהונך" (משלי ג:ט) ממש .ואף שאמרו היה מקפיד ,אלא כל מה ששאלו אותו
(כתובות נ ).במצות עשה עד חומש ,מ"מ שילם מיד .ועיין כף החיים (סי' תנ"ד
פי' התוס' (ב"ק ט :ד"ה אילימא) דזה סקל"ט).
מדינא ,אבל המוסיף מוסיפין .ומעשה עכ"פ מבואר דלקיים מצות כשלוקח
בר"ג שלקח אתרוג בעד אלף זהובים ומשלם ממון ,עדיף יותר ממקיים ומטריח
(סוכה מא ):להודיע עד כמה היו המצוות בגופו בחנם .נמצא ,כיון דהצדיקים כל
חביבין עליהן. מגמתם ושאיפתם לקיים מצוות ודוקא
ומה מדויק בזה לשון הקרא "ויחץ את לשלם שכר המצוה ,ולכן שפיר צדיקים
העם וגו'" (לב:ח) ,שכיון שבא לידו מצות חביב עליהם ממונם יותר מגופם,
פדיון שבוים לא חש ,אלא אדרבה הוסיף שצריכין הממון לקיום נפשותם ולא
יותר אפילו מחומש ועד למחצה .ומבואר גופם.
נמי "בקברי אשר כריתי לי" (נ:ה) ,כיון ומה מתוקן נמי בזה מפני שלא פשטו
שהי' נוגע לו לקנות חלק במערת ידיהם בגזל ,שהרי הלוקח מצוה בממון
המכפילה ,כל אשר לו יתן בעד נפשו של גזל אינו מצוה" ,כי אני ה' וגו' שונא
שהוא חלק הקדושה .ועל זה לא חשך גזל בעולה" (ישעי' סא:ח) .ובקרא "אדם
ממונו ,אלא אדרבה ,עשאן ככרי וכל כסף כי יקריב מכם קרבן" (ויקרא א:ב) -ולא מן
וזהב שהי' לו נתן בעד מצוה. הגזל .ועיין רש"י ובתוס' (סוכה כט ):ועוד
וזה דרך הצדיקים שממונם חביב עליהם כמה מקומות .ולכן שפיר אמרו חביב
מגופם ,אבל לא מנפשותם ,כי צריכים עליהם ממונם יותר מגופם.
הממון לצרכי הנפש .לא כן הרשעים ,כי ומה מתקו בזה דברי חכמינו ז"ל עה"פ
גופם חביבים עליהם מנפשותם ,ומבזבזין "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל
הממון שלהם עבור הגוף וצרכיו ,ולא נפשך ובכל מאודך" (דברים ו:ה) ,ודרשו
נשאר לצרכי הנפש שהוא הנשמה. ז"ל ,אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל
ובדרך צחות" ,ויותר יעקב לבדו" ,שאחד מאודך .אלא יש לך אדם שממונו חביב
היה יעקב בדורו שלא פשט ידיו בגזל עליו מגופו ,לכך נאמר 'בכל מאודך'.
ובממון של חבירו .וכמו שאמר ללבן וצ"ב ,דאטו בשופטני עסקינן שממונו
כשרב עמו "כי מששת את כלי מה מצאת חביב עליו מגופו ,וע"ז נאמרו הדברים
מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך בפ' ראשונה של ק"ש?
ויוכיחו בין שנינו" (לא:לז) .וזה 'ויותר ולפמ"ש אתי שפיר ,שהרי באמת הם
יעקב לבדו' בתמימתו וצדקתו שלא פשט צדיקים שממונם חביב עליהם מגופם,
ידיו בגזל.
ה משנת השבוע
לבן עם המקלות" .וירא כי לא יכול לו", והגם שאמרו חז"ל רובם בגזל (ב"ב קסה,).
שהרי כתיב "ועם עקש תתפתל" (תהלים באותו דור לא הי' רק יעקב לבדו .וי"ל
יח:כז)" ,ותקע כף ירך יעקב" ,ובזוה"ק דזה שאמר "ויאבק איש עמו" ,דעכ"פ יש
(בראשית קעא ).בתומכין דאורייתא כידוע. אצלו אבק של גזל ,שהרי עשה ערמה אצל
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
משנת השבוע ו
מצוה יומית
י"ב כסלו תשפ"ז מצוה קיא .תקרובת עבודה זרה
מציאות הדבר ע"פ דברי הכומרים בענין פאה נכרית
הנה דברתי עם שלשה כומרים מאמונתם, אם יש בה חשש תקרובת עבודה זרה
מכמה מקומות ברחבי ארה"ב .ושאלתי הנני בתשובה על דבר אשר שאלוני
אותם במהות עבודתם ,ובעיקר על הדבר רבים ,בנידון העומד על הפרק בשערות
שבאים לשם נשים ואנשים לגזוז אדם הבאים מהודו ,ויש שעושים מהם או
שערותיהן :מה הענין הזה ,ומה טעם יש מתערובתם פאה נכרית.
בו ,ואם גם פה מתנהגים כהיום כן.
וכבר לפני כעשרים שנה התעוררה
בתוך הדברים אמרו לי ,שגם פה בארה"ב שאלה על שערות אלו ,אם אין בהם חשש
ישנם גם כן הרבה תיפלות כאלו .וישנם תקרובת עבודה זרה .והורו גדולי ישראל
כאלו שגוזזים שערותיהם ע"י ספּר ,ככל הלכה למעשה להתיר ,ובתוכם מרנן
מה שעושים בהודו .ומשלמים סכום לבית הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ,הגרי"ש
העבודה זרה לטובת הע"ז ,ואח"כ הולכים אלישיב (שליט"א) [זצ"ל] בתשובתו
לספר הסמוך שאינו קשור כלל לתיפלה שנדפסה בספרו קובץ תשובות (ח"א סי'
שלהם ,ושם מגלח את שערו .ולפעמים ע"ז) ,ועוד שאר גדולי ישראל .ועתה זה
משאירו שם ,ולפעמים לוקח המסתפר יצא פסק הלכה שהשערות אשר מגיעים
את שערו לבית העבודה זרה ,וכן אמר לי מהע"ז בטירופּאטי ) (Tirupatiדינם כתקרובת
ספר אחד מפה פענסילוועניא כשדיברתי עבודה זרה .ולפיכך הורו שאין להשתמש
עמו. בפאות שמקורם בהודו.
ושאלתי את הגלחים ,מדוע באים ההמון והנה צעקת בנות ישראל באה לפני :מה
להסתפר במקום עבודה זרה שלהם ,הלוא אתה שותק ,וכרם ישראל בוער ,שלפתע
אפשר לעשות זאת בביתו ,או במקום יצא פסק לאסור פאות אלו ,ונמצא שבית
מגוריו .וענה :שבאמת אפשר לעשות כן, דין הורו להתיר ע"ז ,ובנות ישראל בכל
ויש יחידים העושים כן ,אך רבים העולם נכשלו בעון ע"ז ח"ו ,והרי המה
מהנודרים רוצים להשלים עצמם ולקיים עשו רק על פי פסק גדולי הדור .וגם אני
התגלחת קרוב למקום התורפה שלהם, הקטן לפני עשרים שנה נמניתי להתיר.
שהוא יותר חשוב .ומיהו לא מסתפרין
במקום התורפה ממש שבו עובדים והיות שראיתי כמה חילוקי דעות בענין
לעבודה זרה ומקריבים לה ,כי אין זה זה ,לכן אמרתי שלא אסמוך על אחרים,
מכובד ליכנס עם השערות ולהסתפר ואשנה בס"ד משנה זו עפ"מ שבררתי
שם ,דהוי זלזול .והגזיזה לא הוי אלא לעצמי ,ומה' אבקש מענה לשון שלא
הכנה ליכנס למקום התורפה ממש .וגם אכשל בדבר הלכה ,וכפי היוצא בס"ד
נזכה להצדיק הצדיק בפסקו מעיקרו.
ז משנת השבוע
ושבמציאות אין מביאין השערות לשום ישנם עשירים שאפילו בעיר של העבודה
הקרבה .וא"כ אעפ"כ שהמתגלחים זרה עושים כן בביתם או במלון.
חושבים לאיזה עבודה שיעשו לאחר
וחקרתי את הכומרים כמה פעמים :באיזה
הגילוח ,אבל הרי ליכא במקום זה שום
אופן הוא גזיזת השער -אם הוא כעין
תקרובת שערות במציאות ,ופשוט דלא
קרבן שמקריבין .והכחישו את זה לגמרי,
נאסרו השערות מדין תקרובת עבודה
שבדת שלהם אין מקריבין שערות כלל,
זרה.
אלא סיבה אחרת יש .והתקרובת
וחז"ל קבעו לנו (ע"ז נא ):מגזירת הכתוב שמקריבים לפני ע"ז הוא רק פרחים או
איזו דברים נאסרים משום תקרובת ,וכל פירות או קוֹקוֹנאט"ס ,אבל שערות שהם
שאינו כעין פנים או כעין זביחה לא מותרות הגוף ,ודבר טומאה אצלם
נאסר .וא"כ בדידן דליכא כאן שום כצואה ,לא יעלה על הדעת שיקריבום
הקרבה כלל ,ודאי דלא נאסרו השערות לפני האליל.
משום תקרובת ,ובפרט דקיי"ל (חולין לח):
עוד אמרו שמנהג זה של התספורת
דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן.
התחיל בערך לפני מאה או מאה וחמשים
דעת המחמירין שנה או קצת יותר ,ולכן לא נמצא
ודעת המחמירים הוא ,כיון שהאנשים בספרים הישנים של כתביהם ואמונתם
המגיעים חושבים שזה תקרובת ,לכן דינו שום דבר מזה כלל.
כתקרובת ע"ז .ושאלתי את הרב המחמיר תקרובת ע"ז נאסר רק אם עשה כעין עבודה
אם שאל את הכומרים מה דעתם בזה,
והנה קיי"ל בשו"ע (יו"ד סי' קל"ט ס"ג)
וגם אמרתי לו מה שהכומרים אומרים
דדבר שאין מקריבין ממנו אינו נאסר
שאין זה הקרבה כלל .והשיב לי שגם הוא
מדין תקרובת ע"ז ,אא"כ עשה כעין
יודע שהכומרים אומרים כן ,אבל אמר
עבודה :כעין זביחה ,או כעין זריקה
שהכומרים הם אפיקורסים ואומרים שאין
המשתברת .וצריך שיהא דרך לעובדה
בזה שום הקרבה או עבודה ,וכן כל אנשי
באותו דבר ,כגון אם היו עובדים עבודה
המדע ביניהם מתביישים באמונות
זרה שלהם בהקרבת שערות באיזה אופן
ופעולות כאלו ,ולכן נותנים טעמים
שהוא ,כמו עבודה זרה שמקשקשין
הנשמעים הגיוניים למעשיהם המשונים.
לפניה במקל ,ושבר המקל ,שאז שבירה
והוא סובר שהעיקר הוא דעת האנשים
המקל דומה לזביחה ,וחייב משום עובד
המגיעים להתגלח.
ע"ז .אבל אם אין עובדין לעבודה זרה
העיקר הוא דעת הכומרים במקל כלל ,אינו נאסר.
והנה לפענ"ד ,אדרבה שעיקר הבירור השערות מותרים כיון שאינן תקרובת
היה צריך לשאול מכומריהם ,שחשוב
ולכן אפילו נימא שהם מוסרים השערות
מאד לדעה דעתם על זה .ולפענ"ד כיון
שיקריבו אותן ,כיון שחושבים שיש בזה
דכל הכומרים שנשאלו ,ענו כולם
הקרבה ,מ"מ הרי הכומרים והספרים
כמשיחים לפי תומם בדרך שלא נוגע
ושאר שמשים ,יודעין שאין בזה הקרבה,
להם ,ובפה מלא מכחישים כל דין הקרבה
משנת השבוע ח
עד שיעבדו ,עולא אמר רבי יוחנן עד בקיצוץ שערות ,וכן כל ספריהם מעידים
שימסרוהו לכומרי עבודת כוכבים ,עיין כן שאין דרך עבודה בכך ,ואזלינן
שם וברש"י (ד"ה עד שיעבדו) וברמב"ם בתרייהו כיון שהם יודעים בטיבה של
(הל' איסורי מזבח פ"ד ה"ד). ע"ז ,שהרי הם עובדיה ,והמה הקובעים
דרך עבודה זרה שלהם ,וההמון נמשך
אין להשתמש בשערות הבאים מהודו
אחר כומריהם.
משום סחור סחור
ותו ,דהרי כמה עשירים יש שאינם גוזזים
ובכל זאת ,להלכה אני מסכים לדעת
את שערם בבנין ההוא ,אלא בבתיהם,
הגדולים והפוסקים להפסיק לקנות
וגם יש שאינם נוסעים לשם ,אלא
השערות מהודו ,משום סחור סחור
מספרים בחנויות בכל העולם ,ולפ"ז
אמרינן וכו' ולכרמא לא תקרב (שבת יג).
מוכח שאין זה ענין של תקרובת לעבודה
וגם זה רק בשערות הבאים מהודו בודאי.
זרה ,שהרי זה אינו בתחום הע"ז בכלל.
אבל חוץ ממדינת הודו לא שמענו לאסור
ולכן יש לסמוך על זה ,דאין זו דרך
כלל .אך לענין להחשיבם תקרובת
עבודתה ,ואין זו תקרובת עבודה זרה.
ולאסרם בהנאה מדינא ,לפענ"ד לא
שמענו ,ובס"ד עלה בידינו להצדיק את ופשוט מאד שהכומרים קובעים בעבודה
הצדיק דמעיקרא .ומה שהורו בית דין ע"ז שלהם ,ודבר זה פשוט בין מסברא
מלפנים הוא הוראה נכונה בלי שום ובין מגמרא ע"ז והלכותיה ,שהכומרים
פקפוק ,ואין בזה שמץ ע"ז ח"ו .והנשים הם הקובעים דרך עבודתם .כדחזינן
שלבשו מכל השערות לא עשו עול ,ואין במעביר זרעו למולך ,שמסרו לכומרים
צריכין לעשות תשובה (שו"ת חי"ט סי' (עי' רמב"ם הל' ע"ז פ"ו ה"ג) .ועוד ראיה
קט"ו). בגמרא (תמורה כט ).אין מוקצה אסור אלא
ט משנת השבוע
ליקוטי מגיד משנה
פרשת ויצא
הלימוד מהפרשה
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (כח:י) .בפרשה זו מובא סדר המאורעות שאירעו
עם יעקב אבינו ובני ביתו ,מיום שיצא מבית אביו בדרכו לבית לבן ,עד שובו משם
כעבור עשרים שנה (ראה מגילה יז .).ויש לנו ליתן לב להבין ,מהו מוסר ההשכל הנלמד
מפירוט נרחב זה של המאורעות בדרכי החיים ועבודת ה' .והנה בסוף הפרשה נאמר
(לב:א-ג) "וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקומו.
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים .ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה
ויקרא שם המקום ההוא מחנים".
מחלוקת רש"י ורמב"ן בענין המלאכים
מרהיטת לשון הכתוב יש לדייק לכאורה ,שלא זכה יעקב אבינו לפגוש במלאכים אלו
שבאו ללוותו ,אלא לאחר שנפרד מלבן הארמי ,שכל זמן ששהה במחיצתו של אותו
הרשע לא היה ראוי ומסוגל לכך .ואע"פ שמדברי רש"י נראה שכבר קודם לכן זכה
יעקב לליווי של מלאכים ,שכן כתב לפרש את לשון הכתוב" ,ויקרא שם המקום ההוא
מחנים" -שני מחנות של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ,ושל ארץ ישראל שבאו
לקראתו .ומבואר שאף בבית לבן נלוו אליו מלאכים ,אלא שעתה באו לקראתו מלאכי
ארץ ישראל.
אולם הרמב"ן דחה פירוש רש"י ,ומפרש את הכתוב כפשוטו ,שמלאכים אלו הם אלו
שתפקידם ללוותו מבית לבן עד לגבול ארץ ישראל ,ונגלו אליו עתה לקראת שובו
לגבול אחיו ,כדי להודיעו שלא יחשוש מפניו ,כי לה' הישועה ומושל בגויים .שהרי
באותה שעה היה יעקב מרוחק עדיין מגבול ארץ ישראל מרחק רב ,וממילא אין מקום
לפרש שמלאכים אלו שנזדמנו לו היו מלאכי ארץ ישראל ,עיי"ש.
כל זמן שהיה יעקב עם לבן לא זכה לראות מלאכים
ולפי ביאור של הרמב"ן נראה לפרש ,שאע"פ שיעקב אבינו היה ראוי לפי מעלתו
לפגוש במלאכים מיד ,ולזכות לגילוי שכינה בכל עת ובכל שעה ,מ"מ נמנע ממנו הדבר
כל זמן שהיה שרוי במחיצתו של לבן הרשע .ועל דרך שאמרו חז"ל (סוכה נו ):אוי לרשע
ואוי לשכנו ,ולפי שהטומאה שורה על כל סביבותיו .וכעין זה נראה מדברי רש"י על
הכתוב (לא:ג) "ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך" ,שפירש
ושם אהיה עמך ,אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך .וכן מצינו
באברהם אבינו ,דכתיב (יג:יד) "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו" ,ופירש"י,
כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו.
משנת השבוע י
גודל החיוב להתרחק מן הרשעים
והרבה הפליגו רבותינו הראשונים בגודל החיוב להרחיק משכן רע ,וכמו שכתב הרמב"ם
(הל' דעות פ"ו ה"א) אל ישב אדם במדינה שמנהגיה רעים ואנשיה חטאים ,אלא יצא
למערות ולמדבריות ,כיון שדרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדיעותיו ובמעשיו אחר
ריעיו וחבריו.
מעשה מהח"ס בענין זה
וידוע המעשה במרנא בעל החתם סופר זי"ע ,שהלעיז עליו אדם עם הארץ שאינו
מקדש על היין בשבת בבוקר .ואמר החתם סופר שעגמת נפש זו באה לו על שעבר
א
על דברי חז"ל שאסרו לדור במחיצתו של ע"ה.
יעקב אבינו נזהר מאד שלא להיות תושב בבית לבן
ובודאי בעת שהיה יעקב בבית לבן ,היה צריך להיזהר מאוד שלא יושפע ממעשיו
הרעים כמלוא נימה דקה מן הדקה .ובאמת מצינו שאמר יעקב (לב:ה) "עם לבן גרתי",
ופירש"י לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר ,כלומר יעקב נשמר כל אותן שנים שלא יחשב
תושב קבע בבית לבן ,כדי שלא יתחבר עמו חלילה ,ונהג תמיד בבחינת גר -זר מרוחק
ומובדל מסביבתו ,וכל מחשבותיו היו תמיד על בית אביו ומקום ישיבתו.
א
ונביא כאן את המעשה מספר חוט המשולש (עי' גם הקדמה שו"ת מחנה חיים מהדורא תליתאי בשינוים
קלים) :פעם אחת כאשר נסע החת"ס לעיר יערגן ) (Szentgyörgy, Slovakiaלצורך הבראה ,הפציר בו
איש נכבד שישכין שכונתו בביתו .אחר ההפצרה נענה לו .לא עברו ימים הרבה ,הקול נשמע שבעל
הבית הוציא לישנא בישא על החתם סופר .כאשר הגיע השמועה לאזניו של החת"ס שבעל הבית
הלשין עליו ,שאל למשמשו באיזה ענין .אבל היא לא רצה להוציא דבר מגונה מפיו על רבו .ובהכרח
סיפר מה שבעל האכסניא אמר עליו.
החת"ס צוה לקרוא לרב העיר ,והשביע את האיש בפני הרב ,לאמור אם אמת הדבר שאמר עליו
דברים מגונים האלה .והוא הודה ולא בוש .שאלו החת"ס" :מה ראית עלי ,עד שאני נחשד בעיניך
על זה"? ואמר" :כי עמדתי אחורי דלת ,והשגחתי ,לא עשה אדוני קידוש על יין בצהרים בשבת,
כאשר כל יה ודים עושים" [מנהג החת"ס היה לקדש אחרי שחרית על היין ואכל מיני מזונות .ולסעודת
צהרים בירך ברכת בורא פרי הגפן על כוס יין בלי הפסוקים].
הרהר החתם סופר" :מה חטא ,עד שעלתה לו לימי זקנותי שיוציאו עליו לישנא בישא ,ושיאמרו
עליו כן" .ונפל בדעתו" :אולי משום שעברתי על דברי חז"ל (שבת סג ).שהזהירו לתלמיד חכם שלא
לדור בשכונת עם הארץ חסיד ,ואני עברתי על דבריהם" .ועדיין לא נחה דעתו ,איך נעלמה ממנו הלכה
זו לשעתא ולא הזכרהו ה'.
אח"כ נתן שמחה בלבו על שאירע לו כן ,כי תמיד היה מצטער ,בחשבו ,הלוא יעמדו לישראל מנהיגי
אליל ,רועים אינם נאמנים ,וא" כ יהיו המנהיגים ,אזי ח"ו לא יזכר שם ישראל עוד ,כי העם יוסיפו
אשמה להיות רעים וחטאים .אבל עתה הראני ה' שטעיתי ,והקב"ה נתן התורה לעזין שבאומות .וראה
אני רב זקן יושב בישיבה בקהילה גדולה ,ואפילו הכי אמר האי איש עלי דבר מגונה מאד ,מפני
שהוא ראה מאבותיו שעושין קידוש בצהרים ,ואני לא עשיתי כן .א"כ הנאמנים לה' לא ישגיח על
המנהיגים להרע ,כי העיקר ושורש אמונת אומן היא מה שקיבלו הבנים מאבותיהם ,כמו שכתב
הרמב"ן (דברים ד:ט) הנח להם ישראל כי בני נביאים המה".
יא משנת השבוע
צריך להיזהר מאד שלא להיות מושפעים ממעשי הגוים
ומעשה אבות סימן לבנים (תנחומא ט') .הנה בדורות האחרונים שבעל כרחנו נאלצים
אנו לחיות במחיצת בני נכר ,ולהתעסק עמם בעסק הפרנסה ,עד שלעיתים אנו שוהים
במחיצתם רוב שעות היום ,שהרבה יש להיזהר שלא נהיה מושפעים מדיעותיהם
הכוזבות ומעשיהם המגונים ,ויהיה כל עסקנו ומחשבתנו תמיד על מקום קביעותינו
בבתי כנסיות ובתי מדרשות .ובזאת נוכל לעמוד על נפשינו מהסכנה הגדולה העלולה
ב
לבוא לנו מקרבתם.
מעשה מהגה"ק רבי הלל מקאלאמייא זצ"ל
מספרים שאדם אחד בא לפני הגה"ק רבי הלל מקאלאמייא זצ"ל,ג ואמר לו שנאלץ
הוא לפתוח את חנותו ביום השבת ,שהוא הזמן המיועד למסחר בכל העיר ,אך אינו
ב
ובתורת משה חת"ס (פ' שמות ד"ה ואלה שמות השני) איתא עה"פ (שמות א:א) "ואלה שמות בני ישראל
הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" ,י"ל למה כתיב 'הבאים' ,שמשמע שבאים עכשיו .וי"ל
דהנה כשבא יעקב למצרים ,בודאי היה שם בית המדרש וכו' (עי' בראשית מו:כח) ,והיו יושבים ועוסקים
בתורה ,והיו כאילו היו עדיין בארץ ישראל (עי' מגילה כט .).וזה אמר 'ואלה שמות בני ישראל הבאים
מצרימה' ,פי' עכשיו שמת יעקב שמיניה סליק הכתוב בסיפורו פרשת ויחי ,באים למצרים עכשיו.
אבל 'את יעקב' ,היינו כשהיו באים עם יעקב' ,איש וביתו באו' ,היינו גם בית מדרשו שהוא ביתו,
ולא היו ממש במצרים .משא"כ עתה 'ותמלא הארץ אותם' ,ואיתא במדרש (תנחומא ישן שמות ו')
שבכל מקום של שחוק נמצאים ישראלים ,ועי"ז אירע שקם מלך חדש וכו'.
ג
עוד מסופר עליו בענין שבת :פעם כששבת הגה"ק רבי הלל מקאלאמייא זצ"ל בעיר פעסט ,וכדרכו
בקודש דרש בשבת אחר הצהרים בביהכנ"ס הגדול ,והגיע קהל גדול לשמוע אמריו כי נעמו .בדרכם
לבית המדרש עבר הקהל ברחוב העיר ,שם היה יהודי שפתח את חנותו בשבת ר"ל .כשראה קהל
גדול עוברים ברחוב ,נפגש בידידו שגם עבד שם ,ושאלו :לאן פני הקהל מועדות? השיבו הלה:
שהגיע רב גדול מקאלאמייא הדורש דרשה בבית המדרש .כשהלך ממנו ידידו ,החליט האיש שגם
הוא ילך לשמוע דרשת הגאון מקאלאמייא ,ונעל את חנותו.
בבואו לעבר בית המדרש מצא אנשי משטרה השומרים על הסדר ,כי היה שם קהל גדול .ולמרות
שבית המדרש היה מלא עד אפס מקום ,הוא נדחף בין הקהל להתקרב לבפנים לחזות בפני הדורש
המהולל .אלא שמיד אחר שעבר הלזה סף פתח ביהכ"נ ,פסק הגאון מקאלאמייא לדבר בענין שהיה
בו באמצע דבריו ,ופתח בגנות אדם הפותח חנותו בשבת ,באמרו :הרי הוא עובר על איסור מוקצה
ב החזקת מעות ,וכתיבה בעת רישום חובותיהם של אלו הקונים בהקפה וכו'.
כשמעו דבר זה ,התרעם המחלל שבת על ידידו ,מדוע סיפר לרבינו שהנהו מחלל שבת ,בבטחונו כי
אליו מכוונים הדברים .ענהו הלה" :אפילו אם הייתי חפץ לגלותו ,כלום יש באפשרותי להגיע אל
הרב? בראותך קהל ההמונים המפריד ביני ובין הרב .אבל ראה איזה רב גדול לפניך ,שידע מעצמו
שהנך מחלל שבת".
ונכנסו הדברים ללבו ,ומיד עם סיום הדרשה התנפל לפני הגאון מקאלאמייא ,והתודה בבכי על
חטאיו בענין חילול שבת ,וביקש דרך תשובה על חטאיו .הגאון מקאלאמייא מסר לו מיד את ספרו
'עת לעשות' שהיה עמו בכל מקום שהלך ,באמרו" :בספר זה תמצא צרי ומרפא לנפשך ,ודרך תשובה
בשבילך " .ואותו מחלל שבת לשעבר ,נהפך לבעל תשובה גמור וירא שמים גדול.
(קודש הילולים לה' פרק ט' עמ' נ"ב)
משנת השבוע יב
מתעסק בכך בעצמו אלא ע" י נכרים ,והוא רק עומד על גביהם לפקח שהכל מתנהל
על הצד היותר טוב ,ואינו נוגע כלל במעות ח"ו .ואמר לו הגאון :שמוטב שיחזר על
הפתחים להביא טרף לביתו ,מלילך לחנותו ביום השבת ,אף אם אינו עובר בכך איסור
גמור ,זאת מלבד האיסור ליהנות ממלאכת עכו"ם וכו' .ובפשטות ביאורם של דברים
הוא שאסר לו משום מראית העין ,שלא יאמרו שהוא מחלל שבת במקח וממכר.
הלימוד מהפרשה להתרחק מן הגוים
אכן לדברינו יש לומר עוד ,שאם ילך לחנותו ויראה את עסקי החול ,ובעיניו יחזה את
השבת מתחללת ,אזי בסופו של דבר יכנסו בו הדברים כארס של עכנאי ,ועלול הוא
לבוא לידי חילול שבת בעצמו .וזהו שלומדים מהפרשה של יעקב אבינו עם לבן ,עד
(קובץ שבט מנשה) כמה צריך להתרחק מלהתחבר לגוים.
❖
דיוקים ברש"י
"כי אם בית אלקים" (כח:יז) .פירש"י (באמצע דבריו) ,ואם תאמר כשעבר יעקב על בית
המקדש ,מדוע לא עכבו שם .איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו,
ומן השמים יעכבוהו .איהו עד חרן אזל וכו' כי מטא לחרן אמר :אפשר שעברתי על
מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו .יהב דעתיה למהדר ,וחזר עד בית אל ,וקפצה
לו הארץ (עי' חולין צא .):ויש לדייק מה שאמרו מדוע לא עכבוהו ,והלוא קשה יותר על
יעקב למה לא התעכב במקום שהתפללו אבותיו .ועוד קשה מה שאמר 'אפשר' שעברתי
על מקום שהתפללו אבותי ,והרי באמת עבר מבלי להתפלל שם ,והיה לו לומר כשהגיע
לחרן אמר :אוי לי שעברתי על מקום שהתפללו אבותי.
בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו
ד
ונראה שאמרו חז"ל (מכות י ):בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו .וכתיב (תהלים
קמו:יט) "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם" .ומצינו בדוד המלך שאמר (שם
קיט:נט) "ואשיבה רגלי אל עדותיך" ,ואמרו חז"ל (ויק"ר ל"ה א') בכל יום ויום אני חושב
לבית פלוני ולמקום פלוני אני הולך ,ורגלי מוליכות אותי לבית המדרש .ואי' בגמרא
(סוכה נג ).רגלוהי דאיניש אינון ערבין ביה ,לאתר דמיתבעיא תמן מובילין יתיה.
כיון שהיה לו קפיצת הדרך לא ראה מקום שהתפללו אבותיו
והנה יעקב אבינו כשיצא מבאר שבע ,יהיב דעתיה לילך לחרן .וכיון שיהיב דעתיה
ללכת לחרן ,מן השמים סייעוהו להגיע לשם .ואמרו חז"ל (חולין צא ):שקפצה לו הארץ.
נמצא דמיד כשהתחיל ללכת היתה לו קפיצת הדרך ,והגיע תיכף לחרן .לכן אמר אפשר
ד
בספר אהל יוסף מהרה"ק מגראכאוו זי"ע (פ' וירא ד"ה וירא ,שם ד"ה ויאמר ה' זעקת סדום) כתב על
הגמרא :והנה שמעתי מפה קדוש הכהן מלובלין נ"ע ,שאמר על הגמרא בדרך שאדם רוצה לילך
מוליכין אותו ,שהפירוש הוא שמוליכין אותו ,שיהיה לו דרך לתשובה.
יג משנת השבוע
שעברתי מקום שהתפללו אבותי .ומובן לשון 'אפשר' ,שאמר כמסתפק ולשון שאלה
'אפשר' שעברתי ,שהרי כיון שהיה לו קפיצת הדרך לא ראה איזה מקומות עבר ,ואיזה
לא עבר ,ועכ" פ יתכן שעבר דרך אותו מקום שהתפללו אבותיו .ולכן אמר 'אפשר'
שעברתי אותו מקום ,ויהיב דעתיה למהדר וקפצה לו הארץ.
יעקב אבינו לא כיון להגיע למקום שהתפללו אבותיו
ולפ"ז מובן מדוע לא עי כבוהו מן השמים ,כי לכאורה למה היתה לו קפיצת הדרך ,כי
אם לא היתה לו קפיצת הדרך היה מגיע למקום המקדש ומתפלל במקום שהתפללו
אבותיו .ועל זה מתרץ ,איהו לא יהיב לביה ,כלומר ודאי אם היה יהיב דעתיה בשעת
יציאתו עכ"פ לעבור במקום שהתפללו אבותיו ,אז 'רצון יראיו יעשה' ,דהקב"ה ממלא
רצונם של יראיו .ולכן אם היה מכין עצמן ונותן מחשבתו ללכת למקום המקדש ואח"כ
להמשיך לחרן ,ודאי שכך היה נעשה בענין קפיצת הדרך .אבל כיון דהוא לא יהיב
לביה ,מן השמים לא עיכבוהו.
המשליך יהבו אל ה' -מן השמים מיישרים אורחותיו
והכוונה נראה עוד ,דכל החושב מחשבות בעצמו ,מוליכין אותו כדרכו וכרצונו .אבל
המשליך אל ה' יהבו ואינו חושב תחבולות ,אז "מה' מצעדי גבר כוננו" (תהלים לז:כג),
(שנת תשל"ה) ואז מן השמים מיישרים אורחותיו.
❖
יעקב אבינו ביקש מהקב"ה שלא יכשל בג' עבירות חמורות
"אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה וגו'" (כח:כ) .במדרש (ילקו"ש מטות רמז
תשפ"ד) וכן אתה מוצא ביעקב אבינו ,כמה צרות אירעו לו בשביל שאיחר נדרו ,שנאמר
(כח:כ) "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי" -שלא אכשל בעבודת אלילים.
אמר לו הקב"ה" ,הנה אנכי עמך" (שם:טו)" .ושמרני" -מגילוי עריות .אמר לו הקב"ה,
"ושמרתיך"" .בדרך הזה אשר אנכי הולך" -זה שפיכות דמים ,שנאמר (משלי א:טו) "אל
תלך בדרך אתם" .אמר לו הקב"ה" ,בכל אשר תלך"" .ושבתי בשלום"[ ,וא"ל הקב"ה]
"והשיבותיך" לא עשה ,אלא כיון שאיחר נדרו נתקלקל בשלשתן .בעבודת אלילים,
שנאמר (לה:ב,ד) "הסירו את אלהי הנכר וגו' ויטמן אותם יעקב" .בגילוי עריות ,שנאמר
(לד:א) "ותצא דינה בת לאה" .ומנין בשפיכות דמים ,ממה שהקב"ה אמר לו "קום עלה
בית אל וגו'" ,עכ"ל .והוא פלא למה ביקש יעקב להינצל מג' עבירות אלו.
הכוונה בעבודה זרה ליציאה לחו"ל
ונראה לפי מה שאיתא בגמ' (סנהדרין קז ).ביקש דוד לעבוד ע"ז ,שנאמר (ש"ב טו:לב)
"ויהי דוד בא עד הראש וגו'" ,ואין 'ראש' אלא ע"ז וכו'" .והנה לקראתו חושי הערכי
וגו'" (שם) ,ואמר לדוד ,יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז? אמר לו ,יאמרו מלך שכמותי
יהרגנו בנו? והמהרש"א מפרש שרצה לצאת לחו"ל ,כי כל הדר בחו"ל כאילו אין לו
משנת השבוע יד
אלוה (כתובות קי ):והוה ליה בכלל עובד ע"ז .ואמרו חז"ל (ע"ז ח ).ישראל שבחו"ל עובדי
ע"ז בטהרה הן .ולכן כיון שיצא יעקב לחו"ל התפלל שלא יכשל בע"ז.
קפצה הארץ -יצאה עמו אדמת ארץ ישראל
והנה מצינו ביעקב שקפצה לו הארץ .ויכולים לומר שהכוונה הוא שקפצה הארץ ויצאה
עמו מארץ ישראל לחו"ל ,שלא יהיה על אדמת חו"ל .וכמו שכתב המהרש"א על הגמרא
(ברכות ח ).אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל ,תמה וכו' ,כיון דאמרו ליה מקדמי
ומחשכי לבי כנישתא ,אמר היינו דאהני להו .ופירש המהרש"א (ד"ה הנוגעים בנחלה)
שבתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת ארץ ישראל.
וכן מבואר בזוה"ק (ח"א קסו ).תא חזי בשעה שדוד המלך ניצל מאכיש מלך גת ,באה
השכינה ושרתה סביב דוד ושמרה אותו מידם .ואיתא שם :ואי תימא שכינתא לא שריא
אלא באחסנתה דאיהי ארעא קדישא ,ודאי לא שריא בגין לינקא מנה [ודאי אינה שורה
בחוץ לארץ כדי שלא יוכלו לינוק שפע ממנה] ,אבל לאגנא שריא .והכא כד אתא
יעקב מבי לבן כלהו משריין קדישין סחרן ליה ולא אשתאר בלחודוי [באו כל המחנות
המלאכים הקדושים עם השכינה והקיפו אותו לשמרו ולא נשאר לבדו].
לגבי קיום המצות לא נקרא ארץ ישראל
לפ"ז איך נשא יעקב שתי אחיות ,דהרי יש מפרשים שיעקב נשא שתי אחיות כיון
שהיה בחו"ל .אבל לפי הנ"ל הרי נשאר בארץ ישראל ,ואיך נשא שתי אחיות .וכן כתב
הרמב"ן (פ' תולדות כה:ו) דבחו"ל לא קיימו האבות את התורה .ובאמת כשנכנס יעקב
לארץ ישראל מתה עליו רחל .וא"כ לפי דברינו שגם בחו"ל היה לו קדושת ארץ ישראל,
הוה שפיכת דמים כשנושא שתי אחיות .ועל כרחך צריך לומר דאף שלא היה בחו"ל,
מ"מ לענין שתי אחיות ושמירת כל התורה לא הוי ממש ארץ ישראל ,דהמצוות תלויים
במקום דוקא ,רק שהיה לו מעלה שאפילו בחו"ל הרגיש את הקדושה של ארץ ישראל.
תפילת יעקב אבינו
וזה שאמר "אם יהיה אלקים עמדי" ,היינו שאפילו בחו"ל יהיה לי בכל מקום שאני
הולך קדושת ארץ ישראל" ,ושמרני בדרך" ,היינו שתקפוץ לו הארץ ,שלא יהיה חו"ל
כדי שלא יכשל בע"ז .אבל עכ"ז לא יכשל בג"ע ,שעכ"פ לענין זה לא יהיה קדושת
ארץ ישראל ,וינצל משפיכת דמים ח"ו ,שלא תמות רחל בשבילו.
יעקב אבינו התפלל שלא תמות רחל בדרך
ועוד יכולים לומר "ושמרני בדרך" ,שהרי רחל מתה בדרך ,ויעקב אבינו התפלל על זה
שלא תמות בדרך .ותפילתו לא נתקבלה ,כמו שאיתא במדרש הנ"ל לפי שאיחר נדרו.
ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.
טו משנת השבוע
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשת ויצא תשפ"ו
שיעור חומש רש"י – יום חמישי
תהא קבורה עמו .וצריך ביאור מה ראה "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן
להצטער על כך בשעה זו. אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש
יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק
ובספורנו (שם) פירש' ,על שלא זכה
את צאן לבן אחי אמו .וישק יעקב לרחל
לשאת אותה בנעוריו ,והיו לו לעת כזאת
וישא את קולו ויבך .ויגד יעקב לרחל כי
בני נעורים' .והיינו שיעקב אבינו היה
אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ
כבר קרוב לשמונים שנה בשעה שפגש
ותגד לאביה" (כט:י-יב).
את רחל ,ובכה על שלא זכה לשאתה בימי
נעוריו ולהעמיד ממנה בנים באותם בכיית יעקב על גלות ישראל לדורותיהם
הימים .ואף זה חידוש נפלא בביאור ופירש רש"י (שם:יא) ,ויבך -לפי שצפה
בכייתו של יעקב אבינו. ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה.
ויש לבאר דברי רש"י עפ"מ שמצינו בפ' דבר אחר ,לפי שבא בידים ריקניות ,אמר
ויחי ,שכאשר ביקש יעקב מיוסף שיעלה אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים
אותו ממצרים ויקברהו בארץ כנען ,אמר וצמידים ומגדנות ,ואני אין בידי כלום,
לו (בראשית מח:ז) "ואני בבאי מפדן מתה לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו
עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת אחריו להורגו והשיגו .ולפי שגדל אליפז
ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך בחיקו של יצחק משך ידו .אמר לו ,מה
אפרת היא בית לחם". אעשה לציווי של אבא? אמר לו יעקב,
טול מה שבידי ,והעני חשוב כמת .ע"כ.
ופירש רש"י שם ,שיעקב התנצל לפני
יוסף על שקבר את רחל בדרך ,ולא והנה יש להתבונן בפירוש הראשון של
הביאה לקבורה במערת המכפלה .וביאר רש"י ,מדוע בכה יעקב בשעה זו על כך
שעשה כן על פי הדיבור ,לפי שידע שאין רחל נכנסת עמו לקבורה .והרי עתה
שעתידים ישראל לצאת לגלות ע"י ראה את רחל לראשונה ,ועדיין לא נשאה
נבוזראדן ,ויעברו בדרך אצל קבורת רחל, לאשה ,וכבר נשא קולו בבכי על מה
ותהא רחל יוצאת על קברה ובוכה שעתיד להיות לאחר שנים רבות ,כאשר
ומבקשת עליהם רחמים ,שנאמר (ירמי׳ יסתלק מן העולם בהיותו בן מאה
לא:יד) "קול ברמה נשמע נהי בכי ארבעים ושבע שנה ,ויובא ממצרים
תמרורים רחל מבכה על בניה" .והקב"ה להיקבר במערת המכפלה ,ואילו רחל לא
משיבה (שם:טו–טז) "מנעי קולך מבכי
משנת השבוע טז
רחל ,יהיה עשו מבקש חלק בקבורת ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום
האבות ,שהרי עשו רצה ליטול חלק ה׳ ושבו מארץ אויב .ויש תקוה לאחריתך
במערת המכפלה כדאיתא בגמרא (סוטה נאום ה׳ ושבו בנים לגבולם" .ומקור
יג ,).ונמצא שיהא נקבר בסמוך למי שאינו הדברים במדרש (ב"ר פ"ב י' ,פסיקתא רבתי
ראוי לו ,ועל זה בכה יעקב. פיסקא ג').
ויש להביא בזה דבר נאה המתאמר בשם ומעתה יש לומר ,שכאשר פגש יעקב
צדיקים ,כמדומה בשם הרה"ק רבי מאיר אבינו את רחל לראשונה ,וצפה ברוח
מפרמישלאן זי"ע ,על מה שנאמר הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה ,ראה
(בראשית כה:כב) 'ויתרוצצו הבנים בזה גם את הגלויות העתידות לבוא על
בקרבה' .ופירש רש"י ,שכאשר היתה ישראל ואת הצרות שיעברו על בניו ובני
רבקה עוברת על פתחי תורה של שם בניו .וידע כי לשם כך עתידה רחל
ועבר היה יעקב מפרכס לצאת ,וכשהיתה להיקבר בדרך ,כדי שתעמוד על קברה
עוברת על פתחי עבודה זרה היה עשו ותבקש רחמים על בניה בשעה שיצאו
מפרכס לצאת. לגלות.
והקשה ,בשלמא עשו שהיה מבקש לצאת וזהו שנאמר 'וישא את קולו ויבך' ,שלא
למקום עבודה זרה ,מובן מדוע היה היתה בכייתו על כך שרחל לא תהא
מפרכס לצאת .אולם יעקב אבינו, קבורה עמו בלבד ,אלא על צערם של
שבהיותו במעי אמו היה מלאך מלמדו כל ישראל לדורותיהם ,שעתידים להיות
התורה כולה ,כדאיתא בגמרא (נדה ל,): בגלות ולהזדקק לתפילתה של רחל אמנו,
מדוע רצה לצאת משם ולהיכנס לעולם שתעמוד ותעורר עליהם רחמי שמים.
הזה .והרי שם היה זוכה ללמוד תורה מפי ונמצא שכבר בשעה הראשונה שראה
המלאך ,ומה היה חסר לו. יעקב את רחל ,בכה על צרות ישראל ועל
הגלויות העתידות לבוא עליהם.
ותירץ ,שיעקב אבינו לא רצה להיות
במחיצה אחת עם עשו ,ואף לימוד תורה מעלת גילוי התורה לצדיקים בעולם העליון
מפי המלאך לא היה כדאי בעיניו בהיותו וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל ביאר בזה
א
במחיצת עשו הרשע .וכענין שאמרו בדרך אחרת ,דהנה איתא בגמרא (סנהדרין
חז"ל (אדר"נ פ"ט ה"ד) אל תתחבר לרשע מז ).שאין קוברין רשע אצל צדיק ,וכן
ואפילו לתורה .ועל דרך זה יש לבאר את נפסק בשו"ע (יו"ד סי׳ שס"ב ס"ה) .ובזה
חששו של יעקב בענין הקבורה ,שלא ביאר את בכיית יעקב ,שכאשר בא יעקב
רצה להיות במחיצה אחת עם עשו אף לבית לבן ,היתה דעתו לשאת את רחל
לאחר פטירתו. בלבד ,ועדיין לא ידע שעתיד הוא לישא
ובטעם הדבר שאין קוברין רשע אצל גם את לאה (בראשית כט:יח ,שם:כה).
וחשש שאם לא יזכה להיות קבור אצל
א
ובשפתי צדיק (תולדות אות ה') להרה"ק רבי פינחס מנחם אלעזר מפילץ זי"ע כתב כעין זה ,שהקשה
מדוע היה יעקב מפרכס לצאת ,והלוא היו מלמדין אותו כל התורה כולה .ותירץ שלא היה יכול
לסבול את ריחו הרע של עשו.
יז משנת השבוע
עבר עליו חצות הלילה בשינה מעולם. צדיק ,ומה חסרון יש לצדיק אם הרשע
ורבי זירא ביאר ,שעד חצות היה מתנמנם מונח בסמוך אליו לאחר פטירתם ,כתב
כסוס ,ומחצות ואילך היה מתגבר כארי. המהרי"ל (מנהגים ,הל' שמחות אות י')
ורב אשי פירש ,שעד חצות היה עוסק הטעם ,משום שהצדיקים זוכים לאחר
בדברי תורה ,ומחצות ואילך בשירות פטירתם שמגלים להם מן השמים רזי
ותשבחות .ויש להתבונן כיצד היה יכול תורה ממתיבתא דרקיעא ,כפי מדרגתם
דוד המלך להסתפק בשינה מועטת כל וכפי הראוי להם .וכאשר הרשע קבור
כך ,ומדוע נהג כן. בסמוך לצדיק נמנעים מלגלות לו ,כדי
שלא ישמע אף הרשע ,שאינו ראוי
ובזוה"ק (ויגש ח"א רז ).מבואר בענין דוד
לשמעם .ונמצא שע"י הרשע נמנע מן
המלך ע"ה ,שהיה נזהר שלא לטעום טעם
הצדיק גילוי התורה שהיה ראוי לזכות בו.
מיתה ע"י השינה ,לפי שהשינה היא אחד
ומעתה מובן למה יש לצדיק לחשוש שלא
מששים במיתה (ברכות נז ,):ועל כן לא ב
יהא רשע קבור בסמוך אליו.
היה ישן אלא פחות משיתין נשמי .וטעם
הדבר ,שדוד מלך ישראל חי וקיים (ר"ה והרי יעקב אבינו היה עמוד התורה ,וכל
כה ,).ולפיכך היה נזהר להיות דבוק תמיד ימיו היה דבוק בתורה בתכלית הדביקות.
בבחינת החיים ,והשינה שייכת לבחינת וכבר מצינו בפ' ויצא (בראשית כח:יא)
המיתה. 'וישכב במקום ההוא' ,ופירש רש"י,
'באותו מקום שכב ,אבל י"ד שנים
ועל דרך זה יש לבאר גם את ענינו של
ששימש בבית עבר לא שכב בלילה,
יעקב אבינו ,דהנה איתא בגמרא (תענית
שהיה עוסק בתורה' .וכן העיד יעקב על
ה ):שרב נחמן ורבי יצחק ישבו יחד
עצמו בהיותו בבית לבן (לא:מ) 'ותדד
בסעודה ,וביקש רב נחמן מרבי יצחק
שנתי מעיני' ,שלא נתן שינה לעיניו
שיאמר דבר תורה .והשיב לו רבי יצחק
כשאר בני אדם.
בשם רבי יוחנן ,שאין מסיחין בשעת
הסעודה ,שמא יקדים קנה לוושט ויבוא מעלת הצדיקים למעלה מבחינת המיתה
לידי סכנה .ולאחר שסיימו סעודתם אמר והנה איתא בגמרא (ברכות ג ).על הכתוב
לו רבי יצחק בשם רבי יוחנן' ,יעקב אבינו (תהלים קיט:סב) "חצות לילה אקום
לא מת' .אמר ליה רב נחמן ,וכי בחנם להודות לך על משפטי צדקך" .שהקשו,
ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו וכי דוד המלך לא היה קם אלא בחצות
קברייא? והשיב לו רבי יצחק ,מקרא אני הלילה ,והלוא נאמר (שם:קמז) "קדמתי
דורש ,שנאמר (ירמי׳ ל:י) "ואתה אל תירא בנשף ואשועה" ,ומשמע שהיה מקדים
עבדי יעקב נאום ה׳ ואל תחת ישראל כי לקום כבר בתחילת הלילה.
הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ
ותירץ רב אושעיא בשם רבי אחא ,שלא
ב
וכ"כ במעבר יבק (חלק שפת אמת פ"י) ,שאין קוברין אדם שאינו הגון בסמוך לצדיק ,כי כשהצדיקים
נחים על משכבותם מגלים להם רזי עליונים ותחתונים .ואם יקברו אצלם מי שאינו במדרגתם ,ימעטו
העליונים מלגלות להם סודות שבהם הם מתענגים ,כאילו היו אוכלים כל טוב .ונמצא שקבורת אדם
שאינו הגון בסמוך לצדיק עלולה למעט ממנו גילוי סודות התורה בעולם העליון.
משנת השבוע יח
בעשרה מאמרות (מאמר צבאות ה׳ ח"א שבים" ,מקיש הוא לזרעו -מה זרעו בחיים
פי"ג) ,שבחטא אדם הראשון בעץ הדעת אף הוא בחיים.
היתה הנאת האכילה דרך הוושט ,וכל
ומכאן שיעקב אבינו היה דבוק בבחינת
איבריו של אדם הראשון נהנו מן החטא
החיים האמיתיים ,עד שאמרו עליו חז"ל
מלבד הקנה ,שאינו מיוחד לאכילה אלא
שלא מת .ולפ"ז יש לומר ,שאף בחינת
להוצאת הקול ,ולא נהנה מאותה אכילה.
השינה לא היתה שייכת בו כדרך שאר
וביאר בזה ענין נשמת משה רבינו, בני אדם ,שהרי אמרו חז"ל שהשינה היא
שהיתה שייכת לבחינת הקנה של קדושה, אחד מששים במיתה ,ויעקב אבינו היה
ולא נהנתה מאכילת עץ הדעת .ועוד כתב דבוק במדרגת החיים שלמעלה מבחינת
(שם פי"ט) שיעקב אבינו שייך לבחינת המיתה.
הגרגרת ,וקישר זאת לכתוב 'הקול קול
ג עוד איתא בגמרא (ברכות סא' ).וושט
יעקב'.
מכניס ומוציא כל מיני מאכל ,קנה מוציא
ומעתה יש לבאר בדרך רמז את סמיכות קול' .ובשל"ה הקדוש (שער האותיות,
דברי הגמרא (תענית ה ,):שתחילה אמר קדושת האכילה ,הגהות עמק ברכה) מבאר,
רבי יצחק לרב נחמן שאין מסיחין בשעת שהקנה הוא בבחינת יעקב אבינו ,שעליו
הסעודה ,שמא יקדים קנה לוושט .ולאחר נאמר (בראשית כז:כב) 'הקול קול יעקב',
הסעודה אמר לו בשם רבי יוחנן 'יעקב לפי שהקנה מיוחד להוצאת הקול
אבינו לא מת' .דהנה הקנה הוא בבחינת והדיבור ,שהוא כח הנשמה .ואילו הוושט
הקול והתורה ,ואילו הוושט שייך לאכילה הוא בבחינת עשו ,שהיה דבוק בתאוות
ולתאוות העולם הזה ,שעל ידן נמשכת האכילה ,כדכתיב (שם כה:ל) 'הלעיטני נא
בחינת המיתה .וזהו שאמרו שלא יקדים מן האדום האדום הזה'.
קנה לוושט בשעת הסעודה ,מפני הסכנה
וביאר שם ,שהקנה שייך לבחינת העולם
שבדבר.
הבא ,שאין בו אכילה ושתיה ,והוא סוד
אולם לאחר הסעודה הוסיף רבי יצחק "קנה חכמה קנה בינה" (משלי ד:ה) ,ואילו
ואמר לו 'יעקב אבינו לא מת' ,כי יעקב הוושט שייך לתאוות העולם הזה .ועל כן
אבינו היה דבוק בבחינת הקנה ,שעליו קנה יעקב את הבכורה מעשו ,כי הבכורה
נאמר 'הקול קול יעקב' ,שהוא קול התורה שייכת לבחינת הקנה ,שהוא כח התורה
ובחינת החיים האמיתיים .ולא היה שייך והחיים .ואילו עשו היה דבוק בבחינת
בו ענין המיתה הבא מצד תאוות האכילה הוושט ובתאוות האכילה המביאה לידי
ובחינת הוושט .ונמצא שסמיכות שני מיתה ,ולפיכך אמר (שם:לב) 'הנה אנכי
המאמרים רומזת למעלתו של יעקב הולך למות'.
אבינו ,שהיה דבוק בקול התורה ובבחינת
ויש להוסיף בזה מה שכתב הרמ"ע מפאנו
ג
ובשפת אמת (פורים תרנ"ד) ביאר על הכתוב (משלי יח:כא) "מות וחיים ביד לשון" ,שרומז לשני
הסימנים -הקנה והוושט ,התלויים בלשון .שהקנה הוא בבחינת עץ החיים ,והוא בחינת יעקב אבינו,
ואילו הוושט הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע ,והוא בחינת עשו ,שהיה דבוק בתאוות האכילה .וע"י
הקנה נמשכים החיים ,ואילו הוושט שייך לבחינת המיתה.
יט משנת השבוע
ימיו מסר נפשו על לימוד התורה ולא נתן החיים ,ולפיכך אמרו עליו חז"ל 'יעקב
שינה לעיניו ,בודאי היתה כל תשוקתו אבינו לא מת'.
לזכות גם לאחר פטירתו לגילוי סודות
[עי' בעקידת יצחק לרבי יצחק עראמה
התורה במתיבתא דרקיעא .ואם יהא רשע
זי"ע (תחילת שער ל"ב ,פ' ויחי) שביאר
קבור בסמוך אליו ,וע"י כך ימנע ממנו
כעי"ז בגמרא שהקנה רומז לחלק השכלי
גילוי התורה ,הרי זה חסרון גדול עד מאד.
והרוחני שבאדם ,והוושט לחלק הגופני
וזהו שיש לבאר בבכיית יעקב ,שכאשר המתקיים ע"י האכילה .וכשם שהקנה
צפה ברוח הקודש שאין רחל נכנסת עמו קודם במעלה לוושט ,כך חיי הנפש
לקבורה ,חשש שמא יהא עשו מונח והשכל הנקנה אינם כלים עם מיתת הגוף.
בסמוך אליו ,ולא יוכל לזכות לאותם והוא הנדמה אל יעקב אבינו בחלקי
גילויי תורה שהיה משתוקק להם .ולפיכך האדם ולא מת].
נשא את קולו ובכה ,שלא היתה בכייתו
ועי' בנחלת בנימין (מצוה קכ"ה ,בענין
על ענין הקבורה מצד עצמו ,אלא על
השחיטה) שמבאר בענין חטא עץ הדעת
חסרון השגת התורה שעלול להיגרם לו
והקנה והוושט ,ששניהם נפגמו בחטא ,ע"ש.
לעתיד לבוא.
וזהו עומק הרמז בדברי חז"ל 'יעקב אבינו
ויעקב אבינו ,שהיה עמוד התורה ,היתה
לא מת' ,שמדרגתו היתה למעלה מבחינת
כל מציאותו תורה ,וכל ימיו היה מכין
המיתה .וממילא אף השינה ,שהיא אחד
עצמו לחיים הנצחיים ,כמאמר חז"ל (אבות
משישים במיתה ,לא היתה שולטת בו
פ"ד מט"ז) 'העולם הזה דומה לפרוזדור
כדרכה .וכל זה מפני שהיה דבוק תמיד
בפני העולם הבא -התקן עצמך בפרוזדור
בקול התורה ,בבחינת 'הקול קול יעקב',
כדי שתכנס לטרקלין' .ולפיכך היתה
ולא היה משועבד לתאוות העולם הזה,
עיקר דאגתו שלא יאבד שום חלק מן
אלא דבוק בחיים האמיתיים שהם חיי
ההשגות העליונות שיוכל לזכות בהן ד
התורה.
לעתיד לבוא.
יקרת השגת התורה אצל הצדיקים
ושמעתי מדודי הגאון ר' מאיר צבי
בערגמאן שליט"א סיפור על זיקני הגאון ומעתה נחזור לעניננו :יעקב אבינו ,שכל
ד
וידוע שאצל הצדיקים אף שעת השינה אינה מנותקת מן התורה ,כי גם בשעה שהגוף נח ,נשמתם
עוסקת בתורה ומשגת השגות עליונות .וכבר מצינו אצל גדולי ישראל שנתגלו להם דברי תורה
בחלום ,וכמו שמצינו אצל הרה"ק בעל ישמח משה זי"ע (עי' ישמח משה בפרשתנו בהגהת נכדו בעל ייטב
לב מכת"י קדשו של הישמח משה ,ובפרשת אמור ד"ה ולקחתם לכם) ,וכן אצל בעל ההפלא"ה זצ"ל ,ועוד
מגדולי ישראל.
והנה בני אדם פשוטים ,כשם שבהקיץ הם טרודים בעניני העולם הזה ,כך גם חלומותיהם עוסקים
בענינים גשמיים .אולם הצדיקים ,שכל מציאותם דבוקה בתורה ,אף בשינתם עוסקים בדברי תורה,
ונשמתם זוכה להשגות עליונות שאין ביכולתם להשיג בהקיץ .וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל כתב
בשו"ת מש נה הלכות ,בתשובה להגאון רבי אפרים גרינבלאט זצ"ל בענין ברכת התורה ,ששינה אינה
בהכרח הפסק גמור מלימוד התורה ,שהרי מצינו אצל צדיקים שאף בשעת שינתם מגלים להם מן
השמים רזי תורה ,ונמצא שדביקותם בתורה נמשכת אף בשעת השינה ,ע"ש.
משנת השבוע כ
בעולם העליון .והשיב לו' ,עולם הפוך הצדיק רבי נחום משאדיק זצ"ל ,שהיה
ראיתי -עליונים למטה ותחתונים למעלה'. נוהג להתענות משבת לשבת .פעם אחת
אמר לו אביו' ,עולם ברור ראית' .ושאל בערב שבת סמוך לסיום תעניתו ביקש
אותו עוד' ,ואנן היכי חזיתינן' ,והשיב לו, מבתו להביא לו דבר מה לשתות .ותמה
'כי היכי דחשבינן הכא ,חשבינן התם'. בתו ושאלה אותו ,שהרי כבר התענה כל
השבוע ,ולא נותר אלא זמן מועט עד
והנה בתוספות שם (ד"ה עליונים למטה)
השבת ,ומדוע ירצה להפסיק את תעניתו
הביאו בשם רבינו חננאל ,שראה שמואל
דוקא עתה.
יושב לפני רב יהודה תלמידו ,מפני
שמצינו (שבת נה ).שרב יהודה הוכיח את והשיב לה ,שהוא עוסק כעת בדברי
שמואל על שלא השגיח באשה שבאה התוספות ,ואינו מצליח לעמוד על עומק
וצעקה לפניו .ונמצא שהתלמיד היה כוונתם ,ולאחר שהתבונן בדבר הבין
במעלה גבוה מרבו ,מחמת שמיחה במקום שמחמת חולשתו וצמאונו אין דעתו
שהיה ראוי למחות ,אף שבעולם הזה היה מיושבת עליו כל הצורך .ולפיכך ביקש
רבו גדול ממנו. לשתות כדי שיוכל להבין את דברי
התוספות כראוי.
אמנם הרה"ק בעל ישמח משה זי"ע ביאר
בדרך אחרת את ענין 'עליונים למטה הרי לנו עד כמה היתה יקרה בעיניו השגת
ותחתונים למעלה' .דהנה האדם עוסק כל התורה ,שאע"פ שהתענה כמעט שבוע
ימיו בתורה ובמצוות ,נותן צדקה וגומל שלם ,מ"מ כאשר ראה שהתענית מפריעה
חסדים ומרבה במעשים טובים ,וכאשר לו להבין דבר אחד מדברי התוספות ,לא
מגיע זמנו להיפטר מן העולם ,עולה חשש להפסיק את תעניתו .כי בעיניו
למקומו בגן עדן ומקבל שכר על כל היתה הבנת דברי התוספות חשובה יותר
מעשיו. מכל התענית והסיגופים שעשה במשך
השבוע.
אולם מעתה שוב אין בידו לקיים מצוות
מעשיות ,שהרי בעולם העליון אין לו גוף ומכאן נוכל להתבונן עד כמה היתה
שבו יוכל ליטול לולב ,להניח תפילין או יקרה בעיני יעקב אבינו השגת התורה,
ליתן צדקה .וכדאיתא בגמרא (שבת ל). שכל ימיו לא הסיח דעתו ממנה .ולפיכך
על הכתוב "במתים חפשי" (תהלים פח:ו), כאשר ראה ברוח הקודש שעלול להיגרם
כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה לו חסרון בגילוי סודות התורה לאחר
ומן המצוות. פטירתו ,היה הדבר קשה בעיניו עד
שנשא את קולו ובכה.
ונמצא שעבודת המצוות המעשיות שייכת
לחיי האדם בעולם הזה ,ולאחר פטירתו מעלת אהבה ויראה בעולם הבא
הוא מקבל שכר על מעשיו ,ומתענג על ויש להוסיף בזה עפ"מ שכתב הרה"ק
טוב ה' אשר הכין ליראיו .אולם עצם קיום בעל ישמח משה זי"ע בספרו יין הרקח,
המצוות במעשה שוב אינו שייך לו .אמנם בביאור דברי הגמרא (ב"ב י ,):דאיתא שם
ישנה עבודה אחרת שאינה נפסקת גם שיוסף בנו של רבי יהושע חלה ונתעלף,
בעולם העליון -והיא עבודת אהבת השי"ת וכשחזר לאיתנו שאל אותו אביו מה ראה
כא משנת השבוע
שנאה ולא תחרות ,אלא צדיקים יושבין ויראתו ,שאינה תלויה בגוף ובמעשה בלבד,
ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו אלא שייכת לעצם הנשמה.
השכינה' .הרי שעיקר תענוג הנשמות
דהנה האדם יכול לקיים מצוה כמעשה
בעולם הבא אינו מעניני הגוף ,אלא
בלבד ,ויכול לקיימה מתוך אהבת השי"ת
מהדביקות בהשי"ת וההנאה מזיו שכינתו.
ויראתו ,בשמחה ובדביקות ומתוך רצון
וכבר האריך הרמב"ם בפירוש המשניות לעשות נחת רוח ליוצרו .וכאשר הוא
(סנהדרין פ"י) ובהלכות תשובה (פ"ח) מקיים מצוה מתוך אהבה ויראה ,הרי
בביאור ענין העולם הבא ,שהוא תענוג מלבד עצם קיום המצוה הוא מוסיף
רוחני שאין האדם יכול להשיגו בהיותו להתקרב אל הקב"ה ,עד שכל מחשבתו
בעולם הזה .והראב"ד השיג על דבריו ורצונו נתונים לעשות רצונו יתברך.
בהלכות תשובה בענין הגוף ותחיית
וכן הוא בענין התפילה ,שאין עיקר
המתים ,וכבר האריכו המפרשים בביאור
העבודה באמירת התיבות בלבד ,אלא
דבריהם .ומ"מ לעניננו מבואר שתענוג
צריך לקיים בעצמו 'דע לפני מי אתה
הנשמה בעולם העליון הוא תענוג רוחני
עומד' (ברכות כח ,):ולהתבונן שהוא עומד
של השגת אלקות ודביקות בהשי"ת.
לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ,ולעורר
וגודל התענוג הרוחני של הנשמה בעולם בקרבו אהבה ויראה ודביקות בהשי"ת.
העליון אין לשער ואין לתאר בהשגת ומדרגות אלו אינן תלויות במעשה הגוף
האדם בעודו בעולם הזה ,וכדכתיב (ישעי׳ בלבד ,אלא הן קנין בנפש האדם,
סד:ג) "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה ונשארות עמו גם לאחר פרידת הנשמה
למחכה לו" .הרי שתענוג קרבת אלקים מן הגוף.
וההשגה בזיו השכינה הוא למעלה מכל
וזהו החילוק בין המצוות המעשיות
מה שיוכל האדם לצייר בדעתו בעולם
לעבודת אהבה ויראה ,שהמצוות
הזה ,ואין לו שום דמיון לתענוגי העוה"ז.
המעשיות שייכות בעיקרן לעולם הזה,
אמנם כדי לזכות למדרגות אלו ,צריך ואילו אהבה ויראה שייכות גם לעולם
האדם להכין את נפשו בעודו בעולם הזה, העליון ,ואדרבה שם עיקר מעלתן ,שהרי
ע"י שמרגיל עצמו באהבת השי"ת וביראתו הנשמות עומדות לפני הקב"ה ומתענגות
ומקיים את התורה והמצוות מתוך דביקות מזיו שכינתו ,וכל מציאותן היא דביקות
בהקב"ה .וככל שהוא מוסיף לעורר בקרבו בהשי"ת.
אהבה ויראה ,כך הוא מכין את נפשו
וכמ"ש בספר עקידת יצחק (שער שבעים)
להיות דבוקה בהשי"ת גם בעולם העליון,
בביאור הכתוב (דברים ד:ד) 'ואתם הדבקים
שהרי מדרגות אלו אינן נפסקות עם
בה' אלקיכם חיים כולכם היום' ,שמעלת
פטירת האדם.
הדביקות גדולה ביותר לאחר פרידת
ומעתה יש לבאר בזה את דברי הגמרא הנפש מן הגוף.
'עולם הפוך ראיתי ,עליונים למטה
וזהו שאמרו חז"ל (ברכות יז' ).העולם הבא
ותחתונים למעלה' .דיש אדם שהיה נחשב
אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה
בעולם הזה לגדול ומרומם ,מפני שהרבה
ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא
משנת השבוע כב
ועפ"ז יש לבאר גם מה ששאל אביו 'ואנן בתורה ובמצוות ובמעשים טובים .אולם
היכי חזיתינן' ,והשיב לו 'כי היכי דחשבינן עיקר עבודתו היתה בקיום המעשים
הכא חשבינן התם' .שבעלי התורה בלבד ,ולא השלים את נפשו במדרגות
האמיתיים זוכים לשתי המעלות יחד - האהבה והיראה .וכאשר עולה לעולם
שעוסקים בתורה ובמצוות בעולם הזה, העליון ,שוב אין בידו לקיים אותן המצוות
ועבודתם נעשית מתוך אהבה ויראה המעשיות .ואף שיש לו שכר גדול על כל
ודביקות בהשי"ת .ולפיכך אף בעולם מעשיו ,מ"מ במדרגת הדביקות בהשי"ת
העליון הם עומדים במדרגתם ,כי מלבד לא הגיע לשלימות הראויה לו.
שכר התורה והמצוות ,יש להם גם את
ולעומתו יש אדם פשוט שלא היה מפורסם
עצם מדרגת האהבה והיראה הנמשכת
בעולם הזה כבעל מדרגה גדולה ,אולם כל
לעולם הבא.
מצוה שקיים היתה מתוך אהבה ויראה,
ונמצא שעיקר שלימות עבודת האדם היא וכל תפילתו היתה מתוך דביקות בהשי"ת
שיזכה לקיים את התורה והמצוות מתוך ורצון לעשות נחת רוח לפניו .ואף אם לא
אהבה ויראה ,שעי"ז אינו זוכה לשכר היו מעשיו מרובים כמעשי הראשון ,מ"מ
מעשיו בלבד בעולם הבא ,אלא קונה קנה בנפשו את מדרגת האהבה והדביקות
בנפשו את עצם הדביקות בהשי"ת ,שהיא בהקב"ה ,ונעשו אהבת השי"ת ויראתו
תענוג הנשמות בעולם העליון .וככל חלק מעצם נפשו.
שמוסיף האדם להתדבק בהקב"ה בעודו
וכאשר עולה אדם זה לעולם העליון ,הרי
בעולם הזה ,כך זוכה הוא למדרגה גדולה
הוא ממשיך להיות דבוק בהשי"ת באהבה
יותר של קרבת אלקים בעולם הבא.
ויראה ,שהרי מדרגות אלו שייכות גם שם,
ומעתה יש לבאר עוד עומק בענין שאין ואדרבה ,בעולם העליון הן באות לידי
קוברין רשע אצל צדיק .שהרי ,כפי שלימות גדולה יותר .ונמצא שאותו אדם
שנתבאר ,הצדיקים זוכים בעולם העליון שהיה נראה בעולם הזה כתחתון ,הרי הוא
למדרגות נשגבות של גילוי תורה ואהבה במעלה עליונה בעולם הבא ,כי עבודתו
ויראה ,והן הן עיקר תענוגם וחיותם אינה נפסקת ,אלא נמשכת ביתר שאת
בעולם הבא .ואם הרשע המונח בסמוך וביתר עוז.
להם גורם שלא יזכו לגילויים אלו
וזהו 'עליונים למטה ותחתונים למעלה',
בשלימותם ,הרי הוא מונע מהם את עיקר
שמי שהיה נחשב בעולם הזה לעליון
התענוג הרוחני שהם ראויים לו.
מחמת ריבוי מעשיו ,אפשר שלא השלים
וזהו שיש לומר בענין בכיית יעקב אבינו. עצמו במדרגת אהבה ויראה .ואילו מי
כי יעקב ,שהיה כל ימיו דבוק בתורה שהיה נראה כתחתון ,אך היה דבוק
ובאהבת השי"ת ,היתה כל תשוקתו בהשי"ת בכל לבו ונפשו ,הרי הוא במעלה
להוסיף ולעלות ממדרגה למדרגה -הן עליונה בעולם הבא .ונמצא שהמדרגה
בעולם הזה והן בעולם העליון .וכאשר האמיתית של האדם אינה נמדדת רק לפי
צפה ברוח הקודש שאין רחל נכנסת עמו ריבוי מעשיו ,אלא גם לפי האהבה והיראה
לקבורה ,וחשש שמא יהא רשע מונח והדביקות בהשי"ת שקנה בנפשו.
כג משנת השבוע
ויש לבאר בזה ענין נפלא ,בהקדם דברי בסמוך אליו ,ראה בזה חשש לחסרון
הגמרא (ברכות נה ).שאמר רבי שמואל בר במדרגות העליונות של גילוי תורה
נחמני אמר רבי יונתן' ,בצלאל על שם ואהבה ויראה.
חכמתו נקרא' .שכאשר אמר לו משה
ועל כך נשא את קולו ובכה ,שלא היה
רבינו לעשות ארון וכלים ומשכן ,השיב
חושש לכבודו ולמנוחת גופו לאחר
בצלאל ,מנהגו של עולם אדם בונה בית
הפטירה ,אלא לחיי הנשמה ולמדרגות
ואח"כ מכניס לתוכו כלים .ואילו אם
העליונות של דבקות בהשי"ת .כי בעיני
נעשה תחילה את הכלים ,להיכן נכניסם?
יעקב אבינו אין דבר יקר יותר מן התורה
אמר לו משה רבינו' ,בצל א־ל היית
ומן ההשגות העליונות שיזכה להן בעולם
וידעת'.
הבא.
ולכאורה יש לתמוה ,שהרי משה רבינו
אור התורה בימי חנוכה
קיבל את הציווי מפי הקב"ה ,ואיך יתכן
שיאמר לו בצלאל סדר אחר ,ומשה רבינו והנה אנו עומדים סמוך לימי החנוכה
יודה לדבריו ויאמר לו שהוא כוון לדעת הקדושים ,שהם ימים נשגבים של אור
המקום .ומהו עומק הענין שבצלאל ידע התורה והדביקות בהשי"ת .ועיקר גזירת
את הסדר הנכון ,ואילו משה רבינו אמר היונים היתה 'להשכיחם תורתך ולהעבירם
בתחילה להקדים את הכלים למשכן. מחוקי רצונך' ,שרצו לבטל את ישראל
מלימוד התורה ומקיום המצוות .ולפיכך
ושמעתי מכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל בזה עיקר הנס והישועה היה בהשבת אור
ביאור נפלא .דהנה כל ענין מוקדם התורה לישראל.
ומאוחר שייך לעולם הזה ,שהוא עולם
הזמן ,שבו יש עבר ועתיד -קודם ואחר והנה מבואר בלבוש (או"ח סי׳ תר"ע)
כך .אולם למעלה מן הזמן אין שייך ענין שחנוכה לא נקבע לחיוב משתה ושמחה
מוקדם ומאוחר כפי שהוא אצלנו ,כי כל כשם שנקבעו ימי הפורים ,כי בפורים
הדברים הם בבחינת אחדות אחת ,ואין היתה הגזירה על הגופים ,ועל כן נקבעו
הזמן מחלק ביניהם. הימים למשתה ושמחה .ואילו בחנוכה
היתה הגזירה בעיקר על הדת ועל עבודת
ולפיכך משה רבינו ,שהיה במדרגה השי"ת ,ולפיכך נקבעו להלל ולהודאה.
עליונה ביותר ,לא היה אצלו חילוק בין
עשיית המשכן תחילה ובין עשיית הכלים אמנם הרמ"א (שם ס"ב) כתב שיש קצת
תחילה ,כי מצד ההשגה העליונה הכל הוא מצוה בריבוי הסעודות ,משום שבאותם
ענין אחד .אולם בצלאל ,שהיה בבחינת הימים היתה חנוכת המזבח ,ויש בזה
'בצל א־ל' ,השיג את הדברים כפי שהם שייכות גם לענין חנוכת המשכן .שהרי
צריכים להתקיים בעולם הזה ,שבו יש אמרו במדרש (פסיקתא רבתי פיסקא ו' אות
מוקדם ומאוחר וסדר למעשה. ה' ד"ה דבר אחר ותשלם) שמלאכת המשכן
נגמרה בכ"ה בכסלו ,אלא שהמתין הקב"ה
וזהו שאמר לו משה רבינו 'בצל א־ל היית בהקמתו עד חודש ניסן .ונמצא שכבר
וידעת' ,כי אתה עומד בבחינה שבה ניכר בחודש כסלו היו המשכן וכליו מוכנים,
סדר הדברים כפי שהם משתלשלים אף שעדיין לא הוקם המשכן בפועל.
משנת השבוע כד
התורה ולהורידם למדרגה שבה אין להם לעולם המעשה ,ולכן ידעת שצריך
שייכות לאור העליון .ואילו בחנוכה זכו להקדים את בנין המשכן לעשיית הכלים.
ישראל להחזיר את אור התורה למקומו, אבל מצד מדרגתו העליונה של משה
ולגלות מחדש את הדבקות בתורה שהיא רבינו ,שלמעלה מגדר הזמן ,אין חילוק
למעלה מכל גדרי עולם הזה. בין מוקדם למאוחר ,כי הכל כלול
באחדות אחת .ואילו בצלאל היה בבחינת
ולפיכך ימי החנוכה הם ימים נשגבים,
צל ,שהוא בחי' ההתגלות וההשתלשלות
שבהם יכול כל אדם לזכות לאור התורה
של הדברים אל עולם המעשה.
ולהתעלות בעבודת השי"ת .וכבר מבואר
בספרים הקדושים שבאור נרות חנוכה ולפי דבריו יש לבאר את השייכות שבין
מאיר מבחינת האור הגנוז ,שעליו אמרו חנוכת המשכן לימי החנוכה .שהרי
חז"ל שהקב"ה גנזו לצדיקים לעתיד מלאכת המשכן נשלמה בכ"ה בכסלו ,ואף
לבוא ,ובאותם הימים יש לאדם אפשרות שהמשכן וכליו כבר היו מוכנים ,מכל
לזכות להארה מאותו אור גדול. מקום לא הוקם המשכן עד חודש ניסן.
ונמצא שהיו כאן שני זמנים ,זמן גמר
ומעתה יש לנו להבין גודל מעלת ימי
המלאכה וזמן הקמת המשכן ,ואף על פי
החנוכה ,שבהם מאיר אור התורה ואור
כן שניהם שייכים לקדושה אחת ולחנוכה
הקדושה ,ועל כל אדם להכין את עצמו
אחת.
לקבל את ההארה המאירה באותם הימים.
ועליו לנצל כל יום וכל שעה לעסק והרי לפ"מ שנתבאר ,משה רבינו השיג את
התורה ולעבודת השי"ת ,ולבל יאבד את הדברים בבחינה שלמעלה מן הזמן ,שבה
הזמנים היקרים שניתנו לו. אין חילוק בין מוקדם למאוחר ,וזהו ענין
התורה שהיא למעלה מגדרי הזמן .ולפיכך
והשי"ת יעזור שנזכה כולנו להתכונן
יש לומר שדוקא בימי החנוכה ,שבהם
כראוי לימי החנוכה הקדושים ,להוסיף
נשלמה מלאכת המשכן ,מאיר אותו אור
בלימוד התורה ובאהבת השי"ת ויראתו,
עליון של תורה שלמעלה מן הזמן.
ושנזכה בקרוב ל'אור חדש על ציון תאיר
ונזכה כולנו במהרה לאורו' ,בביאת משיח והרי זה היפך גזירת היוונים 'להשכיחם
צדקנו בגאולה שלמה במהרה בימינו אמן. תורתך' ,שרצו להשכיח מישראל את
❖
ליל שב"ק חת"ק
לינה .ועוד אמרו ,יעקב קראה לירושלים "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה'
'בית א־ל' ,וזו לוז היא ולא ירושלים ,ומהיכן במקום הזה ואנכי לא ידעתי :ויירא ויאמר
למדו לומר כן .אומר אני שנעקר הר המוריה מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית
ובא לכאן ,וזהו היא קפיצת הארץ האמורה אלקים וזה שער השמים" (כח:טז-יז).
בשחיטת חולין (חולין צא ,):שבא ביהמ"ק
וברש"י הק' ,וכלפי שאמרו רבותינו שאמר
לקראתו עד בית א־ל ,וזהו 'ויפגע במקום'.
הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא
כה משנת השבוע
יתיירא ,שבעבורו ילך עמו קדושת ארץ איהו לא יהיב לביה להתפלל
ישראל ,כמו שראה עתה שבעבורו הלך הר [ואם תאמר ,וכשעבר יעקב על ביהמ"ק
המוריה ,והבן .עכ"ל. מדוע לא עכבו שם ,איהו לא יהיב לביה
ובדרכו נלך ביתר שאת ,דהנה יעקב אבינו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ,ומן
איש תם יושב אהלים ,ודרגא הגדולה השמים יעכבוהו .איהו עד חרן אזל
שנקרא שהי' תמים ( -דברים יח:יג) "תמים כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין שם) ,וקרא
תהיה עם ה' אלקיך" .וביאר רש"י ,התהלך מוכיח 'וילך חרנה' .כי מטא לחרן אמר,
עמו בתמימות ותצפה לו ,ולא תחקור אחר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי
העתידות ,אלא כל מה שיבוא עליך קבל ולא התפללתי בו .יהב דעתיה למהדר וחזר
בתמימות ,ואז תהיה עמו ולחלקו: עד בית א־ל ,וקפצה לו הארץ] :עכ"ל רש"י.
וכי תאמרו מה נאכל בשנה ויש להבין באמת למה לא התפלל יעקב ולא
עלה בדעתו להתפלל ,ורק אמר אפשר
ההולך בתמימות הוא בחלקו של הקב"ה.
עברתי מקום שהתפללו אבותי גו' ,אבל
ובמתיקות דבריו שכתב בספה"ק נועם
בעצמו לא חשב שצריך להתפלל ,אתמהה.
אלימלך (פ' בהר) עה"פ "וכי תאמרו מה
נאכל בשנה כו' וצויתי את ברכתי לכם כו'" ונקדים דברי הרה"ק בעל קדושת לוי עה"פ
(כה:כ) *.בשם אחי החסיד המפורסם .ויש 'ויצא יעקב' ,פירש רש"י כל זמן שהצדיק
לדקדק ,היות שהתורה יצאתה בכאן מדרכה, בעיר הוא הודה כו' .דקשה לרש"י ,דלמה
שדרך הקרא לכתוב איזה יתור לשון בפסוק כתוב 'וילך' חרנה ,הוה ליה לכתוב 'וירד'
אפילו אות אחת ,ועי"ז מתורץ כמה קושיות, חרנה ,כפירושו בכמה מקומות (דברים א:כה)
אבל הקשיא לא נכתב בעצמה בתורה*. דההולך מארץ ישראל לחוץ לארץ כתיב
וכאן נכתב הקושיא ,וטוב היה שלא לומר כי 'וירד' ,שארץ ישראל גבוה מחוץ לארץ.
אם 'וצויתי את ברכתי' ,וממילא לא יקשה
אמנם עיקר דארץ ישראל גבוה ברוחניות
שום אדם לומר 'מה נאכל'*.
הקדושה מחוץ לארץ ,לכן כתיב 'וירד'.
ונראה ,שהשי"ת ברוך הוא כשברא את משא"כ ביציאת הצדיק כיעקב אבינו ע"ה
העולם השפיע מטובו צינורות מושכים כשיצא מבאר שבע פנה הודו ,פירוש
שפע לצרכי בני אדם .ודרך השפע שלא שההוד פנה והלך עמו ,וקדושת ארץ ישראל
להפסיק כלל ,אלא כשהאדם נופל ממדרגתו הלכה עמו ,דהוא ההוד .ולזה כתיב 'וילך'
ואין לו בטחון בבורא ברוך הוא המשגיח חרנה ולא 'וירד' ,שיעקב לא ירד כלל.
אמיתי הזן ומפרנס בריוח בלי הפסק כלל,
וזה כוונת חכמינו ז"ל (חולין צא ):ג"כ,
אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר
ומובא ברש"י בפסוק 'והנה אנכי עמך',
לא מטוהר פגם חלילה בעולמות עליונים,
שנעקר הר המוריה ובא לכאן ,עיין שם
ומתישין כח פמליא של מעלה ר"ל ,ואז
(כח:יז) .כי יעקב היה מיצר על שהוצרך
נפסק השפע חלילה .וצריך השי"ת ברוך
ללכת מארץ ישראל לחוץ לארץ ,וכן פירש
הוא לצוות מחדש השפע שתלך כמו
רש"י בפ' ויגש (מו:ג) "אל תירא מרדה
מתחילת הבריאה*.
מצרימה" ,עיין שם .לכן הראה לו השי"ת
וזה הוא וכי תאמרו כו' ,שהתורה מלמדת שהר המוריה נעקר אצלו .ובזה סימן שלא
משנת השבוע כו
מדוע השפע נמסר לחיצונים בסיבתו ,וזה לאדם דרכי ה' ,שיהיה שלם בבטחונו על
חטא חטאו שבגללו נעשה עני[ .עיין מ"ש אלקיו ולא יאמר כלל 'מה יאכל' ,כי כאשר
כ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע במצות המלך חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל,
לגבי קרבן דלי דלות שלא יהא קרבנו מהודר, הוא עושה פגם חלילה בהשפע ,ואטרחו
ותזכה להבין זה]. כלפי שמיא לצוות מחדש*' .וכי תאמרו',
פירוש כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי
והריקותי לכם ברכה
וצויתי כו' ,אלא לא תתנהגו כך ותבטחו בה'
ובספה"ק מאור עינים (פ' ואתחנן) מבאר את בכל לבבכם ,ואז תלך השפע בלי הפסק כלל
דברי חז"ל שאין הברכה מצויה לא בדבר תמיד לא יחסר כל בה *,עיי"ש.
השקול ולא בדבר המדוד ,שהטעם הוא
שכשיש לאדם דבר מדוד ומנוי ,הרי
שלא תחקור אחר עתידות
מתמעטת מדת הבטחון של האדם ,שכן וכ"ק האבני נזר (הובא בשם משמואל פ' בהר
חושב שיש לו על מה לסמוך. ועומ"ק) הוסיף בזה ,דכל דבר שבא מן
העולם העליון ,כשבא לעוה"ז נתרבה .כמ"ש
ומוסיף ,ובענין האמור שמעתי מהחכם
מהר"ל בהגדה במאמר כמה לקו מצרים וגו'.
השלם האלקי מוהר"ר זוסיא מהאניפאלי
והנה כשישראל עושים בתמימות ,וכתיב
פירוש על מה שכתוב במעשר (מלאכי ג:י)
"תמים תהיה עם ה' אלקיך" ,שפירש"י שלא
"ובחנוני נא בזאת וגו' אם לא אפתח לכם
תחקור אחר עתידות וכו' אז תהיה עמו
את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד
ולחלקו .וע"כ השפעה שהיא באה ממקום
בלי די" ,שהוא כנ"ל .כי מי שבוטח בבטחון
גבוה כ"כ ,ממילא מתרבה .אך כשתאמרו
גדול ואמונה חזקה רק בו יתברך שהוא
ולא תהיה בתמימות ,אז יצטרך לצוות.
סיבת כל הסיבות ,אם הוא במדרגה זו אזי
יורד לו ההשפעה מלמעלה מבעל הרצון ובשם משמואל כותב עפ"י מ"ש בסוף
עצמו בלי אמצעות צמצומים ולבושים ,רק מסכת קידושין (פב ):נאמר ,מימי לא ראיתי
מופשט מן לבושים מוגבלים ,שהן דרך צבי קייץ וכו' והם מתפרנסים שלא בצער
ירידת עולמות. והם לא נבראו אלא לשמשני ,ואני נבראתי
לשמש את קוני וכו' אינו דין שאתפרנס שלא
וזהו 'והריקותי לכם ברכה' ,מלשון "אריק
בצער .אלא שהריעותי את מעשי וקיפחתי
חרבי" (שמות טו:ט) שפירש"י על שם
את פרנסתי .והנה מהלשון 'קיפחתי את
שהחרב מופשט מן תערו שנתון בתוכו
פרנסתי' משמע שניתנה הפרנסה ,אלא
ונשאר ריק .וזהו 'והריקותי לכם ברכה' ,שהוא
שנלקחה ,וזהו בשביל שהריעותי את מעשי
לשון התפשטות מלבושים כאמור ,הברכה
ניתנה רשות לחיצונים שיגזלו את השפע.
יהי' מורק ומופשט מלבושים מוגבלים
וצמצומים עד בלי די ,שהוא סוד הצמצום, ומוסיף עוד ,ובזה הבנתי מה ששמעתי
כנודע ממה שאמרו רז"ל (חגיגה יב' ).ש־די' בשם הרה"ק ר' בונם מפרשיסחא זצללה"ה
שאמר לעולמו די ,שהיה העולם מתפשט שכל עני יצטרך ליתן דין וחשבון מדוע הוא
ומתרחב וכו' עד שגער בו ואמר 'די'. עני ,כך שמעתי .והדברים סתומים כי כבר
קיבל עונשו במה שהוא עני ,ולמה יהיה עוד
ומאריך בדברים וכותב ,שזהו לשון 'עד
עליו דין .אך להנ"ל יובן ,שיהיה עליו דין
בלי די' עד שיבלו שפתותיכם מלומר די
כז משנת השבוע
המורי' ,כי על אמונה ובטחון אין מעצר (שבת לב ,):שלא יוכלו למנות ולספור ,ולכן
והכל בא אליו ,קפצה לו הארץ .וכן כאשר לא יבואו לידי צמצום השפע.
ישן קפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו
עכ"פ יעקב אבינו אמר (ב"ר ס"ח ב') ,לית
מכח אמונתו הגדולה בא השפע עד בלי די.
אנא מוביד סבריי מן בריי [איני מאבד
השי"ת יריק ברכתו עד בלי די נחלה בלי בטחוני מבוראי]" ,עזרי מעם ה' עושה
מצרים (שבת קיח ,).ונזכה לקדושת שבת, שמים וארץ" (תהלים קכא:ב) .ולא עלה
קדושת יעקב אבינו ולדורות ישרים בדעתו בכלל לבקש ,דדוקא וכי נאמר מה
מבורכים( ,ישעי' כט:כב) "יעקב אשר פדה נאכל ,כמ"ש כ"ק במגיד משנה זי"ע .אבל
את אברהם" -מצער גידול בנים (סנהדרין 'וכי תאמרו מה נאכל' ,ואז הו"ל בכלל
יט.): (סוטה מח ):האומר מה נאכל למחר אינו אלא
מקטני אמנה ,כי אז ע"י אמירה זו תפסק
ונזכה להרביץ תורה ולהעמיד תלמידים
ההשפעה הרגילה ,ולכן צריך לברכה
הגונים שיתקדש שם שמים על ידינו ,אין
מיוחדת .והבטיח הקב"ה 'וצויתי את ברכתי'.
פרץ ואין יוצאת ברחובתינו (עי' תהלים
ועל כן יעקב אבינו הלך בטח ולא עלה
קמד:יד) .ויושפע שפע ברכה והצלחה ,בני
בדעת שצריך להתפלל.
חיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא
מתוך רחמים וחסדים ,ובקרוב יבנה בית וממילא רק חשב שאבותיו התפללו עברתי
המקדש ,ושם נדליק את המנורה ע"י כהניך על מקום אבותי ולא התפללתי ,תיכף כאשר
הקדושים בביאת משיח צדקנו בב"א. יהב דעתו למיהדר קפצה לו הארץ והר
❖
קידושא רבה
הר' משה זאב ב"ר יצחק קסוביץ שליט"א
לשון 'שעשני' ,ובירושלמי יש גירסא "ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנוב את
'שעשני ישראל' ,ואכמ"ל. לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב"
(לא:כו).
חילוק בין איש לאשה לב א' או ב' לבבות
ובתהלים (ד:ה) "אמרו בלבבכם על ויש לדייק בלשון 'ותגנוב את לבבי' ולא
משכבכם ודומו סלה" .וצ"ב למה 'בלבבכם'. 'את לבי' .עוד יש לדייק ,שמצינו בברכת
וי"ל דכתיב "האשה אשר נתת עמדי היא השחר שאשה מברכת 'שעשני כרצונו' ,ולא
נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ג:יב). מצינו ברכה חיובי אצל איש .וכמ"ש הט"ז
ונראה לפמ"ש בגמ' (סנהדרין לח ).אדם נברא מטעם נח לו לאדם שלא נברא משנברא
בע"ש כדי שיכנס לסעודה מיד .משל למלך (עירובין יג .):ועל כן אינו מברך 'שעשני',
וכו' שנאמר "טבחה טבחה מסכה יינה אף עיין שו"ת משנה הלכות (חי"ד סי' ע"א).
ערכה שולחנה שלחה נערותיה תקרא על וצ"ב מ"ש בברכה זו שאומרת 'שעשני
גפי מרומי קרת" (משלי ט:ב-ג)' .שלחה כרצונו'.
נערותיה תקרא' -זה אדם וחוה' .על גפי ומצינו בברכת 'שעשה לי כל צרכי' .אבל
משנת השבוע כח
בחלום -אין לו אלא לב אחד לאביו מרומי קרת' ,רבה בר בר חנה רמי ,כתיב "מי
שבשמים( .סוכה מה ):רבי לוי אומר :כתמר, פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו" (שם:ד).
מה תמר זה אין לו אלא לב אחד -אף ישראל ועיין רש"י ,ה"ה חסר לב אמרה לו האשה
אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. שהיא חסר לב אמרה לו.
ובפסיקתא זוטרתא (במדבר עמ' קיג ).ד"א
וצ"ב לשון שהיא 'חסר לב' ,הול"ל שאין
'אחרי לבבכם' ,מלמד ששני לבבות יש
לה לב או קלקול הלב .ועוד ,ואטו אשה אין
לאדם -יצר טוב ויצר רע .אבל לעתיד לבוא
לה לב ,והלוא א"א לחיות בלא לב .וידוע
לא יהא לאדם אלא יצר טוב בלבד ,שנא'
מחלוקת החכ"צ (יו"ד סי' מ') והרבי ר' יונתן
(ישעי' סו:יד) "וראיתם ושש לבכם" .כל
בעוף שנמצא בלא לב שא"א לחיות.
מקום שנאמר כלפי מעלה אינו אלא לב
אחד ,אבל בבני אדם שני לבבות. ונראה לפמ"ש בילקו"ש (ש"א רמז ע"ח)
אשה אין לה אלא לב אחד ,דכתיב "וחנה
וברבינו בחיי (בראשית יח:ה ,וכן בהדר זקנים
היא מדברת על לבה" (ש"א א:יג) .אבל איש
מבעה"ת) "וסעדו לבכם" ,מכאן יש ללמוד
יש לו שני לבבות ,שנא' "על לבבך",
סמך וסעד שהכיר בהם מלאכות [שהם
"ומצאת את לבבו" (נחמי' ט:ח) וכו' שהכל
שייכות למלאכים] אע"פ שבאו אליו בדמות
בשני לבבות .וכתב בזית רענן (מבעל מג"א
אנשים .וע"כ אמר "לבכם" ולא אמר א
שם) מה"ט פטורה ממ"ע שהזמ"ג.
לבבכם ,כענין שכתוב בבשר ודם (תהלים
קד:טו) "ולחם לבב אנוש יסעד" ,לפי שבשר ולפ"ז אתי שפיר "נואף אשה חסר לב"
ודם יש לו ב' לבבות -יצר טוב ויצר הרע. (משלי ו:לב) שאין לה אלא לב אחד ,ולכן
אבל המלאכים אין להם אלא לב אחד היא נקרא נואף אשה .וזה שפי' רש"י האשה
לאביהם שבשמים ,עכ"ד. שהיא חסר לב אמרה לו ,כלומר שחסר לה
לב אחד ואין לה אלא לב אחד .ולכן כיון
ויש להמתיק הענין ביותר בהקדם הגמ'
דאדם יש לו שתי לבבות ,לא הי' לו לשמוע
(ב"ב יב ):א"ר אבדימי דמן חיפה :קודם
לנואף אשה שחסרה לב אחד .ולכן נגזר ענין
שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות,
של מיתה שיוכל להינצל מן החטא .וזהו
לאחר שאוכל ושותה -אין לו אלא לב אחד.
"רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם" ,שלא
וממילא האדם יש לו ב' לבבות ,ויש
יצטרך "על משכבכם ודומו סלה" להזכיר
להתפלל ולאכול ולשתות עד שיהיה לו לב
לו יום המיתה.
אחד .וא"כ אינו 'שעשני' אלא 'שלא עשני'.
אבל מי שנברא ונעשה בלב א' להשי"ת ,זה אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים
יכול לומר 'שעשני'. וממילא הרי אמרו (ברכות נז ).הרואה לולב
❖
א
עיין חידושי המשנה (קידושין ז') ובמשנת עמרמי (או"ח סי' צ"ט) באריכות ,ומבאר קצת ההו"א למה
יהיו נשים פטורות מתפלה ,כי היות דילפינן תפלה מ'ולעבדו בכל לבבכם' ,ולאשה יש רק לב א',
עיי"ש.
כט משנת השבוע
סעודת רעוד"ר
אזלינן בתר רובא כרבנן "ותקנא רחל באחותה ותאמר הבה לי בנים
ותי' אתיא מפרה אדומה ואם אין מתה אנכי :ויחר אף יעקב ברחל
ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך
אמנם יובן בשאקדים הגמ' (חולין יא ,).מנא
פרי בטן" (ל:א-ב).
הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא?
מנלן ,דכתיב "אחרי רבים להטות" (שמות רמב"ן :טעם שלא הי' ברחל איסור ב' אחיות
כג:ב)! רובא דאיתא קמן ,כגון ט' חנויות
ואולי הכוונה בזה לפמ"ש בתפארת יונתן
וסנהדרין -לא קא מיבעיא לן ,כי קא מיבעיא
עה"פ "ותקנא רחל באחותה ותאמר אל
לן -רובא דליתיה קמן .ופירש"י כגון קטן
יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" ,לפי
וקטנה לא חולצין ולא מייבמין כר' מאיר
שהטעם שלא היה איסור ב' אחיות למ"ש
דחייש למיעוטא ,ורבנן סברי דאזלינן בתר
הרמב"ן דאיסור ב' אחיות מפורש בתורה:
רובא ,דרוב אנשים לאו סריסים המה ורוב
"לא תקח לצרור" (ויקרא יח:יח) ,שתקנא
נשים לאו איילונית נינהו .ומנלן שאזלינן
אחת בחברתה .אבל ברחל שמסרה הסימנים
בתר רובא כרבנן ,ותי' אתיא מפרה אדומה
ללאה שיקח יעקב אותה ,א"כ לא הוה
דכתיב "ושחט ושרף" ,ודרשינן מיניה מה
ביניהם קנאה כלל ,וליכא איסור ב' אחיות.
שחיטתה כשהיא שלימה ,אף שריפתה
אבל עכשיו שאין לה בנים" ,ותקנא רחל
כשהיא שלימה .וליחש דלמא נקב הוי ,אלא
באחותה" ,מעתה שוב תהי' באיסור ב'
משום דאזלינן בתר רובא.
אחיות ,הרי 'מתה אנכי' ,דאיסור ב' אחיות
נמצא לפ"ז הוא כרבנן שקידושין תופסין במיתה ,עכ"ד.
בקטנה ,דלא חיישינן שמא תמצא איילונית.
כיון שהגיע לפ' פרה
והובא בס' זרע ברך (פ' קדושים) שיש לדוד
"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
תי' שלא חטא בבת שבע בא"א ,לפי
שכשקידשה אוריה היתה בת שבע קטנה ולענ"ד להביא ונקדים מה שכתב המדרש
ולא היה קידושין תופסין בה (סנהדרין סט). פ' חקת (ילקוט ח"א סי' תשנ"ט)" ,כל זה נסיתי
ולא היתה א"א .ובזוה"ק (פ' נשא ח"ג ק"ט) בחכמה אמרתי אחכמה" (קהלת ז:כג) ,אמר
עה"פ "אשתך כגפן פוריה בניך כשתילי שלמה כל התורה כולה למדתי ,כיון
זיתים" (תהלים קכח:ג) ,האריך שם בזוהר אם שהגעתי לפ' פרה הייתי חוקר בה ודורש בה
האשה חטאה בא"א אתיליד לה ברא שנסיב ושואל בה" ,אמרתי אחכמה והיא רחוקה
מומא לנפשיה ולא ידע באורייתא כלום, ממני" ,ע"ש .והוא תמוה.
ומדה טובה מרובה ממדה פורענות שאם לא ובספה"ק בגדי אהרן (וירמייזא ,פ' חקת ד"ה
חטאה יש לה בן ת"ח ,ע"ש. או יובן) מבאר המדרש ילקוט ריש הפרשה,
וז"ש שלמה ,כל התורה כולה למדתי שאני כל התורה כולה למדתי ,כיון שהגעתי לפ'
בן תורה גדול ,א"כ מוכח מזה שלא חטאה פרה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
אמי בת שבע בא"א ,שאילו היתה א"א לא ויתורץ נמי מה צורך לומר כל התורה
אתיליד לה בן תורה .אלא שלא חטאה למדתי ,הול"ל בקיצור כיון שהגעתי לפ'
בעבור שקטנה היתה כשקידשה אוריה ,ואין פרה הייתי חוקר בה.
משנת השבוע ל
יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד, קידושין תופסין בקטנה כר' מאיר דחייש
ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום למעוטא.
רחוק.
וכיון שהגעתי לפ' פרה הייתי חוקר מהו
ואונקלוס שאמר 'בר חכים' ,ירצה לומר "ושחט ושרף" ,ודורש בה מה שחיטה
שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו ,וטעמו כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה.
כטעם זקנים .ותירגם בילד זקונים ,בר ושואל בה וניחוש דילמא נקב הוי" ,אמרתי
סבתין ,כי לא אמר הכתוב בכאן "כי בן אחכמה" תי' ע"ז שאזלינן בתר רובא .אבל
זקונים היה" ,אבל אמר "הוא לו" ,שהיה כן "והיא רחוקה ממני" דייקא ,שאני בן תורה
בעיניו .וזאת כוונתם באמרם (ב"ר פ"ד ח') כל וממני מוכח שחיישינן למיעוטא ,ודו"ק.
מה שלמד משם ועבר מסר לו ,לומר שמסר
והנה על דרך זה יש לבאר מה ששלח יעקב
לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל
אבינו דייקא פרה אדומה ,דגם כשנשא יעקב
סוד בהם כאילו היה זקן ורב ימים.
אבינו רחל היתה קטנה (כדאי' באור החיים הק'
כמה תירוצים איך נשא יעקב ב' אחיות עה"פ רחל הקטנה) .וא"כ לשי' ר"מ לא תפסי
ולהנ"ל יש לפרש דיעקב חשש שמא גרם קידושין ,וא"כ לא עבר שום איסור בזה.
החטא .ואיזה חטא חשש ,אולי הכוונה אמנם מזה יקשה איך עשה פרה אדומה ,הרי
היתה על חטא שתי אחיות ,וכמ"ש הרמב"ן לר"מ דלא אזלינן בתר רוב וכקושית שלמה
דלכן נפטרה רחל לפני כניסתם לארץ המלך .והתשובה בזה שזה חוק בלי טעם.
ישראל. "בן זקונים הוא לו" ארי בר חכים הוא ליה
והנה בענין אם עבר יעקב אבינו האיסור של והנה בפ' וישב כתיב "ויאהב יעקב את יוסף
שתי אחיות יש הרבה תי' ואנקוט בקצרה: וגו' כי בן זקונים הוא לו" (בראשית לז:ג),
הרמב"ן בפ' תולדות (כו:ט) חידש דלא שנולד לו בעת זקנתו ,ואונקלוס תירגם ארי
קיימו האבות את המצוות המעשיות אלא בר חכים הוא ליה ,שכל מה שלמד משם
בארץ ישראל ,ובחו"ל עסקו רק בסודות ועבר מסר לו .דבר אחר שהיה זיו איקונין
התורה וטעמי מצוותיה בלבד .ומשמע שלו דומה לו ,לשון רש"י .וכן אמר רבי
מדבריו דלכן מתה רחל בדרך בכניסתו של אברהם כי 'בן זקונים' -שהולידו לזקוניו,
יעקב לארץ ישראל ,כדי שלא יעבור בארץ והוא בן תשעים ואחת שנה ,וגם אחיו
ישראל על איסור שתי אחיות. בנימין קראו "וילד זקונים קטן" (מד:כ).
המהרש"א (ח"א סנהדרין י"ט) כתב דרחל וכתב על זה הרמב"ן ,ואיננו נכון בעיני ,כי
נתקדשה לו ע"י עבודת שבע השנים ,ואח"כ הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו
נתקדשה לו לאה בקידושי ביאה .ואף בעבור שהוא בן זקונים ,וגם כל בניו נולדו
שכוונתו היתה לרחל ,מ"מ לא היה עושה לו בזקוניו .והנה יששכר וזבולון אינם
בעילתו בעילת זנות ונתרצה בקידושי לאה. גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים .והנראה
וא"כ שלא מדעתו קידש שתי אחיות .וגם בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם
אילו היה מגרש אחת מהם לא היה יוצא בזה הקטנים להיות עמו לשרתו ,והוא נשען על
מידי איסור ,דאחות גרושתו אסורה ,ולגרש ידו תמיד לא יפרד ממנו ,והוא נקרא לו 'בן
שניהם ודאי לא היה יכול עיי"ש. זקוניו' בעבור שישרתו לזקוניו .והנה לקח
לא משנת השבוע
קידש את רחל ואיך יכול להתנות עכשיו וכן המהרש"א בח"א (יומא כח ):במה שנשא
לקדש את לאה אחותה ,דהוי קידושי ב' יעקב שתי אחיות ,דרחל נתקדשה לו בהיתר
אחיות ,ודו"ק. בעבודת שבעה שנים ,ולאה נשאה בערמת
לבן אותו .ושוב לא הוציא אחת מהן משום
ואם באמת הי' יעקב נכשל ח"ו בעבירה
דבר שעתידה תורה לאסור ,עיי"ש .וע"ד
כזו ,דהיינו או כהצד שרחל היתה האיסור
המהרש"א יש לומר שלהכי אמרה לאה
שנשאה אחר לאה ,או כהצד דלאה היתה
שהרגישה עצמה כי שנואה אנכי ,דהיינו
האיסור שנשאה אחר קידושי רחל ,בודאי
שהרי אסור לשנוא שום יהודי ,רק מי שעבר
לא הי' זוכה שיהי' לו בן שהי' יודע כל
עבירה מצוה לשנאותו .והרגישה שאולי יעקב
התורה כולה ,וא"כ יעקב אבינו חשש שעבר
חשש שעל ידיה עבר האיסור שאחר קידושי
האיסור .אבל אחר שלמד עם יוסף כל
רחל נשאה ,ויש להרחיב הענין ואכ"מ.
התורה כולה ,א"כ בודאי שלא נכשל בחטא
אפי' כל דהו ,וע"ז כתיב "וישראל אהב את [ושמעתי מדודי הרה"ח ר' צבי שליט"א
יוסף וגו' כי בן זקונים הוא לו" ,וכפי' שאמר בשם ח"א דהאבות קיימו ,מ"מ הי'
התרגום ארי בר חכים הוא לי' ,ופירש"י כל כאינו מצווה ועושה .משא"כ הלבנת פנים
מה שלמד בשם ועבר מסר לו ,וא"כ בודאי ילפינן מתמר ,נח לו לאדם שיפיל עצמו
מי שלמד כל התורה בודאי לא בא מביאת לכבשן של אש ואל ילבין פני חבירו ברבים
איסור ,ולכן אהב אותו ביותר. (ברכות מג .):ואילו הי' מגרש א' מהן הי' בזה
איסור הלבנת פנים ולצער א' מהן ,וזה
והנה לעשו הי' טענה נגד יעקב אבינו על
איסור ממש .משא"כ לקיים התורה הי'
שנשא שתי אחיות ,וכדאי' בשל"ה (פ' וישלח
כאינו מצווה ,ולהכי לא הי' יכול לגרש א'
תורה אור) "ויאבק איש עמו" ,וארז"ל (חולין
מהן].
צא ).העלה אבק עד כסא הכבוד ,כי אין
הכסא שלם .ויש עוד סוד בזה ,כי נגע האם קידושי לאה היה מקח טעות
סמא"ל שרו של עשו בכף ירך יעקב ,כלומר ובריב"א עה"ת נדפס בספר רבותינו בעלי
שהיה לו איזה קטרוג ,שהיה מקטרג על יעקב התוס' (פ' ויצא) הקשה ר"ת ,איך היו קידושי
בירך שלו ,וזה כי נשא שתי אחיות ,והאבות לאה קידושין ,הא הוו קידושי טעות ,שהיה
קיבלו על עצמן לקיים כל התורה. בדעתו לקדש רחל ,ולבן מסר לו לאה
והביא דברי הרמב"ן הנ"ל וכותב ע"ז ,מ"מ במקום רחל .ותי' הר"ר אליקים שיעקב היה
קיטרג סמא"ל על יעקב ,איש כמוהו אשר ירא מרמאותו של לבן ,כדכתיב "ברחל בתך
צורתו חקוקה בכסא הכבוד ,אדם חשוב הקטנה" (כט:יח) .והיה חושש ללבן שמא
כמוהו שאני ,לא היה לו לפגום אפילו בחוץ יחליף בלאה ,ואמר בלבו אם זאת רחל יהיו
לארץ .כי יעקב בכל מקום שהוא ,שם הוא קידושין לשם רחל ,ואם יחליף לי רחל
אוירא דארץ ישראל ,כי קשור בכסא כבוד. ללאה יהיו לשם לאה ,כדי שלא יעשה
ואף שלא עשה עבירה ,מ"מ הוא אבק עבירה בעילתו בעילת זנות ,עכ"ל.
וליעקב אשר נחקק תחת כסא ,עכדה"ק. וכ"ק מרן אדמו"ר בעל שפע חיים זי"ע
וממילא יוכל לקיים פסק "והי' כאשר תריד (אושפיזא דיעקב) ולפ"ד מהרש"א הנ"ל
ופרקתו וגו'" (כז:מ). לכאורה ל"ש לומר כן שהתנה ,דהא כבר
משנת השבוע לב
ומטעם זה תראה לפעמים חסידים שאין והנה הכ"נ הי' יששכר וזבולון תלמידי
להם בנים הגונים ,והוא על שמרבים בתפלה חכמים" ,יששכר חמור גרם" (מט:יד) מוכרח
עליהם ונענו ,אבל נולדו להם בנים בלתי להיות ג"כ שלא היה חטא בנישואי לאה,
מהוגנים. דאלמלא היה חטא בנישואי לאה לא היה
נולד תלמיד חכם כיששכר .ואח"כ שלח
לכן טוב לגבר ולאשה שלא להרבות תעניות
לעשו להראות "ויהי לי שור וחמור" (לב:ו)
ותפלות פעם אחר פעם על ענין הבנים ,דאין
דקאי על יוסף ויששכר.
טוב להפציר הרבה ,דכמה הפצירו והיה לרע
להם ,עיי"ש. ובס' שבט מוסר (פרק כ"ד אות כ') כתב שלא
להתאמץ בתפלה יותר מדאי .אין ראוי לאיש
ולולי דמיסתפינא אולי דזה מה שאמר בעת
או אשה להרבות בתענית ותפלות על ענין
שרצה לברך בני יוסף ,ואמר 'מי אלה'
הבנים .ובמה הפצירו על זה בתענית ותפלות
(מח:ח) שאינם ראוים לברכה ,ומשו"ז לא
ויצאו להם בנים בלתי מהוגנים ומובדלים
רצה להתפלל ,אלא יבטח בהשי"ת והוא
מבני אדם במדות משונות ומכוערות,
יעשה ויצא מזה יותר טוב .וזה שאמר יעקב
והורידו שיבת אביהם ביגון שאולה.
אבינו "התחת אלקים אנכי וגו'" (ל:ב),
דהיינו שצריכים לבטוח ,ועי"ז יהיה ישועה ושמעתי מפי זקן חכם דלפעמים מונע
לטובה ולברכה. הקב"ה בנים מאיש ואשה אע"פ שהם
צדיקים גמורים ,משום שרואה במזל שלהם
השי"ת ירחם וישפיע ישועות גדולות בכל
שמחוייב להיות להם בנים בלתי הגונים
מילי דמיטב ,רב נחת דקדושה ושלום בין
באשר היה מחייב מזלו של חזקיה ,שלכך
אדם לחבירו ובין איש לאשתו ,ושידוכים
לא היה רוצה ליקח אשה כנודע .וכמו
נאה ומתקבל ,והרגיל בנר הווין בנים
שאמרו חז"ל (ברכות י .).וכדי שלא לצערם
תלמידי חכמים ,ופרנסה טובה גאולות ורב
מונע אותם מהם .אך כשמרבים בתפלה
חסד ,ובקרוב נזכה לגאולה שלימה בב"א.
הוצרך לעשות שאלתם ובקשתם וכו'
סי' תקפ"ט) שחולק על דבריהם וסובר אינן מוציאין את הרבים ידי חובתן ,ואי ס"ד
שאפילו אם נאמר תקיעת שופר בשמיעה דתקיעת שופר בשמיעה לחוד נגמרה מצותו,
תלא רחמנא ,מ"מ אין חש"ו יכולים להוציא, אמאי השומע ממי שאינו מחויב בדבר לא
משום דכיון דאין השי"ת חפץ בו בעצמו יצא ,עי"ש].
במצוה זו ,האיך יוציא אחרים .י"ל שבנ"ד
ולפ"ז להשיטות דנשים אינן חייבות רק
מודה ,שהרי החרש בעצמו מחויב בקריאה
לשמוע במקרא מגילה ,א"כ גם אינו בר
אע"פ שלא השמיע לאזנו.
חיובא יכול להוציאן .ואף לדברי הלבוש (ריש
לג משנת השבוע
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
ערכין ב' ע"ב במסגרת דף היומי
פשוט דיותר טוב שתבוא האשה לשמוע הכל חייבים במקרא מגילה לאיתויי מאי,
מקרא מגילה בביהכ"נ ,והקטן ישאר בבית לאתויי נשים ,וכדר' יהושע בן לוי .דאמר ר'
עם התינוק ,ואח"כ יקרא המגילה לעצמו. יהושע בן לוי ,נשים חייבות במקרא מגילה,
שאף הן היו באותו הנס.
וכן מדויק מלשון השו"ע שם ,דבסע' א' כתב
'הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וכו' הנה נשאל לרבינו (ח"ד סי' פ"ב) במי שיש לו
ומחנכין את הקטנים וכו'' ,ובסע' ו' כתב תינוק בביתו שצריכין לשמרו ,ויש לו בן קטן
'מנהג טוב להביא הקטנים לשמוע מקרא בן י"א שנים ואשתו שצריכין לשמוע מקרא
מגילה' .והנה פתח הכל חייבים אנשים ונשים מגילה ,אי מוטב שיניח את בנו בבית לשמור
ובקטנים מחנכים ,ובסע' ו' סיים דרק מנהג התינוק ,ותבוא אשתו לביהכ"נ לשמוע
טוב הוא להביא הקטנים ,אבל חיובא ליכא. קריאת המגילה ,או שמוטב שהקטן ישמע.
אבל בנשים ודאי חיובא איכא לשמוע
והשיב רבינו דודאי האשה מחוייבת יותר
המגילה .וממילא בודאי דהאשה קודמת
לשמוע המגילה בביהכ"נ מהקטן .דבשו"ע
לקטן.
(או"ח סי' תרפ"ט סע' ב') כתב הרמ"א ז"ל ,י"א
והנה במקראי קודש (פורים סי' כ"ט) כתב, שאם האשה קוראה [המגילה] לעצמה,
נסתפקתי בחרש שאינו יכול לשמוע רק ע"י מברכת 'לשמוע מגילה' ,שאינה חייבת
מכונה ,אם יכול להוציא לנשים כשהוא קורא בקריאה .והמג"א (שם ס"ק ו') הביא וז"ל,
בלא מכונה ולא משמיע לאזנו ,די"ל כיון ובמדרש הנעלם כתב דלא תקרא לעצמה,
דעיקר החיוב שלהם רק שמיעה ,אינן יכולות רק תשמע מאנשים ,ע"כ .והביאו באלי' רבה
לצאת ממי שלא השמיע לאזניו ,שהוא בר ובבאר היטב .ואף שכתבו האחרונים ז"ל
קריאה ולא בר שמיעה. דבאם אי אפשר לה לשמוע מאנשים ,קוראה
לעצמה ומברכת לעצמה ,מ"מ לכתחילה
[אבל מאידך י"ל שגם בר קריאה בלבד
נראה דכולהו מודים דלא תקרא אם יכולה
מוציא לנשים ,דלא תהא שמיעה גדולה
לשמוע מהאנשים.
מקריאה וכו' ולעומת זאת י"ל שלהוציא
לנשים ידי חובת קריאת המגילה יכול אפילו [וקצת סמוכין לזה מירושלמי דריב"ל הוי
אינו בר חיובא ,להסוברים שאינן חייבות אלא מכניש בני ביתיה וקרי קמיהון .ולכאורה למה
בשמיעה .ובהקדם דברי מהר"ם בן חביב צריך לקרוא בעצמו ולא הניח לאשתו
והשאגת ארי' (סי' ו') שהוכיחו דע"כ תקיעת שתקרא .אבל אי נימא דאשה אינה קוראת
שופר לא בשמיעה תליא המצוה ,דתנן חש"ו לעצמה ,אתי שפיר] .אבל בקטן לית מאן
ההמשך בדף הקודם דפליג דקורא לעצמו המגילה .וכיון שכן,
משנת השבוע לד
שיעורי הלכה
יום א' פ' בהעלותך תשע"ז לפ"ק
הלכות קידושין – אהע"ז סי' ס"ה
וכן היה כותב כ"ק החידושי הרי"ם מגור מצות שמחת חתן וכלה
זי"ע בהזמנות לשמחת נישואי צאצאיו, שו"ע ס"א "מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד
"ואקרא לאוהבי ורעי לשמוח בשמחתינו לפניהם ולומר שהיא נאה וחסודה [פי' ,מן
כמנהג ישראל ,אשר מסתמא הוקבע כדי ותשא חן וחסד לפניו] אפילו אינה נאה.
להרגיל עצמו להיות שמח בשמחת וטובת הג"ה ,ומצינו שר' יהודה בר אילעי היה
חבירו לקיים מצות עשה של 'ואהבת לרעך מרקד לפני הכלה ,ומבטלין תלמוד תורה
כמוך'" וכו'. להכנסת כלה לחופה".
*** שורש המצוה הוא ממצות עשה
של ואהבת לרעך כמוך
כלה נאה וחסודה
שורש מצות שמחת חתן וכלה הוא ממצות
כתב השו"ע 'ולומר שהיא נאה וחסודה
עשה של 'ואהבת לרעך כמוך' ,כמ"ש
אפילו אינה נאה' .מקור דין זה הוא במס'
הרמב"ם (הל' פי"ד ה"א) "מצות עשה של
כתובות (טז" ):תנו רבנן כיצד מרקדין לפני
דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים וכו' וכן
הכלה .בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא,
לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם.
ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה .אמרו
ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם
להן ב"ש לב"ה ,הרי שהיתה חיגרת או
שיעור ,אע"פ שכל מצוות אלו מדבריהם,
סומא אומרים כלה נאה וחסודה ,והתורה
א הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך' -כל
אמרה 'מדבר שקר תרחק' .אמרו להן ב"ה
הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך
לב"ש ,לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק
אחרים ,עשה אתה אותן לאחיך בתורה
ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו ,הוי אומר
ובמצוות".
ישבחנו בעיניו .מכאן אמרו חכמים לעולם
תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות
א
בשליחות אליעזר לבתואל לקחת את רבקה ליצחק אמר (בראשית כו:מט) "ועתה אם ישכם עושים
חסד ואמת את אדוני" .ודייקו המפרשים דבשלמא חסד שייך כאן ,אבל מה שייך לכאן אמת .ואפשר
לתרץ שכוונתו היתה שיעשו לו חסד כזה שיוכל לומר לאברהם את כל האמת בלי אמתלאות
ותירוצים ,כמו כלה נאה וחסודה.
לה משנת השבוע
ת"ר ,מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת [לעשות לאיש ואיש כרצונו ,רש"י]".
ולהכנסת כלה .אמרו עליו על רבי יהודה ולהלכה פסק השו"ע כבית הלל.
ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה למה אין בזה משום שקר
להוצאת המת ולהכנסת כלה.
הבית שמואל (סק"ב) הביא קושיית
רא"ש :אפילו מי שתורתו אומנתו הפרישה ,איך אפשר לומר עליה שהיא נאה
מחויב לבטל מלימודו אם אינה ,הרי כתיב מדבר שקר תרחק .ותי'
יש ראשונים שרצו לפרש מה שאמרו דיש לתרץ דבריו שהיא נאה במעשיה.
מבטלין ,כלומר שרשאין לבטל אבל אין והט"ז (סק"א) תי' שאפילו אינה נאה ,חוט
חיוב .והוכיחו כן מכמה מקומות ,ואחד של חסד משוך עליה בעיני חתן שלה ,כי
מהם הוא ממה שאמרו עליו על רבי יהודה אלמלא לא מצאה חן בעיניו לא נשאה ,דהא
בן אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה .ואי צריך לראות את הכלה תחילה .והריטב"א
כל אדם חייב מאי רבותיה דר"י בן אלעאי, כתב שכל שהוא מפני דרכי שלום אין בו
אלא ודאי כל אדם רשאי .ואמרו עליו על ר' משום מדבר שקר תרחק.
יהודה בן אלעאי שהיה מנהיג עצמו כחיוב
בעלת מום אם מותר לומר עליה שאין בה מום
ומבטל תמיד.
והנה אם יש בה מום ,כתב החלקת מחוקק
הרא"ש (כתובות פ"ב ס"ה) דחה דבריהם (סק"א) שלא יאמר שאין לה מום ,דזה שקר
שודאי חיוב גמור הוא .וההיא דר' יהודה גמור .רק יאמר סתם שהיא נאה ,וחוט של
בן אלעאי מייתי סייעתא מיניה ,שאע"פ חסד משוך עליה .אבל לפי דברי הריטב"א
שהיתה תורתו אומנתו ולא היה לו עסק שכתב שמותר לשנות מפני דרכי שלום ,יהי'
אחר אלא ת"ת ,היה מבטל ,כ"ש שאר העם. מותר לומר שאין בה מום ,וכ"כ בחינא
חלקת מחוקק :החיוב הוא וחסדא.
כשרואה שנכנסין לחופה
***
בחלקת מחוקק (סק"ב) כתב דאפשר לומר
שזה דוקא כשרואה שנכנסין לחופה צריך
מבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה
לכבדם .אבל אם יודע שיש חופה בעיר ,אין מבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה
ב
צריך לבטל מלימודו ולילך שם. לחופה .מקור הדין הוא במס' כתובות (יז).
ב
מסופר שכשקיבל הכתב סופר היתר הוראה ,אמר לו אביו החתם סופר שאם רוצה להיות תלמיד
חכם ,לא ילך אפילו לשמחת נישואי בן דודו.
וכבר אמרו פשט במה שאמרו חז"ל (ברכות סג ):אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.
והרי אמרו (יומא פה' ):וחי בהם' ולא שימות בהם .רק הדין הוא במי שלא ראה את חבירו י"ב חודש
שמברך עליו ברכת מחיה המתים (ברכות נח ,:שו"ע או"ח סי' רכ"ה ס"א) .וזה הכוונה שממית עצמו
עליה ,שמשקיע את עצמו כל כך בלימוד התורה ,שלא רואים אותו כלל בשווקים וברחובות ,ואחר
י"ב חודש צריכים לברך עליו מחיה המתים.
משנת השבוע לו
תוס' :אפילו תלמוד תורה דרבים בית שמואל :משמעות הברייתא
מבטלין להכנסת כלה שבכל אופן יבטל מלימודו
ביטול תלמוד תורה דרבים להכנסת כלה, ובבית שמואל (סק"ג) חלק עליו שבכל
בפני יהושע (כתובות יז ).העלה דאף אופן מחויב לבטל מלימודו ,כיון שבברייתא
תלמוד תורה דרבים מבטלין להכנסת כלה, תניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת
וכמ"ש התוס' (מגילה ג .ד"ה מת מצוה) ולהכנסת כלה .ובהוצאת המת אפילו אינו
דמשמעתין מוכח דאפילו ת"ת דרבים רואה חייב לבטל כן ,הכי נמי בהכנסת כלה.
מבטלין. שדי חמד :סוגיין דעלמא כדעת החלקת מחוקק
וכ"כ בשו"ע הרב (הל' ת"ת פ"ד ה"ד), ובשדי חמד (מערכת חתן וכלה אות כ"ב)
והביא ראיה מתלמוד ירושלמי (חגיגה כתב דסוגיין דעלמא כדעת החלקת מחוקק
פ"א ה"ז) דרבי יהודה ברבי אילעאי שאין מבטלין ת"ת אלא כשרואין בהכנסת
כשהיה מלמד לתלמידיו ,וראה את המת או כלה ,שהרי בעיירות גדולות שנמצאין בהן
את הכלה היה מפסיק מתלמודו ללוות המת ת"ח הרבה לא ראינו ולא שמענו שכולם
ולהכניס הכלה לחופה[ .יש לדייק בלשון יבטלו מלימודם להכנסת כלה ,אף
הירושלמי 'וראה' את המת או הכלה, שיודעים כי ביום זה היא יום חופה של
משמע כשיטת החלקת מחוקק שהבאנו פלוני ופלונית וכו' .ובהכרח לומר דנקטי
לעיל ,אבל לולי זה לא היה מפסיק]. עיקר כהח"מ שאינו חייב לבטל לימודו אלא
בית יוסף :אין לבטל תלמוד תורה דרבים כשרואה הכנסת כלה ,ואלו שאינם רואים,
אפילו למצוה של תורה אף שיודעים לכוין את השעה שנכנסת
אמנם בבית יוסף (או"ח סי' ע') כתב בשם לחופה רשאים הם שלא לבטל לימודם.
רבינו יונה בענין ביטול תלמוד תורה הגרש"ז אויערבאך :סומכין על זה
דרבים לקיים מצוה של תורה ,שאם הוא שאין מדייקים בזמן החופה
בענין שאם יפסיק ויבטל לימודו לרבים והגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היה
עכשיו לא יוכלו עוד להתאסף ללמוד להם רגיל לומר ,שכיון שהרגילות היא שאין
אחר שיקיימו המצוה ,אין לו להפסיק אפילו מדייקים כלל לעשות החופה בשעה
למצוה של תורה. הנקובה בהזמנה ,שפיר סומכין על זה ואין
מדקדקין להשתתף בכל חופה ,שהרי אין
ג
יודעים לכוין הזמן המדויק.
ג
והיה מורה לשואלים ,שעיקר החיוב בזמננו הוא כשעובר במקום שנערכת חופה ,שצריך לעמוד
שם עד גמר החופה אפילו אם יגרם לו ביטול תורה עי"ז (הליכות שלמה ,תפלה ,פי"ג הע' .)22וכן היה
מעשה בת"ח שנשלח בשליחות מסוימת להגרש"ז ופגש בו בבית החתנות בשעת סידור חופה
וקידושין ,ואחר שמסר לו דבר השליחות ,רצה ללכת לדרכו ,אבל הגרש"ז החווה לו בידו ,שישאר
במקום עד סיום הברכה אחריתא (שלמי שמחה).
לז משנת השבוע
הכלה מתקלסין ובאין ,היה נותן עיניו עצי ארזים :ר"י לשיטתו שאפילו לימוד לאחרים
בתלמידים ואמר המעשה קודם לתלמוד. אינו גדול ממעשה
ע"כ .ועי' בערוך השולחן (ס"ד) שהעיר ומוכח מדבריו שאין לבטל ת"ת דרבים
דבתלמוד בבלי (קידושין מ ):מסקינן בשביל הכנסת כלה ,ומה שאמרו עליו על
דתלמוד גדול ,וצ"ע. ר"י ברבי אילעאי שהיה מבטל ת"ת אפילו
שהיה מלמד לאחרים (עי' סנהדרין כ,).
נמנו בעליית בית אריס :התלמוד קודם למעשה
עי' עצי ארזים (סק"א) דאזיל לטעמיה
ובאמת דבירושלמי (חגיגה ,שהוזכר
(ב"ק יז ).דמשמע דסבירא ליה דאפילו
לעיל) מבואר להדיא שזה הוא טעמו של
לימוד לאחרים אינו גדול ממעשה.
ר"י ,וכן גם טעמם של החכמים החולקים
עליו .דהכי איתא התם ,ר' יהודה כשהיה פסקי הלכות :רק מה שמלמד לאחרים
יבטל מפני הכנסת כלה
רואה את המת ואת הכלה מתקלסין ,היה
נותן עיניו בתלמידים ואומר המעשה קודם אולם בפסקי הלכות להגאון ר' דוד
לתלמוד .נמנו בעליית בית ארים התלמוד פרידמן זצ"ל ,רבה של קארלין (ח"ג דף
קודם למעשה. ל"ה) כתב לאידך גיסא ,דדוקא מה שמבטל
לאחרים מבטל מפני הכנסת כלה ,אבל
ר' אבהו הוה בקיסרין ,שלח לר' חנינה בריה מלימוד שלומד לעצמו לא יבטל ,שהלימוד
מזכי (ללמוד תורה) בטבריא ,שלחון לעצמו גדול מכל מצות שבתורה ,שמביא
ואמרון ליה גמל הוא חסד .שלח כתב ליה לידי מעשה.
המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך
לטבריא ,וכבר נמנו בעליית בית ארים בלוד וע"ש ביד דוד (ס"ק פ"ח-צ') שמברר
התלמוד קודם למעשה .ולמעשה זה ההיתר מקור דבריו מהסוגיא בב"ק (שם) .ולפ"ז
שסומכין עליו שלא ללכת להכנסת כלה ,כיון ר"ל שרק ר' יהודה בן אלעאי ביטל
שאין לנו היום הלכה ברורה במקום אחד, בטלו לא תלמידיו אבל מתלמודו,
הוי כל תלמודנו לצורך לימוד עצמנו מתלמודם.
ד
וקודמת למעשה. מס' שמחות :טעמו של ר"י שהמעשה גדול מתלמוד
אם מבטלין ת"ת כשיש לכלה במס' שמחות (פי"א ה"ז) מפורש שטעמו
אנשים די צורך כבודה של ר"י ברבי אלעאי משום שסובר שמעשה
אם מבטלין ת"ת גם כשיש אנשים די צורך עדיף .שכן אמרו שם :אבא שאול אומר
כבודה של הכלה ,בשיטה מקובצת (כתובות המעשה קודם לתלמוד .וכן היה רבי יהודה
עושה בשעה שהיה רואה את המת ואת
ד
והנהגת הגאון ר' יונתן שטייף זצ"ל היתה בזה שעל כל הזמנה שקיבל היה אומר תהלים בזמן
החופה או משגר ברכה להחתן וכלה ,ובכך השתתף בדרכו המיוחדת בחתונה ,וגם נמנע מביטול
תורה.
משנת השבוע לח
שאין להם שיעור ,נראה דסוגיא דעלמא שם) הביא בשם תלמידי רבינו יונה ,וז"ל:
דמבטלין תלמוד תורה אפילו ביותר מכדי ולענין הוצאת כלה נראה מכיון שהוא מפני
צרכה של הכלה .ובחינא וחסדא כ' שת"ח כבוד החיים כדי לחבבה על בעלה ,די לה
יכול לסמוך על הדעה הסוברת שאם די כשמוליכין אותה לפי כבודה .ויש אומרים
צרכה אין צריך לבטל מן התורה. דלגבי כלה אין לה שיעור ולעולם מבטלין,
כבוד חתן וכלה עדיף מכבוד הרגל כי ברוב עם הדרת החתן והכלה ,ומוסיף
יותר בשמחה ובחיבוב.
בבאר היטב (סק"ב) בשם דרשות מהרי"ל:
כבוד לחתן וכלה עדיף מכבוד הרגל ,ונפ"מ ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' ב') הביא
שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה מאבות דר"נ (פ"ד) דדוקא בכדי צרכה
ופגע בו הרגל קודם החופה לא ילבישנו מבטלין .אך מדברי השו"ע ומנוסחת
ברגל אלא יניחנו עד יום החופה. התפילה שמנו הכנסת כלה בין הדברים
לט משנת השבוע
ניצוצי הדף
בכורות נ"ט ע"א
ובס' קהלת יעקב (תוספת דרבנן מערכת אות ס' בדין מעשר בהמה ,דבעינן עשירי ודאי ולא
סימן רכ"א) ספיקא דיומא דעבדינן ,לא עשירי ספק ,משום דבעינן שהמונה המעביר
עבדינן אלא במידי דאורייתא ,אבל במידי תחת השבט וקורא בשם עשירי ,צריך שלא
דרבנן לא עבדינן .כמפורש בהדיא (מנחות יהיה לו ספק בדבר.
סח ):רב פפא ורב הונא אכלי חדש באורתא
ישוב למה לא תיקנו ט' ימים לחנוכה
די"ו נגהי שיבסר ,קסברי חדש בחוץ לארץ
דרבנן ולספיקא לא חיישינן. במנחת חינוך (מצוה ש"א אות ו') כתב
דבמקום שאין השלוחין מגיעין לשם ,בודאי
ז"ל הרא"ם וזה טעם ושורש דברי היו עושים חנוכה ט' ימים ,אף שהוא דרבנן.
בתוספותיו בהל' חנוכה (עמ' מ"ז ד"ה שמונת וסיים בזה הלשון" :אך האידנא דאנחנו
ימי) שכתב בפשיטות דמאי דלא עבדינן ט' בקיאים בקביעות ,רק משום מנהג אבותינו
ימי חנוכה מספיקא ,היינו משום דחנוכה דשלחו מתם וכו' (ביצה ד ,):ועל דרבנן לא
דרבנן .ונוראות נפלאתי על הרב עץ החיים חששו כל כך ,על כן אנחנו עושים רק
ז"ל בלשונות (דף ד' ע"ד) ,שכתב על דברי שמונה ימים חנוכה .אבל כשיבנה בית
הרא"ם ז"ל ,וליתא דמגילה נמי הוי מדרבנן, המקדש במהרה בימינו ונשוב לקדש על פי
ואפ"ה נתן טעם המרדכי ז"ל (מגילה רמז הראיה ,אז הרחוקים -דעתידה ארץ ישראל
תשע"ה) דמאי דלא עבדינן תרי יומי משום להתפשט בכל הארצות ,בודאי יעשו חנוכה
דכתיב "ולא יעבור" (אסתר ט:כז) ,דמשמע תשעה ימים .כן נראה לעניות דעתי" ,ע"כ.
הא לאו הכי הוה עבדינן תרי יומי.
ובאמת דהכי משמע מדברי האבודרהם
והוא פלאי ,דאדרבה היה לו לדחות דברי (עניני חנוכה) שכאשר קידשו על פי הראיה
המרדכי ז"ל מדברי הגמ' (מנחות שם) היו צריכים לעשות ט' ימים בחוץ לארץ
דקאמר בהדיא דספיקא דיומא לא עבדינן מצד ספיקא דיומא .וזה לשונו" :וכתב בעל
במילתא דהויא מדרבנן .שדברי הרא"ם העתים ,למה אין עושים תשעה ימי חנוכה
מוסכמים מדברי התלמוד דידן בהדיא ,והוא מספק ,כמו שאנו עושים בחג הסוכות
ז"ל נהפך עליו אל הרודף כאילו הרא"ם מפי תשעה ימים -תשיעי ספק שמיני? ותירץ
עצמו אמרן .ועל דברי המרדכי יש לומר מפני שחג הסוכות מן התורה ,והחמירו
דהיינו טעמא דלא אתא עלה מטעמא רז"ל על ספיקו ,לפי שאין אנו קובעין עתה
דמגילה הוי מדרבנן ,משום דמגילה דברי על פי הראיה .אבל חנוכה שהוא מדבריהם,
קבלה היא .עכ"ד. הם אמרו לעשות שמונה ימי חנוכה והם
ואשר לענ"ד נראה דהנה מצינו מחלוקת אמרו חשבון המולדות" ,ע"כ .הרי שלולי
בענין כדומה לזה ,דהרז"ה בעל המאור (סוף סברת 'הם אמרו והם אמרו' היו מוטל
פסחים) כתב ,יש ששואלים מה טעם אין אנו לעשות ט' ימים גם במועדים דרבנן.
משנת השבוע מ
המונה ,שמספר שאינו ברור אינו חשוב סופרים בספירת העומר שתי ספירות מספק,
מספר .וכמ"ש הט"ז (סי' תפ"ט סק"ח) כשם שאנו עושים שני ימים טובים מספק
דלכתחילה בעינן שבשעת הברכה ידע מנין וכו' .ונראה שאם באנו לספור שתי ספירות
הספירה. מספק ,נמצאת ספירה שניה מושכת עד יום
טוב ראשון של עצרת ,ואתי לזלזולי ביו"ט
ולפ"ז נראה שהמסופק כמה ימים לספירת
דאורייתא .הלכך אין לנו אלא מה שנהגו
היום ,אם שלשה או ארבעה ,לא יוכל למנות
וכו' ,ע"כ.
שתי הספירות מספק ,משום דלא חשיבא
ספירה כלל .וע"ע בשו"ת דגל ראובן (ח"א וכן הר"ן (סוף פסחים) הביא דברי הרז"ה
סי' כ"ה אות ד' ד"ה ולי נראה). הנ"ל .ומוכח מדברי הרז"ה והר"ן ,שהסופר
שתי ספירות מספק יוצא ג"כ ידי חובתו,
ועפ"ז אפשר לתרץ קושית הרז"ה והר"ן
כיון שממה נפשך ספר את הספירה הנכונה
(סוף פסחים) דאמאי אין אנו סופרים שתי
לאותו יום ,וקמי שמיא גליא .הלכך כשנתברר
ספירות מספק ,כמו שאנו עושים שני ימים
לו למחר יום הספירה האמיתית ,יוכל לספור
טובים .ולפ"ז ניחא ,שאם נחשוב המנין
בברכה.
מספק ,בטלה כל המצוה שאין כאן ספירה
כלל .אלא שא"כ קשה על מ"ש התוס' שידע ויוחלט אצלו המנין שהוא סופר
(מנחות סו ).שכיון שספה"ע בזמה"ז מדרבנן, אמנם בשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' ל"ד)
יכולים לספור בבין השמשות ,והרי ספק שדן בנ"ד ,וכתב ,בפשוטו נראה שאין ענין
ספירה אינה מועילה כלום .וי"ל דס"ל דרבנן הספירה שיוציא מילים של המספר מפיו,
מעיקרא תיקנו כן משום תמימות ,וצ"ע. אלא ענינה שידע ויוחלט אצלו המנין שהוא
עכת"ד. סופר .ובלא"ה לא מקרי ספירה כלל ,אלא
וכן בשו"ת אבני נזר (חיו"ד סי' רמ"ח אות ג') קריאת מילים של הספירה בלבד ,ולא
פשיטא ליה דספירה מספק לא חשיבא הספירה עצמה וכו' עיי"ש .וכן בשו"ת קרן
ספירה כלל ,דמה"ט אין סופרים העומר שתי לדוד (סי' ק"מ ד"ה ומש"כ) הביא מ"ש הר"ן
ספירות משום ספיקא דיומא ,אלא משום בזה ,וכתב :ולפע"ד בספירת העומר לא
דבכה"ג לא הויא ספירה כלל ,שספירה אחת שייך למנות שתי ספירות מספק ,שאם אינו
מקלקלת חבירתה ,ע"ש. יודע בבירור כמה היום לעומר ,וסופר ב'
ימים מספק ,אין זה בכלל ספירה כלל ,דלא
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' מ"ח אות ג') חשיב מנין אלא בדבר הברור ,הלא"ה לא
שדן ג"כ בנ"ד ,והביא מ"ש הערוגת הבושם חשיב מנין וכו' .ע"ש (וע"ע בשו"ת קרן לדוד
(סי' קס"ח) דספירה מספיקא אינה ספירה, סי' קל"ט).
כנ"ל ,שספירת שתי ספירות מספק לאו
ספירה היא כלל ,דהוי חסרון בעצם הספירה ובספר שערי יושר (ח"א שער הספקות פרק ה'
שצריכה להיות ספירה ודאית וברורה. ד"ה אמנם) שכתב שהטעם שהקפידה התורה
בדין מעשר בהמה דבעינן עשירי ודאי ולא
ועפ"ז תירץ קושית המור וקציעה דמ"ט לא עשירי ספק ,משום דבעינן שהמונה המעביר
נהגו בחו"ל למנות שתי ספירות בכל יום תחת השבט וקורא בשם עשירי ,צריך שלא
משום ספיקא דדינא .והעיר המנחת יצחק יהיה לו ספק בדבר ,שהקדושה באה ע"י
מא משנת השבוע
כנגד ימים היוצאין .וחד אמר :טעמא דבית מדברי הרז"ה והר"ן וכתב ,והנראה שגם
שמאי כנגד פרי החג ,וטעמא דבית הלל הערוגת הבושם כתב כן רק לענין לכתחילה,
דמעלין בקודש ואין מורידין. וכמ"ש בשו"ע (סי' תפ"ט ס"ה) שאם אינו
יודע המנין של הלילה ,ופתח הברכה על
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן :שני
דעת שיסיים כמו שישמע מחבירו ,וסיים
זקנים היו בצידן ,אחד עשה כבית שמאי
כמוהו -יצא .וכ' הט"ז (שם סק"ח) דמשמע
ואחד עשה כדברי בית הלל .זה נותן טעם
דהיינו בדיעבד ,אבל לכתחילה לא יברך עד
לדבריו כנגד פרי החג ,וזה נותן טעם לדבריו
שיהיה לו ברור בשעת הברכה כמה המנין
דמעלין בקודש ואין מורידין .וכתב על זה
של הלילה (וכן הסכימו האחרונים ,עי' בכף
החת"ס ,דמה הנפ"מ בין ב' הטעמים .דלפי
החיים שם ס"ק ע"ד).
הטעם משום מעלין בקודש או פרי החג ,אין
קפידא במספר נרות הנדלקין .אבל לפי ומכיון שלענין הברכה גם אם לא היה ברור
הטעם של כנגד ימים הנכנסים והיוצאים, לו המנין יצא בדיעבד ,הכי נמי י"ל לגבי
א"כ אין להוסיף על מספר הנרות ,וכמ"ש הספירה גופא ,שכיון שנתברר לו אח"כ
התוס' (ד"ה והמהדרין מן המהדרין) ,עיי"ש. שספר כראוי יצא בדיעבד ,ע"כ .וע"ע
במש"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ה חאו"ח סי' ד'
ולפ"מ דקיי"ל הרי אנו חוששין כדברי ב"ה
אות ג') ,מפירוש רש"י (עירובין נ ).ועוד,
ומשום ימים היוצאים ,וממילא אנו חוששים
ואכמ"ל).
למספר הנרות ,דהיינו זכרון למעשה נס וזכר
של הדלקת המנורה של שמונה ימים .ועיין פירסום הנס תלוי במספר הימים
בחכמת שלמה (להגרש"ק סי' תרע"א) שיוכל והנה מצינו מחלוקת בגמ' (שם) בית שמאי
להוסיף לאיזה מספר מסוים כמבואר בנר אומרים ,בכל יום פוחת והולך ,ובית הלל
שבת .א"כ צריך לפרסם הנס בענין מסוים. אומר בכל יום מוסיף והולך .ואיפליגו בה
וא"כ האיך יעשה מספק מנורה של ט' ימים אמוראי בטעמי דב"ש וב"ה .חד אמר ,תנו
ויעשה נר א' מספק בכל פעם ,הרי הבאנו רבנן :מצות חנוכה נר איש וביתו .והמהדרין,
מהדבר אברהם והערוה"ב והאבני נזר נר לכל אחד ואחד .והמהדרין מן המהדרין,
ודעימי' דלא תיקנו ספירה מספק .והכ"נ אם בית שמאי אומרים :יום ראשון מדליק
נדליק בספירת הימים מספק ,הרי לא יצא שמנה ,מכאן ואילך פוחת והולך .ובית הלל
יד"ח .וממילא לא תיקנו גבי חנוכה משום אומרים :יום ראשון מדליק אחת ,מכאן
ספיקא דיומא ,וק"ל. ואילך מוסיף והולך .אמר עולא :פליגי בה
אמנם לפי' הר"ן והרז"ה ודעימי' הרי תרי אמוראי במערבא ,רבי יוסי בר אבין
ספירה מספק הוי ספירה ,ולהכי קבעינן התי' ורבי יוסי בר זבידא ,חד אמר :טעמא דבית
דבדרבנן לא תיקנו ,וכנזכר לעיל באריכות. שמאי כנגד ימים הנכנסין ,וטעמא דבית הלל
❖
משנת השבוע מב
דף ס"א ע"א
טעה ובירך 'שהכל נהיה בדברו' במקום 'שהכל ברא לכבודו'
שלא כהוגן ,הוי שינוי בשליחות ,ויכול לתקוני שדרתיך ולא לעוותי
המשלח לומר שהוא רוצה בברכה כזו בשאלה שהי' בחתונה שכיבדו למי שהוא
שלכתחילה מברכים אותה .וכיון דבטלה לומר 'שהכל ברא לכבודו' ,ובטעות אמר
השליחות ,חייב לחזור ולברך כהוגן. 'שהכל נהיה בדברו' .ובפשטות במשקל
אמנם בהר צבי (על טור אהע"ז סי' ס"ב) כתב ראשון נראה דלא יצא ידי חובתו ,שמה
שאין לחזור ולברך ,ואם חוזר ומברך הוי שאמרו ועל כולם אם אמר שהכל דוקא
ברכה לבטלה ,מהטעם שהרבה פוסקים ס"ל בברכת הנהנין ,אבל לא כאן דהוה ברכת
שברכת האירוסין אינה ברכה לחתן אלא המצות וברכת השבח.
לנועדים .וא"כ אין כאן דין שליחות ,אלא ויש לדון בדבר הזה ,כי אין זה ברור אם שייך
מברך לנועדים ושפיר יצא ידי הברכה. לומר עוה"פ אח"כ ברכת בורא פרי הגפן,
ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' י"ח אות י"א) שהרי בדיעבד אם אמר בורא פרי הגפן קודם
העיר על דבריו ,דכיון שהמנהג שהחתן השבע ברכות יצא .וא"כ היות שטעה ואמר
והכלה לבד שותים מברכת האירוסין ,א"כ שהכל מקודם ,יחשב כמו שאמר בורא פרי
שפיר נקרא שליח שלהם להוציאם עכ"פ הגפן .הגם דבאמת איכא ב' טעותים -א'
בברכת הנהנין שעל הכוס ,ושפיר הוי דאנן שהכל ברא לכבודו כיבדוהו והטעות
שלוחם ,ויכולים לומר לתיקוני שדרתיך ולא הי' ע"ז .מ"מ איכא למימר דאעיקר תקנה
לעוותיה .אמנם בסוף דבריו כתב המנחת שיוכל לברך בורא פרי הגפן ,וע"ז הי'
שלמה שמכיון ששמעו הברכה מתחילה הטעות וע"ז בדיעבד יצא.
ועד סוף ,וכוונו לצאת ולא מיחו ,שפיר ועוד יש לדון דאולי יצא בברכת שהכל נהי'
הוציאם ידי חובה. בדברו את ברכת שהכל ברא לכבודו ,וכעין
שוב מצאתי בחשוקי חמד (כתובות ח ).והנה מליצה ועל כולם אם אמר שהכל יצא .וכעין
דבריהם אמורים לענין ברכת האירוסין .ויש מ"ש העצי ארזים שאם בירך על שכר שהכל
להסתפק מה הדין בברכת הנישואין ,בכה"ג נהיה בדברו ,לא יאמר שהכל ברא לכבודו
שטעה ובירך שהכל במקום בורא פרי הגפן. שנכלל בזה.
שיתכן שבברכת הנישואין גם לדברי ההר ואמרתי אז עפ"י העובדא דהוי אצל הגאון
צבי והמנחת שלמה יכול לומר לתקוני בעל האדר"ת שסידר קידושין ,וטעה ובירך
שדרתיך ולא לעוותי .וזה ע"פ דברי העצי על היין 'שהכל נהיה בדברו' ,וחזר ובירך
ארזים (סי' ס"ב סע' ג' ,הו"ד באוצר הפוסקים סי' מחדש 'בורא פרי הגפן' .וכשנשאל הרי
ס"ב עמ' ו') שדייק בדברי הרמב"ם ,דס"ל מבואר בשו"ע (סי' ר"ו סע' א') על כולם אם
להרמב"ם שאם בברכת הנישואין הביא אמר 'שהכל' יצא .השיב ואמר ,אף שעל
שכר ובירך עליו שהכל נהיה בדברו ,אין כולם אם אמר שהכל יצא ,מ"מ הואיל
לברך שהכל ברא לכבודו ,דשניהם מענין והמסדר קידושין הוא רק שליח של החתן
אחד ,ויברך רק שש ברכות. על הברכה ,וכאן שברכה כזו לכתחילה היא
מג משנת השבוע
לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי .ואולי מיירי ולפ"ז אם בירך שהכל נהיה בדברו ,כיון
בטועה בדברים שאין חוזרים עליהם ,ונפ"מ שעכשיו לדברי הרמב"ם יברך רק שש
בסימן זה שיחזרו הציבור בתשובה. ברכות ,שבברכת שהכל נהיה בדברו יצא ידי
חובת ברכת שהכל ברא לכבודו ,א"כ שפיר
ומצינו בש"ץ שטעה והתחיל ברכת אתה
יוכל לומר החתן לתיקוני שדרתיך ולא
חונן ,פסק בשואל ומשיב (שו"ת ח"ה
לעוותיה ,שהפסידו ברכה ,ויצטרך לחזור
שתיתאה סי' כ"ב) דפוסק מיד ומתחיל ברכה
ולברך בורא פרי הגפן.
רביעית ,וא"צ לסיים ברכת אתה חונן ,דכיון
דאומרה בשביל הציבור ,אמרינן לתקוני ובספר מנחת שלמה (ח"א סי' י"ח אות י"א)
שדרתיך וכו' .וכן הורה הגרשז"א (שו"ש סע' הביא עוד כעי"ז בשם הפמ"ג (מש"ז או"ח סי'
ג' הערה ב') .והוסיף דלענין ש"ץ אמרינן רי"ד) שנסתפק ברבים שנתנו רשות לאחד
דמסתמא אין זה שכחת שבת ,אלא שיגרא לברך ולהוציא אותם בברכה ראשונה,
דלישנא דדינו שאינו גומר הברכה. ובירך בספק ,אם רשאים השומעים לברך
מחדש .וכתב הפמ"ג דלכאורה רשאים ,כי
והביא ידי"נ הגר"י שוב שליט"א בשם
הרשו אותו להיות שליח בודאי ולא בספק
הגרי"ש אלישיב זצ"ל ,דש"ץ שטעה ומיד
(ועוד נו"נ שם בדברי הר צבי הנ"ל ,עיי"ש).
אחר שסיים ישתבח אמר 'ברכו' בלי לומר
לפני כן את הקדיש ,עליו לחזור ולומר קדיש ובספר ערך שי (סי' תרפ"ד ס"ג) על מה
ואח"כ יאמר שוב 'ברכו' ,כיון שהוא שליח שכתב שם הרמ"א דבעל קורא שטעה
של הציבור ,ויכולים לומר לו לתקוני והתחיל בשל חנוכה יפסיק .והקשה הט"ז,
שדרתיך וכו'. הא המקדים שאינו תדיר לתדיר יצא
בדיעבד .ותירץ הערך שי דהכא הו"ל שליח
אמנם לענ"ד דיש לעיין בכל זה .ונקדים
הצבור ,ולכן בטלה השליחות כשטעה אף
קצת ,דהנה הפוסקים נחלקו שמי שקידש על
שאינו אלא לכתחילה ,וכדמצינו לענין
היין בשבת ויו"ט ,מתי יכול לקדש לאחרים
אונאה פחות משתות ,או בקרקע ,דבעצמו
גם בשאינו יוצא בעצמו.
מה שעשה עשוי ,וע"י שליח בטל המקח.
א) דעת המחבר (סי' רע"ג) שיכול להוציא [וע"ש שנסתפק אי בשתקו הצבור כששמעו
עפ"מ שמובא בטור בשם הבה"ג ,וכן הביא טעותו ,ראי' דנתרצו למעשיו ואינו חוזר ,או
ב"י בשם כל־בו בשם ריצ"ג והתה"ד (הובא דילמא הא דשתקו משום שלא ידעו שטעה].
ביתה יוסף סי' תקפ"ה) דהא דאמרינן כל
וע"ש עוד בזה בערך שי (סי' קי"ט) .והוסיף
הברכות אע"פ שיצא מוציא ,דדוקא
מדברי ס' גט פשוט הנ"ל[ .אמנם כמדומה
כשהשומעים אינם יודעים בעצמם לקדש,
שדברי הערך שי מחודשים ,דמצוי לכאו'
דאם יודעים בעצמם אינו יכול להוציאם
שטועה ש"ץ באיזה דבר שמועיל בדיעבד
בקידוש שלו .וכן הוא דעת המג"א (סי' ער"ב
ולא שמענו שיוכלו להחזירו ,מחמת דין
סק"ט ובסי' תקפ"ה סק"ג).
לתקוני ולא לעוותי.
ב) דעת הרמ"א הר"ן והג"א ומרדכי
באמרי אמת (בליקוטים ברכות לד ):המתפלל
והפר"ח דיכול להוציאם גם באופן שיודעים
וטעה ,סימן רע לו ,ואם ש"ץ הוא סימן רע
בעצמם .ג) ובארצות החיים מסיק מעיקר
לשולחיו .וקשה הלא יכולים הציבור לומר
משנת השבוע מד
דאינו רק אחריות שלקח על עצמו דיוכל הדין כהפר"ח ,אמנם לכתחילה יקדש בעצמו
לגבות ממנו קודם ,ואינו עובר אלא על 'לא כיון שהוא בקי ,וגם חבירו המוציאו אינו
תשימון' ולא ממש כלוה עיי"ש .וכשי' רש"י יוצא עתה בהקידוש [וכן הוא במשנה ברורה
מבואר בדו"ח רע"א (ב"מ ס"ב) ,עיי"ש. וכן מסיק בביה"ל].
ויש לתלות בזה לשיטתי' מחלוקת הדגול בס' תהלה לדוד (סי' ח') העיר למה לא הביא
מרבבה (סי' רע"א) .ובחידושי רע"א (מהד"ק רמ"א את שיטות שהובאה ממש מחלוקת
סי' ז') מבואר מדברי רע"א דכל היכא דהוא כנ"ל בשו"ע (סי' תקצ"ד) :המחבר פסק
עצמו אינו חייב במצוה זו ,אינו בתורת כריצ"ג דאין יחיד מוציא יחיד אפילו אינו
ערבות עליה והיינו דדין ערבות הוא סניף בקי .והרמ"א הביא שיטת הר"ן והג"א
מחיוב הפרטי ,דכל בר ישראל מחויב לקיים ומרדכי דדוקא בתפילה מוציא יחיד את
המצוה ושאחרים יקיימוה .ומצוה שהוא היחיד באינו בקי ,אבל בשאר ברכת המצוות
עצמו אינו מחויב בה אינו מחויב אף מוציא אפי' את הבקי ,עיי"ש .וא"כ בסי'
בערבות על אחרים. רע"ג עמש"כ המחבר שדוקא באינם יודעים
מוציא את חבירו ,והלוא לפי שיטות הנ"ל
ולהנ"ל מבואר לנכון דערב קבלן לשי'
יכולים להוציא אפי' את הבקי בשאר ברכת
רע"א נעשה ממש כהלוה ממש ,והכ"נ בזה
המצוות.
נעשה חלק מהמצוה ממש .אבל מדברי
הדגול מרבבה מבואר דס"ל דאף במצוה והנה להבין קצת מאי סברא יש בזה לחלק,
שאינו חייב בה נמי שייך ערבות ,כיון שהוא דאם יכול להוציא אחרים בהמצוה מאי שנא
בעצמו בר חיובא במצות אף שאינו חייב בקי שאינו יכול להוציאו .ואם אין בכוחו
במצוה פרטית זו .ולכך הוצרך לפרש דברי להוציא מאי שנא האינו בקי .וראיתי לזה"ק
הרא"ש דנשים אינן כלל בערבות ,דאילו היו בשו"ע הרב (קונטרס אחרון סי' ער"ב אות ב')
נשים בערבות היו יכולות להוציא אנשים עפ"מ שכתב בשאילתות דרבי אחאי
אע"פ שאינן מחויבות בברהמ"ז דאורייתא (שאילתא נ"ד) וברש"י (ר"ה כט .ד"ה אע"פ)
משום הערבות ,דאף במצוה שהוא עצמו דדינא דיצא מוציא הוא מדין ערבות ,וכיון
אינו חייב בה שייך ערבות ,והיינו כשי' דיכול בעצמו לברך למה יברך אחר בשבילו,
הרשב"א וק"ל. דהיכי דהלוה יכול לפרוע לא נפרעין מן
הערב ,עיי"ש .ועד"ז מחלק שם בין לשאינו
וראיתי בספר שיח חכמה (סי' א'-ג') בבירור
בקי מי שממילא עושה המצוה מצד חיוב
גדר הערבות שישראל נתחייבו בה ,כדכתיב
אחרת ,עיי"ש.
בפ' נצבים (דברים כט:ט) "אתם נצבים היום
כולכם וגו" ,ודרשו חז"ל כולכם ערבים זה ועד"ז לענ"ד י"ל דבר חדש ,דהנה מצינו
בזה .האם נעשו ערבים על קיום המצוות בגמ' דיש כמה סוגי ערבות :ערב סתם ,ויש
גופא ,דהיינו שהם ערבים שכל המצוות ערב קבלן ,וערב שלוף דוץ .והנה נחלקו
יתקיימו ע"י ישראל ,או שמא קיבלו על רש"י והרשב"א (ב"מ עא ):נחלקו לשי' רש"י
עצמם רק שאם לא יקיימו המצוות יקבלו ערב קבלן על הלואה של רבית נעשה,
הם את העונשים על זה. דביאורו רצה מזה גובה רצה מזה גובה,
נעשה הערב כלוה ממש .אבל הרשב"א ס"ל
והגרב"ד אמר בשם הגר"ח דנעשו ערבים
מה משנת השבוע
ערבות .א"כ וערבות מיקרי כערב קבלן, לעצם קיום המצוות בגדר ערב קבלן ,ומה"ט
וא"כ ברגע שהערב עושה המצוה ויוכל אחד יכול להוציא את חבירו הגם שהוא אינו
להיות העושה המצוה מתחילה ,ואפי' היכי מצווה ,וכגון דיצא כבר באותה מצוה.
דאיכא לפרוע מן הלוה נפרעין מן הערב. ובהכרח שהערבות היא על עצם קיום המצוות,
אבל אם אומרים שהערבות הוא כסתם ערב. ולכן מברך עבור חבירו משום שהערב
וא"כ כשיש לפרוע מן הלוה אין נפרעין מן מחוייב גם בקיום המצוה של חבירו.
הלוה ,וא"כ ברגע שהיא בקי נפרעין ממנו
והוסיף הגרב"ד ,לפ"ז הביאור במה שנפרעים
ואין היחיד מוציא את הבקי וק"ל.
מהערב תחילה ,דהיינו מהצדיקים מכיון
ולפ"ז בשליח צבור אינו רק מצד שליחות ודין הערבות כערב קבלן שנתערבו ,ונתחייבו
אלא מצד ערבות .ולהכי לא קאמר לתקינו שהמצוות יקויימו מערב קבלן גובים החוב
שדרתיך ,דהרי אצל ערב לא שייך לומר כן. תחילה ,ודפח"ח .ועיי"ש שהביא בשם המשנה
ובפרט אי נימא דהוה כערב קבלן ואז החיוב למלך (פכ"ה מהל' מלוה ולוה ה"ג) דיוכל
ממש ,א"כ בודאי אינו מצד שליחות אלא להיות כסתם ערב ,עיי"ש ובהגהות מל"מ,
מעורב פה ענין של ערבות [הגם שיש ע"ש ואכמ"ל.
לפלפל עוד בזה].
עכ"פ בזה יהי' תלוי אם החיוב מטעם
משנת השבוע מו
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' ערכין
תוד"ה ערל ...........................................................................................יט-קצ ג.
הכל חייבין בסוכה וכו' כהנים איצטריכא ליה ..............................................ג-ריח ג:
דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית ................יח-רחצ
והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו ......................................ו-א
נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי ................................ו-א
הכל חייבים במקרא מגילה וכו' לא צריכא ליבטיל עבודתם ..........................ג-ריח ד.
הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים ....ג-ריח ,רכ ,יא-קנד ,טז-קט ,יט-נט ,שעז
נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל ................................יא-קס
תוד"ה והך ............................................................................................ג-קלח
תוד"ה ולא .........................................................................ה-פד ,ו-רטז ,ז-רפא
עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק הבית ................................................יח-רצד ו.
היה כתוב על ידות הכלים וכו' הרי זה יגוד ויגנוז ............................................ב-יח
דשם שלא במקומו לאו קדוש ..................................................................טז-סז
האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה ...................................ד-קכג ,ו-קצט ,ז-קנז
האומר סלע זו לצדקה .............................................................ו-קמג ,ז-קיט ,קנז
עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה .........ד-קכג ,ו-קצט ,ז-קנז ,יג-קעד ,יז-ריב
רש"י ד"ה שם ........................................................................................טז-סז
רש"י ד"ה לשנותה ...................................................................................ז-קנז
רש"י ד"ה אבל לאחר ...............................................................................ז-קנז
תוד"ה יגוד ...................................................................................ב-יח ,טז-סז
דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשי ומייתי להו ...........................ד-קכג ,ז-קנז ו:
ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה ...............ד-קכג ,יט-קעו
הגוסס והיוצא ליהרג וכו' ואם הזיק חייב ....................................................ח-לה
יכול אפילו קודם שנגמר דינו .....................................................................ז-סט
היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין .................ו-שיח
רש"י ד"ה פטורין ...................................................................................ו-שיח
תוד"ה עד ...............................................................................................ז-קנז
מז משנת השבוע
החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ..................ה-שו ,ו-רד ,שטז ז.
האשה שיצאה ליהרג וכו' .........................ה-רלג ,ט-שכח ,שפו ,י-שג ,יב-תנז ,תס
האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד .....................................יב-תס
אמר קרא ומתו גם שניהם לרבות את הוולד ....................................ט-שכח ,י-שג
כיון דעקר גופא אחרינא הוא ...................................................................ו-רעח
האשה היוצאה ליהרג מכין אותה וכו' .........................ד-קנא ,ו-רד ,ט-שכח ,שכט
תינוק בן יומו נוחל ומנחיל וכו' אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ....ט-שכח ,יא-שיד
הני מילי לגבי מיתה וכו' אבל נהרגה היא מתה ברישא ................................ד-קנא
האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת ........ט-שכח ,שכט ,של ,י-קיט ,שח ,שיב,
יא-שיד ,טז-לז ,יז-קעח ,יח-רלג ,רלח
רש"י ד"ה אין ממתינין...................................................................ט-שפו ,י-שג
רש"י ד"ה ישבה ......................................................................................י-שג
רש"י ד"ה לידי ניוול ..................................................................................ו-רד
רש"י ד"ה ומקרעין .................................................................................י-שיא
תוד"ה ישבה ...........................................................................................י-שג
ואמאי איסורי הנאה נינהו וכו' אמר רב בפאה נכרית ...................................ט-ריט ז:
אין קטן נימול פחות מח' ולא יתר על שנים עשר ........................................טז-פא ח:
רש"י ד"ה קטן .......................................................................................טז-פא
משנת השבוע מח
הילולא דצדיקיא
רבינו שלמה לוריא זי"ע -המהרש"ל
י"ב כסלו של"ד אב"ד לובלין ובעל ים של שלמה
רבינו שלמה נולד בשנת ע"ר-רע"א ( 1510-1511למס') לאביו הגאון רבי יחיאל לוריא זצ"ל ,ראב"ד
סלוצק ( ,)Slutsk, Belarusממשפחת רש"י ,וכמו שכתב (ים של שלמה יבמות פ"ד סי' ל"ג)" :ועל פי'
רש"י יחוס בית אבי סמכתי" .ולאמו ע"ה ,בת הגאון רבי יצחק קלויבער זצ"ל ,רב ור"מ בפוזנא
) .(Poznań, Polandי"א שרבינו נולד בבריסק ) ,)Brest, Belarusוי"א שנולד בפוזנא.
רבותיו
רבינו נתגדל בבית זקנו הגאון רבי יצחק קלויבער זצ"ל בעיר פוזנא ,וכמו שכתב (שו"ת מהרש"ל סי'
י"ב)" :כאשר נולדתי בעיר בית אבותי ,על ברכי זקני והורגלתי על זרועותיו ,הוא היה הטהור חסיד
ועניו ירא אלקים ,פרקו נאה ,איש השלום ,מהר"ר יצחק קלוייבר ז"ל ,והוא היה זקן מופלג מתושבי
עירו" .לכבודו של רבו-זקנו חתם רבינו לעתים בתשובותיו" :שר יצחק" ,כלומר שלמה ר' יצחק'ס.
עוד כתב (שם סי' ס"ד)" :מה ששאלת מאתי מענין התפילה ,אם יש לי קבלה מזקנים וכו' .דע לא
זכיתי לקבל מאמ"ז החסיד מהר"ר יצחק ז"ל ,אפילו ככלב המלקק מן הים ,כי בימי חורפי יגעתי
בתלמוד ובפלפול ולא בדקדוקי תפילה ,וחבל על דאבדין ולא משתכחין .גם ספריו נשרפו בעו"ה
בשריפה הגדולה אשר היתה בפוזנא ,ונשרפו ספרים הקדושים .גם הסידור שלו נשרף ,ואיני זוכר כי
אם מעט מזעיר ,ואף אם מצער ותחי נפשי בהן".
תורת הנסתר למד רבינו מפי הגאון המקובל רבי ישראל סרוק זצ"ל ,מתלמידי האריז"ל ,וכמו שכתב
החיד"א (שם הגדולים מע"ג אות ש' ס"ק מ"ו)" :ושמעתי שלמד חכמת האמת עם מה"ר ישראל סרוק,
תלמיד רבינו האר"י זצ"ל -קרובו".
סיפר הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז ( (Niesuchojeże, Ukraineזי"ע :בתחילה התנגד המהרש"ל על דרך
האריז"ל .וכאשר הרגיש בזה האריז"ל ,שלח שנים מתלמידיו בערב שבת קודש ,ובקפיצת הדרך
הגיעו ללובלין ) ,(Lublin, Polandבו כיהן המהרש"ל כאב"ד .מיד נכנסו אל המהרש"ל ,בחדרו היה
מראה עומדת נגדו ,וראה שמאחוריו נכנסו התלמידים ,ושאלם" :מאין אתם"? והשיבו" :אנחנו
תלמידי האריז"ל ,ויצאנו היום מארץ הקודש ,והסימן הוא שכבודו חשב בתפלתו בהלכה פלונית".
אז האמינם המהרש"ל .התלמידים הלכו יחד עם המהרש"ל למרתף במערת הקרקע ,והראוהו בדרך
מופת כעין בריאת שמים וארץ .אמר להם המהרש"ל" :מעתה אני מודה שדרכיכם הוא דרך רצוי
(זכרון טוב מערכת הצדיקים אות כ"ה) להשי"ת ,אבל אני אלך לי בדרכי שהורגלתי בו".
פרק האיש מקדש
רבינו נשא לאשה את מרת ליבקא ע"ה ,בת הגאון רבי קלונימוס קלמן ירושלמי זצ"ל .רבינו מזכירו
מט משנת השבוע
כמה פעמים בספריו ,ונהג כמותו ,כמו שכתב (ים של שלמה חולין פ"ח סי' י')" :וראיתי מחמי מהרר"ק
ירושלמי וכו' ,וכן אני נוהג אחריו".
על כס הרבנות
רבינו הרביץ תורה והוראה בכמה קהילות חשובות בישראל .ביניהם בעיר בריסק ,כמו שכתב תלמידו
הגאון רבי יעקב קיצינגן (חג הפסח ח"א סי' קנ"ה)" :כשיצקתי מים ע"י מורי הרב כמוהרר"ש לוריא ז"ל
בק"ק בריסק דליטא" .ובב"ח (שו"ת החדשות סי' ט"ז) כתב" :בבריסק דליטא נוהגין כהמרש"ל ז"ל".
בשנת ש' ( 1540למס') נתקבל רבינו כאב"ד ור"מ בעיר אוסטרהא ( .)Ostroh, Ukraineבשנת ש"ל
( 1570למס') עבר לעיר לובלין גם שם הרביץ תורה לעדרים.
רבינו הרביץ תורה לאלפים ,וכמו שכתב הגאון רבי דוד גאנז זצ"ל (צמח דוד)" :העמיד תלמידים הרבה,
והפליג על אנשי דורו" .וכה כתב תלמידו הגאון רבי משה מפרעמיסלא ( )Przemyśl, Polandזצ"ל
(הקדמתו לספרו מטה משה)" :הרב הגדול ,מאור הגולה ,תפארת גאון ישראל ,מוהר"ר שלמה לוריא,
אשר העמיד תלמידים לאלפים ולרבבות" .בספריו מזכיר רבינו כמה פעמים את תלמידי הישיבה
"הקשו בישיבה"" ,ובני הישיבה פירשו" ,ועוד .בין גדולי תלמידיו נמנו :הגאון רבי בנימין אהרן סאלניק
בעל משאת בנימין ,הסמ"ע ,בעל מטה משה ,הגאון רבי חיים פרידבורג בעל ספר החיים אחי
המהר"ל ,הכלי יקר ,ועוד.
סיפר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל ,ראש ישיבת חכמי לובלין :פעם ראה כתב יד עתיק ,ורשם שם
פנקס הקהילה בלובלין .הוא דפדף בכתב היד ,וראה שם מעשה נורא שכתב רבינו מה שאירע עמו.
ומעשה שהיה כך היה :לאשה אחת מתושבי לובלין נעלם בעלה .רבינו חתר לחפש לה היתר,
לשחררה מכבלי העיגון .כמה מגדולי הרבנים חלקו על דבריו וערערו על ההיתר ,וקבעו את דינה
כאשת איש .האשה קיבלה את דעת המרא דאתרא -רבינו ,והתחתנה על סמך ההיתר .הנה מיד
אחרי שמחת החתונה כאשר הלכו הזוג לביתם ,לפתע התמוטט ) (collapsedהחתן ,ונפטר .ו ֵתּהום
כל העיר והיתה כמרקחת ,ותומכי הרבנים האוסרים ראו בזה כאות מן השמים על צדקת דרכם ,וכי
רבינו טעה ח"ו בהוראתו ,ומן השמים מנעו מהבעל מלהכשל.
הדבר נגע ללבו ששל רבינו ,שידע בבטחון כי יפה הורה כדת וכדין ,וקרא אליו את ראש החברה
קדישא שילך לבית העלמין ,ויקח קלף שהוקצה לדבר שבקדושה ,וכתב עליה רבינו" :לכבוד ידידי
מלאך מט"ט ראש מתיבתא דרקיע" .וכתב בה את כל אשר קרהו ,היות שתורה לא בשמים הוא,
ואני פוסק בכח התורה שהיא מותרת ,לכן אני גוזר עליך להחיות את פלוני הנפטר ,וחותם "שלמה
ידידך".
וכך הוה ,השמש הלך על הקבר ,ומיד קם החתן לתחיה .ולתדהמת כולם חזר לביתו בריא ושלם.
אולם האשה שראתה אותו מת ,פחדה מאד להמשיך לגור אתו .וכתב רבינו" :על כן התפללתי לה'
שישכחו כל המעשה" .וכך הוה ,כל אנשי העיר כולל האשה שכחו כל הסיפור ,והתנהגו אליו
בטבעיות כמקדם .ומסיים רבינו" :וכתבתי כל זה לזכרון דברים ,כדי שלא תשתכח ויהיה לזכרון ,וגדול
(מובא בזכרונם לברכה) אות האחרון של השכחה יותר מן הראשון".
משנת השבוע נ
מנהג אבותינו תורה
רבינו עמד על המשמר לקיים כל מנהג ישראל ,וכמו שכתב (שו"ת מהרש"ל סי' ס"ג)" :כי מנהג אבותינו
תורה הוא ,ובודאי הם ידעו למה קבעוה" .ובמקום אחר כתב (ים של שלמה ב"ק פ"י סי' מ"ב)" :ומנהג
מבטל הלכה ודין חכמי התלמוד ,אע"פ שמצאו לו סמך מן המקרא ,ולאו דוקא מנהג חכמים ,אלא
אפילו מנהג ספנים וחמרים"" .ומאחר שמנהג תורה היא ,וכבר נהגו כך מימים קדמונים" (ים של
שלמה גיטין פ"א סי' ס"ג)" .לכן אין לשנות המנהג אלא כמו שנהגו" (שם סי' י"ב)" .ובמקום שנתפשט
המנהג אל תסתור המנהג" (ביאורו לשערי דורא בדיני טחול)" .שאין לשמוע לו מאחר שנהגו מאבותינו
הקדושים" (ים של שלמה קידושין פ"א סי' ס"ג)" .ואין מצוין בינינו מופלג וגדול הדור בימינו לשנות עליו
המנהג" (ים של שלמה גיטין פ"ה סי' כ"א)" .ולא מלאה לבי לחלוק על המגהג מאחר שיצא מפי קדמון"
(ים של שלמה יבמות פנ"ב סי' ח')" .ומפני המנהג אני מושך ידי" (ביאורו לשערי דורא סי' ע"ד)" .וחלילה
להקל לכתחילה בזמן הזה ,כי כבר פשט איסורא" (שם סי' נ"ח).
מאידך גיסא ,כשידע בבירור שמנהג שטות היא ,לא מנע את עצמו מלצאת נגד המנהג ,כמו בהסרת
הצפורן קודם רחיצת החליצה" ,מנהג שטות והבל הוא" (ים של שלמה יבמות פי"ב סי' ח')" .אותן
שרוקדים וקופצים למעלה בעת הקדושה ,לפי דעתי מנהג שטות הוא" (שם סי' כ"ח)" .וכנראה מנהג
שטות הוא" (שם סי' ל"ב)" .ואין לחוש למנהגא" (ים של שלמה כתובות פ"א סי' ה').
ואלו דברי רבינו לענין המנהג לעשות סעודה בסיום מסכתא ובבר מצוה (ים של שלמה ב"ק נ' סי' י'):
"סיום הספר נמי נראה בעיני שהוא סעודת מצוה ,וכן ראיה מפרק כל כתבי (שבת קיח ):דאמר אביי
תיתי לי ,דכי חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכת ,עבידנא יומא טבא לרבנן .משום זה היה נראה
לברך 'שהשמחה במעונו' בסיום מסכת ,דאין לך שמחה יותר לפני הקב"ה אלא שמחה ורנה של
תורה ,דאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ,דלא גרע מפדיון הבן דלפרסום מצוה בעלמא
הוא .וכן הוריתי פעם אחת הלכה למעשה ,ונתבלבל השמחה במהומות גדולות ע"י סיבות קשות,
ותליתי הסרחון בי ,שעברתי על דברי רבותי ,שלא שמעו מעולם דבר זה ,על כן לא כתבו לברך
'שהשמחה במעונו' אלא בחתונה ובפדיון הבן ,ובמילה גם כן לולא צערא דינוקא ,אבל במצוות
אחרינא לא .ובודאי כל דבריהם בקבלה בסודות פנימיות על כל שיחה ומלה ,ואיך נתקן דוקא לאותן
מצוות ולא לענין אחר .ומ"מ סיום הספר הוא סעודת מצוה לכולי עלמא.
וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים ,לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו ,ושמה יוכיח עליה,
ועושים שמחה ונותנים למקום שבח והודיה שזכה הנער להיות בר מצוה ,וגדול המצווה ועושה".
נצור לשונך מרע
מאד חרה לרבינו על אלו שמוצאים שם רע על אדם מישראל ,או על בעלי לשון הרע ורכילות .בעוז
ובתקיפות יצא נגדם ,וכפי שמוצאים אנו בכמה מתשובותיו" :ועתה אבוא בגזירה חמורה ,כשלהבת
בגחלת קשורה ,נידוי חרם שמתא ארורה ,על כל יושבי שערה לקיים דברינו כשורה ,כאשר מלובן
בראיות ברורה ,ואיש ואשה בחור ונערה ,אשר יחרץ לשונו בתערה ,ענש יענש בתוכחת ממארה,
ויוקד במגפה תבערה ,עד אשר יתחרט מעבירה ,ושלם ישלם כאיש המבעיר בעירה ,איבוד ממון
וגוף בקרה ,ואז יתחטא כמטהרה" (שו"ת מהרש"ל סי' י"ב)" .כי לפני עלתה צחנתו ועלה באישו ,לכן
מלקות ויסורין ממנו לא ימושו ,ואז כל ישראל ישמעו ויחושו" (שם סי' כ"ח)" .ואם יהיה איזה שורש
נא משנת השבוע
פורה ראש ולענה כעם עמורה ,להוציא עוד בשפתיו ולהגות בגרונו ולהעלות דבר זרות על שרבוב
לשונו ,במידה אשר מדד יהא מידתו ,וישתרבב לשונו על גוויתו ,בפגיעת מרגלים תהא פגיעתו,
במיתת מגפה תהא מיתתו ,וקבורת החמור תהא קבורתו .אם לא יבקש להתיר גערתו ,וילקה ויתודה,
אז יחזור לכשרותו" (שם סי' ל"ג).
תל תלפיות
עוד בהיותו צעיר לימים יצא טבעו בעולם ,ורבים פנו אליו לשאלו את דבר ה' ,וכמו שכתב (שו"ת
מהרש"ל סי' ל"ט)" :ובתשובה שכתבתי בימי חורפי"" .ומעשה בא לידי בימי חרפי" (ים של שלמה
יבמות פ"ב סי' י"ח) .ברבות השנים יצא שמו כפוסק מובהק ,ומכל כנפי הארץ הריצו ספיקותיהם
ושאלותיהם אליו .כמו ירושלים (ים של שלמה גיטין פ"ב סי' ד') ,תוגרמא )( (Turkeyשו"ת מהרש"ל סי'
י"ד) ,רוסיא (ים של שלמה חולין פ"ז סי' י"ז) ,ועוד.
רבינו עמד במשא ומתן של הלכה עם גדולי דורו ,כמו הגאון רבי יוסף כ"ץ מקראקא
( )Kraków, Polandזצ"ל בעל שארית יוסף ,קרובו המהר"ם פאדואה ) (Padua, Italyזצ"ל ,ובנו רבי
שמואל יהודה אב"ד וויניציה ) ,(Venice, Italyועוד.
קשר מיוחד היה לו עם ש"ב הגאון רבינו משה איסרליש -הרמ"א זי"ע ,עמו החליף תשובות רבות,
מתוך אהבה והערכה זה אל זה .וכן הראה לו את חידושיו ותשובותיו כדי לשמוע חוות דעתו ,וכמו
שכתב הרמ"א (הסכמתו לחכמת שלמה)" :הביאנו המלך חדריו ,והראה לי תשובות וספריו" .וכך כותב
רבינו אליו (שו"ת רמ"א סי' ו')" :אני מקבל עלי מהיום שאהבתך תהיה חקוקה בלבי" .וכמים פנים אל
פנים גם הרמ"א העריך את רבינו ,וכה כתב אליו (שם סי' ה')" :שמו יוצא וטבעו יוצא וכו' ,אשרי לדור
ששרוי בתוכו" .עם זאת לא נמנע רבינו להוכיח את הרמ"א בתוכחה גלויה ואהבה מוסתרת במקום
שנראה לו מן הצורך (עי' שו"ת רמ"א סי' ו') ,ולחלוק עליו בתוקף.
רבינו נודע בתקיפותו הרבה בהוראותיו והליכותיו ,וכמו שכתב הנודע ביהודה (תנינא יו"ד סי' נ"ג):
"ואפילו על גדולי הראשונים מצינו לרש"ל שחולק עליהם ,כי לבו כלב הארי" .ואכן כל המעיין
בחיבורו יראה כי לא נשא פני איש גם לגדולים וחשובים ביותר .דבר זה היה בעוכרו שיהיו לו
מתנגדים רבים ,וכמו שכתב (שו"ת מהרש"ל סי' ט"ז)" :ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרתי די,
מתלמידים הפושעים בי וכו' .כי בעו"ה ממרידת תלמידי המורדים ופושעים בי וכו' ,הם המוציאין
אותי חוץ למחיצתי ומחסרים גופי ובריאת שכלי וכו' .או יהפך לבם לב האבן והאכזר ,ללב בשר ,או
יתן לי חיל ואמיץ כח להציל את נפשי ונפש התלמידים הכשרים מידיהם .ואף בהיותי בארץ אויבי
וכפוי תחת ידם ,לא מאס וגעל השי"ת להפר בריתו אתי ,והרבה גבולי בתלמידים הגונים מכל ד' קצוי
ארץ ,והם כקוצים בעיניהם .ורחמנא ליחוס וליפרוק מר ממרעין בישין כאלו".
ובמקום גדולתו שם ענוותנותו ,כאשר כתב (שו"ת מהרש"ל סי' ל"ה)" :והנני תלמיד גמור וצעיר בשנים,
איך יעלה בלבי להורות ולפסוק" .ובמקום אחר כתב (ים של שלמה כתובות פ"א סי' כ"ב)" :ואע"פ שאיני
כדאי לחלוק" .וכאשר הגיע רבינו להחלטה כי טעה בהכרעתו ,חזר בו וקבע בכתב את דעתו ומסקנתו
החדשה" :כך כתבתי בימי חורפי ,ועכשיו שזכיתי ללמוד שמעתא דכבד מצאתי" (שו"ת מהרש"ל סי'
פ"ד) .ובמקום אחר כתב (ים של שלמה חולין פ"ח סי' נ"ד)" :וכך הייתי פוסק בימי חורפי ,קודם שירדתי
לעומק ההלכה".
משנת השבוע נב
הליכותיו בקודש
על גודל שקידתו מעיד רבינו בעצמו בהקדמתו לספרו 'ים של שלמה' עמ"ס יבמות" :דרשתי
וחקרתי היטב בשבעה חקירות ובשבעה דרישות ובדיקות אחר כל מקור הדין וחוצב ההלכה,
בתכלית היגיעה והעיון ,ובמעט שינה ,ברוב שיחה עם חבירי ותלמידי יותר מכולם .וכל הקורא בו
ימצא מקור חוצב עם המופתים יבין וידע וישכיל שלא הנחתי שום מחבר שלא עסקתי בעיוני קודם
חיתום גזר דין".
רבינו היה זהיר מאד בכבוד התורה ,וכמו שכתב תלמידו ב'ספר החיים'" :נוהגין העולם למנוע לעלות
לפני הספר תורה בפרשת התוכחה ,כי יראים פן תדבקם כל הרעה שקורא לפניו החזן מעל ספר
התורה הזה .אבל ודאי אם אין שם אדם המרוצה לעלות ,חלילה להניח את התורה כך בבזיון ,רק כל
הקודם לעלות הרי זה משובח ,ויתברך מאדון הברכות .וכן ראיתי במורי הגאון המופלא כמוהר"ר
שלמה דאסטרהא [רבינו] ז"ל ,שאם היה שם שום מניעה בעיני הבריות לעלות ,לא רצה להניח הס"ת
(ספר זכיות פ"ז) פתוח בבזיון ,רק קידם הוא ועלה".
כתב החיד"א :שמעתי מרב אחד שקיבל ,דהגאון מהרש"ל בשבתו על כסא ההוראה לרב ואב"ד,
צוה למוכיח אחד שיבוא בכל יום שעה אחת ויוכיחנו ,ויזהירנו כאילו הוא אחד מהמון ,כי כך רצונו
והרשות נתונה לו .וכעת בא המוכיח ,תיכף מהרש"ל מתעטף ויושב לשמוע תוכחות מוסר ביראה
ורעד לפני ה' ,אשריו ואשרי חלקו ,ואשרי העם שככה לו רב חסיד וקדוש זי"ע.
(שם הגדולים ערך ראשית חכמה)
עוד כתב החיד"א :שמעתי מרב אחד זקן שקיבל ,כי בימי מהרש"ל תחת בית מדרשו היתה חנות
לאיש אחד שהיה מוכר ירקות ,ושם היה ישן בחנות ,וקורין לו ר' אברהם מוכר ירקות ,והיה צנוע,
ודבר אין לו עם אדם .ולילה אחד קם מהרש"ל ,ושמע שר' אברהם היה לומד סוגיא עמוקה מאד,
ומפרשה פירוש רחב .והיה נותן דעתו לכל דבריו ,ושלח אחריו ,ושאל לו שאלה עמוקה בש"ס .והוא
השיב" :כי הוא עם הארץ ,ולא ידע מאי קאמרי רבנן" .וע"י הפצרות וגזירות פתח פיו ,והאירו דבריו
בחכמה ובקיאות הפלא ופלא .ונתחנן לו [ר' אברהם] שיהיה בסוד ולא יודיע הדבר .ונמשך כמה זמן
שמהרש"ל היה מפלפל עמו ,והיה מוצא קורת רוח שהוא גברא רבה .רבינו השאיר אחריו צוואה כי
אחרי פטירתו ,יקחו לרב את רבי אברהם מוכר ירקות ,כי אין כמוהו .כאשר נפטר רבינו ,באו ראשי
הקהל אל רבי אברהם ,ואמרו לו שהרב השאיר אחריו צוואה שישמש הוא כממלא מקומו .רבי
אברהם סירב בכל תוקף .אולם אחרי הפצרות ותנאים רבים נתקיימה צוואת רבינו .ומסיים החיד"א:
"ומי שיש לב ,יקח מוסר השכל עד כמה הוא גדר תורה לשמה ,ואת צנועים חכמה ,והתורה מכרזת
(שם הגדולים מע"ג מערכת א' אות ע"ז) עליו ירום ונשא וגבה ,וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים".
פעם דיבר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשא ) )Łęczna, Polandזי"ע אודות גודל מדריגת רבינו,
שעשה סייגים וגדרים מאוד ,ותהילה לו דומיה ,כי היה קדוש וטהור כמלאך ה' צב־אות .ובעיר גבורים
(פ' מצורע) כתב על רבינו ,שלא הניח בדורו כמותו.
(רמתים צופים מערכת הרה"ק מלענטשא זי"ע אות כ"ו)
רבינו כתב בהקדמתו לספרו ים של שלמה ,וז"ל" :פעם אחד בא לידי ע"י נר של מצוה כאילו הראו
לי מן השמים ,ונתנו לי הרמנא ואמיץ כח מרקיע ,ופתחו לי שערי אורה" .וכתב הקב הישר (פרק צ"ו):
נג משנת השבוע
"שמעתי מפי מורי על פי קבלה ,שהענין הוא כך :כשהיה הרב ר' שלמה לוריא ז"ל לומד וחיבר
הספרים ים של שלמה ,אירע לו שהיה לו רק נר קטן ודולק לפניו ,והיה זמן קרוב להכבות ,והיה דולק
כמה שעות יותר משלשה וארבעה נרות שלימים .וזה העידו עליו תלמידו ונכדו ,וז"ל" :בעל הנר הכיר
בנרו ובנסו ,כי ה' עמו" .וזה אירע להגאון הנ"ל נס ממש כנס של שמן הקודש שבצלוחית הקדושה
שבבית המקדש ,זכותו יעמוד לנו ,אשרי לו ואשרי יולדתו .הכלל העולה בכל נר של מצוה נמשך בו
קדושה עליונה ,ומעורר למעלה הדלקת בוצינין קדישין".
ספריו
רבינו שלמה שמו ,ושלימה משנתו ,ואלו חיבוריו שהשאיר אחריו ברכה' :שו"ת מהרש"ל' בד' חלקי
שו"ע' .חכמת שלמה' הגהות ותיקונים על הש"ס .וכתב עליו מרן החתם סופר זי"ע (הסכמתו לספר
צהר בנין)[" :המהרש"ל] טרח ויגע ותיקן רוב הטעויות ברוב הש"ס וכו' כי המהרש"ל כל יכול ולא
קצרה ידו .והנה ברוב המקומות אשר השיג מהרש"א על הגהת המהרש"ל ,כל מבין ויודע ישכיל
ויבין כי נקל ליישב דבריו" .וכתב החיד"א (שם הגדולים מע"ס אות ח' ס"ק פ"ו)" :והשגות מהרש"א עליו,
על הרוב אינן השגות אם יעמיק המעיין בדברי המהרש"ל" .ובעל מעיל צדקה כתב בצוואתו" :דברי
הגאון מהר"ר שלמה לוריא צריכין עיון גדול ,בכל אשר תמצא ממנו אל יליזו מנגד עיניך ,כל הספרים
ופירושיו מאירים כספירים".
וכה כתב הרמ"א בהסכמתו" :צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו השי"ת
בתורתו ,עוקר הרים בפלפולו וסיני בהוראתו ,ראשית דבר יראת ה' קודם לחכמתו עמו ,רוב בנין ורוב
מנין תלמידיו שואבי מי בארתו מימיו כמים קרים על נפש עיפה משיבי נפש עיפתו ,ראוי לסמוך
עליו כמשה מפי הגבורה בעלותו לקבל דברי הברית שעשועי חמדתו ,והעמיד תלמידים הרבה,
ועשה סייג לתורה משמרת למשמרתו ,איזן וחיקר ותיקן ספרים ותשובות בסברתו".
ואלו הן שאר חיבוריו' :יריעות שלמה' ביאור לפירוש על התורה ועל המזרחי' .זמירות שבת' ,עם
פירושו הכולל דינים והלכות רבות.
'ים של שלמה' על ט"ז מסכתות בש"ס [אך בידינו יש רק על ז' מסכתות] ,הספר נתקבל בהערצה
רבה בכל תפוצות ישראל ,וכה כתב החיד"א (ברכי יוסף יו"ד סי' רס"ז ס"ק י"ח)" :ואביטה נפלאות
למהרש"ל בים של שלמה ,המפרש בים וצלל במים אדירים בכל הסוגיות ודברי הפוסקים באריכות".
והגאון הבעל שם ממיכלשטאט ) )Michelstadt, Germanyזצ"ל מנה את הספר ים של שלמה
למסכת חולין בין הלימודים הנצרכים למורה הוראה.
פטירתו
רבינו נפטר ביום י"ב כסלו שנת של"ד ( 1573למס') ,ונטמן בבית החיים בעיר לובלין .וכה נחרת על
מצבתו" :פה מונח אביר האבירים ,מלך על כל חכמי המורים ,סיני ועוקר הרים ,מאור הגדול שהאיר
לישראל לדור דורים בספרו ים של שלמה ושאר ביאורים ,שמו נודע בסוף העולם בכל שערים,
הרביץ תורה והרבה תלמידים בכל העולם ,צדיק וחסיד בכל מעשיו ההדורים".
צאצאיו
רבנו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ואלו הן :בנו הגאון רבי יחיאל לוריא זצ"ל ר"מ בלובלין.
משנת השבוע נד
בנו הגאון רבי זאב וואלף זצ"ל .בתו מרת שרה ע"ה ,אשת הגאון המקובל רבי יהודה ליב אב"ד אפאלי
( )Opole, Polandזצ"ל .בתו מרת וואלאנטינא ע"ה ,אשת הגאון רבי אפרים פישל אב"ד בריסק זצ"ל.
בתו מרת מרים ע"ה ,אשת הגאון רבי אלעזר חזן מקראקא זצ"ל ,אחי הרמ"א .בתו אשת הגאון רבי
דוד טעבלי אויערבאך זצ"ל ,דיין בפוזנא ועוד .מכל אלה השתלשלו משפחות מפוארות של רבנים
גדולים ומפורסמים ,ועד היום הזה מתייחסות משפחות רבות בישראל אחרי רבנו.
במצבת הרה"ק מצאנז זי"ע נחקק" :ממחצבת קודש הג' מהרש"ל והג' חכם צבי זצלה"ה .וכתב נכדו
מציעשנוב ( )Cieszanów, Polandזי"ע (פי צדיק) מה שנרשם שהוא מגזע החכם צבי אין שום פלא
בזה ,שהרי לזקנו החכם צבי היתה לו זיקה מיוחד והתייחס עמו הרבה בהלכה .אבל המהרש"ל היה
רחוק מאד ,וגם היה נכד משאר גאונים מפורסמים בזמן ההוא .ומדוע איפוא נרשם רק יחוס זה.
ושמעתי פשר הדבר מנכדי רבינו :כי מסורת בידם מהדברי חיים ,שאם מזכירים על המצבה שם
המהרש"ל ,הוא סגולה להברחת החיצונים.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :כרם שלמה ,תולדותיו בשו"ת מהרש"ל ,יצא לאור ע"י מכון זכרון אהרן.
מצבת רבינו שלמה לוריא -המהרש"ל זי"ע בלובלין
נה משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
פּרשת ויֵּ ֵּצא
ּיּוקים ְּב ַר ִּש"י
ִּד ִּ
ארוָ ואס ֹלקים" (כח:יז) .זָ אגְ ט ַר ִׁש"י :וֶ וען יַ ֲעקֹב ִׁאיז ַא ִׁר ֶיבער ֶדעם ֵּבית ַה ִׁמ ְק ָדשַ ,פ ְ "כִּ י ִּאם ֵּבית ֱא ִּ
עט ַראכְ ט צּו ַדאוֶ וענֶ ען ַביי ֶדעם ישט גֶ ְ עלט .נָ אר ֶער ָהאט נִׁ ְ עש ֶט ְ ישט ָא ְפגֶ ְ ָהאט ֶמען ִׁאיהם נִׁ ְ
ימעל ָהאט ֶמען ִׁאיהם עדאוֶ וענְ טָ ,א ֶבער פּון ִׁה ֶ אבען גֶ ַ ערן ָה ֶ ְפ ַלאץ וָ ואס זַ יינֶ ע ֶע ְל ֶט ְ
עקּומען ִׁאין ָח ָרןָ ,האט ֶער גֶ עזָ אגְ טֶ :קען זַ יין ַאז ִׁאיְך ִׁבין ַא ִׁר ֶיבער ֶ אל ְטן .וֶ וען ֶער ִׁאיז ָאנְ גֶ עה ְ ָא ְפגֶ ַ
עלן? ָהאט ישט ָא ְפ ְש ֶט ְ עדאוֶ וענְ ט ,אּון ִׁאיְך זָ אל ִׁמיְך נִׁ ְ אבען גֶ ַ ערן ָה ֶ ֶדעם ְפ ַלאץ וואּו ַמיינֶ ע ֶע ְל ֶט ְ
ייען
אר ְש ֵּט ֶ ארף ֶמען ַפ ְ עהאט ְק ִׁפ ַיצת ַה ֶד ֶרְךַ .ד ְ ייען ,אּון ֶער ָהאט גֶ ַ צּוריק גֵּ ֶ ואלט ִׁ ֶער גֶ עוָ ְ
ער ֶקער ִׁאיז ָדאְך עלטְ .ש ֶט ְ עש ֶט ְישט ָא ְפגֶ ְ ארוָ ואס ָהאט ֶמען ִׁאיהם נִׁ ְ ארוָ ואס ַר ִׁש"י ְפ ֶרעגְ ט ַפ ְ ַפ ְ
עלט אֹויף ֶדעם ְפ ַלאץ וואּו זַ יינֶ ע עש ֶט ְישט ָא ְפגֶ ְ ארוָ ואס ָהאט ֶער זִׁ יְך נִׁ ְ ִׁדי ַק ְשיָ א אֹויף יַ ֲעקֹב ַפ ְ
עדאוֶ וענְ ט .נָ אְך ִׁאיז ְשוֶ וער וָ ואס ְש ֵּטייט ֶ'א ְפ ָשר' ִׁבין ִׁאיְך ַא ִׁר ֶיבערֶ ,ער ִׁאיז אבען גֶ ַ ערן ָה ֶ ֶע ְל ֶט ְ
אר ְפט זָ אגֶ ען :אֹויִׁ ,איְך ִׁבין ַא ִׁר ֶיבער ֶדעם ְפ ַלאץ וואּו ַמיינֶ ע ואלט גֶ ַ
עד ְ זִׁ יכֶ ער ַא ִׁר ֶיבערֶ ,עס וָ ְ
עדאוְ ונְ ט.אבען גֶ ַ ערן ָה ֶ ֶע ְל ֶט ְ
מֹוליכִּ ין אֹותֹו
רֹוצה ֵּל ֵּילְך ִּ
ַב ֶּד ֶּרְך ֶּש ָא ָדם ֶּ
ארט ִׁפ ְירט ֶמען (מּכֹות י ):אֹויף ֶדעם וֶ ועג וָ ואס ַא ֶמענְ ְטש וִׁ ויל גֵּ ֶ
ייעןָ ,ד ְ ֶעס ְש ֵּטייט ִׁאין גְ ָמ ָרא ַ
ִׁאיהם .אּון ֶעס ְש ֵּטייט ִׁאין ָפסּוק ְ(ת ִׁה ִׁלים קמו:יט) " ְרצֹון יְ ֵּר ָאיו יַ ֲע ֶשה וְ ֶאת ַשוְ ָע ָתם יִׁ ְש ַמע
עפען ַביי ָדוִׁ ד ַה ֶמ ֶלְך ַאז ֶער ָהאט גֶ עזָ אגְ ט (שם קיט:נט) "וָ ָא ִׁש ָיבה ַרגְ ַלי יֹוש ֵּיעם" .אּון ִׁמיר ְט ֶר ֶ
וְ ִׁ
עדען ֶאל ֵּעד ֶֹתיָך"ֶ .עס ְש ֵּטייט ִׁאין ִׁמ ְד ָרש אֹויף ֶדעם (ויק"ר ל"ה א') ָדוִׁ ד ַה ֶמ ֶלְך ָהאט גֶ עזָ אגְ ט ,יֶ ֶ
ייען צּו ֶדעם ְפ ַלאץ אּון צּו ֶדעם ְפ ַלאץָ ,א ֶבער ַמיינֶ ע עט ַראכְ ט ַאז ִׁאיְך וֶ ועל גֵּ ֶ ָטאג ָהאב ִׁאיְך גֶ ְ
עט ָראגְ ן ִׁאין ֵּבית ַה ִׁמ ְד ָרש ַא ַריין.
אבען ִׁמיְך ַא ַריינְ גֶ ְ
ִׁפיס ָה ֶ
בֹותיו
כֵּ יוָ ן ֶּש ָהיָ ה לֹו ְּק ִּפ ַיצת ַה ֶּד ֶּרְך ֹלא ָר ָאה ָמקֹום ֶּש ִּה ְּת ַפ ְּללּו ֲא ָ
ייען ַקיין ָח ָרן ,אּון וַ וייל ואלט גֵּ ֶיַ ֲעקֹב ָא ִׁבינּו וֶ וען ֶער ִׁאיז ַארֹויס פּון ְב ֵּאר ֶש ַבעָ ,האט ֶער גֶ עוָ ְ
צּוקּומעןַ ,אזֹויוִׁ וי
ֶ ארט ָאנְ אל ְפן ָד ְעה ְ וילעןָ ,האט ֶמען ִׁאיהם ִׁמן ַה ָש ַמיִׁ ם גֶ ָ ָדאס ִׁאיז גֶ עוֶ וען זַ יין וִׁ ֶ
קּומט אֹויס ַאז גְ ַלייְך וֶ וען עהאט ְק ִׁפ ַיצת ַה ֶד ֶרְךְ . (חּולין צאַ ):אז ֶער ָהאט גֶ ַ ִׁ ֶעס ְש ֵּטייט ִׁאין גְ ָמ ָרא
עקּומען ֵּקייןֶ עהאט ְק ִׁפ ַיצת ַה ֶד ֶרְך ,אּון ִׁאיז גְ ַלייְך ָאנְ גֶ ייען ָהאט ֶער גֶ ַ עהֹויבן צּו גֵּ ֶ
ְ ֶער ָהאט ָאנְ גֶ
וארט בֹותי' ִׁ -די וָ ְ ָח ָרן .וֶ ועגֶ ען ֶדעם ָהאט ֶער גֶ עזָ אגְ ט ' ֶא ְפ ָשר ֶש ָע ַב ְר ִׁתי ָמקֹום ֶש ִׁה ְת ַפ ְללּו ֲא ַ
עפ ֶרעגְ ט ִׁב ְלשֹון ְש ֵּא ָלה ֶ'א ְפ ָשר' ִׁבין ִׁאיְך ' ֶא ְפ ָשר' ֵּמיינְ ט ַאז ֶער ָהאט זִׁ יְך ִׁמ ְס ַת ֵּפק גֶ עוֶ וען אּון גֶ ְ
ועלכֶ ע ְפ ַלאץ ֶער עהן וֶ ְ ישט גֶ עזֶ ְ עהאט ְק ִׁפ ַיצת ַה ֶד ֶרְךָ ,האט ֶער נִׁ ְ ַא ִׁר ֶיבער ,וַ וייל ֶער ָהאט ָדאְך גֶ ַ
ִׁאיז ַא ִׁר ֶיבער .אּון ֶעס ֶקען זַ יין ַאז ֶער ִׁאיז ַא ִׁר ֶיבער ֶדעם ְפ ַלאץ .וֶ ועגֶ ען ֶדעם ָהאט ֶער גֶ עזָ אגְ ט
משנת השבוע נו
צּוקּומען ָהאט ֶער
ֶ ארט ָאנְ ֶ'א ְפ ָשר' ִׁבין ִׁאיְך ַא ִׁר ֶיבער ,אּון גְ ַלייְך וֶ וען ֶער ָהאט גֶ ְ
עט ַראכְ ט ָד ְ
עהאט ְק ִׁפ ַיצת ַה ֶד ֶרְך. גֶ ַ
בֹותיו
יַ ֲעקֹב ָא ִּבינּו ֹלא כִּ ּוֵּ ן ְּל ַהגִּ ַיע ַל ָמקֹום ֶּש ִּה ְּת ַפ ְּללּו ֲא ָ
אל ְטן ִׁמן ַה ָש ַמיִׁ ם ,וַ וייל עה ְ ישט ָא ְפגֶ ַ
ארוָ ואס ֶמען ָהאט ִׁאיהם נִׁ ְ אר ְש ֵּטייט ֶמען ַפ ְ ִׁמיט ֶדעם ַפ ְ
אלט'ס עמ ְ עט ַראכְ טֶ ,ד ָ ואלט גֶ ְ צּוקּומעןָ ,א ֶבער אֹויב ֶער וָ ְ
ֶ ארט ָאנְעט ַראכְ ט ָד ְ ישט גֶ ְ ֶער ָהאט נִׁ ְ
אר ֶדעם ואלט גֶ עוֶ וען " ְרצֹון יְ ֵּר ָאיו יַ ֲע ֶשה" ,וַ וייל ַה ָק ָב"ה ֶד ְ
ער ִׁפ ְילט ִׁדי ָרצֹון פּון ִׁדי ַצ ִׁד ִׁיקיםַ .פ ְ וָ ְ
ערנָ אְךייען צּום ְמקֹום ַה ִׁמ ְק ָדש ,אּון ֶד ְ עט ַראכְ ט צּו גֵּ ֶ ואלט יַ ֲעקֹב זִׁ יְך צּוגֶ עגְ ֵּרייט אּון גֶ ְ אֹויב וָ ְ
ערנָ אְך צּו מֹוריָ ה ,אּון ֶד ְ
עהאט ְק ִׁפ ַיצת ַה ֶד ֶרְך צּו ַהר ַה ִׁ ואלט ֶער זִׁ יכֶ ער גֶ ַ ַמ ְמ ִׁשיְך זַ יין ַקיין ָח ָרן ,וָ ְ
אל ְטן פּוןעה ְ ישט ָא ְפגֶ ַ עט ַראכְ ט פּון ֶדעםָ ,האט ֶמען ִׁאיהם נִׁ ְ ישט גֶ ְ ָח ָרןָ ,א ֶבער וַ וייל ֶער ָהאט נִׁ ְ
(שנת תשל"ה) ימעל.ִׁה ֶ
עֹול ִּבים
ִּלמּוד ְּלדֹורֹות ִּמּיַ ֲעקֹב ָא ִּבינּו ִּל ְּהיֹות ֵּמ ַהנֶּ ֱע ָל ִּבים וְּ ֵּאינָ ן ְּ
ערנֶ ען פּון ִׁדי ַהנְ ָהגָ ה פּוןאֹויסל ְ
ֶ ארף זִׁ יְך
"וַ ַת ֲח ֵּלף ֶּאת ַמ ְּשכֻּ ְּר ִּתי ֲע ֶּש ֶּרת מֹנִּ ים" (לא:מא)ֶ .מען ַד ְ
ערנָ אְך טֹוישן ֵּל ָאה ִׁמיט ָר ֵּחל ,אּון ֶד ְ
ְ קֹודם ִׁמיט ֶדעם
יַ ֲעקֹב ָא ִׁבינּו ,נָ אְך ִׁדי ַא ֶלע ְש ָק ִׁרים פּון ָל ָבןֶ ,
אֹויסגֶ ענַ ע ְר'ט ֲע ֶש ֶרת מֹונִׁ ים ִׁ -מיט ֶדעם עבן וֵּ ויינִׁ יג ְשכַ ר ,אּון ֶער ָהאט ִׁאיהם ְ וָ ואס ֶער ָהאט גֶ עגֶ ְ
אר ֶפע ֵּריידֶ ,ער ָהאט נָ אר גֶ עזָ אגְ ט ַאז ֶער ָהאט עדט ִׁמיט ִׁאיהם ַש ְ ער ְ ישט גֶ ֶ ַא ֶלעם ָהאט יַ ֲעקֹב נִׁ ְ
ארען וָ ואס ֶער ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַביי ִׁאיהם .אּון ֲא ִׁפילּו ַאז ָל ָבן עטּוהן ִׁדי ַא ֶלע יָ ֶ
ְ ישט ְש ֶלעכְ ט גֶ גָ ְ
ארנִׁ ְ
עבר ֶענגְ ט זַ יין ִׁמ ִׁיל ֶיטערָ ,האט יַ ֲעקֹב זִׁ יְך אל ֶטען ִׁמיט ִׁאיהם אּון ָהאט גֶ ְ ִׁאיז גֶ עקּו ֶמען ִׁמ ְל ָח ָמה ַה ְ
עמט ,וַ וייל ֶער ִׁאיז זַ יין ְשוֶ וער .אּון ָדאס ִׁאיז ַא ִׁלימּוד אר ֶש ְישט ַפ ְ אל ֶטען אּון ִׁאיהם נִׁ ְ עה ְ צּוריק גֶ ַ ִׁ
(ק ֶֹבץ ֵּש ֶבט ְמנַ ֶשה) לֹוקת.
עֹול ִׁביםֲ ,א ִׁפילּו ִׁב ְש ַעת ַמ ְח ֶ
ְלדֹורֹות ,צּו זַ יין פּון ִׁדי נֶ ֱע ָל ִׁבים וְ ֵּאינָ ם ְ
ייטען פּון צ ִּד ִּיקים
יָ ארצ ֶ
י"ד ּכִׁ ְס ֵּלו תרכ"ט עשט זי"ע
עפינֶ ְ
ַהְר ַה"ק ֶר ִּבי ְמנַ ֵחם נָ חום ְפ ִּר ֶיע ְד ַמאן ִּמ ְש ֶט ִּ
עבֹוירען ִׁאין יָ אר תקפ"ג-דֶ .ער ִׁאיז גֶ עוֶ וען ֶדער ֶפ ְ
ער ֶדער זּוהן פּון ַה ְר ַה"ק ֶ ֶר ִׁבי ְמנַ ֵּחם נָ חּום ִׁאיז גֶ
ֶר ִׁבי יִׁ ְש ָר ֵּאל ְפ ִׁר ֶיע ְד ַמאן ֵּמרּוזִׁ 'ין זי"עַ ,אן ֵּאיינִׁ ֶיקעל פּון ֶדעם גְ ֶ
רֹויסען ַמגִׁ יד פּון ֶמעזְ ִׁר ְיטש זי"ע,
אמע ִׁאיז גֶ עוֶ וען ָמ ַרת ָש ָרה ע"הִׁ ,די ָטאכְ ֶטער פּון הג"ר מ ֶֹשה אּון ֶדעם ְמאֹור ֵּעינַ יִׁ ם זי"ע .זַ יין ַמ ֶ
אר ִׁד ְיטשֹוב זַ ַצ"ל. ִׁמ ַב ְ
אמען ִׁמיט זַ יין ַח ֵּבר ֶר ִׁבי מ ֶֹשה ֶחזְ ְק ֵּאל'ס ִׁאין ֵּאיינְ ָמאל זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען ֶר ִׁבי יִׁ ְצ ָחק פּון ַח ִׁ
אטין צּוזַ ֶ
יילט עּודה ָהאט ֶדער ֶר ִׁבי גֶ ֵּ
עט ְ תֹורה ַביי ִׁדי ְס ָ
עשט ַביים ֶר ִׁבי'ן אֹויף סּוּכֹותִׁ .ש ְמ ַחת ָ עפינֶ ְ
ְש ֶט ִׁ
עֹולםֶ .מעןיילט ַפאר ֶדעם ָ עט ְ עש ַטאנֶ ען אּון ָהאט ֶעס גֶ ֵּ
ארט ִׁקיכְ ן]ֶ ,ער ִׁאיז גֶ ְ [א ָס ְאהן-קּוְך ַ ָר ְ
נז משנת השבוע
עקּומען נָ אנְ ט צּום ֶר ִׁבי'ןָ ,האט ֶר ִׁבי ֶ טּופט .וֶ וען ִׁדי ֲח ֵּב ִׁרים זֶ ענֶ ען ָאנְ גֶ
עש ְ ארק גֶ ְ ָהאט זִׁ יְך ְש ַט ְ
וערן פּון ִׁדי ְק ֶרענְ ק וָ ואס אטעוֶ ועט וֶ ְ ער ֶ "ה ְלוַ אי ַאז ִׁמיט ֶדעם ְשוֵּ וייס זָ אל ֶמען גֶ ַ יִׁ ְצ ָחק גֶ עזָ אגְ טַ :
אלטס ִׁדי ְק ֶרענְ ק ִׁטיפּוס]ֶ .דער ֶר ִׁבי ָהאט עמ ְ רּומגֶ עגַ אנְ גֶ ען ֶד ָ
[עס ִׁאיז ַא ְ ויצן" ֶ ַמאכְ ט ְשוִׁ ְ
עצט ,אּון ִׁאיז אפגֶ עזֶ ְ
עלייגְ ט ִׁדי ִׁקיכְ ןָ ,האט זִׁ יְך ַא ָר ְ וער ֶטערֶ ,ער ָהאט ַא ָראפ גֶ ֵּ ייע ֶרע וֶ ְערט זֵּ ֶ עה ְגֶ ֶ
אלט ִׁאיר נִׁ י ָצל"אזֹוי זָ אגְ ְסטּוַ ,אז ִׁמיט ֶדעם ְשוֵּ וייס זָ ְ אר ְט ַראכְ ט ,אּון ָהאט גֶ עזָ אגְ טַ : עצן ַפ ְ גֶ עזֶ ְ
אטע זִׁ כְ רֹונֹו ִׁל ְב ָרכָ ה ָהאט גֶ עזָ אגְ ט אּון ִׁאיְך זָ אגַ ,אז ִׁדי אפ ַקייט? ֶדער ַט ֶ וערען פּון ֶדעם ְש ָל ְ וֶ ֶ
ויצן ִׁאין גֵּ ִׁיהּנֹום".
ישט ְשוִׁ ְ ועלן נִׁ ְ
ויצן ַביי אּונְ זֶ ער ִׁטיש וֶ ְ
ֶמענְ ְט ְשן וָ ואס ְשוִׁ ְ
ארען ִׁמיט זַ יינֶ ע עפ ֵֶּאיינְ ָמאל ִׁאיז ֶדער זּון פּון ֶר ִׁבי'ן ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ַא ְב ָר ָהם ַמ ִׁת ְתיָ הּו זי"ע גֶ ָ
אֹויפ'ן וֶ ועג
עש ֶטער ֶר ִׁביְ . עפינֶ ְלּולא פּון ֶדעם ְש ֶט ִׁ ייטער צּו ִׁדי ְש ָטאט יַ אס ְל ֶרגֶ ל ָ
יֹומא ְד ִׁה ָ ַבאגְ ֵּל ֶ
אר ְפ ְס ַמאן ִׁאיז ַארֹויס צּו זֵּ ייֶ ,ער
אר ְפ ְס ַמאןֶ .דער ָד ְ ישען ָד ְ יּוד ֶ
עלט ַביי ַא ִׁ עש ֶט ְָהאט ֶער זִׁ יְך ָא ְפגֶ ְ
צּורה ,אּון ָהאט גֶ עזָ אגְ ט ַפאר ייליגֶ ע ָ ִׁאיז צּוגֶ עגַ אנְ גֶ ען צּום ֶר ִׁבי'ן ,אּון ָהאט גּוט ַב ְ
אט ַראכְ ט זַ יין ֵּה ִׁ
"א ְיהר זֶ ענְ ט ַאוַ ַדאי אֹויְך פּון ִׁדי ֶח ְב ָרהָ ,א ֶבער ָפ ִׁריץ ֶפגֶ רֶ ,קענְ ט ִׁא ְיהר אֹויְך ָדאס ֶדעם ֶר ִׁביִׁ :
עפ ֶרעגְ ט וָ ואסערט ,אּון ֶדער גַ ַבאי ָהאט ִׁאיהם גֶ ְ ישט גֶ ֶ
עענְ ְט ֶפ ְ ַמאכְ ן"? ֶדער ֶר ִׁבי ָהאט ִׁאיהם נִׁ ְ
ֶער ֵּמיינְ ט ִׁמיט זַ יין ְפ ַראגֶ ע.
יידערֵּ .איין ָטאג ָהאט ִׁאיהם יידע ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַא ְשנַ ֶ"מיין זֵּ ֶ
ערטַ : אר ְפ ְס ַמאן גֶ ֶ
עענְ ְט ֶפ ְ ָהאט ֶדער ָד ְ
אפֹוילן צּו
ְ ייע ֶרער ְש ָטאף ,אּון ָהאט ִׁאיהם ַב עבען ַא ַט ֶ ערּופעןֶ ,ער ָהאט ִׁאיהם גֶ עגֶ ֶ ֶ ֶדער ָפ ִׁריץ גֶ
עבען אֹויף עהר ַאכְ טּונְ ג גֶ ֶ וארנְ ט ֶער זָ אל זֶ ְייעם ָאנְ צּוגֶ .דער ָפ ִׁריץ ָהאט ִׁאיהם ָאנְ גֶ עוָ ְ ייען ַא נַ ֶ
נֵּ ֶ
ארק יידע ָהאט ְש ַט ְ עדיגֶ ען וֶ ועט ֶער ִׁאיהם ַה ְרגֶ 'ענֶ עןַ .מיין זֵּ ֶ ֶדעם ,אּון אֹויב ֶער וֶ ועט ָדאס ֶש ִׁ
צּורי ְסן ֶדעם ְש ָטאף ,אּון ֶער אל ֶשער ַבאוֶ ועגּונְ ג ָהאט ֶער ִׁ עבעןָ ,א ֶבער ִׁמיט ַא ַפ ְ ַאכְ טּונְ ג גֶ עגֶ ֶ
אר ֶרעכְ ְטן.עקענְ ט ַפ ְ ישט גֶ ֶ ָהאט שֹוין נִׁ ְ
עדט זַ ייןער ְ אֹויסגֶ ֶ
ְ עפינֶ עשט ,אּון ָהאט זִׁ יְך ארען צּום ֶר ִׁבי פּון ְש ֶט ִׁ עפ ֶ יידע גֶ ָ
גְ ַלייְך ִׁאיז ַמיין זֵּ ֶ
"פאר ַא ֵּהיים, ערטָ : עענְ ְט ֶפ ְארץ ,אּון ָהאט גֶ עוֵּ ויינְ ט ַפאר ִׁאיהםֶ .דער ֶר ִׁבי ָהאט ִׁאיהם גֶ ֶ ִׁב ֶיטער ַה ְ
יידע ָהאט גֶ עוואּו ְסט ַאז ֶדער ָאנְ צּוג ִׁאיז ֶדער ָאנְ צּוג וֶ ועט זַ יין גּוט אֹויף ִׁאיהם"ֲ .א ִׁפילּו ַמיין זֵּ ֶ
נעם ַצ ִׁדיק.
יש ֶטער אּון ִׁאין ִׁדי ְב ָרכָ ה פּו ֶ ייב ְ ישט גּוטָ ,א ֶבער ֶער ָהאט גֶ עגְ ֵּל ְ
ייבט ִׁאין ֵּא ִׁ נִׁ ְ
עק ָטאר פּון ָפ ִׁריץ ,וָ ואס ָהאט ִׁאיהם אפן ֶדעם ִׁד ֶיר ְ עט ָר ְ צּוריק ָהאט ֶער גֶ ְ אֹויף ֶדעם וֶ ועג ִׁ
ייעם ָאנְ צּוג, ארף שֹוין ַא נַ ֶ אר ֶבעןֶ ,ער ַד ְ עש ָט ְ עפ ֶרעגְ ט" :וִׁ וי ִׁב ְיסטּו גֶ עוֶ וען? ֶדער ָפ ִׁריץ ִׁאיז גֶ ְ גֶ ְ
עהן ַאעש ְ ייעם ָאנְ צּוג ַאזֹויוִׁ וי ֶדער ִׁמנְ ָהג ִׁאיז"ֶ .עס ִׁאיז גֶ ֶארף ִׁאיהם ַבאגְ ָרא ְבן ִׁמיט ֶדעם נַ ֶ ֶמען ַד ְ
וער ֶטער פּון ֶדעם וארן ִׁדי וֶ ְאסט ,אּון ֶעס ִׁאיז ְמקּויָ ם גֶ עוָ ְ נֵּ ס ֶדער ָאנְ צּוג ָהאט ִׁאיהם גּוט גֶ ע ַפ ְ
ער ַמאן ,וָ ואס ֶדער עמיינְ ט וֶ וען ִׁאיְך ָהאב גֶ עזָ אגְ ט אֹויב אֹויְך ֶדער יּונְ גֶ ְ ֶר ִׁבי .אּון ָדאס ָהאב ִׁאיְך גֶ ֵּ
יּודען ,אֹויב ֶער ֶקען אֹויְך ֶער ָדאס ַבאוֵּ ויזֶ ען, ארט ֶ ערט אֹויְך צּו ִׁדי ָס ְ עה ְ ָפנִׁ ים ִׁאיז ֵּמ ִׁעיד ַאז ֶער גֶ ֶ
ערט"? ֶער זָ אגְ ט ָ'פ ִׁריץ ֶפגֶ ר' ,אּון ֶדער ָפ ִׁריץ ֵּפייגֶ ְ
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
משנת השבוע נח
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידנו הרה"ג ר' אהרן מאיר מייזליש שליט"א
לרגל נישואי בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר צבי אלחנן הכהן ריכטער שליט"א
והר"ר ישעי' וויינבערג שליט"א
והרה"ג ר' מרדכי יצחק וויינבערג שליט"א
לרגל נישואי נכדם-בנו הבה"ח דוד עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יוסף דוד סג"ל לנדא שליט"א
והר"ר שלום פינחס סג"ל לנדא שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יחזקאל שרגא יונה הכהן ווייס שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר וואלף זיכערמאן שליט"א
והר"ר אהרן ענגל שליט"א
והר' מרדכי ענגל הי"ו
לרגל הולדת נינתו-נכדתו-בתו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יוסף לעממער שליט"א
והר' שמואל לעממער הי"ו
לרגל הולדת נכדו-בנו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר אברהם זכריש שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג הבה"ח שמחה אהרן קראנץ בשעטו"מ
