להתוודע · Lehisvada — ויצא (2026-11-16)

סנהדרין דף צה
' 0אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי' 1
בסנהדרין דף צ"ה .תנו רבנן ,שלשה קפצה להם הארץ ,אליעזר עבד אברהם ,ויעקב אבינו ,ואבישי בן צרויה .אבישי בן צרויה הא
דאמרן ,אליעזר עבד אברהם ,דכתיב ואבוא היום אל העין ,למימרא דההוא יומא נפק .יעקב אבינו ,דכתיב ,ויצא יעקב מבאר שבע וילך
חרנה ,וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ,כי מטא לחרן אמר ,אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי
בו ,בעי למיהדר ,כיון דהרהר בדעתיה למיהדר ,קפצה ליה ארעא ,מיד ויפגע במקום.
-א-
מדוע לא התפלל יעקב בהר המוריה כשעבר שם בפעם ראשונה
ובמהר"ל שם מיישב בדרך אחרת גם אם נאמר שיעקב לא הגיע לחרן בפעם ראשונה עבר על ידי קפיצת הדרך ולא הרגיש שהיה בהר
על ידי קפיצת הדרך ,וכתב דהטעם שלא התפלל בדרך הליכתו לחרן היה המוריה /לפני שהגיע לחרן היה מתיירא מעשו ולא היתה דעתו
מפני שהיה ירא יעקב מעשיו שלא ירדוף אחריו ,ולא היה יכול לכוין מיושבת להתפלל /לתפילה במקום קדוש ראוי הליכה במיוחד,
בתפילתו מפני יראת עשו ,אכן כאשר בא לחרן אמר בדעתו ששוב לא ירדוף ולא כשהוא בהעברה במקרה /סיבה מן השמים בדרך מעשה
עשיו אחריו ,כי הוא יודע שכבר הגיע לחרן ,ולפיכך עתה שלא נתיירא ,חזר אבות סימן לבנים להראות חשיבות מחשבת חרטה על שלא
התפללו כראוי
למקום שהתפללו אבותיו] .וראה ברא"ם שם שיש מדרשות חלוקות אם
-מהר"ל מפראג ,חידושי הרי"ם ,ערוגת הבושם -
הליכתו של יעקב לחרן היה בקפיצת הדרך או לא[.
א .רבים שואלים מדוע באמת כשעבר יעקב בתחילה על מקום שהתפללו
ובליקוטי הרי"ם על התורה פ' ויצא כתב דיעקב אבינו לא רצה להתפלל בו אבותיו לא התפלל ,ורק אחר כך בהגיעו לחרן התחרט על זה ואמר
במקום קדוש על ידי שבדרך הליכתו לחרן עבר במקום זה ,כי דבר 'אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו' ,ואז
שבקדושה צריך שתיעשה על ידי הכנה מיוחדת לאותו דבר ,ולא על ידי קפצה לו הארץ לחזור להגיע למקום שהתפללו בו אבותיו .ונאמרו כמה
העברה במקרה שבהליכתו לחרן יהא לו ריוח נוסף שיוכל להתפלל במקום דרכים בזה.
שהתפללו אבותיו .לפיכך לא עמד שם להתפלל אלא הלך עד לחרן ,אכן
מאחר שעבר באותו מקום ולא התפלל ,חזר במיוחד להגיע למקום שהתפללו בחידושי אגדות למהר"ל מפראג בחולין דף צ"א) :ד"ה אפשר( כתב על
אבותיו ,ואז קפצה לו הארץ .והוא מסיים שם שזה לימוד לכל אדם .וראה פי מה שאמרו במדרש )בראשית רבא ס"ח ח'( דהליכתו של יעקב לחרן היה
השלמות והוספות א[ בן יומו ,והיינו שזכה לקפיצת הדרך גם בהליכתו מבאר שבע לחרן ,ונמצא
דכשעבר על מקום שהתפללו אבותיו היה בדרך קפיצה ,והוא עצמו לא היה
ובספר ערוגת הבושם פרשת ברכה )ד"ה וישכון( מעיר ג"כ בזה מדוע יודע שהיה שם ,לפיכך אחר כך רצה לחזור.
אשה ואגב אורחא כשיעבור דרך שם יתפלל שם ,ולבחיר האבות יותר נאה היה הקב"ה סיבב שיגיע לחרן דרך קפיצה כדי שלא יתעכב להתפלל בהר
שילך במכוון לשם לראות את פני ה' במקום אשר בחר ,כאשר עשו אבותיו המוריה ,כי לגודל קדושתו של יעקב היה לו לילך להר המוריה בהכנה
אברהם ויצחק שהלכו לשם במכוון .ועל זה נתחכם אל עליון ,וקפץ לו הארץ מיוחדת ולא בדרך העברה באקראי
תיכף בצאתו מבאר שבע ומיד הגיע לחרן )כדאי' במדרש הנ"ל( ,כי על ידי זה -באר מים חיים -
כשעבר יעקב בהר המוריה לא היה יודע כלל שהוא נמצא שם ,כי מיד שיצא א[ בספר באר מים חיים מתקשה גם כן מדוע בתחילה לא עלה על דעתו
מבאר שבע תיכף נתראה בחרן. להתפלל ואחר כך נתחרט על זה .עוד הוא מעיר בלשון שאמר יעקב 'אפשר'
ובזה הוא מפרש מה שאמר יעקב 'אפשר' עברתי על מקום שהתפללו אבותי, עברתי במקום שהתפללו אבותי ,דמהו המכוון בלשון 'אפשר' ,הרי היה יכול לומר
דהנה ישנן שני דרכים של קפיצת הארץ ,יש שנשבר הארץ באמצע ויפגעו שני בפשיטות 'הנה עברתי' .גם להבין למה בהיותו בהר המוריה לא השקיע הקדוש
המקומות זה בזה ,ויש שפסיעות האדם מתרחבות במאוד עד שהוא מהלך דרך ברוך הוא השמש שלא בעונתה ולומר צדיק זה בא לבית מלוני עד אחר כך
קפיצה. בשובו לשם .גם הוא תמה למה בשובו מחרן הוצרך ללכת עד בית אל ,ולמה לא
נעקר הר המוריה לבוא עד חרן.
והנה כשהצטער יעקב על שעבר במקום שהתפללו אבותיו ולא התפלל ,לא
היה מקום להצטער אלא אם היה הקפיצה על ידי התרחבות הפסיעות ,אבל אם וכתב דיעקב אבינו ודאי היה בדעתו שכשיעבור דרך הר המוריה יתפלל שם,
הקפיצה היתה שנשבר הארץ באמצע ,לא היה לו להצטער על זה ,כי לא עבר שהרי הוא מקום שהתפללו אבותיו .אכן הקב"ה סיבב בדרך אחרת ,כי לצד גודל
כלל על מקום שהתפללו אבותיו .ולכן אמר יעקב רק בדרך 'אפשר שעברתי' ,כי קדושת יעקב היה נחשב זה לקצת פגם מה שעיקר הליכתו לחרן היה בשביל
פרשת השבוע א
סנהדרין דף צה
'אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי'
זו שהיא מתחרט על שלא התפלל כראוי יש לה חשיבות גדולה ,וממשיך בתחילה לא נתן דעתו להתפלל ואח"כ נתחרט ו'יהיב דעתיה למיהדר' .ועוד
עליו בזה אור התפילה ,כי לכן נזדמן כן מהשי"ת שיעקב אבינו יעבור על הוא מעיר מדוע מפני שהחליט בדעתו לחזור קפץ לו הר המוריה ,ומה היה
מקום שהתפללו אבותיו ולא יתפלל ,ואחר כך יתחרט ויאמר 'אפשר עברתי חסר אם היה טורח לבא ברגליו עד אותו המקום.
על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו' והועיל מחשבה זו
וכתב דדבר זה שיעקב עבר על מקום שהתפללו אבותיו ולא התפלל
שיקפוץ הר המוריה כנגדו ,וזה היה בדרך סימן לבנים שאם בני ישראל
ואח"כ התחרט וקפץ לנגדו הר המוריה ,דבר זה היתה סיבה מן השמים
יתחרטו על שלא התפללו כראוי ,במחשבה זו יהא חוזר עליהם אור התפילה.
שסיבב הקב"ה שיעקב לא יתפלל ויתחרט על זה ויקפוץ אליו הר המוריה,
כי זה היה בדרך מעשה אבות סימן לבנים שאם יהיו בני ישראל במצב שהיה
ובזה הוא מפרש מאה"כ )דברים ל"ג( 'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב
מוטל עליהם להתפלל ולא התפללו כראוי ,אם אחר כך יתחרטו בלבם על
אל ארץ דגן ותירוש' דהכוונה היא 'וישכון ישראל בטח' שיכולים להיות
מה שלא התפללו כראוי ,עדיין יאיר להם אז אור התפילה.
בטוחים ,כי אפילו אם לא התפללו כנכון ,כשהם מתחרטים על זה ,עדיין
חוזר עליהם אור התפילה' ,עין יעקב' ,מעין מה שמצינו אצל יעקב שבתחילה וכתב שם ,שאם אחרי שעברו הימים המקודשים של חודש תשרי,
לא התפלל ואחר כך נתחרט על זה ,והראה לו הקב"ה שעדיין חפץ בתפילתו מתבונן האדם שלא התפלל כפי שהיה ראוי להתפלל בחודש הזה ,והימים
וקפצה לו הארץ. כבר חלפו ועברו ,ואי אפשר להשיב את הזמן ,ידע נאמנה שמחשבת חרטה
-ב-
בימי הגלות אפשר לזכות מעין קדושת המקדש על ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות
למקדש מעט' ,אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ,ע"כ. קפיצת הדרך של יעקב אבינו אם היה על ידי שנעקר הר המוריה
והיינו דבתי כנסיות ובתי מדרשות שמייחדים בני ישראל בהיותם בגלות, ונתקרב אצלו ,או על ידי שהוא הגיע בקפיצה להר המוריה /
נקרא 'מקדש מעט' ,והוא מפני שמאחר שנחרב בית המקדש בירושלים, בית המקדש כשהוא בנוי ומשוכלל ,הרי הוא עומד מכוון נגד
נמשך מעין קדושת בית המקדש לבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. בית המקדש של מעלה ,בזמן הגלות בית המקדש של מעלה
הולך ומתייצב במכוון נגד מקדש מעט שהם בתי כנסיות ובתי
אמור מעתה ,דבפ' בשלח מפרש רש"י ד'בית המקדש של מטה מכוון מדרשות שבבבל
נגד בית המקדש של מעלה' כי שם מפרש רש"י מאה"כ 'תביאמו ותטעמו -רש"י ,רמב"ן ,הרה"ק מהר"י מבעלזא ,קרן לדוד -
בהר נחלתך מכון לשבתך' שהמכוון הוא על בית המקדש כשהוא בנוי ב .בענין קפיצת הדרך של יעקב אבינו מצינו שני דרכים בראשונים.
ומשוכלל בעיר הקודש ירושלים ,ומקדש זה בנוי למטה נגד בית המקדש
של מעלה. רש"י בפירוש החומש )בראשית כ"ח( מפרש דקפיצת הר המוריה היינו
שנעקר הר המוריה ובא למקום שהיה יעקב עומד שם .וכן מפרש רש"י
אמנם בפ' ויצא מפרש רש"י ד'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית בסוגיין )ד"ה קפצה(.
המקדש של מטה' ,שהרי יעקב אבינו לא היה בירושלים ,כי כבר הגיע לחרן
שהוא בחוץ לארץ ,וגם אי' במדרש )בר"ר ס"ט( דבמראה זו הראו ליעקב אבינו אמנם הרמב"ן על התורה חולק על דברי רש"י ,וכתב דכיון שאמרו בגמ'
חורבן בית המקדש ,אלא דעל ידי שנתן דעתו לחזור קפצה לו הר המוריה, דשלשה קפצה להם הארץ ,אליעזר עבד אברהם ,ויעקב אבינו ,ואבישי בן
לכן מפרש רש"י ד'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של מטה', צרויה ,כשם שקפיצת הארץ האמור אצל אליעזר עבד אברהם היינו שביום
להורות שבכל מקום שבני ישראל בגלותן מייחדים בתי כנסיות ובתי אחד הגיע מארץ ישראל לחרן ,כמו כן קפיצת הארץ שהזכירו אצל יעקב
מדרשות ונעשה בזה 'מקדש מעט' ,הקב"ה מוליך ומעמיד את הבית המקדש היינו שהגיע בקפיצה להר המוריה ,ומהיכי תיתי לומר שהר המוריה נעקר
שלמעלה שיהא עומד מכוון מול 'מקדש מעט' של מטה ,בכל מקום שהוא. ובא אצלו.
ובספר קרן לדוד פ' ויצא מיישב דברי רש"י ,וכתב ,דהנה רש"י שם
וכן בפ' משפטים )הנ"ל( מפרש רש"י ש'בית המקדש של מעלה מכוון
במאה"כ 'וזה שער השמים' מפרש ד'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית
נגד בית המקדש של מטה' כי פרשה זו אמורה על זמן הגלות ,כמו שמפרש
המקדש של מטה' .כיוצא בזה ,בפ' משפטים )שמות כ"ג( במאה"כ 'להביאך
רש"י שם על מאה"כ 'הנה אנכי שולח מלאך' דכאן נתבשרו שעתידין לחטוא
אל המקום אשר הכינותי' כתב רש"י 'זה אחד מן המקראות שאומרים שבית
ושכינה אומרת להם 'כי לא אעלה בקרבך' ,והיינו דפרשה זו נאמרה כשיגולו
המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של מטה'.
ממקומם ,לכן מפרש רש"י דבית המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש
של מטה' ,שבכל מקום שיגולו ויעשו שם מקדש מעט יהא בית המקדש אמנם בפ' בשלח )שמות ט"ו( במאה"כ 'תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון
של מעלה הולך ומתייצב כנגד מקדש מעט של מטה ,עכ"ד. לשבתך' מפרש רש"י דמקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר
פעלת .והיינו דבית המקדש של מטה מכוון נגד בית המקדש של מעלה.
וכתב בקרן לדוד דלכן מפרש רש"י דמה שאצל יעקב אבינו קפצה לו
ובקרן לדוד שם מביא בשם הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זצ"ל שהקשה מדוע
הארץ היינו שנעקר המוריה למקום שהיה עומד שם ,ולא היה כקפיצת הדרך
שינה רש"י את דבריו שבפ' בשלח כתב ד'בית המקדש של מטה בנוי נגד
של אליעזר עבד אברהם שהוא הגיע מהר לחרן ,שהרי יעקב אמר 'וזה שער
בית המקדש של מעלה' ,ואילו בפ' ויצא ובפ' משפטים כתב רש"י ד'בית
השמים' והיינו שראה ש'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של
המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של מטה'.
מטה' ,וזה על ידי שנעקר הר המוריה ובא לחוץ לארץ במקום שיעקב היה
עומד. ותירץ ,דהנה במגילה דף כ"ט .אמרו על מאה"כ )יחזקאל י"א( 'ואהי להם
לשם מצוה להתפלל שם ,אכן כיון שהלך עד בית אל וראה הקדוש ברוך הוא הצטער על הצד אולי קפצה לו הארץ על ידי שנתרחבו לו פסיעותיו דרך שם
טוב כוונתו שבאמת הוא עושה וכבר החזיק בדרך לבוא עד כה ובודאי שילך עד ונמצא שהיה עובר על המקום שהתפללו אבותיו כי היתה הארץ שלימה ולא
הר המוריה ,אז היה נחשב אצל הקב"ה כאילו כבר הלך עד שם ,ואז קיצר כביכול נשברה לשברים .כי אם נעשה הקפיצה בשבירת הארץ לא עבר כלל דרך שם,
הקדוש ברוך הוא טרחת הצדיק ועקר הר המוריה והביאו לכאן ,והכירו יעקב ולכן אמר רק בדרך 'אפשר עברתי'.
והתפלל שם ,אבל בפעם ראשונה בעברו דרך שם לא הכירו כלל ,כי לא חפץ
הקדוש ברוך הוא שיתפלל אז ,וקפצה לו הארץ כדי שלא יעמוד להתפלל בדרך ומעתה ,כשנתחרט על שלא התפלל בהר המוריה ונתן דעתו לחזור ,לא נעקר
הילוכו באקראי. הר המוריה לבוא עד חרן כי רצה הקדוש ברוך הוא דוקא שילך לשם במכוון
ב
פרשת השבוע
בכורות דף נה
0טבילה בנהרות בזמן ריבוי גשמים 1
בבכורות דף נ"ה :למה נקרא שמו פרת ,שמימיו פרים ורבים .מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך .ופליגא דרב,
דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת.
אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה מקוה ביומי ניסן ,ומפצי ביומי תשרי .מקוה ביומי ניסן ,סבר לה כרב דאמר רב אמי אמר רב מיטרא
במערבא סהדא רבה פרת ,שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ,והוו להו מי גשמים רובא .ומפצי ביומי תשרי .וכו'.
-א-
העמדת מפץ בתוך הנהר לעשותו אשבורן
והנה במה שמועיל הקפת מפץ בתוך הנהר להכשיר פסול זוחלין ,נתקשו במפץ עוברים המים בתוך נקבי המחצלת /זחילה שאינה ניכרת
הפוסקים שהרי עדיין המים זוחלין ועוברים דרך הנקבים שבמפץ ,ואם כן /מפץ העשוי מבד שאין מים עוברים בו כלל /פסול זוחלין
מה מועיל הקפת מפץ ,ונאמרו בזה כמה דרכים ,כמו שיבואר. בנהר אינו מן התורה /פסול זוחלין במקוה אמור דוקא כשהמים
זוחלין כמעיין ,ולא בזחילה שבסדק הכותל
בשו"ת עין יצחק ח"א יו"ד סי' כ"ב מיישב הדבר על פי מה שכתב בשו"ע -רמב"ם ,שו"ע ,עין יצחק ,דברי מלכיאל ,גידולי טהרה ,בית שלמה ,שבה"ל -
יו"ד סי' ר"א סעיף נ"א דאם ניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט ,או א .דברי הגמ' שלפנינו מובאים גם במס' שבת דף ס"ה .ובמס' נדרים דף מ'.
נבלעים בקרקע מעט מעט ,כשר ,לפי שאין זחילתן ניכרת .ומקורו בבית יוסף והובאה הלכה זו ברמב"ם בפרק ט' מהלכות מקוואות הלכה י"ג ובטור
בשם שער המים להרשב"א .וכתב דלכן מועיל העמדת מפץ בתוך הנהר ושו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף ב'.
אע"ג שעדיין המים עוברים בתוך הנהר מפני שאין הזחילה שבתוך המפץ
ניכרת .ואדרבא ,ממה שאמרו דמועיל המעדת מפץ בתוך הנהר יש להוכיח והנה הנידון בדברי הגמ' לפי הסכמת רוב הראשונים הוא לגבי אם יש
כדברי השו"ע בשם הרשב"א דזחילה שאינה ניכרת אינה נחשבת זחילה, לאסור לטבול בנהרות מפני חשש פסול זוחלין .כי מי מעיין מטהרין גם
שהרי בהקפת מחצלת אי אפשר שלא יצאו המים דרך המחצלת לחוץ ,ועם בזוחלין ,אבל מי גשמים אינם מטהרין אלא כשהם נקווים ועומדים באשבורן.
כל זה כתבו הרמב"ם והשו"ע בלא שום חולק שזה מועיל לבטל חשש זוחלין. ולכן ,בנהרות הזוחלין בזמן שדינן כמעיין ,בזמן שיש לחוש לריבוי גשמים
ודוחק לומר דכוונתם הוא דצריכים להעמיד מחצלת שיש בה עובי שאין בתוך הנהר ,סובר רב ד'מיטרא במערבא סהדא רבה פרת' ,והיינו דכשרואים
המים עוברים שם ,חדא כי אם כן היה להם לפרש דבר זה ,ועוד כי זה נגד נהר פרת שמתגדל יותר מהרגלו ,יש לנו הוכחה שבארץ ישראל ירד מטר,
המציאות שלא יהא המים חודרין כלל דרך מחצלת ,ועל כרחך דכיון שאין ואסור לטבול בו כיון שהם רוב מי גשמים שאינם נקווים באשבורן .אמנם
הזחילה ניכרת אינה פוסלת .וכן כתב במרחשת ח"א סי' ל"ט )אות ד'(. שמואל חולק על רב וסובר ד'נהרא מכיפיה מיבריך' והיינו דבשעה שיורדים
גשמים מן העבים ,מתרבה עוד יותר נביעתו של תהום ,ונמצא דמה שבשעת
ולפי דבריו דהטעם שמועיל מפץ הוא משום שאין זחילתה ניכרת ,צריך
גשמים הנהר נתגדל אינו רק ע"י מי גשמים ,אלא גם על ידי נביעתו של
להביא מחצלת עם נקבים דקים מאוד ,כי במחצלת רגילה שאין הנקבים
תהום ,ועדיין דינו כדין המעיין שמטהר בזוחלין.
דקים מאוד יש גם זחילה ניכרת ,כי רואים בעין שזחילת הנהר מתקדמת
והולכת בתוך המחצלת. והרמב"ם בפרק ט' מהלכות מקואות הלכה י"ג כתב דנהר שרבו מי
אמנם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סוף סי' ס"ד חולק על דבריו וכתב דיש גשמים על מי הנהר ,אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן ,לפיכך צריך להקיף
לומר דאה"נ דצריך להקיף במפץ שהוא ארוג הדק היטב שלא יחדרו המים מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן ,ע"כ .והיינו
בו תיכף ,ונהי דכשיעמוד איזה זמן במים יחדרו המים דרך המפץ ,מכל מקום שפוסק כרב דאין לטבול בנהרות בשעה שרבו עליו מי גשמים ,ועל זה כתב
כשיעמיד המפץ קודם הטבילה ,יספיקו לטבול טרם שיחדרו המים דרך דבזמן שרבו מי גשמים על הנהר יש להכשירו על ידי שמקיף מפץ בתוך
המפץ ,ואז טובל באשבורן. הנהר עד שיקוו המים כדי שיטבול באשבורן .והיינו שהוא מפרש דמה
שאבוה דשמואל העמיד מפצי ביומי תשרי ,היינו כדי שיהיו המים באשבורן.
אכן בספר גידולי טהרה על הלכות מקוואות ]גבא סק"ז[ מעיר ג"כ בזה ]וראה עוד כסף משנה שם[.
מה מועיל הקפת מפץ בתוך הנהר לבטל פסול זוחלין ,הרי המים עדיין יוצאין
דרך הנקבים שבמפץ .והוא כתב דזה מפני דמה שאסור לטבול בנהר בזמן ובשו"ע שם מובא בזה שני דעות ,המחבר שם כתב כדעת הרמב"ם דאם
שרבו עלי מי גשמים אינו מן התורה אלא מדרבנן ,כי מן התורה כיון שמי אם רבו מי גשמים על מי הנהר ,אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן .לפיכך
הגשמים מתחברים עם הנהר שיש עליו תורת מעין ,גם הגשמים מטהרין צריך להקיף מפץ ]פירוש ,כעין מחצלת[ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב ,עד
בזוחלין ,אלא שיש עליו פסול זוחלין מדרבנן ,וכיון שהוא רק מדרבנן הקילו שיקוו המים ויטבול בהם .והרמ"א מביא דיש מתירים לטבול בנהרות אף
בהקפת מפץ ,אע"ג שהמים עוברים דרך הנקבים. כשרבו מי גשמים על מי הנהר משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו.
ובשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' פ"ב )אות ד'( מבאר בדרך אחרת מה והנה בענין טבילה בנהרות בזמן ריבוי גשמים האריכו מאוד הראשונים
דף היומי
שכתבו הרמב"ם והשו"ע דבנהר שרבו בו גשמים מעמיד מפץ בתוך הנהר והאחרונים ונו"כ השו"ע בהרבה פרטים ,וכבר נתבאר הרבה ב'להתוודע'
כדי שיקוו המים ,דהנה הרא"ש בהלכות מקואות סי' י"א מביא דאחד מן בשבת דף ס"ה וב'להתוודע' בנדרים דף מ' ,ואין לכפול הדברים.
א
בכורות דף נה
טבילה בנהרות בזמן ריבוי גשמים
דאין פסול זוחלין במי גשמים אלא אם טובל במקום שהמים זוחל כמו המחברים האחרונים כתב דמקוה שנסדק אחד מכותליו והמים מנטפין דרך
במעין ,ולכן מאחר שע"י העמדת מפץ הוא מעכב זחילת המים הרי זה נחשב הנקב יצא מתורת אשבורן ונקרא זוחלין והוא פסול .והרא"ש חולק עליו
אשבורן ,אע"ג שאצל המפץ יוצאים מים מחורי המפץ. וכתב דמה שאמרו דמעיין מטהר בזוחלין ומקוה אינו מטהר בזוחלין אלא
באשבורן ,בא למעט מקוה שהוא דומה למעיין שכולו זוחל והולך ,ובזה אמרו
דמקוה של מי גשמים אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן ,אבל מקוה
ובשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ק"ו מיישב ג"כ דברי הרמב"ם והמחבר דמה
שעיקרו באשבורן אלא שמן הצד זוחלין המים מחוץ למקוה ,המקוה כשר
שמועיל העמדת מפץ בתוך הנהר שלא יחשב זוחלין הוא על פי דעת הרא"ש
לטבול במים העומדין באשבורן .והוא מוכיח כן ממה ששנינו בפרק ה'
דאין זה נחשב זוחלין ,וכתב דברמב"ם בפרק ט' מהלכות מקואות הלכה ט'
דמקואות משנה ו' דחרדלית של גשמים היורד מן ההר גודרין אותו בכלים
והלכה ט"ז מוכח שסובר כדעת הרא"ש ,וכן הוא דעת המחבר בשו"ע שם
לעכב הילוך המים כדי שלא יהיו זוחלין ,הרי דאפשר לבטל זחילת מי גשמים
סעיף נ' שכתב דאין המקוה נפסל ע"י זחילה אלא אם לא ישארו שם מ'
ע"י שגדר המים בכלים ,והרי בגודר בכלים אי אפשר להדק כל כך את הכלים
סאה ,ומוכח שסובר דעצם הדבר שהמים זוחל מחוץ למקוה אינו פוסל את
זה לזה שלא יצאו קצת מן המים בין הכלים ,שהרי לא הוזכר במשנה שצריך
המקוה ,ולכן כתבו הרמב"ם והשו"ע דמועיל העמדת מפץ .אמנם הרמ"א
לטוחן בסיד ,ומוכח מזה דכל שטובל במקום שהמים עומדין ,אע"ג שמן הצד
בסעיף נ' חולק על דעת המחבר ,ולדעתו זחילה ע"י נקב מן הצד פוסל את
הם זוחלין לחוץ ,אין בזה פסול זוחלין ,ע"כ.
המקוה ,ואה"נ דלדעת הרמ"א לא יועיל העמדת מפץ בתוך הנהר ,כי מה אם
נקב שבכותל את המקוה פוסל אותו ,ודאי שאי אפשר להכשיר נהר עם מי וכתב בבית שלמה שם דמה שכתב הרמב"ם דבנהר שרבו עליו מי
גשמים ע"י העמדת מפץ. גשמים יש להכשיר על ידי שמעמיד מפיץ ,מתפרש על פי דעת הרא"ש
-ב-
העמדת מפץ המקבל טומאה
כתבו בגידולי טהרה ובלבנון נטע )הנ"ל( דמה שכתב בשו"ע להעמיד מפץ אם צריך להעמיד מחצלת שאינה מקבלת טומאה /פלוגתא אם
בנהר היינו מפץ שאינו מקבל טומאה ,שהרי בסעיף נ' מביא דעת אחת שאין צריך שיהא הויה על ידי טהרה /על ידי בניה בנהר נפקע תורת
להעמיד זוחלין בדבר המקבל טומאה. קבלת טומאה
-גידולי טהרה ,לבנון נטע ,בית שלמה -
אמנם בשו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סי' ס"א מקשה הרב השואל על מה
ב .בספר גידולי טהרה ]גבא סק"ז[ כתב דמה שאמרו דבנהר שרבו בו מי
שכתב המחבר שיקיף מפץ בנהר כדי שיקוו המים ,והרי מפץ מקבל טומאה,
גשמים מעמיד שם מפיץ להקוות את המים שיהיו עומדין באשבורן ,היינו
ואסור להעמיד הזחילה על ידי דבר המקבל טומאה ,כדאי' בשו"ע סעיף נ'.
שיעמיד שם מפץ שלא נעשה לשכיבה שאינו מקבל טומאה ,שהרי בשו"ע
והוא משיב לו בכמה דרכים ,בתחילה כתב דמקור דבר זה דיש להעמיד מפץ
שם סעיף נ' כתב דמקוה שיש בו פסול זוחלין אין להעמיד את הזחילה על
בתוך הנהר הוא מדברי הרמב"ם )כנ"ל( ,ועל הרמב"ם אין להקשות האיך
ידי דבר המקבל טומאה ,כי מקוה צריך שתהא הוייתו בטהרה ולא בדבר
מועיל העמדת מפץ המקבל טומאה ,שהרי הרמב"ם אינו סובר דצריך הויה
המקבל טומאה .וכן כתב בספר לבנון נטע על הלכות מקואות שם דלכן כתב
על ידי טהרה )כנ"ל( .אלא דתקשה על המחבר שבסעיף נ' מביא שני דעות
בשו"ע דנפץ הוא 'כעין' מחצלת ,לומר שאין להעמיד מחצלת ממש ,כי
אם מותר להעמיד זחילה על ידי דבר המקבל טומאה ,והאיך סתם בסעיף
מחצלת הוא מקבל טומאה ואין לטהר מקוה על ידי דבר המקבל טומאה.
ב' שאפשר להעמיד הזחילה ע"י מפץ .וכתב בבית שלמה דהמחבר צירף בזה
דעת הסוברים דמותר לטבול בנהרות אפילו בשעת ריבוי גשמים ,כמאן
אכן גוף הדבר דבמקוה צריך שתהא הוויתו על ידי טהרה אינו מוסכם
דאמר דנהרא מכיפיה מיברך ,לכן לגבי העמדת זחילה בדבר המקבל טומאה,
לדברי הכל ,כי מקור הדבר הוא בפרק ה' דמקואות משנה ה' במה שאומר
יש להקל בדבר.
רבי יוסי דכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו .והרא"ש בהלכות
ועוד כתב דאה"נ דיש לומר דמיירי במחצלת שאינו מקבל טומאה ,כמו מקואות סי' י"א מפרש דלרבי יוסי אין לעשות מקוה אלא על ידי דבר שאינו
שמצינו בסוכה דף י"ט :דמסככין במחצלת גדולה שעשויה לסיכוך או לבנין מקבל טומאה .וכן כתב בטור יו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח .אכן בבית יוסף שם
ואינה מקבלת טומאה .ושוב כתב דאפילו בלוקח מחצלת המקבלת טומאה, מביא דהרמב"ם מפרש דברי רבי יוסי בדרך אחרת לגמרי ,ולדעתו מותר
מכל מקום כיון שאי אפשר לעכב זחילת המים אלא על ידי שקבעה ובנאה לעשות מקוה ע"י דבר המקבל טומאה .ושם בסעיף נ' )הנ"ל( מובא במחבר
היטב כדי שלא יזחלו המים ,הרי בזה יצאה מתורת קבלת טומאה .וראה עוד שני דעות לגבי מקוה שיש בו פסול זוחלין אם מותר להעמיד הזחילה על
השלמות והוספות א[ ידי דבר המקבל טומאה ,דלדעת הרא"ש אסור ולדעת הרמב"ם מותר .ולכן
דרך זחילה] .והוא מפרש כן בדברי התרומת הדשן המובא בטו"ז שם סק"ג[. הבדל בין העמדת מקוה זוחלת ע"י דבר המקבל טומאה ובין העמדת
מפץ בתוך הנהר
והנה מה שמים שאובין נטהרין כשהגיעו למקוה כשרה ,אמור גם במים -ישועות יעקב -
שאובין שבאו למקוה מתוך כלי המקבל טומאה ,והיינו דפסול זה שהמים הגיע
א[ בישועות יעקב יו"ד סי' ר"א סק"א )ד"ה והנה( מבאר בדרך נפלא דאפשר לעכב
מדבר המקבל טומאה שנחשב כטמא ,נפקע ג"כ ע"י השקה וזריעה בתוך המקוה,
זחילת הנהר על ידי מפץ המקבל טומאה אפילו להסוברים דאין להעמיד זחילת
כשם שפסול שאוב נפקע ע"י השקה וזריעה ,דכיון שהמים שבאו מדבר המקבל
שבמקוה בדבר המקבל טומאה .והוא על פי מה שמבאר הטעם דרבוי מי גשמים
טומאה נזרעו בתוך המקוה ,נפקע מהם פסול טומאתם.
פוסלים את הנהר שלא יהא רשאין לטבול בו בזוחלין ,ואילו מים שאובים שנפלו
ומעתה מיושב בדרך נפלא היאך מועיל העמדת מפץ המקבל טומאה בתוך למקוה של מ' סאה אפילו אם נפלו לתוכה אלף סאין אין פוסלים אותה ,וכתב
הנהר לעכב זחילת המים אע"ג שבמקוה שזוחל אינו רשאי להעמיד זחילה ע"י דזה מפני שבמים שאובין יש פסול בעצם המים במה שהם תלושין ,וכשנפלו
דבר המקבל טומאה ,כי במעמיד מפץ בתוך הנהר לעכב הזחילה ,פסול זה למקוה נזרעו בתוך המקוה ,והם נעשים מחוברים כמי המקוה ,ונתבטל מהם שם
שהווית המים במקום זה היה על ידי דבר המקבל טומאה ,נטהר על ידי השקה שאובין .אבל מה שמי גשמים מטהרין באשבורן ולא בזוחלין ,אינו פסול בעצם
בתוך מי הנהר ,כשם שמים שאובין נטהרים במקוה כשרה על ידי השקה וכשם המים ,אלא שכן אמרה תורה דמי גשמים אם באים על האדם בדרך זחילה אינם
שמים שאובין שבאו מכלי המקבל טומאה נטהרין ע"י השקה ,כי דוקא פסול מטהרים אותו ,כי במי גשמים צריך שהאדם יבא בתוך המים באשבורן ,ולא
זוחלין אינו נפקע על ידי השקה מפני שאין בו פסול במים אלא שאמרה תורה שהמים יבואו עליו בדרך זחילה .וכיון שאין שום פסול בגוף המים אלא שאינו
שלא יבאו המים על ידי זחילה ,ולכן אפילו אם אסור להעמיד מקוה זוחלת על נטהר אם המים באו עליו דרך זחילה ,לזה אין מועיל השקת מי גשמים בתוך מי
ידי דבר המקבל טומאה ,מועיל העמדת מפץ בתוך הנהר ,כי פסול זה שנתהווה המעיין ,כי אין פסול בגוף המים שיופקע ע"י זריעה והשקה ,ואפילו ע"י השקה
דף היומי
ע"י דבר המקבל טומאה ,נטהר על ידי השקה בתוך הנהר. בתוך המעיין עדיין הם מי גשמים ,ואין מי גשמים מטהרים כשבאים על האדם
ב
