gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להתוודע · Lehisvada — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: להתוודע · Lehisvada

שבוע: ויצא (2026-11-16)

להתוודע · Lehisvada — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫סנהדרין דף צה‬ ‫‪' 0‬אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי' ‪1‬‬ ‫בסנהדרין דף צ"ה‪ .‬תנו רבנן‪ ,‬שלשה קפצה להם הארץ‪ ,‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬ויעקב אבינו‪ ,‬ואבישי בן צרויה‪ .‬אבישי בן צרויה הא‬ ‫דאמרן‪ ,‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬דכתיב ואבוא היום אל העין‪ ,‬למימרא דההוא יומא נפק‪ .‬יעקב אבינו‪ ,‬דכתיב‪ ,‬ויצא יעקב מבאר שבע וילך‬ ‫חרנה‪ ,‬וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש‪ ,‬כי מטא לחרן אמר‪ ,‬אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי‬ ‫בו‪ ,‬בעי למיהדר‪ ,‬כיון דהרהר בדעתיה למיהדר‪ ,‬קפצה ליה ארעא‪ ,‬מיד ויפגע במקום‪.‬‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫מדוע לא התפלל יעקב בהר המוריה כשעבר שם בפעם ראשונה‬ ‫ובמהר"ל שם מיישב בדרך אחרת גם אם נאמר שיעקב לא הגיע לחרן‬ ‫בפעם ראשונה עבר על ידי קפיצת הדרך ולא הרגיש שהיה בהר‬ ‫על ידי קפיצת הדרך‪ ,‬וכתב דהטעם שלא התפלל בדרך הליכתו לחרן היה‬ ‫המוריה ‪ /‬לפני שהגיע לחרן היה מתיירא מעשו ולא היתה דעתו‬ ‫מפני שהיה ירא יעקב מעשיו שלא ירדוף אחריו‪ ,‬ולא היה יכול לכוין‬ ‫מיושבת להתפלל ‪ /‬לתפילה במקום קדוש ראוי הליכה במיוחד‪,‬‬ ‫בתפילתו מפני יראת עשו‪ ,‬אכן כאשר בא לחרן אמר בדעתו ששוב לא ירדוף‬ ‫ולא כשהוא בהעברה במקרה ‪ /‬סיבה מן השמים בדרך מעשה‬ ‫עשיו אחריו‪ ,‬כי הוא יודע שכבר הגיע לחרן‪ ,‬ולפיכך עתה שלא נתיירא‪ ,‬חזר‬ ‫אבות סימן לבנים להראות חשיבות מחשבת חרטה על שלא‬ ‫התפללו כראוי‬ ‫למקום שהתפללו אבותיו‪] .‬וראה ברא"ם שם שיש מדרשות חלוקות אם‬ ‫‪ -‬מהר"ל מפראג‪ ,‬חידושי הרי"ם‪ ,‬ערוגת הבושם ‪-‬‬ ‫הליכתו של יעקב לחרן היה בקפיצת הדרך או לא[‪.‬‬ ‫א‪ .‬רבים שואלים מדוע באמת כשעבר יעקב בתחילה על מקום שהתפללו‬ ‫ובליקוטי הרי"ם על התורה פ' ויצא כתב דיעקב אבינו לא רצה להתפלל‬ ‫בו אבותיו לא התפלל‪ ,‬ורק אחר כך בהגיעו לחרן התחרט על זה ואמר‬ ‫במקום קדוש על ידי שבדרך הליכתו לחרן עבר במקום זה‪ ,‬כי דבר‬ ‫'אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו'‪ ,‬ואז‬ ‫שבקדושה צריך שתיעשה על ידי הכנה מיוחדת לאותו דבר‪ ,‬ולא על ידי‬ ‫קפצה לו הארץ לחזור להגיע למקום שהתפללו בו אבותיו‪ .‬ונאמרו כמה‬ ‫העברה במקרה שבהליכתו לחרן יהא לו ריוח נוסף שיוכל להתפלל במקום‬ ‫דרכים בזה‪.‬‬ ‫שהתפללו אבותיו‪ .‬לפיכך לא עמד שם להתפלל אלא הלך עד לחרן‪ ,‬אכן‬ ‫מאחר שעבר באותו מקום ולא התפלל‪ ,‬חזר במיוחד להגיע למקום שהתפללו‬ ‫בחידושי אגדות למהר"ל מפראג בחולין דף צ"א‪) :‬ד"ה אפשר( כתב על‬ ‫אבותיו‪ ,‬ואז קפצה לו הארץ‪ .‬והוא מסיים שם שזה לימוד לכל אדם‪ .‬וראה‬ ‫פי מה שאמרו במדרש )בראשית רבא ס"ח ח'( דהליכתו של יעקב לחרן היה‬ ‫השלמות והוספות א[‬ ‫בן יומו‪ ,‬והיינו שזכה לקפיצת הדרך גם בהליכתו מבאר שבע לחרן‪ ,‬ונמצא‬ ‫דכשעבר על מקום שהתפללו אבותיו היה בדרך קפיצה‪ ,‬והוא עצמו לא היה‬ ‫ובספר ערוגת הבושם פרשת ברכה )ד"ה וישכון( מעיר ג"כ בזה מדוע‬ ‫יודע שהיה שם‪ ,‬לפיכך אחר כך רצה לחזור‪.‬‬ ‫אשה ואגב אורחא כשיעבור דרך שם יתפלל שם‪ ,‬ולבחיר האבות יותר נאה היה‬ ‫הקב"ה סיבב שיגיע לחרן דרך קפיצה כדי שלא יתעכב להתפלל בהר‬ ‫שילך במכוון לשם לראות את פני ה' במקום אשר בחר‪ ,‬כאשר עשו אבותיו‬ ‫המוריה‪ ,‬כי לגודל קדושתו של יעקב היה לו לילך להר המוריה בהכנה‬ ‫אברהם ויצחק שהלכו לשם במכוון‪ .‬ועל זה נתחכם אל עליון‪ ,‬וקפץ לו הארץ‬ ‫מיוחדת ולא בדרך העברה באקראי‬ ‫תיכף בצאתו מבאר שבע ומיד הגיע לחרן )כדאי' במדרש הנ"ל(‪ ,‬כי על ידי זה‬ ‫‪ -‬באר מים חיים ‪-‬‬ ‫כשעבר יעקב בהר המוריה לא היה יודע כלל שהוא נמצא שם‪ ,‬כי מיד שיצא‬ ‫א[ בספר באר מים חיים מתקשה גם כן מדוע בתחילה לא עלה על דעתו‬ ‫מבאר שבע תיכף נתראה בחרן‪.‬‬ ‫להתפלל ואחר כך נתחרט על זה‪ .‬עוד הוא מעיר בלשון שאמר יעקב 'אפשר'‬ ‫ובזה הוא מפרש מה שאמר יעקב 'אפשר' עברתי על מקום שהתפללו אבותי‪,‬‬ ‫עברתי במקום שהתפללו אבותי‪ ,‬דמהו המכוון בלשון 'אפשר'‪ ,‬הרי היה יכול לומר‬ ‫דהנה ישנן שני דרכים של קפיצת הארץ‪ ,‬יש שנשבר הארץ באמצע ויפגעו שני‬ ‫בפשיטות 'הנה עברתי'‪ .‬גם להבין למה בהיותו בהר המוריה לא השקיע הקדוש‬ ‫המקומות זה בזה‪ ,‬ויש שפסיעות האדם מתרחבות במאוד עד שהוא מהלך דרך‬ ‫ברוך הוא השמש שלא בעונתה ולומר צדיק זה בא לבית מלוני עד אחר כך‬ ‫קפיצה‪.‬‬ ‫בשובו לשם‪ .‬גם הוא תמה למה בשובו מחרן הוצרך ללכת עד בית אל‪ ,‬ולמה לא‬ ‫נעקר הר המוריה לבוא עד חרן‪.‬‬ ‫והנה כשהצטער יעקב על שעבר במקום שהתפללו אבותיו ולא התפלל‪ ,‬לא‬ ‫היה מקום להצטער אלא אם היה הקפיצה על ידי התרחבות הפסיעות‪ ,‬אבל אם‬ ‫וכתב דיעקב אבינו ודאי היה בדעתו שכשיעבור דרך הר המוריה יתפלל שם‪,‬‬ ‫הקפיצה היתה שנשבר הארץ באמצע‪ ,‬לא היה לו להצטער על זה‪ ,‬כי לא עבר‬ ‫שהרי הוא מקום שהתפללו אבותיו‪ .‬אכן הקב"ה סיבב בדרך אחרת‪ ,‬כי לצד גודל‬ ‫כלל על מקום שהתפללו אבותיו‪ .‬ולכן אמר יעקב רק בדרך 'אפשר שעברתי'‪ ,‬כי‬ ‫קדושת יעקב היה נחשב זה לקצת פגם מה שעיקר הליכתו לחרן היה בשביל‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫א‬ ‫סנהדרין דף צה‬ ‫'אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי'‬ ‫זו שהיא מתחרט על שלא התפלל כראוי יש לה חשיבות גדולה‪ ,‬וממשיך‬ ‫בתחילה לא נתן דעתו להתפלל ואח"כ נתחרט ו'יהיב דעתיה למיהדר'‪ .‬ועוד‬ ‫עליו בזה אור התפילה‪ ,‬כי לכן נזדמן כן מהשי"ת שיעקב אבינו יעבור על‬ ‫הוא מעיר מדוע מפני שהחליט בדעתו לחזור קפץ לו הר המוריה‪ ,‬ומה היה‬ ‫מקום שהתפללו אבותיו ולא יתפלל‪ ,‬ואחר כך יתחרט ויאמר 'אפשר עברתי‬ ‫חסר אם היה טורח לבא ברגליו עד אותו המקום‪.‬‬ ‫על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו' והועיל מחשבה זו‬ ‫וכתב דדבר זה שיעקב עבר על מקום שהתפללו אבותיו ולא התפלל‬ ‫שיקפוץ הר המוריה כנגדו‪ ,‬וזה היה בדרך סימן לבנים שאם בני ישראל‬ ‫ואח"כ התחרט וקפץ לנגדו הר המוריה‪ ,‬דבר זה היתה סיבה מן השמים‬ ‫יתחרטו על שלא התפללו כראוי‪ ,‬במחשבה זו יהא חוזר עליהם אור התפילה‪.‬‬ ‫שסיבב הקב"ה שיעקב לא יתפלל ויתחרט על זה ויקפוץ אליו הר המוריה‪,‬‬ ‫כי זה היה בדרך מעשה אבות סימן לבנים שאם יהיו בני ישראל במצב שהיה‬ ‫ובזה הוא מפרש מאה"כ )דברים ל"ג( 'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב‬ ‫מוטל עליהם להתפלל ולא התפללו כראוי‪ ,‬אם אחר כך יתחרטו בלבם על‬ ‫אל ארץ דגן ותירוש' דהכוונה היא 'וישכון ישראל בטח' שיכולים להיות‬ ‫מה שלא התפללו כראוי‪ ,‬עדיין יאיר להם אז אור התפילה‪.‬‬ ‫בטוחים‪ ,‬כי אפילו אם לא התפללו כנכון‪ ,‬כשהם מתחרטים על זה‪ ,‬עדיין‬ ‫חוזר עליהם אור התפילה‪' ,‬עין יעקב'‪ ,‬מעין מה שמצינו אצל יעקב שבתחילה‬ ‫וכתב שם‪ ,‬שאם אחרי שעברו הימים המקודשים של חודש תשרי‪,‬‬ ‫לא התפלל ואחר כך נתחרט על זה‪ ,‬והראה לו הקב"ה שעדיין חפץ בתפילתו‬ ‫מתבונן האדם שלא התפלל כפי שהיה ראוי להתפלל בחודש הזה‪ ,‬והימים‬ ‫וקפצה לו הארץ‪.‬‬ ‫כבר חלפו ועברו‪ ,‬ואי אפשר להשיב את הזמן‪ ,‬ידע נאמנה שמחשבת חרטה‬ ‫‪-‬ב‪-‬‬ ‫בימי הגלות אפשר לזכות מעין קדושת המקדש על ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫למקדש מעט'‪ ,‬אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫קפיצת הדרך של יעקב אבינו אם היה על ידי שנעקר הר המוריה‬ ‫והיינו דבתי כנסיות ובתי מדרשות שמייחדים בני ישראל בהיותם בגלות‪,‬‬ ‫ונתקרב אצלו‪ ,‬או על ידי שהוא הגיע בקפיצה להר המוריה ‪/‬‬ ‫נקרא 'מקדש מעט'‪ ,‬והוא מפני שמאחר שנחרב בית המקדש בירושלים‪,‬‬ ‫בית המקדש כשהוא בנוי ומשוכלל‪ ,‬הרי הוא עומד מכוון נגד‬ ‫נמשך מעין קדושת בית המקדש לבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל‪.‬‬ ‫בית המקדש של מעלה‪ ,‬בזמן הגלות בית המקדש של מעלה‬ ‫הולך ומתייצב במכוון נגד מקדש מעט שהם בתי כנסיות ובתי‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬דבפ' בשלח מפרש רש"י ד'בית המקדש של מטה מכוון‬ ‫מדרשות שבבבל‬ ‫נגד בית המקדש של מעלה' כי שם מפרש רש"י מאה"כ 'תביאמו ותטעמו‬ ‫‪ -‬רש"י‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬הרה"ק מהר"י מבעלזא‪ ,‬קרן לדוד ‪-‬‬ ‫בהר נחלתך מכון לשבתך' שהמכוון הוא על בית המקדש כשהוא בנוי‬ ‫ב‪ .‬בענין קפיצת הדרך של יעקב אבינו מצינו שני דרכים בראשונים‪.‬‬ ‫ומשוכלל בעיר הקודש ירושלים‪ ,‬ומקדש זה בנוי למטה נגד בית המקדש‬ ‫של מעלה‪.‬‬ ‫רש"י בפירוש החומש )בראשית כ"ח( מפרש דקפיצת הר המוריה היינו‬ ‫שנעקר הר המוריה ובא למקום שהיה יעקב עומד שם‪ .‬וכן מפרש רש"י‬ ‫אמנם בפ' ויצא מפרש רש"י ד'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית‬ ‫בסוגיין )ד"ה קפצה(‪.‬‬ ‫המקדש של מטה'‪ ,‬שהרי יעקב אבינו לא היה בירושלים‪ ,‬כי כבר הגיע לחרן‬ ‫שהוא בחוץ לארץ‪ ,‬וגם אי' במדרש )בר"ר ס"ט( דבמראה זו הראו ליעקב אבינו‬ ‫אמנם הרמב"ן על התורה חולק על דברי רש"י‪ ,‬וכתב דכיון שאמרו בגמ'‬ ‫חורבן בית המקדש‪ ,‬אלא דעל ידי שנתן דעתו לחזור קפצה לו הר המוריה‪,‬‬ ‫דשלשה קפצה להם הארץ‪ ,‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬ויעקב אבינו‪ ,‬ואבישי בן‬ ‫לכן מפרש רש"י ד'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של מטה'‪,‬‬ ‫צרויה‪ ,‬כשם שקפיצת הארץ האמור אצל אליעזר עבד אברהם היינו שביום‬ ‫להורות שבכל מקום שבני ישראל בגלותן מייחדים בתי כנסיות ובתי‬ ‫אחד הגיע מארץ ישראל לחרן‪ ,‬כמו כן קפיצת הארץ שהזכירו אצל יעקב‬ ‫מדרשות ונעשה בזה 'מקדש מעט'‪ ,‬הקב"ה מוליך ומעמיד את הבית המקדש‬ ‫היינו שהגיע בקפיצה להר המוריה‪ ,‬ומהיכי תיתי לומר שהר המוריה נעקר‬ ‫שלמעלה שיהא עומד מכוון מול 'מקדש מעט' של מטה‪ ,‬בכל מקום שהוא‪.‬‬ ‫ובא אצלו‪.‬‬ ‫ובספר קרן לדוד פ' ויצא מיישב דברי רש"י‪ ,‬וכתב‪ ,‬דהנה רש"י שם‬ ‫וכן בפ' משפטים )הנ"ל( מפרש רש"י ש'בית המקדש של מעלה מכוון‬ ‫במאה"כ 'וזה שער השמים' מפרש ד'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית‬ ‫נגד בית המקדש של מטה' כי פרשה זו אמורה על זמן הגלות‪ ,‬כמו שמפרש‬ ‫המקדש של מטה'‪ .‬כיוצא בזה‪ ,‬בפ' משפטים )שמות כ"ג( במאה"כ 'להביאך‬ ‫רש"י שם על מאה"כ 'הנה אנכי שולח מלאך' דכאן נתבשרו שעתידין לחטוא‬ ‫אל המקום אשר הכינותי' כתב רש"י 'זה אחד מן המקראות שאומרים שבית‬ ‫ושכינה אומרת להם 'כי לא אעלה בקרבך'‪ ,‬והיינו דפרשה זו נאמרה כשיגולו‬ ‫המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של מטה'‪.‬‬ ‫ממקומם‪ ,‬לכן מפרש רש"י דבית המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש‬ ‫של מטה'‪ ,‬שבכל מקום שיגולו ויעשו שם מקדש מעט יהא בית המקדש‬ ‫אמנם בפ' בשלח )שמות ט"ו( במאה"כ 'תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון‬ ‫של מעלה הולך ומתייצב כנגד מקדש מעט של מטה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לשבתך' מפרש רש"י דמקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר‬ ‫פעלת‪ .‬והיינו דבית המקדש של מטה מכוון נגד בית המקדש של מעלה‪.‬‬ ‫וכתב בקרן לדוד דלכן מפרש רש"י דמה שאצל יעקב אבינו קפצה לו‬ ‫ובקרן לדוד שם מביא בשם הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זצ"ל שהקשה מדוע‬ ‫הארץ היינו שנעקר המוריה למקום שהיה עומד שם‪ ,‬ולא היה כקפיצת הדרך‬ ‫שינה רש"י את דבריו שבפ' בשלח כתב ד'בית המקדש של מטה בנוי נגד‬ ‫של אליעזר עבד אברהם שהוא הגיע מהר לחרן‪ ,‬שהרי יעקב אמר 'וזה שער‬ ‫בית המקדש של מעלה'‪ ,‬ואילו בפ' ויצא ובפ' משפטים כתב רש"י ד'בית‬ ‫השמים' והיינו שראה ש'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של‬ ‫המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של מטה'‪.‬‬ ‫מטה'‪ ,‬וזה על ידי שנעקר הר המוריה ובא לחוץ לארץ במקום שיעקב היה‬ ‫עומד‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬דהנה במגילה דף כ"ט‪ .‬אמרו על מאה"כ )יחזקאל י"א( 'ואהי להם‬ ‫לשם מצוה להתפלל שם‪ ,‬אכן כיון שהלך עד בית אל וראה הקדוש ברוך הוא‬ ‫הצטער על הצד אולי קפצה לו הארץ על ידי שנתרחבו לו פסיעותיו דרך שם‬ ‫טוב כוונתו שבאמת הוא עושה וכבר החזיק בדרך לבוא עד כה ובודאי שילך עד‬ ‫ונמצא שהיה עובר על המקום שהתפללו אבותיו כי היתה הארץ שלימה ולא‬ ‫הר המוריה‪ ,‬אז היה נחשב אצל הקב"ה כאילו כבר הלך עד שם‪ ,‬ואז קיצר כביכול‬ ‫נשברה לשברים‪ .‬כי אם נעשה הקפיצה בשבירת הארץ לא עבר כלל דרך שם‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא טרחת הצדיק ועקר הר המוריה והביאו לכאן‪ ,‬והכירו יעקב‬ ‫ולכן אמר רק בדרך 'אפשר עברתי'‪.‬‬ ‫והתפלל שם‪ ,‬אבל בפעם ראשונה בעברו דרך שם לא הכירו כלל‪ ,‬כי לא חפץ‬ ‫הקדוש ברוך הוא שיתפלל אז‪ ,‬וקפצה לו הארץ כדי שלא יעמוד להתפלל בדרך‬ ‫ומעתה‪ ,‬כשנתחרט על שלא התפלל בהר המוריה ונתן דעתו לחזור‪ ,‬לא נעקר‬ ‫הילוכו באקראי‪.‬‬ ‫הר המוריה לבוא עד חרן כי רצה הקדוש ברוך הוא דוקא שילך לשם במכוון‬ ‫ב‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫בכורות דף נה‬ ‫‪ 0‬טבילה בנהרות בזמן ריבוי גשמים ‪1‬‬ ‫בבכורות דף נ"ה‪ :‬למה נקרא שמו פרת‪ ,‬שמימיו פרים ורבים‪ .‬מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך‪ .‬ופליגא דרב‪,‬‬ ‫דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת‪.‬‬ ‫אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה מקוה ביומי ניסן‪ ,‬ומפצי ביומי תשרי‪ .‬מקוה ביומי ניסן‪ ,‬סבר לה כרב דאמר רב אמי אמר רב מיטרא‬ ‫במערבא סהדא רבה פרת‪ ,‬שמא ירבו נוטפין על הזוחלין‪ ,‬והוו להו מי גשמים רובא‪ .‬ומפצי ביומי תשרי‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫העמדת מפץ בתוך הנהר לעשותו אשבורן‬ ‫והנה במה שמועיל הקפת מפץ בתוך הנהר להכשיר פסול זוחלין‪ ,‬נתקשו‬ ‫במפץ עוברים המים בתוך נקבי המחצלת ‪ /‬זחילה שאינה ניכרת‬ ‫הפוסקים שהרי עדיין המים זוחלין ועוברים דרך הנקבים שבמפץ‪ ,‬ואם כן‬ ‫‪ /‬מפץ העשוי מבד שאין מים עוברים בו כלל ‪ /‬פסול זוחלין‬ ‫מה מועיל הקפת מפץ‪ ,‬ונאמרו בזה כמה דרכים‪ ,‬כמו שיבואר‪.‬‬ ‫בנהר אינו מן התורה ‪ /‬פסול זוחלין במקוה אמור דוקא כשהמים‬ ‫זוחלין כמעיין‪ ,‬ולא בזחילה שבסדק הכותל‬ ‫בשו"ת עין יצחק ח"א יו"ד סי' כ"ב מיישב הדבר על פי מה שכתב בשו"ע‬ ‫‪ -‬רמב"ם‪ ,‬שו"ע‪ ,‬עין יצחק‪ ,‬דברי מלכיאל‪ ,‬גידולי טהרה‪ ,‬בית שלמה‪ ,‬שבה"ל ‪-‬‬ ‫יו"ד סי' ר"א סעיף נ"א דאם ניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט‪ ,‬או‬ ‫א‪ .‬דברי הגמ' שלפנינו מובאים גם במס' שבת דף ס"ה‪ .‬ובמס' נדרים דף מ'‪.‬‬ ‫נבלעים בקרקע מעט מעט‪ ,‬כשר‪ ,‬לפי שאין זחילתן ניכרת‪ .‬ומקורו בבית יוסף‬ ‫והובאה הלכה זו ברמב"ם בפרק ט' מהלכות מקוואות הלכה י"ג ובטור‬ ‫בשם שער המים להרשב"א‪ .‬וכתב דלכן מועיל העמדת מפץ בתוך הנהר‬ ‫ושו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף ב'‪.‬‬ ‫אע"ג שעדיין המים עוברים בתוך הנהר מפני שאין הזחילה שבתוך המפץ‬ ‫ניכרת‪ .‬ואדרבא‪ ,‬ממה שאמרו דמועיל המעדת מפץ בתוך הנהר יש להוכיח‬ ‫והנה הנידון בדברי הגמ' לפי הסכמת רוב הראשונים הוא לגבי אם יש‬ ‫כדברי השו"ע בשם הרשב"א דזחילה שאינה ניכרת אינה נחשבת זחילה‪,‬‬ ‫לאסור לטבול בנהרות מפני חשש פסול זוחלין‪ .‬כי מי מעיין מטהרין גם‬ ‫שהרי בהקפת מחצלת אי אפשר שלא יצאו המים דרך המחצלת לחוץ‪ ,‬ועם‬ ‫בזוחלין‪ ,‬אבל מי גשמים אינם מטהרין אלא כשהם נקווים ועומדים באשבורן‪.‬‬ ‫כל זה כתבו הרמב"ם והשו"ע בלא שום חולק שזה מועיל לבטל חשש זוחלין‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬בנהרות הזוחלין בזמן שדינן כמעיין‪ ,‬בזמן שיש לחוש לריבוי גשמים‬ ‫ודוחק לומר דכוונתם הוא דצריכים להעמיד מחצלת שיש בה עובי שאין‬ ‫בתוך הנהר‪ ,‬סובר רב ד'מיטרא במערבא סהדא רבה פרת'‪ ,‬והיינו דכשרואים‬ ‫המים עוברים שם‪ ,‬חדא כי אם כן היה להם לפרש דבר זה‪ ,‬ועוד כי זה נגד‬ ‫נהר פרת שמתגדל יותר מהרגלו‪ ,‬יש לנו הוכחה שבארץ ישראל ירד מטר‪,‬‬ ‫המציאות שלא יהא המים חודרין כלל דרך מחצלת‪ ,‬ועל כרחך דכיון שאין‬ ‫ואסור לטבול בו כיון שהם רוב מי גשמים שאינם נקווים באשבורן‪ .‬אמנם‬ ‫הזחילה ניכרת אינה פוסלת‪ .‬וכן כתב במרחשת ח"א סי' ל"ט )אות ד'(‪.‬‬ ‫שמואל חולק על רב וסובר ד'נהרא מכיפיה מיבריך' והיינו דבשעה שיורדים‬ ‫גשמים מן העבים‪ ,‬מתרבה עוד יותר נביעתו של תהום‪ ,‬ונמצא דמה שבשעת‬ ‫ולפי דבריו דהטעם שמועיל מפץ הוא משום שאין זחילתה ניכרת‪ ,‬צריך‬ ‫גשמים הנהר נתגדל אינו רק ע"י מי גשמים‪ ,‬אלא גם על ידי נביעתו של‬ ‫להביא מחצלת עם נקבים דקים מאוד‪ ,‬כי במחצלת רגילה שאין הנקבים‬ ‫תהום‪ ,‬ועדיין דינו כדין המעיין שמטהר בזוחלין‪.‬‬ ‫דקים מאוד יש גם זחילה ניכרת‪ ,‬כי רואים בעין שזחילת הנהר מתקדמת‬ ‫והולכת בתוך המחצלת‪.‬‬ ‫והרמב"ם בפרק ט' מהלכות מקואות הלכה י"ג כתב דנהר שרבו מי‬ ‫אמנם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סוף סי' ס"ד חולק על דבריו וכתב דיש‬ ‫גשמים על מי הנהר‪ ,‬אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן‪ ,‬לפיכך צריך להקיף‬ ‫לומר דאה"נ דצריך להקיף במפץ שהוא ארוג הדק היטב שלא יחדרו המים‬ ‫מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו‬ ‫בו תיכף‪ ,‬ונהי דכשיעמוד איזה זמן במים יחדרו המים דרך המפץ‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שפוסק כרב דאין לטבול בנהרות בשעה שרבו עליו מי גשמים‪ ,‬ועל זה כתב‬ ‫כשיעמיד המפץ קודם הטבילה‪ ,‬יספיקו לטבול טרם שיחדרו המים דרך‬ ‫דבזמן שרבו מי גשמים על הנהר יש להכשירו על ידי שמקיף מפץ בתוך‬ ‫המפץ‪ ,‬ואז טובל באשבורן‪.‬‬ ‫הנהר עד שיקוו המים כדי שיטבול באשבורן‪ .‬והיינו שהוא מפרש דמה‬ ‫שאבוה דשמואל העמיד מפצי ביומי תשרי‪ ,‬היינו כדי שיהיו המים באשבורן‪.‬‬ ‫אכן בספר גידולי טהרה על הלכות מקוואות ]גבא סק"ז[ מעיר ג"כ בזה‬ ‫]וראה עוד כסף משנה שם[‪.‬‬ ‫מה מועיל הקפת מפץ בתוך הנהר לבטל פסול זוחלין‪ ,‬הרי המים עדיין יוצאין‬ ‫דרך הנקבים שבמפץ‪ .‬והוא כתב דזה מפני דמה שאסור לטבול בנהר בזמן‬ ‫ובשו"ע שם מובא בזה שני דעות‪ ,‬המחבר שם כתב כדעת הרמב"ם דאם‬ ‫שרבו עלי מי גשמים אינו מן התורה אלא מדרבנן‪ ,‬כי מן התורה כיון שמי‬ ‫אם רבו מי גשמים על מי הנהר‪ ,‬אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן‪ .‬לפיכך‬ ‫הגשמים מתחברים עם הנהר שיש עליו תורת מעין‪ ,‬גם הגשמים מטהרין‬ ‫צריך להקיף מפץ ]פירוש‪ ,‬כעין מחצלת[ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב‪ ,‬עד‬ ‫בזוחלין‪ ,‬אלא שיש עליו פסול זוחלין מדרבנן‪ ,‬וכיון שהוא רק מדרבנן הקילו‬ ‫שיקוו המים ויטבול בהם‪ .‬והרמ"א מביא דיש מתירים לטבול בנהרות אף‬ ‫בהקפת מפץ‪ ,‬אע"ג שהמים עוברים דרך הנקבים‪.‬‬ ‫כשרבו מי גשמים על מי הנהר משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו‪.‬‬ ‫ובשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' פ"ב )אות ד'( מבאר בדרך אחרת מה‬ ‫והנה בענין טבילה בנהרות בזמן ריבוי גשמים האריכו מאוד הראשונים‬ ‫דף היומי‬ ‫שכתבו הרמב"ם והשו"ע דבנהר שרבו בו גשמים מעמיד מפץ בתוך הנהר‬ ‫והאחרונים ונו"כ השו"ע בהרבה פרטים‪ ,‬וכבר נתבאר הרבה ב'להתוודע'‬ ‫כדי שיקוו המים‪ ,‬דהנה הרא"ש בהלכות מקואות סי' י"א מביא דאחד מן‬ ‫בשבת דף ס"ה וב'להתוודע' בנדרים דף מ'‪ ,‬ואין לכפול הדברים‪.‬‬ ‫א‬ ‫בכורות דף נה‬ ‫טבילה בנהרות בזמן ריבוי גשמים‬ ‫דאין פסול זוחלין במי גשמים אלא אם טובל במקום שהמים זוחל כמו‬ ‫המחברים האחרונים כתב דמקוה שנסדק אחד מכותליו והמים מנטפין דרך‬ ‫במעין‪ ,‬ולכן מאחר שע"י העמדת מפץ הוא מעכב זחילת המים הרי זה נחשב‬ ‫הנקב יצא מתורת אשבורן ונקרא זוחלין והוא פסול‪ .‬והרא"ש חולק עליו‬ ‫אשבורן‪ ,‬אע"ג שאצל המפץ יוצאים מים מחורי המפץ‪.‬‬ ‫וכתב דמה שאמרו דמעיין מטהר בזוחלין ומקוה אינו מטהר בזוחלין אלא‬ ‫באשבורן‪ ,‬בא למעט מקוה שהוא דומה למעיין שכולו זוחל והולך‪ ,‬ובזה אמרו‬ ‫דמקוה של מי גשמים אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן‪ ,‬אבל מקוה‬ ‫ובשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ק"ו מיישב ג"כ דברי הרמב"ם והמחבר דמה‬ ‫שעיקרו באשבורן אלא שמן הצד זוחלין המים מחוץ למקוה‪ ,‬המקוה כשר‬ ‫שמועיל העמדת מפץ בתוך הנהר שלא יחשב זוחלין הוא על פי דעת הרא"ש‬ ‫לטבול במים העומדין באשבורן‪ .‬והוא מוכיח כן ממה ששנינו בפרק ה'‬ ‫דאין זה נחשב זוחלין‪ ,‬וכתב דברמב"ם בפרק ט' מהלכות מקואות הלכה ט'‬ ‫דמקואות משנה ו' דחרדלית של גשמים היורד מן ההר גודרין אותו בכלים‬ ‫והלכה ט"ז מוכח שסובר כדעת הרא"ש‪ ,‬וכן הוא דעת המחבר בשו"ע שם‬ ‫לעכב הילוך המים כדי שלא יהיו זוחלין‪ ,‬הרי דאפשר לבטל זחילת מי גשמים‬ ‫סעיף נ' שכתב דאין המקוה נפסל ע"י זחילה אלא אם לא ישארו שם מ'‬ ‫ע"י שגדר המים בכלים‪ ,‬והרי בגודר בכלים אי אפשר להדק כל כך את הכלים‬ ‫סאה‪ ,‬ומוכח שסובר דעצם הדבר שהמים זוחל מחוץ למקוה אינו פוסל את‬ ‫זה לזה שלא יצאו קצת מן המים בין הכלים‪ ,‬שהרי לא הוזכר במשנה שצריך‬ ‫המקוה‪ ,‬ולכן כתבו הרמב"ם והשו"ע דמועיל העמדת מפץ‪ .‬אמנם הרמ"א‬ ‫לטוחן בסיד‪ ,‬ומוכח מזה דכל שטובל במקום שהמים עומדין‪ ,‬אע"ג שמן הצד‬ ‫בסעיף נ' חולק על דעת המחבר‪ ,‬ולדעתו זחילה ע"י נקב מן הצד פוסל את‬ ‫הם זוחלין לחוץ‪ ,‬אין בזה פסול זוחלין‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫המקוה‪ ,‬ואה"נ דלדעת הרמ"א לא יועיל העמדת מפץ בתוך הנהר‪ ,‬כי מה אם‬ ‫נקב שבכותל את המקוה פוסל אותו‪ ,‬ודאי שאי אפשר להכשיר נהר עם מי‬ ‫וכתב בבית שלמה שם דמה שכתב הרמב"ם דבנהר שרבו עליו מי‬ ‫גשמים ע"י העמדת מפץ‪.‬‬ ‫גשמים יש להכשיר על ידי שמעמיד מפיץ‪ ,‬מתפרש על פי דעת הרא"ש‬ ‫‪-‬ב‪-‬‬ ‫העמדת מפץ המקבל טומאה‬ ‫כתבו בגידולי טהרה ובלבנון נטע )הנ"ל( דמה שכתב בשו"ע להעמיד מפץ‬ ‫אם צריך להעמיד מחצלת שאינה מקבלת טומאה ‪ /‬פלוגתא אם‬ ‫בנהר היינו מפץ שאינו מקבל טומאה‪ ,‬שהרי בסעיף נ' מביא דעת אחת שאין‬ ‫צריך שיהא הויה על ידי טהרה ‪ /‬על ידי בניה בנהר נפקע תורת‬ ‫להעמיד זוחלין בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫קבלת טומאה‬ ‫‪ -‬גידולי טהרה‪ ,‬לבנון נטע‪ ,‬בית שלמה ‪-‬‬ ‫אמנם בשו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סי' ס"א מקשה הרב השואל על מה‬ ‫ב‪ .‬בספר גידולי טהרה ]גבא סק"ז[ כתב דמה שאמרו דבנהר שרבו בו מי‬ ‫שכתב המחבר שיקיף מפץ בנהר כדי שיקוו המים‪ ,‬והרי מפץ מקבל טומאה‪,‬‬ ‫גשמים מעמיד שם מפיץ להקוות את המים שיהיו עומדין באשבורן‪ ,‬היינו‬ ‫ואסור להעמיד הזחילה על ידי דבר המקבל טומאה‪ ,‬כדאי' בשו"ע סעיף נ'‪.‬‬ ‫שיעמיד שם מפץ שלא נעשה לשכיבה שאינו מקבל טומאה‪ ,‬שהרי בשו"ע‬ ‫והוא משיב לו בכמה דרכים‪ ,‬בתחילה כתב דמקור דבר זה דיש להעמיד מפץ‬ ‫שם סעיף נ' כתב דמקוה שיש בו פסול זוחלין אין להעמיד את הזחילה על‬ ‫בתוך הנהר הוא מדברי הרמב"ם )כנ"ל(‪ ,‬ועל הרמב"ם אין להקשות האיך‬ ‫ידי דבר המקבל טומאה‪ ,‬כי מקוה צריך שתהא הוייתו בטהרה ולא בדבר‬ ‫מועיל העמדת מפץ המקבל טומאה‪ ,‬שהרי הרמב"ם אינו סובר דצריך הויה‬ ‫המקבל טומאה‪ .‬וכן כתב בספר לבנון נטע על הלכות מקואות שם דלכן כתב‬ ‫על ידי טהרה )כנ"ל(‪ .‬אלא דתקשה על המחבר שבסעיף נ' מביא שני דעות‬ ‫בשו"ע דנפץ הוא 'כעין' מחצלת‪ ,‬לומר שאין להעמיד מחצלת ממש‪ ,‬כי‬ ‫אם מותר להעמיד זחילה על ידי דבר המקבל טומאה‪ ,‬והאיך סתם בסעיף‬ ‫מחצלת הוא מקבל טומאה ואין לטהר מקוה על ידי דבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫ב' שאפשר להעמיד הזחילה ע"י מפץ‪ .‬וכתב בבית שלמה דהמחבר צירף בזה‬ ‫דעת הסוברים דמותר לטבול בנהרות אפילו בשעת ריבוי גשמים‪ ,‬כמאן‬ ‫אכן גוף הדבר דבמקוה צריך שתהא הוויתו על ידי טהרה אינו מוסכם‬ ‫דאמר דנהרא מכיפיה מיברך‪ ,‬לכן לגבי העמדת זחילה בדבר המקבל טומאה‪,‬‬ ‫לדברי הכל‪ ,‬כי מקור הדבר הוא בפרק ה' דמקואות משנה ה' במה שאומר‬ ‫יש להקל בדבר‪.‬‬ ‫רבי יוסי דכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו‪ .‬והרא"ש בהלכות‬ ‫ועוד כתב דאה"נ דיש לומר דמיירי במחצלת שאינו מקבל טומאה‪ ,‬כמו‬ ‫מקואות סי' י"א מפרש דלרבי יוסי אין לעשות מקוה אלא על ידי דבר שאינו‬ ‫שמצינו בסוכה דף י"ט‪ :‬דמסככין במחצלת גדולה שעשויה לסיכוך או לבנין‬ ‫מקבל טומאה‪ .‬וכן כתב בטור יו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח‪ .‬אכן בבית יוסף שם‬ ‫ואינה מקבלת טומאה‪ .‬ושוב כתב דאפילו בלוקח מחצלת המקבלת טומאה‪,‬‬ ‫מביא דהרמב"ם מפרש דברי רבי יוסי בדרך אחרת לגמרי‪ ,‬ולדעתו מותר‬ ‫מכל מקום כיון שאי אפשר לעכב זחילת המים אלא על ידי שקבעה ובנאה‬ ‫לעשות מקוה ע"י דבר המקבל טומאה‪ .‬ושם בסעיף נ' )הנ"ל( מובא במחבר‬ ‫היטב כדי שלא יזחלו המים‪ ,‬הרי בזה יצאה מתורת קבלת טומאה‪ .‬וראה עוד‬ ‫שני דעות לגבי מקוה שיש בו פסול זוחלין אם מותר להעמיד הזחילה על‬ ‫השלמות והוספות א[‬ ‫ידי דבר המקבל טומאה‪ ,‬דלדעת הרא"ש אסור ולדעת הרמב"ם מותר‪ .‬ולכן‬ ‫דרך זחילה‪] .‬והוא מפרש כן בדברי התרומת הדשן המובא בטו"ז שם סק"ג[‪.‬‬ ‫הבדל בין העמדת מקוה זוחלת ע"י דבר המקבל טומאה ובין העמדת‬ ‫מפץ בתוך הנהר‬ ‫והנה מה שמים שאובין נטהרין כשהגיעו למקוה כשרה‪ ,‬אמור גם במים‬ ‫‪ -‬ישועות יעקב ‪-‬‬ ‫שאובין שבאו למקוה מתוך כלי המקבל טומאה‪ ,‬והיינו דפסול זה שהמים הגיע‬ ‫א[ בישועות יעקב יו"ד סי' ר"א סק"א )ד"ה והנה( מבאר בדרך נפלא דאפשר לעכב‬ ‫מדבר המקבל טומאה שנחשב כטמא‪ ,‬נפקע ג"כ ע"י השקה וזריעה בתוך המקוה‪,‬‬ ‫זחילת הנהר על ידי מפץ המקבל טומאה אפילו להסוברים דאין להעמיד זחילת‬ ‫כשם שפסול שאוב נפקע ע"י השקה וזריעה‪ ,‬דכיון שהמים שבאו מדבר המקבל‬ ‫שבמקוה בדבר המקבל טומאה‪ .‬והוא על פי מה שמבאר הטעם דרבוי מי גשמים‬ ‫טומאה נזרעו בתוך המקוה‪ ,‬נפקע מהם פסול טומאתם‪.‬‬ ‫פוסלים את הנהר שלא יהא רשאין לטבול בו בזוחלין‪ ,‬ואילו מים שאובים שנפלו‬ ‫ומעתה מיושב בדרך נפלא היאך מועיל העמדת מפץ המקבל טומאה בתוך‬ ‫למקוה של מ' סאה אפילו אם נפלו לתוכה אלף סאין אין פוסלים אותה‪ ,‬וכתב‬ ‫הנהר לעכב זחילת המים אע"ג שבמקוה שזוחל אינו רשאי להעמיד זחילה ע"י‬ ‫דזה מפני שבמים שאובין יש פסול בעצם המים במה שהם תלושין‪ ,‬וכשנפלו‬ ‫דבר המקבל טומאה‪ ,‬כי במעמיד מפץ בתוך הנהר לעכב הזחילה‪ ,‬פסול זה‬ ‫למקוה נזרעו בתוך המקוה‪ ,‬והם נעשים מחוברים כמי המקוה‪ ,‬ונתבטל מהם שם‬ ‫שהווית המים במקום זה היה על ידי דבר המקבל טומאה‪ ,‬נטהר על ידי השקה‬ ‫שאובין‪ .‬אבל מה שמי גשמים מטהרין באשבורן ולא בזוחלין‪ ,‬אינו פסול בעצם‬ ‫בתוך מי הנהר‪ ,‬כשם שמים שאובין נטהרים במקוה כשרה על ידי השקה וכשם‬ ‫המים‪ ,‬אלא שכן אמרה תורה דמי גשמים אם באים על האדם בדרך זחילה אינם‬ ‫שמים שאובין שבאו מכלי המקבל טומאה נטהרין ע"י השקה‪ ,‬כי דוקא פסול‬ ‫מטהרים אותו‪ ,‬כי במי גשמים צריך שהאדם יבא בתוך המים באשבורן‪ ,‬ולא‬ ‫זוחלין אינו נפקע על ידי השקה מפני שאין בו פסול במים אלא שאמרה תורה‬ ‫שהמים יבואו עליו בדרך זחילה‪ .‬וכיון שאין שום פסול בגוף המים אלא שאינו‬ ‫שלא יבאו המים על ידי זחילה‪ ,‬ולכן אפילו אם אסור להעמיד מקוה זוחלת על‬ ‫נטהר אם המים באו עליו דרך זחילה‪ ,‬לזה אין מועיל השקת מי גשמים בתוך מי‬ ‫ידי דבר המקבל טומאה‪ ,‬מועיל העמדת מפץ בתוך הנהר‪ ,‬כי פסול זה שנתהווה‬ ‫המעיין‪ ,‬כי אין פסול בגוף המים שיופקע ע"י זריעה והשקה‪ ,‬ואפילו ע"י השקה‬ ‫דף היומי‬ ‫ע"י דבר המקבל טומאה‪ ,‬נטהר על ידי השקה בתוך הנהר‪.‬‬ ‫בתוך המעיין עדיין הם מי גשמים‪ ,‬ואין מי גשמים מטהרים כשבאים על האדם‬ ‫ב‬