gilyoines.com

שער המלך · Shar Hamelech

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שער המלך · Shar Hamelech — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫ולטייל בו‪ ,‬אך לא ניתן לקיים‬ ‫'וייקץ יעקב משנתו‪ ,‬ויאמר‪:‬‬ ‫את החיים שם‪ .‬אי אפשר‬ ‫אכן‪ ,‬יש ה' במקום הזה‪ ,‬ואנוכי‬ ‫להישאר שם לנצח‪ .‬ניתן‬ ‫לא ידעתי! ויירא ויאמר‪ :‬מה‬ ‫להתקרב בבית המקדש‪ ,‬אבל‬ ‫נורא המקום הזה! אין זה כי‬ ‫אי אפשר להתיישב שם‪ .‬אבל‬ ‫אם בית א'להים‪ ,‬וזה שער‬ ‫יעקב‪ ,‬ביטא את המקדש‬ ‫השמיים' (בראשית כח‪ ,‬טז‪-‬יז)‪.‬‬ ‫כ'בית'‪ :‬מקום נינוח וידידותי‬ ‫בית א'להים‬ ‫כבית‪ .‬כאיש עם אשתו‪ ,‬וכאם‬ ‫המגוננת על בניה‪.‬‬ ‫בפסחים (פח‪' :).‬ואמר רבי‬ ‫אלעזר‪ :‬מאי דכתיב (ישעיה ב‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫דבר זה‪ ,‬נתבאר ליעקב‬ ‫'והלכו עמים רבים ואמרו‪ :‬לכו‬ ‫בעובדה שהקדוש ברוך הוא‬ ‫ונעלה אל הר ה'‪ ,‬אל בית‬ ‫הכריחו לישון במקום הקדוש‪.‬‬ ‫א'להי יעקב וגו''; 'א'להי יעקב'‬ ‫לזה אמר‪' :‬אין זה' כמו‬ ‫ולא א'להי אברהם ויצחק?‬ ‫שלימדני סבי שמקדש הוא‬ ‫אלא‪ ,‬לא כאברהם שכתוב בו‬ ‫'הר'; ואין זה כ'שדה' שלימדני‬ ‫'הר'‪ ,‬שנאמר (בראשית כב‪ ,‬יד)‪:‬‬ ‫אבי; אלא 'כי אם בית א'להים'‪.‬‬ ‫'אשר יאמר היום בהר ה'‬ ‫'בית'‪ ,‬כפשוטו‪.‬‬ ‫יראה'; ולא כיצחק שכתוב בו‬ ‫לכן‪ ,‬לקח את האבן ששימשה‬ ‫'שדה'‪ ,‬שנאמר (שם כד‪ ,‬סג)‪:‬‬ ‫אותו ב'בית א'להים'‪ ,‬ככרית‬ ‫'ויצא יצחק לשוח בשדה';‬ ‫עליה נח לאחר שלא ישן עד‬ ‫אלא כיעקב שקראו 'בית'‪,‬‬ ‫עתה‪ ,‬ובה התרפק על משכבו‬ ‫שנאמר (שם כח‪ ,‬יט)‪' :‬ויקרא את‬ ‫וערבה עליו שנתו‪ .‬אותה‬ ‫שם המקום ההוא בית אל'!'‬ ‫דווקא עשה 'מצבה'‪ ,‬להנציחה‬ ‫'הר' – 'שדה' – 'בית'‬ ‫כ'בית א'להים'; להנציח את‬ ‫המקדש כ'בית'א‪.‬‬ ‫(מאמר 'ביתו‬ ‫וביארנו בהרחבה‬ ‫וביתא דרבנן' לפרשתן) על פי דברי‬ ‫זו לשון בראשית רבה (פ' סח סי' א)‪:‬‬ ‫הזוהר הקדוש (יתרו סט סע"ב)‪'' :‬אל הר‬ ‫'רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח‬ ‫ה'' – דא אברהם; דכתיב‪' :‬אשר יאמר‬ ‫(משלי ג‪ ,‬כג‪-‬כד)‪' :‬אז תלך לבטח דרכך [וגו'] אם‬ ‫היום בהר ה' יראה'‪ .‬דהא אברהם קרי ליה‬ ‫תשכב לא תפחד'‪' .‬אז תלך לבטח' – זה יעקב; דכתיב‬ ‫'הר'‪ :‬מה הר‪ ,‬הפקירא לכל מאן דבעי בעלמא; אוף‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬י)‪' :‬ויצא יעקב'‪' .‬אם תשכב לא תפחד' – מעשיו‬ ‫אתר דא קדישא הפקירא‪ ,‬לקבלא לכל מאן דבעי בעלמא‪' .‬אל‬ ‫ומלבן; 'ושכבת וערבה שנתך' – 'וישכב במקום ההוא' (שם‪ ,‬יא)'‪.‬‬ ‫בית' – דא יעקב; דקרא להאי אתר 'בית'‪ ,‬דכתיב‪' :‬אין זה כי אם‬ ‫בית א'להים''‪.‬‬ ‫'נורא' לעומת 'בית'‬ ‫'דבר אחר‪' :‬הר' ו'בית'; אף על גב דכולא חד דרגא – סליקו‬ ‫לדא מן דא‪' .‬הר' – לשאר עמין‪ ,‬כד אתאן לאעלא תחות גדפוי‪.‬‬ ‫עתה קשה לי‪ :‬מאחר שיעקב קירב את בית ה'‪ ,‬עד כדי היותו‬ ‫'בית' – לישראל; למהווי עימהון כאיתתא בבעלה בדיורא חד‬ ‫כבית‪ ,‬בו מתאחדים איש ואישה‪ ,‬ואם עם בניה; מקום‬ ‫בחדווה‪ ,‬ורביעא עלייהו כאימא על בנין'‪.‬‬ ‫שמתקיימות בו ידידות ופיסגת האהבה – אם כן לא מתאים‬ ‫לומר 'מה נורא המקום הזה‪ ,‬אין זה כי אם בית א'להים'!‬ ‫נמצא‪ ,‬שאברהם ביטא את המקדש כ'הר'‪ :‬ביטוי למקום גבוה‬ ‫אדרבה‪ :‬הגדרת 'בית' כאיתתא בבעלה וכאמא על בנין – היא‬ ‫ומפחיד‪ .‬יצחק‪ ,‬ביטא את המקדש כ'שדה'‪ :‬אמנם נעים לשוח‬ ‫[באותם הימים‪ ,‬נתקיים בו בדרכו אל בית הכנסת 'שבע יפול צדיק‬ ‫א רגש זה של נינוחות בבית ה' ככרית‪ ,‬לימדני מר אבי מורי ורבי‬ ‫– וקם' (משלי כד‪ ,‬טז)‪ ,‬כפשוטו ממש; בשל מחלתו‪ ,‬ולאור מסירות‬ ‫זצ"ל‪ ,‬רבי יצחק [נפטר י' כסלו תשס"ז]‪ :‬בערוב ימיו‪ ,‬בהיותו רתוק‬ ‫נפשו להלך אל בית א'להים ברגש; אל 'ביתו']‪.‬‬ ‫לכיסא גלגלים‪ ,‬הביאו הסומכו לבית הכנסת לתפילת מנחה וערבית‬ ‫כיוצא בזה אירע באחד מלילי ראש השנה‪ ,‬כשחשש שאם ישוב‬ ‫ערב הושענא רבא‪ .‬בסיום התפילה‪ ,‬העלה אבא חשש‪ ,‬שאם ישוב‬ ‫לביתו‪ ,‬לא יצלח בידו להתעורר ולהתפלל עם הנץ החמה כאשר‬ ‫לביתו – שמא יקשה עליו לחזור ללימוד ליל הושענא רבה בבית‬ ‫איתו באמנה‪ .‬הוא ביקש אז מאימי עליה השלום‪ ,‬שתכין בעדו‬ ‫הכנסת‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוא החליט להישאר בבית הכנסת‪ ,‬ולא שב הביתה‬ ‫צלוחית קטנה עם מעט מסימני הלילה‪ ,‬כי בדעתו להישאר בבית‬ ‫עד לסוף תפילות הושענא רבה וחבטת הערבה‪.‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬בו שימש כרב כארבעים שנה [בית הכנסת 'רבי מאיר בעל‬ ‫כשנודע לי‪ ,‬באתי לבקרו ושאלתיו‪ :‬איך היה מסוגל לשבת רתוק‬ ‫הנס' שבשכונת גאולים [בקעה] בירושלים]‪ ,‬כל הלילה‪ .‬אמא לא‬ ‫לכיסא הגלגלים שלוש עשרה שעות בבית הכנסת? השיב לי‬ ‫הסכימה‪ :‬היא נטלה עימה את כל הסירים‪ ,‬הלכה אל בית הכנסת;‬ ‫בתמיהה‪ :‬מה השאלה? זה הבית שלי!!! כלומר‪ :‬בבית – מסוגלים;‬ ‫שם הם סעדו יחדיו‪ ,‬וגם נשארו ללון כל הלילה‪.‬‬ ‫ובית הכנסת – הוא 'בית'!!!‬ ‫וזו לשון הרלב"ג (ש"ב כא‪ ,‬כא)‪' :‬להודיע‪ ,‬שראוי לכל אדם‬ ‫היפך 'נורא'! 'נורא' – משמעותו מפחיד; ו'בית' – מסמל ידידות‬ ‫ב‬ ‫שיחשד עצמו במנהגי הקדושה‪ ,‬ויחשב‪ :‬כי אולי אין מנהגו‬ ‫ונינוחות!‬ ‫ומחשבותיו‪ ,‬באופן מהשלמות אשר יצטרך שיהיו למי שהוא‬ ‫הנראה‪ ,‬דיעקב הרגיש פחד‪ ,‬דווקא משום הידידות העצומה‪:‬‬ ‫במקום קדוש‪ .‬כי זה ממה שיישירהו לדקדק בפעולותיו‬ ‫שמא לא תחזיק‪ ,‬ותאבד ידידות זו! הוא הרגיש 'בית ה''‪,‬‬ ‫ומחשבותיו‪ ,‬שיהיו לפי הראוי‪ ,‬לפי מה שאפשר‪ .‬ולזה סיפר‬ ‫באהבה עמוקה הפועמת בכל איבריו‪ ,‬עד כי כל אהבה או‬ ‫שירא דוד את ארון ה' להביאו אליו‪ :‬לחושדו עצמו‪ ,‬שלא יוכל‬ ‫תאוות בשרים – דמתה בעיניו למאומה כלפי אהבת ה'!‬ ‫לנהוג בו בקדושה הראויה‪ ,‬ויקרה לו מזה עונש נפלא‪ .‬עד‬ ‫שנתבארו לו‪ ,‬שברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו‪,‬‬ ‫וכדברי המכילתא (מסכתא דשירה פ' ג)‪'' :‬על כן עלמות אהבוך'‬ ‫בעבור ארון ה'; ולשערו‪ ,‬שאין פעולות עובד אדום יותר‬ ‫(שה"ש א‪ ,‬ג) – אהבוך עד מוות'!‬ ‫שלמות ויותר נקיות מפעולותיו – הסכים להביאו אליו‪.‬‬ ‫דווקא בשל אהבה גדולה זו – יש לשמרה ולטפחה; שלא‬ ‫'ולזאת הסיבה בעינה‪ ,‬מצאנו ביעקב שאמר‪' :‬מה נורא‬ ‫תהפך לשגרה‪ ,‬שלא תיפגם‪ ,‬שתמיד תבער באותו מצב ראשון‬ ‫המקום הזה‪ ,‬אין זה כי אם בית א'להים'; להורות‪ :‬על‬ ‫ובאותם ריגושים! דווקא משום כך‪ ,‬חשש ואמר 'מה נורא‬ ‫שבמקומות הקדושים‪ ,‬ראוי שיתנהג האדם בקדושה יתירה!'‬ ‫המקום הזה'; לבטא את האהבה ב'בית א'להים'!‬ ‫האבות מרכבה לשכינה‬ ‫התענוג האמיתי‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא בחינת המורא והחשש‪ ,‬גוברים – ככל שפיסגת‬ ‫וכדברי הרמח"ל במסילת ישרים (פ"א)‪' :‬והנה‪ ,‬מה שהורונו‬ ‫האהבה גוברת‪ .‬והרי את פיסגת החיבור של האבות הקדושים‬ ‫חז"ל – הוא‪ :‬שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'‪ ,‬וליהנות‬ ‫– ביטאו חז"ל בהיותם 'מרכבה לשכינה' (כדלקמן); ודווקא‬ ‫מזיו שכינתו; שזהו התענוג האמיתי‪ ,‬והעידון הגדול מכל‬ ‫משום כך יש יותר חשש‪ :‬כי ככל שהחיבור יותר עמוק –‬ ‫העידונים שיכולים להימצא‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫החשש מחולשה בחיבור יותר נורא!‬ ‫'וכשתסתכל בדבר‪ ,‬תראה‪ :‬כי השלמות האמיתי – הוא רק‬ ‫וכמבואר בבראשית רבה (פ' מז סי' ו; פ' פב סי' ו)‪' :‬אמר ריש לקיש‪:‬‬ ‫הדביקות בו יתברך; והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג‪,‬‬ ‫האבות – הן הן המרכבה; שנאמר‪' :‬ויעל א'להים מעל אברהם'‬ ‫כח)‪' :‬ואני קרבת א'להים לי טוב'; ואומר (שם כז‪ ,‬ד)‪' :‬אחת‬ ‫(בראשית יז‪ ,‬כב); 'ויעל מעליו א'להים' (שם לה‪ ,‬יג) [מעל יעקב];‬ ‫שאלתי מאת ה'‪ ,‬אותה אבקש‪ :‬שבתי בבית ה' כל ימי חיי‬ ‫'והנה ה' ניצב עליו' [האמור ביעקב כאן (כח‪ ,‬יג)]'‪.‬‬ ‫[לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו]'‪ ,‬כי רק זה הוא הטוב‪ .‬וכל‬ ‫ובפסיקתא זוטרתא (בראשית לה‪ ,‬יג)‪'' :‬ויעל מעליו א'להים';‬ ‫זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב – אינו אלא הבל ושוא‬ ‫אמר ריש לקיש‪ :‬האבות – הן הן המרכבה; שנאמר‪' :‬ויעל‬ ‫נתעה!'‬ ‫א'להים מעל אברהם'; 'והנה ה' ניצב עליו'‪ .‬אשריהן לצדיקים‬ ‫יראה מאהבה‬ ‫ששכינה למעלה מראשיהן! מיכן אמרו רז"ל (עי' ברכות מג‪:):‬‬ ‫דווקא על אהבה כזו חשש יעקב‪ ,‬ואמר 'מה נורא'‪ :‬שאותה‬ ‫אסור לאדם להלוך ד' אמות בקומה זקופה; לפי ששכינה‬ ‫אהבה לא תכבה! שמא לא אהא ראוי לה; שמא ימצא בי פגם‬ ‫למעלה מראשו!'‬ ‫ותינטל ממני!‬ ‫וזו לשון הרמב"ן (בראשית שם)‪'' :‬ויעל מעליו א'להים' – כמו‬ ‫שאמר באברהם (לעיל יז‪ ,‬כב)‪' :‬ויעל א'להים מעל אברהם'‪.‬‬ ‫וכשם שהבאנו (מאמר 'מן הפלך הזה התעשרתי' לפרשתן)‪ ,‬מה‬ ‫שהגדיר הריקנאטי (בראשית כב יב) ההבדל בין האוהב לירא‪,‬‬ ‫ובשניהם – להודיע‪ :‬כי לא היה זה מראה וחלום נבואה בלבד‪,‬‬ ‫כיתרון האור מן החושך‪' :‬ועל כן‪ ,‬יש לך לדעת מאמר בעלי‬ ‫או כעניין (יחזקאל ח‪ ,‬ג)‪' :‬ותבא אותי ירושלימה במראות‬ ‫א'להים'; אבל ששרתה עליו שכינה – במקום אשר הוא עומד‪.‬‬ ‫הקבלה‪ :‬כי היראה – היא על שני דרכים‪ :‬יראה פנימית‪ ,‬ויראה‬ ‫חיצונית‪ .‬היראה חיצונה – היא למטה מן האהבה; והפנימית‬ ‫'ועל דרך האמת‪ :‬עלה מעליו א'להים במקום המדבר עימו;‬ ‫– היא למעלה מן האהבה‪ .‬כיצד? יראה חיצונה – היא סוד כל‬ ‫כעניין שנאמר (שם ג‪ ,‬יב)‪' :‬ברוך כבוד ה' ממקומו'; ויאמר מה‬ ‫הירא לעבור על מצות המלך‪ ,‬פן יענש ויתפש במאמר המלך‪.‬‬ ‫שהזכירו החכמים‪' :‬האבות – הן הן המרכבה''‪.‬‬ ‫יראה פנימית – בהיות האדם משיג מעלת הבורא יתעלה‪,‬‬ ‫וכן מבואר בזוהר הקדוש (וישלח קעג‪'' :):‬ויעל מעליו א'להים‬ ‫ורוב התענוגים והעושר והכבוד אשר בהיכלו; בהגיע אדם‬ ‫במקום אשר דיבר איתו'‪ .‬רבי שמעון אמר‪ :‬דאיתעביד רתיכא‬ ‫לידיעת מעלה זו – יפחד ויבהל ויאמר‪ :‬שמא אינני ראוי‬ ‫קדישא בהדי אבהן‪ .‬ותא חזי‪ :‬איהו רתיכא קדישא עילאה‪,‬‬ ‫לעמוד בהיכל המלך; כי לפי גודל מעלתו‪ ,‬ורוב פחיתותי‬ ‫דקיימא לאנהרא לסיהרא; ואיהו רתיכא בלחודוי‪ .‬הדא הוא‬ ‫וחסרוני – ימצא בי ערוות דבר‪ ,‬ויוציאני חוצה מהיכלו!‬ ‫דכתיב‪' :‬ויעל מעליו א'להים''‪.‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬כל ימיו – עומד בדאגה ויראה‪ :‬לבל ימצא בו המלך מום‬ ‫או חסרון; כעניין שנאמר (דברים כג‪ ,‬טו)‪' :‬ולא יראה בך ערוות‬ ‫בתר דנסיב – 'ויקרא לו א'ל א'להי ישראל'‬ ‫דבר ושב מאחריך'‪ .‬נמצא זה‪ ,‬ירא מרוב אהבתו וחיבתו‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שיעקב חשש עד כמה הוא חסר בעצמו‪ ,‬באשר‬ ‫להידבק במלך‪ ,‬ולהיות ממשרתיו‪ .‬זו היא היראה שהיא‬ ‫הוא עדיין אינו נשוי‪ ,‬ודין גרמא שחסר באהבת ה' אליו‪.‬‬ ‫למעלה מן האהבה'‪.‬‬ ‫ב א"ה‪ .‬ראה מה שנתבאר בזה במאמר הנ"ל‪.‬‬ ‫לאישתכחא בלחודוי‪ .‬קיימא דיליה – לאו איהו‪ ,‬אלא 'בית‬ ‫וכמבואר בזוהר עוד (ויצא קנ‪'' :).‬והנה ה' ניצב עליו וגו''‪ .‬הכא‬ ‫א'להים'; לאישתמשא ביה‪ ,‬ולמעבד ביה פירין‪ ,‬ולארקא ביה‬ ‫חמא יעקב קישורא דמהימנותא כחד‪' ,‬ניצב עליו'; וכתיב (מ"א‬ ‫ברכאן מכל שייפי גופא; דהא הוא תרעא דכל גופא‪ .‬הדא הוא‬ ‫כב‪ ,‬מח)‪' :‬ומלך אין באדום ניצב מלך'‪ .‬חמא‪ ,‬דכל דרגין‪ ,‬קיימין‬ ‫דכתיב‪' :‬וזה שער השמיים' – דא תרעא דגופא‪ .‬ודאי תרעא‬ ‫כלהו כחד על ההוא סולם‪ ,‬לאתקשרא כולא בחד קשרא‪.‬‬ ‫איהו‪ ,‬לארקא ברכאן לתתא‪ ,‬אחיד לעילא ואחיד לתתא‪ :‬אחיד‬ ‫ובגין דאיתייהיב ההוא סולם בין תרין סיטרין – הדא הוא‬ ‫לעילא – דכתיב‪' :‬וזה שער השמיים'‪ .‬לתתא – דכתיב‪' :‬אין זה‬ ‫דכתיב (בראשית כח‪ ,‬יג)‪' :‬אני ה' א'להי אברהם אביך וא'להי‬ ‫כי אם בית א'להים'‪ .‬ועל דא – 'ויירא ויאמר‪ :‬מה נורא המקום‬ ‫יצחק; הארץ וגו''; אילין אינון תרין סיטרין‪ ,‬בימינא ושמאלא‪.‬‬ ‫הזה ובני נשא לא משגחן ביקרא דביה‪ ,‬למהווי ביה שלים‬ ‫לעילא ותתא‪.‬‬ ‫'דבר אחר‪' :‬והנה ה' ניצב עליו' – עליה דיעקב‪ ,‬למהווי כולא‬ ‫רתיכא קדישא‪ :‬ימינא ושמאלא‪ ,‬ויעקב בגווייהו‪ ,‬כנסת ישראל‬ ‫'אתא אבוי ונשקיה‪ .‬אמר רבי יצחק‪ :‬כד מילין אינון שמענא‬ ‫לאיתקשרא בינייהו‪ .‬הדא הוא דכתיב‪' :‬אני ה' א'להי אברהם‬ ‫מפומיה – בכינא‪ ,‬ואמינא‪ :‬בריך רחמנא דלא בטיל מעלמא‬ ‫אביך‪ ,‬וא'להי יצחק'‪ .‬מנלן דיעקב באמצעיתא? משמע דכתיב‪:‬‬ ‫חכמתא עילאה! אזלינא עימהון עד תלת פרסי‪ ,‬עד דעאלנא‬ ‫'א'להי אברהם אביך‪ ,‬וא'להי יצחק'‪ ,‬ולא כתיב‪' :‬א'להי יצחק‬ ‫עימהון למתא‪ .‬לא ספיקו למיעל – עד דשדך ההוא בר נש‬ ‫אביך'; דכיון דאיתקשר ביה באברהם – אישתכח דאיהו‬ ‫לבריה; ואמרי ליה‪ :‬מיליך לא יהון לבטלה‪ .‬אמינא‪ :‬הא דאמר‬ ‫באמצעיתא‪ .‬ולבתר – 'הארץ אשר אתה שוכב עליה'; הא‬ ‫רבי שמעון‪ ,‬דמילין אלין כולהו ברזא דחכמתא נינהו‪,‬‬ ‫כולא רתיכא חדא קדישא‪ .‬והכא חמא דיהווי שלימו דאבהן‪.‬‬ ‫ולאחזאה מילין אחרנין! כד סדרנא מילין קמיה דרבי שמעון‬ ‫– אמר לי‪ :‬לא תימא דמילין אילין‪ ,‬דינוקא נינהו; אלא מילין‬ ‫'תא חזי‪' :‬א'להי אברהם אביך'; דכיון דאמר 'אברהם אביך' –‬ ‫דרזין עילאין נינהו‪ ,‬וכולא ברזא דחכמתא רשימין!'‬ ‫ודאי איהו באמצעיתא‪' .‬וא'להי יצחק' – הכא איתרמיז דקשיר‬ ‫לתרין סיטרין‪ ,‬ואחיד לון‪ :‬קשיר לסיטרא חד – דכתיב 'אברהם‬ ‫ברכת המזון‬ ‫אביך'; וקשיר לסיטרא אחרא – דכתיב‪' :‬וא'להי יצחק'; תוספת‬ ‫לפי זה‪ ,‬נראה לפרש המאמר באבות דרבי נתן (הוספה ב לנוס' א‬ ‫וא"ו לגבי יצחק‪ ,‬לאחזאה דיעקב אחיד לתרין סיטרין‪.‬‬ ‫פ"ז)‪' :‬ומניין שהאוכל‪ ,‬צדיק מברך [מברך לצדיקו של עולם]?‬ ‫'ועד דיעקב לא איתנסיב – לא איתמר באיתגליא יתיר ['א'להי‬ ‫שנאמר (דברים ח‪ ,‬י)‪' :‬ואכלת ושבעת וברכת'‪.‬‬ ‫יעקב']‪ ,‬ואיתמר באיתגליא‪ ,‬למאן דידע אורחוי דאורייתא‬ ‫'למה בירכו ג' ברכות? להזכיר זכות האבות; ואלו הן‪ :‬הזן את‬ ‫[כנ"ל‪ ,‬בימין ושמאל]‪ .‬לבתר דאיתנסיב ואוליד – איתמר ליה‬ ‫הכל; על הארץ ועל המזון; בונה ירושלים‪.‬‬ ‫באיתגליא‪ .‬הדא הוא דכתיב (שם לג‪ ,‬כ)‪' :‬ויצב שם מזבח‪ ,‬ויקרא‬ ‫לו א'ל א'להי ישראל'‪ .‬מהכא אוליפנא‪ :‬מא דלא אישתלים‬ ‫'הזן את הכל – להזכיר זכות אברהם‪ .‬כיצד? היה מכניס עוברי‬ ‫לתתא – לא אשתלים לעילא; שאני יעקב – דאשתלים לעילא‬ ‫דרכים לביתו‪ ,‬לפרנסו ולכלכלו; למי שאינו צריך לאכילה‪ ,‬לא‬ ‫ותתא‪ ,‬אבל לא באיתגליא‪ .‬ואי תימא דאישתלים בההיא‬ ‫כל שכן? הקדוש ברוך הוא בירכו בכל; שנאמר (בראשית כד‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫שעתא – לא‪ .‬אלא‪ :‬חמא דישתלים לבתר זימנא‪ .‬ואי תימא‪ :‬הא‬ ‫'ואברהם זקן בא [בימים‪ ,‬וה' ברך את אברהם בכל]'‪.‬‬ ‫כתיב‪' :‬והנה אנוכי עימך‪ ,‬ושמרתיך בכל אשר תלך' [דמשמע‬ ‫'על המזון – להזכיר זכות יצחק‪ ,‬שזרע בארץ ומצא מזונו‬ ‫דאישתלים (פי' הסולם)]! אלא‪ :‬אשגחותא דקודשא בריך הוא‪,‬‬ ‫מאה שערים; דכתיב [(שם כו‪ ,‬יב)‪' :‬ויזרע יצחק בארץ ההיא‪,‬‬ ‫ונטירו דיליה – לא אשתביק מיניה דיעקב לעלמין‪ ,‬בכל מה‬ ‫וימצא בשנה ההיא מאה שערים‪ ,‬ויברכהו ה']'‪' .‬על הארץ על‬ ‫דאצטריך ליה בהאי עלמא; אבל בעלמא עילאה – עד‬ ‫המזון' – שבירכתו יצחק בארץ ובמזון‪.‬‬ ‫דאישתלים‪.‬‬ ‫'הבונה ברחמיו – להזכיר זכות יעקב‪ ,‬שעמד בבית אל ואמר‪:‬‬ ‫'בית א'להים' – לאישתמשא ביה‪ ,‬ולמעבד ביה פירין‬ ‫'מה נורא המקום הזה'; 'וירא ויאמר‪[ :‬וכו' ו]זה שער השמיים';‬ ‫''וייקץ יעקב משנתו‪ ,‬ויאמר‪ :‬אכן יש ה' במקום הזה‪ ,‬ואנוכי לא‬ ‫זה ירושלם שעמד לבנות‪ .‬לכך אומרי[ם]‪ :‬בונה ירושלם לבני‬ ‫ידעתי'‪ .‬וכי תווהא הוא דלא ידע? אלא‪ ,‬מאי 'ואנוכי לא‬ ‫יעקב'‪.‬‬ ‫ידעתי'? כמה דאת אמר (ש"א יג‪ ,‬יב)‪' :‬ופני ה' לא חיליתי' [לשון‬ ‫צריך להבין‪ :‬מדוע נצטווינו לברך את הקדוש ברוך הוא עם‬ ‫חיבור ודבקות (שם)]‪ .‬אמר‪ :‬וכי כל האי איתגלי לי‪ ,‬ולא‬ ‫אכילתנו על שולחננו? הן לכאורה אכילה מורה על שפלות‬ ‫איסתכלנא למינדע 'אנוכי'‪ ,‬ולמיעל תחות גדפי דשכינתא‬ ‫האדם‪ ,‬שהינו בעל תאוות העולם הזה‪ :‬אכילתו אינה שונה‬ ‫למהווי שלים! וכו'‪.‬‬ ‫מאכילת בהמה; פעולת האכילה – שייכת לכאורה לחלק‬ ‫'בגיני כך אמר יעקב‪ :‬וכי כל כך חמינא‪ ,‬ו'אנוכי' לא ידעתי? בגין‬ ‫הגשמי השפל של האדם; ומאידך ברכת המזון – שייכת‬ ‫דהווה בלחודוי‪ ,‬ולא עאל תחות גדפי דשכינתא‪ .‬מיד – 'ויירא‪,‬‬ ‫לחלק הרוחני של האדם‪ ,‬שהינו מתאים למקום ומעלה‬ ‫ויאמר‪ :‬מה נורא המקום הזה'; מילה דא – לתרין סיטרין איהו‪:‬‬ ‫רוחנית‪ .‬אם כן‪ ,‬ראוי היה לברך ברכת המזון – בבית הכנסת‪,‬‬ ‫'מה נורא המקום הזה' חד – על ההוא מקום דקאמר‬ ‫ולא על שולחן האוכל‪ ,‬המסמל את תאוות והנאות הגוף!‬ ‫בקדמיתא; וחד – על את קיימא קדישא‪ ,‬דלא בעיא‬ ‫בהכרח‪ ,‬שבפסוק זה 'ואכלת ושבעת וברכת'‪ ,‬נצטווינו שגם‬ ‫לאיתבטלא‪ .‬ואף על גב דאינהו תרי סיטרי – חד הוא‪ :‬אמר 'אין‬ ‫באכילתנו והשלמת תאוותנו – עלינו להיות במדרגה רוחנית‬ ‫זה כי אם בית א'להים'; אין 'זה' למהווי בטיל; אין 'זה'‬ ‫מזון הנפש; והשולחן – סימן לכתר מלכות‪ ,‬ורמז לעושר‬ ‫להתחבר באהבה לה'; במדרגת האבות הקדושים‪ ,‬אברהם‬ ‫שהוא מזון הגוף (ב"ב כה‪ .):‬והשולחן המונח בצפון‪ ,‬היה מסתכל‬ ‫יצחק ויעקב! לא מספיק להידמות לאחד מאבותינו; אלא‬ ‫למול המנורה שבדרום‪ ,‬להורות‪ :‬שאי אפשר שתתקיים זכות‬ ‫חובה להידמות לשלושת האבות גם יחד‪ :‬להרגיש את‬ ‫העולם וברכותיו – כי אם על ידי החכמה‪ .‬גם החכמה‪ ,‬אינה‬ ‫אברהם‪ ,‬שחש עצמו אורח בעולמו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫יכולה להתקיים במין האנושי – כי אם על ידי מאכל ומשתה‪.‬‬ ‫להרגיש את יצחק‪ ,‬שחש את ברכת מאה שערים שבירכו ה'‪,‬‬ ‫ולכך הוצרכו להיות שני כלים אלו – המנורה והשולחן –‬ ‫כשגורש מגרר‪ .‬ולהרגיש את יעקב‪ ,‬שחש 'מה נורא המקום‬ ‫בשתי רוחות נגדיים‪ ,‬זה נוכח זה‪.‬‬ ‫הזה' – למרות היותו בית!‬ ‫זה השולחן אשר לפני ה'‬ ‫'וכיון שכן‪ ,‬יתחייב האדם לדבר דברי תורה במקום סעודה‪,‬‬ ‫לטעמים רבים‪ :‬האחד‪ :‬להורות שאין הסיפוק והברכה‬ ‫נראה‪ ,‬דזה המכוון במנחות (צז‪'' :).‬המזבח‪ ,‬עץ שלוש אמות‬ ‫והשובע בעולם – אלא בשביל התורה‪ .‬והשני‪ :‬שכל שולחן‬ ‫גבוה; [ו]אורכו שתיים אמות‪ .‬ומקצועות[יו] לו; ואורכו‬ ‫שמדברים עליו דברי תורה – הוא השולחן המעולה והחביב‬ ‫וקירותיו עץ‪ .‬וידבר אליי‪ ,‬זה השולחן אשר לפני ה'' (יחזקאל‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא; שכן דרשו ז"ל‪' :‬שלושה שאכלו על‬ ‫מא‪ ,‬כב); פתח במזבח‪ ,‬וסיים בשולחן! רבי יוחנן ורבי אלעזר‪,‬‬ ‫שולחן אחד‪ ,‬ויש ביניהן דברי תורה – כאילו אכלו משולחנו‬ ‫דאמרי תרווייהו‪ :‬בזמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על‬ ‫של מקום; שנאמר‪' :‬וידבר אליי‪ ,‬זה השולחן אשר לפני ה''‪.‬‬ ‫אדם; ועכשיו שאין בית המקדש קיים – שולחנו של אדם‬ ‫והג'‪ :‬מפני שהמאכל והמשתה מטרידין את האדם‪ ,‬ומולידין‬ ‫מכפר עליו'‪.‬‬ ‫גסות הרוח‪ ,‬ומזכירין את האדם הנאות הגוף‪ ,‬ומשכיחים אותו‬ ‫אכן‪ ,‬בזוהר חדש (אחרי מות פ‪ ,):‬ביאר כוונת הפסוק 'זה השולחן‬ ‫העיקר‪ .‬והוא דבר הנביא (הושע יג‪ ,‬ו)‪' :‬שבעו וירם ליבם – על כן‬ ‫אשר לפני ה''‪' :‬הכין ז"ה – תרין עשר‪ .‬על כל פתורא ופתורא‪,‬‬ ‫שכחוני'‪ .‬ועל כן‪ ,‬חובה על האדם לעסוק בתורה; ושיזכור‬ ‫אתמנן תלת סרכין‪ ,‬ורוחא עילאה עלייהו; וההוא רוחא חדי‬ ‫העיקר‪ ,‬במקום שהוא סיבה להשכיח העיקר'‪.‬‬ ‫בההוא חדווה‪ ,‬והוא אוריא"ל; וע[ם] כל אוכלוסין דיליה‪ ,‬אזיל‬ ‫על כל אינון פתורין‪ .‬שיתין ממנן‪ ,‬טעמין טעמא על כל חד‬ ‫האבן הזאת‬ ‫וחד‪ ,‬ואומר 'המוציא'‪ ,‬ומברך להקדוש ברוך הוא‪ .‬ומאן דטעים‬ ‫לכאורה קשה‪ :‬מאחר שהגיע יעקב להכרה 'מה נורא המקום‬ ‫בתיאובתא – הכי איתוסף חילא בתיאובתא עילאה; ההוא‬ ‫הזה'‪ ,‬מדוע לקח דווקא את האבן‪ ,‬ששימשה לו כרית לשנתו‬ ‫רוחא דקא שלטא עלייהו‪ ,‬שסלקא נהירו בחדווה'‪.‬‬ ‫– לעשותה בית א'להים‪ .‬הן לכאורה כרית זו היא מזכרת עוון‪,‬‬ ‫דברי תורה על השולחן‬ ‫המזכירה את השינה העריבה‪ ,‬ולא את בית א'להים‪.‬‬ ‫עוד אמרו (אבות ג‪ ,‬ג)‪' :‬רבי שמעון אומר‪ :‬שלושה שאכלו על‬ ‫נראה‪ ,‬דבא לרמז‪ :‬אם זכיתי שהמקום יהפך למקום קדוש‪,‬‬ ‫שולחן אחד‪ ,‬ולא אמרו עליו דברי תורה – כאילו אכלו מזבחי‬ ‫ושגופי ישמש מרכבה לשכינה – אזי גם הכרית שלי מסוגלת‬ ‫מתים; שנאמר (ישעיה כח‪ ,‬כ)‪' :‬כי כל שולחנות מלאו קיא צואה‬ ‫להיות בית א'להים! גם כל כלי תשמישי – יכולים לשמש בית‬ ‫בלי מקום'‪ .‬אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד‪ ,‬ואמרו עליו‬ ‫א'להים!‬ ‫דברי תורה – כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא;‬ ‫שנאמר‪' :‬וידבר אליי‪ ,‬זה השולחן אשר לפני ה'''‪.‬‬ ‫בית גדול – חשש גדול‬ ‫כלומר‪ :‬נצטווינו לקדש את השולחן‪ ,‬להיותו כמזבח‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫מעתה למדנו‪ ,‬שככל שהאדם יותר מקודש – מקומו יותר‬ ‫נצטווינו לקדש את הגוף‪ ,‬להיותו משכן ומרכבה לשכינה;‬ ‫מקודש‪ ,‬ואף ביתו ושולחנו וכלי תשמישו יותר מקודשים;‬ ‫ולעשות ביתנו כמקדש‪ ,‬ושולחננו כמזבח‪.‬‬ ‫וממילא הוא מחוייב לחשוש יותר‪ :‬כי ככל שיותר מקודש –‬ ‫זו לשון רבינו בחיי בכד הקמח (ע' חתן על השלחן)‪' :‬וכן מצינו‬ ‫הפגם עלול יותר‪ .‬וכדברי יעקב‪' :‬מה נורא המקום הזה‪ ,‬אין זה‬ ‫במקדש‪ ,‬שהיו המנורה והשולחן זה נוכח זה‪ :‬מנורה בדרום‪,‬‬ ‫כי אם בית א'להים'ג‪.‬‬ ‫ושולחן בצפון‪ .‬המנורה – היתה רמז וסימן החכמה‪ ,‬שהיא‬ ‫עוד רמז בלקיחתו את 'האבן'‪ ,‬וישימה 'מצבה'‪ ,‬ויצוק 'שמן'; כי‬ ‫ג נראה שיעקב רמז לכך‪ ,‬בנאמר (בראשית כח‪ ,‬יח‪-‬יט)‪' :‬וישכם יעקב‬ ‫מספר 'האבן‪-‬מצבה‪-‬שמן' בגימטריה [עה"כ]‪ ,‬עולה כמספר‬ ‫בבוקר‪ ,‬ויקח את האבן אשר שם מראשותיו‪ ,‬וישם אותה מצבה;‬ ‫'ירושלם' [‪ .]586‬כי אכן‪ ,‬היא 'אבן' היסוד לבניין 'ירושלם'‪.‬‬ ‫ויצוק שמן על ראשה‪ .‬ויקרא את שם המקום ההוא‪ :‬בית א'ל'‪.‬‬ ‫ועוד רמז בלקיחתו את 'הכרית'‪ ,‬שהיא האבן ששימשה כרית‬ ‫כי בגימטריה‪ ,‬ליקח 'אבן' [‪ ]53‬ולהשימה 'במצבה' [‪ ]139‬נדרש‬ ‫לראשו‪ ,‬כי אפשר לעשותה 'מצבה בית א'להים'; כי עולה מספרם‬ ‫למספר 'א'להים' [ההפרש; ‪ .]86‬בזה רמז‪ ,‬כי גם האבן שהיא הכרית‬ ‫במכוון [‪.]635‬‬ ‫– יכולה להיות בית 'א'להים'‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫עמוד התפילות ופאר המידות‪ ,‬הרה"צ רבי יצחק בן גרצייא טולידאנו זצ"ל‪ ,‬מחבר הספר 'מקנס – ירושלים דמרוקו'‬ ‫נלב"ע י' כסלו תשס"ז‪ ,‬תנצב"ה‬ ‫מקץ שלוש שנים לגיליונותינו‪ ,‬הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ‪ ,‬לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו‪ ,‬לכרכן בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ולהוציאן לאור עולם בספר‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות וכדומה‪ ,‬להצטרפות לתפוצת המייל‪ ,‬ולכל ענייני הגיליון‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת ‪colelyabiaomer@gmail.com‬‬