שער המלך · Shar Hamelech
הטקסט של גיליון זה
ולטייל בו ,אך לא ניתן לקיים 'וייקץ יעקב משנתו ,ויאמר:
את החיים שם .אי אפשר אכן ,יש ה' במקום הזה ,ואנוכי
להישאר שם לנצח .ניתן לא ידעתי! ויירא ויאמר :מה
להתקרב בבית המקדש ,אבל נורא המקום הזה! אין זה כי
אי אפשר להתיישב שם .אבל אם בית א'להים ,וזה שער
יעקב ,ביטא את המקדש השמיים' (בראשית כח ,טז-יז).
כ'בית' :מקום נינוח וידידותי
בית א'להים
כבית .כאיש עם אשתו ,וכאם
המגוננת על בניה. בפסחים (פח' :).ואמר רבי
אלעזר :מאי דכתיב (ישעיה ב ,ג):
דבר זה ,נתבאר ליעקב 'והלכו עמים רבים ואמרו :לכו
בעובדה שהקדוש ברוך הוא ונעלה אל הר ה' ,אל בית
הכריחו לישון במקום הקדוש. א'להי יעקב וגו''; 'א'להי יעקב'
לזה אמר' :אין זה' כמו ולא א'להי אברהם ויצחק?
שלימדני סבי שמקדש הוא אלא ,לא כאברהם שכתוב בו
'הר'; ואין זה כ'שדה' שלימדני 'הר' ,שנאמר (בראשית כב ,יד):
אבי; אלא 'כי אם בית א'להים'. 'אשר יאמר היום בהר ה'
'בית' ,כפשוטו. יראה'; ולא כיצחק שכתוב בו
לכן ,לקח את האבן ששימשה 'שדה' ,שנאמר (שם כד ,סג):
אותו ב'בית א'להים' ,ככרית 'ויצא יצחק לשוח בשדה';
עליה נח לאחר שלא ישן עד אלא כיעקב שקראו 'בית',
עתה ,ובה התרפק על משכבו שנאמר (שם כח ,יט)' :ויקרא את
וערבה עליו שנתו .אותה שם המקום ההוא בית אל'!'
דווקא עשה 'מצבה' ,להנציחה 'הר' – 'שדה' – 'בית'
כ'בית א'להים'; להנציח את
המקדש כ'בית'א. (מאמר 'ביתו וביארנו בהרחבה
וביתא דרבנן' לפרשתן) על פי דברי
זו לשון בראשית רבה (פ' סח סי' א): הזוהר הקדוש (יתרו סט סע"ב)'' :אל הר
'רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח ה'' – דא אברהם; דכתיב' :אשר יאמר
(משלי ג ,כג-כד)' :אז תלך לבטח דרכך [וגו'] אם היום בהר ה' יראה' .דהא אברהם קרי ליה
תשכב לא תפחד'' .אז תלך לבטח' – זה יעקב; דכתיב 'הר' :מה הר ,הפקירא לכל מאן דבעי בעלמא; אוף
(בראשית כח ,י)' :ויצא יעקב'' .אם תשכב לא תפחד' – מעשיו אתר דא קדישא הפקירא ,לקבלא לכל מאן דבעי בעלמא' .אל
ומלבן; 'ושכבת וערבה שנתך' – 'וישכב במקום ההוא' (שם ,יא)'. בית' – דא יעקב; דקרא להאי אתר 'בית' ,דכתיב' :אין זה כי אם
בית א'להים''.
'נורא' לעומת 'בית'
'דבר אחר' :הר' ו'בית'; אף על גב דכולא חד דרגא – סליקו
לדא מן דא' .הר' – לשאר עמין ,כד אתאן לאעלא תחות גדפוי.
עתה קשה לי :מאחר שיעקב קירב את בית ה' ,עד כדי היותו
'בית' – לישראל; למהווי עימהון כאיתתא בבעלה בדיורא חד
כבית ,בו מתאחדים איש ואישה ,ואם עם בניה; מקום
בחדווה ,ורביעא עלייהו כאימא על בנין'.
שמתקיימות בו ידידות ופיסגת האהבה – אם כן לא מתאים
לומר 'מה נורא המקום הזה ,אין זה כי אם בית א'להים'! נמצא ,שאברהם ביטא את המקדש כ'הר' :ביטוי למקום גבוה
אדרבה :הגדרת 'בית' כאיתתא בבעלה וכאמא על בנין – היא ומפחיד .יצחק ,ביטא את המקדש כ'שדה' :אמנם נעים לשוח
[באותם הימים ,נתקיים בו בדרכו אל בית הכנסת 'שבע יפול צדיק א רגש זה של נינוחות בבית ה' ככרית ,לימדני מר אבי מורי ורבי
– וקם' (משלי כד ,טז) ,כפשוטו ממש; בשל מחלתו ,ולאור מסירות זצ"ל ,רבי יצחק [נפטר י' כסלו תשס"ז] :בערוב ימיו ,בהיותו רתוק
נפשו להלך אל בית א'להים ברגש; אל 'ביתו']. לכיסא גלגלים ,הביאו הסומכו לבית הכנסת לתפילת מנחה וערבית
כיוצא בזה אירע באחד מלילי ראש השנה ,כשחשש שאם ישוב ערב הושענא רבא .בסיום התפילה ,העלה אבא חשש ,שאם ישוב
לביתו ,לא יצלח בידו להתעורר ולהתפלל עם הנץ החמה כאשר לביתו – שמא יקשה עליו לחזור ללימוד ליל הושענא רבה בבית
איתו באמנה .הוא ביקש אז מאימי עליה השלום ,שתכין בעדו הכנסת .לפיכך ,הוא החליט להישאר בבית הכנסת ,ולא שב הביתה
צלוחית קטנה עם מעט מסימני הלילה ,כי בדעתו להישאר בבית עד לסוף תפילות הושענא רבה וחבטת הערבה.
הכנסת ,בו שימש כרב כארבעים שנה [בית הכנסת 'רבי מאיר בעל כשנודע לי ,באתי לבקרו ושאלתיו :איך היה מסוגל לשבת רתוק
הנס' שבשכונת גאולים [בקעה] בירושלים] ,כל הלילה .אמא לא לכיסא הגלגלים שלוש עשרה שעות בבית הכנסת? השיב לי
הסכימה :היא נטלה עימה את כל הסירים ,הלכה אל בית הכנסת; בתמיהה :מה השאלה? זה הבית שלי!!! כלומר :בבית – מסוגלים;
שם הם סעדו יחדיו ,וגם נשארו ללון כל הלילה. ובית הכנסת – הוא 'בית'!!!
וזו לשון הרלב"ג (ש"ב כא ,כא)' :להודיע ,שראוי לכל אדם היפך 'נורא'! 'נורא' – משמעותו מפחיד; ו'בית' – מסמל ידידות
ב
שיחשד עצמו במנהגי הקדושה ,ויחשב :כי אולי אין מנהגו ונינוחות!
ומחשבותיו ,באופן מהשלמות אשר יצטרך שיהיו למי שהוא
הנראה ,דיעקב הרגיש פחד ,דווקא משום הידידות העצומה:
במקום קדוש .כי זה ממה שיישירהו לדקדק בפעולותיו
שמא לא תחזיק ,ותאבד ידידות זו! הוא הרגיש 'בית ה'',
ומחשבותיו ,שיהיו לפי הראוי ,לפי מה שאפשר .ולזה סיפר
באהבה עמוקה הפועמת בכל איבריו ,עד כי כל אהבה או
שירא דוד את ארון ה' להביאו אליו :לחושדו עצמו ,שלא יוכל
תאוות בשרים – דמתה בעיניו למאומה כלפי אהבת ה'!
לנהוג בו בקדושה הראויה ,ויקרה לו מזה עונש נפלא .עד
שנתבארו לו ,שברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו, וכדברי המכילתא (מסכתא דשירה פ' ג)'' :על כן עלמות אהבוך'
בעבור ארון ה'; ולשערו ,שאין פעולות עובד אדום יותר (שה"ש א ,ג) – אהבוך עד מוות'!
שלמות ויותר נקיות מפעולותיו – הסכים להביאו אליו. דווקא בשל אהבה גדולה זו – יש לשמרה ולטפחה; שלא
'ולזאת הסיבה בעינה ,מצאנו ביעקב שאמר' :מה נורא תהפך לשגרה ,שלא תיפגם ,שתמיד תבער באותו מצב ראשון
המקום הזה ,אין זה כי אם בית א'להים'; להורות :על ובאותם ריגושים! דווקא משום כך ,חשש ואמר 'מה נורא
שבמקומות הקדושים ,ראוי שיתנהג האדם בקדושה יתירה!' המקום הזה'; לבטא את האהבה ב'בית א'להים'!
האבות מרכבה לשכינה התענוג האמיתי
ולא עוד ,אלא בחינת המורא והחשש ,גוברים – ככל שפיסגת וכדברי הרמח"ל במסילת ישרים (פ"א)' :והנה ,מה שהורונו
האהבה גוברת .והרי את פיסגת החיבור של האבות הקדושים חז"ל – הוא :שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ,וליהנות
– ביטאו חז"ל בהיותם 'מרכבה לשכינה' (כדלקמן); ודווקא מזיו שכינתו; שזהו התענוג האמיתי ,והעידון הגדול מכל
משום כך יש יותר חשש :כי ככל שהחיבור יותר עמוק – העידונים שיכולים להימצא .וכו'.
החשש מחולשה בחיבור יותר נורא!
'וכשתסתכל בדבר ,תראה :כי השלמות האמיתי – הוא רק
וכמבואר בבראשית רבה (פ' מז סי' ו; פ' פב סי' ו)' :אמר ריש לקיש: הדביקות בו יתברך; והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג,
האבות – הן הן המרכבה; שנאמר' :ויעל א'להים מעל אברהם' כח)' :ואני קרבת א'להים לי טוב'; ואומר (שם כז ,ד)' :אחת
(בראשית יז ,כב); 'ויעל מעליו א'להים' (שם לה ,יג) [מעל יעקב]; שאלתי מאת ה' ,אותה אבקש :שבתי בבית ה' כל ימי חיי
'והנה ה' ניצב עליו' [האמור ביעקב כאן (כח ,יג)]'. [לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו]' ,כי רק זה הוא הטוב .וכל
ובפסיקתא זוטרתא (בראשית לה ,יג)'' :ויעל מעליו א'להים'; זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב – אינו אלא הבל ושוא
אמר ריש לקיש :האבות – הן הן המרכבה; שנאמר' :ויעל נתעה!'
א'להים מעל אברהם'; 'והנה ה' ניצב עליו' .אשריהן לצדיקים יראה מאהבה
ששכינה למעלה מראשיהן! מיכן אמרו רז"ל (עי' ברכות מג:):
דווקא על אהבה כזו חשש יעקב ,ואמר 'מה נורא' :שאותה
אסור לאדם להלוך ד' אמות בקומה זקופה; לפי ששכינה
אהבה לא תכבה! שמא לא אהא ראוי לה; שמא ימצא בי פגם
למעלה מראשו!'
ותינטל ממני!
וזו לשון הרמב"ן (בראשית שם)'' :ויעל מעליו א'להים' – כמו
שאמר באברהם (לעיל יז ,כב)' :ויעל א'להים מעל אברהם'. וכשם שהבאנו (מאמר 'מן הפלך הזה התעשרתי' לפרשתן) ,מה
שהגדיר הריקנאטי (בראשית כב יב) ההבדל בין האוהב לירא,
ובשניהם – להודיע :כי לא היה זה מראה וחלום נבואה בלבד,
כיתרון האור מן החושך' :ועל כן ,יש לך לדעת מאמר בעלי
או כעניין (יחזקאל ח ,ג)' :ותבא אותי ירושלימה במראות
א'להים'; אבל ששרתה עליו שכינה – במקום אשר הוא עומד. הקבלה :כי היראה – היא על שני דרכים :יראה פנימית ,ויראה
חיצונית .היראה חיצונה – היא למטה מן האהבה; והפנימית
'ועל דרך האמת :עלה מעליו א'להים במקום המדבר עימו; – היא למעלה מן האהבה .כיצד? יראה חיצונה – היא סוד כל
כעניין שנאמר (שם ג ,יב)' :ברוך כבוד ה' ממקומו'; ויאמר מה הירא לעבור על מצות המלך ,פן יענש ויתפש במאמר המלך.
שהזכירו החכמים' :האבות – הן הן המרכבה''. יראה פנימית – בהיות האדם משיג מעלת הבורא יתעלה,
וכן מבואר בזוהר הקדוש (וישלח קעג'' :):ויעל מעליו א'להים ורוב התענוגים והעושר והכבוד אשר בהיכלו; בהגיע אדם
במקום אשר דיבר איתו' .רבי שמעון אמר :דאיתעביד רתיכא לידיעת מעלה זו – יפחד ויבהל ויאמר :שמא אינני ראוי
קדישא בהדי אבהן .ותא חזי :איהו רתיכא קדישא עילאה, לעמוד בהיכל המלך; כי לפי גודל מעלתו ,ורוב פחיתותי
דקיימא לאנהרא לסיהרא; ואיהו רתיכא בלחודוי .הדא הוא וחסרוני – ימצא בי ערוות דבר ,ויוציאני חוצה מהיכלו!
דכתיב' :ויעל מעליו א'להים''. ונמצא ,כל ימיו – עומד בדאגה ויראה :לבל ימצא בו המלך מום
או חסרון; כעניין שנאמר (דברים כג ,טו)' :ולא יראה בך ערוות
בתר דנסיב – 'ויקרא לו א'ל א'להי ישראל'
דבר ושב מאחריך' .נמצא זה ,ירא מרוב אהבתו וחיבתו
ולא עוד ,אלא שיעקב חשש עד כמה הוא חסר בעצמו ,באשר להידבק במלך ,ולהיות ממשרתיו .זו היא היראה שהיא
הוא עדיין אינו נשוי ,ודין גרמא שחסר באהבת ה' אליו. למעלה מן האהבה'.
ב א"ה .ראה מה שנתבאר בזה במאמר הנ"ל.
לאישתכחא בלחודוי .קיימא דיליה – לאו איהו ,אלא 'בית וכמבואר בזוהר עוד (ויצא קנ'' :).והנה ה' ניצב עליו וגו'' .הכא
א'להים'; לאישתמשא ביה ,ולמעבד ביה פירין ,ולארקא ביה חמא יעקב קישורא דמהימנותא כחד' ,ניצב עליו'; וכתיב (מ"א
ברכאן מכל שייפי גופא; דהא הוא תרעא דכל גופא .הדא הוא כב ,מח)' :ומלך אין באדום ניצב מלך' .חמא ,דכל דרגין ,קיימין
דכתיב' :וזה שער השמיים' – דא תרעא דגופא .ודאי תרעא כלהו כחד על ההוא סולם ,לאתקשרא כולא בחד קשרא.
איהו ,לארקא ברכאן לתתא ,אחיד לעילא ואחיד לתתא :אחיד ובגין דאיתייהיב ההוא סולם בין תרין סיטרין – הדא הוא
לעילא – דכתיב' :וזה שער השמיים' .לתתא – דכתיב' :אין זה דכתיב (בראשית כח ,יג)' :אני ה' א'להי אברהם אביך וא'להי
כי אם בית א'להים' .ועל דא – 'ויירא ויאמר :מה נורא המקום יצחק; הארץ וגו''; אילין אינון תרין סיטרין ,בימינא ושמאלא.
הזה ובני נשא לא משגחן ביקרא דביה ,למהווי ביה שלים
לעילא ותתא. 'דבר אחר' :והנה ה' ניצב עליו' – עליה דיעקב ,למהווי כולא
רתיכא קדישא :ימינא ושמאלא ,ויעקב בגווייהו ,כנסת ישראל
'אתא אבוי ונשקיה .אמר רבי יצחק :כד מילין אינון שמענא לאיתקשרא בינייהו .הדא הוא דכתיב' :אני ה' א'להי אברהם
מפומיה – בכינא ,ואמינא :בריך רחמנא דלא בטיל מעלמא אביך ,וא'להי יצחק' .מנלן דיעקב באמצעיתא? משמע דכתיב:
חכמתא עילאה! אזלינא עימהון עד תלת פרסי ,עד דעאלנא 'א'להי אברהם אביך ,וא'להי יצחק' ,ולא כתיב' :א'להי יצחק
עימהון למתא .לא ספיקו למיעל – עד דשדך ההוא בר נש אביך'; דכיון דאיתקשר ביה באברהם – אישתכח דאיהו
לבריה; ואמרי ליה :מיליך לא יהון לבטלה .אמינא :הא דאמר באמצעיתא .ולבתר – 'הארץ אשר אתה שוכב עליה'; הא
רבי שמעון ,דמילין אלין כולהו ברזא דחכמתא נינהו, כולא רתיכא חדא קדישא .והכא חמא דיהווי שלימו דאבהן.
ולאחזאה מילין אחרנין! כד סדרנא מילין קמיה דרבי שמעון
– אמר לי :לא תימא דמילין אילין ,דינוקא נינהו; אלא מילין 'תא חזי' :א'להי אברהם אביך'; דכיון דאמר 'אברהם אביך' –
דרזין עילאין נינהו ,וכולא ברזא דחכמתא רשימין!' ודאי איהו באמצעיתא' .וא'להי יצחק' – הכא איתרמיז דקשיר
לתרין סיטרין ,ואחיד לון :קשיר לסיטרא חד – דכתיב 'אברהם
ברכת המזון אביך'; וקשיר לסיטרא אחרא – דכתיב' :וא'להי יצחק'; תוספת
לפי זה ,נראה לפרש המאמר באבות דרבי נתן (הוספה ב לנוס' א
וא"ו לגבי יצחק ,לאחזאה דיעקב אחיד לתרין סיטרין.
פ"ז)' :ומניין שהאוכל ,צדיק מברך [מברך לצדיקו של עולם]? 'ועד דיעקב לא איתנסיב – לא איתמר באיתגליא יתיר ['א'להי
שנאמר (דברים ח ,י)' :ואכלת ושבעת וברכת'. יעקב'] ,ואיתמר באיתגליא ,למאן דידע אורחוי דאורייתא
'למה בירכו ג' ברכות? להזכיר זכות האבות; ואלו הן :הזן את [כנ"ל ,בימין ושמאל] .לבתר דאיתנסיב ואוליד – איתמר ליה
הכל; על הארץ ועל המזון; בונה ירושלים. באיתגליא .הדא הוא דכתיב (שם לג ,כ)' :ויצב שם מזבח ,ויקרא
לו א'ל א'להי ישראל' .מהכא אוליפנא :מא דלא אישתלים
'הזן את הכל – להזכיר זכות אברהם .כיצד? היה מכניס עוברי לתתא – לא אשתלים לעילא; שאני יעקב – דאשתלים לעילא
דרכים לביתו ,לפרנסו ולכלכלו; למי שאינו צריך לאכילה ,לא ותתא ,אבל לא באיתגליא .ואי תימא דאישתלים בההיא
כל שכן? הקדוש ברוך הוא בירכו בכל; שנאמר (בראשית כד ,א): שעתא – לא .אלא :חמא דישתלים לבתר זימנא .ואי תימא :הא
'ואברהם זקן בא [בימים ,וה' ברך את אברהם בכל]'. כתיב' :והנה אנוכי עימך ,ושמרתיך בכל אשר תלך' [דמשמע
'על המזון – להזכיר זכות יצחק ,שזרע בארץ ומצא מזונו דאישתלים (פי' הסולם)]! אלא :אשגחותא דקודשא בריך הוא,
מאה שערים; דכתיב [(שם כו ,יב)' :ויזרע יצחק בארץ ההיא, ונטירו דיליה – לא אשתביק מיניה דיעקב לעלמין ,בכל מה
וימצא בשנה ההיא מאה שערים ,ויברכהו ה']'' .על הארץ על דאצטריך ליה בהאי עלמא; אבל בעלמא עילאה – עד
המזון' – שבירכתו יצחק בארץ ובמזון. דאישתלים.
'הבונה ברחמיו – להזכיר זכות יעקב ,שעמד בבית אל ואמר: 'בית א'להים' – לאישתמשא ביה ,ולמעבד ביה פירין
'מה נורא המקום הזה'; 'וירא ויאמר[ :וכו' ו]זה שער השמיים';
''וייקץ יעקב משנתו ,ויאמר :אכן יש ה' במקום הזה ,ואנוכי לא
זה ירושלם שעמד לבנות .לכך אומרי[ם] :בונה ירושלם לבני
ידעתי' .וכי תווהא הוא דלא ידע? אלא ,מאי 'ואנוכי לא
יעקב'.
ידעתי'? כמה דאת אמר (ש"א יג ,יב)' :ופני ה' לא חיליתי' [לשון
צריך להבין :מדוע נצטווינו לברך את הקדוש ברוך הוא עם חיבור ודבקות (שם)] .אמר :וכי כל האי איתגלי לי ,ולא
אכילתנו על שולחננו? הן לכאורה אכילה מורה על שפלות איסתכלנא למינדע 'אנוכי' ,ולמיעל תחות גדפי דשכינתא
האדם ,שהינו בעל תאוות העולם הזה :אכילתו אינה שונה למהווי שלים! וכו'.
מאכילת בהמה; פעולת האכילה – שייכת לכאורה לחלק
'בגיני כך אמר יעקב :וכי כל כך חמינא ,ו'אנוכי' לא ידעתי? בגין
הגשמי השפל של האדם; ומאידך ברכת המזון – שייכת
דהווה בלחודוי ,ולא עאל תחות גדפי דשכינתא .מיד – 'ויירא,
לחלק הרוחני של האדם ,שהינו מתאים למקום ומעלה
ויאמר :מה נורא המקום הזה'; מילה דא – לתרין סיטרין איהו:
רוחנית .אם כן ,ראוי היה לברך ברכת המזון – בבית הכנסת,
'מה נורא המקום הזה' חד – על ההוא מקום דקאמר
ולא על שולחן האוכל ,המסמל את תאוות והנאות הגוף!
בקדמיתא; וחד – על את קיימא קדישא ,דלא בעיא
בהכרח ,שבפסוק זה 'ואכלת ושבעת וברכת' ,נצטווינו שגם לאיתבטלא .ואף על גב דאינהו תרי סיטרי – חד הוא :אמר 'אין
באכילתנו והשלמת תאוותנו – עלינו להיות במדרגה רוחנית זה כי אם בית א'להים'; אין 'זה' למהווי בטיל; אין 'זה'
מזון הנפש; והשולחן – סימן לכתר מלכות ,ורמז לעושר להתחבר באהבה לה'; במדרגת האבות הקדושים ,אברהם
שהוא מזון הגוף (ב"ב כה .):והשולחן המונח בצפון ,היה מסתכל יצחק ויעקב! לא מספיק להידמות לאחד מאבותינו; אלא
למול המנורה שבדרום ,להורות :שאי אפשר שתתקיים זכות חובה להידמות לשלושת האבות גם יחד :להרגיש את
העולם וברכותיו – כי אם על ידי החכמה .גם החכמה ,אינה אברהם ,שחש עצמו אורח בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
יכולה להתקיים במין האנושי – כי אם על ידי מאכל ומשתה. להרגיש את יצחק ,שחש את ברכת מאה שערים שבירכו ה',
ולכך הוצרכו להיות שני כלים אלו – המנורה והשולחן – כשגורש מגרר .ולהרגיש את יעקב ,שחש 'מה נורא המקום
בשתי רוחות נגדיים ,זה נוכח זה. הזה' – למרות היותו בית!
זה השולחן אשר לפני ה'
'וכיון שכן ,יתחייב האדם לדבר דברי תורה במקום סעודה,
לטעמים רבים :האחד :להורות שאין הסיפוק והברכה נראה ,דזה המכוון במנחות (צז'' :).המזבח ,עץ שלוש אמות
והשובע בעולם – אלא בשביל התורה .והשני :שכל שולחן גבוה; [ו]אורכו שתיים אמות .ומקצועות[יו] לו; ואורכו
שמדברים עליו דברי תורה – הוא השולחן המעולה והחביב וקירותיו עץ .וידבר אליי ,זה השולחן אשר לפני ה'' (יחזקאל
לפני הקדוש ברוך הוא; שכן דרשו ז"ל' :שלושה שאכלו על מא ,כב); פתח במזבח ,וסיים בשולחן! רבי יוחנן ורבי אלעזר,
שולחן אחד ,ויש ביניהן דברי תורה – כאילו אכלו משולחנו דאמרי תרווייהו :בזמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על
של מקום; שנאמר' :וידבר אליי ,זה השולחן אשר לפני ה''. אדם; ועכשיו שאין בית המקדש קיים – שולחנו של אדם
והג' :מפני שהמאכל והמשתה מטרידין את האדם ,ומולידין מכפר עליו'.
גסות הרוח ,ומזכירין את האדם הנאות הגוף ,ומשכיחים אותו
אכן ,בזוהר חדש (אחרי מות פ ,):ביאר כוונת הפסוק 'זה השולחן
העיקר .והוא דבר הנביא (הושע יג ,ו)' :שבעו וירם ליבם – על כן
אשר לפני ה''' :הכין ז"ה – תרין עשר .על כל פתורא ופתורא,
שכחוני' .ועל כן ,חובה על האדם לעסוק בתורה; ושיזכור
אתמנן תלת סרכין ,ורוחא עילאה עלייהו; וההוא רוחא חדי
העיקר ,במקום שהוא סיבה להשכיח העיקר'.
בההוא חדווה ,והוא אוריא"ל; וע[ם] כל אוכלוסין דיליה ,אזיל
על כל אינון פתורין .שיתין ממנן ,טעמין טעמא על כל חד
האבן הזאת
וחד ,ואומר 'המוציא' ,ומברך להקדוש ברוך הוא .ומאן דטעים
לכאורה קשה :מאחר שהגיע יעקב להכרה 'מה נורא המקום בתיאובתא – הכי איתוסף חילא בתיאובתא עילאה; ההוא
הזה' ,מדוע לקח דווקא את האבן ,ששימשה לו כרית לשנתו רוחא דקא שלטא עלייהו ,שסלקא נהירו בחדווה'.
– לעשותה בית א'להים .הן לכאורה כרית זו היא מזכרת עוון, דברי תורה על השולחן
המזכירה את השינה העריבה ,ולא את בית א'להים.
עוד אמרו (אבות ג ,ג)' :רבי שמעון אומר :שלושה שאכלו על
נראה ,דבא לרמז :אם זכיתי שהמקום יהפך למקום קדוש, שולחן אחד ,ולא אמרו עליו דברי תורה – כאילו אכלו מזבחי
ושגופי ישמש מרכבה לשכינה – אזי גם הכרית שלי מסוגלת מתים; שנאמר (ישעיה כח ,כ)' :כי כל שולחנות מלאו קיא צואה
להיות בית א'להים! גם כל כלי תשמישי – יכולים לשמש בית בלי מקום' .אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ,ואמרו עליו
א'להים! דברי תורה – כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא;
שנאמר' :וידבר אליי ,זה השולחן אשר לפני ה'''.
בית גדול – חשש גדול
כלומר :נצטווינו לקדש את השולחן ,להיותו כמזבח .כלומר:
מעתה למדנו ,שככל שהאדם יותר מקודש – מקומו יותר נצטווינו לקדש את הגוף ,להיותו משכן ומרכבה לשכינה;
מקודש ,ואף ביתו ושולחנו וכלי תשמישו יותר מקודשים; ולעשות ביתנו כמקדש ,ושולחננו כמזבח.
וממילא הוא מחוייב לחשוש יותר :כי ככל שיותר מקודש – זו לשון רבינו בחיי בכד הקמח (ע' חתן על השלחן)' :וכן מצינו
הפגם עלול יותר .וכדברי יעקב' :מה נורא המקום הזה ,אין זה במקדש ,שהיו המנורה והשולחן זה נוכח זה :מנורה בדרום,
כי אם בית א'להים'ג. ושולחן בצפון .המנורה – היתה רמז וסימן החכמה ,שהיא
עוד רמז בלקיחתו את 'האבן' ,וישימה 'מצבה' ,ויצוק 'שמן'; כי ג נראה שיעקב רמז לכך ,בנאמר (בראשית כח ,יח-יט)' :וישכם יעקב
מספר 'האבן-מצבה-שמן' בגימטריה [עה"כ] ,עולה כמספר בבוקר ,ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ,וישם אותה מצבה;
'ירושלם' [ .]586כי אכן ,היא 'אבן' היסוד לבניין 'ירושלם'. ויצוק שמן על ראשה .ויקרא את שם המקום ההוא :בית א'ל'.
ועוד רמז בלקיחתו את 'הכרית' ,שהיא האבן ששימשה כרית כי בגימטריה ,ליקח 'אבן' [ ]53ולהשימה 'במצבה' [ ]139נדרש
לראשו ,כי אפשר לעשותה 'מצבה בית א'להים'; כי עולה מספרם למספר 'א'להים' [ההפרש; .]86בזה רמז ,כי גם האבן שהיא הכרית
במכוון [.]635 – יכולה להיות בית 'א'להים'.
לעילוי נשמת
עמוד התפילות ופאר המידות ,הרה"צ רבי יצחק בן גרצייא טולידאנו זצ"ל ,מחבר הספר 'מקנס – ירושלים דמרוקו'
נלב"ע י' כסלו תשס"ז ,תנצב"ה
מקץ שלוש שנים לגיליונותינו ,הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ,לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו ,לכרכן בבת
אחת ,ולהוציאן לאור עולם בספר.
לתרומות ,הנצחות וכדומה ,להצטרפות לתפוצת המייל ,ולכל ענייני הגיליון ,ניתן לפנות לכתובת colelyabiaomer@gmail.com
