gilyoines.com

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif

שבוע: ויצא (2026-11-16)

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫ג‬ ‫נהרי אש‬ ‫גם יש לפרש כמו שאני אומר תמיד על‬ ‫אויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה )בראשית‬ ‫הפסוק 'זה א‪-‬לי ואנוהו אלקי אבי‬ ‫כח‪ ,‬י(‪ .‬וברש"י‪ ,‬לא היה צריך לכתוב אלא‬ ‫וארוממנהו' )שמות טו‪ ,‬ב(‪ ,‬כי ע"פ אמת כל‬ ‫וילך יעקב חרנה‪ ,‬ולמה הזכיר יציאתו‪ ,‬אלא‬ ‫אחד ואחד צריך להועיל בדבר חידוש‬ ‫מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם‪,‬‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬כמו שכתוב 'דור לדור ישבח‬ ‫שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה‬ ‫מעשיך' )תהלים קמה‪ ,‬ד(‪ ,‬שבכל דור יש‬ ‫הוא הדרה‪ ,‬יצא משם פנה הודה פנה זיוה‬ ‫דברים חדשים שלא היה קודם לזה‪ ,‬כי‬ ‫פנה הדרה‪ .‬והנה כבר כתוב בסוף הסדרה‬ ‫מתחדש רק בדור ההוא‪ ,‬וזהו 'זה א‪-‬לי‬ ‫דלעיל כי הלך יעקב לפדן ארם‪ ,‬ומדוע שם‬ ‫ואנוהו'‪ ,‬הנה זה הנוי שלי שחידשתי בעולם‬ ‫לא הזכיר יציאתו‪ ,‬ואפשר לומר על פי‬ ‫לפאר את שם ה'‪ ,‬אבל כיצד יכול לדעת‬ ‫פשטות כי בעת שיעקב היה אצל יצחק‪,‬‬ ‫שאכן יש תועלת בזה‪ ,‬כשאינו מגרע מדרך‬ ‫אינו לכבודו של יצחק לרמז שע"י יציאת‬ ‫אבות‪ ,‬אלא אדרבה 'אלקי אבי וארוממנהו'‪,‬‬ ‫יעקב מן העיר פנה הודה זיוה והדרה‪ ,‬ולכן‬ ‫שמרומם את הדרך של אביו ומוסיף עליה‬ ‫לא נזכר עד כאן כי פנה הודה פנה זיוה פנה‬ ‫גדרים וסייגים‪.‬‬ ‫הדרה‪.‬‬ ‫וזהו 'ראו ראינו כי היה ה' עמך'‪ ,‬גם כל מה‬ ‫ונבאר מדוע אכן פנה הודה זיוה והדרה‬ ‫שראינו אצל אביך ראינו גם בך‪ ,‬ומלבד זאת‬ ‫אפילו שנשאר יצחק בעיר‪ ,‬ע"פ מה דאיתא‬ ‫'ראינו כי היה ה' עמך'‪ ,‬שאנו רואים אצלך‬ ‫בפרש"י בפרשת העקידה )בראשית כב‪ ,‬יז( 'כי‬ ‫גם דברים חדשים מה שלא ראינו אצל‬ ‫ברך אברכך‪ ,‬אחת לאב אחת לבן'‪ ,‬ויש‬ ‫אביך‪ ,‬ובזה יש לפרש גם 'אחת לאב ואחת‬ ‫לפרש על שני אופנים‪ ,‬א'‪ ,‬שהברכה שבירך‬ ‫לבן'‪ ,‬שיש דרך אחת לאב‪ ,‬ועוד דרך אחת‬ ‫השי"ת את אברהם אבינו שיהיה 'אחת לאב‬ ‫לבן מוסיף על מה שראה אצל אביו‪.‬‬ ‫ואחת לבן'‪ ,‬דהיינו שבנו ימשיך ללכת על‬ ‫וכן היה אצל יעקב אבינו‪ ,‬שחידש דרכים‬ ‫אותו דרך שהלך הוא‪ ,‬וכמו שאכן נאמר‬ ‫חדשים שלא היה אצל יצחק אביו‪ ,‬כידוע‬ ‫אצל יצחק 'ראינו באביך‪ ,‬ראינו בך' )רש"י‬ ‫שכל אחד מהאבות היה לו מידה אחרת‪,‬‬ ‫בראשית כו‪ ,‬כח(‪ ,‬שכל מה שראו אצל אברהם‬ ‫ויעקב היה מידת תפארת‪ ,‬שהדגיש על‬ ‫ראו אצל יצחק‪.‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א שיעור חו"ר יום ג' ויצא תשנ"ו‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ד‬ ‫פרשת נח‪ ,‬על 'וימת תרח בחרן'‪ ,‬שהנו"ן‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬ועל מידת האמת‪ - ,‬ולכן‬ ‫הפוכה לומר לך עד אברם היה חרון אף של‬ ‫הועמד בבית לבן הרשע מקור השקר‪ ,‬כי‬ ‫מקום‪ ,‬כן היה כאן כאשר יצא והופיע‬ ‫ירידות צריכים להביא עליות‪ ,‬ולולא שיהיו‬ ‫עבודת הקודש של יעקב אבינו הלך‬ ‫לאדם ירידות אין יכול להיות לו עליות‪ ,‬כי‬ ‫ונסתלק החרון אף‪.‬‬ ‫מי שהדרך ישר לפניו אינו מתאמץ לעלות‪,‬‬ ‫ומה שיעקב אבינו היה אצל לבן עזר לו‬ ‫לעבוד על מידת האמת ביתר שאת‪ - ,‬וכל‬ ‫ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב‬ ‫זה היה כוחו של יעקב אבינו דוקא‪ ,‬ולכן‬ ‫במקום ההוא )פסוק יא(‪ .‬זקה"ק זי"ע אמר כי‬ ‫כשיצא מן העיר פנה הודה פנה זיוה פנה‬ ‫אבנים פירושם אותיות כדאיתא בספר‬ ‫הדרה‪ ,‬כי כל צדיק לפי ערכו משרה את‬ ‫יצירה‪ ,‬וכשיעקב אבינו עמד לשכב לקח את‬ ‫בחינתו על מקומו‪.‬‬ ‫אותיות שם הוי"ה ב"ה ואותיות של שמו‬ ‫ושילבם‪ ,‬כמו שכ' לשלב שמו עם אותיות‬ ‫נשמה בקידוש לבנה‪ ,‬וכן איתא שיש לכוון‬ ‫הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלזא זי"ע שלח‬ ‫בבוקר בעת קומו באמירת 'מודה אני'‬ ‫לדודי הרה"ק ר' ישראל יעקב מחוסט זי"ע‪,‬‬ ‫לשלב אותיות נשמה עם שמו‪ ,‬ולצייר לפניו‬ ‫שלח האם לעקור מבית מגוריו ממונקאטש‪,‬‬ ‫מעמד הר סיני‪ ,‬וכך 'וישכב במקום ההוא'‪,‬‬ ‫בשביל איזה מחלוקת שהיה בעיר‪ ,‬וענה‬ ‫ומי שעומד לשכב באופן זה חולם חלומות‬ ‫שאינו רוצה להתערב‪ ,‬ושלח לו עוד שהוא‬ ‫של נבואה‪' ,‬ויחלום והנה סולם מוצב ארצה‬ ‫רוצה שבנו של הרבי ר' מרדכי'לע זי"ע יגיד‬ ‫וגו''‪ ,‬וכשמקיץ משנתו והנה ה' נצב עליו‪,‬‬ ‫לו כדת מה לעשות‪ ,‬וענה לו ר' ישראל‬ ‫ועל דרך זה הולך כל סדר יומו‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬כי בעלזא ישאר בעלזא בכל מקום‬ ‫שיהא נמצא שם‪.‬‬ ‫וזהו 'ויחן את פני העיר'‪ ,‬שבכל מקום‬ ‫ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫שהגיע יעקב אבינו חונן את הודו וזיוו בעיר‬ ‫השמימה )פסוק יב(‪ .‬מתאמר בשם צדיקים‪,‬‬ ‫ההיא‪ ,‬כי יעקב אבינו בכל מקום שהיה היה‬ ‫כי 'סלם' בגימטריא 'ממון'‪ ,‬דהנה ממון הוא‬ ‫יעקב‪ ,‬כי רק על המקום שפנה ממנו שם‬ ‫דבר המוצב ארצה כי זהו דבר פחות ביותר‪,‬‬ ‫נעשה רושם במקום שעזב‪ ,‬אבל הוא עצמו‬ ‫אבל וראשו מגיע השמימה‪ ,‬כי אם עושים‬ ‫נשאר יעקב בכל מקום שהגיע‪.‬‬ ‫בזה מעשים טובים אפשר להגיע בזה‬ ‫לדברים נשגבים ביותר‪.‬‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬זקה"ק‬ ‫זי"ע פירש תיבת 'חרנה' ע"פ פרש"י בסוף‬ ‫ה‬ ‫נהרי אש‬ ‫כמו שפירש זקני הרבי ר' מרדכי'לע זי"ע‬ ‫והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪ .‬אם‬ ‫את מאמר רז"ל 'לוו עלי ואני פורע' )ביצה‬ ‫מלאכי אלקים יהיו עולים או יורדים תלוי‬ ‫טו‪ ,(:‬לוו מלשון חיבור ודביקות‪ ,‬התלוו אלי‬ ‫'בו'‪ ,‬שכל אחד ואחד גורם זאת ע"י מעשיו‪.‬‬ ‫ואני כבר אגלה אתכם‪ ,‬שמי שמתלווה אל‬ ‫הש"י‪ ,‬העולם נוסעים אליו ממילא‪ ,‬וכמו‬ ‫שהיה אצל הרה"ק ר' שלום מבעלזא זי"ע‬ ‫הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה‬ ‫שלא היה צריך לנסוע‪ ,‬אלא הוא ישב על‬ ‫ולזרעך‪ .‬והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה‬ ‫מקומו והעולם התחילו לנסוע אליו ממילא‪.‬‬ ‫וקדמה וצפנה ונגבה )פסוק יג‪-‬יד(‪ .‬וברש"י‪,‬‬ ‫קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו‪ .‬ידוע‬ ‫שהענין שצריך האדם לעשות נסיעות הוא‬ ‫והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך‬ ‫כדי לתקן את הניצוצות הקדושים שפזורים‬ ‫והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך‬ ‫באותם מקומות‪ ,‬אבל איתא בשם צדיקים‬ ‫וגו' )פסוק טו(‪ .‬כשמברכים אדם אין די לומר‬ ‫שאם יושבים ולומדים אין צריך ליסע לשום‬ ‫לו ברכה כללית אלא צריך לברך אותו‬ ‫מקום‪ ,‬כי כל הניצוה"ק מתקבצים ובאים‬ ‫בפרטיות‪ ,‬על כל דבר שצריך ישועה‪ ,‬ויעקב‬ ‫אליו‪ ,‬וכן באכילה שצריך בה לתקן‬ ‫היה צריך לשמירה ולשוב אל ביתו‪ ,‬וגם היה‬ ‫הניצוה"ק הטמונים במאכל‪ ,‬אם זוכים‬ ‫צריך שלא להיות נעזב בינתיים על הדרך‪,‬‬ ‫מתקבצים כל הניצוה"ק במעט הכפות‬ ‫ובירכו ה' בכל פרט ופרט‪.‬‬ ‫שאוכל‪ ,‬ואפשר לו לתקן במיעוט אכילה מה‬ ‫שאחרים מתקנים בהרבה‪.‬‬ ‫וזהו 'קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו'‪,‬‬ ‫ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום‬ ‫שלא היה צריך ללכת לשום מקום כאברהם‬ ‫הזה ואנכי לא ידעתי )פסוק טז(‪ .‬ובמדרש‬ ‫אבינו שכתוב בו 'וילך למסעיו' )לעיל יג‪ ,‬ג(‪,‬‬ ‫'ויקץ יעקב ממשנתו'‪ .‬ויש לומר על דרך‬ ‫אלא היה יכול להישאר במקום שהוא שוכב‬ ‫דאיתא בגמרא )שבת יא‪ (.‬שחברים העוסקים‬ ‫עליו ואינו צריך לעשות שום פעולה‪ ,‬ומשם‬ ‫בתורה פטורים מתפילה‪ ,‬והנה כל אותם‬ ‫'ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה'‪.‬‬ ‫שנים ישב יעקב אבינו ולמד יומם ולילה‪,‬‬ ‫נמצא שאז לא היה מתפלל‪ ,‬אך עתה תיקן‬ ‫ולזאת אפשר לזכות ע"י לימוד התורה‪ ,‬כי‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬ואמר 'אכן יש ה''‪ ,‬שעד עתה‬ ‫אם יושבים ולומדים לא צריך עוד לעשות‬ ‫ידעתי שרק ע"י לימוד התורה אפשר‬ ‫שום דבר‪ ,‬כי דברי תורה נחמדים מזהב‬ ‫להתקשר אל השי"ת‪ ,‬וכאן אני רואה כי‬ ‫ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים‪,‬‬ ‫אפשר להיות 'ויפגע במקום'‪ ,‬שגם ע"י‬ ‫וכשלומדים לא חסר כלום‪ ,‬וכשלא חסר‬ ‫תפילה אפשר להתדבק בהשי"ת‪ ,‬ולא כפי‬ ‫אפשר שיהיה לו הכל‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ו‬ ‫שהוא לומד ומתפלל ושומר שבת כראוי‪,‬‬ ‫שסבר עד עתה שאפשר רק ע"י תורה‪.‬‬ ‫אם הוא מרגיש שחסר לו עדיין ועוד לא‬ ‫הגיע למה שצריך להגיע‪ ,‬כי אם הוא מרגיש‬ ‫שהגיע למקום שחפץ זהו סימן שאין לו‬ ‫אמרתי איזה דבר גבוה שצריך הרבה‬ ‫כלום‪ ,‬כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים‪,‬‬ ‫סייעתא דשמיא לזכות לזה‪ ,‬איתא כי מי‬ ‫ואם אינו רוצה מאתיים זהו סימן שאין לו‬ ‫שנדמה לו שהוא לומד תורה לשמה רבי‬ ‫גם מנה‪.‬‬ ‫מאיר מכחישו‪ ,‬כי הרי 'רבי מאיר אומר כל‬ ‫ואמרתי כי זהו מרומז בתורה‪' ,‬ויקץ יעקב‬ ‫הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה'‬ ‫משנתו'‪ ,‬ממשנתו‪' ,‬ויאמר אכן יש ה''‪ ,‬כיצד‬ ‫)אבות פ"ו מ"א(‪ ,‬והיכן הם הדברים הרבה‪,‬‬ ‫יודעים שאכן יש ה' במקום משנתו ולמד‬ ‫והסימן אם לומד באמת תורה לשמה הוא‬ ‫תורה לשמה‪ ,‬אם 'ואנכי לא ידעתי'‪ ,‬שאומר‬ ‫על פי דברי הרמב"ם שאומר כי תכלית‬ ‫הנה לא ידעתי כל מה שלמדתי עכשיו‪ ,‬זהו‬ ‫הידיעה שנדע שלא נדע‪.‬‬ ‫סימן שיש ה' במקום הזה‪.‬‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬שאם אדם לומד ורואה‬ ‫איזה חידוש בתוספות או בשאר מפרשים‬ ‫או איזה דיבור של חסידות חדש וכדומה‪,‬‬ ‫איתא שבעת השינה הנשמה עולה למעלה‬ ‫יש לו שני אופנים מה לחשוב אז‪ ,‬יכול‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬וקודם עוברים בג'‬ ‫לחשוב כי הנה יודע אני עוד תוספות ועוד‬ ‫מקומות של חשכות‪ ,‬ואם יש לה כוח‬ ‫דיבור נאה‪ ,‬ויש מחשבה היפך מזה‪ ,‬הנה‬ ‫לעמוד היא זוכה לעלות להיכלי הקדושה‪,‬‬ ‫רואה אני שאיני יודע מאומה‪ ,‬כי הרי עד‬ ‫וכשזוכה להגיע להיכלי הקדושה זוכה‬ ‫עתה לא ידעתי כלל שיש מאמר חז"ל זה או‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬ואם לא זוכה‪ ,‬מביא התניא‬ ‫שיש תוספות או דיבור זה‪ ,‬ותלוי בזה‪ ,‬שאם‬ ‫בלקוטי אמרים )פכ"ט( שהחיצונים תופסים‬ ‫לומד תורה לשמה אזי מגיע לתכלית‬ ‫בנשמה‪ ,‬כמו לאחר מאה ועשרים שנה‬ ‫הידיעה שנדע שלא נדע‪ ,‬ואז מתברר לו‬ ‫שצריך לעשות כל השמירות שלא יאחזו בה‬ ‫שאינו יודע מאומה‪ ,‬ואם לא הוא מרגיש‬ ‫החיצונים‪ ,‬ואם הנשמה עולה למעלה‬ ‫שהוא יודע כבר איזה דבר‪ ,‬וזהו סימן אם‬ ‫להיכלי הקדושה ולומדת תורה‪ ,‬אזי‬ ‫לומד האדם תורה לשמה‪ ,‬שאם חושב כי‬ ‫כשמקיץ ממשנתו אומר 'אכן יש ה' במקום‬ ‫איננו יודע עדיין זהו סימן שלומד תורה‬ ‫הזה' כי משם הוא מגיע‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬ואם חושב להיפך זהו סימן שאינו‬ ‫לשמה‪ ,‬ובה הוא יכול לדעת אם הוא לומד‬ ‫לשמה או לא‪.‬‬ ‫וירא ויאמר )פסוק יז(‪ .‬איתא שצריכים להיות‬ ‫וכמו שאמרנו בשבת שמי שיש לו מנה‬ ‫בפחד קודם שמוציאים שם שמים בפיו ולא‬ ‫רוצה מאתיים‪ ,‬והסימן שבה אדם יודע‬ ‫ז‬ ‫נהרי אש‬ ‫נח(‪ ,‬ואיתא בגמרא 'לא כאברהם שקראו הר‬ ‫בשעת האמירה‪ ,‬וכן בכל דיבור שמוציאים‬ ‫ולא כיצחק שקראו מקום אלא כיעקב‬ ‫מהפה צריך להתיירא קודם ואח"כ לומר‪,‬‬ ‫שקראו בית' )פסחים פח‪ ,(.‬ומבואר בספרים‬ ‫כדאיתא בספר חסידים 'יכלכל דבריו‬ ‫כי כל אחד מהאבות מרומז כנגד בית אחד‪,‬‬ ‫במשפט' שקודם כל דיבור צריך לשקול‬ ‫ויעקב הוא כנגד בית השלישי שהוא הבית‬ ‫דבריו אם לומר והאיך לומר‪ ,‬וכ"ש דיבורי‬ ‫הנכון‪.‬‬ ‫קדושה שצריך להתיירא קודם הדיבור‪.‬‬ ‫על כן אמר יעקב 'מה נורא המקום הזה'‪,‬‬ ‫וכ"ה בפני יהושע בברכות‪ ,‬שמה שאיתא‬ ‫וכיוון על מקום אבן השתיה‪' ,‬אין זה כי אם‬ ‫בטור שצדיקים הגיעו קודם התפילה‬ ‫בית אלקים'‪ ,‬שבית זה יהיה בית אלקים‬ ‫להתפשטות הגשמיות‪ ,‬זה היה דוקא קודם‬ ‫שיתגלה מלמעלה ע"י השי"ת‪ ,‬מקדש ה'‬ ‫התפילה‪ ,‬אבל בשעת התפילה אי אפשר‬ ‫כוננו ידיך‪ ,‬ועד אז יהיה זה רק שער‬ ‫להיות התפשטות הגשמיות‪ ,‬שהרי צריך‬ ‫השמים‪ ,‬כי בית אלקים הנכון ירד ע"י‬ ‫לכוון בפירוש המילות ולשאול צרכיו כעבד‬ ‫האותיות שנעשה בהם אבן השתיה‪.‬‬ ‫המבקש פרס מרבו‪ ,‬אלא קודם התפילה אין‬ ‫עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש‬ ‫והכנעה‪ ,‬ולשעבד המחשבה לעבודת הבורא‬ ‫וישכם יעקב בבוקר )פסוק יח(‪ .‬שמעתי‬ ‫עד שיידע לפני מי הוא עומד להתפלל‪.‬‬ ‫לספר על בעל האמרי אמת זי"ע‪ ,‬שכל יום‬ ‫היה מביא לו המשמש כוס קאווע בשעה‬ ‫שש בבוקר‪ ,‬ויום אחד היה בחתונה ושב‬ ‫וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי‬ ‫לביתו לפנות בוקר‪ ,‬ובאותו יום איחר‬ ‫אם בית אלקים וזה שער השמים‪ .‬ע"ד‬ ‫המשמש להביא הקאווע‪ ,‬ושאל אותו‬ ‫שאמרנו שאבנים נקראים אותיות כדאיתא‬ ‫האמרי אמת מדוע לא הביא בשעה הרגילה‪,‬‬ ‫בספר יצירה‪ ,‬וזהו מה שאמר כל אבן 'עלי‬ ‫וענה‪ ,‬כי יודע הוא שהרבי שב לביתו לפנות‬ ‫יניח צדיק ראשי'‪ ,‬דהיינו שכל אות רוצה‬ ‫בוקר והבין שלא יוכל להשכים כבכל יום‪,‬‬ ‫שבאמירתו יכוונו בשלימות‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫תמה האמרי אמת‪ ,‬וכי מה שייך דבר אחד‬ ‫אומר האדם שני קאפיטלעך בחטף ונשארו‬ ‫לשני‪.‬‬ ‫אותיותיה בלא חיות‪.‬‬ ‫וכן מצינו אצל יעקב אבינו שהיה ער י"ד‬ ‫והנה בית המקדש שעתיד להתגלות נבנה‬ ‫שנים בבית עבר‪ ,‬ולכאורה היה צריך עכשיו‬ ‫ע"י אותיות התורה והתפילה של בני‬ ‫קצת למצוא מנוחה לנפשו‪ ,‬אך לא כן עשה‪,‬‬ ‫ישראל כדאיתא‪ ,‬והם האבנים שבהם נבנה‬ ‫אלא 'וישכם יעקב בבוקר'‪.‬‬ ‫בית המקדש למעלה‪ ,‬והאבן הזאת היא‬ ‫האבן השתיה שבו יבנה בית המקדש‬ ‫שעתיד להתגלות כדאיתא בזוה"ק )פרשת‬ ‫להבות אש‬ ‫ח‬ ‫וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך )פסוק כב(‪.‬‬ ‫אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה‬ ‫איתא בגמרא )סנהדרין כו‪ (:‬מחשבה מועלת‬ ‫אשר אנכי הולך )פסוק כ(‪ .‬אין קוראים אבות‬ ‫אפילו לדברי תורה‪) ,‬פרש"י‪ ,‬מחשבה שאדם‬ ‫אלא לשלושה‪ ,‬כי שלושה אלו סיגל כל אחד‬ ‫מחשב כך וכך אעשה‪ ,‬כך וכך תעלה בידי‪ ,‬מועלת‬ ‫דרך לעצמו ולא המשיך רק את כוחו של‬ ‫להשבית הדבר שאין מחשבתו מתקיימת‪ ,‬אפילו‬ ‫אביו‪ ,‬אברהם אבינו חסד‪ ,‬יצחק גבורה‪,‬‬ ‫לדבר תורה‪ ,‬כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך‬ ‫יעקב תפארת‪ ,‬לכן נקראים הם בשם אבות‪,‬‬ ‫וכך מסכתות בגירסא( אבל במעשר הרי כתוב‬ ‫וזהו 'אם יהיה אלקים 'עמדי' ושמרני בדרך‬ ‫'ובחנוני נא בזאת'‪ ,‬על כן מותר לומר שאם‬ ‫הזה אשר 'אנכי' הולך'‪ ,‬רצ"ל ענין הדרך‬ ‫יעזור לי ה' אתן חומש לצדקה‪.‬‬ ‫שסיגל לעצמו יצליח בה‪.‬‬ ‫היה חסיד אחד ושמו היה ר' שמואל פרץ'ס‪,‬‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬זקני הרבי‬ ‫שבזמן המלחמה היה יושב בקרעטשניף‪,‬‬ ‫ר' מרדכי'לע זי"ע הקשה‪ ,‬מדוע היה הכתוב‬ ‫וסיפר לזקה"ק זי"ע כי בדידיה הוה עובדא‪,‬‬ ‫צריך לומר 'לחם לאכול ובגד ללבוש'‪ ,‬האם‬ ‫שהגיע פעם לשולה"ט של זקני הרבי ר'‬ ‫איני יודע כי לחם הוא לאכול ובגד הוא‬ ‫מרדכי'לע זי"ע‪ ,‬ובנדבורנא לא הכניסו‬ ‫ללבוש‪ ,‬אלא שאם יש לאדם לחם רק כדי‬ ‫אנשים לקידוש אלא אח"כ בעת הטיש‪,‬‬ ‫צרכי עצמו אין זה נקרא פרנסה‪ ,‬אלא 'ונתן‬ ‫ואמר לו זקני הרבי ר' מרדכי'לע כי בעת‬ ‫לי לחם' שאוכל לתת לאחרים 'לאכול'‪,‬‬ ‫שלקח את הכוס של קידוש לידיו‪,‬‬ ‫'ובגד' לתת לאחרים 'ללבוש'‪.‬‬ ‫התבוננתי בין כל הבתים של מקורביי‪ ,‬וגם‬ ‫אצלך הייתי‪ ,‬וראיתי שהיה לך מריבה עם‬ ‫אשתך‪ ,‬תדע שהיא צדקה ולא אתה‪ ,‬וגם‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי‬ ‫אמר לה את תוכן דבריהם‪.‬‬ ‫לאלקים )פסוק כא(‪ .‬תמיד צריך להיות שני‬ ‫שהיה מונח בחדר כלי שלתוכו נוטלים את‬ ‫הדברים יחד‪ ,‬מחד גיסא לא להתפעל ממה‬ ‫הידים‪ ,‬והוא היה בעל השגה מכובד‪ ,‬ואמר‬ ‫שעשה בעצמו אלא תמיד לדעת שצריך‬ ‫שכלי כזה אינו ראוי שיעמוד בחדר בשעת‬ ‫להמשיך על הדרכים הראשונות‪' ,‬ושבתי‬ ‫קידוש‪ ,‬והיא אמרה שקשה לה מאוד‬ ‫בשלום אל בית אבי'‪ ,‬ומאידך גיסא לא‬ ‫לטלטל את הכלי ואין שום סיבה להוציאו‬ ‫לחשוב שאי אפשר לעשות לבדו גם כן‪,‬‬ ‫מהחדר‪ ,‬ומאז נעשה ר' שמואל מחסידיו‬ ‫אלא 'והיה ה' לי לאלקים'‪ ,‬להוסיף לעצמו‬ ‫הנלהבים של הרבי ר' מרדכי'לע‪ ,‬באמרו‪,‬‬ ‫דרכים בעבודת ה' לפי הצורך‪.‬‬ ‫אם הוא עומד תחת חלונותיי ושומע כל מה‬ ‫שאני מדבר אין לי ברירה ואני מוכרח‬ ‫ט‬ ‫נהרי אש‬ ‫וסיפרו כי בין לעמבערג לסטאניסלאב היו‬ ‫להיות חסיד שלו‪.‬‬ ‫כחמישים עיירות‪ ,‬ומכל עבר ראו את‬ ‫וזהו דבר מופלא מאוד שנכנס אל כל בתי‬ ‫הדרכים עמוסות באנשים‪ ,‬וכשנשאלו‬ ‫מקורביו קודם קידוש‪ ,‬והתבונן בכל בית את‬ ‫להיכן הם נוסעים‪ ,‬אמרו לצדיק מנדבורנא‪.‬‬ ‫הנעשה שם ואיזה ישועה כל אחד צריך‪,‬‬ ‫פעם נכנס אצלו יהודי אחד לקו"פ ונתן לו‬ ‫ופעל להם ישועה בקידוש‪ ,‬והיו הם מאות‬ ‫כוס יין‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬הרי בליל הסדר נרדמת‬ ‫אנשים‪ ,‬כי לנדבורנא נסעו אנשים רבים‬ ‫לפני הכוס הרביעי‪ ,‬לכן אני נותן לך עתה‬ ‫מאוד‪ ,‬והרחיק בכוח את האנשים שהגיעו‬ ‫כוס שתשתה אותו במקום הכוס הרביעי‪ ,‬כי‬ ‫אליו ע"י שלא היו יכולים לעמוד בזמנים‬ ‫בשעת הסדר היה מהלך בין כל ערי ישראל‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬שנכנס מאוחר לתפילה וכדומה‪,‬‬ ‫להבות אש‬ ‫י‬ ‫חשבון‪ ,‬מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים‬ ‫ויפגע במקום וילן שם וגו' וישכב במקום‬ ‫בואו חשבון‪' ,‬המושלים' אלו המושלים‬ ‫ההוא )בראשית כח‪ ,‬יא(‪ .‬ברענגט רש"י אראפ‬ ‫ביצרם‪' ,‬בואו חשבון' בואו ונחשוב חשבונו‬ ‫פון מדרש‪ ,‬באותו מקום שכב‪ ,‬אבל ארבע‬ ‫של עולם‪ ,‬הפסד מצוה כנגד שכרה‪ ,‬ושכר‬ ‫עשרה שנים ששימש בבית עבר‪ ,‬לא שכב‬ ‫עבירה כנגד הפסדה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בלילה שהיה עוסק בתורה‪.‬‬ ‫דארף מען דאך לכאורה צו פארשטיין‪ ,‬די‬ ‫לכאורה דארף מען צו פארשטיין‪ ,‬פארוואס‬ ‫מענטשן וואס זענען שטענדיג מושלים‬ ‫דארף דאס די תורה צו פארציילן‪ ,‬איז דען‬ ‫ביצר‪ ,‬זיי טוען דאך נישט קיין שלעכטס‬ ‫דא א הוה אמינא אז יעקב אבינו איז יא‬ ‫קיינמאל‪ ,‬ווייל אדער לערנען זיי‪ ,‬אדער‬ ‫געשלאפן‪ ,‬אזוי ווי א צווייטער פשוט'ער‬ ‫דאווענען זיי‪ ,‬אדער זיצט מען אין א‬ ‫מענטש‪ ,‬אז די תורה דארף פון דעם‬ ‫דביקות וכדומה‪ ,‬איז פארוואס דארף אזא‬ ‫ארויסדרינגען אז ער איז נישט געשלאפן‬ ‫איינער חשבונות? נאר די תורה וויל אונז‬ ‫נאר געלערנט תורה‪.‬‬ ‫דא לאזן הערן א הוראה‪ ,‬אז וויאזוי זענען‬ ‫זיי צוגעקומען צו זיין מושלים ביצרם‪ ,‬דאס‬ ‫דאס זעלבע איז אויך שווער ביי דוד המלך‪,‬‬ ‫איז נאר ווייל זיי האבן געמאכט חשבונות‪,‬‬ ‫עס שטייט אין מדרש )ויקרא רבה ל"ה( אז דוד‬ ‫ווייל טאמער וואלט מען נישט געפירט קיין‬ ‫המלך האט געזאגט‪ ,‬רבונו של עולם בכל‬ ‫חשבון‪ ,‬דעמאלטס וואלט מען נישט‬ ‫יום ויום הייתי מחשב ואומר‪ ,‬למקום פלוני‬ ‫געקענט זיין קיין מושל ביצרו‪ ,‬און וויבאלד‬ ‫ולבית דירה פלונית אני הולך‪ ,‬והיו רגלי‬ ‫מען האט יא געפירט א חשבון‪ ,‬אויף יעדע‬ ‫מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‪,‬‬ ‫מחשבה‪ ,‬אויף יעדען דיבור‪ ,‬און אויף יעדע‬ ‫הה"ד )תהלים קיט‪ ,‬נט( ואשיבה רגלי אל‬ ‫מעשה‪ - ,‬און מען איז נישט געווען‪ ,‬אזוי ווי‬ ‫עדותיך‪ .‬איז אויך שווער צו פארשטיין‪ ,‬איז‬ ‫דער וואס רעדט זיך איין‪ ,‬אז ער וויל טאקע‬ ‫דען דא א הוה אמינא חלילה‪ ,‬אז דוד המלך‬ ‫ווערן א ירא שמים‪ ,‬צי ער וויל ענדיגן ש"ס‬ ‫האט נישט געוואלט גיין לערנען אין בית‬ ‫אין דעם יאר‪ ,‬אבער ער וויל אויך אין די‬ ‫המדרש‪ ,‬דעמאלטס וואס דארף דאס דוד‬ ‫זעלבע צייט‪ ,‬רייכערן ציגארעטליך און‬ ‫המלך צו זאגן?‬ ‫רעדן פאליטיק‪ ,‬און אזוי וויל ער ווערן א‬ ‫קען מען זאגן פשט‪ ,‬לויט ווי עס שטייט אין‬ ‫ירא שמים און א תלמיד חכם ‪ ,-‬זיי האבן‬ ‫די גמרא )בבא בתרא עח‪ ,(:‬אויפ'ן פסוק‬ ‫זוכה געווען צו לעבן מיט א חשבון‪ ,‬פאר‬ ‫)במדבר כא‪ ,‬כז( על כן יאמרו המושלים באו‬ ‫יא‬ ‫ניצוצי אש‬ ‫וויבאלד זיי האבן געמאכט אזעלכע‬ ‫דעם זענען זיי טאקע מושלים ביצרם‪ ,‬דאס‬ ‫'חשבונות' איז אויפגעוואקסן א יעקב אבינו‬ ‫קען זיין פשט אין די גמרא‪ ,‬על כן יאמרו‬ ‫און א דוד המלך‪.‬‬ ‫המושלים‪ ,‬וויאזוי זענען זיי געווארן‬ ‫מען זאל דאס צונעמען אויף קליין געלט‪,‬‬ ‫מושלים ביצרם‪ ,‬ווייל באו חשבון‪ ,‬זיי לעבן‬ ‫אזוי ווי מען רופט דאס 'אויסשמועסן'‪ ,‬א‬ ‫כסדר מיט א חשבון‪ ,‬און פאר דעם קענען‬ ‫בחור אדער א יונגערמאן וואס זיצט אין א‬ ‫זיי זיין מושלים ביצרם‪.‬‬ ‫ישיבה‪ ,‬אדער לערנט אין א כולל‪ .‬און קוקט‬ ‫די זעלבע בחינה קען מען אויך דא זאגן‪,‬‬ ‫כסדר אויפ'ן זייגער‪ ,‬דער זייגער גייט אים‬ ‫ווייל ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא‬ ‫אויף די 'נערוון'‪ ...‬ער ווארט שוין קוים‪ ,‬ווען‬ ‫)תענית ט‪ ,(.‬אלעס וואס שטייט אין די תורה‬ ‫עס ווערט שוין איינס אזייגער‪ ,‬ווען ווערט‬ ‫און אין די מדרשים‪ ,‬און אלע מעשיות‬ ‫שוין אכט אזייגער‪ ,‬ווען וועט מען שוין‬ ‫אפילו‪ ,‬וואס מען פארציילט נאך פון‬ ‫קענען גיין עסן צי שלאפן‪ ,‬און אזוי גייט‬ ‫צדיקים‪ ,‬איז אלעס תורה‪ ,‬די תורה דארף‬ ‫דורך א גאנצער זמן‪ ,‬א יאר‪ ,‬און פינעף יאר‬ ‫צו זיין א עסק‪ ,‬אז פון יעדע זאך וואס‬ ‫וכו'‪ ,‬און למעשה צום סוף זעט ער זיך מיט‬ ‫שטייט אין די תורה‪ ,‬דארף מען זיך עפעס‬ ‫גארנישט נעבעך‪ ,‬ער וועט זיך נאך דארפן‬ ‫ארויסלערנען פון דעם‪ ,‬עס איז נישט קיין‬ ‫פארענטפערן‪ ,‬ווען מען וועט אים פרעגן‬ ‫סתם מעשיות ח"ו‪ ,‬נאר די תורה איז א‬ ‫ביים בי"ד של מעלה‪ ,‬אויף יעדע רגע‪ ,‬און‬ ‫נצחיות‪.‬‬ ‫אויף יעדע מינוט וואס ער איז געגאנגען‬ ‫ממילא קען מען זאגן‪ ,‬אז די תורה האט‬ ‫ליידיג רח"ל‪.‬‬ ‫אונז געוואלט לערנען‪ ,‬אז מען זאל וויסן‪,‬‬ ‫און אין די זעלבע צייט‪ ,‬האט א צווייטער‬ ‫פארוואס איז יעקב אבינו טאקע נישט‬ ‫יא אויסגעניצט א יעדע מינוט און א יעדע‬ ‫געשלאפן‪ ,‬די י"ד שנים בבית עבר‪ ,‬און‬ ‫שעה‪ ,‬יעדן טאג און יעדע וואך‪ ,‬אזוי אז ווען‬ ‫פארוואס איז דוד המלך יא אריין געגאנגען‬ ‫עס איז אדורך געגאנגען בערך פינעף יאר‪,‬‬ ‫אין בית המדרש לערנען‪ ,‬אנשטאט צו גיין‬ ‫דערזעט ער זיך מיט דריי הונדערט בלאט‬ ‫אויף סתם אנדערע פלעצער‪ ,‬ווייל זיי האבן‬ ‫גמרא מיט תוספות אויף אויסנווייניג‪ ,‬און‬ ‫געלעבט מיט 'חשבונות'! זיי האבן ביידע‬ ‫אדורך געלערנט א פופציג זעכציג‬ ‫געטראכט דאס זעלבע‪" ,‬וואס וועט זיין אז‬ ‫חסידישע ספרים‪ ,‬און אזא בחור צי אזא‬ ‫איך וועל יא גיין אין בית המדרש‪ ,‬זיצן און‬ ‫יונגערמאן האט עפעס‪ ,‬ער האט זיך עפעס‬ ‫לערנען גאנצע טעג און נעכט‪ ,‬וויאזוי וועל‬ ‫קונה געווען‪ ,‬פארוואס? ווייל ער האט זיך‬ ‫איך דעמאלטס אויסזען‪ ,‬און צו וואס וועל‬ ‫געמאכט א 'חשבון' הנפש‪" ,‬וואס וועט זיין‬ ‫איך דעמאלטס זוכה זיין‪ .‬און פארקערט‪,‬‬ ‫אויב איך וועל נאכגיין די עולם הזה‪ ,‬וואס‬ ‫וואס וועט זיין אז איך וועל נישט לערנען‪,‬‬ ‫וועט זיין ווייטער‪ ,‬איך וועל דאך אויסזען‬ ‫וויאזוי וועל איך דעמאלטס אויסזען"‪ ,‬און‬ ‫להבות אש‬ ‫יב‬ ‫טון אזוי ווי זיי האבן געטון‪ .‬אזוי ווי איך‬ ‫חלילה ווי דער 'ליידיג ‪ -‬גייער'‪ ,‬אבער אויב‬ ‫טייטש אלעמאל‪ ,‬מתי יגיע מעש"י למעש"י‬ ‫איך וועל יא גיין אין בית המדרש‪ ,‬זיצן און‬ ‫אבותי )תדא"ר כה(‪ ,‬אז אונזערע מעשי"ם‬ ‫לערנען בהתמדה‪ ,‬דעמאלטס וועט עפעס‬ ‫זאלן כאטש צוקומען‪ ,‬צו די מעשי"ם פון‬ ‫ווערן פון מיר"‪.‬‬ ‫אונזערע עלטערן‪ ,‬דאס מיינט אז אויב מען‬ ‫דאס לערנט מען זיך פון הייליגן יעקב‬ ‫זעט ווי זיי האבן זיך אויפגעפירט‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬און פון הייליגן דוד המלך‪ ,‬אז נאר‬ ‫דעמאלטס קען מען זיך אפלערנען פון זיי‪,‬‬ ‫אזוי קען מען אנקומען‪ ,‬די תורה הק' האט‬ ‫אויך אזוי צו טון‪ ,‬און אזוי קען מען‬ ‫נישט געוואלט סתם זאגן‪ ,‬אז זיי זענען‬ ‫אנקומען‪.‬‬ ‫געזעסן און געלערנט‪ ,‬דאס איז דאך א‬ ‫פשטות‪ ,‬נאר די תורה הק' וויל אונז לערנען‬ ‫א זאך‪ ,‬וואס איז אונז נוגע‪ ,‬א דרך אויך פאר‬ ‫אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים‪.‬‬ ‫אונז צו וויסן‪ ,‬אז מען זאל זעהן וויאזוי זיי‬ ‫ביי יעדע זאך וואס א מענטש טוט‪ ,‬דארף‬ ‫זענען צו געקומען‪ ,‬וויבאלד זיי האבן‬ ‫ער קודם צו טראכטן אין זה כי אם בית‬ ‫געטראכט‪" ,‬וואס גייט שוין זיין אויב איך‬ ‫אלקים‪ ,‬דאס הייסט‪ ,‬אז ווען איינער גייט‬ ‫וועל גיין 'למקום פלוני'‪ ,‬צי וואס גייט שוין‬ ‫צו צום לערנען‪ ,‬און צו פארשטיין א פשט‬ ‫זיין‪ ,‬אויב איך וועל נישט אויף זיין ביינאכט‬ ‫אין א תוספות‪ ,‬דארף ער וויסן‪ ,‬אז פאר‬ ‫און לערנען‪ ,‬וועט דאך גארנישט ווערן פון‬ ‫דעם איז ער באשאפן געווארן‪ ,‬צו‬ ‫מיר‪ ,‬און ווייטער דאס פארקערטע"‪ ,‬דאס‬ ‫פארשטיין 'דעם' פשט‪ .‬צי ווען מען זאגט‬ ‫איז א וויכטיגער לימוד פאר אונז‪ ,‬אז מיט‬ ‫הללו קל בקדשו וכו'‪ ,‬זאל מען טראכטן‪ ,‬אז‬ ‫אזעלכע חשבונות קען מען אנקומען‪.‬‬ ‫פאר דעם איז מען באשאפן געווארן‪ .‬אזוי‬ ‫און אז מען זעט‪ ,‬וויאזוי דער הייליגער רבי‬ ‫אויך אויף צו זאגן כל מקדש שביעי וכו'‬ ‫ר' אלימלך זי"ע‪ ,‬האט זיך געטרויט צו מאכן‬ ‫פרייטאג צונאכטס‪ ,‬אויף דעם איז מען‬ ‫דעם 'יהי רצון'‪ ,‬וואו עס זאל דארט שטיין‪,‬‬ ‫באשאפן געווארן‪ .‬אזוי ביי יעדן ווארט‬ ‫וממדריגה למדריגה תעלנו‪ ,‬שנזכה לבוא‬ ‫ווארט פון דאווענען‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬און ביי יעדן ָ‬ ‫למעלת אבותינו הקדושים 'אברהם יצחק‬ ‫דארף א איד צו טראכטן אין זה כי אם בית‬ ‫ויעקב'‪ ,‬פארשטייט זיך אליין‪ ,‬אז דאס גייט‬ ‫אלקים! און אזוי אויך ביי יעדע זאך וואס‬ ‫נישט ָאן אויף אזא אופן‪ ,‬אז מען וועט ווערן‬ ‫א איד טוט‪ ,‬דארף ער צו טראכטן‪ ,‬אז 'דאס'‬ ‫ממש אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬נאר מען בעט‪,‬‬ ‫איז דאס גאנצע לעבן זיינע‪ .‬וזה שער‬ ‫שנזכה לבוא למעלת אבותינו‪ ,‬אז מען זאל‬ ‫השמים‪ ,‬אזוי קומט מען ָאן‪ ,‬אויב מען‬ ‫כאטש אנקומען‪ ,‬אויף די דרכים פון‬ ‫טראכט אזוי כסדר‪.‬‬ ‫אונזערע עלטערן‪ ,‬אז מען זאל פראבירן צו‬ ‫יג‬ ‫רשפי אש‬ ‫שיחו"ק בסעודת מלוה מלכה פר' ויצא תשנ"ח לפ"ק‬ ‫עליכם הרגיש כמו שעוברים ב'ביגל אייזן'‬ ‫זקני אבי אמי היה אב"ד קרעטשניף‪ ,‬ואחיו‬ ‫על כתפיו ונעלמו כל מכאוביו‪.‬‬ ‫היה אב"ד נאראל והיה חסיד בעלזא‪ ,‬וגם‬ ‫זקני הק' היה במקורו חסיד בעלזא‪ ,‬כי‬ ‫היום חשבתי על עובדא זו בעת הבדלה‪ ,‬כי‬ ‫קודם שהיה חתן הרה"ק ר' אברהם אהרן‬ ‫היו לי מכאובים‪ ,‬ואמרתי אם הרה"ק מהר"י‬ ‫מקאלבסוב זי"ע בנו של הייטב לב ישב‬ ‫מבעלזא היה יכול לכבוש החולי ע"י אמירת‬ ‫אצל הרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע‪ ,‬ואח"כ‬ ‫'שלום עליכם'‪ ,‬גם הבדלה יכול לעשות כן‪,‬‬ ‫ישב קעסט כמה שנים אצל זקינו הייטב לב‬ ‫ואכן ב"ה אחר הבדלה עברו המכאובים‬ ‫ומשם נסע אל הרה"ק מצאנז זי"ע‪.‬‬ ‫ממש לגמרי‪.‬‬ ‫ופעם הגיע אחיו אב"ד נאראל לקרעטשניף‪,‬‬ ‫ואמר לאחיו שהוא רוצה לנסוע על שבת‬ ‫הרה"ק ר' יהודה צבי מראזלא זי"ע‪ ,‬חתנו‬ ‫אל הרה"ק מבעלזא זי"ע כי נופל במוחו‬ ‫ובן אחיו של העטרת צבי‪ ,‬היה אומר‬ ‫איזה מחשבה שאינה רצויה ורוצה להיפטר‬ ‫בבדיחותא‪ ,‬כי לראשונה כאשר אדם נתן לו‬ ‫ממנה‪ ,‬וביקש מאחיו שיצטרף אליו‬ ‫מטבע‪ ,‬שרף לו המטבע כ"כ שזה עשה לו‬ ‫בנסיעה‪ ,‬ואכן זקני הק' נסע איתו‪ ,‬ועל‬ ‫חור בידו‪ ,‬כי האם ראוי הוא לקחת כסף‬ ‫הדרך אמר זקני הק' לאחיו מנאראל‪ ,‬אתה‬ ‫מבני אדם וכי הוא רבי‪ ,‬ומאז והלאה כל‬ ‫תראה שהרה"ק מבעלזא ידבר בשבת‬ ‫העת ממלאים את החור ועדיין לא‬ ‫מעניין קדש עצמך במותר לך‪.‬‬ ‫נתמלא‪...‬‬ ‫על הדרך הצטנן אב"ד נאראל והיו לו‬ ‫כאבים גדולים בכתפיו‪ ,‬והבין שלא יוכל‬ ‫זקה"ק זי"ע כשהיה מדבר מאת הרה"ק‬ ‫להישאר על כל הטיש‪ ,‬אבל על שמיעת‬ ‫מראזלא היה אומר‪ ,‬כשהיה לו לפנות בוקר‬ ‫'שלום עליכם' מפי הרה"ק מבעלזא לא רצה‬ ‫טוב היה שומע את המלאכים אומרים‬ ‫לוותר למרות מכאוביו‪ ,‬וביקש מהמשמש‬ ‫שירה‪.‬‬ ‫שלא יושיבו אצל השולחן כנהוג אלא‬ ‫היה לו זכיה לראות ולשמוע את משה רבינו‬ ‫יעמוד מן הצד וישמע משם 'שלום עליכם'‬ ‫ורבן שמעון בר יוחאי‪ .‬וגופא דעובדא הוה‪,‬‬ ‫ואח"כ יפרוש למנוחה כי הוא בעל יסורים‪,‬‬ ‫שפעם נסע יחד עם העטרת צבי לכפר אחד‬ ‫וסיפר כי כשהרה"ק מבעלזא התחיל שלום‬ ‫להבות אש‬ ‫יד‬ ‫ואם ראשונים בני אנשים‪ ,‬אנו כחמורים'‪- ,‬‬ ‫על שבת‪ ,‬ולא ערך שם העטרת צבי את‬ ‫ושוב מצאתיו כתוב‪ - ,‬שהפי' הוא‪ ,‬אם אנו‬ ‫שולחנו‪ ,‬אלא אכל את הסעודה ותיכף ומיד‬ ‫עדיין יודעים שראשונים הם כמלאכים אזי‬ ‫הסתגר בחדר והתיישב ללמוד‪ ,‬וחתנו‬ ‫אנו כבני אדם‪ ,‬אך אם אנו סבורים‬ ‫הרה"ק מראזלא נשאר בחוץ‪ ,‬ובאמצע‬ ‫שהראשונים כבני אדם‪ ,‬אזי אנו נכללים‬ ‫הלילה שמע כי כמה אנשים יושבים‬ ‫במה שקראנו בפרשת השבוע 'גמלים‬ ‫ולומדים יחד‪ ,‬וידע שלא נכנס שם אדם‪ ,‬כי‬ ‫וחמורים' )בראשית ל‪ ,‬מג(‪.‬‬ ‫הוא עצמו עמד על הפתח לשמור שלא‬ ‫'גמלים וחמורים' פירושו כי השי"ת גומל‬ ‫יכנס שום אדם‪.‬‬ ‫לנו חסד שאפשר לנו להחמיר על עצמנו‪.‬‬ ‫בסעודה שלישית ישב העטרת צבי עם‬ ‫הקהל ונשא את מדברותיו בענייני קבלה‬ ‫כמנהגו‪ ,‬ואמר מאמר מספר הזוהר‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫איתא בתנא דבי אליהו )אליהו זוטא פט"ז( כי‬ ‫אני אמרתי כך פשט בדברי הזוהר‪ ,‬ומשה‬ ‫המלווה את חבירו ד' אמות שוב אינו ניזוק‪,‬‬ ‫רבינו אמר כך פשט‪ ,‬ורבן שמעון בר יוחאי‬ ‫אם כן במוצאי שבת כשמלווים את המלכה‬ ‫אמר כך פשט‪ ,‬ובמתיבתא דרקיעא הסכימו‬ ‫וודאי שהוא זמן שאפשר לפעול כל‬ ‫לפשט שאמרתי‪.‬‬ ‫הישועות‪.‬‬ ‫זקני הרבי ר' מרדכי'לע זי"ע היה מחלק‬ ‫כשאומרים בקידוש 'זכרון למעשה‬ ‫שום‪ ,‬ופעם חטף ילד קטן שום ולא הבין מה‬ ‫בראשית' יש לכוון להזכיר לפני ה' כביכול‬ ‫זאת‪ ,‬ואכל ממנו וכמובן ששרף לו בפה‪,‬‬ ‫שהוא ברא את העולם להיטיב‪.‬‬ ‫ופנה ואמר לאביו‪' ,‬אבא‪ ,‬השום קדוש מאוד‬ ‫אבל הוא חריף מאוד'‪ ,...‬אפילו נער היה‬ ‫יכול להבין כי השום של הרבי ר' מרדכי'לע‬ ‫תלמידי הבעש"ט הק' ישבו יחד בשמחת‬ ‫קדוש מאוד‪.‬‬ ‫נישואין‪ ,‬והכריז כל אחד כמה הוא נותן‬ ‫כדרשה געשאנק‪ ,‬אחד הכריז שהוא נותן‬ ‫אחוזת פריץ פלוני‪ ,‬והשני הכריז שנותן‬ ‫אמרתי פעם על מה שאמרו חז"ל )שבת קיב‪(:‬‬ ‫אחוזה של פריץ פלוני‪ ,‬וכדבריהם כן היה‪.‬‬ ‫'אם ראשונים בני מלאכים‪ ,‬אנו בני אנשים‪,‬‬ ‫טו‬ ‫רשפי אש‬ ‫שיחות חיזוק לבחורים יום ד' פרשת ויצא תשנ"ז לפ"ק‬ ‫בישיבת תורת חסד‬ ‫תרגום ואח"כ הולכים למקווה אז יכולים‬ ‫בטור )או"ח סי' רפה( כתב‪ ,‬וצריך ליזהר‬ ‫לקבל תוספת נשמה יתירה של שבת‪.‬‬ ‫להשלים הפרשה עם הציבור‪ ,‬דאמר רב‬ ‫הארת הנשמה יתירה פירשו בספרים‬ ‫הונא בריה דרב יהושע א"ר יונה א"ר אמי‪,‬‬ ‫דהיינו הכוחות שמקבלים בשבת עי"ז‪,‬‬ ‫לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור‬ ‫ואילו היו האנשים יודעים מאמר זה לא היו‬ ‫שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות‬ ‫עוברים על זה‪.‬‬ ‫ודיבון‪ ,‬וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור‬ ‫מאריכין לו ימיו ושנותיו‪.‬‬ ‫בדרך כלל הטור מביא רק פסקי הלכות‬ ‫איתא בגמרא )ברכות ה‪' (.‬אם רואה אדם‬ ‫בלא מקורות‪ ,‬ורק הבית יוסף הוא מביא את‬ ‫שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו‪,‬‬ ‫מקור הדין בש"ס ופוסקים‪ ,‬אך כאן הטור‬ ‫פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה'‪,‬‬ ‫עצמו מביא את מקור ההלכה מדברי‬ ‫ומקשים העולם וכי ביטול תורה היא‬ ‫הגמרא‪ ,‬כי רצה לדקדק בלשון 'לעולם‬ ‫עבירה קטנה‪ ,‬והלא עבירה חמורה היא‪,‬‬ ‫ישלים אדם פרשיותיו'‪ ,‬שלא יעביר הסדרה‬ ‫כדאיתא בתניא )פ"א( שכל רגע שאפשר לו‬ ‫רק כשיש לו פנאי‪ ,‬ופעם יאמר שמו"ת‬ ‫לאדם לעסוק בתורה ואינו עוסק נקרא‬ ‫בלילה‪ ,‬ופעם ביום‪ ,‬ופעם בליל שבת‪ ,‬אלא‬ ‫רשע‪ ,‬והוא בכלל 'כי דבר ה' בזה'‪ ,‬ואיך יכול‬ ‫מזהיר הטור שיקבע לו עת להשלים‬ ‫לומר עליו שפשפש ולא מצא‪ ,‬ואומרים‬ ‫פרשיותיו עם הציבור‪ ,‬וזהו 'לעולם ישלים‬ ‫העולם‪ ,‬כי אם האדם לומד הרי הוא יודע‬ ‫אדם פרשיותיו עם הציבור'‪ ,‬ולא פעמים כך‬ ‫כיצד להתנהג‪ ,‬אבל אם הוא אינו לומד‬ ‫ופעמים כך‪.‬‬ ‫ואינו מתבונן בספרים אינו יודע‪ ,‬וזהו‬ ‫'פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה'‪,‬‬ ‫יש ספר אור צדיקים שחיברו הרה"ק ר'‬ ‫דהיינו שיתלה את הסיבה שלא מצא משום‬ ‫מאיר פאפארוש תלמידו של האר"י הק'‬ ‫ביטול תורה‪ ,‬כי אילו היה מתבונן בספרים‬ ‫מח"ס אור הישר‪- ,‬ובילדותי הייתי לומד‬ ‫ולומד היה מוצא מה עליו לתקן‪.‬‬ ‫הרבה בספר זה והוא היה מורי ורבי‪ ,‬וכל‬ ‫ההנהגות שלי היו על פי הספר אור‬ ‫צדיקים‪ - ,‬ושם איתא שיזהר שלא לטבול‬ ‫סדר הדברים בעולם הוא‪ ,‬שכשמגיע אורח‬ ‫אלא אחר שיקרא הסדרה שנים מקרא ואחד‬ ‫שהוא אומר קצת דיבורים‪ ,‬ואין הפשט בזה‬ ‫תרגום‪ ,‬דאם לא כן אין בו כח לקבל הארת‬ ‫שהאורח יודע טוב יותר מתושבי המקום‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬ורק אם קוראים שנים מקרא ואחד‬ ‫להבות אש‬ ‫טז‬ ‫אפילו שיש קץ להתעוררות אחר העבודה‪,‬‬ ‫ואין הפשט שתושבי המקום אינם יודעים‪,‬‬ ‫מכל מקום אחר התפילה נשאר רושם‬ ‫אלא יכול להיות שהתושבים חשובים ממנו‬ ‫מתפילתם וכשהיה להם שבת טובה נשאר‬ ‫ויודעים יותר דברים מהאורח‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫רושם מהשבת‪ ,‬ואפילו שבפועל אין להם‬ ‫האורח פותח בדברים‪ ,‬ומובן כי אין‬ ‫עוד התעוררות אבל כיוון שנשאר רשימה‬ ‫התכלית לשמוע פירוש כזה או כזה‪ ,‬אלא‬ ‫במוחם אינו נקרא שחלף אלא 'הריני קורא‬ ‫התכלית כמו שאומרים באהבה רבה‬ ‫באהבתם שבתפילתם ג"כ שפת אמת תכון‬ ‫'ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים'‪,‬‬ ‫לעד'‪.‬‬ ‫וברשות ראש הישיבהא אומר כמה דיבורים‪.‬‬ ‫והנה בשנים הראשונות כשצדיק הגיע לעיר‬ ‫כתיב בפרשת השבוע 'ויצא יעקב מבאר‬ ‫היה נעשה רושם גדול‪ ,‬וגם היום מנסים‬ ‫שבע וילך חרנה' )בראשית כח‪ ,‬י(‪ ,‬ופרש"י‬ ‫ללכת בדרכי הראשונים‪ ,‬אבל אין לחשוב‬ ‫'מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה‬ ‫שפעם היה נראה כמו שנראה היום‪ ,‬אלא‬ ‫רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא‬ ‫כשהיה צריך להיכנס לרבי היו רועדים‬ ‫זיוה הוא הדרה‪ ,‬יצא משם פנה הודה פנה‬ ‫הידיים והרגליים‪ ,‬וכשצדיק בא לעיר היו‬ ‫זיוה פנה הדרה'‪ ,‬ומקשים העולם מאי נפקא‬ ‫כולם מתעלים וכולם הרגישו שמסתובבים‬ ‫מינה מה נעשה בעיר כשיצא הצדיק‪ ,‬מילא‬ ‫סביב צדיק‪.‬‬ ‫כשהוא שם צריך לדעת שהוא הודה והדרה‬ ‫ואם בזמן שהצדיק בעיר 'הוא הודה הוא‬ ‫וזיוה‪ ,‬אבל כשכבר במילא יוצא משם‪ ,‬מה‬ ‫זיוה הוא הדרה'‪ ,‬דהיינו שכולם נתפסים‬ ‫תועלת לדעת כי פנה זיוה והודה והדרה‪.‬‬ ‫אחר הצדיקים ומרגישים כי הוא הודה הוא‬ ‫איתא בתניא )פי"ג( עה"פ 'שפת אמת תכון‬ ‫זיוה הוא הדרה‪ ,‬אזי גם כשיצא משם עדיין‬ ‫לעד ועד ארגיעה לשון שקר' )משלי יב‪ ,‬יט(‪,‬‬ ‫עושה רושם‪ ,‬דהיינו שכיוון שיש שברון לב‬ ‫דהיינו שדבר של אמת נשאר לעד‪ ,‬וכגון אם‬ ‫על שפנה הודה פנה זיוה פנה הדרה על כן‬ ‫היה לו שבת טובה הוא נשאר לעד‪ ,‬ואם‬ ‫נשאר רשימה מן הצדיק‪ ,‬כי נזכרים האיך‬ ‫הכל חולף ועובר זהו סימן שאינו אמת‪ ,‬וכן‬ ‫היה נראה הצדיקים הראשונים‪ ,‬כיצד היה‬ ‫תפילה טובה נשאר לעד‪ ,‬וכן אם אחר‬ ‫נראה כשהרבי היה נכנס לאמירת 'שלום‬ ‫הלימוד יש לו יותר יראה מהשי"ת הרי זה‬ ‫עליכם'‪ ,‬האיך היה נראה כשהיה אומר‬ ‫בכלל 'שפת אמת תכון לעד'‪ ,‬ואם אינו‬ ‫תורה והאיך היה נראה כשהיה מתפלל‬ ‫נשאר מאומה הוא בבחינת 'ועד ארגיעה‬ ‫תפילה‪ ,‬על כן אפילו שכל אלו כבר אינם‬ ‫לשון שקר'‪.‬‬ ‫אבל נשאר הרושם‪.‬‬ ‫אעפ"כ אומר התניא על מדריגת הבינונים‬ ‫שהריני קורא עליהם 'שפת אמת תכון לעד'‪,‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א ה"ה הגה"צ ר' אברהם שמואל שטערן זצ"ל‪.‬‬ ‫יז‬ ‫רשפי אש‬ ‫אחריו אמן והלא לכאורה כאן הוא סיום‬ ‫עוד כתוב בפרשת השבוע 'ויקץ יעקב‬ ‫הברכה‪ ,‬אלא שיש אנשים אשר בעוו"ה אין‬ ‫משנתו' )פסוק טז( ובמדרש אל תקרי משנתו‬ ‫זה שבח להם שהעביר שינה מעיניהם‬ ‫אלא ממשנתו‪ .‬ולכאורה אפשר להקשות כי‬ ‫ותנומה מעפעפיהם‪ ,‬על כן אין יכולים‬ ‫אם רצתה תורה לומר שהקיץ ממשנתו‬ ‫לענות על זה אמן‪ ,‬אלא מאי‪ ,‬אימתי טוב‬ ‫שישב ולמד י"ד שנים בבית עבר היה יכול‬ ‫הוא‪' ,‬שתרגילנו במצותיך ודבקנו‬ ‫לכתוב בפירוש 'ממשנתו'‪ ,‬ומדוע כתב‬ ‫במצותיך'‪ ,‬כשהוא קם ורוצה ללמוד ולעבוד‬ ‫'משנתו' ודרשינן 'ממשנתו'‪.‬‬ ‫את ה'‪ ,‬אז הקימה הוא דבר טוב ומברכים‬ ‫וי"ל בהקדם ביאור הפסוק 'בקר ויודע ה'‬ ‫על זה 'הגומל חסדים טובים לעמו ישראל'‪.‬‬ ‫את אשר לו' )במדבר טז‪ ,‬ה(‪' ,‬בקר' אותיות‬ ‫ובמה שאדם אוחז באמת אפשר להרגיש‬ ‫'קבר'‪ ,‬דשינה הוא אחד משישים שבמיתה‬ ‫בעת קומו משנתו‪ ,‬כי כל היום אי אפשר‬ ‫)ברכות נז‪ ,(:‬על כן מברכים בבוקר 'ברוך‬ ‫לדעת בבירור‪ ,‬כי לפעמים יש לו מורא‬ ‫אתה ה'‪ ,‬המחזיר נשמות לפגרים מתים'‪,‬‬ ‫מבשר ודם וכדומה‪ ,‬אבל בעת התעוררתו‬ ‫והנה אם היו מעוררים את המתים היו כולם‬ ‫משינתו בבוקר אז אינו עושה רק מה שהוא‬ ‫ממהרים לקום ולברוח מהקבר‪ ,‬כי רוצים‬ ‫אוחז בזה באמת‪ ,‬ואז נודע אם כנים אתם‬ ‫להתפלל וללמוד ולעבוד את ה' ואילו‬ ‫לעבדו בלבב שלם וזהו 'בוקר ויודע ה' את‬ ‫במתים חפשי ואין יכול לעשות כלום‪ ,‬והיו‬ ‫אשר לו'‪.‬‬ ‫שמחים שיכולים לחזור ולעבוד את ה'‪.‬‬ ‫ובזה יבואר המדרש שבפסוק כתוב 'ויקץ‬ ‫ואם כן מובן מעצמו כי בר ישראל שנשכב‬ ‫יעקב משנתו' כי אכן פשוטו של מקרא‬ ‫לישן ביראת שמים כשידיו תחת מראשותיו‪,‬‬ ‫שהקיץ משינתו‪ ,‬אך המדרש בא לפרש‬ ‫ואינו מדבר דברים בטלים‪ ,‬ואינו מדבר‬ ‫האיך יכולים להקיץ מהשינה‪' ,‬אל תקרי‬ ‫בכלל אחר קריאת שמע וכ"ש אחר המפיל‪,‬‬ ‫משנתו אלא ממשנתו'‪ ,‬שאין יכולים להקיץ‬ ‫ונרדם מתוך ספר מוסר או ספר חסידות‪,‬‬ ‫מהשינה רק אם הוא משכים למשנתו‬ ‫במילא כשמקיץ משנתו רוצה לברוח‬ ‫ולומד קודם השינה כך אפשר להקיץ‬ ‫מהקבר‪ ,‬שהשינה הוא כקבר והוא ממהר‬ ‫מהשינה‪.‬‬ ‫להימלט מהקבר כדי ללמוד ולעבוד את ה'‪,‬‬ ‫אך אם אינו ממהר לקום הרי זה סימן כי‬ ‫הוא בכלל רשעים בחייהם קרויים מתים‬ ‫עי"ל על דבר המדרש‪' ,‬ויקץ יעקב‬ ‫ח"ו‪ ,‬והוא עובר ממיתה למיתה ואין לו‬ ‫'ממשנתו' ויאמר אכן יש ה' במקום הזה'‪,‬‬ ‫נפק"מ אם מיתה זו או מיתה אחרת‪.‬‬ ‫ע"ד שאמרנו בשבת עה"פ 'מטל השמים‬ ‫וכן אומרים בדרך צחות כי על ברכת‬ ‫ומשמני הארץ'‪ ,‬כי כל מה שלומדים‪,‬‬ ‫'המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי' אין‬ ‫'המפקיד' או 'שור שנגח את הפרה' הכל הם‬ ‫עונים אמן‪ ,‬ואינו מובן מדוע אין עונים‬ ‫להבות אש‬ ‫יח‬ ‫דברים בטלים ויכול לאכול כבהמה ולחפש‬ ‫סודות התורה וכל תיבה הוא רצון הבורא‬ ‫מה ערב לחיכו‪ ,‬הוא סימן שלא היה תלמודו‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬כדאיתא בתניא )פ"ה( כי כל‬ ‫לדעת רצון הבורא‪ ,‬כי אז היה צריך להרגיש‬ ‫הלכה שלומדים זו היא חכמתו ורצונו של‬ ‫יראת שמים‪ ,‬ואם אינו מרגיש יראת שמים‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שעלה ברצונו‪ ,‬שכשיטעון ראובן‬ ‫הרי זה סימן שלא למד למען השי"ת‪ ,‬כי אם‬ ‫כך וכך ושמעון כך וכך‪ ,‬יהיה הפסק ביניהם‬ ‫היה לומד למען הקב"ה היה זוכה ליראת‬ ‫כך וכך‪ ,‬ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫הזה לעולם לבוא למשפט על טענות‬ ‫וזהו 'ויקץ יעקב ממשנתו ויאמר אכן יש ה'‬ ‫ותביעות אלו‪ ,‬מכל מקום מאחר שכך עלה‬ ‫במקום הזה'‪ ,‬שאחר הלימוד הוא מרגיש‬ ‫ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה‬ ‫יותר את ה'‪ ,‬ומרגיש כי ה' הוא שם אפילו‬ ‫כך וזה כך יהיה הפסק כך‪ ,‬הרי זה משיג‬ ‫שאנכי לא ידעתי מאומה‪ ,‬זהו סימן‬ ‫ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של‬ ‫שהתורה שלמד היה כראוי שזכה עי"ז‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫להגיע לידי יראת שמים‪.‬‬ ‫וכדי לדעת אם אכן האדם זוכה ללמוד‬ ‫משום שהוא יודע שזו היא רצון הבורא יש‬ ‫שלושה סימנים לדבר‪ ,‬סימן אחד לזה הוא‬ ‫מבקשים מהשי"ת שיעזור הלאה כמו שעזר‬ ‫'חיים שיש בהם אהבת תורה'‪ ,‬כמו שאני‬ ‫עד עכשיו ונעשה כאן מקום תורה‪ ,‬ועוד‬ ‫אומר החילוק בין ספרי המוסר שלומדים‬ ‫קודם בריאת העולם בחר ה' את המקום‬ ‫המתנגדים ובין ספרי חסידות‪ ,‬שאם‬ ‫הזה שיהיה שם ישיבת תורת חסד‪ ,‬ומקום‬ ‫לומדים מוסר כמו שלומדים המתנגדים אזי‬ ‫זה נבחר למקום תורה מעת בריאת העולם‪,‬‬ ‫'מוכרחים' להיות יהודי‪ ,‬ואם לומדים ספרי‬ ‫שיהיה שם ישיבה לעשות נחת רוח לה'‪,‬‬ ‫חסידות 'רוצים' להיות יהודי‪ ,‬ואם עושים‬ ‫וכולם יתקנאו בהם שנמצאים מחוץ לעיר‬ ‫הכנה אז יש רצון לזה‪ ,‬יש אהבת תורה‪.‬‬ ‫והבחורים אין להם אלא תורה וגדלים‬ ‫הדבר השני שאין מפסיקים באמצע‬ ‫בעבודת ה' ובמידות‪ ,‬אשר זהו אחד‬ ‫הלימוד‪ ,‬כמו שאומר הרבי בעל התניא‬ ‫מהדברים שהישיבה צריכה להכנים‬ ‫)פל"ז( דבשעת הלימוד הוי כמו שקוראים‬ ‫בבחורים‪ ,‬לעדן אותם שיהיו בעלי מידות‪,‬‬ ‫להקב"ה לבוא אליו‪ ,‬כביכול כאדם הקורא‬ ‫כי זהו תכלית התורה‪.‬‬ ‫לחבירו שיבא אליו‪ ,‬ואם הוא נפנה לדבר‬ ‫ויעזור ה' שימשיך גם הלאה בברכה‬ ‫עם חבירו אפשר להבין איזה עלבון גדול‬ ‫וסייעתא דשמיא ולא ישלוט בהם עין הרע‪,‬‬ ‫הוא כביכול להשי"ת‪.‬‬ ‫ויעזור ה' לכל הבחורים שצריכים למצוא‬ ‫והעיקר הוא‪ ,‬שאחר הלימוד הוא אוכל‬ ‫את זיווגם ויתן להם חן וחסד‪ ,‬כי כשבני‬ ‫באופן אחר ומדבר אחרת‪ ,‬כי אם כשמסיים‬ ‫ישראל מתקבצים יחד הרי זה עת רצון‪,‬‬ ‫את חק לימודו סובר הוא שיכול כבר לדבר‬ ‫יט‬ ‫רשפי אש‬ ‫ויעזור ה' שבחורים אלו ובחורי כל הישיבות‬ ‫ויעזור ה' לכל מי שצריך חברותות טובות‪,‬‬ ‫וכל בני ישראל יחד נזכה כולנו לקבל פני‬ ‫ולמי שצריך שיטע בו ה' אהבת התורה‪,‬‬ ‫משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫ולמי שצריך רפואה יהיה לו רפואה שלימה‪,‬‬ ‫להבות אש‬ ‫כ‬ ‫מתוך דא"ח רעוא דרעוין פרשת ויצא תשפ"ב לפ"ק‬ ‫עצמו ברוחניות‪ ,‬כך הוא מרחיק את עצמו‬ ‫בשבת קודש משביעים את האדם בקדושה‬ ‫מן העבירה‪ ,‬ומשל לכוס שהיא מלאה מים‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה )בראשית‬ ‫אשר ממילא אין יכולים מרעין בישין‬ ‫כח‪ ,‬י(‪ .‬יתבאר בהקדם מה שפירשו בספה"ק‬ ‫להכנס בכוס‪ ,‬אך אם תתרוקן הכוס מן‬ ‫על מאמר חכמינו ז"ל )נדה ל‪ (:‬שבשעה‬ ‫המים‪ ,‬שוב לא תהיה שמירה לכוס מהן‪,‬‬ ‫שיורדת נשמתו של האדם לזה העולם‪,‬‬ ‫ויכולים לחלחל לתוכו‪ .‬והנמשל מובן‪ ,‬כי‬ ‫'משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע'‪,‬‬ ‫כאשר ממלא האדם את מוחו ומחשבתו‬ ‫שהוא מלשון 'שביעה' )בשי"ן שמאלית(‪ ,‬כי‬ ‫ב'מים' – 'ואין מים אלא תורה'‪ ,‬והכל מלא‬ ‫השי"ת משביע את האדם בכל צרכו ‪ -‬צרכי‬ ‫בקדושת התורה‪ ,‬ממילא אין מותיר דריסת‬ ‫הגוף וצרכי הנפש‪ ,‬על מנת ש'תהי צדיק' –‬ ‫רגל לכל מיני תאוות ומחשבות זרות להכנס‬ ‫'ואל תהי רשע'‪ .‬ולא רק שלא יהיה 'רשע'‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫גס האוכל נבילות וטריפות וכדו'‪ ,‬אלא כי‬ ‫אף מי שלא עוסק בתורה נקרא 'רשע'‪,‬‬ ‫כדדרש בתניא )ליקוטי אמרים‪ ,‬פ"א( על פי‬ ‫הטעם שהקדים יעקב אבינו ללמוד תורה‬ ‫דברי הגמ' בחומר מי שאפשר לו לעסוק‬ ‫בבית שם ועבר‬ ‫בתורה ואינו עוסק‪ ,‬אשר פשיטא שהוא‬ ‫הנה כבר דקדקו בספרים הק'‪ ,‬על כך‬ ‫שנקרא רשע‪.‬‬ ‫שנתעכב יעקב בבית שם ועבר במשך י"ד‬ ‫ועל פי זה נראה לדרוש הכתוב דידן‪ ,‬כי‬ ‫שנה )עיין רש"י בראשית כה‪ ,‬יז(‪ ,‬דהלא שליחות‬ ‫'שבע' נדרש בב' לשונות‪ ,‬הן על מספר‬ ‫יצחק את יעקב לחרן היה על מנת שינשא‪,‬‬ ‫'שבע'‪ ,‬והן מלשון 'שביעה'‪ ,‬כי השי"ת נתן‬ ‫וא"כ למה לא עשה יעקב כשליחות אביו‬ ‫לישראל את השבת ביום ה'שביעי'‪ ,‬שאז‬ ‫מיד‪ ,‬אלא נתעכב בחרן במשך י"ד שנה‪.‬‬ ‫'משביעין' את האדם בתורה ויראת שמים‪,‬‬ ‫ויבואר בהקדם מה שדרש הרה"ק רבי‬ ‫וכחות אדירים לנפש ולגוף לעבוד את‬ ‫מנחם מענדל מרימנוב זיע"א על מה‬ ‫השי"ת‪ ,‬ובזה 'וילך חרנה' מסתלק החרון‬ ‫שנאמר באברהם אבינו אחר עקידת יצחק‬ ‫אף‪.‬‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬י( 'וישלח אברהם את ידו ויקח‬ ‫וזהו כלל ברור‪ ,‬כי כמה שמשביע האדם את‬ ‫כא‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫שם ועבר‪ ,‬כי דייקא כאשר עמד בפרק זה‬ ‫את המאכלת לשחוט את בנו'‪ ,‬כי הנה‬ ‫שקודם הנישואין‪ ,‬ידע שאי אפשר להעמיד‬ ‫הצדיקים משעבדים את גופם וחושם‬ ‫בית בישראל ולזכות לדורות ישרים לולא‬ ‫לעשות אך ורק את רצונו יתברך‪ ,‬עד‬ ‫זה שהאדם ספוג בקדושת התורה‪ ,‬כי הלא‬ ‫שאבריהם מתנועעים מאליהם לעשות‬ ‫כל מטרת הנישואין היא להקים בית של‬ ‫מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ועל כן כאשר עמד‬ ‫תורה‪ ,‬בבנים ובני בנים עוסקים בתורה‬ ‫אברהם אבינו לשחוט את בנו‪ ,‬לא התנועעה‬ ‫ומצוות‪ ,‬ועל כן מן ההכרח שיוקדם לזה‬ ‫ידו מאליה לעשות פעולה זו‪ ,‬כי הרי לא‬ ‫תורה וירא"ש‪ .‬ועל כן קודם שעמד יעקב‬ ‫היתה המצוה על השחיטה‪ ,‬ומשום זה‬ ‫אבינו להקים את ביתו ולהוליד את י"ב‬ ‫הוצרך אברהם אבינו בעצמו לשלוח את ידו‬ ‫השבטים‪ ,‬הקדים קודם ללכת אל בית שם‬ ‫לקחת את המאכלת‪.‬‬ ‫ועבר לינוק שם מלוא חפניים תורה ויראת‬ ‫והנה גם יעקב אבינו שאחז בדרך אבותיו‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬היו איבריו מתנועעים מאליהם לעשות‬ ‫רצון השי"ת‪ ,‬ועל כן אמנם שיצא יעקב‬ ‫אבינו כשפניו לחרן על מנת לישא אשה‬ ‫לימוד התורה מתוך ענוה ושפלות‬ ‫כציווי אביו‪ ,‬אך ראה שרגליו הולכות‬ ‫עוד דרש אאמו"ר זיע"א על מה שכתוב‬ ‫מאליהן לאהל שם ועבר על מנת ללמוד את‬ ‫)פסוק טז( 'ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש‬ ‫התורה הק'‪ ,‬כי היו הולכות מאליהן על מנת‬ ‫ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי'‪ ,‬ואיתא‬ ‫לקיים רצונו ית"ש‪ ,‬על כן אף שלכאורה‬ ‫במדרש )בראשית רבה סט‪ ,‬ז( 'ויקץ יעקב‬ ‫היתה הסברא נותנת שמוטב יהיה שבזמן‬ ‫ממשנתו' רבי יוחנן אמר ממשנתו‪ .‬וביאר‬ ‫הזה ישלח ידו במשא ובמתן‪ ,‬על מנת‬ ‫בזה על פי דברי הרמב"ם 'תכלית הידיעה‬ ‫שיבוא להתקשרות השידוכין וסכום הגון‬ ‫שלא נדע'‪ .‬כי הנה כאשר עומד האדם‬ ‫באמתחתו‪ ,‬כדרך שהיה בעת זיווג הוריו‬ ‫ממשנתו‪ ,‬ורוצה לבחון אם הלימוד הוא‬ ‫שהביא אליעזר לרבקה מתנות יקרות‪ ,‬אך‬ ‫לרצון לפני ה'‪ ,‬יראה אם יש בו בחינת‬ ‫עכ"ז כיון שראה יעקב שכך הוא רצונו‬ ‫'ואנכי לא ידעתי'‪ ,‬אשר זו היא תכלית‬ ‫ית"ש שילך ללמוד תורה‪ ,‬וזאת על פי‬ ‫הידיעה שלא נדע‪.‬‬ ‫תנועת רגליו שהלכו אל בית שם ועבר‪,‬‬ ‫והרחבת הביאור בזה‪ ,‬כי לכאורה אחר‬ ‫ביטל את מחשבתו ורצונו על מנת לקיים‬ ‫שקונה האדם חכמה בתורה‪ ,‬ויש לו ידיעות‬ ‫רצונו ית"ש‪ ,‬והלך לבית שם ועבר ללמוד‬ ‫רבות בכל מיני הלכות ודינים‪ ,‬יכולה לבוא‬ ‫תורה במשך י"ד שנה‪.‬‬ ‫בלבו הרגשה‪ ,‬שהנה הוא בודאי חשוב‬ ‫מפלוני זה שלא קרא ולא שנה‪ ,‬אך מחשבה‬ ‫זו לא טובה היא‪ ,‬כי בכך בא האדם לידי‬ ‫ואאמו"ר זיע"א דרש על הליכת יעקב לבית‬ ‫להבות אש‬ ‫כב‬ ‫ובשברון לבבו ישא תפילה לפני השי"ת‪,‬‬ ‫גאוה‪ .‬ועל כן הנכון הוא‪ ,‬אשר לאחר‬ ‫'מתי אזכה ללמוד תורה בקדושה וטהרה ‪-‬‬ ‫שמתחדשים לאדם ידיעות בתורה‪ ,‬צריך‬ ‫ללמוד תורה רק לכבוד שמך יתברך'‪.‬‬ ‫הוא להעמיק במחשבתו את בחינת 'ואנכי‬ ‫לא ידעתי'‪ ,‬שיחשוב עצמו 'הנה אני כבר בן‬ ‫שלושים או בן ארבעים‪ ,‬ועדיין לא היתה לי‬ ‫תכלית ירידת הנשמה הטהורה לזה העולם‬ ‫ידיעה בענין פשוט זה עד עתה‪ ...‬איך כליתי‬ ‫לבנות משכן לשכינה‬ ‫שנות נעורי להבל ולריק'‪...‬‬ ‫כי זה תכלית כל ירידת האדם לעולם הזה‬ ‫וכאשר יש לו לאדם בחינת מחשבה זו‪ ,‬אז‬ ‫לעבוד את השי"ת באמת ובתמים וללמוד‬ ‫'אכן יש ה' במקום הזה'‪ ,‬הרי שהיה לימוד‬ ‫תורה בהתמדה גדולה‪ ,‬ולהתפלל לפניו‬ ‫התורה שלו לשם שמים‪ ,‬כי לימוד התורה‬ ‫בהתלהבות‪ ,‬ולא ירדנו לזה העולם על מנת‬ ‫הנעשה מתוך ענוה ושפלות‪ ,‬היא העבודה‬ ‫לענג הגוף בתאוות ותענוגים‪ ,‬כי לא לחנם‬ ‫הרצויה‪.‬‬ ‫המשיך השי"ת נשמה קדושה ‪ -‬הנשמה‬ ‫ובזאת למודעי‪ ,‬כי דוקא לימוד כזה הנעשה‬ ‫הטהורה שמכסא הכבוד חוצבה‪ ,‬אל העולם‬ ‫מתוך ענוה ושפלות יש בו כח לשמר את‬ ‫הזה התחתון‪.‬‬ ‫האדם מן החטא‪ .‬כי הרבה לומדי תורה‬ ‫ומשל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך רם ונישא‬ ‫תמהים‪ ,‬דהלא ידוע על התורה הק' שיש בה‬ ‫ששלט על ממלכה גדולה‪ ,‬וחפץ היה‬ ‫כח להציל את האדם מן החטא‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫להרחיב הנהגתו אף על המדינה שהיתה‬ ‫אף בהם יתכן לפעמים דבר מכשול רח"ל‪,‬‬ ‫מעבר לים‪ ,‬אשר עדיין לא היתה בשליטתו‪,‬‬ ‫אך אינם יודעים שסגולה זו קיימת רק‬ ‫על כן גמר בדעתו לשלוח את בנו אהובו‬ ‫בלימוד התורה הנעשה מתוך ענוה‪ ,‬ולא‬ ‫יחד עם עוד הרבה עבדים ומשרתים‪ ,‬על‬ ‫מתוך גאוה ופניות‪ ,‬והם‪ ,‬כיון שיש להם‬ ‫מנת להשליט את עול מלכות המלך על בני‬ ‫בלימוד התורה כל מיני פניות חיצוניות‪,‬‬ ‫המדינה‪ ,‬ולבנות לו שם ארמון מפואר‪,‬‬ ‫שלומדים על מנת להיות 'גדול' בתורה‬ ‫שיוכל המלך לבוא שמה מפעם לפעם‪.‬‬ ‫וכדו'‪ ,‬ואינם שמים על לב את המטרה‬ ‫היחידה שבלימוד התורה לעשות רצונו‬ ‫אך כאשר בא בן המלך שמה‪ ,‬ראה שבני‬ ‫המדינה נמוכים מאוד משפת המלוכה‪ ,‬וירד‬ ‫ית"ש‪ ,‬על כן אין התורה משפיעה עליהם‬ ‫הוא לדרגתם כדי שיוכל לבנות עמם את‬ ‫להנצל מן החטא‪.‬‬ ‫המלוכה‪ ,‬אך כיון שהיו אנשים נמוכים‬ ‫אמנם מדריגה כזו‪ ,‬לימוד התורה בלא‬ ‫ושפלים מאוד השפיעו אף עליו משפלותם‪,‬‬ ‫פניות כלל‪ ,‬היא מדריגה גבוהה‪ ,‬אך לכל‬ ‫ועם הזמן נהפך להיות כאחד מהם‪ ,‬כשהוא‬ ‫הפחות ישתוקק האדם למדריגה זו‪' ,‬מתי‬ ‫מתנהג ומדבר כאחד השפלים‪ ,‬כרחוק‬ ‫יגיעו מעשי למעשי אבותי' )תדא"ר פכ"ה(‪,‬‬ ‫כג‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫הוריד את הנשמה הקדושה מתחת כסא‬ ‫מזרח ממערב מהנהגות המלכות האצילות‪.‬‬ ‫הכבוד לזה העולם‪ ,‬על מנת שיקימו בני‬ ‫כל הימים היה משחק עמם בשפלותם‪,‬‬ ‫ישראל 'פלטרין של מלך' בתוככי העולם‬ ‫כשהוא שוכח לגמרי מהתפקיד שהוטל‬ ‫השפל הזה‪ ,‬כדי שיהיה מקום משכן‬ ‫עליו‪ ,‬להכשיר את בני המלוכה לקבל עול‬ ‫לשכינה הק' שמה‪ ,‬אשר ע"י קול התורה‬ ‫מלכותו‪ ,‬ולבנות בעיר ארמון נכבד למלך‪,‬‬ ‫והתפילה הנשמעים בבתי כנסיות ובתי‬ ‫ובינתיים‪ ,‬היה השטח המיועד לבניית‬ ‫מדרשות‪ ,‬נעשה מקום משכן לשכינה הק'‪,‬‬ ‫הארמון המפואר מלא בקוצים ועשבים‪,‬‬ ‫כדכתיב )שמות כה‪ ,‬ח( 'ועשו לי מקדש‬ ‫ומהלכים בו נחשים וכל מיני מרעין בישים‪.‬‬ ‫ושכנתי בתוכם'‪ ,‬אשר לשם כך נבנו בתי‬ ‫כעבור זמן שלח המלך שליחים לאותה‬ ‫מקדש מעט‪ ,‬על מנת שישרה השי"ת בהם‬ ‫מדינה לבדוק בדבר המלוכה‪ ,‬וראו‬ ‫– בתוכנו‪ ,‬ואפי' מי שאינו מתמיד או עובד‬ ‫השליחים את כל אשר נעשה‪ ,‬חזרו לספר‬ ‫כל כך‪ ,‬לכל הפחות יפקוד בתי מקדש מעט‬ ‫למלך בצער נורא‪ ,‬כי לא רק שלא התחילה‬ ‫הללו כפי יכולתו‪ ,‬על מנת שיעשה מצידו‬ ‫בניית הארמון כלל‪ ,‬והקרקע המיועדת‬ ‫לבנות המשכן לשכינה‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק‬ ‫לבניית הארמון מלאה בקוצים ונחשים‪,‬‬ ‫שאף כשלומדים לכל הפחות תיבה אחת‬ ‫אלא כי אף בן המלך היקר והנכבד נסחף‬ ‫מפרשת השבוע זוכים לבחינת 'רגלי‬ ‫ונעשה כפשוטי העם‪ ,‬וכל הליכותיו כאחד‬ ‫השכינה'‪.‬‬ ‫הריקים‪ .‬החל המלך לבכות בכיה גדולה‬ ‫אך כאשר נמשכים בני ישראל לתאוות‬ ‫ונוראה על מר הגורל‪ ,‬כי לא רק שלא נעשה‬ ‫ותענוגי עוה"ז‪ ,‬ומניחים חיי עולם הבא‬ ‫כלל בענין המלוכה שם‪ ,‬אלא אף בן המלך‬ ‫תורה ויראת שמים‪ ,‬ופונים לעסוק בחיי‬ ‫שהועידו לו גדולות ונצורות נאבד יקרו‬ ‫שעה‪ ,‬ולא רק זו‪ ,‬אלא אף מתלכלכים‬ ‫ונעשה כאחד הריקים‪ ,‬במסתרים תבכה‬ ‫בחטאים רח"ל‪ ,‬הרי הם דוחקים רגלי‬ ‫נפשו מאנה הנחם‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬כי בכל עת שפוגע האדם בכבוד‬ ‫ברם‪ ,‬אהבת המלך אל בנו אהובו אינה‬ ‫התורה ונכשל בעבירה‪ ,‬הרי הוא פוגע‬ ‫בטלה‪ ,‬והוא יושב וחושב מחשבות כיצד‬ ‫כביכול בשכינה בעצמה‪ .‬ומכל זה נגרם‬ ‫להשיב את בנו אהובו‪ ,‬ואחר שיתוודה בנו‬ ‫צער עצום ונורא למלך מלכי המלכים‬ ‫לפניו ויתחרט על פשעו‪ ,‬כי אז בודאי ימחול‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אשר לא רק שהמשכן המקווה אינו‬ ‫לו על כל אשר גרם לו‪ ,‬וישיב אותו על כנו‬ ‫מוקם‪ ,‬אלא אפי' בן המלך עצמו – כל אחד‬ ‫כבתחילה‪.‬‬ ‫ואחד מישראל שיש לו חלק אלוה ממעל‪,‬‬ ‫נתדרדר ונתערב בזוהמות העולם‪.‬‬ ‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬ ‫והנה כל אחד מישראל נושא עיניו השמימה‬ ‫לבקש ישועות ורפואות‪ ,‬זיווגים הגונים‪,‬‬ ‫והנמשל‪ ,‬המלך מלכי המלכים הקב"ה‬ ‫להבות אש‬ ‫כד‬ ‫שאומרים בברכת ישתבח 'הבוחר בשירי‬ ‫פרנסה בריוח‪ ,‬אך אם הוא עצמו גרם‬ ‫זמרה מלך יחיד אל חי העולמים'‪ ,‬כי ע"י‬ ‫לדחוק רגלי השכינה‪ ,‬אם בחטאים שבין‬ ‫'שירי זמרה' זוכים להתקשר אל ה'מלך יחיד‬ ‫אדם למקום אם שבין אדם לחבירו‪ ,‬איך‬ ‫אל חי העולמים'‪ .‬ובזה צריכים אנו לנצל‬ ‫יצפה לישועה‪ ,‬כשהוא בעצמו כביכול דחק‬ ‫את הכלים המיוחדים שנתן לנו השי"ת על‬ ‫רגלי השכינה ממקומה‪ .‬וכן הוא בכלליות‬ ‫מנת להתקשר אליו בתפילה ובשירה‬ ‫בבתי מקדש מעט‪ ,‬אשר ע"י הדיבורי חול‬ ‫וזמרה‪.‬‬ ‫שמדברים בהם‪ ,‬דוחקים את השכינה מבית‬ ‫אך עיקר המטרה היא להשפיע על כל ימות‬ ‫מקדש מעט‪ ,‬ובזה כאשר בא האדם וזועק‬ ‫השבוע את קדושת השבת‪ ,‬למען יזכה כל‬ ‫אל ה' בבתי מקדש מעט‪ ,‬ואינו נענה‪ ,‬הוא‬ ‫השבוע להיות קשור ודבוק לאילנא דחיי‪,‬‬ ‫מתפלא למה אין תפילתו נענית‪ ,‬אך בידוע‬ ‫וכמו שאומרים )במוצאי יום כיפור( 'שובו לכם‬ ‫כי השכינה כביכול פנתה משם ע"י‬ ‫לאהליכם ומלכיכם בראשיכם'‪ ,‬כי עיקר‬ ‫הדיבורים שדיבר בעצמו בבית הקדוש‪.‬‬ ‫ענין הימים הגדולים הוא על מנת להשפיע‬ ‫ומדה טובה מרובה‪ ,‬שיעמול האדם בכל‬ ‫על שאר ימות השבוע‪ ,‬כאשר שב האדם‬ ‫כוחו לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו‪,‬‬ ‫לביתו שיהיה גם אז 'מלכיכם בראשיכם'‪,‬‬ ‫כי לכך נוצרנו‪ ,‬ולהתגבר על כל הנסיונות‬ ‫אשר אם ייקרה דבר נסיון לידו‪ ,‬אם בחטא‬ ‫שגורם היצר הרע‪ ,‬אך כיון שהתורה כבר‬ ‫קל אם בחטא חמור חלילה‪ ,‬יהיה לו כח‬ ‫אמרה )שמות כג‪ ,‬כה( 'ועבדתם את ה'‬ ‫להתגבר על היצר הרע‪ .‬וכן יזכה ע"י‬ ‫אלקיכם'‪ ,‬לעבוד את השי"ת בכל הכח‪,‬‬ ‫ההתלהבות בשבתות וימים טובים‪,‬‬ ‫ולשבר את כח הקליפה ולהתגבר על כל‬ ‫להשפיע על בניו מאור היראה והקדושה‪,‬‬ ‫הנסיונות‪ ,‬הרי שענין זה שייך בכל דור ודור‬ ‫למען ילכו אף הם בדרך טובים‪.‬‬ ‫עד הדור הזה ממש‪ ,‬וכל אחד מישראל יש‬ ‫ויזכור תמיד בכל ימות השבוע‪ ,‬את טעמו‬ ‫בכוחו לעבוד את השי"ת בכל לב ונפש‪,‬‬ ‫הערב של לימוד התורה בהתמדה‪ ,‬תפילה‬ ‫לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו‪ ,‬וכפי‬ ‫עריבה בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'‪,‬‬ ‫מה שהאדם זוכה לקדש את איבריו וגידיו‬ ‫ותהיה יראת ה' תמיד על פניו‪ .‬ולא יהיה‬ ‫כן הוא זוכה לעשות משכן להשי"ת‪.‬‬ ‫כאלו ההולכים בשרירות לבם‪ ,‬ורק בעת‬ ‫צרה נזכרים מהשי"ת לבכות אליו בצרתה‬ ‫המשכת אור קדושת השבת על ימות‬ ‫להם‪' ,‬רבש"ע‪ ,‬אבינו מלכינו‪ ,‬הושע אותנו‬ ‫השבוע‬ ‫בישועה אמיתית'‪ ,‬אשר אז אומר להם‬ ‫והנה כאשר זוכים להתקדש בקדושת‬ ‫הקב"ה 'אם מלכא אנא' מדוע לא באתם עד‬ ‫השבת‪ ,‬ולזמר שירות ותשבחות לאל חי‪ ,‬כי‬ ‫כה‪.‬‬ ‫אז זוכים להתקשר אל אבינו שבשמים‬ ‫באמת‪ ,‬כדאיתא ב'דברי ישראל' על מה‬ ‫כה‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫כנישתא חדא יחזרו בתשובה לפני השי"ת‪,‬‬ ‫השי"ת מצפה לעבודת בית המקדש‬ ‫כי אז תיכף ומיד יבנה בית המקדש‪ .‬בני‬ ‫כי הנה הקב"ה מצפה עד מאוד לעבודת בני‬ ‫ישראל החביבים‪ ,‬כאשר זימנה אותנו‬ ‫ישראל‪ ,‬שנשוב לעשות לו נחת רוח‬ ‫ההשגחה לפונדק אחד‪ ,‬בודאי הרי זה‬ ‫כבראשונה‪ ,‬כמאמר הכתוב )מלאכי ג‪ ,‬ז(‬ ‫בהשגחה פרטית על מנת שנתחזק כולנו‬ ‫'שובו אלי ואשובה אליכם'‪ ,‬כי בזמן שהיה‬ ‫יחד כאיש אחד‪ ,‬על מנת שנוכל לקבל פני‬ ‫בית המקדש קיים היו הקרבנות עולים‬ ‫משיח צדקנו במהרה בימינו‪ ,‬אך לשם כך‬ ‫לריח ניחוח לה'‪ ,‬ובפרט בעת המועדות‬ ‫צריכים להתחזק באמת בחרטה אמיתית על‬ ‫כאשר היו בני ישראל עולים לרגל להקריב‬ ‫העבר‪ ,‬וקבלה איתנה על העתיד‪ .‬כי הנה‬ ‫קרבנות לה'‪ .‬בחג הפסח היו מקריבין את‬ ‫הוא עומד אחר כתלינו‪ ,‬כפי שאנו רואים‬ ‫קרבן פסח ואומרים הלל בשמחה והודיה‬ ‫כמה סימנים שעת הגאולה ממשמשת‬ ‫ברוב עם‪ ,‬ובחג הסוכות שמחים כל ישראל‬ ‫ובאה‪ ,‬אחר הצרות הנוראות שעברו עלינו‬ ‫בשמחת בית השואבה‪ ,‬כי לא היתה שמחה‬ ‫במשך השנתיים האחרונות‪ ,‬ואם נתחזק‬ ‫גדולה כמו שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫ביראת ה'‪ ,‬אז נזכה לראות במהרה בעת‬ ‫שוב ה' לציון וירושלים‪.‬‬ ‫אך לדאבוננו תמו כל אלה‪ ,‬כאשר מפני‬ ‫חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל‬ ‫ונעורר רחמים על גלות השכינה‪ ,‬אשר 'עמו‬ ‫אדמתנו‪ ,‬וכדדרשו הצדיקים זיע"א אשר‬ ‫אנכי בצרה'‪ ,‬ו'שכינתא בגלותא'‪ ,‬אשר בשל‬ ‫עיקר ההרחקה תלויה בנו‪ ,‬על דרך משל‬ ‫התארכות הגלות ובסיבת זה שאין אנו‬ ‫הבעל שברח מאשתו‪ ,‬אשר בידוע שכל זמן‬ ‫מכינים עצמנו לגאולה‪ ,‬נמנע השי"ת‬ ‫שהאשה עדיין ממתנת לבעלה ומצפה לו‪,‬‬ ‫מלגאלנו‪ ,‬ונגרם מזה חרון אף גדול ונורא‪.‬‬ ‫סופה שיחזור אליה בעלה‪ ,‬אך כאשר‬ ‫ועל כן אומרים אנו קמיה מלך מלכי‬ ‫נתייאשה האשה מבעלה‪ ,‬שוב לא יחזור‬ ‫המלכים 'השיבנו ה' אליך ונשובה' ‪ -‬אנו‬ ‫אליה‪ .‬וכן הוא בזמן הגלות‪ ,‬כי באמת בית‬ ‫נשוב אליך באמת‪ ,‬ואז גם נזכה לראות‬ ‫המקדש קיים בשלימותו‪ ,‬כדאיתא שכאשר‬ ‫בשובך לציון‪.‬‬ ‫יבנה בית המקדש השלישי‪ ,‬ירד הוא‬ ‫בשלימותו בבת אחת‪ ,‬וכן ידוע שבכל יום‬ ‫ויום מקריבים קרבנות בשמי מעל‪ .‬אלא‬ ‫כל עבודת האדם תלויה בשמירת הקדושה‬ ‫שהחסרון הוא בנו ש'נתרחקנו מעל‬ ‫והנה העיקר צריך להקפיד על ענין‬ ‫אדמתנו'‪ ,‬אשר נתייאשנו משכינת כבודך‪,‬‬ ‫ה'קדושה'‪ ,‬אשר ציונו בתורה הק' )במדבר טו‪,‬‬ ‫והרחקנו עצמנו מעבודת הקודש‪ ,‬אשר‬ ‫לט( 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי‬ ‫בשל כך חסרנו כל אלה‪.‬‬ ‫עיניכם'‪ ,‬להתנהג בקדושה וטהרה בכל‬ ‫ואכן היה מרגלא בפומיה של אאמו"ר זיע"א‬ ‫הענינים‪ ,‬לשמור על הדיבור ועל העינים‪,‬‬ ‫בשם הזוהר הק' )זוהר חדש מ‪ ,(.‬דכאשר‬ ‫להבות אש‬ ‫כו‬ ‫שטארקע תורה'‪ ,‬ותו לא‪ ,‬ויחזרו אחר כך‬ ‫לנטור המחשבה מכל משמר כי הלא כבר‬ ‫לעסקיהם כפי שהיו‪ ,‬אלא כי מטרתי שיהיו‬ ‫פירש מרנא הבעש"ט הק' זיע"א דהיכן‬ ‫בחורי ישראל מצויינים בקדושתם‪ ,‬וכל‬ ‫שמחשבתו של אדם שם הוא‪ .‬כי בידוע‬ ‫רואיהם יכירו כי הם זרע ברך ה'‪ .‬וכמו‬ ‫שבמידת ה'קדושה' תלויה כל עבודת‬ ‫שהיה אאמו"ר זיע"א מספר על ישיבתו של‬ ‫האדם‪ ,‬כי הסיבה שהאדם לפעמים נסתם‬ ‫הגה"ק רבי יוסף צבי דושינסקיא זיע"א‪,‬‬ ‫מוחו מלהתפלל או ללמוד‪ ,‬זהו בשל כך‬ ‫אשר בעת שהיו נוסעים הבחורים לביתם‬ ‫שהמח טרוד ועסוק בתאוות ובהבלי‬ ‫אחר חדשים ארוכים של לימוד במחיצתו‬ ‫הבלים‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬והיו נוסעים יחד עמם ברכבת בחורים‬ ‫ובזאת כאשר עומדים כאן בחורי ישראל‬ ‫רבים מכל מיני ישיבות‪ ,‬היה כל אחד יכול‬ ‫היקרים מפז‪ ,‬נרחיב בענינים אלו‪ ,‬ואמנם‬ ‫להראות באצבעו מי מהם הוא תלמיד של‬ ‫שמאוד קשה לדבר על ענינים אלו ברבים‪,‬‬ ‫מהרי"ץ דושינסקיא‪ ,‬כי היה ניכר עליהם‬ ‫אך אין ברירה‪ ,‬כי צריכים הבחורים לנטור‬ ‫בקדושתם‪ .‬וכן רצוני שיהיה ניכר על כל‬ ‫על קדושתם על מנת לעבוד את ה' באמת‪.‬‬ ‫אחד מכם‪ ,‬ויראו באצבע 'הנה בחור ירא‬ ‫כי הנה מצינו באאמו"ר זיע"א בעת שהחזיק‬ ‫שמים המלא וגדוש בתורה ויראת שמים'‪,‬‬ ‫ה'ישיבה'‪ ,‬אשר היה שומר מאוד מכל‬ ‫וזאת בכח הדיבורים שיעשו רושם בלב‬ ‫משמר על ארחות הבחורים בעניני קדושה‪,‬‬ ‫פנימה‪.‬‬ ‫בראשונה היה מקפיד מאוד לגבי חדרי‬ ‫וכן האברכים צריכים להתחזק בענין 'קדש‬ ‫השינה‪ ,‬לבל ישב בחור על מיטת חבירו‪,‬‬ ‫עצמך במותר לך' )יבמות כ‪ ,(.‬אשר בכך תלוי‬ ‫ואם מצא בחור שעובר על הוראתו זו‪,‬‬ ‫כל הנהגת הבית ועתיד הילדים‪ ,‬כדדרשנו‬ ‫סילקו תיכף ומיד מהישיבה‪ ,‬וזהו על אף‬ ‫כמ"פ על מה שכתוב )תהלים קיב‪ ,‬א( 'גבור‬ ‫שהיה זה בחור מושלם בתורה‪ ,‬כי כיון‬ ‫בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך'‪ ,‬כי ע"י‬ ‫שהיה בחור זה מיקל ראש בענין זה‪ ,‬הבין‬ ‫שהאב הוא 'גבור בארץ' – גבור הכובש את‬ ‫שראשו של בחור זה מונח בתאוות רעות‪.‬‬ ‫יצרו‪ ,‬אז זוכה ש'יהיה זרעו – דור ישרים‬ ‫יבורך'‪.‬‬ ‫וכן היה מקפיד מאוד שלא יגע בחור בגוף‬ ‫חבירו‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שפ"א כאשר ראה בחור‬ ‫העובר על הוראתו זו‪ ,‬בא אאמו"ר מאחוריו‬ ‫ברכות הקודש‬ ‫ובחזקה השיב את יד הבחור למקומו‪ .‬וכל‬ ‫זה על מנת שיתרחקו הבחורים מן החטא‪,‬‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה לבחינה שפתחנו בה‬ ‫לבל יכשלו אם באונס אם ברצון‪.‬‬ ‫'ויצא יעקב מבאר שבע' ‪ -‬שנשכיל לשׂבוע‬ ‫מקדושת השבת‪ ,‬ולא להעביר את השבת‬ ‫וזאת למודעי‪ ,‬כי אין מטרתי בדברים אלו‪,‬‬ ‫להבל ולריק‪ ,‬אלא לישב באסיפת מרעים‬ ‫שיפטירו השומעים אחר השל"ס שהיה 'א‬ ‫כז‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫בכל מקום שהם‪ ,‬וכל התפילות והבקשות‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬ללמוד ספרי חסידות ולזמר‬ ‫יתקבלו לטובה ולברכה‪ ,‬ובכח השבת קודש‬ ‫שירות ותשבחות‪ ,‬ונקוה שעי"ז יתקיים‬ ‫יושפע כל אחד ואחד בכל הנצרך‪ ,‬בפרנסה‬ ‫'וילך חרנה' שיוסר ה'חרון אף' מעל עם‬ ‫בריוח‪ ,‬תורה וגדולה במקום אחד‪ ,‬שמירה‬ ‫ישראל‪ ,‬ויאמר הקב"ה לצרותינו די‪.‬‬ ‫עליונה בבית ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬זיווגים‬ ‫הגונים לבנים ולבנות תיכף ומיד‪ ,‬ותהא‬ ‫אבינו מלכינו חוס ורחם עלינו והושיענו‪,‬‬ ‫השעה הזאת שעת רחמים להוושע בזרעא‬ ‫הבט נא וראה את בניך רחומיך החוסים‬ ‫חיא וקיימא בקרוב ממש‪ ,‬ישועות ורפואות‬ ‫בצל קדושת השבת אף שעות טובא לאחר‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬עדי נזכה בקרוב‬ ‫צאת השבת‪ ,‬ומשתוקקים להתדבק‬ ‫לקבל פני משיח צדקנו‪ ,‬ותחזינה עינינו‬ ‫ולהתקשר אליך באמת‪ .‬ובודאי ישפיע‬ ‫בשובך לציון ברחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫השי"ת רחמים וחסדים על כל בני ישראל‬ ‫ג‬ ‫חומש רש"י‬ ‫וואס איך האב געשפירט שבת קודש?‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה )בראשית‬ ‫די זעלבע זאך זעט מען אין דעם וואס דער‬ ‫כח‪ ,‬י(‪ .‬זאגט רש״י‪ :‬יצא ללכת לחרן‪ .‬רש״י‬ ‫מאור ושמש )פרשת יתרו( ברענגט‪ ,‬אז‬ ‫איז מדייק דא אויף די ווערטער "וילך‬ ‫יעדער מענטש האט אין זיך מוחין דגדלות‬ ‫חרנה"‪ .‬איז ער דען שוין געגאנגען קיין‬ ‫און מוחין דקטנות‪ .‬מוחין דגדלות מיינט‬ ‫חרן? ער איז דאך נישט גלייך געגאנגען‬ ‫אזוי‪ :‬אמאל שטייט א מענטש אויף צופרי‪,‬‬ ‫קיין חרן‪ .‬ער איז דאך געווען פערצן יאר‬ ‫ער עפנט אויף דעם סידור און הייבט אן צו‬ ‫ביי שם ועבר‪ .‬נאר וואס דען? "יצא ללכת‬ ‫זאגן ברכת התורה‪ .‬בשעת ער זאגט ברכת‬ ‫לחרן"‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬שפירט ער א מוראדיגן טעם אין די‬ ‫דער פשט איז אזוי‪.‬‬ ‫ברכת התורה‪ .‬ער הייבט אן צו זאגן אשר‬ ‫דער זיידע ז״ל האט אמאל געזאגט א פשט‬ ‫קידשנו במצוותיו וציונו לעסוק בדברי‬ ‫אויף דעם וואס די ספה״ק זאגן‪ ,‬אז הכנה‬ ‫תורה‪ .‬נאכדעם ליינט ער קריאת שמע‪ ,‬און‬ ‫למצוה איז א חלק פון די מצוה‪ ,‬און אמאל‬ ‫ער שפירט א מין חיות‪ ,‬א מין דביקות‪ .‬דאס‬ ‫איז עס אפילו גרעסער ווי די מצוה‪.‬‬ ‫איז ווען דער אייבערשטער העלפט‪ ,‬אז א‬ ‫פארוואס פעלט אויס הכנה צו א מצוה?‬ ‫מענטש האט מוחין דגדלות‪.‬‬ ‫מען קען עס פארשטיין מיט דעם וואס מיר‬ ‫נאכדעם איז דא א מציאות אז א מענטש‬ ‫זעען זייער אסאך מאל‪ .‬עס קומט א יום‬ ‫האט מוחין דקטנות‪ .‬וואס הייסט? ער‬ ‫טוב‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬יום כיפור אדער סוכות‪,‬‬ ‫שטייט אויף צופרי‪ ,‬און ממש שפירט ער אז‬ ‫און מען שפירט א טעם אין יום טוב‪ .‬מען‬ ‫ער קען נישט ארויסזאגן קיין ווארט פון‬ ‫האט געשפירט א שטיקל חיות‪ .‬אבער גלייך‬ ‫מויל‪ .‬ער הייבט אן צו זאגן מודה אני‬ ‫נאך יום טוב גייט עס אריבער‪ ,‬און מען‬ ‫לפניך‪ ,‬און ער טראכט‪" :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫פאלט צוריק‪ .‬די זעלבע זאך איז אמאל ווען‬ ‫וואס איז מיט מיר? לאמיר זיך בעסער‬ ‫עס קומט שבת‪ .‬מען דערהייבט זיך אין‬ ‫צוריק לייגן שלאפן‪ .‬איך קען נישט‪ ,‬ס׳איז‬ ‫שבת קודש‪ ,‬עס ברענט‪ ,‬עס פלאקערט‪.‬‬ ‫צו שווער פאר מיר‪ ".‬די לעבן פייניגט אים‪.‬‬ ‫אבער מוצאי שבת‪ ,‬ווען עס קומט זונטאג‬ ‫ער עפנט אויף א סידור און וויל זאגן ברכת‬ ‫און מען גייט צוריק אין בית המדרש און‬ ‫התורה‪ ,‬אבער ער הייבט אן צו טראכטן ביי‬ ‫אין ישיבה‪ ,‬שפירט מען גארנישט‪ ,‬נישט‬ ‫זיך‪ :‬פארוואס האט מען געמאכט אזויפיל‬ ‫קיין חיות‪ .‬מען טראכט‪ :‬וואו איז מיין חיות‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ד‬ ‫תירוץ איז דורך הכנה‪ .‬דורכדעם וואס ער‬ ‫ברכות און אזויפיל דאווענען? מ׳דארף נאך‬ ‫גרייט זיך אן צום שבת‪ ,‬מאכט ער די כלים‪,‬‬ ‫זאגן פון פארנט‪ ,‬און מ׳דארף נאך דאס‪ ,‬און‬ ‫כדי ווען די אור פון שבת קומט אראפ‪ ,‬זאל‬ ‫מ׳דארף נאך‪ ...‬ער קען נישט דערהייבן!‬ ‫ער האבן די כלים צו מקבל זיין די אור‪ ,‬און‬ ‫דאס ווערט אנגערופן מוחין דקטנות‪.‬‬ ‫עס זאל זיך האלטן אויך שפעטער‪.‬‬ ‫דאס האט צו טון מיט זמנים‪ .‬עס איז דא‬ ‫בשעת מעשה שפירט מען די זעלבע‪ ,‬אפילו‬ ‫מוחין דגדלות‪ ,‬עס דאווענט זיך‪ ,‬עס לערנט‬ ‫ער האט נישט געמאכט קיין הכנה‪ .‬דער‬ ‫זיך‪ ,‬עס טוט זיך‪ .‬נאכדעם איז דא א זמן פון‬ ‫חילוק צווישן דעם וואס האט זיך‬ ‫מוחין דקטנות‪.‬‬ ‫צוגעגרייט און דעם וואס האט זיך נישט‬ ‫דער הייליגער רבי ר׳ אלימלך ברענגט אין‬ ‫צוגעגרייט איז‪ ,‬אז ביי דעם וואס האט זיך‬ ‫פרשת אמור "להזהיר גדולים על הקטנים"‪.‬‬ ‫צוגעגרייט בלייבט דער טעם אויך‬ ‫'להזהיר' איז א לשון פון אריינשיינען‪ .‬ווען‬ ‫שפעטער‪ .‬ער שפירט עס אינמיטן ווינטער‪,‬‬ ‫א מענטש האט א גוטע צייט און ער שפירט‬ ‫און ער קען זיך דערמאנען אינמיטן חודש‬ ‫א טעם אין אידישקייט‪ ,‬א טעם אין עבודת‬ ‫חשון אז ער האט געפילט א טעם אין ראש‬ ‫השם‪ ,‬זאל ער דעמאלטס אויך געדענקען‬ ‫השנה און א טעם אין יום כיפור‪ .‬אלעס‬ ‫אז עס גייט אמאל קומען א זמן ווען ער‬ ‫האט צו טון מיט די הכנה‪.‬‬ ‫וועט נישט שפירן דעם טעם‪ .‬עס וועט‬ ‫רש״י זאגט דא אז יעקב אבינו איז געגאנגען‬ ‫אנקומען צו דאווענען שחרית צופרי‪ ,‬און‬ ‫קיין חרן על דעת אז דארט גייט מען‬ ‫ער וועט נישט האבן קיין געדולד‪.‬‬ ‫אוועקשטעלן א כלל ישראל‪ .‬דארט האט‬ ‫און בשעת ער איז אין מוחין דקטנות‪ ,‬זאל‬ ‫מען געבראכן די קליפה‪ ,‬אזוי ווי מען זאגט‬ ‫ער געדענקען די גוטע מינוטן וואס ער‬ ‫ביי די הגדה‪" ,‬ארמי אובד אבי" )דברים כו‪,‬‬ ‫האט געשפירט ווען ער האט געהאט מוחין‬ ‫ה(‪ ,‬לבן ביקש לעקור את הכל‪ .‬אלעס איז‬ ‫דגדלות‪ .‬דאס וועט אים העלפן אז ער זאל‬ ‫געווען דארט‪ ,‬דארט איז געווען דער מקור‪.‬‬ ‫נישט ווערן פארלוירן בשעת מעשה פון די‬ ‫יעקב אבינו האט געוואוסט וואס ער וויל‬ ‫קטנות‪.‬‬ ‫און צו וואס ער גרייט זיך אן‪.‬‬ ‫יעצט‪ ,‬וויאזוי קען מען מאכן אז א זמן פון‬ ‫דערפאר זאגט רש״י "וילך חרנה"‪ .‬איז יעקב‬ ‫עליה זאל זיך האלטן? וויאזוי קען מען‬ ‫אבינו שוין טאקע געגאנגען קיין חרן? ניין!‬ ‫האבן די כוחות‪ ,‬אז ווען א מענטש האט א‬ ‫"יצא ללכת חרן"‪ .‬ער האט אנגעהויבן די‬ ‫גוטע צייט‪ ,‬למשל ווען עס קומט שבת און‬ ‫הכנה‪ ,‬די הכנה צו דער מצוה‪ .‬עס האט אים‬ ‫ער שפירט א טעם אין שבת‪ ,‬אדער ער האט‬ ‫געדויערט פערצן יאר פון הכנה‪ ,‬ביז ער‬ ‫געהאט א גוטן דאווענען און א גוטן‬ ‫זאל אנקומען צו חתונה האבן מיט רחל און‬ ‫לערנען‪ ,‬זאל ער אויך זונטאג ווייטער‬ ‫מיט לאה‪ ,‬אראפברענגען כלל ישראל‪ ,‬און‬ ‫שפירן אזוי? וויאזוי טוט מען דאס? דער‬ ‫ה‬ ‫חומש רש"י‬ ‫דער זיידע ז״ל האט געפרעגט‪ ,‬וואס איז‬ ‫אז כלל ישראל זאל זוכה זיין צו מקבל זיין‬ ‫געווען די הוה אמינא פון יעקב אבינו? ער‬ ‫די תורה‪ .‬אבער די הכנה האט געדויערט‪.‬‬ ‫האט פארלוירן די בטחון? און וויאזוי האט‬ ‫דער עיקר עבודה פון א מצוה איז ווען מען‬ ‫ער זיך שפעטער מחזק געווען?‪.‬‬ ‫גרייט זיך אן צו דער מצוה‪ .‬און מען האט‬ ‫נאר דער אמת איז‪ ,‬יעקב אבינו איז שוין‬ ‫שוין געשמועסט‪ ,‬אז מיט איין מצוה גרייט‬ ‫נישט געווען קיין יונגערמאן דעמאלטס‪.‬‬ ‫מען זיך אויך אן צו נאך א מצוה‪ .‬וויאזוי‬ ‫ווען יעקב אבינו איז ארויסגעגאנגען‪ ,‬איז‬ ‫גרייט מען זיך אן? מיט לערנען גרייט מען‬ ‫ער שוין געווען דריי אין זעכציג יאר‪ ,‬און‬ ‫זיך אן צום דאווענען‪ .‬מיט דאווענען‪ ,‬מיט‬ ‫ער איז נאך נישט געווען חתונה געהאט‪.‬‬ ‫א גוטע תפלה און מיט א גוטע אהבה רבה‪,‬‬ ‫ער איז געווען יעקב אבינו‪ ,‬בחיר האבות‪,‬‬ ‫גרייט מען זיך אן צום לערנען נאכ׳ן‬ ‫און ער האט געוואוסט אין וועלכע מלחמה‬ ‫דאווענען‪ .‬מען האט אינזינען בשעת‬ ‫ער דארף אריינגיין‪ .‬אבער ער האט זיך‬ ‫מעשה‪ :‬איך טו דאס כדי איך זאל קענען‬ ‫געדארפט מחזק זיין‪ .‬מיט וואס האט ער זיך‬ ‫אנקומען צו נאך א מצוה‪ ,‬צו דער מצוה‪.‬‬ ‫מחזק געווען? "אשא עיני אל ההרים"‪ .‬איך‬ ‫טו מיינס‪ ,‬איך טו מיין השתדלות‪ ,‬מיין‬ ‫אחריות וואס איך האב צו טון‪ .‬דאס טו איך‪,‬‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע‪ .‬שטייט אין מדרש‬ ‫און די איבריגע לאז איך פאר׳ן אייבערשטן‪.‬‬ ‫)בראשית רבה סח‪ ,‬ב( ]רבי שמואל בר נחמן[‬ ‫דאס איז טאקע געווען די הצלחה פון יעקב‬ ‫פתח‪ ,‬שיר למעלות אשא עיני אל ההרים‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫)תהלים קכא‪ ,‬א(‪' ,‬אשא עיני אל ההורים' ‪-‬‬ ‫למלפני ולמעבדני‪' .‬מאין יבוא עזרי' ‪-‬‬ ‫אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה‪ ,‬מה‬ ‫שטייט ווייטער‪ :‬ויפגע במקום )פסוק יא(‪.‬‬ ‫כתיב ביה )בראשית כד‪ ,‬י( ויקח העבד עשרה‬ ‫זאגט רש״י‪ :‬לא הזכיר באיזה מקום‪ ,‬אלא‬ ‫גמלים וגו׳‪ ,‬ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד‪.‬‬ ‫במקום הנזכר במקום אחר‪ ,‬הר המוריה‬ ‫דאס טייטש‪ ,‬אז מיינע עלטערן‪ ,‬ווען זיי‬ ‫שנאמר בו וירא את המקום מרחוק )בראשית‬ ‫האבן א שידוך געטון‪ ,‬האבן זיי געהאט‬ ‫כב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫וואס צו געבן‪ .‬אבער איך‪ ,‬מאין יבא עזרי?‬ ‫עס זענען דא וואס זאגן א פשט אויף דעם‬ ‫האט זיך אבער יעקב אבינו מחזק געווען‬ ‫פסוק אז ויפגע במקום מיינט‪ ,‬אז אסאך‬ ‫און געזאגט‪ :‬מה אנא מובד סברי מן בריי‪,‬‬ ‫מאל איז דא א מציאות וואס א מענטש‬ ‫חס ושלום‪ ,‬לית אנא מובד סברי מן בריי‪.‬‬ ‫שפירט ווי עס איז דא א וואנט נעבן אים‪.‬‬ ‫איך פארליר חלילה נישט מיין בטחון‬ ‫ער זעט גארנישט‪ ,‬ער האט נישט קיין שום‬ ‫אינעם אייבערשטן‪' ,‬אלא עזרי מעם ה׳'‬ ‫לעכטיגקייט‪ ,‬קיין שום אור‪.‬‬ ‫עושה שמים וארץ‪.‬‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ו‬ ‫מען וואס א מענטש קען אויפטון מיט איין‬ ‫יעקב אבינו איז געגאנגען אויפ׳ן וועג‪ ,‬און‬ ‫ווארט תפלה!‬ ‫פלוצלינג איז געווען "כי בא השמש"‪ .‬עס‬ ‫נישט נאר דאס‪ .‬א מענטש זאל זיך מתבונן‬ ‫איז געווארן טונקל‪ .‬אויבן אויף האט נאך‬ ‫זיין‪ ,‬נישט נאר א ווארט‪ ,‬נישט נאר א דיבור‬ ‫געדארפט זיין ליכטיג‪ ,‬אבער פלוצלינג‪,‬‬ ‫וואס א מענטש רעדט ארויס‪ ,‬נאר אפילו‬ ‫אינמיטן‪ ,‬ווערט טונקל‪.‬‬ ‫במחשבה‪ .‬די גמרא זאגט )שבועות כו‪ ,‬ב( אז‬ ‫עס איז דא אמאל א מציאות אז א מענטש‬ ‫א מענטש קען מקדיש זיין א בהמה‬ ‫האט אויסגערעכנט א געוויסן מהלך וואס‬ ‫במחשבה‪.‬‬ ‫ער דארף טון‪ .‬ער טראכט‪ :‬אזוי איז ריכטיג‪,‬‬ ‫די גמרא זאגט אז א מענטש גייט אריין אין‬ ‫און אזוי טוט ער‪ .‬ער גייט דא‪ ,‬ער גייט‬ ‫א שטאל און טראכט אז "בהמה זו עולה"‪.‬‬ ‫דארט‪ ,‬אבער למעשה קומט עס אויס‬ ‫ווערט די בהמה א עולה‪ .‬מען לערנט עס‬ ‫אינגאנצן אנדערש ווי ער האט געוואלט‪.‬‬ ‫ארויס פון דעם וואס עס שטייט אין פסוק‬ ‫ער שפירט ביי זיך אז עס איז טונקל‪ ,‬ער‬ ‫"ידבנו לבו" )שמות כה‪ ,‬ב(‪ ,‬אפילו אן א דיבור‪.‬‬ ‫שפירט א געוויסע טונקלקייט‪ .‬יעצט‪ ,‬וואס‬ ‫איז די עצה ווען מען שפירט טונקלקייט?‬ ‫לעניננו‪ ,‬יעקב אבינו איז געווען אין א מצב‬ ‫פון "כי בא השמש"‪ .‬עס האט אויסגעזען‬ ‫דער ענין פון "ויפגע במקום" איז תפלה‪,‬‬ ‫ממש טונקל‪ .‬דעמאלטס‪" ,‬ויפגע במקום"‪,‬‬ ‫אזוי זאגט רש״י‪" :‬אין פגיעה אלא לשון‬ ‫האט ער מתפלל געווען צום אייבערשטן‪.‬‬ ‫תפילה"‪.‬‬ ‫עס איז דא א תפלה וואס א מענטש איז‬ ‫מתפלל ווען ער איז אזוי פארלוירן און ער‬ ‫מען זעט אז די אמהות זענען געווען‬ ‫האט נישט קיין ברירה‪ .‬אזוי ווי די גמרא‬ ‫עקרות‪ .‬פארוואס? ווייל הקדוש ברוך הוא‬ ‫זאגט‪" :‬אפילו חרב חדה מונחת על צוארו‬ ‫מתאוה לתפלתן של צדיקים )יבמות סד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"‬ ‫וואס מיינט דאס‪ ,‬מתאוה לתפלתן של‬ ‫)ברכות י‪ ,‬א(‪ .‬מען זאל זיך מתבונן זיין‪ .‬א‬ ‫צדיקים? וואס איז די תאוה? וואס מיינט‬ ‫מענטש זאל אמאל טראכטן‪ ,‬וואס מיינט‬ ‫דאס? דער רבונו של עולם האט באשאפן‬ ‫איין ווארט תפלה? ווי לאנג דויערט עס‬ ‫א וועלט פון רוחניות‪ ,‬און ער האט משלשל‬ ‫ווען א מענטש האט ח״ו א שווערד אויף‬ ‫געווען אסאך עולמות‪ ,‬מער און מער‪ ,‬ביז‬ ‫זיין האלדז‪ ,‬און ער קען מער נישט זיין בין‬ ‫עס איז געווארן דער עולם המעשה‪ ,‬דער‬ ‫החיים ח״ו? ווייניגער ווי א רגע‪ .‬און וועגן‬ ‫עולם הגשמי‪ .‬אבער דער רבונו של עולם‬ ‫די איין רגע זאגט די גמרא צוויי מימרות‪.‬‬ ‫וויל נישט פארלירן דעם עולם הגשמי‪ .‬ער‬ ‫איין זאך זאגט די גמרא‪" :‬אל ימנע עצמו‬ ‫וויל אז עס זאל ווייטער בלייבן א קשר‪.‬‬ ‫מן הרחמים"‪ ,‬און די אנדערע זאך זאגט די‬ ‫וויאזוי ווערט דער שטארקסטער קשר?‬ ‫גמרא‪" :‬אל ייאש עצמו מן הרחמים"‪ .‬זעט‬ ‫ז‬ ‫חומש רש"י‬ ‫מען זעט אן אינטערעסאנטע זאך‪ .‬פון וואו‬ ‫דורך דיבור‪.‬‬ ‫לערנט מען ארויס תפלה? זייער אסאך‬ ‫מען זעט‪ ,‬וואס איז דער חילוק צווישן‬ ‫הלכות תפלה לערנט מען ארויס פון צוויי‬ ‫בהמה‪ ,‬חיה און א מדבר? דער חילוק איז‬ ‫פלעצער‪ .‬פון משה רבינו‪ ,‬וואס האט‬ ‫אין דעם וועג ווי אזוי א מענטש פארבינדט‬ ‫מתפלל געווען כמנין ואתחנן תקט״ו‬ ‫זיך איינער מיט׳ן אנדערן‪ .‬דער‬ ‫תפילות )רש״י דברים ג‪ ,‬כג(‪ ,‬און ער איז נישט‬ ‫שטערקסטער וועג ווי אזוי א מענטש‬ ‫נענה געווארן‪ .‬נאכדעם זעט מען אז‬ ‫פארבינדט זיך מיט׳ן אנדערן איז דורך‬ ‫אברהם אבינו האט מתפלל געווען ביי‬ ‫רעדן‪ .‬דער רבונו של עולם וויל אז א איד‬ ‫סדום‪ ,‬און אויך דארט זעט אויס אז ער איז‬ ‫זאל רעדן צום אייבערשטן‪ .‬תפלה איז אן‬ ‫נישט נענה געווארן‪ .‬פונקט פון דארט‬ ‫ענין פון דביקות‪' .‬נפתולי אלקים נפתלתלי'‬ ‫לערנט מען ארויס דעם ענין פון תפלה‪.‬‬ ‫)בראשית ל‪ ,‬ח( איז א לשון פון תפלה‪ ,‬אזוי‬ ‫נאר וואס דען? דער רבונו של עולם וויל‬ ‫ווי רש״י ברענגט דארט‪ ,‬און דאס איז א‬ ‫דייקא אז א מענטש זאל וויסן‪ ,‬אז אויך ווען‬ ‫לשון פון חיבור און דביקות‪ ,‬אזוי ווי עס‬ ‫עס קומט צום כח פון תפלה‪ ,‬דארף ער טון‬ ‫שטייט וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל‬ ‫זיינס‪ .‬דער הייליגער תניא ברענגט א משל‬ ‫עליו )במדבר יט‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫אויף דעם‪ .‬ער זאגט‪ ,‬בדרך כלל איז די סדר‬ ‫העולם אז ווען א סאלדאט איז מצליח אין‬ ‫זייער אסאך מאל זעט א מענטש אז ער איז‬ ‫א מלחמה‪ ,‬מאכט מען אים אין א העכערן‬ ‫מתפלל איינמאל‪ ,‬נאכאמאל און נאכאמאל‪,‬‬ ‫ראנג‪ ,‬העכער און נאך העכער‪ ,‬ביז ער‬ ‫אבער ער ווערט נישט געהאלפן‪ .‬ער מיינט‬ ‫ווערט א גענעראל‪ ,‬און נאכדעם ווערט ער‬ ‫אז די תפילות גייען לאיבוד‪ .‬פונקט‬ ‫א שר‪.‬‬ ‫פארקערט! דער רבונו של עולם וויל פון‬ ‫אים אזא מין עבודה‪ ,‬אז ער זאל דארפן‬ ‫אבער מען זעט אן אינטערעסאנטע זאך‪.‬‬ ‫נאכאמאל מתפלל זיין‪ .‬און דערפאר מאכט‬ ‫עס איז דא אמאל א גוטער סאלדאט וואס‬ ‫אים דער רבונו של עולם אז ער זאל‬ ‫מען לאזט אים בלייבן אויפ׳ן מלחמה‬ ‫אריינפאלן אין אזא מצב‪ ,‬ווייל דער רבונו‬ ‫פראנט‪ ,‬און מען מאכט אים נישט העכער‪.‬‬ ‫של עולם וויל זיך מיט אים מקשר זיין אויף‬ ‫איי‪ ,‬ס׳קומט אים דאך! ער האט שוין‬ ‫אזא אופן‪ .‬ער זאל אדורכגיין א שווערע‬ ‫מצליח געווען‪ ,‬ער האט געטון זיין ארבעט‪.‬‬ ‫צייט און בעטן דעם אייבערשטן‪ .‬אזוי‬ ‫נאר וואס דען? וויבאלד בשעת ער איז‬ ‫ווערט ער זיך מקשר מיט׳ן אייבערשטן‪.‬‬ ‫אויפ׳ן פראנט פירט ער גוט‪ ,‬זענען אלע‬ ‫דעמאלטס דאווענט ער צום אייבערשטן‬ ‫סאלדאטן אונטער אים מצליח‪ .‬באמת‬ ‫געהעריג‪.‬‬ ‫קומט אים טאקע אז מען זאל אים מאכן‬ ‫פאר א העכערן ראנג‪ ,‬א גענעראל און א‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ח‬ ‫אויף דיינע זאכן‪ ,‬אויף דער זעלבער זאך‬ ‫שר‪ ,‬ביז ער זאל אנקומען צום בית המלוכה‪.‬‬ ‫וואס דו האסט זיך שוין געפלאגט פאר‬ ‫אבער לטובת המלוכה פעלט זיך אויס אז‬ ‫צוואנציג יאר צוריק‪ ,‬צוברעכסטו דעם כח‬ ‫ער זאל בלייבן אויפ׳ן פלאץ וואו ער איז‪,‬‬ ‫פונעם סטרא אחרא‪.‬‬ ‫ווייל דארט‪ ,‬אויפ׳ן פלאץ וואו ער איז‪ ,‬טויג‬ ‫עס איז דא אסאך מאל וואס א מענטש‬ ‫ער זייער שטארק‪.‬‬ ‫פרובירט צו ארבעטן אויף עפעס‪ ,‬אבער עס‬ ‫אזוי זאגט דער תניא‪ .‬אסאך מאל איז דא א‬ ‫ארבעט זיך נישט אויס‪ .‬לאמיר זאגן‪ ,‬עס איז‬ ‫מענטש וואס הארעוועט אויף א געוויסע‬ ‫דא אן ענין פון שקר‪ .‬א מענטש איז מקבל‬ ‫מדה‪ .‬לאמיר זאגן‪ ,‬ער ארבעט אויף די מדה‬ ‫אויף זיך אז ער גייט נישט רעדן קיין ליגנט‪.‬‬ ‫פון כעס אדער די מדה פון קנאה‪ .‬בדרך‬ ‫ער ארבעט אויף דעם‪ ,‬ער לערנט וועגן‬ ‫הטבע וואלט געדארפט זיין אז ער זאל זיך‬ ‫דעם‪ ,‬ער טוט וועגן דעם‪ .‬עס גייען אריבער‬ ‫אויסארבעטן און מצליח זיין‪ .‬ער האט דאך‬ ‫א פאר חדשים‪ ,‬ער האלט זיך איין‪ ,‬ער‬ ‫געהארעוועט אויף דעם‪ ,‬זאל ער שוין פטור‬ ‫פרובירט‪ ,‬ממש ער רעדט נישט‪ .‬און‬ ‫ווערן פון דער מדה‪.‬‬ ‫פלוצלינג פאלט ער דורך‪ .‬ער ווערט‬ ‫זאגט ער‪ ,‬אמאל ארבעט א מענטש אויף א‬ ‫מוראדיג צובראכן‪ ,‬ווייל ער האט דאך ממש‬ ‫געוויסע זאך‪ .‬ער ארבעט נאכאמאל‪,‬‬ ‫געהאט מסירות נפש‪.‬‬ ‫פרובירט נאכאמאל‪ ,‬פאלט נאכאמאל דורך‪,‬‬ ‫די זעלבע זאך ביי שמירת עינים‪ .‬יעדן ענין‬ ‫און פרובירט נאכאמאל‪ .‬ער פאלט‬ ‫וואס א מענטש ארבעט אויף זיך‪ ,‬קען ער‬ ‫נאכאמאל דורך‪ ,‬און ער זעט אז ער איז‬ ‫אמאל ווערן צובראכן ווען ער זעט אז ער‬ ‫נישט מצליח‪ .‬ער טראכט‪ ,‬אלע זיינע‬ ‫קומט נישט אן‪ .‬אבער אמאל איז דא‪ ,‬אז‬ ‫חברים מיט וועמען ער האט געלערנט אין‬ ‫דאס נישט אנקומען איז אליין א הצלחה‪.‬‬ ‫ישיבה האבן שוין מצליח געווען‪ ,‬זיי זענען‬ ‫דאס איז דער תכלית וואס א מענטש דארף‬ ‫געווארן תלמידי חכמים און רבנים‪ ,‬און ער‬ ‫אלץ געדענקען‪ .‬דער גאנצער מושג פון‬ ‫פלאגט זיך נאך‪ .‬יעדעס מאל וואס ער‬ ‫טונקלקייט מיט ליכטיגקייט‪ ,‬ירידות מיט‬ ‫דארף זיך אוועקזעצן לערנען‪ ,‬שפירט ער‬ ‫עליות‪ ,‬איז נאר דא אויף דער וועלט‪ .‬דער‬ ‫ווייטער א טעם מיתה‪ .‬ער קען נישט‪ ,‬עס‬ ‫רבונו של עולם האט גענוג מלאכים‪ .‬א‬ ‫גייט נישט‪ .‬דערפאר ווערט ער דאך‬ ‫מלאך האט נישט קיין נסיונות‪ ,‬ער זינדיגט‬ ‫מוראדיג מיואש‪.‬‬ ‫נישט‪ ,‬ער פאלט נישט דורך‪ ,‬ער טוט נישט‬ ‫זאגט דער תניא‪ :‬ניין‪ ,‬דארפסט נישט ווערן‬ ‫תשובה‪ .‬ער האט אייביג השגות אלקות‪,‬‬ ‫מיואש‪ .‬דיין עבודה אויף דער וועלט‪ ,‬דאס‬ ‫יעדעס מאל די זעלבע זאך‪ .‬דאס האט דער‬ ‫וואס דער רבונו של עולם וויל פון דיר‪ ,‬איז‬ ‫רבונו של עולם גענוג‪ .‬דער רבונו של עולם‬ ‫אז דו זאלסט ארבעטן איינמאל און‬ ‫וויל א מענטש וואס פאלט דורך‪ ,‬און ער‬ ‫נאכאמאל‪ .‬דורכדעם וואס דו פלאגסט זיך‬ ‫ט‬ ‫חומש רש"י‬ ‫געהעכערט אין ראנג‪.‬‬ ‫הייבט אן נאכאמאל‪ ,‬און ער הייבט אן‬ ‫נאכאמאל‪.‬‬ ‫דער נמשל איז פשוט‪ .‬דער רבונו של עולם‬ ‫האט אונז אראפגעשיקט אהער‪ .‬מיר זענען‬ ‫אין א מלחמה‪ .‬מען כאפט מכות‪ ,‬מען‬ ‫די נקודה איז‪ :‬ווי כאפט זיך דער מענטש‬ ‫שיסט‪ ,‬מען ווערט פארוואונדעט‪ .‬עס‬ ‫צוריק?‬ ‫געלונגט נישט אייביג‪ .‬מען פאלט דורך‪,‬‬ ‫מען מאכט זיך א קבלה‪' :‬איך נעם זיך‬ ‫איינער פון די צדיקים האט געגעבן א משל‪.‬‬ ‫נאכאמאל אונטער‪ ,‬איך נעם זיך נאכאמאל‬ ‫עס איז געווען א מיליטער‪ ,‬און מען האט‬ ‫אונטער'‪ .‬ס׳גייט נישט‪ ,‬איך פאל נאכאמאל‬ ‫געוואלט וויסן וועלכן סאלדאט קען מען‬ ‫דורך‪.‬‬ ‫העכערן אין ראנג‪ .‬מען האט אים גענומען‬ ‫און ארויפגעזעצט אויף א ווילדן פערד‪.‬‬ ‫דאס וואס איך פאל דורך‪ ,‬דאס איז איין‬ ‫דער פערד איז געווען אזוי ווילד‪ ,‬אז עס‬ ‫זאך‪ ,‬אבער ווי גיי איך פון דארט ווייטער?‬ ‫איז נישט געווען מעגליך פאר דעם‬ ‫מען וויל זען ווי לאנג עס נעמט מיר זיך‬ ‫סאלדאט צו קאנטראלירן דעם פערד‪ ,‬און‬ ‫צוזאמצונעמען‪ .‬דאס איז די עבודה‪ .‬א‬ ‫דער פערד האט אים אראפגעטראסקעט‪.‬‬ ‫מענטש דארף זיך צוזאמנעמען‪.‬‬ ‫מען האט אים נאך אנגעטון שטעכעדיגע‬ ‫אייזערנע בגדים‪ ,‬כדי אז ווען ער פאלט‬ ‫אראפ זאל ער זיך גוט צושניידן‪.‬‬ ‫אין דער וואכעדיגער סדרה זענען דא‬ ‫ווען ער איז אראפגעפאלן אויף דער ערד‪,‬‬ ‫גרויסע השפעות‪ .‬דער הייליגער ריבניצער‬ ‫האט מען געזען ווי לאנג ער וואלגערט זיך‪.‬‬ ‫רבי‪ ,‬ר׳ חיים זאנוויל בן ר׳ משה‪ ,‬האט יעדן‬ ‫אויב ער וואלגערט זיך צו לאנג‪ ,‬האט מען‬ ‫דאנערשטאג ביינאכט גערעדט פון ר׳ שלום‬ ‫געזען אז ער איז נישט פון די חברה וואס‬ ‫שכנא פון פראהבישט‪ .‬דער אייבערשטער‬ ‫קענען נעמען אויף זיך אחריות פאר‬ ‫זאל העלפן אז די השפעות פון די וואך זאלן‬ ‫סאלדאטן‪ .‬אבער אויב ער האט זיך גלייך‬ ‫אנקומען צו יעדן איינעם אין שטוב‪ ,‬און‬ ‫צוזאמגענומען טראץ די ווייטאגן‪ ,‬און ער‬ ‫מען זאל האבן א גוטן שבת‪.‬‬ ‫איז ווייטער אנגעגאנגען‪ ,‬אים האט מען‬