gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ל‬‫ש‬‫ו‬‫ר‬‫י‬ ‫ף‬‫ד‬‫ב‬ ‫מה‬ ‫לע''נ הגה''צ רבי אהרן דוד בן‬ ‫בס"ד‬ ‫י‬‫מ‬ ‫רבי מאיר חדש זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 210‬פרשת ויצא תשפ''ז‬ ‫ירושלמי כתובות כז‪-‬לג‬ ‫מה שהבעל אוכל פירות בחייה זה תקנה כדי שיפקח על נכסיה ולא תקנו כך באב‬ ‫דף כז שנו בברייתא שר''א בן יעקב אומר שופרשו השמלה אינו משל אלא כפשוטו‬ ‫שממילא הוא מפקח על נכסי בתו‪.‬‬ ‫וכמו שמפרש ר' יוסי בן ר' בון שחיוב מוציא שם רע הוא רק כשכנס ובעל וטען טענת‬ ‫בעל שאמר אינני רוצה לזכות באכילה ולא אפקח על נכסי אשתי לא שומעים לו‬ ‫בתולים ולא מספיק שפורשים את השמלה ומוצאים שאין דם ודברי הבעל צריכים‬ ‫שהתקנה היא לטובתה ואב שאמר אוכל מנכסי בתי ואפקח שומעים לו כי זה לטובתה‪.‬‬ ‫להתברר כשמלה ע''י עדים‪ ,‬ור' אסי אומר שלעולם העדים לא נסקלים ואין הבעל לוקה‬ ‫בעל שאמר איני קוברה יקברנה האב ויוציא מהבעל בדין ואמר ר' חגיי שדוקא אב‬ ‫ומשלם עד שיאמרו העדים שמביא האב עמנו היה במקום פלוני ושהבעל שכר אותם‬ ‫שקבר אך אחר שקבר אינו מוציא מהבעל ור' יוסי אומר שגם אחר מוציא מהבעל את‬ ‫להעיד עדות שקר‪ ,‬ואם אמרו עמנו היה ולא אמרו שהבעל שכר את העדים לשקר אמר‬ ‫קבורתה והם יחלקו גם במה ששנינו לקמן מי שהלך למדינת הים ובא אחר ופרנס את‬ ‫ר' יוסי בן ר' בון בשם ר' יוחנן בשם ר''ל שיש ללמוד ממה כתוב כאן ושם לה ונאמר‬ ‫אשתו חנן אומר שהוא הניח מעותיו על קרן הצבי ואיבד את מעותיו ואמר ר' חגיי‬ ‫לא תשימון עליו נשך כמו ששם זה ממון כך כאן זה ממון ששכרם להעיד שקר‪,‬‬ ‫שדוקא אחר שפירנס אינו גובה אך האב גובה מהבעל‪,‬‬ ‫ובברייתא אחרת שנינו שאם לא אמר לעדים להעיד אלא באו מעצמם אינו לוקה ואינו‬ ‫דף כט ור' יוסי אומר שגם האב אינו גובה מהבעל‪ ,‬ור' חגיי סבר שבין לענין קבורה‬ ‫משלם אלא רק היא או זוממיה נסקלים ומשמע רק מפני שהוא לא הביא אותם ואם הוא‬ ‫בין לענין מזונות האב גובה ואחר אינו גובה ור' יוסי סובר שלקבורה בין אב ובין אחר‬ ‫הביא אותם הוא לוקה ומשלם גם כשלא שכרם‪ ,‬אם האב הביא שני כיתות עדים וכת‬ ‫גובה מהבעל שלא יעלה על הדעת שהאשה תהיה מושלכת לכלבים‪.‬‬ ‫אחת אומרת עמנו הייתם וכת אחת אומרת שהבעל שכר אותם להעיד עדות שקר העדים‬ ‫שנו בברייתא שבמקום שנהגו להספיד מספידים ואינו צריך להוציא על חלילים‬ ‫שאמרו עמנו היה במקום פלוני נסקלים והעדים שאמרו שהוא שכר עדים להעיד לוקים‬ ‫ומקוננות‪.‬‬ ‫ומשלמים‪ ,‬ור' יוסי בן ר' בון אמר שאלו לא לוקים בגלל שזממו ואלו לא נסקלים אלא‬ ‫הלכה ז משנה לעולם הנערה ברשות הבעל עד שתכנס לרשות הבעל לנישואין ואם מסר‬ ‫שני הכיתות לוקים משום לא תענה ברעך עד שקר‪.‬‬ ‫האב לשלוחי הבעל היא ברשות הבעל ואם הלך האב או שליחיו עם שלוחי הבעל היא‬ ‫ר' בון בר חייה שאל לפני ר' זירא באופן שהביא האב עדים להזים את עדי הבעל‪,‬‬ ‫עדיין ברשות האב ואם מסרו שליחי האב לשליחי הבעל היא עוברת לרשות הבעל‪.‬‬ ‫והוזמו עדי האב האם נדון אותם בשלושה ולוקים ומשלמים מאה סלע ואח''כ ידונו‬ ‫גמרא לאו דוקא שנמסרה לחופה ממש אלא אפילו לבית שיש בו חופה כמו המנהג‬ ‫אותם בעשרים ושלושה או שדנים אותם בעשרים ושלושה וישלמו וילקו ואח''כ ידונו‬ ‫שנהגו שאם יש קיטון שיוצא מהטרקלין והחופה בקיטון כשהיא הגיעה לטרקלין זה‬ ‫ויסקלו‪ ,‬אמר ר' זירא הרי גם לגבי הבעל יש לומר שיש דין כלפי הבעל ממון ומלקות‬ ‫נחשב שנכנסה לחופה‪.‬‬ ‫ואם יש עדי זנות ידונו בב''ד של נפשות‪ ,‬ור' ירמיה אמר בשם ר' אבהו שהכל דין אחד‬ ‫נכנסה לרשות הבעל אמר ר''א שהנ''מ היא שהוא יורש אותה ור''ל אומר שהוא מיפר‬ ‫ומלכתחילה הולכים לדון בב''ד של עשרים ושלושה‪ ,‬ויש ברייתא לא כר' אבהו‬ ‫את נדריה‪ ,‬ור' זירא אמר שר''ל מודה שאינו מיפר את נדריה לבדו עד שתכנס לחופה‪,‬‬ ‫שלומדים מהפסוק אל זקני העיר היינו ב''ד של שלושה השערה זה ב''ד של עשרים‬ ‫ורב הונא מוכיח כדברי ר''ל ממה ששנינו לזנות בית אביה למעט שמסרו שלוחי האב‬ ‫ושלושה‪ ,‬ויש לומר שזה לדעת ר''מ שלוקה ומשלם ור' אבהו יסבור כחכמים‪ ,‬וכמו‬ ‫לשלוחי הבעל שאינה בסקילה אלא בחנק‪ ,‬וכן לענין הפרת נדרים כבר אינה ברשות‬ ‫ששנינו בסנהדרין שלר''מ האונס והמפתה והמוציא שם רע נידון בשלושה וחכמים‬ ‫אביה‪.‬‬ ‫אומרים שמוציא שם רע נידון בעשרים ושלושה שיש בו דיני נפש‪ ,‬ור' מנא מבאר שר''מ‬ ‫הלכה ח משנה האב לא חייב במזונות בתו וכך דרש ר''א בן עזריה בכרם ביבנה הבנים‬ ‫וחכמים נחלקו בנערה המאורסה שסובר ר''מ שדנים תחילה בשלושה כדי להפסידה‬ ‫ירשו והבנות יזונו כמו שהבנים יורשים רק לאחר מיתה כך הבנות ניזונות רק לאחר‬ ‫כתובתה ודנים דיני נפשות לסקילה בעשרים ושלושה‪ ,‬וחכמים סוברים שהולכים לב''ד‬ ‫מיתת האב‪ .‬גמרא שנו בברייתא שיש מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים‪ ,‬ור' יוחנן‬ ‫שהיא נסקלת בו ושם מפסידים אותה כתובתה‪ ,‬אבל במוציא שם רע לכו''ע הולכים‬ ‫בן ברוקה אומר שחייב לזון את הבנות‪ ,‬יש מי ששנה שהבנים עיקר כיון שהם לומדים‬ ‫למקום שנסקלים והבעל לוקה ומשלם מאה סלע ור' יוסי בן ר' בון מקשה שלר' מנא‬ ‫תורה ויש מי ששנה שהבנות עיקר כדי שלא יצאו לתרבות רעה‪ ,‬ור''ל אמר בשם ר'‬ ‫מעמידים את המחלוקת במה שלא שנו במשנה והרי לא שנו נערה‪ ,‬אלא נחלקו בכל‬ ‫יהודה בן חנינה שנמנו ותקנו באושא שהאב יזון את בניו הקטנים‪ ,‬ור' יוחנן שאל וכי‬ ‫מוציא שם רע שלר''מ דנים אותו בשלושה שילקה וישלם ואח''כ דנים לסקילה‬ ‫יודעים אנו מי היה במנין הזה שנכוף לכך‪ ,‬והיה מעשה שעוקבא בא לפני ר' יוחנן ואמר‬ ‫בעשרים ושלושה‪ ,‬ולחכמים במקום שהעדים נסקלים שם לוקה הבעל ומשלם מאה‬ ‫ר' יוחנן עוקבא זון את בניך אמר לו מנין לך החיוב הזה אמר ר' יוחנן עוקבא רשע זון‬ ‫סלע אבל לגבי נערה מאורסה לכו''ע דנים מיד בעשרים ושלושה ושם היא מפסידה את‬ ‫את בניך‪ ,‬ועולא הוכיח את החיוב הזה ממה ששנינו לקמן אם היתה מניקה פוחתים לה‬ ‫כתובתה‪ ,‬ור' מנא למד את המחלוקת במשנה כר' זירא ור' יוסי בן ר' בון למד את‬ ‫ממעשה ידיה ומוסיפים על מזונותיה מוכח שהאב חייב במזונות התינוק‪.‬‬ ‫המחלוקת כר' אבהו‪.‬‬ ‫ר''ל אמר בשם ר' יודה בן חנינה שנמנו באושא שמי שכתב את נכסו לבניו בחייו הוא‬ ‫הבעל אינו לוקה ומשלם עד שיסקלו העדים ור' יונה סובר שחיוב הקנס שלו הוא רק‬ ‫ואשתו ניזונים מהם ואם יש להם בנים קטנים אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה ויש‬ ‫בסוף כשיוזמו העדים ור' יוסה אומר שהוא חייב משעה ראשונה שהוציא עליה שם רע‬ ‫אומרים שאמר בשם ר' יודה בן חנינה שהוא ואשתו ובניו הקטנים ניזונים מהם‪ ,‬ויש‬ ‫והקשה ר' יוסה שאם נאמר שהחיוב הוא רק בסוף העדים נסקלים בעשרים ושלושה‬ ‫להסתפק אם גם אחר מותו יזונו את אלמנה ואמר ר' זירא ששאלו את זה בביהמ''ד ולא‬ ‫והוא נידון בשלושה‪ ,‬אמר ר' מנא שלר' יוסה קשה להיפך שלמ''ד שעדים זוממים‬ ‫פירשו ור' בא בר ממל אמר ששאלו ופירשו‪ ,‬ואמר ר' בא שנראים הדברים שאם היתה‬ ‫צריכים התראה והתרו בהם רק למלקות ואז נגמר דינם רק בשלושה ולא ישלם קנס‬ ‫אוכלת בחיי בעלה היא אוכלת גם אחר מותו ואם לא אינה אוכלת מהם‪ ,‬וכל זה דוקא‬ ‫שהרי אינם נסקלים‬ ‫בכותב אך אם מכר לבניו אינם אוכלים מהנכסים‪ ,‬ויש להסתפק אם כתב לבניו והם‬ ‫דף כח ורק בהתרו לסקילה יסקלו אותם‪ ,‬אמר רב אבמרי מי אמר שהוא כך שאכן‬ ‫מכרו לאחרים אם הוא ואשתו ניזונים מהם ומסתבר שהם מכרו לאחרים כמו היה להם‬ ‫כשלא יגמר דינם לסקילה יתחייב הבעל משום מוציא שם רע‪.‬‬ ‫זכות בנכסים ור' חנינה אמר שאינו יכול ללמוד מסברא שגם אשתו תזון מהנכסים ור'‬ ‫ר' יוסי בן ר' חנינה אומר שמי שאנס או פיתה יתומה פטור‪ ,‬אמר ר' בא בר ממל שזה‬ ‫מנא אמר שיש ללמוד מסברא שהרי מסתבר ששוכרים לו שפחה מהנכסים וא''כ גם‬ ‫רק לדעת ר' יוסי הגלילי שמיעטו נערה מאורסה מקנס ולכן צריך שיהיה לה אב אך‬ ‫אשתו ניזונת מהם‪ ,‬ויש להסתפק האם גם בני בנים ניזונים מהנכסים‪ ,‬ור' שמואל בן ר'‬ ‫לר''ע שיש קנס בנערה מאורסה והוא לעצמה א''כ גם כשאין לה אב הקנס לעצמה‪ ,‬ור'‬ ‫יוסי בן ר' בון ור' מתניה ישבו וסברו לומר שדין בני בנים כאן כבנים כמו לענין פריה‬ ‫יוסי מוכיח ממשנתינו שאין קנס בגיורת שאין לה פתח בית האב ומאה סלע והיינו‬ ‫ורביה ואמר ר' יוסי בן ר' בון שלבני בנים קפצה ירושה מדאורייתא מאביהם ולא מכח‬ ‫שהיא כיתומה‪.‬‬ ‫הסבא אך מזונות תקנו מכח האב‪.‬‬ ‫ר' אימי וריב''ל אמרו שמוציא שם רע על קטנה פטור ור' הושעיה מוכיח כדבריהם‬ ‫ר''ל אמר בשם ר' יודה בן חנינה שנמנו באושא שהמכה זקן יתן לו בושת משלם והיה‬ ‫שכמו שבגדולה שלא התרו בה אינה נסקלת כך קטנה אפי' שהתרו בה היא כגדולה‬ ‫מעשה שאדם הכה זקן ונתן לו בושת שלם ואמרו שהוא היה ר' יודה בן חנינה‪.‬‬ ‫שלא התרו בה‪.‬‬ ‫עוד אמר ר''ל בשם ר' יודה בן חנינה שנמנו באושא שאדם יפריש חומש מנכסיו למצוות‬ ‫ר' זירא אמר בשם רב המנונא בשם רב אדא בר אחוה שנערה נסקלת רק אם היא עדיין‬ ‫ונחלקו בזה ירמיה ור' אבא בר כהנא אם השיעור הוא כדי תרומה ותרומת מעשר או‬ ‫נערה בשעת מיתה שכתוב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה‪ ,‬וקשה שר' חייה שנה‬ ‫כמו שנאמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך והיינו כמו ראשית כל תבואתך‬ ‫שאם זינתה בעודה בבית אביה ואחר שבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו‬ ‫כשיעור תרומה אחד מחמישים‪ ,‬והקשה ר' גמליאל בר אינייא שלמ''ד שנותן חומש‬ ‫משלם אך היא או זוממיה מקדימים לבית הסקילה‪ ,‬ועוד יש להוכיח ממה ששנינו בבן‬ ‫דף ל א''כ בחמש שנים יתן את כל נכסיו‪ ,‬אמר ר' יודה שבתחילה יתן מהקרן ואח''כ‬ ‫סורר ומורה שאם נגמר דינו וברח ואח''כ הקיף זקן התחתון חייב ולא אומרים שהשתנה‬ ‫יתן מהשכר שמרויח‪ ,‬ור' הונא אמר שלמצוה יתן עד שליש והסתפקו האם לכל המצוות‬ ‫דינו‪ ,‬למרות שחיוב בן סורר הוא רק עד שיקיף זקן התחתון‪ ,‬אך יש לחלק שזה גזירת‬ ‫יתן שליש או למצוה אחת וסברו שהכוונה לכל המצות ור' אבון אמר אפילו למצוה‬ ‫הכתוב והוציאו את הנערה שהיא עדיין נערה אך בבן סורר לא כתוב והוציאו את הבן‬ ‫אחת ור' חביבא אמר בשם חכמי בבל שיתן שליש מהדמים של אותה מצוה והיינו שאם‬ ‫אלא והוציאו אותו‪.‬‬ ‫קנה מצוה וראה אחרת נאה ממנה מטריחים עליו רק עד שליש יותר‪ ,‬ור' ישמעאל למד‬ ‫שנו בברייתא שנערה המאורסה שזנתה סוקלים אותה על פתח בית אביה ואם אין פתח‬ ‫מהפסוק זה קלי ואנוהו וכי אדם יכול ליפות את בוראו אלא הכוונה לנאות את המצוות‬ ‫בית אביה סוקלים אותה במקום שזנתה ואם היא עיר של גוים סוקלים אותה על פתח‬ ‫שיעשה לולב נאה סוכה נאה שופר נאה ציצית נאה תפילין נאים‪ ,‬ואבא שאול למד את‬ ‫ב''ד‪ ,‬עובד ע''ז סוקלים במקום שעבד ע''ז ואם היא עיר של גוים סוקלים אותו על פתח‬ ‫הפסוק שאהיה דומה לו כמו שהוא חנון ורחום כך אתה תהיה חנון ורחום‪.‬‬ ‫ב''ד‪ ,‬ויש להקשות שר' חייה למד מהפסוק הוצא את המקלל שב''ד מבפנים ובית‬ ‫היה מעשה שר' ישבב חילק את כל נכסיו לעניים ושלח לו ר''ג הרי אמרו עד חומש‬ ‫הסקילה מחוץ לעיר אמר ר' יוסי שיש גזירת הכתוב שהשער שעבד בו הוא השער‬ ‫מנכסיו למצוות‪ ,‬ולכאורה ר''ג היה קודם תקנת אושא ואמר ר' יוסי בן ר' בון בשם ר'‬ ‫שנידון ונסקל בו וכן בנערה המאורסה נאמר כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה‬ ‫לוי שההלכה הזו היתה כבר בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו לדעת הראשונים‬ ‫שיבואו גידולים רעים ויתנבלו הם וגידולם‪.‬‬ ‫ללמדך שדבר שב''ד נותנים עליו את נפשם ולבסוף הוא מתקיים בידם כמו שנאמר‬ ‫הלכה ו משנה יש לאב זכות בקידושי בתו בכסף שטר וביאה‪ ,‬ובמציאתה ובמעשה ידיה‬ ‫למשה בסיני וכמו שאמר ר' מנא כי לא דבר ריק הוא מכם שאם הוא ריק זה רק מכם‬ ‫והפרת נדריה וקבלת גיטה אך אינו אוכל פירות בחייה‪ ,‬וכשנשאת הבעל יתר עליו שהוא‬ ‫שאתם לא יגעים בו אבל כי הוא חייכם כשאתם יגעים בו‪.‬‬ ‫אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפדיונה וקבורתה ור' יהודה אומר שגם עני‬ ‫ר' תנחומא אמר בשם ר' הונא שנאמר בפסוק ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה‬ ‫בישראל לא יפחות לה משני חלילים ומקוננת‪ .‬גמרא יש לדקדק איזה זכות יש לאב‬ ‫עשה את כל אשר צוה ה' את משה ולא נאמר אשר צוה אותו משה אלא שגם מה שלא‬ ‫בקידושי ביאה ויש לבאר שמדובר שאמר המקדש קח כסף זה כשבתך תקנה לי בביאה‪.‬‬ ‫שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה בסיני‪ ,‬וכן למד ר' יוחנן בשם ר' בנייה‬ ‫ר' זכאי מאלכסנדריה שאל מה הדין במציאה שהיא זכתה בה בשדה שלה האם דינה‬ ‫מהפסוק כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא‬ ‫כמציאה או כאכילת פירות שאם זה כאכילת פירות הקרן שלה והוא יאכל פירות‪.‬‬ ‫הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה ולא כתוב כאשר צוה אותו משה אלא שגם מה‬ ‫שהוא לא קצץ‪ ,‬ויש להקשות הרי ר' חגיי אמר בשם ריב''ל שלא לעשות עצמך כעורכי‬ ‫שלא שמע ממשה הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה בסיני‪ ,‬וכן למד ר' יוחנן בשם ר'‬ ‫הדיינים כדי לא לגלות ליחיד בדינו ללא בעל דינו ויש לומר שר' יוחנן ידע בה שהיא‬ ‫בנייה ור' חונה בשם רבי מהפסוק תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מפי רבו‬ ‫כשירה והיא לא תטען שקר‪.‬‬ ‫ועולה לא נמצא בשפתו אפילו דברים שלא שמע מפי רבו‪ ,‬ורבנן למדו מהפסוק כי ה'‬ ‫הלכה יא משנה גם אם לא כתב לה בנין דכרין שיהיו לך ממני ירשו כסף כתובתך יותר‬ ‫יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד שגם דברים שאתה כסיל בהם ושמר רגלך ופירש ר'‬ ‫מחלקם עם אחיהם חייב שהוא תנאי ב''ד‪ .‬גמרא תקנו כתובה זו כדי שאדם יקפוץ לתת‬ ‫דוסא שלא יכשל בהוראה‪ ,‬ורבנן אמרו שלא יכשל בעבירה ור' לוי אמר שלא ינזק‬ ‫לבתו בעין יפה שכתובתה תשאר אצל בניה‪.‬‬ ‫ממזיקים‪ ,‬ור' אבא דרש שאם נתת צדקה מכיסך הקב''ה שומר עליך ממיני מיסים‪:‬‬ ‫שנינו בבבא בתרא שר' יוחנן בן ברוקה אמר שאם אמר על בן שירש יותר במי שראוי‬ ‫פיסים וזימים וגולגוליות וארנונות‪.‬‬ ‫ליורשו דבריו קיימים ועל מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימים‪ ,‬ואמר ר' יוחנן שר'‬ ‫מונבז המלך בזבז את כל נכסיו לעניים ואמרו לו קרוביו אבותיך הוסיפו על שלהם ועל‬ ‫יוחנן בן ברוקה דיבר רק על בן בין הבנים או בת בין הבנות ולא על בת בין האחים ואח‬ ‫של אבותיהם ואתה מבזבז את שלך ושל אבותיך אמר להם כל שכן שאבותי גנזו בארץ‬ ‫בין הבנות ‪ ,‬ואמר ר' יסא שהיה מעשה שרבי הורה כר' יוחנן בן ברוקה‪ ,‬ור' זירא אמר‬ ‫ואני בשמים כמו שכתוב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף‪ ,‬אבותי גנזו אוצרות‬ ‫בשם ר' יסא בשם ר' יוחנן שרבי שאל את נתן הבבלי מה הטעם שאמרו חכמים שהלכה‬ ‫שלא עושים פירות ואני גנזתי אוצרות שעושים פירות כמו שכתוב אמרו צדיק כי טוב‬ ‫כר' יוחנן בן ברוקה‪ ,‬ואמר ר' בא בשם ר' חייה בשם ר' יוחנן שרבי שאל את נתן הבבלי‬ ‫כי פרי מעלליהם יאכלו‪ ,‬אבותי כנסו במקום שהיד שולטת בו ואני כנסתי במקום שיד‬ ‫מה ראו חכמים לומר הלכה כר' יוחנן בן ברוקה וכי לא שנית לנו ירתון אמר לו ששניתי‬ ‫אינה שולטת כמו שכתוב צדק ומשפט מכון כסאו‪ ,‬אבותי כנסו ממון ואני כנסתי נפשות‬ ‫לכם יטלון ובא רבי לרשב''ג אביו ואמר לו קפחת את נתן הבבלי הרי שנינו ירשו ור'‬ ‫כמו שכתוב ולוקח נפשות חכם‪ ,‬אבותי כנסו לאחרים ואני כנסתי לעצמי כמו שכתוב‬ ‫יוסי בן ר' בון אמר שהוא אמר לו טעיתי טעות ששנינתי לכם יטלון ובאמת יש לשנות‬ ‫ולך תהיה צדקה‪ ,‬אבותי כנסו בעוה''ז ואני כנסתי לעוה''ב כמו שכתוב וצדקה תציל‬ ‫ירתון‪,‬‬ ‫ממות וכי הנותן צדקה אינו מת אלא שלא ימות לעתיד לבא‪.‬‬ ‫ר' זירא אמר שהקילו בתנאי כתובה שבכל מקום אדם מזכה בשטר וכאן מספיק לזכות‬ ‫ר''א בן עזריה דרש מדרש כתובה הבנים ירשו והבנות יזונו כמו שירושת הבנים היא‬ ‫בדברים ועוד קולא שאדם מזכה רק למי שהוא בעולם ובבנין דכרין מזכים לבנים‬ ‫לאחר מות האב כך מזון הבנות הוא אחר מות האב‪.‬‬ ‫שעדיין לא באו לעולם‪ ,‬ור' ירמיה אמר לפני ר' זירא תמה אני איך חכמים מדמים כתובה‬ ‫גם ב''ה דרשו מדרש כתובה שבאלכסנדריה אדם קידש אשה וחבירו חוטפה מהשוק‬ ‫לירושה הרי ירושה היא מהתורה וכתובה היא מדרבנן‪ ,‬ואפילו למ''ד שכתובה היא‬ ‫בדרך לחופה ובקשו חכמים לעשותם ממזרים והלל הזקן אמר להם להוציא כתובת‬ ‫מדאורייתא אך תנאי כתובת בנין דכרין היא ודאי מדרבנן‪.‬‬ ‫אמן ומצאו שכתוב שם לכשתכנסי לביתי תהיי לי לאשה כדת משה והיהודים‬ ‫הלכה יב משנה גם כשלא כתב בנות נקבות שיהיו לך ממני ישבו בביתי ויזונו מנכסי‬ ‫והקידושין חלו רק אחר כניסה לחופה‪.‬‬ ‫עד שינשאו לאיש חייב כיון שהוא תנאי ב''ד‪ .‬גמרא רב חסדא אומר שאם הן בגרו אבדו‬ ‫גם ב''ש דרשו מדרש כתובה באשה שהלך בעלה למדינת הים שלמרות שאין שני עדים‬ ‫את מזונותיהן ואם נישאו ולא נטלו עישור נכסים הן מחלו ואיבדו את פרנסתן‪ ,‬ור' חייה‬ ‫לממון שהוא מת בכ''ז היא נוטלת כתובתה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה‬ ‫שנה שאם בגרו ולא נשאו או שנשאו ולא בגרו הן אבדו את מזונותיהן ולא את פרנסתן‪,‬‬ ‫שכתוב לך‪ ,‬וחזרו ב''ה להורות כב''ש‪.‬‬ ‫ור' אבין אמר בשם ר' הילא שהן נוטלות פרנסה רק אם האחים מודים שלא שלמו אך‬ ‫גם ר''מ דרש מדרש השטר שמי שקיבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה עשאה בורה‬ ‫אם הם אומרים ששלמו הן לא מקבלות פרנסה‪ ,‬וכן הדין באלמנה שבאה לתבוע‬ ‫שמים כמה היתה ראויה לעשות ונותן לו שכתוב בשטר אם אוביר ולא אעביד אשלם‬ ‫מהיורשים והיא אומרת לא קבלתי והם אומרים קבלת קודם שנשאת היורשים צריכים‬ ‫במיטבא‪.‬‬ ‫להביא ראיה שהיא קבלה ואחר שנשאת היא צריכה להביא ראיה שלא קבלה‪ ,‬אך קשה‬ ‫גם ר' יהודה דרש מדרש כתובה שאדם מביא על אשתו כל קרבן שהיא חייבת ואפילו‬ ‫ששנינו לקמן שאם האחים או האם השיאו את היתומה וכתבו לה מאה וחמישים זוז‬ ‫אכלה חלב או חיללה שבת‪ ,‬ואחר שגירשה אינו חייב בה שכתוב בשובר של הכתובה‬ ‫היא יכולה להוציא מידם כשהיא תגדל ומשמע רק כשנשאת כשהיא קטנה ומשמע שאם‬ ‫וכל אחריות שהיה לי מקדמת דנא היינו הקרבנות שהיתה צריכה להביא‪.‬‬ ‫היא גדולה היא מחלה‪ ,‬ויש לומר שמדובר שהיא מודה שהיא לקחה חלק‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫גם ר' יוסי דרש מדרש כתובה שהוא אמר שבמקום שנהגו לעשות את הכתובה למלוה‬ ‫ר' אבינא בשם ר' אסי שבכור שחלק כפשוט חזקה שהוא ויתר והיינו שכשלקח חלק‬ ‫גובה את הכל ואם נהגו לכפול בכניסתה היא גובה רק מחצה‪.‬‬ ‫הוא ויתר על הכל‪ ,‬ור' יוסי בן ר' בון אומר שהוא יכול לומר שיטול אח''כ בנכסים‬ ‫גם ר''א הקפר דרש מדרש כתובה שאדם אינו רשאי לקנות בהמה חיה ועוף אלא א''כ‬ ‫אחרים כנגד מה שלא לקח כאן‪ ,‬ובא מקרה כזה לפני ר' מנא והוא רצה לעשות כדברי‬ ‫תיקן להם מזונות‪.‬‬ ‫רב חסדא ואמר לו ר' חנניה הרי ר' חייה שנה שאם בגרו ולא נישאו או נשאו ולא בגרו‬ ‫גם ר' יהושע בן קרחה דרש מדרש כתובה שהוא אמר שמי שמלוה לחבירו לא ימשכן‬ ‫הן אבדו מזונות ולא פרנסה אמר לו אני אמרתי משמועה ואתה הבאת מברייתא תבטל‬ ‫אותו אלא בב''ד ולא יכנס לביתו ליטול את המשכון שכך כתוב בשטר תשלומה מנכסיה‬ ‫השמועה מפני הברייתא‪.‬‬ ‫די אתיין לי ודי אקנה לקבל דנא‪.‬‬ ‫הלכה יג משנה גם אם לא כתוב בכתובה ואת תהיי יושבת בביתי וניזונת מנכסי כל ימי‬ ‫גם רב הונא דרש מדרש כתובה שכמו שהבנים ירשו מיטלטלין כך הבנות יזונו‬ ‫משך אלמונתך חייב שהוא תנאי ב''ד‪ .‬גמרא רבין בר חייה שאל לפני ר' זירא‪,‬‬ ‫ממטלטלין‪,‬‬ ‫דף לג אם יש חיוב תנאי כתובה אם לא נשאה אלא רק בא עליה בבית אביה או שזה‬ ‫דף לא ושמואל סובר שהבנות אינן ניזונות ממטלטלין ויש להוכיח ממה ששנינו לקמן‬ ‫חל רק בנישואין‪ ,‬ור' בון בר חייה שאל את ר' זירא מה הדין כשמחלה לו על הכתובה‬ ‫בנן נוקבן דיהון לך מינאי יהון יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין ושנו על‬ ‫האם מחלה לגמרי או שבניה יקבלו בכל אופן את כתובת בנין דכרין‪.‬‬ ‫כך שהן גובות מקרקעות ולא ממטלטלין‪ ,‬ואמר ר' בא בר זבדא שרב הונא סובר כרבי‬ ‫ר' זירא שאל את ר''נ בר יעקב ור' אבימי בר פפי אם אלמנה מקבלת רק כשיש בית‬ ‫ושמואל כר''ש בן אלעזר ששנינו שרבי אמר שנפרעים למזון האשה והבנות בין מנכסים‬ ‫אמרו לו שהיורשים שוכרים לה בית‪ ,‬ויש להסתפק כשיש בית אם היא דוחה את‬ ‫שיש להם אחריות ובין מנכסים שאין להם אחריות‪ ,‬ור''ש הן אלעזר אומר שבנכסים‬ ‫היתומים מלגור עמה או שהם יכולים לתת לה מעות לשכור בית אחר אמרו לו שהדין‬ ‫שיש להם אחריות הבנים מוציאים מבנים והבנות מהבנים ומנכסים שאין להם אחריות‬ ‫עם היתומים‪ ,‬והיה מעשה שאשה אחת כתובתה היתה עשרים דינר והיה שם בית טוב‬ ‫הבנים מוציאים מהבנות והבנות אינן מוציאות מהבנים‪ ,‬ואמרו שרב הונא חזר בו ויפה‬ ‫בעשרה דינרים ובא המעשה לפני ר' חנינה ואמר או שיתנו לה בית או שיביאו לה‬ ‫עשה כיון שירושה היא מהתורה ומזון הבנות מדרבנן ואינו עוקר דבר תורה‪ ,‬ור' הונא‬ ‫עשרים דינרים‪ ,‬ור' מנא אמר שמכיון שהבית שוה עשרה דינרים נשאר בכתובתה עשרה‬ ‫חלק רק בכתובת בנין דכרין שהוא מדרבנן ואז הבנות יטלו מהם אך יש לדחות שכתובת‬ ‫דינרים ואם היא אומרת שיביאו לה בית שוה עשרים והם אומרים מעות הדין עם‬ ‫בנין דכרין היא רק בקרקעות‪.‬‬ ‫היתומים‪.‬‬ ‫מי שירד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז ונשכר‪ ,‬וכן מי‬ ‫הלכה יד משנה אנשי ירושלים היו כותבים כל ימי משך אלמנותך וגם אנשי גליל כתבו‬ ‫שירד לנכסי שבויים וששמע שהם ממשמשים לבא וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז‬ ‫כמותם ואנשי יהודה כתבו עד שירצו היורשים לתת את כתובתה ואם הם רצו הם נותנים‬ ‫ונשכר‪ ,‬ונכסי שבויים היינו שאביו או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ושמע‬ ‫לה את הכתובה ופוטרים אותה מהם‪ .‬גמרא אנשי גליל חסו על כבודם שאלמנתם‬ ‫שמתו וירד לנחלה אבל נכסי נטושין מוציאים מידו‪ ,‬נכסי נטושים היינו שאביו או אחד‬ ‫תתפרנס ולא על ממונם‪ ,‬ואנשי יהודה חסו על ממונם ולא על כבודם‪ ,‬ואמר ר' חנניה‬ ‫ממורישיו הלך למדינת הים ולא שמע שמתו וירד לנחלתם‪ ,‬ורשב''ג אמר שאין חילוק‬ ‫בן ר' אבהו ויש שאמרו בשם ר' אבהו שבקסרין נהגו כיהודה ובשאר הארצות נהגו‬ ‫בין נטושים לשבויים אבל נכסי רטושים מוציאים מידו ורטושים היינו שאביו או אחיו‬ ‫כירושלים‪ ,‬אדם אחד ציוה שיתנו לאשתו את כתובתה אחר מותו כמנהג אנשי יהודה‬ ‫או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ואינו יודע היכן הם‪ ,‬ושמואל אמר ששבוי היינו‬ ‫ובא המעשה לפני ר' מנא והוא אמר לקיים את דברי המת אמר לו ר' חנינה וכי ניתן‬ ‫שיצא שלא לדעתו שאם היה יוצא לדעת היה מצווהו ואם לא ציוה הוא רצה להבריחו‬ ‫לבטל תנאי כתובה בפה אמר ר' מנא מנין לך לחייב כך בתנאי כתובה אמר לו הרי אנו‬ ‫מנכסיו שהרי יצא לדעתו ולא ציוה‪ ,‬ור' בא אמר בשם רב יהודה בשם שמואל‬ ‫בגליל ואמרנו שאנשי גליל חסו על כבודם ולא על ממונם‪.‬‬ ‫שבמטלטלין אין דין נכסי רטושים ור' יעקב בר אחא אמר בשם רב יהודה שקמה‬ ‫פרק אף על פי‬ ‫העומדת להקצר וגפנים העומדות להבצר הם נקראים מטלטלין ורב ששת שאל‬ ‫הלכה א משנה אע''פ שאמרו שבתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף‬ ‫שהדקלים בבבל שאינם צריכים הרכבה כדי שיוציאו פירות מסתבר שדינם כקמה‬ ‫אפילו מאה מנה יוסיף ואם התאלמנה או התגרשה בין מהאירוסין ובין מהנישואין גובה‬ ‫העומדת להקצר וכגפנים העומדות להבצר‪.‬‬ ‫את הכל ור''א בן עזריה אומר שמהנישואין גובה את הכל אך מהאירוסין בתולה גובה‬ ‫הלכה ט משנה אם לא כתב כתובה לאשתו בתולה גובה מנה ואלמנה גובה מנה שהוא‬ ‫מאתיים ואלמנה מנה שהתוספת היא רק על מנת לכונסה‪ .‬גמרא יש להקשות מאיזה דין‬ ‫תנאי ב''ד ואם כתב לה שדה ששוה מנה במקום מאתיים זוז ולא כתב לה כל נכסי‬ ‫היא קנתה את התוספת ללא שקנתה מידו הרי ר' יוחנן ור''ל אמרו שמי שכתב שטר‬ ‫אחראים לכתובתך חייב לה מאתיים שהוא תנאי ב''ד‪ .‬גמרא משנתינו כדעת ר''מ שאמר‬ ‫חוב לחבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב אינו חייב לתת לו ואין לומר‬ ‫שהפוחת לבתולה ממאתיים ולאלמנה ממנה זה כבעילת זנות‪.‬‬ ‫שהוא חייב עצמו שהרי לא קנה מידו‪ ,‬יש לומר שחל הקנין כיון שהוא רוצה להקרות‬ ‫מה שכתוב בסיפא שאם לא כתב לה אחריות מנכסו לכתובה היא גובה זה לדעת ר''מ‬ ‫חתנו של פלוני והוא גומר בלבו להקנותו וזה כשכתב מהאירוסין ואם כתב מהנישואין‬ ‫שסובר ששטר בלי אחריות אינו גובה אך כאן גובה גם בלי אחריות שזה תנאי ב''ד‪.‬‬ ‫יש לומר שחל הקנין שהוא גומר להקנות מחיבת ביאה‪ ,‬וא''כ זה דוקא כשבעל ואם‬ ‫הלכה י משנה גם אם לא כתב לך שאם ישבו אותך אפדך והשיבך לי לאשה ובכוהנת‬ ‫עדיין לא בעל יש לומר שהוא גומר להקנות על תוספת הקנין‪ ,‬אך קשה שהוא כבר קנה‬ ‫אחזירך למדינה אם נשבתה הוא חייב לפדותה שהוא תנאי ב''ד‪ ,‬ואם אמר קחי גט‬ ‫וכנס אותה והיא ראויה לביאה א''כ איזה תוספת קנין יש כאן יש לומר שהוא גומר‬ ‫וקבלי את הכתובה ושתפדה עצמה בכסף של הכתובה אינו רשאי‪ ,‬אם חלתה חייב‬ ‫להקנות כדי שהא לא תחזור בה מהנישואין אך קשה וכי זה תלוי בה הרי האיש אינו‬ ‫ברפואתה ואם אמר טלי גט וכתובה ותתרפאי בכסף של הכתובה רשאי‪ .‬גמרא יבמה‬ ‫מוציא אלא לרצונו‪ ,‬אמר ר' אבין שהיא יכולה להציק לו עד שהוא יגרש אותה‪.‬‬ ‫שנשבתה אין היורשים חייבים לפדותה ואמר ר' חייה בר אשי בשם רב שלא רק אם‬ ‫שנו בברייתא שכמו שהבעל פוסק כך האב פוסק אלא שהבעל מזכה בכתב וגובה‬ ‫נשבתה בחיי בעלה אלא גם אם נשבתה אחר מות בעלה הם לא חייבים לפדותה ור'‬ ‫ממשועבדים והאב מזכה רק בדברים ודוקא דברים שנקנים באמירה והיינו כמו שאמר‬ ‫חייא בר אחא הוכיח כן ממה ששנינו ואשיבך לי לאשה והיא כבר לו שבה אליו לאשה‪.‬‬ ‫גידול בשם רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך כיון שקידש‬ ‫מה ששנינו בכהנת אחזירך למדינתך יש להסתפק אם הוא חייב לארצה ובית אביה או‬ ‫אותה היא זכתה בחלקה יותר מהבנות‪ ,‬ואמר ר' חייה בר יוסף שגידול יכל לומר חידוש‬ ‫רק ליישוב‪.‬‬ ‫גדול ואמר חידוש קטן הרי מה שהבת זוכה בקידושין מועיל ולא צריך אמירה‬ ‫דף לב רשב''ג שנה שמכה שיש לה קצבה היא מתרפאת מכתובתה ואם אין לה קצבה‬ ‫ובקידושין עצמם זוכה הבת בין הבנות והבן בין הבנים‪ ,‬ור' זירא אמר שזה לא חידוש‬ ‫היא מתרפאת מהנכסים‪ ,‬והיה מעשה שאשה שזקוקה לרפואה באה לפני ר' יוחנן והוא‬ ‫קטן שהרי יוצא שהוא קונה בקידושין שוה פרוטה אשה ומטלטלין‪.‬‬ ‫שאל אותה האם קצב לך הרופא את הרפואה שא''כ איבדת את הכתובה‪ ,‬והיא אמרה‬