מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — ויצא (2026-11-16)

לשורי ףדב מה
לע''נ הגה''צ רבי אהרן דוד בן בס"ד
ימ
רבי מאיר חדש זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 210פרשת ויצא תשפ''ז ירושלמי כתובות כז-לג
מה שהבעל אוכל פירות בחייה זה תקנה כדי שיפקח על נכסיה ולא תקנו כך באב דף כז שנו בברייתא שר''א בן יעקב אומר שופרשו השמלה אינו משל אלא כפשוטו
שממילא הוא מפקח על נכסי בתו. וכמו שמפרש ר' יוסי בן ר' בון שחיוב מוציא שם רע הוא רק כשכנס ובעל וטען טענת
בעל שאמר אינני רוצה לזכות באכילה ולא אפקח על נכסי אשתי לא שומעים לו בתולים ולא מספיק שפורשים את השמלה ומוצאים שאין דם ודברי הבעל צריכים
שהתקנה היא לטובתה ואב שאמר אוכל מנכסי בתי ואפקח שומעים לו כי זה לטובתה. להתברר כשמלה ע''י עדים ,ור' אסי אומר שלעולם העדים לא נסקלים ואין הבעל לוקה
בעל שאמר איני קוברה יקברנה האב ויוציא מהבעל בדין ואמר ר' חגיי שדוקא אב ומשלם עד שיאמרו העדים שמביא האב עמנו היה במקום פלוני ושהבעל שכר אותם
שקבר אך אחר שקבר אינו מוציא מהבעל ור' יוסי אומר שגם אחר מוציא מהבעל את להעיד עדות שקר ,ואם אמרו עמנו היה ולא אמרו שהבעל שכר את העדים לשקר אמר
קבורתה והם יחלקו גם במה ששנינו לקמן מי שהלך למדינת הים ובא אחר ופרנס את ר' יוסי בן ר' בון בשם ר' יוחנן בשם ר''ל שיש ללמוד ממה כתוב כאן ושם לה ונאמר
אשתו חנן אומר שהוא הניח מעותיו על קרן הצבי ואיבד את מעותיו ואמר ר' חגיי לא תשימון עליו נשך כמו ששם זה ממון כך כאן זה ממון ששכרם להעיד שקר,
שדוקא אחר שפירנס אינו גובה אך האב גובה מהבעל, ובברייתא אחרת שנינו שאם לא אמר לעדים להעיד אלא באו מעצמם אינו לוקה ואינו
דף כט ור' יוסי אומר שגם האב אינו גובה מהבעל ,ור' חגיי סבר שבין לענין קבורה משלם אלא רק היא או זוממיה נסקלים ומשמע רק מפני שהוא לא הביא אותם ואם הוא
בין לענין מזונות האב גובה ואחר אינו גובה ור' יוסי סובר שלקבורה בין אב ובין אחר הביא אותם הוא לוקה ומשלם גם כשלא שכרם ,אם האב הביא שני כיתות עדים וכת
גובה מהבעל שלא יעלה על הדעת שהאשה תהיה מושלכת לכלבים. אחת אומרת עמנו הייתם וכת אחת אומרת שהבעל שכר אותם להעיד עדות שקר העדים
שנו בברייתא שבמקום שנהגו להספיד מספידים ואינו צריך להוציא על חלילים שאמרו עמנו היה במקום פלוני נסקלים והעדים שאמרו שהוא שכר עדים להעיד לוקים
ומקוננות. ומשלמים ,ור' יוסי בן ר' בון אמר שאלו לא לוקים בגלל שזממו ואלו לא נסקלים אלא
הלכה ז משנה לעולם הנערה ברשות הבעל עד שתכנס לרשות הבעל לנישואין ואם מסר שני הכיתות לוקים משום לא תענה ברעך עד שקר.
האב לשלוחי הבעל היא ברשות הבעל ואם הלך האב או שליחיו עם שלוחי הבעל היא ר' בון בר חייה שאל לפני ר' זירא באופן שהביא האב עדים להזים את עדי הבעל,
עדיין ברשות האב ואם מסרו שליחי האב לשליחי הבעל היא עוברת לרשות הבעל. והוזמו עדי האב האם נדון אותם בשלושה ולוקים ומשלמים מאה סלע ואח''כ ידונו
גמרא לאו דוקא שנמסרה לחופה ממש אלא אפילו לבית שיש בו חופה כמו המנהג אותם בעשרים ושלושה או שדנים אותם בעשרים ושלושה וישלמו וילקו ואח''כ ידונו
שנהגו שאם יש קיטון שיוצא מהטרקלין והחופה בקיטון כשהיא הגיעה לטרקלין זה ויסקלו ,אמר ר' זירא הרי גם לגבי הבעל יש לומר שיש דין כלפי הבעל ממון ומלקות
נחשב שנכנסה לחופה. ואם יש עדי זנות ידונו בב''ד של נפשות ,ור' ירמיה אמר בשם ר' אבהו שהכל דין אחד
נכנסה לרשות הבעל אמר ר''א שהנ''מ היא שהוא יורש אותה ור''ל אומר שהוא מיפר ומלכתחילה הולכים לדון בב''ד של עשרים ושלושה ,ויש ברייתא לא כר' אבהו
את נדריה ,ור' זירא אמר שר''ל מודה שאינו מיפר את נדריה לבדו עד שתכנס לחופה, שלומדים מהפסוק אל זקני העיר היינו ב''ד של שלושה השערה זה ב''ד של עשרים
ורב הונא מוכיח כדברי ר''ל ממה ששנינו לזנות בית אביה למעט שמסרו שלוחי האב ושלושה ,ויש לומר שזה לדעת ר''מ שלוקה ומשלם ור' אבהו יסבור כחכמים ,וכמו
לשלוחי הבעל שאינה בסקילה אלא בחנק ,וכן לענין הפרת נדרים כבר אינה ברשות ששנינו בסנהדרין שלר''מ האונס והמפתה והמוציא שם רע נידון בשלושה וחכמים
אביה. אומרים שמוציא שם רע נידון בעשרים ושלושה שיש בו דיני נפש ,ור' מנא מבאר שר''מ
הלכה ח משנה האב לא חייב במזונות בתו וכך דרש ר''א בן עזריה בכרם ביבנה הבנים וחכמים נחלקו בנערה המאורסה שסובר ר''מ שדנים תחילה בשלושה כדי להפסידה
ירשו והבנות יזונו כמו שהבנים יורשים רק לאחר מיתה כך הבנות ניזונות רק לאחר כתובתה ודנים דיני נפשות לסקילה בעשרים ושלושה ,וחכמים סוברים שהולכים לב''ד
מיתת האב .גמרא שנו בברייתא שיש מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים ,ור' יוחנן שהיא נסקלת בו ושם מפסידים אותה כתובתה ,אבל במוציא שם רע לכו''ע הולכים
בן ברוקה אומר שחייב לזון את הבנות ,יש מי ששנה שהבנים עיקר כיון שהם לומדים למקום שנסקלים והבעל לוקה ומשלם מאה סלע ור' יוסי בן ר' בון מקשה שלר' מנא
תורה ויש מי ששנה שהבנות עיקר כדי שלא יצאו לתרבות רעה ,ור''ל אמר בשם ר' מעמידים את המחלוקת במה שלא שנו במשנה והרי לא שנו נערה ,אלא נחלקו בכל
יהודה בן חנינה שנמנו ותקנו באושא שהאב יזון את בניו הקטנים ,ור' יוחנן שאל וכי מוציא שם רע שלר''מ דנים אותו בשלושה שילקה וישלם ואח''כ דנים לסקילה
יודעים אנו מי היה במנין הזה שנכוף לכך ,והיה מעשה שעוקבא בא לפני ר' יוחנן ואמר בעשרים ושלושה ,ולחכמים במקום שהעדים נסקלים שם לוקה הבעל ומשלם מאה
ר' יוחנן עוקבא זון את בניך אמר לו מנין לך החיוב הזה אמר ר' יוחנן עוקבא רשע זון סלע אבל לגבי נערה מאורסה לכו''ע דנים מיד בעשרים ושלושה ושם היא מפסידה את
את בניך ,ועולא הוכיח את החיוב הזה ממה ששנינו לקמן אם היתה מניקה פוחתים לה כתובתה ,ור' מנא למד את המחלוקת במשנה כר' זירא ור' יוסי בן ר' בון למד את
ממעשה ידיה ומוסיפים על מזונותיה מוכח שהאב חייב במזונות התינוק. המחלוקת כר' אבהו.
ר''ל אמר בשם ר' יודה בן חנינה שנמנו באושא שמי שכתב את נכסו לבניו בחייו הוא הבעל אינו לוקה ומשלם עד שיסקלו העדים ור' יונה סובר שחיוב הקנס שלו הוא רק
ואשתו ניזונים מהם ואם יש להם בנים קטנים אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה ויש בסוף כשיוזמו העדים ור' יוסה אומר שהוא חייב משעה ראשונה שהוציא עליה שם רע
אומרים שאמר בשם ר' יודה בן חנינה שהוא ואשתו ובניו הקטנים ניזונים מהם ,ויש והקשה ר' יוסה שאם נאמר שהחיוב הוא רק בסוף העדים נסקלים בעשרים ושלושה
להסתפק אם גם אחר מותו יזונו את אלמנה ואמר ר' זירא ששאלו את זה בביהמ''ד ולא והוא נידון בשלושה ,אמר ר' מנא שלר' יוסה קשה להיפך שלמ''ד שעדים זוממים
פירשו ור' בא בר ממל אמר ששאלו ופירשו ,ואמר ר' בא שנראים הדברים שאם היתה צריכים התראה והתרו בהם רק למלקות ואז נגמר דינם רק בשלושה ולא ישלם קנס
אוכלת בחיי בעלה היא אוכלת גם אחר מותו ואם לא אינה אוכלת מהם ,וכל זה דוקא שהרי אינם נסקלים
בכותב אך אם מכר לבניו אינם אוכלים מהנכסים ,ויש להסתפק אם כתב לבניו והם דף כח ורק בהתרו לסקילה יסקלו אותם ,אמר רב אבמרי מי אמר שהוא כך שאכן
מכרו לאחרים אם הוא ואשתו ניזונים מהם ומסתבר שהם מכרו לאחרים כמו היה להם כשלא יגמר דינם לסקילה יתחייב הבעל משום מוציא שם רע.
זכות בנכסים ור' חנינה אמר שאינו יכול ללמוד מסברא שגם אשתו תזון מהנכסים ור' ר' יוסי בן ר' חנינה אומר שמי שאנס או פיתה יתומה פטור ,אמר ר' בא בר ממל שזה
מנא אמר שיש ללמוד מסברא שהרי מסתבר ששוכרים לו שפחה מהנכסים וא''כ גם רק לדעת ר' יוסי הגלילי שמיעטו נערה מאורסה מקנס ולכן צריך שיהיה לה אב אך
אשתו ניזונת מהם ,ויש להסתפק האם גם בני בנים ניזונים מהנכסים ,ור' שמואל בן ר' לר''ע שיש קנס בנערה מאורסה והוא לעצמה א''כ גם כשאין לה אב הקנס לעצמה ,ור'
יוסי בן ר' בון ור' מתניה ישבו וסברו לומר שדין בני בנים כאן כבנים כמו לענין פריה יוסי מוכיח ממשנתינו שאין קנס בגיורת שאין לה פתח בית האב ומאה סלע והיינו
ורביה ואמר ר' יוסי בן ר' בון שלבני בנים קפצה ירושה מדאורייתא מאביהם ולא מכח שהיא כיתומה.
הסבא אך מזונות תקנו מכח האב. ר' אימי וריב''ל אמרו שמוציא שם רע על קטנה פטור ור' הושעיה מוכיח כדבריהם
ר''ל אמר בשם ר' יודה בן חנינה שנמנו באושא שהמכה זקן יתן לו בושת משלם והיה שכמו שבגדולה שלא התרו בה אינה נסקלת כך קטנה אפי' שהתרו בה היא כגדולה
מעשה שאדם הכה זקן ונתן לו בושת שלם ואמרו שהוא היה ר' יודה בן חנינה. שלא התרו בה.
עוד אמר ר''ל בשם ר' יודה בן חנינה שנמנו באושא שאדם יפריש חומש מנכסיו למצוות ר' זירא אמר בשם רב המנונא בשם רב אדא בר אחוה שנערה נסקלת רק אם היא עדיין
ונחלקו בזה ירמיה ור' אבא בר כהנא אם השיעור הוא כדי תרומה ותרומת מעשר או נערה בשעת מיתה שכתוב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה ,וקשה שר' חייה שנה
כמו שנאמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך והיינו כמו ראשית כל תבואתך שאם זינתה בעודה בבית אביה ואחר שבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו
כשיעור תרומה אחד מחמישים ,והקשה ר' גמליאל בר אינייא שלמ''ד שנותן חומש משלם אך היא או זוממיה מקדימים לבית הסקילה ,ועוד יש להוכיח ממה ששנינו בבן
דף ל א''כ בחמש שנים יתן את כל נכסיו ,אמר ר' יודה שבתחילה יתן מהקרן ואח''כ סורר ומורה שאם נגמר דינו וברח ואח''כ הקיף זקן התחתון חייב ולא אומרים שהשתנה
יתן מהשכר שמרויח ,ור' הונא אמר שלמצוה יתן עד שליש והסתפקו האם לכל המצוות דינו ,למרות שחיוב בן סורר הוא רק עד שיקיף זקן התחתון ,אך יש לחלק שזה גזירת
יתן שליש או למצוה אחת וסברו שהכוונה לכל המצות ור' אבון אמר אפילו למצוה הכתוב והוציאו את הנערה שהיא עדיין נערה אך בבן סורר לא כתוב והוציאו את הבן
אחת ור' חביבא אמר בשם חכמי בבל שיתן שליש מהדמים של אותה מצוה והיינו שאם אלא והוציאו אותו.
קנה מצוה וראה אחרת נאה ממנה מטריחים עליו רק עד שליש יותר ,ור' ישמעאל למד שנו בברייתא שנערה המאורסה שזנתה סוקלים אותה על פתח בית אביה ואם אין פתח
מהפסוק זה קלי ואנוהו וכי אדם יכול ליפות את בוראו אלא הכוונה לנאות את המצוות בית אביה סוקלים אותה במקום שזנתה ואם היא עיר של גוים סוקלים אותה על פתח
שיעשה לולב נאה סוכה נאה שופר נאה ציצית נאה תפילין נאים ,ואבא שאול למד את ב''ד ,עובד ע''ז סוקלים במקום שעבד ע''ז ואם היא עיר של גוים סוקלים אותו על פתח
הפסוק שאהיה דומה לו כמו שהוא חנון ורחום כך אתה תהיה חנון ורחום. ב''ד ,ויש להקשות שר' חייה למד מהפסוק הוצא את המקלל שב''ד מבפנים ובית
היה מעשה שר' ישבב חילק את כל נכסיו לעניים ושלח לו ר''ג הרי אמרו עד חומש הסקילה מחוץ לעיר אמר ר' יוסי שיש גזירת הכתוב שהשער שעבד בו הוא השער
מנכסיו למצוות ,ולכאורה ר''ג היה קודם תקנת אושא ואמר ר' יוסי בן ר' בון בשם ר' שנידון ונסקל בו וכן בנערה המאורסה נאמר כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה
לוי שההלכה הזו היתה כבר בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו לדעת הראשונים שיבואו גידולים רעים ויתנבלו הם וגידולם.
ללמדך שדבר שב''ד נותנים עליו את נפשם ולבסוף הוא מתקיים בידם כמו שנאמר הלכה ו משנה יש לאב זכות בקידושי בתו בכסף שטר וביאה ,ובמציאתה ובמעשה ידיה
למשה בסיני וכמו שאמר ר' מנא כי לא דבר ריק הוא מכם שאם הוא ריק זה רק מכם והפרת נדריה וקבלת גיטה אך אינו אוכל פירות בחייה ,וכשנשאת הבעל יתר עליו שהוא
שאתם לא יגעים בו אבל כי הוא חייכם כשאתם יגעים בו. אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפדיונה וקבורתה ור' יהודה אומר שגם עני
ר' תנחומא אמר בשם ר' הונא שנאמר בפסוק ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה בישראל לא יפחות לה משני חלילים ומקוננת .גמרא יש לדקדק איזה זכות יש לאב
עשה את כל אשר צוה ה' את משה ולא נאמר אשר צוה אותו משה אלא שגם מה שלא בקידושי ביאה ויש לבאר שמדובר שאמר המקדש קח כסף זה כשבתך תקנה לי בביאה.
שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה בסיני ,וכן למד ר' יוחנן בשם ר' בנייה ר' זכאי מאלכסנדריה שאל מה הדין במציאה שהיא זכתה בה בשדה שלה האם דינה
מהפסוק כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא כמציאה או כאכילת פירות שאם זה כאכילת פירות הקרן שלה והוא יאכל פירות.
הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה ולא כתוב כאשר צוה אותו משה אלא שגם מה
שהוא לא קצץ ,ויש להקשות הרי ר' חגיי אמר בשם ריב''ל שלא לעשות עצמך כעורכי שלא שמע ממשה הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה בסיני ,וכן למד ר' יוחנן בשם ר'
הדיינים כדי לא לגלות ליחיד בדינו ללא בעל דינו ויש לומר שר' יוחנן ידע בה שהיא בנייה ור' חונה בשם רבי מהפסוק תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מפי רבו
כשירה והיא לא תטען שקר. ועולה לא נמצא בשפתו אפילו דברים שלא שמע מפי רבו ,ורבנן למדו מהפסוק כי ה'
הלכה יא משנה גם אם לא כתב לה בנין דכרין שיהיו לך ממני ירשו כסף כתובתך יותר יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד שגם דברים שאתה כסיל בהם ושמר רגלך ופירש ר'
מחלקם עם אחיהם חייב שהוא תנאי ב''ד .גמרא תקנו כתובה זו כדי שאדם יקפוץ לתת דוסא שלא יכשל בהוראה ,ורבנן אמרו שלא יכשל בעבירה ור' לוי אמר שלא ינזק
לבתו בעין יפה שכתובתה תשאר אצל בניה. ממזיקים ,ור' אבא דרש שאם נתת צדקה מכיסך הקב''ה שומר עליך ממיני מיסים:
שנינו בבבא בתרא שר' יוחנן בן ברוקה אמר שאם אמר על בן שירש יותר במי שראוי פיסים וזימים וגולגוליות וארנונות.
ליורשו דבריו קיימים ועל מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימים ,ואמר ר' יוחנן שר' מונבז המלך בזבז את כל נכסיו לעניים ואמרו לו קרוביו אבותיך הוסיפו על שלהם ועל
יוחנן בן ברוקה דיבר רק על בן בין הבנים או בת בין הבנות ולא על בת בין האחים ואח של אבותיהם ואתה מבזבז את שלך ושל אבותיך אמר להם כל שכן שאבותי גנזו בארץ
בין הבנות ,ואמר ר' יסא שהיה מעשה שרבי הורה כר' יוחנן בן ברוקה ,ור' זירא אמר ואני בשמים כמו שכתוב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ,אבותי גנזו אוצרות
בשם ר' יסא בשם ר' יוחנן שרבי שאל את נתן הבבלי מה הטעם שאמרו חכמים שהלכה שלא עושים פירות ואני גנזתי אוצרות שעושים פירות כמו שכתוב אמרו צדיק כי טוב
כר' יוחנן בן ברוקה ,ואמר ר' בא בשם ר' חייה בשם ר' יוחנן שרבי שאל את נתן הבבלי כי פרי מעלליהם יאכלו ,אבותי כנסו במקום שהיד שולטת בו ואני כנסתי במקום שיד
מה ראו חכמים לומר הלכה כר' יוחנן בן ברוקה וכי לא שנית לנו ירתון אמר לו ששניתי אינה שולטת כמו שכתוב צדק ומשפט מכון כסאו ,אבותי כנסו ממון ואני כנסתי נפשות
לכם יטלון ובא רבי לרשב''ג אביו ואמר לו קפחת את נתן הבבלי הרי שנינו ירשו ור' כמו שכתוב ולוקח נפשות חכם ,אבותי כנסו לאחרים ואני כנסתי לעצמי כמו שכתוב
יוסי בן ר' בון אמר שהוא אמר לו טעיתי טעות ששנינתי לכם יטלון ובאמת יש לשנות ולך תהיה צדקה ,אבותי כנסו בעוה''ז ואני כנסתי לעוה''ב כמו שכתוב וצדקה תציל
ירתון, ממות וכי הנותן צדקה אינו מת אלא שלא ימות לעתיד לבא.
ר' זירא אמר שהקילו בתנאי כתובה שבכל מקום אדם מזכה בשטר וכאן מספיק לזכות ר''א בן עזריה דרש מדרש כתובה הבנים ירשו והבנות יזונו כמו שירושת הבנים היא
בדברים ועוד קולא שאדם מזכה רק למי שהוא בעולם ובבנין דכרין מזכים לבנים לאחר מות האב כך מזון הבנות הוא אחר מות האב.
שעדיין לא באו לעולם ,ור' ירמיה אמר לפני ר' זירא תמה אני איך חכמים מדמים כתובה גם ב''ה דרשו מדרש כתובה שבאלכסנדריה אדם קידש אשה וחבירו חוטפה מהשוק
לירושה הרי ירושה היא מהתורה וכתובה היא מדרבנן ,ואפילו למ''ד שכתובה היא בדרך לחופה ובקשו חכמים לעשותם ממזרים והלל הזקן אמר להם להוציא כתובת
מדאורייתא אך תנאי כתובת בנין דכרין היא ודאי מדרבנן. אמן ומצאו שכתוב שם לכשתכנסי לביתי תהיי לי לאשה כדת משה והיהודים
הלכה יב משנה גם כשלא כתב בנות נקבות שיהיו לך ממני ישבו בביתי ויזונו מנכסי והקידושין חלו רק אחר כניסה לחופה.
עד שינשאו לאיש חייב כיון שהוא תנאי ב''ד .גמרא רב חסדא אומר שאם הן בגרו אבדו גם ב''ש דרשו מדרש כתובה באשה שהלך בעלה למדינת הים שלמרות שאין שני עדים
את מזונותיהן ואם נישאו ולא נטלו עישור נכסים הן מחלו ואיבדו את פרנסתן ,ור' חייה לממון שהוא מת בכ''ז היא נוטלת כתובתה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה
שנה שאם בגרו ולא נשאו או שנשאו ולא בגרו הן אבדו את מזונותיהן ולא את פרנסתן, שכתוב לך ,וחזרו ב''ה להורות כב''ש.
ור' אבין אמר בשם ר' הילא שהן נוטלות פרנסה רק אם האחים מודים שלא שלמו אך גם ר''מ דרש מדרש השטר שמי שקיבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה עשאה בורה
אם הם אומרים ששלמו הן לא מקבלות פרנסה ,וכן הדין באלמנה שבאה לתבוע שמים כמה היתה ראויה לעשות ונותן לו שכתוב בשטר אם אוביר ולא אעביד אשלם
מהיורשים והיא אומרת לא קבלתי והם אומרים קבלת קודם שנשאת היורשים צריכים במיטבא.
להביא ראיה שהיא קבלה ואחר שנשאת היא צריכה להביא ראיה שלא קבלה ,אך קשה גם ר' יהודה דרש מדרש כתובה שאדם מביא על אשתו כל קרבן שהיא חייבת ואפילו
ששנינו לקמן שאם האחים או האם השיאו את היתומה וכתבו לה מאה וחמישים זוז אכלה חלב או חיללה שבת ,ואחר שגירשה אינו חייב בה שכתוב בשובר של הכתובה
היא יכולה להוציא מידם כשהיא תגדל ומשמע רק כשנשאת כשהיא קטנה ומשמע שאם וכל אחריות שהיה לי מקדמת דנא היינו הקרבנות שהיתה צריכה להביא.
היא גדולה היא מחלה ,ויש לומר שמדובר שהיא מודה שהיא לקחה חלק ,וכמו שאמר גם ר' יוסי דרש מדרש כתובה שהוא אמר שבמקום שנהגו לעשות את הכתובה למלוה
ר' אבינא בשם ר' אסי שבכור שחלק כפשוט חזקה שהוא ויתר והיינו שכשלקח חלק גובה את הכל ואם נהגו לכפול בכניסתה היא גובה רק מחצה.
הוא ויתר על הכל ,ור' יוסי בן ר' בון אומר שהוא יכול לומר שיטול אח''כ בנכסים גם ר''א הקפר דרש מדרש כתובה שאדם אינו רשאי לקנות בהמה חיה ועוף אלא א''כ
אחרים כנגד מה שלא לקח כאן ,ובא מקרה כזה לפני ר' מנא והוא רצה לעשות כדברי תיקן להם מזונות.
רב חסדא ואמר לו ר' חנניה הרי ר' חייה שנה שאם בגרו ולא נישאו או נשאו ולא בגרו גם ר' יהושע בן קרחה דרש מדרש כתובה שהוא אמר שמי שמלוה לחבירו לא ימשכן
הן אבדו מזונות ולא פרנסה אמר לו אני אמרתי משמועה ואתה הבאת מברייתא תבטל אותו אלא בב''ד ולא יכנס לביתו ליטול את המשכון שכך כתוב בשטר תשלומה מנכסיה
השמועה מפני הברייתא. די אתיין לי ודי אקנה לקבל דנא.
הלכה יג משנה גם אם לא כתוב בכתובה ואת תהיי יושבת בביתי וניזונת מנכסי כל ימי גם רב הונא דרש מדרש כתובה שכמו שהבנים ירשו מיטלטלין כך הבנות יזונו
משך אלמונתך חייב שהוא תנאי ב''ד .גמרא רבין בר חייה שאל לפני ר' זירא, ממטלטלין,
דף לג אם יש חיוב תנאי כתובה אם לא נשאה אלא רק בא עליה בבית אביה או שזה דף לא ושמואל סובר שהבנות אינן ניזונות ממטלטלין ויש להוכיח ממה ששנינו לקמן
חל רק בנישואין ,ור' בון בר חייה שאל את ר' זירא מה הדין כשמחלה לו על הכתובה בנן נוקבן דיהון לך מינאי יהון יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין ושנו על
האם מחלה לגמרי או שבניה יקבלו בכל אופן את כתובת בנין דכרין. כך שהן גובות מקרקעות ולא ממטלטלין ,ואמר ר' בא בר זבדא שרב הונא סובר כרבי
ר' זירא שאל את ר''נ בר יעקב ור' אבימי בר פפי אם אלמנה מקבלת רק כשיש בית ושמואל כר''ש בן אלעזר ששנינו שרבי אמר שנפרעים למזון האשה והבנות בין מנכסים
אמרו לו שהיורשים שוכרים לה בית ,ויש להסתפק כשיש בית אם היא דוחה את שיש להם אחריות ובין מנכסים שאין להם אחריות ,ור''ש הן אלעזר אומר שבנכסים
היתומים מלגור עמה או שהם יכולים לתת לה מעות לשכור בית אחר אמרו לו שהדין שיש להם אחריות הבנים מוציאים מבנים והבנות מהבנים ומנכסים שאין להם אחריות
עם היתומים ,והיה מעשה שאשה אחת כתובתה היתה עשרים דינר והיה שם בית טוב הבנים מוציאים מהבנות והבנות אינן מוציאות מהבנים ,ואמרו שרב הונא חזר בו ויפה
בעשרה דינרים ובא המעשה לפני ר' חנינה ואמר או שיתנו לה בית או שיביאו לה עשה כיון שירושה היא מהתורה ומזון הבנות מדרבנן ואינו עוקר דבר תורה ,ור' הונא
עשרים דינרים ,ור' מנא אמר שמכיון שהבית שוה עשרה דינרים נשאר בכתובתה עשרה חלק רק בכתובת בנין דכרין שהוא מדרבנן ואז הבנות יטלו מהם אך יש לדחות שכתובת
דינרים ואם היא אומרת שיביאו לה בית שוה עשרים והם אומרים מעות הדין עם בנין דכרין היא רק בקרקעות.
היתומים. מי שירד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז ונשכר ,וכן מי
הלכה יד משנה אנשי ירושלים היו כותבים כל ימי משך אלמנותך וגם אנשי גליל כתבו שירד לנכסי שבויים וששמע שהם ממשמשים לבא וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז
כמותם ואנשי יהודה כתבו עד שירצו היורשים לתת את כתובתה ואם הם רצו הם נותנים ונשכר ,ונכסי שבויים היינו שאביו או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ושמע
לה את הכתובה ופוטרים אותה מהם .גמרא אנשי גליל חסו על כבודם שאלמנתם שמתו וירד לנחלה אבל נכסי נטושין מוציאים מידו ,נכסי נטושים היינו שאביו או אחד
תתפרנס ולא על ממונם ,ואנשי יהודה חסו על ממונם ולא על כבודם ,ואמר ר' חנניה ממורישיו הלך למדינת הים ולא שמע שמתו וירד לנחלתם ,ורשב''ג אמר שאין חילוק
בן ר' אבהו ויש שאמרו בשם ר' אבהו שבקסרין נהגו כיהודה ובשאר הארצות נהגו בין נטושים לשבויים אבל נכסי רטושים מוציאים מידו ורטושים היינו שאביו או אחיו
כירושלים ,אדם אחד ציוה שיתנו לאשתו את כתובתה אחר מותו כמנהג אנשי יהודה או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ואינו יודע היכן הם ,ושמואל אמר ששבוי היינו
ובא המעשה לפני ר' מנא והוא אמר לקיים את דברי המת אמר לו ר' חנינה וכי ניתן שיצא שלא לדעתו שאם היה יוצא לדעת היה מצווהו ואם לא ציוה הוא רצה להבריחו
לבטל תנאי כתובה בפה אמר ר' מנא מנין לך לחייב כך בתנאי כתובה אמר לו הרי אנו מנכסיו שהרי יצא לדעתו ולא ציוה ,ור' בא אמר בשם רב יהודה בשם שמואל
בגליל ואמרנו שאנשי גליל חסו על כבודם ולא על ממונם. שבמטלטלין אין דין נכסי רטושים ור' יעקב בר אחא אמר בשם רב יהודה שקמה
פרק אף על פי העומדת להקצר וגפנים העומדות להבצר הם נקראים מטלטלין ורב ששת שאל
הלכה א משנה אע''פ שאמרו שבתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף שהדקלים בבבל שאינם צריכים הרכבה כדי שיוציאו פירות מסתבר שדינם כקמה
אפילו מאה מנה יוסיף ואם התאלמנה או התגרשה בין מהאירוסין ובין מהנישואין גובה העומדת להקצר וכגפנים העומדות להבצר.
את הכל ור''א בן עזריה אומר שמהנישואין גובה את הכל אך מהאירוסין בתולה גובה הלכה ט משנה אם לא כתב כתובה לאשתו בתולה גובה מנה ואלמנה גובה מנה שהוא
מאתיים ואלמנה מנה שהתוספת היא רק על מנת לכונסה .גמרא יש להקשות מאיזה דין תנאי ב''ד ואם כתב לה שדה ששוה מנה במקום מאתיים זוז ולא כתב לה כל נכסי
היא קנתה את התוספת ללא שקנתה מידו הרי ר' יוחנן ור''ל אמרו שמי שכתב שטר אחראים לכתובתך חייב לה מאתיים שהוא תנאי ב''ד .גמרא משנתינו כדעת ר''מ שאמר
חוב לחבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב אינו חייב לתת לו ואין לומר שהפוחת לבתולה ממאתיים ולאלמנה ממנה זה כבעילת זנות.
שהוא חייב עצמו שהרי לא קנה מידו ,יש לומר שחל הקנין כיון שהוא רוצה להקרות מה שכתוב בסיפא שאם לא כתב לה אחריות מנכסו לכתובה היא גובה זה לדעת ר''מ
חתנו של פלוני והוא גומר בלבו להקנותו וזה כשכתב מהאירוסין ואם כתב מהנישואין שסובר ששטר בלי אחריות אינו גובה אך כאן גובה גם בלי אחריות שזה תנאי ב''ד.
יש לומר שחל הקנין שהוא גומר להקנות מחיבת ביאה ,וא''כ זה דוקא כשבעל ואם הלכה י משנה גם אם לא כתב לך שאם ישבו אותך אפדך והשיבך לי לאשה ובכוהנת
עדיין לא בעל יש לומר שהוא גומר להקנות על תוספת הקנין ,אך קשה שהוא כבר קנה אחזירך למדינה אם נשבתה הוא חייב לפדותה שהוא תנאי ב''ד ,ואם אמר קחי גט
וכנס אותה והיא ראויה לביאה א''כ איזה תוספת קנין יש כאן יש לומר שהוא גומר וקבלי את הכתובה ושתפדה עצמה בכסף של הכתובה אינו רשאי ,אם חלתה חייב
להקנות כדי שהא לא תחזור בה מהנישואין אך קשה וכי זה תלוי בה הרי האיש אינו ברפואתה ואם אמר טלי גט וכתובה ותתרפאי בכסף של הכתובה רשאי .גמרא יבמה
מוציא אלא לרצונו ,אמר ר' אבין שהיא יכולה להציק לו עד שהוא יגרש אותה. שנשבתה אין היורשים חייבים לפדותה ואמר ר' חייה בר אשי בשם רב שלא רק אם
שנו בברייתא שכמו שהבעל פוסק כך האב פוסק אלא שהבעל מזכה בכתב וגובה נשבתה בחיי בעלה אלא גם אם נשבתה אחר מות בעלה הם לא חייבים לפדותה ור'
ממשועבדים והאב מזכה רק בדברים ודוקא דברים שנקנים באמירה והיינו כמו שאמר חייא בר אחא הוכיח כן ממה ששנינו ואשיבך לי לאשה והיא כבר לו שבה אליו לאשה.
גידול בשם רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך כיון שקידש מה ששנינו בכהנת אחזירך למדינתך יש להסתפק אם הוא חייב לארצה ובית אביה או
אותה היא זכתה בחלקה יותר מהבנות ,ואמר ר' חייה בר יוסף שגידול יכל לומר חידוש רק ליישוב.
גדול ואמר חידוש קטן הרי מה שהבת זוכה בקידושין מועיל ולא צריך אמירה דף לב רשב''ג שנה שמכה שיש לה קצבה היא מתרפאת מכתובתה ואם אין לה קצבה
ובקידושין עצמם זוכה הבת בין הבנות והבן בין הבנים ,ור' זירא אמר שזה לא חידוש היא מתרפאת מהנכסים ,והיה מעשה שאשה שזקוקה לרפואה באה לפני ר' יוחנן והוא
קטן שהרי יוצא שהוא קונה בקידושין שוה פרוטה אשה ומטלטלין. שאל אותה האם קצב לך הרופא את הרפואה שא''כ איבדת את הכתובה ,והיא אמרה
