תמצית הש"ס גמרא רש"י · Tamtzis Hashas Gmara Rashi — ויצא (2026-11-16)

מחזור חדש
בשיעורי 'ללמוד
להנות ולזכור'
פרטים בעמוד 14
גליון | 148בכורות מ"ה .עד ערכין י"ד | :כסלו ה'תשפ"ז
מ"ה :מי שיש בו שש אצבעות בכל יד ורגל ,רבי מ"ה .מומים שברגלים -המקיש בקרסוליו (-שברכיו
"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה יהודה מכשיר וחכמים פוסלים .ונחלקו בהא דכתיב עקומות כלפי חוץ וקרסוליו לפנים עד שנוקשים זה לזה כשהוא
מכל העמים"( .שמות יט ה) .ודרשו חז"ל 'אם עתה תקבלו עליכם ,יערב "אצבע ידיו ואצבע רגליו שש ושש עשרים וארבע מהלך) ,והמקיש בארכובותיו (–היינו איפכא ,שרגליו עקומות
עליכם מכאן ולהבא ,שכל ההתחלות קשות .השמיעה בקול ד' וקיום כלפי חוץ ורחוקות זו מזו עד שברכיו עקומות כלפי פנים ונוקשות זו
המצוות קשה היא רק בתחילתה ,אבל מכאן ואילך 'יערב לכם'.
מספר" אם כוונת הכתוב לשבחו או לגנותו .ומ"מספר"
לזו) ,ומי שפיקה (–חתיכת בשר עגולה) יוצאת מאגודלו,
לכאורה 'פתח בכד וסיים בחבית' (בק כז) ,פתח בקבלה וסיים בהתחלה,
לומדים שצריך נספרת עם שאר האצבעות.
והעיקל (-שכשמקרב כפות רגליו אין ברכיו נוגעות זו בזו
האם די בקבלה ,או שצריך גם התחלה .ביאור הענין בס"ד הוא דהא איטר ביד ,וכן איטר ברגל שכשמהלך עוקר רגל שמאל תחילה,
בהא תליא ,קבלה בלא התחלה מתפוגגת ,התחלה בלא קבלה היא
שעוקמות כלפי חוץ) ,ומי שעקיבו יוצא לאחוריו ששוקו
קשה ,צריך לחזק מחד את הקבלה ,ומאידך להתחיל בעשיה ,ואז, דלא כדרך בני אדם ,הרי זה מום ,דכתיב "וטבל אצבעו" וכל מקום יוצא באמצע רגלו ,או שפרסותיו רחבות כשל אווז
מבטיחים לנו חז"ל 'מכאן ואילך יערב לכם'. שנאמר אצבע וכהן אינו אלא ימין ,ולגבי רגל כתיב "לעמוד לשרת" (והיינו שהיא דקה ואע"פ שהיא סדוקה) ,הרי זה מום.
כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין.
'רבותי למדוני כי בכל תנועה צריך להתייעץ עם חלקי השו"ע ,ואין אני ואיתא בברייתא שפסול המקיש בקרסוליו והעיקל
בן חורין לעשות דבר מבלי עיון בהלכה מן ההלכות הנוגעות לתנועות השולט בשתי ידיו ,רבי פוסל דימין שלו חלשה ,וחכמים נלמדים מ"או שבר רגל" .ומי שיש לו כסתות הרבה (–
הנדון ,ואין לי בעולמי אלא זאת'( .אגרות חזו"א א קנג)' .בהיותי שבור מכשירים דשמאל שלו חזקה.
ורצוץ כל הימים ולא זכיתי לשום עונג מתענוגי החיים ,נוסף לכאבי
שעצם הקרסול שלו גדולה) ,או שאין לו כסתות כלל ,הרי זה
הגוף ושבירתו כל הימים ,העונג היחידי הוא לי לעשות רצון קוני ,ואין מומים בכל הגוף -הכושי (-שחור) ,והגיחור (-אדום), מום.
לי צער יותר גדול מכשלון בעוון'( .שם).
והלבקן (-לבן ביותר) ,והקפח (-ארוך ודק שאינו עבה לפי מומים שבאצבעות -מי שאצבעותיו מורכבות זו על זו,
הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה לתחלואי היצר הוא ללמוד
אורכו ומתוך כך הוא כפוף ונראה שחוליותיו שמוטות) ,והננס( ,אין או שהם מחוברות יותר מעד הפרק האמצעי לצד הצפורן,
בעוז ועיון עמוק היטב דיני העבירה עצמה ,ההלכה עם כל סעיפיה ,כי
זה הלימוד עושה קנין חזק בנפשו היות העבירה מרוחקת ממנו בטבע. לאלו לישא נשים כמוהם ,כדי שהבן לא יצא בעל מום הרי זה מום ,ואם חתך כשר .ואצבע יתירה שחתכה,
(הגרי"ס באגרת המוסר). יותר מהם) ,והחרש ,והשוטה ,והשיכור (והיינו משאר והיא נספרת עם שאר האצבעות שהיא נמצאת איתם באותה
בטור זה אנו מביאים בפני הלומדים מידי חודש עיון עמוק בנושא דברים המשכרים ,דאילו מיין הוא אף מחלל את העבודה שורה ,אם יש בה עצם הרי זה מום ,שכיון שחתכה נעשה
הלכתי מעשי ,בדיני ריבית החמורים ,וכאמור עיון זה הוא הכח הרפואי
דכתיב "יין ושכר אל תשת" ובתריה "להבדיל בין הקודש ובין החול", מחוסר אבר שהיה בו ,דכתיב "או שבר יד" ,אבל אם אין בה
כנגד תחלואי היצר ,ודקדוק ההלכה הוא הוא העונג האמיתי.
ולא היה למשנה למנותם יחד עם אלו הפסולים משום שאינם שוים
עוד כתב החזו"א (אמונה ובטחון ד' ז'-ח') שדקדוק הדין היא הדרך לתיקון עצם כשר לעבודה ,דלא חשיב אלא תלתול בעלמא.
בזרעו של אהרן שאינם מחללים את העבודה ,ולרבי יהודה אף
המידות ,כי אף קיום המצוות בשטחיות כמו ההמון זה קל ,אולם אצבע יתירה שיש בה עצם ואין בה צפורן רבותא נקט
המקיים את ההלכה לפרטיה ודקדוקיה עומד תדיר בפני נסיונות, בשאר דברים המשכרים מחלל את העבודה וחייב אם נכנס
פעמים מפני העצלות או הפסד ממון או כבוד ושלא להגרר אחרי למקדש) ,ובעלי נגעים טהורים (כגון מספחת ,דבנגעים אע"ג דאין בה צפורן חשיב אבר ונספרת על גב היד ,מטמאה
סביבתו ועוד נסיונות רבים ,וכיון שהמידות מתנגדות לדקדוק הדין ,הרי במגע ובמשא ובאהל ומטמאה מדין אבר אם יש בה בשר
טמאים פשיטא ,דאפילו הנכנס לעזרה חייב כרת) ,כל אלו פסולים
הדקדוק מלבד שמרומם את האדם בכללות ללכת אחרי השכל ולא אפילו פחות מכזית ,דאברים אין להם שיעור( ,אבל אם יש בה
אחרי הנטיות הטבעיות ,הוא גם מתקן את המידות באופן פרטי ,שכל
באדם וכשרים בבהמה .ולרשב"ג בהמה שוטה אינה מן כזית בשר מטמא באהל אפילו אינה נספרת או שאין בה עצם ,ואם
דבר שעושה לדקדוק ההלכה נגד מידותיו ,מרגיל אותו לתיקון אותה המובחר .ולרבי אלעזר אף בעלי הדלדולין (-שחתיכות בשר אין בה בשר כלל ,אפילו בנספרת דחשיב אבר אינה מטמאה
מידה ,ומאידך עזיבת דקדוק ההלכה מפסידה את תיקון המידות, מדולדלות יוצאות מגופם) פסולים באדם וכשרים בבהמה. באהל ,דאין עצמות בלא בשר מטמאים באהל אלא ברוב בנין או
שכאשר יודע שיש בהלכה שנפגש בה פרטים רבים ונמנע מלבררם, רוב מנין או רובע הקב) ,ומצטרפת למנין קכ"ה שזהו רוב
והולך אחרי מידותיו ונטיותיו הטבעיות ,ממילא מתרגל ללכת אחרי אלו דברים כשרים באדם ופסולים בבהמה -אותו
אברי המת שמטמאים באהל אע"פ שאין בהם בשר ,והיינו
מידותיו. ואת בנו (והיינו שכהן ובנו כשרים לעבודה ,אבל תייש בנספרת ,דאל"כ אינה נחשבת אבר כיון שאין בה צפורן ,ואם יש
כאשר אנו לומדים הלכה ,עלינו לברר את ההלכה הדק היטב היטב ובנו אינם כשרים להקרבה באותו יום משום מחוסר זמן, בה צפורן מטמאה אע"פ שאינה נספרת ,ואם אינה נספרת על
הדק ,וכן להעמיד לנגד עיננו את המציאות המעשית של הדברים,
והיינו לחנניה שאותו ואת בנו נוהג בזכרים ובנקבות ,אבל גב היד ואין בה צפורן אינה מטמאה באהל כיון שאינה
ולקבל על עצמינו עול מלכות שמים להתייעץ בכל תנועה עם חלקי
השו"ע ,ועי"ז נזכה לקיים את ההלכות כתיקונם ,לחזק עצמינו ביראת לחולקים אותו ואת בנו נוהג בנקבות ,ולא בזכרים -האב נחשבת אבר ,ומ"מ מטמאה במגע ומשא ,י"א משום
שמים אמיתית ובמידות טובות ,להתענג על ד' ,וכל השונה הלכות בכל עם הבן או הבת) ,טריפה ,יוצא דופן( ,ושנעבדה בו עבירה, עצם כשעורה ,וי"א גזירה אטו אצבע הנספרת ,ומ"מ
יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ושהמית אדם). אינה מטמאה באהל משום היכרא שלא ישרפו
גם מי שלא הורגל לדקדק בהלכה ,ומציאות הדקדוק נראית לו קשה מחמתה תרומה וקדשים.
ורחוקה ,עליו להתחיל בהדרגה ,להקדיש זמן ללימוד ההלכה ,לברר הנושא נשים בעבירה (-גרושה וחלוצה) פסול עד שידירנה
לעומק מקרים העולים על הפרק ,לדקדק בדברים שלא דקדק בהם הנאה .מתני'. רוב בניינו של מת מטמא ,והיינו שני שוקיים וירך
עד כה ,והרגל נעשה טבע לקנות בנפשו קנין אמיתי בדבר. אחד ,שזה רוב גובהו של הגוף בלא הראש (דאין מחשיבים
ואיתא בברייתא 'נודר ועובד (-שאע"פ שעדיין לא גירש מותר
וכעת נעבור לעיין בדקדוקה של הלכה. את הראש לשיעור רוב בנין) של אדם גדול שאינו ננס באבריו,
יהודי אירס את ביתו בשעטו''מ ,וכנהוג -תיכף תפסו תאריך באולם
לעבוד אם נדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה) יורש ומגרש'.
ורוב מניינו מטמא אע"פ שאין בו רובע הקב ,ורוב
שבחרו לאחר הבירורים המתאימים ,שילמו מקדמה כנדרש ,ופנו הגמרא מבארת שאין חוששים שילך לחכם שיתיר לו מניינו היינו קכ"ה אברים ,אף באדם שיש לו מאתים
להמשך הכנות לחתונה. את הנדר ,דס"ל צריך לפרט את הנדר וכשישמע שנדר על
שמונים ואחד אברים (כגון אשה שיש לה אצבע נוספת בכל
לקראת התאריך שנקבע פנו מהאולם להסדיר מראש את גמר הפסולה לו לא יתיר לו.
יד ורגל ,שבכל אצבע יש ו' עצמות ,ולאשה יש ב' צירים וב' דלתות
התשלום (נהוג לדרוש כן בכדי שלא יצטרכו אח''כ לרדוף אחרי בעלי השמחה) .נכנס
ראובן למשרד המנהל וביקש שהתשלום יהיה בהיתר עיסקא .המנהל
ולמ"ד שא"צ לפרט הנדר מדירים אותו ברבים. ומפתח ,הרי רע"ז ,וד' נוספים לא ידעתי היכן הם) ,או מאתים
-יר''ש ולמדן מובהק -תמה טובא ,הלא כך נהוג תמיד שמשלמים ולמ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ,מדירים אותו על אברים (שחסרים לו בכל כף יד ורגל ב' אצבעות ,ונמצא חסר
מראש כאמור ,ורבים וגם טובים קיבלו ממני שירות בתנאים האלה דעת רבים. מ"ח אברים) ,למרות שקכ"ה אינו רוב ממאתים ושמונים ואחד,
ואין פוצה פה .ועוד הלא בתשלום המקדמה לא בקשת שיהיה ולמי שיש מאתים אברים כבר ק"א זה רוב ,מ"מ בכולם קכ"ה זה
בהית''ע ומאי שנא השתא. ולצורך מצוה מתירים אף בהדירוהו על דעת רבים,
שיעור רוב ,דאזלינן בתר רובא דאינשי .ומעשה שבדקו
כדמצינו שהיה מלמד תינוקות שהדירו רב אחא שלא
ומצאו באשה רנ"ב אברים ,מפני שיש לה שני צירים
ילמד עוד תינוקות כיון דפשע בינוקי (-מלקה אותם ומתים)
ושני דלתות( ,ולאיש יש צירי בשר בלא עצם) ,ולר"ע
והחזירו רבינא משום שלא מצא מדקדק כמותו).
יש גם מפתח לאשה שנא' "ויפתח את רחמה" ,ומ"מ
מ"ו .המיטמא למתים פסול עד שיקבל שלא יטמא אברים אלו בפני עצמם כשיש עליהם קצת בשר אין
למתים ,וא"צ נדר ,כיון שאין יצרו תוקפו כמו בנושא נשים מטמאים באהל ,דכתיב "אדם כי ימות באהל" דבר
בעבירה. השוה בכל אדם.
יצא פדחתו -לריש לקיש יציאת פדחת (-מצח) נחשבת
לידה לכל דבר ,ואפי' אם היתה נכרית ויצאה פדחת ולדה
יש בכור השיב אבי הבת ,את המקדמה -שאינה ניתנת בתור הקדמת מעות אלא
ונתגיירה אין נותנים לה ימי טומאה וטהרה ואינה מביאה מי נחשב בכור לנחלה או לכהן בתורת בטחון לעמידה בהתחייבותך כצד בעיסקה -מקובל להורות
קרבן לידה ,חוץ מלענין נחלה ,דכתיב "יכיר" -זו הכרת להתיר ,ואבוהון מדברי המהרש"ם (משפט שלום סי' רט סז .במוסגר) דאין לאסור
פרק זה עוסק בהבדלים בין שני דינים השייכים בבכור אדם, מעט מעות שניכר לעין כי לא מחמתם הוזיל המקח ועיקרם לשם קנין
פנים עם החוטם .ולרבי יוחנן יציאת פדחת הוי לידה אף הדין הראשון הוא דין פדיון בכור של ישראל ע"י נתינת ה' כמנהג הסוחרים בכדי שיהי' מוכן לו סוחר לקבל בעת שיהיה לו הסחורה.
לענין נחלה ,ו"יכיר" היינו הכרת פנים עד החוטם ,ואמנם סלעים לכהן ,והדין השני הוא ירושת פי שנים של בכור ,שאף ויש להבין בדבריו שלא נאסרה פסיקה אלא בגוונא שההקדמה נועדת
לאשה שמת בעלה בעינן ראית פנים עם החוטם כדי שבבכור רגיל נוהגים ב' הדינים ,יש כמה מקרים שבהם הוא להנאת המתנת מעות למוכר או שעכ''פ היא מהווה סיבה עיקרית
בכור רק לנחלה או רק לכהן ,מפני חילוקי הדינים שביניהם,
להתיר לאשתו להנשא ,או משום שהחמירו חכמים בתחילת לדרישתו זו ,אבל כל שהרצון הוא לשמור לקוחות וכד' ,אלא שדורש 'דמי
ועיקר הדבר הוא שלענין ירושה כתיב "ראשית אונו" והיינו רצינות' לא אכפ''ל שגם נהנה (ומש''כ מהרש''ם 'מעט' כוונתו ביחס לעסקה ,והכל לפי
עדות אשה (אמנם בסוף העדות אחרי שכוונו יפה הקילו שלא יוולד לפניו מי שלב האב דוה אחריו ,לאפוקי נפל שאינו הענין) ,משא''כ השלמת התשלום מהיכא תיתי להתיר ,ואינני יודע לפרש
להאמין לעד מפי עד או אשה או עבד או שפחה) ,או בן קיימא ,וכן דין זה תלוי באיש ולא באשה ,ואילו לגבי פדיון מנהג העולם להקל בזה ,שמא לאו אדעתייהו .נחזי אנן אם צדקו דבריו.
משום דשאני התם דכתיב "הכרת פניהם ענתה בם". הבן כתיב "פטר רחם" והיינו שלא יצא לפניו מרחם זה של אשה הנה שכירות האולם שהוא קרקע כבר הכריע הש''ך (נכוה''כ קעו ו) דשרי אף
זו מי שיפתח את הרחם ,ואפילו אינו בן קיימא ,וכדלהלן. שלא נכנס מיד לקרקע ,ואף דרע''א (עב ):צידד לאסור כשאין בעה''ב יכול
מ"ז .ירושה במי שהיו לו בנים ונתגייר -נכרי שהיו לו בכור לנחלה ולא לכהן והיינו שהוא נוטל פי שנים בירושה, לתת לו מיד כגון שכעת שכורה הקרקע לאחר ,והכ''נ מצוי שהאולם שכור
בנים ונתגייר ,לרבי יוחנן אין לו בכור לנחלה ,כיון שכבר אבל א"צ לתת לכהן פדיונו ה' סלעים- ללילה הסמוך ,מ''מ בד''כ יכול לתת לו את האולם בבוקר וכד' .ואף אם לא
נולד "ראשית אונו" .ולריש לקיש יש לו בכור לנחלה ,דגר חתמו על חוזה ומשלם בהעברה בנקאית דיל''ד טובא דלא חשיבא קנין
א' הנולד אחר נפל כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו לו כסף (ואולי כך אף בצ'ק) ,מ''מ שרי משום 'יש לו'.
שנתגייר כקטן שנולד .וכן מצינו שנחלקו לגבי פריה חדשיו ,אע"פ שיצא ראשו של נפל חי והחזירו ,שאע"פ שיציאת הן אמנם מתן שירות המלצרות לתאריך ושעות מסויימות הוי פועל ,ולא
ורביה ,שלרבי יוחנן קיים פריה ורביה בבנים שנולדו לו הראש היא לידה מעליא ,מ"מ כיון שאין ליבו דוה עליו הבא אחריו קבלנות אלא כשכיר יום ,דאף שהמנהל לאו דוקא צריך להיות בשטח ודי
בגיותו ,דכתיב "לא תוהו בראה לשבת יצרה" והרי עשה הוא בכור ,אבל לענין פדיון הבן אינו "פטר רחם". לו לדאוג מראש לתפקוד הפועלים ,מ''מ משועבד לספק את פעולתם
שבת .ולריש לקיש לא קיים ,דגר שנתגייר כקטן שנולד. ב' בן ט' שיצא ראשו מת והחזירו ויצא אחיו ,השני יורש פי בתאריך ובשעות המסוכמות ,באופן שאם תהיה תקלה או אפילו ירידה
שניים כיון שאין לב אביו דוה עליו ,אבל לענין פדיון הבן אינו "פטר באיכות השירות מחוייב לטפל מיידית (אבל זה שהפועלים שכירי יום לא נוגע לן,
אמנם לשיטת רבי יוסי הגלילי שלומד מ"פטר רחם דאינם משועבדים לבעל השמחה אלא למנהלם .איברא דבברית יהודה (פכ''ו הע' ז) נ' דנקט דכשם
בישראל" שהנולד לאשה שילדה בגיותה נחשב פטר רחם"( ,אבל ביצא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור אפי' שפסיקה המחייבת חיטים אסורה הכ''נ פסיקה המחייבת העמדת פועלים אסורה ,וכן נקט
רחם ,מודה רבי יוחנן דחשיב בכור לנחלה ,דיליף בכור לנחלה ,דבהוצאת הראש הוי כילוד ,כדאשכחן בבהמה בנתיבות שלום עמ' תקיב וביותר עמ' תרכב בשם הרב אלישיב .ותימה ,דלא קרב זא''ז ,דבפסיקה
חיוב המוצר -שהוא החיטים -הוא המוטל אקרקפתא דגברא והאספקה אינה אלא היכ''ת לקיום
האב מבכור האם .בדברי הגמרא שעכו"ם לאו בני נחלה ,מבאר
שאם הוציא ראשו אע"פ שהחזירו אין שחיטת אמו החיוב ,לעומת זאת קבלן עבודה לא מתחייב כל מוצר אלא מחוייב לספק פעולה ,ומה לי אם ע''י
גופו או ע''י שיספק פועלים).
רש"י שעכו"ם אינם יורשים את אביהם העכו"ם לאחר שנתגיירו. מטהרתו משום בן פקועה ,וכן באדם לגבי טומאת לידה
ובברייתא ב''ב פז .אסרה לשלם לפועל אם לא מתחיל במלאכה מיד אף
הטומאה היא משיצא רוב ראשו והיינו פדחתו .מ"ו.): שע''י המעות נשכר לו מיד למלאכה לכשיגיע הזמן ,מ''מ כיון שפועל יכול
פדיון הבן בלויה שילדה -שיטת רב פפא שלויה (-בת
ג' המפלת כמין בהמה חיה ועוף דאין לב האב דוה עליהם, לחזור בו משום 'עבדי הם' דמיא להו לאינשי כהלואה .אלא שהברייתא
לוי) שילדה מישראל חייבת בפדיון הבן ,דכתיב מיירי בהוזלה ,ובאג''מ (יו''ד ג קסא הע' יט) כתב לדייק מינה שדוקא בהוזלה
אבל הם פטרו את הרחם ,והיינו לר"מ ,אבל לחכמים נחשב
"למשפחותם לבית אבותם" לומר שרק משפחת האב קרויה נאסר ,אבל למיחש שמא יתייקר לא חשו בה .מיהו יש לדחות דנקטה
שפטר את הרחם ופוטר מבכורה דווקא אם יש בו מצורת אדם. הוזלה משום כחא דהתירא דסיפא ' -אבל אם שכרו מהיום בדינר ליום
משפחה ,אבל לויה שילדה מעכו"ם דלית ליה חייס לגבי ישראל
ד' המפלת סנדל (-שאין לו צורת פנים) או שליא (דאין שליא ולגורן יפה סלע מותר' ,דקמ''ל דאף שיכול לחזור בו שרי אפי' בהוזלה.
והבן שייך לאמו הישראלית יותר מלאביו העכו"ם ,פטור מפדיון
בלא ולד אלא שנימוח ,ומ"מ הוי פטר רחם) ,או שפיר (-עור ממש אכן היה מקום לדון להתיר משום דהוי דרך מקח שהתיר רע''א (שם) בקרוב
הבן ,לא רק למ"ד אין מזהמין את הולד והיינו למ"ד עכו"ם
של ולד) מרוקם ,או שיצא מחותך לאברים אברים ,אבל ראש לזה ולזה ,ופסיקה שאסורה בשווי השוק שמא יתייקר -אף שיתכן שיוזל
ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ,דבתר אימיה שדינן ליה ,אלא ואינו קרוב לשכר מלהפסד -הוא דוקא דרך הלואה דהוי חוב על גופו
מחותך שיצא ,ולפני שיצאו רוב האברים יצא אחיו ,הוי בכור גם לכהן.
אף למ"ד מזהמין את הולד דשדינן ליה בתר עכו"ם ,דלוי לספק לו מוצר ,אבל דרך מקח -שמוכר לו דבר מסויים -לא אסור אלא
פסול מיקרי ,וכיון שיש לו שם לוי הוא פטור .ולמר בריה דרב ה' מי שלא היו לו בנים ולאשתו היו בנים מאיש אחר, בהוזלה ,והכא לכאו' דרך מקח הוא שהרי משכיר את עצמו ,ואמנם כיון
דלענין נחלה הדבר תלוי באב ,ולענין פדיון הבן הדבר תלוי בפטירת שיכול לחזור בו מחזי כהקדמת מעות מ''מ מסתברא דהך מחזי היינו
יוסף לויה שילדה מישראל פטורה מפדיון הבן ,דב"פטר
הרחם ,אפי' אם בזמן הלידה הראשונה היתה שפחה או כהקדמה על דבר מסויים ,וא''כ אין לאסור אלא בהוזלה.
רחם" תלה רחמנא.
נכרית ,ולפני שילדה פעם שניה נשתחררה או נתגיירה .ולרבי אבל זה אינו ,דאי הוי דבר מסויים אמאי לא התירו משום משום 'יש לו',
כהנת שנתעברה מעכו"ם בנה חייב בפדיון הבן ,ואף אע''כ כיון שיכול לחזור בו מחזי כחוב על גופו [ושאני פסיקה ב'יש לו' דאיכא מי שפרע
יוסי הגלילי בנתגיירה הוי בכור גם לכהן ,דכתיב "פטר כל
או עכ''פ מחוסר אמנה ,משא''כ פועל .יעוי' שבט הלוי (ז רלו או' ה) שדן אם גבי פועל יש משום
שלויה פטורה כנ"ל ,שאני לויה שנשארת בקדושתה רחם בבני ישראל" – עד שיפטרו רחם מישראל. מחוס''א ,ולכאו' מכאן מוכח כדאמרן] ,א''כ הוי דרך הלואה ואסור אפי' שלא בהוזלה.
לאכילת מעשר ,אף אם נשבית או נבעלה בעילת זנות, ברם במתני' (ב''מ עה ).נכש ואנכש מותר נכש ואעדור אסור ,ופירש הראב''ד
בכור לכהן ולא לנחלה-
וממילא אי שדינן בנה בתרה הוי כלוי פסול ופטור ,אבל כהנת (בשיטמ''ק) דאף דניכוש ועידור חשיב יש לו מ''מ 'אינם עומדים בשער אחד
נעשית זרה דכתיב "ובת כהן כי תהיה לאיש זר" – כיון שנבעלה א' מי שהיו לו בנים ולאשתו לא היו בנים. ואפילו בזמן אחד' .הא קמן שגם נכש ואנכש שעשוי להתייקר [דלא שמענו להתיר
ב' אשה שנתגיירה או נשתחררה יחד עם בעלה כשהיא עדור ואנכש ,הרי דחיישינן שהניכוש יתייקר] ואעפ''כ מותר משום יש לו אף שיכול לחזור
לפסול לה פסלה ,וכיון שהיא זרה בנה חייב בה' סלעים.
בו ,והא דאסרה ברייתא דב''ב שם היינו דוקא בהוזלה וכדנקט באג''מ הנ''ל.
מעוברת ,דהוי "פטר רחם" ,אבל אינו בר נחלה כיון שזרע נכרי
מ"ז :כהן שמת והניח בן חלל דדינו כישראל וחייב בבכורה, ובטעם הדבר י''ל דהנה אף דקי''ל (קעג ז) דפסיקה ביש לו מותרת אפי'
רחמנא אפקריה דכתיב "וזרמת סוסים זרמתם".
אם האב מת לאחר שלושים שכבר חלה עליו מצות פדיון הבן, בהוזלה ,מ''מ באין לו ובאנו להתירה משום יצא השער -אף שגם יסוד היתר
ג' נתערבו ב' וולדות שאחד של ישראלית ואחד של זה הוא דחשבינן שאין המתנת זמן ['כאילו המוכר קנה מיד התבואה בדמי הלוקח וזכה בה
כבר זכה האב בפדיונו דאי נמי יהיב האב הוה מפריש ליה ושקיל הלוקח וכשנתייקרה ברשותו נתייקרה' (ב''י ריש סי' קעה)] -מ''מ מהני רק שלא בהוזלה
כהנת או לויה או מי שכבר ילדה ,דהאב חייב בה' סלעים ,דהא
ליה לנפשיה דהא כהן הוא והוא מורישו לבניו עם שאר נכסיו ,ואם בן זכר יש לו היכן שהוא ע"פ שאינו ידוע מי מהם בנו ,אבל אינו יורש
(קעה ה).
האב מת בתוך שלושים כשעדיין לא נתחייב בפדיונו ,לרב פי שנים כיון שאינו יודע בנו של מי הוא( .ולמ"ד לקמן מ"ז.
שמעינן מן הדא דיצא השער קליש מיש לו ,ולא אמרינן כאילו אין זמן
כאשר ניכר -ע''י ההוזלה -שמעמיד כאן זמן ,והכ''נ יל''פ ד'יש לו' בגוונא
חסדא חייב הבן לפדות את עצמו ,שהרי האב לא זכה שכהנת ולויה שנתעברו מישראל פטור ,איירי בנתעברו שיכול לחזור בו גם הוא קליש ,הלכך בהוזלה שמעמיד כאן זמן אסור ,אבל
בפדיונו ,ולרבה בר רב הונא ולריש לקיש אינו חייב מישראל ,ולמ"ד שבנתעברה מישראל חייבת ,איירי הכא בלא הוזלה שרי (וכבר העלנו כן בס''ד ב'תמצית' אב תשפ"ד).
לפדות את עצמו ,דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא בישראלית אשת כהן ונקראת כהנת משום שבנה כהן). הבעיה הברורה היא שמתחייב לו אוכל ובד''כ אין לו ,ואפי' אם יש לו
מצית לאשתעויי דינא בהדיה שאם היה אביו פודה אותו היה יתקלקל עד הזמן שקבעו וי''ל דכה''ג לא חשיב יש לו .ואמנם אם כנים
ד' נישאת בתוך ג' חודשים לבעלה הראשון ,ואין ידוע אם דברי בעל השמחה שהמקדמה איננה אלא דמי רצינות ניחא ,דכבר שומר
נוטל הפדיון לעצמו (אמנם בן של נכרית מעוברת שנתגיירה
הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון( .ואותו ולד אינו מקבל לו מחיר מחמת המקדמה וממילא גם אין בעיה להשלים את התשלום לפני
חייב ואינו יכול לומר דאתי מכח גברא דלא ציית דינא ,דעכו"ם
אף כפשוט ,מפני שכל אחד דוחה אותו לשני ,והבא אחריו הזמן ,אבל בד''כ האולמות דורשים סכום גבוה למקדמה ,ובברית יהודה
אין לו חייס לגבי ישראל ,ואין זה בא מכוחו דכקטן שנולד דמי). (פכ''ד הערה ב') נתחבט מה השיעור של 'מעט' דהמהרש''ם ,ונטייתו שתלוי
אינו בכור לנחלה ,ואינם יכולים לכתוב הרשאה זה לזה,
בסכום ולא לפי היחס לערך המכירה .וכ''נ ממהרש''ם דכתב שניכר לכל
בכור לנחלה ולכהן -המפלת שפיר מלא מים או דם או כדאמר רבי ינאי שבשתי נשים של שני אנשים שילדו ונתערבו שאינו מחמת הקדמת המעות ,והכי מסתברא דאל''ה הותרה הרצועה בכל
גנינין (–גוונים) ,וכן המפלת כמין דגים או חגבים או שכשבאים לירש האחים דוחים כל אחד ואומרים לא אינך אחינו ,רק פסיקה דנימא שרוצה לסגור עיסקה ולא מפני הנאת ההקדמה.
שקצים או רמשים (שאינם נחשבים ולד כיון שלא נאמרה בהם בהוכרו ולבסוף נתערבו יכולים לכתוב הרשאה ,ולא בלא לכן נראה שיש להקפיד על היתר עיסקה ,וכן נקטו בפשיטות בספר תורת
יצירה כמו לגבי אדם) ,וכן המפלת לפני יום ארבעים הוכרו מעולם שלא היתה להם זכיה מעולם בנכסי אביהם ,וממילא רבית (פרק י' סע' עה-פג) ,וכן בחוט שני (עמ' צ"ח).
משנתעברה ,דהוי מים בעלמא ,דיצירת הולד למ' יום ,הבא ה"ה היכא שמעולם לא נודע מי בכור ולא זכה מעולם בחלק בכורה אין
אחריהם בכור בין לנחלה בין לכהן. כותבין הרשאה זה לזה .מ"ז.):
אינו בכור לא לנחלה ולא לכהן -יוצא דופן ,לת"ק אינו מ"ו :יצא ראשו ולא רובו -שיטת שמואל שאין הראש
בכור לנחלה דכתיב "וילדו לו" (-דרך לידה) ,ואינו בכור פוטר בנפלים ,דכתיב "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו"
לכהן דבעינן "פטר רחם" ,וכן הבא אחריו אינו בכור מי שהוא בן חיים הלך אחר אפיו דהיינו ראשו ,ולדבריו מי שיצא
לנחלה דכתיב "ראשית אונו" ,ואינו בכור לכהן דס"ל ראשו ולא רובו והחזירו והוא בן ח' ,הבא אחריו הוי בכור
בכור לדבר אחד כגון זה שהוא בכור לרחמים ואינו בכור לוולדות, לכהן ,והגמ' מקשה על דבריו.
המעות ,ואם נתעכלו המעות -שאינן בעין ,לרב בנו פדוי כמו ב' זכרים ונקיבה שממה נפשך יש כאן בכור אחד ,נותן ה' לא הוי בכור .ולר"ש הראשון בכור לנחלה ,דכתיב "ואם
במקדש אשה לאחר ל' יום שאם נותן לה עכשיו ואומר לה סלעים לכהן .ואם ילדו ב' נקיבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבה תלד" לרבות יוצא דופן דהוי לידה מעליא ויושבת עליו
שתתקדש לאחר ל' מקודשת ,ולשמואל אין בנו פדוי ,דשאני נקיבות אינו חייב לכהן כלום די"ל שהנקבות יצאו תחילה ואין ימי טומאה וטהרה ,הלכך גבי "וילדו לו" נמי לידה מעליא חשיב ליה
הכא שעכשיו אין בידו לפדותו משא"כ שם יכול לקדש כאן בכור. דגמרינן מהתם ,והשני בכור לכהן ,דס"ל בכור לדבר אחד
עכשיו .ואע"ג שהלכה כרב באיסורי וכשמואל בממונא, הוי בכור אבל ראשון אינו בכור לכהן אע"פ שהוא בכור לדבר אחר
ב' נשים אחת ביכרה ואחת לא ביכרה ,אם ילדו ב'
הכא הלכה כשמואל. דבפטר רחם תלא רחמנא.
זכרים ,נותן ה' סלעים לכהן ,ואם מת אחד בתוך ל' האב
מ"ט :קדימה בפדיון הבן -מי שלא פדאו אביו ויש לו פטור דמצי למימר שבן המבכרת מת ,ואם מת האב ,לר"מ אם חיוב פדיון הבן מספק
בן בכור ,אם אין לו אלא ה' סלעים לכו"ע הוא קודם לבנו, נתנו לפני החלוקה נתנו ,ואם לאו פטורים ,ולרבי יהודה
כבר נתחייבו הנכסים ,והביאור כנ"ל בדין מברכת שילדה .ואם מ"ח .מבכרת שילדה-
דמצוה דידיה עדיף .והיכא שיש לו ה' משועבדים וה' בני
ילדו זכר ונקיבה אין לכהן כלום די"ל שהמבכרת ילדה נקיבה מבכרת שילדה זכר ונקיבה פטור דהמוציא מחבירו עליו
חורין ,לרבי יהודה בנו קודמו ,מפני שמלוה הכתובה
ואין כאן בכור. הראיה .ואם ילדה ב' זכרים ,נותן ה' סלעים לכהן ,דאחד
בתורה ככתובה בשטר ויגבו את שלו ממשעבדי ,דשעבודו
ב' נשים של ב' אנשים שלא ביכרו ,אם ילדו ב' זכרים מהם בכור ,אך אם אחד מהם מת בתוך ל' יום האב פטור,
של כהן קודם ,ובה' סלעים יפדו את הבן מיד ,אבל אם יתן
דמצי למימר שהבכור מת ,וכן הבן עצמו פטור.
אותם עבור פדיון עצמו לא יהיה עבור בנו ,דשמא שעבוד הלקוחות כל אחד נותן ה' סלעים לכהן ,ואם מת אחד מהם בתוך
קדם ללידת בנו ,ולחכמים האב קודם ,דמלוה הכתובה ל' ,אם נתנו לב' כהנים אינם יכולים להוציא מהם דכל אחד אם מת האב והבנים קיימים ,לרבי מאיר אם נתנו לפני
בתורה לאו ככתובה בשטר ,ואם יתן את הבני חרי בשביל פדיון טוען שהוא מחזיק בהם בשביל החי והמוציא מחבירו עליו הראיה, שחלקו נתנו ,ואם לאו פטורים .ולרבי יהודה כבר נתחייבו
בנו לא יהיה עבור עצמו ,דכהן לא יכול לטרוף לקוחות ,ומצוה ואם נתנו לכהן אחד יכול הכהן לדחות כל אחד מהם ,ואם הנכסים וחייבים לפרוע בין שניהם.
דידיה עדיף. כתבו הרשאה יחזיר להם ה' סלעים ויחלקו בהם ב' האבות, הגמרא שואלת שאם האב מת לאחר ל' יום כיצד ר"מ
דאף שאין כותבין הרשאה על מטלטלין דכיון שאינם בעין פוטר ,והרי כבר נשתעבדו הנכסים ,ואם האב מת בתוך
שיעורי הממון שהוזכרו בתנ"ך ובמשניות מחזי כשיקרא ,דשמא אין בידו משל זה כלום והעדים חתמו על שקר, ל' יום ,כמו שבחלקו כל אחד יכול לדחותו ,גם בלא חלקו
יש הרבה שיעורי ממון לתשלומין ולמצוות ,וכיון שהמטבעות היכא שאינו כופר כותבים. כל אחד ידחהו ,דאין לומר שהוא טורף את הנכסים מחמת חיוב
השתנו במשך הדורות ,מבארת הגמרא מהם שיעורי המטבעות
ילדו זכר ונקיבה ,האבות פטורים דכל אחד יכול לומר לכהן האב ,דהאב לא נתחייב כלום.
שהוזכרו במשנה ובגמרא ,ועל פי זה דנים הפוסקים מהו
השיעור הנצרך בזמננו לפדיון הבן ולעוד דינים. שהנקיבה שלו ,אבל הבן חייב לפדות את עצמו דמ"מ בכור לרבי ירמיה מבואר ממתני' ששני יוסף בן שמעון שלקחו
הוא ,ואם ילדו ב' נקיבות וזכר או ב' נקבות וב' זכרים אין שדה בשותפות בעל חוב יכול לגבות מהם חצי מהשדה,
מהו כסף האמור בתורה -היכא דכתיב בתורה שקל
לכהן כלום די"ל שאין כאן בכור. וה"ה הכא טורף מהנכסים המשותפים ה' סלעים.
כסף ושיעורו קצוב ,כגון חמש סלעים של פדיון הבן,
ורבא סובר שכיון שהגביה מהנכסים היא בגלל ש'נכסוהי
שלושים של עבד ,חמישים של אונס ומפתה ,מאה של ב' נשים של ב' אנשים אחת ביכרה ואחת לא ביכרה,
דבר איניש אינון ערבין ביה' ,מי איכא מידי דלדידיה לא
מוציא שם רע( ,ואף שבאונס ומוציא שם רע לא כתיב אם ילדו ב' זכרים זה שלא ביכרה נותן ה' סלעים ,ואם
מצי תבע ולערב מצי תבע ,כדמצינו שהמלוה את חבירו
שקלים ,מ"מ ילפינן מהדדי כסף קצוב מכסף קצוב) הכונה ילדו זכר ונקיבה אין לכהן כלום.
לא יכול לתבוע תחילה את הערב עד שיתבע את הלוה ולא
לשקל הקודש ,ומשערים את כולם במנה צורי .אבל יהיה לו מה לפרוע ,אלא מתני' מיירי שמת לאחר ל' יום,
היכא שאין שיעור הכסף קצוב (נ ):אין הכונה למנה צורי,
מ"ט .חיוב פדיון בבכור שמת-
שאם השאיר הרבה נכסים גובה מהם אפילו חלקו ,כיון
כגון חיוב שבועת הדיינים ,שהוא כשהטענה היא על שתי בכור שמת לפני ל' יום ,אע"פ שנתן יחזיר ,דנפל הוה ,ואינו
שהנכסים השתעבדו בחיי האב ,ואע"פ שזה מלוה על פה גובה
מעות כסף והודה במקצת ,דכתיב "כסף או כלים" ,כסף חייב בפדיון עד לאחר ל'.
מהנכסים ,ומתני' מיירי שאין נכסים אלא ה' סלעים ,וס"ל
שנים דומיא דכלים כל דהוא אפי' אין שוין דינר ,וכלים דבר בכור שמת אחר ל' יום ,אע"פ שלא נתן יתן( ,י"א דילפינן לר"מ ורבי יהודה כרב אסי שהאחים שחלקו הם מחצה
חשוב ולא כל דהוא ממש דומיא דכסף ומעה כסף זה דבר חשוב. ערך ערך מערכין שאם אמר ערכי עלי ומת יתנו היורשים ,ואם יורשים מחצה לקוחות דמספקא ליה אם יש ברירה והם יורשים
וכן מעשר דכתיב ביה "וצרת הכסף בידך" א"צ דווקא כסף אמר ערך פלוני ומת הפלוני צריך לתת ,וי"א מדכתיב "וכל בכור או שאין ברירה והם לקוחות ,וס"ל שמלוה הכתובה בתורה כגון
צורי אלא אפשר לחללו על מטבעות נחושת דכתיב כסף בניך תפדה ולא יראו פני ריקם" מה עולת ראיה יורשים ה' סלעים לפדיון הבן שזיכתה התורה לכהן לאו ככתובה בשטר,
כסף ריבה תלתא זימני כתיב התם ,וריבה כל מילי .וכן בהקדש חייבים דעולת חובה היא ,אף כאן יורשים חייבים לאחר מיתת וס"ל כרב פפא שמלוה על פה גובה מן היורשים ולא מן
אם חילל שוה מנה על שוה פרוטה והיינו נחושת מחולל, האב והבן שכבר נתחייבו האב והבן בפדיונו .נ"א.): הלקוחות ונמצא שאינו יכול לגבות אלא שני סלעים ומחצה,
אע"ג דכתיב "ונתן הכסף וקם לו" דיליף קודש קודש בכור שמת ביום ל' ,לרבנן דינו כפחות מל' יום שאע"פ והמחלוקת היא שלר"מ דורשים "חמש" ולא חצי חמש
ממעשר .וכן קידושי אשה דיליף כסף מ"ויצאה חינם אין שנתן יחזיר ,דגמרינן חודש חודש ממדבר דבעינן חודש ולכן פטורים דממחצה לקוחות א"א לגבות מלוה על פה ,ואין כאן
כסף" ולב"ה מספיק פרוטה (ורק לב"ש צריך דינר). ומעלה דכתיב הכא "ופדויו מבן חודש תפדה" ,וכתיב התם "פקוד
אלא ב' סלעים וחצי ,ולרבי יהודה חמש ואפילו חצי חמש
וגובה את החצי של הירושה.
השיעורים בזמננו- כל בכור זכר מבן חודש ומעלה" משמע לאחר שלושים .ולר"ע אם
נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ,דכיון שלגבי ערכין מ"ח :הגמ' מוכיחה שרבי יהודה סובר שדורשים חמש
לרבי אסי מנה צורי היינו מנה שיוצא במדינת צור ,ששיעור
כתיב "מבן שישים ומעלה" וילפינן שנה שנה לגזירה שוה שגם ולא חצי חמש.
המנה הוא כ"ה סלעים ,והסלע הוא ד' זוזים ,והזוז הוא כמשקל זהוב
של משקל שני פשיטין ומחצה למשקל הברזל. שנת חמש ושנת עשרים דינם כלמטה אף שזה להקל ,וה"ה לענין בן ולכן הגמ' מבארת שהמחלוקת היא אם האחים שחלקו
חודש יום ל' כלמטה אע"פ שזה להקל ,ולא גמרינן ממדבר, יורשים הם או מחצה יורשים מחצה לקוחות ,או שנחלקו
ולרבי אמי היינו דינרא ערבא .לרש"י הכונה שמשערים סלע
צורי בדינר ישמעאלי ,והביא מתשובות גאונים בבליים ששבעה מספקא ליה אם שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדים, אם מלוה על פה נגבית מלקוחות או לא ,שר"מ סובר
דינרים שלנו הם עשרה של ערביא. או שרק לעלמא אין מלמדים אבל לגופייהו (-בכורי דורות שהאחים שחלקו הם מחצה יורשים ומחצה לקוחות ,ומלוה על פה
ואמר רבי חנינא שסלעים מיושנים ששמונה מהם מבכורי מדבר) מלמדין. אינה נגבית מלקוחות ,וממילא אינו גובה משום חמש ולא חצי חמש,
ורבי יהודה חולק וסובר או שמלוה על פה גובה מלקוחות ,או
נמכרים בדינר ,חמש מהם הוא השיעור לפדיון הבן. לענין אבילות לכו"ע אין אבילות אם מת הולד ביום ל' שהאחים שחלקו יורשים הם.
נ' ולרבי יוחנן היינו דינר זהב הדריינא טריינא שייפא-( ,
ואין אבילות חלה על אביו דאימר נפל הוא ,דהלכה כדברי
ללישנא בתרא הגמרא באה לבאר את דברי רבי יהודה
המיקל באבל.
שטבוע בו אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר ונישוף ממנו שם המלך), דס"ל שנתחייבו הנכסים ,שאם האב מת לאחר ל' למה
ונמכר בכ"ה זוזים -דינרי כסף צוריים ,ומורידים משיעור זה בכור שמת אביו ,אם האב מת לפני ל' יום ,הרי הוא ר"מ פוטר כשחלקו והרי הנכסים נשתעבדו ,ואם האב
זוז אחד ,ואח"כ מורידים ממה שנשאר שישית ,הרי כאן בחזקת שלא נפדה ,דלא עביד איניש דפריק בתוך ל' ,עד שיביא מת בתוך ל' למה רבי יהודה מחייב ,והרי כל אחד מהם
כ' דינר ,וזהו השיעור הנצרך לפדיון הבן ,שזה עשרים ראיה שנפדה .ואם מת האב לאחר ל' יום הרי הוא בחזקת יכול לדחותו .ורבי ירמיה לומד מזה ששני יוסף בן שמעון
ושמונה וחצי זוזים (דינרים ערביים) ועוד חצי שישית. שנפדה ,דכהן הוי מוציא מחבירו ,עד שיאמרו לו לבן שאביו ציוה בעיר אחת שאחד מהם קנה שדה מחבירו בעל חוב גובה
שיעור סלע של תורה הוא שלשה דינרים ושליש, בשעת מיתתו שלא נפדה ,ומספיקה אמירה וא"צ עדות ,דהך חזקה ממנו ,דאם הוא הלוה הוא לוקח את חלקו ,ואם השני הוא
דכתיב "עשרים גרה השקל" ומתרגמינן "עשרין מעין", שנפדה אינה חזקה מעלייתא ,דהרוב אינם פורעים חובם מיד. הלוה השדה משועבדת לו מלפני שקנה .ורבא דוחה וכו'
ואיתא בברייתא ששש מעות זה דינר .אמנם אחרי והמשך הסוגיא כלישנא קמא שנחלקו בדרב אסי ורב פפא.
שהגדילו את שיעור המטבעות והוסיפו שתות כשיעור סלע
דיני פדיון הבן
ב' נשים של אדם אחד שלא ביכרו וילדו ,אם ילדו ב'
צורי( ,דכתיב "יהיה השקל" משמע עוד הויה אחרת מכאן פדיון בתוך ל' יום -הפודה בתוך ל' יום ,אם אמר שיחול
זכרים במחבוא ונתערבו ,נותן י' סלעים לכהן .ואם אחד
שיכולים להוסיף ,אך אין לפחות דכתיב "עשרים גרה מעכשיו אין בנו פדוי אלא מתנה בעלמא ,דאין שייך לפדות בתוך
מהם מת בתוך ל' ,אם נתן י' סלעים לכהן אחד יחזיר,
הוא") ,שיעור סלע הוא ד' דינרים ,וכדאיתא בברייתא ל' .ואם אמר שהפדיון יחול לאחר ל' יום ,אם המעות ואם נתן לב' כהנים אינו יכול להוציא מידם ,דכל אחד אומר
שסלע הוא מ"ח פונדיונים. קיימים לאחר ל' יום בנו פדוי ,דכאילו נתן לו עכשיו את
שהוא מחזיק בהם בשביל פדיון החי .ואם ילדו זכר ונקיבה או
(כדמצינו שהמוכר קברו או דרך קברו או מקום מעמדו שהאב מחכה שיחזירם לו ,ואמר לו 'לא גמרת ויהיבת רב אשי שלח לרב אחא בריה דרבינא שהיה כהן שבעה עשר
(שעושים שם שבעה מעמדות למת) או בית הספדו ,באים בני מידעם ביש עבדת' ,ואין הבן פדוי אם יחזירם לו .ל"א אף אם דינרים בפדיון הבן ,וביקש שליש דינר עודף וכנ"ל שסלע הוא
המשפחה וקוברים אותו שם בעל כרחו של הלוקח משום לא יחזירם אין בנו פדוי. ג' דינרים ושליש ,ורב אחא ענה לו שיביא עוד ג' דינרים ,כיון
פגם משפחה) ,והם נותנים לו את דמי הקברות ,ומנכים הנותן מעות הפדיון לי' כהנים בבת אחת שמניח הה' סלעים שהגדילו את שיעור השקל וה' סלעים זה עשרים זוז.
לו דמי קבר אשתו שהוא חייב בקבורתה. לפני כולם והולך לו ,או שנתן ה' סלעים לכהן אחד בזה אחר סתם כסף האמור בתורה הוא סלע( ,חוץ מ"ארבע
יובל בחלוקת ירושה -רב אסי אמר בשם רבי יוחנן זה ,יצא. מאות שקל כסף" שקיבל עפרון שזה קינטרין כיון דכתיב
שהאחים שחלקו דינם כלקוחות ומחזירים זה לזה ביובל חיוב אחריות -המפריש מעות לפדיון בנו ואבדו חייב "עובר לסוחר" -שבכל מקום שיש סוחרים מקבלים אותו בתורת
וחוזרים וחולקים .והא דתני שהבכורה אינה חוזרת ביובל באחריותם .הגמרא אומרת שלריש לקיש לומדים ערך שקלים) ,ובנביאים ליטרין -מנים ,שזה כ"ה סלעים ,ובכתובים
היינו לבטל את זכות הבכורה ,אבל חוזרים וחולקים ונוטל פי ערך מערכין שהוא חייב באחריותם עד שיבואו ליד גזבר ,דכתיב קינטרין -מאה סלעים בכל שקל.
שנים כבתחילה. "ונתן את הערכך ביום ההוא" – חולין הם בידך עד שיבואו ליד גזבר.
ביקשו לגנוז את כל דינרי הדריינוס וטוריינוס שהם מטבעות
ולרבי יונתן לומדים ריקם ריקם מעולת ראיה שהיא חובה על
הגברא ,דלא גרעה מנדר ,ועוד דכתיב "לא יראו פני ריקם" ואם מתה או
של ירושלים ורובם באו משם ,מפני המטבעות שלקחו
נגנבה נמצא נראה ריקם בעזרה .ורב פפא מקשה שהרי מבואר מירושלים מהלשכה שהם של הקדש ואסורים לזרים ,ועירבום עם
מעשר בהמה במתני' שלומדים מדכתיב לגבי אהרן "יהיה לך אך פדה שאר המטבעות ,עד שמצאו שזה מותר דכתיב "ובאו בה
תפדה" כשיהיה אצלך הפדיון יחול הפדיון ,ודברי ר"ל ורבי יונתן פריצים וחיללוה" משמע שיצאו לחולין .אבל לא היה צד
נאמרו על הדין של מת הבן לאחר ל' יום (כנ"ל מ"ט.). לאסור את כל הכסף וזהב שבעולם ,כיון דאזלינן בתר רובא.
דיני מעשר בהמה
כתיב "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי כל כסף האמור בתורה כסף צורי ,דהיכא דכתיב שקל הוי
יהיה קודש לד' " ,מכאן שמצות עשה לאדם שנולדו בעדרו
דיני ירושת בכור וכדו' סלע צורי שהוא ארבעה דינרים כדאוקי רבי יוחנן לעיל ,והיכא דלא
עשרה בהמות (בתוך שנה אחת) להכניסם לדיר עם פתח צר, ירושת בכור -הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ,אבל לא כתיב שקל אלא כסף הוי דינר צורי .ושיעור כסף שאמרו
ולקחת את הבהמה שיוצאת עשירית ולהקריבה לקרבן. בנכסי האם (-נכסי מילוג) ,דכתיב "לו (-לאב בשעת מיתה) חכמים כוונתם לכסף מדינה שהוא שמינית מהצורי ,כגון הא
בפרק זה יבוארו פרטי מצוה זו ,כגון אם מעשר בהמה נוהג בחו"ל משפט הבכורה" -בנכסיו משפט הבכורה ולא בנכסי אשתו. דתנן התוקע לחבירו (י"מ מכהו באזנו ,וי"מ שתקע בפיו באזנו)
או בזמן הזה או בקדשים (נ"ג) ,אם מעשרים ממין אחד על מין
ואינו נוטל בשבח שהשביחו הנכסים אחרי מיתת האב לפני נותן לו סלע ,שהכונה בזה לחצי זוז שהוא סלע מדינה ,ולא
אחר (נ"ג נ"ד) ,האם בהמות של אדם אחד מכמה עדרים
מצטרפים למעשר בהמה (נ"ד נ"ה) ,חיוב מעשר בהמה בלוקח החלוקה( ,אלא שמין כמה היו שוים בשעת מיתה והבכור שנטל ב' לארבעה זוזים שהם סלע צורי .וחנן בישא תקע לאדם
ומקבל מתנה ובשותפין (נ"ו) ,אלו בהמות פטורות ממעשר חלקים בקרקעות נותן מעות לפי מה שהתייקר אחד החלקים
באזנו ורב הונא חייבו חצי זוז ,והיה לו זוזא מאכא שנפחתה
בהמה (נ"ז) ,מהם הזמנים שתיקנו חכמים שיפרישו בהם מעשר והאחים חולקים במעות אלו) ,וכן אינו נוטל בנכסים שלא היה
צורתו ולא היה יוצא בעיר ,ותקע פעם נוספת ונתנו לו.
בהמה (נ"ז נ"ח) ,סדר ההכנסה לדיר והפרשת המעשר למצוה האב מוחזק בהם אלא ראוי לקבלם בירושה ונפלו לו לאחר
ולעיכובא (נ"ח נ"ט) ,דיני טעות במנין או כשיצאו שנים יחד (נ"ט זמן ,דכתיב "בכל אשר ימצא לו".
ס') ,ועוד. נ"א .פדיונות בשוה כסף-
כל הפדיונות הם בין בכסף בין בשוה כסף ,חוץ ממחצית נ"ב .גבית כתובה -אע"פ שבעל חוב נוטל את השבח
היכן מתי ובמה נוהג מעשר בהמה שהשביחו אלו שקנו את הנכסים שהוא טורף מהם ,והאשה השקל שצריך להביא מטבע של חצי שקל( ,דתנן שבני העיר
נ"ג .מעשר בהמה נוהג בארץ ובחו"ל .הגמ' אומרת בכתובתה היא בעלת חוב ,מ"מ כתובה קלה ואינה גובה את ששולחים שקליהם לירושלים מצרפים שקלים לדרבונות (-
שאף לר"ע דס"ל שא"צ להביא ולהקריב מעשר בהמה השבח ,וכן אינה נוטלת נכסים שלא היה מוחזק בהם .וכן מטבעות זהב טבועים) מפני משאוי הדרך ,אבל מרגליות וכל
מחו"ל ולהקריבנו( ,דכתיב "והבאתם שמה וכו' ואת הדין במזון הבנות (שהיה מקבל עליו לזון בתה מנישואין קודמים שוה כסף לא ,שמא יוזלו וההקדש יפסיד ,אבל מוטבעות לא
מעשרותיכם" בשתי מעשרות הכתוב מדבר מעשר ה' שנים) ,דתנאי כתובה ככתובה. מוזלים) ,ומעשר שני שאינו נפדה אלא בכסף טבוע ואפילו
בהמה ומעשר דגן ,מכאן שאין מעלים מעשר בהמה יבם הנוטל את ירושת אחיו המת מלבד חלקו אינו נוטל בפרוטות טבועות( ,דכתיב "וצרת הכסף בידך" דבר שיש עליו
אלא ממקום שמעלים מעשר דגן ,ומעשר דגן אינו נוהג אלא שבח או נכסים שלא היה האב מוחזק בהם ,ד"בכור" צורה) ,והראיון -לקנות עולת ראיה הנקנית בשתי מעות כסף,
בארץ ככל מצוה שהיא חובת קרקע) ,מ"מ הוא קדוש ואינו קרייה רחמנא שכתיב "והיה הבכור אשר תלד" וביבם מיירי (דתני רב יוסף שלא יביא סיגה לעזרה אלא דווקא כסף
נאכל לבעלים אלא במומו( ,דמעשר בהמה בין תם בין בעל מום דקאמר רחמנא שמצוה בגדול ליבם .ומה ששבחו הנכסים טבוע .הגמרא מביאה את רב יוסף לסייע).
נאכל לבעלים ,דלא אשכחן קרא שיתנו לכהן) ,שהרי הפסוק אחרי יבום לפני חלוקה ,לאביי נוטל את השבח ,דכתיב פדיון בכור בשוה כסף -איתא במתני' ששאף שבכור
מדבר בהבאה ולא בעיקר הקדושה. "יקום על שם אחיו המת" וכבר קם וברשותו השביחו נפדה בשוה כסף אין לפדות בכור בעבדים ובשטרות (שטר
מעשר בהמה בזמן הזה ,ובמה חוששים לתקלה- הנכסים ,ולרבא אינו נוטל ,ד"בכור" קרייה רחמנא. שחבירו חייב לו ה' סלעים ורוצה ליתנו לכהן שיגבה אותו חוב בפדיון
מעשר בהמה נוהג אף בזמן שאין בית המקדש קיים, נ"ב :שבחא דממילא (-שלא טרחו בה אחיו) כגון שחת בנו) ובקרקעות (וכן הקדשות אין נפדים באלו) ,דכתיב
אמנם האידנא אין מפרישים מעשר בהמה משום "ופדויו מבן חודש" כלל" ,בערכך כסף חמשת שקלים"
שנעשית שיבולים ,דינה כשבח שאין הבכור נוטל בה פי שנים
שחוששים לתקלה ,שכיון שא"א להקריב בזמן הזה וצריך פרט" ,תפדה" חזר וכלל ,כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא
אע"פ שלא טרחו בה ,אלא שמים כמה היו שוים כשמת האב ורק בזה
להמתין עד שיומם ,יבואו לידי גיזה ועבודה או לשוחטו בלא מום, כעין הפרט ,שזה דבר המיטלטל וגופו ממון ,וקרקעות
הוא נוטל פי שנים .וירושת אבי אביו שהיה חי בשעת מיתת אביו,
וכדמצינו שאין מקדישים ואין מעריכים ואין מחרימים אינם מיטלטלים ,ועבדים הוקשו לקרקעות ,ושטרות אין
דינה כראוי ולא כמוחזק אע"פ שודאי עתידים ליפול להם.
בזמן הזה ,ואם הקדיש או העריך או החרים ,בהמה גופן ממון .ואף שתפדה כתוב לפני הפרט ,מ"מ כל מקום
תיעקר (-נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה) כדי שלא אלו אין חוזרים ביובל- שאתה מוצא ב' כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט
יבוא בה לידי תקלה ,פירות כסות וכלים ירקבו ,מעות וכלי
לרבי מאיר חלק בכורה והיורש את אשתו והיבם והמתנה ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל .אמנם רבי דורש פסוק
מתכות יוליך לים המלח.
אינם חוזרים ביובל ,דחזרה ביובל כתיבא לגבי מכר ,ולא זה ברבוי מיעוט ורבוי( ,דס"ל כדתנא דבי רבי ישמעאל
אמנם בבכור לא תיקנו שלא יהיה קדוש ,שהרי הוא לגבי ירושה ומתנה ,וירושת בכור כתיב בה לשון מתנה שאם ב' הכללות סמוכים לומדים מזה ברבוי מיעוט
קדוש מרחם ,ולא תיקנו שיקנה את אוזן האם לעכו"ם "לתת לו פי שנים" ,וירושת האשה דאורייתא דכתיב "לשארו ורבוי ,אבל בעלמא דריש כלל ופרט וכלל ,כדמצינו דרבי
כדי שלא תחול עליו קדושה ,מפני שהוא יכול להטיל בו
הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה" ,ויבם "בכור" קרייה רחמנא. דורש כלל ופרט וכלל לגבי רציעה ,וא"צ דווקא מרצע
מום לפני שיצא לאויר העולם ,ואין לחוש שיבנה
ביהמ"ק במהרה ולא יהיו בהמות ללא מום ,מפני ולחכמים מתנה כמכר ויוצאה ביובל ,דכתיב "תשובו" לרבות אלא כל דבר ממתכת ,ורבי יוסי ברבי יהודה דורש ריבוי
שהבהמות שאינם בכורות לא יהיה בהם מום. מתנה ,אבל כל השאר הם ירושה שאינה חוזרת ביובל ,ואף מיעוט וריבוי לרבות כל דבר שניקח ביד ומיעט רק סם),
ירושת בכור נקראת ירושה דכתיב "פי שנים" מקיש חלק וס"ל שבכור אדם נפדה בכל דבר חוץ משטרות.
אבל במעשר אינו יכול להטיל מום בבהמה ולהוציא
בכורה לחלק פשוט דהוה ירושה דכתיב "ביום הנחילו את בניו",
אותה בעשירי ,דכתיב "לא יבקר בין טוב לרע" משמע
וירושת הבעל דאורייתא ,ויבם "בכור" קרייה רחמנא. נ"א :הכותב לכהן שהוא חייב לתת לו ה' סלעים,
שהוא לא יוציאנו אלא הוא יוצא מאיליו ,ואין לומר שיטיל מום חייב לתת לו ,לתנא דמתני' מדאורייתא בנו פדוי
ולרבי אלעזר כל הנ"ל חוזרים ביובל ,ד"תשובו איש אל
בכל העדר לפני שיעשר ,דעדיין הם חולין ומותר להטיל בהם מום, לכשיתן ,ומדרבנן אין בנו פדוי ,גזירה שמא יאמרו פודים
ואח"כ יעשר שהרי מעשר חל על בעל מום דכתיב "לא יבקר בין טוב אחוזתו" שזה קרא יתירא דהא כבר נאמר "ושבתם איש אל אחוזתו"
מרבה מתנה ,ובבכור כתיב "לתת לו פי שנים" ,וירושת בשטר בלי לתת לכהן כלום ,אי נמי בשטר שיש לו על חבירו ,וכן
לרע" ,מפני שמהרה יבנה בית המקדש ולא יהיו בהמות
הבעל דרבנן ,ויבם "בכור" קרייה רחמנא. הלכה .ולתנא דברייתא בנו פדוי לכשיתן שהרי נתן הפדיון.
להקרבה ,ואף שבלקוח אין דין מעשר בהמה ,מ"מ כיון
שמצויים מומים הפוסלים בקדשים ,שהרי אפי' מום ולרבי יוחנן בן ברוקה ירושת הבעל דאורייתא וא"צ החזרת החמשה סלעים -הכהן יכול להחזיר לאב את
בדוקין שבעין פוסל ,ממילא אם יטיל מום בכל עדרו לא להחזירה ביובל ,אמנם אם אשתו הורישה לו בית המעות שנתן לו לפדיון ,וכן היו רבי טרפון ורבי חנינא
יהיו מספיק בהמות להקרבה. הקברות ,צריך להחזירה להם משום פגם משפחה, שהיו כהנים נוהגים להחזיר ,ופעם אחת רבי חנינא ראה
הנודר ממימי פרת אסור רק במימי פרת דהולכים אחר לדגן ,לומר תן ראשית לכל דגן ודגן ,ולרבא "דגן" נצרך למעט ואין לומר שאין מעשר בהמה בזמן הזה מחשש שיפריש
לשון בני אדם ,אבל הנודר ממים שהגיעו מפרת אסור שאר מינים ,אבל מעשר בהמה דלא היה צריך לכתוב גם על יתום שהוא פטור ממעשר בהמה ,דאין לחוש כיון
בכל המימות שבעולם ,מפני שכל הנהרות באים מג' כלל "בקר וצאן" אלא בהמה( ,דאם ללמד שחיה פטורה שאפשר להכריז שיתום פטור ,שהרי מטעם זה לא
נהרות חידקל פישון וגיחון ,וג' נהרות אלו באים מפרת, ממעשר ,אפשר ללמוד דין זה בגזירה שוה תחת תחת חששו ליתום בזמן שבית המקדש קיים.
ואף המעיינות הנובעים בהרים גבוהים הם ממי פרת מקדשים) ,ולומדים בקר וצאן אין מתעשרים מזה על זה,
שמקלחים ועולים תחת הקרקע. אבל כבשים ועיזים מתעשרים מזה על זה ,ואין לומר נ"ג :מעשר בהמה אינו נוהג במוקדשין ,והיינו
שכוונת התורה שאפשר לעשר מזה על זה ,דהא כתיב שאפילו קדשים קלים לרבי יוסי הגלילי שהם ממון
נ"ה :מקור מי הפרת ואם אפשר לטבול בו -שיטת בעלים (ונתרבו לחומש ואשם בכופר בפקדון) ,אין
"העשירי" ,או דילפינן מההיקש למעשר דגן.
רב שכשיורד גשם בארץ ישראל מתרבים מי הפרת. חייבים במעשר בהמה ,דכתיב "העשירי יהיה קודש" ולא
וכן מצינו שאבוה דשמואל עשה לבנותיו מקוה של מים באיזה מרחק יש צירוף למעשר בהמה שכבר קדוש .ואף שמעשר אינו חמור משלמים ,נ"מ שאין
חיים נובעים ביומי ניסן ,ולא היה מניחם לטבול בנהרות ,שמא עליהם איסור "לא ימכר ולא יגאל" שנאמר רק במעשר ולא
בהמות הרחוקות זו מזו 'כמלוא רגל בהמה רועה' (כפי
רוב המים יהיו מי גשמים וירבו נוטפים מהעננים על השיעור שהבהמה מתרחקת כשהיא רועה .ל"א כפי המרחק
בשלמים .ואף שמצינו שאין קדושה חמורה של מזבח חלה
הזוחלים -מי הנהר שהם זוחלים ,והיינו נובעים ,והם ספק זבות שהבהמות יכולות להתרחק זו מזו ולהשתמר ע"י רועה אחד) ,והיינו על קדושה קלה של בדק הבית ,כדתנן שקדשי מזבח
וזבה צריכה מים חיים ,ל"א 'זוחלים' הכונה שנפלו מהעננים
ט"ז מיל ,מצטרפים למעשר בהמה להביאם לדיר אחד וקדשי בדק הבית אין משנים אותם מקדושה לקדושה
לקרקע ומשם זחלו לנהר ,אבל מי מעין לא נפסלים בזוחלים( .וכן אף מקדושת מזבח לקדושת בדק הבית והיינו לענין שיהיה חייב לתת
ולעשרם יחד ,אבל רחוקות יותר פטורות ,דכתיב "עוד תעבורנה
היה אבוה דשמואל עושה מפצי ביומי תשרי שאז יש דמיהם לבדק הבית( ,אבל מקדישים קדשי מזבח לבדק הבית
הצאן (תחת השבט להתעשר) על ידי מונה" (-אם יכולות
טיט רך בנהרות ושמא ידבק טיט לרגליהם והוי חציצה). הקדש עילוי והיינו לתת לבדק הבית שיעור טובת הנאה שיש לו
להמנות ע"י רועה) ,וקים להו לרבנן שעד ט"ז מיל שלטא בהם ,שיכול ליטול סלע מישראל אחר ע"מ שיתננה להקרבה לבן בתו
וכן אמר שמואל שאין המים מטהרים בזוחלים כיון עינא דרועה. כהן ,ומחרימים אותם לתת לכהן כפי טובת הנאה שיש לו בהם,
שהנוטפים הם הרוב אלא בפרת ביומי תשרי ,שמימי הפרת
פרים ורבים ,וזוחלים הנובעים ממעיינות מרובים ,ועוד שתשרי אם יש בהמות במרחק ל"ב מיל זה מזה אין מצטרפים, אבל לא חלה שום קדושה על קדושת מזבח) ,מ"מ הכא בעי
הוא סוף ימי הקיץ וכבר זמן מרובה לא ירדו גשמים ,ומבואר ואם יש באמצע בהמות נוספות ,במתני' איתא שהם קרא ,דלא נימא ששאני התם שכל בהמה אינה עומדת
שנהרות מתרבים ממימי גשמים ולא מעצמם .ל"א אבוה דשמואל מצטרפות ,ונחלקו בזה רב ושמואל ,שיטת רב שאין לעולה דרוב הבהמות עומדות לאכילה ,ולכן חלה עליה קדושת בדק
היה עושה לבנותיו מקוואות ביומי ניסן מפני שהוא סוף החורף מצרפים את שני הצדדים אא"כ יש חמש מכאן וחמש הבית ,אבל הכא כיון שכל הבהמות עומדות למעשר י"ל
שירדו גשמים מרובים ,אבל באמצע החורף לא ,ופליגא אדשמואל
מכאן וחמש באמצע ,שאז מצרפם למין אחד ,והחמש הנותרות שגם אם הקדיש אותה לשלמים לא פקע ממנה החיוב ,קמ"ל
דהוא אומר דכל שעה בעינן מקוואות מלבד פרת ביומי תשרי.
מצטרפות לגורן אחר כשיולדו לו עוד טלאים ,אבל אם חמש רחוקות "יהיה קודש" ולא שכבר קדוש.
וזה סתירה לדברי שמואל עצמו שאמר שהנהר יותר מט"ז מיל ,הם פטורות לגמרי וא"צ להמתין עד שיולדו לו עוד
מתברך ממקורו ,וכדבריו משמע מדברי ר"מ שאמר מעשר בהמה נוהג בבקר ובצאן ובכבשים ובעיזים,
טלאים לצרפם לגורן אחר ,וכן ה' מכאן וד' מכאן וה' באמצע ,הד' לא
שנהר פרת יובל שמו ,ונקרא פרת לפי שמימיו פרים מצטרפות וא"צ להמתין לגורן אחר ,וכן תשע מכאן ותשע בחדש ובישן.
ורבים בלא שום מטר. מכאן ואחת באמצע מצטרפות .ולשמואל אפילו ה'
מכאן וה' מכאן וא' באמצע מצטרפות ,וכ"ש ד' מכאן וה'
מעשר בהמה ודגן ממין על שאינו מינו
מכאן וא' באמצע ,דרואים כאילו הרועה נמצא באמצע מעשר בהמה בב' סוגים יחד -בקר וצאן אין מתעשרים
מתי פטורים ממעשר בהמה וקרינם ביה "מונה" .ואמר רב פפא שלשמואל אפילו אם מזה על זה ,אבל כבשים ועיזים מתעשרים זה על זה.
נ"ו .לוקח ומקבל במתנה פטורים ממעשר בהמה, באמצע נמצא רק הרועה שיש לו דירה באמצע ,או כליו כבשים ועיזים נלמדים מדכתיב "וצאן" דמשמע כל צאן
מונחים בכפר שבאמצע (כיון שסופו לבוא לשם לקחתם), הוא אחד .אמנם החדש שנולדו לאחר אלול והישן שנולדו
דכתיב "בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך" מה
מצטרפים ,ויש להסתפק אם כלבו של הרועה לא לפני אלול אין מתעשרים מזה על זה (אע"פ שאפילו
פדיון הבן אינו שייך בלוקח ומקבל מתנה ,הוא הדין
מצרפם כיון שלפעמים קורא לו והוא בא ,או שגם כלב כבשים ועיזים שהם כלאים זה בזה מתעשרים מזה על
במעשר בהמה .ואף שהפסוק מדבר בבכור ולא במעשר,
מצרפם כיון שלפעמים אינו בא וצריך לבוא להביאו, זה) ,דכתיב "עשר תעשר" – בשתי מעשרות הכתוב
ועוד דבכור קדוש בלוקח ומתנה שהרי הוא קדוש משעה שנולד ,אם
תיקו. מדבר – מעשר בהמה ומעשר דגן ,והוקשו מעשרות אלו
אינו ענין לבכור שלא שייך בו "תעשה" להקדישו ,שהרי
זה לזה לענין שאין מפרישים מהחדש על הישן( ,ואין
הוא קדוש מרחם ,תנהו ענין למעשר בהמה. נ"ה .לרבי מאיר הירדן מפסיק למעשר בהמה -שאם
מרבים מ"וצאן" ,דכתיב "שנה בשנה" לשנה הקשתיו
ואין לומר תנהו ענין לחטאת ואשם שלא יביאם מלקוח יש חמש מכאן וחמש מכאן וירדן באמצע אין מצטרפות ופטורות.
ולא לדבר אחר לענין מין במינו).
ומתנה ,דבעינן דומיא ד"בניך" שאינו בא על חטא .ואין רבי אמי אמר שמדובר דווקא בשאין שם גשר שאין
לומר תנהו ענין לעולה ושלמים ,דבעינן דומיא ד"בניך" הבהמות או הרועה יכולים ללכת מאלו לאלו .והגמ' מביאה נ"ד .מעשר דגן אין תורמים ממין על שאינו מינו,
שאינו בא בנדר ונדבה .ואין לומר תנהו ענין לעולת ראיה, ברייתא שמבואר בה שגם בשני אבטילאות במלכות אחת, ואם תרם אין תרומתו תרומה ,דכתיב "כל חלב יצהר וכל
דבעינן דומיא ד"בניך" שאין קבוע לו זמן .בכור אינו בא על או בארץ וחו"ל אין מצטרפים ,אע"פ שזה דומה למקום חלב תירוש ודגן" תן חלב (-תרומה ומעשר) ליצהר וחלב
חטא ,ואינו בא בנדר ונדבה אלא הוא חובה ,ואין זמן קבוע לקדושתו שיש גשר שהרי אין שם נהר והם סמוכות בתוך מיל אחד .וכן לתירוש ולדגן ,ואף תירוש ודגן שנאמר בהם חד חלב אין
אלא כשנולד הוא קדוש. קשה לפי זה מאי שנא ירדן משאר נהרות .אלא טעמיה תורמים מזה על זה ,דאם תירוש ויצהר (-גפנים וזיתים)
הקונה עשרה עוברים חייב במעשר בהמה ,דכתיב "כן דר"מ משום דכתיב "והירדן יגבול אותו לפאת קדמה" שאינם כלאים זה בזה ,אין מתעשרים מזה על זה ,כ"ש
תעשה" בשעת עשיה -הזמן שהם ראויים להתעשר מיעט הכתוב עשאו לגבול בפני עצמו ,ואף דכתיב "ועלה תירוש ודגן או דגן ודגן (-חיטים ושעורים) שהם כלאים זה
הגבול" וכדו' על גבולות השבטים ,מ"מ הא כתיב "זאת בזה ,אין תורמים מזה על זה( .דגן ודגן זה כלאי זרעים מדרבנן,
הכתוב ובמעי אמם אינו שעת עשיה .והא דתנן שאם קנה
תהיה לכם הארץ לגבולותיה" שכל הארץ היא גבול אחד, ודגן ותירוש הם כלאי הכרם מדאורייתא).
בהמה מחוסרת זמן לפני ז' ימים ללידתה פטורה ממעשר
בהמה אע"פ שנקנתה כשאינה ראויה להקרבה ,וכ"ש כשקנאה אבל הירדן אינו בכלל "ארץ" .אמנם מצינו בזה מחלוקת ולרבי יאשיה דס"ל שהזורע כלאי הכרם אינו לוקה אלא
תנאים ,שיטת רבי יהודה בן בתירא ד"ארצה כנען" בזורע חיטה שעורה וחרצן במפולת יד ,אבל דגן ותירוש או דגן
כשהיא גדולה ,זו אינה משנה ,ואת"ל משנה זה לשיטת ר"ש
ממעט שהירדן אינו מארץ כנען ,ולרשב"י לומדים ודגן אינם כלאים ,הק"ו הוא דתירוש ויצהר אינם כלאים אפי'
דס"ל שמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וקרב לאחר
מדכתיב "מעבר לירדן יריחו" שהירדן הוא ארץ כנען כמו בצירוף מין שלישי של דגן ,דבעינן ב' מיני דגן ומין כרם ,אבל
זמנו ,דלדידיה חשיב שעת עשיה( ,אמנם במעי אמו מודה ר"ש שלא
יריחו. תירוש ודגן או דגן ודגן הם כלאים בצירוף מין שלישי.
חל עליו פטור לקוח) ,כמו שבכור קדוש לפני זמנו וקרב
לאחר זמנו. ובמינים דעלמא שאינם דגן כגון פולים ועדשים אין לתרום
מה נחשב ירדן -לענין נדר שנדר מן הירדן הולכים אחר
ממין על שאינו מינו ,דחיובם במעשר הוא מדרבנן,
מעשר בהמה באתנן -הנותן בהמה לזונה באתנן ,אם לשון בני אדם ואסור לשתות מכל הירדן ,ולענין מעשר
דמדאורייתא רק דגן תירוש ויצהר חייבים במעשר ,וכל דתקון
הזונה היא ישראלית לא חשיב אתנן ,ואם היא נכרית בהמה ,אף שהירדן יוצא ממערת פמייס (ולהכי הנודר
רבנן כעין דאורייתא תקון.
חשיב אתנן ,דילפינן תועבה תועבה מעריות דאיירי במי שלא ישתה מים ממערת פמייס נאסר בכל הירדן)
שאין תופס בה קידושין דעריות הם חייבי כריתות שלכו"ע לא ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריה ובימה של נ"ד :אמנם במעשר בהמה ,אע"ג דלא כתיב "מעשר
תופסים בהם קידושין( ,ולענין מלקות משום "לא יחלל זרעו" סדום ,עד שנופל לים הגדול ,מ"מ אין נקרא ירדן אלא בקר ומעשר צאן" מ"מ אין מתעשרים מזה על זה ,דכתיב
אינו לוקה בנכרית אלא בישראלית ,דבנכרית לאו זרעיה מבית יריחו ולמטה ,אבל למעלה מיריחו לא ,דבטל חשיבותו כיון "העשירי" -דל"בקר" סמך "מעשר ול"צאן" סמך "עשירי ,לומר תן
הוא דהולד הולך אחר הנכרית) .ולענין מעשר בהמה אם נתן שהוא מתערב בימות גדולות. עשירי לזה ועשירי לזה.
לה וחזר ולקחו ממנה פטור משום לקוח ,ואם נתן לה וחזר כבד שנימוח מטמא באהל ברביעית בתורת דם המת, והא דגבי מעשר דגן אין לומדים מ"דגן" שכל דגן אחד,
ולקחו כשהיה עובר ,הוא נכנס לדיר להתעשר. משום שמקור הדם הוא מהכבד. כמו לגבי צאן ,לאביי שאני התם דכתיב "ראשיתם" סמוך
(דס"ל שהאלולים מתעשרים בפני עצמם ולא עם אותם בהמה ,דהנה כתיב לגבי בהמה הראויה לקדשים "שור או נ"ו :חיוב שותפים במעשר בהמה ובקלבון-
שנולדו לפני אלול ,ואם ימתין מלעשר עד כ"ט אלול שזה 'פרוס החג', כשב (פרט לכלאים מן התייש והרחל) או עז (פרט לנדמה
יבוא לעשר משל אלול על של אב שזה מן החדש על הישן ,ולא יעשר שותפים פטורים ממעשר בהמה כל ימי שותפותם לעולם,
שאמו רחל והוא דומה לעז) כי יולד (פרט ליוצא דופן) והיה
קודם כ"ט אב ,דצריך לעשר כמה שיותר קרוב לרגל ,ולא בל' אב דכתיב גבי בכור "יהיה לך" -המיוחד לך למעט שותפות,
שבעת ימים (פרט למחוסר זמן) תחת אמו (פרט ליתום,
מפני שלפעמים אב חסר ,וצריכים לעשות היכר בין חדש ואם אינו ענין לבכור ששותפים חייבים בו דכתיב ביה
והיינו שהאם מתה או נשחטה ואח"כ ילדה ,ולרבי יהושע
לישן כדי שלא יעשרו מזה על זה). "ובכורות בקרכם וצאנכם" בלשון רבים ,תנהו ענין למעשר
אפילו אם נשחטה האם והעור קיים אינו נחשב יתום)",
בהמה.
לרבי אלעזר ור"ש זמנם בא' ניסן (דס"ל כרשב"ג וילפינן מעשר בהמה תחת תחת מקדשים לפטור בכל אלו,
אחים שירשו ,אם קנו בהמות בתפוסת הבית כלומר
ששואלים בהלכות הפסח ב' שבתות לפני הפסח ובאותו ומה מעשר אינו בטריפה ,דכתיב "כל אשר יעבור" פרט
שעדיין לא חלקו ונפלה להם בהמה מאביהם ,דלא הוי כשותפות
זמן מעשרים ,ולהני תנאי לית להו 'פרוס') ,א' סיון ,וכ"ט אלול, לטריפה שאינה עוברת ,דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה
אלא כשל אביהם ,חייבים במעשר בהמה ,דכתיב "יהיה" מכל
(ולא בא' תשרי מפני שא"א לעשר ביו"ט משום שהוא צובע ולמטה היא אחת מי"ח טריפות ,אף לקרבן טריפה פסולה. מקום .ואם חלקו בבהמות וחזרו ונשתתפו פטורים
בסיקרא ,ועוד משום דס"ל שא' בתשרי הוא ראש השנה ולת"ק דברייתא יוצא דופן חייב במעשר בהמה ,דס"ל כשותפים דעלמא ,ולדין זה אין נ"מ אם חלקו בכספים.
למעשר בהמה) ,ולדבריהם כל הנולדים מא' תשרי עד כ"ט כר"ש שהוא ולד מעליא לטומאת לידה (נדה מ ,).וריש לקיש
ולענין קלבון שכשנותנים שנים יחד סלע שלם למחצית השקל
אלול מתעשרים יחד ,אבל אם נולדו ה' בשנה זו וה' מבאר דיליף מ"אשר תלד" לרבות יוצא דופן ,והכא נמי כתיב "כי
נותנים ב' מעות להכרע וי"א כדי לשלם לשולחני על החילוף,
בשנה הבאה אינם מצטרפים משום דהוי חדש וישן( ,אבל יולד" לרבות יוצא דופן ,ודלא כרבי יוחנן דס"ל התם שר"ש מודה
שותפים חייבים בשתי קלבנות ,ואחים ששקלו מתפוסת
מגורן לגורן מצטרפים) ,ור"מ חולק וסובר שראש השנה שלענין קדשים אינו קדוש ,דגמר לידה לידה מבכור דבעי רחם .וכן הבית פטורים מקלבון שני אם נתנו יחד סלע שלם ,דנכסיהם
למעשר בהמה הוא א' אלול. ס"ל שמחוסר זמן חייב במעשר בהמה .וביתום ס"ל כנכסי האב ,ואם האב היה נותן עבור שני בניו סלע שלם לא היה נותן
שאפי' אם שחט את האם והעור קיים אין זה יתום, קלבון לחילוף ,דדרך שהמחויב ב' חצאי שקלים נותן שקל שלם ,ואינו
ובן עזאי מספקא ליה אם אלול שייך לשנה זו או לשנה
דיכולים להלביש את העור ע"ג הולד להחיותו. כשני אנשים המצרפים שני חצאים לשקל שלם ,ואם חלקו
הבאה ,ואף שבן עזאי אמר שכל חכמי ישראל דומים
ואף שגם רובע ונרבע וכו' אינם ראויים לקדשים ,אין בכספים וחזרו ונשתתפו ובבהמה לא חלקו חייבים ,ואם
בעיניו כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (-רבי עקיבא ,ורבי
לומדים מקדשים למעטם ,דכל דבר שאין מום פוסל בו חלקו בבהמות ולא בכספים פטורים ,ולא אמרינן שגילו
יהושע בן קרחה הוא בנו של רבי עקיבא) ,מ"מ כאן לא היה יכול
אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסל בו ,דכתיב "כי משחתם דעתם שהם עומדים לחלוק.
להכריע ,משום שאמרו זאת מפי חגי זכריה ומלאכי ,ולכן
לא רצה לסמוך על מעשיו ולקבוע הלכה בהכרעתו , ,ואמר שצריך בהם מום בם" הוקשה השחתה למום (והשחתה זה ערוה אם יש ברירה בחלוקת יורשים-
לעשר בהמות שנולדו באלול בפני עצמם ,ואם נולדו לו כדכתיב "כי השחית כל בשר" ,והשחתה זה גם ע"ז שיטת רב ענן שרק אם חלקו על פי שומת שווים גדיים כנגד
חמשה באלול וחמשה באב או בתשרי אין מצטרפים, דכתיב "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל") ,ומום אינו
תיישים או איפכא פטורים ממעשר בהמה ,דבזה אין לומר
ואם נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה פוסל במעשר בהמה דכתיב "לא יבקר בין טוב לרע", שהוברר שכך ירשו מתחילה ,דודאי בשעת מיתה זכה כל אחד בחצי
בתשרי ,כונסם לדיר להתעשר אע"פ שיש גרנות באמצע,
(ומחיר הוקש לאתנן .וטומטום ואנדרוגינוס לת"ק הם מהגדיים וחצי מהתיישים ,וקנו זה מזה ,ופטורים משום לקוח ,ואותם
ונוטל אחד מאלו שנולדו באלול (ואין הכונה שיכוין להוציאו
ספק זכר ספק נקיבה וממילא ממה נפשך הם חייבים ,ולר"ש הם העתידים לבוא פטורים משום שותפות ,אבל בחלקו גדיים כנגד
בעשירי ,דהא כתיב "לא יבקר" ,אלא כגון שמנאם רבוצים או עומדים בריה בפני עצמה ונתמעטו מקדשים וממילא ה"ה גדיים ותיישים כנגד תיישים חייבים ,מפני שנתברר שזה
(דאין ההוצאה מעכבת וכדלהלן) ,דבאופן זה יכול לכוין שאחד דפטורים ממעשר בהמה). החלק שהיה מגיע לו משעה ראשונה ,ועדיין יש על זה שם
מהאלולים יהיה עשירי) ,והשאר פטורים ממה נפשך כיון ירושה ,וכשחזרו ונשתתפו זה חזר לתפוסת הבית כבתחילה ולא לדין
נ"ז :העיד רבי ישמעאל בן סתריאל מערקת לבינה שותפות ,וממילא הולדות של שעת חלוקה לא פטורים משום לקוח,
שאינם אלא חמשה ,ואין לצרפם לאותם שנולדו בתשרי לגורן
שבמקומו היו מפשיטים עור המתה כדי להחיות או והוולדות העתידים לבוא אינם פטורים משום שותפות.
אחר עם אלו שיוולדו אח"כ ויעשרם בפרוס הפסח ,ד"עשירי"
הולד ,ויש שם חזירים שיש להם ס' ריבוא קליפים בבית ולרב נחמן אף בזה הוי כחלוקה חדשה דאין ברירה,
ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק ושמא כבר נפטרו באותו
שנטל מן האלולים ,דאלול הוא ראש השנה.
ההמסס ,ופעם אחת נפל ארז ועברו על חודו ברוחבו ט"ז ופטורים דמתחילה הם לקוחות ואח"כ שותפים.
קרונות ,ופעם אחת נפלה ביצת בר יוכני (והיתה מוזרת, ולרבי אלעזר דס"ל כרב ענן רק אם כל אחד קיבל מספר
סדר הפרשת מעשר בהמה דביצה רגילה מניח בקן) וטיבעה ס' כרכים ושיברה ג' בהמות אחר על פי שומת שווים ,דליכא למימר ברירה ,חייבים,
מאות ארזים. אבל אם שניהם קיבלו אותו מספר בהמות חייבים,
נ"ח :כיצד מעשרם -כונס את כל הבהמות לדיר,
דאמרינן שזה היה מגיע לו משעה ראשונה.
ועושה פתח קטן שא"א לצאת בו שנים יחד ,ומביא את זמני הפרשת מעשר בהמה ולרבי יוחנן דס"ל כרב נחמן שאין ברירה אף בזה הוי כחלוקה
אמותיהם והם גועות בחוץ ,והטלאים יוצאים לקראת
בג' זמנים צריך להפריש בהם מעשר בהמה מכל מה שנולד חדשה ופטורים ,וכן מצינו שאמר רבי יוחנן שהאחים
אמם( ,ואינו מוציאם בעצמו ,דכתיב "יעבור" .ואינו מביא בין פרק לפרק ואסור לכתחילה מדרבנן לאכול בלי מעשר ,אבל קודם
ירק ,גזירה שמא יהיה ביניהם לקוח או יתום שהם פטורים ,ואף
שחלקו דינם כלקוחות ומחזירים זה לזה ביובל( .וקמ"ל
לכן מותר ,דמעשר הוא מצוה בעלמא ואין איסור לאכול בלי מעשר,
שיתום שנולד ואח"כ מתה אמו חייב ,והוא יוצא רק ע"י ירק ,מ"מ כאשר רבי יוחנן שמחזירים ביובל אפי' ירושה ,ולא אמרינן
והוי טבל מדרבנן .ונ"מ שעד זמן זה מותר למכור ולשחוט,
מעמיד את אמותיהם מבחוץ יש לו היכר שיתום ולקוח פטורים) ,ומונה שדווקא מעשר בהמה פטור משום דבעינן ברור לך
ומזמן זה לא ישחוט ,ואם שחט פטור .וקבעו ג' זמנים,
אחד שנים וכו' בשבט( ,דכתיב "תחת השבט") ,ואת דומיא ד"בנך" .וכן קמ"ל דחייב במעשר בהמה ,ולא
מפני שיש ג' זמנים שהבהמות יולדות ,שיש בהמות
העשירי צובע בסיקרא ואומר 'הרי זה מעשר'. אמרינן שרק חזרת יובל מחזירים לחומרא משום ספיקא,
שמבכירות לילד קודם הפסח ,ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח
לעצרת ,ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג ,ובג' זמנים אלו או משום שחוזרת למקומה הראשון שהיתה לשניהם יחד).
מה מעכב בסדר ההפרשה -המנין בשבט והסיקרא
אינם מעכבים בדיעבד ,וכן אם מנאם רבוצים (-שכובים) תיקנו שצריך לעשר כדי שישהו בהמותיהם ולא ישחטום עד נ"ז .והיכא שאחד נטל י' טלאים ואחד נטל ט' וכלב,
או עומדים אינו מעכב ,דכתיב "העשירי קודש" מכל שיעשרום בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל ויהיו בהמות מצויות לרב נחמן ורבי יוחנן כל הטלאים שכנגד הכלב אסורים
מקום .וכן אם לא קרא שמו 'עשירי' אינו מעכב ,דכתיב לעולי רגלים לאכילה ולקרבנות .ואין לחוש שימכרום או מפני שאין יודעים מיהו חילופו של כלב שאסור משום
"יהיה קודש". ישחטום לפני הגורן ,דנח לאדם לעשות מצוה בממונו "מחיר כלב" ,ואלו שעם הכלב מותרים .ולרב ענן ורבי
ורק אח"כ למוכרם או לאוכלם. אלעזר בוררים אחד כנגד הכלב ואוכלים אותו והשאר
היו לו מאה ונטל עשרה יחד ומתוכם נטל אחד ,לת"ק זה
חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אין מותרים לגבוה ,אמנם אם הטלאים שכנגד הכלב שוים
מעכב מפני שצריך למנותם דכתיב "העשירי" ואין זה עשירי,
מצטרפים ,חמשה לפני הגורן מג' הגרנות הנ"ל וחמשה יותר מהטלאים שעם הכלב ,והכלב שוה יותר מכל אחד
ולרבי יוסי ברבי יהודה אינו מעכב ,דס"ל כאבא אלעזר בר
לאחר הגורן מצטרפים ,דאין הגורן מפסיק. מהטלאים ,כולם אסורים מפני שמעורב בכולם מהכלב.
גומל דהא דכתיב "ונחשב לכם תרומתכם" איירי בשתי
והמורה גרס 'כגון דשוה כל חד וחד ארבעה זוזי ופלגי חומשא ,וכלבא
תרומות ,תרומה גדולה ותרומת מעשר ,וכשם שתרומה לר"ע זמנם בפרוס הפסח בפרוס עצרת בפרוס החג ,ואין חמשא זוזי ,דההוא זוזא שייך ואתי בכולהו' ,ופירש רש"י שכל אחד
גדולה ניטלת באומד הדעת כמה יש בכרי ,ובמחשבה (שמחשב פרוס (כמו פרוסה) פחות מט"ו יום ,כדאיתא בברייתא מאותם עשרה שכנגד הכלב שוה ד' זוזים וחצי חומש זוז ,ונמצא שכל
ואומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הם תרומה ,אי נמי נותן עיניו בצד ששואלים ודורשים בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום העשרה שוים ארבעים ואחד זוז ,והכלב שוה ה' זוזים ,וא"כ יוצא
זה ואוכל מצד אחר ,ואומד ומחשבה נלמדים מ"ונחשב") מוכיחים שהתשעה שעמו שוים כל אחד רק ד' זוזים ,נמצא שהזוז החמישי
וחצי זה ט"ו יום( ,ולרשב"ג שתי שבתות) .ולא אמר ר"ע של הכלב מתחלק לכל הטלאים שכנגדו.
שבלא דיבור נמי הוי תרומה) ,כך תרומת מעשר ניטלת באומד
כ"ט אדר ,משום דס"ל שאדר הסמוך לניסן לפעמים
ובמחשבה ,וסובר רבי יוסי ברבי יהודה שמעשר נקרא אלו בהמות פטורים ממעשר בהמה -הכל נכנסים לדיר
מלא ולפעמים חסר ,וא"כ לפעמים זה יוצא בל' אדר.
תרומה ,דכתיב "מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה", להתעשר ,לאתויי רובע ונרבע ומוקצה (-שהפרישוהו להקריבו
והוקש מעשר בהמה למעשר דגן דכתיב "ואת מעשרותיכם" – נ"ח .לבן עזאי זמנם בכ"ט אדר (דס"ל שאדר הסמוך לעבודה זרה) ונעבד (-שעבד את הבהמה עצמה ,כגון שניסך לה בין
מעשר בהמה ומעשר דגן ,שגם מעשר בהמה ניטלת באומד לניסן לעולם חסר) ,א' סיון (דכיון שלא נולדו הרבה קרניה) ואתנן ומחיר (וטומטום ואנדרוגינוס לת"ק חייבים
ובמחשבה כמעשר דגן. בהמות אם נקדים יש לחוש שיגמרו הבהמות) וכ"ט אב ולר"ש פטורים) .אמנם יש כאלו שפטורים ממעשר
לרבי שמעון שניהם יקרבו ויאכלו כחומר קודש שבהם דיני טעות במנין הבהמות למעשר דיני מעשר בהמה
דטעונים שתי מתנות והרמת חזה ושוק כשלמים ,דס"ל
יצאו שנים יחד מונה אותם שנים ,ואם מנאם אחד הרי קפץ אחד מן המנויים (-שכבר עברו בפתח אע"פ שאינם
שמביאים קדשים לבית הפסול.
התשיעי והעשירי למניינו מקולקלים ,דהוא סבור שהתשיעי מעושרים ,דנפטרו במנין הראוי) ,לתוכם ,כולם פטורים ,דאין
ולרבנן שניהם ירעו ,דס"ל שאין מביאים קדשים לבית חולין והעשירי מעשר ,ובאמת דינו כקרא לעשירי תשיעי ולאחד
הפסול וכיון שהחזה ושוק צריך לתתם לכהנים והכהנים מועטים
ידוע איזה מהדיר פטור ,ואם נתערבה בהמה שהיא עצמה
עשר עשירי ,שהעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים .פירוש אחר,
שמא לא יהיו כהנים מצוים לאוכלם ויפסלו בלינה לשני ימים ולילה מקולקלין הכונה שלא חלה עליהם קדושה ליקרב אלא נאכלים
מעשר ,כולם ירעו עד שיפול בהם מום ,ויאכלו במומם
אחד ,ואותו שהוא מעשר היה יכול להאכל לכל אדם ומצויים לו במומם ,דאף שבעלמא אם קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי לבעלים.
הרבה אוכלים ולא יבוא לפסול לינה ,והא דתני בברייתא העשירי קרב מעשר והאחד עשר קרב שלמים כדלקמן ,היינו דווקא
טריפה פטורה ממעשר ,דכתיב "יעבור" פרט לטריפה
ששניהם ימותו ע"י שכונסם לכיפה ,היינו במעשר בזמן הזה כשלא טעה אלא מתשיעי ואילך ,אבל הכא שכל המנין למעלה
מתשיעי הוא טעות ,אינם קדושים ליקרב ,ומיירי שיצאו שנים כגון שנשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה שאינה עוברת מפני
ואין מניחים אותו לרעות עד שיפול בו מום משום תקלה שיבוא
בשמיני או בשביעי .ויש מפרשים שלא טעה במנין אלא נתכוין שאינה יכולה ללכת.
בינתיים לידי גיזה ועבודה ,או שישחוט בלי מום( ,ולא ס"ל להא
למנות שנים לאחד ,שרק בטעות חלה קדושה ולא בכונה ,ורש"י
דאמר רב הונא בריש פירקין שהאידנא לא נוהג מעשר גזירה משום
דוחה פירוש זה .ורבו של רש"י פירש דמקולקלים היינו דקדושה חלה
נ"ט .עשירי מאיליו הוא קדוש ,דתניא קרא לתשיעי
לקוח ויתום) ,וקמ"ל שאפי' שנים דנפיש פסידא אינו עשירי והעשירי נשתייר בדיר ,התשיעי נאכל במומו
על שניהם ,וכמבואר בהמשך המשנה שבקרא לתשיעי עשירי
ממתין שימותו כדי לאוכלם במומם). העשירי מעשר והתשיעי קרב שלמים. דקריאת 'עשירי' מקדשת את התשיעי או את הי"א ,אבל האחרים
וקמ"ל שאם קרא לשניהם עשירי שניהם קדושים ,אע"פ לא נפטרו כיון שהוא תשיעי למנין הבהמות( ,וי"א שהוא חולין
מנאם זוגות זוגות או מאות מאות ,אמר רבי יוחנן
שלא נעקר שם עשירי מהעשירי האמיתי. וכדלהלן) והעשירי מעשר מאיליו אע"פ שלא יצא( .אבל
'עשירי למניינו הוא קדוש' .שיטת רב מארי שכוונת רבי
והא דתנן שאם לא נעקר שם עשירי מהעשירי אין האחד יוחנן שהקבוצה שהמונה קראה עשירי היא קדושה, מהא דתניא שאם לא קראו עשירי הוא קדוש דכתיב
עשר קדוש ,איירי בזה אחר זה .ואם יצא עשירי ולא אמר ושיטת רב כהנא שכוונת רבי יוחנן שהעשירי שיצא "העשירי יהיה קודש" מכל מקום ,אין ראיה ,דדילמא לא
כלום ,אין האחד עשר קדוש ,דשתיקה אינה עקירה. מהפתח קדוש .והא דתנן שאם יצאו שנים כאחד ומנה קראו הכתוב עשירי שיהיה לו דין מעשר להעלותו לירושלים
אותם לאחד התשיעי והעשירי מקולקלים ,לרב מארי ולהקריבו ,אלא קדוש גרידא קרייה רחמנא ,שחלה עליו קדושה
יצאו שנים בעשירי ולא קדם אחד את חבירו ,הגמ'
ואינו נאכל אלא במומו .ל"א דילמא מיירי שלא קראו הבעלים
מסתפקת אם שניהם קדושים כיון שיצאו יחד ,ועשירי ניחא כיון שלעשירי קרא תשיעי ולאחד עשר קרא עשירי,
'עשירי' אלא קרא שמו 'קדוש' ,ולכן הוא מעשר ,אבל בלא קראו כלל
וי"א מעורבים זה בזה ,או שכיון שלא נעקר שם עשירי ולרב כהנא צ"ל שכל זה דווקא היכא שהתכוון להוציאם אינו קדוש כשאר מעשר .ואם מת העשירי בדיר ,התשיעי
אין האחד עשר קדוש ,ורק היכא שאחד קדם והוציא זוגות ,אבל ביצאו זוג מעצמם הולכים אחרי המנין שלו. נאכל במומו וכולם פטורים.
ראשו וקראו אחד עשר והחזיר ראשו ויצא עם עוד אחד, מנאם למפרע (-שקרא לראשון עשרה ולשני תשעה וכו'
שבזה כיון שעקר שם עשירי ,עשירי ואחד עשר נ"ט :קרא לתשיעי עשירי ,לר"ש אינו קדוש אא"כ לא
ולעשירי קרא אחד) ,היוצא עשירי הוא קדוש ,ודין זה הוא
מעורבים זה בזה. עקר מהעשירי שם עשירי ,דאם האחד עשר שדינו שאם
גם לרב מארי דס"ל שהולכים לפי המנין של המונה,
שיטת רבי שאם קרא לעשירי אחד עשר ולאחד דשאני הכא שבפרסית עשירי נקרא חד. קראו עשירי ולעשירי קרא תשיעי הרי הוא קדוש ליקרב
עשר עשירי אין האחד עשר קדוש ,דקריאה לעשירי שלמים ,מ"מ אם קרא לעשירי עשירי אינו קדוש ,כ"ש
ס :קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד שהיוצא תשיעי שלעולם אינו קדוש ליקרב שלמים (כי"א
אחד עשר אינה עקירה .ורבא מעמיד את דברי רבי כשיש
לו עוד הרבה בהמות לעשר ,ומשום שבזה אנו מפרשים עשר עשירי ,התשיעי נאכל במומו לבעלים ,והעשירי שקראו עשירי) ,אלא הוא קדוש לענין שאינו נאכל אלא במומו,
מעשר ,והאחד עשר קרב שלמים ,דכתיב "וכל מעשר שאינו קדוש אם קרא לעשירי עשירי .ולרבנן חלה
שכוונתו שבבהמה זו נשלם המעשר הראשון ,אבל
כשאין עוד בהמות חשיב עקירה. בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדושה על התשיעי אף אם קרא לעשירי עשירי ,דהיא
קודש" ,משמע בין שקראו הוא עשירי בין שהיה עשירי למנין ולא הנותנת ,דדווקא אחד עשר שקדושתו חמורה שהוא קדוש
ס"א .האומר לשלוחו צא ועשר עלי וטעה וקרא קראו עשירי .אמנם השמיני והשנים עשר שקראם עשירי ליקרב ,אינו קדוש אם קרא לעשירי עשירי ,משא"כ
לאחד עשר עשירי אינו קדוש דכיון שהוא שלמים מפסידו אינם קדושים ,דכמו שהוא עצמו אינו קדוש אלא בסמוך תשיעי שקדושתו קלה שאינו קדוש ליקרב הרי הוא קדוש
חזה ושוק שצריך לתת לכהנים ,ויכול לומר שלא עשאו שליח אע"ג שקרא לעשירי עשירי .ועוד י"ל שדווקא האחד
לו שאין לך סמוך לו יותר ממנו ,כך בטעות אין מתקדש אלא
להפסידו ,ואם קרא לתשיעי עשירי לרב פפי הרי הוא עשר אינו קדוש אם נתברר העשירי ,כיון שהעשירי כבר
הסמוך .שיטת ר"מ שהאחד עשר עושה תמורה ,ושאל
קדוש מפני שאוכלו במומו ואינו מפסיד ,ולרב פפא אינו קדוש, נתברר ,אבל התשיעי כיון שעדיין לא נתברר העשירי הרי
רבי יהודה וכי תמורה עושה תמורה והא כתיב "תמורתו" ולא
דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי שצריך להמתין
תמורת תמורתו ,ואחד עשר שקראו עשירי היינו תרומת מעשר ,וענו הוא קדוש אע"ג שאח"כ נתברר העשירי.
שיפול בו מום ,ועוד שאסור בגיזה ועבודה ,דזה טעות ,ואף
בשם ר"מ שאם האחד עשר קרב בהכרח אין דינו מנין הראוי פוטר והיינו שאם כשיצאו היה ראוי לצאת
שהשולח שליח לתרום שהדין הוא שצריך לתרום אחד
כתמורה אלא הקדש ראשון ,דתמורת מעשר אינה קריבה ,ורבי עשירי ולבסוף לא יצא ,כגון שמת אחד מאלו שעדיין לא
מחמישים ,אם פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו
תרומה ,שאני התם שיש שתורמים אחד מארבעים או יהודה עצמו סובר (ס"א ).שהי"א הוא שלמים ,כדדריש נמנו ,אלו שנמנו פטורים( ,דכתיב "כל אשר יעבור" ולא
משישים ,ויכול לומר לו להכי אמדתיך שרצונך לתרום כמו
בסיפרא מ"ואם זבח שלמים קרבנו מן הבקר" לרבות אחד שכבר עבר ,ובהכרח איירי שנפטר במנין הראוי ,דאם
שתרמתי. עשר לשלמים (וסתם סיפרא רבי יהודה .אבל תשיעי עישר עליהם א"צ דרשה לפוטרם) ,ואלו שלא נמנו
אינו שלמים שהרי הקדש מקדש לאחריו ולא לפניו, מצטרפים לגורן אחר .ואם מת אחד המנויים ,ממשיך
דאינו עושה תמורה אלא אחרי שהוא קדוש) ,וס"ל שתמורה
למנות כדרכו.
עצמה קריבה ,ורק תמורת האחד עשר אינה קריבה דאין
דיר שיש לו ב' פתחים ויצאו חלק בפתח אחד וחלק
מסכת ערכין תמורה עושה תמורה.
שיטת רבי אלעזר בן רבי שמעון שאין האחד עשר קדוש בפתח השני ,ונשארו עוד שלא יצאו -אם בסך הכל יצאו
אא"כ שתק בתשיעי ,וקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשרה בפתח אחד ,נוטל את העשירי למעשר ,ואלו
מסכת ערכין עוסקת ברובה (ב – .כ"ד ).בנדרי ערכין ,והיינו
הנודר לשלם ערך אדם (-ערך פלוני עלי) ,שהוא חייב לשלם עשירי ,דס"ל כרבי יהודה שמה שאם קרא עשירי בטעות שיצאו בפתח השני ,אם כשיצאו היה ראוי לצאת בפתח
כפי הערך הקצוב בתורה ,התלוי אם זה איש או אשה ,ובגיל הוי מעשר זה מדין תמורה ,וסבר כאביו ר"ש שא"א שלהם עשרה ,נפטרו במנין הראוי (דאף מנין הראוי גם
הנערך ,ואינו תלוי בשוויו להמכר בשוק .וכן יבוארו דין הנודר
להמיר ב' פעמים והכא נמי אין שני טעויות למעשר. לפתח אחר פוטר) ,ואם כשיצאו לא היה ראוי לצאת
'דמי פלוני עלי' שאז שמים את שוויו כפי שהוא נמכר בשוק. בפתח שלהן עשרה ,יצטרפו לגורן אחר.
ובהמשך המסכת (כ"ד – .ל"ד ).יבוארו דיני המקדיש שדות אחד עשר שקראו עשירי אינו מקודש אא"כ לא קרא
ובתים ,ובדיני גאולת המוכר שדות ובתים. לעשירי עשירי. מי שיש לו ט"ו טלאים צריך להכניס את כולם בין
פרשת ערכין מבוארת בתורה בסוף חומש ויקרא וכדלהלן" : כחושים בין שמנים לדיר (ולא יכניס רק עשרה כחושים,
וידבר ד' אל משה לאמר .דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, דין יצאו שנים יחד ,ומתי הי"א קדוש היכא שקראו
והשאר פטורים משום שאינם אלא חמשה) ,ויוציא עשרה ונוטל
איש כי יפליא נדר בערכך נפשת לד' .והיה ערכך הזכר מבן עשירי -רבא אומר שאם יצאו שנים בתשיעי ,אם קרא
אחד מהם למעשר ,והשאר מצטרפים לגורן אחר ,וקמ"ל
עשרים שנה ועד בן שישים שנה ,והיה ערכך חמישים שקל לשניהם תשיעי ,הרי העשירי האמיתי קדוש מעצמו,
כסף בשקל הקודש .ואם נקבה היא ,והיה ערכך שלושים שקל. תרתי ,א' שאינו יכול לברור הכחושים .ב' שהשאר מצטרפים לגורן
ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה ,והיה ערכך הזכר
והתשיעי חולין שהרי קראו תשיעי ,ועשירי וחולין אחר .אך כיון שכבר שנינו לעיל דחמשה לפני הגורן וחמשה לאחר
עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים .ואם מבן חודש ועד בן מעורבין זה בזה ואינם נאכלים אלא במומם ,והגוזז והעובד באחד הגורן מצטרפין לעשרה ,צ"ל שכוונת הגמרא שלא יכניס רק עשרה
חמש שנים ,והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך מהם אינו סופג ארבעים דשמא חולין הוא .אבל אם קרא ויוכל למכור או לשחוט את השאר אע"פ שהגיע הגורן כיון שאינם
שלשת שקלים כסף .ואם מבן שישים שנה ומעלה אם זכר בני מעשר ,אלא יכנוס את כולם לדיר ויוציא עשרה ,וכיון שכבר
לשניהם עשירי ,עשירי ותשיעי מעורבים.
והיה ערכך חמשה עשר שקל ,ולנקבה עשרה שקלים .ואם מך הוקבעו בדיר למעשר אינו יכול למוכרם ולשוחטם בינתיים.
הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן ,על פי אשר וכן הדין ביצאו שנים בעשירי וקראן עשירי ,עשירי שהוא
תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן". ס .מי שיש לו י"ט טלאים והוציאם זוג זוג ,אחד מהזוג
מעשר גמור ואחד עשר שהוא קדוש וקרב שלמים מעורבים,
ודינם כדלהלן: החמישי קדוש ,והשאר מצטרפים לגורן אחר.
שברח מחוץ לארץ לארץ .ואין הכל מוציאין מירושלים, אשה ,ורבנן מרבים אשה מ"ואם" ,ורבי יהודה "ואם" לא סדר הנושאים העיקריים במסכת -מי מעריך או נערך או
ואפילו מנוה הרעה לנוה יפה. דריש. נודר או נידר (ב – .ו :וכדי לבאר לשון המשנה 'הכל מעריכין'
וכו' ,מבארת הגמרא הכל לאתויי מאי בערכין ובעוד הרבה
ב :סוכה ,לולב ,ציצית ,תפילין ,ושופר -הכל חייבים דינים ,וכן מה באים לחדש כשכתוב הכל חייבים ב ...כהנים
הכל חייבים ...כהנים לוים וישראלים ,מה לוים וישראלים) .שיעור חיוב ערכין למי שאין ידו משגת לשלם
בסוכה ובלולב ובציצית ובתפילין ,קטן שאינו צריך לאמו
בא לחדש משניעור משנתו ואינו קורא אמא חייב בסוכה ,קטן היודע
את השיעור הקצוב בתורה (ז :ח .י"ז – .י"ח .).שיעורי ערכין
(י"ח – .י"ט .).חיוב הנודר לתת כמשקל גופו וכדומה (י"ט– .
סוכה -הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים, לנענע חייב בלולב ,קטן היודע להתעטף חייב בציצית, כ .).דיני הקדש ופדיון שדה אחוזה ומה דינה ביובל (כ"ד- :
וקמ"ל שאפילו כהנים דבני עבודה נינהו ,ואין יכולין לדור קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין ,וקטן כ"ז .):דיני חרמים (כ"ח – .כ"ט .).גאולת שדה אחוזה שמכרה
איש ואשתו בסוכה ,דאין נזקקין לנשותיהן כיון דרמיא עלייהו עבודת שהגיע לחינוך (חד אמר כבן שמונה כבן תשע וחד אמר כבן תשע (כ"ט - :ל .):גאולת בתי ערי חומה (ל"א – .ל"ב .):גאולת בתי
הרגל ,ובעינן "בסוכות תשבו שבעת ימים" -כעין תדורו - החצרים וערי הלוים (ל"ג).
כבן עשר ,שמחנכים אותו לשעות .יומא פ"ב) חייב בשופר ,דתנן
איש ואשתו ,מ"מ אינם פטורים מן הסוכה אלא רק בזמן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. נושאים נוספים שנתבארו במסכת -דיני צדקה (ו') .דיני
העבודה ,כהולכי דרכים שפטורים מן הסוכה ביום גוסס ויוצא ליהרג (ו - :ז .):דיני אשה שאינה יודעת אם היא
ראיה -הכל חייבים בראיה ,ואפי' מי שחציו עבד וחציו בימי זיבה או נדה( .ח') .כמה חודשים מלאים וחסרים ניתן
וחייבים בלילה.
בן חורין ,ולרבינא חציו עבד וחציו בן חורין פטור מראיה, לעשות בשנה (ח - :ט .):כלי השיר שבמקדש (י – .י"ב .).באיזה
ציצית -הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים, (וללישנא בתרא דברי רבינא הם למשנה ראשונה שבית שנה לשמיטה היה החורבן (י"ב – .י"ג .).חיובי ממון קצובים
(י"ג - :ט"ו .).איסור לשון הרע (ט"ו – ט"ז .):תוכחה (י"ז .):על
וקמ"ל שאפילו כהנים שהותר להם כלאים בזמן הלל סברו שהוא עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום איזה חיובים ממשכנים (כ"א .).גבית חוב וכדומה מיתומים
העבודה ,דהאבנט היה מכלאים ,וכתיב "לא תלבש שעטנז אחד ,אבל למשנה אחרונה שהודו בית הלל לבית שמאי (כ"א - :כ"ב .):מתי המגרש צריך לידור הנאה מאשתו( .כ"ג).
גדילים תעשה לך" ,חייבים בציצית ,דכיון ששלא בשעת שכופים את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על
עבודה הם מוזהרים בשעטנז ,הרי הם בכלל המצוה. חצי דמיו ,מפני שאינו יכול לישא לא שפחה ולא בת
ונשים אסורות בכלאים ,דהשוה הכתוב אשה לאיש ,ואין ללמוד מזה חורין ,והתורה אמרה "לא תוהו בראה לשבת יצרה" ,חייב
לחייבם בציצית ,דהוקשה כל התורה לתפילין. בראיה) ,אבל עבד גמור פטור מראיה ,דכתיב "את פני האדון ד' " הכל מעריכין
תפילין -הכל חייבים בתפילין כהנים לוים וישראלים, מי שאין לו אדון אלא הוא .ו'הכל' בא לרבות מי שהיה חיגר
וקמ"ל שאפילו כהנים שבזמן העבודה אינם בכלל מצות ביו"ט ראשון ונתרפא ,וחיגר פטור דכתיב "רגלים" פרט לבעלי
הכל לאתויי מאי
תפילין של יד ,דכתיב "ילבש על בשרו" שלא יהא דבר חוצץ קביים ,והיינו למ"ד שימי הרגל הם תשלומין זה לזה שני
מסכת ערכין פותחת בדין מי מעריך (-ערך פלוני עלי) או נודר
בינו ובשרו ,והתפילין צריכים להיות על בשרו תחת בגדיו בקיבורת לראשון ושלישי לשני וכו' ,דלדבריו כל יום חשוב בפני עצמו ,ואם
(-דמי פלוני עלי) או נערך (-ערכי עלי או ערך פלוני עלי) או
אצל הכתף ,דכתיב "והיה לך לאות" -ולא לאחרים לאות ,חייבים נעשה ראוי בשני חייב ,ולמ"ד שכל ימי הרגל הם תשלומין נידר (דמי עלי או שאחר אמר עליו דמי פלוני עלי) .והגמרא
בתפילין של ראש (דאף דכתיב "ושמת המצנפת על למי שהוא ראוי ומחויב בראשון ולא הקריב ,שהוא מקריב כל מבארת מה באה המשנה לרבות באומרה 'הכל' ,במשנה שלנו
ראשו" ,שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח שבעה ,אבל מי שלא נראה בראשון שוב אינו חייב' ,הכל' בא ובמשניות נוספות.
תפילין) ,דתפילין של יד ושל ראש אין מעכבים זה את זה. לרבות סומא באחת מעיניו ,ודלא כהסובר שסומא ב .מי מעריך -הכל מעריכין (-שאם אמר ערך פלוני עלי ,נותן
(וגם במצנפת צריך שלא דבר חוצץ בינה לראש ,אך שערו באחת מעיניו פטור (ודריש יִרְאֶה יֵרָאֶה כדרך שבא
לפי הערך הכתוב בפרשת ערכין ,לפי השנים של הנערך) ,כהנים לוים
היה נראה בין הציץ המונח על המצח למצנפת המונחת על הראש לראות כך בא ליראות).
וישראלים ,נשים ועבדים ,טומטום ואנדרוגינוס ,ואף
ושם במקום שמוחו של תינוק רופס היה מניח תפילין). ג .מגילה -הכל חייבים במגילה ,ואף נשים לפי שאף הן מופלא הסמוך לאיש (-בן י"ב שנה ויום אחד ,שאינו איש עד
שופר -הכל חייבים בתקיעת שופר כהנים לוים היו באותו הנס ,וחייבות לקרותה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים שיביא ב' שערות ,ובודקים אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר
וישראלים ,וקמ"ל שאפילו כהנים שאינם שייכים במצות ידי חובתם. או הקדיש) מעריך ,אבל חרש שוטה וקטן אין מעריכין מפני
יובל ,דכהנים ולוים מוכרים לעולם (-שאפילו בשנת היובל שאין בהם דעת .עכו"ם (ה ):לר"מ אינו מעריך ולרבי יהודה
זימון -הכל חייבים בזימון ,ונשים מזמנות לעצמן,
עצמה אם מכרו הקרקע מכורה ויוצאה והמעות שלהם ,אבל בישראל מעריך .הגוסס והיוצא ליהרג (ו ):מעריכים.
ועבדים מזמנים לעצמם ,ג' נשים או ג' עבדים ,אבל ב' נשים או
אינה מכורה והמעות חוזרים) ,וגואלים לעולם -מיד( ,אבל ישראל ב' עבדים לא מצטרפים עם אנשים ,דאין הנשים אומרות ברית ,ואין מי נערך -הכל נערכין (-אם אמר ערכי עלי או שאמר ערך פלוני
אינו מותר לגאול לפני שעברו ב' שנים) ,ותני שוה היובל לראש העבדים אומרים 'על נחלתנו' .והכל מצטרפים לזימון ,וקטן עלי) ,כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים (ועבד נערך כזכר
השנה לתקיעה ולברכות – מלכויות זכרונות ושופרות ,מ"מ היודע למי מברכים מזמנים עליו. ולא כאשה .תוס' שם) ,וחרש שוטה וקטן ,ואף מנוול ומוכה
כיון שהם שייכים ביובל לענין השמטת כספים ושילוח שחין (דאף דאינו בדמים ישנו בערכין דכתיב "נפשות" –
עבדים ,הם שייכים גם בשופר דראש השנה( .ואין לומר זיבה -הכל מיטמאין בזיבה ,ואפי' תינוק בן יומו .רבי
יהודה לומד דין זה מ"איש איש כי יהיה זב מבשרו" ,ורבי כל דהו .טומטום ואנדרוגינוס אין נערכים ,מפני שאינו
דסלקא דעתך דכיון דכתיב "יום תרועה יהיה לכם" נערך אלא זכר ודאי ונקיבה ודאית דזכר ונקיבה כתובים
דמשמע יום אחד בלבד ,כהנים ששייכים בתקיעה כל השנה ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה לומד מ"לזכר
ולנקיבה" -בין גדולים בין קטנים ,ו"איש איש" – דיברה בפרשה .קטן פחות מבן חודש אינו נערך( ,המעריך פחות מבן
דכתיב "ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם" פטורים, חודש ,לרבנן לא אמר כלום ,ולר"מ נותן דמיו ,דאדם יודע שאין ערך
דהתם חצוצרות והכא שופר). תורה בלשון בני אדם.
לפחות מבן חודש וגמר ואמר לשם דמים) .עכו"ם (ה ):לר"מ נערך
טמא מת -הכל מיטמאין בטמא מת ,ואפי' קטן מטמא ולרבי יהודה אינו נערך .הגוסס והיוצא ליהרג (ו ):אינו
ד .מגילה -הכל חייבים במגילה כהנים לוים וישראלים,
וכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם אוכלין ומשקין כגדול ,דכתיב "ועל הנפשות אשר היו שם" נערך ,ולרבי חנינא בן עקביא נערך מפני שדמיו קצובים.
מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. ואמנם קטן אינו ענוש כרת דכתיב "איש אשר יטמא".
מי נודר -הכל נודרים (-דמי פלוני עלי) כהנים לוים
זימון -הכל חייבים בזימון כהנים לוים וישראלים ,וקמ"ל נגעים -הכל מיטמאין בנגעים ,ואפי' קטן ,דכתיב אדם. וישראלים ,נשים ועבדים ,טומטום ואנדרוגינוס ,ועכו"ם,
שאפילו כהנים שאכלו קדשים חייבים בזימון ,דאע"פ אשה מיטמאה בצרעת דכתיב "והצרוע" ,אמנם אינה אבל לא חרש שוטה וקטן מפני שאין בהם דעת .הגוסס
שאכילת קדשים היא כפרה דכתיב "ואכלו אותם אשר פורעת ופורמת דכתיב "איש צרוע" .הכל כשרים לראות והיוצא ליהרג נודרים.
כופר בהם" ,מ"מ הא כתיב "ואכלת ושבעת" ,וזה שייך את הנגעים ,ואפי' כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן,
מי נידר -הכל נידרים (-דמי עלי או שאחר אמר עליו דמי פלוני עלי)
גם בקדשים .וכן הכל מצטרפים לזימון ,ואפילו אם אכלו ובלבד שאם מסברי ליה הלכות נגעים סבר ,והולך תלמיד חכם
ישראל ורואה עימו ואומר לו אמור טמא והוא אומר ,אמור טהור והוא
כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים ,וטומטום
הכהנים תרומה או קדשים ,הם מצטרפים עם ישראלים ואנדרוגינוס שהרי יש להם דמים ,וחרש שוטה וקטן ופחות
אומר ,שהטומאה והטהרה תלויה במאמר הכהן.
לזימון ,שאע"פ שהזר לא יכול לאכול עם הכהן במאכלו, מבן חודש ועכו"ם ,אבל הגוסס והיוצא ליהרג (ו ,):אינם
הכהן הרי יכול לאכול עם הזר במאכלו. קידוש אפר פרה -הכל כשרים לקדש (-לערב מים חיים
נידרים.
באפר חטאת) ,ואפילו אשה ,חוץ מחרש שוטה וקטן ,ורבי
ערכין -הכל מעריכין כהנים לוים וישראלים .לרבה סמיכה -הכל סומכין ,ואפי' יורש ,דילפינן מתמורה (-
יהודה מכשיר בקטן ,ופוסל באשה ואנדרוגינוס.
החידוש בזה הוא לבן בוכרי דס"ל שכהנים אין שייכים סוף הקדש מתחילת הקדש) ,ולרבי יהודה יורש אינו
במחצית השקל דכתיב "לכל העובר על הפקודים" ושבט לוי לא הזאה -הכל כשרים להזות ,וערל שמתו אחיו מחמת מילה
סומך דכתיב "קרבנו" ולא קרבן אביו ,ורבנן לומדים
נפקד ,דמ"מ שייכים בערכין ,אע"ג דכתיב "וכל ערכך יהיה שהזה ממי חטאת על הטמא הזאתו כשרה.
מ"קרבנו" למעט שאין ישראל סומך על קרבן עכו"ם וקרבן
בשקל הקודש" .אביי מקשה שדורשים משם שבנדון שחיטה -הכל שוחטין ,ואפילו כותי וישראל מומר. חבירו ,ומ"קרבנו" נוסף לומדים לרבות כל בעלי חוברין
ב'השג יד' אין ערך פחות מסלע ,ולכן מבאר אביי
לסמיכה- ,שאם חמשה הביאו קרבן בשותפות כולם צריכים לסמוך
שהחידוש משום שכהנים אינם שייכים בפדיון הבן, ג :עליה לארץ ישראל ולירושלים -הכל מעלין לארץ
עליו ,ולרבי יהודה בעלי חוברין לא מתרבים אלא אחד סומך
וכתיב "ופדויו מבן חודש תפדה בערכך" .רבא מקשה ישראל ,והכל מעלין לירושלים ,שכופה אדם את בני ביתו
לכולם ,ולא חשיב סומך על קרבן חבירו כיון שהוא שייך בקרבן.
דא"כ באיל האשם דכתיב ג"כ "בערכך" לא יהיו שייכים לעלות עמו ,ואפילו מנוה יפה דחו"ל לנוה רעה דארץ ישראל,
טומטום ואנדרוגינוס שאינם שייכים בערכין ,ולכן מבאר ואין אשתו יכולה לעכב עליו ,ואפי' עבדים (שאם יש לו עבד כנעני
תמורה -הכל ממירין .יורש ,לרבנן ממיר דכתיב "המר
רבא שהחידוש הוא משום דכתיב "והעמידו לפני הכהן" מהול ורוצה העבד שלא ימכרוהו אלא בארץ ישראל ,כופים את רבו ימיר" ,ולרבי יהודה אינו ממיר דילפינן מסמיכה (-תחילת
והוה אמינא שנדרוש ולא כהן לפני כהן ,קמ"ל. להעלותו) .ואין הכל מוציאין מארץ ישראל ,ואפילו עבד הקדש מסוף הקדש) ,ומ"המר ימיר" מרבה רבי יהודה
ו .וכן מצינו שיש סתירה בברייתות אם מקבלים מעכו"ם רבה מסתפק אם האומר 'דמי ראשי לגבי מזבח' נדון הכל נערכין ,ואפילו מנוול ומוכה שחין וכדלהלן.
נדבה לבדק הבית או לא ,וביאר רבי יוחנן שבתחילה (- בכבודו ונותן חצי מהדמים ,דלא אשכחן בדמים שאינו נדון לבן בוכרי כל כהן ששוקל אינו חוטא ,ולא הוי חולין
בתחילת הבנין) לא היו מקבלים מהם אפי' מים ומלח שמא בכבודו ,או שאינו נדון בכבודו דלא אשכחן לגבי מזבח בעזרה משום שהכהן מוסר זאת לציבור .ולרבן יוחנן בן
כוונתם לרפות ידיהם ,ולבסוף (-לחזק את בדק הבית .ל"א בתחילה דנדון בכבודו .תיקו. זכאי כהן שאינו שוקל חוטא ,דכתיב "זה יתנו" – זה בגימטריא
כשלא היתה אימת העכו"ם עליהם לא היו מקבלים ,אבל לבסוף רבא מסתפק אם האומר 'ערכי עלי לגבי מזבח' נדון י"ב שבטים ,ו"כל העובר" הכונה לים סוף ,והכהנים דורשים
מקבלים משום אימה ,וראשון עיקר ,דכל ימי בית שני היתה אימת בהשג יד ,דלא אשכחן בערכין דאין נדון בהשג יד ,או לעצמם (-להנאתם ושלא כדין) מהפסוק "וכל מנחת כהן
העכו"ם עליהם ,ובתחילתו יותר מסופו) רק דבר המסוים שנראה שאינו נדון בהשג יד ,דלא אשכחן לגבי מזבח שנפדה כליל תהיה לא תיאכל" שאם יביאו מחצית השקל איך
בעין (כאמה כליא עורב -טבלאות ברזל בגודל אמה עם מסמרים אלא בשוויו .תיקו. יאכלו את העומר ושתי הלחם ,ולדידן לא שייך דין זה אלא
גבוהים שמחפים בהם את הגג של ההיכל כדי לגרש את העורבים
שלא ישכנו שם) אין מקבלים מהם דגנאי הוא ,ועוד שמתפארים
רב אשי מסתפק אם המקדיש שדה אחוזה לגבי מזבח במנחת כהן לחודיה ,אבל בשל ציבור הולכים אחר הרוב.
בו ,ואמנם מהמלכות אף בתחילה היו מקבלים (כדכתיב לדמי עולה נפדה לפי בית זרע חומר שעורים בחמישים
שקל כסף ,דזה השיעור תמיד בפדיית שדה אחוזה כמה דרשות לדיני ערכין
"ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך" בתחילת הבנין
שנטל בדק הבית מכורש) ,דאין המלכות חוזרת בה אפילו שהקדישו לבדק הבית ,או שנפדה בשויו דלא אשכחן לגבי ד :ערך סתום -אמר ערך סתם עלי (-שלא אמר ערכי עלי
מזבח שנפדה אלא בשויו ,דהא לא אשכחן קראי למזבח אלא או ערך פלוני עלי ,אלא אמר הרי עלי ערך) ,נותן ג' שקלים,
אמרה שתעקור הר וכיון שנתכוונה לטובה שוב אינו חוזר.
בבהמות ,וודאי לא נתנה תורה קצבה לפדיונם אם הוממו .תיקו. כפחות שבערכין ,דכתיב "בערכך" להביא ערך סתום,
עכו"ם שהפריש תרומה מכריו של תבואת עצמו ,בודקים
ולא נותן חמישים ,משום דתפשת מרובה לא תפשת,
אותו ,אם הפרישה בדעת ישראל (-שתלך למקום שתרומת נדרים וערכין בפחות מבן חודש -פחות מבן חודש
דיש להקשות תפוס את המועט .ולא נותן שקל ,משום שרק
ישראל הולכת .ל"א שישראל אמר לו להפרישה) ,תינתן לכהן, נידר -אם אמר אחר דמיו עלי ,שהרי יש לו דמים כל דהו.
מי שאין ידו משגת נותן שקל .וקמ"ל קרא שאינו נדון
ואם לאו טעונה גניזה ואסורה בהנאה ,שמא היה בליבו והמעריכו ,לר"מ נותן דמיו כמה שהוא נמכר בשוק ,דאין אדם
בהשג יד ,אלא אפילו אין ידו משגת צריך לתת ג' סלעים .והטעם
לשמים לשם הקדש ,ומיירי בזמן הזה שהקדש אסור בהנאה. מוציא דבריו לבטלה ,וכיון שהוא יודע שאין ערכין
משום דהוי כמפרש( ,דכיון דיודע הוא שפחות שבערכין הוא ג'
עכו"ם שהתנדב קורה ,בודקים אותו ,אם אמר בדעת לפחות מבן חודש דלא נאמרו ערכין בפרשה אלא מבן חודש שקלים ,כמאן דאמר הרי עלי ג' שקלים דמי ,ולא דמי לאומר ערכי
ישראל הפרשתיה ,מותר להשתמש בה לבית הכנסת ,ואם ומעלה ,גמר ואמר לשם דמים ,ולחכמים לא אמר כלום, עלי או ערך פלוני עלי ,דהתם לא מוכחא מילתא ,דאין הכל יודעין את
שם כתוב עליה ,יחתוך אותו ,ומותר להשתמש במה דאדם מוציא דבריו לבטלה .וכן נחלקו מטעם זה באומר שנותיו ,משא"כ הכא שלא תלה בשום אדם) .וי"א שנדון בהשג
שנשאר ,דשם שלא במקומו אינו קדוש (-אינו קדוש אלא ערך כלי זה עלי ,ובמקדיש בהמת חבירו (ואמר 'דמי בהמה יד ,ואינו חשוב כמפרש.
מקום השם ,ל"א שם שלא במקומו היינו ע"ג קורות וכלים ,שאין זו עלי להקריב' ,אבל באומר 'הרי בהמה זו עולה' לא אמר ערך אברים -אברים אין להם ערכין -שאם אמר ערך ידי עלי
מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו ,אבל שם כלום) ,שלר"מ נותן להקדש דמיהם ,ולחכמים פטור.
לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש ,וראשון עיקר) ,כדמצינו שאם לא אמר כלום( ,אבל אם אמר דמי ידי עלי נותן דמי ידו) ,דכתיב
"בערכך" ,אמנם אבר שהנשמה תלויה בו כגון שאמר ערך
היה כתוב שם על ידות הכלים או על כרעי המיטה יחתוך עכו"ם בערכין וכדו' ראשי או ערך כבדי יש לו ערך ,דכתיב "נפשות" -בנפש תלה
את השם ויגנוז אותו .ואם לא אמר בדעת ישראל להלן יבואר האם עכו"ם נודר ונידר ,מעריך ונערך ,האם מקבלים רחמנא.
הפרשתיה ,טעונה גניזה אע"פ שאין שם כתוב עליה. מהעכו"ם נדבה לבדק הבית ומדוע (והאם יש בזה מעילה) ,ומה
הדין בעכו"ם שהפריש תרומה או התנדב קורה. מת או גוסס אין להם ערכין ,דכתיב לגבי עני שהעריך
צדקה ה :נדרים וערכין בעכו"ם -עובד כוכבים נודר ונידר
"והעמיד והעריך" כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה.
שינוי המעות -האומר 'סלע זו לצדקה' מותר לשנותה אחד שהעריך מאה חייב בערכין ,דכתיב "נפשות".
לכו"ע ,ולענין ערכין לר"מ נערך ונותן הישראל שהעריכו כפי
לצרכיו ,ולאחר זמן ישלם ,בין לעצמו ,בין להלוותה לאחר .לרבי שניו של העכו"ם ,אבל לא מעריך אם אמר העכו"ם ערכי עלי או אשה שהעריכה בין איש בין אשה חייבת בערכין,
זעירא דין זה הוא דווקא באומר 'עלי' ,דכיון שקיבל עליה ערך אחרים עלי ,ולרבי יהודה עכו"ם מעריך אם אמר על ישראל דכתיב "נפשות".
אחריות גניבה ואבידה כדידיה דמי ,אבל באומר 'זו' צריך לתת ערכי עלי ,אבל לא נערך -אם אמר ערכי עלי ,או שאמר ישראל מנוול ומוכה שחין שהעריכוהו יש לו ערכין ,דכתיב
דווקא אותה .ולרבא בכל גוונא מותר להשתמש בה, ערכו עלי ,לא אמר כלום .דהנה בפסוק כתיב "בני ישראל", "נפשות" .ואפשר לדרוש ג' דברים (-אבר שהנשמה תלויה
אמנם משהגיעה ליד גבאי אסור לשנותה ,ורבי ינאי היה ומאידך כתיב "איש" דמשמע כל דהו ,לר"מ עדיף לרבות בו ,אחד שהעריך מאה ,ואשה שהעריכה) מתיבה זו ,כיון
לוה ממעות הצדקה ופורע ,דשאני רבי ינאי דניחא שעכו"ם נערך ,שהרי ריבה הכתוב בנערכין יותר דשקולין הם ,ומ"נפשות" לומדים מנוול ומכה שחין.
לעניים שישתהה כי בינתיים היה מביא מהציבור עוד. מבמעריכין ,כדמצינו שחרש שוטה וקטן נערכים אבל טומטום ואנדרוגינוס אף שאינם בערכין דכתיב "הזכר"
צדקה הרי היא בבל תאחר. לא מעריכים ,ולרבי יהודה עדיף לרבות שעכו"ם מעריך, דמשמע זכר ודאי ונקיבה ודאית ,ישנם בדמים ,דלא גרע
ו :ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכים אבל לא נערכים. מהאומר דמי דיקלא עלי .ושייך בהם דין 'נדון בכבודו' (-
לשנותם לדבר הרשות ,אבל לדבר מצוה מותר ,ובנכרי רבא אמר שטעמיה דרבי יהודה מסתבר ,דאין לדמות שאם אמר דמי ראשו עלי וכדו' נותן דמי כולו) ,דכתיב "והיה
שהתנדב אסור לשנות אפי' לדבר מצוה ,עד שישתקע עכו"ם לחש"ו שאינם בני דעה ולכן גם אינם נודרים ערכך".
שם בעליה ,כדי שלא יקפיד .ויש מחלוקת אם בסוחר ומקדישים ,אבל עכו"ם שנודר ומקדיש י"ל שגם מעריך ,אלא יש אביי שואל דמי שאינו בערכין אינו נדון בכבודו ,כדמצינו
שמחזר בעיירות אין לחוש שיראה ויקפיד כיון שאינו מצוי לדמותו לטומטום ואנדרוגינוס שמעריכים ולא נערכים, שהאומר ראש עבד זה או ראש חמור זה הקדש משמנים
בעיר ,או שיש לחוש שיקרה שיבוא. ומאידך מהפסוק בספר עזרא שהיו העכו"ם מתנדבים ורוצים ביניהם כמה שוה ויחלקו דמיו ,דאין דרך למכור ראש עבד וחמור,
לסייעם בבנין בית שני ,ואמר להם נחמיה "לא לכם ולנו לבנות אבל באומר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה,
דיני גוסס ויוצא ליהרג בית לאלוקינו" משמע כר"מ ,דערכין לבדק הבית. כיון שהראש נמכר בפני עצמו בבית טבחא ,ואין אומרים
להלן יבואר האם גוסס ויוצא ליהרג נודרים ,מעריכים, ואמר רב חסדא בשם אבימי שלרבי יהודה לומדים שנדון בכבודו.
מקדישים ,נידרים ,חייבים לשלם כשהזיקו .וכן ביוצא ליהרג מפסוק זה שערך עכו"ם נגנז ולא מביאים אותו לבדק הבית. ורבה דוחה שהרי דין זה נאמר גם בעבד אע"פ שהוא
האם מקריבים את קרבנו לפני שמת ,והאם באשה מעוברת
הגמ' שואלת דא"כ לא ימעלו בו כדין חטאות המתות שייך בערכין ,ובהכרח שיש חילוק בין קדשי מזבח שאין
ממתינים עד שתלד .עוד יבואר האם מחללים שבת בספק
פיקוח נפש של עובר ,והאם שער המת מותר בהנאה. שאין מועלין בהם ( -להתחייב בקרבן מעילה) לפי שהמעות נדון בכבודו לקדשי בדק הבית.
הולכות לים המלח ולא קרינן ביה "מקדשי ד' " כיון שזה הולך
נדרים וערכין- ה .והני מילי בקדושת דמים למזבח ,אבל בקדושת הגוף
לאיבוד ,ותניא שבקדשי בדק הבית של עכו"ם מועלים
הגוסס והיוצא ליהרג נודרים ומעריכים ומקדישים ,שהרי מתפשט ההקדש לכולה כיון שהיא ראויה להקרבה ,דלא
(משא"כ בקדשי מזבח דילפינן חטא חטא מתרומה ,שכמו
הם ברי דעה. נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה ואמרו שתימכר לצרכי עולה
שמיתה אינה נוהגת אלא בתרומת ישראל דכתיב "ולא יחללו את
הגוסס לא נידר ,דלאו בר דמים הוא ,ולא נערך ,דאינו בר קדשי בני ישראל" ,אף מעילה אינה נוהגת אלא בקדשי ישראל, שהרי לא הקדיש גופה ,חוץ מדמי אותו אבר שכיון שחלה עליו
העמדה והערכה. ודווקא דומיא דתרומה שהיא קדושת הגוף אין מועלים ,אבל קדושת קדושת הגוף אינו יכול למוכרה( ,ומוכרה לאומר הרי עלי עולה בחייה
דמים לא נלמדת מתרומה .וי"מ שבקדשי מזבח דעכו"ם אין מועלים ( -כמו שיכולה לחיות) ,דאל"כ נמצא הלוקח מקריב עולה חסירה אבר
היוצא ליהרג (בדיני ישראל ,וכן להלן) ונגמר דינו ,לא נידר, משום דמצינו (תמורה ב ):חילוק בין קדשי מזבח דעכו"ם לקדשי זה שאינו שלו) ,אלא באבר שאין הנשמה תלויה בו ,אבל
משום שאינו בר דמים דאין אדם קונהו להפסיד מעותיו ,ולענין מזבח דישראל ,שאין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ,אבל באבר שהנשמה תלויה בו מודו לרבי יוסי ורבי שמעון
ערכין ,לת"ק אינו נערך ,דכתיב "כל חרם לא יפדה" מי בקדשי בדק הבית דעכו"ם לא מצינו חילוק ,הלכך מועלים בהם. שכולה עולה .ואף שבמקדיש איל לדמיו קדוש בקדושת
שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון( ,אמנם אם לא נגמר וראשון עיקר). הגוף ,היכא שהקדיש חד אבר והוא בעל מום אינו קדוש
דינו נערך ,דכתיב "מן האדם" ולא כל האדם) ,ולרבי ועל כן מבאר רבא שודאי ערך עכו"ם הולך לבדק הבית ,ובימי בקדושת הגוף ,ולא אמרינן מיגו דקדיש חד אבר קדשה נמי כולה,
חנינא בן עקביא נערך ,מפני שדמיו קצובים( ,ו"כל חרם עזרא לא קיבלו מהעכו"ם לפי שכוונתם היתה לרפות ומיגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף ,דתרי מיגו
לא יפדה" היינו שאינו יכול לתת ממון ולהפטר ,אף ידיהם של ישראל ע"י שיסמכו על מה שיביאו והם ישתהו לא אמרינן יחד ,ואם אינו בעל מום שיכולה לחול עליו קדושת
במיתות קלות לענין שניתנה שגגתן לכפרה כגון רוצח ויתאחר הבנין עד שיסבו את לב כורש שלא לבנותו. הגוף הוי ספק.
אלא לאחר י"ז ימים נקיים ,ואף אם ראתה ג' ימים אין שני הימים מפני שנויי המת אסורים בהנאה ,והא דמיבעיא לר' יוסי שבשוגג גולה ,ומחלל שבת ובא על הערוה ששגגתם חטאת ,משא"כ
הראשונים מצטרפים לי"ח ימים (-ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה) ,דשמא ברבי חנינא אם שער נשים צדקניות של עיר הנדחת שלא מגדף ומקלל אביו שבשוגג אינו מביא קרבן ואינו גולה ,משא"כ
הם היו בימי זיבה ורק השלישי היה בימי נדה ,אבל ביום י"ח יצאה מן הודחו עימה נשרף כשאר ממונם של צדיקים שבתוכה ,איירי מיתה בידי שמים שיכול לתת ממון ולהתכפר דכתיב
הספק ממה נפשך ,ואם ראתה ד' ימים חוזרת אחרי ט"ז בתלי בסיכתא ,אבל שיער שלה אסור בהנאה. "אם כופר יושת עליו").
ימים ,שמא ב' הימים הראשונים היו בימי זיבתה וג' בימי נדתה( ,ואף
אם ג' הימים הראשונים של הראיה היו בימי זיבתה אינה צריכה
ולרב נחמן בר יצחק אף שער של מתה מותר בהנאה דשיער גוסס ויוצא ליהרג שהזיקו ,לת"ק פטורים ,ולרבי יוסי
למנות עוד יום ,דבכהאי גוונא כיון שראתה ג' ימים רצופים בימי אשה לאו בר מיתה הוא ,שאינו עשוי להשתנות ,ושאני משער חייבים.
זיבתה הרי היא זבה גדולה וכבר אחרי ז' נקיים היא חוזרת לימי בהמה שנגמר דינה שאסור בהנאה ,ששם גמר דין אוסרו. לרב יוסף נחלקו אם מלוה על פה (-כגון זה שהזיק ולא עמד
נדתה) ,וכל יום נוסף שתראה ,חוזרת אחרי יום אחד פחות, בדין עד שמת) גובה מן היורשים או לא.
עד שתראה י"ג או יותר ,שאז אחרי ז' ימים נקיים חוזרת
ולרבה לכו"ע מלוה על פה אינו גובה מן היורשים ,ונחלקו
לימי נדתה ,דאפילו ראתה י"ד יום אינה חוזרת לימי נדתה בפחות
מז' נקיים ,כדי שתצא מידי זיבה. אין נערכין אם מלוה הכתובה בתורה כתשלומי נזק ומדאורייתא הוא
משועבד בעל כרחו ככתובה בשטר דמיא או לא.
ח :וכל זה לענין קרבן ,אבל לבעלה מותרת בכל האופנים
ז .ולרבה הא דאיתא בברייתא שהחופר בור ברה"ר ונפל
אחרי ז' נקיים. אין ב ...פחות מ ...ולא יותר מ... עליו שור והרגו לחופר פטור בעל השור ,ואם מת השור
כל הזבות הנ"ל מביאות בסוף שבעה נקיים קרבן שתי תורים, חייבים היורשים לשלם את דמי השור לבעליו ,ומבואר
אחד לחטאת ואחד לעולה ,שמא היתה זבה ,ואינו נאכל ,שמא ב' ערכין ב'השג יד' מסתמא דמתני' שמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר ,וקשיא
הימים הראשונים היו ימי זיבה ,ואח"כ ראתה בימי נדה ,ואינה זבה כתיב "ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו סתמא אסתמא ,צ"ל דמיירי שישבו הדיינים בפתח הבור
גדולה ,והחטאת היא חולין ומליקתה נבילה כדין חולין שנמלקו, הכהן ,על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן" ,והיינו שבאופן
(והעולה קריבה על תנאי שאם היא זבה תהא לחובתה ,ואם אינה זבה
וכבר נתחייב בחייו לשלם.
שהמעריך עני ואין ידו משגת לשלם כפי ערך הנערך הקצוב
תהא נדבה ,אבל חטאת נדבה ליתא) ,חוץ מזו שראתה י"ב או בתורה ,משלם לפי השג ידו .ולהלן יבוארו פרטי הדינים בזה. ובברייתא אחרת מבואר שהיוצא ליהרג שחבלו בו
י"ג ימים שמביאה קרבן ונאכל ,שודאי ראתה ג' ימים בימי אין בערכין פחות מסלע ,והיינו בעני הנדון בהשג יד ,דכתיב פטורים מלשלם דאין לו דמים והוא עומד ליחבל ,ואם הוא
זיבה( ,דאם ג' הימים הראשונים היו בימי זיבה הרי היא זבה ,ואם רק "וכל ערכך יהיה בשקל הקודש" – כל ערכין שאתה חבל באחרים לת"ק חייב דבר דעה הוא ,ולרשב"א פטור
שנים היו בימי זיבה ,א"כ אח"כ ראתה עוד ז' בימי נדה ,ואח"כ ראתה
מעריך לא יהיו פחותים משקל ,ואין בערכין יותר מפני שלא ניתן לחזרת עמידת בי"ד -שא"א להחזירו לבי"ד
ג' ימים בימי זיבה). להעמידו בדין על מה שחבל ,דאין מענים את דינו ,ועל זה נחלקו
מחמישים ,דכתיב "חמישים" ,והיינו לעשיר.
אין בנגעים פחות משבוע להסגר ,והיינו בנגעי אדם ,ועל רב יוסף ורבה במה נחלקו כנ"ל.
בן עשרים שערכו חמישים והיה עני שנדון בהשג יד ונתן סלע
זה נאמר "צדקתך כהררי קל" אלו נגעי אדם שבשבוע
קרבנות -היוצא ליהרג מזים עליו מדם חטאתו ומדם והעשיר אינו צריך לתת עוד ,אבל אם נתן פחות מסלע
אחד מתברר לטהר או ליחלט ,ואין בנגעים יותר מג' שבועות, אשמו ולא הוי כחטאת שמתו בעליה כל זמן שלא נהרג ,ודווקא
והעשיר ,נותן חמישים ,דלא יצא ידי חובה בנתינה קמייתא.
והיינו בנגעי בתים ,שאם עמד הנגע בעיניו בשבוע הראשון כשהיה זבחו זבוח באותה שעה ,אבל אם אין זבחו זבוח,
מסגירו לשבוע נוסף ,ואם עמד בעיניו גם בשבוע השני חולץ וקוצה עני שהעריך עצמו והיו לו חמשה סלעים ,לר"מ אינו נותן או שחטא באותה שעה שיצא ליהרג ,אין נזקקים לו
וטח ונותן לו שבוע נוסף שהוא השבוע השלישי ,ועל זה נאמר אלא אחת ,דכתיב "חמישים" וכתיב "שקל" – או שיפריש קרבן ליקרב ,מפני שאין מענים את דינו להמתין
"משפטיך תהום רבה" .ופשטיה דקרא לרב יהודה היינו חמישים או שקל .ולחכמים מ"שקל" לומדים שאין מלהורגו עד שישחטו את הזבח ויזרק הדם.
שאלמלא צדקתך כהררי ק'ל שאתה מגביה עוונות ,מי יוכל בערכין פחות משקל ,אבל כשיש לו יותר נותן את כולם
לעמוד מפני משפטיך שהם כתהום רבה ,וס"ל שהקב"ה דכתיב "אשר תשיג יד הנודר" והרי ידו משגת ,ואף אם ממתינים לאשה היוצאת ליהרג עד שתלד-
נושא ומגביה כף העוונות למעלה כדי שהזכויות יכריעו ,ולרבה שלומדים מזה לאפוקי יד הנידר ,שעני שהעריך עשיר נותן אשה שיצאה ליהרג אין ממתינים לה עד שתלד אלא
פירוש הפסוק צדקתך כהררי קל ,מפני שמשפטיך שאתה ערך עני ,מ"מ ממילא לומדים שיתן כפי השגת ידו ,ולר"מ הורגים ולדה עימה ,דחד גופא הוא( ,ולא אמרינן דהואיל וכתיב
מסתיר את העוונות בתהום רבה ,וס"ל שהקב"ה כובש את לומדים רק לאפוקי יד הנידר. "כאשר ישית עליו בעל האשה" נמצא שהולד הוא ממון
העוונות מתחת מחילת כסא הכבוד כדי שהזכויות יכריעו. הבעל) ,דכתיב "ומתו גם שניהם" לרבות את הולד,
היו בידיו ה' סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי
(ומעיקר הפסוק לומדים שיהיו שניהם הנואף והנואפת
שתי הלחם שנאכלים ביו"ט של עצרת לאחר תנופתם ,אין עלי ,אם נתן ד' לשניה על פי כהן ואח"כ אחד לראשונה,
שווים -גדולים בני עונשים) ,ומכים אותה כנגד בית הריון
נאכלים לפני היום השני לאפייתם שהיא בערב יו"ט ,ולא אפילו לרבנן יצא ידי שניהן ,כיון שנתן בתחילה שניה ,דבעל חוב
כדי שימות הולד תחילה ולא תבוא לידי ניוול ,דאם תהיה
אחרי היום השלישי לאפייתם -שאם חל יו"ט ביום ראשון הם מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ,וממילא כשנתן חיות בולד הוא יצא לאחר מיתת אמו וניוול הוא.
נאפים בערב שבת. לשניה א"א לומר שהיה עליו לתת חמש שהרי הוא משועבד
אם כבר ישבה על המשבר (קודם שנגמר דינה) ממתינים לה
לראשונה ואפילו מה שנתן לשניה אינו שלה ,וכשנתן לראשונה
לחם הפנים שנאכלים בשבת ,אין נאכלים לפני היום עד שתלד ,דכיון שעקר גופא אחרינא הוא.
כבר אין לו יותר .אבל אם נתן ארבע לראשונה ואחת
התשיעי לאפייתם שהיתה בערב שבת הקודמת ,ולא יותר וממה שצריך להמית את הולד תחילה מבואר שבסתמא
לשניה ,לרבנן יצא רק ידי שניה ,שהרי בזמן שנתן
מהיום הי"ב לאפייתם -שאם חל ראש השנה בימים חמישי האם מתה תחילה ,והיינו דווקא בנהרגה( ,ואף שמצינו
לראשונה היו כל החמש משועבדים לראשונה ,ואם חזר
ושישי הם נאפים ביום רביעי ונסדרים בשבת ונאכלים בשבת הבאה. שהמשיך לפרכס אח"כ הוי כפרכוס זנב הלטאה) ,אבל
והעשיר נותן את כל הערך ,דנתינה קמייתא לאו כלום היא.
מילה בקטן זמנה לא לפני היום השמיני ,ולא אחרי היום כשהאם מתה מעצמה ,הולד מת תחילה ,כיון דזוטר
ח .היו לו ה' סלעים ואמר שני ערכי עלי בבת אחת ,רב חיותיה ,ולכן עובר שמתה אמו אינו יורש את אמו
הי"ב -שאם נולד בבין השמשות של ערב שבת ,כיון שבין השמשות
אדא בר אהבה מסתפק אם כיון שנדר בבת אחת חלו להנחיל לאחים מן האב ,דאין הבן יורש את אמו בקבר
הוא ספק יום ספק לילה נמצא שיש ספק בשבת הבאה אם היא יום
שמיני או תשיעי ,וממילא אין המילה דוחה שבת ,ואם אחרי שבת שניהם יחד ,ויתן שנים וחצי לכל אחת ,או שהכל ראוי להנחיל לאחים מן האב ,אבל תינוק בן יומו נוחל בחייו
הבאה חלו שני ימים טובים של ראש השנה נימול רק ביום שלישי לשניהם ,תיקו. בנכסי האם להנחיל כשמת בו ביום לאחים מן האב ,אבל
שהוא היום הי"ב ללידתו. בנכסי אביו אף בעובר יורשים קרוביו נכסי אביו היכא שאין בנים.
אשה שאינה יודעת מתי ימי נידתה וזיבתה-
חודשים מלאים וחסרים מדאורייתא נדה שראתה מונה ז' ימים כולל יום ראייתה ,ואפי' ראתה ז :חילול שבת בספק פיקוח נפש של עובר -האשה
כל הז' ימים ופסקה ,טובלת בערב ומשמשת ,ואחרי הז' ימים יש י"א
כמה חודשים אפשר לעבר בשנה- שישבה על המשבר ומתה בשבת ,מותר להביא סכין דרך
ימי זיבה ,שבהם אם ראתה יום או יומיים צריכה לשמור יום כנגד יום
אם מסדרים את החודשים אחד מלא ואחד חסר ,ראש השנה יוצא ולטבול ,ואם ראתה ג' ימים רצופים הרי היא זבה גדולה וצריכה ז' רה"ר ולחתוך את כריסה (אבל בעצם החיתוך אין איסור
ביום המולד ,שחודש לבנה הוא כ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקי שעה נקיים וקרבן ,ואינה חוזרת לימי נדותה עד שתמנה ז' נקיים ,ואם לא דאין חיוב אלא בחובל בחי שמוציא דם) ,כדי להוציא את הולד,
(מתוך תתר"פ חלקים שיש בשעה) ,וא"כ שני חודשים הם נ"ט ימים, ראתה בימי זיבתה ,חוזרת לימי נדתה אחרי הי"א יום ,ודינה בימי דמספיקא מחללין שבת ,וזימנין דמקרי שהיא מתה תחילה,
ואם מעברים חודש נוסף זה גורם שהמולד יהיה יום לפני ראש השנה, נדתה כנ"ל.
וכל חודש נוסף שמעברים גורם שהמולד יהיה יום נוסף קודם.
ואע"פ שאין לו חזקה דחיותא( ,דמי שיש לו חזקת חיות
הנדון דלהלן הוא באשה שאינה יודעת אם היא בימי נדתה או בימי
כבר שנינו שבנפלה מפולת ויש ספק אם הוא שם או אם
אין פוחתים מד' חודשים מעוברים (של ל' יום) בשנה ,ואין זיבתה ,וראתה ,אחרי כמה ימים ודאי חזרה לימי נדתה ,ומבואר
במתני' שאין פתח הטועה פחות מז' ,והיינו שאף אם ראתה
הוא חי או אם הוא ישראל מחללים שבת מספק).
נראה יותר משמונה .מתני'.
ימים רבים אינה חוזרת לימי נדתה אלא אחרי ז' נקיים ,ולא יותר הנאה משער המת-
ט .לרב הונא הכונה שלא נראה לחכמים לעבר יותר
מי"ז חוץ מיום הראיה ,שי"ח יום הם ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה,
משמונה חודשים בשנה ,ובאמת בשנה רגילה אין לעבר ואחריהם ודאי כבר חזרה לימי נדה .ובתוך הימים הללו אם ראתה יום
איתא במתני' שאשה שנהרגה מותר להנות משערה,
יותר מז' חודשים ,מפני שאם יעברו ח' יצא המולד ב' אחד צריכה למנות ששה והוא ,שמא היא נדה ,ואם ראתה ג' רצופים אבל בהמה שנהרגה אסורה בהנאה דכתיב "ובעל השור נקי".
ימים לפני ר"ה וירננו שרבנן עושים כל מה שרוצים ,אבל יום צריכה שבעה נקיים וקרבן (מספק ,ואינו נאכל) ,שמא היא בימי זיבה. לרב מיירי בפאה נכרית המחוברת באשה-( ,רגילות היו
אחד לאו אדעתייהו דאינשי ,ומתני' כגון שהשנה אם ראתה יום אחד או שנים או שלשה ,אינו חוזרת נשים כששערן מועט לקשור שיער נשים נכריות לשערן),
הקודמת היתה שנה מעוברת וחודש העיבור היה חסר לודאי ימי נדה שאם תראה בהם תמנה ז' ימים כולל ימי הראיה, וכשאמרה תנו שערי לביתי שגילתה דעתה שאינו כגופה,
ואחרי הז' ימים תהיה זבה ואם תראה יום אחד תהיה שומרת יום, וכנטולה מחיים דמיא ,אבל אם לא אמרה תנו אסור בהנאה,
קולו ערב ונפגם ,ותיקנוהו אומנים מאלכסדריא של מצרים לרבי יהודה אין בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה ולא ונמצא שראש השנה הקודם היה יום לפני המולד ,שבזה אפשר
ולא היה קולו ערב עד שנטלו את תיקונו .וכן היתה במקדש כלום- ,שלא ישהה ויפסיק ביניהם כלל ,אלא יהיו בבת אחת סמוכות זו לעבר ח' חודשים ,שהרי חודש אחד מלא הוא כנגד החודש
מכתשת של נחושת לפטם בה את הבשמים (-לכתוש את לזו ,דחדא מצוה היא ולא בעי אפסוקי ,משא"כ לרבנן .ולרבי יוחנן החסר בשנה שעברה( ,וכן בשנה מעוברת עצמה אפשר לעבר ח'
סממני הקטורת) והיה קולה צלול ומפטמת את הבשמים יפה ונותנת אם שמע ט' תקיעות בט' שעות ששהה שעה בין כל אחת ואחת חודשים ,אלא שא"א להעמיד את המשנה בכהאי גוונא ,דבשנה מעוברת
בהם ריח ,וכדמצינו שהקול יפה לבשמים ,ונפגמה ,ותיקנוה אומנים יצא. עושים לפחות חמש חודשים מעוברים ,ובמשנה כתוב שמספיק ארבע).
מאלכסדריא של מצרים ,ולא היתה כותשת יפה עד שנטלו אבל אין לעבר ט' חודשים ,שא"כ יקדים המולד ב' ימים.
את תיקונה .ועל הצלצל והמכתשת אמר דוד (התוס' גורסים אין פוחתים משני נבלים לשני לוים ,ולא מוסיפים על ששה - וס"ל כרשב"ג דלהלן .וכדברי רב הונא מבואר בדברי
ועליהם אמר קרא) "נחושת ממורט" דק שיכולים לקפלה" ,נחושת לא איתפרש טעמא. שמואל ורבי דלהלן .ורב הונא אית ליה דעולא (דלהלן) שאין עושים
מרוק" מבריק ,ועליהם כתיב "וכלי נחושת מוצהב שנים יותר מח' חודשים חסרים בשנה ,והיינו בשנה מעוברת ,וכדאיתא ברישא
החלילים שניגנו בהם במקדש שאין
חמודות כזהב" ,י"מ שכל אחד היה שקול כשנים של זהב,
וי"א ששניהם שקולים כאחד של זהב .ולרבי נתן היו שני
י"ב ימים בשנה היו מנגנים בחליל לפני המזבח בעת שירת ההלל ולעולא כוונת מתני' שאין פוחתים מד' חודשים מעוברים
על הקרבן ,וכדלהלן. בשנה ,מפני שלא נראה לחכמים לחסר יותר משמונה ,דאם
כלים מכל אחד .והשילוח היה מקלח מים ומקום הנביעה היה
אין פוחתים משני חלילים ,ולא מוסיפים על י"ב שאם רוצים יעשו ט' חודשים חסרים יהיה המולד ג' ימים אחרי ראש
רחב כאיסר ,וציווה המלך והרחיבוהו ונתמעטו מימיו עד
עושים י"ב כנגד י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח. השנה ,ובאמת בשנה רגילה אין לעשות אף ח' חודשים
שחזרו ומיעטוהו ,לקיים מה שנאמר "אל יתהלל החכם
בחכמתו" וכו' ,שחכמתו אינה אלא מקלקלת ,דכלי מקדש ראשון החליל היה עשוי מקנה לפי שקולו ערב ,ולא ממתכת. חסרים ,מפני שהמולד יהיה ב' ימים אחרי ראש השנה ,אבל
נעשו על פי הגבורה. היו מסיימים בחליל אחד שהיה מאריך אחרי שהשני סיים ,מפני אם השנה שלפניה היתה מעוברת וחודש העיבור היה מלא,
שכך זה יפה יותר. אפשר לעשות ח' חודשים חסרים ,שחודש אחד חסר הוא
כלי השיר שבמקדש -לא היה במקדש הרדולים –(טבלא
כנגד חודש העיבור המלא מהשנה הקודמת ,וממילא המולד
גורגדנא .רש"י גוס הרדוליס ,והיינו זוג וענבל שזה פעמון .והתוס' מי היה מנגן בחליל -לר"מ עבדי כהנים היו מנגנים (-מכים יהיה רק יום אחד אחרי ראש השנה ,ויחשבו שהמולד כבר
גורסים הרדווליס ,והיינו עוגב) ,מפני שקולו עב ומבלבל את שהיו נקבים בחליל ומכה עליהם כדי להנעים את הקול) בחליל ,ולרבי
הנגינה כשקול זה היה מסיים .והיתה מגריפה במקדש (לגרוף בה
נראה לבית דין אלא שלא שמו לב לכך ולא יבואו לרנן .וס"ל כת"ק
יוסי ממשפחות בית פגרים ובית צפריא שהיו מעמאום, דלהלן.
את דשן המזבח .רש"י .ולתוס' היתה גם מגריפה מיוחדת לשיר) ,ובה והיו משיאים לכהונה שהיו ישראלים מיוחסים ,ולרבי חנינא בן
עשרה נקבים שכל אחד מהם מוציא י' מיני זמר ,דבכל נקב אנטיגנוס היו לוים .ולכו"ע עיקר שירה בפה (י"א ,).והכלי ט :חודש העיבור -לת"ק חודש העיבור הוא ל' יום,
היה קנה אחד ובכל קנה היו י' נקבים ,נמצא שהוציאה מאה מיני זמר,
הוא לבסומי קלא ,ומדינא בעבדים סגיא ,ר"מ סבר שאין ולרשב"ג חודש העיבור יכול להיות גם כ"ט יום.
ובמתניתא תנא שכל נקב היה מוציא מאה מיני זמר
מעלים מהדוכן לא ליוחסין ,ולא למעשרות להחזיקם בחזקת
(וסימנך מתניתא גוזמא) ,ורוחבה אמה וגובהה אמה. שיטת אחרים שאין בין עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה,
לוים ,ולכן עבדים כשרים ,ולרבי יוסי מעלים מהדוכן ליוחסין
אלא ד' ימים בלבד ,ואם היתה שנה מעוברת ה' ימים ,דס"ל
ולא למעשרות ,ולכן היו ישראלים מיוחסים ,ולרבי חנינא בן
שירה על הקרבן אנטיגנוס מעלים מהדוכן בין ליוחסין ובין למעשרות ,ולכן
שהחודשים אחד מלא ואחד חסר( ,ולא באו להשמיענו את המנין
מצוה שישירו הלוים בבית המקדש ,וזמן השירה הוא בזמן ניסוך דזה פשיטא ,ודי שיאמרו שאין מעברים חודש שצריך להיות חסר אפילו
היו צריכים דווקא לוים.
היין ובעולות של ציבור ,ובכל יום היו שרים שיר של אותו יום כשיש צורך בדבר ,אלא אשמועינן שאין מצוה לקדש על פי
(כמבואר בראש השנה ל"א ,).ובראשי חדשים וימים טובים היו היו מכים בנקבי החליל לפני המזבח בעת הקרבה יחד עם שירת הראיה ,ובחודש שצריך להיות חסר מקדשים אותו ביום ל' אפילו אם
שרים את ההלל ,ובזמן שירת הלוים היו מנגנים בכלי נגינה. הלוים י"ב ימים בשנה ,והם בשחיטת פסח ראשון ושני, לא ראו עדים את הלבנה) ,ולדבריהם אין עצרת חלה אלא ביום
י"א .לר"מ השיר מעכב את הקרבן ,דכתיב "ואתנה את ביו"ט ראשון של פסח ועצרת ,ובח' ימי החג (ובשאר ימים היו בשבוע שהיתה הנפת העומר דעצרת היא ביום החמישים מיום הנפת
הלוים וכו' ולכפר" ולוים משוררים הם – ,מה כפרה מעכבת אף נבלים וצלצל וכינורות) ,לפי שבימים אלו היחיד גומר את ההלל, העומר ,וראש השנה חל ביום שחל יום אחרי ל' ניסן ,ואם
והיו הלוים משוררים בפה את ההלל ,והחלילים מחללים ,ובשאר ימים השנה היתה מעוברת וחודש העיבור היה מלא ,ראש השנה
שירה מעכבת .ולרבנן שירה לא מעכבת ,והפסוק מלמד
היו נבלים וצלצל וכינורות בזמן השיר המפורש בר"ה (ל"א ).באחד בשבת
שהשירה ביום כמו הכפרה. מזמור לד' הארץ ומלואה ,ובשני גדול ד' ומהולל ,וכן כולם.
חל ביום הנפת העומר ,מפני שבקיץ צריך לעשות חודש
נוסף חסר כנגד החודש המלא .וכל זה הוא בשנים רגילות,
מנין לעיקר שירה מן התורה- חליל היינו אבוב ,ונקרא חליל משום דחלי קליה מתוק קולו
אבל שנה שמוסיפים בה את יום השעות ,דבכל חודש יש כ"ט
לשמואל ילפינן שירה מדכתיב "ושרת בשם ד' אלוקיו", לשמוע( .י.): וחצי יום ותשצ"ג חלקי שעה (מתוך תתר"פ חלקים שיש בשעה) ,ונמצא
ושירות שבשם (-שמזכירים בו שם שמים) היינו שירה .ואין שבכל שנה של י"ב חודשים יש ח' שעות נוספות ותתע"ו חלקי שעה,
לומר דהיינו נשיאות כפים ,דכתיב "לשרתו ולברך" ,ומבואר
באלו ימים גומרים את ההלל וממילא בכל ג' שנים זה מצטרף ליום שלם ,או את היום שמוסיפים
שברכה אינה שירות. י"ח ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל הם :ח' ימי החג, פעם בל' שנה ,דבכל שנה נשארים תתע"ו חלקי שעה ,ואף אם ניטול
לרב מתנה ילפינן מדכתיב "תחת אשר לא עבדת את ד' ח' ימי חנוכה ,יו"ט ראשון של פסח ,יו"ט ראשון של עצרת, רק תתס"ד חלקים בכל שנה ,בל' שנים הם מצטרפים ליום שלם ,יוצא
אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" ,ושירה היא עבודה שבשמחה ובגולה גומרים גם ביו"ט שני של שמיני עצרת ופסח שיש יותר מד' ימים בין ר"ה לר"ה.
ובטוב לבב .ואין לומר דהיינו דברי תורה ,דאף שנקראו ושבועות. אורך שנת הלבנה -לשמואל שנת הלבנה היא לא פחות
"משמחי לב" לא נקראו טוב ,וביכורים אע"ג דכתיב בהו י :בחג גומרים את ההלל בכל יום מפני שהימים חלוקים משנ"ב יום ,ולא יותר משנ"ו ,שבסתמא ו' מלאים וו' חסרים
"ושמחת בכל הטוב" ,לא כתיב בהו "טוב לבב"( ,ולומדים בקרבנותיהם -שפרי החג מתמעטים והולכים ,משא"כ בפסח. והוי שנ"ד ,ואם ח' מלאים (-עוד שנים מן החסרים ,כגון מרחשון
גזירה שוה טוב טוב מהכא שהביכורים טעונים שירה ואייר ,מלאים) הוי שנ"ו ,ואם ח' חסרים (-עוד שנים מן המלאים,
שבת אע"פ שחלוקה בקרבנותיה אין גומרים בה את ההלל,
(שאומרים "ארוממך ד' כי דיליתני" כדאיתא במתני' בביכורים) ,והיינו כגון כסלו וסיון) הוי שנ"ב .ומ"מ הנודר כימות הלבנה מונה
מפני שאינה נקראת מועד.
כשמביא ענבים ודרכם (לרש"י הכונה שהביא ענבים לעזרה ודרכם, נזירות שנ"ד יום ,דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ורוב
ולתוס' (שם) אם דרך את הענבים לפני שהביאם לעזרה ,מביאים את היין ראש חודש אע"ג דאיקרי מועד אין גומרים בו את ההלל שנים( ,ואם קיבל נזירות כמנין ימות החמה ,מונה שס"ה
לכתחילה) ,אבל על פירות לא ,דאין אומרים שירה אלא על לפי שמותר במלאכה ,וכתיב "השיר יהיה לכם כליל ימים).
היין ,ואין מביאים משקין לביכורים .לתוס' (שם) איידי דתיקנו התקדש חג" שרק במקודש לחג טעון שירה.
שירה ביין תיקנו שירה בכל הביכורים של ז' המינים). מעשה ועשה רבי ט' חודשים חסרים ונראה המולד בר"ה
ראש השנה ויום הכיפורים אע"ג דאיקרו מועד ואסורים בזמנו ,ורבי תמה על כך מפני שהיה ראוי שהמולד יתאחר ג' ימים
לחזקיה ילפינן מדכתיב "וכנניהו שר הלוים יסר במשא" אל במלאכה אין אומרים בהם הלל ,כיון שהקב"ה יושב על אחרי ר"ה ,ואמר לו רבי שמעון בנו שמא שנה זו היתה
תקרי יסר אלא ישיר. כסא הדין וספרי חיים ומתים פתוחים לפניו. מעוברת ,וחודש העיבור היה מלא ,ובשנה שעברה עשו ב'
לרבי יוחנן ילפינן מדכתיב "עבודת עבודה" – עבודה (-
חנוכה אע"ג שלא נקרא מועד ומותר במלאכה אומרים בו חודשים מלאים מרחשון ואייר יותר מכל שנה ,ונמצא
שירה) שטעונה עימה עבודה אחרת -קרבן ,שאין השירה נאמרת
הלל בגלל הנס. שחיסרנו ג' ימים כנגד ג' הימים היתירים ,ואמר לו רבי נר
אלא על היין של נסכי קרבן ,דכתיב "ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם".
ישראל שאתה מאיר עיני חכמים כך היה.
לרב יצחק ילפינן מדכתיב "שאו זמרה ותנו תוף כינור נעים פורים אע"פ שהיה בו נס אין אומרים בו הלל .לרב יצחק
עם נבל". הטעם מפני שאחר שנכנסו לארץ אין אומרים הלל על נס י .במקדש היו תוקעים לא פחות מכ"א תקיעות בכל יום,
לרב נחמן בר יצחק ילפינן מדכתיב "ישאו קולם ירונו בגאון שהיה בחו"ל (משא"כ יציאת מצרים שהיתה לפני שנכנסו
ולא יותר ממ"ח תקיעות .ולרבי יהודה לא פחות מז' ולא
ד' צהלו מים" – יצהלו בשיר בית המקדש יותר מצהלת ים סוף.
לארץ) .ולרב נחמן קריאת המגילה זו הלל (אבל על נס
יותר מט"ז ,דס"ל תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא ,דכתיב
שבחו"ל כיון שגלו אומרים עליו הלל) .ולרבא הטעם משום
לתנא דברייתא ילפינן מדכתיב "בכתף ישאו" ו"ישאו" היינו "ותקעתם תרועה" וכן כתיב "תרועה יתקעו" ,ולרבנן
דאכתי עבדי אחשוורוש אנן.
שירה דכתיב "שאו זמרה ותנו תוף" וכתיב "ישאו קולם מהפסוקים שהביא רבי יהודה לומדים שצריך פשוטה לפני
ירונו". כלים שהיו במקדש -במקדש היה אבוב מימי משה של ואחרי התרועה דבאחד הקדים התקיעה ובשני הקדים התרועה,
לחנניה בן אחי רבי יהושע ילפינן מדכתיב "משה ידבר קנה חלק (-קלוף) ודק (-גילדו דקה) ,וקולו ערב ,וציפוהו זהב אמנם כל אחת נחשבת בפני עצמה ,דכתיב "ובהקהיל את
והאלוקים יעננו בקול" כאן נצטווה על עסקי קול שהיה ולא היה קולו ערב עד שנטלו ציפויו .וכן היה במקדש הקהל תתקעו ולא תריעו" ,ולרבי יהודה שם אין זה אלא
מצווהו לשורר ,שמשה היה לוי. צלצול (שני כלים שמכים זה על זה וקולם דק) של נחושת שהיה לסימנא בעלמא שיתקהלו ,ולא לשום מצוה.
שהחורבן היה בתשעה באב ובמוצאי שבת ,כמו שמה שנאמר אשור את עשרת השבטים ,ובסוף ימי הבית החזיר ירמיהו את י"א :לרב אשי ילפינן מדכתיב "למחצצרים ולשוערים
שהחורבן היה בזמן משמרת יהויריב לא שייך בבית שני, עשרת השבטים .י"א שנה לפני החורבן הגלה נבוכדנצר את יהויכין
המלך עם החרש והמסגר ויחזקאל הנביא ,ואח"כ נחרב הבית. להשמיע קול אחד".
(שהרי עלו מהגולה בימי עזרא משמרות ידעיה וחרים פשחור שבעים שנה לאחר החורבן נבנה הבית השני ,שעמד 420שנה ,עד לרבי יונתן ילפינן מדכתיב "ולא ימותו גם הם גם אתם"
ואימר ,ובסדר זה עבדו בבית ראשון ,והנביאים חילקום לכ"ד שנחרב ע"י טיטוס. שגם הלוים כמו הכהנים שייכים בעבודת מזבח.
משמרות ,ולא היו יודעים מי יעבוד אחרי מי ,וכתבו שם הכ"ד משמרות לעיל י"א :הביאה הגמרא ברייתא המספרת איזה שירה שרו הלוים
בכ"ד פתקים ובללום ונתנום בקלפי ,וכיוון ידעיה ברוח הקודש בזמן החורבן ,עוד מבואר שם שחורבן בית ראשון ושני היו בשנה כהן או לוי ששינה עבודתו-
וזכה בגורל עם חבריו שחזר והכניס ידו ונטל איגרת ,עד שש השמינית לשמיטה ,והגמרא להלן מחשבת דבר זה לפי מנין
כהן שעבד עבודת לוי כגון ששר ,או לוי שעבד עבודת כהן -
השמיטין והיובלות בבית ראשון ובבית שני ,ופסוקים השייכים
פעמים ,להיות ראשון וכן עלו אח"כ בסדר הזה חרים וחבריו לענין זה. שעבד על המזבח ,חייבים מיתה ,דכתיב "ולא ימותו גם הם גם
ופשחור וחבריו ואימר וחבריו ,ויהויריב שוב לא עלה ,ותיקנו אתם" – אתם בשלהם או הם בשלכם במיתה.
לרבי יוסי חורבן בית ראשון היה במוצאי שביעית.
שאפילו אם יהויריב שהיה ראש המשמרות יעלה לא ידחה
הגמ' מחשבת דבר זה לפי סדרי המאורעות המוזכרות הלוים היו חלוקים למשוערים ולמשוררים .לאביי משורר ששיער
ידעיה ממקומו אלא יהויריב יהיה טפל לידעיה.
בספרי הנביאים ובחז"ל. חייב מיתה ,דכתיב "והזר הקרב יומת" ,ולא מיירי בזר ממש
י"ג .ורב אשי מיישב שבאמת 'וכן בשניה' קאי על מוצאי שביעית כגון ישראל ,דכבר כתיב חדא זימנא .והגמרא מקשה
זמן חורבן בית ראשון -כתיב "בעשרים וחמש שנה
ואליבא דרבנן ,ודקשיא לך שלפי החשבון חורבן הבית היה בשביעית, מדאיתא בברייתא שמשורר ששיער או משוער ששורר
צ"ל שרק ו' שנים אחרי בנין בית שני עלה עזרא וקידשו ,ורק לגלותינו (גלות יהויכין והחרש והמסגר שיחזקאל היה מהם,
שהיתה י"א שנה לפני החורבן) ,בראש השנה בעשור אינם במיתה אלא באזהרה (-לא איתפרש לן) .והגמרא
מאז התחילו למנות שמיטין ויובלות ,ונמצא שמנו שמיטין מתרצת שזה מחלוקת תנאים ,כדמצינו שר' יהושע בר
ויובלות תי"ד שנה מתוך ימי הבית השני ,וא"כ הבית שחרב בשנת תכ"א לחודש (והיינו היובל שראש השנה שלה הוא ביום הכיפורים שבי"ד
לבנין הבית זה היה במוצאי שביעית. תוקעים בשופר ונפטרים עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהם ,ואז חנניה הלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא
נראית שהיא יובל ,שהרי סתם ראש השנה הוא באחד לחודש), ששניהם היו לוים ,אמר לו ,בני ,חזור לאחוריך ,שאתה מן
מנלן שכבשו שבע שנים וחילקו שבע שנים -כלב אמר המשוררים ולא מן המשוערים ,ולכאורה ר' יוחנן סבר שיש
בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר" .ולכאו' מבואר
"בן מ' שנה אנכי בשלוח משה עבד ד' אותי מקדש ברנע בזה חיוב מיתה כשעושה לבדו ,וגזרו רבנן שלא יסייע כדי שלא
שהיובל היה י"ד שנה אחרי החורבן ,ונמצא שהחורבן היה
לרגל את הארץ וכו' ,ועתה הנה אנוכי היום בן פ"ה שנה", בשביעית עצמה .וצ"ל שהכונה י"ד שנה אחרי השנה של יבוא לעשות לבדו ,ורבי יהושע סובר שגם כשעושה לבדו אינו
וכיון שהקמת המשכן ושליחת המרגלים היו בשנה השניה החורבן ,וכשתחשב ט"ו שנים למפרע משנת היובל ,נמצא שהחורבן אלא באזהרה ולא גזרו רבנן שלא יסייע .והגמרא דוחה
ליציאת מצרים נמצא שכשנכנסו לארץ היה כלב בן ע"ח, היה בשנה הל"ו למנין השמיטין ,שזה מוצאי שביעית ,והיה זה בשנה שי"ל שלכו"ע אינו אלא באזהרה ,ונחלקו אם גזרו חכמים
ונמצא שחלוקת הארץ התחילה רק שבע שנים אחרי הכ"ו לגלות יהויכין ,אלא שהכתוב לא מונה את השנה שגלו שלא יסייע או לא.
שנכנסו .וחלוקת הארץ לקחה ז' שנים ,או משום שאם בה.
כבשו שבע גם חילקו שבע ,או שאם לא חילקו שבע נמצא שירה בעולת נדבת ציבור -עולת נדבת ציבור כגון קיץ
שנבואת יחזקאל (הנ"ל י"ב ).שהיתה י"ד שנים אחרי גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע המזבח הבאה מן השופרות שנותנים בהם מעות מותר חטאת ומותר
עשרה -הגמרא מבארת שהכונה כאן לשתי גלויות ,הגלות אשם ,אינה טעונה שירה ,דכתיב "ותקעתם בחצוצרות (והיינו
החורבן לא היתה בשנת היובל.
הראשונה של ישראל עם יהויכין היתה בשנה השביעית לכיבוש שירה) על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם" – מקיש עולה
אין פוחתין... יהויקים (וכיבוש זה אינו נחשב גלות ,דלא הגלה שום אדם אלא כבשו לשלמים ושלמים לעולה לענין שירה ,שכמו שעולה תמיד היא
לעבד תחתיו ,והיה עבד ג' שנים ,ואח"כ מרד בו ג' שנים ,ובשנה השישית קדשי קדשים ,אף שלמים דווקא בקדשי קדשים ואין לך
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים ממום בלשכת הוליכו לבבל והמליך את יהויכין תחתיו ,ובשנה השביעית הגלה את שלמים שהם קדשי קדשים אלא כבשי עצרת שהם שלמי ציבור ,ומה
הטלאים ,כדי שבת וב' ימים טובים של ר"ה .ואין הכונה יהויכין) ,שהיא השנה השמינית למלכות נבוכדנצר( ,שבשנה שלמים האמורים כאן לגבי שיר וכנ"ל קבוע להם זמן בעצרת ,אף
שצריך שיהיו ששה כדי שאם שבת וראש השנה יגיעו יחד הראשונה כבש את נינוה ובשניה את יהויקים) ,והגלות עולה קבוע לה זמן לאפוקי נדבת ציבור שלא קבוע לה זמן.
הטלאים המבוקרים יספיקו לימים אלו שלא יוכלו לבקר בהם, השניה עם צדקיהו בזמן החורבן היתה בשנה הי"ח לכיבוש
לריש לקיש אומרים שירה שלא על הקרבן ,ושאני עולת
שהרי בימים אלו מקריבים גם מוספין ,אלא התנא מדבר יהויקים שהיא השנה הי"ט למלכות נבוכדנצר.
נדבה שלא אומרים עליה שיר כלל דנפיק מיניה חורבה שאם עולת
רק על התמידין ,ונקט שבת וימים טובים לסימנא בעלמא
י"ב :זמן חורבן בית שני -ללישנא קמא אף חורבן בית נדבה תהיה רשות יאמרו שגם עולת חובה היא רשות.
(שלא תטעה בגירסא לומר ארבעה או חמשה ,דלג' ימים צריך ששה
תמידים .ל"א סימנא בעלמא לדין שתמיד צריך ביקור ג' ימים ,כמו שני היה במוצאי שביעית ,והיינו לשיטת רבי יהודה ששנת כתיב "ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח ובעת החל
שכשחל ראש השנה בימים ראשון ושני מבקרים את התמיד של יום היובל עולה גם למנין היובל הבא ,שהרי בית שני היה ת"כ העולה החל שיר ד' והחצוצרות ועל ידי כלי דוד מלך
שלישי בערב שבת) ,והיינו כבן בג בג דס"ל שתמיד טעון ביקור שנים ,ולרבי יהודה ח' יובלות זה שצ"ב שנים ,נמצא ששנת ישראל" ,ולשון "ויאמר" משמע שהיה נמלך .רב יוסף רצה לומר
ד' ימים קודם שחיטה ,דיליף מפסח מצרים ,דבשעת חינוך הת"כ לבנין הבית היתה בשמיטה הרביעית ליובל הבא, שהספק היה בעולת ראש חודש של מוסף אם הוקבע ראש
נתנו שם שמונה טלאים מבוקרים ,ובכל יום נוטלים שנים שכבר עברו ובמוצאי שביעית חרב הבית .אבל לרבנן ששנת היובל אינה חודש ,והגמרא דוחה שזה היה "ביום ששה עשר לחודש
עליהם ד' ימים מלבד יום השחיטה (דומיא דפסח מצרים שביקרוהו
עולה ליובל הבא ,א"כ ת' שנים הם ח' יובלות ,והשנה הת"כ הראשון" .ורמי בריה דרב ייבא רצה לומר שהספק היה
בעשור לחודש ושחטוהו בי"ד) ,וששה דקתני במתני' הכונה שצריך
שתמיד ישארו ששה אחרי שנוטלים שנים לפני שמבקרים שנים חדשים, היא שנה שישית לשמיטה ,ובשנה השביעית חרב הבית. בכבש הבא עם העומר שהוא עולת חובה בט"ז ניסן ,אם הוקבע
ואח"כ קודם הלילה מבקרים שנים חדשים ונותנים שם .וי"מ שבשעת והא דתניא שישראל מנו י"ז יובלות עד גלות בבל ,שבית ר"ח בזמנו או לא ,שהרי יכולים לראות מתי עשו פסח ומתי
חינוך נתנו שם ששה שהיו מבוקרים ד' ימים קודם לכן ,וביום הראשון אכלו מצה .אלא לא נמלך בגלל ספק ,דודאי הוקבע ר"ח בזמנו ,אלא
ראשון נבנה ת"מ שנים אחרי שנכנסו לארץ וחרב אחרי ת"י שנים ,והרי
נטלו שנים לתמידים ונתנו שנים תחתיהם וביקרום ,וכך בכל יום נוטלים
שנים מהמבוקרים שכבר הגיע היום הרביעי לביקורם ומביאים שנים לא מנו שמיטין ויובלות משעת כניסתם לארץ ,דא"כ היובל בגלל שדרך שליח ציבור להמלך ולקבל רשות להתפלל ,וא"כ י"ל
חדשים .והקשה רש"י שהרי צריך שיהיו מבוקרים ד' ימים מלבד יום לא יוצא "בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר", דאיירי קרא בעולת חובה של תמיד של כל יום.
השחיטה וכנ"ל. ובהכרח שהתחילו למנות אחרי שבע שכבשו ושבע כשחרב הבית בראשונה זה היה תשעה באב שחל במוצאי
אפשר להוסיף בלשכת הטלאים כמה טלאים מבוקרים שחילקו ,וממילא היובל יוצא י"ד שנה אחרי החורבן וכנ"ל. שבת (-אחד בשבת) וזה היה מוצאי שביעית (-בשנה השמינית),
שירצו. אבל לרבי יהודה ששנת היובל עולה למנין היובל הבא ,בי"ז והיתה אז משמרת יהויריב ,וכהנים ולוים עמדו על דוכנם
י"ג :אין פוחתין משתי חצוצרות וט' כנורות ,ואפשר יובלות יש עוד י"ז שנה ,וא"כ קשה דנמצא שהחורבן היה ואמרו שירה " -וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם",
בשנה השלישית לשמיטה. ולא הספיקו לומר "יצמיתם ד' אלוקינו" עד שבאו אויבים
להוסיף כמה שירצו ,והיינו ק"כ חצוצרות דכתיב "ועמהם
וצ"ל שהשנים שהגלה סנחריב את עשרת השבטים עד וכבשום .וכן היה בשניה .דמגלגלין זכות ליום זכאי -בניסן
כהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות".
שהחזירם ירמיה לא נמנו ליובל ,שהרי חזרו בשנת י"ח ליאשיהו, נגאלו ובניסן עתידים להגאל ,וחובה ליום חייב .הגמ' מבארת
הצלצל היה אחד ,דכתיב "ואסף (-שם הלוי) במצלתיים ויאשיהו מלך ל"א שנה ,נמצא משנת י"ח עד שנת ל"א י"ד שנה ,ועוד י"א שהשירה היתה על עולת חובה ,דאף שבי"ז בתמוז בטל
משמיע" ,ואף ש"מצלתיים" היינו שנים ,כיון שזו עבודה שנה ליהויקים ויהויכין ,ועוד י"א שנה לצדקיהו ,הרי ל"ו שנים ,ואז חרב התמיד שלא היו להם כבשים מחמת שהיה מצור על ירושלים ואין יוצא
אחת באדם אחד שאין אחד מועיל בלא חבירו כיון שמכים בזה על הבית .וי"ג ששלש שנים מאז שהגלה אותם סנחריב עד שהחזירם ירמיהו
ובא ,נזדמן להם באקראי בן בקר שאינו ראוי לתמיד וראוי לעולת
אינם מן החשבון ,והיינו ג' שנים שצר סנחריב שלא היה להם פנאי לחרוש
זה קראם התנא אחד. ולזרוע ,לא מנו שמיטין ויובלות ,ואף שירמיהו החזירם רק אחרי יותר נדבה ,וכן השיר הנ"ל אף שהוא שייך ליום רביעי נזדמן להם
אין פוחתין מי"ב לוים עומדים על הדוכן ,כנגד ט' כנורות מתשעים שנה ,כוונת הגמרא שג' שנות המצור שבסופם גלו עד לאומרו.
שהשיבם ירמיהו אינם מן החשבון .ורש"י מקשה על ביאור זה כמה
וב' נבלים וצלצל אחד ,דכתיב "הוא ואחיו ובניו שנים עשר", קושיות. י"ב .הגמ' מסתפקת אם אומרים שירה כשמביאים נסכים
ומוסיפים כמה שירצו. הקשו התוס' (שם) שאם כשגלו פסקו מלמנות וכשחזרו חזרו למנות בפני עצמם (כגון שהביאו קרבן ציבור בלי נסכים ולמחר הביאו
מתחילה ,א"כ אין ראיה שלא מנו בשנות הכיבוש והחלוקה .ותירצו נסכים) ,כיון דאין אומרים שירה אלא על היין ,או שאין
אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה כגון לכבד את העזרה
שבאמת לרבי יהודה ששנת היובל עולה למנין השמיטה הבאה אין ראיה,
ולהגיף את הדלתות אלא בשעת שירת הלוים על הדוכן שאז אבל לרבנן שמונים שמיטה רק אחרי היובל ,כיון שהשמיטה נהגה גם אומרים ,משום דבעינן אכילה ושתיה -קרבן ונסכים.
נכנסים לוים קטנים לשורר עמהם ,ולא היו אותם קטנים משוררים בשנים אלו ,מנו את היובלות כדי לשמר את חשבון השמיטות ,ולדבריהם
בנבל וכינור אלא בפה ,כדי לתבל את הנעימה של הלוים יש ראיה שלא מנו בשנות הכיבוש והחלוקה. שנת החורבן למנין השמיטין
הגדולים ע"י קולם הדק( ,ואף לרבי יהודה שאומר שהכנור וללישנא בתרא לרבנן חורבן בית שני לא היה במוצאי בית ראשון נבנה 480שנה לאחר יציאת מצרים ,והיה קיים 410
במקדש היה של ז' נימין דכתיב "שובע שמחות את פניך" שביעית ,והא דקתני 'וכן בשניה' זה נאמר על שאר הדברים שנים עד שנחרב .כ 270שנה לאחר בניינו הגלה שלמנאסר מלך
והגמ' דוחה שלר"ש לא הולכים אחרי שעת הפדיון ,אלא פדיון שדה מקנה -לת"ק בשדה מקנה נותן את שוויו, אל תיקרי שובע אלא שבע ,ושל ימות המשיח של ח' נימין
ר"ש דורש דין זה מדכתיב "משדה" ולא כתיב שדה. דכתיב "וחשב לו הכהן את מכסת הערכך" -מנין דמיו דהיינו שווים, דכתיב "למנצח על השמינית" והיינו על הנימא השמינית,
י"ד :הקדש ומכר בטרשים -המקדיש שדה טרשים ולרבי אליעזר אף שדה מקנה נפדה בחמישים כסף כשדה ושל עולם הבא י' נימין דכתיב "עלי עשור ועלי נבל עלי
אחוזה ,דילפינן "וחשב וחשב" משדה אחוזה ,וההבדל הגיון בכנור" ואומר "הודו לד' בכנור בנבל עשור (-של עשר
פודה אותה בשוויה אע"ג דאחוזה נינהו ,כיון שאינה "בית זרע",
בניהם הוא שבשדה אחוזה כשנפדית ע"י הבעלים נותן חומש, נימין) זמרו לו שירו לו שיר חדש" ושיר חדש שזה לשון זכר היינו
ואם לא גאלה ומכרם הגזבר לאחר היא יוצאה לכהנים ביובל ,כיון לעולם הבא ,כזכר שאינו יולד ,אבל שיר של עולם הזה הוא לשון נקיבה,
ובשדה מקנה אינו נותן חומש.
שלענין היציאה כתיב "והיה השדה בצאתו ביובל" – כל דהו. שכשם שהנקיבה יולדת כך תשועות הללו יולדות צרות חדשות ,ומכך
והמוכר שדה טרשים יכול לגאול לפני ב' שנים אע"פ שהמוכר הגמ' (י"ד ):דנה אם רבנן לומדים גזירה שוה זו לענין שצריך
להוסיף חומש בשדה מקנה ,או דלית להו גזירה שוה ואינו שרבי יהודה לומד כנור מנבל נמצא שכנור הוא נבל ,רק לעוה"ב
קרקע לחבירו אינו יכול לגאול עד שתי שנים ,דכתיב "במספר שני דנפיש נימיה כנבל הוא קרוי נבל) .ולרבי אליעזר בן יעקב
תבואות" ואין כאן תבואות ,ואם לא גאלה ומכרה הגזבר לאחר
מוסיף חומש .ורבא אומר שרבנן לא לומדים שצריך
להוסיף חומש ,משום ששדה אחוזה ומקדיש ביתו הוו ב' אין הקטנים עולים למנין של י"ב הלוים הנצרכים לדוכן ,ואין
היא חוזרת ביובל ,כיון שלענין החזרה ביובל כתיב "ושב עולים על האיצטבא המוכנה לדוכן ,אלא עומדים בארץ,
כתובים הבאים כאחד שאינם מלמדים( ,ולמ"ד מלמדין
לאחוזתו" והאי נמי אחוזה היא. וראשיהם בין רגלי הלוים והיו נקראים צוערי הלוים לפי
מצינו דין חומש גם במעשר ובבהמה טהורה ובבהמה
הקדש ומכר באילנות -המקדיש אילנות פודה אותם שהיה קולם דק והיו מצערים בכך את הלוים שאינם יכולים לבסם
טמאה) .ובברייתא איתא שלומדים מערכין שבשדה מקנה
בשווים ,דכתיב "בית זרע" ולא אילנות( ,ולא אמרינן אינו מוסיף חומש ,דכתיב "במכסת הערכך". קולם כמותם ,ולתנא דברייתא היו נקראים סועדי -עוזרי הלוים.
שיקדשו אגב הקרקע שלהם ויפדה אותם אגב הקרקע
שלהם -מקום מושב האילן ,ואם מכרם והגיע היובל יחזרו לבעלים אגב עוד בדיני הקדש ופדיון-
הקרקע ,דמה שמצינו שהמוכר דקל לחבירו קנה משיפולא המקדיש שדה מלאה אילנות -לרב הונא בעין יפה הוא
(-מקום מושב האילן) ועד תהומא ,היינו בבא מחמת טענה - מקדיש אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע ,ולכן יש בערכין
שטוענו שהזכיר לו שם קרקע) ,ואם לא גאלם אינם יוצאים צריך לפדות את האילנות בשווים ,ואח"כ פודה את הקרקע
ביובל ,דכתיב "והיה השדה" ולא אילנות ,ואם מכר אילנות בית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף. חיובי ממון קצובים שיש בזה להקל ולהחמיר
אין נגאלים פחות מב' שנים ,דאילנות הם בכלל "שני והא דאיתא בברייתא שאם הקדיש ג' אילנות מפוזרים המשנה מביאה מספר חיובי ממון שהתורה קצבה את שיעורם
תבואות" ,אבל אם לא גאלם אינם חוזרים ביובל ,דאינם בשיעור שאם היו מפוזרים כמו אלו יש עשרה בבית סאה ,הרי (ערכין ,שדה אחוזה ,שור מועד שהמית עבד ,אונס ומפתה ומוציא
בכלל "ושב לאחוזתו". הוא מקדיש גם את הקרקע והאילנות הקטנים שביניהם ,מפני שם רע) ,ויש בזה קולא היכא שהשווי האמיתי הוא יותר ,וחומרא
שהקרקע שביניהם נצרכת להם ,ופודה בית זרע חומר שעורים היכא שהשווי האמיתי הוא פחות .והגמרא מבארת דינים אלו,
יש בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר, בחמישים שקל כסף ,וא"צ לפדות את האילנות מתחילה, ודינים נוספים השייכים לדינים אלו.
שמשלם ל' סלעים בין בנאה בין בכעור ,אבל המית בן חורין היינו כר"ש שמקדיש בעין רעה מקדיש( ,כדמצינו שלר"ש יש בערכין להקל ולהחמיר ,כיצד המעריך אדם (-שאמר
נותן שוויו דכתיב "ונתן פדיון נפשו" – דמי ניזק ,ובחבלה בין בעבד המקדיש שדה לא הקדיש אילנות שבה אלא חרוב המורכב ערך פלוני עלי) בין נאה שבישראל ששוה מאה מנה בין כעור
בין בבן חורין נותן נזק שלם .ושור תם שהמית פטור ,ואם וסדן השקמה שהם זקנים וגדולים מאד ויונקים משדה הקדש יותר שבישראל שאינו שוה אלא ה' סלעים ,נותן נ' סלע .ואם אמר
הזיק אדם לר"ע משלם נזק שלם. משאר אילנות) ,ואם היו האילנות צפופים יותר או מפוזרים הרי דמיו עלי נותן את שוויו .מתני'.
יש באונס ומפתה להקל ולהחמיר ,שמשלם חמישים יותר ,לא הקדיש את הקרקע והאילנות שביניהם אלא רק את
האילנות עצמם ,דאין זה סדר נטיעת אילנות ,וכן הדין בהקדישם והא דנקט ישראל ,שמשמע שעכו"ם אינו נערך (-אם ישראל
סלעים בין בגדולה שבכהונה בין בקטנה שבישראל .ולענין
בזה אחר זה דאין קנין קרקע אלא לג' אילנות ,ואפילו אם הקדיש אמר ערך עכו"ם פלוני עלי) ,לר"מ שעכו"ם נערך ולא מעריך ,נקט
פגם (משלם כשיעור ההפרש בין שפחה בתולה לשפחה בעולה
אילנות שאינם נטועים כסדר ,ואח"כ הקדיש קרקע ,די"ל שיפדה התנא נאה שבישראל כדי ללמד אגב אורחא שאסור לומר
להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו) ,ובושת הכל לפי המבייש
אותם אגב הקרקע ,מ"מ כיון שלא הקדישם יחד פודה את האילנות כמה נאה כנעני זה משום "לא תחנם" ,ולא נקט נאה שבישראל
והמתבייש ,ואין הבושת ופגם כלולים בחמישים סלעים,
לפי שווים ואח"כ את הקרקע בית זרע חומר שעורים וכעור שבכנענים ,דבחד אומה קמיירי .וגבי אונס ומפתה
דכתיב "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף תחת
בחמישים שקל כסף. (י"ד ):נקט גדולה שבכהונה וקטנה שבישראל ,דחד אומה
אשר עינה" מכלל דאיכא בושת ופגם שצריך לשלם ואינם עבור
הגמ' שואלת שהרי ר"ש סובר שהפדיון נקבע לפי שעת הוא אלא שהכהנים קדושים יותר ,ואי בעית אימא כיון
העינוי שהרי הם שייכים גם בלי העינוי ,ולרבא לומדים מדכתיב
פדיון ,כדמצינו שלר"ש ורבי יהודה הלוקח שדה מאביו שההמשך מדבר בשדה אחוזה ששייך רק בישראל ,דעכו"ם
"ונתן האיש השוכב עמה" הנאת שכיבה חמישים מכלל
והקדישה ואח"כ מת אביו דינה כשדה אחוזה להפדות אינם בני אחוזה בארץ ישראל ,ולכן לא פודים בחמישים שקל כסף
דאיכא בושת ופגם( .רב זעירא רצה לומר שהטעם הוא
בחמישים שקל כסף ולא בשוויה ,אע"פ שבשעת הקדש היתה שדה אלא בשויו ,נקט ישראל.
שיאמרו שמשלם בבת מלכים כמו בבת הדיוטות ,ואביי מקנה ,כיון שלאחר שמת אביו היא שדה אחוזה ,ולר"מ רק אם מת
דוחה שגם בעבד יאמרו שמשלם בעבד נוקב מרגליות כמו אביו ואח"כ הקדישה שבשעת הקדש היא שדה אחוזה דינה י"ד .יש בשדה אחוזה להקל ולהחמיר -המקדיש קרקע
בעושה מעשה מחט .עוד רצה רב זעירא לומר שהטעם הוא כשדה אחוזה ,דכתיב "ואם את שדה מקנתו אשר לא בין יקרה בין זולה ,הפודה אותה בין הבעלים בין אדם אחר נותן דמי
שאם באו עליה שנים אחד שלא כדרכה שהיא נשארת בתולה משדה אחוזתו" – דווקא שדה שאינה שדה אחוזה ,אבל אם פדיונה זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף אם זה
אבל היא נפגמה ,ואחד כדרכה ,יאמרו שזה שבעל פגומה וזה הקדישה ואח"כ מת אביו דינה כשדה מקנה ,ומבואר שלר"ש בתחילת היובל ,ואם לא מגרע לפי השנים שעברו סלע ופונדיון לשנה,
שבעל שלימה משלמים אותו דבר ,ואביי דוחה שגם בעבד הולכים לפי שעת הפדיון ,וא"כ כיון שבשעת פדיון יש קרקע ושיעור זה הוא גם בשדה הראויה לגפנים או קנים או
יאמרו שמשלם בבריא ובמוכה שחין אותו דבר). ואילנות יחד יפדה אותם אגב קרקע אע"פ שהקדישם בפני עצמם. אילנות.
קורס ללמוד להנות ולזכור מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
11שיעורים בהם נלמד בצורה מקצועית מבחן שבועי על דף היומי /עמוד היומי ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
וייחודית ,כיצד נזכור את הלימוד, החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
משנה ברורה /חפץ חיים /אהבת חסד
ונעצים את איכות וחווית הלימוד בצורה
משמעותית. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי (לפי סדר הדף היומי בהלכה) ,ועמוד היומי
בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד קבוצות עד יום שלישי בשעה 7:00בבוקר: בנקודות ההפצה -
חדשות לאברכים ובני ישיבות, בטלפון 0737-289-669 - במייל 7692282@gmail.com -
בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה במייל 7692282@gmail.com - בפקס 02-3132-641קוד גליון 3132 -
יעקב ופסגת זאב ,אופקים ,ואלעד.
בנדרים פלוס קופת לדעת. -
-למעלה מ 500בוגרים מרוצים. בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
הגרלות :בכל שבוע על ₪ 500במזומן, מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
12-כלים לחיבור חזק ללימוד.
ו 5זוכים בזכות קניה ₪ 100ביפה נוף. תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
-דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז.
של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
-מחיר סמלי ,והחזר כספי למיישמים את
דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
הנלמד בשיעורים.
שלום ,ומפעל הש"ס.
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977
קורס ללמוד להנות ולזכור -להתענג בידיעת התורה
א' מערכת הזכרון עובדת בצורה טובה ופלאית ,ומותאמת לזכור בצורה רואים שכך צורת הלימוד הנכונה ,ואת התועלת המרובה שיש בכלים אלו קורס ללמוד להנות ולזכור
ברורה מאות ואלפי סוגיות ,אם רק נשתמש בה בצורה הנכונה. לחיבור הנאה וזכרון הלימוד .עם זאת הדברים הנמסרים בשיעורים מעוגנים
לפני כשנה וחצי נפתח ע"י מערכת 'תמצית' קורס מיוחד בשם 'ללמוד להנות
ב' יסוד היסודות ללימוד איכותי מהנה שנשמר לאורך ימים ושנים הוא גם במחקרים עדכניים רבים על מערכת הזכרון.
ולזכור' ,ובו סדרת שיעורים המלמדים כיצד לחזק את איכות הלימוד ,להעצים את
חיבור פנימי וחזק ללימוד ,ומטרת הכלים הנלמדים היא ליצור ולחזק את בהכנת השיעורים הושקעו אלפי שעות של לימוד יסודי של סוגיות החוויה מהלימוד ,ולהגיע למצב בו זוכרים את מה שלומדים ,שיעורים שנמסרו
החיבור הזה. העוסקות בנושא זה במישרין או בעקיפין ,וכן נלמדו בצורה יסודית מאות לפני למעלה מ 500-לומדים.
ג' מצות ידיעת התורה והרגשת מתיקות התורה הם דברים השוים לכל מקורות מדברי רבותינו גדולי הדורות לאורך ההיסטוריה ,ונקראו עשרות לקראת הסדרה הרביעית של השיעורים יוצא גליון זה ובו מידע בסיסי על סדרת
נפש ,ולא רק לבעלי דרגה מיוחדת ביראת שמים ושקיעות בתורה ,והם ספרים ישנים וחדשים העוסקים בתחום זה. השיעורים.
תלויים בעיקר בשימוש נכון וטבעי בכלים שהקב"ה נתן לנו ,ולימוד בדרך זו בחינה נוספת נעשתה ע"י התחקות אחר דרכי צמיחתם של תלמידי חכמים, באלו תחומים עוסקים השיעורים?
מביא ליראת שמים ולשקיעות בתורה ולעוד מעלות רבות. ושימושם בכלים אלו ,מטרת בדיקה זו היתה בכדי לבחון את השפעת כל השיעורים עוסקים ב 4נושאים עיקריים:
ד' בזמן הלימוד עצמו עלינו להתרכז בהבנת תוכן הדברים וללמוד בצורה טובה, כלי במישור המעשי ועמידתו במבחן המציאות :האם כך גדלים תלמידי א' דרכי פעילות מערכת הזכרון והדרך להשתמש בה בצורה נכונה במטרה
וכל מחשבה נוספת ,כמו הרצון להספיק או לזכור ,במידה והיא מפריעה לריכוז חכמים אמיתיים. לזכור את הלימוד.
בגוף הלימוד ,לא רק שאינה מסייעת לזכרון ,היא מגרעת ממנו ,מפני שהיא האם המשתתפים אכן רואים תועלת מהשיעורים? ב' הדרך לפתח את מערכת הזכרון ויכולות נוספות (כשרון ,מהירות תפיסה,
מורידה מהחיבור הפנימי לתוכן החומר הנלמד ומקטינה את ההנאה מהלימוד. ריכוז ,מעלות רוחניות שונות ,ועוד).
בסייעתא דשמיא נמסרו כבר לפני 11קבוצות עם למעלה מ 500לומדים,
בכמה שיעורים מדובר ומי מוסר אותם? רבים מהם מציינים את התועלת הגדולה שהיתה להם מהשיעורים ,להנאה ג' הדרך להתחבר בצורה חזקה הרבה יותר ללימוד ,דבר המביא לא רק
מהלימוד ,לחיזוק איכות הלימוד וההבנה ,להצלחה במבחנים ,לזכירת לזכרון הלימוד אלא גם ללימוד איכותי יותר ולהנאה גדולה יותר מהלימוד.
הסדרה כוללת 11שיעורים של כ 45דקות ,והשיעורים נמסרים ע"י עורך
הנלמד ,ולתחומים נוספים. ד' כיצד לסכם ולחזור על הלימוד בצורה נכונה מהנה ויעילה.
סיכומי תמצית.
בקורס נלמד על 12כלים שכולם כאחד וכל אחד בפני עצמו מביאים את
מה הקשר בין סיכומי 'תמצית' לקורס? למי מתאימים השיעורים? הלומד 'ללמוד (טוב יותר) להנות ולזכור'.
סיכומי תמצית נועדו לא רק לחזרה והצלחה במבחנים ,אלא גם לקבלת השיעורים מתאימים בראש ובראשונה לכל מי שמעוניין להעצים את כלים אלו מחולקים ל 3חלקים :א' כלים הנוגעים לגישה ללימוד ולהכנה
סדר ובהירות בסוגיות ובהלכות הנלמדות ,וליצירת חיבור פנימי חזק בין איכות הלימוד והזכרון ,ובמיוחד למי שמרגיש שהוא לא ממצה מספיק את לפני הלימוד .ב' כלים להעצמת הלימוד עצמו .ג' כלים לסיכום וחזרה לאחר
הלומד לחומר הנלמד ,והרבה מהתובנות הנלמדות בקורס הוטמעו בתוך הכוחות שלו ורוצה להגיע ליותר ,להתחבר יותר ללימוד ,ללמוד טוב יותר, הלימוד.
הסיכומים. להנות יותר מהלימוד ,ולזכור את מה שהוא לומד .כמו כן השיעורים
מתאימים לאלו שנמצאים במסגרות מבחנים ומעוניינים להצליח בהם האם הכלים שנלמדים בשיעורים מצריכים שינוי בסדרי
האם השיעורים הם בתשלום? ולשמר את הידע לאורך ימים ושנים ,וכן למגידי שיעורים ומלמדים הלימוד?
השיעורים הם אכן בתשלום ,וזאת מהסיבה שרק מי שמוכן ומשקיע המעוניינים ללמד את תלמידיהם בצורה מושכת ומעניינת במטרה לא .המטרה בשיעורים היא להעצים את איכות הלימוד ,כל אחד בסגנון
מכספו על הדברים ,מגיע לקורס בצורה רצינית ,שומע ומפנים את הדברים, שהתלמידים יחיו את הסוגיא ויזכרו אותה לאורך ימים ושנים. לימודו ,ולא לשנות אותה.
ומשתדל ליישם אותם בפועל ,ועי"ז הוא מקבל את התועלת מהדברים ,עם לאיזה סגנון לימוד השיעורים מתאימים? האם ניתנים בשיעורים דרכים ליישום בפועל של הכלים
זאת מדובר בסכום סמלי ונמוך מאד בהשוואה לעלות רגילה של קורסים
אחרים ,וגם סכום זה מוחזר במלואו! לאלו השומעים ברצינות את
השיעורים מתאימים לכל סגנון לימוד ,עיון ובקיאות ,גמרא והלכה ,וכו'. הנלמדים?
השיעורים ומבצעים בפועל את התרגילים שניתנים בשיעורים. האם השיעורים מתאימים גם למי שאין לו זכרון טוב? בסיום כל שיעור ניתנים תרגילים מעשיים פרקטיים ,שההרגל בהם נותן
עם זאת השיעור הראשון ,בו נלמדים מספר כלים חשובים ,הינו חינמי, בהחלט! מכמה סיבות :א' כל אחד יכול לזכור הרבה יותר ממה שהוא זוכר כרגע, תועלת עצומה וקנין חזק ואמיתי בכלים הנלמדים.
וניתן לקבל ממנו תועלת מרובה גם למי שלא נרשם לסדרת השיעורים. אם ילמד להשתמש בצורה נכונה במערכת הזכרון .ב' יתכן בהחלט שמי שחושב האם התרגילים קלים ליישום?
שאין לו זכרון טוב יגלה שהסיבה שהוא לא זוכר טוב אינה הזכרון אלא דברים אנו משתדלים למצוא תרגילים מעשיים ,שיהיו מצד אחד קלים לביצוע,
האם הקורס הוא פרונטלי או שניתן לשומעו דרך הטלפון?
אחרים לגמרי ,ובאמת יש לו זכרון הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב .ג' כל אחד ושוים לכל נפש ,ומצד שני יתנו את התועלת המירבית .רוב הכלים לוקחים
מומלץ מאד ,למי שיכול לבוא פיזית לשמוע את השיעורים ,כיון שעי"ז יכול לפתח את הזכרון שלו ,ובשיעורים אנו לומדים בין השאר כיצד מפתחים את רק מספר דקות בכל יום.
התועלת היא גדולה יותר ,אולם ישנה גם אפשרות לשמיעת השיעורים דרך הזכרון ועוד כוחות נוספים כמו כח הריכוז כח העיון כח ההספק וכו'.
הטלפון בקו תמצית ,ולגבי התשלום ,כיון שהתשלום נועד בכדי לקבל את מהם המקורות של הדברים הנלמדים בשיעורים?
התועלת מהשיעורים ,אין הבדל במחיר ,וגם לגבי ההחזרים גם אלו השומעים האם ניתן לקבל מספר תובנות מהנלמד בשיעורים? כל הדברים הנלמדים בקורס יסודם במאות מראי מקומות מדברי חז"ל
את השיעורים בטלפון יקבלו בס"ד את ההחזרים לפי הכללים. נזכיר מספר יסודות מרכזיים עליהם בנויים השיעורים. ודברי רבותינו גדולי הדורות ראשונים ואחרונים עד דורנו אנו ,בהם אנו
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לא בשמים היא -גם אתה יכול!!!
האם כשאין לך משהו קבוע ללמוד אתה מרגיש משיכה לכמה דברים האם אחרי לימוד עם השלכה מעשית אתה יכול לזהות מה יצא למעשה? האם כשאתה מסיים ללמוד אתה מסוגל לומר בקצרה (ב 2דקות) 2-3
וקשה לך לבחור ביניהם? האם קרה לך שכשלמדת לא הרגשת עייפות וכשהפסקת ללמוד גילית שאתה נקודות שהתחדשו לך?
האם אתה חושב שאתה מנצל את זמנך מספיק ,או שאתה יכול ללמוד כל עייף( ,או שהמצב הפוך)? האם אתה יכול לומד בעל פה מה שלמדת בימים אלו לפני שנה ,או אפילו
יום שעה או יותר? לפני חודשיים?
האם סוגיא מורכבת מאתגרת אותך (או מכבידה עליך)?
האם אתה מתחיל את היום עם חשק ואמביציה? האם אתה מאמין שאתה יכול לזכור בצורה ברורה חלק גדול ממה שאתה
האם יש לך סקרנות מוקדמת למה שאתה הולך ללמוד?
האם אתה מסיים את היום עם סיפוק? לומד?
האם כשאתה לומד שאלה בגמרא או במפרשיה או שקשה לך קושיא ,זה האם אתה חושב שהתקדמת בצורה משמעותית בהבנה וידיעת התורה
באם ענית תשובות חיוביות על חלק גדול מהשאלות הנ"ל כואב לך? בשנה האחרונה?
אשריך ,אבל אם לא ,תן לעצמך הזדמנות ,בא לשמוע מהי האם אתה מרגיש בצורה חיה את דברי הפסוק "מתוקים מדבש" וכו'? האם קורה לך שאתה מתגעגע לגמרא?
הדרך אותה לימדונו רבותינו כיצד לזכות לכל הנ"ל. האם אתה קורא ומסביר בקול ובצורה חיה וברורה את מה שאתה לומד? האם קורה לך שאתה מסתכל בשעון באמצע הלימוד ומגלה שעבר הרבה
האם כשאתה לומד סוגיא שכבר למדת בעבר אתה מרגיש שהלימוד יותר זמן ממה שחשבת?
בשיעורים תקבל בסייעתא דשמיא כלים כיצד לזכות לדברים החדש הוא רק תוספת הבנה ובהירות או שאתה צריך ללמוד את הדברים האם קורה לך שאתה הולך בדרך ועולים לך בראש חשבונות ושאלות על
אלו ,כלים שרבים מאד ממשתתפי השיעורים ציינו כי זכו על מחדש? מה שלמדת?
ידם לחיבור חזק ואמיתי ללימודם ,למתיקות וידיעת התורה, האם אתה מעונין שה'נטו' של שעות הלימוד שלך יגדל? האם קרה לך שבמשך כל הסדר לא קפצו לך בראש מחשבות שאינם
ולמתן תשובה חיובית על הרבה מהשאלות הנ"ל. האם בסיום הסדר קשה לך להתנתק מהגמרא? קשורות למה שאתה לומד?
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ברוך ד' אני נמצא על סף סיום הסדרה ששינתה אותי מקצה לקצה ,לכן מכתבים נבחרים ממשתתפי השיעורים פרטים על סדרת השיעורים
אשמח לדעת על פתיחות נוספות כדי שאוכל להמליץ על כך לחברי.
בעבר כמעט לא הייתי חושב בלימוד בזמנים פנויים ,והיום ,בעקבות כמה השיעורים יתקיימו בס"ד בירושלים (בישיבת מיר ,בנוה יעקב ופסגת זאב ,ובבית
התרשמתי מאד מהצורה והגישה של מסירת השיעורים ,שכולם מלאים באהבת כלים מהשיעורים שאני מיישם ,אני חושב בלימוד ומעביר סוגיות בראש וגן) ,באלעד ,ובאופקים ,וניתן גם לשומעה בטלפון.
תורה וכלים מעשיים ,ניכרת הכוונה לשם שמים והעבודה העצמית שמשפיעה. בצורה חווייתית ובלי מאמץ מיוחד ,וכל הלימוד מלכתחילה הוא איכותי מחיר הסדרה הינו ₪ 720לאברכים ו ₪ 400לבחורים ,מבצע מיוחד לרגל הסדרה
יישר כח על המענה הטלפוני הברור לכל שאלה ,ועל הרצון ללוות אותי יותר ועם הרבה יותר חשק. החדשה ₪ 600 ,לאברכים ו ₪ 300לבחורים.
בדרך להצלחה ,וחבל שלא שמעתי את השיעורים כבר כשהייתי בחור. אני מרגיש שהשיעורים הוציאו ממני מן הכח אל הפועל הרבה כוחות ניתן להרשם ב'נדרים פלוס' קופת 'תמצית' או בשיעורי הפתיחה.
יישר כח עצום על השיעורים שנמסרו בצורה ברורה וטובה מאד ,אין מחיר שכבר היו בי ,והדברים נתנו לי תועלת עצומה ,לאיכות הלימוד ,להנאה
שיעור הפתיחה הינו ללא תשלום והרשמה ,ויש בו תועלת גם למי שלא נרשם
בעולם לכזה דבר עצום ונפלא ,הלא התורה היא חיינו ואורך ימינו ,ובלא מהלימוד ,ולהצלחה במבחנים .חשוב לציין שאחרי השיעורים אני מספיק לסדרת השיעורים.
שייכות ושקיעות בגישמעק וחיבור אין זה חיים אמיתיים ,ואשרי שזכיתי פחות חומר ,אולם איכות הלימוד וההנאה שוים את זה.
להתקדם בצורה אדירה ביסוד היסודות של העולם. לפרטים נוספים ולהרשמה.055-400-7977 -
אני נבחן תקופה ארוכה במסלול מבחנים מסוים ,במבחן האחרון
השיעורים נתנו לי תועלת עצומה ,חיבור עוצמתי ללימוד ,חשק לחזור השתמשתי בתובנה חשובה מתוך השיעורים ,והתוצאה היתה שעם הרבה לעדכונים ולשמיעה טלפונית של שיעור הפתיחה.02-3131-465 -
ולסכם ,ומהלך איך ללמוד ולזכור. פחות חזרות קיבלתי ציון הרבה יותר טוב. החזר כספי עד המחיר המלא של הקורס ,פרטים בשיעורי הפתיחה.
מבחן 359ויצא מבחן 358תולדות
בכורות נ"ח עד ערכין ד' בכורות נ"א עד נ"ז
"א .היכן אין שוה כסף ככסף?
נ"ט :היו לו י' טלאים ובאמצע המנין מת אחד מאלו שלא נ"ח .מה הדין לבן עזאי בנולדו לו חמשה בהמות באב וחמש באלול? נ"א :באיזה אופן יצא ידי חובת פדיון הבן? א' רק מחצית השקל.
נמנו ,מה דין הטלאים? א' פטורים. א' בנותן המעות לעשרה כהנים בבת אחת. ב' מחצית השקל חילול מעשר שני ועולת ראיה.
א' כולם מצטרפים לגורן אחר. ב' חייבים. ב' בנותן ה' סלעים בזה אחר זה. ג' מחצית השקל חילול מעשר שני עולת ראיה ופדיון הבן.
ב' אלו שנמנו נפטרו במנין הראוי ,ואלו שלא נמנו מצטרפים ג' יעשרם מספק.
ג' שתי התשובות נכונות.
לגורן אחר. נ"ב .באיזה אופן נחלקו אביי ורבא האם יבם נוטל את השבח?
ג' כולם פטורים. נ"ח :באיזה אופן כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים? א' רק בהשביחו הנכסים לפני היבום.
א' בקפץ מעשר לתוך אלו שלא נמנו. נ"ג :קדשים קלים שהפריש מהם מעשר בהמה, ב' רק בהשביחו הנכסים אחרי ביבום.
ס .היו לו בזמן הגורן ט"ו טלאים ,והכניס את כולם ב' בקפץ אחד מהמנויים לתוכם. מה דינם? ג' בין בהשביחו לפני היבום בין בהשביחו אחר היבום קודם חלוקה.
ג' שתי התשובות נכונות.
והפריש אחד ,מה דין החמשה הנותרים? א' המעשר לא חל.
א' פטורים ממעשר. נ"ט .באיזה אופן אמר רבא שעשירי מאיליו הוא קדוש? ב' חל המעשר ויש בהם איסור "לא ימכר ולא יגאל". נ"ב :האם ירושת האשה דאורייתא או דרבנן?
ב' חייבים במעשר ,אבל מותר לאוכלם ולשחטם עד הגורן א' כשיצא עשירי ולא קרא לו עשירי. ג' לרבי יוסי הגלילי שהם ממון בעלים חל המעשר, א' דאורייתא.
הבא. ב' כשקרא לעשירי קודש או שהצביע עליו בידו. ואם הם ממון גבוה לא חל המעשר. ב' דרבנן.
ג' חייבים במעשר ,ואסור למוכרם ולשוחטם עד הגורן הבא. ג' אפילו בנשאר בדיר ולא קרא לו כלל ולא הצביע עליו. ג' מחלוקת.
ערכין ב .מי מעריך? ס :קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר ג"כ קרא עשירי ,מה דינו?
נ"ד :מה אין מעשרים מזה על זה?
נ"ג .מדוע מעשר בהמה לא נוהג בזמן הזה?
א' מופלא הסמוך לאיש. א' אינו קדוש. א' רק מיני דגן. א' מפני שמעשר בהמה אינו נוהג אלא בזמן שבית המקדש קיים.
ב' עבד. ב' נאכל במומו לבעלים. ב' מיני דגן ומעשר בהמה בבקר וצאן. ב' מחשש תקלה.
ג' שתי התשובות נכונות. ג' קרב שלמים. ג' מיני דגן ומעשר בהמה אפילו בכבשים ועיזים. ג' גזירה משום יתום.
ד .כהנים שאכלו קדשים ,האם הם חייבים בזימון? ס"א .האומר לשלוחו צא ועשר עלי ,באיזה טעות נחלקו רב פפא ורב פפי אם הוא
נ"ז :מה מותר לעשות עם הבהמות לפני הפרקים נ"ד .על מה נאמר בגמרא שבשום אופן אינם כלאים זה בזה?
א' פטורים. קדוש?
שתיקנו להפריש בהם מעשר בהמה(רש"י)? א' תירוש ויצהר.
א' בקרא לאחר עשר עשירי.
ב' חייבים ,אבל אינם מצטרפים עם ישראלים לזימון. ב' בקרא לתשיעי עשירי. ב' שני מיני דגן.
א' למכור מותר ולשחוט אסור.
ג' חייבים ומצטרפים עם ישראלים לזימון. ג' שתי התשובות נכונות. ג' שני התשובות אינם נכונות.
ב' מותר בין למכור ובין לשחוט.
האומר לשלוחו צא ותרום ואינו יודע דעת המשלח ותרם אחד מארבעים או מששים,
ג' אסור בין למכור ובין לשחוט ,אלא שאם מכר או נ"ה .איזה חלק מהירדן מפסיק למעשר בהמה?
מה הדין? שחט פטור. א' מבית יריחו ומלמעלה.
א' תרומתו תרומה. ב' מבית יריחו ולמטה.
ב' תרומתו תרומה ויחזור ויתרום. ג' מימה של סיבכי.
ג' אין תרומתו תרומה.
האם ומתי יובל משמט כספים? נ"ב .האם בעל היורש את אשתו נוטל מלוה ותשלומי נ"ה :מתי אבוה דשמואל עשה מקוה לבנותיו?
א' אינו משמט כלל. ערכין ב :איזה קטן חייב בתפילין? נזיקין משבח? א' בימי ניסן.
א' היודע להניח. א' לא. ב' בימי תשרי.
ב' משמט ביום הכיפורים. ב' היודע לשומרם. ב' נוטל רק שבח. ג' בימי ניסן ובימי תשרי.
ג' משמט בסופו. ג' כבן תשע כבן עשר. ג' נוטל תשלומי נזיקין ושבח.
ג' שתי התשובות נכונות. נ"ו .האם בכור ומעשר בהמה שייכים בלוקח ומקבל מתנה?
ג .מאיזה גיל קטן מטמא בזיבה? א' לא.
א' אפילו תינוק בן יומו. ב' בכור לא ומעשר בהמה כן.
ב' מגיל תשע. ג' בכור כן ומעשר בהמה לא.
ג' משיביא ב' שערות.
נ"ו :אחים שקנו בהמות מהירושה לפני החלוקה ,האם הם חייבים במעשר בהמה?
ג :האם כהנים בזמן עבודה חייבים בתפילין? א' חייבים.
א' פטורים. ב' פטורים.
ב' חייבים רק בתפילין של ראש. ג' ספק.
ג' חייבים רק בתפילין של יד.
נ"ז .איזה בהמה פטורה ממעשר בהמה (לדעת המשנה)?
ד :אמר ערך סתם עלי ,כמה נותן? א' רובע נעבד ומוקצה.
א' שקל. ב' מחוסר זמן וכלאים.
ב' ג' שקלים. ג' שתי התשובות נכונות.
ג' חמישים שקלים.
מבחן 361וישב מבחן 360וישלח
ערכין י"ב עד י"ח ערכין ה' עד י"א
י"ב .מה הכונה גלו בשבע גלו בשמונה? ה .האומר ערכי עלי לגבי מזבח ,האם הוא נדון ב'השג יד'?
י"ג :כמה נימים היו בכנור של המקדש וכמה יהיו א' שהגלות הראשונה היתה בשנה השביעית לכיבוש יהויקים שהיא השנה ה :האם יש מעילה בקדשי בדק הבית או קדשי מזבח א' כן.
בשל ימות המשיח ובשל עולם הבא? השמינית למלכות נבוכדנצר. של עכו"ם (לדעת ר' יהודה)? ב' לא.
א' של מקדש שבעה ושל ימות המשיח שמונה ושל ב' שבשנה השביעית לנבוכדנצר גלו החרש והמסגר ,ובשמינית שאר ישראל. א' לא. ג' תיקו.
עולם הבא עשרה. ג' שבשנה השביעית לנבוכדנצר כבש את יהויקים ,ובשמינית הגלה את ב' בקדשי בדק הבית כן ובקדשי מזבח לא.
ב' של מקדש שמונה ושל ימות המשיח עשרה ושל ישראל. ג' בקדשי בדק הבית לא ובקדשי מזבח כן. ו .מה היה ההיתר של רבי ינאי ללוות ממעות הצדקה שגבה?
עולם הבא שנים עשר. א' סבר שרק לעצמו אסור ,אבל לאחר מותר.
ג' של מקדש שמונה ,ושל ימות המשיח ושל עולם י"ב :ממתי התחילו ישראל למנות שמיטין ויובלות? ח .אשה שאינה יודעת אם היא בימי נדה או זיבה ב' התנה מעיקרא שהעניים לא יזכו בזה עד שיתן להם.
א' משעה שנכנסו לארץ. וראתה ג' ימים ,אחרי כמה זמן היא חוזרת לוודאי ימי
הבא עשרה. ב' משעה שסיימו לכבוש את הארץ ג' היה נח לעניים בזה כדי שיאסוף עבורם עוד.
נדה?
ג' רק לאחר הכיבוש והחלוקה. א' י"א ימים.
י"ד :מה הדין במוכר שדה אחוזה שהיא שדה ו :האם היוצא ליהרג נידר ונערך?
טרשים? ב' י"ד ימים. א' לא נידר ולא נערך.
י"ג .עד כמה טלאים מבוקרים יכולים לשים בלשכת הטלאים?
א' יכול לגאול לפני שתי שנים ,ואינה חוזרת ביובל. ג' י"ז ימים. ב' מחלוקת אם נידר אבל לא נערך.
א' שתים עשרה.
ב' אינו יכול לגאול לפני שתי שנים ,וחוזרת ביובל. ב' מאה ועשרים. ג' לא נידר ומחלוקת אם נערך.
ג' יכול לגאול לפני שתי שנים ,וחוזרת ביובל. ג' כמה שרוצים. ט :לא בעינן מצוה לקדש על פי הראיה ,מה הכונה?
א' שביום ל"א מקדשים אפילו אם לא באו עדים. ז .אשה מעוברת שיצאה ליהרג ,האם ממתינים לה עד שתלד?
י"ז .מי היה צדיק ,יהויקים או צדקיה? י"ד .מהו שיעור הפדיון בשדה מקנה? ב' שאפשר גם ביום ל' לקדש אפילו אם לא באו א' כן.
א' לפי שוויה. עדים.
א' יהויקים. ב' לא ,אא"כ ישבה על המשבר.
ב' זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף. ג' שבזמננו החודש מקודש למרות שלא קידשוהו
ב' צדקיה. בית דין. ג' לא ,אף אם ישבה על המשבר.
ג' מחלוקת.
ג' שניהם היו רשעים.
ט"ו .על מה נחתם גזר דינם של דור המדבר שלא יכנסו לארץ? י"א :האם כהן ששר חייב מיתה? ז :אשה שישבה על המשבר ומתה בשבת ,מה מותר לעשות בשביל העובר?
י"ח :ממתי הכבש נחשב בן שנה לענין קדשים? א' על חטא העגל. א' כן. א' רק לחתוך כריסה.
א' מא' תשרי. ב' על חטא המרגלים. ב' לא. ב' אף להביא סכין לצורך כך דרך רשות הרבים.
ב' מא' ניסן. ג' על כל העשרה נסיונות ,והמתין הקב"ה עד שתתמלא סאתם. ג' מחלוקת. ג' אסור לחלל שבת ,כיון שאין לעובר חזקת חי.
ג' מעת לעת משעה שנולד.
ט"ו :מהי תקנתו של עם הארץ שלא יבא לידי לשון הרע? ח :אחרי כמה שבועות וודאי מתברר אם הנגע טהור או מוחלט בנגעי בתים?
א' יעסוק בתורה. א' שבוע אחד.
ב' ישפיל דעתו. ב' שתי שבועות.
ג' יעסוק בגמילות חסדים. ג' ג' שבועות.
איזה דבר מותר לפי תוס' לומר באפי תלתא? האם מנגנים בחליל בשבת ויום טוב?
א' רק דבר שאפשר לפרשו באופן שאינו גנאי. ט"ז .מה מכפר על עבודה זרה? א' כן. ט .כמה ימים יש בחודש העיבור לדעת עולא?
ב' גם דבר גנאי ,ובלבד שהיה אומרו בפניו ממש. א' מעיל. ב' לא. א' כ"ט.
ג' גם דבר גנאי שלא היה אומרו בפניו ממש. ב' חושן. ג' מחלוקת. ב' ל'.
ג' אפוד. ג' לפעמים כ"ט ולפעמים ל'.
ט"ז :מה מעלת ענוה שלא לשמה? י .עד כמה חלילים יכולים לעשות במקדש?
א' אין בה מעלה. א' שתים.
ב' כן ,אבל תוכחה לשמה עדיפה. ב' שתים עשרה.
ג' ענוה שלא לשמה עדיפה מתוכחה לשמה. ג' כמה שירצו.
י"ז :עשיר והעני או עני והעשיר ,איזה ערך נותן? י :מדוע אין אומרים הלל בשבת?
א' ערך עשיר. א' מפני ששבת לא נקראת מועד.
ב' ערך עני. ב' מפני שאין מצות שמחה בשבת.
ג' כפי מצבו עכשיו. ג' שמא יבואו לתקן כלי שיר.
י"ח .מה לומדים מ"והוא עד"? י"א .האם השיר מעכב את הקרבן?
א' שצריך לייחד עדים כדי שיהיו חייבים בשבועת העדות. א' מעכב.
ב' שיהיה העד כשר מתחילתו ועד סופו. ב' אינו מעכב.
ג' שעד אחד מחייב שבועה. ג' מחלוקת.
