gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi

שבוע: ויצא (2026-11-16)

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ | 38‬סוכה ט‪ .‬עד כ"ג‪ | :‬כסלו ה'תשפ"ז‬ ‫בוקעת ועולה‪ .‬ולרב חסדא ולרבה בר אבוה ד'‬ ‫סוכה שיש לה כסוי נוסף מלבד הסכך‬ ‫כמה דינים בהכשר הסוכה‬ ‫טפחים‪ ,‬דלא מצינו מקום חשוב פחות מד"ט‪,‬‬ ‫כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים"‪ ,‬ודרשו חז"ל ממה‬ ‫שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו‬ ‫ולשמואל השיעור לפסול הוא י' טפחים כשיעור‬ ‫שהתורה כתבה בסכת בכתיב חסר שצריך שיהיה רק‬ ‫הכשר הסוכה‪ ,‬דהא משום ב' סוכות פסלה קרא‪.‬‬ ‫סכך אחד על הסוכה‪ ,‬למעט סוכה שהיא תחת אילן או‬ ‫ודר‪ ,‬ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר‪ ,‬הפנימית אינה‬ ‫תחת סוכה אחרת או תחת תקרת הבית‪ .‬ולהלן יבוארו‬ ‫סוכה‪ ,‬דאף דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את הסוכה‬ ‫ר"י אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה‬ ‫אופני הפסול וההכשר בסוכות אלו‪ ,‬והאם סדין או נוי‬ ‫לשם חג‪ ,‬מ"מ בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם סוכה‬ ‫כשרה‪ -‬אין נ"מ בדיורים בפועל‪ ,‬אלא כל שאינה‬ ‫סוכה פוסלים את הסוכה‪.‬‬ ‫לאפוקי כאן שדר שם כל השנה‪ ,‬וחייבת במזוזה לעולם‬ ‫ראויה לדיורים התחתונה כשרה‪ .‬ולשמואל ליכא‬ ‫מפני שכל דירתו שם‪ .‬והחיצונה כשרה לסוכה דכיון‬ ‫ט‪ :‬סוכה תחת האילן‪ -‬אם האילן צילתו מרובה‬ ‫לפרושי שנחלקו בפחות מי'‪ ,‬שהרי לשיטתו אף‬ ‫שכל השנה אינו דר בה איכא היכרא שהוא דר בה לשם‬ ‫לת"ק כשרה בפחות מי'‪ ,‬וכן אם אין העליונה יכולה‬ ‫מחמתו הסוכה פסולה‪ ,‬כאילו עשאה בתוך הבית‪,‬‬ ‫סוכה‪ ,‬ופטורה ממזוזה לעולם‪ ,‬מפני שאינה דירה אלא‬ ‫דמחובר פסול לסיכוך דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" ממה‬ ‫לקבל כרים וכסתות ולישן שם‪ ,‬אינה פוסלת‪ ,‬אלא‬ ‫מעבר‪ ,‬ואין לחייבה מדין בית שער שחייב במזוזה‬ ‫שאתה מאסף כגון פסולת גורן ויקב‪ .‬ואם האילן חמתו‬ ‫נחלקו היכא שראויה לקבל כרים וכסתות ע"י‬ ‫מדרבנן‪ ,‬מפני שגם הפנימית אינה קבועה ואינה חשובה‬ ‫מרובה מצילתו‪ ,‬אם חבט –השפיל את ענפי האילן‬ ‫הדחק‪ ,‬דרבנן סברי שכיון שיכולה לקבל ע"י הדחק יש שם‬ ‫להיות לה בית שער‪.‬‬ ‫סוכה על העליונה וממילא התחתונה פסולה‪ ,‬ולר"י כיון‬ ‫ועירבם עם הסכך הכשר‪ ,‬ואין נראים בעין‪ ,‬כשרה‪,‬‬ ‫דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה‪.‬‬ ‫ומצטרפים ענפי האילן להשלים לצילתו מרובה מחמתו‪,‬‬ ‫סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה‪,‬‬ ‫משום ביטול ברוב‪ ,‬אבל בלא חבט פסול כיון שהסכך‬ ‫נשים‪ ,‬בהמה‪ ,‬כותים)‪ ,‬ורקב"ש (רועים‪ ,‬בורגנים‪,‬‬ ‫האם פריסת סדין פוסלת את הסכך‪-‬‬ ‫הפסול מצטרף לסכך הכשר וכיון שאינו מעורב אינו‬ ‫קייצים‪ ,‬שומרי פירות שעשאוה לישב בה מפני השרב‪,‬‬ ‫הפורס סדין מעל הסכך כדי שלא יהיה שמש‪ ,‬או‬ ‫בטל‪ ,‬ולא גוזרים אטו היכא דלא חבטן ‪ ,‬ומותר‬ ‫והם ישראלים‪ ,‬ולא עשאוה לשם חג)‪ ,‬כשרה‪ ,‬ובלבד‬ ‫מתחת הסכך כדי שלא ישרו עלים לסוכה‪ ,‬פסולה‪,‬‬ ‫לעשות כן לכתחילה‪ .‬וכן הא דתנן הדלה עליה את‬ ‫שתהיה מסוככת כהלכתה‪ ,‬והיינו דמוכחא מילתא‬ ‫דכיון שהניחו כדי להגן‪ ,‬שוייה סכך‪ ,‬וסדין פסול לסכך כיון‬ ‫הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן‬ ‫שעשייתה הראשונה היתה לשם צל ולא לצניעות‬ ‫שהוא מקבל טומאה‪.‬‬ ‫והסיכוך הכשר הוא הרוב‪ ,‬כשרה‪ ,‬היינו בשחבטן‬ ‫בעלמא‪ ,‬דבעינן סוכה לשם צל מהשמש‪ .‬י"א שגנב"ך זה‬ ‫שאז הכל נחשב כשר‪ ,‬אבל בלא חבטן צריך צלתה מרובה הפורס סדין כדי ליפות את הסוכה‪ ,‬הסוכה כשרה‪,‬‬ ‫יותר חידוש להכשירם משום שאינם בני חיובא‪,‬‬ ‫כיון שאין על הסדין שם סכך‪.‬‬ ‫מחמתה ללא מה שהדלה‪ .‬וכתב רש"י דשמעינן מהכא‬ ‫שאפשר לסכך על קני הגג‪ ,‬אע"פ שהם סמוכים זה לזה‬ ‫וי"א שרקב"ש זה יותר חידוש משום שאינם‬ ‫דין דברים הבאים לנוי הסוכה‪-‬‬ ‫בפחות מג'‪ ,‬כיון שחמתן מרובה מצילתן‪.‬‬ ‫קבועים‪.‬‬ ‫שימוש בהם‪ -‬סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין‬ ‫סוכה על גבי סוכה‪-‬‬ ‫ט‪ .‬עשית הסוכה לשמה‪ -‬סוכה שעשאה יותר‬ ‫סוכה תחת סוכה (וכן סוכה תחת אילן וסוכה בתוך וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון‬ ‫מל' יום לפני החג‪ ,‬לבית שמאי פסולה דבעינן‬ ‫הבית) פסולה‪ ,‬דכתיב "בסכת" חסר‪ .‬והיינו היכא של חג‪ ,‬ואם התנה עליהם ואמר איני בודל מהם כל בין‬ ‫עשיה לשמה‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות תעשה לך‬ ‫ששתי הסוכות צילתן מרובה מחמתן‪ ,‬ובאופן זה השמשות‪ ,‬הכל לפי תנאו‪.‬‬ ‫שבעת ימים"‪ ,‬ולב"ה כשרה‪ ,‬ואיתא בירושלמי שצריך‬ ‫הסוכה התחתונה פסולה‪ ,‬והעליונה כשרה אם י‪ :‬נויי סוכה אין ממעטים משיעור סוכה‪ ,‬והיינו שאם‬ ‫לחדש בה דבר‪ ,‬י"א טפח‪ ,‬וי"א כל שהוא על פני כולה‪,‬‬ ‫הסכך שלה נמצא עד כ' אמה‪ ,‬ואם הסכך של הסכך הוא למעלה מכ'‪ ,‬אין ממעטים את הסוכה להכשירה‪,‬‬ ‫ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של‬ ‫העליונה גבוה יותר מכ' אמה מהגג של התחתונה שזה כיון שאינם ממין סכך‪ ,‬וכן אינם פוסלים אם יורדים למטה‬ ‫מועד‪ ,‬וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של‬ ‫מי"ט‪ .‬ומן הצד ממעטים משיעור ז"ט‪.‬‬ ‫הקרקעית של העליונה‪ ,‬גם העליונה פסולה‪.‬‬ ‫מועד אם לא עשאה מתחילה‪ ,‬ואם עשה את הסוכה‬ ‫נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך‪ ,‬לרב נחמן‬ ‫י‪ .‬ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ולמטה‬ ‫לשם חג‪ ,‬או בתוך ל' יום לסוכות‪ ,‬כשרה לכו"ע‪,‬‬ ‫כשרה דהם בטלים לסוכה‪ ,‬ולרב חסדא ולרבה בר רב‬ ‫דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג‪,‬‬ ‫הונא פסולה משום דחשיב אהל מפסיק ונמצא שאינו‬ ‫מכ'‪ ,‬והתחתונה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬התחתונה‬ ‫בסתמא עשייתה לשמה‪.‬‬ ‫כשרה שאינה נחשבת סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה בסוכה‪ .‬ומ"מ כשהיו בבית ריש גלותא ישבו בסוכה‬ ‫כזו‪ ,‬משום ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה‪,‬‬ ‫חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ואין סכך העליונה פוסל משום סכך‬ ‫עצי סוכה אסורים כל שבעה‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות‬ ‫פסול כיון שהוא בתוך כ'‪ ,‬והעליונה פסולה כיון שחמתה‬ ‫שבעת ימים לד' "‪ ,‬כשם שחל שם שמים על‬ ‫והמצוה היא הקבלת פני רבו ברגל‪.‬‬ ‫החגיגה לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם מרובה מצילתה‪ ,‬אבל אם העליונה למעלה מכ'‪ ,‬וזה פוסל אף‬ ‫שטיחת כתונת ע"ג סוכה‪ -‬רב אשי אמר לעבדו‬ ‫בחמתה מרובה‪ ,‬כיון שסכך למעלה מכ' הוא סכך פסול‪,‬‬ ‫משלחן גבוה‪ ,‬ו"חג" הוא מלשון חגיגה‪ ,‬כך חל שם שמים‬ ‫שיוריד את הכתונת ששטח ע"ג הסוכה ליבשה‬ ‫וקמ"ל שלא גוזרים שמא יבואו לצרף סכך פסול‬ ‫על הסוכה‪.‬‬ ‫לאחר שתתייבש‪ ,‬כדי שלא יאמרו שמסככים‬ ‫לסכך כשר‪ ,‬והיינו להכשיר אף כשהסכך של העליונה‬ ‫בדבר המקבל טומאה‪ ,‬אבל כשניכר שהיא רטובה‬ ‫לשמה בציצית‪ -‬ציצית שעשאה מן הקוצים למעלה מכ'‪.‬‬ ‫א"צ להסירה‪.‬‬ ‫חוטים שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה דהוא כמאן‬ ‫בולטים כקוצים‪ ,‬או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה דליתא‪ ,‬והעליונה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬והסכך‬ ‫דיני כילה נקליטין וקינופות‬ ‫הבגד‪ ,‬או מן הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו של העליונה בתוך כ' לקרקע‪ ,‬שתיהן כשרות ע"י סכך‬ ‫מהאריגה‪ ,‬פסולה‪ ,‬דכתיב "גדילים תעשה לך" העליונה‪.‬‬ ‫סוכה שיש בתוכה אהל עם קירוי אין על חלל האהל דין‬ ‫סוכה‪ .‬ולהלן יבואר מה הדין כשמעל המיטה תלוי כיסוי‪,‬‬ ‫לשם חובך‪ .‬ואם עשאה מן הסיסין‪ ,‬לרב כשרה ההבדל בין סכך לסכך כדי להחשיבם לב' סוכות‬ ‫מתי הוא נחשב כאהל בפני עצמו ותוכו פסול לסוכה‪ ,‬ומתי‬ ‫כיון שנתלו בבגד לשמה‪ ,‬ולשמואל פסולה דבעינן גם לפסול התחתונה‪ -‬לרב הונא טפח‪ ,‬כדמצינו לענין‬ ‫אינו נחשב כאהל והנמצא בתוכו נחשב כנמצא בסוכה‪,‬‬ ‫טויה לשמה‪.‬‬ ‫והדבר תלוי אם יש בו גובה י' טפחים‪ ,‬ואם יש בו לפחות‬ ‫טומאה שרק טפח מביא את הטומאה אם יש קורה‬ ‫טפח שאינו משופע‪ ,‬ואם זה קבוע או עראי‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ארוכה ויש טומאה תחת אחד מראשיה כל מה שתחת‬ ‫הקורה טמא אם היא רחבה טפח ויש שם חלל טפח‪ ,‬ודין זה‬ ‫סוכה גזולה פסולה‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות תעשה‬ ‫כילה בסוכה‪ -‬מותר לישן בסוכה בתוך כילה אף‬ ‫הוא הלכה למשה מסיני‪ ,‬וחוצץ מפני הטומאה אם יש‬ ‫לך"‪ .‬וכן ציצית גזולה פסולה‪ ,‬דכתיב "ועשו להם"‬ ‫אם יש לה גג כיון שאינה קבועה בחזקה‪ ,‬ובלבד שלא‬ ‫כלי מעל הטומאה‪ ,‬ובפחות מטפח הוי טומאה רצוצה שהיא‬ ‫משלהם‪.‬‬ ‫פסולת גורן (–קשין) ויקב (‪-‬זמורות ואשכולות ריקנים)‪.‬‬ ‫לארבע‪ ,‬וחזר וכפלו הרי כאן ח'‪ ,‬ולא חתכו עד אחר‬ ‫תהיה גבוהה י"ט דפחות מי"ט לא חשיב אהל‪ ,‬ובכילת‬ ‫ורב ירמיה שואל שי"ל שהכונה ליין קרוש‪ .‬ורב‬ ‫שעשה כל הגדילים וקשריהם‪ ,‬שלפי רב יכול לחתוך‬ ‫חתנים שאין לה גג כשאר כילות אלא גגה משופע‪ ,‬מותר‬ ‫את החוט והציצית כשרה דפסיקתה זו היא אשי אומר שלומדים מהמ' של מגרנך ומיקבך‬ ‫אף בגבוהה י"ט‪.‬‬ ‫עשייתה‪ ,‬ולשמואל וללוי לא מהני שיחתוך‪ ,‬שמסככים בפסולת שנוטלים מהם‪ ,‬ולא בהם עצמם‪.‬‬ ‫נקליטין‪ -‬מותר לפרוס סדין ע"ג ב' נקליטי המיטה‬ ‫ובברייתא מבואר כדעת שמואל‪ .‬והא דאמר לרב חסדא לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו עלי‬ ‫הנמצאים בב' צידי המיטה‪ ,‬ועליהם כלונסא‪ ,‬וטעם ההתר הוא‬ ‫זית ועלי עץ שמן ועלי הדס (שוטה שאינו של שלש‬ ‫שמואל שאם הטיל חוטים לשתי קרנות בבת‬ ‫משום שהסדין מונח בצורה משופעת ואין לו גג רחב טפח‪,‬‬ ‫שלש עלים‪ ,‬לסכך) ועלי תמרים ועלי עץ עבות‬ ‫איירי‬ ‫אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר‪,‬‬ ‫ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהים י"ט מהמיטה‪,‬‬ ‫(ללולב)"‪ .‬פסוק הוא בעזרא לעשות סוכות ולא הזכיר כאן‬ ‫בפסק ואח"כ קשר‪ ,‬וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף"‬ ‫שאז אסור אפי' אם אין לה גג כיון דקביעי יותר‬ ‫אלא דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‪.‬‬ ‫אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו‪.‬‬ ‫מכילת חתנים‪ ,‬וכן מותר לישן בסוכה תחת מיטה‬ ‫חיוב נשים בציצית‪ -‬מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא‬ ‫שאינה גבוהה י"ט‪( .‬ולר"י מותר בכילה אף ביש לה‬ ‫סיכוך בחבילות‬ ‫היה עושה ציצית לאשתו‪ .‬וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב)‬ ‫גג והיא גבוהה י"ט‪ ,‬וכן מותר לישן תחת מיטה‪,‬‬ ‫חבילות עצים וכדומה פסולות לסיכוך‪ .‬אם הניחם שלא‬ ‫דס"ל שלילה זמן ציצית‪ ,‬ו"וראיתם אותו" ממעט כסות‬ ‫דס"ל דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע)‪.‬‬ ‫סומא‪ ,‬וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא‪ ,‬ולכן‬ ‫לצורך סיכוך אלא למטרה אחרת אין עליהם שם סכך‬ ‫נשים חייבות בציצית‪.‬‬ ‫קינופות‪ -‬פירס סדין ע"ג הקינופות והיינו ע"ג ד'‬ ‫כלל מדאורייתא‪ ,‬ואף אם הניחם לצורך סיכוך פסול‬ ‫עמודים הנמצאים בד' צידי המיטה שיש עליהם כלונסאות‪,‬‬ ‫מדרבנן שמא יניחם ליבשם וימלך לסכך בהם‪ .‬ולהלן‬ ‫י"א‪ :‬תעשה ולא מן העשוי בלולב‪ -‬עבר‬ ‫והרחיק את הסדין מן הסכך‪ ,‬פסולה‪ ,‬אע"פ שאינם‬ ‫(י"ב‪ .‬וכן בדף י"ג) יבוארו פרטי הדינים בזה‪.‬‬ ‫וליקט ענבי ההדס ביו"ט שאם היו הענבים מרובים‬ ‫גבוהים י"ט‪ ,‬כיון דקביעי בחזקה‪ ,‬ואף שבנקליטין‬ ‫י"ב‪ .‬חבילי קש או עצים או זרדים אין מסככים‬ ‫מהעלים פסול משום דהוי מנומר ואינו הדר‪ ,‬ואסור למעט‬ ‫מותר באינם גבוהים י"ט‪ ,‬קינופות קביעי יותר‬ ‫בהם כשהם קשורים‪ ,‬ואם הניחם כדי ליבשם ונמלך‬ ‫ביו"ט משום מתקן מנא‪ ,‬ואם עבר על דברי חכמים וליקטן‬ ‫מנקליטין‪ ,‬ואע"פ שלא פרס סדין לסיכוך‪ ,‬וממילא אין‬ ‫עליהם לסיכוך פסול דאורייתא משום תעשה ולא‬ ‫ביו"ט רבי שמעון בר יהוצדק פוסל וחכמים‬ ‫לפסול משום מסכך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬פסול משום‬ ‫מן העשוי‪ ,‬דכיון שלא הניחם לשם צל אין שם סוכה חל‬ ‫מכשירים‪ .‬הגמ' רוצה לומר שלכו"ע לולב צריך‬ ‫שאהל מפסיק בינו לסוכה‪ .‬ולשמואל דס"ל שאין סוכה‬ ‫עליו‪ ,‬ואפי' אם הניחם לשם סכך פסול מדרבנן‬ ‫אגד לאגוד את ג' המינים יחד‪ ,‬וא"כ יש בו עשיה‪ ,‬ויש‬ ‫תחת סוכה פסולה אלא כשהעליונה גבוהה י"ט‪,‬‬ ‫משום גזירת אוצר והיינו שמא יניחם כדי ליבשם‬ ‫בלולב דין תעשה ולא מן העשוי דילפינן מסוכה‬ ‫אע"ג דקביעי‪ ,‬צ"ל דלמיפסל סוכה משום סוכה תחת‬ ‫וימלך לסכך בהם‪ .‬וריו"ח דייק מלשון המשנה "אין‬ ‫בבנין אב‪ ,‬ונחלקו אי אמרינן בסוכה ובלולב‬ ‫סוכה בעי עשרה‪ ,‬אבל לשוויי אהל שלא ישן תחתיו‬ ‫מסככים בהם" שכוונת המשנה לגזירה ולא לפסול‬ ‫קציצתן זו היא עשייתם‪ ,‬או לא‪ .‬והגמ' אומרת‬ ‫א"צ עשרה‪ ,‬אבל שאר הסוכה כשירה‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬מדלא קתני "אינה סוכה" כמו בגדיש‬ ‫שאפשר להעמיד שנחלקו אם לומדים לולב‬ ‫האם כילה או בית נחשבים כיסוי לקריאת‬ ‫דלהלן‪.‬‬ ‫מסוכה‪ ,‬אבל לכו"ע לא אומרים קציצתן זו היא‬ ‫שמע‪ -‬שמואל סובר שערום הישן בכילה מוציא‬ ‫עשייתן‪ .‬או שנחלקו אם לולב צריך אגד‪ ,‬כמו‬ ‫אם התיר את החבילות כשר לסכך‪.‬‬ ‫ראשו וקורא ק"ש‪ ,‬ואין בזה משום "ולא יראה בך ערות‬ ‫שנחלקו ת"ק ור"י במקום אחר‪ ,‬שר"י סובר‬ ‫דבר"‪ ,‬דכיון דלאו שמיה אהל הרי הוא כמוציא ראשו מחוץ‬ ‫שלולב שאינו אגוד פסול‪ ,‬דילפינן גז"ש לקיחה‬ ‫לחלוקו‪ .‬ואם הכילה גבוהה י' לא מהני שיוציא‬ ‫עוד מדיני הסכך‬ ‫לקיחה מאגודת אזוב‪ ,‬ולרבנן כשר‪ ,‬ולא דורשים‬ ‫ראשו‪ ,‬דהוי כעומד ערום בבית שאינו יכול להוציא‬ ‫החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה‪ ,‬משום‬ ‫גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו‪ ,‬דשמא לא נכתב כדי‬ ‫ראשו חוץ לחלון ולקרות ק"ש דאמרינן למקום שרובו‬ ‫תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬אבל אם נענע את הסיכוך‪,‬‬ ‫לדרוש גז"ש‪ ,‬וממילא א"א לפוסלו משום תעשה‬ ‫שם ראשו נזרק‪ ,‬ואמנם בבית אפי' פחות מי' לא מהני‬ ‫כשר‪ ,‬ואין כאן גזירת אוצר‪ ,‬שכיון שנענע את הסכך אין‬ ‫ולא מן העשוי‪ .‬ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו‬ ‫שיוציא ראשו כיון דקביע‪.‬‬ ‫לחוש שפעם אחרת יעשה סוכה פסולה‪ ,‬דאם תיקן את‬ ‫משום זה אלי ואנווהו‪.‬‬ ‫המעוות כ"ש שלא יעוות‪ .‬רב אשי רצה לומר שגם‬ ‫מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה בגדיש יש גזירת אוצר ולא יועיל נענוע‪ ,‬אבל ריו"ח‬ ‫דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ‬ ‫דייק מדקתני "אינה סוכה" שזה פסול דאורייתא‪.‬‬ ‫וגידולו מן הארץ‪-‬‬ ‫והוא תלוש ואינו מקבל טומאה‬ ‫לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ" כל הפסולים ששנינו בסכך כשרים לדפנות‪ ,‬דדופן‬ ‫מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את‬ ‫הסכ‪ :‬א' שיהיה דבר שגידולו מן הארץ‪ .‬ב' שאותו הדבר‬ ‫ומבואר מזה שענן גידולו מן הארץ‪ ,‬וכיון שסוכה היא זכר לא איקרי סוכה‪ ,‬דאף שלומדים דפנות מדכתיב ג"פ‬ ‫יהיה תלוש ולא מחובר‪ .‬ג' שלא יהיה ראוי לקבל‬ ‫לענני כבוד דכתיב "כי בסוכות הושבתי את בני "בסוכות"‪ ,‬מייתורא ילפינן ולא ממשמעותא‪.‬‬ ‫טומאה (למעט כלים וכדומה)‪ .‬ולהלן יבואר מקור דינים‬ ‫ישראל" ומתרגמינן "ארי במטלות ענני"‪ ,‬וכדעת ר"א‬ ‫אלו‪ ,‬ופרטי הדינים‪.‬‬ ‫י"ב‪ :‬סיכוך בחיצים‪ -‬חיצים והיינו הבית יד‬ ‫שהכונה לענני כבוד‪ ,‬א"כ צריך לעשות סוכה מדבר‬ ‫שגידולו מן הארץ כמו עננים‪ ,‬וכן מדבר שאינו שמחברים אליו את החץ‪ ,‬זכרים שתוחבים אותם בבית‬ ‫י"א‪ .‬אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪,‬‬ ‫מקבל טומאה‪ ,‬כמו עננים שאינם מקבלים טומאה‪ ,‬שהרי קיבול של ראש החץ‪ ,‬כשרים לסיכוך‪ ,‬דפשוטי כלי עץ אין‬ ‫והוא תלוש‪ ,‬דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן‬ ‫לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם‪ .‬אמנם מקבלים טומאה‪ ,‬אבל נקבות שראש החץ נכנס לתוך‬ ‫ויקב הכתוב מדבר‪ ,‬ואינו מקבל טומאה‪ ,‬אבל דבר שאין‬ ‫לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו עושים הנקב שלהם‪ ,‬פסולים‪ ,‬כיון שיש להם בית קיבול‪,‬‬ ‫גידולו מן הארץ‪ ,‬אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות‬ ‫בשעת חנייתם להגנה מפני החמה‪ ,‬ליכא למילף מהתם‪ ,‬אע"פ שהוא בית קיבול העשוי למלאות לעולם‪.‬‬ ‫המחוסרים מלאכה אינו כשר לסיכוך‪ .‬ואם סיכך במחובר‬ ‫די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות‪.‬‬ ‫לקרקע פסולה‪ .‬ואם התלוש הוא יותר מהמחובר‬ ‫סיכוך בפשתן‪ -‬אין לסכך באניצי פשתן והיינו‬ ‫כשרה משום ביטול ברוב‪.‬‬ ‫לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה לאחר שכבר תיקנום במסרק ונתלבנו‪ ,‬כיון שהם ראויים‬ ‫לך"‪ ,‬מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל לקבל טומאת נגעים‪ .‬אבל בהוצני פשתן שלא נישרו ולא‬ ‫האם אומרים קציצתן זו היא עשייתן‪-‬‬ ‫טומאה וגידולו מן הארץ‪ ,‬ובהמה היא גידולי קרקע לפי נופצו כשר לסכך‪ ,‬והושני פשתן אין ידוע מה דינם‪,‬‬ ‫המסכך במחובר וקצצו‪ ,‬לרב יוסף שיטת רב שרק‬ ‫שניזונת מן הקרקע‪ ,‬כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר ואין ידוע אם הספק הוא בדייק במכתשת ולא נפיץ‬ ‫אם נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי שקצצו‪,‬‬ ‫ובצאן" מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע‪ ,‬אבל דגים במסרק‪ ,‬אבל אם נשרו ולא דייק כשרה‪ ,‬או שגם‬ ‫והיינו שמגביה כל אחד לבדו ומניחו‪ ,‬כשרה‪ ,‬וא"צ לסותרה‬ ‫ומלח וכמהין ופטריות אינם גידולי קרקע‪ ,‬ולפי זה היה‬ ‫אפשר לסכך בעורות‪ ,‬אך כיון שהגמ' דוחה לימוד זה ולומדת בזה יש ספק‪.‬‬ ‫כולה‪ ,‬אבל אם לא נענע פסולה משום "תעשה" ולא מן‬ ‫העשוי‪ .‬ורב הונא אמר שזו שיטת שמואל‪ ,‬אבל רב‬ ‫מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך בעורות‪ ,‬דלא חשיב גידולו מן‬ ‫שושי ושווצרי מיני ירקות שאינם מאכל אדם‪ -‬לרב‬ ‫מכשיר אפי' אם לא נענע‪ ,‬דקציצתן זו היא‬ ‫הארץ אלא דבר הצומח‪ ,‬כדמבואר שאין פועלים אוכלים‬ ‫יהודה מסככים בהם דכיון שאינם מאכל אדם אינם‬ ‫אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬וממעטים חולב ומחבץ ומגבן‪.‬‬ ‫עשייתן‪ ,‬ורק היכא שלא עשה שום מעשה בסכך‪ ,‬כגון‬ ‫מקבלים טומאה‪ ,‬ולאביי שושי מסככים בהם‪ ,‬אבל‬ ‫החוטט בגדיש‪ ,‬פסולה‪ .‬אמנם אם שלפינהו שלופי והגמ' שואלת דא"כ נלמד שהסיכוך יהיה בבעלי‬ ‫שווצרי אין מסככים בהם‪ ,‬דכיון שריחם רע‬ ‫והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך לאילן ואין הקציצה חיים‪.‬‬ ‫חוששים שיצא מן הסוכה‪.‬‬ ‫ניכרת‪ ,‬מודה רב שפסול דלא הוי עשיה מעליא‪.‬‬ ‫י"ב‪ .‬רבין אמר בשם ריו"ח שלומדים מדכתיב‬ ‫ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית‪ ,‬וכגון "באספך מגרנך ומיקבך"‪ ,‬ואין הכונה גורן ויקב י"ג‪ .‬היזמי והיגי מיני סנה‪ -‬לרב חנן בר רבא‬ ‫היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל אותו עצמם שהרי א"א לסכך ביקב והיינו ביין‪ ,‬אלא הכונה מסככים בהם‪ ,‬לאביי היזמי מסככים בהם‪ ,‬אבל‬ ‫כלים‪ ,‬ואליבא דר"מ שגוזר אטו כלים המקבלים טומאה‪,‬‬ ‫היגי אין מסככים בהם‪ ,‬כיון שעליהם נושרים ואדם ענפי תאנים ענבים שיבולים ותמרים שיש בהם‬ ‫ואין המחלוקת משום גזירת תקרה‪.‬‬ ‫פירות‪ ,‬לת"ק אם הפסולת מרובה על האוכל כשר‬ ‫יוצא בגללם מן הסוכה‪.‬‬ ‫י"ד‪ :‬איתא בברייתא ששני סדינים מצטרפים‬ ‫לסיכוך‪ .‬ולאחרים צריך שיהיה מרובה אף על‬ ‫הידות‪ ,‬דשיעור בית יד סמוך לאוכל גם הוא מקבל טומאה‪.‬‬ ‫מרור שיש לו שם לווי‪ -‬מרריתא דאגמא‬ ‫לשיעור הפוסל‪ ,‬והיינו ד"ט באמצע הסוכה‪ ,‬אבל שני‬ ‫הגמ' אומרת שמדברי ת"ק מוכח דלא כרבי אבא‪,‬‬ ‫יוצאים בו ידי חובת מרור‪ .‬הגמ' שואלת שהרי‬ ‫נסרים אין מצטרפים‪ ,‬ור"י היא דס"ל שאפי' אם כולה‬ ‫וממילא דברי רבי אבא בהכרח כאחרים‪ ,‬אבל לרב‬ ‫יש לו שם לווי‪ ,‬ומצינו גבי אזוב להזאת טמא‪,‬‬ ‫מנסרים כשרה‪ .‬ולר"מ אף נסרים מצטרפים‪ .‬לשמואל‬ ‫מנשיא י"ל שלכו"ע בקוצר לסכך אין דין ידות‪,‬‬ ‫שביש לו שם לווי פסול‪ ,‬והכא נמי כתיב "מרור"‬ ‫איירי בנסרים שיש בהם ג' ואין בהם ד'‪ ,‬ולר"מ‬ ‫ולאחרים יש ידות כיון דאיירי בקצצן לאכילה‬ ‫סתם‪ .‬אביי מבאר שכיון שבזמן מתן תורה היה‬ ‫מצטרפים לשיעור ד"ט לפסול את הסוכה‪ .‬ולרב‬ ‫ונמלך לסכך בהם‪ ,‬וטעמייהו דרבנן משום שכיון‬ ‫שמו בלא שם לווי‪ ,‬ורק אח"כ נשתנה שמו‪ ,‬כשר‪,‬‬ ‫פחות מד"ט הוי סכך כשר ואין מצטרף לפסול‪,‬‬ ‫שנמלך בטלה מחשבתו הראשונה‪.‬‬ ‫דכשהזכירה תורה מרור אף הוא היה בכלל‪ .‬ורבא מבאר‬ ‫וע"כ מיירי בנסרים שיש בהם ד"ט‪ ,‬וכוונת ר"מ‬ ‫שבאמת שמו מרור סתם‪ ,‬ואין קורין לו מרריתא‬ ‫שמצטרפים לד' אמות הפוסלות בצד הסוכה‪,‬‬ ‫י"ד‪ .‬הגמ' שואלת שהרי מחשבה אינה מבטלת את‬ ‫דאגמא אלא משום שמשם מקומו‪ .‬לרש"י‬ ‫(ולל"ב לקמן י"ז‪ :‬שלרב אף באמצע אין הפסול‬ ‫היעוד לאכילה‪ ,‬כדמצינו גבי קבלת טומאה שכלים‬ ‫מרריתא דאגמא היינו חזרת של אגם‪.‬‬ ‫אלא בד' אמות‪ ,‬איירי אף באמצע)‪ ,‬ולר"י כשרה כיון‬ ‫יורדים לידי טומאה במחשבה שחושב שזה יהיה גמר‬ ‫שאפי' אם כולה מסוככת בהם כשרה‪.‬‬ ‫מלאכתן‪ ,‬ואינם עולים מידי קבלת טומאה אלא‬ ‫המשך דיני חבילות‬ ‫תניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל‪.‬‬ ‫אגד בידי שמים‪ -‬אפקותא דדיקלא ודוקרנא בשינוי מעשה אף אם ירדו במחשבה‪ .‬ודין זה אינו‬ ‫ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר‪,‬‬ ‫דקני‪ ,‬מסככים בהם‪ ,‬דאגד בידי שמים לא שמיה רק בכלים ולפי שהם חשובים‪ ,‬אלא גם בידות של‬ ‫שמניח סכך כשר ביניהם וכשרה‪ ,‬ואיתא לקמן י"ח‪.‬‬ ‫אגד‪ ,‬ואע"פ שאגדם‪ ,‬אגד חד לא שמיה אגד והם אוכלין מצינו שדוקא אם בססן בגורן הם טהורות‪.‬‬ ‫(למ"ד שסכך פסול באמצע פוסל בד"ט) דאיירי‬ ‫הגמ' מתרצת שלמ"ד שבססן היינו שהתיר‬ ‫הרי מחוברים כבר בצד אחד‪.‬‬ ‫בסוכה שאורכה ח' אמות בדיוק‪ ,‬שנותן נסר ופסל‬ ‫כמה נחשבים אגד‪ -‬אגד חד לא שמיה אגד לא איגודם‪ ,‬א"כ בידות של אוכלין מחשבה נמי מהני‪,‬‬ ‫דהתרת האגד אינה אלא כמחשבה דלא ניחא ליה בידות מכל צד עד האמצע‪ ,‬ויוצא שבאמצע יש ח' טפחים‬ ‫לענין חבילה לסכך ולא לענין אגודת אזוב‪ ,‬אגד שלש‬ ‫שלהם‪ ,‬ולמ"ד שבססן היינו שדשן ברגלי הבהמה‪ ,‬של סכך כשר‪ ,‬שיש בזה שיעור הכשר סוכה‪ ,‬ואין‬ ‫שמיה אגד‪ ,‬אגד שניים תלוי במחלוקת רבי יוסי‬ ‫א"כ מבואר שצריך מעשה כדי להפקיע מיעודם הנסרים פוסלים אף ביש בהם ד"ט‪ ,‬משום דאמרינן דופן‬ ‫לאכילה‪ ,‬צ"ל דהכא נמי איירי שבססן‪ .‬ולפי זה עקומה עד הפסלים שבאמצע‪ .‬וה"ה שלר"י אם הנסרים הם‬ ‫ורבנן גבי אזוב‪ ,‬שלרבי יוסי צריך אזוב עם ג'‬ ‫ד"ט דכשר באופן הנ"ל‪.‬‬ ‫גבעולים‪ ,‬וזה מעכב‪ ,‬ואם היזה ונפל אחד לאחר זמן‬ ‫טעמא דאחרים דס"ל כרבי יוסי שאף לאחר‬ ‫שבססן נשארים בדינם הראשון‪ ,‬כיון שראויות נסרים שהפכם על צידיהם והם רחבים ד"ט ואין‬ ‫ונשארו ב' כשר‪ ,‬ובגרדומיו ‪-‬הגבעולים הרכים‪ ,‬די‬ ‫שישאר בהם כל שהוא מכל אחד‪ .‬ולרבנן למצוה –‬ ‫להופכם בעתר ע"י הידות‪ ,‬ובלי הידות היה קשה להופכם‪ ,‬בעוביים ג"ט‪ ,‬לרב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה כיון‬ ‫והוא כשביססן תחילה לא לבטלו נתכוון אלא לרככן והכא שהפסול הוא משום גזירת תקרה‪ ,‬ואין עושים כך תקרה‪.‬‬ ‫לכתחילה‪ ,‬צריך ג' קלחים שבהם ג' גבעולים גבעול‬ ‫ואמר להם רב הונא שפסולה‪ ,‬דכיון שיש שם פסול‬ ‫לכל קלח‪ ,‬וגבעול היינו הקנה האמצעי שהזרע בראשו‪ ,‬אבל‬ ‫נמי הקשים ראויים לסייע בפירוק הסכך‪.‬‬ ‫עליהם הוי כשיפודין של מתכת שפסולים בכל ענין‪.‬‬ ‫לעכב די בתחלתו בשניים‪ ,‬ושייריו אחד‪.‬‬ ‫תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה‬ ‫קנים שאגדם למנינא‪ ,‬מסככים בהם‪ ,‬ואין‬ ‫י"ג‪:‬‬ ‫נתן נסר שהוא רחב ד' אע"פ שלא הכניסו‬ ‫ממידת אכזריות לרחמנות‪.‬‬ ‫לתוכה אלא ג' פסולה‪ .‬לרב הונא היינו בהפכם על‬ ‫בהם גזירת אוצר כיון שאין דרך להצניעם אגודים‪ ,‬אלא‬ ‫אוגדים אותם עד שימכרו‪.‬‬ ‫צידיהם‪ .‬ולחולקים היינו שהניחו בדופן פתח‬ ‫הסוכה והוא נוטה לחוץ טפח‪ ,‬דפסול משום שפסל‬ ‫סיכוך בנסרים‬ ‫אגד שאינו עשוי לטלטלו‪ -‬צריפי דאורבני צריפים‬ ‫מדאורייתא מותר לסכך גם בנסרים שהם רחבים מאד‪,‬‬ ‫מעצי ערבות‪ ,‬שמחברים את הענפים למעלה בקשר אחד‪,‬‬ ‫היוצא מן הסוכה נדון כסוכה‪ ,‬וכיון שאם הסכך היה‬ ‫כל זמן שהניחם לסיכוך ואינם תקרת ביתו‪ ,‬וחכמים גזרו‬ ‫ולמטה מעבירים חוט בין ענף לענף‪ ,‬כדי שיהיה רחב מלמטה‪.‬‬ ‫כשר היה זה חלק מהסוכה‪ ,‬ממילא כיון שזה נסר רחב ד"ט‬ ‫בנסרים בשיעור מסוים שאין לסכך בהם שמא יבואו‬ ‫לרב פפא כשר רק כשהתיר ב' הקשרים וא"צ‬ ‫הוא פוסל את הסוכה‪ .‬ואיירי בפתח שאין שם דופן‪ ,‬וליכא‬ ‫להכשיר את תקרת הבית לסיכוך‪ .‬ולהלן יבואר מה‬ ‫למימר דופן עקומה‪.‬‬ ‫שיעור רוחב הנסרים שחז"ל פסלו לסיכוך‪.‬‬ ‫להפקיע הקליעה‪ ,‬ולרב הונא בריה דר"י אף בהתיר רק‬ ‫סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו‪,‬‬ ‫קשר העליון כשר‪ ,‬דכל אגד שאינו עשוי לטלטלו‬ ‫איתא במתני' שלר"י מסככים בנסרים‪ ,‬ור"מ אוסר‪.‬‬ ‫או שנפרצה באחת הדפנות סמוך לקרקע שיכול‬ ‫כגון זה שכשמטלטלים אותו הוא ניתק מאיליו‪ ,‬אינו אגד‪.‬‬ ‫ואם נתן על הסוכה נסר שהוא רחב ד' טפחים‬ ‫להזדקר בה גדי בבת אחת בהדיא וברווח‪ ,‬דהיינו ג'‬ ‫ירקות הכשרים למרור שהם דקים‪ ,‬מביאים את כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו‪.‬‬ ‫טפחים‪ ,‬פסולה‪.‬‬ ‫הטומאה בעודם לחים‪ ,‬כיון דמדאורייתא כל זמן שלא יבשו לרב נחלקו בנסרים רחבים ד' טפחים כדרך‬ ‫הוי אהל‪ ,‬ואינם חוצצים בפני הטומאה מדרבנן‪ ,‬וכן הנסרים שברוב התקרות‪ ,‬והמחלוקת היא אם גוזרים‬ ‫תקרה שאין עליה מעזיבה‬ ‫פוסלים בסוכה משום אויר בג' טפחים‪ ,‬ולא בד' כסכך שמא יבואו להכשיר תקרה לסיכוך‪ ,‬או לא‪ ,‬ותקרה‬ ‫תקרת הבית העשויה מגידולי קרקע ואין עליה מעזיבה‬ ‫פסול‪ ,‬אף שזה אוכל הראוי לקבל טומאה‪ ,‬כיון דלכי יבשי פסולה משום דסוכה אמר רחמנא‪ ,‬ולא ביתו של כל ימות‬ ‫(‪-‬רצפת טיט)‪ ,‬כדי להכשירה לסיכוך צריך שתהיה‬ ‫פרכי ויש לחוש שיסמכו עליהם כשהם יבשים‪.‬‬ ‫מונחת שם לשם סכך ולא לשם תקרה‪ ,‬וכן צריך שלא‬ ‫השנה‪ .‬אבל לכו"ע אפשר לסכך בנסרים שאינם‬ ‫יהיה בנסרים שיעור גזירת תקרה כפי שנתבאר בסוגיה‬ ‫רחבים ד"ט‪ ,‬דכיון דלא דמי לתקרה אין סיבה לגזור‪ .‬והא‬ ‫הקודמת‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫דתנא במתני' נתן עליה נסר שהוא רחב ד"ט כשרה‬ ‫סיכוך וטומאה באוכל המחובר‬ ‫ובלבד שלא ישן תחתיו‪ ,‬היינו לר"מ‪ ,‬והסוכה כשרה‬ ‫לפסולת‬ ‫ט"ו לרב דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים‬ ‫משום שאיירי שהנסר הוא ליד הדופן‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה‪,‬‬ ‫הוא בנסרים שיש בהם רוחב ד"ט‪ ,‬והמחלוקת היא‬ ‫אוכל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו‪ .‬הגמרא‬ ‫אבל לר"י יכול לישן תחתיו‪.‬‬ ‫מבארת מה הדין בענפים המחוברים לאוכל‪ ,‬מתי דינם‬ ‫אם גוזרים גזירת תקרה‪ ,‬א"כ כוונת מתני' דהכא‬ ‫שרבי יהודה טען לר"מ שכבר נחלקו ב"ש וב"ה‬ ‫לשמואל נחלקו בנסרים שרחבים ג' ואינם‬ ‫כמו האוכל עצמו מפני שהם היד של האוכל‪ ,‬ומתי אין‬ ‫רחבים ד'‪ ,‬דנפקי מתורת לבוד אבל אין בהם‬ ‫דינם כמו האוכל עצמו‪.‬‬ ‫בזה לגבי תקרה שאין עליה מעזיבה (–רצפת טיט)‪,‬‬ ‫שיעור מקום‪ ,‬ור"מ אוסר משום דחייש למיעוטא שעושים‬ ‫שיטת רבי אבא שהבוצר ענבים לגת כדי לדרוך‬ ‫שלב"ה מפקפק סותר ומנענע את כולם‪ ,‬או נוטל אחת‬ ‫מהם תקרה‪ ,‬אבל ברחבים ד' לכו"ע אין לסכך בהם‪,‬‬ ‫אותם‪ ,‬אין להם דין יד והיינו שאם נטמא העץ לא נטמא‬ ‫מבינתיים ונותן במקומה סכך כשר‪ ,‬משום "תעשה"‬ ‫ולא מן העשוי‪ ,‬וכמו שסכך שנעשה בפסול פסול‪ ,‬כך גם‬ ‫ובפחות מג' לכו"ע מסככים בהם‪ ,‬דקנים בעלמא‬ ‫האוכל‪ ,‬כיון שאינו צריך ואינו רוצה את הבית אחיזה‪ ,‬אבל‬ ‫דבר שנעשה לבית ולא לסוכה פסול‪ ,‬אבל לא גוזרים‬ ‫נינהו‪ .‬ובנסר רחב ד"ט אף לר"י לא יישן תחתיו‪,‬‬ ‫הקוצר לסכך יש להם דין יד‪ ,‬כיון דניחא ליה בהו‬ ‫(והיינו כשנתנו בצידי הסוכה‪ ,‬דבאמצע הרי הוא‬ ‫כדי שלא יתפזר הסכך וילכו השיבולים לאיבוד‪.‬‬ ‫גזירת תקרה‪ ,‬ולב"ש אע"פ שמפקפק אינו כשר‬ ‫אלא אם נטל אחת מבינתיים שזה מעשה מעליא‪ ,‬וגם‬ ‫פוסל את הסוכה‪ ,‬כיון שבאמצע לא שייך לומר‬ ‫שיטת רב מנשיא בר גדא שבקוצר לסכך אין דין‬ ‫משום גזירת תקרה‪ ,‬וא"כ נמצא שר"מ סובר כב"ש‪.‬‬ ‫דופן עקומה‪ .‬י"ז‪.):‬‬ ‫יד כיון שאוכל פסול לסכך‪ ,‬ואם לאו שהפסולת היה מרובה‬ ‫וענה ר"מ דכו"ע סברי לגזירת תקרה‪ ,‬וממילא אף‬ ‫לרבי יוחנן (ט"ו‪ ).‬מיירי בנסרים משופים ‪-‬חלקים‬ ‫על האוכל היתה הסוכה פסולה‪ ,‬וכ"ש שבבוצר אין דין‬ ‫לב"ה נוטל אחת מבינתיים ואין מועיל שיפקפק‪.‬‬ ‫וראוים לתשמיש‪ ,‬וטעם הפסול הוא משום גזירת‬ ‫יד‪ ,‬משום דלא ניחא ליה‪ ,‬כיון שהם מוצצים מהיין‪.‬‬ ‫ואין לומר שהמחלוקת בנסרים ברישא היא משום החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה‪ ,‬ואם דופן‪ ,‬ע"י שמניחו פחות מג' לדופן השניה‪ ,‬וקמ"ל‬ ‫גזירת כלים‪ ,‬ואיירי בנסרים משופים –חלקים וראויים היה שם כבר חלל טפח במשך ז' טפחים‪ ,‬כשרה‪ ,‬ששיעור סוכה קטנה שבעה טפחים‪ .‬ואיירי שיש‬ ‫בסוכה ב' דפנות שלימות‪ ,‬ומניח את הפס סמוך לדופן‬ ‫כיון שמתחילה היה שם סכך על הגדיש‪ ,‬וכשהגביה את‬ ‫לתשמיש‪ ,‬ואף שאינם מקבלים טומאה שהרי הם פשוטי כלי‬ ‫השניה‪.‬‬ ‫החלל לגובה י"ט לא תיקן אלא את הדפנות שאין בהם פסול‬ ‫עץ‪ ,‬מ"מ גזרו אטו כלים המקבלים טומאה‪ .‬שהרי רב‬ ‫"תעשה" ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫יהודה אמר בשם רב שהמסכך בחיצים זכרים‬ ‫דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה‬ ‫כשרה‪ ,‬ולא גזר לפסול שמא יסכך בחיצים נקיבות‪.‬‬ ‫סכך שאינו מקרה את כל חלל הסוכה‪ ,‬אלא יש מקום‬ ‫דין דפנות שאינם בכל גובה הסוכה‬ ‫ולשמואל דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים‬ ‫שיש בו סכך פסול או אויר‪ ,‬יש בזה שיעורים שונים‬ ‫אף סוכה שהיא גבוהה אין צריך שהדפנות יגיעו עד‬ ‫מתי הדבר פוסל את כל הסוכה‪ ,‬ומתי רק תחתיו פסול‬ ‫הסכך‪ ,‬אלא מספיק שהסכך יהיה בי' הטפחים‬ ‫הוא בנסרים שאין בהם ד"ט‪ ,‬אבל ביש בהם ד'‬ ‫לסוכה‪ ,‬ומתי אף תחתיו כשר לסוכה‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬עוד‬ ‫התחתונים‪ ,‬ורבי יוסי מכשיר דפנות י' טפחים אף אם‬ ‫פסולה לכו"ע‪ ,‬המחלוקת בתקרה שאין עליה‬ ‫יבואר להלן מתי שני דברים שונים מצטרפים לשיעור‬ ‫אינם סמוכים לקרקע‪ .‬ולהלן יבוארו פרטי וטעמי דינים‬ ‫מעזיבה היא בבטולי תקרה‪ ,‬והיינו שסתם תקרה‬ ‫אחד‪ ,‬ומתי אינם מצטרפים‪.‬‬ ‫אלו‪ ,‬וכן יבוארו כמה מדיני מחיצות לענין התר טלטול‬ ‫פסולה בנסרים שיש בהם ד"ט‪ ,‬גזירה שמא ישב תחת קורות‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫ביתו‪ ,‬אבל היכא שזה כבר היה תקרה ובא לבטל את התקרה‬ ‫י"ז‪ .‬שיעור האויר הפוסל בסוכה‪ -‬אם חלק‬ ‫ולעשותה לשם סוכה‪ ,‬לר"י נחלקו שלב"ה בטילה ע"י‬ ‫עד היכן צריכים הדפנות להגיע למעלה‬ ‫מחלל הסוכה אינו מקורה כלל‪ ,‬הרי שיעור הפסול‬ ‫פקפוק כיון שמוכיח בזה שהוא בקי ב"תעשה" ולא מן‬ ‫הוא ג"ט בין באמצע בין בצד‪.‬‬ ‫ולמטה‪-‬‬ ‫העשוי‪ ,‬ולב"ש רק כשרה ע"י שיטול אחת מבינתיים‬ ‫א"צ שיגיעו הדפנות עד הסכך‪ ,‬אלא מספיק שיהיו‬ ‫משום גזירה‪ ,‬ור"מ סובר שלכו"ע נוטל אחת מבינתיים משום‬ ‫שיעור הסכך פסול הפוסל בצידי הסוכה‪ -‬אם‬ ‫בגובה י"ט‪.‬‬ ‫גזירה‪.‬‬ ‫ואם הדפנות מתחילות רק בגובה ג"ט מהקרקע צידי הסוכה מקורים בקירוי שאינו כשר לסיכוך‪,‬‬ ‫שיכול לעבור שם גדי בזקיפה‪ ,‬לת"ק הסוכה פסולה‪ ,‬כגון שנפחת הבית באמצעו וסיכך במקום שנפחת‬ ‫סיכוך כשיש שפודין או ארוכות‬ ‫ושאר תקרת הבית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬או‬ ‫שסיכך בחצר המוקפת אכסדרא מג' רוחותיה ואין‬ ‫ורבי יוסי מכשיר אם הדפנות הם בגובה י"ט‪.‬‬ ‫המיטה‬ ‫הגמ' מבארת שנחלקו אם מחיצה תלויה מתרת או‬ ‫איתא במתני' המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות‬ ‫לאכסדרא מחיצה מלבד מחיצות הבתים‪ ,‬או שסיככו‬ ‫לא‪ .‬ואינו תלוי בפלוגתא דלהלן גבי מחיצה תלויה‬ ‫המיטה‪ ,‬אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫בצידי הסוכה בסכך פסול‪ ,‬אינו פוסל אלא בד'‬ ‫מה הכונה רווח ביניהם כמותן‪ ,‬ומתי ארוכות המיטה‬ ‫בבור שבין ב' חצרות‪ ,‬דר"י לא מתיר במחיצה‬ ‫אמות‪( ,‬וקמ"ל דבפחות מד' אמות כשר אף‬ ‫מקבלים טומאה והם פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫תלויה אלא בעירובי חצרות‪ ,‬שחיובם מדרבנן‪,‬‬ ‫באכסדרא שהדפנות לא נעשו עבור האכסדרא‪,‬‬ ‫דמדאורייתא אין איסור הוצאה אלא מרה"י לרה"ר‪ ,‬ולא‬ ‫שפודין וארוכות המיטה פסולים לסיכוך‪ ,‬וכפי‬ ‫וגם היכא שסיככו בסכך ממין פסול)‪ .‬ובפחות מד'‬ ‫בסוכה שזה מדאורייתא‪ .‬ומאידך רבי יוסי לא‬ ‫שיבואר להלן‪ .‬ואם הניח שפודין וארוכות ונתן גם‬ ‫אמות כשר משום דאמרינן דופן עקומה‪ .‬רש"י מוכיח‬ ‫מתיר מחיצה תלויה אלא לגבי סוכה שזה מצות מכאן שדופן עקומה הכוונה שדנים את הקרוי לדופן‪ ,‬דאם‬ ‫סכך כשר‪ ,‬במתני' איתא שאם יש רווח ביניהם‬ ‫עשה‪ ,‬ולא לגבי שבת שזה איסור סקילה במלאכות הכוונה שדנים שהדופן מגיעה עד הסכך הכשר‪ ,‬למה באויר‬ ‫כמותן‪ ,‬כשרה‪ .‬לרב פפא שמתיר פרוץ כעומד‬ ‫לא אומרים דופן עקומה‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬וממילא מחמירים גם בדינים דרבנן שיש בשבת‪.‬‬ ‫במחיצות שבת (באופן שיש ג"ט בין המחיצות‪ ,‬דלא אמרינן‬ ‫לבוד) ניחא‪ .‬ולרב הונא בריה דרבי יהושע שאוסר‬ ‫ט"ז‪ :‬מילוי מים מבור שבין ב' חצרות‪ -‬בור שיעור הסכך הפסול הפוסל באמצע הסוכה‪-‬‬ ‫בפרוץ כעומד‪ ,‬מבאר רב הונא דאיירי שהרווח יותר‬ ‫סכך פסול שהוא רחוק ד' אמות מהדפנות‪ ,‬לרבנן‬ ‫שנמצא בין ב' חצרות‪ ,‬והמחיצה שבין החצרות עוברת‬ ‫מהעומד‪ ,‬ו"כמותן" היינו כדי שיהיה הסכך נכנס‬ ‫דבי רב פוסל בד' טפחים‪ ,‬ולרבה אינו פוסל אלא‬ ‫מעל הבור‪ ,‬ואין ביניהם פתח כדי לערב יחד‪ ,‬אסור להם‬ ‫ויוצא‪ ,‬ולא בצמצום‪ .‬ולרבא איירי אף במצמצם‪,‬‬ ‫בד' אמות‪ .‬ובנהרדעא (י"ז‪ ):‬אמרי שלשמואל פוסל‬ ‫למלא ממנו בשבת מפני שהוא לוקח מהמים שבחצר‬ ‫ואם היה השפודים שתי נותן את הסכך ערב ואם‬ ‫בד' טפחים שזה מקום חשוב לחלק בין המקומות‬ ‫השניה‪ ,‬אא"כ יש מחיצה בגובה י"ט דהקילו חכמים‬ ‫היה ערב נותנם שתי‪ ,‬שאז בהכרח הסכך הכשר נמצא גם‬ ‫המסוככים‪ ,‬וממילא אין דפנות צד אחד מועילות לצד השני‪,‬‬ ‫במים שתועיל מחיצה תלויה‪ ,‬וצריך שתהיה המחיצה‬ ‫מעל הסכך הפסול דאל"כ הוא יפול‪ ,‬וא"כ הסכך הכשר הוא‬ ‫ולרב פוסל בד' אמות‪.‬‬ ‫בתוך חלל הבור‪ ,‬דבעינן מחיצה שנעשית במיוחד עבור‬ ‫יותר מהפסול ומבטלו‪.‬‬ ‫צירוף ב' דברים לשיעור‪-‬‬ ‫זה‪ ,‬וזה מועיל בין אם היא מלמעלה רחוק מן המים‪,‬‬ ‫ט"ז‪ .‬מתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה‬ ‫ב' דברים שאין שיעורם שווה אין מצטרפים‬ ‫בין אם היא מלמטה סמוך למים‪ .‬לרשב"ג אלו‬ ‫דברי ב"ש אבל לב"ה צריך להניח המחיצה סמוך‬ ‫ופסולים לסיכוך‪-‬‬ ‫לשיעור‪ ,‬ולכן אויר וסכך פסול אין מצטרפים‬ ‫למים‪ ,‬ור"י מתיר אף בכותל הנעשית לחוץ בין‬ ‫במתני' מבואר שארוכות המיטה פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫לשיעור‪ ,‬וכגון שהניח סכך פסול פחות מהשיעור‬ ‫הפוסל (ד"ט או ד' אמות‪ ,‬וכנ"ל) ‪ ,‬ואח"כ הניח‬ ‫החצירות שעל שפת הבור‪.‬‬ ‫לרבי אמי בר טביומי דס"ל שבלאי כלים והיינו‬ ‫פחות מג"ט אויר‪ ,‬אין מצטרפים לכשיעור‪ ,‬אף‬ ‫מעשה בציפורי ששכחו להביא ס"ת מערב‬ ‫מטלניות שאין בהם ג' על ג'‪ ,‬שאינם ראויות לא‬ ‫שאם היה ממלא את החלל בסכך פסול זה היה‬ ‫שבת‪ ,‬והביאוהו בשבת ע"י שמצאו סדינים‬ ‫לעניים ולא לעשירים‪ ,‬פסולים לסיכוך אע"ג דהשתא‬ ‫פוסל ואויר חמור יותר שפוסל בג' ואילו סכך פסול רק בד'‪.‬‬ ‫פרוסים ע"ג העמודים שלא עשו עירובי חצרות או‬ ‫אינם כלי ואינם מקבלים טומאה‪ ,‬כיון דמכלי קאתו‪ ,‬איירי‬ ‫ורבה סובר שרק לשיעור ד' אמות אין מצרפים‬ ‫שיתופי מבואות בין הבית לבית הכנסת‪ ,‬והסדינים חילקו‬ ‫בארוכות המיטה סתם שגם הם עכשיו אינם מקבלים‬ ‫את בית הכנסת ובית זה משאר החצרות‪ .‬והם היו גבוהים‬ ‫טומאה‪ ,‬כיון שאינם ראויים לכלום‪ ,‬ומ"מ פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫אויר‪ ,‬מפני ששיעורים שאינם שוים אין מצטרפים‪,‬‬ ‫ולדבריו שיעור ד' אמות בסכך פסול אינו משום דופן עקומה‪,‬‬ ‫מן הארץ‪( .‬אבל אין לומר שהביאום בשבת שהרי‬ ‫וכן מבואר בברייתא שאין לסכך בשיירי מחצלת‬ ‫יש איסור הוצאה‪ .‬אמנם אין איסור לפרוס סדינים‪,‬‬ ‫של שיפה או גמי אע"פ שכבר אין בהם שיעור‬ ‫אלא זה שיעור מהלכה למשה מסיני‪ ,‬אבל אילו היה‬ ‫דמחיצה בלא גג אינה אהל)‪ .‬ואפ"ל שהיה זה על פי‬ ‫קבלת טומאה דתנן מפץ ששה על ששה‪.‬‬ ‫השיעור ד"ט היו צריכים לצרף אויר‪ ,‬מפני שד"ט‬ ‫רבי ישמעאל ברבי יוסי ולא על פי רבי יוסי‪ ,‬שהיה‬ ‫משום הפלגה שהרי אין במתני' מקור לשיעור זה אלא זה‬ ‫אמנם ממתני' ליכא ראיה לדבריו‪ ,‬די"ל דאיירי‬ ‫ראש ישיבה בציפורי‪ ,‬שכבר נפטר שאמרנו לעיל‬ ‫מסברא ובהכרח הטעם משום שד"ט נחשבים מקום לעצמו‬ ‫בארוכה ושתי כרעים‪ ,‬או בקצרה ‪-‬הקרש שנמצא לרוחב‬ ‫שמחלק בין המקומות‪ ,‬ואין נ"מ מה גורם להפלגה‪.‬‬ ‫שמיקל רק בסוכה ולא בשבת‪.‬‬ ‫המיטה‪ ,‬ושתי כרעים‪ ,‬וכדמצינו שחכמים סוברים‬ ‫ואף שבסוכה קטנה ששיעורה מצומצם גם סכך פסול‬ ‫הכשר גובה הדפנות משום לבוד‪ -‬מחצלת‬ ‫שמיטה מקבלת טומאה או נטהרת אף כשהיא‬ ‫וגם אויר פוסלים בג"ט כיון שאז לא אומרים לבוד‪ ,‬אין‬ ‫ארבעה ומשהו לכל אורך הדופן‪ ,‬מתרת בסוכה גבוהה‬ ‫מחולקת לחלקים‪ ,‬והיינו בארוכה ושתי כרעים או‬ ‫זה נחשב ששיעורם שוה‪ ,‬מפני שהפסול הוא‬ ‫י"ט מצומצמים‪ ,‬ע"י שמניחה באמצע גובה הסוכה‪,‬‬ ‫בקצרה ושתי כרעים‪ ,‬דחזיא לסומכם לכותל‪ ,‬ולתת‬ ‫מחמת חסרון בשיעור הסוכה‪.‬‬ ‫פחות מג' למעלה ופחות מג' למטה‪ ,‬וקמ"ל‬ ‫עצים מהכרעים לכותל‪ ,‬ולתת על העצים חבלים‪,‬‬ ‫י"ז‪ :‬צירוף לענין טומאה‪ -‬מה שמצינו לענין‬ ‫דאמרינן תרי לבוד‪ .‬ולרבי יוסי דס"ל שא"צ‬ ‫ולשבת עליהם‪ ,‬והיא ראויה למשכב‪ ,‬ומטמא מדרס‪.‬‬ ‫טומאה‪ ,‬שאף שבגד מקבל טומאה בג"ט על‬ ‫שהדפנות יגיעו פחות מג"ט סמוך לקרקע‪ ,‬א"כ‬ ‫מאת וכן אינה מיטהרת אלא כשהיא שלימה‪ ,‬ואם‬ ‫ג"ט‪ ,‬ושק שיעורו ד"ט על ד"ט‪ ,‬ועור שיעורו‬ ‫נתפרקה וחזר וחיברה‪ ,‬ממתני' כלים משמע שחוזרת מחצלת יותר מז"ט שמניח אותה בתוך ג"ט לסכך‬ ‫כשרה בסוכה גדולה הגבוהה הרבה‪.‬‬ ‫לטומאתה שנטמאה‪.‬‬ ‫ה"ט על ה"ט‪ ,‬ומפץ שיעורו ו"ט על ו"ט‪ .‬ובגד‬ ‫ושק‪ ,‬או שק ועור‪ ,‬או עור ומפץ‪ ,‬מצטרפים‬ ‫הכשר רוחב הדפנות משום לבוד‪ -‬המניח פס ד'‬ ‫להשלים לשיעור הגדול מביניהם‪ ,‬אע"פ שאין שיעורם‬ ‫ומשהו בגובה י"ט לרוחב הדפנות‪ ,‬זה מתיר משום‬ ‫בדין סיכוך במחצלת קנים עיין י"ט‪. :‬‬ ‫שיש רק דופן אחת דנים אותה בפני עצמה ואין שם ז"ט‬ ‫שווה‪ ,‬כיון ששיעורם שוה לטומאת מושב‪ ,‬מכל הצדדים‪ ,‬ופי תקרה היינו עובי קורות האכסדרא שבצד‬ ‫להכשר סוכה‪ ,‬קמ"ל שזה חלק מהסוכה והוי כשתים כהלכתן‬ ‫כדתנן שהמקצע מכולם טפח על טפח טמא‪ ,‬הסוכה‪ ,‬ולרבא פסולה‪ ,‬דלא אמרינן פי תקרה יורד‬ ‫ושלישית אפי' טפח‪.‬‬ ‫מפני שזה ראוי לטלאי במרדעת שעל גבי חמור‪ .‬וסותם‪.‬‬ ‫לריו"ח באה הברייתא להכשיר סוכה שרובה‬ ‫(י"מ שעשה מאחד מהם טלאי למרדעת החמור‪ ,‬וי"מ פי תקרה בסוכה העשויה כמבוי‪ -‬אביי מודה‬ ‫צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬ומיעוטה חמתה מרובה‬ ‫שעשה מכולם יחד)‪.‬‬ ‫בסוכה המסוככת בנסרים עבים שאין ברחבם ד' טפחים‪,‬‬ ‫מצילתה‪.‬‬ ‫שאין בה דופן אמצעי‪ ,‬שאין אומרים פי תקרה יורד‬ ‫דברי הגמ'‪ ,‬עד י"ח‪ .‬אמר אביי‪ ,‬הובאו לעיל דף י"ד‪.‬‬ ‫לרב אושעיא באה הברייתא להכשיר סכך פסול‬ ‫וסותם‪ ,‬דהוי כמבוי מפולש כיון שאויר פתוח בשני‬ ‫צדדים זה מול זה‪ ,‬והוי כמבוי מפולש שעשוי למעבר רבים‪.‬‬ ‫י"ח‪ .‬מיעוט אויר ג' בסוכה‪-‬‬ ‫פחות מג' בסוכה ששיעורה ז'‪ ,‬ואע"פ שאפי' אויר‬ ‫שהוא חמור מסכך פסול אינו פוסל בפחות מג'‪ ,‬מ"מ‬ ‫בסוכה גדולה יכול למעטו בין בקנים ובין‬ ‫פי תקרה באכסדרה שבבקעה‪ -‬אכסדרא בבקעה‬ ‫קמ"ל שאפשר לישן תחת הסכך הפסול‪ ,‬אף‬ ‫בשפודים‪ ,‬ובסוכה קטנה ממעטו בקנים דאמרינן‬ ‫שאין לה דפנות‪ ,‬לרב מותר לטלטל בה‪ ,‬דאמרינן פי‬ ‫שתחת האויר אין ישנים‪ ,‬דאע"פ שמצטרף אינו‬ ‫לבוד ואין כאן אויר‪ ,‬ולא בשפודים שג"ט הם שיעור‬ ‫שחשוב בפני עצמו ואינם מצטרפים להשלים לשיעור סוכה‪ .‬תקרה יורד וסותם‪ .‬ולשמואל אסור לטלטל בה‪,‬‬ ‫כשר‪ ,‬כדאשכחן במקוה שטיט הנרוק (‪-‬שראוי‬ ‫דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם‪.‬‬ ‫להריקו מכלי אל כלי‪ ,‬כגון שהוא רך)‪ ,‬מצטרף להשלים‬ ‫וכל זה כשהאויר בצידי הסוכה‪ ,‬אבל אם האויר‬ ‫למ' סאה‪ ,‬ומ"מ אין טובלים בו והיינו במקוה שכולו‬ ‫באמצע הסוכה‪ ,‬נחלקו רב אחא ורבינא אם פי תקרה בתקרה שאינה עשויה לתוך החלל‬ ‫טיט הנרוק‪.‬‬ ‫אומרים לבוד באמצע כמו בצד‪ ,‬או שאין לבוד שאנו רוצים להקיף‪ -‬הגמ' אומרת שאביי מודה‬ ‫באמצע‪ ,‬והיינו בתקרה‪ ,‬אבל בדפנות יש לבוד באמצע‪ ,‬שלפי שמואל גם באכסדרה שאין לה פצימין לא‬ ‫י"ט‪ :‬דופן וסכך באלכסון‪-‬‬ ‫(וקורה דלהלן חשיב למעלה‪ ,‬בין למ"ד קורה משום הכירא אמרינן פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬ואביי סובר כרב‪.‬‬ ‫העושה סוכתו כמין צריף בשיפוע‪ ,‬שהגג והדפנות הם‬ ‫אבל רבא פוסל גם לפי רב‪ ,‬דבבקעה המחיצות‬ ‫בין למ"ד קורה משום מחיצה)‪.‬‬ ‫דבר אחד‪ ,‬או שהשעין את הסכך על הכותל‪ ,‬לתנא‬ ‫בית שיש שם מת ויש בבית ארובה‪ ,‬כל הבית נעשו לצורך תוכה של האכסדרא‪ ,‬ולכן זה נחשב‬ ‫דמתני' (רבי נתן) ר"א פוסל מפני שאין לה גג‪,‬‬ ‫טמא חוץ ממה שמתחת הארובה‪ ,‬ואם הטומאה מחיצה לענין לטלטל בתוכה‪ ,‬אבל בסוכה‬ ‫וחכמים מכשירים מפני ששיפועי אהלים כאהלים‬ ‫מתחת הארובה כל מה שבבית טהור מפני שאין שהמחיצות נעשו לאכסדרא ולא לסוכה‪ ,‬לא‬ ‫דמו‪ ,‬ולתנא דברייתא ר"א מכשיר‪ ,‬וחכמים‬ ‫אהל על הטומאה‪ ,‬בין ביש בה פותח טפח בין באין אמרינן פי תקרה יורד וסותם להחשיב שיש לתוך‬ ‫פוסלים‪ .‬רב יוסף נהג כרבנן דברייתא משום‬ ‫בה פותח טפח‪ ,‬ואמנם יש דינים שיש בהם נ"מ אם יש הסוכה מחיצות‪ ,‬דאף שבמחיצות גמורות אין נ"מ אם‬ ‫דמשנתינו יחידאה‪ ,‬וישן בכילת חתנים בסוכה דלפי‬ ‫נעשו לתוכם או לא‪ ,‬אבל גוד אחית לא אגמרה רחמנא‬ ‫שאין לה גג של טפח ישר‪ ,‬לא חשיב אוהל להפסיק‪.‬‬ ‫פותח טפח או לא‪ .‬הגמ' מוכיחה מזה שלא אומרים למשה מסיני אלא במחיצה העשויה לתוכה‪ ,‬אמנם לבוד‬ ‫לבוד באמצע ולכן הכלים שכנגד הארובה טהורים‪ ,‬אמרינן אף באינה עשויה לתוכה‪ ,‬דלבוד הוי כמחיצה סתומה‪.‬‬ ‫ואם הגביהה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן‬ ‫ולמאן דס"ל שאומרים לבוד באמצע‪ ,‬י"ל דשאני‬ ‫הכותל טפח‪ ,‬כשרה לכו"ע‪ ,‬מפני שבאופנים אלו ניכר‬ ‫הלכות טומאה שזה הלכה למשה מסיני שאין י"ט‪ .‬אם התקרה שווה לסכך ואין חוד קורות‬ ‫שיש דופן ויש סכך‪ .‬וכתב רש"י שאע"פ שאין כלום באותו‬ ‫אומרים בהם לבוד באמצע‪ ,‬ואין לומדים מהלמ"מ התקרה נראה בחלל הסוכה‪ ,‬מודה אביי דלא אמרינן פי‬ ‫טפח כשר‪ ,‬דאמרינן לבוד‪.‬‬ ‫תקרה יורד וסותם‪ .‬ללישנא בתרא אם אין‬ ‫למקומות נוספים‪.‬‬ ‫לבוד בקורת מבוי‪ -‬מבוי שהקורה שלו לא לאכסדרה פצימין לכו"ע פסולה‪ ,‬ולא אמרינן פי תקרה‬ ‫סיכוך וקבלת טומאה במחצלאות‬ ‫יורד וסותם כיון שהתקרה עשויה לאכסדרה ולא לאויר‬ ‫כפי שנתבאר לעיל (י"א) אף דבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬אם‬ ‫מגיעה עד הכותל השני‪ ,‬או שקורה אחת יוצאת‬ ‫שמחוץ לאכסדרה‪ .‬וביש לה פצימין‪ ,‬אביי מכשיר‬ ‫הוא מקבל טומאה אין מסככים בו‪ ,‬ועל כן מחצלת קנים‬ ‫מכותל זה וקורה אחרת יוצאת מכותל אחר‬ ‫משום לבוד‪ ,‬ורבא פוסל דס"ל שלא נאמרה ההלכה של‬ ‫העשויה לשכיבה‪ ,‬אף שקנים גידולם מן הארץ אין‬ ‫לבוד אלא כשזה נעשה לחלל הסוכה ולא לחוצה לה‪.‬‬ ‫ואינם מחוברות‪ ,‬אם המרחק הוא פחות מג"ט‬ ‫מסככים בה‪ .‬ולהלן יבואר מה הדין במחצלת העשויה‬ ‫א"צ להביא קורה אחרת‪ .‬הגמ' אומרת שבזה‬ ‫בסתמא או לסיכוך‪.‬‬ ‫לכו"ע אומרים לבוד באמצע‪ ,‬דמדרבנן הוא והם והלכתא כלישנא קמא וכרבא‪ ,‬דפי תקרה אומרים רק‬ ‫שיטת רבא שמחצלת קנים גדולה סתמה לסיכוך‬ ‫בתקרה הנעשית לחלל‪ ,‬אבל לבוד אומרים גם כשלא נעשה‬ ‫אמרו והם אמרו‪.‬‬ ‫מפני שהיא קשה ואינה נוחה למשכב וכשרה‪ ,‬ואינה‬ ‫לחלל‪.‬‬ ‫אברומא מין דגים קטנים יש מקום שאסורים מפני‬ ‫מקבלת טומאה‪ ,‬אמנם אם עשאה לשכיבה הוי יחוד‬ ‫הכשר הדופן השלישית של הסוכה בטפח‬ ‫שיש שם שרצים שאינם ניכרים וממילא א"א להפרישם‪,‬‬ ‫לכלי‪ ,‬והיא מקבלת טומאה‪ ,‬ואין מסככים בה‪.‬‬ ‫ויש מקומות שמותרים כי אין באותם מקומות‬ ‫שנראה רק מבחוץ‪ -‬רב אשי סיכך באכסדרא‬ ‫ומחצלת קטנה‪ ,‬לת"ק סתמה לשכיבה‪ ,‬ולר"א אף‬ ‫שרצים‪ .‬כדמצינו שאביי התיר צחנתא מנהר‬ ‫קטנה סתמה לסיכוך‪ ,‬ומסככים בה ואינה מקבלת‬ ‫שאין לה פצימין ולא היו לה אלא ב' דפנות‪ ,‬מפני שהיה‬ ‫טומאה‪.‬‬ ‫שנקרא בב‪ ,‬ואין הטעם מפני שהמים זורמים שם טפח שהיה נראה מבפנים ושווה מבחוץ‪ ,‬או‬ ‫נראה מבחוץ שהטפח הוא מהדופן השניה כלפי חוץ‬ ‫ודגים טמאים שאין להם שדרה אינם יכולים‬ ‫כ‪ .‬אביי מקשה מלשון המשנה "אחת קטנה‬ ‫להיות שם‪ ,‬או שהמים מלוחים ודגים טמאים הסוכה‪ ,‬ולעומדים מבחוץ זה נראה כהתחלת הדופן‬ ‫ואחת גדולה" דרגילות לשנות את הפשוט בהתחלה‪.‬‬ ‫כיון שאין להם קשקשים אינם מתקיימים שם‪ ,‬השלישית של הסוכה‪ ,‬ושווה מבפנים שלעומדים בפנים‬ ‫רש"י‪ .‬והביא שי"ג בגמ' איפכא‪ ,‬ודחה דבריהם‪ .‬וכן הקשה‬ ‫שהרי במציאות דגים טמאים מתקיימים אותו טפח לא היה נראה‪ ,‬דכמו שלגבי מבוי הוי לחי‪ ,‬כך‬ ‫אביי דאיתא בברייתא שנחלקו במחצלת גדולה‬ ‫במקומות כאלו‪ ,‬אלא הטעם מפני שאין בנהר בב מהני לגבי סוכה‪.‬‬ ‫ור"א מחמיר‪.‬‬ ‫דגים טמאים‪ ,‬דאין הטיט שלו מגדל דג טמא‪.‬‬ ‫פסל היוצא מן הסוכה‬ ‫אמנם האידנא שנשפכים לשם נהרות איתן‬ ‫שיטת רב פפא שמחצלת קטנה לכו"ע סתמה‬ ‫וגמדא‪ ,‬אסורים‪ ,‬מפני שיתכן שהוא מאותם‬ ‫לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה‪,‬‬ ‫מבואר בברייתא שפסל (סכך‪ ,‬ונקרא כך משום שהוא‬ ‫עשוי מפסולת גורן ויקב) היוצא מן הסוכה דינו כסוכה‪.‬‬ ‫נהרות‪.‬‬ ‫ובגדולה לת"ק סתמה לסיכוך‪ ,‬ולר"א סתמה‬ ‫הגמרא מבארת בכמה אופנים מה כוונת הברייתא‪ ,‬ואם‬ ‫לשכיבה‪.‬‬ ‫הכונה להכשיר סכך היוצא מחוץ לסוכה‪ ,‬או כשאין בו‬ ‫פי תקרה יורד וסותם‬ ‫הכשר סוכה‪.‬‬ ‫מחצלת של שיפה ושל גמי שהם רכים‪ ,‬גדולה‬ ‫אחד מהחידושים בדפנות (מלבד לבוד וגוד אסיק וכו')‬ ‫איתא בברייתא שפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה‪ .‬כשרה לסיכוך בין בקלועה שהיא עבה ואינה חלקה‪ ,‬בין‬ ‫הוא דין פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬והיינו שרואים כאילו הקו‬ ‫של עובי קורות התקרה יורד למטה ויש לזה דין מחיצה‪.‬‬ ‫לעולא איירי שהסכך שבסוכה ממשיך לאחורי בארוגה שהיא חלקה‪ ,‬וקטנה פסולה מפני שהיא מיועדת‬ ‫ולהלן יבואר מתי נאמר דין זה‪.‬‬ ‫הסוכה חוץ לדופן האמצעי‪ ,‬ויש שם ג"כ ג' דפנות וז' לשכיבה‪.‬‬ ‫טפחים וצילתה מרובה מחמתה‪ ,‬וקמ"ל דלא מחצלת של קנים ושל חילת שהם קשים‪ ,‬קלועה‬ ‫י"ח‪ :‬פי תקרה בחצר המוקפת אכסדרה‪ -‬סיכך‬ ‫אמרינן שהדופן האמצעית לא נעשה אלא לתוכו‪ ,‬וגם מסככים בה אפי' אם היא קטנה‪ ,‬דכיון שהיא עבה ואינה‬ ‫ע"ג אכסדרא ויש בתקרת האכסדרא ד' אמות ממחיצות‬ ‫הדפנות שבצדדים נעשו בתחילה לשם הסוכה הפנימית חלקה והעץ קשה אינה נוחה לשכיבה‪ ,‬אבל ארוגה אין‬ ‫הבית המקיפות אותה דלא אמרינן דופן עקומה‪ .‬אם יש‬ ‫מסככים בה מפני שאין רגילים לאורגה אלא לשכיבה כדי‬ ‫והכניס הדופן האמצעי לתוכן‪.‬‬ ‫לאכסדרא פצימין –עמודים כמין חלונות‪ ,‬וביניהם פחות‬ ‫לרבה ורב יוסף איירי שהסכך יוצא בפתח הסוכה שתהיה חלקה ונוחה‪ .‬ולרבי יוסי ורבי דוסא אף ארוגה‬ ‫מג' טפחים‪ ,‬כשרה משום לבוד‪ .‬ואם אין לה פצימין‪,‬‬ ‫ורק אחת מהדפנות ממשיכה לצד הסכך‪ ,‬והו"א דכיון מסככים בה‪ ,‬אמנם במחצלת שיש לה שפה‬ ‫לאביי כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי'‬ ‫דיני הסיכוך‬ ‫שעשויה לתת על גבה פירות מודה רבי דוסא שאין יבול" עלהו היינו דבר קל שבו)‪ ,‬אנו לומדים מדבריו‬ ‫להלן יבוארו כמה מדיני הסיכוך‪ .‬א' האם הסכך יכול‬ ‫מסככים בה‪ ,‬ומה שרבי דוסא מטמא להלן שעבדים פטורים מן הסוכה‪ ,‬וכן לומדים מדבריו‬ ‫להיות מיטלטל‪ .‬ב' האם ניתן להעמיד את הסכך הדבר‬ ‫שהישן תחת המיטה בסוכה לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫מחצלאות‪ ,‬היינו במחצלת שיש לה שפה‪.‬‬ ‫המקבל טומאה‪ .‬ג' האם סכך שיש בו הרבה רווחים‬ ‫כשר‪ .‬ד' מתי סכך שיש בו הפרשי גובה כשר (מדין‬ ‫אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה‪ -‬חור‬ ‫טומאת חוצלות‪-‬‬ ‫חבוט רמי‪ ,‬ואגב זה נתבארו דיני חבוט רמי לענין‬ ‫שחררוהו מים או שרצים‪ ,‬או שהארץ מליחה‬ ‫לרבי דוסא חוצלות אין בהם אלא טומאת מת וה"ה‬ ‫טומאה‪ ,‬ולענן טלטול במבוי שהכשר הקורה שלו הוא‬ ‫ונתבקעה מאיליה‪ ,‬וכן חלל בין אבני הכותל ובין‬ ‫שאר טומאות‪ ,‬אלא שרק בטומאת מת נעשו אב הטומאה‪,‬‬ ‫ע"י חבוט רמי)‪ .‬ה' מה הדין בסוכה שצילתה שוה‬ ‫הקורות‪ ,‬לת"ק כולם נחשבים אהל לענין טומאה‪,‬‬ ‫ואינם מקבלות טומאת מדרס כיון שאין טומאת מדרס אלא‬ ‫לחמתה‪ ,‬או מעובה כמו בית‪.‬‬ ‫ולר"י כל אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה לעשותו‬ ‫בדבר המיוחד לשכיבה‪ ,‬ולחכמים טמאים טומאת‬ ‫המסכך על גבי כרעי המיטה‪ -‬לת"ק כשרה‪ ,‬ולר"י‬ ‫אהל‪ ,‬אינו אוהל לטומאה‪ ,‬דיליף אהל אהל ממשכן‪,‬‬ ‫מדרס כיון שהם עשויות לשכיבה‪ ,‬ונעשות אב הטומאה‪,‬‬ ‫אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה‪ .‬ונחלקו‬ ‫(ולרבנן אהלים טובי כתיבא לרבות בידי שמים)‪,‬‬ ‫וכ"ש טומאת מת‪ ,‬דכל הנטמא במדרס‪ ,‬נטמא גם‬ ‫רבי זירא ורבי אבא בר ממל אם טעמא דר"י משום‬ ‫אמנם אם שיעורו כמלוא אגרוף הוי אוהל אף לר"י‪,‬‬ ‫בטומאת מת ובשאר טומאות כגון נוגע בשרץ ונבילה‪,‬‬ ‫שאין לה קבע מפני שהיא מיטלטלת ע"י המיטה‪ ,‬ור"י‬ ‫כדתנן שר"י מודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים‪.‬‬ ‫ופשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול אינם מקבלים טומאה‬ ‫לטעמיה דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬או שטעמא מפני‬ ‫אא"כ הם עשויים לשכיבה‪.‬‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫שמעמידה בדבר המקבל טומאה‪ ,‬דאף שדבר המקבל‬ ‫מהם חוצלות‪ -‬לרב אבדימי בר המדורי חוצלות‬ ‫טומאה זה פסול רק בסכך עצמו‪ ,‬מ"מ כיון שהמעמיד הוא‬ ‫כ"א‪ .‬הבאת המים לפרה אדומה בטהרה‪-‬‬ ‫היינו מרזובלי שהם מזבלי –תרמיל שהרועה עשוי‬ ‫עיקרו של סכך חשיב כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫דרך הזהירות מפני הטומאה‪ -‬חצרות היו בנויות‬ ‫להניח תחת ראשו לשכב עליו‪ .‬ולר"ל הכונה למחצלאות‬ ‫ונ"מ אם סיכך ע"ג ד' עמודי ברזל‪ ,‬שלטעם‬ ‫בירושלים ע"ג הסלע‪ ,‬ותחתיהם חלל מפני קבר‬ ‫ממש‪ ,‬וס"ל שמחצלאות של אושא שהם מיוחדות‬ ‫הראשון כשרה מפני שיש לה קבע‪ ,‬ולטעם השני‬ ‫התהום והיינו שהיה ספק שמא יש שם קבר ואין חלל טפח‬ ‫לשכיבה ולא לדבר אחר טמאות לכו"ע אף בטומאת‬ ‫פסולה מפני שהעמידה בדבר המקבל טומאה‪ .‬ואם‬ ‫והטומאה בוקעת ועולה‪ ,‬ומביאים נשים מעוברות‬ ‫מדרס‪ ,‬ושל טבריה שהם קשות ואין שוכבים עליהם כלל‪,‬‬ ‫סיכך ע"ג המיטה ולא סמך את הסכך על המיטה אלא‬ ‫טהורות לכו"ע‪ ,‬ונחלקו בשאר מקומות שאין‬ ‫ויולדות שם ומגדלות בניהם שם עד גיל שבעה או‬ ‫ע"ג יתדות‪ ,‬ומג' צידי הסוכה יש מיטות שהם הדפנות של‬ ‫שמונה שלא יראו קרי‪ ,‬והיו מביאים שוורים ועל גביהם‬ ‫יושבים עליהם שאין רוב האנשים מייחדים אותם לישיבה‬ ‫הסוכה‪ ,‬כשרה לכו"ע‪ ,‬דיש לסכך קבע‪ ,‬ולא העמידה‬ ‫דלתות והתינוקות היו יושבים ע"ג הדלתות וכוסות‬ ‫אלא לפעמים מייחדים אותם‪.‬‬ ‫בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫כשנשתכחה תורה מישראל (‪-‬אין הכונה שכולה של אבן בידיהם‪ ,‬וכשהגיעו למעין השילוח‪ ,‬היו‬ ‫כ"ב‪ .‬סוכה המדובללת‪-‬‬ ‫נשתכחה‪ ,‬אלא נשתכחו כמה הלכות)‪ ,‬עלה עזרא יורדים התינוקות למים וממלאים את כוסות האבן‬ ‫במים‪ ,‬וחזרו ועלו ע"ג הדלתות‪ .‬וטעם תקנה זו היא‬ ‫במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה‬ ‫ויסדה‪ ,‬וחזרה ונשתכחה ועלה הלל הבבלי ויסדה‪,‬‬ ‫שהצדוקים אמרו שפרה נעשית רק אחרי הערב שמש‪ ,‬ולכן‬ ‫מרובה מחמתה כשרה‪ .‬לרב מדובללת היינו ענייה‬ ‫היו מטמאים את הכהן השורף את הפרה ומטבילים אותו‬ ‫דמיום שגלה יכניה עם החרש והמסגר היתה ישיבה מצויה‬ ‫שיש בסכך הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר‪ ,‬ואמר‬ ‫מיד להוציא מליבם של צדוקים‪ ,‬ומשום כך החמירו בפרה‬ ‫בבבל‪ ,‬חזרה ונשתכחה עלה רבי חייא ובניו ויסדוה‪.‬‬ ‫התנא שאם צילתה מרובה מחמתה כשרה‪.‬‬ ‫כדי שלא יזלזלו בה‪ ,‬והיו עושים כנ"ל‪ ,‬וכן תיקנו שיעשוה‬ ‫בכלי גללים או אבנים או אדמה שאינם מקבלים טומאה‪,‬‬ ‫כ‪ :‬חוצלות של שעם או של גמי או של שק או‬ ‫ולשמואל מדובללת היינו מבולבלת שהקנים אינם‬ ‫והכהן השורף היה פורש ז' ימים שלא היו נוגעים בו‪ ,‬ומזים‬ ‫של ספירא‪ ,‬לרבי דוסא מקבלים טומאת מת ולא‬ ‫בקו אחד‪ ,‬אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה‬ ‫עליו כל שבעה‪.‬‬ ‫מדרס כיון שאינם מיוחדים לישיבה‪ ,‬ולחכמים מקבלים‬ ‫מרובה מצילתה‪ ,‬ומ"מ כל זמן שאם היו הקנים בקו שוה היה‬ ‫הצל מרובה מהחמה כשרה‪ ,‬ולדידי' מ"ש במשנה‬ ‫לרבי יוסי לא היו יורדים למים אלא משלשלים‬ ‫אף טומאת מדרס‪ .‬למ"ד שחוצלות היינו מרזובלי‪,‬‬ ‫"ושצילתה מרובה וכו'" הוא דין שני שסוכה עניי'‬ ‫ממקומם‪ ,‬מפני קבר התהום‪.‬‬ ‫של שעם וגמי ראויות לכלי של פירות גדולים שאינם‬ ‫שיש בה חמה אם צילתה מרובה כשרה‪.‬‬ ‫לר"י לא היו יושבים ע"ג דלתות אלא ע"ג שוורים‬ ‫יוצאים אף שיש בהם נקבים קטנים‪ ,‬ושל שק וספירא‬ ‫שכריסם רחבה‪ .‬ואע"ג דשוורים לא הוי אוהל בידי לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש הגובה‬ ‫ראוים לעשות מהם שק לקטניות ופירות קטנים‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬מ"מ בשיעור כמלוא אגרוף מודה ר"י דהוי בין הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד‪.‬‬ ‫ולמ"ד שחוצלות היינו מחצלאות‪ ,‬של שק וספירא‬ ‫אוהל‪ ,‬דשיעור זה מצינו שהוא חשוב לגבי חלון למאור ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם‬ ‫ראויות לוילון ולנפה‪ ,‬ושל שעם וגמי ראויות‬ ‫שאינו עשוי בידי אדם‪ ,‬שבשיעור זה הוא מוציא את אהל‪ ,‬כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט‪ ,‬דאמרינן חבוט‬ ‫לנזייתא‪- ,‬לכסות גיגית שיכר‪.‬‬ ‫הטומאה‪ ,‬והוא גדול כראש אדם‪ .‬ומה שאמר שלא היו רמי והיינו שמורידים את הסכך ללמטה‪ ,‬כעין גוד אחית‪,‬‬ ‫בודיא מחצלת שאין לה שפה מסככים בה‪ ,‬דבסתמא‬ ‫מביאים דלתות‪ ,‬לאביי היינו שא"צ לדלתות‪ ,‬כמו שמצינו בדין אוהל המת וכדלהלן‪.‬‬ ‫היא עשויה לסיכוך ואינה כלי לתשמיש‪.‬‬ ‫ולרבא הקפידו שלא להביא דלתות כדי שלא יציץ‬ ‫מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל‪-‬‬ ‫התינוק ויטמא בקבר התהום‪ ,‬דבדלתות דעתו גסה‬ ‫בית ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים‪ ,‬אם‬ ‫עליו‪ ,‬ותניא כוותיה דרבא‪.‬‬ ‫קורות הבית והעליה נמצאים זו מעל זו‪ ,‬אין כאן‬ ‫תקרה שלימה וכל קורה נחשבת בפני עצמה‬ ‫כ"א‪ :‬למה לר"י מותר לישן תחת המיטה‬ ‫הישן‬ ‫להאהיל על הטומאה שתחתיה דיש ברוחבה טפח‬ ‫בסוכה‪-‬‬ ‫כדלקמן‪ ,‬והטומאה שמעל הקורה אינה יורדת‬ ‫ללישנא קמא מיטה לא הוי אוהל לר"י‪ ,‬דשוורים‬ ‫מה נחשב אהל לסוכה ולטומאה‬ ‫לתחת הקורה‪ ,‬ואם הטומאה מעל קורת העליי'‪,‬‬ ‫עשוים לאוהל והיינו להגן על בני מעיים שלהם‪,‬‬ ‫אדם הנמצא בסוכה תחת דבר נפרד מהסכך כגון מיטה‪,‬‬ ‫טמא כנגדה עד לרקיע‪ .‬אבל אם קורות העליה‬ ‫כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים‬ ‫תלוי הדין אם אותו דבר נחשב כאהל בפני עצמו או לא‪,‬‬ ‫נמצאים מעל הרווחים שבין קורות הבית‪,‬‬ ‫תסוככני" אלמא סכך קרי ליה‪ ,‬משא"כ מיטה עשויה‬ ‫והדבר תלוי בדיני אהל שנאמרו לגבי חציצה מפני‬ ‫וקורות הבית יש בהם רוחב טפח‪ ,‬וכן יש רוחב‬ ‫לגבה ולא להאהיל‪.‬‬ ‫הטומאה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫טפח ברווחים שביניהם‪ ,‬הוי כתקרה אחת משום‬ ‫הישן תחת המיטה בסוכה‪-‬‬ ‫דאמרינן חבוט רמי‪( ,‬והיינו כשיש ביניהם ג"ט ויותר‬ ‫לרבי אלעזר שוורים הוי אהל משום שהשוורים‬ ‫מגינים על הרועים מפני החמה והגשמים‪ ,‬והגמ'‬ ‫אם המיטה אינה גבוהה י' טפחים‪ ,‬יצא יד"ח לכו"ע‪.‬‬ ‫דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי)‪ ,‬ואם יש טומאה‬ ‫ואם המיטה גבוהה י"ט‪ ,‬לת"ק לא יצא יד"ח‪ ,‬מפני‬ ‫תחתא' מהם תחת כל הקורות טמא‪ ,‬ואם אין‬ ‫שואלת שגם מיטה מגינה על מנעלים שתחתיה‪,‬‬ ‫אבל שאר דברים גנאי הוא לת"ח להניחם תחת מיטתו‪ ,‬מפני‬ ‫שאהל מפסיק בינו לסוכה‪ .‬ולר"י יצא יד"ח‪ ,‬ולהלן כ"א‪:‬‬ ‫ביניהם רוחב טפח ונמצא שאין בעליונות רוחב טפח‪,‬‬ ‫שהוא מרגיל בני ביתו לשם‪.‬‬ ‫יבואר טעמו של ר"י‪.‬‬ ‫כל קורה מן התחתונות נחשבת אהל בפני עצמה‬ ‫להביא את הטומאה לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני‬ ‫וללישנא בתרא אף מיטה הוי אוהל‪ ,‬ומ"מ ר"י‬ ‫ר"ש אומר שר"ג ראה את טבי עבדו ישן תחת‬ ‫הטומאה לשטח שמעל הקורה‪ ,‬מפני שרק ברוחב‬ ‫לטעמיה דבעינן דירת קבע לסוכה‪ ,‬וממילא לא‬ ‫המיטה‪ ,‬ואמר להם בבדיחותא שטבי הוא ת"ח ויודע‬ ‫טפח אומרים חבוט רמי‪ .‬וכתב רש"י שלא גורסים‬ ‫אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע‪( .‬ור"ש ג"כ‬ ‫שעבד פטור מסוכה‪( ,‬שהרי אשה פטורה ממצות עשה‬ ‫ואם אין בהם רוחב טפח‪ ,‬מפני שקורה שאין בה שיעור‬ ‫סובר דבעינן דירת קבע לסוכה כדאמרינן ז‪ :‬דלכן ס"ל‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬ועבד חייב במצוות כאשה)‪ ,‬ולכן הוא ישן‬ ‫טפח אין בה שיעור להביא טומאה וכן אינה חוצצת מפני‬ ‫שצריך ד' דפנות בסוכה‪ ,‬ומ"מ ס"ל שאהל עראי מבטל‬ ‫תחת המיטה‪ ,‬וכיון שאפי' שיחת ת"ח צריכה לימוד‬ ‫הטומאה אלא הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת‪.‬‬ ‫אוהל קבע ולכן הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא יד"ח)‪.‬‬ ‫‪-‬צריך לשומעה כדי לתת עליה ליבו‪( ,‬דכתיב "ועלהו לא‬ ‫אף לגיטי נשים‪( ,‬וטעמא דריה"ג ורבנן לענין גט יבואר‬ ‫אלו מקומות ראויים לסוכה‬ ‫כ"ב‪ :‬לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי‪-‬‬ ‫להלן כ"ד‪.):‬‬ ‫הגמרא מבארת דיני הכשר סוכה מיטלטלת‪ ,‬או סוכה‬ ‫מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י קורה‪,‬‬ ‫למה ר"מ פוסל בהמה לדופן סוכה‪-‬‬ ‫שנעשתה במקומות שאסור לעלות לשם ביו"ט‪ ,‬או‬ ‫ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה‪ ,‬הדין‬ ‫שהסוכה נופלת על ידי הרוח‪.‬‬ ‫לאביי ר"מ חושש שמא הבהמה תמות ותפול ואין‬ ‫כדלהלן‪:‬‬ ‫כאן דופן‪ .‬ולרבי זירא ר"מ חושש שמא תברח‪ .‬בפיל‬ ‫ראש העגלה‪ -‬העושה סוכתו בראש העגלה‬ ‫א' אם הקורה אינו מגיע לכותל אבל יש‬ ‫פחות מג"ט בינו לבין הכותל‪ ,‬וכן אם מכל צד כשרה‪ ,‬אע"פ שהיא מיטלטלת ואינה קבועה‪ ,‬ועולין לה קשור כשר לכו"ע מפני שאינו יכול לברוח‪ ,‬ואף אם‬ ‫ימות יהיה בנבלתו י'‪ .‬ובפיל שאינו קשור פסול‬ ‫ביו"ט‪.‬‬ ‫של הכותל יוצאת קורה‪ ,‬ושתי הקורות מגיעות‬ ‫ראש האילן‪ -‬העושה קרקעית סוכתו ע"ג האילן‪ ,‬לכו"ע‪ ,‬משום שאביי מודה שיש לחוש שמא‬ ‫פחות מג"ט זה לזה‪ ,‬כשירה משום דאמרינן לבוד‪,‬‬ ‫כשרה לחולו של מועד‪ ,‬ואין עולין לה ביו"ט דאסרו תברח‪ .‬ונחלקו אביי ור"ז בבהמה קשורה‪ ,‬דליכא‬ ‫ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל שלבוד אומרים‬ ‫חכמים לעלות או להשתמש באילן שמא יתלוש‪ ,‬ואם עבר למיחש שמא תברח‪ ,‬דלאביי חיישינן שמא תמות‪,‬‬ ‫בפחות מד"ט‪.‬‬ ‫ועלה ביו"ט יצא יד"ח‪ .‬שתים באילן ואחת בידי אדם ולר"ז אין לחוש שמא תמות דאין שכיח שתמות‪.‬‬ ‫עצמה‬ ‫בפני‬ ‫אחת‬ ‫שכל‬ ‫סמוכות‬ ‫קורות‬ ‫ב' שתי‬ ‫או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין אמנם צריך לשים בין רגליה הוצא ודפנא כדי שלא‬ ‫אינה מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי לה ביו"ט‪ ,‬אבל ג' בידי אדם ואחת באילן כשרה יהיה שם רווח‪ .‬וכן צריך לקושרה למעלה‪ ,‬דאל"כ‬ ‫לקבל אריח שרוחבו טפח וחצי‪ ,‬אם שתיהם יחד ועולין לה ביו"ט‪ .‬לרש"י גם הסיפא של שתים באילן וכו' יש לחוש שמא תרבוץ‪ ,‬ומ"מ חיישינן שמא תמות‪,‬‬ ‫רחבות טפח כדי לקבל אריח לרחבו כשרה‪ ,‬ואם איירי בסוכה הבנויה ע"ג האילן‪ ,‬ובשתים בידי אדם ואחת ותתכווץ מעט‪ ,‬ואם תהיה פחות מג' לסכך וגובהה‬ ‫לאו פסולה‪ .‬ולרשב"ג אם א"א להושיב עליהם אריח באילן חשיב משתמש באילן כיון שאם ינטל האילן תפול‬ ‫יהיה ז"ט ומשהו לא יהיה לבוד ולא ישים לב כיון שזה‬ ‫לרחבו‪ ,‬מרחיקן זו מזו ודי שיקבלו אריח לארכו שזה קרקעית הסוכה‪.‬‬ ‫לא ניכר‪.‬‬ ‫ג' טפחים‪ ,‬ובלבד שיהיו חזקות בכדי לקבל כובדו ואורכו כ"ג‪ .‬ראש הספינה‪ -‬אם אינה יכולה לעמוד ברוח הגמ' שואלת (כ"ד‪ ).‬שאם מדאורייתא דבר שיש בו‬ ‫של אריח ג"ט‪.‬‬ ‫מצויה דיבשה פסולה לכו"ע דלא חשיבא אפי' דירת רוח חיים כשר למחיצה‪ ,‬א"כ למה ר"מ סובר שאין‬ ‫ג' אם יש ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה‪ ,‬עראי‪ ,‬ואם יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה טומאת גולל בדבר שיש בו רוח חיים והרי זה דין‬ ‫ואין ברוחבם טפח‪ ,‬מצטרפות יחד להכשר מבוי כשרה לכו"ע אפי' למ"ד דסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬ואם לקולא‪( .‬ור"י מטמא)‪.‬‬ ‫אם אין העליונה למעלה מכ' אמה ואין התחתונה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ולא ברוח מצויה ולכן מבאר רב אחא בר יעקב דטעמא דר"מ משום‬ ‫למטה מי"ט‪ .‬הגמ' מבארת שהכונה לשני מקרים דים שהוא כאינה מצויה דיבשה‪ ,‬ר"ג פוסל דדירת קבע דס"ל שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה כיון‬ ‫שהיא עומדת ע"י דבר שאין בו ממש‪ ,‬וי"א שמחיצה‬ ‫שונים‪ ,‬שאם שניהם למעלה צריך שהעליונה לא בעינן‪ ,‬ור"ע מכשיר דדירת עראי בעינן‪.‬‬ ‫תהיה למעלה מכ' אמה‪ ,‬ואם שניהם למטה שלא ע"ג גמל‪ -‬העושה סוכתו (‪-‬קרקעית הסוכה) ע"ג שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ורוח חיים אינו‬ ‫תהיה התחתונה למטה מי"ט‪ ,‬אבל בשני גמל‪ ,‬ר"י פוסל דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון בידי אדם לנפחו‪ ,‬ונ"מ במחיצה שהעמידה בנוד‬ ‫המקרים צריך שלא יהיה מרחק ג"ט בין הקורות‪ ,‬שחכמים אסרו לעלות לה ביו"ט נמצא שאינה ראויה ליו"ט‪ ,‬תפוח‪ ,‬דחשיב עומדת ברוח‪ ,‬אבל עשויה בידי‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫ור"מ מכשיר שהרי מדאורייתא ראויה היא לז'‪.‬‬ ‫דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מרוחב טפח‪.‬‬ ‫צילתה כחמתה‪ -‬סוכה שבדקו למטה ומצאו‬ ‫חשש שמא‪...‬‬ ‫עשאה לבהמה דופן לסוכה‬ ‫שצילתה כחמתה‪ ,‬כשרה‪ ,‬מפני שודאי למעלה‬ ‫הגמרא מבארת מתי דבר מסוים נאסר וכדומה‪ ,‬אף‬ ‫נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם בהמה כשרה להיות‬ ‫צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬אבל אם צילתה כחמתה‬ ‫שלפי המצב כרגע אין סובה לאסור‪ ,‬אבל יש לחשוש‬ ‫דופן לסוכה‪ .‬והגמרא מבארת בכמה אופנים מה הטעם‬ ‫בסכך פסולה‪ .‬לרש"י כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר‬ ‫שיתחדש מצב שהוא סיבה לאסור‪.‬‬ ‫של רבי מאיר לפסול‪ ,‬ולאיזה עוד דברים בהמה פסולה‪.‬‬ ‫בהכרח הצל למטה יהיה פחות מהחמה ופסולה‪ ,‬ואם הצל‬ ‫כ"ג‪ :‬אכילת תרומה באשת כהן‪ -‬בת ישראל‬ ‫ר"י מכשיר בהמה לדופן סוכה‪ ,‬ור"מ פוסל דבר‬ ‫שלמטה שוה לחמה‪ ,‬בהכרח הסכך מרובה על האויר וכשרה‪.‬‬ ‫שנישאת לכהן והלך בעלה למדה"י‪ ,‬או שנתן גט‬ ‫שיש בו רוח חיים לסוכה‪ ,‬וללחי‪ ,‬ולפסי ביראות‬ ‫(להתיר למלא מבור ברה"ר שהוא עמוק י"ט‪ ,‬ומפני בהמות‬ ‫המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים‬ ‫לאשתו ע"מ שיחול שעה אחת קודם מיתתו כדי‬ ‫עולי רגלים התירו בד' דיומדין בד' הפינות)‪ ,‬ולגולל (לרש"י‬ ‫מתוכה כשרה‪ ,‬ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים‬ ‫שלא תיזקק לחליצה אם ימות פתאום‪ ,‬לאביי ר"מ סובר‬ ‫גולל היינו כסוי ארונו של מת‪ ,‬והיינו שמה שלומדים מ"על‬ ‫מתוכה ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה‪ ,‬וב"ה‬ ‫שאסור לה לאכול תרומה שמא ימות‪ ,‬ור"י סובר‬ ‫פני השדה" שכסוי ארון המת מטמא במגע ובאהל‪ ,‬אינו שייך‬ ‫מכשירים‪.‬‬ ‫שמותר דלא חיישינן שמא ימות‪.‬‬ ‫בבעלי חיים)‪ ,‬ולריה"ג דבר שיש בו רוח חיים פסול‬ ‫מבצע סיכומי סוגיות‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית‬ ‫‪ 13‬שיעורים לשמיעה טלפונית ‪ ₪ 500‬בלבד‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪ ,‬שיעור‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת‪.‬‬ ‫הפתיחה חינם בקו ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪4‬‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫וזכרון‪ .‬שיעור הסברה על המתווה בקו‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫תמצית ‪ .02-3131-465‬שלוחה ‪.7‬‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫הנרשמים (בנדרים פלוס קופת תמצית)‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫לשליחת הסיכומים‪ ,‬זכאים לשמיעה‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫טלפונית של הקורס המלא 'אומנות‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫הסיכום – כדרך להתענג בידיעת‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫התורה' במחיר ‪ ₪ 120‬במקום ‪,500‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ולבחורים ‪ ₪ 60‬במקום ‪.300‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים‪02-3131-465 -‬‬ ‫הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים‪.‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫ו‪ 5‬זוכים בזכות קניה ‪ ₪ 100‬ביפה נוף‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 123‬מקץ‬ ‫מבחן ‪ 122‬וישב‬ ‫מבחן ‪ 121‬וישלח‬ ‫מבחן ‪ 120‬ויצא‬ ‫מבחן ‪ 119‬תולדות‬ ‫סוכה כ"ו‪ .‬עד כ"ט‪.‬‬ ‫סוכה כ"ב‪ :‬עד כ"ה‪:‬‬ ‫סוכה י"ט‪ .‬עד כ"ב‪.‬‬ ‫סוכה ט"ו‪ :‬עד י"ח‪:‬‬ ‫סוכה י"ב‪ .‬עד ט"ו‪.‬‬ ‫כ"ו‪ .‬האם מותר לישן מחוץ לסוכה בחולה‬ ‫כ"ב‪ :‬מהו שיעור הסכך שהוא כשר לכולי עלמא?‬ ‫י"ט‪ .‬סכך הממשיך מאחורי הדופן או צד הפתח‪,‬‬ ‫י"ב‪ .‬מתי סיכוך בחבילי קש או עצים פסול‬ ‫א' שאין הכוכבים נראים מתוכה‪.‬‬ ‫ואין שם אלא ב' דפנות‪ ,‬האם זה כשר לסוכה?‬ ‫ט"ו‪ :‬האם סוכה שחציה סכך כשר וחציה סכך‬ ‫מדאורייתא?‬ ‫שאין בו סכנה או בשינת עראי על המיטה?‬ ‫פסול כשרה?‬ ‫א' מותר‪.‬‬ ‫ב' שאין זהרורי חמה נראים מתוכה‪.‬‬ ‫א' כשר‪.‬‬ ‫א' אם הניח שלא לשם סיכוך ונמלך לסיכוך‪.‬‬ ‫ג' שאין גשמים יורדים לתוכה‪.‬‬ ‫ב' פסול‪.‬‬ ‫א' תלוי במחלוקת לגבי מחיצות שבת אם צריך עומד‬ ‫ב' אף אם הניח לשם סיכוך כל זמן שלא התיר את‬ ‫ב' שינת עראי אסורה וחולה שאין בו סכנה מותר‪.‬‬ ‫ג' מאחורי הסוכה פסול‪ ,‬ומאחורי צד הפתח כשר‪.‬‬ ‫מרובה על הפרוץ או שמספיק פרוץ כעומד‪.‬‬ ‫החבילה‪.‬‬ ‫ג' שינת עראי מותרת ע"י שומר‪ ,‬וחולה שאין בו‬ ‫ב' בסוכה לכולי עלמא כשר‪.‬‬ ‫ג' אף אם הניח לשם סיכוך והתיר את החבילה‪.‬‬ ‫סכנה מותר‪.‬‬ ‫כ"ג‪ .‬במה נחלקו רבי עקיבא לרבן גמליאל לענין‬ ‫י"ט‪ :‬המשעין סכך על הכותל‪ ,‬והגביה את הסכך מן‬ ‫ג' בסוכה לכולי עלמא פסול‪.‬‬ ‫כ"ו‪ :‬מהו שיעור אוכל לברכה ולנטילת ידים‬ ‫העושה סוכתו בראש הספינה?‬ ‫י"ב‪ :‬האם אפשר לסכך בחיצים?‬ ‫א' האם הספינה נחשבת ניידת או שהמים זזים והיא‬ ‫הקרקע טפח או הרחיקו מן הכותל טפח‪ ,‬האם‬ ‫לפי רבי צדוק (משנה ורש"י)?‬ ‫ט"ז‪ .‬האם פסול תעשה ולא מן העשוי נאמר גם‬ ‫א' נקבות פסולים מדאורייתא‪ ,‬וזכרים פסולים‬ ‫קבועה‪.‬‬ ‫הסוכה כשרה?‬ ‫א' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים‪ ,‬וכזית לברכה‬ ‫א' כשרה לכו"ע‪.‬‬ ‫על הדפנות (רש"י)?‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫ב' האם סוכה העומדת ברוח מצויה של יבשה ולא‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ב' נקבות פסולים מדרבנן‪ ,‬וזכרים כשרים‪.‬‬ ‫של ים כשרה‪.‬‬ ‫ב' מחלוקת רבי אליעזר וחכמים‪.‬‬ ‫ב' כזית לברכת המזון‪ ,‬ונטילת ידים וברכה ראשונה‬ ‫ג' בהגביה מן הקרקע כשר‪ ,‬ובהרחיק מן הכותל מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ג' נקבות פסולים מדאורייתא‪ ,‬וזכרים כשרים‪.‬‬ ‫בכל שהוא‪.‬‬ ‫ג' האם מותר לעלות לספינה בשבת יום טוב‪.‬‬ ‫ג' אם חסר בשיעור הדופן כן‪ ,‬ואם חסר בהכשר‬ ‫ג' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים‪ ,‬וברכה‬ ‫הדפנות לא‪.‬‬ ‫י"ג‪ .‬דבר המחובר מתחילת ברייתו בצד אחד‬ ‫כ‪ .‬מה מדייק רב פפא מדברי רבי אליעזר בברייתא‬ ‫ראשונה בכל שהוא‪.‬‬ ‫מדוע העושה סוכתו על גבי בהמה פסולה לפי‬ ‫ובצד השני הוא מופרד‪ ,‬האם הוא כשר לסיכוך?‬ ‫לגבי מחצלת קנים גדולה "אם אינה מקבלת‬ ‫ט"ז‪ :‬מהו הגובה הכי קטן של דופן שאפשר לצאת‬ ‫רבי יהודה (גמרא כ"ג‪?).‬‬ ‫א' כמות שהוא כשר‪ ,‬ואם אגדו בצד השני פסול‪.‬‬ ‫כ"ז‪.‬‬ ‫טומאה מסככים בה"?‬ ‫בו ידי חובת סוכה?‬ ‫א' מפני שאין לה קבע‪.‬‬ ‫ב' אף אם אגדו בצד השני כשר‪.‬‬ ‫כיצד ניתן להשלים סעודת יו"ט ראשון לפי רבי‬ ‫א' שבסתמא אינה מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫ב' מפני שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה‪.‬‬ ‫א' שבעה טפחים ומשהו‪ ,‬והכשרו ע"י לבוד‪.‬‬ ‫ג' אף אם לא אגדו בצד השני פסול‪.‬‬ ‫אליעזר?‬ ‫ב' שבסתמא היא מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫ג' שכיון שאסור לעלות לה ביום טוב אינה ראויה לכל‬ ‫ב' ארבעה טפחים ומשהו‪ ,‬והכשרו ע"י תרי לבוד‪.‬‬ ‫א' יאכל באחד מימי הסוכות ג' סעודות‪.‬‬ ‫ג' שאם עשאה לשכיבה היא מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫ז' ימי הסוכות‪.‬‬ ‫ג' י' טפחים‪ ,‬ואין אומרים לבוד בגובה הדפנות‪.‬‬ ‫י"ג‪ :‬ירקות הראוים לאכילה והם מתייבשים‬ ‫ב' יאכל ביו"ט אחרון ג' סעודות‪.‬‬ ‫בתוך ז' ימים‪ ,‬מה דינם לענין סיכוך?‬ ‫ג' יאכל ביו"ט אחרון מיני תרגימא אחר סעודתו‪.‬‬ ‫כ‪ :‬על איזה מיטה נחלקו תנא קמא ורבי יהודה אם‬ ‫י"ז‪ .‬באיזה שיעור אויר או סכך פסול פוסלים את‬ ‫כ"ד‪ .‬מה טעם הפוסל דופן סוכה שהעמידה בנוד‬ ‫א' כשרים‪ ,‬כיון שגידולם מן הארץ‪.‬‬ ‫אפשר לישן תחתיה בסוכה?‬ ‫הסוכה?‬ ‫כ"ז‪ :‬האם אדם יוצא ידי חובה בסוכה שאולה‬ ‫מנופח?‬ ‫ב' פוסלים בד' טפחים כדין סכך פסול‪ ,‬כיון שאוכל‬ ‫א' בגבוהה פחות מעשרה טפחים‪.‬‬ ‫א' סכך פסול ד' אמות בצד וד' טפחים באמצע (וי"א ד'‬ ‫מקבל טומאה‪.‬‬ ‫או גזולה (לפי רבנן)?‬ ‫א' שחוששים שמא יבקע הנוד‪.‬‬ ‫ב' בגבוהה עשרה טפחים‪.‬‬ ‫אמות)‪ ,‬ואויר בכל מקום בג' טפחים‪.‬‬ ‫ג' פוסלים בג' טפחים כדין אויר‪ ,‬כיון שהם‬ ‫א' יוצא ידי חובה בכל אופן‪.‬‬ ‫ב' שמחיצה העשויה ברוח אינה מחיצה‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ב' בצד בין סכך פסול בין אויר פוסלים רק בד' אמות‪,‬‬ ‫מתייבשים מהר‪.‬‬ ‫ב' אינו יוצא דכתיב "תעשה לך"‪.‬‬ ‫ג' משום מעמיד בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫ובאמצע סכך פסול ד' טפחים (וי"א ד' אמות) ואויר ג'‬ ‫ג' בשאולה יוצא ידי חובה ובגזולה אינו יוצא ידי‬ ‫כ"א‪ .‬עד איזה שיעור סובר רבי יהודה שאהל שאינו‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫י"ד‪ .‬באיזה נסר נחלקו רבי יהודה ור"מ אם הוא‬ ‫חובה‪.‬‬ ‫כ"ד‪ :‬באיזה אופן העושה סוכתו בין האילנות‬ ‫עשוי בידי אדם אינו אהל?‬ ‫ג' בין באמצע בין בצד סכך פסול ד' טפחים‪ ,‬ואויר ג'‬ ‫כשר לסיכוך?‬ ‫פסולה?‬ ‫א' עד טפח‪.‬‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫מאיזה דין חזר בו רבי אליעזר?‬ ‫א' לרב נחלקו ברחבים ד' טפחים‪ ,‬ולשמואל נחלקו‬ ‫א' באופן שהאילנות מחוברים לקרקע‪.‬‬ ‫ב' עד כמלוא אגרוף‪.‬‬ ‫א' ממה שאדם חייב לאכול בסוכה י"ד סעודות‪.‬‬ ‫ברחבים ג' טפחים‪.‬‬ ‫ג' עד ד' טפחים‪.‬‬ ‫י"ז‪ :‬האם שני שיעורים שאינם שוים מצטרפים?‬ ‫ב' ממה שאין עושים סוכה בחולו של מועד‪.‬‬ ‫ב' באופן שהאילנות נעים ברוח‪.‬‬ ‫ב' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים‪ ,‬ולשמואל נחלקו‬ ‫ג' שצריך להיות באותה סוכה כל ז' ימי הסוכות‪.‬‬ ‫ג' בכל אופן‪ ,‬משום תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫א' מצטרפים רק לשיעור הגדול‪.‬‬ ‫אף ברחבים פחות מג' טפחים‪.‬‬ ‫כ"א‪ :‬אלו דינים יתכן שאמרם רבי יהודה משום‬ ‫ב' מצטרפים גם לשיעור הקטן‪.‬‬ ‫ג' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים‪ ,‬ולשמואל נחלקו‬ ‫כ"ח האם נשים או קטנים חייבים בסוכה?‬ ‫שהוא סובר שסוכה היא דירת קבע (גמרא ורש"י)?‬ ‫ג' אינם מצטרפים כלל‪.‬‬ ‫אף ברחבים פחות מג' טפחים‪.‬‬ ‫כ"ה‪ .‬האם אדם טרוד פטור ממצוה?‬ ‫א' שמותר לישן בסוכה תחת המיטה‪.‬‬ ‫א' נשים חייבות וקטנים פטורים לגמרי‪.‬‬ ‫א' רק בטרוד טירדה של מצוה‪.‬‬ ‫ב' נשים פטורות וקטנים חייבים מגיל חינוך באינו‬ ‫ב' שסוכה הנסמכת על כרעי המיטה פסולה‪.‬‬ ‫י"ח‪ .‬מה נחלקו רב אחא ורבינא (י"ח‪ ).‬בדין לבוד?‬ ‫י"ד‪ :‬סכך פסול בצידי הסוכה במקום שאין דופן‪,‬‬ ‫ב' גם בטרוד טירדה של רשות‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫צריך לאמו‪.‬‬ ‫א' האם אומרים לבוד להחמיר או לא‪.‬‬ ‫באיזה שיעור הוא פסול (גמרא ורש"י)?‬ ‫ג' בכל אופן חייב‪.‬‬ ‫ג' נשים חייבות רק באכילה ולא בשינה‪ ,‬וקטנים‬ ‫ב' האם אומרים לבוד בסוכה קטנה‪.‬‬ ‫א' ארבע אמות‪.‬‬ ‫חייבים מדין חינוך באינו צריך לאמו‪.‬‬ ‫כ"ב‪ .‬מהו הרוחב שאומרים בו חבוט רמי‪ ,‬ומהו‬ ‫ג' האם אומרים לבוד באמצע הסוכה‪.‬‬ ‫ב' ארבעה טפחים‪.‬‬ ‫כ"ה‪ :‬האם אבל חייב בסוכה ובתפילין?‬ ‫המרחק בגובה שצריך להגיע בו לחבוט רמי?‬ ‫ג' שלשה טפחים‪.‬‬ ‫כ"ט‪ .‬מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו‬ ‫א' פטור מסוכה כיון שהוא מצטער‪ ,‬ומתפילין משום‬ ‫א' רוחב כל שהוא‪ ,‬וגובה טפח‪.‬‬ ‫י"ח‪ :‬באיזה אופן מודה אביי שלא אומרים פי‬ ‫שנאמר בהם "פארך חבוש עליך"‪.‬‬ ‫ב' רוחב טפח‪ ,‬וגובה ג' טפחים‪.‬‬ ‫ט"ו‪ .‬מה המחלוקת של ב"ש וב"ה לגבי תקרה‬ ‫הגשמים?‬ ‫תקרה יורד וסותם?‬ ‫א' מיד‪.‬‬ ‫ב' חייב בסוכה‪ ,‬ובתפילין פטור רק ביום הראשון‪.‬‬ ‫ג' רוחב ד' טפחים‪ ,‬וגובה ג' טפחים‪.‬‬ ‫שאין עליה מעזיבה?‬ ‫א' בסוכה שיש לה ב' דפנות זה כנגד זה‪.‬‬ ‫ב' בסיום אכילתו‪ ,‬או בכל זמן שיתעורר משנתו‪.‬‬ ‫ג' חייב בסוכה‪ ,‬ובתפילין פטור כל שבעה‪.‬‬ ‫א' האם תקרת בית שבא לבטלה לשם סיכוך יש בזה‬ ‫ב' כשאין פי התקרה נראה‪.‬‬ ‫ג' בסיום אכילתו‪ ,‬או כשיתעורר משנתו אחרי‬ ‫גזירת תקרה‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫שיאור היום‪.‬‬ ‫ב' האם יש גזירת תקרה בנסרים רחבים ד' טפחים‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬