תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — ויצא (2026-11-16)

גליון | 38סוכה ט .עד כ"ג | :כסלו ה'תשפ"ז
בוקעת ועולה .ולרב חסדא ולרבה בר אבוה ד' סוכה שיש לה כסוי נוסף מלבד הסכך כמה דינים בהכשר הסוכה
טפחים ,דלא מצינו מקום חשוב פחות מד"ט, כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ,ודרשו חז"ל ממה שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו
ולשמואל השיעור לפסול הוא י' טפחים כשיעור שהתורה כתבה בסכת בכתיב חסר שצריך שיהיה רק
הכשר הסוכה ,דהא משום ב' סוכות פסלה קרא. סכך אחד על הסוכה ,למעט סוכה שהיא תחת אילן או
ודר ,ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר ,הפנימית אינה
תחת סוכה אחרת או תחת תקרת הבית .ולהלן יבוארו סוכה ,דאף דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את הסוכה
ר"י אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה אופני הפסול וההכשר בסוכות אלו ,והאם סדין או נוי לשם חג ,מ"מ בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם סוכה
כשרה -אין נ"מ בדיורים בפועל ,אלא כל שאינה סוכה פוסלים את הסוכה. לאפוקי כאן שדר שם כל השנה ,וחייבת במזוזה לעולם
ראויה לדיורים התחתונה כשרה .ולשמואל ליכא מפני שכל דירתו שם .והחיצונה כשרה לסוכה דכיון
ט :סוכה תחת האילן -אם האילן צילתו מרובה
לפרושי שנחלקו בפחות מי' ,שהרי לשיטתו אף שכל השנה אינו דר בה איכא היכרא שהוא דר בה לשם
לת"ק כשרה בפחות מי' ,וכן אם אין העליונה יכולה מחמתו הסוכה פסולה ,כאילו עשאה בתוך הבית, סוכה ,ופטורה ממזוזה לעולם ,מפני שאינה דירה אלא
דמחובר פסול לסיכוך דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" ממה
לקבל כרים וכסתות ולישן שם ,אינה פוסלת ,אלא מעבר ,ואין לחייבה מדין בית שער שחייב במזוזה
שאתה מאסף כגון פסולת גורן ויקב .ואם האילן חמתו
נחלקו היכא שראויה לקבל כרים וכסתות ע"י מדרבנן ,מפני שגם הפנימית אינה קבועה ואינה חשובה
מרובה מצילתו ,אם חבט –השפיל את ענפי האילן
הדחק ,דרבנן סברי שכיון שיכולה לקבל ע"י הדחק יש שם להיות לה בית שער.
סוכה על העליונה וממילא התחתונה פסולה ,ולר"י כיון
ועירבם עם הסכך הכשר ,ואין נראים בעין ,כשרה,
דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה. ומצטרפים ענפי האילן להשלים לצילתו מרובה מחמתו, סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה,
משום ביטול ברוב ,אבל בלא חבט פסול כיון שהסכך נשים ,בהמה ,כותים) ,ורקב"ש (רועים ,בורגנים,
האם פריסת סדין פוסלת את הסכך- הפסול מצטרף לסכך הכשר וכיון שאינו מעורב אינו קייצים ,שומרי פירות שעשאוה לישב בה מפני השרב,
הפורס סדין מעל הסכך כדי שלא יהיה שמש ,או בטל ,ולא גוזרים אטו היכא דלא חבטן ,ומותר והם ישראלים ,ולא עשאוה לשם חג) ,כשרה ,ובלבד
מתחת הסכך כדי שלא ישרו עלים לסוכה ,פסולה, לעשות כן לכתחילה .וכן הא דתנן הדלה עליה את שתהיה מסוככת כהלכתה ,והיינו דמוכחא מילתא
דכיון שהניחו כדי להגן ,שוייה סכך ,וסדין פסול לסכך כיון הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן שעשייתה הראשונה היתה לשם צל ולא לצניעות
שהוא מקבל טומאה. והסיכוך הכשר הוא הרוב ,כשרה ,היינו בשחבטן בעלמא ,דבעינן סוכה לשם צל מהשמש .י"א שגנב"ך זה
שאז הכל נחשב כשר ,אבל בלא חבטן צריך צלתה מרובה הפורס סדין כדי ליפות את הסוכה ,הסוכה כשרה, יותר חידוש להכשירם משום שאינם בני חיובא,
כיון שאין על הסדין שם סכך. מחמתה ללא מה שהדלה .וכתב רש"י דשמעינן מהכא
שאפשר לסכך על קני הגג ,אע"פ שהם סמוכים זה לזה וי"א שרקב"ש זה יותר חידוש משום שאינם
דין דברים הבאים לנוי הסוכה- בפחות מג' ,כיון שחמתן מרובה מצילתן. קבועים.
שימוש בהם -סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין סוכה על גבי סוכה- ט .עשית הסוכה לשמה -סוכה שעשאה יותר
סוכה תחת סוכה (וכן סוכה תחת אילן וסוכה בתוך וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון מל' יום לפני החג ,לבית שמאי פסולה דבעינן
הבית) פסולה ,דכתיב "בסכת" חסר .והיינו היכא של חג ,ואם התנה עליהם ואמר איני בודל מהם כל בין
עשיה לשמה ,דכתיב "חג הסוכות תעשה לך
ששתי הסוכות צילתן מרובה מחמתן ,ובאופן זה השמשות ,הכל לפי תנאו. שבעת ימים" ,ולב"ה כשרה ,ואיתא בירושלמי שצריך
הסוכה התחתונה פסולה ,והעליונה כשרה אם י :נויי סוכה אין ממעטים משיעור סוכה ,והיינו שאם לחדש בה דבר ,י"א טפח ,וי"א כל שהוא על פני כולה,
הסכך שלה נמצא עד כ' אמה ,ואם הסכך של הסכך הוא למעלה מכ' ,אין ממעטים את הסוכה להכשירה, ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של
העליונה גבוה יותר מכ' אמה מהגג של התחתונה שזה כיון שאינם ממין סכך ,וכן אינם פוסלים אם יורדים למטה
מועד ,וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של
מי"ט .ומן הצד ממעטים משיעור ז"ט. הקרקעית של העליונה ,גם העליונה פסולה. מועד אם לא עשאה מתחילה ,ואם עשה את הסוכה
נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך ,לרב נחמן
י .ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ולמטה לשם חג ,או בתוך ל' יום לסוכות ,כשרה לכו"ע,
כשרה דהם בטלים לסוכה ,ולרב חסדא ולרבה בר רב דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג,
הונא פסולה משום דחשיב אהל מפסיק ונמצא שאינו
מכ' ,והתחתונה צילתה מרובה מחמתה ,התחתונה
בסתמא עשייתה לשמה.
כשרה שאינה נחשבת סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה בסוכה .ומ"מ כשהיו בבית ריש גלותא ישבו בסוכה
כזו ,משום ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה,
חמתה מרובה מצילתה ,ואין סכך העליונה פוסל משום סכך עצי סוכה אסורים כל שבעה ,דכתיב "חג הסוכות
פסול כיון שהוא בתוך כ' ,והעליונה פסולה כיון שחמתה שבעת ימים לד' " ,כשם שחל שם שמים על
והמצוה היא הקבלת פני רבו ברגל.
החגיגה לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם מרובה מצילתה ,אבל אם העליונה למעלה מכ' ,וזה פוסל אף
שטיחת כתונת ע"ג סוכה -רב אשי אמר לעבדו בחמתה מרובה ,כיון שסכך למעלה מכ' הוא סכך פסול,
משלחן גבוה ,ו"חג" הוא מלשון חגיגה ,כך חל שם שמים
שיוריד את הכתונת ששטח ע"ג הסוכה ליבשה וקמ"ל שלא גוזרים שמא יבואו לצרף סכך פסול
על הסוכה.
לאחר שתתייבש ,כדי שלא יאמרו שמסככים לסכך כשר ,והיינו להכשיר אף כשהסכך של העליונה
בדבר המקבל טומאה ,אבל כשניכר שהיא רטובה לשמה בציצית -ציצית שעשאה מן הקוצים למעלה מכ'.
א"צ להסירה. חוטים שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה דהוא כמאן
בולטים כקוצים ,או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה דליתא ,והעליונה צילתה מרובה מחמתה ,והסכך
דיני כילה נקליטין וקינופות הבגד ,או מן הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו של העליונה בתוך כ' לקרקע ,שתיהן כשרות ע"י סכך
מהאריגה ,פסולה ,דכתיב "גדילים תעשה לך" העליונה.
סוכה שיש בתוכה אהל עם קירוי אין על חלל האהל דין
סוכה .ולהלן יבואר מה הדין כשמעל המיטה תלוי כיסוי, לשם חובך .ואם עשאה מן הסיסין ,לרב כשרה ההבדל בין סכך לסכך כדי להחשיבם לב' סוכות
מתי הוא נחשב כאהל בפני עצמו ותוכו פסול לסוכה ,ומתי כיון שנתלו בבגד לשמה ,ולשמואל פסולה דבעינן גם לפסול התחתונה -לרב הונא טפח ,כדמצינו לענין
אינו נחשב כאהל והנמצא בתוכו נחשב כנמצא בסוכה, טויה לשמה.
והדבר תלוי אם יש בו גובה י' טפחים ,ואם יש בו לפחות טומאה שרק טפח מביא את הטומאה אם יש קורה
טפח שאינו משופע ,ואם זה קבוע או עראי ,וכדלהלן. ארוכה ויש טומאה תחת אחד מראשיה כל מה שתחת
הקורה טמא אם היא רחבה טפח ויש שם חלל טפח ,ודין זה סוכה גזולה פסולה ,דכתיב "חג הסוכות תעשה
כילה בסוכה -מותר לישן בסוכה בתוך כילה אף הוא הלכה למשה מסיני ,וחוצץ מפני הטומאה אם יש לך" .וכן ציצית גזולה פסולה ,דכתיב "ועשו להם"
אם יש לה גג כיון שאינה קבועה בחזקה ,ובלבד שלא כלי מעל הטומאה ,ובפחות מטפח הוי טומאה רצוצה שהיא משלהם.
פסולת גורן (–קשין) ויקב (-זמורות ואשכולות ריקנים). לארבע ,וחזר וכפלו הרי כאן ח' ,ולא חתכו עד אחר תהיה גבוהה י"ט דפחות מי"ט לא חשיב אהל ,ובכילת
ורב ירמיה שואל שי"ל שהכונה ליין קרוש .ורב שעשה כל הגדילים וקשריהם ,שלפי רב יכול לחתוך חתנים שאין לה גג כשאר כילות אלא גגה משופע ,מותר
את החוט והציצית כשרה דפסיקתה זו היא אשי אומר שלומדים מהמ' של מגרנך ומיקבך אף בגבוהה י"ט.
עשייתה ,ולשמואל וללוי לא מהני שיחתוך ,שמסככים בפסולת שנוטלים מהם ,ולא בהם עצמם. נקליטין -מותר לפרוס סדין ע"ג ב' נקליטי המיטה
ובברייתא מבואר כדעת שמואל .והא דאמר לרב חסדא לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו עלי הנמצאים בב' צידי המיטה ,ועליהם כלונסא ,וטעם ההתר הוא
זית ועלי עץ שמן ועלי הדס (שוטה שאינו של שלש
שמואל שאם הטיל חוטים לשתי קרנות בבת משום שהסדין מונח בצורה משופעת ואין לו גג רחב טפח,
שלש עלים ,לסכך) ועלי תמרים ועלי עץ עבות איירי אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר, ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהים י"ט מהמיטה,
(ללולב)" .פסוק הוא בעזרא לעשות סוכות ולא הזכיר כאן
בפסק ואח"כ קשר ,וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף" שאז אסור אפי' אם אין לה גג כיון דקביעי יותר
אלא דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו. מכילת חתנים ,וכן מותר לישן בסוכה תחת מיטה
חיוב נשים בציצית -מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא שאינה גבוהה י"ט( .ולר"י מותר בכילה אף ביש לה
סיכוך בחבילות היה עושה ציצית לאשתו .וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב) גג והיא גבוהה י"ט ,וכן מותר לישן תחת מיטה,
חבילות עצים וכדומה פסולות לסיכוך .אם הניחם שלא
דס"ל שלילה זמן ציצית ,ו"וראיתם אותו" ממעט כסות דס"ל דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע).
סומא ,וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא ,ולכן
לצורך סיכוך אלא למטרה אחרת אין עליהם שם סכך נשים חייבות בציצית. קינופות -פירס סדין ע"ג הקינופות והיינו ע"ג ד'
כלל מדאורייתא ,ואף אם הניחם לצורך סיכוך פסול עמודים הנמצאים בד' צידי המיטה שיש עליהם כלונסאות,
מדרבנן שמא יניחם ליבשם וימלך לסכך בהם .ולהלן י"א :תעשה ולא מן העשוי בלולב -עבר והרחיק את הסדין מן הסכך ,פסולה ,אע"פ שאינם
(י"ב .וכן בדף י"ג) יבוארו פרטי הדינים בזה.
וליקט ענבי ההדס ביו"ט שאם היו הענבים מרובים גבוהים י"ט ,כיון דקביעי בחזקה ,ואף שבנקליטין
י"ב .חבילי קש או עצים או זרדים אין מסככים מהעלים פסול משום דהוי מנומר ואינו הדר ,ואסור למעט מותר באינם גבוהים י"ט ,קינופות קביעי יותר
בהם כשהם קשורים ,ואם הניחם כדי ליבשם ונמלך ביו"ט משום מתקן מנא ,ואם עבר על דברי חכמים וליקטן מנקליטין ,ואע"פ שלא פרס סדין לסיכוך ,וממילא אין
עליהם לסיכוך פסול דאורייתא משום תעשה ולא ביו"ט רבי שמעון בר יהוצדק פוסל וחכמים לפסול משום מסכך בדבר המקבל טומאה ,פסול משום
מן העשוי ,דכיון שלא הניחם לשם צל אין שם סוכה חל
מכשירים .הגמ' רוצה לומר שלכו"ע לולב צריך שאהל מפסיק בינו לסוכה .ולשמואל דס"ל שאין סוכה
עליו ,ואפי' אם הניחם לשם סכך פסול מדרבנן אגד לאגוד את ג' המינים יחד ,וא"כ יש בו עשיה ,ויש תחת סוכה פסולה אלא כשהעליונה גבוהה י"ט,
משום גזירת אוצר והיינו שמא יניחם כדי ליבשם בלולב דין תעשה ולא מן העשוי דילפינן מסוכה אע"ג דקביעי ,צ"ל דלמיפסל סוכה משום סוכה תחת
וימלך לסכך בהם .וריו"ח דייק מלשון המשנה "אין בבנין אב ,ונחלקו אי אמרינן בסוכה ובלולב סוכה בעי עשרה ,אבל לשוויי אהל שלא ישן תחתיו
מסככים בהם" שכוונת המשנה לגזירה ולא לפסול קציצתן זו היא עשייתם ,או לא .והגמ' אומרת א"צ עשרה ,אבל שאר הסוכה כשירה.
דאורייתא ,מדלא קתני "אינה סוכה" כמו בגדיש שאפשר להעמיד שנחלקו אם לומדים לולב
האם כילה או בית נחשבים כיסוי לקריאת
דלהלן. מסוכה ,אבל לכו"ע לא אומרים קציצתן זו היא
שמע -שמואל סובר שערום הישן בכילה מוציא
עשייתן .או שנחלקו אם לולב צריך אגד ,כמו
אם התיר את החבילות כשר לסכך. ראשו וקורא ק"ש ,ואין בזה משום "ולא יראה בך ערות
שנחלקו ת"ק ור"י במקום אחר ,שר"י סובר דבר" ,דכיון דלאו שמיה אהל הרי הוא כמוציא ראשו מחוץ
שלולב שאינו אגוד פסול ,דילפינן גז"ש לקיחה לחלוקו .ואם הכילה גבוהה י' לא מהני שיוציא
עוד מדיני הסכך לקיחה מאגודת אזוב ,ולרבנן כשר ,ולא דורשים ראשו ,דהוי כעומד ערום בבית שאינו יכול להוציא
החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ,משום גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו ,דשמא לא נכתב כדי ראשו חוץ לחלון ולקרות ק"ש דאמרינן למקום שרובו
תעשה ולא מן העשוי ,אבל אם נענע את הסיכוך, לדרוש גז"ש ,וממילא א"א לפוסלו משום תעשה שם ראשו נזרק ,ואמנם בבית אפי' פחות מי' לא מהני
כשר ,ואין כאן גזירת אוצר ,שכיון שנענע את הסכך אין ולא מן העשוי .ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו שיוציא ראשו כיון דקביע.
לחוש שפעם אחרת יעשה סוכה פסולה ,דאם תיקן את משום זה אלי ואנווהו.
המעוות כ"ש שלא יעוות .רב אשי רצה לומר שגם
מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה בגדיש יש גזירת אוצר ולא יועיל נענוע ,אבל ריו"ח
דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ
דייק מדקתני "אינה סוכה" שזה פסול דאורייתא. וגידולו מן הארץ- והוא תלוש ואינו מקבל טומאה
לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ" כל הפסולים ששנינו בסכך כשרים לדפנות ,דדופן
מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את
הסכ :א' שיהיה דבר שגידולו מן הארץ .ב' שאותו הדבר
ומבואר מזה שענן גידולו מן הארץ ,וכיון שסוכה היא זכר לא איקרי סוכה ,דאף שלומדים דפנות מדכתיב ג"פ
יהיה תלוש ולא מחובר .ג' שלא יהיה ראוי לקבל
לענני כבוד דכתיב "כי בסוכות הושבתי את בני "בסוכות" ,מייתורא ילפינן ולא ממשמעותא.
טומאה (למעט כלים וכדומה) .ולהלן יבואר מקור דינים
ישראל" ומתרגמינן "ארי במטלות ענני" ,וכדעת ר"א אלו ,ופרטי הדינים.
י"ב :סיכוך בחיצים -חיצים והיינו הבית יד
שהכונה לענני כבוד ,א"כ צריך לעשות סוכה מדבר
שגידולו מן הארץ כמו עננים ,וכן מדבר שאינו שמחברים אליו את החץ ,זכרים שתוחבים אותם בבית י"א .אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ,
מקבל טומאה ,כמו עננים שאינם מקבלים טומאה ,שהרי קיבול של ראש החץ ,כשרים לסיכוך ,דפשוטי כלי עץ אין והוא תלוש ,דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן
לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם .אמנם מקבלים טומאה ,אבל נקבות שראש החץ נכנס לתוך ויקב הכתוב מדבר ,ואינו מקבל טומאה ,אבל דבר שאין
לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו עושים הנקב שלהם ,פסולים ,כיון שיש להם בית קיבול, גידולו מן הארץ ,אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות
בשעת חנייתם להגנה מפני החמה ,ליכא למילף מהתם ,אע"פ שהוא בית קיבול העשוי למלאות לעולם. המחוסרים מלאכה אינו כשר לסיכוך .ואם סיכך במחובר
די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות. לקרקע פסולה .ואם התלוש הוא יותר מהמחובר
סיכוך בפשתן -אין לסכך באניצי פשתן והיינו כשרה משום ביטול ברוב.
לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה לאחר שכבר תיקנום במסרק ונתלבנו ,כיון שהם ראויים
לך" ,מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל לקבל טומאת נגעים .אבל בהוצני פשתן שלא נישרו ולא האם אומרים קציצתן זו היא עשייתן-
טומאה וגידולו מן הארץ ,ובהמה היא גידולי קרקע לפי נופצו כשר לסכך ,והושני פשתן אין ידוע מה דינם, המסכך במחובר וקצצו ,לרב יוסף שיטת רב שרק
שניזונת מן הקרקע ,כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר ואין ידוע אם הספק הוא בדייק במכתשת ולא נפיץ אם נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי שקצצו,
ובצאן" מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע ,אבל דגים במסרק ,אבל אם נשרו ולא דייק כשרה ,או שגם והיינו שמגביה כל אחד לבדו ומניחו ,כשרה ,וא"צ לסותרה
ומלח וכמהין ופטריות אינם גידולי קרקע ,ולפי זה היה
אפשר לסכך בעורות ,אך כיון שהגמ' דוחה לימוד זה ולומדת בזה יש ספק. כולה ,אבל אם לא נענע פסולה משום "תעשה" ולא מן
העשוי .ורב הונא אמר שזו שיטת שמואל ,אבל רב
מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך בעורות ,דלא חשיב גידולו מן
שושי ושווצרי מיני ירקות שאינם מאכל אדם -לרב
מכשיר אפי' אם לא נענע ,דקציצתן זו היא
הארץ אלא דבר הצומח ,כדמבואר שאין פועלים אוכלים
יהודה מסככים בהם דכיון שאינם מאכל אדם אינם אלא בדבר שגידולו מן הארץ ,וממעטים חולב ומחבץ ומגבן.
עשייתן ,ורק היכא שלא עשה שום מעשה בסכך ,כגון
מקבלים טומאה ,ולאביי שושי מסככים בהם ,אבל החוטט בגדיש ,פסולה .אמנם אם שלפינהו שלופי והגמ' שואלת דא"כ נלמד שהסיכוך יהיה בבעלי
שווצרי אין מסככים בהם ,דכיון שריחם רע והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך לאילן ואין הקציצה חיים.
חוששים שיצא מן הסוכה. ניכרת ,מודה רב שפסול דלא הוי עשיה מעליא.
י"ב .רבין אמר בשם ריו"ח שלומדים מדכתיב
ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית ,וכגון "באספך מגרנך ומיקבך" ,ואין הכונה גורן ויקב י"ג .היזמי והיגי מיני סנה -לרב חנן בר רבא
היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל אותו עצמם שהרי א"א לסכך ביקב והיינו ביין ,אלא הכונה מסככים בהם ,לאביי היזמי מסככים בהם ,אבל
כלים ,ואליבא דר"מ שגוזר אטו כלים המקבלים טומאה, היגי אין מסככים בהם ,כיון שעליהם נושרים ואדם ענפי תאנים ענבים שיבולים ותמרים שיש בהם
ואין המחלוקת משום גזירת תקרה. פירות ,לת"ק אם הפסולת מרובה על האוכל כשר יוצא בגללם מן הסוכה.
י"ד :איתא בברייתא ששני סדינים מצטרפים לסיכוך .ולאחרים צריך שיהיה מרובה אף על
הידות ,דשיעור בית יד סמוך לאוכל גם הוא מקבל טומאה. מרור שיש לו שם לווי -מרריתא דאגמא
לשיעור הפוסל ,והיינו ד"ט באמצע הסוכה ,אבל שני
הגמ' אומרת שמדברי ת"ק מוכח דלא כרבי אבא, יוצאים בו ידי חובת מרור .הגמ' שואלת שהרי
נסרים אין מצטרפים ,ור"י היא דס"ל שאפי' אם כולה
וממילא דברי רבי אבא בהכרח כאחרים ,אבל לרב יש לו שם לווי ,ומצינו גבי אזוב להזאת טמא,
מנסרים כשרה .ולר"מ אף נסרים מצטרפים .לשמואל
מנשיא י"ל שלכו"ע בקוצר לסכך אין דין ידות, שביש לו שם לווי פסול ,והכא נמי כתיב "מרור"
איירי בנסרים שיש בהם ג' ואין בהם ד' ,ולר"מ
ולאחרים יש ידות כיון דאיירי בקצצן לאכילה סתם .אביי מבאר שכיון שבזמן מתן תורה היה
מצטרפים לשיעור ד"ט לפסול את הסוכה .ולרב
ונמלך לסכך בהם ,וטעמייהו דרבנן משום שכיון שמו בלא שם לווי ,ורק אח"כ נשתנה שמו ,כשר,
פחות מד"ט הוי סכך כשר ואין מצטרף לפסול,
שנמלך בטלה מחשבתו הראשונה. דכשהזכירה תורה מרור אף הוא היה בכלל .ורבא מבאר
וע"כ מיירי בנסרים שיש בהם ד"ט ,וכוונת ר"מ
שבאמת שמו מרור סתם ,ואין קורין לו מרריתא
שמצטרפים לד' אמות הפוסלות בצד הסוכה, י"ד .הגמ' שואלת שהרי מחשבה אינה מבטלת את דאגמא אלא משום שמשם מקומו .לרש"י
(ולל"ב לקמן י"ז :שלרב אף באמצע אין הפסול היעוד לאכילה ,כדמצינו גבי קבלת טומאה שכלים מרריתא דאגמא היינו חזרת של אגם.
אלא בד' אמות ,איירי אף באמצע) ,ולר"י כשרה כיון יורדים לידי טומאה במחשבה שחושב שזה יהיה גמר
שאפי' אם כולה מסוככת בהם כשרה.
מלאכתן ,ואינם עולים מידי קבלת טומאה אלא המשך דיני חבילות
תניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל. אגד בידי שמים -אפקותא דדיקלא ודוקרנא בשינוי מעשה אף אם ירדו במחשבה .ודין זה אינו
ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר, דקני ,מסככים בהם ,דאגד בידי שמים לא שמיה רק בכלים ולפי שהם חשובים ,אלא גם בידות של
שמניח סכך כשר ביניהם וכשרה ,ואיתא לקמן י"ח. אגד ,ואע"פ שאגדם ,אגד חד לא שמיה אגד והם אוכלין מצינו שדוקא אם בססן בגורן הם טהורות.
(למ"ד שסכך פסול באמצע פוסל בד"ט) דאיירי הגמ' מתרצת שלמ"ד שבססן היינו שהתיר הרי מחוברים כבר בצד אחד.
בסוכה שאורכה ח' אמות בדיוק ,שנותן נסר ופסל כמה נחשבים אגד -אגד חד לא שמיה אגד לא איגודם ,א"כ בידות של אוכלין מחשבה נמי מהני,
דהתרת האגד אינה אלא כמחשבה דלא ניחא ליה בידות מכל צד עד האמצע ,ויוצא שבאמצע יש ח' טפחים
לענין חבילה לסכך ולא לענין אגודת אזוב ,אגד שלש
שלהם ,ולמ"ד שבססן היינו שדשן ברגלי הבהמה ,של סכך כשר ,שיש בזה שיעור הכשר סוכה ,ואין
שמיה אגד ,אגד שניים תלוי במחלוקת רבי יוסי
א"כ מבואר שצריך מעשה כדי להפקיע מיעודם הנסרים פוסלים אף ביש בהם ד"ט ,משום דאמרינן דופן
לאכילה ,צ"ל דהכא נמי איירי שבססן .ולפי זה עקומה עד הפסלים שבאמצע .וה"ה שלר"י אם הנסרים הם ורבנן גבי אזוב ,שלרבי יוסי צריך אזוב עם ג'
ד"ט דכשר באופן הנ"ל. גבעולים ,וזה מעכב ,ואם היזה ונפל אחד לאחר זמן
טעמא דאחרים דס"ל כרבי יוסי שאף לאחר
שבססן נשארים בדינם הראשון ,כיון שראויות נסרים שהפכם על צידיהם והם רחבים ד"ט ואין
ונשארו ב' כשר ,ובגרדומיו -הגבעולים הרכים ,די
שישאר בהם כל שהוא מכל אחד .ולרבנן למצוה –
להופכם בעתר ע"י הידות ,ובלי הידות היה קשה להופכם ,בעוביים ג"ט ,לרב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה כיון
והוא כשביססן תחילה לא לבטלו נתכוון אלא לרככן והכא שהפסול הוא משום גזירת תקרה ,ואין עושים כך תקרה. לכתחילה ,צריך ג' קלחים שבהם ג' גבעולים גבעול
ואמר להם רב הונא שפסולה ,דכיון שיש שם פסול לכל קלח ,וגבעול היינו הקנה האמצעי שהזרע בראשו ,אבל
נמי הקשים ראויים לסייע בפירוק הסכך.
עליהם הוי כשיפודין של מתכת שפסולים בכל ענין. לעכב די בתחלתו בשניים ,ושייריו אחד.
תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה קנים שאגדם למנינא ,מסככים בהם ,ואין י"ג:
נתן נסר שהוא רחב ד' אע"פ שלא הכניסו
ממידת אכזריות לרחמנות.
לתוכה אלא ג' פסולה .לרב הונא היינו בהפכם על בהם גזירת אוצר כיון שאין דרך להצניעם אגודים ,אלא
אוגדים אותם עד שימכרו.
צידיהם .ולחולקים היינו שהניחו בדופן פתח
הסוכה והוא נוטה לחוץ טפח ,דפסול משום שפסל
סיכוך בנסרים אגד שאינו עשוי לטלטלו -צריפי דאורבני צריפים
מדאורייתא מותר לסכך גם בנסרים שהם רחבים מאד, מעצי ערבות ,שמחברים את הענפים למעלה בקשר אחד,
היוצא מן הסוכה נדון כסוכה ,וכיון שאם הסכך היה
כל זמן שהניחם לסיכוך ואינם תקרת ביתו ,וחכמים גזרו ולמטה מעבירים חוט בין ענף לענף ,כדי שיהיה רחב מלמטה.
כשר היה זה חלק מהסוכה ,ממילא כיון שזה נסר רחב ד"ט
בנסרים בשיעור מסוים שאין לסכך בהם שמא יבואו לרב פפא כשר רק כשהתיר ב' הקשרים וא"צ
הוא פוסל את הסוכה .ואיירי בפתח שאין שם דופן ,וליכא
להכשיר את תקרת הבית לסיכוך .ולהלן יבואר מה
למימר דופן עקומה.
שיעור רוחב הנסרים שחז"ל פסלו לסיכוך. להפקיע הקליעה ,ולרב הונא בריה דר"י אף בהתיר רק
סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו, קשר העליון כשר ,דכל אגד שאינו עשוי לטלטלו
איתא במתני' שלר"י מסככים בנסרים ,ור"מ אוסר.
או שנפרצה באחת הדפנות סמוך לקרקע שיכול כגון זה שכשמטלטלים אותו הוא ניתק מאיליו ,אינו אגד.
ואם נתן על הסוכה נסר שהוא רחב ד' טפחים
להזדקר בה גדי בבת אחת בהדיא וברווח ,דהיינו ג' ירקות הכשרים למרור שהם דקים ,מביאים את כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו.
טפחים ,פסולה.
הטומאה בעודם לחים ,כיון דמדאורייתא כל זמן שלא יבשו לרב נחלקו בנסרים רחבים ד' טפחים כדרך
הוי אהל ,ואינם חוצצים בפני הטומאה מדרבנן ,וכן הנסרים שברוב התקרות ,והמחלוקת היא אם גוזרים
תקרה שאין עליה מעזיבה פוסלים בסוכה משום אויר בג' טפחים ,ולא בד' כסכך שמא יבואו להכשיר תקרה לסיכוך ,או לא ,ותקרה
תקרת הבית העשויה מגידולי קרקע ואין עליה מעזיבה פסול ,אף שזה אוכל הראוי לקבל טומאה ,כיון דלכי יבשי פסולה משום דסוכה אמר רחמנא ,ולא ביתו של כל ימות
(-רצפת טיט) ,כדי להכשירה לסיכוך צריך שתהיה פרכי ויש לחוש שיסמכו עליהם כשהם יבשים.
מונחת שם לשם סכך ולא לשם תקרה ,וכן צריך שלא
השנה .אבל לכו"ע אפשר לסכך בנסרים שאינם
יהיה בנסרים שיעור גזירת תקרה כפי שנתבאר בסוגיה רחבים ד"ט ,דכיון דלא דמי לתקרה אין סיבה לגזור .והא
הקודמת ,וכדלהלן. דתנא במתני' נתן עליה נסר שהוא רחב ד"ט כשרה סיכוך וטומאה באוכל המחובר
ובלבד שלא ישן תחתיו ,היינו לר"מ ,והסוכה כשרה לפסולת
ט"ו לרב דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים משום שאיירי שהנסר הוא ליד הדופן ,דאמרינן דופן עקומה,
הוא בנסרים שיש בהם רוחב ד"ט ,והמחלוקת היא אוכל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו .הגמרא
אבל לר"י יכול לישן תחתיו. מבארת מה הדין בענפים המחוברים לאוכל ,מתי דינם
אם גוזרים גזירת תקרה ,א"כ כוונת מתני' דהכא
שרבי יהודה טען לר"מ שכבר נחלקו ב"ש וב"ה
לשמואל נחלקו בנסרים שרחבים ג' ואינם כמו האוכל עצמו מפני שהם היד של האוכל ,ומתי אין
רחבים ד' ,דנפקי מתורת לבוד אבל אין בהם דינם כמו האוכל עצמו.
בזה לגבי תקרה שאין עליה מעזיבה (–רצפת טיט),
שיעור מקום ,ור"מ אוסר משום דחייש למיעוטא שעושים שיטת רבי אבא שהבוצר ענבים לגת כדי לדרוך
שלב"ה מפקפק סותר ומנענע את כולם ,או נוטל אחת
מהם תקרה ,אבל ברחבים ד' לכו"ע אין לסכך בהם, אותם ,אין להם דין יד והיינו שאם נטמא העץ לא נטמא
מבינתיים ונותן במקומה סכך כשר ,משום "תעשה"
ולא מן העשוי ,וכמו שסכך שנעשה בפסול פסול ,כך גם ובפחות מג' לכו"ע מסככים בהם ,דקנים בעלמא האוכל ,כיון שאינו צריך ואינו רוצה את הבית אחיזה ,אבל
דבר שנעשה לבית ולא לסוכה פסול ,אבל לא גוזרים נינהו .ובנסר רחב ד"ט אף לר"י לא יישן תחתיו, הקוצר לסכך יש להם דין יד ,כיון דניחא ליה בהו
(והיינו כשנתנו בצידי הסוכה ,דבאמצע הרי הוא כדי שלא יתפזר הסכך וילכו השיבולים לאיבוד.
גזירת תקרה ,ולב"ש אע"פ שמפקפק אינו כשר
אלא אם נטל אחת מבינתיים שזה מעשה מעליא ,וגם פוסל את הסוכה ,כיון שבאמצע לא שייך לומר שיטת רב מנשיא בר גדא שבקוצר לסכך אין דין
משום גזירת תקרה ,וא"כ נמצא שר"מ סובר כב"ש. דופן עקומה .י"ז.): יד כיון שאוכל פסול לסכך ,ואם לאו שהפסולת היה מרובה
וענה ר"מ דכו"ע סברי לגזירת תקרה ,וממילא אף לרבי יוחנן (ט"ו ).מיירי בנסרים משופים -חלקים על האוכל היתה הסוכה פסולה ,וכ"ש שבבוצר אין דין
לב"ה נוטל אחת מבינתיים ואין מועיל שיפקפק. וראוים לתשמיש ,וטעם הפסול הוא משום גזירת יד ,משום דלא ניחא ליה ,כיון שהם מוצצים מהיין.
ואין לומר שהמחלוקת בנסרים ברישא היא משום החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ,ואם דופן ,ע"י שמניחו פחות מג' לדופן השניה ,וקמ"ל
גזירת כלים ,ואיירי בנסרים משופים –חלקים וראויים היה שם כבר חלל טפח במשך ז' טפחים ,כשרה ,ששיעור סוכה קטנה שבעה טפחים .ואיירי שיש
בסוכה ב' דפנות שלימות ,ומניח את הפס סמוך לדופן כיון שמתחילה היה שם סכך על הגדיש ,וכשהגביה את לתשמיש ,ואף שאינם מקבלים טומאה שהרי הם פשוטי כלי
השניה. החלל לגובה י"ט לא תיקן אלא את הדפנות שאין בהם פסול עץ ,מ"מ גזרו אטו כלים המקבלים טומאה .שהרי רב
"תעשה" ולא מן העשוי. יהודה אמר בשם רב שהמסכך בחיצים זכרים
דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה כשרה ,ולא גזר לפסול שמא יסכך בחיצים נקיבות.
סכך שאינו מקרה את כל חלל הסוכה ,אלא יש מקום דין דפנות שאינם בכל גובה הסוכה
ולשמואל דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים
שיש בו סכך פסול או אויר ,יש בזה שיעורים שונים אף סוכה שהיא גבוהה אין צריך שהדפנות יגיעו עד
מתי הדבר פוסל את כל הסוכה ,ומתי רק תחתיו פסול הסכך ,אלא מספיק שהסכך יהיה בי' הטפחים
הוא בנסרים שאין בהם ד"ט ,אבל ביש בהם ד'
לסוכה ,ומתי אף תחתיו כשר לסוכה ,וכדלהלן .עוד התחתונים ,ורבי יוסי מכשיר דפנות י' טפחים אף אם פסולה לכו"ע ,המחלוקת בתקרה שאין עליה
יבואר להלן מתי שני דברים שונים מצטרפים לשיעור אינם סמוכים לקרקע .ולהלן יבוארו פרטי וטעמי דינים מעזיבה היא בבטולי תקרה ,והיינו שסתם תקרה
אחד ,ומתי אינם מצטרפים. אלו ,וכן יבוארו כמה מדיני מחיצות לענין התר טלטול פסולה בנסרים שיש בהם ד"ט ,גזירה שמא ישב תחת קורות
בשבת. ביתו ,אבל היכא שזה כבר היה תקרה ובא לבטל את התקרה
י"ז .שיעור האויר הפוסל בסוכה -אם חלק ולעשותה לשם סוכה ,לר"י נחלקו שלב"ה בטילה ע"י
עד היכן צריכים הדפנות להגיע למעלה
מחלל הסוכה אינו מקורה כלל ,הרי שיעור הפסול פקפוק כיון שמוכיח בזה שהוא בקי ב"תעשה" ולא מן
הוא ג"ט בין באמצע בין בצד.
ולמטה-
העשוי ,ולב"ש רק כשרה ע"י שיטול אחת מבינתיים
א"צ שיגיעו הדפנות עד הסכך ,אלא מספיק שיהיו משום גזירה ,ור"מ סובר שלכו"ע נוטל אחת מבינתיים משום
שיעור הסכך פסול הפוסל בצידי הסוכה -אם בגובה י"ט. גזירה.
ואם הדפנות מתחילות רק בגובה ג"ט מהקרקע צידי הסוכה מקורים בקירוי שאינו כשר לסיכוך,
שיכול לעבור שם גדי בזקיפה ,לת"ק הסוכה פסולה ,כגון שנפחת הבית באמצעו וסיכך במקום שנפחת סיכוך כשיש שפודין או ארוכות
ושאר תקרת הבית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי ,או
שסיכך בחצר המוקפת אכסדרא מג' רוחותיה ואין
ורבי יוסי מכשיר אם הדפנות הם בגובה י"ט. המיטה
הגמ' מבארת שנחלקו אם מחיצה תלויה מתרת או איתא במתני' המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות
לאכסדרא מחיצה מלבד מחיצות הבתים ,או שסיככו
לא .ואינו תלוי בפלוגתא דלהלן גבי מחיצה תלויה המיטה ,אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה .ולהלן יבואר
בצידי הסוכה בסכך פסול ,אינו פוסל אלא בד' מה הכונה רווח ביניהם כמותן ,ומתי ארוכות המיטה
בבור שבין ב' חצרות ,דר"י לא מתיר במחיצה
אמות( ,וקמ"ל דבפחות מד' אמות כשר אף מקבלים טומאה והם פסולים לסיכוך.
תלויה אלא בעירובי חצרות ,שחיובם מדרבנן,
באכסדרא שהדפנות לא נעשו עבור האכסדרא,
דמדאורייתא אין איסור הוצאה אלא מרה"י לרה"ר ,ולא שפודין וארוכות המיטה פסולים לסיכוך ,וכפי
וגם היכא שסיככו בסכך ממין פסול) .ובפחות מד'
בסוכה שזה מדאורייתא .ומאידך רבי יוסי לא שיבואר להלן .ואם הניח שפודין וארוכות ונתן גם
אמות כשר משום דאמרינן דופן עקומה .רש"י מוכיח
מתיר מחיצה תלויה אלא לגבי סוכה שזה מצות מכאן שדופן עקומה הכוונה שדנים את הקרוי לדופן ,דאם
סכך כשר ,במתני' איתא שאם יש רווח ביניהם
עשה ,ולא לגבי שבת שזה איסור סקילה במלאכות הכוונה שדנים שהדופן מגיעה עד הסכך הכשר ,למה באויר כמותן ,כשרה .לרב פפא שמתיר פרוץ כעומד
לא אומרים דופן עקומה. דאורייתא ,וממילא מחמירים גם בדינים דרבנן שיש בשבת. במחיצות שבת (באופן שיש ג"ט בין המחיצות ,דלא אמרינן
לבוד) ניחא .ולרב הונא בריה דרבי יהושע שאוסר
ט"ז :מילוי מים מבור שבין ב' חצרות -בור שיעור הסכך הפסול הפוסל באמצע הסוכה-
בפרוץ כעומד ,מבאר רב הונא דאיירי שהרווח יותר
סכך פסול שהוא רחוק ד' אמות מהדפנות ,לרבנן שנמצא בין ב' חצרות ,והמחיצה שבין החצרות עוברת מהעומד ,ו"כמותן" היינו כדי שיהיה הסכך נכנס
דבי רב פוסל בד' טפחים ,ולרבה אינו פוסל אלא מעל הבור ,ואין ביניהם פתח כדי לערב יחד ,אסור להם ויוצא ,ולא בצמצום .ולרבא איירי אף במצמצם,
בד' אמות .ובנהרדעא (י"ז ):אמרי שלשמואל פוסל למלא ממנו בשבת מפני שהוא לוקח מהמים שבחצר ואם היה השפודים שתי נותן את הסכך ערב ואם
בד' טפחים שזה מקום חשוב לחלק בין המקומות השניה ,אא"כ יש מחיצה בגובה י"ט דהקילו חכמים היה ערב נותנם שתי ,שאז בהכרח הסכך הכשר נמצא גם
המסוככים ,וממילא אין דפנות צד אחד מועילות לצד השני, במים שתועיל מחיצה תלויה ,וצריך שתהיה המחיצה מעל הסכך הפסול דאל"כ הוא יפול ,וא"כ הסכך הכשר הוא
ולרב פוסל בד' אמות. בתוך חלל הבור ,דבעינן מחיצה שנעשית במיוחד עבור יותר מהפסול ומבטלו.
צירוף ב' דברים לשיעור- זה ,וזה מועיל בין אם היא מלמעלה רחוק מן המים,
ט"ז .מתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה
ב' דברים שאין שיעורם שווה אין מצטרפים בין אם היא מלמטה סמוך למים .לרשב"ג אלו
דברי ב"ש אבל לב"ה צריך להניח המחיצה סמוך ופסולים לסיכוך-
לשיעור ,ולכן אויר וסכך פסול אין מצטרפים
למים ,ור"י מתיר אף בכותל הנעשית לחוץ בין במתני' מבואר שארוכות המיטה פסולים לסיכוך.
לשיעור ,וכגון שהניח סכך פסול פחות מהשיעור
הפוסל (ד"ט או ד' אמות ,וכנ"ל) ,ואח"כ הניח החצירות שעל שפת הבור. לרבי אמי בר טביומי דס"ל שבלאי כלים והיינו
פחות מג"ט אויר ,אין מצטרפים לכשיעור ,אף מעשה בציפורי ששכחו להביא ס"ת מערב מטלניות שאין בהם ג' על ג' ,שאינם ראויות לא
שאם היה ממלא את החלל בסכך פסול זה היה שבת ,והביאוהו בשבת ע"י שמצאו סדינים לעניים ולא לעשירים ,פסולים לסיכוך אע"ג דהשתא
פוסל ואויר חמור יותר שפוסל בג' ואילו סכך פסול רק בד'. פרוסים ע"ג העמודים שלא עשו עירובי חצרות או אינם כלי ואינם מקבלים טומאה ,כיון דמכלי קאתו ,איירי
ורבה סובר שרק לשיעור ד' אמות אין מצרפים שיתופי מבואות בין הבית לבית הכנסת ,והסדינים חילקו בארוכות המיטה סתם שגם הם עכשיו אינם מקבלים
את בית הכנסת ובית זה משאר החצרות .והם היו גבוהים טומאה ,כיון שאינם ראויים לכלום ,ומ"מ פסולים לסיכוך.
אויר ,מפני ששיעורים שאינם שוים אין מצטרפים,
ולדבריו שיעור ד' אמות בסכך פסול אינו משום דופן עקומה, מן הארץ( .אבל אין לומר שהביאום בשבת שהרי וכן מבואר בברייתא שאין לסכך בשיירי מחצלת
יש איסור הוצאה .אמנם אין איסור לפרוס סדינים, של שיפה או גמי אע"פ שכבר אין בהם שיעור
אלא זה שיעור מהלכה למשה מסיני ,אבל אילו היה
דמחיצה בלא גג אינה אהל) .ואפ"ל שהיה זה על פי קבלת טומאה דתנן מפץ ששה על ששה.
השיעור ד"ט היו צריכים לצרף אויר ,מפני שד"ט
רבי ישמעאל ברבי יוסי ולא על פי רבי יוסי ,שהיה
משום הפלגה שהרי אין במתני' מקור לשיעור זה אלא זה אמנם ממתני' ליכא ראיה לדבריו ,די"ל דאיירי
ראש ישיבה בציפורי ,שכבר נפטר שאמרנו לעיל
מסברא ובהכרח הטעם משום שד"ט נחשבים מקום לעצמו בארוכה ושתי כרעים ,או בקצרה -הקרש שנמצא לרוחב
שמחלק בין המקומות ,ואין נ"מ מה גורם להפלגה. שמיקל רק בסוכה ולא בשבת.
המיטה ,ושתי כרעים ,וכדמצינו שחכמים סוברים
ואף שבסוכה קטנה ששיעורה מצומצם גם סכך פסול הכשר גובה הדפנות משום לבוד -מחצלת שמיטה מקבלת טומאה או נטהרת אף כשהיא
וגם אויר פוסלים בג"ט כיון שאז לא אומרים לבוד ,אין ארבעה ומשהו לכל אורך הדופן ,מתרת בסוכה גבוהה מחולקת לחלקים ,והיינו בארוכה ושתי כרעים או
זה נחשב ששיעורם שוה ,מפני שהפסול הוא י"ט מצומצמים ,ע"י שמניחה באמצע גובה הסוכה, בקצרה ושתי כרעים ,דחזיא לסומכם לכותל ,ולתת
מחמת חסרון בשיעור הסוכה. פחות מג' למעלה ופחות מג' למטה ,וקמ"ל עצים מהכרעים לכותל ,ולתת על העצים חבלים,
י"ז :צירוף לענין טומאה -מה שמצינו לענין דאמרינן תרי לבוד .ולרבי יוסי דס"ל שא"צ ולשבת עליהם ,והיא ראויה למשכב ,ומטמא מדרס.
טומאה ,שאף שבגד מקבל טומאה בג"ט על שהדפנות יגיעו פחות מג"ט סמוך לקרקע ,א"כ
מאת וכן אינה מיטהרת אלא כשהיא שלימה ,ואם
ג"ט ,ושק שיעורו ד"ט על ד"ט ,ועור שיעורו נתפרקה וחזר וחיברה ,ממתני' כלים משמע שחוזרת מחצלת יותר מז"ט שמניח אותה בתוך ג"ט לסכך
כשרה בסוכה גדולה הגבוהה הרבה. לטומאתה שנטמאה.
ה"ט על ה"ט ,ומפץ שיעורו ו"ט על ו"ט .ובגד
ושק ,או שק ועור ,או עור ומפץ ,מצטרפים הכשר רוחב הדפנות משום לבוד -המניח פס ד'
להשלים לשיעור הגדול מביניהם ,אע"פ שאין שיעורם ומשהו בגובה י"ט לרוחב הדפנות ,זה מתיר משום בדין סיכוך במחצלת קנים עיין י"ט. :
שיש רק דופן אחת דנים אותה בפני עצמה ואין שם ז"ט שווה ,כיון ששיעורם שוה לטומאת מושב ,מכל הצדדים ,ופי תקרה היינו עובי קורות האכסדרא שבצד
להכשר סוכה ,קמ"ל שזה חלק מהסוכה והוי כשתים כהלכתן כדתנן שהמקצע מכולם טפח על טפח טמא ,הסוכה ,ולרבא פסולה ,דלא אמרינן פי תקרה יורד
ושלישית אפי' טפח. מפני שזה ראוי לטלאי במרדעת שעל גבי חמור .וסותם.
לריו"ח באה הברייתא להכשיר סוכה שרובה (י"מ שעשה מאחד מהם טלאי למרדעת החמור ,וי"מ פי תקרה בסוכה העשויה כמבוי -אביי מודה
צילתה מרובה מחמתה ,ומיעוטה חמתה מרובה שעשה מכולם יחד).
בסוכה המסוככת בנסרים עבים שאין ברחבם ד' טפחים,
מצילתה. שאין בה דופן אמצעי ,שאין אומרים פי תקרה יורד דברי הגמ' ,עד י"ח .אמר אביי ,הובאו לעיל דף י"ד.
לרב אושעיא באה הברייתא להכשיר סכך פסול וסותם ,דהוי כמבוי מפולש כיון שאויר פתוח בשני
צדדים זה מול זה ,והוי כמבוי מפולש שעשוי למעבר רבים.
י"ח .מיעוט אויר ג' בסוכה-
פחות מג' בסוכה ששיעורה ז' ,ואע"פ שאפי' אויר
שהוא חמור מסכך פסול אינו פוסל בפחות מג' ,מ"מ בסוכה גדולה יכול למעטו בין בקנים ובין
פי תקרה באכסדרה שבבקעה -אכסדרא בבקעה
קמ"ל שאפשר לישן תחת הסכך הפסול ,אף בשפודים ,ובסוכה קטנה ממעטו בקנים דאמרינן
שאין לה דפנות ,לרב מותר לטלטל בה ,דאמרינן פי
שתחת האויר אין ישנים ,דאע"פ שמצטרף אינו לבוד ואין כאן אויר ,ולא בשפודים שג"ט הם שיעור
שחשוב בפני עצמו ואינם מצטרפים להשלים לשיעור סוכה .תקרה יורד וסותם .ולשמואל אסור לטלטל בה,
כשר ,כדאשכחן במקוה שטיט הנרוק (-שראוי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם.
להריקו מכלי אל כלי ,כגון שהוא רך) ,מצטרף להשלים וכל זה כשהאויר בצידי הסוכה ,אבל אם האויר
למ' סאה ,ומ"מ אין טובלים בו והיינו במקוה שכולו באמצע הסוכה ,נחלקו רב אחא ורבינא אם פי תקרה בתקרה שאינה עשויה לתוך החלל
טיט הנרוק. אומרים לבוד באמצע כמו בצד ,או שאין לבוד שאנו רוצים להקיף -הגמ' אומרת שאביי מודה
באמצע ,והיינו בתקרה ,אבל בדפנות יש לבוד באמצע ,שלפי שמואל גם באכסדרה שאין לה פצימין לא
י"ט :דופן וסכך באלכסון-
(וקורה דלהלן חשיב למעלה ,בין למ"ד קורה משום הכירא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ,ואביי סובר כרב.
העושה סוכתו כמין צריף בשיפוע ,שהגג והדפנות הם אבל רבא פוסל גם לפי רב ,דבבקעה המחיצות בין למ"ד קורה משום מחיצה).
דבר אחד ,או שהשעין את הסכך על הכותל ,לתנא בית שיש שם מת ויש בבית ארובה ,כל הבית נעשו לצורך תוכה של האכסדרא ,ולכן זה נחשב
דמתני' (רבי נתן) ר"א פוסל מפני שאין לה גג, טמא חוץ ממה שמתחת הארובה ,ואם הטומאה מחיצה לענין לטלטל בתוכה ,אבל בסוכה
וחכמים מכשירים מפני ששיפועי אהלים כאהלים מתחת הארובה כל מה שבבית טהור מפני שאין שהמחיצות נעשו לאכסדרא ולא לסוכה ,לא
דמו ,ולתנא דברייתא ר"א מכשיר ,וחכמים אהל על הטומאה ,בין ביש בה פותח טפח בין באין אמרינן פי תקרה יורד וסותם להחשיב שיש לתוך
פוסלים .רב יוסף נהג כרבנן דברייתא משום בה פותח טפח ,ואמנם יש דינים שיש בהם נ"מ אם יש הסוכה מחיצות ,דאף שבמחיצות גמורות אין נ"מ אם
דמשנתינו יחידאה ,וישן בכילת חתנים בסוכה דלפי נעשו לתוכם או לא ,אבל גוד אחית לא אגמרה רחמנא
שאין לה גג של טפח ישר ,לא חשיב אוהל להפסיק. פותח טפח או לא .הגמ' מוכיחה מזה שלא אומרים למשה מסיני אלא במחיצה העשויה לתוכה ,אמנם לבוד
לבוד באמצע ולכן הכלים שכנגד הארובה טהורים ,אמרינן אף באינה עשויה לתוכה ,דלבוד הוי כמחיצה סתומה.
ואם הגביהה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן
ולמאן דס"ל שאומרים לבוד באמצע ,י"ל דשאני
הכותל טפח ,כשרה לכו"ע ,מפני שבאופנים אלו ניכר הלכות טומאה שזה הלכה למשה מסיני שאין י"ט .אם התקרה שווה לסכך ואין חוד קורות
שיש דופן ויש סכך .וכתב רש"י שאע"פ שאין כלום באותו
אומרים בהם לבוד באמצע ,ואין לומדים מהלמ"מ התקרה נראה בחלל הסוכה ,מודה אביי דלא אמרינן פי
טפח כשר ,דאמרינן לבוד.
תקרה יורד וסותם .ללישנא בתרא אם אין למקומות נוספים.
לבוד בקורת מבוי -מבוי שהקורה שלו לא לאכסדרה פצימין לכו"ע פסולה ,ולא אמרינן פי תקרה
סיכוך וקבלת טומאה במחצלאות יורד וסותם כיון שהתקרה עשויה לאכסדרה ולא לאויר
כפי שנתבאר לעיל (י"א) אף דבר שגידולו מן הארץ ,אם מגיעה עד הכותל השני ,או שקורה אחת יוצאת
שמחוץ לאכסדרה .וביש לה פצימין ,אביי מכשיר
הוא מקבל טומאה אין מסככים בו ,ועל כן מחצלת קנים מכותל זה וקורה אחרת יוצאת מכותל אחר
משום לבוד ,ורבא פוסל דס"ל שלא נאמרה ההלכה של
העשויה לשכיבה ,אף שקנים גידולם מן הארץ אין
לבוד אלא כשזה נעשה לחלל הסוכה ולא לחוצה לה.
ואינם מחוברות ,אם המרחק הוא פחות מג"ט
מסככים בה .ולהלן יבואר מה הדין במחצלת העשויה א"צ להביא קורה אחרת .הגמ' אומרת שבזה
בסתמא או לסיכוך. לכו"ע אומרים לבוד באמצע ,דמדרבנן הוא והם והלכתא כלישנא קמא וכרבא ,דפי תקרה אומרים רק
שיטת רבא שמחצלת קנים גדולה סתמה לסיכוך בתקרה הנעשית לחלל ,אבל לבוד אומרים גם כשלא נעשה אמרו והם אמרו.
מפני שהיא קשה ואינה נוחה למשכב וכשרה ,ואינה לחלל.
אברומא מין דגים קטנים יש מקום שאסורים מפני
מקבלת טומאה ,אמנם אם עשאה לשכיבה הוי יחוד
הכשר הדופן השלישית של הסוכה בטפח שיש שם שרצים שאינם ניכרים וממילא א"א להפרישם,
לכלי ,והיא מקבלת טומאה ,ואין מסככים בה. ויש מקומות שמותרים כי אין באותם מקומות
שנראה רק מבחוץ -רב אשי סיכך באכסדרא
ומחצלת קטנה ,לת"ק סתמה לשכיבה ,ולר"א אף שרצים .כדמצינו שאביי התיר צחנתא מנהר
קטנה סתמה לסיכוך ,ומסככים בה ואינה מקבלת שאין לה פצימין ולא היו לה אלא ב' דפנות ,מפני שהיה
טומאה. שנקרא בב ,ואין הטעם מפני שהמים זורמים שם טפח שהיה נראה מבפנים ושווה מבחוץ ,או
נראה מבחוץ שהטפח הוא מהדופן השניה כלפי חוץ
ודגים טמאים שאין להם שדרה אינם יכולים
כ .אביי מקשה מלשון המשנה "אחת קטנה להיות שם ,או שהמים מלוחים ודגים טמאים הסוכה ,ולעומדים מבחוץ זה נראה כהתחלת הדופן
ואחת גדולה" דרגילות לשנות את הפשוט בהתחלה. כיון שאין להם קשקשים אינם מתקיימים שם ,השלישית של הסוכה ,ושווה מבפנים שלעומדים בפנים
רש"י .והביא שי"ג בגמ' איפכא ,ודחה דבריהם .וכן הקשה שהרי במציאות דגים טמאים מתקיימים אותו טפח לא היה נראה ,דכמו שלגבי מבוי הוי לחי ,כך
אביי דאיתא בברייתא שנחלקו במחצלת גדולה במקומות כאלו ,אלא הטעם מפני שאין בנהר בב מהני לגבי סוכה.
ור"א מחמיר. דגים טמאים ,דאין הטיט שלו מגדל דג טמא.
פסל היוצא מן הסוכה אמנם האידנא שנשפכים לשם נהרות איתן
שיטת רב פפא שמחצלת קטנה לכו"ע סתמה וגמדא ,אסורים ,מפני שיתכן שהוא מאותם
לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה, מבואר בברייתא שפסל (סכך ,ונקרא כך משום שהוא
עשוי מפסולת גורן ויקב) היוצא מן הסוכה דינו כסוכה. נהרות.
ובגדולה לת"ק סתמה לסיכוך ,ולר"א סתמה הגמרא מבארת בכמה אופנים מה כוונת הברייתא ,ואם
לשכיבה. הכונה להכשיר סכך היוצא מחוץ לסוכה ,או כשאין בו פי תקרה יורד וסותם
הכשר סוכה.
מחצלת של שיפה ושל גמי שהם רכים ,גדולה אחד מהחידושים בדפנות (מלבד לבוד וגוד אסיק וכו')
איתא בברייתא שפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה .כשרה לסיכוך בין בקלועה שהיא עבה ואינה חלקה ,בין הוא דין פי תקרה יורד וסותם ,והיינו שרואים כאילו הקו
של עובי קורות התקרה יורד למטה ויש לזה דין מחיצה.
לעולא איירי שהסכך שבסוכה ממשיך לאחורי בארוגה שהיא חלקה ,וקטנה פסולה מפני שהיא מיועדת
ולהלן יבואר מתי נאמר דין זה.
הסוכה חוץ לדופן האמצעי ,ויש שם ג"כ ג' דפנות וז' לשכיבה.
טפחים וצילתה מרובה מחמתה ,וקמ"ל דלא מחצלת של קנים ושל חילת שהם קשים ,קלועה י"ח :פי תקרה בחצר המוקפת אכסדרה -סיכך
אמרינן שהדופן האמצעית לא נעשה אלא לתוכו ,וגם מסככים בה אפי' אם היא קטנה ,דכיון שהיא עבה ואינה ע"ג אכסדרא ויש בתקרת האכסדרא ד' אמות ממחיצות
הדפנות שבצדדים נעשו בתחילה לשם הסוכה הפנימית חלקה והעץ קשה אינה נוחה לשכיבה ,אבל ארוגה אין הבית המקיפות אותה דלא אמרינן דופן עקומה .אם יש
מסככים בה מפני שאין רגילים לאורגה אלא לשכיבה כדי והכניס הדופן האמצעי לתוכן. לאכסדרא פצימין –עמודים כמין חלונות ,וביניהם פחות
לרבה ורב יוסף איירי שהסכך יוצא בפתח הסוכה שתהיה חלקה ונוחה .ולרבי יוסי ורבי דוסא אף ארוגה מג' טפחים ,כשרה משום לבוד .ואם אין לה פצימין,
ורק אחת מהדפנות ממשיכה לצד הסכך ,והו"א דכיון מסככים בה ,אמנם במחצלת שיש לה שפה לאביי כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי'
דיני הסיכוך שעשויה לתת על גבה פירות מודה רבי דוסא שאין יבול" עלהו היינו דבר קל שבו) ,אנו לומדים מדבריו
להלן יבוארו כמה מדיני הסיכוך .א' האם הסכך יכול
מסככים בה ,ומה שרבי דוסא מטמא להלן שעבדים פטורים מן הסוכה ,וכן לומדים מדבריו
להיות מיטלטל .ב' האם ניתן להעמיד את הסכך הדבר שהישן תחת המיטה בסוכה לא יצא יד"ח. מחצלאות ,היינו במחצלת שיש לה שפה.
המקבל טומאה .ג' האם סכך שיש בו הרבה רווחים
כשר .ד' מתי סכך שיש בו הפרשי גובה כשר (מדין
אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה -חור טומאת חוצלות-
חבוט רמי ,ואגב זה נתבארו דיני חבוט רמי לענין שחררוהו מים או שרצים ,או שהארץ מליחה לרבי דוסא חוצלות אין בהם אלא טומאת מת וה"ה
טומאה ,ולענן טלטול במבוי שהכשר הקורה שלו הוא ונתבקעה מאיליה ,וכן חלל בין אבני הכותל ובין שאר טומאות ,אלא שרק בטומאת מת נעשו אב הטומאה,
ע"י חבוט רמי) .ה' מה הדין בסוכה שצילתה שוה הקורות ,לת"ק כולם נחשבים אהל לענין טומאה, ואינם מקבלות טומאת מדרס כיון שאין טומאת מדרס אלא
לחמתה ,או מעובה כמו בית. ולר"י כל אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה לעשותו בדבר המיוחד לשכיבה ,ולחכמים טמאים טומאת
המסכך על גבי כרעי המיטה -לת"ק כשרה ,ולר"י אהל ,אינו אוהל לטומאה ,דיליף אהל אהל ממשכן, מדרס כיון שהם עשויות לשכיבה ,ונעשות אב הטומאה,
אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה .ונחלקו (ולרבנן אהלים טובי כתיבא לרבות בידי שמים), וכ"ש טומאת מת ,דכל הנטמא במדרס ,נטמא גם
רבי זירא ורבי אבא בר ממל אם טעמא דר"י משום אמנם אם שיעורו כמלוא אגרוף הוי אוהל אף לר"י, בטומאת מת ובשאר טומאות כגון נוגע בשרץ ונבילה,
שאין לה קבע מפני שהיא מיטלטלת ע"י המיטה ,ור"י כדתנן שר"י מודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים. ופשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול אינם מקבלים טומאה
לטעמיה דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן ,או שטעמא מפני אא"כ הם עשויים לשכיבה.
וכדלהלן.
שמעמידה בדבר המקבל טומאה ,דאף שדבר המקבל מהם חוצלות -לרב אבדימי בר המדורי חוצלות
טומאה זה פסול רק בסכך עצמו ,מ"מ כיון שהמעמיד הוא כ"א .הבאת המים לפרה אדומה בטהרה- היינו מרזובלי שהם מזבלי –תרמיל שהרועה עשוי
עיקרו של סכך חשיב כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה.
דרך הזהירות מפני הטומאה -חצרות היו בנויות להניח תחת ראשו לשכב עליו .ולר"ל הכונה למחצלאות
ונ"מ אם סיכך ע"ג ד' עמודי ברזל ,שלטעם בירושלים ע"ג הסלע ,ותחתיהם חלל מפני קבר ממש ,וס"ל שמחצלאות של אושא שהם מיוחדות
הראשון כשרה מפני שיש לה קבע ,ולטעם השני התהום והיינו שהיה ספק שמא יש שם קבר ואין חלל טפח לשכיבה ולא לדבר אחר טמאות לכו"ע אף בטומאת
פסולה מפני שהעמידה בדבר המקבל טומאה .ואם והטומאה בוקעת ועולה ,ומביאים נשים מעוברות מדרס ,ושל טבריה שהם קשות ואין שוכבים עליהם כלל,
סיכך ע"ג המיטה ולא סמך את הסכך על המיטה אלא טהורות לכו"ע ,ונחלקו בשאר מקומות שאין
ויולדות שם ומגדלות בניהם שם עד גיל שבעה או
ע"ג יתדות ,ומג' צידי הסוכה יש מיטות שהם הדפנות של
שמונה שלא יראו קרי ,והיו מביאים שוורים ועל גביהם יושבים עליהם שאין רוב האנשים מייחדים אותם לישיבה
הסוכה ,כשרה לכו"ע ,דיש לסכך קבע ,ולא העמידה
דלתות והתינוקות היו יושבים ע"ג הדלתות וכוסות אלא לפעמים מייחדים אותם.
בדבר המקבל טומאה.
כשנשתכחה תורה מישראל (-אין הכונה שכולה של אבן בידיהם ,וכשהגיעו למעין השילוח ,היו
כ"ב .סוכה המדובללת- נשתכחה ,אלא נשתכחו כמה הלכות) ,עלה עזרא יורדים התינוקות למים וממלאים את כוסות האבן
במים ,וחזרו ועלו ע"ג הדלתות .וטעם תקנה זו היא
במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה ויסדה ,וחזרה ונשתכחה ועלה הלל הבבלי ויסדה,
שהצדוקים אמרו שפרה נעשית רק אחרי הערב שמש ,ולכן
מרובה מחמתה כשרה .לרב מדובללת היינו ענייה היו מטמאים את הכהן השורף את הפרה ומטבילים אותו
דמיום שגלה יכניה עם החרש והמסגר היתה ישיבה מצויה
שיש בסכך הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר ,ואמר מיד להוציא מליבם של צדוקים ,ומשום כך החמירו בפרה בבבל ,חזרה ונשתכחה עלה רבי חייא ובניו ויסדוה.
התנא שאם צילתה מרובה מחמתה כשרה. כדי שלא יזלזלו בה ,והיו עושים כנ"ל ,וכן תיקנו שיעשוה
בכלי גללים או אבנים או אדמה שאינם מקבלים טומאה, כ :חוצלות של שעם או של גמי או של שק או
ולשמואל מדובללת היינו מבולבלת שהקנים אינם
והכהן השורף היה פורש ז' ימים שלא היו נוגעים בו ,ומזים של ספירא ,לרבי דוסא מקבלים טומאת מת ולא
בקו אחד ,אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה
עליו כל שבעה. מדרס כיון שאינם מיוחדים לישיבה ,ולחכמים מקבלים
מרובה מצילתה ,ומ"מ כל זמן שאם היו הקנים בקו שוה היה
הצל מרובה מהחמה כשרה ,ולדידי' מ"ש במשנה לרבי יוסי לא היו יורדים למים אלא משלשלים אף טומאת מדרס .למ"ד שחוצלות היינו מרזובלי,
"ושצילתה מרובה וכו'" הוא דין שני שסוכה עניי' ממקומם ,מפני קבר התהום. של שעם וגמי ראויות לכלי של פירות גדולים שאינם
שיש בה חמה אם צילתה מרובה כשרה. לר"י לא היו יושבים ע"ג דלתות אלא ע"ג שוורים יוצאים אף שיש בהם נקבים קטנים ,ושל שק וספירא
שכריסם רחבה .ואע"ג דשוורים לא הוי אוהל בידי לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש הגובה ראוים לעשות מהם שק לקטניות ופירות קטנים.
אדם ,מ"מ בשיעור כמלוא אגרוף מודה ר"י דהוי בין הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד. ולמ"ד שחוצלות היינו מחצלאות ,של שק וספירא
אוהל ,דשיעור זה מצינו שהוא חשוב לגבי חלון למאור ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם ראויות לוילון ולנפה ,ושל שעם וגמי ראויות
שאינו עשוי בידי אדם ,שבשיעור זה הוא מוציא את אהל ,כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט ,דאמרינן חבוט לנזייתא- ,לכסות גיגית שיכר.
הטומאה ,והוא גדול כראש אדם .ומה שאמר שלא היו רמי והיינו שמורידים את הסכך ללמטה ,כעין גוד אחית, בודיא מחצלת שאין לה שפה מסככים בה ,דבסתמא
מביאים דלתות ,לאביי היינו שא"צ לדלתות ,כמו שמצינו בדין אוהל המת וכדלהלן. היא עשויה לסיכוך ואינה כלי לתשמיש.
ולרבא הקפידו שלא להביא דלתות כדי שלא יציץ
מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל- התינוק ויטמא בקבר התהום ,דבדלתות דעתו גסה
בית ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים ,אם עליו ,ותניא כוותיה דרבא.
קורות הבית והעליה נמצאים זו מעל זו ,אין כאן
תקרה שלימה וכל קורה נחשבת בפני עצמה כ"א :למה לר"י מותר לישן תחת המיטה הישן
להאהיל על הטומאה שתחתיה דיש ברוחבה טפח בסוכה-
כדלקמן ,והטומאה שמעל הקורה אינה יורדת ללישנא קמא מיטה לא הוי אוהל לר"י ,דשוורים מה נחשב אהל לסוכה ולטומאה
לתחת הקורה ,ואם הטומאה מעל קורת העליי', עשוים לאוהל והיינו להגן על בני מעיים שלהם, אדם הנמצא בסוכה תחת דבר נפרד מהסכך כגון מיטה,
טמא כנגדה עד לרקיע .אבל אם קורות העליה כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תלוי הדין אם אותו דבר נחשב כאהל בפני עצמו או לא,
נמצאים מעל הרווחים שבין קורות הבית, תסוככני" אלמא סכך קרי ליה ,משא"כ מיטה עשויה והדבר תלוי בדיני אהל שנאמרו לגבי חציצה מפני
וקורות הבית יש בהם רוחב טפח ,וכן יש רוחב לגבה ולא להאהיל. הטומאה ,וכדלהלן.
טפח ברווחים שביניהם ,הוי כתקרה אחת משום הישן תחת המיטה בסוכה-
דאמרינן חבוט רמי( ,והיינו כשיש ביניהם ג"ט ויותר לרבי אלעזר שוורים הוי אהל משום שהשוורים
מגינים על הרועים מפני החמה והגשמים ,והגמ' אם המיטה אינה גבוהה י' טפחים ,יצא יד"ח לכו"ע.
דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי) ,ואם יש טומאה ואם המיטה גבוהה י"ט ,לת"ק לא יצא יד"ח ,מפני
תחתא' מהם תחת כל הקורות טמא ,ואם אין שואלת שגם מיטה מגינה על מנעלים שתחתיה,
אבל שאר דברים גנאי הוא לת"ח להניחם תחת מיטתו ,מפני שאהל מפסיק בינו לסוכה .ולר"י יצא יד"ח ,ולהלן כ"א:
ביניהם רוחב טפח ונמצא שאין בעליונות רוחב טפח, שהוא מרגיל בני ביתו לשם. יבואר טעמו של ר"י.
כל קורה מן התחתונות נחשבת אהל בפני עצמה
להביא את הטומאה לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני וללישנא בתרא אף מיטה הוי אוהל ,ומ"מ ר"י ר"ש אומר שר"ג ראה את טבי עבדו ישן תחת
הטומאה לשטח שמעל הקורה ,מפני שרק ברוחב לטעמיה דבעינן דירת קבע לסוכה ,וממילא לא המיטה ,ואמר להם בבדיחותא שטבי הוא ת"ח ויודע
טפח אומרים חבוט רמי .וכתב רש"י שלא גורסים אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע( .ור"ש ג"כ שעבד פטור מסוכה( ,שהרי אשה פטורה ממצות עשה
ואם אין בהם רוחב טפח ,מפני שקורה שאין בה שיעור סובר דבעינן דירת קבע לסוכה כדאמרינן ז :דלכן ס"ל שהזמן גרמא ,ועבד חייב במצוות כאשה) ,ולכן הוא ישן
טפח אין בה שיעור להביא טומאה וכן אינה חוצצת מפני שצריך ד' דפנות בסוכה ,ומ"מ ס"ל שאהל עראי מבטל תחת המיטה ,וכיון שאפי' שיחת ת"ח צריכה לימוד
הטומאה אלא הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. אוהל קבע ולכן הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא יד"ח). -צריך לשומעה כדי לתת עליה ליבו( ,דכתיב "ועלהו לא
אף לגיטי נשים( ,וטעמא דריה"ג ורבנן לענין גט יבואר אלו מקומות ראויים לסוכה כ"ב :לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי-
להלן כ"ד.):
הגמרא מבארת דיני הכשר סוכה מיטלטלת ,או סוכה מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י קורה,
למה ר"מ פוסל בהמה לדופן סוכה- שנעשתה במקומות שאסור לעלות לשם ביו"ט ,או ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה ,הדין
שהסוכה נופלת על ידי הרוח.
לאביי ר"מ חושש שמא הבהמה תמות ותפול ואין כדלהלן:
כאן דופן .ולרבי זירא ר"מ חושש שמא תברח .בפיל ראש העגלה -העושה סוכתו בראש העגלה
א' אם הקורה אינו מגיע לכותל אבל יש
פחות מג"ט בינו לבין הכותל ,וכן אם מכל צד כשרה ,אע"פ שהיא מיטלטלת ואינה קבועה ,ועולין לה קשור כשר לכו"ע מפני שאינו יכול לברוח ,ואף אם
ימות יהיה בנבלתו י' .ובפיל שאינו קשור פסול ביו"ט.
של הכותל יוצאת קורה ,ושתי הקורות מגיעות
ראש האילן -העושה קרקעית סוכתו ע"ג האילן ,לכו"ע ,משום שאביי מודה שיש לחוש שמא
פחות מג"ט זה לזה ,כשירה משום דאמרינן לבוד,
כשרה לחולו של מועד ,ואין עולין לה ביו"ט דאסרו תברח .ונחלקו אביי ור"ז בבהמה קשורה ,דליכא
ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל שלבוד אומרים
חכמים לעלות או להשתמש באילן שמא יתלוש ,ואם עבר למיחש שמא תברח ,דלאביי חיישינן שמא תמות, בפחות מד"ט.
ועלה ביו"ט יצא יד"ח .שתים באילן ואחת בידי אדם ולר"ז אין לחוש שמא תמות דאין שכיח שתמות.
עצמה בפני אחת שכל סמוכות קורות ב' שתי
או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין אמנם צריך לשים בין רגליה הוצא ודפנא כדי שלא
אינה מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי לה ביו"ט ,אבל ג' בידי אדם ואחת באילן כשרה יהיה שם רווח .וכן צריך לקושרה למעלה ,דאל"כ
לקבל אריח שרוחבו טפח וחצי ,אם שתיהם יחד ועולין לה ביו"ט .לרש"י גם הסיפא של שתים באילן וכו' יש לחוש שמא תרבוץ ,ומ"מ חיישינן שמא תמות,
רחבות טפח כדי לקבל אריח לרחבו כשרה ,ואם איירי בסוכה הבנויה ע"ג האילן ,ובשתים בידי אדם ואחת ותתכווץ מעט ,ואם תהיה פחות מג' לסכך וגובהה
לאו פסולה .ולרשב"ג אם א"א להושיב עליהם אריח באילן חשיב משתמש באילן כיון שאם ינטל האילן תפול
יהיה ז"ט ומשהו לא יהיה לבוד ולא ישים לב כיון שזה
לרחבו ,מרחיקן זו מזו ודי שיקבלו אריח לארכו שזה קרקעית הסוכה.
לא ניכר.
ג' טפחים ,ובלבד שיהיו חזקות בכדי לקבל כובדו ואורכו כ"ג .ראש הספינה -אם אינה יכולה לעמוד ברוח הגמ' שואלת (כ"ד ).שאם מדאורייתא דבר שיש בו
של אריח ג"ט.
מצויה דיבשה פסולה לכו"ע דלא חשיבא אפי' דירת רוח חיים כשר למחיצה ,א"כ למה ר"מ סובר שאין
ג' אם יש ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה ,עראי ,ואם יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה טומאת גולל בדבר שיש בו רוח חיים והרי זה דין
ואין ברוחבם טפח ,מצטרפות יחד להכשר מבוי כשרה לכו"ע אפי' למ"ד דסוכה דירת קבע בעינן ,ואם לקולא( .ור"י מטמא).
אם אין העליונה למעלה מכ' אמה ואין התחתונה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ולא ברוח מצויה ולכן מבאר רב אחא בר יעקב דטעמא דר"מ משום
למטה מי"ט .הגמ' מבארת שהכונה לשני מקרים דים שהוא כאינה מצויה דיבשה ,ר"ג פוסל דדירת קבע דס"ל שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה כיון
שהיא עומדת ע"י דבר שאין בו ממש ,וי"א שמחיצה שונים ,שאם שניהם למעלה צריך שהעליונה לא בעינן ,ור"ע מכשיר דדירת עראי בעינן.
תהיה למעלה מכ' אמה ,ואם שניהם למטה שלא ע"ג גמל -העושה סוכתו (-קרקעית הסוכה) ע"ג שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ורוח חיים אינו
תהיה התחתונה למטה מי"ט ,אבל בשני גמל ,ר"י פוסל דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון בידי אדם לנפחו ,ונ"מ במחיצה שהעמידה בנוד
המקרים צריך שלא יהיה מרחק ג"ט בין הקורות ,שחכמים אסרו לעלות לה ביו"ט נמצא שאינה ראויה ליו"ט ,תפוח ,דחשיב עומדת ברוח ,אבל עשויה בידי
אדם. ור"מ מכשיר שהרי מדאורייתא ראויה היא לז'. דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מרוחב טפח.
צילתה כחמתה -סוכה שבדקו למטה ומצאו
חשש שמא... עשאה לבהמה דופן לסוכה שצילתה כחמתה ,כשרה ,מפני שודאי למעלה
הגמרא מבארת מתי דבר מסוים נאסר וכדומה ,אף נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם בהמה כשרה להיות צילתה מרובה מחמתה ,אבל אם צילתה כחמתה
שלפי המצב כרגע אין סובה לאסור ,אבל יש לחשוש דופן לסוכה .והגמרא מבארת בכמה אופנים מה הטעם
בסכך פסולה .לרש"י כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר
שיתחדש מצב שהוא סיבה לאסור. של רבי מאיר לפסול ,ולאיזה עוד דברים בהמה פסולה.
בהכרח הצל למטה יהיה פחות מהחמה ופסולה ,ואם הצל
כ"ג :אכילת תרומה באשת כהן -בת ישראל ר"י מכשיר בהמה לדופן סוכה ,ור"מ פוסל דבר שלמטה שוה לחמה ,בהכרח הסכך מרובה על האויר וכשרה.
שנישאת לכהן והלך בעלה למדה"י ,או שנתן גט שיש בו רוח חיים לסוכה ,וללחי ,ולפסי ביראות
(להתיר למלא מבור ברה"ר שהוא עמוק י"ט ,ומפני בהמות המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים
לאשתו ע"מ שיחול שעה אחת קודם מיתתו כדי
עולי רגלים התירו בד' דיומדין בד' הפינות) ,ולגולל (לרש"י מתוכה כשרה ,ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים
שלא תיזקק לחליצה אם ימות פתאום ,לאביי ר"מ סובר גולל היינו כסוי ארונו של מת ,והיינו שמה שלומדים מ"על מתוכה ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה ,וב"ה
שאסור לה לאכול תרומה שמא ימות ,ור"י סובר פני השדה" שכסוי ארון המת מטמא במגע ובאהל ,אינו שייך מכשירים.
שמותר דלא חיישינן שמא ימות. בבעלי חיים) ,ולריה"ג דבר שיש בו רוח חיים פסול
מבצע סיכומי סוגיות קורס ללמוד להנות ולזכור סיכומי 'תמצית'
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת. הפתיחה חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4
(לפי סדר הדף היומי בהלכה).
מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות מבחני 'לדעת' בנקודות ההפצה -
וזכרון .שיעור הסברה על המתווה בקו במייל 7692282@gmail.com -
מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי,
תמצית .02-3131-465שלוחה .7
משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
הנרשמים (בנדרים פלוס קופת תמצית)
ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
לשליחת הסיכומים ,זכאים לשמיעה
עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
טלפונית של הקורס המלא 'אומנות
בטלפון 0737-289-669 - של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
הסיכום – כדרך להתענג בידיעת
דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,ועוד.
התורה' במחיר ₪ 120במקום ,500 במייל 7692282@gmail.com -
ולבחורים ₪ 60במקום .300 בנדרים פלוס קופת לדעת. - קו עדכונים ושיעורים02-3131-465 -
הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים. הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן,
ו 5זוכים בזכות קניה ₪ 100ביפה נוף.
מבחן 123מקץ מבחן 122וישב מבחן 121וישלח מבחן 120ויצא מבחן 119תולדות
סוכה כ"ו .עד כ"ט. סוכה כ"ב :עד כ"ה: סוכה י"ט .עד כ"ב. סוכה ט"ו :עד י"ח: סוכה י"ב .עד ט"ו.
כ"ו .האם מותר לישן מחוץ לסוכה בחולה כ"ב :מהו שיעור הסכך שהוא כשר לכולי עלמא? י"ט .סכך הממשיך מאחורי הדופן או צד הפתח, י"ב .מתי סיכוך בחבילי קש או עצים פסול
א' שאין הכוכבים נראים מתוכה. ואין שם אלא ב' דפנות ,האם זה כשר לסוכה? ט"ו :האם סוכה שחציה סכך כשר וחציה סכך מדאורייתא?
שאין בו סכנה או בשינת עראי על המיטה? פסול כשרה?
א' מותר. ב' שאין זהרורי חמה נראים מתוכה. א' כשר. א' אם הניח שלא לשם סיכוך ונמלך לסיכוך.
ג' שאין גשמים יורדים לתוכה. ב' פסול. א' תלוי במחלוקת לגבי מחיצות שבת אם צריך עומד ב' אף אם הניח לשם סיכוך כל זמן שלא התיר את
ב' שינת עראי אסורה וחולה שאין בו סכנה מותר.
ג' מאחורי הסוכה פסול ,ומאחורי צד הפתח כשר. מרובה על הפרוץ או שמספיק פרוץ כעומד. החבילה.
ג' שינת עראי מותרת ע"י שומר ,וחולה שאין בו
ב' בסוכה לכולי עלמא כשר. ג' אף אם הניח לשם סיכוך והתיר את החבילה.
סכנה מותר. כ"ג .במה נחלקו רבי עקיבא לרבן גמליאל לענין
י"ט :המשעין סכך על הכותל ,והגביה את הסכך מן ג' בסוכה לכולי עלמא פסול.
כ"ו :מהו שיעור אוכל לברכה ולנטילת ידים העושה סוכתו בראש הספינה? י"ב :האם אפשר לסכך בחיצים?
א' האם הספינה נחשבת ניידת או שהמים זזים והיא הקרקע טפח או הרחיקו מן הכותל טפח ,האם
לפי רבי צדוק (משנה ורש"י)? ט"ז .האם פסול תעשה ולא מן העשוי נאמר גם א' נקבות פסולים מדאורייתא ,וזכרים פסולים
קבועה. הסוכה כשרה?
א' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים ,וכזית לברכה א' כשרה לכו"ע. על הדפנות (רש"י)? מדרבנן.
ראשונה. ב' האם סוכה העומדת ברוח מצויה של יבשה ולא א' כן. ב' נקבות פסולים מדרבנן ,וזכרים כשרים.
של ים כשרה. ב' מחלוקת רבי אליעזר וחכמים.
ב' כזית לברכת המזון ,ונטילת ידים וברכה ראשונה ג' בהגביה מן הקרקע כשר ,ובהרחיק מן הכותל מחלוקת. ב' לא. ג' נקבות פסולים מדאורייתא ,וזכרים כשרים.
בכל שהוא. ג' האם מותר לעלות לספינה בשבת יום טוב. ג' אם חסר בשיעור הדופן כן ,ואם חסר בהכשר
ג' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים ,וברכה הדפנות לא. י"ג .דבר המחובר מתחילת ברייתו בצד אחד
כ .מה מדייק רב פפא מדברי רבי אליעזר בברייתא
ראשונה בכל שהוא. מדוע העושה סוכתו על גבי בהמה פסולה לפי ובצד השני הוא מופרד ,האם הוא כשר לסיכוך?
לגבי מחצלת קנים גדולה "אם אינה מקבלת ט"ז :מהו הגובה הכי קטן של דופן שאפשר לצאת
רבי יהודה (גמרא כ"ג?). א' כמות שהוא כשר ,ואם אגדו בצד השני פסול.
כ"ז. טומאה מסככים בה"? בו ידי חובת סוכה?
א' מפני שאין לה קבע. ב' אף אם אגדו בצד השני כשר.
כיצד ניתן להשלים סעודת יו"ט ראשון לפי רבי א' שבסתמא אינה מקבלת טומאה.
ב' מפני שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. א' שבעה טפחים ומשהו ,והכשרו ע"י לבוד. ג' אף אם לא אגדו בצד השני פסול.
אליעזר? ב' שבסתמא היא מקבלת טומאה.
ג' שכיון שאסור לעלות לה ביום טוב אינה ראויה לכל ב' ארבעה טפחים ומשהו ,והכשרו ע"י תרי לבוד.
א' יאכל באחד מימי הסוכות ג' סעודות. ג' שאם עשאה לשכיבה היא מקבלת טומאה.
ז' ימי הסוכות. ג' י' טפחים ,ואין אומרים לבוד בגובה הדפנות. י"ג :ירקות הראוים לאכילה והם מתייבשים
ב' יאכל ביו"ט אחרון ג' סעודות. בתוך ז' ימים ,מה דינם לענין סיכוך?
ג' יאכל ביו"ט אחרון מיני תרגימא אחר סעודתו. כ :על איזה מיטה נחלקו תנא קמא ורבי יהודה אם י"ז .באיזה שיעור אויר או סכך פסול פוסלים את
כ"ד .מה טעם הפוסל דופן סוכה שהעמידה בנוד א' כשרים ,כיון שגידולם מן הארץ.
אפשר לישן תחתיה בסוכה? הסוכה?
כ"ז :האם אדם יוצא ידי חובה בסוכה שאולה מנופח? ב' פוסלים בד' טפחים כדין סכך פסול ,כיון שאוכל
א' בגבוהה פחות מעשרה טפחים.
א' סכך פסול ד' אמות בצד וד' טפחים באמצע (וי"א ד' מקבל טומאה.
או גזולה (לפי רבנן)? א' שחוששים שמא יבקע הנוד. ב' בגבוהה עשרה טפחים.
אמות) ,ואויר בכל מקום בג' טפחים. ג' פוסלים בג' טפחים כדין אויר ,כיון שהם
א' יוצא ידי חובה בכל אופן. ב' שמחיצה העשויה ברוח אינה מחיצה. ג' שתי התשובות נכונות.
ב' בצד בין סכך פסול בין אויר פוסלים רק בד' אמות, מתייבשים מהר.
ב' אינו יוצא דכתיב "תעשה לך". ג' משום מעמיד בדבר המקבל טומאה. ובאמצע סכך פסול ד' טפחים (וי"א ד' אמות) ואויר ג'
ג' בשאולה יוצא ידי חובה ובגזולה אינו יוצא ידי כ"א .עד איזה שיעור סובר רבי יהודה שאהל שאינו טפחים. י"ד .באיזה נסר נחלקו רבי יהודה ור"מ אם הוא
חובה. כ"ד :באיזה אופן העושה סוכתו בין האילנות עשוי בידי אדם אינו אהל? ג' בין באמצע בין בצד סכך פסול ד' טפחים ,ואויר ג' כשר לסיכוך?
פסולה? א' עד טפח. טפחים.
מאיזה דין חזר בו רבי אליעזר? א' לרב נחלקו ברחבים ד' טפחים ,ולשמואל נחלקו
א' באופן שהאילנות מחוברים לקרקע. ב' עד כמלוא אגרוף.
א' ממה שאדם חייב לאכול בסוכה י"ד סעודות. ברחבים ג' טפחים.
ג' עד ד' טפחים. י"ז :האם שני שיעורים שאינם שוים מצטרפים?
ב' ממה שאין עושים סוכה בחולו של מועד. ב' באופן שהאילנות נעים ברוח. ב' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים ,ולשמואל נחלקו
ג' שצריך להיות באותה סוכה כל ז' ימי הסוכות. ג' בכל אופן ,משום תעשה ולא מן העשוי. א' מצטרפים רק לשיעור הגדול. אף ברחבים פחות מג' טפחים.
כ"א :אלו דינים יתכן שאמרם רבי יהודה משום ב' מצטרפים גם לשיעור הקטן. ג' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים ,ולשמואל נחלקו
כ"ח האם נשים או קטנים חייבים בסוכה? שהוא סובר שסוכה היא דירת קבע (גמרא ורש"י)? ג' אינם מצטרפים כלל. אף ברחבים פחות מג' טפחים.
כ"ה .האם אדם טרוד פטור ממצוה? א' שמותר לישן בסוכה תחת המיטה.
א' נשים חייבות וקטנים פטורים לגמרי. א' רק בטרוד טירדה של מצוה.
ב' נשים פטורות וקטנים חייבים מגיל חינוך באינו ב' שסוכה הנסמכת על כרעי המיטה פסולה. י"ח .מה נחלקו רב אחא ורבינא (י"ח ).בדין לבוד? י"ד :סכך פסול בצידי הסוכה במקום שאין דופן,
ב' גם בטרוד טירדה של רשות. ג' שתי התשובות נכונות.
צריך לאמו. א' האם אומרים לבוד להחמיר או לא. באיזה שיעור הוא פסול (גמרא ורש"י)?
ג' בכל אופן חייב.
ג' נשים חייבות רק באכילה ולא בשינה ,וקטנים ב' האם אומרים לבוד בסוכה קטנה. א' ארבע אמות.
חייבים מדין חינוך באינו צריך לאמו. כ"ב .מהו הרוחב שאומרים בו חבוט רמי ,ומהו ג' האם אומרים לבוד באמצע הסוכה. ב' ארבעה טפחים.
כ"ה :האם אבל חייב בסוכה ובתפילין? המרחק בגובה שצריך להגיע בו לחבוט רמי? ג' שלשה טפחים.
כ"ט .מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו א' פטור מסוכה כיון שהוא מצטער ,ומתפילין משום א' רוחב כל שהוא ,וגובה טפח. י"ח :באיזה אופן מודה אביי שלא אומרים פי
שנאמר בהם "פארך חבוש עליך". ב' רוחב טפח ,וגובה ג' טפחים. ט"ו .מה המחלוקת של ב"ש וב"ה לגבי תקרה
הגשמים? תקרה יורד וסותם?
א' מיד. ב' חייב בסוכה ,ובתפילין פטור רק ביום הראשון. ג' רוחב ד' טפחים ,וגובה ג' טפחים. שאין עליה מעזיבה?
א' בסוכה שיש לה ב' דפנות זה כנגד זה.
ב' בסיום אכילתו ,או בכל זמן שיתעורר משנתו. ג' חייב בסוכה ,ובתפילין פטור כל שבעה. א' האם תקרת בית שבא לבטלה לשם סיכוך יש בזה
ב' כשאין פי התקרה נראה.
ג' בסיום אכילתו ,או כשיתעורר משנתו אחרי גזירת תקרה.
ג' שתי התשובות נכונות.
שיאור היום. ב' האם יש גזירת תקרה בנסרים רחבים ד' טפחים.
ג' מחלוקת.
