gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית חבורת ש"ס · Tamtzis Chaburas Shas — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: תמצית חבורת ש"ס · Tamtzis Chaburas Shas

שבוע: ויצא (2026-11-16)

תמצית חבורת ש"ס · Tamtzis Chaburas Shas — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ 43‬ללומדי חבורת ש"ס | סנהדרין כ"ג‪ :‬עד ל"ג‪ | .‬כסלו ה'תשפ"ז‬ ‫החזקה מועילה מכח מה שאומרים שהחזיק בקרקע ע"י בבל‪ -‬שבלולה במקרא ובמשנה ובתלמוד‬ ‫האם יכול אחד לפסול עד של השני‬ ‫(ובתלמוד הבבלי יוצאים ידי חובת מה שאמרו חכמים‬ ‫שטר‪ ,‬אין הכרח שזו אותה מחלוקת‪ ,‬די"ל שר"מ‬ ‫שני עדים נאמנים בעדותם ואין אחד מבעלי הדין‬ ‫לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה‬ ‫כרבי‪ ,‬ורבנן סוברים שאף לרבי שאני התם שכיון‬ ‫יכול לפוסלם‪ ,‬אולם יש אופנים שהבעל דין יכול‬ ‫שליש בש"ס‪ .‬ואעפ"כ אנו קוראים בכל יום פרשת התמיד‬ ‫שהחזקה באה מכח השטר‪ ,‬לכן צריך להביא את‬ ‫לפסול עד‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ושונים משנת איזהו מקומן וגורסים רבי ישמעאל אומר‬ ‫במתני' מבואר שלר"מ יכול לפסול עדים‪ ,‬ולרבנן השטר‪ ,‬אבל כאן אין שייכות בין עדים לעדים‪.‬‬ ‫בי"ג מידות התורה נדרשת‪ .‬תוד"ה בלולה)‪ .‬והא דכתיב‬ ‫וכיון שהלכה כרבי מחבירו‪ ,‬מהדרינן לאוקמי פלוגתייהו‬ ‫"במחשכים הושיבני כמתי עולם"‪ ,‬זה תלמודה‬ ‫אליביה‪.‬‬ ‫אינו יכול‪.‬‬ ‫של בבל שאין נוחים זה עם זה ותלמודם ספק בידם‪.‬‬ ‫לריש לקיש מיירי בעד אחד‪ ,‬שלממון אינו נאמן‪,‬‬ ‫ואף אם אח"כ נמצאו עידי הכת השניה נמצאו‬ ‫ולשבועה נאמן ואינו יכול לפוסלו‪ ,‬ומתני' מיירי‬ ‫שקיבל עליו עד אחד כשניים‪ ,‬ונחלקו ר"מ קרובים או פסולים‪ ,‬מ"מ כבר העידו עדים חזרה מהסכמת בעל דין לבעל דינו‬ ‫הראשונים ‪-‬כבר נתקבלה העדות לפסול את העדים‪,‬‬ ‫ורבנן אם יכול לחזור בו‪ .‬וכן נחלקו ר"מ ורבנן ולא הוי נוגע בעדות למפרע‪ .‬לישנא אחרינא כבר העידה‬ ‫בעל דין יכול לקבל על עצמו להתדיין בפני דיינים‬ ‫שבלא הסכמתו אינם כשרים לדון‪ ,‬ולהלן יבואר‬ ‫כאשר אמר נאמן עלי אבא או אביך להיות דיינים הכת הראשונה‪ ,‬ועכשיו היא חוזרת לכשרותה כיון‬ ‫האם יכול לחזור בו‪.‬‬ ‫יחד עם עוד שני דיינים כשרים‪ ,‬או ג' רועי בקר אם שהתברר שהוא נוגע‪ .‬ולשון ראשון נראה‪.‬‬ ‫בעל דין שאמר לבעל דינו נאמן עלי אבא להיות‬ ‫יכול לחזור בו‪( ,‬וקמ"ל התם שאע"פ שאבא‬ ‫ואביך נאמנים בעלמא‪ ,‬יכול לחזור בו לר"מ‪ ,‬כ"ד‪ .‬לרבין כוונת מתני' שאם פסל את העדים דיין (ואבא פסול לדון בין לזכות בין לחובה‪ ,‬דכתיב "לא‬ ‫והכא קמ"ל שאף שעד אחד אינו נאמן בממון נפסלו הדיינים במיגו‪ ,‬שהרי יש בי"ד אחר‪ ,‬ואם יומתו אבות על בנים")‪ ,‬או שאמר נאמן עלי אביך‪,‬‬ ‫כלל אינו יכול לחזור בו לרבנן)‪ ,‬אבל אם מביא ב' פסל את הדיינים נפסלו העדים במיגו‪ ,‬היכא או שאמר נאמנים עלי ג' רועי בקר‪( ,‬וה"ה כל ג'‬ ‫שיש עוד עדים‪ ,‬וס"ל כרב דימי דלעיל‪ ,‬אלא שאינם יודעים לדון‪ ,‬ונקט הני לפי שאינם שכיחי‬ ‫עדים אין הבעל דין השני יכול לפוסלם‪.‬‬ ‫בישוב ולא ראו ולא שמעו דיני תורה‪ .‬כ"ה‪ ,):‬מבואר‬ ‫שנחלקו אי אמרינן מיגו‪.‬‬ ‫במתני' שלר"מ יכול לחזור בו‪ ,‬ולחכמים אינו‬ ‫כ"ג‪ :‬ולרבי אלעזר איירי בבא הבעל דין עם‬ ‫יכול לחזור בו‪.‬‬ ‫חביבות חכמי ארץ ישראל זה לזה‬ ‫אחר לפסול את העדים של השני‪ ,‬דבסתמא אינו‬ ‫וכן מי שהיה חייב לחבירו שבועה חמורה‪,‬‬ ‫נאמן דהוי נוגע‪ ,‬וכן אינו נאמן לקרוא עליו ערער בא וראה כמה מחבבים זה את זה‪ ,‬שכל הרואה‬ ‫ואמר בעל דינו דור לי בחיי ראשך‪ ,‬לר"מ יכול‬ ‫דגזלנותא‪ ,‬אבל אם קרא עליו ערער דפגם את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים‬ ‫לחזור בו‪ ,‬ולחכמים אינו יכול לחזור בו‪.‬‬ ‫משפחה‪ ,‬שהוא ומשפחתו ממשפחת עבד שלא וטוחנם מטיחם ומקישם זה בזה שהיה חריף מאד‪,‬‬ ‫נשתחרר‪ ,‬לר"מ נאמן על המשפחה וממילא נפסל ומ"מ שאל על ר"מ 'פה קדוש יאמר דבר זה'‪,‬‬ ‫ומחמת החביבות טרח ליישב את הדבר‪ .‬אבל לא היה זה הגמרא אומרת דמתני' מיירי כשקיבל עליו את‬ ‫העד‪ ,‬ולרבנן אינו נאמן כיון דהוי נוגע‪.‬‬ ‫מחמת ענוה‪ ,‬שהרי כל הרואה את ר"מ בבית אבא או את אביו כדיין אחד‪ ,‬ואע"פ שיש עוד ב'‬ ‫לרבי יוחנן בסתמא אינו יכול לפסול את העדים‪ ,‬המדרש‪ ,‬כאילו עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה‪ ,‬דיינים אמר ר"מ שיכול לחזור בו‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה‬ ‫אמר) ביארו שכוונת הגמרא שחכמים אמרו שאינו יכול‬ ‫ומבואר שר"מ היה חריף יותר מריש לקיש‪.‬‬ ‫ואיירי מתני' כשטען שיש לו ב' כיתי עדים‪,‬‬ ‫לחזור בו דווקא כשקיבלו כדיין אחד‪ ,‬אבל כשקיבלו כבי‬ ‫ואחרי שהביא כת אחת בא ופסלם‪ ,‬דהשתא אינו נוגע‬ ‫תרי יכול לחזור בו גם לרבנן‪ ,‬כיון דאיכא תרתי לריעותא‪.‬‬ ‫וכן מצינו שאע"פ שרבי יוסי היה כפוף ויושב‬ ‫בעדות כיון שיש עוד כת‪ ,‬ונפסלו העדים גם לעדויות‬ ‫לפני רבי‪ ,‬שהרי רבי ישמעאל ברבי יוסי היה‬ ‫אחרות‪ ,‬שלר"מ צריך להביא את שתי הכיתות כדי‬ ‫אם נחלקו במחול לך או באתן לך‪-‬‬ ‫ממלא מקום אבותיו (–חשוב כאביו)‪ ,‬והיה כפוף‬ ‫לברר דבריו‪ ,‬ומ"מ אם הביא את הכת השניה מהני‪ ,‬דקיים‬ ‫לרב יהודה כל המחלוקת היא באומר שאם הבי"ד‬ ‫ויושב לפני רבי‪ ,‬ומ"מ אע"פ שסבר רבי שאסור‬ ‫דבריו להביא ב' כתות‪ ,‬ולא דקדק לדעת שהם פסולים‪,‬‬ ‫שהוא קיבל על עצמו יפטרו את הבעל דין מלשלם מחול‬ ‫להטמין מים צוננים בתוך חול צונן כדי שלא יתחממו‬ ‫ולחכמים מספיק להביא כת אחת ויכול לומר אין‬ ‫לך‪ ,‬דס"ל לחכמים שכיון שיצא זכאי זכה זה במה שבידו‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬כששמע שרבי יוסי התיר‪ ,‬אמר 'כבר‬ ‫לי עוד כת‪ ,‬וממילא הוי נוגע בעדות‪ ,‬ואינם נפסלים אפי'‬ ‫בעדות זו‪ .‬רש"י מקשה על ביאור זה למה לר"מ יכול‬ ‫אבל באומר אם הבי"ד יחייבו אותי לשלם אתן לך‪,‬‬ ‫הורה זקן'‪.‬‬ ‫להביא כת אחת פסולה‪ ,‬וגם אי נימא שזה מועיל מ"מ הוא‬ ‫לכו"ע יכול לחזור בו‪ ,‬דכיון שהממון בידו א"א‬ ‫תלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימים זה לזה‬ ‫נוגע בעדות בגלל שאם יפסלו השניים נמצא שהרויח בכך‬ ‫להוציאו אלא בדיינים כשרים‪.‬‬ ‫שפסול את הראשונים‪ .‬ולכן גורס רש"י שלר"מ א"צ לברר‬ ‫בהלכה‪ ,‬ונוחים זה לזה בהלכה כשמן זית ‪-‬מעיינים‬ ‫ולרבא נחלקו באתן לך אבל במחול לך לכו"ע‬ ‫יחד וזה מתקן דברי זה והשמועה יוצאת לאור‪.‬‬ ‫דבריו ומספיק להביא כת אחת‪ ,‬וממילא אין נ"מ שהכת‬ ‫אינו יכול לחזור‪.‬‬ ‫הזו נפסלת כיון שמספיקה לו הכת השניה‪ ,‬וממילא הם‬ ‫בבל‬ ‫פסולים גם לעדות אחרת‪ ,‬ולחכמים צריך לברר דבריו‬ ‫ורבי יוחנן אמר שנחלקו באתן לך‪ .‬והגמ'‬ ‫ולהביא ב' כתות כשרות‪ ,‬וממילא הוי נוגע‪ .‬והתוס' (ד"ה‬ ‫מסתפקת אם לדבריו נחלקו גם במחול לך או‬ ‫ת"ח שבבל חובלים זה לזה בהלכה מקשים זה לזה‬ ‫ורבנן) סוברים כפירוש הראשון‪ ,‬דמבואר בב"ב ק"ע‪:‬‬ ‫לא‪ .‬ומהא דנחלקו באומר דור לי בחיי ראשך‪ ,‬אין‬ ‫בלשון עז וחימה‪ ,‬ומרורים זה לזה בהלכה כזית‪.‬‬ ‫שאפילו למ"ד שצריך לברר דבריו‪ ,‬הכונה שלכתחילה‬ ‫ראיה שנחלקו גם במחול לך‪ ,‬ואיירי בנשבעים‬ ‫חנופה שמראים עצמם חסידים וגסות הרוח ירדו‬ ‫יאמרו לו בי"ד שיברר דבריו‪ ,‬אבל אם אינו יכול לברר‬ ‫ולא משלמים‪ ,‬די"ל שנחלקו רק באתן לך‪ ,‬ואיירי‬ ‫דבריו אינו מפסיד‪.‬‬ ‫לבבל‪ .‬ואף שעילם נטלה ט' קבין גסות הרוח‬ ‫בנשבעים ונוטלים כשכיר ונגזל וכדו'‪ ,‬ואף שחידוש‬ ‫(ואחד כל העולם כולו)‪ ,‬הגסות ירדה לבבל‪,‬‬ ‫ומה שנחלקו רבי ורשב"ג באדם שטוען שיש לו‬ ‫זה אפשר ללמוד מהרישא‪ ,‬תנא תולה בדעת‬ ‫ומשם השתרבבה לעילם‪ ,‬והסימן לגסות הרוח‬ ‫שטר וחזקה על קרקע‪ ,‬שלרבי צריך להביא גם את‬ ‫אחרים אבא ואביך‪ ,‬ותנא תולה בדעת עצמו של‬ ‫הוא עניות בתורה‪ ,‬שעילם זכתה ללמוד ולא‬ ‫השטר ואם לא מצא את השטר לא מועילה לו החזקה‪,‬‬ ‫הבעל דין‪ ,‬די"ל שרק בתולה בדעת אחרים יכול‬ ‫שאף שבעלמא החזקה עומדת במקום שטר‪ ,‬דיותר מג'‬ ‫זכתה ללמד‪ ,‬שדניאל היה בשושן הבירה אשר בעילם‬ ‫לחזור בו‪ ,‬משום דלא גמר ומקני אם היה יודע שיזכו‬ ‫שנים אין אדם שומר את השטר‪ ,‬מ"מ כיון שאמר שיש לו‬ ‫ולא לימד תורה‪ ,‬ועזרא היה בבבל ולימד חק ומשפט‬ ‫אותו‪ ,‬דמי יימר דמזכי ליה‪ ,‬משא"כ תולה בדעת‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫שטר עליו לברר דבריו‪ ,‬ולרשב"ג מספיק להוכיח רק‬ ‫את החזקה‪ ,‬וכ"ש שאם מביא את השטר מהני‪ ,‬דכל‬ ‫החשוד על הטריפה אינו מועיל לו שיגדל‬ ‫עצמו דאסיק אדעתיה שודאי הבעל דין ידור כדי בא לפרש‪ ,‬ולריו"ח בא לחלוק‪ ,‬ולרמי בר חמא‬ ‫שערו וצפורניו כדי להראות שעשה תשובה‪,‬‬ ‫להיפטר‪ ,‬וידע ומחיל‪ ,‬קמ"ל שהמחלוקת היא בשני אף באימתי בא לחלוק וכנ"ל)‪ .‬ואמנם דעת רבי‬ ‫דדילמא הוי הערמה‪ ,‬אלא תקנתו שילך למקום‬ ‫יהודה בשם רבי טרפון שפסול אף ביש לו‬ ‫האופנים‪.‬‬ ‫שאין מכירים אותו‪ ,‬ויחזיר אבידה בדבר חשוב‪,‬‬ ‫אומנות אחרת‪ ,‬וכדאמר לגבי נזירות שהאומר על‬ ‫או שיטריף בהמה שלו בדבר חשוב‪ ,‬דודאי חזר בו‬ ‫מי שעובר לפניו הריני נזיר אם הוא נזיר‪ ,‬וחבירו אמר הריני‬ ‫אם נחלקו לפני גמר דין או לאחר גמר דין‪-‬‬ ‫מחמדת הממון‪.‬‬ ‫נזיר אם אינו נזיר‪ ,‬ושניהם התכוונו לנזירות‪ ,‬אף אחד מהם‬ ‫כ"ד‪ :‬לריש לקיש נחלקו רק לפני גמר דין‪ ,‬אבל‬ ‫לא הוי נזיר‪ ,‬דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה‪,‬‬ ‫לאחר גמר דין לכו"ע אינו יכול לחזור בו‪.‬‬ ‫ד"איש כי יפליא" משמע יפרש‪ ,‬וכאן הנזירות נאמרה על מפריחי יונים פסולים לעדות‪.‬‬ ‫ולרבי יוחנן נחלקו לאחר גמר דין‪ ,‬אבל קודם גמר הספק‪ ,‬ומבואר שהתולה דבריו במה שאינו יודע‬ ‫ואינו בבבל ביארו דהיינו שאומר אם תקדם יונך ליוני‬ ‫דין לכו"ע יכול לחזור בו‪ .‬והא דמבואר בב"ב (קכ"ח‪ ).‬בידו הוי אסמכתא‪ ,‬ולא אמרינן דמספיקא גמר ומקני‪.‬‬ ‫שנתבע שאמר לתובע השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור רש"י‪ .‬והקשו התוס' (ד"ה ההיא) דשאני נזירות דכתיב אשלם לך כך וכך‪ ,‬ואע"ג דכבר תנא משחק בקוביא‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬הכונה שאם קפץ ונשבע מיד אינו יכול לחזור בו‪ ,‬דזה "יפליא"‪ ,‬ותירצו שלומדים משם לעלמא‪ .‬ור"י מפרש איצטריך תרוויהו‪( ,‬דהוה אמינא שבקוביא הוי‬ ‫לאחר גמר דין‪ ,‬והלכה כחכמים‪ ,‬אבל אם עדיין לא נשבע שהתורה לא פירשה מה נחשב הפלאה‪ ,‬ורבי יהודה אסמכתא משום שתלה בדעת עצמו וחשב‬ ‫מפרש מסברא שזה לא נקרא הפלאה‪ ,‬וא"כ בהכרח שהוא יודע טוב מאחרים ולא היה לו ספק בדבר‪,‬‬ ‫יכול לחזור בו‪ .‬תוד"ה שלח‪.‬‬ ‫שבכהאי גוונא זה אסמכתא‪ ,‬דאם מה שאדם לא יודע‬ ‫וממילא לא גמר להקנות על הצד שיפסיד‪ ,‬ומאידך הוה‬ ‫רבא אמר שאם קיבל עליו קרוב או פסול‪ ,‬לפני אינו אסמכתא‪ ,‬א"כ זה נחשב הפלאה‪.‬‬ ‫אמינא שדווקא ביונה גמר ומקני משום שחשב‬ ‫גמר דין יכול לחזור בו‪ ,‬ולאחר גמר דין אינו יכול‬ ‫לחזור בו‪ ,‬וכרבי יוחנן ואליבא דרבנן‪ ,‬ואין לומר ברש"י מובאת דוגמה לדבר שבידו שאינו אסמכתא‪ ,‬שהוא יודע טוב יותר לנקש בעצים שכשהיונה‬ ‫באופן שאומר אי אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא‪.‬‬ ‫דרבא כר"ל ואליבא דר"מ‪ ,‬דלא שביק רבנן ועביד כר"מ‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה כל) שזה טעות של המעתיקים‪ ,‬דרק שומעת שבעלה מזרזה היא ממהרת לעוף)‪ ,‬אבל‬ ‫דלקמן פסקינן כחכמים‪( ,‬ועוד דרבא אמר (יבמות ל"ו‪ ).‬אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי הוי אסמכתא‪ .‬המחזיק יונה המביאה יונים של אחרים אינו‬ ‫שהלכה כר"ל בג' מקומות‪ ,‬משמע שבשאר מקומות אין ושיטת ר"ת שאסמכתא זה דווקא במקום שהוא לא יכול נפסל‪ ,‬דאינו גזל אלא מפני דרכי שלום‪ ,‬כיון שלא‬ ‫זכה בהם בעל השובך דממילא קרבו ואתו להתם‪.‬‬ ‫להרויח‪ ,‬דאם הוא יכול להרויח גמר ומקני‪ ,‬ולפ"ז שידוכים‬ ‫הלכה כמותו‪ .‬תוד"ה רבא)‪ .‬ואין לומר דטעמא דנפשיה‬ ‫לא הוי אסמכתא‪ .‬ור"י מוכיח שגם במקום שסבור להרויח‬ ‫קאמר‪ ,‬כיון דלא איירי כלל במחלוקת זו‪ ,‬אלא בא לפסוק‬ ‫ולרב חמא בר אושעיא מפריחי יונים היינו ארא‬ ‫הוי אסמכתא‪ ,‬וסובר כרש"י‪ ,‬וכתב שרק בדבר שהוא בידו‬ ‫דין‪.‬‬ ‫‪-‬המחזיק יונה המביאה יונים של אחרים מביתם לבית‬ ‫והתחייבות היא הגיונית לא הוי אסמכתא‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫ואם קיבל עליו לפני גמר דין וקנו מידו מתחילה‬ ‫בעליה בעל כרחם‪ ,‬ויש בזה גזל מפני דרכי שלום‪ ,‬אבל‬ ‫מתרצה לשלם אם לא יעשה‪ ,‬אבל בהתחייבות מוגזמת‬ ‫שלא יחזור‪ ,‬אין לאחר קנין כלום‪.‬‬ ‫באומר אם תקדמיה וכו' היינו משחק בקוביא‪.‬‬ ‫(אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי) הוי אסמכתא‬ ‫והא דאיתא בברייתא שזה שייך גם בבהמה והרי‬ ‫למרות שזה בידו ממש‪ ,‬דמסתבר שאין כוונתו להקנות‬ ‫אם בהמה תביא לביתה בהמות הבר ירדפוה החיות‪,‬‬ ‫והוא סבור שיעבוד בקרקע‪ ,‬ומשחק בקוביא לא הוי‬ ‫מי פסול לדון ולהעיד‬ ‫הכונה לשור הבר שהוא דומה לחיה‪ ,‬ואם מגדלו בביתו‬ ‫אסמכתא אע"פ שהתחייבותו היא מוגזמת‪ ,‬כיון שאין‬ ‫גזלנים פסולים לעדות דכתיב "אל תשת ידך עם‬ ‫הדבר בידו כלל‪ ,‬ודבר שאינו בידו לגמרי (חמרא‬ ‫רשע להיות עד חמס"‪ ,‬וכ"ש שהוא פסול להיות דיין‪.‬‬ ‫הולך למדברות ומטעה החיות לבוא אחריו‪ ,‬וכמ"ד‬ ‫דזלשפוט‪ ,‬דשמא לא יתרצו למכור לו) הוי אסמכתא‬ ‫ולהלן יבוארו כמה סוגי אנשים שהם מעין גזלנים‪,‬‬ ‫שהוא מין בהמה‪( ,‬ולרבי יוסי הוא מין חיה‪ ,‬ונ"מ‬ ‫אע"פ שלא הגזים‪.‬‬ ‫או שעוברים על עבירה מחמת חימוד ממון‪ ,‬שהם‬ ‫לענין היתר חלבו וכיסוי דמו)‪.‬‬ ‫ופסק ר"י שמשחק בקוביא שיש לו עוד אומנות כשר‪,‬‬ ‫נקראים 'רשע דחמס'‪ ,‬והם פסולים לדון ולהעיד‪.‬‬ ‫ולענין קנין לא קנה אלא כשמעות שניהם על פי הדף‪ ,‬לפי‬ ‫(ולהלן כ"ז‪ .‬נחלקו אביי ורבא אם רק 'רשע דחמס'‬ ‫כ"ה‪ :‬מפריחי יונים פסולים עד שישברו את‬ ‫נפסל‪ ,‬או שכל רשע והיינו מי שעבר עבירה שיש בה‬ ‫שהדף והמקום קנוי לאותו שירויח כדי לקנות המעות‬ ‫פגמיהן ולא יעשו כך אפי' במדבר דלא שכיחי יוני‬ ‫אשר עליו‪ ,‬אבל המשחקים באמנה אפילו הקנו לא מהני‪,‬‬ ‫מלקות נפסל)‪.‬‬ ‫דישוב‪ .‬והיינו למ"ד שזה ארא‪ ,‬ולמ"ד אם תקדם יונך ליוני‬ ‫אא"כ הקנו בבי"ד חשוב‪.‬‬ ‫צריכים לא לעשות כך אפילו בחינם‪ ,‬כמו לגבי משחק‬ ‫המשחק בקוביא‪-‬‬ ‫בקוביא‪.‬‬ ‫כתבו התוס' (ד"ה ואלו) שהמשנה לא מונה גזלנים‬ ‫משחק בקוביא היינו שמשחק בפיספסין‪ ,‬או‬ ‫ועבדים מפני שהם פסולים מדאורייתא (דאם אשה‬ ‫בקליפי אגוזים ורימונים אע"פ שאין עשויים לכך‬ ‫פסולי עדות נוספים שהוסיפו חכמים‪-‬‬ ‫שכשירה לבוא בקהל פסולה‪ ,‬כ"ש עבד)‪ ,‬והמשנה מונה‬ ‫רק פסולים מדרבנן‪ ,‬דמשחק בקוביא אפי' למ"ד‬ ‫והוי אקראי בעלמא‪ ,‬פסול לדון ולהעיד‪ .‬וחזרתו היא‬ ‫הגוזל מציאת חרש שוטה וקטן פסול‪ .‬ואע"פ‬ ‫שישבור את הפיספסין ולא ישחק אפי' בחינם‪.‬‬ ‫דאסמכתא לא קניא מ"מ דאורייתא אינו נפסל כיון שאינו‬ ‫שאינו גזל אלא מפני דרכי שלום‪ ,‬מ"מ הרי סוף‬ ‫חושב שזה אסור‪ ,‬ולמ"ד משום ישובו של עולם פשיטא‬ ‫(כ"ה‪.):‬‬ ‫סוף ממון הם לוקחים‪.‬‬ ‫שאינו אלא מדרבנן‪ .‬ומלוה בריבית מיירי בריבית שאינה‬ ‫קצוצה‪ ,‬ואפי' מיירי בריבית קצוצה אינו חושב שזה אסור‬ ‫איתא במתני' 'אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין‬ ‫חמסנים‪ -‬מתחילה לא רצו לפוסלם מפני שהם‬ ‫להם אומנות אלא הוא‪ ,‬אבל יש להם אומנות‬ ‫כיון דמדעתיה יהיב‪ .‬ומפריחי יונים למ"ד אי תקדמי יונך‬ ‫משלמים (ואין איסור לא תחמוד אא"כ אינו משלם‪ ,‬אי‬ ‫היינו משחק בקוביא‪ ,‬ולמ"ד שזה יונה המביאה יונים של‬ ‫שלא הוא כשרין'‪.‬‬ ‫נמי אף כשמשלם עובר אבל הכא מיירי שמפייס את‬ ‫אחרים‪ ,‬זה גזל רק מפני דרכי שלום‪ .‬וסוחרי שביעית‬ ‫הבעלים עד שיאמר רוצה אני‪ .‬תוד"ה מעיקרא)‪ ,‬וכשראו‬ ‫לרמי בר חמא טעם הפסול לרבנן הוא משום‬ ‫מיירי בשביעית בזמן הזה דאינו אסור אלא מדרבנן‪ ,‬ואפי'‬ ‫שהם חוטפים בידים‪ ,‬ואתי לידי גזלנות ממש‪ ,‬פסולם‪.‬‬ ‫בשביעית דאורייתא אינם חושבים שאסור להמציא‬ ‫דאסמכתא לא קניא והוי כעין גזל‪ ,‬אסמכתא היינו‬ ‫מעות לעניים שיאספו להם פירות שביעית‪.‬‬ ‫שאינו נותן מדעתו אלא סמך על זה שינצח‪ .‬ורבי יהודה‬ ‫הרועים פסולים לעדות‪ ,‬כיון שראו חכמים שהם‬ ‫סובר שטעם הפסול הוא לפי שאינם עסוקים‬ ‫מכניסים בהמותיהם לשדות אחרים בכוונה‪.‬‬ ‫כ"ה‪ .‬ריבית‪-‬‬ ‫בישובו של עולם וממילא אינם בקיאים בטיב דינים‬ ‫המלוה והלוה פסולים לעדות‪ ,‬שכיון שחמדת ואפי' סתם רועה שלא ראינו שהכניס בהמותיו‬ ‫ומשא ומתן ואינם יראי חטא‪ ,‬ונ"מ שאם יש לו עוד‬ ‫הממון גרמה להם לעבור על לא תעשה הוי כרשע דחמס‪ .‬לשדות אחרים פסול לעדות‪ .‬ואמר רבא שבין‬ ‫אומנות אינו נפסל‪ .‬ואיתא להלן (כ"ו) שהלכה‬ ‫(חזרתם משיקרעו את שטריהן‪ ,‬ולא ילוו אפי' רועה בהמה דקה בין רועה בהמה גסה פסולים‪,‬‬ ‫כרבי יהודה‪.‬‬ ‫לנכרי שישתכח שם ריבית מפיהם‪ ,‬שודאי לא יחזרו דכיון שמרעה אותם באפר של ישוב‪ ,‬נכנסים לשדה‬ ‫אחרים‪ ,‬אבל המגדלים בהמות‪ ,‬פסולים רק אם‬ ‫לרב ששת משחק בקוביא לא הוי אסמכתא‪,‬‬ ‫לקלקולם‪ .‬כ"ה‪.):‬‬ ‫דמספיקא גמר ומקני‪ ,‬ורק בדבר שסומך על דבר שבידו‬ ‫הם מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל‪ ,‬דחמירא‬ ‫רבא פסל אדם שהעידו עליו שניים שהלוה טפי משום ישוב ארץ ישראל‪ ,‬דעבידא דמשמטא ורהטא‬ ‫לעשות הוי אסמכתא‪ ,‬וטעם הפסול אף לרבנן הוא‬ ‫בריבית‪ ,‬אע"פ שאחד מהעדים טען שהוא עצמו לתוך השדות‪ ,‬אבל המגדלים בהמה דקה בחוץ‬ ‫משום שאינם עסוקים בישובו של עולם‪ ,‬ולא‬ ‫היה הלוה‪ ,‬דרבא לטעמיה דס"ל אדם קרוב אצל לארץ‪ ,‬או בהמה גסה (שאינה נשמטת לשדות ואפשר‬ ‫פליגי רבנן ורבי יהודה‪ ,‬וכדאמר רבי יהושע בן לוי‬ ‫עצמו‪ ,‬ואין אדם משים עצמו רשע דאין קרוב מעיד לשומרה) אפי' בארץ ישראל‪ ,‬כשרים‪ .‬והתוס' (ד"ה‬ ‫שכל מקום שאמר רבי יהודה אימתי לא בא‬ ‫מגדלי) ביארו שבהמה דקה אסור לגדל אפילו בבית‪,‬‬ ‫לחלוק אלא לפרש‪( ,‬ואם אמר "במה" לריב"ל לא לזכות ולא לחובה‪.‬‬ ‫שמא יבוא לרעותה בשדות‪ ,‬אבל בהמה גסה מותר לגדל‬ ‫המשך ענייני הפסולים לדון ולהעיד‬ ‫לכהנים בדמי תרומה שהיא זולה יותר לפי שאינה‬ ‫בבית‪ ,‬ולא גזרו בה חכמים משום שהיא נצרכת לחרישה‬ ‫ראויה אלא לכהנים‪ ,‬חוץ מדמי אותה סאה‪ ,‬דמותר‬ ‫ואין יכולים לעמוד בגזירה זו‪.‬‬ ‫הכרזה לפסולים‪ -‬כל הפסולים צריכים הכרזה‬ ‫בבי"ד‪ ,‬ואינם נפסלים לפני כן‪ .‬וברועי בקר נחלקו רב‬ ‫למכור שביעית ע"מ לאכול היא ודמיה לפני הביעור‪,‬‬ ‫הגבאים ממונים מטעם המלך לגבות מס והמוכסים‬ ‫(דאין איסור אלא למכור בחנות דדמי לסחורה‪ ,‬אבל פעם‬ ‫פסולים לעדות‪ ,‬כיון שראו חכמים שהם לוקחים‬ ‫אחא ורבינא אם א"צ הכרזה כיון שהעבירה שלו‬ ‫אחת כעין אקראי בעלמא מותר‪ .‬תוד"ה ימכרו)‪ ,‬כיון‬ ‫יותר ממה שקצבו להם‪ ,‬ואמנם סתם גבאי שלא‬ ‫מפורסמת לכל‪ ,‬או שצריך הכרזה‪ ,‬ולמ"ד שצריך‬ ‫שהכהנים חשודים על שביעית להשהות שביעית‬ ‫ראינו שלקח יותר מהקצבה כשר לעדות‪ .‬וכתבו התוס'‬ ‫הכרזה הא דאמר רב שסתם רועה פסול‪ ,‬הכונה‬ ‫אחר זמן הביעור‪ ,‬שכיון שהותר להם תרומה וקדשי‬ ‫(ד"ה סתם גבאי) שגבאים ומוכסים פסולים אע"פ‬ ‫שמכריזים על סתם רועה אפילו שאין עדים שהכניס‬ ‫קדשים‪ ,‬מורי התירא בקדושת הארץ)‪ ,‬אמרו לו שהוא‬ ‫שהחזירו‪ ,‬ולא דמו לשאר גזלנים כיון שהם לא יודעים למי‬ ‫בהמותיו לשדה אחר‪ .‬וגזלן דאורייתא החוטף ממש‬ ‫יכול לומר שהוא אגיסטון (‪-‬שכיר בקרקע של נכרי‪,‬‬ ‫להחזיר‪ ,‬ועוד שעדיין הם עוסקים בגבאות ומכס וחשודים‬ ‫א"צ הכרזה שהעבירה שלו מפורסמת לכל‪.‬‬ ‫א"נ משום ארנונא שכרו בעה"ב לחרוש‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס'‬ ‫לחזור לקלקולם‪.‬‬ ‫(ד"ה אגיסטון) הקשו על הפירוש הראשון שאסור לעדור‬ ‫אבוה דרבי זירא היה גבאי‪ ,‬וכשהיה מגיע השר‬ ‫אוכל דבר אחר שמקבל צדקה מהנכרים פסול‬ ‫עם הנכרי בשביעית)‪ ,‬וסילקו את הסולם כיון שלא‬ ‫לעדות‪ ,‬משום שמחלל שם שמים לצורך ממון‪ ,‬והוי‬ ‫היה אומר לת"ח "לך עמי בא בחדריך"‪ ,‬ולשאר‬ ‫רצו שיעלה עמם לעיבור השנה‪ ,‬הלך ריש לקיש‬ ‫האנשים היה אומר שהשר מגיע לגבות מהם‪,‬‬ ‫כרשע דחמס‪ ,‬והיינו דווקא כשמקבל בפרהסיא‪,‬‬ ‫וטען לרבי יוחנן שאין לסמוך על עיבור השנה‪,‬‬ ‫והיה יכול לקבל בצינעא‪ ,‬אבל בלאו הכי כשר‪,‬‬ ‫וכולם היו מתחבאים‪ ,‬והיה אומר לשר העיר‬ ‫דכיון שהם חשודים על השביעית שנעשו סנגורים‬ ‫שאין כאן הרבה אנשים לגבות מהם‪ ,‬ובזמן‬ ‫דחיותיה הוא‪ .‬ואין לפרש שהכונה כאן לאוכלי חזיר‪,‬‬ ‫לרשעים‪ ,‬קשר רשעים אינו מן המנין‪ ,‬ולא חל‬ ‫דאלו פסולים אף בצינעא‪ ,‬כאוכל נבילות לתיאבון‪ .‬תוד"ה‬ ‫מיתתו אמר שיקחו י"ג מעות הצרורות בסדין‬ ‫העיבור אפילו אם עושים אותו כדת וכדין‪ ,‬דבעינן בי"ד‪,‬‬ ‫אוכלי‪.‬‬ ‫ויחזירו לפלוני שגבה ממנו ולא היה צריך להם‪.‬‬ ‫ואמר לו רבי יוחנן דא עקא מה שאתה קורא להם‬ ‫רב נחמן הכשיר לעדות חשוד על העריות‬ ‫רשעים‪.‬‬ ‫סוחרי שביעית‪-‬‬ ‫(דבעינן רשע דחמס‪ .‬רש"י‪ .‬והקשו התוס' (ד"ה החשוד)‬ ‫מאי שנא מאוכל נבילות לתיאבון ומפלוני רבעני לרצוני‬ ‫שבנא‪ -‬היה ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה‪,‬‬ ‫הנושא ונותן בפירות שביעית פסול לדון ולהעיד‪,‬‬ ‫שהם פסולים לעדות‪ .‬ותירצו שמדובר כאן בשמועה‬ ‫והיה דורש לפני י"ג רבוא‪ ,‬וחזקיה לפני י"א‬ ‫דכיון שחמדת הממון גורמת לו לעבור על דברי תורה‪ ,‬הוי‬ ‫בעלמא בלא עדים‪ .‬אי נמי שאני הכא שיצרו תוקפו‪ ,‬אבל‬ ‫רבוא‪ .‬כשהגיע סנחריב שלח לו ששבנא וסיעתו‬ ‫כרשע דחמס‪ .‬וחזרתו משתגיע שביעית אחרת‬ ‫בנבילה וברביעה אין יצרו תוקפו כ"כ)‪( .‬ורב ששת‬ ‫השלימו לעבדך וחזקיה וסיעתו לא השלימו‪,‬‬ ‫ויבדל שלא ישא ויתן בפירותיו‪ ,‬ויפקיר גינתו לעניים‪.‬‬ ‫תמה איך כשר כשלוקה דאפילו בלי התראה מלקין‬ ‫ואמר הנביא לחזקיה שלא יפחד מהרוב‪ ,‬כי קשר‬ ‫ואמר רב נחמיה שאין די שיחזור בדברים לומר‬ ‫על השמועה הלא טובה)‪ ,‬אבל אם מעיד על האשה‬ ‫רשעים אינו מן המנין‪ .‬וכשהלך לחצוב לו קבר‬ ‫לא אוסיף עוד‪ ,‬אלא צריך חזרה הניכרת שיקח‬ ‫שבעלה גירשה או מת להוציאה מבעלה פסול‪,‬‬ ‫בקברי בית דוד שרצה למרוד במלכות ולהקבר במותו‬ ‫מאתים זוז שכינס בפירות שביעית ויתנם‬ ‫דניחא ליה שתהיה פנויה כדי שתהיה מצויה לו‪ ,‬ולומר‬ ‫בקברי המלכים‪ ,‬אמר לו הנביא "מה לך פה ומי לך‬ ‫לעניים‪.‬‬ ‫שפלוני קידשה כשר‪ ,‬דאע"פ ש"מים גנובים‬ ‫פה וכו' "‪ ,‬וטלטלו ד' ופרחה בו צרעת‪ ,‬וכשהיה‬ ‫כ"ו‪ .‬ואמר רבי שמעון שבתחילה היו קוראים‬ ‫ימתקו"‪ ,‬מ"מ עדיף לו שתהיה מצויה יותר‪.‬‬ ‫יוצא מירושלים עם סיעתו כדי להשלים‪ ,‬נעל המלאך‬ ‫להם אוספי שביעית‪ ,‬משרבו האנסים חזרו‬ ‫אריס הגונב דבר מועט בדבר שנגמרה‬ ‫את השערים שלא יוכלו לצאת עימו‪ ,‬ואמרו‬ ‫לקרותם סוחרי שביעית‪.‬‬ ‫מלאכתו‪ ,‬ביומי ניסן זמן הקציר או תשרי זמן הבציר‬ ‫אנשי סנחריב שהוא משטה בהם‪ ,‬נקבוהו‬ ‫לרב יהודה כוונת ר"ש שבתחילה היו פוסלים רק‬ ‫והאסיף‪ ,‬כשר לעדות‪ ,‬דמורי התירא ליטול דבר מועט‬ ‫בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם‪ ,‬והיו מגררים‬ ‫סוחרים ולא אוספים כיון שיכולים לאכול לפני זמן‬ ‫יותר על שכרו‪ ,‬מפני טרחו‪ .‬ורב זביד פסל איכר שאינו‬ ‫אותו על הקוצים ועל הברקנים‪ .‬ואמר רב אלעזר‬ ‫הביעור‪ ,‬ומשרבו ממציאי מעות לעניים שהיו‬ ‫חולק בפירות‪ ,‬שגנב קב שעורים‪ ,‬ואריס שגנב‬ ‫ששבנא היה בעל הנאה כמשמעו‪ ,‬וי"מ משכב זכור‪.‬‬ ‫העניים אוספים עבורם בשביל המעות‪ ,‬והוו סוחרי‬ ‫אשכול תמרים‪.‬‬ ‫שביעית ורחמנא אמר "לאכלה" ולא לסחורה‪ ,‬חזרו‬ ‫כ"ו‪ :‬כי השתות יהרסון‪ ,‬צדיק מה פעל‪ -‬י"מ‬ ‫שכוונת הפסוק שאילו חזקיה וסיעתו יהרסון רב פפא נידה קוברי מתים שקברו ביו"ט‬ ‫לומר שגם האוספים פסולים‪ ,‬ומשרבו האנסים‬ ‫(דצדיק נקרא שתות)‪ ,‬יאמרו צדיק מה פעל מה ראשון של עצרת‪ ,‬ופסל אותם לעדות משום‬ ‫חזרו לקרותם אוספי שביעית‪.‬‬ ‫שהם רשעים דמשום רווח ממון הם עוברים על דת והוו‬ ‫הקב"ה משלם‪ .‬וי"מ שהכונה שאילו בית המקדש‬ ‫וי"מ שבתחילה היו גם האוספים פסולים‪,‬‬ ‫כרשע דחמס‪ ,‬ורב הונא בריה דרבי יהושע‬ ‫(שנקרא שתות על שם אבן השתיה שהיתה תחת‬ ‫וכשהיה אונס ארנונא שמחמתו התירו לזרוע‬ ‫הכשירם‪ ,‬דהם חושבים שזה מצוה וזה מותר‪ ,‬ואף‬ ‫הארון) יהרס בעצתו של שבנא‪ ,‬יאמרו צדיק מה‬ ‫בשביעית‪ ,‬דשביעית בזמן הזה דרבנן‪ ,‬דבטלה קדושת‬ ‫שמנדים אותם והם חוזרים ועושים זאת‪ ,‬הם חושבים‬ ‫הארץ‪( ,‬עוד ביארו התוס' (ד"ה משרבו) שהיה בדבר פעל ‪-‬איה נפלאותיו של הקב"ה‪ .‬וי"מ שאילו‬ ‫שעושים זאת כדי לכפר להם על מה שעשו‪ ,‬אף‬ ‫פיקוח נפש)‪ ,‬אמרו שרק הסוחרים פסולים אבל מחשבותיו של הרשע לא יהרסון‪ ,‬יאמרו צדיק ‪-‬‬ ‫שמותר לחלל יו"ט בשביל המצוה ולשבת בנידוי כדי‬ ‫חזקיהו מה פעל והיכן שכרו‪.‬‬ ‫האוספים כשרים‪.‬‬ ‫להתכפר‪.‬‬ ‫רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הלכו תורה נקראת תושיה משום שמתשת כוחו של‬ ‫דיני עד זומם‬ ‫לעבר שנה בעסיא (והיינו לחשב הדבר ולא לעבר אדם‪ ,‬או משום שניתנה בחשאי מפני השטן‬ ‫עדים שהעידו על דבר מסוים‪ ,‬ובאו עדים והעידו‬ ‫שמקטרג ואומר שהתורה תהיה רק לעליונים ולא ימסרו‬ ‫ממש‪ ,‬שהרי עסיא חו"ל ואין מעברים בחו"ל‪ ,‬וכן אין‬ ‫שבאותו זמן שעליו מעידים העדים היו במקום אחר‪,‬‬ ‫הלוחות ביד משה‪ ,‬או משום שהם דברים של תוהו‬ ‫מעברים בשביעית‪ .‬תוד"ה לעבר)‪ ,‬ונלוה להם ריש‬ ‫הרי העדים שהוזמו נפסלים לעדות‪ ,‬מפני שהם‬ ‫רק דיבור וקריאה שאין בהם ממש‪ ,‬שהעולם משותת‬ ‫לקיש‪ ,‬וראו איש זומר כרמים‪ ,‬אמר להם "כהן‬ ‫רשעים שהרי העידו עדות שקר‪ .‬ויש מחלוקת האם‬ ‫וזומר"‪ ,‬אמרו לו שהוא יכול לומר שהוא חותך‬ ‫עליהם ‪-‬על התורה ולומדיה‪.‬‬ ‫הם נפסלים משעה שהוזמו או משעת העדות‪ ,‬והאם‬ ‫לצורך עקל בית הבד לקשור את תפוח הזיתים‬ ‫הם פסולים לכל עדות‪ ,‬או שאם העידו שקר על‬ ‫כשעוצרים אותם בקורה‪( ,‬ומיירי שחותך בצורה שזה מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה‪ ,‬אא"כ‬ ‫ממון כשרים לעדות נפשות‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫לומד לשמה‪ ,‬והיינו שהדאגה על המזונות גורמת‬ ‫מזיק לכרם‪ ,‬דאי לאו הכי אסור אע"פ שכוונתו לעקל‪.‬‬ ‫כ"ז‪ .‬ממתי עד זומם נפסל לעדות‪ -‬לאביי עד‬ ‫לשכח שאר המחשבות‪ ,‬וגם את תלמודו‪ ,‬והקב"ה נותן לו‬ ‫תוד"ה לעקל) אמר להם הלב יודע אם לעקל אם‬ ‫זומם נפסל למפרע מזמן העדות שהוזם עליה‪ ,‬שהרי‬ ‫מזונות כדי שיוכל ללמוד תורה‪ .‬לישנא אחרינא מחשבה‬ ‫לעקלקלות ‪-‬לעבור על הדת‪ .‬שוב ראו אדם חורש‬ ‫שאדם חושב לעשות או להספיק דבר מסוים כגון‬ ‫שדה בשביעית‪ ,‬אמר להם "כהן וחורש"‪,‬‬ ‫מזמן שהעיד עדות זו הוא רשע‪ ,‬והתורה אמרה‬ ‫להעשיר‪ ,‬זה גורם שלא תתקיים מחשבתו‪ ,‬ואפי' לדברי‬ ‫"אל תשת רשע עד"‪ .‬ולרבא עד זומם נפסל‬ ‫תורה שאומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות‬ ‫(דכהנים חשודים על השביעית‪ ,‬כדמצינו שסאה‬ ‫מכאן ולהבא‪ ,‬י"מ הטעם משום שזה חידוש‬ ‫בגירסא‪ ,‬אין הדבר עולה בידו‪.‬‬ ‫תרומה שנפלה לפחות ממאה סאים פירות‬ ‫לסמוך על המזימים ולא על העדים הראשונים‬ ‫שביעית דהוי ליה מדומע‪ ,‬ירקבו‪ ,‬ולא ימכרם‬ ‫להעיד לו‪ ,‬אבל אדם פסול להעיד לאחי אמו כיון שהוא‬ ‫כ"ז‪ :‬והלכה כר"מ‪ ,‬ואע"פ שבמחלוקות ר"מ‬ ‫דמאי חזית‪ ,‬וממילא אין לך בו אלא משעת‬ ‫ראוי ליורשו‪.‬‬ ‫חידושו ואילך‪ .‬וי"מ שהטעם של רבא הוא משום‬ ‫ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי‪ ,‬שאני הכא דסתם לן‬ ‫קרוב שנתרחק‪ -‬לרבי יוסי אינו פסול אלא אם‬ ‫תנא כר"מ‪ ,‬דתנן שהפסולים לעדות כשרים לכל‬ ‫פסידא דלקוחות שלא ידעו שהוא פסול וקנו שדות‬ ‫הוא קרוב באותה שעה שבא להעיד או שראה את‬ ‫עדות שהאשה כשרה‪ ,‬ומבואר שפסולים גם‬ ‫על סמך חתימתו בשטר‪ .‬ונ"מ שאם שנים פסלו‬ ‫העדות‪ ,‬אבל קרוב ונתרחק כגון חתנו שראוי ליורשו‬ ‫לדיני נפשות‪ ,‬שהרי אשה פסולה לדיני נפשות‪.‬‬ ‫אחד (‪-‬שני כתות העידו כל כת על עד אחר‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫שמתה אשתו לפני ראית העדות‪ ,‬כשר‪ .‬ולרבי יהודה‬ ‫והתוס' (ד"ה דאסהידו) הקשו שאין ד' עדים נאמנים יותר‬ ‫והלכה כאביי דס"ל כרבי מאיר‪.‬‬ ‫משנים‪ ,‬דתרי כמאה‪ .‬ולכן ביארו התוס' שיש כאן רק‬ ‫אפי' מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב‪.‬‬ ‫בר חמא באו עדים שהרג אדם‪ ,‬ואמר ריש גלותא‬ ‫שנים כנגד אחד‪ ,‬ולכן הם נאמנים כנגדו) או שפסלום‬ ‫ונחלקו בגמרא (כ"ח‪ ):‬אם הלכה כרבי יהודה או‬ ‫שאם יתברר הדבר להכיוהו לעיני ינקרו את עיניו‬ ‫בגזלנותא שלא הזימום אלא העידו שהם גזלו לפני‬ ‫משום קנס‪ ,‬דמיתות בי"ד בטלו‪ ,‬וי"א שיטלו ממונו ויתנו לא‪.‬‬ ‫העדות‪( ,‬ולתוס' מדובר שפסלו רק אחד בגזלנותא)‬ ‫ליורשים‪ ,‬וי"א שמתא‪ ,‬וראשון עיקר‪ ,‬והביא עדים פסול אוהב ושונא מבוארים לקמן כ"ט‪.‬‬ ‫שבאופנים אלו אין חידוש שהעד נפסל‪ ,‬אבל איכא‬ ‫פסידא דלקוחות‪.‬‬ ‫לפסול את אחד העדים‪ ,‬אחד אמר שראה את בני אחים פסולים להעיד זה לזה דכתיב "בנים"‬ ‫העד גונב קבא דחושלא‪ ,‬והשני ראה אותו גונב בלשון רבים‪.‬‬ ‫הלכה כאביי ביע"ל קג"ם‪- .‬יאוש שלא מדעת‪ .‬עד‬ ‫קבא דבורטיא‪ ,‬ופטר רב פפי את בר חמא‪,‬‬ ‫זומם‪ .‬לחי העומד מאיליו‪ .‬קידושין שלא נמסרו לביאה‪.‬‬ ‫דהלכה כר"מ שאם הוזם לדיני ממונות פסול אף כ"ח‪ .‬עדות קרובים זה עם זה‪ -‬בני אחים אינם‬ ‫גילוי דעת בגט‪ .‬מומר אוכל נבילות להכעיס (כדלהלן)‪.‬‬ ‫לדיני נפשות‪ .‬ונשק בר חמא את רגליו של רב מצטרפים זה עם זה להעיד על אחרים‪ ,‬דכתיב‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה רבא) שאף לרבא שעד זומם למפרע‬ ‫פפי‪ ,‬וקיבל עליו לשלם במקומו מס כל השנים‪" .‬ובנים לא יומתו על אבות" ולא כתיב "ובן" או‬ ‫הוא נפסל‪ ,‬מ"מ כשאחד מביא עדים שהקרקע של‬ ‫"והם" לא יומתו על אבות‪ .‬ורמי בר חמא רצה‬ ‫אבותיו והחזיק בה ג' שנים‪ ,‬והשני מביא עדים שהוא‬ ‫איתא במתני' כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי‬ ‫החזיק בה ג' שנים‪ ,‬העדות מוכחשת‪ ,‬ואין העדים נאמנים‬ ‫לומר שהטעם הוא משום שאם יוזמו נמצא אחד‬ ‫לדון דיני ממונות‪ .‬לרבי יוסי שעד זומם דממון‬ ‫גם שהיא של אבותיו (ב"ב ל"א‪ ,).‬אף שאפילו עדות‬ ‫נהרג מכח עדות אחיו‪ ,‬שהרי לולא שאחיו היה מעיד‬ ‫כשר לדיני נפשות‪ ,‬י"ל דאיירי בפסולי יוחסין כגון‬ ‫שהעידו בתוך כדי דיבור אינה נפסלת למפרע לפי רבא‪,‬‬ ‫איתו לא היה נהרג‪ ,‬ורבא דוחה דהזמה ממילא‬ ‫דשאני התם שזו עדות על אותה קרקע‪ ,‬אבל עדות על‬ ‫גר וממזר‪ ,‬דלבי"ד בעינן מיוחסים‪( ,‬וכן מבואר בסיפא‪,‬‬ ‫קאתי שמשלם מכח המזימים ולא מכח העד השני‪.‬‬ ‫דבר אחר אינה נפסלת למפרע‪.‬‬ ‫דקתני שיש ראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי‬ ‫(שהרי בג' אחים המעידים על חזקת ג' שנים‪ ,‬כל‬ ‫עוד כתבו התוס' (ד"ה אין) שמה שיש לגמרא (ב"ב ל"א‪):‬‬ ‫לדון דיני נפשות‪ ,‬ובהכרח איירי בפסול יוחסין‪,‬‬ ‫אחד על שנה אחרת‪ ,‬ואחד מצטרף עמהם ומעיד על‬ ‫צד ששתי כתות שהוכחשו נפסלו‪ ,‬ומבואר שאינו חידוש‬ ‫שהרי מי שהוזם בדיני נפשות פסול לכו"ע לדון‬ ‫לפסול את העדים‪ ,‬י"ל שהגמרא שם סוברת כלישנא‬ ‫ג' השנים‪ ,‬הרי זה ג' עדויות והוי חזקה‪ ,‬ולהזמה הוי‬ ‫דיני ממונות)‪.‬‬ ‫בתרא דהכא דטעמא דרבא משום פסידא דלקוחות‪ ,‬או‬ ‫עדות אחת שאינם משלמים ממון עד שיזומו כולם‪ ,‬כיון‬ ‫שהחידוש אינו לפסול את הראשונים‪ ,‬אלא החידוש הוא‬ ‫שאין הקרקע עומדת ביד הלוקח אלא מכח כולם‪ ,‬אף‬ ‫קרובים הפסולים לעדות‬ ‫מה שהשניים כשרים‪( ,‬ובדין שיש בו חידוש להקל‪ ,‬א"א‬ ‫שנמצא שעד זומם משלם מכח עדות אחיו)‪.‬‬ ‫ללמוד ממנו גם להחמיר)‪.‬‬ ‫קרובים פסולים לעדות (וה"ה לדון)‪ ,‬דכתיב "לא‬ ‫קרובי האם פסולים מדכתיב "אבות" תרי זימני‪,‬‬ ‫יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות"‪,‬‬ ‫האם רשע להכעיס פסול לעדות‪ -‬מומר‬ ‫אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי‬ ‫והיינו שבן פסול להעיד על אביו והאב פסול להעיד‬ ‫האוכל נבילות לתאבון פסול לכו"ע‪ ,‬שכיון‬ ‫האם‪.‬‬ ‫על הבן‪ ,‬בדיני נפשות‪ ,‬וחז"ל דרשו מן הכתובים‬ ‫שנבילות זולות יותר מבשר כשר הרי הוא חוטא בשביל‬ ‫לפסול גם שאר קרובים‪ ,‬וגם שני קרובים המעידים‬ ‫לחובה ג"כ פסולים הקרובים להעיד‪ ,‬דכתיב‬ ‫יחד לאדם אחר‪ ,‬וגם בדיני ממונות‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬וכן‬ ‫ממון‪ ,‬והוי רשע דחמס‪ .‬ואם אוכל להכעיס‪ ,‬לאביי‬ ‫"יומתו" תרי זימני‪ ,‬אם אינו ענין לחובה תנהו ענין‬ ‫יבואר אלו קרובים פסולים‪.‬‬ ‫פסול‪ ,‬דהתורה אמרה "אל תשת רשע עד"‪,‬‬ ‫לזכות‪.‬‬ ‫ולרבא כשר‪ ,‬דאינו נפסל לעדות אלא ברשע כתיב "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו‬ ‫בדיני ממונות ג"כ פסולים‪ ,‬דכתיב "משפט אחד‬ ‫דחמס כגזלן ומלוה בריבית שעבר עבירה בשביל על אבות"‪ ,‬ולא איצטריך קרא הנ"ל לומר שלא‬ ‫ממון‪ ,‬ולכן הוא חשוד לקבל שוחד ולהעיד עדות שקר‪,‬‬ ‫יהיה לכם"‪.‬‬ ‫יומתו זה בחטאו של זה‪ ,‬דהא כתיב "איש‬ ‫ולדבריו הא דתנא שהעובר על איסור שבועה‬ ‫בחטאו יומתו"‪( ,‬אמנם כשהבנים אוחזים מעשי‬ ‫שלישי בראשון ושלישי בשני‪ -‬לתנא דמתני'‬ ‫פסול לעדות‪ ,‬איירי דווקא בשבועת ממון ולא‬ ‫אבותיהם בידיהם נענשים‪ ,‬דכתיב "פוקד עוון‬ ‫שלישי בראשון (‪-‬אחים נחשבים ראשונים‪ ,‬ונכד האח‬ ‫בשבועת שוא (‪-‬הנשבע על עמוד של אבן שהוא אבן)‪.‬‬ ‫ומה שהגמרא (שבועות מ"ד‪ ):‬רוצה לומר שמי שנשבע אבות על בנים"‪ ,‬וכדכתיב "ואף בעוונות אבותם‬ ‫הוא שלישי בראשון) כשר לעדות‪ ,‬דהא לא תנא‬ ‫שבועת שוא שכנגדו נשבע ונוטל‪ ,‬כיון שהוא חשוד על איתם ימקו"‪ .‬והיכא שהיה בידו למחות ולא‬ ‫במתני' אלא שני בשני‪( ,‬ואין לומר שחתנו היינו‬ ‫השבועה‪ ,‬אע"פ שבשבועת שוא הוא רק רע לשמים‪ ,‬מיחה‪ ,‬נענש על עוון חבירו‪ ,‬דכתיב "וכשלו איש‬ ‫חתן בנו‪ ,‬דהא תני רבי חייא שיש ח' אבות‬ ‫שאני התם שכיון שהוא כופר ממון לחבירו הוא גם רע באחיו" איש בעוון אחיו‪ ,‬שכולם ערבים זה בזה)‪,‬‬ ‫הפסולים לעדות שהם כ"ד יחד עם בניהם וחתניהם‪,‬‬ ‫לבריות‪.‬‬ ‫אלא בא הכתוב ללמד שלא יומתו שני אבות ע"י‬ ‫ואם שלישי בראשון פסול יש כאן ל"ב פסולים‪.‬‬ ‫לאיזה עדויות עד זומם נפסל‪ -‬עד זומם לר"מ עדות הבנים‪ ,‬והיינו שגם לאחי האב הוא פסול להעיד‪,‬‬ ‫ואין לומר שחתן הוא כדור אחר וממילא אם חתן‬ ‫פסול לכל התורה‪ ,‬ולרבי יוסי אם הוזם בדיני דהא כתיב "אבות" בלשון רבים‪ ,‬ולא יומתו הבנים‬ ‫פסול להעיד לדודו גם שלישי בראשון פסול‪ ,‬דא"כ‬ ‫נפשות פסול אף לדיני ממונות שכיון שהוחשד בעדות של האבות‪ ,‬וכ"ש שהאח אינו מעיד‬ ‫למה חתן אחי אביו פסול‪ ,‬והרי הוא שלישי‬ ‫לחמור הוחשד לקל‪ ,‬אבל אם הוזם לדיני ממונות לאחיו שהרי הבנים נאסר להעיד על אחי אביו מכח האב‪.‬‬ ‫בשני‪ ,‬ושלישי בשני כשר)‪ .‬ורב אמר שהוא ובנו‬ ‫וחתנו פסולים להעיד לאחי אביו‪ ,‬ומבואר דס"ל‬ ‫כשר לדיני נפשות‪ ,‬דאינו נפסל בדבר חמור יותר אלו הן הפסולין אחיו‪ ,‬אחי אביו‪ ,‬אחי אמו‪ ,‬בעל‬ ‫ששלישי בראשון פסול‪ ,‬והמקור הוא מדכתיב‬ ‫אחותו דבעל כאשתו‪ ,‬וקרובי האם כקרובי האב‪ ,‬בעל‬ ‫ממה שהוזם‪.‬‬ ‫"לא יומתו אבות על בנים ובנים"‪ ,‬לרבות דור‬ ‫הגמרא מבארת שרבא סובר שאף לר"מ שעד אחות אביו שהוא כאחות אביו‪ ,‬בעל אחות אמו‬ ‫אחר‪ .‬ובברייתא איתא בשם רבי אלעזר שגם‬ ‫זומם פסול לכל עדות‪ ,‬שאני התם שהוא רע שהוא כאחות אמו‪ ,‬בעל אמו‪ ,‬חמיו‪ ,‬וגיסו ‪-‬בעל אחות‬ ‫שלישי בשני פסול‪ ,‬דכתיב "על בנים" ‪-‬פסול‬ ‫לשמים ולבריות‪ ,‬אבל מומר אוכל נבילות שהוא אשתו‪ .‬וכל אלו פסולים הם ובניהם וחתניהם‪.‬‬ ‫האבות שדי אבנים‪ .‬ורב סובר כרבי אלעזר רק‬ ‫רע רק לשמים כשר אף לר"מ‪ .‬ואביי מודה‬ ‫חורגו (‪-‬בן אשתו) לבדו פסול‪ ,‬ולא בנו וחתנו‪.‬‬ ‫לענין שלישי בראשון‪.‬‬ ‫שלרבי יוסי מומר האוכל להכעיס כשר‪ ,‬ואביי‬ ‫מכשיר כיון שהוא סובר כרבי יוסי‪ ,‬דרע לשמים שיטת רבי יוסי שדודו ובן דודו וכל הראוי‬ ‫אחי חמיו או חמותו‪ ,‬ובן אחי חמיו או חמותו‪ ,‬ובן‬ ‫ולבריות הוא חמור יותר מרע לשמים לבד‪ ,‬והיינו קולא ליורשו –קרובי האב פסולים‪ ,‬אבל קרובי האם כגון‬ ‫אחי אמו כשר להעיד לו‪ ,‬שהרי אינו יורשו‪ ,‬וכן גיסו כשר אחות חמיו או חמותו פסולים לעדות‪ ,‬וכדתנן‬ ‫וחומרא כמו ממון ונפשות‪.‬‬ ‫כוכבים שאין טוענים לו טענה אא"כ הוא טוענה‪,‬‬ ‫במתני' שבעל אחות אביו ובעל אחות אמו‪ ,‬הן כרבי יוסי הגלילי‪ .‬ומר עוקבא פסל עצמו לדון‬ ‫קרוב שנתרחק‪ ,‬ואמרו לו שהרי אין הלכה כרבי וכדמצינו בנחש הקדמוני שהיה יכול לטעון‬ ‫ובניהן וחתניהן‪ ,‬פסולים‪.‬‬ ‫יהודה‪ ,‬ואמר שהוא פסל עצמו משום שהם לא הרבה טענות‪( ,‬דברי הרב דברי התלמיד דברי מי‬ ‫כ"ח‪ :‬אדם פסול להעיד לאשת חורגו ‪-‬אשת בן‬ ‫שומעים‪ .‬אמנם מסית שנצטווה שלא להסית לא יכול‬ ‫אשתו מאיש אחר‪ .‬ובנשי שאר קרובים פשיטא שפסול‪ ,‬יצייתו לדין‪.‬‬ ‫שהרי הוא פסול להעיד לבניהם והבנים פסולים להעיד כ"ט‪ .‬אוהב ושונא‪ -‬לרבי יהודה שונא והיינו לטעון טענה זו‪ .‬תוד"ה דברי)‪ ,‬ולא טענם הקב"ה מפני‬ ‫שהנחש לא טענם‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬וממילא פסול להעיד על האם מפני שהבנים ראוים‬ ‫לבן שלא דיבר עמו ג' ימים באיבה פסול לעדות‪,‬‬ ‫לירש את האם‪ ,‬משא"כ בחורגו שהוא כשר להעיד‬ ‫כל המוסיף גורע‪ ,‬דכתיב "לא תאכלו ממנו‪,‬‬ ‫חורגו‪ ,‬קמ"ל דמ"מ לאשתו פסול‪ .‬בסורא אמרו דכתיב "והוא לא אויב לו" וקאי על העד‪ ,‬דעל הרוצח‬ ‫ולא תגעו בו" והקב"ה לא הזהיר על הנגיעה‪ ,‬והנחש‬ ‫שהטעם הוא משום דבעל כאשתו‪ .‬כבר כתיב "והוא לא שונא לו" ועוד פסוקים‪ ,‬וכן פסול‬ ‫הראה לחוה שלא מתה בנגיעה ואמר לה אף על‬ ‫להיות דיין דכתיב "ולא מבקש רעתו" וסמיך ליה‬ ‫האכילה לא תמותי‪" ,‬אמתים וחצי ארכו" שבלא א'‬ ‫ובפומבדיתא אמרו שהטעם הוא משום שאשה‬ ‫כבעלה והרי הוא כאילו הוא חמיה‪ ,‬דכתיב "ערות "ושפטו העדה"‪ .‬וכן אוהב והיינו שושבין פסול‬ ‫הכונה למאתים‪ ,‬דאותיות התורה קריאתם ככתיבתם‪,‬‬ ‫אחי אביך לא תגלה‪ ,‬אל אשתו לא תקרב דודתך לעדות (ביום הראשון‪ ,‬וי"א שפסול כל ז' ימי‬ ‫עשתי עשרה יריעות"‪.‬‬ ‫היא" ומבואר שאע"פ שהיא אשת דודו היא המשתה)‪ ,‬דכמו ששונא פסול משום דמרחקא‬ ‫דעתיה‪ ,‬ה"ה אוהב פסול משום דמקרבא כ"ט‪ :‬אם המודה לא טען משטה הייתי בך אלא‬ ‫נקראת דודתו‪.‬‬ ‫דעתיה‪ .‬ולרבנן אוהב ושונא כשרים‪ ,‬דלא נחשדו טען לא היו דברים מעולם שהודיתי לך‪ ,‬ויש עדים‬ ‫בעל אמו ובנו וחתנו פסולים לעדות‪ ,‬ואחי האח ישראל על כך להעיד שקר משום איבה‪ ,‬וחד קרא ששמעו שהוא כן הודה‪ ,‬לאביי הוחזק כפרן ואינו נאמן‬ ‫‪-‬בן בעל אמו מאשה אחרת‪ ,‬לרבי ירמיה פסול לעדות איצטריך לדיין דמודו רבנן דפסול לדון‪ ,‬דכיון שהוא בשבועה‪ ,‬ולרב פפא בריה דרב אחא בר אדא לא‬ ‫מפני שהוא אחי אחיו‪ ,‬ולרב חסדא כשר לעדות‪ ,‬שונא לו אינו יכול להפך בזכותו‪ ,‬ואידך לומר ששני הוחזק כפרן‪ ,‬דכל מילי דכדי לאו דכירי אינשי‪.‬‬ ‫האומר שאינו חייב מעות אלא לפלוני ופלוני‪ ,‬אין‬ ‫(ולדבריו הא דתנא במתני' בעל אמו ובנו‪ ,‬היינו ת"ח השונאים זה את זה לא ישבו בדין יחד‪.‬‬ ‫לומר שגם אחים מן האם פסולים)‪.‬‬ ‫לחייבו ע"פ הודאתו‪ ,‬דאדם עשוי שלא‬ ‫אבי חתן ואבי כלה (‪-‬מחותנים) כשרים לעדות זה בדיקת העדים‪-‬‬ ‫להשביע את עצמו שאינו רוצה להיראות שבע‬ ‫לזה‪ ,‬ולא אמרינן שבשביל שהבן נעשה קרוב לו גם הוא היו מכניסים אותם לחדר ומאיימים עליהם‪ .‬מממון‪ ,‬ואומר שהוא חייב מעות‪ ,‬כדי להתרחק מעין הרע‪,‬‬ ‫לרב יהודה היו אומרים להם שבגלל עדות שקר ואם הודה בשעת מיתתו‪ ,‬לרבי ישמעאל ברבי‬ ‫עצמו פסול‪.‬‬ ‫אשתו ארוסה‪ -‬י"א שהארוס כשר להעיד תהיה עצירת גשמים‪ ,‬ואפילו כשיהיו עננים ורוח לא יוסי חייבים היורשים לשלם‪ ,‬ולרבי חייא גם בזה‬ ‫להוציא מארוסתו‪ ,‬אבל להכניס לה לא נאמן ירד גשם‪ ,‬ולרבא זה אינו מספיק כי העד סבור אומרים שאדם עשוי שלא להשביע את בניו‪,‬‬ ‫דאדעתא דידיה קעביד‪ .‬והגמ' אומרת שאינו נאמן שהוא לא ינזק‪ ,‬אלא אומרים לו שבעוון עדות (אמנם אמר לתובעים שלא יחזירו מה שגבו‪ ,‬כיון‬ ‫אף להוציא ממנה‪ ,‬ואף שאינם קרובים לענין שקר תהיה מגיפה‪ .‬ולרב אשי אינו מספיק מפני שכבר הורה להם רבי ישמעאל ברבי יוסי)‪ .‬וכתבו‬ ‫אנינות שאם מתה מותר באכילת קדשים ואם הוא מת שרגילים לומר שאף שהיתה מגיפה שבע שנים התוס' (ד"ה כך) שהיכא שתבעוהו והודה לא שייך אלא‬ ‫היא מותרת‪ ,‬וטומאה שאם הוא כהן אסור לו להטמא אנשים לא מתו לפני זמנם‪ ,‬אלא יאמרו להם טענת משטה הייתי בך‪ ,‬ולא שייך לטעון שעשה כך שלא‬ ‫להשביע את בניו‪ .‬וטענת משטה לא טוענים לו עצמו‪,‬‬ ‫לה‪( ,‬אבל לכהנת מותר להטמא לכל המתים‪ ,‬וי"מ שעידי שקר אפי' השוכרם מזלזל בהם‪.‬‬ ‫אבל לבניו טוענים זאת‪ ,‬וטענת שלא להשביע טוענים גם‬ ‫אח"כ היו מוציאים את כולם החוצה חוץ מהגדול לו עצמו‪.‬‬ ‫שהכונה שאינה מצווה להטמא לו)‪ ,‬והוא אינו יורש‬ ‫אותה‪( ,‬ואם הוא מת היא גובה את כתובתה אם‬ ‫כתב לה כתובה מן האירוסין)‪ ,‬התם ב"שארו" תלה שבעדים‪ ,‬ושואלים אותו איך הוא יודע שהוא אם הודה על מטלטלין בפני שניים וקנו מידו‬ ‫כותבים שטר הודאה‪ ,‬אע"פ שלא אמר כתבו‪ ,‬דסתם‬ ‫חייב לו‪ ,‬אם אמר שפלוני אמר לו לא אמר כלום‪,‬‬ ‫קנין לכתיבה עומד‪( ,‬אמנם כתבו התוס' (ד"ה הודה)‬ ‫לו‪,‬‬ ‫רחמנא דכתיב לענין טומאה "כי אם לשארו" ושארו זו ואם אמר שבפניו הודה הלוה שהוא חייב‬ ‫אשתו‪ ,‬ולענין ירושת הבעל כתיב "לשארו הקרוב אליו‬ ‫ממשחתו וירש אותה" מלמד שהבעל יורש את אשתו‪ ,‬יבואר להלן מתי אפשר לחייבו על פי הודאתו‪ .‬שהוא יכול לחזור בו‪ ,‬שיכול לומר שאינו רוצה שיצאו עליו‬ ‫ואח"כ היו מכניסים את השני ובודקים אותו‪ ,‬הרבה שטרות‪ ,‬שעי"ז יוזלו נכסיו מפני שיחשבו שזה‬ ‫ואכתי לאו שארו היא‪ ,‬אבל הכא כיון שדעתם‬ ‫ואם נמצאו דבריהם מכוונים נושאים ונותנים שטרי חוב‪ ,‬דאין בשטר נ"מ לדינא‪ ,‬דאם זה שטר מתנה‬ ‫אף בשטר אינו גובה ממשועבדים‪ ,‬ובשטר מכר גובה‬ ‫קרובה פסולים‪.‬‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫ממשועבדים אף בעדים בלי שטר)‪ ,‬אבל בלא קנין אין‬ ‫גיסו פסול לעדות‪ ,‬במתני' איתא שאף בנו וחתנו‬ ‫פסולים‪ ,‬ולרבי יוסי דברייתא אינו פסול אלא מתי אפשר לחייב אדם על פי הודאתו כותבין דניחא ליה מלוה על פה ממלוה בשטר‪ .‬ואם‬ ‫הודה בפני ג' ולא קנו מידו‪ ,‬לרב אסי אין כותבין‪,‬‬ ‫אע"פ שאדם קרוב אצל עצמו‪ ,‬מ"מ הוא נאמן לחייב‬ ‫גיסו עצמו וה"ה בנו פסול‪ ,‬שהרי הוא בעל אחות אמו‬ ‫ולרב כותבים דעשאן בי"ד והפקירן הפקר‪ ,‬והם עומדים‬ ‫את עצמו‪ ,‬וברש"י (קידושין ס"ה‪ ):‬כתב הודאת בעל‬ ‫(רש"י ותוס')‪ ,‬ולרבי יוסי דמתני' אף גיסו עצמו‬ ‫במקום הלוה לעשות שליח לכתיבה‪ ,‬אמנם היה‬ ‫דין כמאה עדים דכתיב "אשר יאמר כי הוא זה" הרי‬ ‫כשר‪ ,‬כיון שאינו ראוי ליורשו‪( .‬רב יוסף רצה‬ ‫מעשה שרב חשש לדעת רב אסי‪ ,‬ולרב אדא בר‬ ‫שסמך על מקצת הודאתו‪ .‬ולהלן יבואר מתי האדם‬ ‫להכשיר מתנה שהיו חתומים עליה שני גיסים‪,‬‬ ‫אהבה אם הוא כינסם כותבים‪ ,‬אבל אם היו‬ ‫יכול לטעון שלא היתה כוונתו להודות באמת אלא‬ ‫וטען לו אביי שאף ששנינו שהלכה כרבי יוסי‪,‬‬ ‫כוונתו לשטות בתובע‪ ,‬או שאמר זאת מסיבות‬ ‫מכונסים כבר אין כותבים דדילמא היה מודה גם‬ ‫י"ל שהכונה לרבי יוסי דברייתא שפוסל גיסו‪,‬‬ ‫אחרות כגון שלא ידעו שיש לו ממון וכדומה‪.‬‬ ‫בפני שנים ולא היה מחזר אחרי בי"ד‪ ,‬ולרבא אפי'‬ ‫ולא יועיל להקנות בעידי מסירה וכרבי אלעזר‪,‬‬ ‫דמודה רבי אלעזר במזויף מתוכו (‪-‬שחתמו בו מתי יכול לטעון משטה הייתי‪ -‬אם אמר בכינסם אין כותבין עד שיאמר הוו עלי דייני‪,‬‬ ‫עדים פסולים) שהוא פסול)‪ .‬והלכה כרבי יוסי שגיסו לעדים אתם עידי‪ ,‬או שאמר המלוה שהשומעים ולמר בר רב אשי אפי' בזה אין כותבין‪ ,‬עד‬ ‫פסול וחתן גיסו כשר‪ ,‬וכ"ש ששנים הנשואים לשתי יהיו עדים והלוה שתק‪ ,‬ואפי' היו העדים מאחורי שיקבעו מקום ויקראו לו לבי"ד דכיון שעומד בדין‬ ‫אחיות או לבנות שני אחים שהם כשרים‪ .‬תוד"ה גיסו‪ .‬עוד הגדר וכדו'‪ ,‬הוי הודאה‪ .‬אבל אם לא אמר אתם נעשית כמלוה בשטר שגלויה לכל‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה‬ ‫כתבו התוס' (ד"ה והא) שאביי סובר כרבי אלעזר שעדי עידי‪ ,‬או שאמר הלוה שאין רצונו להודות בפני מר) שלענין הלכה כתב הריב"ן בשם רש"י ורבינו גרשום‬ ‫מסירה כרתי‪ ,‬אמנם אביי סובר שעדיו בחתומיו זכין לו‪ ,‬עדים כדי שלא יתבענו לדין‪ ,‬יכול לומר משטה שהלכה כמר בר רב אשי לענין אודיתא דהכא‪ ,‬וכן לענין‬ ‫היפוך שבועה‪ ,‬שאפילו בדאורייתא הופכים‪ ,‬וכן פסק רב‬ ‫והיינו ששטר שהזמן שכתוב בו קודם לשטר אחר הייתי בך‪.‬‬ ‫האי לענין היפוך שבועה‪ ,‬ובסדר תנאים ואמוראים איתא‬ ‫הראשון קנה‪ ,‬אפילו אם הוא נמסר אח"כ‪ ,‬אבל אם שתי‬ ‫שבכל התלמוד הלכה כמר בר רב אשי חוץ להיפוך‬ ‫אמנם אם המודה לא טען משטה הייתי בך אין‬ ‫השטרות על אותו יום בזה אזלינן בתר מסירה‪.‬‬ ‫שבועה ואודיתא‪ ,‬וכן בה"ג פסק שאין הלכה כמותו‬ ‫רבי יוסי הגלילי מכשיר דיין שהיה קרוב טוענים עבורו‪ ,‬אלא אומרים לו שכיון שהוא הודה‬ ‫בהיפוך שבועה‪ ,‬וכ"כ הערוך ובשובות הגאונים שאין‬ ‫צריך לשלם‪ ,‬אך בדיני נפשות טוענים לו טענת זכות‬ ‫ונתרחק‪ ,‬דכתיב "אל השופט אשר יהיה בימים‬ ‫הופכים שבועה אפילו בדאורייתא‪ ,‬ור"ח פסק כמר בר רב‬ ‫אשי חוץ מהיפוך שבועה וחיורי‪.‬‬ ‫אע"פ שהוא לא טען‪ ,‬מלבד מסית חבירו לעבודת‬ ‫ההם"‪ .‬ואמר רבי יוחנן (ללישנא בתרא) שהלכה‬ ‫לעולא י"א שהלכה כריב"ק רק בקרקעות‬ ‫שהוא זיכה וחבריו רבו עליו וחייבו‪ ,‬ועל זה נאמר‬ ‫אם הודה על קרקעות בפני ב' שהיה ראובן מוחזק‬ ‫שהקרקע מוטלת בפנינו ושניהם מעידים עליה‪ ,‬ולא‬ ‫"לא תלך רכיל בעמך"‪ ,‬וכתיב "הולך רכיל מגלה‬ ‫בהם והודה לשמעון שהם שלו‪ ,‬ולא קנו מידו‪,‬‬ ‫במטלטלין מפני שאין עדות שלימה לא על זה ולא על‬ ‫סוד"‪ .‬ורב אמי הוציא מבית המדרש תלמיד‬ ‫לאמימר אין כותבין‪ ,‬ולמר זוטרא כותבין שכיון‬ ‫זה‪ .‬וי"א שהלכה כריב"ק אף במטלטלין‪.‬‬ ‫שיצא עליו קול שמגלה מה שנאמר בבית‬ ‫שהודה לו הרי הקרקע שלו‪ ,‬ואינו אלא גילוי מילתא‬ ‫המדרש לפני כ"ב שנים‪ ,‬שהיה מדבר לשון הרע‪.‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬ולא דמי למטלטלין דמלוה להוצאה ניתנה‬ ‫לרבי אבא ורב אידי בר אבין לא נחלקו חכמים‬ ‫ומיחסרא גוביינא‪ ,‬וכן הלכה‪.‬‬ ‫על ריב"ק בעדות קרקע‪( ,‬וכן בעדות בכור‬ ‫לרבי יוחנן כותבים זכאי‪ ,‬ולא כותבים מי חייב‪,‬‬ ‫(שמצינו שכהנים לא נאמנים לומר שהמום נפל מאיליו‬ ‫משום "לא תלך רכיל בעמך"‪ .‬ולריש לקיש‬ ‫ואם הודה בפני שנים במטלטלי ואיתנהו‬ ‫אם הוא ראוי לבוא בידי אדם‪ ,‬וצריך ב' עדים‪ ,‬מפני שהם‬ ‫כותבים מי מזכה ומי מחייב‪ ,‬משום שאם יכתבו‬ ‫בעינייהו צבורים ומונחים‪ ,‬לרבינא כותבין דכל היכא‬ ‫חשודים להטיל מום בבכור בזמן הזה כדי להתירו‬ ‫דאיתנייהו דידיה הוו‪ ,‬ולרב אשי אין כותבין כיון‬ ‫זכאי מחזי כשיקרא‪( ,‬ומשום "לא תלך רכיל" אין כאן‪.‬‬ ‫בשחיטה‪ ,‬ועד אחד על מום זה ועד אחד על מום אחר‬ ‫תוד"ה משום)‪ .‬ולרבי אלעזר כותבים מדבריהם‬ ‫דמחסרי גוביינא וכיון שיכול להוציאה שמא יוציאה‬ ‫מצטרפים‪ .‬ואין לפרש שהכונה לעדות שחכם התיר את‬ ‫נזדכה פלוני שמשמע שהיתה מחלוקת ביניהם ומתוך‬ ‫ולא ניחא ליה שיהא על זה שטר‪.‬‬ ‫הבכור‪ ,‬דבזה אף עד אחד ואפילו הבעלים נאמן‪ ,‬דמילתא‬ ‫דעבידא לגלויי לא משקר‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה בעדות‬ ‫דבריהם נזדכה‪ ,‬דחושש לרכילות ושקר‪.‬‬ ‫שטר אודיתא שחתומים עליו שני עדים‪ ,‬שלא כתוב‬ ‫בכור) כתבו שאפילו יחיד נאמן לומר מעצמו נפל מום זה‪,‬‬ ‫בו "אמר לנא כתבו וחתמו והבו ליה" כשר‪,‬‬ ‫ואפילו עד מפי עד‪ .‬וכוונת הגמרא לעדות ששמעו מאביו‬ ‫אם חייבו ונתברר שטעו הדיין שזיכה א"צ‬ ‫לשלם כלל‪ ,‬מפני שאם היו שומעים לו לא היו‬ ‫דחזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ‬ ‫שהוא בכור)‪ ,‬וכן בעדות חזקה שכל אחד מעיד על ג'‬ ‫שנים אחרות‪ ,‬כיון ששניהם מעידים על קרקע אחת‪ ,‬ובבן‬ ‫מחייבים‪ ,‬והדיינים האחרים משלמים כל אחד‬ ‫נעשה בכשרות‪ ,‬כמו שאמר ר"ל שחזקה אין‬ ‫העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול בן‬ ‫את חלקו‪ ,‬אבל לא את חלק המזכה‪ ,‬כיון שאם ובבת כגון אחד אומר שהביאה ב' שערות בגבה‬ ‫עשרים שיכול למכור בנכסי אביו‪.‬‬ ‫לא היה הוא משתתף איתם לא היו יכולים (‪-‬בין קשרי אצבעותיה) והשני אומר שהביאה ב'‬ ‫שערות בכריסה‪ ,‬ששניהם מעידים שהיא גדולה‪ ,‬אבל‬ ‫ל‪ .‬שטר אודיתא שהיה כתוב כולו בלשון בי"ד‪ ,‬לפסוק את הדין‪.‬‬ ‫והיו חתומים עליו רק שנים‪ ,‬ולא היה כתוב בו האם מוציאים את בעלי הדין‪ -‬בפשטות לתנא אם אחד מעיד על שערה אחת בגבה והשני‬ ‫'במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי' כמו שצריך דמתני' לא מוציאים את בעלי הדין בזמן מעיד על שערה אחת בכריסה הוי חצי דבר וחצי‬ ‫לכתוב כאשר ישבו שלשה לקיים את השטר ואחד מת‪ ,‬שנושאים ונותנים בדבר‪ ,‬אך י"ל דס"ל לתנא עדות)‪.‬‬ ‫חוששים בזה לבי"ד טועים שסבורים ששנים יכולים‬ ‫לדון‪ ,‬ואם כתוב בו בי דינא חוששים שזה בי"ד דמתני' כדאמר רבי נחמיה שמנהג נקיי הדעת לרבי זירא שיטת רב שהלכה כריב"ק רק‬ ‫שבירושלים שהיו מוציאים את הבעלי דין בקרקעות שבשעת העדות שניהם יודעים שהם‬ ‫של שניים שהוא בי"ד חצוף‪ ,‬דאמר שמואל‬ ‫מעידים על דבר אחד‪ ,‬וקרינן בהו "והוא עד" אע"פ‬ ‫שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראים בי"ד והעדים בזמן שהיו נושאים ונותנים‪.‬‬ ‫שבשעת הראיה אחד לא ידע מהשני‪ ,‬אבל במטלטלין כל‬ ‫אחד מעיד על מנה אחר‪ ,‬ורב לטעמיה דס"ל‬ ‫חצוף‪ ,‬אך אם כתוב בו ואמר לן רבנא אשי כשר‪,‬‬ ‫אם העדים צריכים לראות ביחד‬ ‫ונקט רב אשי מפני שבית דינו היה ראש בימי רבינא‪,‬‬ ‫שהודאה שאחרי הודאה אחרת או אחרי הלואה‬ ‫נחלקו ת"ק ורבי יהושע בן קרחה האם שני העדים‬ ‫ושניהם סידרו את התלמוד בבלי‪ ,‬ובימיו נאמרו דברים‬ ‫מצטרפים כיון י"ל ששניהם מדברים על אותו מנה‪,‬‬ ‫הללו ונקבעו בגמרא‪.‬‬ ‫צריכים לראות יחד את הדבר שעליו הם מעידים או‬ ‫(ואמר רב הונא בריה דרבי יהושע דמיירי שאמר‬ ‫לא‪ .‬ולהלן יבואר במה נחלקו‪ ,‬והאם יש בזה חילוק‬ ‫לשני שכבר הודה לראשון‪ ,‬וחזר ואמר לראשון‬ ‫בין עדות על בעלות על קרקע לבין עדות על הלואה‪,‬‬ ‫המגלה היכן המעות‪ ,‬אם נאמן של מי הם‪-‬‬ ‫שהודה על זה גם לשני‪ ,‬דאי לאו הכי אין‬ ‫ומה הדין בעדות על הבאת ב' שערות ובעדות‬ ‫האומר ליתומים ראיתי את אביכם מניח מעות‬ ‫מצטרפים כיון שאינם מעידים על אותו מנה‪ .‬אך‬ ‫מאיליו‪.‬‬ ‫נפל‬ ‫שבבכור‬ ‫שהמום‬ ‫במקום מסוים‪ ,‬והם של פלוני או של מעשר‪ ,‬אם‬ ‫בידו ליטלם דבריו קיימים‪ ,‬דמה לו לשקר‪ ,‬אם הוא לת"ק אין שני עדים מצטרפים לעדות אא"כ הקשה דא"כ לאו היינו הודאה אחר הלואה)‪,‬‬ ‫רוצה הוא יכול ליטלם ולתתם למי שהוא מעיד לטובתו‪ ,‬שניהם ראו יחד את הדבר שעליו הם מעידים‪ .‬אבל הלואה אחרי הלואה או אחרי הודאה אינם‬ ‫ואם אין בידו ליטלם לא אמר כלום‪ .‬ואין להאמינו ולרבי יהושע בן קרחה מצטרפים אפילו אם ראו מצטרפים‪ ,‬מפני שאינם מעידים על אותו מנה‪,‬‬ ‫(ולנהרדעי אף הלואה אחר הלואה או אחר‬ ‫במיגו דאי בעי שתיק‪ ,‬מפני שאם ישתוק המעות ישארו בזה אחר זה‪.‬‬ ‫שם ולא יגיעו ליד פלוני‪ .‬תוד"ה כל‪.‬‬ ‫ונחלקו אם נחשב שכל אחד מעיד על מנה אחר‪ ,‬הודאה מצטרפים‪ ,‬כריב"ק)‪.‬‬ ‫ואם ראו את אביהם מניח מעות ואמר להם שהם או דאמנה בעלמא תרוויהו מסהדי‪.‬‬ ‫של פלוני או של מעשר‪ ,‬אם אמר להם כמוסר או שנחלקו אם דורשים מהפסוק "לא יקום עד" אם העדים צריכים להעיד יחד‪ -‬לת"ק אין‬ ‫דבריו לבניו בלשון צוואה‪ ,‬דבריו קיימים‪( ,‬ולא שייך מדאפקיה רחמנא בלשון חד אע"פ שהכונה עדות מצטרפת עד שיעידו שני העדים יחד‪,‬‬ ‫כאן שלא להשביע את עצמו‪ .‬תוד"ה ואם)‪ ,‬ואם אמר לשניים (דמדכתיב לא יקום אחד" לומדים ולרבי נתן יכולים לשמוע עד אחד היום ועד שני‬ ‫כמערים שאינו רוצה שיטלום בחייו או שיחזיקוהו שסתם עד הכונה לשניים)‪ ,‬שמע מינה שצריך ביום אחר‪ .‬ונחלקו אם צריך שיעידו יחד‪ ,‬כי עד‬ ‫שיראו שניהם כאחד‪ ,‬ולרבי יהושע בן קרחה אחד לבדו אינו מחייב אלא שבועה‪ ,‬או‬ ‫כעשיר ויוסיפו על הוצאותיו‪ ,‬לא אמר כלום‪.‬‬ ‫שמצרפים ב' העדויות לעדות על ממון‪ .‬או דס"ל‬ ‫אם בא בעל החלום ואמר לו שהמעות של אביו כתיב "והוא עד או ראה או ידע" מכל מקום‪.‬‬ ‫כרבנן הנ"ל שצריכים לראות את העדות יחד‬ ‫שאביו לא אמר לו היכן הם נמצאים במקום מסוים‪,‬‬ ‫והם של פלוני או של מעשר‪ ,‬דברי חלומות לא ל‪ :‬רבי יוחנן סמך את רבי יוסי ברבי חנינא כיון ודלא כריב"ק‪ ,‬ונחלקו אם דורשים מהפסוק‬ ‫שחשב שהוא יודע כמו מי ההלכה‪ ,‬ואמר רבי "והוא עד או ראה" להקיש הגדה לראיה‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫מעלים ולא מורידים ומותר לו להשתמש בהם‪.‬‬ ‫יוסי ברבי חנינא שהוא שמע שלרבי יהושע בן‬ ‫קרחה א"צ שיעידו יחד‪ ,‬וכרבי נתן‪ ,‬ואמר רבי עדות המכחשת זו את זו בבדיקות‬ ‫פסק בי"ד על פי רוב‪-‬‬ ‫כתיב "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" מכאן שצריך‬ ‫אם שניים מזכים ואחד מחייב הרי הוא זכאי‪ ,‬יוחנן שזה פשיטא‪ ,‬אמנם הואיל ועלה לא ירד‪.‬‬ ‫לחקור את העדים על הזמן והמקום שהיה הדבר‪,‬‬ ‫ואם שניים מחייבים ואחד מזכה הרי הוא חייב‪ ,‬ומזה לומדים שגברא רבה שנסמך לא ירד‪.‬‬ ‫ומדכתיב "והנה אמת נכון הדבר" לומדים שבודקים‬ ‫את העדים על פרטים שאינם שייכים לגוף העדות‬ ‫אבל אם דיין אחד אומר איני יודע‪ ,‬אפילו אם כמו מי ההלכה‪-‬‬ ‫שני הדיינים האחרים מסכימים לדעה אחת‪,‬‬ ‫ממש‪ .‬אם העדים סתרו את עצמם בחקירות עדותם‬ ‫לרבי חייא בר אבין הלכה כריב"ק בין בעדות על‬ ‫בטילה‪ .‬ולהלן יבואר מה הדין כשהעדים סתרו את‬ ‫צריכים להוסיף דיינים‪.‬‬ ‫קרקעות שכל אחד אמר בפני הודה שהקרקע שלו‪ ,‬בין‬ ‫עצמם בבדיקות‪.‬‬ ‫כאשר שניים מהדיינים מזכים או מחייבים‪ ,‬גדול בעדות על מטלטלין שכל אחד אמר בפני הלוהו מנה‪,‬‬ ‫לרב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות‬ ‫שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי או איש ואע"פ שאינן מעידים על אותו מנה‪.‬‬ ‫(ולא בחקירות והיינו באיזה יום באיזה שעה‪ ,‬שההזמה‬ ‫פלוני אתה חייב‪ .‬ואסור לדיין שזיכה לגלות‬ ‫פונדתו‪ ,‬הרי זו אינה כלום גם לרשב"ג‪ ,‬שכיון שידע‬ ‫תלויה בהם) כשירה בדיני ממונות‪ .‬ואמר רבא‬ ‫מהם ואמר אין לי‪ ,‬ודאי הם שקרנים‪.‬‬ ‫שדין זה מסתבר כשהכחישו זה את זה בצבע‬ ‫דרישה וחקירה‬ ‫כתיב "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" מכאן שצריך‬ ‫ינוקא שאמר אין לי עדים וחייבו רב נחמן‪ ,‬ובאו‬ ‫המנה‬ ‫הארנקי‪ ,‬אבל אם הכחישו זה את זה בצבע‬ ‫לחקור את העדים על הזמן והמקום שהיה הדבר‪.‬‬ ‫העדות פסולה‪ .‬אמנם רב יהודה מודה שבמנה ומאתים עדים היודעים בענייני אביו‪ ,‬מודים רבנן‬ ‫ולהלן יבואר האם יש דרישה וחקירה בדיני ממונות‪,‬‬ ‫שהעדים כשרים‪ ,‬דינוקא אינו יודע בענייני אביו‪.‬‬ ‫מצטרפים‪ .‬תוד"ה הוא‪.‬‬ ‫מדאורייתא ומדרבנן‪.‬‬ ‫לרב חסדא אף בדיני נפשות אם הכחישו זה את וכתבו התוס' (ד"ה חייביה) שרב נחמן לא סובר הא‬ ‫זה בצבע בגדי הרוצח העדות כשירה‪ ,‬אבל אם דאמרינן דאין נזקקים לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת‬ ‫בהם‪ ,‬וכן סובר רב נחמן שאף שאין מקבלים עדות שלא ל"ב במתני' איתא שצריך דרישה וחקירה בין‬ ‫הכחישו זה את זה אם הרגו בסיף או בארירן בפני בעל דין‪ ,‬בקטן מקבלים‪ .‬אי נמי דווקא כאן שהיה בדיני ממונות בין בדיני נפשות‪ ,‬דכתיב "משפט‬ ‫שטר סובר רב נחמן שנזקקים לנכסי יתומים לקיים את אחד יהיה לכם"‪ ,‬ובדיני נפשות כתיב "ודרשת וחקרת"‪.‬‬ ‫העדות פסולה‪.‬‬ ‫השטר‪.‬‬ ‫הגמ' שואלת א"כ למה לא שייך הזמה בשטר‬ ‫ל"א‪ .‬לנהרדעי אפי' אם הכחישו זה את זה‬ ‫ממון שמא איחרוהו וכתבוהו (וכבר ראו את‬ ‫בצבע המנה‪ ,‬העדות כשירה‪ ,‬ואינו מטעם דס"ל ל"א‪ :‬נאמנות שליש‪ -‬אשה שיצא שטר‬ ‫ההלואה לפני כן‪ ,‬וכתבוהו תאריך מאוחר‪ ,‬ובאותו זמן היו‬ ‫כריב"ק‪ ,‬שהרי לא שמענו שריב"ק מכשיר‬ ‫כשמכחישים זה את זה‪ ,‬אלא ס"ל כרשב"א מתחת ידה‪ ,‬ללישנא קמא נאמנת לומר שהוא במקום שאמרו המזימים‪ ,‬וכתבו בשטר את שם המקום‬ ‫פרוע‪ ,‬ולא משום דס"ל כרבי שאותיות נקנות שהיתה ההלואה ולא את מקום הכתיבה‪ ,‬וזה כשר‪ ,‬אמנם‬ ‫שאמר שאם עד אחד אומר מאתים והשני מנה‪ ,‬במסירה‪ ,‬דמוכר שטר חוב לחבירו קנה את החוב עדיף לכתוב מקום הכתיבה מחשש שיבואו לידי הזמה‪.‬‬ ‫לב"ה כשר ולב"ש פסול‪ ,‬אבל בשתי כתות במסירת האותיות‪ ,‬והכא נמי קנאתו והוי כדידה ונאמנת רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה חיישינן) ביארו שכתבוהו במקום‬ ‫שאחת אומרת מאתים והשניה מנה לכו"ע כשר‪ ,‬לומר פרוע‪ ,‬אלא משום דאי בעיא קלתיה ולמה לה שנכתב בשטר אבל לפני התאריך הרשום בשטר‪ .‬עוד‬ ‫כתבו התוס' שמשמע מכאן שמספק תולים להכשיר את‬ ‫דבכלל מאתים מנה‪ ,‬ולא אומרים ששניהם שיקרו לשקר‪ .‬וללישנא בתרא אמר רב נחמן שאינה‬ ‫השטר‪ ,‬ומכאן קשה למש"כ רש"י ר"ה ב‪ .).‬ומטעם זה‬ ‫אלא הולכים אחרי הפחותה שבהם‪ .‬והקשו התוס' (ד"ה‬ ‫נאמנת‪ ,‬דכיון דאיתחזק בבי דינא שכתבו עליו‬ ‫כשר שטר שזמנו אחד בניסן בשנת השמיטה‬ ‫שבית שמאי) לפי בית שמאי למה בשני כתות לא‬ ‫אומרים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול‪ .‬ותירצו דלא הנפק לא אמרינן אי בעיא קלתיה‪ ,‬דלא אלימא איהי‬ ‫ובא לגבות בו כיון שיש עליו משכון או שעשה פרוזבול‬ ‫אמרינן הכי אלא כשהפסול ידוע‪ .‬אי נמי כמ"ד תתקיים לאפקועי מעשה בי"ד‪ ,‬ורבא הוכיח מברייתא או שהגיע זמנו קודם ר"ה של שמינית וכבר תבעו לפי‬ ‫העדות בשאר‪ .‬אי נמי כשלא העידו בתוך כדי דיבור לא שהשליש נאמן‪( ,‬דאיתא בברייתא ששובר אם ר"ה‪ ,‬ונקט שמיטה לומר שאף שלא מצוי להלוות‬ ‫נפסלים כולם‪ .‬אי נמי כשהם מכחישים זה את זה לא יש עליו עדים יתקיים בחותמיו‪ ,‬ואם אין עליו וי"ל שאין לתלות שאיחרוהו כיון דלא מרע‬ ‫נפסלים כולם‪.‬‬ ‫עדים והוא יוצא מתחת יד השליש ששניהם מודים לשטריה‪ ,‬מ"מ מכשירים כיון דשביעית אינה‬ ‫מכח דברי רשב"א חייב רבי אמי לשלם דמי שמינוהו לשליש‪ ,‬או שיוצא אחר חיתום שטרות משמטת אלא בסופה‪.‬‬ ‫חבית יין מתוך דמי חבית שמן‪ ,‬במקום שהיתה שכתוב בשטר עצמו אחרי חתימות העדים‪ ,‬כשר)‪.‬‬ ‫וכן צ"ב למה שטר חוב מאוחר שבאו עדים ואמרו‬ ‫הכחשה אם היה חייב דמי חבית יין או דמי חבית‬ ‫אם הבעל דין יכול לדון דווקא במקום הוועד‪ -‬שההלואה היתה לפני הזמן הכתוב בשטר כשר‪,‬‬ ‫שמן‪( ,‬אבל אם נחלקו העדים מה היה בחבית‪,‬‬ ‫התוקף את חבירו בדין‪ ,‬שחבירו רוצה לדון כאן (ומוקדם פסול שמא יגבו בו מלקוחות שקנו לפני‬ ‫לא אמר רשב"א שיש בכלל מאתים מנה)‪.‬‬ ‫והוא רוצה ללכת למקום הוועד שנועדים שם הרבה כתיבת השטר‪ ,‬וקנסינן התירא אטו איסורא לפסול אפילו‬ ‫אם הכחישו זה את זה אם המעשה היה בדיוטא ת"ח כדי שיתבייש מהם‪ ,‬לת"ק כופין אותו ללכת מזמן הכתיבה)‪.‬‬ ‫העליונה או בתחתונה‪ ,‬לרבי עדותן מצטרפת‪ ,‬למקום הוועד‪ ,‬ולרבי אלעזר כופין אותו ודן רבי חנינא מתרץ שמדאורייתא צריך דרישה‬ ‫דס"ל כריב"ק שתרוויהו מנה מחייבי‪ ,‬וכרבי יהודה שאין‬ ‫בעירו‪ ,‬והוסיף רב ספרא שאם הוצרך דבר וחקירה גם בדיני ממונות‪ ,‬ורבנן תיקנו שא"צ‪,‬‬ ‫בעיה שהוכחשו בבדיקות‪.‬‬ ‫לשאול‪ ,‬שולחים לבית הוועד‪ ,‬ואמנם המלוה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין‪( ,‬ואם טעו‬ ‫יכול ללכת דווקא לבית הוועד‪ ,‬דעבד לוה לאיש הדיינים משלמים אע"פ שאם היה דרישה וחקירה‬ ‫עד מתי אפשר לסתור את הדין‬ ‫שמא לא היו טועים‪ ,‬כדי שלא תנעול דלת בפני לווין‬ ‫מלוה‪.‬‬ ‫להלן יבואר באלו אופנים יכול הבעל דין להביא‬ ‫שלחו מארץ ישראל למר עוקבא (שזיו פניו כבר שיפחדו להפסיד ע"י בי"ד טועים)‪.‬‬ ‫ראיות לטובתו אחר שנפסק הדין‪.‬‬ ‫כל זמן שאחד הצדדים מביא ראיה לטובתו‪ ,‬יכול בתיה כמשה שגידלתו בתיה כבן‪ ,‬ל"א כמשה שנאמר לרבא בדיני קנסות בעינן דרישה וחקירה דליכא‬ ‫לסתור את הדין‪ ,‬אך אם אמרו לו שיביא את כל עליו "בכל ביתי נאמן הוא"‪ ,‬ומר עוקבא היה חכם וכתיב למיחש לנעילת דלת‪ ,‬ובדיני ממונות מדרבנן א"צ‬ ‫הראיות שלו עד ל' יום‪ ,‬לחכמים אינו יכול חכמת אדם תאיר פניו‪ ,‬ובספר הגדה איתא שהיה בעל דרישה וחקירה דאיכא למיחש לנעילת דלת‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬שעמד בנסיון של אשת איש והיה האור זורח‬ ‫לסתור אח"כ את הדין‪ ,‬ולרשב"ג מה יעשה מי עליו) שעוקבן הבבלי טען בפניהם כנגד אחיו לרב פפא בהודאה והלואה בעינן דרישה וחקירה‬ ‫שמצא ראיה אחר ל' יום‪ .‬והלכה כרשב"ג‪ ,‬ואין ירמיה‪ ,‬ויש להם לדון אותו‪ ,‬ואם אינו מציית בדין מרומה שמכירים בתובע או בטענותיו רמאות‪,‬‬ ‫(וכתבו התוס' (ד"ה כאן) דמיירי שלא יודעים שהוא‬ ‫הלכה כחכמים אפי' בדיעבד‪.‬‬ ‫שישלחו אותו לטבריה‪ .‬ולרב אשי זה היה דיני‬ ‫מרומה‪ ,‬דאם יודעים אין לדונו)‪ ,‬דכתיב ביה "צדק‬ ‫אם אמר לו הבא עדים או הבא ראיה‪ ,‬ואמר קנסות שאין דנים אותם בבבל דכתיב "אלוהים"‬ ‫צדק תרדוף"‪ ,‬אבל בדין שאינו מרומה אין‬ ‫שאין לו‪ ,‬ולאחר זמן הביא עדים או ראיה‪ ,‬דבעינן סמוכים ובבבל אין סמיכה‪ ,‬ושלחו לומר‬ ‫דרישה וחקירה‪ ,‬דכתיב ביה "בצדק תשפוט‬ ‫לחכמים אינו כלום שהרי אמר אין לי ויש לחוש שזייף שידונו זאת בטבריה‪.‬‬ ‫עמיתך" ולא כתיב פעמים צדק‪.‬‬ ‫או ששכר עדים‪ ,‬ולרשב"ג מה יעשה מי שמצא‬ ‫עדים או ראיה שלא ידע מהם מתחילה‪ .‬והלכה אם הבעל דין רוצה שיכתבו לו מאיזה טעם לרב אשי התירוצים נכונים‪ ,‬וקראי אחד לדין‬ ‫ואחד לפשרה‪ ,‬וכדמצינו שכשיש מקום רק‬ ‫דנוהו‪ ,‬כותבים ונותנים לו‪.‬‬ ‫כחכמים‪( ,‬ובזה אין הלכה כרשב"ג‪ ,‬ובערב וצידן‬ ‫יש מחלוקת אם הלכה כרשב"ג או לא‪ ,‬אבל היבמה הולכת אחרי היבם‪ ,‬אפי' מטבריה לאחד‪ ,‬תידחה ספינה שאינה טעונה מפני‬ ‫בשאר מקומות ששנה רשב"ג במשנתינו‪ ,‬הלכה לציפורי אע"פ שישיבת טבריה גדולה משל ציפורי‪ ,‬טעונה‪ ,‬או שהקרובה תידחה מפני שאינה‬ ‫קרובה‪ ,‬ואם המרחק שוה יש לעשות פשרה‪,‬‬ ‫כמותו)‪ .‬אמנם אם באו עדים ממדינת הים‪ ,‬או דכתיב "זקני עירו"‪.‬‬ ‫ואחת תשלם לשניה‪.‬‬ ‫שהיתה דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחרים‪,‬‬ ‫יכול לסתור את הדין‪.‬‬ ‫יש לחזר אחר בי"ד יפה‪.‬‬ ‫אם ראה שהוא הולך להתחייב בדין ואמר קרבו‬ ‫קול ריחיים בבורני זה סימן שיש ברית מילה‪,‬‬ ‫שקבעו סימן זה בזמן שהיתה גזירה שלא למול‪ ,‬ואור‬ ‫אחד דיני ממונות‬ ‫פלוני ופלוני והעידוני‪ ,‬או שהוציא ראיה מתחת‬ ‫הנר בברור חיל זה סימן למשתה‪ .‬וכתבו התוס'‬ ‫ממנו הדין חוזר ע"י שאותו גדול מחזיר את הדין‪,‬‬ ‫(ד"ה אור) שלכן נהגו להדליק נר בברית מילה‪ .‬ומה שנהגו שהמקור שפותחים בזכות הוא מ"אם לא שכב‬ ‫ופטור מלשלם דמזלו גרם‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה כאן)‬ ‫לפרוס מפה על הפתח‪ ,‬זה סימן שהאורחים יכולים איש אותך" וגו'‪.‬‬ ‫שמדובר במומחה סמוך‪ ,‬דבלאו הכי אם טעה בשיקול‬ ‫להכנס‪.‬‬ ‫לרב אשי אומרים שמי שיודע זכות יבוא ללמד‬ ‫הדעת חייב ואינו יכול לחזור‪.‬‬ ‫יש לחזר אחרי חכמים לישיבה‪ ,‬כגון אחר ר"א זכות‪.‬‬ ‫רב ששת מחלק שאם טעה בדבר משנה‪ ,‬ואפי'‬ ‫ללוד וכו'‪.‬‬ ‫הטיה לחובה‪ -‬בדיני ממונות מטין על פי אחד‬ ‫בברייתות של רבי חייא ורבי אושעיא שהם סידרו‬ ‫את התוספתא וסתמו בה מה שסתמו‪ ,‬ואינה עיקר כמו‬ ‫בין לזכות בין לחובה‪ ,‬ובדיני נפשות מטין על פי‬ ‫מה בין דיני ממונות לדיני נפשות‬ ‫מתני' שסתמה רבי שהיה גדול מהם וכל הישיבה היתה‬ ‫אחד לזכות אבל לא לחובה‪.‬‬ ‫אף דכתיב "משפט אחד יהיה לכם" להשוות דיני‬ ‫מצויה אצלו ודקדקו עימו בדברים והעמידום על בוריים‪,‬‬ ‫המשך ההבדלים בין דיני ממונות לנפשות יבוארו לקמן‬ ‫ממונות לדיני נפשות‪ ,‬יש הרבה דינים חלוקים בין‬ ‫או מימרות של רב ושמואל שפסקו מכח סברתם‪,‬‬ ‫דיני ממונות לדיני נפשות‪ ,‬וכפי שיבואר בדפים‬ ‫עד דף ל"ו‪. :‬‬ ‫או של רבינא ורב אשי‪ ,‬חוזר‪ ,‬ואם טעה בשיקול‬ ‫הבאים‪.‬‬ ‫הדעת‪ ,‬כגון שנחלקו תנאים או אמוראים ולא‬ ‫חזרת הדין‪ ,‬ומתי הדיין חייב לשלם‬ ‫מספר הדיינים‪ -‬דיני ממונות בג'‪ ,‬דיני נפשות‬ ‫נפסקה ההלכה‪ ,‬אך סוגיא דעלמא רוב הדיינים‬ ‫המשנה בתחילת הפרק (ל"ב‪ ).‬מביאה י' הבדלים בין‬ ‫בכ"ג‪.‬‬ ‫רגילים לפסוק כמ"ד השני‪ ,‬בזה אינו חוזר‪( .‬ורבי‬ ‫דיני ממונות לדיני נפשות‪ ,‬אחד ההבדלים הוא‬ ‫טרפון הטריף בהמה שניטל האם (‪-‬בית הריון)‬ ‫ש'דיני ממונות מחזירים בין לזכות בין לחובה‪ ,‬ודיני‬ ‫אם פותחים דווקא בזכות‪-‬‬ ‫שלה‪ ,‬וחכמים התירו מפני שתודוס הרופא אמר‬ ‫נפשות מחזירים לזכות ואין מחזירים לחובה'‪ .‬ולהלן‬ ‫דיני ממונות פותחים בין בזכות בין בחובה‪.‬‬ ‫שאין פרה וחזירה יוצאים מאלכסנדריה של‬ ‫יבואר באיזה אופן ובאיזה טעות הדין חוזר‪ ,‬ובאיזה‬ ‫דיני נפשות פותחים בזכות ולא בחובה‪,‬‬ ‫אופן ובאיזה טעות אין הדין חוזר‪ ,‬בדיני ממונות‬ ‫מצרים לפני שחתכו את הרחם שלה כדי שלא‬ ‫וכדלהלן‪ .‬ואף דכתיב "משפט אחד יהיה לכם"‪ ,‬לענין‬ ‫ובדיני נפשות‪ ,‬וכן בחיוב מלקות גלות ובמסית‪.‬‬ ‫תוליד‪ ,‬שהיו טובות ולא רצו שיהיו כמוהם במקומות‬ ‫דברים שתלויים בחובה וזכות א"א להשוותם‪ ,‬דזה לא‬ ‫ל"ג‪ .‬חזרת הדין בדיני ממונות‪ -‬מבואר במתני'‬ ‫אחרים‪ ,‬והרי אנו רואים שהם לא מתות‪ ,‬ואמר לו ר"ע‬ ‫שייך בדיני ממונות‪ .‬תוס' ל"ב‪ .‬ד"ה אחד‪.‬‬ ‫שהוא פטור מלשלם למרות שיש סתם משנה שאם‬ ‫שבדיני ממונות מחזירים את הדין לאחר שגמרוהו‬ ‫לרב יהודה היינו שאומרים לעדים אחר שקיבלו‬ ‫ניטלה האם שלה כשרה‪ ,‬כיון שהוא מומחה ולא נטל‬ ‫ונודע להם שטעו‪ ,‬בין לזכות בין לחובה‪ .‬ומאידך‬ ‫עדותם ודרשום וחקרום ובאים לישא וליתן מי אמר‬ ‫ונתן ביד‪( .‬תוד"ה השתא)‪ .‬וצ"ל שבאמת פטור מצד‬ ‫בבכורות קתני שאם היה טעות בדין שזיכה את‬ ‫שכך היה‪ ,‬שמא בעצה באתם‪ .‬ולעולא אין עושים‬ ‫החייב או חייב את הזכאי או טימא את הטהור טועה בדבר משנה‪ ,‬אלא שאמר ר"ע שגם אם‬ ‫כך מפני שחוסמים בזה את העדים‪( ,‬שאף‬ ‫או טיהר את הטמא‪ ,‬מה שעשה עשוי וישלם הטעות היתה בשיקול הדעת היה פטור‪ ,‬ואף‬ ‫שמסיעים אותם ממקום למקום‪ ,‬התם ממילא‬ ‫מביתו ואין הדין חוזר‪ .‬ולכאורה הדברים סותרים‪ .‬שכבר האכילוה לכלבים וא"א להחזיר את הדין‪,‬‬ ‫נידחו‪ ,‬וכאן דוחים אותם בידים)‪ ,‬אלא פותחים‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה כאן) שכל הסוגיא מדברת בטעה מ"מ כיון שטעה בדבר משנה חוזר‪ ,‬א"כ לא‬ ‫בשאלה אם יש לו עדים להזימם‪ .‬וכתבו התוס'‬ ‫בשיקול הדעת‪ ,‬דבטעה בדבר משנה לעולם הדין חוזר‪ .‬היתה הוראתו הוראה‪ ,‬וא"א לחייבו דאיהו דאפסיד‬ ‫(ד"ה היכי) שלאחר שנתקבלה העדות ועבר תוך כדי‬ ‫עוד כתבו התוס' (ד"ה מה) שלפי ההוא אמינא בטיהר את אנפשיה שהשליכה)‪.‬‬ ‫דיבור‪ ,‬אינן יכולים לחזור בהם‪ ,‬דכיון שהגיד שוב אינו‬ ‫הטמא מיירי שהשואל עירבם עם פירותיו‪ ,‬שאם עירבם‬ ‫חוזר ומגיד‪ ,‬ומ"מ כל זמן שלא נחקרה עדותם בבי"ד‬ ‫רב חסדא מחלק שאם הדיין נטל ונתן ביד מה‬ ‫בפירות מרובים בטל ברוב ומה שעשה עשוי‪ ,‬ואם עירבם‬ ‫יכולים לומר מבודים אנו‪.‬‬ ‫שעשה עשוי וחייב לשלם‪ ,‬ואם לא נטל ונתן ביד‬ ‫בפירות מועטים ישלם מביתו‪ ,‬אבל אם לא עירבם הדין‬ ‫לרבה אין פותחים בזה‪ ,‬מפני שיכול הנתבע‬ ‫חוזר‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה השתא) שאם בעה"ב עירב‬ ‫הדין חוזר‪ ,‬ובזיכה את החייב כיון שאמר פטור‬ ‫לשתוק עד שיגמר הדין ולהביא עידי הזמה‪,‬‬ ‫פירות טמאים עם פירות טהורים כיון שפסקו שהפירות‬ ‫אתה הוי כנטל ונתן ביד‪ .‬הגמ' מקשה שלפי זה‬ ‫ונמצא שפותחים בחובתו של השני‪( ,‬אבל אם‬ ‫שעירב טהורים‪ ,‬וחזר הדין‪ ,‬לר"מ דדאין דינא דגרמי חייב‪,‬‬ ‫בדיני ממונות אם זיכו את החייב אין הדין חוזר‪,‬‬ ‫יזימם עכשיו‪ ,‬אין עדים זוממים נהרגים עד‬ ‫ולרבנן פטור‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה שעירבם) שאף‬ ‫ואין מחזירים אלא לזכות שהיא חובה שאם חייבו‬ ‫שמטמא מדמע ומנסך בשוגג פטור ורק במזיד חייב‪ ,‬הכא‬ ‫שיגמר הדין)‪ .‬אלא שואלים אותו אם יש לו‬ ‫את הזכאי ושילם ולא נשאו ונתנו ביד מחייבים אותו‬ ‫הדיין נחשב כמו מזיד‪ ,‬מפני שהיה לו לדעת שבעה"ב‬ ‫עדים להכחישם‪.‬‬ ‫להחזיר מה שגבה‪ .‬וא"כ בדיני נפשות וכי נימא‬ ‫יערב‪ ,‬ולחזקיה שטעם הפטור בשוגג הוא כדי שיודיענו‪,‬‬ ‫לרב כהנא אומרים להם מדבריכם נזדכה פלוני‪.‬‬ ‫חכם אף בשוגג אין לפוטרו מטעם זה‪ ,‬דאף אם נחייבו ילך‬ ‫שמחזירים לזכות ולא לחובה היינו שאין‬ ‫מחזירים לזכות שהיא חובתו של גואל הדם‪ ,‬וכי‬ ‫לאביי ורבא אומרים לו שלא יפחד‪ ,‬כי אם לא‬ ‫ויודיענו‪.‬‬ ‫מפני חובתו של גואל הדם קטלינן ליה‪ .‬קשיא‪.‬‬ ‫הרג לא יהרג‪ ,‬וכן מבואר בברייתא שאומרת רב נחמן מחלק שבדיין מומחה שאין גדול ממנו‬ ‫בחכמה ובמנין מה שעשה עשוי‪ ,‬ואם יש גדול‬ ‫מבצע סיכומי סוגיות‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪ ,‬משנה‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים‬ ‫חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים‬ ‫ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר ‪ /‬ועמוד היומי‬ ‫ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת‪.‬‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות‬ ‫שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וזכרון‪ .‬שיעורי הסברה ופרטים‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בטל ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪.7‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל תנ"ך וספרי מוסר‪,‬‬ ‫הנרשמים (ב'נדרים פלוס' קופת תמצית)‬ ‫לשליחת הסיכומים‪ ,‬זכאים לשמיעה‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬וזכיות נוספות‪.‬‬ ‫או סיכומים לפי סדר הלימוד של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת‬ ‫טלפונית של הקורס המלא 'אומנות‬ ‫ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪ ,‬דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪,‬‬ ‫הסיכום' – כדרך להתענג בידיעת התורה‬ ‫מבצע – קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫אורייתא‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫במחיר מוזל ‪ ₪ 120‬במקום ‪,500‬‬ ‫‪ 13‬שיעורים לשמיעה טלפונית ‪ ₪ 500‬בלבד‬ ‫הסיכומים מיועדים לחזרה בלבד‪ ,‬ואין לסמוך להלכה‪.‬‬ ‫ולבחורים ‪ ₪ 60‬במקום ‪.300‬‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪ ,‬שיעור‬ ‫ראשון חינם בקו ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪4‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים – ‪02-3131-465‬‬ ‫הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים‪.‬‬