תמצית חבורת ש"ס · Tamtzis Chaburas Shas — ויצא (2026-11-16)

גליון 43ללומדי חבורת ש"ס | סנהדרין כ"ג :עד ל"ג | .כסלו ה'תשפ"ז
החזקה מועילה מכח מה שאומרים שהחזיק בקרקע ע"י בבל -שבלולה במקרא ובמשנה ובתלמוד האם יכול אחד לפסול עד של השני
(ובתלמוד הבבלי יוצאים ידי חובת מה שאמרו חכמים שטר ,אין הכרח שזו אותה מחלוקת ,די"ל שר"מ שני עדים נאמנים בעדותם ואין אחד מבעלי הדין
לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה כרבי ,ורבנן סוברים שאף לרבי שאני התם שכיון יכול לפוסלם ,אולם יש אופנים שהבעל דין יכול
שליש בש"ס .ואעפ"כ אנו קוראים בכל יום פרשת התמיד שהחזקה באה מכח השטר ,לכן צריך להביא את לפסול עד ,וכדלהלן.
ושונים משנת איזהו מקומן וגורסים רבי ישמעאל אומר
במתני' מבואר שלר"מ יכול לפסול עדים ,ולרבנן השטר ,אבל כאן אין שייכות בין עדים לעדים.
בי"ג מידות התורה נדרשת .תוד"ה בלולה) .והא דכתיב וכיון שהלכה כרבי מחבירו ,מהדרינן לאוקמי פלוגתייהו
"במחשכים הושיבני כמתי עולם" ,זה תלמודה אליביה.
אינו יכול.
של בבל שאין נוחים זה עם זה ותלמודם ספק בידם. לריש לקיש מיירי בעד אחד ,שלממון אינו נאמן,
ואף אם אח"כ נמצאו עידי הכת השניה נמצאו
ולשבועה נאמן ואינו יכול לפוסלו ,ומתני' מיירי
שקיבל עליו עד אחד כשניים ,ונחלקו ר"מ קרובים או פסולים ,מ"מ כבר העידו עדים חזרה מהסכמת בעל דין לבעל דינו
הראשונים -כבר נתקבלה העדות לפסול את העדים,
ורבנן אם יכול לחזור בו .וכן נחלקו ר"מ ורבנן ולא הוי נוגע בעדות למפרע .לישנא אחרינא כבר העידה
בעל דין יכול לקבל על עצמו להתדיין בפני דיינים
שבלא הסכמתו אינם כשרים לדון ,ולהלן יבואר
כאשר אמר נאמן עלי אבא או אביך להיות דיינים הכת הראשונה ,ועכשיו היא חוזרת לכשרותה כיון
האם יכול לחזור בו.
יחד עם עוד שני דיינים כשרים ,או ג' רועי בקר אם שהתברר שהוא נוגע .ולשון ראשון נראה.
בעל דין שאמר לבעל דינו נאמן עלי אבא להיות יכול לחזור בו( ,וקמ"ל התם שאע"פ שאבא
ואביך נאמנים בעלמא ,יכול לחזור בו לר"מ ,כ"ד .לרבין כוונת מתני' שאם פסל את העדים דיין (ואבא פסול לדון בין לזכות בין לחובה ,דכתיב "לא
והכא קמ"ל שאף שעד אחד אינו נאמן בממון נפסלו הדיינים במיגו ,שהרי יש בי"ד אחר ,ואם יומתו אבות על בנים") ,או שאמר נאמן עלי אביך,
כלל אינו יכול לחזור בו לרבנן) ,אבל אם מביא ב' פסל את הדיינים נפסלו העדים במיגו ,היכא או שאמר נאמנים עלי ג' רועי בקר( ,וה"ה כל ג'
שיש עוד עדים ,וס"ל כרב דימי דלעיל ,אלא שאינם יודעים לדון ,ונקט הני לפי שאינם שכיחי עדים אין הבעל דין השני יכול לפוסלם.
בישוב ולא ראו ולא שמעו דיני תורה .כ"ה ,):מבואר שנחלקו אי אמרינן מיגו.
במתני' שלר"מ יכול לחזור בו ,ולחכמים אינו כ"ג :ולרבי אלעזר איירי בבא הבעל דין עם
יכול לחזור בו. חביבות חכמי ארץ ישראל זה לזה אחר לפסול את העדים של השני ,דבסתמא אינו
וכן מי שהיה חייב לחבירו שבועה חמורה, נאמן דהוי נוגע ,וכן אינו נאמן לקרוא עליו ערער בא וראה כמה מחבבים זה את זה ,שכל הרואה
ואמר בעל דינו דור לי בחיי ראשך ,לר"מ יכול דגזלנותא ,אבל אם קרא עליו ערער דפגם את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים
לחזור בו ,ולחכמים אינו יכול לחזור בו. משפחה ,שהוא ומשפחתו ממשפחת עבד שלא וטוחנם מטיחם ומקישם זה בזה שהיה חריף מאד,
נשתחרר ,לר"מ נאמן על המשפחה וממילא נפסל ומ"מ שאל על ר"מ 'פה קדוש יאמר דבר זה',
ומחמת החביבות טרח ליישב את הדבר .אבל לא היה זה הגמרא אומרת דמתני' מיירי כשקיבל עליו את העד ,ולרבנן אינו נאמן כיון דהוי נוגע.
מחמת ענוה ,שהרי כל הרואה את ר"מ בבית אבא או את אביו כדיין אחד ,ואע"פ שיש עוד ב'
לרבי יוחנן בסתמא אינו יכול לפסול את העדים ,המדרש ,כאילו עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה ,דיינים אמר ר"מ שיכול לחזור בו .רש"י .והתוס' (ד"ה
אמר) ביארו שכוונת הגמרא שחכמים אמרו שאינו יכול
ומבואר שר"מ היה חריף יותר מריש לקיש.
ואיירי מתני' כשטען שיש לו ב' כיתי עדים,
לחזור בו דווקא כשקיבלו כדיין אחד ,אבל כשקיבלו כבי ואחרי שהביא כת אחת בא ופסלם ,דהשתא אינו נוגע
תרי יכול לחזור בו גם לרבנן ,כיון דאיכא תרתי לריעותא. וכן מצינו שאע"פ שרבי יוסי היה כפוף ויושב בעדות כיון שיש עוד כת ,ונפסלו העדים גם לעדויות
לפני רבי ,שהרי רבי ישמעאל ברבי יוסי היה אחרות ,שלר"מ צריך להביא את שתי הכיתות כדי
אם נחלקו במחול לך או באתן לך- ממלא מקום אבותיו (–חשוב כאביו) ,והיה כפוף לברר דבריו ,ומ"מ אם הביא את הכת השניה מהני ,דקיים
לרב יהודה כל המחלוקת היא באומר שאם הבי"ד ויושב לפני רבי ,ומ"מ אע"פ שסבר רבי שאסור דבריו להביא ב' כתות ,ולא דקדק לדעת שהם פסולים,
שהוא קיבל על עצמו יפטרו את הבעל דין מלשלם מחול להטמין מים צוננים בתוך חול צונן כדי שלא יתחממו ולחכמים מספיק להביא כת אחת ויכול לומר אין
לך ,דס"ל לחכמים שכיון שיצא זכאי זכה זה במה שבידו. בשבת ,כששמע שרבי יוסי התיר ,אמר 'כבר לי עוד כת ,וממילא הוי נוגע בעדות ,ואינם נפסלים אפי'
בעדות זו .רש"י מקשה על ביאור זה למה לר"מ יכול
אבל באומר אם הבי"ד יחייבו אותי לשלם אתן לך, הורה זקן'. להביא כת אחת פסולה ,וגם אי נימא שזה מועיל מ"מ הוא
לכו"ע יכול לחזור בו ,דכיון שהממון בידו א"א
תלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימים זה לזה נוגע בעדות בגלל שאם יפסלו השניים נמצא שהרויח בכך
להוציאו אלא בדיינים כשרים. שפסול את הראשונים .ולכן גורס רש"י שלר"מ א"צ לברר
בהלכה ,ונוחים זה לזה בהלכה כשמן זית -מעיינים
ולרבא נחלקו באתן לך אבל במחול לך לכו"ע יחד וזה מתקן דברי זה והשמועה יוצאת לאור. דבריו ומספיק להביא כת אחת ,וממילא אין נ"מ שהכת
אינו יכול לחזור. הזו נפסלת כיון שמספיקה לו הכת השניה ,וממילא הם
בבל פסולים גם לעדות אחרת ,ולחכמים צריך לברר דבריו
ורבי יוחנן אמר שנחלקו באתן לך .והגמ' ולהביא ב' כתות כשרות ,וממילא הוי נוגע .והתוס' (ד"ה
מסתפקת אם לדבריו נחלקו גם במחול לך או ת"ח שבבל חובלים זה לזה בהלכה מקשים זה לזה ורבנן) סוברים כפירוש הראשון ,דמבואר בב"ב ק"ע:
לא .ומהא דנחלקו באומר דור לי בחיי ראשך ,אין בלשון עז וחימה ,ומרורים זה לזה בהלכה כזית. שאפילו למ"ד שצריך לברר דבריו ,הכונה שלכתחילה
ראיה שנחלקו גם במחול לך ,ואיירי בנשבעים חנופה שמראים עצמם חסידים וגסות הרוח ירדו יאמרו לו בי"ד שיברר דבריו ,אבל אם אינו יכול לברר
ולא משלמים ,די"ל שנחלקו רק באתן לך ,ואיירי דבריו אינו מפסיד.
לבבל .ואף שעילם נטלה ט' קבין גסות הרוח
בנשבעים ונוטלים כשכיר ונגזל וכדו' ,ואף שחידוש (ואחד כל העולם כולו) ,הגסות ירדה לבבל, ומה שנחלקו רבי ורשב"ג באדם שטוען שיש לו
זה אפשר ללמוד מהרישא ,תנא תולה בדעת ומשם השתרבבה לעילם ,והסימן לגסות הרוח שטר וחזקה על קרקע ,שלרבי צריך להביא גם את
אחרים אבא ואביך ,ותנא תולה בדעת עצמו של הוא עניות בתורה ,שעילם זכתה ללמוד ולא השטר ואם לא מצא את השטר לא מועילה לו החזקה,
הבעל דין ,די"ל שרק בתולה בדעת אחרים יכול שאף שבעלמא החזקה עומדת במקום שטר ,דיותר מג'
זכתה ללמד ,שדניאל היה בשושן הבירה אשר בעילם
לחזור בו ,משום דלא גמר ומקני אם היה יודע שיזכו שנים אין אדם שומר את השטר ,מ"מ כיון שאמר שיש לו
ולא לימד תורה ,ועזרא היה בבבל ולימד חק ומשפט
אותו ,דמי יימר דמזכי ליה ,משא"כ תולה בדעת בישראל.
שטר עליו לברר דבריו ,ולרשב"ג מספיק להוכיח רק
את החזקה ,וכ"ש שאם מביא את השטר מהני ,דכל
החשוד על הטריפה אינו מועיל לו שיגדל עצמו דאסיק אדעתיה שודאי הבעל דין ידור כדי בא לפרש ,ולריו"ח בא לחלוק ,ולרמי בר חמא
שערו וצפורניו כדי להראות שעשה תשובה, להיפטר ,וידע ומחיל ,קמ"ל שהמחלוקת היא בשני אף באימתי בא לחלוק וכנ"ל) .ואמנם דעת רבי
דדילמא הוי הערמה ,אלא תקנתו שילך למקום יהודה בשם רבי טרפון שפסול אף ביש לו האופנים.
שאין מכירים אותו ,ויחזיר אבידה בדבר חשוב, אומנות אחרת ,וכדאמר לגבי נזירות שהאומר על
או שיטריף בהמה שלו בדבר חשוב ,דודאי חזר בו מי שעובר לפניו הריני נזיר אם הוא נזיר ,וחבירו אמר הריני אם נחלקו לפני גמר דין או לאחר גמר דין-
מחמדת הממון. נזיר אם אינו נזיר ,ושניהם התכוונו לנזירות ,אף אחד מהם
כ"ד :לריש לקיש נחלקו רק לפני גמר דין ,אבל
לא הוי נזיר ,דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, לאחר גמר דין לכו"ע אינו יכול לחזור בו.
ד"איש כי יפליא" משמע יפרש ,וכאן הנזירות נאמרה על מפריחי יונים פסולים לעדות.
ולרבי יוחנן נחלקו לאחר גמר דין ,אבל קודם גמר הספק ,ומבואר שהתולה דבריו במה שאינו יודע
ואינו בבבל ביארו דהיינו שאומר אם תקדם יונך ליוני
דין לכו"ע יכול לחזור בו .והא דמבואר בב"ב (קכ"ח ).בידו הוי אסמכתא ,ולא אמרינן דמספיקא גמר ומקני.
שנתבע שאמר לתובע השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור רש"י .והקשו התוס' (ד"ה ההיא) דשאני נזירות דכתיב אשלם לך כך וכך ,ואע"ג דכבר תנא משחק בקוביא,
בו ,הכונה שאם קפץ ונשבע מיד אינו יכול לחזור בו ,דזה "יפליא" ,ותירצו שלומדים משם לעלמא .ור"י מפרש איצטריך תרוויהו( ,דהוה אמינא שבקוביא הוי
לאחר גמר דין ,והלכה כחכמים ,אבל אם עדיין לא נשבע שהתורה לא פירשה מה נחשב הפלאה ,ורבי יהודה אסמכתא משום שתלה בדעת עצמו וחשב
מפרש מסברא שזה לא נקרא הפלאה ,וא"כ בהכרח שהוא יודע טוב מאחרים ולא היה לו ספק בדבר, יכול לחזור בו .תוד"ה שלח.
שבכהאי גוונא זה אסמכתא ,דאם מה שאדם לא יודע
וממילא לא גמר להקנות על הצד שיפסיד ,ומאידך הוה
רבא אמר שאם קיבל עליו קרוב או פסול ,לפני אינו אסמכתא ,א"כ זה נחשב הפלאה.
אמינא שדווקא ביונה גמר ומקני משום שחשב גמר דין יכול לחזור בו ,ולאחר גמר דין אינו יכול
לחזור בו ,וכרבי יוחנן ואליבא דרבנן ,ואין לומר ברש"י מובאת דוגמה לדבר שבידו שאינו אסמכתא ,שהוא יודע טוב יותר לנקש בעצים שכשהיונה
באופן שאומר אי אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.
דרבא כר"ל ואליבא דר"מ ,דלא שביק רבנן ועביד כר"מ ,וכתבו התוס' (ד"ה כל) שזה טעות של המעתיקים ,דרק שומעת שבעלה מזרזה היא ממהרת לעוף) ,אבל
דלקמן פסקינן כחכמים( ,ועוד דרבא אמר (יבמות ל"ו ).אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי הוי אסמכתא .המחזיק יונה המביאה יונים של אחרים אינו
שהלכה כר"ל בג' מקומות ,משמע שבשאר מקומות אין ושיטת ר"ת שאסמכתא זה דווקא במקום שהוא לא יכול נפסל ,דאינו גזל אלא מפני דרכי שלום ,כיון שלא
זכה בהם בעל השובך דממילא קרבו ואתו להתם. להרויח ,דאם הוא יכול להרויח גמר ומקני ,ולפ"ז שידוכים הלכה כמותו .תוד"ה רבא) .ואין לומר דטעמא דנפשיה
לא הוי אסמכתא .ור"י מוכיח שגם במקום שסבור להרויח קאמר ,כיון דלא איירי כלל במחלוקת זו ,אלא בא לפסוק
ולרב חמא בר אושעיא מפריחי יונים היינו ארא הוי אסמכתא ,וסובר כרש"י ,וכתב שרק בדבר שהוא בידו דין.
-המחזיק יונה המביאה יונים של אחרים מביתם לבית והתחייבות היא הגיונית לא הוי אסמכתא ,מפני שהוא ואם קיבל עליו לפני גמר דין וקנו מידו מתחילה
בעליה בעל כרחם ,ויש בזה גזל מפני דרכי שלום ,אבל מתרצה לשלם אם לא יעשה ,אבל בהתחייבות מוגזמת שלא יחזור ,אין לאחר קנין כלום.
באומר אם תקדמיה וכו' היינו משחק בקוביא. (אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי) הוי אסמכתא
והא דאיתא בברייתא שזה שייך גם בבהמה והרי למרות שזה בידו ממש ,דמסתבר שאין כוונתו להקנות
אם בהמה תביא לביתה בהמות הבר ירדפוה החיות, והוא סבור שיעבוד בקרקע ,ומשחק בקוביא לא הוי מי פסול לדון ולהעיד
הכונה לשור הבר שהוא דומה לחיה ,ואם מגדלו בביתו אסמכתא אע"פ שהתחייבותו היא מוגזמת ,כיון שאין גזלנים פסולים לעדות דכתיב "אל תשת ידך עם
הדבר בידו כלל ,ודבר שאינו בידו לגמרי (חמרא רשע להיות עד חמס" ,וכ"ש שהוא פסול להיות דיין.
הולך למדברות ומטעה החיות לבוא אחריו ,וכמ"ד
דזלשפוט ,דשמא לא יתרצו למכור לו) הוי אסמכתא ולהלן יבוארו כמה סוגי אנשים שהם מעין גזלנים,
שהוא מין בהמה( ,ולרבי יוסי הוא מין חיה ,ונ"מ אע"פ שלא הגזים. או שעוברים על עבירה מחמת חימוד ממון ,שהם
לענין היתר חלבו וכיסוי דמו). ופסק ר"י שמשחק בקוביא שיש לו עוד אומנות כשר, נקראים 'רשע דחמס' ,והם פסולים לדון ולהעיד.
ולענין קנין לא קנה אלא כשמעות שניהם על פי הדף ,לפי (ולהלן כ"ז .נחלקו אביי ורבא אם רק 'רשע דחמס'
כ"ה :מפריחי יונים פסולים עד שישברו את נפסל ,או שכל רשע והיינו מי שעבר עבירה שיש בה
שהדף והמקום קנוי לאותו שירויח כדי לקנות המעות
פגמיהן ולא יעשו כך אפי' במדבר דלא שכיחי יוני אשר עליו ,אבל המשחקים באמנה אפילו הקנו לא מהני, מלקות נפסל).
דישוב .והיינו למ"ד שזה ארא ,ולמ"ד אם תקדם יונך ליוני אא"כ הקנו בבי"ד חשוב.
צריכים לא לעשות כך אפילו בחינם ,כמו לגבי משחק המשחק בקוביא-
בקוביא. כתבו התוס' (ד"ה ואלו) שהמשנה לא מונה גזלנים משחק בקוביא היינו שמשחק בפיספסין ,או
ועבדים מפני שהם פסולים מדאורייתא (דאם אשה
בקליפי אגוזים ורימונים אע"פ שאין עשויים לכך
פסולי עדות נוספים שהוסיפו חכמים- שכשירה לבוא בקהל פסולה ,כ"ש עבד) ,והמשנה מונה
רק פסולים מדרבנן ,דמשחק בקוביא אפי' למ"ד והוי אקראי בעלמא ,פסול לדון ולהעיד .וחזרתו היא
הגוזל מציאת חרש שוטה וקטן פסול .ואע"פ שישבור את הפיספסין ולא ישחק אפי' בחינם.
דאסמכתא לא קניא מ"מ דאורייתא אינו נפסל כיון שאינו
שאינו גזל אלא מפני דרכי שלום ,מ"מ הרי סוף חושב שזה אסור ,ולמ"ד משום ישובו של עולם פשיטא (כ"ה.):
סוף ממון הם לוקחים. שאינו אלא מדרבנן .ומלוה בריבית מיירי בריבית שאינה
קצוצה ,ואפי' מיירי בריבית קצוצה אינו חושב שזה אסור
איתא במתני' 'אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין
חמסנים -מתחילה לא רצו לפוסלם מפני שהם להם אומנות אלא הוא ,אבל יש להם אומנות
כיון דמדעתיה יהיב .ומפריחי יונים למ"ד אי תקדמי יונך
משלמים (ואין איסור לא תחמוד אא"כ אינו משלם ,אי היינו משחק בקוביא ,ולמ"ד שזה יונה המביאה יונים של שלא הוא כשרין'.
נמי אף כשמשלם עובר אבל הכא מיירי שמפייס את אחרים ,זה גזל רק מפני דרכי שלום .וסוחרי שביעית
הבעלים עד שיאמר רוצה אני .תוד"ה מעיקרא) ,וכשראו לרמי בר חמא טעם הפסול לרבנן הוא משום
מיירי בשביעית בזמן הזה דאינו אסור אלא מדרבנן ,ואפי'
שהם חוטפים בידים ,ואתי לידי גזלנות ממש ,פסולם. בשביעית דאורייתא אינם חושבים שאסור להמציא דאסמכתא לא קניא והוי כעין גזל ,אסמכתא היינו
מעות לעניים שיאספו להם פירות שביעית. שאינו נותן מדעתו אלא סמך על זה שינצח .ורבי יהודה
הרועים פסולים לעדות ,כיון שראו חכמים שהם סובר שטעם הפסול הוא לפי שאינם עסוקים
מכניסים בהמותיהם לשדות אחרים בכוונה. כ"ה .ריבית- בישובו של עולם וממילא אינם בקיאים בטיב דינים
המלוה והלוה פסולים לעדות ,שכיון שחמדת ואפי' סתם רועה שלא ראינו שהכניס בהמותיו ומשא ומתן ואינם יראי חטא ,ונ"מ שאם יש לו עוד
הממון גרמה להם לעבור על לא תעשה הוי כרשע דחמס .לשדות אחרים פסול לעדות .ואמר רבא שבין אומנות אינו נפסל .ואיתא להלן (כ"ו) שהלכה
(חזרתם משיקרעו את שטריהן ,ולא ילוו אפי' רועה בהמה דקה בין רועה בהמה גסה פסולים, כרבי יהודה.
לנכרי שישתכח שם ריבית מפיהם ,שודאי לא יחזרו דכיון שמרעה אותם באפר של ישוב ,נכנסים לשדה
אחרים ,אבל המגדלים בהמות ,פסולים רק אם לרב ששת משחק בקוביא לא הוי אסמכתא,
לקלקולם .כ"ה.): דמספיקא גמר ומקני ,ורק בדבר שסומך על דבר שבידו
הם מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל ,דחמירא
רבא פסל אדם שהעידו עליו שניים שהלוה טפי משום ישוב ארץ ישראל ,דעבידא דמשמטא ורהטא לעשות הוי אסמכתא ,וטעם הפסול אף לרבנן הוא
בריבית ,אע"פ שאחד מהעדים טען שהוא עצמו לתוך השדות ,אבל המגדלים בהמה דקה בחוץ משום שאינם עסוקים בישובו של עולם ,ולא
היה הלוה ,דרבא לטעמיה דס"ל אדם קרוב אצל לארץ ,או בהמה גסה (שאינה נשמטת לשדות ואפשר פליגי רבנן ורבי יהודה ,וכדאמר רבי יהושע בן לוי
עצמו ,ואין אדם משים עצמו רשע דאין קרוב מעיד לשומרה) אפי' בארץ ישראל ,כשרים .והתוס' (ד"ה שכל מקום שאמר רבי יהודה אימתי לא בא
מגדלי) ביארו שבהמה דקה אסור לגדל אפילו בבית, לחלוק אלא לפרש( ,ואם אמר "במה" לריב"ל לא לזכות ולא לחובה.
שמא יבוא לרעותה בשדות ,אבל בהמה גסה מותר לגדל
המשך ענייני הפסולים לדון ולהעיד לכהנים בדמי תרומה שהיא זולה יותר לפי שאינה בבית ,ולא גזרו בה חכמים משום שהיא נצרכת לחרישה
ראויה אלא לכהנים ,חוץ מדמי אותה סאה ,דמותר ואין יכולים לעמוד בגזירה זו.
הכרזה לפסולים -כל הפסולים צריכים הכרזה
בבי"ד ,ואינם נפסלים לפני כן .וברועי בקר נחלקו רב
למכור שביעית ע"מ לאכול היא ודמיה לפני הביעור, הגבאים ממונים מטעם המלך לגבות מס והמוכסים
(דאין איסור אלא למכור בחנות דדמי לסחורה ,אבל פעם פסולים לעדות ,כיון שראו חכמים שהם לוקחים
אחא ורבינא אם א"צ הכרזה כיון שהעבירה שלו אחת כעין אקראי בעלמא מותר .תוד"ה ימכרו) ,כיון יותר ממה שקצבו להם ,ואמנם סתם גבאי שלא
מפורסמת לכל ,או שצריך הכרזה ,ולמ"ד שצריך שהכהנים חשודים על שביעית להשהות שביעית ראינו שלקח יותר מהקצבה כשר לעדות .וכתבו התוס'
הכרזה הא דאמר רב שסתם רועה פסול ,הכונה אחר זמן הביעור ,שכיון שהותר להם תרומה וקדשי
(ד"ה סתם גבאי) שגבאים ומוכסים פסולים אע"פ
שמכריזים על סתם רועה אפילו שאין עדים שהכניס קדשים ,מורי התירא בקדושת הארץ) ,אמרו לו שהוא שהחזירו ,ולא דמו לשאר גזלנים כיון שהם לא יודעים למי
בהמותיו לשדה אחר .וגזלן דאורייתא החוטף ממש יכול לומר שהוא אגיסטון (-שכיר בקרקע של נכרי, להחזיר ,ועוד שעדיין הם עוסקים בגבאות ומכס וחשודים
א"צ הכרזה שהעבירה שלו מפורסמת לכל. א"נ משום ארנונא שכרו בעה"ב לחרוש .רש"י .והתוס' לחזור לקלקולם.
(ד"ה אגיסטון) הקשו על הפירוש הראשון שאסור לעדור אבוה דרבי זירא היה גבאי ,וכשהיה מגיע השר
אוכל דבר אחר שמקבל צדקה מהנכרים פסול עם הנכרי בשביעית) ,וסילקו את הסולם כיון שלא
לעדות ,משום שמחלל שם שמים לצורך ממון ,והוי
היה אומר לת"ח "לך עמי בא בחדריך" ,ולשאר
רצו שיעלה עמם לעיבור השנה ,הלך ריש לקיש האנשים היה אומר שהשר מגיע לגבות מהם,
כרשע דחמס ,והיינו דווקא כשמקבל בפרהסיא, וטען לרבי יוחנן שאין לסמוך על עיבור השנה,
והיה יכול לקבל בצינעא ,אבל בלאו הכי כשר, וכולם היו מתחבאים ,והיה אומר לשר העיר
דכיון שהם חשודים על השביעית שנעשו סנגורים שאין כאן הרבה אנשים לגבות מהם ,ובזמן
דחיותיה הוא .ואין לפרש שהכונה כאן לאוכלי חזיר, לרשעים ,קשר רשעים אינו מן המנין ,ולא חל
דאלו פסולים אף בצינעא ,כאוכל נבילות לתיאבון .תוד"ה מיתתו אמר שיקחו י"ג מעות הצרורות בסדין
העיבור אפילו אם עושים אותו כדת וכדין ,דבעינן בי"ד,
אוכלי. ויחזירו לפלוני שגבה ממנו ולא היה צריך להם.
ואמר לו רבי יוחנן דא עקא מה שאתה קורא להם
רב נחמן הכשיר לעדות חשוד על העריות רשעים. סוחרי שביעית-
(דבעינן רשע דחמס .רש"י .והקשו התוס' (ד"ה החשוד)
מאי שנא מאוכל נבילות לתיאבון ומפלוני רבעני לרצוני שבנא -היה ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה, הנושא ונותן בפירות שביעית פסול לדון ולהעיד,
שהם פסולים לעדות .ותירצו שמדובר כאן בשמועה והיה דורש לפני י"ג רבוא ,וחזקיה לפני י"א דכיון שחמדת הממון גורמת לו לעבור על דברי תורה ,הוי
בעלמא בלא עדים .אי נמי שאני הכא שיצרו תוקפו ,אבל רבוא .כשהגיע סנחריב שלח לו ששבנא וסיעתו כרשע דחמס .וחזרתו משתגיע שביעית אחרת
בנבילה וברביעה אין יצרו תוקפו כ"כ)( .ורב ששת השלימו לעבדך וחזקיה וסיעתו לא השלימו, ויבדל שלא ישא ויתן בפירותיו ,ויפקיר גינתו לעניים.
תמה איך כשר כשלוקה דאפילו בלי התראה מלקין ואמר הנביא לחזקיה שלא יפחד מהרוב ,כי קשר ואמר רב נחמיה שאין די שיחזור בדברים לומר
על השמועה הלא טובה) ,אבל אם מעיד על האשה רשעים אינו מן המנין .וכשהלך לחצוב לו קבר לא אוסיף עוד ,אלא צריך חזרה הניכרת שיקח
שבעלה גירשה או מת להוציאה מבעלה פסול, בקברי בית דוד שרצה למרוד במלכות ולהקבר במותו מאתים זוז שכינס בפירות שביעית ויתנם
דניחא ליה שתהיה פנויה כדי שתהיה מצויה לו ,ולומר בקברי המלכים ,אמר לו הנביא "מה לך פה ומי לך לעניים.
שפלוני קידשה כשר ,דאע"פ ש"מים גנובים פה וכו' " ,וטלטלו ד' ופרחה בו צרעת ,וכשהיה כ"ו .ואמר רבי שמעון שבתחילה היו קוראים
ימתקו" ,מ"מ עדיף לו שתהיה מצויה יותר. יוצא מירושלים עם סיעתו כדי להשלים ,נעל המלאך להם אוספי שביעית ,משרבו האנסים חזרו
אריס הגונב דבר מועט בדבר שנגמרה את השערים שלא יוכלו לצאת עימו ,ואמרו לקרותם סוחרי שביעית.
מלאכתו ,ביומי ניסן זמן הקציר או תשרי זמן הבציר אנשי סנחריב שהוא משטה בהם ,נקבוהו
לרב יהודה כוונת ר"ש שבתחילה היו פוסלים רק
והאסיף ,כשר לעדות ,דמורי התירא ליטול דבר מועט בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם ,והיו מגררים
סוחרים ולא אוספים כיון שיכולים לאכול לפני זמן
יותר על שכרו ,מפני טרחו .ורב זביד פסל איכר שאינו אותו על הקוצים ועל הברקנים .ואמר רב אלעזר
הביעור ,ומשרבו ממציאי מעות לעניים שהיו
חולק בפירות ,שגנב קב שעורים ,ואריס שגנב ששבנא היה בעל הנאה כמשמעו ,וי"מ משכב זכור.
העניים אוספים עבורם בשביל המעות ,והוו סוחרי
אשכול תמרים. שביעית ורחמנא אמר "לאכלה" ולא לסחורה ,חזרו
כ"ו :כי השתות יהרסון ,צדיק מה פעל -י"מ
שכוונת הפסוק שאילו חזקיה וסיעתו יהרסון רב פפא נידה קוברי מתים שקברו ביו"ט לומר שגם האוספים פסולים ,ומשרבו האנסים
(דצדיק נקרא שתות) ,יאמרו צדיק מה פעל מה ראשון של עצרת ,ופסל אותם לעדות משום חזרו לקרותם אוספי שביעית.
שהם רשעים דמשום רווח ממון הם עוברים על דת והוו הקב"ה משלם .וי"מ שהכונה שאילו בית המקדש וי"מ שבתחילה היו גם האוספים פסולים,
כרשע דחמס ,ורב הונא בריה דרבי יהושע (שנקרא שתות על שם אבן השתיה שהיתה תחת וכשהיה אונס ארנונא שמחמתו התירו לזרוע
הכשירם ,דהם חושבים שזה מצוה וזה מותר ,ואף הארון) יהרס בעצתו של שבנא ,יאמרו צדיק מה בשביעית ,דשביעית בזמן הזה דרבנן ,דבטלה קדושת
שמנדים אותם והם חוזרים ועושים זאת ,הם חושבים הארץ( ,עוד ביארו התוס' (ד"ה משרבו) שהיה בדבר פעל -איה נפלאותיו של הקב"ה .וי"מ שאילו
שעושים זאת כדי לכפר להם על מה שעשו ,אף פיקוח נפש) ,אמרו שרק הסוחרים פסולים אבל מחשבותיו של הרשע לא יהרסון ,יאמרו צדיק -
שמותר לחלל יו"ט בשביל המצוה ולשבת בנידוי כדי חזקיהו מה פעל והיכן שכרו. האוספים כשרים.
להתכפר.
רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הלכו תורה נקראת תושיה משום שמתשת כוחו של
דיני עד זומם לעבר שנה בעסיא (והיינו לחשב הדבר ולא לעבר אדם ,או משום שניתנה בחשאי מפני השטן
עדים שהעידו על דבר מסוים ,ובאו עדים והעידו שמקטרג ואומר שהתורה תהיה רק לעליונים ולא ימסרו ממש ,שהרי עסיא חו"ל ואין מעברים בחו"ל ,וכן אין
שבאותו זמן שעליו מעידים העדים היו במקום אחר, הלוחות ביד משה ,או משום שהם דברים של תוהו מעברים בשביעית .תוד"ה לעבר) ,ונלוה להם ריש
הרי העדים שהוזמו נפסלים לעדות ,מפני שהם רק דיבור וקריאה שאין בהם ממש ,שהעולם משותת לקיש ,וראו איש זומר כרמים ,אמר להם "כהן
רשעים שהרי העידו עדות שקר .ויש מחלוקת האם וזומר" ,אמרו לו שהוא יכול לומר שהוא חותך
עליהם -על התורה ולומדיה.
הם נפסלים משעה שהוזמו או משעת העדות ,והאם
לצורך עקל בית הבד לקשור את תפוח הזיתים
הם פסולים לכל עדות ,או שאם העידו שקר על כשעוצרים אותם בקורה( ,ומיירי שחותך בצורה שזה מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה ,אא"כ
ממון כשרים לעדות נפשות ,וכדלהלן.
לומד לשמה ,והיינו שהדאגה על המזונות גורמת מזיק לכרם ,דאי לאו הכי אסור אע"פ שכוונתו לעקל.
כ"ז .ממתי עד זומם נפסל לעדות -לאביי עד לשכח שאר המחשבות ,וגם את תלמודו ,והקב"ה נותן לו תוד"ה לעקל) אמר להם הלב יודע אם לעקל אם
זומם נפסל למפרע מזמן העדות שהוזם עליה ,שהרי מזונות כדי שיוכל ללמוד תורה .לישנא אחרינא מחשבה לעקלקלות -לעבור על הדת .שוב ראו אדם חורש
שאדם חושב לעשות או להספיק דבר מסוים כגון שדה בשביעית ,אמר להם "כהן וחורש",
מזמן שהעיד עדות זו הוא רשע ,והתורה אמרה
להעשיר ,זה גורם שלא תתקיים מחשבתו ,ואפי' לדברי
"אל תשת רשע עד" .ולרבא עד זומם נפסל תורה שאומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות
(דכהנים חשודים על השביעית ,כדמצינו שסאה
מכאן ולהבא ,י"מ הטעם משום שזה חידוש בגירסא ,אין הדבר עולה בידו. תרומה שנפלה לפחות ממאה סאים פירות
לסמוך על המזימים ולא על העדים הראשונים שביעית דהוי ליה מדומע ,ירקבו ,ולא ימכרם
להעיד לו ,אבל אדם פסול להעיד לאחי אמו כיון שהוא כ"ז :והלכה כר"מ ,ואע"פ שבמחלוקות ר"מ דמאי חזית ,וממילא אין לך בו אלא משעת
ראוי ליורשו. חידושו ואילך .וי"מ שהטעם של רבא הוא משום
ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ,שאני הכא דסתם לן
קרוב שנתרחק -לרבי יוסי אינו פסול אלא אם תנא כר"מ ,דתנן שהפסולים לעדות כשרים לכל פסידא דלקוחות שלא ידעו שהוא פסול וקנו שדות
הוא קרוב באותה שעה שבא להעיד או שראה את עדות שהאשה כשרה ,ומבואר שפסולים גם על סמך חתימתו בשטר .ונ"מ שאם שנים פסלו
העדות ,אבל קרוב ונתרחק כגון חתנו שראוי ליורשו לדיני נפשות ,שהרי אשה פסולה לדיני נפשות. אחד (-שני כתות העידו כל כת על עד אחר .רש"י.
שמתה אשתו לפני ראית העדות ,כשר .ולרבי יהודה והתוס' (ד"ה דאסהידו) הקשו שאין ד' עדים נאמנים יותר
והלכה כאביי דס"ל כרבי מאיר. משנים ,דתרי כמאה .ולכן ביארו התוס' שיש כאן רק
אפי' מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב.
בר חמא באו עדים שהרג אדם ,ואמר ריש גלותא שנים כנגד אחד ,ולכן הם נאמנים כנגדו) או שפסלום
ונחלקו בגמרא (כ"ח ):אם הלכה כרבי יהודה או
שאם יתברר הדבר להכיוהו לעיני ינקרו את עיניו בגזלנותא שלא הזימום אלא העידו שהם גזלו לפני
משום קנס ,דמיתות בי"ד בטלו ,וי"א שיטלו ממונו ויתנו לא. העדות( ,ולתוס' מדובר שפסלו רק אחד בגזלנותא)
ליורשים ,וי"א שמתא ,וראשון עיקר ,והביא עדים פסול אוהב ושונא מבוארים לקמן כ"ט. שבאופנים אלו אין חידוש שהעד נפסל ,אבל איכא
פסידא דלקוחות.
לפסול את אחד העדים ,אחד אמר שראה את בני אחים פסולים להעיד זה לזה דכתיב "בנים"
העד גונב קבא דחושלא ,והשני ראה אותו גונב בלשון רבים. הלכה כאביי ביע"ל קג"ם- .יאוש שלא מדעת .עד
קבא דבורטיא ,ופטר רב פפי את בר חמא, זומם .לחי העומד מאיליו .קידושין שלא נמסרו לביאה.
דהלכה כר"מ שאם הוזם לדיני ממונות פסול אף כ"ח .עדות קרובים זה עם זה -בני אחים אינם גילוי דעת בגט .מומר אוכל נבילות להכעיס (כדלהלן).
לדיני נפשות .ונשק בר חמא את רגליו של רב מצטרפים זה עם זה להעיד על אחרים ,דכתיב וכתבו התוס' (ד"ה רבא) שאף לרבא שעד זומם למפרע
פפי ,וקיבל עליו לשלם במקומו מס כל השנים" .ובנים לא יומתו על אבות" ולא כתיב "ובן" או הוא נפסל ,מ"מ כשאחד מביא עדים שהקרקע של
"והם" לא יומתו על אבות .ורמי בר חמא רצה אבותיו והחזיק בה ג' שנים ,והשני מביא עדים שהוא
איתא במתני' כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי החזיק בה ג' שנים ,העדות מוכחשת ,ואין העדים נאמנים
לומר שהטעם הוא משום שאם יוזמו נמצא אחד
לדון דיני ממונות .לרבי יוסי שעד זומם דממון גם שהיא של אבותיו (ב"ב ל"א ,).אף שאפילו עדות
נהרג מכח עדות אחיו ,שהרי לולא שאחיו היה מעיד
כשר לדיני נפשות ,י"ל דאיירי בפסולי יוחסין כגון שהעידו בתוך כדי דיבור אינה נפסלת למפרע לפי רבא,
איתו לא היה נהרג ,ורבא דוחה דהזמה ממילא דשאני התם שזו עדות על אותה קרקע ,אבל עדות על
גר וממזר ,דלבי"ד בעינן מיוחסים( ,וכן מבואר בסיפא,
קאתי שמשלם מכח המזימים ולא מכח העד השני. דבר אחר אינה נפסלת למפרע.
דקתני שיש ראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי
(שהרי בג' אחים המעידים על חזקת ג' שנים ,כל עוד כתבו התוס' (ד"ה אין) שמה שיש לגמרא (ב"ב ל"א):
לדון דיני נפשות ,ובהכרח איירי בפסול יוחסין,
אחד על שנה אחרת ,ואחד מצטרף עמהם ומעיד על צד ששתי כתות שהוכחשו נפסלו ,ומבואר שאינו חידוש
שהרי מי שהוזם בדיני נפשות פסול לכו"ע לדון לפסול את העדים ,י"ל שהגמרא שם סוברת כלישנא
ג' השנים ,הרי זה ג' עדויות והוי חזקה ,ולהזמה הוי
דיני ממונות). בתרא דהכא דטעמא דרבא משום פסידא דלקוחות ,או
עדות אחת שאינם משלמים ממון עד שיזומו כולם ,כיון
שהחידוש אינו לפסול את הראשונים ,אלא החידוש הוא
שאין הקרקע עומדת ביד הלוקח אלא מכח כולם ,אף
קרובים הפסולים לעדות מה שהשניים כשרים( ,ובדין שיש בו חידוש להקל ,א"א
שנמצא שעד זומם משלם מכח עדות אחיו). ללמוד ממנו גם להחמיר).
קרובים פסולים לעדות (וה"ה לדון) ,דכתיב "לא
קרובי האם פסולים מדכתיב "אבות" תרי זימני, יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות", האם רשע להכעיס פסול לעדות -מומר
אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי והיינו שבן פסול להעיד על אביו והאב פסול להעיד
האוכל נבילות לתאבון פסול לכו"ע ,שכיון
האם. על הבן ,בדיני נפשות ,וחז"ל דרשו מן הכתובים
שנבילות זולות יותר מבשר כשר הרי הוא חוטא בשביל
לפסול גם שאר קרובים ,וגם שני קרובים המעידים
לחובה ג"כ פסולים הקרובים להעיד ,דכתיב יחד לאדם אחר ,וגם בדיני ממונות ,וכדלהלן .וכן ממון ,והוי רשע דחמס .ואם אוכל להכעיס ,לאביי
"יומתו" תרי זימני ,אם אינו ענין לחובה תנהו ענין יבואר אלו קרובים פסולים. פסול ,דהתורה אמרה "אל תשת רשע עד",
לזכות. ולרבא כשר ,דאינו נפסל לעדות אלא ברשע כתיב "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו
בדיני ממונות ג"כ פסולים ,דכתיב "משפט אחד דחמס כגזלן ומלוה בריבית שעבר עבירה בשביל על אבות" ,ולא איצטריך קרא הנ"ל לומר שלא
ממון ,ולכן הוא חשוד לקבל שוחד ולהעיד עדות שקר,
יהיה לכם". יומתו זה בחטאו של זה ,דהא כתיב "איש
ולדבריו הא דתנא שהעובר על איסור שבועה
בחטאו יומתו"( ,אמנם כשהבנים אוחזים מעשי
שלישי בראשון ושלישי בשני -לתנא דמתני' פסול לעדות ,איירי דווקא בשבועת ממון ולא
אבותיהם בידיהם נענשים ,דכתיב "פוקד עוון
שלישי בראשון (-אחים נחשבים ראשונים ,ונכד האח בשבועת שוא (-הנשבע על עמוד של אבן שהוא אבן).
ומה שהגמרא (שבועות מ"ד ):רוצה לומר שמי שנשבע אבות על בנים" ,וכדכתיב "ואף בעוונות אבותם
הוא שלישי בראשון) כשר לעדות ,דהא לא תנא שבועת שוא שכנגדו נשבע ונוטל ,כיון שהוא חשוד על איתם ימקו" .והיכא שהיה בידו למחות ולא
במתני' אלא שני בשני( ,ואין לומר שחתנו היינו השבועה ,אע"פ שבשבועת שוא הוא רק רע לשמים ,מיחה ,נענש על עוון חבירו ,דכתיב "וכשלו איש
חתן בנו ,דהא תני רבי חייא שיש ח' אבות שאני התם שכיון שהוא כופר ממון לחבירו הוא גם רע באחיו" איש בעוון אחיו ,שכולם ערבים זה בזה),
הפסולים לעדות שהם כ"ד יחד עם בניהם וחתניהם, לבריות.
אלא בא הכתוב ללמד שלא יומתו שני אבות ע"י
ואם שלישי בראשון פסול יש כאן ל"ב פסולים. לאיזה עדויות עד זומם נפסל -עד זומם לר"מ עדות הבנים ,והיינו שגם לאחי האב הוא פסול להעיד,
ואין לומר שחתן הוא כדור אחר וממילא אם חתן
פסול לכל התורה ,ולרבי יוסי אם הוזם בדיני דהא כתיב "אבות" בלשון רבים ,ולא יומתו הבנים
פסול להעיד לדודו גם שלישי בראשון פסול ,דא"כ נפשות פסול אף לדיני ממונות שכיון שהוחשד בעדות של האבות ,וכ"ש שהאח אינו מעיד
למה חתן אחי אביו פסול ,והרי הוא שלישי לחמור הוחשד לקל ,אבל אם הוזם לדיני ממונות לאחיו שהרי הבנים נאסר להעיד על אחי אביו מכח האב.
בשני ,ושלישי בשני כשר) .ורב אמר שהוא ובנו
וחתנו פסולים להעיד לאחי אביו ,ומבואר דס"ל כשר לדיני נפשות ,דאינו נפסל בדבר חמור יותר אלו הן הפסולין אחיו ,אחי אביו ,אחי אמו ,בעל
ששלישי בראשון פסול ,והמקור הוא מדכתיב אחותו דבעל כאשתו ,וקרובי האם כקרובי האב ,בעל ממה שהוזם.
"לא יומתו אבות על בנים ובנים" ,לרבות דור הגמרא מבארת שרבא סובר שאף לר"מ שעד אחות אביו שהוא כאחות אביו ,בעל אחות אמו
אחר .ובברייתא איתא בשם רבי אלעזר שגם זומם פסול לכל עדות ,שאני התם שהוא רע שהוא כאחות אמו ,בעל אמו ,חמיו ,וגיסו -בעל אחות
שלישי בשני פסול ,דכתיב "על בנים" -פסול לשמים ולבריות ,אבל מומר אוכל נבילות שהוא אשתו .וכל אלו פסולים הם ובניהם וחתניהם.
האבות שדי אבנים .ורב סובר כרבי אלעזר רק רע רק לשמים כשר אף לר"מ .ואביי מודה
חורגו (-בן אשתו) לבדו פסול ,ולא בנו וחתנו.
לענין שלישי בראשון. שלרבי יוסי מומר האוכל להכעיס כשר ,ואביי
מכשיר כיון שהוא סובר כרבי יוסי ,דרע לשמים שיטת רבי יוסי שדודו ובן דודו וכל הראוי
אחי חמיו או חמותו ,ובן אחי חמיו או חמותו ,ובן ולבריות הוא חמור יותר מרע לשמים לבד ,והיינו קולא ליורשו –קרובי האב פסולים ,אבל קרובי האם כגון
אחי אמו כשר להעיד לו ,שהרי אינו יורשו ,וכן גיסו כשר אחות חמיו או חמותו פסולים לעדות ,וכדתנן וחומרא כמו ממון ונפשות.
כוכבים שאין טוענים לו טענה אא"כ הוא טוענה, במתני' שבעל אחות אביו ובעל אחות אמו ,הן כרבי יוסי הגלילי .ומר עוקבא פסל עצמו לדון
קרוב שנתרחק ,ואמרו לו שהרי אין הלכה כרבי וכדמצינו בנחש הקדמוני שהיה יכול לטעון ובניהן וחתניהן ,פסולים.
יהודה ,ואמר שהוא פסל עצמו משום שהם לא הרבה טענות( ,דברי הרב דברי התלמיד דברי מי
כ"ח :אדם פסול להעיד לאשת חורגו -אשת בן
שומעים .אמנם מסית שנצטווה שלא להסית לא יכול אשתו מאיש אחר .ובנשי שאר קרובים פשיטא שפסול ,יצייתו לדין.
שהרי הוא פסול להעיד לבניהם והבנים פסולים להעיד כ"ט .אוהב ושונא -לרבי יהודה שונא והיינו לטעון טענה זו .תוד"ה דברי) ,ולא טענם הקב"ה מפני
שהנחש לא טענם. לו ,וממילא פסול להעיד על האם מפני שהבנים ראוים
לבן שלא דיבר עמו ג' ימים באיבה פסול לעדות, לירש את האם ,משא"כ בחורגו שהוא כשר להעיד
כל המוסיף גורע ,דכתיב "לא תאכלו ממנו, חורגו ,קמ"ל דמ"מ לאשתו פסול .בסורא אמרו דכתיב "והוא לא אויב לו" וקאי על העד ,דעל הרוצח
ולא תגעו בו" והקב"ה לא הזהיר על הנגיעה ,והנחש שהטעם הוא משום דבעל כאשתו .כבר כתיב "והוא לא שונא לו" ועוד פסוקים ,וכן פסול
הראה לחוה שלא מתה בנגיעה ואמר לה אף על להיות דיין דכתיב "ולא מבקש רעתו" וסמיך ליה
האכילה לא תמותי" ,אמתים וחצי ארכו" שבלא א' ובפומבדיתא אמרו שהטעם הוא משום שאשה
כבעלה והרי הוא כאילו הוא חמיה ,דכתיב "ערות "ושפטו העדה" .וכן אוהב והיינו שושבין פסול
הכונה למאתים ,דאותיות התורה קריאתם ככתיבתם,
אחי אביך לא תגלה ,אל אשתו לא תקרב דודתך לעדות (ביום הראשון ,וי"א שפסול כל ז' ימי
עשתי עשרה יריעות".
היא" ומבואר שאע"פ שהיא אשת דודו היא המשתה) ,דכמו ששונא פסול משום דמרחקא
דעתיה ,ה"ה אוהב פסול משום דמקרבא כ"ט :אם המודה לא טען משטה הייתי בך אלא
נקראת דודתו.
דעתיה .ולרבנן אוהב ושונא כשרים ,דלא נחשדו טען לא היו דברים מעולם שהודיתי לך ,ויש עדים
בעל אמו ובנו וחתנו פסולים לעדות ,ואחי האח ישראל על כך להעיד שקר משום איבה ,וחד קרא ששמעו שהוא כן הודה ,לאביי הוחזק כפרן ואינו נאמן
-בן בעל אמו מאשה אחרת ,לרבי ירמיה פסול לעדות איצטריך לדיין דמודו רבנן דפסול לדון ,דכיון שהוא בשבועה ,ולרב פפא בריה דרב אחא בר אדא לא
מפני שהוא אחי אחיו ,ולרב חסדא כשר לעדות ,שונא לו אינו יכול להפך בזכותו ,ואידך לומר ששני הוחזק כפרן ,דכל מילי דכדי לאו דכירי אינשי.
האומר שאינו חייב מעות אלא לפלוני ופלוני ,אין (ולדבריו הא דתנא במתני' בעל אמו ובנו ,היינו ת"ח השונאים זה את זה לא ישבו בדין יחד.
לומר שגם אחים מן האם פסולים).
לחייבו ע"פ הודאתו ,דאדם עשוי שלא
אבי חתן ואבי כלה (-מחותנים) כשרים לעדות זה בדיקת העדים-
להשביע את עצמו שאינו רוצה להיראות שבע
לזה ,ולא אמרינן שבשביל שהבן נעשה קרוב לו גם הוא היו מכניסים אותם לחדר ומאיימים עליהם .מממון ,ואומר שהוא חייב מעות ,כדי להתרחק מעין הרע,
לרב יהודה היו אומרים להם שבגלל עדות שקר ואם הודה בשעת מיתתו ,לרבי ישמעאל ברבי עצמו פסול.
אשתו ארוסה -י"א שהארוס כשר להעיד תהיה עצירת גשמים ,ואפילו כשיהיו עננים ורוח לא יוסי חייבים היורשים לשלם ,ולרבי חייא גם בזה
להוציא מארוסתו ,אבל להכניס לה לא נאמן ירד גשם ,ולרבא זה אינו מספיק כי העד סבור אומרים שאדם עשוי שלא להשביע את בניו,
דאדעתא דידיה קעביד .והגמ' אומרת שאינו נאמן שהוא לא ינזק ,אלא אומרים לו שבעוון עדות (אמנם אמר לתובעים שלא יחזירו מה שגבו ,כיון
אף להוציא ממנה ,ואף שאינם קרובים לענין שקר תהיה מגיפה .ולרב אשי אינו מספיק מפני שכבר הורה להם רבי ישמעאל ברבי יוסי) .וכתבו
אנינות שאם מתה מותר באכילת קדשים ואם הוא מת שרגילים לומר שאף שהיתה מגיפה שבע שנים התוס' (ד"ה כך) שהיכא שתבעוהו והודה לא שייך אלא
היא מותרת ,וטומאה שאם הוא כהן אסור לו להטמא אנשים לא מתו לפני זמנם ,אלא יאמרו להם טענת משטה הייתי בך ,ולא שייך לטעון שעשה כך שלא
להשביע את בניו .וטענת משטה לא טוענים לו עצמו, לה( ,אבל לכהנת מותר להטמא לכל המתים ,וי"מ שעידי שקר אפי' השוכרם מזלזל בהם.
אבל לבניו טוענים זאת ,וטענת שלא להשביע טוענים גם
אח"כ היו מוציאים את כולם החוצה חוץ מהגדול לו עצמו.
שהכונה שאינה מצווה להטמא לו) ,והוא אינו יורש
אותה( ,ואם הוא מת היא גובה את כתובתה אם
כתב לה כתובה מן האירוסין) ,התם ב"שארו" תלה שבעדים ,ושואלים אותו איך הוא יודע שהוא אם הודה על מטלטלין בפני שניים וקנו מידו
כותבים שטר הודאה ,אע"פ שלא אמר כתבו ,דסתם
חייב לו ,אם אמר שפלוני אמר לו לא אמר כלום,
קנין לכתיבה עומד( ,אמנם כתבו התוס' (ד"ה הודה) לו, רחמנא דכתיב לענין טומאה "כי אם לשארו" ושארו זו ואם אמר שבפניו הודה הלוה שהוא חייב
אשתו ,ולענין ירושת הבעל כתיב "לשארו הקרוב אליו
ממשחתו וירש אותה" מלמד שהבעל יורש את אשתו ,יבואר להלן מתי אפשר לחייבו על פי הודאתו .שהוא יכול לחזור בו ,שיכול לומר שאינו רוצה שיצאו עליו
ואח"כ היו מכניסים את השני ובודקים אותו ,הרבה שטרות ,שעי"ז יוזלו נכסיו מפני שיחשבו שזה
ואכתי לאו שארו היא ,אבל הכא כיון שדעתם
ואם נמצאו דבריהם מכוונים נושאים ונותנים שטרי חוב ,דאין בשטר נ"מ לדינא ,דאם זה שטר מתנה
אף בשטר אינו גובה ממשועבדים ,ובשטר מכר גובה קרובה פסולים.
בדבר.
ממשועבדים אף בעדים בלי שטר) ,אבל בלא קנין אין גיסו פסול לעדות ,במתני' איתא שאף בנו וחתנו
פסולים ,ולרבי יוסי דברייתא אינו פסול אלא מתי אפשר לחייב אדם על פי הודאתו כותבין דניחא ליה מלוה על פה ממלוה בשטר .ואם
הודה בפני ג' ולא קנו מידו ,לרב אסי אין כותבין, אע"פ שאדם קרוב אצל עצמו ,מ"מ הוא נאמן לחייב גיסו עצמו וה"ה בנו פסול ,שהרי הוא בעל אחות אמו
ולרב כותבים דעשאן בי"ד והפקירן הפקר ,והם עומדים את עצמו ,וברש"י (קידושין ס"ה ):כתב הודאת בעל (רש"י ותוס') ,ולרבי יוסי דמתני' אף גיסו עצמו
במקום הלוה לעשות שליח לכתיבה ,אמנם היה דין כמאה עדים דכתיב "אשר יאמר כי הוא זה" הרי כשר ,כיון שאינו ראוי ליורשו( .רב יוסף רצה
מעשה שרב חשש לדעת רב אסי ,ולרב אדא בר שסמך על מקצת הודאתו .ולהלן יבואר מתי האדם להכשיר מתנה שהיו חתומים עליה שני גיסים,
אהבה אם הוא כינסם כותבים ,אבל אם היו יכול לטעון שלא היתה כוונתו להודות באמת אלא
וטען לו אביי שאף ששנינו שהלכה כרבי יוסי,
כוונתו לשטות בתובע ,או שאמר זאת מסיבות
מכונסים כבר אין כותבים דדילמא היה מודה גם י"ל שהכונה לרבי יוסי דברייתא שפוסל גיסו,
אחרות כגון שלא ידעו שיש לו ממון וכדומה.
בפני שנים ולא היה מחזר אחרי בי"ד ,ולרבא אפי' ולא יועיל להקנות בעידי מסירה וכרבי אלעזר,
דמודה רבי אלעזר במזויף מתוכו (-שחתמו בו מתי יכול לטעון משטה הייתי -אם אמר בכינסם אין כותבין עד שיאמר הוו עלי דייני,
עדים פסולים) שהוא פסול) .והלכה כרבי יוסי שגיסו לעדים אתם עידי ,או שאמר המלוה שהשומעים ולמר בר רב אשי אפי' בזה אין כותבין ,עד
פסול וחתן גיסו כשר ,וכ"ש ששנים הנשואים לשתי יהיו עדים והלוה שתק ,ואפי' היו העדים מאחורי שיקבעו מקום ויקראו לו לבי"ד דכיון שעומד בדין
אחיות או לבנות שני אחים שהם כשרים .תוד"ה גיסו .עוד הגדר וכדו' ,הוי הודאה .אבל אם לא אמר אתם נעשית כמלוה בשטר שגלויה לכל .וכתבו התוס' (ד"ה
כתבו התוס' (ד"ה והא) שאביי סובר כרבי אלעזר שעדי עידי ,או שאמר הלוה שאין רצונו להודות בפני מר) שלענין הלכה כתב הריב"ן בשם רש"י ורבינו גרשום
מסירה כרתי ,אמנם אביי סובר שעדיו בחתומיו זכין לו ,עדים כדי שלא יתבענו לדין ,יכול לומר משטה שהלכה כמר בר רב אשי לענין אודיתא דהכא ,וכן לענין
היפוך שבועה ,שאפילו בדאורייתא הופכים ,וכן פסק רב והיינו ששטר שהזמן שכתוב בו קודם לשטר אחר הייתי בך.
האי לענין היפוך שבועה ,ובסדר תנאים ואמוראים איתא הראשון קנה ,אפילו אם הוא נמסר אח"כ ,אבל אם שתי
שבכל התלמוד הלכה כמר בר רב אשי חוץ להיפוך אמנם אם המודה לא טען משטה הייתי בך אין השטרות על אותו יום בזה אזלינן בתר מסירה.
שבועה ואודיתא ,וכן בה"ג פסק שאין הלכה כמותו רבי יוסי הגלילי מכשיר דיין שהיה קרוב טוענים עבורו ,אלא אומרים לו שכיון שהוא הודה
בהיפוך שבועה ,וכ"כ הערוך ובשובות הגאונים שאין
צריך לשלם ,אך בדיני נפשות טוענים לו טענת זכות ונתרחק ,דכתיב "אל השופט אשר יהיה בימים
הופכים שבועה אפילו בדאורייתא ,ור"ח פסק כמר בר רב
אשי חוץ מהיפוך שבועה וחיורי. אע"פ שהוא לא טען ,מלבד מסית חבירו לעבודת ההם" .ואמר רבי יוחנן (ללישנא בתרא) שהלכה
לעולא י"א שהלכה כריב"ק רק בקרקעות שהוא זיכה וחבריו רבו עליו וחייבו ,ועל זה נאמר אם הודה על קרקעות בפני ב' שהיה ראובן מוחזק
שהקרקע מוטלת בפנינו ושניהם מעידים עליה ,ולא "לא תלך רכיל בעמך" ,וכתיב "הולך רכיל מגלה בהם והודה לשמעון שהם שלו ,ולא קנו מידו,
במטלטלין מפני שאין עדות שלימה לא על זה ולא על סוד" .ורב אמי הוציא מבית המדרש תלמיד לאמימר אין כותבין ,ולמר זוטרא כותבין שכיון
זה .וי"א שהלכה כריב"ק אף במטלטלין. שיצא עליו קול שמגלה מה שנאמר בבית שהודה לו הרי הקרקע שלו ,ואינו אלא גילוי מילתא
המדרש לפני כ"ב שנים ,שהיה מדבר לשון הרע. בעלמא ,ולא דמי למטלטלין דמלוה להוצאה ניתנה
לרבי אבא ורב אידי בר אבין לא נחלקו חכמים
ומיחסרא גוביינא ,וכן הלכה.
על ריב"ק בעדות קרקע( ,וכן בעדות בכור לרבי יוחנן כותבים זכאי ,ולא כותבים מי חייב,
(שמצינו שכהנים לא נאמנים לומר שהמום נפל מאיליו משום "לא תלך רכיל בעמך" .ולריש לקיש ואם הודה בפני שנים במטלטלי ואיתנהו
אם הוא ראוי לבוא בידי אדם ,וצריך ב' עדים ,מפני שהם כותבים מי מזכה ומי מחייב ,משום שאם יכתבו בעינייהו צבורים ומונחים ,לרבינא כותבין דכל היכא
חשודים להטיל מום בבכור בזמן הזה כדי להתירו דאיתנייהו דידיה הוו ,ולרב אשי אין כותבין כיון
זכאי מחזי כשיקרא( ,ומשום "לא תלך רכיל" אין כאן.
בשחיטה ,ועד אחד על מום זה ועד אחד על מום אחר
תוד"ה משום) .ולרבי אלעזר כותבים מדבריהם דמחסרי גוביינא וכיון שיכול להוציאה שמא יוציאה
מצטרפים .ואין לפרש שהכונה לעדות שחכם התיר את
נזדכה פלוני שמשמע שהיתה מחלוקת ביניהם ומתוך ולא ניחא ליה שיהא על זה שטר.
הבכור ,דבזה אף עד אחד ואפילו הבעלים נאמן ,דמילתא
דעבידא לגלויי לא משקר .רש"י .והתוס' (ד"ה בעדות דבריהם נזדכה ,דחושש לרכילות ושקר. שטר אודיתא שחתומים עליו שני עדים ,שלא כתוב
בכור) כתבו שאפילו יחיד נאמן לומר מעצמו נפל מום זה, בו "אמר לנא כתבו וחתמו והבו ליה" כשר,
ואפילו עד מפי עד .וכוונת הגמרא לעדות ששמעו מאביו אם חייבו ונתברר שטעו הדיין שזיכה א"צ
לשלם כלל ,מפני שאם היו שומעים לו לא היו דחזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ
שהוא בכור) ,וכן בעדות חזקה שכל אחד מעיד על ג'
שנים אחרות ,כיון ששניהם מעידים על קרקע אחת ,ובבן מחייבים ,והדיינים האחרים משלמים כל אחד נעשה בכשרות ,כמו שאמר ר"ל שחזקה אין
העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול בן
את חלקו ,אבל לא את חלק המזכה ,כיון שאם ובבת כגון אחד אומר שהביאה ב' שערות בגבה
עשרים שיכול למכור בנכסי אביו.
לא היה הוא משתתף איתם לא היו יכולים (-בין קשרי אצבעותיה) והשני אומר שהביאה ב'
שערות בכריסה ,ששניהם מעידים שהיא גדולה ,אבל ל .שטר אודיתא שהיה כתוב כולו בלשון בי"ד ,לפסוק את הדין.
והיו חתומים עליו רק שנים ,ולא היה כתוב בו האם מוציאים את בעלי הדין -בפשטות לתנא אם אחד מעיד על שערה אחת בגבה והשני
'במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי' כמו שצריך דמתני' לא מוציאים את בעלי הדין בזמן מעיד על שערה אחת בכריסה הוי חצי דבר וחצי
לכתוב כאשר ישבו שלשה לקיים את השטר ואחד מת ,שנושאים ונותנים בדבר ,אך י"ל דס"ל לתנא עדות).
חוששים בזה לבי"ד טועים שסבורים ששנים יכולים
לדון ,ואם כתוב בו בי דינא חוששים שזה בי"ד דמתני' כדאמר רבי נחמיה שמנהג נקיי הדעת לרבי זירא שיטת רב שהלכה כריב"ק רק
שבירושלים שהיו מוציאים את הבעלי דין בקרקעות שבשעת העדות שניהם יודעים שהם
של שניים שהוא בי"ד חצוף ,דאמר שמואל
מעידים על דבר אחד ,וקרינן בהו "והוא עד" אע"פ שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראים בי"ד והעדים בזמן שהיו נושאים ונותנים.
שבשעת הראיה אחד לא ידע מהשני ,אבל במטלטלין כל
אחד מעיד על מנה אחר ,ורב לטעמיה דס"ל חצוף ,אך אם כתוב בו ואמר לן רבנא אשי כשר,
אם העדים צריכים לראות ביחד ונקט רב אשי מפני שבית דינו היה ראש בימי רבינא,
שהודאה שאחרי הודאה אחרת או אחרי הלואה
נחלקו ת"ק ורבי יהושע בן קרחה האם שני העדים ושניהם סידרו את התלמוד בבלי ,ובימיו נאמרו דברים
מצטרפים כיון י"ל ששניהם מדברים על אותו מנה, הללו ונקבעו בגמרא.
צריכים לראות יחד את הדבר שעליו הם מעידים או
(ואמר רב הונא בריה דרבי יהושע דמיירי שאמר לא .ולהלן יבואר במה נחלקו ,והאם יש בזה חילוק
לשני שכבר הודה לראשון ,וחזר ואמר לראשון בין עדות על בעלות על קרקע לבין עדות על הלואה, המגלה היכן המעות ,אם נאמן של מי הם-
שהודה על זה גם לשני ,דאי לאו הכי אין ומה הדין בעדות על הבאת ב' שערות ובעדות האומר ליתומים ראיתי את אביכם מניח מעות
מצטרפים כיון שאינם מעידים על אותו מנה .אך מאיליו. נפל שבבכור שהמום במקום מסוים ,והם של פלוני או של מעשר ,אם
בידו ליטלם דבריו קיימים ,דמה לו לשקר ,אם הוא לת"ק אין שני עדים מצטרפים לעדות אא"כ הקשה דא"כ לאו היינו הודאה אחר הלואה),
רוצה הוא יכול ליטלם ולתתם למי שהוא מעיד לטובתו ,שניהם ראו יחד את הדבר שעליו הם מעידים .אבל הלואה אחרי הלואה או אחרי הודאה אינם
ואם אין בידו ליטלם לא אמר כלום .ואין להאמינו ולרבי יהושע בן קרחה מצטרפים אפילו אם ראו מצטרפים ,מפני שאינם מעידים על אותו מנה,
(ולנהרדעי אף הלואה אחר הלואה או אחר במיגו דאי בעי שתיק ,מפני שאם ישתוק המעות ישארו בזה אחר זה.
שם ולא יגיעו ליד פלוני .תוד"ה כל.
ונחלקו אם נחשב שכל אחד מעיד על מנה אחר ,הודאה מצטרפים ,כריב"ק).
ואם ראו את אביהם מניח מעות ואמר להם שהם או דאמנה בעלמא תרוויהו מסהדי.
של פלוני או של מעשר ,אם אמר להם כמוסר או שנחלקו אם דורשים מהפסוק "לא יקום עד" אם העדים צריכים להעיד יחד -לת"ק אין
דבריו לבניו בלשון צוואה ,דבריו קיימים( ,ולא שייך מדאפקיה רחמנא בלשון חד אע"פ שהכונה עדות מצטרפת עד שיעידו שני העדים יחד,
כאן שלא להשביע את עצמו .תוד"ה ואם) ,ואם אמר לשניים (דמדכתיב לא יקום אחד" לומדים ולרבי נתן יכולים לשמוע עד אחד היום ועד שני
כמערים שאינו רוצה שיטלום בחייו או שיחזיקוהו שסתם עד הכונה לשניים) ,שמע מינה שצריך ביום אחר .ונחלקו אם צריך שיעידו יחד ,כי עד
שיראו שניהם כאחד ,ולרבי יהושע בן קרחה אחד לבדו אינו מחייב אלא שבועה ,או כעשיר ויוסיפו על הוצאותיו ,לא אמר כלום.
שמצרפים ב' העדויות לעדות על ממון .או דס"ל אם בא בעל החלום ואמר לו שהמעות של אביו כתיב "והוא עד או ראה או ידע" מכל מקום.
כרבנן הנ"ל שצריכים לראות את העדות יחד שאביו לא אמר לו היכן הם נמצאים במקום מסוים,
והם של פלוני או של מעשר ,דברי חלומות לא ל :רבי יוחנן סמך את רבי יוסי ברבי חנינא כיון ודלא כריב"ק ,ונחלקו אם דורשים מהפסוק
שחשב שהוא יודע כמו מי ההלכה ,ואמר רבי "והוא עד או ראה" להקיש הגדה לראיה ,או לא. מעלים ולא מורידים ומותר לו להשתמש בהם.
יוסי ברבי חנינא שהוא שמע שלרבי יהושע בן
קרחה א"צ שיעידו יחד ,וכרבי נתן ,ואמר רבי עדות המכחשת זו את זו בבדיקות פסק בי"ד על פי רוב-
כתיב "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" מכאן שצריך אם שניים מזכים ואחד מחייב הרי הוא זכאי ,יוחנן שזה פשיטא ,אמנם הואיל ועלה לא ירד.
לחקור את העדים על הזמן והמקום שהיה הדבר, ואם שניים מחייבים ואחד מזכה הרי הוא חייב ,ומזה לומדים שגברא רבה שנסמך לא ירד.
ומדכתיב "והנה אמת נכון הדבר" לומדים שבודקים
את העדים על פרטים שאינם שייכים לגוף העדות אבל אם דיין אחד אומר איני יודע ,אפילו אם כמו מי ההלכה-
שני הדיינים האחרים מסכימים לדעה אחת,
ממש .אם העדים סתרו את עצמם בחקירות עדותם לרבי חייא בר אבין הלכה כריב"ק בין בעדות על
בטילה .ולהלן יבואר מה הדין כשהעדים סתרו את צריכים להוסיף דיינים.
קרקעות שכל אחד אמר בפני הודה שהקרקע שלו ,בין
עצמם בבדיקות.
כאשר שניים מהדיינים מזכים או מחייבים ,גדול בעדות על מטלטלין שכל אחד אמר בפני הלוהו מנה,
לרב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי או איש ואע"פ שאינן מעידים על אותו מנה.
(ולא בחקירות והיינו באיזה יום באיזה שעה ,שההזמה פלוני אתה חייב .ואסור לדיין שזיכה לגלות
פונדתו ,הרי זו אינה כלום גם לרשב"ג ,שכיון שידע תלויה בהם) כשירה בדיני ממונות .ואמר רבא
מהם ואמר אין לי ,ודאי הם שקרנים. שדין זה מסתבר כשהכחישו זה את זה בצבע
דרישה וחקירה
כתיב "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" מכאן שצריך ינוקא שאמר אין לי עדים וחייבו רב נחמן ,ובאו המנה הארנקי ,אבל אם הכחישו זה את זה בצבע
לחקור את העדים על הזמן והמקום שהיה הדבר. העדות פסולה .אמנם רב יהודה מודה שבמנה ומאתים עדים היודעים בענייני אביו ,מודים רבנן
ולהלן יבואר האם יש דרישה וחקירה בדיני ממונות, שהעדים כשרים ,דינוקא אינו יודע בענייני אביו. מצטרפים .תוד"ה הוא.
מדאורייתא ומדרבנן. לרב חסדא אף בדיני נפשות אם הכחישו זה את וכתבו התוס' (ד"ה חייביה) שרב נחמן לא סובר הא
זה בצבע בגדי הרוצח העדות כשירה ,אבל אם דאמרינן דאין נזקקים לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת
בהם ,וכן סובר רב נחמן שאף שאין מקבלים עדות שלא ל"ב במתני' איתא שצריך דרישה וחקירה בין
הכחישו זה את זה אם הרגו בסיף או בארירן בפני בעל דין ,בקטן מקבלים .אי נמי דווקא כאן שהיה בדיני ממונות בין בדיני נפשות ,דכתיב "משפט
שטר סובר רב נחמן שנזקקים לנכסי יתומים לקיים את אחד יהיה לכם" ,ובדיני נפשות כתיב "ודרשת וחקרת". העדות פסולה.
השטר.
הגמ' שואלת א"כ למה לא שייך הזמה בשטר ל"א .לנהרדעי אפי' אם הכחישו זה את זה
ממון שמא איחרוהו וכתבוהו (וכבר ראו את
בצבע המנה ,העדות כשירה ,ואינו מטעם דס"ל ל"א :נאמנות שליש -אשה שיצא שטר
ההלואה לפני כן ,וכתבוהו תאריך מאוחר ,ובאותו זמן היו כריב"ק ,שהרי לא שמענו שריב"ק מכשיר
כשמכחישים זה את זה ,אלא ס"ל כרשב"א מתחת ידה ,ללישנא קמא נאמנת לומר שהוא במקום שאמרו המזימים ,וכתבו בשטר את שם המקום
פרוע ,ולא משום דס"ל כרבי שאותיות נקנות שהיתה ההלואה ולא את מקום הכתיבה ,וזה כשר ,אמנם
שאמר שאם עד אחד אומר מאתים והשני מנה ,במסירה ,דמוכר שטר חוב לחבירו קנה את החוב עדיף לכתוב מקום הכתיבה מחשש שיבואו לידי הזמה.
לב"ה כשר ולב"ש פסול ,אבל בשתי כתות במסירת האותיות ,והכא נמי קנאתו והוי כדידה ונאמנת רש"י .והתוס' (ד"ה חיישינן) ביארו שכתבוהו במקום
שאחת אומרת מאתים והשניה מנה לכו"ע כשר ,לומר פרוע ,אלא משום דאי בעיא קלתיה ולמה לה שנכתב בשטר אבל לפני התאריך הרשום בשטר .עוד
כתבו התוס' שמשמע מכאן שמספק תולים להכשיר את
דבכלל מאתים מנה ,ולא אומרים ששניהם שיקרו לשקר .וללישנא בתרא אמר רב נחמן שאינה
השטר ,ומכאן קשה למש"כ רש"י ר"ה ב .).ומטעם זה אלא הולכים אחרי הפחותה שבהם .והקשו התוס' (ד"ה
נאמנת ,דכיון דאיתחזק בבי דינא שכתבו עליו
כשר שטר שזמנו אחד בניסן בשנת השמיטה שבית שמאי) לפי בית שמאי למה בשני כתות לא
אומרים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול .ותירצו דלא הנפק לא אמרינן אי בעיא קלתיה ,דלא אלימא איהי
ובא לגבות בו כיון שיש עליו משכון או שעשה פרוזבול
אמרינן הכי אלא כשהפסול ידוע .אי נמי כמ"ד תתקיים לאפקועי מעשה בי"ד ,ורבא הוכיח מברייתא או שהגיע זמנו קודם ר"ה של שמינית וכבר תבעו לפי
העדות בשאר .אי נמי כשלא העידו בתוך כדי דיבור לא שהשליש נאמן( ,דאיתא בברייתא ששובר אם ר"ה ,ונקט שמיטה לומר שאף שלא מצוי להלוות
נפסלים כולם .אי נמי כשהם מכחישים זה את זה לא יש עליו עדים יתקיים בחותמיו ,ואם אין עליו וי"ל שאין לתלות שאיחרוהו כיון דלא מרע
נפסלים כולם.
עדים והוא יוצא מתחת יד השליש ששניהם מודים לשטריה ,מ"מ מכשירים כיון דשביעית אינה
מכח דברי רשב"א חייב רבי אמי לשלם דמי שמינוהו לשליש ,או שיוצא אחר חיתום שטרות משמטת אלא בסופה.
חבית יין מתוך דמי חבית שמן ,במקום שהיתה שכתוב בשטר עצמו אחרי חתימות העדים ,כשר).
וכן צ"ב למה שטר חוב מאוחר שבאו עדים ואמרו
הכחשה אם היה חייב דמי חבית יין או דמי חבית
אם הבעל דין יכול לדון דווקא במקום הוועד -שההלואה היתה לפני הזמן הכתוב בשטר כשר,
שמן( ,אבל אם נחלקו העדים מה היה בחבית,
התוקף את חבירו בדין ,שחבירו רוצה לדון כאן (ומוקדם פסול שמא יגבו בו מלקוחות שקנו לפני
לא אמר רשב"א שיש בכלל מאתים מנה).
והוא רוצה ללכת למקום הוועד שנועדים שם הרבה כתיבת השטר ,וקנסינן התירא אטו איסורא לפסול אפילו
אם הכחישו זה את זה אם המעשה היה בדיוטא ת"ח כדי שיתבייש מהם ,לת"ק כופין אותו ללכת מזמן הכתיבה).
העליונה או בתחתונה ,לרבי עדותן מצטרפת ,למקום הוועד ,ולרבי אלעזר כופין אותו ודן רבי חנינא מתרץ שמדאורייתא צריך דרישה
דס"ל כריב"ק שתרוויהו מנה מחייבי ,וכרבי יהודה שאין
בעירו ,והוסיף רב ספרא שאם הוצרך דבר וחקירה גם בדיני ממונות ,ורבנן תיקנו שא"צ, בעיה שהוכחשו בבדיקות.
לשאול ,שולחים לבית הוועד ,ואמנם המלוה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין( ,ואם טעו
יכול ללכת דווקא לבית הוועד ,דעבד לוה לאיש הדיינים משלמים אע"פ שאם היה דרישה וחקירה עד מתי אפשר לסתור את הדין
שמא לא היו טועים ,כדי שלא תנעול דלת בפני לווין מלוה.
להלן יבואר באלו אופנים יכול הבעל דין להביא
שלחו מארץ ישראל למר עוקבא (שזיו פניו כבר שיפחדו להפסיד ע"י בי"ד טועים). ראיות לטובתו אחר שנפסק הדין.
כל זמן שאחד הצדדים מביא ראיה לטובתו ,יכול בתיה כמשה שגידלתו בתיה כבן ,ל"א כמשה שנאמר לרבא בדיני קנסות בעינן דרישה וחקירה דליכא
לסתור את הדין ,אך אם אמרו לו שיביא את כל עליו "בכל ביתי נאמן הוא" ,ומר עוקבא היה חכם וכתיב למיחש לנעילת דלת ,ובדיני ממונות מדרבנן א"צ
הראיות שלו עד ל' יום ,לחכמים אינו יכול חכמת אדם תאיר פניו ,ובספר הגדה איתא שהיה בעל דרישה וחקירה דאיכא למיחש לנעילת דלת.
תשובה ,שעמד בנסיון של אשת איש והיה האור זורח
לסתור אח"כ את הדין ,ולרשב"ג מה יעשה מי עליו) שעוקבן הבבלי טען בפניהם כנגד אחיו לרב פפא בהודאה והלואה בעינן דרישה וחקירה
שמצא ראיה אחר ל' יום .והלכה כרשב"ג ,ואין ירמיה ,ויש להם לדון אותו ,ואם אינו מציית בדין מרומה שמכירים בתובע או בטענותיו רמאות,
(וכתבו התוס' (ד"ה כאן) דמיירי שלא יודעים שהוא הלכה כחכמים אפי' בדיעבד.
שישלחו אותו לטבריה .ולרב אשי זה היה דיני
מרומה ,דאם יודעים אין לדונו) ,דכתיב ביה "צדק
אם אמר לו הבא עדים או הבא ראיה ,ואמר קנסות שאין דנים אותם בבבל דכתיב "אלוהים"
צדק תרדוף" ,אבל בדין שאינו מרומה אין
שאין לו ,ולאחר זמן הביא עדים או ראיה ,דבעינן סמוכים ובבבל אין סמיכה ,ושלחו לומר
דרישה וחקירה ,דכתיב ביה "בצדק תשפוט
לחכמים אינו כלום שהרי אמר אין לי ויש לחוש שזייף שידונו זאת בטבריה.
עמיתך" ולא כתיב פעמים צדק.
או ששכר עדים ,ולרשב"ג מה יעשה מי שמצא
עדים או ראיה שלא ידע מהם מתחילה .והלכה אם הבעל דין רוצה שיכתבו לו מאיזה טעם לרב אשי התירוצים נכונים ,וקראי אחד לדין
ואחד לפשרה ,וכדמצינו שכשיש מקום רק דנוהו ,כותבים ונותנים לו.
כחכמים( ,ובזה אין הלכה כרשב"ג ,ובערב וצידן
יש מחלוקת אם הלכה כרשב"ג או לא ,אבל היבמה הולכת אחרי היבם ,אפי' מטבריה לאחד ,תידחה ספינה שאינה טעונה מפני
בשאר מקומות ששנה רשב"ג במשנתינו ,הלכה לציפורי אע"פ שישיבת טבריה גדולה משל ציפורי ,טעונה ,או שהקרובה תידחה מפני שאינה
קרובה ,ואם המרחק שוה יש לעשות פשרה, כמותו) .אמנם אם באו עדים ממדינת הים ,או דכתיב "זקני עירו".
ואחת תשלם לשניה. שהיתה דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחרים,
יכול לסתור את הדין.
יש לחזר אחר בי"ד יפה.
אם ראה שהוא הולך להתחייב בדין ואמר קרבו
קול ריחיים בבורני זה סימן שיש ברית מילה,
שקבעו סימן זה בזמן שהיתה גזירה שלא למול ,ואור אחד דיני ממונות פלוני ופלוני והעידוני ,או שהוציא ראיה מתחת
הנר בברור חיל זה סימן למשתה .וכתבו התוס'
ממנו הדין חוזר ע"י שאותו גדול מחזיר את הדין, (ד"ה אור) שלכן נהגו להדליק נר בברית מילה .ומה שנהגו שהמקור שפותחים בזכות הוא מ"אם לא שכב
ופטור מלשלם דמזלו גרם .וכתבו התוס' (ד"ה כאן) לפרוס מפה על הפתח ,זה סימן שהאורחים יכולים איש אותך" וגו'.
שמדובר במומחה סמוך ,דבלאו הכי אם טעה בשיקול להכנס.
לרב אשי אומרים שמי שיודע זכות יבוא ללמד
הדעת חייב ואינו יכול לחזור.
יש לחזר אחרי חכמים לישיבה ,כגון אחר ר"א זכות.
רב ששת מחלק שאם טעה בדבר משנה ,ואפי' ללוד וכו'.
הטיה לחובה -בדיני ממונות מטין על פי אחד
בברייתות של רבי חייא ורבי אושעיא שהם סידרו
את התוספתא וסתמו בה מה שסתמו ,ואינה עיקר כמו בין לזכות בין לחובה ,ובדיני נפשות מטין על פי מה בין דיני ממונות לדיני נפשות
מתני' שסתמה רבי שהיה גדול מהם וכל הישיבה היתה אחד לזכות אבל לא לחובה.
אף דכתיב "משפט אחד יהיה לכם" להשוות דיני
מצויה אצלו ודקדקו עימו בדברים והעמידום על בוריים,
המשך ההבדלים בין דיני ממונות לנפשות יבוארו לקמן ממונות לדיני נפשות ,יש הרבה דינים חלוקים בין
או מימרות של רב ושמואל שפסקו מכח סברתם, דיני ממונות לדיני נפשות ,וכפי שיבואר בדפים
עד דף ל"ו. :
או של רבינא ורב אשי ,חוזר ,ואם טעה בשיקול הבאים.
הדעת ,כגון שנחלקו תנאים או אמוראים ולא חזרת הדין ,ומתי הדיין חייב לשלם מספר הדיינים -דיני ממונות בג' ,דיני נפשות
נפסקה ההלכה ,אך סוגיא דעלמא רוב הדיינים
המשנה בתחילת הפרק (ל"ב ).מביאה י' הבדלים בין בכ"ג.
רגילים לפסוק כמ"ד השני ,בזה אינו חוזר( .ורבי דיני ממונות לדיני נפשות ,אחד ההבדלים הוא
טרפון הטריף בהמה שניטל האם (-בית הריון) ש'דיני ממונות מחזירים בין לזכות בין לחובה ,ודיני אם פותחים דווקא בזכות-
שלה ,וחכמים התירו מפני שתודוס הרופא אמר נפשות מחזירים לזכות ואין מחזירים לחובה' .ולהלן דיני ממונות פותחים בין בזכות בין בחובה.
שאין פרה וחזירה יוצאים מאלכסנדריה של יבואר באיזה אופן ובאיזה טעות הדין חוזר ,ובאיזה דיני נפשות פותחים בזכות ולא בחובה,
אופן ובאיזה טעות אין הדין חוזר ,בדיני ממונות
מצרים לפני שחתכו את הרחם שלה כדי שלא וכדלהלן .ואף דכתיב "משפט אחד יהיה לכם" ,לענין
ובדיני נפשות ,וכן בחיוב מלקות גלות ובמסית.
תוליד ,שהיו טובות ולא רצו שיהיו כמוהם במקומות דברים שתלויים בחובה וזכות א"א להשוותם ,דזה לא
ל"ג .חזרת הדין בדיני ממונות -מבואר במתני'
אחרים ,והרי אנו רואים שהם לא מתות ,ואמר לו ר"ע שייך בדיני ממונות .תוס' ל"ב .ד"ה אחד.
שהוא פטור מלשלם למרות שיש סתם משנה שאם שבדיני ממונות מחזירים את הדין לאחר שגמרוהו לרב יהודה היינו שאומרים לעדים אחר שקיבלו
ניטלה האם שלה כשרה ,כיון שהוא מומחה ולא נטל ונודע להם שטעו ,בין לזכות בין לחובה .ומאידך עדותם ודרשום וחקרום ובאים לישא וליתן מי אמר
ונתן ביד( .תוד"ה השתא) .וצ"ל שבאמת פטור מצד בבכורות קתני שאם היה טעות בדין שזיכה את שכך היה ,שמא בעצה באתם .ולעולא אין עושים
החייב או חייב את הזכאי או טימא את הטהור טועה בדבר משנה ,אלא שאמר ר"ע שגם אם כך מפני שחוסמים בזה את העדים( ,שאף
או טיהר את הטמא ,מה שעשה עשוי וישלם הטעות היתה בשיקול הדעת היה פטור ,ואף שמסיעים אותם ממקום למקום ,התם ממילא
מביתו ואין הדין חוזר .ולכאורה הדברים סותרים .שכבר האכילוה לכלבים וא"א להחזיר את הדין, נידחו ,וכאן דוחים אותם בידים) ,אלא פותחים
וכתבו התוס' (ד"ה כאן) שכל הסוגיא מדברת בטעה מ"מ כיון שטעה בדבר משנה חוזר ,א"כ לא בשאלה אם יש לו עדים להזימם .וכתבו התוס'
בשיקול הדעת ,דבטעה בדבר משנה לעולם הדין חוזר .היתה הוראתו הוראה ,וא"א לחייבו דאיהו דאפסיד (ד"ה היכי) שלאחר שנתקבלה העדות ועבר תוך כדי
עוד כתבו התוס' (ד"ה מה) שלפי ההוא אמינא בטיהר את אנפשיה שהשליכה). דיבור ,אינן יכולים לחזור בהם ,דכיון שהגיד שוב אינו
הטמא מיירי שהשואל עירבם עם פירותיו ,שאם עירבם חוזר ומגיד ,ומ"מ כל זמן שלא נחקרה עדותם בבי"ד
רב חסדא מחלק שאם הדיין נטל ונתן ביד מה בפירות מרובים בטל ברוב ומה שעשה עשוי ,ואם עירבם יכולים לומר מבודים אנו.
שעשה עשוי וחייב לשלם ,ואם לא נטל ונתן ביד בפירות מועטים ישלם מביתו ,אבל אם לא עירבם הדין
לרבה אין פותחים בזה ,מפני שיכול הנתבע
חוזר .עוד כתבו התוס' (ד"ה השתא) שאם בעה"ב עירב
הדין חוזר ,ובזיכה את החייב כיון שאמר פטור לשתוק עד שיגמר הדין ולהביא עידי הזמה,
פירות טמאים עם פירות טהורים כיון שפסקו שהפירות
אתה הוי כנטל ונתן ביד .הגמ' מקשה שלפי זה ונמצא שפותחים בחובתו של השני( ,אבל אם
שעירב טהורים ,וחזר הדין ,לר"מ דדאין דינא דגרמי חייב,
בדיני ממונות אם זיכו את החייב אין הדין חוזר, יזימם עכשיו ,אין עדים זוממים נהרגים עד
ולרבנן פטור .עוד כתבו התוס' (ד"ה שעירבם) שאף
ואין מחזירים אלא לזכות שהיא חובה שאם חייבו שמטמא מדמע ומנסך בשוגג פטור ורק במזיד חייב ,הכא
שיגמר הדין) .אלא שואלים אותו אם יש לו
את הזכאי ושילם ולא נשאו ונתנו ביד מחייבים אותו הדיין נחשב כמו מזיד ,מפני שהיה לו לדעת שבעה"ב עדים להכחישם.
להחזיר מה שגבה .וא"כ בדיני נפשות וכי נימא יערב ,ולחזקיה שטעם הפטור בשוגג הוא כדי שיודיענו,
לרב כהנא אומרים להם מדבריכם נזדכה פלוני.
חכם אף בשוגג אין לפוטרו מטעם זה ,דאף אם נחייבו ילך
שמחזירים לזכות ולא לחובה היינו שאין
מחזירים לזכות שהיא חובתו של גואל הדם ,וכי לאביי ורבא אומרים לו שלא יפחד ,כי אם לא
ויודיענו.
מפני חובתו של גואל הדם קטלינן ליה .קשיא. הרג לא יהרג ,וכן מבואר בברייתא שאומרת רב נחמן מחלק שבדיין מומחה שאין גדול ממנו
בחכמה ובמנין מה שעשה עשוי ,ואם יש גדול
מבצע סיכומי סוגיות מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי ,משנה ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים
חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר /ועמוד היומי
ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום
בנקודות ההפצה -
מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות שלישי בשעה 5:00בבוקר:
במייל 7692282@gmail.com -
וזכרון .שיעורי הסברה ופרטים בטלפון 0737-289-669 -
בטל 02-3131-465שלוחה .7 במייל 7692282@gmail.com - בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות
בנדרים פלוס קופת לדעת. - הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר,
הנרשמים (ב'נדרים פלוס' קופת תמצית)
לשליחת הסיכומים ,זכאים לשמיעה הגרלות בכל שבוע על ₪ 500וזכיות נוספות. או סיכומים לפי סדר הלימוד של :העמוד היומי ,חבורת
טלפונית של הקורס המלא 'אומנות ש"ס ,קנין ירושלמי ,דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף,
הסיכום' – כדרך להתענג בידיעת התורה מבצע – קורס ללמוד להנות ולזכור אורייתא ,ומפעל הש"ס.
במחיר מוזל ₪ 120במקום ,500 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד הסיכומים מיועדים לחזרה בלבד ,ואין לסמוך להלכה.
ולבחורים ₪ 60במקום .300 ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור
ראשון חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4 קו עדכונים ושיעורים – 02-3131-465
הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים.
