gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בסיעתא דשמיא‬ ‫לישנא קלילא‬ ‫סיכום בקצרה לתלמוד ירושלמי עם ביאור הגרח"ק זצוקללה"ה‬ ‫יבמות פו‪ – .‬כתובות כז‪ | :‬ע"פ סדר ש"ס ירושלמי עוז והדר | גליון ‪50‬‬ ‫לכתחילה‪ ,‬כיון דתניא דר"ט פליג וש"מ דאי"צ לחקור אפי'‬ ‫פו מדוע ניגף אביה במלחמתו עם ירבעם‪ ,‬כ' 'ולא עצר עם מושכו מוליכו ושהו כדי שתצא נפשם והתירו‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫כח ירבעם עוד בימי אביה ויגפהו ה' וימות' וכיון דאין לפרש נשותיהם‪ ,‬וכן אמרו לר"מ דאין סומכין על מעשה ניסים‬ ‫ואמרו ב בבלי כיון דאין אדם חי ג' ימים בלא שינה‪[ ,‬וכ' הרשב"א דאף ר"מ פט"ז ה"ו‬ ‫דהיינו ירבעם‪ ,‬לפי שמלך עוד ב' שנים אחר מיתת אביה כמבואר‬ ‫עוד בעדות מיתה‪ ,‬מעידין לאור הנר והלבנה אף שלא רואים‬ ‫מודה דאין סומכין על מעשה נס אלא דהביא ראיה דאפשר לחיות במים‬ ‫ודחוהו דא"א בלא נס]‪ ,‬וכן ס"ל לחכמים דדוקא מים שאין‬ ‫בפסוקים‪ ,‬י"ל דהיינו אביה‪ ,‬י"מ הטעם שמת אביה לפי שחישד‬ ‫אלא ע"י אור זה‪ ,‬משיאין ע"פ בת קול פי' קול שנשמע פלוני מת‬ ‫פי' ביזה את ירבעם ברבים‪ ,‬כדכ' שאמר לו אביה 'ואתם המון‬ ‫אף שאין רואה אותו ומעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר‬ ‫להם סוף חייש' שעלה שם‪ ,‬אבל מים שיש להם סוף אשתו‬ ‫מותרת‪.‬‬ ‫רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים'‪,‬‬ ‫איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת‪ ,‬והלכו ולא מצאו‬ ‫וי"מ שמת אביה על שביזה את אחיה השילוני כדכ' 'ויקבצו‬ ‫אמר רבי מעשה בב' שירדו לפרוש מצודות בירדן ולעת שם אדם והשיאו את אשתו‪ ,‬וכן התירו בצלמין א' שאמר‬ ‫אליו אנשים בני בליעל' פי' אביה קרא על אחיה השילוני שהיה‬ ‫ערב ראה א' פתח מערה‪ ,‬וחברו עמד על פתחה בכדי שהוא פלוני בן פלוני ונשכו נחש והרי הוא מת‪.‬‬ ‫אצלו ירבעם‪ ,‬וי"מ שמת אביה שבאה ע"ז לידו ולא ביערה כדכ'‬ ‫שתצא נפשו‪ ,‬ועשו הספד בביתו‪ ,‬ולמחרת בא ובבבלי מסיים באיזה אופן צריך שיראו בבואה של אדם בעדות‪ ,‬ה"מ‬ ‫'וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל‬ ‫דאמר רבי כמה גדולים חכמים שאמרו דמים שאין להם סוף אין מעידין‬ ‫ואת בנותיה' וע"ז שהניח ירבעם היתה בבית אל‪ ,‬וכ' 'וישם את‬ ‫אפש"ל דהתירו בשמיעת קול במתני' פי' ר' יונתן כשראו בבואה של‬ ‫עליו‪ ,‬והיינו דהיה חלק מהמערה מעל פני המים‪ ,‬ובירו' דלא סיים‬ ‫דס"ל דהוי מעשה ניסים‪ ,‬אבל להלן מסיים הכי‪ ,‬ר"ע אמר שעשה אדם פי' צל האדם‪ ,‬ובבבלי מבואר דבעי צל של צל‪ ,‬שאי"ז לשדים [אבל‬ ‫האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן' עד שגלו לשם עשרת‬ ‫מפרש בים הגדול וראה ספינה ששקעה והצטער על ת"ח צל יש להם]‪ ,‬וה"מ בשדה אבל בעיר אי"צ‪ ,‬והא דתני‬ ‫השבטים‪.‬‬ ‫אחד ר"מ שהיה שם‪ ,‬וכשבא למגיזה מבוא ושביל של המושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתו‪,‬‬ ‫אין מעידין על מת אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף‬ ‫קפודקיא א"נ מעבר של קופדקיא התחיל ר"מ לשואלו כותבים ונותנים על פיו‪ ,‬וה"מ כשראו בבואה של אדם‪ ,‬אף‬ ‫שיש סימנים בגופו דסימנים משתנים אחר מיתה‪ ,‬ולר"ת מעידין‬ ‫שאלות‪ ,‬וכששאלו ר"ע כיצד ניצל‪ ,‬אמר שגל לקחו לגל דבור הוא בעיר‪ ,‬ובעיר לא שכיחי מזיקים‪ ,‬י"ל דמזיקים שכיחי‬ ‫בטב"ע‪ ,‬וכן לא מהני סימנים בכליו דחייש' לשאלה‪ ,‬אבל‬ ‫וניצל‪ ,‬ואמר ר"ע גדולים חכמים שאמרו מים שאין להם בבורות כבשדות‪.‬‬ ‫השבת אבידה מחזירים‪ ,‬ושאני מת דהם סימנים‬ ‫סוף אשתו אסורה‪ ,‬ושיש להם סוף מותרת‪ ,‬ואמרו אם כיצד מעידים על מסית וניסת הדיוטות‪[ ,‬אבל אם היו‬ ‫שעשויים להשתנות‪.‬‬ ‫חכמים לא יאמינו לזה]‪ ,‬מחביאים ב' עדים בבית פנימי‪,‬‬ ‫הים גליני בלא גלים‪ ,‬והביט לד' רוחות אשתו מותרת‪.‬‬ ‫עד מתי מעידין על הכרת מיתה‪ ,‬לת"ק אין מעידין אלא‬ ‫ומעמידים נר ושומעים את קולו שאומר לניסת כששואלו מה‬ ‫תוך ג' ימים דצורת המת משתנה אחר ג' ימים‪ ,‬ולר"י בן בבא אין‬ ‫שילשלוהו לים ועלה בידם רק רגלו שהיה קשור לחבל‪ ,‬א"נ‬ ‫אמר‪ ,‬וכן עשו לבן סטרא בלוד שהכמינו לו ב' ת"ח שלא יהיו‬ ‫כל בנ"א והמקומות שוים‪ ,‬י"א דאין הלכה כר"י בן בבא‪,‬‬ ‫העלו במצודה וידעו שהיא רגלו ע"י סימן מובהק‪ ,‬אמרו חכמים‬ ‫מהארכובה ולמטה לא תנשא אשתו דאינו טריפה‪ ,‬ושמא אף הם מוסתים‪ ,‬והביאו לבי"ד וסקלוהו‪ ,‬והא דלא סגי‬ ‫וי"א דהלכה כמותו ומעשה בא' שנפל לירדן ועלה לאחר‬ ‫יצא במקום רחוק‪ ,‬ומהארכובה ולמעלה תנשא לאחר יב' בשמיעת קולו‪ ,‬כיון דאף במתני' דידן לא סגי בשמיעת‬ ‫יז' יום והכירוהו ע"י שצרפתו צינה ושמרה על מראהו‪,‬‬ ‫חודש דהוי טריפה‪ ,‬וטריפה חי עד יב' חודש‪ ,‬ומעשה שרצו לחתוך קולו אלא מחמת שאמר את שמו‪ ,‬אבל במסית אם‬ ‫והשיאו את אשתו ובבבלי איתא דבהא אף רבנן מודו‪.‬‬ ‫ישאלו לשמו‪ ,‬יש לחוש שיברח ויסית אחרים עמו ויש לעי'‬ ‫מה הק' הירו' מהיתר אשת איש דהקילו בה משום דייקא ומינסבה‪,‬‬ ‫ספוגים להוציאו ומצאוהו שולחני בעכו‪.‬‬ ‫ג' ימים הראשונים הנפש מהלכת על הגוף שמא תחזור‪,‬‬ ‫והקילו שמשיאין ע"פ סימנים ואין הורגים ע"פ סימנים כמבואר בחולין‬ ‫ולאחר ג' ימים אישתני זיו אפו והולכת לה‪ ,‬ולאחר ג' ימים‬ ‫פט"ז ה"ה‬ ‫צו‪ .‬ושמא י"ל דר"ט דבעי דרישה וחקירה ולא מהני סימנים‪ ,‬והא דמבואר‬ ‫דמהני שיאמר שהוא פלוני בן פלוני י"ל כיון דנודע קודם העדות מהני‪.‬‬‫הכרס נבקעת על פניו ואומרת הא לך מה שגזלתה פז מסל"ת בעדות מיתה‪ ,‬שמע מנשים שמת פלוני‬ ‫וחמסתה ונתת בי דכ' 'וזריתי פרש על פניכם ואפי' פרש תנשא אשתו‪ ,‬וכן שמע קול מקוננות מיבבתו בין המתים‬ ‫פח המביא גט ואבד ממנו‪ ,‬אם מצאוהו על אתר כשר‪,‬‬ ‫חגיכם' פי' אפי' אכילה של יו"ט אם אכל שלא לש"ש‪ ,‬ובאותה שעה אין עדות גדולה מזו‪.‬‬ ‫'אך בשרו עליו יכאב ונפשו תאבל' ומבואר בלשון המדרש שמע מממוני המלך‪ ,‬אין מאמינים להם דחייש' שאמרו כן והיינו שלא [עבר שם בריה וי"א שלא ‪ ]-‬עברו שם ג'‬ ‫להתפאר ואפי' אמרו שאחרים הרגוהו‪ ,‬אבל השומע מבי"ד בנ"א‪ ,‬ואם עבר שם גוי ילה"ס האם כשר כיון דאין עכו"ם כשר‬ ‫דעיקרו של אבל ביום השלישי‪ ,‬וע"ע מו"ק פ"ג ה"ה‪.‬‬ ‫להביא גט‪ ,‬ואין להוכיח ממעשה שהכשירו בכה"ג‪ ,‬כיון די"ל‬ ‫אין מעידין אלא על ודאי מת והאם חייש' לנס‪ ,‬ואף אם של ישראל שמת או נהרג פלוני‪ ,‬תנשא אשתו‪.‬‬ ‫ראוהו מגויד מנותח ומלא פצעים חבורות חרב‪ ,‬דיש לחוש ר' יהודה אמר דאף קטנים מסל"ת משיאין על פיהם‪ ,‬בין דהכשירו מחמת סימן‪ ,‬ואף דבעלמא אין סימן לגיטין כיון‬ ‫דסימנים דרבנן‪ ,‬אבל בירו' לעיל מבואר דסימנים דאו' מדהק' מ"ט אין‬ ‫שחתכו בחרב מלובנת ומתוך המכוה חיה המכה‪ ,‬וכן אף שנתכוין התינוק להעיד ובין שלא נתכוין‪.‬‬ ‫מעידים על מת ע"פ סימנים‪ ,‬מ"מ י"ל דה"מ בסתם סימן כגון‬ ‫אין מעידין על צלוב תלוי על עץ‪ ,‬שמא עברה שם מטרונא‬ ‫והצילתו‪ ,‬וכן אין מעידין על חיה אוכלת בו שמא ריחמו לשונות שאין משיאין ע"פ‪ ,‬אבד פלוני אפש"ל שאבד מס' השורות שבגט‪ ,‬אבל בסימן מובהק כגון שהיה נקוד על‬ ‫ממונו א"נ שאיבד דרכו בעולם‪ ,‬נתרי פלוני אפש"ל דנשר ממנו אות יש סימן לגט‪.‬‬ ‫עליו מהשמים‪.‬‬ ‫מאכל וי"ג נתרז פלוני והיינו שהתריז מאכל‪ ,‬פלוני אינו בעולם טעם הפסול בגט שאבד דחייש' שהיה לבעל גט פסול‬ ‫וכשר וזרק לפסול ואבד‪ ,‬אבל אי"ל דחייש' לב' יוסף בן‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫וכאינו‬ ‫דעתו‬ ‫דנשתבשה‬ ‫אפש"ל‬ ‫נפל לבור אריות אין מעידין עליו שמא נעשה לו נס‬ ‫כדניאל‪ ,‬וכן נפל לכבשן האש שמא נעשה לו נס כחנניה שקעה ספינתו בים‪ ,‬אי"ז עדות דאפשר שאינו בתוכה שמעון אף היכא דהוחזק שאין ב' יב"ש משום חומר‬ ‫דעריות‪ ,‬דהלא השיאו לאשה שאבד הגט‪ ,‬ומצאו הבעל‬ ‫מישאל ועזריה‪ ,‬הנה בתוס' מבואר דהך ברייתא אתיא כר"מ להלן וכמעשה שהיה‪.‬‬ ‫ה"ה דסמכינן על מעשה ניסים‪ ,‬אבל לרבנן לא‪ ,‬אבל הראשונים הביאו את כוונה לעדות בגוי‪ ,‬לר' יהודה בן בבא המתכוין להעיד אינו שאמר אני פלוני בן פלוני‪.‬‬ ‫הירו' בסתמא [והרשב"א כ' דאף ר"מ אינו סומך על מעשה ניסים]‪,‬‬ ‫ומבואר בבבלי דפעמים אינם רעבים‪ ,‬ואפשר דאף רבנן מודו‪ ,‬ושמא גם נאמן‪ ,‬אבל אם לא נתכוין מאמינים לו‪ ,‬וגדר מתכוין‪ ,‬לר' פט"ז ה"ז‬ ‫כבשן האש יש מקום הצלה קצת‪ ,‬ובקר"א מצדד דניסים שנעשו סמכינן יוחנן כל שמזכירין לו אשה שמדברים על העגונה‪ ,‬ולר"ל כל עדות מיתה להשיא אשה בע"א‪ ,‬נחמיה איש בדלא אמר‬ ‫עליהם‪ ,‬אבל ילה"ק דהנה אמרו נפל לבור מלא נחשים ועקרבים‪ ,‬ששואלים אותו היכן פלוני ור"ה לא הסכים לעשות כר"ל לר"ע דשמע מר"ג הזקן שמשיאין אשה ע"פ ע"א‪ ,‬ושמע‬ ‫לר"י בן בבא אין מעידין שמא חבר היה שיודע ללחוש ואין כשאמרו לו שלשים וכמה זקנים לעשות כר"ל י"מ ע"פ הנ"ל ר"ג ושמח שמצאו חבר ליהודה בן בבא שאמר כן‪ ,‬ונזכר‬ ‫מזיקין אותו‪ ,‬ומשמע דלרבנן מעידין אף דהיה כן אצל יוסף ואף אי לא דהיה ר"ה מיקל אפי' כששואלים אותו‪ ,‬ובמרדכי פי' דלר"ל אפי' הזכירו שהשיא ר"ג הזקן נשות הרוגי תל ארזא‪ ,‬והוחזקו להשיא‬ ‫נחשים ועקרבים קשיא דזיל בתר טעמא אשה כל שלא שאלו אלא אמר מעצמו נאמן‪ ,‬ור"ה החמיר וכן משמע עד מפי עד ומפי אשה ומפי שפחה‪.‬‬ ‫ס"ל לירו' שהיה בבור של יוסף‬ ‫שחיות ואש אין שולטות באיש שלם‪.‬‬ ‫להלן ה"ט‪.‬‬ ‫עדות אשה בשטר ויש מהראשונים דס"ל אף אינו מקוים‪ ,‬לר'‬ ‫נפל ליורה רותחת של מים או שמן‪ ,‬לת"ק אין מעידין‬ ‫ירמיה משיאין‪ ,‬וכדתניא על פי עדים פי' כל מקום דבעי עדים‪,‬‬ ‫כוונה לעדות בישראל‪ ,‬לר"י בן בבא ישראל בעי כוונה‬ ‫לעדות ואמרו דאין הלכה כמותו‪ ,‬וכן אמרו ר' שמואל ור'‬ ‫עליו דחייש' שנתזו על האש וכבו לאש‪ ,‬ולר' אבא של מים אין‬ ‫לא מהנו כתבן‪ ,‬או מתורגמן או עד מפי עד‪ ,‬וכיון דעדות‬ ‫אבהו ור"ע בר אחא בשם ר' יסא דאין בודקין עדי מיתה‬ ‫מעידין עליו כנ"ל ושל שמן מעידין דאדרבה השמן מרבה‬ ‫מיתה משיאין עד מפי עד ע"כ דאי"ז עדות אלא כאיסורין דאי"צ‬ ‫בדרישה וחקירה‪ ,‬אבל לר"ט בעי דו"ח דהגיע עד לר"ט‬ ‫את האש‪.‬‬ ‫לכל דיני עדות‪ ,‬וה"נ מתורגמן וכתב‪ ,‬ולר' בון אין משיאין‬ ‫וכדתניא יפה כח השטר מעדים שהשטר נוטל‬ ‫שיודע שם אדם שמת מחמת שהיו בדרך והלך אדם להבריח‬ ‫פט"ז ה"ד‬ ‫ממשועבדים‪ ,‬ועדים מבני חורין‪ ,‬ויפה כח עדים שמשיאין‬ ‫את הגייס ואמר העד שהוא כאריה‪ ,‬ואמר שאכן שמו‬ ‫האם סומכין על מעשה ניסים ודין מים שאין להם סוף‪,‬‬ ‫אשה על פיהם משא"כ שטר ואף דאפש"ל דברייתא זו אתיא‬ ‫יוחנן בן יונתן אריה ורצה ר"ט לבודקו ע"י שבלבלו וא"ל יפה‬ ‫לר"מ בין מים שיש להם סוף ובין שאין להם סוף אשתו‬ ‫למשנה ראשונה [וכ"כ הראבי"ה דמשיאין ע"פ שטר וכן בביהגר"א אה"ע‬ ‫אמרת ששמו יונתן בן יוחנן אריה‪ ,‬והשיב העד שאמר‬ ‫אסורה‪ ,‬ומעשה באדם שנפל לבור ועלה לאחר ג' ימים‪,‬‬ ‫מב']‪ ,‬מ"מ מדנקט לדינא דעדות אשה משמע דאחר שהוחזקו‪[ ,‬א‪.‬ה‪.‬‬ ‫יוחנן בן יונתן אריה ולא יונתן‪ ,‬ואי"ל דעשה כן ר"ט רק‬ ‫ולר' יוסה אין סומכין על מעשה ניסים ומעשה בסומא שירד‬ ‫לגמול עמה חסד ובאותו יום נכנסה רות ואף שהיתה גיורת‪,‬‬ ‫הוכיחו דלא כבר קפרא מהא דאינו נושא בראשון ולא תי' משום טורח‪,‬‬ ‫ולכאו' הביאור דלמשנה ראשונה ליכא חידוש בעדות אשה יותר מעדות‬ ‫מ"מ היתה בעולה‪.‬‬ ‫ו צ"ל דשוין דהכא היינו רק לר' לעזר ושוין פי' כל הזמנים שוים שלא‬ ‫דעלמא]‪.‬‬ ‫לישא בער"ש ומו"ש‪.‬‬ ‫פט"ז ה"ח‬ ‫ברכת חתנים כברכת אבלים‪ ,‬דאבלים מנחם עמו ומזכירין‬ ‫תנן כמשנה ראשונה קודם שהוחזקו להשיא אשה ע"פ ע"א‪,‬‬ ‫אף דאין עושין סעודת אירוסין בער"ש שלא ימשך בתיקון ענין הניחום‪ ,‬כך חתנים משמח עמו ומזכירין ענין השמחה‪ ,‬אבל‬ ‫דלר"א ור' יהושע אין משיאין ע"פ ע"א‪ ,‬ולר"ע לא ע"פ‬ ‫הסעודה‪ ,‬ויבוא לידי חילול שבת‪ ,‬אבל מותר לארס בער"ש‪ ,‬אי"ל דצריכה הכלה לצאת כדי שיברכו במעמד החתן והכלה כל‬ ‫ואמר שמואל דאפי' בת"ב מותר לארס שלא יקדמנו שבעה‪.‬‬ ‫אשה ולא ע"פ קרוביה‪.‬‬ ‫מנהג אנשי יהודה וגליל‪ ,‬תני ר' יהודה דבראשונה קודם‬ ‫אחר‪ ,‬והא דאמר שמואל דכ' 'מושיב יחידים ביתה‬ ‫פט"ז ה"ט‬ ‫אמרו לר"ע דמעשה שהאמינו לפונדקית שמת אצלה‬ ‫במאזנים לעלות המה מהבל יחד' ודרשו במדרש שבעודן במעי שבטלו מנהג זה [א‪.‬ה‪ .‬עי' להלן ו‪ .‬דאף שבטלה הגזירה לא בטל המנהג‪,‬‬ ‫אמן נגזר זיווגם מהשמים‪ ,‬ומה לו לדאוג שיקדמנו אחר‪ ,‬י"ל שמא ושמא אח"כ בטלו למנהג זה‪ ,‬ועי' מיכל המים שם‪ ,‬אבל בביאור הגרח"ק‬ ‫וקברה א' מבני לוי שהלך לעיר התמרים ומ"ט לא‬ ‫יקדמנו אחר ע"י תפילה לשנות את מה שנגזר‪ ,‬ואמרו דאף אם לא פי' הכי]‪ ,‬היו מעמידים ביהודה ב' שושבינין לחתן ולכלה‬ ‫מאמינים לאשה‪ ,‬ואמר להם דשאני פונדקית זו שהוציאה‬ ‫לחתן שלא יעלים המפה ולכלה שלא תכניס מפה אחרת בדם‪,‬‬ ‫יקדים בתפילה מ"מ לא תתקיים בידו שימות או הוא או היא‪.‬‬ ‫מקלו מנעלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו‪.‬‬ ‫ומפשפשין במקומם לבדוק כנ"ל‪ ,‬ודוקא בשעת נישואין אבל‬ ‫הטעם שהאמינו לפונדקית‪ ,‬י"א דעשו אותה כחיה דכיון‬ ‫דין בער"ש‪ ,‬אין דנין דיני ממונות בער"ש שטרודין להכין צרכי לא במקום שמתיחדין קודם נישואין דהא אינו נאמן לטעון טענת בתולים‪,‬‬ ‫שאין מצוי שם אדם האמינוה אף הכא האמינו‪ ,‬וי"מ דבעלמא האמינו‬ ‫שבת‪ ,‬ואילה"ק מהא דאין דנין דיני נפשות בער"ש לפי ובגליל לא עשו כן דלא שכיחי רמאין‪ ,‬וכן היו השושבינין‬ ‫לגוי במסל"ת וכיון דהכא לא הוי ממש מסל"ת האמינו בצירוף ההוכחות‬ ‫שאין סוקלין בשבת ואין מענים את הדין עד יום א'‪ ,‬ומשמע דוקא ישנים במקום החתן והכלה דפעמים בועלין בסוף הלילה ובגליל‬ ‫וי"מ שלא באה להעיד ונאמנת כיון דהוי כגוי הנאמן במסל"ת‪,‬‬ ‫נפשות אין דנים אבל ממונות כן דנים וכן תני ר"ח‪ ,‬כיון דשאני לא נהגו לעשות כן לפי שלא היו שושבינין‪ ,‬א"נ אף במקום‬ ‫ור"ל דס"ל דאם שואלים אותו אי"ז מסל"ת ע"כ יפרש‬ ‫שמעמידים לא היו ישנים‪ ,‬עוד ביהודה היו מייחדין החתן‬ ‫ממונות דליכא איסור מד"ת אלא מדרבנן ובדיעבד מהני‪.‬‬ ‫דמתני' דנאמנת משום דהוי כחיה‪.‬‬ ‫והכלה כדי שיהא לבו גס בה ולא תגרר אחר ההגמון‪ ,‬ואם רוצה‬ ‫טענת בתולים בבוגרת‪ ,‬הנה בוגרת כחבית פתוחה דמשבגרה בועלה כדי שתהא אימתו עליה שהאשה כורתת ברית למי שעשאה כלי‪,‬‬ ‫א"נ והא דתני ר' יהודה כל גפן יש בה יין ושאין בה יין טרוקטי‬ ‫פי' דסתם בתולה יש לה דמים‪ ,‬ויש שאין להם והוו טרוקטי פי' ענבים‬ ‫אין רחמה צר כבתחילה‪ ,‬וכפרש"י לו‪ .‬דבוגרת פ"פ ויש לה דמים‪,‬‬ ‫פתחה סתום אלא דפעמים כלה הדם במעיה והכא בא בטענה שלא מצא‬ ‫דם ואמרו דהיא כחבית פתוחה דפעמים יש בה יין‪ ,‬וכפר"ח שם‪ ,‬ומחמת‬ ‫מסכת כתובות‬ ‫העומדים לאכילה‪ ,‬ובבבלי הגי' דורקטי פי' קטוע שדמיה מועטין ואינה‬ ‫יולדת הרבה‪ ,‬והא דאיכא טענת בתולים ולא נאמנת כל אשה‬ ‫שהיא כחבית פתוחה אין הבעל נאמן להפסידה כתובתה‪ ,‬והא‬ ‫דנאמן להפסיד כתובת נערה משום דאין אדם טורח בסעודה ומוציא שם‬ ‫בתולה נישאת‬ ‫פ"א ה"א‬ ‫לטעון שהיא ממשפחת טרוקטי‪ ,‬י"ל דצריכה להביא ראיה שהיא‬ ‫רע על אשתו‪[ ,‬ואף דאיכא ס"ס שמא אינו תחתיו ובכה"ג אית לה מנה‬ ‫ממשפחה זו ע"י שיבדקו בקרובותיה‪.‬‬ ‫מ"מ טענת בתולים מהני להפסידה מנה]‪ ,‬ומ"מ נאמן לאוסרה עליו‬ ‫א זמן נישואין לבתולה‪ ,‬בתולה נשאת ביום הרביעי מפני‬ ‫משום ספק סוטה דשמא פ"פ לפרש"י‪ ,‬ולפר"ח שמא אין לה דמים‬ ‫שבי"ד יושבים בעיירות ביום ב' וה' מתקנת עזרא‪ ,‬ואם יהיה‬ ‫תניא בסיפא דברייתא דמנהג יהודה וגליל‪ ,‬כל שלא נהג כמנהג הזה‬ ‫מחמת שנבעלה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬צ"ב וכי כל בוגרת תאסר 'מספק סוטה'‪ ,‬אבל י"ל‬ ‫לו טענת בתולים ישכים לבי"ד להפסידה כתובתה‪ ,‬לבר קפרא‬ ‫אינו יכול לטעון טענת בתולים‪ ,‬אין לפרש מנהג יהודה‬ ‫דאיכא חזקת כשרות שלא נבעלה‪ ,‬והא דמהני 'שויא' למרות שיש חזקת‬ ‫עיקר הטעם דיום הרביעי וכן טעמא דאלמנה בחמישי משום דכתיב‬ ‫בגליל‪ ,‬כיון דאין מנהג יהודה עדות תורה פי' דאינה עדות‬ ‫כשרות‪ ,‬צ"ל דאין הכל בקיאים לידע האם נבעלה‪ ,‬וזה טוען שהוא בקי]‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬ואף אם יעיד שהבעל לא איבד את המפה שמא הערים עליו‪ ,‬וכן‬ ‫ואילה"ק דהא הוי ספק כלו ואף אם נבעלה שמא אינו תחתיו‪ ,‬כיון דכ'‬ ‫בהו ברכה ביום החמישי לעופות ודגים‪ ,‬ותקנו שישא‬ ‫אם יאמר השושבין שהכניסה דם ציפור והלא אי"ז עדות ברורה שלא היה‬ ‫תו"י ט‪ :‬דל"א ס"ס שאינו מתהפך‪ ,‬ועוד ששם ספק חד הוא‪ ,‬וכר"ח‬ ‫ביום הרביעי סמוך לחשיכה כדי שיבעל בליל חמישי‪[ ,‬אבל אין‬ ‫בתולים‪ ,‬וע"כ דעיקר העדות סמכי' על הבעל דטעין פ"פ או דמים‪ ,‬אלא‬ ‫עיקר הטעם משום בי"ד דא"כ תנשא אף ביום הראשון‪ ,‬ועוד דרק‬ ‫דמעשה ברבי באשה שלא נמצא לה בתולים‪ ,‬וא"ל‬ ‫בפחותה מבת ג' ובת כהן מהני טענת בתולים‪ ,‬אבל בעלמא תולין באונס‬ ‫האשה לפי שעלתה במעלות בית אביה ונשרו הבתולים י"ל מנהג יהודה ביהודה‪ ,‬ואיירי כשלא פשפש אחריה‬ ‫או לאו תחתיו]‪ ,‬ומן הדין דאף ביום החמישי מחמת דנאמר‬ ‫מחמת פיסוק הרגלים והיינו שבא להפסידה כתובתה אבל לאוסרה על ומצא דם דאי לא הכניס שושבין אינו נאמן לטעון שהוא דם‬ ‫ברכה ביום השישי‪ ,‬אבל אמרו במתני' דל"א ביום החמישי‬ ‫ציפור‪ ,‬ואף שאינו מפסידה כתובתה אסורה עליו כספק‬ ‫בעלה בלא"ה אסורה משום ספק‪.‬‬ ‫מחמת דבי"ד יושבין בעיירות ביום ה'‪ ,‬ודכ' ברכה ביום‬ ‫עוד שאין מפסידה כתובה‪ ,‬ומ"מ הוי ספק סוטה פי' דאמר סוטה‪[ ,‬אבל אי"ל דהורע כוחו כשפשפש אחריה דהלא‬ ‫השושבין בודק שלא מכניסה מפה עם דם‪ ,‬ולגי' הראשונים הפי' דאי‬ ‫השביעי אי"ז ברכה בבריות אלא ביום‪ ,‬והנה תני לא יבעול‬ ‫ר' אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי אסור לקיימה משום חייש' שאיבד המפה הלא היא זו שלא העמידה שושבין‪ ,‬וכן לא איירי‬ ‫בתחילה בשבת מפני שעושה חבורה שמוציא דם וחייב משום‬ ‫ספק סוטה פי' שעשו אותה כודאי‪ ,‬והיינו דתנן בתולה אלמנה במצא בתולים דא"כ מה טעין]‪.‬‬ ‫נטילת נשמה‪ ,‬ואחרים מתירין‪ ,‬והא דקמ"ל דלא כ' ברכה‬ ‫גרושה וחלוצה מארוסין כתובתן מאתים דנשא בחזקת‬ ‫בבריות בשבת היינו אליבא דאחרים‪ ,‬אמנם אף לאחרים אף‬ ‫הטעם שמעמידין שושבין אף שאין סומכין עליו פי'‬ ‫בתולה‪ ,‬ואף גרושה ואף חלוצה דבטל חינה‪ ,‬ויש להם טענת שושבין על הכלה הלא אף אי מצא דם יכול לטעון דם ציפור‪ ,‬י"ל כדי‬ ‫אלמנה לא יכנוס בתחילה בשבת משום דהוי קנין שאסור‬ ‫בתולים‪ ,‬ומהנישואין מנה ואין להם טענת בתולים ואף‬ ‫מדברי קבלה דכ' 'ממצוא חפציך ודבר דבר' ונ"מ דזכאי במציאתה‬ ‫שלא יפרצו בנות ישראל בזימה שיתראו מהשושבין שלא יהא‬ ‫דם או שתכניס דם ציפור‪ ,‬ומ"מ הטעם שנאמן לטעון שהוא דם‬ ‫חמיו‬ ‫בתולה כגון שיש עדים שלא נשאת‪ ,‬וכן דתנן האוכל אצל‬ ‫מעש"י והפרת נדריה וי"מ דהיא קו' דכיון דע"כ אף לאחרים כונס‬ ‫ציפור‪ ,‬כיון דאין אדם מוציא הוצאות על סעודה ולהוציא‬ ‫שהיה‬ ‫ביהודה שלא בעדים אין לו טענת בתולים לפי‬ ‫קודם השבת‪ ,‬מ"ט הוצרכו לומר דליכא ברכה לבריות בשבת‪.‬‬ ‫שם רע על אשתו ובבבלי אמרו סברא זו רק אי כתובת אשה‬ ‫ואומרת‬ ‫מתייחד עמה‪ ,‬וכן דתנן הנושא ולא מצא בתולים‬ ‫לר' לעזר עיקר טעמא דיום הרביעי שיכול להשכים לבי"ד‪,‬‬ ‫מדבריהם דהם אמרו והם אמרו וכ"ת כיון דאין אדם טורח וכו' יבטלו‬ ‫קודם‬ ‫אומר‬ ‫שנאנסה אחר אירוסין וכתובתה מאתים‪ ,‬והוא‬ ‫ובאלמנה הטעם כדי שיהא שמח עמה ג' ימים‪ ,‬ובאדם בטל ישא בכל יום‪,‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬י"ל מפני חשד אחר דמתוך הגזירות חושד שנבעלה ואם‬ ‫א‬ ‫ו‬‫וה‬ ‫עץ‪,‬‬ ‫מוכת‬ ‫אירוסין והוי מק"ט‪ ,‬וכן דתנן היא אומרת‬ ‫ולפי"ז הנושא אלמנה ביום ו' יכנוס מבעוד יום דאסור בשבת‬ ‫ימצא יחשוב שעשתה כן ע"י תחבולות ולכך תקנו להעמיד שושבין או‬ ‫אומר דרוסת איש‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ומסייע לר' לעזר דתניא מהסכנה והילך שגזרו על‬ ‫מפני פרוץ שלא היתה עריבה עליו ומ"מ מפסידה‪.‬‬ ‫זמן נישואין בתולה שאין לה טענת בתולים אליבא דר'‬ ‫הנשאת ברביעי תהרג [א‪.‬ה‪ .‬צ"ל תבעל להגמון] נושאין בשלישי‪,‬‬ ‫ומפני האונס פי' הכשפים שהיו עושים לקשור החתן והכלה בעת‬ ‫שיעור דם בתולים‪ ,‬כל שהוא‪ ,‬וכמעשה שנמצא דם‬ ‫לעזר דעיקר הטעם משום שישכים לבי"ד ויפסיד כתובתה [דאי‬ ‫לאוסרה ע"ע אי"צ בי"ד] ‪ ,‬אבל לבר קפרא לעולם ברביעי משום ברכה‪,‬‬ ‫הנישואין‪ ,‬נושאין בשני‪ ,‬ול"א דבעלמא ישא בשני כיון דיש‬ ‫בתולים כחרדל ובאו לפני ר' ישמעאל ואמר 'ירבו כמותך‬ ‫לחוש שאם ישתהה ב' ימים יערב עליו מקחו ולא יבוא‬ ‫בוגרת נשאת בכל יום וכן בתולה מנישואין שכתובתה מאתים‬ ‫בישראל'‪ ,‬י"מ לשון סגי נהור [כפי שאומרים על סומא]‪,‬‬ ‫לבי"ד‪ ,‬ואי כבר קפרא הלא העיקר משום ברכה‪.‬‬ ‫ואין לה טענת בתולים‪ ,‬וכן מוכ"ע אליבא דר"מ דכתובתה מאתים‬ ‫דכל אשה שדמיה מועטין וולדתיה מועטין‪ ,‬וי"מ לשון‬ ‫הא דיש לחוש שלא יבוא לבי"ד כיון דהמוצא פתח פתוח אסור‬ ‫ואין לה טענת בתולים‪ ,‬וכדתנן להלן פ"ב האשה שנתאלמנה או‬ ‫ברכה שאשה שדמיה מועטין אין מצויה לטמא טהרות‪.‬‬ ‫לקיימה משום ספק סוטה וכשנאבדה המפה יכול להפסידה‬ ‫נתגרשה ואומרת שנשאה בתולה והוא אומר בעולה‪ ,‬אם יש עדים‬ ‫כתובתה‪ ,‬ואף בנמצאת המפה אסורה עליו‪ ,‬דיש לחוש שנתנה דם ציפור‪,‬‬ ‫פ"א ה"ב‬ ‫שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים‪ ,‬ולא‬ ‫ואין לחוש לאנוסה כיון דיש קול לאונס‪ ,‬אבל בלא טעמא‬ ‫אמרו סימן מהא דנשאת ביום הרביעי כיון דיש בתולה שלא נשאת ד באלו מעות משלם לכתובת בתולה ואלמנה‪ ,‬הנה בתולה‬ ‫דאונס אי"ל דאסורה משום ספק אשת איש‪ ,‬כיון דאיכא‬ ‫כתובתה מאתים ונח' תנאים להלן רשב"ג ורבנן אי מדאו' או מדרבנן‬ ‫ביום הרביעי‪.‬‬ ‫ס"ס שמא באונס ושמא לא תחתיו‪ ,‬ובאופן שמתקדשת‬ ‫[לבבלי לרשב"ג מדאו'‪ ,‬ולירו' לרבנן מדאו']‪ ,‬ואלמנה מנה‪ ,‬מתחילה‬ ‫אלמנה נשאת ביום החמישי לבר קפרא לעיל משום דאיכא ברכה‬ ‫סמוך לחופה אין לחוש‪ ,‬וכן נהג ר' מתניה שהשיא ל"ד ביום‬ ‫אמרו לר' הונא בשם שמואל בשקל הקודש שהוא בדינרים של‬ ‫התורה דומיא דאונס ומפתה‪ ,‬ונח' רבוותא י"א דה"מ אי כתובה מד"ת‪,‬‬ ‫בשישי והיינו אור ליום השישי‪ ,‬עוד אמרו דשקדו על תקנת בנות‬ ‫רביעי ול"ח לבר קפרא‪.‬‬ ‫למלאכתו‬ ‫ישראל‪ ,‬כדי שלא יבעל בשאר ימים ולמחרת ישכים‬ ‫טעם דדוקא ביום הרביעי לר' לעזר‪ ,‬הנה אף במקום‬ ‫וי"א דאף אי כתובה מדרבנן‪ ,‬ולר' בא בר בינא ממטבע היוצא‬ ‫שבי"ד יושבין בכל יום‪ ,‬וכן אי לא יושבים כלל‪ ,‬ל"א‬ ‫ולכך אמרו נושא אור שישי ושמח עמה יום חמישי יום חופה‪ ,‬ויום‬ ‫שישי לחיבת ביאה ושביעי פי' שבת שבטל ממלאכתו‪ ,‬א"נ פי' הריטב"א בכל מקום ומשום דכתובה דרבנן‪ ,‬א"נ אף אי דאו'‪ ,‬וכן אלמנה‬ ‫דבתולה נשאת בכל יום ואף לר' לעזר‪ ,‬והטעם כדי לא לעקור‬ ‫דמחמת שחששו שיעבור על תקנת ג' ימים [דאינו שמח כ"כ] תקנו לישא דנוטלת מנה והטעם דדיה כחצי בתולה ולפי"ז אף אלמנה נח'‬ ‫תקנת יום הרביעי‪ ,‬ואף דכל הטעם משום בי"ד‪ ,‬מ"מ‬ ‫אי מכסף תורה או מטבע היוצא‪ ,‬ואמרו דאין להוכיח כר' בא בר‬ ‫בימים שיש בהם בטלה‪.‬‬ ‫מודה ר"א לבר קפרא דטעמא משום ברכה אבל עיקר הטעם משום‬ ‫בינא מהא דלא שנו לכתובה באלו שמשלמים ממנה צורי‬ ‫בי"ד‪ ,‬אבל בשעת סכנה או כשאין בי"ד יושבין 'יכול' לישא בכל יום‪[ ,‬א‪.‬ה‪.‬‬ ‫ג הנה משה תיקן ז' ימי משתה לבתולה ולא לאלמנה‪ ,‬וז' והיינו ה' סלעים של בן ול' של עבד ונ' של אונס ומפתה‬ ‫אמנם ברכה יש ביום הרביעי]‪ ,‬עוד אמרו דהא דלא תנשא ביום‬ ‫ימי אבילות‪ ,‬ומ"מ אלמנה צריכה ברכה ברכת נישואין ביום די"ל דכתובת אשה ילפי' מאונס ומפתה דכ' 'כמוהר הבתולות'‪.‬‬ ‫א'‪ ,‬י"א כדי לחזק את תקנת יום רביעי‪ ,‬וי"א דס"ל כבר‬ ‫הנישואין מבועז‪ ,‬דכ' 'ויקח עשרה אנשים מזקני העיר מצינו עוד דס"ל בכסף היוצא דכן אמרו ר' חנניה ר' יונתן‬ ‫קפרא משום ברכה‪.‬‬ ‫ויאמר שבו פה וישבו' ומכאן דאין הקטן רשאי לישב עד ריב"ל ר' יעקב בא אחא ר' אימי ור' שמעון בן לקיש בשם‬ ‫ר' יודן הנשיא ומסייע להו מתני' בנושא אשה בקפוטקיא וגירשה‬ ‫שיאמר לו הגדול שב ובועז היה גדול הדור כדאי' במדרש‪ ,‬וכן‬ ‫נישואין בער"ש ומו"ש‪ ,‬שוין פי' בשעת הסכנה לבר קפרא‬ ‫ב‬ ‫שממנים זקנים בבתי משתאות להשגיח שלא ינהגו קלות ראש‪ ,‬בא"י ונח' חכמים ורשב"ג אי נותן ממעות שעבוד או מעות גוביינא‪ ,‬ואמרו‬ ‫דתנשא בכל יום‪ ,‬ולר' לעזר ביום השלישי‪ ,‬ושוין דאין נושאין בער"ש‬ ‫והיינו מהא דהוצרך להביא זקנים‪ ,‬ואף אלמן שנשא אלמנה ילפי' בירו' ע"פ גי' המרדכי והעיטור דש"מ שהוא ממטבע היוצא דאי בשקל‬ ‫מפני כבוד השבת‪ ,‬ולא במו"ש י"א משום כבוד השבת‪,‬‬ ‫מבועז דכ' 'ותהום כל העיר עליהם' וכיון דאי"ל מחמת הקודש אין נ"מ בין מעות קפוטקיא לא"י‪ ,‬וכן ר' יוחנן אמר‬ ‫וי"א מפני הטורח ומסייע מדתניא דאמרו בתולה נשאת‬ ‫נעמי‪ ,‬י"ל מחמת אבילות שמתה אשתו של בועז ובאו בסלעים סביריניות מעות פחותות שיוצאות באותו מקום‪.‬‬ ‫ברביעי‪ ,‬כדי שיתקין סעודתו ג' ימים זה אחר זה והנה לעיל‬ ‫דנאנסה לאחר אירוסין‪ ,‬לר"ג ור"א נאמנת‪ ,‬ולר' יהושע‬ ‫כדמבעי האם העראה חשיבה ביאה בזכור‪ ,‬ובבהמה דשמא‬ ‫האם ר' הונא חזר בו‪ ,‬הנה י"מ דר"ה חזר בו ולאו משום דרבים‬ ‫לא מפיה אנו חיים והיא בחזקת בעולה עד שתביא ראיה‬ ‫רק כלפי עריות שמעי' דהוי כגמר ביאה דילפי' מערות אחות אמך דכ'‬ ‫פליגי‪ ,‬דמצינו יחיד פליג על רבים‪ ,‬אלא ממעשה שבאה‬ ‫'שארו הערה' ללמד על כל העריות‪.‬‬ ‫לדבריה‪.‬‬ ‫כתובתה לר' הונא שכתוב בה פחות ממאתים זוז ואמר‬ ‫פ"א ה"ד‬ ‫ליטול מה שכתוב בה‪ ,‬ואי"ל דלא חזר בו ושאני היכא‬ ‫דפיחת לה משיעור מאתים דמחלה לו ומהני תנאי על מה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מהנישואין‪ ,‬כתובתן מנה‪ ,‬באלו אופנים האשה נאמנת‪ ,‬אילה"ק דלכאו' טענת‬ ‫ובתולה היינו הנכנסת לחופה ומעידים שלא נבעלה‪ ,‬בתולים להפסד כתובה אתיא רק כר"י דאילו לר"ג ור"א נאמנת‪,‬‬ ‫שכתוב בתורה בממון‪ ,‬מ"מ אי"ל כן דא"כ כל אשה שכתובתה‬ ‫פחותה‪ ,‬תטמין ותגבה מאתים אף בלא כתובה כמבואר בפ"ה‪ ,‬וש"מ דהנושא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אי"ז די"ל דאיירי בשותקת‪ ,‬א"נ באומרת שהבעל מצא ואיבד‪,‬‬ ‫מק"ט להפסידה מנה כיון דלא ידעו שתתגרש או תתאלמן לאו ואינה נאמנת דלבעל יש חזקה שאין אדם טורח בסעודה‬ ‫וי"מ דדחו להאי דחיה דה"מ דתובעת אף שלא בכתובה‪ ,‬במקום‬ ‫אדעתייהו לבדוק שלא נבעלה‪ ,‬וכן בחזקת שלא זינתה ונמצאת ומפסידה‪[ ,‬והא דנאמנת במתני'‪ ,‬כיון דשניהם מודים שהפ"פ‬ ‫שאין כותבין כתובה‪ ,‬אבל אי כותבין כתובה‪ ,‬נוטלת כמה‬ ‫אלא שיש לה טענה מעלייתא משארסתני נאנסתי]‪.‬‬ ‫שכתב‪ ,‬אבל הרמב"ן כ' לאפוקי מפירוש זה‪ ,‬ופי' דקאי על כתובת שזינתה אי"ז מק"ט להפסידה מנה‪.‬‬ ‫אלמנה‪ ,‬דה"מ דנוטלת מנה במקום שאין כותבים‪ ,‬אמנם לפי"ז נמצא דאין‬ ‫יכולה למחול‪ ,‬ומבואר לקמן פ"ו דלחכמים דפליגי על ר"י ור"מ יכולה שפחה משומרת שנשתחררה לאחר ג' שנים‪ ,‬ונמצאת בתולה‪ ,‬ז נמצאו בה מומין ועודה בבית אביה על האב להביא‬ ‫ראיה שנולדו מומין לאחר שנתארסה בשביל ליטול כתובתה‪ ,‬ואם‬ ‫דאין‬ ‫מה‬ ‫מ‬ ‫להוכיח‬ ‫ין‬ ‫א‬‫ו‬ ‫מאתים‪,‬‬ ‫כתובתה‬ ‫האם‬ ‫ילה"ס‬ ‫למחול‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫נישואי חרש או חרשת‪ ,‬חרש שנשא פיקחת‪ ,‬אין לה עליו לשפחה קנס דכ' 'מהר ימהרנה לו לאשה' ויצא שפחה נכנסה לרשות הבעל‪ ,‬הבעל צריך להביא ראיה‪ ,‬ואילה"ק דאתיא‬ ‫מזונות וכתובה‪ ,‬ואם מתה יורשה שהיא רצתה לזוק לתת שאין לה הויה‪ ,‬ולכאו' שפחה שנשתחררה שיש לה קנס‪ ,‬סיפא דלא כר' יהושע‪ ,‬כיון דמודה ר' יהושע במומין‬ ‫שדרכן להיוולד ואפשר שנולדו ברשות הבעל ואף לר' יהושע אמרי'‬ ‫ה"נ כתובתה מאתים‪ ,‬אבל י"ל דאין כתובה תלוי בקנס‪,‬‬ ‫דהלא בוגרת אין לה קנס וכתובתה מאתים‪ ,‬ובתולה 'כאן נמצאו כאן היו'‪ ,‬ואין הספק מרע לכתובה דאין טעם שנולדו קודם‪,‬‬ ‫לו נכסיה שנשאת לדעת והוא לא‪.‬‬ ‫פיקח שנשא חרשת יש לה מזונות וכתובה‪ ,‬ואם מתה מנישואין יש לה קנס וכתובתה מנה ושוב ילה"ס בשפחה אבל טענת בתולים ודאי היה קודם שנכנס לרשותו אלא דאיכא ספק אי‬ ‫אינו יורשה‪ ,‬וכיון דאין נישואין ד"ת לחרשת הא דיש לה משומרת אבל אין לדחות לראיה מהבריתא הנ"ל דשפחה אתי באונס וספק תחתיו או לאו ובכך איכא ריעותא בשטר‪ ,‬ומהא דדימו‬ ‫כתובה‪ ,‬אי"ל דאיירי בנשא פקחת ואח"כ נתחרשה‪ ,‬כיון לאפוקי שנשתחררה קודם ג' שנים‪ ,‬כיון דכה"ג הוי חכמים בתולים למומין י"ל דהבא עליה בבית אביה ומצא‬ ‫פ"פ צריך האב להביא ראיה אף לר"ג דלא חשיבא האשה מוחזקת‬ ‫דנשאה מדעתה‪ ,‬אלא בנשא חרשת ונתפקחה [א‪.‬ה‪ .‬לכאו' כישראלית לכל דבר‪.‬‬ ‫ע"פ ביאור הגרח"ק כך היא הגי'] ול"א כיון דמתחילה היתה ו איילונית יש לה טענת בתולים ואיירי בנשאה קודם שהביאה בכתובה מהאירוסין‪ ,‬ומאידך נמצאו מומין ברשות הבעל וידוע‬ ‫חרשת ה"נ לא תהא לה כתובה ואפי' לא בא עליה דהלא ליכא סימני אילונית [דאח"כ הוי כבוגרת ואין לה טענת בתולים]‪ ,‬ואיירי בקיבל שנעשו קודם לכך ויש ספק אי קודם אירוסין או אחר אירוסין‪,‬‬ ‫ל'מימנעי ולא נסבי' שאמרו בחרשת‪ ,‬ולר' יוסי לעולם לחרשת יש ע"ע אם תמצא אילונית‪ ,‬דאי לא קיבל הוי מק"ט‪ ,‬ובביאור החי' בזה כ' אליבא דר"ג על הבעל להביא ראיה כבתולים שבטלו בבית‬ ‫כתובה‪ ,‬כיון דדמי לקנס דכ' 'כסף ישקול כמוהר הבתולות'‪ ,‬והבא הרשב"א דקמ"ל אף דנעשית גדולה למפרע‪ ,‬אמנם נח' ביבמות פ‪ .‬אי אביה ואיכא ספק מתי בטלו‪.‬‬ ‫על נערה חרשת יש לה קנס‪ ,‬אבל הק' הלא בוגרת אין לה נעשית גדולה למפרע‪ ,‬ובירו' יבמות פ"י משמע דנעשית גדולה מזמן‬ ‫שהביאה סימני אילונית‪ ,‬ואפש"ל דכיון דמאחרת להביא סימנים שמא פ"א ה"ז‬ ‫היא אומרת מוכת עץ והוא אומר דרוסת איש‪ ,‬לר"ג ור"א‬ ‫קנס ויש לה כתובה‪ ,‬וכן בתולה מנישואין יש קנס נשרו הבתולין בקטנותה‪.‬‬ ‫סומה‪ ,‬לת"ק יש להן טענת בתולים‪ ,‬ולסומכוס בשם ר"מ נאמנת‪ ,‬ולר' יהושע אינה נאמנת‪ ,‬לר' לעזר מתני' כר"מ‬ ‫וכתובתה מנה‪.‬‬ ‫אין לה טענת בתולים דאמרי' שאיבד הבעל את המפה‪ ,‬דמוכת עץ כתובתה מאתים‪ ,‬דס"ל לר' לעזר דכנסה בחזקת בתולה‬ ‫ונמצאת בעולה כתובתה מנה‪ ,‬ולפי"ז מתני' דלעיל קמ"ל לר"י דאינה‬ ‫חרש או שוטה שכנסו ואח"כ נתפקח או נשתפה‪ ,‬אין לה‬ ‫כתובה דלא נתחייב לה בשעת נישואין ואם באו עליה וכ"ת כרבנן דיכולה לתפוס‪ ,‬הלא יכול לדחותן ברוק‪.‬‬ ‫נאמנת אף דאית לה מגו דיכולה לומר מוכ"ע‪ ,‬ומתני' דידן קמ"ל לר"ג‬ ‫עד מתי יכול לטעון טענת בתולים‪ ,‬אם בעל צריך לטעון‬ ‫דנאמנת אף שאין לה מגו‪[ ,‬ולולי ר' לעזר הו"א דמח' ר"מ ורבנן‬ ‫משהבריאו כתובת מנה דודאי עתה בא לשם קידושין‪ ,‬אבל קודם‬ ‫שהבריאו הוי נישואין דרבנן אבל אי לא בא עליה אפי' מנה אין מיד‪ ,‬אם לא בעל אפי' עד כמה ימים‪ ,‬ובסתם‪ ,‬לר"מ עד‬ ‫דכנס ע"ד שהיא מוכת עץ‪ ,‬אבל אי כנס ע"ד שהיא‬ ‫ל' יום‪ ,‬ולחכמים מיד דאין אדם מעמיד אפי' יום א'‪.‬‬ ‫לה‪.‬‬ ‫בתולה ונמצאת מוכ"ע אף לר"מ כתובתה מנה]‪ ,‬ולר"ז‬ ‫מתני' כרבנן דמוכ"ע במנה‪ ,‬והוא טוען דרוסת איש ואין לה כלום‪[ ,‬ודמוכח‬ ‫ואינו‬ ‫אף דנאמן לר"מ עד ל' יום‪ ,‬מ"מ נאמן על עצמו‬ ‫בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מהאירוסין שחזרו ונשאו נאמן לעשות בנו שתוקי והנה בקידושין פ"ד מבואר דלר"י נאמן‪ ,‬לעיל דמק"ט כתובתה מנה‪ ,‬י"ל לר"ז דה"מ בתולה מהנשואין דאדעתה‬ ‫כתובתן מאתים ויש לה טענת בתולים‪ ,‬הגיורת והשבויה ולרבנן אינו נאמן אפי' שניהם מודים‪ ,‬וי"ל דהכא קמ"ל אף דטעין שלא שנבעלה מהראשון]‪ ,‬והנה אי"ל בכנסה בחזקת בתולה‪ ,‬דאף‬ ‫ושפחה שנפדו פחות מבנות ג' שנים ויום א' כתובתן בעל וליכא רוב בעילות אחר הבעל‪[ ,‬א"נ נ"מ להפסידו מירושה‪ ,‬אבל לר"מ אין לה כלום‪ ,‬אלא לר' ירמיה איירי בכנס בחזקת‬ ‫מאתים ויש להם טענת בתולים דאפי' נאנסו בגיותן בתוליהן ברא"ש מבואר דהירו' קאי לענין פסול]‪ ,‬וראיה מהא דאף דיבמה‬ ‫מוכ"ע‪ ,‬אבל הק' וכי יודע הבעל להבדיל בין דרוסת איש‬ ‫חוזרין דדמי לעושה גומא בבשר וחוזר ומתמלא וה"נ אין נאמנת שלא בעלה היבם וצריכה חליצה מ"מ אין נאמנת על‬ ‫למוכ"ע‪ ,‬ופי' ר' הונא דהיא אומרת שכנסה בחזקת‬ ‫צרתה דקיימא בחזקת היתר לשוק‪ ,‬דחזקה הכונס אשה בועל לאלתר‪,‬‬ ‫מוכ"ע‪ ,‬והוא אומר שלא אמרו כלום‪ ,‬ולפי"ז י"ל דקמ"ל מתני'‬ ‫אבל על עצמה נאמנת‪.‬‬ ‫בתוליה נעקרין ולא בטל חינה ויש לה טענת בתולים‪ ,‬ותני ר"ח‬ ‫לר"י דל"א מגו דמוכ"ע אני תחתיך [וכתובתה מאתים לרבנן דר"מ]‪,‬‬ ‫שנעקרין וחוזרין דדמי לעוכר את העין וחוזרת וצוללת פי' נותן‬ ‫ומתני' דלעיל אי"ז מגו כ"כ דהטוענת משארסתני נאנסתי גם כתובתה‬ ‫אצבע בעין ונעכרת מדמעה וחוזרת ונעשית צלולה‪ ,‬ונ"מ בבא תוך ג' פ"א ה"ה‬ ‫מאתים ומ"מ לר"ג נאמנת‪.‬‬ ‫ומצא דם אי הוי דם נדה או בתולים וכדתנן בנדה הבא על בת ג' ויום האוכל אצל חמיו שלא בעדים שלא נתייחדו אין לו טענת‬ ‫א' מומת על ידה והיא פטורה‪ ,‬ופחות מכאן כנותן אצבע בעין‪ ,‬וקמ"ל בתולים מפני שמתייחד עמה ופעמים בועלה‪ ,‬ואפי' אומר שלא פ"א ה"ח‬ ‫ראוה מדברת עם אחד פי' נבעלת‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬וע"ע להלן]‪ ,‬ונקט‬ ‫דבתוליה נעקרין וחוזרין‪ ,‬ואמרו דכ' 'אקרא לאלקים עליון לקל בעלה מ"מ שמא שכח או שהערה מתוך חיבתה‪.‬‬ ‫גומר עלי ' שבת ג' שנים שנמלכו בי"ד לעבר את השנה הטעם שהיו מתייחדים ביהודה בראשונה קודם שבטל השמד רבי לשון נקיה‪ ,‬ואם אומרת שנבעלה לכשר‪ ,‬לר"ג ור"א‬ ‫היו מייחדים דמסורת להם מאבותיהם שיהודה הרג את נאמנת ואפי' ברוב פסולים דזו עדות עדות ע"א דאשה נאמנת‬ ‫בתוליה חוזרין‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬דכ' 'ידך בעורף אויביך ובבבלי אמרו דחושים בן דן הרגו‪ ,‬והא דאינה נאמנת בפ"פ י"ל דהוי דבר שבערוה ואינה נאמנת לחדש שלא‬ ‫פ"א ה"ג‬ ‫נבעלה‪ ,‬אבל הכא דרק מבררת למי נבעלה נאמנת‪ ,‬א"נ הכא הוי 'בידה'‬ ‫ותוס' כ' דאפשר שרק הכהו ויהודה הרגו‪ ,‬ובמדרש מבואר דיהודה הרגו‬ ‫לבחור למי ליבעל‪ ,‬ולר"י אינה נאמנת ובחזקת בעולה לנתין‬ ‫בשעת קבורת יצחק‪ ,‬והרגו במכה מהעורף שהיה קלסתר פניו דומים לשל‬ ‫ה כתובה בביאת גדולה או קטנה‪ ,‬גדול הבא על הקטנה‬ ‫וממזר עד שתביא ראיה לדבריה‪ ,‬ואפי' ברוב כשרים‪,‬‬ ‫אביו יעקב‪ ,‬והיו משתעבדין ואונסין את בנותיהן‪ ,‬וגזרו‬ ‫פי' פחותה מבת ג' כתובתה מאתים‪ ,‬דבתוליה חוזרים‪ ,‬וכן‬ ‫דהזונות רצות אחר הפסולים שהם פרוצים ושכיחי לה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬כ"נ‬ ‫שאיסטרטיוס בועל תחילה‪ ,‬ותקנו שבעלה בא עליה‬ ‫קטן הבא על הגדולה כתובתה מאתים‪ ,‬והא דלכאו' אין‬ ‫גי' הגרח"ק להלן ה"י]‪ ,‬ואמר ר"ז דאף כשרים מזנים כדתניא‬ ‫בבית אביה ומתוך שאימת בעלה עליה לא תסור אחר‬ ‫בתוליה חוזרין‪ ,‬י"מ שבא עליה שלא כדרכה אבל גדול הבא‬ ‫אפי' חסיד שבחסידים אין ממנים אותו אפיטרופוס‬ ‫ההגמון ולפי שאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה‬ ‫עליה שלא כדרכה עושה אותה בעולה‪ ,‬וי"מ אפי' כדרכה ומ"מ אין‬ ‫לעריות [א‪.‬ה‪ .‬בקה"ע מבואר דפליג‪ ,‬ועי' פנ"מ]‪.‬‬ ‫כלי‪ ,‬ואף שתבעל מ"מ אנוסה היא‪ ,‬והכהנות שאסורות אפי'‬ ‫כח בקטן להשיר בתולים ולכאו' מדוייק דגדול בהטיה כתובתה‬ ‫הלכה כר"ג ור"י‪ ,‬ואף דפשיטא דהלכה כרבים אצל היחיד‪,‬‬ ‫באונס היו נטמנות‪ ,‬אבל בנות ישראל לא‪ ,‬כיון דקול יוצא‬ ‫מנה‪ ,‬ומעשה שעיברה ובתוליה קיימין ומבו אר דקטן מוליד‪,‬‬ ‫מ"מ אמרו כן‪ ,‬אי ר"י בן נורי להלן ה"ט יסבור כר' יהושע‪.‬‬ ‫אבל בירו' יבמות פ"י ה"ז מבואר דאינו מוליד‪ ,‬ובבבלי סנהדרין סט‪ .‬נח' וישמעו ויתערבו אלו באלו ועשו סימון שלא יצא קול קול‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫מגרוס קול הרחיים סימן למשתה כדכ' 'והאבדתי מהם קול ששון פ"א ה"ט‬ ‫מוכת עץ‪ ,‬לר"מ כתובתה מאתים דלא בטל חינה‪ ,‬וגו' קול ריחים ואור נר'‪ ,‬ואור נר בברור חיל שבוע בן ברית מילה ח היתה מעוברת ואמרה מאיש פלוני כהן לר"ג ור"א‬ ‫ולחכמים כתובתה מנה דבטל חינה‪ ,‬אבל אי"ל דתליא אי שנוהגים להדליק הרבה נרות‪ ,‬ואף שבטל השמד לא בטל המנהג נאמנת‪ ,‬ולר"י אינה נאמנת והרי"ז בחזקת מעוברת מנתין‬ ‫וממזר למ"ד לעיל מעוברת הכא קמ"ל להכשיר לבתה‪ ,‬ולמ"ד דפוסל‬ ‫איכא בתולים‪ ,‬דהלא בוגרת כתובתה מאתים‪ ,‬ובתולה להתייחד והיו מברכים בבית אביה‪ ,‬דכלה בלא ברכה אסורה‪ ,‬וכלתו של‬ ‫בבתה צ"ל דמדברת לעיל היינו נסתרה ולהודיע כוחו דר"י‪ ,‬ומתני' להודיע‬ ‫ר"ה נכנסה לחופה מעוברת‪.‬‬ ‫מהנישואין כתובתה מנה‪.‬‬ ‫כוחו דר"ג‪.‬‬ ‫איזו ביאה פוסלת לכהונה‪ ,‬הנה ביאה כדרכה וביאה שלא שיעור כתובת אלמנה‪ ,‬אלמנת ישראל ואלמנת כהן מנה‪,‬‬ ‫דין הולד במתני' ובאלמנת עיסה‪ ,‬י"א דנח' ר' לעזר ור' יוחנן‬ ‫איכא דתני כמתני' ואיכא דתני אלמנת כהן מאתים ופי'‬ ‫כדרכה באיסור‪ ,‬בגדול פוסלת לכהונה וחשיבה זונה וכן אינה בתולה‬ ‫ולר' לעזר לכו"ע הולד שתוקי דאין לולד חזקת כשרות [א‪.‬ה‪ .‬לפי‬ ‫בבבלי דהיו ב' תקנות‪.‬‬ ‫לכה"ג‪ ,‬דכ' 'והוא אשה בבתוליה יקח' שתהא בתולה מב'‬ ‫שנולד בספק]‪ ,‬וכדתני דלכו"ע הולד שתוקי‪ ,‬וכאלמנת עיסה‬ ‫צדדיה‪ ,‬וכן 'בתולה ואיש לא ידעה' כדרכה ושלא כדרכה בי"ד של כהנים היו גובים לבתולה ד' מאות זוז ולא מיחו‬ ‫אשה שנתעברה ממשפחה שנתערב שם ספק חלל וכשרה שהיא‬ ‫וי"מ איש לה ידעה ששום בריה לא תבעה לביאה והא דתניא בידם חכמים‪ ,‬י"א דוקא בת כהן לישראל שהיא כהנת‪,‬‬ ‫מעורבת בספק ומותרת משום ס"ס אבל בתה פסולה‪ ,‬ולר' יוחנן‬ ‫להלן פ"ג ה"ו דשלא כדרכה לא הוי בעולה לענין קנס‪ ,‬מ"מ רבי פליג התם‪ ,‬אבל בת ישראל לכהן לא דסגי לה במה שעלתה לכהונה‪,‬‬ ‫הולד שתוקי היינו מנכסי אביו ולפי"ז לר"ג שתוקי רק מנכסי‬ ‫ומוכת עץ והנבעלת באצבע פסולה לכה"ג שאינה בתולה‪ ,‬וי"א איפכא דבת ישראל שעלתה לכהונה תגבה ד' מאות‬ ‫אביו‪ ,‬ולר"י אף מקהל‪ ,‬ושתוקי זה יכול להיות אפי' כה"ג כגון‬‫וביאת קטן וביאת בהמה כשרה לכהונה‪ ,‬ופי' ר' חגי זוז‪ ,‬אבל בת כהן כיון שירדה מהכהונה לא תגבה‪ ,‬וי"א‬ ‫שעברה סיעה של כהנים ונבעלה לא' מהם‪ ,‬ואין להוכיח‬ ‫דאיירי בביאה שלא כדרכה ולמבואר לעיל דקטן אינו משיר דשניהן גובות דקנס קנסו בשבטו ומשפחתו‪.‬‬ ‫מאלמנת עיסה‪ ,‬דס"ל לר"י כמ"ד דמכשיר בבתה‪ ,‬והיינו‬ ‫בתולים שמא אף כדרכה כשרה‪ ,‬ומקראות הנ"ל לרבות שלא כדרכה פ"א ה"ו‬ ‫לרבנן דעיסה כשרה כל שאין בה ודאי ממזר או נתין אף‬ ‫מצא‬ ‫ולא‬ ‫הנושא‬ ‫‪,‬‬ ‫נאנסה‬ ‫מתי‬ ‫והאשה‬ ‫הבעל‬ ‫הכחשת‬ ‫איירי בגדול‪ ,‬וי"מ דכשרה בקטן איירי בהעראה וכמ"ד ביבמות‬ ‫דזו נשיקת אבר‪ ,‬אבל ר' יוסי הסתפק שמא אף בגדול כשרה‪ ,‬בתולים ואומר שנאנסה קודם האירוסין‪ ,‬והיא אומרת שיש ספק‪ ,‬ומדלא אמרו חלל ש"מ דה"מ לישראל‪ ,‬אבל לכהונה עשו‬ ‫תו"ת האם נתקדשה ונתגרשה או לא נתגרשה‪ ,‬דהוחזקה‬ ‫ראיה המוציא מחברו עליו הראיה‪ ,‬והא דכשיש לה כתובה איהו חשיב‬ ‫מעלה ולר"מ כל שאין מכל אלו בתה כשרה ואפי' לכהונה‪,‬‬ ‫המע"ה‪ ,‬היינו כשטוען להפסידה כתובה מצד אחר‪ ,‬ולא בעצם הכתובה‪,‬‬ ‫[והא דלא הביאו למח' ר"ג ור"י בעדיות בבת אלמנת עיסה‪ ,‬היינו האם‬ ‫לאשת איש רק בפני שנים האומרים שהיא מותרת‪ ,‬אבל‬ ‫ור"י בן ברוקה אמר אף חילוק קליות שבולים שמייבשים‬ ‫תנשא לכתחילה]‪ ,‬ומשפחה שנתערב בה פסול‪ ,‬לר"מ בודק‬ ‫בתו"ת אי נתגרשה הוחזקה בפני הכל‪.‬‬ ‫בתנור הוי ראיה [א‪.‬ה‪ .‬שכך נהגו במקומו‪ ,‬פיה"מ]‪ ,‬ואין לחוש‬ ‫ד' אמהות אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואמה‪ ,‬וכן באמהות אביה‪,‬‬ ‫אילה"ק לר' יוחנן מב' אומרים נשבית וטהורה‪ ,‬וב'‬ ‫לבתולה מנישואין‪ ,‬כיון דש"מ שלא היו מחלקין קליות‪,‬‬ ‫ולרבנן בודק לעולם עד שיצא הספק‪.‬‬ ‫אומרים נשבית וטמאה דלא תנשא לכהן האסור בזונה אפי'‬ ‫ותני אבא שאול אף הולכת חבית של בסורות המבשרת‬ ‫נאנסה‪ ,‬ואם נשאת לא תצא‪ ,‬די"ל כיון דאלו אומרים‬ ‫שהיא בתולה‪ ,‬ואיתא בבבלי חבית סתומה להודיע שפיתחה סתום‪ ,‬ואין‬ ‫לר"ז לא נח' ר' לעזר ור' יוחנן‪ ,‬אלא ר' לעזר שאל כיון דאלמנת‬ ‫טהורה הוי כלא נשבית פי' אף דשבויה בחזקת שנבעלה‪ ,‬מ"מ כת‬ ‫לחוש למוכת עץ‪ ,‬דאתיא כר"מ דכתובתה מאתים‪ ,‬א"נ לא‬ ‫עיסה עצמה כשרה מה דין בתה‪ ,‬והשיב ר' יוחנן דכשרה‪,‬‬ ‫אחת אומרת טהורה היא‪ ,‬והא דלר"י תו"ת בנתגרשה תצא‪ ,‬י"ל דמוקמי'‬ ‫חשו על שאינו מצוי [א‪.‬ה‪ .‬ובתוס' ט‪ .‬כ' דהוא דמוכ"ע שכיח‪ ,‬והר"ן‬ ‫והא דאמר ר' יוחנן דשתוקי וכשר‪ ,‬לדבריו דר' לעזר‬ ‫אחזקת איסור‪ ,‬ואף דנתקדשה וכו' תצא י"ל דכיון דאמרה כת ראשונה‬ ‫דרצה להוכיח כן‪.‬‬ ‫כ' דלא שכיח‪ ,‬ויל"פ הירו' אף לתוס' ובמקום ריעותא הוי שכיח‪ ,‬עלי‬ ‫שנתקדשה יצאה מחזקת היתר‪ ,‬וכיון שכן מפיה אנו חיין שאומרת‬ ‫תמר]‪.‬‬ ‫טהורה‪.‬‬ ‫נאמנות האם בפסול משפחה‪ ,‬לר"ז פסול דרק לענין‬ ‫יב תו"ת להבאת אשם תלוי‪ ,‬ר' יונה אמר דתו"ת אם‬ ‫רוב להוציא ממון‪ ,‬הנה נתאלמנה איירי כשיש יורשים‬ ‫תרומה נח' במתני' אי נאמנת‪ ,‬ולר' שמואל ב"י נאמנת‬ ‫וטוענין להם כל מה שיכל האב לטעון‪ ,‬ומהא דלא אזלי' אחר רוב‬ ‫דאמר דמתני' דריש י' יוחסין דשתוקי אסור בקהל איירי‬ ‫נתקדשה יתן גט מספק דומיא דתו"ת אם אכל חלב מביא‬ ‫הנשאות בתולות נשאות‪ ,‬כיון דל"א רוב להוציא ממון‪ ,‬וכן‬ ‫בשותקת או באומרת איני יודעת מי האב‪.‬‬ ‫אשם תלוי מספק‪ ,‬ולר' יוסי שאני אשם תלוי דאף אם‬ ‫בדתנן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ולא ידוע‬ ‫פ"א ה"י‬ ‫ליבו נוקפו שאכל חלב מביא אשם תלוי‪ ,‬ואילה"ק דהלא‬ ‫מתי נולד‪ ,‬משלם רביע נזק לולד‪ ,‬ול"א רוב פרות אינם מפילות‬ ‫מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מהעין ונאנסה‪,‬‬ ‫תניא דתו"ת אם נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא‪,‬‬ ‫וודאי דמחמת הנגיחה ילדה‪ ,‬כיון דל"א רוב להוציא ממון‪,‬‬ ‫והתירה ר' יוחנן בן נורי לכהונה אם רוב בני העיר משיאין‬ ‫דלא ס"ל לר' יוסי דתנשא‪ ,‬ולא ס"ל לר' יונה דתצא‪ ,‬אלא‬ ‫אבל גמל האוחר בין הגמלים ונקרא כן שמשמש אחור כנגד אחור‪,‬‬ ‫לכהונה‪ ,‬לר' יהודה איירי בשוק של ציפורי דשכיחי שיירות‪,‬‬ ‫אמרו האם דמי לספק זה אבל בנתקדשה ס"ל לר' יונה דמוקי‬ ‫אחזקה‪ ,‬ולר' יוסי תו"ת הוי ספק וליכא ראיה מחלב דשאני חלב דאפי'‬ ‫ונמצא א' שמת‪ ,‬תלי' שהרגו ואומדנא זו אלימא מרוב‪.‬‬ ‫והוי תרי רובי‪ ,‬וע"כ בתרי רובי משום דאי כר"ג אפי' ברוב פסולים‪ ,‬ואי‬ ‫ליבו נוקפו‪.‬‬ ‫כר"י אפי' ברוב כשרים‪ ,‬ובשם ר' ינאי ור' יוחנן מודה ר"י‬ ‫באנוסה דאזלי' אחר רוב כשרים‪ ,‬דלא שייכא הזנות רצה אחר הפסולים שבועה על העדאת עדים או שטר‪ ,‬טען את חברו על מנה‪,‬‬ ‫וכפר הכל‪ ,‬ובאו עדים שחייב חמישים‪ ,‬לר' חייה נשבע פ"ב ה"ג‬ ‫דשכיחי ופריצי ליה‪[ ,‬ו אפש"ל איפכא ומתני כר"ג‪ ,‬דטעמא דר"ג משום‬ ‫אפי' ברוב פסולים דטוענת ברי ובידה לבחור‪ ,‬ובאנוסה שאינה יכולה על השאר כעין שבועה במודה במקצת דרגלים לדבר שחייב עוד‪ ,‬ולר' נאמנות עדים על חתימתם‪ ,‬עדים שאמרו כתב ידנו הוא‬ ‫לבחור לא מהני ברי אלא ברוב כשרים]‪ ,‬והלכה למעשה כר"י בן יוחנן אינו נשבע דשאני עדים ממודה במקצת דנשבע כיון דחייש' זה אבל היינו אנוסים או קטנים או פסולי עדות נאמנים‬ ‫נורי‪ ,‬עוד אמרו בשם ר' ינאי דלא בעי תרי רובי‪ ,‬ואיירי בתוכה שמשתמט ויפרע בהמשך‪ ,‬משא"כ היכא שבאו עדים‪ ,‬ר' חייה סבר שהפה שאסר הפה שהתיר‪ ,‬ואם יש עדים שהוא כת"י או‬ ‫של ציפורי וכר"ג ובעי רוב כשרים כנ"ל‪ ,‬א"נ כר"י ומודה ר"י באנוסה‪ .‬להוכיח משנים אוחזין בטלית וזה וזה טוענים שמצאו וכולה שלי‪ ,‬שהיה כת"י יוצא ממקום אחר ויתבאר להלן באיזה אופן אין‬ ‫ותפיסה בחציה כעדים שהיא שלו‪ ,‬ותנן דנשבע שאין לו נאמנים דכיון שהגיד אין חוזר ומגיד‪ ,‬וכדתני דעדים על טומאה‬ ‫ט רוב וקבוע‪ ,‬ראו אותו פורש מציפורין אמרי' דנבעלה בה פחות מחציה וס"ד דהוי שבועה ד"ת‪ ,‬אבל אמרו דהיא וטהרה או פסול כהונה או עבדות או זכות וחובה בדיני‬ ‫לפסול דכיון דראו אותו הוי קבוע‪ ,‬וכל קבוע כמחע"מ דמי‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬מתקנה שלא יאמר אדם לחברו שטלית שעליו שלו היא ממונות‪ ,‬נאמנים לחזור בהם עד שלא נחקרה עדותם‬ ‫בבי"ד‪ ,‬אבל לאחר שנחקרה העדות בבי"ד אין נאמנים‪,‬‬ ‫ומבואר דללא קבוע לא בעי תרי רובי]‪ ,‬ואם נמצא אזלי' אחר ויטול חציה‪.‬‬ ‫הרוב‪ ,‬ולהלן אמרו כדתניא דט' צפרדעים ושרץ [וצפרדע אינו אמרו בשם רב דחביבי ר' חייה דודו של רב‪ ,‬מודה בשטר ואמר ר"ל דעדים החתומים על השטר וכת"י יוצא ממקו"א‬ ‫מח' שרצים האמורים בתורה]‪ ,‬אם נגע בהם ברה"י ספיקו טמא שמוציא שחייב חמישים‪ ,‬דאינו נשבע‪ ,‬וראיה דהנה שטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבי"ד‪.‬‬ ‫ול"א אחר הרוב כיון דהוי קבוע‪ ,‬ובפירש לרה"ר טהור‪ ,‬ואם חזר שכתוב 'כסף סלעין שהם' ולא היה כתוב ההמשך חייב שנים עדים שאמרו אי"ז כת"י ואחרים אומרים שהוא כת"י‪ ,‬אין‬ ‫דמיעוט רבים שנים‪ ,‬ויותר משתים‪ ,‬כגון טען המלוה ה' והודה שומעין לעדים החתומים דהוי תו"ת נגד חד‪ ,‬דכל א' מעיד על‬ ‫לרה"י טמא‪ ,‬ובנמצא הלך אחר הרוב אפי' ברה"י‪ ,‬ור' חסדא‬ ‫הק' 'ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם' דמשמע דרק בפירש הלוה ג'‪ ,‬לבן עזאי כיון דהודה ממין הטענה ישבע וש"מ דאי עצמו‪ ,‬ומשמע דאי מעיד על חברו נאמן‪ ,‬אבל בקצוה"ח כ' דאף אם יעידו‬ ‫תנשא לכהונה‪ ,‬אבל בספק אסורה לכהונה‪ ,‬ומ"ט לא מדמינן לספק לאו הודאתו אף שיש שטר אינו נשבע‪ ,‬ולחכמים אי"ז הודאה על השני לא מהני דכיון שהגיד אין חוזר ומגיד‪ ,‬וכדתנן דאם יש‬ ‫ברה"ר דטהור כדתני להדיא ט' צפרדעים ושרץ א' ברה"ר ממין הטענה דהוי משיב אבידה דאי לא טעין היה חייב רק ב'‪ ,‬ויש עדים אין להם הפה שאסר‪ ,‬ועדים שאמרו כת"י ואחרים‬ ‫טהור וכו' [ויש לעי' דספק טומאה שייך רק בא"א‪ ,‬וכן הק' החזו"א‪ ,‬ללמוד דאי מודה בב' פטור משבועה דאל"ה מ"ט פטרוהו בג' ולא אומרים שאי"ז כת"י הוי כשטר שקרא עליו ערער ואף דאין‬ ‫אבל באו"ש הביא הירו' בפשיטות]‪ ,‬אבל אמר ר' אימי 'ברוך דמערים להיות כמשיב אבידה‪ ,‬והרבה ראשונים פי' דס"ל דאין הודאה מעיד החתום על חברו‪ ,‬מ"מ מעידים על מנה שבשטר‪.‬‬ ‫שבחר בהם ובדבריהם'‪ ,‬אבל י"ל כיון דמצאו מקום ממין הטענה‪ ,‬היינו דלא רק בשתים נפטר משום שעבוד קרקעות אלא‬ ‫אף בג' נפטר משום שעבו"ק פי' טענה במטלטלין והודאה בקרקעות‪ ,‬קיום שטרות‪ ,‬תנן במתני' דאם כת"י יוצא ממקו"א אחר אין נאמנים‪,‬‬ ‫[ולכאו' רק לקוחות שמכאן ולהבא‪ ,‬דאל"ה הוי הודאת בע"ד שחב לר' אסי מקיימים ע"י שטר שקרא עליו ערער ונתקיים‬ ‫להתייחד הוי כרה"י‪.‬‬ ‫בבי"ד דאל"ה יש לחוש שאף שטר זה מזויף‪ ,‬ולר"א אף ע"י שטר‬ ‫שבועת‬ ‫מחייבת‬ ‫הטענה‬ ‫ממין‬ ‫הודאה‬ ‫דלכו"ע‬ ‫נמצא‬ ‫ו‬ ‫לאחרים]‪,‬‬ ‫בעל בפלטיא וכשלא ראוהו פורש מביתו‪ ,‬לר' ירמיה הוי רוב‪,‬‬ ‫וראיה ממבוי שכולו גוים וישראל א'‪ ,‬מפקחין הגל בשבת‪ ,‬מודה במקצת ומתני' דתובעת מאתים והודה במנה אי"ז אחר שלא קרא עליו ערער‪ ,‬דהוחזקו שטרות עם חתימות אלו‪,‬‬ ‫ובפלטיא הולכים אחר הרוב‪ ,‬ולר' יוסי אינו כרוב‪ ,‬ולפי"ז מודה במקצת‪ ,‬כיון דלכו"ע חייבת מנה‪ ,‬וטוענת על המנה וכמי שנחקרה עדות בבי"ד ומשמע דקאמר מטעם דמדאו' אי"צ‬ ‫הא דראו אותו פורש חשיב קבוע‪ ,‬לר' ירמיה ראו פורש השני ולפי' הראשונים יל"פ דהק' הלא הוי הודאה ממין הטענה של קיום‪ ,‬ורק שטר שקרא עליו ערער תקנו חז"ל קיום‪ ,‬ואמר ר"י בר בון‬ ‫מטלטלין ותי' דהוי שעבוד קרקעות דכתובה הוי מעשה בי"ד‪.‬‬ ‫מהבתים‪ ,‬ולר' יוסי בפלטיא‪.‬‬ ‫דה"מ מג' שטרות של ג' בנ"א דבפחות חייש' לזיוף‪ ,‬ולפי"ז כ'‬ ‫היפ"ע דחתימה על השטר שבאים לקיים מצטרפת‪.‬‬ ‫היו דלתות ציפורין נעולות דא"א לתלות ברוב העולם‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬פ"ב ה"ב‬ ‫משמע דעד עתה בעי דיהא אפשר לתלות בתרי רובי‪ ,‬ועי' בסוגיא הנ"ל יא הפה שאסר הפה שהתיר‪ ,‬מודה ר' יהושע דפ"ק שאינה מקיימים מספר מוגה שכתב העד‪ ,‬ודוקא ספר מוגה ומכוין בכתיבה‬ ‫בביאור דברי ר' יהושע]‪ ,‬אמר ר' יוסי עד שיוכיח שהיה פסול במעין נאמנת במגו דהאומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה מתוקנת כחתימה‪ ,‬וכספרי אסי שידוע שהיו ספריו מוגהים‪,‬‬ ‫באותו היום‪ ,‬דכה"ג הוי כקבוע להסתפק האם פסול או כשר‪ ,‬ודאמר ר' ממנו דנאמן דהפה שאסר הפה שהתיר‪ ,‬ואם יש עדים ובאיגרת ילה"ס דפעמים אדם משנה בכתיבתו‪ ,‬והש"ך פי' דהכל‬ ‫מכירים שהוא מספריו של אסי‪ ,‬משא"כ באיגרת אא"כ ידוע שכתב העד‬ ‫יוסי בפלטיא אינו כרוב ואיירי כשציפורי נעולה‪ ,‬ומבואר דאיכא‬ ‫קבוע אף כשלא ידוע שיש שם פסול‪ ,‬י"ל דהנה אמרו דנתחלפה שהיא של אביו וטוען שלקחה אינו נאמן‪ ,‬ואם אכל שני שפיר‪.‬‬ ‫חזקה פי' חזקת ג' שנים‪ ,‬אף שיש עדים שהיא של אביו נאמן‪ ,‬וה"מ‬ ‫קופתו אצל הטוחן‪ ,‬אם הוחזק ע"ה לטחון שם באותו כשלא מת אביו מתוכה פי' שהחזיק בחיי אביו אבל אם מת רב אמר דנאמנים עדים לומר שהשטר אמנה שמסרו למלוה‬ ‫היום‪ ,‬חושש ומפריש משום דמאי‪ ,‬ומאידך סיריקי שיירה אביו מתוכה ואח"כ החזיק אינו נאמן וכגון שהיורש קטן שלא ידע אם יצטרך או שטר פסים ל יתן לאדם שטר הלואה להראותו עשיר‬ ‫אף שלא הלוהו‪ ,‬ומותר לחתום על שטר זה‪ ,‬אבל אסור לקיים‬ ‫המסתפקת יום א' איסור אסורה כל הימים ולא אזלי' אחר למחות‪.‬‬ ‫הרוב‪ ,‬כיון דודאי יום א' בשנה מסתפקת‪ ,‬אבל בטוחן אין ראובן שהחזיק והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה‪ ,‬שטר זה משום דכ' 'אם און בידך הרחיקהו' זה שטר‬ ‫לחוש אא"כ ראו שבא באותו היום אבל אינו ודאי שיבוא‪ ,‬וה"נ מחזירין לשמעון דאיהו מרא קמא‪ ,‬וכשיש תרי ותרי פי' חזר אמנה ופסים‪' ,‬ואל תשכן באהלך עוולה' זה שטר פרוע‪.‬‬ ‫בפלטיא ודאי דפ"א יוצא הפסול‪ ,‬אבל במעין אין לחוש ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה‪ ,‬לרנב"י וכן ס"ל פ"ב ה"ד‬ ‫לרבנן דהכא מחזירין לראובן‪ ,‬ולרבנן דתמן לא מחזירין קיום שטרות ע"י עדי השטר‪ ,‬לרבנן עדים המעידים על‬ ‫אם לא ראו‪.‬‬ ‫מעשה שאמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי על תינוקת כיון דהעמידו ביד שמעון בעדות ברורה‪ ,‬ועתה יש תו"ת‪ ,‬כת"י נאמנים‪ ,‬דמעידים על מנה שבשטר פי' גוף ההלואה‪,‬‬ ‫ומ"מ אף לרבנן דתמן אם באו תו"ת מתחילה האם מת ולפי"ז לא מהני אלא כמלוה ע"פ‪[ ,‬אבל בנה"מ מ"ו כ' דכיון דמד"ת הוי‬ ‫המושלכת באשפה‪ ,‬דתיטפל לעיסה‪ ,‬י"מ לעיסה כשרה מתוכה או לאו‪ ,‬דהשדה בחזקת ראובן‪ ,‬וכדאמר ר' יוחנן שטר‪ ,‬אלא רבנן הצריכו קיום‪ ,‬כל דאיכא עדים על הלואה ל"ח לזיוף]‪,‬‬ ‫דאל"ה נמצא ר"י פליג על אביו‪ ,‬וי"מ לעיסה פסולה דכשרים והיינו רבנן דהכא תו"ת במיתת הבעל לא תנשא ואם נשאת ולרבי אין נאמנים דמעידים על השטר‪ ,‬וצריכים לצרף‬ ‫מזנין פי' יש כשרין מזנין ויש לצרפם לרוב במתני'‪ ,‬אבל הפסולין לא תצא‪ ,‬ותו"ת בגירושין אם נשאת תצא [דשאני מיתה אחר המכיר חתימתם‪ ,‬ומ"מ אף לרבי אם מעידים גם על‬ ‫דדיקא טפי דאי אתי מכחיש לה‪ ,‬אבל בגירושין א"א להכחישה]‪ ,‬כת"י של העד השני נאמנים‪ ,‬ונ"מ בכותב עדותו ומעיד‬ ‫משליכין‪.‬‬ ‫ולרבנן דתמן תו"ת המכחישים במיתה וגירושין לא לאחר כמה שנים לר' חונה ה"מ אם זוכר עדותו וכרבי‬ ‫תנשא ואם נשאת לא תצא‪ ,‬כדאמרו דאוקי השדה דמעיד על השטר‪ ,‬ולר' יוחנן אף אם אין זוכר וכרבנן‬ ‫האשה שנתאלמנה‬ ‫פ"ב ה"א‬ ‫בחזקת שמעון שקיבלה ע"פ עדות ברורה‪ ,‬אבל הק' ר' דמעיד על מנה שבשטר‪.‬‬ ‫י ידיעה שהיתה האשה בתולה‪ ,‬אשה שנתאלמנה או‬ ‫נתגרשה‪ ,‬ואומרת שהיתה בתולה והבעל אומר שלא ואין יוסי דהלא אם הכחישו העדים קודם שהעמידו השדה יג עד המעיד על חברו העד‪ ,‬אמרו בשם רב 'אין הוא‬ ‫ואחר מהשוק מצטרפין להעיד על חתימת השני'‪ ,‬הנה‬ ‫ביד שמעון‪ ,‬לא מעמידים בידו‪ ,‬וה"נ לא תנשא כיון‬ ‫אפש"ל דאיירי בא' מכיר כת"י וכת"י חברו ואין השני כאן אלא‬ ‫הכתובה מצויה לראות בה‪ ,‬אם יש עדים שיצאה בהינומא [י"מ דהכחישו קודם שנשאת‪.‬‬ ‫נמנומה צעיף הראש שפעמים מנמנמת שם‪ ,‬וי"מ פיריומא אפריון‬ ‫שהוא חופה של כבוד שעושין רק לבתולות]‪ ,‬וראשה פרוע פי' ביו"כ ילה"ק לר' יוחנן מתו"ת האם נתקדשה דלא תנשא ואם מעיד עליו אחד אין הראשון מעיד על חברו להצטרף עם האחר‪,‬‬ ‫שהיו יוצאות לחולל בכרמים‪ ,‬אבל בעלמא קולעים שערן‪ ,‬ואם אין לה נשאת לא תצא ומ"ש מתו"ת על גירושין דתצא‪ ,‬אבל יל"פ דהוי [דעל חתימתו יש קיום ע"י עצמו לחכמים]‪ ,‬דאי מצטרף נמצא ג'‬ ‫ערער‪ ,‬אבל בלא ערער מעלין ע"פ ע"א וה"מ היכא דאין חשש‬ ‫לוי ואבא בר בא אבי שמואל התירו נשים שנשבו בבבל‬ ‫רבעי ממון יוצא ע"פ ע"א‪ ,‬אמנם הא פשיטא‪ ,‬וצ"ל‬ ‫גומלין דאל"ה היינו ת"ק לעיל ה"ז‪ ,‬דלת"ק הנ"ל אף כשחוששין לגומלין‪,‬‬ ‫שיבואו לא"י ע"י עדים שישמרו מיחוד מהגוים‪ ,‬ושאל שמואל‬ ‫דקמ"ל בעד שהכל מכירין חתימת ידו‪ ,‬ואת השני מכיר‬ ‫ולרשב"ג בשם ר"ש בן הסגן מעלין לכהונה ע"פ ע"א אפי'‬ ‫למה לא לחוש לימים שקודם לכם ושאלו אילו היו אלו‬ ‫העד הראשון וא' מהשוק‪ ,‬דאין הראשון המוכר מצטרף‪,‬‬ ‫איכא עוררין‪ ,‬ואמרו אין ערער פחות משנים‪ ,‬והנה אם העלו‬ ‫בנותיו גם היה שואל כן‪ ,‬וכשגגה היוצאה מפי השליט‬ ‫דנמצא כל העדות מתקיימת ע"פ ע"א דהא דסומכים על‬ ‫ונשבו בנות שמואל‪ ,‬וכשחזרו העמידו את השביין מבחוץ ע"פ ע"א מהני ערער ע"פ ע"א‪ ,‬ואי העלו ע"פ ב' לא מהני‬ ‫השני‪ ,‬היינו מחמת הראשון‪ ,‬ומסתבר דאינו מעיד דהלא ב'‬ ‫ואמרו שנשבו והן טהורות‪ ,‬ואמרו דניכר שהם בנות של ערער אפי' של כמה בנ"א‪ ,‬והך קו' כרבנן דתמן דבתו"ת אם‬ ‫היוצאים מסוסיתא שרובה עכו"ם‪ ,‬ואין להם חזקת כשרות‪ ,‬ומעיד‬ ‫חכם‪ ,‬ואמרו לשמעון בר בא שהיה כהן לישא א' מהן‪ ,‬ומתה מת ונשאת לא תצא‪ ,‬ולרבנן דהכא ורנב"י ראובן המחזיק ע"פ ב'‬ ‫א' על חברו‪ ,‬דהכל מתקיים ע"פ ע"א‪.‬‬ ‫עדים והביא שמעון עדים וקודם שהוציאו חזר ראובן והביא עדים‪,‬‬ ‫א' ונשא השניה ומתה‪ ,‬ולאו משום דשקרו‪ ,‬אלא משום‬ ‫עד א' בשטר וא' בע"פ‪ ,‬אי"ז שטר ואין מחייב שבועה‬ ‫מחזירים לראובן‪ ,‬וה"נ מעלין ומורידין ע"פ שנים דלר"א מעלין‬ ‫דחנניה בן אחי ר' יהושע עיבר את השנה בחו"ל פי' שנבעלו‬ ‫כגון שהעלו ע"פ ע"א ובאו ב' עדים ובא ע"א להצטרף לע"א לר"א מעלין‬ ‫פחות מבנות ג' לפי חשבון עיבורו‪ ,‬אבל כיון דאין מעברין את השנה בחו"ל‬ ‫אא"כ יש בשטר ב' עדים‪ ,‬וילה"ס בשטר שיש בו ב' עדים‬ ‫ולרשב"ג אין מעלין בכה"ג‪ ,‬אבל איל"פ בע"א בהכחשה דפשיטא דלא‬ ‫וקיימו רק לע"א אי הוי מהני שיצטרף אחר עמו‪ ,‬א"נ‬ ‫לא הוי עיבור ונמצאו אסורות לכהונה‪ ,‬כ"פ הגר"א‪ ,‬והק' החת"ס כיצד‬ ‫מהני ועוד במה פליג רשב"ג‪.‬‬ ‫ידעו ההלכה דמהני פה שאסר‪ ,‬ופי' דלפי חשבון העיבור הבועל היה פחות‬ ‫לחייב שבועה‪[ ,‬אבל שטר שיש בו רק ע"א אינו מחייב‬ ‫מבן ט' [א‪.‬ה‪ .‬ואף דדעת החת"ס דגדלות של עכו"ם תליא בדעת (שו"ת פ"ב ה"ט‬ ‫שבועה]‪.‬‬ ‫אשה שנכבשה לגוים‪ ,‬מחמת ממון מותרת לבעלה ואפי'‬ ‫יו"ד שי"ז)‪ ,‬י"ל דשאני ראוי לביאה דאינו תלוי בדעת]‪.‬‬ ‫לכהן דל"ח שנאנסה דיראים להפסיד הממון‪[ ,‬ודתנן תינוקת‬ ‫עדות על חצי דבר‪ ,‬לרבנן ע"מ אם ראו יחד דאף שמעידים פ"ב ה"ז‬ ‫על הלואה‪ ,‬כיון דהעידו על ב' ימים אי"ז עדות‪ ,‬ולר"י בן קרחה אפי' ב' נשים שנשבו ואומרות שהן טהורות‪ ,‬אינם נאמנות והא שהורהנה למשכון מותרת רק אם יש עדים שלא נסתרה‬ ‫ראו בזה אחר זה דמ"מ מעידים על חיוב מנה‪ ,‬ואמרו בשם רב דע"א נאמן באיסורים‪ ,‬כ' השמעתתא (ש"ו פרק ט"ו) בשם התורי"ד עדות ונטמאה‪ ,‬דשאני זו שנתנוה מדעת ונוהגים בה היתר דע"פ‬ ‫זנות הוי דבר שבערוה ובעי שנים‪ ,‬ומן הדין שבויה מהני דאית לה חזקה‬ ‫דמודים חכמים בעדי בכורה דאפי' בזה אחר זה שאמר האב אלא דהחמירו עליה והקילו בע"א ואפי' קרוב‪ ,‬ודעת הר"מ דשבויה הוי דיניהם אם אין משלמים נחלטת]‪ ,‬ומחמת נפשות שנידונת למיתה‬ ‫בב' ימים שהוא בנו‪ ,‬דמ"מ אומר על אותו בן‪ ,‬וכן עדי חזקה דשניהם עדות דאיסורים וכ' המ"מ מהני ע"א משום דספק דאו' מדרבנן‪[ ,‬ושבויה אסורה לבעלה ואפי' ישראל דחייש' שנתרצתה להם‪ ,‬י"א דה"מ‬ ‫מעידים על אותה שדה‪ ,‬וי"א אף עדי סימנים והיינו באמרו ריעא חזקתה ולית לה חזקה]‪ ,‬וכ' האחרונים דנ"מ דנאמנים עבד ושפחה‪ ,‬אם נגמר דינה להריגה דיש לחוש שנתרצתה‪ ,‬וי"א אפי' לא‬ ‫שניהם על ב' שערות בגבו פשיטא דמצטרפין דתרוייהו ראו והוכיח המחנ"א מינה דעבד ושפחה אין נאמנים בשאר איסורים‪ ,‬ואם נגמר דינה להריגה מ"מ עומדת להריגה‪ ,‬ואף אשת ליסטים‬ ‫הנדון למיתה אסורה דיש לחוש שנתרצתה‪ ,‬ואין אימת בעלה עליה‪.‬‬ ‫באותו אדם אותן ב' שערות‪ ,‬וא' אומר על שערה בגבו וא' על מעידות זו על זו נאמנות ול"ח לגומלין ביניהן‪.‬‬ ‫שערה בכרסו‪ ,‬אין מצטרפין דהוי חצי עדות וכל ב' על שערה‬ ‫א' בגבו דאפשר שראו אותה שערה‪ ,‬אבל בב' אמרו על שערה נאמנות אדם על עצמו שהוא כהן‪ ,‬אין אדם נאמן ע"ע שבויה שנכבשה שלא ע"י ממון או נפשות‪ ,‬תנן דעיר שכבשה‬ ‫שהוא כהן אף דהוי עדות דאיסורים‪ ,‬מ"מ אין נאמן אדם ע"ע‬ ‫וכ' כרקום פי' מצור של פעמונים ושלשלאות וכלבים ואווזין‬ ‫א' בגבו וב' על על שערה א' בכרסו‪ ,‬י"א פסול דמעיד על הרא"ש אף דעביד לאגלויי מ"מ אינו נאמן דהוי שבח כהונה וריוח מתנות‬ ‫חצי סימנים‪ ,‬וי"א כשר דכיון דא"א לראות הכל יחד‪ ,‬וכל כת העידה כהונה לו ולזרעו לדורתיו‪ ,‬וב' המעידים זה על זה שהם כהנים ותרנגולים שישמיעו קול של מי שבורח וחיילות מקיפות אותה‪,‬‬ ‫על מה שיכלה דא"א בזא"ז דהא שמא נשרו וכיון דראו כאחת לא הוי נאמנים‪ ,‬וה"מ לקדשי הגבול‪ ,‬אבל למשפחה וקדשי מזבח וי"א דה"מ כרקום של אותה מלכות השולטת בעיר אבל של‬ ‫מלכות אחרת הוו כליסטים דיראים מהמלכות של אותו מקום‪,‬‬ ‫חצי דבר‪[ ,‬ודמי למתני ' לב' החתומים על השטר המצטרפין עם א'‬ ‫צריך ב' עדים דמעלה עשו ביוחסין‪ ,‬א"נ ליוחסין בעי ב' עדים כערוה‬ ‫כדתניא בספרי דילפי' מלא יקום ע"א באיש דבעי ב' עדים לדיני ממונות ודין כרקום הכהנות פסולות ושאינם כהנות מותרות‪ ,‬אא"כ נבעלה‬ ‫מהשוק דכיון דמעיד על כל מה שבידו מהני]‪.‬‬ ‫נפשות קרבנות מכות ויוחסין‪ ,‬אלא דמשמע אף לתרומה‪[ ,‬ושמא זו סברת ברצון‪ ,‬ואי ליכא לכל הני נאמנת במגו שיכלה לברוח ומעשה שסומה‬ ‫לר'‬ ‫‪,‬‬‫בכרסו‬ ‫שערות‬ ‫ב'‬ ‫א' אומר ב' שערות בגבו וא' אומר‬ ‫בא לכו"ע כשר דמ"מ מעידים על אותו אדם משא"כ הלואה ר' יהודה להלן ה"ח]‪ ,‬והא דתני דמעלין לכהונה לויה וישראל א' הצליחה לברוח והתירו את כולם דאם הסומה ברחה שמא‬ ‫דמעידים על חיוב אחר‪ ,‬ולר' יוסי מח' דדמי להלואה והלואה דנח' ע"פ ע"א ומשמע דמעלין ישראל למשפחה להשיא בתו לכהונה‪ ,‬דכהן אחרות גם ברחו‪ ,‬וכן אם היה שם פירצה נאמנות‪ ,‬ואם היה‬ ‫רבנן וריב"ק‪[ ,‬ופליג על ר' יודן דכשר דאף פליג על ר' מנא אפש"ל לתרומה ולוי למעשר ראשון‪ ,‬י"ל דישראל לקבל מעשר שם מחבואים ילה"ס אי חשיב הצלה‪.‬‬ ‫רבו של ר' יודן]‪ ,‬ולר' חגי לכו"ע פסול‪ ,‬דהלא שטר עני‪.‬‬ ‫אלו עדים נאמנים בכרקום‪ ,‬אף עבד ושפחה נאמנים משום‬ ‫שחתומים עליו ד' עדים וקרא עליו ערער‪ ,‬דלא מהני ע"א‬ ‫כיצד מחזיקין לכהונה‪ ,‬בא"י נשיאות כפים וחילוק גרנות‪ ,‬ע"א‪ ,‬א"נ אינם נאמנים והקילו בשבויה שיש לה חזקת כשרות ועוד‬ ‫על ב' עדים וע"א על ב' עדים דלא מהני קיום אא"כ יש‬ ‫ב' עדים על עדות‪ ,‬דאף בב' מעידים על הלואות שונות מ"מ מעידים ובסוריא רק נשיאות כפים עד מקום ששלוחי החודש שמנוולה נפשה גבי שבאי‪ ,‬אבל אין אדם נאמן על עצמו‪ ,‬וכן‬ ‫על חיוב מנה‪ ,‬אבל בקיום שטר דאינו אלא ראיה על הלואה לא מהני אי מגיעים פי' דאית בה בי"ד קבוע‪ ,‬וסמכי' שלא יניחו לישא כפים אא"כ אמרו לר' זכריה בן הקצב שאמר המעון הזה לשון שבועה‬ ‫אין ראיה ועדות על חיוב מנה‪ ,‬א"נ דמי לא' המעיד שהחזיק בדקו שהוא כהן‪ ,‬ואף בבבל דנפישי בה ת"ח‪ ,‬וכן באלכסנדריאה שלא זזה ידה מידו בשעה שנכנסו גוים לירושלים עד‬ ‫שיצאו דאף הבעל אינו נאמן דאשתו כגופו [ושכר לה בית והעלה‬ ‫ראובן בקרקע שנה א' ב' ג'‪ ,‬ועד אחר מעיד על שנה ד' ה' במקום שבי"ד יושבים‪.‬‬ ‫מעשר ראשון חזקה לכהונה וכמ"ד במע"ש פ"ה דכהן אוכל לה מזונות‪ ,‬ולא התייחד עמה אלא עם בניו‪ ,‬וקרא ע"ע‬ ‫ו'‪ ,‬דאין ב' עדים על חזקת ג' שנים‪.‬‬ ‫מעש"ר‪ ,‬ואף דאפשר שהוא לוי‪ ,‬י"ל דידעי' באביו שהוא כהן ומספק"ל 'יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי']‪.‬‬ ‫פ"ב ה"ה‬ ‫אי הוי בן גרושה‪ ,‬ולעיל פ"י דיבמות נח' אי כהנת שזינתה אוכלת במעשר י"א דאף קטן נאמן ואף קרוב נאמן‪ ,‬וקטן שהוא קרוב‪ ,‬ר'‬ ‫חנינה לא קיבל את בניו של חנניה קרתיסיה שנשבה הוא‬ ‫כדין לויה או לאו‪.‬‬ ‫איש‬ ‫אשת‬ ‫שהיתה‬ ‫ה‬‫אמר‬ ‫‪,‬‬‫גירושיה‬ ‫על‬ ‫אשה‬ ‫נאמנות‬ ‫יד‬ ‫החולק ע"פ בי"ד אינה חזקה לכהונה‪ ,‬דלמא יורש את ובניו‪ ,‬וריב"ל קיבלם דס"ל אף קטן שהוא קרוב נאמן‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫שהתיר‪,‬‬ ‫הפה‬ ‫שאסר‬ ‫הפה‬ ‫משום‬ ‫נאמנת‬ ‫ונתגרשה‬ ‫יש עדים שהיא אשת איש אינה נאמנת‪ ,‬ואם באו‬ ‫אבי אמו כהן ויכול למכרם לכהנים‪ ,‬ומבואר דאי מוחזק שאביו‬ ‫כהן‪ ,‬יחוד בעיר ובדרך‪ ,‬בעיר ב' בנ"א‪ ,‬ובדרך ג' שמא יצטרך א'‬ ‫משנשאת לא תצא ופי' בבבלי כיון דאין אשה מעיזה בפני בעלה‪ ,‬היו מחזיקים בכהונה ול"ח דהוא בן חלל‪ ,‬ואפשר דלעיל דמחזיקים ע"פ‬ ‫מהם לצרכיו‪ ,‬ודתני דמוסרין לסוטה ב' ת"ח היינו עם‬ ‫ושלא בפניו מהני כדי שלא תצא דחזקה דייקא ומינסבא דחוששת שיבוא מעש"ר היה ריעותא וקול שהוא בן גרושה‪.‬‬ ‫בעלה וליכא יחוד עם בעלה‪ ,‬ובעי ב' עדים שלא יבוא בעלה עליה בדרך‪,‬‬ ‫בעלה‪ ,‬ואף אם רק התירוה להנשא נאמנת כר' יוחנן דלא‬ ‫חשש כשאמרו שיש עדים בלוד או בקסרין שהיתה אשת ר' ישמעאל בר"י אמר שלא העיד מעולם מלבד שהעיד ובבבלי ס"ד לסייע מינה‪ ,‬ודחי לה‪.‬‬ ‫איש‪ ,‬דהלא אם יאמרו שיש עדים בקסוסנון מקום רחוק והעלה עבד לכהונה ופי' בבבלי דח"ו שהעלה אלא כמעט העלה‪,‬‬ ‫פ"ב ה"י‬ ‫לפי שראה שחולקין תרומה לעבד בלא רבו‪ ,‬והעיד במקום ר"י שלא היו‬ ‫טז אלו נאמנים להעיד בגדלותן מה שראו בקטנותן‪ ,‬והיינו‬ ‫חולקין לעבד בלא רבו‪.‬‬ ‫תמתין עד שלא תנשא‪.‬‬ ‫בדברים מדבריהם וקמ"ל אף דאין תחילת העדות בכשרות‪ ,‬ושאר עדות‬ ‫הכחשת עדים לפה שהתיר‪ ,‬אמרה א"א הייתי ונתגרשה נאמנות קרוב על כהונה ולויה‪ ,‬רבי ור"ש חד העלה אח‬ ‫דאיסורין אי"צ דין עדות וסמכי' על קטן ול"ח שלא דייק‪ ,‬אבל בירו'‬ ‫במקום פלוני‪ ,‬ואמרו עדים שלא נתגרשה שם ילה"ס ע"פ אחיו‪ ,‬וחד העלה בן ע"פ אביו חד העלה לכהונה וחד‬ ‫מבואר דנאמן רק אם מצטרף עם אחר בכל דיני דמתני' וכ"כ‬ ‫הרבה ראשונים‪ ,‬אבל תוס' כ' דרק לדין קיום והינומא דלהלן [ולתרומה‬ ‫האם נאמנת דאף דלא אמרו העדים שהיתה אשת איש‪ ,‬מ"מ לא מהני ללויה ולא ידעי' מי העלה ולמה העלה‪.‬‬ ‫הפה שאסר נגד עדים‪ ,‬או"ד כיון דמפיה אנו חיין לאוסרה והלא היא אמרה‬ ‫שנתגרשה הרי"ז מותרת‪ ,‬ובטעם הדבר מבואר ברע"א דאין אשה נאמנת טו המעיד על א' שהוא בנו וכהן הוא‪ ,‬אמר רבי דהוא בנו‬ ‫כ' תוס' דמהני ע"א‪ ,‬ואף לר"י דאין נאמן לתרומה‪ ,‬מ"מ לתרומה דרבנן‬ ‫נאמן‪ ,‬אבל לעיל התבאר דר"י הצריך תרתי מדינא]‪ ,‬נאמן לומר זה‬ ‫לחובתה אלא משום שויא‪ ,‬והיינו משום דלדבריה היא אסורה והכא אבל אינו כהן‪ ,‬והיינו דחייש' שהוא בן גרושה או בן‬ ‫כת"י של אביו או רבו או אחיו וה"מ בהני דרגיל בהם‪[ ,‬וש"מ‬ ‫לדבריה היא מותרת‪ ,‬ואמרו את"ל דאינה נאמנת ילה"ס באמרה א"א חלוצה‪ ,‬ואילה"ק דאי נאמן שהוא בנו אף שהוא קרוב‬ ‫דקרובים כשרים לקיום שטרות והאריכו הראשונים בביאור הדבר]‪ ,‬וכ'‬ ‫ונתגרשה ואיכא תו"ת אם נתגרשה דשמא אמרי' סלק עדותם שהוא נאמן גם לכהונה ואי לאו לא תאמין שהוא בנו‪,‬‬ ‫הרא"ש דוקא הני דמתני'‪ ,‬ובש"ך (מ"ו) כ' כל שרגיל אצלו דומיא דמתני'‪.‬‬ ‫ומפיה אנו חיין‪ ,‬א"נ אפי' לא תסלק עדותם‪ ,‬מ"מ הוי ספק ובמקום ספק‬ ‫ומ"ט לא חשבי' כרחוק הנאמן על כהונתו‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ע"פ ע"א או‬ ‫מהני פה שאסר‪ ,‬והנה כ' תוס' ב"ב לא‪ :‬דל"א מגו במקום תו"ת‪ ,‬י"ל להצטרף עם אחר]‪ ,‬י"ל דחייש' שבנו בן גרושה והנה לכאו' הק' מעיד שראה אשת פלוני שיצאה בהינומה הוא סימן לבתולה‬ ‫וכתובתה מאתים‪ ,‬ואף דמוציאים ממון‪ ,‬פי' בבבלי כיון דרוב נשים בתולות‬ ‫דהריטב"א פליג‪ ,‬א"נ שאני פה שאסר ממגו‪.‬‬ ‫משום מגו שאינו קרובו‪ ,‬מ"מ לדבריו קרוב הוא‪ ,‬והק' רע"א דמ"ל שהוא‬ ‫נישאות בעלמא‪ ,‬ופי' הר"ן אף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ כיון‬ ‫אמתלא‪ ,‬אמרה שהיתה אשת איש ולמחרת אמרה שהיא‬ ‫קרוב ומ"ט אינו נאמן במגו‪ ,‬ועי' באחרונים ובקצוה"ח (רע"ז) פי' לירו'‬ ‫דהוא דבר של פרסום גילוי מילתא בעלמא הוא‪.‬‬ ‫באופ"א‪ ,‬ואילה"ק מרבי שהעלה בן ע"פ אביו‪ ,‬דדילמא‬ ‫גרושה ולא מהני משום פה שאסר כיון דלא הוי תכ"ד [עי' מ"מ פי"ב‬ ‫מקידושין]‪ ,‬א"נ אמרה שהיא גרושה כבר משכבר הימים‪ ,‬ומ"מ נאמנת העלה אח ע"פ אחיו‪ ,‬א"נ העלה ע"פ אביו אבל העלה מעיד שהיה פלוני יוצא מבית הספר לטבול ונאמן להאכילו‬ ‫אם נתנה אמתלא לדבריה כגון דאמרה כן מפני כת של פריצים ללויה והא דס"ד דמהני אח ע"פ אחיו אף דתרוייהו קרובים‪ ,‬אפש"ל תרומה ופי' בבבלי בתרומה דרבנן‪ ,‬ול"ח שהוא עבד דאסור ללמד‬ ‫שרצו להזדווג לה‪ ,‬כאשת שמואל שלא רצתה להזדקק דאיירי במסל"ת וכגון שמעיד אח קטן שמוחזק שהוא כהן על אחיו עבדו תורה שמא יחזיקו אותו לישראל‪ ,‬ודאמרו דעבד עולה לז'‬ ‫הגדול‪[ ,‬ואין לחוש שנפסלה אמו אח"כ]‪ ,‬א"נ שאני בנו דצריך להעיד גם‬ ‫עצמו קרואים‪ ,‬י"ל דהעבד למד מעצמו‪ ,‬א"נ רבו כטבי עבד ר"ג‬ ‫על אמו‪ ,‬והא דאינו נאמן על עצמו י"ל דאף במסל"ת אינו נאמן על‬ ‫לו ואמרה שהיא טמאה ולמחרת אמרה שהיא טהורה‬ ‫דה"מ דחייש' בעבד שרבו ישראל שמלמדו כמנהג בניו‪ ,‬א"נ יחד עם בניו‪,‬‬ ‫כמו שנתבאר מהרא"ש דיש חשש משקר כיון דיש ריוח ממון‪ ,‬עוד‬ ‫דנתנה אמתלא שלא היתה בכוחה‪.‬‬ ‫אפש"ל דקרוב נאמן‪ ,‬ומשום חשש משקר חייש' רק לאב ולא לאח אמנם [עוד אמר ר' ירמיה דוידבר עולה למנין ג' פסוקים]‪.‬‬ ‫פ"ב ה"ו‬ ‫מעיד שהיה פלוני חולק עמנו בגורן ונאמן להאכילו תרומה‪,‬‬ ‫נאמנות אשה על טהרתה משנשבית‪ ,‬אמרה נשבית אי"ז עולה כן בתי' הב' בירו'‪.‬‬ ‫אבל לא ליוחסין ופי' בבבלי בתרומה דרבנן‪ ,‬ואין לחוש לעבד‪ ,‬דאין‬ ‫וטהורה אני נאמנת‪ ,‬ואם יש עדים שנשבית אינה נאמנת‪ ,‬פ"ב ה"ח‬ ‫ואם באו עדים משנשאת או אפי' שהתירו בי"ד להנשא ע"פ כמה עדים מעלין לכהונה‪ ,‬לר' יהודה אין מעלין ע"פ חולקין בגורן לנשים מחשש גרושה או יחוד‪ ,‬ולא לעבדים שמא‬ ‫ע"א דס"ל דמעלין מתרומה ליוחסין‪ ,‬ולר"א ה"מ במקום שיש יעלו ליוחסין‪ ,‬אבל נותנים להם מתנות כהונה ולויה בביתם‪.‬‬ ‫הרי"ז לא תצא‪.‬‬ ‫אביו שהוא גוי ולכך ליכא קנס לרבי‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬אף דהחוטא נשכר‪ ,‬צ"ל חומש משתלם לכל כהן שירצה וע"כ דבקרן יש גם חיוב ממון‪ ,‬אבל י"ל‬ ‫מעיד שמקום זה בית הפרס דהחורש את הקבר עפרה מטמא‬ ‫לר"ל דהוי כעין עדים זוממים דהכל היו בכלל 'לא תענה'‬ ‫דעיקרו כגוי]‪.‬‬ ‫במגע ומשא שמא יש בה עצם והיינו עד ק' אמה שיעור גרירת המחרישה‪,‬‬ ‫והוי טומאה מדרבנן‪ ,‬ולדעת הר"ן אינו נאמן להחמיר‪ ,‬ובראב"ד ועוד‬ ‫אונס ופיתוי יתומה‪ ,‬ריב"ח אמר דפטור דאין ונתן לאבי הנערה‪ ,‬ללקות עליו ויצאו עדים זוממים דכ' 'ועשיתם לו כאשר‬ ‫ראשונים כ' איפכא דהיכא דהוחזק לטומאה אינו נאמן לטהר אלא נאמן‬ ‫והיינו כר"י הגלילי דארוסה אין לה קנס אבל לר"ע דיש לארוסה זמם' לשלם ולא ללקות‪ ,‬ה"נ הכל היה בכלל 'וכל זר לא יאכל‬ ‫רק לטמא‪ ,‬ועד כאן בתחום שבת דתחום שבת דרבנן‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ע"ע‬ ‫קנס וקנסה לעצמה ה"נ יש לה קנס וקנסה לעצמה‪ ,‬ומתני' קודש' בין בשוגג ובין במזיד ויצא 'איש כי יאכל קודש' לשלם‬ ‫ירו' עירובין פ"ג ה"ד שי' בזה]‪.‬‬ ‫כר"ע דתני שנתגיירה פחותה מבת ג' דהיא כיתומה דגר ולא ללקות‪.‬‬ ‫עדות ממון מחמת עדות שראה בקטנותו‪ ,‬ילה"ס האם‬ ‫שנתגייר כגר שנולד דמי‪ ,‬והא דתני לר"י הגלילי 'תחת אשר‬ ‫מוציאים ממון‪ ,‬כגון דמוחזק לכו"ע דתחום שבת בשדה‬ ‫עינה' לרבות את היתומה לקנס‪ ,‬י"ל שנאנסה בחיי אביה יט אופנים דמודים חכמים‪ ,‬דפליגי על ר"מ‪ ,‬ולא ס"ל לוקה‬ ‫ראובן וידוע כ"כ כהאי דסוקלין ושורפין על החזקות‪ ,‬והעידו על‬ ‫ומשלם מודים בגונב חלבו של חברו ואכלו דלוקה על החלב‬ ‫ומת אביה וקמ"ל כיון דנתחייב בחיי אביה‪ ,‬חייב ליתן לה‪.‬‬ ‫תחום שבת בשדה שמעון ואף דע"א המעיד על מיתת הבעל אינו‬ ‫ומשלם את הגניבה‪ ,‬יש שאמרו כיון דשאני אוכל חלב דהלא‬ ‫נאמן לנחלה‪ ,‬הכא איירי בב' עדים כפי שהתבאר לעיל‪ ,‬ואת"ל‬ ‫חיוב מלקות ותשלומים בבא על אחותו ותרומה‪ ,‬תנן‬ ‫אפי' היה אוכל חלבו שלו היה לוקה ואין התשלומין והממון‬ ‫במכות אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו'‪ ,‬ותנן אלו נערות שיש‬ ‫דמקבלין ילה"ס אם יזימו אותם האם משלמים‪ ,‬או"ד‬ ‫מאותו מחייב [והך תי' אזיל גם למ"ד דלוקה ואינו משלם]‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫דאין למדים דבר מדבר בעדים זוממין פי' דיכלו לומר דלא‬ ‫להם קנס הבא על אחותו וכו'‪ ,‬א"נ הק' מאוכל תרומה במזיד‬ ‫בהא דמודים חכמים ב'גונב' תרומת חברו ואכלה דלוקה‬ ‫נתכוונו אלא לומר היכן תחום שבת‪.‬‬ ‫משלם קרן משום גזל השבט ואין משלם את החומש‬ ‫ומשלם דאם היה אוכל תרומת עצמו היה חייב‪ ,‬וכעי"ז אמרו בהא‬ ‫דליכא כפרה במזיד‪ ,‬לר' יוחנן ביאור סתירת המשניות אם התרו בו‬ ‫ילה"ס האם נאמן ששמע על פלוני אומר שאשתו‬ ‫דמודים חכמים ב'חוסם' פרתו של חברו דלוקה ומשלם‬ ‫לוקה‪ ,‬ואם לא התרו בו משלם‪ ,‬דס"ל לר' יוחנן דאם התרו‬ ‫אסורה‪ ,‬וכן אשה על בניה שאסורים בתרומה‪ ,‬והנה ודאי דאין‬ ‫ו' קבין לפרה וד' קבין לחמור דהכי הוא שיעור אכילתם‪ ,‬וכן‬ ‫לוקה ואינו משלם דכ' 'כדי רשעתו' משום רשעה א' אתה‬ ‫נאמנים לאסור אלא נאמנים רק בדרבנן להקל‪ ,‬ושמא הכא מבעי אי הוי‬ ‫אמרו גבי חייבי מיתות בידי שמים דמצינו שלוקין ומשלמים‬ ‫עדות להחשיבה כקול‪ ,‬דבמקום קול חייש' אבל לא חייש' לקול היוצא‬ ‫מחייבו‪ ,‬והא דל"א דמשלם ואינו לוקה דכ' 'והפילו לפני‬ ‫גבי גנב תרומת הקדש כהן שהקדיש תרומה ואכלה דלוקה‬ ‫מפני נשים וקטנים‪.‬‬ ‫השופט והכהו כדי רשעתו' דהיינו שהרשיעו אותו בב' רשעיות‬ ‫ומשלם [אבל צ"ע מה הוסיף בתרומת הקדש הלא מעילה במיתה ילפי'‬ ‫ממיתה בתרומה]‪.‬‬ ‫'והכהו' דלוקה רק במספר ולא משלם‪.‬‬ ‫נאמן להעיד שהיה בקציצה פלוני ופלוני פי' שהיו ממלאין‬ ‫אבל ילה"ק על סברא זו מהא דהבא על אחותו קטנה לוקה‬ ‫יח לר"ל לעולם אינו משלם ואפי' לא התרו בו‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫בשעה‬ ‫חביות קליות ואגוזין ושוברין לפני התינוקות‬ ‫ואינו משלם ולנתן ב"ה משלם ואינו לוקה ומ"ט אינו לוקה ומשלם‬ ‫דאם היו מתרין היה לוקה לכך אינו משלם והא דתני האוכל‬ ‫פלוני‬ ‫נקצץ‬ ‫שהיה אדם מוכר שדה אחוזה ואומרים‬ ‫קנס דהלא הבא על אחותו בוגרת לוקה‪ ,‬ולכך אמרו דאם‬ ‫תרומה בשוגג משלם קרן וחומש וכן מתני' דידן דאלו נערות‬ ‫לאחוזתו‪,‬‬ ‫פלוני‬ ‫מאחוזתו‪ ,‬וכשחוזר ולוקח עשו כן ואמרו חזר‬ ‫אין חלות החיובים באותו זמן ליכא קלב"מ בממון ומיתה וכן‬ ‫וכעי"ז היו עושים לנושא ולמגרש אשה שאינה ראויה לו‪ .‬דחייב על אחותו‪ ,‬י"ל דמתני' כר"מ דלוקה ומשלם דס"ל עד‬ ‫ממון ומלקות ולכך הא דמודים חכמים בחוסם פרת חברו‬ ‫אין אדם מעיד על קטנותו לאפוקי ממונא‪ ,‬ואפי' באופן שהדבר זומם על ממון לוקה משום לא תענה ומשלם כאשר זמם‪[ ,‬וצ"ע מה הק'‬ ‫לפי דמתחייב מלקות מחסימה ראשונה ובתשלומים על‬ ‫בעלמא מפורסם‪ ,‬כגון שהיה דרך לפלוני במקום הזה ולהתיר בשוגג הלא לעיל הביאו למזיד‪ ,‬וכיון דמזיד אף שוגג ועי להלן]‪ ,‬דיליף‬ ‫כל חסימה וחסימה וה"נ י"ל בגונב חלבו של חברו או תרומת חברו‬ ‫ללכת בתוך שדהו‪ ,‬ושהיה מעמד ומספד לפלוני במקום הזה‪ .‬ר"מ ממוציא שם רע דכ' 'ויסרו אותו' מכות‪' ,‬וענשו אותו'‬ ‫דמתחייב בגניבה מיד ובמלקות אינו חייב עד שיאכל‪ ,‬אבל הק' ר"ז‬ ‫ממון‪ ,‬אבל לחכמים שאני מוצש"ר דמתחייב בדיבור ואין‬ ‫עדות קטן ‪ ,‬מבואר במתני' דמהני עדות רק בגדלותן‪ ,‬למדים ממנו לכ"מ [ואף דעדים זוממים נמי הוי דיבור‪ ,‬כ' תוס' דמ"מ‬ ‫דהלא המצית גדיש חברו מתחייב מיתה בשבולת‬ ‫הראשונה‪ ,‬ובתשלומים חייב על כל שבולת ושבולת וע"כ‬ ‫אמנם נאמנים קטנים ואשה להעיד על נחיל של דבורים לא הוי חידוש דמתחייבים מחמת דיבורו]‪ ,‬וה"נ אין מלמד לחייב‬ ‫שיצא משדה פלוני לפלוני דלא זכתה שדה השני אלא מדרבנן ממון ומלקות בכ"מ‪ ,‬והא דאמרו בשם ר' יוחנן [א‪.‬ה‪ .‬ובתרומות‬ ‫דהא דפטור בתשלומין מחמת המיתה היינו כיון שיש בכל שבולת‬ ‫התראת מיתה לתשלומים פי' ראוי להתחייב במיתה אף בשיבולת‬ ‫משום דרכ"ש‪ ,‬וה"מ דמפריחים דבורים כן‪ ,‬וה"מ שמעידים בשם ר"ל‪ ,‬ובדף נו‪ .‬בשם ר' יוחנן]‪ ,‬המזיד בחלב ושוגג בקרבן‬ ‫מיד‪ ,‬אבל יצאו וחזרו אמרי' דהעידו מחמת יראה ופיתוי‪ .‬מתרין בו ולוקה ומביא קרבן אע"פ דבעלמא ס"ל לר"ל דלא לוקה‬ ‫השניה וה"נ כל חסימה וחסימה חייב עונש ותשלומים‪ ,‬וצ"ל‬ ‫ולא משלם‪ ,‬י"ל דשאני קרבן ומלקות דזה לשמים וזה‬ ‫בהא דמודים חכמים בחוסם פרתו של חברו דלוקה‬ ‫ומשלם‪ ,‬י"מ דברייתא לצדדים קתני ובחוסם בתרומה‬ ‫לבי"ד‪ ,‬אבל ב' דברים המסורים לבי"ד‪ ,‬בי"ד תופסים רק‬ ‫אלו נערות‬ ‫ומוקדשין דחסם בפני דייש של תרומה [שתרם בשבלין] או בשדה‬ ‫דבר אחד‪.‬‬ ‫פ"ג ה"א‬ ‫הקדש דליכא בה חסימה כמבואר בבבלי בב"מ‪ ,‬ואמרו דאף דחכמים ס"ל‬ ‫נערות שיש להם קנס פי' נערה שהביאה ב' שערות עד ו' חודשים‪,‬‬ ‫ונאנסה כשהיא בתולה נותן לאביה חמישים כסף כדכ' 'ונתן האיש השוכב לכו"ע אין מיתה ותשלומים‪ ,‬דכ' 'ומכה בהמה ישלמנה‬ ‫בעלמא דלוקה ואינו משלם מ"מ איכא פעמים דלוקה ואינו משלם והיינו‬ ‫בחסימה בעלמא‪ ,‬ופעמים משלם ואינו לוקה והיינו בתרומה וקדשים‪,‬‬ ‫וגו'‪ ,‬ממזרת נתינה כותית‪ ,‬וגיורת שנתגיירה ושפחה ומכה אדם יומת' ודרשי' מה מכה בהמה לא חילקת בין‬ ‫וי"מ בחוסם ע"י שליח דכיון דאין שליח לדבר עבירה השליח לוקה‬ ‫שנשתחררה ושבויה שנפדית פחות מבנות ג' שנים ויום שוגג למזיד לחייבו ממון לפי דאדם מועד לעולם ה"נ מכה אדם‬ ‫והמשלח חייב בתשלום דהלא שכרה כדי שתאכל וחסמה‪ ,‬והא דאין‬ ‫אין חילוק בין שוגג למזיד לפטור ממון משום דקים ליה בדרבה‬ ‫א' דאף אם נבעלה בתוליה חוזרין‪.‬‬ ‫שליח לדבר עבירה מהא דכ' 'דם יחשב לאיש ההוא' ולא‬ ‫מיניה [ואף בשוגג פטור מתשלומין]‪ ,‬ומח' ר"י ור"ל במלקות‬ ‫וממון‪ ,‬לר' יוחנן יש ממון אצל מלקות כשלא התרו בו‪ ,‬דאי‬ ‫עוד נערות שיש להם קנס‪ ,‬הבא על אחותו‪ ,‬וכן אחות אביו‬ ‫לשולחיו‪.‬‬ ‫בנים‬ ‫ואחות אמו‪ ,‬אחות אשתו ואשת אחיו [שיש לו‬ ‫התרו אינו לוקה ומשלם‪ ,‬ולר"ל אף אין ממון אצל מלקות‬ ‫אכל תרומה באיסור נוסף‪ ,‬כשגג בתרומה והזיד בחמץ או‬ ‫דילפי' והיה אם בן הכות ה'רשע' לאשר הוא 'רשע' למות‪.‬‬ ‫אחי‬ ‫ואשת‬ ‫מאשה אחרת אבל לא מאשה זו דא"כ אינה בתולה]‬ ‫נזיר או יו"כ‪ ,‬אי חשיבי ב' דברים ניחא י"מ דלכו"ע לוקה‬ ‫אביו ונדה יש להם קנס‪ ,‬ואע"פ שהם בכרת אין בהם‬ ‫ומשלם‪ ,‬וי"מ דהנה אף לר"ל ריבתה תורה דאוכל תרומה בשוגג משלם‬ ‫מיתת בי"ד דאילו היה מיתת בי"ד אין בהם תשלומין דאיכא קלב"מ‪ .‬נתן בר הושעיה תי' לסתירת המשניות בבא על אחותו דדוקא‬ ‫וצ"ל דהריבוי כדי דלא נימא לפוטרו מחמת מלקות דתרומה אבל הכא‬ ‫נערה דאית לה קנס‪ ,‬משלם ממון‪ ,‬אבל בבוגרת דלית לה‬ ‫דאיכא מלקות מצד דבר אחר אמרי' דלוקה ואינו משלם‪ ,‬ואם חשבי'‬ ‫יז הטעם דמשלם קנס לפסולות‪ ,‬אף דכ' 'ולו תהיה קנס‪ ,‬לוקה‪ ,‬ואע"פ דיש לבוגרת בושת ופגם ונימא דישלם‬ ‫לה כדבר אחד מחמת דאתה מחייבו על אכילה אחת‪ ,‬תליא במח'‬ ‫לאשה'‪ ,‬לר"ל ילפי' מדכ' 'מוהר הבתולות' ריבה הרבה ולא ילקה י"ל דאיירי כגון שפיתתה או שמחלה לו על הבושת‬ ‫ר"י ור"ל לר"י לוקה ואינו משלם‪ ,‬ולר"ל דבעלמא חייבי מלקות שוגגים‬ ‫בתולות ודתנן שאין לקיים את הפסולות משום איסורא דרביע עלה‪ ,‬ופגם‪ ,‬ומבואר דס"ל לנתן בר הושעיה דבמקום מלקות וממון‬ ‫פטורים מתשלומים כיון דריבתה תורה אוכל תרומה לתשלומים‪ ,‬משלם‬ ‫והיינו דתנן דאין מצוה אלא באשה הראויה לו‪ ,‬ור"ז ס"ל דכתובה דאו' משלם ואינו לוקה‪ ,‬י"א מדכ' 'כדי רשעתו' אתה מחייבו‬ ‫ואינו לוקה‪.‬‬ ‫והיינו כמוהר הבתולות והק' דלא כ' בתולות כמוהריות דהיה משום רשעה אחת‪ ,‬והא דדוקא משלם ואינו לוקה ילפי'‬ ‫משמע דליתן לכל המפותות ככתובתה‪ ,‬א"נ אפי' אי כ' מוהריות כבתולות‪ ,‬מעדים זוממים דמשלמים ואינם לוקים דבפי' ריבתה תורה‬ ‫קלב"מ בכרת וממון‪ ,‬הנה אין בין שבת ליו"כ אלא שזה‬ ‫זדונו בידי אדם בבי"ד וזה זדונו בידי שמים כרת‪ ,‬אבל לענין‬ ‫היה אפשר לרבות פסולות דמוהר היינו תשלום לאנוסות‪ ,‬ופי' ר"ז דכ' עדים זוממים לתשלום‪ ,‬וי"א מדכ' 'והכהו לפניו כדי רשעתו'‬ ‫תשלומין שוים הם דבתרוייהו איכא קלב"מ‪ ,‬לר' נחוניה בן‬ ‫'אם מאן ימאן אביה'‪ ,‬דלכאו' אתי למעט שמיאנו שמים‪ ,‬דדוקא אם יוצא במכותיו ידי רשעו‪ ,‬ולא מי שאומרים לו‬ ‫הקנה משום דיו"כ כשבת‪ ,‬ולר"ש בן מנסיא משום דילפי'‬ ‫וכיון דכ' 'מאן ימאן' ש"מ אף שמיאנו שמים‪ ,‬ומ"מ הבא 'עמוד ושלם'‪.‬‬ ‫על השפחה פטור דכ' 'מהר ימהרנה לו לאשה' דוקא שיש‬ ‫כריתות ממיתת בי"ד‪ ,‬ונ"מ בבא על נערה נדה דחייב כרת‬ ‫בה הויה ולא שפחה‪ ,‬ואחותו אף דאין לו הויה אבל יש הטעם דהאוכל תרומה משלם אליבא דר"ל‪ ,‬הא דהאוכל‬ ‫ויפטר מקנס‪ ,‬ואף לר' יוחנן לעיל דמחייב היכא דלא התרו מ"מ הכא‬ ‫לאחרים הוייה‪ ,‬ובתו דיש הוייה אצל אחרים מ"מ אין לה תרומה במזיד משלם ואינו לוקה‪ ,‬לנתן בר הושעיה ניחא‪,‬‬ ‫יפטור כיון דמחוייב בכרת אף ללא התראה‪ ,‬וכן אחות אשתו שהיא‬ ‫קנס דמתחייב בנפשו מיתת בי"ד‪ ,‬וקים ליה בדרבה מינה‪ ,‬כפי ולר' יוחנן איירי במזיד ללא התראה‪ ,‬אבל לר"ל דס"ל דמזיד‬ ‫בכרת‪ ,‬דלר' נחוניה ב"ה לא דמיא הני כריתות לשבת לפי‬ ‫ללא התראה אינו לוקה ואינו משלם‪ ,‬ילה"ק מ"ט משלם [והיינו באופן‬ ‫שיתבאר בהמשך‪.‬‬ ‫שיש בנדה היתר אחר טהרתה ואחות אשתו אחר מיתת אשתו ולר"ש‬ ‫שלא נתחייב בתרומה מתחילה ע"י גזילתו כדלהלן יח‪ ,].‬וכן צ"ב מהא‬ ‫איכא קלב"מ דילפי' חייבי כריתות ממיתת בי"ד‪ ,‬עוד אמרו יש‬ ‫דהאוכל תרומה בשוגג משלם ולר"ל הול"ל דאינו לוקה ואינו‬ ‫נתינים אסורים דדוד גזר עליהם לפי שלא היו גומלי חסדים כישראל‪,‬‬ ‫להוכיח להני דכרת פוטר מתשלומין דיש קלב"מ בכרת ומלקות‬ ‫משלם‪ ,‬ואי"ל דמתני' כר"מ דס"ל לוקה ומשלם [ובשוגג אינו לוקה]‪,‬‬ ‫וגזר עליהם פסול משפחה‪ ,‬אבל לא משום שפחה‪ ,‬דא"כ‬ ‫תני דכמו דאין מלקות בשבת משום דאין לוקין על לאו שניתן‬ ‫דהלא כ' 'ואיש כי יאכל קודש בשגגה' ופשיטא דאי"ל‬ ‫אין קנס בהבא על הנתינה כשפחה שאין לה קנס‪.‬‬ ‫לאזהרת מיתת בי"ד ה"נ אין לוקין על כרת ביו"כ משום דדמי‬ ‫דקרא רק אליבא דר"מ‪ ,‬וכן אי"ל דחומש הוי קרבן ואף‬ ‫כותים הביאם מלך אשור מכותה תחת בנ"י שהגלם לאשור‪ ,‬ובתחילה‬ ‫זל"ז‪ ,‬ודלא כתני דאלו הן הלוקין [דס"ל לוקין על חייבי כריתות]‪.‬‬ ‫הקרן הוי קרבן ונתבאר לעיל דמשלם קרבן אפי' במקום מלקות‬ ‫לא יראו את ה' ושילח בהם ה' אריות והרגו בהם‪ ,‬ולבסוף נתגיירו לרבי‬ ‫וכדתנן דאינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים ומשמע‬ ‫הוו גרי אריות ואינם גרי אמת‪ ,‬ולרשב"ג גרי אמת‪ ,‬ומתני'‬ ‫לכאו' דהוא קנס מהא דמוסיף על התשלומים‪ ,‬וכן משמע דהוא קנס כ הנה השוחט אותו ואת בנו לשם ע"ז‪ ,‬לר' יוחנן אם התרו‬ ‫דכותית יש לה קנס כרשב"ג‪ ,‬ואילה"ק דמתני' אף כרבי‬ ‫מהא דאם אכל תרומה טמאה דמשלם חולין טהורים‪ ,‬ואם בו משום אותו ואת בנו ולא התרו משום ע"ז לוקה ואע"פ דממון‬ ‫דהנה תנן בי' יוחסין דכותים אסורים בקהל ומותרים בפסולים והיינו‬ ‫שילם חולין טמאין במקום חולין טהורין יצא‪ ,‬ולכאו' משום וחייבי מיתות שוגגין אינו משלם מ"מ מלקות שאני‪ ,‬ואם התרו משום‬ ‫בכותי שנתגייר‪ ,‬ואסורים משום דחייש' לעבד ועכו"ם הבא על‬ ‫דהוי קנס [ומוכח מכאן דס"ל לירו' דמשלם לפי מידה ולא לפי דמים]‪ ,‬אך ע"ז נסקל ואינו לוקה‪ ,‬ולר"ל אינו לוקה אפי' לא התרו משום‬ ‫בת ישראל דהולד ממזר והלא לממזר יש קנס‪ ,‬ואף דהוי המע"ה‬ ‫מ"מ אי"ל כן כיון דא"כ יצטרך לשלם את החומש דוקא ע"ז כיון דאם היו מתרים משום ע"ז היה נסקל‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫מ"מ קנסו כדי דלא יהיה חוטא נשכר‪ ,‬אבל י"ל דרק לחומרא‬ ‫לבעלים כמו הקרן דצריך לשלם דוקא לבעלים‪ ,‬ואינו כן דהלא דהספק הנ"ל האם כרת פוטר ממלקות א"ש אליבא‬ ‫חשבי' כממזר משום מעלה ביוחסין‪ ,‬אבל בעלמא אזלי' אחר‬ ‫דר"ל‪ ,‬ואף אליבא דר' יוחנן וכגון בדבר אחד דחיוב המלקות שתלקח לגוברין‪ ,‬כיון דיש למפותה כתובה‪ ,‬ולריבר"י דיש לאנוסה לה מכר וקנס‪ ,‬וטעמא דרבנן דרשי' 'נער' חסר באונס אף‬ ‫כתובה מנה כיון דכנסה בעולה יש לה תנאי כתובה‪ ,‬אבל קטנה‪ ,‬ולר"מ י"ל כיון דכ' 'נערה' ללמד על כל הפרשה‬ ‫מאותו חיוב של הכרת‪ ,‬אבל לא בב' דברים כאותו ואת בנו וע"ז‪.‬‬ ‫לר"ל דחייבי מלקות שוגגים פטורים מתשלומים אף רבנן דמכות ילה"ס לרבנן האם יש תנאי כתובה לבנות אנוסה דמחד אין שהיא נערה‪ ,‬וטעמא דר"מ דכ' 'נער' במוציא ש"ר וה"נ כ'‬ ‫באונס‪ ,‬אלא מוציא ש"ר קדים וע"ע להלן‪ ,‬והלא קטנה אינה‬ ‫לה כתובה‪ ,‬ומאידך יצא כסף כתובתה בקנסה‪.‬‬ ‫ורנב"ה ור"ש בן מנסיא ס"ל דחייבי כריתות פטורים מממון [דבכל‬ ‫נסקלת‪ ,‬ולרבנן י"ל דאתי ללמד בבא עליה דרך זכרות‬ ‫כרת איכא גם לאו]‪ ,‬מ"מ איכא נ"מ בין רבנן לרנב"ה ור"ש בן מנסיא פ"ג ה"ו‬ ‫האונס שותה בעציצו אפי' מאוס והיינו אפי' מוכת שחין או שלא כדרכה‪.‬‬ ‫בחייבי מלקות וממון דלרבנן דמכות אף חייבי מלקות פטורים‬ ‫מתשלומים אבל לרנב"ה ור"ש בן מנסיא כר"מ דלוקה ומשלם‪ ,‬חיגרת סומה‪ ,‬אבל אם נמצא בה דבר זימה אחר שכנסה‪ ,‬מיתת הבא על הקטנה לרבנן‪ ,‬רב אמר בסקילה דנער מרבה‬ ‫וכגון הבא על הממזרת או המצית גדיש של חברו ביו"ט יגרשנה‪ ,‬או שהיא מפסולי קהל אינו מקיימה דכ' 'ולו תהיה אף קטנה לסקילה ולא לחנק‪ ,‬והק' ר' יעקב מ"ט לא ריבו בוגרת‬ ‫דליכא כרת [דלרבנן כיון דיש חיוב מלקות אינו משלם]‪ .‬לאשה' אשה הראויה לו‪ ,‬י"מ דילפי' גז"ש ממוציא ש"ר לסקילה‪ ,‬וכ"ת נערה ולא בוגרת א"כ אף נערה ולא קטנה‪,‬‬ ‫הנה התבאר לעיל יז‪ :‬דר"ל ס"ל דתנא דאלו נערות דחייבי לאוין משלמים דכ' 'ולו תהיה לאשה' והתם אי"צ דהלא היא אשתו דדוקא וכ"ת תחת אשר עינה לרבות קטנה לקנס וה"נ לענין סקילה‪,‬‬ ‫קנס משום דאתיא כר"מ‪ ,‬ואמרו דרישא דתנא דאלו נערות אתיא אשה הראויה לו‪ ,‬אבל הק' דא"כ לא יהיה קנס באשה מ"מ ה"נ נימא בוגרת לקנס‪ ,‬ואמר רב דאף שניצחו ר' יעקב‬ ‫כרבנן דאלו הן הלוקין אפי' לר"ל והיינו גבי ממזרת ונתינה [דדוד שאינה ראויה לו ולעיל מרבינן מקרא דאף האסורה לו בכלל קנס‪ ,‬מ"מ הלכה דקטנה בסקילה‪ ,‬וטעם הדבר פי' בשם‬ ‫גזר עליהם] וכותית [כמ"ד גרי אמת] דלית בהו לאו‪ ,‬ואע"פ דהבא וע"כ דלו תהיה לאשה אלא איסורא דרביע עלה‪[ ,‬ובבבלי פי' דל"א עשה שמואל דכ' 'ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ולנערה לא‬ ‫על ממזרת בלאו‪ ,‬י"ל כגון ממזר הבא על הממזרת דמותר דוחה ל"ת בכה"ג דפעמים ממאנת וליכא לעשה]‪ ,‬ובשם ר"א למדו תעשה דבר' ומדכ' לבדו וכ' לא תעשה ילפי' דיש אחרת בסקילה‬ ‫מהגז"ש דלו תהיה לאשה דאם גירש אומרים לו שיחזיר דומיא והיא פטורה‪.‬‬ ‫בה [וקמ"ל דאיכא קנס אע"פ דהם מפסולי קהל]‪.‬‬ ‫דמוציא שם רע דצריך להחזיר‪ ,‬וכדתני ר"ח דאונס ומוציא ש"ר‬ ‫פ"ג ה"י‬ ‫פ"ג ה"ב‬ ‫שהוציאו כופין אותן להחזיר ואם היו כהנים לוקין‪.‬‬ ‫הודאת בע"ד בממון וקנס‪ ,‬המודה שפיתה בת פלוני‬ ‫אלו נערות שאין להן קנס‪ ,‬גיורת ושפחה לאחר ג' שנים‬ ‫דסתם עכו"ם פרוצים בעריות‪ ,‬ושבויה‪ ,‬לת"ק אין לה קנס אף כב ממתי הבא על אשה בחנק ולא בסקילה‪ ,‬הנה הבא על משלם בושת ופגם ולא קנס‪ ,‬שגנב משלם קרן ולא כפל‬ ‫דמדאו' בחזקת כשרות‪ ,‬גזרו עליה איסור שלא תנשא‪ ,‬וכיון דהוי בעולה אשת איש נשואה בחנק‪ ,‬ועל ארוסה בסקילה‪ ,‬ול"ד נשואה אלא אף ותשלומי ד' וה'‪ ,‬שהמית שורי את פלוני או שורו של‬ ‫אין לה קנס‪ ,‬א"נ דוקא באיסורין אזלי' אחר חזקה‪ ,‬אבל ממון לא מפקינן בא עליה בעלה בבית אביה הבא אחריו בחנק‪ ,‬ואפי' אחר פלוני‪ ,‬משלם‪ ,‬אבל המית עבדו של פלוני אינו משלם‪,‬‬ ‫מספיקא‪ ,‬ולר' יהודה שבויה בקדושתה‪ ,‬י"מ רק לענין קנס‪ ,‬שבא עליה כדרכה הבא אחריו בחנק‪ ,‬אמנם בעלה אפי' דכל המשלם יותר ממה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו‪.‬‬ ‫וי"מ אף כתובתה מאתים‪ ,‬וי"מ אף אוכלת בתרומה וכל‬ ‫מתני' דפ"ב דאינה אוכלת בתרומה דלא כר' יהודה‪ ,‬וכדאמר ר' דוסא בא שלא כדרכה הבא אחריו בחנק‪ ,‬דכ' 'בעולת בעל' וכדתני כד יש להוכיח דכל השלשים של עבד הוי קנס ול"א דרק‬ ‫דאף אחר שבא כדרכה‪ ,‬אינה בכלל בתולה‪ ,‬באו על נערה היותר מדמיו הוי קנס‪ ,‬דתנן המשביע חברו שהמית את עבדו‬ ‫דשבויה אוכלת בתרומה‪ ,‬והלכה כר' דוסא‪.‬‬ ‫המאורסה ב' בנ"א‪ ,‬הא' בסקילה והב' בחנק‪ ,‬באו עליה י' ואח"כ הודה שנשבע לשקר פטור דחיוב שבועת הפקדון רק בממון‬ ‫פ"ג ה"ג‬ ‫כל המתחייב בנפשו בבי"ד פטור מקנס משום קלב"מ דכ' שלא כדרכה וא' כדרכה‪ ,‬כולם בסקילה‪ ,‬ואם כולם כדרכה ולא בקנס‪ ,‬וכ"ת דאיירי בעבד מוכה שחין‪ ,‬הלא תניא‬ ‫'אם לא יהיה אסון פי' שהאשה לא מתה ענוש יענש'‪ ,‬והיינו הא' בסקילה והשאר בחנק‪ ,‬וכן הערו י' וא' גמר כולם בברייתא ולא נמצאת לפנינו‪ ,‬המשביע חברו שהמית שורו את‬ ‫בסקילה‪ ,‬גמרו כולם הראשון בסקילה והשאר בחנק‪ ,‬בנו חייב כופר ליורשי המת‪ ,‬וא"א לומר במוכה שחין דא"כ יהיה‬ ‫הבא על בתו ובת בתו‪ ,‬ובת בנו‪ ,‬ועל בת אשתו ובתה‪ ,‬ובת‬ ‫ובפנויה באו עליה י' שלא כדרכה וא' כדרכה כולם בקנס‪ ,‬פטור‪ ,‬וכ"ת כמ"ד דמשלם דמי מזיק אפי' נהרג אינו שוה כלום‪,‬‬ ‫בנה‪ ,‬וקמ"ל בבתו אף דהקנס לאביה‪ ,‬לר"ע להלן דארוסה יש לה‬ ‫כולם כדרכה הראשון בקנס והשאר פטורים‪ .‬פנויה שבאו הלא ס"ל להך מ"ד דכופר קנס ופשיטא דפטור‪ ,‬וע"כ בעבד ובן‬ ‫עליה י' כדרכה בוררת א' מהם והשאר נפטרו מלקחתה וחוזרת שיש לו דמים‪ ,‬ומ"מ פטור בעבד דכל השלשים הוא קנס‪ ,‬ויצא קנסו תחת‬ ‫יוסי‬ ‫קנס וקנסה לעצמה כגון שנתארסה ונתגרשה‪ ,‬ולר'‬ ‫נזקו‪.‬‬ ‫הגלילי להלן דארוסה אין לה קנס‪ ,‬כגון שמת אחר שבא עליה‬ ‫בה ובוררת אחר‪.‬‬ ‫וקמ"ל דאינה תובעת את היורשים קנס‪.‬‬ ‫לצאת ידי שמים בקנס ושחרור עבד כנעני‪ ,‬אין משלם‬ ‫חייבי מיתות בי"ד פטורים מקנס אף בשוגג‪ ,‬דכ' 'אם יהיה האונס נושא את הראויה לו‪ ,‬אבל היתה אחותה נשואה לו‪,‬‬ ‫אדם קנס ע"פ עצמו אפי' לצאת יד"ש‪ ,‬ואין להוכיח מר"ג‬ ‫פטור‪ ,‬ואף לאחר שמתה אחותה כיון דנפטר בשעת העמדה‬ ‫אסון' וכ' 'אם לא יהיה אסון'‪ ,‬וכ"מ במתני' דאמרו לפטור בדין‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬לענין קנס מבואר דאזלי' כשעת האונס‪ ,‬ונ"מ במת אביה‪ ,‬ויש דאמר שיוכל לשחרר את טבי עבדו מחמת שהפיל את‬ ‫והדר תני דכל המתחייב בנפשו והיינו לאתויי שוגג‪ ,‬וכן מדכ' לעי' בנשא אחותה לאחר האונס ומתה אחותה‪ ,‬או דהכל אזיל ע"פ שעת שינו‪ ,‬וא"ל ר' יהושע שאין לו בי"ד ועדים‪ ,‬אבל י"ל דש"מ‬ ‫דס"ל דאין לשחרר עבד כנעני דאל"כ היה משחררו ש"מ‬ ‫'מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת' מכה בהמה חייב העמדה בדין]‪.‬‬ ‫אין כופין יבם לייבם את האנוסה י"מ שמת לאחר שכנס ואף דאין ראיה שאין לצאת יד"ש בקנס‪.‬‬ ‫ממון אף בשוגג‪ ,‬וה"נ מכה אדם פטור מממון אף בשוגג‪.‬‬ ‫דכופין את האונס להחזיר‪ ,‬מ"מ דרשי' בתוספתא מקרא‪ ,‬וי"מ שמת‬ ‫פ"ג ה"ד‬ ‫נערה שנתפתתה‬ ‫האונס קודם שכנס‪ ,‬וקמ"ל דל"א שקנאה בביאת האונס‪.‬‬ ‫פ"ג ה"ז‬ ‫כא נערה מאורסת שנתגרשה ונאנסה [דבעודה ארוסה‬ ‫פ"ד ה"א‬ ‫יתומה או נערה שנתארסה ונתגרשה הנה תנן דאמר ר"א‬ ‫מתחייב בנפשו ואינו משלם קנס]‪ ,‬לר"י הגלילי אין לה קנס דכ'‬ ‫למי אזיל תשלומי פיתוי ואונס‪ ,‬מפתה נותן בושת ופגם‬ ‫דהאונס חייב ומפתה פטור ומצינו מח' מה הביאור בחייב ופטור‬ ‫'אשר לא אורסה'‪ ,‬ולר"ע קנסה לעצמה‪ ,‬דאשר לא‬ ‫פי' נזק‪ ,‬ומבואר בירו' כיון דיכול למוסרה למנוול ומוכה שחין‪ ,‬וקנס‬ ‫ובמי נאמר הפטור‪ ,‬לר' יוחנן ובשם ר"ח ר"א כר"ע דבוגרת‬ ‫אורסה לאביה‪ ,‬ואם אורסה לעצמה‪ ,‬והא דלר"ע אין קנס‬ ‫לאביה‪ ,‬ובתפוסה פי' אונס דכ' ביה 'ותפשה'‪ ,‬לתנא דמתני' אף‬ ‫לעצמה במוכת עץ שנתמעטה מ'בתולה'‪ ,‬ובוגרת שנתמעטה‬ ‫קנסה לעצמה‪ ,‬ואונס חייב בקנס ובושת ופגם‪ ,‬ומפתה‬ ‫הצער ובטור הביא ראב"ד דצער אנוסה לעצמה‪ ,‬ולר"ש אין אונס‬ ‫פטור בבושת ופגם רק ביתומה דמוחלת אבל נתארסה‬ ‫מ'נערה'‪ ,‬דשאני 'אשר לא אורסה' דלא נכתב לעצמו אלא ללמד‬ ‫משלם צער‪ ,‬וה"מ צער מחמת הביאה לתנא דמתני' לאביה‪,‬‬ ‫ונתגרשה בחיי אביה לא יכולה למחול דאכתי הוא של אביה ככסף‬ ‫חמישין במפתה בגז"ש מאונס‪ ,‬ולר"י הגלילי ילפי' חמישין‬ ‫ולר"ש אינו משלם‪ ,‬אבל צער שלא מחמת הביאה כגון חבל בה‬ ‫קידושיה ואין אדם מוחל על שאינו שלו‪ ,‬ובקנס אף המפתה‬ ‫'כסף' 'כסף'‪.‬‬ ‫סימה את עינה או קטע ידה או שיבר רגלה‪ ,‬לר' יוחנן‬ ‫חייב כיון דאין חיוב אלא משעת העמדה בדין ואין אדם מוחל על‬ ‫חיוב קנס ע"פ שעת האונס ולא ע"פ שעת העמדה בדין‪ ,‬ולכך בא‬ ‫לאביה דמעש"י עד שבגרה מד"ת לאביה ורק משבגרה‬ ‫דבר שאינו ברשותו‪ ,‬וכדתני דמת האב לאחר העמדה‬ ‫עליה ונתארסה ונתגרשה אף לר' יוסי הגלילי משלם קנס‬ ‫מעש"י שלה ומ"מ אין הכל לאביה אלא עושים סגולה פי' לוקחים‬ ‫בדין‪ ,‬האחין יורשין‪ ,‬ומת קודם העמדה בדין שלה ולא של האחין‪,‬‬ ‫דבשעת האונס לא היתה ארוסה‪ ,‬וכדאמר ר' אחי דאין להק' על‬ ‫שדה והאב אוכל פירות‪ ,‬ומסייע לר' יוחנן דחובל בבנו של חברו‬ ‫ולר' מנא מפתה פטור בכל ואף מקנס אף דלא מהני מחילה על‬ ‫ריב"ח לעיל דאין ליתומה קנס דהא דכ' 'תחת אשר עינה' לרבות‬ ‫משלם מיד‪ ,‬ובבתו של חברו יעשה סגולה‪ ,‬ולר"ל צער‬ ‫שאינו ברשותו‪ ,‬כ' הרמב"ן דגופה מסרה לו לעשות בה כרצונה‪ ,‬ובשם‬ ‫את היתומה לקנס‪ ,‬איירי שבא עליה בחיי אביה ומת האב‬ ‫בעלמא נותן לעצמה דמד"ת אף עד שבגרה לעצמה ורק‬ ‫מדרבנן האב זכאי במעש"י דדרשי' בבבלי דאב דומיא דאדון שמעש"י‬ ‫שמאי ר"א כריה"ג דאין קנס לבוגרת וחייב ופטור היינו בושת‬ ‫דאזלי' ע"פ זמן האונס וה"נ הבא עליה ונשאת נותן לאביה‬ ‫שלה‪ ,‬וכיון דלקטנה לא איצטריך דיכול למוכרה‪ ,‬י"ל דתנהו ענין לנערה‪,‬‬ ‫ופגם‪.‬‬ ‫[א‪.‬ה‪ .‬אמנם חיוב הקנס חל בשעת העמדה בדין‪ ,‬כמבואר להלן ה"ז]‪.‬‬ ‫ומסייע לר"ל מחובל בבתו קטנה הנזק שלה ופטור‬ ‫פ"ג ה"ח‬ ‫פ"ג ה"ה‬ ‫תשלומי אונס ומפתה‪ ,‬אונס ומפתה נותנים בושת ופגם כג שיעור תשלומי קנס בושת ופגם‪ ,‬בושת ופגם הכל מבושת ופגם‪ ,‬וכן מסייע דאחרים שפגעו בה נזקה שלה‬ ‫וקנס‪ ,‬ולתנא דמתני' מוסיף האונס צער ולר"ש אינו לפי המבייש ומתבייש‪ ,‬ולא דומה גדול לקטן‪ ,‬דהגדול והשאר 'שבת' שבטלה ממלאכה יעשה סגולה‪ ,‬ובושת ופגם‬ ‫של אביה‪.‬‬ ‫משלם צער דהוי כיבלת ונטיעה העתידה להקצץ‪ ,‬ודכ'‬ ‫מתבייש יותר ואינו מתבייש כ"כ כקטן אדם זולל‪.‬‬ ‫'תחת אשר עינה' איירי בבא עליה על קוצים‪ ,‬אבל לרבנן‬ ‫אופנים דאין הקנס לאביה‪ ,‬כ' 'ונתן לאבי הנערה' והול"ל‬ ‫פגם רואים אותה כאילו היא שפחה הנמכרת בשוק כמה‬ ‫לא דמי אונס לרצון‪ ,‬ונבעלת באשפה לנבעלת בחופה‪.‬‬ ‫ונתן לאביה‪ ,‬פעמים לאבי הנערה‪ ,‬ופעמים לנערה פי' דקנס‬ ‫היא יפה וכמה היתה יפה וכ' תוס' דכל אשה שמין לפי מה שהיא‪,‬‬ ‫דזכי האב הוא מכח הנערה‪ ,‬והיינו עמדה בדין משמת אביה‪ ,‬או‬ ‫זמן תשלומי אונס ומפתה‪ ,‬תנן במתני' האונס משלם מיד בין‬ ‫ונקט שפחה דאין דרך להשיא לעבד בת מלכים‪.‬‬ ‫עמדה בדין משבגרה‪ ,‬והא דלא זוכים היורשים מכח אביהם דכ'‬ ‫ישאנה ובין לא ישאנה‪ ,‬כגון שמיאן בו אביה‪ ,‬והמפתה כשיוציא היינו‬ ‫שלא יכנוס כמבואר בבבלי‪ ,‬ואפשר דה"נ כוונת הירו'‪ ,‬דאם נשאה קנס שוה בכל אדם חמישים כסף בין אדם חשוב ובין אדם קל ככל בעבד כנעני 'והתנחלתם אותם לבניכם' וגו'‪ ,‬אותם ולא‬ ‫בנותיכם לבניכם והיינו קנס כדתני ר"ח דאין מוריש לבניו‬ ‫אינו חייב כלום אלא רק כשיוציאה כדתני 'כסף ישקול כמוהר דבר שיש לו קצבה‪.‬‬ ‫קנס אונס ופיתוי‪ ,‬ולא חבלה‪.‬‬ ‫הבתולות'‪ ,‬שעושה את הקנס לכתובה וקמ"ל דאף שנשאה פ"ג ה"ט‬ ‫בעולה‪ ,‬ובעלמא כתובתה לאו מנה ואינו ד"ת‪ ,‬הכא הוי ד"ת וכתובתה הבא על הקטנה בקנס ומיתה‪ ,‬לתנא דמתני' והיינו ר"מ‬ ‫מאתים‪ ,‬ומצינו לשון מוהר בשכם שאמר ליעקב 'הרבו עלי מאוד קטנה עד שתביא ב' שערות יש מכר ואין קנס‪ ,‬נערה יש כה שעת זכות החיוב בקנסות‪ ,‬לעיל התבאר דאין חיוב אלא‬ ‫מוהר ומתן' עבור דינה אחותם‪ ,‬ומכאן לכתובה מה"ת לרבנן דסוף קנס ואין מכר‪ ,‬ובוגרת אין קנס ומכר‪ ,‬וכן חיוב נערה משעת העמדה בדין‪ ,‬אבל הזכות לתבוע ולהוריש לבניו‪ ,‬לר' יונה‬ ‫המאורסה דוקא בנערה בתולה מאורסה בבית אביה‪ ,‬בתחילה פי' שעת מעשה המחייב‪ ,‬והא דמת האב קודם‬ ‫מכילתין‪.‬‬ ‫תנאי כתובה באנוסה ומפותה‪ ,‬הנה לרבנן אין לאנוסה ולרבנן קטנה עד ג' שנים יש לה מכר ואין קנס‪ ,‬ומבת ג' העמדה בדין קנס לעצמה ולא לאחין‪ ,‬דילפי' לעיל‬ ‫כתובה‪ ,‬ואין לה תנאי דבנין דכרין שיהיו ממנה ירשו כתובתה‪ ,‬שנים עד שתביא ב' שערות יש לה מכר וקנס וה"נ חייב פעמים שהקנס לנערה‪ ,‬מדכ' 'ונתן לאבי הנערה'‪ ,‬ולר'‬ ‫כיון דאין לה כתובה ולמפותה יש תנאי בנן נוקבן שיהו ניזונות עד מיתה‪ ,‬ומשתביא ב' שערות יש קנס ואין מכר‪ ,‬ובוגרת אין יוסי בשעת העמדה בדין‪ ,‬והא דעמדה בדין משבגרה יש‬ ‫עדים וזוממין וזוממי זוממין‪ ,‬ונלאו חכמי לב לבארו‪ ,‬ואפש"ל בזה דמח'‬ ‫בסקילה‪ ,‬ואין לה פתח בית אב וכ' רש"י דלמצוה יש בית אביה‪ ,‬אבל‬ ‫לה קנס‪ ,‬אף דאין לבוגרת קנס‪ ,‬ילפי' 'תחת אשר עינה'‬ ‫ר"י בר בון ואית תניי תני לאו כמבואר מהרא"פ‪ ,‬אלא נח' כנ"ל האם בעי‬ ‫צ"ע דאין מתייחסת אחר אביה וכ' התורי"ד דס"ד דיוציאו אצל אביה‬ ‫שיוכחשו העדים או בעי הזמה‪ ,‬ולפי"ז א"ש דברי הרמב"ם‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬מלשון‬ ‫לרבות קנס לשהיתה נערה ובגרה‪.‬‬ ‫ביאור הגרח"ק נראה דכדי לבאר ד' הר"מ הוצרך לשנות את ביאור המח'‬ ‫הגוי‪ ,‬ובמאירי כ' דהטעם שאין לה פתח בית אביה לפי שאינו ידוע‪ ,‬וכן‬ ‫אם הוציא עליה ש"ר אין לה ק' סלע דכ' 'כי הוציא שם רע על‬ ‫ר' חגי ס"ל כר' יונה והק' לר' יוסי מדתנן גנב וטבח ומכר‬ ‫לעיל דר"י בר בון ואית תניי תני‪ ,‬וצ"ל לפי"ז הא דלא תק' סתירה בד' ר"י‬ ‫בר בון אי בעי הזמה [דלעיל הצריך זוממין‪ ,‬והכא לא]‪ ,‬י"ל דהמח' לעיל‬ ‫משל אביו ומת אביו משלם ד' וה' לאחיו ואם גנב ומת בתולת ישראל' יצאה זו שאינה מישראל‪.‬‬ ‫רק אליבא דחכמים או דחד אמר לרבנן וחד לראב"י‪ ,‬והר"מ כתב להלכה‬ ‫וטבח ומכר אינו משלם ד' וה' דאין משלם ד' וה' חצאי בקר‪ ,‬ואי הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה ואין לה‬ ‫כר' אסי דהכא‪ ,‬ונמצא דהביא הר"מ ללשון ר"י בר בון ולא מטעמיה‪ ,‬וצ"ע‪,‬‬ ‫פתח בית אב וקנס ק' סלע דאין לה אב ובבבלי מבואר מקרא‪ ,‬וכן‬ ‫משעת חיוב העמדה בדין לפלוג בדידה אם עמד בדין או‬ ‫עוד אפש"ל דאף ללא שינוי ביאור המח' דלעיל‪ ,‬א"ש דהר"מ כ' כר' אסי‬ ‫לאו ור' יוסי יפרש למתני' דמתחייב‬ ‫דהכא וכלשון ר"י בר בון דלעיל ואכתי לשון הר"מ צ"ע]‪.‬‬ ‫בבבלי‪.‬חצאי בקר‪ ,‬וסיפא דפטור משום אין לה‪ ,‬י"מ דכ' 'על בתולה' לרבות את הגיורת שהורתה‬ ‫דלא טבחו כולו באיסור כמבואר‬ ‫שלא בקדושה‪ ,‬ומ"מ אינה בקנס שאין לה אב וכ' 'ונתן לאבי‬ ‫לר' אסי הנ"ל דאין העדים נסקלין ולא הבעל לוקה ומשלם‬ ‫עוד אמר ר' חגי דאין להוכיח ממתני' דתליא בהעמדה בדין‬ ‫הנערה'‪ ,‬ולתני חזקיה ילפי' מדכ' 'וסקלוה ומתה'‪ ,‬וכיון‬ ‫ק' סלע עד שיזימו‪ ,‬וכן עד שיאמרו שהבעל שכרן להעיד‬ ‫האם מת אביו‪ ,‬כיון דבקנס לכו"ע זוכה האב מחמת הבת‪.‬‬ ‫דסקלוה ודאי מתה‪ ,‬אלא לרבות אחרת לסקילה ולא לקנס‪.‬‬ ‫עדות שקר‪ ,‬ואמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן לקיש‪ ,‬וי"ג בר יוחאי‪,‬‬ ‫פ"ד ה"ב‬ ‫הורתה ולידתה בקדושה הוי כבת ישראל לכל דבריה‪,‬‬ ‫דדוקא אם אמרו שהבעל שכרן דילפי' ושם לה עלילות דברים‬ ‫ואם יש לה אב ואין לו פתח שאי"ז בית משלו‪ ,‬או יש פתח‬ ‫קודם‬ ‫בדין‬ ‫עמדה‬ ‫לעצמה‪,‬‬ ‫קנסה‬ ‫משבגרה‪,‬‬ ‫בדין‬ ‫עמדה‬ ‫שומה שומה מריבית לא תשימון עליו נשך ע"י שימת ממון‪,‬‬ ‫שבגרה ולא גבתה‪ ,‬לת"ק אזיל לאב ואם מת האב לאחים‪ ,‬בית האב ואין לה אב הרי"ז בסקילה‪ ,‬דבית האב נאמר רק‬ ‫ומאידך מצינו דתני אם באו העדים מאליהן אינו לוקה‬ ‫למצוה וקמ"ל דנסקלת אף שאין לה בית אב‪ ,‬והנה מצינו בתורה ב'‬ ‫דבשעת העמדה בדין הוי כגבוי ומעתה הוא חוב‪ ,‬וגובה‬ ‫והיא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה‪ ,‬ומשמע דאם‬ ‫מבינונית והא דמב ואר בירו' בגיטין דנזק שזקף במלוה גובה מעידית פרשיות‪ ,‬פרשת נערה המאורסה שזינתה שנסקלת בשער העיר‪[ ,‬ולדעת‬ ‫הראשונים דוקא במעידים עליה בבית אביה והר"מ פליג]‪ ,‬ומצינו לפרשת‬ ‫[ובראב"ד על הרי"ף בגיטין מבואר דהבבלי פליג]‪ ,‬י"ל דשאני התם‬ ‫זימנם הבעל‪ ,‬חייב אף שלא שכר עדים [לגי' הנ"ל רשב"י מביא‬ ‫הירו' דיש ברייתא דלא ס"ל כן‪ ,‬ולגי' רשב"ל היא קו']‪.‬‬ ‫מוצש"ר בסקילה בבית אביה‪ ,‬ופרשה זו נאמרה דוקא לאחר שניסת וטעין‬ ‫דעיקרו נזק אבל הכא עיקרו קנס‪ ,‬ושביעית משמטת ואין הבכור‬ ‫הבעל שלא מצא בתולין‪ ,‬אבל אם באו עדים מאליהם ליכא קנס ומ"מ הוי‬ ‫נוטל פי שנים דאין הבכור נוטל בראוי‪ ,‬ובנוע"י גריס דגובה כיון דהוי‬ ‫בסקילה בבית אביה‪[ ,‬ודתניא בסנהדרין מו‪ .‬תניא לבית הסקילה פי'‬ ‫הביא האב ב' כתי עדים להזים‪ ,‬א' אומרת עמנו הייתם‪,‬‬ ‫הראשונים דלאו דאין לה בית אביה‪ ,‬אלא שחייבת סקילה‪ ,‬אבל בר"מ‬ ‫כמלוה בשטר דאי"ז ראוי‪ ,‬ולר"ש אם לא גבתה ומת אביה‬ ‫וא' אומרת ששכר הבעל והוזמו ב' הכתות‪ ,‬כת שאומרת עמנו‬ ‫איסו"ב מבואר דאף דבעלמא עדים לאחר שניסת נסקלת בבית אביה‪,‬‬ ‫לעצמה דאף שחל החיוב בשעת העמדה בדין מ"מ הוי חוב של קנס‬ ‫הייתם נסקלת ואין משלם ממון דלא מהניא עדותם להוציא ממון‪,‬‬ ‫מ"מ אם נבעלה לבעלה כיון דהוי ראויה למוצש"ר הופקעה מבית אביה‪,‬‬ ‫ולא זוכה האב אלא משעה שגבתה‪ ,‬וגובה בעידית כדין כד' אבות‬ ‫ונסקלת בבית הסקילה]‪ ,‬וס"ד דנערה שהיא בכלל פתח בית האב ואין לה‬ ‫נזיקין ואין שביעית משמטת כדתנן בשביעית והבכור נוטל פי‬ ‫[ולא פטרי' משום קלב"מ כיון דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה]‪ ,‬וכת‬ ‫אב אין בסקילה כלל‪ ,‬וקמ"ל שהיא בסקילה‪ ,‬והנה כ' הר"מ דאין לה פתח‬ ‫שאמרה שהבעל שכר‪ ,‬י"א דלוקין ומשלמים ק' סלע‪,‬‬ ‫בית האב דינה בבית הסקילה‪ ,‬ובהורתה שלא בקדושה דינה בפתח העיר‪,‬‬ ‫שנים דמעשה בי"ד חשיב כגבוי‪ ,‬ולנוע"י הגי' דאינו נוטל עד שיגבה‬ ‫אבל לר' יוסי בר בון כיון דהוי חצי דבר אין לוקין ומשלמים‪ ,‬אלא‬ ‫והטעם כיון דאפקי קרא מכלל מוצש"ר‪ ,‬אבל בת ישראל הויא בכלל אלא‬ ‫בבי"ד‪.‬‬ ‫לוקין משום 'לא תענה' ככל עדים זוממים שא"א לחייבם מטעם‬ ‫דא"א לקיים‪ ,‬אמנם בירו' מבואר דאי"צ מיעוט מכלל‪ ,‬אלא רק דאין לה‬ ‫מעש"י הבת אף שלא גבתה ומת האב אף לר"ש אזיל‬ ‫בית אב‪.‬‬ ‫אחר‪[ ,‬ול"ח לאו שאין בו מעשה‪ ,‬מ"מ חשיב קצת מעשה דע"פ דיבורם‬ ‫לאחים דהוי חוב‪ ,‬וזכו האחים מחמת האב‪ ,‬וש"מ דמעש"י של‬ ‫נפסד הבעל‪ ,‬תוס']‪.‬‬ ‫אחר מיתה‪ ,‬לעצמה‪ ,‬וכן מדכ' 'והתנחלתם אותם לבניכם' פרשת מוציא שם רע‪ ,‬כ' 'כי יקח איש אשה ובא אליה‬ ‫עדים זוממים שהביא האב והוזמו‪ ,‬לר"ז ב' דינים הם ולכך‬ ‫ושנאה'‪ ,‬הנה לר' אליעזר בן יעקב ככתבן ואינו חייב עד שישאנה‬ ‫אותם ולא בנותיכם לבניכם‪.‬‬ ‫ויבעול דכ' 'ובא אליה'‪ ,‬ויטען טענת בתולים ויביא עדים כדרך‬ ‫לוקין אותו ונותנים ק' סלע בבי"ד של שלשה‪ ,‬והעדים‬ ‫פ"ד ה"ג‬ ‫נסקלין בבי"ד של כ"ג‪ ,‬דהלא אם לא הוזמו זוממים שהביא‬ ‫מתי והאם האב זכאי בכתובות בתו‪ ,‬המארס בתו המוציא ש"ר‪' ,‬ושם עלילות דברים' ולאו דהקדיחה תבשילו‬ ‫ונתגרשה ואח"כ אירסה ונתאלמנה‪ ,‬ב' הכתובות של אלא דומיא דעלילות דברים שהאב אומר על הבעל והיינו שלא‬ ‫האב דיש לאב דין עם הבעל להלקותו ולממון‪ ,‬ודין עם העדים למיתה‪,‬‬ ‫ובשם ר' אבהו דין אחד הוא והכל בכ"ג הנה בלשון הירו'‬ ‫האב‪ ,‬השיא בתו ונתגרשה השיאה ונתאלמנה‪ ,‬לר' יהודה נמצאו בתולים‪ ,‬ומ"מ גם שבאו עליה שלא כדרכה דכ'‬ ‫משמע דכבר הוזמו עדי האב או עדי הבעל בכ"ג‪ ,‬ועתה כשבאים ליטול‬ ‫הראשונה של אב דאזיל אחר שעת החיוב‪ ,‬ולר' בון אף לר"י מד"ת 'והוציא עליה שם רע' יתירא אפי' שלא כדרכה‪ ,‬ומבואר להלן‬ ‫ממון וקנס צריכים כ"ג‪ ,‬והוא חידוש‪ ,‬ויותר נראה כפי' הר"ן דפי' דכשבאים‬ ‫אחר שעת גוביינא‪ ,‬מ"מ תקנו חכמים כדי שיהא אדם מצוי דלראב"י בעי עדים דהנה כ' 'לא מצאתי לה בתולים' ול"ח‬ ‫להזים עדי הבעל או האב צריכים כ"ג‪ ,‬ונח' האם יכול להזים לחייב ממון‬ ‫ליתן לבתו בעין יפה‪ ,‬אבל אמרו לו פי' ת"ק והיינו ר"מ שמצא ואיבד‪ ,‬כיון שהביא עדים שזינתה בבית אביה‪,‬‬ ‫בג' אף שדין א' הוא‪ ,‬ולפי"ז נמצא דהבעל יהיה חייב ממון אף שדין הנערה‬ ‫עדיין בסקילה‪ ,‬וכן בהוזמו עדי האב בג' יחויבו ממון אף לבעל אף שעדיין‬ ‫דמשנשאת אין לאביה רשות בה פי' אף לדבריך דאזלי' אחר וכשטוען האב 'ואלה בתולי בתי' אין לחוש שהוא דם ציפור‪,‬‬ ‫עדי האב במיתה‪ ,‬אילה"ק לר' אבהו מדתניא 'אל זקני העיר'‬ ‫שעת החיוב‪ ,‬מ"מ כבר אין לאביה רשות בה‪ ,‬וכיון דלר"מ אזלי' אחר שעת דהביא האב עדים שהזימו את עדי הבעל וכיון דהזים לעדי‬ ‫הבעל אין הבעל נאמן בטענה בעלמא‪.‬‬ ‫גוביינא ב' הכתובות לעצמה‪.‬‬ ‫זה בי"ד של ג' שהם המובחרים שבעיר‪' ,‬השערה' זה בי"ד של‬ ‫כ"ג ונמצא דתובע ממון בג'‪ ,‬דס"ל דאתיא כר"מ דהנה נח' בכמה‬ ‫כו טעמא דר"מ בשם ר' יצחק אמרו כדמצינו במוציא כ' 'את האשה הזאת לקחתי' למעט ממוצש"ר אמה‬ ‫דנים אונס ומפתה ומוצש"ר לר"מ בשלשה‪ ,‬ולחכמים‬ ‫ש"ר‪ ,‬והנה תניא זינתה בעודה נערה והוציא עליה ש"ר עבריה ע"י יעוד‪ ,‬ואפי' למ"ד דמעות הראשונות כשקנה את‬ ‫מוצש"ר בכ"ג שיש בו דיני נפש‪ ,‬לר' מנא נח' בנערה‬ ‫משבגרה וכיון דמוציא ש"ר רק בנערות אינו לוקה ולא נותן האמה נתנו לקידושין‪ ,‬וכן למעט שומרת יבם דאינה בכלל‬ ‫מאורסה א"נ משניסת וכשלא בא לסוקלה‪ ,‬לחכמים רק במקום‬ ‫מאה סלע ולכך גם אין לה בית אביה אלא יוצאת היא או זוממיה מוצש"ר‪ ,‬ואפי' כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת‬ ‫שמתחייבת מיתה‪ ,‬מתחייבת ממון‪ ,‬אבל מוצש"ר באופן‬ ‫לבית הסקילה ואף דנשואה בחנק‪ ,‬מ"מ נבעלה בנערות‪ ,‬י"מ דהיינו למצות יבום‪ ,‬וכן למעט ארוסה כדכ' 'ואקרב אליה' לשון‬ ‫שיש חיוב מיתה לכו"ע במקום חיוב העדים שם מתחייב‬ ‫נישואין‪.‬‬ ‫טעמא דר"מ דכיון דיצאה מרשות אביה אין לו כתובה‪ ,‬וה"נ יצאה מנערות‬ ‫ר' יוסי בר בון אמר דבפרשה זו נאמר עדים וזוממין ממון ונמצא דלכו"ע הוו שתי דינין ואתיא כר"ז‪ ,‬ולר' יוסי בר בון‬ ‫ואין הבעל משלם ק' סלע‪ ,‬אבל בפנ"י הק' דאי"ז ראיה לאביה דהלא‬ ‫מוציא ש"ר הוא אחר נישואין שיצאה מבית אביה [ועי' מושב זקנים דהק'‬ ‫וזוממי זוממין‪ ,‬דטענת הבעל בעדים‪ ,‬והביא האב זוממים‪ ,‬נח' במוצש"ר שיש חיוב מיתה כדתני במח' ר"מ וחכמים‪,‬‬ ‫וביאר מ"ט אזיל לאביה אחר שנשאת]‪ ,‬וי"מ דברייתא זו סייעתא לר'‬ ‫ואם אמת היה הדבר שהביא הבעל זוממיהם וכ' במרה"פ ולחכמים לעולם בכ"ג‪ ,‬ואתיא כר' אבהו דלר"מ ב' דינים‬ ‫יהודה דמוציא ש"ר לאביה אף לאחר נישואין ה"נ כתובתה לאביה אף‬ ‫דהיינו לרבנן‪ ,‬אבל לראב"י אית תניי תני אם אמת היה הדבר‪ ,‬ולחכמים דין א'‪.‬‬ ‫אחר נישואין‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬עיי"ש במושב זקנים כמה טעמים דאזיל לאבי‬ ‫הנערה‪ ,‬דאי"ל דאזיל לנערה אלא דעושה סגולה‪ ,‬א"נ משום דהליץ עליה‪,‬‬ ‫שלא מצא האב עדים להזים עידי הבעל ולראב"י אף אם הביא‬ ‫הבעל עדים להזים‪ ,‬מ"מ לא מתחייב אא"כ העיז פניו להראות את חיוב הבעל משעה שיוזמו העדים ולא מהני הכחשה‪ ,‬והיינו‬ ‫א"נ משום שנתבזה שיצאה מפתח אביה‪ ,‬ולפי"ז צ"ב להאי י"מ דאיכא‬ ‫ראיה לר"י מ"ט אזיל לאביה]‪.‬‬ ‫לחיוב מלקות וק' סלע‪ ,‬וזמן חיוב הקנס‪ ,‬לר' יונה בסוף‬ ‫השמלה בלי בתולים‪.‬‬ ‫שיושלם החיוב לאחר הזמת העדים‪ ,‬ולר' יוסה משעה ראשונה‬ ‫ר' מנא הק' דלא דמי כתובה למוציא ש"ר דלכאו' עמדה‬ ‫ג' דברים שנאמרו בלשון משל‪ ,‬הנה לחכמים 'ופרשו דמתחייב על השעה שהוציא ש"ר‪ ,‬והובא לעיל נ"מ בעמדה בדין משבגרה‬ ‫בדין משבגרה אין קנס דמוציא ש"ר‪ ,‬אבל א"ל ר' יוסי‬ ‫השמלה' משל‪ ,‬וכן 'אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו אם מתחייב על שעה ראשונה חייב‪ ,‬עוד נ"מ בתבע האב את הבעל ממון‬ ‫ונקה המכה' וכיון דפשיטא דאם יתהלך אין מיתה למכה‪ ,‬י"ל דהיינו והוזמו עדי הבעל בבי"ד של ג' דחייב הבעל ממון אבל לא התחייבו העדים‬ ‫דיש קנס לאביה כדתני דדוקא הוציא ש"ר משבגרה אין קנס‪ ,‬אבל‬ ‫משל דאם אמדוהו שלא ימות‪' ,‬אם זרחה השמש עליו סקילה‪ ,‬ולמ"ד בסוף כיון דדין הנערה עדיין ליסקל אינו בדין מוצש"ר ואין‬ ‫אם רק עמדה בדין יש לה קנס‪ ,‬וכעי"ז נח' ר' ירמיה הק' דלא דמי‬ ‫חיובו אלא משיוזמו עדיו ויגמר דינם‪.‬‬ ‫קנס לכתובה דקנס מתחייב בסוף‪ ,‬אבל א"ל ר"ז דאף קנס‬ ‫דמים לו ' ול"ד לו זרחה השמש‪ ,‬אלא שמש שהיא שלום‬ ‫אצל‬ ‫מרפא בכנפיה ‪ ,‬כלומר ואם אין סכנה בהבא במחתרת כגון אב הגונב‬ ‫משעה הראשונה‪ ,‬ומבואר דר' מנא כר' ירמיה דמתחייב בסוף‪,‬‬ ‫ר' יוסי הק' לר' יונה דאי בתר בסוף לא מצינו לר"מ דמוצש"ר‬ ‫בנו‪ ,‬אין פטור של רודף‪ ,‬ול"א דע"ד כן בא‪.‬‬ ‫ור' יוסי כר"ז דמתחייב בראשונה‪ ,‬וכן מבואר בדעת ר' יוסי להלן ה"ד‪,‬‬ ‫בג' והיינו לוקה ונותן ק' סלע בג' כיון דאין חיוב עד שהעדים‬ ‫אבל לעיל ה"א מבואר דלר' יוסי בסוף ולר' יונה בתחילה‪ ,‬והנה ה"מ דס"ל‬ ‫כז תני אף לראב"י דהדברים ככתבן ופרשו את השמלה‪ ,‬לר"י נסקלים בכ"ג‪ ,‬אבל אמר ר' מנא דאי משום הא אילה"ק [א‪.‬ה‪.‬‬ ‫לר' יונה בשאר קנסות אבל במוצש"ר לא הושלם החיוב עד שיזים עדי‬ ‫בר בון עד שיתחוורו הדברים כשמלה ופי' הפנ"מ דבעי עדים לכאו' צ"ל דאכתי ילה"ק] לר' יוסי מ"ט לרבנן מוצש"ר דוקא בכ"ג הלא‬ ‫הבעל‪ ,‬ואף ר' יוסי דאמר בסוף‪ ,‬דוקא לענין להורישו לבניו‪ ,‬ומ"מ מתחייב‬ ‫על שעת העבירה‪ ,‬עוד צ"ל דלעיל רבי מקרא דתחת אשר עינה דאף‬ ‫כדברי הבעל‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬צ"ע מאי קמ"ל הלא בעי עדים כדי שלא נחוש שאיבד שייכא גם בג' כמ"ד במכות פ"ק ה"ז דעדים זוממים צריכים‬ ‫בבגרה יש קנס‪ ,‬ומבואר דאי בתר בסוף אין קנס‪ ,‬והכא מבואר דיש קנס‪,‬‬ ‫הבעל לשמלה‪ ,‬ושמא לאפוקי אומדנא]‪ ,‬ולר' אסי עד שיתחוורו התראה ובכה"ג שלא התרו למיתה לוקה ונותן ק' סלע בג'‬ ‫וי"ל דהכא במוצש"ר הוא קנס לאביה‪ ,‬והא דלר' יונה אין קנס היינו משום‬ ‫בעדים שיאמרו עמנו הייתם במקום פלוני והיינו דבעי עדים והיינו שהתרו למלקות וממון‪[ ,‬ומשמע דלוקין מחמת שהתרו למלקות‪,‬‬ ‫דלא הושלם החיוב‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫[אבל לממון מבואר בתוס' מכות ד‪ .‬דאי"צ והרמב"ן פליג]‪ ,‬והא דהוי עדות‬ ‫בין על טענת האב ובין על טענת הבעל‪ ,‬ולא מהנו אא"כ הזימו עדי האב‬ ‫פ"ד ה"ד‬ ‫שאאי"ל דהלא אין העדים בסקילה וה"נ אין הנערה בסקילה‪ ,‬צ"ל דכיון‬ ‫לעדי הבעל‪ ,‬והנה בחס"ד כ' לבאר בספרי דלראב"י אי"צ עדים כלל‪,‬‬ ‫דלוקין סגי‪ ,‬ועי' תוס' ריש מכות‪ ,‬א"נ אף הנערה רק תפסיד כתובתה‪ ,‬ודכ'‬ ‫דין גיורת שזינתה‪ ,‬גיורת שנתגיירה בתה עמה קודם ג' שנים‪,‬‬ ‫ובדעת רבנן י"א דאפי' הוכחשו עדי הבעל בחקירות הרי"ז בכלל מוצש"ר‪,‬‬ ‫אם אמת‪ ,‬היינו דראויה ליסקל כיון דהעידו בה עדים]‪ ,‬אמנם באופן‬ ‫וי"א דבעי דוקא הזמה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דר"י בר בון ס"ל דלראב"י אפי' הוכחשו‬ ‫ודלא תני שנתגיירה ע"פ בי"ד פרש"י כיון דאין בי"ד מגיירים ללא אמה‪,‬‬ ‫שהתרו לסקילה העדים נסקלין בכ"ג‪ ,‬אבל אמרו דאינו כן‬ ‫בחקירות‪ ,‬ולר' אסי דוקא בהוזמו עדי הבעל‪ ,‬והנה ברמב"ם נערה בתולה‬ ‫ותוס' כ' משום דבעי שתתבע להתגייר ופחותה מג' אין דעת לתבוע‪ ,‬ואם‬ ‫ובכה"ג שהתרו לסקילה איכא דין מוצש"ר‪.‬‬ ‫ג' ו'‪ ,‬כ' מתחילה כראב"י וסיים מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה‬ ‫זינתה בעודה מאורסה כשהיא נערה הרי"ז בחנק ולא כבת ישראל‬ ‫להערות והארות וקבלת הגליון‪ ,‬ניתן לפנות במייל‪lishne.klile@gmail.com :‬‬ ‫כמו"כ ניתן לקבל את הגליון בנקודות ההפצה ובמייל של 'מכון תמצית הש"ס'‪7692282@gmail.com :‬‬