קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — ויצא (2026-11-16)

קו ב ץ ג ליונו ת %
פרשת ויצא
ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור
קברניט עולם התורה רבנו מרן הגרמ׳׳ה הירש שליט"א
בברכת צאתכם לשלום בבית רשכבה׳׳ג רבנו
מרן הגר"ד לנדו שליט"א קודם מסעו לארה"ב
למסע ממושך של חיזוק וגיוס כספים לישיבת סלבודקה
.״ז
V,
1m
גליון אגרת מגדולי
הדיינים
והרבנים
הישיבוו שליט” א
הודות חובת
טו ב י ^ י׳ בהתרחבות ההשתדלות
מו ר ת עדכונים הנכונה
לנישואי
גליון חדש
׳ ^ין > מהישיבות
מרחבי העולם הילדים I
ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת | להקדשו ת ע״ג הק ובץ ניתן לפנות למס׳ k.gilyonot@gmail.com | 053-3145900
הזדמנו+ת להצטרף לרבבות הלומדים בסדרי הלימוד
ב׳שיח התורה' כחיזוק לקראת החנוכ+ה
ירושלים ב תור תו | ספר א' כ"ג ת שרי הרב ספר א' כ"ג ת שרי הרב אפרי ם גו לד ש מי ד
היום יום שלישי מתחילים בלימוד חלק חמישי ב׳משנה ברור ה' במסלול
כ"ג ת שרי הרב ג ד פרו ס קין בי ת ר עילי ת מאיר ברנ ס בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | 500א'
א ל ד ד -ם בדר כו 8ד ף | ספר א' כ"ג ת ש רי בדר כו 8ד ף | ספר א' כ"ג ת שרי הרב מנחם
| 300א' כ"ג ת שרי הרב יו סף אורדנ טלי ך הרב עמוס חשאי ירושלים בדר כו 8ד ף
ת שרי הרב דו ד בל או מודיעין עילי ת בדר כו
רייז מ אן בי ת ש מ ש שיח ההלכה | ספר א'
׳בדרכו של רבינו 3 -דפי משנה ברורה ליום׳ בי ת ר עילי ת שיח ההלכה | ספר א' כ"ג
8ד ף | ספר א' כ"ג ת שרי הרב י הו שע
הגב / ב מ שניו ת | 100א' כ"ג ת שרי
| ספר א' כ"ג ת שרי ה תל מיד יוסי סגל בי ת ר
מתוך סדרי הלימוד היומיים ׳החובות׳ ,שהיה נוהג מרן זצוק״ל כ"ג ת שרי הרב דו ד מנדל סון ד ף היומי
התלמידה חיה א ב ר מו ביץ בני ב ר ק תהילים
ללמוד דבר יום ביומו,
היומי דף ה תלמיד חיים לוי בני ב ר ק עילי ת בדר כו 8ד ף | 100א' כ"ג ת שרי
מרדכי דוי ט ש א ל ע ד ד ף היומי ב מ שניו ת | ב מ שניו ת | ספר א' כ"ג ת שרי ה תלמיד ברוך
בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ב' כ"ד ספר א' כ"ג ת שרי הרב א לי עז ר בן שמ חון
בדר כו 8ד ף | 100ב' כ"ד ת שרי הגב /
| 300ב' כ"ד ת שרי הרב אפרי ם פי ש מן
וכעת נמשך הלימוד בדרכו ולטובת נשמתו ע״י מפעל׳שיח התורה׳ ת שרי הרב י קו תיאל קרי שר קרי ת אונו
התלמיד ה מירל גו טלי ב בני ב ר ק תהילים
שרג א ש טיינ מן בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ב' א שדו ד שיח ההלכה | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב
כ"ד ת שרי הרב יצחק יו סף חשין מו"ע שיח ההלכה | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב יהודה לי ד ר ירושלי ם בדר כו 8ד ף | 500ב' כ"ד ת שרי הרב י הו שע מרד כי ק פל חיפ ה בדר כו 8ד ף | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב ש מעון ש לזינג ר מו"ע שיח ההלכה | 100ב' כ"ד ת שרי ה תלמיד שלו מי ג בירר מו"ע ד ף היומי
ב מ שניו ת | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב י חז קאל ארנון בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב נפ תלי א קר מן א ל ע ד .בדר כו 8ד ף | ספר ב' כ"ד ת שרי ה תלמיד ש מו אל א ל ד ד ירושלים בדר כו 8ד ף | ספר ב' כ"ד ת שרי ה תל מיד בניו מין ביינו ש ריינ הולד ירו שלים שיח ההלכה | ספר ב' כ"ד
ת שרי ה תל מיד מ שה ב ר כ פ לד מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | 500ג' כ"ה ת שרי הרב מ איר ברנ ס בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב יהודה ארנ טרוי מו"ע ב תור תו | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב י חז קאל קליין א ל ע ד שיח ההלכה | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב דו ד יהודה גומבו מודיעין ע לי ת
_ חיפ ה בדר כו 8ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב אליהו ב תור תו | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב י הו שע מרדכי ק פל _
יהודה בדר כו 8ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הבה"ח של מ ה קליינר בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הבה"ח
ש מ ש ד ף היומי הבה"ח של מ ה קדו שי עיר בי ת שמות הזוכים כ״ג תשרי -ו' חשון נויבירט מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי
אד לר מודעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | 100ג' כ"ה ב מ שניו ת | 100ג' כ"ה ת שרי ה תלמיד מרדכי של מ ה
דף היומי ספר ג' כ"ה ת שרי הרב ברוך קיון ירושלים בדר כו 8ד ף ת שרי הגב /התלמידה מרי ם ש טרן א ל ע ד כהנהגתו |
ג' כ"ה ת שרי ה תלמיד ניסן אהרון א ל ד ד ירושלי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ג' כ"ה ת שרי ה תלמיד דני א ל זי ל ב ר א ש דו ד ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב טל טוויג ת ל ציון ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד '| 3 0 0
בדרכו
במשניות כ"ו ת שרי הרב דו ד קרי ספין ת ל ציון בדר כו 8ד ף | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב יקו תיאל ובר מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | 3 0 0ד' כ"ו ת שרי הרב י חיאל קר ל בך בני ב ר ק שיח ההלכה | 100ד' כ"ו ת שרי הרב אלי הו קליינר
בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב ש מעון ש לזינג ר מו"ע ד ף היומי ב מ שניו ת | 5 0 0ד' כ"ו ת שרי הבה"ח אברהם משה חשין מו"ע בדר כו 8ד ף | ספר ד' כ"ו ת שרי הבה"ח מנחם מנדל גולינ ס קי בי ת
לימוד כל התורה
לסיים את ששה הסדרים ש מ ש ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי ה תל מיד י שר אל שלו ם טורצין ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב א לי עז ר פוזן מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב אי סר ז ל מן בדר כו 8ד ף | ספר בשנה אחת כפי שנהג
ד' כ"ו ת שרי הרב א לי עז ר דוי ט ש בני ב ר ק שיח ההלכה | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב נ תנאל שפיר א א ל ע ד בדר כו 8ד ף | 100ד' כ"ו ת שרי הגב /התלמיד ה שו שנ ה שפיר א א ל ע ד תהילים | ספר ה' כ"ז ת שרי הגב /התלמיד ה
בשנה אחת מרן זצוק״ל
שול מי ת ציפור ה באוס -ם תהילים | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב יהודה גולד ש טיין מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב משה מרינגר מודיען עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב משה שו ר ץ ד ף
היומי ב מ שניו ת | 5 0 0ה' כ"ז ת שרי הרב י חז ק אל פציפיצי מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב אבר ה ם עיד ה בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' כ"ז ת שרי הבה"ח אבר ה ם אלי הו לוי צ פ ת בדר כו 8 בראש המסלולים-
ד ף | 3 0 0ה' כ"ז ת שרי הבה"ח ש מו אל טאובה מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' כ"ז ת ש רי ה תל מיד רייז מן מודיעין עילי ת ב תור תו | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב דו ד רוזנוו ל ד בדר כו 8ד ף | 1 0 0ה' כ"ז ת שרי הגב
/התלמידה רבקה חודפי בני ב ר ק תהילים | 1 0 0ה' כ"ז ת שרי הבה"ח יהודה עז ר א בי ת ר עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' כ"ז ת שרי ה תל מיד יהודה רו קוויל פ ת ח תקווה בדר כו 8ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי ה תלמיד
מאות הלומדים 8דף
בינימין מן ירושלי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | 100ו' כ"ח ת שרי הגב /התלמיד ה ר חל וייס בני ב ר ק כהנהגתו | 5 0 0ו' כ"ח ת שרי הרב מרד כי קנר בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ו' כ"ח ת שרי הרב משה איינהורן מו"ע בדר כו 8 מהש״ס בכל יום
ד ף | 1 0 0ו' כ"ח ת שרי הרב אהרן זי ל ב ר א ש דוד ד ף היומי ב מ שניו ת | 3 0 0ו' כ"ח ת שרי הרב י שר אל ריבלין בי ת ש מ ש שיח ההלכה | ספר ו' כ"ח ת שרי הרב י קו תיאל ובר מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ו' כ"ח ת ש רי
מסיימים לזכרו הרב מנחם גו ל ד ב רג בני ב ר ק ב תור תו | ספר ו' כ"ח ת שרי הבה"ח יהונתן בוג ר ד בני ב ר ק שיח ההלכה | ספר ו' כ"ח ת שרי הבה"ח יואל צבי בלוך א ל ע ד בדר כו 8ד ף | ספר ו' כ"ח ת ש רי הבה"ח של מ ה נויבירט מודיעין
עילי ת שיח ההלכה | ספר '1כ"ח ת שרי ה תלמיד י שר אל מנחם נוטע רכ 0ים דו■ היומי ב מ שניו ת Iספר '1כ"ח ת שרי ה תלמיד מיכאל בן שב ת דו■ היומי ב מ שניו ת | ספר '1כ"ח ת שרי הרב י שר אל בלוד שנו אר ק מודיעין
אלפי ש״ס שנלקחו א ל ע ד בדר כו 8ד ף | 1000ש ב ת כ"ט ת שרי הרב ש מו אל עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ו' כ"ח ת שרי הרב נ תנ אל שפיר א
ללימוד לע״נ מרן אברהם ישעיה הכהן ארנ טרוי מו"ע בדר כו 8ד ף | ספר פריד מן כר מי אל בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב
זצוק״ל בשנה זו
בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב אפרי ם ב קר
חיים אומן מודיעין עילי ת שיח ההלכה | 500ש ב ת כ"ט
ש ב ת כ"ט ת שרי הרב אפרי ם פו ק סברו מר בי ת ש מ ש
מודיעין עילי ת ב תור תו | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב של מ ה
מתורתו
ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הבה"ח מ ש ה ב רנד בי ת ר ד ף היומי ת שרי הרב ז א ב יהודה ז לזני ק בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | להגות בספריו ובתורתו
בי ת ש מ ש ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב ב מ שניו ת | 100ש ב ת כ"ט ת שרי ה תלמיד ש מעון פרוג
י שר אל מ איר אל ט מן רכ סים בדר כו 8ד ף | 100ש ב ת כ"ט יעקב בכרך בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב
של מרן זצוק״ל בספרים
300ש ב ת כ"ט ת שרי הרב עזרי אל הורו ביץ ירושלים שיח ת שרי הגב /התלמיד ה בתיה לי בו ביץ ת פ ר ח כהנהגתו | ׳דרך אמונה׳ ׳דרך
ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הבה"ח דו ד ריינו לד ירושלים ההלכה | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הבה"ח יאיר לוי בדר כו 8
לעילוי נשמתו פריבורוט ס קי מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר א'
א' ל' ת שרי הרב יהודה גולד ש טיין מודיעין עילי ת בדר כו 8
ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי ה תל מיד חיים
ל' ת שרי הרב ש מו אל פריד מן כר מי אל בדר כו 8ד ף | ספר
חכמה׳ ׳שונה הלכות׳
׳ארחות יושר׳
לימוד בכל יום ויום של עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר א' ל' ת שרי הרב עמוס חשאי ד ף | ספר א' ל' ת שרי הרב יעקב יחיאל ארנ טרוי מודיעין
נויבירט מודיעין עילי ת תהילים | 300א' ל' ת שרי הרב ירושלים ב תור תו | 100א' ל' ת שרי הגב /התלמיד ה יעל
פרקי משניות אפרי ם ב קר מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר א' ל' ת שרי יהודה בטאט בי ת ר עילי ת ב תור תו | 500א' ל' ת שרי הרב
ואמירת תהילים א' ל' ת שרי הרב מ שה קטרי בי ת ש מ ש שיח ההלכה | ספר הרב ש מו אלי ציון מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר
| 100א' ל' ת שרי ה תלמיד עקיבא פר ק ש פ ת ח תקווה ד ף א' ל' ת שרי הבה"ח אבר ה ם מ שה חשין מו"ע בדר כו 8ד ף
חיפ ה בדר כו 8ד ף | ספר א' ל' ת שרי הגב /התלמידה חיה
אמר ם יצחק ש טיינ ברג בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | 100
מרן זצוק״ל לומד בביתו בימות החורף
היומי ב מ שניו ת | ספר א' ל' ת שרי הרב משה טאוסקי
ריינ הולד ירושלים כהנהגתו | ספר א' ל' ת שרי ה תלמיד
שיח ההלכה
ב' א' חשון הגב /התלמידה א ס תר רוח בי ת ש מ ש כהנהגתו | ספר ב' א' חשון הרב מנחם א ל ד ד -ם שיח ההלכה | ספר ב' א' חשון הגב /התלמידה נחמה ריינ הולד ירו שלים כהנהגתו | ספר ב' א' חשון הרב יהודה ללימוד הלכות שבת
לי ד ר ירושלים בדר כו 8ד ף | 300ב' א' חשון הרב לוי יצחק מגיד ירושלים ב תור תו | 500ב' א' חשון הרב מנחם גו ל ד ב רג בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ב' א' חשון הגב /התלמיד ה ר חל רבקה קוסובסקי מו"ע כהנהגתו
בשנה אחת
כהנהגתו | ספר ב' א' חשון הבה"ח יהודה ב תור תו | 100ב' א' חשון ה תל מיד דו ד א ל ט שו לר בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ב' א' חשון הרב משה כהן ירו שלים בדר כו 8ד ף | ספר ב' א' חשון הרב דני אל מרינגר בני ב ר ק שיח
ההלכה | ספר ב' א' חשון הרב אורי אל כהן ירושלים בדר כו 8ד ף | ספר ב' א' חשון הרב משה די קנו ף בדר כו 8ד ף | ספר ב' א' חשון הרב אריה אייזנ ברג בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב ידידי ה ל אנד א בני
הזדמנות פז לקניין
ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב מנחם ברו קס ירושלים ד ף היומי ב מ שניו ת | 500ג' ב' חשון הרב יהודה גולד ש טיין מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב חיים ק״ קוף יוד מודיעין עילי ת ד ף היומי
במיוחד לנשים ,לקבל
ב מ שניו ת | 100ג' ב' חשון הגב /התלמיד ה מלכה וייל בני ב ר ק תהילים | ספר ג' ב' חשון הרב אבר ה ם טוביה זו הר בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב י חז קאל קליין א ל ע ד בדר כו 8ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב נצח בהלכות הנחוצות
ולהקפיד להתפלל שלוש אליהו קליינר בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב אהרן מו ב שו ביץ בני ב ר ק ב תור תו | ספר ג' ב' חשון הבה"ח יהודה בדר כו 8ד ף | 300ג' ב' חשון הבה"ח אלי ה ל ל מ ד א ל ע ד שיח ההלכה | ספר ג' ב' חשון
ה תלמיד י שר אל ארנ טרוי עיר מודיעין עילי ת שיח ההלכה | 100ג' ב' חשון ה תל מיד אברי מי הלוי ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ג' ב' חשון ה תלמיד רייז מן מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' ג' חשון הרב יו סף
ב״משנה ברורה”
תפילות ביום אוסטרי בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ד' ג' חשון הרב מרד כי קנר בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ד' ג' חשון הרב בנימין מו ב שו ביץ בי ת ש מ ש ב תור תו | ספר ד' ג' חשון הרב א ל עז ר ברונ ש טיין מודיעין עילי ת ב תור תו | ספר
ד' ג' חשון הרב משה סנדר ס ירושלים בדר כו 8ד ף | ספר ד' ג' חשון הבה"ח של מ ה נויבירט מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | 300ד' ג' חשון הבה"ח ישעיהו בו לג בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | 100ד' ג' חשון ה תלמיד
א לי עזר חמיאל בי ת ש מ ש ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' ג' חשון הרב ש מעון סעד מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | 500ד' ג' חשון הרב ברוך קיון ירושלים בדר כו 8ד ף | ספר ד' ג' חשון הרב י הו שע חנן טורצין שיח ההלכה
| 100ד' ג' חשון הגב /התלמידה חיה חשאי ירו שלים תהילים | ספר ד' ג' חשון ה תלמיד אל חנן פלור ס היי ם א ל ע ד ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' ג' חשון ה תלמיד אליהו מרציאנו מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת |
ספר ה' ד' חשון הגב /התלמיד ה לנ אל תהילים | ספר ה' ד' חשון הרב מאיר נ תנזון בני ב ר ק בדר כו 8ד ף | ספר ה' ד' חשון הרב אבר ה ם ישעיה הכהן ארנ טרוי מו"ע בדר כו 8ד ף | ספר ה' ד' חשון הרב מ שה מרינגר
מודיען עילי ת ב תור תו | ספר ה' ד' חשון הרב אלי הו טיקוצינסקי רכ סי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' ד' חשון הרב יעקב י שר אל קראו ס כר מי אל שיח ההלכה | ספר ה' ד' חשון הרב דו ד ברי ס ק ע פו ל ה ב תור תו | 100 ירושלמי
ימי השנה ה' ד' חשון ה תלמיד יעקב נויגר ש ל מודיעין עילי ת שיח ההלכה | ספר ה' ד' חשון הרב אלי הו קוט מו"ע בדר כו 8ד ף | 300ה' ד' חשון הרב פלד מן אבר ה ם א ל ע ד ב תור תו | ספר ה' ד' חשון הרב א לי עז ר דוי ט ש בני ב ר ק
בדר כו 8ד ף | 500ה' ד' חשון הרב אליהו לוי מו"ע בדר כו 8ד ף | 100ה' ד' חשון הגב /התלמיד ה רבקה חודפי בני ב ר ק כהנהגתו | ספר ה' ד' חשון הבה"ח תומר בדר כו 8ד ף | 100ו' ה' חשון הגב /התלמידה תמר
סדרי לימוד קבועים
סדרי לימוד מיוחדים מידן ירושלים כהנהגתו | ספר ו' ה' חשון הרב דו ד בל או מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ו' ה' חשון הרב ש מו אלי ציון מודיעין עילי ת שיח ההלכה | ספר ו' ה' חשון הרב יהודה לי ד ר ירושלים בדר כו 8ד ף | ספר ו' ה' בשני מסלולים כולל
חשון הרב חיים כהן בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ו' ה' חשון הרב צבי ספטימוס מו"ע ב תור תו | ספר ו' ה' חשון הרב יעקב שפיר א אפ קי ם בדר כו 8ד ף | 100ו' ה' חשון הרב דני אל גרבי קרי ת א ת א ד ף היומי
בימי השנה של מרנן סדר הלימוד הנמסר
ב מ שניו ת | 500ו' ה' חשון הרב נ תנ אל נד ב א ש דו ד בדר כו 8ד ף | ספר ו' ה' חשון ה תלמיד אליהו דוי ט ש א ל ע ד ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ו' ה' חשון ה תלמיד א שר ז א ב לורי א בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ו' ה'
ה׳חזון איש׳ זיע״א, חשון הרב אי סר ז ל מן בדר כו 8ד ף | 300ו' ה' חשון הרב חיים הר ש קוביץ א ל ע ד ב תור תו | ספר ו' ה' חשון ה תל מיד יעקב י שר אל בן חיון ירושלים בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הרב יהודה ארנ טרוי מודיעין עילי ת ד ף בשיעור לע״נ מרן
היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת ו' חשון הרב דו ד בל או מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הרב י הו שע רייז מ אן בי ת ש מ ש בדר כו 8ד ף | 300ש ב ת ו' חשון הרב של מ ה ביננ פ לד ב תור תו | ספר ש ב ת ו' חשון
ה׳קהילות יעקב׳ זיע״א הרב עקיבא הורוויץ רכ סי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת ו' חשון ה תל מיד נחום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת ו' חשון ה תלמיד נחום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ שניו ת | 100ש ב ת ו' חשון ה תלמיד רייז מן זצוק״ל הנמסר ע״י
מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | 1000ש ב ת ו' חשון הרב י שר אל בלוד ש ט אר ק מודיעין עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הרב דני אל מרינגר בני ב ר ק שיח ההלכה | ספר ש ב ת ו' חשון הרב ברוך קיון ירושלים
וה׳דרך אמונה׳ זיע״א בנו הגרי״ש שליט״א
בדר כו 8ד ף | 100ש ב ת ו' חשון הגב /התלמידה י הודית לוין א ל ע ד כהנהגתו | 500ש ב ת ו' חשון הרב י הו שע חנן טורצין בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הבה"ח שלו ם הורוביץ בי ת ר עילי ת בדר כו 8ד ף | ספר ש ב ת
ו' חשון ה תל מיד ניסן אהרון א ל ד ד ירושלים בדר כו 8ד ף
פרטי 106ההגרלות ב׳שיח התורה׳ בכל שבוע
14זוכים ב 100 -ש״ח ,זוכה בכל יום 1000ש״ח בכל שבוע בין לומדי ׳בדרכו׳
7זוכים ב-כרטיס ספר ע״ס 100ש״ח ,זוכה בכל יום 7זוכים ב 5 0 0 -ש״ח ,זוכה בכל יום
מכון להאדרת ספרי רשכבה״ג
מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״כי
7 0זוכים בספר מספרי מרן זיע״א 10 ,זוכים בכל יום 7זוכים ב 3 0 0 -ש״ח ,זוכה בכל יום
ניתן להצטרף ל כ ל ל סדרי ׳שיח התורה׳
בטלמסר ש ל מכון ׳שיח אמונה׳ 0 3 - 3 0 8 - 5 0 0 0ב שלו ח ת ׳שיח התורה׳ שלוחה ,2וכן ב ע מ דו ת ׳נדרים פלוס׳
יש לבדוק ביום ההגעה בקו שיח אמונה חלוקת הזכיות במשרדי ׳שיח אמונה׳ שמות הזוכים כותפדסים כקביעות
שלוחה 3-2האם המשרד פתוח לחלוקה רחוב חפץ חיים 7בבני ברק בימים ראשון ,שני ורביעי ׳שיח התודה׳ שמדדים פלוס י
באותו היום בין השעות 7ל 9 -בערב
,'■'A
I
"נ הרב חג׳
\i 1 צ־ צ ע דו! hתור תו ״
■\ ד י ׳ ^ י ז צ ז י ץ דק ו ז צ ־ א ע ז ב 3״
יו ו פה עה״ק תיו
W
% \m
.V
\ m i %
■& W קי ע מי ק
י
א ש ר
בהר׳׳גז אברהם
\ \M - » A
<
׳ '
כיו 0ר כי עי ’nכ סניו
<ר!דה ת, .
י ץ 4ו יקה ל \ , 2 m
פ ה ' ע ה ?ן ת'ן .
סו ה א ;
ב ה1ד"£
הנו ר א ט ד ה ע ו ר ף ה 5 -ד1 ה ה י ל ו ל * יו ס
ujהרבנים 1
^לענעיציקהגאיה״ק .
ייי י י י אעוי® Vwrtליעוד -זייספיען * y
ש ט ר
ה זי תי ס ש כ ת ר כ ק כ רו א ד י י ת פ י ל ה כ מ מ ד ד ־ ז ״ ־
א ע ו ר ל ע ^ מ ר ג י ג ז ג ו
כ פ ר ט כ עוי דו כי ס וז עו ״ ה ג ו ע י י ה ט כ ע ה נ י ס מ י יי עוו עו ת
כס״ד ,חי כסי^תעופ״ו
i h w nכ ק כיז «י
ה י הויוזיס
ה " ? ^ ע ^ ע צייוזגעונוי ס
־ - ,w t״
י־ ׳ י !^ S jK n
55יילייי או
ו ע י ” 'צדה ־ז^אוזכו א V״
בראש ות נכדאחיו
» S״ ״ S = S ־־■ יייפי צ כ י ו יס פ יע ן™ ^ * ® !■ ® w,״K..
< » » * ״ ״ ע י ה י מי־י ’ ' ע מי צדקה כארר״ -,״ ראש ישיבותהר״ן
עוהנןכ”\ז יטלא כלי ^ 3״!ג^״י^״ץיהיוי^יט״ א
ומניעותj S s
עיכוכיס s
ע־וס!s g s -
' י^וי עגוס !nw ש ס א ח ר עי ט ־ ה ד מ י ם” ת ו ר נ ו י ” ו ע ד ע כ ו ר
־־יהוא * W , ' * ( #״־שזעמז, w in י ״* ” 5 י™ ” *
וגזודוז וגדולת
כ ק ר ו ב ז מ ק ל י ל י י עו ז ע ה ג דו לי ה ש י ז כו
לאוזרוזתפליוז יתוזוסכודועולייט״א
ערע ו נ ו י״רכ יאע וד יע נ ו יל- ן כ ז ש ״ ק ש י דו כ י ם ו ל יו ד פ ק ד מ מ י ג י כ פ ר ט
_ ליעוזעת פלאית כלןרוכ כוכוען
הגרי” ש אלישיב השרף מבריסק
עדויות מפליאות עלישועות גדולות -התקשרו כעת למסירת שמות:
1 - 8 0 0 - 2 2 - 3 6 - 3 6 < 8 »
בס״ד
היא שעות■
מב ית 'מ ודה ד ־ל ־ה ' לח י ז וק ק נ ין א יט■ במ ו וה
היא שיחתי' -פלטפורמה ייחודית
להקלדת חידושי תורה
לומדים > עמלים > כותבים >
מקריאים/שולחים והכל מוקלד!
מ ס לו ל ת מ לו ל < מ ת ק ש רי ם ל 0 3 3 -0 6 4 -6 0 0ו מ ק רי אי ם
או שולחים קו ב ץ ש מ ע ל מיי ל timiui@hi-sichosi.com q
ומקבלים קובץ מו קלד למייל!
o
מסלול המרת כתב י ד < שולחים את כתב היד סרוק ל מייל:
timlul@hi-sichosi.com Q
ומקבלים קובץ מו קלד למייל!
o
אברך יקר! החבורות עליהן עמלת יעלו על הגליון
בקלות ובמהירות והשטייגען שלך יגיע לרמה אחרת!
להצט רפ ות למנ ו י בעל ות סמל ית :
'נדר ים פל וס ' > 'ה יא ש יחת י '
מספ ר המע רכת להקלט ות
033-064-600
m y 0504170394@ g m a il .com מוסדות -יש ליצור קשר במייל
לנר ש מים! -גי שה י שירה ל חל קי ם מהו תיי ם מ הקור ס לכ תי ב ת חי דו שי תורה
מבי ת תורה דילי ה ע ל ידי הרב ירו ח ם חי טו ב ס קי ( ע לו ת הקורס )₪ 500
ה מערכ ת נבדקה ע''׳ המומחים מטעם בי ת הדין מיסודו של מרן הגר''נ ק ר לי ץ ז צ'' ל
ונ מצ א ה ראויה ל שי מו ש לכ ת חיל ה ל ל א כל חשש מפגעי ה טכנולוגי ה למיניה ם
בס״ד
חיזוק ועידוד בני התורה שיחי' לחיסכון לנישואי הילדים
באמצעות תכנית ׳משיאים׳
אל ראשי ורבני הקהילות בארה״ק,
וציבור בני התורה ה׳ עליהם
מזה שנים רבות שקמו אנשי חיל ומעשה והקימו גמ״חים מיוחדים המיועדים להקלת עול נשואי הילדים,
באופן של הפקדה חודשית למשך כמה שנים ,כאשר בעת הנישואין מקבלים כנגד זה הלוואה בתנאים
נוחים ,והוא פתרון נפלא וכביר שהסכימו וברכו עליו מרנן ורבנן גדולי הדור וגדולי הפוסקים זצוק״ל
ושליט״א ,וכפי שהוכח במציאות שמאות ואלפים נעזרו בהם בעת שמחת צאצאיהם.
ובעת האחרונה פונים רבים המבקשים לבחון אפשרויות של השקעה כספית בשוק ההון -בהשקעות
לטווח ארוך ובסיכון נמוך ,אשר בסה״כ הוא בגדר קרוב לשכר ורחוק מהפסד ,כמובן ,ככל שהדבר נעשה
בליווי יועצים מומחים וברי סמכא ,ותחת פיקוח הלכתי הדוק.
ומה טוב ומה נעים כאשר השכילו אנשי מעשה לייסד תוכנית חדשה בשם "משיאים" בהובלת ר׳ יוסף
מינצברג ,המשלבת בחדא מחתא ,גם הפקדה בגמ״ח ,וגם חשיפה מבוקרת לשוק ההון ,באופן שמצד
אחד ניתן הכסף כהלוואה באופן מיידי לאלו הזקוקים לו ,ומאידך ,הרי גם עושה הקרן פירות באמצעות
השקעה נכונה המתנהלת ע״י גופים בעלי נסיון וסמכות.
ולשם כך פנה לגמ״ח המרכזי ,שעליו כבר סמכו ידיהם מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט״א וזצוק״ל כמו גם
לגמ״חים קהילתיים נוספים ,על מנת שיאפשרו את מתן ההלוואות גם במקרים בהם השוק בשפל ,מה
שיאפשר לציבור היראים להשיא את ילדיהם שיחי׳ בס״ד.
ובודאי שיש בהצטרפות לתכנית זו משום קיום מצוות הלואה וצדקה ,ומאידך ,הרי היא בכלל
ההשתדלות הראויה לכל בית אב לקראת תקופת נישואי הצאצאים ,להעמיד קרן קיימת נושאת פירות
לעבור תקופה זו בשמחת לב ובהרווחה.
ואחר העיון והבדיקה ,סמכנו ידינו על הרבנים שליט״א ואנשי הכלכלה וההון ,אשר קבעו כי בתכנית
זו אין כל חשש ריבית ח״ו ,ואף גם זאת ,שהשקעה זו היא ראויה ובטוחה לכל ,והעומדים בראשי הינם
אנשי אשכולות ,שיש להם יד ורגל בעניינים אלו ,ופועלים במטרה לסייע לכלל הציבור.
ויבורכו כל העוסקים בדבר והמסייעים והמצטרפים לתכנית זו.
0ו\ י>* £א * י׳ -׳ ־<»«
jo J/ 3 ■/׳ * /
*✓Y e
(«.V y*t±0Y VtoY
a <c * ( w- V v׳> f > ׳
AA> h ) r
aW A
, ^ ^ ') f
e s ,, * IV די ׳ \doVf
J jt
בס״ד
10J שמחתי מאוד לראות את ההצעה החדשה המשלבת גם השקעה
בס״ד ונעשתה בחכמה לאפשר לאברכים שיוכלו להגיע לסכומים הנדרשים
חובתנו לדאוג לזולתנו ועל כולם להשיא את ילדינו בבחינת עניי ולא נצרכא אלא לברכה שחפץ ה' יצליח בידנו לעשות את ההשתדלות
עירך קודמים וישתדל כל אחד לקיים בעצמו אחוז בזה ואף מזה הנחוצה והנכונה לזכות לחתן את הילדים בכבוד ולראות דורות
אל תנח ידיך. ישרים של ת׳׳ח ויר׳׳ש
יה״ר שתהא ברכה בכל מעשי ידינו בחכמה ובתבונה. יהודא סילמן
שלמה ידידה זעפראני
גדולי הדיינים והפוסקים שליט”א:
”חובה על כל אדם לעשות את ההשתדלות לנישואי
ילדיו -משיאים היא דרך ־השתדלותי הגונה של ממש”
במו שב שנערך ב מעונו של הראב” ד הגאון הגדול רבי יהודה סילמן שליט”א ,ובהשתתפות
הגר”ש זעפרני שליט”א והגר” צ ברוורמן שליט”א ,זכתה תכנית משיאים לשבחים מיוחדים •
כמו” כ חתמו הרבנים שליט” א על מכתב הקורא לכל בית אב בציבור להצטרף לתכנית והזהירו
מפני השקעות מסוכנות • הגאון הגדול ר”י סילמן שליט”א” :יש לברך על השילוב מדוייק ונ כון
בין הלוואת גמ”ח להשקעה מפוקחת שמשמשת כגורם מממן לפרעון ההלוואה”
סילמן שליט״א באמירה נחרצת :״חובתם של מושב הלכתי מעמיק התקיים ע״י חברי
כל אב ואם היא לחתן את בניהם ולהובילם נ שי או ת א ר גון ״מ שיאים״ ,הדיינים
לחופה .במציאות בת ימינו ,מדובר באירוע המפורסמים בראשות ראב׳׳ד בד׳׳צ בני ברק,
כלכלי מורכב בן מאות אלפי שקלים, הגאון הגדול רבי יהודה סילמן שליט׳׳א
וממילא ,ישנה חובה של ממש על כל אחד שאירח את המושב ב מעונו ,ראב׳׳ד כתר
ואחד ,לשקול בצורה רצינית -כבר בשנים תורה ,הגאון רבי שלמה זעפראני שליט׳׳א
הצעירות של הבנים והבנות -את האופק וראב׳׳ד בד׳׳צ ביתר עילית ,הגאון רבי צבי
ברוורמן שליט״א ,במעמד והשתתפות נציגי
הכלכלי המתאים לו .אין לשבת בחיבוק
הנהלת הארגון שפרשו בפני הרבנים שליט׳׳א
ידיים ,אלא חובה לעשות את ההשתדלות
נקודות שדרשו את הכרעתם והכוונתם.
הסבירה וההגונה ,ובדורנו ,תכנית ׳משיאים׳
בראשית המושב הקדים הגאון הגדול ר״י
מציגה דרך השתדלות הגונה של ממש.
סילמן שליט״א והרחיב על חשיבות המיזם -
מאידך יש להתרחק מפני השקעות מפוקפקות
המשלב הן הפקדה בגמ״ח לנישואי הילדים,
שאינן נמצאות בפיקוח ועלולות לחרב ל״ע
והן השקעה בשוק ההון .״השקעה בשוק
משפחות״.
ההון היא עניין מסוכן ומורכב ,ובוודאי כאשר
בתום הישיבה התעורר בין הרבנים שליט״א הגר״צ ברוור מן שליט״א אף הבהיר כי מדובר במשקיעים חסרי ניסיון שיכולים לאבד
דיון מעמיק באשר לשאלת הפרשה מכספי הגישה לפיה על האדם ״לעצום את עיניו״ את כל כספם במחי החלטה אחת .עם זאת,
מעשרות ,כאשר ההוראה שעלתה היא שככל ולסמוך על הנס בבוא היום -איננה נכונה כאשר ההשקעה בשוק ההון מפוקחת אזי ניתן
שהכסף מיועד אך ורק להפקדה בגמ״ח - במבט תורני כלל ועיקר .״המציאות היא להשתמש בזה בצורה יעילה ,בפרט כאשר
ראוי וניתן להפקיד את כולו מכספי מעשרות, שבסוף הוא נזקק לפשוט יד ,שהיא ׳הכנסה׳ בקרב ציבור האברכים אין מי שלא מוצא
ואילו לגבי הפקדות לתכניות השקעה שונות, שגם לא מספקת כיום ,ואדם לא רשאי את עצמו מוטרד ומחפש פתרון ראוי ובעיקר
יש לברר את ההלכה באופן פרטני ,כל אדם להטיל את עצמו ביודעין על הציבור ועל מכובד לנישואי הילדים בשעה טובה ,ועל כן
לגופו ולפי מצבו הכלכלי. קופה של צדקה ,בעוד יכול הוא לכלכל את יש לברך על היוזמה הנפלאה הזו ,של שילוב
צעדיו בתבונה ,ולהעמיד לעצמו בסיס כלכלי נכון בין הלוואת גמ״ח ,שניתנות ע״י הגמ״ח
חברי הנשיאות שליט״א אף חתמו על מכתב
לנישואי הילדים״. המרכזי ,שיש בזה משום גמילות חסדים ,יחד
קריאה להצטרף לתכנית ״משיאים״ ,כאשר
חברי הנהלת הגמ״ח הציגו בפני הרבנים עם השקעה מפוקחת בשוק ההון -שבסוף
הם מציינים כי ״יש בהצטרפות לתכנית זו
שליט״א את העקרונות של ״משיאים״, גם משמשת כגורם מממן לפרעון ההלוואה״.
משום קיום מצוות הלוואה וצדקה ,ומאידך
ביניהם :השקעה באפיקים ללא חשש סרך הגר״ש זעפראני שליט״א עמד בדבריו על כך
הרי היא בכלל ההשתדלות הראויה לכל בית הלכתי של איסורי ריבית ח״ו; נעילת כספי שהמציאות בעולם השידוכים החרדי כיום,
אב לקראת נישואי הצאצאים״ .למכתב הוסיף ההשקעה ללא יכולת להוציאם בעתות שפל, שונה דרמטית משנים קודמות .״המצב כיום
הראב״ד הגאון הגדול רבי יהודה סילמן ושילוב הגמ״ח להבטחת נזילות גבוהה בבוא הוא ,שרוב מוחלט של החתנים והכלות,
שליט״א שורות בכתב ידו ,בהן מגדיר הוא היום ובכל מצב שבו יהיה השוק. ל שמחתנו ,מגיעים מבתים של אברכים
את התכנית כ״הצעה המשלבת גם השקעה, במהלך הדיון הורה הגאון הגדול ר״י סילמן בני תורה ויר״ש ,כאשר מציאות זו קובעת
ונעשתה בחכמה לאפשר לאברכים שיוכלו שליט״א ,להקים ״ועדת חריגים״ ,שתדון מציאות נוספת ומוכרחת ,לפיה אדם רגיל לא
להגיע לסכומים הנדרשים״ .הוא מסיים במקרים של מצוקות כלכליות או צרכים יכול לעמוד במטלה של נישואי כמה בנים או
ב״ברכה שחפץ ה׳ יצליח בידינו לעשות את מיוחדים ,במטרה לבחון אפשרות של משיכת בנות .אנחנו אמונים כמובן על אמונה ובטחון
ההשתדלות הנחוצה והנכונה לזכות לחתן כספי ההשקעה ,ועדה עליה יימנו רבנים בהשי״ת ,אבל אין זה פוטר כהוא זה מחובת
את הילדים בכבוד ולראות דורות ישרים של ואנשי מקצוע. כל אדם לכלכל את צעדיו במשפט ,ולצפות
ת״ח ויר״ש״. את הישיבה סיכם המארח הגאון הגדול ר״י פני עתיד״.
r גיליון מס' 663פרשת ויצא ץ
תשפ״ז שנ ה חמש ע שר ה
מדור זה נכתב לעילוי נשמת
אבי מורי הרב ברוך מאיר ב''ר יעקב ישעיהו
ויסברג זצ״ל
ואמי מורתי מרת רבקה בת רבי פסח יעקב אנגל
זצ״ל תנצב״ה
fC׳
^בע ל י אס ופ ות -עניני ח נ וכה ^
הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה בחנוכיה ובטלית ותפילין האם יש להדליק במנורה דומיא דמקדש
נשאל רבינו זצ"ל ,האם בנר חנוכה יש דין להניח בכלי ,ואם יש
רבינו זצ״ל ,לא הסכים להחליף החנוכיה שקבל לחתונה מזקנו מעלה להדליק במנורה ולא בכוסות נפרדים ,כדי שיהיה דומיא
הגה''צ רבי אריה לוין זצ״ל אף שהיתה קטנה בגודלה ,ובשיעור דמנורה דמקדש ,וכ' רבינו דנ״ח אי"צ כלי ,ואין אנו עושים דינים
בית קיבול מצומצם ,והביאו לה אחרת גדולה ויפה הימנה ,והביא מעצמינו דומיא דמנורה ,ורק במה שאמרו חכמים במעלת השמן
מגמ' גיטין (ס' ב') מערבין בבית ישן ,ובשבת (קי''ז ב') רבי אמי זית והפתילות ,דומיא דמנורה או דומיא דנס ,אמרו ,ואין לנו
ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא שרו עילויה ,אמרי אלא דברי חכמים ,ועי' דרך חכמה הל' כלי המקדש (פ''ג סקמ״ב)
הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא ,וא' דבמקדש היו קני המנורה באלכסון ,ונשאל רבינו אם גם בחנוכה
הנדיבים הביא לרבינו העתק של חנוכיה זו בצורה מוגדלת ולא יש לעשות כן דומיא דמנורה ,והשיב ג''כ דאין לנו לחדש דינים
רצה רבינו להחליף וכדי לפייס הנדיב היתה הרבנית מדלקת בזה מעצמינו( ,דעת נוטה חנוכה סי' תשל״ג ובהערות שם) ,אמנם כ'
ללא ברכה (אחרי ששמעה הברכות מהרב) ,ועי' דעת נוטה חנוכה רבינו דיש בזה הידור ליתן בכלי אבל אינו מעכב ,ובמשנ״ב (סי'
(עמוד תס''ב בהערות) שנשאל רבינו על הדלקת הרבנית והשיב, תרע״ה סקי"ח) מבואר דיוצא בנר שעוה שמדביק בכותל.
לא מדינא עושה זה והיא מדלקת ללא ברכה (משום טעם), וע''ש (סי' תרס״ג) שכ׳ רבינו זצ"ל דעדיף ליקח שמן זית מנר
ושאלתי את רבינו זצ״ל אם אין חשש תקלה שיכולין לברך על שעוה אע"פ שהשעוה דולק יותר יפה ,דיש ענין בשמן זית כמו
זה ברכת הרואה ,ואמר דבאמת יכולין לברך על זה ,והיינו דאמנם שהיה במקדש ,ועי' במשנ״ב (סי' תרע״ג סק''ד) דאף אם שעוה
מדינא אין צריכה להדליק אבל יכולה לצאת בברכות ולקיים בזה דולק יפה כמו שמן זית ידליק בשמן זית שבו היה הנס ,ומשמע
מצות הדלקה ,וע''ש תשובת רבינו דאשתו כגופו רק אם היא דאם דולק יותר יפה משמן זית עדיף בשעוה או ששוין ,ועי'
רוצה ,ואם מכוונת שאינה רוצה להיטפל לבעלה אינה יוצאת בדרכי משה (שם אות א) שהמנהג הפשוט להדליק בשעוה וכן
יד''ח בהדלקתו ומדלקת בפני עצמה. כתב במנהגים לר"א טירנא הל' חנוכה (עמוד קמ"ד) דשעוה מצוה
וכן לקח רבינו זצ״ל מירושת אביו את התפילין והטלית של אביו מן המובחר כמו בשמן זית וכתב מה"ר אברהם מפראג וטעמא
הקה''י זצ״ל ,והיה משתמש עד סוף ימיו למצוה החביבה לו עד כי בודאי צליל נהוריה טפי מכל השמנים ,ובכל בו (סי' מ"ד) יש
לאחת ,מצות סנדקאות שהיא כקרבן ,בטלית הישנה והבלויה מדליקין בנרות של שעוה אמנם מצוה מן המובחר בשמן זית
של אביו הקדוש בעל הקה''י זצ״ל ,ואף שהיו צרכים לעשות בה שבו היה הנס עכ"ל ,נראה מדבריו דלדעת המנהגים שוין במעלה,
טלאי ע''ג טלאי לתקנה ,היתה חביבה עליו ,שהתקדשה בקדושת ולהכלבו אף בצליל נהורא עדיף בשמן זית שבו נעשה הנס.
המצוה אצל אביו כל השנים .ושמעתי שכמו כן אמר רבנו זצ״ל פתילות דומיא דפתילות מנורה
שלא ממהר להחליף רצועות תפילין הישנות מטעם זה ,והביא נשאל רבינו זצ"ל ,האם יש ענין להניח הפתילות בכוסית לפני
מה שאמר הלל הזקן אלו תפילין של אבי אבא [עי' ירושלמי שיוצק את השמן דומיא דמנורה עי' רמב"ם הל' תמידין ומוספין
עירובין פ״י ה״א] ,וברמב''ם הלכות תפילין (פרק ב הלכה יא ) הלל (פ"ג הי''ב) ,והשיב רבינו זצ"ל לא הקפידו( ,דעת נוטה חנוכה סי'
הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא .ועי' שם באור שמח דיתכן תש''ס ובביאור הדרת קדש על הרמב״ם כ' דגם במנורה דמקדש
דהלל הוי אתי מדבית דוד מנוקבתא ,כמפורש במדרש (ב״ר צח, לא מעכב הסדר) ,וכמו כן נשאל רבינו זצ״ל ,האם יש שיעור
יג ,לג ,ג) ובירושלמי (תענית פ״ד ה״ב) והיו התפילין משל מלכות לעובי הפתילות דומיא דמנורה עי' בב''ח (סי' תרע''א ס''ה)
בית דוד ,שהיה תפילין שלהם משונים משאר בני אדם ,מפני דבביהמ״ק היו פתילות דקות ,ועי׳ מג''א (סי׳ תרע''ב סק''ג)
שהיו מניחים הנזר והעדות במקום תפילין ,דמקום יש בראש והשיב רבינו זצ״ל ,אין לו שיעור ,העיקר שידלק( ,שם סי'
להניח ב' תפילין (ע״ז מ״ד א') ומביא דלא נתקלקלו התפילין זמן תשס''א) ,וכמו כן נשאל רבינו זצ״ל ,האם לגבי הכנת הפתילות
רב ,לכן אין צריכין בדיקה ,ויעוין סנהדרין (צ״ב ב') גבי ריב״ב אלו אמרי' דהוא דומיא דמנורה דעיקר המצוה בהטבת הנרות וגם
תפילין של אבי אבא הן. כאן ראוי שיכין הבעל הפתילות ולא האשה ,והשיב יכולה להכין,
להדליק בתוך החנוכיה עצמה שהיא מכסף אף שאם יתן כוסיות (שם סי ' תשס''ב וכן רבינו לא עשה בעצמו ,ובמכתב אחר כ' ראוי
ידלק יותר זמן לאיש אם יכול ומה שנהגו ע''י האשה הוא כדי שישתתפו
הראתי לרבנו זצ״ל החנוכיה שירשתי מאאמו''ר זצ״ל שהיתה במצוה).
מכסף טהור ,ויש בית קיבול של שמן בחנוכיה עצמה לשיעור ונשאל רבינו זצ״ל ,האם יש ענין להדליק בפתילות מפשתן דהוא
מצומצם ,אבל עי״ז מדליק בכסף ממש ,ויש אפשרות ליתן השמן דומיא דמקדש עי' ירושלמי שבת (פ״ב ה''ג) ,והשיב רבינו ,י''א
בכוסות זכוכית שמכניס לחנוכיה וידלק זמן רב ,ובדק רבנו כן( ,שם סי' תשס''ד וכ''כ החיי אדם כלל קנ''ח ס''ח דמצוה מן
החנוכיה כמה מקום יש בבית קיבול לשמן ,ואמר שעדיף ליתן המובחר לקחת צמר גפן או חוטי פשתן וכ''כ במועד לכל חי סי'
השמן בחנוכיה עצמה .וכעת ראיתי בדעת נוטה חנוכה (סי' כ''ז ס''ד מהראש יוסף שהפתילות יהיו מפשתן) ,ונשאל רבינו
תשנ''ב) שנשאל רבינו זצ״ל במי שיכול להדליק בחנוכיה מכסף זצ״ל הנוגים להחליף הפתילות כל לילה ,האם יסירו גם השמן
או זהב ,אבל יתן השמן בבזיכים מזכוכית ,או שידליק בחנוכיה שנשאר ,והשיב ,כן( ,שם סי׳ תשס״ט וכ''כ בסדר היום סדר
מזכוכית ,והשמן יתן בבזיכים מכסף או זהב ,מה עדיף ,והשיב הדלקת נ''ח ובבית הלוי חנוכה כ' דהוא דומיא דמקדש ,ולמעשה
רבינו אין נפק''מ ,ובהערה שם מובא תשובה נוספת ,דמי שיש רבינו זצ״ל לא נהג להחליף וכן בקו' הזכרונות סי' ל״ב ס''ו הביא
לו כוסיות מכסף טהור עדיף שיתנם במנורה אף שהיא רק ציפוי שמרן החזו״א זצ״ל לא נהג להחליף).
כסף ,והביא שם מש''כ רבינו דעדיף ליתן בזכוכית שנכנס
ב כוסיות יותר שמן ,מאשר בחנוכיה העשויה מכסף דכמות עדיף,
ניתן לתרום גם במכשירי ״קהילות“ !“נדלים פלוס“ בבתי הכנסת,
עורך :יצחק גולדשטוף
יש ללחוץ ע ל לחצן ׳ קופו ת נוספות' ובחיפו ש ' ד ב רי שי " ח /או בטלפון:
ליצירתקשרi g 0 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a i l . e o m S3 : נדרים פלוס 03-7630585שלוחה1584 -
f tרבי יהודה הנ שי א 52בני ברק 0 5 3 - 3 1 4 5 9 0 0 1 ! קהילות 073-2757000שלוחה4310 -
!I״!P Qp U ־
ואינם קצורים ,אביב קצור קודם .אף על גב שמצוה לקצור ,מ"מ ואולי מיירי ביש שמן בצמצום אבל כשיש בודאי שיעור הראוי
כיון שזה שקצור משובח בגופו ,הוא קודם] ש"מ משובח בגופו דעת רבינו שאין ענין להדליק יותר מחצי שעה .עי׳ שם (סי'
קודם ,עכ"ל .וה׳׳נ כן( ,דעת נוטה חנוכה סי׳ תשנ׳׳ה נס לשושנים תק׳׳ס) שכתב דגם בזמנינו שיש עוברים ושבים אחרי חצי שעה
עמוד קפ"א). אין הידור ליתן הרבה שמן דאין שום מצוה שידלק יותר מחצי
שעה ,עי׳ שונה הלכות (סי׳ תרע׳׳ב דין ז׳) שהביא מהמשנ׳׳ב
ונשאל רבינו אולי שאני קרבנות בביהמ׳׳ק שיש דין מבחר (סק׳׳ו) דאם נתן יותר מחצי שעה אין בו שום מצוה.
נדריכם עי׳ מנחות (ס׳׳ד א׳) ,אבל בנר חנוכה עדיף המשובח ושאלתי מרבינו זצ"ל (בערב חנוכה תשפ׳׳א) האם עדיף ליתן שמן
במראה ,והשיב ,הידור היינו מובחר ונוהג בכל המצות( ,שם סי׳ בתוך הבית קיבול של שמן שבגוף החנוכיה העשויה מכסף ,אף
תשנ׳׳ו) ,ונשאל ממה שאי׳ בב׳׳ב (ג׳ א׳) בהורדוס שאמרו לו שידלק רק בשיעור מצומצם של עד שתכלה רגל מן השוק ,או
חכמים שיבנה ביהמ׳׳ק באבני שישא דנראה יפה טפי ,ול׳א עדיף ליתן שם בחנוכיה כוסיות זכוכית לשמן שעי׳׳ז ידלק זמן
לצפות בזהב ,והשיב רבינו ,יתכן שהיה יקר כזהב( ,שם סי׳ מרובה[ ,ולמש׳׳כ בטעמא דקרא חנוכה דאם נותן ע׳׳מ להוסיף
תשנ׳׳ז) ,ולגבי אתרג השיב רבינו דמשובח במראה עדיף ,ולא יקח יוצא אף בנותן פחות מכשיעור בעת ההדלקה א׳׳כ גם בזה יכול
את האתרוג המשובח בגופו ,שאין ללמוד מהירושלמי לאתרוג, להוסיף אח׳׳כ אבל בהדלקת ערב שבת א׳׳א ליתן] ,ועי׳ בדברי
דמפורש בתורה ׳פרי עץ הדר ׳ דפירושו נאה במראיו( ,חשוקי חמד ר׳׳י סגי נהור דזכוכית יורד בדרגה מכלי כסף ,רק דיש לומר דבטל
סוכה נ׳׳א ב׳ ,ועי׳ נס לשושנים שם ממרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל הזכוכית לחנוכיה בפרט כשאין לזכוכית אפשות לעמוד ללא
דבחנוכיה המראה עדיף ונראה דס׳׳ל דשא"ה לענין פרסומי ניסא סמיכת החנוכיה דמחמת כן נחשב כלי אחד עם הסומכו עי׳ בדיני
דתלוי רק במראה משא׳׳כ לענין קרבן דבעינן כל חלבו דיהא עדיף כלי לנט׳׳י באו׳׳ח (סי׳ קנ׳׳ט ס׳׳ה) ,וכן מבואר במסכת כלים לענין
בחשיבותו ,ועי׳ בכאיל תערוג מועדים חנוכה עמוד תקנ"ד). טומאה דנחשב ככלי אחד עי׳ במסכת כלים (פ"ב מ"ח) דתנן
הלפיד טמא ופירש הר"ש שם דאיירי בקערות שיש להן חידוד
טבילת כוסיות של נר חנוכה שנתחב בנקב שבראש הקונדס וסד"א דכיון שאינו יכול לעמוד
בפני עצמו אינו כלי וטהור קמ"ל דהואיל ומיוחד ומתוקן לכך
בלשיח באמרתך חנוכה (עמוד י׳׳ב) שאל מרבינו זצ"ל ,אם יש מיקרי כלי וטמא ע"ש ,והכי תנן נמי התם (פ" ד מ" ג) שולי
להטביל כוסיות להדלקת נר חנוכה ,והשיב ,אם לא יועיל לא קורפיות וכו׳ אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין טמאין
יזיק ,ובמועדי הגר׳׳ח (ח"א סי׳ רע׳׳ד) השיב רבינו ,להמחמירים שלכך נעשו מתחילתן והיינו דהו"ל דומיא דהלפיד דלעיל מיניה
שלא להדליק בנר שאין ראוי לביהמ׳׳ק ה׳׳ה כלי שלא הוטבל אין וכ׳׳כ ה ש ד ח (מערכת חנוכה אות ז׳) בשם ספר יד נאמן ,ועי׳
ראוי לכתחילה כמש׳׳כ ביו׳׳ד (סי׳ ק׳׳כ סט"ז) ,ובס׳ גם אני אודך בשלמי תודה (פ׳׳י סי׳ ב׳) ,ובדעת נוטה חנוכה (סי׳ תשנ׳׳א) השיב
(ח"א עניני חנוכה סי׳ נ"א) הביא ששאל מרבינו זצ"ל ,האם צריך רבינו ,דאף כשנותן בחנוכיה מכסף כוסיות זכוכית אין מפסיד
להטביל הכוסות שבהם מדליקין נר חנוכה ,והשיבו בזה"ל ,אם מעלת כסף כשהזכוכית אינו יכול לעמוד בפ"ע רק ע׳׳י החנוכיה,
לא יטבילנו הרי אין ראוי להשתמש בו אוכלין ,ויש אומרים ועי׳ בהליכו׳׳ש (פט׳׳ו הערה י׳׳ז) ,,וחשב רבנו זצ"ל ,ואמר שיש
שצריך שיהא השמן ראוי לאכילה ע"כ ,ואח"כ קבל מכתב נוסף מעלה ליתן בחנוכיה עצמה וכן הוא נוהג למעשה ,והטעם נראה
מרבינו ,וכתב לו (כשבועיים אחר כן) ,בזה"ל ,כתבתי לך בהלכות דאף אם בטל לכלי מ׳׳מ אינו רק ככלי המעורב מכסף וזכוכית
חנוכה שאין להדליק בכוסות שלא נטבלו ,ואע"פ שצידדתי כן, ואינו שוה לכסף זקוק( ,נס לשושנים עמוד ק׳׳ג).
אין האמת כן ,וכשרים להדלקה ויש לתקנו ,עכ"ל ,ומובא בס׳ להחליף לחנוכיה חדשה גאמצע חנוכה
פרדס יוסף חנוכה (ס׳׳ק שצ"א שצ"ג) ,ובדעת נוטה חנוכה (סי׳ נשאל רבינו זצ"ל ,האם אפשר להחליף לחנוכיה חדשב באמצע
תשל"ט). ימי החנוכה ,או שיש בזה ביזוי מצוה לחנוכיה הישנה ,שפוסק
ועי׳ בס׳ שערי ציון (ח"א סי׳ ט"ו אות ח׳) ששאל מרבינו לדעת מלהדליק בה ,והשיב רבינו רשאי( ,דעת נוטה חנוכה סי ׳ תשמ׳׳ד),
חמיו מרן הגרי׳׳ש אלישיב זצ"ל שיש ענין להדליק בשמן הראוי וכן מצינו בבאר היטב (סי׳ תרע׳׳ג סקי׳׳ג) מהמטה משה (ח" ה סי׳
לאכילה דומיא דמקדש ,מה הדין במי שקנה כוסות לשם שתיה, תתקפ״ט) שמהרש״ל בעת שקנה חנוכיה חדשה לא הדליק בה
ואח"כ נמלך בדעתו להדליק בהם נ"ח האם צריך להטבילם כדין ביום הראשון דאיכא שהחיינו של נרות ,רק הדליק בה ביום השני
כלי אכילה או לא ,והשיב ,דאין צריך להטבילם ,ואמר ,דזהו אף וברך שנית ברכת שהחיינו ,ועי׳ נס לשושנים (עמוד צ"ו) שאמר
לדעת הסוברים שיש להדליק בשמן הראוי לאכילה ,וכן בדעת לי רבינו זצ"ל דלכתחילה אין ראוי לפטור שהחיינו של כלים
נוטה חנוכה (סי׳ תש׳׳מ) מובא ששאלו מרבינו זצ"ל בכוסיות חדשים בשהחיינו של מצוה ,וכמש׳׳כ בשו"ת כת"ס (או"ח סי׳
שקנאם ליי׳׳ש ולא הספיק לטבול האם יכול להשתמש בהם כ"ו) דזה הנאת הגוף וזה הנאת הנשמה ,ורק כשיש פלוגתא כמו
לנ"ח ,והשיב ,כמדומה שמותר [והיינו מלבד נר השמש שנעשה בשהחיינו ביום ב׳ דר׳׳ה פוטר בבגד או פרי חדש ,דאינו רק
לאורה] ,ואינו כשמן שהיה תחת המיטה שיש אוסרין עי׳ בבא"ח לרווחא דמילתא ומעיקר הדין יש לברך ,וכן השיב בדעת נוטה
פ׳ וישב (ש׳׳א סי׳׳ב וש׳׳ב סי׳׳ז) ,דשם שורה עליו רוח רעה אבל ר׳׳ה (סי׳ רט"ו) לענין ברכת שהחיינו על פרי חדש בליל א׳ דר׳׳ה,
כאן קי"ל (יו׳׳ד סי׳ ק"כ סט"ז) דאף שנתן מאכל בכלי קודם טבילה וז"ל ,שמעתי בשם מו"ח שליט׳׳א לכוין בקידוש לא לפטור הפרי
לא נאסר המאכל ,וכן לא דמי לשמן שנמצא בו עכבר דמאיס ,עי׳ ויוכל אח"כ לברך עליו שהחיינו ,וע׳׳ש (סי׳ רט׳׳ז) דאפי׳ היה
משנ׳׳ב (סי׳ תרע׳׳ג סק׳׳ג) ואפי׳ יש ס׳ נגדו לא מהני דהקריבהו לפניו בשעת הקידוש ,יברך שנית שהחיינו.
נא לפחתך ,ועי׳ בדעת נוטה חנוכה (סי׳ נ"ו) בשמן שנשפך על חנוכיה קטנה מכסף או גדולה מצופה כסף ויש בה יותר נוי
הריצפה שלא ראוי לנ"ח. במשנ׳׳ב (סימן תרע"ג סקכ"ח) ,כתבו הספרים שטוב שכל אחד
ובהערות בדעת נוטה מובא שבמכתב נוסף השיב רבינו ,י׳׳א יטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כוחו ,וכן הנרות יעשה יפה,
שטוב לטבול ,דאם לא יטבילנו אינו ראוי לשימוש ,וא׳׳כ לא ראוי ונשאל רבינו זצ"ל מי שבידו לקנות או חנוכיה קטנה מכסף ,או
לנ׳׳ח להסוברים שצריך שיהיה השמן ראוי לאכילה ,ועי׳ בשו"ע חנוכיה גדולה שהיא רק מצופה כסף ,אבל היא נאה ביותר מחמת
(יו׳׳ד סי׳ ק" כ ס׳׳ח) דסכין אף שהוא כלי סעודה אם לקחו לחתוך גדלותה ,ומחמת חיטובים נאים שעליה ,והשיב שהוא בעיא
בו קלפים אי"צ טבילה ,ובש"ך (סקי"ז) כתב דאף בקנאו מעיקרא בירושלמי יומא (פ" ו ה"א) אם משובח בגופו עדיף או משובח
לסעודה ונמלך לחתוך קלף אי"צ טבילה ,ועי׳ דרכ"ת (יו׳׳ד סי׳ במראהו [ופירש הקרבן העדה משובח בגופו שהוא שמן ואין
ק׳׳כ אות ל"ט) מס׳ גנזי אלימלך (כ׳׳ג ב׳) שהסתפק אם דעתו מראהו טוב ,או משובח במראיו שמראהו טוב ואינו שמן כל כך
להשתמש אח"כ לצרכי סעודה האם עי׳׳ז מתחייב בטבילה איזה מהם קודם] ,ופשיט התם נישמעינה מן הדא אביב קצור,
מעיקרא ,ומש׳׳כ הש׳׳ך דאף בקנאו מעיקרא לסעודה אי"צ טבילה יבש לקצור ,אביב קצור קודם .הדא אמרה משובח בגופו משובח
י"ל דהיינו בשינה מעתה ייעודו רק לקלפים, במראיו ,משובח בגופו קודם[ ,פירש הקרבן העדה אביב קצור
גבי עומר כתיב אביב קלוי באש ותני אם נמצאה תבואה קצורה
שהיא אביב כלומר לחה ,ונמצא שעורים יבשים שעדיין קמה
ניתן לתר ום גם במכש יר י"קה יל ות״ ו״נדרים פל ום“ בבת י הכ נסת , י''
ליצירת קשרi g o 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a i l . c 0 m m :
י ש ללחוץ ע ל ל ח צן' קופו ת נוספות׳ וב חיפו ש ׳דברי שי"ח״ ,אז בטלפון:
* רבי יהודה הנ שי א 52בני ברק
נדרים פל וס 03-7630585של וחה 1586 -
^077-2092005 053-3145900 0 _____________לזהילזת 073-2757000שלו חה_____________ 4310 - J
—-■1
—55:;—*s—jsיir־
—■«־/ר זר ׳־!ר
u״■ “'u
־— s rמ —
>r;q_c״׳ j
״דבריהם הם זכרונם״
לעילוי נ ש מ ת מרן רבינו
בס״ד
ירחמיאל גר שון ב׳׳ר צבי יהודה
זללה׳׳ה דרכי ה חיזוק
ארבעה צריכים חיזוק (ברכות לב - ):שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש״י)
( 789 מש יח ות רשכבה״ ג מר ן ראש ה יש יבה הגרי״ג אדלשט י י ן זללה״ה • ויצא תשס״ז
לעבד ,עלול העבד ללמוד מן האדון לעשותו אפילו באיסור ,כיון שהוא הליכת יעקב אבינו לחפש את זיווגו
מחשיב את אדונו ,ובדרך הטבע נמשך לעשות כמעשיו.
*בפרשת השבוע (כח ,י) ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חמה״ ,הנה יעקב
שלמות יעקב אבינו מכוח הדבקות בתורה אבינו הלך לחרן לקחת לו משם אשה מבנות לבן הארמי ,ואילו יצחק אבינו
לא הוצרך ללכת לשום מקום ,אלא זיווגו בא אליו ,ואמרו על זה במדרש
ומעתה אם היה יעקב אבינו בא מיד לבית לבן ועובד אצלו כל השנים, (בראשית רבה סח ,ג) יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו ,יצחק
הרי יש חשש גדול מהשפעתו של לבן ,ואף שיעקב בודאי לא היה מושפע
זיווגו בא אצלו (לעיל כד ,סג) וירא והנה גמלים באים ,יעקב הלך אצל זיווגו
לקלקול מלבן ,אבל יכול להיות שיחסר משהו בשלמות מדרגתו הגבוהה, דכתיב ויצא יעקב ,ע״כ.
שהוא צריך להתעלות יותר בשביל השידוך ,שתהא מיטתו שלמה ויוכל
להעמיד שבטי קה ,והשפעתו של לבן עלולה למנוע שלא יתעלה. ויש להבין מה בא המדרש להשמיענו ,הן זהו דרך העולם שכל שידוך הולך
באופן אחר ,וכפי שאמר לי פעם אדם שהשיא כמה מבנותיו כי 'בשידוכים
ולכך נטמן קודם ארבע עשרה שנה בבית עבר ולמד תורה בלי הפסק ,כמו
אין קושיות' ,שאצל כל אחת מבנותיו הלך השידוך באופן אחר ,פעם יותר
שכתב רש״י על הפסוק (כח ,יא) ״וישכב במקום ההוא״ באותו מקום שכב
קל ופעם יותר קשה ,ואין קושיות על זה ,כי רואים את ההשגחה המיוחדת
אבל י״ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה ,שהיה עוסק בתורה .עד
בכל שידוך ושידוך ,ואם כן מהו הענין המיוחד שיעקב 'הלך אצל זיווגו' ,הרי
כדי כך למד תורה בלי הפסק ,ומסתמא זו סייעתא דשמיא מיוחדת שזכה
כך דרך העולם ,שלפעמים מוצאים את השידוך בנקל ,ולפעמים יותר קשה,
נגד הטבע ,ללמוד בלי לשכב ארבע עשרה שנה!
ויש מי שצריך להרחיק עד מדינת הים למצוא את זיווגו.
ואחר כך באמת קיבל את כל ההבטחות כמו שכתוב אני השם וגו'
ושמרתיך ,וזכה להיות בחיר שבאבות (בראשית רבה עו ,א) ,וצורתו חקוקה נטמן בבית עבר -הכנה לבית לבן
בכיסא הכבוד ,פני אדם במרכבה זה יעקב אבינו (שם פב ,ב ,ועיין חולין צא,
ונראה הביאור בזה ,כי הנה יעקב אבינו בעת שהלך אצל זיווגו ,נטמן
קודם ארבע עשרה שנה ללמוד תורה בבית מדרשו של עבר ,ורק אחר כך בא
ללבן הארמי ,והענין בזה מפני שהוצרך להיות שנים רבות בבית לבן ,והיה
רשימות תלמידים צריך זהירות גדולה שלא ללמוד מדרכיו ,כפי שאמר אחר כך בתחילת פרשת
וישלח (לב ,ה) ״עם לבן גרתי״ ,ופירש רש״י :גרתי בגימטריא תרי״ג ,כלומר
עם לבן הרשע גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ,ע״כ,
הולך אצל זיווגו /שידוכים ובא יעקב להראות בזה את מדרגתו לעשו ,שיפחד ממנו ,כי הוא בעל מדרגה,
עד היכן חובת ההשתדלות שהיה כל כך הרבה שנים בבית לבן ולא למד ממעשיו הרעים.
נכנס תלמיד וסיפר ,כי עלתה עבורו הצע ת שידוך וכעבור זמן
וזוהי מדרגה גדולה מאד ,כי בדרך הטבע אדם מושפע מסביבתו ,וכל זמן
שהיה בבית יצחק ובבית אברהם אבותיו הרי הייתה שם ישיבה ,וכמו
ירדה מהפרק ,והוריו מבקשים לנסות ל ה שפיע להחזיר את השידוך,
שאמרו בגמרא (יומא כח ,ב) אברהם זקן ויושב בישיבה היה וכף יצחק זקן
אבל הוא אינו מעוניין ,ונפ שו ב ש אל תו מה ראוי לע שו ת. ויושב בישיבה היה וכף ,ואילו בבית לבן לא הייתה ישיבה ,והיה צריך
ואמר לו רבינו :אומר לך הדרכה כיצד יש לנהוג בענייני שידוכים. זהירות יתירה שלא להיות מושפע מלבן.
מצד אחד ,מו טלת על האדם חובת ההשתדלות .ומצד שני ,אסור
לנסות ללחוץ כדי להביא את הצד השני לקבל את השידוך ,כי כוח השפעת האדון ,לא למדתי ממעשיו
לפעמים זה אינו השידוך המתאים עבורו ,ועלול לבוא מכך לתוצאות ובסוף פרשת בהר לאחר שמבואר ענין עבד עברי הנמכר לגוי כתוב (ויקרא
שאינן טובות. כו ,א-ב) ״לא תעשו לכם אלילים וגו' את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו״,
ולכאורה מה זה שייך לענין עבד עברי הנמכר לגוי? ופירש רש״י :״שלא
אבל סוף סוף אין להתעלם מחובת ההשתדלות ,כי לפעמים הצד יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו ,הואיל ורבי עובד עבודה זרה
השני טועים בפרטי הענין וכדאי להעמידם על טעותם להסביר להם אף אני כמותו ,הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו ,לכך נאמרו מקראות
את המצב לאמיתו ,וכגון אם טועים בדבר התמדתו ש ל הבחור ,ניתן הללו״ ,עכ״ד .והיינו כי עבד עברי הנמכר לגוי הרי הוא נמצא אצל הגוי,
ל שלוח אדם מוסמך שיסביר להם את האמת .אולם אם ידוע שכל והגוי עובד עבודה זרה ומחלל שבת ,וזה יכול להשפיע על העבד שיעשה את
האמת פרוסה בפניהם ואף על פי כן הם אינם חפצים בהצעה ,אין אותן העבירות כמו האדון ,ולכך הוזקק לאזהרה מיוחדת בזה.
ללחוץ כדי לנסות בכל זאת לקדם את השידוך. ולכאורה אמנם בעבודה זרה יכול להיות שיושפע מהאדון ,כי גם האדון
הגוי מוזהר על זה ,שעבודה זרה היא משבע מצוות בני נח ,והעבד רואה את
דחיית הצעת שידוך אדונו הגוי עובר באיסור ועובד עבודה זרה ,ולפעמים גם נראה כאילו
לתלמיד שד חה הצע ת שידוך בע קבות אי התאמה ביניהם ,ו ח ש ש העבודה זרה עוזרת למאמיניה כדאיתא בגמרא (ע״ז נה ,א) ,והעבד עלול
בזה לדברי מרן הקהילות יעקב זצ״ל כי פעמי ם שאדם דוחה ומפסיד להיות מושפע מזה ולעבוד גם הוא עבודה זרה.
בידיים את זיווגו שהוכרז עליו בשמים ,אמר רבינו: אבל מה שהוא רואה את האדון מחלל שבת ,הרי האדון אינו עובר שום
הדברים אמורים במקרה שאין בעיה לגופו ש ל שידוך ,ורק מפ א ת איסור בזה ,כי הוא גוי ואינו מוזהר על חילול שבת ,ואדרבה אסור לו לשמור
שהוא מקווה לקבל בסוף שידוך יותר מוצלח הוא ממאן בהצעה,
שבת כמאמרם (סנהדרין נח ,ב) בן נח ששבת חייב מיתה ,ואם כן כיצד שייך
שיושפע העבד מן האדון בזה ,הרי לעבד זה אסור ולאדון זה מותר ,ובעבודה
אבל בזמן שי ש סיבה מוצדקת לגופו של שידוך של א להמשיך בו
זרה מובן שגם לאדון זה אסור ,וכשרואה העבד את האדון עובר ב'איסור',
מ ח מ ת חוסר התאמה וכדומה ,לא נאמרו הדברים. יש לחוש שגם הוא יעבור ,אבל חילול שבת ה'מותר' לאדון ,כיצד ילמד מזה
שידוכים לבחורים מבוגרים העבד לעשות דבר שאסור אצלו.
לאחד מן השדכנים אמר רבינו ,כי העצה הראשונה כאשר באים
ומבואר שאף על פי כן יכולה להיות השפעה! והענין בזה מפני שהוא עבד
והגוי אדון שלו ,וטבע העבד להחשיב את האדון ,כידוע שמי שנמצא תחת
להתעסק בשידוכים לבחורים מבוגרים וכן לבנות מבוגרות ,היא
שליטת אחרים מחשיב את מי ששולט עליו ,וכיון שהעבד משועבד לאדונו
ל ה ש תדל למצוא כל טצדקי של א להראות להם ש מ חפ שי ם את והאדון שולט עליו ,זה גורם ממילא שירגיש בלבו איזה חשיבות כלפי
השידוך או שרודפי ם אחריהם לקבל את הסכמתם ,ויש לקדם כל האדון ,ומחמת זה עלול ללמוד ממעשיו ,ואפילו דבר שמותר לאדון ואסור
הענין ברוגע ,של א יראו כלפי חוץ ב שו ם אופן להיטות ש ל הצד
השני להוצאת השידוך אל הפועל.
מתוך שיחות בביתו ,כסלו תשע׳׳ג תשע׳׳ה.
לתרומות והנצחות 0527600485 - לקבלת השיחות במייל A527600485@gmail.com
smsעמוד ו ניתן ל תרו ם בע מדו ת 'קהילות' ו'נדרים פלו ס' לפי החיפו ש 'דרכי החיזוק' (קוד (7 1 0
ב וברש״י) וזכה למדרגה יותר מאברהם ומיצחק ,כי כל אחד מהאבות
בה משך למובא בסמוך בענין העיכוב בשידוכים מ ח מ ת קפידות הוסיף דרגות ,ותחילה היה אברהם שהוא היסוד ,ויצחק ירש את המעלות
שבין אדם לחברו ,להלן תו ספת מדברי רבינו בזה: של אברהם והוסיף עליהן מעצמו ,ואחר כך יעקב ירש את מעלותיהם של
אברהם ויצחק והוסיף עליהן עוד דרגות מעצמו ,ולכך נקרא 'בחיר שבאבות'
קפידא של אחר עלולה לעכב השידוך שהוא כולל את שלמות המדרגות של כל האבות ביחד.
יש אנשים שסובלים מחמת דברים שבין אדם לחברו ,ולמשל ישנם ועל יעקב אמרו (עיין פסחים נו ,א) שהייתה מיטתו שלמה ,כי מאברהם
מעוכבי שידוך ,בחורים ובחורות מבוגרים שלא מוצאים את זיווגם, יצא גם ישמעאל ,ומיצחק יצא גם עשו ,אבל יעקב לא היה פסול בזרעו ,וכבר
וידוע כי אחי הגאון רבי יעקב (שליט״א) זצ"ל רגיל לומר שאם יש הייתה בו השלמות הנצרכת להעמיד שבטי קה .ומסתבר שגם מה שזכה
איזה קשיים ועיכובים בשידוכים ,צריך לבדוק שאין שום קפידא בין יעקב לשתי אימהות מתוך הארבע ,שרה רבקה רחל ולאה ,ואילו אברהם
אדם לחברו ,כי אם מישהו מקפיד עליו זה עלול לעכב את השידוך, ויצחק זכו רק לאחת ,זה גם כן שייך למעלת מדרגתו של יעקב.
ושמא פעם גרם צער ועגמת נפש למישהו ולא ביקש מחילה ,ואם יש
אך כדי לזכות לכל המדרגות הללו היה צריך הרבה הכנה ,להשתלם יותר
מי שנפגע ממנו ומקפיד עליו צריך לפייסו ,ואפילו אם נראה לו שאין
ויותר עם כל הקדושה שקיבל מיצחק ומאברהם ולהוסיף על זה ,ולכך נטמן
סיבה להקפיד ,אם השני מקפיד צריך לבקש ממנו מחילה.
ארבע עשרה שנה בבית עבר לקבל את השלמות על ידי עסק התורה (וראה
ובדרך כלל רגילים להרבות בתפילות בשביל שידוכים ,אבל התפילה מה שהאריך בזה בשמירת הלשון שער התורה פ״ט).
מועילה כשחסר רק התפילה ולא יותר ,ואם יש עוד דברים שמעכבים
אין התפילה מועילה ,וכמו שכתב רבי ישראל סלנטר (אור ישראל יד) "יש שהוא הולך אצל זיווגו" ,ביאורו
שאם אדם מתפלל ומבקש על תיקון המידות ואינו לומד מוסר ,הוא ועל פי זה נראה לפרש מה שאמרו במדרש ״יש שהוא הולך אצל זיווגו״
כמי שמתפלל לראות בלי עיניים ,וכשם שלא שייך לראות בלי עיניים שיש אדם שצריך להתקדם ולהוסיף מעלות כדי לזכות לזיווגו ,כי עדיין
כך לא שייך לתקן המידות בלי לימוד מוסר ,כך גם בשידוכים ,כל זמן חסרה לו השלמות הנצרכת לזה ,וכשיצא יעקב מבאר שבע עדיין לא היה
שיש קפידא בין אדם לחברו לא שייך שתועיל התפילה ,ורק לאחר
במדרגת השלמות הנצרכת לזיווגו ,וכדי שהזיווג יעלה יפה ותהא מיטתו
שיבקש מחילה ויפייס את חברו אז תוכל התפילה להועיל.
שלמה שיהיו שבטי קה ,היה צריך קודם 'ללכת אצל זיווגו' להתקדם
עצה למי שאינו זוכר במי פגע ולהוסיף שלמות על ידי לימוד תורה ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר ,ועל
ידי כל הקשיים והניסיונות שהיו לו.
ולפעמים אדם לא זוכר בכמה אנשים פגע ואת מי ציער ,וכמו
אבל יצחק אבינו זיווגו בא אצלו ,שהוא היה 'עולה תמימה' (בראשית
שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ג ,רז) על בעל לשון הרע" :אם ישוב
רבה סד ,ג) וכבר היה במדרגת השלמות הנצרכת לזיווגו ,ולא היה צריך
בעל הלשון בתשובה צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו,
להוסיף עוד שלמות לזה ,כי כבר בעקידה קיבל את דרגתו ,שהיא דרגה של
והוא לא יזכור מספר כולם ,כי רבים מכאובים הכאיב וכמה נפשות
הדאיב ,גם רבים מאשר זכר ,כי אותם עכר ,והם לא ידעו כי הדיח מסירות נפש ,הנקראת 'גבורה' ,ובזה כבר הייתה לו השלמות הנצרכת
עליהם את הרעה ,יתבייש להודיעם ולגלות אוזנם על אשר גמלם לזיווגו שיוכל להוליד את יעקב אבינו ,ואמנם גם נולד ממנו עשו ,אבל כבר
רעה" ,ואם כן אדם שאינו יודע את מי ציער ובמי פגע ,מה יעשה היה מספיק שלמות כדי שייוולד יעקב ,וזה הפירוש 'זיווגו בא אצלו',
וכיצד יוכל לבקש מחילה ולפייס את חברו. שיצחק כבר היה מושלם בשביל הזיווג.
והעצה לזה כתב בספר חובות הלבבות (שער התשובה פ"י) כי כשצריך להוסיף שלמות בשביל השידוך
בעבירות שקשה לחזור בתשובה עליהן ,יחזור בתשובה ויקיים את כל
עיקרי התשובה ופרטיה מה שבכוחו לעשות ,ובזכות זה הקב״ה יסייע
לכן בשידוכים אין קושיות מדוע לפעמים יותר קל ולפעמים יותר קשה,
בידו ויסיר ממנו המפריעים לתשובה ,ולמשל אם חברו אינו מסכים כי יש מי שצריך 'ללכת אצל זיווגו' ולהוסיף שלמות בשביל השידוך.
לסלוח לו ,הקב״ה יכניס בלב חברו רגשי פיוס ואהבה אליו עד ובאמת הרי אמרו (מו״ק יח ,ב) בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני,
שיסכים לסלוח לו ,וכמו שכתוב (משלי טז ,ז) "ברצות השם דרכי איש ולכל אחד מוכן זיווגו מן השמים ,ואין צריך לדאוג ,ולפעמים הבת עדיין
גם אויביו ישלים איתו" ,וכך גם אדם שאינו יודע במי פגע ,אם יחזור צעירה ורק צריך לחכות שתתבגר ,וכן ראיתי בעיני מעשים שהיו ,אבל
בתשובה שלמה ,הקב"ה יכניס בלב מי שנפגע ממנו שימחל לו בלב לפעמים גם הבחור אינו מוכשר ואינו מתאים עדיין לנהל בית ,כי זו
שלם ולא יקפיד עליו [וראה בספר תולדות אדם סוף פי״א מה שהובא אחריות להיות בעל בעמיו ,והוא צריך להיות המנהיג ,המשפיע והמשענת
(ניסן תשע״ג ) בזה עובדא מהגר״א והגר״ז מוואלוז'ין]. לבני הבית ,ויתכן שהוא לא מתאים לכך ,ואין זה בשבילו ,וצריך קודם
'ללכת אצל זיווגו' ,לתקן את עצמו ולחפש עצות כיצד יהיה בר הכי,
פיוס ובקשת מחילה ולפעמים יתכן שעדיין אינו מספיק בן תורה ,וצריך ללמוד יותר בהתמדה
כדי שיתאים לזה ויהיה ראוי לזיווגו.
ידוע שלפעמים מגיעים לגיל השידוכים ומחפשים ולא מוצאים את
השידוך המתאים ,ואף על פי שיש בת קול 'בת פלוני לפלוני' ,לפעמים כלל הדברים הוא ,שכל קשיים ועיכובים בשידוכים הם מן השמים ,וכל
מן השמים מעכבים ,וצריך לפשפש במעשיו ,אולי יש קפידא בין אדם מה שיש פחות קשיים או יותר ,זה בהשגחה ובחשבון כדי שהזיווג ייצא
לחברו הגורמת לעכב את השידוך .ובאמת זוהי מדרגה שמן השמים לפועל ,וכדי לקבל את השלמות הנצרכת לתועלת השידוך.
מעכבים ממנו את השידוך כדי שיוכל לתקן בעולם הזה ולבקש
מחילה ,וצריך להתבונן ולחפש למי יתכן שגרם צער וחלישות הדעת, כל קשיים ועיכובים הם בהשגחה
לחשוב ולחשוב עד שימצא מי שמקפיד עליו ,ויפייס אותו. וגם כל הקשיים שיש בעולם ,כל אדם שיש לו קשיים ,זה מן השמים
וזה מצוי מאד בפרט אצל מי שיש לו עסק עם הציבור ,ויכול להיות בתור 'ספר לימוד' בשבילו ,שיתבונן ויחשוב למה מגיעים לו הקשיים האלה,
שמישהו מהציבור נפגע ממנו .אפילו גננת בגן ,או מלמד בחיידר ,יתכן ובדרך כלל הקשיים הם מידה כנגד מידה ,כמו שמצינו בגמרא (ברכות ה ,א)
שגרמו איזה פגיעה לילדים ,וכך גם בישיבה ,שצריכים לחנך ולתת אם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו ,פשפש ולא מצא יתלה
תוכחה לתלמידים וצריכים שיהיה סדר ומשמעת ,לפעמים יש תלמיד בביטול תורה ,ולכאורה אם יש ביטול תורה הרי מצא עוון ביטול תורה,
שמפריע ,ויתכן שאמרו איזו מילה מיותרת שגרמה לתלמיד צער ומדוע זה נקרא 'לא מצא'? וביארו המפרשים (נפש החיים ש״ד פרק כ״ט
וחלישות הדעת אפילו בשוגג .ואם ילדים קטנים נפגעים ,הרי קטנים ועוד) כי לכתחילה צריך למצוא חטא המתאים במידה כנגד מידה לייסורים
לאו בני מחילה ,וצריכים להמתין להם עד שיגדלו ויוכלו למחול. שבאו עליו ,אך אם אינו מוצא מידה כנגד מידה ,יתלה בביטול תורה ,כי על
ובגמרא מובא (יומא פז ,א) מעשה בטבח אחד שביזה את רב ,ורב
ביטול תורה ראויים לבוא כל הקשיים.
ראה שהוא לא בא לבקש מחילה ,והלך אליו בעצמו להסביר לו שכדאי וידוע שאחד מן הדברים הגורמים קשיים ועיכובים בשידוכים ,הוא אם
לבקש מחילה ולחזור בתשובה ,ובדרך פגש רב את רב הונא ,ואמר לו יש איזה קפידא בין אדם לחברו ,ומי שפוגע בחברו וגורם לו קשיים נענש
רב הונא אתה הולך כעת להרוג נפש ,כי הכיר את הטבח שלא יבקש בקשיים מידה כנגד מידה ,וידוע שבין אדם לחברו זה חמור מאד מאד,
ממנו מחילה ורק יוסיף להתחצף וייענש במיתה ,אבל רב לא היה וצריכים מאד לתקן את זה ,ואם יש עיכוב בשידוכים צריך 'ללכת אצל
סבור כן וביקש להציל את הטבח ,ומתוך רחמנות הלך אליו. זיווגו' -לבדוק ולחפש שאין עליו קפידא ממישהו ,ואם מישהו נפגע ממנו
ומסתבר כי רב בעצמו כבר מחל קודם ,אלא שהטבח לא ידע מזה, ומקפיד עליו ,צריך לפייסו ולבקש מחילה ממנו! וכבר היו מעשים שאחרי
וגם צריך להתוודות על חטאו ,לכן הלך אליו לסייע לו לחזור בתשובה. בקשת המחילה מיד מצאו את השידוך.
(סיון תשע״ה)
לעילוי נשמ ת האטה הצדקנית לעילוי נשמת המחנך הדגול גיליון זה מ וק דש לע יל ו י נשמת
מרת רינה שטרן ע׳יה הגאון רבי יע קב יהודה ביר דניאל גלוסקינוס זציל
הרב אליעזר ב יר יצחק קיסטר זצ יל
בת הגאון רבי ש מעון יהודה שיבלחט׳יא שהיה קרוב שנים רבות בשכנות וידידות לרבינו זללה׳יה
נלב׳יע י׳יג בכסלו תש'יפ -תנצב׳יה נלב׳יע ביום ש׳יק ד׳ כסלו תשפ׳יז -תנצב׳יה נלב׳יע ז' כסלו תשע׳יח -תנצב״ה
עמוד 2
ירושת הבת בעכו״ם פניני דב +ר | פנינים והערות בעניני הפרשה
ותען רחל ולאה ויאמתה לו העודליבו -חלק ונחלה גבית אבינו•( ,ל״א י״ד). (מדברים שנאמרו תחתהשיחים במו״מ עם מרן רבינו שליט״א).
שאלו קמיה רבינו ,סתירה בדברי רש״י ,שבפי' לתורה בפרשתן עה״פ
העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ,כתב שבנות אינם יורשות ,ותכף סיים איסור מורא מקדש ,ובשוגג
רבינו את הקושיא שהוא סתירה לרש״י ביבמות (דף ס״ב א׳) שכתב שם ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה ?אין .זה פי אם־גית אלקים וזה
שבבן נח בת יורשת כבן.
שער דז^גמים( ,כ״ח י״ז).
ואמר רבינו ששאלה זו היא שאלה קדומה ,והוסיף ,שיש קושיא על רש״י
עסקו בענין איסור מורא מקדש ,ואמר רבינו ,דהנה חזי' דיש דין מורא
כאן שכתב כי בנות אינם יורשות מגמ׳ מפורשת ,שבב״ב (דף ט״ו ב׳) איכא
מקדש גם בהר הבית ,וכמו שאמרו שאסור להכנס לשם במנעלו ,והיינו
מ״ד שאיוב היה מאומות העולם ,ובסוף איוב (מ״ב ט״ו) כתוב על בנות איוב
דלהר הבית יש ב' דינים ,דין מחנה לויה ,ומלבד זה יש לו מקצת דיני מקדש.
״ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך
ועוד אמר ,שהכס״מ (בב׳׳י ארח סי׳ ג׳ אות ו׳) כבר כתב שהרמב״ם סידר את
אחיהם״ ,וחזי׳ שאינם יורשות מדינא ,והוסיף עוד ,שישנה עוד ראיה מתוס׳
דיני מורא מקדש בהלכות בית הבחירה (פ״ז) ואנשים אינם לומדים זאת
ב״ב (דף קט״ז ב׳) גבי ענה זכר היה [עי׳ מנחת דבר מצוה ת׳ ‘ ].
ואינם יודעים ,ויש דינים שנוהגים בזה״ז ,כגון האיסור להפנות( .ואמר
ואמרו ,שי ש בכל זה נפ״מ גם לדינא ,לענין אם בת גיורת יורשת מתקנה רבינו ,שהיום אמנם לומדים את זה ,אבל דברים אחרים לא לומדים ולא יודעים).
דרבנן ,שהרי גר מדאו׳ אינו יורש רק מדרבנן שמא יחזור לסורו ,ויל״ד
ושאלו ,האם יש איסור מורא מקדש ב שוגג כגון שאינו יודע שכאן הוא
מה דין גיורת אם יורשת ,ותליא בנידון זה אם בבן נח בת יורשת או לא,
מקום המקדש ,ואמר רבינו ,שאי אפשר לומר בזה שעובר ,אבל יש כאן
ואמר רבינו ,שהוא כבר נידון ישן.
בזיון של מקום המקדש ,אבל הגברא לא עבר ,ורק המקום התבזה.
אדם הנעבד אי נאסר בהנאה ,ובענין התרפים של לבן עבודה בכל כוחו
ויוזל לקחה ?את התרפים ו^גשמם גכר הגמל ותשב עליהם וימשש ואתנה ידעתן פי גכל־פחי עבדתי את־אביכן( ,ל״א ו׳).
מצא( ,ל״א ל״ד).
את־פל־האהל :ולא T T
לבן V T T V
*TT הביאו קמיה רבינו שליט״א ,את דברי הרמב״ם (בסוף הל׳ שמחת) שחייב
שאלו קמיה רבינו ,מה דין אדם שנעבד אי נאסר בהנאה או לא ,והיינו הפועל לעבוד בכל כוחו ,ומוכיח מיעקב שאמר בכל כוחי עבדתי את
בגוונא דעשה בו מעשה .2ודנו אם אפשר להוכיח מהמן שע ש ה עצמו אביכם.
אלוה (כדאיתא במגילה י״ט א׳ ,ובסנהדרין ס״א ב׳) ,ומסתבר שגם עשה בעצמו
ואמר רבינו ,שלפעמי ם אין זה טוב שיעבור הפועל בכל כוחו ,וסיפר,
איזה מעשה לזה ,כגון ליפות עצמו וכדו׳ ,וחזי׳ שמרדכי עלה עליו (וכמבו׳
שבשבחי האריז״ל מסופר שהאריז״ל אמר למהר״ם גלאנטי ,שהיה מגורי
במגילה ט״ז א׳) והרי נהנה ממנו ,וחזי׳ שלא נאסר בהנאה ,ולכאו׳ היינו
האריז״ל ,שרואה ע ל פניו אבק גזל ,ואמר מהר״ם שאם כן הרי הוא דיין,
משום שאדם אינו נאסר בהנאה בע״ז .ואמר רבינו לחלק ,שהיה עבד של ואם הוא גזלן הרי כל דיניו בטלים ,אבל אינו יודע במה נכשל .והלך
מרדכי ,ואולי גרע טפי. וקרא לכל עובדי המלאכה שלו ,וכינסם ,ושם לפניהם על הארץ ערמת
ואמר רבינו ,שמצינו שי ש נידון של איסורי הנאה באדם ,ולא אמרי׳ דאדם דינרים ,ואמר להם שכל מי שחושב שמגיע לו עוד כסף שיקח ,ואמרו
לאו בר אתסורי ,דבבכורות (דף ט׳ ב׳) דנו אי יש כלל ד״אין לך דבר טעון כולם שלא מגיע להם כלום ,ואמר להם שוב שמי שבכ״ז חושב שמגיע
פדיה ומותר בהנאה״ ,והוכיחו מבכור אדם שחזי׳ דהוא טעון פדיה ומ״מ לו שיקח ,ואמרו לו ״החכם ,אתה רוצה להכשיל אותנו בגזל?!״ .עד שבאה
מותר בהנאה [וכ׳ שם רש״י דהיינו משום דלא אשכחן דאסור] ,והרי חזי׳ אשה אחת ולקחה כמה דינרים ,והסבירה ,שהיא עובדת יותר בחריצות
דהיה מקום לאסרו בהנאה .ועוד אמר רבינו ,דיל״ע באדם שנאסר בהנאה משאר הפועלים ,ומגיע לה עוד מעט ע״ז ,ואמר האריז״ל שזה היה אבק
איך יהיה מותר לו לאכול ,שהרי גם הוא אסור בהנאת עצמו.3 הגזל שהיה עליו .ואמר הרב שאינו יודע אם חייב מדינא ,אבל זה היה
והביאו מהצפנת פענח (תנינא פ״ה מע״ז) ,שכתב ראיה מגמ׳ בסנהדרין (דף צ״ג א׳) האבק שלו.
דאמרו שם דניאל אזל [היינו שלא רצה להיות בבקעת דורא ולא להשתחוות ואמר שי ש נידון אם יש פועל אחד שעובד יותר מהר ,ושאר הפועלים
לפסל] כי היכי דלא ליקיים ביה פסילי אלוהיהם ישרפו באש ,דמשמע ששייך מתלוננים שזה מפריע להם ,מי ידחה את מי ,והטענה של מי צודקת( ,כנראה
נעבד באדם ונאסר בהנאה ,ואמר רבינו ,שזה ודאי אינה ראיה ,שהרי ודאי הנידון הוא בכה״ג שבעה״ב לא איכפ״ל ,או ®לא יכול לפטרם בלא טענה ,ורק השאלה האם
שדניאל לא היה מחויב שריפה מדין ע״ז ,ואין למדים מן האגדות. מוטל עליו לעבוד לפי קצב העבודה ®להם).
. 1ואעתיק בזה מגליון מנ״ח שם .עיי תוס׳ ב״ב קט״ו ,ב׳ ד״ה מלמד ונראה לר״ת דענה אשה היתה ,ודו״ק[ .ועיי איוב מ״ב ,ט״ו ויתן וכוי בתוך וכו׳ ולמ״ד איוב ב״נ
היה למה הוצרך לזה] רש״י פיה״ת בראשית ל״א ,י״ד.
.2היינו דאיכא ג׳ ענינים כאן ,חדא משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ,ובזה קי״ל שע״י מע ש ה אדם אוסר ,ועוד משום שאין תפיסת יד אדם ,וגמרי׳ מבהמה
דאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ,ובזה ג״כ ע״י מע ש ה נאסר ,ועוד יל״ד אם אדם הוא כלל בר איסור הנאה או לא.
.3ועי׳ בגיטין (דף י״ב ב׳) גבי מקדיש עבדו.
יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע״ג הגליון053- 3145900 :
אמר ,שחזי' שרצתה להסתיר מיעקב [מאיזה טעם שהוא] ,ואם תקברם הרי והביאו שהביא עוד ראיה ,מהא דאמרו בתוספתא (ע״ז פ״ז ה״ד) שאדם הנעבד
יעקב ישים לבו לזה ,ולכן לא קברתם. לא נאסר ורק עובדיו בסקילה ,ואמר רבינו ,שאין מכאן שום ראיה ,די״ל שלא
ושאלו ,מדוע לא עברה על איסור 'לא תביא תועבה אל ביתך' ,והשיב רבינו, ע שו בו מעשה ,ובזה ודאי לא נאסר ,וכמו כל דבר שאינו שלו או שאין בו
שכל זמן שהיו בדרך אי״ז נחשב 'ביתך' ,ויל״ד כשנטו את האהל אם חשיב תפיסת יד אדם [וע״ש בתוספתא גבי מחובר].
כה״ג ביתו או לא. ושאלו ,אם אדם מת שנעבד נאסר או לא ,ואמר רבינו ,שאינו שייך לנידון
ואמר רבינו בענין זה ,דחזינן שהאיסור דלא תביא תועבה מצינו שהוא הנ״ל ,דמת אינו בכלל אדם ,ועכ״פ בע שה בו מעשה ודאי יאסר בהנאה.
איסור בהשתמשות ,שהרי בגמ' במכות (דף כ״ב א׳) אמרו שמבעיר בעצי והזכיר רבינו ,מה שביאר במה שרחל לא שברה את התרפים ,שהרי היו ע״ז,
אשירה עובר על לא תביא תועבה ,וכ״ה בפסחים (דף מ״ח א׳) ,וחזי' שגם ומדוע לא קיימה בהם ביעור ע״ז ,ואמר ,שבתרגום יונתן בן עוזיאל (ל״א י״ט)
בהשתמשות יש איסור זה ,ועיי״ש בסוגיא דמבו' דלא יתכן שיהא מבעיר איתא שהתרפים היו גולגולת של אדם שהיו עושים בהם כשפים ,4וי״ל דזה
בעצי אשירה שלא יעבור על איסור זה[ ,ושם בגליון כתב רבינו להקשות סתירה לכבוד המת לרצוץ את גלגלתו ,ולכן לא עשתה כן (והיינו שהיה
מדוע לא מוקים בעיר הנדחת ,ששם אין איסור לא תביא תועבה]. מקום לדון להאמור להנ״ל בגדרי דיניו אם נאסר בהנאה ,אי חיוב שריפה
והביאו ,דברי הריטב״א בע״ז (דף ט״ו ב') שכתב שאיסור הכנסה לבית הוא דיליה גובר על דין כבוד המת שלו ,אבל לא נחתו לענין זה.)5
רק מדרבנן [וכתב שכן מוכחא כל הסוגיא דע״ז] ,ואמר רבינו שהדבר טעון ושאלו ,מדוע רחל לא קברה את התרפים כיון שהיו גולגולת של מת ,ואמר
בדיקה אם דבר זה מוסכם בראשונים ,כי הוא דבר מחודש.6 שיתכן שללבן היה כישוף שבו מצא את התרפים ולא רצתה שימצאם ,עוד
.4ז״ל' ,דהוון נכסין גברא בוכרא וחזמין רישיה ומלחין ליה במילחא ובוסמנין וכתבין קוסמין בציצא דדהבא ויהבין תחות לשניה ומקימין ליה בכותלא וממליל
עמהון ואילין הוון דהוה גחין להון אבוהא'.
.5ולכ' היינו משום שהוא קודם מת״ת ,ואין כאן חיוב בעצם ש ל קבורה [וגם יל״ד בקבורה בעכו״ם] ,אבל עכ״פ ענין ביזוי כבוד המת יש כאן.
.6ולמעשה יעוי' ברא״ה שם שג״כ מבו' כן ,ובביה״ל ח״א סמ״ז נקט כן גם בד' רמב״ן ורמב״ם וסמ״ג ,אולם ד' תוס' בע״ז כ״א ,וכ״ד הר״ן והרא״ש שם שהוא איסור דאו'.
עכשיו אנחנו נמצאים במצב לא פשוט .מרשיעי הברית רודפים אותנו ,לא נותנים ללמוד תורה ,רועים לעשות כל מיני גזירות רעות.
דברי רבנו בישיבת קמניץ ,בליל היארצייט למרן ר' ברוך בער ליבוביץ' זצ״ל:
״כולנו זכינו ללמוד תורה ,תורת השם ,ולחפש את האמת שבתורה .אפשר דעה כזו וכזו ,וכל הוויכוחים וכל המשא ומתן הוא רק חיפוש האמת
שבתורה .וזה מה שאנחנו מקווים לעשות .יש ויכוחים ,כל מיני דרכים ,הכל ,כולם לדבר אחד התכוונו ,לדעת מה האמת שבתורה .כמו שהחזון
איש כתב בגיליון :״הכסף משנה לא חידש חידושים ,הכסף משנה ידע שי ש אמת בתורה ואת האמת הזאת ביקש״.
השם יעזור שנלמד לחפש ,לפי הדרכים שמלמדים הרבנים ,כל הדרכים ,כולם מחפשים את האמת .יש ויכוחים זה דבר פ שו ט מאוד ,כך היא
דרכה של תורה.
עכ שיו אנחנו נמצאים במצב לא פ שו ט ,מצב לא פ שו ט .רודפים אותנו ,מרשיעי הברית רודפים אותנו ,לא נותנים ללמוד תורה ,רוצים לע שו ת כל מיני
גזירות רעות.
ואנחנו צריכים להתחזק כולנו בלימוד התורה עוד ועוד ,רק זה כי הם חיינו ואורך ימינו.
רק זה ,רק הלימוד הזה שלומדים ומחפשים כמו שרבותינו לימדו אותנו ,כל אחד לפי הדרך והמהלך שלי מדו אותו ,ללכת בדרכים שלהם בלימוד
התורה וביראת שמיים ,בכל ההנהגות.
והשם יעזור שכל הגזירות וכל מה שהמשטינים עו שי ם נגדנו ,הכל יהיה כחלום יעוף ,כענן כלה כרוח נושבת ,לא יועיל שום דבר .ואנחנו נמשיך ונלמד
תורה מתוך התמסרות ללימוד ,אין לנו אלא לימוד התורה .והשם יעזור לנו וכל הגזירות יתבטלו בקרוב ,ואנחנו נוכל להמשיך וללמוד עד ביאת
משיח צדקנו ,אמן.
+מאויות054-8487449 | .
יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע״ג הגליון053-3145900 :
ר ו ■ ! ' ־< , f h׳ 1 11 ■ r r i ■ 1 b 11 1 ^
ממרן פוסק הדור
דכי משה שטרנבוך שליפרא
פרשת ויצא תשפ"ז
” ע ש אן כמין מרזב סבי ב ל ר א שו ש הי ה ירא מ פני חיות רעו ת ,ה ת חילו מי ר אוי ל תו אר ” בן תור ה”
מריבו ת זו ע ם זו ,זאת או מ ר ת ע לי יניח צדיק א ת רא שו ,וזאת או מר ת ע לי יניח ,מיד
״ויצא יעקב מבאר שבע וילך ח ת ה‘ ( /בראשית כ“ ח י').
ע ש אן ה ק דו ש ברוך הוא אבן אחת״( .ר ש״י)
” בז מן ש ה צ די ק ב עי ר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה ,יצא מ ש ם פנ ה הודה פנ ה זיוה פנ ה
יש ל ת מו ה מה הרוויחו האבנים שנ ת א ח דו זו לזו ,והלא עדיין אין ר א שו מונ ח אלא ע ל מקום
הדרה“ ( .ר ש ״י)
קטן מ תוך כ ל ש ט ח האבן הגדולה ,ועדיין ט ע נ ת כ ל אבן ואבן ב מ קו מ ה עו מ ד ת ,ש דוו ק א
המהר״ל בגו ר אריה פי ר ש א ת דברי רש״י ,ש ״ פנ ה הודה״ זהו ע ל ש ם היר את ש מי ם ש ל
ע ל מ קו מה יניח הצדיק את רא שו.
יע קב ,ו״פנה זיוה״ זהו ע ל ש ם ש לי מ ד ם תורה ,ו״פנה הדרה״ זהו
ונראה בבי אור הדברים ,ש ע ל ידי שנ ת א ח דו האבנים
ע״ ש ה מידו ת טו בו ת ש ל י ע ק ב אבינו ,וכיון ש כ שי צ א נ ע ל מו
נ ח ש בו כ ל ש ט ח האבנים כ ח פ ץ א חד מ מ ש ,ו מ מיל א ־/ מלשכת הגזית
מ העיר כ ל ה מ ע לו ת הללו לכן הו רג ש מ אוד ח סרונו.
נ ח ש ב הדב ר לזכיה ל כ ל האבן הגדול ה ש ה צ די ק ה ש ת מ ש
ויש ל הו סיף ש ב א מ ת רק מי שי ש אצלו ש לו ש ת דברים
בה ע ל ידי הנ ח ת ר א שו ב חל ק מ ש ט ח ה[ .ו כ מו ש״ כ ״את הבחור הזה אני אוהב “
אלו ,יראת ש מי ם ולי מוד התורה ו מידו ת טובו ת ,יציאתו
ב מ סיל ת י שרי ם פ״א ש עי לוי ג דו ל הוא ל בריו ת ל היו ת לפ נ י כשב ו ע בש ע ות הב וקר בהם מ ש מ ש מר ן רבן
מן ה עי ר עו ש ה רו ש ם רב ,א ב ל מי ש לו מ ד תורה בל א יר את
מ ש מ שי האדם ה ש ל ם], ש ל ישראל של יט״א כס נדק בבר ית ות מ יד י יום,
התק י ימה שמ חת הבר ית לנינו בן ל נכד ו חב יב ו ויד שמים ו מידו ת טובו ת ,אינו אלא כ ס טו דנ ט ה לו מ ד מ ק צו ע
ומכאן י ש לל מו ד מהו י סוד עניין ה א חדו ת בי ש ר א ל,
ימינו הרה״ ג ר' אברהם ישע יה ו שטר נב וך של יט״א , ב אוניבר סי ט ה ,ואינו מ ת ק ד ש ע ל ידי ק דו ש ת התורה ל היו ת
ש כ מו ש ה ת א ח דו ת האבנים גר מ ה לכך ש כ ל האבנים
בת ום הבר ית נ י גש א ל רבינו ”אס יר ע ולם הת ורה״ , קרוי ב ש ם ” בן תורה״ ,ויציאתו מן ה עי ר איננ ה עו ש ה רו ש ם
הוגדרו כ ח פ ץ אחד ,ועי״ז כ ל חלק מה אבן ה שיג ה תו ע ל ת
בח ור יש יבה שק י דש שם שמ ים ור יצה עש רה ימי כלל.
רוחנית מ מה שי ע ק ב אבינו ה ש ת מ ש ב חל ק ה ,כ מו כן מאס ר בכלא הצבא י ע ל עמ ידת ו הא ית נה בניסיון,
גם ה ת א חדו ת ע ם י ש ר א ל גו ר מ ת לכך ש כ ל עם י ש ר א ל רבינו של יט״א האצ יל על י ו את ברכת ק ודש ו מעל ת הבי ט חון ו חוב ת ה ש תדלו ת
נ ח שבי ם כד ב ר אחד ,ו מ מיל א כ ל עם י ש ר א ל מ ת ע לי ם בהתר גש ות עצ ומה ,והמש יך בדבר י חיזוק ח וצב י
להב ות ” אתה הא יש הכ י מא וש ר בע ולם ,ואפ יל ו ״ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו“( ,כ“ ח י“ א).
ע ל ידי מ ע ש ה מצווה ש ל כ ל יחיד מי ש ר א ל ,ומאידך,
כ שי ש ר א ל מופר די ם ח״ו ל אגו דו ת אגודות ,חסר בכח המלאכ ים מבקש ים מהקב״ה ש ית נ ו גם להם ללמ וד ” ע ש אן כמין מרזב סבי ב ל ר א שו ש הי ה ירא מ פני חיות רעו ת,
כמ וך במס יר ות נפש ,אב ל הקב״ה א ומר להם ’ :את הת חילו מריבו ת זו ע ם זו ,זאת או מר ת ע לי יניח צדיק את
הציבור ,וכל אחד מ ת ע ל ה רק ע ל ידי מ ע שיו ולא ע ל ידי
הבח ור ה זה א נ י א והב י שה וא מ וסר נפש ו ללמ וד
מ ע שי הציבור. ראשו ,וזאת או מר ת ע לי יניח ,מיד ע ש אן ה ק דו ש ברוך הוא
ולהמש יך ללמ וד״ .לאחר מכ ן ס י ים רבינו כאש ר
אבן אחת״( .ר ש״י)
ויש ל הו סי ף בזה עו ד ,ד ב מ ד ר ש כאן (ב״ר ס״ח י״א) איתא ה וא פ ו נה א ל הבח ור וא ומר ”אשר י אב י ו ואמו ,אשר י
שי ע ק ב אבינו נ ט ל שני ם ע ש ר אבנים כנג ד י״ב ש ב טי ם כל מש פחת ו ש ילד ו א ות ו .ירחם השם ויהיה תלמ יד לכאורה הד בר תמוה מה הרוויח י ע ק ב אבינו ב אבני ם ש הני ח
ש הו א ע תי ד ל ה ע מי ד ,וכולם ה ת א חדו לאבן אחת ,וי ש חכם גדול״ . סביב ל ר א שו כדי ל הגן ע ל ע צ מו ,והרי עדיין גו פו ורגליו לא
לל מוד מזה ,ש א ע ״ פ שי שנ ם י״ב ש ב טי ם ו ל כ ל ש ב ט דרך הבח ור מ וסר ה נ פש יצא ממע ו נ ו ש ל רבינו כשה וא היו מו קפי ם כ ל ל ב אבני ם ,ומה עו ד שג ם ר א שו עדיין לא
ב פני ע צ מו ב ע בו ד ת ה' ,מ״מ י ש ל ה ת א ח ד ל היו ת כ״אבן מח ו זק ומח ושל ,א ית ן בדרכ ו ,אינו ח ושש מהמ ע צ ר היה מוגן מה חיו ת ,ש ה רי יכולים הם בנ ק ל ל ע לו ת מ ע ל
אחת״ ,כי רצון א חד ל כו לנו ל כ בו ד ש מי ם ,וכמו ש מ צ אנו למע ן הת ורה ! גבי האבנים ,וגם אין בזה הגנ ה כ״כ מ פני נ ח שי ם וע קרבי ם
כאן ש כ ל האבנים ה ת א חדו ל מ ט ר ה א ח ת ובזה גו פ א זכו בני הב ית ש נכח ו במק ום ס יפר ו כי עדיין חק וק וכיו״ב.
להיו ת כולם מ ש מ שי הצדיק .וב א מ ת כ א ש ר ה מ ט ר ה בזכר ו נם כאש ר ע וד לפ נ י ש נ ים רב ות ש נ ושא גיוס ונראה ש ב א מ ת י ע ק ב אבינו סמך ע ל הקב״ה ש ל א י א ר ע לו
בני ה יש יב ות עלה לכ ותר ות והיו ממצ יק י ה יהד ות
היא כבוד ש מי ם אין חילוקי ה מנ הגי ם סיבה ל פי רו ד שום נזק גם בל א האבנים ,ומה ש הני ח אבנים סביב ר א שו
החרד ית שתכ נ נ ו לפ ג וע בע ולם הת ורה ,שא ל מר ן
ומ חלו קת ,ואדרבה זהו סיבה ל היו ת אוהבים זה את זה אין זה אלא כדי ל ע ש ו ת ק צ ת ה ש ת ד לו ת ,וכדי ל ה ל בי ש את
של יט״א את אח ד מ נכד י ו שה יה אז בח ור ” ,האם
ונותנים ר שו ת זה לזה ,ואזי כ א ש ר הם מאוגדים [ א ף הנ הג ת הקב״ה בדרך ה ט ב ע ,כי כן הוא הנ הג ת הקב״ה עם
וה נכד הש יב בב יטח ו ן ללכת לכלא ?״ תסכ ים
ש ל כ ל א חד דרך ב ע בו ד ת ה' מ ש לו -כי״ב ש ב טי ם] כולם ברואיו ,ש א ע ״ פ ש הו א מזמין את כ ל צרכיו ש ל הבו ט ח בו,
ובע וצמה ”כן ,אינני ח ושש״ ,ומר ן של יט״א שמח
מ תעלי ם ע״י כל מצוה ומצוה ש ל כ ל יחיד מי ש ר אל, אז שמחה גד ולה ,וחזר ע ל דבר י ו במש ך כמה וכמה מ״מ הוא מ ל בי ש ה כ ל ב תוך דרך ה ט ב ע ,ולכן גם הבו ט ח
וכמו ש״נ. ימים לפ נ י כל מ י ש בא לפניו ,ורא ו בפ נ י ו את השמחה בקב״ה צריך ל ע שו ת איזה ה ש ת ד לו ת מו ע ט ת כדי ש הנ הג ת
ה גד ולה שר ואה ש נכד י ו ובני ב ית ו מ וכ נ ים ללכת הקב״ה לא תהא בל א שו ם תפי ס ה ואחיזה ב א ח ד מדרכי
וזהו שו ר ש מ ע ל ת ת פי ל ה בציבור ,ש ע ל ידי ש ה צי בו ר
בדרך השם בכל מח יר . ה ט בע.
מ תפללי ם יחד ,תפיל ת ם מ ת א ח ד ת ונ ח ש ב ת כ ת פי ל ה
א ח ת ש ל כולם ,ו מ מיל א תפיל ת ם עו ל ה יחד ו כל א חד ו ע ל דרך זה סי פ ר לי מו״ר הגה״צ רבי מ ש ה שניי ד ע ר זצ״ל,
זוכה ע ל ידי ת פי ל ת חבירו ,ובמג״א ( רי ש סי' מ״ו) הביא ש ל הגר״א שנ הגו ש ה כי ר בווילנ א מ תל מידי תל מידיו
ב ש ם האריז״ל ( ב ד רו שי ב ר כ ת ה ש ח ר) ש קוד ם ה ת פי ל ה צריך בבי ט חון כ שי ט ת הגר״א ש א ם י ש לאדם ב ט חון מל א מ מ ש
האדם ל ק ב ל ע ליו מ צו ת ו א הב ת ל ר ע ך כ מוך ,ו כ ל שונו שם ” :ויכוין ל א הוב כ ל אחד מ בני ועו מ ד ב מ ד רג ה ש בו ט ח בקב״ה ב כ ל ליבו שי ס ד ר לו כ ל צרכיו ,זוכה ל צ ר כיו בלי שו ם פ עו ל ה
י ש ר אל כנ פ שו כי עי״ז ת ע ל ה ת פי ל תו כלול ה מ כ ל ת פי לו ת ישראל״ .והיינו כמו שנ ת ב א ר מצידו כלל ,ואכן ראו אצלם נ פ ל או ת מ מ ש ,אמנ ם אע״פ ש ר או אצלם ניסים ונ פ ל או ת מ״מ ע ש ו
ש כ א ש ר י ש ר א ל מ תאחדי ם יחד זה לזה ,תפיל ת ם עו ל ה כ״ תפיל ת ציבור״ ולא כ ת פי ל ת איזה ה ש ת ד לו ת מו ע ט ת ,ויצאו שני פ ע מי ם ב ש בו ע ל ע שו ת איזה ה ש ת ד לו ת לכ מ ה ש עו ת,
יחידים ,ועי״ז כל אחד זוכה ע ל ידי ת פי ל ת חבירו. וביאר ה טע ם בזה ,ש ר צו ל ה חבי א את הנס ו ל ה ל בי שו בד ר ך ה ט ב ע ,וכ מו ש״נ.
ובדו מה לזה גם הלו מדי ם תורה ברבים תורתם מ ת א ח ד ת ל היו ת כ מ ק ש ה אחת ,ו מ מיל א
בי או ר י סו ד ג ד ר הא חדו ת בי שר א ל
כל א חד זוכה גם ע ל ידי לי מוד תורה ש ל חבירו ,וכ דוג מ ת האבן ש ל א ח ר שנ ת ח ב ר ה זכתה
כולה ב מה ש חל קי ם מ תוכה שי מ שו א ת יע קב. ״ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו“( ,כ“ ח י“ א).
M
— שצי
מעונות אריות
מעשה דג -הנהגות מרז שליט״א
(מתוך הספר הנודע ׳גדול בקרבך׳ ותשוה״ה למחבר על הסכמתו בגלות ה'םקנדריי סקאאל‘( פר ק ף)
להבאת הדברים לתועלת הרבים) (מתוך ספר ’ מעונות אריות /תשוח”ח למחבר הרב
-נמצא בעין הסערה. ציפיי ה לג אול ה יעקב פרידמן שליט” א על רשותו להעתיק הדברים
עוז ,הגיע לביתו הר/יב אחד העס קנים כאשר רויו שים דיר וו יש על /רך ה בלל במסגרת זו לתועלרי הרבים)
וכה אמר ׳היות ופהשיה ־12־ נוגעת להשקפה שיקולים שונים הנלקחיל בחשבון בהקשר תחת השפעתם הלמדנית ניידי הג אונים ל/ית ל רפיאן ,התפתח בו
ולא רק להלכה הרי שיש ׳להניח את ענייני למיקום הדירוג שכונה ושכנים ,מוסדות לימוד גם בשנות הילדות כוח החידוש ,והוא היה מחדש בסוגיו ת של
הקבורה לעסוןןנלוו ולוו ל רבנים תלמידי חכמים ומקומות חינוך ,נגישות ועוד כהנה ו-הנה. נשים נזי קין .חלק מ חידו שיו בנין גילי 11ל 2-ג פור סמו /קובץ תורני
ולפוסקים'... 1רובינו הל ש־קוללם קצת שונים מהמקובל
׳; שהתפרסם בימים ההם ב קבלו ת אלרופה ,ת 2ת שם בדוי ,משה
בבינו הגיב בחומרה ואמר למקורביו ” הסירו את ומהמוכר לנוו סטיפן.
היין מעל השולחן שמא ייי ע בו העסקן הדובר“. סיפר הגאון רבי צבי אברים ורינברגר שליט“א כאשר שלחתי את חידועזי למערכת הקובץ ,האנשים סביבי לעגו
שכן בדב-יו הביע את השקפתו שיש כביכול שידידו הד2נפ הגר“מ שטרנבוך רו פר לו בהוו תי לי .איך ילד קטן מתיימר לשלוח מ א מר תוגני לקובץ נכבד שגדולי
שתוי תורות -ההשקפה נתונה לעסקנים מתגורר ב שיכון /ובני ם ,מה עמד מאחורי 1אני השתוקקתי מאד לראו תא ת
ומרביצי תורה מפרסמים בו .אבי:
ויזיונלכוז לרבנים .אדם זה הרי הוא כופר בתורה הבחירה בשכונה זו דוקא .וכה אמר לו רבינו חידו שיי מודפסים ,קיווי תי שדברי יתקבלו על לב לו מדי ומבקשי
ויל נו יין נ סך ” -הדרך היחידה המובילה לעיר הלדנקה(נכון תורה .ובסייעתא דשמיא זיכני ה שי ת שבסופו גוו? 1דבר המערכת
אמוני /אנו על כי שגם בהלכה וגם בהנהגה לתקופה המדוברת לפני שנים רבות) היא ניאותה לפרסם מ חידו שיי“.
דעת 2של גדוליי י שר אי היא המכרעת ואין דרך הכניסה ל/יר ,הצמודה לשכונת שיכון
כעבור 80שנה ,בקיץ תש“פ ,כשמסר בי שיבתו שיעור בסוגיא ד“יכיר“נ
לעסקנים חלק בהכרעה בענייני השקפה ,וכך !־:רבנינו .א p 2כאשר ילוא בעז“ה משיח צדקיו
הרצה חידו ש שכתב בילדו תו בקובץ הנ“ ל .ווו אחת מאלנספור
באמלרב נתרצת זו נתן רבינו לכל הנוכחים לירושלים ,הוא יוכל להיות וין הראשונים שיזכו
דוגמאו ת לכוח הזיכרון הפיומנלי שלו:
ל הבין עד כמ וו טעות היא לחלק בין השקפה ל ראותו ולא יצטרך להמתין ועי־ שיכעס המ שוח
לש כונות הפנימיות שקי ירושלים:.. בשנת תש“פ זכר רבי משה בבהירות ח ידושים שנתחדשו ליי בשנת
והלכה.
תרצ״ז□
ה ציפייה לגאולה המשיכה להיוכי המוטיב
מגורים מקום בבחירת המוביל המרכזי
שהי עול מו ת
וכש עבר רבינו להתוורר בוש־ כינת ה י 1נוף אמר:
עניין הנוגע לכלל הציבור עמד על הפרק .רבינו ”ירו שלויו מ2אה קברים נע/מות ואל הו הנביא גם רבי אלחנן שהתארח בביתם עד שנת תרצ“ ט ה וה מ ש תע שי
ראה חובה לפרסם דעת תורה בעניין ולשם כך הוא הרי כהן ואןך יוכל א2יהו הנביא ללכנס אתו בהלכה .כשהיה רבי מ שי בגיל 6או 7נבחן ארל רבי אלחנן על
קפא לאחד ממקורביו וביקשו שיודיע בשער כירו שלים? הדרך היחידה תהיה דרן־ שכונת הסוגיה ב קידו שין ד שכיר ותושב.
בת רבים מוז בעתו לב ע/יין הנידון. הר נוף הבנויה על סלע לן שה נרין יירו! קברים בשנים ההן היה נבחן מדי שבת ע ל תלמודו אצל המפא דאת/א
אן -הלה לא התלהב מריופקלד ...רבינו ראה כלל .יוצא אפוא שהוא יוכללזכו ת לראות את מרן הגר“י אברמסקי זצ״ל .ו מיי שבוע הייתה :״ימו הרבנית דבורה
כי הלה חושש נהעתם של הבריות ופוחד אליהו הנבל -כבר בהגיעו“... טורחת ונכנסת להרב אברמסקי כדו להב״ש לו דין וח שבון כתוב על
להשמיא ברבים את בעתו פזל ,רבינו. גם בקניית מקום קבר עבור הרבנית צף ועלה התקדמותו בלי מוד .באיגרת ש שיגר כעבור 40ש1ה הדיין עלונדוני
אמר לו רבינו ” -עולם מפריד ביני ובינך; אני - שיקול תמה .רביט ביקש לקנות חלקת קבר הגאון רבי איזידור גרינפלד לרבינו ייו א וז כר בערלה ברמים ויוז ם:
לא פוחד ממה שיאמרו הבריות ,ואתה -פוחד. בהר הזיתים .אחד ממקורבג ניסה להליאו מכך ” עוד חקוק היטב בזכרוני התמלה כאשר א!מו שתחין נתנה די ח בשמחה
אילו שנל עוי מו ת! “ באומרו שהמ צב ויובטח וני מרתיע מלפ קו ד את ויהורא דתורה לפני הגאון האדיר מי ה יחזבאל שליט״א אבלמסקי
המקום ואל שר שלא נ וכלו ל הגיע אל מ קום ולפני ,כי שנינו היינו אז יו שב ,,על מדון בהביד״ץ נכה ו היינו גדידי ם
הקבורד מאימת רישמעאלים המטילים את נאמנים ,על התקדמותו בלימוד התורה״ק“.
איתןבדעההו
אימלם /כ 2וי הסביבה ועל כן מוטב לרכוש
באותן שנים גם נבחן אצל ד“ק האדמבר משאץ לונדון .הרבי משאץ
באחת השנניל התעוהר נידון הלכתי ציבורי חלקת קבר בהר המנוחות.
שהיה למדן מופלא ובקיא בכל חדרי תורע ,החשיב א ת הי לד הרך
אשר רבים דנו וד שו בו .רבינו הביע את דעתו רבינו השיב על כך בתקופות -מיטב שלע ואת תורתו ,ונהנה לפלפל ,עמו בפ לפולי ד אורייתא.
בעניין ולסק להיתר .לא ארכו הימים ולביתו יבואו לפקוד אות הקבר ולהיות מהזוכים
הגיע עסקן 2לשחו ופתח בדברי ותחנונים שמרן בשנים ההן שלפני הבר מצווה הציע :קיו ז קנו הגאון בבני שלמה זל מן
להיקבר בהר הזיתים ,הלא קבורי הר הזיתים
שליט“א יורה לאסור ב עניין הנידון .אך רבינו פינס זצ“ ל לל מוד ול שנן את כיל מסרת כתובות עם פירו ש הרץ .לימו2
יהיו מהראשונים שיזכולר או ת פני משיח.
נותר אי תן ונו־ עתו ולא זז! מדבריו. שהצליח לסיים בבהירות ו חרי פוו! עד ללי ל הבר מצווה.
אצל רבינו ניתן לחוש בתחושה התמודית חייכי
בראות האיש ש שידוליו אינ 2מעלים ואינם ”אם כל זה אחכה ׳לו בכל יום שיבוא“.
!(:ורידים -ה 2ל בסדרת איומים .הוא ניסה
אלו לא מילים מן השפה אל החוץ אלא נובעות בכ“ ד שבט תרצ“ ט הגיע רבינו לגיל מצוות .ידיד המשפחה מרן הרב
להלחיץ את מרן וכביכול לחזות את תוצאותיו
הם ממחשבה ומרצון פנימי של ” אני מאמין
החמורות של ההיתר ואף הרהיב עוז ואמר ש... דסלר ,העניק לו שי את הספר 'נוד ע ביהודה' ,ועל דף השער שרטט
בביאת המשיח“ ,זוזו רצון יעל שמשפיע על
למפרע רבינו עוד יצטער על שפסק להתיר. הקדשה חמה בכתב ידו:
מהלך החיים ועל ההחלטות החשובות ביותר.
” איני מבקש דבר זולת שהרב יאמר רק מילה ״בהיותך היום לגדול ,ברכתנו הלבבית אליך :עלה תעלה ותצליח להיות
אחת ” -אסור!“ הלכה והשקפה גדול ממש בתורה ויראת ה' טהורה ,והיית לתפארת למשפחתך הרוממה.
רבינו לא נכנס לוויכוח .הוא האזין בשתיקה היו אלה ימים רוויי מתח .אתר הבניה במתחם קבל נא מחמדינו את תשורתנו השלוחה לך מאהבה וחיבה ,והיה כאשר
לדבריו אך הלה לא הרפה ורבינו נאלץ גולובנציץ בבית שמש הפך זה מכבר מסוגיה בע״ה תגדל ,ושמך ביהודה יווד ע ,הלא תזכור אף אותנו בלמדך בספר
לומר לו בתקיפות ובנחרצות ” -בשולחן ציבורית ל ...סלע מחלוקת .האם מותר לבנות נודע ביהודה.
ערוך כתוב שדיין שמתחרט מפסק הלכה בתים במתחם? האם אסור? האם זה נקרא אלי' אליעזר דסלר ומשפחתו.
מחמת שמאיימים עליו -אינו דיין .ולכן עד אתר קבורה אם לאו .אילו מיימינים ואילו עד היום ניצב הספר והברכה האישית ב שעריו ,בביתו של רבי משה
כדי מסירות נפש אעמוד איתן בדעת תורה משמיאילים .כל עדה בדעותיה ובהשקפותיה כמזכרת נצח לחביבות ולאהבה שהרעיף עליו הרב דסלר.
ובשמירת ההלכה הצרופה! “ וכשהביע רבינו את דעתו הנחרצת להיתר
_________________________ ________________________ J 5 X
לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט״א ,וכן להצטרף לרשימת התפוצה
לקבלת העלון מידי שבוע במייל liamg@06050605hhh״
ויצא תשפ״ז ( ) 156 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א
המיוחסות והמאושרות שלי” .הרי לן שאותן שנים נקיות מטרדה הן המייחסות 'יושב אוהלים'
ומגדירות את כל מהותם של גדולי הדורות.
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חמה(כ״ח ,י)
'וישכב במקום ההוא' ~ בגמ' מגילה די״ז א' א״ר חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל ,כדי לייחס
בהן שנותיו של יעקב ,שממנו למדנו ששימש יעקב בבית עבר י״ד שנה כשפרש
ויקח מאבני המקום וישם מיאשיתיו וישכב במקום ההוא (כ”ח ,י” א) מאביו קודם שבא אצל לבן.
פירש״י ש״וישכב במקום ההוא״ לשון מיעוט ,שבאותו מקום שכב ,אבל י״ד והנצי״ב מוולוז'ין זצ״ל בהעמ״ד סוף פ' חיי שרה דקדק הלשון 'לייחס שנותיו
שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה שהי' עוסק בתורה .ובמדרש (ב״ר של יעקב' ,שאף שהיה כבר בן ס' והגיעה השעה לשא אישה ,השליך הכול וישב
סט ,ט) עה״פ ״וייקץ יעקב משנתו״ דרש רבי יוחנן ״ממשנתו״ ,ומבואר שגם בבית התלמוד ,והשנים הללו בהלו נר התורה עליו בלי טרדה היו טובות לו מכל
באותו לילה לא שכב ליבו והי' טרוד במשנתו ,ומ״מ חלוק הי' מאותן י״ד שנים שנותיו המוטרדות ,והן המייחסות ומעלות את כל שנותיו עכ״ד.
שבהן לא שכב כלל. ולכאורה צ״ע ,מדוע לא נתפרשו י״ד שנים אלו בכתוב ,ואנו למדים עליהן רק
והנה שנינו באבות (ו ,ד) שכך היא דרכה של תורה ,פת במלח תאכל ומים
משנות ישמעאל .ונראה לבאר ע״פ הכתוב (בראשית כה) 'ויהי עשו איש ידע
במשורה תשתה ועל הארץ תישן .ובגמ' מגילה (יב ע״א) דרש ר״מ עה״פ
ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים' ,שאצל עשו נכפל לשון 'איש' ,ואצל
״והשתיה כדת״ כדת של תורה ,שבה אכילה מרובה משתייה ,והביא מהר״צ יעקב נאמר רק 'איש תם' ולא נאמר 'איש אוהל' אלא 'יושב אוהלים' .והטעם,
חיות שם בשם הגר״א דראיה לדבר ממשנתנו באבות ,שבפת לא ניתן שיעור כי לשון 'איש' מורה על גבורה שמושל ברוחו ,ויעקב אבינו לא הי' תם מחוסר
ובמים נתנו שיעור ״במשורה תשתה״ .ודכירנא כד הוינא טליא וסמוך הייתי ידיעה ,שהרי העיד 'אם לרמאות -אחיו אני' (ב״ב קכג ע״א) ,וכדי לכבוש
על שולחנו של מו”ר מרן החזו”א זצוק”ל, _____________________ חריפותו ולנהוג בתום בעולם של רמאים .
נכנס אליו ת״ח אחד -ר' יענק'ל רדיצ'קובר נצרך לגבורה עצמית ,ע״כ נאמר בו 'איש
זצ״ל -והקשה דמ״ט לא נתנו חכמים שיעור תקנת מעשר כספים -סתימת פיו של עשו תם' ,אבל ישיבתו בביהמ״ד לא הי' כפיית
לאכילת פת שטורחים עליה במלאכות רבות, הטבע אלא עצם מהותו וקביעותו (יומא כח
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית ?אלי וכל אשר תתן לי
ודווקא בשתיית מים שהיא הפקר לכל באי עיקר ע״ב) ,בן ישיבה אמיתי שביהמ״ד הוא
עשר אעשמו לך (כ”ח ,כב)
עולם הגבילו לשתות במשורה .וביאר בפני הווייתו ,ויציאתו לענייני העולם אינה אלא
נשאל רבינו מרן שליט”א ,מאת הגאון רבי דוד בנישו והגאון
מרן החזו״א דלא כיונו חז״ל להגביל את ארעית וטפלה.
רבי חיים מן ,דבשלמא יצחק תיקן מעשר מזרעים משום שזרע
שיעור השתי' ,אלא ״משורה״ הי' שם כלי וכעי״ז שמעתי ממרר הגה”צ רבי אליהו
ומצא בשנה ההיא מאה שערים ,אך מה ראה יעקב אבינו ע״ה
המידה עצמו שבו היו שואבים מן הבאר, דושניצר זצ” ל ליישב סתירת מאמרי חז״ל,
לתקן דווקא מעשר כספים בעת צרתו.
וכפי שזכורני ג”כ מילדותי שהי' באר באמצע דמחד ״תורה מתשת כוחו של אדם״
ואמר מרן שליט”א :דלאחר שתיקן יצחק מעשר מזרעים
החצר ,שממנה היו שואבי המים ממלאים (סנהדרין כו ע״ב) ומאידך מעניקה לו גבורה
(רמב״ם הל' מלכים פ״ט ה״א) ,שאלו עשו להכשילו ״אבא,
בדליים למכרם ,והיו סימנים בדלי למדוד (אבות ו ,א) ,וביאר עפ״י פי' שיח יצחק על סי'
היאך מעשרין את המלח ואת התבן?״(תנחומא תולדות ח,
שיעור המים שלוקחים .וכוונת התנא ללמד הגר״א בלשון 'ותרגילנו בתורתך' ,שלנפש
רש״י כה ,כז) .ואף שעשו לא נתכוון אלא לרמות ,מצד האמת
מידת ההסתפקות במועט ,שבן תורה הגולה הישראלית תשוקה טבעית לתורה ורק
היתה כאן תביעה נוקבת ,כיצד מפרישים חלק להקב״ה מנכסים
למקום תורה יוצא לדרך בלא כלים כלל ,אפי' ההרגל החיצוני מעכב ,וכאשר מתרגל בתורה
שאינם גידולי קרקע .וכאשר ברח יעקב מפני עשו בעת צרתו,
לא כוס לשתי' ,אלא אוכל פת במלח שא״צ בתמידות ,נעשית טבעו ומציאותו .והמשיל
חשש שמא יש כוח וזכות לעשו בטענה זו ,שחסרה לכאורה
כלי סעודה ,שותה מים ליד הבאר מתוך כלי זאת ל'אכלושי דמחוזא' (ב״מ עז ע״א) אותם
קדושת מעשר בשאר נכסי האדם .וע״ז תיקן יעקב ואמר ״וכל
המדידה עצמו ששואבין בו ,וישן על הארץ סבלים שדווקא כשישבו בטלים נחלש גופם,
אשר תתן ?1י עשר אעשרנו לך״ ,שאף שאין בהם חיוב מעשר
בלא מיטה ,וההרגל בהסתפקות זו מבטל אבל כך הלומד לסירוגין התורה מתשת כוחו,
תבואה ,ינהג מעשר כספים בכל אשר יחוננו השם ,ובכך סתם
ממנו כל חיסרון לעולם ,וראיתי שמרן החזו”א וחיות, העוסק בה בתמידות נעשית לו כוח
פיו של עשו והשלים תקנת המעשרות לכל קנייני האדם.
נהנה מאוד מפירוש זה. הייתי יום וכדברי דהע״ה (ויק״ר לה ,א) בכל
(רש”ת ,מוצ” ש פרשת ויצא)
ועי״ל בעומק דברי התנא ״ועל הארץ תישן״, מחשב לילך למקום פלוני והיו רגלי מביאות
' דלא בא לאסור שינה על מיטה או על ספסלי אותי לבתי מדרשות .ובזה י״ל בבקשת
ביהמ״ד ,אלא להורות הנהגה ,שמי שישן על הארץ ,מטבע הדברים אינו נשכב
דהע״ה 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי״ .ולבקר בהיכלו' (תהלים כז ,ד) ,ד'שבתי
לישון מראש אלא רק כשהוא עייף מאוד ,וברגע שמקיץ ופוקח את עיניו מיד בבית ה'' היא קביעות הנפש שאף בעוסקו בצרכי המלוכה לא זזה הווייתו מבית
קם ואינו נשאר לשכב ער .ובזמן שישנתי בביתו של מרן החזו” א זצוק”ל ,והייתי ה' ,ושוב ביקש לזכות לראות היכלו בפועל בכל בוקר.
אז צעיר מאוד ,כשהייתי חוזר בלילה אחרי סדר ג' לא הרשה לי החזו”א ללכת ומעתה מובן שלא נצרכה התורה לפרש שישב יעקב י״ד שנה בבית עבר ,כיון
לישון מיד ,אלא הי' אומר לי לקחת גמרא ולהמשיך ללמוד לידו אצל השולחן, שהוא 'יושב אוהלים' במהותו ,וכל זמן שלא נאמר שיצא למקום אחר פשיטא
ורק כשכבר הייתי נרדם על הגמ' ,הי' מעיר אותי ומורה לי ללכת לישון על יצועי. שהי' בבית תלמודו ,ורק את יציאתו מבאר שבע ושהותו בבית לבן הוצרך
מו”ר זצ” ל רצה ללמדני בזה היאך צריכה להיות שנתו של בן תורה ,שהולך לישון הכתוב לפרש .וזהו עומק 'לייחס בהן שנותיו של יעקב' ,שמתוך שתיקת התורה
רק כשכלו כל כוחותיו ,וידוע שכך הי' נוהג הוא עצמו. מוכח שבית המדרש הוא עצם מציאותו ,וממילא גם באותן שנים שגופו היה
ובזה יתבאר החילוק בין י״ד שנות יעקב אבינו ע״ה בבית עבר לשאר ימיו ,דבבית בבית לבן ,עכ״פ מהותו הפנימית היתה שקועה בישיבתו של עבר ,ונמצא שכל
עבר לא 'הלך לשכב' מעולם ,אלא עסק בתורה ברציפות כמי שתורתו אומנותו שנותיו עומדות ומיוחסות באותו תוקף ממש.
(שבת יא ע״א) ונרדם מתוך תלמודו ,משא״כ בצאתו לדרך הוצרך לשכב בין וידוע מה שסיפר הרה״ג ר' שלמה לורנץ זצ” ל (בספר ”במחיצתם של גדולי
האבנים להישמר מחיות רעות. התורה” ) ,ששאל את מו”ח רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגרא”מ שך זצוק” ל
אילו שנים היו המאושרות ביותר בחייו ,והשיב” :אותן שנים בזמן המלחמה
ידיעת הקץ
העולמית ,שהיינו רעבים ללחם ממש והתנאים הגשמיים היו קשים מנשוא אך
וייאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל גבתו באה עם הצאן (כ”ט ,ו) ישבתי ולמדתי בהתמדה עצומה בלי עול ציבור ובלי טרדה ,אלו היו השנים
™ ע מו ד ו
ru
יעקב אבינו ע״ה ,ברם 'כי מטא ליליא' ,כשראתה בעיניה את אחותה התמימה במדרש (ב״ר פרשה ע' ,אות י״ב) 'ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם' רבי יוסי בר
מובלת לחופה ועומדת להתבזות בושת עולמים ,אמרה בנפשה 'השתא מיכספא חנינא פתר קריא בגלויות' ,ויאמרו מחרן אנחנו' מחרונו של מקום אנו בורחים,
אחתאי' ולא יכלה לשאת זאת בשום אופן .ומעתה י״ל דאה״נ כלפי לבן העקש ׳הידעתם את לבן בן נחור' הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עוונותיהם כשלג,
עמד לרחל היתר גמור מצד 'עם עקש תתפל' ,אך מול לאה התמימה והנקי' 'ויאמרו ידענו'' ,ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום' באיזו זכות' ,והנה רחל
מחטא ,נהגה לפנים משורת הדין ולא יכלה להניחה להתבזות ,ומש״ה שפיר בתו באה עם הצאן' ,הה״ד (ירמיהו לא) 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי
עשתה רחל וגם יעקב אבינו הודה לה בזה בכל לב ולא תפס אותה בטרוניא כלל, תמרורים וגו' ...מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ...ויש
כי הבין שמידת החסד והרחמים שלא יכלה לשאת את ביושה של אחותה היא תקווה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם' ,דבר אחר 'ויאמר להם השלום לו'
היסוד העליון של בנין בית ישראל. ביניכם לבינו' ,ויאמרו שלום' ואי פטפוטין את בעי 'הנה רחל בתו באה עם הצאן',
הדא אמרה שהדיבור מצוי בנשים עכ״ל.
הודאה על הרעה ונראה שאין הדרשה האחרונה 'ואי פטפוטין את בעי' ענין נפרד ,אלא המשך
לדרשה על הגלויות והגאולה העתידה ,עפ״י מ״ש מו״ר חמי הגאון זצ״ל בס' ״בית
ותהר עוד ותלד בז ותאמר הפעם אודה את ד' על כן קראה שמו יהודה (כ”ט ,ל” ה)
אמרו חז״ל (ברכות ז ע״ב) שמיום שברא הקב״ה את עולמו לא הי' אדם שהודה המדרש״ (הל' ק״ש פ״א ה״ד) בביאור שינוי הלשון ברמב״ם ,דבגמ' פסחים דנ״ו
להקב״ה עד שבאתה לאה והודתה לו ,שנא' הפעם איידה את ה' עכ״ל .וכבר א' אי' שביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה ,והרמב״ם
עמדו ע״ז שהדברים צ״ע כי גם אצל אליעזר עבד אברהם נאמר לעיל (בראשית כתב שציווה וזירז אותם על יחוד השם .וביאר מו״ר חמי זצ״ל שכל עניין ידיעת
הקץ אי״ז ענין בפני עצמו אלא אך ורק משום זירוז וחיזוק הלב לעבודתו וליראתו
כד ,נב) ״וישתחו ארצה לה'״ ,ואמרו חז״ל (והובא ברש״י שם) מכאן שמודים
על בשורה טובה. יתברך ,שאין שום נפ״מ בידיעתנו מתי יהי' ונאמן עלינו הקב״ה שיהי' מתי שיהי'
ונראה לבאר ע״פ סדר הכתובים ,דהנה בבן הראשון נאמר בתורה שם (כט ,לא- ברצונו ,וע״כ דקדק הרמב״ם לכתוב שזירזם על יחוד ה' ללמדנו שלא להיות
ממחשבי קיצין ,כי העיקר הוא הזירוז לעבודת השם עכ״ל .וזהו שסיים המדרש
לב) ״וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקדה ,ותהר לאה ותלד בן
שאם אתה מבקש להאריך ולפטפט בחישובי קיצין' ,הנה רחל בתו באה עם
ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי״ .אח״כ בבן השני נאמר (שם ,לג)
הצאן' להורות שאין להרבות בדיבורים ובחקירות שאין בצידם חיזוק בעבודת
״ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן ?1י גם את זה ותקרא
ה' ,כי עיקר ענין ידיעת הקץ הוא הזירוז לעבודת השם.
שמו שמעון״ ,ובבן השלישי נאמר (שם ,לד) ״ותאמר עתה הפעם ילוה אישי
אלי כי !לדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי״ ,ז״א שלכל שלושת הבנים
'כי מטא ליליא'
הללו נתנה שמות ע״ש ״כי שנואה היא״ ,וכל השלושה ילדה עבור צערה שהיתה
שנואה. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא (כ”ט ,י” ב)
ואח״כ ילדה לאה בן רביעי ותאמר ״הפעם אודה את ה'״ ,ופירש״י בברכות שם בגמ' מגילה די״ג ע״ב וב״ב דקכ״ג א' ומאי צניעות היתה בה ברחל ,דכתיב ויגד
שלפי שראתה ברוה״ק שיעקב מעמיד י״ב שבטים ולארבע נשים ,כיוון שילדה יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ,וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא,
בן רביעי הודתה על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה ,עכ״ל .ונראה אלא א״ל מינסבא לי ,א״ל אין ,מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה ,א״ל אחיו
בעומק ביאור הדברים ,שלאחר שראתה לאה שבגלל שהיתה שנואה זיכה אנא ברמאות ,א״ל ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא ,א״ל אין ,עם נבר תתבר
אותה הקב״ה בבן נוסף יותר מחלקה ,התחילה להודות להקב״ה על עצם היותה ועם עקש תתפל ,א״ל ומאי רמיותא ,א״ל אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא
שנואה ..שכן שלושת הבנים הראשונים ניתנו לה כדי להקדים אותה לשאר מנסיב לי מקמה ,מסר לה סימנים ,כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי
הנשים ולנחמה בצערה ,אבל כעת בבן הרביעי הבינה והגיעה למסקנה שחייב ומסרתינהו ניהלה ,והיינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה ,מכלל דעד השתא
אדם להודות על הרעה כשם שמודה על הטובה (ברכות נד ע״א) ,כי ראתה לאו לאה היא ,אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא
בעיניה שעצם הרעה היתה הסיבה להטיב עימה ולהרבות שבטים בישראל. עכ״ל.
והנה בזה היתה לאה הראשונה בעולם להודות להקב״ה על הרעה עצמה ,שהרי והנה מעלת מסירת הסימנים נשגבה מבינת אנוש ,וכדאי' במדרש איכה
אליעזר לא הודה אלא על הטובה והבשורה הטובה ,ואילו לאה אמנו זכתה (פתיחתא כד) שבאו האבות הקדושים לבקש רחמים על ישראל בגלותם ולא
להבין כי הצרות אינן אלא סיבה להטיב באחרית ,וכי הקב״ה טוב ומטיב והכול נתקבלה תפילתם ,ורק תפילת רחל נתקבלה מחמת זכות מסירת הסימנים
רק להיטיב .ובפי' ״עיון יעקב״ כ' בפ' ערבי פסחים (פסחים קיז ע״א) על מ״ש לאחותה .וזכורני בהיותי בדרך ,פגשתי את הגאון הגדול רבי שמואל פרקאווסקי
שתיקנו נביאים שיהיו ישראל אומרים הלל על כל צרה שלא תבוא עליהם, זצוק״ל (ראש ישיבת בית התלמוד באמריקה) ,והמתיק לי הטעם דלא נזכרה
דהיינו שעל הצרה עצמה צריך לומר הלל ,וכתב שם 'אלא שלא נהגו כן' עי״ש, מסירת הסימנים בקרא בהדיא ,משום דהיא דרגה עליונה כ״כ שאין התורה
וכנראה שהטעם הוא מפני שלא מרגישים כן בעומק הלב ,ע״כ לא נהגו כן. יכולה לחייב הנהגה כזו לשום אדם ,ורחל אמנו נדבה עצמה ועשתה כן לפנים
משורת הדין לעמוד למגן בעד בניה לדורות.
ידיעה ובחירה ברם ,עיקר מעשה רחל תמוה עד מאוד ,היאך מלאה ליבה לעשות כן ליעקב
לולי אלקי אבי אלקך אברהם ופחד יצחק היה לי (ל”א ,מ” ב) אבינו ע״ה ,דלכאורה היא עצמה רימתה את יעקב שמסר לה סימנים אלו כדי
בפירש״י שלא רצה לומר 'אלהי יצחק' שאין הקב״ה מייחד שמו על הצדיקים שלא יחליפוה בלאה ,והיא מסרה סימניו ללאה והכשילתו .והנה לא מצינו לחז״ל
בחייהם שמא יחטאו ,ואע״פ שאמר לו בצאתך מבאר שבע 'אני ה' אלהי אברהם שידברו בזה ,ולא אמרו שיעקב תפס את רחל בטרוניא ע״ז מלבד תרעומתו על
אביך ואלהי יצחק' בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת ,אבל יעקב נתיירא לומר לבן .ומקודם יל״ע שנקראו הסימנים מעשה 'רמאות' כלפי לבן ,ואדרבה יעקב
'אלהי' ואמר 'ופחד' עכ״ל .ועמדו בזה שלכאורה הדברים מתמיהים ,הקב״ה אבינו הוא שנשמר מפני רמאותו ,אלא ע״כ שהשאלה האמיתית היתה נוגעת
בכבודו ובעצמו א״ל 'ואלהי יצחק' ,והיינו שגלוי וידוע לפניו שאינו עתיד לחטוא להנהגתה של רחל כלפי אביה ,ובס״ד נתיישבו הדברים באופן נפלא ,דכשאמר
עוד ,והאיך ייתכן שיעקב אבינו ע״ה נתיירא אחרי ששמע מפורש מפי הקב״ה יעקב לרחל 'אחיו אנא ברמאות' ומסר לה סימנים ,שאלה אותו 'ומי שרי לצדיקי
'אלהי יצחק'. לסגויי ברמיותא' ,והשיב לה 'עם עקש תתפל' והיינו שכלפי לבן הרמאי שמבקש
ויש לבאר זאת ע״פ דברי הרמב״ם (פ״ה מהל' תשובה ה״ה) בעניין ידיעה לגזול את זיווגם ודאי מותר להערים ולהשתמש בסימנים כדי לבטל מחשבתו.
ובחירה ,שידיעת הקב״ה אינה מכרחת את האדם כלל ,ואף שאין כח בנברא אלא דכאן נתקלה רחל במציאות אחרת לגמרי ,שכן לבן אכן הלך ברמאות
להבין זאת ,הקב״ה יודע העתיד ואין ידיעה זו מחייבת את האדם ויכול הוא להכשיל את יעקב ,משא״כ לאה כלל לא ידעה שיעקב אינו רוצה בה ושהותנו
לעשות אחרת ,ולכן אף שיעקב שמע מפי הקב״ה שיצחק לא יחטא עוד ,אין ביניהם סימנים ,אלא הלכה בתמימות כמצוות אביה כשהיא בטוחה בזיווגה
ידיעה זו מכרחת את יצחק כלל ,ולכך הי' יעקב מתיירא שמא יחטא. (וכבר הארכתי בזה במאמר 'המעט קחתך את אישי' ,קחנו משם) .וכשראתה
ונראה דזהו הביאור בדברי רבינו חננאל שעה״ג בגמ' חגיגה (טו ע״א-ע״ב), את אחותה צועדת בשמחה לחופתה ועומדת ליפול לבושה נוראה ,גברו רחמיה
שכתב על בת הקול 'שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר' שגלוי וידוע לפניו מחמת צניעותה ורגישותה העליונה ,ולא היתה מסוגלת להניח לה להתבזות כך,
שאינו חוזר בתשובה שלמה לעולם ,ולדבריו הבת קול לא הפקיעה אותו מכח והיתה ממש אנוסה ע״ז.
תשובה אלא היתה נבואה על העתיד ,ובאלישע לצד ההיפוך אף ששמע שגלוי ובזה מובן גם מדוע לא אמרה רחל ליעקב מראש שאינה יכולה לעשות כן ,ואף
וידוע לפניו שלא ישוב אי״ז מכריח אותו (וע״כ הפציר בו ר״מ חזור בך) ,אלא קיבלה ממנו את הסימנים ,כי אכן מצד שורת הדין אין חיוב לוותר על זיווגו כדי
שלא הי' ליבו חפץ וספרי מינין נושרין מחיקו ,ולכן חשב שידיעת הקב״ה להציל חברו מבושה ,וגם לפנים משורת הדין א״א לנהוג בחסידות על חשבון
מכרחת אותו שלא ישוב וטעה בידיעה ובבחירה. יעקב אבינו ,.ומה״ט מתחילה קיבלה רחל את הסימנים כדי להגן על עצמה ועל
יו״ל על ידי מערכת ״דרכי אורה״ | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא״ל62112dw @ gm ail.com :
ע מו ד 2
פרשת ויצא תשפ״ז | גליון | 106שנה ג׳ ל£1
041
0%
041 £ 0
f t Pw
( 0,4 JteP
dYr
f t £
ממרן ראש לרא שי הי שיבות ר בינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א :-0ו
f t
0 4 k P
f j
הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים ,שהרי גם מה שהנשים מסייעות ביד בעליהן
יציאת יעקב לחרן כהליכתו לגלות ; V־*1
( 0,4 שיוכלו לעסוק בתורה הוא סיבה לזכות בזכות התורה ,וגם יתכן שאמר לה
שמעתה יגביר הוא חיילים לתורה ביתר שאת והיא תסייע לו בזה ותזכה למילוי
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כ״ח י') 110
f t משאלתה.
איתא בחז״ל [תנחומא סימן א] ילמדנו רבינו ההורג את הנפש בשגגה להיכן
היה גולה ,כך שנו רבותינו ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט ,לשלש הערים
%
אולם כל זה שייך אצל חנה ,אבל רחל אמנו הרי ידעה שיעקב מקים כעת את עם
041 ישראל ,ואם תזכה לבנים ממנו הרי היא אחת מהאמהות של עם ישראל ,ואם
שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען ,ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו ונתיירא £ 0
שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו;
f t לאו לא יהיה לה חלק בבנין עם ישראל ,ולזה לא יועיל דבר מלבד בנים ממש, f t־
0 5 שרק על ידי בנים מיעקב תזכה להכלל בכלל האמהות ,ואשה״ט.
וזה ביאור מה שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ,וצ״ב מדוע חשיב
נראה מבואר בדברי המדרש כאן דבר חדש שענין הליכת יעקב לחרן היתה כמין
גלות לעיר מקלט ,דכיון שעל ידי שגנב הברכות מעשו הרי הוא שונאו ומבקש
את נפשו ,נמלט לחרן והיה בזה כח הגנה כמו של עיר מקלט ,וצ״ב .והנה ברוצח
$ר!
■p
f t
חסרון הבנים כמיתה ,ולמה שנתבאר שחפצה ותשוקתה לבנים לא היה לזכות
בשגגה מצינו [עיין מכות י ]:שאם הרגו גואל הדם בדרך תוך כדי מנוסתו לעיר ׳ &
לשעשועיהם וחדות גידולם ,אלא תשוקתה היתה רוחנית לזכות למעלה זו
מקלט פטור .דכל שעדיין אינו בתוך המקלט ,אין גואל הדם נהרג עליו ,וגם עשו
't
041 של אחת מאמהות ישראל ,כבר מובן הדבר שחסרון דרגה זו הרי הוא כמיתה,
עשה כן ששלח את אליפז בנו לרדוף אחרי יעקב ולהשיגו בדרכו עוד בטרם &J
כיון שהרי ברוחניות כל מדריגה הויא דרגת חיים בפני עצמה ,והדרגה הפחותה
כניסתו לחרן ולהורגו .ובאמת אחר שהגיע לחרן כל זמן שלא יצא משם לשוב
ממנה היא כמיתה אצלה ,וכמו שנתבאר בפרשת וירא על הכתוב אורח חיים
ליצחק אביו לא בא עשו להורגו ,ולמה שנתבאר בדברי התנחומא יש לפרש דהוא
למעלה למשכיל למען סור משאול מטה ,יעו״ש.
( 0,4 משום שהיתה עליו שמירה של עיר מקלט ,וצ״ב בזה. VO
מהותו של בן ישיבה 'נטמן'
f t תשוקת רחל לבנים -להעמיד שבטים בישראל '%
וצא יעקב מבאר שבע דלף הדנה וגוי וישכב במקום ההוא( .כ״ח י' -י״א)
041 וישכב במקום ההוא -לשון מיעוט באותו מקום שכב ,אבל ארבע עשרה שנים
ותרא וחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא וחל באחתה ותאמר ?אל יעקב הבה לי to
בנים ואם אין מתה אנכי( .ל' א'-ב')
ששמש בבית עבר לא שכב בלילה ,שהיה עוסק בתורה( .רש״י) !•
f t
כלומר ששלחו אביו לחרן ,אולם לא פנה לשם לאלתר אלא קודם פנה לישיבת
רחל עקרה היתה ולא זכתה לפרי בטן ,וכשסיפרה שברונה ליעקב לא מצינו %
שניחמה .והנה בשמואל א [אי חי] כשראה אלקנה את צערה של חנה אשתו
( 0,4 שם ועבר לעסוק בתורה ,ועיין מה שנתבאר בזה בבד קודש מהדו״ב כאן איך
כתיב ויאמר לה אלקנה אישה ,חנה למה תבכי ,ולמה לא תאכלי ,ולמה ירע $
שהה מלקיים מצות אביו.
לבבך ,הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים; וצ״ב מדוע יעקב לא אמר כזאת לרחל
f t
והנה בלשון חז״ל (בראשית רבה סייח הי) נקטו שי״ד שנה נטמן בבית עבר ,וכן כדי לפייסה ולהניח דעתה במקצת ,וגם עיקר דברי אלקנה צריכים ביאור מהו
%
041 הוא בלשון רש״י סוף פרשת תולדות (לעיל כ״ח טי) ובפרשת וישלח (להלן ל״ה ענין טוב אני לך מעשרה בנים. ״£
כ״ט) ,וענין נטמן הוא שהיה ירא מעשו אחיו שיהרגהו. ונראה לבאר בזה דודאי תשוקתה של חנה לזכות לפרי בטן לא היה ענין
f t אולם נראה דאין הכונה שהסתיר שם את עצמו במקום מחבוא ,אלא שזכות רגשי בעלמא כנשים פשוטות שחפצות בהנאת גידול ילדים והפגת הריקנות %
04 לימודו בזמנים אלו היא שהצילתו מעשו וכמו שנתבאר בבד קודש מדברי
חז״ל בריש פרשתין (שם) שהביאו הכתוב במשלי (גי כ״א-כ״ד):
והשממון מחייהן .שהרי בברכות [לא ]:נתפרש בגמרא תפילתה וכך אמרה:
רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה .עינים
to
אז י*לר לבטח דרכך (וגוי) אגם ת»כב ליא תפחד ,אז תלך לבטח זה יעקב
5
f t לראות ,ואזנים לשמוע ,חוטם להריח ,פה לדבר ,ידים לעשות בהם מלאכה,
דכתיב ויצא יעקב®! ,כבת וערבה ®נתך מעשו ומלבן ,ושכבת וערבה שנתך;
0 ורישא דקרא הוא נצר ת®9ה ימזנזה וכוי ,כלומר שזכות התורה שנקראת
רגלים להלך בהן ,דדים להניק בהן ,דדים הללו שנתת על לבי למה ,לא להניק
בהן ,תן לי בן ואניק בהן; to
תושיה היתה נצרכת לו להינצל מסכנת רדיפתו של עשו ,והיה צריך לזה זכות
f t התורה דוקא.
וצ״ב אם טענתה טענה וכמו שבאמת לבסוף נתקבלה תפילתה וזכתה לבן,
מדוע ישנם נשים עקרות בעולם ,ומה תהיה התשובה אצלן מדוע נבראו בהם
%
041 ומה שנקטו חז״ל לשון נטמן ,הוא מפני שכדי שיהיה נחשב שבא לישיבה אברי אשה ,ונתבאר בזה בפרשת בשלח [שמות ט״ו כ״ו] דטענה זו רק צדקנית t o
אין די בעצם הימצאותו במקום ,אלא צריך להיות נטמן שם ,שענין נטמן אינו כחנה יכולה להשמיע ,שהשלימה עצמה ואצלה בכל שאר אבריה אין אחד
f t שהיה בעלמא במקום ,אלא שנמצא שם בלא לצאת כלל ,שיש אדם שהוא לבטלה ,אלא כולם מנוצלים בשלימות לתפקידם בעבודת השי״ת ,ולכן שייך &׳
0 S דר בביתו ,וזה לא חשיב שנטמן ,אולם יש שנטמן בביתו והוא שמסתתר שם אצלה טענה זו מדוע נבראו בה אברים אלו אם לא ניתן לה בן.
VO
ואינו מראה פניו בחוצות ,אז נחשב לו שנטמן. וטעם רצונה העז לזכות לבנים הוא כדי לזכות על ידם לעולם הבא ,דאיתא
וכך היה יעקב בבואו לישיבתו של עבר ,שבא לשם להיות נטמן שם ,שזהו בברכות [יז ].נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי
f t
בלבד מקומו ואינו יכול לצאת משם לשום מקום. רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן; ונתבאר בזה בפרשת חוקת [במדבר כי
%
041 והוא לימוד לדורות איך צריך בן ישיבה להרגיש ,שכדי להיחשב בן ישיבה אי-ב ],דכוונת השאלה היא במה זוכות הנשים לזכות התורה שיתקדש גופן על
f ■o
אמיתי צריך שיכיר שאין לו מקום זולת הישיבה ואין לו לצאת משם כלל, ידי זה בקדושת התורה ,ועל זה באה התשובה על ידי שמסייעות בניהן ובעליהן a
ובמק״א נתבאר שצריך להרגיש שהישיבה היא עבורו כתיבת נח שסכנה לעסוק בתורה זוכות לזכות התורה ,ולזה ציפתה חנה לזכות לבן ולסייע בעדו "I
( 0,4 לצאת משם. לעסוק בתורה ולזכות על ידו בזכות התורה ,ועל זה השיב לה אלקנה בעלה, II -O
f t
%
041 ■O
&
f t
לנצח את היצר הרע ,האדם בנוי עם יצר בלתי מנוצח ,מה ענו לנו לא אמרו
לו שהוא טועה שהוא לא צודק ,אלא אמרו ״בראתי יצר הרע בראתי תורה
המשך שו''ת בעניני חינוך מועידת לב שומע תשע''ו ״t
f t תבלין״ ,לכאורה התשובה איננה מובנת ,אמנם התורה היא תבלין ,אבל היצר מה עושים עם בחור שנלכד בעצת היצר ,איך משיבים אותו?
הרע גם לא נותן ללמוד תורה ,אז אם אכן היצר הרע הוא בלתי מנוצח הוא גם רבינו שליט״א :״ישנה תמיהה שתמיד הייתה לי ,ידוע שאיוב אמר שאי אפשר
%
( 0,4
n
t o
f t יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע״ג הגליון053-3145900 :
ל£1
041 בחור שרואים שיש לו נטייה ללמוד בקיאות ,למנוע ממנו או לעורר אותו? את התבלין לא ייתן לקחת?! מה היא התשובה על כך? כדי להבין זאת נשאל ( 10
1ft רבינו שליט״א :בוודאי שצריך לעודד אותו ,זה ממש ״על פי דרכו״ .כמובן
שצריך שהכול יהיה בתוך המסגרת של הישיבה ולא משהו עצמאי לגמרי.
שאלה אחרת ,חז״ל אמרו 'לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא
לשמה בא לשמה׳ ,הבה נתבונן ,על איזו תורה נאמר שהיא תבלין ליצר הרע, %
041 בחור שמרגישים שה׳משכהו׳ שלו הוא ליצר הרע ,יודעים שהוא ככר לכוד
התורה שלומד לשמה או התורה שלומד שלא לשמה? לכאורה כל אחד אומר
וודאי שהתורה שלומדים לשמה ,וכי תורה שלא לשמה יכולה שתהיה תבלין ite P
1ft בסטרא אחרא ,האם יש עצה עבורו?
רבינו שליט״א :זו שאלה קשה ,אבל היו לי שני מקרים של בחורים שהיו במצב
לייצר הרע? ואכן ראיתי בספרים שנקטו כך ,אבל יש לי ראיה ברורה שלא כך
הדבר ,הנה חז״ל הקדימו ואמרו ״אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש״,
PW
( 0,4 כזה ,קבעתי עמם חברותא ללמוד כל יום ,תוך זמן קצר נעלמו כל השאלות וכל
נו ,לשם מה מושכים אותו לבית המדרש, JteP
הבעיות ,צריך ״לשחד״ את היצר הרע ,הוא מלך
אדרבה תשאיר אותו בחוץ ...אלא פשוט
זקן וכסיל והוא נוח לשוחד..
שאי אפשר להשאיר אותו בחוץ ,והעצה לזה
SI אבי מורי זכר צדיק וקדוש לברכה סיפר
לי מעשה שהיה עמו בלומדו בישיבת מיר,
למשוך אותו בדברים של 'לא לשמה' ,תורה l'- 0
שנלמדת יחד עם הייצר הרע' מושכים את
באותה תקופה זינבה רוח ההשכלה בשולי
ההיכל ,והנה יום אחד ביקש המורה והמכוון
היצר הרע בפיתויים של 'לא לשמה' ,זו היא
התורה שהיא תבלין ליצר הרע ,אפשר למשוך
&־
0 4 הגדול מרן המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצוק״ל
את היצר הרע בכוונות של 'לא לשמה' כמו
f j מאבא שהיה אז בחור בישיבה ,שיקבע זמן
לימוד בשבת עם אחד הבחורים שנמנו על
כבוד ,חברים ,חברה ,כבוד בעתיד ״על מנת
שיקראוני רבי״.״ ועוד דברים מושכים ואז
לף
p ■0
( 0,4 שולי הישיבה כשמרן המשגיח זצוק״ל מבקש
לאחר שכבר לומדים אז מתוך שלא לשמה
p אזי תלמידו המובהק שמעולם לא סרה דמות
רבו ממנו וודאי ניאות ,כעבור כמה ימים ניגש
רבינו מר ן ב וע ידת לב ש ומ ע
בא לשמה ,כפי ששמעתי ממרן המשגיח
הרב דסלר זצוק״ל שההסבר לזה שבכל תורה
׳ לן!3
האבא מרן רבי דוד זצוק״ל למרן המשגיח
041 זצוק״ל ואמר לו הכול הולך כשורה ,אבל איך אפשר לסבול את ריח הסיגריות
שלא לשמה חייב שיהיה בה מעט לשמה, 0׳;I
1ft שנודף ממנו בשבת קודש.
השיב לו מרן המשגיח רבי ירוחם זיע״א וכי למה חשבת ביקשתי דווקא ממך
ואכן תורה שכולה שלא לשמה' ,על מנת לקנטר' ,לא תביא אותו ללמוד תורה
לשמה .ממילא יש לנו את העצה היחידה מחז״ל מול כל היצר הרע השונים
-d
$
05 ללמוד עמו ,כי בהכירי את סגולת מידותיך את הסבלנות הרבה שזכית לה
והמשונים המתחדשים עלינו בכל דור ,התבלין של שלא לשמה שזה מובטח
לנו שיביא את התלמידים ללמוד תורה לשמה .אמנם כמובן חייבים לתת
to
הפקדתי אותו בידך ,כזו הייתה הציפיה לסבלנות מול בחור שאינו הולך בתלם
שימת לב על הלשמה ,אך לעיתים עלינו להשתמש בעצת חזייל.
לסבול רחמנא לצלן את ריח הסיגריות בשבת ,אנו יודעים מיהו הבחור הזה הוא
041 גדל והיה לימים מגדולי תלמידי החכמים וזכר להאבא זצוק״ל חסדו הראשון, האם אם כן ,יש להשקיע בהענקת של שלא לשמה׳ לבחורים?
רבינו שליט״א :אני זוכר עובדה מלפני הרבה שנים שאינה יכולה למוש מזיכרוני,
t o
צא ולמד סיים רבינו שליט״א עד היכן צריכה להגיע הציפיה ואורך הרוח לפני
( 0,4
שממהרים לדחות בחור מתוך כותלי בית המדרש.
סיפור דומה היה עימי ,המשגיח מרן הגאון רבי מאיר חדש זצוק״ל שלח בחור
הגיעו שני תלמידים מאותה ישיבה שניהם בחורים נפלאים שווים לטובה ,והנה
באחד השיעורים הקשה אחר מהם שאלה ,מאד התפעלתי ממנה ,הפליא
&
מישיבת 'חברון' ללמוד בפוניבז' ,הוא אמר לאבא זצוק״ל שבמסגרת הישיבה לשמוע בחור צעיר שואל שאלה כזו ,אמרתי לו :תדע לך שזו שאלה גאונית, % 0
041
בחברון כבר לא ניתן לעשות עם הבחור דבר ומצבו הרוחני בכי רע ,הוא שולח
אותו ומקווה שהאבא זצוק״ל ימצא מסילות לבבו להוציאו מיוון מצולה .אבא
זצוק״ל ביקש ממני שאני אלמד אתו חברותא ,ומצבו הרוחני באמת היה רע
השאלה הזו היא גאונית! היא באמת הייתה כזו ,נו ,למה לא לעודד בחור
שמגיע לו בדין ,אלא שלמחרת בבוקר קם החבר שלו ועזב את הישיבה ,מזעזע,
הדבר מאד כאב .שאלתי את מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן ליב שטינמן
& o
1ft מאד ,ניגשתי לאבא זצייל ואמרתי לו איך אני יכול ללמוד עם בחור כזה ,ואז
סיפר לי אבא את הסיפור שהיה עמו ,ואמר לי תראה בעצמך איך המאור
שבתורה מחזירו למוטב ,ואכן למדנו תקופה ארוכה וברוך השם גם הוא עשה
(שליט״א) ,מה עושים כדי למנוע דבר כזה? הוא השיב לי ,שבאמת שכשם
שצריך לעודד ,כך צריך להיזהר שלא להפליג כדי שלא יעורר הדבר קנאה בין
התלמידים .צריך לדעת את זה.
&׳
( 0,4 חיל והיום הוא מכהן כאן בארץ ישראל בתפקיד תורני רם.
) t oo
%
041 £ o
\ J ,C %
04 ®טחי ו ר אי ני ,היה נראה ®רחל אמנו הפסידה ממע?&ה החסד ®לה, מויתור לא מפסידים
jtp
!אחותה לאה זוכה להעמיד ®בטים ,ואגלי והיא נעאר־ת מאחור .אר האמת
# הפיכה לחלוטין :לילא הויתור הזה ,ליא וזיותה רחל זיכה לבנים כלל.
? ^ ® ת העזבוע ,פר ®ת ויצא ,אגני נפגעזים עם ויתורה הגדול גמל רחל אמנו
לאחותה לאה.
PW
05 ימעג&ה רב ®מספר מרן רא® ^®יב ה ®ליט״א על רבו הגדול ,מרן ה?אין
רבי ®מיאל רוזובסקי זצ״ל: _יעק'ב אבינו עבד ®בע ®נים ק»ו ת בציאני * ל לבן כדי לזכות ול הניא E o
כא»ר נפטר אביו גמל רבי ®מואל ,רבה גמל העיר גרודנא ,בק®! ^ ® י
העיר למנות את רבי ®מואל למלא !את מקומו.
לרחל .אולם לבן תכנן להערים עליו ולהכניס !את לאה תחת החפה
במק1מיז .יחל ידעה על התכנית .והיא ידעה ®אם ת»ת'ק ,אחותה תכנס %
/^V
'r
041 אולם רבי ®מואל !?!®פחת ;; 1מ דו על כך ®האח
במקומה®! ,איפת חייה להנטזא ליעקב אבינו בחיר
1ft הבכור_ ,רבי יהוגטע ה ע ® ^ היא ®יתמנה לרב
העיר? ,דיו התורה ®הבכור יור® את מקום אביו.
האבות עלולה לרדת לטמיון ,ואף חלילה לעלות
בגורלו גמל עט)ו הן * ע.
0 S רבי ®מואל ותר על הנזירה הנכבדה .מעזראה אף נעל פי כן ,רחל ^?מ^ה ברא® יברא»ונה על
% 0
1ft ® ^ ® י העיר ^!ז^גמים לקבל זאת ,החליט לעזב
ולעלות לארץ מטראל.
אחותה .היא הבינה ®אם יעקב יגלה ®לאה אינה
רחל ,אחותה תתבי® בו»ה גדולה .מתוך גדלות
%
041 מי ®התבונן מהצד באותה ®עה ,בודאי ות^ב ®רבי
5פ ® ®אין פדגמתה ,מסרה רחל ללאה !את הסימנים
®קבעה עם יעקב ,ועיתקה.
f ■o
®מיאל הפסיד והכיל! :את הרבנות! ,את הכבוד ואת
?המ?נזך { ® א יעקב גם !את רחל ,אך בעוד לאה זוכה a
;גיר מולדתו .אילם במבט לאחור התבררה האמת
המפלאה :הויתור הזזה היא ®הציל !את חייו .בארץ ללדת בן !אוזר בן ולהעמיד ®®ה ®בטים !!®?:־אל, "I
( 0,4 יטראל הפך רבי ®מואל לאחד מגדולי רא$י רחל נותרה עקרה .רק לאחר מ?ו נאמר :״ויזכיר II -O
הזיגמיבות בדור® ,מרבית מרביצי התורה בדיתו הם
מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו; ואלו אחיו®?® ,אר
אלהים !את רחל !® 5מע אליה אלהים ויפתח >את
רחמה״ -והיא זכתה ליוסף ולבנימין. %
041 לכהן בעיר ,נעקד למרבה הצער על קדו® ה»ם רבינו מר ן מש וחח בדבר י ת ורה עם רבו חז״ל מלמדים א1ותנה כי הקדו® ברוך הוא זכר לרחל
& ■O
X1
1ft ב»ואה יחד עם בני קהלתו. מר ן ה גר״ש רוזובסקי זצ וק״ל
המסר ?עבורנו?! :ם פשנךמה לנו ן מ ע הדאשין שאנחנו מותרים ומפסידים,
את מע;&ה החסד העצום גטגע^ותה כדי גמלא לבי®
הטבע ,רחל אמנו והיותה עקרה וליא והיותה יכולה את אחותה .נעל פי
לעולם ?אין מפסידים מויתור .הקדוש !:רוך הוא מנהל את העולם ?חשבון ללדת כלל .דוקא בזכות אותו ויתור ,זכתה רחל להפקד בילדים מעל לדרר
הטבע•
״e
מדי-ק ,ומה שנראה לעינינו כהפסד ,הוא עצמו השרש לברכה ולהצלה ה?דולה
ביותר?! ,ם אגם ?איננו רואים זיאת מיד. מ?אן מלמד א1וננו מרן ריא® היעזיבה ®ליט״א יסוד גדול לחיים :במבט %
( 0 .4 t o
0
t יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע״ג הגליון053-3145900 :
m
ממ שנת ר בינו מרן רא ש הי שיבה הג און רבי מ שה הלל היר ש שליט״א
פרשת ויצא תשפ"ז
הוראת שעה הלימוד ממסירת הסימנים -לח שוב על השני ולהרגי ש אותו!
והנה בפרשת מקץ -כשהשבטים עמדו לפני יוסף -נאמר בפרשתנו מתוארת רמאותו של לבן ,שהחליף את רחל
"חנוך ל נ ע ר ע ל פי דרכו": (בראשית מב כא)' ,ויאמרו איש אל אחיו ,אבל אשמים אנחנו על בלאה .ואיתא במגילה (יג ,):שרחל אמרה מתחילה ליעקב
אחינו ,אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ,ולא שמענו ,על שאביה ירמה אותו בהחלפת לאה ,ולפיכך מסר לה יעקב
ה ת מו ד דו ת ע ם א תג רי ק ש ב ו רי כוז
כן באה אלינו הצרה הזאת' .ומבואר ,שהשבטים לא התחרטו סימנים ,ואף על פי כן מאחר והרגישה בליבה את גודל הצער
ב דו רנו על עצם המכירה ,אלא על 'אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו והבושה של לאה כשיעקב יגלה שאינה יודעת הסימנים,
[מתוך שו"ת עם רבינו שליט״א לכינוס בענייני חינוך אלינו ולא שמענו' .והטעם שלא התחרטו על המכירה הוא הלכה על דעת עצמה ומסרה לה אותם.
(ח״ב) -אלעד -חשוון תשפ״ז] כמש"כ הספורנו (שם לז יח) ,שהם החשיבו את יוסף לרודף
ולכאורה הדבר תמוה ,שהרי יעקב גם ידע שיש בכך בושה
'כי ציירו בליבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם,
שואל :בשנים האחרונות יש מודעות גבוהה מאד לעניין של ללאה ,ואף על פי כן פסק לרחל שצריך לעשות סימנים ,וכיצד
להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם ,והתורה
'קשב וריכוז' ,ומהר מאד ממליצים להורים לתת לילדים עברה על ציוויו ומסרה אותם ללאה? אלא שרחל הבינה שאם
אמרה הבא להרגך השכם להורגו'.
כדורים ,וישנם הורים רבים שמאוד מתנגדים לזה ,וטוענים יעקב אבינו היה יודע את גודל הבושה שתהיה ללאה ,ואיך היא
וביאור הדברים ,שהם חשבו שיוסף מתכוין להיות 'אב תרגיש בכזה מצב ,היה אומר לתת לה את הסימנים ,ולכן פסקה
שזה פוגע לילד בביטחון העצמי ,והם ימצאו פתרונות אחרים.
רביעי' ,כהמשך לאברהם יצחק ויעקב ,וכל כלל ישראל ייצא לעצמה שהיא צריכה לתת לה את הסימנים.
מי צודק?
ממנו ,ושאר השבטים יידחו כישמעאל ועשו ,ועל כן פסקו
שדינו כ'רודף' ברוחניות .אמנם האמת היתה כמו שכתוב ומצינו כן בגמ' בסנהדרין )יא ,(.שישב רבי ודרש ,והריח
רבינו שליט״א :זה תלוי בכל מקרה לגופו .אם ל מ של הילד
בתורה 'ויקנאו בו אחיו'' ,וישנאו אותו' ,אבל בשעת המכירה ריח שום .אמר' ,מי שאכל שום ייצא' .עמד רבי חייא ויצא,
אימפולסיבי ,ועושה דברים ממש לא טובים ,ודאי שצריך
הם פסקו לפי הבנתם .אמנם כשיוסף התחנן לפני האחים ואחריו יצאו כולם .למחרת פגש רבי שמעון בנו של רבי
לקחת .הכרתי בחור שכשהיה ילד היו איתו בעיות מכל
וביקש שירחמו עליו ,אם היו מרגישים את צערו כראוי היו את רבי חייא ,ואמר לו 'אתה הוא שציערת לאבא'? והשיב
הבחינות ,בעיות של חוצפה ,בעיות של קדושה ,ממש נורא, לו רבי חייא 'לא תהא כזאת בישראל' .הרי מבואר שאע"פ
מוותרים לו ,אבל מכיון שליעקב אביהם היה חסרון דק בהרגשת
וברגע שהוא לקח את הכדור כל הבעיות ירדו לגמרי ,ונעשה שרבי הקדוש הכריע שמי שאכל את השום עליו לצאת מבית
צער הזולת ,על כן גם הם לא הרגישו את צערו של יוסף
בחור מצויין ,וכיום הוא אברך מצוין .אמנם אם הילד מתנהג כשהתחנן לפניהם ,ורק כאשר האשים אותם כמרגלים ודרש המדרש ,אף אם ייגרם לו על ידי זה צער ובושה ,מ״מ רבי חייא
בבית ובחיידר בצורה יפה ,ומכבד כל אחד ,רק יש לו בעיה מהם להוריד את בנימין למצרים ,אז הרגישו את תחושתו הכריע שלא כדבריו! והיינו משום שרבי חייא הבין שאם רבי
נטו בריכוז ,ובחיידר אומרים שאם ייקח תרופה יוכל ללמוד של אדם הנמצא במצוקה לפני אדם שרוצה להרע לו ,והבינו היה יודע איזו בושה תהיה לזה שאכל את השום גם הוא
יותר טוב ,באופן כזה באמת קשה להכריח את ההורים לזה. שחטאו בכך שלא שמעו לתחנוני יוסף. היה פוסק שאסור לבזותו.
שואל :מה ההמלצה של ראש הישיבה? וממילא יש לבאר לפי זה ,שמה שאמר הקב״ה ליעקב 'חייך ובאמת מצינו שהיתה תביעה [ב'דקות' כמובן] על יעקב
שבניך עתידים לעמוד לפני בנה' לא היה בתורת עונש ,אלא אבינו בענין זה של הרגשת צער הזולת .דהנה כתוב בפרשה
רבינו שליט״א :גם זה תלוי לפי העניין .אם לדוגמא הילד כתיקון לחסרון שנוצר אצל השבטים מכוחו של יעקב ,שכן (בראשית ל א-ב)' ,ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ,ותקנא רחל
כרגע ברמה של ש ב ע וחצי -שמונה ,ועל ידי הכדור יוכל על ידי שבניו עמדו לפני יוסף תוקן החסרון שהיה בהם באחותה ,ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ,ואם אין מתה אנכי.
להגיע לרמה תשע ,וההתנהגות שלו תקינה ,וההורים מרוצים, בהרגשת צרת השני. ויחר אף יעקב ברחל ,ויאמר התחת אלוקים אנכי ,אשר מנע
אזי אין להכריחם .אבל אם כרגע הוא ברמה ש ש ,אז אפשר אלא שעדיין צריך ליישב את הקושיא השניה ,מדוע בני ממך פרי בטן' .וכמובן שכעסו של יעקב אבינו לא היה כעס
להכריח. רחל לא הוזקקו לתקן חסרון זה ,אף שהיו גם הם בני יעקב? סתם ,אלא היתה לו סיבה נכונה לזה ,וכמבואר בתרגום
ונראה לומר בזה ,שהם לא הוצרכו לכך מאחר ורחל אימם היתה אונקלוס ,שהקפיד עליה על שהיא מבקשת ממנו ולא מן
שואל :ילד שהוא בסדר לגמרי מכל הבחינות ,אבל המלמד
מושלמת בענין זה ,שהרי הסכימה לוותר על הזכות הגדולה הקב״ה .וכן כתב הספורנו 'ויחר ,על אמרה הבה לי ,כאילו
אומר שאם ייקח כדור יוכל להיות תלמיד חכם עצום ,לפי היה בידו לעשות זה ,וכעס בקנאתו לכבוד קונו ,ולא הביט
להינשא ליעקב אבינו ,מפני שידעה להרגיש בצערה של
גודל כשרונותיו ,מה לעשות באופן כזה? לאהבתו אותה בזה' .ונמצא שכעס משום שקינא לכבודו של
לאה ,וכפי שנתבאר לעיל.
הקב"ה ,ואעפ"כ מצינו בדברי חז"ל שהיתה עליו תביעה על
רבינו שליט״א :אם ההורים אינם רוצים אי אפשר להכריחם זה הלימוד שיש לנו ללמוד מפרשה זו ,לחשוב על השני
כך ,וכדאיתא במדרש (ב׳׳ר עא ז)' ,אמר לו הקדוש ברוך הוא ,כך
באופן כזה. ולהרגיש אותו! וכפי ששמעתי ממו״ר הג״ר אהרן קוטלר זצ״ל,
עונים את המעוקות ,חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה'.
על דברי המשנה (אבות פ"ב מ"ד) 'אל תדין את חברך עד שתגיע
שואל :היה לנו מעשה בילד מאוד מוכשר ,שבבית הוא מתנהג דהיינו שאע״פ שעשה זאת לתועלת ,ובודאי שקל בדעתו
למקומו' ,ש'מקומו' אין הכוונה רק המצב שלו עתה ,אם הוא
חלק ,אבל בחיידר בעיות הקשב וריכוז גורמות לו להפריע והבין שהדרך היחידה שתועיל בזה היא לומר לה בדרך
עשיר או עני ,בריא או חולה ,אלא צריך לדון באופן עמוק
בשיעור ,וממילא צריך להוציא אותו הרבה החוצה ,ואביו גערה ,מכל מקום היתה עליו תביעה שלא הכריע כראוי.
בהרבה ,כיצד הוא לפי תכונותיו מרגיש את מצבו .צריך
טוען שלפני כעשרים שנה ילד כזה היה מתאמץ ומצליח לחשוב לעומק ולראות כמה צרות ומאורעות עברו עליו אמנם יש להבין ,מדוע נענש דווקא בכך שבניו יעמדו לפני
בסוף אף בלי כדורים. שגרמו לו להתנהג כפי שהוא מתנהג ,ועל ידי כך יווכח בנה? ועוד צריך להבין ,הרי בניה של רחל הם גם בניו של
לראות פעמים רבות שאפשר לסלוח ולוותר גם לאדם יעקב ,ומדוע לא הוצרכו אף הם להיענש על חטאו של
רבינו שליט״א :אני שואל את האבא ,מי אמר שלפני עשרים
שמתנהג שלא כראוי ,כי לפי מצבו אפשר להבין אותו. יעקב אביהם.
שנה אכן הוא היה מצליח בסוף? היו ילדים רבים מאד שירדו
לגמרי מהדרך עקב בעיות כאלו ,כך שהנחה זו אינה נכונה
ברכת מזל טוב לידידינו רב הפעלים לתורה ולתעודה ,עורך גליון משנת רמ"ה,
כלל ,אלא לפני עשרים שנה בדרך כלל ילד כזה לא היה
הרה״ג ר ,שמואל חיים חדש שליט״א,
מצליח .ולמעשה ,אם בפועל הוא מפריע בשיעורים ,בודאי אשר במסירות עצומה דולה ומשקה דברי תורה ומוסר מרבינו מרן רה"י שליט״א,
צריכים לעמוד ע ל זה שייקח כדורים. לרגל נישואי בנו הר"ר משה הי"ו ,יהי"ר שיזכה לראות רוב נחת מהבית הנבנה ,ומכל יוצ"ח לאוי״ט .אמן.
משנת רמ״ה
עיונים בשמעתא
שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא (ב)
במקום שאין חשש זה מסתבר שאומר אמת וי ש לו נאמנות לו אינו נאמן כיון שבהודאתו הוא 'חב לאחריני' .והוסיף במקום שאין ׳חשש משקר׳
גמורה אפילו לחייב לאחרים. הרא״ש וכתב -שאף באופן שלא נודע לנו בעת הודאתו
האם יש נאמנות באופן שאף לטענתה אינה אסורה
שהוא 'חב לאחריני' אלא רק אח״כ התגלה הדבר ,אינו
גדר הנאמנות ב׳שוויא׳ -באופן שאין חשש שקר נאמן ,היות ואנו תולים ואומרים שהוא עצמו ידע שעל ידי מבואר במשנה (כתובות כב ,א) -״האשד ,שאמרה אשת
מעתה ,אפשר לומר בדין ' שוויא' שיש לחלק ולהעמיד בו ב' הודאתו הוא מפסיד את לוי ,וכוונתו ב'הודאה' היא לחוב איש הייתי וגרושה אני נאמנת ,שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
דינים -א .במקום שאין 'חשש משקר' לצורך תועלת מסוימת לאחרים ואינו נאמן. וכי .אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת ,שהפה שאסר הוא הפה
-שנאמן לגמרי ,ומשום שמסתבר להניח שהוא דובר אמת שהתיר״ .והיינו ,שהאשה נאמנת לומר שהיא אשת איש או
ולכאורה יש להבין מדוע הוצרך לומר שאנו תולים שהוא
שהרי וודאי לא יאסור עצמו לחינם .ב .במקום שיש 'חשש טמאה מכח נאמנות על עצמה ,ולפיכך לולי דין 'הפה שאסר'
ידע בזמן הודאתו שהוא חב לאחרים ,הרי לכאורה די לנו בטעם
משקר' שאוסר עצמו לתועלת ענין אחר ,כגון באומר לאשה הייתה נאסרת מאחר ואמרה 'אשת איש הייתי' ,ולא הייתה
ברור ופשוט -שאין בכוח הודאת בע״ד אלא לחייב את עצמו
'קידשתיך' שרוצה לאוסרה על אחרים או באומר 'פתח פתוח' יוצאת מאיסורה הראשון במה שהיא אומרת שהתגרשה או
ולא את האחרים.
שרוצה להוציא את אשתו ללא כתובה ,שבאלו וכיוצא בהם שהיא טהורה.
ונראה לומר ,שבאמת עיקר הנאמנות של הודאת בע״ד
אינו נאמן בנאמנות גמורה אף כלפי אחרים ,אלא רק על עצמו והקשה הרעק״א -הלא כל יסוד ה'איסור' שאשה שאמרה
אשר התחדשה בתורה הוא ש'אדם נאמן על עצמו ולא על
ועל הנוגע לו מדין ' שוויא'. אשת איש אני ,אינו אלא מדין 'שוויא' ,והרי היא צווחת לפנינו
אחרים' ,והיינו שאינו נאמן אלא רק על דיני ממון הנוגעים
ולפי״ז תתיישב קושיית הרעק״א -שהקשה מדוע הוצרכה לו .אולם מלבד זאת יש 'סברא של נאמנות' לדון שהוא דובר ואומרת שאינה אסורה באיסור אשת איש אלא רק שבעבר
המשנה לדין 'הפה שאסר' בכדי להתיר אשת איש שאמרה אמת ונאמן הוא על ה'מציאות' ,שכן אין אדם מחייב עצמו ׳הייתי אשת איש' ועתה גרושה אני ,וא״כ גם ללא שהתחדש
'אשת איש הייתי וגרושה אני' ,הרי מעולם לא באה לאסור לחנם ובהכרח שהוא דובר אמת ,ומכח 'נאמנות' זו שאין אדם דין 'הפה שאסר' יש להתירה היות שבפועל אינה אומרת
עצמה ואין כאן 'שוויא'. מחייב עצמו לחינם צריך היה לקבל את דבריו אף לגבי אחרים שהיא אסורה.
ולהאמור לעיל נראה ,שאשה שאמרה 'אשת איש הייתי, היות ויש סברא להאמין לדבריו שכך הייתה המציאות ,אלא ויתירה מזאת הקשה לגבי 'נ שבי תי וטהורה אני' -שהרי
וגרושה אני' אין בדבריה הראשונים שאמרה 'אשת איש שישנה סברא הפוכה שמחמתה אין נחשב כ'דובר אמת' ,שכן
כל איסור 'שבויה' אינו אלא מחשש 'שמא נטמאה' ,והיות
הייתי' שום 'חשש שקר' ,שהרי אין לה שום תועלת מלבד עצם יש לו תועלת אחרת בהודאתו מלבד עצם אמירת האמת,
שהיא אומרת שלא נטמאה נמצא שלדבריה מעולם לא
אמירת האמת ,היות ואינה באה לאסור עצמה על כל העולם והיא -להפסיד את חבירו ,ונמצא שיש בדבריו 'חשש משקר'
נאסרה.
אלא אדרבה היא אומרת 'גרושה אני' ,וא״כ יש סברא לדון מה ועל כן אינו נאמן כלפי אחרים.
שאמרה מתחילה 'אשת איש הייתי' כדברי אמת ולהאמינה על מעתה מתבאר מדוע הוצרך הרא״ש לומר שאנו תולים
נאמנות הודאת בע"ד לגבי אחרים
המציאות קבלת קידו שין. שהוא ידע שהוא 'חב לאחריני' ולכן הודה ,באשר דווקא מצד
סברא זו של 'חשש משקר' מוגבלת היא ה'נאמנות' לגבי עצמו ונראה ליישב בהקדם דברי הרא״ש (כתובות פ״ב ,ס״ט)
ומחמת שנאמנת היא על המציאות יש לדון את האשה
ואינו נאמן על אחרים. בדין הודאת בע״ד במקום ש'חב לאחריני'.
כ'אשת איש' במציאות ,ולפיכך אין לה היתר מצד אמירת
׳התגרשתי' ללא שתקבל גט ככל אשת איש ,ורק מחמת נמצאנו למדים מדבריו חידוש גדול -שכל הגבלת ואלו דבריו -באופן שראובן לווה כסף משמעון ושמעון
שאמירתה 'התגרשתי' היתה יחד עם אמירת 'אשת איש הייתי' הנאמנות של 'הודאת בע״ד' שאינו נאמן לחוב לאחרים הוא לווה מלוי ,הרי לוי רשאי לתבוע את חובו מראובן מדין
דהוה 'הפה שאסר' אינה נאסרת. במקום שיש 'חשש' שמא כיוון בהודאתו לחוב לאחרים ,אבל ' שיעבודא דר״נ' ,ואם בא שמעון והודה שראובן אינו חייב
משנת הישיבה
מתוך הדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה
עבודת המידות (כד)
אותיות ההוי״ה ,ויהיה כיסא קדוש למרכבתו יתברך ,וזה האיש נקרא אוהב את נתבארו עד עתה [בשבועות הקודמים] שורשי המידות הטובות והרעות
המקום מאהבה ,ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלימות' .וזו היתה דרגתם הנמצאים ב'נפש היסודית' ,ותלויים בארבעת היסודות -אש ,רוח ,מים ועפר.
של האבות הקדושים. וכן הזכרנו את החיוב הגדול שיש בעבודת המידות ,ואת דברי הגר״א ש'עיקר
חיות האדם להתחזק תמיד בשבירת המידות ,ואם לאו למה לו חיים'.
ועל פי זה יתבארו דברי הגר״א שהובאו לעיל ,שמאחר וכל עבודת ה' תלויה
סיכומם של דברים ,האדם אינו יכול לקיים תורה ומצוות כראוי כל עוד יש
בתיקון המידות ,שהן כמלבוש למצוות וכללי התורה ,וכן כל החטאים שורשם
לו מידות רעות המפריעות לקיימם כראוי .ואפילו אם יצליח לקיים ,מכל מקום
במידות רעות ,ממילא אם אינו עוסק בתיקון המידות 'למה לו חיים'? הרי אינו
המידות הרעות יגרמו לכך שיעשה זאת שלא לשם שמים .וכמו כן יצטרך
יכול לקיים התורה והמצוות כראוי!
לטרוח בקיומם טורח גדול.
לצערנו איננו רגילים כ״כ לעבוד על תיקון המידות ,ואף שבודאי כל אחד
אמנם כאשר האדם 'עובד על עצמו' ונלחם במידותיו הרעות בעמל רב עד
מבין שמידות רעות זה דבר גרוע ,מכל מקום רוב האנשים אינם מתחילים שכובש אותם ,ותוך כדי כך הוא עוסק בקיום התורה והמצוות ,אדם כזה נקרא
לחשוב איזה פעולות צריך לעשות כדי לתקן המידות ,אלא חיים את חייהם ירא שמים ,צדיק וחסיד .ואם הוא מתרגל ללחום במשך זמן רב כנגד המידות
במסלול הרגיל .אמנם מדברי הגר״א רואים שכל חיי האדם ועבודת ה' שלו הרעות ולקיים את התורה והמצוות ,הוא יכול להגיע למדרגה כזו שכבר אין בו
תלויים בתיקון המידות. מידות רעות כלל .ועל אדם כזה כותב רבי חיים ויטאל' ,אז יתלבשו בו ארבע
© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ״ה' ,יוצא לאור ע״י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט״א
לפרטים ויצירת קשר :מספר פקס 153777921183דוא״לm ishnasram a@ gm ail.com :
גליון מס' 131
מרבינו מרן עמ וד ההוראה
הגאון רבי יצחק ז ילברשט י י ן של יט״א
פרשת ויצא תש 3״ז
ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א •
שכן הגר בקומת קרקע ,כמה ישתתף בהוצאות החודשיות של המעלית
ולפי זה כל דבר [כגון מקוה] שאחד יכול להשתמש בזה ,אפילו פעם אחת בשמיטה ,אינו יכול שאלה .בנין חדש שנבנה עם מעלית ,והכניסה לבנין היא מהרחוב ,אך יש עוד כניסה לבנין
לומר 'אתם משתמשים בשלי בחינם' ,כיון שהמקוה לפניו לטבול בו ,אלא שאינם צריכים מהחניה (קומה אחת מתחת לכניסה הרגילה לבנין) .כעת נוצר ויכוח בין כלל הדיירים לבין
לזה ,אומרים לו קח לך עבדים ועשה במרחץ ,וקח לך זיתים ועשה בבית הבד. השכנים שגרים בקומת הכניסה האם הם צריכים לשלם דמי ועד בית עבור החזקת המעלית,
ומעתה בנידון המעלית לגבי השכן הגר בקומת קרקע ,אם יש לו אפשרות להשתמש במעלית, שעלותה ₪ 150בחודש לכל דייר.
אפילו פעם אחת בשמיטה ,כגון שיש קומה מתחת (חניון) ,ואף שבד״כ אינו עולה במעלית, דיירי קומת הקרקע טוענים' :כמעט ואיננו משתמשים במעלית ,מאחר ובדרך כלל אנו
מ״מ כיון שיש לו את האפשרות להשתמש במעלית ,יכולים לומר לו 'תשתמש בקביעות', מגיעים מהרחוב היישר לבית ,ואין שום סיבה שנשלם באופן קבוע סכום גבוה מדי חודש.
ולכל הדעות והפוסקים הוא צריך להשתתף שווה בשווה בהוצאות המעלית כמו כל השכנים. ואמנם המעלית מגיעה גם לקומת החניון ,אך רק לעיתים נדירות ממש אנחנו משתמשים
אמנם בשכן הגר בקומת קרקע ואין לו שום צורך להשתתף במעלית ,וגם אם רוצה אינו בזה ,ומצידנו אין צורך כלל למעלית בבניין'.
יכול ,לכאורה משמע מדברי הפוסקים שאין צריך לשלם על הוצאות המעלית ,כיון שאין ושאר השכנים טוענים' :קנינו דירות בבנין משותף על מנת שכל הדיירים יהיו שותפים בכל
לו אפשרות להשתמש במעלית .והרי זה דומה למה שכתבו הפוסקים לגבי דברים שאין ההוצאות ,והדייר כשקנה את הדירה ידע שיש מעלית בבנין ,ועל דעת קנה את הדירה שיהיה
לו אפשרות להשתמש ,שאינו חייב ,וכל שכן לדברי הסמ״ע שאין כופים את השותפין שותף בכל ההוצאות ,וגם הוא לפעמים משתמש במעלית ,אז צריך לשלם מחיר מלא לועד
להשתתף רק בדברים שיש בהם צורך לכל ישראל. הבית'.
וכן אמר לי מרן הגר״נ קרליץ זצ״ל ,ששכן הגר בקומת קרקע ואין לו אפשרות להשתמש הצדק עם מי?
במעלית ,אין צריך להשתתף בהוצאות המעלית. תשובה .שכן שגר בקומת קרקע ,ויש מתחתיו עוד קומה ויש לו אפשרות לעלות במעלית,
אמנם מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל אמר לי שגם שכן הגר בקומת קרקע ואין לו אפשרות למרות שאינו עולה בה בפועל ,צריך להשתתף שוה בשוה בכל הוצאות המעלית .אבל שכן הגר
להשתמש במעלית ,מ״מ כיון שלכתחילה בנו את הבנין בשותפות ,והוא ידע שהבנין נבנה עם בקומת קרקע ,ואין לו אפשרות להשתמש במעלית כלל ,דעת מרן הגר״נ קרליץ זצ״ל שאין
מעלית ,א"כ על דעת כן נכנסו כולם לשותפות ,כדי שכולם ישתתפו שווה בשווה בהוצאות, צריך להשתתף במעלית כלל ,אך דעת מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שכיון שהוא שותף
ולא יבדקו כל אחד במה הוא משתתף בפועל ובמה לא .ובפרט שכך הוא גם מנהג המדינה בבנין וירד על דעת מנהג המדינה שמשלמים בשווה -כך צריך לנהוג .ואנו נוהגים לפשר,
שקבעו בענין בתים משותפים שכולם צריכים להשתתף בזה שווה בשווה ,והולכים אחר שהשכן הגר בקומת קרקע ואין לו אפשרות להשתמש במעלית ,שישלם שליש.
המנהג .ובפרט אם יש לו דוד שמש בגג ,שלפעמים [אפילו אם פעם בכמה שנים] צריך
לעלות לגג ,שצריך להשתתף במעלית שווה בשווה. מקורות ונימוקים
ולמעשה נראה שבאופן כזה כדאי לעשות פשרה ,שהשכן שגר בקומת קרקע ,ישלם שליש כתב הרמ״א (חו״מ סימן קסג סעי' סג) ,כל צרכי העיר ,אע״פ שמקצתן אינן צריכין ,כגון בית
מהוצאות המעלית .ויש בזה גם צדק ,כיון שסוף כל סוף ,עיקר הוצאות הוא עבור תשלום חתנות או מקוה וכדומה ,אפילו הכי צריכין ליתן חלקן.
החשמל שכל השכנים משתמשים במשך כל החודש ,והוא כלל אינו נהנה מזה ,ודו״ק. ומאידך גיסא פסק הרמ״א (שם ,סעי' סו) דיש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור
[ובעיקר דברי מו״ח זצ״ל שעל דעת כן נכנסו לשותפות שכולם ישתתפו שווה בשווה ולא להם השר עם שטרי חובותיהן ,אותם שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה.
יבדקו כמה כל אחד משתמש בועל ,יש להעיר דהנה מצינו במסכת בבא מציעא (דף קח ולכאורה פסקי הרמ״א סותרים זה את זה ,דלגבי מקוה כתב שגם מי שלא צריך את המקוה
ע״א) שכל אחד מתקן רק לפי מה שהוא משתמש ,ולכן חמש גינות המסתפקות מים משתתף בהוצאות ,ולגבי שטרי חוב כתב שרק הצריכים לכך משלמים חובותיהן.
ממעיין אחד ,ונתקלקל המעיין ,כולם מתקנות עם העליונה ,נמצאת התחתונה מתקנת עם ותירץ הסמ״ע (ס״ק לב) ,שדברים כאלה שכל ישראל צריכים ,כגון בית חתנות או מקוה,
כולן ומתקנת לעצמה ,כלומר מעין המקלח מים מלמעלה ללמטה ,ואם יש מעצור של המים אף אם אירע שיחיד אינו צריך לו מחמת זקנה או איזה טעם ,אפילו הכי צריך ליתן ,משא״כ
בגינה העליונה צריכה התחתונה להשתתף בתיקון ,כי אם המים לא יעברו ,גם אליה לא יגיעו, כשהוציאו הוצאה שיעזור להן השר בענייני שט״ח ,שאינו ענין כללי ,אין אחרים צריכין ליתן
אבל אם המעצור הוא בגינה התחתונה ,אין העליונים צריכים להשתתף כיון שהמים מגיעים להם לסיוע.
אליהם בלאו הכי ,והמעצור אינו מפריע להם. ודברי הרמ״א במקוה מקורם מהמהר״י מינץ (סימן ז) ,ושם כתב שני טעמים למה גם הזקנות
והוא הדין חמש חצרות שהיו מקלחות מים לביב אחד ,ונתקלקל הביב ,כולן מתקנות עם צריכים לשלם למקוה ,הראשון כעין מה שכתב הסמ״ע שדבר שכל ישראל צריכים להם,
התחתונה ,נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ,ומתקנת לעצמה -כלומר ,שאם יש חריץ ששם צריכים כולם להשתתף אף אם אין בהם צורך .והטעם השני ,דאפילו זקנות צריכים מקוה
מוציאים את המים הסרוחים מהבית ,אם המעצור והסתימה הוא בתחתונה -כולם צריכים עכ״פ בר״ה ויוה״כ דטובלים לתשובה ,וכך צ״ל בבית חתנות אולי ימצא לו נין ונכד ושאר
להשתתף ,כיון שהמים ישארו גם בחצר העליונה ,אבל אם המעצור בעליונה -אין התחתונה וכל כיו״ב.
צריכה להשתתף ,כיון שאצלה אין מעצור .ומבואר שלמרות שהם שותפים ,מ״מ אינם וכן נראה משו״ת מהר״ם אלשיך (סימן נב) שנקט טעם זה לעיקר ,וכתב על ת״ח שתורתו
צריכים להשתתף אלא רק במה שיש להם בזה תועלת ,אבל אינם צריכים להשתתף בכל אומנותו ושכרו בני העיר מרביץ תורה כנהוג ,אם חייב הת״ח לפרוע .והשיב דכל דבר שאין
התיקונים של הביב או המעיין ,אע״פ שהם שותפים. לת״ח הנאה פטור מלפרוע עם שאר העם ,ולא מיבעיא ת״ח ,אלא הוא הדין גברא אחרינא אם
ויש לתרץ בתרתי ,א .שם הם חמש חצירות ,ואין ביניהם שום שותפות ,אלא שכולם אין הנאה לו בדבר שהקהל פורעין ,פטור מלפרוע עמהם.
משתמשים עם אותו חריץ ,ולכן אינם צריכים לתקן רק במה שמשתמשים .ב .יתכן שהחריץ ובכנסת הגדולה (חו״מ סימן קסג הגה״ט אות ט) כתב ,דמי שיש לו לולב ואתרוג לעצמו,
כלל אינו שלהם ,אלא שהם משתמשים בו ,ולכן גם בחריץ עצמו אינם שותפים ,ולכן כל אחד אפילו הכי צריך ליתן לקהל לקנות אתרוג לצבור ,והטעם כיון שאם יארע פסול בד' מינים
צריך להשתתף רק מה שצריך עבורו כדי להשתמש]. שלו הרי הוא חוזר על אתרוג הקהל ,על כן לעולם צריך ליתן חלקו ,ולמד כן מתשובת מהר״ם
מינץ הנ״ל ,עיי״ש.
בשורה משמחת לשוחרי התורה וגם החת״ס (או״ח סימן קצג) נקט לעיקר כהטעם הזה ,שכל דבר שיכול להשתמש בזה אפילו
הופיע ויצא לאור
פעם אחת בשבע שנים ,צריך לתת חלקו ,והביא את דברי הפוסקים לעיל ,וכתב שדבריהם
הקונטרס 'דברי חמד'
מוכרחים מהמשנה במסכת ב״ב (דף קעב ע״א) לגבי שני אחין ,אחד עני ואחד עשיר ,והניח
ובו כל הגליונות מתורת מרן שליט׳׳א שי"ל בשנת תשפ׳׳ו
להן אביהן מרחץ ובית הבד ,הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ ,קח לך
ניתן להשיג את הקובץ המודפס
זיתים ובא ועשה בבית הבד ,וכן פסק בשו״ע (חו״מ סימן קעא ס״ו).
ע"י יצירת קשר עם המערכת
בברכת התורה
C־
יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳■ k.gilyonot@ gm ail.com
להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות053-3145900 : J
• תורת חמד • מענייני הפרשה •
ולכאורה הדבר פלא ,הרי עשו הסית את בנו להרוג ולשדוד את ממונו של יעקב ,והרי המסית ויפגע במקום וילין שם כי בא השמש וו^ח מאבני והיקום וישם מדאשתיו ו«שכב במקום ההוא
ילד קטן שיזיק ,נחשב האב למזיק וחייב לשלם ,וכמבואר במחנה אפרים (הלכות נזקי ממון, (כח ,יא) .הנה כתב בתפארת יהונתן (להלן כט ,י) שיעקב אבינו יצא מבאר שבע בערב פסח,
סימן ז) בשם הריטב״א ,דההיא דהשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן דפטור ,איירי וביאר שם שרק בערב פסח פחד יעקב מעשו ,מפני שעשו לא רצה להרוג את יעקב כל זמן
בדלא אמר לו להזיק ,אבל אם אמר לו להזיק הרי זה חייב .אלמא ,דאע״פ שחש״ו לאו בני שאביו היה חי ,ומכיון שהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים ,ויצחק נולד בפסח ,לכן רק
שליחות נינהו ,אפילו הכי כיון דבריא היזיקא חייב המשלח ,יעו״ש .ואם כן בעניננו הרי עשו בפסח חשש שיצחק ימות ועשו יהרגהו ,יעו״ש [וכן הביא בשמו בשו״ת דברי יציב (אה״ע
אמר לאליפז להרוג את יעקב ,ומסתמא שמע על הברכות שנטל יעקב מעשו .ואיך יתכן סימן פג אות ט) יעו״ש].
שידונו את עשו רק בגלל מחשבתו הרעה ,הרי לדברי המחנ״א הוא נחשב למזיק ממש. וראיתי מקשים דאם כן נמצא שלקח את האבנים בפסח ,ותימה הלא אסור לטלטל אבן ביו״ט,
וצ"ל דכיון שאליפז גדל בבית של יצחק ,ולכן משך ידו לבסוף ולא הרג את יעקב כמבואר והאבות הרי קיימו כל התורה ואפילו מצוות דרבנן.
ברש״י כאן ,לכן עשו לא היה יכול להיות בטוח שיהרוג את יעקב ,וממילא לא הוי בריא היזיקא ויעוין עוד בתורת משה (עה״פ ויפגע במקום) שכתב החת״ס שמעשה זה היה בליל שבת,
ופטור ,וחייב רק מפני שהקב״ה צירף את מחשבתו הרעה למעשה. ולכן אליפז לקח את כל אשר לו כמבואר בשבת (דף קנג ע״א) שנותן כיסו לנכרי ,יעו״ש.
ואם כן יש להקשות איך לקח האבנים ,הלא היו מוקצה[ .ויש לציין שבתפארת יהונתן עצמו
וילןח לו יעקב מ!5ל לבנה ?1ח וליי וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות מצינו שיעקב הקפיד על מוקצה ,וכמו שביאר (להלן לב ,כה) שלכן יעקב לא לקח את הפכין
(ל ,לז) .נשאלתי מאשה העובדת בטיפול בילדים מיוחדים ,שמראיתם מעוות מאד ,וכעת היא הקטנים בתחילה ,מפני שהיה בהן שמן ,ומעשה זה היה ביום הכיפורים ,ושמן ביוה״כ הוא
בהריון ,ורוצה להתפטר מעבודתה כי חוששת מהשמועה ,שמראות אלו עלולים להשפיע מוקצה ,יעו״ש].
לרעה על עוברה ,האם באמת יכולה להתפטר ,או שיש בזה מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר ושמעתי מחכם אחד לתרץ ,שהיה מותר לו לקחת ,שהרי כתב רש״י (פסוק יא) שעשאן כמין
רע (קהלת ח ,ה). מרזב כדי שיגינו עליו מפני החיות ,אם כן שפיר טלטלם בגלל פיקוח נפש[ .ויעויין בתפארת
והנה שנינו במדרש כאן (ב״ר עג ,י)' :כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים, יהונתן (להלן כח ,יא) שהקשה איך יעקב שכב במקום המקדש ,דאפילו ישיבה אסורה בו.
והיתה בהמה באה לשתות ,ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה ,והזכר רובעה ,והיתה ותירץ שעשה כן לסכנת נפשות כי ירא מחיות רעות ,ובמקדש מקום השראת השכינה לא
יולדת כיוצא בו וכו' ,ופירש היפה תואר' :ובזה נתחזק כח הדמיון בצאן ,וילדו עקודים יבואו ,ולכן לאחר החורבן מקונן הנביא 'על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו'].
נקודים וברודים כדמיון המקלות ,וכמו המעשה שהביא מן הכושי ,שכח הדמיון פועל אך תירוץ זה צ״ב ,שהרי בפשטות אבנים אלו לא יכלו להצילו מהחיות ,והיה כאן רק מעשה
בלידה'. של השתדלות גרידא ,וצ״ע אם מותר לחלל שבת עבור הצלה רחוקה כזו .ועוד הרי גם למחר
ובהמשך מביא המדרש' :מעשה בכושי אחד שנישא לכושית אחת ,והוליד ממנה בן לבן. טלטלם כדי לסוך עליהם שמן ,ובשביל זה לא הותר מוקצה.
תפס האבן לבן ובא לו אצל רבי ,אמר לו שמא אינו בני ,אמר לו היה לך מראות בתוך ביתך, עוד היה מקום לדון ולומר ,שדיני מוקצה חלים רק בבין השמשות ,ולכך אמרינן דמיגו
אמר לו הן ,אמר לו שחורה או לבנה ,אמר לו לבנה ,אמר לו מכאן שהיה לך בן לבן' ,ע״כ. דאיתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא ,וכאן לא היה בין השמשות כי שקעה לו חמה,
ופירש העץ יוסף' :מכאן שהיה לך בן לבן .שבשעת תשמיש נסתכלה באותם הצורות שהם ורק לפני בין השמשות מסכם אדם מה לצורך שבת ומה לא ,ורק אז חלים דיני מוקצה.
לבנים ונוצר הוולד בדמותן' .הרי שהדמיון שמול העיניים משפיע על צורת העובר ,בין אך אין נראה לומר כן ,שהרי קיי״ל שבדבר שלא ראוי לכלום ,יש מוקצה לחצי שבת ,ולכן
באשה ובין בבעלי חיים. שברי כלים שאינם ראויים לכלום הוי מוקצה בשבת ,כמבואר בשו״ע (או״ח סימן שח ס״ו),
[וכן שנינו במסכת בבא מציעא (דף פד ע״א) שרבי יוחנן ישב על פתחי המקוואות ,כדי ולא אמרינן בזה דאין מוקצה לחצי שבת ,דבדבר שאינו ראוי מצד עצמותו ,כגון שבר כלי,
שבנות ישראל יסתכלו בצורתו היפה ,ויולידו ילדים יפים וחכמים כמותו .וכתב שם חלה גם בשבת תורת מוקצה .ורק במקום שהדבר עצמו ראוי לשימוש ,והמוקצה חל מחמת
המהרש״א :לפי שהטבע מוליד בהזדקקם לפי הציור בדמיונם בעת ההריון ,כדאיתא ההקצאה של האדם ,נאמר הכלל של אין מוקצה לחצי שבת .וממילא בעניננו שאבנים אינם
במדרש. ראויים לכלום ,הוי מוקצה אף שלא היו מוקצים בבין השמשות .ועוד דנראה דעיקר המוקצה
וכך נאמר בספר הברית (ח״א מאמר יז)' :הנשים המעוברות מתחזק אצלם כח הדמיון אינו תלוי בבין השמשות אלא בכניסת השבת ,ואם שבת נכנסה בלי בין השמשות ,לא בטלים
והתאווה ,עד שלפעמים מתעוררות לתאווה זרה ,ואין למנוע מהם דבר ,מפני שאם ימנע דיני מוקצה.
מהם ,יכולים על ידי כח דמיונם החזק בזמן ההוא ,לצייר תמונת אותו דבר בגוף הוולד, ועל עצם השאלה מדוע האבנים לא היו מוקצה ,יעויין בספורנו כאן שכתב' :מאבני המקום.
ולהרשם בו כתמים או בליטה שהוא שווה לתואר הדבר שנתאווה לה' ,עכ״ד]. שהיו מוכנות שם לאורחים לאכול ולשבת עליהם׳ ,יעו״ש ,ולפי דבריו אתי שפיר דייחדו את
והצעתי את הדברים לפני מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצוק״ל ,ובתחילה הראני דבשו״ת זה לשימוש ,ואינו מוקצה.
מהרש״ם (ח״ג סימן קסא) גם האריך ביסוד הזה ,בנוגע לבעל שחשד על כשרות בנו מאחר
וילדה בן כצורת קרוב משפחתו שהיה בביתם ,והמהרש״ם כתב בתוך דבריו דכיון שאשתו וישק יעקב לרחל ו«שא זאת יולי י*בןי(כט ,יא) .רבנו הפרי מגדים בספרו תיבת גמא (סוף
נסתכלה בו ,לכן ילדה כצורתו ,יעו״ש. פרשת וישלח) מביא את הפסוק בעובדיה (א ,י) המדבר שם על עשו' :איך נחפשו עשו נבעו
ולכן אמר מו״ח זצוק״ל שאם האשה הנ״ל חוששת מהמראות ,החשש גופא יכול להשפיע מצפוניו ...מחמס אחיך יעקב ,תכסך בושה ונכרת לעולם' ,ופירש״י והמצודת דוד ,בעבור
לרעה ותתפטר ,וכמו שאמרו בפסחים (דף קי ע״ב) מאן דקפיד קפדי בהדיה .אולם אם היא החמס שעשית לאחיך יעקב ,תכסה אותך הבושה ותהיה נכרת עד עולם ,ולא תוסיף לקום.
חזקה בדעתה ולא שמה לב ,ואינה חוששת מהמראות ,תמשיך בעבודתה ,ושלוחי מצוה אינן ומבואר שנחשב הדבר שעשו גזל וחמס את יעקב.
ניזוקין. והעיר הפמ״ג ,הרי עשו שלח את אליפז לרדוף אחרי יעקב ,והוא זה שנטל בפועל את ממונו
[ושמענו בשם החזון איש זצ״ל ,על מעשה שהיה באשה מעוברת ,שהציעו לה לעבוד במשרד של יעקב .וביאר הפמ״ג ,דהרי שלוחו של אדם כמותו ,וכיון שאליפז היה שליח של עשו,
של חברה קדישא ,לרשום הספרים וכדומה ,והחזו״א זצ״ל יעץ לה שלא לקבל משרה זו בעת לכך נחשב שעשו עשה חמס ליעקב .ואע״פ שאין שליח לדבר עבירה ,מ"מ דין זה נאמר רק
ההריון .וראה מה שהוספנו בזה בחשוקי חמד עמ״ס בבא מציעא (דף פד ע״ב) ,האם מותר בישראל ,אבל בעכו״ם יש שליח לדבר עבירה.
להשכיר דירה לילדים עם מראה מעוות ,כשהשכנים מתנגדים ,שמו״ח זצ״ל הורה שהמשכיר אמנם בסוף הדברים מציין הפמ״ג שבעכו״ם אין שליחות כלל ,ולכן מבאר שמה שנחשב
לא נהג כשורה ,דאפילו אם נחליט שאין כל חשש ממראה עיניים של אשה מעוברת ,בכל שעשו עשה חמס ליעקב ,הוא כמבואר בתוס' בקידושין (דף לט ע״ב ד״ה מחשבה) הוא
זאת מאחר והרבה אומרים שזה עלול להזיק ,ונשים רבות מפחדות מכך ,הרי זו סיבה מספקת משום שאצל עכו״ם 'מחשבה רעה הקב״ה מצרף למעשה' ,ולכן אע״פ שלא מצינו שעשה
להתחשב בהן ,ולמצוא לילדים מקום שלא יפריע לאף אחד ,יעו״ש]. עשו ליעקב שם רעה ,אלא מחשבתו הרעה אשר חשב עליו ,מצרפה הקב״ה למעשה.
אחודה נא חידה
לעדכון על מיקומו של מרן ר מ ו שליט״א בשבת הקרובה
ולשמיעת הקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום איך יתכן אדם שנפטר ולא צוה כלום ,ורק חלק מבניו יורשים זכויותיו?
ולשיעור יומי בהלכות שג ת באורך 3דקות ,ועוד ( ה ת שו ב ה לחידה ,אי” ה בגליון הבא ,החידה מ א ת ידידינו הרב ארז חזני שלי ט״ א)
האזינו גקו'שיח יצחק'
03-313 - 0582 | 04-376-0582 תשובה לחידה מגליון פר שת חיי שרה:
איך יתכן מת שמטמא ,ואסור בהנאה ,אך מותר באכילה ?
תשובה .בשו” ת הרדב״ז (ח” ג סימן תקמח) כתב שמת גוי שחנטו אותו ,מותר באכילה ,כיון שנפסדה צורתו ואין הכלב אוכל אותו ,וחזר להיות
כעפרא דארעא ומותר ,ואם אוכלו אינו כדרך אכילה ,אך אסור בהנאה והוא מטמא במגע ובמשא .ויעוין בשו״ת גינת ורדים (יו״ד כלל א סימן ד)
שהאריך לחלוק על דבריו ,וכתב שהוא אסור באכילה ובסחורה ,ומטמא טומאה חמורה בכזית ,יעו״ש.
+מאורית_ | 054-8487449
לקבלת העלון ,פסקי הלכה ,ועדכונים ממרן שליט״א,
ניתן להרשם במייל , a0527642209@ gm ail.c0m תשובה לחידה מגליון פר שת תולדות:
ובפלאפון הנ״ל ,או בכתובת מייל g m a il.c o m @3126877 איזהו דבר הפקר שאסור לזכות בו ,ואם זכה בו הוא שלו?
ובפלאפון .0533126877 תשובה .שור של הפקר שנגח שור שי ש לו בעלים ,אמרינן במסכת בבא קמא (דף יג ע״ב) שילך הניזק ויטול את שור ההפקר בדמי הנזק ,אך
אם קדם וזכה בו אדם אחר לאחר שהזיק ,אין הניזק יכול להוציא את השור ממנו .וכתב רבינו הנצי״ב במרומי שדה (שם) ובהעמק שאלה
(שאילתא קיא) שבית דין מגבין שור הפקר לניזק ,ודוקא אם קדם אחר וזכה פטור ,אבל ע” פ דין לכתחילה אסור לאדם אחר לזכות באותו שור
ש ל הפקר ולהפסידו שעבודו ,דהניזק זוכה בו בתורת תשלומין ,ודייק כן מהרמב״ם (פ״ח מנזקי ממון ה״ד) ,יעו״ש.
יו״ל ע"י מערכת ״קובץ גליונות׳׳■ k.gilyonot@ gm ail.com
X . להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות053-3145900 : נ
מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א
כדי לרמות ליעקב -נתנה לבן ללאה ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי
ויהי בערב ויקח את לאה וגו' ויבא אליה ויתן וגו' את זלפה וגו' ויהי השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה וגו' (כט ,ו) ,
בבקר והנה היא לאה וגו' [כט ,כג כד כה] השיבו יותר ממה ששאל ,וראיתי בפי’ הרעייב באבות פייה משנה ז’
לכאורה ויתן וגו’ אין מקומו כאן וקרא דויהי בבקר וגו’ שייך מיד אחר בהא דתנן שם ועל מה שלא ש מ ע אומר לא שמעתי ,כתב ומצינו
ויבא אליה ,והנה להלן גבי רחל כתיב ויתן לו את רחל וגו’ ויתן וגו’ את באנשי חרן כ ש ש א ל כו’ אמרו לו שלום והנה רחל וכו’ כלומר זה אנו
בלהה וגו’ ואחייכ ויבא גם אל רחל וגו’ ,וי׳׳ל עייפ משייכ רשייי לקמן יודעים ואם תשאל יותר הנה רחל בתו כו’ והיא תגיד לך כי אנחנו
ל’ י’ וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לא ידענו יותר מזה[ ,ומצאתי שכ"כ באוהייח עדייז ועי ש אולי כו’
לאה וכו’ ,ולכן נכתב לפני ויהי בבקר וגו’ והיינו שהי’ כאן רמאות כדי וכבר הקדימו הרעייב].
שלא יבין עד הבוקר ,והא דנכתב אחרי ויהי בערב וגו’ ולא לפניו כי
בביאור חשש יעקב דאליפז יהרגהו לולא הטעם דעני חשיב כמת'
מקודם נתן את האשה ואחייכ נותנים לה את השפחה ,וכן גבי רחל
ויתן וגו’ ,ואכתי ענין דויבא אליה הי’ ראוי להיות סמוך לויהי בבקר ויבך [כט ,יא]
ובשינוי לשון כגון ויבא אל לאה ,והרייי נייי רצה לומר שנכנס הך דויתן עי' רשייי ד׳׳א כו’ לפי שרדף אליפז וכו’ והשיגו ולפי שגדל אליפז
וגו’ באמצע ללמד שזה הי’ הכל ברמאות ,ועדיין צלייע. בחיקו וכו’ מה אעשה לצווי ש ל אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי
והעני חשוב כמת ,מ ש מ ע שלולא זאת הי’ הורגו מחמת ציווי אביו,
בענין תפילה בצורת טענה כלפי שמיא
ולכאורה אם זה רק מחמת פחד מאביו שיענישהו או שיהרגהו מה
ויאמר וגו' שוב אל ארץ וגו' וישלח יעקב ויקרא וגו' עתה קום צא מן מועיל טול מה שבידי ,ואם יצטרך לתרץ בע׳׳א כגון שלא הי’ יכול
הארץ וגו' ותען רחל ולאה וגו' ועתה כל אשר וגו' עשה [לא ,ג-טז] לו א"כ מה הי’ צריך ליטול כו’ ,והי’ מ ש מ ע ש ח ש ש באמת שחייב
לכאורה צייב כיון שאמר לו ית’ לשוב וכן להלן עיי המלאך עתה לשמוע לו ,ולא חשיב כאיל אביו הטמא ,כי אולי האמין באביו
קום צא וגו’ ,מה כל המויימ שקרא לרחל וללאה ודיבר אתם והשיבו שסבר שיש להורגו כדין מפני גניבת הברכות ,ולא נודע שנאמר
לו ואחייכ סיימו ועתה כל אשר וגו’ עשה ,הוייל לקראם ולומר להם לרבקה ברוהייק וא"נ לא נאמר רק דלא ייתון לוטיא כו’ ,ואו שלא
שנאמר לו לשוב ופשיטא שי ש לשוב ,ואולי יייל דבדבר שלפי דע ת נתקבל הדבר אולי כעין בדרך שאדם רוצה לילך כו’ ,ועייז איל יעקב
האדם יש בו מה לדון ,יכול אדם לטעון דבריו לו ית’ ולבקש בתפלה שיכול לסמוך ע ל עני חשוב כמת ,ואולי י"ל שבאמת מחמת פחד
את רצונותיו ולפעמים אולי יועילו טענותיו ותפלותיו ל שפ ר או מאביו ,ותשובתו לאביו תהי’ ש ע ש ה בכל כוחו כמה שהי’ יכול ולא
לשנות הענין ,ומצאנו שלפעמים דיברו בלשון שכמו שכאילו נעשה הצליח אלא לעשותו כמת ולא מת ממש ,וצלייע.
חיו מן השמים לא כהוגן והתפללו עייז עי’ תהלים פי ט אז דברת וגו’
ואתה זנחת וגו’ ע י ש עד סוף הפרק ,ושמעתי ממרן זיל שהקבייה עני חשוב כמת
רוצה שהאדם יטען טענותיו לפי שכלו [והיינו דאין בזה כאילו ויבך [כט ,יא]
מהרהר אחר השכינה ,שכן הוא רצונו ית’ ] ,ושמענו ע ל החייח זצייל ובפרש״י והעני חשוב כמת ,ד"ז מפורש בתורה בשמות ד’ י"ט כי
שהי’ משוחח לפניו ית’ בלשון טענה ,עשינו בגלות ריייף רמביים כו’ מתו כל האנשים וגו’ ופרשייי שם דתן ואבירם שחיים היו אלא
כו’ ,ומה יש לנו ,רדיפות כו’ (בערך) כך שמעתי ,וה׳׳נ יייל שהי’ בזה שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת ,והוא בגמ’ נדרים ז’ ב’ סיד ב’,
מה לדון לפי דע ת בנייא ואזיל ואימליך בדביתהו שגם אצלם הי’ [וכמו"כ אשכחן בקרא שם ב’ כ"ג לענין מצורע דחשוב נמי כמת
רוהייק והסכימו שאין מה לטעון או לבקש בזה אלא כל מה שאמר דכתיב וימת מלך מצרים ופרשייי נצטרע כו’ ,ומיהו זה לא כ"כ
לך עשה וצייע. מפורש( ,ועי’ שפתי חכמים שם) ,ובנדרים סיד ב’ שם למדוהו מאל
נא תהי כמת ועי ש שארבעה חשובין כמת].
כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך -שכר ועונש
כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך [לא ,יב] שינה כדי שלא ירמהו
י״ל משום שלא הי’ ראוי להעשיר את יעקב כי ליעקב מגיע העוהייב, ואבוה עליה (כט ,כא)
והעוהיז הוא לעשו ,אבל מגיע לו בגלל שהחליף את משכורתו עי' רשייי והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר
ע שרת מונים והוא תשלום להצער ,ואפשר עוד כי מגיע העונש כך ,לכאורה עדיין צריך ביאור ,ובפשוטו לכאורה יייל דהיינו שלא
ללבן וכעין דברים ט’ ה’ כי ב ר שע ת הגוים וגו’ מורישם וגו’ ,ואולי ירמהו שיהי’ רק כענין אירוסין ,וכבר ביאר כאן ברמביין עי ש ועי’
נכלל גם זה בכי ראיתי וגו’( .לפוייר). ספורנו.
C יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות" k.gilyonot@ gm ail.com
מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל .להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות053-3145900 :
► 0ש יד ־ ות ?ש ר 4)2
ועמד בכולם ,להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו ,זה מה הדרך היחידה לעמידה כנסיונות -עמל התורה
שבעיקר רוצים מהבן אדם ,רוצים שבן אדם יעמוד בניסיונות האתגר הגדול ביותר עבור כל אחד ואחד מאיתנו ,הוא לעמוד
שלו. בניסיונות ולהתגבר ,זה העיקר ,לפום צערא אגרא ,מה שבן אדם
מה עיקר הדבר שמעלה את הבן אדם ומביא אותו לידי ההשתלמות. מתגבר על עצמו.
העיקר זה ,יותר מאשר כל הדברים בעולם ,בשביל העלייה ש ל האדם צריך לדע ת שעשרים וארבע שעו ת ביממה אנחנו נתונים
הבן אדם ,זה ע מל התורה ,לא לימוד התורה ,רק עמל התורה .מה בין חוטי חשמל ומסתובבים .ונתונים לניסיונות כל רגע .כל רגע זה
שהוא מ תע מ ל בתורה ,מה שהוא מתייגע בתורה ,מה שהולך לו בחינה אחרת שבוחנים אותך מהשמיים.
קשה ,שהוא שובר את הראש ע ש ר פעמים .זה בעיקר מה ש מעל ה
פה מביאים לשון הרע אחד שהוא דיבר ,נראה אם אתה שומע,
את הבן אדם מדרגה של חמור לדרגה ש ל בן אדם ומבן אדם
ופה נהיה ביטול תורה אחד ,נראה אם אתה הולך אחרי זה ,פה
למלאך.
היה טלפון ,וככה זה עשרים וארבע שעו ת בוחנים אותך ,עושים
זה מה ש מעל ה אותו למדרגות שלו ,לעלייה שלו ,רק זה .וזה לך בחינות כל רגע .בן אדם צריך להשגיח על זה ולדעת את זה,
רואים מכל הדורות שמה עשו כל גדולי הדורות ,מה הרמב"ם שכל רגע זה בחינה מן השמיים שהשם שולח את כל האפשרויות
עשה ומה הרי"ף עש ה ומה התוספות עשו ומה רש"י עשה ,מה הם מה שהבן אדם הזה ,ראובן ,שמעון ,מה הוא צריך להיבחן ומה הוא
עשו כל החיים ,הם עשו רק את זה ,מה שרבא עשה ,שנוזל דם ולא צריך להיבחן ,כל אחד יש לו את הבחינות שלו ואת הניסיונות שלו
מרגישים .זה מה שהם עשו כל החיים שלהם. ואת ההתגברויות שלו ,כל אחד זה פרש ה אחרת.
וזה מטהר את האדם גם מכל החטאים ומכל הפשעים ש ע ש ה כל
וכל זמן שבן אדם לא עושה את כל המקסימום שהוא יכול לעשות,
החיים שלו .מכף רגל ועד ראש מטהר אותו .זה הלשון של הנפש
אין סייעתא דשמיא ,מכיון שעדיין תובעים אותך ,אז למה אתה לא
החיים של רבי חיים מוולוז'ין ,הוא אומר ככה :ונעשה כמעיין
עושה? תע ש ה הלאה ,עוד לא גמרת את המקסימום .למה שאני
המתגבר .אחד שעוסק בתורה הוא נעשה כמעיין המתגבר והולך,
צריך לעזור לך עכשיו ,אתה תגמור את כל המקסימום ,נעזור לך.
ויש מקום לפרשו גם ע ל זה העניין ,שכמו המעיין הנובע ,אף
אחר כך יהיה מלמטה ,מסייעים אותו מלמעלה .מקדש עצמו מע ט
שלפעמים נ רפ ש ונשחת ויש הרבה רפ ש וטיט סביב ,ובכל זה הוא
מקדשים אותו הרבה .אבל תגמור את המקסימום.
נובע ובוקע ומתגבר והולך מע ט מע ט עד שברבות הימים יתגבר
אנחנו מה יש לנו ,זוכר הברית ,זכות אבות ,זכות אברהם ,יצחק,
ויתגלה לגמרי וכל הלכלוכים ילכו עם הכוח של המעיין .אותו
מאיפה מה יש לנו ,מה יש לנו מהם ,רק ההתגברויות שלהם .ע ש ר
דבר העוסק בתורה ,שזהו מעיין המתגבר ,זה הפירוש שאפילו
ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם ,להודיע כמה חיבתו
הוא נתלכלך בעוונות ,חטאים עצומים ,ונטבע מאוד ב רפ ש וטיט
ש ל אברהם אבינו ,כתוב במשנה .מה זה ניסיונות.
מצולות הרע חס ושלום .עם כל זה ,ע ל ידי עסק התורה יהא נכון
לבו בטוח שוודאי המאור שבה יחזירו למוטב ,והטוב מתגבר והולך אלו ניסיונות קשים מאוד .לא יודעים איזה ניסיונות .חושבים
על הרע ,וכל הטיט וכל הרפ ש וכל הלכלוכים ,העוונות שלו ,על הכל אברהם אבינו היה לו קל ,לא היה לו קל .זה ניסיונות שנתנו לו לפי
יתגבר ויתפשט הטוב לגמרי. דרגתו שהיה לו קשה כקריעת ים סוף .הלוואי שאחד ממיליון יכלנו
הוא מטהר מטומאתו .אבל זה הכל ,כל העוסק בתורה .עוסק. להתגבר ככה.
חז״ל אומרים ,מיום שחרב בית המקדש ,אין לו להקדוש ברוך הוא זה לא סתם עומד לנו זכותו .היה להם ,לכולם היה קשה ,קשה
בעולמו אלא ארבע אמות ש ל הלכה בלבד .פע ם היה בית המקדש, קשה.
זה היה המקום שהיו באים בשביל להתחזק ,בשביל להתעלות, אנחנו קוראים ב פ ר ש ת העקדה בחומש ,הקב"ה אמר לאברהם
למען תלמד ליראה את השם אלוקיך כל הימים ,שהיו באים אבינו שיעשה עקדה ,אם השם אומר לו .לא ,זה לא ככה ,אתם
לאכול מ ע ש ר שני בירושלים ,אז זה כבר היה מעלה את הבן אדם תסתכלו בסדר הדורות ,בספר ובכל זה ,תראו מה שהלך .השטן
למדרגות הגבוהות. העמיד לו מים באמצע ש א פ ש ר להתאוות שמה ואי אפ ש ר לעבור
מיום שחרב בית המקדש ,מה נשאר לנו עכשיו ,נשאר לנו ,הגמרא לעקדה.
אומרת ,ד' אמות של הלכה בלבד .ארבע אמות של הלכה .זה מה עשה כל מיני דברים ,ופיתה אותו שזה לא השם אומר לו ,לא יכול
+מאורימ_ | 054-8487449
שנשאר .המקום שלומדים ומתעסקים בתורה. להיות שהשם יגיד להרוג בן אדם ,להרוג את יצחק ,מה זה ,את
כל אחד צריך לשאוף להתעלות לדרגת תלמיד חכם מובהק .זו הבן יחיד ,זה לא יכול ,והיו לו רעיונות .היה פלפולים גדולים ,זה
צריכה להיות השאיפה ש ל כל אחד ואחד .לא לומר אני חלש וכדו', היה מסירות נ פ ש והתגברויות וניסיונות ,עד שהוא החליט שזה לא
אלא לומר אני רוצה להיות תלמיד חכם גדול ,ואני אעשה את כל ככה וזה לא ככה וזה כן השם וילכו במים ולא יועיל שום דבר ,זה
המאמצים להצליח להגיע לכך. התגברויות עצומות.
לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במיילgmail.com@3760435 :
יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות" k.gilyonot@ gm ail.com
מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל .להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות053-3145900 :
w w rn
מתורתו של
הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א
תשפ״ז
עם מדושני עונג -מה הם העינוגים של עם ישראל ? |
ויצא
יש עם מי לדבר מגיד שיעור צריך לומר דברי חיזוק
ועוד עונג גדול יש לנו ,הרבה לא יודעים מזה -יש לנו את הבורא עולם, אגיד לכם מה שדרשתי לפני התלמידים בסוף השיעור ,צריך לדעת
אדם נמצא בצרות ,יש לו את הבורא עולם ,יש לו עם מי לדבר ...יש שמגיד שיעור לא מספיק שיאמר שיעור וזהו ,צריך גם מדי פעם לחזק
ממי לבקש! את הבחורים ביראת שמים ,המציאות היא שר"מ שאומר חיזוק
היה פה סיפור עם הרב זילברשטיין שיחיה ,היה משפחה שהיה להם בחורים יותר מושפעים ממנו מאשר המשגיח ,אני לא פוגע במשגיחים,
סבתא שהיה לה את המחלה ,ולפני סוכות הרופאים אמרו שהיא לא רק זה הטבע ,משגיח כל יום רגילים לשמוע אותו ,לכן פחות משופעים
תחיה יותר משבוע ימים והיה להם בת שצריכה להתחתן אחרי סוכות, ממנו ,זה המציאות.
והם באו לשאול את הרב זילברשטיין אם יכול למצוא איזה היתר לכן אני בישיבה משתדל לפעמים בסוף השיעור לחזק את הבחורים,
להתחתן בחול המועד כדי לשמח את הסבתא שתוכל להשתתף לפי שאם לא תחזק אותם ביראת שמים ,גם בללמוד לא יהיה כלום!
בשמחת נכדתה ,והוא לא מצא כח להתיר איסור המפורש בגמרא, מגיד שיעור לא יכול לפטור עצמו מזה כי סומך על המשגיח ,המציאות
שילפינן לה מקרא (מו״ק יח ב) ושמחת בחגך ולא באשתך ,ואין מערבין שממנו מקבלים יותר .לכן מג״ש צריך להיות ירא שמים ,יש לו הזדמנות
שמחה בשמחה ,אבל היה שם בשכונה ר' מיכל פיינשטיין זצ״ל ,אמר להשפיע על הבחורים קצת יר״ש ,לא להפסיד את זה ,אבל אם הוא לא
להם הרב זילברשטיין בואו נעלה אליו נתייעץ איתו אולי הוא יוכל ירא שמים הוא יבש ,אין לו מה לתת ,זה חבל מאוד ,חבל לבזבז את
למצא איזה היתר (אולי כמו שמותר להדליק נר ליולדת בשביל החיים! לכן אני משתדל להגיד דברי מוסר וחיזוק בסוף השיעור.
שתתיישב דעתה ,אני לא יודע מה היה הספק שלהם) אז עלו לר' מיכל נפעמתי איזה פתגם זה
וסיפרו את הסיפור. אני אמרתי דרשה לבחורים בסוף השיעור ,היה שיעור יפה ,כולם הבינו,
יש לי פיתרון פשוט ונהננו כולנו ,אז אמרתי להם תשמעו :יש בחזרת הש״ץ של ליל שבת,
אמר להם ר' מיכל :מה הבעיה? יש לי פיתרון פשוט ,מה הפיתרון? - הנוסח של הספרדים ואשכנזים :״ומניח בקדושה לעם מדושני ע מג׳'1
נתפלל לקב״ה שיאריך ימיה של הסבתא ,והכל יסתדר ,היא תמשיך מה זה מדושני עונג? דשן זה לשון ריבוי( ,כמו שמועה טובה תדשן
לחיות ,והחתונה תתקיים אחרי סוכות והסבתא תהיה בחתונה .אין עצם) מלא עונג! ...עם ישראל הוא עם מדושן עונג! ...נפעמתי איזה
שום בעיה ,אפשר לפתור את הבעיה בקלות ,נתפלל ,והכל יסתדר! פתגם זה ,עם מלא תענוגות ...איפה הם העינוגים שיש להם ישראל?
התפעלתי מאוד מהסיפור הזה ,איך שר' מיכל זכר שיש בורא עולם ,זכר ככה שאלתי בסוף השיעור ,מה הם העינוגים של עם ישראל?
שיש אלוקים ...איך אמר דוד המלך(תהילים יח) :״בצר לי אקרא השם״ אמרתי להם :הנה העונג הראשון ,עכשיו למדנו סוגיא ,וברוך השם
מתי שצר לי אני פונה להקב״ה ״ואל אלוקי אשווע״ אני מתחנן אליו, הבנו אותה ,והיו הדברים שמחים ,זה עונג! התענגנו מהתורה ,איך
״וישמע מהיכלו קולי ושוועתי לפניו תבוא באוזניו״ דוד המלך כשהיה אומר האור החיים הקדוש :״אם היו האנשים יודעים המתיקות של
בצרות היה פונה להקב״ה. התורה היו מתלהטים אחריה מרוב מתיקותה" יש לנו ברוך השם את
לכן אמרתי שהרבה לא יודעים את זה ,יבדוק אדם את עצמו ,אם התורה ,וכל אחד ,אם לומד טוב ,ומוסר נפשו על הלימוד ,מוסר נפשו
כשהוא בצרה הוא פונה להקב״ה ,אדם שוכח שיש אלוקים ,שוכח שיש לקנות תורה ,הוא מלא תענוגים!
למי לפנות. וזו דווקא הדרך איך לקנות תורה ,אם אדם מתענג בתורה זה נכנס
החלום של נבוכדנצר לנשמה שלו! וכמו שכתב האבני נזר האדמו״ר מסוכטשוב בהקדמה
בספר דניאל (ב) יש שם סיפור על נבוכדנצר שחלם חלום ושכח אותו, לאגלי טל שמי שחושב שאם מתענגים בתורה זה שלא לשמה ,טועה
ובבוקר הזמין את כל חכמי בבל שיאמרו מה הוא חלם ,וכולם אמרו לו מאוד ,אלא אדרבה ״כי זו היא עיקר מצות לימוד התורה ,להיות שש
תגיד לנו חלום נגיד לך פיתרון ,אבל להגיד מה היה החלום אין אדם ושמח ומתענג מלימודו ,ואז דברי תורה נבלעין בדמו ,ומאחר שנהנה
ביבשת הזאת שיוכל לומר לך ,רק אם הוא מלאך בר אלוקים ,ככה אמרו מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה״ הדרך הנכונה היא ללמוד בהבנה
לו ,אז כתוב שם שהוא התמלא עליהם כעס ,אמר להם אם עד הערב ומתיקות ,וככה דברי תורה נבלעין בדמו.
לא תגידו מה החלום כולכם מתים ,והיה לו אדם שהיה ממונה להרוג הראש תפוס בסוגיא
הרוגי מלכות ,קראו לו אריוך ,והגזירה ניתנה שכל חכמי בבלי יהרגו, פעם חשבו שעמל התורה זה לשבת ללמוד גמרא גורסים כמה שעות,
ודניאל גם היה בגזירה ,הוא גם היה מחכמי בבל ,וגם חנניה מישאל ומזה היו מתענגים ,אדם יושב כמה שעות ליד הגמרא ברצף ונהנה
ועזריה היו בסכנה הם גם היו מחכמי בבל ,אז דניאל בא לאריוך ושאל מהלימוד יש לו תענוג ,ככה היה עד לפני שבאו ר' חיים והחזו״א ,אבל
אותו מה הגזירה החצופה הזו ,מה קרה? אמר לו :נבוכדנצר חלם חלום הם באו ולימדו שעמל התורה זה העיון ,להשקיע את הראש לרכז את
ושכח אותו ואף אחד לא אומר לו ,הלך דניאל לבית המלך אמר לו תן המוח ,ידוע שר' חיים היה צריך הרבה לישון ,והוא אמר למה אני צריך
לי קצת זמן ,יומים שלושה ,ואני אגיד לך את מה היה החלום ,הוא לישון הרבה? כי הראש שלי מתעייף הרבה מעיון הלימוד ,אומרים
עיכב את הגזירה. שלפעמים היה לו כל כך חם מן העיון והיה צריך גם בחורף לשים את
מה עשה דניאל? אסף את החברים שלו ,חנניה מישאל ועזריה ,קרא הראש על הברזל קר לקרר את הראש.
להם וסיפר להם שאנחנו כולנו בסכנה ,ועכשיו בואו ונתפלל להקב״ה אדם שראשו ומוחו תפוס בעיון הסוגיא ,זהו עונג גדול מאוד!
שיגלה לנו את החלום של נבוכדנצר ,וככה היה ,הם התפללו להקב״ה אנחנו אומרים עם מדושני עונג ,עם ישראל זה עם מלא תענוגות ,בואו
שיגלה להם את החלום ,ובאותו לילה קיבל דניאל בחזון הלילה מה נעשה חשבון מה הם העונגים של עם ישראל ,אז ראשית יש את
חלם נבוכדנצר ,ולמחר בבוקר אמר לאריוך תבטל את הגזירה ,בא נלך הלימוד תורה ,כמה זה מחייה ,כמה זה מענג!
למלך ואני אגיד לו את החלום.
1הגי ר ס א היא מ ד שני ,רק הני קוד הוא ב קו בו ץ ת ח ת ה פ ת ח ,ש ז ה מדו שני ,א ב ל רבינו מנו ח ע ל ה ר מ ב ״ ם ב פ ״ ט מ הי ל כו ת ת פי ל ה כ ת ב ע ם מ ד שני עונג -ב פ ת ח ת ח ת
ה ד ל ת ,ודומני ש כ כ ה אומרי ם אצל ה תי מני ם -ופי ר ש ש ה כוונ ה ל ע ם ש מ ענגי ם א ת ה ש ב ת ,ש ע ם י ש ר אל מ ר בי ם ל ע נ ג א ת ה ש ב ת ש הי א נ ק ר א ת עונג ,אולם לניקוד
ש לנו ע ם מ דו שני עונג ,ז ה מ תיי ח ס ע ל ה ע ם -ש הו א ע ם מל א עונג.
כתוב בכל קראינו אליו שתמיד השם עונה ,וכאן כתוב שתם תפילתי, ואני שואל איך דניאל סיכן את עצ מו? הרי אם חלילה לא היה מגלה
רק באמת כתוב בגמ' אח״כ "שערי דמעה לא ננעלו ,שנאמר אל דמעתי מה החלום לא היה מתנבא ,ממי היה מתחיל נבוכדנצר? בודאי היה
אל תחרש״ הקב״ה לא עושה עצמו חרש ,מתי שיהודי בוכה ,קצת מתחיל ממנו ,הוא הראשון ,עשה צחוק מהמלך ,הולך ומבטל את
דמעות בתפילה ,אתה מתפלל ואומר להקב״ה שאני צריך אותך ,תעזור הגזירה ,ואומר למלך תן כמה ימים ואגיד לך ,איך הוא סיכן עצמו ככה?
לי ,הוא יעזור לך ,וזה עונג גדול שיש לנו עם מי לדבר ,בכל הצרות ,עם התשובה היא :דניאל ידע שיש בורא עולם ,יש אלוקים ,העולם לא
ישראל כולו מלא צרות ,יש אויבים בכל הצדדים ,צרות הכלל והפרט, הפקר ,יש מנהל לעולם ,ידע שהוא יפנה להקב״ה והקב״ה יאמר לו ,רק
לדעת שיש לנו ממי לבקש ,ממי לקבל עזרה ,רק תפנה אליו ,הקב״ה צריך להתחנן אליו ,ואז הוא עונה ,דניאל ידע את זה.
מצפה לתפילתן של צדיקין ,מצפה שיתפללו אליו. שפכי כמים ליבך
זהו היבט אחד ,מה שיש לנו את הבורא עולם ,שכשיש צרה יש למי תגידו לי זה לא דבר שצריך לענג יהודיים ,שיש לנו את הבורא עולם
לפנות שיכול לעזור לך ,אתה לא זרוק! זה מאוד מענג ,למי שמשתמש שיכולים לדבר איתו ,לא שתי דקות ,ראיון של דקה שתיים ..כמה
בזה. שתרצה ...תדבר ותגיד לו מה אתה רוצה ,ומה מצער אותך ,כדבר איש
יש אנשים שאוהבים להתפלל אל רעהו ,שפכי כמים ליבך נוכח פני השם .תגידו וכי זה לא תענוג ,זהו
אבל יש היבט אחר ,זה התענוג בעצם התפילה ,עצם זה שאדם מתפלל, תענוג גדול מאוד ,שיש לנו את הבורא עולם!
התפילה עצמה היא תענוג ,אדם שמתפלל טוב נהנה מהתפילה ,כמו באמת יש בזה שני היבטים ,ההיבט על היכולת שיש לנו ממי לבקש ,יש
שאמר לי אחי ר' גבריאל לרפו״ש הוא התלווה פעם לסבא רבי ברוך לנו מי שיכול לעזור לנו" ,כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו
ע״ה ,שהיה בעל תפילה גדול ,והוא התפלל מנחה והאריך הרבה כה' אלוקינו בכל קוראינו אליו" רק צריך לקרא אליו ,שהקריאה היא
בתפילה ,כשגמר להתפלל אמר לו :בני ,תדע לך יש אנשים שאוהבים לו ,שאני יודע שאין מי שיעזור לי רק אתה ,ואתה יכול לעזור לי ,ואני
להתפלל! מבקש ממך שתעזור לי.
התפילה זה לא עול ,זה תענוג! להתפלל ,לדבר עם הקב״ה ,זה גם תענוג, מנוסה הדבר שאם אדם מתחנן ברצינות ,הקב״ה עוזר ,רק שיהיה
אם אדם מתפלל טוב ,מדבר אליו ,מכניע עצמו להקב״ה ,ומדבר ומבקש, ברצינות ,להרגיש את הצורך שאתה צריך אותו ,ואז הוא נענה לך ,מי
זה תענוג .זה עוד תענוג שיש לעם ישראל ,עם מדושני עונג. גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראינו אליו,
שלוות נפש הבוטח בכל עת ,ובכל מצב ,ובכל בעיה ,זה כתוב בתורה ,וזה לדורות.
ויש עוד תענוג זה הביטחון ,אדם שיודע שהכל מנוהל על ידי הבורא יש בחז״ל בב״מ נט א' :״מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה
עולם ,שלוות נפש הבוטח ,זה גם כן עונג שאין כמוהו. שנאמר גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי״ ,ולכאו' צריך להבין הרי
לא ח ס ר ל ן כלו ם ו ב כ ל ז א ת א ת ה ל א ש מ ח ? !
אגיד עוד מ ש הו ש א מ ר תי בי שי ב ה ,א מ ר תי ל ה ם אני אגי ד עוד עונג א ח ד שי ש לנו היהודיי ם.
אנו יש לנו א ת הי דיע ה ש ה מ שנ ה ב א בו ת אומרת :״ ה קנ א ה ו ה ת אוו ה ו ה כ בו ד מוצי אין א ת ה א ד ם מן ה עו ל ם " זכורני ב ב חו ר תי בי שי ב ת פונ ביז' הי ה ש ם יהודי זקן ר'
א ל ע ז ר 0לנ ט ר זצ"ל ,הוא הי ה צדיק ג דו ל ,ה ר ב מ פונ ביז' בז מנו ר צ ה ל ע שו ת לי שי ב ה מיגון ש ל בטון ,א מ ר לו החזו"א כל זמן ש ר' א ל ע ז ר נ מצ א בי שי ב ה לא צריך שו ם
מיגוני ם ,הי ה מ פו ר ס ם בי שי ב ה ש הו א קיבל ב ר כ ה מרי י שר אל 0לנ ט ר ע ל א רי כו ת ימים ,והוא ה א רי ך ימים ב״ ה ,ו ה ר ב מ פונ ביז' נ תן לו ח ד ר בי שי ב ה ,יחד ע ם עו ד שני
ב חורי ם .כל יום הי ה עול ה ב מ ד ר גו ת ל ל מוד בי שי ב ה ,הוא הי ה יו שב איפ ה ש היי תי יו שב ,וכל יום הי ה לוקח מ ס כ ת ב ר כו ת ולומד ד ף ב' ודף ג' ,ככ ה כל יום חוז ר רק ע ל
או תם ד פי ם ,ש א ל תי אותו מ ה ז ה ש כ ל יום א ת ה לו מד או ת ם ד פי ם ,ת ל מ ד ע ו ד ? א מ ר לי ת ר א ה ,אני כ ב ר זקן ועוד מ ע ט אני הו ל ך ל בי ת דין ש ל מ ע ל ה ,מ ה ה ם י ע שו ?
יבחנו אותי ,ב מ ה ה ם יב חנו או תי ? מ ה ה ת ח ל ה ,אז ל פ חו ת א ת שני ה ד פי ם ה ר א שוני ם אני א ד ע ב ע ל פ ה.
א חרי ז ה א חרי ע ר בי ת ,ה ב חו רי ם יוצאים ל ח ד ר אוכל ,ורצים ,ב חורי ם רצים ,והוא מ ד ד ה ל אט ..ל אט ..א מ ר תי לו ר' א ל ע ז ר תגי ד לי א ת ה לא מ קנא ב צ עי רי ם ה אל ה איך
ש ה ם ר צי ם ? א מ ר לי :מ ה?! אני א קנ א ,ה קנ א ה והת אווה ו הכבוד מוציאין א ת ה אד ם מ העול ם ,איך א ת ה או מר ש אני א קנ א .ז ה יהודי ב ע ל מו סר שי ד ע ל ש מו ר א ת ע צ מו
מ ה קנ א ה תאווה וכבוד .אד ם מ קנ א ב כ ל מ ה ש הו א רו א ה ,רו אה טוב א צל חבירו הוא מ קנ א ,אד ם או ה ב כ בו ד ,אד ם ב ע ל תאווה ,ו הדברי ם ה אלו מונעי ם מ מנו א ת
ה ש מ ח ה ,הוא לא ש מ ח ,אפילו כ שי ש לו ש מ ח ה י ש לו ח תונ ה א ב ל ה קנ א ה ו ה כבוד מ פ רי עי ם לו ,מי יקבל ב ר כ ה ר א שונ ה ,מ קנ א ב ה צ ל ח ה ש ל ז ה ו ב ה צ ל ח ה ש ל ז ה,
וככה אלו ה ד ב רי ם מוציאין א ת ה אד ם מ העול ם!
ויתכן ש ז ה כוונ ת הפסוק " :ת ח ת א ש ר ל א ע ב ד ת א ת ה' א לו קין ב ש מ ח ה ו ב ט ו ב ל ב ב מ רו ב כ ל " כ ש הי ה לך הכל ,לא הי ה ח ס ר לך כלום ,ובכל ז א ת לא היי ת ש מ ח,
ל מ ה לא היי ת ש מ ח ,ב ג ל ל ה קנ א ה והת אווה ו הכבוד ,אד ם לא שו מ ר עצמו ש ל א ל קנ או ת ,ל ד ע ת שאין שו ם ד ב ר ,כל א ח ד ,אין אד ם נו ג ע ב מוכן ל ח בירו כ מל א ני מ ה,
הכל בד ק דו ק ,ה בו ר א עול ם רו צ ה שי הי ה לו כך ,אני לא א ארי ך ב ז ה ע כ שיו ,אז הוא לא ש מ ח ,אם יש לו קנ א ה הוא לא ש מ ח ,וזה או מר הפסוק :ה כ ל ,הי ה ל ן ה כ ל,
ואתה לא ש מ ח?!
זהו ה ת ענ וג שי ש ל ע ם י ש ר אל ,שיודעי ם א ת ה מ שנ ה הז א ת ,ה ם יודעים ל שלו ט ב ע צ מ ם ,לא ל קנ או ת ,א מ ר תי א ת ז ה פ ע ם ב ה ס פ ד ע ל ר' א ב ר ה ם ריי סנ ר זצ״ל כל
ה ת ענוגי ם האלו ראינו אצלו ,ת ענוג בלי מו ד ,ת ענ וג ב ת פי ל ה ,ת מי ד הי ה ב ש מ ח ה ,ז ה ש הו א הי ה ת מי ד ב ש מ ח ה ,ז ה סי מן ל מי דו ת טו בו ת ,אין לו קנ א ה ,ואין לו כבו ד,
ת אוו ת כ בו ד.
נישואין אזרחיים אם צריך גט
״מ כי זה כסבור שהן שלו ,אבל מצד המקנה מהני ,ואע״פ שגם המקנה יש לדון במי שנשא אשה בנישואין אזרחיים שלא ע״י חופה וקידושין
סבור שזה כבר שלו זה לא מגרע בדעת מקנה ,ומצד הדעת מקנה מספיק רח״ל האם אשתו מותרת בלא גט ,ולכאו' כיון שלא עשה קנין קידושין
מה שיודע שזה של הקונה גם זה נחשב לדעת מקנה ,וכדמוכח בגמ' אין סיבה שתצטרך גט ,רק יש לדון להצריכה גט עפ״י הגמ' בכתובות
בב״ב מא א' גבי המעשה דרב ענן ששקיל בידקא ואחר כך נודע שזה עג א' חזקה אין אדם עושה בעב״ז ,ונחשב שיש עדי קידושין מדין הן
של חבירו ,ורב ענן רצה לטעון שזה מגיע לו כי חבירו סייע לו לשים הן עדי יחוד וכו'.
את הגדר שם ,ואמר לו רב נחמן שמה שהוא סייע לו זה 'מחילה בטעות' אולם הנה הדין ש״העודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו לא קנה״ כדאיתא
כי לא ידע שזה לא שלו ,ומה הוצרך להגיע לדין טעות ,הרי בלא זה אין ביבמות נב ,וא״כ כאן שהיה סבור שאשתו כבר קנויה לו ע״י נישואין
כאן דעת מקנה כי היה סבור שזה שלו ,ומוכח שאין בזה חיסרון בדעת אזרחיים ,לא מתכוין לעשות עוד קנין ,ודמי לכסבור שהן שלו שלא
המקנה. קנה.
ולפי״ז לגבי נידו״ד לכאו' יחשב לקידושין מצד הדעת מקנה של האשה, אולם יתכן שיהני מצד האשה שיש לה דעת להקנות עצמה ,הרי ידוע
ואע״פ שהיא סבורה שהיא קנויה לו כבר ,זה לא מגרע בדעת מקנה דברי הרשב״א בב״ב מא שהעודר בנכסי חבירו וכסבור שהן שלו וחבירו
וכדברי רע״א. מתכוון להקנות לו קנה מדין 'דעת אחרת מקנה' ,וא״כ גם כאן הרי היא
אך יש לטעון שבקידושין לא יהני קנין מצד המקנה ,לפי משכ״ת הר״ן מתכוונת להקנות עצמה ויש כאן דעת אחרת מקנה ,ואע״פ שגם היא
בנדרים כט ב' שהאשה לא מקנה עצמה לבעל ,אלא היא ״מפקרת עצמה סבורה שהיא כבר קנויה לו ,זה לא מגרע בדעת מקנה ,כמו שכתב רע״א
והבעל זוכה מההפקר״ ,וא״כ כאן שמצד הקונה ל״מ משום שהוא כסבור בשו״ת קמא לז לגבי אחד שמכר את המבכרת לגוי בקנין כסף ,והרי
שהוא שלו ,לא יהני מצד הדעת של האשה ,כיון שהיא לא נחשבת הדין שחוששים שכסף ל״מ וצריך גם משיכה ,ואע״פ שהגוי משך את
ל'מקנה' .ולפי״ז לכאו' לא יצטרכו בנישואין אזרחיים גט .ודנתי בעניין הבהמה אח״כ ,זה ל״מ שהרי הוא סבור שקנה כבר קודם בכסף ,וזה
זה עם הרב שך זצ״ל ,זה היה כשהלכתי איתו לטייל ברחוב בן זכאי. כסבור שהן שלו שלא קנה ,וכתב רע״א שנכון שמצד הקונה לא מהני
ברכת בנותן לשכוי בינה אחרי התפילה
יש לדון במי ש ש כ ח לברך ברכו ת השחר לפני התפילה ,אם יכול לברך אחרי ה תפילה ברכ ת הנותן ל שכוי בינה ,לפי המבואר ברא״ש בפר ק הרואה שעי קר כוונ ת ברכ ת הנותן
ל שכוי בינ ה זה על הדע ת של האדם ,א״כ כבר יצא בזה בברכ ת חונן הדעת.
מסלולים חרדיים
נשאל מורינו הרב שליט״א מה הוא אומר על המסלולים שנ קראים חרדיים ,אמר צריך ל הגיד להם שג ם אם חו שב ב טעו תו של א ינזק שם ,אבל א״א ל היו ת ש קו ע בלי מוד
שם ,הם מפסידים את ה עונג הגדול של ש קיעו ת בלי מוד!
לע״נ אביו של מורינו הרב רבי יוסף ב״ר משה טולידאנו זצ״ל
מזל טוב לידידנו הרה״ג שלום מלכא שליט״א לרגל חתונת ביתו יה״ר שהזיווג יעלה יפה דורות ישרים מבורכים
גליון זה נכתב על פי הבנת הכותב בלבד ,מתוך שיחה הנאמרת מדי מוצאי שבת בשעה 720בית מורינו הרב שליט״א דחי מתתיהו 25
ניתן להאזין לשיחה גם בשידור חי בקו 'עוטה אור 0733-718-148 ,או במערכת 'קול יהודי מרוקו 0747-962-335 ,שמעו ותחי נפשכם!
זן ( is
מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט״א
פ ר ש ת ויצא ת שפ"ז גי ליון 11
t a מו ש? > < isהפז מז
השעה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה
א .כתב רש"י בפרשתן עה"פ "וישכב במקום ההוא -לשון מיעוט באותו מקום שכב ,אבל ארבע עשרה שנים ששמש
כח הקיום של כלל ישראל בבית עבר לא שכב בלילה ,שהיה עוסק בתורה" .וצ” ב למה באה התורה לומר ענין זה בפרשת החלום ,ללמדנו שהיה עוסק
בעיקבתא דמשיחא -רוחי אשר עליך בתורה אצל בית עבר ,ומבואר לכאורה שענין זה שייך למראה החלום ,ונבאר הדברים.
ודברי אשר שמתי בפיך והנה בפרשת החלום כתיב” :והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו והנה ה' נצב עליו” ,ופליגי במדרש (ב” ר ס”ט ג׳) האם
ברשות רבותינו הגדולים ,כמה מילים ”עולים ויורדים בו” ,קאי אסולם או על יעקב ,וכן פליגי על מאי דכתיב ”והנה ה׳ ניצב עליו” ,אם עליו קאי איעקב או על
לכבוד המעמד הגדול של כבוד התורה הסולם ,ונבאר הדברים.
וקידוש שם שמים שנתאספנו כאן בצרפת, והנה ענין זה שזכה יעקב לגילוי הנ״ל של ”והנה ה׳ ניצב עליו” יותר משאר האבות ,הביא בדעת זקנים מדברי המדרש,
בעיר האורות ,שבאנו להביא כאן את אור ודל”:והנה ה׳ נצב עליו -לא מצינו כן בשאר האבות ,א” ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשהיא נחרשת ולא כשהיא
התורה .אנחנו אומרים בכל יום את שני נזרעת אלא כשהתבואה עומדת בכרי ,כך אברהם חרשה שנאמר ׳קום התהלך בארץ׳ ,יצחק זרעה שנאמר ׳ויזרע יצחק׳,
הפסוקים” :ובא לציון גואל ולשבי פשע בא יעקב שהוא כרי התבואה שנא׳ ׳קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה׳ ,עמד עליו׳” .ומבואר דהגילוי של ”והנה ה׳ ניצב
ביעקב נאם ה׳ .ואני זאת בריתי אותם אמר עליו” שניתן ליעקב הוא מכח שהוא השלים את בחינת האבות ,ומה שהעמידו אברהם ויצחק אי”ז אלא כחרישה וזריעה
ה׳ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי למה שהעמיד יעקב ,ויש לבאר ענין זה.
בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע
ונראה לבאר הדברים ,דהנה הביא הרמבץ בסוף פרשת לך לך ,את דברי חדל (ב” ר מז ,ו) ש׳׳האבות הן הן המרכבה”,
זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם.
וביאר שם שהם המרכבה לשכינה במדותיהם ”חסד לאברהם” ”פחד יצחק” ו”אמת ליעקב” ,וביאור הענין של האבות הן
בסידור הגר״א עומד בדבריו מה החיבור הן המרכבה ,ביאר השל”ה הק׳ (תולדות אדם בית נאמן קכח) שנתייחד עליהם הנהגת הקב”ה והשראת שכינתו עליהם
של שני הפסוקים האלה ביחד? ומבאר
וכל אחד נעשה מרכבה להשי”ת במדתו .ועיין בדברי החסיד יעב” ץ על אבות (א ,ב) בביאור המשנה ” על ג׳ דברים העולם
"ובא לציון גואל" ,יש הבטחה מהקדוש עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ”ח” ,שזהו ענינם של המדות של האבות ,אברהם חסד ,יצחק עבודה ,יעקב תורה [וכן
ברוך הוא על הגאולה העתידה .אבל עד
ביאר מוהר”ח מוואלזין שם] ,והוסיף שמדת יעקב בתורה ”שנטמן בבית שם ועבר ועסק בתורה כל ימיו” ,וכתב שם שבזה
שתבוא הגאולה עוברים אלפי שנים של
נעשו ג׳ האבות”מעון לשכינה” ,ומבואר שיעקב זכה לדרגתו בתורה שבזה נעשה מרכבה לשכינה ע”י הי” ד שנה שנטמן
רדיפות ,של השמדות ,של אינקוויזיציות,
בבית מדרשו של שם ועבר שבזה נשלמה מדרגתו שהיא בתורה.
של פוגרומים ,של שואה ,של שמד רוחני,
והנה לשון חז” ל בב”ר שהביא הרמב”ן”,האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל אלקים מעל אברהם ,ויעל מעליו אלקים ,והנה
של רדיפות הדת .איך אנחנו נחזיק מעמד
בכל התקופה של הגלות להגיע לגאולה ה׳ נצב עליו” ,ומבואר שהמקום שבו זכה יעקב אבינו להיות במדרגה של האבות להיות מרכבה לשכינה הוא במראה הסולם
העתידה? ועל זה אומר הנביא :יש דבר שבו נאמר”והנה ה׳ נצב עליו” .ואשר לפי”ז מבואר היטב הענין שהגילוי וההבטחה של מראה הסולם היה רק לאחר שנטמן
אחד שמקיים את עם ישראל" ,ודברי אשר יעקב י” ד שנה בבית מדרשו של שם ועבר ,שהרי מה שזכה יעקב למדרגה של האבות הן הן המרכבה הוא בכח מדתו שהיא
שמתי בפיך" ,כוח התורה" ,לא ימושו התורה ,ולא נשלמה מדרגתו של יעקב בתורה אלא לאחר הי” ד שנים שנטמן בבית מדרשו של שם ועבר ,ולכן רק אז זכה
מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' להשראת השכינה עמו להיות מרכבה לשכינה.
מעתה ועד עולם". ונראה שזהו הענין שיעקב הוא שהשלים את בחינת האבות ,ומה שהעמידו אברהם ויצחק הוא כחרישה וזריעה ויעקב
התורה היא זאת שמקיימת ומשמרת על השלים את הכרי ,דהנה בדברי המשנה באבות (פ” א מ” ב)” על ג׳ דברים העולם עומד -על התורה ועל העבודה ועל גמילות
עם ישראל בכל הדורות עד שבזכותה חסדים׳” ,ביאר מוהר”ח מוולאז׳ין ברוח חיים ,שג׳ דברים אלו הם כנגד ג׳ האבות ,ותורה היא כנגד יעקב וכמ”ש ׳תתן אמת
נזכה לגאולה העתידה .כמו שהאור החיים ליעקב׳ ,ועבודה היא כנגד יצחק ׳שהיה עולה תמימה׳ ,וגמ”ח היא כנגד אברהם שמדתו היא חסד .ונתקשה שם הגר”ח למה
הקדוש מביא מהזוהר ,שהגאולה העתידה שנה התנא כסדר הזה ולא לפי סדר האבות דהיינו גמ”ח עבודה ותורה ,וביאר ד”קודם מתן תורה היה רק גמ”ח ועבודה ,רק
תהיה בעזרת השם בכוח התורה. אחר מתן תורה אין העבודה וגמ”ח של קודם מתן תורה כלום ...ולכן אחר מתן תורה שכל ענין נעשה במדריגה היותר גבוה
כשאנחנו זוכים להיות כאן בצרפת ,איזה ואי אפשר לנו לעשות העבודה וגמ״ח רק כפי התורה ,לזאת הנה התורה איננה עתה עמוד שלישי לבדנה ,כי אם היא כל
בני תורה נפלאים ,כמו שהזכירו כאן השלשה עמודים ביחד כי בלעדה לא יכונו מאומה” .ולפי׳׳ז מבואר הענין שהכל נשלם אצל יעקב אבינו ,שגם מדריגת
מקודם ,הבחורים הנפלאים של יהדות האבות נשלמה על ידו שהיא המשלימה את כל ג׳ העמודים ,ובלעדה לא יכונו מאומה.
צרפת ,עם כזה אהבת תורה ,עם שקידת חיבור שמים וארץ ע"י התורה
התורה ,עם דקות העיון ,עם הבנה ,איזה ב .והנה כתב הגריא”ח (אור תורה אות מט) ודל”:והוא מראה הסולם שראה יעקב אבינו ע”ה ׳ויחלום והנה סולם מוצב ארצה
דור נפלא של מאות תלמידים .וזה מה וראשו מגיע השמימה׳ וכו׳ ,והראו לו שמקום בהמ”ק ששם שכב שם הוא מרכז כל הבריאה ,ועומד ע”י ישראל בעבודתם
שמקיים את יהדות צרפת ,יהדות של ותורתם ,ויעקב הוא כלל כל האומה הישראלית ,וזה היה אחר שבא מבית עבר שהיה שם י” ד שנה עוסק בתורה ולא טעם
כחצי מיליון איש שהיו יכולים לרדת טעם שינה ,אז זכה לזה שישן שם וכו׳ ,והראו לו שהוא בעצמו קיום הבריאה ,ושהוא סולם מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה
לטמיון ,התורה שלכם היא שומרת את לגופו ,וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון ,והכל ע”י התורה .וכתיב ׳והנה ה׳ ניצב עליו׳ ,ר” ל
יהדות צרפת והיא מעמידה את יהדות ששמו ית׳ קשור בישראל ע”י התורה שהיא שמו ית׳” .ומבואר דהסולם הוא משל ליעקב עצמו וחלום הסולם בא להשמיע
התורה ויהדות כולה בכל העולם כולו. צורת האדם השלמה בבריאה ,וענינו הוא :סולם מוצב ארצה -כלומר חיבור הנשמה לגוף ,וראשו מגיע השמימה -היינו
בארץ ישראל אנחנו לא חיים בדרכי עד ראש כל הנבראים ,וכדכתב הגר”ח בנפש החיים (ש”א פ”ה בהגה”ה)”כי עיקר האדם הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו
הטבע ,מה שמעמיד אותנו זה כוח התורה וכו׳ ,אך הענין הוא שהאדם השלם כראוי עיקרו הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו העליונה”.
וכשאנחנו חיים בדור שבאים להשכיח את וגם מדבריו מבואר ענין זה שזכה יעקב למראה הסולם מכח הי” ד שנה שעסק בתורה ,וביאר שבכח התורה הוא נעשה סולם
התורה ,לפגוע בתורה ,אז אנחנו קיימים מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה לגופו ,וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון ,והיינו דהאדם מורכב
כאן וצועקים צעקה של עזרה ,רבותינו מגוף עכור ונשמה עליונה ,ועיקר מעלתו הוא בשורש נשמתו בראש כל הנבראים ,שכל העולמות העליונים פועלים בכוחו.
גדולי הדור ,זקנים וישישים וחלשים, וכן מצאנו בנפשה”ח (שם פ”י) שכתב” :והוא ג” כ ענין מראה הסולם של יעקב אבינו ...והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים
מסרו נפש לבוא ולקרוא לעזרת השם בו ,ר” ל ע”י הנשמת חיים שהיא מוצב ארצה מתלבשת קצה התחתון שלה בגוף האדם” .והיינו דעיקר האדם הוא נשמתו
בגיבורים ,תצילו את עולם התורה .אם העליונה רק שהיא מלובשת בגוף הארצי וזה ענין ׳מוצב ארצה׳ ,.ועבודת האדם להתעלות עם מה שהוא ׳מוצב ארצה׳ והוא
עפריי ועכור ,להגיע לצורת האדם השלימה שבה הנשמה מגיעה למדריגתה העליונה וחוזרת למקומה בעליונים ,שזהו ענין
המשך בעמוד הבא ◄
ראשו מגיע השמימה.
והדרך להגיע לדרגה זו להתעלות ממצב של מוצב ארצה למדריגה העליונה של ומגיע השמימה הוא בכח התורה וכמש״כ
מ ר א ה השעה הגריא״ח בהמש״ד :״ועיקר חיבור שמים וארץ הוא ע״י התורה ,כי האדם הוא מורכב מגוף ונשמה ,שגופו מן הארץ ונשמתו
מן השמים ,וחיבורם הוא ע״י עסק התורה שעי״ז נשמתו מאיר בו״ .ולכן מעלת יעקב להיות 'סולם מוצב ארצה וראשו
המשך מעמוד קודם ◄
מגיע השמימה׳ הוא בכח התורה שהיא מאירה את אור הנשמה כנגד חמריות הגוף ,וכמתק לשון הרמח״ל (דרך עץ חיים)
מותר לי להגיד ,עולם היהדות של צרפת ״אך התורה הנה קודש היא ,אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים ,וכאשר יעסוק בה האדם למטה אור היא אשר תאיר
יש לה חוב מיוחד לעולם התורה בארץ בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים גנזי הבורא ית״ש בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בו״.
ישראל .אין יהדות בכל העולם שסמוכה וזהו הענין שהביא בריש רוח חיים מדברי הב״ר (ס״ח) ״והנה סלם -זה סיני ,אותיות דדין הוא אותיות דדין״ .והיינו דנתינת
על תורת ארץ ישראל כמו יהדות צרפת. התורה בהר סיני הרי היא חיבור בין העולם המוצב ארצה לעולם המתוקן שלמעלה ,וע״ז מורה הסולם שהוא בגי׳ ׳סיני׳
רוב מניין ורוב בניין של בני התורה מצרפת דדרך עבודת האדם להשלים יעודו ולהעלות את נשמתו למקורה ,שהוא ענין ה׳סולם׳ המעלה אותו השמימה ,הוא בכח
נמצאים בישיבות הקדושות ,מפארים את ׳סיני׳ שהוא כח התורה המחבר את האדם לעליונים.
הישיבות הקדושות בארץ ישראל .פה והנה יעקב אבינו הוא צורת האדם השלם כמו דאיתא במדרש ״איקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד״ ,והיינו בצורת אדם
מתקיים כפשוטו ״כי מציון תצא תורה
שבמרכבה ,דמעמידי המרכבה הם האבות הק׳ ,ולכך יעקב אבינו נקרא ׳בחיר האבות׳ ,משום שהוא שחיבר את עבודתם של
ודבר ה׳ מירושלים" .והתורה של עם
אברהם ויצחק אצלו לשלמות עבודת האדם ,ודיוקנו הוא צורת האדם השלמה ,ולכך ראוי הוא ליקבע דמותו בצורת האדם
ישראל והתורה של ארץ ישראל היא
שבמרכבה ,וזהו שכתב הגריא״ח דיעקב הוא מעמיד כלל ישראל שהוא והם מרכז הבריאה המעמידים אותה ע״י התורה
זאת שמחזיקה את הבני תורה נפלאים ,את
והעבודה ,וזה מבואר לפי דרכנו ,דהעמדת צורת האדם להעלות הנשמה לשורשה העליון ,מקיים בכח התורה שהעמיד
תורת בני התורה בצרפת ויהדות צרפת
יעקב אבינו ,שהוא שהמעמיד את הכח של עמל התורה שיגע עליה בבית מדרשו של עבר י״ד שנה .וזה כוונת הגריא״ח
בכלל .ולכן חובתנו ,לא רק זכותנו ,לבוא
דרק בזכות זה שהיה בבית מדרשם של שם ועבר י״ד שנים ועסק בתורה זכה ונתקיים בו מעלת האדם השלימה והגיע
לעזרת השם בגיבורים בכל כוחו ,שליחות
לדרגה של ראשו מגיע השמימה ,ולכך נדרש ענין זה של יעקב שלמד תורה י״ד שנים בעמל אצל פרשת החלום דייקא.
של הצלה להחזיק ולהמשיך לקיים את
וזהו הענין שדנו חז״ל האם ׳עליו׳ ו׳בו׳ נסוב על הסולם או על יעקב ,ושניהם משלימים האחד את השני ,דענין הסולם ויעקב
עולם התורה בארץ ישראל ,שיהיה קיום
שלובים זה בזה ,דהסולם מורה על שלמות האדם שהעמיד יעקב בבריאה ,ועי״כ עולים ויורדים בו מלאכי השרת ,וזה כמו
של עולם התורה בצרפת ,בכל העולם
שביאר בנפשה״ח (ש״א פ״י) דיתרונו של האדם הוא בהעלאת והתקשרות העולמות והכוחות והאורות אחד בחברו אשר
כולו .ובכוח התורה נזכה לראות את עם
ישראל עומד בכל המצבים הקשים, אי״ז בכח כלל לשום מלאך ,וביאר שהוא ענין מראה הסולם של יעקב ,דמלאכי אלקים ׳עולים ויורדים בו׳ ,שזהו עיקר
לראות שתורה מתגדלת ומתרוממת ,אף תורת האדם ,להעלות תחילה כל עולם ממטה למעלה ואח״כ נמשכים אורות מלמעלה למטה עד שאח״כ והנה הוי״ה ברוך
אחד לא יפגע בתורה ,אף אחד לא יוציא הוא ניצב עליו ,וזהו בכח ׳סיני׳ שהוא התוה״ק המעלה את האדם להגיע לשלמותו.
בני ישיבות מבתי המדרש ,ובכוח התורה מעלת האדם -להוציא מן הכח אל הפועל
נזכה במהרה לגאולה שלמה במהרה ג .והנה איתא בהקדמת הצל״ח לחיבורו ,דמשני ענינים נקרא המין האנושי ׳אדם׳ :״כי האדם כולל הגוף והנפש הגוף יקרא
בימינו אמן. אדם על שם האדמה אשר לוקח משם והנפש הניתנה לאדם החצובה מכסא כבודו נקראת אדם על שם ׳אדמה לעליון׳
(ישעיה יד ,יד) ,ועל הכסא דמות כמראה אדם׳ (יחזקאל א ,כו)״ .והיינו דשני חלקי האדם נקראים כ״א בפנ״ע ׳אדם׳ והחלק
המצב בתקופה זו מזכיר לכולנו שאנו הרוחני שהוא הנשמה נקרא אדם ע״ש מקורה ושורשה בעליונים ותוכנה ומהותה הוא ׳אדמה לעליון ,וכנגד זה הגוף
נמצאים בגלות חמורה וקשה מאוד, העכור נקרא אדמה ע״ש שלוקח מן האדמה .אמנם צ״ב למה נקרא אדם ע״ש האדמה ולא ע״ש הנשמה .ומצאנו הביאור
הן בארץ ישראל והן בכל רחבי תבל: בדברי המהר״ל (דרוש לתורה) וז״ל :״אבל לכך נקרא הוא על שם האדמה יותר מכל נבראים זולתו ,מפני התיחסו ודמיונו
באמריקה ,באנגליה ובצרפת .ישנה שנאת אליה לגמרי .משא״כ בבהמה וכל שאר הנבראים .כי האדמה היא מגדלת ומוציאה אל הפועל צמחים ואילנות ופירות וכל
ישראל גדולה ,ואנחנו נמצאים בגלות. הדברים ,הנה היא בכח ויוצא ממנה הכל לפועל .כמו כן האדם בסגולתו הוא בכח ומוציא שלמותו אל הפועל וכו׳ אבל
התורה היא זו שמזכירה לנו כי כדי לשרוד האדם לא נברא רק שיהיה הוא מוציא שלמותו אל הפועל ,בבחינת האדמה הזאת אשר ממנה נוצר ,וכל זמן שלא הוציא
בגלות ולהגיע לגאולה ,רק כוח התורה שלמותו אל הפועל נחשב אדמה בכח בלבד״.
הוא שמחזיק אותנו ,ורק הוא שיביא את והיינו שמלבד מה שיש באדם את היותו דומה לאדמה מצד שגופו הוא עפריי ועכור ,יש בו עוד בחינה במה שנקרא אדם
הגואל .קיומו של עולם התורה בארץ ע״ש האדמה ,והיא ,שהאדם יסודו הוא כעין האדמה הזו שהיא מגדלת ומצמחת והאדם כמו״כ יש בידו כוחות גדולים
ישראל הוא קיומו של כל העולם בכל של ראשו מגיע השמימה אבל הם נמצאים אצלו בכח בלבד ועבודת האדם ומגמתו היא להוציא את אותם הכוחות מן הכח
מקום ומקום .היסוד של התורה בעולם אל הפועל ,וזה מה שיש בו יותר משאר נבראים זולתו ,משום שיש בו את כוחות הנשמה שחבויים אצלו ,וע״כ גם בתואר
הוא התורה שבכלל ישראל .משום כך באו האדם ע״ש האדמה יש בזה לבטאות את מעלת האדם.
לכאן זקני וגדולי הדור במסירות נפש שאי וכמש״כ הרמח״ל בדרך ה׳ (ח״א פ״ד) ״באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו ,יוכל מתוך החומר
אפשר לתאר ,כמו שמזכיר כל הזמן ראש עצמו והעסק הגופני השיג את השלימות וההתעלות אל הזוך ואל המעלה ,ואדרבה השפלתו תהיה הגבהתו ,ומשם יקנה
הישיבה רבי דוב ,בצעקת ׳ראטעוועט׳ - יקר וכבוד שאין כמוהו בהיותו הופך את החושך לאור ,ואת הצלמות לנוגה יזרח״.
׳הצילו׳ ממש! קריאתם של גדולי הדור ועי״ש במהר״ל שביאר ,שהכח להוציא את שלימותו במעלת הנשמה מן הכח אל הפועל הוא בכח התורה ,וביאר בזה מה
להציל את עולם התורה היא שאלת שמבואר בסנהדרין (צט ,ב) דאדם לעמל יולד -לעמל תורה נברא ,שעמל תורה הוא המוציא את הכח הגנוז באדם אל
הקיום של כלל ישראל בארץ הקודש
הפועל ,להעלותו למעלה ,וזהו יסוד עניינו של יעקב אבינו בי״ד שנה בבית מדרשו של עבר ,שאמרו חז״ל (הובא בתורה
ובכל מקומות הגלות .אנו עומדים כעת שלמה) שלא היה מי שעמל בתורה כיעקב אבינו ,דהיינו יושב אהלים שממית עצמו באהלה של תורה ,ובזה העמד את
בחבלי משיח .החפץ חיים לימד שככל מראה הסולם להיות ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״.
שמתקרבים לגאולה ,חבלי המשיח נעשים
קשים יותר ,והדרך היחידה לעבור אותם מכתב חיזוק מרבינו רה"י שליט"א כמעלת הלימוד וניצול הזמן בלילי שבתות הארוכים
היא באמצעות כוח התורה .אם נחזק את בס״ד
כוח התורה בכלל ישראל ,ניצוק את הכוח למעכת״ר מתפללי ולומדי בית המדרש מפעל הש״ס בעיר ביתר שליט״א
לקבל את פני משיח צדקנו .הנביא אומר: שמחתי מאוד לשמוע על המפעל הגדול של הלימוד הקדוש בלילות
r? it, (,u ■W/
'ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם שבת בבית מדרשכם ,והוא דבר גדול וחשוב שאין למעלה ממנו ,שלא
^ fa^ Cr 1-,kr ,/b -5־ wfj, (e (/iי ,״
מבקשים׳ -פתאום יבוא המשיח! עלינו _ lr?l
'? rגי ^ rI-Gntpl
.............׳<0 & ..
••■•' -’*t
’/׳&.-־ / J n ,,,j נתנו שבתות אלא לעסוק בתודה ,וכל אלו שמבלין את לילות השבת
להתכונן לקראתו ,וההכנה הגדולה של ; ? j f j t׳if/■* 6 ** I בבטלה ובדברי הבאי ,מאבדין את מעלתה של השבת ,שהיא דוממות
כל אחד ואחד היא להיות חלק בהחזקת £ * ״',׳', «v
J נ^ י ' W
של קדושה ,ומאבדין המתנה הטובה שנתן לנו הקב״ה ששבת שמה.
עולם התורה ,ותהיה זו הזכות לקבל את ■ ' )6י ־יו -״(< <• ״n r 7 , ,, ודק בזכות ניצול pmבליל שבת בלימוד התודה נזכה שתהיה השבת
פניו במהרה בימינו. A'~h 4״ y־•״,
עבורינו בנדר מנוחה שלימה שהקב׳׳ה רוצה בה ,ונזכה לעלות ולהתרומם
(מתוך דברים שנאמרו במעמדי ׳הקבלת פני רבותינו׳ ’ ,to/fu? M׳ ברוממותו של השבת ,ולחבר את רוממות התורה עם רוממות השבת.
בלונדון הבירה ובצרפת -במסגרת מסע רבינו הכרח למען התודה ולומדיה ולמען קדושת השבת
שליט״א עבור קרן עולם התורה -חשוון תשפ״ז)
דוד כהן
yt היבאלכסנדרכייר יו״ל ע״י מערכת ׳מראה כהן׳ שע״י ׳תורה ריליה /מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט׳׳א
הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל mc038009090@gmail.comמי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל
הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל
^כדיב-דיש“מו ^אל ילייבי ז״לל
הרב דוד ב״ר להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ״ל
ויצא משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה
בית אלוקים ושער השמים
הנה בעת שיעקב אבינו הקיץ משנתו בהר המוריה כתוב (כ״ח ,ט״ז י״ז) שאמר ׳אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי .וירא ויאמר אין זה כי אם בית
אלוקים וזה שער השמים׳ .וכתב רש״י ,שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה .ומבואר שיעקב אבינו לא ידע שהמקום הוא מקום קדוש.
והנה בפסחים דף פ״ח איתא אברהם קראו הר ,יצחק קראו שדה ,יעקב קראו בית ,ולכן הכתוב בישעיה (ב׳ ,גי) קורא למקדש ׳בית אלוקי יעקב׳ ,דיעקב
הוא שקראו בית .ומבואר דרק יעקב אבינו הוא דחידש ענין זה שהמקום הוא בית .והענין שנקרא בית ,כתב רש״י שם ׳שקראו בית מקום מיושבי.
וביאור הדבר שהוא מקום מיושב היינו שהוא מקום קבוע להשראת השכינה ,ושם הוא מקום החיבור של קודשא בריך הוא וישראל ,ודבר זה נתחדש
אצל יעקב אבינו שקראו בית .והנה מה שיעקב קראו בית נלמד מהכתוב ׳ויקרא את שם המקום ההוא בית אל׳ ,וזה הרי היה אחר מעשה זה שישן שם
וה׳ נצב עליו ,וכשהקיץ קראו בית אל ,ונמצא דכל מה שהמקום נקרא בית ,זה רק לאחר שהקיץ משנתו ,אבל קודם לכן לא היה נקרא המקום הזה בית.
מעתה נראה לומר ,דכל מה דהמקום הוא ׳מקום קדוש׳ ,הוא רק מחמת שהוא בית אלוקים ,והוא מקום קבוע להשראת השכינה ,דבזה שהוא מקום
מיושב וקבוע להשראת השכינה ,נעשה המקום למקום קדוש ,וזהו עצם הקדושה ,שהוא מקום שיש בו השראת השכינה ,ובזה הוא ׳בית אלוקים׳.
אשר לפי זה יש לבאר ,דמה שאמר יעקב ׳ואנוכי לא ידעתי׳ ,הוא על ענין זה שהוא בית ,שזהו מקום קבוע להשראת השכינה ,וכמו שאמר ׳אין זה כי
אם בית אלוקים׳ ,דרק עכשיו נודע לו שהוא בית אלוקים והוא מקום קבוע להשראת השכינה ,ולא רק מקום תפילה ,ומיד קראו בית ,דעד עכשיו לא
ידע שמקום זה הוא בגדר ׳בית׳ ,וכיון שהוא מקום קדוש ,ממילא יש בו קדושת מקום ,וזהו שאמר שאילו ידע לא היה ישן ,שלא ידע שהוא מקום קדוש.
וראשו מגיע השמימה -ריח הקרבנות
באבות פ״ה תנן אחד מעשרה נסים שנעשו בבית המקדש הוא ׳ולא נצחה הרוח את עמוד העשן׳ ,וביומא דף כ״א איתא ׳ועשן המערכה אפילו כל
הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו ,אין מזיזות אותו ממקומו׳ .וצריך להבין מהו הענין המיוחד שלא יהיו הרוחות נוצחות ומזיזות את עשן הקרבנות.
ונראה לבאר דהנה בבעל הטורים כתב ׳וראשו מגיע השמימה ,רמז לריח הקרבנות שעולה לשמים׳ ,ומבואר דריח הקרבנות עולה הוא לשמים ,ולפי זה
יש לבאר דזהו ענין העשן המיתמר ועולה כלפי מעלה ,שבזה מתקיים שהעשן וריח הקרבנות עולים לשמים.
וזהו הענין המיוחד שלא יהיו הרוחות מזיזות אותו ונוצחות אותו ,שאין הרוחות מונעות את ריח הקרבנות ועשן המערכה להיות עולים לשמים.
'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'
כתוב (ל׳ ,א׳) ׳ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב וגו׳ ,ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי׳ .וכתב רש״י ,מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת.
וצריך ביאור למה דוקא כאן בתביעת רחל נאמר דבר זה דמי שאין לו בנים חשוב כמת.
ויש לבאר בזה ,דבאמת כיון שאשה אינה מצווה על פריה ורביה ,א״כ למה תבעה רחל מיעקב ,׳הבה לי בנים׳ .ועל זה נתנה רחל טעם ,דאם אין מתה
אנוכי ,ר״ל דבלא בנים הרי היא חשובה כמת ,ומחמת טעם זה יש לה כח טענה לתבוע ׳הבה לי בנים׳ ,בשביל שלא תהא חשובה כמת .וכעין דמצינו
ביבמות דף ס״ה דאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה ,יכולה לתבוע גירושין מבעלה ,מפני שרוצה בנים ,ואע״פ שאשה אינה מצווה בפריה ורביה ,מ״מ
יכולה לתבוע גירושין ,דאטו מי לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה .ועל דרך זה ,טענה רחל דרוצה בנים דבלא זה חשובה כמת.
'לא תתן לי מאומה'
כתוב (ל׳ ל״א) ׳ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה וגו׳ .יש להתבונן מדוע לא רצה שכר קצוב כדרך השומרים
והרועים ,וביקש שכר באופן מחודש של נקודים וטלואים.
ויש לומר דיעקב לא רצה ליהנות מנתינתו של לבן מידי ,וגם מה שמגיע לו בתורת תשלום שכר על פעולתו ,לא רצה שלבן יתן לו .ומצינו כן שאברהם
אבינו אמר למלך סדום ׳אם מחוט ועד שרוך נעל ,ואם אקח מכל אשר לך׳ ,שלא רצה לקבל ממלך סדום שום דבר .וגם המתנות שקיבל על אודות שרה
ושאר מתנות ,לא רצה ליהנות מהם ,ונתנם לבני הפילגשים ,כמו שכתב רש״י לעיל שהמתנות שנתן לבני הפילגשים ,הם אותן המתנות שקיבל על
אודות שרה ושאר מתנות ,ונתנם לבני הפילגשים ,משום שלא רצה ליהנות מהם.
ויש לומר דזה היה טעמו שלא רצה ליהנות מנתינתו של לבן כלום ותלה שכרו ביד ה׳ ,שלא יהא שכרו תלוי ומסור בנתינתו של לבן כלל ,וממילא אין
בנתינה שום צד נתינה מלבן כלל ,וזהו שאמר יעקב ללבן ,׳לא תתן לי מאומה׳ ,ר״ל ששכרו ינתן לו בלא שום צד נתינה מלבן אלא יהא תלוי בידי שמים.
שבט לוי -חיל ה'
כתוב (כ״ט ,ל״ד) ׳על כן קרא שמו לוי׳ ,כתב רש״י בכולם כתיב ותקרא ,וזה כתוב בו קרא ,ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ,ששלח הקדוש ברוך
הוא גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ,ונתן לו כ״ד מתנות כהונה ,וע״ש שלוהו במתנות קראו לוי .ומבואר דנקרא שמו ע״י הקב״ה ולא ע״י אביו.
וצ״ב מפני מה לא ניתן ללוי שמו ע״י אביו ואמו ,כפי שהיה אצל שאר הבנים.
עוד צריך ביאור לשם מה היה צריך שיבא לוי לפני הקב״ה .עוד צ״ב מהו הענין שיהיה שמו נקרא ע״ש שזכה בכ״ד מתנות כהונה .גם צ״ב מה שאמרו
שליוהו במתנות ,איזה תורת לוויה יש במתנות ,ואיזה דבר המתנות מלווין.
ונראה לבאר בזה ,דהנה הרמב״ם בסוף הל׳ שמיטה כתב ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו ,מפני שהובדל לעבוד את ה׳ ולשרתו
ולהורות את דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים ,שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ,לפיכך הובדלו מדרכי העולם ,לא עורכין מלחמה
כשאר ישראל ,ולא נוחלין ,ולא זוכין לעצמן בכח גופן ,אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה׳ חלו ,והוא ברוך הוא זיכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.
ומבואר דשבט לוי חל בו תורת הבדלה ,שנעשה מובדל משאר ישראל ,בשביל לעבוד את ה׳ ולשרתו .מעתה יש לבאר דהענין שהובא לוי לפני הקב״ה
היה לשם הבדלה זו ,דבזה שבא לפני הקב״ה ,בזה חלה ההבדלה ,ועל ידי שהובא לפני הקב״ה נעשה מובדל לעבודת ה׳ ושירותו.
ויש לומר דכיון שהובדל להיות עובד ומשרת ה׳ ,לכן אין שמו מסור ביד אביו ואמו לקרותו[ .והרי מצינו בפר׳ וזאת הברכה דנאמר על לוי ׳האומר
לאביו ולאמו לא ראיתיו׳ .וכן מצינו ענין פרידה ממשפחה אצל אלישע שבעת שנתייחד להיות נביא הלך להיפרד מאביו ואמו והיינו שהובדל מהם].
ולפי זה יש לבאר למה נקרא שמו על שם זכייתו בכ״ד מתנות כהונה ,דהרי הזכיה בכ״ד מתנות כהונה ,אינה זכיה בעלמא ,אלא היא זכיה מכח מה
שהובדלו הלויים לעבוד את ה׳ ולשרתו ,וכמו שכתב הרמב״ם בסוף דבריו ,שאין הלווים זוכין בכח גופן ,אלא הקב״ה זוכה להם ,והכ״ד מתנות כהונה,
הם הם מהדברים שזכה להם הקב״ה ,ונמצא דהכ״ד מתנות כהונה ,אינם שכר בעלמא ,אלא הם מעצם הענין שהובדלו ,דבכלל ההבדלה הוא הענין
שאינם זוכים לעצמם ,אלא הקב״ה זכה להם ,ועל כן מיד כשהבדילו ,זיכה לו כ״ד מתנות כהונה לפרנסתו.
אשר לפי זה נמצא דהכ״ד מתנות כהונה ,הם תולדה מההבדלה ,דבתולדה ממה שהובדלו הלווים ,היה צריך לזכות להם כ״ד מתנות כהונה ,וא״כ מבואר
היטב דהכ״ד מתנות כהונה נחשבים לויה ,דהם נלוין למי שהובדל ,דמכיון שהובדל ,צריך ללוותו במתנות.
לב עמלי התורה ' -ארון' תורה ש ב ע” פ
מתוך משא מיוחד במעמד ’יקרא דאורייתא - ,סיום סדרי נשים נזיקין בישיבה הגדולה ’חיי משה,
ברמב״ם כתוב ׳מצוה לייחד לס״ת מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי ,דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר׳ וכו׳ ,מבואר שיש גדר מיוחד של
׳מקום׳ לתורה ,וזה נלמד מהארון שהיה ללוחות הברית בקודש הקדשים ,שגם ס״ת נחשב כמו הלוחות ,וכמו שהרמב״ם מבאר ש׳דברים שבלוחות
הברית הן הן שבכל ספר וספר׳ ,ולכן הדין ארון שיש בלוחות מחייב גם ארון לכל ס״ת ,והביאור הוא שכמו שלאדם יש ׳מקום׳ ,כך גם לתורה צריך
׳מקום׳ מיוחד ,מי שאינו בדרגה כלל אין לו ׳מקום׳ ,הוא ׳איש שדה׳ ,אבל לדברים חשובים קובעים מקום בפני עצמו .אמנם לא רק לתורה שבכתב יש
המקום של תורה שבע״פ ־ ובכן ,ה׳לב׳ של כל אחד מקום מיוחד לעצמו ,אלא גם לתורה שבעל פה ,היכן
הפסוק ’כתבם על לוח ליבן־ /זה המקום של הלוחות \ שלומד ועמל בתורה זה מקום הלוחות שבע”פ ,וכלשון
וכמבואר בגמי במכות ’כמה טפשאי הבי אינשי דקיימי הללו ,כל תלמיד חכם שעמל בתורה הוא כמו ס״ת,
Pה׳ארון׳ של התורה’ הזו .יבן תורה׳ הוא לא ’ איש שדה׳ מקמיה ס”ת ולא מקמיה גברא רבה ,ו ה ל ב שלו היא
לא י יציב בית ולא צייכיב בית ,כלל ישראל ועמלי כמו עשיו הרשע ותלמידיו וצאצאיו ,הב’ אנשי שדה; הב
’ .Vבית המדרש ,לא בתורת היכ״ת בעלמא ,אלא שזה עצב התורה יש להב ענין מיוחד של’ביתי ,היבית׳ שלהב הוא
המקום שלהם ,לשם אנו שייכים ,זה העולם שלנו ,זה כל המציאות והקיום שלנו ,אנחנו 'יושבי בית המדרש' ,לא מתעניינים בנעשה בחוץ /אנו לא שייכים לשם,
זה הצורה של כלל ישראל וזה הצורה של תורה ,אנחנו מובדלים ומוקפים ב'מחיצות' של ה'בית' כדי לחלק ולהבדיל ולהפריד בין ה'רשויות' הללו ,יש לנו מקום
מתוחם וחתוך ומחולק לעצמו ,זה ה'מחיצות' של 'בית המדרש' ,מחיצות שעשויות כלפי פנים ,לגדור את המקום ולהפריד אותו מכל סביבותיו ,מסביב יש 'שדה'
-מקומות פרוצים ופגומים ,עם 'אנשי שדה' ,אנשים שפגמו את הצלם אלוקים שלהם ,אנשים ששייכים ל'שדה' ולכל הכלול בזה .ומכך עלינו להבין שכל שינוי,
פתיחת חלון ,או אפילו סדק קטן וצר ,ב'מחיצות' של 'תורה' זה כבר מכניס רוח זרה מה'חוץ' ,רוח של 'שדה' ,כל חסרון במחיצות פוגם בחפצא של ה'בית' המוגן
במחיצות המחלקות אותו מהמקום שב'חוץ' ,כמו שארון של ס”ת שיש בו פרצה כבר חסר בשם ארון שבו ,זה לא קיום של 'ארון' הנצרך לס”ת ,כך גם כל פרצה
במחיצות של בית המדרש זה חיבור בדרגה כלשהי עם ה'שדה' שבחוץ ,לכן כל אחד שיוצא מחוץ למחיצות האלו יתבונן בעצמו להיכן הוא יוצא? למקום שיש
בו 'חיות השדה' ,זה לא 'מקום ישוב' ,א”א לגור שם וא”א להיות שם ,אין שם 'בני אדם' ,המקום של בן ישיבה ובן תורה לא יכול להיות ברחוב ,ואכן תלמידי
חכמים אמיתיים אינם רוצים בכלל לצאת מחוץ לכותלי ביהמ”ד ,זה קשה להם ,המקום הטבעי והמוגן שלהם זה בבית מדרש ,אין מה לחפש ב'חוץ' ,אנחנו
רוצים להישאר בדרגת 'אדם' שיש לו 'בית' ,כל אחד שיוצא החוצה מרגיש את הריקנות מקצה אל קצה ,וצריך ליזהר משייכות אפילו כלשהי ל'רחוב' ול'שדה',
כל מעשה דיבור ואפילו מחשבה שאין מקורו טהור מה'בית מדרש' זה כבר שייכות וחיבור ל'שדה' השייכת לגוים ולסט”א ,אין לנו שום שייכות לכל זה .בענין
הזה כמובן יש הרבה מדריגות ,כל אחד יתחזק לפי יכולתו להתגבר בשייכות שלנו ל'יושב אוהלים' של יעקב אבינו ,נמשיך בדרך שהאבות כוננו.
־ •־־'•- ״
“יי■ יי■י■ *« ■»«»*■»%י»יי•
י יי »י *י ו ^ w י aי * — mי *׳ י «.
( = 1י י -י יי י ■4 י
ויצא
wי> %י *5י«׳׳ S
יי גליון | 303תשפ״ז
y <y
^ 1
a ־■ ־ * “,ttiii־ *•־ * >lft - • ML '
f ־ ־"
פניני
הפן *עזה
יצחק שייכת להענשת האויבים ,ולא ל שפע הטוב בחייו ,מאחר שעוד
בהיותו בעולם הזה ,כבר היה נחשב כמי שאינו ,כמש''כ רש"י.
וישכב במקום ההוא (כח יא)
ביאור עניין קיפול הארץ תחתיו ורמז לכיבוש בנ״י וסימן
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז לדורות על התפשטות א״י לבנ״י
שם העיר לראשנה (כח יט) וברשייי כתב 'שנתקפלה כל ארץ ישראל תחתיו' וכו' ,ואולי אפשר לומר
שגם בא''י שלטה הבחינה של 'עלי יניח צדיק ראשו' ,שהיתה באבני
יסוד עמוק בהנהגתו של יעקב כלפי עוה״ז המתבטא
המקום ,וזהו שנתקפלה כולה תחתיו ,והתפשטותה לדורות מאותו הינו
בקריאת השם המשך מאותו קיפול שתחת ראשו של הצדיק ,התלויה בצדקתם של
לכאורה צריך ביאור מה טעם החלפת השמות ע"י יעקב אבינו ,ומה הדורות ,שככל שמצדיקים מעשיהם ,באה הארץ תחתיהם ,וזהו שאמרו
באה התורה להדגיש בזה ,ונראה לבאר את החלפת השמות של יעקב 'ארץ הצבי' ,כתיב בה ,שאם מתקפלת כולה כדי שינוח הצדיק בכולה,
אבינו כאן בדרך רמז ,דהנה אי' בזוהייק (תרומה דף קנא) שיש מקום כן מתפשטת לצורך משכן רגלי הצדיקים ,ולפי רוב הקהל הם
בעולם שלא שולט בו מלאה"מ וכו' ,וא''כ מדוע לא נבנה ביהמייק שם, מתברכים.
ואמרו בתירוץ השני ,דההוא אתר יהיב חיי בהאי עלמא וביהמייק וזהו מרומז בדברי רשייי כאן 'שהקב״ה רמז לו שתהא נוחה להכבש ביד
בהיפוכא ,מתמן בגין דאית חולקא לישראל בהדיא עלמא ,ולא ובעלמא בניו' ,דהיינו ע''י מעשיהם הטובים של בניו תתמתח הארץ שקופלה
דאתי[ ,וזייל הזוהייק" :ואי תימא ,אי הכי דבההוא אתר שריין חיים, תחת ראשו של הצדיק.
ויש להוסיף ,על מהות ההתפשטות הזו ד'ארץ הצבי' ,עפ''י דמצינו
אמאי לא אתבני תמן בי מקדשא ,למיהב חיין ליתבהא ,אלא הכא בהאי
בחז''ל גבי ארון ש'מקומו' אינו מן המנין ,ומחוצה לו מצינו 'עומדים
אתר אתקיים בגין את חד דשריא עליה ,בבי מקדשא כל אתוון כלהו
צפופים ומשתחוים רווחים' ,שגם זוהי בחינה של מקום ה'השתחואה'
שארן ביה ,ובהו אתברי איהו בלחודוי כגוונא דכל עלמא].
אינו מן המנין ,שזכו גם בחוץ לבחינת הארון ,כמו שאמרו להם ראו
ועוד מצינו בזוהר בכמה מקומות ,שעצם לוז לא בטלה אפילו בקבר, חיבתכם ע"י 'גילוי הארון' ,וכרובים מעורים זב''ז .וה"נ בזעיר אנפין 'כל
ונמצא שמקום זה שלא שולט בו 'מלאה"מ' הוא כולו בחינת לוז ,והוא א"י' שמקום ישראל ב'כל הארץ' אינו מן המנין ,אם זכו במעשיהם,
ביטוי לשלטון ולקיום בעוהייז ,ומאידך ביהמייק הוא קיום לעוהייב, וזוהי ההתפשטות המתבטאת בארץ הצבי שמתמתחת כעור הצבי.
ואפשר שזה רמוז פה ,שהחליף יעקב את שכרו בעוהייז ,לשכר
אלה-י אברהם אביך ואל-הי יצחק (כח יג)
של עוהייב ,וזהו 'ויקרא את שם המקום בית א-ל' ,שהוא ביטוי
למקום המקדש כמשייכ 'אין זה כי אם בית ביאור מדוע מייחד הקב״ה שמו על
אלוקים' ,תחת ה'קיום' של בחינת לוז שהוא יצחק ,ומדוע זכותו שמורה כנגד
שם העיר לראשונה. שונאי ישראל דווקא
ותעמד מלךת (כט לה) ,שפה וברש''י כתב ,שנתייחד כאן שמו על יצחק
בחייו מה שלא מצינו בצדיקים אחרים ,משום
ביאור נפלא מדוע דווקא כעת עמדה לנאמנים שכהו עיניו ופסק ממנו היצהייר ,ואפשר לרמז
מלדת ודיוק חשבון שמים בזה פניני משא וסתן עם ר ב עו
לדברי רש''י הללו ,עפ''י מאי דאיתא בזוה''ק
מבואר בקרא ,שלאה פסקה ללדת אחרי מארח שהטעה את אורחו (שמיני) בכוונת 'זכור רחמיך ה' וחסדיך',
ארבעה שבטים ,ומכאן ואילך הוצרכה לזכות ש'רחמיך' הוא זכותיה דיעקב וחסדיך זו זכות
חדשה כמבואר בהמשך הפרשה ,שאמרה
שיש לו יום הולדת
הבאנו בעבר קמיה רבינו ,מעשה שאירע דאברהם ,ומקשה שם הזוהר מדוע לא
בלידת יששכר 'נתן אלוקים שכרי אשר נתתי מזכירים זכות יצחק ,ותירץ הזוהר שזכותו
כאן פעיהייק טבריא ,באדם אחד שיש לו
שפחתי לאישי'. שמורה לעשות מלחמה באויבי ישראל ,וענין
והביאור בזה פשוט ,שהרי כל כוח לידתה ידיד קרוב מחשובי אברכי הכוללים
בטבריא ,והזמינו לעשות עמו את השבייק הזכות של 'רחמיך וחסדיך' דאברהם ויעקב,
התחיל מחמת שהיתה שנואה כמבואר נסמך שם בזוהר לצדיקים שמגינים על העולם
בפרשה ,וכדי למנוע שנאתה בעינן היכר בצוותא חדתא בביתו.
בפטירתם ,ומתפרש שמכיון שהם שייכים
ברור שהיא עדיפא על שאר נשי יעקב ,והלא ואותו אברך ,הינו מה שמוגדר בפי העולם
לעולם ,לכן ה שפע שבא להם למעלה לפי
כבר מבואר ברשייי כאן שידעו לכתחילה ''כבד'' ,ולא מתרצה במהרה לשבות
מדרגתם יורד לטובה בעולם התחתון ,ולפי זה
שישא יעקב ד' נשים ,א''כ בחשבון נמצא שבתות אצל ידידים ובמקומות מחוץ
מובן ,דמי שלא שייך כ"כ למציאות העולם,
שהחלק הראוי לכייא מד הנשים ,הוא שלושה, לביתו ,ע''כ הגה אותו עסקן נכבד רעיון
אין כ"כ סיבה ש ה שפע שזוכה לו י שפיע
ואז בצירוף כולן יש שתים עשרה כמנין המשך כעמוד הבא ◄ לטובה בעולם ,ואפשר שזהו החילוק שזכות
הדברים נכתבו ונערכו על דעת העורכים בלבד .להערות ,תרומו ת והנצחות,
ולקבלת הגליון בדוא״ל ניתן לפנות לטלפון 0 5 2 - 7 6 6 - 0 9 7 5 :או sc0527660975@gmail.com
שפתי כהן ויצא ב
(המובא בבאהייט סימן קלייב) לגבי 'קדושא דסדרא' שנאמרת בציבור השבטים ,ועייי זה שילדה ארבעה ,מוכח שהיא עדיפא מכולם ,וזו סיבה
חוץ מפסוקי התרגום ,שנאמרים דוקא ביחיד ,וסימן לדבר 'שנים מקרא להפסיק שנאתה ,ולכן דווקא אחרי לידת הרביעי 'עמדה מלדת' ,שפסק
ואחד תרגום' ,דהיינו מקרא הוא בשנים לשון ציבור ורבים ,ותרגום אחד כאן הכוח של 'וירא ה' כי שנואה לאה' ,מחמת שכבר עדיפה על פני
דהיינו ביחיד ,ע''כ .וחזינן שתרגום היא בחינה של יחיד ,דוקא בלא האחרות ,והוצרכה לסיבה חדשה של 'נתתי שפחתי לאישי' וכר.
צירוף לאחרים ,וזה איפה החילוק בין הצדיק שקראו בלשון הקודש,
מחמת שהוא מסמל את הרבנים והציבור ,ואילו הרשע ,קראו בלשון ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד
תרגום כמבואר ,וכן מצינו בר שע דכתיב ביה 'לתאוה יבקש נפרד' ,שלא (לא מז)
מתחבר עם אחרים.
החילוק המהותי בין לשון התרגום ללה״ק
חזינן בלשון הכתוב חילוק בין יעקב ללבן ,שיעקב קראו בלה"ק ,ואילו
'לבן' קראו בלשון תרגום ,ואפשר לרמז שזה שייך במאי דאיתא בזוה״ק
רבינו מ ת רג ש מ מיד ת ׳נו ש א ב עו ל ש ל מרן ה מ שגי ח הגה׳׳צ ר״ד סג ל שלי ט״ א
II
שח מקורבו של רבינו הרמ״ש שליט״א ,שבאחת מן הפעמים לאחר שהמשגיח מרן הגה״צ רבי דן סגל שליט״א שמע על כך שרבינו
מתייסר בייסוריו ,ביקש לשוחח טלפונית
עם רבינו ,ואכן חייג לרמ''ש הנ''ל ושוחח עם
רבינו ,ובירכו בחמימות ,אמנם לא עברו כמה
רגעים ,ושוב פעם חייג לרמ''ש ,וביקשו
זע ת
לומר לרבינו שעתה יברך ברכת אשר יצר חכמה למוסד
בכוונה ,לרפואת רבינו ,ורבינו יענה אמן ,ואכן התחיל לברך
את הברכה בבכיות וזעקות איומות ונוראות [א.ה .ברי לן
שגם מי ששומע את ההקלטה של השיחה ,מתעורר לתשובה
לאלתר] .ורבינו היה נרגש מאוד מה'נושא בעול' של 'המשגיח
של הדור' ,וכשדודו שרבינו מחשיבו לרבו המובהק הלא הוא
הגרא''י קוק שליט''א ראש ישיבת מאור התלמוד התקשר
בכדי להתעניין בשלומו ,אמר לו רבינו בענוותנותו ,על
המידת החסד העצומה של הגה''צ רבי דן שליט''א[ ,א.ה.
במאמר המוסגר שח לנו יהודי נכבד ,שלפני כשנה ביקש את
ברכתו של רבי דן שליט''א ,וענה לו רבי דן בזה''ל :אני יודע
מה קורה בארץ ,מה קורה בשמים יש יהודי אחד שאני מכיר
בטבריה קוראים אות הרב דב קוק והוא יודע מה קורה
בשמים],
רבינו עם דודו ראש הישיבה הגרא״י שליט״א ובן דודו הגרב״צ שליט״א רבינו ע ל 'בירורים' ב שידוכי ם
עוד שח הרמ''ש שליט''א יהודי יקר בר אוריין מאיזור הדרום ,בא לפני רבינו ושאלתו בפיו מאחר והציעו לבתו שתחי' בחור מופלג בתורה וירא''ש,
אמנם תוך כדי הפגישות סח הבחור הלז לפי תומו שהוא צופה בסרטים[ ,כמובן לא בכגון אלו שאיסורם מדאורייתא ,ויש בהם מג' עבירות חמורות],
ואמר רבינו לענ''ד צריך להוריד את השידוך לאלתר ,והוסיף אבי הבת להקשות והלא אמרו לי בבירור שהבחור הזה הוא 'שפיץ' ועוד לומד חברותא
עם ראש הישיבה מידי שבוע באופן קבוע ,ענה רבינו במרירות 'שבעתי' גם שבעתי מפירגונים על בחורים שהתבררו כלא נכונים ה''י.
והוסיף רבינו בענוותנותו ,גם אני לפי תומי בעבר סמכתי על אינפורמציה שאומרים על בחורים בשידוכים ,עד שבחור אחד סיפר לי מה הוא אמר
עליי כשביררו עליי בשידוכים ,ומאז איני מאמין למילה ולחצי מילה.
דבר צדדי ,ואנו יודעים שנתן המתנה מחמת סיבה אחרת ,שאינו קיימת ,בכל
זאת אי''ז מעכב בחלות המתנה.
שפה לנאמנים -המשך
ולא דמי לגילוי דעת כגון שמוכר קרקע בכדי לעלות לאיי ,וכו'( ,קידושין מ"ט
במוחו ,להודיע כי חוגג הוא בשבת 'יום הולדת' ,ולשם כך מזמין את
ע"ב) ,משום דשם מטרת כל המכירה היא כדי להגיע לדבר אחר דהיינו לעלות
אותו אברך לחוג עמו בצוותא בשב''ק.
לארץ ישראל ,ולא מכירה לשם מכירה ,ולכן כשהרצון אינו מתקיים ,בטלה
ואכן נעתר אותו אברך יקר להזמנה הנכבדה ,ולשם נימוס כנהוג הביא
גם המכירה ,וע"ז אין צורך אפי' לתנאי ,משא"כ כאן שמתכוין לשם נתינה,
אתו מתנה מכובדת למארח ,לכבוד יום ההולדת ,אמנם כשהגיע זמן
רק מחמת סיבה אחרת ,ועל כן אם לא עשה ממש תנאי כדיני תנאים ,לא
סעודת ליל שבת ,הבין מיד האברך ,שאין כאן יום הולדת ולא מיניה ולא
בטלה המתנה.
מקצתיה ,אלא מארחו הנכבד חמד לו לצון בכדי להערים עליו שיבוא
ועוד הוסיף רבינו דלא דמי ,לעושה עצמו כעני ומבקש צדקה ,שאם אינו עני
אליו לשבת .ולאלתר נתעוררה השאלה למי שייכת המתנה ,שהרי האורח
באמת חייב להחזיר ,כיוון דעני הוא 'חפצא של מצווה' ,כמו 'תפילין' ,ומשום
הביא את המתנה ליום ההולדת ,ומכיון שנתברר שאין לו כלל יום הולדת,
הכי אם נתברר למעשה שאין כאן מצווה ,דהרי לאו אביון הוא ,בטלה הנתינה,
הרי שכל המתנה בטעות ניתנה.
דשינה המציאות לגמרי כיוון דכל הנתינה היתה ל'חפצא דמצווה של עני',
ודן רבינו ,דבאמת על אף דהיה מקום לומר ,במבט ראשון ,כי הדין עם
וברגע שאין כאן את אותה חפצא דמצווה בטלה לאלתר כל הנתינה .משא"כ
האורח ,דנתן מתנה בטעות ,אבל לדינא נראה שהמתנה הויא מתנה
אם רק פרט צדדי בדעתו השתנה ,בכה''ג לא מתבטלת הנתינה.
גמורה ,ושייכת למארח שקיבלה ,שהרי לא היה חייב להאמין ,למעשייה
והביא רבינו ראיה מסוגיא ד'אסמכתא' ,במחלוקת רש"י ותוס'( ,סנהדרין כיד
זו ,והוא שהטעה את עצמו ,ובכל כי האי גוונא ,לא אמרינן לאו אדעתיה,
ע"א) האם משחק בקוביא הוי גזל דאורייתא ,או דרבנן ,דאי הוי רק מדרבנן,
שהרי הנותן התכווין לתת לו ,והוי רק טעות 'טכנית' ,בפרטי סיבת
פשוט נימא דהכא בטעות לגבי יום ההולדת המתנה קיימת ,דהתם ודאי אינו
הנתינה ,ובזה אין המתנה בטלה ,ואינו דומה לתליוהו וזבין ,דשם מיירי
רוצה כלל בנתינה ,ואעפ''כ אי''ז מקרי גזל דאורייתא ,ואפי' לשיטות דסברי
שאינו רוצה כלל לתת לו ,אבל כשרוצה ,מאיזה סיבה שהיא לתת לו ,כל
שהוא מדאורייתא ,דווקא התם שתובע הכסף שלא כדין ,אבל כשנותן מדעתו,
טעות בסיבת הדבר ,הוי דבר צדדי ולא בעצם הנתינה.
ורק שישנה טעות בסיבת הנתינה למתנה ,אין סברה שיהא בטל ,ולכן פסק
וכמו שמצינו בנותן מתנה על תנאי ,ונתברר שאין התנאי קיים ,מכל
רבינו להלכה שהמתנה קיימת ושייכת למארח.
סיבה שהיא ,המתנה אינה בטלה ,וכבר ביארו הראשונים ,דאע"פ
דלכאורה איכא גילוי דעת שאינו רוצה במתנה ,אינה בטלה ,דהוי דבר
צדדי ,ואי''ז מעכב במתנה עצמה ,והיה הכא דהמתנה אינה בטעות ,רק
העלוך יוצא כחסות ש״ס הדרך להכנה ,לשינו! ולחזרה -כלשוך קלה וכהירה!
ועכשיו ,מכצע מיוחד לקוראי העלוך! ולזכות רפואת הרב שליט״א, 6
סדר קדשים 22 -חוכרות כמהדורת כיס ,כמחיר מיוחד של 99עז כלכד! פחות ממחיר העלות!
להזמנות052-768-4241 :
־>o cד
משנת הפרשה
—o —0 הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה
מתורת רבינו ראש הישיבה
הגאון רבי אי ת מר גרבוז שליט״א
ניסוך היין של תמיד דערב שבת בליל שבת
שיהיה בזמן של הקטרת האברים ופדרים. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם
מראשתיו וישכב במקום ההוא (כח ,יא).
אמנם ילה״ע בזה ,דהרי בפשוטו אף לשיטת השו״ע שיש ענין
להקדים את תפילת מעריב בליל שבת ,מ׳’מ נראה פשוט דמודה ופירש״י’ ,ויפגע ,כמו ’ ופגע ביריחו’ (יהושע פט״ז פס’ ז׳) ’ ופגע
דאי״ז עיקר הזמן של תפילת ערבית בליל שבת ,ועיקר הזמן הוא בדבשת’ (שם פי״ט פס’ י״א) ,ורבותינו פירשו לשון תפילה ,כמו ’ואל
לאחר שתחשך ,ורק דיש מעלה להקדים קודם הזמן ,ואי נימא תפגע בי’ (ירמיה פ״ז פס’ ט״ז) ,ולמדנו שתקן תפילת ערבית’.
כטעמו של המג״א דהטעם להקדים הוא משום זמן הקטרת האברים ומקורו של רש״י הוא מדברי הגמ’ (ברכות כ״ו ב’ ) שנחלקו שם
והפדרים של ערב שבת ,א׳’כ היה צריך להיות דעיקר הזמן של אמוראי כנגד מי נתקנו התפילות ,דרבי יוסי ברבי חנינא ס״ל
המעריב של ליל שבת יהיה מבעוד יום ,ומ״ט עיקר זמנה הוא רק דתפילות אבות תקנום ורבי יהושע בן לוי ס״ל דתפילות כנגד
משתחשך. תמידין תיקנום ,ומייתינן ראיה לרבי יוסי ברבי חנינא מדתניא
’אברהם תקן תפילת שחרית שנאמר ’וישכם אברהם בבקר אל
ועוד ילה״ק בזה ,שהרי בדברי הרמב״ם (תפילה פ״ג ה״ז יעוי’ בכס׳׳מ
המקום אשר עמד שם’ (לעיל פי״ט פס’ כ״ז) ואין עמידה אלא תפילה
שם) מבואר דס״ל דהא דאפשר להקדים תפילת מעריב של ליל
שנאמר ’ ויעמד פינחס ויפלל’ (תהילים פק״ו פס’ ל’) ,יצחק תקן
שבת בערב שבת קודם השקיעה הוא רק מפני הדחק או כשיש
*V Jתפלת המנחה שנאמר ’ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב’ (לעיל
לאדם צורך שעה להקדים את התפילה ,ואין זה דין מיוחד בליל 0 o
יי ף פכ״ג פס’ ס״ג) ואין שיחה אלא תפילה שנאמר ’ תפלה לעני כי יעטף
שבת אלא ה״ה בשאר ימות החול ואף במוצאי שבת יכול להקדים
ולפני ה’ ישפוך שיחו’ (תהילים פק״ב פס’ א’) ,יעקב תקן תפלת
להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום ,ולשיטתו ישאר קשה קושיית
ערבית שנאמר ’ ויפגע במקום וילן שם’ ואין פגיעה אלא תפלה
המג״א דכנגד מה נתקנה תפילת מעריב בליל שבת.
שנאמר ’ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה
ומצינו בדברי האחרונים עוד תירוצים על קושיית המג״א ,דיש ותפלה ואל תפגע בי’’.
מהאחרונים שתירצו דהא דמתפללין ערבית בליל שבת הוא כנגד ומבואר בגמ’ שם דאף ריב״ח דס״ל דאבות תקנום מודה דאסמכינהו
הקטרת האיברים ופדרים שכבר משלה בהן האור שנעשו בזה לחמו רבנן אקרבנות ,והיינו דאף שיעקב תיקן תפילת מעריב מ׳’מ הסמיכו
של מזבח ושרי להקטירם אף בשבת וכמבו’ בגמ’ (יומא מ״ו א’ חז״ל תפילה זו כנגד הקרבנות ,ומבואר בגמ’ שם דתפילת ערבית אין
עיי״ש) ,ומשו״ה שפיר מתפללין ערבית אף לאחר שחשכה. לה קבע ואפשר להתפלל מעריב כל הלילה כיון דנתקנה כנגד
ובדעת המג״א שלא תירץ כן י״ל בפשיטות דנקט דהא דמקטירין האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב שקרבים והולכים כל
אברים ופדרים שמשלה בהן האור אי״ז מדיני הקטרת התמיד ,שהרי הלילה ,ופרש״י שם’ ,אברים ,של עולות ,ופדרים ,של שאר קרבנות
הקטרתו אינה דוחה את השבת ,אלא הוא מדין משילת האור שעי״ז שנזרק דמן קודם שקיעת החמה ,קרבין כל הלילה וכנגדן תקנו
נעשו האברים לחמו של מזבח ודינם שימשיכו להקטיר אותם עד תפילת ערבית’.
שישרפו לגמרי ,ומשו״ה שרי להקטירם אפילו בשבת ,וא׳’כ לא שייך ובמגן אברהם (סי’ רס״ז סק״א) דן להקשות ,דהרי קיי״ל דבשבת אין
לומר שמטעם זה תיקנו תפילת מעריב ,שהרי נתקנה כנגד אברי מקטירין אברים ופדרים של יום שישי שלא נתעכלו מבעוד יום,
התמיד ואברים אלו אינם קרבים מדין התמיד. וכדדרשינן (שבת כ״ד ב’ ) מדכתיב ’ עולת שבת בשבתו’ (במדבר פכ״ח
ובמור וקציעה (סי’ רס״ז) כתב יישוב נוסף על קושיית המג״א ,דהא פס’ י’) ולא עולת חול בשבת ,וכיון דתפילת מעריב נתקנה כנגד
דתפילת ערבית נתקנה כנגד האברים ופדרים שקרבים כל הלילה, האברים ופדרים שנשארו מתמיד של בין הערבים שמקטירין אותן
אין הכוונה כנגד הקרבת האברים ופדרים ,שהרי לא אמרו כנגד כל הלילה ,מפני מה תקנו חז״ל תפילת ערבית בליל שבת שאז אין
אברים ופדרים שנותנין על המזבח בלילה ,אלא כנגד אברים ופדרים הקטרת אברים ופדרים.
שמתעכלים והולכין כל הלילה ,שהרי תמיד נותנים את האברים על ״ ^ וכתב המג״א ליישב בזה ,דמה״ט מבואר בשו״ע (שם סעי’ ב’ )
האש כבר מבעוד יום דחביבה מצוה בשעתה ,ורק שנשרפין ונקטרין v, ^ דמקדימין להתפלל תפילת ערבית בליל שבת יותר משאר ימות
)p מעליהם כל הלילה ,וזה שייך אף בשבת ,וא׳’כ שפיר שייכא החול ,והיינו דכיון שזמן הקטרת האיברים ופדרים של (G
ץ;:־/ תקנת ערבית בליל שבת כנגד זה ,וכעי״ז כתב באו״ש (תפילה התמיד הוא רק מבעוד יום ולא משחשיכה ,משו״ה נוהגין
פ״י ה״ז) ביישוב קושית המג״א עיי״ש. להתפלל תפילת מעריב של ליל שבת קודם שחשיכה כדי
_ o cי ^ Cפ
mm. קvni,גליונות׳ k.ailvonot(©.am ail.com 053-3145900
.... ..מ״רכת■’D —IH III —
----------------------
־ C׳ ' 'v0 t o t ׳V־ '״> נ ־
| ס ן <©\ 5
ביום השבת ,וכתב דאפשר שאין בזה איסור ושמא רק אי סו^ ן \ Q /^Tובדעת המג״א שלא תירץ כן כתב הפרי מגדים (אשל
טילטול מוקצה מדרבנן[ ,ויעו״ש שדימה זה להא דדם נחשב מוקצהן אברהם שם סק״א) דס״ל דבתר נתינה למזבח אזלינן,
כדאיתא ביבמות דף ל״ג ב’ עיי״ש] ,אמנם בפשוטו לא שייך לאסוו^ והיינו דתקנת התפילה היא כנגד עבודת הכהנים ולא כנגד (0
בזה משום מוקצה כיון שהרי זה עומד להשתמשות בבית המקדש, הקרבנות שנקטרו מאליהן ,דכנגד זה לא שייך לתקן עבודת
וא״כ בפשוטו שרי לנסך יין של קרבן ערב שבת אף בליל שבת. \ התפילה ,וא״כ כיון שעבודת הכהנים לא שייכא בליל שבת ,משו״ה
ולפ״ז יש ליישב קושית המג״א ,דיתכן שמה שתיקנו חז״ל תפילת ליכא לתקוני תפילת מעריב בליל שבת.
מעריב בליל שבת הוא כנגד ניסוך היין של קרבן התמיד ,דכיון שאם והנה בין להתירוץ הראשון ובין להתירוץ המור וקציעה יש להעיר,
לא ניסך את היין מבעוד יום יכול לנסכו כל הלילה ,א״כ שפיר שייך דהרי לאחר שמשלה האור באיברים אפשר להקטירם אף למחרת
לתקן תפילת מעריב כנגד זה וכמשנ״ת מדברי המג״א דחז״ל תיקנו וכן הא דקריבים מאליהם כל הלילה הוא אף למחרת ,ואם תפילת
זמני התפילות אף כנגד נסכי התמיד [ואף שלשון הגמ’ שתיקנו מעריב נתקנה כנגד זה ,אמאי זמן התפילה הוא רק בלילה ולא
מעריב כנגד הקטרת האיברים ופדרים ,י״ל דהיינו כלפי תפילת למחרת והרי אין דין שהקרבה זו תהיה דוקא בלילה.
מעריב של כל ימי השבוע ,אבל לתפילת מעריב דליל שבת לא סגי וצ״ל בזה ,ויסוד הדברים מבואר בדברי האו״ש (פ״י מתפילה ה״ז ד״ה
בזה אלא תקנום כנגד ניסוך היין של התמיד]. והנה ,וכמו שביאר בדבריו במשנת חיים זבחים סי’ נ״א יעו״ש) ,דהנה
בכל הקרבנות קיי״ל דזריזין מקדימין למצוות וחביבה מצוה
ובדעת המג״א שלא תירץ כן י״ל דנקט שלא תיקנו חז״ל זמני
בשעתה ולכן צריך להקדים הקרבתן בו ביום ,ואף באופן שאפשר
התפילות רק כנגד הקטרת הקרבנות ונסכיהם ולא כנגד שפיכה
להקטירן בלילה או למחר אם לא יפסלו ,מ״מ אי״ז עיקר זמנם,
וזילוף לשיתין ומשו״ה שפיר הוקשה לו מ״ט תיקנו תפילת ערבית
ומשא״כ בתמיד של בין הערביים ,בזה נתחדש דזמן הקרבתו הוא
בליל שבת.
עד סוף הלילה ,וזהו עיקר זמן הקרבן ,ואף באופן שיהא כשר
וכשהצעתי דברים אלו קמיה מו״ח הגאון זצ״ל לפני רבות בשנים, להקטירו לאחר מכן וכגון במשלה בו האור וכה״ג ,מ״מ אי״ז עיקר
אמר ע״ז דיל״ד שנסכי היין של חול יהיו אסורים בניסוך בשבת זמנו אבל כל הלילה כן נחשב זמנו ,ומשו״ה תקנו תפילת מעריב
עפמש״כ רש״י (ביצה כ״ז ב’ ד״ה חלה שנטמאת) דאין מאכילין חלה כנגד זה.
ותרומה שנטמאו לבהמות בשבת משום דכיון ’דרחמנא אחשביה
ונראה לדון עוד ליישב בזה ,דהנה יל״ד בהא דתיקנו חז״ל ג’ תפילות
להבערתן דכתיב ’ באש ישרף’ (ויקרא פ״ז פס’ י״ט) הלכך מלאכה
כנגד קרבנות התמיד ,האם התקנה היתה רק כנגד הקרבן תמיד או
היא’ ,ובאחרונים שם דנו בכוונת רש״י דמ״ט חשיב מלאכה משום
אף כנגד הנסכים של הקרבן ,ומצינו ראיה לזה בדברי המג״א גופיה
דרחמנא אחשביה ,ויש שביארו בזה דהוא כמו מכה בפטיש שמקיים
tשהקשה (סי’ רל״ג סק״ג) על מה שמתפללין תפילת מנחה עד
בזה את דינו של התרומה והקדשים [ויעוי’ בתוס’ שם דפליגי ע״ד
j*.שקיעת החמה ,שהרי מבואר בגמ’ (פסחים צ״ג ב’ ) דזמן שחיטת
רש״י] ,ולשיטת רש״י ס״ל דאף ניסוך היין אסור בשבת דכיון
התמיד אינו אלא עד תחילת השקיעה דהיינו עד השקיעה הראשונה
דרחמנא אחשביה לניסוכו יהא בזה איסור מלאכה ,וצ״ע.
שהיא כמו שעה וחומש שעה לפני צאת הכוכבים ,וכן כתבו התוס’
ובעיקר נידון זה אם שרי לנסך יין של נסכי התמיד דערב שבת בליל (מנחות כ’ ע״ב ד״ה נפסל) ,וא״כ כיון דתפילת המנחה נתקנה כנגד
שבת ,יש להוכיח לזה ממש״כ השאגת אריה (סי’ ל’ ) לדון לגבי תמיד של בין הערבים היה צריך להיות שזמנה יהיה רק עד השקיעה
פלוגתת הרמב״ם והראב״ד האם בגדי כהונה מותרין בלבישה אף הראשונה ,ומ״ט זמנה עד השקיעה ממש.
שלא בשעת עבודה או דכיון שיש בהם כלאים לא הותרו ללובשן
ותירץ המג״א די״ל דתקנו להתפלל עד השקיעה כנגד הקרבת
אלא בשעת עבודה ,דדעת הרמב״ם (כלאים פ״י הל’ ל״ב וכלי
המנחה של קרבן התמיד ,ואת המנחה אפשר להקריב עד השקיעה
המקדש פ״ח הי״א) דלא הותרו ללובשן אלא בשעת עבודה ,ודעת
ממש ,ומשו״ה אפשר להתפלל תפילת מנחה עד השקיעה[ ,וכן
הראב״ד (כלאים שם) דאף שלא בשעת עבודה שרי ללובשן,
מבואר בשנות אליהו (ברכות ריש פ״ד) דתפילת המנחה היא כנגד
ובשאג״א שם דן בטעמו של הראב״ד דהותר אף שלא בשעת עבודה
המנחת נסכים של התמיד עיי״ש בכל דבריו] ,ויעוי’ בקונטרס אחרון
האם הוא משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת או משום דכלאים
שבסוף ספר צפנת פענח (אות מ״א) שהקשה ע״ד המג״א ,דהרי
בבגדי כהונה הוי הותרה אף שלא לצורך או משום הואיל ואי מיקלע
קומץ מנחה הוי כמו דם שנפסל בשקיעת החמה [אם הנסכים קדשו
ליה עבודה חזי ליה השתא נמי חזי ליה ,וכתב השאג״א דנפק״מ בין
עם הזבח] וכמבו’ בגמ’ (מנחות דף כ’ ע״ב) ,וא״כ מה הרויח המג״א
הטעמים בכהן שלובש בגדי כהונה בליל שבת ויו״ט ,דכיון דקיי״ל
במה שתירץ דקאי על מנחת התמיד והרי היא גם נפסלת בשקיעת
שאין אברים ופדרים של עולת חול קרבים בשבת ויו״ט ,א״כ לא
החמה ,אמנם לכאו’ אפש״ל בפשטות דאפילו אי נימא כדמשמע
משכח״ל שום עבודה בליל שבת ויו״ט ,וא״כ להך טעמא שהוא
בפשוטו בגמ’ שם דקומץ נמי נפסל בשקיעת החמה ,כל זה רק
משום הואיל ויהיה אסור ללובשן ,ומשא״כ הטעמים הראשונים
בקומץ שהוא מתיר והוי במקום דם ,ומשא״כ מנחת נסכים שכולה
שפיר שייכי אף בליל שבת ויו״ט.
כליל י״ל דלא נפסלת בשקיעת החמה הראשונה[ ,ויעוי’ במנחת
ומבואר בדברי השאג״א דנקט דאין שייך שום עבודה בליל שבת אברהם (מנחות דף כ’ ע״ב) מש״כ עוד לבאר בזה] ,ועכ״פ מבואר
ויו״ט ,והנה אי נימא דנסכי היין של התמיד מתנסכים אף בליל שבת, בדברי המג״א דשפיר תיקנו חז״ל את זמני התפילות אף כנגד מנחת
א״כ שפיר משכח״ל עבודה לכהנים אף בזמן זה ,ומדברי השאג״א ^ הנסכים של קרבן התמיד.
מוכח דנקט דאף את הנסכי יין א״א לנסך בליל שבת ,ודלא
> ועפ״ז יש לדון ,דהנה במנחת הנסכים מביאים גם יין ומנסכין אותו
)D כמשנ״ת ,והעירני לראיה זו חתני הג״ר יעקב ישראל שוימר לשיתין ,ובאור שמח (חגיגה פ״א ה״ח) כתב לדון האם יש y
A . שליט״א. Qאיסור לזלף לשיתין את נסכי היין של קרבנות ימי החול
JO C C ■ ^vג_
יו” ל ע”י מ ע ר כת ’ק ומ ו גל יו נ ות’ k.ailvonot(S>amail.com 053- 3145900
שיחת המשגיח
הגה"צ רבי חז קי הו יוסף
מי ש קוב ס קי שליט״א
גליון 3 8 0
וו
תשפ״ז דרכי הצדיקים נקרא ארחות -דהיינו תורה ומצוות ומידות(ב־אווהגר״א מ״ל־ביך׳
גדול? ...הבחור הבין שרבי מיכל יהודה מתכוין לרמוז לו שחבל על החברה'מן והמתמיד...
הזמן עם שאלות סרק וביותר כשאין לי זמן ...אז הוא התנצל ,הרה״י, חביב עלינו להביא מידי פעם את הדברים של הגאון רבי שמשון רפאל
אני כבר גומר ...אמר לו רבי מיכל יהודה ,אמרתי לך לגמור? ! ...חלילה, הירש זצ״ל שהם ממש בשר מבשרינו -בכל הפרשה הזו:
אתה אורח שלי! רק שאלתי אותך אז תענה לי .השיב הבחור ,אכן ,יש וכך הוא מביא :היו שני שעירים ביום הכפורים האחד לה׳ והאחד
תור גדול מאד .המ שיך רבי מיכל יהודה ,ולמה אתה חושב שי ש תור לעזאזל .מה חושב כל הזמן השעיר לעזאזל? ...הוא רואה שמטילין
גדול ,אני יותר פיקח מ ה ם?!״ .אני יותר חכם מה ם? ...רק כ שה ם גורלות ,ולקחו את החבר שלו ומיד שחטו אותו ,והוא נשאר בחיים...
השקיעו בחברה -אני ישבתי ולמדתי... הוא מאושר עלי אדמות! ולא רק זה ,לוקחים אותו לטיול עם מדריך
אנחנו לא אומרים להתנזר מחברה ,אבל ׳להשקיע׳ בחברה במקום טיולים ...איש עתי מלווה אותו ,וקושר לו עניבה אדומה [חוט השני]...
לשבת וללמוד?!... וכל כמה זמן יש להם סוכה מוצלת עם מים ,אפשר קצת לנוח ...אין
תמיד אנחנו מספרים את הסיפור עם האשה שבכתה תמרורים בלוייה כמוהו בעולם! הולכים אתו ביחד ,ומעלים אותו לראש הצוק ...הוא
של מרן הגרש״ז אויערבאך זצ״ל ושאלו אותו מה את קשורה אליו ,את מסתכל על הכל מלמעלה ,הוא הכי גבוה עכשיו ,זה דבר חלומי ...אך
קרובת משפחה? לא ,הכרת אותו? לא .אז מה? היא אמרה הציעו לי תוך שברירי שניות מזמן שדוחפים אותו ועד שהוא מגיע לארץ והוא
אותו לשידוך ,ואני אמרתי שאני רוצה בחור יותר חברה׳מן ...רבי מתפרק איברים איברים ,רק אז הוא קלט שהוא בעצם השעיר
שלמה זלמן לא היה חברה׳מן .אמנם קיבלתי חברה׳מן אבל הפסדתי לעזאזל...
את גדול הדור .למכור בכורה תמורת נזיד עדשים. אותו דבר אצלנו בפרשה .מה עשו חשב בלבו? יעקב מסכן ,תמים ,יושב
כל החיים שלנו מלאים בכאלו סיפורים. אהלים ומתמיד ,הוא טוב בשביל אמא ,ורבקה אוהבת את יעקב...
סיפר לי תלמיד חכם אחד שליט״א ,שבבחרותו הוא למד בפוניבז׳ והוא שיאכל אצל אמא במטבח ...העיקר שאבא שלי -גדול הדור -אוהב
היה בקשר טוב עם כולם ,לא היה אחד בישיבה שלא הכיר אותו ,ואז אותי ,ואוחז ממני! ” ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו״ .הוא גם למדן
אמר לו הרה״י הגדול רבי שמואל רוזובסקי זצ״ל ,אתה חושב שכל וידע לדבר בלימוד ,אתם צריכים להבין שאם יצחק אחז ממנו ,הוא
העולם חברים שלך .אבל זה לכמה שני ם ...היום אתם ביחד בי שיבה באמת ידע לדבר בלימוד ,כמה סברות ושאלות טובות על המעשר של
אז אתם חברים ,אחרי זה כשכל אחד מתחתן כבר לא גרים ביחד, התבן והמלח ,הוא באמת ידע ללמוד ...הוא עושה מה שהוא רוצה,
בקושי הוא יזכור שהיית פעם בי שיבה ,היחידים שיישארו חברים הוא גם טוב בבית מדרש .אם רוצים שהוא ימסור חבורה -הוא
שדבוקים וזוכרים אותך -זה החברותות ,כי תורה זה דבק .והוא בשמחה ימסור ,אם רוצים שיעור כללי הוא גם מוכן .צריך לדבר עם
מספר שבהתחלה הוא חייך ,וורט יפה ,תמיד יש לרבי שמואל וורטים אבא בלימוד -הוא ידבר ,וגם הוא נהנה מהחיים ,אם הוא צריך לגנוב
יפים ..אבל החיים הראו לו שזה נכון. הוא גונב .הוא לא מפחד מאף אחד [חוץ מהנשים שלו שאת בגדי
אך יצוא יצא .בין רגע אתה קולט -על מה בזבזתי את החיים ...למה החמודות החביא אצל אמו שהם לא יגנבו ממנו].
לא השקעתי במקום הנכון... ומגיע עשו אל הרגע המאושר ביותר ,אבא שלו רוצה לתת לו את
וביתר שאת ,המדרש רבה (סה ,כב) עה״פ ״וירח את ריח בגדיו הברכות ,ולתת לו את הברכות המשמעות היא שהוא ממשיך את
ויברכהו״ (תולדות כז ,כז) דורש כאילו כתוב בוגדיו כגון יוסף משיתא השושלת ,אברהם ,יצחק ,עשו .הוא היורש!
ויקום איש צרורות ,ומפרש המדרש יוסף משיתא בשעה שבקשו אך בשברירי שניות הכל התהפך ...ויהי אך יצוא יצא יעקב ...ממש
שונאים להכנס להר הבית ,ופחדו מה׳ אמרו יכנס מהם ובהם תחילה, כמו שהבין ה שעיר מהרגע שדחפו אותו עד שהוא התפרק -שהוא
ואמרו ליוסף משיתא שהיה יהודי ונלווה אליהם; כנס ומה שתוציא בעצם ה שעיר לעזאזל ,פתאום ע שו קלט שהוא נשאר בלי כלום .ולא
יהיה שלך ,הוא נכנס והוציא מנורה של זהב ,אמרו לו אין דרכו של רק שהוא לא קיבל את הברכות אלא הוא נהיה עבד של יעקב ,וגם את
הדיוט -איש פשוט -להשתמש בזה ,ואז היה חייב לתת להם ,וניסו אחיו נתתי לו לעבדים .וגם אחרי שהוא בכה ליצחק ,אמר לו יצחק
שוב בכל מיני פיתויים ,קודם כל כעת כבר כל מה שיש אתה יכול ״והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך״ ,זה תלוי ביעקב ,לא בך.
לקחת ,וסירב .אח״כ לתת לו את כל כספי המכס במשך שלוש שנים אם יעקב לא ילמד -יהיה לך את הכח מולו ,אך אם יעקב יושב ולומד
ולא הסכים ,ואמר לא די שהכעסתי לאלוקי פעם אחת שאכעיסנו פעם אין לי מה לעשות כנגד זה .כשיעקב לא לומד הוא לא יעקב ,כי יעקב
שניה וסירב ,מה עשו לו ,נתנו אותו במשטח של נגרים ונסרו אותו, זה ״איש תם יושב אהלים״.
והיה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי׳ .ואף שידע שהולך את הדברים האלו אנחנו מוצאים הרבה בחיים ...בפורים יש את המן
למות מתוך יסורים נוראים ,לא שת לבו לזה ,רק דאג שהכעיס את ומרדכי .המן היה בטוח שהוא הכי חשוב בעולם ,כולם כורעים
בוראו וחזר בתשובה. ומשתחוים לו ,וכשמרדכי לא רצה להשתחוות זה חרה מאוד להמן,
וידועה השאלה איך מלהיות המורד הכי גדול -שידע שאחריו יכנסו הוא לא מסוגל שיהיה עוד מישהו מלבדו.
האויבים להיכל ובכל זאת לא נמנע ,ולפתע התהפך להיות ממקדשי עד שתוך לילה אחד ...בין רגע ...המן נהיה ספר ,ובלן ,ואח״כ מרכיב
ש״ש הגדולים ביותר .ב׳שפתי חיים׳ (מועדים ג׳ עמ׳ שע״א הערה ) 6
את מרדכי על סוס המלך ,מרדכי עולה למעלה למעלה והמן יורד למטה
מביא את המפורסם בשם הרב מפוניבז׳ זצ״ל ,שזה כח השפעה של רגע למטה ,כל החיים הוא עבד ,ונפל ברגע האחרון.
בבית המקדש ,הקדושה והיראת שמים משהיה אפילו של רגע ולמטרה בדרך כלל זה נמצא אצל כל בחור .כשנמצאים בישיבה יש אחד
נפשעת ,הערה עליו רוח טהרה עצומה והתהפך לגמרי.
שמשקיע במה שצריך להשקיע ...הוא מתמיד ,משקיע בלימוד,
[גם בדורינו יש הרבה סיפורים דומים על בעלי תשובה שנקלעו
בתפילה ,ובשמירת סדרים .ויש אחד חברה׳מן ,מוצלח בחברה ,כולם
לישיבות לזמן קצר ביותר ומשם התעלו בקודש .וע״ע ב׳שיחות מוסר׳ אוהבים אותו ,בחתונות הוא עושה את כל המצ׳ב ,הוא יכול להיות כל
של מרן הגר״ח שמואלביץ זצ״ל בהוצאה חדשה שיחה צג].
החתונה ,למתמיד אין הרבה זמן להשתתף בחתונה...
אבל הפשט הפשוט כל זמן שבערה בו אש התאוה לקבל את המנורה, ואחרי החתונה -בהמשך החיים ,המתמיד נהיה ראש ישיבה ,והוא - -
לא היה מקום לשום שכל ומחשבה ,אבל רגע אחרי שראה שלא עלתה -נשאר מה שהוא נשאר.
בידו ,ורק נשאר עם מרידה בכבוד שמים והבין שכעת גרם שהאויבים פעם הגיע בחור לראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ״ל
יכנסו ויטמאו המקדש ועונשו לאין ערוך ושיעור ,רגע של מחשבה
ושאל אותו כמה זמן צריך להשקיע בחברה[ .מסתמא יש עוד בחורים
נכונה ,ואז אפילו מורד כמוהו היה מוכן לכל ובלבד שיתרצה לפני
ששואלים את זה ]...השיב לו רבי מיכל יהודה בשאלה ,יש בחוץ תור
אלוקיו ולא יפסיד שני עולמות.
נערך מתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה ארחות חיי□
שהצאצאים שלו גדלו בתורה ומופלגים בצורה מיוחדת ,סיפר לי ראש וכן הוא בעשו כשבא עיף ורעב מן השדה וראה את העדשים האדומות
חבורה במיר ,רק אצלי בחבורה במיר יש שני נכדים עילויים גדולים שבשל יעקב עד שאפילו לא קראם בשמם אלא ״הלעיטני״ וכפרש״י
שיודעים ש״ס. כדרך בהמות שפוך הרבה ״האדום האדום״ הזה ,לא היה מקום לשום
אכן ,בהתחלה זה היה נראה שהוא ויתר על הכל ,אך הרויח הרבה מחשבה ,וגם כאשר נתבקש לשלם תמורת זה מחיר כזה עצום וכבד
יותר .אצלנו תמיד אמרו ,אצל הקב״ה אתה לא מוותר אתה משקיע... כמכירת הבכורה הסכים .וכדי לשכנע את עצמו שהוא לא כזה בעל
והשקעה שנושאת רווחים גדולים. תאוה וטפש ,אמר :״הנה אנכי הולך למות״ וכפרש״י על אתר ,אבל רגע
איפה שקשה -שווה הרבה יותר! אחרי שנרגע והבין את אשר עולל לנפשו ושגם הפסיד אח״כ את
יש קונטרס שנקרא ׳יין הרקח׳ שחיבר אותו אברך בוגר ׳ארחות תורה׳ הברכות ונשאר קרח מכל הכיוונים ,אז צעק צעקה גדולה ומרה ואמר
שגר בקרית ספר .וראיתי שהוא מביא דבר מעניין בשם הגאון רבי את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי -אבל כבר מאוחר!
אביעזר פילץ שליט״א שאמר בהספדו בישה״ק על מרן רה״י זיע״א ,זה וכך זה גם בחיים ונקח משל קטן -יש שאוהבים נייעס ובעיקר
מאוד תפס אותי .כתוב ״ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות״ .יש לאחרונה את כל הפוליטיקה המכוערת כאשר יש שקודחים חור גדול
כמה פשטים ברש״י למה .ושנים מהם ,אחד ,המלאכים בכו כאשר בספינה של עצמם עם הערבים ,ובלבד לזכות בכסא ובכבוד והשלטון
אברהם עקד אותו ע״ג המזבח ,והדמעות שלהם נכנסו לעיניים של המדומה ,וע״י זה מבזבזים את הזמן היקר מכל ונכנסים לאוירה
יצחק .פשט שני ,בעשנן של נשות עשו שהיו מעשנות ומקטירות לעבודה שמרחיקה מעמל התורה וטהרת המדות ,ואולי ע״ז אפשר להליץ,
זרה. מותר להפסיד ולוותר על סקרנות רגעים בחיים ,ולא לוותר על חיים
שואל רבי אביעזר ,אם זה מהדמעות של המלאכים ,הרי זה היה בגיל של תורה וגדולה ברגעים של סקרנות -רגע של מחשבה -תראה על מה
שלשים ושבע ,וכעת -כי זקן יצחק זה היה הרבה למעלה מגיל מאה, ותרת ומה נשאר לך ביד .ושוב ושוב אל תמכור בכורה בנזיד עדשים!
אז למה רק אחרי כ״כ הרבה שנים השפיעו הדמעות? ...שאלה שניה, וגם במעשה השני שמובא במדרש שם ,על יקום איש צרורות
אם זה בגלל העבודה זרה למה רבקה כן ראתה? ...אומר רבי אביעזר, שהתדרדר עד שאול תחתית וברגע אחד שדודו יוסי בן יועזר איש
שאלה אחת מתורצת בחברתה :עיניי ם כאלו שנכנס בהם דמעות של צרידה פתח לו עיניים בחשבון כזה פשוט ,הלך וקיים בעצמו ד׳ מיתות
מלאכים -הם כ״כ קדושות ,שהטומאה של עבודה זרה כ״כ מפריעה בית דין לכפרה עד שדודו שהלך למיתה ע״י האויבים ,בשעת גסיסתו
להם עד לעיוורון .לרבקה לא היו דמעות של מלאכים בעיניים. נתנמנם וראה את מטתו של יקום איש צרורות פרחה באויר ,ואמר
בחור צריך לדעת ,נכון ,יש הרבה פעמים שבחורים לא רואים מיד את בשעה קלה קדמני זה לגן עדן.
ההצלחה ,רק רואים את ההשקעה .אבל בחז״ל כתוב על שלשה ומרן רה״י הגר״ג אדלשטיין זצ״ל היה מרבה לדבר על חיוב למוד
הקב״ה בוכה ,אחד מהם זה מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה והוא המוסר ,שברגע קטן של מחשבה טהורה ונכונה יכול להשתנות עד רום
עוסק .כשהוא רואה בחור שמתאמץ וקשה לו והוא מתייגע -הקב״ה המעלה ,וזה עיקר עבודתו של היצה״ר וכמו שכתב ה׳מסילת ישרים׳
מצטער בצערו ,הוא בוכה! והדמעות הללו נושרים לו לעיניי ם ,ואחרי בפ״ב ,׳ואולם הנה זאת באמת מתחבולות היצה״ר וערמתו להכביד
זה מי שי ש לו דמעות של הקב״ה בעיניי ם -התורה אחרי זה מאירה עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם רוח להתבונן
לו! והאר עינינו בתורתך ,מה יכול להיות יותר מעיניי ם טהורות ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים ,כי יודע הוא שאילולי היו שמים
שהדמעות של הקב״ה נכנסו לשם... לבם כמעט קט על דרכיהם ,ודאי שמיד היו מתחילים להנחם
וככה זה לאורך כל הדרך. ממעשיהם ופו׳׳ וכבר ידוע ששאלו פעם למרן רה״י זיע״א -אחר שמרן
וניתן עוד דוגמא ,היה את רחל ולאה .רחל ולאה החיים שלהם חצויים הרב שך זיע״א ביקש שילמדו לע״נ לכה״פ מדי יום משנה אחת או
לשתיים .בחצי הראשון -רחל היא המאושרת ,היא יודעת שיעקב הוא מחשבה אחת של מוסר ,מה להעדיף? והשיב ,ודאי שאין דומה
שלה .והיו הבריות אומרות הגדול לגדולה והקטן לקטנה וכבר נגזרה לחשיבות משנה אחת ,אבל במחשבה אחת של מוסר אפשר להתהפך
הגזרה .ולאה -לעומתה ,בוכה .ועיני לאה רכות ,היא מתפללת שהיא מקצה לקצה.
לא תפול בגורלו של עשו. אתה לא מוותר ,אתה מ שקיע!
פתאום התהפך הגלגל ,לאה נישאה ליעקב ,ומביאה רוב שבטים ולה - לעומת זה ,מי שמשקיע -בשעת מעשה נראה לו שהוא יותר משקיע
בכורה כהונה לויה מלכות תורה ועושר ,ורחל עקרה .ולבסוף גם רחל ללא ראיה של תמורה מידית -אבל אח״כ במשך החיים רואים להיפך,
מקבלת שני שבטים ,וגם כן בויתור גדול של לאה ,כידוע -במקום דינה החיים שלו יותר מוצלחים ,ובסוף הוא זוכה יותר מכולם.
היה צריך להיות עוד בן ללאה ולאה ויתרה לאחותה שלא תתביש. אני רוצה לומר לכם :יש יהודי ת״ח שנפטר כעת בירושלים קראו לו
אם היו שואלים היום את רחל שהיתה המאושרת בהתחלה את מוכנה הרב ספטימוס זצ״ל .אני הכרתי אותו מהתקופה שהוא היה בחור
להתחלף עם לאה ,וודאי שכן .ואם ישאלו את לאה -את היית מוכנה ב׳כפר חסידים׳.
להיות רחל? ודאי שלא .ואיך לאה זכתה ,אומר רבי ירוחם כתוב בשבעה סיפרו עליו שהוא היה ילד אמריקאי טיפוסי לכל דבר ,הוא גדל
בפסוק ״וירא ה׳ כי שנואה לאה״ .אסור לשנוא ,וכ״ש את האשה כתוב בסביבה מנוכרת ,למד בתיכון ,כמו אמריקה של פעם בנים ובנות ביחד.
ברמב״ם שיש חיוב של אוהבה כגופו ,זו הלכה .רק שכלפי גילויי החיבה אך הוא היה איש אמת .הוא הגיע לגיל שבע עשרה ,והיו להם מבחני
לרחל -היא הרגישה דחויה ,ומהדחויה הזו נולדו ששה שבטים ,והיא בגרות .ואז הוא עשה חשבון עם עצמו ,רק רגע ,גם בשמים יבחנו אותי
נקברה אתו ,וזכתה לחיות אתו כל ימיה .מה שאתה משקיע -זה מה אם קיימתי את כל המצוות או לא .ובכל בחינה יש כמה סוגי ציונים,
שמגדל אותך .והקושי והעמל בתחילה הוא אבן פינה להצלחה גדולה לא רק מאה עובר .אז בא נבדוק את המצוות שלי איך אני עובר אותם.
בהמשך. וככה הוא התחיל לחשב את המצוות שלו .עד שהוא מגיע למצווה אחת
אתה רואה לפעמים את הכשרוני ,המגיד שיעור מדבר אתו כשהוא שבמקומו באמריקה היתה מנוכרת ממנה לגמרי ,הוא התחיל לחשוב
שואל שאלה טובה בשיעור ,ולפעמים העמל ,שלא כ״כ כשרוני ,מרגיש -פה אני בכלל לא יכול לגשת לבחינה ...אין לי שום ידע בנושא ...איך
קצת נחות אבל זה רק השלב של ״כל התחלות קשות״ העמל עוד יכול אשא פני ...ואז הוא גמר בלבו אני חייב ללכת לישיבה! הוא היה בודד
להפוך הגלגל ,וודאי שיגדל מאד. בדרכו ,הלך לבד ,עד שהוא בא לכפר חסידים ולמד שם ,הוא התחתן
ומספרים שאחד בא פ״א למרן שה״ת רבי חיים קניבסקי זצ״ל ,שעבר ונהיה מגיד שיעור באמריקה ,ואח״כ ראש ישיבה .בכבודו של עולם,
הרבה קשיים בחיים ובכל כוחו מצליח ללמוד בקושי רק שש שעות, עם פרנסה בריווח.
אמר לו מרן שה״ת כתוב בחז״ל טוב אחד בצער ממאה שלא בצער אח״כ מישהו אמר לו ,אין תורה כתורת ארץ ישראל ,גם בשבילך וגם
אתה כל יום לומד שש מאות שעות תעשה לי טובה ותברך אותי ,ברכה בשביל הילדים ,אמריקה זה לא המקום לגדול .הוא עזב את המשרה,
של אחד שלומד כל יום שש מאות שעות שווה הרבה מאד וכוחה רב. ובא עם כל המשפחה לארץ ,בהתחלה לימד בישיבה תיכונית שמרן
הרה״ג רבי שמואל קרליבך ,היה מנהל בסמינר ׳אור החיים׳ ,יהודי הרב שך זצ״ל יצא כנגדה ,ובא לשאול אם לעזוב והורה לו לעזוב ,ומיד
ירא שמים גדול וצדיק גדול ,הוא אמר פעם ,למה אליעזר נתן לרבקה עזב ,ואח״כ הוא אמר לו שילך ללמד בנות אמריקאיות שבאו לארץ
שני צמידים על ידיה ,למה לא שרשרת? ...והוא הסביר :יש שני סוגי תורה וירא״ש שיש בזה הרבה תועלת וגם יהיה לו פרנסה .והוא כל
שרשראות ,יש שרשרת לנוי ,ויש אזיקים ,זה גם שרשרת ...שם -כמה דבר שמע ועשה והמשיך בזה עד סוף ימיו .ובזה הוא עשה הרבה! הוא
שזה יותר כבד זה יותר קשה ,אבל בצמידים -אם זה קל זה עשוי רק גידל אותם ביידישקייט .אך אם נראה היום מה שכרו ,הוא זכה
ובמה כי שנואה לאה .דוקא ע״י זה זכתה להתרומם בכזה כח אדיר. לילדות ,וכמה שזה יותר כבד זה שווה הרבה יותר ...עשרה זהב
המשגיח רבי דב יפה זצ"ל היה חוזר ואומר ב ש ם החזון אי" ש זצ"ל משקלם...
שבדור שלנו כל בחור בן תורה הוא בספק להיות גדול הדור .והוא אמר יש כאלו שחושבים שתורה ומצוות זה קשה להם כמו אזיקים כביכול,
שבכל מקום מבקשים ממנו שיחזור על זה. אליעזר רמז לרבקה ,נזם זהב בקע משקלו -רמז לשקלי ישראל בקע
וכבר הבאנו כי היום גם הבחור שלא היה נראה בתחילת הדרך שהוא לגולגולת ,ושני צמידים -רמז לשני לוחות המצומדות ,עשרה זהב
יגדל כ״כ ,אבל לגודל הנסיונות מי שמשקיע ועמל ראינו כל כך הרבה משקלם רמז לעשרת הדברות שבהם .הוא רמז לה כמה שזה יותר
תהפוכות בדברים האלה .כל כך הרבה שחשבו שלא ייצא מהם כלום קשה -זה שווה הרבה יותר ..זה יותר זהב ...עיקר השכר זה על
והם גדלו עד הסוף .מרן הרב שך זצ״ל אמר על עצמו שבחידר כשהיה הקושי ,טוב אחד בצער ממאה שלא בצער.
קטן היו אומרים שהראש שלו בול עץ ,והיו קוראים לו ׳קלוץ קאפ׳... חיים של רוחניות
שמעתי את זה מהגאון רבי יאיר ישראלי זצ״ל שבילדותו היה יתום מרן הרב אלישיב זצ״ל אמר דבר מעניין :כתוב בגמ׳ במגילה (כז ,ב)
מאב ואם וגדל אצל דודו הג״ר מנדל שיינין זצ״ל ,ולבר מצוה שלו הגיע שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים ,אחד
מרן הרב שך וסיפר לו את זה ,והוסיף לא היה אכפת לי ,רק העיקר הדברים שהוא ענה להם זה היה ״לא עשיתי קפנדריא בבית המדרש״.
שאני יבין את הסוגיא וילמד טוב ,וב״ה שהיה ה׳ בעזרי.וכן אמר מרן הוא לא קיצר את הדרך דרך הבית מדרש .אומר הרב אלישיב ,יש
הרב וואזנר זצ״ל על עצמו ,כך סיפר לי הרב גומבו מנהל ת״ת קרלין, אנשים שהתורה היא כעין קפנדריא...
ומנהל אחי״ה שיש שם גם מכון לילדים קשיי למידה .כשהם עשו ונסביר :יש מי שחיים שלו זה ארוחת בוקר ,יש אוכל טעים ,מפטפטים
חנוכת הבית לבנין ברחוב בעל התניא מרן הרב וואזנר הגיע לשם ואמר עם חברים ,שומעים את כל הנייעס .והמשך ההנאה היא בארוחת
לו אם בזמני היה אחיה -היו שולחים אותי לשמה .הוא נבהל ושאל צהריים .שם זה חוייה בפני עצמה ...בדרך הוא עובר דרך הבית מדרש,
אם הוא יכול לספר את זה? ...ענה לו הרב וואזנר -למה לא ,עשיתי ולומד בין ארוחה לארוחה ...אחרי זה זה הארוחת ערב ,וסוף ההנאה
איזו עוולה? ! ...וכך מסופר על הגאון רבי חיים קמיל זצ״ל בהקדמה זה בלילה לפני שהולכים לישון ...זה חיים שהתורה היא קפנדריא .ועל
לספרו עה״ת ,שהיה ראש ישיבת אופקים וכל רז לא אניס ליה. זה משבח התנא ואומר אני אף פעם לא ע שיתי קפנדריא ,באתי ללמוד
אתמול הייתי בישיבת ׳גאון יעקב׳ וסיפר לי הרה״י שליט״א על אחד ושקעתי בלימוד ,בזה זוכים לאריכות ימים ,שהימים המנוצלים שהם
שהוא עילוי מפורסם מאד ,שסיפר לו שכשהוא היה ילד קטן הוא לא החיים האמתיים ארוכים.
הצליח בלימוד ,והיה איזה מומחה לילדים קשיי למידה קשים ,ואבא מרן שה״ת זצ״ל אמר לי פעם שלא לברך רק באריכות ימים ,אלא
שלו לא היה גביר ,אך הוא חסך מפת לחמו ושלח אותי למומחה הזה. ״אורך ימים ושנות חיים״ .יש אחד שנהיה זקן ,גם אחד מחוסר הכרה
אחרי זה הוא אמר לאבא שלו תראה ,אני מומחה לילדים סתומים, או שהוא עם הארץ שככל שמזקינין דעתם מיטפשת עליהם ,יש לו
הבן שלך הוא לא סתום ,אלא אין לו ראש בכלל! חתיכת פח ...אני ״אורך ימים״ ,אבל אין לו ״שנות חיים״ ,וכי זה חיים? ! ...מה יש לך
מספר לכם דברים כהוייתן ,אז אבא שלי אמר לו -כעת גם אם תרצה בכאלו חיים ...אצל אברהם כתוב ואלה ימי שני חיי אברהם "אשר
אני לא אתן לך את הילד שלי ,אני אלמד אותו בעצמי ...והיום הוא חי"!!! חיים של רוחניות...
מפורסם לעילוי גדול מאד! בעל כשרון גדול ! ...אף אחד לא יכול לדעת. כל אחד יכול לזכות!
וגם היום כעין בת קול מפוצצת כל יום ובכל מקום כדי שאף אחד לא ופה אני רוצה לומר לכם הרגשה שלי:
יגיד ״לא שמעתי״ ,״לא הייתי באותו יום״ ,״הייתי במקום אחר״, כתוב בפרשת ויצא (כט ,לד) ״ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם
״אני קשה שמיעה״... ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי״ .אומר
כל יום .בכל העולם כולו .מפוצצת .גם חרש יכול לשמוע ...תזכו! ואת רש״י ,לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים
זה אומרים היום לכל אחד ואחד. מיעקב וארבע נשים ישא ,אמרה ,מעתה אין לו פתחון פה עלי ,שהרי
שמירת הסדרים הסוד להצלחה נטלתי כל חלקי בבנים״.
אני רוצה לומר לכם דבר שלא כולם יאהבו לשמוע ,ומובא בספר ׳זהב וצריך להבין קודם כל מה זה לא יהיה לו פתחון פה עלי ,ואם לא יהיה
משבא׳ של הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ״ל (ר״י באר יעקב). לי שלשה ילדים ,מה אני אשמה? ! ...מה שייך ״פתחון פה״ ,אני אשמה
הוא מביא את דברי רבי אברהם בן הרמב״ם ,על הפסוק ״ויצחק בא במשהו? ! ...אחד של״ע אין לו ילדים אז האשה אשמה? ! ...דבר שני
מבוא באר לחי רואי״ .למה צריך לספר לי מאיפה יצחק הגיע? ...מה למה הם לא נחשבו עם הנביאות שהיו לעם ישראל? (מגילה יד ,א)
זה אכפת לי? ...והוא מסביר שבאר לחי רואי זה היה מקום שבו יצחק ומביא ב׳שפתי חכמים׳ בשם ה׳מהרש״ל׳ ,וי״ל שאמהות לא היו
היה מתבודד ,שם הוא היה לומד ,שם הוא היה מתפלל ,שם הוא עבד מתנבאות כי אם על עצמם ,שיודעות מה שיבוא עליהם ,אבל מה
את ה׳. שיבוא לעתיד לבוא על אחרים -לא היו יודעות .ואני לא מבין ,לאה לא
ובלשונו :ותועלת זה -למה אני מזכיר את זה ,לפי מה שאני מבין ידעה שיהיו לה ששה ילדים -כנגד כולם? ! ...וכי יעקב עצמו חסר
ונראה לי ,כדי להודיע לבעלי התורה שלא היה יצחק ע״ה יוצא לעבודה בנבואה שלא ידע מזה.
(עבודת ה׳) וחוזר ממנה בשביל שהגיעה רבקה עם אליעזר ,ואילו היה ואולי אולי לפרש עפ״י מה שמרן רה״י זיע״א אמר פעם ,כתוב בחז״ל
פוגע בהם בהליכתו לא היה חוזר מעבודתו .אם הוא היה הולך ללמוד בילק״ש בכל יום ויום בת קול מפוצצת בכל העולם כולו ,ואומרת עתיד
ובדרך הוא היה רואה את רבקה ואליעזר -הוא היה ממשיך לשם ,אלא צדיק אחד להיוולד ושמואל שמו ,וכולם קראו לילדים שלהם
היתה הפגישה עמהם אחרי שגמר עבודתו ,לכן חזר עמהם ,ובזה ״שמואל״ ,חנה התפללה שהיא תהיה אמא של אותו שמואל ,והיא
תועלת במוסר לבעלי התורה. זכתה .ושאל הרה״י לא שמענו כזה משא פרסום עולמי רב קולות של
ומה נוראים הדברים בהשוואה לדורות שלנו ,שעל כל שמחה ישיבתית בת קול מפוצצת בכל יום ויום ובכל מקום בכל העולם בטרם שהולך
-שבע ברכות ,בר מצוה ,שלום זכר וכו׳ נקל לבטל סדרי הישיבה ואף להיוולד צדיק ,למה רק אצל שמואל? הסביר מרן רה״י ,כל ילד שנולד
לנסוע לעיר אחרת ובזמן האחרון גם לחוץ לארץ .וזכורני שבישיבת -כבר נגזר מי יהיה אבא שלו ומי תהיה האמא שלו על שמואל לא נגזר.
מיר שהבחורים גדלו יחד עשרות בשנים לא היו בני הישיבה נוסעים אמר הקב״ה -אני מודיע לכם מראש שהוא הולך להיוולד ,אפשר
לחתונות .גם אם זמן הנסיעה היה קצר ,רק חמשה הכי קרובים .והרב לזכות בזה! זה תלוי בך ,אם תעבוד -תקבל!
אברמסקי השתתף רק בשתי חתונות ,אחת של אחותו ואחת של עצמו. מיד כולם קראו לילד שלהם שמואל .ודאי ...אם לא יקראו לו שמואל
זה היה ידוע .ופה הוא מוסיף על שישי שבת ועל בין הזמנים ,פעם למדו הוא לא יהיה שמואל[ .דרך אגב כתוב בחיד״א שגם כל אותם הילדים
שנה שלימה... שקראו להם שמואל -נהיו בני נביאים] .אך כשהם נולדו הכל אמרו
ובלמדי בי שיב ת מיר ,היו לומדים בכל יום עד רבע לפני אחת ,ברבע אין זה שמואל .כיון שנולד שמואל הנביא אמרו כולם הרי זה שמואל.
לאחת כבה האור לרגע ,ונדלק שוב ,לאות שבעוד חמשה רגעים יכבה היא השקיעה היא בכתה היא התחננה הכינה עצמה לזה ואכן קבלה.
לגמרי .בעשרה לאחת נסגר האור! ואז קמו כולם והלכו לאכסניא אותו דבר אצל האמהות הקדושות ,הם ידעו שהולכים להיוולד י״ב
ובחמשה רגעים הספיקו לעלות על יצועם ,ולמחרת נכחו כולם שבטים ,וידעו שיעקב ישא ד׳ נשים ,אך בידם האפשרות לזכות .כמה
בתפילת שחרית איש בל נעדר .ובזה היה הסדר אף בימי שישי ושבת. יהיה לכל אחד -עוד לא יודעים ...מי שת שקיע -תזכה! לאה זכתה,
ע״כ.
בלימוד .בדרך כלל כשלומדים גמרא פעם אחת -הגמרא לא כ״כ היום שואלים למה היום לא גדלים כמו פעם ,ומתרצים שפעם היו
ברורה[ ,דרך אגב ,בחור אחד היה אצל הסטייפלער ואמר לו שהוא לומדים תורה מתוך הדחק ,והיו עילויים יותר גדולים...
מאד שבור ,כי בשביל להבין גמרא טוב הוא צריך ללמוד ארבע ,חמש, מספרים שכשחזרו מההלוייה של החזון אי״ש הרב מבריסק שאל
שש פעמים עד שהסוגיה באמת נכנסת לו לראש ,והוא רואה אחרים אותם מה דברו שם ואמרו לו שכולם דברו שהחזו״א למד תורה לשמה.
שלומדים פעם אחת והם ישר נכנסים לעניינים ומבינים כמו שצריך... ואמר להם לכולם כאב למה אני לא חזון איש ומצאו תירוץ ,כי החזו״א
ואמר לו ,מה אתה מבלבל במח ...מישהו למד ויודע אחרת? ! ...אני למד תורה לשמה .אבל לא זה ההבדל ,החזו״א למד יותר והוא עמל
לומד פחות? ! ...כך הוא אמר לו על עצמו ,אני כן יכול לדעת מיד? !... יותר .זה ההבדל!
חוזרים כמה פעמים עד שהסוגיה מתבהרת .מה אתה רוצה ...ומי למה היום לא ׳גאונים׳ כמו פעם ,לא רק בגלל שלא לומדים מתוך
שחושב שבפעם הראשונה הוא הבין תגיד לו שהוא טועה!] הדחק? ...פעם הם למדו!
עכ״פ אמר הרה״י -בדרך כלל בפע ם הראשונה זה לא כ״כ ברור עד תורה עם שמחה ומידות טובות
הסוף ,וכשזה לא ברור עד הסוף זה לא ״י שרי ם״ ,וממילא זה לא ״יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי״ .כולם יודעים את דברי
״משמחי לב״ .לחזור לחזור לחזור ,כל התכניות של ״הדרן עלך״, ה׳כלי יקר׳ המפורסמים ,למה הוא חיכה שיקרבו ימי אבל אבי? כי
לחזור ,חזרה ,כל כך חשוב הדברים האלו ,כך הסוגיה מתבהרת מפעם יצחק כבר נתן את עשו עבד ליעקב ,אלא שאמר לו ״והיה כאשר תריד
לפעם וכשמתבהרת הסוגיה ויש מידות טובות מגיעים לשמחה. ופרקת עולו מעל צוארך״ ,לכן הוא חיכה לימי אבלו של יצחק ,שאבל
מי ששמח ונהנה מהלימוד יכול להצליח! אסור ללמוד ,וממילא הוא יוכל לגבור על יעקב ולהרוג אותו.
אנחנו רק רוצים לסיים בדבר אחד שגם הוא כתוב בספר ׳זהב משבא׳. אומרים בשם האדמו״ר מגור ה׳בית ישראל׳ זצ״ל (וכך מתבדרין
הוא מספר שהיה בחור שהיה מתמיד עצום ובן עלייה בישיבת ׳באר מיליה בי מדרשא) הרי יש דברים שמותר ללמוד גם לאבל? ...אבל זה
יעקב׳ והיה קשה לו למצוא שידוך .ולבסוף אחרי זמן הוא מצא אחת לא בשמחה ,ותורה בלא שמחה זה הרבה פחות.
כנפשו שאוהבת תורה .והיא אמרה לו אצלנו בבית חנכו להתמסר ומפורסם מש״כ ה׳אגלי טל׳ בהקדמה ,וכ״כ רבינו אברהם מן ההר
לתורה עד טיפת הדם האחרונה ,הכל רק בשביל תורה .והיו ניכרים (נדרים מח ,א) ,וזה מופיע הלכה למעשה בט״ז (יו״ד רכ״א ,מ״ג)
דברי אמת. שעיקר המצוה בלימוד התורה זה ליהנות מהלימוד ,לשמוח עם
הוא היה כל כך מאושר ...רץ לרבי משה שמואל בשמחה ,היה כדאי הלימוד! אז למה אנחנו לא שמחים? ...יש הרבה הסברים.
לחכות ...אמר לו רבי משה שמואל האם באת לבשר לי או להתייעץ אומר לכם את ההסבר שאני קיבלתי :שמעתי פעם מהמשגיח הגאון
איתי?( ...הוא לא הבין מה יש עוד להתייעץ ...אבל זה לא יפה לומר כך רבי דן סגל שליט״א כתוב ״ולישרי לב שמחה״ ,״פיקודי ה׳ י שרי ם
לרה״י )...הוא אמר -להתייעץ! אם כך -אמר רבי משה שמואל -תעכב משמחי לב״ .אם הולכים ישר -שמחים .אם לא הולכים ישר -לא
את השידוך ,ואח״כ נדבר הלאה .אבל למה??? ...אך ככה הרה״י הורה. שמחים .מה זה ״ישרי לב״? רבינו יונה באבות (ג ,יז) כותב ״אם אין
הוא יצא בלי מצב רוח ,עד שהוא מצא מישהי טובה ,אך חזקו עליו דרך ארץ אין תורה״ 'רצה לומר שצריך תחילה לתקן עצמו במדות,
דברי ראש הישיבה והוא צלצל כמו שנצטווה .אח״כ חזר אליו הבחור ובזה תשכון אור התורה עליו ,שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל
וביקש שהרה״י יגיד לי למה... מדות טובות'.
אמר לו רבי משה שמואל ,כמה זמן אדם יכול לחיות על טיפת הדם ספר בראשית נקרא ׳ספרן של ישרים׳ ,האבות נקראים ישרים .מה זה
האחרונה? ...כמה זמן אפשר לחיות על ׳רביעית דם׳? ...תשאלו בבית כל ספר בראשית? ...מידות טובות .מתחילה ועד סוף ...זה נקרא ספר
חולים .כמה שעות .כמה ימים זה כבר מופת .כמה שבועות — הישר .בלי מידות טובות זה לא הולך ,ולישרי לב שמחה .פיקודי ה׳
אנחנו מחפשים אחת כזו שאצלה לראות שהבעל גדל בתורה זה אהבה י שרים משמחי לב ,אדם שבאמת לומד ורוצה לדעת ,הוא לא מחפש
בתענוגים ,היא נהנית מכל רגע .ואז היא יכולה להחזיק מעמד לאורך רק מה שאני אמרתי זה טוב ,אלא הוא רוצה להבין ,והוא שמח גם
ימים ושנים. כשהחברותא אומר דבר טוב...
וגם אצלנו זה אותו הדבר ,בחור שנהנה מלימוד ,ושמח בלימוד, יש ספר ׳עולת שלמה׳ ,היה בחור שלמה סטוצקי זצ״ל ,הוא היה אחד
ומאושר עם הלימוד ...איך אמר לי פעם מרן רה״י זיע״א ,בחור שמבין המתמידים הגדולים של ׳אור ישראל׳ ,והוא טבע בים עם חבר ל״ע.
בלימוד אני לא מבין מה היצר הרע יכול להציע לו שיהיה שווה לו והוציאו לזכרו את הספר ׳עולת שלמה׳ ,וכתוב שם שהוא היה רוצה
לסגור את הדף גמרא. להבין פשט טוב בסוגיה והוא היה מתפלל רב ש״ע ,תעזור לי להבין את
אדם ששמח בלימוד ,מאושר ,מבין את הסוגיות ,לזה אנחנו שואפים הסוגיא ,גם אם החברותא שלי יבין ויסביר לי -זה טוב ,מה אכפת לי
להגיע ,ולזה צריך ישרות ומידות טובות. מי יגיד את הפ ש ט ,העיקר שאני אבין...
הדבר הראשון של ישרות זה לא להיות עקום .כשבחור חושב שהוא אדם ישר שרוצה באמת להבין ,ויש לו מידות טובות ,אז גם
פיקח יותר מכל ראשי הישיבות מאז ועד היום -זה לא מראה על כשהחברותא שלי יבין יותר טוב ממני ,מה יש ...מה קרה...
ישרות מיוחדת .כולם אומרים לך ,יש סדרי הישיבה -ככה קיבלנו ידוע שהמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ״ל שאל פעם מישהו למה
מדור דור ,מתחילים תפילה ,סדרים בזמן ,אוכלים ,ישנים בזמן ,לא אתה חושב שרבי שמואל רוזובסקי כל כך מצליח? ...אמר לו הבחור כי
מפטפים יותר מידי ,גם בימי שישי שבת ,ככה גדלים .ברגע ובן אדם הוא בעל כישרון ,ויודע להסביר טוב ולהוריד דברים בצורה ברורה...
מתחיל לחשוב -אני ה״מבין״ על עצמי -אתה כבר עקום .לשמוח כבר אמר לו המשגיח -כי הוא בעל מידות טובות! [יש על זה הרבה סיפורים
לא תוכל. על רבי שמואל].
בואו נחזור ל״ישרי לב״ ,ונזכה לשמחה של תורה ,להבין את התורה מרן רה״י זיע״א היה אומר עוד דבר ,מאד מעניין :הוא אמר פעם
הקדושה ,ולהיות דבקים בקדוש ברוך הוא .אמן. לרה״ג רבי יצחק לוינשטיין זצ״ל ,יש בחורים שאין להם כל כך טעם
לע״נ לע״נ
הרבנית הצדקנית מרת רחל דבורה ברלין ע״ה סבתנו -מרת דבורה בת צבי הרש פנחס ע״ה
בת רבינו הגדול מרן ראש הישיבה
למשפחת פיקהולץ
רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוקללה״ה
נלב״ע ד׳ כסלו תשע״ח נלב״ע א׳ כסליו תשנ״ז
תנצב״ה תנצב״ה
iAir
ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ״כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד ,בקו השיחות שמספרו 074-740-3629
ניתן לתרום לגליון מכל עמדות נדרים פלוס ברחבי הארץ באמצעות לחצן קופות נוספות בחיפוש יש להקיש ארחות חיים או קוד מוסד 1000729
כמו״כ ניתן לתרום דרך המערכת הטלפונית הממוחשבת נדרים פון בחיוג לטלפון 037630585שלוחה 2071או במספר פלא' 053-415-3025
כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ 5ש״ח תבוא עליו ברכה ,וכל המוסיף ...ניתן לקבל את הגליון במיילgmail.com @ 4166058 :
ארחו ת חיים
ויצאתשפ״ז בס״ד
ועד ליל שבת
דברי מוסר והשקפה על ספר משלי
כזרבינו ראש הישיבה
הגאוך הגדול רבי ישראל ב ו נם שד י יבד שליט״א
שנאמרו בישיה״ק
"חכמות בחוץ תדונה ברחובות תתן קולה"
(פ ”א ,פס ' כ')
למטה ותהפוך לתורה על ידי ה'תורתן של בנים' שיעסקו בה כפי כוחם ויוציאו אין שונים לתלמידים בשוק:
אותה לאור עולם. פסוק זה מדבר על התורה הקדושה ומשייך אותה כביכול אל חוצות קריה -
אי לכך ,אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נמסר כבר למשה בסיני ,שהרי 'חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה' ,כאילו החכמה יוצאת החוצה ומכריזה
זה ודאי שכל התורה שיש לנו היא המסורה למשה ,והכח שיש לנו להשיג את על עצמה.
דברי התורה התקבל אצלנו תחת ההר ,אבל צורת ההשגה היא דוקא באופן של את פירושם של דברים אנו מוצאים על פי סוגיית הגמרא במועד קטן (ט”ז ,א'),
'מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש' -כיון שהתורה היא חכמת שמים ,שקיימת שם מסופר שרבי גזר פעם אחת שלא ישנו לתלמידים בשוק בפומבי ,מפני
בכח ,וכדי להוציא אותה אל הפועל ולחבר אותה לבשר ודם מוכרחים את שנאמר בפסוק (שה” ש ז' ,ב') ”חמוקי ירכים כמו חלאים” ,ודרשינן ” מה ירך
ה'תורתן של בנים' שתוריד את התורה מן השמים לארץ .כפי הצורה שהיא בסתר אף דברי תורה בסתר” .אולם רבי חייא יצא ודרש לשני אחייניו בשוק,
מתקבלת אצל הבנים -כך היא נהפכת לתורה ,וכפי המידה שהיא נלמדת אצל לרב ולרבה בר בר חנה .בסופו של דבר שמע על כך רבי והקפיד עליו ,כמתואר
הבנים -כך יש כאן יותר תורה ,תורה של בנים. שם בגמ' ,וכשהגיע אליו רבי חייא שאל אותו רבי 'מאי טעמא עבד מר הכי',
על כגון זה אמרו חז” ל 'יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים' ,ומהי לשנות דברי תורה בחוץ .אמר ליה רבי חייא 'דכתיב חכמות בחוץ תרונה' ,הרי
'תורתן של בנים'? היינו המשך המילים שם' :שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא שיש מקום לחכמה בחוץ .אמר ליה רבי אם קרית לא שנית וכו' ,כי פירוש
ברמיזה' .לא כל תורה נחשבת 'תורתן של בנים' אלא דוקא מה שניתן 'ברמיזה', הפסוק הוא כדאמר רבא ” -כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו
בשונה משיחתן של עבדי אבות שנכפלה בתורה ,כי דוקא מה שניתן 'ברמיזה', מבחוץ”.
בלשון סתומה ובדרך קצרה ,יכול לתת לבנים מקום להוציא מתוכו את החכמה ויעויין שם עוד בגמרא דפרכינן מהמקרא בישעיה (מ”ח ,ט” ז) ” לא מראש בסתר
כפי השגתם .אמנם מצד השפה הברורה יש יופי גדול יותר לשיחתן של עבדי דברתי” ,ומתרצינן לה ביומי דכלה ,אבל בעלמא ודאי שאין לשנות תורה
אבות ,אך מצד גופה של תורה -אין ערוך לתורתן של בנים ,ודוקא בגלל שלא לתלמידים בשוק.
ניתנה אלא ברמיזה. אלא שבגמרא שם לא נתפרש הטעם ,מה הסיבה שאין לשנות את התורה בחוץ,
הלא לו חפץ הקב”ה ללמד את התורה בנקל לעמו ישראל ,היה יכול לסדר את והדברים מפורטים במדרש תנחומא פרשת בחוקותי ,שם מובא מעין אותו
התורה כשולחן ערוך המוכן לכל בלי שיהיה שום צורך לטרוח להבין את דברי מעשה אבל בשינוי השמות ” :שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן ברבי
התורה .אבל לא ,התורה ניתנה דוקא בצורה של עמל ויגיעה ,והכל כדי שהיא אלעזר שהיה עומד בשוק ,אמר לו שנה לי פרק אחד ,אמר לו לך לבית התלמוד
תהיה 'תורתן של בנים' .אין מטרה שהתורה תשאר רק תורה של הקב”ה ,אחרת ואני אשנה לך שם ,אמר לו רבינו לא כך למדתנו חכמות בחוץ תרונה ,אמר ליה
היא היתה נשארת בשמים ממעל ,אלא שהתורה תהפוך ל'תורתן של בנים' - יודע אתה לקרות ואין אתה יודע לשנות ,מהו חכמות בחוץ תרונה -בחוצה של
שהם יתחברו אליה ויבינו בשכלם הם את מה שהם יכולים להבין .רק כך הם תורה וכו' ,אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות לא במקום הידוע ,אין
יכולים להיות חלק מאותה חכמה וליצור מציאות של קב” ה ואורייתא וישראל מוליכין אותן לא לבעלי ירקות ובצלים ושומים וכו' ,כך התורה בחוץ היא נאמרת
חד. שנאמר חכמות בחוץ תרונה ,ברחובות מהו ברחובות במקום שמרחיבין ,והיכן
במדרש בתחילת שה” ש (א' ,ג') אמרו חז”ל ” :בית מדרשו של רבי אליעזר היה מרחיבין לה ,בבתי כנסיות ובבתי מדרשות”.
עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה ,פעם אחת נכנס נמצא אם כן שהסיבה לא לשנות דברי תורה בחוץ היא מחמת יקרותה של
רבי יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר ,האבן הזאת דומה להר סיני ,וזה התורה .אבנים טובות ומרגליות לא מוכרים בשווקים ,ולא מוליכין אותן לבעלי
שישב עליה דומה לארון הברית”. ירקות ובצלים ושומים .מייעדים להם מקום מיוחד שיתאים למעמדם .כך
מבחינתו של רבי יהושע ,כפי המבואר במדרש ,בבית מדרשו של רבי אליעזר התורה לא נאמרת בחוצות קריה אלא רק בתוך בית המדרש ,ומהו 'ברחובות' -
התחוללה מעין 'מסירת התורה' בזעיר אנפין .האבן שישב עליה דומה להר סיני, 'במקום שמרחיבין לה'' ,והיכן מרחיבין לה -בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'.
שעליו נמסרו הלוחות לכלל ישראל ,ואילו רבי אליעזר עצמו דומה לארון ומשמע כביכול בלשון המדרש ששייך 'להרחיב' את התורה .בתי הכנסיות ובתי
הברית .אך יש לדקדק מדוע רבי אליעזר דומה דוקא לארון .לכאורה הוא דומה המדרשות אינם רק מקומות שלומדים בהם את התורה ,אלא ש'מרחיבים' בהם
יותר למשה רבינו ,שמסר את התורה בעצמו מן ההר אל העם ,בעוד שהארון את התורה .ולכאורה הדבר לא יתכן ,וכי כיצד שייך 'להרחיב' את התורה? אנחנו
הגיע רק אחר כך ,אחרי שנמסרה התורה ,לשים בתוכו את הלוחות... מאמינים באמונה שלמה שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה
אלא כאן אנו רואים את ההבדל בין 'קבלת התורה' שהיתה על הר סיני לבין רבינו עליו השלום ,עליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע ,ואיך שייך להתייחס
'קבלת התורה' שמתרחשת כל יום מחדש .בהר סיני קיבלנו את הכח לעסוק אליה ח” ו כדבר המסור ללב ,שברצותו מאריך וברצותו מקצר...
בדברי תורה ,אבל בלימוד עצמו אנחנו מוציאים את הכח לידי מעשה .בכל יום עוד ידוע מה שאמרו חז” ל ומובא ברש”י פרשת חיי שרה (בראשית כ”ד ,מ”ב):
ויום אנחנו מקבלים את התורה בפועל ,בעצם זה שאנחנו לומדים את התורה, ” אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים,
ובכל יום ויום אנחנו מחברים את עצמנו אל התורה ומשיגים את מה שאנו שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה ,והרבה גופי תורה לא נתנו אלא
משיגים ,כך שאנחנו עצמנו נהפכים למציאות אחת של תורה מכח מה שאנחנו ברמיזה”.
השגנו. והדברים תמוהים בכפליים :ראשית מה הפשט במילים ,וכי האם באמת יפה
רבי אליעזר שהיה אחד ממוסרי התורה לא היה דומה דוקא למשה רבינו אלא שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים ,ושנית יש להבין מהי 'תורתן של
ל'ארון הברית' -הוא הפך את עצמו לכלי מלא שמחזיק את התורה .התורה בנים' ,והרי התורה היא תורת ה' ,שרק נמסרה לבנים כדי שילמדו אותה ,ואם כן
מסורה בידיו ,וכל תוספת השגה שהוא מוסיף בתורה הופכת את עצמה לעוד מה שייך לקרוא לה על שם הבנים ,ומדוע באמת דוקא כאן קוראים לה כך.
חלק מקבלת התורה .נמצא שהוא עצמו היווה מציאות של תורה ,גברא של 'תורתן של בנים':
תורה וחפצא של תורה ,עד ש'נכנס רבי יהושע ,התחיל ונושק אותה האבן ואמר, אלא זה ודאי שהתורה היא תורת ה' ,שנמסרה ביד הבנים .חז” ל אומרים בכמה
האבן הזאת דומה להר סיני ,וזה שישב עליה דומה לארון הברית'. מקומות שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני ,ולכאורה
'מה ירך בסתר -אף דברי תורה בסתר': ממה נפשך ,אם מדובר כאן בחידוש של התלמיד -הרי זה חידוש שנתחדש
על פי כל המבואר יבואר לנו פירוש המילות במדרש; ” מהו ברחובות -במקום עכשיו ,והיאך הוא נמסר למשה ,ואם מדובר בתורה שכבר נמסרה למשה -היאך
שמרחיבין ,והיכן מרחיבין לה ,בבתי כנסיות ובבתי מדרשות” ,והערנו היאך שייך היא נתחדשה על ידי התלמיד.
כביכול 'להרחיב' את התורה .אך זוהי התשובה ,שמציאות התורה בעולם נמדדת והביאור הוא על פי יסוד שכבר ביארנו במקומות אחרים בארוכה ,שהתורה מצד
ביחס למידה שבני האדם משיגים בה .היא ניתנה לנו כדי שאנחנו נוציא מתוכה עצמה היא רחבה מארץ מידה ועמוקה מיני ים .אין כח לאף אדם שבעולם לגעת
את מה שאנחנו יכולים להוציא ,וכפי שיעור ההוצאה כך יהיה כאן יותר 'תורה' באפס קצה של התורה ולהשיג משהו מכל גודלה .אם כן במה זה נחשב
אצלנו ,מקבלי התורה .ממילא אין גבול עד כמה ניתן 'להרחיב' את הקבלה, שהתורה נמסרה לאדם? על כרחך כל הענין הוא שהאדם ישיג את מה שהוא
להוסיף עוד ועוד תורה ולהפוך את עצמנו עוד יותר לכלי קדוש שמכיל את יכול להשיג ,וזה עצמו נחשב ל'תורה' -החיבור בין שכל האדם לשכל התורה.
החכמה. הכח האין סופי של התורה נמצא בכח ,וכאשר האדם לומד את התורה ומוציא
ובדברי המדרש מתבאר שדוקא ה'רחובות' האלו הם ה'רחובות' של התורה. אותה אל הפועל ,הוא עצמו מחדש את מה שהיה גנוז בתוכה והופך אותו
לעומת זאת ברחובות עצמן ,בחוצות העיר ,אין מקום ללמוד את התורה ,כי ל'תורה' -תורה שמחוברת אליו ומסורה בידיו.
התורה לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים ,והמוציא את התורה לשוק הוא מצד עצמותה -התורה היא חכמת שמים ,חמדה גנוזה שמה לילוד אשה אליה,
כמי שלוקח אבנים טובות ומרגליות ומניח אותם בדוכן של שומים ובצלים אבל בא הקב” ה ומסר את תורתו לנו ,שאנחנו נעסוק בה ונשייך אותה אלינו .כל
ושאר ירקות. מילה שהאדם מחדש בתורה ,כל תוספת לימוד וכל מימרא לוקחת את החכמה
זהו הטעם שנאמר במדרש ,אולם רבי למד דרשה אחרת וכפי שהבאנו מהגמרא שהיתה גנוזה והופכת אותה ל'תורה' כאן בעולם הזה .כמובן שהתורה היא
במועד קטן' :חמוקי ירכיך כמו חלאים -מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר'. תורתו של הקב”ה ,אבל החידוש שנתחדש בקבלת התורה הוא שתורת ה' תרד
A
מלבד מה שמובטח לנו שנהיה תחת גלות ישמעאל עד ביאת המשיח ,ושום ובאמת יש להתבונן במשמעות הדרשה ,מה בין 'ירך' ל'דברי תורה' .בשלמא ירך
דבר אחר לא יצליח עד כי יבוא שילה ,איך יכולות להיות מחשבות אחרות חוץ היא מקום המכוסה ,ולכן היא צריכה להיות בסתר ,אבל התורה -מדוע היא דבר
ממה שחז” ל עצמם אומרים לנו ,כדוגמת המשנה הנודעת בסוף פ” ג דראש מכוסה? אמנם היא דבר מכובד המונח בקרן זוית ,ואין מקומה בשווקים
השנה” :וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה ,אלא לומר לך כל וברחובות ,אבל מנא לן לדמות אותה לירך ,מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר.
זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וביאור הדברים הוא ש'צניעות' כוללת בתוכה שני חלקים .יש את ענין הקדושה
היו מתגברים ואם לאו היו נופלין ,כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כ”א ,ח') שקיים בצניעות ,שהוא אינו נוגע לכאן ,ויש את הצניעות דוגמת ה'ירך' ,שאינה
עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי ,וכי נחש ממית שייכת דוקא לדין 'והתקדשתם' אלא לענין של צניעות בפני עצמו ,שלא לגלות
או נחש מחיה ,אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם את המקומות המכוסים.
לאביהן שבשמים היו מתרפאים ,ואם לאו היו נימוקים”. אלא שכאן המקום להבין מהו באמת עומק הענין של הצניעות .הרי זה ודאי
אין כאן חידושים ולא מדרגות אלא צורת מבט פשוטה ומפורשת שהיתה שצריכים לכסות את מה שלא אמור להיות מגולה ,אבל זה עצמו מצריך טעם:
מושרשת אצל עובדי ה' במשך כל הדורות .אנחנו לא נלחמים עם הידיים! זירת מדוע המקומות המכוסים אמורים להיות מכוסים? מה ההבדל בין הירך לבין
המלחמה אינה למטה ,אלא למעלה ,היכן שמונחת האבן שיושב עליה מוסר העיניים והאוזניים?
התורה .אם מסתכלים לשם ומשעבדים את הלב לאבינו שבשמים -ניצולים, עומק הדבר הוא ש'צניעות' היא מושג נרדף ל'פרטיות' .יש רשות הרבים ויש
ואם לא -נופלים ...אין עוד מציאות אחרת ,לא מלחמה ,לא נקמה ולא השבת רשות היחיד ,ורשות היחיד לא אמורה להיות ברשות הרבים ,אחרת היא לא
אש ...כלום לא יעזור חוץ מזה ,וכלום לא אמור לעזור. תהיה רשות היחיד ...ככל שהדבר יותר אישי ,יותר פרטי ,ויותר עצמי -כך הוא
” אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר” (תהלים כ' ,ח') .לא יותר מוצנע ,כי עצם טבעו מחייב אותו שלא להיות גלוי לכל הברואים .הוא שייך
מדובר דוקא על אותם שנמצאים בפועל עם הרכב ועם הסוסים ,אלא אפילו לעצמו ,הוא לא שייך לכולם ,ואם הוא שייך לעצמו -הוא אמור להיות עם עצמו
עלינו ,שנמצאים הרחק ממקום המלחמה .יש כאלו שחשים כאילו צורת ולהשאר עם עצמו ,בלי להיות קשור למה שלא שייך אליו.
המלחמה היא עם רכב ועם סוסים ,אך הפסוק אומר לנו שלא' :ואנחנו בשם ה' אפילו אצל איברי האדם עצמם יש אברים מכוסים ויש אברים גלויים ,שכן גוף
אלוקינו נזכיר' .אין לנו מאומה מלבד הזכרת שם שמים ,וגם מלחמתם של האדם -הוא הדבר שהכי שייך אליו ,עצם מעצמו ובשר מבשרו פשוטו
האחרים לא תוכל לקדם אותנו ולו בטפח אחד ...על סוס לא נרכב ולא נאמר כמשמעו ,ומכיון שזה עצמו -מוכרח שהוא ישאר מכוסה מבני אדם ולא יהיה
עוד אלוהינו למעשה ידינו .מהיכן יכולה להגיע הרגשה כאילו יש כאן מלחמה, פרוץ לרווחה .ה'ירך' למשל היא אבר שלא אמור להתגלות ,וממילא היא גם
עם נשק ועם כח תמורת כח? אין בחוץ כלום ,הכל הבל ורעות רוח. אבר מכוסה .לא בגלל שיש עליה 'דין כיסוי' ,אלא להפך ,היא מלכתחילה לא
אם יש אפילו הוה אמינא של מחשבה אחרת ,על כרחך שהאדם לא נכנס עוד אמורה להיות גלויה ,שהרי אין לך רשות פרטית יותר ממנה ,ומה בינה לבין עיני
לתוך חדרי החדרים ,למקום שמרחיבין בו דברי תורה .הוא נמצא עדיין בחוץ, כל חי.
בעיצומה של הליכה ברחוב ...ומכיון שמדובר כאן ביושבי בית המדרש ,הרי וכשם שגוף האדם הוא הדבר האישי ביותר ששייך אליו ,כך התורה -היא הדבר
שהתביעה כפולה ומכופלת :הלא תלמידי חכמים כל גופן אש ,הם עצמם העצמי ביותר שמשוייך לאדם .מאותה סיבה שה'רחובות' של התורה הם בתי
מכילים בגופם את תורת ה' ,ואיך אפשר לקחת את הגוף ולהוציא אותו החוצה כנסיות ובתי מדרשות ,שם ניתן לבני האדם הכח 'להרחיב' את התורה בשכלם
-לארץ ערבה ושוחה? ולהתחבר אליה ,מאותה סיבה גם אין להוציא את התורה החוצה לרחובות קריה
כל זה היא רק דוגמא בעלמא למושגים של רחוב שיכולים להשתרבב מבין -משום שהתורה ניתנה לאדם ,שתהיה חלק ממנו ,ועצם זה שהוא נהפך ל'ארון
החרכים .אך האמת היא שבכל מבט על החיים האדם בוחר לעצמו היכן הוא הברית' מחייב שהתורה תשאר אצלו בקודש פנימה ולא תסתובב בשער בת
נמצא .האם בחוץ או בפנים .האם בבתי גוואי או שמא במקום פרוץ מד' רבים.
רוחותיו ,שמתנהל לפי חוקי הרחוב ומנוער מכל זיק של תורה .אין לך דבר עלי גם הטעם של רבי וגם הטעם שמופיע במדרש הוא אותו טעם' :מה ירך בסתר
אדמות שלא יכול להתחבר לרוח התורה ,עם שכל של תורה ועם דעת של תורה, אף דברי תורה בסתר' -כמו שהירך שייכת לאדם ואמורה להשאר נסתרת ,כך
ומאידך אין לך דבר שאין עליו דעה של ירקנים ,וכאותה שיסד הסמ” ע (חו” מ התורה היא 'תורתן של בנים' ואמורה להשאר נסתרת ,ומפני כך אין מקומה
סי' ג' סקי” ג) שדעת בעלי בתים היפך דעת תורה... בחוץ ,בשוק וברחוב ,על אחת כמה וכמה שלא בין השומים והבצלים ...התורה
התורה היא 'תורתן של בנים' ,היא נמסרה לנו כדי שאנחנו נלמד מתוכה את מה אינה רק חלק מהגוף של האדם ,אלא היא חלק מהאישיות של האדם .יש לו
שנלמד .אסור להניח את התורה במקום אחד ולהשאיר את האישיות ברשות את הכח לעסוק בה ולגלות אותה לפי החלק שניתן לו ,וממילא הוא אמור
אחרת .כל התורה ניתנה לאדם כדי שהוא יהיה אדם של תורה ,שהוא יהיה לשמור עליה כחלק ממנו.
משכן של 'ארון הברית' שיהפוך את השכל לשכל שחושב את התורה ,נושם הפסוק לא נוקט לחינם דוקא את הלשון 'רחובות' ,ללמדך ולומר לך שכמו
את התורה ,וכל דעה שתהיה לו -תהיה דעה של תורה .מה הוא צריך לחפש שרגלי האדם מסתובבות ברחוב -כך גם התורה שלו מהלכת יחד איתו .התורה
בחוץ? היא חלק מגופו ,ולהיכן שהוא הולך -תורתו הולכת עמו .אי לכך מוכרח להיות
בזמנו היה ראש ממשלה ידוע שהתהלך עם כיפה לראשו ,ופעם אחת הוזמן שה'רחובות' שבהם הוא צריך להסתובב אינם רחובות של עיר ,כי אם רחובות
לשאת דברים בבית הכנסת הגדול בבני ברק .ניגשו בחורים אל מרן הגרא” מ שך של תורה ,בתי כנסיות ובתי מדרשיות שמרחיבין בהם דברי תורה .אם הוא
זצ” ל ושאלו אם יש היתר ללכת ולשמוע את אותו האיש ...ענה להם הרב שך: מסתובב במקומות אחרים -נמצא שכביכול הוא לוקח את התורה עצמה ח”ו
אמת נכון הדבר מה שאמרו חז” ל שאם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, ומכניס אותה למבואות המטונפים ,וכיצד הוא יוכל אחר כך לחזור ולנסות
אבל מדוע למעלה בראש העמוד? מסתירים אותו למטה ,מתחת לבימה... להתחבר אל התורה.
מאז ומעולם ,צורת המבט של גדולי ישראל היתה מתוך התורה .גם על הוויות ” כשם שיש לו להקב”ה חדרי חדרים בתורתו ,כך יש להן לתלמידי חכמים לכל
דעלמא לא היתה שום הסתכלות אחרת מלבד מה שאומרת התורה .הרי התורה אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו” ,כלשון חז” ל בתנא דבי אליהו ,ומכאן למדנו
נמסרה לנו ,שהיא תהיה המציאות שלנו ואנחנו נהיה המציאות שלה ,אם כן שאכן התורה של הלומד היא כעין 'חדרי חדרים' .הוא מכניס את התורה לרשות
אפוא איזו מציאות אחרת יכולה להיות? הפרטית והאישית ביותר עלי אדמות ,לעצם עצמיותו ולתוך פנימיותו ,משם
באחד ההספדים על המהר׳׳ם מינץ מספר המספיד בשבחו ,שכל אדם שנכנס הוא לומד אותה ומשם הוא מתחבר אליה .השכל שלו נהפך לשכל של תורה,
לשאול אותו במילי דעלמא יצא עם דבר חידוש .כשראיתי את הדברים תמהתי וכל המחשבות ,הרגשות והמושגים נהיים השגות של תורה .מה שנשאר לו רק
מה בדיוק היה שם ,האם כל אחד שנכנס להתייעץ על המחיה ועל הכלכלה יצא הוא להתאים את ה'רחובות' למי שמהלך בהם ,שהאבנים הטובות והמרגליות
עם וורט בסוגיא? ...אך הם הם הדברים :המהר״ם מינץ היה כל גופו תורה, לא יהיו מונחים לצד המלפפונים והעגבניות...
ומחשבותיו היו מחשבות של תורה .כששאלו אותו על דבר מהעולם ,הוא מיד הביאני המלך חדריו:
ראה איזו סוגיא עוסקת בענין ...מתוך התורה הוא הסיק את התשובה ,וממילא הרי מאליו הדבר מובן ,שה'רחובות' שאליהם מדובר כאן אינם דוקא מרחבים
היה בתשובה חידוש מן התורה ...לא שהוא אמר חידוש מלבד התשובה ,אלא פיסיים של רשות הרבים ,אלא כל העולם שמבחוץ .ה'רחוב' מייצג הרבה יותר
שהתשובה עצמה היתה מונחת בתוך התורה ,הן במילי דשמיא והן במילי מפיסת קרקע ,והוא כולל בתוכו את כל המושגים הרחוביים ,עם כל מה שזה
דארעא... אומר ולא אומר ...האדם יכול להיות בתוך בית המדרש אבל להיות מונח ברחוב,
אמרו על בעל הבית ישראל מגור ,שפעם שאלו אותו החסידים שאלה בהלכות עם ראשו ורובו ,על כרעיו ועל קרבו .כי המדד הוא לא היכן הגוף נמצא ,אלא
עסקנות .הוא לא ידע כדת מה להשיב ,ושלח אותם למרן הגאון מטשעבין .חזרו היכן הראש מונח ,האם הוא נכנס לתוך 'חדרי חדרים של תורה' או שהוא שייך
החסידים ואמרו לרבם שגם הרב מטשעבין לא ידע להכריע בנידון .אמר להם למחוזות אחרים שמנוגדים לכל ריח של תורת ה' .ומכיון שהתורה היא חכמת
הבית ישראל :אם כן בהכרח שאין כזו שאלה .הרי הגאון מטשעבין יודע את כל שמים ,בהכרח שכל דבר שאינו תורה מייצג את ההפך .אין עוד משהו בין
התורה כולה ,וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ,וממילא אם הוא לא יודע השמים לארץ ,ואם האדם לא נמצא ברה”י ,על כרחו הוא ברשות הרבים...
להשיב -פשוט שאין כאן שאלה ...וכמובן החסידים מסיימים את דבר המעשה, ניתן להביא דוגמאות אין ספור ,מהי הסחורה שיש ברחוב ומאיזה פתח נכנסים
שלא עבר זמן והשאלה התבררה כטעות מעיקרא... לשוק ...לא צריכים לכך הסברים והם גם לא יעזרו .מדובר כאן על שני עולמות:
ולא אצל גדולי הדורות בלבד ,אלא אצל כל אחד ואחד ,ככל שהוא מכניס את מצד אחד עולם של תורה ,כשהאדם הופך את עצמו לאישיות של תורה שאין
עצמו לחדרי התורה כך הוא מקבל יותר דעת של תורה .בספר כתר ראש לה אלא ד' אמות של הלכה ,עם מחשבות של תורה ועם ראש של תורה ,ומצד
להגר” ח מוואלוז'ין (קונטרס ארחות חיים אות ס”ט ,וכן בסידור 'אשי ישראל') שני עולם של רחוב ,שבכל פינה עומד עוד איזה רוכל וצווח שאין עוד דבר עלי
מביא מה ששמע מהגר” א (ויש יסוד לדברים מדברי הגר”א להלן במשלי ט”ז, אדמות מלבד האבטיח...
א') ,ש”גילה רבינו דרך סוד ליקח עצה מן התורה ,והיינו שילמד בחשק רב עד רק בכדי לשבר את האוזן ,הציבור היושב בארה” ק למוד מלחמה ,כאשר
שידמה לו כלומד לשמה ,ואז לחשוב על המבוקש אם לעשות אם לאו ,וכפי לדאבונינו הקולות והמראות חודרים בכל פעם גם אלינו ,לתוככי בית המדרש.
שיעלה על הדעת אז -כן יעשה ,וזו היא עצת התורה”. והנה לא מבעיא אלו שנכשלים להזין את אוזניהם בתקשורת שקיימת לדאבוננו
התורה היא ה'רחוב' האמיתי ,במובן הפנימי של הענין ,שהיא זו שמרחיבה דעתו קו לקו ,שמנתקים את עצמם מכל השקפה של תורה ,אלא גם אצל יושבי בית
של אדם .היא ניתנה לאדם כדי שתהיה תורה שלו ,וכדי שהוא לא יצטרך המדרש -נבחן את עצמנו איזה מבט יש לנו .יש כאלו שהתחושה הטבעית
להסתובב ברחובות אחרים ...אין כלום חוץ ממנה ולא יכול להיות 'אדם' שהוא שלהם אומרת ,הנה כי כן ,אנחנו נעלה ונלחמנו ...הכו בנו -אז נכה בחזרה ,נפ ש
לא 'אדם' של תורה .התפקיד של האדם הוא לשמור על עצמו ,שלא לפרוץ את תחת נפש ,ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו ...אבל מהיכן
גדרי הצניעות של רשותו ,וכך יוכל להשאר תמיד פנימה ,בקודש הקדשים של מבט כזה מגיע? האם מלב שיושב על אבני הר סיני או מבן אדם שנושם את
'הביאני המלך חדריו'. האוירה שמסביב ,עם כל הריח של השומים והבצלים?
לקבלת הוועד בדוא"ל ולהנצ חות .A 0 2 3 1 3 7 4 1 3 @ g m a il.c o mניתן לתרום דרך מכ שירי נדרים /קהילות ל קופ ת 'קובץ גיליונות'
כ ט י י ע ח א ד־ ש מ י ל א
גליון • 366שבה שמיני ת
9ר ש ת 1יצא תש 9״ז
משיעורי הגאון דבי נפזתנ־*י הכבהן קופשיץ שליט״א
בעניך מצא עט שתלוי בציצית שבבגדו האם חייב בהשבתה
אולם מרן הגרי"ז זצ"ל נקט בפשיטות דאפילו גזלן באונס חייב ,והא דליכא נשאלתי הרבה פעמים באחד שמצא עט תלוי בציצית שבבגדו ,ואינו
קרא על גזלן ,הוא משום דבגזילה לא איצטריך קרא לחייבו ,והטעם, יודע למי זה שייך ,האם חייב בהשבת אבידה.
משום דבגנב וגזלן חיובו הוא על שהכניס ממון חבירו לרשותו ,א"כ מה לי אם
הנה לכאו’ יש שני אפשרויות איך אירע שנתלה העט בבגדו ,ויש ביניהם נפ"מ,
היה באונס או ברצון ,דהא עכ"פ הכניס הממון לרשותו ,ומשו"ה לא איצטריך
האפשרות הראשונה היא ,שהציצית שבבגדו נתפס בעט שבכיס חבירו,
קרא לחייבו באונס ,ורק לגבי אדם המזיק דחיובו על מעשה ההיזק בזה הי’ ס"ד
והוא (בעל הציצית) בדרך הליכתו משכו הציציות את העט מכיסו של חבירו,
דבאונס פטור ואתי קרא דפ צע תחת פ צע לחייב על על אונס כרצון ,אבל לגבי
והאפשרות השני’ היא ,שבעל הציצית עמד במקומו ,ובשעה שבעל העט הלך
גניבה דהחיוב הוא על שממון חבירו ברשותו מסברא אמרי’ דחייב אפילו על
בדרכו נתפס העט בציצית שבבגד חבירו ,וכשהמשיך בהליכתו (בעל העט) נמשך
אונס ,ובחידושי ר’ שמואל (סנהדרין סימן ז’) הביא שכ"כ המהרש"ל בב"ק (פרק י’),
העט מכיסו ונשאר תלוי בציצית חבירו.
והמאירי בב"ק (דף צ"ה).
והנה באפשרות הראשונה שבעל הציצית הוא זה שמשך את העט אליו ,לכאו’
יבואר דמהתוס’ בקידושין מוכח דגזלן בשוגג חייב
הוא גזלן בשוגג ,שהוא בהליכתו הוציא את העט מכיסו של חבירו
והגרש״ר הביא ראי’ אלימתא מתוס’ בקדושין (דף נ"ה ע"א ד"ה אין מועל אחר ונתחייב בהשבת גזילה ,אבל באפשרות השני’ שהוא עמד במקומו ובהליכתו של
מועל) דגזלן בשוגג חייב ,דהתוס’ שם כתבו לחלק לענין מעילה בעל העט נתפס העט בציצית ,א"כ איהו לאו מידי קעביד ,ואין כאן גזילה אלא
בשוגג בין היכא שמתכוין להוציאו מרשות לרשות [אלא שהיה סבור שהוא של שנתחייב בהשבת אבידה.
חולין] ,דאז נעשה גזלן והוי מעילה ,משא"כ בכסבור שהוא שלו ואינו מתכוין
יבואר דבדבר המצוי בשוק אמרי’ דשם דמיהן ומשתמש באבידה
להוציאו מרשות לרשות כלל ,כה"ג אין כאן מעשה מעילה ולא יצא לחולין.
והנה באפשרות השני’ שאין זה אלא השבת אבידה ,לכאו’ גם אם נימא
ובסו"ד הביאו ראי’ לחילוק זה ,מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה,
שהבעלים התייאש מהעט ,מ"מ לא מועיל היאוש ,שהרי העט באיסורא
כסבורים הם ד של אביהם היא ,וטבחוה ואכלוה ,משלמין דמי בשר בזול,
אתי לידיה ,ולא מהני בו יאושא.
אבל כסבורים שהיא פקדון [כלומר שידעו שהיא שאולה] וטבחוה ואכלוה
משלמין דמי בשר שלם ,א"כ מצינו חילוק בין סבור שהוא שלו לסבור שהוא של אך יש לומר דמאחר שגם אם כותבים מודעה שנמצא עט ,לא יבואו הבעלים
אחרים ,עכ"ל. לקחתו ממנו ,וישאר אצלו עד זיבולא בתריתא ,א"כ מסתבר שיכול לשום
את דמי העט ,ולהשתמש בעט ,דבגמ’ בב"מ (דף כ"ט ע"ב) אית’ אמר שמואל
ולכאו’ דברי התוס’ תמוהים ,דהא התם הוי גם מזיק ,שהזיקו את הפרה ,ומזיק
המוצא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר ,והיינו טעמא דתפילין בי בר חבו
באונס הרי חייב ,ואמאי אינם חייבין מטעם מזיק ,וע"כ צ"ל כמו שכתבו
משכח שכיחי ,ולא איכפת לבעל האבידה שישתמש בו המוצא ,משום שיכול
התוס’ בב"ק (דף כ"ז ע"ב) להוכיח מזה דמזיק באונס גמור פטור אפילו באדם
ליקח בדמיהן אחרים ,והם מצויין הרבה ,ולכאו’ לאו דוקא בתפילין הדין כן ,אלא
המזיק.
הוא הדין בכל דבר המצוי לקנותו ,יכול המוצא להשתמש בו ולשום דמיהן
וא"כ לפ"ז תיקשי מאי מייתי ראיה התוס’ לדין מעילה דכל היכא דכסבור שהוא ולהשתמש בהן ,ואח"כ יחזיר דמיהן לבעל האבידה.
שלו אינו חשוב גזלן ,ולהכי אין בו מעילה ,הרי התם הם פטורים משום
דהוי אונס גמור ומנלן שכסבור שהוא שלו אינו נעשה גזלן בזה. וא"כ הכי נמי בנדון דידן ,הרי בעל האבידה אינו צריך דוקא עט זה ,שהעטים
מצויים הרבה ,וא"כ לא איכפת ליה שישתמש בעט ,וישום את דמי העט,
ובזכרון שמואל (סימן נ"ו אות ז’) כתב דמוכרח מזה דס"ל להתוס’ דנהי דאדם ואח"כ כשימצא את הבעלים ישלם לו את דמיוב.
המזיק פטור באונס גמור ,מ"מ גזלן חייב אפי’ באונס ,וכפי שהובא לעי’
בשם מרן הגרי"ז זצ"ל ,ולזה הוי קשה להו דנהי דמטעם מזיק ליכא לחיובינהו אבל באפשרות הראשונה שזה גזילה בשוגג ,אפשר דאין יכול לשום דמיו
כיון דאנוסים נינהו ,מ"מ מטעם גזילה מיהא ליחייבו שהרי משכוה ונטלוה ולהשתמש בעט ,דלא מצינו היתר זה רק באבידה ,אבל בגזילה אפשר
לצורך עצמם ונע שו גזלנים ,ובגזלה ליכא פטור אונס כלל ,ואפי’ באונס גמור דלא התירו לע שו ת כן.
חייב עליה ,וא"כ אמאי פטורין משום גזילה ,ועל זה כתבו התוס’ דע"כ דכיון דהיו
סבורים שהיא שלהם ולא כיוונו להוציאה מרשות לרשות אין כאן מעשה גזילה מחלוקת האחרונים אם גזלן בשוגג חייב
והוצאה כלל ,ולא נע שו גזלנים עליה ,עכ"ד.ג
אכן אפשר דגם אם זה הי’ גזילה ,מ"מ יש לדונו כאבידה ,כיון שהיה בשוגג,
דהקצוה"ח (ריש סי’ כ"ה) נסתפק אם גזלן בשוגג מתחייב בחיובי גניבה,
יבואר דהיכא דכסבור שהוא שלו לא נעשה גזלן
דאע"פ שבמזיק חייב בין באונס בין בשוגג ,מ"מ בגניבה יש לומר דפטור ,דדוקא
וא"כ לדע ת התוס’ דגם גזלן בשוגג חייב לכאו’ גם בנידון הנ"ל שמשך את העט גבי אדם המזיק איכא ריבויא ד"פצע תחת פצע" לחייב על השוגג כמזיד ואונס
בשגגה מ"מ יהא חייב משום גניבה ,אך נראה דהכא לכו"ע אינו חייב כרצון ,אבל בגזלן דליכא רבויא ,אפשר דמיפטר אפילו בשוגג.
אצל הגרי"ז אמר לו את הראי’ שהביא ר’ שמואל שגזלן בשוגג חייב. א ויש לדון אם בהשבת אבידה שנכנס לרשותו שלא מדעתו ,אם חשיב באיסורא אתי
ושמעתי שמרן הגרי"ג זצ"ל הקשה קושיא זו על דברי התוס’ בקידושין דמאי מייתי ראי’ לידיה ,ויעוי’ בזה באמרי משה (סי’ ל"ז).
דהיכא דכסבור שהוא שלו פטור ,הא כתבו התוס’ בב"ק דחשיב אונס גמור ולכן פטור ב ואע"פ שהסמ"ע (סימן רס"ז ס"ק ל’) כתב בדעת הרמב"ם שרק בתפילין אמרינן כן ,אבל
מדין מזיק ,והקשה כן למרן הגרי"ש כהנמן זצ"ל ,והי’ זה לפני מנחה ,ואמר לו שצריכים בשאר חפצים אינו יכול לשום דמיהן ולהשתמש בהם ,אבל בנדון דידן שהוא עט שהוא
לחשוב על זה ,ולאחר מנחה אמר לו שא"כ מוכח מתוס’ דגזלן בשוגג חייב ,ודלא מצוי ביותר נראה שהכל מודים שאין אדם שחפץ דווקא בעט שלו.
כהקצוה"ח. ג ושמעתי שהגרש"ר אמר ראי’ זו למרן הגרי"ז ,וקילסי’ מאוד ,ובאותו יום כל מי שנכנס
נע ר ך מ שי עו ר שנ מ סר בי שיבת בי ת מדר ש ע ליון ערש״ק פ' לך לך ,תשפ״ז.
לתגובות ולעניני הגליון 058.32.888.34וכן במייל gmail.com @3126877
ובא מת יש לדון באופן הנ"ל שהציצית שבבגדו נתפס בע ט שבכיס חבירו והוא משום גניבה ,דהא מבואר בתוס’ הנ"ל דכל היכא דכסבור שהוא שלו אינו חייב
בהליכתו משך את העט מכיסו של חבירו דאמרי’ שהוא גזלן בשוגג, משום גניבה ,דרק היכא שיודע שהוא לוקח ממון של חבירו ,אך לא בכוונת
האם יש לו בזה קנייני גזילה( ,אי לאו מה שנתבאר דלא חשיב מעשה גזילה כלל), גזילה ,אלא שחשב שחבירו מסכים שישתמש בממונו ,או שהי’ אנוס על הגזילה,
דלכאו’ לא עביד קניין כלל ,וכל שלא קנאו לא נתחייב באונסין ,כמו שאמרו בזה אמרי’ דחייב משום גניבה ,אבל היכא שחשב שממון זה שלו ,לא נעשה גזלן
משכו ברשות בעלים אינו חייב באונסין. עלי’.
ואע"פ שיש מקום לדון דכה"ג חשיב הגבהה ,שהגביה את העט ע"י שמשך את וא"כ יש לומר דהכא שהי’ מתעסק לגבי משיכת העט ,ולא ידע כלל שהוציא
העט מכיסו של חבירו ,אך מ"מ נראה דלא מהני הגבהה זו ,דאין כאן ממון חבירו מרשותו ,הרי זה חשיב כמו היכא דכסבור שהוא שלו ,דלא הי’
כוונה לקנין ,וכל שלא נתכוון להכניסו לרשותו בהגבהה זו ,לא קנאו .וגם בגזלן כאן מעשה גזילה כלל ,וא"כ לא נע שה עלי’ גזלן.
בעי’ כוונה לקנין ,כמש"כ הקצוה"ח (סימן רע"ה ס"ק ג’ וסימן רצ"א ס"ק ד’ בד"ה
וא"כ לא מיבעי להמבואר בקצוה"ח דגזלן בשוגג לא נעשה גזלן ,א"כ ודאי דלא
"אמנם ראוי") דבגזלן נמי בעינן כוונה לקניין כדי להתחייב באונסין.
חשיב רק כמו אבידה ,אלא אפילו למאי דנקט מרן הגרי"ז דגם גזלן בשוגג
אכן בנתיבות המשפט (סימן ל"ד סק"ה) כתב בתוך דבריו וז"ל דקנין של הגזילה חייב ,מ"מ הכא י"ל דחשיב כמו שהוא כסבור שהוא שלו דלא נעשה עלי’ גזלן,
כיון שהוא רק לחייב הגזלן ובעל כרחו רחמנא הקנה ליה ואפילו אינו מכוין וכמשנ"ת.
ואינו רוצה לקנות ,לא שייך לומר דלא מהני ,דהא בעל כרחו אקני רחמנא ולא
אך כיון דלא ידעינן היכא נתלה העט בבגדו ,יש לומר דהוי ספק גניבה ספק
שייך לומר דלא מהני ,עכ"ל.
אבידה ,וכיון שהוא מוחזק שפיר יכול להשתמש בע ט כדין אבידה ,ולשום
והעירני ידידי הרב ר’ אריה גרשון נורדן שליט׳׳א מהא שאמרו בב"ק (דף צ"ח את דמיו.
ע"א) בזורק מטבע של חבירו לים הגדול שאם הגביה המטבע בזריקתו
קודם שנפל לים הרי הוא גזלן וחייב באונסין ,ולכאו’ הרי לא נתכוון לגזלו יבואר אם בקניני גזילה בעי’ כוונה לקנין
ולקנותו אלא לאבדו ,וצ"ע.
יבואר דעט התלוי בבגדו יכול לקנותו בקנין חצר
ולכאורה צ"ב ,אמאי בעינן למחט והמרגלית עליה ,הרי אפשר לומר ויש לדון דאפשר דיכול לקנותו בחצר ,דהעט תלוי בבגדו ,וכליו של אדם קונים
שהמרגלית עצמה מונחת על גבי קרקע ,וע"כ צ"ל דהקרקע כל לו ,וכליו מהני מדין חצר כמו שכתבו הראשונים בב"מ (דף ט’) והביאם
שהוא אינה מחזקת את המרגלית שהיא גדולה ממנה ,דהמרגלית יוצאת קצת הנתה"מ (סי’ ר’ סק"ו) ,וחצר הרי קונה שלא מדעתו ,וכיון שנכנס לרשותו שפיר
מהקרקע ,ולא חשיב צבורין ,אבל כיון שהמרגלית נמצאת ע"ג המחט שפיר קנאו להתחייב באונסין ,גם היכא שלא נתכוון לקנותו ,ואע"פ שכולו תלוי
חשיב צבורין על גבי קרקע אע"פ שבולט חוץ מן הקרקע ,דמאחר שעומד על מבחוץ מכל מקום יש לומר דכיון שהוא תלוי בבגדו הרי הוא כמי שמונח
ידי המחט שעומד על הקרקע חשיב כעומד כולו בקרקע ,וא"כ הכי נמי נימא ברשותו ,וקנהו .ויש להוסיף דאע"פ דאמרי’ דחצר מהלכת לא קני ,מ"מ הכא
דכל שמחזיק בידו הרי הוא כנמצא כולו בידו. קונה דלא גרע מהיד עצמה שקונה ,וביאר הרא"ש בגיטין (פ’ הזורק) דיד אינו
נחשב למהלך ,דידו מינח נייחא וגברא קא ממטי לה ,וכ"כ התוס’ בב"מ דף ט’ ע"ב,
ואין לומר דרק לעניין צבורין סגי שמונח באופן שבולט מעל גבי הקרקע ,אבל
וא"כ מהאי טעמא נמי קונה ע"י הכלי שמחזיק בידיו ,וכן מבואר בגמ’ בגיטין ר"פ
לעניין קניין חצר אפשר דבעינן שיהא מונח כולו בחצר ,דהנה בריטב"א
הזורק שאם זרק לה הגט לתוך קלתה מגורשת.
בקדושין שם וכן הש"ך בסימן קצ"ח הקשו להס"ד דבעינן צבורין ,וכן היכא שלא
אמר אגב וקני ,דבעי צבורין ,קשה דאי בעינן צבורים באגב תיפו"ל שקונה מדין אכן יש לדון בזה ,דהרי בקנין יד כתבו כמה אחרונים (הנתיבות סי’ רס"ח סק"א,
קנין חצר ולמה צריך לקניין אגב. ובתורת גיטין סי’ קל"ט סק"ו והגרעק"א בתשו’ סי’ רכ"ב אות ג’) שצריך שיהי’
הדבר הנקנה כולו בתוך ידו ,ומה שלא נכנס לתוך ידו לא קנאו מדין ידד.
ותירצו דנפק"מ בחצר שאינה משתמרת שמועיל לקנות בקנין אגב ואינו
מועיל לקניין חצר ,ומוכרח דכשמונח באופן שבולט מן הקרקע חשיב ומשו"ה נוהגים למעשה שהמגרש את אשתו מקפל את הגט לקיפולים
כמונח בחצר לגמרי ,דאי נימא דלא מהני לחצר ,הרי היה להם לתרץ דנפק"מ ומניחים את כל הגט בתוך ידה של האשה ,שאם אינו נמצא לגמרי
באופן זה שאינו מועיל לחצר משום שבולט לחוץ ומועיל להיות צבורים לקניין בידה אינו נקנה אלא בהגבהה ,ויש שסוברים דקנינים ל"מ בגט אלא בעינן דווקא
אגב ,ומבואר דאם לגבי צבורין חשיב כמונח כולו בחצר הוא הדין לגבי קנין חצר ונתן בידה.
חשיב כמונח כולו בחצר.
ולדבריהם הוא הדין בחצר אינו קונה אלא אם כל החפץ מונח בחצירו ,אבל אם
ו עוד ראיה ראיתי בספר אילת השחר בב׳׳ק (דף ס"ה) ,דכתיב בקרא משור עד יוצא במקצת מחצירו לא קנהו בחצר ,וא"כ הכי נמי כיון שהוא תלוי
חמור עד שה שנים ישלם ,ואח"כ כתיב אם המצא תמצא בידו הגניבה, בבגדו ואינו כולו ברשותו לא קנהו בחצר ,אלא בהגבהה ,ובהגבהה לדעת
ואמרו בגמ’ בב"מ (דף נ"ו ע"ב) אין לי אלא ידו גגו חצירו וכו’ מניין תלמוד לומר הקצוה"ח לא קנה אלא א"כ נתכוון לקניין ,וכמשנ"ת.
בידו ,ומהתם ילפינן קנין חצר ,והתם איירי בשור ושה שלא נכנסים בתוך היד,
ומוכח דבקנין יד לא בעינן שהכל יכנס בתוך היד ,אלא שכל היכא שמחזיקו יבואר לכאו’ כמה ראיות דבקנין יד לא בעינן שכל החפץ יהי’ בתוך היד
ומוחזק מחמת ידו חשיב כמונח כולו בידו ,ובשור קשה לומר שהוא מוחזק
ולכאו’ יש להביא ראיה שקניין יד מהני גם מה שיוצא מידו ,דהנה בגמ’
מכוחו ,וצ"ע.
בקדושין (דף כ"ו ע"א) אמרינן דקרקע כל שהוא מהני לקנות ע"ג
ובאבני נזר (אהע"ז סימן קס"א) הקשה מהא דפיל נקנה בהניח ד’ כלים תחת מטלטלין בקנין אגב ,ומספקא לן שם בגמ’ אי בעינן צבורים ,ואיתא התם להביא
רגליו ,והרי אין כולו בתוך הכלים ,וחזינן שגם בזה נקנה בחצר ,ואפשר ראיה דאי"צ צבורין מדאמרינן קרקע כל שהוא מהניא לקנות אגבה מטלטלין,
לומר שכל שדרך להחזיקו בעניין זה שפיר חשיב יד אע"פ שבולט חוץ לידו ,אפי’ ומקשה דבקרקע כל שהוא א"א להניח כלום ,ומשני דאפשר להניח בה מחט,
לדעת הנתיבות ,וצ"ע. ומקשינן איכפל תנא לאשמועינן מחט ,ומשני שהניח ע"ג המחט מרגלית.
אדויי או בפיל שקופץ ,א"כ אפשר דגם מה שמחוץ ליד הוא קונה בקנין יד ,והגבהה דוברעק"א (מערכה ה’ אות ז’) הוכיח כן ,דאי נימא דקנין יד הוא גם מה שיוצא מחוץ לידה,
איצטריך להיכא שאינו בידו כלל אלא הגביהו כפיל בחבילי זמורות או באדיה אדויי א"כ כל קנין יד הוא הגבהה ,אלא ע"כ דקנין יד הוא רק מה שבתוך ידה ,ומה שיוצא מחוץ
שהגביהו באוויר ,ובזה אינו קונה אלא בקנין הגבהה ,הן אמת דבנתיבות (סימן קצ"ח ג’) לידה אינו קנין יד אלא קניין הגבהה.
כתב כן לומר דהא דבעינן הגבהה ג’ טפחים היינו היכא שאינו בידו כלל אלא הוגבה
מכוחו ,או שבולט חוץ לידו. אך לכאו’ יש לדחות ראי’ זו ,דלפמש"כ תוס’ בכמה דוכתי דקנין הגבהה מהני גם באדיה
לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה ומסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר׳ יוסף pסט י ז״ל נלב״עליל שבת א׳ דר״ה תשפ״א ,וזוגתו שעמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מות דזזל בת לט יפה ע״ה נלב״ע כ״ו מנחם אב תשפ״ה
לע״נ הרה״ג ר מנחם מנדל ב״ר נ1וביה זצ״ל וזוגתו מרת לאה ב״ר אברהם משה ע״ה הרה״ח ר שלמה נחמיה ב״ר יעקב צבי זצ״ל וזוגתו מרת רויזא שושנה בת ר יחיאל מיכאל ע״ה ר יעקב צבי בן ר׳ שלמה נחמיה ז״ל
שואלין ודור שין
פנינים משיחותיו ותשובותיו של מרן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט״א
ויצא תשפ׳׳ז גליון 434 גאב״ד בית הוראה הכללי ירושלים ,רב דק״ק אבי עזרי וביהמ׳ ד משכן שמואל אשר מרכז פ״ת
שו” ת הלכה למעשה במעלת המתאספים לראיית עשיית המצוה
מאוצר תשובות מרן הגרב״צ הכהן קוק שליט״א משא מרן הרב שליט״א במעמד מצות ראשית הגז
במשנת מרן רבינו הגרי״ש אלישיב זצוק״ל
בעצמם על ההדלקה וזה מצוין. כיבוד הורים
ב] קיום מצו ת הדלקת נרו ת ___והדלקת נר חנוכה
חנוכה של הבן ה תורן (הנמצא אצל
B SS3זוג הורים מבוגרים
ההורים בזמן ההדלקה) ,תלוי היכן מדליק וביקורי לבדם, המתגוררים
בבי תו ,שאם מדליק בפ ת ח החצר הילדים תורמים רבות לשלומם.
כדינא דג מרא ,ראוי לב ק ש מאחד חשבנו שבכל ערב בחנוכה יגיע
ב שלי חו תו שידלי ק השכנים בן אחר עם משפחתו להדלקה,
את נרו תיו בזמן ההדלקה .ואת לשירה וזמרה וארוחת ערב בבית
הברכות י ש מע הבן מ אביו .בזה ההורים ,ויחזרו לביתם בשעת
יוצא יד״ח לכ תחילה ,ו אינו צריך ערב מאוחרת .האם במקרה דנן
לחזור ולהדליק כ שחוזר לבי תו. לכתחילה ידליקו בבית ההורים,
אולם אם אינו מדליק בפ ת ח
ולאחר שיחזרו לביתם ידליקו שוב,
החצר אלא ב חלון וכ״ ש אם ואם כן מה הדין לענין הברכה.
מדליק בפני ם יכול להמתין עם
הגאון הגדול רמ״מ קארפ שליט״א מעניק ראשית הגז למורינו הרב שליט״א
המקיימים B S 3S 3אשריכם
הדלקתו עד שחוזר לבי תו ב שע ת מצות כיבוד אב ואם ל ש מח ם בא״י ,אע״פ שאין זו מצוה התלויה הרב שליט״א מקיים מצוה נדירה
שכ תב ת ויברך וידליק באותה ולחזקם ,בדבר הזה תזכו לפירו ת בארץ ,מ״מ ילפינן גזירה שווה (ראשית של ראשית הגז שנצטוו ישראל
שע ה (ציוניהלכהחנוכהעמי רב). בעה״ז והקרן קיימת לע ה״ב. מתרומה שאינה נוהגת אלא לתת לכהן כמו שכ תוב (דניים יח ,ד)
___כוסיות שמן מכסף לעניין מצות נר חנוכה: בא״י .ולהלכה כתוב בשו״ע (יו״ד וראשית גז צאנך תתן לו .אנחנו
1שאל! | האם למרן הגרי״ש א] כיון שהבני ם אינם גרים בבי ת הכהנים המקבלים ראשית הגז ,סא ,כא) שהמנהג הוא שאין נותנים
אלישיב היה צד לעשות כוסיות ההורים אפילו לילה אחד וחוזרים בחו״ל ,אך בארץ ישראל כתב שותפים נ מצו ה נזה שמ אפ שרי ם
לנר חנוכה מכסף ,הרי כמה פעמים לביתם ,אינם יוצאים יד״ח כלל בפא ת השולחן (ג ,כ) שלכו״ע מצוה קיום המצווה שהרי רק בקבלת
הזכיר מאמר רבי יצחק סגי-נהור בהדלקה בבי ת ההורים כיון ש אינו וחובה לתת לכהן ראשית מתנת הכהונה מתקיימת
כפי שהביא כת״ר שליט״א בספרו ביתם (מ״בתרעז ,יב). הגז .אמנם לפי הפוטרים המצוה ,אך הציבור הגדול
יש מחלוקת
מחו״ל משום שנל מד
בציוני הלכה על חנוכה ,אך לא הובא כפי המובן ממכתבך על ההורים אין והחשוב שהתאסף כאן ,בגמרא בחולין
שם כיצד מרן נהג בנידון זה שאלה כיון שהם מדליקים ומברכים מתרומה הרי שבזמן הזה האם גם להם חלק? האם האם מצוה זו
נוהגת גם בחו״ל שגם בא״י אין חיוב תרומה אף הם שותפים במצוה?
------------------------------------
מדאורייתא אלא מדרבנן, או רק בא”י, מפור ש כן, אמנם
הגליון הוקדש לעילוי נשמת גם ראשית הגז בזה״ז אינה במסכת יומא (ע ,א) שהיו אע”פ שאין זו
הגאון רבי פינחס ב״ר אלתר מרדכי זליבנסקי זצ״ל מצוה מדאורייתא אלא העם מתאספים לראות מצוה התלויה
בעמח״ס ׳נכבדי נועם׳ ורב ביהמ״ד דרך החיים ירושלים מדרבנן. בארץ ,מ”מ בעבודות הכהן הגדול
מסופר רב ב מע ש ה ילפינן גזירה ביום הכיפורים ומבארת
נלב״ע י״ז מרחשון תשפ״ז .
שהגר״א נתן זרוע לחיים הגמרא שי ש בזה קיום שווה מתרומה
''"j i f 1 תנצב "ה וקיבה משום שהכריע מצוה ש ל 'ברב עם הדרת שאינה נוהגת
כהשיטות ש אף בחו״ל
אלא בא״י רבים דבהיות מלך׳
חייבים .עד כדי כך שהגאון המתאספים לראות קיום
ציוה לכהן המקבל -ל שא ת על כף המצוה ,הרי מתקיימת המצוה
בשורה משמחת ידו ולהרים כדי להראות לכולם
בפרהסיא .יתכן שציוה כדי לחזק
ברוב עם ובזה הוי הדרת מלך .וכך
בעניינינו ,כל הציבור העומד לראות
ניתן להשיג את הספר את עניין קיום המצווה של שי טתו ע שיית המצוה נותן בזה 'הדרת
ציוני הלכה -חנוכה
פסקי מרן רבינו הגרי״ש אלישיב זצוק״ל
הוא חיוב מדאורייתא והואיל
ורבים לא מקיימים כמו שכ תוב
מלך׳ .כל מי שמתאסף לכבוד
המצוה מ ש תתף ב מעמד ש ל קידוש
בשו״ע שהמנהג של א לתת ,רצה השם ,ש ל הדרת מלך ,מהדרים את
והערות תלמידו המובהק מורינו הגרב״צ קוק שליט״א
לחזק העניין .גם החתם סופר מלך מלכי המלכים.
במחיר מסובסד כולל משלוח עד הבית סבר שמצות ראשית הגז נוהגת יש מחלוקת בגמרא בחולין האם
להזמנות :נדרים פלוס ־יי■־ מכון ציוני הלכה
גם בחו״ל ולשיטתם חיוב מצוה זו מצוה זו נוהגת גם בחו״ל או רק
- » > --------------------------------------
---------------------------------------------- « < r
הגאון רבי לוי רבינוביץ זצ״ל בעל מעדני דאורייתא אף בזה״ז. ______ ׳ ע תו היתה שי ש הידור בכו סיו ת מכסף,
ה שול חן ,ל ח ש בשקט :׳ הנני מוכן ומזומן זכינו להיו ת נוכחי ם ב מע מד ר א שי ת הגז וכמבואר בציוני הלכה חנוכה (עמי קמג) לגבי מנור ת כסף
לע שו ת רצון בור אי יתברך ש מו׳ .אף כ שרבינו מרן הגרי״ ש אלי שיב זצוק״ל ובתוכה כו סיו ת זכוכית שבה ם ה שמן ״המדליק במנורה
אנחנו באים כאן לע שו ת רצון בור אינו. קיים מצות ר א שי ת הגז ,ולפני שנ תן לכהן, של כסף ב אופן זה איבד את מעל ת מדליק ב מנור ת
ה תא ספנו לר או ת ולהראות ,עם י שר אל אמר :הנני מוכן ומזומן לקיים מצות ע ש ה כסף״.
מכריז בפני מלך מלכי המלכים :אנחנו כמו שכ תוב בתורה ׳ר א שי ת גז צאנך תתן Q B 3רבינו עצ מו היה מדליק בכו סיו ת זכוכית
מחזיקים בך ,אנחנו מחזיקים ב תור תך .לא לו׳ ולא בירך ברכ ת המצוו ת כ ת שוב ת שצבעו ם בירוק לל א מנורה כלל ,וביאר שכיון ש מדלי ק
יעזור שו ם דבר .תמיד נ מ שיך .״בבריתך הרשב״א (יח) ב ש ם הראב״ד ש אין מברכים בפ ת ח החצר י ש ל ח שו ש במנורה יקרה שמא יגנבו ה
לא שי קרנו״ .עד שנזכה במהרה בי מינו על מ תנו ת כהונה ד מ של חן גבוה קזכו, [ב א חרי ת ימיו גנבו ב אחד מלילו ת חנוכה את הכו סיו ת
לביאת מ שיח צדקנו במהרה בי מינו וברכת ש ה חיינו פ טר בבגד חד ש טלי ת הפ שו טו ת] .שו ב ש מע תי מנכדו הרב אריה בהג״ר משה
אמן. קטן מהודר ת .והכהן ש קיבל המ תנות - שליט״א שבחנוכ ה האחרון ל חיי רבינו עלי אדמות
הדליק ב מנור ת כסף אחרי שכנועי ם רבים ואכמ״ל.
____ חינוך כהן קטן לנשיאת כפיים
האם מותר לבחון את הקב״ה? 1שאל! | האם ראוי לחנך כהן קטן לשאת כפיים
בציבור ,או שאין זה לכבוד הציבור שקטן מברכם.
אם לא ימלאו אסמיך שבע לאחר ש תי תן ״וכל א שר תתן לי ע שר אע שרנו לך״ Q S 3אין בזה זלזול לציבור כיון ש מברך יחד עם
מע שר מר א שי ת כל תבואתך ,אל תמאס (בראשיתכח,כב) גדולי ם ,ובווד אי י ש בזה מצוו ת חינוך ,כמבואר ברדב״ז,
ב תוכח תו ,כי את א שר יאהב ה׳ יוכיח ,הרי ה שכר הניתן ל מ קפיד על נ תינ ת מע שרו ת ב מגן אברהם ובפרי מגדים (הרד במשנה ברורה תקסה ,קכג) ״נהגו
שיי תכן של א יראה ברכה לאחר נ תינ ת כיאות ,שונ ה מכל המצוו ת כולן ,שעליו העול ם שעול ה כהן קטן יחד עם הגדולי ם ומברך ויפ ה
ה מע שרו ת. נאמר (מלאכי ג ,י) ״הביאו את כל ה מע שר... נהגו ,ועוד ש חייב ל חנכו מדרבנן״ .אמנם לא הורגלו
אכן בדרך אמונה (מתנותענייםזציוןההלכהסח) הביא וב חנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את כולם ל חנך לזה כיון של א יכול לקיים מצווה זו בכל פע ם,
מהמטה משה ״אם רואה ש אינו מ תע שר, ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד כגון כשהקטן נמצא לבד ש אינו מברך.
יידע ש מן השמים יודעי ם שזה טוב תו״, בלי די״ .בפ ש טו ת פירו שו שני תן ׳לב חון׳
ופירו שו ל מרו ת ש מוב טח שי תע שר ,אך את הקדו ש ברוך הוא אם מ של ם על מצוה
אם מהשמים יודעי ם שיהא זה עו שר זו אם לא ,וכדברי רבינו יונה (שערי תשובה ג)
ה שמור לבעליו לרע תו ,יגר מו ״אמרו רבו תינו זכרונם לברכה
כי ב מצו ת ה מע שרו ת בלבד למרות שמוגטח לכך ש אף שעי ש ר כיאות לא
י תע שר. הותרה הבחינה״ אכן י ש לעיין שיתעשר ,אך
גדולה שימושה
רשימות התלמידים ב׳שימוש׳ אצל מרן שליט״א
מעתה עול ה התמיהה היאך מדוע שונ ה דין מע שרו ת בו ני תן אם מהשמים
יודעים שיהא זה ניתן לב חון את ה שפע שיינ תן ׳לב חון׳ כביכול את הקב״ה.
חיבור שתי ספרות באופן היוצר מספר
בע קבו ת נ תינ ת ה מע שר ,והלא המהרש״א (תענית ט ,א) מבאר עושר השמור דו-ספרתי בשבת
ייתכן של טוב תו לא יעני קו לו
שב מצוה זו י ש לאדם ני סיון לבעליו לרעתו, י ש בתי כנסת שרוצי ם ל הודיע לציבור ב תפיל ה ב שב ת
יגרמו לכך שאף היכן אוחזים ב תפיל ה ,ומכינים דפי ם שי ש בהם
עו שר מהשמים ,ואם כן לא יותר ,ש מיד ש קו טף את פירו ת
שעישר כיאות מספרי ם ,ואז מניחים שני מספרי ם ב תוך מסגר ת כדי
יבחין שנפ ת חו לו ארובו ת ע מלו ומקבל את רוו חיו ,מפרי ש
לא יתעשר שיווצר מ ספר הע מוד הרצוי .ובאג״מ (או״ח א קלה) אסר,
השמים להרבו ת לו ש פ ע. רא שי ת כל מע שר לצדקה,
אכן על ש אר מצוו ת ו מע שי ם ומתוך שאד ם מחסר ממ מונו אמנם הגרשז״א (שש״כ פט הערה נא) התיר ,כיון ש אין כאן
טובים יתכן ש אינו מ תע שר מפני מעכבי ם לת ת מע שר יבוא ה׳ ויו סיף לו כהנה חיבור של שני חצאי אות ,אלא חיבור של שני או תיות
ומקטרגים ,אך ב מע שרו ת לא י תכנו וכהנה ,ו הדגי ש הפסוק ״אפתח לכם זה לזה ,ובכה״ג אין איסור של כו תב ,וכן הורה הגרי ש״ א.
מעכבי ם ומקטרגים ,וכל הסיבה של א את ארובו ת השמים״ של א אנהג עמכם מחיקת פסוק ממחברת :בכל מקרה שאד ם כתב פסוק
מ תע שר ,רק מפני שזו טוב תו .ובווד אי כ ארובות השמים שנפ ת חו ב מבול להרוס של א על מנת למוחקו ,אסור למחקו .אמנם כ א שר
אין הפירו ש ״בחנוני״ לב חון את הקב״ה את כל ה טוב ש הרעיף הקב״ה לעול ם כיון כו תב זאת ב אופן שע תיד למחקו ,כגון ילד שכו תב פסי
האם יקיים דברו אם לא ,ש הרי אין מי שגזלו וחמסו אי ש מרעהו ,אלא אפתח ב מב חן ,מותר (וכ״כ בעין יצחק או״ח ה יא והתיר אפיי אזכרות ,אמנם בתשובות
שמסתפ ק בכו חו תיו של הקב״ה חלילה, לכם את ארובו ת השמים ל הרעיף עליכ ם והנהגותחלקביו״דתנגחילקביןכתביהקודשלאזכרות) .וכעי״ז אמר הגרי ש״א,
ואם כן ״בחנוני״ אין היא מל שון מבחן טובה עד בלי די. שא״א לומר שי ש איסור מדינא לזרוק הזמנות שי ש
לקב״ה אלא ל שון ׳ הב חנה׳ -הב חינו אכן רבינו יונה חולק על התפיסה הרווח ת עליה ם פ סי ,כיון שהם נכ תבו על דע ת להיזרק ,ובכה״ג
ו ה תבוננו היטב ש אין מקטרגים וחסמים להע מיד כביכול את הקב״ה ב מבחן אין עליה ם כ״כ קדו שה ,וכדברי העין יצחק הנ״ל שה תיר
חיצוניי ם ל מצו ת ה מע שר .רק הטוב כביכול ,ומוכיח מסמיכות הפסוקים (משלי ל שורפ ם בכ ה״ג.
והמיטיב יודע אם העו שר יי טיב עמכם ג ,ט-יא) ״כבד את ה׳ מהונך ו מר א שי ת כל
או יהיה חלילה עו ש ר ש מור לבעליו תבואתך וי מלאו אסמיך שבע ב תתך זריקת עיתונים לפח
רע תו ,או אז האושר האמיתי שלכ ם של א מהונך ו תירו ש יקביך יפרוצו מוסר ה׳ בני אם יודע שי ש פסוק או ד״ת ,י ש לגנוז .אמנם כ א שר אין
ת תע שרו. אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו״ ש אף סיבה ל ח שו ש שי ש בע מוד או בעי תון זה ד״ת -מותר
לזרקו לפ ח ולסמוך על העין יצחק הנ״ל.
מוקד ביתההוראה שע״י בית הוראה הכללי ¥ היו שותפים מוחק בעישון סיגריה ביו״ט
לשאלות בהלכה לרבני בית ההוראה בזיכוי הרבים האדיר באור שמח (שבת כג ,ב) כתב שפ שו ט של א י ת חייב על
0722-133-466 להנצחה בגיליון לע״נ או לרגל שמחה במעונכם שריפ ת דבר משום מוחק ,והגרי ש״ א ביאר ש אין זה
Beithorah@gmail.com טלפון 0722-133-466שלוחה 4
ניתן לקבל גליון 'שואלין ודורשין' מדי שבוע ממן ציוני הלכה גם דרך נדרים פלוס צורה של מחיקה ,כי צריך שתהיה יצירה ,ולכן אין
בדוא״ל במשלוח בקשה לכתובת: או כאימייל beithorahffigm ail.com לא סור .אמנם לכאורה עדיין י ש בזה איסור מדרבנן.
Beithorah@gmail.com חדש! למכון החזר מס סעיף 46על תרומה
2 שואלין ודורשין.
מתורת ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שלמה קניבסקי שליע״א | פרשת ויצא| גליון 6
הנחמדים מזהב
ע ד שבאתה לאה והודתו .שנאמר :הפע ם אודה ש מ ת אר ת התורה הקדושה ,ה מ ש פ ט הראשון תוכחה המתקבלת
את ה'”. שאמר יע קב לרועי חרן -היה (פ סו ק ד') ” :אחי
ויאמר וזן עוד היום !,:רול לא עת האסף המקנה השקו הצאן
והדברים צריכים ביאור ,דהרי פ שו ט שהאבות מאין אתם” .וכאשר הפניה נ ע שי ת בדרך זו ,בדרך
וילכו רעו (בראשית כ”ט ,ז')
הקדושים לא היו כפויי טובה חלילה והודו ל קב” ה ש ל אהבה וידידות -הרי שהה תייח סו ת אליה הינה
בהתאם ,וגם תוכחה הנ שזר ת ב ה מ שך השיחה ובמדרש (בר׳׳ר ע' ,י׳׳א) ” :הן עו ד וגו' .א׳׳ל :אם
ע ל חסדיו ,ואף מ פו ר ש מצינו כי לאחר שנ ת ב ש ר
יכולה להתקבל. שומרי שכר אתם -הן עוד היום גדול ,ואם שלכ ם
אברהם אבינו ב ב שו ר ת הזרע וב ב שור ת ארץ
אתם רועים -לא ע ת האסף המקנה”.
י שר אל -מיד בנ ה מזבח לה' והקריב ע ליו קרבן, אכן ,לכאורה היה נראה לומר ,כי אף מבלי אותה
אם נ תבונן בדברים ש א מר יע קב ל רו עי חרן ,נמצא
וכפי ש מ צינו ב מ ד ר ש ( ב מד” ר י' ,ה') ” :ב ש ע ה מילה ואותו כינוי אחוה בו כינה יע קב את רועי
כי היתה בהם תוכחה גלויה ,הוא הוכיח להם,
ש א” ל הקב” ה (בר א שי ת י” ב ,ז') :לז רעך אתן חרן -היה ביכולתם ל חו ש בבירור ביחסו כלפיהם,
כי אם הם שו מרי שכר הנוטלים ש כ ר בתמורה
את הארץ הזאת -מיד בנ ה אברהם מזבח ע ל ולהכיר כי אין כוונתו ל קנ טר או ל ה תנ ש א עליהם,
לרעיי ת הצאן -הרי ש מועלי ם הם במלאכתם ,שכן
ב שור ה טובה ,שכן כתיב (שם) :ויבן שם מזבח אלא באמת לדרו ש בטובתם ול הועיל להם .שכן
הם מקבלים שכר עבור עבוד ת יום שלם ,ועוד
לה' הנראה אליו”. הלב ,יודע ומרגיש את כוונת הזולת...
היום גדול .ואם הצאן צאנם הוא ,ואת של ה ם הם
אכן נראה לו מר בזה ,כי אמנם ודאי הודו האבות אם תוכחה נאמר ת מתוך רצון אמיתי להיטיב
רועים -הרי שגם בכך לא יוכלו ל ה תנצל ,שכן לא
הקדושים לה' יתברך ,ובודאי אף בדורו ת ולהועיל -הדברים ניכרים ל שו מעי ם ,והתוכחה
ע ת האסף המקנה היא ,ולסיים את יום ה מרע ה
הקודמים הודו לו ,אולם לאה היתה הר א שונה מ ת קבלת ע ל ליבם ...ולהיפך :אם התוכחה נאמרת
ב שע ה כזו -הרי זו ב ט לנו ת גמורה.
א שר התבטאה ב ל שון ” הודאה” ,ואף הגדילה ממקום ש ל התנשאות ,או ממקום ש ל רצון
ומעתה ,לכאורה יש ל ה תפל א ,ע ל ש מגי ע אדם
ל ע שו ת -כ א שר קראה את שם בנ ה ע ל שם ל קנ טר ולהקניט -הרי שגם אז הדבר ניכר היטב
זר ובלתי מוכר לחרן ,וכבר ב מ שפ טי ם הראשונים
הודאה זו. ל שו מעי ם ,ויחסם אל התוכחה יהיה בהתאם...
שהוא קו שר עם רועי המקום -הוא מותח עליהם
שכן הנה ,ב בנו -תולה האדם את כל שאיפותיו, ביקורת ומוכיחם בתוכחה גלויה ,ואילו הם אינם
הודאה לה' יתברך
תקוותיו וכיסופיו .ו ש מו ש ל הבן ,מ ש ק ף ונותן מוחים ,ואינם מתקוממים ,ואינם מנסים ל פגו ע
ביטוי ל מ ת חו ל ל בליבו .אם קראה לאה לבנ ה ותהר עוד ותלד בנן ותאמר הפעם אוז־ה את ה' נעל כן קראה בו לרע ה ,אלא רק משיבים לו ת שובה הוגנת
הנולד לה 'יהודה' ,ע ל שם ההודאה בה הכירה כי שמו יהו־ה ותעמד מל־ ת (בראשית כ”ט ,ל” ה) ומנמקים את מע שי ה ם.
מחוייבת היא כ ל פי בורא העול ם -הרי שברו ר כי ובגמרא (ברכו ת ז' ע”ב) ” :אמר רבי יוחנן משום רבי והנה ,הגר׳׳י קמינצקי תירץ קו שיה זו ,והסביר
אותה הודאה היוותה מרכיב מרכזי ב אישיותה. ש מעון בן יוחי :מיום שבר א הקדו ש ברוך הוא את כי יחסם ש ל הרועים כל פי יע קב הו ש פ ע ממילה
ובנקודה זו התייחדה ונ ש תב ח ה לאה בהודאתה. עול מו לא היה אדם ש הוד ה ל ה קדו ש ברוך הוא, אחת ויחידה ש א מר בפ ת ח דבריו ” :אחי”! שכן כפי
נפש שוקקה
מאיתנו -ב א מ צעו ת הכלים ש קיבלנו משמים. בגלל ציר חלוד שסיים את תפקידו ,מדוע א” כ הדרך לחשבון נפש אמיתי -עוברת בהערכה
אבל בכל מקרה ,אין ספ ק ,ש ב ש ל ב ראשון ,בכדי מזמינים אנו את הנגר? משום ש לנג ר י שנם כלים
עצמית
ל ע רו ך את המאזן הפר טי שלנו ,את מאזן 'ע סק שאינם מצויים בארגז הכלים שלנו...
הדרך ל ת שוב ה של מ ה ופנימית היא אך ורק ע ל
החיים' -ע לינו ל הכיר את ע צ מנו .ל הכיר את לכן ,הנגר יכול לתקן את הארון -ואנו לא .ה׳כלי׳
ידי ח שבון נ פ ש ועריכ ת מאזן פני מי אמיתי דרכו
הנתונים שלנו :את ה מעלו ת ש לנו ,את ה ח סרונו ת הראשון ש הנגר מצוייד בו ,הינו כמובן ,הידע
נבדוק את עצ מנו ,איפה אנו עומדים ,מה ואיך אנו
שלנו ,בכדי שנו כ ל ל ע רו ך מאזן ש ל זכות וחובה. והניסיון ש צבר ב מרוצ ת השנים ,י ד ע וניסיון
צריכים ל שפ ר.
בדיוק כפי ש ב ע ל ע סק חייב ל ד ע ת בכל רג ע נתון שאינם בר שו תנו.
כמה סחורה יש לו בחנות ,וכמה הוא שילם ב ע ד ה אולם מ ע בר לכך ,לנגר יש מקדחה ,מברגה ,ברגים וידועה אמרתם ש ל גדולי ב ע לי המוסר ,כי לא
כך גם אנו צריכים להכיר היטב בכ ל רג ע נתון את בכל הגדלים ,צירים מתאימים ,דבק עץ ,ועוד ציוד פ חו ת מכפי ש ח שו ב שאדם יכיר את חסרונותיו
ה'סחורה' שלנו ,ול העריך את שוויה. רב שאינו נ מצ א בארגז הכלים ש ל אדם מה שורה. ח שוב שהוא יכיר את מעלו תיו .משום ש הכר ת
אמנם יש להודות ,כי לא תמיד מדובר בע בוד ה אמור מעתה :מע ל תו ש ל הנגר אינה בכך החסרונות אמנם מל מד ת את האדם היכן הוא
קלה ופ שו טה ,שהרי הנטיה ש ל האדם הינה שביכול תו לזהות את הבעיה אלא בכך שעו מדי ם צריך לתקן ול שפר .אולם הכרת ה מעלו ת
'לרמות' את עצמו ,להגדיל את מעלותיו ,ולהקטין לר שו תו הכלים שי א פ ש רו לפ תו ר אותה. מ אפ שר ת לו להכיר את הכלים ב א מצעו ת ם יוכל
את חסרונותיו. לתקן את חסרונותיו.
וכך גם ביחס אלינו :אמנם אין זה קל ו פ שו ט תמיד
אך ע ל אף הקושי ש ב ע ריכ ת ח שבון נ פ ש אמיתי לזהות את חסרונותינו ...אבל הרבה יותר ח שוב נ מ חי ש זאת בדוגמה פשוטה:
ונוקב ,אין ספ ק כי זו מ שימ ה אפ שרי ת ,וודאי והרבה יותר קשה לתקן את הדרוש תיקון -מא שר כאשר נ שבר ת דל ת ש ל ארון ,מזמינים נגר.
שהאינ טר ס האמיתי ש ל כל אחד הוא ל ד ע ת את לזהות את הבעיה. בכדי לזהות את הבעיה ,לא תמיד צריך ב ע ל
מצבו האמיתי ,ולא לרמות את עצמו. לכן ע לינו ל הכיר את מעלו תינו ,ל הכיר היטב את מקצוע ,הרי את הדל ת ה שבור ה ניתן לראות בעין,
נמצא א” כ ,כי הערכ ה עצ מי ת היא הדרך ל ח שבון ארגז הכלים ה עו מד לר שו תנו ,ולגלו ת כיצד נוכל ובאמצעו ת התבוננו ת ניתן גם לזהות האם ה שבר
נ פ ש אמיתי. לתקן את ה ח סרונו ת שי שנ ם לכ ל אחד ואחד נגרם בג ל ל בורג שבור ,בג ל ל סדק ב ע ץ עצמו ,או
00
=
חמדה גנוזה
עובדות והנהגות שהביא רבינו מרבותיו וזקניו זיע״א
ועובר בירו ש ה לבניו ,אך שאר הדברים אינם פ ע ם נכנ ס תי ע ם אחד מילדיי נ”י ש ה ת אר ס בפרשיות אלו אנו קוראים על 'השידוכים' של
ב הכר ח עוברי ם בירו שה( .ועי' ב דר שו ת הר”ן בגיל מוקדם לזקני מרן הגרי” ש אלי שיב זצ” ל,
האבות הקדושים ,ונביא מהוראות והנהגות
דרו ש ה' וב מהר ש” א ב” ב ק”י ובכלי יקר בר א שי ת וסיפרתי לו ש בני התארס בגיל צעיר .אמר לי
רבותינו זיע׳׳א בעניינים אלו
כ” ד ג'). ע ל כך ש ל פני כמה ימים היה אצלו ב חור בן
ב ש ע תו ,בימי קום ה מדינ ה -היה מצוי שההורים ע שרי ם ,ש סי פ ר לו כי הוא מרגי ש ש הו א צריך גיל הנשואין
היו אנ שים ק שי יום ש ע ב דו לפרנ ס ת ם ,ואילו להתחתן ,אך ראש הי שיבה ש לו הבהיר לו ,כי אאמו” ר זצ” ל אחז ב אופן כללי שר אוי להקדים
הבנות ה תחנכו בסמינרים ,החזו” א היה רגיל אם הוא יתחיל ל ש מו ע שידוכים -הוא יזרוק ולהתחתן בגיל מוקדם ,וכדברי חז” ל ב מ שנ ה בן
לו מר שאם הבת חניכת בית י ע קב היא בב חינ ת אותו מהישיבה' .ואמר לי מרן הגרי” ש ” אני לא י” ח ל חופ ה והרמב׳׳ם ( פ ט” ו מ אי שו ת ה” ב) כ'
” ב ת תל מיד חכם” ,ומה שהאב א ע ם הארץ אין אומר ש כ ל אחד צריך ל ה ת ח תן בגיל ע שרי ם ,אבל דהכוונה מ תחיל ת שנ ת הי” ח דהיינו י”ז ויום א'.
בכך כלום ,ואי א פ ש ר ל ק בו ע את מצבה הרוחני אם יש ב חור ש או מר שהו א מרגי ש ש הו א צריך (והאריך בזה ב ס פ רו נ ח ל איתן סי” ד ס” ג סק”ו
ש ל הבת ,ל פי מצבו הרוחני ש ל אביה. להתחתן ,איך יתכן ש מונעי ם מ מנו ורוצים לזרוק עי” ש) .ומלבד הענין ההלכתי שבז ה היה מוסיף
אותו מהי שיבה” .וראו ע ליו ש ה ענין הזה הכאיב ואומר דהל א מבו' בגמ' (יב מו ת ס” ב א') ” אין בן
הקדמת אח צעיר לפני המבוגר לו והכעי ס אותו ב אופן חריג ובניגוד ל ט בעו. דוד בא ע ד שיכלו כל נ ש מו ת ש בגוף” (ו פ ר ש”י
אאמו” ר אמר ב ש ם החזו” א שאין בעי ה בכך שאח אמנם ,פ שו ט של א כל ב חור יכול ל ה ת ח תן בגיל ש כ ל הנ ש מו ת נ מצ או ת ב'אוצר' ש ש מו 'גוף') וזה
צעיר יקדים אח מבוגר מ מנו ב שידוכי ם ,ומ” ש צעיר ,ולא כ ל אחד בנוי לכך ,ופע מי ם שגם שידוך יזרז את ביאת ה מ שיח.
התוס' ב קידו שין (נ” ב א) דלא י ע ש ה כן ב מ קו מנו מוקדם מידי ע לו ל להביא בעיו ת ,ויש לדון בכ ל ופע מי ם רבות כ א שר הגיעו אליו ש אלו ת לגבי
והש” ך (יו” ד סי' רמ” ד סקי” ג) כ' דלא להקדים מקרה לגופו ,אך זו הייתה דע ת ם הע קרוני ת ש ל בחורים ש היו איתם ב עיו ת שונו ת ,היה רגיל
הקטן ביאר זקני ה ס טייפלר דזה נ א מר ל אב רבותינו זיע” א. לו מר בד” כ ' שי תח תן -ו הבעיו ת כבר יסתדרו',
שראוי שילך כ סדר אבל הבן אין צריך ל חכו ת וכאשר היו טועני ם ל פניו ש ה ב חור אינו ב ש ל
ויכול לג ש ת ואדרבה ,ל פ ע מי ם זו אף סגולה יבדוק באחיה עדיין ל ה תח תן כי 'אין לו שכל' ,היה מ שיב
לאח ה מבוגר שי מצ א את זווגו במהרה ,ו מלבד אאמו” ר נ ש א ל פ ע ם לגבי ה צע ת שידוך ש א חד שה חזו” א היה אומר -ש'כ שרו אי ם את העוג ה
הסגול ה הרוחני ת בכך ש מוו תר לאחיו הצעיר, מהאחים ש ל ה מדובר ת היה ב ע ל כי שרון חל ש, ש ל התנאים -מקבלים שכל' .כלו מר -הרבה
יש בזה גם סגול ה מע שי ת ,מ שום ש פ ע מי ם רבות והבחור ש ה שי דוך הו צ ע לו ש אל אם צריך מ הבעיו ת ש ל הבחורים נו ב עו ת מכך ש ל ב חו ר
הסיבה ל עי כו ב ב שי דוך ש ל האח ה מבוגר היא ל ח שו ש מכך ,וענה :ל מ ה ל ח שו ש שיהיה כמו י שיב ה אין אחריות ש מו ט ל ת עליו ,והוא חו פ שי
ה תע ק שו ת וחוסר נכונו ת ל ה ת פ ש ר בענייני ם האח הזה ,אולי יהיה כמו האחים האחרים וכ” כ ל ע שו ת כ מ ע ט כל דבר שהו א ח פ ץ ,אך כ א שר
שאין ב א מ ת סיבה ל ה ת ע ק ש עליהם ,אך ל פ ע מי ם זקני ה ס טייפלר ב מכ תב ( קר” ד ח” א רצ” א) וכן הוא מתחתן נו פ ל ת ע ל כ תפיו אחריות כבדה
לא מרגי שים את הד חיפו ת ב סגיר ת ה שידוך ולכן היה ד ע ת מרן החזו” א. ל א ש תו וילדיו ,ולהביא פרנ ס ה לביתו ,והאחריות
מ אפ שרי ם לזמן ל ה מ ש ך עו ד ועוד ,אך כ א שר מרן הרב ש ך זצ” ל היה רגיל לו מר וכן היה ד ע ת הזאת מחייבת אותו ל סדר וכובד ראש.
האח הגדול רואה שא חיו הצעיר הקדימו וכבר אאמו” ר ש עי ק ר ה'יבדוק באחיה' זה לגבי המידות זקני מרן ה ס טייפלר זצ” ל אמר לי פ ע ם ” היום
התארס ,זה ייתן לו ד חיפ ה וזירוז להתקדם ש ל האחים ,ולא ע ל הכי שרונו ת או ההתמדה שהרחוב כל כך מלוכלך ,צריכים ל ה ת ח תן כמה
ב ע צ מו ל מצי א ת זווגו. וכדו' .כיון ש מידו ת זה דבר ש ט בו ע ב ט ב ע האדם שיותר מוקדם”.
משיבת נפש
נערך מתוך סדרת ועדים לאברכים
ביזיונות שהוא מ קבל ע ל עצ מו בשתיקה ,אילו בנו .אולם האמת הפוכ ה לחלוטין -דוקא הבלגה תיקון המידות (ב)
היינו יודעים מה ערכם ש ל ביזיונות ,הרי לא ושתיקה הן אלו ש תב אנה את המריבה לידי סיום
זו בלב ד של א היינו מנסים לברוח מהם ,אלא ב אופן הטוב ביותר ,שיכבד דוקא אותנו. באחד הימים ,הגיע אל אבי מורי זיע” א אחד
שאדרבה :היינו רודפים אחריהם ,אליבא דאמת, מחתניו ,גיסי ,והראה לו מכ תב שנ ש ל ח אליו
כי מ שמירה ע ל כבודו ש ל הזולת ,מהבלגה
כ ש מי שהו פוג ע בכבודנו ,מן הראוי היה שנ ש ל ם ע ל ידי ב ע ל דבבו ...המכתב היה גדו ש בנאצות,
ומשתיקה -אף פ ע ם לא מפסידים ,רק מרוויחים.
לו ע ל כך. חירופים וגידופים ,ולגיסי חרה הדבר .כ א שר ש מ ע
לפע מי ם ,הרווח ניכר כבר בעול ם הזה ,כ א שר זאת אבי מורי זיע”א ,הוא ניג ש אל מגירת שול חנו,
אולם גם אם עדיין איננו בדרג ה ש ל 'להזמין'
בזכות השתיקה וההבלגה אנו מרוויחים חבר טוב, ש ל ף מכתב ישן נושן ,הראה אותו לגיסי ואמר
ביזיונות -הבה ננ צ ל לפ חו ת את הביזיונות
וכן שלו ה ומנוח ת הדע ת .אולם ,גם כ א שר בעול ם לו ” :הנ ה מכתב דומה ש קיבל תי ל פני שנים רבות
ש שול חי ם לנו מן השמים ...אם כבר התמזל מזלנו
הזה איננו יכולים לראות את הרווח ו ה תועל ת מיהודי מסויים ...ואני יכול לו מר רק דבר אחד :לא
ומישהו פ ג ע בכבודנו או בייש אותנו -ננ צ ל את
שצ מחה לנו כתוצאה מהבלג ה ושתיקה -עלינו עניתי לו ,והיום -הוא הידיד הכי טוב שלי”.
ההזדמנות הזו ,ובמקום ל ה ס תובב עם מועקה
לזכור כי אין ערוך לשווי ה ש ל פגיע ה שכזו ,ככל
בלב ול חבל תחבולות כיצד ל ה שיב לו כגמולו, מסיפור זה ניתן לל מוד יסוד חשוב ,לעי תי ם נראה
ש מדובר ע ל חיי העולם הבא.
נודה ע ל כך ל קדו ש ברוך הוא ,שכן מי יודע כמה לנו ,כי אם נבליג ונ שתוק ,ולא נגיב ב אופן 'הולם' -
צרות וייסורים נח סכו מאיתנו בע קבו ת הביזיונות הלא גדולי המוסר כבר מזכירים ,כי אין דבר הרי שאותו אדם ש פ ג ע בנו ,ימשיך הלאה והלאה,
הללו. ש מ כ פר ע ל עוונו תיו ש ל אדם -יותר מא שר עוד ועוד ,ומי יודע כיצד הוא ע לו ל עוד ל פגו ע
+מאורות054-8487449 | .
יו״ל ע״י מערכת 'נפשי חמדה' ,להצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת הגיליון מידי שבוע a 0 7 3 3 0 2 0 9 5 5 @ g m a il.c o m
לתרומות והנצחות ובכל עניני הגיליון ניתן לפנות למייל הנ״ל או0548-573-496 :
הגליון מוקדש
iv D n /fll
ל חיזו ק קנין איש■ ב תור ה לרפזאת
יגיעהגאון הגדול
דכי ישראל m u
כןחיהרדזא
wohv
עיונים ופנינים כפרש י ות הת ודה ובענייני ד י ומא שב ית ׳תודה דיליה '
גליון מס' | 6 6פרשת ויצא תשפ׳׳ז
חדוותא דעיונא רשכבה׳ג מרן ראש הישיבה חדוותא דפרשתא
שליט׳א הגאון רבי עקיבא מדלוג שליט׳א הגאון רבי דג לנדו שליטא הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז
ר׳מ ישיבת’ אור ישראל, ירושת בת בבן נח ראש ישיבת’ ארחות תורה’
חובת פת בשבת מדין עונג ״העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו״ (לא ,יד) מקצת היום ככולו בשבעת ימי המשתה
פתב רש״י ״פלום אנו מייחלות לירש בנפסי
וביו״ט מדין שמחה וב׳ נפק״מ אבינו פלום בין הזפרים״ ,ומבו' מד' רש״י דגם בגוי
״מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת" (פט ,פז)
חובת סעודה בשבת יליף בג מ שבת דף קי״ח מקרא נאמר ההלפה של בן קודם לבת ,ולפן רחל ולאה פתוב בפרקי דרבי אליעזר(פרק ט״ז) "מנין אנו למדין
הנאמר במן ג' אפלוהו היום ,ועוד מבואר בראשונים אמרו שאינם יורשות .ויש להעיר ע״ז [ופבר עמדו שבעת ימי המשתה ,מיעקב אבינו ,פשנשא את לאה
יעויין רשב״א ברפות דף מ״ט מדין עונג ופפשטות הגמ בזה] מד' רש״י ביבמות ס״ב א' (ד״ה בנפריותן) עשה שבע ת ימי המשתה ,שנאמר מלא שבוע זאת" .ופך
פסחים דף ס״ח ע״ב אמר רבא הפל מודים בשבת דבעי שפ' דבן נח בת פבן ,ומבו׳ דבבן נח בת יורשת, פתוב גם בירושלמי במועד קטן (פרק א׳ הלפה ז').
לפם מ״ט וקראתם לשבת עונג. ודלא פמבו׳ בדבריו פאן. בשו״ת בגינת ורדים (או״ח פלל א' סימן פ״ח) פתב
ויש להביא ע״ז ראיה לפ' מגמ׳ מפורשת שמבו' להסתפק בהאי פללא שי ש בפל התורה דאמרינן מקצת
ופן העתיק הגר״ז בסי' קפ״ח דחובת פת בשבת ממצות
עונג שבת ופן פתב הגרע״א בתשובה א' ,ופן העתיק שאין ירושת הבת בגוי ,דהנה בפסוק בסוף איוב היום פפולו ,וע"פ נזיר יפול לגמור את נזירותו ביום
הביאור הלפה סי׳ קפ״ח מהרשב״א .ונתבאר בגליון הקודם פתיב ״ולא נמצא נשים יפות פבנות איוב בפל השלושים ,ופן אבל יפול להפסיק אבלותו ביום השביעי,
דמדין אפלוהו היום סגי במיני תרגימא או פת פסנין ורק הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם״ ,ומבו' ומשום דמקצת היום פפולו ,ונסתפק האם גם חתן יפול
מדין עונג שבת בעי פת גמור בב' סעודות ראשונות. דאיוב היה צריך ליתן לבנותיו נחלה ,ולא היו לגמור שבע ת ימי המשתה בבוקרו של היום השביעי.
מקבלות בלא זה ,והרי יש מ״ד בגמ ב״ב (ט״ו ב') הנידון שם היה לגבי חתן שהיה צריך לעבוד ,האם נימא
והנה לענין חובת סעודה ביו״ט פתב הגר״ז שם ס״י
שאיוב היה מאומות העולם ,ומבו' שבגוי בת אינה דיעשה מקצת היום פפולו וילך לעבוד .ופתב לדון שם
דבשבת חובת הסעודה מדין עונג וביו״ט מדין ושמחת
יורשת פבן ,וזה לפ' טענה חזקה ע״ד רש״י ביבמות מקרא דידן "מלא שבוע זאת" ,שמפך שפתוב ״מלא׳/
בחגך ,ופ״פ הביאור הלפה סי' קפ״ח ס״ט בשבת חובת
שמבו' בדבריו שבגוי בת יורשת פבן[ .ויעוי' עוד משמע שצריך ימים מלאים ,ובזה לא אומרים מקצת
פת ממצות עונג וביו״ט ממצות ושמחת ,ומקור הדברים
בד׳ התוס' ב״ב קט״ו ב' ,שפ' שענה אשה היתה, היום פפולו.
בבה״ג ה׳ קידוש והבדלה עמוד קא דפתב משום בשבת
ויו״ט לא סגיא דלא אפיל דפתיב ׳וקראת לשבת עונג, דג״פ יש להופיח מדבריהם לנידון זה]. ויש לדעת מה טעם הדבר ,האם יש בזה גזירת הפתוב
וימים טובים 'ושמחת בחגיך׳. בעלמא ,או שי ש בזה הסבר בדבר מדוע ב שבעת ימי
הפסף שי ש לו הוא לקח מלבן ,וזה מה שבני לבן טענו המשתה ל״א מקצת היום פפולו ,דהנה ברמב״ם (הלפות
ויש לדון הרי קי״ל בשו״ע סי' תקפ״ט פשם דמצוה
ש״מאשר לאבינו עשה את פל הפבד הזה״ ,וע״ז אמר אבל א ,א) פתב ״ומשה רבינו תיקן להם לישראל שבע ת
לענג את השבת פן יש מצוה לענג את היו״ט ,ומקורו
להן יעקב ״ואתנה ידעתן פי בפל פחי עבדתי את אביפן״, ימי אבלות ושבעת ימי המשתה״ ,ובשבעת ימי אבלות
מדברי הרמב״ם ,והגר״ז שם פתב דזהו מחייב סעודת פת
וזו הסיבה שזפיתי לעושר. אשפחנא דאמרינן מקצת היום פפולו ,ומה טעם הדבר
בלילה ויום ,ופיון דמצות עונג שבת מחייב פת א' ביום
שב שבעת ימי המשתה לא אמרי'.
וא' בלילה פמו״פ ביו״ט מטעם זה ופ״פ הגרע״א בתשובה אלא שי ש לשאול ,פיצד למד הרמב״ם הלפה זו
א' בפשיטות דזהו פל המחייב ביו״ט באפילת פת היינו ש״חייב לעבוד בפל פוחו״ מיעקב אבינו ,הלא ייתפן
ממצות עונג יו״ט ,ומש״פ הצל״ח בביצה דף ל״ה דרק שיעקב נהג פן בתורת מידת חסידות .ומצינו בגמ בסוף
חיוב פועל לעבוד בכל כוחו
בשבת נאמר עונג ולא ביו״ט פבר השיגו עליו מדברי השופר את הפועלים (ב״מ צג ,ב) ״איתיביה עד מתי ״ואתנה ידעתן פי בפל פחי עבדתי את אביפך ( ל א ,ו)
הרמב״ם יעויין חידושי ר׳ שלמה היימן בהערות על שומר שפר חייב לשמור -עד פדי הייתי ביום אפלני פתב הרמב״ם (פי״ג מהלפות שפירות ה״ז) ״ופן חייב
פסחים סי' ד׳. חרב וקרח בלילה .אמר ליה התם נמי בחזני מתא .אמר לעבוד בפל פוחו שהרי יעקב הצדיק אמר פי בפל פחי
ליה אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה -דאמר ליה ללבן עבדתי את אביפן ,לפיפך נטל שפר זאת אף בעולם הזה
ב' מחייבים ביו״ט מדין עונג ומדין שמחה
נטרי לך נטירותא יתירתא פחזני מתא״ .ומבואר בגמ שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד״ .מבואר ברמב״ם
ופפה״נ צריך לומר לדעת הגר״ז והמ״ב דהן אמת דיש שיעקב אבינו עשה נטירותא יתירתא ,וא״פ פיצד אפשר שהשפר שהיה ליעקב אבינו ,היה בעבור זה שעבד בפל
לחייב פת ביו״ט מדין מצות עונג פבשבת ,מ״מ יש מחייב ללמוד מיעקב אבינו שי ש חיוב לפועל לעבוד בפל פוחו, פוחו.
נוסף אף מדין ושמחת ,ונפק״מ אחת היא לענין חובת מנ״ל לרמב״ם שזה חיוב על פל אחד ואחד.
הנשים דפטורות ממצות עונג יו״ט דזהו זמן גרמא ואין מו״ח זצ״ל אמר לבאר שפתוב בפסוק שיעקב אבינו
-נערך מתוך דברי רבינו שליט״א בקו ׳ריתחא דאורייתא׳ אשתקד - קרא לרחל וללאה ואמר להן שבני לבן חושבים שפל
את ההיקש זפור לשמור פבשבת פמש״פ הגרע״א שם,
ומ״מ פיון דיש מחייב אף ממצות שמחה ובזה קי״ל דנשים
חייבות פמש״פ הרמב״ם ופסק פן המ״ב סי' תקפ״ט סקט״ו חדש בשלוחת מדן הגד״י זילברשטיין שליט״א
ממילא נשים חייבות בפת ביו״ט ,ואפן הגרע״א פטר נשים שאלות בענייני חושן מ שפ ט -שלוחה 2 > 1 א 11J 1 '1 11
משום דלדידי' פל המחייב בפת ביו״ט זהו משום מצות
עונג ובזה נשים פטורות וקסבר דושמחת אינו מחייב פת שדרוגים בשלוחת השיעורים הקצרים -שלוחה 4 ד או ריי ת א
פי אם בשר ויין ,אפן לדעת הבה״ג ורבינו יהודה הגר״ז עם מלאת שנה להקמת השלוחה המקיפה את כל מקצועות התורה כשיעורים קצרים n /״
ובהירים בכל עניין ונושא ,ולאור ההצלחה המדוכה שהביאה תועלת וקורת רוח
והח״ח ד'ושמחת' מחייב פת ,שוב נשים חייבות בפת
מרובה לאלפי מאזינים מהתוכן הייחודי ,מהסיכומים ,הווארטים המיוחדים ,שלוחות
ביו״ט ,ועיקרי הדברים בזה הן עתיקין. ה׳מושגים׳ ,המועדים ועוד ,בימים אלו השלוחה משתדרגת לטובת המאזינים סוער בבית המדרש עם גדולי מרביצי התורה
ונראה דיש נפקתא גדולה להלפה אף לענין המחייב
דאיש בפת ביו״ט מדין ׳ושמחת' מלבד מצות עונג
פדיבואר. אגרך יקח החגורות עליהן עמלת יעלו על הגליון גקלות ובמהירות והשטייגען שלך יגיע לרמה אחותן
יסוד התוס דבזמן תוספת יו״ט
אין חיוב ׳ושמחת בחגך׳
המערכת המשודרת של ׳היא שיחתי׳ בדוק בשבילו!
מפורסם מאד מש״פ התוס' פתובות דף מ״ז ע״א ד״ה מסלול תמלול >חייג 03-30-64-600תקריא את החידושים או עולח קובץ עומט
'דמסר לה בשבתות וי״ט׳ דשרי ללישא אשה בזמן ffjjjj! j למייל tim1u1@hi-sichosi.comותקבל קובז מוקלד למייל!
תוספת דיו״ט משום דאפתי לא חל דין ושמחת דמזה
נתמעט בחגך ולא באשתך ,ודברי התוס' אלו העתיקוהו // 1IIIII1III1 > SE3EEH3iEH3Dטלח את כתב היז של חידוטיך סהק
גדולי הפוסקים ,ביו״ד סי׳ קצ״ו לענין די״א דמותרת הי א שי ח תי למייל tim1u1@hi-sichosi.comותקבל סובץ מוקלד למייל!
לפסוק בטהרה אף לאחר תצוספת שבת משום דאפתי
להצטרפות למנוי במחיר סימלי :׳נדרים פלוס׳ > ׳היא שיחתי׳ | מוסדות יפנו למיילmy0504170394@gmai1.com:
>>> המשך בעמוד הבא
ןי J -----------------------------------------------------------
מחויבת רחל בכבודו ולא הייתה צריכה לתת ללאה
מרן הגאון הגדול לענות לפניה. יקרא דחדוותא
שליטא חיים פיינשטייןרבי
חיוב מיתה בגניבת התרפים
ראש ישיבת’ עטרת שלמה’
"׳עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך
שליטא מנחם כהן הגאון רבי
ר”מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'
״הן עוד היום גדול״ מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם״ (לא ,לב)
׳׳מאסר הן עוד היום גדול לא ע ת האסף כבר תמהו המפרשים שמשמע דאם היה יודע שרתם יעקב למד תורה ואח״כ נשא אשה
המקנה״ (כט ,ז) גנבתם לא היה מקללה שתמות ,והא העונש מחויב מצד גניבה,
״ויצא יעקב מבאר שבע דלך חונה״(כח ,י)
ופירש רש״י לפי שראה אותם רובצים כסבור וא״כ מה שייך לוותר אם זה רחל.
יש להעיר דלשון הפסוק משמע דמיד כאשר יצא מבאר
שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד ,א״ל ונראה לומר ע״פ חידושי הר״ן (ע״ז נ״ט) שע״ז אסורה שבע הלך לחרן ,והלא אמרו חז״ל שהיה בימתיים י״ד שנה
הן עוד היום גדול ,כלומר אם שכירים אתם ,לא בהנאה אף לעכי״ם ,והנה חלוק גזל עכי״ם מישראל ,דגזל בבית שם ועבר.
שלמתם פעולת היום ,ואם הבהמות שלכם ,אע״פ עכו״ם הוא על עצם המילה משא״כ גזל ישראל הוא על
ובחיד׳א ביאר שמתחילה יעקב הלך לחרן ולבסוף קודם
כן לא עת האסף המקנה. החיסור ממון ולכך עכרם חייב אף בפחות מפרוטה ולא
שהלך למד י ד שנים בבית שם ועבר ,ועשה כן ע"פ
ולפי זה יש כאן שתי טענות ,אחת ,אם הם ישראל .וא״כ י״ל שיעקב חשב שעכו״ם גנב את התרפים וחייב
המבואר בתוס בקידושין (כט ,ב) שעשיר קודם ישא אשה
שכירים ,ואחת אם הם בעלים. אפי שלא שווים פרוטה ,דהא אסורים בהנאה ,מ״מ עכו״ם
ואח״כ ילמד תורה ועני קודם ילמד ואח״כ ישא אשה וא״כ
עוד יש לומר דבאמת הכל טענה אחת חייב ע״ז ולא ידע שרחל גנבה שהיא ישראל וחייבת רק מצד
יעקב היה עשיר והיה צריך קודם לישא אשה שאין לו בעיה
החיסור ממון שבדבר.
מהלכות שכירות פועלים ,דהנה מבואר בר״פ של ריחיים יל צווארו ויעסוק בתורה ,אבל כיון שבא אליפז
הפועלים דמעיקר דין תורה שכיר מחוייב לעשות -מדור זה נערך בסיוע ׳מכון שם אבותי' - ולקח הכל א"כ נעשה עני ואם ישא אשה יצטרך לפרנס
במלאכתו עד צאת הכוכבים ,וכן נפסק בסי' ביתו ולא יוכל ללמוד לכך קודם ילמד ואח״כ ישא אשה.
של״א דבמקום שאין מנהג ,או אם אמר אני טעמי חובת פת בשבת וביו״ט והנפק״מ
שוכר אתכם כד״ת ,חייבין לעשות מלאכה עד > הגדע סדלוב שלינרא -הסשן־ סעסוד קודם < ה״רמאות׳ ,של יעקב ושל לאה
צאת הכוכבים ,אבל במקום שנהגו שלא להעריב, לאו לילה כ״כ האגור בשם המהרי״ל הביאו הש״ך סק״ד וכן ״ויהי גכוקר והנה היא לאוד(כט ,כה)
אינו יכול לכוף את הפועלים להעריב .ולפי זה בביאור הגר״א שם 'מכלל דשאר דברים דלא שייך לשבת איתחא במדרש רבה "וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל
יש לומר דזהו שאמר להם יעקב אבינו ,ד'עוד לאו לילה ,וכן מובא במג״א סי תקמ״ח מהתוס הנ״ל. והיא עניא ליה ,בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא
היום גדול' ,ולא השלמתם פעולת היום ,והוסיף בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי ,אמרה
מתבאר אף דתוספת שבת ויו״ט היא מהתורה לענין
ואמר ׳לא עת האסף המקנה' ,ר״ל דאין מנהג ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך
איסוןר מלאכה וקידוש מ״מ לענין חיוב 'ושמחת' בזמן
המקום שלא להעריב ,דאם מנהג המקום היה עשו ואת עני ליה״.
תוספת לא נתחייב.
שלא להעריב ,הרי אינם מחוייבים להעריב ,אבל
ובביאור תשובתה של לאה ליעקב ,יש לבאר שע״י
כיון דלא עת האסף המקנה' ,אם כן מחוייבים יסוד הגר״ז דתוספת היא רק לענין דיני היו״ט
שרימה יעקב את יצחק הוריד רמאות לעולם ולאה ג״כ
אתם להשלים פעולת היום. ולא דיני המועד השתמשה בזה ,או נימא שמותר לרמות בשביל להשיג
והביאור המחוור בזה מה שנתפרסם בבי מדרשא מעלות רוחניות.
כזית בלילה מדין 'אכלוהו היום' דבעי עצם היום כדביאר עפ״ד הגר״ז סי' תצ״א בביאור דברי המג״א דהממשיך ושמעתי לבאר דאיתא שלאה בכתה על שאמרו גדולה
האלי' רבה דמצות עונג קיים בזמן תוספת ולזה יצא בפת סעודתו במוצאי שביעי של פסח ,אף דנאסר מהתורה לגדול ,דהיינו שהיא לעשיו ,אבל אמרה ליעקב אתה גנבת
מבעו״י ורק לענין ה'אכלוהו היום' בזה די במיני תרגימא, מדין תוספת יו״ט לעשות מלאכה את הברכות שמגיעים לבכור והרי אינך בכור אלא שהבנת
וכל זה חומרא אכן מדינא נקטינן דיצא ,אמנם כל זה מ״מ מותר לאכול חמץ ,וביאר הגר״ז שם בס״ג דדין שהבכורה שלך לכל העניינים ולא רק לגבי עבודה ,ה״נ אני
לענין שבת ,אבל לענין יו״ט מחד גיסא אין חומרא זו תוספת היינו רק לענין דברים התלוים בקדושת היום הגדולה וגדולה לגדול ואתה צריך לישא אותי.
דאכלוהו היום משום שהוא נאמר רק לענין שבת כמש״כ כדין שביתה 'אבל איסור חמץ אינו תלוי כלל בקדושת והנה יש להבין מ״ט יעקב לקח את הברכות ברמאות
הב״ח ולא לענין יו״ט ,מ״מ הרי נתבאר דמעיקר הדין אף היום שהרי אף בחולו של מועד אסור לאכול חמץ'. ולא אמר ליצחק שהוא קנה את הבכורה וכך יקבל ברכות
דיצא ידי חובת עונג יו״ט במאי דסעד בזמן התוספת,
והיינו דיסד לן דדין תוספת שבת ויו״ט היינו לענין בדין .ואולי י״ל שלא רצה לומר לה״ר על עשיו שמכר את
אכן כשבא הלילה הרי מתחדש חובת 'ושמחת'
דיני היו״ט אבל מה שאינו מדיני היו״ט אין בזה תוספת, הברכות .או אפשר כדברי הדרשות הר״ן שאמנם היה מקבל
המחייבתו פת וא״כ בעי לאכול שוב כזית לקיומי חובת
וההוכחה לדינים שאינם ממצות היו״ט זהו הדינים ברכה אבל כיון שאת עשיו יצחק אהב ,א״כ הברכה היתה
ושמחת ,וזה דבר חדש בס״ד.
הנוהגים אף בחול המועד וזהו איסור חמץ דע״כ לא יותר מעומק הלב וכל הרגש שבדבר וכזו ברכה יעקב רצה.
ב' נפק״מ דהחיוב ביו״ט מדין ושמחת נאסר מדיני היו״ט כי אם מדיני המועד או החג ולא עוד י״ל שיעקב רצה שאפי באחרית הימים שבניו לא
מלבד מצות עונג מסוים למצות היום טוב. ילכו כ״כ בדרך הישר מ״מ יקבלו את הברכות ,ולכן לקח
באופן דמתבאר אף דכתב השו״ע כשם שי ש מצוה אשר לפ״ז ניחא היטב דברי התוס' בכתובות דכתבו את הברכות שברכו בהם כביכול את עשיו הרשע והיינו
לענג השבת כן מצוה לענג היו״ט והיינו דיש לחייב פת דליכא תוספת לענין דין 'ושמחת׳ והיינו טעמא דמצות שמגיעים לו אף בלי קשר למעשים טובים שלו ,ואם עשיו
ממצות עונג ומ״מ יש מחייב נוסף ביו״ט לחייב פת 'ושמחת' אינו ממצות היום טוב דהרי נוהג בחוה״מ ,וא״כ ראוי לברכות כ״ש אנו אפי בשעה שאנו קצת חוטאים.
ממצות ׳ושמחת' כדברי רבותינו והנפק״מ בתרתי חדא כמו דלא שייך תוספת על איסור חמץ כמו״כ ליכא
לחייב נשים בפת ביו״ט ,ועוד נפק״מ אף לאיש דבעי תוספת לענין מצות ושמחת. כבוד אחות גדולה
לילה ולא יוצאים בתוספת יו״ט וזהו דהוסיפו הגר״ז ופשוט לפ״ז דאף לענין סוכה לא שייך תוספת יו״ט ״ותען רחל ולאה״(לא ,יד)
והח״ח להוסיף בחיוב פת ביו״ט מדין'ושמחת' ,וכמש״נ. למצות סוכה הנוהג כל שבעה הן לפניה הן לאחריה דאין הקשה הטור על התורה כיצד ענתה רחל לפני לאה,
זה מצות היו״ט ,ורק לענין מצוה המיוחדת של לילה והא אח קטן חייב לכבד אחיו הגדול ,וה״ה אחות
תורתך שעשועי ראשון דסוכות דנוהג בליל יו״ט לחוד וכן לענין מצה
דהם מצות ליל יו״ט בזה דנו הראשונים אם שייך תוספת
כמבואר בברכ״י (יו״ד סי' ר״מ) ,וכיון דהיתה רחל קטנה
היה אסור לה לענות לפני לאה הגדולה.
ורק נאמר גזה״כ דבעי לילה דומי' לקרבן פסח. וי״ל דהא מבואר ברמב״ן (ספר המצוות שורש ב')
שליט׳א הגאון רבי נתן רוטמן יתחדש דהסועד בתוספת יו״ט אהא דאמרו (כתובות קג ,א) כבד את אביך ואת אמך
לרבות את אחיך הגדול ,וזה לשונו "אבל אחיך הגדול
שמחת שבע ברכות אינו יוצא ידי סעודה חשבו הראשונים שאין המצוה כן אלא בחיי האבות ,לפי
״מלא שבוע זאת״ (כט ,כז) ומעתה יתחדש לן ,לאחר שנתבאר ב' הנחות א. שהוא גנאי להן שיתבזו תולדותם והם מצטערים בזה
כתוב ברמב״ם (הלכות אישות פרק י' הי״ג) שאדם דהמחייב דפת ביו״ט ממצות 'ושמחת בחגך' כמש״כ הרבה ,ומנהג כל האנשים לייסר בניהם לנהוג כבוד
יכול לישא כמה נשים ביום אחד אלא שחייב אחרי הבה״ג רבינו יהודה גר״ז ומ״ב .ב .דבזמן תוספת יו״ט בגדוליהם״ עכ״ל .ומבואר בדבריו ,דהא דחייבים לכבד
השבע ברכות של הראשונה לעשות שבע ברכות לשניה. אכתי לא חל חיוב ושמחת כי אם בלילה כמש״כ התוס' את האח הגדול ,הוא מחמת כיבוד אב .והנה כתב הרמ״א
רגילים להקשות :אם השבע ברכות לא חייב להיות מיד הובא בגדולי הפוסקים ,נמצא דהמקבל תוספת יו״ט (יו״ד רמ ,יח) וי״א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע ,אא״כ
אחרי הקידושין ,למה כתוב ברמב״ם (שם הי״ד) שלא ועושה קידוש וסועד ,אכתי לא קיים חובתו דפת מדין עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ״ו
נושאין נשים במועד ,הלא יכול לישא אשה במועד 'ושמחת' ,וחייב לאחר צאת הכוכבים לאכול כזית פת, דהלכות ממרים) ,ומעתה כיון שהיה לבן ר שע לא היתה
וישמח עימה לאחר המועד? לענין שבת זהו חומרא דהספר חסידים להחמיר לאכול
7־ ז\ ~■0 /
קי רי רווז א 03-306-4200 הקלדה♦ עריכה♦ עימוד♦ עיצוב♦ הדפסה
ד או ר ״ ת א! —
סוער בבית המדרש עם גדולי מרביצי התורה
3 זרJ Wל יצ ירת קשר וקבלת יעוץ
לפניות למערכת ׳חדוותא׳ ולהוספה לרשימת תפוצת הגליון בדוא״ל,
ניתן לפנות לכתובתהמיילb033064200@gm ail.com :
c038009090@gmail.com 0 3 5 4 3 ־ 60־ 50־ J ₪נ ר הסט־
־’־ סבית תורה דליה
פרשת ויצא
ב ד ין קל ב ״ מ ב בן נ ח
פניני נחלה
—♦ ( T — ^ »
לכיפה .אך יש שדנו מקושית רעק״א במכות
עם א שר ת מצ א א ת אלו קיך
ועיני לאה רכות (כט ,יז) (טז ,א) דליכא קלב״מ במכניסין לכיפה,
ואכמ״ל].
לא יחיה ,נג ד א חינו הכר ל ך
בגמ' בבא בתרא ( קכג ,א) דר שו שמתנותיה ארוכות ,וכתב הרשב״ם
דהיינו שמתנותיה גדולו ת כהונה ולויה מלוי ומלכות מיהודה ,ועי' אמנם נראה דגם אם נימא דאיכא דין
מה ע מ די ו קח ל ך (לא ,לב)
במהרש״א ד'אריך' מלשון גדולה כמו ריכא ובר ריכא .וברבינו קים ליה בדרבה מיניה בבן נח מ״מ חייב נראה הביאור במה שאמר 'לא יחיה'
גרשום כ תב דהוא לשון ארוך ממש ,דכהונה היא ברי ת כהונ ת עולם להחזיר החפץ ,כדמבואר בסנהדרין (עב ,א) משום דבני נח מצווים על הגזל ואזהרתם
וכן מלכות דו ד היא לו ולזרעו ע ד עולם ,ובמהרש״א הביא דכן הוא דאם החפץ בעין גם אם איכא דין קים ליה זו מיתתם ,וכאן כיון שהיה מעשה גניבה
בב״ר ( ע ,טו) עה״פ הקודם (פסו ק טז) ״שם הגדולה לאה גדולה חייבים מיתה.
בדרבה מיניה חייב להחזירו משום דאין זה
במתנותיה כהונה לעול ם מלכות לעול ם ושם הקטנה רחל ש קטנה
מדין חיוב תשלומין שיהא שייך דין קלב״מ ונהי דלא היה שם ע ד אחד ,עיין במנחת
במתנותיה יוסף ל שע ה שאול ל שע ה ,ושילה לשעה״ ,עיי״ש.
(וכמוש״כ התוס' בעירובין שם). חינוך (מצות פב סק״ב) שדן לומר דבבן נח
ונראה הביאור בזה עפ מ ש״נ במקו״א בחילוק שבין מלכות יהודה
ולפי זה מבואר מה דאמר לו יעקב ללבן מהני אומדנא אף למיתה ,וא״כ י״ל דכיון
ל מלכות יוסף [ו מלכו ת יהודה ויוסף הוא רוממות האדם ושליותו
״הכר לך וגו' וקח לך״ ,והיינו דאם תכיר שנמצאת הגניבה בידו אומדנא מיהא הוי
בכחות נפ שו כמש״כ אאמו״ז זצוק״ל ב שיעורי ד ע ת (ח״ג שיעור
מלוכה)] ,דהנ ה הרמב״ם ( ב פ ר ק שישי ל ש מונה פרקים) מבאר שהחפץ הוא שלך מלבד מה שיש כאן חיוב דאם נמצא ברשותו מסתמא הוא גנבם ,ובזה
דישנם שני סוגי אנשים גדולים ,אחד ,החסיד המעולה ושנית מיתה ואשר ימצא בידו 'לא יחיה' עוד גם די בב״נ .וע״ע לקמן נמי דאמרו השבטים
המושל בנפ שו ,ויעוי״ש שהס תפק מי מהם יותר גדול .ונר' דזהו תקח את החפץ עצמו לך וכמש״נ. (לקמן מד ,ט) ” אשר ימצא אתו מעבדיך ומת״,
מה שמצאנו צדיקים וישרים ,וכמש״כ ״ובכן צדיקים יראו וישמחו הרי דדנים למיתה ע״פ אומדנא .וכן ביאר
ועפי״ז מדוקדק היטב הא דכתיב 'קח' לך.
וישרים יעלוזו״ (עי' תעני ת דף טו ,א) וכמש״כ בביאורי התפלה באוה״ח שם סברת השבטים ,אך עיי״ש דזו
לימים נוראים ,די שנו אחד המושל בנפ שו ,האומר אפשי ב ב ש ר חזיר
דהנה כבר כתב הקצה״ח (סי' שנא ס״ק ג)
גופא היתה טענת מנשה ,דאין הדין כן ואף
זה אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי ,והוא הנקרא צדיק .אולם דאע״ג דבכהאי גוונא שהחפץ בעין לכו״ע
בן נח אין נהרג ע״פ אומדנא רק ע״פ דינא
הישר הוא החסיד המעולה ש כ ב ר מע ת שיצא לעול ם הוא מתנהג חייב להחזיר לו את החפץ ולא מהני מה
דמלכותא ,עיי״ש .עכ״פ אי נימא דבן נח
בחסידות ,ואדרבה ,הוא עושה אותם בשמחה עצומה ,משום דנ מ ש ך דאתחייב במיתה לפוטרו ,מ״מ אינו מחויב
נהרג ע״פ אומדנא אתי שפיר מה שאמר
אחר מדותיו הטובות ,ועושה הישר והטוב כ ד ב ר טבעי ומובן מאליו. בהשבת הגזילה לבית הבעלים כמו גנב
׳לא יחיה'.
ונראה שבב' מידות אלו חלוקים הם יוסף ויהודה ,דיהודה היה וגזלן דעלמא ,דלזה אהני חיוב מיתתו
גיבור המושל ביצרו ,ועליו נאמר (ל ק מן מט ,מ) ״גור אריה יהודה לפוטרו מחיוב ההשבה דקים ליה בדרבה [ואולי אפשר בדרך אחרת ,דהנה באחרונים
מטרף בני עלי ת כ רע רבץ כאריה״ ,ר״ל דנ פ ל וקם כאריה וכלביא, מיניה .א״כ בן נח שגזל כיון דקים ליה דנו אם מהני אומדנא בדיני נפשות להכניסו
וכדמצינו ב מע שה ד ת מר שנ פ ל וקם .וכשקם לא ירא ל הודות ולומר
בדרבה מיניה אינו מחויב בהשבה לבית לכיפה (עיין או״ש פ״ד מעדות ה״א ,אחיעזר ח״א סי'
צדקה ממני והוא הגבור המושל בכוחו ,דאף שיש לו הסיבה מצד כה ,זכר יצחק סי' יח ענף ב) ויש לומר דאף אם
הבעלים ,ונהי שהחפץ אינו שלו ,מ״מ אהני
עניין תאוות הלב ,מ״מ נ תג ב ר כארי וכלביא. בישראל אין מכניסין לכיפה מ״מ בבן נח
חיוב מיתתו לפוטרו מהטורח להביא את
אולם יוסף מאז צעירותו הוא צדיק ש כ ב ר בצעירותו היה נותן מוסר אף אין ממיתין אותו בידים ע״פ אומדנא,
החפץ הגזול לבית הבעלים.
לאחיו ע ל מה שלא נהגו ב ד ר ך הראויה ,ועליו הפסוק מעיד הוא מ״מ שרי להכניס אותו לכיפה ,וזהו שדייק
יוסף בבית אביו הוא יוסף במצרים ,הוא הנקרא ירא ד ע ת השם, מעתה נראה דזה הוא הביאור במה שאמר
יעקב אבינו לומר 'לא יחיה' ולא בלשון
והוא החסיד המעולה דד מות דיוקנו ש ל אביו הייתה תמיד לנג ד יעקב קח לך ,כיון דאת אשר תמצא וגו' לא
'ומת' ,ודו״ק].
עיניו ,ו״קדקד נזיר אחיו״ ,היינו אדם המופרש באופן המוחלט יחיה ,נהי נמי דחייב להחזיר החפץ לבעלים
מעניני עוה״ז. כיון דהחפץ בעין ,מ״מ הטורח להשיב את אולם במה שהוסיף 'קח לך' נראה הביאור
ושורש הדברים הוא ב הנ הג ת לאה ורחל .לאה תפסה פ ל ך הודאה החפץ לבית הבעלים ליכא עליו דקלב״מ, בזה ,דהרי מלבד מה שנתחייב מיתה
(ב״ר ויצא .עא ,ה) והוא ענין התשובה סור מרע והתגברות ע ל וממילא 'קח לך' ,ר״ל אתה תיקחנו בעצמך בשביל לקיחתם הרי גם נתחייב בהשבת
התאוות ויצה״ר ,ואילו ר חל תפסה פל ך שתיקה ,שהיא הפרישות דאינו מחויב להביאו אליך. החפץ שגזל.
והקדושה מעיקרא. והנה נחלקו הראשונים אם בבן נח איכא
ונראה דגם אי נימא דבבן נח ליכא דינא
ובמקו״א הארכתי לב א ר בזה החילוק בין מדת 'קדושה' דיוסף דקלב״מ ,אולם הרי דעת רש״י היא דבן דין קים ליה בדרבה מיניה (עי' תוס' עירובין סב,
ל מד ת 'מלכות' דיהודה ,וכן בהא דאין עשיו נו פ ל אלא בי ד זרעו א ד״ה ובן נח ובריטב״א שם) ,וא״כ לא מיבעיא אי
נח הגוזל ב״נ אחר אין חובת השבה ולא
של יוסף ,ואכמ״ל. נימא דליכא דין קים ליה בדרבה מיניה בבן
ניתן להשבון (עי' ע״ז עב ,א ובפרש״י שם) דמצות
והשתא אתי שפיר מה דלאה מתנותיה ארוכות כלומר ד ש ר ר ת והשיב נאמרה בישראל ולא בעכו״ם [וע״ע נח ונהרג ומשלם שפיר אמר ליה הכר לך
כהונה ולויה וכן מלכות בית דוד נ מ שכ ת לדורו ת ודלא כמלכות מה עמדי וקח לך דחייב בתשלומים.
ברמ״ה סנהדרין (נט ,א) ] ,א״כ הא נמצא דבן
יוסף ושאול דאתו מרחל ,והיינו דמשום ד כ ח לאה הוא מדת
נח לעולם אינו בתורת חיוב והשיב ,וטורח [ובעיקר דין קלב״מ במכניסין לכיפה,
המלכות ש שייכת לגבור ת הדע ת ואמיצות הלב.
ההשבה לעולם הוא על הבעלים ולכן אמר יעויין חזו״א (חו״מ סי' כא סק״ה) וכן ס״ל לעוד
לו קח לך וכמש״כ. אחרונים ,דאיכא דין קלב״מ גם במכניסין
דוי הסר וגם חרון ואז אלם בשיר ירון
ז א ת (כט ,כו) מלא שבוע
שייך הברכה של הזימון להבקשה של דוי הסר וכו' ,ולפי״ז די בכוס של ברכת בערוך השולחן אבן העזר (סי' סב ס״ז) כתב בהא דכוס של נישואין מעכבת
המזון ,ואילו להגירסא של בני ישורון מישך שייך הברכה של ברכת שבע דהטעם הוא דכשם שבא לנו בקבלה ממשה רבינו שצריכין לשמוח שבעת ימי
ברכות ,שלברכה של שמח תשמח רעים אהובים ,מכיון שכן צריכים להביא המשתה (ירושלמי מועד קטן פ״א ה״ז) ויש לזה רמז בתורה כמו דכתיב 'מלא שבוע
מעכשיו את הכוס של שבע ברכות. זאת' ,כמו כן באה לנו הקבלה על שבע ברכות ,עכ״ד״.
והביאור בזה דבאמת מצינו שיש מעלה של 'לבדו' ,במדרש (ב״ר עז ,א) עה״פ והיינו שבכלל ההלכה דבעינן שבעת ימי המשתה הכי נמי בעינן לברך שבע
(בראשית לב ,כה) ויותר יעקב לבדו איתא אין כא-ל ישורון ,דאצל הקב״ה כתיב ברכות.
(ישעיהו ב ,יא) ונשגב ה' לבדו ואצל ישראל כתיב ויותר יעקב לבדו ,ומבואר והנה גבי שבע ברכות דברכת המזון אנן פסקינן (שם סעיף ט) שמביאין ב' כוסות,
מזה דיש מעלה דלבדו ,וכן מצינו דאצל עם ישראל כתיב הן עם לבדד ישכון חדא לברכת המזון וכוס נוספת לשבע ברכות ,אלא שנחלקו הב״ח והסמ״ע
ובגוים לא יתחשב ,דעם ישראל הוא במדרגת לבדו ,והמעלה בזה דהשם ברא (אה״ע סי' סב סק״ז) אי צריכין להביא כוס שני לאמירת דוי הסר או דדי בכוס של
את האדם ישר ,והם בקשו חשבונות רבים ,דאדם נברא בפ״ע וישר ,ורק 'והם' ברכת המזון ,ובשעת השבע ברכות יביאו עוד כוס.
בקשו חשבונות רבים.
והנראה בביאור פלוגתתם ,דהנה מה
וע' ברמב״ם (בפי״ג משמיטה ויובל הי״ג) שנוהגים לומר דווי הסר וגם חרון
ביאוד תפילה
״ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש לפני ברכת המזון ,וכן מה שאומרים
מכל באי העולם אשר נדבה רוחו נחנו במעגלי צדק שעה ברכת בני
אותו והבינו מדעו להבדל ולעמוד ישורון בני אהרן [יש שאומרים רק
לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ישורון], אחד מהם או בני אהרן או בני
ואין קץ לימי הרעה
ה' ,והלך ישר כמו שעשהו האלוקים נראה דהנה בקרא כתיב (ירמיהו ז ,לד)
ופרק מעל צווארו עול החשבונות והנה מלאבי אלוקים עולים ויורדים גו
והשבתי וגו' קול ששון וקול שמחה
הרבים אשר בקשו בני אדם ה״ז הרמב״ן כאן הביא מה דאיתא בפרקי דר׳ אליעזר ( 3רק לה) ״הראה קול חתן וקול כלה ,כלומר דבזמן
נתקדש קודש קדשים וכו'״ ,ומבואר לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות מושלן ואבדן ,הראהו שר
חורבן הבית הושבתו ה' קולות של
דבכדי ללכת ישר כמו שעשהו מלכות ב בל עולה שבעים עוקים ויורד ,והראהו שר מלכות מדי
שמחה ,ורק בבנין הבית ישמע עוד
עולה חמישים ושנים עוקים ויורד ,והראהו שר מלכות יון עולה
אלוקים ,האלוקים ברא את האדם קול בערי יהודה ובחוצות ירושלים
מאה ושמונים עוקים ויורד ,והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו
ישר ,ולא לבקש חשבונות הרבים, חורבן ששון וקול שמחה ,ובאמת מאז
יורד וכר ,אמר לו הקב״ה אם תגביה כנשר משם אורידך״.
חייב ״להבדל״ לעמוד לפני ה' ,דרק הבית נאסרו כלי נגינה ושמחה,
ונראה הביאור בזה מש״כ מרן הגרי״ז (עה״ת פרשת בא שמות יב ,מ)
ע״י הבדלתו מבני אדם יכול לילך ואפילו בשמחת חתן וכלה אסור
דשאני גלות האחרון מגלות מצרים ובבל ,דאילו בגלות מצרים
ישר ולהיות ישר ,באופן דטוב להיות לשחוק בפה מלא ,וכדאיתא בשו״ע
וגלות ב בל נאמר זמן כמה יהיו בגלות ,במצרים נאמר ועבדום
האדם לבדו ,וזהו מה דאיתא במדרש ימלא (או״ח סי' תקס ט״ז סק״ז) ,ורק אז
ועינו אותם ארבע מאות שנה ,ובבבל הייתה הגזירה כי יהיו בגלות
מי כקל ישורון -דלהיות ישר חייב שבעים שנה ,אבל בגלות זה האחרון לא נאמר שום זמן כמה יהיו שחוק פינו ולשונינו רינה ,ולכן
להיות לבדו ,ולפלא היא שרק אצל בגלות כי אם היום אם בקולו תשמעו ,ויכולים להגאל בכל יום מזכירין עכשיו את רצונינו לבנין
נישואין כתיב בתורה לא' טוב היות משום שלא נאמר שום קביעות זמן כמה צריכים להיות בגלות, בית המקדש [כיון דע ד אז אסור
האדם לבדו ,ולכאורה אדרבא ,ולא ואם זכו אחישנה ,אבל בהיפוך נאמר קץ של גאולה ,כי לזמן הזה למלא שחוק פינו] ,וזהו דאמרינן דוי
עוד שאצל הפסוק אלוקים ברא את מוכרחים להגאל ,וכמאמרם ז״ל ( סנ ה ד רין צח ,א) לא זכו בעתה. הסר וגם חרון ,והדוי הוא כמו שאנו
האדם ישר והנה בקשו חשבונות וזהו מה שראה יעקב אבינו דשאני גלות אדום מכל הגלויות ,דלכל אומרים על זה היה דווה לבינו על הר
רבים ,הרי דהנישואין הראשונים היא גלות איכא קץ כמה שלבים יעלה ,משא״כ בגלות אדום דאין לו ציון ששמם ,ומבקשים שיסיר מאתנו
כבר ראיה שטוב היות האדם לבדו, קץ ,אלא דסוף סוף גם אם יגביה כנשר שייך בזה ׳אחישנה׳ ומשם הדוי ,וגם החרון אף ,והוא ע״פ פי'
ולמה נאמר אצל נישואין לא טוב יורידו הקב״ה.
הראב״ד בתו״כ (בברייתא דר' ישמעאל)
היות האדם לבדו. ועל פי זה יש לבאר נמי לשון הפייט ב׳מעוז צור׳ ״וקרב קץ עה״פ (תהלים צה ,יא) ״אשר נשבעתי
והמבואר מזה ,דאע״פ דזה ודאי הישועה ,כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה״ ,ולהנ״ל באפי אם יבואון אל מנוחתי״ דכל זמן
מבואר היטב ,דהרי בגלות זה האחרון לא נאמר שום זמן כמה
דבעצם טוב להיות לבד דאז מסוגל שיהא חרון אף לא נשוב ולא נזכה
צריכים להיות בגלות ,וכיון ד״אין קץ לימי הרעה״ דלא נאמר קץ
להיות בדרגה של ישר ,ורק דנתחדש לבנין בית המקדש ולמקום מנוחתו
לגלות ויכולים להגאל ב כל יום ,על כן אנחנו מתפללים ״שיקרב
אצל נישואין דוהיו לבשר אחד, של הקב״ה ,ופי' הראב״ד פסוק זה
קץ הישועה״ ,ומשום דארכה שנזכה לאחישנה.
דאע״פ שהם ״המה״ מ״מ יש אפשרות קאי לדורות הבאים ,שנדע שלא נזכה
להגיע לבשר אחד ,והביאור בזה דזה לבנין הבית עד שיסיר את כעסו ואפו
פשוט דלתאוה יבקש נפרד ,דגם ממנו ,ולזה מברך דוי הסר וגם חרון,
בשותפים בעסקים אע״ג דכל אדם ואז אילם בשיר ירון ,ובתפילת יו״כ
רוצה שיצליחו מ״מ עדיין הם בגדר קטן אומרים נאלמתי דומיה מאין
המה ,ולא נחשבים כאחד ,דלתאוה עבודת כהנים ואיך אשיר בשביה
לעולם יבקש נפרד ,ורק שהתכלית ואספו לויי אמונים ,דמאז שנחרב
בית המקדש נעשתי אילם ,נאלמתי דומיה ,ולא רק שיש איסור בשירה אלא היא רוחניות מצאנו הענין דהיו כלב אחד וכאיש אחד ,דכל שכוונתם היא
דהאיך אשיר ,איך אוכל לשיר בזמן חורבן הבית ,ולזה מבקשים לבנין הבית להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמים שייך שאע״פ שהם 'המה' יכולים
להגיע למצב שהיו לבשר אחד. ואז אילם בשיר ירון ,ואז האילם שנאלמה ממנו איכולת לשיר יחזור לשיר.
והנה באמת מה דלגבי הברכה מכנים את כלל ישראל לבני ישורון ,הוא משום דבאמת צריכים להבין מה שאומרים שעה ברכת בני אהרן ובני ישורון ,דבאמת
דזהו באמת הברכה שמברכים את החתן והכלה בשעת הנישואין שיזכו להיות צ״ב מה דנקט לכנות את כלל ישראל בשעת ברכת המזון בשם ישורון ,והנה
לבשר אחד ,ועדיין ישאר אצלם המעלה של ה' ברא את האדם ישר ,והנה לפי הגירסא שאומרים שעה ברכת בני אהרן מובא בפירוש עיון תפילה שהוא
הברכה שבני ישורון היא מברכת ב שבע ברכות חתן וכלה [ולכן בעי כוס שני משום דלעולם מכבדין את הכהנים בזימון של ברכת המזון ,וזהו בני אהרן,
גם בשעת אמירת דוי הסר] שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן ונראה דמה שאומרים שעה ברכת בני אהרן ,הוא משום דאחד מברכות המזון
עדן מקדם[ .ובמקו״א הוספתי לבאר עוד דקדוקים בלשון ברכה זו]. הוא בונה ירושלים ,דהברכה השלישי הוא לבנין בית המקדש ,וכיון דכן מישך
♦ ------ ♦ ------ ♦
גליון מ״ג -כסלו תשפ״ז
0י
ש יחה מהגא ו ן הגד ול רבי דוד אברהם של יט״א • פרשת ויצא התשפ״ ז • ש נה שב יע ית
בס״ד
וישא יעקב רגליו
לא באו כל מערכות החיים ,אלא כדי לתמוך בעוסקי התורה .וכשאדם יודע שכל המערכות הללו לא באו
אלא לטובתו ,זו היא עצמה הסיבה שדוחפת את האדם לקום ולעשות .הוא מבין כי 'כלי שרת' לפניו
מדוע הבטיחה התורה שפע גשמי -גשמים בעיתם, מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו .אברהם זקן ויושב
עץ השדה יתן פריו וכו' ,אם 'שכר מצווה בהאי עלמא ליכא', בישיבה ,יצחק זקן ויושב בישיבה ,יעקב זקן ויושב בישיבה (יומא
והשיב שהשפעת הטובות הם 'המחזקים את ידינו לעשות את בח .):על אברהם ויצחק לא פירשה התורה היכן ישבו וכמה שנים
כל התורה' ,כלומר ,אין הגשמים והפירות שכר בפני עצמו על עסקו בתורה .אולם אצל יעקב אבינו לימדו חז״ל על י״ד השנים
המצוות ,אלא הם כלים המסייעים ביד האדם. שבהן 'הטמין עצמו' בבית עבר .לשון 'הטמנה' אינה מבטאת
רק מסתור מפני חרב אחיו ,אלא שקיעה גמורה בתורה מתוך
לאמר ,הקב״ה מסיר מן האדם את המניעות -מחלות ,רעב
התנתקות מוחלטת מן העולם החיצון ,עד שמסורת ביד רבותינו
ומלחמות -ומעניק לו כלים שבאמצעותם יוכל לקיים את התורה
שבאותן שנים לא עלה על יצועו לשינה מסודרת.
ולמלא את חובתו בעולמו.
לאותן י״ד שנים אין זכר מפורש בפסוקים .לעומתן ,שעות
דוגמא לדבר ,כאשר עובד בכיר בחברה מקבל אמצעי
בודדות של לילה אחד לאחר אותם שנים ,נכתבו בהרחבה יתירה
תחבורה מהירים ומיוחדים ,אין זו מתנה למען הנאתו האישית,
-החל מההכנה לשינה והחלום הנשגב שבו נתגלו ליעקב מראות
אלא כלי עבודה כדי שיוכל להתייצב בכל מקום שבו נדרשת
שליחותו .ייתכן שיסכימו לו להשתמש ברכב לנסיעות פרטיות, אלוקים ,קיפול ארץ ישראל תחתיו ,הבטחת ההתפשטות ימה
וקדמה ,חזיון הסולם והמרכבה העליונה ,עניין המקדש ,לחם
אבל ברור לכל כי כל מטרת מסירת הרכב היא כדי שיוכל לפגוש
את הלקוחות במהירות ולקדם את האינטרסים של העסק. הפנים ובגדי הכהונה.
ומיד לאחר כל הגילויים הנשגבים הללו ,מוסיף הכתוב:
אפסנאות המלך 'וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם' (בראשית כט ,א) .ומפרש
רש״י' ,משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה ,נשא ליבו
ניתן דעתנו על עונשי דור המדבר .היו אז עונשים שלא
את רגליו ונעשה קל ללכת'.
שמעתם אוזן קודם לכן ,עדה שלמה שנבלעה באדמה עד
המחט האחרונה שבה (סנהדרין קי ,).לשונות משתרבבות לטבור מושכל ראשון היה אומר ,כי רגליו של יעקב הפכו להיות
עם תולעים ,מכת דבורים שסימאה את עיני המעפילים ,אלה קלות בגלל כל החזיונות שראה בבית אל .די בגילוי השכינה
וכאלה. ובהבטחה על ירושת הארץ כדי לשאת את רגליו ברננה.
מה נשתנה דור המדבר שמידת הדין מתחה כנגדו את והנה פלא ,רגליו לא נעשו קלות בגלל החזיונות וההבטחות
השורה בחומרה שאין לה אח ורע בכל הדורות? על עתיד זרע יעקב ,אלא בגלל שהובטח יעקב עצמו בשמירה
בכל אשר ילך' ,והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך',
ביאר זאת רבי חיים שמואלביץ שאין זה משום שראו את
והתורה מדגישה זאת שנעשו רגליו קלות ,על אף שלכאורה אין
מכות מצרים וקריעת ים סוף ,לא היה דור שנאמר בו 'לא חסרת
בכך משמעות אם הלך מהר או לאט.
דבר' במציאות החיים .אפילו בימי שלמה המלך ,כשישבו ישראל
איש תחת גפנו ותחת תאנתו והכסף נחשב כאבנים ,עדיין נדרש
שכר מצוה בהאי עלמא
האדם לעמול ,לחרוש ולטפל בצרכיו .ואילו בדור המדבר,
שמלתם לא בלתה ורגלם לא בצקה ,המן יורד מן השמים ,הבאר שאלה יסודית יש בתפיסת שכר המצוות בעולם הזה ,אותה
מלווה אותם ,וענני הכבוד מיישרים לפניהם את הדרך. שאל הרמב״ם בהלכות תשובה (פרק ט הלכה א) -
• K־־
נכתב ונערך ע״י הרב אביאל חיים חורי שליט״א
בכל ענייני הגיליון 058-3264289 -לקבלת השיחה בדוא"לgmail.com@85 4429 8 :
הורים ומחנכים משקיעים את כוחם ומרצם כדי לבנות את ואם מתוך השפע הזה חוטאים ,העונש חמור יותר.
חיי הילדים ולהעמידם בקומה הראויה ,להכין חופה ולהעמיד משל לחייל בצבא המלך .כל זמן שאין לו אספקה סדירה,
תשתית של חיים .לאורך עשרים שנה טורחים ההורים בקידום אפשר להבין את קשייו .אולם כאשר אפסנאות המלך מספקת
הילדים ,דואגים שיאכלו היטב ויישנו בזמן ,כדי שיהיה להם כוח לו את כל מחסורו ממזון ולבוש ועד כלי מלחמה -הרי שאם
ללמוד .בשבתות ויומי דפגרא ,יושבים לשנן איתם את המשניות יתרשל בתפקידו ,יתחייב בנפשו .מי שסמוך על שולחן המלך
שלמדו בכיתה ,עוקבים אחרי התקדמות הלימודים וצועדים ואינו חסר דבר ,נתבע לשלמות מוחלטת.
איתם צעד אחר צעד.
יעקב עומד כעת לצאת אל גלות חרן ,אל בית לבן הארמי
כאשר אחיו מטכס עצות להרגו .ברגע שנאמר לו 'ושמרתיך בכל
והרי זאת ברור כי כל אותן הכנות אינן תכלית לעצמן; הן
אשר תלך' -הבין יעקב שכל צרכיו מובטחים וכי ה' עמו ללוותו.
משולות לאותה 'אפסנאות' שנועדה לאפשר לבן לרקום את
ידע כי כל החזיונות הנשגבים של בית המקדש וירושת הארץ
חייו ,לחשל את שרירי תחושותיו לאהבת ה' ולעשיית רצונו.
עתידים להתגשם ,ברי היה לו עוד מירושת אבותיו.
אילו היה החתן עומד ומכלה את זמנו בצילומים על רקע כעת התחדש לו דבר שלא נתן לבו אליו קודם ,הוא מקבל
טחנת קמח או מכונית עתיקה ,משל היה דוכס בימי הביניים, מאפסנאות המלך ,מעתה אין לו בעולמו אלא לעשות רצונו בלב
היו רבי אמי ורבי אסי מרגישים כי לחינם טרחו וקשרו פרחים שלם.
לאותה חופה.
O O O
ירגישו כי לא עתיד קושרים ,כי אם חלום יעוף.
ואם תמצי לומר ,זו הבחינה של 'תורה וגדולה במקום
אחד' .משה רבינו ,רבי יהודה הנשיא ורב אשי ,כל אחד ממוסרי
אכן ,כאשר ראו רבי אמי ורבי אסי כי גם בזמן שהחתן מתוח
השמועה מהר סיני עד חתימת התלמוד ,כל אחד מהם היה
ורגוש ,יעדיף לחטוף עוד 'חתיכה' מבית מדרש ,אילו לא באו
בעושר גדול ,ומתוך העושר הזה העביר את התורה הלאה.
אלא כדי לראות דבר זה -דיינו .החתן לא רואה עצמו כדוכס,
מבין את תפקידו בחיים ,ראוי הוא לכתור לו כתרים!
אילו לא באנו
אתה הבחור הצעיר ,הסמוך על שולחן הוריך ,סמוך על וכך היה מעשה (בברכות טז ).עם רבותינו רבי אמי ורבי אסי
שולחן הישיבה ,מוקף בחברים מבקשי עלייה ,רבותיך זמינים, שהיו קושרים חופה לרבי אלעזר .אמר להם רבי אלעזר :בינתיים,
בית המדרש זמין ,חדר האוכל זמין וחדר השינה זמין. עד שאתם עוסקים בהכנות ,אלך ואשמע דבר מה מבית המדרש
ואבוא ואומר לכם .כשחזר ,סח להם דין בהלכות קריאת שמע
ששמע .אמרו לו רבי אמי ורבי אסי' :אילו לא באנו אלא לשמוע
O O O דבר זה -דיינו!'
מה ההתפעלות הגדולה של רבי אמי ורבי אסי?
האינך מבין כי כל המעטפת הזו באה למלא את צרכיך
לקראת התפקיד?! O O O
ן לעילוי נשמת
I איש תם וישר ואת יראי ה' יכבד
לעילוי נשמת
חינך בניו ובנותיו לתורה ויראה ועשות חסד I
חסידא קדישא ופרישא
\ ונזדכך ביסורים
צדיק יסוד עולם ומתנהג בחסידות
האדון הנכבד גמליאל גינדי הכהן ז"ל I
במוהר״ר יעקב לופס זיע"א
I ארם צובה -ניו יורק
יום היא"צ יז כסליו
> ת.נ.צ.ב.ה.
ת.נ.צ.ב.ה.
\ נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ
I יום היא"צ יד כסליו
OOOCOOOOOOOOCOOO^OOOOOOOOCOOOOOOOOCOOO^OO- I oooocoooooooooooooooooockwooo^ oooooocooooooooooc
ועדים ע״ם מסכת אבות
פר ש ת ויצא תשפ״ז ממורינו הגאון רבי אליהו ליסקין שליט״א
פת יחה למסכת אב ות ־ מ ע לת המ יד ות הט וב ות
ובסוף ה שער שם כתב עוד :״נמצא כי בהיות מדות האבות ישרים היו
הרעות קבועות באדם נ מנע הוא מלקיים התורה
מדוע נקראה מסכת זו בשם 'אבות'? בתוי״ט מבואר
והמצוות ,וגם אם יקיימם יהיה של א לשם שמים
שזה משום שדרך קדמה לתורה ,ממילא כל הנהגות
ובטרח גדול .ועליו נאמר 'נזר זהב באף חזיר וגו'' ,כי
ישרות אלו ,הינן 'אבות' לתורה .אולם רצינו להציע
עוד טמאתו בו מלב ש תוך הקליפות .וכמו שאמרו
ביאור נוסף בס״ד.
רבותינו ז״ל 'זכה נע שי ת לו תורתו סם חיים לא זכה
נע שי ת לו סם המות' .וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו האבות נקראו ישרים ,שהם נהגו לפנים משורת הדין,
ויסיר מעליו מידותיו הרעות על ידי טרח ויקיים התורה כמו שכתוב 'וע שי ת הטוב והישר' .הרמב״ן אומר ,כי
והמצוות יקרא צדיק גמור ירא שמים גיבור הכובש את תרי״ג מצוות הינן חובה גמורה על כל אדם בשווה,
יצרו ,וכאשר יתנהג ויורגל יותר בזה ע ד אשר יוסרו ושאר ההנהגות הטובות נקבעות כל אחד כפי דרגתו
מעליו כל מידות הרעות לגמרי ולא תתאוה להם נפ שו וענינו ,וזהו וע שי ת הטוב והישר .והאבות שהיו ברום
כלל ויקנה המדות הטובות בקנין טבע ולא יצטרך המדרגה נקראו ישרים ,כי הם נהגו בדרך הטוב והישר.
ללחום עם היה״ר כי גופו ונפ שו היסודית מנוקים מכל
סיג וחומר ...ויהיה כסא קדוש למרכבתו יתברך .וזה יתכן לומר ,כי על שם אבותינו נקראת מסכת זו ,על
האיש נקרא אוהב את המקום מאהבה ונקרא חסיד שם אברהם ,יצחק ויעקב שהיו ישרים .את ההנבגות
גמור השלם בכל מיני השלמות״ .עכ״ל. הטובות ,את הדרך הישרה ,אנו למדים מאבותינו
הקדושים .לכן נקראה מסכת זו ב שם 'אבות'.
והמשל בזה לאדם שנ ת מל א פצעים ,ניסה לשרות
במרקחת כזו ,ניסה באחרת ,אך ללא הועיל .בצר לו, המידות שורש המעשים
פנה האיש אל ידידו הסנדלר ושטח בפניו את מצוקתו, תלמידו המובהק של האריז״ל הק' -המהרח״ו -חיבר
ענה לו הסנדלר ״כמה טוב שסיפר ת לי ,יש לי ספר הנקרא ' שערי קדושה' .בספר מבאר המהרח״ו
באמתחתי משחה המתאימה בדיוק לפצעים מהסוג
את גודל מעל ת המידות הטובות ועל רע ת המידות
הזה!! לידיד כמוך אתן את המשחה במתנה ,אין לי בה המגונות ,כי המידות הן שור ש המעשים ובלא זה
צורך כעת״ .הוא הודה לידידו הסנדלר ושב אל ביתו העיקר חסר מן הספר ,ואין מ ש מעו ת ל מע שיו אם
למרוח את המשחה. אינם מעורבים במידות טובות ,ועל אחת כמה וכמה
לאחר כמה ימים החלו הפצעים ליסוג ,אך לעומתם אם מעורבים בהם מידות מגונות.
צצו ועלו פצעים חדשים .מרח עליהם האיש את
נעתיק כאן מלשונו הטהורה (ח״א ,שע ר ב') :״אין
המשחה ,אך למרות שהם נסוגו ,נתמלא עורו פצעים
המדות מכלל התרי״ג מצוות .ואמנם הן הכנות עקריות
במקומות אחרים ,כ ש הפצעי ם הישנים חוזרים עוד
אל תרי״ג המצוות בקיומן או בביטולם ,יען כי אין כח
ועוד.
בנ פ ש השכלית לקיים המצוות על ידי תרי״ג איברי
הבין מיודעינו כי לא נותרה לו ברירה ,והשים את הגוף ,אלא ב א מצעו ת הנ פ ש היסודית המחוסרת אל
פעמיו אל עבר העיר הגדולה ,שם חיפ ש בית מרפא עצמו בסוד 'כי נ פ ש כל ב שר דמו בנפ שו הוא' .ולפיכך
לפגו ש בו רופא .בדק אותו הרופא וקבע ״יש לך זיהום, ענין המדות הרעות קשים מן העבירות עצמן מאד
הינך זקוק לאנטיביוטיקה!״. מאד״.
עניני תיקון המידות? מדוע כתבה התורה פסוק אחד המשחה היתה טובה לפצעים ,אך היא לא טיפלה
בצורה כוללת 'וע שי ת הטוב הישר'? בבעיה עצמה ,היא לא הסירה את הזיהום.
נמ שיל בזה מ של נפלא .אשה אחת לרגל יום הנישואין הנמשל בזה ,שאדם שי ש לו תורה ,מצוות ומעשים
הלכה לקנות לה ולבעלה מתנה ' -ספר בישולים טובים ,אמנם יש לו משחה מועילה ,אך בלא מידות
ומתכונים' ,את הספר הכי מעודכן והכי משודרג .חזרה טובות ,עם מידות מגונות ,הוא נותר עם 'זיהום' חמור,
האשה לביתה שמחה וטובת לב ,פתחה את ספר שום מע ש ה ספציפי לא יועיל להסיר את הזיהום
המתכונים ,בחרה עוג ת קומות טעימה ומפוארת ,ומיד הגדול המקנן בקירבו.
החלה בהכנה .עד שבעלה יחזור הביתה כבר תצפה לו
הפתעה... לא לדבר לה"ר מחמת מיאוס
הוציאה האשה קמח ,ביצים ,סוכר ושלל מצרכים הגה״צ מרן ר' מאיר חד ש זצוק״ל ,המשגיח דישיבת
אחרים שנצרכו לעוגה מיוחדת זו .היא עירבבה במרץ, חברון ,היה מרבה לדבר על מידת ׳עין טובה' וידוע
הקציפה במהירות ,ולאחר מכן ערמה את העיסות לפי שהיה נאה דורש ונאה מקיים ,והיה מופלג מאד
סדר באופן מרשים .כל שנותר הוא להכניס את ה מג ש במידה זו.
לתנור ולהמתין כשעתיים. בזמנו היה מאורע מצער ונהרג בחור מבני הישיבה
לאחר שע ה חוזרת האשה אל התנור בקוצר רוח 'נו, בתאונה ,ניגשו מספר מבני הישיבה לר' מאיר לספר לו
כבר התקדם מ ש הו?' ,העוגה עדיין לא אפויה' .לא שהקימו ועד שבועי בספר ' חפץ חיים' ,כך שהחיזוק
נורא' ניחמה האשה את עצמה 'ודאי בעוד חצי שע ה יהיה לעילוי נ ש מ תו של חבירם שנהרג בתאונה ,זאת
כבר יתחיל משהו'. בחושבם שר' מאיר ישמח מן הענין.
אולם אחר שעתיים וחצי ,ו שלו ש וארבע שעו ת ,לא להפתעת ם הגיב ר' מאיר בביטול .לתמיהתם ביאר ר'
מתרחש דבר .העוגה נותרת לה בלילה דביקה ,העוגה מאיר ,כי שאיפתינו הטהורה שכל בני הישיה״ק לא
לא נאפית כלל. ידברו לשון הרע על חבריהם ,לא רק מחמת שהדין
אוסר זאת ,אלא משום שמאוס בעיניהם לדבר רע על
ניגשה האשה אל המוכר בזעם רב' ,שקרן ,גנב,
חבריהם ,ואינם רואים כלל רע אצל חבריהם.
המתכונים אינם אמינים כלל וכלל ,שום עוגה שהיא
לא נאפית' .המוכר לעומתה לא התרגש ,הלא זהו ספר זו הרמה בה צריכות המידות הטובות להיות
רב מכר ,אמין ביותר ,מאות לקוחות מרוצים' .בואי מו שר שו ת בקרבינו ,שלא נהיה מסוגלים לדבר על
ונבדוק אם פע ל ת כפי ההוראות'. השני ,שיהיה מאוס בעינינו לע שו ת כן ,שלא נראה
בכלל רע אצל השני .וזהו בעצם רצון התורה.
עברו שלב שלב ,הכל ע ש ת ה האשה כפי ההוראות
בדיוק .עד ש הגיעו ל שלב הסופי -להכניס לתנור אם האדם מתחזק ב ש מיר ת הלשון ,הוא לומד ספר
לשעתיים' .הכנסת ל תנור?' ש אל המוכר' ,בודאי' חפץ חיים היטב ,מ שנן את ההלכות ,נבחן בעל פה,
ענתה האשה ,כל מה שכתוב ע שי תי בדיוק רב ,הלא ואחר כל זאת אף עו שה לעצמו חיזוקים וקבלות
עיניך הרואות' .התנור היה דול ק?' ש אל אותה המוכר. שונות שלא לדבר לשון הרע כלל -זה אמנם דבר גדול,
'לא!' ענתה האשה 'זה לא היה כתוב'... זה תיקון המעשים ,אך אך מכל מקום אין זה מחייב
שקנה אותו אדם בנפ שו שלימות בתיקון המידות.
אין אדם בר דע ת שיח שוב שהעוגה תיאפה ללא תנור
השלימות בתיקון המידות היא ,כאשר האחד אינו
מוסק ,בין אם ההוראה כתובה בספר המתכונים ובין
רואה כלל את הרע אצל השני ,והעיקר והשורש לכל
אם לא!
המעשים -לימדנו המהרח״ו -הוא קניית המידות
כך בדיוק לענין המידות הטובות ,את הבסיס ,את הטובות וביעור המידות המגונות.
' שור ש כל המעשים' אין צורך לכתוב ולפרט ,זה ברור
שקודם כל צריך לתקן את המידות ,זה ברור שאדם מדוע לא פירטה התורה ענין תיקון המידות
צריך קודם כל שיהיו לו מידות טובות!! שמ א נשאל :מדוע אם כן לא פירטה התורה את כל
גליון
273 ^ נערך מתורתו של הרב צבי שפיץ שליט״א
/oמ:־/א■o f a n o j /lftz < •7/׳ < W n a fn fc w h f f ?tiljl ,■?•?hfn n ja r׳ !
U ' W ' V V w -
מ קורו ת הליכות חיים
בס"ד
ברא"ש בחולין (פ״ו ,סי' ח) מבואר ,שכיון שהתורה חייבה את אבי הבן
למול את בנו (כמו שכתוב במשנה ובגמ' בקידושין כט ,).זוהי מצווה שלו .ולכן מל בערמה במקום המוהל שהוזמן
אם אבי הבן רוצה למול את בנו ,ואדם אחר מל אותו בניגוד לרצון
אבי הבן ,נחשב הדבר -שחטף מאבי הבן את מצוות המילה .ומבואר שאלה
בגמ' בחולין (פז ).שרבן גמליאל חייב את חוטף המצווה לשלם לבעל במקום פלוני התפתחה תחרות וקנאה ר"ל בין מוהלים .יום אחד
המצווה עשרה זהובים עבורה .וכתב השו"ע (חו״מ ס' שפב ,א) ש אע"פ הוזמן אחד המוהלים ע"י ראובן למול את בנו ביום שני ב שע ה ע ש ר
שאין בזמן הזה סמכות לבי"ד לחייב את חוטף המצווה לשלם את בבוקר .כ שנודע הדבר למוהל המתחרה ,ע ש ה מעשה נבזה והתקשר
הקנס הזה ,אבל אינו נפטר מתשלום זה ,ולכן אם אבי הבן יתפוס ביום ראשון לאבי הבן במרמה ואמר לו שהמוהל שהזמין אינו חש
ממנו כסף בשווי הזה -רשאי להחזיקו אצלו ולהשתמש ע מו. טוב וביקשו למול במקומו ,אך היות ויש לו מחר ברית ב שעה הזאת
הוא מבקש להקדים את הברית ל ת שע וחצי .אבי הבן הסכים והברית
ההבדל שבין מילת האב למילת מוהל אחר
הוקדמה .לאחר הברית נתן אבי הבן למוהל דמי טרחה .ב שעה ע ש ר
אולם מוסיף שם הרא"ש ,שאם אבי הבן אינו רוצה או אינו יכול
כשהגיע המוהל הראשון לאולם התגלתה התרמית.
למול בעצמו את בנו ,ולכן כיבד מוהל אחר שי מול את בנו ,במקרה
כעת תובע המוהל שהוזמן את המוהל השני:
זה כיון שהתורה אמרה שאם אבי הבן לא ימול את בנו ,מעתה כל
ישראל מצווים למול אותו ,נמצא שמיד כשאבי הבן גמר אומר שלא א -שיתן לו את הכסף שקיבל מאבי הבן ע ל הברית שנועדה לו.
למול את בנו -התורה זיכתה לכל אחד מישראל את הזכות למול ב -שישלם לו שווי ש ל עשרה זהובים -דמי שווי המצווה שחטף
את התינוק הזה .וכיבוד האב למוהל מסוים -אינה מקנה לאותו ממנו.
מוהל את המצווה ,כי היא כבר שייכת לכל ישראל .והוסיף ע ל כך ג -שישלם לו עלו ת נסיעה במונית לאולם וחזור ממנה ,כי בגללו
הרא"ש בתשובותיו (כלל יב,סי' ג) שאפילו אם אבי הבן היה מקנה בקנין נסע לשוא .וכן פיצוי כספי עבור הבושה הגדולה שנגרמה לו מחמתו.
למוהל פלוני למול את בנו -הקנין לא היה חל ,כי נחשב קנין דברים
ד -במידה והמוהל השני פטור מחלק מהתביעות ,הוא תובע את אבי
שאין לו ע ל מה לחול.
הבן שהזמינו ולא בירר אצלו את העובדות ,שישלם לו פיצוי כספי.
וממילא אם מוהל אחר נהג שלא כהוגן וחטף ומל את הבן -זה לא
נקרא שלקח את המצווה מהמוהל שאבי הבן כיבד ,אלא קיים מצווה תשובה
שמוטלת גם עליו ,כי אין למוהל שכובד בעלות ע ל מצווה זו יותר א .מעשה המוהל השני הוא חמור מאוד ,ועבר בזה ע ל איסורי תורה
מכל יהודי אחר .ולכן אף שודאי שאין לע שו ת כן ,אבל בתשלום חמורים בין אדם לחבירו ובין אדם למקום .אולם לגבי התשלום ,מה
עשרה זהובים אינו מחויב המוהל ש מל ,גם בדיני שמים .וכך גם שקיבל מאבי הבן עבור הברית שע ש ה -שייך לו בלבד.
פסקו הרמ"א (חו״מ סי' שפב ,א) ,הש"ך (ס״ק ד) ,והגר"א (ס״ק ח).
כמו כן הוא פטור מלשלם למוהל הראשון עבור המצוה שלקח ממנו
ההיתר לקבל שכר עבור המילה במרמה.
ולגבי השכר עבור המילה ,מעיקר הדין מבואר ברמ"א (יו״ד סי' רסא ,א) ב .אמנם המוהל השני חייב לפייס ולבקש מחילה מהמוהל הראשון,
שאסור למוהל לקחת שכר עבור קיום מצוות מילה ,אלא שנוהגים אולם לא ניתן לחייבו ממון ע ל הבושה שגרם לו .וכן אי אפ שר
היתר לקבל שכר עבור הטירחא וההוצאות הכספיות שי ש למוהל לחייבו בדיני אדם ע ל ההפסד הכספי בנסיעה במוניות ,כיון שדינו
בבדיקת התינוק לפני הברית ולאחריה ,וכן עבור התחבושות ושאר כגרמא בנזקין שחייב ע ל כך רק בדיני שמים.
חומרי הרפואה שמ שתמשים המוהלים לצורך הברית וכדומה .וא"כ אכן אם רוצה לצאת ידי שמים ,עליו לשלם למוהל הראשון את
למי שלא מל ב פוע ל -לא מגיע שכר .ולכן בנידון דנן שהמוהל הוצאות הנסיעה במוניות לאולם בהלוך ובחזור.
השני הוא זה ש מל ב פוע ל את התינוק -מותר לו לקבל שכר עבור ג .ראוי לרב המקומי או לכל מי שי ש לו סמכות למנוע מהמוהל
מלאכתו .אולם אם המוהל הראשון הגיע לפני הברית לבדוק את השני למול מכאן ואילך ,כל זמן שלא יפייס את המוהל הראשון
התינוק -צריך אבי הבן לשלם לו עבור ביקורו. ויקבל ע ל עצמו שלא יעשה מכאן ואילך שום מעשה שאינו ראוי
חומרת גרימת צער ובושה ליהודי בכל הקשור למילה והמסתעף.
מבואר במשנה ובגמ' בב"מ (נח ,):וכן פסק השו"ע (חו״מ סי' רכח ,א -ד), וכשיעשו כן רשאי המוהל הראשון שלא להתפייס עד שיפצה אותו
שחמור מאוד לגרום צער לחבירו ,וכל שכן לביישו בפני אחרים. בסכום כספי ע ל כל מה שגרם לו.
והעושה כך ,עובר ע ל איסור תורה ש ל "לא תונו איש את עמיתו", ד .אבי הבן פטור מלשלם למוהל הראשון כל תשלום ,ואפילו בדיני
ואיסור זה חמור יותר מאשר אונאת ממון .ואם המתאנה צועק שמים.
מסרים ורעיונות בפרשת השבוע לקב"ה ע ל העוול שנע ש ה לו -נענים לו בשמים מיד ,והמאנה
נענ ש .וממילא מעשהו ה שפל ש ל המוהל השני ,הינו חמור וגרוע
”זיווגו של אדם“ ביותר ,ולא יתכפר לו ע ל כך כל זמן שלא יפייס את המוהל הראשון
בפרשיות אלו בהן אנו עוסקים בשידוכי האבות הקדושים, וימחל לו .ועיין בשו"ת חת"ס (ירד סי' רמו) שהאריך בחומרת הדבר
בנידון דומה.
יש להתבונן מעט בנושא חשוב זה.
אך למרות כן אין בי"ד רשאי לחייב את המוהל השני ממון ע ל
בג'מ בסוטה (ב ).אמר רב שמואל ב"ר יצחק שכאשר ריש לקיש
מעשהו ,כי חיוב ממון עבור בו שת מן התורה קיים רק אם המבייש
התחיל את לימודו במסכת סוטה היה דורש ,שמזווגים לאדם אשה
עשה מעשה מבייש בגופו ש ל המתבייש ,וזה לא נע ש ה בנידון דנן.
-לפי מע שיו .ואמר רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן ,שקשה לזווגן
ואף שמבואר ב שו"ע (חו״מ סי' א ,ו) שהגאונים תיקנו שרשאי בי"ד
כקריעת ים סוף .ושואלת ע ל כך הגמ' ,שהרי רב יהודה אמר בשם
לנדות או לחייב כסף מי שמבייש בדברים ,אולם אף שם תקנתם
רב ,שארבעים יום קודם יצירת הולד [ פי' התוס' -יצירת הזכר]
היתה כאשר מביישים את האדם עצמו בדברי גנאי ,וביותר כשזה
יוצאת בת קול ואומרת :בת פלוני -לפלוני וכו' ,הרי שכל בן בא
נעשה ברבים ,משא"כ בנידון דנן המוהל השני הרי לא ביישו ,ולא
לעולם עם זיווגו ,ואיך אמר ריש לקיש שזה לפי מע שיו? וכן קשה
אמר שום מילת גנאי בכל אופן שהוא כנגד המוהל הראשון ,אלא
איך רבי יוחנן אומר שכביכול קשה לזווגם ,הרי יש להם כבר את
נגרמה לו בושה ממילא .ובמקרים שכיוצא בזה לא מצאנו שתקנו
הזיווג? ומתרצת הגמ' ,שבזיווג ראשון -זה לפי המזל .דהיינו -
הגאונים לחייב ממון ,וכשם שלא מחייבים ממון כל אדם שגורם
כפי מה שנגזר ארבעים יום לפני לידת הזכר .אולם בזיווג שני -
צער לחבירו ע"י אונאת דברים.
זה לפי מע שיו .ואת הזיווג השני כביכול קשה לזווגם כקריעת ים
סוף ,מכיון שהוא נע שה לפי מע שיו ,ולא עם מי שהיתה בת זיווגו. הגדר שיש לעשות עם המוהל השני
נמצא שדברי ריש לקיש ,ורבי יוחנן התייחסו לזיווג שני .כך פיר ש
בשו"ת חת"ס (חו״מ סי' קעו) כתב ע ל מקרה שנולדה לשוחט בת,
רש"י את הגמ'.
והשוחט שגר בישוב מרוחק ארבע שעו ת ממגורי המוהל ,היתל
מה נקרא לדעת האר״י ז"ל זיווג ראשון ושני במוהל שנולד לו בן ומכבדו למולו .והמוהל הגיע למגורי השוחט
ביום ובשעה שסוכם עמו ושם גילה שהיתלו בו .והורה החת"ס
והאר"י ז"ל ביאר את הגמ' ,שזיווג ראשון נחשב -נשמה שבאה
לרב המקומי ,שהוא מסכים עמו למנוע מהשוחט להמשיך לשחוט
פעם ראשונה לעולם ואין לה חטאים קודמים .שמי שי ש לו נשמה
כל זמן שלא יפייס את המוהל .וכן שיקבל בפני הרב קבלה ודאית,
חדשה כזאת -זיווגו נקבע ארבעים יום לפני יצירת הולד .אולם
שלא יע שה יותר מעשים מסוג זה ,כי אחרת יפסל לגמרי מלשחוט.
נשמות שהיו בעולם ,וירדו לתקן שנית את חטאיהן הקודמים
-נקראות זיווג שני ,ובמקרה זה הזיווג תלוי לפי מע שי האדם. והוא הדין בנידון דנן ,שאם יש למישהו סמכות ויכול למנוע
והוסיף האר"י ז"ל [ שחי לפני כארבע מאות וחמישים שנה] מהמוהל השני למול מכאן ואילך עד שיפייס את המוהל הראשון,
שבדורו -כמעט כל הנשמות אינן חדשות .וכל שכן בדורינו, וכן לכופו שיקבל עליו שיותר לא ינהג באופן שאינו ראוי לאף
שכל הנשמות הינן בגדר זיווג שני -שמזווגים לאדם את זיווגו יהודי ,ובפרט לא למוהל שצריך להיות ירא שמים גדול ,הרי
לפי מע שיו .וכביכול קשה לזווגן ,כיון שהאשה אינה בת זיווגו שעליו למצות את הדין במלוא החומרה עם המוהל השני.
המקורית. זכות המוהל הראשון להתפייס בתמורה לפיצוי כספי
ואנו נתייחס בס"ד לפי פירושו ש ל רש"י ,אם כי עלינו לדעת ומאחר והמוהל הראשון נ פג ע ממונית ונפ שי ת ממעשהו ש ל
שודאי שגם דברי האר"י ז"ל קיימים בזמן הזה במקרים רבים אצל המוהל השני ,אע"פ שהתבאר שבי"ד לא יכול לחייבו ממון ע ל כך,
הנישאים בפע ם הראשונה. אולם לעומת זאת גם המוהל הראשון אינו חייב למחול לו מבלי
הנזק שיכול להיגרם אם מתפללים עבור זיווג מסוים שיפצה אותו כספית ע ל מה שגרם לו .כי ביחס למחילה ע ל צערו -
הוא הבעלים הבלעדי ע ל כך .ויכול להתנות את הסכמתו למחילה
כתוב בגמ' במועד קטן (יח[ ,):לפי גירסת הנמוקי יוסף שם י :מדפי
בתמורה לפיצוי כספי ע ל מה שנגרם לו ,ע ל כל פנים בסכום סביר.
הרי"ף] אמר שמואל מותר לארס אשה בחול המועד -שמא יקדימנו
אדם אחר ברחמים ,ע"כ .פירו ש ,מכיון שי ש ח ש ש שמישהו אחר הפטור של אבי הבן
יתפלל להקב"ה שיזווג לו אשה מסוימת שמיועדת משמים לאדם מבואר ב שו"ע וברמ"א בהל' שכירות פועלים (סי' שלג -סי' שלה) שאף
אחר ,מותר לצורך זה לכתוב בחול המועד גם "תנאים" [כלומר שבמקרים שנגרם מחמת הבעה"ב הפסד כספי לפועל ,חייב הוא
-הסיכום הממוני שהוחלט בין הצדדים] .והקשה ע ל כך הנמוקי לשלם ל פו ע ל מדינא דגרמי ע ל הפסדו .אולם במקרים שבעה"ב
יוסף ,איך יתכן שי ש מעו בשמים לתפילת השני ,הרי לפני שהאיש לא היה צריך להעלות בדעתו שתקרה תקלה כזו ש ת מנע ממנו
נולד הוחלט כבר בשמים מי תהיה זיווגו .ולכאורה צריך להיות מלהעסיק את הפועל -פטור הוא מלשלם ל פו ע ל ע ל נזקו.
שגם אם השני י תפלל שרוצה להינשא לאשה מסוימת שנגזר וממילא אף בנידון דנן ,כיון שאבי הבן נהג כשורה ,ולא היה עליו
עליה שהיא זיווגו ש ל הראשון -לא יתקבלו תפילותיו. להעלות בדעתו שיתכן שי ש כאן מעשה מרמה ,שלא שכיח כלל
ומתרץ הנמוק"י ,שיתכן מצב שאדם י תפלל בכוונה לה' שרוצה שיקרה אצל מוהלים שרובם ככולם יראי שמים ,הרי הוא כאנוס
להינשא לאשה פלוני ת -והקב"ה יעתר לתפילתו ,והוא ישא על כך שנתן למוהל השני למול את בנו .ופטור גם בדיני שמים
אותה .אולם מכיון שהיא אינה זיווגו ,בהמשך או ש הבעל יגרשה על כל הנזק הממוני שנגרם למוהל הראשון ,כולל נסיעתו לשוא
או שהוא ימות בקיצור ימים ושנים ,ולאחר מכן אשתו תינשא למי במונית הלך וחזור מהאולם.
ב .כשהצד השני ענה בחיוב ,אם ישנה דחיה או חסרון מהותי שעליו נגזר בשמים ארבעים יום לפני שנולד שהיא זיווגו .ובאופן
לצד השני ,שהאדם מרגיש שקשה לו לחיות בש ותפ ות עם הזה פירש את הגמ' שם גם בספר חסידים (סי' שפג).
אותו החיסרון -אין להמשיך את השידוך .אך אם מוצאים ש פה
מה' אשה לאיש
מש ותפת -אין להשיב בשלילה מחמת הדמיון או התקוה שאם
יחכו ימצאו שידוך טוב יותר ,חכם יותר ,יפה יותר ,ב ע ל אמצעיים נמצאנו למדים מהגמרות שהובאו כמה יסודות חשובים .ראשית,
יותר או מיוחס יותר וכדומה. כל הזיווגים כולל זיווג שני ,שליש י וכו' -הכל נקבע בשמים .אלא
שישנם זיווגים שנקבעים ארבעים יום לפני שבאו לעולם ,ויש
וכל שכן במקרים שהשידוך עצמו מצוין ,שאין לדחותו בגלל
שנקבעים אחר כך לפי מעשיהם ,אבל תמיד הם נקבעים בשמים .
שיקולים רגעיים שהאדם מתבייש בפני חבריו וידידיו ,שלמרות
ולמרות זאת -לא כופים אף אדם עם מי להינשא ,אלא ניתנת לכל
מעלותיו וכשרונותיו -עשה שידוך פש וט בעיניהם .או שמדמיין
איש ואשה הבחירה להחליט עם מי להינשא ,או להישאר רווק כל
שחבריו שחלש ים ממנו השתדכו עם שידוך ש נחש ב בעיני העולם
ימיו.
טוב ומיוחס יותר .כי בדחייתו זו יכול להיות שהינו דוחה סתם את
זיווגו ההגון ,ובמקרים רבים יצטרך לחזור לאותו השידוך לאחר כוחה הגדול של תפילה
זמן .ובפרט שכל המחשבות והדמיונות הללו -הינם רגעיים,
ועוד למדנו ע ל הכח הגדול ש ל תפילה ,שאף בזיווגים ניתן לפע ול
וכידוע אצל כל המכיר בעולם השידוכים ע ל מעשים שבכל יום
גדולות ונצורות ע"י תפילה .ותפילת לאה אמנו להינשא ליעקב
שבתחילה דיברו ע ל שיקולים זרים כאלה ולבסוף אמרו ע ל שידוך
תוכיח זאת (כמבואר במדרש רבה בראשית ע ,טז) .ולכן אם אדם יתפלל
זה -אל הנער הזה התפללתי .וכלשון הנביא ישעיהו (נה ,ח) "כי לא
לקב"ה שיזווג לו בת או בחור פלוני -יכולה תפילתו להתקבל
מחשבותי -מחשבותיכם" וגו'.
למרות שזה לא הזיווג שלו .אלא שבמקרים רבים לבסוף הזיווג
ג .ולכן מורים גדולי ישראל ,שאם ישנה ש פה מש ותפת בפגישות , הזה יהיה לרעתו ,ויצטרכו לבסוף להיפרד ע"י גירושין או שאחד
ולא מוצאים חסרון מהותי בצד השני ,למרות שלא כך דמיין מהם יגיע לעולם האמת מוקדם ממה שנגזר עליו .ומה שאמרו
שייראה זיווגו בעיניו ובעיני ידידיו ,עליו להמשיך .וכשמרגישים בגמ' בברכות (ח ).שישנו חיוב ע ל כל אחד להתפלל עבור זיווגו,
שמיצו את מה שניתן לברר באמצעות הפגישות בדרך כלל הוא רק כאשר התפילה באופן כללי .כלומר ,להתפלל לקב"ה
יש להשתדך ,כי מסתבר שזהו הזיווג משמים .שאם לא כן היו שימציא לו במהרה ובנקל את זיווגו ההגון לו .אולם אין להתפלל
מסובבים משמים שיימצא חסרון מהותי לבטל את השידוך. שיזווג לו איש או אשה מסוימת ,כי מי יודע אם הוא זיווגו .ואע"פ
ד .ידוע שבמקרים רבים ובפרט אצל בני תורה ששומרים ע ל שכרגע נראה בעיניהם שזה מתאים ,אבל יתכן שיצטרכו להיפרד
קדושתם ,למרות שמבחינה שכלית נמצאה ש פה מש ותפת בין בני מוקדם ,כדברי הנמוק"י ,והספר חסידים שהובאו לעיל .ולכן אף
הזוג ,אבל עדיין לא מרגישים בלב רגשות קירבה מיוחדים וכו'. שמצד אחד -חייבים להתפלל כדבעי עבור מציאת הזיווג ההגון,
אכן הוראת גדולי ישראל גם במקרים אלו -להשתדך ,כי רגשות אולם מצד שני יש להיזהר שהתפילה תהיה כללית -ולא לבקש
הלב באים לאחר מכן ,ובעיקר לאחר החתונה. איש או אשה מסוימת.
ומסיבה זו אין להירתע אם גם לאחר האירוסין עדיין לא הגיעו הלכה זו קיימת ,גם לאחר ש נ פ גש ו ביניהם בני הזוג ומצאו התאמה,
רגשות הלב והקשר הנפשי המצופה. שבכל זאת ימשיכו להתפלל לקב"ה ,שיעזור שאם זה הזיווג ההגון
ה .מאחר והשידוך הינו משמים ,ותמיד צריך להסתפק אולי הפעם להם -ש י יעשה השידוך ביניהם בקלות .ואם אין זה הזיווג הראוי
זה הזיווג ש נקבע לו ,לכן כש יש לאדם ספק האם להמשיך את להם -שבקלות לא ייעשה השידוך הזה ,וכל אחד ימצא בהקדם
השידוך ,והצד השני השיב בחיוב -לא ישיב מיד בשלילה מתוך ובנקל את הזיווג הראוי לו.
הנחה שכדאי לחכות לדבר טוב יותר וכו' .אלא יתייעץ תחילה
הוראות כלליות מגדולי ישראל בשידוכים
עם רבותיו ,גדולי הדור או תלמידי חכמים יר"ש בעלי נסיון רב
בתחום זה .כי יתכן שהם יסבירו לו שכל ספקותיו אינם נכונים או והנה מאחר ורבים המחפשים את זיווגם שואלים -מאין יבוא
שנובעים מחוסר נסיון וכדומה. עזרי? והשאלה מתעצמת ,באדם ש נ פ ג ש פעמים רבות ,במשך
מספר שנים ,ועדיין לא זכה להינשא .נביא להלן באופן כללי
ההתחזקות באמונה ,כשצד אחד ביטל את השידוך הוראות מוסכמות שהורו במקרים רבים גדולי הדורות האחרונים.
כתב בספר חסידים (סי' תקכא) בנידון שהורי הבן והבת סיכמו ע ל ואלפי האנשים שש מ ע ו לעצתם -זכו להקים בית נאמן בישראל.
עשיית השידוך ,ולפני שהדבר קרה בפ ועל התחרט אחד מהצדדים ואע"פ שאיננו יודעים חשבונות שמים ,אולם דברים אלו יכולים
כי הוצע לו לדעתו הצעת שידוך טובה יותר או מסיבה אחרת וכו'. להביא תועלת לרבים[ .הדברים כתובים בלשון זכר ,אבל הם
שלמרות שהמבטל נהג שלא כראוי [ועליו לבקש מחילה כדבעי], קיימים בין אצל גברים ובין אצל נשים ] .
אולם אין לצד שביטלו לו את השידוך להיפגע ולהרגיש מושפל , א .כפי שהתבאר ,מצד אחד כל הזיווגים הינם משמים ,אך מצד
היות והזיווגים הם משמים ,וצריך להאמין שלטובתו סובבו שני אין מי שכופה אף אחד ע ל זיווגו ,אלא משאירים לכל אחד
משמים שלא ישתדך עם זיווג זה. את הבחירה להחליט האם הוא מעוניין בזיווג זה או לא .ולכן יש
דברים אלו נכונים גם כאשר בני הזוג סיכמו ביניהם להשתדך או לנהל כל הצעת שידוך במלוא הרצינות והאחריות ולשקול אולי
אפילו שכבר השתדכו ,ואח"כ צד אחד חזר בו מהסיכום .שגם זהו השידוך שקבע ו לי משמים ,ולא להיפגש בקלות ראש ,וכן לא
במקרה זה למרות הבושה והעגמת נפש הרבה ש נגרמת כתוצאה לדחות ע ל הסף הצעות שידוכים מסיבות שוליות או בגלל שנראה
מכך ,צריך להאמין שאם הוא לא אשם בגרימת ביטול השידוך, מלמעלה שזה לא תואם את הצפיות שכל אחד מדמיין בזיווגו.
מרצונן ,כי סמכו ע ל הקב"ה שלמרות שיאחרו את נשואיהן - הרי שמשמ ים רצו להציל אותו מלהתחתן עם מי שאינה הזיווג
יעשה להן ניסים מ ע ל הטבע כפי ש נ עש ו ליוכבד אם משה ואהרן, שלו .ואם חלילה היו מתחתנים ,היו קורים להם דברים לא טובים.
וכל אחת תמצא את שידוכה למרות שתחכה לאחותה .וגם תזכה ולטובתו גרמו משמים שהצד שכנגדו יבטל כעת את השידוך.
ללדת ילדים ,למרות ש כ ל אחת מהן היתה מע ל גיל ארבעים אלא שמסיבות אחרות הגיע לו לקבל צער מסוים ,וסובבו משמים
כמבואר כל זה באריכות בגמ' ב"ב (קיט ):ובפי' הרשב"ם שם ,ולכן שצער זה ייעשה ע"י ביטול השידוך ,ובכך כופר לו .אבל ביחס
אין ללמוד מצדקניות אלו לגבי אנשים ונשים אחרות. לזיווגו ההגון -הוא לא הפסיד מאומה מהביטול ש ע ש ה הצד
השני ,אם אכן הוא לא אשם בכך ,ויאמין בקב"ה שלבסוף ימצא
אמנם גם בנידון זה ישנן הוראות מגדולי ההוראה שבדור באופן
זיווג הגון שראוי לו.
כללי ,ורבים ש ש מ ע ו להם -זכו לחתן בעקבות זה את כל ילדיהם.
ונביא להלן מקצת מהוראותיהם. קדמת בן או בת לאחים שמבוגרים מהם
א .לכתחילה ראוי שיתחתנו לפי סדר הגיל גם האח או האחות כתב הב"ח (יו״ד סוף סי' רמד) ,והביאו הש"ך להלכה (ס״ק יג) ,וז"ל :אם
הצעירים ,ולא יקדימו לפני המבוגר מהם. אחים או אחיות -יעשו -להם נשואים ,אע"ג שאחד גדול מחברו
ב .במידה והאח או האחות הגדולים אינם מעוניינים להשתדך בחכמה -לא יקדימו ל עש ות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא
מסיבות שונות .או שמחפש ים שידוך ממגזרים שאינם משתייכים גדול בחכמה ,אלא יקדימו לעש ות נשואים לגדול בשנים ,ע"כ.
ופירש שם שמקור הלכה זו מהמבואר בגמ' ע ל בנות צלפחד,
לציבור החרדי ,או שהם שונים בארחות חייהם מהדרך שבה מנוהל
שלמרות שהיו מבוגרות נישאו לפי הגיל ,כמבואר ברש"י בסוף
הבית שלהם -ולכן קשה להם מאד למצוא שידוך מתאים .או
חומש במדבר (לו ,יא) ,ועיין בגמ' ב"ב (קכ ).וברשב"ם שם .וכן מצאנו
שמחפש ים שידוך עם דבר נדיר שקשה למצוא -במקרים אלו
שלבן אמר ליעקב -לא יעשה כן במקומנו לתת את הצעירה לפני
מותר לכתחילה לצעירים מהם להשתדך .והוראה זו קיימת
הגדולה.
ומחייבת גם את האב.
ולכאורה קשה ,האם חלילה יעקב אבינו שהיה עמוד התורה טעה
ג .במשפח ות ש יש בנים הלומדים בישיבות בהן עד גיל מסוים לא
בהלכה ,בזה שרצה לשאת את רחל הצעירה לפני לאה הגדולה.
שומעים הצעות שידוכים ,והאחות הצעירה כבר הגיעה לפרקה, וגם רחל הסכימה עמו ,וחלילה לומר שטע ו בדין .וכאילו היה צריך
יכול האב לשמ וע שידוכים לכתחילה לאחות הצעירה. שלבן הרמאי הגדול ילמדם מהי ההלכה.
ד .אם בן צעיר מעוניין להתחתן מוקדם ,ובפרט כשהגורם לכך הוא אכן הביאור בזה ,שישנו הבדל מהותי בין הדרך שצריך לנהוג האב
הזהירות בהלכות קדושה -מותר לו לכתחילה להשתדך לפני אחיו שמחויב להשיא את בניו ובנותיו [כמבואר בקידושין (כט ,.ל ,]):לבין
ואחיותיו המבוגרים ממנו ,ואביו חייב לסייע בידו בכך ,ובודאי לא הנהגת הבן או הבת שרוצים להתחתן .דברי הב"ח והש"ך מתייחסים
לעכב בעדו. לאב כיצד עליו לנהוג לכתחילה ,שלגביו ישנה הוראה שיחתנם
ה .כאשר ישנן במשפחה בנות ש נחשב ות קצת מבוגרות ביחס לפי סדר הגיל ,ולא יקדים את הצעיר לפני המבוגר ,למרות חכמתו
למקובל ,ולמרות שהגדולה מח פשת -אולם עדיין לא מצאה את או מעלות אחרות ש יש לצעיר ע ל פני אחיו המבוגר.
זיווגה .הורו גדולי ישראל שניתן לשמ וע בו זמנית גם לאחיות אבל ביחס לבן או לבת עצמם -הם הרי מחויבים מצד עצמם
הצעירות .ולהסביר תחילה למבוגרת ,שת ד ע שויתורה ומחילתה במצווה להתחתן .הבן מחויב בכך מדין תורה מחמת מצוות פרו
-תביא לה סייעתא דשמיא שתמצא גם היא במהרה את שידוכה ורבו .וכן כדי לשמור ע ל עצמו בקדושה ובטהרה כמבואר בשו"ע
הראוי לה ,ובודאי שלא תינזק מכך .וידועים מקרים רבים -שאכן (אעה״ז סי' א ,א) .ואף הבת מצווה להתחתן מחמת מצוה מדרבנן,
בתוך זמן קצר המבוגרת שויתרה ומחלה מצאה את שידוכה לאחר כמבואר במשנה בתחילת פרק שני בקידושין ,ובשו"ע(אעה״ז סי' לו,
אירוסי אחותה הצעירה. ב) שמצוה לאשה לקדש את עצמה [ ,ולכן עדיף שלא תשלח שליח
שיקדשנה במקומה] .וביארו הראשונים שגדר המצוה ש ח ל עליה
ו .קורה שבעקב ות פגישה מקרית ש ל מש פחת הבן עם בת צעירה
הוא ,או שמסייעת לאיש לקיים מצוות פרו ורבו .או שמקיימת
באירוע מסוים ,הם חושבים שהיא מתאימה מאד לבנם ,ואחותה
ע"י כך מצוה מדרבנן ש ל "לא תוהו בראה לשבת יצרה" שגם
הגדולה אינה מתאימה לו ,וגם הבת הצעירה מעוניינת בכך -מותר
הנשים מצוות בה כדי ליישב את העולם.
לשדך אותה עם אותו הבן .אלא שראוי שלכתחילה יבקשו רשות
ומאחר וכל בן ובת מצווים להינשא -מצידם אין להם שום חיוב
מהאחות הגדולה.
להימנע מלקיים את המצווה המוטלת עליהם בכל רגע ,בגלל האח
ובנושא כאוב ורגיש זה ישנן הוראות נוספות שלא ניתן לפרסם או האחות שגדולים מהם ועדיין לא נישאו .ולכן יעקב ורחל רצו
ברבים ,או שתלויים בכל מקרה לגופו .ולכן צריכים ההורים לקיים את המצוה המוטלת עליהם ,למרות שלאה היתה גדולה
להתייעץ בכל מקרה לגופו עם גדולי הדור ,כי במקרים רבים יש מרחל .ולבן כאבא ש ל בנותיו צדק בטענתו שרצה להשיאן לפי
בכך דיני נפש ות ממש למבוגרים ולצעירים. סדר גדולתן ,וכפי שפסקו הב"ח והש"ך לגבי האב.
יעזור ה' שיזכו כל הזקוקים למצוא את זיווגם הנכון להם בקרוב ובנות צלפחד ,למרות שכל אחת לא היתה מחוייבת לחכות
ממש ובנקל. לאחותה הגדולה ממנה ,אולם מפני צדקותן הגדולה התרצו לכך
העלון יוצא לע״נ :הריר חיים יצחק דל בהר״ר צבי הי״ד ,ומרת נחמה בת הריר יחיאל הלוי y״n
rav5869690@gmail.com nfap y>o!5fopv 'orJpe /"5fl 153-2-5869690 opvf*nff> /!Jin 'j'jtn ntojfo nlfef/ayמ «/6מ!0! .
ת ש פ"ז
רצודת אביגדדך
הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל
פר ש ת 1יצא
הבונים של כלל ישראל
א' -ה מיי סדי ם -ו | ב' -הבוני ם | 3 -ג' -ה מכווני ם 5 -
נתחיל אפוא מאברהם אבינו .התורה אומרת" :וה' ב_רך א' -המייסדים
את אברהם בכל" (בראשית כד ,א) .זוהי נקודה מדהימה
בחייו של האדם הגדול בענקים ,שהוא תמיד היה אדם
עשיר .כשהגיע לארץ ישראל על פי ה' ,הוא כבר היה מי פדה את אברהם?
מלווה בפמליה; "ואת הנפש אשר עשו• בחרו" .אך מלבד
הגמרא במסכת סנהדרין (יט ,ב) מצטטת פסוק מספר
קהל המעריצים שהתלווה אליו ,היו לו גם עבדים וצאן
ישעיה (כט ,כב) ,השופך אור על כל סיפור חייו של יעקב
ובקר" :ואת כל רכושם אשר רכשו" -הוא כבר הספיק
אבינו .ישעיהו הנביא מנבא נבואה ,והוא מקדים כך" :כה
לצבור הון רב.
אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אם־הם" .הבה נלמד
וכשירד למצרים כעבור זמן קצר ,הוא זכה לעוד יותר את מילות הפתיחה הללו.
עושר .לאחר המעשה שבו פרעה ניסה לקחת את שרה,
הביאור הפשוט במילים אלו הוא ,ש"אשר פדה את
אברהם נשלח משם עם עוד הרבה רכוש" .ויהי לו צאן
אברהם" הולך על ה' -כלומר ,מי הוא ה' שמדבר אל בית
ובקר ווזמידים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים" .הוא הפך
יעקב? ה' שפדה את אברהם .זהו הפשט הפשוט .אולם
להיות עשיר עצום ,ועושרו רק הלך והתעצם עם הזמן.
חכמינו ז"ל מוסיפים לפסוק משמעות נוספת ,שי ע ק ב
הוא הפך להיות "כבד מאד" בממון.
הוא זה שפדה את אברהם .כלומר" ,כה אמר ה' אל בית
חיים של פניות יעקב" -ומיהו יעקב? האיש "אשר פדה את אברהם".
וכך אנו מוצאים גם בתולדות חייו של יצחק בנו .יצחק זה נ שמע כמו סיפור מעניין .יעקב פדה את אברהם?
נולד אל תוך עושרו של אביו ,והעושר רק הלך והתרבה מעולם לא שמענו על דבר כזה .למען האמת ,התורה
תחת פיקוחו .בפטירתו ,העניק אברהם "את כל אשר לו כלל אינה מספרת על מפגש כלשהו בין יעקב לבין
ליצחק" ,ויצחק הגדיל את הרכוש .אנחנו יודעים שכאשר הזיידע אברהם -למרות שבוודאי היו הרבה כאלו.
יצחק זרע נאמר "וימצא בשנה ההיא מאה שערים" - וסיפור כזה ,שבו יעקב הציל את אברהם ממישהו ,או
שדותיו הצמיחו פי מאה מאחרים .היתה לו הצלחה משהו -על זה מעולם לא שמענו .ובכן שואלת הגמרא:
יוצאת מגדר הרגיל .הוא נהיה עשיר הרבה יותר מאביו, "וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם?" בתורה
וזה אומר הרבה .זה דבר שראוי לשים לב אליו. שאנחנו מכירים לא קיים סיפור כזה.
והנה ,זה ברור ששני האנשים הגדולים הללו לא עסקו
פדי1ן מצער
הרבה בעבודת כפיים .היו להם עבדים רבים ,כפי שכתוב
פעמים רבות בפסוקים שהיו להם אנשים שהיו עומדים ועל כך עונה הגמרא" :אמר רב יהודה שפדאו מצער
הכן לשרת אותם. גידול בנים".
רואים אנו אפוא שהיתה זו תוכנית של הקב"ה ששני מאמר זה טעון ביאור ,וכעת ננסה להבין אותו ,לכל
האבות הראשונים של האומה היהודית יחיו חיי שפע, הפחות ברמה שטחית .אכן ,גם המעט שבו נעסוק כעת,
חיים של פניות .זה לא היה במקרה .וזה גם לא נועד כדי יעניק לנו הבנה חדשה בפרשת השבוע ,ובמעשי האבות
להעלות את קרנם בעינינו ,כי אצל היהודים ,עושר אינו בכלל.
.2תורת אביגדור -תשפ"ז | פרשת ויצא .הבונים של כלל ישראל
מתוך העולם הגשמי ,הוא גילה את ה' ואת יסודות ערך לכשעצמו .נכון ,יש יהודים עשירים והם חשובים
העקרונות כיצד לחיות ע ל פי רצונו .אברהם הקדיש את עבור האומה שלנו ,אבל אנחנו יודעים שיש שאיפה
חייו להתבוננות .אבינו הגדול השתמש כל ימי חייו גבוהה יותר שאליה שואף העבד ה' שמוכן לוותר על כל
בשכלו כדי לחקור ,להתבונן ,לשקול ולחשוב .זו היתה מנעמי החיים ולעבוד את ה' בהצנע וגם בעניות.
עבודת-החיים שלו. בהיסטוריה של העם היהודי היו אנשים גדולים
והוא גם דרש בפני אחרים .הוא דיבר עם אורחיו ,וכן שהצליחו להעפיל למדרגות נשגבות בעבודת ה' ,מתוך
כינס אנשים ודרש בפניהם ברבים ,כמו שכתוב ׳׳ויקרא עניותם .על כרחינו צריכים אנו לומר שהיתה סיבה
בשם ה'" .אברהם דיבר על כל האמתויות הגדולות של גדולה מדוע הקב"ה העניק עושר רב לשני האבות
העולם .וזה העצים עוד יותר את הדעת שלו -וכמו הראשונים של אומתנו ,במשך כל ימי חייהם.
שאומרים חז"ל" :ומתלמידי יותר מכולם" (תענית ז ,א) חיים ללא שלוה
-מי שמלמד אחרים ,הוא זה שמרוויח הכי הרבה .לכל
השאלה מתעצמת לנוכח מה שאנו רואים אצל הנכד,
מקום שהלך הוא עסק כל הזמן בהסברה ,בשכנוע .היה
יעקב אבינו ,שאצלו זה לא היה כך .בתחילת דרכו
עליו להתווכח עם אלו שלא השתכנעו ,ולהביא להם
העצמאית ,כשעזב את הבית כדי למצוא אשה ,הוא היה
דוגמאות ,עובדות מהטבע ומההיסטוריה ,וכך,
חסר כל .לא היה לו יותר מאשר כסותו ומקלו .נכון ,היו
בהדרגתיות ,הוא בנה מערכת אדירה של כל עקרונות
לו אחר כך שנים רבות בביתו העשיר של לבן ,אולם
וערכי התורה הבסיסיים ,השקפות היסוד של עם ישראל,
כשהוא יצא לדרכו לבדו הוא מצא את עצמו במצב הפוך
שהתפתחו בשכלו האדיר.
לחלוטין .הוא היה מרושש לחלוטין ,והיה עליו לעסוק
אברהם יזם הרבה מהדברים היפים שעמם אנו חיים בעבודת כפים .וזה מה שמסופר בתורה יותר מכל אודות
עד עצם היום הזה בזכותו .הוא החדיר הרבה דברים יעקב אבינו ,שהוא עמל ויגע בעבודה פיזית קשה ,במשך
יפים אל תוך מחזור הדם של אומתנו ,אלא שכיום כבר שנים רבות .עשרים שנה הוא עבד בפרך אצל לבן ,יומם
לא ניכר מנין הם הגיעו .למעשה ,כאשר הקב"ה נתן לנו ולילה .יומם ולילה! כך מתאר זאת יעקב במילים שלו:
את התורה ,במידה רבה היה זה חיזוק של מה שאברהם "הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"
אבינו כבר לימד ,יסודות רבים שכבר הונהגו על ידו. (בראשית לא ,מ).
שיחותיו של יצחק הלא דבר הוא .חייו היו שונים לחלוטין מחייהם של
אביו וסבו ,ואת זה עלינו להבין -מה היתה הסיבה
ואנחנו יודעים שיצחק הלך בדרכי אביו .הוא המשיך
שהקב׳׳ה גלגל את הדברים כך? הלא שום דבר
את המהלך של אברהם ,והשיג גדלות עצומה באמצעות
בהיסטוריה האדירה שלנו אינו מקרי ,ובפרט בחייהם
ההזדמנות שהעניק לו העושר .כשרבקה אמנו הגיעה
של אבות האומה ,כל פרט ופרט הוא בעל משמעות
מפדן ארם כדי להינשא ליצחק ,היא ראתה אדם הולך
עצומה .כל פרט שהתורה מספרת לנו אודות אבותינו
בשדה -׳׳ויצא יצחק לשוח בשדה׳׳ (בראשית כד ,סג).
הינו בכלל "מעשה אבות סימן לבנים" ,ולכן עובדה
הפסוק עצמו הוא די עמום -ניתן היה לחשוב שהוא יצא
בעל ת -מ ש מעו ת כמו זו ,בוודאי באה ללמד אותנו יסוד
קצת עם חברים ,לדבר על כל מיני נושאים ,לפטפט .לא.
גדול.
יצחק לא פטפט.
אמנם ,מי אני שאתן פרשנויות? אולם הרשות ניתנה
אכן ,הגמרא (ברכות כו ,ב) לומדת מכאן שיצחק תיקן
לנו לנסות להבין מה ארע כאן .מדוע היה הבדל גדול כל
תפילת מנחה .אך אין הכוונה למנחה בלבד -הוא לא
כך בין סיפור חייהם של אברהם ויצחק ,לבין סיפור חייו
יצא לשדה כדי 'לחטוף' מנחה .יצחק יצא "לשוח בשדה׳׳,
של יעקב?
אולם היתה זו שיחה מלאת תוכן; הוא שוחח עם ה' ,או
עם עצמו ,או עם תלמידיו. חיי אברהם
ולא רק באותו היום; כך הוא נהג כל הזמן .הוא יצא אם נרצה לענות על שאלה זו במשפט אחד נאמר,
מדי יום לשדות כדי להתבונן ולשוח .והוא יכול היה שמשימת חייהם של אברהם ויצחק היתה לייסד את
להרשות לעצמו לעשות כן הוא לא היה צריך לעבוד. הדעות וההשקפות של האומה .כך למדנו מתורתו של
יצחק היה עשיר עוד יותר מאביו אברהם ,והוא הקדיש הרמב׳׳ם .בתחילת הלכות עבודה זרה בספר היד החזקה
את חייו להתבוננות ושיחה .כמובן שזה לא היה קל .גם מתאר הרמב׳׳ם את עבודת-חייו של אברהם אבינו .הוא
זו עבודה .אילו אנחנו היינו יוצאים לשדה כדי לחשוב מתאר חיים של איש-המחשבה ,אדם שהקדיש את חייו
על ה' ,להתבונן ביסודות התורה ,היו מוצאים אותנו אחר לחשיבה והתבוננות .אברהם למד לעומק את העולם,
כך ישנים על הדשא ...אולם לשני גדולי עולם אלו היתה ומתוך התבוננות בבריאה ובהשתלשלות ההיסטוריה,
.3תורת אביגדור -תשפ"ז | פרשת ויצא .הבונים של כלל ישראל
ואז היה עליו לעבוד שש שנים נוספות כדי לפרנס את דעת אדירה ,ועושרם העניק להם את ההזדמנות לעשות
ילדיו הקטנים .לבן היה שווער מהדור הישן -הוא לא שימוש בדעת הזו במלואה.
תמך בחתנו .יעקב לא אכל 'קעסט' .הוא הכניס את חתנו
כסף זה זמן
לעסקים והחל להעביד אותו.
העושר היווה אפוא הזדמנות עבור שני ענקי עולם
והנה ,פשוט וברור שבאותן עשרים שנה יעקב התבונן
אלו .הגמרא (עבודה זרה ה ,א) אומרת ש"עני חשוב
ועסק בלימודים של בית אביו .יעקב אבינו קיבל
כמת" .עני הוא עבד .עליו להזיע כדי להרוויח את פת
מאבותיו את היסודות והלימודים ,והוא בוודאי הקדיש
לחמו .הוא חוזר הביתה בערב מותש ועייף ,וקורס על
זמן רב ללימוד התורה בבית הוריו כמו גם בישיבת שם
המיטה באפיסת כוחות .אין לו ראש לחשוב ולהתבונן.
ועבר ,שם הוא למד בהתמדה ובשקידה שאין דומה להם.
אולם מי שהתברך בפניות -עושר מעניק פניות -יכול
הוא היה גאון הגאונים ,ואין שום ספק שבמהלך עבודתו
להשיג דברים גדולים באמצעות הדעת והמחשבה.
הוא חידש חידושים והוסיף מדיליה לתורות של אברהם
ויצחק .יעקב אבינו היה גאון הגאונים ובעל דעת רחבה כמו שהחפץ חיים היה אומר" :אצלכם האמריקאים
ביותר ,והוא היה שקוע בתורה בכל רגע ,גם בעודו עובד זמן זה כסף ,אולם אנחנו אומרים :כסף זה זמן" .כסף
בשדה .אבל התורה לא מספרת על כך מילה .התורה פירושו זמן -לאדם עשיר יש זמן ,ואם הוא חכם הוא
מתמקדת רק במשימה הגדולה שבה עמל יעקב -לישא יודע לנצל את הזמן הזה כראוי.
את נשותיו ולפרנס את משפחתו הגדולה. וזה מה שע שו אברהם ויצחק -הם עסקו בחשיבה,
התבוננות ושיחה .והקב"ה ברך אותם בהזדמנות
בניית היס 1ד 1ת להמשיך בדרך זו כל ימי חייהם ,כי זה מה שהוא רצה
וזאת משום שהיו שני סוגי הישגים שמייסדי אומתנו מהם .זו הסיבה שככל שחייהם הלכו והתקדמו ,הם הפכו
צריכים היו להשיג .אחד היה גדלות בדעות ,בהבנת לעשירים יותר ויותר .היה להם עוד יותר זמן ,ובזמן הזה
העולם ,בייסוד ופיתוח יסודות האמונה; להתקרב לה' הם השתמשו כדי לחקור ולחשוב וללמוד ,וכך לייסד את
ולהתחבר אליו ,להתבונן בדרכיו בעולם ,לראות את הערכים והעקרונות שהפכו ליסוד של אומתנו.
חסדו ואת חכמתו.
זהו תפקיד גדול ואדיר ,חלק חשוב ביותר של האומה. ב' -הב1נים
זהו היסוד של עם ישראל ,והיה צורך באנשי מחשבה
אדירים כדי לע שות זאת .והקב"ה אמר" :כדי ליצור
כאלה ראשים מחדשים ,ראשים שיחשבו בדרכים אלו על מה העב 1דה הזאת?
ויגלו את סודות הבריאה ,איך אפשר שהם יהיו תפוסים אצל יעקב ,לעומת זאת ,הסיפור היה שונה .היה לו
בדברים אחרים? אני רוצה שהראש הזה יהיה פנוי". תפקיד אחר; הוא היה בונה מסוג אחר .כי לשם מה עמל
וזו הסיבה שבמשך שנים רבות כל כך לא היו לאברהם יעקב? מדוע הוא עבד כל כך קשה? התשובה היא ,כדי
לבנות משפחה! רוב מה שאנחנו יודעים אודות יעקב
אבינו ילדים .כמובן שהוא השתוקק מאוד לילדים ,אולם
אבינו נמצא בפרשיות העוסקות בשנים שבהן היה אצל
מכיון שהוא היה בעל דעת כל כך גדולה ומחדשת ,ה'
אמר" :אניח לו לעת עתה" .רק כשהיה בן מאה נולד לו לבן .והוא שהה שם למטרה אחת בלבד :כדי להקים
בנו יצחק .אמנם עוד קודם לכן נולד לו ישמעאל ,אולם משפחה.
זה היה רק ילד אחד; אברהם לא היה עסוק בצער גידול צאו וראו מה אמר יעקב ללבן" :זה לי עשרים שנה
בנים .היה לו את הזמן הפנוי הנחוץ לבנות השקפת בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך" .תארו
עולם. לעצמכם אדם שרוצה להתחתן ,והשווער אומר לו" :אם
תעבוד עבורי שבע שנים ,אז אסכים שתיפגש עם בתי".
ננס ע ל גבי ענק
"תשכח מזה" ,כל אחד היה אומר" .תשאיר אותה
וכך היה גם אצל יצחק .יצחק לקח את כל הלימודים אצלך".
של אביו הגדול ,ובנה על גביהם .המדרש אומר שיצחק
היה חכם גדול יותר מאברהם .שמעתם? כך כתוב לבנ 1ת משפחה
במדרש (א.ה .עי' שמות רבה ב ,ו) .אך הוא היה חכם גדול אבל יעקב אבינו הבין את מהות הענין .היה לו עכשיו
יותר רק משום שישב על גבי כתפיו של אביו .הוא היה תפקיד -לבנות משפחה .ולכן הוא עמל ויגע במשך
"כננס על גבי ענק" -אם ננס קטן יושב על כתפיך הוא ארבע עשרה שנה כדי לזכות בנשים הנעלות שעתידות
גבוה יותר ממך רק משום שאתה נמצא מתחתיו .אברהם היו להיות האמהות שלנו!
.4תורת אביגדור -תשפ׳׳ז | פרשת ויצא .הבונים של כלל ישראל
רחוב .אני זוכר יהודי זקן שהפך למנגן רחוב .הוא קנה הפך את יצחק לגדול ,ויצחק לקח את כל לימודי אביו,
קוף ותיבת נגינה קטנה ,והוא שמר שבת כל חייו .אך זה והגדיל אותם.
לא היה קל לשמור שבת באותם ימים ,כי היו צריכים נמצא שגם את יצחק היה צריך בשביל בניית היסודות
לעבוד כל יום ,כל היום. של עם ישראל ,ולכן ה' לא העסיק אותו כל כך עם ילדים.
הורים עסוקים היתה לו משפחה קטנה .הוא היה עשיר ,ולא נאלץ
לעבוד .במקום לעבוד הוא הלך בשדה ,התבונן ושח.
יעקב אבינו עבד קשה יומם ולילה .לא רק בשדות.
"וחזיר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה" (תהילים
הוא ונשותיו היו עסוקים מאוד בביתם בגידול ילדיהם.
קמה ,ה)" .אשיחה" -זה מה שיצחק עשה" :לשוח בשדה׳׳
אתם יודעים מה המשמעות של לגדל בן? ליעקב היה
-הוא חשב ודיבר אל עצמו ,התגדל והתעלה.
בית מלא בנים .אל תחשבו שהיה קל לגדל את הילדים
הללו .הם הרי לא נולדו כיהודים מבוגרים עם זקן .הם וזה נעשה עבורנו .מישהו היה חייב לעשות את
נולדו ילדים .ברור שהם טיפסו ע ל השולחנות ושברו העבודה הקשה של פיתוח וייסוד ערכי האומה .מוטלת
חלונות -מדובר הרי בבנים. עלינו אפוא חובת הכרת הטוב נצחית כלפי אברהם
ויצחק שהקדישו את חייהם כדי לייסד את האמונות
השבטים גדלו ,ועמם גדל הצער; כאשר בנים גדלים
והדעות של האומה היהודית ,שעל פיהן אנו חיים כיום.
הצער גידול בנים גדל איתם .נראה לכם שמעשה ראובן
עם בלהה גרם ליעקב צער מועט? זה היה עסק גדול - בניית האומה
יעקב עבר הרבה עם ילדיו. אלא שישנה בחינה נוספת הנחוצה עבור אומה -
וכשחזר הביתה לארץ כנען -או אז החלו הבעיות נושא חשוב ביותר שעוד נותר ,והוא :שתהיה אומה .לא
האמיתיות .מעשה דינה .מעשה מכירת יוסף -שעליו מספיק עמקן גדול במחשבת התורה ,לשבת בבית מדרש
התאבל שנים רבות .ואז מעשה בנימין ,הספק שמא הוא לבד ולחבר ספרים ולחשוב מחשבות נאצלות .זה טוב,
יאבד אותו .ועוד הרבה שלא מסופר בתורה .רק חלק אבל זה לא הכל .אומה זקוקה למשפחות .משפחות
מינימלי ביותר מסופר בתורה. שיחיו את העקרונות הללו ,שיחיו בפועל את השקפת
העולם הזו.
פדיון אברהם
וזה מה שעשה יעקב .אמנם יעקב היה איש-מחשבה
נשוב אפוא לפסוק בישעיה והגמרא בסנהדרין .מיהו
דגול ,שכלתן ומעמיק; היתה לו חכמה משל עצמו ,והוא
יעקב? הנביא מתאר את יעקב כמי שפדה את אברהם -
הבין את דרכי ה' ,וידע שרצון ה' הוא" :הואיל ושני
הוא פדה אותו מצער גידול בנים .יעקב הוא זה שניתן לו
אבותיך גילו את כל סודות החיים ואתה עומד על
התפקיד של בניית משפחה שהפכה לעם ישראל ,והוא
כתפיהם ,וכבר יש באמתחתך את יסודות האמת של
הציל את אברהם ואיפשר לו את הפניות לבנות את
החיים ,כעת משימתך היא לגדל ילדים .קח את כל
יסודות המשפחה הזו.
התורה הזו ,וצור ממנה אומה!" זה מה שהעסיק את
כמובן שכאשר אנחנו מדברים פה על יעקב ,הכוונה יעקב :גידול ילדים .לא שיעקב היה משולל מגדלות
לנשותיו גם כן .בהחלט .הם היו יחידה אחת ,שבנו יחד הדעת ,אלא שבעוד שאבותיו אף פעם לא היו צריכים
את בית ישראל .ביחד הם קיבלו על עצמם את תפקיד להפסיק מלימודם ,יעקב נאלץ גם לעבוד קשה במשך
גידול המשפחה ,גידול האומה היהודית .מלבד גדלותו עשרים שנה .הוא היה עסוק בהיבט השני :הוא בנה את
העצמית של ענין זה ,הוא גם פדה את אברהם ויצחק האומה היהודית .זו היתה עבודת חייו.
ואפשר להם להיות חופשיים להתבונן ולגלות את כל
באותם ימים ,יום העבודה לא נמשך מתשע עד חמש.
האמתויות הגדולות של העולם ,כל סודות היקום ,את
אפילו בימי ,אני זוכר שבילדותי אנשים לא עבדו מתשע
דרכי ה' בעולם.
עד חמש .כל החנויות נפתחו בשעה שש בבוקר .כל
לא מתבייש החנויות .הצרכניה נפתחה ב ש ש בבוקר ונסגרה בשתים
ממשיכה הגמרא בסנהדרין" :והיינו דכתיב (ישעיה עשרה בלילה .בלי גוזמא .משש בבוקר ועד שתים עשרה
שם) 'לא עתה יבוש יעקב ולא ?גיזה פניו חורו' -לא עתה בלילה.
יבוש יעקב מאביו" .וכי מדוע שיתבייש יעקב מאביו? ואנשי עמל עבדו קשה כל יום מלבד יום ראשון,
התשובה היא ,שכאשר יעקב יעומת עם כל ההישגים של באמריקה .שבת היה יום עבודה מלא .העבודה בשבת
יצחק אביו ,החשיבה המעמיקה של אביו ,ההתבוננויות היתה חובה ,אחרת אין עבודה ,אין פרנסה .לכן היה קשה
של אביו ,החידושים של אביו ,אזי היה מקום לחשוב כל כך לשמור שבת באותם ימים ,כאשר המהגרים
שיעקב יתבייש .הוא הרי לא חידש כל כך הרבה יסודות היהודים באו לכאן .יוצא מן הכלל היה מי שעסק בניגון
.5תורת אביגדור -תשפ"ז | פרשת ויצא .הבונים של כלל ישראל
במפעל ,מה שזה לא יהיה -עלינו להקדיש זמן כדי חדשים כמו שעשה אביו .איך הוא היה יכול להשיג
להעריך נכונה את הסוגיא הזו .כי אפילו עסק בעל הישגי דעת מעצמו כמו אברהם ויצחק? זה בלתי אפשרי.
חשיבות כל כך גדולה כמו גידול משפחה ,מי שעמל כדי לא היה לו זמן לעשות את זה .כך שאולי בעולם הבא,
להעמיד את ?עם ה' ,אם חסר בו רכיב מסוים ,אזי במידה כשיעקב יעמוד בפני אביו ,הוא יתבייש? לא! "לא עתה
רבה העסק כולו הוא לריק. יבוש יעקב".
על מנת להבין את הנושא שבו נעסוק עלינו ללמוד "ולא עתה פניו יחוורו מאבי אביו" .אולי כשיעקב
את דבריו של החובות הלבבות בסוף שער יחוד המעשה, יצטרך לעמוד בפני אברהם אבינו -הוא יתבייש .אברהם
וכה הוא כותב" :ועל כן יש לך אחי להשתדל להיות כל היה איש שגילה הכל .כמו שכתוב (עי' בראשית רבה סא,
מעשיך מיוחדים לבורא יתברך" -בכל מה שתעשה, א) ש"נעשו שתי כליותיו כשני רבנים" ,ועוררו בו הוראות
עשה זאת מתוך מטרה לעבוד את ה' ולעשות רצונו. וחידושים וגילויים וידיעות .הוא היה עסוק יומם ולילה
"ואל יהיה עמלך לריק" -אחרת ,כל מה שתעמול יהיה בלימוד תורת ה' שניתן לראות בבריאה .וכעת יעקב,
לריק .לריק! כי מי שאינו מכוון בכל מה שהוא עושה שלא ניתנה לו פניות זו ,צריך לעמוד בפני אבי אביו
שזה כדי לעבוד את ה' ,אזי עבודתו ,מעשיו ,מתבזבזים. שהשיג הישגים כבירים מכח אותה פניות.
וזו אחת הטרגדיות הגדולות ביותר של החיים -להגיע
המשימה ב 1צע ה בהצלחה
לעולם הבא ולגלות שנתח כל כך נכבד מעבודתנו הקשה
היה לריק. האם הוא מתבייש? לא! "ולא עתה פניו יחורו" .הוא
לא יתבייש .וכמו שממשיך הפסוק" :כי בראתו ילדיו
אסיר עם מטרה מעשה ידי בקרבו" .הו! הילדים! כשיראו את ילדיו של
סיפרתי לכם פעם את סיפורו של אדם שהיה אסיר יעקב ושל נשותיו ,לא יהיה להם במה להתבייש ,כי הם
בבית הכלא ,והוא היה מאוד משועמם -כל היום הוא ביצעו את חלקם במשימה .המעלות שבפניות לא היו
ישב בתאו בלי לעשות כלום .עד שיום אחד הוא אמר מנת חלקם ,אך הם היו עסוקים בבחינה השניה ,ביצירת
לסוהר" :אני מרגיש שאני יוצא מדעתי .עוד מעט אמות האומה היהודית.
מרוב שעמום .אנא ,תן לי משהו מועיל לעסוק בו". הם אלו שיצרו סוף סוף את האומה היהודית .הם
החליטו רשויות הכלא להתקין אצלו בתא ידית עם חינכו את בניהם .יעקב כעס על בניו " -ארור אפם כי
חוטים שנמשכים אל מחוץ לתא ,מתחת לדלת ,והסבירו עז" .הוא הוכיח אותם .יעקב ונשותיו חינכו את ילדיהם;
לו שעליו לסובב את הידית" .כשמסובבים את הידית הם גערו בהם ולימדו אותם דרך ארץ ואת הדעות
ככה" ,הדגימו לו" ,זה מייצר אנרגיה למפעל לייצור וההשקפות שאברהם ויצחק פיתחו .נדרשה מהם עבודה
גרביים הממוקם בקצה השני של בית הכלא .זה מפעיל קשה כדי לחנך אותם.
את מכונת הגרביים". גם לעשיו היו בנים ,אבל הוא לא גידל משפחה .הם
הו! כעת יש לו בשביל מה לחיות; הימים שלו כבר לא גדלו -כמו צמחי בר .אולי הוא לימד אותם כמה דברים.
מתבזבזים לריק .אמנם הוא בעצמו לא יזכה ללבוש את נכון ,הוא לימד אותם למול את עצמם .אבל הוא לא עמל
הגרביים הללו ,אבל לפחות הוא יודע שהוא משהו והשקיע בחינוכם להיות האומה של ה' .יעקב והאמהות
מועיל; הרי בזכותו גרביים באות לעולם ,רגליים עמלו והשקיעו! הם עבדו קשה בבית ומחוצה לו וגידלו
מתחממות! והוא אכן החל לעסוק במרץ במלאכת סיבוב את ילדיהם להיות ראשי השבטים האדירים שיצרו
הידית .לפעמים הוא אפילו היה קם מוקדם בבוקר כדי בפועל את אומתנו" .כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את
להספיק עוד עבודה ,או שהיה ממשיך לעמוד על יד בית ישן־אל" (רות ד ,יא) -יעקב ונשותיו הם אלו שיצרו
הידית עד מאוחר בלילה .הוא מוותר על שינה בשביל את עם ה' שקיבל את כל הלימודים הגדולים שהנחילו
זה ,כי זה שימח אותו. להם האבות ,והיו מוכנים בהר סיני להמשיך עם קבלת
התורה.
וכמו שאומרת הגמרא (נדרים מט ,ב)" :גדולה מלאכה".
צריך לדעת שכשהגמרא אומרת על משהו שהוא "גדול",
אין הכוונה שהוא טוב ,אלא הכוונה שהוא טוב מ א 1ד. ג' -המכ11נים
"גד 1ל ה מלאכה!״ כך צריך לומר את זה .כמה גדולה היא
המלאכה! ומדוע? "שמכבדת את בעליה" .אדם שעובד
-מתהפך .נסתכל ע ל אדם שעוסק במלאכה .אין לו חיוך ל מען לא ניגע לריק
אוילי על הפנים .הוא לא עושה שטויות .הוא לא מדבר והנה ,כאשר אנו מדברים על עמלם של האבא והאמא
שטויות .העבודה מוציאה מהאדם את המיטב -טיפול בילדים ,טיפול בצורכי הבית ,עבודה במשרד או
.6תורת אביגדור -תשפ"ז | פרשת ויצא .הבונים של כלל ישראל
ושלום לגלות יום אחד שהידית שהם מסובבים לא היתה שבאישיותו .הוא רציני .הוא ממוקד .הוא משכיל .הוא
מחוברת לכלום -היא לא היתה מחוברת לעולם הבא. ענייני .הוא אחראי .הוא לא מחפש לשחק משחקים.
העבודה עושה מהאדם משהו ,כי הוא יודע שהוא עושה,
בנייה עם תכלית
בונה ,משיג.
כי מה ע שו אבותינו ואמותינו? "כךחל וכלאה אשר
!בני שתיהם את בית ישן־אל" -הן בנו מתוך כוונה לבנות ידית הכזב
את בית ישראל .יחד עם יעקב הן בנו אומה .והדבר הזה נשוב כעת לסופו של הסיפור עם האסיר ,שסוף סוף
היה תמיד בתודעתם .יעקב חשב על זה בשעה שרעה עושה משהו בחיים שלו .זה לו כבר שלושים שנה שהוא
את צאן לבן .רחל ולאה חשבו על זה בשעה שחיתלו את מסובב את הידית .וחרף החיוורון של בית הכלא ,יש
ילדיהם .לא היתה להם כל מחשבה אחרת מלבד בלחייו מעט אדמומיות .יש בו מעט אופטימיות .הוא
"להמציא אומה שתדע ה' ותעבדהו" (מורה נבוכים ג ,נא) בריא יותר בנפשו ובגופו כי הוא מרגיש שהוא חי למען
-להעמיד אומה שתחיה על פי הערכים שעליהם עמלו מטרה מסוימת .נאמן למחויבותו ,הוא מקפיד לסובב את
אברהם ויצחק כל חייהם. הידית דבר יום ביומו ,והוא מאושר.
כמובן שה' ישלם שכר לכולם ,שכן "אין הקב"ה מקפח יום אחד הוא מסתקרן לראות מה בדיוק קורה שם
שכר כל בריה" (בבא קמא לח ,ב) .כל איש ואשה שומרי במפעל ,לראות את פרי עמלו .הוא מבקש אפוא מהסוהר
תורה המגדלים משפחה של שומרי תורה הם כבר לקחת אותו לקצה השני של בית הכלא ,למפעל הגרביים.
הצלחה .אך מי שלא כיוון לשם שמים ,איבד את רוב אבל הסוהר הוא עצלן; הוא לא מוכן לקחת אותו .מחליט
התועלת -הידית שלו לא היתה מחוברת לשום דבר. האסיר להפריש מדי יום ממנת המזון שלו ,עד שהוא
מצליח לאגור מנה ראויה לשמה; הוא מונע מעצמו אוכל
רעשי רקע קדושים במשך זמן רב ,וכך הוא מצליח לשחד את הסוהר שיקח
והנה ,אנחנו רק בני אדם ואיננו יכולים להיות אותו לראות.
מושלמים בזה ,אך חשוב שתמיד תהיה זו מחשבה הסוהר מוציא אותו מתא כלאו והם הולכים בעקבות
המרחפת בראשנו ש"את כל זה אני עושה כדי להמציא
החוטים ,עוברים את המסדרון לכיוון הדלת המובילה
אומה שתדע ה' ותעבדהו" .שזה יהיה תמיד ברקע .ומתי
אל החצר .וכשהסוהר פותח את הדלת ,האסיר רואה
שאפשר ,יש להביא את זה לקדמת המחשבה -כך
שהידית שהוא סובב לא היתה מחוברת לשום דבר.
מחזקים את רעשי הרקע.
היתה זו סתם ידית ,שאינה מחוברת לשום מכונה .האיש
ניקח לדוגמא יהודי שנוסע ברכבת התחתית בדרכו קרס .חייו היו לריק.
לעבודה במנהטן בתחילת שבוע; לפניו שבוע ארוך נוסף
במשרד .אז בעודו אוחז ברצועה ,שיחשוב דקה אחת. אל תסובבו ידיות סתם...
"אני כמו יעקב אבינו .אני עמל למען המטרה הנעלה והנה ,צריך לדעת שזה לא נוגע רק אליו ,אלא נוגע גם
ביותר בעולם ,לבנות את בית ישראל". לאחרים .זה נוגע לרוב האנשים בעולם .החיים שלהם
הם לריק .נכון ,בהחלט "גדולה מלאכה" -המלאכה שבה
בעודך עובד במפעל או בחנות ,מסובב ידיות או לוחץ
האדם עוסק מצילה אותו משעמום .היא שומרת על
על כפתורים במחשב ,מה שזה לא יהיה ,חשוב על
שפיות דעתו .אין ספק שלאמא עסוקה ואבא עסוק אין
הילדים שלך .אתה רוצה לפרנס אותם ,שיהיו בני תורה,
זמן להיות מדוכאים ,אין להם זמן ליפול לזרועותיהן של
ושבנותיך יתחתנו עם עובדי ה' ששואפים שיצאו
כל מיני מחלות ,כולל דיכאון .יש להם פחות זמן לדברים
מחלציהם דורות .בעודך מדבר עם לקוח ,חשוב" :אני
האלה.
עושה את זה כדי לגדל משפחה של עובדי ה'".
כך שהאם המתייגעת בביתה והאב המתייגע ב מפעל
ואמא שמגישה ארוחת ערב ,אם היא יכולה לחשוב:
מרוויחים גם בלי להפעיל את הראש שלהם .עם זאת,
"אני מאכילה כעת עובדי ה' עתידיים" ,זה נקרא לחיות!
חרף כל הברכות שלהן הם זוכים בעקבות כך שהם
היא מתייגעת על יד הכיריים ועל יד מכונת הכביסה,
עסוקים בלגדל משפחה ,אם זה לא נעשה לשם שמים,
אולם יגיעתה אינה כמו יגיעת אשה גויה ,אלא היא
אזי זהו "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" .זה
מתייגעת בנצחיות.
מתבזבז.
גדלו ת באישון לילה איזו טרגדיה! חיים שלמים שהולכים לריק! הם
זהו יסוד חשוב ,כי אכן מדובר בעבודה קשה .צער עובדים קשה כדי להתפרנס ,וגם מגדלים ילדים .אבל
גידול בנים פירושו שסובלים מגידול הילדים .כשהילדים רחמנות עליהם כי יתכן שהם יגלו שכל עמלם ,על אף
ערים באמצע הלילה והיא לא יכולה לישון ,זה מייגע .אין שהביא להם תועלת כאן בעולם הזה ,הם עשויים חס
.7תורת אביגדור -תשפ׳׳ז | פרשת ויצא .הבונים של כלל ישראל
בואו נהיה מע שיים זה אומר שהבעל לא צריך לעזור ,אבל לפעמים הוא לא
מסוגל .העייפות הגדולה מעבודה למעלה מכוחותיו
עשויה לגרום לכך שהוא פשוט לא מסוגל לקום
'לחבר את היגיעה שלנו -לה
מהמיטה .אז היא גוררת את עצמה מהמיטה כדי לטפל
בילד או ילדים .וכשהיא סוף סוף נרדמת ,הוא גורר את
השבוע למדנו שבעוד אברהם ויצחק בנו את ערכי
עצמו מהמיטה -כשבחוץ עוד חשוך -והולך לבית
האמת של האומה ,תוך חיים של התבוננות ומחשבה
המדרש ,לשיעור שלפני התפילה.
מעמיקה ,יעקב ונשותיו בנו את האומה באמצעות שנים
רבות של השקעה ,יגיעה והתמסרות. זה לא קל .דברים גדולים אף פעם לא באים בקלות.
תשאלו בן אדם שבנה גורד שחקים אם זה בא לו בקלות.
השבוע נעצור בלי נדר שלוש פעמים ביום -אפילו
וזה מה שעושים אבא ואמא .הם בונים משהו יותר טוב
למשך ע שר שניות -ונזכיר לעצמנו שכל מה שאנחנו
מגורד שחקים -הם בונים את בית ישראל!
עושים ,בעבודה או בבית ,או עבור אחרים ,הוא עבודת
ה' .נחשוב" :אני רוצה שהכוחות שאני משקיע כעת זה היה הכח של יעקב אבינו .זה היה הישגו הגדול -
יקיימו את כלל ישראל" .כאשר אנחנו מחברים את עם ישראל .כמובן שהוא היה גדול בהכל .הוא ירש את
פעולות היום-יום שלנו לתכלית הזו ,אנחנו מרוממים כל הדעות ,כל התורה ,כל החכמה שאברהם ויצחק
גם את הרגעים ה'רגילים' והופכים אותם לעבודה גדולה. פיתחו .הוא היה ענק בתורה ,ענק בעבודת ה' ,ענק
בכך נוודא שה'ידית' שאנחנו מסובבים באמת מחוברת באמונה וענק בבטחון וענק במידות טובות וענק
לעולם הבא. בגמילות חסדים .אולם ההישג הראשי שלו בעולם היה
הצער גידול בנים שלו .הבנים -זה מה שמצדיק את
שאלה: הכל .את החלק הגדול הזה בעבודת ה' ,הוא תרם.
מ דו ע לא נברא האדם עם שני לבבו ת? מקור תפארתנו
תשובה: שווה לחיות עבור מטרה זו לבד .רק כדי לגדל ילדים
יהודים .איזו זכות אדירה! אמא ואבא שעסוקים בלגדל
כי אין בזה צורך .הלב האחד שיש לנו הוא מכשיר כל ילדים צריכים לדעת שהם חיים בענף של עבודת ה'
כך נפלא ,שהוא עושה את העבודה לבד .הוא פועם שהוא חשוב מאין כמותו .הם מייצרים את בני התורה.
בעקביות ובנאמנות ,יום ולילה לא ישבות .וה' אומר לנו: הם מולידים ,מאכילים ,ומגדלים אותם.
“נא לא להתעלל בו .אל תתעלל במכשיר הנפלא הזה.
ולכן איננו נקראים על שם יצחק או אברהם -אנחנו
אל תאכל יותר מדי .אל תעבוד מצאת החמה ועד צאת
קרויים ישראל! זהו שמו של יעקב אבינו ,כי הוא זה
הנשמה .תחיה בצורה נורמלית ותופתע לגלות איזו
שעבד עבורנו .הוא יצר אותנו!
עבודה מדהימה הוא עושה".
ואנחנו הולכים בדרכיו וקונים גדלות בדיוק כפי שהוא
אדם שחי בצורה שבה ייעד ה' ,הלב היחיד שיש לו קנה .זוהי גדלות שאין לה שיעור ,כי אנחנו נעשים
הוא מכשיר כל כך מושלם ,ששנים זה מופקע לחלוטין. שותפים עם הקב׳׳ה .ה' רוצה שעם ישראל יפרה וירבה,
אילו היו לנו שני לבבות זה היה יוצר בעיות גדולות ואלו המסייעים לו בזה הם עבדיו המובחרים .הם יכולים
מאוד .שני הלבבות היו מתחרים זה בזה .המערכת שלנו להביט בפניהם של ראשי הישיבות ,אברהם ויצחק ,ללא
מושלמת רק משום שיש לה לב אחד שפועם במרכז. כל הרגשת בושה .פונים הם אל העולם הבא בביטחון
מלא ,בידיעה שהם חיו חיים מוצלחים ,בהליכתם בדרכי
הקב"ה העניק לנו את הלב הזה ,ועלינו מוטל להבין אבותינו ואמותינו.
שלב אחד -זה השמחה ,זה הבריאות ,וזה ההצלחה
הגדולה של מציאותנו הגשמית. ש ב ת ש לו ם ו מ בו ר ך
אד 3
מקדושיה
פנינים נדירים משפרים עתיקי יומין
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו׳( .כח יא(
איתא במדרש שראה חורבן בהמ״ק ונצטער במשכבו ,ושם אבנים מראשותיו וכמ״ש הרמ״א בהלכות וישכב עמה בלילה הוא וגו' ותקרא שמו
תשעה באב .ומ׳׳ו הגאון מהו' נתן אדלר זצ״ל אמר ,שנרמז זה במה דכתיב ויפגע במקום ,דהל״ל ויפגע יששכר( .ל טז)
בהר ,שהרי על זה נתעוררו במדרש במה דכתיב וירא את המקום מרחוק ,ואמרו שהיה עמק והתפלל הנה יעקב אבינו ע״ה הפריש שני שבטים
אאע״ה ונעשה הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה ,וא״כ קשה אחר שכבר נעשה הר בתפלתו לה' האחד לוי והב' יששכר ,לפי שראה
של אאע״ה ,מ״ט חזר עתה לומר ויפגע במקום ,אלא ע״כ שנראה לו ליעקב כמקום עמק ,לרמוז יעקב אבינו ע״ה דיששכר היה עוסק בתורה
על החורבן ערו ערו עד היסוד .ואמר כי בא השמש שלא בעונתה פתאום ,רמז שהקדים שתי שנים תדיר כידוע ,וגם אחר החרבן סיפר אלדד
לונושנתם (גיטין פח.). הדני דשבט יששכר עוסקים בתורה תדיר.
ואמר מו״ר ז״ל שלזה רמז ויזרח לו השמש ,שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו (רש״י בשם מדרש), דלפי שראה יעקב אבינו ע״ה שיששכר נולד
ר״ל ע״י שהקדים שבועת וחורבן בהמ״ק שתי שנים קודם לונושנתם ,עי״ז נזכה לזריחת השמש בדרך נס ,וכמשז״ל על הפסוק 'בלילה הוא'
לעתיד לבא ,כמשחז״ל צדקה עשה עמנו שהקדים שתי שנים לונושנתם ,אלו דברי מ״ו הגאון זצ״ל ד'הקב״ה' סייע שיצא משם יששכר (נדה
ודפח״ח. לא ,).לכן בחר להקדישו ללמוד בתורה תדיר
(דרשות חתם סופר ,דף שעח ט״ב) ולהורות הוראות בישראל ,ולזה היה מסוגל
לעיון התורה יתר על הכל כמ״ש מו״ז הרב
וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא( .כח יא( חסד לאברהם (עין יעקב נהר יג).
לפי מ״ש חז״ל שקיפל הקב״ה כל א״י ונתנה תחת מראשותיו של יעקב ,א״כ לפי המ״ד בחולין דף יז
שס״ל דע״ז שתלשו ולבסוף חיברו ,כתלוש דמי ונאסר ,דלא הוי שוב קרקע עולם ,א״כ כיון שקיפל (פני דוד להחיד״א ,פר' בהעלותך)
הקב״ה כל א״י מראשותיו של יעקב ,א״כ נעקר כל א״י ממקומו ,והוי תלשו ולבסוף חיברו וכתלוש
דמי ,ונאסר כל א״י לבנות עליו בהמ״ק ,משום שאמרו חז״ל כל מקום שאתה מוצא הר וגבעה בידוע
שיש שם ע״ז ,חוץ מהמקום ששכב עליו יעקב אבינו ע״ה שלא נאסר משום שלא נעקר .ובזה פירש
הגאון בעל שפתי כהן ז״ל* מה שאמר יעקב אין זה וגו׳ בית אלקים ,כיון שכל א״י נאסר למקום
בהמ״ק ,ורק במקום ששכב היה אפשר לבנות עליו בהמ״ק. אלדד הדני
(זרע אברהם על המדרש (אמסטרדם תפ״ה) לר״א העלין ,קהלת רבה ג יד)
אלדד הדני כותב בספרו :יש לנו קבלה איש
*לא מצאתי בשפתי כהן עה״ת ,ולכאורה כוונתו לרבינו שבתי הכהן בעל הש״ך.
מפי איש שאנחנו מבני דן ,והיינו בתחילה
ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האםף המקנה ,השקו הצאן ולכו רעו( .כט ז( בארץ ישראל יושבי אהלים ,ולא היה בכל
במדרש איתא ,כינסה הקב״ה לשמש שלא בעונתה כדי לדבר עם יעקב .ואמר דודי הגאון המפורסם שבטי ישראל בעלי מלחמה גבורי חיל כמונו.
בעל חכם צבי זצ׳׳ל דבזה ידוקדק הפסוק שאמר יעקב ,הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו וכשעמד ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל
הצאן ולכו רעו ,דקשה וכי הם לא ידעו שעוד היום גדול עד שהוצרך יעקב לומר להם .ולפי הנ״ל ועשה שני עגלי זהב נחלקה מלכות בית דוד,
יובן שפיר ,שיעקב חשב שהם יסברו שיהיה עתה יום כמו אתמול שישקע החמה קודם זמנה ,לכן
הקדים לומר לא עת האסף המקנה ,כי היום לא יהיה יום קצר כמו אתמול ,לכן השקו הצאן ולכו ורעו. ונקבצו השבטים ואמרו קומו והלחמו עם
רחבעם ועם ירושלים .אמרנו לו למה אנחנו
(תקנתא דמשה -שביל הישר (אלקסניץ תקכ״ח) לרבי שמריה אב״ד הלאזמיץ) נלחמים עם אחינו ועם בן אדוננו דוד מלך
ותאמר הנה אמתי בלהה ,בא אליה ואבנה גם אנכי ממנה( .ל ג) ישראל ויהודה ,חלילה וחלילה .באותה שעה
ראוי להתבונן בשנוי לשון ,כי אצל שרה כתיב אולי אבנה ,וכאן כתיב ואבנה לשון ודאי .ויובן אמרו זקני ישראל לבני דן קומו והלחמו עם
ע״פ מש״כ האריז׳׳ל כאן ובכוונת הא לחמא עניא וז״ל ,אות ה״א שבשם היא מזל הבנים ,וכתיב רחבעם ובני יהודה ,א״ל בחיי ראש דן אבינו
ה״א לכם זרע ,לפיכך כל האמהות היה בשמותיהם ה״א חוץ מרחל ,אמנם בבלהה יש בשמה שתי אין אנו עושין מלחמה עם אחינו ולא נשפוך
ההי״ן ,ולכן אמרה בא אליה וגו׳ עכ״ל .ובזה מיושב לשון ואבנה לשון ודאי. דמם.
(מרגליות התורה (פאריצק תקמ״ח) לרבי צבי הירש מסעמייטיטש מתלמידי הגר״א) מיד נטלו בני דן חרבות ורמחים וקשתות,
ותרא לאה כי עמדה מלדת ,ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה( .ל ט) ונתנו עצמם למות ללכת מארץ ישראל כי
שמעתי ממעלת החכם השלם המגיה כמוה׳׳ר דוד מילדולה הי׳׳ו כפתור ופרח על הפסוק הלז וז״ל, ראו שאין לעמוד ,ואמרו נלך מעתה ונמצא
דיש לחקור למה בתת רחל אח בלהה שפחתה ליעקב לא נאמר ותקח .אלא דיש לפרש כי מצאנו לנו מנוחה ומקום ,ואם נמתין עד לסוף יוליכו
ראינו שלבן הארמי נתן ללאה השפחה אחר שבא יעקב על לאה ,וכמו שאמר הכתוב (כט כג-ל) ויהי אותנו .ונתיעצנו לבא מצרים להחריבה,
בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו ויבא אליה ,ואח״כ ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה ולהרוג את כל יושביה .אמרו לנו נשיאינו
בתו שפחה ,אבל לרחל נתן השפחה קודם שבא עליה בעלה ,כמו שמוכיח הכתוב ואמר (שם כט) והלא כתוב לא תוסיפו לראותם עוד עד
ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה ,ואח״כ ויבא גם אל רחל וגו׳ ,ובודאי עשה כל זה עולם (שמות יד יג) והאיך תצליחו ,אמרו נלך
בחכמה והלא דבר הוא. על [אדום או על עמון ומואב] להשמידם
ואף דאפשר לומר שלא רצה למסור השפחה ללאה עד שבא עליה ,כדי שלא תגלה הסוד ליעקב, ונשב במקומם .אמרו נשיאינו כתוב בתורה
מ׳׳מ י״ל שגם לבן חשש שיגרש יעקב ללאה ,ולכן כדי שתשוב השפחה עמה נתכוון לתתה אחר שהקב״ה מנע את ישראל מעבור בגבולם.
הנישואין כדי שיהיה לה דין נכסי מלוג ,ותהיה גוף השפחה לעולם של לאה .אבל ברחל שבטוח לסוף נתנו עצה לילך למצרים ,ולא על הדרך
היה שיעקב לא יגרשנה לפי שאהב אותה ,נתן לה שפחתה קודם הנישואין ,דדינה כנכסי צאן ברזל. שהלכו אבותינו וגם לא להחריבה ,אלא כדי
ובזה יובן הטעם ,דבלאה [שהשפחה היתה רק נכסי מלוג הוצרך לכתוב ותקח] משא״כ ברחל ,עכ״ד לילך לעבור לנהר פישון לארץ כוש.
ודברי פי חכם חן.
והגענו לארץ כוש ,ומצאנו אותה ארץ טובה
(פרי עץ חיים (אמסטרדם תק״ב) לרבי חיים אביגדור מקושטא) ושמינה ,ובה שדות וכרמים גנות ופרדסים,
יש לאל ידי וגו' ,ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו'( .לא כט) ולא מנעו לבני דן לשבת עמהם כי בחזקה
והקשה הרה׳׳ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זצ׳׳ל ,למה גילה להם לבן שהוזהר משמים לבל יזיק להם. לקחו את הארץ ,ויהיו למס פורעים לישראל,
ואמר הוא ז״ל ,שאיש כזה שזכה פעם אחת למדרגה ,אי אפשר שיעצור עצמו שלא לספר. וישבו עמהם שנים רבות ער שפרו ורבו עד
(שפתי צדיק לרבי פנחס מנחם מפילץ ,פרשת לך) מאד ,ויהי לנו עושר גדול.
להערות וה ארו תולה שגת ספרי המחבר הרב נחמיה הערץ:פל׳ x 5 7 8 5 1 6 9 @ g m a i l .c o m 0 5 4 - 8 4 4 - 1 2 2 9
בס״ד
ת י ק ו נ י עי דו בין
I גליץ שאלות הלכתיות
עיון | ש ימ וש | כשר ות
I ננדיקת העידוגים השכונתיים
ימת המתחדשות מידי שבוע
צוות מוקד העירוב] ,שהם יציבים ואינם צריכים טיפול אלא במקרה של הרשימה מצומצמת עד שהציבור יספר למשכירים
תאונה או פגיעה ישירה בעמוד .ועי׳׳ז יוכל להמשיך במסירותו הרבה בקלות בשבוע האחרון עסקנו בס׳׳ז־ בשיפוץ העירוב המהודר בישוב חזון יחזקאל,
יותר .והציבור שמבקש מקומות אירוח כשרים ,יכול להגיע לישוב זה ,ולהכיר הנמצא סמוך לקוממיות .בישוב זה יש אחראי מסור במיוחד ,שמתאמץ כל
לו טובה על פעילותו הרבה למען מלט. שבוע להעמיד את העירוב במתכונת העירובים השכונתיים ,וזה אחד
הזדמנות לזכות בהעמדת עירוב מהודר לאלפי משתמשים מהמקומות שאנו יכולים לומר לאנשים ששואלים במענה הטלפוני להיכן
יחד עם ההתקדמות נציין שיש כאן הזדמנות להיות שותף בהעמדת אפשר לנסוע לשבת ולדעת שאפשר לתת לבני המשפחה לטלטל .הרשימה
העירוב לשנים רבות וזכות בהידור שמירת השבת לאלפי משתמשים .תיקון באמת קצרה ,אין הרבה מושבים שמגיעים לרמה טובה ,כי בכל מקום יש את
העמודים במקום זה נעשה במימון המועצה האזורית ,בעקבות הקשר של ההתמודדות שלו ,וכשאין ביקוש גבוה בין אנשי המקום ,אין כ״כ סיכוי
המוקד עם טיפול בישוב אחר במועצה .אבל תיקון הלחיים אינו ממומן ע״י שהאחראי ישקיע כ״כ הרבה בתיקון העירוב שלו .ואכן בשביל להיזהר בכבוד
המועצה ,כיון שזה דרגת כשרות שאינה נדרשת לפי הקריטוריונים שלה .לק השבת ובשמירת מצוותיה ,צריכים אנו לצמצם את הנופשים למקומות
זו הזדמנות לכל מי שרוצה להשקיע בזכות שתעמוד לשנים רבות ,או המוכשרים ומסודרים כדין ,ולא להכניס את עצמינו לנסיון להגיע עם
שהתארח בישוב ונהנה מהעירוב המיוחד ,זה הזמן לקחת לעצמו לחי אחד ,או תינוקות למקומות שהכשרות נמוכה או פסולה.
שני לחיים שיהיה לו צורת הפתח אחת בישוב הזה ,שבזכותו העירוב יותר מהודר. כעת הרשימה של המקומות המסודרים בעירוב כדין מצומצמת ,כי
ע לווו לו «1א ח ד n ”u! 350 - הביקוש עדיין לא הגיע לאזני המשכירים ,והם לא יודעים אם נמנעים
מלשכור אצלם בגלל שהעירוב אינו מהודר .אילו הם היו יודעים על כך ,היו
ע ל 1ו 1עוני לות״״ם צ 1ה” 9ש לי מ ה n ”u! 700 - לנו עוד הרבה מקומות מהודרים .והכל תלוי בדרישת הציבור מהמשכירים.
ני תן ל ת ר 1ם ב מ כ שי ר׳ ” נ ד רי ם פ ל 01״ א 1ב” ק הי ל 1ת” אך חובה להדגיש שהכתובת לדרישה היא לא בדרישה מהארגונים
ב ק 1פ ו ” 1מ 1ק ד ה ע׳ דנ ב” העוסקים בעירובים שיסדרו לנו נופש ,וגם לא מהרבנים של הישובים שיעשו
1ל צי ץ ע ט ר ” ל חיי ם בי<! 11ב ח 11ן יחדקאל” מהודר כמו בשכונה החרדית ,כי הם יודעים מה הדרישה של המקום ,ואינם
יכולים לדרוש מהועד של הישוב ומהמועצה ,דברים שהתושבים אינם
נפסל העירוב המחבר בין רמת שלמה לסנהדריה דורשים ,וזה רק בשביל האורחים .משא׳׳כ אם הציבור ידרוש מהמשכירים,
בשבועות האחרונים חל שינוי בעירוב בירושלים ,בעירוב המיוחד המחבר ויהיה לתושבים רצון בעירוב מהודר ,זה יביא מהר עוד מקומות שיסדרו
בין שכונת רמת שלמה לסנהדריה המורחבת כידוע בין השכונות עובר כביש עירוב כראוי.
בין עירוני ,שהיה נקרא יגאל ידין ,כביש ,9וכיום הוא כביש מספר ,1ההולך
מתל אביב ועד ים המלח ,וחוצה את רוחב הארץ .מכיון שבכביש כזה יש
העירוב כשר ומושקע אבל דורש הרבה עבודה והתמסרות
בישוב הנ״ל האחראי משקיע כאמור הרבה מאוד בתיקון העירוב ,ודוקא
הרבה דעות שהוא רשות הרבים ,עשו עירוב נוסף מלבד העירוב של כלל
את החלק הזה רצינו להקל מעליו .ברוב הישוב יש גדר טובה ,ולכן יש מעלה
העיר ,שהוא עירוב מיוחד שכולל רק את השביל העובר מתחת הכביש ,כדי
שאין בישוב הזה רשות הרבים[ ,מלבד החלק החיצוני עם ישיבת פרושים,
שיהיה מעבר כשר משכונה לשכונה.
שהוא כולל את הכביש המוביל לרווחה ויש בו חשש רשות הרבים ,ואכמ׳׳ל].
בתקופה זו עקב עבודות בניה הנעשות בשטח שתחת השכונה,
אבל במשך השנים נפרצה הגדר בכמה מקומות הסמוכים לבתי התושבים,
הטרקטורים הרסו את קו העירוב ,והאחראי עידכן את התושבים ע״י מודעה
בעקבות הרחבת שטחי המגורים .והתושבים אינם זקוקים לגדר ,לכן הישוב
בבית הכנסת שהעירוב המיוחד אינו תקין עד להודעה חדשה ,עד שיסתדרו
אינו דואג לתיקון דברים שאין להם ביקוש ,והגדר נשארה פרוצה בכמה
עם הקבלן שיתקן את העירוב שהרס.
מקומות .אבל האחראי על העירוב צריך לעשות תחליף לגדר ,כדי שיהיה
בעקבות ההודעה פנינו לאחראי היקר לשמוע ולהתעדכן במצב ,הנוגע גם
עירוב ,ולכן הוא עשה צורות הפתח .אך מחוסר אמצעים הוא עשה עמודים
לאנשים המתקשרים לברר דרך המוקד הטלפוני .והאחראי סיפר על הפגישות
מאולתרים ,חלקם קשורים לשאריות הגדר ,וחלקם מקרשים .אחד מהם הכי
הרבות שעשה כדי לקדם את תיקון העירוב ,והלחצים המופעלים מכמה
מיוחד ,היה אוסף של קרשים קשורים יחד,
כיוונים ,ועדיין אינו רואה את הפתרון בידים .ואז הוא היסב את תשומת ליבנו
ועומדים בעזרת כמה אבנים ,ועליהם עוד לוחות
להיסטוריה של העירוב הזה ,ואמר שחשוב שאנשים ידעו מה המקור שא.
עץ שישמשו גם לחיים ,כדי שיהיה עירוב מהודר!
חשוב לדעת מי ביקש את העירוב הזה אכן מצד הדין זה כשר ומהודר ,אבל התחזוקה
לפני עשרים ושבע שנים ,כאשר הבד׳ץ הרחיב את העירוב שלו להוסיף של עירוב כזה דורשת הרבה מאמץ ,לייצב כל
את שכונות רמות ורמת שלמה לעירוב של ירושלים ,התעוררה השאלה קרש ,לכוון כל לחי ,ובפרט בתקופת החורף,
הגדולה על הכביש הזה אם אפשר לעשות עליו עירוב .באותו זמן היה הרב שהאדמה בישוב הופכת לביצה שאי אפשר לדרוך
של העירוב הגאון רבי יעקב בלוי זצ״ל ,ולא נחה דעתו על הקולא הזו ,והוא בה ,ואפילו לבדוק את העירוב בקושי אפשר
אמר לבד׳׳ץ שיעשו עוד סגירת עירוב בזמנים ההם ,וכל שכן כל תיקון של קרש שנפל
תחת הכביש ,שיהיה דרך לטלטל לא או זז ממקומו הוא דבר קשה מאוד .וכבר עכשיו
דרך הכביש הזה .ואז התחילו בעשייתו בעבודות שנעשו השבוע היה מקומות שנספגו
ע״פ הוראותיו ,אלא שזה נתקע בגשמים המרובים שהיו בשבת אחת ,והרכב לא היה יכול להתקרב למקום
- באמצע העבודה מחמת חוסר תקציב, התקנת העמודים ,והעוסקים במלאכה היו צריכים לסחוב את כל הציוד
והם הציעו לאחראי ברמת שלמה כברת דרך בשביל שבשדה.
שיקח על עצמו את התפקיד הזה .הוא
באדמה הגשומה לא ניתן לגשת קרוב כדי לתקן
קיבל את התפקיד ,ורצה עוד להוסיף
התקנת עמודים חדשים בגדר שנהרסה בישוב חזון יחזקאל
בימים אלו מוקד העירוב משקיע לעשות לו עמודי עירוב חדשים ותקינים,
עליו שיהיה עם כל ההידורים של עירוב
עם חפירות ויציקות בטון ,שבעז׳׳ה יחזיקו מעמד בתנאי החורף ,והבדיקה
שכונתי ,באותם ימים נערכה מגבית בין תושבי השכונה ,והשלימו את
שלהם תהיה הרבה יותר קלה .כמו כן נמשיך בעז׳׳ה בעשיית לחיים מברזל
העבודה יחד עם הצוות של הבד׳׳ץ ,ומאז ועד היום הוא מפקח ומתקן את
המחוברים בעזרת חיבורי ברזל [המתקנים החדשים שהומצאו ויוצרו ע״י
העירוב הזה.
ממשיך לגור בדירה אינו אוסר ,כי זה דירה של יהודי ,וכן משמע מלשון \ בעירוב הזה היו כמה תקופות קשות במשך השנים ,כגון כאשר בנו את
הרמב׳׳ם(פ״ב מעירובין ה׳׳י) שבשכירות הזו הגוי נעשה כאורח .אבל בחזו״א & המחלף והגשר בכניסה לשכונה ,שהאחראי היה צריך לעבוד קשה להציב
(סי פ׳׳ב סק׳׳א) ביאר את השכירות שלא שוכרים להשתמש בכל החצר שלו\ , גדרות ,ולפעול מול הקבלנים שיסגרו אות ביום שישי ,ולבדוק ולתקן
אלא שוכרים להשתמש במקום אחד ברשות שלו ,ואע׳׳פ שזה לא פועל על j אחריהם .וכן היו עוד תקופות שונות שהיו צריכים להודיע כל שבוע מחדש
כל הדירה של הגוי ,כותב החזו׳׳א שההגדרה היא אחרוג שכאשר אדם עושה \t אם הצליחו לסדר את העירוב .וכעת שוב עומדת תקופה שבה העירוב אינו
מה שחז׳׳ל קבעו ,ממילא הגוי אינו אוסר ,וזה נקרא"מעשה המתיר” .וכבר ] תקין .ידע הציבור ומהר ,וגם ילמד מזה כמה חשוב לדעת לדרג כל עירוב
העירו שמדברי הראשונים נראה שהשכירות על כל הבית ,ולכן מורים ׳ מתי ראוי לטלטל בו לכתחילה ,ומתי נכון ללכת בדרך אחרוג או אפילו
הרבנים בבני ברק שנכון לעשות את השכירות בצורה כוללת וכלשון הגמי } להימנע מלטלטל כאשר הדרך אינה מהודרת
תשכיר את רשותך או המקום שלך .אבל בספר חכמת הלב כתב בצורת I ובהזדמנות זו נודה לאחראי על פעילותו הרבה למען הציבור ,שבחלקו אינו
השכירות של החזו׳׳א שישכור להניח חפץ אחד בכל מקום בביתך ,ובזה נקט \ יודע את חשיבות העשיה ואת גודל ההשקעה והמאמץ .יתן ד שיזכה תמיד
ן שגם לחזו׳׳א יש שכירות על כל הבית להעמיד תמת השבת כהלכה בהידור רב בקלות ובשיתוף פעולה של כל הציבור,
לפ׳׳ז השכירות שעשה האביר תלויה במחלוקת מהי השכירות לפי \ וזכות השבת תעמוד לו ולמשפחתו להתברך ברוחנית ובגשמיות ובנים ת׳זח.
ההגדרה הפשוטה צריך שכירות על כל המקום ,ולפי הגדרת החזו׳׳א מספיק ] הגדלות של החזו״א עשתה שיקפידו על עירוב בדרגה גבוהה
שכירות על מקום אחד[ ,ואמנם צריך שלא ייחד מקום (שו״ע סי׳ שפ״ב \ בשבת ניגש אברך שהתארח בבני ברק בשכונת פרדס כץ ,והיה צריך
סי׳׳ג) ,מ״מ לא סיים איזה מרצפת ועוד שהמשנ״ב שם מתיר כאשר גם } לעבור עם בני משפחתו למרכז העיר דרך רחוב זבוטינסקי ,וכידוע בבני ברק
בעה״ב משתמש באותו חדר] ,ולדעת החכמת הלב השכירות לחזו״א היא I עשו גשר מיוחד מאוד כדי שלא יטלטלו ברחוב עצמו שיש בו חשש רשות
להשתמש שימוש קטן בכל מקום בבית .ולכתחילה נכון לשכור באופן \ הרבים ,מחמת שמשמש מעבר בין הערים בגוש דן ,ומשמש לאזור שיש
׳ ן המועיל לכרע ששוכר את המקום שלו בכללות ובדיעבד צ״ע בכללותו שישים ריבוא אע"פ שאין בו עצמו שישים ריבוא ,ולכן צריר ללכת
\ האם מטאטא של בעה״ב נחשב תפיסת יד ביחידה של הגוי בדרר מסוימת המגיעה אל תחת הגשר ,על פי השילוט והסימון על המדרכה.
השבוע פגש אותנו ת׳׳ח מבני ברק ,וסיפר על מקרה שהיה בבניו שלו j דבר זה נותן שימת לב מיוחדת לזהירות בטלטול ,שלא לטלטל במקומות
שהביאו דין בשם מוקד העירוב ,שלא היה נראה לו נכון .המקרה היה ן שכשרותם דחוקה.
שבקומת מינוס בבניו שלו השכירו את אחד המחסנים לגוי שגר שם במשך ] האברך סיפר שכאשר בא לעבור עם ילדיו ועם עגלה בזבוטינסקי ,הסתפק
תקופה ,לאחר קצת זמן מישהו פנה לאחראי על העירוב וסיפר לו שיש בבנין \ אם ללכת לפי הכללים עד הגשר ,או לעבור ישר במקם אחר מצד לצד ,כי
הזה יחידת דיור של גוי .האחראי הגיע לבנין לבקש לעשות שכירות מבעל } הוא אמר לעצמו שהוא גר בירושלים בגבעת שאול ,ובשכונה עצמה יש עירוב
המחסן [באופן שהוא יבקש מהגוי להניח אצלו חפץ] ,וחיפש מי בעל המקום) . טוב ,אבל יוצא להם גם ללכת לפעמים לשכונת רוממה ולעבור דרך הכניסה
פגש אותו הת׳׳ח שגר בבנץ ואמר לו שהוא יודע שיש ביחידה הזו מטאטא \ לעיר ,שגם שם יש את הנושא שהרחוב משמש לעיר של שישים ריבוא,
של בעה״ב ,והרי מטאטא זה לא חפץ שהוא חייב לתת לשוכר ,א״כ זה חפץ j ומחמת הצורך הוא נותן לילדיו לטלטל שם ,והרי זה לא פחות חמור מכביש
של הבעלים ,ויוצא שיש לבעה״ב תפיסת יד ביחידה ,וממילא הגוי לא אוסרP . זה ,א״כ הוא לא מרגיש שהוא בדרגה הזו ,וכיון שעבר ושנה בה הותרה לו״
האחראי לא היה בטוח בתשובה ושאל את אחד הרבנים במוקד ,וחזר עם ׳ אמר האברך שכנראה הגדלות של מרן החזו׳׳א זצ״ל קידשה את בני ברק,
תשובה שזה לא מועיל ,כי צריך שיהיה חפץ שלא משמש את הדייר ,ולא I שעשתה שיקפידו על עירוב בדרגה יותר גבוהה[ .כמובן שהדברים אינם
מספיק שהוא לא חייב לתת לו ,וצריך להניח חפץ אחר ולעשות שכירות \ באים להגדיר ציבור מסוים ,אבל זה הגיע אלינו יחד עם דברי האחראי
ן כעת הוא שואל מדוע זה לא נכון. בירושלים ,שגם שם עשו עירוב תחת הכביש ע״פ בקשת הגר׳׳י בלוי זצ׳׳ל],
\ ג' הגבלות בדין תפיסת יד שמחמתם אין משתמשים בו השקיעו אלפי שקלים לעשות גדר במקום צוה״פ בבקעה
והנה יש לבאר בזה ג׳ פרטים בדין תפיסת יד .א .האם תפיסת יד צריך j בדרך אגב נציין את אחד הדברים המיוחדים שהיו בעירוב הזה ,שהוא נוגע
ן חפץ שלא משמש את השוכר .הנה בדבר זה נחלקו האחרונים_ למה שנכתב בגליון הקודם .בענין עירוב המחבר בין ישובים ,התבאר שיש
ב האם מטאטא נחשב תפיסת יד .דין תפיסת יד מבואר בשו׳׳ע(סי ש׳׳ע s לדון מצד עירוב בבקעה שאי אפשר לעשות אותו מצורת הפתח כמבואר
ס׳׳ב) וכתוב שם שצריך להיות דברים שאינם ניטלים בשבת מחמת כבדו או י בשו׳׳ע סי׳ שס״ב ס׳׳י) ,אלא צריך מחיצות ממש .בעירוב הזה נקטו כר
מחמת איסור ,שהם דברים שאסור לטלטלם אפילו לצורך מקומם .והרי } למעשה ,ועשו את רוב העירוב עם גדר ממש .אמנם זה הגיע בשלב יותר
I מטאטא הוא גם לא כבד וגם לא מוקצה .א׳׳כ אינו תפיסת יד כלל. מאוחר ,ולכן ניתן לראות בחלק מהמקומות שיש גם צורת הפתח ,וגם גדר
ג גם אם היה נחשב לתפיסת יד ,עדיין זה לא יועיל להתיר את העירוב של \ לפניה .שבתחילה עשו צורת הפתח ,ואח׳׳כ השקיעו עוד אלפי שקלים
השכונה ,כיון שכתב הרמ׳׳א שם שכל ההיתר של תפיסת יד הוא רק j לעשות גדר אורך רוב הדרך.
כשהעירוב מונח אצל בעל הבית או שאין עוד דיורים אחרים ,אבל בעירוב ן דיני השכירות מגוי נעשו שימושיים בזמנינו בעקבות הדמוקרטיה
השכונה שמונח בבית אחר ,לא יעזור שיש לבעה״ב תפיסת יד[ .והטעם ] בתקופה זו אנו עוסקים במקביל במסגרת הלימוד ושיעורי העיהבין
התבאר שם ואכמ״לן .וכן דעת המשנ״ב .אמנם החזו׳׳א ((סי צ׳ ס״ק מ) ׳ בהלכות שכירות רשות מגוי ומומר ,דבר שנהיה בזמנינו שימושי מאוד ,אחרי
שתפיסת יד מועילה גם כשהעירוב במקום אחר[ ,אך צריך עכ״פ שבעה״ב } שהכריעו מרן הגרי׳׳ש אלישיב ומרן הגר׳׳נ קרליץ זצ׳׳ל ועוד פוסקי זמנינו
I יגור שם בשבת ואם גר במקום אחר או נוסע לשבת אינו מועיל], שאי אפשר להסתמך על מה ששכרו מהמשטרה כפי שהיה בעבר ,בגלל
\ מדוע צריך להניח חפץ שאינו משמש את הגוי שחוקי הדמוקרטיה ביטלו את זכות המשטרה והממשלה להשתמש בבתי
תושבים ,וכפי שהתבאר באריכות במק׳׳א.
לפ״ז ההיתר של תפיסת יד לא שייר במטאטא הזה מכמה סיבות אלא |
שכאן יש לבאר שההיתר בחפץ המונח אצל הגוי ,אינו עובד מדין תפיסת יד \ לאור זאת ברוב השכונות החרדיות משקיעים לעשות שכירות באופו אישי
שהוא דין מוגבל מאוד וכנ״ל ,אלא הוא מדין ״שכירו ולקיטו״ ,והוא דין אחר j מכל דירה של גוי או מומר ,וכל שבוע מגיעות למוקד העירוב שאלות מאנשים
המבואר בשו׳׳ע(בסימן שפ״ב סי׳׳ב) שאם אדם כלשהו מקבל מהגוי רשות P שעושים שכירות ,ושואלים איך לעשות ,או האם מה שהם כבר עשו היה נכון.
להניח אצלו חפץ ,הוא יכול להשכיר את דירת הגוי שלא מדעתו ,ולדעת ׳ האברך אמר לגוי ששוכר מרצפת אחת בביתו
רש׳׳י אם המפקיד של החפץ יהודי אינו צריך אפילו לשכור ממנו[ ,ולכתחילה I בין השאלות שהגיע השבוע ,היה שכונה בדרום הארץ שבינתיים הנושא
צריך לשכור כמ׳׳ש המשנ״ב שם] ,ובדין הזה גם מטאטא יכול להיות חפץ\ . של השכירות אינו מסודר ,ורק בהתקנת המחיצות הם הגיעו לרמה
אלא שבזה יש הגבלה שצריך להיות חפץ שאינו משמש את הדייר .והביאור ן השכונתית אחד האברכים שמנסה לפעול בענין ,והולך לשכור מהגויים ,הגיע
הוא ,שדין שכירו ולקיטו נאמר כאשר יש למפקיד זכות שימוש בבית הגוי\ , לשכור מאחד מהגויים ,והתחיל להסביר לו שבשביל לקחת את העגלה
והנחת החפץ הוא היכי תימצי לקבל זכות שימוש בצורה אלגנטית ומקובלת] , והתינוק בשבת הוא צריר לשתף את כולם ולכן מבקש לשכור זכות בדירה
כי כשנתתי לו חפץ שיניח בביתו וישמור עבורי יוצא שהוא נתן לי מקום \ שלו כדי שגם הוא יהיה שותף .הגוי התחיל לחקור אותו מה אתה שוכר ,מה
להשתמש בביתו .וזה רק אם החפץ איט מיועד לשימוש הגוי ,אז זה נחשב ] אתה מתכוון לעשות עם זה .והאברך ניסה להקטין בעיניו את המשמעות של
שנתן למפקיד מקום איחסון לחפץ .אבל אם החפץ מיועד לשימוש הגוי כמו { השכירות כדי שיסכים להשכיר ,ואמר לו שהוא שוכר מרצפת אחת בדירה
מטאטא ,יוצא שהגוי לא נתן זכות שימוש לבעל החפץ ,אלא הוא קיבל חפץ \ שלו .הגוי הבין שזה לא דבר משמעותי אצלו ,והסכים להשכיר .לאחר מעשה
j בשביל עצמו ,ומקום החפץ משמש את הגוי ,ואין כאן שכירו ולקיטו. שואל האברך האם השכירות הזו הועילה ,או שמא היא רק על מרצפת אחת
לכן נכון מה שמסר האחראי ,שבהפקדת חפץ צריך משהו שלא משמש ; ולא מתירה את כל דירת הגוי.
} את הגוי ,כדי שייחשב שנותן לנו את מקומו של החפץ. כמה שיטות בגדר השכירות מגוי
1 הצ טרף כ ע ת לסידרת ה ע<1ע1ו־»ם החדשים בעיר 1בץ והנה בהגדרת השכירות נחלקו הפוסקים ,בפשטות לשון הגפו והשו׳׳ע | ־
״אוגר לן רשותך ,משמע שכל הרשות תהיה מושכרת ליהודי ,ואז הגוי .תרחיב א ת ידיענתיך ,ו ת ד ע לע שו ת עיר 1ב ב ע צ מ ך כ שת צ מ רן !:
y ן להרשמה 055-678-3323א 1ב ע « ד 1ו 1נדרים 9ל1ס ניתן לקבל את העלון במייל כשד ,לשלוח בקשה לA83320@GMAIL.C0M -
קדושת בתי מקדש מעט
בהכוונת הגאון הגדול רבי מנחם מנדל לובין שליט"א
רב בית הכנ ס ת לדרמן ו שכונ ת רמת אהרן ב״ב
גליון זה נ ועד לח זק את שמ י רת ק ד ושת ב ית הכ נסת ותפ יל ותי ו .המע י י ן ב ו בש עת התפ ילה הרי זה רח"ל כמע יד עד ות שק ר שק ר
"'ע שו ל ע תי ד ל ב א מ ת ע ט ף ב טלי ת והולך ויו שב ב בי ת ה כנ ס ת בין הצדיקים והקב"ה גוררו מ ש ם"
של עולם .כגון תפלה שעולה למעלה עכ״ל .אכן הראבי״ה(ח״ א ברכות סי' י״ב) דברי חיזוק בעניין ש מירת קדו ש ת בית הכנ ס ת מ א ת הגאון רבי י ש שכר דוב הכהן
כתב וז״ל ,ירושלמי פרק אין עו מדין רב הונא אמר כל מי שאינו נכנס לביהכ״נ אייכארן שליט"א רב ק היל ת' מנין אברכים' קרית צאנז' ירושלים.
בעולם הזה אינו נכנס לביהכ״נ לעולם הבא שנא' סביב רשעים יתהלכון כרום הנה הרמב״ם בפירוש המשניות (סנהדרין פרק י) כתב ,כי כשיאמין שיש שם
זלות לבני אדם ,דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים [בהם], חכמה והוא התורה שהגיעה אל הנביאים מאת הבורא יתעלה שהודיעם בזה
וזהו ביהכ״נ שהוא מעין בית המקדש ואהי להם למקדש מעט בגוי ם ,ובית המידות הטובות הם המצות והמידות הרעות והם העבירות ,ראוי לו מצד
המקדש מכוון כנגד כסא הכבוד שנא' כסא כבוד מרום מראשון מקום שהוא אדם ישר במזג שיעשה הטובות ויסור מן הרעות וכשיעשה זה ישלם בו
מקדשינו עכ״ל .הרי שדרכן של בני אדם לזלזל הן בתפלה והן בבתי כנ סיו ת... הענין האנושי ויהיה נבדל מן הבהמה ,וכשיהיה אדם שלם הוא מטבע האדם
והנה הנפש החיים ( ש ע ר ב' פרק י״ג) כו תב וז״ל ,בכל פעם שמתפללין יוגרם השלם אשר אין לו מונע שתחיה נפשו ותתקיים בקיום הידוע לה וזה הוא
תקונים חדשים בסדור העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים, העולם הבא כמו שאמרנו ,וזהו שנא' (תהלים ל״ב ט) אל תהיו כסוס כפרד אין
שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל ב״ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות הבין במתג ורסן עדיו לבלום ,כמו שהמונע את הבהמות מן ההשתלחות הוא
דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל עכ״ל ,לכן כשנגשים לכל תפילה צריך דבר מבחוץ כמו המתג והרסן ו אין ראוי שיהיה אדם כן ,אבל יהיה המונעו
לחשוב כאילו יש לנו הזכות להתפלל רק פעם אחת בחיים ,והיאך צריך מאתו ומעצמו ,רצוני לומר צורת האנושית כשתהיה שלימה היא תמנענו
להשקיע כל כחותינו בתפלה הזאת .וזה אנהירינהו לעיינין הנפש החיים, מאותן הדברים שמונעין ממנו השלמות והם הנקראים מדות רעות ,והיא
שזאת המציאות גם כהיום ,כאשר מה שהתפלה הנוכחי שאתה מתפלל יכול תזרז אותו ותדחנו אל מה שיביאהו אל השלמות וזהו המדות הטובות עכ״ל.
לפעול ,לא תפלה של אתמול ולא תפלה של מחר יכול לפעול ,שלכן לפי האמת הרי אנהירינהו לעיינין הרמב״ם את הדרך הנכונה בחינוך ,הן לחנך עצ מינו,
כל תפלה ותפלה היא התפלה היחידה שלך בחיים ,ואיה איפה מקום לזלזל והן לחנך בנינו ו תל מידינו ,שלא זו הדרך ליתן פקודות וציוויי ם ,אל תעשה זה
בה ,ואיה איפה יש מקום לצוות שלא להגיע לתפלה עם פלאפון דלוק ,בן בנו וכדו' ,בלא לשנות את הפנימיות של המתחנך אם זה האדם עצמו או תלמידו
של ק״ו מחדר יחוד של החתן. או בנו ,שאז עצם האדם הוא בבחינת סוס בלא להבין פני מיו ת הדברים וכל
והנה אי' בשו״ע או״ח סי' קנ״א ס״א בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נו הגין הפקודות וציווי ם הם בבחינת רסן ומתג ,וע״ז הזהיר הפסוק אל תהיו כסוס
בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה .וכתב המג״א שם בשם כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום .אלא הדרך הנכונה בחינוך הוא ליתן
הסמ״ק שבעון זה נהפכין הבה״כ לבית עכו״ם ח״ו .הרי שניהוג קלות ראש להמתחנך את הבנת הענין ,ובכן לשנות את פני מיו תו ,שלבבו יבין את עומק
בהם מסיר קדושת בתי כנסת מהם עד שנהפכין לבית עבודת כוכבים. הענין ,ואז ממילא יתנהג בדרך הישר ,ולא יהא צורך למתג ורסן לבלום או תו...
ושמעתי מא' שנסע לרוסיה לפני כשלשים שנה ,והגיע שם לאיזה עיירה ,אשר והנה אי' בסנהדרין (ק״ה ע״ב) א״ר אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ
היה בה ב' בתי כנסיות ,א' מהם חרב לגמרי ,וא' מהם אפילו שמשה של חלון מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר ויהפך ה' אלהיך לך את ׳הקללה׳ לברכה
א' לא נופצה ,אף שעברה על העיירה הזאת שתי מלחמות עולם .והיה שם איזה כי אהבך ה' אלהיך ,קללה ולא קללות .ופיר ש״י ,וכולם ,כל הברכות של בלעם
זקן בעיירה ,ושאל היהודי הנ״ל את הזקן לפשר הדבר .וענה לו הזקן ,שבבית חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה .חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות,
הכנסת שחרב היו מדברים בו באמצע התפלה .ואילו בהבית הכנסת השני שלא יפסקו מישראל לעולם .הקללה לברכה ,אחת מן הקללות הפך לברכה,
היו ממונים שני גבאים שמי שהיה מעיז לדבר באמצע התפלה לא היו שלא חזרה לעול ם ,ולא כל הקללות לברכות שחזרו עכ״ל .הרי מבואר מדברי
אומרים לו כלום ,אלא שני הגבאים היו נגשים אליו א' מימינו וא' משמאלו, הגמ' דאהבת הקב״ה לישראל מתגלה בעיקר אך ורק ב קיומן של בתי כנ סיות
והיו מסלקים אותו מהבית כנסת ,והבית הכנסת הזה נשאר שלם לגמרי. ובתי מדרשות .במלים אחרות ,בתי כנסיות ובתי מדרשות הם הם החדר יחוד
והנה כשבונים ביהכ״נ מלבד גודל הענין להשתתף בבניינו כמבואר באו״ז (ח״א של הבורא עולם עם כנסת ישראל.
אלפא ביתא סי' כ״א) וז״ל ,וביהכ״נ נמי היינו מקום שמגדלין בו תפילה ,מצוה והנה נקח משל ,חתן מתקרב ליום חתונתו ויום שמחת לבו ,וכפי הנהוג היום
רבה נמי היא כדמוכחי הילכתא דפ' לא יחפור ,וצריך כל אדם לעסוק בבנין הולך החתן למדריך לקבל הדרכה לקראת חתונתו .והנה המדריך מדריך
ביהמ״ד ובבנין ביהכ״נ כדאי' ׳עשו לעתיד לבא מתעטף בטלית והולך ויושב החתן בענין ההנהגה בחדר יחוד ,ומדריכו בכמה הוראות ,הא' שלא ליכנס
בביהכ״נ בין הצדיקים והקב״ה גוררו משם ויאמר לו ,איזה בנין בנית בו להחדר יחוד עם פלאפון דלוק .הב' שלא ליכנס שם עם עלונים לקרא אותם
ואיזה מסמר תקעת בו׳ עכ״ל .הנה מלבד זה יש לכוון לבנות בית כנסת גדול, שם וכו' .הרי מובן לכל היאך שהמדריך הזה סטה לגמרי מעל הדרך הנכונה,
ע״ד הא דאי' במגילה דף כ״ז ע״א דרש בר קפרא מאי דכתיב וישרף וכו' ואת הרי עליך רק להדריך את החתן להבין מה זה חדר יחוד ,ומעצמו יבין שזה
כל בית גדול שרף באש ,ר' יו חנן וריב״ל חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד מוקצה מן הדעת ליכנס שם עם כלתו עם פלאפון דלוק או עם עלוני קריאה.
אמר מקום שמגדלין בו תפילה. אם היינו מבינים גודל קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות ,שהם החדר יחוד
ויש להביא לזה מה שסיפר הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ' זצ״ל ,שפעם נכנס בין הקב״ה לאהובתו כנסת ישראל ,לא היה צורך לכל המודעות ,אל תיכנס
אצל מרן הגרי״ז זצ״ל ואמר לו שלא יטעה בטעות שהילדים טועים ,שהנה עם זה לבית הכנסת וכו' ,אך כאשר אין הבין קדושת בתי כנסיות ובתי
מנהג הילדים לשחק משחק רכבת ,לוקחים כמה כסאות ועושים שורה, מדרשות ,לכן כל הוראות האלו הם בבחינת מתג ורסן עדיו לבלום הסוס
והיושב בראש הוא הנהג ,ויש כאן רכבת .אמר מרן הגרי״ז מה השורש של שאינו מבין כלל מה זה בית הכנסת ומה זה בית המדרש...
טעותם? וביאר ,דהנה חפצא של רכבת הוא מכונה שמעביר אדם ממקום א' המקום של כלל ישראל הוא בתי כנסיו ת ,מקום המציאות שלנו הוא מקום
למקום שני בקלות ,אלא שמטעמי נוחיות ,עו שין קרונות לבל יהא חשוף התפילה ,ולכן איתא בברכות (ו' ע״ב) א״ר חלבו א״ר הונא היוצא מביהכ״נ אל
לשמש ומטר ,וכן גם מטעמי נוחיות יש בה כסאות ,אבל כל זה נוחיות ,אבל יפסיע פסיעה גסה ,וביאר שם רבינו יונה וז״ל ,הטעם מפני שנראה כמי שיוצא
אינם החפצא של הרכבת .וזהו שורש טעותם של הילדים שחושבים שהרכבת מן הטורח אל המנוחה ,והוא הפך שבית הכנסת הוא בית התפלה היא המנוחה
הוא הכסאות ,ואילו לפי האמת זה לא הרכבת ,זה רק עניני נוחיו ת של הרכבת. ויש לו לשמוח בישיבתו בה עכ״ל .ולכן מי שמבין גודל קדושת ביהכ״נ וגודל
המשיך מרן הגרי״ז ,ישיבה זה מציאות שלוקח בחור ולגמרי משנה אותו ממה חיבור של כלל ישראל לביהכ״נ ,אין צורך לציווים שלא ליכנס בה עם פלאפון
שהיה לפני היכנסו לישיבה ,ורק זה הוא החפצא של הישיבה .הביהמ״ד של דלוק ,וכן שלא לדבר בבית הכנסת ,כמו שאין צורך לצוות עליו שלא ליכנס
הישיבה והחדר אוכל והפנימיה של הישיבה אינם בכלל החפצא של הישיבה, לתוך בית הכנסת עם האופנוע .ונתפעלתי ממה ששמעתי ממשגיח בישיבה
כאשר כל זה הם רק מטעמי נוחיות כאשר א״א לנהל ישיבה באמצע הרחוב קטנה בקר״ס ,שאמר בשיחתו לתלמידיו שזוכר בתחילת שימוש הפלאפונים,
ללא מקום לימוד וללא מקום אכילה ושינה ,אבל בכל זאת אינם בכלל החפצא היאך שהוא היה בביהכ״נ זכרון משה בירושלים ,וראה שם יהודי מדבר
של הישיבה ,לכן אל תטעו להיות עסוקים בדברים שהם מטעמי נוחיו ת, בפלאפון בתוך ביהכ״נ ,וכמעט התעלף בראותו מחזה שכזה .לדאבונינו כבר
ולעסוק בעיקר חפצא של הישיבה. הורגלנו לראות בבלע את הקודש בזלזול מקום בתי כנסיות ובתי מדרשות ,עד
ולכן כשבונים ביהכ״נ צריך לדעת שהבנין והריהוט וכו' אין זה החפצא של שנהיה ענין קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות בבחינת אין הבין ,עד כדי כך
בית הכנסת ,ודאי יש מצוה גדולה להשתתף בכל זה כמש״כ האור זרוע וכנ״ל, שיש צורך להמתג ורסן לבלום הסוס אין הבין ,היאך להתנהג בבית הכנסת.
אבל העיקר צריך ל ה ש קיע בהחפצא של הבית כנ ס ת ,והחפצא של הבית כנסת
לי מדונו חז״ל שהוא מקום שמגדלין בו תפלה ,בזה צריך להשקיע שאכן בי ת והנה אי' בברכות (ו' ע״ב) א״ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב
הכנסת י הי ה בי ת הכי גדול ש אפ שר בענין זה זה ,ואז נזכה שישמע אל ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי כרום זלות לבני אדם ,א״ל אלו דברים שעומדים
ויוצי אנו מהגלות המר הזה ,במהרה בי מינו ,אכי״ר. ברומו של עול ם ובני אדם מזלזלין בהן ,ופיר ש״י וז״ל ,דברי ם שעומדים ברומו
גליון ה שבוע לרפואת הג"ר אלחנן בן שרה סימון לאויט"א
לרפואת הגאון הגדול רבי ישראל בונים בן חיה רויזא ,רפאל יובל בן תמרה ,מאיר בן צפורה פיגא .להצלחת חגית ב ת ראומה ברוחניות וגשמיות .ולישועת אלישבע מלכה ב ת מיכל מישל|.
בעניין צו ר ת בי ת ה כנ ס ת
המתפללים ,יש להקל לבנות באחד הצדדים ולא לבנות בזוית ,כיון שבדורות פתח בית הכנסת א .צריך לפתוח פתח ביהכ״נ לצד שמתפללין באותו העיר
שלפנינו לא נהגו להקפיד שיהיה ארה״ק בזוי ת מדויקת .7 שאם מתפללין למזרח יפתחוהו למערב כדי שישתחוו מן הפתח כנגד הארון
הבימה ט .עו שין בימה באמצע ביהכ״נ ,שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו שהוא ברוח שמתפללין נגדו (שו״ע ק״נ סעי' ה' ) .1ובמקום הדחק אין מעכב
כולם וע״ג השלחן המשמש לקרה״ת (רמ״א סי' ק״נ) .8 (ביה״ל).
י .מבואר ברמב״ם (שם) ובשו״ע קנ״ד,ז שהבימה גבוה משאר ביהכ״נ. ב .היה הפתח בנוי בצד אחר וחרב ביהכ״נ ,וכשבנו אותו מחדש קצת מנהיגים
והמג״א סק״ו כתב מהזהר ד אין עו שין יותר משש מדרגות לבימה .ובזוהר שם רצו לבנות את הפתח כדינו ,אין האחרים יכולים למחות ואפי' שהם הרוב .2
מבואר שהשולחן שעליו מניחים הס״ת הויא מדרגה השביעית .ובמחזיק ג .כל הקפידא הוא דווקא על הפתח שרוב הציבור נכנסים בו ,אבל שאר
ברכה לחיד״א כתב דבז מנינו אין נזהרין בכך שיהיו ו' מדרגות ,ובמנחת יצחק הפתחים מותר לעשות בכל הצדדים (ביה״ל).
(ח״ג סי' ו') כתב שמ״מ לא יפחות משלש מדרגות בכל צד .9 ד .צריך לעשות פרוזדור לפני ביהכ״נ ,3ו אין צריך לעשות את פתחו לכיוון הצד
יא .אפילו אם הבימה (או העמוד) גבוהה עשרה טפחים ורחבה ד' ויש לה שמתפללים בו (חת״ס ,ביה״ל).
מחיצות גבוהות עשרה ,הבעל קורא והש״ץ מוציא את הרבים י״ח וכן לענין ה .צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים ,4וטוב שיהיה בביהכ״נ י״ב
צירוף דעת השו״ע שמצטרף וכתשובת הרשב״א ודעת הגר״א להחמיר בכל זה חלונות (5שו ״ ע צ' ס״ד) .ושיעור גודל החלון סגי שיהיה כדי חלון צורי שראשו
(שו״ע וביה״ל סי' נ״ה סעי' י״ח). של אדם יוכל ליכנס לתוכה ,וצריך י״ב חלונו ת ממש ולא סגי במה שיש בחלון
עמוד ה ש"ץ יב .צריך לעשות עמוד הש״ץ סמוך לארון הקודש ,ו שפני הש״ץ אחד שיעור י״ב חלונות (קובץ תשובות ח״ג סי' כב).
יהיו כלפי הארון כשאר העם (רמ״א ק״נ ובמשנ״ב). ארון הקודש ו .צריך לקבוע את ארוה״ק לצד שמתפללין בו ,כדי שיהיו פניה ם
יג .המג״א בריש סימן צ' כותב דעכ שיו נהגו שהמקום שעומד עליו הש״ץ נמוך אל מול ההיכל כשיעמדו לתפילה (רמב״ם פי״א מתפילה ה״ד ,טור ק״נ).
משאר בית הכנסת משום ״ממעמקים קראתיך ה' ״ ולכך נקרא הש״ץ 'יורד ז .אם אי אפשר לקבוע את ארון הקודש במזרח יקבעוהו בדרום ,אבל לא
לפני התיבה' ,ובאגרות משה (אור״ח ח״ב סי' כ״ו) כותב שלא נהגו שהש״ץ במערב שלא יהיה אחורי המתפללים ל ארון הקודש ,ובקבעוהו בכותל אחר
עומד במקום נמוך .10 כתב המשנ״ב בסימן צ' סק״ט שהמתפללים יחזירו פניה ם למזרח ,ובביה״ל
יד .המנהג הנפוץ בארץ הקודש להעמיד את העמוד כנגד ארון הקודש ומנהג סימן ק״נ נסתפק בזה ונשאר בצ״ע .6
זה הוזכר במ״ב בסימן תר״ס סק״ג ,ובאגרות משה (שם) כותב שהרבה ח .כתב הלבוש שבמדינותינו שאנו מערבית-צפונית של ארץ ישראל ,יעשה את
מקומות נוהגי ם להעמיד את העמוד מימין ל ארון הקודש [ו שיעמוד בקו אחד כותל המזרחי שבו ארה״ק נוטה לצד מזרחית-דרומית .ובלחם חמודות יישב
עם תחילת ארה״ק] ומנהג זה הוזכר במ״ב בסימן קל״א סק״ו .u מנהג העולם שעושים רק למזרח ,ומ״מ משמע מיניה ג״כ שטוב לעשות כדברי
טו .כשיש קהל רב בביהכ״נ וקשה לשמוע את הש״צ כשעומד לפני העמוד, הלבוש (מ״ב צ״ד סקי״א) .ובהליכות שלמה פי״ט ס״ד כתב דבמקום שאם
כותב האג״מ שיכול הש״ץ להתפלל על הבימה שבאמצע ביהכ״נ ,12אך ללא ידקדקו להעמיד את ארה״ק במדויק לכיוון ירושלים יתמעט מקום
סיבה מיוחדת אין לשנות.13
1א יתא ת וספתא פ׳׳ג דמג ילה הי׳׳ד אי ן פ ותח י ן פתח י בת י כ נס י ות א לא למ זרח שכ ן מצ י נ ו בה יכל שה יה פת וח למ זרח .ובת וס ' עיר ובי ן יח ,ב ב יאר א ו דס׳׳ל לת נא דת וספתא דשכ י נה
במער ב א ו מט עמא דה יתה א׳׳י וביהמ ׳ ׳ק במ ע ר בם ובעינ ן והתפלל ו אל יך דרך ארצם .וכ ן בת וס ' ברכ ות ו,א נקט ט עמא דהתפלל ו אל יך דרך ארצם ,וכן נפסק בסי ' צ׳׳ד דבע י נ ן
להתפ לל כלפ י א׳׳י .וא׳׳כ גם במתפ ל ל ים לשא ר ר וח ות צר יכ ים לפת וח פתח ביהכ ׳ ׳נ לכי ו ו ן שמתפלל ים ,וכן מב ואר בב׳׳י ובדר ׳ ׳מ ר יש סי' ק׳׳נ מ ד כתב ה גה ות מיימ וני מה גהת ת וס '
בברכ ות ו' דהט עם כדי ש יה י ו משתח ו ו ים ,וכ"פ בש ו ׳ ׳ע .ובפר ישה כת ב ממהרש ׳ ׳ל דה יכא דא יכא ב ית לפני ביהכ׳׳נ א׳׳צ ש יה יה ה פתח מכ ו ו ן כלפ י ר וח התפ ילה ,וה וא כת ב בב יא ור
הת וס ' והט ור דד וקא במתפלל י ן למערב צר יך לה י ות פתח במ זרח דה וי ד ומ יא דה יכל ואז ישתח ו ו למערב ,אב ל לדיד ן שמתפלל י ן למ זרח אי ן לדקדק לפת וח למערב דהא אי ן בידינ ו
לק י ים הפס וק דאיירי בפת וח למ זרח והב יא ו א׳׳ר ,וכע׳׳ז בלב וש ,אמ נם מג״א ס׳׳ל ד גם לדיד ן בעינ ן לפת וח לצד שמתפלל י ן וכש ו ׳ ׳ע ובפמ ׳ ׳ג ה נ יח בצ׳׳ע ,ובמ ׳ ׳ב סק׳׳י ובביה ׳ ׳ל פסק
כמחב ר ומג״א אחר י שכך כת ב בהגה ׳ ׳מ ול יכא דפל יג על יה להד יא ואדרבה הב׳׳י והד ׳ ׳מ פסק ו כ ו ותיה 2 .מ׳׳ב סק׳׳י ממ ג״א ודלא כפר ישה דלד יד יה לדיד ן שמתפלל י ן למ זרח אי ן
4דאע ׳ ׳פ שצר יך ש יה י ו עיני ו למטה כשמתפלל ,מ׳׳מ כשמת בט ל מכ ו ו נת ו ישא עיניו לשמ ים לע ורר הכ ו ו נה לדקדק בזה 3 .ד ו גמת הא ו לם שה יה לפני הה יכל (ב״ח ס ימ ן צ').
5ש ו״ע צ ' סע יף ד' ,ושח לק מהחל ו נ ות יהי ו לכי ו ו ן יר ושל ים (פמ״ג ,מש נ״ב שם ) ,ואפשר לה וס יף ע ל מני ן החל ו נ ות וחל ו ן שמח ו לק לחלק ים ע״י הפרדה כל (מש נ״ב צ' ,סק״ח ) .
7ובב יהכ״ נ שק יר המ זרח י מכ ו ו ן ממש כ נגד יר ושל ים ,יש 6ובש ו״ת ש בט הל וי כת ב דהע יקר להלכה כפש יט ות המש נ״ב בס ימ ן צ'. ח לק חש יב חל ו ן (א״א ב וטשאטש ס״ה) .
לב נ ות ו מ עט בדר ום בא ופ ן ש בתק ו פת ניסן ותשר י ב זר יחת השמש יגיע ה נ יצ וץ לק יר המערב י ב נט יה לדר ום ,ולא ממש לאמ צ ע ש לא יהא מח זק ידי המיני ן ( וכמב ואר ברמ״א עיי ן
8ובב יה״ל כ ותב דה וא מ נה ג קד ום מגמ ' בס וכה ע״ש וכתב ב ג נ ות הב ו נ ים את הב ימה בסמ וך לאר ו ן הק ודש מפ ני ש ר צ ו לילך בדרכ י ב יה״ל סימ ' צ״ד ד״ה אי ן ע וש י ן באר יכ ות ) .
הג וים 9 .ובספר ימלא פי תה לת ך מב יא מה גרא י״ל שט י נמ ן שבבר יסק ה יה נה וג שהב ימה ה יתה תמ יד גב והה ,וה י ום לא מ גב יה ים את הב ימה לפי שת ו פס שט ח גד ול ,ובח ו״ל בד״כ
הי ו בת י הכ נסת גד ול ים מאד ,ויכל ו ל עש ות כן 10 .וכ ותב ש זה ו מש ום שהש ו״ע והרמ״א לא פסק ו ש יש מע לה בנמ וך ,והרי״ף והרא״ש השמ יט ו דין זה וממעמק ים קא י ע״ז ש לא
יתפלל במק ום גב וה .ובספר ימלא פי תה לתך מב יא מה גרא י״ל שט י נמ ן ,שבבר יסק ה יה נה וג שהמק ום ש ל הש״ץ ה יה נמ וך כטפח משא ר ב ית הכ נסת 11 .וכ״כ בש ו״ת ג ור ן לד וד
לתלמ יד החת״ס שמ נה ג ישראל בכל מק ום להעמ יד העמ וד לצד ימי ן שה וא הצ ד החש ו ב ואי ן לש נ ות וכ״כ בש ו״ת צ יץ אל יע זר ,ובמש נ״ב 'דרש ו ' מב יא מספר מש נת י וסף ש יש
מק ומ ות שמעמ יד ים העמ וד מ צ ד שמא ל ,ויתכ ן דזה ו מש ום שמק ום הרב ה וא בימי ן מש ום כב וד הת ורה ע״ש 12 .וכ ותב שכך הי ו נ והג ים בהרבה מק ומ ות בא יר ופה בבת י כ נס י ות
הגד ולים ,ובספר ימלא פי תה לת ך מב יא של יש יבה שה יתה בה צפ יפ ות מר ובה ב ימ ים נ ורא ים ולא שמ ע ו ה יטב את הש״ץ ,ה ורה ה גרא י״ל שט י נמ ן ש יעמ יד ו הש״ץ באמ צ ע הה יכל ,
ואמר שמ נה ג הספרד ים לכתח ילה כן א ב ל א נ ו נ והג ים כ ן רק בש עת ה דחק [ ורבנ ו בעצמ ו הי' ש״ץ ש נ ים רב ות בי וה״כ ב נע ילה ,ועמד באמ צ ע ביהמ״ד ] . 13 .וברבינ ו מ נ וח פי״א
מתפ ילה ס״ג כת ב לדייק מ ד כת ב הרמב״ם ש לא נעש ית הב ימה א לא לקר ות על יה בת ורה א ו לדר וש ברב ים ,ומשמ ע אב ל לא להתפ ל ל על יה .
קוראים כותבים
'קביעת עתים לתורה' וכדביאר הח״ח דהוא קיום דרשת חז״ל (שבת פג ):אין דברי ישר כח לגליון הנפלא שעניינו כ'תורה תבלין' בפני היצה״ר ,וכמו שביאר מרן
תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה ,דבזמן שלומד ימית עצמו מכל הגר״י סלנטר זיע״א דכשהאדם עוסק בתורת המצווה שנכשל בה זה ישמור עליו
ענייני העוה״ז וכדרך שכתב הרמב״ם פ״ג מהל' ת״ת הי״ב ע״ש .ובזמן התפילה לבל יחטא שוב ח״ו.
מצינו 'קביעות מקום בתפילה' .ועוד כתב באיגרת הרמב״ן 'ויסיר כל דברי העולם עה״פ 'מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו
מליבו בעת התפילה' וכך פסק הרמ״א (סי' צ״ח ס״א) ויסיר כל תענוגי העולם וליראה אותו ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך״ לימדונו חז״ל דאיזוהי
מליבו ע״ש .וכמש״כ המשנ״ב (סי' קנ״א סק״ב) על כן הירא וחרד לדבר ה' ישים עבודה שבלב זוהי תפילה.
תמיד עיניו וליבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ״נ ובביהמ״ד והמקום ונראה שמצות לעבוד את ה' שהיא התפילה ,מגיע אחרי 'ליראה את ה' אלקיך'
הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ותפילה. דאחר שירא מהקב״ה ובכלל זה 'ומקדשי תיראו' ממילא יעבוד את ה' בכל ליבו
ונראה דזהו ביאור תקנת הגר״ח קניבסקי שליט״א במכתבו בסוף חודש אייר ולא כמצוות אנשים מלומדה כיון שיחוש בחש במעמד התפילה לפני ה'.
תש״פ כשנפתחו בס״ד הבתי כנסיות ...ולכן יש לתקן תקנה קבועה שאיסור חמור ובמסילת ישרים פרק י״ט פירש מצות אהבת ה' 'ולאהבה אותו' דיש בזה גם
להכנס לביהכנ״ס להתפלל עם פלאפון שאינו כבוי וכל זמן התפילה הוא מנותק... המצוה 'לדבקה בו' דגדר הדביקות שיהיה ליבו כ״כ מתדבק בהשי״ת עד שכבר
והיינו ,דאם אינו מכבה הפלאפונים אינו מסיר דברי העולם מליבו וכדכתב יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו ,וכתב דלפחות יהיה כן בשעת העבודה.
הרמב״ן ,וכביאור המסילת ישרים דאם בזמן העבודת ה' יהיה ליבו מתדבק ומפורש בדבריו שזה גם בזמן התורה וגם בזמן התפילה .וגבי התורה הוא ענין
א.ק. בהשי״ת כל יונו יראה אחרת.
סיפור ה ש בו ע
ודממה ,האב אינו מתקשר .אך במקביל נראה היה למלמד שחל שיפור גדול אצל לרגל היארצייט למרן בעל התוי״ט התקיים בניו-יורק עצרת חיזוק .רבנים רבים
הילד .הוא מיעט לדבר מילים אסורות ,ואף הפסיק כליל. נשאו דרשות בנושא השתיקה בתפילה.
המנהל צלצל לאב ,סיפר לו על השינוי ושאל אותו מה עשה לילד .למרבה הפלא את אחת הדרשות נשא הרב נתן מאלער משיקאגו ,ת״ח מרביץ תורה ומנהל חיידר.
האב סיפר שלא דיבר מילה עם הילד .נו ,ומה הסיפור .ואז אומר האב ,כאשר הוא סיפר שיום אחד הגיע לחדרו אחד המלמדים וסיפר על ילד מאחת הכיתות
שמעתי מכם על הבעייה עם בני ,שאלתי את עצמי מדוע קורה לי כדבר הזה .עשיתי הנמוכות שמדבר דיבורים לא ראויים ,ממש ניבול פה .הוא אומר בצער רב למנהל,
חשבון נפש ואמרתי לעצמי אולי אני חוטא בדיבור .ואכן לא נעים לומר ,אבל אני שהוא ניסה לדבר עמו אך ללא הצלחה .גם המנהל ניסה את כוחו פעם ופעמיים,
מראשי המדברים בתפילה .מיד החלטתי לקבל על עצמי בקבלה מוחלטת להפסיק אך הילד ממשיך בקלקולו .כאשר המחנך והמנהל הרימו ידיים הם החליטו לערב
לדבר בזמן התפילה ובקריאת התורה .לא ידעתי על ההשפעה שהייתה לכך ,עד את ההורים .האב נקרא לתלמוד תורה וקיבל דיווח על מעללי בנו .המנהל ביקש
נקדישך הרגע הזה שהתקשרתם. ממנו לטפל בעניין ולהודיעו מה הוא עושה בנידון .עובר יום ,עוברים יומיים,
ל ע"נ מזב׳ הרבים הג ה״ צ רבי יהודה ארי ה ב ״ ר יעקב ש כ ט ר ז צ ״ ל והגאון הגדו ל רבי עוז ר ב ״ ר של מ ה זלמן דרורי ז צ ״ ל ו ל ע״נ ה א ש ה ה צד קני ת רב ק ה מרי ם בלוי ב ״ ר אברהם דוד פרידמן ז ״ ל
מבקשים אנו מכל מ׳ שנשאו ליבו לבוא ולשאת בהוצאת והפצת הגליון באופן קבועוחד-פעמ׳ ,נא לפנות לטלפון 0 5 2 7 1 0 1 9 7 0 , 05 27176420בשעות בין הסדרים .ניתן להנציח לרפואה וישועה.
לשליחת חומר ולקבלת הגליון :פקס 15335748722 :ניתן לתרום באשראי דרך נדרים פלוס :קופת -אהלי תורה (בנשיאות הגר"ד לנדו שליטייא) קטגורית קדושת בתי מקדש מעט
ולא דאורייתא
שיעורו של הגאון רבי רפאל סויד שליט״א | ראש ישיבת תפארת שלמה
l it e r
פרשת ויצא תשפ״ז גיליון מס' 152
הערות בענייני שמירת הלש1ן
להסתפק בהמלצה כללית לרדת מהשידוך. הערות בענייני שמירת הלשון
אבל עדיין יש ל ש אול ב או פן שהוא מכיר מקרוב ממש את הצד המברר,
לפנינו כמה הערות בהלכות שמירת הלשון ,שרובן נוגעו ת לשאלות המצויות
ו מדובר בחיסרון ג דול ,והוא יוד ע שאין שום סיכוי בעול ם שהם ירצו את
בחיי היום יום ,ובעיקר בענייני שידוכים :האם מותר לספר שפלוני גירש את
השידוך .שם לכאורה התועלת מושגת גם בלי לפרט ,ו מ דו ע יהיה מותר לו
אשתו ,האם צריך לפרט את החיסרון כשמבררים אצלנו ,מתי חייבים לספר
לומר את החיסרון עצ מו.
ולא רק מותר ,באיזה איסור עו ב ר מי שמאמין לל שון הרע ,למי ראוי לפנות
וכן יש ל שאול ב אופן שאבי המדוברת שמע חיסרון על ההצעה :האם מותר
כדי ל מנוע מהלך מסוים ,מה דינם של דברים שאינם גנאי אבל אינם נעימים,
לו לשתף בזה את אשתו ובתו ,כ שמדובר בדבר חד משמעי .ולכאורה מדוע
ומה הדין בבירור שנעשה בדרך עקיפה.
שיהיה מותר ,הרי הוא יכול לומר להן שההצעה אינה מתאימה ,ובזה כבר
הושגה התועלת. לספר על גירושין
אסור או חייב ראיתי בספר שמירת הל שון כהלכתה <עמ׳ פז) שכתב בשם הגאון רבי מנחם
מנדל לובין שליט״א שיש איסור ל שון הרע לומר על אדם שגירש את אשתו.
ויש לדע ת שדיני ל שון הרע בשידוכים שונים מרוב ה שאלות ההלכתיות.
ולכאורה צריך עיון בזה מכמה צדדים .ראשית ,הרי אמרינן בגמרא (גיטין
בשאר השאלות ,השאלה היא אם אסור או מותר .ואילו בל שון הרע לצורך
יז ):״גט אית ליה קלא״ ,והדבר מתפרסם מעצמו .ואם כן הוי דבר מפורסם.
שידוך ,השאלה היא אם אסור או חייב.
שנית ,עצם העובדה שחז״ל קבעו שיש לגט קול ,מראה שאין בזה איסור.
שהרי מצד אחד יש חיוב של השבת אבידה ,ויש גם חיוב של ״לא תעמוד
שהרי לא מסתבר שיקבעו על פי זה כל כך הרבה הלכות ,אם קול זה נוצר רק
על דם רעך״ ,כשרואה את חבירו עו מד להינזק ואינו מונע את הנזק .ומאידך
על ידי אנשים שעוברים על איסור ל שון הרע .ואפשר שיהיו תקופות שכולם
יש איסור להזיק ל מדובר .1ולכן מי שאינו מספר במקום שצריך לספר ,אינו
יזהרו בשמירת הל שון ,ואז לא יהיה לגט שום קול ,והיאך יבנו הלכות על
נוהג במידת חסידות ,אלא מבטל מצוה .וכן מי שמספר במקום שאינו צריך
דבר כזה ,וממילא אין זה דומה למה שמצינו מו שג קלא דלא פסיק לענין
לספר ,עו ב ר באיסור .ואין כאן מצב ביניים של רשות.
הלכות אחרות ,דהתם לא נ ק בעו הלכו ת לדורו ת שמותר דברים מסוימים
להפעיל דמות מכובדת כדי לשכנע מחמת הקול ,אלא רק שאם יש קול ישנו דין מסוים.
ויתירה מזו מצינו בגמרא (כתובות כג ):שגט מפורסם יותר מנישואין .ואם
כתב בשמירת הל שון (כלל ד ,סעיף ב) שאסור לומר ל שומע דבר שכבר ידוע על הנישואין ודאי אין איסור לספר ,קל וחומר שעל הגט ,שקולו גדול יותר,
לו ,אם זה ב אופן שעל ידי הדיבור יתחזק הגנאי על המדובר .כלומר ,שעל אין איסור.
ידי הדיבור ה שומע י ח שוב ע ל המדובר דברים גרועים יותר ,למרות שלא ועוד ,שלעיתים יש בכך תועלת ,כדי שידעו להציע לו שידוך .ומי שאינו יודע
התחדשה לו ידיעה חדשה ,אלא רק הדבר הודג ש יותר באזניו. שפלוני גירש את אשתו ,לא יעלה על דעתו להציע לו הצעה[ .אך סברא זו
ומעתה יש לדון במה שמצוי לא מעט פעמים ,שרוצים ל מנוע מהלך מסוים, תקפה רק במקרה שהוא עדיין גרוש ,ולא במקרה שכבר נישא בזיווג שני,
ועל כן פונים לדמות תורנית בכירה וכדומה כדי להשפיע .והאמת היא שכדי וכן אם התגרש פעמיים ,אין היתר לציין זאת ,אא״כ זה לתועלת].
למנוע את אותו מהלך ,מספיק לפנות לדמות פחות בכירה. אמנם מאידך גיסא צריך עיון מדברי רש״י (קידושין נ .ד״ה דלא ניחא ליה
ומדברי החפץ חיים הנזכרים נפקא לן שיש לפנות לדמות כזו שיכולה למנוע דליבזי) ,שכתב :״שהמגרש את א
