gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: ויצא (2026-11-16)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קו ב ץ ג ליונו ת‬ ‫‪%‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור‬ ‫קברניט עולם התורה רבנו מרן הגרמ׳׳ה הירש שליט"א‬ ‫בברכת צאתכם לשלום בבית רשכבה׳׳ג רבנו‬ ‫מרן הגר"ד לנדו שליט"א קודם מסעו לארה"ב‬ ‫למסע ממושך של חיזוק וגיוס כספים לישיבת סלבודקה‬ ‫‪ .‬״ז‬ ‫‪V,‬‬ ‫‪1m‬‬ ‫גליון‬ ‫אגרת מגדולי‬ ‫הדיינים‬ ‫והרבנים‬ ‫הישיבוו‬ ‫שליט” א‬ ‫הודות חובת‬ ‫טו ב י ^ י׳‬ ‫בהתרחבות‬ ‫ההשתדלות‬ ‫מו ר ת‬ ‫עדכונים‬ ‫הנכונה‬ ‫לנישואי‬ ‫גליון חדש‬ ‫׳ ^ין >‬ ‫מהישיבות‬ ‫מרחבי העולם‬ ‫הילדים ‪I‬‬ ‫ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת | להקדשו ת ע״ג הק ובץ ניתן לפנות למס׳ ‪k.gilyonot@gmail.com | 053-3145900‬‬ ‫הזדמנו‪+‬ת להצטרף לרבבות הלומדים בסדרי הלימוד‬ ‫ב׳שיח התורה' כחיזוק לקראת החנוכ‪+‬ה‬ ‫ירושלים ב תור תו | ספר א' כ"ג ת שרי הרב‬ ‫ספר א' כ"ג ת שרי הרב אפרי ם גו לד ש מי ד‬ ‫היום יום שלישי מתחילים בלימוד חלק חמישי ב׳משנה ברור ה' במסלול‬ ‫כ"ג ת שרי הרב ג ד פרו ס קין בי ת ר עילי ת‬ ‫מאיר ברנ ס בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬א'‬ ‫א ל ד ד ‪ -‬ם בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' כ"ג ת ש רי‬ ‫בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' כ"ג ת שרי הרב מנחם‬ ‫| ‪ 300‬א' כ"ג ת שרי הרב יו סף אורדנ טלי ך‬ ‫הרב עמוס חשאי ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף‬ ‫ת שרי הרב דו ד בל או מודיעין עילי ת בדר כו‬ ‫רייז מ אן בי ת ש מ ש שיח ההלכה | ספר א'‬ ‫׳בדרכו של רבינו ‪ 3 -‬דפי משנה ברורה ליום׳‬ ‫בי ת ר עילי ת שיח ההלכה | ספר א' כ"ג‬ ‫‪ 8‬ד ף | ספר א' כ"ג ת שרי הרב י הו שע‬ ‫הגב ‪/‬‬ ‫ב מ שניו ת | ‪ 100‬א' כ"ג ת שרי‬ ‫| ספר א' כ"ג ת שרי ה תל מיד יוסי סגל בי ת ר‬ ‫מתוך סדרי הלימוד היומיים ׳החובות׳‪ ,‬שהיה נוהג מרן זצוק״ל‬ ‫כ"ג ת שרי הרב דו ד מנדל סון ד ף היומי‬ ‫התלמידה חיה א ב ר מו ביץ בני ב ר ק תהילים‬ ‫ללמוד דבר יום ביומו‪,‬‬ ‫היומי‬ ‫דף‬ ‫ה תלמיד חיים לוי בני ב ר ק‬ ‫עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬א' כ"ג ת שרי‬ ‫מרדכי דוי ט ש א ל ע ד ד ף היומי ב מ שניו ת |‬ ‫ב מ שניו ת | ספר א' כ"ג ת שרי ה תלמיד ברוך‬ ‫בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ב' כ"ד‬ ‫ספר א' כ"ג ת שרי הרב א לי עז ר בן שמ חון‬ ‫בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ב' כ"ד ת שרי הגב ‪/‬‬ ‫| ‪ 300‬ב' כ"ד ת שרי הרב אפרי ם פי ש מן‬ ‫וכעת נמשך הלימוד בדרכו ולטובת נשמתו ע״י מפעל׳שיח התורה׳‬ ‫ת שרי הרב י קו תיאל קרי שר קרי ת אונו‬ ‫התלמיד ה מירל גו טלי ב בני ב ר ק תהילים‬ ‫שרג א ש טיינ מן בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב'‬ ‫א שדו ד שיח ההלכה | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב‬ ‫כ"ד ת שרי הרב יצחק יו סף חשין מו"ע שיח ההלכה | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב יהודה לי ד ר ירושלי ם בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬ב' כ"ד ת שרי הרב י הו שע מרד כי ק פל חיפ ה בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב ש מעון ש לזינג ר מו"ע שיח ההלכה | ‪ 100‬ב' כ"ד ת שרי ה תלמיד שלו מי ג בירר מו"ע ד ף היומי‬ ‫ב מ שניו ת | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב י חז קאל ארנון בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ב' כ"ד ת שרי הרב נפ תלי א קר מן א ל ע ד ‪ .‬בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' כ"ד ת שרי ה תלמיד ש מו אל א ל ד ד ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' כ"ד ת שרי ה תל מיד בניו מין ביינו ש ריינ הולד ירו שלים שיח ההלכה | ספר ב' כ"ד‬ ‫ת שרי ה תל מיד מ שה ב ר כ פ לד מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 500‬ג' כ"ה ת שרי הרב מ איר ברנ ס בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב יהודה ארנ טרוי מו"ע ב תור תו | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב י חז קאל קליין א ל ע ד שיח ההלכה | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב דו ד יהודה גומבו מודיעין ע לי ת‬ ‫_‬ ‫חיפ ה בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב אליהו‬ ‫ב תור תו | ספר ג' כ"ה ת שרי הרב י הו שע מרדכי ק פל‬ ‫_‬ ‫יהודה בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הבה"ח של מ ה‬ ‫קליינר בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי הבה"ח‬ ‫ש מ ש ד ף היומי‬ ‫הבה"ח של מ ה קדו שי עיר בי ת‬ ‫שמות הזוכים כ״ג תשרי‪ -‬ו' חשון‬ ‫נויבירט מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' כ"ה ת שרי‬ ‫אד לר מודעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 100‬ג' כ"ה‬ ‫ב מ שניו ת | ‪ 100‬ג' כ"ה ת שרי ה תלמיד מרדכי של מ ה‬ ‫דף היומי‬ ‫ספר ג' כ"ה ת שרי הרב ברוך קיון ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף‬ ‫ת שרי הגב ‪ /‬התלמידה מרי ם ש טרן א ל ע ד כהנהגתו |‬ ‫ג' כ"ה ת שרי ה תלמיד ניסן אהרון א ל ד ד ירושלי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ג' כ"ה ת שרי ה תלמיד דני א ל זי ל ב ר א ש דו ד ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב טל טוויג ת ל ציון ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד ‪'| 3 0 0‬‬ ‫בדרכו‬ ‫במשניות‬ ‫כ"ו ת שרי הרב דו ד קרי ספין ת ל ציון בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב יקו תיאל ובר מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 3 0 0‬ד' כ"ו ת שרי הרב י חיאל קר ל בך בני ב ר ק שיח ההלכה | ‪ 100‬ד' כ"ו ת שרי הרב אלי הו קליינר‬ ‫בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב ש מעון ש לזינג ר מו"ע ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 5 0 0‬ד' כ"ו ת שרי הבה"ח אברהם משה חשין מו"ע בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' כ"ו ת שרי הבה"ח מנחם מנדל גולינ ס קי בי ת‬ ‫לימוד כל התורה‬ ‫לסיים את ששה הסדרים‬ ‫ש מ ש ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי ה תל מיד י שר אל שלו ם טורצין ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב א לי עז ר פוזן מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב אי סר ז ל מן בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר‬ ‫בשנה אחת כפי שנהג‬ ‫ד' כ"ו ת שרי הרב א לי עז ר דוי ט ש בני ב ר ק שיח ההלכה | ספר ד' כ"ו ת שרי הרב נ תנאל שפיר א א ל ע ד בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ד' כ"ו ת שרי הגב ‪ /‬התלמיד ה שו שנ ה שפיר א א ל ע ד תהילים | ספר ה' כ"ז ת שרי הגב ‪ /‬התלמיד ה‬ ‫בשנה אחת‬ ‫מרן זצוק״ל‬ ‫שול מי ת ציפור ה באוס ‪ -‬ם תהילים | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב יהודה גולד ש טיין מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב משה מרינגר מודיען עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב משה שו ר ץ ד ף‬ ‫היומי ב מ שניו ת | ‪ 5 0 0‬ה' כ"ז ת שרי הרב י חז ק אל פציפיצי מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב אבר ה ם עיד ה בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' כ"ז ת שרי הבה"ח אבר ה ם אלי הו לוי צ פ ת בדר כו ‪8‬‬ ‫בראש המסלולים‪-‬‬ ‫ד ף | ‪ 3 0 0‬ה' כ"ז ת שרי הבה"ח ש מו אל טאובה מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' כ"ז ת ש רי ה תל מיד רייז מן מודיעין עילי ת ב תור תו | ספר ה' כ"ז ת שרי הרב דו ד רוזנוו ל ד בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 1 0 0‬ה' כ"ז ת שרי הגב‬ ‫‪ /‬התלמידה רבקה חודפי בני ב ר ק תהילים | ‪ 1 0 0‬ה' כ"ז ת שרי הבה"ח יהודה עז ר א בי ת ר עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' כ"ז ת שרי ה תל מיד יהודה רו קוויל פ ת ח תקווה בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ"ז ת שרי ה תלמיד‬ ‫מאות הלומדים ‪ 8‬דף‬ ‫בינימין מן ירושלי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 100‬ו' כ"ח ת שרי הגב‪ /‬התלמיד ה ר חל וייס בני ב ר ק כהנהגתו | ‪ 5 0 0‬ו' כ"ח ת שרי הרב מרד כי קנר בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ"ח ת שרי הרב משה איינהורן מו"ע בדר כו ‪8‬‬ ‫מהש״ס בכל יום‬ ‫ד ף | ‪ 1 0 0‬ו' כ"ח ת שרי הרב אהרן זי ל ב ר א ש דוד ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 3 0 0‬ו' כ"ח ת שרי הרב י שר אל ריבלין בי ת ש מ ש שיח ההלכה | ספר ו' כ"ח ת שרי הרב י קו תיאל ובר מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ"ח ת ש רי‬ ‫מסיימים לזכרו‬ ‫הרב מנחם גו ל ד ב רג בני ב ר ק ב תור תו | ספר ו' כ"ח ת שרי הבה"ח יהונתן בוג ר ד בני ב ר ק שיח ההלכה | ספר ו' כ"ח ת שרי הבה"ח יואל צבי בלוך א ל ע ד בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ"ח ת ש רי הבה"ח של מ ה נויבירט מודיעין‬ ‫עילי ת שיח ההלכה | ספר ‪ '1‬כ"ח ת שרי ה תלמיד י שר אל מנחם נוטע רכ ‪ 0‬ים דו■ היומי ב מ שניו ת ‪ I‬ספר ‪ '1‬כ"ח ת שרי ה תלמיד מיכאל בן שב ת דו■ היומי ב מ שניו ת | ספר ‪ '1‬כ"ח ת שרי הרב י שר אל בלוד שנו אר ק מודיעין‬ ‫אלפי ש״ס שנלקחו‬ ‫א ל ע ד בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 1000‬ש ב ת כ"ט ת שרי הרב ש מו אל‬ ‫עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ"ח ת שרי הרב נ תנ אל שפיר א‬ ‫ללימוד לע״נ מרן‬ ‫אברהם ישעיה הכהן ארנ טרוי מו"ע בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר‬ ‫פריד מן כר מי אל בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב‬ ‫זצוק״ל בשנה זו‬ ‫בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב אפרי ם ב קר‬ ‫חיים אומן מודיעין עילי ת שיח ההלכה | ‪ 500‬ש ב ת כ"ט‬ ‫ש ב ת כ"ט ת שרי הרב אפרי ם פו ק סברו מר בי ת ש מ ש‬ ‫מודיעין עילי ת ב תור תו | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב של מ ה‬ ‫מתורתו‬ ‫ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הבה"ח מ ש ה ב רנד בי ת ר ד ף היומי‬ ‫ת שרי הרב ז א ב יהודה ז לזני ק בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף |‬ ‫להגות בספריו ובתורתו‬ ‫בי ת ש מ ש ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב‬ ‫ב מ שניו ת | ‪ 100‬ש ב ת כ"ט ת שרי ה תלמיד ש מעון פרוג‬ ‫י שר אל מ איר אל ט מן רכ סים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ש ב ת כ"ט‬ ‫יעקב בכרך בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הרב‬ ‫של מרן זצוק״ל בספרים‬ ‫‪ 300‬ש ב ת כ"ט ת שרי הרב עזרי אל הורו ביץ ירושלים שיח‬ ‫ת שרי הגב ‪ /‬התלמיד ה בתיה לי בו ביץ ת פ ר ח כהנהגתו |‬ ‫׳דרך אמונה׳ ׳דרך‬ ‫ד ף | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הבה"ח דו ד ריינו לד ירושלים‬ ‫ההלכה | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי הבה"ח יאיר לוי בדר כו ‪8‬‬ ‫לעילוי נשמתו‬ ‫פריבורוט ס קי מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר א'‬ ‫א' ל' ת שרי הרב יהודה גולד ש טיין מודיעין עילי ת בדר כו ‪8‬‬ ‫ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת כ"ט ת שרי ה תל מיד חיים‬ ‫ל' ת שרי הרב ש מו אל פריד מן כר מי אל בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר‬ ‫חכמה׳ ׳שונה הלכות׳‬ ‫׳ארחות יושר׳‬ ‫לימוד בכל יום ויום של‬ ‫עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ל' ת שרי הרב עמוס חשאי‬ ‫ד ף | ספר א' ל' ת שרי הרב יעקב יחיאל ארנ טרוי מודיעין‬ ‫נויבירט מודיעין עילי ת תהילים | ‪ 300‬א' ל' ת שרי הרב‬ ‫ירושלים ב תור תו | ‪ 100‬א' ל' ת שרי הגב‪ /‬התלמיד ה יעל‬ ‫פרקי משניות‬ ‫אפרי ם ב קר מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ל' ת שרי‬ ‫יהודה בטאט בי ת ר עילי ת ב תור תו | ‪ 500‬א' ל' ת שרי הרב‬ ‫ואמירת תהילים‬ ‫א' ל' ת שרי הרב מ שה קטרי בי ת ש מ ש שיח ההלכה | ספר‬ ‫הרב ש מו אלי ציון מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר‬ ‫| ‪ 100‬א' ל' ת שרי ה תלמיד עקיבא פר ק ש פ ת ח תקווה ד ף‬ ‫א' ל' ת שרי הבה"ח אבר ה ם מ שה חשין מו"ע בדר כו ‪ 8‬ד ף‬ ‫חיפ ה בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ל' ת שרי הגב ‪ /‬התלמידה חיה‬ ‫אמר ם יצחק ש טיינ ברג בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪100‬‬ ‫מרן זצוק״ל לומד בביתו בימות החורף‬ ‫היומי ב מ שניו ת | ספר א' ל' ת שרי הרב משה טאוסקי‬ ‫ריינ הולד ירושלים כהנהגתו | ספר א' ל' ת שרי ה תלמיד‬ ‫שיח ההלכה‬ ‫ב' א' חשון הגב ‪ /‬התלמידה א ס תר רוח בי ת ש מ ש כהנהגתו | ספר ב' א' חשון הרב מנחם א ל ד ד ‪ -‬ם שיח ההלכה | ספר ב' א' חשון הגב ‪ /‬התלמידה נחמה ריינ הולד ירו שלים כהנהגתו | ספר ב' א' חשון הרב יהודה‬ ‫ללימוד הלכות שבת‬ ‫לי ד ר ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ב' א' חשון הרב לוי יצחק מגיד ירושלים ב תור תו | ‪ 500‬ב' א' חשון הרב מנחם גו ל ד ב רג בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' א' חשון הגב ‪ /‬התלמיד ה ר חל רבקה קוסובסקי מו"ע כהנהגתו‬ ‫בשנה אחת‬ ‫כהנהגתו‬ ‫| ספר ב' א' חשון הבה"ח יהודה ב תור תו | ‪ 100‬ב' א' חשון ה תל מיד דו ד א ל ט שו לר בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ב' א' חשון הרב משה כהן ירו שלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' א' חשון הרב דני אל מרינגר בני ב ר ק שיח‬ ‫ההלכה | ספר ב' א' חשון הרב אורי אל כהן ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' א' חשון הרב משה די קנו ף בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' א' חשון הרב אריה אייזנ ברג בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב ידידי ה ל אנד א בני‬ ‫הזדמנות פז לקניין‬ ‫ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב מנחם ברו קס ירושלים ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 500‬ג' ב' חשון הרב יהודה גולד ש טיין מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב חיים ק״ קוף יוד מודיעין עילי ת ד ף היומי‬ ‫במיוחד לנשים‪ ,‬לקבל‬ ‫ב מ שניו ת | ‪ 100‬ג' ב' חשון הגב ‪ /‬התלמיד ה מלכה וייל בני ב ר ק תהילים | ספר ג' ב' חשון הרב אבר ה ם טוביה זו הר בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב י חז קאל קליין א ל ע ד בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב‬ ‫נצח בהלכות הנחוצות‬ ‫ולהקפיד להתפלל שלוש‬ ‫אליהו קליינר בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ב' חשון הרב אהרן מו ב שו ביץ בני ב ר ק ב תור תו | ספר ג' ב' חשון הבה"ח יהודה בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ג' ב' חשון הבה"ח אלי ה ל ל מ ד א ל ע ד שיח ההלכה | ספר ג' ב' חשון‬ ‫ה תלמיד י שר אל ארנ טרוי עיר מודיעין עילי ת שיח ההלכה | ‪ 100‬ג' ב' חשון ה תל מיד אברי מי הלוי ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ג' ב' חשון ה תלמיד רייז מן מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' ג' חשון הרב יו סף‬ ‫ב״משנה ברורה”‬ ‫תפילות ביום‬ ‫אוסטרי בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ג' חשון הרב מרד כי קנר בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ג' חשון הרב בנימין מו ב שו ביץ בי ת ש מ ש ב תור תו | ספר ד' ג' חשון הרב א ל עז ר ברונ ש טיין מודיעין עילי ת ב תור תו | ספר‬ ‫ד' ג' חשון הרב משה סנדר ס ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ג' חשון הבה"ח של מ ה נויבירט מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ד' ג' חשון הבה"ח ישעיהו בו לג בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 100‬ד' ג' חשון ה תלמיד‬ ‫א לי עזר חמיאל בי ת ש מ ש ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' ג' חשון הרב ש מעון סעד מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬ד' ג' חשון הרב ברוך קיון ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ג' חשון הרב י הו שע חנן טורצין שיח ההלכה‬ ‫| ‪ 100‬ד' ג' חשון הגב ‪ /‬התלמידה חיה חשאי ירו שלים תהילים | ספר ד' ג' חשון ה תלמיד אל חנן פלור ס היי ם א ל ע ד ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ד' ג' חשון ה תלמיד אליהו מרציאנו מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת |‬ ‫ספר ה' ד' חשון הגב ‪ /‬התלמיד ה לנ אל תהילים | ספר ה' ד' חשון הרב מאיר נ תנזון בני ב ר ק בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' ד' חשון הרב אבר ה ם ישעיה הכהן ארנ טרוי מו"ע בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' ד' חשון הרב מ שה מרינגר‬ ‫מודיען עילי ת ב תור תו | ספר ה' ד' חשון הרב אלי הו טיקוצינסקי רכ סי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ה' ד' חשון הרב יעקב י שר אל קראו ס כר מי אל שיח ההלכה | ספר ה' ד' חשון הרב דו ד ברי ס ק ע פו ל ה ב תור תו | ‪100‬‬ ‫ירושלמי‬ ‫ימי השנה‬ ‫ה' ד' חשון ה תלמיד יעקב נויגר ש ל מודיעין עילי ת שיח ההלכה | ספר ה' ד' חשון הרב אלי הו קוט מו"ע בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ה' ד' חשון הרב פלד מן אבר ה ם א ל ע ד ב תור תו | ספר ה' ד' חשון הרב א לי עז ר דוי ט ש בני ב ר ק‬ ‫בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬ה' ד' חשון הרב אליהו לוי מו"ע בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ה' ד' חשון הגב ‪ /‬התלמיד ה רבקה חודפי בני ב ר ק כהנהגתו | ספר ה' ד' חשון הבה"ח תומר בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ו' ה' חשון הגב ‪ /‬התלמידה תמר‬ ‫סדרי לימוד קבועים‬ ‫סדרי לימוד מיוחדים‬ ‫מידן ירושלים כהנהגתו | ספר ו' ה' חשון הרב דו ד בל או מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' ה' חשון הרב ש מו אלי ציון מודיעין עילי ת שיח ההלכה | ספר ו' ה' חשון הרב יהודה לי ד ר ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' ה'‬ ‫בשני מסלולים כולל‬ ‫חשון הרב חיים כהן בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ו' ה' חשון הרב צבי ספטימוס מו"ע ב תור תו | ספר ו' ה' חשון הרב יעקב שפיר א אפ קי ם בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ו' ה' חשון הרב דני אל גרבי קרי ת א ת א ד ף היומי‬ ‫בימי השנה של מרנן‬ ‫סדר הלימוד הנמסר‬ ‫ב מ שניו ת | ‪ 500‬ו' ה' חשון הרב נ תנ אל נד ב א ש דו ד בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' ה' חשון ה תלמיד אליהו דוי ט ש א ל ע ד ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ו' ה' חשון ה תלמיד א שר ז א ב לורי א בני ב ר ק ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ו' ה'‬ ‫ה׳חזון איש׳ זיע״א‪,‬‬ ‫חשון הרב אי סר ז ל מן בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ו' ה' חשון הרב חיים הר ש קוביץ א ל ע ד ב תור תו | ספר ו' ה' חשון ה תל מיד יעקב י שר אל בן חיון ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הרב יהודה ארנ טרוי מודיעין עילי ת ד ף‬ ‫בשיעור לע״נ מרן‬ ‫היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת ו' חשון הרב דו ד בל או מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הרב י הו שע רייז מ אן בי ת ש מ ש בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ש ב ת ו' חשון הרב של מ ה ביננ פ לד ב תור תו | ספר ש ב ת ו' חשון‬ ‫ה׳קהילות יעקב׳ זיע״א‬ ‫הרב עקיבא הורוויץ רכ סי ם ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת ו' חשון ה תל מיד נחום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ שניו ת | ספר ש ב ת ו' חשון ה תלמיד נחום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 100‬ש ב ת ו' חשון ה תלמיד רייז מן‬ ‫זצוק״ל הנמסר ע״י‬ ‫מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ שניו ת | ‪ 1000‬ש ב ת ו' חשון הרב י שר אל בלוד ש ט אר ק מודיעין עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הרב דני אל מרינגר בני ב ר ק שיח ההלכה | ספר ש ב ת ו' חשון הרב ברוך קיון ירושלים‬ ‫וה׳דרך אמונה׳ זיע״א‬ ‫בנו הגרי״ש שליט״א‬ ‫בדר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ש ב ת ו' חשון הגב ‪ /‬התלמידה י הודית לוין א ל ע ד כהנהגתו | ‪ 500‬ש ב ת ו' חשון הרב י הו שע חנן טורצין בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת ו' חשון הבה"ח שלו ם הורוביץ בי ת ר עילי ת בדר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ש ב ת‬ ‫ו' חשון ה תל מיד ניסן אהרון א ל ד ד ירושלים בדר כו ‪ 8‬ד ף‬ ‫פרטי ‪ 106‬ההגרלות ב׳שיח התורה׳ בכל שבוע‬ ‫‪ 14‬זוכים ב‪ 100 -‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 1000‬ש״ח בכל שבוע בין לומדי ׳בדרכו׳‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪-‬כרטיס ספר ע״ס ‪ 100‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 5 0 0 -‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫מכון להאדרת ספרי רשכבה״ג‬ ‫מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״כי‬ ‫‪ 7 0‬זוכים בספר מספרי מרן זיע״א‪ 10 ,‬זוכים בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 3 0 0 -‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫ניתן להצטרף ל כ ל ל סדרי ׳שיח התורה׳‬ ‫בטלמסר ש ל מכון ׳שיח אמונה׳ ‪ 0 3 - 3 0 8 - 5 0 0 0‬ב שלו ח ת ׳שיח התורה׳ שלוחה ‪ ,2‬וכן ב ע מ דו ת ׳נדרים פלוס׳‬ ‫יש לבדוק ביום ההגעה בקו שיח אמונה‬ ‫חלוקת הזכיות במשרדי ׳שיח אמונה׳‬ ‫שמות הזוכים כותפדסים כקביעות‬ ‫שלוחה ‪ 3-2‬האם המשרד פתוח לחלוקה‬ ‫רחוב חפץ חיים ‪ 7‬בבני ברק בימים ראשון‪ ,‬שני ורביעי‬ ‫׳שיח התודה׳ שמדדים פלוס‬ ‫י‬ ‫באותו היום‬ ‫בין השעות ‪ 7‬ל‪ 9 -‬בערב‬ ‫‪,'■'A‬‬ ‫‪I‬‬ ‫"נ הרב חג׳‬ ‫\‪i 1‬‬ ‫צ־ צ ע דו! ‪ h‬תור תו ״‬ ‫■\‬ ‫ד י ׳ ^ י ז צ ז י ץ דק ו ז צ ־ א ע ז ב ‪ 3‬״‬ ‫יו‬ ‫ו‬ ‫פה עה״ק תיו‬ ‫‪W‬‬ ‫‪% \m‬‬ ‫‪.V‬‬ ‫\ ‪m i %‬‬ ‫‪■& W‬‬ ‫קי ע מי ק‬ ‫י‬ ‫א ש ר‬ ‫בהר׳׳גז אברהם‬ ‫\ ‪\M‬‬ ‫‪-‬‬ ‫»‬ ‫‪A‬‬ ‫<‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫כיו ‪ 0‬ר כי עי ‪ ’n‬כ סניו‬ ‫<ר!דה ת‪, .‬‬ ‫י ץ‪ 4‬ו יקה ל \ ‪, 2 m‬‬ ‫פ ה ' ע ה ?ן ת'ן ‪.‬‬ ‫סו ה א ;‬ ‫ב ה‪1‬ד"‪£‬‬ ‫הנו ר א‬ ‫ט ד ה ע ו ר ף‬ ‫ה ‪ 5 -‬ד‪1‬‬ ‫ה ה י ל ו ל *‬ ‫יו ס‬ ‫‪uj‬הרבנים ‪1‬‬ ‫^לענעיציקהגאיה״ק ‪.‬‬ ‫ייי י י י אעוי® ‪ Vwrt‬ליעוד‪ -‬זייספיען * ‪y‬‬ ‫ש ט ר‬ ‫ה זי תי ס‬ ‫ש כ ת ר‬ ‫כ ק כ רו‬ ‫א ד י י‬ ‫ת פ י ל ה‬ ‫כ מ מ ד‬ ‫ד ־ ז‬ ‫״ ־‬ ‫א ע ו ר ל ע ^‬ ‫מ ר ג י‬ ‫ג ז ג ו‬ ‫כ פ ר ט כ עוי דו כי ס וז עו ״ ה‬ ‫ג ו ע י י ה ט כ ע‬ ‫ה נ י ס מ י יי עוו עו ת‬ ‫כס״ד‪ ,‬חי כסי^תעופ״ו‬ ‫‪ i h w n‬כ ק כיז «י‬ ‫ה י הויוזיס‬ ‫ה " ? ^ ע ^ ע צייוזגעונוי ס‬ ‫־ ‪ - ,w t‬״‬ ‫י־ ׳ י ‪!^ S jK n‬‬ ‫‪ 55‬יילייי‬ ‫או‬ ‫ו ע י ” 'צדה ־ז^אוזכו א ‪ V‬״‬ ‫בראש ות נכדאחיו‬ ‫»‬ ‫‪ S‬״ ״‬ ‫‪S‬‬ ‫=‬ ‫‪S‬‬ ‫־־■‬ ‫יייפי צ כ י ו יס פ יע ן™ ^ * ® !■ ® ‪w,‬״‪K..‬‬ ‫< » » * ״ ״ ע י ה י מי־י ’ ' ע מי צדקה כארר״‪ -,‬״‬ ‫ראש ישיבותהר״ן‬ ‫עוהנןכ”\ז יטלא כלי‪ ^ 3‬״!ג^״י^״ץיהיוי^יט״ א‬ ‫ומניעות‪j S s‬‬ ‫עיכוכיס ‪s‬‬ ‫ע־וס!‪s g‬‬ ‫‪s -‬‬ ‫' י^וי עגוס‬ ‫!‪nw‬‬ ‫ש ס‬ ‫א ח ר‬ ‫עי ט‬ ‫־‬ ‫ה ד מ י ם”‬ ‫ת ו ר נ ו י ” ו ע ד‬ ‫ע כ ו ר‬ ‫־־יהוא * ‪ W , ' * ( #‬״־שזעמז‪,‬‬ ‫‪w in‬‬ ‫י ״‪* ” 5‬‬ ‫י™ ” *‬ ‫וגזודוז וגדולת‬ ‫כ ק ר ו ב ז מ ק ל י ל י י עו ז ע ה ג דו לי ה‬ ‫ש י ז כו‬ ‫לאוזרוזתפליוז יתוזוסכודועולייט״א‬ ‫ערע ו נ ו י״רכ יאע וד יע נ ו יל‪-‬‬ ‫ן‬ ‫כ ז ש ״ ק‬ ‫ש י דו כ י ם ו ל יו ד פ ק ד‬ ‫מ מ י ג י‬ ‫כ פ ר ט‬ ‫_ ליעוזעת פלאית כלןרוכ כוכוען‬ ‫הגרי” ש אלישיב‬ ‫השרף מבריסק‬ ‫עדויות מפליאות עלישועות גדולות‪ -‬התקשרו כעת למסירת שמות‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫<‬ ‫‪8‬‬ ‫»‬ ‫בס״ד‬ ‫היא שעות■‬ ‫מב ית 'מ ודה ד ־ל ־ה ' לח י ז וק ק נ ין א יט■ במ ו וה‬ ‫היא שיחתי' ‪ -‬פלטפורמה ייחודית‬ ‫להקלדת חידושי תורה‬ ‫לומדים > עמלים > כותבים >‬ ‫מקריאים‪/‬שולחים והכל מוקלד!‬ ‫מ ס לו ל ת מ לו ל < מ ת ק ש רי ם ל ‪ 0 3 3 -0 6 4 -6 0 0‬ו מ ק רי אי ם‬ ‫או שולחים קו ב ץ ש מ ע ל מיי ל ‪timiui@hi-sichosi.com q‬‬ ‫ומקבלים קובץ מו קלד למייל!‬ ‫‪o‬‬ ‫מסלול המרת כתב י ד < שולחים את כתב היד סרוק ל מייל‪:‬‬ ‫‪timlul@hi-sichosi.com Q‬‬ ‫ומקבלים קובץ מו קלד למייל!‬ ‫‪o‬‬ ‫אברך יקר! החבורות עליהן עמלת יעלו על הגליון‬ ‫בקלות ובמהירות והשטייגען שלך יגיע לרמה אחרת!‬ ‫להצט רפ ות למנ ו י בעל ות סמל ית ‪:‬‬ ‫'נדר ים פל וס ' > 'ה יא ש יחת י '‬ ‫מספ ר המע רכת להקלט ות‬ ‫‪033-064-600‬‬ ‫‪m y 0504170394@ g m a il .com‬‬ ‫מוסדות ‪ -‬יש ליצור קשר במייל‬ ‫לנר ש מים! ‪ -‬גי שה י שירה ל חל קי ם מהו תיי ם מ הקור ס לכ תי ב ת חי דו שי תורה‬ ‫מבי ת תורה דילי ה ע ל ידי הרב ירו ח ם חי טו ב ס קי ( ע לו ת הקורס ‪)₪ 500‬‬ ‫ה מערכ ת נבדקה ע''׳ המומחים מטעם בי ת הדין מיסודו של מרן הגר''נ ק ר לי ץ ז צ'' ל‬ ‫ונ מצ א ה ראויה ל שי מו ש לכ ת חיל ה ל ל א כל חשש מפגעי ה טכנולוגי ה למיניה ם‬ ‫בס״ד‬ ‫חיזוק ועידוד בני התורה שיחי' לחיסכון לנישואי הילדים‬ ‫באמצעות תכנית ׳משיאים׳‬ ‫אל ראשי ורבני הקהילות בארה״ק‪,‬‬ ‫וציבור בני התורה ה׳ עליהם‬ ‫מזה שנים רבות שקמו אנשי חיל ומעשה והקימו גמ״חים מיוחדים המיועדים להקלת עול נשואי הילדים‪,‬‬ ‫באופן של הפקדה חודשית למשך כמה שנים‪ ,‬כאשר בעת הנישואין מקבלים כנגד זה הלוואה בתנאים‬ ‫נוחים‪ ,‬והוא פתרון נפלא וכביר שהסכימו וברכו עליו מרנן ורבנן גדולי הדור וגדולי הפוסקים זצוק״ל‬ ‫ושליט״א‪ ,‬וכפי שהוכח במציאות שמאות ואלפים נעזרו בהם בעת שמחת צאצאיהם‪.‬‬ ‫ובעת האחרונה פונים רבים המבקשים לבחון אפשרויות של השקעה כספית בשוק ההון ‪ -‬בהשקעות‬ ‫לטווח ארוך ובסיכון נמוך‪ ,‬אשר בסה״כ הוא בגדר קרוב לשכר ורחוק מהפסד‪ ,‬כמובן‪ ,‬ככל שהדבר נעשה‬ ‫בליווי יועצים מומחים וברי סמכא‪ ,‬ותחת פיקוח הלכתי הדוק‪.‬‬ ‫ומה טוב ומה נעים כאשר השכילו אנשי מעשה לייסד תוכנית חדשה בשם "משיאים" בהובלת ר׳ יוסף‬ ‫מינצברג‪ ,‬המשלבת בחדא מחתא‪ ,‬גם הפקדה בגמ״ח‪ ,‬וגם חשיפה מבוקרת לשוק ההון‪ ,‬באופן שמצד‬ ‫אחד ניתן הכסף כהלוואה באופן מיידי לאלו הזקוקים לו‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הרי גם עושה הקרן פירות באמצעות‬ ‫השקעה נכונה המתנהלת ע״י גופים בעלי נסיון וסמכות‪.‬‬ ‫ולשם כך פנה לגמ״ח המרכזי‪ ,‬שעליו כבר סמכו ידיהם מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט״א וזצוק״ל כמו גם‬ ‫לגמ״חים קהילתיים נוספים‪ ,‬על מנת שיאפשרו את מתן ההלוואות גם במקרים בהם השוק בשפל‪ ,‬מה‬ ‫שיאפשר לציבור היראים להשיא את ילדיהם שיחי׳ בס״ד‪.‬‬ ‫ובודאי שיש בהצטרפות לתכנית זו משום קיום מצוות הלואה וצדקה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הרי היא בכלל‬ ‫ההשתדלות הראויה לכל בית אב לקראת תקופת נישואי הצאצאים‪ ,‬להעמיד קרן קיימת נושאת פירות‬ ‫לעבור תקופה זו בשמחת לב ובהרווחה‪.‬‬ ‫ואחר העיון והבדיקה‪ ,‬סמכנו ידינו על הרבנים שליט״א ואנשי הכלכלה וההון‪ ,‬אשר קבעו כי בתכנית‬ ‫זו אין כל חשש ריבית ח״ו‪ ,‬ואף גם זאת‪ ,‬שהשקעה זו היא ראויה ובטוחה לכל‪ ,‬והעומדים בראשי הינם‬ ‫אנשי אשכולות‪ ,‬שיש להם יד ורגל בעניינים אלו‪ ,‬ופועלים במטרה לסייע לכלל הציבור‪.‬‬ ‫ויבורכו כל העוסקים בדבר והמסייעים והמצטרפים לתכנית זו‪.‬‬ ‫‪0‬ו\‬ ‫י>*‬ ‫‪ £‬א * י׳ ‪-‬׳‬ ‫־<»«‬ ‫‪jo J/ 3‬‬ ‫‪■/‬׳ * ‪/‬‬ ‫*✓‪Y e‬‬ ‫(‪«.V‬‬ ‫‪y*t±0Y VtoY‬‬ ‫‪a <c * ( w- V‬‬ ‫‪v‬׳> ‪f‬‬ ‫> ׳‬ ‫‪AA> h ) r‬‬ ‫‪aW A‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ^ ‪') f‬‬ ‫‪e s ,,‬‬ ‫* ‪IV‬‬ ‫די‬ ‫׳‬ ‫‪\doVf‬‬ ‫‪J jt‬‬ ‫בס״ד‬ ‫‪10J‬‬ ‫שמחתי מאוד לראות את ההצעה החדשה המשלבת גם השקעה‬ ‫בס״ד‬ ‫ונעשתה בחכמה לאפשר לאברכים שיוכלו להגיע לסכומים הנדרשים‬ ‫חובתנו לדאוג לזולתנו ועל כולם להשיא את ילדינו בבחינת עניי‬ ‫ולא נצרכא אלא לברכה שחפץ ה' יצליח בידנו לעשות את ההשתדלות‬ ‫עירך קודמים וישתדל כל אחד לקיים בעצמו אחוז בזה ואף מזה‬ ‫הנחוצה והנכונה לזכות לחתן את הילדים בכבוד ולראות דורות‬ ‫אל תנח ידיך‪.‬‬ ‫ישרים של ת׳׳ח ויר׳׳ש‬ ‫יה״ר שתהא ברכה בכל מעשי ידינו בחכמה ובתבונה‪.‬‬ ‫יהודא סילמן‬ ‫שלמה ידידה זעפראני‬ ‫גדולי הדיינים והפוסקים שליט”א‪:‬‬ ‫”חובה על כל אדם לעשות את ההשתדלות לנישואי‬ ‫ילדיו ‪ -‬משיאים היא דרך ־השתדלותי הגונה של ממש”‬ ‫במו שב שנערך ב מעונו של הראב” ד הגאון הגדול רבי יהודה סילמן שליט”א‪ ,‬ובהשתתפות‬ ‫הגר”ש זעפרני שליט”א והגר” צ ברוורמן שליט”א‪ ,‬זכתה תכנית משיאים לשבחים מיוחדים •‬ ‫כמו” כ חתמו הרבנים שליט” א על מכתב הקורא לכל בית אב בציבור להצטרף לתכנית והזהירו‬ ‫מפני השקעות מסוכנות • הגאון הגדול ר”י סילמן שליט”א‪” :‬יש לברך על השילוב מדוייק ונ כון‬ ‫בין הלוואת גמ”ח להשקעה מפוקחת שמשמשת כגורם מממן לפרעון ההלוואה”‬ ‫סילמן שליט״א באמירה נחרצת‪ :‬״חובתם של‬ ‫מושב הלכתי מעמיק התקיים ע״י חברי‬ ‫כל אב ואם היא לחתן את בניהם ולהובילם‬ ‫נ שי או ת א ר גון ״מ שיאים״‪ ,‬הדיינים‬ ‫לחופה‪ .‬במציאות בת ימינו‪ ,‬מדובר באירוע‬ ‫המפורסמים בראשות ראב׳׳ד בד׳׳צ בני ברק‪,‬‬ ‫כלכלי מורכב בן מאות אלפי שקלים‪,‬‬ ‫הגאון הגדול רבי יהודה סילמן שליט׳׳א‬ ‫וממילא‪ ,‬ישנה חובה של ממש על כל אחד‬ ‫שאירח את המושב ב מעונו‪ ,‬ראב׳׳ד כתר‬ ‫ואחד‪ ,‬לשקול בצורה רצינית ‪ -‬כבר בשנים‬ ‫תורה‪ ,‬הגאון רבי שלמה זעפראני שליט׳׳א‬ ‫הצעירות של הבנים והבנות ‪ -‬את האופק‬ ‫וראב׳׳ד בד׳׳צ ביתר עילית‪ ,‬הגאון רבי צבי‬ ‫ברוורמן שליט״א‪ ,‬במעמד והשתתפות נציגי‬ ‫הכלכלי המתאים לו‪ .‬אין לשבת בחיבוק‬ ‫הנהלת הארגון שפרשו בפני הרבנים שליט׳׳א‬ ‫ידיים‪ ,‬אלא חובה לעשות את ההשתדלות‬ ‫נקודות שדרשו את הכרעתם והכוונתם‪.‬‬ ‫הסבירה וההגונה‪ ,‬ובדורנו‪ ,‬תכנית ׳משיאים׳‬ ‫בראשית המושב הקדים הגאון הגדול ר״י‬ ‫מציגה דרך השתדלות הגונה של ממש‪.‬‬ ‫סילמן שליט״א והרחיב על חשיבות המיזם ‪-‬‬ ‫מאידך יש להתרחק מפני השקעות מפוקפקות‬ ‫המשלב הן הפקדה בגמ״ח לנישואי הילדים‪,‬‬ ‫שאינן נמצאות בפיקוח ועלולות לחרב ל״ע‬ ‫והן השקעה בשוק ההון‪ .‬״השקעה בשוק‬ ‫משפחות״‪.‬‬ ‫ההון היא עניין מסוכן ומורכב‪ ,‬ובוודאי כאשר‬ ‫בתום הישיבה התעורר בין הרבנים שליט״א‬ ‫הגר״צ ברוור מן שליט״א אף הבהיר כי‬ ‫מדובר במשקיעים חסרי ניסיון שיכולים לאבד‬ ‫דיון מעמיק באשר לשאלת הפרשה מכספי‬ ‫הגישה לפיה על האדם ״לעצום את עיניו״‬ ‫את כל כספם במחי החלטה אחת‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫מעשרות‪ ,‬כאשר ההוראה שעלתה היא שככל‬ ‫ולסמוך על הנס בבוא היום ‪ -‬איננה נכונה‬ ‫כאשר ההשקעה בשוק ההון מפוקחת אזי ניתן‬ ‫שהכסף מיועד אך ורק להפקדה בגמ״ח ‪-‬‬ ‫במבט תורני כלל ועיקר‪ .‬״המציאות היא‬ ‫להשתמש בזה בצורה יעילה‪ ,‬בפרט כאשר‬ ‫ראוי וניתן להפקיד את כולו מכספי מעשרות‪,‬‬ ‫שבסוף הוא נזקק לפשוט יד‪ ,‬שהיא ׳הכנסה׳‬ ‫בקרב ציבור האברכים אין מי שלא מוצא‬ ‫ואילו לגבי הפקדות לתכניות השקעה שונות‪,‬‬ ‫שגם לא מספקת כיום‪ ,‬ואדם לא רשאי‬ ‫את עצמו מוטרד ומחפש פתרון ראוי ובעיקר‬ ‫יש לברר את ההלכה באופן פרטני‪ ,‬כל אדם‬ ‫להטיל את עצמו ביודעין על הציבור ועל‬ ‫מכובד לנישואי הילדים בשעה טובה‪ ,‬ועל כן‬ ‫לגופו ולפי מצבו הכלכלי‪.‬‬ ‫קופה של צדקה‪ ,‬בעוד יכול הוא לכלכל את‬ ‫יש לברך על היוזמה הנפלאה הזו‪ ,‬של שילוב‬ ‫צעדיו בתבונה‪ ,‬ולהעמיד לעצמו בסיס כלכלי‬ ‫נכון בין הלוואת גמ״ח‪ ,‬שניתנות ע״י הגמ״ח‬ ‫חברי הנשיאות שליט״א אף חתמו על מכתב‬ ‫לנישואי הילדים״‪.‬‬ ‫המרכזי‪ ,‬שיש בזה משום גמילות חסדים‪ ,‬יחד‬ ‫קריאה להצטרף לתכנית ״משיאים״‪ ,‬כאשר‬ ‫חברי הנהלת הגמ״ח הציגו בפני הרבנים‬ ‫עם השקעה מפוקחת בשוק ההון ‪ -‬שבסוף‬ ‫הם מציינים כי ״יש בהצטרפות לתכנית זו‬ ‫שליט״א את העקרונות של ״משיאים״‪,‬‬ ‫גם משמשת כגורם מממן לפרעון ההלוואה״‪.‬‬ ‫משום קיום מצוות הלוואה וצדקה‪ ,‬ומאידך‬ ‫ביניהם‪ :‬השקעה באפיקים ללא חשש סרך‬ ‫הגר״ש זעפראני שליט״א עמד בדבריו על כך‬ ‫הרי היא בכלל ההשתדלות הראויה לכל בית‬ ‫הלכתי של איסורי ריבית ח״ו; נעילת כספי‬ ‫שהמציאות בעולם השידוכים החרדי כיום‪,‬‬ ‫אב לקראת נישואי הצאצאים״‪ .‬למכתב הוסיף‬ ‫ההשקעה ללא יכולת להוציאם בעתות שפל‪,‬‬ ‫שונה דרמטית משנים קודמות‪ .‬״המצב כיום‬ ‫הראב״ד הגאון הגדול רבי יהודה סילמן‬ ‫ושילוב הגמ״ח להבטחת נזילות גבוהה בבוא‬ ‫הוא‪ ,‬שרוב מוחלט של החתנים והכלות‪,‬‬ ‫שליט״א שורות בכתב ידו‪ ,‬בהן מגדיר הוא‬ ‫היום ובכל מצב שבו יהיה השוק‪.‬‬ ‫ל שמחתנו‪ ,‬מגיעים מבתים של אברכים‬ ‫את התכנית כ״הצעה המשלבת גם השקעה‪,‬‬ ‫במהלך הדיון הורה הגאון הגדול ר״י סילמן‬ ‫בני תורה ויר״ש‪ ,‬כאשר מציאות זו קובעת‬ ‫ונעשתה בחכמה לאפשר לאברכים שיוכלו‬ ‫שליט״א‪ ,‬להקים ״ועדת חריגים״‪ ,‬שתדון‬ ‫מציאות נוספת ומוכרחת‪ ,‬לפיה אדם רגיל לא‬ ‫להגיע לסכומים הנדרשים״‪ .‬הוא מסיים‬ ‫במקרים של מצוקות כלכליות או צרכים‬ ‫יכול לעמוד במטלה של נישואי כמה בנים או‬ ‫ב״ברכה שחפץ ה׳ יצליח בידינו לעשות את‬ ‫מיוחדים‪ ,‬במטרה לבחון אפשרות של משיכת‬ ‫בנות‪ .‬אנחנו אמונים כמובן על אמונה ובטחון‬ ‫ההשתדלות הנחוצה והנכונה לזכות לחתן‬ ‫כספי ההשקעה‪ ,‬ועדה עליה יימנו רבנים‬ ‫בהשי״ת‪ ,‬אבל אין זה פוטר כהוא זה מחובת‬ ‫את הילדים בכבוד ולראות דורות ישרים של‬ ‫ואנשי מקצוע‪.‬‬ ‫כל אדם לכלכל את צעדיו במשפט‪ ,‬ולצפות‬ ‫ת״ח ויר״ש״‪.‬‬ ‫את הישיבה סיכם המארח הגאון הגדול ר״י‬ ‫פני עתיד״‪.‬‬ ‫‪r‬‬ ‫גיליון מס' ‪ 663‬פרשת ויצא‬ ‫ץ‬ ‫תשפ״ז שנ ה חמש ע שר ה‬ ‫מדור זה נכתב לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי הרב ברוך מאיר ב''ר יעקב ישעיהו‬ ‫ויסברג זצ״ל‬ ‫ואמי מורתי מרת רבקה בת רבי פסח יעקב אנגל‬ ‫זצ״ל תנצב״ה‬ ‫‪fC‬׳‬ ‫^בע ל י אס ופ ות ‪ -‬עניני ח נ וכה ^‬ ‫הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה בחנוכיה ובטלית ותפילין‬ ‫האם יש להדליק במנורה דומיא דמקדש‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬האם בנר חנוכה יש דין להניח בכלי‪ ,‬ואם יש‬ ‫רבינו זצ״ל‪ ,‬לא הסכים להחליף החנוכיה שקבל לחתונה מזקנו‬ ‫מעלה להדליק במנורה ולא בכוסות נפרדים‪ ,‬כדי שיהיה דומיא‬ ‫הגה''צ רבי אריה לוין זצ״ל אף שהיתה קטנה בגודלה‪ ,‬ובשיעור‬ ‫דמנורה דמקדש‪ ,‬וכ' רבינו דנ״ח אי"צ כלי‪ ,‬ואין אנו עושים דינים‬ ‫בית קיבול מצומצם‪ ,‬והביאו לה אחרת גדולה ויפה הימנה‪ ,‬והביא‬ ‫מעצמינו דומיא דמנורה‪ ,‬ורק במה שאמרו חכמים במעלת השמן‬ ‫מגמ' גיטין (ס' ב') מערבין בבית ישן‪ ,‬ובשבת (קי''ז ב') רבי אמי‬ ‫זית והפתילות‪ ,‬דומיא דמנורה או דומיא דנס‪ ,‬אמרו‪ ,‬ואין לנו‬ ‫ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא שרו עילויה‪ ,‬אמרי‬ ‫אלא דברי חכמים‪ ,‬ועי' דרך חכמה הל' כלי המקדש (פ''ג סקמ״ב)‬ ‫הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא‪ ,‬וא'‬ ‫דבמקדש היו קני המנורה באלכסון‪ ,‬ונשאל רבינו אם גם בחנוכה‬ ‫הנדיבים הביא לרבינו העתק של חנוכיה זו בצורה מוגדלת ולא‬ ‫יש לעשות כן דומיא דמנורה‪ ,‬והשיב ג''כ דאין לנו לחדש דינים‬ ‫רצה רבינו להחליף וכדי לפייס הנדיב היתה הרבנית מדלקת בזה‬ ‫מעצמינו‪( ,‬דעת נוטה חנוכה סי' תשל״ג ובהערות שם)‪ ,‬אמנם כ'‬ ‫ללא ברכה (אחרי ששמעה הברכות מהרב)‪ ,‬ועי' דעת נוטה חנוכה‬ ‫רבינו דיש בזה הידור ליתן בכלי אבל אינו מעכב‪ ,‬ובמשנ״ב (סי'‬ ‫(עמוד תס''ב בהערות) שנשאל רבינו על הדלקת הרבנית והשיב‪,‬‬ ‫תרע״ה סקי"ח) מבואר דיוצא בנר שעוה שמדביק בכותל‪.‬‬ ‫לא מדינא עושה זה והיא מדלקת ללא ברכה (משום טעם)‪,‬‬ ‫וע''ש (סי' תרס״ג) שכ׳ רבינו זצ"ל דעדיף ליקח שמן זית מנר‬ ‫ושאלתי את רבינו זצ״ל אם אין חשש תקלה שיכולין לברך על‬ ‫שעוה אע"פ שהשעוה דולק יותר יפה‪ ,‬דיש ענין בשמן זית כמו‬ ‫זה ברכת הרואה‪ ,‬ואמר דבאמת יכולין לברך על זה‪ ,‬והיינו דאמנם‬ ‫שהיה במקדש‪ ,‬ועי' במשנ״ב (סי' תרע״ג סק''ד) דאף אם שעוה‬ ‫מדינא אין צריכה להדליק אבל יכולה לצאת בברכות ולקיים בזה‬ ‫דולק יפה כמו שמן זית ידליק בשמן זית שבו היה הנס‪ ,‬ומשמע‬ ‫מצות הדלקה‪ ,‬וע''ש תשובת רבינו דאשתו כגופו רק אם היא‬ ‫דאם דולק יותר יפה משמן זית עדיף בשעוה או ששוין‪ ,‬ועי'‬ ‫רוצה‪ ,‬ואם מכוונת שאינה רוצה להיטפל לבעלה אינה יוצאת‬ ‫בדרכי משה (שם אות א) שהמנהג הפשוט להדליק בשעוה וכן‬ ‫יד''ח בהדלקתו ומדלקת בפני עצמה‪.‬‬ ‫כתב במנהגים לר"א טירנא הל' חנוכה (עמוד קמ"ד) דשעוה מצוה‬ ‫וכן לקח רבינו זצ״ל מירושת אביו את התפילין והטלית של אביו‬ ‫מן המובחר כמו בשמן זית וכתב מה"ר אברהם מפראג וטעמא‬ ‫הקה''י זצ״ל‪ ,‬והיה משתמש עד סוף ימיו למצוה החביבה לו עד‬ ‫כי בודאי צליל נהוריה טפי מכל השמנים‪ ,‬ובכל בו (סי' מ"ד) יש‬ ‫לאחת‪ ,‬מצות סנדקאות שהיא כקרבן‪ ,‬בטלית הישנה והבלויה‬ ‫מדליקין בנרות של שעוה אמנם מצוה מן המובחר בשמן זית‬ ‫של אביו הקדוש בעל הקה''י זצ״ל‪ ,‬ואף שהיו צרכים לעשות בה‬ ‫שבו היה הנס עכ"ל‪ ,‬נראה מדבריו דלדעת המנהגים שוין במעלה‪,‬‬ ‫טלאי ע''ג טלאי לתקנה‪ ,‬היתה חביבה עליו‪ ,‬שהתקדשה בקדושת‬ ‫ולהכלבו אף בצליל נהורא עדיף בשמן זית שבו נעשה הנס‪.‬‬ ‫המצוה אצל אביו כל השנים‪ .‬ושמעתי שכמו כן אמר רבנו זצ״ל‬ ‫פתילות דומיא דפתילות מנורה‬ ‫שלא ממהר להחליף רצועות תפילין הישנות מטעם זה‪ ,‬והביא‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬האם יש ענין להניח הפתילות בכוסית לפני‬ ‫מה שאמר הלל הזקן אלו תפילין של אבי אבא [עי' ירושלמי‬ ‫שיוצק את השמן דומיא דמנורה עי' רמב"ם הל' תמידין ומוספין‬ ‫עירובין פ״י ה״א]‪ ,‬וברמב''ם הלכות תפילין (פרק ב הלכה יא ) הלל‬ ‫(פ"ג הי''ב)‪ ,‬והשיב רבינו זצ"ל לא הקפידו‪( ,‬דעת נוטה חנוכה סי'‬ ‫הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא‪ .‬ועי' שם באור שמח דיתכן‬ ‫תש''ס ובביאור הדרת קדש על הרמב״ם כ' דגם במנורה דמקדש‬ ‫דהלל הוי אתי מדבית דוד מנוקבתא‪ ,‬כמפורש במדרש (ב״ר צח‪,‬‬ ‫לא מעכב הסדר)‪ ,‬וכמו כן נשאל רבינו זצ״ל‪ ,‬האם יש שיעור‬ ‫יג‪ ,‬לג‪ ,‬ג) ובירושלמי (תענית פ״ד ה״ב) והיו התפילין משל מלכות‬ ‫לעובי הפתילות דומיא דמנורה עי' בב''ח (סי' תרע''א ס''ה)‬ ‫בית דוד‪ ,‬שהיה תפילין שלהם משונים משאר בני אדם‪ ,‬מפני‬ ‫דבביהמ״ק היו פתילות דקות‪ ,‬ועי׳ מג''א (סי׳ תרע''ב סק''ג)‬ ‫שהיו מניחים הנזר והעדות במקום תפילין‪ ,‬דמקום יש בראש‬ ‫והשיב רבינו זצ״ל‪ ,‬אין לו שיעור‪ ,‬העיקר שידלק‪( ,‬שם סי'‬ ‫להניח ב' תפילין (ע״ז מ״ד א') ומביא דלא נתקלקלו התפילין זמן‬ ‫תשס''א)‪ ,‬וכמו כן נשאל רבינו זצ״ל‪ ,‬האם לגבי הכנת הפתילות‬ ‫רב‪ ,‬לכן אין צריכין בדיקה‪ ,‬ויעוין סנהדרין (צ״ב ב') גבי ריב״ב אלו‬ ‫אמרי' דהוא דומיא דמנורה דעיקר המצוה בהטבת הנרות וגם‬ ‫תפילין של אבי אבא הן‪.‬‬ ‫כאן ראוי שיכין הבעל הפתילות ולא האשה‪ ,‬והשיב יכולה להכין‪,‬‬ ‫להדליק בתוך החנוכיה עצמה שהיא מכסף אף שאם יתן כוסיות‬ ‫(שם סי ' תשס''ב וכן רבינו לא עשה בעצמו‪ ,‬ובמכתב אחר כ' ראוי‬ ‫ידלק יותר זמן‬ ‫לאיש אם יכול ומה שנהגו ע''י האשה הוא כדי שישתתפו‬ ‫הראתי לרבנו זצ״ל החנוכיה שירשתי מאאמו''ר זצ״ל שהיתה‬ ‫במצוה)‪.‬‬ ‫מכסף טהור‪ ,‬ויש בית קיבול של שמן בחנוכיה עצמה לשיעור‬ ‫ונשאל רבינו זצ״ל‪ ,‬האם יש ענין להדליק בפתילות מפשתן דהוא‬ ‫מצומצם‪ ,‬אבל עי״ז מדליק בכסף ממש‪ ,‬ויש אפשרות ליתן השמן‬ ‫דומיא דמקדש עי' ירושלמי שבת (פ״ב ה''ג)‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬י''א‬ ‫בכוסות זכוכית שמכניס לחנוכיה וידלק זמן רב‪ ,‬ובדק רבנו‬ ‫כן‪( ,‬שם סי' תשס''ד וכ''כ החיי אדם כלל קנ''ח ס''ח דמצוה מן‬ ‫החנוכיה כמה מקום יש בבית קיבול לשמן‪ ,‬ואמר שעדיף ליתן‬ ‫המובחר לקחת צמר גפן או חוטי פשתן וכ''כ במועד לכל חי סי'‬ ‫השמן בחנוכיה עצמה‪ .‬וכעת ראיתי בדעת נוטה חנוכה (סי'‬ ‫כ''ז ס''ד מהראש יוסף שהפתילות יהיו מפשתן)‪ ,‬ונשאל רבינו‬ ‫תשנ''ב) שנשאל רבינו זצ״ל במי שיכול להדליק בחנוכיה מכסף‬ ‫זצ״ל הנוגים להחליף הפתילות כל לילה‪ ,‬האם יסירו גם השמן‬ ‫או זהב‪ ,‬אבל יתן השמן בבזיכים מזכוכית‪ ,‬או שידליק בחנוכיה‬ ‫שנשאר‪ ,‬והשיב‪ ,‬כן‪( ,‬שם סי׳ תשס״ט וכ''כ בסדר היום סדר‬ ‫מזכוכית‪ ,‬והשמן יתן בבזיכים מכסף או זהב‪ ,‬מה עדיף‪ ,‬והשיב‬ ‫הדלקת נ''ח ובבית הלוי חנוכה כ' דהוא דומיא דמקדש‪ ,‬ולמעשה‬ ‫רבינו אין נפק''מ‪ ,‬ובהערה שם מובא תשובה נוספת‪ ,‬דמי שיש‬ ‫רבינו זצ״ל לא נהג להחליף וכן בקו' הזכרונות סי' ל״ב ס''ו הביא‬ ‫לו כוסיות מכסף טהור עדיף שיתנם במנורה אף שהיא רק ציפוי‬ ‫שמרן החזו״א זצ״ל לא נהג להחליף)‪.‬‬ ‫כסף‪ ,‬והביא שם מש''כ רבינו דעדיף ליתן בזכוכית שנכנס‬ ‫ב כוסיות יותר שמן‪ ,‬מאשר בחנוכיה העשויה מכסף דכמות עדיף‪,‬‬ ‫ניתן לתרום גם במכשירי ״קהילות“ !“נדלים פלוס“ בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫עורך‪ :‬יצחק גולדשטוף‬ ‫יש ללחוץ ע ל לחצן ׳ קופו ת נוספות' ובחיפו ש ' ד ב רי שי " ח‪ /‬או בטלפון‪:‬‬ ‫ליצירתקשר‪i g 0 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a i l . e o m S3 :‬‬ ‫נדרים פלוס ‪ 03-7630585‬שלוחה‪1584 -‬‬ ‫‪ f t‬רבי יהודה הנ שי א ‪ 52‬בני ברק ‪0 5 3 - 3 1 4 5 9 0 0 1‬‬ ‫!‬ ‫קהילות ‪ 073-2757000‬שלוחה‪4310 -‬‬ ‫‪!I‬״!‪P Qp U‬‬ ‫־‬ ‫ואינם קצורים‪ ,‬אביב קצור קודם‪ .‬אף על גב שמצוה לקצור‪ ,‬מ"מ‬ ‫ואולי מיירי ביש שמן בצמצום אבל כשיש בודאי שיעור הראוי‬ ‫כיון שזה שקצור משובח בגופו‪ ,‬הוא קודם] ש"מ משובח בגופו‬ ‫דעת רבינו שאין ענין להדליק יותר מחצי שעה‪ .‬עי׳ שם (סי'‬ ‫קודם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וה׳׳נ כן‪( ,‬דעת נוטה חנוכה סי׳ תשנ׳׳ה נס לשושנים‬ ‫תק׳׳ס) שכתב דגם בזמנינו שיש עוברים ושבים אחרי חצי שעה‬ ‫עמוד קפ"א)‪.‬‬ ‫אין הידור ליתן הרבה שמן דאין שום מצוה שידלק יותר מחצי‬ ‫שעה‪ ,‬עי׳ שונה הלכות (סי׳ תרע׳׳ב דין ז׳) שהביא מהמשנ׳׳ב‬ ‫ונשאל רבינו אולי שאני קרבנות בביהמ׳׳ק שיש דין מבחר‬ ‫(סק׳׳ו) דאם נתן יותר מחצי שעה אין בו שום מצוה‪.‬‬ ‫נדריכם עי׳ מנחות (ס׳׳ד א׳)‪ ,‬אבל בנר חנוכה עדיף המשובח‬ ‫ושאלתי מרבינו זצ"ל (בערב חנוכה תשפ׳׳א) האם עדיף ליתן שמן‬ ‫במראה‪ ,‬והשיב‪ ,‬הידור היינו מובחר ונוהג בכל המצות‪( ,‬שם סי׳‬ ‫בתוך הבית קיבול של שמן שבגוף החנוכיה העשויה מכסף‪ ,‬אף‬ ‫תשנ׳׳ו)‪ ,‬ונשאל ממה שאי׳ בב׳׳ב (ג׳ א׳) בהורדוס שאמרו לו‬ ‫שידלק רק בשיעור מצומצם של עד שתכלה רגל מן השוק‪ ,‬או‬ ‫חכמים שיבנה ביהמ׳׳ק באבני שישא דנראה יפה טפי‪ ,‬ול׳א‬ ‫עדיף ליתן שם בחנוכיה כוסיות זכוכית לשמן שעי׳׳ז ידלק זמן‬ ‫לצפות בזהב‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬יתכן שהיה יקר כזהב‪( ,‬שם סי׳‬ ‫מרובה‪[ ,‬ולמש׳׳כ בטעמא דקרא חנוכה דאם נותן ע׳׳מ להוסיף‬ ‫תשנ׳׳ז)‪ ,‬ולגבי אתרג השיב רבינו דמשובח במראה עדיף‪ ,‬ולא יקח‬ ‫יוצא אף בנותן פחות מכשיעור בעת ההדלקה א׳׳כ גם בזה יכול‬ ‫את האתרוג המשובח בגופו‪ ,‬שאין ללמוד מהירושלמי לאתרוג‪,‬‬ ‫להוסיף אח׳׳כ אבל בהדלקת ערב שבת א׳׳א ליתן]‪ ,‬ועי׳ בדברי‬ ‫דמפורש בתורה ׳פרי עץ הדר ׳ דפירושו נאה במראיו‪( ,‬חשוקי חמד‬ ‫ר׳׳י סגי נהור דזכוכית יורד בדרגה מכלי כסף‪ ,‬רק דיש לומר דבטל‬ ‫סוכה נ׳׳א ב׳‪ ,‬ועי׳ נס לשושנים שם ממרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל‬ ‫הזכוכית לחנוכיה בפרט כשאין לזכוכית אפשות לעמוד ללא‬ ‫דבחנוכיה המראה עדיף ונראה דס׳׳ל דשא"ה לענין פרסומי ניסא‬ ‫סמיכת החנוכיה דמחמת כן נחשב כלי אחד עם הסומכו עי׳ בדיני‬ ‫דתלוי רק במראה משא׳׳כ לענין קרבן דבעינן כל חלבו דיהא עדיף‬ ‫כלי לנט׳׳י באו׳׳ח (סי׳ קנ׳׳ט ס׳׳ה)‪ ,‬וכן מבואר במסכת כלים לענין‬ ‫בחשיבותו‪ ,‬ועי׳ בכאיל תערוג מועדים חנוכה עמוד תקנ"ד)‪.‬‬ ‫טומאה דנחשב ככלי אחד עי׳ במסכת כלים (פ"ב מ"ח) דתנן‬ ‫הלפיד טמא ופירש הר"ש שם דאיירי בקערות שיש להן חידוד‬ ‫טבילת כוסיות של נר חנוכה‬ ‫שנתחב בנקב שבראש הקונדס וסד"א דכיון שאינו יכול לעמוד‬ ‫בפני עצמו אינו כלי וטהור קמ"ל דהואיל ומיוחד ומתוקן לכך‬ ‫בלשיח באמרתך חנוכה (עמוד י׳׳ב) שאל מרבינו זצ"ל‪ ,‬אם יש‬ ‫מיקרי כלי וטמא ע"ש‪ ,‬והכי תנן נמי התם (פ" ד מ" ג) שולי‬ ‫להטביל כוסיות להדלקת נר חנוכה‪ ,‬והשיב‪ ,‬אם לא יועיל לא‬ ‫קורפיות וכו׳ אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין טמאין‬ ‫יזיק‪ ,‬ובמועדי הגר׳׳ח (ח"א סי׳ רע׳׳ד) השיב רבינו‪ ,‬להמחמירים‬ ‫שלכך נעשו מתחילתן והיינו דהו"ל דומיא דהלפיד דלעיל מיניה‬ ‫שלא להדליק בנר שאין ראוי לביהמ׳׳ק ה׳׳ה כלי שלא הוטבל אין‬ ‫וכ׳׳כ ה ש ד ח (מערכת חנוכה אות ז׳) בשם ספר יד נאמן‪ ,‬ועי׳‬ ‫ראוי לכתחילה כמש׳׳כ ביו׳׳ד (סי׳ ק׳׳כ סט"ז)‪ ,‬ובס׳ גם אני אודך‬ ‫בשלמי תודה (פ׳׳י סי׳ ב׳)‪ ,‬ובדעת נוטה חנוכה (סי׳ תשנ׳׳א) השיב‬ ‫(ח"א עניני חנוכה סי׳ נ"א) הביא ששאל מרבינו זצ"ל‪ ,‬האם צריך‬ ‫רבינו‪ ,‬דאף כשנותן בחנוכיה מכסף כוסיות זכוכית אין מפסיד‬ ‫להטביל הכוסות שבהם מדליקין נר חנוכה‪ ,‬והשיבו בזה"ל‪ ,‬אם‬ ‫מעלת כסף כשהזכוכית אינו יכול לעמוד בפ"ע רק ע׳׳י החנוכיה‪,‬‬ ‫לא יטבילנו הרי אין ראוי להשתמש בו אוכלין‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫ועי׳ בהליכו׳׳ש (פט׳׳ו הערה י׳׳ז)‪ ,,‬וחשב רבנו זצ"ל‪ ,‬ואמר שיש‬ ‫שצריך שיהא השמן ראוי לאכילה ע"כ‪ ,‬ואח"כ קבל מכתב נוסף‬ ‫מעלה ליתן בחנוכיה עצמה וכן הוא נוהג למעשה‪ ,‬והטעם נראה‬ ‫מרבינו‪ ,‬וכתב לו (כשבועיים אחר כן)‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬כתבתי לך בהלכות‬ ‫דאף אם בטל לכלי מ׳׳מ אינו רק ככלי המעורב מכסף וזכוכית‬ ‫חנוכה שאין להדליק בכוסות שלא נטבלו‪ ,‬ואע"פ שצידדתי כן‪,‬‬ ‫ואינו שוה לכסף זקוק‪( ,‬נס לשושנים עמוד ק׳׳ג)‪.‬‬ ‫אין האמת כן‪ ,‬וכשרים להדלקה ויש לתקנו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומובא בס׳‬ ‫להחליף לחנוכיה חדשה גאמצע חנוכה‬ ‫פרדס יוסף חנוכה (ס׳׳ק שצ"א שצ"ג)‪ ,‬ובדעת נוטה חנוכה (סי׳‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬האם אפשר להחליף לחנוכיה חדשב באמצע‬ ‫תשל"ט)‪.‬‬ ‫ימי החנוכה‪ ,‬או שיש בזה ביזוי מצוה לחנוכיה הישנה‪ ,‬שפוסק‬ ‫ועי׳ בס׳ שערי ציון (ח"א סי׳ ט"ו אות ח׳) ששאל מרבינו לדעת‬ ‫מלהדליק בה‪ ,‬והשיב רבינו רשאי‪( ,‬דעת נוטה חנוכה סי ׳ תשמ׳׳ד)‪,‬‬ ‫חמיו מרן הגרי׳׳ש אלישיב זצ"ל שיש ענין להדליק בשמן הראוי‬ ‫וכן מצינו בבאר היטב (סי׳ תרע׳׳ג סקי׳׳ג) מהמטה משה (ח" ה סי׳‬ ‫לאכילה דומיא דמקדש‪ ,‬מה הדין במי שקנה כוסות לשם שתיה‪,‬‬ ‫תתקפ״ט) שמהרש״ל בעת שקנה חנוכיה חדשה לא הדליק בה‬ ‫ואח"כ נמלך בדעתו להדליק בהם נ"ח האם צריך להטבילם כדין‬ ‫ביום הראשון דאיכא שהחיינו של נרות‪ ,‬רק הדליק בה ביום השני‬ ‫כלי אכילה או לא‪ ,‬והשיב‪ ,‬דאין צריך להטבילם‪ ,‬ואמר‪ ,‬דזהו אף‬ ‫וברך שנית ברכת שהחיינו‪ ,‬ועי׳ נס לשושנים (עמוד צ"ו) שאמר‬ ‫לדעת הסוברים שיש להדליק בשמן הראוי לאכילה‪ ,‬וכן בדעת‬ ‫לי רבינו זצ"ל דלכתחילה אין ראוי לפטור שהחיינו של כלים‬ ‫נוטה חנוכה (סי׳ תש׳׳מ) מובא ששאלו מרבינו זצ"ל בכוסיות‬ ‫חדשים בשהחיינו של מצוה‪ ,‬וכמש׳׳כ בשו"ת כת"ס (או"ח סי׳‬ ‫שקנאם ליי׳׳ש ולא הספיק לטבול האם יכול להשתמש בהם‬ ‫כ"ו) דזה הנאת הגוף וזה הנאת הנשמה‪ ,‬ורק כשיש פלוגתא כמו‬ ‫לנ"ח‪ ,‬והשיב‪ ,‬כמדומה שמותר [והיינו מלבד נר השמש שנעשה‬ ‫בשהחיינו ביום ב׳ דר׳׳ה פוטר בבגד או פרי חדש‪ ,‬דאינו רק‬ ‫לאורה]‪ ,‬ואינו כשמן שהיה תחת המיטה שיש אוסרין עי׳ בבא"ח‬ ‫לרווחא דמילתא ומעיקר הדין יש לברך‪ ,‬וכן השיב בדעת נוטה‬ ‫פ׳ וישב (ש׳׳א סי׳׳ב וש׳׳ב סי׳׳ז)‪ ,‬דשם שורה עליו רוח רעה אבל‬ ‫ר׳׳ה (סי׳ רט"ו) לענין ברכת שהחיינו על פרי חדש בליל א׳ דר׳׳ה‪,‬‬ ‫כאן קי"ל (יו׳׳ד סי׳ ק"כ סט"ז) דאף שנתן מאכל בכלי קודם טבילה‬ ‫וז"ל‪ ,‬שמעתי בשם מו"ח שליט׳׳א לכוין בקידוש לא לפטור הפרי‬ ‫לא נאסר המאכל‪ ,‬וכן לא דמי לשמן שנמצא בו עכבר דמאיס‪ ,‬עי׳‬ ‫ויוכל אח"כ לברך עליו שהחיינו‪ ,‬וע׳׳ש (סי׳ רט׳׳ז) דאפי׳ היה‬ ‫משנ׳׳ב (סי׳ תרע׳׳ג סק׳׳ג) ואפי׳ יש ס׳ נגדו לא מהני דהקריבהו‬ ‫לפניו בשעת הקידוש‪ ,‬יברך שנית שהחיינו‪.‬‬ ‫נא לפחתך‪ ,‬ועי׳ בדעת נוטה חנוכה (סי׳ נ"ו) בשמן שנשפך על‬ ‫חנוכיה קטנה מכסף או גדולה מצופה כסף ויש בה יותר נוי‬ ‫הריצפה שלא ראוי לנ"ח‪.‬‬ ‫במשנ׳׳ב (סימן תרע"ג סקכ"ח)‪ ,‬כתבו הספרים שטוב שכל אחד‬ ‫ובהערות בדעת נוטה מובא שבמכתב נוסף השיב רבינו‪ ,‬י׳׳א‬ ‫יטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כוחו‪ ,‬וכן הנרות יעשה יפה‪,‬‬ ‫שטוב לטבול‪ ,‬דאם לא יטבילנו אינו ראוי לשימוש‪ ,‬וא׳׳כ לא ראוי‬ ‫ונשאל רבינו זצ"ל מי שבידו לקנות או חנוכיה קטנה מכסף‪ ,‬או‬ ‫לנ׳׳ח להסוברים שצריך שיהיה השמן ראוי לאכילה‪ ,‬ועי׳ בשו"ע‬ ‫חנוכיה גדולה שהיא רק מצופה כסף‪ ,‬אבל היא נאה ביותר מחמת‬ ‫(יו׳׳ד סי׳ ק" כ ס׳׳ח) דסכין אף שהוא כלי סעודה אם לקחו לחתוך‬ ‫גדלותה‪ ,‬ומחמת חיטובים נאים שעליה‪ ,‬והשיב שהוא בעיא‬ ‫בו קלפים אי"צ טבילה‪ ,‬ובש"ך (סקי"ז) כתב דאף בקנאו מעיקרא‬ ‫בירושלמי יומא (פ" ו ה"א) אם משובח בגופו עדיף או משובח‬ ‫לסעודה ונמלך לחתוך קלף אי"צ טבילה‪ ,‬ועי׳ דרכ"ת (יו׳׳ד סי׳‬ ‫במראהו [ופירש הקרבן העדה משובח בגופו שהוא שמן ואין‬ ‫ק׳׳כ אות ל"ט) מס׳ גנזי אלימלך (כ׳׳ג ב׳) שהסתפק אם דעתו‬ ‫מראהו טוב‪ ,‬או משובח במראיו שמראהו טוב ואינו שמן כל כך‬ ‫להשתמש אח"כ לצרכי סעודה האם עי׳׳ז מתחייב בטבילה‬ ‫איזה מהם קודם]‪ ,‬ופשיט התם נישמעינה מן הדא אביב קצור‪,‬‬ ‫מעיקרא‪ ,‬ומש׳׳כ הש׳׳ך דאף בקנאו מעיקרא לסעודה אי"צ טבילה‬ ‫יבש לקצור‪ ,‬אביב קצור קודם‪ .‬הדא אמרה משובח בגופו משובח‬ ‫י"ל דהיינו בשינה מעתה ייעודו רק לקלפים‪,‬‬ ‫במראיו‪ ,‬משובח בגופו קודם‪[ ,‬פירש הקרבן העדה אביב קצור‬ ‫גבי עומר כתיב אביב קלוי באש ותני אם נמצאה תבואה קצורה‬ ‫שהיא אביב כלומר לחה‪ ,‬ונמצא שעורים יבשים שעדיין קמה‬ ‫ניתן לתר ום גם במכש יר י"קה יל ות״ ו״נדרים פל ום“ בבת י הכ נסת ‪,‬‬ ‫י''‬ ‫ליצירת קשר‪i g o 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a i l . c 0 m m :‬‬ ‫י ש ללחוץ ע ל ל ח צן' קופו ת נוספות׳ וב חיפו ש ׳דברי שי"ח״‪ ,‬אז בטלפון‪:‬‬ ‫* רבי יהודה הנ שי א ‪ 52‬בני ברק‬ ‫נדרים פל וס ‪ 03-7630585‬של וחה ‪1586 -‬‬ ‫^‪077-2092005‬‬ ‫‪053-3145900‬‬ ‫‪0‬‬ ‫_____________לזהילזת ‪ 073-2757000‬שלו חה‪_____________ 4310 -‬‬ ‫‪J‬‬ ‫—‪-■1‬‬ ‫—‪55:;—*s—js‬י‪ir‬־‬ ‫—■«־‪/‬ר זר ׳־!ר‬ ‫‪u‬״■ “'‪u‬‬ ‫־‪— s r‬מ —‬ ‫‪>r;q_c‬״׳‬ ‫‪j‬‬ ‫״דבריהם הם זכרונם״‬ ‫לעילוי נ ש מ ת מרן רבינו‬ ‫בס״ד‬ ‫ירחמיאל גר שון ב׳׳ר צבי יהודה‬ ‫זללה׳׳ה‬ ‫דרכי ה חיזוק‬ ‫ארבעה צריכים חיזוק (ברכות לב‪ - ):‬שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש״י)‬ ‫( ‪789‬‬ ‫מש יח ות רשכבה״ ג מר ן ראש ה יש יבה הגרי״ג אדלשט י י ן זללה״ה • ויצא תשס״ז‬ ‫לעבד‪ ,‬עלול העבד ללמוד מן האדון לעשותו אפילו באיסור‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫הליכת יעקב אבינו לחפש את זיווגו‬ ‫מחשיב את אדונו‪ ,‬ובדרך הטבע נמשך לעשות כמעשיו‪.‬‬ ‫*בפרשת השבוע (כח‪ ,‬י) ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חמה״‪ ,‬הנה יעקב‬ ‫שלמות יעקב אבינו מכוח הדבקות בתורה‬ ‫אבינו הלך לחרן לקחת לו משם אשה מבנות לבן הארמי‪ ,‬ואילו יצחק אבינו‬ ‫לא הוצרך ללכת לשום מקום‪ ,‬אלא זיווגו בא אליו‪ ,‬ואמרו על זה במדרש‬ ‫ומעתה אם היה יעקב אבינו בא מיד לבית לבן ועובד אצלו כל השנים‪,‬‬ ‫(בראשית רבה סח‪ ,‬ג) יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו‪ ,‬יצחק‬ ‫הרי יש חשש גדול מהשפעתו של לבן‪ ,‬ואף שיעקב בודאי לא היה מושפע‬ ‫זיווגו בא אצלו (לעיל כד‪ ,‬סג) וירא והנה גמלים באים‪ ,‬יעקב הלך אצל זיווגו‬ ‫לקלקול מלבן‪ ,‬אבל יכול להיות שיחסר משהו בשלמות מדרגתו הגבוהה‪,‬‬ ‫דכתיב ויצא יעקב‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫שהוא צריך להתעלות יותר בשביל השידוך‪ ,‬שתהא מיטתו שלמה ויוכל‬ ‫להעמיד שבטי קה‪ ,‬והשפעתו של לבן עלולה למנוע שלא יתעלה‪.‬‬ ‫ויש להבין מה בא המדרש להשמיענו‪ ,‬הן זהו דרך העולם שכל שידוך הולך‬ ‫באופן אחר‪ ,‬וכפי שאמר לי פעם אדם שהשיא כמה מבנותיו כי 'בשידוכים‬ ‫ולכך נטמן קודם ארבע עשרה שנה בבית עבר ולמד תורה בלי הפסק‪ ,‬כמו‬ ‫אין קושיות'‪ ,‬שאצל כל אחת מבנותיו הלך השידוך באופן אחר‪ ,‬פעם יותר‬ ‫שכתב רש״י על הפסוק (כח‪ ,‬יא) ״וישכב במקום ההוא״ באותו מקום שכב‬ ‫קל ופעם יותר קשה‪ ,‬ואין קושיות על זה‪ ,‬כי רואים את ההשגחה המיוחדת‬ ‫אבל י״ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה עוסק בתורה‪ .‬עד‬ ‫בכל שידוך ושידוך‪ ,‬ואם כן מהו הענין המיוחד שיעקב 'הלך אצל זיווגו'‪ ,‬הרי‬ ‫כדי כך למד תורה בלי הפסק‪ ,‬ומסתמא זו סייעתא דשמיא מיוחדת שזכה‬ ‫כך דרך העולם‪ ,‬שלפעמים מוצאים את השידוך בנקל‪ ,‬ולפעמים יותר קשה‪,‬‬ ‫נגד הטבע‪ ,‬ללמוד בלי לשכב ארבע עשרה שנה!‬ ‫ויש מי שצריך להרחיק עד מדינת הים למצוא את זיווגו‪.‬‬ ‫ואחר כך באמת קיבל את כל ההבטחות כמו שכתוב אני השם וגו'‬ ‫ושמרתיך‪ ,‬וזכה להיות בחיר שבאבות (בראשית רבה עו‪ ,‬א)‪ ,‬וצורתו חקוקה‬ ‫נטמן בבית עבר ‪ -‬הכנה לבית לבן‬ ‫בכיסא הכבוד‪ ,‬פני אדם במרכבה זה יעקב אבינו (שם פב‪ ,‬ב‪ ,‬ועיין חולין צא‪,‬‬ ‫ונראה הביאור בזה‪ ,‬כי הנה יעקב אבינו בעת שהלך אצל זיווגו‪ ,‬נטמן‬ ‫קודם ארבע עשרה שנה ללמוד תורה בבית מדרשו של עבר‪ ,‬ורק אחר כך בא‬ ‫ללבן הארמי‪ ,‬והענין בזה מפני שהוצרך להיות שנים רבות בבית לבן‪ ,‬והיה‬ ‫רשימות תלמידים‬ ‫צריך זהירות גדולה שלא ללמוד מדרכיו‪ ,‬כפי שאמר אחר כך בתחילת פרשת‬ ‫וישלח (לב‪ ,‬ה) ״עם לבן גרתי״‪ ,‬ופירש רש״י‪ :‬גרתי בגימטריא תרי״ג‪ ,‬כלומר‬ ‫עם לבן הרשע גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים‪ ,‬ע״כ‪,‬‬ ‫הולך אצל זיווגו ‪ /‬שידוכים‬ ‫ובא יעקב להראות בזה את מדרגתו לעשו‪ ,‬שיפחד ממנו‪ ,‬כי הוא בעל מדרגה‪,‬‬ ‫עד היכן חובת ההשתדלות‬ ‫שהיה כל כך הרבה שנים בבית לבן ולא למד ממעשיו הרעים‪.‬‬ ‫נכנס תלמיד וסיפר‪ ,‬כי עלתה עבורו הצע ת שידוך וכעבור זמן‬ ‫וזוהי מדרגה גדולה מאד‪ ,‬כי בדרך הטבע אדם מושפע מסביבתו‪ ,‬וכל זמן‬ ‫שהיה בבית יצחק ובבית אברהם אבותיו הרי הייתה שם ישיבה‪ ,‬וכמו‬ ‫ירדה מהפרק‪ ,‬והוריו מבקשים לנסות ל ה שפיע להחזיר את השידוך‪,‬‬ ‫שאמרו בגמרא (יומא כח‪ ,‬ב) אברהם זקן ויושב בישיבה היה וכף יצחק זקן‬ ‫אבל הוא אינו מעוניין‪ ,‬ונפ שו ב ש אל תו מה ראוי לע שו ת‪.‬‬ ‫ויושב בישיבה היה וכף‪ ,‬ואילו בבית לבן לא הייתה ישיבה‪ ,‬והיה צריך‬ ‫ואמר לו רבינו‪ :‬אומר לך הדרכה כיצד יש לנהוג בענייני שידוכים‪.‬‬ ‫זהירות יתירה שלא להיות מושפע מלבן‪.‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬מו טלת על האדם חובת ההשתדלות‪ .‬ומצד שני‪ ,‬אסור‬ ‫לנסות ללחוץ כדי להביא את הצד השני לקבל את השידוך‪ ,‬כי‬ ‫כוח השפעת האדון‪ ,‬לא למדתי ממעשיו‬ ‫לפעמים זה אינו השידוך המתאים עבורו‪ ,‬ועלול לבוא מכך לתוצאות‬ ‫ובסוף פרשת בהר לאחר שמבואר ענין עבד עברי הנמכר לגוי כתוב (ויקרא‬ ‫שאינן טובות‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬א‪-‬ב) ״לא תעשו לכם אלילים וגו' את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו״‪,‬‬ ‫ולכאורה מה זה שייך לענין עבד עברי הנמכר לגוי? ופירש רש״י‪ :‬״שלא‬ ‫אבל סוף סוף אין להתעלם מחובת ההשתדלות‪ ,‬כי לפעמים הצד‬ ‫יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו‪ ,‬הואיל ורבי עובד עבודה זרה‬ ‫השני טועים בפרטי הענין וכדאי להעמידם על טעותם להסביר להם‬ ‫אף אני כמותו‪ ,‬הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו‪ ,‬לכך נאמרו מקראות‬ ‫את המצב לאמיתו‪ ,‬וכגון אם טועים בדבר התמדתו ש ל הבחור‪ ,‬ניתן‬ ‫הללו״‪ ,‬עכ״ד‪ .‬והיינו כי עבד עברי הנמכר לגוי הרי הוא נמצא אצל הגוי‪,‬‬ ‫ל שלוח אדם מוסמך שיסביר להם את האמת‪ .‬אולם אם ידוע שכל‬ ‫והגוי עובד עבודה זרה ומחלל שבת‪ ,‬וזה יכול להשפיע על העבד שיעשה את‬ ‫האמת פרוסה בפניהם ואף על פי כן הם אינם חפצים בהצעה‪ ,‬אין‬ ‫אותן העבירות כמו האדון‪ ,‬ולכך הוזקק לאזהרה מיוחדת בזה‪.‬‬ ‫ללחוץ כדי לנסות בכל זאת לקדם את השידוך‪.‬‬ ‫ולכאורה אמנם בעבודה זרה יכול להיות שיושפע מהאדון‪ ,‬כי גם האדון‬ ‫הגוי מוזהר על זה‪ ,‬שעבודה זרה היא משבע מצוות בני נח‪ ,‬והעבד רואה את‬ ‫דחיית הצעת שידוך‬ ‫אדונו הגוי עובר באיסור ועובד עבודה זרה‪ ,‬ולפעמים גם נראה כאילו‬ ‫לתלמיד שד חה הצע ת שידוך בע קבות אי התאמה ביניהם‪ ,‬ו ח ש ש‬ ‫העבודה זרה עוזרת למאמיניה כדאיתא בגמרא (ע״ז נה‪ ,‬א)‪ ,‬והעבד עלול‬ ‫בזה לדברי מרן הקהילות יעקב זצ״ל כי פעמי ם שאדם דוחה ומפסיד‬ ‫להיות מושפע מזה ולעבוד גם הוא עבודה זרה‪.‬‬ ‫בידיים את זיווגו שהוכרז עליו בשמים‪ ,‬אמר רבינו‪:‬‬ ‫אבל מה שהוא רואה את האדון מחלל שבת‪ ,‬הרי האדון אינו עובר שום‬ ‫הדברים אמורים במקרה שאין בעיה לגופו ש ל שידוך‪ ,‬ורק מפ א ת‬ ‫איסור בזה‪ ,‬כי הוא גוי ואינו מוזהר על חילול שבת‪ ,‬ואדרבה אסור לו לשמור‬ ‫שהוא מקווה לקבל בסוף שידוך יותר מוצלח הוא ממאן בהצעה‪,‬‬ ‫שבת כמאמרם (סנהדרין נח‪ ,‬ב) בן נח ששבת חייב מיתה‪ ,‬ואם כן כיצד שייך‬ ‫שיושפע העבד מן האדון בזה‪ ,‬הרי לעבד זה אסור ולאדון זה מותר‪ ,‬ובעבודה‬ ‫אבל בזמן שי ש סיבה מוצדקת לגופו של שידוך של א להמשיך בו‬ ‫זרה מובן שגם לאדון זה אסור‪ ,‬וכשרואה העבד את האדון עובר ב'איסור'‪,‬‬ ‫מ ח מ ת חוסר התאמה וכדומה‪ ,‬לא נאמרו הדברים‪.‬‬ ‫יש לחוש שגם הוא יעבור‪ ,‬אבל חילול שבת ה'מותר' לאדון‪ ,‬כיצד ילמד מזה‬ ‫שידוכים לבחורים מבוגרים‬ ‫העבד לעשות דבר שאסור אצלו‪.‬‬ ‫לאחד מן השדכנים אמר רבינו‪ ,‬כי העצה הראשונה כאשר באים‬ ‫ומבואר שאף על פי כן יכולה להיות השפעה! והענין בזה מפני שהוא עבד‬ ‫והגוי אדון שלו‪ ,‬וטבע העבד להחשיב את האדון‪ ,‬כידוע שמי שנמצא תחת‬ ‫להתעסק בשידוכים לבחורים מבוגרים וכן לבנות מבוגרות‪ ,‬היא‬ ‫שליטת אחרים מחשיב את מי ששולט עליו‪ ,‬וכיון שהעבד משועבד לאדונו‬ ‫ל ה ש תדל למצוא כל טצדקי של א להראות להם ש מ חפ שי ם את‬ ‫והאדון שולט עליו‪ ,‬זה גורם ממילא שירגיש בלבו איזה חשיבות כלפי‬ ‫השידוך או שרודפי ם אחריהם לקבל את הסכמתם‪ ,‬ויש לקדם כל‬ ‫האדון‪ ,‬ומחמת זה עלול ללמוד ממעשיו‪ ,‬ואפילו דבר שמותר לאדון ואסור‬ ‫הענין ברוגע‪ ,‬של א יראו כלפי חוץ ב שו ם אופן להיטות ש ל הצד‬ ‫השני להוצאת השידוך אל הפועל‪.‬‬ ‫מתוך שיחות בביתו‪ ,‬כסלו תשע׳׳ג תשע׳׳ה‪.‬‬ ‫לתרומות והנצחות ‪0527600485 -‬‬ ‫לקבלת השיחות במייל ‪A527600485@gmail.com‬‬ ‫‪ sms‬עמוד ו‬ ‫ניתן ל תרו ם בע מדו ת 'קהילות' ו'נדרים פלו ס' לפי החיפו ש 'דרכי החיזוק' (קוד ‪(7 1 0‬‬ ‫ב וברש״י) וזכה למדרגה יותר מאברהם ומיצחק‪ ,‬כי כל אחד מהאבות‬ ‫בה משך למובא בסמוך בענין העיכוב בשידוכים מ ח מ ת קפידות‬ ‫הוסיף דרגות‪ ,‬ותחילה היה אברהם שהוא היסוד‪ ,‬ויצחק ירש את המעלות‬ ‫שבין אדם לחברו‪ ,‬להלן תו ספת מדברי רבינו בזה‪:‬‬ ‫של אברהם והוסיף עליהן מעצמו‪ ,‬ואחר כך יעקב ירש את מעלותיהם של‬ ‫אברהם ויצחק והוסיף עליהן עוד דרגות מעצמו‪ ,‬ולכך נקרא 'בחיר שבאבות'‬ ‫קפידא של אחר עלולה לעכב השידוך‬ ‫שהוא כולל את שלמות המדרגות של כל האבות ביחד‪.‬‬ ‫יש אנשים שסובלים מחמת דברים שבין אדם לחברו‪ ,‬ולמשל ישנם‬ ‫ועל יעקב אמרו (עיין פסחים נו‪ ,‬א) שהייתה מיטתו שלמה‪ ,‬כי מאברהם‬ ‫מעוכבי שידוך‪ ,‬בחורים ובחורות מבוגרים שלא מוצאים את זיווגם‪,‬‬ ‫יצא גם ישמעאל‪ ,‬ומיצחק יצא גם עשו‪ ,‬אבל יעקב לא היה פסול בזרעו‪ ,‬וכבר‬ ‫וידוע כי אחי הגאון רבי יעקב (שליט״א) זצ"ל רגיל לומר שאם יש‬ ‫הייתה בו השלמות הנצרכת להעמיד שבטי קה‪ .‬ומסתבר שגם מה שזכה‬ ‫איזה קשיים ועיכובים בשידוכים‪ ,‬צריך לבדוק שאין שום קפידא בין‬ ‫יעקב לשתי אימהות מתוך הארבע‪ ,‬שרה רבקה רחל ולאה‪ ,‬ואילו אברהם‬ ‫אדם לחברו‪ ,‬כי אם מישהו מקפיד עליו זה עלול לעכב את השידוך‪,‬‬ ‫ויצחק זכו רק לאחת‪ ,‬זה גם כן שייך למעלת מדרגתו של יעקב‪.‬‬ ‫ושמא פעם גרם צער ועגמת נפש למישהו ולא ביקש מחילה‪ ,‬ואם יש‬ ‫אך כדי לזכות לכל המדרגות הללו היה צריך הרבה הכנה‪ ,‬להשתלם יותר‬ ‫מי שנפגע ממנו ומקפיד עליו צריך לפייסו‪ ,‬ואפילו אם נראה לו שאין‬ ‫ויותר עם כל הקדושה שקיבל מיצחק ומאברהם ולהוסיף על זה‪ ,‬ולכך נטמן‬ ‫סיבה להקפיד‪ ,‬אם השני מקפיד צריך לבקש ממנו מחילה‪.‬‬ ‫ארבע עשרה שנה בבית עבר לקבל את השלמות על ידי עסק התורה (וראה‬ ‫ובדרך כלל רגילים להרבות בתפילות בשביל שידוכים‪ ,‬אבל התפילה‬ ‫מה שהאריך בזה בשמירת הלשון שער התורה פ״ט)‪.‬‬ ‫מועילה כשחסר רק התפילה ולא יותר‪ ,‬ואם יש עוד דברים שמעכבים‬ ‫אין התפילה מועילה‪ ,‬וכמו שכתב רבי ישראל סלנטר (אור ישראל יד)‬ ‫"יש שהוא הולך אצל זיווגו"‪ ,‬ביאורו‬ ‫שאם אדם מתפלל ומבקש על תיקון המידות ואינו לומד מוסר‪ ,‬הוא‬ ‫ועל פי זה נראה לפרש מה שאמרו במדרש ״יש שהוא הולך אצל זיווגו״‬ ‫כמי שמתפלל לראות בלי עיניים‪ ,‬וכשם שלא שייך לראות בלי עיניים‬ ‫שיש אדם שצריך להתקדם ולהוסיף מעלות כדי לזכות לזיווגו‪ ,‬כי עדיין‬ ‫כך לא שייך לתקן המידות בלי לימוד מוסר‪ ,‬כך גם בשידוכים‪ ,‬כל זמן‬ ‫חסרה לו השלמות הנצרכת לזה‪ ,‬וכשיצא יעקב מבאר שבע עדיין לא היה‬ ‫שיש קפידא בין אדם לחברו לא שייך שתועיל התפילה‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫במדרגת השלמות הנצרכת לזיווגו‪ ,‬וכדי שהזיווג יעלה יפה ותהא מיטתו‬ ‫שיבקש מחילה ויפייס את חברו אז תוכל התפילה להועיל‪.‬‬ ‫שלמה שיהיו שבטי קה‪ ,‬היה צריך קודם 'ללכת אצל זיווגו' להתקדם‬ ‫עצה למי שאינו זוכר במי פגע‬ ‫ולהוסיף שלמות על ידי לימוד תורה ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר‪ ,‬ועל‬ ‫ידי כל הקשיים והניסיונות שהיו לו‪.‬‬ ‫ולפעמים אדם לא זוכר בכמה אנשים פגע ואת מי ציער‪ ,‬וכמו‬ ‫אבל יצחק אבינו זיווגו בא אצלו‪ ,‬שהוא היה 'עולה תמימה' (בראשית‬ ‫שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ג‪ ,‬רז) על בעל לשון הרע‪" :‬אם ישוב‬ ‫רבה סד‪ ,‬ג) וכבר היה במדרגת השלמות הנצרכת לזיווגו‪ ,‬ולא היה צריך‬ ‫בעל הלשון בתשובה צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו‪,‬‬ ‫להוסיף עוד שלמות לזה‪ ,‬כי כבר בעקידה קיבל את דרגתו‪ ,‬שהיא דרגה של‬ ‫והוא לא יזכור מספר כולם‪ ,‬כי רבים מכאובים הכאיב וכמה נפשות‬ ‫הדאיב‪ ,‬גם רבים מאשר זכר‪ ,‬כי אותם עכר‪ ,‬והם לא ידעו כי הדיח‬ ‫מסירות נפש‪ ,‬הנקראת 'גבורה'‪ ,‬ובזה כבר הייתה לו השלמות הנצרכת‬ ‫עליהם את הרעה‪ ,‬יתבייש להודיעם ולגלות אוזנם על אשר גמלם‬ ‫לזיווגו שיוכל להוליד את יעקב אבינו‪ ,‬ואמנם גם נולד ממנו עשו‪ ,‬אבל כבר‬ ‫רעה"‪ ,‬ואם כן אדם שאינו יודע את מי ציער ובמי פגע‪ ,‬מה יעשה‬ ‫היה מספיק שלמות כדי שייוולד יעקב‪ ,‬וזה הפירוש 'זיווגו בא אצלו'‪,‬‬ ‫וכיצד יוכל לבקש מחילה ולפייס את חברו‪.‬‬ ‫שיצחק כבר היה מושלם בשביל הזיווג‪.‬‬ ‫והעצה לזה כתב בספר חובות הלבבות (שער התשובה פ"י) כי‬ ‫כשצריך להוסיף שלמות בשביל השידוך‬ ‫בעבירות שקשה לחזור בתשובה עליהן‪ ,‬יחזור בתשובה ויקיים את כל‬ ‫עיקרי התשובה ופרטיה מה שבכוחו לעשות‪ ,‬ובזכות זה הקב״ה יסייע‬ ‫לכן בשידוכים אין קושיות מדוע לפעמים יותר קל ולפעמים יותר קשה‪,‬‬ ‫בידו ויסיר ממנו המפריעים לתשובה‪ ,‬ולמשל אם חברו אינו מסכים‬ ‫כי יש מי שצריך 'ללכת אצל זיווגו' ולהוסיף שלמות בשביל השידוך‪.‬‬ ‫לסלוח לו‪ ,‬הקב״ה יכניס בלב חברו רגשי פיוס ואהבה אליו עד‬ ‫ובאמת הרי אמרו (מו״ק יח‪ ,‬ב) בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני‪,‬‬ ‫שיסכים לסלוח לו‪ ,‬וכמו שכתוב (משלי טז‪ ,‬ז) "ברצות השם דרכי איש‬ ‫ולכל אחד מוכן זיווגו מן השמים‪ ,‬ואין צריך לדאוג‪ ,‬ולפעמים הבת עדיין‬ ‫גם אויביו ישלים איתו"‪ ,‬וכך גם אדם שאינו יודע במי פגע‪ ,‬אם יחזור‬ ‫צעירה ורק צריך לחכות שתתבגר‪ ,‬וכן ראיתי בעיני מעשים שהיו‪ ,‬אבל‬ ‫בתשובה שלמה‪ ,‬הקב"ה יכניס בלב מי שנפגע ממנו שימחל לו בלב‬ ‫לפעמים גם הבחור אינו מוכשר ואינו מתאים עדיין לנהל בית‪ ,‬כי זו‬ ‫שלם ולא יקפיד עליו [וראה בספר תולדות אדם סוף פי״א מה שהובא‬ ‫אחריות להיות בעל בעמיו‪ ,‬והוא צריך להיות המנהיג‪ ,‬המשפיע והמשענת‬ ‫(ניסן תשע״ג )‬ ‫בזה עובדא מהגר״א והגר״ז מוואלוז'ין]‪.‬‬ ‫לבני הבית‪ ,‬ויתכן שהוא לא מתאים לכך‪ ,‬ואין זה בשבילו‪ ,‬וצריך קודם‬ ‫'ללכת אצל זיווגו'‪ ,‬לתקן את עצמו ולחפש עצות כיצד יהיה בר הכי‪,‬‬ ‫פיוס ובקשת מחילה‬ ‫ולפעמים יתכן שעדיין אינו מספיק בן תורה‪ ,‬וצריך ללמוד יותר בהתמדה‬ ‫כדי שיתאים לזה ויהיה ראוי לזיווגו‪.‬‬ ‫ידוע שלפעמים מגיעים לגיל השידוכים ומחפשים ולא מוצאים את‬ ‫השידוך המתאים‪ ,‬ואף על פי שיש בת קול 'בת פלוני לפלוני'‪ ,‬לפעמים‬ ‫כלל הדברים הוא‪ ,‬שכל קשיים ועיכובים בשידוכים הם מן השמים‪ ,‬וכל‬ ‫מן השמים מעכבים‪ ,‬וצריך לפשפש במעשיו‪ ,‬אולי יש קפידא בין אדם‬ ‫מה שיש פחות קשיים או יותר‪ ,‬זה בהשגחה ובחשבון כדי שהזיווג ייצא‬ ‫לחברו הגורמת לעכב את השידוך‪ .‬ובאמת זוהי מדרגה שמן השמים‬ ‫לפועל‪ ,‬וכדי לקבל את השלמות הנצרכת לתועלת השידוך‪.‬‬ ‫מעכבים ממנו את השידוך כדי שיוכל לתקן בעולם הזה ולבקש‬ ‫מחילה‪ ,‬וצריך להתבונן ולחפש למי יתכן שגרם צער וחלישות הדעת‪,‬‬ ‫כל קשיים ועיכובים הם בהשגחה‬ ‫לחשוב ולחשוב עד שימצא מי שמקפיד עליו‪ ,‬ויפייס אותו‪.‬‬ ‫וגם כל הקשיים שיש בעולם‪ ,‬כל אדם שיש לו קשיים‪ ,‬זה מן השמים‬ ‫וזה מצוי מאד בפרט אצל מי שיש לו עסק עם הציבור‪ ,‬ויכול להיות‬ ‫בתור 'ספר לימוד' בשבילו‪ ,‬שיתבונן ויחשוב למה מגיעים לו הקשיים האלה‪,‬‬ ‫שמישהו מהציבור נפגע ממנו‪ .‬אפילו גננת בגן‪ ,‬או מלמד בחיידר‪ ,‬יתכן‬ ‫ובדרך כלל הקשיים הם מידה כנגד מידה‪ ,‬כמו שמצינו בגמרא (ברכות ה‪ ,‬א)‬ ‫שגרמו איזה פגיעה לילדים‪ ,‬וכך גם בישיבה‪ ,‬שצריכים לחנך ולתת‬ ‫אם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו‪ ,‬פשפש ולא מצא יתלה‬ ‫תוכחה לתלמידים וצריכים שיהיה סדר ומשמעת‪ ,‬לפעמים יש תלמיד‬ ‫בביטול תורה‪ ,‬ולכאורה אם יש ביטול תורה הרי מצא עוון ביטול תורה‪,‬‬ ‫שמפריע‪ ,‬ויתכן שאמרו איזו מילה מיותרת שגרמה לתלמיד צער‬ ‫ומדוע זה נקרא 'לא מצא'? וביארו המפרשים (נפש החיים ש״ד פרק כ״ט‬ ‫וחלישות הדעת אפילו בשוגג‪ .‬ואם ילדים קטנים נפגעים‪ ,‬הרי קטנים‬ ‫ועוד) כי לכתחילה צריך למצוא חטא המתאים במידה כנגד מידה לייסורים‬ ‫לאו בני מחילה‪ ,‬וצריכים להמתין להם עד שיגדלו ויוכלו למחול‪.‬‬ ‫שבאו עליו‪ ,‬אך אם אינו מוצא מידה כנגד מידה‪ ,‬יתלה בביטול תורה‪ ,‬כי על‬ ‫ובגמרא מובא (יומא פז‪ ,‬א) מעשה בטבח אחד שביזה את רב‪ ,‬ורב‬ ‫ביטול תורה ראויים לבוא כל הקשיים‪.‬‬ ‫ראה שהוא לא בא לבקש מחילה‪ ,‬והלך אליו בעצמו להסביר לו שכדאי‬ ‫וידוע שאחד מן הדברים הגורמים קשיים ועיכובים בשידוכים‪ ,‬הוא אם‬ ‫לבקש מחילה ולחזור בתשובה‪ ,‬ובדרך פגש רב את רב הונא‪ ,‬ואמר לו‬ ‫יש איזה קפידא בין אדם לחברו‪ ,‬ומי שפוגע בחברו וגורם לו קשיים נענש‬ ‫רב הונא אתה הולך כעת להרוג נפש‪ ,‬כי הכיר את הטבח שלא יבקש‬ ‫בקשיים מידה כנגד מידה‪ ,‬וידוע שבין אדם לחברו זה חמור מאד מאד‪,‬‬ ‫ממנו מחילה ורק יוסיף להתחצף וייענש במיתה‪ ,‬אבל רב לא היה‬ ‫וצריכים מאד לתקן את זה‪ ,‬ואם יש עיכוב בשידוכים צריך 'ללכת אצל‬ ‫סבור כן וביקש להציל את הטבח‪ ,‬ומתוך רחמנות הלך אליו‪.‬‬ ‫זיווגו' ‪ -‬לבדוק ולחפש שאין עליו קפידא ממישהו‪ ,‬ואם מישהו נפגע ממנו‬ ‫ומסתבר כי רב בעצמו כבר מחל קודם‪ ,‬אלא שהטבח לא ידע מזה‪,‬‬ ‫ומקפיד עליו‪ ,‬צריך לפייסו ולבקש מחילה ממנו! וכבר היו מעשים שאחרי‬ ‫וגם צריך להתוודות על חטאו‪ ,‬לכן הלך אליו לסייע לו לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫בקשת המחילה מיד מצאו את השידוך‪.‬‬ ‫(סיון תשע״ה)‬ ‫לעילוי נשמ ת האטה הצדקנית‬ ‫לעילוי נשמת המחנך הדגול‬ ‫גיליון זה מ וק דש לע יל ו י נשמת‬ ‫מרת רינה שטרן ע׳יה‬ ‫הגאון רבי יע קב יהודה ביר דניאל גלוסקינוס זציל‬ ‫הרב אליעזר ב יר יצחק קיסטר זצ יל‬ ‫בת הגאון רבי ש מעון יהודה שיבלחט׳יא‬ ‫שהיה קרוב שנים רבות בשכנות וידידות לרבינו זללה׳יה‬ ‫נלב׳יע י׳יג בכסלו תש'יפ ‪ -‬תנצב׳יה‬ ‫נלב׳יע ביום ש׳יק ד׳ כסלו תשפ׳יז ‪ -‬תנצב׳יה‬ ‫נלב׳יע ז' כסלו תשע׳יח ‪ -‬תנצב״ה‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫ירושת הבת בעכו״ם‬ ‫פניני דב ‪+‬ר | פנינים והערות בעניני הפרשה‬ ‫ותען רחל ולאה ויאמתה לו העודליבו‪ -‬חלק ונחלה גבית אבינו•‪( ,‬ל״א י״ד)‪.‬‬ ‫(מדברים שנאמרו תחתהשיחים במו״מ עם מרן רבינו שליט״א)‪.‬‬ ‫שאלו קמיה רבינו‪ ,‬סתירה בדברי רש״י‪ ,‬שבפי' לתורה בפרשתן עה״פ‬ ‫העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו‪ ,‬כתב שבנות אינם יורשות‪ ,‬ותכף סיים‬ ‫איסור מורא מקדש‪ ,‬ובשוגג‬ ‫רבינו את הקושיא שהוא סתירה לרש״י ביבמות (דף ס״ב א׳) שכתב שם‬ ‫ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה ?אין ‪.‬זה פי אם־גית אלקים וזה‬ ‫שבבן נח בת יורשת כבן‪.‬‬ ‫שער דז^גמים‪( ,‬כ״ח י״ז)‪.‬‬ ‫ואמר רבינו ששאלה זו היא שאלה קדומה‪ ,‬והוסיף‪ ,‬שיש קושיא על רש״י‬ ‫עסקו בענין איסור מורא מקדש‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬דהנה חזי' דיש דין מורא‬ ‫כאן שכתב כי בנות אינם יורשות מגמ׳ מפורשת‪ ,‬שבב״ב (דף ט״ו ב׳) איכא‬ ‫מקדש גם בהר הבית‪ ,‬וכמו שאמרו שאסור להכנס לשם במנעלו‪ ,‬והיינו‬ ‫מ״ד שאיוב היה מאומות העולם‪ ,‬ובסוף איוב (מ״ב ט״ו) כתוב על בנות איוב‬ ‫דלהר הבית יש ב' דינים‪ ,‬דין מחנה לויה‪ ,‬ומלבד זה יש לו מקצת דיני מקדש‪.‬‬ ‫״ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך‬ ‫ועוד אמר‪ ,‬שהכס״מ (בב׳׳י ארח סי׳ ג׳ אות ו׳) כבר כתב שהרמב״ם סידר את‬ ‫אחיהם״‪ ,‬וחזי׳ שאינם יורשות מדינא‪ ,‬והוסיף עוד‪ ,‬שישנה עוד ראיה מתוס׳‬ ‫דיני מורא מקדש בהלכות בית הבחירה (פ״ז) ואנשים אינם לומדים זאת‬ ‫ב״ב (דף קט״ז ב׳) גבי ענה זכר היה [עי׳ מנחת דבר מצוה ת׳ ‘ ]‪.‬‬ ‫ואינם יודעים‪ ,‬ויש דינים שנוהגים בזה״ז‪ ,‬כגון האיסור להפנות‪( .‬ואמר‬ ‫ואמרו‪ ,‬שי ש בכל זה נפ״מ גם לדינא‪ ,‬לענין אם בת גיורת יורשת מתקנה‬ ‫רבינו‪ ,‬שהיום אמנם לומדים את זה‪ ,‬אבל דברים אחרים לא לומדים ולא יודעים)‪.‬‬ ‫דרבנן‪ ,‬שהרי גר מדאו׳ אינו יורש רק מדרבנן שמא יחזור לסורו‪ ,‬ויל״ד‬ ‫ושאלו‪ ,‬האם יש איסור מורא מקדש ב שוגג כגון שאינו יודע שכאן הוא‬ ‫מה דין גיורת אם יורשת‪ ,‬ותליא בנידון זה אם בבן נח בת יורשת או לא‪,‬‬ ‫מקום המקדש‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שאי אפשר לומר בזה שעובר‪ ,‬אבל יש כאן‬ ‫ואמר רבינו‪ ,‬שהוא כבר נידון ישן‪.‬‬ ‫בזיון של מקום המקדש‪ ,‬אבל הגברא לא עבר‪ ,‬ורק המקום התבזה‪.‬‬ ‫אדם הנעבד אי נאסר בהנאה‪ ,‬ובענין התרפים של לבן‬ ‫עבודה בכל כוחו‬ ‫ויוזל לקחה ?את התרפים ו^גשמם גכר הגמל ותשב עליהם וימשש‬ ‫ואתנה ידעתן פי גכל־פחי עבדתי את־אביכן‪( ,‬ל״א ו׳)‪.‬‬ ‫מצא‪( ,‬ל״א ל״ד)‪.‬‬ ‫את־פל־האהל ‪:‬ולא ‪T T‬‬ ‫לבן ‪V T T V‬‬ ‫‪*TT‬‬ ‫הביאו קמיה רבינו שליט״א‪ ,‬את דברי הרמב״ם (בסוף הל׳ שמחת) שחייב‬ ‫שאלו קמיה רבינו‪ ,‬מה דין אדם שנעבד אי נאסר בהנאה או לא‪ ,‬והיינו‬ ‫הפועל לעבוד בכל כוחו‪ ,‬ומוכיח מיעקב שאמר בכל כוחי עבדתי את‬ ‫בגוונא דעשה בו מעשה‪ .2‬ודנו אם אפשר להוכיח מהמן שע ש ה עצמו‬ ‫אביכם‪.‬‬ ‫אלוה (כדאיתא במגילה י״ט א׳‪ ,‬ובסנהדרין ס״א ב׳)‪ ,‬ומסתבר שגם עשה בעצמו‬ ‫ואמר רבינו‪ ,‬שלפעמי ם אין זה טוב שיעבור הפועל בכל כוחו‪ ,‬וסיפר‪,‬‬ ‫איזה מעשה לזה‪ ,‬כגון ליפות עצמו וכדו׳‪ ,‬וחזי׳ שמרדכי עלה עליו (וכמבו׳‬ ‫שבשבחי האריז״ל מסופר שהאריז״ל אמר למהר״ם גלאנטי‪ ,‬שהיה מגורי‬ ‫במגילה ט״ז א׳) והרי נהנה ממנו‪ ,‬וחזי׳ שלא נאסר בהנאה‪ ,‬ולכאו׳ היינו‬ ‫האריז״ל‪ ,‬שרואה ע ל פניו אבק גזל‪ ,‬ואמר מהר״ם שאם כן הרי הוא דיין‪,‬‬ ‫משום שאדם אינו נאסר בהנאה בע״ז‪ .‬ואמר רבינו לחלק‪ ,‬שהיה עבד של‬ ‫ואם הוא גזלן הרי כל דיניו בטלים‪ ,‬אבל אינו יודע במה נכשל‪ .‬והלך‬ ‫מרדכי‪ ,‬ואולי גרע טפי‪.‬‬ ‫וקרא לכל עובדי המלאכה שלו‪ ,‬וכינסם‪ ,‬ושם לפניהם על הארץ ערמת‬ ‫ואמר רבינו‪ ,‬שמצינו שי ש נידון של איסורי הנאה באדם‪ ,‬ולא אמרי׳ דאדם‬ ‫דינרים‪ ,‬ואמר להם שכל מי שחושב שמגיע לו עוד כסף שיקח‪ ,‬ואמרו‬ ‫לאו בר אתסורי‪ ,‬דבבכורות (דף ט׳ ב׳) דנו אי יש כלל ד״אין לך דבר טעון‬ ‫כולם שלא מגיע להם כלום‪ ,‬ואמר להם שוב שמי שבכ״ז חושב שמגיע‬ ‫פדיה ומותר בהנאה״‪ ,‬והוכיחו מבכור אדם שחזי׳ דהוא טעון פדיה ומ״מ‬ ‫לו שיקח‪ ,‬ואמרו לו ״החכם‪ ,‬אתה רוצה להכשיל אותנו בגזל?!״‪ .‬עד שבאה‬ ‫מותר בהנאה [וכ׳ שם רש״י דהיינו משום דלא אשכחן דאסור]‪ ,‬והרי חזי׳‬ ‫אשה אחת ולקחה כמה דינרים‪ ,‬והסבירה‪ ,‬שהיא עובדת יותר בחריצות‬ ‫דהיה מקום לאסרו בהנאה‪ .‬ועוד אמר רבינו‪ ,‬דיל״ע באדם שנאסר בהנאה‬ ‫משאר הפועלים‪ ,‬ומגיע לה עוד מעט ע״ז‪ ,‬ואמר האריז״ל שזה היה אבק‬ ‫איך יהיה מותר לו לאכול‪ ,‬שהרי גם הוא אסור בהנאת עצמו‪.3‬‬ ‫הגזל שהיה עליו‪ .‬ואמר הרב שאינו יודע אם חייב מדינא‪ ,‬אבל זה היה‬ ‫והביאו מהצפנת פענח (תנינא פ״ה מע״ז)‪ ,‬שכתב ראיה מגמ׳ בסנהדרין (דף צ״ג א׳)‬ ‫האבק שלו‪.‬‬ ‫דאמרו שם דניאל אזל [היינו שלא רצה להיות בבקעת דורא ולא להשתחוות‬ ‫ואמר שי ש נידון אם יש פועל אחד שעובד יותר מהר‪ ,‬ושאר הפועלים‬ ‫לפסל] כי היכי דלא ליקיים ביה פסילי אלוהיהם ישרפו באש‪ ,‬דמשמע ששייך‬ ‫מתלוננים שזה מפריע להם‪ ,‬מי ידחה את מי‪ ,‬והטענה של מי צודקת‪( ,‬כנראה‬ ‫נעבד באדם ונאסר בהנאה‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שזה ודאי אינה ראיה‪ ,‬שהרי ודאי‬ ‫הנידון הוא בכה״ג שבעה״ב לא איכפ״ל‪ ,‬או ®לא יכול לפטרם בלא טענה‪ ,‬ורק השאלה האם‬ ‫שדניאל לא היה מחויב שריפה מדין ע״ז‪ ,‬ואין למדים מן האגדות‪.‬‬ ‫מוטל עליו לעבוד לפי קצב העבודה ®להם)‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ואעתיק בזה מגליון מנ״ח שם‪ .‬עיי תוס׳ ב״ב קט״ו‪ ,‬ב׳ ד״ה מלמד ונראה לר״ת דענה אשה היתה‪ ,‬ודו״ק‪[ .‬ועיי איוב מ״ב‪ ,‬ט״ו ויתן וכוי בתוך וכו׳ ולמ״ד איוב ב״נ‬ ‫היה למה הוצרך לזה] רש״י פיה״ת בראשית ל״א‪ ,‬י״ד‪.‬‬ ‫‪ .2‬היינו דאיכא ג׳ ענינים כאן‪ ,‬חדא משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו‪ ,‬ובזה קי״ל שע״י מע ש ה אדם אוסר‪ ,‬ועוד משום שאין תפיסת יד אדם‪ ,‬וגמרי׳ מבהמה‬ ‫דאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי‪ ,‬ובזה ג״כ ע״י מע ש ה נאסר‪ ,‬ועוד יל״ד אם אדם הוא כלל בר איסור הנאה או לא‪.‬‬ ‫‪ .3‬ועי׳ בגיטין (דף י״ב ב׳) גבי מקדיש עבדו‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053- 3145900 :‬‬ ‫אמר‪ ,‬שחזי' שרצתה להסתיר מיעקב [מאיזה טעם שהוא]‪ ,‬ואם תקברם הרי‬ ‫והביאו שהביא עוד ראיה‪ ,‬מהא דאמרו בתוספתא (ע״ז פ״ז ה״ד) שאדם הנעבד‬ ‫יעקב ישים לבו לזה‪ ,‬ולכן לא קברתם‪.‬‬ ‫לא נאסר ורק עובדיו בסקילה‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שאין מכאן שום ראיה‪ ,‬די״ל שלא‬ ‫ושאלו‪ ,‬מדוע לא עברה על איסור 'לא תביא תועבה אל ביתך'‪ ,‬והשיב רבינו‪,‬‬ ‫ע שו בו מעשה‪ ,‬ובזה ודאי לא נאסר‪ ,‬וכמו כל דבר שאינו שלו או שאין בו‬ ‫שכל זמן שהיו בדרך אי״ז נחשב 'ביתך'‪ ,‬ויל״ד כשנטו את האהל אם חשיב‬ ‫תפיסת יד אדם [וע״ש בתוספתא גבי מחובר]‪.‬‬ ‫כה״ג ביתו או לא‪.‬‬ ‫ושאלו‪ ,‬אם אדם מת שנעבד נאסר או לא‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שאינו שייך לנידון‬ ‫ואמר רבינו בענין זה‪ ,‬דחזינן שהאיסור דלא תביא תועבה מצינו שהוא‬ ‫הנ״ל‪ ,‬דמת אינו בכלל אדם‪ ,‬ועכ״פ בע שה בו מעשה ודאי יאסר בהנאה‪.‬‬ ‫איסור בהשתמשות‪ ,‬שהרי בגמ' במכות (דף כ״ב א׳) אמרו שמבעיר בעצי‬ ‫והזכיר רבינו‪ ,‬מה שביאר במה שרחל לא שברה את התרפים‪ ,‬שהרי היו ע״ז‪,‬‬ ‫אשירה עובר על לא תביא תועבה‪ ,‬וכ״ה בפסחים (דף מ״ח א׳)‪ ,‬וחזי' שגם‬ ‫ומדוע לא קיימה בהם ביעור ע״ז‪ ,‬ואמר‪ ,‬שבתרגום יונתן בן עוזיאל (ל״א י״ט)‬ ‫בהשתמשות יש איסור זה‪ ,‬ועיי״ש בסוגיא דמבו' דלא יתכן שיהא מבעיר‬ ‫איתא שהתרפים היו גולגולת של אדם שהיו עושים בהם כשפים‪ ,4‬וי״ל דזה‬ ‫בעצי אשירה שלא יעבור על איסור זה‪[ ,‬ושם בגליון כתב רבינו להקשות‬ ‫סתירה לכבוד המת לרצוץ את גלגלתו‪ ,‬ולכן לא עשתה כן (והיינו שהיה‬ ‫מדוע לא מוקים בעיר הנדחת‪ ,‬ששם אין איסור לא תביא תועבה]‪.‬‬ ‫מקום לדון להאמור להנ״ל בגדרי דיניו אם נאסר בהנאה‪ ,‬אי חיוב שריפה‬ ‫והביאו‪ ,‬דברי הריטב״א בע״ז (דף ט״ו ב') שכתב שאיסור הכנסה לבית הוא‬ ‫דיליה גובר על דין כבוד המת שלו‪ ,‬אבל לא נחתו לענין זה‪.)5‬‬ ‫רק מדרבנן [וכתב שכן מוכחא כל הסוגיא דע״ז]‪ ,‬ואמר רבינו שהדבר טעון‬ ‫ושאלו‪ ,‬מדוע רחל לא קברה את התרפים כיון שהיו גולגולת של מת‪ ,‬ואמר‬ ‫בדיקה אם דבר זה מוסכם בראשונים‪ ,‬כי הוא דבר מחודש‪.6‬‬ ‫שיתכן שללבן היה כישוף שבו מצא את התרפים ולא רצתה שימצאם‪ ,‬עוד‬ ‫‪ .4‬ז״ל‪' ,‬דהוון נכסין גברא בוכרא וחזמין רישיה ומלחין ליה במילחא ובוסמנין וכתבין קוסמין בציצא דדהבא ויהבין תחות לשניה ומקימין ליה בכותלא וממליל‬ ‫עמהון ואילין הוון דהוה גחין להון אבוהא'‪.‬‬ ‫‪ .5‬ולכ' היינו משום שהוא קודם מת״ת‪ ,‬ואין כאן חיוב בעצם ש ל קבורה [וגם יל״ד בקבורה בעכו״ם]‪ ,‬אבל עכ״פ ענין ביזוי כבוד המת יש כאן‪.‬‬ ‫‪ .6‬ולמעשה יעוי' ברא״ה שם שג״כ מבו' כן‪ ,‬ובביה״ל ח״א סמ״ז נקט כן גם בד' רמב״ן ורמב״ם וסמ״ג‪ ,‬אולם ד' תוס' בע״ז כ״א‪ ,‬וכ״ד הר״ן והרא״ש שם שהוא איסור דאו'‪.‬‬ ‫עכשיו אנחנו נמצאים במצב לא פשוט‪ .‬מרשיעי הברית רודפים אותנו‪ ,‬לא נותנים ללמוד תורה‪ ,‬רועים לעשות כל מיני גזירות רעות‪.‬‬ ‫דברי רבנו בישיבת קמניץ‪ ,‬בליל היארצייט למרן ר' ברוך בער ליבוביץ' זצ״ל‪:‬‬ ‫״כולנו זכינו ללמוד תורה‪ ,‬תורת השם‪ ,‬ולחפש את האמת שבתורה‪ .‬אפשר דעה כזו וכזו‪ ,‬וכל הוויכוחים וכל המשא ומתן הוא רק חיפוש האמת‬ ‫שבתורה‪ .‬וזה מה שאנחנו מקווים לעשות‪ .‬יש ויכוחים‪ ,‬כל מיני דרכים‪ ,‬הכל‪ ,‬כולם לדבר אחד התכוונו‪ ,‬לדעת מה האמת שבתורה‪ .‬כמו שהחזון‬ ‫איש כתב בגיליון‪ :‬״הכסף משנה לא חידש חידושים‪ ,‬הכסף משנה ידע שי ש אמת בתורה ואת האמת הזאת ביקש״‪.‬‬ ‫השם יעזור שנלמד לחפש‪ ,‬לפי הדרכים שמלמדים הרבנים‪ ,‬כל הדרכים‪ ,‬כולם מחפשים את האמת‪ .‬יש ויכוחים זה דבר פ שו ט מאוד‪ ,‬כך היא‬ ‫דרכה של תורה‪.‬‬ ‫עכ שיו אנחנו נמצאים במצב לא פ שו ט‪ ,‬מצב לא פ שו ט‪ .‬רודפים אותנו‪ ,‬מרשיעי הברית רודפים אותנו‪ ,‬לא נותנים ללמוד תורה‪ ,‬רוצים לע שו ת כל מיני‬ ‫גזירות רעות‪.‬‬ ‫ואנחנו צריכים להתחזק כולנו בלימוד התורה עוד ועוד‪ ,‬רק זה כי הם חיינו ואורך ימינו‪.‬‬ ‫רק זה‪ ,‬רק הלימוד הזה שלומדים ומחפשים כמו שרבותינו לימדו אותנו‪ ,‬כל אחד לפי הדרך והמהלך שלי מדו אותו‪ ,‬ללכת בדרכים שלהם בלימוד‬ ‫התורה וביראת שמיים‪ ,‬בכל ההנהגות‪.‬‬ ‫והשם יעזור שכל הגזירות וכל מה שהמשטינים עו שי ם נגדנו‪ ,‬הכל יהיה כחלום יעוף‪ ,‬כענן כלה כרוח נושבת‪ ,‬לא יועיל שום דבר‪ .‬ואנחנו נמשיך ונלמד‬ ‫תורה מתוך התמסרות ללימוד‪ ,‬אין לנו אלא לימוד התורה‪ .‬והשם יעזור לנו וכל הגזירות יתבטלו בקרוב‪ ,‬ואנחנו נוכל להמשיך וללמוד עד ביאת‬ ‫משיח צדקנו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫‪+‬מאויות‪054-8487449 | .‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫ר ו ■ ! ' ־‪< ,‬‬ ‫‪ f h‬׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪11‬‬ ‫■‬ ‫‪r r i‬‬ ‫■ ‪1‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^‬ ‫ממרן פוסק הדור‬ ‫דכי משה שטרנבוך שליפרא‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫” ע ש אן כמין מרזב סבי ב ל ר א שו ש הי ה ירא מ פני חיות רעו ת‪ ,‬ה ת חילו‬ ‫מי ר אוי ל תו אר ” בן תור ה”‬ ‫מריבו ת זו ע ם זו‪ ,‬זאת או מ ר ת ע לי יניח צדיק א ת רא שו‪ ,‬וזאת או מר ת ע לי יניח‪ ,‬מיד‬ ‫״ויצא יעקב מבאר שבע וילך ח ת ה‘ ‪( /‬בראשית כ“ ח י')‪.‬‬ ‫ע ש אן ה ק דו ש ברוך הוא אבן אחת״‪( .‬ר ש״י)‬ ‫” בז מן ש ה צ די ק ב עי ר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה‪ ,‬יצא מ ש ם פנ ה הודה פנ ה זיוה פנ ה‬ ‫יש ל ת מו ה מה הרוויחו האבנים שנ ת א ח דו זו לזו‪ ,‬והלא עדיין אין ר א שו מונ ח אלא ע ל מקום‬ ‫הדרה“‪ ( .‬ר ש ״י)‬ ‫קטן מ תוך כ ל ש ט ח האבן הגדולה‪ ,‬ועדיין ט ע נ ת כ ל אבן ואבן ב מ קו מ ה עו מ ד ת‪ ,‬ש דוו ק א‬ ‫המהר״ל בגו ר אריה פי ר ש א ת דברי רש״י‪ ,‬ש ״ פנ ה הודה״ זהו ע ל ש ם היר את ש מי ם ש ל‬ ‫ע ל מ קו מה יניח הצדיק את רא שו‪.‬‬ ‫יע קב‪ ,‬ו״פנה זיוה״ זהו ע ל ש ם ש לי מ ד ם תורה‪ ,‬ו״פנה הדרה״ זהו‬ ‫ונראה בבי אור הדברים‪ ,‬ש ע ל ידי שנ ת א ח דו האבנים‬ ‫ע״ ש ה מידו ת טו בו ת ש ל י ע ק ב אבינו‪ ,‬וכיון ש כ שי צ א נ ע ל מו‬ ‫נ ח ש בו כ ל ש ט ח האבנים כ ח פ ץ א חד מ מ ש‪ ,‬ו מ מיל א‬ ‫־‪/‬‬ ‫מלשכת הגזית‬ ‫מ העיר כ ל ה מ ע לו ת הללו לכן הו רג ש מ אוד ח סרונו‪.‬‬ ‫נ ח ש ב הדב ר לזכיה ל כ ל האבן הגדול ה ש ה צ די ק ה ש ת מ ש‬ ‫ויש ל הו סיף ש ב א מ ת רק מי שי ש אצלו ש לו ש ת דברים‬ ‫בה ע ל ידי הנ ח ת ר א שו ב חל ק מ ש ט ח ה‪[ .‬ו כ מו ש״ כ‬ ‫״את הבחור הזה אני אוהב “‬ ‫אלו‪ ,‬יראת ש מי ם ולי מוד התורה ו מידו ת טובו ת‪ ,‬יציאתו‬ ‫ב מ סיל ת י שרי ם פ״א ש עי לוי ג דו ל הוא ל בריו ת ל היו ת‬ ‫לפ נ י כשב ו ע בש ע ות הב וקר בהם מ ש מ ש מר ן רבן‬ ‫מן ה עי ר עו ש ה רו ש ם רב‪ ,‬א ב ל מי ש לו מ ד תורה בל א יר את‬ ‫מ ש מ שי האדם ה ש ל ם]‪,‬‬ ‫ש ל ישראל של יט״א כס נדק בבר ית ות מ יד י יום‪,‬‬ ‫התק י ימה שמ חת הבר ית לנינו בן ל נכד ו חב יב ו ויד‬ ‫שמים ו מידו ת טובו ת‪ ,‬אינו אלא כ ס טו דנ ט ה לו מ ד מ ק צו ע‬ ‫ומכאן י ש לל מו ד מהו י סוד עניין ה א חדו ת בי ש ר א ל‪,‬‬ ‫ימינו הרה״ ג ר' אברהם ישע יה ו שטר נב וך של יט״א ‪,‬‬ ‫ב אוניבר סי ט ה‪ ,‬ואינו מ ת ק ד ש ע ל ידי ק דו ש ת התורה ל היו ת‬ ‫ש כ מו ש ה ת א ח דו ת האבנים גר מ ה לכך ש כ ל האבנים‬ ‫בת ום הבר ית נ י גש א ל רבינו ”אס יר ע ולם הת ורה״ ‪,‬‬ ‫קרוי ב ש ם ” בן תורה״‪ ,‬ויציאתו מן ה עי ר איננ ה עו ש ה רו ש ם‬ ‫הוגדרו כ ח פ ץ אחד‪ ,‬ועי״ז כ ל חלק מה אבן ה שיג ה תו ע ל ת‬ ‫בח ור יש יבה שק י דש שם שמ ים ור יצה עש רה ימי‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫רוחנית מ מה שי ע ק ב אבינו ה ש ת מ ש ב חל ק ה‪ ,‬כ מו כן‬ ‫מאס ר בכלא הצבא י ע ל עמ ידת ו הא ית נה בניסיון‪,‬‬ ‫גם ה ת א חדו ת ע ם י ש ר א ל גו ר מ ת לכך ש כ ל עם י ש ר א ל‬ ‫רבינו של יט״א האצ יל על י ו את ברכת ק ודש ו‬ ‫מעל ת הבי ט חון ו חוב ת ה ש תדלו ת‬ ‫נ ח שבי ם כד ב ר אחד‪ ,‬ו מ מיל א כ ל עם י ש ר א ל מ ת ע לי ם‬ ‫בהתר גש ות עצ ומה ‪ ,‬והמש יך בדבר י חיזוק ח וצב י‬ ‫להב ות ” אתה הא יש הכ י מא וש ר בע ולם ‪ ,‬ואפ יל ו‬ ‫״ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו“‪( ,‬כ“ ח י“ א)‪.‬‬ ‫ע ל ידי מ ע ש ה מצווה ש ל כ ל יחיד מי ש ר א ל‪ ,‬ומאידך‪,‬‬ ‫כ שי ש ר א ל מופר די ם ח״ו ל אגו דו ת אגודות‪ ,‬חסר בכח‬ ‫המלאכ ים מבקש ים מהקב״ה ש ית נ ו גם להם ללמ וד‬ ‫” ע ש אן כמין מרזב סבי ב ל ר א שו ש הי ה ירא מ פני חיות רעו ת‪,‬‬ ‫כמ וך במס יר ות נפש ‪ ,‬אב ל הקב״ה א ומר להם‪ ’ :‬את‬ ‫הת חילו מריבו ת זו ע ם זו‪ ,‬זאת או מר ת ע לי יניח צדיק את‬ ‫הציבור‪ ,‬וכל אחד מ ת ע ל ה רק ע ל ידי מ ע שיו ולא ע ל ידי‬ ‫הבח ור ה זה א נ י א והב י שה וא מ וסר נפש ו ללמ וד‬ ‫מ ע שי הציבור‪.‬‬ ‫ראשו‪ ,‬וזאת או מר ת ע לי יניח‪ ,‬מיד ע ש אן ה ק דו ש ברוך הוא‬ ‫ולהמש יך ללמ וד״ ‪ .‬לאחר מכ ן ס י ים רבינו כאש ר‬ ‫אבן אחת״‪( .‬ר ש״י)‬ ‫ויש ל הו סי ף בזה עו ד‪ ,‬ד ב מ ד ר ש כאן (ב״ר ס״ח י״א) איתא‬ ‫ה וא פ ו נה א ל הבח ור וא ומר ”אשר י אב י ו ואמו ‪ ,‬אשר י‬ ‫שי ע ק ב אבינו נ ט ל שני ם ע ש ר אבנים כנג ד י״ב ש ב טי ם‬ ‫כל מש פחת ו ש ילד ו א ות ו ‪ .‬ירחם השם ויהיה תלמ יד‬ ‫לכאורה הד בר תמוה מה הרוויח י ע ק ב אבינו ב אבני ם ש הני ח‬ ‫ש הו א ע תי ד ל ה ע מי ד‪ ,‬וכולם ה ת א חדו לאבן אחת‪ ,‬וי ש‬ ‫חכם גדול״ ‪.‬‬ ‫סביב ל ר א שו כדי ל הגן ע ל ע צ מו‪ ,‬והרי עדיין גו פו ורגליו לא‬ ‫לל מוד מזה‪ ,‬ש א ע ״ פ שי שנ ם י״ב ש ב טי ם ו ל כ ל ש ב ט דרך‬ ‫הבח ור מ וסר ה נ פש יצא ממע ו נ ו ש ל רבינו כשה וא‬ ‫היו מו קפי ם כ ל ל ב אבני ם‪ ,‬ומה עו ד שג ם ר א שו עדיין לא‬ ‫ב פני ע צ מו ב ע בו ד ת ה'‪ ,‬מ״מ י ש ל ה ת א ח ד ל היו ת כ״אבן‬ ‫מח ו זק ומח ושל ‪ ,‬א ית ן בדרכ ו ‪ ,‬אינו ח ושש מהמ ע צ ר‬ ‫היה מוגן מה חיו ת‪ ,‬ש ה רי יכולים הם בנ ק ל ל ע לו ת מ ע ל‬ ‫אחת״‪ ,‬כי רצון א חד ל כו לנו ל כ בו ד ש מי ם‪ ,‬וכמו ש מ צ אנו‬ ‫למע ן הת ורה !‬ ‫גבי האבנים‪ ,‬וגם אין בזה הגנ ה כ״כ מ פני נ ח שי ם וע קרבי ם‬ ‫כאן ש כ ל האבנים ה ת א חדו ל מ ט ר ה א ח ת ובזה גו פ א זכו‬ ‫בני הב ית ש נכח ו במק ום ס יפר ו כי עדיין חק וק‬ ‫וכיו״ב‪.‬‬ ‫להיו ת כולם מ ש מ שי הצדיק‪ .‬וב א מ ת כ א ש ר ה מ ט ר ה‬ ‫בזכר ו נם כאש ר ע וד לפ נ י ש נ ים רב ות ש נ ושא גיוס‬ ‫ונראה ש ב א מ ת י ע ק ב אבינו סמך ע ל הקב״ה ש ל א י א ר ע לו‬ ‫בני ה יש יב ות עלה לכ ותר ות והיו ממצ יק י ה יהד ות‬ ‫היא כבוד ש מי ם אין חילוקי ה מנ הגי ם סיבה ל פי רו ד‬ ‫שום נזק גם בל א האבנים‪ ,‬ומה ש הני ח אבנים סביב ר א שו‬ ‫החרד ית שתכ נ נ ו לפ ג וע בע ולם הת ורה ‪ ,‬שא ל מר ן‬ ‫ומ חלו קת‪ ,‬ואדרבה זהו סיבה ל היו ת אוהבים זה את זה‬ ‫אין זה אלא כדי ל ע ש ו ת ק צ ת ה ש ת ד לו ת‪ ,‬וכדי ל ה ל בי ש את‬ ‫של יט״א את אח ד מ נכד י ו שה יה אז בח ור ‪ ” ,‬האם‬ ‫ונותנים ר שו ת זה לזה‪ ,‬ואזי כ א ש ר הם מאוגדים [ א ף‬ ‫הנ הג ת הקב״ה בדרך ה ט ב ע‪ ,‬כי כן הוא הנ הג ת הקב״ה עם‬ ‫וה נכד הש יב בב יטח ו ן‬ ‫ללכת לכלא ?״‬ ‫תסכ ים‬ ‫ש ל כ ל א חד דרך ב ע בו ד ת ה' מ ש לו ‪ -‬כי״ב ש ב טי ם] כולם‬ ‫ברואיו‪ ,‬ש א ע ״ פ ש הו א מזמין את כ ל צרכיו ש ל הבו ט ח בו‪,‬‬ ‫ובע וצמה ”כן‪ ,‬אינני ח ושש״ ‪ ,‬ומר ן של יט״א שמח‬ ‫מ תעלי ם ע״י כל מצוה ומצוה ש ל כ ל יחיד מי ש ר אל‪,‬‬ ‫אז שמחה גד ולה ‪ ,‬וחזר ע ל דבר י ו במש ך כמה וכמה‬ ‫מ״מ הוא מ ל בי ש ה כ ל ב תוך דרך ה ט ב ע‪ ,‬ולכן גם הבו ט ח‬ ‫וכמו ש״נ‪.‬‬ ‫ימים לפ נ י כל מ י ש בא לפניו ‪ ,‬ורא ו בפ נ י ו את השמחה‬ ‫בקב״ה צריך ל ע שו ת איזה ה ש ת ד לו ת מו ע ט ת כדי ש הנ הג ת‬ ‫ה גד ולה שר ואה ש נכד י ו ובני ב ית ו מ וכ נ ים ללכת‬ ‫הקב״ה לא תהא בל א שו ם תפי ס ה ואחיזה ב א ח ד מדרכי‬ ‫וזהו שו ר ש מ ע ל ת ת פי ל ה בציבור‪ ,‬ש ע ל ידי ש ה צי בו ר‬ ‫בדרך השם בכל מח יר ‪.‬‬ ‫ה ט בע‪.‬‬ ‫מ תפללי ם יחד‪ ,‬תפיל ת ם מ ת א ח ד ת ונ ח ש ב ת כ ת פי ל ה‬ ‫א ח ת ש ל כולם‪ ,‬ו מ מיל א תפיל ת ם עו ל ה יחד ו כל א חד‬ ‫ו ע ל דרך זה סי פ ר לי מו״ר הגה״צ רבי מ ש ה שניי ד ע ר זצ״ל‪,‬‬ ‫זוכה ע ל ידי ת פי ל ת חבירו‪ ,‬ובמג״א ( רי ש סי' מ״ו) הביא‬ ‫ש ל הגר״א שנ הגו‬ ‫ש ה כי ר בווילנ א מ תל מידי תל מידיו‬ ‫ב ש ם האריז״ל ( ב ד רו שי ב ר כ ת ה ש ח ר) ש קוד ם ה ת פי ל ה צריך‬ ‫בבי ט חון כ שי ט ת הגר״א ש א ם י ש לאדם ב ט חון מל א מ מ ש‬ ‫האדם ל ק ב ל ע ליו מ צו ת ו א הב ת ל ר ע ך כ מוך‪ ,‬ו כ ל שונו שם‪ ” :‬ויכוין ל א הוב כ ל אחד מ בני‬ ‫ועו מ ד ב מ ד רג ה ש בו ט ח בקב״ה ב כ ל ליבו שי ס ד ר לו כ ל צרכיו‪ ,‬זוכה ל צ ר כיו בלי שו ם פ עו ל ה‬ ‫י ש ר אל כנ פ שו כי עי״ז ת ע ל ה ת פי ל תו כלול ה מ כ ל ת פי לו ת ישראל״‪ .‬והיינו כמו שנ ת ב א ר‬ ‫מצידו כלל‪ ,‬ואכן ראו אצלם נ פ ל או ת מ מ ש‪ ,‬אמנ ם אע״פ ש ר או אצלם ניסים ונ פ ל או ת מ״מ ע ש ו‬ ‫ש כ א ש ר י ש ר א ל מ תאחדי ם יחד זה לזה‪ ,‬תפיל ת ם עו ל ה כ״ תפיל ת ציבור״ ולא כ ת פי ל ת‬ ‫איזה ה ש ת ד לו ת מו ע ט ת‪ ,‬ויצאו שני פ ע מי ם ב ש בו ע ל ע שו ת איזה ה ש ת ד לו ת לכ מ ה ש עו ת‪,‬‬ ‫יחידים‪ ,‬ועי״ז כל אחד זוכה ע ל ידי ת פי ל ת חבירו‪.‬‬ ‫וביאר ה טע ם בזה‪ ,‬ש ר צו ל ה חבי א את הנס ו ל ה ל בי שו בד ר ך ה ט ב ע‪ ,‬וכ מו ש״נ‪.‬‬ ‫ובדו מה לזה גם הלו מדי ם תורה ברבים תורתם מ ת א ח ד ת ל היו ת כ מ ק ש ה אחת‪ ,‬ו מ מיל א‬ ‫בי או ר י סו ד ג ד ר הא חדו ת בי שר א ל‬ ‫כל א חד זוכה גם ע ל ידי לי מוד תורה ש ל חבירו‪ ,‬וכ דוג מ ת האבן ש ל א ח ר שנ ת ח ב ר ה זכתה‬ ‫כולה ב מה ש חל קי ם מ תוכה שי מ שו א ת יע קב‪.‬‬ ‫״ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו“‪( ,‬כ“ ח י“ א)‪.‬‬ ‫‪M‬‬ ‫—‬ ‫שצי‬ ‫מעונות אריות‬ ‫מעשה דג ‪ -‬הנהגות מרז שליט״א‬ ‫(מתוך הספר הנודע ׳גדול בקרבך׳ ותשוה״ה למחבר על הסכמתו‬ ‫בגלות ה'םקנדריי סקאאל‘( פר ק ף)‬ ‫להבאת הדברים לתועלת הרבים)‬ ‫(מתוך ספר ’ מעונות אריות‪ /‬תשוח”ח למחבר הרב‬ ‫‪ -‬נמצא בעין הסערה‪.‬‬ ‫ציפיי ה לג אול ה‬ ‫יעקב פרידמן שליט” א על רשותו להעתיק הדברים‬ ‫עוז‪ ,‬הגיע לביתו‬ ‫הר‪/‬יב‬ ‫אחד העס קנים‬ ‫כאשר רויו שים דיר וו יש על ‪/‬רך ה בלל‬ ‫במסגרת זו לתועלרי הרבים)‬ ‫וכה אמר ׳היות ופהשיה ־‪12‬־ נוגעת להשקפה‬ ‫שיקולים שונים הנלקחיל בחשבון בהקשר‬ ‫תחת השפעתם הלמדנית ניידי הג אונים ל‪/‬ית ל רפיאן‪ ,‬התפתח בו‬ ‫ולא רק להלכה הרי שיש ׳להניח את ענייני‬ ‫למיקום הדירוג שכונה ושכנים‪ ,‬מוסדות לימוד‬ ‫גם בשנות הילדות כוח החידוש‪ ,‬והוא היה מחדש בסוגיו ת של‬ ‫הקבורה לעסוןןנלוו ולוו ל רבנים תלמידי חכמים‬ ‫ומקומות חינוך‪ ,‬נגישות ועוד כהנה ו‪-‬הנה‪.‬‬ ‫נשים נזי קין‪ .‬חלק מ חידו שיו בנין גילי ‪ 11‬ל‪ 2-‬ג פור סמו ‪ /‬קובץ תורני‬ ‫ולפוסקים'‪...‬‬ ‫‪1‬רובינו הל ש־קוללם קצת שונים מהמקובל‬ ‫׳;‬ ‫שהתפרסם בימים ההם ב קבלו ת אלרופה‪ ,‬ת‪ 2‬ת שם בדוי‪ ,‬משה‬ ‫בבינו הגיב בחומרה ואמר למקורביו ” הסירו את‬ ‫ומהמוכר לנוו‬ ‫סטיפן‪.‬‬ ‫היין מעל השולחן שמא ייי ע בו העסקן הדובר“‪.‬‬ ‫סיפר הגאון רבי צבי אברים ורינברגר שליט“א‬ ‫כאשר שלחתי את חידועזי למערכת הקובץ‪ ,‬האנשים סביבי לעגו‬ ‫שכן בדב‪-‬יו הביע את השקפתו שיש כביכול‬ ‫שידידו הד‪2‬נפ הגר“מ שטרנבוך רו פר לו בהוו תי‬ ‫לי‪ .‬איך ילד קטן מתיימר לשלוח מ א מר תוגני לקובץ נכבד שגדולי‬ ‫שתוי תורות ‪ -‬ההשקפה נתונה לעסקנים‬ ‫מתגורר ב שיכון ‪/‬ובני ם‪ ,‬מה עמד מאחורי‬ ‫‪ 1‬אני השתוקקתי מאד לראו תא ת‬ ‫ומרביצי תורה מפרסמים בו‪ .‬אבי‪:‬‬ ‫ויזיונלכוז לרבנים‪ .‬אדם זה הרי הוא כופר בתורה‬ ‫הבחירה בשכונה זו דוקא‪ .‬וכה אמר לו רבינו‬ ‫חידו שיי מודפסים‪ ,‬קיווי תי שדברי יתקבלו על לב לו מדי ומבקשי‬ ‫ויל נו יין נ סך‬ ‫‪ ” -‬הדרך היחידה המובילה לעיר הלדנקה(נכון‬ ‫תורה‪ .‬ובסייעתא דשמיא זיכני ה שי ת שבסופו גוו?‪ 1‬דבר המערכת‬ ‫אמוני‪ /‬אנו על כי שגם בהלכה וגם בהנהגה‬ ‫לתקופה המדוברת לפני שנים רבות) היא‬ ‫ניאותה לפרסם מ חידו שיי“‪.‬‬ ‫דעת‪ 2‬של גדוליי י שר אי היא המכרעת ואין‬ ‫דרך הכניסה ל‪/‬יר‪ ,‬הצמודה לשכונת שיכון‬ ‫כעבור ‪ 80‬שנה‪ ,‬בקיץ תש“פ‪ ,‬כשמסר בי שיבתו שיעור בסוגיא ד“יכיר“נ‬ ‫לעסקנים חלק בהכרעה בענייני השקפה‪ ,‬וכך‬ ‫!־‪:‬רבנינו‪ .‬א‪ p 2‬כאשר ילוא בעז“ה משיח צדקיו‬ ‫הרצה חידו ש שכתב בילדו תו בקובץ הנ“ ל‪ .‬ווו אחת מאלנספור‬ ‫באמלרב נתרצת זו נתן רבינו לכל הנוכחים‬ ‫לירושלים‪ ,‬הוא יוכל להיות וין הראשונים שיזכו‬ ‫דוגמאו ת לכוח הזיכרון הפיומנלי שלו‪:‬‬ ‫ל הבין עד כמ וו טעות היא לחלק בין השקפה‬ ‫ל ראותו ולא יצטרך להמתין ועי־ שיכעס המ שוח‬ ‫לש כונות הפנימיות שקי ירושלים‪:..‬‬ ‫בשנת תש“פ זכר רבי משה בבהירות ח ידושים שנתחדשו ליי בשנת‬ ‫והלכה‪.‬‬ ‫תרצ״ז□‬ ‫ה ציפייה לגאולה המשיכה להיוכי המוטיב‬ ‫מגורים‬ ‫מקום‬ ‫בבחירת‬ ‫המוביל‬ ‫המרכזי‬ ‫שהי עול מו ת‬ ‫וכש עבר רבינו להתוורר בוש־ כינת ה י‪ 1‬נוף אמר‪:‬‬ ‫עניין הנוגע לכלל הציבור עמד על הפרק‪ .‬רבינו‬ ‫”ירו שלויו מ‪2‬אה קברים נע‪/‬מות ואל הו הנביא‬ ‫גם רבי אלחנן שהתארח בביתם עד שנת תרצ“ ט ה וה מ ש תע שי‬ ‫ראה חובה לפרסם דעת תורה בעניין ולשם כך‬ ‫הוא הרי כהן ואןך יוכל א‪2‬יהו הנביא ללכנס‬ ‫אתו בהלכה‪ .‬כשהיה רבי מ שי בגיל ‪ 6‬או ‪ 7‬נבחן ארל רבי אלחנן על‬ ‫קפא לאחד ממקורביו וביקשו שיודיע בשער‬ ‫כירו שלים? הדרך היחידה תהיה דרן־ שכונת‬ ‫הסוגיה ב קידו שין ד שכיר ותושב‪.‬‬ ‫בת רבים מוז בעתו לב ע‪/‬יין הנידון‪.‬‬ ‫הר נוף הבנויה על סלע לן שה נרין יירו! קברים‬ ‫בשנים ההן היה נבחן מדי שבת ע ל תלמודו אצל המפא דאת‪/‬א‬ ‫אן‪ -‬הלה לא התלהב מריופקלד‪ ...‬רבינו ראה‬ ‫כלל‪ .‬יוצא אפוא שהוא יוכללזכו ת לראות את‬ ‫מרן הגר“י אברמסקי זצ״ל‪ .‬ו מיי שבוע הייתה ‪:‬״ימו הרבנית דבורה‬ ‫כי הלה חושש נהעתם של הבריות ופוחד‬ ‫אליהו הנבל‪ -‬כבר בהגיעו“‪...‬‬ ‫טורחת ונכנסת להרב אברמסקי כדו להב״ש לו דין וח שבון כתוב על‬ ‫להשמיא ברבים את בעתו פזל‪ ,‬רבינו‪.‬‬ ‫גם בקניית מקום קבר עבור הרבנית צף ועלה‬ ‫התקדמותו בלי מוד‪ .‬באיגרת ש שיגר כעבור ‪ 40‬ש‪1‬ה הדיין עלונדוני‬ ‫אמר לו רבינו ‪ ” -‬עולם מפריד ביני ובינך; אני ‪-‬‬ ‫שיקול תמה‪ .‬רביט ביקש לקנות חלקת קבר‬ ‫הגאון רבי איזידור גרינפלד לרבינו ייו א וז כר בערלה ברמים ויוז ם‪:‬‬ ‫לא פוחד ממה שיאמרו הבריות‪ ,‬ואתה ‪ -‬פוחד‪.‬‬ ‫בהר הזיתים‪ .‬אחד ממקורבג ניסה להליאו מכך‬ ‫” עוד חקוק היטב בזכרוני התמלה כאשר א!מו שתחין נתנה די ח בשמחה‬ ‫אילו שנל עוי מו ת! “‬ ‫באומרו שהמ צב ויובטח וני מרתיע מלפ קו ד את‬ ‫ויהורא דתורה לפני הגאון האדיר מי ה יחזבאל שליט״א אבלמסקי‬ ‫המקום ואל שר שלא נ וכלו ל הגיע אל מ קום‬ ‫ולפני‪ ,‬כי שנינו היינו אז יו שב‪ ,,‬על מדון בהביד״ץ נכה ו היינו גדידי ם‬ ‫הקבורד מאימת רישמעאלים המטילים את‬ ‫נאמנים‪ ,‬על התקדמותו בלימוד התורה״ק“‪.‬‬ ‫איתןבדעההו‬ ‫אימלם ‪/‬כ ‪ 2‬וי הסביבה ועל כן מוטב לרכוש‬ ‫באותן שנים גם נבחן אצל ד“ק האדמבר משאץ לונדון‪ .‬הרבי משאץ‬ ‫באחת השנניל התעוהר נידון הלכתי ציבורי‬ ‫חלקת קבר בהר המנוחות‪.‬‬ ‫שהיה למדן מופלא ובקיא בכל חדרי תורע‪ ,‬החשיב א ת הי לד הרך‬ ‫אשר רבים דנו וד שו בו‪ .‬רבינו הביע את דעתו‬ ‫רבינו השיב על כך בתקופות ‪ -‬מיטב שלע‬ ‫ואת תורתו‪ ,‬ונהנה לפלפל‪ ,‬עמו בפ לפולי ד אורייתא‪.‬‬ ‫בעניין ולסק להיתר‪ .‬לא ארכו הימים ולביתו‬ ‫יבואו לפקוד אות הקבר ולהיות מהזוכים‬ ‫הגיע עסקן ‪2‬לשחו ופתח בדברי ותחנונים שמרן‬ ‫בשנים ההן שלפני הבר מצווה הציע‪ :‬קיו ז קנו הגאון בבני שלמה זל מן‬ ‫להיקבר בהר הזיתים‪ ,‬הלא קבורי הר הזיתים‬ ‫שליט“א יורה לאסור ב עניין הנידון‪ .‬אך רבינו‬ ‫פינס זצ“ ל לל מוד ול שנן את כיל מסרת כתובות עם פירו ש הרץ‪ .‬לימו‪2‬‬ ‫יהיו מהראשונים שיזכולר או ת פני משיח‪.‬‬ ‫נותר אי תן ונו־ עתו ולא זז! מדבריו‪.‬‬ ‫שהצליח לסיים בבהירות ו חרי פוו! עד ללי ל הבר מצווה‪.‬‬ ‫אצל רבינו ניתן לחוש בתחושה התמודית חייכי‬ ‫בראות האיש ש שידוליו אינ‪ 2‬מעלים ואינם‬ ‫”אם כל זה אחכה ׳לו בכל יום שיבוא“‪.‬‬ ‫!‪(:‬ורידים ‪ -‬ה‪ 2‬ל בסדרת איומים‪ .‬הוא ניסה‬ ‫אלו לא מילים מן השפה אל החוץ אלא נובעות‬ ‫בכ“ ד שבט תרצ“ ט הגיע רבינו לגיל מצוות‪ .‬ידיד המשפחה מרן הרב‬ ‫להלחיץ את מרן וכביכול לחזות את תוצאותיו‬ ‫הם ממחשבה ומרצון פנימי של ” אני מאמין‬ ‫החמורות של ההיתר ואף הרהיב עוז ואמר ש‪...‬‬ ‫דסלר‪ ,‬העניק לו שי את הספר 'נוד ע ביהודה'‪ ,‬ועל דף השער שרטט‬ ‫בביאת המשיח“‪ ,‬זוזו רצון יעל שמשפיע על‬ ‫למפרע רבינו עוד יצטער על שפסק להתיר‪.‬‬ ‫הקדשה חמה בכתב ידו‪:‬‬ ‫מהלך החיים ועל ההחלטות החשובות ביותר‪.‬‬ ‫” איני מבקש דבר זולת שהרב יאמר רק מילה‬ ‫״בהיותך היום לגדול‪ ,‬ברכתנו הלבבית אליך‪ :‬עלה תעלה ותצליח להיות‬ ‫אחת ‪ ” -‬אסור!“‬ ‫הלכה והשקפה‬ ‫גדול ממש בתורה ויראת ה' טהורה‪ ,‬והיית לתפארת למשפחתך הרוממה‪.‬‬ ‫רבינו לא נכנס לוויכוח‪ .‬הוא האזין בשתיקה‬ ‫היו אלה ימים רוויי מתח‪ .‬אתר הבניה במתחם‬ ‫קבל נא מחמדינו את תשורתנו השלוחה לך מאהבה וחיבה‪ ,‬והיה כאשר‬ ‫לדבריו אך הלה לא הרפה ורבינו נאלץ‬ ‫גולובנציץ בבית שמש הפך זה מכבר מסוגיה‬ ‫בע״ה תגדל‪ ,‬ושמך ביהודה יווד ע‪ ,‬הלא תזכור אף אותנו בלמדך בספר‬ ‫לומר לו בתקיפות ובנחרצות ‪” -‬בשולחן‬ ‫ציבורית ל‪ ...‬סלע מחלוקת‪ .‬האם מותר לבנות‬ ‫נודע ביהודה‪.‬‬ ‫ערוך כתוב שדיין שמתחרט מפסק הלכה‬ ‫בתים במתחם? האם אסור? האם זה נקרא‬ ‫אלי' אליעזר דסלר ומשפחתו‪.‬‬ ‫מחמת שמאיימים עליו ‪ -‬אינו דיין‪ .‬ולכן עד‬ ‫אתר קבורה אם לאו‪ .‬אילו מיימינים ואילו‬ ‫עד היום ניצב הספר והברכה האישית ב שעריו‪ ,‬בביתו של רבי משה‬ ‫כדי מסירות נפש אעמוד איתן בדעת תורה‬ ‫משמיאילים‪ .‬כל עדה בדעותיה ובהשקפותיה‬ ‫כמזכרת נצח לחביבות ולאהבה שהרעיף עליו הרב דסלר‪.‬‬ ‫ובשמירת ההלכה הצרופה! “‬ ‫וכשהביע רבינו את דעתו הנחרצת להיתר‬ ‫_________________________ ________________________ ‪J 5 X‬‬ ‫לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן להצטרף לרשימת התפוצה‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע במייל ‪liamg@06050605hhh‬״‬ ‫ויצא תשפ״ז ( ‪) 156‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א‬ ‫המיוחסות והמאושרות שלי”‪ .‬הרי לן שאותן שנים נקיות מטרדה הן המייחסות‬ ‫'יושב אוהלים'‬ ‫ומגדירות את כל מהותם של גדולי הדורות‪.‬‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חמה(כ״ח‪ ,‬י)‬ ‫'וישכב במקום ההוא'‬ ‫~‬ ‫בגמ' מגילה די״ז א' א״ר חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל‪ ,‬כדי לייחס‬ ‫בהן שנותיו של יעקב‪ ,‬שממנו למדנו ששימש יעקב בבית עבר י״ד שנה כשפרש‬ ‫ויקח מאבני המקום וישם מיאשיתיו וישכב במקום ההוא (כ”ח‪ ,‬י” א)‬ ‫מאביו קודם שבא אצל לבן‪.‬‬ ‫פירש״י ש״וישכב במקום ההוא״ לשון מיעוט‪ ,‬שבאותו מקום שכב‪ ,‬אבל י״ד‬ ‫והנצי״ב מוולוז'ין זצ״ל בהעמ״ד סוף פ' חיי שרה דקדק הלשון 'לייחס שנותיו‬ ‫שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה שהי' עוסק בתורה‪ .‬ובמדרש (ב״ר‬ ‫של יעקב'‪ ,‬שאף שהיה כבר בן ס' והגיעה השעה לשא אישה‪ ,‬השליך הכול וישב‬ ‫סט‪ ,‬ט) עה״פ ״וייקץ יעקב משנתו״ דרש רבי יוחנן ״ממשנתו״‪ ,‬ומבואר שגם‬ ‫בבית התלמוד‪ ,‬והשנים הללו בהלו נר התורה עליו בלי טרדה היו טובות לו מכל‬ ‫באותו לילה לא שכב ליבו והי' טרוד במשנתו‪ ,‬ומ״מ חלוק הי' מאותן י״ד שנים‬ ‫שנותיו המוטרדות‪ ,‬והן המייחסות ומעלות את כל שנותיו עכ״ד‪.‬‬ ‫שבהן לא שכב כלל‪.‬‬ ‫ולכאורה צ״ע‪ ,‬מדוע לא נתפרשו י״ד שנים אלו בכתוב‪ ,‬ואנו למדים עליהן רק‬ ‫והנה שנינו באבות (ו‪ ,‬ד) שכך היא דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים‬ ‫משנות ישמעאל‪ .‬ונראה לבאר ע״פ הכתוב (בראשית כה) 'ויהי עשו איש ידע‬ ‫במשורה תשתה ועל הארץ תישן‪ .‬ובגמ' מגילה (יב ע״א) דרש ר״מ עה״פ‬ ‫ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים'‪ ,‬שאצל עשו נכפל לשון 'איש'‪ ,‬ואצל‬ ‫״והשתיה כדת״ כדת של תורה‪ ,‬שבה אכילה מרובה משתייה‪ ,‬והביא מהר״צ‬ ‫יעקב נאמר רק 'איש תם' ולא נאמר 'איש אוהל' אלא 'יושב אוהלים'‪ .‬והטעם‪,‬‬ ‫חיות שם בשם הגר״א דראיה לדבר ממשנתנו באבות‪ ,‬שבפת לא ניתן שיעור‬ ‫כי לשון 'איש' מורה על גבורה שמושל ברוחו‪ ,‬ויעקב אבינו לא הי' תם מחוסר‬ ‫ובמים נתנו שיעור ״במשורה תשתה״‪ .‬ודכירנא כד הוינא טליא וסמוך הייתי‬ ‫ידיעה‪ ,‬שהרי העיד 'אם לרמאות ‪ -‬אחיו אני' (ב״ב קכג ע״א)‪ ,‬וכדי לכבוש‬ ‫על שולחנו של מו”ר מרן החזו”א זצוק”ל‪,‬‬ ‫_____________________‬ ‫חריפותו ולנהוג בתום בעולם של רמאים ‪.‬‬ ‫נכנס אליו ת״ח אחד ‪ -‬ר' יענק'ל רדיצ'קובר‬ ‫נצרך לגבורה עצמית‪ ,‬ע״כ נאמר בו 'איש‬ ‫זצ״ל ‪ -‬והקשה דמ״ט לא נתנו חכמים שיעור‬ ‫תקנת מעשר כספים ‪ -‬סתימת פיו של עשו‬ ‫תם'‪ ,‬אבל ישיבתו בביהמ״ד לא הי' כפיית‬ ‫לאכילת פת שטורחים עליה במלאכות רבות‪,‬‬ ‫הטבע אלא עצם מהותו וקביעותו (יומא כח‬ ‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית ?אלי וכל אשר תתן לי‬ ‫ודווקא בשתיית מים שהיא הפקר לכל באי‬ ‫עיקר‬ ‫ע״ב)‪ ,‬בן ישיבה אמיתי שביהמ״ד הוא‬ ‫עשר אעשמו לך (כ”ח‪ ,‬כב)‬ ‫עולם הגבילו לשתות במשורה‪ .‬וביאר בפני‬ ‫הווייתו‪ ,‬ויציאתו לענייני העולם אינה אלא‬ ‫נשאל רבינו מרן שליט”א‪ ,‬מאת הגאון רבי דוד בנישו והגאון‬ ‫מרן החזו״א דלא כיונו חז״ל להגביל את‬ ‫ארעית וטפלה‪.‬‬ ‫רבי חיים מן‪ ,‬דבשלמא יצחק תיקן מעשר מזרעים משום שזרע‬ ‫שיעור השתי'‪ ,‬אלא ״משורה״ הי' שם כלי‬ ‫וכעי״ז שמעתי ממרר הגה”צ רבי אליהו‬ ‫ומצא בשנה ההיא מאה שערים‪ ,‬אך מה ראה יעקב אבינו ע״ה‬ ‫המידה עצמו שבו היו שואבים מן הבאר‪,‬‬ ‫דושניצר זצ” ל ליישב סתירת מאמרי חז״ל‪,‬‬ ‫לתקן דווקא מעשר כספים בעת צרתו‪.‬‬ ‫וכפי שזכורני ג”כ מילדותי שהי' באר באמצע‬ ‫דמחד ״תורה מתשת כוחו של אדם״‬ ‫ואמר מרן שליט”א‪ :‬דלאחר שתיקן יצחק מעשר מזרעים‬ ‫החצר‪ ,‬שממנה היו שואבי המים ממלאים‬ ‫(סנהדרין כו ע״ב) ומאידך מעניקה לו גבורה‬ ‫(רמב״ם הל' מלכים פ״ט ה״א)‪ ,‬שאלו עשו להכשילו ״אבא‪,‬‬ ‫בדליים למכרם‪ ,‬והיו סימנים בדלי למדוד‬ ‫(אבות ו‪ ,‬א)‪ ,‬וביאר עפ״י פי' שיח יצחק על סי'‬ ‫היאך מעשרין את המלח ואת התבן?״(תנחומא תולדות ח‪,‬‬ ‫שיעור המים שלוקחים‪ .‬וכוונת התנא ללמד‬ ‫הגר״א בלשון 'ותרגילנו בתורתך'‪ ,‬שלנפש‬ ‫רש״י כה‪ ,‬כז)‪ .‬ואף שעשו לא נתכוון אלא לרמות‪ ,‬מצד האמת‬ ‫מידת ההסתפקות במועט‪ ,‬שבן תורה הגולה‬ ‫הישראלית תשוקה טבעית לתורה ורק‬ ‫היתה כאן תביעה נוקבת‪ ,‬כיצד מפרישים חלק להקב״ה מנכסים‬ ‫למקום תורה יוצא לדרך בלא כלים כלל‪ ,‬אפי'‬ ‫ההרגל החיצוני מעכב‪ ,‬וכאשר מתרגל בתורה‬ ‫שאינם גידולי קרקע‪ .‬וכאשר ברח יעקב מפני עשו בעת צרתו‪,‬‬ ‫לא כוס לשתי'‪ ,‬אלא אוכל פת במלח שא״צ‬ ‫בתמידות‪ ,‬נעשית טבעו ומציאותו‪ .‬והמשיל‬ ‫חשש שמא יש כוח וזכות לעשו בטענה זו‪ ,‬שחסרה לכאורה‬ ‫כלי סעודה‪ ,‬שותה מים ליד הבאר מתוך כלי‬ ‫זאת ל'אכלושי דמחוזא' (ב״מ עז ע״א) אותם‬ ‫קדושת מעשר בשאר נכסי האדם‪ .‬וע״ז תיקן יעקב ואמר ״וכל‬ ‫המדידה עצמו ששואבין בו‪ ,‬וישן על הארץ‬ ‫סבלים שדווקא כשישבו בטלים נחלש גופם‪,‬‬ ‫אשר תתן ?‪1‬י עשר אעשרנו לך״‪ ,‬שאף שאין בהם חיוב מעשר‬ ‫בלא מיטה‪ ,‬וההרגל בהסתפקות זו מבטל‬ ‫אבל‬ ‫כך הלומד לסירוגין התורה מתשת כוחו‪,‬‬ ‫תבואה‪ ,‬ינהג מעשר כספים בכל אשר יחוננו השם‪ ,‬ובכך סתם‬ ‫ממנו כל חיסרון לעולם‪ ,‬וראיתי שמרן החזו”א‬ ‫וחיות‪,‬‬ ‫העוסק בה בתמידות נעשית לו כוח‬ ‫פיו של עשו והשלים תקנת המעשרות לכל קנייני האדם‪.‬‬ ‫נהנה מאוד מפירוש זה‪.‬‬ ‫הייתי‬ ‫יום‬ ‫וכדברי דהע״ה (ויק״ר לה‪ ,‬א) בכל‬ ‫(רש”ת‪ ,‬מוצ” ש פרשת ויצא)‬ ‫ועי״ל בעומק דברי התנא ״ועל הארץ תישן״‪,‬‬ ‫מחשב לילך למקום פלוני והיו רגלי מביאות‬ ‫' דלא בא לאסור שינה על מיטה או על ספסלי‬ ‫אותי לבתי מדרשות‪ .‬ובזה י״ל בבקשת‬ ‫ביהמ״ד‪ ,‬אלא להורות הנהגה‪ ,‬שמי שישן על הארץ‪ ,‬מטבע הדברים אינו נשכב‬ ‫דהע״ה 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי״‪ .‬ולבקר בהיכלו' (תהלים כז‪ ,‬ד)‪ ,‬ד'שבתי‬ ‫לישון מראש אלא רק כשהוא עייף מאוד‪ ,‬וברגע שמקיץ ופוקח את עיניו מיד‬ ‫בבית ה'' היא קביעות הנפש שאף בעוסקו בצרכי המלוכה לא זזה הווייתו מבית‬ ‫קם ואינו נשאר לשכב ער‪ .‬ובזמן שישנתי בביתו של מרן החזו” א זצוק”ל‪ ,‬והייתי‬ ‫ה'‪ ,‬ושוב ביקש לזכות לראות היכלו בפועל בכל בוקר‪.‬‬ ‫אז צעיר מאוד‪ ,‬כשהייתי חוזר בלילה אחרי סדר ג' לא הרשה לי החזו”א ללכת‬ ‫ומעתה מובן שלא נצרכה התורה לפרש שישב יעקב י״ד שנה בבית עבר‪ ,‬כיון‬ ‫לישון מיד‪ ,‬אלא הי' אומר לי לקחת גמרא ולהמשיך ללמוד לידו אצל השולחן‪,‬‬ ‫שהוא 'יושב אוהלים' במהותו‪ ,‬וכל זמן שלא נאמר שיצא למקום אחר פשיטא‬ ‫ורק כשכבר הייתי נרדם על הגמ'‪ ,‬הי' מעיר אותי ומורה לי ללכת לישון על יצועי‪.‬‬ ‫שהי' בבית תלמודו‪ ,‬ורק את יציאתו מבאר שבע ושהותו בבית לבן הוצרך‬ ‫מו”ר זצ” ל רצה ללמדני בזה היאך צריכה להיות שנתו של בן תורה‪ ,‬שהולך לישון‬ ‫הכתוב לפרש‪ .‬וזהו עומק 'לייחס בהן שנותיו של יעקב'‪ ,‬שמתוך שתיקת התורה‬ ‫רק כשכלו כל כוחותיו‪ ,‬וידוע שכך הי' נוהג הוא עצמו‪.‬‬ ‫מוכח שבית המדרש הוא עצם מציאותו‪ ,‬וממילא גם באותן שנים שגופו היה‬ ‫ובזה יתבאר החילוק בין י״ד שנות יעקב אבינו ע״ה בבית עבר לשאר ימיו‪ ,‬דבבית‬ ‫בבית לבן‪ ,‬עכ״פ מהותו הפנימית היתה שקועה בישיבתו של עבר‪ ,‬ונמצא שכל‬ ‫עבר לא 'הלך לשכב' מעולם‪ ,‬אלא עסק בתורה ברציפות כמי שתורתו אומנותו‬ ‫שנותיו עומדות ומיוחסות באותו תוקף ממש‪.‬‬ ‫(שבת יא ע״א) ונרדם מתוך תלמודו‪ ,‬משא״כ בצאתו לדרך הוצרך לשכב בין‬ ‫וידוע מה שסיפר הרה״ג ר' שלמה לורנץ זצ” ל (בספר ”במחיצתם של גדולי‬ ‫האבנים להישמר מחיות רעות‪.‬‬ ‫התורה” )‪ ,‬ששאל את מו”ח רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגרא”מ שך זצוק” ל‬ ‫אילו שנים היו המאושרות ביותר בחייו‪ ,‬והשיב‪” :‬אותן שנים בזמן המלחמה‬ ‫ידיעת הקץ‬ ‫העולמית‪ ,‬שהיינו רעבים ללחם ממש והתנאים הגשמיים היו קשים מנשוא אך‬ ‫וייאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל גבתו באה עם הצאן (כ”ט‪ ,‬ו)‬ ‫ישבתי ולמדתי בהתמדה עצומה בלי עול ציבור ובלי טרדה‪ ,‬אלו היו השנים‬ ‫™‬ ‫ע מו ד ו‬ ‫‪ru‬‬ ‫יעקב אבינו ע״ה‪ ,‬ברם 'כי מטא ליליא'‪ ,‬כשראתה בעיניה את אחותה התמימה‬ ‫במדרש (ב״ר פרשה ע'‪ ,‬אות י״ב) 'ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם' רבי יוסי בר‬ ‫מובלת לחופה ועומדת להתבזות בושת עולמים‪ ,‬אמרה בנפשה 'השתא מיכספא‬ ‫חנינא פתר קריא בגלויות‪' ,‬ויאמרו מחרן אנחנו' מחרונו של מקום אנו בורחים‪,‬‬ ‫אחתאי' ולא יכלה לשאת זאת בשום אופן‪ .‬ומעתה י״ל דאה״נ כלפי לבן העקש‬ ‫׳הידעתם את לבן בן נחור' הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עוונותיהם כשלג‪,‬‬ ‫עמד לרחל היתר גמור מצד 'עם עקש תתפל'‪ ,‬אך מול לאה התמימה והנקי'‬ ‫'ויאמרו ידענו'‪' ,‬ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום' באיזו זכות‪' ,‬והנה רחל‬ ‫מחטא‪ ,‬נהגה לפנים משורת הדין ולא יכלה להניחה להתבזות‪ ,‬ומש״ה שפיר‬ ‫בתו באה עם הצאן'‪ ,‬הה״ד (ירמיהו לא) 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי‬ ‫עשתה רחל וגם יעקב אבינו הודה לה בזה בכל לב ולא תפס אותה בטרוניא כלל‪,‬‬ ‫תמרורים וגו'‪ ...‬מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך‪ ...‬ויש‬ ‫כי הבין שמידת החסד והרחמים שלא יכלה לשאת את ביושה של אחותה היא‬ ‫תקווה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'‪ ,‬דבר אחר 'ויאמר להם השלום לו'‬ ‫היסוד העליון של בנין בית ישראל‪.‬‬ ‫ביניכם לבינו‪' ,‬ויאמרו שלום' ואי פטפוטין את בעי 'הנה רחל בתו באה עם הצאן'‪,‬‬ ‫הדא אמרה שהדיבור מצוי בנשים עכ״ל‪.‬‬ ‫הודאה על הרעה‬ ‫ונראה שאין הדרשה האחרונה 'ואי פטפוטין את בעי' ענין נפרד‪ ,‬אלא המשך‬ ‫לדרשה על הגלויות והגאולה העתידה‪ ,‬עפ״י מ״ש מו״ר חמי הגאון זצ״ל בס' ״בית‬ ‫ותהר עוד ותלד בז ותאמר הפעם אודה את ד' על כן קראה שמו יהודה (כ”ט‪ ,‬ל” ה)‬ ‫אמרו חז״ל (ברכות ז ע״ב) שמיום שברא הקב״ה את עולמו לא הי' אדם שהודה‬ ‫המדרש״ (הל' ק״ש פ״א ה״ד) בביאור שינוי הלשון ברמב״ם‪ ,‬דבגמ' פסחים דנ״ו‬ ‫להקב״ה עד שבאתה לאה והודתה לו‪ ,‬שנא' הפעם איידה את ה' עכ״ל‪ .‬וכבר‬ ‫א' אי' שביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה‪ ,‬והרמב״ם‬ ‫עמדו ע״ז שהדברים צ״ע כי גם אצל אליעזר עבד אברהם נאמר לעיל (בראשית‬ ‫כתב שציווה וזירז אותם על יחוד השם‪ .‬וביאר מו״ר חמי זצ״ל שכל עניין ידיעת‬ ‫הקץ אי״ז ענין בפני עצמו אלא אך ורק משום זירוז וחיזוק הלב לעבודתו וליראתו‬ ‫כד‪ ,‬נב) ״וישתחו ארצה לה'״‪ ,‬ואמרו חז״ל (והובא ברש״י שם) מכאן שמודים‬ ‫על בשורה טובה‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬שאין שום נפ״מ בידיעתנו מתי יהי' ונאמן עלינו הקב״ה שיהי' מתי שיהי'‬ ‫ונראה לבאר ע״פ סדר הכתובים‪ ,‬דהנה בבן הראשון נאמר בתורה שם (כט‪ ,‬לא‪-‬‬ ‫ברצונו‪ ,‬וע״כ דקדק הרמב״ם לכתוב שזירזם על יחוד ה' ללמדנו שלא להיות‬ ‫ממחשבי קיצין‪ ,‬כי העיקר הוא הזירוז לעבודת השם עכ״ל‪ .‬וזהו שסיים המדרש‬ ‫לב) ״וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקדה‪ ,‬ותהר לאה ותלד בן‬ ‫שאם אתה מבקש להאריך ולפטפט בחישובי קיצין‪' ,‬הנה רחל בתו באה עם‬ ‫ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי״‪ .‬אח״כ בבן השני נאמר (שם‪ ,‬לג)‬ ‫הצאן' להורות שאין להרבות בדיבורים ובחקירות שאין בצידם חיזוק בעבודת‬ ‫״ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן ?‪1‬י גם את זה ותקרא‬ ‫ה'‪ ,‬כי עיקר ענין ידיעת הקץ הוא הזירוז לעבודת השם‪.‬‬ ‫שמו שמעון״‪ ,‬ובבן השלישי נאמר (שם‪ ,‬לד) ״ותאמר עתה הפעם ילוה אישי‬ ‫אלי כי !לדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי״‪ ,‬ז״א שלכל שלושת הבנים‬ ‫'כי מטא ליליא'‬ ‫הללו נתנה שמות ע״ש ״כי שנואה היא״‪ ,‬וכל השלושה ילדה עבור צערה שהיתה‬ ‫שנואה‪.‬‬ ‫ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא (כ”ט‪ ,‬י” ב)‬ ‫ואח״כ ילדה לאה בן רביעי ותאמר ״הפעם אודה את ה'״‪ ,‬ופירש״י בברכות שם‬ ‫בגמ' מגילה די״ג ע״ב וב״ב דקכ״ג א' ומאי צניעות היתה בה ברחל‪ ,‬דכתיב ויגד‬ ‫שלפי שראתה ברוה״ק שיעקב מעמיד י״ב שבטים ולארבע נשים‪ ,‬כיוון שילדה‬ ‫יעקב לרחל כי אחי אביה הוא‪ ,‬וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא‪,‬‬ ‫בן רביעי הודתה על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ונראה‬ ‫אלא א״ל מינסבא לי‪ ,‬א״ל אין‪ ,‬מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה‪ ,‬א״ל אחיו‬ ‫בעומק ביאור הדברים‪ ,‬שלאחר שראתה לאה שבגלל שהיתה שנואה זיכה‬ ‫אנא ברמאות‪ ,‬א״ל ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא‪ ,‬א״ל אין‪ ,‬עם נבר תתבר‬ ‫אותה הקב״ה בבן נוסף יותר מחלקה‪ ,‬התחילה להודות להקב״ה על עצם היותה‬ ‫ועם עקש תתפל‪ ,‬א״ל ומאי רמיותא‪ ,‬א״ל אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא‬ ‫שנואה‪ ..‬שכן שלושת הבנים הראשונים ניתנו לה כדי להקדים אותה לשאר‬ ‫מנסיב לי מקמה‪ ,‬מסר לה סימנים‪ ,‬כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי‬ ‫הנשים ולנחמה בצערה‪ ,‬אבל כעת בבן הרביעי הבינה והגיעה למסקנה שחייב‬ ‫ומסרתינהו ניהלה‪ ,‬והיינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה‪ ,‬מכלל דעד השתא‬ ‫אדם להודות על הרעה כשם שמודה על הטובה (ברכות נד ע״א)‪ ,‬כי ראתה‬ ‫לאו לאה היא‪ ,‬אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא‬ ‫בעיניה שעצם הרעה היתה הסיבה להטיב עימה ולהרבות שבטים בישראל‪.‬‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫והנה בזה היתה לאה הראשונה בעולם להודות להקב״ה על הרעה עצמה‪ ,‬שהרי‬ ‫והנה מעלת מסירת הסימנים נשגבה מבינת אנוש‪ ,‬וכדאי' במדרש איכה‬ ‫אליעזר לא הודה אלא על הטובה והבשורה הטובה‪ ,‬ואילו לאה אמנו זכתה‬ ‫(פתיחתא כד) שבאו האבות הקדושים לבקש רחמים על ישראל בגלותם ולא‬ ‫להבין כי הצרות אינן אלא סיבה להטיב באחרית‪ ,‬וכי הקב״ה טוב ומטיב והכול‬ ‫נתקבלה תפילתם‪ ,‬ורק תפילת רחל נתקבלה מחמת זכות מסירת הסימנים‬ ‫רק להיטיב‪ .‬ובפי' ״עיון יעקב״ כ' בפ' ערבי פסחים (פסחים קיז ע״א) על מ״ש‬ ‫לאחותה‪ .‬וזכורני בהיותי בדרך‪ ,‬פגשתי את הגאון הגדול רבי שמואל פרקאווסקי‬ ‫שתיקנו נביאים שיהיו ישראל אומרים הלל על כל צרה שלא תבוא עליהם‪,‬‬ ‫זצוק״ל (ראש ישיבת בית התלמוד באמריקה)‪ ,‬והמתיק לי הטעם דלא נזכרה‬ ‫דהיינו שעל הצרה עצמה צריך לומר הלל‪ ,‬וכתב שם 'אלא שלא נהגו כן' עי״ש‪,‬‬ ‫מסירת הסימנים בקרא בהדיא‪ ,‬משום דהיא דרגה עליונה כ״כ שאין התורה‬ ‫וכנראה שהטעם הוא מפני שלא מרגישים כן בעומק הלב‪ ,‬ע״כ לא נהגו כן‪.‬‬ ‫יכולה לחייב הנהגה כזו לשום אדם‪ ,‬ורחל אמנו נדבה עצמה ועשתה כן לפנים‬ ‫משורת הדין לעמוד למגן בעד בניה לדורות‪.‬‬ ‫ידיעה ובחירה‬ ‫ברם‪ ,‬עיקר מעשה רחל תמוה עד מאוד‪ ,‬היאך מלאה ליבה לעשות כן ליעקב‬ ‫לולי אלקי אבי אלקך אברהם ופחד יצחק היה לי (ל”א‪ ,‬מ” ב)‬ ‫אבינו ע״ה‪ ,‬דלכאורה היא עצמה רימתה את יעקב שמסר לה סימנים אלו כדי‬ ‫בפירש״י שלא רצה לומר 'אלהי יצחק' שאין הקב״ה מייחד שמו על הצדיקים‬ ‫שלא יחליפוה בלאה‪ ,‬והיא מסרה סימניו ללאה והכשילתו‪ .‬והנה לא מצינו לחז״ל‬ ‫בחייהם שמא יחטאו‪ ,‬ואע״פ שאמר לו בצאתך מבאר שבע 'אני ה' אלהי אברהם‬ ‫שידברו בזה‪ ,‬ולא אמרו שיעקב תפס את רחל בטרוניא ע״ז מלבד תרעומתו על‬ ‫אביך ואלהי יצחק' בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת‪ ,‬אבל יעקב נתיירא לומר‬ ‫לבן‪ .‬ומקודם יל״ע שנקראו הסימנים מעשה 'רמאות' כלפי לבן‪ ,‬ואדרבה יעקב‬ ‫'אלהי' ואמר 'ופחד' עכ״ל‪ .‬ועמדו בזה שלכאורה הדברים מתמיהים‪ ,‬הקב״ה‬ ‫אבינו הוא שנשמר מפני רמאותו‪ ,‬אלא ע״כ שהשאלה האמיתית היתה נוגעת‬ ‫בכבודו ובעצמו א״ל 'ואלהי יצחק'‪ ,‬והיינו שגלוי וידוע לפניו שאינו עתיד לחטוא‬ ‫להנהגתה של רחל כלפי אביה‪ ,‬ובס״ד נתיישבו הדברים באופן נפלא‪ ,‬דכשאמר‬ ‫עוד‪ ,‬והאיך ייתכן שיעקב אבינו ע״ה נתיירא אחרי ששמע מפורש מפי הקב״ה‬ ‫יעקב לרחל 'אחיו אנא ברמאות' ומסר לה סימנים‪ ,‬שאלה אותו 'ומי שרי לצדיקי‬ ‫'אלהי יצחק'‪.‬‬ ‫לסגויי ברמיותא'‪ ,‬והשיב לה 'עם עקש תתפל' והיינו שכלפי לבן הרמאי שמבקש‬ ‫ויש לבאר זאת ע״פ דברי הרמב״ם (פ״ה מהל' תשובה ה״ה) בעניין ידיעה‬ ‫לגזול את זיווגם ודאי מותר להערים ולהשתמש בסימנים כדי לבטל מחשבתו‪.‬‬ ‫ובחירה‪ ,‬שידיעת הקב״ה אינה מכרחת את האדם כלל‪ ,‬ואף שאין כח בנברא‬ ‫אלא דכאן נתקלה רחל במציאות אחרת לגמרי‪ ,‬שכן לבן אכן הלך ברמאות‬ ‫להבין זאת‪ ,‬הקב״ה יודע העתיד ואין ידיעה זו מחייבת את האדם ויכול הוא‬ ‫להכשיל את יעקב‪ ,‬משא״כ לאה כלל לא ידעה שיעקב אינו רוצה בה ושהותנו‬ ‫לעשות אחרת‪ ,‬ולכן אף שיעקב שמע מפי הקב״ה שיצחק לא יחטא עוד‪ ,‬אין‬ ‫ביניהם סימנים‪ ,‬אלא הלכה בתמימות כמצוות אביה כשהיא בטוחה בזיווגה‬ ‫ידיעה זו מכרחת את יצחק כלל‪ ,‬ולכך הי' יעקב מתיירא שמא יחטא‪.‬‬ ‫(וכבר הארכתי בזה במאמר 'המעט קחתך את אישי'‪ ,‬קחנו משם)‪ .‬וכשראתה‬ ‫ונראה דזהו הביאור בדברי רבינו חננאל שעה״ג בגמ' חגיגה (טו ע״א‪-‬ע״ב)‪,‬‬ ‫את אחותה צועדת בשמחה לחופתה ועומדת ליפול לבושה נוראה‪ ,‬גברו רחמיה‬ ‫שכתב על בת הקול 'שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר' שגלוי וידוע לפניו‬ ‫מחמת צניעותה ורגישותה העליונה‪ ,‬ולא היתה מסוגלת להניח לה להתבזות כך‪,‬‬ ‫שאינו חוזר בתשובה שלמה לעולם‪ ,‬ולדבריו הבת קול לא הפקיעה אותו מכח‬ ‫והיתה ממש אנוסה ע״ז‪.‬‬ ‫תשובה אלא היתה נבואה על העתיד‪ ,‬ובאלישע לצד ההיפוך אף ששמע שגלוי‬ ‫ובזה מובן גם מדוע לא אמרה רחל ליעקב מראש שאינה יכולה לעשות כן‪ ,‬ואף‬ ‫וידוע לפניו שלא ישוב אי״ז מכריח אותו (וע״כ הפציר בו ר״מ חזור בך)‪ ,‬אלא‬ ‫קיבלה ממנו את הסימנים‪ ,‬כי אכן מצד שורת הדין אין חיוב לוותר על זיווגו כדי‬ ‫שלא הי' ליבו חפץ וספרי מינין נושרין מחיקו‪ ,‬ולכן חשב שידיעת הקב״ה‬ ‫להציל חברו מבושה‪ ,‬וגם לפנים משורת הדין א״א לנהוג בחסידות על חשבון‬ ‫מכרחת אותו שלא ישוב וטעה בידיעה ובבחירה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו‪ ,.‬ומה״ט מתחילה קיבלה רחל את הסימנים כדי להגן על עצמה ועל‬ ‫יו״ל על ידי מערכת ״דרכי אורה״ | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא״ל‪62112dw @ gm ail.com :‬‬ ‫ע מו ד ‪2‬‬ ‫פרשת ויצא תשפ״ז | גליון ‪ | 106‬שנה ג׳‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£ 0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪Pw‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪dYr‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪£‬‬ ‫ממרן ראש לרא שי הי שיבות ר בינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א‬ ‫‪:-0‬ו‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0 4‬‬ ‫‪k P‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים‪ ,‬שהרי גם מה שהנשים מסייעות ביד בעליהן‬ ‫יציאת יעקב לחרן כהליכתו לגלות‬ ‫‪; V‬־*‪1‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫שיוכלו לעסוק בתורה הוא סיבה לזכות בזכות התורה‪ ,‬וגם יתכן שאמר לה‬ ‫שמעתה יגביר הוא חיילים לתורה ביתר שאת והיא תסייע לו בזה ותזכה למילוי‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כ״ח י')‬ ‫‪110‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫משאלתה‪.‬‬ ‫איתא בחז״ל [תנחומא סימן א] ילמדנו רבינו ההורג את הנפש בשגגה להיכן‬ ‫היה גולה‪ ,‬כך שנו רבותינו ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט‪ ,‬לשלש הערים‬ ‫‪%‬‬ ‫אולם כל זה שייך אצל חנה‪ ,‬אבל רחל אמנו הרי ידעה שיעקב מקים כעת את עם‬ ‫‪041‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ואם תזכה לבנים ממנו הרי היא אחת מהאמהות של עם ישראל‪ ,‬ואם‬ ‫שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען‪ ,‬ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו ונתיירא‬ ‫‪£ 0‬‬ ‫שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו;‬ ‫‪f t‬‬ ‫לאו לא יהיה לה חלק בבנין עם ישראל‪ ,‬ולזה לא יועיל דבר מלבד בנים ממש‪,‬‬ ‫‪f t‬־‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שרק על ידי בנים מיעקב תזכה להכלל בכלל האמהות‪ ,‬ואשה״ט‪.‬‬ ‫וזה ביאור מה שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ ,‬וצ״ב מדוע חשיב‬ ‫נראה מבואר בדברי המדרש כאן דבר חדש שענין הליכת יעקב לחרן היתה כמין‬ ‫גלות לעיר מקלט‪ ,‬דכיון שעל ידי שגנב הברכות מעשו הרי הוא שונאו ומבקש‬ ‫את נפשו‪ ,‬נמלט לחרן והיה בזה כח הגנה כמו של עיר מקלט‪ ,‬וצ״ב‪ .‬והנה ברוצח‬ ‫‪$‬ר!‬ ‫‪■p‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫חסרון הבנים כמיתה‪ ,‬ולמה שנתבאר שחפצה ותשוקתה לבנים לא היה לזכות‬ ‫בשגגה מצינו [עיין מכות י‪ ]:‬שאם הרגו גואל הדם בדרך תוך כדי מנוסתו לעיר‬ ‫׳ &‬ ‫לשעשועיהם וחדות גידולם‪ ,‬אלא תשוקתה היתה רוחנית לזכות למעלה זו‬ ‫מקלט פטור‪ .‬דכל שעדיין אינו בתוך המקלט‪ ,‬אין גואל הדם נהרג עליו‪ ,‬וגם עשו‬ ‫'‪t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫של אחת מאמהות ישראל‪ ,‬כבר מובן הדבר שחסרון דרגה זו הרי הוא כמיתה‪,‬‬ ‫עשה כן ששלח את אליפז בנו לרדוף אחרי יעקב ולהשיגו בדרכו עוד בטרם‬ ‫&‪J‬‬ ‫כיון שהרי ברוחניות כל מדריגה הויא דרגת חיים בפני עצמה‪ ,‬והדרגה הפחותה‬ ‫כניסתו לחרן ולהורגו‪ .‬ובאמת אחר שהגיע לחרן כל זמן שלא יצא משם לשוב‬ ‫ממנה היא כמיתה אצלה‪ ,‬וכמו שנתבאר בפרשת וירא על הכתוב אורח חיים‬ ‫ליצחק אביו לא בא עשו להורגו‪ ,‬ולמה שנתבאר בדברי התנחומא יש לפרש דהוא‬ ‫למעלה למשכיל למען סור משאול מטה‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫משום שהיתה עליו שמירה של עיר מקלט‪ ,‬וצ״ב בזה‪.‬‬ ‫‪VO‬‬ ‫מהותו של בן ישיבה 'נטמן'‬ ‫‪f t‬‬ ‫תשוקת רחל לבנים ‪ -‬להעמיד שבטים בישראל‬ ‫‪'%‬‬ ‫וצא יעקב מבאר שבע דלף הדנה וגוי וישכב במקום ההוא‪( .‬כ״ח י' ‪ -‬י״א)‬ ‫‪041‬‬ ‫וישכב במקום ההוא ‪ -‬לשון מיעוט באותו מקום שכב‪ ,‬אבל ארבע עשרה שנים‬ ‫ותרא וחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא וחל באחתה ותאמר ?אל יעקב הבה לי‬ ‫‪to‬‬ ‫בנים ואם אין מתה אנכי‪( .‬ל' א'‪-‬ב')‬ ‫ששמש בבית עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה עוסק בתורה‪( .‬רש״י)‬ ‫!•‬ ‫‪f t‬‬ ‫כלומר ששלחו אביו לחרן‪ ,‬אולם לא פנה לשם לאלתר אלא קודם פנה לישיבת‬ ‫רחל עקרה היתה ולא זכתה לפרי בטן‪ ,‬וכשסיפרה שברונה ליעקב לא מצינו‬ ‫‪%‬‬ ‫שניחמה‪ .‬והנה בשמואל א [אי חי] כשראה אלקנה את צערה של חנה אשתו‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫שם ועבר לעסוק בתורה‪ ,‬ועיין מה שנתבאר בזה בבד קודש מהדו״ב כאן איך‬ ‫כתיב ויאמר לה אלקנה אישה‪ ,‬חנה למה תבכי‪ ,‬ולמה לא תאכלי‪ ,‬ולמה ירע‬ ‫‪$‬‬ ‫שהה מלקיים מצות אביו‪.‬‬ ‫לבבך‪ ,‬הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים; וצ״ב מדוע יעקב לא אמר כזאת לרחל‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫והנה בלשון חז״ל (בראשית רבה סייח הי) נקטו שי״ד שנה נטמן בבית עבר‪ ,‬וכן‬ ‫כדי לפייסה ולהניח דעתה במקצת‪ ,‬וגם עיקר דברי אלקנה צריכים ביאור מהו‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫הוא בלשון רש״י סוף פרשת תולדות (לעיל כ״ח טי) ובפרשת וישלח (להלן ל״ה‬ ‫ענין טוב אני לך מעשרה בנים‪.‬‬ ‫״‪£‬‬ ‫כ״ט)‪ ,‬וענין נטמן הוא שהיה ירא מעשו אחיו שיהרגהו‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה דודאי תשוקתה של חנה לזכות לפרי בטן לא היה ענין‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫אולם נראה דאין הכונה שהסתיר שם את עצמו במקום מחבוא‪ ,‬אלא שזכות‬ ‫רגשי בעלמא כנשים פשוטות שחפצות בהנאת גידול ילדים והפגת הריקנות‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫לימודו בזמנים אלו היא שהצילתו מעשו וכמו שנתבאר בבד קודש מדברי‬ ‫חז״ל בריש פרשתין (שם) שהביאו הכתוב במשלי (גי כ״א‪-‬כ״ד)‪:‬‬ ‫והשממון מחייהן‪ .‬שהרי בברכות [לא‪ ]:‬נתפרש בגמרא תפילתה וכך אמרה‪:‬‬ ‫רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה‪ .‬עינים‬ ‫‪to‬‬ ‫אז י*לר לבטח דרכך (וגוי) אגם ת»כב ליא תפחד‪ ,‬אז תלך לבטח זה יעקב‬ ‫‪5‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫לראות‪ ,‬ואזנים לשמוע‪ ,‬חוטם להריח‪ ,‬פה לדבר‪ ,‬ידים לעשות בהם מלאכה‪,‬‬ ‫דכתיב ויצא יעקב‪®! ,‬כבת וערבה ®נתך מעשו ומלבן‪ ,‬ושכבת וערבה שנתך;‬ ‫‪0‬‬ ‫ורישא דקרא הוא נצר ת®‪9‬ה ימזנזה וכוי‪ ,‬כלומר שזכות התורה שנקראת‬ ‫רגלים להלך בהן‪ ,‬דדים להניק בהן‪ ,‬דדים הללו שנתת על לבי למה‪ ,‬לא להניק‬ ‫בהן‪ ,‬תן לי בן ואניק בהן;‬ ‫‪to‬‬ ‫תושיה היתה נצרכת לו להינצל מסכנת רדיפתו של עשו‪ ,‬והיה צריך לזה זכות‬ ‫‪f t‬‬ ‫התורה דוקא‪.‬‬ ‫וצ״ב אם טענתה טענה וכמו שבאמת לבסוף נתקבלה תפילתה וזכתה לבן‪,‬‬ ‫מדוע ישנם נשים עקרות בעולם‪ ,‬ומה תהיה התשובה אצלן מדוע נבראו בהם‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ומה שנקטו חז״ל לשון נטמן‪ ,‬הוא מפני שכדי שיהיה נחשב שבא לישיבה‬ ‫אברי אשה‪ ,‬ונתבאר בזה בפרשת בשלח [שמות ט״ו כ״ו] דטענה זו רק צדקנית‬ ‫‪t o‬‬ ‫אין די בעצם הימצאותו במקום‪ ,‬אלא צריך להיות נטמן שם‪ ,‬שענין נטמן אינו‬ ‫כחנה יכולה להשמיע‪ ,‬שהשלימה עצמה ואצלה בכל שאר אבריה אין אחד‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫שהיה בעלמא במקום‪ ,‬אלא שנמצא שם בלא לצאת כלל‪ ,‬שיש אדם שהוא‬ ‫לבטלה‪ ,‬אלא כולם מנוצלים בשלימות לתפקידם בעבודת השי״ת‪ ,‬ולכן שייך‬ ‫&׳‬ ‫‪0 S‬‬ ‫דר בביתו‪ ,‬וזה לא חשיב שנטמן‪ ,‬אולם יש שנטמן בביתו והוא שמסתתר שם‬ ‫אצלה טענה זו מדוע נבראו בה אברים אלו אם לא ניתן לה בן‪.‬‬ ‫‪VO‬‬ ‫ואינו מראה פניו בחוצות‪ ,‬אז נחשב לו שנטמן‪.‬‬ ‫וטעם רצונה העז לזכות לבנים הוא כדי לזכות על ידם לעולם הבא‪ ,‬דאיתא‬ ‫וכך היה יעקב בבואו לישיבתו של עבר‪ ,‬שבא לשם להיות נטמן שם‪ ,‬שזהו‬ ‫בברכות [יז‪ ].‬נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫בלבד מקומו ואינו יכול לצאת משם לשום מקום‪.‬‬ ‫רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן; ונתבאר בזה בפרשת חוקת [במדבר כי‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫והוא לימוד לדורות איך צריך בן ישיבה להרגיש‪ ,‬שכדי להיחשב בן ישיבה‬ ‫אי‪-‬ב‪ ],‬דכוונת השאלה היא במה זוכות הנשים לזכות התורה שיתקדש גופן על‬ ‫‪f ■o‬‬ ‫אמיתי צריך שיכיר שאין לו מקום זולת הישיבה ואין לו לצאת משם כלל‪,‬‬ ‫ידי זה בקדושת התורה‪ ,‬ועל זה באה התשובה על ידי שמסייעות בניהן ובעליהן‬ ‫‪a‬‬ ‫ובמק״א נתבאר שצריך להרגיש שהישיבה היא עבורו כתיבת נח שסכנה‬ ‫לעסוק בתורה זוכות לזכות התורה‪ ,‬ולזה ציפתה חנה לזכות לבן ולסייע בעדו‬ ‫"‪I‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫לצאת משם‪.‬‬ ‫לעסוק בתורה ולזכות על ידו בזכות התורה‪ ,‬ועל זה השיב לה אלקנה בעלה‪,‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪-O‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪■O‬‬ ‫&‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫לנצח את היצר הרע‪ ,‬האדם בנוי עם יצר בלתי מנוצח‪ ,‬מה ענו לנו לא אמרו‬ ‫לו שהוא טועה שהוא לא צודק‪ ,‬אלא אמרו ״בראתי יצר הרע בראתי תורה‬ ‫המשך שו''ת בעניני חינוך מועידת לב שומע תשע''ו‬ ‫״‪t‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫תבלין״‪ ,‬לכאורה התשובה איננה מובנת‪ ,‬אמנם התורה היא תבלין‪ ,‬אבל היצר‬ ‫מה עושים עם בחור שנלכד בעצת היצר‪ ,‬איך משיבים אותו?‬ ‫הרע גם לא נותן ללמוד תורה‪ ,‬אז אם אכן היצר הרע הוא בלתי מנוצח הוא גם‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬״ישנה תמיהה שתמיד הייתה לי‪ ,‬ידוע שאיוב אמר שאי אפשר‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪t o‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בחור שרואים שיש לו נטייה ללמוד בקיאות‪ ,‬למנוע ממנו או לעורר אותו?‬ ‫את התבלין לא ייתן לקחת?! מה היא התשובה על כך? כדי להבין זאת נשאל‬ ‫(‬ ‫‪10‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬בוודאי שצריך לעודד אותו‪ ,‬זה ממש ״על פי דרכו״‪ .‬כמובן‬ ‫שצריך שהכול יהיה בתוך המסגרת של הישיבה ולא משהו עצמאי לגמרי‪.‬‬ ‫שאלה אחרת‪ ,‬חז״ל אמרו 'לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא‬ ‫לשמה בא לשמה׳‪ ,‬הבה נתבונן‪ ,‬על איזו תורה נאמר שהיא תבלין ליצר הרע‪,‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בחור שמרגישים שה׳משכהו׳ שלו הוא ליצר הרע‪ ,‬יודעים שהוא ככר לכוד‬ ‫התורה שלומד לשמה או התורה שלומד שלא לשמה? לכאורה כל אחד אומר‬ ‫וודאי שהתורה שלומדים לשמה‪ ,‬וכי תורה שלא לשמה יכולה שתהיה תבלין‬ ‫‪ite P‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫בסטרא אחרא‪ ,‬האם יש עצה עבורו?‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬זו שאלה קשה‪ ,‬אבל היו לי שני מקרים של בחורים שהיו במצב‬ ‫לייצר הרע? ואכן ראיתי בספרים שנקטו כך‪ ,‬אבל יש לי ראיה ברורה שלא כך‬ ‫הדבר‪ ,‬הנה חז״ל הקדימו ואמרו ״אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש״‪,‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫כזה‪ ,‬קבעתי עמם חברותא ללמוד כל יום‪ ,‬תוך זמן קצר נעלמו כל השאלות וכל‬ ‫נו‪ ,‬לשם מה מושכים אותו לבית המדרש‪,‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫הבעיות‪ ,‬צריך ״לשחד״ את היצר הרע‪ ,‬הוא מלך‬ ‫אדרבה תשאיר אותו בחוץ‪ ...‬אלא פשוט‬ ‫זקן וכסיל והוא נוח לשוחד‪..‬‬ ‫שאי אפשר להשאיר אותו בחוץ‪ ,‬והעצה לזה‬ ‫‪SI‬‬ ‫אבי מורי זכר צדיק וקדוש לברכה סיפר‬ ‫לי מעשה שהיה עמו בלומדו בישיבת מיר‪,‬‬ ‫למשוך אותו בדברים של 'לא לשמה'‪ ,‬תורה‬ ‫‪l'- 0‬‬ ‫שנלמדת יחד עם הייצר הרע' מושכים את‬ ‫באותה תקופה זינבה רוח ההשכלה בשולי‬ ‫ההיכל‪ ,‬והנה יום אחד ביקש המורה והמכוון‬ ‫היצר הרע בפיתויים של 'לא לשמה'‪ ,‬זו היא‬ ‫התורה שהיא תבלין ליצר הרע‪ ,‬אפשר למשוך‬ ‫&־‬ ‫‪0 4‬‬ ‫הגדול מרן המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצוק״ל‬ ‫את היצר הרע בכוונות של 'לא לשמה' כמו‬ ‫‪f j‬‬ ‫מאבא שהיה אז בחור בישיבה‪ ,‬שיקבע זמן‬ ‫לימוד בשבת עם אחד הבחורים שנמנו על‬ ‫כבוד‪ ,‬חברים‪ ,‬חברה‪ ,‬כבוד בעתיד ״על מנת‬ ‫שיקראוני רבי״‪.‬״ ועוד דברים מושכים ואז‬ ‫לף‬ ‫‪p ■0‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫שולי הישיבה כשמרן המשגיח זצוק״ל מבקש‬ ‫לאחר שכבר לומדים אז מתוך שלא לשמה‬ ‫‪p‬‬ ‫אזי תלמידו המובהק שמעולם לא סרה דמות‬ ‫רבו ממנו וודאי ניאות‪ ,‬כעבור כמה ימים ניגש‬ ‫רבינו מר ן ב וע ידת לב ש ומ ע‬ ‫בא לשמה‪ ,‬כפי ששמעתי ממרן המשגיח‬ ‫הרב דסלר זצוק״ל שההסבר לזה שבכל תורה‬ ‫׳‬ ‫לן!‪3‬‬ ‫האבא מרן רבי דוד זצוק״ל למרן המשגיח‬ ‫‪041‬‬ ‫זצוק״ל ואמר לו הכול הולך כשורה‪ ,‬אבל איך אפשר לסבול את ריח הסיגריות‬ ‫שלא לשמה חייב שיהיה בה מעט לשמה‪,‬‬ ‫‪ 0‬׳;‪I‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫שנודף ממנו בשבת קודש‪.‬‬ ‫השיב לו מרן המשגיח רבי ירוחם זיע״א וכי למה חשבת ביקשתי דווקא ממך‬ ‫ואכן תורה שכולה שלא לשמה‪' ,‬על מנת לקנטר'‪ ,‬לא תביא אותו ללמוד תורה‬ ‫לשמה‪ .‬ממילא יש לנו את העצה היחידה מחז״ל מול כל היצר הרע השונים‬ ‫‪-d‬‬ ‫‪$‬‬ ‫‪05‬‬ ‫ללמוד עמו‪ ,‬כי בהכירי את סגולת מידותיך את הסבלנות הרבה שזכית לה‬ ‫והמשונים המתחדשים עלינו בכל דור‪ ,‬התבלין של שלא לשמה שזה מובטח‬ ‫לנו שיביא את התלמידים ללמוד תורה לשמה‪ .‬אמנם כמובן חייבים לתת‬ ‫‪to‬‬ ‫הפקדתי אותו בידך‪ ,‬כזו הייתה הציפיה לסבלנות מול בחור שאינו הולך בתלם‬ ‫שימת לב על הלשמה‪ ,‬אך לעיתים עלינו להשתמש בעצת חזייל‪.‬‬ ‫לסבול רחמנא לצלן את ריח הסיגריות בשבת‪ ,‬אנו יודעים מיהו הבחור הזה הוא‬ ‫‪041‬‬ ‫גדל והיה לימים מגדולי תלמידי החכמים וזכר להאבא זצוק״ל חסדו הראשון‪,‬‬ ‫האם אם כן‪ ,‬יש להשקיע בהענקת של שלא לשמה׳ לבחורים?‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬אני זוכר עובדה מלפני הרבה שנים שאינה יכולה למוש מזיכרוני‪,‬‬ ‫‪t o‬‬ ‫צא ולמד סיים רבינו שליט״א עד היכן צריכה להגיע הציפיה ואורך הרוח לפני‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫שממהרים לדחות בחור מתוך כותלי בית המדרש‪.‬‬ ‫סיפור דומה היה עימי‪ ,‬המשגיח מרן הגאון רבי מאיר חדש זצוק״ל שלח בחור‬ ‫הגיעו שני תלמידים מאותה ישיבה שניהם בחורים נפלאים שווים לטובה‪ ,‬והנה‬ ‫באחד השיעורים הקשה אחר מהם שאלה‪ ,‬מאד התפעלתי ממנה‪ ,‬הפליא‬ ‫&‬ ‫מישיבת 'חברון' ללמוד בפוניבז'‪ ,‬הוא אמר לאבא זצוק״ל שבמסגרת הישיבה‬ ‫לשמוע בחור צעיר שואל שאלה כזו‪ ,‬אמרתי לו‪ :‬תדע לך שזו שאלה גאונית‪,‬‬ ‫‪% 0‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בחברון כבר לא ניתן לעשות עם הבחור דבר ומצבו הרוחני בכי רע‪ ,‬הוא שולח‬ ‫אותו ומקווה שהאבא זצוק״ל ימצא מסילות לבבו להוציאו מיוון מצולה‪ .‬אבא‬ ‫זצוק״ל ביקש ממני שאני אלמד אתו חברותא‪ ,‬ומצבו הרוחני באמת היה רע‬ ‫השאלה הזו היא גאונית! היא באמת הייתה כזו‪ ,‬נו‪ ,‬למה לא לעודד בחור‬ ‫שמגיע לו בדין‪ ,‬אלא שלמחרת בבוקר קם החבר שלו ועזב את הישיבה‪ ,‬מזעזע‪,‬‬ ‫הדבר מאד כאב‪ .‬שאלתי את מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן ליב שטינמן‬ ‫&‬ ‫‪o‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫מאד‪ ,‬ניגשתי לאבא זצייל ואמרתי לו איך אני יכול ללמוד עם בחור כזה‪ ,‬ואז‬ ‫סיפר לי אבא את הסיפור שהיה עמו‪ ,‬ואמר לי תראה בעצמך איך המאור‬ ‫שבתורה מחזירו למוטב‪ ,‬ואכן למדנו תקופה ארוכה וברוך השם גם הוא עשה‬ ‫(שליט״א)‪ ,‬מה עושים כדי למנוע דבר כזה? הוא השיב לי‪ ,‬שבאמת שכשם‬ ‫שצריך לעודד‪ ,‬כך צריך להיזהר שלא להפליג כדי שלא יעורר הדבר קנאה בין‬ ‫התלמידים‪ .‬צריך לדעת את זה‪.‬‬ ‫&׳‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫חיל והיום הוא מכהן כאן בארץ ישראל בתפקיד תורני רם‪.‬‬ ‫‪) t oo‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£ o‬‬ ‫\ ‪J ,C‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫®טחי ו ר אי ני‪ ,‬היה נראה ®רחל אמנו הפסידה ממע?&ה החסד ®לה‪,‬‬ ‫מויתור לא מפסידים‬ ‫‪jtp‬‬ ‫!אחותה לאה זוכה להעמיד ®בטים‪ ,‬ואגלי והיא נעאר־ת מאחור‪ .‬אר האמת‬ ‫‪#‬‬ ‫הפיכה לחלוטין‪ :‬לילא הויתור הזה‪ ,‬ליא וזיותה רחל זיכה לבנים כלל‪.‬‬ ‫? ^ ® ת העזבוע‪ ,‬פר ®ת ויצא‪ ,‬אגני נפגעזים עם ויתורה הגדול גמל רחל אמנו‬ ‫לאחותה לאה‪.‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫‪05‬‬ ‫ימעג&ה רב ®מספר מרן רא® ^®יב ה ®ליט״א על רבו הגדול‪ ,‬מרן ה?אין‬ ‫רבי ®מיאל רוזובסקי זצ״ל‪:‬‬ ‫_יעק'ב אבינו עבד ®בע ®נים ק»ו ת בציאני * ל לבן כדי לזכות ול הניא‬ ‫‪E o‬‬ ‫כא»ר נפטר אביו גמל רבי ®מואל‪ ,‬רבה גמל העיר גרודנא‪ ,‬בק®! ^ ® י‬ ‫העיר למנות את רבי ®מואל למלא !את מקומו‪.‬‬ ‫לרחל‪ .‬אולם לבן תכנן להערים עליו ולהכניס !את לאה תחת החפה‬ ‫במק‪1‬מיז‪ .‬יחל ידעה על התכנית‪ .‬והיא ידעה ®אם ת»ת'ק‪ ,‬אחותה תכנס‬ ‫‪%‬‬ ‫‪/^V‬‬ ‫'‪r‬‬ ‫‪041‬‬ ‫אולם רבי ®מואל !?!®פחת‪ ;; 1‬מ דו על כך ®האח‬ ‫במקומה‪®! ,‬איפת חייה להנטזא ליעקב אבינו בחיר‬ ‫‪1ft‬‬ ‫הבכור‪_ ,‬רבי יהוגטע ה ע ® ^ היא ®יתמנה לרב‬ ‫העיר‪? ,‬דיו התורה ®הבכור יור® את מקום אביו‪.‬‬ ‫האבות עלולה לרדת לטמיון‪ ,‬ואף חלילה לעלות‬ ‫בגורלו גמל עט)ו הן * ע‪.‬‬ ‫‪0 S‬‬ ‫רבי ®מואל ותר על הנזירה הנכבדה‪ .‬מעזראה‬ ‫אף נעל פי כן‪ ,‬רחל ^?מ^ה ברא® יברא»ונה על‬ ‫‪% 0‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫® ^ ® י העיר ^!ז^גמים לקבל זאת‪ ,‬החליט לעזב‬ ‫ולעלות לארץ מטראל‪.‬‬ ‫אחותה‪ .‬היא הבינה ®אם יעקב יגלה ®לאה אינה‬ ‫רחל‪ ,‬אחותה תתבי® בו»ה גדולה‪ .‬מתוך גדלות‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫מי ®התבונן מהצד באותה ®עה‪ ,‬בודאי ות^ב ®רבי‬ ‫‪ 5‬פ ® ®אין פדגמתה‪ ,‬מסרה רחל ללאה !את הסימנים‬ ‫®קבעה עם יעקב‪ ,‬ועיתקה‪.‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪■o‬‬ ‫®מיאל הפסיד והכיל‪! :‬את הרבנות‪! ,‬את הכבוד ואת‬ ‫?המ?נזך { ® א יעקב גם !את רחל‪ ,‬אך בעוד לאה זוכה‬ ‫‪a‬‬ ‫;גיר מולדתו‪ .‬אילם במבט לאחור התבררה האמת‬ ‫המפלאה‪ :‬הויתור הזזה היא ®הציל !את חייו‪ .‬בארץ‬ ‫ללדת בן !אוזר בן ולהעמיד ®®ה ®בטים !‪!®?:‬־אל‪,‬‬ ‫"‪I‬‬ ‫( ‪0,4‬‬ ‫יטראל הפך רבי ®מואל לאחד מגדולי רא‪$‬י‬ ‫רחל נותרה עקרה‪ .‬רק לאחר מ?ו נאמר‪ :‬״ויזכיר‬ ‫‪II‬‬ ‫‪-O‬‬ ‫הזיגמיבות בדור‪® ,‬מרבית מרביצי התורה בדיתו הם‬ ‫מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו; ואלו אחיו‪®?® ,‬אר‬ ‫אלהים !את רחל !‪® 5‬מע אליה אלהים ויפתח >את‬ ‫רחמה״ ‪ -‬והיא זכתה ליוסף ולבנימין‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫לכהן בעיר‪ ,‬נעקד למרבה הצער על קדו® ה»ם‬ ‫רבינו מר ן מש וחח בדבר י ת ורה עם רבו‬ ‫חז״ל מלמדים א‪1‬ותנה כי הקדו® ברוך הוא זכר לרחל‬ ‫&‬ ‫‪■O‬‬ ‫‪X1‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫ב»ואה יחד עם בני קהלתו‪.‬‬ ‫מר ן ה גר״ש רוזובסקי זצ וק״ל‬ ‫המסר ?עבורנו‪?! :‬ם פשנךמה לנו ן מ ע הדאשין שאנחנו מותרים ומפסידים‪,‬‬ ‫את מע;&ה החסד העצום גטגע^ותה כדי גמלא לבי®‬ ‫הטבע‪ ,‬רחל אמנו והיותה עקרה וליא והיותה יכולה‬ ‫את אחותה‪ .‬נעל פי‬ ‫לעולם ?אין מפסידים מויתור‪ .‬הקדוש !‪:‬רוך הוא מנהל את העולם ?חשבון‬ ‫ללדת כלל‪ .‬דוקא בזכות אותו ויתור‪ ,‬זכתה רחל להפקד בילדים מעל לדרר‬ ‫הטבע•‬ ‫״‪e‬‬ ‫מדי‪-‬ק‪ ,‬ומה שנראה לעינינו כהפסד‪ ,‬הוא עצמו השרש לברכה ולהצלה ה?דולה‬ ‫ביותר‪?! ,‬ם אגם ?איננו רואים זיאת מיד‪.‬‬ ‫מ?אן מלמד א‪1‬וננו מרן ריא® היעזיבה ®ליט״א יסוד גדול לחיים‪ :‬במבט‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 .4‬‬ ‫‪t o‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪m‬‬ ‫ממ שנת ר בינו מרן רא ש הי שיבה הג און רבי מ שה הלל היר ש שליט״א‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫הוראת שעה‬ ‫הלימוד ממסירת הסימנים ‪ -‬לח שוב על השני ולהרגי ש אותו!‬ ‫והנה בפרשת מקץ ‪ -‬כשהשבטים עמדו לפני יוסף ‪ -‬נאמר‬ ‫בפרשתנו מתוארת רמאותו של לבן‪ ,‬שהחליף את רחל‬ ‫"חנוך ל נ ע ר ע ל פי דרכו"‪:‬‬ ‫(בראשית מב כא)‪' ,‬ויאמרו איש אל אחיו‪ ,‬אבל אשמים אנחנו על‬ ‫בלאה‪ .‬ואיתא במגילה (יג‪ ,):‬שרחל אמרה מתחילה ליעקב‬ ‫אחינו‪ ,‬אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו‪ ,‬ולא שמענו‪ ,‬על‬ ‫שאביה ירמה אותו בהחלפת לאה‪ ,‬ולפיכך מסר לה יעקב‬ ‫ה ת מו ד דו ת ע ם א תג רי ק ש ב ו רי כוז‬ ‫כן באה אלינו הצרה הזאת'‪ .‬ומבואר‪ ,‬שהשבטים לא התחרטו‬ ‫סימנים‪ ,‬ואף על פי כן מאחר והרגישה בליבה את גודל הצער‬ ‫ב דו רנו‬ ‫על עצם המכירה‪ ,‬אלא על 'אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו‬ ‫והבושה של לאה כשיעקב יגלה שאינה יודעת הסימנים‪,‬‬ ‫[מתוך שו"ת עם רבינו שליט״א לכינוס בענייני חינוך‬ ‫אלינו ולא שמענו'‪ .‬והטעם שלא התחרטו על המכירה הוא‬ ‫הלכה על דעת עצמה ומסרה לה אותם‪.‬‬ ‫(ח״ב) ‪ -‬אלעד ‪ -‬חשוון תשפ״ז]‬ ‫כמש"כ הספורנו (שם לז יח)‪ ,‬שהם החשיבו את יוסף לרודף‬ ‫ולכאורה הדבר תמוה‪ ,‬שהרי יעקב גם ידע שיש בכך בושה‬ ‫'כי ציירו בליבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם‪,‬‬ ‫שואל‪ :‬בשנים האחרונות יש מודעות גבוהה מאד לעניין של‬ ‫ללאה‪ ,‬ואף על פי כן פסק לרחל שצריך לעשות סימנים‪ ,‬וכיצד‬ ‫להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם‪ ,‬והתורה‬ ‫'קשב וריכוז'‪ ,‬ומהר מאד ממליצים להורים לתת לילדים‬ ‫עברה על ציוויו ומסרה אותם ללאה? אלא שרחל הבינה שאם‬ ‫אמרה הבא להרגך השכם להורגו'‪.‬‬ ‫כדורים‪ ,‬וישנם הורים רבים שמאוד מתנגדים לזה‪ ,‬וטוענים‬ ‫יעקב אבינו היה יודע את גודל הבושה שתהיה ללאה‪ ,‬ואיך היא‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬שהם חשבו שיוסף מתכוין להיות 'אב‬ ‫תרגיש בכזה מצב‪ ,‬היה אומר לתת לה את הסימנים‪ ,‬ולכן פסקה‬ ‫שזה פוגע לילד בביטחון העצמי‪ ,‬והם ימצאו פתרונות אחרים‪.‬‬ ‫רביעי'‪ ,‬כהמשך לאברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וכל כלל ישראל ייצא‬ ‫לעצמה שהיא צריכה לתת לה את הסימנים‪.‬‬ ‫מי צודק?‬ ‫ממנו‪ ,‬ושאר השבטים יידחו כישמעאל ועשו‪ ,‬ועל כן פסקו‬ ‫שדינו כ'רודף' ברוחניות‪ .‬אמנם האמת היתה כמו שכתוב‬ ‫ומצינו כן בגמ' בסנהדרין )יא‪ ,(.‬שישב רבי ודרש‪ ,‬והריח‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬זה תלוי בכל מקרה לגופו‪ .‬אם ל מ של הילד‬ ‫בתורה 'ויקנאו בו אחיו'‪' ,‬וישנאו אותו'‪ ,‬אבל בשעת המכירה‬ ‫ריח שום‪ .‬אמר‪' ,‬מי שאכל שום ייצא'‪ .‬עמד רבי חייא ויצא‪,‬‬ ‫אימפולסיבי‪ ,‬ועושה דברים ממש לא טובים‪ ,‬ודאי שצריך‬ ‫הם פסקו לפי הבנתם‪ .‬אמנם כשיוסף התחנן לפני האחים‬ ‫ואחריו יצאו כולם‪ .‬למחרת פגש רבי שמעון בנו של רבי‬ ‫לקחת‪ .‬הכרתי בחור שכשהיה ילד היו איתו בעיות מכל‬ ‫וביקש שירחמו עליו‪ ,‬אם היו מרגישים את צערו כראוי היו‬ ‫את רבי חייא‪ ,‬ואמר לו 'אתה הוא שציערת לאבא'? והשיב‬ ‫הבחינות‪ ,‬בעיות של חוצפה‪ ,‬בעיות של קדושה‪ ,‬ממש נורא‪,‬‬ ‫לו רבי חייא 'לא תהא כזאת בישראל'‪ .‬הרי מבואר שאע"פ‬ ‫מוותרים לו‪ ,‬אבל מכיון שליעקב אביהם היה חסרון דק בהרגשת‬ ‫וברגע שהוא לקח את הכדור כל הבעיות ירדו לגמרי‪ ,‬ונעשה‬ ‫שרבי הקדוש הכריע שמי שאכל את השום עליו לצאת מבית‬ ‫צער הזולת‪ ,‬על כן גם הם לא הרגישו את צערו של יוסף‬ ‫בחור מצויין‪ ,‬וכיום הוא אברך מצוין‪ .‬אמנם אם הילד מתנהג‬ ‫כשהתחנן לפניהם‪ ,‬ורק כאשר האשים אותם כמרגלים ודרש‬ ‫המדרש‪ ,‬אף אם ייגרם לו על ידי זה צער ובושה‪ ,‬מ״מ רבי חייא‬ ‫בבית ובחיידר בצורה יפה‪ ,‬ומכבד כל אחד‪ ,‬רק יש לו בעיה‬ ‫מהם להוריד את בנימין למצרים‪ ,‬אז הרגישו את תחושתו‬ ‫הכריע שלא כדבריו! והיינו משום שרבי חייא הבין שאם רבי‬ ‫נטו בריכוז‪ ,‬ובחיידר אומרים שאם ייקח תרופה יוכל ללמוד‬ ‫של אדם הנמצא במצוקה לפני אדם שרוצה להרע לו‪ ,‬והבינו‬ ‫היה יודע איזו בושה תהיה לזה שאכל את השום גם הוא‬ ‫יותר טוב‪ ,‬באופן כזה באמת קשה להכריח את ההורים לזה‪.‬‬ ‫שחטאו בכך שלא שמעו לתחנוני יוסף‪.‬‬ ‫היה פוסק שאסור לבזותו‪.‬‬ ‫שואל‪ :‬מה ההמלצה של ראש הישיבה?‬ ‫וממילא יש לבאר לפי זה‪ ,‬שמה שאמר הקב״ה ליעקב 'חייך‬ ‫ובאמת מצינו שהיתה תביעה [ב'דקות' כמובן] על יעקב‬ ‫שבניך עתידים לעמוד לפני בנה' לא היה בתורת עונש‪ ,‬אלא‬ ‫אבינו בענין זה של הרגשת צער הזולת‪ .‬דהנה כתוב בפרשה‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬גם זה תלוי לפי העניין‪ .‬אם לדוגמא הילד‬ ‫כתיקון לחסרון שנוצר אצל השבטים מכוחו של יעקב‪ ,‬שכן‬ ‫(בראשית ל א‪-‬ב)‪' ,‬ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב‪ ,‬ותקנא רחל‬ ‫כרגע ברמה של ש ב ע וחצי ‪ -‬שמונה‪ ,‬ועל ידי הכדור יוכל‬ ‫על ידי שבניו עמדו לפני יוסף תוקן החסרון שהיה בהם‬ ‫באחותה‪ ,‬ותאמר אל יעקב הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי‪.‬‬ ‫להגיע לרמה תשע‪ ,‬וההתנהגות שלו תקינה‪ ,‬וההורים מרוצים‪,‬‬ ‫בהרגשת צרת השני‪.‬‬ ‫ויחר אף יעקב ברחל‪ ,‬ויאמר התחת אלוקים אנכי‪ ,‬אשר מנע‬ ‫אזי אין להכריחם‪ .‬אבל אם כרגע הוא ברמה ש ש‪ ,‬אז אפשר‬ ‫אלא שעדיין צריך ליישב את הקושיא השניה‪ ,‬מדוע בני‬ ‫ממך פרי בטן'‪ .‬וכמובן שכעסו של יעקב אבינו לא היה כעס‬ ‫להכריח‪.‬‬ ‫רחל לא הוזקקו לתקן חסרון זה‪ ,‬אף שהיו גם הם בני יעקב?‬ ‫סתם‪ ,‬אלא היתה לו סיבה נכונה לזה‪ ,‬וכמבואר בתרגום‬ ‫ונראה לומר בזה‪ ,‬שהם לא הוצרכו לכך מאחר ורחל אימם היתה‬ ‫אונקלוס‪ ,‬שהקפיד עליה על שהיא מבקשת ממנו ולא מן‬ ‫שואל‪ :‬ילד שהוא בסדר לגמרי מכל הבחינות‪ ,‬אבל המלמד‬ ‫מושלמת בענין זה‪ ,‬שהרי הסכימה לוותר על הזכות הגדולה‬ ‫הקב״ה‪ .‬וכן כתב הספורנו 'ויחר‪ ,‬על אמרה הבה לי‪ ,‬כאילו‬ ‫אומר שאם ייקח כדור יוכל להיות תלמיד חכם עצום‪ ,‬לפי‬ ‫היה בידו לעשות זה‪ ,‬וכעס בקנאתו לכבוד קונו‪ ,‬ולא הביט‬ ‫להינשא ליעקב אבינו‪ ,‬מפני שידעה להרגיש בצערה של‬ ‫גודל כשרונותיו‪ ,‬מה לעשות באופן כזה?‬ ‫לאהבתו אותה בזה'‪ .‬ונמצא שכעס משום שקינא לכבודו של‬ ‫לאה‪ ,‬וכפי שנתבאר לעיל‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואעפ"כ מצינו בדברי חז"ל שהיתה עליו תביעה על‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬אם ההורים אינם רוצים אי אפשר להכריחם‬ ‫זה הלימוד שיש לנו ללמוד מפרשה זו‪ ,‬לחשוב על השני‬ ‫כך‪ ,‬וכדאיתא במדרש (ב׳׳ר עא ז)‪' ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כך‬ ‫באופן כזה‪.‬‬ ‫ולהרגיש אותו! וכפי ששמעתי ממו״ר הג״ר אהרן קוטלר זצ״ל‪,‬‬ ‫עונים את המעוקות‪ ,‬חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה'‪.‬‬ ‫על דברי המשנה (אבות פ"ב מ"ד) 'אל תדין את חברך עד שתגיע‬ ‫שואל‪ :‬היה לנו מעשה בילד מאוד מוכשר‪ ,‬שבבית הוא מתנהג‬ ‫דהיינו שאע״פ שעשה זאת לתועלת‪ ,‬ובודאי שקל בדעתו‬ ‫למקומו'‪ ,‬ש'מקומו' אין הכוונה רק המצב שלו עתה‪ ,‬אם הוא‬ ‫חלק‪ ,‬אבל בחיידר בעיות הקשב וריכוז גורמות לו להפריע‬ ‫והבין שהדרך היחידה שתועיל בזה היא לומר לה בדרך‬ ‫עשיר או עני‪ ,‬בריא או חולה‪ ,‬אלא צריך לדון באופן עמוק‬ ‫בשיעור‪ ,‬וממילא צריך להוציא אותו הרבה החוצה‪ ,‬ואביו‬ ‫גערה‪ ,‬מכל מקום היתה עליו תביעה שלא הכריע כראוי‪.‬‬ ‫בהרבה‪ ,‬כיצד הוא לפי תכונותיו מרגיש את מצבו‪ .‬צריך‬ ‫טוען שלפני כעשרים שנה ילד כזה היה מתאמץ ומצליח‬ ‫לחשוב לעומק ולראות כמה צרות ומאורעות עברו עליו‬ ‫אמנם יש להבין‪ ,‬מדוע נענש דווקא בכך שבניו יעמדו לפני‬ ‫בסוף אף בלי כדורים‪.‬‬ ‫שגרמו לו להתנהג כפי שהוא מתנהג‪ ,‬ועל ידי כך יווכח‬ ‫בנה? ועוד צריך להבין‪ ,‬הרי בניה של רחל הם גם בניו של‬ ‫לראות פעמים רבות שאפשר לסלוח ולוותר גם לאדם‬ ‫יעקב‪ ,‬ומדוע לא הוצרכו אף הם להיענש על חטאו של‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬אני שואל את האבא‪ ,‬מי אמר שלפני עשרים‬ ‫שמתנהג שלא כראוי‪ ,‬כי לפי מצבו אפשר להבין אותו‪.‬‬ ‫יעקב אביהם‪.‬‬ ‫שנה אכן הוא היה מצליח בסוף? היו ילדים רבים מאד שירדו‬ ‫לגמרי מהדרך עקב בעיות כאלו‪ ,‬כך שהנחה זו אינה נכונה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידינו רב הפעלים לתורה ולתעודה‪ ,‬עורך גליון משנת רמ"ה‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬אלא לפני עשרים שנה בדרך כלל ילד כזה לא היה‬ ‫הרה״ג ר‪ ,‬שמואל חיים חדש שליט״א‪,‬‬ ‫מצליח‪ .‬ולמעשה‪ ,‬אם בפועל הוא מפריע בשיעורים‪ ,‬בודאי‬ ‫אשר במסירות עצומה דולה ומשקה דברי תורה ומוסר מרבינו מרן רה"י שליט״א‪,‬‬ ‫צריכים לעמוד ע ל זה שייקח כדורים‪.‬‬ ‫לרגל נישואי בנו הר"ר משה הי"ו‪ ,‬יהי"ר שיזכה לראות רוב נחת מהבית הנבנה‪ ,‬ומכל יוצ"ח לאוי״ט‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫משנת רמ״ה‬ ‫עיונים בשמעתא‬ ‫שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא (ב)‬ ‫במקום שאין חשש זה מסתבר שאומר אמת וי ש לו נאמנות‬ ‫לו אינו נאמן כיון שבהודאתו הוא 'חב לאחריני'‪ .‬והוסיף‬ ‫במקום שאין ׳חשש משקר׳‬ ‫גמורה אפילו לחייב לאחרים‪.‬‬ ‫הרא״ש וכתב ‪ -‬שאף באופן שלא נודע לנו בעת הודאתו‬ ‫האם יש נאמנות באופן שאף לטענתה אינה אסורה‬ ‫שהוא 'חב לאחריני' אלא רק אח״כ התגלה הדבר‪ ,‬אינו‬ ‫גדר הנאמנות ב׳שוויא׳ ‪ -‬באופן שאין חשש שקר‬ ‫נאמן‪ ,‬היות ואנו תולים ואומרים שהוא עצמו ידע שעל ידי‬ ‫מבואר במשנה (כתובות כב‪ ,‬א) ‪ -‬״האשד‪ ,‬שאמרה אשת‬ ‫מעתה‪ ,‬אפשר לומר בדין ' שוויא' שיש לחלק ולהעמיד בו ב'‬ ‫הודאתו הוא מפסיד את לוי‪ ,‬וכוונתו ב'הודאה' היא לחוב‬ ‫איש הייתי וגרושה אני נאמנת‪ ,‬שהפה שאסר הוא הפה שהתיר‬ ‫דינים ‪ -‬א‪ .‬במקום שאין 'חשש משקר' לצורך תועלת מסוימת‬ ‫לאחרים ואינו נאמן‪.‬‬ ‫וכי‪ .‬אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת‪ ,‬שהפה שאסר הוא הפה‬ ‫‪ -‬שנאמן לגמרי‪ ,‬ומשום שמסתבר להניח שהוא דובר אמת‬ ‫שהתיר״‪ .‬והיינו‪ ,‬שהאשה נאמנת לומר שהיא אשת איש או‬ ‫ולכאורה יש להבין מדוע הוצרך לומר שאנו תולים שהוא‬ ‫שהרי וודאי לא יאסור עצמו לחינם‪ .‬ב‪ .‬במקום שיש 'חשש‬ ‫טמאה מכח נאמנות על עצמה‪ ,‬ולפיכך לולי דין 'הפה שאסר'‬ ‫ידע בזמן הודאתו שהוא חב לאחרים‪ ,‬הרי לכאורה די לנו בטעם‬ ‫משקר' שאוסר עצמו לתועלת ענין אחר‪ ,‬כגון באומר לאשה‬ ‫הייתה נאסרת מאחר ואמרה 'אשת איש הייתי'‪ ,‬ולא הייתה‬ ‫ברור ופשוט ‪ -‬שאין בכוח הודאת בע״ד אלא לחייב את עצמו‬ ‫'קידשתיך' שרוצה לאוסרה על אחרים או באומר 'פתח פתוח'‬ ‫יוצאת מאיסורה הראשון במה שהיא אומרת שהתגרשה או‬ ‫ולא את האחרים‪.‬‬ ‫שרוצה להוציא את אשתו ללא כתובה‪ ,‬שבאלו וכיוצא בהם‬ ‫שהיא טהורה‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שבאמת עיקר הנאמנות של הודאת בע״ד‬ ‫אינו נאמן בנאמנות גמורה אף כלפי אחרים‪ ,‬אלא רק על עצמו‬ ‫והקשה הרעק״א ‪ -‬הלא כל יסוד ה'איסור' שאשה שאמרה‬ ‫אשר התחדשה בתורה הוא ש'אדם נאמן על עצמו ולא על‬ ‫ועל הנוגע לו מדין ' שוויא'‪.‬‬ ‫אשת איש אני‪ ,‬אינו אלא מדין 'שוויא'‪ ,‬והרי היא צווחת לפנינו‬ ‫אחרים'‪ ,‬והיינו שאינו נאמן אלא רק על דיני ממון הנוגעים‬ ‫ולפי״ז תתיישב קושיית הרעק״א ‪ -‬שהקשה מדוע הוצרכה‬ ‫לו‪ .‬אולם מלבד זאת יש 'סברא של נאמנות' לדון שהוא דובר‬ ‫ואומרת שאינה אסורה באיסור אשת איש אלא רק שבעבר‬ ‫המשנה לדין 'הפה שאסר' בכדי להתיר אשת איש שאמרה‬ ‫אמת ונאמן הוא על ה'מציאות'‪ ,‬שכן אין אדם מחייב עצמו‬ ‫׳הייתי אשת איש' ועתה גרושה אני‪ ,‬וא״כ גם ללא שהתחדש‬ ‫'אשת איש הייתי וגרושה אני'‪ ,‬הרי מעולם לא באה לאסור‬ ‫לחנם ובהכרח שהוא דובר אמת‪ ,‬ומכח 'נאמנות' זו שאין אדם‬ ‫דין 'הפה שאסר' יש להתירה היות שבפועל אינה אומרת‬ ‫עצמה ואין כאן 'שוויא'‪.‬‬ ‫מחייב עצמו לחינם צריך היה לקבל את דבריו אף לגבי אחרים‬ ‫שהיא אסורה‪.‬‬ ‫ולהאמור לעיל נראה‪ ,‬שאשה שאמרה 'אשת איש הייתי‪,‬‬ ‫היות ויש סברא להאמין לדבריו שכך הייתה המציאות‪ ,‬אלא‬ ‫ויתירה מזאת הקשה לגבי 'נ שבי תי וטהורה אני' ‪ -‬שהרי‬ ‫וגרושה אני' אין בדבריה הראשונים שאמרה 'אשת איש‬ ‫שישנה סברא הפוכה שמחמתה אין נחשב כ'דובר אמת'‪ ,‬שכן‬ ‫כל איסור 'שבויה' אינו אלא מחשש 'שמא נטמאה'‪ ,‬והיות‬ ‫הייתי' שום 'חשש שקר'‪ ,‬שהרי אין לה שום תועלת מלבד עצם‬ ‫יש לו תועלת אחרת בהודאתו מלבד עצם אמירת האמת‪,‬‬ ‫שהיא אומרת שלא נטמאה נמצא שלדבריה מעולם לא‬ ‫אמירת האמת‪ ,‬היות ואינה באה לאסור עצמה על כל העולם‬ ‫והיא ‪ -‬להפסיד את חבירו‪ ,‬ונמצא שיש בדבריו 'חשש משקר'‬ ‫נאסרה‪.‬‬ ‫אלא אדרבה היא אומרת 'גרושה אני'‪ ,‬וא״כ יש סברא לדון מה‬ ‫ועל כן אינו נאמן כלפי אחרים‪.‬‬ ‫שאמרה מתחילה 'אשת איש הייתי' כדברי אמת ולהאמינה על‬ ‫מעתה מתבאר מדוע הוצרך הרא״ש לומר שאנו תולים‬ ‫נאמנות הודאת בע"ד לגבי אחרים‬ ‫המציאות קבלת קידו שין‪.‬‬ ‫שהוא ידע שהוא 'חב לאחריני' ולכן הודה‪ ,‬באשר דווקא מצד‬ ‫סברא זו של 'חשש משקר' מוגבלת היא ה'נאמנות' לגבי עצמו‬ ‫ונראה ליישב בהקדם דברי הרא״ש (כתובות פ״ב‪ ,‬ס״ט)‬ ‫ומחמת שנאמנת היא על המציאות יש לדון את האשה‬ ‫ואינו נאמן על אחרים‪.‬‬ ‫בדין הודאת בע״ד במקום ש'חב לאחריני'‪.‬‬ ‫כ'אשת איש' במציאות‪ ,‬ולפיכך אין לה היתר מצד אמירת‬ ‫׳התגרשתי' ללא שתקבל גט ככל אשת איש‪ ,‬ורק מחמת‬ ‫נמצאנו למדים מדבריו חידוש גדול ‪ -‬שכל הגבלת‬ ‫ואלו דבריו ‪ -‬באופן שראובן לווה כסף משמעון ושמעון‬ ‫שאמירתה 'התגרשתי' היתה יחד עם אמירת 'אשת איש הייתי'‬ ‫הנאמנות של 'הודאת בע״ד' שאינו נאמן לחוב לאחרים הוא‬ ‫לווה מלוי‪ ,‬הרי לוי רשאי לתבוע את חובו מראובן מדין‬ ‫דהוה 'הפה שאסר' אינה נאסרת‪.‬‬ ‫במקום שיש 'חשש' שמא כיוון בהודאתו לחוב לאחרים‪ ,‬אבל‬ ‫' שיעבודא דר״נ'‪ ,‬ואם בא שמעון והודה שראובן אינו חייב‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך הדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (כד)‬ ‫אותיות ההוי״ה‪ ,‬ויהיה כיסא קדוש למרכבתו יתברך‪ ,‬וזה האיש נקרא אוהב את‬ ‫נתבארו עד עתה [בשבועות הקודמים] שורשי המידות הטובות והרעות‬ ‫המקום מאהבה‪ ,‬ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלימות'‪ .‬וזו היתה דרגתם‬ ‫הנמצאים ב'נפש היסודית'‪ ,‬ותלויים בארבעת היסודות ‪ -‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים ועפר‪.‬‬ ‫של האבות הקדושים‪.‬‬ ‫וכן הזכרנו את החיוב הגדול שיש בעבודת המידות‪ ,‬ואת דברי הגר״א ש'עיקר‬ ‫חיות האדם להתחזק תמיד בשבירת המידות‪ ,‬ואם לאו למה לו חיים'‪.‬‬ ‫ועל פי זה יתבארו דברי הגר״א שהובאו לעיל‪ ,‬שמאחר וכל עבודת ה' תלויה‬ ‫סיכומם של דברים‪ ,‬האדם אינו יכול לקיים תורה ומצוות כראוי כל עוד יש‬ ‫בתיקון המידות‪ ,‬שהן כמלבוש למצוות וכללי התורה‪ ,‬וכן כל החטאים שורשם‬ ‫לו מידות רעות המפריעות לקיימם כראוי‪ .‬ואפילו אם יצליח לקיים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫במידות רעות‪ ,‬ממילא אם אינו עוסק בתיקון המידות 'למה לו חיים'? הרי אינו‬ ‫המידות הרעות יגרמו לכך שיעשה זאת שלא לשם שמים‪ .‬וכמו כן יצטרך‬ ‫יכול לקיים התורה והמצוות כראוי!‬ ‫לטרוח בקיומם טורח גדול‪.‬‬ ‫לצערנו איננו רגילים כ״כ לעבוד על תיקון המידות‪ ,‬ואף שבודאי כל אחד‬ ‫אמנם כאשר האדם 'עובד על עצמו' ונלחם במידותיו הרעות בעמל רב עד‬ ‫מבין שמידות רעות זה דבר גרוע‪ ,‬מכל מקום רוב האנשים אינם מתחילים‬ ‫שכובש אותם‪ ,‬ותוך כדי כך הוא עוסק בקיום התורה והמצוות‪ ,‬אדם כזה נקרא‬ ‫לחשוב איזה פעולות צריך לעשות כדי לתקן המידות‪ ,‬אלא חיים את חייהם‬ ‫ירא שמים‪ ,‬צדיק וחסיד‪ .‬ואם הוא מתרגל ללחום במשך זמן רב כנגד המידות‬ ‫במסלול הרגיל‪ .‬אמנם מדברי הגר״א רואים שכל חיי האדם ועבודת ה' שלו‬ ‫הרעות ולקיים את התורה והמצוות‪ ,‬הוא יכול להגיע למדרגה כזו שכבר אין בו‬ ‫תלויים בתיקון המידות‪.‬‬ ‫מידות רעות כלל‪ .‬ועל אדם כזה כותב רבי חיים ויטאל‪' ,‬אז יתלבשו בו ארבע‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ״ה'‪ ,‬יוצא לאור ע״י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט״א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא״ל‪m ishnasram a@ gm ail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪131‬‬ ‫מרבינו מרן עמ וד ההוראה‬ ‫הגאון רבי יצחק ז ילברשט י י ן של יט״א‬ ‫פרשת ויצא תש ‪3‬״ז‬ ‫ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א‬ ‫•‬ ‫שכן הגר בקומת קרקע‪ ,‬כמה ישתתף בהוצאות החודשיות של המעלית‬ ‫ולפי זה כל דבר [כגון מקוה] שאחד יכול להשתמש בזה‪ ,‬אפילו פעם אחת בשמיטה‪ ,‬אינו יכול‬ ‫שאלה‪ .‬בנין חדש שנבנה עם מעלית‪ ,‬והכניסה לבנין היא מהרחוב‪ ,‬אך יש עוד כניסה לבנין‬ ‫לומר 'אתם משתמשים בשלי בחינם'‪ ,‬כיון שהמקוה לפניו לטבול בו‪ ,‬אלא שאינם צריכים‬ ‫מהחניה (קומה אחת מתחת לכניסה הרגילה לבנין)‪ .‬כעת נוצר ויכוח בין כלל הדיירים לבין‬ ‫לזה‪ ,‬אומרים לו קח לך עבדים ועשה במרחץ‪ ,‬וקח לך זיתים ועשה בבית הבד‪.‬‬ ‫השכנים שגרים בקומת הכניסה האם הם צריכים לשלם דמי ועד בית עבור החזקת המעלית‪,‬‬ ‫ומעתה בנידון המעלית לגבי השכן הגר בקומת קרקע‪ ,‬אם יש לו אפשרות להשתמש במעלית‪,‬‬ ‫שעלותה ‪ ₪ 150‬בחודש לכל דייר‪.‬‬ ‫אפילו פעם אחת בשמיטה‪ ,‬כגון שיש קומה מתחת (חניון)‪ ,‬ואף שבד״כ אינו עולה במעלית‪,‬‬ ‫דיירי קומת הקרקע טוענים‪' :‬כמעט ואיננו משתמשים במעלית‪ ,‬מאחר ובדרך כלל אנו‬ ‫מ״מ כיון שיש לו את האפשרות להשתמש במעלית‪ ,‬יכולים לומר לו 'תשתמש בקביעות'‪,‬‬ ‫מגיעים מהרחוב היישר לבית‪ ,‬ואין שום סיבה שנשלם באופן קבוע סכום גבוה מדי חודש‪.‬‬ ‫ולכל הדעות והפוסקים הוא צריך להשתתף שווה בשווה בהוצאות המעלית כמו כל השכנים‪.‬‬ ‫ואמנם המעלית מגיעה גם לקומת החניון‪ ,‬אך רק לעיתים נדירות ממש אנחנו משתמשים‬ ‫אמנם בשכן הגר בקומת קרקע ואין לו שום צורך להשתתף במעלית‪ ,‬וגם אם רוצה אינו‬ ‫בזה‪ ,‬ומצידנו אין צורך כלל למעלית בבניין'‪.‬‬ ‫יכול‪ ,‬לכאורה משמע מדברי הפוסקים שאין צריך לשלם על הוצאות המעלית‪ ,‬כיון שאין‬ ‫ושאר השכנים טוענים‪' :‬קנינו דירות בבנין משותף על מנת שכל הדיירים יהיו שותפים בכל‬ ‫לו אפשרות להשתמש במעלית‪ .‬והרי זה דומה למה שכתבו הפוסקים לגבי דברים שאין‬ ‫ההוצאות‪ ,‬והדייר כשקנה את הדירה ידע שיש מעלית בבנין‪ ,‬ועל דעת קנה את הדירה שיהיה‬ ‫לו אפשרות להשתמש‪ ,‬שאינו חייב‪ ,‬וכל שכן לדברי הסמ״ע שאין כופים את השותפין‬ ‫שותף בכל ההוצאות‪ ,‬וגם הוא לפעמים משתמש במעלית‪ ,‬אז צריך לשלם מחיר מלא לועד‬ ‫להשתתף רק בדברים שיש בהם צורך לכל ישראל‪.‬‬ ‫הבית'‪.‬‬ ‫וכן אמר לי מרן הגר״נ קרליץ זצ״ל‪ ,‬ששכן הגר בקומת קרקע ואין לו אפשרות להשתמש‬ ‫הצדק עם מי?‬ ‫במעלית‪ ,‬אין צריך להשתתף בהוצאות המעלית‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬שכן שגר בקומת קרקע‪ ,‬ויש מתחתיו עוד קומה ויש לו אפשרות לעלות במעלית‪,‬‬ ‫אמנם מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל אמר לי שגם שכן הגר בקומת קרקע ואין לו אפשרות‬ ‫למרות שאינו עולה בה בפועל‪ ,‬צריך להשתתף שוה בשוה בכל הוצאות המעלית‪ .‬אבל שכן הגר‬ ‫להשתמש במעלית‪ ,‬מ״מ כיון שלכתחילה בנו את הבנין בשותפות‪ ,‬והוא ידע שהבנין נבנה עם‬ ‫בקומת קרקע‪ ,‬ואין לו אפשרות להשתמש במעלית כלל‪ ,‬דעת מרן הגר״נ קרליץ זצ״ל שאין‬ ‫מעלית‪ ,‬א"כ על דעת כן נכנסו כולם לשותפות‪ ,‬כדי שכולם ישתתפו שווה בשווה בהוצאות‪,‬‬ ‫צריך להשתתף במעלית כלל‪ ,‬אך דעת מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שכיון שהוא שותף‬ ‫ולא יבדקו כל אחד במה הוא משתתף בפועל ובמה לא‪ .‬ובפרט שכך הוא גם מנהג המדינה‬ ‫בבנין וירד על דעת מנהג המדינה שמשלמים בשווה ‪ -‬כך צריך לנהוג‪ .‬ואנו נוהגים לפשר‪,‬‬ ‫שקבעו בענין בתים משותפים שכולם צריכים להשתתף בזה שווה בשווה‪ ,‬והולכים אחר‬ ‫שהשכן הגר בקומת קרקע ואין לו אפשרות להשתמש במעלית‪ ,‬שישלם שליש‪.‬‬ ‫המנהג‪ .‬ובפרט אם יש לו דוד שמש בגג‪ ,‬שלפעמים [אפילו אם פעם בכמה שנים] צריך‬ ‫לעלות לגג‪ ,‬שצריך להשתתף במעלית שווה בשווה‪.‬‬ ‫מקורות ונימוקים‬ ‫ולמעשה נראה שבאופן כזה כדאי לעשות פשרה‪ ,‬שהשכן שגר בקומת קרקע‪ ,‬ישלם שליש‬ ‫כתב הרמ״א (חו״מ סימן קסג סעי' סג)‪ ,‬כל צרכי העיר‪ ,‬אע״פ שמקצתן אינן צריכין‪ ,‬כגון בית‬ ‫מהוצאות המעלית‪ .‬ויש בזה גם צדק‪ ,‬כיון שסוף כל סוף‪ ,‬עיקר הוצאות הוא עבור תשלום‬ ‫חתנות או מקוה וכדומה‪ ,‬אפילו הכי צריכין ליתן חלקן‪.‬‬ ‫החשמל שכל השכנים משתמשים במשך כל החודש‪ ,‬והוא כלל אינו נהנה מזה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫ומאידך גיסא פסק הרמ״א (שם‪ ,‬סעי' סו) דיש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור‬ ‫[ובעיקר דברי מו״ח זצ״ל שעל דעת כן נכנסו לשותפות שכולם ישתתפו שווה בשווה ולא‬ ‫להם השר עם שטרי חובותיהן‪ ,‬אותם שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה‪.‬‬ ‫יבדקו כמה כל אחד משתמש בועל‪ ,‬יש להעיר דהנה מצינו במסכת בבא מציעא (דף קח‬ ‫ולכאורה פסקי הרמ״א סותרים זה את זה‪ ,‬דלגבי מקוה כתב שגם מי שלא צריך את המקוה‬ ‫ע״א) שכל אחד מתקן רק לפי מה שהוא משתמש‪ ,‬ולכן חמש גינות המסתפקות מים‬ ‫משתתף בהוצאות‪ ,‬ולגבי שטרי חוב כתב שרק הצריכים לכך משלמים חובותיהן‪.‬‬ ‫ממעיין אחד‪ ,‬ונתקלקל המעיין‪ ,‬כולם מתקנות עם העליונה‪ ,‬נמצאת התחתונה מתקנת עם‬ ‫ותירץ הסמ״ע (ס״ק לב)‪ ,‬שדברים כאלה שכל ישראל צריכים‪ ,‬כגון בית חתנות או מקוה‪,‬‬ ‫כולן ומתקנת לעצמה‪ ,‬כלומר מעין המקלח מים מלמעלה ללמטה‪ ,‬ואם יש מעצור של המים‬ ‫אף אם אירע שיחיד אינו צריך לו מחמת זקנה או איזה טעם‪ ,‬אפילו הכי צריך ליתן‪ ,‬משא״כ‬ ‫בגינה העליונה צריכה התחתונה להשתתף בתיקון‪ ,‬כי אם המים לא יעברו‪ ,‬גם אליה לא יגיעו‪,‬‬ ‫כשהוציאו הוצאה שיעזור להן השר בענייני שט״ח‪ ,‬שאינו ענין כללי‪ ,‬אין אחרים צריכין ליתן‬ ‫אבל אם המעצור הוא בגינה התחתונה‪ ,‬אין העליונים צריכים להשתתף כיון שהמים מגיעים‬ ‫להם לסיוע‪.‬‬ ‫אליהם בלאו הכי‪ ,‬והמעצור אינו מפריע להם‪.‬‬ ‫ודברי הרמ״א במקוה מקורם מהמהר״י מינץ (סימן ז)‪ ,‬ושם כתב שני טעמים למה גם הזקנות‬ ‫והוא הדין חמש חצרות שהיו מקלחות מים לביב אחד‪ ,‬ונתקלקל הביב‪ ,‬כולן מתקנות עם‬ ‫צריכים לשלם למקוה‪ ,‬הראשון כעין מה שכתב הסמ״ע שדבר שכל ישראל צריכים להם‪,‬‬ ‫התחתונה‪ ,‬נמצאת העליונה מתקנת עם כולן‪ ,‬ומתקנת לעצמה ‪ -‬כלומר‪ ,‬שאם יש חריץ ששם‬ ‫צריכים כולם להשתתף אף אם אין בהם צורך‪ .‬והטעם השני‪ ,‬דאפילו זקנות צריכים מקוה‬ ‫מוציאים את המים הסרוחים מהבית‪ ,‬אם המעצור והסתימה הוא בתחתונה ‪ -‬כולם צריכים‬ ‫עכ״פ בר״ה ויוה״כ דטובלים לתשובה‪ ,‬וכך צ״ל בבית חתנות אולי ימצא לו נין ונכד ושאר‬ ‫להשתתף‪ ,‬כיון שהמים ישארו גם בחצר העליונה‪ ,‬אבל אם המעצור בעליונה ‪ -‬אין התחתונה‬ ‫וכל כיו״ב‪.‬‬ ‫צריכה להשתתף‪ ,‬כיון שאצלה אין מעצור‪ .‬ומבואר שלמרות שהם שותפים‪ ,‬מ״מ אינם‬ ‫וכן נראה משו״ת מהר״ם אלשיך (סימן נב) שנקט טעם זה לעיקר‪ ,‬וכתב על ת״ח שתורתו‬ ‫צריכים להשתתף אלא רק במה שיש להם בזה תועלת‪ ,‬אבל אינם צריכים להשתתף בכל‬ ‫אומנותו ושכרו בני העיר מרביץ תורה כנהוג‪ ,‬אם חייב הת״ח לפרוע‪ .‬והשיב דכל דבר שאין‬ ‫התיקונים של הביב או המעיין‪ ,‬אע״פ שהם שותפים‪.‬‬ ‫לת״ח הנאה פטור מלפרוע עם שאר העם‪ ,‬ולא מיבעיא ת״ח‪ ,‬אלא הוא הדין גברא אחרינא אם‬ ‫ויש לתרץ בתרתי‪ ,‬א‪ .‬שם הם חמש חצירות‪ ,‬ואין ביניהם שום שותפות‪ ,‬אלא שכולם‬ ‫אין הנאה לו בדבר שהקהל פורעין‪ ,‬פטור מלפרוע עמהם‪.‬‬ ‫משתמשים עם אותו חריץ‪ ,‬ולכן אינם צריכים לתקן רק במה שמשתמשים‪ .‬ב‪ .‬יתכן שהחריץ‬ ‫ובכנסת הגדולה (חו״מ סימן קסג הגה״ט אות ט) כתב‪ ,‬דמי שיש לו לולב ואתרוג לעצמו‪,‬‬ ‫כלל אינו שלהם‪ ,‬אלא שהם משתמשים בו‪ ,‬ולכן גם בחריץ עצמו אינם שותפים‪ ,‬ולכן כל אחד‬ ‫אפילו הכי צריך ליתן לקהל לקנות אתרוג לצבור‪ ,‬והטעם כיון שאם יארע פסול בד' מינים‬ ‫צריך להשתתף רק מה שצריך עבורו כדי להשתמש]‪.‬‬ ‫שלו הרי הוא חוזר על אתרוג הקהל‪ ,‬על כן לעולם צריך ליתן חלקו‪ ,‬ולמד כן מתשובת מהר״ם‬ ‫מינץ הנ״ל‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫בשורה משמחת לשוחרי התורה‬ ‫וגם החת״ס (או״ח סימן קצג) נקט לעיקר כהטעם הזה‪ ,‬שכל דבר שיכול להשתמש בזה אפילו‬ ‫הופיע ויצא לאור‬ ‫פעם אחת בשבע שנים‪ ,‬צריך לתת חלקו‪ ,‬והביא את דברי הפוסקים לעיל‪ ,‬וכתב שדבריהם‬ ‫הקונטרס 'דברי חמד'‬ ‫מוכרחים מהמשנה במסכת ב״ב (דף קעב ע״א) לגבי שני אחין‪ ,‬אחד עני ואחד עשיר‪ ,‬והניח‬ ‫ובו כל הגליונות מתורת מרן שליט׳׳א שי"ל בשנת תשפ׳׳ו‬ ‫להן אביהן מרחץ ובית הבד‪ ,‬הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ‪ ,‬קח לך‬ ‫ניתן להשיג את הקובץ המודפס‬ ‫זיתים ובא ועשה בבית הבד‪ ,‬וכן פסק בשו״ע (חו״מ סימן קעא ס״ו)‪.‬‬ ‫ע"י יצירת קשר עם המערכת‬ ‫בברכת התורה‬ ‫‪C‬־‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳■ ‪k.gilyonot@ gm ail.com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫‪J‬‬ ‫• תורת חמד • מענייני הפרשה •‬ ‫ולכאורה הדבר פלא‪ ,‬הרי עשו הסית את בנו להרוג ולשדוד את ממונו של יעקב‪ ,‬והרי המסית‬ ‫ויפגע במקום וילין שם כי בא השמש וו^ח מאבני והיקום וישם מדאשתיו ו«שכב במקום ההוא‬ ‫ילד קטן שיזיק‪ ,‬נחשב האב למזיק וחייב לשלם‪ ,‬וכמבואר במחנה אפרים (הלכות נזקי ממון‪,‬‬ ‫(כח‪ ,‬יא)‪ .‬הנה כתב בתפארת יהונתן (להלן כט‪ ,‬י) שיעקב אבינו יצא מבאר שבע בערב פסח‪,‬‬ ‫סימן ז) בשם הריטב״א‪ ,‬דההיא דהשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן דפטור‪ ,‬איירי‬ ‫וביאר שם שרק בערב פסח פחד יעקב מעשו‪ ,‬מפני שעשו לא רצה להרוג את יעקב כל זמן‬ ‫בדלא אמר לו להזיק‪ ,‬אבל אם אמר לו להזיק הרי זה חייב‪ .‬אלמא‪ ,‬דאע״פ שחש״ו לאו בני‬ ‫שאביו היה חי‪ ,‬ומכיון שהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים‪ ,‬ויצחק נולד בפסח‪ ,‬לכן רק‬ ‫שליחות נינהו‪ ,‬אפילו הכי כיון דבריא היזיקא חייב המשלח‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ואם כן בעניננו הרי עשו‬ ‫בפסח חשש שיצחק ימות ועשו יהרגהו‪ ,‬יעו״ש [וכן הביא בשמו בשו״ת דברי יציב (אה״ע‬ ‫אמר לאליפז להרוג את יעקב‪ ,‬ומסתמא שמע על הברכות שנטל יעקב מעשו‪ .‬ואיך יתכן‬ ‫סימן פג אות ט) יעו״ש]‪.‬‬ ‫שידונו את עשו רק בגלל מחשבתו הרעה‪ ,‬הרי לדברי המחנ״א הוא נחשב למזיק ממש‪.‬‬ ‫וראיתי מקשים דאם כן נמצא שלקח את האבנים בפסח‪ ,‬ותימה הלא אסור לטלטל אבן ביו״ט‪,‬‬ ‫וצ"ל דכיון שאליפז גדל בבית של יצחק‪ ,‬ולכן משך ידו לבסוף ולא הרג את יעקב כמבואר‬ ‫והאבות הרי קיימו כל התורה ואפילו מצוות דרבנן‪.‬‬ ‫ברש״י כאן‪ ,‬לכן עשו לא היה יכול להיות בטוח שיהרוג את יעקב‪ ,‬וממילא לא הוי בריא היזיקא‬ ‫ויעוין עוד בתורת משה (עה״פ ויפגע במקום) שכתב החת״ס שמעשה זה היה בליל שבת‪,‬‬ ‫ופטור‪ ,‬וחייב רק מפני שהקב״ה צירף את מחשבתו הרעה למעשה‪.‬‬ ‫ולכן אליפז לקח את כל אשר לו כמבואר בשבת (דף קנג ע״א) שנותן כיסו לנכרי‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫ואם כן יש להקשות איך לקח האבנים‪ ,‬הלא היו מוקצה‪[ .‬ויש לציין שבתפארת יהונתן עצמו‬ ‫וילןח לו יעקב מ‪!5‬ל לבנה ?‪1‬ח וליי וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות‬ ‫מצינו שיעקב הקפיד על מוקצה‪ ,‬וכמו שביאר (להלן לב‪ ,‬כה) שלכן יעקב לא לקח את הפכין‬ ‫(ל‪ ,‬לז)‪ .‬נשאלתי מאשה העובדת בטיפול בילדים מיוחדים‪ ,‬שמראיתם מעוות מאד‪ ,‬וכעת היא‬ ‫הקטנים בתחילה‪ ,‬מפני שהיה בהן שמן‪ ,‬ומעשה זה היה ביום הכיפורים‪ ,‬ושמן ביוה״כ הוא‬ ‫בהריון‪ ,‬ורוצה להתפטר מעבודתה כי חוששת מהשמועה‪ ,‬שמראות אלו עלולים להשפיע‬ ‫מוקצה‪ ,‬יעו״ש]‪.‬‬ ‫לרעה על עוברה‪ ,‬האם באמת יכולה להתפטר‪ ,‬או שיש בזה מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר‬ ‫ושמעתי מחכם אחד לתרץ‪ ,‬שהיה מותר לו לקחת‪ ,‬שהרי כתב רש״י (פסוק יא) שעשאן כמין‬ ‫רע (קהלת ח‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫מרזב כדי שיגינו עליו מפני החיות‪ ,‬אם כן שפיר טלטלם בגלל פיקוח נפש‪[ .‬ויעויין בתפארת‬ ‫והנה שנינו במדרש כאן (ב״ר עג‪ ,‬י)‪' :‬כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים‪,‬‬ ‫יהונתן (להלן כח‪ ,‬יא) שהקשה איך יעקב שכב במקום המקדש‪ ,‬דאפילו ישיבה אסורה בו‪.‬‬ ‫והיתה בהמה באה לשתות‪ ,‬ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה‪ ,‬והזכר רובעה‪ ,‬והיתה‬ ‫ותירץ שעשה כן לסכנת נפשות כי ירא מחיות רעות‪ ,‬ובמקדש מקום השראת השכינה לא‬ ‫יולדת כיוצא בו וכו'‪ ,‬ופירש היפה תואר‪' :‬ובזה נתחזק כח הדמיון בצאן‪ ,‬וילדו עקודים‬ ‫יבואו‪ ,‬ולכן לאחר החורבן מקונן הנביא 'על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו']‪.‬‬ ‫נקודים וברודים כדמיון המקלות‪ ,‬וכמו המעשה שהביא מן הכושי‪ ,‬שכח הדמיון פועל‬ ‫אך תירוץ זה צ״ב‪ ,‬שהרי בפשטות אבנים אלו לא יכלו להצילו מהחיות‪ ,‬והיה כאן רק מעשה‬ ‫בלידה'‪.‬‬ ‫של השתדלות גרידא‪ ,‬וצ״ע אם מותר לחלל שבת עבור הצלה רחוקה כזו‪ .‬ועוד הרי גם למחר‬ ‫ובהמשך מביא המדרש‪' :‬מעשה בכושי אחד שנישא לכושית אחת‪ ,‬והוליד ממנה בן לבן‪.‬‬ ‫טלטלם כדי לסוך עליהם שמן‪ ,‬ובשביל זה לא הותר מוקצה‪.‬‬ ‫תפס האבן לבן ובא לו אצל רבי‪ ,‬אמר לו שמא אינו בני‪ ,‬אמר לו היה לך מראות בתוך ביתך‪,‬‬ ‫עוד היה מקום לדון ולומר‪ ,‬שדיני מוקצה חלים רק בבין השמשות‪ ,‬ולכך אמרינן דמיגו‬ ‫אמר לו הן‪ ,‬אמר לו שחורה או לבנה‪ ,‬אמר לו לבנה‪ ,‬אמר לו מכאן שהיה לך בן לבן'‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫דאיתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא‪ ,‬וכאן לא היה בין השמשות כי שקעה לו חמה‪,‬‬ ‫ופירש העץ יוסף‪' :‬מכאן שהיה לך בן לבן‪ .‬שבשעת תשמיש נסתכלה באותם הצורות שהם‬ ‫ורק לפני בין השמשות מסכם אדם מה לצורך שבת ומה לא‪ ,‬ורק אז חלים דיני מוקצה‪.‬‬ ‫לבנים ונוצר הוולד בדמותן'‪ .‬הרי שהדמיון שמול העיניים משפיע על צורת העובר‪ ,‬בין‬ ‫אך אין נראה לומר כן‪ ,‬שהרי קיי״ל שבדבר שלא ראוי לכלום‪ ,‬יש מוקצה לחצי שבת‪ ,‬ולכן‬ ‫באשה ובין בבעלי חיים‪.‬‬ ‫שברי כלים שאינם ראויים לכלום הוי מוקצה בשבת‪ ,‬כמבואר בשו״ע (או״ח סימן שח ס״ו)‪,‬‬ ‫[וכן שנינו במסכת בבא מציעא (דף פד ע״א) שרבי יוחנן ישב על פתחי המקוואות‪ ,‬כדי‬ ‫ולא אמרינן בזה דאין מוקצה לחצי שבת‪ ,‬דבדבר שאינו ראוי מצד עצמותו‪ ,‬כגון שבר כלי‪,‬‬ ‫שבנות ישראל יסתכלו בצורתו היפה‪ ,‬ויולידו ילדים יפים וחכמים כמותו‪ .‬וכתב שם‬ ‫חלה גם בשבת תורת מוקצה‪ .‬ורק במקום שהדבר עצמו ראוי לשימוש‪ ,‬והמוקצה חל מחמת‬ ‫המהרש״א‪ :‬לפי שהטבע מוליד בהזדקקם לפי הציור בדמיונם בעת ההריון‪ ,‬כדאיתא‬ ‫ההקצאה של האדם‪ ,‬נאמר הכלל של אין מוקצה לחצי שבת‪ .‬וממילא בעניננו שאבנים אינם‬ ‫במדרש‪.‬‬ ‫ראויים לכלום‪ ,‬הוי מוקצה אף שלא היו מוקצים בבין השמשות‪ .‬ועוד דנראה דעיקר המוקצה‬ ‫וכך נאמר בספר הברית (ח״א מאמר יז)‪' :‬הנשים המעוברות מתחזק אצלם כח הדמיון‬ ‫אינו תלוי בבין השמשות אלא בכניסת השבת‪ ,‬ואם שבת נכנסה בלי בין השמשות‪ ,‬לא בטלים‬ ‫והתאווה‪ ,‬עד שלפעמים מתעוררות לתאווה זרה‪ ,‬ואין למנוע מהם דבר‪ ,‬מפני שאם ימנע‬ ‫דיני מוקצה‪.‬‬ ‫מהם‪ ,‬יכולים על ידי כח דמיונם החזק בזמן ההוא‪ ,‬לצייר תמונת אותו דבר בגוף הוולד‪,‬‬ ‫ועל עצם השאלה מדוע האבנים לא היו מוקצה‪ ,‬יעויין בספורנו כאן שכתב‪' :‬מאבני המקום‪.‬‬ ‫ולהרשם בו כתמים או בליטה שהוא שווה לתואר הדבר שנתאווה לה'‪ ,‬עכ״ד]‪.‬‬ ‫שהיו מוכנות שם לאורחים לאכול ולשבת עליהם׳‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ולפי דבריו אתי שפיר דייחדו את‬ ‫והצעתי את הדברים לפני מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצוק״ל‪ ,‬ובתחילה הראני דבשו״ת‬ ‫זה לשימוש‪ ,‬ואינו מוקצה‪.‬‬ ‫מהרש״ם (ח״ג סימן קסא) גם האריך ביסוד הזה‪ ,‬בנוגע לבעל שחשד על כשרות בנו מאחר‬ ‫וילדה בן כצורת קרוב משפחתו שהיה בביתם‪ ,‬והמהרש״ם כתב בתוך דבריו דכיון שאשתו‬ ‫וישק יעקב לרחל ו«שא זאת יולי י*בןי(כט‪ ,‬יא)‪ .‬רבנו הפרי מגדים בספרו תיבת גמא (סוף‬ ‫נסתכלה בו‪ ,‬לכן ילדה כצורתו‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫פרשת וישלח) מביא את הפסוק בעובדיה (א‪ ,‬י) המדבר שם על עשו‪' :‬איך נחפשו עשו נבעו‬ ‫ולכן אמר מו״ח זצוק״ל שאם האשה הנ״ל חוששת מהמראות‪ ,‬החשש גופא יכול להשפיע‬ ‫מצפוניו‪ ...‬מחמס אחיך יעקב‪ ,‬תכסך בושה ונכרת לעולם'‪ ,‬ופירש״י והמצודת דוד‪ ,‬בעבור‬ ‫לרעה ותתפטר‪ ,‬וכמו שאמרו בפסחים (דף קי ע״ב) מאן דקפיד קפדי בהדיה‪ .‬אולם אם היא‬ ‫החמס שעשית לאחיך יעקב‪ ,‬תכסה אותך הבושה ותהיה נכרת עד עולם‪ ,‬ולא תוסיף לקום‪.‬‬ ‫חזקה בדעתה ולא שמה לב‪ ,‬ואינה חוששת מהמראות‪ ,‬תמשיך בעבודתה‪ ,‬ושלוחי מצוה אינן‬ ‫ומבואר שנחשב הדבר שעשו גזל וחמס את יעקב‪.‬‬ ‫ניזוקין‪.‬‬ ‫והעיר הפמ״ג‪ ,‬הרי עשו שלח את אליפז לרדוף אחרי יעקב‪ ,‬והוא זה שנטל בפועל את ממונו‬ ‫[ושמענו בשם החזון איש זצ״ל‪ ,‬על מעשה שהיה באשה מעוברת‪ ,‬שהציעו לה לעבוד במשרד‬ ‫של יעקב‪ .‬וביאר הפמ״ג‪ ,‬דהרי שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬וכיון שאליפז היה שליח של עשו‪,‬‬ ‫של חברה קדישא‪ ,‬לרשום הספרים וכדומה‪ ,‬והחזו״א זצ״ל יעץ לה שלא לקבל משרה זו בעת‬ ‫לכך נחשב שעשו עשה חמס ליעקב‪ .‬ואע״פ שאין שליח לדבר עבירה‪ ,‬מ"מ דין זה נאמר רק‬ ‫ההריון‪ .‬וראה מה שהוספנו בזה בחשוקי חמד עמ״ס בבא מציעא (דף פד ע״ב)‪ ,‬האם מותר‬ ‫בישראל‪ ,‬אבל בעכו״ם יש שליח לדבר עבירה‪.‬‬ ‫להשכיר דירה לילדים עם מראה מעוות‪ ,‬כשהשכנים מתנגדים‪ ,‬שמו״ח זצ״ל הורה שהמשכיר‬ ‫אמנם בסוף הדברים מציין הפמ״ג שבעכו״ם אין שליחות כלל‪ ,‬ולכן מבאר שמה שנחשב‬ ‫לא נהג כשורה‪ ,‬דאפילו אם נחליט שאין כל חשש ממראה עיניים של אשה מעוברת‪ ,‬בכל‬ ‫שעשו עשה חמס ליעקב‪ ,‬הוא כמבואר בתוס' בקידושין (דף לט ע״ב ד״ה מחשבה) הוא‬ ‫זאת מאחר והרבה אומרים שזה עלול להזיק‪ ,‬ונשים רבות מפחדות מכך‪ ,‬הרי זו סיבה מספקת‬ ‫משום שאצל עכו״ם 'מחשבה רעה הקב״ה מצרף למעשה'‪ ,‬ולכן אע״פ שלא מצינו שעשה‬ ‫להתחשב בהן‪ ,‬ולמצוא לילדים מקום שלא יפריע לאף אחד‪ ,‬יעו״ש]‪.‬‬ ‫עשו ליעקב שם רעה‪ ,‬אלא מחשבתו הרעה אשר חשב עליו‪ ,‬מצרפה הקב״ה למעשה‪.‬‬ ‫אחודה נא חידה‬ ‫לעדכון על מיקומו של מרן ר מ ו שליט״א בשבת הקרובה‬ ‫ולשמיעת הקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום‬ ‫איך יתכן אדם שנפטר ולא צוה כלום‪ ,‬ורק חלק מבניו יורשים זכויותיו?‬ ‫ולשיעור יומי בהלכות שג ת באורך ‪ 3‬דקות‪ ,‬ועוד‬ ‫( ה ת שו ב ה לחידה‪ ,‬אי” ה בגליון הבא‪ ,‬החידה מ א ת ידידינו הרב ארז חזני שלי ט״ א)‬ ‫האזינו גקו'שיח יצחק'‬ ‫‪03-313 - 0582 | 04-376-0582‬‬ ‫תשובה לחידה מגליון פר שת חיי שרה‪:‬‬ ‫איך יתכן מת שמטמא‪ ,‬ואסור בהנאה‪ ,‬אך מותר באכילה ?‬ ‫תשובה‪ .‬בשו” ת הרדב״ז (ח” ג סימן תקמח) כתב שמת גוי שחנטו אותו‪ ,‬מותר באכילה‪ ,‬כיון שנפסדה צורתו ואין הכלב אוכל אותו‪ ,‬וחזר להיות‬ ‫כעפרא דארעא ומותר‪ ,‬ואם אוכלו אינו כדרך אכילה‪ ,‬אך אסור בהנאה והוא מטמא במגע ובמשא‪ .‬ויעוין בשו״ת גינת ורדים (יו״ד כלל א סימן ד)‬ ‫שהאריך לחלוק על דבריו‪ ,‬וכתב שהוא אסור באכילה ובסחורה‪ ,‬ומטמא טומאה חמורה בכזית‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫‪+‬מאורית_ | ‪054-8487449‬‬ ‫לקבלת העלון‪ ,‬פסקי הלכה‪ ,‬ועדכונים ממרן שליט״א‪,‬‬ ‫ניתן להרשם במייל ‪, a0527642209@ gm ail.c0m‬‬ ‫תשובה לחידה מגליון פר שת תולדות‪:‬‬ ‫ובפלאפון הנ״ל‪ ,‬או בכתובת מייל ‪g m a il.c o m @3126877‬‬ ‫איזהו דבר הפקר שאסור לזכות בו‪ ,‬ואם זכה בו הוא שלו?‬ ‫ובפלאפון ‪.0533126877‬‬ ‫תשובה‪ .‬שור של הפקר שנגח שור שי ש לו בעלים‪ ,‬אמרינן במסכת בבא קמא (דף יג ע״ב) שילך הניזק ויטול את שור ההפקר בדמי הנזק‪ ,‬אך‬ ‫אם קדם וזכה בו אדם אחר לאחר שהזיק‪ ,‬אין הניזק יכול להוציא את השור ממנו‪ .‬וכתב רבינו הנצי״ב במרומי שדה (שם) ובהעמק שאלה‬ ‫(שאילתא קיא) שבית דין מגבין שור הפקר לניזק‪ ,‬ודוקא אם קדם אחר וזכה פטור‪ ,‬אבל ע” פ דין לכתחילה אסור לאדם אחר לזכות באותו שור‬ ‫ש ל הפקר ולהפסידו שעבודו‪ ,‬דהניזק זוכה בו בתורת תשלומין‪ ,‬ודייק כן מהרמב״ם (פ״ח מנזקי ממון ה״ד)‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫יו״ל ע"י מערכת ״קובץ גליונות׳׳■ ‪k.gilyonot@ gm ail.com‬‬ ‫‪X .‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫נ‬ ‫מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א‬ ‫כדי לרמות ליעקב ‪ -‬נתנה לבן ללאה‬ ‫ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי‬ ‫ויהי בערב ויקח את לאה וגו' ויבא אליה ויתן וגו' את זלפה וגו' ויהי‬ ‫השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה וגו' (כט‪ ,‬ו‪) ,‬‬ ‫בבקר והנה היא לאה וגו' [כט‪ ,‬כג כד כה]‬ ‫השיבו יותר ממה ששאל‪ ,‬וראיתי בפי’ הרעייב באבות פייה משנה ז’‬ ‫לכאורה ויתן וגו’ אין מקומו כאן וקרא דויהי בבקר וגו’ שייך מיד אחר‬ ‫בהא דתנן שם ועל מה שלא ש מ ע אומר לא שמעתי‪ ,‬כתב ומצינו‬ ‫ויבא אליה‪ ,‬והנה להלן גבי רחל כתיב ויתן לו את רחל וגו’ ויתן וגו’ את‬ ‫באנשי חרן כ ש ש א ל כו’ אמרו לו שלום והנה רחל וכו’ כלומר זה אנו‬ ‫בלהה וגו’ ואחייכ ויבא גם אל רחל וגו’‪ ,‬וי׳׳ל עייפ משייכ רשייי לקמן‬ ‫יודעים ואם תשאל יותר הנה רחל בתו כו’ והיא תגיד לך כי אנחנו‬ ‫ל’ י’ וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את‬ ‫לא ידענו יותר מזה‪[ ,‬ומצאתי שכ"כ באוהייח עדייז ועי ש אולי כו’‬ ‫לאה וכו’‪ ,‬ולכן נכתב לפני ויהי בבקר וגו’ והיינו שהי’ כאן רמאות כדי‬ ‫וכבר הקדימו הרעייב]‪.‬‬ ‫שלא יבין עד הבוקר‪ ,‬והא דנכתב אחרי ויהי בערב וגו’ ולא לפניו כי‬ ‫בביאור חשש יעקב דאליפז יהרגהו לולא הטעם דעני חשיב כמת'‬ ‫מקודם נתן את האשה ואחייכ נותנים לה את השפחה‪ ,‬וכן גבי רחל‬ ‫ויתן וגו’‪ ,‬ואכתי ענין דויבא אליה הי’ ראוי להיות סמוך לויהי בבקר‬ ‫ויבך [כט‪ ,‬יא]‬ ‫ובשינוי לשון כגון ויבא אל לאה‪ ,‬והרייי נייי רצה לומר שנכנס הך דויתן‬ ‫עי' רשייי ד׳׳א כו’ לפי שרדף אליפז וכו’ והשיגו ולפי שגדל אליפז‬ ‫וגו’ באמצע ללמד שזה הי’ הכל ברמאות‪ ,‬ועדיין צלייע‪.‬‬ ‫בחיקו וכו’ מה אעשה לצווי ש ל אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי‬ ‫והעני חשוב כמת‪ ,‬מ ש מ ע שלולא זאת הי’ הורגו מחמת ציווי אביו‪,‬‬ ‫בענין תפילה בצורת טענה כלפי שמיא‬ ‫ולכאורה אם זה רק מחמת פחד מאביו שיענישהו או שיהרגהו מה‬ ‫ויאמר וגו' שוב אל ארץ וגו' וישלח יעקב ויקרא וגו' עתה קום צא מן‬ ‫מועיל טול מה שבידי‪ ,‬ואם יצטרך לתרץ בע׳׳א כגון שלא הי’ יכול‬ ‫הארץ וגו' ותען רחל ולאה וגו' ועתה כל אשר וגו' עשה [לא‪ ,‬ג‪-‬טז]‬ ‫לו א"כ מה הי’ צריך ליטול כו’‪ ,‬והי’ מ ש מ ע ש ח ש ש באמת שחייב‬ ‫לכאורה צייב כיון שאמר לו ית’ לשוב וכן להלן עיי המלאך עתה‬ ‫לשמוע לו‪ ,‬ולא חשיב כאיל אביו הטמא‪ ,‬כי אולי האמין באביו‬ ‫קום צא וגו’‪ ,‬מה כל המויימ שקרא לרחל וללאה ודיבר אתם והשיבו‬ ‫שסבר שיש להורגו כדין מפני גניבת הברכות‪ ,‬ולא נודע שנאמר‬ ‫לו ואחייכ סיימו ועתה כל אשר וגו’ עשה‪ ,‬הוייל לקראם ולומר להם‬ ‫לרבקה ברוהייק וא"נ לא נאמר רק דלא ייתון לוטיא כו’‪ ,‬ואו שלא‬ ‫שנאמר לו לשוב ופשיטא שי ש לשוב‪ ,‬ואולי יייל דבדבר שלפי דע ת‬ ‫נתקבל הדבר אולי כעין בדרך שאדם רוצה לילך כו’‪ ,‬ועייז איל יעקב‬ ‫האדם יש בו מה לדון‪ ,‬יכול אדם לטעון דבריו לו ית’ ולבקש בתפלה‬ ‫שיכול לסמוך ע ל עני חשוב כמת‪ ,‬ואולי י"ל שבאמת מחמת פחד‬ ‫את רצונותיו ולפעמים אולי יועילו טענותיו ותפלותיו ל שפ ר או‬ ‫מאביו‪ ,‬ותשובתו לאביו תהי’ ש ע ש ה בכל כוחו כמה שהי’ יכול ולא‬ ‫לשנות הענין‪ ,‬ומצאנו שלפעמים דיברו בלשון שכמו שכאילו נעשה‬ ‫הצליח אלא לעשותו כמת ולא מת ממש‪ ,‬וצלייע‪.‬‬ ‫חיו מן השמים לא כהוגן והתפללו עייז עי’ תהלים פי ט אז דברת וגו’‬ ‫ואתה זנחת וגו’ ע י ש עד סוף הפרק‪ ,‬ושמעתי ממרן זיל שהקבייה‬ ‫עני חשוב כמת‬ ‫רוצה שהאדם יטען טענותיו לפי שכלו [והיינו דאין בזה כאילו‬ ‫ויבך [כט‪ ,‬יא]‬ ‫מהרהר אחר השכינה‪ ,‬שכן הוא רצונו ית’ ]‪ ,‬ושמענו ע ל החייח זצייל‬ ‫ובפרש״י והעני חשוב כמת‪ ,‬ד"ז מפורש בתורה בשמות ד’ י"ט כי‬ ‫שהי’ משוחח לפניו ית’ בלשון טענה‪ ,‬עשינו בגלות ריייף רמביים כו’‬ ‫מתו כל האנשים וגו’ ופרשייי שם דתן ואבירם שחיים היו אלא‬ ‫כו’‪ ,‬ומה יש לנו‪ ,‬רדיפות כו’ (בערך) כך שמעתי‪ ,‬וה׳׳נ יייל שהי’ בזה‬ ‫שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת‪ ,‬והוא בגמ’ נדרים ז’ ב’ סיד ב’‪,‬‬ ‫מה לדון לפי דע ת בנייא ואזיל ואימליך בדביתהו שגם אצלם הי’‬ ‫[וכמו"כ אשכחן בקרא שם ב’ כ"ג לענין מצורע דחשוב נמי כמת‬ ‫רוהייק והסכימו שאין מה לטעון או לבקש בזה אלא כל מה שאמר‬ ‫דכתיב וימת מלך מצרים ופרשייי נצטרע כו’‪ ,‬ומיהו זה לא כ"כ‬ ‫לך עשה וצייע‪.‬‬ ‫מפורש‪( ,‬ועי’ שפתי חכמים שם)‪ ,‬ובנדרים סיד ב’ שם למדוהו מאל‬ ‫נא תהי כמת ועי ש שארבעה חשובין כמת]‪.‬‬ ‫כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך ‪ -‬שכר ועונש‬ ‫כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך [לא‪ ,‬יב]‬ ‫שינה כדי שלא ירמהו‬ ‫י״ל משום שלא הי’ ראוי להעשיר את יעקב כי ליעקב מגיע העוהייב‪,‬‬ ‫ואבוה עליה (כט‪ ,‬כא)‬ ‫והעוהיז הוא לעשו‪ ,‬אבל מגיע לו בגלל שהחליף את משכורתו‬ ‫עי' רשייי והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר‬ ‫ע שרת מונים והוא תשלום להצער‪ ,‬ואפשר עוד כי מגיע העונש‬ ‫כך‪ ,‬לכאורה עדיין צריך ביאור‪ ,‬ובפשוטו לכאורה יייל דהיינו שלא‬ ‫ללבן וכעין דברים ט’ ה’ כי ב ר שע ת הגוים וגו’ מורישם וגו’‪ ,‬ואולי‬ ‫ירמהו שיהי’ רק כענין אירוסין‪ ,‬וכבר ביאר כאן ברמביין עי ש ועי’‬ ‫נכלל גם זה בכי ראיתי וגו’‪( .‬לפוייר)‪.‬‬ ‫ספורנו‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות" ‪k.gilyonot@ gm ail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫► ‪ 0‬ש יד ־ ות ?ש ר ‪4)2‬‬ ‫ועמד בכולם‪ ,‬להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו‪ ,‬זה מה‬ ‫הדרך היחידה לעמידה כנסיונות ‪ -‬עמל התורה‬ ‫שבעיקר רוצים מהבן אדם‪ ,‬רוצים שבן אדם יעמוד בניסיונות‬ ‫האתגר הגדול ביותר עבור כל אחד ואחד מאיתנו‪ ,‬הוא לעמוד‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫בניסיונות ולהתגבר‪ ,‬זה העיקר‪ ,‬לפום צערא אגרא‪ ,‬מה שבן אדם‬ ‫מה עיקר הדבר שמעלה את הבן אדם ומביא אותו לידי ההשתלמות‪.‬‬ ‫מתגבר על עצמו‪.‬‬ ‫העיקר זה‪ ,‬יותר מאשר כל הדברים בעולם‪ ,‬בשביל העלייה ש ל‬ ‫האדם צריך לדע ת שעשרים וארבע שעו ת ביממה אנחנו נתונים‬ ‫הבן אדם‪ ,‬זה ע מל התורה‪ ,‬לא לימוד התורה‪ ,‬רק עמל התורה‪ .‬מה‬ ‫בין חוטי חשמל ומסתובבים‪ .‬ונתונים לניסיונות כל רגע‪ .‬כל רגע זה‬ ‫שהוא מ תע מ ל בתורה‪ ,‬מה שהוא מתייגע בתורה‪ ,‬מה שהולך לו‬ ‫בחינה אחרת שבוחנים אותך מהשמיים‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬שהוא שובר את הראש ע ש ר פעמים‪ .‬זה בעיקר מה ש מעל ה‬ ‫פה מביאים לשון הרע אחד שהוא דיבר‪ ,‬נראה אם אתה שומע‪,‬‬ ‫את הבן אדם מדרגה של חמור לדרגה ש ל בן אדם ומבן אדם‬ ‫ופה נהיה ביטול תורה אחד‪ ,‬נראה אם אתה הולך אחרי זה‪ ,‬פה‬ ‫למלאך‪.‬‬ ‫היה טלפון‪ ,‬וככה זה עשרים וארבע שעו ת בוחנים אותך‪ ,‬עושים‬ ‫זה מה ש מעל ה אותו למדרגות שלו‪ ,‬לעלייה שלו‪ ,‬רק זה‪ .‬וזה‬ ‫לך בחינות כל רגע‪ .‬בן אדם צריך להשגיח על זה ולדעת את זה‪,‬‬ ‫רואים מכל הדורות שמה עשו כל גדולי הדורות‪ ,‬מה הרמב"ם‬ ‫שכל רגע זה בחינה מן השמיים שהשם שולח את כל האפשרויות‬ ‫עשה ומה הרי"ף עש ה ומה התוספות עשו ומה רש"י עשה‪ ,‬מה הם‬ ‫מה שהבן אדם הזה‪ ,‬ראובן‪ ,‬שמעון‪ ,‬מה הוא צריך להיבחן ומה הוא‬ ‫עשו כל החיים‪ ,‬הם עשו רק את זה‪ ,‬מה שרבא עשה‪ ,‬שנוזל דם ולא‬ ‫צריך להיבחן‪ ,‬כל אחד יש לו את הבחינות שלו ואת הניסיונות שלו‬ ‫מרגישים‪ .‬זה מה שהם עשו כל החיים שלהם‪.‬‬ ‫ואת ההתגברויות שלו‪ ,‬כל אחד זה פרש ה אחרת‪.‬‬ ‫וזה מטהר את האדם גם מכל החטאים ומכל הפשעים ש ע ש ה כל‬ ‫וכל זמן שבן אדם לא עושה את כל המקסימום שהוא יכול לעשות‪,‬‬ ‫החיים שלו‪ .‬מכף רגל ועד ראש מטהר אותו‪ .‬זה הלשון של הנפש‬ ‫אין סייעתא דשמיא‪ ,‬מכיון שעדיין תובעים אותך‪ ,‬אז למה אתה לא‬ ‫החיים של רבי חיים מוולוז'ין‪ ,‬הוא אומר ככה‪ :‬ונעשה כמעיין‬ ‫עושה? תע ש ה הלאה‪ ,‬עוד לא גמרת את המקסימום‪ .‬למה שאני‬ ‫המתגבר‪ .‬אחד שעוסק בתורה הוא נעשה כמעיין המתגבר והולך‪,‬‬ ‫צריך לעזור לך עכשיו‪ ,‬אתה תגמור את כל המקסימום‪ ,‬נעזור לך‪.‬‬ ‫ויש מקום לפרשו גם ע ל זה העניין‪ ,‬שכמו המעיין הנובע‪ ,‬אף‬ ‫אחר כך יהיה מלמטה‪ ,‬מסייעים אותו מלמעלה‪ .‬מקדש עצמו מע ט‬ ‫שלפעמים נ רפ ש ונשחת ויש הרבה רפ ש וטיט סביב‪ ,‬ובכל זה הוא‬ ‫מקדשים אותו הרבה‪ .‬אבל תגמור את המקסימום‪.‬‬ ‫נובע ובוקע ומתגבר והולך מע ט מע ט עד שברבות הימים יתגבר‬ ‫אנחנו מה יש לנו‪ ,‬זוכר הברית‪ ,‬זכות אבות‪ ,‬זכות אברהם‪ ,‬יצחק‪,‬‬ ‫ויתגלה לגמרי וכל הלכלוכים ילכו עם הכוח של המעיין‪ .‬אותו‬ ‫מאיפה מה יש לנו‪ ,‬מה יש לנו מהם‪ ,‬רק ההתגברויות שלהם‪ .‬ע ש ר‬ ‫דבר העוסק בתורה‪ ,‬שזהו מעיין המתגבר‪ ,‬זה הפירוש שאפילו‬ ‫ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם‪ ,‬להודיע כמה חיבתו‬ ‫הוא נתלכלך בעוונות‪ ,‬חטאים עצומים‪ ,‬ונטבע מאוד ב רפ ש וטיט‬ ‫ש ל אברהם אבינו‪ ,‬כתוב במשנה‪ .‬מה זה ניסיונות‪.‬‬ ‫מצולות הרע חס ושלום‪ .‬עם כל זה‪ ,‬ע ל ידי עסק התורה יהא נכון‬ ‫לבו בטוח שוודאי המאור שבה יחזירו למוטב‪ ,‬והטוב מתגבר והולך‬ ‫אלו ניסיונות קשים מאוד‪ .‬לא יודעים איזה ניסיונות‪ .‬חושבים‬ ‫על הרע‪ ,‬וכל הטיט וכל הרפ ש וכל הלכלוכים‪ ,‬העוונות שלו‪ ,‬על הכל‬ ‫אברהם אבינו היה לו קל‪ ,‬לא היה לו קל‪ .‬זה ניסיונות שנתנו לו לפי‬ ‫יתגבר ויתפשט הטוב לגמרי‪.‬‬ ‫דרגתו שהיה לו קשה כקריעת ים סוף‪ .‬הלוואי שאחד ממיליון יכלנו‬ ‫הוא מטהר מטומאתו‪ .‬אבל זה הכל‪ ,‬כל העוסק בתורה‪ .‬עוסק‪.‬‬ ‫להתגבר ככה‪.‬‬ ‫חז״ל אומרים‪ ,‬מיום שחרב בית המקדש‪ ,‬אין לו להקדוש ברוך הוא‬ ‫זה לא סתם עומד לנו זכותו‪ .‬היה להם‪ ,‬לכולם היה קשה‪ ,‬קשה‬ ‫בעולמו אלא ארבע אמות ש ל הלכה בלבד‪ .‬פע ם היה בית המקדש‪,‬‬ ‫קשה‪.‬‬ ‫זה היה המקום שהיו באים בשביל להתחזק‪ ,‬בשביל להתעלות‪,‬‬ ‫אנחנו קוראים ב פ ר ש ת העקדה בחומש‪ ,‬הקב"ה אמר לאברהם‬ ‫למען תלמד ליראה את השם אלוקיך כל הימים‪ ,‬שהיו באים‬ ‫אבינו שיעשה עקדה‪ ,‬אם השם אומר לו‪ .‬לא‪ ,‬זה לא ככה‪ ,‬אתם‬ ‫לאכול מ ע ש ר שני בירושלים‪ ,‬אז זה כבר היה מעלה את הבן אדם‬ ‫תסתכלו בסדר הדורות‪ ,‬בספר ובכל זה‪ ,‬תראו מה שהלך‪ .‬השטן‬ ‫למדרגות הגבוהות‪.‬‬ ‫העמיד לו מים באמצע ש א פ ש ר להתאוות שמה ואי אפ ש ר לעבור‬ ‫מיום שחרב בית המקדש‪ ,‬מה נשאר לנו עכשיו‪ ,‬נשאר לנו‪ ,‬הגמרא‬ ‫לעקדה‪.‬‬ ‫אומרת‪ ,‬ד' אמות של הלכה בלבד‪ .‬ארבע אמות של הלכה‪ .‬זה מה‬ ‫עשה כל מיני דברים‪ ,‬ופיתה אותו שזה לא השם אומר לו‪ ,‬לא יכול‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫שנשאר‪ .‬המקום שלומדים ומתעסקים בתורה‪.‬‬ ‫להיות שהשם יגיד להרוג בן אדם‪ ,‬להרוג את יצחק‪ ,‬מה זה‪ ,‬את‬ ‫כל אחד צריך לשאוף להתעלות לדרגת תלמיד חכם מובהק‪ .‬זו‬ ‫הבן יחיד‪ ,‬זה לא יכול‪ ,‬והיו לו רעיונות‪ .‬היה פלפולים גדולים‪ ,‬זה‬ ‫צריכה להיות השאיפה ש ל כל אחד ואחד‪ .‬לא לומר אני חלש וכדו'‪,‬‬ ‫היה מסירות נ פ ש והתגברויות וניסיונות‪ ,‬עד שהוא החליט שזה לא‬ ‫אלא לומר אני רוצה להיות תלמיד חכם גדול‪ ,‬ואני אעשה את כל‬ ‫ככה וזה לא ככה וזה כן השם וילכו במים ולא יועיל שום דבר‪ ,‬זה‬ ‫המאמצים להצליח להגיע לכך‪.‬‬ ‫התגברויות עצומות‪.‬‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל‪gmail.com@3760435 :‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות" ‪k.gilyonot@ gm ail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫‪w w rn‬‬ ‫מתורתו של‬ ‫הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א‬ ‫תשפ״ז‬ ‫עם מדושני עונג ‪ -‬מה הם העינוגים של עם ישראל ?‬ ‫|‬ ‫ויצא‬ ‫יש עם מי לדבר‬ ‫מגיד שיעור צריך לומר דברי חיזוק‬ ‫ועוד עונג גדול יש לנו‪ ,‬הרבה לא יודעים מזה ‪ -‬יש לנו את הבורא עולם‪,‬‬ ‫אגיד לכם מה שדרשתי לפני התלמידים בסוף השיעור‪ ,‬צריך לדעת‬ ‫אדם נמצא בצרות‪ ,‬יש לו את הבורא עולם‪ ,‬יש לו עם מי לדבר‪ ...‬יש‬ ‫שמגיד שיעור לא מספיק שיאמר שיעור וזהו‪ ,‬צריך גם מדי פעם לחזק‬ ‫ממי לבקש!‬ ‫את הבחורים ביראת שמים‪ ,‬המציאות היא שר"מ שאומר חיזוק‬ ‫היה פה סיפור עם הרב זילברשטיין שיחיה‪ ,‬היה משפחה שהיה להם‬ ‫בחורים יותר מושפעים ממנו מאשר המשגיח‪ ,‬אני לא פוגע במשגיחים‪,‬‬ ‫סבתא שהיה לה את המחלה‪ ,‬ולפני סוכות הרופאים אמרו שהיא לא‬ ‫רק זה הטבע‪ ,‬משגיח כל יום רגילים לשמוע אותו‪ ,‬לכן פחות משופעים‬ ‫תחיה יותר משבוע ימים והיה להם בת שצריכה להתחתן אחרי סוכות‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬זה המציאות‪.‬‬ ‫והם באו לשאול את הרב זילברשטיין אם יכול למצוא איזה היתר‬ ‫לכן אני בישיבה משתדל לפעמים בסוף השיעור לחזק את הבחורים‪,‬‬ ‫להתחתן בחול המועד כדי לשמח את הסבתא שתוכל להשתתף‬ ‫לפי שאם לא תחזק אותם ביראת שמים‪ ,‬גם בללמוד לא יהיה כלום!‬ ‫בשמחת נכדתה‪ ,‬והוא לא מצא כח להתיר איסור המפורש בגמרא‪,‬‬ ‫מגיד שיעור לא יכול לפטור עצמו מזה כי סומך על המשגיח‪ ,‬המציאות‬ ‫שילפינן לה מקרא (מו״ק יח ב) ושמחת בחגך ולא באשתך‪ ,‬ואין מערבין‬ ‫שממנו מקבלים יותר‪ .‬לכן מג״ש צריך להיות ירא שמים‪ ,‬יש לו הזדמנות‬ ‫שמחה בשמחה‪ ,‬אבל היה שם בשכונה ר' מיכל פיינשטיין זצ״ל‪ ,‬אמר‬ ‫להשפיע על הבחורים קצת יר״ש‪ ,‬לא להפסיד את זה‪ ,‬אבל אם הוא לא‬ ‫להם הרב זילברשטיין בואו נעלה אליו נתייעץ איתו אולי הוא יוכל‬ ‫ירא שמים הוא יבש‪ ,‬אין לו מה לתת‪ ,‬זה חבל מאוד‪ ,‬חבל לבזבז את‬ ‫למצא איזה היתר (אולי כמו שמותר להדליק נר ליולדת בשביל‬ ‫החיים! לכן אני משתדל להגיד דברי מוסר וחיזוק בסוף השיעור‪.‬‬ ‫שתתיישב דעתה‪ ,‬אני לא יודע מה היה הספק שלהם) אז עלו לר' מיכל‬ ‫נפעמתי איזה פתגם זה‬ ‫וסיפרו את הסיפור‪.‬‬ ‫אני אמרתי דרשה לבחורים בסוף השיעור‪ ,‬היה שיעור יפה‪ ,‬כולם הבינו‪,‬‬ ‫יש לי פיתרון פשוט‬ ‫ונהננו כולנו‪ ,‬אז אמרתי להם תשמעו‪ :‬יש בחזרת הש״ץ של ליל שבת‪,‬‬ ‫אמר להם ר' מיכל‪ :‬מה הבעיה? יש לי פיתרון פשוט‪ ,‬מה הפיתרון? ‪-‬‬ ‫הנוסח של הספרדים ואשכנזים‪ :‬״ומניח בקדושה לעם מדושני ע מג׳'‪1‬‬ ‫נתפלל לקב״ה שיאריך ימיה של הסבתא‪ ,‬והכל יסתדר‪ ,‬היא תמשיך‬ ‫מה זה מדושני עונג? דשן זה לשון ריבוי‪( ,‬כמו שמועה טובה תדשן‬ ‫לחיות‪ ,‬והחתונה תתקיים אחרי סוכות והסבתא תהיה בחתונה‪ .‬אין‬ ‫עצם) מלא עונג!‪ ...‬עם ישראל הוא עם מדושן עונג!‪ ...‬נפעמתי איזה‬ ‫שום בעיה‪ ,‬אפשר לפתור את הבעיה בקלות‪ ,‬נתפלל‪ ,‬והכל יסתדר!‬ ‫פתגם זה‪ ,‬עם מלא תענוגות‪ ...‬איפה הם העינוגים שיש להם ישראל?‬ ‫התפעלתי מאוד מהסיפור הזה‪ ,‬איך שר' מיכל זכר שיש בורא עולם‪ ,‬זכר‬ ‫ככה שאלתי בסוף השיעור‪ ,‬מה הם העינוגים של עם ישראל?‬ ‫שיש אלוקים‪ ...‬איך אמר דוד המלך(תהילים יח)‪ :‬״בצר לי אקרא השם״‬ ‫אמרתי להם‪ :‬הנה העונג הראשון‪ ,‬עכשיו למדנו סוגיא‪ ,‬וברוך השם‬ ‫מתי שצר לי אני פונה להקב״ה ״ואל אלוקי אשווע״ אני מתחנן אליו‪,‬‬ ‫הבנו אותה‪ ,‬והיו הדברים שמחים‪ ,‬זה עונג! התענגנו מהתורה‪ ,‬איך‬ ‫״וישמע מהיכלו קולי ושוועתי לפניו תבוא באוזניו״ דוד המלך כשהיה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬״אם היו האנשים יודעים המתיקות של‬ ‫בצרות היה פונה להקב״ה‪.‬‬ ‫התורה היו מתלהטים אחריה מרוב מתיקותה" יש לנו ברוך השם את‬ ‫לכן אמרתי שהרבה לא יודעים את זה‪ ,‬יבדוק אדם את עצמו‪ ,‬אם‬ ‫התורה‪ ,‬וכל אחד‪ ,‬אם לומד טוב‪ ,‬ומוסר נפשו על הלימוד‪ ,‬מוסר נפשו‬ ‫כשהוא בצרה הוא פונה להקב״ה‪ ,‬אדם שוכח שיש אלוקים‪ ,‬שוכח שיש‬ ‫לקנות תורה‪ ,‬הוא מלא תענוגים!‬ ‫למי לפנות‪.‬‬ ‫וזו דווקא הדרך איך לקנות תורה‪ ,‬אם אדם מתענג בתורה זה נכנס‬ ‫החלום של נבוכדנצר‬ ‫לנשמה שלו! וכמו שכתב האבני נזר האדמו״ר מסוכטשוב בהקדמה‬ ‫בספר דניאל (ב) יש שם סיפור על נבוכדנצר שחלם חלום ושכח אותו‪,‬‬ ‫לאגלי טל שמי שחושב שאם מתענגים בתורה זה שלא לשמה‪ ,‬טועה‬ ‫ובבוקר הזמין את כל חכמי בבל שיאמרו מה הוא חלם‪ ,‬וכולם אמרו לו‬ ‫מאוד‪ ,‬אלא אדרבה ״כי זו היא עיקר מצות לימוד התורה‪ ,‬להיות שש‬ ‫תגיד לנו חלום נגיד לך פיתרון‪ ,‬אבל להגיד מה היה החלום אין אדם‬ ‫ושמח ומתענג מלימודו‪ ,‬ואז דברי תורה נבלעין בדמו‪ ,‬ומאחר שנהנה‬ ‫ביבשת הזאת שיוכל לומר לך‪ ,‬רק אם הוא מלאך בר אלוקים‪ ,‬ככה אמרו‬ ‫מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה״ הדרך הנכונה היא ללמוד בהבנה‬ ‫לו‪ ,‬אז כתוב שם שהוא התמלא עליהם כעס‪ ,‬אמר להם אם עד הערב‬ ‫ומתיקות‪ ,‬וככה דברי תורה נבלעין בדמו‪.‬‬ ‫לא תגידו מה החלום כולכם מתים‪ ,‬והיה לו אדם שהיה ממונה להרוג‬ ‫הראש תפוס בסוגיא‬ ‫הרוגי מלכות‪ ,‬קראו לו אריוך‪ ,‬והגזירה ניתנה שכל חכמי בבלי יהרגו‪,‬‬ ‫פעם חשבו שעמל התורה זה לשבת ללמוד גמרא גורסים כמה שעות‪,‬‬ ‫ודניאל גם היה בגזירה‪ ,‬הוא גם היה מחכמי בבל‪ ,‬וגם חנניה מישאל‬ ‫ומזה היו מתענגים‪ ,‬אדם יושב כמה שעות ליד הגמרא ברצף ונהנה‬ ‫ועזריה היו בסכנה הם גם היו מחכמי בבל‪ ,‬אז דניאל בא לאריוך ושאל‬ ‫מהלימוד יש לו תענוג‪ ,‬ככה היה עד לפני שבאו ר' חיים והחזו״א‪ ,‬אבל‬ ‫אותו מה הגזירה החצופה הזו‪ ,‬מה קרה? אמר לו‪ :‬נבוכדנצר חלם חלום‬ ‫הם באו ולימדו שעמל התורה זה העיון‪ ,‬להשקיע את הראש לרכז את‬ ‫ושכח אותו ואף אחד לא אומר לו‪ ,‬הלך דניאל לבית המלך אמר לו תן‬ ‫המוח‪ ,‬ידוע שר' חיים היה צריך הרבה לישון‪ ,‬והוא אמר למה אני צריך‬ ‫לי קצת זמן‪ ,‬יומים שלושה‪ ,‬ואני אגיד לך את מה היה החלום‪ ,‬הוא‬ ‫לישון הרבה? כי הראש שלי מתעייף הרבה מעיון הלימוד‪ ,‬אומרים‬ ‫עיכב את הגזירה‪.‬‬ ‫שלפעמים היה לו כל כך חם מן העיון והיה צריך גם בחורף לשים את‬ ‫מה עשה דניאל? אסף את החברים שלו‪ ,‬חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬קרא‬ ‫הראש על הברזל קר לקרר את הראש‪.‬‬ ‫להם וסיפר להם שאנחנו כולנו בסכנה‪ ,‬ועכשיו בואו ונתפלל להקב״ה‬ ‫אדם שראשו ומוחו תפוס בעיון הסוגיא‪ ,‬זהו עונג גדול מאוד!‬ ‫שיגלה לנו את החלום של נבוכדנצר‪ ,‬וככה היה‪ ,‬הם התפללו להקב״ה‬ ‫אנחנו אומרים עם מדושני עונג‪ ,‬עם ישראל זה עם מלא תענוגות‪ ,‬בואו‬ ‫שיגלה להם את החלום‪ ,‬ובאותו לילה קיבל דניאל בחזון הלילה מה‬ ‫נעשה חשבון מה הם העונגים של עם ישראל‪ ,‬אז ראשית יש את‬ ‫חלם נבוכדנצר‪ ,‬ולמחר בבוקר אמר לאריוך תבטל את הגזירה‪ ,‬בא נלך‬ ‫הלימוד תורה‪ ,‬כמה זה מחייה‪ ,‬כמה זה מענג!‬ ‫למלך ואני אגיד לו את החלום‪.‬‬ ‫‪ 1‬הגי ר ס א היא מ ד שני‪ ,‬רק הני קוד הוא ב קו בו ץ ת ח ת ה פ ת ח‪ ,‬ש ז ה מדו שני‪ ,‬א ב ל רבינו מנו ח ע ל ה ר מ ב ״ ם ב פ ״ ט מ הי ל כו ת ת פי ל ה כ ת ב ע ם מ ד שני עונג ‪ -‬ב פ ת ח ת ח ת‬ ‫ה ד ל ת‪ ,‬ודומני ש כ כ ה אומרי ם אצל ה תי מני ם ‪ -‬ופי ר ש ש ה כוונ ה ל ע ם ש מ ענגי ם א ת ה ש ב ת‪ ,‬ש ע ם י ש ר אל מ ר בי ם ל ע נ ג א ת ה ש ב ת ש הי א נ ק ר א ת עונג‪ ,‬אולם לניקוד‬ ‫ש לנו ע ם מ דו שני עונג‪ ,‬ז ה מ תיי ח ס ע ל ה ע ם ‪ -‬ש הו א ע ם מל א עונג‪.‬‬ ‫כתוב בכל קראינו אליו שתמיד השם עונה‪ ,‬וכאן כתוב שתם תפילתי‪,‬‬ ‫ואני שואל איך דניאל סיכן את עצ מו? הרי אם חלילה לא היה מגלה‬ ‫רק באמת כתוב בגמ' אח״כ "שערי דמעה לא ננעלו‪ ,‬שנאמר אל דמעתי‬ ‫מה החלום לא היה מתנבא‪ ,‬ממי היה מתחיל נבוכדנצר? בודאי היה‬ ‫אל תחרש״ הקב״ה לא עושה עצמו חרש‪ ,‬מתי שיהודי בוכה‪ ,‬קצת‬ ‫מתחיל ממנו‪ ,‬הוא הראשון‪ ,‬עשה צחוק מהמלך‪ ,‬הולך ומבטל את‬ ‫דמעות בתפילה‪ ,‬אתה מתפלל ואומר להקב״ה שאני צריך אותך‪ ,‬תעזור‬ ‫הגזירה‪ ,‬ואומר למלך תן כמה ימים ואגיד לך‪ ,‬איך הוא סיכן עצמו ככה?‬ ‫לי‪ ,‬הוא יעזור לך‪ ,‬וזה עונג גדול שיש לנו עם מי לדבר‪ ,‬בכל הצרות‪ ,‬עם‬ ‫התשובה היא‪ :‬דניאל ידע שיש בורא עולם‪ ,‬יש אלוקים‪ ,‬העולם לא‬ ‫ישראל כולו מלא צרות‪ ,‬יש אויבים בכל הצדדים‪ ,‬צרות הכלל והפרט‪,‬‬ ‫הפקר‪ ,‬יש מנהל לעולם‪ ,‬ידע שהוא יפנה להקב״ה והקב״ה יאמר לו‪ ,‬רק‬ ‫לדעת שיש לנו ממי לבקש‪ ,‬ממי לקבל עזרה‪ ,‬רק תפנה אליו‪ ,‬הקב״ה‬ ‫צריך להתחנן אליו‪ ,‬ואז הוא עונה‪ ,‬דניאל ידע את זה‪.‬‬ ‫מצפה לתפילתן של צדיקין‪ ,‬מצפה שיתפללו אליו‪.‬‬ ‫שפכי כמים ליבך‬ ‫זהו היבט אחד‪ ,‬מה שיש לנו את הבורא עולם‪ ,‬שכשיש צרה יש למי‬ ‫תגידו לי זה לא דבר שצריך לענג יהודיים‪ ,‬שיש לנו את הבורא עולם‬ ‫לפנות שיכול לעזור לך‪ ,‬אתה לא זרוק! זה מאוד מענג‪ ,‬למי שמשתמש‬ ‫שיכולים לדבר איתו‪ ,‬לא שתי דקות‪ ,‬ראיון של דקה שתיים‪ ..‬כמה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫שתרצה‪ ...‬תדבר ותגיד לו מה אתה רוצה‪ ,‬ומה מצער אותך‪ ,‬כדבר איש‬ ‫יש אנשים שאוהבים להתפלל‬ ‫אל רעהו‪ ,‬שפכי כמים ליבך נוכח פני השם‪ .‬תגידו וכי זה לא תענוג‪ ,‬זהו‬ ‫אבל יש היבט אחר‪ ,‬זה התענוג בעצם התפילה‪ ,‬עצם זה שאדם מתפלל‪,‬‬ ‫תענוג גדול מאוד‪ ,‬שיש לנו את הבורא עולם!‬ ‫התפילה עצמה היא תענוג‪ ,‬אדם שמתפלל טוב נהנה מהתפילה‪ ,‬כמו‬ ‫באמת יש בזה שני היבטים‪ ,‬ההיבט על היכולת שיש לנו ממי לבקש‪ ,‬יש‬ ‫שאמר לי אחי ר' גבריאל לרפו״ש הוא התלווה פעם לסבא רבי ברוך‬ ‫לנו מי שיכול לעזור לנו‪" ,‬כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו‬ ‫ע״ה‪ ,‬שהיה בעל תפילה גדול‪ ,‬והוא התפלל מנחה והאריך הרבה‬ ‫כה' אלוקינו בכל קוראינו אליו" רק צריך לקרא אליו‪ ,‬שהקריאה היא‬ ‫בתפילה‪ ,‬כשגמר להתפלל אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬תדע לך יש אנשים שאוהבים‬ ‫לו‪ ,‬שאני יודע שאין מי שיעזור לי רק אתה‪ ,‬ואתה יכול לעזור לי‪ ,‬ואני‬ ‫להתפלל!‬ ‫מבקש ממך שתעזור לי‪.‬‬ ‫התפילה זה לא עול‪ ,‬זה תענוג! להתפלל‪ ,‬לדבר עם הקב״ה‪ ,‬זה גם תענוג‪,‬‬ ‫מנוסה הדבר שאם אדם מתחנן ברצינות‪ ,‬הקב״ה עוזר‪ ,‬רק שיהיה‬ ‫אם אדם מתפלל טוב‪ ,‬מדבר אליו‪ ,‬מכניע עצמו להקב״ה‪ ,‬ומדבר ומבקש‪,‬‬ ‫ברצינות‪ ,‬להרגיש את הצורך שאתה צריך אותו‪ ,‬ואז הוא נענה לך‪ ,‬מי‬ ‫זה תענוג‪ .‬זה עוד תענוג שיש לעם ישראל‪ ,‬עם מדושני עונג‪.‬‬ ‫גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראינו אליו‪,‬‬ ‫שלוות נפש הבוטח‬ ‫בכל עת‪ ,‬ובכל מצב‪ ,‬ובכל בעיה‪ ,‬זה כתוב בתורה‪ ,‬וזה לדורות‪.‬‬ ‫ויש עוד תענוג זה הביטחון‪ ,‬אדם שיודע שהכל מנוהל על ידי הבורא‬ ‫יש בחז״ל בב״מ נט א'‪ :‬״מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה‬ ‫עולם‪ ,‬שלוות נפש הבוטח‪ ,‬זה גם כן עונג שאין כמוהו‪.‬‬ ‫שנאמר גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי״‪ ,‬ולכאו' צריך להבין הרי‬ ‫לא ח ס ר ל ן כלו ם ו ב כ ל ז א ת א ת ה ל א ש מ ח ? !‬ ‫אגיד עוד מ ש הו ש א מ ר תי בי שי ב ה‪ ,‬א מ ר תי ל ה ם אני אגי ד עוד עונג א ח ד שי ש לנו היהודיי ם‪.‬‬ ‫אנו יש לנו א ת הי דיע ה ש ה מ שנ ה ב א בו ת אומרת‪ :‬״ ה קנ א ה ו ה ת אוו ה ו ה כ בו ד מוצי אין א ת ה א ד ם מן ה עו ל ם " זכורני ב ב חו ר תי בי שי ב ת פונ ביז' הי ה ש ם יהודי זקן ר'‬ ‫א ל ע ז ר ‪ 0‬לנ ט ר זצ"ל‪ ,‬הוא הי ה צדיק ג דו ל‪ ,‬ה ר ב מ פונ ביז' בז מנו ר צ ה ל ע שו ת לי שי ב ה מיגון ש ל בטון‪ ,‬א מ ר לו החזו"א כל זמן ש ר' א ל ע ז ר נ מצ א בי שי ב ה לא צריך שו ם‬ ‫מיגוני ם‪ ,‬הי ה מ פו ר ס ם בי שי ב ה ש הו א קיבל ב ר כ ה מרי י שר אל ‪ 0‬לנ ט ר ע ל א רי כו ת ימים‪ ,‬והוא ה א רי ך ימים ב״ ה‪ ,‬ו ה ר ב מ פונ ביז' נ תן לו ח ד ר בי שי ב ה‪ ,‬יחד ע ם עו ד שני‬ ‫ב חורי ם‪ .‬כל יום הי ה עול ה ב מ ד ר גו ת ל ל מוד בי שי ב ה‪ ,‬הוא הי ה יו שב איפ ה ש היי תי יו שב‪ ,‬וכל יום הי ה לוקח מ ס כ ת ב ר כו ת ולומד ד ף ב' ודף ג'‪ ,‬ככ ה כל יום חוז ר רק ע ל‬ ‫או תם ד פי ם‪ ,‬ש א ל תי אותו מ ה ז ה ש כ ל יום א ת ה לו מד או ת ם ד פי ם‪ ,‬ת ל מ ד ע ו ד ? א מ ר לי ת ר א ה‪ ,‬אני כ ב ר זקן ועוד מ ע ט אני הו ל ך ל בי ת דין ש ל מ ע ל ה‪ ,‬מ ה ה ם י ע שו ?‬ ‫יבחנו אותי‪ ,‬ב מ ה ה ם יב חנו או תי ? מ ה ה ת ח ל ה‪ ,‬אז ל פ חו ת א ת שני ה ד פי ם ה ר א שוני ם אני א ד ע ב ע ל פ ה‪.‬‬ ‫א חרי ז ה א חרי ע ר בי ת‪ ,‬ה ב חו רי ם יוצאים ל ח ד ר אוכל‪ ,‬ורצים‪ ,‬ב חורי ם רצים‪ ,‬והוא מ ד ד ה ל אט‪ ..‬ל אט‪ ..‬א מ ר תי לו ר' א ל ע ז ר תגי ד לי א ת ה לא מ קנא ב צ עי רי ם ה אל ה איך‬ ‫ש ה ם ר צי ם ? א מ ר לי‪ :‬מ ה?! אני א קנ א‪ ,‬ה קנ א ה והת אווה ו הכבוד מוציאין א ת ה אד ם מ העול ם‪ ,‬איך א ת ה או מר ש אני א קנ א‪ .‬ז ה יהודי ב ע ל מו סר שי ד ע ל ש מו ר א ת ע צ מו‬ ‫מ ה קנ א ה תאווה וכבוד‪ .‬אד ם מ קנ א ב כ ל מ ה ש הו א רו א ה‪ ,‬רו אה טוב א צל חבירו הוא מ קנ א‪ ,‬אד ם או ה ב כ בו ד‪ ,‬אד ם ב ע ל תאווה‪ ,‬ו הדברי ם ה אלו מונעי ם מ מנו א ת‬ ‫ה ש מ ח ה‪ ,‬הוא לא ש מ ח‪ ,‬אפילו כ שי ש לו ש מ ח ה י ש לו ח תונ ה א ב ל ה קנ א ה ו ה כבוד מ פ רי עי ם לו‪ ,‬מי יקבל ב ר כ ה ר א שונ ה‪ ,‬מ קנ א ב ה צ ל ח ה ש ל ז ה ו ב ה צ ל ח ה ש ל ז ה‪,‬‬ ‫וככה אלו ה ד ב רי ם מוציאין א ת ה אד ם מ העול ם!‬ ‫ויתכן ש ז ה כוונ ת הפסוק‪ " :‬ת ח ת א ש ר ל א ע ב ד ת א ת ה' א לו קין ב ש מ ח ה ו ב ט ו ב ל ב ב מ רו ב כ ל " כ ש הי ה לך הכל‪ ,‬לא הי ה ח ס ר לך כלום‪ ,‬ובכל ז א ת לא היי ת ש מ ח‪,‬‬ ‫ל מ ה לא היי ת ש מ ח‪ ,‬ב ג ל ל ה קנ א ה והת אווה ו הכבוד‪ ,‬אד ם לא שו מ ר עצמו ש ל א ל קנ או ת‪ ,‬ל ד ע ת שאין שו ם ד ב ר‪ ,‬כל א ח ד‪ ,‬אין אד ם נו ג ע ב מוכן ל ח בירו כ מל א ני מ ה‪,‬‬ ‫הכל בד ק דו ק‪ ,‬ה בו ר א עול ם רו צ ה שי הי ה לו כך‪ ,‬אני לא א ארי ך ב ז ה ע כ שיו‪ ,‬אז הוא לא ש מ ח‪ ,‬אם יש לו קנ א ה הוא לא ש מ ח‪ ,‬וזה או מר הפסוק‪ :‬ה כ ל‪ ,‬הי ה ל ן ה כ ל‪,‬‬ ‫ואתה לא ש מ ח?!‬ ‫זהו ה ת ענ וג שי ש ל ע ם י ש ר אל‪ ,‬שיודעי ם א ת ה מ שנ ה הז א ת‪ ,‬ה ם יודעים ל שלו ט ב ע צ מ ם‪ ,‬לא ל קנ או ת‪ ,‬א מ ר תי א ת ז ה פ ע ם ב ה ס פ ד ע ל ר' א ב ר ה ם ריי סנ ר זצ״ל כל‬ ‫ה ת ענוגי ם האלו ראינו אצלו‪ ,‬ת ענוג בלי מו ד‪ ,‬ת ענ וג ב ת פי ל ה‪ ,‬ת מי ד הי ה ב ש מ ח ה‪ ,‬ז ה ש הו א הי ה ת מי ד ב ש מ ח ה‪ ,‬ז ה סי מן ל מי דו ת טו בו ת‪ ,‬אין לו קנ א ה‪ ,‬ואין לו כבו ד‪,‬‬ ‫ת אוו ת כ בו ד‪.‬‬ ‫נישואין אזרחיים אם צריך גט‬ ‫״מ כי זה כסבור שהן שלו‪ ,‬אבל מצד המקנה מהני‪ ,‬ואע״פ שגם המקנה‬ ‫יש לדון במי שנשא אשה בנישואין אזרחיים שלא ע״י חופה וקידושין‬ ‫סבור שזה כבר שלו זה לא מגרע בדעת מקנה‪ ,‬ומצד הדעת מקנה מספיק‬ ‫רח״ל האם אשתו מותרת בלא גט‪ ,‬ולכאו' כיון שלא עשה קנין קידושין‬ ‫מה שיודע שזה של הקונה גם זה נחשב לדעת מקנה‪ ,‬וכדמוכח בגמ'‬ ‫אין סיבה שתצטרך גט‪ ,‬רק יש לדון להצריכה גט עפ״י הגמ' בכתובות‬ ‫בב״ב מא א' גבי המעשה דרב ענן ששקיל בידקא ואחר כך נודע שזה‬ ‫עג א' חזקה אין אדם עושה בעב״ז‪ ,‬ונחשב שיש עדי קידושין מדין הן‬ ‫של חבירו‪ ,‬ורב ענן רצה לטעון שזה מגיע לו כי חבירו סייע לו לשים‬ ‫הן עדי יחוד וכו'‪.‬‬ ‫את הגדר שם‪ ,‬ואמר לו רב נחמן שמה שהוא סייע לו זה 'מחילה בטעות'‬ ‫אולם הנה הדין ש״העודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו לא קנה״ כדאיתא‬ ‫כי לא ידע שזה לא שלו‪ ,‬ומה הוצרך להגיע לדין טעות‪ ,‬הרי בלא זה אין‬ ‫ביבמות נב‪ ,‬וא״כ כאן שהיה סבור שאשתו כבר קנויה לו ע״י נישואין‬ ‫כאן דעת מקנה כי היה סבור שזה שלו‪ ,‬ומוכח שאין בזה חיסרון בדעת‬ ‫אזרחיים‪ ,‬לא מתכוין לעשות עוד קנין‪ ,‬ודמי לכסבור שהן שלו שלא‬ ‫המקנה‪.‬‬ ‫קנה‪.‬‬ ‫ולפי״ז לגבי נידו״ד לכאו' יחשב לקידושין מצד הדעת מקנה של האשה‪,‬‬ ‫אולם יתכן שיהני מצד האשה שיש לה דעת להקנות עצמה‪ ,‬הרי ידוע‬ ‫ואע״פ שהיא סבורה שהיא קנויה לו כבר‪ ,‬זה לא מגרע בדעת מקנה‬ ‫דברי הרשב״א בב״ב מא שהעודר בנכסי חבירו וכסבור שהן שלו וחבירו‬ ‫וכדברי רע״א‪.‬‬ ‫מתכוון להקנות לו קנה מדין 'דעת אחרת מקנה'‪ ,‬וא״כ גם כאן הרי היא‬ ‫אך יש לטעון שבקידושין לא יהני קנין מצד המקנה‪ ,‬לפי משכ״ת הר״ן‬ ‫מתכוונת להקנות עצמה ויש כאן דעת אחרת מקנה‪ ,‬ואע״פ שגם היא‬ ‫בנדרים כט ב' שהאשה לא מקנה עצמה לבעל‪ ,‬אלא היא ״מפקרת עצמה‬ ‫סבורה שהיא כבר קנויה לו‪ ,‬זה לא מגרע בדעת מקנה‪ ,‬כמו שכתב רע״א‬ ‫והבעל זוכה מההפקר״‪ ,‬וא״כ כאן שמצד הקונה ל״מ משום שהוא כסבור‬ ‫בשו״ת קמא לז לגבי אחד שמכר את המבכרת לגוי בקנין כסף‪ ,‬והרי‬ ‫שהוא שלו‪ ,‬לא יהני מצד הדעת של האשה‪ ,‬כיון שהיא לא נחשבת‬ ‫הדין שחוששים שכסף ל״מ וצריך גם משיכה‪ ,‬ואע״פ שהגוי משך את‬ ‫ל'מקנה'‪ .‬ולפי״ז לכאו' לא יצטרכו בנישואין אזרחיים גט‪ .‬ודנתי בעניין‬ ‫הבהמה אח״כ‪ ,‬זה ל״מ שהרי הוא סבור שקנה כבר קודם בכסף‪ ,‬וזה‬ ‫זה עם הרב שך זצ״ל‪ ,‬זה היה כשהלכתי איתו לטייל ברחוב בן זכאי‪.‬‬ ‫כסבור שהן שלו שלא קנה‪ ,‬וכתב רע״א שנכון שמצד הקונה לא מהני‬ ‫ברכת בנותן לשכוי בינה אחרי התפילה‬ ‫יש לדון במי ש ש כ ח לברך ברכו ת השחר לפני התפילה‪ ,‬אם יכול לברך אחרי ה תפילה ברכ ת הנותן ל שכוי בינה‪ ,‬לפי המבואר ברא״ש בפר ק הרואה שעי קר כוונ ת ברכ ת הנותן‬ ‫ל שכוי בינ ה זה על הדע ת של האדם‪ ,‬א״כ כבר יצא בזה בברכ ת חונן הדעת‪.‬‬ ‫מסלולים חרדיים‬ ‫נשאל מורינו הרב שליט״א מה הוא אומר על המסלולים שנ קראים חרדיים‪ ,‬אמר צריך ל הגיד להם שג ם אם חו שב ב טעו תו של א ינזק שם‪ ,‬אבל א״א ל היו ת ש קו ע בלי מוד‬ ‫שם‪ ,‬הם מפסידים את ה עונג הגדול של ש קיעו ת בלי מוד!‬ ‫לע״נ אביו של מורינו הרב רבי יוסף ב״ר משה טולידאנו זצ״ל‬ ‫מזל טוב לידידנו הרה״ג שלום מלכא שליט״א לרגל חתונת ביתו יה״ר שהזיווג יעלה יפה דורות ישרים מבורכים‬ ‫גליון זה נכתב על פי הבנת הכותב בלבד‪ ,‬מתוך שיחה הנאמרת מדי מוצאי שבת בשעה ‪ 720‬בית מורינו הרב שליט״א דחי מתתיהו ‪25‬‬ ‫ניתן להאזין לשיחה גם בשידור חי בקו 'עוטה אור‪ 0733-718-148 ,‬או במערכת 'קול יהודי מרוקו‪ 0747-962-335 ,‬שמעו ותחי נפשכם!‬ ‫זן‬ ‫(‬ ‫‪is‬‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט״א‬ ‫פ ר ש ת ויצא ת שפ"ז‬ ‫גי ליון ‪11‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪a‬‬ ‫מו‬ ‫ש?‬ ‫‪ > < is‬הפז‬ ‫מז‬ ‫השעה‬ ‫סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‬ ‫א‪ .‬כתב רש"י בפרשתן עה"פ "וישכב במקום ההוא ‪ -‬לשון מיעוט באותו מקום שכב‪ ,‬אבל ארבע עשרה שנים ששמש‬ ‫כח הקיום של כלל ישראל‬ ‫בבית עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה עוסק בתורה"‪ .‬וצ” ב למה באה התורה לומר ענין זה בפרשת החלום‪ ,‬ללמדנו שהיה עוסק‬ ‫בעיקבתא דמשיחא ‪ -‬רוחי אשר עליך‬ ‫בתורה אצל בית עבר‪ ,‬ומבואר לכאורה שענין זה שייך למראה החלום‪ ,‬ונבאר הדברים‪.‬‬ ‫ודברי אשר שמתי בפיך‬ ‫והנה בפרשת החלום כתיב‪” :‬והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו והנה ה' נצב עליו”‪ ,‬ופליגי במדרש (ב” ר ס”ט ג׳) האם‬ ‫ברשות רבותינו הגדולים‪ ,‬כמה מילים‬ ‫”עולים ויורדים בו”‪ ,‬קאי אסולם או על יעקב‪ ,‬וכן פליגי על מאי דכתיב ”והנה ה׳ ניצב עליו”‪ ,‬אם עליו קאי איעקב או על‬ ‫לכבוד המעמד הגדול של כבוד התורה‬ ‫הסולם‪ ,‬ונבאר הדברים‪.‬‬ ‫וקידוש שם שמים שנתאספנו כאן בצרפת‪,‬‬ ‫והנה ענין זה שזכה יעקב לגילוי הנ״ל של ”והנה ה׳ ניצב עליו” יותר משאר האבות‪ ,‬הביא בדעת זקנים מדברי המדרש‪,‬‬ ‫בעיר האורות‪ ,‬שבאנו להביא כאן את אור‬ ‫ודל‪”:‬והנה ה׳ נצב עליו ‪ -‬לא מצינו כן בשאר האבות‪ ,‬א” ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשהיא נחרשת ולא כשהיא‬ ‫התורה‪ .‬אנחנו אומרים בכל יום את שני‬ ‫נזרעת אלא כשהתבואה עומדת בכרי‪ ,‬כך אברהם חרשה שנאמר ׳קום התהלך בארץ׳‪ ,‬יצחק זרעה שנאמר ׳ויזרע יצחק׳‪,‬‬ ‫הפסוקים‪” :‬ובא לציון גואל ולשבי פשע‬ ‫בא יעקב שהוא כרי התבואה שנא׳ ׳קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה׳‪ ,‬עמד עליו׳”‪ .‬ומבואר דהגילוי של ”והנה ה׳ ניצב‬ ‫ביעקב נאם ה׳‪ .‬ואני זאת בריתי אותם אמר‬ ‫עליו” שניתן ליעקב הוא מכח שהוא השלים את בחינת האבות‪ ,‬ומה שהעמידו אברהם ויצחק אי”ז אלא כחרישה וזריעה‬ ‫ה׳ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי‬ ‫למה שהעמיד יעקב‪ ,‬ויש לבאר ענין זה‪.‬‬ ‫בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע‬ ‫ונראה לבאר הדברים‪ ,‬דהנה הביא הרמבץ בסוף פרשת לך לך‪ ,‬את דברי חדל (ב” ר מז‪ ,‬ו) ש׳׳האבות הן הן המרכבה”‪,‬‬ ‫זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם‪.‬‬ ‫וביאר שם שהם המרכבה לשכינה במדותיהם ”חסד לאברהם” ”פחד יצחק” ו”אמת ליעקב”‪ ,‬וביאור הענין של האבות הן‬ ‫בסידור הגר״א עומד בדבריו מה החיבור‬ ‫הן המרכבה‪ ,‬ביאר השל”ה הק׳ (תולדות אדם בית נאמן קכח) שנתייחד עליהם הנהגת הקב”ה והשראת שכינתו עליהם‬ ‫של שני הפסוקים האלה ביחד? ומבאר‬ ‫וכל אחד נעשה מרכבה להשי”ת במדתו‪ .‬ועיין בדברי החסיד יעב” ץ על אבות (א‪ ,‬ב) בביאור המשנה ” על ג׳ דברים העולם‬ ‫"ובא לציון גואל"‪ ,‬יש הבטחה מהקדוש‬ ‫עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ”ח”‪ ,‬שזהו ענינם של המדות של האבות‪ ,‬אברהם חסד‪ ,‬יצחק עבודה‪ ,‬יעקב תורה [וכן‬ ‫ברוך הוא על הגאולה העתידה‪ .‬אבל עד‬ ‫ביאר מוהר”ח מוואלזין שם]‪ ,‬והוסיף שמדת יעקב בתורה ”שנטמן בבית שם ועבר ועסק בתורה כל ימיו”‪ ,‬וכתב שם שבזה‬ ‫שתבוא הגאולה עוברים אלפי שנים של‬ ‫נעשו ג׳ האבות”מעון לשכינה”‪ ,‬ומבואר שיעקב זכה לדרגתו בתורה שבזה נעשה מרכבה לשכינה ע”י הי” ד שנה שנטמן‬ ‫רדיפות‪ ,‬של השמדות‪ ,‬של אינקוויזיציות‪,‬‬ ‫בבית מדרשו של שם ועבר שבזה נשלמה מדרגתו שהיא בתורה‪.‬‬ ‫של פוגרומים‪ ,‬של שואה‪ ,‬של שמד רוחני‪,‬‬ ‫והנה לשון חז” ל בב”ר שהביא הרמב”ן‪”,‬האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל אלקים מעל אברהם‪ ,‬ויעל מעליו אלקים‪ ,‬והנה‬ ‫של רדיפות הדת‪ .‬איך אנחנו נחזיק מעמד‬ ‫בכל התקופה של הגלות להגיע לגאולה‬ ‫ה׳ נצב עליו”‪ ,‬ומבואר שהמקום שבו זכה יעקב אבינו להיות במדרגה של האבות להיות מרכבה לשכינה הוא במראה הסולם‬ ‫העתידה? ועל זה אומר הנביא‪ :‬יש דבר‬ ‫שבו נאמר”והנה ה׳ נצב עליו”‪ .‬ואשר לפי”ז מבואר היטב הענין שהגילוי וההבטחה של מראה הסולם היה רק לאחר שנטמן‬ ‫אחד שמקיים את עם ישראל‪" ,‬ודברי אשר‬ ‫יעקב י” ד שנה בבית מדרשו של שם ועבר‪ ,‬שהרי מה שזכה יעקב למדרגה של האבות הן הן המרכבה הוא בכח מדתו שהיא‬ ‫שמתי בפיך"‪ ,‬כוח התורה‪" ,‬לא ימושו‬ ‫התורה‪ ,‬ולא נשלמה מדרגתו של יעקב בתורה אלא לאחר הי” ד שנים שנטמן בבית מדרשו של שם ועבר‪ ,‬ולכן רק אז זכה‬ ‫מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה'‬ ‫להשראת השכינה עמו להיות מרכבה לשכינה‪.‬‬ ‫מעתה ועד עולם"‪.‬‬ ‫ונראה שזהו הענין שיעקב הוא שהשלים את בחינת האבות‪ ,‬ומה שהעמידו אברהם ויצחק הוא כחרישה וזריעה ויעקב‬ ‫התורה היא זאת שמקיימת ומשמרת על‬ ‫השלים את הכרי‪ ,‬דהנה בדברי המשנה באבות (פ” א מ” ב)” על ג׳ דברים העולם עומד ‪ -‬על התורה ועל העבודה ועל גמילות‬ ‫עם ישראל בכל הדורות עד שבזכותה‬ ‫חסדים׳”‪ ,‬ביאר מוהר”ח מוולאז׳ין ברוח חיים‪ ,‬שג׳ דברים אלו הם כנגד ג׳ האבות‪ ,‬ותורה היא כנגד יעקב וכמ”ש ׳תתן אמת‬ ‫נזכה לגאולה העתידה‪ .‬כמו שהאור החיים‬ ‫ליעקב׳‪ ,‬ועבודה היא כנגד יצחק ׳שהיה עולה תמימה׳‪ ,‬וגמ”ח היא כנגד אברהם שמדתו היא חסד‪ .‬ונתקשה שם הגר”ח למה‬ ‫הקדוש מביא מהזוהר‪ ,‬שהגאולה העתידה‬ ‫שנה התנא כסדר הזה ולא לפי סדר האבות דהיינו גמ”ח עבודה ותורה‪ ,‬וביאר ד”קודם מתן תורה היה רק גמ”ח ועבודה‪ ,‬רק‬ ‫תהיה בעזרת השם בכוח התורה‪.‬‬ ‫אחר מתן תורה אין העבודה וגמ”ח של קודם מתן תורה כלום‪ ...‬ולכן אחר מתן תורה שכל ענין נעשה במדריגה היותר גבוה‬ ‫כשאנחנו זוכים להיות כאן בצרפת‪ ,‬איזה‬ ‫ואי אפשר לנו לעשות העבודה וגמ״ח רק כפי התורה‪ ,‬לזאת הנה התורה איננה עתה עמוד שלישי לבדנה‪ ,‬כי אם היא כל‬ ‫בני תורה נפלאים‪ ,‬כמו שהזכירו כאן‬ ‫השלשה עמודים ביחד כי בלעדה לא יכונו מאומה”‪ .‬ולפי׳׳ז מבואר הענין שהכל נשלם אצל יעקב אבינו‪ ,‬שגם מדריגת‬ ‫מקודם‪ ,‬הבחורים הנפלאים של יהדות‬ ‫האבות נשלמה על ידו שהיא המשלימה את כל ג׳ העמודים‪ ,‬ובלעדה לא יכונו מאומה‪.‬‬ ‫צרפת‪ ,‬עם כזה אהבת תורה‪ ,‬עם שקידת‬ ‫חיבור שמים וארץ ע"י התורה‬ ‫התורה‪ ,‬עם דקות העיון‪ ,‬עם הבנה‪ ,‬איזה‬ ‫ב‪ .‬והנה כתב הגריא”ח (אור תורה אות מט) ודל‪”:‬והוא מראה הסולם שראה יעקב אבינו ע”ה ׳ויחלום והנה סולם מוצב ארצה‬ ‫דור נפלא של מאות תלמידים‪ .‬וזה מה‬ ‫וראשו מגיע השמימה׳ וכו׳‪ ,‬והראו לו שמקום בהמ”ק ששם שכב שם הוא מרכז כל הבריאה‪ ,‬ועומד ע”י ישראל בעבודתם‬ ‫שמקיים את יהדות צרפת‪ ,‬יהדות של‬ ‫ותורתם‪ ,‬ויעקב הוא כלל כל האומה הישראלית‪ ,‬וזה היה אחר שבא מבית עבר שהיה שם י” ד שנה עוסק בתורה ולא טעם‬ ‫כחצי מיליון איש שהיו יכולים לרדת‬ ‫טעם שינה‪ ,‬אז זכה לזה שישן שם וכו׳‪ ,‬והראו לו שהוא בעצמו קיום הבריאה‪ ,‬ושהוא סולם מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה‬ ‫לטמיון‪ ,‬התורה שלכם היא שומרת את‬ ‫לגופו‪ ,‬וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון‪ ,‬והכל ע”י התורה‪ .‬וכתיב ׳והנה ה׳ ניצב עליו׳‪ ,‬ר” ל‬ ‫יהדות צרפת והיא מעמידה את יהדות‬ ‫ששמו ית׳ קשור בישראל ע”י התורה שהיא שמו ית׳”‪ .‬ומבואר דהסולם הוא משל ליעקב עצמו וחלום הסולם בא להשמיע‬ ‫התורה ויהדות כולה בכל העולם כולו‪.‬‬ ‫צורת האדם השלמה בבריאה‪ ,‬וענינו הוא‪ :‬סולם מוצב ארצה ‪ -‬כלומר חיבור הנשמה לגוף‪ ,‬וראשו מגיע השמימה ‪ -‬היינו‬ ‫בארץ ישראל אנחנו לא חיים בדרכי‬ ‫עד ראש כל הנבראים‪ ,‬וכדכתב הגר”ח בנפש החיים (ש”א פ”ה בהגה”ה)”כי עיקר האדם הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו‬ ‫הטבע‪ ,‬מה שמעמיד אותנו זה כוח התורה‬ ‫וכו׳‪ ,‬אך הענין הוא שהאדם השלם כראוי עיקרו הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו העליונה”‪.‬‬ ‫וכשאנחנו חיים בדור שבאים להשכיח את‬ ‫וגם מדבריו מבואר ענין זה שזכה יעקב למראה הסולם מכח הי” ד שנה שעסק בתורה‪ ,‬וביאר שבכח התורה הוא נעשה סולם‬ ‫התורה‪ ,‬לפגוע בתורה‪ ,‬אז אנחנו קיימים‬ ‫מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה לגופו‪ ,‬וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון‪ ,‬והיינו דהאדם מורכב‬ ‫כאן וצועקים צעקה של עזרה‪ ,‬רבותינו‬ ‫מגוף עכור ונשמה עליונה‪ ,‬ועיקר מעלתו הוא בשורש נשמתו בראש כל הנבראים‪ ,‬שכל העולמות העליונים פועלים בכוחו‪.‬‬ ‫גדולי הדור‪ ,‬זקנים וישישים וחלשים‪,‬‬ ‫וכן מצאנו בנפשה”ח (שם פ”י) שכתב‪” :‬והוא ג” כ ענין מראה הסולם של יעקב אבינו‪ ...‬והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים‬ ‫מסרו נפש לבוא ולקרוא לעזרת השם‬ ‫בו‪ ,‬ר” ל ע”י הנשמת חיים שהיא מוצב ארצה מתלבשת קצה התחתון שלה בגוף האדם”‪ .‬והיינו דעיקר האדם הוא נשמתו‬ ‫בגיבורים‪ ,‬תצילו את עולם התורה‪ .‬אם‬ ‫העליונה רק שהיא מלובשת בגוף הארצי וזה ענין ׳מוצב ארצה׳‪ ,.‬ועבודת האדם להתעלות עם מה שהוא ׳מוצב ארצה׳ והוא‬ ‫עפריי ועכור‪ ,‬להגיע לצורת האדם השלימה שבה הנשמה מגיעה למדריגתה העליונה וחוזרת למקומה בעליונים‪ ,‬שזהו ענין‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫ראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫והדרך להגיע לדרגה זו להתעלות ממצב של מוצב ארצה למדריגה העליונה של ומגיע השמימה הוא בכח התורה וכמש״כ‬ ‫מ ר א ה השעה‬ ‫הגריא״ח בהמש״ד‪ :‬״ועיקר חיבור שמים וארץ הוא ע״י התורה‪ ,‬כי האדם הוא מורכב מגוף ונשמה‪ ,‬שגופו מן הארץ ונשמתו‬ ‫מן השמים‪ ,‬וחיבורם הוא ע״י עסק התורה שעי״ז נשמתו מאיר בו״‪ .‬ולכן מעלת יעקב להיות 'סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫המשך מעמוד קודם ◄‬ ‫מגיע השמימה׳ הוא בכח התורה שהיא מאירה את אור הנשמה כנגד חמריות הגוף‪ ,‬וכמתק לשון הרמח״ל (דרך עץ חיים)‬ ‫מותר לי להגיד‪ ,‬עולם היהדות של צרפת‬ ‫״אך התורה הנה קודש היא‪ ,‬אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים‪ ,‬וכאשר יעסוק בה האדם למטה אור היא אשר תאיר‬ ‫יש לה חוב מיוחד לעולם התורה בארץ‬ ‫בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים גנזי הבורא ית״ש בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בו״‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬אין יהדות בכל העולם שסמוכה‬ ‫וזהו הענין שהביא בריש רוח חיים מדברי הב״ר (ס״ח) ״והנה סלם ‪ -‬זה סיני‪ ,‬אותיות דדין הוא אותיות דדין״‪ .‬והיינו דנתינת‬ ‫על תורת ארץ ישראל כמו יהדות צרפת‪.‬‬ ‫התורה בהר סיני הרי היא חיבור בין העולם המוצב ארצה לעולם המתוקן שלמעלה‪ ,‬וע״ז מורה הסולם שהוא בגי׳ ׳סיני׳‬ ‫רוב מניין ורוב בניין של בני התורה מצרפת‬ ‫דדרך עבודת האדם להשלים יעודו ולהעלות את נשמתו למקורה‪ ,‬שהוא ענין ה׳סולם׳ המעלה אותו השמימה‪ ,‬הוא בכח‬ ‫נמצאים בישיבות הקדושות‪ ,‬מפארים את‬ ‫׳סיני׳ שהוא כח התורה המחבר את האדם לעליונים‪.‬‬ ‫הישיבות הקדושות בארץ ישראל‪ .‬פה‬ ‫והנה יעקב אבינו הוא צורת האדם השלם כמו דאיתא במדרש ״איקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד״‪ ,‬והיינו בצורת אדם‬ ‫מתקיים כפשוטו ״כי מציון תצא תורה‬ ‫שבמרכבה‪ ,‬דמעמידי המרכבה הם האבות הק׳‪ ,‬ולכך יעקב אבינו נקרא ׳בחיר האבות׳‪ ,‬משום שהוא שחיבר את עבודתם של‬ ‫ודבר ה׳ מירושלים"‪ .‬והתורה של עם‬ ‫אברהם ויצחק אצלו לשלמות עבודת האדם‪ ,‬ודיוקנו הוא צורת האדם השלמה‪ ,‬ולכך ראוי הוא ליקבע דמותו בצורת האדם‬ ‫ישראל והתורה של ארץ ישראל היא‬ ‫שבמרכבה‪ ,‬וזהו שכתב הגריא״ח דיעקב הוא מעמיד כלל ישראל שהוא והם מרכז הבריאה המעמידים אותה ע״י התורה‬ ‫זאת שמחזיקה את הבני תורה נפלאים‪ ,‬את‬ ‫והעבודה‪ ,‬וזה מבואר לפי דרכנו‪ ,‬דהעמדת צורת האדם להעלות הנשמה לשורשה העליון‪ ,‬מקיים בכח התורה שהעמיד‬ ‫תורת בני התורה בצרפת ויהדות צרפת‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬שהוא שהמעמיד את הכח של עמל התורה שיגע עליה בבית מדרשו של עבר י״ד שנה‪ .‬וזה כוונת הגריא״ח‬ ‫בכלל‪ .‬ולכן חובתנו‪ ,‬לא רק זכותנו‪ ,‬לבוא‬ ‫דרק בזכות זה שהיה בבית מדרשם של שם ועבר י״ד שנים ועסק בתורה זכה ונתקיים בו מעלת האדם השלימה והגיע‬ ‫לעזרת השם בגיבורים בכל כוחו‪ ,‬שליחות‬ ‫לדרגה של ראשו מגיע השמימה‪ ,‬ולכך נדרש ענין זה של יעקב שלמד תורה י״ד שנים בעמל אצל פרשת החלום דייקא‪.‬‬ ‫של הצלה להחזיק ולהמשיך לקיים את‬ ‫וזהו הענין שדנו חז״ל האם ׳עליו׳ ו׳בו׳ נסוב על הסולם או על יעקב‪ ,‬ושניהם משלימים האחד את השני‪ ,‬דענין הסולם ויעקב‬ ‫עולם התורה בארץ ישראל‪ ,‬שיהיה קיום‬ ‫שלובים זה בזה‪ ,‬דהסולם מורה על שלמות האדם שהעמיד יעקב בבריאה‪ ,‬ועי״כ עולים ויורדים בו מלאכי השרת‪ ,‬וזה כמו‬ ‫של עולם התורה בצרפת‪ ,‬בכל העולם‬ ‫שביאר בנפשה״ח (ש״א פ״י) דיתרונו של האדם הוא בהעלאת והתקשרות העולמות והכוחות והאורות אחד בחברו אשר‬ ‫כולו‪ .‬ובכוח התורה נזכה לראות את עם‬ ‫ישראל עומד בכל המצבים הקשים‪,‬‬ ‫אי״ז בכח כלל לשום מלאך‪ ,‬וביאר שהוא ענין מראה הסולם של יעקב‪ ,‬דמלאכי אלקים ׳עולים ויורדים בו׳‪ ,‬שזהו עיקר‬ ‫לראות שתורה מתגדלת ומתרוממת‪ ,‬אף‬ ‫תורת האדם‪ ,‬להעלות תחילה כל עולם ממטה למעלה ואח״כ נמשכים אורות מלמעלה למטה עד שאח״כ והנה הוי״ה ברוך‬ ‫אחד לא יפגע בתורה‪ ,‬אף אחד לא יוציא‬ ‫הוא ניצב עליו‪ ,‬וזהו בכח ׳סיני׳ שהוא התוה״ק המעלה את האדם להגיע לשלמותו‪.‬‬ ‫בני ישיבות מבתי המדרש‪ ,‬ובכוח התורה‬ ‫מעלת האדם ‪ -‬להוציא מן הכח אל הפועל‬ ‫נזכה במהרה לגאולה שלמה במהרה‬ ‫ג‪ .‬והנה איתא בהקדמת הצל״ח לחיבורו‪ ,‬דמשני ענינים נקרא המין האנושי ׳אדם׳‪ :‬״כי האדם כולל הגוף והנפש הגוף יקרא‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫אדם על שם האדמה אשר לוקח משם והנפש הניתנה לאדם החצובה מכסא כבודו נקראת אדם על שם ׳אדמה לעליון׳‬ ‫(ישעיה יד‪ ,‬יד)‪ ,‬ועל הכסא דמות כמראה אדם׳ (יחזקאל א‪ ,‬כו)״‪ .‬והיינו דשני חלקי האדם נקראים כ״א בפנ״ע ׳אדם׳ והחלק‬ ‫המצב בתקופה זו מזכיר לכולנו שאנו‬ ‫הרוחני שהוא הנשמה נקרא אדם ע״ש מקורה ושורשה בעליונים ותוכנה ומהותה הוא ׳אדמה לעליון‪ ,‬וכנגד זה הגוף‬ ‫נמצאים בגלות חמורה וקשה מאוד‪,‬‬ ‫העכור נקרא אדמה ע״ש שלוקח מן האדמה‪ .‬אמנם צ״ב למה נקרא אדם ע״ש האדמה ולא ע״ש הנשמה‪ .‬ומצאנו הביאור‬ ‫הן בארץ ישראל והן בכל רחבי תבל‪:‬‬ ‫בדברי המהר״ל (דרוש לתורה) וז״ל‪ :‬״אבל לכך נקרא הוא על שם האדמה יותר מכל נבראים זולתו‪ ,‬מפני התיחסו ודמיונו‬ ‫באמריקה‪ ,‬באנגליה ובצרפת‪ .‬ישנה שנאת‬ ‫אליה לגמרי‪ .‬משא״כ בבהמה וכל שאר הנבראים‪ .‬כי האדמה היא מגדלת ומוציאה אל הפועל צמחים ואילנות ופירות וכל‬ ‫ישראל גדולה‪ ,‬ואנחנו נמצאים בגלות‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬הנה היא בכח ויוצא ממנה הכל לפועל‪ .‬כמו כן האדם בסגולתו הוא בכח ומוציא שלמותו אל הפועל וכו׳ אבל‬ ‫התורה היא זו שמזכירה לנו כי כדי לשרוד‬ ‫האדם לא נברא רק שיהיה הוא מוציא שלמותו אל הפועל‪ ,‬בבחינת האדמה הזאת אשר ממנה נוצר‪ ,‬וכל זמן שלא הוציא‬ ‫בגלות ולהגיע לגאולה‪ ,‬רק כוח התורה‬ ‫שלמותו אל הפועל נחשב אדמה בכח בלבד״‪.‬‬ ‫הוא שמחזיק אותנו‪ ,‬ורק הוא שיביא את‬ ‫והיינו שמלבד מה שיש באדם את היותו דומה לאדמה מצד שגופו הוא עפריי ועכור‪ ,‬יש בו עוד בחינה במה שנקרא אדם‬ ‫הגואל‪ .‬קיומו של עולם התורה בארץ‬ ‫ע״ש האדמה‪ ,‬והיא‪ ,‬שהאדם יסודו הוא כעין האדמה הזו שהיא מגדלת ומצמחת והאדם כמו״כ יש בידו כוחות גדולים‬ ‫ישראל הוא קיומו של כל העולם בכל‬ ‫של ראשו מגיע השמימה אבל הם נמצאים אצלו בכח בלבד ועבודת האדם ומגמתו היא להוציא את אותם הכוחות מן הכח‬ ‫מקום ומקום‪ .‬היסוד של התורה בעולם‬ ‫אל הפועל‪ ,‬וזה מה שיש בו יותר משאר נבראים זולתו‪ ,‬משום שיש בו את כוחות הנשמה שחבויים אצלו‪ ,‬וע״כ גם בתואר‬ ‫הוא התורה שבכלל ישראל‪ .‬משום כך באו‬ ‫האדם ע״ש האדמה יש בזה לבטאות את מעלת האדם‪.‬‬ ‫לכאן זקני וגדולי הדור במסירות נפש שאי‬ ‫וכמש״כ הרמח״ל בדרך ה׳ (ח״א פ״ד) ״באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו‪ ,‬יוכל מתוך החומר‬ ‫אפשר לתאר‪ ,‬כמו שמזכיר כל הזמן ראש‬ ‫עצמו והעסק הגופני השיג את השלימות וההתעלות אל הזוך ואל המעלה‪ ,‬ואדרבה השפלתו תהיה הגבהתו‪ ,‬ומשם יקנה‬ ‫הישיבה רבי דוב‪ ,‬בצעקת ׳ראטעוועט׳ ‪-‬‬ ‫יקר וכבוד שאין כמוהו בהיותו הופך את החושך לאור‪ ,‬ואת הצלמות לנוגה יזרח״‪.‬‬ ‫׳הצילו׳ ממש! קריאתם של גדולי הדור‬ ‫ועי״ש במהר״ל שביאר‪ ,‬שהכח להוציא את שלימותו במעלת הנשמה מן הכח אל הפועל הוא בכח התורה‪ ,‬וביאר בזה מה‬ ‫להציל את עולם התורה היא שאלת‬ ‫שמבואר בסנהדרין (צט‪ ,‬ב) דאדם לעמל יולד ‪ -‬לעמל תורה נברא‪ ,‬שעמל תורה הוא המוציא את הכח הגנוז באדם אל‬ ‫הקיום של כלל ישראל בארץ הקודש‬ ‫הפועל‪ ,‬להעלותו למעלה‪ ,‬וזהו יסוד עניינו של יעקב אבינו בי״ד שנה בבית מדרשו של עבר‪ ,‬שאמרו חז״ל (הובא בתורה‬ ‫ובכל מקומות הגלות‪ .‬אנו עומדים כעת‬ ‫שלמה) שלא היה מי שעמל בתורה כיעקב אבינו‪ ,‬דהיינו יושב אהלים שממית עצמו באהלה של תורה‪ ,‬ובזה העמד את‬ ‫בחבלי משיח‪ .‬החפץ חיים לימד שככל‬ ‫מראה הסולם להיות ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״‪.‬‬ ‫שמתקרבים לגאולה‪ ,‬חבלי המשיח נעשים‬ ‫קשים יותר‪ ,‬והדרך היחידה לעבור אותם‬ ‫מכתב חיזוק מרבינו רה"י שליט"א כמעלת הלימוד וניצול הזמן בלילי שבתות הארוכים‬ ‫היא באמצעות כוח התורה‪ .‬אם נחזק את‬ ‫בס״ד‬ ‫כוח התורה בכלל ישראל‪ ,‬ניצוק את הכוח‬ ‫למעכת״ר מתפללי ולומדי בית המדרש מפעל הש״ס בעיר ביתר שליט״א‬ ‫לקבל את פני משיח צדקנו‪ .‬הנביא אומר‪:‬‬ ‫שמחתי מאוד לשמוע על המפעל הגדול של הלימוד הקדוש בלילות‬ ‫‪r? it, (,u‬‬ ‫‪■W/‬‬ ‫'ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם‬ ‫שבת בבית מדרשכם‪ ,‬והוא דבר גדול וחשוב שאין למעלה ממנו‪ ,‬שלא‬ ‫‪^ fa^ Cr 1-,kr ,/b -5‬־‪ wfj, (e (/i‬י ‪ ,‬״‬ ‫מבקשים׳ ‪ -‬פתאום יבוא המשיח! עלינו‬ ‫_ ‪lr?l‬‬ ‫'‪? r‬גי ^ ‪rI-Gntpl‬‬ ‫‪.............‬׳‪<0 & ..‬‬ ‫‪••■•' -’*t‬‬ ‫’‪/‬׳‪&.-‬־ ‪/ J n ,,,j‬‬ ‫נתנו שבתות אלא לעסוק בתודה‪ ,‬וכל אלו שמבלין את לילות השבת‬ ‫להתכונן לקראתו‪ ,‬וההכנה הגדולה של‬ ‫‪ ; ? j f j t‬׳‪if/■* 6‬‬ ‫** ‪I‬‬ ‫בבטלה ובדברי הבאי‪ ,‬מאבדין את מעלתה של השבת‪ ,‬שהיא דוממות‬ ‫כל אחד ואחד היא להיות חלק בהחזקת‬ ‫‪£‬‬ ‫* ״'‪,‬׳'‪,‬‬ ‫‪«v‬‬ ‫‪J‬‬ ‫נ^ י ‪' W‬‬ ‫של קדושה‪ ,‬ומאבדין המתנה הטובה שנתן לנו הקב״ה ששבת שמה‪.‬‬ ‫עולם התורה‪ ,‬ותהיה זו הזכות לקבל את‬ ‫■ ‪' )6‬י ־יו‪ -‬״(< <• ״‪n r 7 , ,,‬‬ ‫ודק בזכות ניצול ‪ pm‬בליל שבת בלימוד התודה נזכה שתהיה השבת‬ ‫פניו במהרה בימינו‪.‬‬ ‫‪A'~h‬‬ ‫‪4‬״ ‪ y‬־•״‪,‬‬ ‫עבורינו בנדר מנוחה שלימה שהקב׳׳ה רוצה בה‪ ,‬ונזכה לעלות ולהתרומם‬ ‫(מתוך דברים שנאמרו במעמדי ׳הקבלת פני רבותינו׳‬ ‫‪ ’ ,to/fu? M‬׳‬ ‫ברוממותו של השבת‪ ,‬ולחבר את רוממות התורה עם רוממות השבת‪.‬‬ ‫בלונדון הבירה ובצרפת ‪ -‬במסגרת מסע רבינו‬ ‫הכרח למען התודה ולומדיה ולמען קדושת השבת‬ ‫שליט״א עבור קרן עולם התורה ‪ -‬חשוון תשפ״ז)‬ ‫דוד כהן‬ ‫‪yt‬‬ ‫היבאלכסנדרכייר‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ׳מראה כהן׳ שע״י ׳תורה ריליה‪ /‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט׳׳א‬ ‫הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל ‪ mc038009090@gmail.com‬מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל‬ ‫^כדיב‪-‬דיש“מו ^אל ילייבי ז״לל‬ ‫הרב דוד ב״ר‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ״ל‬ ‫ויצא‬ ‫משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫בית אלוקים ושער השמים‬ ‫הנה בעת שיעקב אבינו הקיץ משנתו בהר המוריה כתוב (כ״ח‪ ,‬ט״ז י״ז) שאמר ׳אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ .‬וירא ויאמר אין זה כי אם בית‬ ‫אלוקים וזה שער השמים׳‪ .‬וכתב רש״י‪ ,‬שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה‪ .‬ומבואר שיעקב אבינו לא ידע שהמקום הוא מקום קדוש‪.‬‬ ‫והנה בפסחים דף פ״ח איתא אברהם קראו הר‪ ,‬יצחק קראו שדה‪ ,‬יעקב קראו בית‪ ,‬ולכן הכתוב בישעיה (ב׳‪ ,‬גי) קורא למקדש ׳בית אלוקי יעקב׳‪ ,‬דיעקב‬ ‫הוא שקראו בית‪ .‬ומבואר דרק יעקב אבינו הוא דחידש ענין זה שהמקום הוא בית‪ .‬והענין שנקרא בית‪ ,‬כתב רש״י שם ׳שקראו בית מקום מיושבי‪.‬‬ ‫וביאור הדבר שהוא מקום מיושב היינו שהוא מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬ושם הוא מקום החיבור של קודשא בריך הוא וישראל‪ ,‬ודבר זה נתחדש‬ ‫אצל יעקב אבינו שקראו בית‪ .‬והנה מה שיעקב קראו בית נלמד מהכתוב ׳ויקרא את שם המקום ההוא בית אל׳‪ ,‬וזה הרי היה אחר מעשה זה שישן שם‬ ‫וה׳ נצב עליו‪ ,‬וכשהקיץ קראו בית אל‪ ,‬ונמצא דכל מה שהמקום נקרא בית‪ ,‬זה רק לאחר שהקיץ משנתו‪ ,‬אבל קודם לכן לא היה נקרא המקום הזה בית‪.‬‬ ‫מעתה נראה לומר‪ ,‬דכל מה דהמקום הוא ׳מקום קדוש׳‪ ,‬הוא רק מחמת שהוא בית אלוקים‪ ,‬והוא מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬דבזה שהוא מקום‬ ‫מיושב וקבוע להשראת השכינה‪ ,‬נעשה המקום למקום קדוש‪ ,‬וזהו עצם הקדושה‪ ,‬שהוא מקום שיש בו השראת השכינה‪ ,‬ובזה הוא ׳בית אלוקים׳‪.‬‬ ‫אשר לפי זה יש לבאר‪ ,‬דמה שאמר יעקב ׳ואנוכי לא ידעתי׳‪ ,‬הוא על ענין זה שהוא בית‪ ,‬שזהו מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬וכמו שאמר ׳אין זה כי‬ ‫אם בית אלוקים׳‪ ,‬דרק עכשיו נודע לו שהוא בית אלוקים והוא מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬ולא רק מקום תפילה‪ ,‬ומיד קראו בית‪ ,‬דעד עכשיו לא‬ ‫ידע שמקום זה הוא בגדר ׳בית׳‪ ,‬וכיון שהוא מקום קדוש‪ ,‬ממילא יש בו קדושת מקום‪ ,‬וזהו שאמר שאילו ידע לא היה ישן‪ ,‬שלא ידע שהוא מקום קדוש‪.‬‬ ‫וראשו מגיע השמימה ‪ -‬ריח הקרבנות‬ ‫באבות פ״ה תנן אחד מעשרה נסים שנעשו בבית המקדש הוא ׳ולא נצחה הרוח את עמוד העשן׳‪ ,‬וביומא דף כ״א איתא ׳ועשן המערכה אפילו כל‬ ‫הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו‪ ,‬אין מזיזות אותו ממקומו׳‪ .‬וצריך להבין מהו הענין המיוחד שלא יהיו הרוחות נוצחות ומזיזות את עשן הקרבנות‪.‬‬ ‫ונראה לבאר דהנה בבעל הטורים כתב ׳וראשו מגיע השמימה‪ ,‬רמז לריח הקרבנות שעולה לשמים׳‪ ,‬ומבואר דריח הקרבנות עולה הוא לשמים‪ ,‬ולפי זה‬ ‫יש לבאר דזהו ענין העשן המיתמר ועולה כלפי מעלה‪ ,‬שבזה מתקיים שהעשן וריח הקרבנות עולים לשמים‪.‬‬ ‫וזהו הענין המיוחד שלא יהיו הרוחות מזיזות אותו ונוצחות אותו‪ ,‬שאין הרוחות מונעות את ריח הקרבנות ועשן המערכה להיות עולים לשמים‪.‬‬ ‫'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'‬ ‫כתוב (ל׳‪ ,‬א׳) ׳ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב וגו׳‪ ,‬ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי׳‪ .‬וכתב רש״י‪ ,‬מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת‪.‬‬ ‫וצריך ביאור למה דוקא כאן בתביעת רחל נאמר דבר זה דמי שאין לו בנים חשוב כמת‪.‬‬ ‫ויש לבאר בזה‪ ,‬דבאמת כיון שאשה אינה מצווה על פריה ורביה‪ ,‬א״כ למה תבעה רחל מיעקב‪ ,‬׳הבה לי בנים׳‪ .‬ועל זה נתנה רחל טעם‪ ,‬דאם אין מתה‬ ‫אנוכי‪ ,‬ר״ל דבלא בנים הרי היא חשובה כמת‪ ,‬ומחמת טעם זה יש לה כח טענה לתבוע ׳הבה לי בנים׳‪ ,‬בשביל שלא תהא חשובה כמת‪ .‬וכעין דמצינו‬ ‫ביבמות דף ס״ה דאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה‪ ,‬יכולה לתבוע גירושין מבעלה‪ ,‬מפני שרוצה בנים‪ ,‬ואע״פ שאשה אינה מצווה בפריה ורביה‪ ,‬מ״מ‬ ‫יכולה לתבוע גירושין‪ ,‬דאטו מי לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה‪ .‬ועל דרך זה‪ ,‬טענה רחל דרוצה בנים דבלא זה חשובה כמת‪.‬‬ ‫'לא תתן לי מאומה'‬ ‫כתוב (ל׳ ל״א) ׳ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה וגו׳‪ .‬יש להתבונן מדוע לא רצה שכר קצוב כדרך השומרים‬ ‫והרועים‪ ,‬וביקש שכר באופן מחודש של נקודים וטלואים‪.‬‬ ‫ויש לומר דיעקב לא רצה ליהנות מנתינתו של לבן מידי‪ ,‬וגם מה שמגיע לו בתורת תשלום שכר על פעולתו‪ ,‬לא רצה שלבן יתן לו‪ .‬ומצינו כן שאברהם‬ ‫אבינו אמר למלך סדום ׳אם מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬ואם אקח מכל אשר לך׳‪ ,‬שלא רצה לקבל ממלך סדום שום דבר‪ .‬וגם המתנות שקיבל על אודות שרה‬ ‫ושאר מתנות‪ ,‬לא רצה ליהנות מהם‪ ,‬ונתנם לבני הפילגשים‪ ,‬כמו שכתב רש״י לעיל שהמתנות שנתן לבני הפילגשים‪ ,‬הם אותן המתנות שקיבל על‬ ‫אודות שרה ושאר מתנות‪ ,‬ונתנם לבני הפילגשים‪ ,‬משום שלא רצה ליהנות מהם‪.‬‬ ‫ויש לומר דזה היה טעמו שלא רצה ליהנות מנתינתו של לבן כלום ותלה שכרו ביד ה׳‪ ,‬שלא יהא שכרו תלוי ומסור בנתינתו של לבן כלל‪ ,‬וממילא אין‬ ‫בנתינה שום צד נתינה מלבן כלל‪ ,‬וזהו שאמר יעקב ללבן‪ ,‬׳לא תתן לי מאומה׳‪ ,‬ר״ל ששכרו ינתן לו בלא שום צד נתינה מלבן אלא יהא תלוי בידי שמים‪.‬‬ ‫שבט לוי ‪ -‬חיל ה'‬ ‫כתוב (כ״ט‪ ,‬ל״ד) ׳על כן קרא שמו לוי׳‪ ,‬כתב רש״י בכולם כתיב ותקרא‪ ,‬וזה כתוב בו קרא‪ ,‬ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה‪ ,‬ששלח הקדוש ברוך‬ ‫הוא גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה‪ ,‬ונתן לו כ״ד מתנות כהונה‪ ,‬וע״ש שלוהו במתנות קראו לוי‪ .‬ומבואר דנקרא שמו ע״י הקב״ה ולא ע״י אביו‪.‬‬ ‫וצ״ב מפני מה לא ניתן ללוי שמו ע״י אביו ואמו‪ ,‬כפי שהיה אצל שאר הבנים‪.‬‬ ‫עוד צריך ביאור לשם מה היה צריך שיבא לוי לפני הקב״ה‪ .‬עוד צ״ב מהו הענין שיהיה שמו נקרא ע״ש שזכה בכ״ד מתנות כהונה‪ .‬גם צ״ב מה שאמרו‬ ‫שליוהו במתנות‪ ,‬איזה תורת לוויה יש במתנות‪ ,‬ואיזה דבר המתנות מלווין‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה הרמב״ם בסוף הל׳ שמיטה כתב ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו‪ ,‬מפני שהובדל לעבוד את ה׳ ולשרתו‬ ‫ולהורות את דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים‪ ,‬שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל‪ ,‬לפיכך הובדלו מדרכי העולם‪ ,‬לא עורכין מלחמה‬ ‫כשאר ישראל‪ ,‬ולא נוחלין‪ ,‬ולא זוכין לעצמן בכח גופן‪ ,‬אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה׳ חלו‪ ,‬והוא ברוך הוא זיכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך‪.‬‬ ‫ומבואר דשבט לוי חל בו תורת הבדלה‪ ,‬שנעשה מובדל משאר ישראל‪ ,‬בשביל לעבוד את ה׳ ולשרתו‪ .‬מעתה יש לבאר דהענין שהובא לוי לפני הקב״ה‬ ‫היה לשם הבדלה זו‪ ,‬דבזה שבא לפני הקב״ה‪ ,‬בזה חלה ההבדלה‪ ,‬ועל ידי שהובא לפני הקב״ה נעשה מובדל לעבודת ה׳ ושירותו‪.‬‬ ‫ויש לומר דכיון שהובדל להיות עובד ומשרת ה׳‪ ,‬לכן אין שמו מסור ביד אביו ואמו לקרותו‪[ .‬והרי מצינו בפר׳ וזאת הברכה דנאמר על לוי ׳האומר‬ ‫לאביו ולאמו לא ראיתיו׳‪ .‬וכן מצינו ענין פרידה ממשפחה אצל אלישע שבעת שנתייחד להיות נביא הלך להיפרד מאביו ואמו והיינו שהובדל מהם]‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לבאר למה נקרא שמו על שם זכייתו בכ״ד מתנות כהונה‪ ,‬דהרי הזכיה בכ״ד מתנות כהונה‪ ,‬אינה זכיה בעלמא‪ ,‬אלא היא זכיה מכח מה‬ ‫שהובדלו הלויים לעבוד את ה׳ ולשרתו‪ ,‬וכמו שכתב הרמב״ם בסוף דבריו‪ ,‬שאין הלווים זוכין בכח גופן‪ ,‬אלא הקב״ה זוכה להם‪ ,‬והכ״ד מתנות כהונה‪,‬‬ ‫הם הם מהדברים שזכה להם הקב״ה‪ ,‬ונמצא דהכ״ד מתנות כהונה‪ ,‬אינם שכר בעלמא‪ ,‬אלא הם מעצם הענין שהובדלו‪ ,‬דבכלל ההבדלה הוא הענין‬ ‫שאינם זוכים לעצמם‪ ,‬אלא הקב״ה זכה להם‪ ,‬ועל כן מיד כשהבדילו‪ ,‬זיכה לו כ״ד מתנות כהונה לפרנסתו‪.‬‬ ‫אשר לפי זה נמצא דהכ״ד מתנות כהונה‪ ,‬הם תולדה מההבדלה‪ ,‬דבתולדה ממה שהובדלו הלווים‪ ,‬היה צריך לזכות להם כ״ד מתנות כהונה‪ ,‬וא״כ מבואר‬ ‫היטב דהכ״ד מתנות כהונה נחשבים לויה‪ ,‬דהם נלוין למי שהובדל‪ ,‬דמכיון שהובדל‪ ,‬צריך ללוותו במתנות‪.‬‬ ‫לב עמלי התורה ‪' -‬ארון' תורה ש ב ע” פ‬ ‫מתוך משא מיוחד במעמד ’יקרא דאורייתא‪ - ,‬סיום סדרי נשים נזיקין בישיבה הגדולה ’חיי משה‪,‬‬ ‫ברמב״ם כתוב ׳מצוה לייחד לס״ת מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי‪ ,‬דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר׳ וכו׳‪ ,‬מבואר שיש גדר מיוחד של‬ ‫׳מקום׳ לתורה‪ ,‬וזה נלמד מהארון שהיה ללוחות הברית בקודש הקדשים‪ ,‬שגם ס״ת נחשב כמו הלוחות‪ ,‬וכמו שהרמב״ם מבאר ש׳דברים שבלוחות‬ ‫הברית הן הן שבכל ספר וספר׳‪ ,‬ולכן הדין ארון שיש בלוחות מחייב גם ארון לכל ס״ת‪ ,‬והביאור הוא שכמו שלאדם יש ׳מקום׳‪ ,‬כך גם לתורה צריך‬ ‫׳מקום׳ מיוחד‪ ,‬מי שאינו בדרגה כלל אין לו ׳מקום׳‪ ,‬הוא ׳איש שדה׳‪ ,‬אבל לדברים חשובים קובעים מקום בפני עצמו‪ .‬אמנם לא רק לתורה שבכתב יש‬ ‫המקום של תורה שבע״פ ־ ובכן‪ ,‬ה׳לב׳ של כל אחד‬ ‫מקום מיוחד לעצמו‪ ,‬אלא גם לתורה שבעל פה‪ ,‬היכן‬ ‫הפסוק ’כתבם על לוח ליבן־‪ /‬זה המקום של הלוחות‬ ‫\‬ ‫שלומד ועמל בתורה זה מקום הלוחות שבע”פ‪ ,‬וכלשון‬ ‫וכמבואר בגמי במכות ’כמה טפשאי הבי אינשי דקיימי‬ ‫הללו‪ ,‬כל תלמיד חכם שעמל בתורה הוא כמו ס״ת‪,‬‬ ‫‪ P‬ה׳ארון׳ של התורה’ הזו‪ .‬יבן תורה׳ הוא לא ’ איש שדה׳‬ ‫מקמיה ס”ת ולא מקמיה גברא רבה‪ ,‬ו ה ל ב שלו היא‬ ‫לא י יציב בית ולא צייכיב בית‪ ,‬כלל ישראל ועמלי‬ ‫כמו עשיו הרשע ותלמידיו וצאצאיו‪ ,‬הב’ אנשי שדה; הב‬ ‫‪’ .V‬בית המדרש‪ ,‬לא בתורת היכ״ת בעלמא‪ ,‬אלא שזה עצב‬ ‫התורה יש להב ענין מיוחד של’ביתי‪ ,‬היבית׳ שלהב הוא‬ ‫המקום שלהם‪ ,‬לשם אנו שייכים‪ ,‬זה העולם שלנו‪ ,‬זה כל המציאות והקיום שלנו‪ ,‬אנחנו 'יושבי בית המדרש'‪ ,‬לא מתעניינים בנעשה בחוץ‪ /‬אנו לא שייכים לשם‪,‬‬ ‫זה הצורה של כלל ישראל וזה הצורה של תורה‪ ,‬אנחנו מובדלים ומוקפים ב'מחיצות' של ה'בית' כדי לחלק ולהבדיל ולהפריד בין ה'רשויות' הללו‪ ,‬יש לנו מקום‬ ‫מתוחם וחתוך ומחולק לעצמו‪ ,‬זה ה'מחיצות' של 'בית המדרש'‪ ,‬מחיצות שעשויות כלפי פנים‪ ,‬לגדור את המקום ולהפריד אותו מכל סביבותיו‪ ,‬מסביב יש 'שדה'‬ ‫‪ -‬מקומות פרוצים ופגומים‪ ,‬עם 'אנשי שדה'‪ ,‬אנשים שפגמו את הצלם אלוקים שלהם‪ ,‬אנשים ששייכים ל'שדה' ולכל הכלול בזה‪ .‬ומכך עלינו להבין שכל שינוי‪,‬‬ ‫פתיחת חלון‪ ,‬או אפילו סדק קטן וצר‪ ,‬ב'מחיצות' של 'תורה' זה כבר מכניס רוח זרה מה'חוץ'‪ ,‬רוח של 'שדה'‪ ,‬כל חסרון במחיצות פוגם בחפצא של ה'בית' המוגן‬ ‫במחיצות המחלקות אותו מהמקום שב'חוץ'‪ ,‬כמו שארון של ס”ת שיש בו פרצה כבר חסר בשם ארון שבו‪ ,‬זה לא קיום של 'ארון' הנצרך לס”ת‪ ,‬כך גם כל פרצה‬ ‫במחיצות של בית המדרש זה חיבור בדרגה כלשהי עם ה'שדה' שבחוץ‪ ,‬לכן כל אחד שיוצא מחוץ למחיצות האלו יתבונן בעצמו להיכן הוא יוצא? למקום שיש‬ ‫בו 'חיות השדה'‪ ,‬זה לא 'מקום ישוב'‪ ,‬א”א לגור שם וא”א להיות שם‪ ,‬אין שם 'בני אדם'‪ ,‬המקום של בן ישיבה ובן תורה לא יכול להיות ברחוב‪ ,‬ואכן תלמידי‬ ‫חכמים אמיתיים אינם רוצים בכלל לצאת מחוץ לכותלי ביהמ”ד‪ ,‬זה קשה להם‪ ,‬המקום הטבעי והמוגן שלהם זה בבית מדרש‪ ,‬אין מה לחפש ב'חוץ'‪ ,‬אנחנו‬ ‫רוצים להישאר בדרגת 'אדם' שיש לו 'בית'‪ ,‬כל אחד שיוצא החוצה מרגיש את הריקנות מקצה אל קצה‪ ,‬וצריך ליזהר משייכות אפילו כלשהי ל'רחוב' ול'שדה'‪,‬‬ ‫כל מעשה דיבור ואפילו מחשבה שאין מקורו טהור מה'בית מדרש' זה כבר שייכות וחיבור ל'שדה' השייכת לגוים ולסט”א‪ ,‬אין לנו שום שייכות לכל זה‪ .‬בענין‬ ‫הזה כמובן יש הרבה מדריגות‪ ,‬כל אחד יתחזק לפי יכולתו להתגבר בשייכות שלנו ל'יושב אוהלים' של יעקב אבינו‪ ,‬נמשיך בדרך שהאבות כוננו‪.‬‬ ‫־ •־־'•‪-‬‬ ‫״‬ ‫“יי■ יי■י■ *‪« ■»«»*■»%‬י»יי•‬ ‫י יי »י *י ו‬ ‫^ ‪w‬‬ ‫י ‪ a‬י‬ ‫* ‪ — m‬י *׳ י‬ ‫«‪.‬‬ ‫( =‪ 1‬י י ‪ -‬י יי‬ ‫י‬ ‫‪■4‬‬ ‫י‬ ‫ויצא‬ ‫‪ w‬י>‪ %‬י *‪5‬י«׳׳ ‪S‬‬ ‫יי‬ ‫גליון ‪ | 303‬תשפ״ז‬ ‫‪y‬‬ ‫‪<y‬‬ ‫‪^ 1‬‬ ‫‪a‬‬ ‫־■ ־‪ * “,ttiii‬־ *•־ * ‪>lft -‬‬ ‫‪• ML‬‬ ‫'‬ ‫‪f‬‬ ‫־‬ ‫־"‬ ‫פניני‬ ‫הפן *עזה‬ ‫יצחק שייכת להענשת האויבים‪ ,‬ולא ל שפע הטוב בחייו‪ ,‬מאחר שעוד‬ ‫בהיותו בעולם הזה‪ ,‬כבר היה נחשב כמי שאינו‪ ,‬כמש''כ רש"י‪.‬‬ ‫וישכב במקום ההוא (כח יא)‬ ‫ביאור עניין קיפול הארץ תחתיו ורמז לכיבוש בנ״י וסימן‬ ‫ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז‬ ‫לדורות על התפשטות א״י לבנ״י‬ ‫שם העיר לראשנה (כח יט)‬ ‫וברשייי כתב 'שנתקפלה כל ארץ ישראל תחתיו' וכו'‪ ,‬ואולי אפשר לומר‬ ‫שגם בא''י שלטה הבחינה של 'עלי יניח צדיק ראשו'‪ ,‬שהיתה באבני‬ ‫יסוד עמוק בהנהגתו של יעקב כלפי עוה״ז המתבטא‬ ‫המקום‪ ,‬וזהו שנתקפלה כולה תחתיו‪ ,‬והתפשטותה לדורות מאותו הינו‬ ‫בקריאת השם‬ ‫המשך מאותו קיפול שתחת ראשו של הצדיק‪ ,‬התלויה בצדקתם של‬ ‫לכאורה צריך ביאור מה טעם החלפת השמות ע"י יעקב אבינו‪ ,‬ומה‬ ‫הדורות‪ ,‬שככל שמצדיקים מעשיהם‪ ,‬באה הארץ תחתיהם‪ ,‬וזהו שאמרו‬ ‫באה התורה להדגיש בזה‪ ,‬ונראה לבאר את החלפת השמות של יעקב‬ ‫'ארץ הצבי'‪ ,‬כתיב בה‪ ,‬שאם מתקפלת כולה כדי שינוח הצדיק בכולה‪,‬‬ ‫אבינו כאן בדרך רמז‪ ,‬דהנה אי' בזוהייק (תרומה דף קנא) שיש מקום‬ ‫כן מתפשטת לצורך משכן רגלי הצדיקים‪ ,‬ולפי רוב הקהל הם‬ ‫בעולם שלא שולט בו מלאה"מ וכו'‪ ,‬וא''כ מדוע לא נבנה ביהמייק שם‪,‬‬ ‫מתברכים‪.‬‬ ‫ואמרו בתירוץ השני‪ ,‬דההוא אתר יהיב חיי בהאי עלמא וביהמייק‬ ‫וזהו מרומז בדברי רשייי כאן 'שהקב״ה רמז לו שתהא נוחה להכבש ביד‬ ‫בהיפוכא‪ ,‬מתמן בגין דאית חולקא לישראל בהדיא עלמא‪ ,‬ולא ובעלמא‬ ‫בניו'‪ ,‬דהיינו ע''י מעשיהם הטובים של בניו תתמתח הארץ שקופלה‬ ‫דאתי‪[ ,‬וזייל הזוהייק‪" :‬ואי תימא‪ ,‬אי הכי דבההוא אתר שריין חיים‪,‬‬ ‫תחת ראשו של הצדיק‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬על מהות ההתפשטות הזו ד'ארץ הצבי'‪ ,‬עפ''י דמצינו‬ ‫אמאי לא אתבני תמן בי מקדשא‪ ,‬למיהב חיין ליתבהא‪ ,‬אלא הכא בהאי‬ ‫בחז''ל גבי ארון ש'מקומו' אינו מן המנין‪ ,‬ומחוצה לו מצינו 'עומדים‬ ‫אתר אתקיים בגין את חד דשריא עליה‪ ,‬בבי מקדשא כל אתוון כלהו‬ ‫צפופים ומשתחוים רווחים'‪ ,‬שגם זוהי בחינה של מקום ה'השתחואה'‬ ‫שארן ביה‪ ,‬ובהו אתברי איהו בלחודוי כגוונא דכל עלמא]‪.‬‬ ‫אינו מן המנין‪ ,‬שזכו גם בחוץ לבחינת הארון‪ ,‬כמו שאמרו להם ראו‬ ‫ועוד מצינו בזוהר בכמה מקומות‪ ,‬שעצם לוז לא בטלה אפילו בקבר‪,‬‬ ‫חיבתכם ע"י 'גילוי הארון'‪ ,‬וכרובים מעורים זב''ז‪ .‬וה"נ בזעיר אנפין 'כל‬ ‫ונמצא שמקום זה שלא שולט בו 'מלאה"מ' הוא כולו בחינת לוז‪ ,‬והוא‬ ‫א"י' שמקום ישראל ב'כל הארץ' אינו מן המנין‪ ,‬אם זכו במעשיהם‪,‬‬ ‫ביטוי לשלטון ולקיום בעוהייז‪ ,‬ומאידך ביהמייק הוא קיום לעוהייב‪,‬‬ ‫וזוהי ההתפשטות המתבטאת בארץ הצבי שמתמתחת כעור הצבי‪.‬‬ ‫ואפשר שזה רמוז פה‪ ,‬שהחליף יעקב את שכרו בעוהייז‪ ,‬לשכר‬ ‫אלה‪-‬י אברהם אביך ואל‪-‬הי יצחק (כח יג)‬ ‫של עוהייב‪ ,‬וזהו 'ויקרא את שם המקום בית א‪-‬ל'‪ ,‬שהוא ביטוי‬ ‫למקום המקדש כמשייכ 'אין זה כי אם בית‬ ‫ביאור מדוע מייחד הקב״ה שמו על‬ ‫אלוקים'‪ ,‬תחת ה'קיום' של בחינת לוז שהוא‬ ‫יצחק‪ ,‬ומדוע זכותו שמורה כנגד‬ ‫שם העיר לראשונה‪.‬‬ ‫שונאי ישראל דווקא‬ ‫ותעמד מלךת (כט לה)‬ ‫‪ ,‬שפה‬ ‫וברש''י כתב‪ ,‬שנתייחד כאן שמו על יצחק‬ ‫בחייו מה שלא מצינו בצדיקים אחרים‪ ,‬משום‬ ‫ביאור נפלא מדוע דווקא כעת עמדה‬ ‫לנאמנים‬ ‫שכהו עיניו ופסק ממנו היצהייר‪ ,‬ואפשר לרמז‬ ‫מלדת ודיוק חשבון שמים בזה‬ ‫פניני משא וסתן עם ר ב עו‬ ‫לדברי רש''י הללו‪ ,‬עפ''י מאי דאיתא בזוה''ק‬ ‫מבואר בקרא‪ ,‬שלאה פסקה ללדת אחרי‬ ‫מארח שהטעה את אורחו‬ ‫(שמיני) בכוונת 'זכור רחמיך ה' וחסדיך'‪,‬‬ ‫ארבעה שבטים‪ ,‬ומכאן ואילך הוצרכה לזכות‬ ‫ש'רחמיך' הוא זכותיה דיעקב וחסדיך זו זכות‬ ‫חדשה כמבואר בהמשך הפרשה‪ ,‬שאמרה‬ ‫שיש לו יום הולדת‬ ‫הבאנו בעבר קמיה רבינו‪ ,‬מעשה שאירע‬ ‫דאברהם‪ ,‬ומקשה שם הזוהר מדוע לא‬ ‫בלידת יששכר 'נתן אלוקים שכרי אשר נתתי‬ ‫מזכירים זכות יצחק‪ ,‬ותירץ הזוהר שזכותו‬ ‫כאן פעיהייק טבריא‪ ,‬באדם אחד שיש לו‬ ‫שפחתי לאישי'‪.‬‬ ‫שמורה לעשות מלחמה באויבי ישראל‪ ,‬וענין‬ ‫והביאור בזה פשוט‪ ,‬שהרי כל כוח לידתה‬ ‫ידיד קרוב מחשובי אברכי הכוללים‬ ‫בטבריא‪ ,‬והזמינו לעשות עמו את השבייק‬ ‫הזכות של 'רחמיך וחסדיך' דאברהם ויעקב‪,‬‬ ‫התחיל מחמת שהיתה שנואה כמבואר‬ ‫נסמך שם בזוהר לצדיקים שמגינים על העולם‬ ‫בפרשה‪ ,‬וכדי למנוע שנאתה בעינן היכר‬ ‫בצוותא חדתא בביתו‪.‬‬ ‫בפטירתם‪ ,‬ומתפרש שמכיון שהם שייכים‬ ‫ברור שהיא עדיפא על שאר נשי יעקב‪ ,‬והלא‬ ‫ואותו אברך‪ ,‬הינו מה שמוגדר בפי העולם‬ ‫לעולם‪ ,‬לכן ה שפע שבא להם למעלה לפי‬ ‫כבר מבואר ברשייי כאן שידעו לכתחילה‬ ‫''כבד''‪ ,‬ולא מתרצה במהרה לשבות‬ ‫מדרגתם יורד לטובה בעולם התחתון‪ ,‬ולפי זה‬ ‫שישא יעקב ד' נשים‪ ,‬א''כ בחשבון נמצא‬ ‫שבתות אצל ידידים ובמקומות מחוץ‬ ‫מובן‪ ,‬דמי שלא שייך כ"כ למציאות העולם‪,‬‬ ‫שהחלק הראוי לכייא מד הנשים‪ ,‬הוא שלושה‪,‬‬ ‫לביתו‪ ,‬ע''כ הגה אותו עסקן נכבד רעיון‬ ‫אין כ"כ סיבה ש ה שפע שזוכה לו י שפיע‬ ‫ואז בצירוף כולן יש שתים עשרה כמנין‬ ‫המשך כעמוד הבא ◄‬ ‫לטובה בעולם‪ ,‬ואפשר שזהו החילוק שזכות‬ ‫הדברים נכתבו ונערכו על דעת העורכים בלבד‪ .‬להערות‪ ,‬תרומו ת והנצחות‪,‬‬ ‫ולקבלת הגליון בדוא״ל ניתן לפנות לטלפון‪ 0 5 2 - 7 6 6 - 0 9 7 5 :‬או ‪sc0527660975@gmail.com‬‬ ‫שפתי כהן‬ ‫ויצא‬ ‫ב‬ ‫(המובא בבאהייט סימן קלייב) לגבי 'קדושא דסדרא' שנאמרת בציבור‬ ‫השבטים‪ ,‬ועייי זה שילדה ארבעה‪ ,‬מוכח שהיא עדיפא מכולם‪ ,‬וזו סיבה‬ ‫חוץ מפסוקי התרגום‪ ,‬שנאמרים דוקא ביחיד‪ ,‬וסימן לדבר 'שנים מקרא‬ ‫להפסיק שנאתה‪ ,‬ולכן דווקא אחרי לידת הרביעי 'עמדה מלדת'‪ ,‬שפסק‬ ‫ואחד תרגום'‪ ,‬דהיינו מקרא הוא בשנים לשון ציבור ורבים‪ ,‬ותרגום אחד‬ ‫כאן הכוח של 'וירא ה' כי שנואה לאה'‪ ,‬מחמת שכבר עדיפה על פני‬ ‫דהיינו ביחיד‪ ,‬ע''כ‪ .‬וחזינן שתרגום היא בחינה של יחיד‪ ,‬דוקא בלא‬ ‫האחרות‪ ,‬והוצרכה לסיבה חדשה של 'נתתי שפחתי לאישי' וכר‪.‬‬ ‫צירוף לאחרים‪ ,‬וזה איפה החילוק בין הצדיק שקראו בלשון הקודש‪,‬‬ ‫מחמת שהוא מסמל את הרבנים והציבור‪ ,‬ואילו הרשע‪ ,‬קראו בלשון‬ ‫ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד‬ ‫תרגום כמבואר‪ ,‬וכן מצינו בר שע דכתיב ביה 'לתאוה יבקש נפרד'‪ ,‬שלא‬ ‫(לא מז)‬ ‫מתחבר עם אחרים‪.‬‬ ‫החילוק המהותי בין לשון התרגום ללה״ק‬ ‫חזינן בלשון הכתוב חילוק בין יעקב ללבן‪ ,‬שיעקב קראו בלה"ק‪ ,‬ואילו‬ ‫'לבן' קראו בלשון תרגום‪ ,‬ואפשר לרמז שזה שייך במאי דאיתא בזוה״ק‬ ‫רבינו מ ת רג ש מ מיד ת ׳נו ש א ב עו ל ש ל מרן ה מ שגי ח הגה׳׳צ ר״ד סג ל שלי ט״ א‬ ‫‪II‬‬ ‫שח מקורבו של רבינו הרמ״ש שליט״א‪ ,‬שבאחת מן הפעמים לאחר שהמשגיח מרן הגה״צ רבי דן סגל שליט״א שמע על כך שרבינו‬ ‫מתייסר בייסוריו‪ ,‬ביקש לשוחח טלפונית‬ ‫עם רבינו‪ ,‬ואכן חייג לרמ''ש הנ''ל ושוחח עם‬ ‫רבינו‪ ,‬ובירכו בחמימות‪ ,‬אמנם לא עברו כמה‬ ‫רגעים‪ ,‬ושוב פעם חייג לרמ''ש‪ ,‬וביקשו‬ ‫זע ת‬ ‫לומר לרבינו שעתה יברך ברכת אשר יצר‬ ‫חכמה למוסד‬ ‫בכוונה‪ ,‬לרפואת רבינו‪ ,‬ורבינו יענה אמן‪ ,‬ואכן התחיל לברך‬ ‫את הברכה בבכיות וזעקות איומות ונוראות [א‪.‬ה‪ .‬ברי לן‬ ‫שגם מי ששומע את ההקלטה של השיחה‪ ,‬מתעורר לתשובה‬ ‫לאלתר]‪ .‬ורבינו היה נרגש מאוד מה'נושא בעול' של 'המשגיח‬ ‫של הדור'‪ ,‬וכשדודו שרבינו מחשיבו לרבו המובהק הלא הוא‬ ‫הגרא''י קוק שליט''א ראש ישיבת מאור התלמוד התקשר‬ ‫בכדי להתעניין בשלומו‪ ,‬אמר לו רבינו בענוותנותו‪ ,‬על‬ ‫המידת החסד העצומה של הגה''צ רבי דן שליט''א‪[ ,‬א‪.‬ה‪.‬‬ ‫במאמר המוסגר שח לנו יהודי נכבד‪ ,‬שלפני כשנה ביקש את‬ ‫ברכתו של רבי דן שליט''א‪ ,‬וענה לו רבי דן בזה''ל‪ :‬אני יודע‬ ‫מה קורה בארץ‪ ,‬מה קורה בשמים יש יהודי אחד שאני מכיר‬ ‫בטבריה קוראים אות הרב דב קוק והוא יודע מה קורה‬ ‫בשמים]‪,‬‬ ‫רבינו עם דודו ראש הישיבה הגרא״י שליט״א ובן דודו הגרב״צ שליט״א‬ ‫רבינו ע ל 'בירורים' ב שידוכי ם‬ ‫עוד שח הרמ''ש שליט''א יהודי יקר בר אוריין מאיזור הדרום‪ ,‬בא לפני רבינו ושאלתו בפיו מאחר והציעו לבתו שתחי' בחור מופלג בתורה וירא''ש‪,‬‬ ‫אמנם תוך כדי הפגישות סח הבחור הלז לפי תומו שהוא צופה בסרטים‪[ ,‬כמובן לא בכגון אלו שאיסורם מדאורייתא‪ ,‬ויש בהם מג' עבירות חמורות]‪,‬‬ ‫ואמר רבינו לענ''ד צריך להוריד את השידוך לאלתר‪ ,‬והוסיף אבי הבת להקשות והלא אמרו לי בבירור שהבחור הזה הוא 'שפיץ' ועוד לומד חברותא‬ ‫עם ראש הישיבה מידי שבוע באופן קבוע‪ ,‬ענה רבינו במרירות 'שבעתי' גם שבעתי מפירגונים על בחורים שהתבררו כלא נכונים ה''י‪.‬‬ ‫והוסיף רבינו בענוותנותו‪ ,‬גם אני לפי תומי בעבר סמכתי על אינפורמציה שאומרים על בחורים בשידוכים‪ ,‬עד שבחור אחד סיפר לי מה הוא אמר‬ ‫עליי כשביררו עליי בשידוכים‪ ,‬ומאז איני מאמין למילה ולחצי מילה‪.‬‬ ‫דבר צדדי‪ ,‬ואנו יודעים שנתן המתנה מחמת סיבה אחרת‪ ,‬שאינו קיימת‪ ,‬בכל‬ ‫זאת אי''ז מעכב בחלות המתנה‪.‬‬ ‫שפה לנאמנים ‪ -‬המשך‬ ‫ולא דמי לגילוי דעת כגון שמוכר קרקע בכדי לעלות לאיי‪ ,‬וכו'‪( ,‬קידושין מ"ט‬ ‫במוחו‪ ,‬להודיע כי חוגג הוא בשבת 'יום הולדת'‪ ,‬ולשם כך מזמין את‬ ‫ע"ב)‪ ,‬משום דשם מטרת כל המכירה היא כדי להגיע לדבר אחר דהיינו לעלות‬ ‫אותו אברך לחוג עמו בצוותא בשב''ק‪.‬‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ולא מכירה לשם מכירה‪ ,‬ולכן כשהרצון אינו מתקיים‪ ,‬בטלה‬ ‫ואכן נעתר אותו אברך יקר להזמנה הנכבדה‪ ,‬ולשם נימוס כנהוג הביא‬ ‫גם המכירה‪ ,‬וע"ז אין צורך אפי' לתנאי‪ ,‬משא"כ כאן שמתכוין לשם נתינה‪,‬‬ ‫אתו מתנה מכובדת למארח‪ ,‬לכבוד יום ההולדת‪ ,‬אמנם כשהגיע זמן‬ ‫רק מחמת סיבה אחרת‪ ,‬ועל כן אם לא עשה ממש תנאי כדיני תנאים‪ ,‬לא‬ ‫סעודת ליל שבת‪ ,‬הבין מיד האברך‪ ,‬שאין כאן יום הולדת ולא מיניה ולא‬ ‫בטלה המתנה‪.‬‬ ‫מקצתיה‪ ,‬אלא מארחו הנכבד חמד לו לצון בכדי להערים עליו שיבוא‬ ‫ועוד הוסיף רבינו דלא דמי‪ ,‬לעושה עצמו כעני ומבקש צדקה‪ ,‬שאם אינו עני‬ ‫אליו לשבת‪ .‬ולאלתר נתעוררה השאלה למי שייכת המתנה‪ ,‬שהרי האורח‬ ‫באמת חייב להחזיר‪ ,‬כיוון דעני הוא 'חפצא של מצווה'‪ ,‬כמו 'תפילין'‪ ,‬ומשום‬ ‫הביא את המתנה ליום ההולדת‪ ,‬ומכיון שנתברר שאין לו כלל יום הולדת‪,‬‬ ‫הכי אם נתברר למעשה שאין כאן מצווה‪ ,‬דהרי לאו אביון הוא‪ ,‬בטלה הנתינה‪,‬‬ ‫הרי שכל המתנה בטעות ניתנה‪.‬‬ ‫דשינה המציאות לגמרי כיוון דכל הנתינה היתה ל'חפצא דמצווה של עני'‪,‬‬ ‫ודן רבינו‪ ,‬דבאמת על אף דהיה מקום לומר‪ ,‬במבט ראשון‪ ,‬כי הדין עם‬ ‫וברגע שאין כאן את אותה חפצא דמצווה בטלה לאלתר כל הנתינה‪ .‬משא"כ‬ ‫האורח‪ ,‬דנתן מתנה בטעות‪ ,‬אבל לדינא נראה שהמתנה הויא מתנה‬ ‫אם רק פרט צדדי בדעתו השתנה‪ ,‬בכה''ג לא מתבטלת הנתינה‪.‬‬ ‫גמורה‪ ,‬ושייכת למארח שקיבלה‪ ,‬שהרי לא היה חייב להאמין‪ ,‬למעשייה‬ ‫והביא רבינו ראיה מסוגיא ד'אסמכתא'‪ ,‬במחלוקת רש"י ותוס'‪( ,‬סנהדרין כיד‬ ‫זו‪ ,‬והוא שהטעה את עצמו‪ ,‬ובכל כי האי גוונא‪ ,‬לא אמרינן לאו אדעתיה‪,‬‬ ‫ע"א) האם משחק בקוביא הוי גזל דאורייתא‪ ,‬או דרבנן‪ ,‬דאי הוי רק מדרבנן‪,‬‬ ‫שהרי הנותן התכווין לתת לו‪ ,‬והוי רק טעות 'טכנית'‪ ,‬בפרטי סיבת‬ ‫פשוט נימא דהכא בטעות לגבי יום ההולדת המתנה קיימת‪ ,‬דהתם ודאי אינו‬ ‫הנתינה‪ ,‬ובזה אין המתנה בטלה‪ ,‬ואינו דומה לתליוהו וזבין‪ ,‬דשם מיירי‬ ‫רוצה כלל בנתינה‪ ,‬ואעפ''כ אי''ז מקרי גזל דאורייתא‪ ,‬ואפי' לשיטות דסברי‬ ‫שאינו רוצה כלל לתת לו‪ ,‬אבל כשרוצה‪ ,‬מאיזה סיבה שהיא לתת לו‪ ,‬כל‬ ‫שהוא מדאורייתא‪ ,‬דווקא התם שתובע הכסף שלא כדין‪ ,‬אבל כשנותן מדעתו‪,‬‬ ‫טעות בסיבת הדבר‪ ,‬הוי דבר צדדי ולא בעצם הנתינה‪.‬‬ ‫ורק שישנה טעות בסיבת הנתינה למתנה‪ ,‬אין סברה שיהא בטל‪ ,‬ולכן פסק‬ ‫וכמו שמצינו בנותן מתנה על תנאי‪ ,‬ונתברר שאין התנאי קיים‪ ,‬מכל‬ ‫רבינו להלכה שהמתנה קיימת ושייכת למארח‪.‬‬ ‫סיבה שהיא‪ ,‬המתנה אינה בטלה‪ ,‬וכבר ביארו הראשונים‪ ,‬דאע"פ‬ ‫דלכאורה איכא גילוי דעת שאינו רוצה במתנה‪ ,‬אינה בטלה‪ ,‬דהוי דבר‬ ‫צדדי‪ ,‬ואי''ז מעכב במתנה עצמה‪ ,‬והיה הכא דהמתנה אינה בטעות‪ ,‬רק‬ ‫העלוך יוצא כחסות ש״ס הדרך להכנה‪ ,‬לשינו! ולחזרה ‪ -‬כלשוך קלה וכהירה!‬ ‫ועכשיו‪ ,‬מכצע מיוחד לקוראי העלוך! ולזכות רפואת הרב שליט״א‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫סדר קדשים ‪ 22 -‬חוכרות כמהדורת כיס‪ ,‬כמחיר מיוחד של ‪ 99‬עז כלכד! פחות ממחיר העלות!‬ ‫להזמנות‪052-768-4241 :‬‬ ‫־‪>o c‬ד‬ ‫משנת הפרשה‬ ‫—‪o‬‬ ‫—‪0‬‬ ‫הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה‬ ‫הגאון רבי אי ת מר גרבוז שליט״א‬ ‫ניסוך היין של תמיד דערב שבת בליל שבת‬ ‫שיהיה בזמן של הקטרת האברים ופדרים‪.‬‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם‬ ‫מראשתיו וישכב במקום ההוא (כח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫אמנם ילה״ע בזה‪ ,‬דהרי בפשוטו אף לשיטת השו״ע שיש ענין‬ ‫להקדים את תפילת מעריב בליל שבת‪ ,‬מ׳’מ נראה פשוט דמודה‬ ‫ופירש״י‪’ ,‬ויפגע‪ ,‬כמו ’ ופגע ביריחו’ (יהושע פט״ז פס’ ז׳) ’ ופגע‬ ‫דאי״ז עיקר הזמן של תפילת ערבית בליל שבת‪ ,‬ועיקר הזמן הוא‬ ‫בדבשת’ (שם פי״ט פס’ י״א)‪ ,‬ורבותינו פירשו לשון תפילה‪ ,‬כמו ’ואל‬ ‫לאחר שתחשך‪ ,‬ורק דיש מעלה להקדים קודם הזמן‪ ,‬ואי נימא‬ ‫תפגע בי’ (ירמיה פ״ז פס’ ט״ז)‪ ,‬ולמדנו שתקן תפילת ערבית’‪.‬‬ ‫כטעמו של המג״א דהטעם להקדים הוא משום זמן הקטרת האברים‬ ‫ומקורו של רש״י הוא מדברי הגמ’ (ברכות כ״ו ב’ ) שנחלקו שם‬ ‫והפדרים של ערב שבת‪ ,‬א׳’כ היה צריך להיות דעיקר הזמן של‬ ‫אמוראי כנגד מי נתקנו התפילות‪ ,‬דרבי יוסי ברבי חנינא ס״ל‬ ‫המעריב של ליל שבת יהיה מבעוד יום‪ ,‬ומ״ט עיקר זמנה הוא רק‬ ‫דתפילות אבות תקנום ורבי יהושע בן לוי ס״ל דתפילות כנגד‬ ‫משתחשך‪.‬‬ ‫תמידין תיקנום‪ ,‬ומייתינן ראיה לרבי יוסי ברבי חנינא מדתניא‬ ‫’אברהם תקן תפילת שחרית שנאמר ’וישכם אברהם בבקר אל‬ ‫ועוד ילה״ק בזה‪ ,‬שהרי בדברי הרמב״ם (תפילה פ״ג ה״ז יעוי’ בכס׳׳מ‬ ‫המקום אשר עמד שם’ (לעיל פי״ט פס’ כ״ז) ואין עמידה אלא תפילה‬ ‫שם) מבואר דס״ל דהא דאפשר להקדים תפילת מעריב של ליל‬ ‫שנאמר ’ ויעמד פינחס ויפלל’ (תהילים פק״ו פס’ ל’)‪ ,‬יצחק תקן‬ ‫שבת בערב שבת קודם השקיעה הוא רק מפני הדחק או כשיש‬ ‫*‪V‬‬ ‫‪ J‬תפלת המנחה שנאמר ’ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב’ (לעיל‬ ‫לאדם צורך שעה להקדים את התפילה‪ ,‬ואין זה דין מיוחד בליל ‪0‬‬ ‫‪o‬‬ ‫יי‬ ‫ף פכ״ג פס’ ס״ג) ואין שיחה אלא תפילה שנאמר ’ תפלה לעני כי יעטף‬ ‫שבת אלא ה״ה בשאר ימות החול ואף במוצאי שבת יכול להקדים‬ ‫ולפני ה’ ישפוך שיחו’ (תהילים פק״ב פס’ א’)‪ ,‬יעקב תקן תפלת‬ ‫להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום‪ ,‬ולשיטתו ישאר קשה קושיית‬ ‫ערבית שנאמר ’ ויפגע במקום וילן שם’ ואין פגיעה אלא תפלה‬ ‫המג״א דכנגד מה נתקנה תפילת מעריב בליל שבת‪.‬‬ ‫שנאמר ’ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה‬ ‫ומצינו בדברי האחרונים עוד תירוצים על קושיית המג״א‪ ,‬דיש‬ ‫ותפלה ואל תפגע בי’’‪.‬‬ ‫מהאחרונים שתירצו דהא דמתפללין ערבית בליל שבת הוא כנגד‬ ‫ומבואר בגמ’ שם דאף ריב״ח דס״ל דאבות תקנום מודה דאסמכינהו‬ ‫הקטרת האיברים ופדרים שכבר משלה בהן האור שנעשו בזה לחמו‬ ‫רבנן אקרבנות‪ ,‬והיינו דאף שיעקב תיקן תפילת מעריב מ׳’מ הסמיכו‬ ‫של מזבח ושרי להקטירם אף בשבת וכמבו’ בגמ’ (יומא מ״ו א’‬ ‫חז״ל תפילה זו כנגד הקרבנות‪ ,‬ומבואר בגמ’ שם דתפילת ערבית אין‬ ‫עיי״ש)‪ ,‬ומשו״ה שפיר מתפללין ערבית אף לאחר שחשכה‪.‬‬ ‫לה קבע ואפשר להתפלל מעריב כל הלילה כיון דנתקנה כנגד‬ ‫ובדעת המג״א שלא תירץ כן י״ל בפשיטות דנקט דהא דמקטירין‬ ‫האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב שקרבים והולכים כל‬ ‫אברים ופדרים שמשלה בהן האור אי״ז מדיני הקטרת התמיד‪ ,‬שהרי‬ ‫הלילה‪ ,‬ופרש״י שם‪’ ,‬אברים‪ ,‬של עולות‪ ,‬ופדרים‪ ,‬של שאר קרבנות‬ ‫הקטרתו אינה דוחה את השבת‪ ,‬אלא הוא מדין משילת האור שעי״ז‬ ‫שנזרק דמן קודם שקיעת החמה‪ ,‬קרבין כל הלילה וכנגדן תקנו‬ ‫נעשו האברים לחמו של מזבח ודינם שימשיכו להקטיר אותם עד‬ ‫תפילת ערבית’‪.‬‬ ‫שישרפו לגמרי‪ ,‬ומשו״ה שרי להקטירם אפילו בשבת‪ ,‬וא׳’כ לא שייך‬ ‫ובמגן אברהם (סי’ רס״ז סק״א) דן להקשות‪ ,‬דהרי קיי״ל דבשבת אין‬ ‫לומר שמטעם זה תיקנו תפילת מעריב‪ ,‬שהרי נתקנה כנגד אברי‬ ‫מקטירין אברים ופדרים של יום שישי שלא נתעכלו מבעוד יום‪,‬‬ ‫התמיד ואברים אלו אינם קרבים מדין התמיד‪.‬‬ ‫וכדדרשינן (שבת כ״ד ב’ ) מדכתיב ’ עולת שבת בשבתו’ (במדבר פכ״ח‬ ‫ובמור וקציעה (סי’ רס״ז) כתב יישוב נוסף על קושיית המג״א‪ ,‬דהא‬ ‫פס’ י’) ולא עולת חול בשבת‪ ,‬וכיון דתפילת מעריב נתקנה כנגד‬ ‫דתפילת ערבית נתקנה כנגד האברים ופדרים שקרבים כל הלילה‪,‬‬ ‫האברים ופדרים שנשארו מתמיד של בין הערבים שמקטירין אותן‬ ‫אין הכוונה כנגד הקרבת האברים ופדרים‪ ,‬שהרי לא אמרו כנגד‬ ‫כל הלילה‪ ,‬מפני מה תקנו חז״ל תפילת ערבית בליל שבת שאז אין‬ ‫אברים ופדרים שנותנין על המזבח בלילה‪ ,‬אלא כנגד אברים ופדרים‬ ‫הקטרת אברים ופדרים‪.‬‬ ‫שמתעכלים והולכין כל הלילה‪ ,‬שהרי תמיד נותנים את האברים על ״‬ ‫^ וכתב המג״א ליישב בזה‪ ,‬דמה״ט מבואר בשו״ע (שם סעי’ ב’ )‬ ‫האש כבר מבעוד יום דחביבה מצוה בשעתה‪ ,‬ורק שנשרפין ונקטרין ‪v,‬‬ ‫^ דמקדימין להתפלל תפילת ערבית בליל שבת יותר משאר ימות‬ ‫‪)p‬‬ ‫מעליהם כל הלילה‪ ,‬וזה שייך אף בשבת‪ ,‬וא׳’כ שפיר שייכא‬ ‫החול‪ ,‬והיינו דכיון שזמן הקטרת האיברים ופדרים של‬ ‫(‪G‬‬ ‫ץ‪;:‬־‪/‬‬ ‫תקנת ערבית בליל שבת כנגד זה‪ ,‬וכעי״ז כתב באו״ש (תפילה‬ ‫התמיד הוא רק מבעוד יום ולא משחשיכה‪ ,‬משו״ה נוהגין‬ ‫פ״י ה״ז) ביישוב קושית המג״א עיי״ש‪.‬‬ ‫להתפלל תפילת מעריב של ליל שבת קודם שחשיכה כדי‬ ‫‪_ o c‬י‬ ‫^ ‪C‬פ‬ ‫‪mm.‬‬ ‫ק‪vni,‬גליונות׳ ‪k.ailvonot(©.am ail.com 053-3145900‬‬ ‫‪.... ..‬מ״רכת■’‪D‬‬ ‫—‪IH III‬‬ ‫—‬ ‫‪----------------------‬‬ ‫־‪ C‬׳ ' ‪'v0‬‬ ‫‪t o t‬‬ ‫׳‪V‬־ '״> נ ־‬ ‫| ס ן <©\ ‪5‬‬ ‫ביום השבת‪ ,‬וכתב דאפשר שאין בזה איסור ושמא רק אי סו^ ן‬ ‫\ ‪ Q /^T‬ובדעת המג״א שלא תירץ כן כתב הפרי מגדים (אשל‬ ‫טילטול מוקצה מדרבנן‪[ ,‬ויעו״ש שדימה זה להא דדם נחשב מוקצהן‬ ‫אברהם שם סק״א) דס״ל דבתר נתינה למזבח אזלינן‪,‬‬ ‫כדאיתא ביבמות דף ל״ג ב’ עיי״ש]‪ ,‬אמנם בפשוטו לא שייך לאסוו^‬ ‫והיינו דתקנת התפילה היא כנגד עבודת הכהנים ולא כנגד‬ ‫(‪0‬‬ ‫בזה משום מוקצה כיון שהרי זה עומד להשתמשות בבית המקדש‪,‬‬ ‫הקרבנות שנקטרו מאליהן‪ ,‬דכנגד זה לא שייך לתקן עבודת‬ ‫וא״כ בפשוטו שרי לנסך יין של קרבן ערב שבת אף בליל שבת‪.‬‬ ‫\ התפילה‪ ,‬וא״כ כיון שעבודת הכהנים לא שייכא בליל שבת‪ ,‬משו״ה‬ ‫ולפ״ז יש ליישב קושית המג״א‪ ,‬דיתכן שמה שתיקנו חז״ל תפילת‬ ‫ליכא לתקוני תפילת מעריב בליל שבת‪.‬‬ ‫מעריב בליל שבת הוא כנגד ניסוך היין של קרבן התמיד‪ ,‬דכיון שאם‬ ‫והנה בין להתירוץ הראשון ובין להתירוץ המור וקציעה יש להעיר‪,‬‬ ‫לא ניסך את היין מבעוד יום יכול לנסכו כל הלילה‪ ,‬א״כ שפיר שייך‬ ‫דהרי לאחר שמשלה האור באיברים אפשר להקטירם אף למחרת‬ ‫לתקן תפילת מעריב כנגד זה וכמשנ״ת מדברי המג״א דחז״ל תיקנו‬ ‫וכן הא דקריבים מאליהם כל הלילה הוא אף למחרת‪ ,‬ואם תפילת‬ ‫זמני התפילות אף כנגד נסכי התמיד [ואף שלשון הגמ’ שתיקנו‬ ‫מעריב נתקנה כנגד זה‪ ,‬אמאי זמן התפילה הוא רק בלילה ולא‬ ‫מעריב כנגד הקטרת האיברים ופדרים‪ ,‬י״ל דהיינו כלפי תפילת‬ ‫למחרת והרי אין דין שהקרבה זו תהיה דוקא בלילה‪.‬‬ ‫מעריב של כל ימי השבוע‪ ,‬אבל לתפילת מעריב דליל שבת לא סגי‬ ‫וצ״ל בזה‪ ,‬ויסוד הדברים מבואר בדברי האו״ש (פ״י מתפילה ה״ז ד״ה‬ ‫בזה אלא תקנום כנגד ניסוך היין של התמיד]‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬וכמו שביאר בדבריו במשנת חיים זבחים סי’ נ״א יעו״ש)‪ ,‬דהנה‬ ‫בכל הקרבנות קיי״ל דזריזין מקדימין למצוות וחביבה מצוה‬ ‫ובדעת המג״א שלא תירץ כן י״ל דנקט שלא תיקנו חז״ל זמני‬ ‫בשעתה ולכן צריך להקדים הקרבתן בו ביום‪ ,‬ואף באופן שאפשר‬ ‫התפילות רק כנגד הקטרת הקרבנות ונסכיהם ולא כנגד שפיכה‬ ‫להקטירן בלילה או למחר אם לא יפסלו‪ ,‬מ״מ אי״ז עיקר זמנם‪,‬‬ ‫וזילוף לשיתין ומשו״ה שפיר הוקשה לו מ״ט תיקנו תפילת ערבית‬ ‫ומשא״כ בתמיד של בין הערביים‪ ,‬בזה נתחדש דזמן הקרבתו הוא‬ ‫בליל שבת‪.‬‬ ‫עד סוף הלילה‪ ,‬וזהו עיקר זמן הקרבן‪ ,‬ואף באופן שיהא כשר‬ ‫וכשהצעתי דברים אלו קמיה מו״ח הגאון זצ״ל לפני רבות בשנים‪,‬‬ ‫להקטירו לאחר מכן וכגון במשלה בו האור וכה״ג‪ ,‬מ״מ אי״ז עיקר‬ ‫אמר ע״ז דיל״ד שנסכי היין של חול יהיו אסורים בניסוך בשבת‬ ‫זמנו אבל כל הלילה כן נחשב זמנו‪ ,‬ומשו״ה תקנו תפילת מעריב‬ ‫עפמש״כ רש״י (ביצה כ״ז ב’ ד״ה חלה שנטמאת) דאין מאכילין חלה‬ ‫כנגד זה‪.‬‬ ‫ותרומה שנטמאו לבהמות בשבת משום דכיון ’דרחמנא אחשביה‬ ‫ונראה לדון עוד ליישב בזה‪ ,‬דהנה יל״ד בהא דתיקנו חז״ל ג’ תפילות‬ ‫להבערתן דכתיב ’ באש ישרף’ (ויקרא פ״ז פס’ י״ט) הלכך מלאכה‬ ‫כנגד קרבנות התמיד‪ ,‬האם התקנה היתה רק כנגד הקרבן תמיד או‬ ‫היא’‪ ,‬ובאחרונים שם דנו בכוונת רש״י דמ״ט חשיב מלאכה משום‬ ‫אף כנגד הנסכים של הקרבן‪ ,‬ומצינו ראיה לזה בדברי המג״א גופיה‬ ‫דרחמנא אחשביה‪ ,‬ויש שביארו בזה דהוא כמו מכה בפטיש שמקיים‬ ‫‪ t‬שהקשה (סי’ רל״ג סק״ג) על מה שמתפללין תפילת מנחה עד‬ ‫בזה את דינו של התרומה והקדשים [ויעוי’ בתוס’ שם דפליגי ע״ד‬ ‫‪ j*.‬שקיעת החמה‪ ,‬שהרי מבואר בגמ’ (פסחים צ״ג ב’ ) דזמן שחיטת‬ ‫רש״י]‪ ,‬ולשיטת רש״י ס״ל דאף ניסוך היין אסור בשבת דכיון‬ ‫התמיד אינו אלא עד תחילת השקיעה דהיינו עד השקיעה הראשונה‬ ‫דרחמנא אחשביה לניסוכו יהא בזה איסור מלאכה‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫שהיא כמו שעה וחומש שעה לפני צאת הכוכבים‪ ,‬וכן כתבו התוס’‬ ‫ובעיקר נידון זה אם שרי לנסך יין של נסכי התמיד דערב שבת בליל‬ ‫(מנחות כ’ ע״ב ד״ה נפסל)‪ ,‬וא״כ כיון דתפילת המנחה נתקנה כנגד‬ ‫שבת‪ ,‬יש להוכיח לזה ממש״כ השאגת אריה (סי’ ל’ ) לדון לגבי‬ ‫תמיד של בין הערבים היה צריך להיות שזמנה יהיה רק עד השקיעה‬ ‫פלוגתת הרמב״ם והראב״ד האם בגדי כהונה מותרין בלבישה אף‬ ‫הראשונה‪ ,‬ומ״ט זמנה עד השקיעה ממש‪.‬‬ ‫שלא בשעת עבודה או דכיון שיש בהם כלאים לא הותרו ללובשן‬ ‫ותירץ המג״א די״ל דתקנו להתפלל עד השקיעה כנגד הקרבת‬ ‫אלא בשעת עבודה‪ ,‬דדעת הרמב״ם (כלאים פ״י הל’ ל״ב וכלי‬ ‫המנחה של קרבן התמיד‪ ,‬ואת המנחה אפשר להקריב עד השקיעה‬ ‫המקדש פ״ח הי״א) דלא הותרו ללובשן אלא בשעת עבודה‪ ,‬ודעת‬ ‫ממש‪ ,‬ומשו״ה אפשר להתפלל תפילת מנחה עד השקיעה‪[ ,‬וכן‬ ‫הראב״ד (כלאים שם) דאף שלא בשעת עבודה שרי ללובשן‪,‬‬ ‫מבואר בשנות אליהו (ברכות ריש פ״ד) דתפילת המנחה היא כנגד‬ ‫ובשאג״א שם דן בטעמו של הראב״ד דהותר אף שלא בשעת עבודה‬ ‫המנחת נסכים של התמיד עיי״ש בכל דבריו]‪ ,‬ויעוי’ בקונטרס אחרון‬ ‫האם הוא משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת או משום דכלאים‬ ‫שבסוף ספר צפנת פענח (אות מ״א) שהקשה ע״ד המג״א‪ ,‬דהרי‬ ‫בבגדי כהונה הוי הותרה אף שלא לצורך או משום הואיל ואי מיקלע‬ ‫קומץ מנחה הוי כמו דם שנפסל בשקיעת החמה [אם הנסכים קדשו‬ ‫ליה עבודה חזי ליה השתא נמי חזי ליה‪ ,‬וכתב השאג״א דנפק״מ בין‬ ‫עם הזבח] וכמבו’ בגמ’ (מנחות דף כ’ ע״ב)‪ ,‬וא״כ מה הרויח המג״א‬ ‫הטעמים בכהן שלובש בגדי כהונה בליל שבת ויו״ט‪ ,‬דכיון דקיי״ל‬ ‫במה שתירץ דקאי על מנחת התמיד והרי היא גם נפסלת בשקיעת‬ ‫שאין אברים ופדרים של עולת חול קרבים בשבת ויו״ט‪ ,‬א״כ לא‬ ‫החמה‪ ,‬אמנם לכאו’ אפש״ל בפשטות דאפילו אי נימא כדמשמע‬ ‫משכח״ל שום עבודה בליל שבת ויו״ט‪ ,‬וא״כ להך טעמא שהוא‬ ‫בפשוטו בגמ’ שם דקומץ נמי נפסל בשקיעת החמה‪ ,‬כל זה רק‬ ‫משום הואיל ויהיה אסור ללובשן‪ ,‬ומשא״כ הטעמים הראשונים‬ ‫בקומץ שהוא מתיר והוי במקום דם‪ ,‬ומשא״כ מנחת נסכים שכולה‬ ‫שפיר שייכי אף בליל שבת ויו״ט‪.‬‬ ‫כליל י״ל דלא נפסלת בשקיעת החמה הראשונה‪[ ,‬ויעוי’ במנחת‬ ‫ומבואר בדברי השאג״א דנקט דאין שייך שום עבודה בליל שבת‬ ‫אברהם (מנחות דף כ’ ע״ב) מש״כ עוד לבאר בזה]‪ ,‬ועכ״פ מבואר‬ ‫ויו״ט‪ ,‬והנה אי נימא דנסכי היין של התמיד מתנסכים אף בליל שבת‪,‬‬ ‫בדברי המג״א דשפיר תיקנו חז״ל את זמני התפילות אף כנגד מנחת‬ ‫א״כ שפיר משכח״ל עבודה לכהנים אף בזמן זה‪ ,‬ומדברי השאג״א‬ ‫^ הנסכים של קרבן התמיד‪.‬‬ ‫מוכח דנקט דאף את הנסכי יין א״א לנסך בליל שבת‪ ,‬ודלא‬ ‫> ועפ״ז יש לדון‪ ,‬דהנה במנחת הנסכים מביאים גם יין ומנסכין אותו‬ ‫‪)D‬‬ ‫כמשנ״ת‪ ,‬והעירני לראיה זו חתני הג״ר יעקב ישראל שוימר‬ ‫לשיתין‪ ,‬ובאור שמח (חגיגה פ״א ה״ח) כתב לדון האם יש‬ ‫‪y‬‬ ‫‪A .‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫‪ Q‬איסור לזלף לשיתין את נסכי היין של קרבנות ימי החול‬ ‫‪JO C‬‬ ‫‪ C ■ ^v‬ג_‬ ‫יו” ל ע”י מ ע ר כת ’ק ומ ו גל יו נ ות’ ‪k.ailvonot(S>amail.com 053- 3145900‬‬ ‫שיחת המשגיח‬ ‫הגה"צ רבי חז קי הו יוסף‬ ‫מי ש קוב ס קי שליט״א‬ ‫גליון ‪3 8 0‬‬ ‫וו‬ ‫תשפ״ז‬ ‫דרכי הצדיקים נקרא ארחות ‪ -‬דהיינו תורה ומצוות ומידות(ב־אווהגר״א מ״ל־ביך׳‬ ‫גדול?‪ ...‬הבחור הבין שרבי מיכל יהודה מתכוין לרמוז לו שחבל על‬ ‫החברה'מן והמתמיד‪...‬‬ ‫הזמן עם שאלות סרק וביותר כשאין לי זמן‪ ...‬אז הוא התנצל‪ ,‬הרה״י‪,‬‬ ‫חביב עלינו להביא מידי פעם את הדברים של הגאון רבי שמשון רפאל‬ ‫אני כבר גומר‪ ...‬אמר לו רבי מיכל יהודה‪ ,‬אמרתי לך לגמור? !‪ ...‬חלילה‪,‬‬ ‫הירש זצ״ל שהם ממש בשר מבשרינו ‪ -‬בכל הפרשה הזו‪:‬‬ ‫אתה אורח שלי! רק שאלתי אותך אז תענה לי‪ .‬השיב הבחור‪ ,‬אכן‪ ,‬יש‬ ‫וכך הוא מביא‪ :‬היו שני שעירים ביום הכפורים האחד לה׳ והאחד‬ ‫תור גדול מאד‪ .‬המ שיך רבי מיכל יהודה‪ ,‬ולמה אתה חושב שי ש תור‬ ‫לעזאזל‪ .‬מה חושב כל הזמן השעיר לעזאזל?‪ ...‬הוא רואה שמטילין‬ ‫גדול‪ ,‬אני יותר פיקח מ ה ם?!״‪ .‬אני יותר חכם מה ם?‪ ...‬רק כ שה ם‬ ‫גורלות‪ ,‬ולקחו את החבר שלו ומיד שחטו אותו‪ ,‬והוא נשאר בחיים‪...‬‬ ‫השקיעו בחברה ‪ -‬אני ישבתי ולמדתי‪...‬‬ ‫הוא מאושר עלי אדמות! ולא רק זה‪ ,‬לוקחים אותו לטיול עם מדריך‬ ‫אנחנו לא אומרים להתנזר מחברה‪ ,‬אבל ׳להשקיע׳ בחברה במקום‬ ‫טיולים‪ ...‬איש עתי מלווה אותו‪ ,‬וקושר לו עניבה אדומה [חוט השני]‪...‬‬ ‫לשבת וללמוד?!‪...‬‬ ‫וכל כמה זמן יש להם סוכה מוצלת עם מים‪ ,‬אפשר קצת לנוח‪ ...‬אין‬ ‫תמיד אנחנו מספרים את הסיפור עם האשה שבכתה תמרורים בלוייה‬ ‫כמוהו בעולם! הולכים אתו ביחד‪ ,‬ומעלים אותו לראש הצוק‪ ...‬הוא‬ ‫של מרן הגרש״ז אויערבאך זצ״ל ושאלו אותו מה את קשורה אליו‪ ,‬את‬ ‫מסתכל על הכל מלמעלה‪ ,‬הוא הכי גבוה עכשיו‪ ,‬זה דבר חלומי‪ ...‬אך‬ ‫קרובת משפחה? לא‪ ,‬הכרת אותו? לא‪ .‬אז מה? היא אמרה הציעו לי‬ ‫תוך שברירי שניות מזמן שדוחפים אותו ועד שהוא מגיע לארץ והוא‬ ‫אותו לשידוך‪ ,‬ואני אמרתי שאני רוצה בחור יותר חברה׳מן‪ ...‬רבי‬ ‫מתפרק איברים איברים‪ ,‬רק אז הוא קלט שהוא בעצם השעיר‬ ‫שלמה זלמן לא היה חברה׳מן‪ .‬אמנם קיבלתי חברה׳מן אבל הפסדתי‬ ‫לעזאזל‪...‬‬ ‫את גדול הדור‪ .‬למכור בכורה תמורת נזיד עדשים‪.‬‬ ‫אותו דבר אצלנו בפרשה‪ .‬מה עשו חשב בלבו? יעקב מסכן‪ ,‬תמים‪ ,‬יושב‬ ‫כל החיים שלנו מלאים בכאלו סיפורים‪.‬‬ ‫אהלים ומתמיד‪ ,‬הוא טוב בשביל אמא‪ ,‬ורבקה אוהבת את יעקב‪...‬‬ ‫סיפר לי תלמיד חכם אחד שליט״א‪ ,‬שבבחרותו הוא למד בפוניבז׳ והוא‬ ‫שיאכל אצל אמא במטבח‪ ...‬העיקר שאבא שלי ‪ -‬גדול הדור ‪ -‬אוהב‬ ‫היה בקשר טוב עם כולם‪ ,‬לא היה אחד בישיבה שלא הכיר אותו‪ ,‬ואז‬ ‫אותי‪ ,‬ואוחז ממני! ” ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו״‪ .‬הוא גם למדן‬ ‫אמר לו הרה״י הגדול רבי שמואל רוזובסקי זצ״ל‪ ,‬אתה חושב שכל‬ ‫וידע לדבר בלימוד‪ ,‬אתם צריכים להבין שאם יצחק אחז ממנו‪ ,‬הוא‬ ‫העולם חברים שלך‪ .‬אבל זה לכמה שני ם‪ ...‬היום אתם ביחד בי שיבה‬ ‫באמת ידע לדבר בלימוד‪ ,‬כמה סברות ושאלות טובות על המעשר של‬ ‫אז אתם חברים‪ ,‬אחרי זה כשכל אחד מתחתן כבר לא גרים ביחד‪,‬‬ ‫התבן והמלח‪ ,‬הוא באמת ידע ללמוד‪ ...‬הוא עושה מה שהוא רוצה‪,‬‬ ‫בקושי הוא יזכור שהיית פעם בי שיבה‪ ,‬היחידים שיישארו חברים‬ ‫הוא גם טוב בבית מדרש‪ .‬אם רוצים שהוא ימסור חבורה ‪ -‬הוא‬ ‫שדבוקים וזוכרים אותך ‪ -‬זה החברותות‪ ,‬כי תורה זה דבק‪ .‬והוא‬ ‫בשמחה ימסור‪ ,‬אם רוצים שיעור כללי הוא גם מוכן‪ .‬צריך לדבר עם‬ ‫מספר שבהתחלה הוא חייך‪ ,‬וורט יפה‪ ,‬תמיד יש לרבי שמואל וורטים‬ ‫אבא בלימוד ‪ -‬הוא ידבר‪ ,‬וגם הוא נהנה מהחיים‪ ,‬אם הוא צריך לגנוב‬ ‫יפים‪ ..‬אבל החיים הראו לו שזה נכון‪.‬‬ ‫הוא גונב‪ .‬הוא לא מפחד מאף אחד [חוץ מהנשים שלו שאת בגדי‬ ‫אך יצוא יצא‪ .‬בין רגע אתה קולט ‪ -‬על מה בזבזתי את החיים‪ ...‬למה‬ ‫החמודות החביא אצל אמו שהם לא יגנבו ממנו]‪.‬‬ ‫לא השקעתי במקום הנכון‪...‬‬ ‫ומגיע עשו אל הרגע המאושר ביותר‪ ,‬אבא שלו רוצה לתת לו את‬ ‫וביתר שאת‪ ,‬המדרש רבה (סה‪ ,‬כב) עה״פ ״וירח את ריח בגדיו‬ ‫הברכות‪ ,‬ולתת לו את הברכות המשמעות היא שהוא ממשיך את‬ ‫ויברכהו״ (תולדות כז‪ ,‬כז) דורש כאילו כתוב בוגדיו כגון יוסף משיתא‬ ‫השושלת‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬עשו‪ .‬הוא היורש!‬ ‫ויקום איש צרורות‪ ,‬ומפרש המדרש יוסף משיתא בשעה שבקשו‬ ‫אך בשברירי שניות הכל התהפך‪ ...‬ויהי אך יצוא יצא יעקב‪ ...‬ממש‬ ‫שונאים להכנס להר הבית‪ ,‬ופחדו מה׳ אמרו יכנס מהם ובהם תחילה‪,‬‬ ‫כמו שהבין ה שעיר מהרגע שדחפו אותו עד שהוא התפרק ‪ -‬שהוא‬ ‫ואמרו ליוסף משיתא שהיה יהודי ונלווה אליהם; כנס ומה שתוציא‬ ‫בעצם ה שעיר לעזאזל‪ ,‬פתאום ע שו קלט שהוא נשאר בלי כלום‪ .‬ולא‬ ‫יהיה שלך‪ ,‬הוא נכנס והוציא מנורה של זהב‪ ,‬אמרו לו אין דרכו של‬ ‫רק שהוא לא קיבל את הברכות אלא הוא נהיה עבד של יעקב‪ ,‬וגם את‬ ‫הדיוט ‪ -‬איש פשוט ‪ -‬להשתמש בזה‪ ,‬ואז היה חייב לתת להם‪ ,‬וניסו‬ ‫אחיו נתתי לו לעבדים‪ .‬וגם אחרי שהוא בכה ליצחק‪ ,‬אמר לו יצחק‬ ‫שוב בכל מיני פיתויים‪ ,‬קודם כל כעת כבר כל מה שיש אתה יכול‬ ‫״והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך״‪ ,‬זה תלוי ביעקב‪ ,‬לא בך‪.‬‬ ‫לקחת‪ ,‬וסירב‪ .‬אח״כ לתת לו את כל כספי המכס במשך שלוש שנים‬ ‫אם יעקב לא ילמד ‪ -‬יהיה לך את הכח מולו‪ ,‬אך אם יעקב יושב ולומד‬ ‫ולא הסכים‪ ,‬ואמר לא די שהכעסתי לאלוקי פעם אחת שאכעיסנו פעם‬ ‫אין לי מה לעשות כנגד זה‪ .‬כשיעקב לא לומד הוא לא יעקב‪ ,‬כי יעקב‬ ‫שניה וסירב‪ ,‬מה עשו לו‪ ,‬נתנו אותו במשטח של נגרים ונסרו אותו‪,‬‬ ‫זה ״איש תם יושב אהלים״‪.‬‬ ‫והיה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי׳‪ .‬ואף שידע שהולך‬ ‫את הדברים האלו אנחנו מוצאים הרבה בחיים‪ ...‬בפורים יש את המן‬ ‫למות מתוך יסורים נוראים‪ ,‬לא שת לבו לזה‪ ,‬רק דאג שהכעיס את‬ ‫ומרדכי‪ .‬המן היה בטוח שהוא הכי חשוב בעולם‪ ,‬כולם כורעים‬ ‫בוראו וחזר בתשובה‪.‬‬ ‫ומשתחוים לו‪ ,‬וכשמרדכי לא רצה להשתחוות זה חרה מאוד להמן‪,‬‬ ‫וידועה השאלה איך מלהיות המורד הכי גדול ‪ -‬שידע שאחריו יכנסו‬ ‫הוא לא מסוגל שיהיה עוד מישהו מלבדו‪.‬‬ ‫האויבים להיכל ובכל זאת לא נמנע‪ ,‬ולפתע התהפך להיות ממקדשי‬ ‫עד שתוך לילה אחד‪ ...‬בין רגע‪ ...‬המן נהיה ספר‪ ,‬ובלן‪ ,‬ואח״כ מרכיב‬ ‫ש״ש הגדולים ביותר‪ .‬ב׳שפתי חיים׳ (מועדים ג׳ עמ׳ שע״א הערה ‪) 6‬‬ ‫את מרדכי על סוס המלך‪ ,‬מרדכי עולה למעלה למעלה והמן יורד למטה‬ ‫מביא את המפורסם בשם הרב מפוניבז׳ זצ״ל‪ ,‬שזה כח השפעה של רגע‬ ‫למטה‪ ,‬כל החיים הוא עבד‪ ,‬ונפל ברגע האחרון‪.‬‬ ‫בבית המקדש‪ ,‬הקדושה והיראת שמים משהיה אפילו של רגע ולמטרה‬ ‫בדרך כלל זה נמצא אצל כל בחור‪ .‬כשנמצאים בישיבה יש אחד‬ ‫נפשעת‪ ,‬הערה עליו רוח טהרה עצומה והתהפך לגמרי‪.‬‬ ‫שמשקיע במה שצריך להשקיע‪ ...‬הוא מתמיד‪ ,‬משקיע בלימוד‪,‬‬ ‫[גם בדורינו יש הרבה סיפורים דומים על בעלי תשובה שנקלעו‬ ‫בתפילה‪ ,‬ובשמירת סדרים‪ .‬ויש אחד חברה׳מן‪ ,‬מוצלח בחברה‪ ,‬כולם‬ ‫לישיבות לזמן קצר ביותר ומשם התעלו בקודש‪ .‬וע״ע ב׳שיחות מוסר׳‬ ‫אוהבים אותו‪ ,‬בחתונות הוא עושה את כל המצ׳ב‪ ,‬הוא יכול להיות כל‬ ‫של מרן הגר״ח שמואלביץ זצ״ל בהוצאה חדשה שיחה צג]‪.‬‬ ‫החתונה‪ ,‬למתמיד אין הרבה זמן להשתתף בחתונה‪...‬‬ ‫אבל הפשט הפשוט כל זמן שבערה בו אש התאוה לקבל את המנורה‪,‬‬ ‫ואחרי החתונה ‪ -‬בהמשך החיים‪ ,‬המתמיד נהיה ראש ישיבה‪ ,‬והוא ‪- -‬‬ ‫לא היה מקום לשום שכל ומחשבה‪ ,‬אבל רגע אחרי שראה שלא עלתה‬ ‫‪ -‬נשאר מה שהוא נשאר‪.‬‬ ‫בידו‪ ,‬ורק נשאר עם מרידה בכבוד שמים והבין שכעת גרם שהאויבים‬ ‫פעם הגיע בחור לראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ״ל‬ ‫יכנסו ויטמאו המקדש ועונשו לאין ערוך ושיעור‪ ,‬רגע של מחשבה‬ ‫ושאל אותו כמה זמן צריך להשקיע בחברה‪[ .‬מסתמא יש עוד בחורים‬ ‫נכונה‪ ,‬ואז אפילו מורד כמוהו היה מוכן לכל ובלבד שיתרצה לפני‬ ‫ששואלים את זה‪ ]...‬השיב לו רבי מיכל יהודה בשאלה‪ ,‬יש בחוץ תור‬ ‫אלוקיו ולא יפסיד שני עולמות‪.‬‬ ‫נערך מתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה‬ ‫ארחות חיי□‬ ‫שהצאצאים שלו גדלו בתורה ומופלגים בצורה מיוחדת‪ ,‬סיפר לי ראש‬ ‫וכן הוא בעשו כשבא עיף ורעב מן השדה וראה את העדשים האדומות‬ ‫חבורה במיר‪ ,‬רק אצלי בחבורה במיר יש שני נכדים עילויים גדולים‬ ‫שבשל יעקב עד שאפילו לא קראם בשמם אלא ״הלעיטני״ וכפרש״י‬ ‫שיודעים ש״ס‪.‬‬ ‫כדרך בהמות שפוך הרבה ״האדום האדום״ הזה‪ ,‬לא היה מקום לשום‬ ‫אכן‪ ,‬בהתחלה זה היה נראה שהוא ויתר על הכל‪ ,‬אך הרויח הרבה‬ ‫מחשבה‪ ,‬וגם כאשר נתבקש לשלם תמורת זה מחיר כזה עצום וכבד‬ ‫יותר‪ .‬אצלנו תמיד אמרו‪ ,‬אצל הקב״ה אתה לא מוותר אתה משקיע‪...‬‬ ‫כמכירת הבכורה הסכים‪ .‬וכדי לשכנע את עצמו שהוא לא כזה בעל‬ ‫והשקעה שנושאת רווחים גדולים‪.‬‬ ‫תאוה וטפש‪ ,‬אמר‪ :‬״הנה אנכי הולך למות״ וכפרש״י על אתר‪ ,‬אבל רגע‬ ‫איפה שקשה ‪ -‬שווה הרבה יותר!‬ ‫אחרי שנרגע והבין את אשר עולל לנפשו ושגם הפסיד אח״כ את‬ ‫יש קונטרס שנקרא ׳יין הרקח׳ שחיבר אותו אברך בוגר ׳ארחות תורה׳‬ ‫הברכות ונשאר קרח מכל הכיוונים‪ ,‬אז צעק צעקה גדולה ומרה ואמר‬ ‫שגר בקרית ספר‪ .‬וראיתי שהוא מביא דבר מעניין בשם הגאון רבי‬ ‫את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ‪ -‬אבל כבר מאוחר!‬ ‫אביעזר פילץ שליט״א שאמר בהספדו בישה״ק על מרן רה״י זיע״א‪ ,‬זה‬ ‫וכך זה גם בחיים ונקח משל קטן ‪ -‬יש שאוהבים נייעס ובעיקר‬ ‫מאוד תפס אותי‪ .‬כתוב ״ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות״‪ .‬יש‬ ‫לאחרונה את כל הפוליטיקה המכוערת כאשר יש שקודחים חור גדול‬ ‫כמה פשטים ברש״י למה‪ .‬ושנים מהם‪ ,‬אחד‪ ,‬המלאכים בכו כאשר‬ ‫בספינה של עצמם עם הערבים‪ ,‬ובלבד לזכות בכסא ובכבוד והשלטון‬ ‫אברהם עקד אותו ע״ג המזבח‪ ,‬והדמעות שלהם נכנסו לעיניים של‬ ‫המדומה‪ ,‬וע״י זה מבזבזים את הזמן היקר מכל ונכנסים לאוירה‬ ‫יצחק‪ .‬פשט שני‪ ,‬בעשנן של נשות עשו שהיו מעשנות ומקטירות לעבודה‬ ‫שמרחיקה מעמל התורה וטהרת המדות‪ ,‬ואולי ע״ז אפשר להליץ‪,‬‬ ‫זרה‪.‬‬ ‫מותר להפסיד ולוותר על סקרנות רגעים בחיים‪ ,‬ולא לוותר על חיים‬ ‫שואל רבי אביעזר‪ ,‬אם זה מהדמעות של המלאכים‪ ,‬הרי זה היה בגיל‬ ‫של תורה וגדולה ברגעים של סקרנות ‪ -‬רגע של מחשבה ‪ -‬תראה על מה‬ ‫שלשים ושבע‪ ,‬וכעת ‪ -‬כי זקן יצחק זה היה הרבה למעלה מגיל מאה‪,‬‬ ‫ותרת ומה נשאר לך ביד‪ .‬ושוב ושוב אל תמכור בכורה בנזיד עדשים!‬ ‫אז למה רק אחרי כ״כ הרבה שנים השפיעו הדמעות?‪ ...‬שאלה שניה‪,‬‬ ‫וגם במעשה השני שמובא במדרש שם‪ ,‬על יקום איש צרורות‬ ‫אם זה בגלל העבודה זרה למה רבקה כן ראתה?‪ ...‬אומר רבי אביעזר‪,‬‬ ‫שהתדרדר עד שאול תחתית וברגע אחד שדודו יוסי בן יועזר איש‬ ‫שאלה אחת מתורצת בחברתה‪ :‬עיניי ם כאלו שנכנס בהם דמעות של‬ ‫צרידה פתח לו עיניים בחשבון כזה פשוט‪ ,‬הלך וקיים בעצמו ד׳ מיתות‬ ‫מלאכים ‪ -‬הם כ״כ קדושות‪ ,‬שהטומאה של עבודה זרה כ״כ מפריעה‬ ‫בית דין לכפרה עד שדודו שהלך למיתה ע״י האויבים‪ ,‬בשעת גסיסתו‬ ‫להם עד לעיוורון‪ .‬לרבקה לא היו דמעות של מלאכים בעיניים‪.‬‬ ‫נתנמנם וראה את מטתו של יקום איש צרורות פרחה באויר‪ ,‬ואמר‬ ‫בחור צריך לדעת‪ ,‬נכון‪ ,‬יש הרבה פעמים שבחורים לא רואים מיד את‬ ‫בשעה קלה קדמני זה לגן עדן‪.‬‬ ‫ההצלחה‪ ,‬רק רואים את ההשקעה‪ .‬אבל בחז״ל כתוב על שלשה‬ ‫ומרן רה״י הגר״ג אדלשטיין זצ״ל היה מרבה לדבר על חיוב למוד‬ ‫הקב״ה בוכה‪ ,‬אחד מהם זה מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה והוא‬ ‫המוסר‪ ,‬שברגע קטן של מחשבה טהורה ונכונה יכול להשתנות עד רום‬ ‫עוסק‪ .‬כשהוא רואה בחור שמתאמץ וקשה לו והוא מתייגע ‪ -‬הקב״ה‬ ‫המעלה‪ ,‬וזה עיקר עבודתו של היצה״ר וכמו שכתב ה׳מסילת ישרים׳‬ ‫מצטער בצערו‪ ,‬הוא בוכה! והדמעות הללו נושרים לו לעיניי ם‪ ,‬ואחרי‬ ‫בפ״ב‪ ,‬׳ואולם הנה זאת באמת מתחבולות היצה״ר וערמתו להכביד‬ ‫זה מי שי ש לו דמעות של הקב״ה בעיניי ם ‪ -‬התורה אחרי זה מאירה‬ ‫עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם רוח להתבונן‬ ‫לו! והאר עינינו בתורתך‪ ,‬מה יכול להיות יותר מעיניי ם טהורות‬ ‫ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים‪ ,‬כי יודע הוא שאילולי היו שמים‬ ‫שהדמעות של הקב״ה נכנסו לשם‪...‬‬ ‫לבם כמעט קט על דרכיהם‪ ,‬ודאי שמיד היו מתחילים להנחם‬ ‫וככה זה לאורך כל הדרך‪.‬‬ ‫ממעשיהם ופו׳׳ וכבר ידוע ששאלו פעם למרן רה״י זיע״א ‪ -‬אחר שמרן‬ ‫וניתן עוד דוגמא‪ ,‬היה את רחל ולאה‪ .‬רחל ולאה החיים שלהם חצויים‬ ‫הרב שך זיע״א ביקש שילמדו לע״נ לכה״פ מדי יום משנה אחת או‬ ‫לשתיים‪ .‬בחצי הראשון ‪ -‬רחל היא המאושרת‪ ,‬היא יודעת שיעקב הוא‬ ‫מחשבה אחת של מוסר‪ ,‬מה להעדיף? והשיב‪ ,‬ודאי שאין דומה‬ ‫שלה‪ .‬והיו הבריות אומרות הגדול לגדולה והקטן לקטנה וכבר נגזרה‬ ‫לחשיבות משנה אחת‪ ,‬אבל במחשבה אחת של מוסר אפשר להתהפך‬ ‫הגזרה‪ .‬ולאה ‪ -‬לעומתה‪ ,‬בוכה‪ .‬ועיני לאה רכות‪ ,‬היא מתפללת שהיא‬ ‫מקצה לקצה‪.‬‬ ‫לא תפול בגורלו של עשו‪.‬‬ ‫אתה לא מוותר‪ ,‬אתה מ שקיע!‬ ‫פתאום התהפך הגלגל‪ ,‬לאה נישאה ליעקב‪ ,‬ומביאה רוב שבטים ולה ‪-‬‬ ‫לעומת זה‪ ,‬מי שמשקיע ‪ -‬בשעת מעשה נראה לו שהוא יותר משקיע‬ ‫בכורה כהונה לויה מלכות תורה ועושר‪ ,‬ורחל עקרה‪ .‬ולבסוף גם רחל‬ ‫ללא ראיה של תמורה מידית ‪ -‬אבל אח״כ במשך החיים רואים להיפך‪,‬‬ ‫מקבלת שני שבטים‪ ,‬וגם כן בויתור גדול של לאה‪ ,‬כידוע ‪ -‬במקום דינה‬ ‫החיים שלו יותר מוצלחים‪ ,‬ובסוף הוא זוכה יותר מכולם‪.‬‬ ‫היה צריך להיות עוד בן ללאה ולאה ויתרה לאחותה שלא תתביש‪.‬‬ ‫אני רוצה לומר לכם‪ :‬יש יהודי ת״ח שנפטר כעת בירושלים קראו לו‬ ‫אם היו שואלים היום את רחל שהיתה המאושרת בהתחלה את מוכנה‬ ‫הרב ספטימוס זצ״ל‪ .‬אני הכרתי אותו מהתקופה שהוא היה בחור‬ ‫להתחלף עם לאה‪ ,‬וודאי שכן‪ .‬ואם ישאלו את לאה ‪ -‬את היית מוכנה‬ ‫ב׳כפר חסידים׳‪.‬‬ ‫להיות רחל? ודאי שלא‪ .‬ואיך לאה זכתה‪ ,‬אומר רבי ירוחם כתוב‬ ‫בשבעה סיפרו עליו שהוא היה ילד אמריקאי טיפוסי לכל דבר‪ ,‬הוא גדל‬ ‫בפסוק ״וירא ה׳ כי שנואה לאה״‪ .‬אסור לשנוא‪ ,‬וכ״ש את האשה כתוב‬ ‫בסביבה מנוכרת‪ ,‬למד בתיכון‪ ,‬כמו אמריקה של פעם בנים ובנות ביחד‪.‬‬ ‫ברמב״ם שיש חיוב של אוהבה כגופו‪ ,‬זו הלכה‪ .‬רק שכלפי גילויי החיבה‬ ‫אך הוא היה איש אמת‪ .‬הוא הגיע לגיל שבע עשרה‪ ,‬והיו להם מבחני‬ ‫לרחל ‪ -‬היא הרגישה דחויה‪ ,‬ומהדחויה הזו נולדו ששה שבטים‪ ,‬והיא‬ ‫בגרות‪ .‬ואז הוא עשה חשבון עם עצמו‪ ,‬רק רגע‪ ,‬גם בשמים יבחנו אותי‬ ‫נקברה אתו‪ ,‬וזכתה לחיות אתו כל ימיה‪ .‬מה שאתה משקיע ‪ -‬זה מה‬ ‫אם קיימתי את כל המצוות או לא‪ .‬ובכל בחינה יש כמה סוגי ציונים‪,‬‬ ‫שמגדל אותך‪ .‬והקושי והעמל בתחילה הוא אבן פינה להצלחה גדולה‬ ‫לא רק מאה עובר‪ .‬אז בא נבדוק את המצוות שלי איך אני עובר אותם‪.‬‬ ‫בהמשך‪.‬‬ ‫וככה הוא התחיל לחשב את המצוות שלו‪ .‬עד שהוא מגיע למצווה אחת‬ ‫אתה רואה לפעמים את הכשרוני‪ ,‬המגיד שיעור מדבר אתו כשהוא‬ ‫שבמקומו באמריקה היתה מנוכרת ממנה לגמרי‪ ,‬הוא התחיל לחשוב‬ ‫שואל שאלה טובה בשיעור‪ ,‬ולפעמים העמל‪ ,‬שלא כ״כ כשרוני‪ ,‬מרגיש‬ ‫‪ -‬פה אני בכלל לא יכול לגשת לבחינה‪ ...‬אין לי שום ידע בנושא‪ ...‬איך‬ ‫קצת נחות אבל זה רק השלב של ״כל התחלות קשות״ העמל עוד יכול‬ ‫אשא פני‪ ...‬ואז הוא גמר בלבו אני חייב ללכת לישיבה! הוא היה בודד‬ ‫להפוך הגלגל‪ ,‬וודאי שיגדל מאד‪.‬‬ ‫בדרכו‪ ,‬הלך לבד‪ ,‬עד שהוא בא לכפר חסידים ולמד שם‪ ,‬הוא התחתן‬ ‫ומספרים שאחד בא פ״א למרן שה״ת רבי חיים קניבסקי זצ״ל‪ ,‬שעבר‬ ‫ונהיה מגיד שיעור באמריקה‪ ,‬ואח״כ ראש ישיבה‪ .‬בכבודו של עולם‪,‬‬ ‫הרבה קשיים בחיים ובכל כוחו מצליח ללמוד בקושי רק שש שעות‪,‬‬ ‫עם פרנסה בריווח‪.‬‬ ‫אמר לו מרן שה״ת כתוב בחז״ל טוב אחד בצער ממאה שלא בצער‬ ‫אח״כ מישהו אמר לו‪ ,‬אין תורה כתורת ארץ ישראל‪ ,‬גם בשבילך וגם‬ ‫אתה כל יום לומד שש מאות שעות תעשה לי טובה ותברך אותי‪ ,‬ברכה‬ ‫בשביל הילדים‪ ,‬אמריקה זה לא המקום לגדול‪ .‬הוא עזב את המשרה‪,‬‬ ‫של אחד שלומד כל יום שש מאות שעות שווה הרבה מאד וכוחה רב‪.‬‬ ‫ובא עם כל המשפחה לארץ‪ ,‬בהתחלה לימד בישיבה תיכונית שמרן‬ ‫הרה״ג רבי שמואל קרליבך‪ ,‬היה מנהל בסמינר ׳אור החיים׳‪ ,‬יהודי‬ ‫הרב שך זצ״ל יצא כנגדה‪ ,‬ובא לשאול אם לעזוב והורה לו לעזוב‪ ,‬ומיד‬ ‫ירא שמים גדול וצדיק גדול‪ ,‬הוא אמר פעם‪ ,‬למה אליעזר נתן לרבקה‬ ‫עזב‪ ,‬ואח״כ הוא אמר לו שילך ללמד בנות אמריקאיות שבאו לארץ‬ ‫שני צמידים על ידיה‪ ,‬למה לא שרשרת?‪ ...‬והוא הסביר‪ :‬יש שני סוגי‬ ‫תורה וירא״ש שיש בזה הרבה תועלת וגם יהיה לו פרנסה‪ .‬והוא כל‬ ‫שרשראות‪ ,‬יש שרשרת לנוי‪ ,‬ויש אזיקים‪ ,‬זה גם שרשרת‪ ...‬שם ‪ -‬כמה‬ ‫דבר שמע ועשה והמשיך בזה עד סוף ימיו‪ .‬ובזה הוא עשה הרבה! הוא‬ ‫שזה יותר כבד זה יותר קשה‪ ,‬אבל בצמידים ‪ -‬אם זה קל זה עשוי רק‬ ‫גידל אותם ביידישקייט‪ .‬אך אם נראה היום מה שכרו‪ ,‬הוא זכה‬ ‫ובמה כי שנואה לאה‪ .‬דוקא ע״י זה זכתה להתרומם בכזה כח אדיר‪.‬‬ ‫לילדות‪ ,‬וכמה שזה יותר כבד זה שווה הרבה יותר‪ ...‬עשרה זהב‬ ‫המשגיח רבי דב יפה זצ"ל היה חוזר ואומר ב ש ם החזון אי" ש זצ"ל‬ ‫משקלם‪...‬‬ ‫שבדור שלנו כל בחור בן תורה הוא בספק להיות גדול הדור‪ .‬והוא אמר‬ ‫יש כאלו שחושבים שתורה ומצוות זה קשה להם כמו אזיקים כביכול‪,‬‬ ‫שבכל מקום מבקשים ממנו שיחזור על זה‪.‬‬ ‫אליעזר רמז לרבקה‪ ,‬נזם זהב בקע משקלו ‪ -‬רמז לשקלי ישראל בקע‬ ‫וכבר הבאנו כי היום גם הבחור שלא היה נראה בתחילת הדרך שהוא‬ ‫לגולגולת‪ ,‬ושני צמידים ‪ -‬רמז לשני לוחות המצומדות‪ ,‬עשרה זהב‬ ‫יגדל כ״כ‪ ,‬אבל לגודל הנסיונות מי שמשקיע ועמל ראינו כל כך הרבה‬ ‫משקלם רמז לעשרת הדברות שבהם‪ .‬הוא רמז לה כמה שזה יותר‬ ‫תהפוכות בדברים האלה‪ .‬כל כך הרבה שחשבו שלא ייצא מהם כלום‬ ‫קשה ‪ -‬זה שווה הרבה יותר‪ ..‬זה יותר זהב‪ ...‬עיקר השכר זה על‬ ‫והם גדלו עד הסוף‪ .‬מרן הרב שך זצ״ל אמר על עצמו שבחידר כשהיה‬ ‫הקושי‪ ,‬טוב אחד בצער ממאה שלא בצער‪.‬‬ ‫קטן היו אומרים שהראש שלו בול עץ‪ ,‬והיו קוראים לו ׳קלוץ קאפ׳‪...‬‬ ‫חיים של רוחניות‬ ‫שמעתי את זה מהגאון רבי יאיר ישראלי זצ״ל שבילדותו היה יתום‬ ‫מרן הרב אלישיב זצ״ל אמר דבר מעניין‪ :‬כתוב בגמ׳ במגילה (כז‪ ,‬ב)‬ ‫מאב ואם וגדל אצל דודו הג״ר מנדל שיינין זצ״ל‪ ,‬ולבר מצוה שלו הגיע‬ ‫שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים‪ ,‬אחד‬ ‫מרן הרב שך וסיפר לו את זה‪ ,‬והוסיף לא היה אכפת לי‪ ,‬רק העיקר‬ ‫הדברים שהוא ענה להם זה היה ״לא עשיתי קפנדריא בבית המדרש״‪.‬‬ ‫שאני יבין את הסוגיא וילמד טוב‪ ,‬וב״ה שהיה ה׳ בעזרי‪.‬וכן אמר מרן‬ ‫הוא לא קיצר את הדרך דרך הבית מדרש‪ .‬אומר הרב אלישיב‪ ,‬יש‬ ‫הרב וואזנר זצ״ל על עצמו‪ ,‬כך סיפר לי הרב גומבו מנהל ת״ת קרלין‪,‬‬ ‫אנשים שהתורה היא כעין קפנדריא‪...‬‬ ‫ומנהל אחי״ה שיש שם גם מכון לילדים קשיי למידה‪ .‬כשהם עשו‬ ‫ונסביר‪ :‬יש מי שחיים שלו זה ארוחת בוקר‪ ,‬יש אוכל טעים‪ ,‬מפטפטים‬ ‫חנוכת הבית לבנין ברחוב בעל התניא מרן הרב וואזנר הגיע לשם ואמר‬ ‫עם חברים‪ ,‬שומעים את כל הנייעס‪ .‬והמשך ההנאה היא בארוחת‬ ‫לו אם בזמני היה אחיה ‪ -‬היו שולחים אותי לשמה‪ .‬הוא נבהל ושאל‬ ‫צהריים‪ .‬שם זה חוייה בפני עצמה‪ ...‬בדרך הוא עובר דרך הבית מדרש‪,‬‬ ‫אם הוא יכול לספר את זה?‪ ...‬ענה לו הרב וואזנר ‪ -‬למה לא‪ ,‬עשיתי‬ ‫ולומד בין ארוחה לארוחה‪ ...‬אחרי זה זה הארוחת ערב‪ ,‬וסוף ההנאה‬ ‫איזו עוולה? !‪ ...‬וכך מסופר על הגאון רבי חיים קמיל זצ״ל בהקדמה‬ ‫זה בלילה לפני שהולכים לישון‪ ...‬זה חיים שהתורה היא קפנדריא‪ .‬ועל‬ ‫לספרו עה״ת‪ ,‬שהיה ראש ישיבת אופקים וכל רז לא אניס ליה‪.‬‬ ‫זה משבח התנא ואומר אני אף פעם לא ע שיתי קפנדריא‪ ,‬באתי ללמוד‬ ‫אתמול הייתי בישיבת ׳גאון יעקב׳ וסיפר לי הרה״י שליט״א על אחד‬ ‫ושקעתי בלימוד‪ ,‬בזה זוכים לאריכות ימים‪ ,‬שהימים המנוצלים שהם‬ ‫שהוא עילוי מפורסם מאד‪ ,‬שסיפר לו שכשהוא היה ילד קטן הוא לא‬ ‫החיים האמתיים ארוכים‪.‬‬ ‫הצליח בלימוד‪ ,‬והיה איזה מומחה לילדים קשיי למידה קשים‪ ,‬ואבא‬ ‫מרן שה״ת זצ״ל אמר לי פעם שלא לברך רק באריכות ימים‪ ,‬אלא‬ ‫שלו לא היה גביר‪ ,‬אך הוא חסך מפת לחמו ושלח אותי למומחה הזה‪.‬‬ ‫״אורך ימים ושנות חיים״‪ .‬יש אחד שנהיה זקן‪ ,‬גם אחד מחוסר הכרה‬ ‫אחרי זה הוא אמר לאבא שלו תראה‪ ,‬אני מומחה לילדים סתומים‪,‬‬ ‫או שהוא עם הארץ שככל שמזקינין דעתם מיטפשת עליהם‪ ,‬יש לו‬ ‫הבן שלך הוא לא סתום‪ ,‬אלא אין לו ראש בכלל! חתיכת פח‪ ...‬אני‬ ‫״אורך ימים״‪ ,‬אבל אין לו ״שנות חיים״‪ ,‬וכי זה חיים? !‪ ...‬מה יש לך‬ ‫מספר לכם דברים כהוייתן‪ ,‬אז אבא שלי אמר לו ‪ -‬כעת גם אם תרצה‬ ‫בכאלו חיים‪ ...‬אצל אברהם כתוב ואלה ימי שני חיי אברהם "אשר‬ ‫אני לא אתן לך את הילד שלי‪ ,‬אני אלמד אותו בעצמי‪ ...‬והיום הוא‬ ‫חי"!!! חיים של רוחניות‪...‬‬ ‫מפורסם לעילוי גדול מאד! בעל כשרון גדול‪ ! ...‬אף אחד לא יכול לדעת‪.‬‬ ‫כל אחד יכול לזכות!‬ ‫וגם היום כעין בת קול מפוצצת כל יום ובכל מקום כדי שאף אחד לא‬ ‫ופה אני רוצה לומר לכם הרגשה שלי‪:‬‬ ‫יגיד ״לא שמעתי״‪ ,‬״לא הייתי באותו יום״‪ ,‬״הייתי במקום אחר״‪,‬‬ ‫כתוב בפרשת ויצא (כט‪ ,‬לד) ״ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם‬ ‫״אני קשה שמיעה״‪...‬‬ ‫ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי״‪ .‬אומר‬ ‫כל יום‪ .‬בכל העולם כולו‪ .‬מפוצצת‪ .‬גם חרש יכול לשמוע‪ ...‬תזכו! ואת‬ ‫רש״י‪ ,‬לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים‬ ‫זה אומרים היום לכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫מיעקב וארבע נשים ישא‪ ,‬אמרה‪ ,‬מעתה אין לו פתחון פה עלי‪ ,‬שהרי‬ ‫שמירת הסדרים הסוד להצלחה‬ ‫נטלתי כל חלקי בבנים״‪.‬‬ ‫אני רוצה לומר לכם דבר שלא כולם יאהבו לשמוע‪ ,‬ומובא בספר ׳זהב‬ ‫וצריך להבין קודם כל מה זה לא יהיה לו פתחון פה עלי‪ ,‬ואם לא יהיה‬ ‫משבא׳ של הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ״ל (ר״י באר יעקב)‪.‬‬ ‫לי שלשה ילדים‪ ,‬מה אני אשמה? !‪ ...‬מה שייך ״פתחון פה״‪ ,‬אני אשמה‬ ‫הוא מביא את דברי רבי אברהם בן הרמב״ם‪ ,‬על הפסוק ״ויצחק בא‬ ‫במשהו? !‪ ...‬אחד של״ע אין לו ילדים אז האשה אשמה? !‪ ...‬דבר שני‬ ‫מבוא באר לחי רואי״‪ .‬למה צריך לספר לי מאיפה יצחק הגיע?‪ ...‬מה‬ ‫למה הם לא נחשבו עם הנביאות שהיו לעם ישראל? (מגילה יד‪ ,‬א)‬ ‫זה אכפת לי?‪ ...‬והוא מסביר שבאר לחי רואי זה היה מקום שבו יצחק‬ ‫ומביא ב׳שפתי חכמים׳ בשם ה׳מהרש״ל׳‪ ,‬וי״ל שאמהות לא היו‬ ‫היה מתבודד‪ ,‬שם הוא היה לומד‪ ,‬שם הוא היה מתפלל‪ ,‬שם הוא עבד‬ ‫מתנבאות כי אם על עצמם‪ ,‬שיודעות מה שיבוא עליהם‪ ,‬אבל מה‬ ‫את ה׳‪.‬‬ ‫שיבוא לעתיד לבוא על אחרים ‪ -‬לא היו יודעות‪ .‬ואני לא מבין‪ ,‬לאה לא‬ ‫ובלשונו‪ :‬ותועלת זה ‪ -‬למה אני מזכיר את זה‪ ,‬לפי מה שאני מבין‬ ‫ידעה שיהיו לה ששה ילדים ‪ -‬כנגד כולם? !‪ ...‬וכי יעקב עצמו חסר‬ ‫ונראה לי‪ ,‬כדי להודיע לבעלי התורה שלא היה יצחק ע״ה יוצא לעבודה‬ ‫בנבואה שלא ידע מזה‪.‬‬ ‫(עבודת ה׳) וחוזר ממנה בשביל שהגיעה רבקה עם אליעזר‪ ,‬ואילו היה‬ ‫ואולי אולי לפרש עפ״י מה שמרן רה״י זיע״א אמר פעם‪ ,‬כתוב בחז״ל‬ ‫פוגע בהם בהליכתו לא היה חוזר מעבודתו‪ .‬אם הוא היה הולך ללמוד‬ ‫בילק״ש בכל יום ויום בת קול מפוצצת בכל העולם כולו‪ ,‬ואומרת עתיד‬ ‫ובדרך הוא היה רואה את רבקה ואליעזר ‪ -‬הוא היה ממשיך לשם‪ ,‬אלא‬ ‫צדיק אחד להיוולד ושמואל שמו‪ ,‬וכולם קראו לילדים שלהם‬ ‫היתה הפגישה עמהם אחרי שגמר עבודתו‪ ,‬לכן חזר עמהם‪ ,‬ובזה‬ ‫״שמואל״‪ ,‬חנה התפללה שהיא תהיה אמא של אותו שמואל‪ ,‬והיא‬ ‫תועלת במוסר לבעלי התורה‪.‬‬ ‫זכתה‪ .‬ושאל הרה״י לא שמענו כזה משא פרסום עולמי רב קולות של‬ ‫ומה נוראים הדברים בהשוואה לדורות שלנו‪ ,‬שעל כל שמחה ישיבתית‬ ‫בת קול מפוצצת בכל יום ויום ובכל מקום בכל העולם בטרם שהולך‬ ‫‪ -‬שבע ברכות‪ ,‬בר מצוה‪ ,‬שלום זכר וכו׳ נקל לבטל סדרי הישיבה ואף‬ ‫להיוולד צדיק‪ ,‬למה רק אצל שמואל? הסביר מרן רה״י‪ ,‬כל ילד שנולד‬ ‫לנסוע לעיר אחרת ובזמן האחרון גם לחוץ לארץ‪ .‬וזכורני שבישיבת‬ ‫‪ -‬כבר נגזר מי יהיה אבא שלו ומי תהיה האמא שלו על שמואל לא נגזר‪.‬‬ ‫מיר שהבחורים גדלו יחד עשרות בשנים לא היו בני הישיבה נוסעים‬ ‫אמר הקב״ה ‪ -‬אני מודיע לכם מראש שהוא הולך להיוולד‪ ,‬אפשר‬ ‫לחתונות‪ .‬גם אם זמן הנסיעה היה קצר‪ ,‬רק חמשה הכי קרובים‪ .‬והרב‬ ‫לזכות בזה! זה תלוי בך‪ ,‬אם תעבוד ‪ -‬תקבל!‬ ‫אברמסקי השתתף רק בשתי חתונות‪ ,‬אחת של אחותו ואחת של עצמו‪.‬‬ ‫מיד כולם קראו לילד שלהם שמואל‪ .‬ודאי‪ ...‬אם לא יקראו לו שמואל‬ ‫זה היה ידוע‪ .‬ופה הוא מוסיף על שישי שבת ועל בין הזמנים‪ ,‬פעם למדו‬ ‫הוא לא יהיה שמואל‪[ .‬דרך אגב כתוב בחיד״א שגם כל אותם הילדים‬ ‫שנה שלימה‪...‬‬ ‫שקראו להם שמואל ‪ -‬נהיו בני נביאים]‪ .‬אך כשהם נולדו הכל אמרו‬ ‫ובלמדי בי שיב ת מיר‪ ,‬היו לומדים בכל יום עד רבע לפני אחת‪ ,‬ברבע‬ ‫אין זה שמואל‪ .‬כיון שנולד שמואל הנביא אמרו כולם הרי זה שמואל‪.‬‬ ‫לאחת כבה האור לרגע‪ ,‬ונדלק שוב‪ ,‬לאות שבעוד חמשה רגעים יכבה‬ ‫היא השקיעה היא בכתה היא התחננה הכינה עצמה לזה ואכן קבלה‪.‬‬ ‫לגמרי‪ .‬בעשרה לאחת נסגר האור! ואז קמו כולם והלכו לאכסניא‬ ‫אותו דבר אצל האמהות הקדושות‪ ,‬הם ידעו שהולכים להיוולד י״ב‬ ‫ובחמשה רגעים הספיקו לעלות על יצועם‪ ,‬ולמחרת נכחו כולם‬ ‫שבטים‪ ,‬וידעו שיעקב ישא ד׳ נשים‪ ,‬אך בידם האפשרות לזכות‪ .‬כמה‬ ‫בתפילת שחרית איש בל נעדר‪ .‬ובזה היה הסדר אף בימי שישי ושבת‪.‬‬ ‫יהיה לכל אחד ‪ -‬עוד לא יודעים‪ ...‬מי שת שקיע ‪ -‬תזכה! לאה זכתה‪,‬‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫בלימוד‪ .‬בדרך כלל כשלומדים גמרא פעם אחת ‪ -‬הגמרא לא כ״כ‬ ‫היום שואלים למה היום לא גדלים כמו פעם‪ ,‬ומתרצים שפעם היו‬ ‫ברורה‪[ ,‬דרך אגב‪ ,‬בחור אחד היה אצל הסטייפלער ואמר לו שהוא‬ ‫לומדים תורה מתוך הדחק‪ ,‬והיו עילויים יותר גדולים‪...‬‬ ‫מאד שבור‪ ,‬כי בשביל להבין גמרא טוב הוא צריך ללמוד ארבע‪ ,‬חמש‪,‬‬ ‫מספרים שכשחזרו מההלוייה של החזון אי״ש הרב מבריסק שאל‬ ‫שש פעמים עד שהסוגיה באמת נכנסת לו לראש‪ ,‬והוא רואה אחרים‬ ‫אותם מה דברו שם ואמרו לו שכולם דברו שהחזו״א למד תורה לשמה‪.‬‬ ‫שלומדים פעם אחת והם ישר נכנסים לעניינים ומבינים כמו שצריך‪...‬‬ ‫ואמר להם לכולם כאב למה אני לא חזון איש ומצאו תירוץ‪ ,‬כי החזו״א‬ ‫ואמר לו‪ ,‬מה אתה מבלבל במח‪ ...‬מישהו למד ויודע אחרת? !‪ ...‬אני‬ ‫למד תורה לשמה‪ .‬אבל לא זה ההבדל‪ ,‬החזו״א למד יותר והוא עמל‬ ‫לומד פחות? !‪ ...‬כך הוא אמר לו על עצמו‪ ,‬אני כן יכול לדעת מיד? !‪...‬‬ ‫יותר‪ .‬זה ההבדל!‬ ‫חוזרים כמה פעמים עד שהסוגיה מתבהרת‪ .‬מה אתה רוצה‪ ...‬ומי‬ ‫למה היום לא ׳גאונים׳ כמו פעם‪ ,‬לא רק בגלל שלא לומדים מתוך‬ ‫שחושב שבפעם הראשונה הוא הבין תגיד לו שהוא טועה!]‬ ‫הדחק?‪ ...‬פעם הם למדו!‬ ‫עכ״פ אמר הרה״י ‪ -‬בדרך כלל בפע ם הראשונה זה לא כ״כ ברור עד‬ ‫תורה עם שמחה ומידות טובות‬ ‫הסוף‪ ,‬וכשזה לא ברור עד הסוף זה לא ״י שרי ם״‪ ,‬וממילא זה לא‬ ‫״יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי״‪ .‬כולם יודעים את דברי‬ ‫״משמחי לב״‪ .‬לחזור לחזור לחזור‪ ,‬כל התכניות של ״הדרן עלך״‪,‬‬ ‫ה׳כלי יקר׳ המפורסמים‪ ,‬למה הוא חיכה שיקרבו ימי אבל אבי? כי‬ ‫לחזור‪ ,‬חזרה‪ ,‬כל כך חשוב הדברים האלו‪ ,‬כך הסוגיה מתבהרת מפעם‬ ‫יצחק כבר נתן את עשו עבד ליעקב‪ ,‬אלא שאמר לו ״והיה כאשר תריד‬ ‫לפעם וכשמתבהרת הסוגיה ויש מידות טובות מגיעים לשמחה‪.‬‬ ‫ופרקת עולו מעל צוארך״‪ ,‬לכן הוא חיכה לימי אבלו של יצחק‪ ,‬שאבל‬ ‫מי ששמח ונהנה מהלימוד יכול להצליח!‬ ‫אסור ללמוד‪ ,‬וממילא הוא יוכל לגבור על יעקב ולהרוג אותו‪.‬‬ ‫אנחנו רק רוצים לסיים בדבר אחד שגם הוא כתוב בספר ׳זהב משבא׳‪.‬‬ ‫אומרים בשם האדמו״ר מגור ה׳בית ישראל׳ זצ״ל (וכך מתבדרין‬ ‫הוא מספר שהיה בחור שהיה מתמיד עצום ובן עלייה בישיבת ׳באר‬ ‫מיליה בי מדרשא) הרי יש דברים שמותר ללמוד גם לאבל?‪ ...‬אבל זה‬ ‫יעקב׳ והיה קשה לו למצוא שידוך‪ .‬ולבסוף אחרי זמן הוא מצא אחת‬ ‫לא בשמחה‪ ,‬ותורה בלא שמחה זה הרבה פחות‪.‬‬ ‫כנפשו שאוהבת תורה‪ .‬והיא אמרה לו אצלנו בבית חנכו להתמסר‬ ‫ומפורסם מש״כ ה׳אגלי טל׳ בהקדמה‪ ,‬וכ״כ רבינו אברהם מן ההר‬ ‫לתורה עד טיפת הדם האחרונה‪ ,‬הכל רק בשביל תורה‪ .‬והיו ניכרים‬ ‫(נדרים מח‪ ,‬א)‪ ,‬וזה מופיע הלכה למעשה בט״ז (יו״ד רכ״א‪ ,‬מ״ג)‬ ‫דברי אמת‪.‬‬ ‫שעיקר המצוה בלימוד התורה זה ליהנות מהלימוד‪ ,‬לשמוח עם‬ ‫הוא היה כל כך מאושר‪ ...‬רץ לרבי משה שמואל בשמחה‪ ,‬היה כדאי‬ ‫הלימוד! אז למה אנחנו לא שמחים?‪ ...‬יש הרבה הסברים‪.‬‬ ‫לחכות‪ ...‬אמר לו רבי משה שמואל האם באת לבשר לי או להתייעץ‬ ‫אומר לכם את ההסבר שאני קיבלתי‪ :‬שמעתי פעם מהמשגיח הגאון‬ ‫איתי?‪( ...‬הוא לא הבין מה יש עוד להתייעץ‪ ...‬אבל זה לא יפה לומר כך‬ ‫רבי דן סגל שליט״א כתוב ״ולישרי לב שמחה״‪ ,‬״פיקודי ה׳ י שרי ם‬ ‫לרה״י‪ )...‬הוא אמר ‪ -‬להתייעץ! אם כך ‪ -‬אמר רבי משה שמואל ‪ -‬תעכב‬ ‫משמחי לב״‪ .‬אם הולכים ישר ‪ -‬שמחים‪ .‬אם לא הולכים ישר ‪ -‬לא‬ ‫את השידוך‪ ,‬ואח״כ נדבר הלאה‪ .‬אבל למה???‪ ...‬אך ככה הרה״י הורה‪.‬‬ ‫שמחים‪ .‬מה זה ״ישרי לב״? רבינו יונה באבות (ג‪ ,‬יז) כותב ״אם אין‬ ‫הוא יצא בלי מצב רוח‪ ,‬עד שהוא מצא מישהי טובה‪ ,‬אך חזקו עליו‬ ‫דרך ארץ אין תורה״ 'רצה לומר שצריך תחילה לתקן עצמו במדות‪,‬‬ ‫דברי ראש הישיבה והוא צלצל כמו שנצטווה‪ .‬אח״כ חזר אליו הבחור‬ ‫ובזה תשכון אור התורה עליו‪ ,‬שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל‬ ‫וביקש שהרה״י יגיד לי למה‪...‬‬ ‫מדות טובות'‪.‬‬ ‫אמר לו רבי משה שמואל‪ ,‬כמה זמן אדם יכול לחיות על טיפת הדם‬ ‫ספר בראשית נקרא ׳ספרן של ישרים׳‪ ,‬האבות נקראים ישרים‪ .‬מה זה‬ ‫האחרונה?‪ ...‬כמה זמן אפשר לחיות על ׳רביעית דם׳?‪ ...‬תשאלו בבית‬ ‫כל ספר בראשית?‪ ...‬מידות טובות‪ .‬מתחילה ועד סוף‪ ...‬זה נקרא ספר‬ ‫חולים‪ .‬כמה שעות‪ .‬כמה ימים זה כבר מופת‪ .‬כמה שבועות —‬ ‫הישר‪ .‬בלי מידות טובות זה לא הולך‪ ,‬ולישרי לב שמחה‪ .‬פיקודי ה׳‬ ‫אנחנו מחפשים אחת כזו שאצלה לראות שהבעל גדל בתורה זה אהבה‬ ‫י שרים משמחי לב‪ ,‬אדם שבאמת לומד ורוצה לדעת‪ ,‬הוא לא מחפש‬ ‫בתענוגים‪ ,‬היא נהנית מכל רגע‪ .‬ואז היא יכולה להחזיק מעמד לאורך‬ ‫רק מה שאני אמרתי זה טוב‪ ,‬אלא הוא רוצה להבין‪ ,‬והוא שמח גם‬ ‫ימים ושנים‪.‬‬ ‫כשהחברותא אומר דבר טוב‪...‬‬ ‫וגם אצלנו זה אותו הדבר‪ ,‬בחור שנהנה מלימוד‪ ,‬ושמח בלימוד‪,‬‬ ‫יש ספר ׳עולת שלמה׳‪ ,‬היה בחור שלמה סטוצקי זצ״ל‪ ,‬הוא היה אחד‬ ‫ומאושר עם הלימוד‪ ...‬איך אמר לי פעם מרן רה״י זיע״א‪ ,‬בחור שמבין‬ ‫המתמידים הגדולים של ׳אור ישראל׳‪ ,‬והוא טבע בים עם חבר ל״ע‪.‬‬ ‫בלימוד אני לא מבין מה היצר הרע יכול להציע לו שיהיה שווה לו‬ ‫והוציאו לזכרו את הספר ׳עולת שלמה׳‪ ,‬וכתוב שם שהוא היה רוצה‬ ‫לסגור את הדף גמרא‪.‬‬ ‫להבין פשט טוב בסוגיה והוא היה מתפלל רב ש״ע‪ ,‬תעזור לי להבין את‬ ‫אדם ששמח בלימוד‪ ,‬מאושר‪ ,‬מבין את הסוגיות‪ ,‬לזה אנחנו שואפים‬ ‫הסוגיא‪ ,‬גם אם החברותא שלי יבין ויסביר לי ‪ -‬זה טוב‪ ,‬מה אכפת לי‬ ‫להגיע‪ ,‬ולזה צריך ישרות ומידות טובות‪.‬‬ ‫מי יגיד את הפ ש ט‪ ,‬העיקר שאני אבין‪...‬‬ ‫הדבר הראשון של ישרות זה לא להיות עקום‪ .‬כשבחור חושב שהוא‬ ‫אדם ישר שרוצה באמת להבין‪ ,‬ויש לו מידות טובות‪ ,‬אז גם‬ ‫פיקח יותר מכל ראשי הישיבות מאז ועד היום ‪ -‬זה לא מראה על‬ ‫כשהחברותא שלי יבין יותר טוב ממני‪ ,‬מה יש‪ ...‬מה קרה‪...‬‬ ‫ישרות מיוחדת‪ .‬כולם אומרים לך‪ ,‬יש סדרי הישיבה ‪ -‬ככה קיבלנו‬ ‫ידוע שהמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ״ל שאל פעם מישהו למה‬ ‫מדור דור‪ ,‬מתחילים תפילה‪ ,‬סדרים בזמן‪ ,‬אוכלים‪ ,‬ישנים בזמן‪ ,‬לא‬ ‫אתה חושב שרבי שמואל רוזובסקי כל כך מצליח? ‪ ...‬אמר לו הבחור כי‬ ‫מפטפים יותר מידי‪ ,‬גם בימי שישי שבת‪ ,‬ככה גדלים‪ .‬ברגע ובן אדם‬ ‫הוא בעל כישרון‪ ,‬ויודע להסביר טוב ולהוריד דברים בצורה ברורה‪...‬‬ ‫מתחיל לחשוב ‪ -‬אני ה״מבין״ על עצמי ‪ -‬אתה כבר עקום‪ .‬לשמוח כבר‬ ‫אמר לו המשגיח ‪ -‬כי הוא בעל מידות טובות! [יש על זה הרבה סיפורים‬ ‫לא תוכל‪.‬‬ ‫על רבי שמואל‪].‬‬ ‫בואו נחזור ל״ישרי לב״‪ ,‬ונזכה לשמחה של תורה‪ ,‬להבין את התורה‬ ‫מרן רה״י זיע״א היה אומר עוד דבר‪ ,‬מאד מעניין‪ :‬הוא אמר פעם‬ ‫הקדושה‪ ,‬ולהיות דבקים בקדוש ברוך הוא‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫לרה״ג רבי יצחק לוינשטיין זצ״ל‪ ,‬יש בחורים שאין להם כל כך טעם‬ ‫לע״נ‬ ‫לע״נ‬ ‫הרבנית הצדקנית מרת רחל דבורה ברלין ע״ה‬ ‫סבתנו ‪ -‬מרת דבורה בת צבי הרש פנחס ע״ה‬ ‫בת רבינו הגדול מרן ראש הישיבה‬ ‫למשפחת פיקהולץ‬ ‫רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוקללה״ה‬ ‫נלב״ע ד׳ כסלו תשע״ח‬ ‫נלב״ע א׳ כסליו תשנ״ז‬ ‫תנצב״ה‬ ‫תנצב״ה‬ ‫‪iAir‬‬ ‫ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ״כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד‪ ,‬בקו השיחות שמספרו ‪074-740-3629‬‬ ‫ניתן לתרום לגליון מכל עמדות נדרים פלוס ברחבי הארץ באמצעות לחצן קופות נוספות בחיפוש יש להקיש ארחות חיים או קוד מוסד ‪1000729‬‬ ‫כמו״כ ניתן לתרום דרך המערכת הטלפונית הממוחשבת נדרים פון בחיוג לטלפון ‪ 037630585‬שלוחה ‪ 2071‬או במספר פלא' ‪053-415-3025‬‬ ‫כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ‪ 5‬ש״ח תבוא עליו ברכה‪ ,‬וכל המוסיף‪ ...‬ניתן לקבל את הגליון במייל‪gmail.com @ 4166058 :‬‬ ‫ארחו ת חיים‬ ‫ויצאתשפ״ז‬ ‫בס״ד‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫דברי מוסר והשקפה על ספר משלי‬ ‫כזרבינו ראש הישיבה‬ ‫הגאוך הגדול רבי ישראל ב ו נם שד י יבד שליט״א‬ ‫שנאמרו בישיה״ק‬ ‫"חכמות בחוץ תדונה ברחובות תתן קולה"‬ ‫(פ ”א‪ ,‬פס ' כ')‬ ‫למטה ותהפוך לתורה על ידי ה'תורתן של בנים' שיעסקו בה כפי כוחם ויוציאו‬ ‫אין שונים לתלמידים בשוק‪:‬‬ ‫אותה לאור עולם‪.‬‬ ‫פסוק זה מדבר על התורה הקדושה ומשייך אותה כביכול אל חוצות קריה ‪-‬‬ ‫אי לכך‪ ,‬אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נמסר כבר למשה בסיני‪ ,‬שהרי‬ ‫'חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה'‪ ,‬כאילו החכמה יוצאת החוצה ומכריזה‬ ‫זה ודאי שכל התורה שיש לנו היא המסורה למשה‪ ,‬והכח שיש לנו להשיג את‬ ‫על עצמה‪.‬‬ ‫דברי התורה התקבל אצלנו תחת ההר‪ ,‬אבל צורת ההשגה היא דוקא באופן של‬ ‫את פירושם של דברים אנו מוצאים על פי סוגיית הגמרא במועד קטן (ט”ז‪ ,‬א')‪,‬‬ ‫'מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש' ‪ -‬כיון שהתורה היא חכמת שמים‪ ,‬שקיימת‬ ‫שם מסופר שרבי גזר פעם אחת שלא ישנו לתלמידים בשוק בפומבי‪ ,‬מפני‬ ‫בכח‪ ,‬וכדי להוציא אותה אל הפועל ולחבר אותה לבשר ודם מוכרחים את‬ ‫שנאמר בפסוק (שה” ש ז'‪ ,‬ב') ”חמוקי ירכים כמו חלאים”‪ ,‬ודרשינן ” מה ירך‬ ‫ה'תורתן של בנים' שתוריד את התורה מן השמים לארץ‪ .‬כפי הצורה שהיא‬ ‫בסתר אף דברי תורה בסתר”‪ .‬אולם רבי חייא יצא ודרש לשני אחייניו בשוק‪,‬‬ ‫מתקבלת אצל הבנים ‪ -‬כך היא נהפכת לתורה‪ ,‬וכפי המידה שהיא נלמדת אצל‬ ‫לרב ולרבה בר בר חנה‪ .‬בסופו של דבר שמע על כך רבי והקפיד עליו‪ ,‬כמתואר‬ ‫הבנים ‪ -‬כך יש כאן יותר תורה‪ ,‬תורה של בנים‪.‬‬ ‫שם בגמ'‪ ,‬וכשהגיע אליו רבי חייא שאל אותו רבי 'מאי טעמא עבד מר הכי'‪,‬‬ ‫על כגון זה אמרו חז” ל 'יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים'‪ ,‬ומהי‬ ‫לשנות דברי תורה בחוץ‪ .‬אמר ליה רבי חייא 'דכתיב חכמות בחוץ תרונה'‪ ,‬הרי‬ ‫'תורתן של בנים'? היינו המשך המילים שם‪' :‬שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא‬ ‫שיש מקום לחכמה בחוץ‪ .‬אמר ליה רבי אם קרית לא שנית וכו'‪ ,‬כי פירוש‬ ‫ברמיזה'‪ .‬לא כל תורה נחשבת 'תורתן של בנים' אלא דוקא מה שניתן 'ברמיזה'‪,‬‬ ‫הפסוק הוא כדאמר רבא ‪ ” -‬כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו‬ ‫בשונה משיחתן של עבדי אבות שנכפלה בתורה‪ ,‬כי דוקא מה שניתן 'ברמיזה'‪,‬‬ ‫מבחוץ”‪.‬‬ ‫בלשון סתומה ובדרך קצרה‪ ,‬יכול לתת לבנים מקום להוציא מתוכו את החכמה‬ ‫ויעויין שם עוד בגמרא דפרכינן מהמקרא בישעיה (מ”ח‪ ,‬ט” ז) ” לא מראש בסתר‬ ‫כפי השגתם‪ .‬אמנם מצד השפה הברורה יש יופי גדול יותר לשיחתן של עבדי‬ ‫דברתי”‪ ,‬ומתרצינן לה ביומי דכלה‪ ,‬אבל בעלמא ודאי שאין לשנות תורה‬ ‫אבות‪ ,‬אך מצד גופה של תורה ‪ -‬אין ערוך לתורתן של בנים‪ ,‬ודוקא בגלל שלא‬ ‫לתלמידים בשוק‪.‬‬ ‫ניתנה אלא ברמיזה‪.‬‬ ‫אלא שבגמרא שם לא נתפרש הטעם‪ ,‬מה הסיבה שאין לשנות את התורה בחוץ‪,‬‬ ‫הלא לו חפץ הקב”ה ללמד את התורה בנקל לעמו ישראל‪ ,‬היה יכול לסדר את‬ ‫והדברים מפורטים במדרש תנחומא פרשת בחוקותי‪ ,‬שם מובא מעין אותו‬ ‫התורה כשולחן ערוך המוכן לכל בלי שיהיה שום צורך לטרוח להבין את דברי‬ ‫מעשה אבל בשינוי השמות‪ ” :‬שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן ברבי‬ ‫התורה‪ .‬אבל לא‪ ,‬התורה ניתנה דוקא בצורה של עמל ויגיעה‪ ,‬והכל כדי שהיא‬ ‫אלעזר שהיה עומד בשוק‪ ,‬אמר לו שנה לי פרק אחד‪ ,‬אמר לו לך לבית התלמוד‬ ‫תהיה 'תורתן של בנים'‪ .‬אין מטרה שהתורה תשאר רק תורה של הקב”ה‪ ,‬אחרת‬ ‫ואני אשנה לך שם‪ ,‬אמר לו רבינו לא כך למדתנו חכמות בחוץ תרונה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫היא היתה נשארת בשמים ממעל‪ ,‬אלא שהתורה תהפוך ל'תורתן של בנים' ‪-‬‬ ‫יודע אתה לקרות ואין אתה יודע לשנות‪ ,‬מהו חכמות בחוץ תרונה ‪ -‬בחוצה של‬ ‫שהם יתחברו אליה ויבינו בשכלם הם את מה שהם יכולים להבין‪ .‬רק כך הם‬ ‫תורה וכו'‪ ,‬אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות לא במקום הידוע‪ ,‬אין‬ ‫יכולים להיות חלק מאותה חכמה וליצור מציאות של קב” ה ואורייתא וישראל‬ ‫מוליכין אותן לא לבעלי ירקות ובצלים ושומים וכו'‪ ,‬כך התורה בחוץ היא נאמרת‬ ‫חד‪.‬‬ ‫שנאמר חכמות בחוץ תרונה‪ ,‬ברחובות מהו ברחובות במקום שמרחיבין‪ ,‬והיכן‬ ‫במדרש בתחילת שה” ש (א'‪ ,‬ג') אמרו חז”ל‪ ” :‬בית מדרשו של רבי אליעזר היה‬ ‫מרחיבין לה‪ ,‬בבתי כנסיות ובבתי מדרשות”‪.‬‬ ‫עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה‪ ,‬פעם אחת נכנס‬ ‫נמצא אם כן שהסיבה לא לשנות דברי תורה בחוץ היא מחמת יקרותה של‬ ‫רבי יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר‪ ,‬האבן הזאת דומה להר סיני‪ ,‬וזה‬ ‫התורה‪ .‬אבנים טובות ומרגליות לא מוכרים בשווקים‪ ,‬ולא מוליכין אותן לבעלי‬ ‫שישב עליה דומה לארון הברית”‪.‬‬ ‫ירקות ובצלים ושומים‪ .‬מייעדים להם מקום מיוחד שיתאים למעמדם‪ .‬כך‬ ‫מבחינתו של רבי יהושע‪ ,‬כפי המבואר במדרש‪ ,‬בבית מדרשו של רבי אליעזר‬ ‫התורה לא נאמרת בחוצות קריה אלא רק בתוך בית המדרש‪ ,‬ומהו 'ברחובות' ‪-‬‬ ‫התחוללה מעין 'מסירת התורה' בזעיר אנפין‪ .‬האבן שישב עליה דומה להר סיני‪,‬‬ ‫'במקום שמרחיבין לה'‪' ,‬והיכן מרחיבין לה ‪ -‬בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'‪.‬‬ ‫שעליו נמסרו הלוחות לכלל ישראל‪ ,‬ואילו רבי אליעזר עצמו דומה לארון‬ ‫ומשמע כביכול בלשון המדרש ששייך 'להרחיב' את התורה‪ .‬בתי הכנסיות ובתי‬ ‫הברית‪ .‬אך יש לדקדק מדוע רבי אליעזר דומה דוקא לארון‪ .‬לכאורה הוא דומה‬ ‫המדרשות אינם רק מקומות שלומדים בהם את התורה‪ ,‬אלא ש'מרחיבים' בהם‬ ‫יותר למשה רבינו‪ ,‬שמסר את התורה בעצמו מן ההר אל העם‪ ,‬בעוד שהארון‬ ‫את התורה‪ .‬ולכאורה הדבר לא יתכן‪ ,‬וכי כיצד שייך 'להרחיב' את התורה? אנחנו‬ ‫הגיע רק אחר כך‪ ,‬אחרי שנמסרה התורה‪ ,‬לשים בתוכו את הלוחות‪...‬‬ ‫מאמינים באמונה שלמה שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה‬ ‫אלא כאן אנו רואים את ההבדל בין 'קבלת התורה' שהיתה על הר סיני לבין‬ ‫רבינו עליו השלום‪ ,‬עליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע‪ ,‬ואיך שייך להתייחס‬ ‫'קבלת התורה' שמתרחשת כל יום מחדש‪ .‬בהר סיני קיבלנו את הכח לעסוק‬ ‫אליה ח” ו כדבר המסור ללב‪ ,‬שברצותו מאריך וברצותו מקצר‪...‬‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬אבל בלימוד עצמו אנחנו מוציאים את הכח לידי מעשה‪ .‬בכל יום‬ ‫עוד ידוע מה שאמרו חז” ל ומובא ברש”י פרשת חיי שרה (בראשית כ”ד‪ ,‬מ”ב)‪:‬‬ ‫ויום אנחנו מקבלים את התורה בפועל‪ ,‬בעצם זה שאנחנו לומדים את התורה‪,‬‬ ‫” אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים‪,‬‬ ‫ובכל יום ויום אנחנו מחברים את עצמנו אל התורה ומשיגים את מה שאנו‬ ‫שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה‪ ,‬והרבה גופי תורה לא נתנו אלא‬ ‫משיגים‪ ,‬כך שאנחנו עצמנו נהפכים למציאות אחת של תורה מכח מה שאנחנו‬ ‫ברמיזה”‪.‬‬ ‫השגנו‪.‬‬ ‫והדברים תמוהים בכפליים‪ :‬ראשית מה הפשט במילים‪ ,‬וכי האם באמת יפה‬ ‫רבי אליעזר שהיה אחד ממוסרי התורה לא היה דומה דוקא למשה רבינו אלא‬ ‫שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים‪ ,‬ושנית יש להבין מהי 'תורתן של‬ ‫ל'ארון הברית' ‪ -‬הוא הפך את עצמו לכלי מלא שמחזיק את התורה‪ .‬התורה‬ ‫בנים'‪ ,‬והרי התורה היא תורת ה'‪ ,‬שרק נמסרה לבנים כדי שילמדו אותה‪ ,‬ואם כן‬ ‫מסורה בידיו‪ ,‬וכל תוספת השגה שהוא מוסיף בתורה הופכת את עצמה לעוד‬ ‫מה שייך לקרוא לה על שם הבנים‪ ,‬ומדוע באמת דוקא כאן קוראים לה כך‪.‬‬ ‫חלק מקבלת התורה‪ .‬נמצא שהוא עצמו היווה מציאות של תורה‪ ,‬גברא של‬ ‫'תורתן של בנים'‪:‬‬ ‫תורה וחפצא של תורה‪ ,‬עד ש'נכנס רבי יהושע‪ ,‬התחיל ונושק אותה האבן ואמר‪,‬‬ ‫אלא זה ודאי שהתורה היא תורת ה'‪ ,‬שנמסרה ביד הבנים‪ .‬חז” ל אומרים בכמה‬ ‫האבן הזאת דומה להר סיני‪ ,‬וזה שישב עליה דומה לארון הברית'‪.‬‬ ‫מקומות שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני‪ ,‬ולכאורה‬ ‫'מה ירך בסתר ‪ -‬אף דברי תורה בסתר'‪:‬‬ ‫ממה נפשך‪ ,‬אם מדובר כאן בחידוש של התלמיד ‪ -‬הרי זה חידוש שנתחדש‬ ‫על פי כל המבואר יבואר לנו פירוש המילות במדרש; ” מהו ברחובות ‪ -‬במקום‬ ‫עכשיו‪ ,‬והיאך הוא נמסר למשה‪ ,‬ואם מדובר בתורה שכבר נמסרה למשה ‪ -‬היאך‬ ‫שמרחיבין‪ ,‬והיכן מרחיבין לה‪ ,‬בבתי כנסיות ובבתי מדרשות”‪ ,‬והערנו היאך שייך‬ ‫היא נתחדשה על ידי התלמיד‪.‬‬ ‫כביכול 'להרחיב' את התורה‪ .‬אך זוהי התשובה‪ ,‬שמציאות התורה בעולם נמדדת‬ ‫והביאור הוא על פי יסוד שכבר ביארנו במקומות אחרים בארוכה‪ ,‬שהתורה מצד‬ ‫ביחס למידה שבני האדם משיגים בה‪ .‬היא ניתנה לנו כדי שאנחנו נוציא מתוכה‬ ‫עצמה היא רחבה מארץ מידה ועמוקה מיני ים‪ .‬אין כח לאף אדם שבעולם לגעת‬ ‫את מה שאנחנו יכולים להוציא‪ ,‬וכפי שיעור ההוצאה כך יהיה כאן יותר 'תורה'‬ ‫באפס קצה של התורה ולהשיג משהו מכל גודלה‪ .‬אם כן במה זה נחשב‬ ‫אצלנו‪ ,‬מקבלי התורה‪ .‬ממילא אין גבול עד כמה ניתן 'להרחיב' את הקבלה‪,‬‬ ‫שהתורה נמסרה לאדם? על כרחך כל הענין הוא שהאדם ישיג את מה שהוא‬ ‫להוסיף עוד ועוד תורה ולהפוך את עצמנו עוד יותר לכלי קדוש שמכיל את‬ ‫יכול להשיג‪ ,‬וזה עצמו נחשב ל'תורה' ‪ -‬החיבור בין שכל האדם לשכל התורה‪.‬‬ ‫החכמה‪.‬‬ ‫הכח האין סופי של התורה נמצא בכח‪ ,‬וכאשר האדם לומד את התורה ומוציא‬ ‫ובדברי המדרש מתבאר שדוקא ה'רחובות' האלו הם ה'רחובות' של התורה‪.‬‬ ‫אותה אל הפועל‪ ,‬הוא עצמו מחדש את מה שהיה גנוז בתוכה והופך אותו‬ ‫לעומת זאת ברחובות עצמן‪ ,‬בחוצות העיר‪ ,‬אין מקום ללמוד את התורה‪ ,‬כי‬ ‫ל'תורה' ‪ -‬תורה שמחוברת אליו ומסורה בידיו‪.‬‬ ‫התורה לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים‪ ,‬והמוציא את התורה לשוק הוא‬ ‫מצד עצמותה ‪ -‬התורה היא חכמת שמים‪ ,‬חמדה גנוזה שמה לילוד אשה אליה‪,‬‬ ‫כמי שלוקח אבנים טובות ומרגליות ומניח אותם בדוכן של שומים ובצלים‬ ‫אבל בא הקב” ה ומסר את תורתו לנו‪ ,‬שאנחנו נעסוק בה ונשייך אותה אלינו‪ .‬כל‬ ‫ושאר ירקות‪.‬‬ ‫מילה שהאדם מחדש בתורה‪ ,‬כל תוספת לימוד וכל מימרא לוקחת את החכמה‬ ‫זהו הטעם שנאמר במדרש‪ ,‬אולם רבי למד דרשה אחרת וכפי שהבאנו מהגמרא‬ ‫שהיתה גנוזה והופכת אותה ל'תורה' כאן בעולם הזה‪ .‬כמובן שהתורה היא‬ ‫במועד קטן‪' :‬חמוקי ירכיך כמו חלאים ‪ -‬מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר'‪.‬‬ ‫תורתו של הקב”ה‪ ,‬אבל החידוש שנתחדש בקבלת התורה הוא שתורת ה' תרד‬ ‫‪A‬‬ ‫מלבד מה שמובטח לנו שנהיה תחת גלות ישמעאל עד ביאת המשיח‪ ,‬ושום‬ ‫ובאמת יש להתבונן במשמעות הדרשה‪ ,‬מה בין 'ירך' ל'דברי תורה'‪ .‬בשלמא ירך‬ ‫דבר אחר לא יצליח עד כי יבוא שילה‪ ,‬איך יכולות להיות מחשבות אחרות חוץ‬ ‫היא מקום המכוסה‪ ,‬ולכן היא צריכה להיות בסתר‪ ,‬אבל התורה ‪ -‬מדוע היא דבר‬ ‫ממה שחז” ל עצמם אומרים לנו‪ ,‬כדוגמת המשנה הנודעת בסוף פ” ג דראש‬ ‫מכוסה? אמנם היא דבר מכובד המונח בקרן זוית‪ ,‬ואין מקומה בשווקים‬ ‫השנה‪” :‬וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה‪ ,‬אלא לומר לך כל‬ ‫וברחובות‪ ,‬אבל מנא לן לדמות אותה לירך‪ ,‬מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר‪.‬‬ ‫זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים‬ ‫וביאור הדברים הוא ש'צניעות' כוללת בתוכה שני חלקים‪ .‬יש את ענין הקדושה‬ ‫היו מתגברים ואם לאו היו נופלין‪ ,‬כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כ”א‪ ,‬ח')‬ ‫שקיים בצניעות‪ ,‬שהוא אינו נוגע לכאן‪ ,‬ויש את הצניעות דוגמת ה'ירך'‪ ,‬שאינה‬ ‫עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי‪ ,‬וכי נחש ממית‬ ‫שייכת דוקא לדין 'והתקדשתם' אלא לענין של צניעות בפני עצמו‪ ,‬שלא לגלות‬ ‫או נחש מחיה‪ ,‬אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם‬ ‫את המקומות המכוסים‪.‬‬ ‫לאביהן שבשמים היו מתרפאים‪ ,‬ואם לאו היו נימוקים”‪.‬‬ ‫אלא שכאן המקום להבין מהו באמת עומק הענין של הצניעות‪ .‬הרי זה ודאי‬ ‫אין כאן חידושים ולא מדרגות אלא צורת מבט פשוטה ומפורשת שהיתה‬ ‫שצריכים לכסות את מה שלא אמור להיות מגולה‪ ,‬אבל זה עצמו מצריך טעם‪:‬‬ ‫מושרשת אצל עובדי ה' במשך כל הדורות‪ .‬אנחנו לא נלחמים עם הידיים! זירת‬ ‫מדוע המקומות המכוסים אמורים להיות מכוסים? מה ההבדל בין הירך לבין‬ ‫המלחמה אינה למטה‪ ,‬אלא למעלה‪ ,‬היכן שמונחת האבן שיושב עליה מוסר‬ ‫העיניים והאוזניים?‬ ‫התורה‪ .‬אם מסתכלים לשם ומשעבדים את הלב לאבינו שבשמים ‪ -‬ניצולים‪,‬‬ ‫עומק הדבר הוא ש'צניעות' היא מושג נרדף ל'פרטיות'‪ .‬יש רשות הרבים ויש‬ ‫ואם לא ‪ -‬נופלים‪ ...‬אין עוד מציאות אחרת‪ ,‬לא מלחמה‪ ,‬לא נקמה ולא השבת‬ ‫רשות היחיד‪ ,‬ורשות היחיד לא אמורה להיות ברשות הרבים‪ ,‬אחרת היא לא‬ ‫אש‪ ...‬כלום לא יעזור חוץ מזה‪ ,‬וכלום לא אמור לעזור‪.‬‬ ‫תהיה רשות היחיד‪ ...‬ככל שהדבר יותר אישי‪ ,‬יותר פרטי‪ ,‬ויותר עצמי ‪ -‬כך הוא‬ ‫” אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר” (תהלים כ'‪ ,‬ח')‪ .‬לא‬ ‫יותר מוצנע‪ ,‬כי עצם טבעו מחייב אותו שלא להיות גלוי לכל הברואים‪ .‬הוא שייך‬ ‫מדובר דוקא על אותם שנמצאים בפועל עם הרכב ועם הסוסים‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫לעצמו‪ ,‬הוא לא שייך לכולם‪ ,‬ואם הוא שייך לעצמו ‪ -‬הוא אמור להיות עם עצמו‬ ‫עלינו‪ ,‬שנמצאים הרחק ממקום המלחמה‪ .‬יש כאלו שחשים כאילו צורת‬ ‫ולהשאר עם עצמו‪ ,‬בלי להיות קשור למה שלא שייך אליו‪.‬‬ ‫המלחמה היא עם רכב ועם סוסים‪ ,‬אך הפסוק אומר לנו שלא‪' :‬ואנחנו בשם ה'‬ ‫אפילו אצל איברי האדם עצמם יש אברים מכוסים ויש אברים גלויים‪ ,‬שכן גוף‬ ‫אלוקינו נזכיר'‪ .‬אין לנו מאומה מלבד הזכרת שם שמים‪ ,‬וגם מלחמתם של‬ ‫האדם ‪ -‬הוא הדבר שהכי שייך אליו‪ ,‬עצם מעצמו ובשר מבשרו פשוטו‬ ‫האחרים לא תוכל לקדם אותנו ולו בטפח אחד‪ ...‬על סוס לא נרכב ולא נאמר‬ ‫כמשמעו‪ ,‬ומכיון שזה עצמו ‪ -‬מוכרח שהוא ישאר מכוסה מבני אדם ולא יהיה‬ ‫עוד אלוהינו למעשה ידינו‪ .‬מהיכן יכולה להגיע הרגשה כאילו יש כאן מלחמה‪,‬‬ ‫פרוץ לרווחה‪ .‬ה'ירך' למשל היא אבר שלא אמור להתגלות‪ ,‬וממילא היא גם‬ ‫עם נשק ועם כח תמורת כח? אין בחוץ כלום‪ ,‬הכל הבל ורעות רוח‪.‬‬ ‫אבר מכוסה‪ .‬לא בגלל שיש עליה 'דין כיסוי'‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬היא מלכתחילה לא‬ ‫אם יש אפילו הוה אמינא של מחשבה אחרת‪ ,‬על כרחך שהאדם לא נכנס עוד‬ ‫אמורה להיות גלויה‪ ,‬שהרי אין לך רשות פרטית יותר ממנה‪ ,‬ומה בינה לבין עיני‬ ‫לתוך חדרי החדרים‪ ,‬למקום שמרחיבין בו דברי תורה‪ .‬הוא נמצא עדיין בחוץ‪,‬‬ ‫כל חי‪.‬‬ ‫בעיצומה של הליכה ברחוב‪ ...‬ומכיון שמדובר כאן ביושבי בית המדרש‪ ,‬הרי‬ ‫וכשם שגוף האדם הוא הדבר האישי ביותר ששייך אליו‪ ,‬כך התורה ‪ -‬היא הדבר‬ ‫שהתביעה כפולה ומכופלת‪ :‬הלא תלמידי חכמים כל גופן אש‪ ,‬הם עצמם‬ ‫העצמי ביותר שמשוייך לאדם‪ .‬מאותה סיבה שה'רחובות' של התורה הם בתי‬ ‫מכילים בגופם את תורת ה'‪ ,‬ואיך אפשר לקחת את הגוף ולהוציא אותו החוצה‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬שם ניתן לבני האדם הכח 'להרחיב' את התורה בשכלם‬ ‫‪ -‬לארץ ערבה ושוחה?‬ ‫ולהתחבר אליה‪ ,‬מאותה סיבה גם אין להוציא את התורה החוצה לרחובות קריה‬ ‫כל זה היא רק דוגמא בעלמא למושגים של רחוב שיכולים להשתרבב מבין‬ ‫‪ -‬משום שהתורה ניתנה לאדם‪ ,‬שתהיה חלק ממנו‪ ,‬ועצם זה שהוא נהפך ל'ארון‬ ‫החרכים‪ .‬אך האמת היא שבכל מבט על החיים האדם בוחר לעצמו היכן הוא‬ ‫הברית' מחייב שהתורה תשאר אצלו בקודש פנימה ולא תסתובב בשער בת‬ ‫נמצא‪ .‬האם בחוץ או בפנים‪ .‬האם בבתי גוואי או שמא במקום פרוץ מד'‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫רוחותיו‪ ,‬שמתנהל לפי חוקי הרחוב ומנוער מכל זיק של תורה‪ .‬אין לך דבר עלי‬ ‫גם הטעם של רבי וגם הטעם שמופיע במדרש הוא אותו טעם‪' :‬מה ירך בסתר‬ ‫אדמות שלא יכול להתחבר לרוח התורה‪ ,‬עם שכל של תורה ועם דעת של תורה‪,‬‬ ‫אף דברי תורה בסתר' ‪ -‬כמו שהירך שייכת לאדם ואמורה להשאר נסתרת‪ ,‬כך‬ ‫ומאידך אין לך דבר שאין עליו דעה של ירקנים‪ ,‬וכאותה שיסד הסמ” ע (חו” מ‬ ‫התורה היא 'תורתן של בנים' ואמורה להשאר נסתרת‪ ,‬ומפני כך אין מקומה‬ ‫סי' ג' סקי” ג) שדעת בעלי בתים היפך דעת תורה‪...‬‬ ‫בחוץ‪ ,‬בשוק וברחוב‪ ,‬על אחת כמה וכמה שלא בין השומים והבצלים‪ ...‬התורה‬ ‫התורה היא 'תורתן של בנים'‪ ,‬היא נמסרה לנו כדי שאנחנו נלמד מתוכה את מה‬ ‫אינה רק חלק מהגוף של האדם‪ ,‬אלא היא חלק מהאישיות של האדם‪ .‬יש לו‬ ‫שנלמד‪ .‬אסור להניח את התורה במקום אחד ולהשאיר את האישיות ברשות‬ ‫את הכח לעסוק בה ולגלות אותה לפי החלק שניתן לו‪ ,‬וממילא הוא אמור‬ ‫אחרת‪ .‬כל התורה ניתנה לאדם כדי שהוא יהיה אדם של תורה‪ ,‬שהוא יהיה‬ ‫לשמור עליה כחלק ממנו‪.‬‬ ‫משכן של 'ארון הברית' שיהפוך את השכל לשכל שחושב את התורה‪ ,‬נושם‬ ‫הפסוק לא נוקט לחינם דוקא את הלשון 'רחובות'‪ ,‬ללמדך ולומר לך שכמו‬ ‫את התורה‪ ,‬וכל דעה שתהיה לו ‪ -‬תהיה דעה של תורה‪ .‬מה הוא צריך לחפש‬ ‫שרגלי האדם מסתובבות ברחוב ‪ -‬כך גם התורה שלו מהלכת יחד איתו‪ .‬התורה‬ ‫בחוץ?‬ ‫היא חלק מגופו‪ ,‬ולהיכן שהוא הולך ‪ -‬תורתו הולכת עמו‪ .‬אי לכך מוכרח להיות‬ ‫בזמנו היה ראש ממשלה ידוע שהתהלך עם כיפה לראשו‪ ,‬ופעם אחת הוזמן‬ ‫שה'רחובות' שבהם הוא צריך להסתובב אינם רחובות של עיר‪ ,‬כי אם רחובות‬ ‫לשאת דברים בבית הכנסת הגדול בבני ברק‪ .‬ניגשו בחורים אל מרן הגרא” מ שך‬ ‫של תורה‪ ,‬בתי כנסיות ובתי מדרשיות שמרחיבין בהם דברי תורה‪ .‬אם הוא‬ ‫זצ” ל ושאלו אם יש היתר ללכת ולשמוע את אותו האיש‪ ...‬ענה להם הרב שך‪:‬‬ ‫מסתובב במקומות אחרים ‪ -‬נמצא שכביכול הוא לוקח את התורה עצמה ח”ו‬ ‫אמת נכון הדבר מה שאמרו חז” ל שאם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש‪,‬‬ ‫ומכניס אותה למבואות המטונפים‪ ,‬וכיצד הוא יוכל אחר כך לחזור ולנסות‬ ‫אבל מדוע למעלה בראש העמוד? מסתירים אותו למטה‪ ,‬מתחת לבימה‪...‬‬ ‫להתחבר אל התורה‪.‬‬ ‫מאז ומעולם‪ ,‬צורת המבט של גדולי ישראל היתה מתוך התורה‪ .‬גם על הוויות‬ ‫” כשם שיש לו להקב”ה חדרי חדרים בתורתו‪ ,‬כך יש להן לתלמידי חכמים לכל‬ ‫דעלמא לא היתה שום הסתכלות אחרת מלבד מה שאומרת התורה‪ .‬הרי התורה‬ ‫אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו”‪ ,‬כלשון חז” ל בתנא דבי אליהו‪ ,‬ומכאן למדנו‬ ‫נמסרה לנו‪ ,‬שהיא תהיה המציאות שלנו ואנחנו נהיה המציאות שלה‪ ,‬אם כן‬ ‫שאכן התורה של הלומד היא כעין 'חדרי חדרים'‪ .‬הוא מכניס את התורה לרשות‬ ‫אפוא איזו מציאות אחרת יכולה להיות?‬ ‫הפרטית והאישית ביותר עלי אדמות‪ ,‬לעצם עצמיותו ולתוך פנימיותו‪ ,‬משם‬ ‫באחד ההספדים על המהר׳׳ם מינץ מספר המספיד בשבחו‪ ,‬שכל אדם שנכנס‬ ‫הוא לומד אותה ומשם הוא מתחבר אליה‪ .‬השכל שלו נהפך לשכל של תורה‪,‬‬ ‫לשאול אותו במילי דעלמא יצא עם דבר חידוש‪ .‬כשראיתי את הדברים תמהתי‬ ‫וכל המחשבות‪ ,‬הרגשות והמושגים נהיים השגות של תורה‪ .‬מה שנשאר לו רק‬ ‫מה בדיוק היה שם‪ ,‬האם כל אחד שנכנס להתייעץ על המחיה ועל הכלכלה יצא‬ ‫הוא להתאים את ה'רחובות' למי שמהלך בהם‪ ,‬שהאבנים הטובות והמרגליות‬ ‫עם וורט בסוגיא?‪ ...‬אך הם הם הדברים‪ :‬המהר״ם מינץ היה כל גופו תורה‪,‬‬ ‫לא יהיו מונחים לצד המלפפונים והעגבניות‪...‬‬ ‫ומחשבותיו היו מחשבות של תורה‪ .‬כששאלו אותו על דבר מהעולם‪ ,‬הוא מיד‬ ‫הביאני המלך חדריו‪:‬‬ ‫ראה איזו סוגיא עוסקת בענין‪ ...‬מתוך התורה הוא הסיק את התשובה‪ ,‬וממילא‬ ‫הרי מאליו הדבר מובן‪ ,‬שה'רחובות' שאליהם מדובר כאן אינם דוקא מרחבים‬ ‫היה בתשובה חידוש מן התורה‪ ...‬לא שהוא אמר חידוש מלבד התשובה‪ ,‬אלא‬ ‫פיסיים של רשות הרבים‪ ,‬אלא כל העולם שמבחוץ‪ .‬ה'רחוב' מייצג הרבה יותר‬ ‫שהתשובה עצמה היתה מונחת בתוך התורה‪ ,‬הן במילי דשמיא והן במילי‬ ‫מפיסת קרקע‪ ,‬והוא כולל בתוכו את כל המושגים הרחוביים‪ ,‬עם כל מה שזה‬ ‫דארעא‪...‬‬ ‫אומר ולא אומר‪ ...‬האדם יכול להיות בתוך בית המדרש אבל להיות מונח ברחוב‪,‬‬ ‫אמרו על בעל הבית ישראל מגור‪ ,‬שפעם שאלו אותו החסידים שאלה בהלכות‬ ‫עם ראשו ורובו‪ ,‬על כרעיו ועל קרבו‪ .‬כי המדד הוא לא היכן הגוף נמצא‪ ,‬אלא‬ ‫עסקנות‪ .‬הוא לא ידע כדת מה להשיב‪ ,‬ושלח אותם למרן הגאון מטשעבין‪ .‬חזרו‬ ‫היכן הראש מונח‪ ,‬האם הוא נכנס לתוך 'חדרי חדרים של תורה' או שהוא שייך‬ ‫החסידים ואמרו לרבם שגם הרב מטשעבין לא ידע להכריע בנידון‪ .‬אמר להם‬ ‫למחוזות אחרים שמנוגדים לכל ריח של תורת ה'‪ .‬ומכיון שהתורה היא חכמת‬ ‫הבית ישראל‪ :‬אם כן בהכרח שאין כזו שאלה‪ .‬הרי הגאון מטשעבין יודע את כל‬ ‫שמים‪ ,‬בהכרח שכל דבר שאינו תורה מייצג את ההפך‪ .‬אין עוד משהו בין‬ ‫התורה כולה‪ ,‬וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא‪ ,‬וממילא אם הוא לא יודע‬ ‫השמים לארץ‪ ,‬ואם האדם לא נמצא ברה”י‪ ,‬על כרחו הוא ברשות הרבים‪...‬‬ ‫להשיב ‪ -‬פשוט שאין כאן שאלה‪ ...‬וכמובן החסידים מסיימים את דבר המעשה‪,‬‬ ‫ניתן להביא דוגמאות אין ספור‪ ,‬מהי הסחורה שיש ברחוב ומאיזה פתח נכנסים‬ ‫שלא עבר זמן והשאלה התבררה כטעות מעיקרא‪...‬‬ ‫לשוק‪ ...‬לא צריכים לכך הסברים והם גם לא יעזרו‪ .‬מדובר כאן על שני עולמות‪:‬‬ ‫ולא אצל גדולי הדורות בלבד‪ ,‬אלא אצל כל אחד ואחד‪ ,‬ככל שהוא מכניס את‬ ‫מצד אחד עולם של תורה‪ ,‬כשהאדם הופך את עצמו לאישיות של תורה שאין‬ ‫עצמו לחדרי התורה כך הוא מקבל יותר דעת של תורה‪ .‬בספר כתר ראש‬ ‫לה אלא ד' אמות של הלכה‪ ,‬עם מחשבות של תורה ועם ראש של תורה‪ ,‬ומצד‬ ‫להגר” ח מוואלוז'ין (קונטרס ארחות חיים אות ס”ט‪ ,‬וכן בסידור 'אשי ישראל')‬ ‫שני עולם של רחוב‪ ,‬שבכל פינה עומד עוד איזה רוכל וצווח שאין עוד דבר עלי‬ ‫מביא מה ששמע מהגר” א (ויש יסוד לדברים מדברי הגר”א להלן במשלי ט”ז‪,‬‬ ‫אדמות מלבד האבטיח‪...‬‬ ‫א')‪ ,‬ש”גילה רבינו דרך סוד ליקח עצה מן התורה‪ ,‬והיינו שילמד בחשק רב עד‬ ‫רק בכדי לשבר את האוזן‪ ,‬הציבור היושב בארה” ק למוד מלחמה‪ ,‬כאשר‬ ‫שידמה לו כלומד לשמה‪ ,‬ואז לחשוב על המבוקש אם לעשות אם לאו‪ ,‬וכפי‬ ‫לדאבונינו הקולות והמראות חודרים בכל פעם גם אלינו‪ ,‬לתוככי בית המדרש‪.‬‬ ‫שיעלה על הדעת אז ‪ -‬כן יעשה‪ ,‬וזו היא עצת התורה”‪.‬‬ ‫והנה לא מבעיא אלו שנכשלים להזין את אוזניהם בתקשורת שקיימת לדאבוננו‬ ‫התורה היא ה'רחוב' האמיתי‪ ,‬במובן הפנימי של הענין‪ ,‬שהיא זו שמרחיבה דעתו‬ ‫קו לקו‪ ,‬שמנתקים את עצמם מכל השקפה של תורה‪ ,‬אלא גם אצל יושבי בית‬ ‫של אדם‪ .‬היא ניתנה לאדם כדי שתהיה תורה שלו‪ ,‬וכדי שהוא לא יצטרך‬ ‫המדרש ‪ -‬נבחן את עצמנו איזה מבט יש לנו‪ .‬יש כאלו שהתחושה הטבעית‬ ‫להסתובב ברחובות אחרים‪ ...‬אין כלום חוץ ממנה ולא יכול להיות 'אדם' שהוא‬ ‫שלהם אומרת‪ ,‬הנה כי כן‪ ,‬אנחנו נעלה ונלחמנו‪ ...‬הכו בנו ‪ -‬אז נכה בחזרה‪ ,‬נפ ש‬ ‫לא 'אדם' של תורה‪ .‬התפקיד של האדם הוא לשמור על עצמו‪ ,‬שלא לפרוץ את‬ ‫תחת נפש‪ ,‬ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו‪ ...‬אבל מהיכן‬ ‫גדרי הצניעות של רשותו‪ ,‬וכך יוכל להשאר תמיד פנימה‪ ,‬בקודש הקדשים של‬ ‫מבט כזה מגיע? האם מלב שיושב על אבני הר סיני או מבן אדם שנושם את‬ ‫'הביאני המלך חדריו'‪.‬‬ ‫האוירה שמסביב‪ ,‬עם כל הריח של השומים והבצלים?‬ ‫לקבלת הוועד בדוא"ל ולהנצ חות ‪ .A 0 2 3 1 3 7 4 1 3 @ g m a il.c o m‬ניתן לתרום דרך מכ שירי נדרים ‪ /‬קהילות ל קופ ת 'קובץ גיליונות'‬ ‫כ ט י י ע ח א ד־ ש מ י ל א‬ ‫גליון ‪ • 366‬שבה שמיני ת‬ ‫‪ 9‬ר ש ת ‪1‬יצא תש ‪ 9‬״ז‬ ‫משיעורי הגאון דבי נפזתנ־*י הכבהן קופשיץ שליט״א‬ ‫בעניך מצא עט שתלוי בציצית שבבגדו האם חייב בהשבתה‬ ‫אולם מרן הגרי"ז זצ"ל נקט בפשיטות דאפילו גזלן באונס חייב‪ ,‬והא דליכא‬ ‫נשאלתי הרבה פעמים באחד שמצא עט תלוי בציצית שבבגדו‪ ,‬ואינו‬ ‫קרא על גזלן‪ ,‬הוא משום דבגזילה לא איצטריך קרא לחייבו‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫יודע למי זה שייך‪ ,‬האם חייב בהשבת אבידה‪.‬‬ ‫משום דבגנב וגזלן חיובו הוא על שהכניס ממון חבירו לרשותו‪ ,‬א"כ מה לי אם‬ ‫הנה לכאו’ יש שני אפשרויות איך אירע שנתלה העט בבגדו‪ ,‬ויש ביניהם נפ"מ‪,‬‬ ‫היה באונס או ברצון‪ ,‬דהא עכ"פ הכניס הממון לרשותו‪ ,‬ומשו"ה לא איצטריך‬ ‫האפשרות הראשונה היא‪ ,‬שהציצית שבבגדו נתפס בעט שבכיס חבירו‪,‬‬ ‫קרא לחייבו באונס‪ ,‬ורק לגבי אדם המזיק דחיובו על מעשה ההיזק בזה הי’ ס"ד‬ ‫והוא (בעל הציצית) בדרך הליכתו משכו הציציות את העט מכיסו של חבירו‪,‬‬ ‫דבאונס פטור ואתי קרא דפ צע תחת פ צע לחייב על על אונס כרצון‪ ,‬אבל לגבי‬ ‫והאפשרות השני’ היא‪ ,‬שבעל הציצית עמד במקומו‪ ,‬ובשעה שבעל העט הלך‬ ‫גניבה דהחיוב הוא על שממון חבירו ברשותו מסברא אמרי’ דחייב אפילו על‬ ‫בדרכו נתפס העט בציצית שבבגד חבירו‪ ,‬וכשהמשיך בהליכתו (בעל העט) נמשך‬ ‫אונס‪ ,‬ובחידושי ר’ שמואל (סנהדרין סימן ז’) הביא שכ"כ המהרש"ל בב"ק (פרק י’)‪,‬‬ ‫העט מכיסו ונשאר תלוי בציצית חבירו‪.‬‬ ‫והמאירי בב"ק (דף צ"ה)‪.‬‬ ‫והנה באפשרות הראשונה שבעל הציצית הוא זה שמשך את העט אליו‪ ,‬לכאו’‬ ‫יבואר דמהתוס’ בקידושין מוכח דגזלן בשוגג חייב‬ ‫הוא גזלן בשוגג‪ ,‬שהוא בהליכתו הוציא את העט מכיסו של חבירו‬ ‫והגרש״ר הביא ראי’ אלימתא מתוס’ בקדושין (דף נ"ה ע"א ד"ה אין מועל אחר‬ ‫ונתחייב בהשבת גזילה‪ ,‬אבל באפשרות השני’ שהוא עמד במקומו ובהליכתו של‬ ‫מועל) דגזלן בשוגג חייב‪ ,‬דהתוס’ שם כתבו לחלק לענין מעילה‬ ‫בעל העט נתפס העט בציצית‪ ,‬א"כ איהו לאו מידי קעביד‪ ,‬ואין כאן גזילה אלא‬ ‫בשוגג בין היכא שמתכוין להוציאו מרשות לרשות [אלא שהיה סבור שהוא של‬ ‫שנתחייב בהשבת אבידה‪.‬‬ ‫חולין]‪ ,‬דאז נעשה גזלן והוי מעילה‪ ,‬משא"כ בכסבור שהוא שלו ואינו מתכוין‬ ‫יבואר דבדבר המצוי בשוק אמרי’ דשם דמיהן ומשתמש באבידה‬ ‫להוציאו מרשות לרשות כלל‪ ,‬כה"ג אין כאן מעשה מעילה ולא יצא לחולין‪.‬‬ ‫והנה באפשרות השני’ שאין זה אלא השבת אבידה‪ ,‬לכאו’ גם אם נימא‬ ‫ובסו"ד הביאו ראי’ לחילוק זה‪ ,‬מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה‪,‬‬ ‫שהבעלים התייאש מהעט‪ ,‬מ"מ לא מועיל היאוש‪ ,‬שהרי העט באיסורא‬ ‫כסבורים הם ד של אביהם היא‪ ,‬וטבחוה ואכלוה‪ ,‬משלמין דמי בשר בזול‪,‬‬ ‫אתי לידיה‪ ,‬ולא מהני בו יאושא‪.‬‬ ‫אבל כסבורים שהיא פקדון [כלומר שידעו שהיא שאולה] וטבחוה ואכלוה‬ ‫משלמין דמי בשר שלם‪ ,‬א"כ מצינו חילוק בין סבור שהוא שלו לסבור שהוא של‬ ‫אך יש לומר דמאחר שגם אם כותבים מודעה שנמצא עט‪ ,‬לא יבואו הבעלים‬ ‫אחרים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לקחתו ממנו‪ ,‬וישאר אצלו עד זיבולא בתריתא‪ ,‬א"כ מסתבר שיכול לשום‬ ‫את דמי העט‪ ,‬ולהשתמש בעט‪ ,‬דבגמ’ בב"מ (דף כ"ט ע"ב) אית’ אמר שמואל‬ ‫ולכאו’ דברי התוס’ תמוהים‪ ,‬דהא התם הוי גם מזיק‪ ,‬שהזיקו את הפרה‪ ,‬ומזיק‬ ‫המוצא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר‪ ,‬והיינו טעמא דתפילין בי בר חבו‬ ‫באונס הרי חייב‪ ,‬ואמאי אינם חייבין מטעם מזיק‪ ,‬וע"כ צ"ל כמו שכתבו‬ ‫משכח שכיחי‪ ,‬ולא איכפת לבעל האבידה שישתמש בו המוצא‪ ,‬משום שיכול‬ ‫התוס’ בב"ק (דף כ"ז ע"ב) להוכיח מזה דמזיק באונס גמור פטור אפילו באדם‬ ‫ליקח בדמיהן אחרים‪ ,‬והם מצויין הרבה‪ ,‬ולכאו’ לאו דוקא בתפילין הדין כן‪ ,‬אלא‬ ‫המזיק‪.‬‬ ‫הוא הדין בכל דבר המצוי לקנותו‪ ,‬יכול המוצא להשתמש בו ולשום דמיהן‬ ‫וא"כ לפ"ז תיקשי מאי מייתי ראיה התוס’ לדין מעילה דכל היכא דכסבור שהוא‬ ‫ולהשתמש בהן‪ ,‬ואח"כ יחזיר דמיהן לבעל האבידה‪.‬‬ ‫שלו אינו חשוב גזלן‪ ,‬ולהכי אין בו מעילה‪ ,‬הרי התם הם פטורים משום‬ ‫דהוי אונס גמור ומנלן שכסבור שהוא שלו אינו נעשה גזלן בזה‪.‬‬ ‫וא"כ הכי נמי בנדון דידן‪ ,‬הרי בעל האבידה אינו צריך דוקא עט זה‪ ,‬שהעטים‬ ‫מצויים הרבה‪ ,‬וא"כ לא איכפת ליה שישתמש בעט‪ ,‬וישום את דמי העט‪,‬‬ ‫ובזכרון שמואל (סימן נ"ו אות ז’) כתב דמוכרח מזה דס"ל להתוס’ דנהי דאדם‬ ‫ואח"כ כשימצא את הבעלים ישלם לו את דמיוב‪.‬‬ ‫המזיק פטור באונס גמור‪ ,‬מ"מ גזלן חייב אפי’ באונס‪ ,‬וכפי שהובא לעי’‬ ‫בשם מרן הגרי"ז זצ"ל‪ ,‬ולזה הוי קשה להו דנהי דמטעם מזיק ליכא לחיובינהו‬ ‫אבל באפשרות הראשונה שזה גזילה בשוגג‪ ,‬אפשר דאין יכול לשום דמיו‬ ‫כיון דאנוסים נינהו‪ ,‬מ"מ מטעם גזילה מיהא ליחייבו שהרי משכוה ונטלוה‬ ‫ולהשתמש בעט‪ ,‬דלא מצינו היתר זה רק באבידה‪ ,‬אבל בגזילה אפשר‬ ‫לצורך עצמם ונע שו גזלנים‪ ,‬ובגזלה ליכא פטור אונס כלל‪ ,‬ואפי’ באונס גמור‬ ‫דלא התירו לע שו ת כן‪.‬‬ ‫חייב עליה‪ ,‬וא"כ אמאי פטורין משום גזילה‪ ,‬ועל זה כתבו התוס’ דע"כ דכיון דהיו‬ ‫סבורים שהיא שלהם ולא כיוונו להוציאה מרשות לרשות אין כאן מעשה גזילה‬ ‫מחלוקת האחרונים אם גזלן בשוגג חייב‬ ‫והוצאה כלל‪ ,‬ולא נע שו גזלנים עליה‪ ,‬עכ"ד‪.‬ג‬ ‫אכן אפשר דגם אם זה הי’ גזילה‪ ,‬מ"מ יש לדונו כאבידה‪ ,‬כיון שהיה בשוגג‪,‬‬ ‫דהקצוה"ח (ריש סי’ כ"ה) נסתפק אם גזלן בשוגג מתחייב בחיובי גניבה‪,‬‬ ‫יבואר דהיכא דכסבור שהוא שלו לא נעשה גזלן‬ ‫דאע"פ שבמזיק חייב בין באונס בין בשוגג‪ ,‬מ"מ בגניבה יש לומר דפטור‪ ,‬דדוקא‬ ‫וא"כ לדע ת התוס’ דגם גזלן בשוגג חייב לכאו’ גם בנידון הנ"ל שמשך את העט‬ ‫גבי אדם המזיק איכא ריבויא ד"פצע תחת פצע" לחייב על השוגג כמזיד ואונס‬ ‫בשגגה מ"מ יהא חייב משום גניבה‪ ,‬אך נראה דהכא לכו"ע אינו חייב‬ ‫כרצון‪ ,‬אבל בגזלן דליכא רבויא‪ ,‬אפשר דמיפטר אפילו בשוגג‪.‬‬ ‫אצל הגרי"ז אמר לו את הראי’ שהביא ר’ שמואל שגזלן בשוגג חייב‪.‬‬ ‫א ויש לדון אם בהשבת אבידה שנכנס לרשותו שלא מדעתו‪ ,‬אם חשיב באיסורא אתי‬ ‫ושמעתי שמרן הגרי"ג זצ"ל הקשה קושיא זו על דברי התוס’ בקידושין דמאי מייתי ראי’‬ ‫לידיה‪ ,‬ויעוי’ בזה באמרי משה (סי’ ל"ז)‪.‬‬ ‫דהיכא דכסבור שהוא שלו פטור‪ ,‬הא כתבו התוס’ בב"ק דחשיב אונס גמור ולכן פטור‬ ‫ב ואע"פ שהסמ"ע (סימן רס"ז ס"ק ל’) כתב בדעת הרמב"ם שרק בתפילין אמרינן כן‪ ,‬אבל‬ ‫מדין מזיק‪ ,‬והקשה כן למרן הגרי"ש כהנמן זצ"ל‪ ,‬והי’ זה לפני מנחה‪ ,‬ואמר לו שצריכים‬ ‫בשאר חפצים אינו יכול לשום דמיהן ולהשתמש בהם‪ ,‬אבל בנדון דידן שהוא עט שהוא‬ ‫לחשוב על זה‪ ,‬ולאחר מנחה אמר לו שא"כ מוכח מתוס’ דגזלן בשוגג חייב‪ ,‬ודלא‬ ‫מצוי ביותר נראה שהכל מודים שאין אדם שחפץ דווקא בעט שלו‪.‬‬ ‫כהקצוה"ח‪.‬‬ ‫ג ושמעתי שהגרש"ר אמר ראי’ זו למרן הגרי"ז‪ ,‬וקילסי’ מאוד‪ ,‬ובאותו יום כל מי שנכנס‬ ‫נע ר ך מ שי עו ר שנ מ סר בי שיבת בי ת מדר ש ע ליון ערש״ק פ' לך לך‪ ,‬תשפ״ז‪.‬‬ ‫לתגובות ולעניני הגליון ‪ 058.32.888.34‬וכן במייל ‪gmail.com @3126877‬‬ ‫ובא מת יש לדון באופן הנ"ל שהציצית שבבגדו נתפס בע ט שבכיס חבירו והוא‬ ‫משום גניבה ‪ ,‬דהא מבואר בתוס’ הנ"ל דכל היכא דכסבור שהוא שלו אינו חייב‬ ‫בהליכתו משך את העט מכיסו של חבירו דאמרי’ שהוא גזלן בשוגג‪,‬‬ ‫משום גניבה‪ ,‬דרק היכא שיודע שהוא לוקח ממון של חבירו‪ ,‬אך לא בכוונת‬ ‫האם יש לו בזה קנייני גזילה‪( ,‬אי לאו מה שנתבאר דלא חשיב מעשה גזילה כלל)‪,‬‬ ‫גזילה‪ ,‬אלא שחשב שחבירו מסכים שישתמש בממונו‪ ,‬או שהי’ אנוס על הגזילה‪,‬‬ ‫דלכאו’ לא עביד קניין כלל‪ ,‬וכל שלא קנאו לא נתחייב באונסין‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫בזה אמרי’ דחייב משום גניבה‪ ,‬אבל היכא שחשב שממון זה שלו‪ ,‬לא נעשה גזלן‬ ‫משכו ברשות בעלים אינו חייב באונסין‪.‬‬ ‫עלי’‪.‬‬ ‫ואע"פ שיש מקום לדון דכה"ג חשיב הגבהה‪ ,‬שהגביה את העט ע"י שמשך את‬ ‫וא"כ יש לומר דהכא שהי’ מתעסק לגבי משיכת העט‪ ,‬ולא ידע כלל שהוציא‬ ‫העט מכיסו של חבירו‪ ,‬אך מ"מ נראה דלא מהני הגבהה זו‪ ,‬דאין כאן‬ ‫ממון חבירו מרשותו‪ ,‬הרי זה חשיב כמו היכא דכסבור שהוא שלו‪ ,‬דלא הי’‬ ‫כוונה לקנין‪ ,‬וכל שלא נתכוון להכניסו לרשותו בהגבהה זו‪ ,‬לא קנאו‪ .‬וגם בגזלן‬ ‫כאן מעשה גזילה כלל‪ ,‬וא"כ לא נע שה עלי’ גזלן‪.‬‬ ‫בעי’ כוונה לקנין‪ ,‬כמש"כ הקצוה"ח (סימן רע"ה ס"ק ג’ וסימן רצ"א ס"ק ד’ בד"ה‬ ‫וא"כ לא מיבעי להמבואר בקצוה"ח דגזלן בשוגג לא נעשה גזלן‪ ,‬א"כ ודאי דלא‬ ‫"אמנם ראוי") דבגזלן נמי בעינן כוונה לקניין כדי להתחייב באונסין‪.‬‬ ‫חשיב רק כמו אבידה‪ ,‬אלא אפילו למאי דנקט מרן הגרי"ז דגם גזלן בשוגג‬ ‫אכן בנתיבות המשפט (סימן ל"ד סק"ה) כתב בתוך דבריו וז"ל דקנין של הגזילה‬ ‫חייב‪ ,‬מ"מ הכא י"ל דחשיב כמו שהוא כסבור שהוא שלו דלא נעשה עלי’ גזלן‪,‬‬ ‫כיון שהוא רק לחייב הגזלן ובעל כרחו רחמנא הקנה ליה ואפילו אינו מכוין‬ ‫וכמשנ"ת‪.‬‬ ‫ואינו רוצה לקנות‪ ,‬לא שייך לומר דלא מהני‪ ,‬דהא בעל כרחו אקני רחמנא ולא‬ ‫אך כיון דלא ידעינן היכא נתלה העט בבגדו‪ ,‬יש לומר דהוי ספק גניבה ספק‬ ‫שייך לומר דלא מהני‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אבידה‪ ,‬וכיון שהוא מוחזק שפיר יכול להשתמש בע ט כדין אבידה‪ ,‬ולשום‬ ‫והעירני ידידי הרב ר’ אריה גרשון נורדן שליט׳׳א מהא שאמרו בב"ק (דף צ"ח‬ ‫את דמיו‪.‬‬ ‫ע"א) בזורק מטבע של חבירו לים הגדול שאם הגביה המטבע בזריקתו‬ ‫קודם שנפל לים הרי הוא גזלן וחייב באונסין‪ ,‬ולכאו’ הרי לא נתכוון לגזלו‬ ‫יבואר אם בקניני גזילה בעי’ כוונה לקנין‬ ‫ולקנותו אלא לאבדו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫יבואר דעט התלוי בבגדו יכול לקנותו בקנין חצר‬ ‫ולכאורה צ"ב‪ ,‬אמאי בעינן למחט והמרגלית עליה‪ ,‬הרי אפשר לומר‬ ‫ויש לדון דאפשר דיכול לקנותו בחצר‪ ,‬דהעט תלוי בבגדו‪ ,‬וכליו של אדם קונים‬ ‫שהמרגלית עצמה מונחת על גבי קרקע‪ ,‬וע"כ צ"ל דהקרקע כל‬ ‫לו‪ ,‬וכליו מהני מדין חצר כמו שכתבו הראשונים בב"מ (דף ט’) והביאם‬ ‫שהוא אינה מחזקת את המרגלית שהיא גדולה ממנה‪ ,‬דהמרגלית יוצאת קצת‬ ‫הנתה"מ (סי’ ר’ סק"ו)‪ ,‬וחצר הרי קונה שלא מדעתו‪ ,‬וכיון שנכנס לרשותו שפיר‬ ‫מהקרקע‪ ,‬ולא חשיב צבורין‪ ,‬אבל כיון שהמרגלית נמצאת ע"ג המחט שפיר‬ ‫קנאו להתחייב באונסין‪ ,‬גם היכא שלא נתכוון לקנותו‪ ,‬ואע"פ שכולו תלוי‬ ‫חשיב צבורין על גבי קרקע אע"פ שבולט חוץ מן הקרקע‪ ,‬דמאחר שעומד על‬ ‫מבחוץ מכל מקום יש לומר דכיון שהוא תלוי בבגדו הרי הוא כמי שמונח‬ ‫ידי המחט שעומד על הקרקע חשיב כעומד כולו בקרקע‪ ,‬וא"כ הכי נמי נימא‬ ‫ברשותו‪ ,‬וקנהו‪ .‬ויש להוסיף דאע"פ דאמרי’ דחצר מהלכת לא קני‪ ,‬מ"מ הכא‬ ‫דכל שמחזיק בידו הרי הוא כנמצא כולו בידו‪.‬‬ ‫קונה דלא גרע מהיד עצמה שקונה‪ ,‬וביאר הרא"ש בגיטין (פ’ הזורק) דיד אינו‬ ‫נחשב למהלך‪ ,‬דידו מינח נייחא וגברא קא ממטי לה‪ ,‬וכ"כ התוס’ בב"מ דף ט’ ע"ב‪,‬‬ ‫ואין לומר דרק לעניין צבורין סגי שמונח באופן שבולט מעל גבי הקרקע‪ ,‬אבל‬ ‫וא"כ מהאי טעמא נמי קונה ע"י הכלי שמחזיק בידיו‪ ,‬וכן מבואר בגמ’ בגיטין ר"פ‬ ‫לעניין קניין חצר אפשר דבעינן שיהא מונח כולו בחצר‪ ,‬דהנה בריטב"א‬ ‫הזורק שאם זרק לה הגט לתוך קלתה מגורשת‪.‬‬ ‫בקדושין שם וכן הש"ך בסימן קצ"ח הקשו להס"ד דבעינן צבורין‪ ,‬וכן היכא שלא‬ ‫אמר אגב וקני‪ ,‬דבעי צבורין‪ ,‬קשה דאי בעינן צבורים באגב תיפו"ל שקונה מדין‬ ‫אכן יש לדון בזה‪ ,‬דהרי בקנין יד כתבו כמה אחרונים (הנתיבות סי’ רס"ח סק"א‪,‬‬ ‫קנין חצר ולמה צריך לקניין אגב‪.‬‬ ‫ובתורת גיטין סי’ קל"ט סק"ו והגרעק"א בתשו’ סי’ רכ"ב אות ג’) שצריך שיהי’‬ ‫הדבר הנקנה כולו בתוך ידו‪ ,‬ומה שלא נכנס לתוך ידו לא קנאו מדין ידד‪.‬‬ ‫ותירצו דנפק"מ בחצר שאינה משתמרת שמועיל לקנות בקנין אגב ואינו‬ ‫מועיל לקניין חצר‪ ,‬ומוכרח דכשמונח באופן שבולט מן הקרקע חשיב‬ ‫ומשו"ה נוהגים למעשה שהמגרש את אשתו מקפל את הגט לקיפולים‬ ‫כמונח בחצר לגמרי‪ ,‬דאי נימא דלא מהני לחצר‪ ,‬הרי היה להם לתרץ דנפק"מ‬ ‫ומניחים את כל הגט בתוך ידה של האשה‪ ,‬שאם אינו נמצא לגמרי‬ ‫באופן זה שאינו מועיל לחצר משום שבולט לחוץ ומועיל להיות צבורים לקניין‬ ‫בידה אינו נקנה אלא בהגבהה‪ ,‬ויש שסוברים דקנינים ל"מ בגט אלא בעינן דווקא‬ ‫אגב‪ ,‬ומבואר דאם לגבי צבורין חשיב כמונח כולו בחצר הוא הדין לגבי קנין חצר‬ ‫ונתן בידה‪.‬‬ ‫חשיב כמונח כולו בחצר‪.‬‬ ‫ולדבריהם הוא הדין בחצר אינו קונה אלא אם כל החפץ מונח בחצירו‪ ,‬אבל אם‬ ‫ו עוד ראיה ראיתי בספר אילת השחר בב׳׳ק (דף ס"ה)‪ ,‬דכתיב בקרא משור עד‬ ‫יוצא במקצת מחצירו לא קנהו בחצר‪ ,‬וא"כ הכי נמי כיון שהוא תלוי‬ ‫חמור עד שה שנים ישלם‪ ,‬ואח"כ כתיב אם המצא תמצא בידו הגניבה‪,‬‬ ‫בבגדו ואינו כולו ברשותו לא קנהו בחצר‪ ,‬אלא בהגבהה‪ ,‬ובהגבהה לדעת‬ ‫ואמרו בגמ’ בב"מ (דף נ"ו ע"ב) אין לי אלא ידו גגו חצירו וכו’ מניין תלמוד לומר‬ ‫הקצוה"ח לא קנה אלא א"כ נתכוון לקניין‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬ ‫בידו‪ ,‬ומהתם ילפינן קנין חצר‪ ,‬והתם איירי בשור ושה שלא נכנסים בתוך היד‪,‬‬ ‫ומוכח דבקנין יד לא בעינן שהכל יכנס בתוך היד‪ ,‬אלא שכל היכא שמחזיקו‬ ‫יבואר לכאו’ כמה ראיות דבקנין יד לא בעינן שכל החפץ יהי’ בתוך היד‬ ‫ומוחזק מחמת ידו חשיב כמונח כולו בידו‪ ,‬ובשור קשה לומר שהוא מוחזק‬ ‫ולכאו’ יש להביא ראיה שקניין יד מהני גם מה שיוצא מידו‪ ,‬דהנה בגמ’‬ ‫מכוחו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫בקדושין (דף כ"ו ע"א) אמרינן דקרקע כל שהוא מהני לקנות ע"ג‬ ‫ובאבני נזר (אהע"ז סימן קס"א) הקשה מהא דפיל נקנה בהניח ד’ כלים תחת‬ ‫מטלטלין בקנין אגב‪ ,‬ומספקא לן שם בגמ’ אי בעינן צבורים‪ ,‬ואיתא התם להביא‬ ‫רגליו‪ ,‬והרי אין כולו בתוך הכלים‪ ,‬וחזינן שגם בזה נקנה בחצר‪ ,‬ואפשר‬ ‫ראיה דאי"צ צבורין מדאמרינן קרקע כל שהוא מהניא לקנות אגבה מטלטלין‪,‬‬ ‫לומר שכל שדרך להחזיקו בעניין זה שפיר חשיב יד אע"פ שבולט חוץ לידו‪ ,‬אפי’‬ ‫ומקשה דבקרקע כל שהוא א"א להניח כלום‪ ,‬ומשני דאפשר להניח בה מחט‪,‬‬ ‫לדעת הנתיבות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ומקשינן איכפל תנא לאשמועינן מחט‪ ,‬ומשני שהניח ע"ג המחט מרגלית‪.‬‬ ‫אדויי או בפיל שקופץ‪ ,‬א"כ אפשר דגם מה שמחוץ ליד הוא קונה בקנין יד‪ ,‬והגבהה‬ ‫דוברעק"א (מערכה ה’ אות ז’) הוכיח כן‪ ,‬דאי נימא דקנין יד הוא גם מה שיוצא מחוץ לידה‪,‬‬ ‫איצטריך להיכא שאינו בידו כלל אלא הגביהו כפיל בחבילי זמורות או באדיה אדויי‬ ‫א"כ כל קנין יד הוא הגבהה‪ ,‬אלא ע"כ דקנין יד הוא רק מה שבתוך ידה‪ ,‬ומה שיוצא מחוץ‬ ‫שהגביהו באוויר‪ ,‬ובזה אינו קונה אלא בקנין הגבהה‪ ,‬הן אמת דבנתיבות (סימן קצ"ח ג’)‬ ‫לידה אינו קנין יד אלא קניין הגבהה‪.‬‬ ‫כתב כן לומר דהא דבעינן הגבהה ג’ טפחים היינו היכא שאינו בידו כלל אלא הוגבה‬ ‫מכוחו‪ ,‬או שבולט חוץ לידו‪.‬‬ ‫אך לכאו’ יש לדחות ראי’ זו‪ ,‬דלפמש"כ תוס’ בכמה דוכתי דקנין הגבהה מהני גם באדיה‬ ‫לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה ומסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר׳ יוסף ‪ p‬סט י ז״ל נלב״עליל שבת א׳ דר״ה תשפ״א‪ ,‬וזוגתו שעמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מות דזזל בת לט יפה ע״ה נלב״ע כ״ו מנחם אב תשפ״ה‬ ‫לע״נ הרה״ג ר מנחם מנדל ב״ר נ‪1‬וביה זצ״ל וזוגתו מרת לאה ב״ר אברהם משה ע״ה הרה״ח ר שלמה נחמיה ב״ר יעקב צבי זצ״ל וזוגתו מרת רויזא שושנה בת ר יחיאל מיכאל ע״ה ר יעקב צבי בן ר׳ שלמה נחמיה ז״ל‬ ‫שואלין ודור שין‬ ‫פנינים משיחותיו ותשובותיו של מרן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט״א‬ ‫ויצא תשפ׳׳ז גליון ‪434‬‬ ‫גאב״ד בית הוראה הכללי ירושלים‪ ,‬רב דק״ק אבי עזרי וביהמ׳ ד משכן שמואל אשר מרכז פ״ת‬ ‫שו” ת הלכה למעשה‬ ‫במעלת המתאספים לראיית עשיית המצוה‬ ‫מאוצר תשובות מרן הגרב״צ הכהן קוק שליט״א‬ ‫משא מרן הרב שליט״א במעמד מצות ראשית הגז‬ ‫במשנת מרן רבינו הגרי״ש אלישיב זצוק״ל‬ ‫בעצמם על ההדלקה וזה מצוין‪.‬‬ ‫כיבוד הורים‬ ‫ב] קיום מצו ת הדלקת נרו ת‬ ‫___והדלקת נר חנוכה‬ ‫חנוכה של הבן ה תורן (הנמצא אצל‬ ‫‪ B SS3‬זוג הורים מבוגרים‬ ‫ההורים בזמן ההדלקה)‪ ,‬תלוי היכן מדליק‬ ‫וביקורי‬ ‫לבדם‪,‬‬ ‫המתגוררים‬ ‫בבי תו‪ ,‬שאם מדליק בפ ת ח החצר‬ ‫הילדים תורמים רבות לשלומם‪.‬‬ ‫כדינא דג מרא‪ ,‬ראוי לב ק ש מאחד‬ ‫חשבנו שבכל ערב בחנוכה יגיע‬ ‫ב שלי חו תו‬ ‫שידלי ק‬ ‫השכנים‬ ‫בן אחר עם משפחתו להדלקה‪,‬‬ ‫את נרו תיו בזמן ההדלקה‪ .‬ואת‬ ‫לשירה וזמרה וארוחת ערב בבית‬ ‫הברכות י ש מע הבן מ אביו‪ .‬בזה‬ ‫ההורים‪ ,‬ויחזרו לביתם בשעת‬ ‫יוצא יד״ח לכ תחילה‪ ,‬ו אינו צריך‬ ‫ערב מאוחרת‪ .‬האם במקרה דנן‬ ‫לחזור ולהדליק כ שחוזר לבי תו‪.‬‬ ‫לכתחילה ידליקו בבית ההורים‪,‬‬ ‫אולם אם אינו מדליק בפ ת ח‬ ‫ולאחר שיחזרו לביתם ידליקו שוב‪,‬‬ ‫החצר אלא ב חלון וכ״ ש אם‬ ‫ואם כן מה הדין לענין הברכה‪.‬‬ ‫מדליק בפני ם יכול להמתין עם‬ ‫הגאון הגדול רמ״מ קארפ שליט״א מעניק ראשית הגז למורינו הרב שליט״א‬ ‫המקיימים‬ ‫‪ B S 3S 3‬אשריכם‬ ‫הדלקתו עד שחוזר לבי תו ב שע ת‬ ‫מצות כיבוד אב ואם ל ש מח ם‬ ‫בא״י‪ ,‬אע״פ שאין זו מצוה התלויה‬ ‫הרב שליט״א מקיים מצוה נדירה‬ ‫שכ תב ת ויברך וידליק באותה‬ ‫ולחזקם‪ ,‬בדבר הזה תזכו לפירו ת‬ ‫בארץ‪ ,‬מ״מ ילפינן גזירה שווה (ראשית‬ ‫של ראשית הגז שנצטוו ישראל‬ ‫שע ה (ציוניהלכהחנוכהעמי רב)‪.‬‬ ‫בעה״ז והקרן קיימת לע ה״ב‪.‬‬ ‫מתרומה שאינה נוהגת אלא‬ ‫לתת לכהן כמו שכ תוב (דניים יח‪ ,‬ד)‬ ‫___כוסיות שמן מכסף‬ ‫לעניין מצות נר חנוכה‪:‬‬ ‫בא״י‪ .‬ולהלכה כתוב בשו״ע (יו״ד‬ ‫וראשית גז צאנך תתן לו‪ .‬אנחנו‬ ‫‪1‬שאל! | האם למרן הגרי״ש‬ ‫א] כיון שהבני ם אינם גרים בבי ת‬ ‫הכהנים המקבלים ראשית הגז‪ ,‬סא‪ ,‬כא) שהמנהג הוא שאין נותנים‬ ‫אלישיב היה צד לעשות כוסיות‬ ‫ההורים אפילו לילה אחד וחוזרים‬ ‫בחו״ל‪ ,‬אך בארץ ישראל כתב‬ ‫שותפים נ מצו ה נזה שמ אפ שרי ם‬ ‫לנר חנוכה מכסף‪ ,‬הרי כמה פעמים‬ ‫לביתם‪ ,‬אינם יוצאים יד״ח כלל‬ ‫בפא ת השולחן (ג‪ ,‬כ) שלכו״ע מצוה‬ ‫קיום המצווה שהרי רק בקבלת‬ ‫הזכיר מאמר רבי יצחק סגי‪-‬נהור‬ ‫בהדלקה בבי ת ההורים כיון ש אינו‬ ‫וחובה לתת לכהן ראשית‬ ‫מתנת הכהונה מתקיימת‬ ‫כפי שהביא כת״ר שליט״א בספרו‬ ‫ביתם (מ״בתרעז‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫הגז‪ .‬אמנם לפי הפוטרים‬ ‫המצוה‪ ,‬אך הציבור הגדול‬ ‫יש מחלוקת‬ ‫מחו״ל משום שנל מד‬ ‫בציוני הלכה על חנוכה‪ ,‬אך לא הובא‬ ‫כפי המובן ממכתבך על ההורים אין‬ ‫והחשוב שהתאסף כאן‪ ,‬בגמרא בחולין‬ ‫שם כיצד מרן נהג בנידון זה‬ ‫שאלה כיון שהם מדליקים ומברכים‬ ‫מתרומה הרי שבזמן הזה‬ ‫האם גם להם חלק? האם האם מצוה זו‬ ‫נוהגת גם בחו״ל שגם בא״י אין חיוב תרומה‬ ‫אף הם שותפים במצוה?‬ ‫‪------------------------------------‬‬ ‫מדאורייתא אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫או רק בא”י‪,‬‬ ‫מפור ש‬ ‫כן‪,‬‬ ‫אמנם‬ ‫הגליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫גם ראשית הגז בזה״ז אינה‬ ‫במסכת יומא (ע‪ ,‬א) שהיו אע”פ שאין זו‬ ‫הגאון רבי פינחס ב״ר אלתר מרדכי זליבנסקי זצ״ל‬ ‫מצוה מדאורייתא אלא‬ ‫העם מתאספים לראות מצוה התלויה‬ ‫בעמח״ס ׳נכבדי נועם׳ ורב ביהמ״ד דרך החיים ירושלים‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬מ”מ‬ ‫בעבודות הכהן הגדול‬ ‫מסופר‬ ‫רב‬ ‫ב מע ש ה‬ ‫ילפינן גזירה‬ ‫ביום הכיפורים ומבארת‬ ‫נלב״ע י״ז מרחשון תשפ״ז‬ ‫‪.‬‬ ‫שהגר״א נתן זרוע לחיים‬ ‫הגמרא שי ש בזה קיום שווה מתרומה‬ ‫''"‪j i f 1‬‬ ‫תנצב "ה‬ ‫וקיבה משום שהכריע‬ ‫מצוה ש ל 'ברב עם הדרת שאינה נוהגת‬ ‫כהשיטות ש אף בחו״ל‬ ‫אלא בא״י‬ ‫רבים‬ ‫דבהיות‬ ‫מלך׳‬ ‫חייבים‪ .‬עד כדי כך שהגאון‬ ‫המתאספים לראות קיום‬ ‫ציוה לכהן המקבל ‪ -‬ל שא ת על כף‬ ‫המצוה‪ ,‬הרי מתקיימת המצוה‬ ‫בשורה משמחת‬ ‫ידו ולהרים כדי להראות לכולם‬ ‫בפרהסיא‪ .‬יתכן שציוה כדי לחזק‬ ‫ברוב עם ובזה הוי הדרת מלך‪ .‬וכך‬ ‫בעניינינו‪ ,‬כל הציבור העומד לראות‬ ‫ניתן להשיג את הספר‬ ‫את עניין קיום המצווה של שי טתו‬ ‫ע שיית המצוה נותן בזה 'הדרת‬ ‫ציוני הלכה ‪ -‬חנוכה‬ ‫פסקי מרן רבינו הגרי״ש אלישיב זצוק״ל‬ ‫הוא חיוב מדאורייתא והואיל‬ ‫ורבים לא מקיימים כמו שכ תוב‬ ‫מלך׳‪ .‬כל מי שמתאסף לכבוד‬ ‫המצוה מ ש תתף ב מעמד ש ל קידוש‬ ‫בשו״ע שהמנהג של א לתת‪ ,‬רצה‬ ‫השם‪ ,‬ש ל הדרת מלך‪ ,‬מהדרים את‬ ‫והערות תלמידו המובהק מורינו הגרב״צ קוק שליט״א‬ ‫לחזק העניין‪ .‬גם החתם סופר‬ ‫מלך מלכי המלכים‪.‬‬ ‫במחיר מסובסד כולל משלוח עד הבית‬ ‫סבר שמצות ראשית הגז נוהגת‬ ‫יש מחלוקת בגמרא בחולין האם‬ ‫להזמנות‪ :‬נדרים פלוס ־יי■־ מכון ציוני הלכה‬ ‫גם בחו״ל ולשיטתם חיוב מצוה זו‬ ‫מצוה זו נוהגת גם בחו״ל או רק‬ ‫‪- » > --------------------------------------‬‬ ‫‪---------------------------------------------- « < r‬‬ ‫הגאון רבי לוי רבינוביץ זצ״ל בעל מעדני‬ ‫דאורייתא אף בזה״ז‪.‬‬ ‫______ ׳ ע תו היתה שי ש הידור בכו סיו ת מכסף‪,‬‬ ‫ה שול חן‪ ,‬ל ח ש בשקט‪ :‬׳ הנני מוכן ומזומן‬ ‫זכינו להיו ת נוכחי ם ב מע מד ר א שי ת הגז‬ ‫וכמבואר בציוני הלכה חנוכה (עמי קמג) לגבי מנור ת כסף‬ ‫לע שו ת רצון בור אי יתברך ש מו׳‪ .‬אף‬ ‫כ שרבינו מרן הגרי״ ש אלי שיב זצוק״ל‬ ‫ובתוכה כו סיו ת זכוכית שבה ם ה שמן ״המדליק במנורה‬ ‫אנחנו באים כאן לע שו ת רצון בור אינו‪.‬‬ ‫קיים מצות ר א שי ת הגז‪ ,‬ולפני שנ תן לכהן‪,‬‬ ‫של כסף ב אופן זה איבד את מעל ת מדליק ב מנור ת‬ ‫ה תא ספנו לר או ת ולהראות‪ ,‬עם י שר אל‬ ‫אמר‪ :‬הנני מוכן ומזומן לקיים מצות ע ש ה‬ ‫כסף״‪.‬‬ ‫מכריז בפני מלך מלכי המלכים‪ :‬אנחנו‬ ‫כמו שכ תוב בתורה ׳ר א שי ת גז צאנך תתן‬ ‫‪ Q B 3‬רבינו עצ מו היה מדליק בכו סיו ת זכוכית‬ ‫מחזיקים בך‪ ,‬אנחנו מחזיקים ב תור תך‪ .‬לא‬ ‫לו׳ ולא בירך ברכ ת המצוו ת כ ת שוב ת‬ ‫שצבעו ם בירוק לל א מנורה כלל‪ ,‬וביאר שכיון ש מדלי ק‬ ‫יעזור שו ם דבר‪ .‬תמיד נ מ שיך‪ .‬״בבריתך‬ ‫הרשב״א (יח) ב ש ם הראב״ד ש אין מברכים‬ ‫בפ ת ח החצר י ש ל ח שו ש במנורה יקרה שמא יגנבו ה‬ ‫לא שי קרנו״‪ .‬עד שנזכה במהרה בי מינו‬ ‫על מ תנו ת כהונה ד מ של חן גבוה קזכו‪,‬‬ ‫[ב א חרי ת ימיו גנבו ב אחד מלילו ת חנוכה את הכו סיו ת‬ ‫לביאת מ שיח צדקנו במהרה בי מינו‬ ‫וברכת ש ה חיינו פ טר בבגד חד ש טלי ת‬ ‫הפ שו טו ת]‪ .‬שו ב ש מע תי מנכדו הרב אריה בהג״ר משה‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫קטן מהודר ת‪ .‬והכהן ש קיבל המ תנות ‪-‬‬ ‫שליט״א שבחנוכ ה האחרון ל חיי רבינו עלי אדמות‬ ‫הדליק ב מנור ת כסף אחרי שכנועי ם רבים ואכמ״ל‪.‬‬ ‫____ חינוך כהן קטן לנשיאת כפיים‬ ‫האם מותר לבחון את הקב״ה?‬ ‫‪ 1‬שאל! | האם ראוי לחנך כהן קטן לשאת כפיים‬ ‫בציבור‪ ,‬או שאין זה לכבוד הציבור שקטן מברכם‪.‬‬ ‫אם לא ימלאו אסמיך שבע לאחר ש תי תן‬ ‫״וכל א שר תתן לי ע שר אע שרנו לך״‬ ‫‪ Q S 3‬אין בזה זלזול לציבור כיון ש מברך יחד עם‬ ‫מע שר מר א שי ת כל תבואתך‪ ,‬אל תמאס‬ ‫(בראשיתכח‪,‬כב)‬ ‫גדולי ם‪ ,‬ובווד אי י ש בזה מצוו ת חינוך‪ ,‬כמבואר ברדב״ז‪,‬‬ ‫ב תוכח תו‪ ,‬כי את א שר יאהב ה׳ יוכיח‪ ,‬הרי‬ ‫ה שכר הניתן ל מ קפיד על נ תינ ת מע שרו ת‬ ‫ב מגן אברהם ובפרי מגדים (הרד במשנה ברורה תקסה‪ ,‬קכג) ״נהגו‬ ‫שיי תכן של א יראה ברכה לאחר נ תינ ת‬ ‫כיאות‪ ,‬שונ ה מכל המצוו ת כולן‪ ,‬שעליו‬ ‫העול ם שעול ה כהן קטן יחד עם הגדולי ם ומברך ויפ ה‬ ‫ה מע שרו ת‪.‬‬ ‫נאמר (מלאכי ג‪ ,‬י) ״הביאו את כל ה מע שר‪...‬‬ ‫נהגו‪ ,‬ועוד ש חייב ל חנכו מדרבנן״‪ .‬אמנם לא הורגלו‬ ‫אכן בדרך אמונה (מתנותענייםזציוןההלכהסח) הביא‬ ‫וב חנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את‬ ‫כולם ל חנך לזה כיון של א יכול לקיים מצווה זו בכל פע ם‪,‬‬ ‫מהמטה משה ״אם רואה ש אינו מ תע שר‪,‬‬ ‫ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד‬ ‫כגון כשהקטן נמצא לבד ש אינו מברך‪.‬‬ ‫יידע ש מן השמים יודעי ם שזה טוב תו״‪,‬‬ ‫בלי די״‪ .‬בפ ש טו ת פירו שו שני תן ׳לב חון׳‬ ‫ופירו שו ל מרו ת ש מוב טח שי תע שר‪ ,‬אך‬ ‫את הקדו ש ברוך הוא אם מ של ם על מצוה‬ ‫אם מהשמים יודעי ם שיהא זה עו שר‬ ‫זו אם לא‪ ,‬וכדברי רבינו יונה (שערי תשובה ג)‬ ‫ה שמור לבעליו לרע תו‪ ,‬יגר מו‬ ‫״אמרו רבו תינו זכרונם לברכה‬ ‫כי ב מצו ת ה מע שרו ת בלבד למרות שמוגטח לכך ש אף שעי ש ר כיאות לא‬ ‫י תע שר‪.‬‬ ‫הותרה הבחינה״ אכן י ש לעיין שיתעשר‪ ,‬אך‬ ‫גדולה שימושה‬ ‫רשימות התלמידים ב׳שימוש׳ אצל מרן שליט״א‬ ‫מעתה עול ה התמיהה היאך‬ ‫מדוע שונ ה דין מע שרו ת בו ני תן אם מהשמים‬ ‫יודעים שיהא זה ניתן לב חון את ה שפע שיינ תן‬ ‫׳לב חון׳ כביכול את הקב״ה‪.‬‬ ‫חיבור שתי ספרות באופן היוצר מספר‬ ‫בע קבו ת נ תינ ת ה מע שר‪ ,‬והלא‬ ‫המהרש״א (תענית ט‪ ,‬א) מבאר עושר השמור‬ ‫דו‪-‬ספרתי בשבת‬ ‫ייתכן של טוב תו לא יעני קו לו‬ ‫שב מצוה זו י ש לאדם ני סיון לבעליו לרעתו‪,‬‬ ‫י ש בתי כנסת שרוצי ם ל הודיע לציבור ב תפיל ה ב שב ת‬ ‫יגרמו לכך שאף‬ ‫היכן אוחזים ב תפיל ה‪ ,‬ומכינים דפי ם שי ש בהם‬ ‫עו שר מהשמים‪ ,‬ואם כן לא‬ ‫יותר‪ ,‬ש מיד ש קו טף את פירו ת‬ ‫שעישר כיאות‬ ‫מספרי ם‪ ,‬ואז מניחים שני מספרי ם ב תוך מסגר ת כדי‬ ‫יבחין שנפ ת חו לו ארובו ת‬ ‫ע מלו ומקבל את רוו חיו‪ ,‬מפרי ש‬ ‫לא יתעשר‬ ‫שיווצר מ ספר הע מוד הרצוי‪ .‬ובאג״מ (או״ח א קלה) אסר‪,‬‬ ‫השמים להרבו ת לו ש פ ע‪.‬‬ ‫רא שי ת כל מע שר לצדקה‪,‬‬ ‫אכן על ש אר מצוו ת ו מע שי ם‬ ‫ומתוך שאד ם מחסר ממ מונו‬ ‫אמנם הגרשז״א (שש״כ פט הערה נא) התיר‪ ,‬כיון ש אין כאן‬ ‫טובים יתכן ש אינו מ תע שר מפני מעכבי ם‬ ‫לת ת מע שר יבוא ה׳ ויו סיף לו כהנה‬ ‫חיבור של שני חצאי אות‪ ,‬אלא חיבור של שני או תיות‬ ‫ומקטרגים‪ ,‬אך ב מע שרו ת לא י תכנו‬ ‫וכהנה‪ ,‬ו הדגי ש הפסוק ״אפתח לכם‬ ‫זה לזה‪ ,‬ובכה״ג אין איסור של כו תב‪ ,‬וכן הורה הגרי ש״ א‪.‬‬ ‫מעכבי ם ומקטרגים‪ ,‬וכל הסיבה של א‬ ‫את ארובו ת השמים״ של א אנהג עמכם‬ ‫מחיקת פסוק ממחברת‪ :‬בכל מקרה שאד ם כתב פסוק‬ ‫מ תע שר‪ ,‬רק מפני שזו טוב תו‪ .‬ובווד אי‬ ‫כ ארובות השמים שנפ ת חו ב מבול להרוס‬ ‫של א על מנת למוחקו‪ ,‬אסור למחקו‪ .‬אמנם כ א שר‬ ‫אין הפירו ש ״בחנוני״ לב חון את הקב״ה‬ ‫את כל ה טוב ש הרעיף הקב״ה לעול ם כיון‬ ‫כו תב זאת ב אופן שע תיד למחקו‪ ,‬כגון ילד שכו תב פסי‬ ‫האם יקיים דברו אם לא‪ ,‬ש הרי אין מי‬ ‫שגזלו וחמסו אי ש מרעהו‪ ,‬אלא אפתח‬ ‫ב מב חן‪ ,‬מותר (וכ״כ בעין יצחק או״ח ה יא והתיר אפיי אזכרות‪ ,‬אמנם בתשובות‬ ‫שמסתפ ק בכו חו תיו של הקב״ה חלילה‪,‬‬ ‫לכם את ארובו ת השמים ל הרעיף עליכ ם‬ ‫והנהגותחלקביו״דתנגחילקביןכתביהקודשלאזכרות)‪ .‬וכעי״ז אמר הגרי ש״א‪,‬‬ ‫ואם כן ״בחנוני״ אין היא מל שון מבחן‬ ‫טובה עד בלי די‪.‬‬ ‫שא״א לומר שי ש איסור מדינא לזרוק הזמנות שי ש‬ ‫לקב״ה אלא ל שון ׳ הב חנה׳ ‪ -‬הב חינו‬ ‫אכן רבינו יונה חולק על התפיסה הרווח ת‬ ‫עליה ם פ סי‪ ,‬כיון שהם נכ תבו על דע ת להיזרק‪ ,‬ובכה״ג‬ ‫ו ה תבוננו היטב ש אין מקטרגים וחסמים‬ ‫להע מיד כביכול את הקב״ה ב מבחן‬ ‫אין עליה ם כ״כ קדו שה‪ ,‬וכדברי העין יצחק הנ״ל שה תיר‬ ‫חיצוניי ם ל מצו ת ה מע שר‪ .‬רק הטוב‬ ‫כביכול‪ ,‬ומוכיח מסמיכות הפסוקים (משלי‬ ‫ל שורפ ם בכ ה״ג‪.‬‬ ‫והמיטיב יודע אם העו שר יי טיב עמכם‬ ‫ג‪ ,‬ט‪-‬יא) ״כבד את ה׳ מהונך ו מר א שי ת כל‬ ‫או יהיה חלילה עו ש ר ש מור לבעליו‬ ‫תבואתך וי מלאו אסמיך שבע ב תתך‬ ‫זריקת עיתונים לפח‬ ‫רע תו‪ ,‬או אז האושר האמיתי שלכ ם של א‬ ‫מהונך ו תירו ש יקביך יפרוצו מוסר ה׳ בני‬ ‫אם יודע שי ש פסוק או ד״ת‪ ,‬י ש לגנוז‪ .‬אמנם כ א שר אין‬ ‫ת תע שרו‪.‬‬ ‫אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו״ ש אף‬ ‫סיבה ל ח שו ש שי ש בע מוד או בעי תון זה ד״ת ‪ -‬מותר‬ ‫לזרקו לפ ח ולסמוך על העין יצחק הנ״ל‪.‬‬ ‫מוקד ביתההוראה שע״י בית הוראה הכללי ‪¥‬‬ ‫היו שותפים‬ ‫מוחק בעישון סיגריה ביו״ט‬ ‫לשאלות בהלכה לרבני בית ההוראה‬ ‫בזיכוי הרבים האדיר‬ ‫באור שמח (שבת כג‪ ,‬ב) כתב שפ שו ט של א י ת חייב על‬ ‫‪0722-133-466‬‬ ‫להנצחה בגיליון לע״נ או לרגל שמחה במעונכם‬ ‫שריפ ת דבר משום מוחק‪ ,‬והגרי ש״ א ביאר ש אין זה‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫טלפון ‪ 0722-133-466‬שלוחה ‪4‬‬ ‫ניתן לקבל גליון 'שואלין ודורשין' מדי שבוע‬ ‫ממן ציוני הלכה‬ ‫גם דרך נדרים פלוס‬ ‫צורה של מחיקה‪ ,‬כי צריך שתהיה יצירה‪ ,‬ולכן אין‬ ‫בדוא״ל במשלוח בקשה לכתובת‪:‬‬ ‫או כאימייל ‪beithorahffigm ail.com‬‬ ‫לא סור‪ .‬אמנם לכאורה עדיין י ש בזה איסור מדרבנן‪.‬‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫חדש! למכון החזר מס סעיף ‪ 46‬על תרומה‬ ‫‪2‬‬ ‫שואלין ודורשין‪.‬‬ ‫מתורת ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שלמה קניבסקי שליע״א | פרשת ויצא| גליון ‪6‬‬ ‫הנחמדים מזהב‬ ‫ע ד שבאתה לאה והודתו ‪.‬שנאמר‪ :‬הפע ם אודה‬ ‫ש מ ת אר ת התורה הקדושה‪ ,‬ה מ ש פ ט הראשון‬ ‫תוכחה המתקבלת‬ ‫את ה'”‪.‬‬ ‫שאמר יע קב לרועי חרן ‪ -‬היה (פ סו ק ד')‪ ” :‬אחי‬ ‫ויאמר וזן עוד היום !‪,:‬רול לא עת האסף המקנה השקו הצאן‬ ‫והדברים צריכים ביאור‪ ,‬דהרי פ שו ט שהאבות‬ ‫מאין אתם”‪ .‬וכאשר הפניה נ ע שי ת בדרך זו‪ ,‬בדרך‬ ‫וילכו רעו (בראשית כ”ט‪ ,‬ז')‬ ‫הקדושים לא היו כפויי טובה חלילה והודו ל קב” ה‬ ‫ש ל אהבה וידידות ‪ -‬הרי שהה תייח סו ת אליה הינה‬ ‫בהתאם‪ ,‬וגם תוכחה הנ שזר ת ב ה מ שך השיחה‬ ‫ובמדרש (בר׳׳ר ע'‪ ,‬י׳׳א)‪ ” :‬הן עו ד וגו'‪ .‬א׳׳ל‪ :‬אם‬ ‫ע ל חסדיו‪ ,‬ואף מ פו ר ש מצינו כי לאחר שנ ת ב ש ר‬ ‫יכולה להתקבל‪.‬‬ ‫שומרי שכר אתם ‪ -‬הן עוד היום גדול‪ ,‬ואם שלכ ם‬ ‫אברהם אבינו ב ב שו ר ת הזרע וב ב שור ת ארץ‬ ‫אתם רועים ‪ -‬לא ע ת האסף המקנה”‪.‬‬ ‫י שר אל ‪ -‬מיד בנ ה מזבח לה' והקריב ע ליו קרבן‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬לכאורה היה נראה לומר‪ ,‬כי אף מבלי אותה‬ ‫אם נ תבונן בדברים ש א מר יע קב ל רו עי חרן‪ ,‬נמצא‬ ‫וכפי ש מ צינו ב מ ד ר ש ( ב מד” ר י'‪ ,‬ה')‪ ” :‬ב ש ע ה‬ ‫מילה ואותו כינוי אחוה בו כינה יע קב את רועי‬ ‫כי היתה בהם תוכחה גלויה‪ ,‬הוא הוכיח להם‪,‬‬ ‫ש א” ל הקב” ה (בר א שי ת י” ב‪ ,‬ז')‪ :‬לז רעך אתן‬ ‫חרן ‪ -‬היה ביכולתם ל חו ש בבירור ביחסו כלפיהם‪,‬‬ ‫כי אם הם שו מרי שכר הנוטלים ש כ ר בתמורה‬ ‫את הארץ הזאת ‪ -‬מיד בנ ה אברהם מזבח ע ל‬ ‫ולהכיר כי אין כוונתו ל קנ טר או ל ה תנ ש א עליהם‪,‬‬ ‫לרעיי ת הצאן ‪ -‬הרי ש מועלי ם הם במלאכתם‪ ,‬שכן‬ ‫ב שור ה טובה‪ ,‬שכן כתיב (שם)‪ :‬ויבן שם מזבח‬ ‫אלא באמת לדרו ש בטובתם ול הועיל להם‪ .‬שכן‬ ‫הם מקבלים שכר עבור עבוד ת יום שלם‪ ,‬ועוד‬ ‫לה' הנראה אליו”‪.‬‬ ‫הלב‪ ,‬יודע ומרגיש את כוונת הזולת‪...‬‬ ‫היום גדול‪ .‬ואם הצאן צאנם הוא‪ ,‬ואת של ה ם הם‬ ‫אכן נראה לו מר בזה‪ ,‬כי אמנם ודאי הודו האבות‬ ‫אם תוכחה נאמר ת מתוך רצון אמיתי להיטיב‬ ‫רועים ‪ -‬הרי שגם בכך לא יוכלו ל ה תנצל‪ ,‬שכן לא‬ ‫הקדושים לה' יתברך‪ ,‬ובודאי אף בדורו ת‬ ‫ולהועיל ‪ -‬הדברים ניכרים ל שו מעי ם‪ ,‬והתוכחה‬ ‫ע ת האסף המקנה היא‪ ,‬ולסיים את יום ה מרע ה‬ ‫הקודמים הודו לו‪ ,‬אולם לאה היתה הר א שונה‬ ‫מ ת קבלת ע ל ליבם‪ ...‬ולהיפך‪ :‬אם התוכחה נאמרת‬ ‫ב שע ה כזו ‪ -‬הרי זו ב ט לנו ת גמורה‪.‬‬ ‫א שר התבטאה ב ל שון ” הודאה”‪ ,‬ואף הגדילה‬ ‫ממקום ש ל התנשאות‪ ,‬או ממקום ש ל רצון‬ ‫ומעתה‪ ,‬לכאורה יש ל ה תפל א‪ ,‬ע ל ש מגי ע אדם‬ ‫ל ע שו ת ‪ -‬כ א שר קראה את שם בנ ה ע ל שם‬ ‫ל קנ טר ולהקניט ‪ -‬הרי שגם אז הדבר ניכר היטב‬ ‫זר ובלתי מוכר לחרן‪ ,‬וכבר ב מ שפ טי ם הראשונים‬ ‫הודאה זו‪.‬‬ ‫ל שו מעי ם‪ ,‬ויחסם אל התוכחה יהיה בהתאם‪...‬‬ ‫שהוא קו שר עם רועי המקום ‪ -‬הוא מותח עליהם‬ ‫שכן הנה‪ ,‬ב בנו ‪ -‬תולה האדם את כל שאיפותיו‪,‬‬ ‫ביקורת ומוכיחם בתוכחה גלויה‪ ,‬ואילו הם אינם‬ ‫הודאה לה' יתברך‬ ‫תקוותיו וכיסופיו‪ .‬ו ש מו ש ל הבן‪ ,‬מ ש ק ף ונותן‬ ‫מוחים‪ ,‬ואינם מתקוממים‪ ,‬ואינם מנסים ל פגו ע‬ ‫ביטוי ל מ ת חו ל ל בליבו‪ .‬אם קראה לאה לבנ ה‬ ‫ותהר עוד ותלד בנן ותאמר הפעם אוז־ה את ה' נעל כן קראה‬ ‫בו לרע ה‪ ,‬אלא רק משיבים לו ת שובה הוגנת‬ ‫הנולד לה 'יהודה'‪ ,‬ע ל שם ההודאה בה הכירה כי‬ ‫שמו יהו־ה ותעמד מל־ ת (בראשית כ”ט‪ ,‬ל” ה)‬ ‫ומנמקים את מע שי ה ם‪.‬‬ ‫מחוייבת היא כ ל פי בורא העול ם ‪ -‬הרי שברו ר כי‬ ‫ובגמרא (ברכו ת ז' ע”ב)‪ ” :‬אמר רבי יוחנן משום רבי‬ ‫והנה‪ ,‬הגר׳׳י קמינצקי תירץ קו שיה זו‪ ,‬והסביר‬ ‫אותה הודאה היוותה מרכיב מרכזי ב אישיותה‪.‬‬ ‫ש מעון בן יוחי‪ :‬מיום שבר א הקדו ש ברוך הוא את‬ ‫כי יחסם ש ל הרועים כל פי יע קב הו ש פ ע ממילה‬ ‫ובנקודה זו התייחדה ונ ש תב ח ה לאה בהודאתה‪.‬‬ ‫עול מו לא היה אדם ש הוד ה ל ה קדו ש ברוך הוא‪,‬‬ ‫אחת ויחידה ש א מר בפ ת ח דבריו‪ ” :‬אחי”! שכן כפי‬ ‫נפש שוקקה‬ ‫מאיתנו ‪ -‬ב א מ צעו ת הכלים ש קיבלנו משמים‪.‬‬ ‫בגלל ציר חלוד שסיים את תפקידו‪ ,‬מדוע א” כ‬ ‫הדרך לחשבון נפש אמיתי ‪ -‬עוברת בהערכה‬ ‫אבל בכל מקרה‪ ,‬אין ספ ק‪ ,‬ש ב ש ל ב ראשון‪ ,‬בכדי‬ ‫מזמינים אנו את הנגר? משום ש לנג ר י שנם כלים‬ ‫עצמית‬ ‫ל ע רו ך את המאזן הפר טי שלנו‪ ,‬את מאזן 'ע סק‬ ‫שאינם מצויים בארגז הכלים שלנו‪...‬‬ ‫הדרך ל ת שוב ה של מ ה ופנימית היא אך ורק ע ל‬ ‫החיים' ‪ -‬ע לינו ל הכיר את ע צ מנו‪ .‬ל הכיר את‬ ‫לכן‪ ,‬הנגר יכול לתקן את הארון ‪ -‬ואנו לא‪ .‬ה׳כלי׳‬ ‫ידי ח שבון נ פ ש ועריכ ת מאזן פני מי אמיתי דרכו‬ ‫הנתונים שלנו‪ :‬את ה מעלו ת ש לנו‪ ,‬את ה ח סרונו ת‬ ‫הראשון ש הנגר מצוייד בו‪ ,‬הינו כמובן‪ ,‬הידע‬ ‫נבדוק את עצ מנו‪ ,‬איפה אנו עומדים‪ ,‬מה ואיך אנו‬ ‫שלנו‪ ,‬בכדי שנו כ ל ל ע רו ך מאזן ש ל זכות וחובה‪.‬‬ ‫והניסיון ש צבר ב מרוצ ת השנים‪ ,‬י ד ע וניסיון‬ ‫צריכים ל שפ ר‪.‬‬ ‫בדיוק כפי ש ב ע ל ע סק חייב ל ד ע ת בכל רג ע נתון‬ ‫שאינם בר שו תנו‪.‬‬ ‫כמה סחורה יש לו בחנות‪ ,‬וכמה הוא שילם ב ע ד ה‬ ‫אולם מ ע בר לכך‪ ,‬לנגר יש מקדחה‪ ,‬מברגה‪ ,‬ברגים‬ ‫וידועה אמרתם ש ל גדולי ב ע לי המוסר‪ ,‬כי לא‬ ‫כך גם אנו צריכים להכיר היטב בכ ל רג ע נתון את‬ ‫בכל הגדלים‪ ,‬צירים מתאימים‪ ,‬דבק עץ‪ ,‬ועוד ציוד‬ ‫פ חו ת מכפי ש ח שו ב שאדם יכיר את חסרונותיו‬ ‫ה'סחורה' שלנו‪ ,‬ול העריך את שוויה‪.‬‬ ‫רב שאינו נ מצ א בארגז הכלים ש ל אדם מה שורה‪.‬‬ ‫ח שוב שהוא יכיר את מעלו תיו‪ .‬משום ש הכר ת‬ ‫אמנם יש להודות‪ ,‬כי לא תמיד מדובר בע בוד ה‬ ‫אמור מעתה‪ :‬מע ל תו ש ל הנגר אינה בכך‬ ‫החסרונות אמנם מל מד ת את האדם היכן הוא‬ ‫קלה ופ שו טה‪ ,‬שהרי הנטיה ש ל האדם הינה‬ ‫שביכול תו לזהות את הבעיה אלא בכך שעו מדי ם‬ ‫צריך לתקן ול שפר‪ .‬אולם הכרת ה מעלו ת‬ ‫'לרמות' את עצמו‪ ,‬להגדיל את מעלותיו‪ ,‬ולהקטין‬ ‫לר שו תו הכלים שי א פ ש רו לפ תו ר אותה‪.‬‬ ‫מ אפ שר ת לו להכיר את הכלים ב א מצעו ת ם יוכל‬ ‫את חסרונותיו‪.‬‬ ‫לתקן את חסרונותיו‪.‬‬ ‫וכך גם ביחס אלינו‪ :‬אמנם אין זה קל ו פ שו ט תמיד‬ ‫אך ע ל אף הקושי ש ב ע ריכ ת ח שבון נ פ ש אמיתי‬ ‫לזהות את חסרונותינו‪ ...‬אבל הרבה יותר ח שוב‬ ‫נ מ חי ש זאת בדוגמה פשוטה‪:‬‬ ‫ונוקב‪ ,‬אין ספ ק כי זו מ שימ ה אפ שרי ת‪ ,‬וודאי‬ ‫והרבה יותר קשה לתקן את הדרוש תיקון ‪ -‬מא שר‬ ‫כאשר נ שבר ת דל ת ש ל ארון‪ ,‬מזמינים נגר‪.‬‬ ‫שהאינ טר ס האמיתי ש ל כל אחד הוא ל ד ע ת את‬ ‫לזהות את הבעיה‪.‬‬ ‫בכדי לזהות את הבעיה‪ ,‬לא תמיד צריך ב ע ל‬ ‫מצבו האמיתי‪ ,‬ולא לרמות את עצמו‪.‬‬ ‫לכן ע לינו ל הכיר את מעלו תינו‪ ,‬ל הכיר היטב את‬ ‫מקצוע‪ ,‬הרי את הדל ת ה שבור ה ניתן לראות בעין‪,‬‬ ‫נמצא א” כ‪ ,‬כי הערכ ה עצ מי ת היא הדרך ל ח שבון‬ ‫ארגז הכלים ה עו מד לר שו תנו‪ ,‬ולגלו ת כיצד נוכל‬ ‫ובאמצעו ת התבוננו ת ניתן גם לזהות האם ה שבר‬ ‫נ פ ש אמיתי‪.‬‬ ‫לתקן את ה ח סרונו ת שי שנ ם לכ ל אחד ואחד‬ ‫נגרם בג ל ל בורג שבור‪ ,‬בג ל ל סדק ב ע ץ עצמו‪ ,‬או‬ ‫‪00‬‬ ‫=‬ ‫חמדה גנוזה‬ ‫עובדות והנהגות שהביא רבינו מרבותיו וזקניו זיע״א‬ ‫ועובר בירו ש ה לבניו‪ ,‬אך שאר הדברים אינם‬ ‫פ ע ם נכנ ס תי ע ם אחד מילדיי נ”י ש ה ת אר ס‬ ‫בפרשיות אלו אנו קוראים על 'השידוכים' של‬ ‫ב הכר ח עוברי ם בירו שה‪( .‬ועי' ב דר שו ת הר”ן‬ ‫בגיל מוקדם לזקני מרן הגרי” ש אלי שיב זצ” ל‪,‬‬ ‫האבות הקדושים‪ ,‬ונביא מהוראות והנהגות‬ ‫דרו ש ה' וב מהר ש” א ב” ב ק”י ובכלי יקר בר א שי ת‬ ‫וסיפרתי לו ש בני התארס בגיל צעיר‪ .‬אמר לי‬ ‫רבותינו זיע׳׳א בעניינים אלו‬ ‫כ” ד ג')‪.‬‬ ‫ע ל כך ש ל פני כמה ימים היה אצלו ב חור בן‬ ‫ב ש ע תו‪ ,‬בימי קום ה מדינ ה ‪ -‬היה מצוי שההורים‬ ‫ע שרי ם‪ ,‬ש סי פ ר לו כי הוא מרגי ש ש הו א צריך‬ ‫גיל הנשואין‬ ‫היו אנ שים ק שי יום ש ע ב דו לפרנ ס ת ם‪ ,‬ואילו‬ ‫להתחתן‪ ,‬אך ראש הי שיבה ש לו הבהיר לו‪ ,‬כי‬ ‫אאמו” ר זצ” ל אחז ב אופן כללי שר אוי להקדים‬ ‫הבנות ה תחנכו בסמינרים‪ ,‬החזו” א היה רגיל‬ ‫אם הוא יתחיל ל ש מו ע שידוכים ‪ -‬הוא יזרוק‬ ‫ולהתחתן בגיל מוקדם‪ ,‬וכדברי חז” ל ב מ שנ ה בן‬ ‫לו מר שאם הבת חניכת בית י ע קב היא בב חינ ת‬ ‫אותו מהישיבה'‪ .‬ואמר לי מרן הגרי” ש ” אני לא‬ ‫י” ח ל חופ ה והרמב׳׳ם ( פ ט” ו מ אי שו ת ה” ב) כ'‬ ‫” ב ת תל מיד חכם”‪ ,‬ומה שהאב א ע ם הארץ אין‬ ‫אומר ש כ ל אחד צריך ל ה ת ח תן בגיל ע שרי ם‪ ,‬אבל‬ ‫דהכוונה מ תחיל ת שנ ת הי” ח דהיינו י”ז ויום א'‪.‬‬ ‫בכך כלום‪ ,‬ואי א פ ש ר ל ק בו ע את מצבה הרוחני‬ ‫אם יש ב חור ש או מר שהו א מרגי ש ש הו א צריך‬ ‫(והאריך בזה ב ס פ רו נ ח ל איתן סי” ד ס” ג סק”ו‬ ‫ש ל הבת‪ ,‬ל פי מצבו הרוחני ש ל אביה‪.‬‬ ‫להתחתן‪ ,‬איך יתכן ש מונעי ם מ מנו ורוצים לזרוק‬ ‫עי” ש)‪ .‬ומלבד הענין ההלכתי שבז ה היה מוסיף‬ ‫אותו מהי שיבה”‪ .‬וראו ע ליו ש ה ענין הזה הכאיב‬ ‫ואומר דהל א מבו' בגמ' (יב מו ת ס” ב א') ” אין בן‬ ‫הקדמת אח צעיר לפני המבוגר‬ ‫לו והכעי ס אותו ב אופן חריג ובניגוד ל ט בעו‪.‬‬ ‫דוד בא ע ד שיכלו כל נ ש מו ת ש בגוף” (ו פ ר ש”י‬ ‫אאמו” ר אמר ב ש ם החזו” א שאין בעי ה בכך שאח‬ ‫אמנם‪ ,‬פ שו ט של א כל ב חור יכול ל ה ת ח תן בגיל‬ ‫ש כ ל הנ ש מו ת נ מצ או ת ב'אוצר' ש ש מו 'גוף') וזה‬ ‫צעיר יקדים אח מבוגר מ מנו ב שידוכי ם‪ ,‬ומ” ש‬ ‫צעיר‪ ,‬ולא כ ל אחד בנוי לכך‪ ,‬ופע מי ם שגם שידוך‬ ‫יזרז את ביאת ה מ שיח‪.‬‬ ‫התוס' ב קידו שין (נ” ב א) דלא י ע ש ה כן ב מ קו מנו‬ ‫מוקדם מידי ע לו ל להביא בעיו ת‪ ,‬ויש לדון בכ ל‬ ‫ופע מי ם רבות כ א שר הגיעו אליו ש אלו ת לגבי‬ ‫והש” ך (יו” ד סי' רמ” ד סקי” ג) כ' דלא להקדים‬ ‫מקרה לגופו‪ ,‬אך זו הייתה דע ת ם הע קרוני ת ש ל‬ ‫בחורים ש היו איתם ב עיו ת שונו ת‪ ,‬היה רגיל‬ ‫הקטן ביאר זקני ה ס טייפלר דזה נ א מר ל אב‬ ‫רבותינו זיע” א‪.‬‬ ‫לו מר בד” כ ' שי תח תן ‪ -‬ו הבעיו ת כבר יסתדרו'‪,‬‬ ‫שראוי שילך כ סדר אבל הבן אין צריך ל חכו ת‬ ‫וכאשר היו טועני ם ל פניו ש ה ב חור אינו ב ש ל‬ ‫ויכול לג ש ת ואדרבה‪ ,‬ל פ ע מי ם זו אף סגולה‬ ‫יבדוק באחיה‬ ‫עדיין ל ה תח תן כי 'אין לו שכל'‪ ,‬היה מ שיב‬ ‫לאח ה מבוגר שי מצ א את זווגו במהרה‪ ,‬ו מלבד‬ ‫אאמו” ר נ ש א ל פ ע ם לגבי ה צע ת שידוך ש א חד‬ ‫שה חזו” א היה אומר ‪ -‬ש'כ שרו אי ם את העוג ה‬ ‫הסגול ה הרוחני ת בכך ש מוו תר לאחיו הצעיר‪,‬‬ ‫מהאחים ש ל ה מדובר ת היה ב ע ל כי שרון חל ש‪,‬‬ ‫ש ל התנאים ‪ -‬מקבלים שכל'‪ .‬כלו מר ‪ -‬הרבה‬ ‫יש בזה גם סגול ה מע שי ת‪ ,‬מ שום ש פ ע מי ם רבות‬ ‫והבחור ש ה שי דוך הו צ ע לו ש אל אם צריך‬ ‫מ הבעיו ת ש ל הבחורים נו ב עו ת מכך ש ל ב חו ר‬ ‫הסיבה ל עי כו ב ב שי דוך ש ל האח ה מבוגר היא‬ ‫ל ח שו ש מכך‪ ,‬וענה‪ :‬ל מ ה ל ח שו ש שיהיה כמו‬ ‫י שיב ה אין אחריות ש מו ט ל ת עליו‪ ,‬והוא חו פ שי‬ ‫ה תע ק שו ת וחוסר נכונו ת ל ה ת פ ש ר בענייני ם‬ ‫האח הזה‪ ,‬אולי יהיה כמו האחים האחרים וכ” כ‬ ‫ל ע שו ת כ מ ע ט כל דבר שהו א ח פ ץ‪ ,‬אך כ א שר‬ ‫שאין ב א מ ת סיבה ל ה ת ע ק ש עליהם‪ ,‬אך ל פ ע מי ם‬ ‫זקני ה ס טייפלר ב מכ תב ( קר” ד ח” א רצ” א) וכן‬ ‫הוא מתחתן נו פ ל ת ע ל כ תפיו אחריות כבדה‬ ‫לא מרגי שים את הד חיפו ת ב סגיר ת ה שידוך ולכן‬ ‫היה ד ע ת מרן החזו” א‪.‬‬ ‫ל א ש תו וילדיו‪ ,‬ולהביא פרנ ס ה לביתו‪ ,‬והאחריות‬ ‫מ אפ שרי ם לזמן ל ה מ ש ך עו ד ועוד‪ ,‬אך כ א שר‬ ‫מרן הרב ש ך זצ” ל היה רגיל לו מר וכן היה ד ע ת‬ ‫הזאת מחייבת אותו ל סדר וכובד ראש‪.‬‬ ‫האח הגדול רואה שא חיו הצעיר הקדימו וכבר‬ ‫אאמו” ר ש עי ק ר ה'יבדוק באחיה' זה לגבי המידות‬ ‫זקני מרן ה ס טייפלר זצ” ל אמר לי פ ע ם ” היום‬ ‫התארס‪ ,‬זה ייתן לו ד חיפ ה וזירוז להתקדם‬ ‫ש ל האחים‪ ,‬ולא ע ל הכי שרונו ת או ההתמדה‬ ‫שהרחוב כל כך מלוכלך‪ ,‬צריכים ל ה ת ח תן כמה‬ ‫ב ע צ מו ל מצי א ת זווגו‪.‬‬ ‫וכדו'‪ .‬כיון ש מידו ת זה דבר ש ט בו ע ב ט ב ע האדם‬ ‫שיותר מוקדם”‪.‬‬ ‫משיבת נפש‬ ‫נערך מתוך סדרת ועדים לאברכים‬ ‫ביזיונות שהוא מ קבל ע ל עצ מו בשתיקה‪ ,‬אילו‬ ‫בנו‪ .‬אולם האמת הפוכ ה לחלוטין ‪ -‬דוקא הבלגה‬ ‫תיקון המידות (ב)‬ ‫היינו יודעים מה ערכם ש ל ביזיונות‪ ,‬הרי לא‬ ‫ושתיקה הן אלו ש תב אנה את המריבה לידי סיום‬ ‫זו בלב ד של א היינו מנסים לברוח מהם‪ ,‬אלא‬ ‫ב אופן הטוב ביותר‪ ,‬שיכבד דוקא אותנו‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬הגיע אל אבי מורי זיע” א אחד‬ ‫שאדרבה‪ :‬היינו רודפים אחריהם‪ ,‬אליבא דאמת‪,‬‬ ‫מחתניו‪ ,‬גיסי‪ ,‬והראה לו מכ תב שנ ש ל ח אליו‬ ‫כי מ שמירה ע ל כבודו ש ל הזולת‪ ,‬מהבלגה‬ ‫כ ש מי שהו פוג ע בכבודנו‪ ,‬מן הראוי היה שנ ש ל ם‬ ‫ע ל ידי ב ע ל דבבו‪ ...‬המכתב היה גדו ש בנאצות‪,‬‬ ‫ומשתיקה ‪ -‬אף פ ע ם לא מפסידים‪ ,‬רק מרוויחים‪.‬‬ ‫לו ע ל כך‪.‬‬ ‫חירופים וגידופים‪ ,‬ולגיסי חרה הדבר‪ .‬כ א שר ש מ ע‬ ‫לפע מי ם‪ ,‬הרווח ניכר כבר בעול ם הזה‪ ,‬כ א שר‬ ‫זאת אבי מורי זיע”א‪ ,‬הוא ניג ש אל מגירת שול חנו‪,‬‬ ‫אולם גם אם עדיין איננו בדרג ה ש ל 'להזמין'‬ ‫בזכות השתיקה וההבלגה אנו מרוויחים חבר טוב‪,‬‬ ‫ש ל ף מכתב ישן נושן‪ ,‬הראה אותו לגיסי ואמר‬ ‫ביזיונות ‪ -‬הבה ננ צ ל לפ חו ת את הביזיונות‬ ‫וכן שלו ה ומנוח ת הדע ת‪ .‬אולם‪ ,‬גם כ א שר בעול ם‬ ‫לו‪ ” :‬הנ ה מכתב דומה ש קיבל תי ל פני שנים רבות‬ ‫ש שול חי ם לנו מן השמים‪ ...‬אם כבר התמזל מזלנו‬ ‫הזה איננו יכולים לראות את הרווח ו ה תועל ת‬ ‫מיהודי מסויים‪ ...‬ואני יכול לו מר רק דבר אחד‪ :‬לא‬ ‫ומישהו פ ג ע בכבודנו או בייש אותנו ‪ -‬ננ צ ל את‬ ‫שצ מחה לנו כתוצאה מהבלג ה ושתיקה ‪ -‬עלינו‬ ‫עניתי לו‪ ,‬והיום ‪ -‬הוא הידיד הכי טוב שלי”‪.‬‬ ‫ההזדמנות הזו‪ ,‬ובמקום ל ה ס תובב עם מועקה‬ ‫לזכור כי אין ערוך לשווי ה ש ל פגיע ה שכזו‪ ,‬ככל‬ ‫בלב ול חבל תחבולות כיצד ל ה שיב לו כגמולו‪,‬‬ ‫מסיפור זה ניתן לל מוד יסוד חשוב‪ ,‬לעי תי ם נראה‬ ‫ש מדובר ע ל חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫נודה ע ל כך ל קדו ש ברוך הוא‪ ,‬שכן מי יודע כמה‬ ‫לנו‪ ,‬כי אם נבליג ונ שתוק‪ ,‬ולא נגיב ב אופן 'הולם' ‪-‬‬ ‫צרות וייסורים נח סכו מאיתנו בע קבו ת הביזיונות‬ ‫הלא גדולי המוסר כבר מזכירים‪ ,‬כי אין דבר‬ ‫הרי שאותו אדם ש פ ג ע בנו‪ ,‬ימשיך הלאה והלאה‪,‬‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫ש מ כ פר ע ל עוונו תיו ש ל אדם ‪ -‬יותר מא שר‬ ‫עוד ועוד‪ ,‬ומי יודע כיצד הוא ע לו ל עוד ל פגו ע‬ ‫‪+‬מאורות‪054-8487449 | .‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת 'נפשי חמדה'‪ ,‬להצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת הגיליון מידי שבוע ‪a 0 7 3 3 0 2 0 9 5 5 @ g m a il.c o m‬‬ ‫לתרומות והנצחות ובכל עניני הגיליון ניתן לפנות למייל הנ״ל או‪0548-573-496 :‬‬ ‫הגליון מוקדש‬ ‫‪iv D n /fll‬‬ ‫ל חיזו ק קנין איש■ ב תור ה‬ ‫לרפזאת‬ ‫יגיעהגאון הגדול‬ ‫דכי ישראל ‪m u‬‬ ‫כןחיהרדזא‬ ‫‪wohv‬‬ ‫עיונים ופנינים כפרש י ות הת ודה ובענייני ד י ומא שב ית ׳תודה דיליה '‬ ‫גליון מס' ‪ | 6 6‬פרשת ויצא תשפ׳׳ז‬ ‫חדוותא דעיונא‬ ‫רשכבה׳ג מרן ראש הישיבה‬ ‫חדוותא דפרשתא‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי עקיבא מדלוג‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי דג לנדו‬ ‫שליטא‬ ‫הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז‬ ‫ר׳מ ישיבת’ אור ישראל‪,‬‬ ‫ירושת בת בבן נח‬ ‫ראש ישיבת’ ארחות תורה’‬ ‫חובת פת בשבת מדין עונג‬ ‫״העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו״ (לא‪ ,‬יד)‬ ‫מקצת היום ככולו בשבעת ימי המשתה‬ ‫פתב רש״י ״פלום אנו מייחלות לירש בנפסי‬ ‫וביו״ט מדין שמחה וב׳ נפק״מ‬ ‫אבינו פלום בין הזפרים״‪ ,‬ומבו' מד' רש״י דגם בגוי‬ ‫״מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת" (פט‪ ,‬פז)‬ ‫חובת סעודה בשבת יליף בג מ שבת דף קי״ח מקרא‬ ‫נאמר ההלפה של בן קודם לבת‪ ,‬ולפן רחל ולאה‬ ‫פתוב בפרקי דרבי אליעזר(פרק ט״ז) "מנין אנו למדין‬ ‫הנאמר במן ג' אפלוהו היום‪ ,‬ועוד מבואר בראשונים‬ ‫אמרו שאינם יורשות‪ .‬ויש להעיר ע״ז [ופבר עמדו‬ ‫שבעת ימי המשתה‪ ,‬מיעקב אבינו‪ ,‬פשנשא את לאה‬ ‫יעויין רשב״א ברפות דף מ״ט מדין עונג ופפשטות הגמ‬ ‫בזה] מד' רש״י ביבמות ס״ב א' (ד״ה בנפריותן)‬ ‫עשה שבע ת ימי המשתה‪ ,‬שנאמר מלא שבוע זאת"‪ .‬ופך‬ ‫פסחים דף ס״ח ע״ב אמר רבא הפל מודים בשבת דבעי‬ ‫שפ' דבן נח בת פבן‪ ,‬ומבו׳ דבבן נח בת יורשת‪,‬‬ ‫פתוב גם בירושלמי במועד קטן (פרק א׳ הלפה ז')‪.‬‬ ‫לפם מ״ט וקראתם לשבת עונג‪.‬‬ ‫ודלא פמבו׳ בדבריו פאן‪.‬‬ ‫בשו״ת בגינת ורדים (או״ח פלל א' סימן פ״ח) פתב‬ ‫ויש להביא ע״ז ראיה לפ' מגמ׳ מפורשת שמבו'‬ ‫להסתפק בהאי פללא שי ש בפל התורה דאמרינן מקצת‬ ‫ופן העתיק הגר״ז בסי' קפ״ח דחובת פת בשבת ממצות‬ ‫עונג שבת ופן פתב הגרע״א בתשובה א'‪ ,‬ופן העתיק‬ ‫שאין ירושת הבת בגוי‪ ,‬דהנה בפסוק בסוף איוב‬ ‫היום פפולו‪ ,‬וע"פ נזיר יפול לגמור את נזירותו ביום‬ ‫הביאור הלפה סי׳ קפ״ח מהרשב״א‪ .‬ונתבאר בגליון הקודם‬ ‫פתיב ״ולא נמצא נשים יפות פבנות איוב בפל‬ ‫השלושים‪ ,‬ופן אבל יפול להפסיק אבלותו ביום השביעי‪,‬‬ ‫דמדין אפלוהו היום סגי במיני תרגימא או פת פסנין ורק‬ ‫הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם״‪ ,‬ומבו'‬ ‫ומשום דמקצת היום פפולו‪ ,‬ונסתפק האם גם חתן יפול‬ ‫מדין עונג שבת בעי פת גמור בב' סעודות ראשונות‪.‬‬ ‫דאיוב היה צריך ליתן לבנותיו נחלה‪ ,‬ולא היו‬ ‫לגמור שבע ת ימי המשתה בבוקרו של היום השביעי‪.‬‬ ‫מקבלות בלא זה‪ ,‬והרי יש מ״ד בגמ ב״ב (ט״ו ב')‬ ‫הנידון שם היה לגבי חתן שהיה צריך לעבוד‪ ,‬האם נימא‬ ‫והנה לענין חובת סעודה ביו״ט פתב הגר״ז שם ס״י‬ ‫שאיוב היה מאומות העולם‪ ,‬ומבו' שבגוי בת אינה‬ ‫דיעשה מקצת היום פפולו וילך לעבוד‪ .‬ופתב לדון שם‬ ‫דבשבת חובת הסעודה מדין עונג וביו״ט מדין ושמחת‬ ‫יורשת פבן‪ ,‬וזה לפ' טענה חזקה ע״ד רש״י ביבמות‬ ‫מקרא דידן "מלא שבוע זאת"‪ ,‬שמפך שפתוב ״מלא׳‪/‬‬ ‫בחגך‪ ,‬ופ״פ הביאור הלפה סי' קפ״ח ס״ט בשבת חובת‬ ‫שמבו' בדבריו שבגוי בת יורשת פבן‪[ .‬ויעוי' עוד‬ ‫משמע שצריך ימים מלאים‪ ,‬ובזה לא אומרים מקצת‬ ‫פת ממצות עונג וביו״ט ממצות ושמחת‪ ,‬ומקור הדברים‬ ‫בד׳ התוס' ב״ב קט״ו ב'‪ ,‬שפ' שענה אשה היתה‪,‬‬ ‫היום פפולו‪.‬‬ ‫בבה״ג ה׳ קידוש והבדלה עמוד קא דפתב משום בשבת‬ ‫ויו״ט לא סגיא דלא אפיל דפתיב ׳וקראת לשבת עונג‪,‬‬ ‫דג״פ יש להופיח מדבריהם לנידון זה]‪.‬‬ ‫ויש לדעת מה טעם הדבר‪ ,‬האם יש בזה גזירת הפתוב‬ ‫וימים טובים 'ושמחת בחגיך׳‪.‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬או שי ש בזה הסבר בדבר מדוע ב שבעת ימי‬ ‫הפסף שי ש לו הוא לקח מלבן‪ ,‬וזה מה שבני לבן טענו‬ ‫המשתה ל״א מקצת היום פפולו‪ ,‬דהנה ברמב״ם (הלפות‬ ‫ויש לדון הרי קי״ל בשו״ע סי' תקפ״ט פשם דמצוה‬ ‫ש״מאשר לאבינו עשה את פל הפבד הזה״‪ ,‬וע״ז אמר‬ ‫אבל א‪ ,‬א) פתב ״ומשה רבינו תיקן להם לישראל שבע ת‬ ‫לענג את השבת פן יש מצוה לענג את היו״ט‪ ,‬ומקורו‬ ‫להן יעקב ״ואתנה ידעתן פי בפל פחי עבדתי את אביפן״‪,‬‬ ‫ימי אבלות ושבעת ימי המשתה״‪ ,‬ובשבעת ימי אבלות‬ ‫מדברי הרמב״ם‪ ,‬והגר״ז שם פתב דזהו מחייב סעודת פת‬ ‫וזו הסיבה שזפיתי לעושר‪.‬‬ ‫אשפחנא דאמרינן מקצת היום פפולו‪ ,‬ומה טעם הדבר‬ ‫בלילה ויום‪ ,‬ופיון דמצות עונג שבת מחייב פת א' ביום‬ ‫שב שבעת ימי המשתה לא אמרי'‪.‬‬ ‫וא' בלילה פמו״פ ביו״ט מטעם זה ופ״פ הגרע״א בתשובה‬ ‫אלא שי ש לשאול‪ ,‬פיצד למד הרמב״ם הלפה זו‬ ‫א' בפשיטות דזהו פל המחייב ביו״ט באפילת פת היינו‬ ‫ש״חייב לעבוד בפל פוחו״ מיעקב אבינו‪ ,‬הלא ייתפן‬ ‫ממצות עונג יו״ט‪ ,‬ומש״פ הצל״ח בביצה דף ל״ה דרק‬ ‫שיעקב נהג פן בתורת מידת חסידות‪ .‬ומצינו בגמ בסוף‬ ‫חיוב פועל לעבוד בכל כוחו‬ ‫בשבת נאמר עונג ולא ביו״ט פבר השיגו עליו מדברי‬ ‫השופר את הפועלים (ב״מ צג‪ ,‬ב) ״איתיביה עד מתי‬ ‫״ואתנה ידעתן פי בפל פחי עבדתי את אביפך ( ל א‪ ,‬ו)‬ ‫הרמב״ם יעויין חידושי ר׳ שלמה היימן בהערות על‬ ‫שומר שפר חייב לשמור ‪ -‬עד פדי הייתי ביום אפלני‬ ‫פתב הרמב״ם (פי״ג מהלפות שפירות ה״ז) ״ופן חייב‬ ‫פסחים סי' ד׳‪.‬‬ ‫חרב וקרח בלילה‪ .‬אמר ליה התם נמי בחזני מתא‪ .‬אמר‬ ‫לעבוד בפל פוחו שהרי יעקב הצדיק אמר פי בפל פחי‬ ‫ליה אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה ‪ -‬דאמר ליה ללבן‬ ‫עבדתי את אביפן‪ ,‬לפיפך נטל שפר זאת אף בעולם הזה‬ ‫ב' מחייבים ביו״ט מדין עונג ומדין שמחה‬ ‫נטרי לך נטירותא יתירתא פחזני מתא״‪ .‬ומבואר בגמ‬ ‫שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד״‪ .‬מבואר ברמב״ם‬ ‫ופפה״נ צריך לומר לדעת הגר״ז והמ״ב דהן אמת דיש‬ ‫שיעקב אבינו עשה נטירותא יתירתא‪ ,‬וא״פ פיצד אפשר‬ ‫שהשפר שהיה ליעקב אבינו‪ ,‬היה בעבור זה שעבד בפל‬ ‫לחייב פת ביו״ט מדין מצות עונג פבשבת‪ ,‬מ״מ יש מחייב‬ ‫ללמוד מיעקב אבינו שי ש חיוב לפועל לעבוד בפל פוחו‪,‬‬ ‫פוחו‪.‬‬ ‫נוסף אף מדין ושמחת‪ ,‬ונפק״מ אחת היא לענין חובת‬ ‫מנ״ל לרמב״ם שזה חיוב על פל אחד ואחד‪.‬‬ ‫הנשים דפטורות ממצות עונג יו״ט דזהו זמן גרמא ואין‬ ‫מו״ח זצ״ל אמר לבאר שפתוב בפסוק שיעקב אבינו‬ ‫‪ -‬נערך מתוך דברי רבינו שליט״א בקו ׳ריתחא דאורייתא׳ אשתקד ‪-‬‬ ‫קרא לרחל וללאה ואמר להן שבני לבן חושבים שפל‬ ‫את ההיקש זפור לשמור פבשבת פמש״פ הגרע״א שם‪,‬‬ ‫ומ״מ פיון דיש מחייב אף ממצות שמחה ובזה קי״ל דנשים‬ ‫חייבות פמש״פ הרמב״ם ופסק פן המ״ב סי' תקפ״ט סקט״ו‬ ‫חדש בשלוחת מדן הגד״י זילברשטיין שליט״א‬ ‫ממילא נשים חייבות בפת ביו״ט‪ ,‬ואפן הגרע״א פטר נשים‬ ‫שאלות בענייני חושן מ שפ ט ‪ -‬שלוחה ‪2 > 1‬‬ ‫א‬ ‫‪11J 1‬‬ ‫'‪1 11‬‬ ‫משום דלדידי' פל המחייב בפת ביו״ט זהו משום מצות‬ ‫עונג ובזה נשים פטורות וקסבר דושמחת אינו מחייב פת‬ ‫שדרוגים בשלוחת השיעורים הקצרים ‪ -‬שלוחה ‪4‬‬ ‫ד או ריי ת א‬ ‫פי אם בשר ויין‪ ,‬אפן לדעת הבה״ג ורבינו יהודה הגר״ז‬ ‫עם מלאת שנה להקמת השלוחה המקיפה את כל מקצועות התורה כשיעורים קצרים‬ ‫‪ n /‬״‬ ‫ובהירים בכל עניין ונושא‪ ,‬ולאור ההצלחה המדוכה שהביאה תועלת וקורת רוח‬ ‫והח״ח ד'ושמחת' מחייב פת‪ ,‬שוב נשים חייבות בפת‬ ‫מרובה לאלפי מאזינים מהתוכן הייחודי‪ ,‬מהסיכומים‪ ,‬הווארטים המיוחדים‪ ,‬שלוחות‬ ‫ביו״ט‪ ,‬ועיקרי הדברים בזה הן עתיקין‪.‬‬ ‫ה׳מושגים׳‪ ,‬המועדים ועוד‪ ,‬בימים אלו השלוחה משתדרגת לטובת המאזינים‬ ‫סוער בבית המדרש עם גדולי מרביצי התורה‬ ‫ונראה דיש נפקתא גדולה להלפה אף לענין המחייב‬ ‫דאיש בפת ביו״ט מדין ׳ושמחת' מלבד מצות עונג‬ ‫פדיבואר‪.‬‬ ‫אגרך יקח החגורות עליהן עמלת יעלו על הגליון גקלות ובמהירות והשטייגען שלך יגיע לרמה אחותן‬ ‫יסוד התוס דבזמן תוספת יו״ט‬ ‫אין חיוב ׳ושמחת בחגך׳‬ ‫המערכת המשודרת של ׳היא שיחתי׳ בדוק בשבילו!‬ ‫מפורסם מאד מש״פ התוס' פתובות דף מ״ז ע״א ד״ה‬ ‫מסלול תמלול >חייג ‪ 03-30-64-600‬תקריא את החידושים או עולח קובץ עומט‬ ‫'דמסר לה בשבתות וי״ט׳ דשרי ללישא אשה בזמן‬ ‫‪ffjjjj! j‬‬ ‫למייל ‪ tim1u1@hi-sichosi.com‬ותקבל קובז מוקלד למייל!‬ ‫תוספת דיו״ט משום דאפתי לא חל דין ושמחת דמזה‬ ‫נתמעט בחגך ולא באשתך‪ ,‬ודברי התוס' אלו העתיקוהו‬ ‫‪// 1IIIII1III1‬‬ ‫‪> SE3EEH3iEH3D‬טלח את כתב היז של חידוטיך סהק‬ ‫גדולי הפוסקים‪ ,‬ביו״ד סי׳ קצ״ו לענין די״א דמותרת‬ ‫הי א שי ח תי‬ ‫למייל ‪ tim1u1@hi-sichosi.com‬ותקבל סובץ מוקלד למייל!‬ ‫לפסוק בטהרה אף לאחר תצוספת שבת משום דאפתי‬ ‫להצטרפות למנוי במחיר סימלי‪ :‬׳נדרים פלוס׳ > ׳היא שיחתי׳ | מוסדות יפנו למייל‪my0504170394@gmai1.com:‬‬ ‫>>> המשך בעמוד הבא‬ ‫ןי ‪J -----------------------------------------------------------‬‬ ‫מחויבת רחל בכבודו ולא הייתה צריכה לתת ללאה‬ ‫מרן הגאון הגדול‬ ‫לענות לפניה‪.‬‬ ‫יקרא דחדוותא‬ ‫שליטא‬ ‫חיים פיינשטיין‬‫רבי‬ ‫חיוב מיתה בגניבת התרפים‬ ‫ראש ישיבת’ עטרת שלמה’‬ ‫"׳עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך‬ ‫שליטא‬ ‫מנחם כהן‬ ‫הגאון רבי‬ ‫ר”מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'‬ ‫״הן עוד היום גדול״‬ ‫מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם״ (לא‪ ,‬לב)‬ ‫׳׳מאסר הן עוד היום גדול לא ע ת האסף‬ ‫כבר תמהו המפרשים שמשמע דאם היה יודע שרתם‬ ‫יעקב למד תורה ואח״כ נשא אשה‬ ‫המקנה״ (כט‪ ,‬ז)‬ ‫גנבתם לא היה מקללה שתמות‪ ,‬והא העונש מחויב מצד גניבה‪,‬‬ ‫״ויצא יעקב מבאר שבע דלך חונה״(כח‪ ,‬י)‬ ‫ופירש רש״י לפי שראה אותם רובצים כסבור‬ ‫וא״כ מה שייך לוותר אם זה רחל‪.‬‬ ‫יש להעיר דלשון הפסוק משמע דמיד כאשר יצא מבאר‬ ‫שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד‪ ,‬א״ל‬ ‫ונראה לומר ע״פ חידושי הר״ן (ע״ז נ״ט) שע״ז אסורה‬ ‫שבע הלך לחרן‪ ,‬והלא אמרו חז״ל שהיה בימתיים י״ד שנה‬ ‫הן עוד היום גדול‪ ,‬כלומר אם שכירים אתם‪ ,‬לא‬ ‫בהנאה אף לעכי״ם‪ ,‬והנה חלוק גזל עכי״ם מישראל‪ ,‬דגזל‬ ‫בבית שם ועבר‪.‬‬ ‫שלמתם פעולת היום‪ ,‬ואם הבהמות שלכם‪ ,‬אע״פ‬ ‫עכו״ם הוא על עצם המילה משא״כ גזל ישראל הוא על‬ ‫ובחיד׳א ביאר שמתחילה יעקב הלך לחרן ולבסוף קודם‬ ‫כן לא עת האסף המקנה‪.‬‬ ‫החיסור ממון ולכך עכרם חייב אף בפחות מפרוטה ולא‬ ‫שהלך למד י ד שנים בבית שם ועבר‪ ,‬ועשה כן ע"פ‬ ‫ולפי זה יש כאן שתי טענות‪ ,‬אחת‪ ,‬אם הם‬ ‫ישראל‪ .‬וא״כ י״ל שיעקב חשב שעכו״ם גנב את התרפים וחייב‬ ‫המבואר בתוס בקידושין (כט‪ ,‬ב) שעשיר קודם ישא אשה‬ ‫שכירים‪ ,‬ואחת אם הם בעלים‪.‬‬ ‫אפי שלא שווים פרוטה‪ ,‬דהא אסורים בהנאה‪ ,‬מ״מ עכו״ם‬ ‫ואח״כ ילמד תורה ועני קודם ילמד ואח״כ ישא אשה וא״כ‬ ‫עוד יש לומר דבאמת הכל טענה אחת‬ ‫חייב ע״ז ולא ידע שרחל גנבה שהיא ישראל וחייבת רק מצד‬ ‫יעקב היה עשיר והיה צריך קודם לישא אשה שאין לו בעיה‬ ‫החיסור ממון שבדבר‪.‬‬ ‫מהלכות שכירות פועלים‪ ,‬דהנה מבואר בר״פ‬ ‫של ריחיים יל צווארו ויעסוק בתורה‪ ,‬אבל כיון שבא אליפז‬ ‫הפועלים דמעיקר דין תורה שכיר מחוייב לעשות‬ ‫‪ -‬מדור זה נערך בסיוע ׳מכון שם אבותי' ‪-‬‬ ‫ולקח הכל א"כ נעשה עני ואם ישא אשה יצטרך לפרנס‬ ‫במלאכתו עד צאת הכוכבים‪ ,‬וכן נפסק בסי'‬ ‫ביתו ולא יוכל ללמוד לכך קודם ילמד ואח״כ ישא אשה‪.‬‬ ‫של״א דבמקום שאין מנהג‪ ,‬או אם אמר אני‬ ‫טעמי חובת פת בשבת וביו״ט והנפק״מ‬ ‫שוכר אתכם כד״ת‪ ,‬חייבין לעשות מלאכה עד‬ ‫> הגדע סדלוב שלינרא ‪ -‬הסשן־ סעסוד קודם <‬ ‫ה״רמאות׳‪ ,‬של יעקב ושל לאה‬ ‫צאת הכוכבים‪ ,‬אבל במקום שנהגו שלא להעריב‪,‬‬ ‫לאו לילה כ״כ האגור בשם המהרי״ל הביאו הש״ך סק״ד וכן‬ ‫״ויהי גכוקר והנה היא לאוד(כט‪ ,‬כה)‬ ‫אינו יכול לכוף את הפועלים להעריב‪ .‬ולפי זה‬ ‫בביאור הגר״א שם 'מכלל דשאר דברים דלא שייך לשבת‬ ‫איתחא במדרש רבה "וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל‬ ‫יש לומר דזהו שאמר להם יעקב אבינו‪ ,‬ד'עוד‬ ‫לאו לילה‪ ,‬וכן מובא במג״א סי תקמ״ח מהתוס הנ״ל‪.‬‬ ‫והיא עניא ליה‪ ,‬בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא‬ ‫היום גדול'‪ ,‬ולא השלמתם פעולת היום‪ ,‬והוסיף‬ ‫בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי‪ ,‬אמרה‬ ‫מתבאר אף דתוספת שבת ויו״ט היא מהתורה לענין‬ ‫ואמר ׳לא עת האסף המקנה'‪ ,‬ר״ל דאין מנהג‬ ‫ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך‬ ‫איסוןר מלאכה וקידוש מ״מ לענין חיוב 'ושמחת' בזמן‬ ‫המקום שלא להעריב‪ ,‬דאם מנהג המקום היה‬ ‫עשו ואת עני ליה״‪.‬‬ ‫תוספת לא נתחייב‪.‬‬ ‫שלא להעריב‪ ,‬הרי אינם מחוייבים להעריב‪ ,‬אבל‬ ‫ובביאור תשובתה של לאה ליעקב‪ ,‬יש לבאר שע״י‬ ‫כיון דלא עת האסף המקנה'‪ ,‬אם כן מחוייבים‬ ‫יסוד הגר״ז דתוספת היא רק לענין דיני היו״ט‬ ‫שרימה יעקב את יצחק הוריד רמאות לעולם ולאה ג״כ‬ ‫אתם להשלים פעולת היום‪.‬‬ ‫ולא דיני המועד‬ ‫השתמשה בזה‪ ,‬או נימא שמותר לרמות בשביל להשיג‬ ‫והביאור המחוור בזה מה שנתפרסם בבי מדרשא‬ ‫מעלות רוחניות‪.‬‬ ‫כזית בלילה מדין 'אכלוהו היום' דבעי עצם היום כדביאר‬ ‫עפ״ד הגר״ז סי' תצ״א בביאור דברי המג״א דהממשיך‬ ‫ושמעתי לבאר דאיתא שלאה בכתה על שאמרו גדולה‬ ‫האלי' רבה דמצות עונג קיים בזמן תוספת ולזה יצא בפת‬ ‫סעודתו במוצאי שביעי של פסח‪ ,‬אף דנאסר מהתורה‬ ‫לגדול‪ ,‬דהיינו שהיא לעשיו‪ ,‬אבל אמרה ליעקב אתה גנבת‬ ‫מבעו״י ורק לענין ה'אכלוהו היום' בזה די במיני תרגימא‪,‬‬ ‫מדין תוספת יו״ט לעשות מלאכה‬ ‫את הברכות שמגיעים לבכור והרי אינך בכור אלא שהבנת‬ ‫וכל זה חומרא אכן מדינא נקטינן דיצא‪ ,‬אמנם כל זה‬ ‫מ״מ מותר לאכול חמץ‪ ,‬וביאר הגר״ז שם בס״ג דדין‬ ‫שהבכורה שלך לכל העניינים ולא רק לגבי עבודה‪ ,‬ה״נ אני‬ ‫לענין שבת‪ ,‬אבל לענין יו״ט מחד גיסא אין חומרא זו‬ ‫תוספת היינו רק לענין דברים התלוים בקדושת היום‬ ‫הגדולה וגדולה לגדול ואתה צריך לישא אותי‪.‬‬ ‫דאכלוהו היום משום שהוא נאמר רק לענין שבת כמש״כ‬ ‫כדין שביתה 'אבל איסור חמץ אינו תלוי כלל בקדושת‬ ‫והנה יש להבין מ״ט יעקב לקח את הברכות ברמאות‬ ‫הב״ח ולא לענין יו״ט‪ ,‬מ״מ הרי נתבאר דמעיקר הדין אף‬ ‫היום שהרי אף בחולו של מועד אסור לאכול חמץ'‪.‬‬ ‫ולא אמר ליצחק שהוא קנה את הבכורה וכך יקבל ברכות‬ ‫דיצא ידי חובת עונג יו״ט במאי דסעד בזמן התוספת‪,‬‬ ‫והיינו דיסד לן דדין תוספת שבת ויו״ט היינו לענין‬ ‫בדין‪ .‬ואולי י״ל שלא רצה לומר לה״ר על עשיו שמכר את‬ ‫אכן כשבא הלילה הרי מתחדש חובת 'ושמחת'‬ ‫דיני היו״ט אבל מה שאינו מדיני היו״ט אין בזה תוספת‪,‬‬ ‫הברכות‪ .‬או אפשר כדברי הדרשות הר״ן שאמנם היה מקבל‬ ‫המחייבתו פת וא״כ בעי לאכול שוב כזית לקיומי חובת‬ ‫וההוכחה לדינים שאינם ממצות היו״ט זהו הדינים‬ ‫ברכה אבל כיון שאת עשיו יצחק אהב‪ ,‬א״כ הברכה היתה‬ ‫ושמחת‪ ,‬וזה דבר חדש בס״ד‪.‬‬ ‫הנוהגים אף בחול המועד וזהו איסור חמץ דע״כ לא‬ ‫יותר מעומק הלב וכל הרגש שבדבר וכזו ברכה יעקב רצה‪.‬‬ ‫ב' נפק״מ דהחיוב ביו״ט מדין ושמחת‬ ‫נאסר מדיני היו״ט כי אם מדיני המועד או החג ולא‬ ‫עוד י״ל שיעקב רצה שאפי באחרית הימים שבניו לא‬ ‫מלבד מצות עונג‬ ‫מסוים למצות היום טוב‪.‬‬ ‫ילכו כ״כ בדרך הישר מ״מ יקבלו את הברכות‪ ,‬ולכן לקח‬ ‫באופן דמתבאר אף דכתב השו״ע כשם שי ש מצוה‬ ‫אשר לפ״ז ניחא היטב דברי התוס' בכתובות דכתבו‬ ‫את הברכות שברכו בהם כביכול את עשיו הרשע והיינו‬ ‫לענג השבת כן מצוה לענג היו״ט והיינו דיש לחייב פת‬ ‫דליכא תוספת לענין דין 'ושמחת׳ והיינו טעמא דמצות‬ ‫שמגיעים לו אף בלי קשר למעשים טובים שלו‪ ,‬ואם עשיו‬ ‫ממצות עונג ומ״מ יש מחייב נוסף ביו״ט לחייב פת‬ ‫'ושמחת' אינו ממצות היום טוב דהרי נוהג בחוה״מ‪ ,‬וא״כ‬ ‫ראוי לברכות כ״ש אנו אפי בשעה שאנו קצת חוטאים‪.‬‬ ‫ממצות ׳ושמחת' כדברי רבותינו והנפק״מ בתרתי חדא‬ ‫כמו דלא שייך תוספת על איסור חמץ כמו״כ ליכא‬ ‫לחייב נשים בפת ביו״ט‪ ,‬ועוד נפק״מ אף לאיש דבעי‬ ‫תוספת לענין מצות ושמחת‪.‬‬ ‫כבוד אחות גדולה‬ ‫לילה ולא יוצאים בתוספת יו״ט וזהו דהוסיפו הגר״ז‬ ‫ופשוט לפ״ז דאף לענין סוכה לא שייך תוספת יו״ט‬ ‫״ותען רחל ולאה״(לא‪ ,‬יד)‬ ‫והח״ח להוסיף בחיוב פת ביו״ט מדין'ושמחת'‪ ,‬וכמש״נ‪.‬‬ ‫למצות סוכה הנוהג כל שבעה הן לפניה הן לאחריה דאין‬ ‫הקשה הטור על התורה כיצד ענתה רחל לפני לאה‪,‬‬ ‫זה מצות היו״ט‪ ,‬ורק לענין מצוה המיוחדת של לילה‬ ‫והא אח קטן חייב לכבד אחיו הגדול‪ ,‬וה״ה אחות‬ ‫תורתך שעשועי‬ ‫ראשון דסוכות דנוהג בליל יו״ט לחוד וכן לענין מצה‬ ‫דהם מצות ליל יו״ט בזה דנו הראשונים אם שייך תוספת‬ ‫כמבואר בברכ״י (יו״ד סי' ר״מ)‪ ,‬וכיון דהיתה רחל קטנה‬ ‫היה אסור לה לענות לפני לאה הגדולה‪.‬‬ ‫ורק נאמר גזה״כ דבעי לילה דומי' לקרבן פסח‪.‬‬ ‫וי״ל דהא מבואר ברמב״ן (ספר המצוות שורש ב')‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי נתן רוטמן‬ ‫יתחדש דהסועד בתוספת יו״ט‬ ‫אהא דאמרו (כתובות קג‪ ,‬א) כבד את אביך ואת אמך‬ ‫לרבות את אחיך הגדול‪ ,‬וזה לשונו "אבל אחיך הגדול‬ ‫שמחת שבע ברכות‬ ‫אינו יוצא ידי סעודה‬ ‫חשבו הראשונים שאין המצוה כן אלא בחיי האבות‪ ,‬לפי‬ ‫״מלא שבוע זאת״ (כט‪ ,‬כז)‬ ‫ומעתה יתחדש לן‪ ,‬לאחר שנתבאר ב' הנחות א‪.‬‬ ‫שהוא גנאי להן שיתבזו תולדותם והם מצטערים בזה‬ ‫כתוב ברמב״ם (הלכות אישות פרק י' הי״ג) שאדם‬ ‫דהמחייב דפת ביו״ט ממצות 'ושמחת בחגך' כמש״כ‬ ‫הרבה‪ ,‬ומנהג כל האנשים לייסר בניהם לנהוג כבוד‬ ‫יכול לישא כמה נשים ביום אחד אלא שחייב אחרי‬ ‫הבה״ג רבינו יהודה גר״ז ומ״ב‪ .‬ב‪ .‬דבזמן תוספת יו״ט‬ ‫בגדוליהם״ עכ״ל‪ .‬ומבואר בדבריו‪ ,‬דהא דחייבים לכבד‬ ‫השבע ברכות של הראשונה לעשות שבע ברכות לשניה‪.‬‬ ‫אכתי לא חל חיוב ושמחת כי אם בלילה כמש״כ התוס'‬ ‫את האח הגדול‪ ,‬הוא מחמת כיבוד אב‪ .‬והנה כתב הרמ״א‬ ‫רגילים להקשות‪ :‬אם השבע ברכות לא חייב להיות מיד‬ ‫הובא בגדולי הפוסקים‪ ,‬נמצא דהמקבל תוספת יו״ט‬ ‫(יו״ד רמ‪ ,‬יח) וי״א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע‪ ,‬אא״כ‬ ‫אחרי הקידושין‪ ,‬למה כתוב ברמב״ם (שם הי״ד) שלא‬ ‫ועושה קידוש וסועד‪ ,‬אכתי לא קיים חובתו דפת מדין‬ ‫עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ״ו‬ ‫נושאין נשים במועד‪ ,‬הלא יכול לישא אשה במועד‬ ‫'ושמחת'‪ ,‬וחייב לאחר צאת הכוכבים לאכול כזית פת‪,‬‬ ‫דהלכות ממרים)‪ ,‬ומעתה כיון שהיה לבן ר שע לא היתה‬ ‫וישמח עימה לאחר המועד?‬ ‫לענין שבת זהו חומרא דהספר חסידים להחמיר לאכול‬ ‫‪ 7‬־ ז\ ~‪■0 /‬‬ ‫קי רי רווז א ‪03-306-4200‬‬ ‫הקלדה♦ עריכה♦ עימוד♦ עיצוב♦ הדפסה‬ ‫ד או ר ״ ת א! —‬ ‫סוער בבית המדרש עם גדולי מרביצי התורה‬ ‫‪3‬‬ ‫זר‪J W‬ל יצ ירת קשר וקבלת יעוץ‬ ‫לפניות למערכת ׳חדוותא׳ ולהוספה לרשימת תפוצת הגליון בדוא״ל‪,‬‬ ‫ניתן לפנות לכתובתהמייל‪b033064200@gm ail.com :‬‬ ‫‪c038009090@gmail.com 0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫־‪ 60‬־‪ 50‬־‬ ‫‪J‬‬ ‫‪₪‬נ ר הסט־‬ ‫־’־‬ ‫סבית תורה דליה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫ב ד ין קל ב ״ מ ב בן נ ח‬ ‫פניני נחלה‬ ‫—♦‬ ‫‪( T‬‬ ‫— ^‬ ‫»‬ ‫לכיפה‪ .‬אך יש שדנו מקושית רעק״א במכות‬ ‫עם א שר ת מצ א א ת אלו קיך‬ ‫ועיני לאה רכות (כט‪ ,‬יז)‬ ‫(טז‪ ,‬א) דליכא קלב״מ במכניסין לכיפה‪,‬‬ ‫ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫לא יחיה‪ ,‬נג ד א חינו הכר ל ך‬ ‫בגמ' בבא בתרא ( קכג‪ ,‬א) דר שו שמתנותיה ארוכות‪ ,‬וכתב הרשב״ם‬ ‫דהיינו שמתנותיה גדולו ת כהונה ולויה מלוי ומלכות מיהודה‪ ,‬ועי'‬ ‫אמנם נראה דגם אם נימא דאיכא דין‬ ‫מה ע מ די ו קח ל ך (לא‪ ,‬לב)‬ ‫במהרש״א ד'אריך' מלשון גדולה כמו ריכא ובר ריכא‪ .‬וברבינו‬ ‫קים ליה בדרבה מיניה בבן נח מ״מ חייב‬ ‫נראה הביאור במה שאמר 'לא יחיה'‬ ‫גרשום כ תב דהוא לשון ארוך ממש‪ ,‬דכהונה היא ברי ת כהונ ת עולם‬ ‫להחזיר החפץ‪ ,‬כדמבואר בסנהדרין (עב‪ ,‬א)‬ ‫משום דבני נח מצווים על הגזל ואזהרתם‬ ‫וכן מלכות דו ד היא לו ולזרעו ע ד עולם‪ ,‬ובמהרש״א הביא דכן הוא‬ ‫דאם החפץ בעין גם אם איכא דין קים ליה‬ ‫זו מיתתם‪ ,‬וכאן כיון שהיה מעשה גניבה‬ ‫בב״ר ( ע‪ ,‬טו) עה״פ הקודם (פסו ק טז) ״שם הגדולה לאה גדולה‬ ‫חייבים מיתה‪.‬‬ ‫בדרבה מיניה חייב להחזירו משום דאין זה‬ ‫במתנותיה כהונה לעול ם מלכות לעול ם ושם הקטנה רחל ש קטנה‬ ‫מדין חיוב תשלומין שיהא שייך דין קלב״מ‬ ‫ונהי דלא היה שם ע ד אחד‪ ,‬עיין במנחת‬ ‫במתנותיה יוסף ל שע ה שאול ל שע ה‪ ,‬ושילה לשעה״‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫(וכמוש״כ התוס' בעירובין שם)‪.‬‬ ‫חינוך (מצות פב סק״ב) שדן לומר דבבן נח‬ ‫ונראה הביאור בזה עפ מ ש״נ במקו״א בחילוק שבין מלכות יהודה‬ ‫ולפי זה מבואר מה דאמר לו יעקב ללבן‬ ‫מהני אומדנא אף למיתה‪ ,‬וא״כ י״ל דכיון‬ ‫ל מלכות יוסף [ו מלכו ת יהודה ויוסף הוא רוממות האדם ושליותו‬ ‫״הכר לך וגו' וקח לך״‪ ,‬והיינו דאם תכיר‬ ‫שנמצאת הגניבה בידו אומדנא מיהא הוי‬ ‫בכחות נפ שו כמש״כ אאמו״ז זצוק״ל ב שיעורי ד ע ת (ח״ג שיעור‬ ‫מלוכה)]‪ ,‬דהנ ה הרמב״ם ( ב פ ר ק שישי ל ש מונה פרקים) מבאר‬ ‫שהחפץ הוא שלך מלבד מה שיש כאן חיוב‬ ‫דאם נמצא ברשותו מסתמא הוא גנבם‪ ,‬ובזה‬ ‫דישנם שני סוגי אנשים גדולים‪ ,‬אחד‪ ,‬החסיד המעולה ושנית‬ ‫מיתה ואשר ימצא בידו 'לא יחיה' עוד גם‬ ‫די בב״נ‪ .‬וע״ע לקמן נמי דאמרו השבטים‬ ‫המושל בנפ שו‪ ,‬ויעוי״ש שהס תפק מי מהם יותר גדול‪ .‬ונר' דזהו‬ ‫תקח את החפץ עצמו לך וכמש״נ‪.‬‬ ‫(לקמן מד‪ ,‬ט) ” אשר ימצא אתו מעבדיך ומת״‪,‬‬ ‫מה שמצאנו צדיקים וישרים‪ ,‬וכמש״כ ״ובכן צדיקים יראו וישמחו‬ ‫הרי דדנים למיתה ע״פ אומדנא‪ .‬וכן ביאר‬ ‫ועפי״ז מדוקדק היטב הא דכתיב 'קח' לך‪.‬‬ ‫וישרים יעלוזו״ (עי' תעני ת דף טו‪ ,‬א) וכמש״כ בביאורי התפלה‬ ‫באוה״ח שם סברת השבטים‪ ,‬אך עיי״ש דזו‬ ‫לימים נוראים‪ ,‬די שנו אחד המושל בנפ שו‪ ,‬האומר אפשי ב ב ש ר חזיר‬ ‫דהנה כבר כתב הקצה״ח (סי' שנא ס״ק ג)‬ ‫גופא היתה טענת מנשה‪ ,‬דאין הדין כן ואף‬ ‫זה אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי‪ ,‬והוא הנקרא צדיק‪ .‬אולם‬ ‫דאע״ג דבכהאי גוונא שהחפץ בעין לכו״ע‬ ‫בן נח אין נהרג ע״פ אומדנא רק ע״פ דינא‬ ‫הישר הוא החסיד המעולה ש כ ב ר מע ת שיצא לעול ם הוא מתנהג‬ ‫חייב להחזיר לו את החפץ ולא מהני מה‬ ‫דמלכותא‪ ,‬עיי״ש‪ .‬עכ״פ אי נימא דבן נח‬ ‫בחסידות‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הוא עושה אותם בשמחה עצומה‪ ,‬משום דנ מ ש ך‬ ‫דאתחייב במיתה לפוטרו‪ ,‬מ״מ אינו מחויב‬ ‫נהרג ע״פ אומדנא אתי שפיר מה שאמר‬ ‫אחר מדותיו הטובות‪ ,‬ועושה הישר והטוב כ ד ב ר טבעי ומובן מאליו‪.‬‬ ‫בהשבת הגזילה לבית הבעלים כמו גנב‬ ‫׳לא יחיה'‪.‬‬ ‫ונראה שבב' מידות אלו חלוקים הם יוסף ויהודה‪ ,‬דיהודה היה‬ ‫וגזלן דעלמא‪ ,‬דלזה אהני חיוב מיתתו‬ ‫גיבור המושל ביצרו‪ ,‬ועליו נאמר (ל ק מן מט‪ ,‬מ) ״גור אריה יהודה‬ ‫לפוטרו מחיוב ההשבה דקים ליה בדרבה‬ ‫[ואולי אפשר בדרך אחרת‪ ,‬דהנה באחרונים‬ ‫מטרף בני עלי ת כ רע רבץ כאריה״‪ ,‬ר״ל דנ פ ל וקם כאריה וכלביא‪,‬‬ ‫מיניה‪ .‬א״כ בן נח שגזל כיון דקים ליה‬ ‫דנו אם מהני אומדנא בדיני נפשות להכניסו‬ ‫וכדמצינו ב מע שה ד ת מר שנ פ ל וקם‪ .‬וכשקם לא ירא ל הודות ולומר‬ ‫בדרבה מיניה אינו מחויב בהשבה לבית‬ ‫לכיפה (עיין או״ש פ״ד מעדות ה״א‪ ,‬אחיעזר ח״א סי'‬ ‫צדקה ממני והוא הגבור המושל בכוחו‪ ,‬דאף שיש לו הסיבה מצד‬ ‫כה‪ ,‬זכר יצחק סי' יח ענף ב) ויש לומר דאף אם‬ ‫הבעלים‪ ,‬ונהי שהחפץ אינו שלו‪ ,‬מ״מ אהני‬ ‫עניין תאוות הלב‪ ,‬מ״מ נ תג ב ר כארי וכלביא‪.‬‬ ‫בישראל אין מכניסין לכיפה מ״מ בבן נח‬ ‫חיוב מיתתו לפוטרו מהטורח להביא את‬ ‫אולם יוסף מאז צעירותו הוא צדיק ש כ ב ר בצעירותו היה נותן מוסר‬ ‫אף אין ממיתין אותו בידים ע״פ אומדנא‪,‬‬ ‫החפץ הגזול לבית הבעלים‪.‬‬ ‫לאחיו ע ל מה שלא נהגו ב ד ר ך הראויה‪ ,‬ועליו הפסוק מעיד הוא‬ ‫מ״מ שרי להכניס אותו לכיפה‪ ,‬וזהו שדייק‬ ‫יוסף בבית אביו הוא יוסף במצרים‪ ,‬הוא הנקרא ירא ד ע ת השם‪,‬‬ ‫מעתה נראה דזה הוא הביאור במה שאמר‬ ‫יעקב אבינו לומר 'לא יחיה' ולא בלשון‬ ‫והוא החסיד המעולה דד מות דיוקנו ש ל אביו הייתה תמיד לנג ד‬ ‫יעקב קח לך‪ ,‬כיון דאת אשר תמצא וגו' לא‬ ‫'ומת'‪ ,‬ודו״ק]‪.‬‬ ‫עיניו‪ ,‬ו״קדקד נזיר אחיו״‪ ,‬היינו אדם המופרש באופן המוחלט‬ ‫יחיה‪ ,‬נהי נמי דחייב להחזיר החפץ לבעלים‬ ‫מעניני עוה״ז‪.‬‬ ‫כיון דהחפץ בעין‪ ,‬מ״מ הטורח להשיב את‬ ‫אולם במה שהוסיף 'קח לך' נראה הביאור‬ ‫ושורש הדברים הוא ב הנ הג ת לאה ורחל‪ .‬לאה תפסה פ ל ך הודאה‬ ‫החפץ לבית הבעלים ליכא עליו דקלב״מ‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬דהרי מלבד מה שנתחייב מיתה‬ ‫(ב״ר ויצא‪ .‬עא‪ ,‬ה) והוא ענין התשובה סור מרע והתגברות ע ל‬ ‫וממילא 'קח לך'‪ ,‬ר״ל אתה תיקחנו בעצמך‬ ‫בשביל לקיחתם הרי גם נתחייב בהשבת‬ ‫התאוות ויצה״ר‪ ,‬ואילו ר חל תפסה פל ך שתיקה‪ ,‬שהיא הפרישות‬ ‫דאינו מחויב להביאו אליך‪.‬‬ ‫החפץ שגזל‪.‬‬ ‫והקדושה מעיקרא‪.‬‬ ‫והנה נחלקו הראשונים אם בבן נח איכא‬ ‫ונראה דגם אי נימא דבבן נח ליכא דינא‬ ‫ובמקו״א הארכתי לב א ר בזה החילוק בין מדת 'קדושה' דיוסף‬ ‫דקלב״מ‪ ,‬אולם הרי דעת רש״י היא דבן‬ ‫דין קים ליה בדרבה מיניה (עי' תוס' עירובין סב‪,‬‬ ‫ל מד ת 'מלכות' דיהודה‪ ,‬וכן בהא דאין עשיו נו פ ל אלא בי ד זרעו‬ ‫א ד״ה ובן נח ובריטב״א שם)‪ ,‬וא״כ לא מיבעיא אי‬ ‫נח הגוזל ב״נ אחר אין חובת השבה ולא‬ ‫של יוסף‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬ ‫נימא דליכא דין קים ליה בדרבה מיניה בבן‬ ‫ניתן להשבון (עי' ע״ז עב‪ ,‬א ובפרש״י שם) דמצות‬ ‫והשתא אתי שפיר מה דלאה מתנותיה ארוכות כלומר ד ש ר ר ת‬ ‫והשיב נאמרה בישראל ולא בעכו״ם [וע״ע‬ ‫נח ונהרג ומשלם שפיר אמר ליה הכר לך‬ ‫כהונה ולויה וכן מלכות בית דוד נ מ שכ ת לדורו ת ודלא כמלכות‬ ‫מה עמדי וקח לך דחייב בתשלומים‪.‬‬ ‫ברמ״ה סנהדרין (נט‪ ,‬א) ]‪ ,‬א״כ הא נמצא דבן‬ ‫יוסף ושאול דאתו מרחל‪ ,‬והיינו דמשום ד כ ח לאה הוא מדת‬ ‫נח לעולם אינו בתורת חיוב והשיב‪ ,‬וטורח‬ ‫[ובעיקר דין קלב״מ במכניסין לכיפה‪,‬‬ ‫המלכות ש שייכת לגבור ת הדע ת ואמיצות הלב‪.‬‬ ‫ההשבה לעולם הוא על הבעלים ולכן אמר‬ ‫יעויין חזו״א (חו״מ סי' כא סק״ה) וכן ס״ל לעוד‬ ‫לו קח לך וכמש״כ‪.‬‬ ‫אחרונים‪ ,‬דאיכא דין קלב״מ גם במכניסין‬ ‫דוי הסר וגם חרון ואז אלם בשיר ירון‬ ‫ז א ת (כט‪ ,‬כו)‬ ‫מלא שבוע‬ ‫שייך הברכה של הזימון להבקשה של דוי הסר וכו'‪ ,‬ולפי״ז די בכוס של ברכת‬ ‫בערוך השולחן אבן העזר (סי' סב ס״ז) כתב בהא דכוס של נישואין מעכבת‬ ‫המזון‪ ,‬ואילו להגירסא של בני ישורון מישך שייך הברכה של ברכת שבע‬ ‫דהטעם הוא דכשם שבא לנו בקבלה ממשה רבינו שצריכין לשמוח שבעת ימי‬ ‫ברכות‪ ,‬שלברכה של שמח תשמח רעים אהובים‪ ,‬מכיון שכן צריכים להביא‬ ‫המשתה (ירושלמי מועד קטן פ״א ה״ז) ויש לזה רמז בתורה כמו דכתיב 'מלא שבוע‬ ‫מעכשיו את הכוס של שבע ברכות‪.‬‬ ‫זאת'‪ ,‬כמו כן באה לנו הקבלה על שבע ברכות‪ ,‬עכ״ד״‪.‬‬ ‫והביאור בזה דבאמת מצינו שיש מעלה של 'לבדו'‪ ,‬במדרש (ב״ר עז‪ ,‬א) עה״פ‬ ‫והיינו שבכלל ההלכה דבעינן שבעת ימי המשתה הכי נמי בעינן לברך שבע‬ ‫(בראשית לב‪ ,‬כה) ויותר יעקב לבדו איתא אין כא‪-‬ל ישורון‪ ,‬דאצל הקב״ה כתיב‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫(ישעיהו ב‪ ,‬יא) ונשגב ה' לבדו ואצל ישראל כתיב ויותר יעקב לבדו‪ ,‬ומבואר‬ ‫והנה גבי שבע ברכות דברכת המזון אנן פסקינן (שם סעיף ט) שמביאין ב' כוסות‪,‬‬ ‫מזה דיש מעלה דלבדו‪ ,‬וכן מצינו דאצל עם ישראל כתיב הן עם לבדד ישכון‬ ‫חדא לברכת המזון וכוס נוספת לשבע ברכות‪ ,‬אלא שנחלקו הב״ח והסמ״ע‬ ‫ובגוים לא יתחשב‪ ,‬דעם ישראל הוא במדרגת לבדו‪ ,‬והמעלה בזה דהשם ברא‬ ‫(אה״ע סי' סב סק״ז) אי צריכין להביא כוס שני לאמירת דוי הסר או דדי בכוס של‬ ‫את האדם ישר‪ ,‬והם בקשו חשבונות רבים‪ ,‬דאדם נברא בפ״ע וישר‪ ,‬ורק 'והם'‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬ובשעת השבע ברכות יביאו עוד כוס‪.‬‬ ‫בקשו חשבונות רבים‪.‬‬ ‫והנראה בביאור פלוגתתם‪ ,‬דהנה מה‬ ‫וע' ברמב״ם (בפי״ג משמיטה ויובל הי״ג)‬ ‫שנוהגים לומר דווי הסר וגם חרון‬ ‫ביאוד תפילה‬ ‫״ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש‬ ‫לפני ברכת המזון‪ ,‬וכן מה שאומרים‬ ‫מכל באי העולם אשר נדבה רוחו‬ ‫נחנו במעגלי צדק שעה ברכת בני‬ ‫אותו והבינו מדעו להבדל ולעמוד‬ ‫ישורון בני אהרן [יש שאומרים רק‬ ‫לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את‬ ‫ישורון]‪,‬‬ ‫אחד מהם או בני אהרן או בני‬ ‫ואין קץ לימי הרעה‬ ‫ה'‪ ,‬והלך ישר כמו שעשהו האלוקים‬ ‫נראה דהנה בקרא כתיב (ירמיהו ז‪ ,‬לד)‬ ‫ופרק מעל צווארו עול החשבונות‬ ‫והנה מלאבי אלוקים עולים ויורדים גו‬ ‫והשבתי וגו' קול ששון וקול שמחה‬ ‫הרבים אשר בקשו בני אדם ה״ז‬ ‫הרמב״ן כאן הביא מה דאיתא בפרקי דר׳ אליעזר ( ‪3‬רק לה) ״הראה‬ ‫קול חתן וקול כלה‪ ,‬כלומר דבזמן‬ ‫נתקדש קודש קדשים וכו'״‪ ,‬ומבואר‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות מושלן ואבדן‪ ,‬הראהו שר‬ ‫חורבן הבית הושבתו ה' קולות של‬ ‫דבכדי ללכת ישר כמו שעשהו‬ ‫מלכות ב בל עולה שבעים עוקים ויורד‪ ,‬והראהו שר מלכות מדי‬ ‫שמחה‪ ,‬ורק בבנין הבית ישמע עוד‬ ‫עולה חמישים ושנים עוקים ויורד‪ ,‬והראהו שר מלכות יון עולה‬ ‫אלוקים‪ ,‬האלוקים ברא את האדם‬ ‫קול‬ ‫בערי יהודה ובחוצות ירושלים‬ ‫מאה ושמונים עוקים ויורד‪ ,‬והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו‬ ‫ישר‪ ,‬ולא לבקש חשבונות הרבים‪,‬‬ ‫חורבן‬ ‫ששון וקול שמחה‪ ,‬ובאמת מאז‬ ‫יורד וכר‪ ,‬אמר לו הקב״ה אם תגביה כנשר משם אורידך״‪.‬‬ ‫חייב ״להבדל״ לעמוד לפני ה'‪ ,‬דרק‬ ‫הבית נאסרו כלי נגינה ושמחה‪,‬‬ ‫ונראה הביאור בזה מש״כ מרן הגרי״ז (עה״ת פרשת בא שמות יב‪ ,‬מ)‬ ‫ע״י הבדלתו מבני אדם יכול לילך‬ ‫ואפילו בשמחת חתן וכלה אסור‬ ‫דשאני גלות האחרון מגלות מצרים ובבל‪ ,‬דאילו בגלות מצרים‬ ‫ישר ולהיות ישר‪ ,‬באופן דטוב להיות‬ ‫לשחוק בפה מלא‪ ,‬וכדאיתא בשו״ע‬ ‫וגלות ב בל נאמר זמן כמה יהיו בגלות‪ ,‬במצרים נאמר ועבדום‬ ‫האדם לבדו‪ ,‬וזהו מה דאיתא במדרש‬ ‫ימלא‬ ‫(או״ח סי' תקס ט״ז סק״ז) ‪ ,‬ורק אז‬ ‫ועינו אותם ארבע מאות שנה‪ ,‬ובבבל הייתה הגזירה כי יהיו בגלות‬ ‫מי כקל ישורון ‪ -‬דלהיות ישר חייב‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬אבל בגלות זה האחרון לא נאמר שום זמן כמה יהיו‬ ‫שחוק פינו ולשונינו רינה‪ ,‬ולכן‬ ‫להיות לבדו‪ ,‬ולפלא היא שרק אצל‬ ‫בגלות כי אם היום אם בקולו תשמעו‪ ,‬ויכולים להגאל בכל יום‬ ‫מזכירין עכשיו את רצונינו לבנין‬ ‫נישואין כתיב בתורה לא' טוב היות‬ ‫משום שלא נאמר שום קביעות זמן כמה צריכים להיות בגלות‪,‬‬ ‫בית המקדש [כיון דע ד אז אסור‬ ‫האדם לבדו‪ ,‬ולכאורה אדרבא‪ ,‬ולא‬ ‫ואם זכו אחישנה‪ ,‬אבל בהיפוך נאמר קץ של גאולה‪ ,‬כי לזמן הזה‬ ‫למלא שחוק פינו]‪ ,‬וזהו דאמרינן דוי‬ ‫עוד שאצל הפסוק אלוקים ברא את‬ ‫מוכרחים להגאל‪ ,‬וכמאמרם ז״ל ( סנ ה ד רין צח‪ ,‬א) לא זכו בעתה‪.‬‬ ‫הסר וגם חרון‪ ,‬והדוי הוא כמו שאנו‬ ‫האדם ישר והנה בקשו חשבונות‬ ‫וזהו מה שראה יעקב אבינו דשאני גלות אדום מכל הגלויות‪ ,‬דלכל‬ ‫אומרים על זה היה דווה לבינו על הר‬ ‫רבים‪ ,‬הרי דהנישואין הראשונים היא‬ ‫גלות איכא קץ כמה שלבים יעלה‪ ,‬משא״כ בגלות אדום דאין לו‬ ‫ציון ששמם‪ ,‬ומבקשים שיסיר מאתנו‬ ‫כבר ראיה שטוב היות האדם לבדו‪,‬‬ ‫קץ‪ ,‬אלא דסוף סוף גם אם יגביה כנשר שייך בזה ׳אחישנה׳ ומשם‬ ‫הדוי‪ ,‬וגם החרון אף‪ ,‬והוא ע״פ פי'‬ ‫ולמה נאמר אצל נישואין לא טוב‬ ‫יורידו הקב״ה‪.‬‬ ‫הראב״ד בתו״כ (בברייתא דר' ישמעאל)‬ ‫היות האדם לבדו‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לבאר נמי לשון הפייט ב׳מעוז צור׳ ״וקרב קץ‬ ‫עה״פ (תהלים צה‪ ,‬יא) ״אשר נשבעתי‬ ‫והמבואר מזה‪ ,‬דאע״פ דזה ודאי‬ ‫הישועה‪ ,‬כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה״‪ ,‬ולהנ״ל‬ ‫באפי אם יבואון אל מנוחתי״ דכל זמן‬ ‫מבואר היטב‪ ,‬דהרי בגלות זה האחרון לא נאמר שום זמן כמה‬ ‫דבעצם טוב להיות לבד דאז מסוגל‬ ‫שיהא חרון אף לא נשוב ולא נזכה‬ ‫צריכים להיות בגלות‪ ,‬וכיון ד״אין קץ לימי הרעה״ דלא נאמר קץ‬ ‫להיות בדרגה של ישר‪ ,‬ורק דנתחדש‬ ‫לבנין בית המקדש ולמקום מנוחתו‬ ‫לגלות ויכולים להגאל ב כל יום‪ ,‬על כן אנחנו מתפללים ״שיקרב‬ ‫אצל נישואין דוהיו לבשר אחד‪,‬‬ ‫של הקב״ה‪ ,‬ופי' הראב״ד פסוק זה‬ ‫קץ הישועה״‪ ,‬ומשום דארכה שנזכה לאחישנה‪.‬‬ ‫דאע״פ שהם ״המה״ מ״מ יש אפשרות‬ ‫קאי לדורות הבאים‪ ,‬שנדע שלא נזכה‬ ‫להגיע לבשר אחד‪ ,‬והביאור בזה דזה‬ ‫לבנין הבית עד שיסיר את כעסו ואפו‬ ‫פשוט דלתאוה יבקש נפרד‪ ,‬דגם‬ ‫ממנו‪ ,‬ולזה מברך דוי הסר וגם חרון‪,‬‬ ‫בשותפים בעסקים אע״ג דכל אדם‬ ‫ואז אילם בשיר ירון‪ ,‬ובתפילת יו״כ‬ ‫רוצה שיצליחו מ״מ עדיין הם בגדר‬ ‫קטן אומרים נאלמתי דומיה מאין‬ ‫המה‪ ,‬ולא נחשבים כאחד‪ ,‬דלתאוה‬ ‫עבודת כהנים ואיך אשיר בשביה‬ ‫לעולם יבקש נפרד‪ ,‬ורק שהתכלית‬ ‫ואספו לויי אמונים‪ ,‬דמאז שנחרב‬ ‫בית המקדש נעשתי אילם‪ ,‬נאלמתי דומיה‪ ,‬ולא רק שיש איסור בשירה אלא היא רוחניות מצאנו הענין דהיו כלב אחד וכאיש אחד‪ ,‬דכל שכוונתם היא‬ ‫דהאיך אשיר‪ ,‬איך אוכל לשיר בזמן חורבן הבית‪ ,‬ולזה מבקשים לבנין הבית להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמים שייך שאע״פ שהם 'המה' יכולים‬ ‫להגיע למצב שהיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫ואז אילם בשיר ירון‪ ,‬ואז האילם שנאלמה ממנו איכולת לשיר יחזור לשיר‪.‬‬ ‫והנה באמת מה דלגבי הברכה מכנים את כלל ישראל לבני ישורון‪ ,‬הוא משום‬ ‫דבאמת צריכים להבין מה שאומרים שעה ברכת בני אהרן ובני ישורון‪ ,‬דבאמת‬ ‫דזהו באמת הברכה שמברכים את החתן והכלה בשעת הנישואין שיזכו להיות‬ ‫צ״ב מה דנקט לכנות את כלל ישראל בשעת ברכת המזון בשם ישורון‪ ,‬והנה‬ ‫לבשר אחד‪ ,‬ועדיין ישאר אצלם המעלה של ה' ברא את האדם ישר‪ ,‬והנה‬ ‫לפי הגירסא שאומרים שעה ברכת בני אהרן מובא בפירוש עיון תפילה שהוא‬ ‫הברכה שבני ישורון היא מברכת ב שבע ברכות חתן וכלה [ולכן בעי כוס שני‬ ‫משום דלעולם מכבדין את הכהנים בזימון של ברכת המזון‪ ,‬וזהו בני אהרן‪,‬‬ ‫גם בשעת אמירת דוי הסר] שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן‬ ‫ונראה דמה שאומרים שעה ברכת בני אהרן‪ ,‬הוא משום דאחד מברכות המזון‬ ‫עדן מקדם‪[ .‬ובמקו״א הוספתי לבאר עוד דקדוקים בלשון ברכה זו]‪.‬‬ ‫הוא בונה ירושלים‪ ,‬דהברכה השלישי הוא לבנין בית המקדש‪ ,‬וכיון דכן מישך‬ ‫♦‬ ‫‪------‬‬ ‫♦‬ ‫‪------‬‬ ‫♦‬ ‫גליון מ״ג ‪ -‬כסלו תשפ״ז‬ ‫‪0‬י‬ ‫ש יחה מהגא ו ן הגד ול רבי דוד אברהם של יט״א • פרשת ויצא התשפ״ ז • ש נה שב יע ית‬ ‫בס״ד‬ ‫וישא יעקב רגליו‬ ‫לא באו כל מערכות החיים‪ ,‬אלא כדי לתמוך בעוסקי התורה‪ .‬וכשאדם יודע שכל המערכות הללו לא באו‬ ‫אלא לטובתו‪ ,‬זו היא עצמה הסיבה שדוחפת את האדם לקום ולעשות‪ .‬הוא מבין כי 'כלי שרת' לפניו‬ ‫מדוע הבטיחה התורה שפע גשמי ‪ -‬גשמים בעיתם‪,‬‬ ‫מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו‪ .‬אברהם זקן ויושב‬ ‫עץ השדה יתן פריו וכו'‪ ,‬אם 'שכר מצווה בהאי עלמא ליכא'‪,‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬יצחק זקן ויושב בישיבה‪ ,‬יעקב זקן ויושב בישיבה (יומא‬ ‫והשיב שהשפעת הטובות הם 'המחזקים את ידינו לעשות את‬ ‫בח‪ .):‬על אברהם ויצחק לא פירשה התורה היכן ישבו וכמה שנים‬ ‫כל התורה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין הגשמים והפירות שכר בפני עצמו על‬ ‫עסקו בתורה‪ .‬אולם אצל יעקב אבינו לימדו חז״ל על י״ד השנים‬ ‫המצוות‪ ,‬אלא הם כלים המסייעים ביד האדם‪.‬‬ ‫שבהן 'הטמין עצמו' בבית עבר‪ .‬לשון 'הטמנה' אינה מבטאת‬ ‫רק מסתור מפני חרב אחיו‪ ,‬אלא שקיעה גמורה בתורה מתוך‬ ‫לאמר‪ ,‬הקב״ה מסיר מן האדם את המניעות ‪ -‬מחלות‪ ,‬רעב‬ ‫התנתקות מוחלטת מן העולם החיצון‪ ,‬עד שמסורת ביד רבותינו‬ ‫ומלחמות ‪ -‬ומעניק לו כלים שבאמצעותם יוכל לקיים את התורה‬ ‫שבאותן שנים לא עלה על יצועו לשינה מסודרת‪.‬‬ ‫ולמלא את חובתו בעולמו‪.‬‬ ‫לאותן י״ד שנים אין זכר מפורש בפסוקים‪ .‬לעומתן‪ ,‬שעות‬ ‫דוגמא לדבר‪ ,‬כאשר עובד בכיר בחברה מקבל אמצעי‬ ‫בודדות של לילה אחד לאחר אותם שנים‪ ,‬נכתבו בהרחבה יתירה‬ ‫תחבורה מהירים ומיוחדים‪ ,‬אין זו מתנה למען הנאתו האישית‪,‬‬ ‫‪ -‬החל מההכנה לשינה והחלום הנשגב שבו נתגלו ליעקב מראות‬ ‫אלא כלי עבודה כדי שיוכל להתייצב בכל מקום שבו נדרשת‬ ‫שליחותו‪ .‬ייתכן שיסכימו לו להשתמש ברכב לנסיעות פרטיות‪,‬‬ ‫אלוקים‪ ,‬קיפול ארץ ישראל תחתיו‪ ,‬הבטחת ההתפשטות ימה‬ ‫וקדמה‪ ,‬חזיון הסולם והמרכבה העליונה‪ ,‬עניין המקדש‪ ,‬לחם‬ ‫אבל ברור לכל כי כל מטרת מסירת הרכב היא כדי שיוכל לפגוש‬ ‫את הלקוחות במהירות ולקדם את האינטרסים של העסק‪.‬‬ ‫הפנים ובגדי הכהונה‪.‬‬ ‫ומיד לאחר כל הגילויים הנשגבים הללו‪ ,‬מוסיף הכתוב‪:‬‬ ‫אפסנאות המלך‬ ‫'וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם' (בראשית כט‪ ,‬א)‪ .‬ומפרש‬ ‫רש״י‪' ,‬משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה‪ ,‬נשא ליבו‬ ‫ניתן דעתנו על עונשי דור המדבר‪ .‬היו אז עונשים שלא‬ ‫את רגליו ונעשה קל ללכת'‪.‬‬ ‫שמעתם אוזן קודם לכן‪ ,‬עדה שלמה שנבלעה באדמה עד‬ ‫המחט האחרונה שבה (סנהדרין קי‪ ,).‬לשונות משתרבבות לטבור‬ ‫מושכל ראשון היה אומר‪ ,‬כי רגליו של יעקב הפכו להיות‬ ‫עם תולעים‪ ,‬מכת דבורים שסימאה את עיני המעפילים‪ ,‬אלה‬ ‫קלות בגלל כל החזיונות שראה בבית אל‪ .‬די בגילוי השכינה‬ ‫וכאלה‪.‬‬ ‫ובהבטחה על ירושת הארץ כדי לשאת את רגליו ברננה‪.‬‬ ‫מה נשתנה דור המדבר שמידת הדין מתחה כנגדו את‬ ‫והנה פלא‪ ,‬רגליו לא נעשו קלות בגלל החזיונות וההבטחות‬ ‫השורה בחומרה שאין לה אח ורע בכל הדורות?‬ ‫על עתיד זרע יעקב‪ ,‬אלא בגלל שהובטח יעקב עצמו בשמירה‬ ‫בכל אשר ילך‪' ,‬והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך'‪,‬‬ ‫ביאר זאת רבי חיים שמואלביץ שאין זה משום שראו את‬ ‫והתורה מדגישה זאת שנעשו רגליו קלות‪ ,‬על אף שלכאורה אין‬ ‫מכות מצרים וקריעת ים סוף‪ ,‬לא היה דור שנאמר בו 'לא חסרת‬ ‫בכך משמעות אם הלך מהר או לאט‪.‬‬ ‫דבר' במציאות החיים‪ .‬אפילו בימי שלמה המלך‪ ,‬כשישבו ישראל‬ ‫איש תחת גפנו ותחת תאנתו והכסף נחשב כאבנים‪ ,‬עדיין נדרש‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫האדם לעמול‪ ,‬לחרוש ולטפל בצרכיו‪ .‬ואילו בדור המדבר‪,‬‬ ‫שמלתם לא בלתה ורגלם לא בצקה‪ ,‬המן יורד מן השמים‪ ,‬הבאר‬ ‫שאלה יסודית יש בתפיסת שכר המצוות בעולם הזה‪ ,‬אותה‬ ‫מלווה אותם‪ ,‬וענני הכבוד מיישרים לפניהם את הדרך‪.‬‬ ‫שאל הרמב״ם בהלכות תשובה (פרק ט הלכה א) ‪-‬‬ ‫‪• K‬־־‬ ‫נכתב ונערך ע״י הרב אביאל חיים חורי שליט״א‬ ‫בכל ענייני הגיליון ‪ 058-3264289 -‬לקבלת השיחה בדוא"ל‪gmail.com@85 4429 8 :‬‬ ‫הורים ומחנכים משקיעים את כוחם ומרצם כדי לבנות את‬ ‫ואם מתוך השפע הזה חוטאים‪ ,‬העונש חמור יותר‪.‬‬ ‫חיי הילדים ולהעמידם בקומה הראויה‪ ,‬להכין חופה ולהעמיד‬ ‫משל לחייל בצבא המלך‪ .‬כל זמן שאין לו אספקה סדירה‪,‬‬ ‫תשתית של חיים‪ .‬לאורך עשרים שנה טורחים ההורים בקידום‬ ‫אפשר להבין את קשייו‪ .‬אולם כאשר אפסנאות המלך מספקת‬ ‫הילדים‪ ,‬דואגים שיאכלו היטב ויישנו בזמן‪ ,‬כדי שיהיה להם כוח‬ ‫לו את כל מחסורו ממזון ולבוש ועד כלי מלחמה ‪ -‬הרי שאם‬ ‫ללמוד‪ .‬בשבתות ויומי דפגרא‪ ,‬יושבים לשנן איתם את המשניות‬ ‫יתרשל בתפקידו‪ ,‬יתחייב בנפשו‪ .‬מי שסמוך על שולחן המלך‬ ‫שלמדו בכיתה‪ ,‬עוקבים אחרי התקדמות הלימודים וצועדים‬ ‫ואינו חסר דבר‪ ,‬נתבע לשלמות מוחלטת‪.‬‬ ‫איתם צעד אחר צעד‪.‬‬ ‫יעקב עומד כעת לצאת אל גלות חרן‪ ,‬אל בית לבן הארמי‬ ‫כאשר אחיו מטכס עצות להרגו‪ .‬ברגע שנאמר לו 'ושמרתיך בכל‬ ‫והרי זאת ברור כי כל אותן הכנות אינן תכלית לעצמן; הן‬ ‫אשר תלך' ‪ -‬הבין יעקב שכל צרכיו מובטחים וכי ה' עמו ללוותו‪.‬‬ ‫משולות לאותה 'אפסנאות' שנועדה לאפשר לבן לרקום את‬ ‫ידע כי כל החזיונות הנשגבים של בית המקדש וירושת הארץ‬ ‫חייו‪ ,‬לחשל את שרירי תחושותיו לאהבת ה' ולעשיית רצונו‪.‬‬ ‫עתידים להתגשם‪ ,‬ברי היה לו עוד מירושת אבותיו‪.‬‬ ‫אילו היה החתן עומד ומכלה את זמנו בצילומים על רקע‬ ‫כעת התחדש לו דבר שלא נתן לבו אליו קודם‪ ,‬הוא מקבל‬ ‫טחנת קמח או מכונית עתיקה‪ ,‬משל היה דוכס בימי הביניים‪,‬‬ ‫מאפסנאות המלך‪ ,‬מעתה אין לו בעולמו אלא לעשות רצונו בלב‬ ‫היו רבי אמי ורבי אסי מרגישים כי לחינם טרחו וקשרו פרחים‬ ‫שלם‪.‬‬ ‫לאותה חופה‪.‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫ירגישו כי לא עתיד קושרים‪ ,‬כי אם חלום יעוף‪.‬‬ ‫ואם תמצי לומר‪ ,‬זו הבחינה של 'תורה וגדולה במקום‬ ‫אחד'‪ .‬משה רבינו‪ ,‬רבי יהודה הנשיא ורב אשי‪ ,‬כל אחד ממוסרי‬ ‫אכן‪ ,‬כאשר ראו רבי אמי ורבי אסי כי גם בזמן שהחתן מתוח‬ ‫השמועה מהר סיני עד חתימת התלמוד‪ ,‬כל אחד מהם היה‬ ‫ורגוש‪ ,‬יעדיף לחטוף עוד 'חתיכה' מבית מדרש‪ ,‬אילו לא באו‬ ‫בעושר גדול‪ ,‬ומתוך העושר הזה העביר את התורה הלאה‪.‬‬ ‫אלא כדי לראות דבר זה ‪ -‬דיינו‪ .‬החתן לא רואה עצמו כדוכס‪,‬‬ ‫מבין את תפקידו בחיים‪ ,‬ראוי הוא לכתור לו כתרים!‬ ‫אילו לא באנו‬ ‫אתה הבחור הצעיר‪ ,‬הסמוך על שולחן הוריך‪ ,‬סמוך על‬ ‫וכך היה מעשה (בברכות טז‪ ).‬עם רבותינו רבי אמי ורבי אסי‬ ‫שולחן הישיבה‪ ,‬מוקף בחברים מבקשי עלייה‪ ,‬רבותיך זמינים‪,‬‬ ‫שהיו קושרים חופה לרבי אלעזר‪ .‬אמר להם רבי אלעזר‪ :‬בינתיים‪,‬‬ ‫בית המדרש זמין‪ ,‬חדר האוכל זמין וחדר השינה זמין‪.‬‬ ‫עד שאתם עוסקים בהכנות‪ ,‬אלך ואשמע דבר מה מבית המדרש‬ ‫ואבוא ואומר לכם‪ .‬כשחזר‪ ,‬סח להם דין בהלכות קריאת שמע‬ ‫ששמע‪ .‬אמרו לו רבי אמי ורבי אסי‪' :‬אילו לא באנו אלא לשמוע‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫דבר זה ‪ -‬דיינו!'‬ ‫מה ההתפעלות הגדולה של רבי אמי ורבי אסי?‬ ‫האינך מבין כי כל המעטפת הזו באה למלא את צרכיך‬ ‫לקראת התפקיד?!‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫ן‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫‪I‬‬ ‫איש תם וישר ואת יראי ה' יכבד‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫חינך בניו ובנותיו לתורה ויראה ועשות חסד ‪I‬‬ ‫חסידא קדישא ופרישא‬ ‫\‬ ‫ונזדכך ביסורים‬ ‫צדיק יסוד עולם ומתנהג בחסידות‬ ‫האדון הנכבד גמליאל גינדי הכהן ז"ל ‪I‬‬ ‫במוהר״ר יעקב לופס זיע"א‬ ‫‪I‬‬ ‫ארם צובה ‪ -‬ניו יורק‬ ‫יום היא"צ יז כסליו‬ ‫>‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫\‬ ‫נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‬ ‫‪I‬‬ ‫יום היא"צ יד כסליו‬ ‫‪OOOCOOOOOOOOCOOO^OOOOOOOOCOOOOOOOOCOOO^OO-‬‬ ‫‪I oooocoooooooooooooooooockwooo^ oooooocooooooooooc‬‬ ‫ועדים ע״ם מסכת אבות‬ ‫פר ש ת ויצא תשפ״ז‬ ‫ממורינו הגאון רבי אליהו ליסקין שליט״א‬ ‫פת יחה למסכת אב ות ־ מ ע לת המ יד ות הט וב ות‬ ‫ובסוף ה שער שם כתב עוד‪ :‬״נמצא כי בהיות מדות‬ ‫האבות ישרים היו‬ ‫הרעות קבועות באדם נ מנע הוא מלקיים התורה‬ ‫מדוע נקראה מסכת זו בשם 'אבות'? בתוי״ט מבואר‬ ‫והמצוות‪ ,‬וגם אם יקיימם יהיה של א לשם שמים‬ ‫שזה משום שדרך קדמה לתורה‪ ,‬ממילא כל הנהגות‬ ‫ובטרח גדול‪ .‬ועליו נאמר 'נזר זהב באף חזיר וגו''‪ ,‬כי‬ ‫ישרות אלו‪ ,‬הינן 'אבות' לתורה‪ .‬אולם רצינו להציע‬ ‫עוד טמאתו בו מלב ש תוך הקליפות‪ .‬וכמו שאמרו‬ ‫ביאור נוסף בס״ד‪.‬‬ ‫רבותינו ז״ל 'זכה נע שי ת לו תורתו סם חיים לא זכה‬ ‫נע שי ת לו סם המות'‪ .‬וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו‬ ‫האבות נקראו ישרים‪ ,‬שהם נהגו לפנים משורת הדין‪,‬‬ ‫ויסיר מעליו מידותיו הרעות על ידי טרח ויקיים התורה‬ ‫כמו שכתוב 'וע שי ת הטוב והישר'‪ .‬הרמב״ן אומר‪ ,‬כי‬ ‫והמצוות יקרא צדיק גמור ירא שמים גיבור הכובש את‬ ‫תרי״ג מצוות הינן חובה גמורה על כל אדם בשווה‪,‬‬ ‫יצרו‪ ,‬וכאשר יתנהג ויורגל יותר בזה ע ד אשר יוסרו‬ ‫ושאר ההנהגות הטובות נקבעות כל אחד כפי דרגתו‬ ‫מעליו כל מידות הרעות לגמרי ולא תתאוה להם נפ שו‬ ‫וענינו‪ ,‬וזהו וע שי ת הטוב והישר‪ .‬והאבות שהיו ברום‬ ‫כלל ויקנה המדות הטובות בקנין טבע ולא יצטרך‬ ‫המדרגה נקראו ישרים‪ ,‬כי הם נהגו בדרך הטוב והישר‪.‬‬ ‫ללחום עם היה״ר כי גופו ונפ שו היסודית מנוקים מכל‬ ‫סיג וחומר‪ ...‬ויהיה כסא קדוש למרכבתו יתברך‪ .‬וזה‬ ‫יתכן לומר‪ ,‬כי על שם אבותינו נקראת מסכת זו‪ ,‬על‬ ‫האיש נקרא אוהב את המקום מאהבה ונקרא חסיד‬ ‫שם אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב שהיו ישרים‪ .‬את ההנבגות‬ ‫גמור השלם בכל מיני השלמות״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫הטובות‪ ,‬את הדרך הישרה‪ ,‬אנו למדים מאבותינו‬ ‫הקדושים‪ .‬לכן נקראה מסכת זו ב שם 'אבות'‪.‬‬ ‫והמשל בזה לאדם שנ ת מל א פצעים‪ ,‬ניסה לשרות‬ ‫במרקחת כזו‪ ,‬ניסה באחרת‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬בצר לו‪,‬‬ ‫המידות שורש המעשים‬ ‫פנה האיש אל ידידו הסנדלר ושטח בפניו את מצוקתו‪,‬‬ ‫תלמידו המובהק של האריז״ל הק' ‪-‬המהרח״ו‪ -‬חיבר‬ ‫ענה לו הסנדלר ״כמה טוב שסיפר ת לי‪ ,‬יש לי‬ ‫ספר הנקרא ' שערי קדושה'‪ .‬בספר מבאר המהרח״ו‬ ‫באמתחתי משחה המתאימה בדיוק לפצעים מהסוג‬ ‫את גודל מעל ת המידות הטובות ועל רע ת המידות‬ ‫הזה!! לידיד כמוך אתן את המשחה במתנה‪ ,‬אין לי בה‬ ‫המגונות‪ ,‬כי המידות הן שור ש המעשים ובלא זה‬ ‫צורך כעת״‪ .‬הוא הודה לידידו הסנדלר ושב אל ביתו‬ ‫העיקר חסר מן הספר‪ ,‬ואין מ ש מעו ת ל מע שיו אם‬ ‫למרוח את המשחה‪.‬‬ ‫אינם מעורבים במידות טובות‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬ ‫לאחר כמה ימים החלו הפצעים ליסוג‪ ,‬אך לעומתם‬ ‫אם מעורבים בהם מידות מגונות‪.‬‬ ‫צצו ועלו פצעים חדשים‪ .‬מרח עליהם האיש את‬ ‫נעתיק כאן מלשונו הטהורה (ח״א‪ ,‬שע ר ב')‪ :‬״אין‬ ‫המשחה‪ ,‬אך למרות שהם נסוגו‪ ,‬נתמלא עורו פצעים‬ ‫המדות מכלל התרי״ג מצוות‪ .‬ואמנם הן הכנות עקריות‬ ‫במקומות אחרים‪ ,‬כ ש הפצעי ם הישנים חוזרים עוד‬ ‫אל תרי״ג המצוות בקיומן או בביטולם‪ ,‬יען כי אין כח‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫בנ פ ש השכלית לקיים המצוות על ידי תרי״ג איברי‬ ‫הבין מיודעינו כי לא נותרה לו ברירה‪ ,‬והשים את‬ ‫הגוף‪ ,‬אלא ב א מצעו ת הנ פ ש היסודית המחוסרת אל‬ ‫פעמיו אל עבר העיר הגדולה‪ ,‬שם חיפ ש בית מרפא‬ ‫עצמו בסוד 'כי נ פ ש כל ב שר דמו בנפ שו הוא'‪ .‬ולפיכך‬ ‫לפגו ש בו רופא‪ .‬בדק אותו הרופא וקבע ״יש לך זיהום‪,‬‬ ‫ענין המדות הרעות קשים מן העבירות עצמן מאד‬ ‫הינך זקוק לאנטיביוטיקה!״‪.‬‬ ‫מאד״‪.‬‬ ‫עניני תיקון המידות? מדוע כתבה התורה פסוק אחד‬ ‫המשחה היתה טובה לפצעים‪ ,‬אך היא לא טיפלה‬ ‫בצורה כוללת 'וע שי ת הטוב הישר'?‬ ‫בבעיה עצמה‪ ,‬היא לא הסירה את הזיהום‪.‬‬ ‫נמ שיל בזה מ של נפלא‪ .‬אשה אחת לרגל יום הנישואין‬ ‫הנמשל בזה‪ ,‬שאדם שי ש לו תורה‪ ,‬מצוות ומעשים‬ ‫הלכה לקנות לה ולבעלה מתנה ‪' -‬ספר בישולים‬ ‫טובים‪ ,‬אמנם יש לו משחה מועילה‪ ,‬אך בלא מידות‬ ‫ומתכונים'‪ ,‬את הספר הכי מעודכן והכי משודרג‪ .‬חזרה‬ ‫טובות‪ ,‬עם מידות מגונות‪ ,‬הוא נותר עם 'זיהום' חמור‪,‬‬ ‫האשה לביתה שמחה וטובת לב‪ ,‬פתחה את ספר‬ ‫שום מע ש ה ספציפי לא יועיל להסיר את הזיהום‬ ‫המתכונים‪ ,‬בחרה עוג ת קומות טעימה ומפוארת‪ ,‬ומיד‬ ‫הגדול המקנן בקירבו‪.‬‬ ‫החלה בהכנה‪ .‬עד שבעלה יחזור הביתה כבר תצפה לו‬ ‫הפתעה‪...‬‬ ‫לא לדבר לה"ר מחמת מיאוס‬ ‫הוציאה האשה קמח‪ ,‬ביצים‪ ,‬סוכר ושלל מצרכים‬ ‫הגה״צ מרן ר' מאיר חד ש זצוק״ל‪ ,‬המשגיח דישיבת‬ ‫אחרים שנצרכו לעוגה מיוחדת זו‪ .‬היא עירבבה במרץ‪,‬‬ ‫חברון‪ ,‬היה מרבה לדבר על מידת ׳עין טובה' וידוע‬ ‫הקציפה במהירות‪ ,‬ולאחר מכן ערמה את העיסות לפי‬ ‫שהיה נאה דורש ונאה מקיים‪ ,‬והיה מופלג מאד‬ ‫סדר באופן מרשים‪ .‬כל שנותר הוא להכניס את ה מג ש‬ ‫במידה זו‪.‬‬ ‫לתנור ולהמתין כשעתיים‪.‬‬ ‫בזמנו היה מאורע מצער ונהרג בחור מבני הישיבה‬ ‫לאחר שע ה חוזרת האשה אל התנור בקוצר רוח 'נו‪,‬‬ ‫בתאונה‪ ,‬ניגשו מספר מבני הישיבה לר' מאיר לספר לו‬ ‫כבר התקדם מ ש הו?'‪ ,‬העוגה עדיין לא אפויה‪' .‬לא‬ ‫שהקימו ועד שבועי בספר ' חפץ חיים'‪ ,‬כך שהחיזוק‬ ‫נורא' ניחמה האשה את עצמה 'ודאי בעוד חצי שע ה‬ ‫יהיה לעילוי נ ש מ תו של חבירם שנהרג בתאונה‪ ,‬זאת‬ ‫כבר יתחיל משהו'‪.‬‬ ‫בחושבם שר' מאיר ישמח מן הענין‪.‬‬ ‫אולם אחר שעתיים וחצי‪ ,‬ו שלו ש וארבע שעו ת‪ ,‬לא‬ ‫להפתעת ם הגיב ר' מאיר בביטול‪ .‬לתמיהתם ביאר ר'‬ ‫מתרחש דבר‪ .‬העוגה נותרת לה בלילה דביקה‪ ,‬העוגה‬ ‫מאיר‪ ,‬כי שאיפתינו הטהורה שכל בני הישיה״ק לא‬ ‫לא נאפית כלל‪.‬‬ ‫ידברו לשון הרע על חבריהם‪ ,‬לא רק מחמת שהדין‬ ‫אוסר זאת‪ ,‬אלא משום שמאוס בעיניהם לדבר רע על‬ ‫ניגשה האשה אל המוכר בזעם רב‪' ,‬שקרן‪ ,‬גנב‪,‬‬ ‫חבריהם‪ ,‬ואינם רואים כלל רע אצל חבריהם‪.‬‬ ‫המתכונים אינם אמינים כלל וכלל‪ ,‬שום עוגה שהיא‬ ‫לא נאפית'‪ .‬המוכר לעומתה לא התרגש‪ ,‬הלא זהו ספר‬ ‫זו הרמה בה צריכות המידות הטובות להיות‬ ‫רב מכר‪ ,‬אמין ביותר‪ ,‬מאות לקוחות מרוצים‪' .‬בואי‬ ‫מו שר שו ת בקרבינו‪ ,‬שלא נהיה מסוגלים לדבר על‬ ‫ונבדוק אם פע ל ת כפי ההוראות'‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬שיהיה מאוס בעינינו לע שו ת כן‪ ,‬שלא נראה‬ ‫בכלל רע אצל השני‪ .‬וזהו בעצם רצון התורה‪.‬‬ ‫עברו שלב שלב‪ ,‬הכל ע ש ת ה האשה כפי ההוראות‬ ‫בדיוק‪ .‬עד ש הגיעו ל שלב הסופי ‪ -‬להכניס לתנור‬ ‫אם האדם מתחזק ב ש מיר ת הלשון‪ ,‬הוא לומד ספר‬ ‫לשעתיים‪' .‬הכנסת ל תנור?' ש אל המוכר‪' ,‬בודאי'‬ ‫חפץ חיים היטב‪ ,‬מ שנן את ההלכות‪ ,‬נבחן בעל פה‪,‬‬ ‫ענתה האשה‪ ,‬כל מה שכתוב ע שי תי בדיוק רב‪ ,‬הלא‬ ‫ואחר כל זאת אף עו שה לעצמו חיזוקים וקבלות‬ ‫עיניך הרואות‪' .‬התנור היה דול ק?' ש אל אותה המוכר‪.‬‬ ‫שונות שלא לדבר לשון הרע כלל ‪ -‬זה אמנם דבר גדול‪,‬‬ ‫'לא!' ענתה האשה 'זה לא היה כתוב'‪...‬‬ ‫זה תיקון המעשים‪ ,‬אך אך מכל מקום אין זה מחייב‬ ‫שקנה אותו אדם בנפ שו שלימות בתיקון המידות‪.‬‬ ‫אין אדם בר דע ת שיח שוב שהעוגה תיאפה ללא תנור‬ ‫השלימות בתיקון המידות היא‪ ,‬כאשר האחד אינו‬ ‫מוסק‪ ,‬בין אם ההוראה כתובה בספר המתכונים ובין‬ ‫רואה כלל את הרע אצל השני‪ ,‬והעיקר והשורש לכל‬ ‫אם לא!‬ ‫המעשים ‪-‬לימדנו המהרח״ו‪ -‬הוא קניית המידות‬ ‫כך בדיוק לענין המידות הטובות‪ ,‬את הבסיס‪ ,‬את‬ ‫הטובות וביעור המידות המגונות‪.‬‬ ‫' שור ש כל המעשים' אין צורך לכתוב ולפרט‪ ,‬זה ברור‬ ‫שקודם כל צריך לתקן את המידות‪ ,‬זה ברור שאדם‬ ‫מדוע לא פירטה התורה ענין תיקון המידות‬ ‫צריך קודם כל שיהיו לו מידות טובות!!‬ ‫שמ א נשאל‪ :‬מדוע אם כן לא פירטה התורה את כל‬ ‫גליון‬ ‫‪273‬‬ ‫^ נערך מתורתו של הרב צבי שפיץ שליט״א‬ ‫‪ /o‬מ‪:‬־‪/‬א‪■o f a n o j /lftz < •7/‬׳ < ‪ W n a fn fc w h f f ?tiljl ,■?•?hfn n ja r‬׳ !‬ ‫‪U‬‬ ‫‪' W‬‬ ‫‪' V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מ קורו ת‬ ‫הליכות חיים‬ ‫בס"ד‬ ‫ברא"ש בחולין (פ״ו‪ ,‬סי' ח) מבואר‪ ,‬שכיון שהתורה חייבה את אבי הבן‬ ‫למול את בנו (כמו שכתוב במשנה ובגמ' בקידושין כט‪ ,).‬זוהי מצווה שלו‪ .‬ולכן‬ ‫מל בערמה במקום המוהל שהוזמן‬ ‫אם אבי הבן רוצה למול את בנו‪ ,‬ואדם אחר מל אותו בניגוד לרצון‬ ‫אבי הבן‪ ,‬נחשב הדבר ‪ -‬שחטף מאבי הבן את מצוות המילה‪ .‬ומבואר‬ ‫שאלה‬ ‫בגמ' בחולין (פז‪ ).‬שרבן גמליאל חייב את חוטף המצווה לשלם לבעל‬ ‫במקום פלוני התפתחה תחרות וקנאה ר"ל בין מוהלים‪ .‬יום אחד‬ ‫המצווה עשרה זהובים עבורה‪ .‬וכתב השו"ע (חו״מ ס' שפב‪ ,‬א) ש אע"פ‬ ‫הוזמן אחד המוהלים ע"י ראובן למול את בנו ביום שני ב שע ה ע ש ר‬ ‫שאין בזמן הזה סמכות לבי"ד לחייב את חוטף המצווה לשלם את‬ ‫בבוקר‪ .‬כ שנודע הדבר למוהל המתחרה‪ ,‬ע ש ה מעשה נבזה והתקשר‬ ‫הקנס הזה‪ ,‬אבל אינו נפטר מתשלום זה‪ ,‬ולכן אם אבי הבן יתפוס‬ ‫ביום ראשון לאבי הבן במרמה ואמר לו שהמוהל שהזמין אינו חש‬ ‫ממנו כסף בשווי הזה ‪ -‬רשאי להחזיקו אצלו ולהשתמש ע מו‪.‬‬ ‫טוב וביקשו למול במקומו‪ ,‬אך היות ויש לו מחר ברית ב שעה הזאת‬ ‫הוא מבקש להקדים את הברית ל ת שע וחצי‪ .‬אבי הבן הסכים והברית‬ ‫ההבדל שבין מילת האב למילת מוהל אחר‬ ‫הוקדמה‪ .‬לאחר הברית נתן אבי הבן למוהל דמי טרחה‪ .‬ב שעה ע ש ר‬ ‫אולם מוסיף שם הרא"ש‪ ,‬שאם אבי הבן אינו רוצה או אינו יכול‬ ‫כשהגיע המוהל הראשון לאולם התגלתה התרמית‪.‬‬ ‫למול בעצמו את בנו‪ ,‬ולכן כיבד מוהל אחר שי מול את בנו‪ ,‬במקרה‬ ‫כעת תובע המוהל שהוזמן את המוהל השני‪:‬‬ ‫זה כיון שהתורה אמרה שאם אבי הבן לא ימול את בנו‪ ,‬מעתה כל‬ ‫ישראל מצווים למול אותו‪ ,‬נמצא שמיד כשאבי הבן גמר אומר שלא‬ ‫א ‪ -‬שיתן לו את הכסף שקיבל מאבי הבן ע ל הברית שנועדה לו‪.‬‬ ‫למול את בנו ‪ -‬התורה זיכתה לכל אחד מישראל את הזכות למול‬ ‫ב ‪ -‬שישלם לו שווי ש ל עשרה זהובים ‪ -‬דמי שווי המצווה שחטף‬ ‫את התינוק הזה‪ .‬וכיבוד האב למוהל מסוים ‪ -‬אינה מקנה לאותו‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫מוהל את המצווה‪ ,‬כי היא כבר שייכת לכל ישראל‪ .‬והוסיף ע ל כך‬ ‫ג ‪ -‬שישלם לו עלו ת נסיעה במונית לאולם וחזור ממנה‪ ,‬כי בגללו‬ ‫הרא"ש בתשובותיו (כלל יב‪,‬סי' ג) שאפילו אם אבי הבן היה מקנה בקנין‬ ‫נסע לשוא‪ .‬וכן פיצוי כספי עבור הבושה הגדולה שנגרמה לו מחמתו‪.‬‬ ‫למוהל פלוני למול את בנו ‪ -‬הקנין לא היה חל‪ ,‬כי נחשב קנין דברים‬ ‫ד ‪ -‬במידה והמוהל השני פטור מחלק מהתביעות‪ ,‬הוא תובע את אבי‬ ‫שאין לו ע ל מה לחול‪.‬‬ ‫הבן שהזמינו ולא בירר אצלו את העובדות‪ ,‬שישלם לו פיצוי כספי‪.‬‬ ‫וממילא אם מוהל אחר נהג שלא כהוגן וחטף ומל את הבן ‪ -‬זה לא‬ ‫נקרא שלקח את המצווה מהמוהל שאבי הבן כיבד‪ ,‬אלא קיים מצווה‬ ‫תשובה‬ ‫שמוטלת גם עליו‪ ,‬כי אין למוהל שכובד בעלות ע ל מצווה זו יותר‬ ‫א‪ .‬מעשה המוהל השני הוא חמור מאוד‪ ,‬ועבר בזה ע ל איסורי תורה‬ ‫מכל יהודי אחר‪ .‬ולכן אף שודאי שאין לע שו ת כן‪ ,‬אבל בתשלום‬ ‫חמורים בין אדם לחבירו ובין אדם למקום‪ .‬אולם לגבי התשלום‪ ,‬מה‬ ‫עשרה זהובים אינו מחויב המוהל ש מל‪ ,‬גם בדיני שמים‪ .‬וכך גם‬ ‫שקיבל מאבי הבן עבור הברית שע ש ה ‪ -‬שייך לו בלבד‪.‬‬ ‫פסקו הרמ"א (חו״מ סי' שפב‪ ,‬א)‪ ,‬הש"ך (ס״ק ד)‪ ,‬והגר"א (ס״ק ח)‪.‬‬ ‫כמו כן הוא פטור מלשלם למוהל הראשון עבור המצוה שלקח ממנו‬ ‫ההיתר לקבל שכר עבור המילה‬ ‫במרמה‪.‬‬ ‫ולגבי השכר עבור המילה‪ ,‬מעיקר הדין מבואר ברמ"א (יו״ד סי' רסא‪ ,‬א)‬ ‫ב‪ .‬אמנם המוהל השני חייב לפייס ולבקש מחילה מהמוהל הראשון‪,‬‬ ‫שאסור למוהל לקחת שכר עבור קיום מצוות מילה‪ ,‬אלא שנוהגים‬ ‫אולם לא ניתן לחייבו ממון ע ל הבושה שגרם לו‪ .‬וכן אי אפ שר‬ ‫היתר לקבל שכר עבור הטירחא וההוצאות הכספיות שי ש למוהל‬ ‫לחייבו בדיני אדם ע ל ההפסד הכספי בנסיעה במוניות‪ ,‬כיון שדינו‬ ‫בבדיקת התינוק לפני הברית ולאחריה‪ ,‬וכן עבור התחבושות ושאר‬ ‫כגרמא בנזקין שחייב ע ל כך רק בדיני שמים‪.‬‬ ‫חומרי הרפואה שמ שתמשים המוהלים לצורך הברית וכדומה‪ .‬וא"כ‬ ‫אכן אם רוצה לצאת ידי שמים‪ ,‬עליו לשלם למוהל הראשון את‬ ‫למי שלא מל ב פוע ל ‪ -‬לא מגיע שכר‪ .‬ולכן בנידון דנן שהמוהל‬ ‫הוצאות הנסיעה במוניות לאולם בהלוך ובחזור‪.‬‬ ‫השני הוא זה ש מל ב פוע ל את התינוק ‪ -‬מותר לו לקבל שכר עבור‬ ‫ג‪ .‬ראוי לרב המקומי או לכל מי שי ש לו סמכות למנוע מהמוהל‬ ‫מלאכתו‪ .‬אולם אם המוהל הראשון הגיע לפני הברית לבדוק את‬ ‫השני למול מכאן ואילך‪ ,‬כל זמן שלא יפייס את המוהל הראשון‬ ‫התינוק ‪ -‬צריך אבי הבן לשלם לו עבור ביקורו‪.‬‬ ‫ויקבל ע ל עצמו שלא יעשה מכאן ואילך שום מעשה שאינו ראוי‬ ‫חומרת גרימת צער ובושה ליהודי‬ ‫בכל הקשור למילה והמסתעף‪.‬‬ ‫מבואר במשנה ובגמ' בב"מ (נח‪ ,):‬וכן פסק השו"ע (חו״מ סי' רכח‪ ,‬א ‪ -‬ד)‪,‬‬ ‫וכשיעשו כן רשאי המוהל הראשון שלא להתפייס עד שיפצה אותו‬ ‫שחמור מאוד לגרום צער לחבירו‪ ,‬וכל שכן לביישו בפני אחרים‪.‬‬ ‫בסכום כספי ע ל כל מה שגרם לו‪.‬‬ ‫והעושה כך‪ ,‬עובר ע ל איסור תורה ש ל "לא תונו איש את עמיתו"‪,‬‬ ‫ד‪ .‬אבי הבן פטור מלשלם למוהל הראשון כל תשלום‪ ,‬ואפילו בדיני‬ ‫ואיסור זה חמור יותר מאשר אונאת ממון‪ .‬ואם המתאנה צועק‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫מסרים ורעיונות בפרשת השבוע‬ ‫לקב"ה ע ל העוול שנע ש ה לו ‪ -‬נענים לו בשמים מיד‪ ,‬והמאנה‬ ‫נענ ש‪ .‬וממילא מעשהו ה שפל ש ל המוהל השני‪ ,‬הינו חמור וגרוע‬ ‫”זיווגו של אדם“‬ ‫ביותר‪ ,‬ולא יתכפר לו ע ל כך כל זמן שלא יפייס את המוהל הראשון‬ ‫בפרשיות אלו בהן אנו עוסקים בשידוכי האבות הקדושים‪,‬‬ ‫וימחל לו‪ .‬ועיין בשו"ת חת"ס (ירד סי' רמו) שהאריך בחומרת הדבר‬ ‫בנידון דומה‪.‬‬ ‫יש להתבונן מעט בנושא חשוב זה‪.‬‬ ‫אך למרות כן אין בי"ד רשאי לחייב את המוהל השני ממון ע ל‬ ‫בג'מ בסוטה (ב‪ ).‬אמר רב שמואל ב"ר יצחק שכאשר ריש לקיש‬ ‫מעשהו‪ ,‬כי חיוב ממון עבור בו שת מן התורה קיים רק אם המבייש‬ ‫התחיל את לימודו במסכת סוטה היה דורש‪ ,‬שמזווגים לאדם אשה‬ ‫עשה מעשה מבייש בגופו ש ל המתבייש‪ ,‬וזה לא נע ש ה בנידון דנן‪.‬‬ ‫‪ -‬לפי מע שיו‪ .‬ואמר רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן‪ ,‬שקשה לזווגן‬ ‫ואף שמבואר ב שו"ע (חו״מ סי' א‪ ,‬ו) שהגאונים תיקנו שרשאי בי"ד‬ ‫כקריעת ים סוף‪ .‬ושואלת ע ל כך הגמ'‪ ,‬שהרי רב יהודה אמר בשם‬ ‫לנדות או לחייב כסף מי שמבייש בדברים‪ ,‬אולם אף שם תקנתם‬ ‫רב‪ ,‬שארבעים יום קודם יצירת הולד [ פי' התוס' ‪ -‬יצירת הזכר]‬ ‫היתה כאשר מביישים את האדם עצמו בדברי גנאי‪ ,‬וביותר כשזה‬ ‫יוצאת בת קול ואומרת‪ :‬בת פלוני ‪ -‬לפלוני וכו'‪ ,‬הרי שכל בן בא‬ ‫נעשה ברבים‪ ,‬משא"כ בנידון דנן המוהל השני הרי לא ביישו‪ ,‬ולא‬ ‫לעולם עם זיווגו‪ ,‬ואיך אמר ריש לקיש שזה לפי מע שיו? וכן קשה‬ ‫אמר שום מילת גנאי בכל אופן שהוא כנגד המוהל הראשון‪ ,‬אלא‬ ‫איך רבי יוחנן אומר שכביכול קשה לזווגם‪ ,‬הרי יש להם כבר את‬ ‫נגרמה לו בושה ממילא‪ .‬ובמקרים שכיוצא בזה לא מצאנו שתקנו‬ ‫הזיווג? ומתרצת הגמ'‪ ,‬שבזיווג ראשון ‪ -‬זה לפי המזל‪ .‬דהיינו ‪-‬‬ ‫הגאונים לחייב ממון‪ ,‬וכשם שלא מחייבים ממון כל אדם שגורם‬ ‫כפי מה שנגזר ארבעים יום לפני לידת הזכר‪ .‬אולם בזיווג שני ‪-‬‬ ‫צער לחבירו ע"י אונאת דברים‪.‬‬ ‫זה לפי מע שיו‪ .‬ואת הזיווג השני כביכול קשה לזווגם כקריעת ים‬ ‫סוף‪ ,‬מכיון שהוא נע שה לפי מע שיו‪ ,‬ולא עם מי שהיתה בת זיווגו‪.‬‬ ‫הגדר שיש לעשות עם המוהל השני‬ ‫נמצא שדברי ריש לקיש‪ ,‬ורבי יוחנן התייחסו לזיווג שני‪ .‬כך פיר ש‬ ‫בשו"ת חת"ס (חו״מ סי' קעו) כתב ע ל מקרה שנולדה לשוחט בת‪,‬‬ ‫רש"י את הגמ'‪.‬‬ ‫והשוחט שגר בישוב מרוחק ארבע שעו ת ממגורי המוהל‪ ,‬היתל‬ ‫מה נקרא לדעת האר״י ז"ל זיווג ראשון ושני‬ ‫במוהל שנולד לו בן ומכבדו למולו‪ .‬והמוהל הגיע למגורי השוחט‬ ‫ביום ובשעה שסוכם עמו ושם גילה שהיתלו בו‪ .‬והורה החת"ס‬ ‫והאר"י ז"ל ביאר את הגמ'‪ ,‬שזיווג ראשון נחשב ‪ -‬נשמה שבאה‬ ‫לרב המקומי‪ ,‬שהוא מסכים עמו למנוע מהשוחט להמשיך לשחוט‬ ‫פעם ראשונה לעולם ואין לה חטאים קודמים‪ .‬שמי שי ש לו נשמה‬ ‫כל זמן שלא יפייס את המוהל‪ .‬וכן שיקבל בפני הרב קבלה ודאית‪,‬‬ ‫חדשה כזאת ‪ -‬זיווגו נקבע ארבעים יום לפני יצירת הולד‪ .‬אולם‬ ‫שלא יע שה יותר מעשים מסוג זה‪ ,‬כי אחרת יפסל לגמרי מלשחוט‪.‬‬ ‫נשמות שהיו בעולם‪ ,‬וירדו לתקן שנית את חטאיהן הקודמים‬ ‫‪ -‬נקראות זיווג שני‪ ,‬ובמקרה זה הזיווג תלוי לפי מע שי האדם‪.‬‬ ‫והוא הדין בנידון דנן‪ ,‬שאם יש למישהו סמכות ויכול למנוע‬ ‫והוסיף האר"י ז"ל [ שחי לפני כארבע מאות וחמישים שנה]‬ ‫מהמוהל השני למול מכאן ואילך עד שיפייס את המוהל הראשון‪,‬‬ ‫שבדורו ‪ -‬כמעט כל הנשמות אינן חדשות‪ .‬וכל שכן בדורינו‪,‬‬ ‫וכן לכופו שיקבל עליו שיותר לא ינהג באופן שאינו ראוי לאף‬ ‫שכל הנשמות הינן בגדר זיווג שני ‪ -‬שמזווגים לאדם את זיווגו‬ ‫יהודי‪ ,‬ובפרט לא למוהל שצריך להיות ירא שמים גדול‪ ,‬הרי‬ ‫לפי מע שיו‪ .‬וכביכול קשה לזווגן‪ ,‬כיון שהאשה אינה בת זיווגו‬ ‫שעליו למצות את הדין במלוא החומרה עם המוהל השני‪.‬‬ ‫המקורית‪.‬‬ ‫זכות המוהל הראשון להתפייס בתמורה לפיצוי כספי‬ ‫ואנו נתייחס בס"ד לפי פירושו ש ל רש"י‪ ,‬אם כי עלינו לדעת‬ ‫ומאחר והמוהל הראשון נ פג ע ממונית ונפ שי ת ממעשהו ש ל‬ ‫שודאי שגם דברי האר"י ז"ל קיימים בזמן הזה במקרים רבים אצל‬ ‫המוהל השני‪ ,‬אע"פ שהתבאר שבי"ד לא יכול לחייבו ממון ע ל כך‪,‬‬ ‫הנישאים בפע ם הראשונה‪.‬‬ ‫אולם לעומת זאת גם המוהל הראשון אינו חייב למחול לו מבלי‬ ‫הנזק שיכול להיגרם אם מתפללים עבור זיווג מסוים‬ ‫שיפצה אותו כספית ע ל מה שגרם לו‪ .‬כי ביחס למחילה ע ל צערו ‪-‬‬ ‫הוא הבעלים הבלעדי ע ל כך‪ .‬ויכול להתנות את הסכמתו למחילה‬ ‫כתוב בגמ' במועד קטן (יח‪[ ,):‬לפי גירסת הנמוקי יוסף שם י‪ :‬מדפי‬ ‫בתמורה לפיצוי כספי ע ל מה שנגרם לו‪ ,‬ע ל כל פנים בסכום סביר‪.‬‬ ‫הרי"ף] אמר שמואל מותר לארס אשה בחול המועד ‪ -‬שמא יקדימנו‬ ‫אדם אחר ברחמים‪ ,‬ע"כ‪ .‬פירו ש‪ ,‬מכיון שי ש ח ש ש שמישהו אחר‬ ‫הפטור של אבי הבן‬ ‫יתפלל להקב"ה שיזווג לו אשה מסוימת שמיועדת משמים לאדם‬ ‫מבואר ב שו"ע וברמ"א בהל' שכירות פועלים (סי' שלג ‪ -‬סי' שלה) שאף‬ ‫אחר‪ ,‬מותר לצורך זה לכתוב בחול המועד גם "תנאים" [כלומר‬ ‫שבמקרים שנגרם מחמת הבעה"ב הפסד כספי לפועל‪ ,‬חייב הוא‬ ‫‪ -‬הסיכום הממוני שהוחלט בין הצדדים]‪ .‬והקשה ע ל כך הנמוקי‬ ‫לשלם ל פו ע ל מדינא דגרמי ע ל הפסדו‪ .‬אולם במקרים שבעה"ב‬ ‫יוסף‪ ,‬איך יתכן שי ש מעו בשמים לתפילת השני‪ ,‬הרי לפני שהאיש‬ ‫לא היה צריך להעלות בדעתו שתקרה תקלה כזו ש ת מנע ממנו‬ ‫נולד הוחלט כבר בשמים מי תהיה זיווגו‪ .‬ולכאורה צריך להיות‬ ‫מלהעסיק את הפועל ‪ -‬פטור הוא מלשלם ל פו ע ל ע ל נזקו‪.‬‬ ‫שגם אם השני י תפלל שרוצה להינשא לאשה מסוימת שנגזר‬ ‫וממילא אף בנידון דנן‪ ,‬כיון שאבי הבן נהג כשורה‪ ,‬ולא היה עליו‬ ‫עליה שהיא זיווגו ש ל הראשון ‪ -‬לא יתקבלו תפילותיו‪.‬‬ ‫להעלות בדעתו שיתכן שי ש כאן מעשה מרמה‪ ,‬שלא שכיח כלל‬ ‫ומתרץ הנמוק"י‪ ,‬שיתכן מצב שאדם י תפלל בכוונה לה' שרוצה‬ ‫שיקרה אצל מוהלים שרובם ככולם יראי שמים‪ ,‬הרי הוא כאנוס‬ ‫להינשא לאשה פלוני ת ‪ -‬והקב"ה יעתר לתפילתו‪ ,‬והוא ישא‬ ‫על כך שנתן למוהל השני למול את בנו‪ .‬ופטור גם בדיני שמים‬ ‫אותה‪ .‬אולם מכיון שהיא אינה זיווגו‪ ,‬בהמשך או ש הבעל יגרשה‬ ‫על כל הנזק הממוני שנגרם למוהל הראשון‪ ,‬כולל נסיעתו לשוא‬ ‫או שהוא ימות בקיצור ימים ושנים‪ ,‬ולאחר מכן אשתו תינשא למי‬ ‫במונית הלך וחזור מהאולם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כשהצד השני ענה בחיוב‪ ,‬אם ישנה דחיה או חסרון מהותי‬ ‫שעליו נגזר בשמים ארבעים יום לפני שנולד שהיא זיווגו‪ .‬ובאופן‬ ‫לצד השני‪ ,‬שהאדם מרגיש שקשה לו לחיות בש ותפ ות עם‬ ‫הזה פירש את הגמ' שם גם בספר חסידים (סי' שפג)‪.‬‬ ‫אותו החיסרון ‪ -‬אין להמשיך את השידוך‪ .‬אך אם מוצאים ש פה‬ ‫מה' אשה לאיש‬ ‫מש ותפת ‪ -‬אין להשיב בשלילה מחמת הדמיון או התקוה שאם‬ ‫יחכו ימצאו שידוך טוב יותר‪ ,‬חכם יותר‪ ,‬יפה יותר‪ ,‬ב ע ל אמצעיים‬ ‫נמצאנו למדים מהגמרות שהובאו כמה יסודות חשובים‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫יותר או מיוחס יותר וכדומה‪.‬‬ ‫כל הזיווגים כולל זיווג שני‪ ,‬שליש י וכו' ‪ -‬הכל נקבע בשמים ‪ .‬אלא‬ ‫שישנם זיווגים שנקבעים ארבעים יום לפני שבאו לעולם‪ ,‬ויש‬ ‫וכל שכן במקרים שהשידוך עצמו מצוין‪ ,‬שאין לדחותו בגלל‬ ‫שנקבעים אחר כך לפי מעשיהם‪ ,‬אבל תמיד הם נקבעים בשמים ‪.‬‬ ‫שיקולים רגעיים שהאדם מתבייש בפני חבריו וידידיו‪ ,‬שלמרות‬ ‫ולמרות זאת ‪ -‬לא כופים אף אדם עם מי להינשא‪ ,‬אלא ניתנת לכל‬ ‫מעלותיו וכשרונותיו ‪ -‬עשה שידוך פש וט בעיניהם‪ .‬או שמדמיין‬ ‫איש ואשה הבחירה להחליט עם מי להינשא‪ ,‬או להישאר רווק כל‬ ‫שחבריו שחלש ים ממנו השתדכו עם שידוך ש נחש ב בעיני העולם‬ ‫ימיו‪.‬‬ ‫טוב ומיוחס יותר‪ .‬כי בדחייתו זו יכול להיות שהינו דוחה סתם את‬ ‫זיווגו ההגון‪ ,‬ובמקרים רבים יצטרך לחזור לאותו השידוך לאחר‬ ‫כוחה הגדול של תפילה‬ ‫זמן‪ .‬ובפרט שכל המחשבות והדמיונות הללו ‪ -‬הינם רגעיים‪,‬‬ ‫ועוד למדנו ע ל הכח הגדול ש ל תפילה‪ ,‬שאף בזיווגים ניתן לפע ול‬ ‫וכידוע אצל כל המכיר בעולם השידוכים ע ל מעשים שבכל יום‬ ‫גדולות ונצורות ע"י תפילה‪ .‬ותפילת לאה אמנו להינשא ליעקב‬ ‫שבתחילה דיברו ע ל שיקולים זרים כאלה ולבסוף אמרו ע ל שידוך‬ ‫תוכיח זאת (כמבואר במדרש רבה בראשית ע‪ ,‬טז)‪ .‬ולכן אם אדם יתפלל‬ ‫זה ‪ -‬אל הנער הזה התפללתי‪ .‬וכלשון הנביא ישעיהו (נה‪ ,‬ח) "כי לא‬ ‫לקב"ה שיזווג לו בת או בחור פלוני ‪ -‬יכולה תפילתו להתקבל‬ ‫מחשבותי ‪ -‬מחשבותיכם" וגו'‪.‬‬ ‫למרות שזה לא הזיווג שלו ‪ .‬אלא שבמקרים רבים לבסוף הזיווג‬ ‫ג‪ .‬ולכן מורים גדולי ישראל‪ ,‬שאם ישנה ש פה מש ותפת בפגישות ‪,‬‬ ‫הזה יהיה לרעתו‪ ,‬ויצטרכו לבסוף להיפרד ע"י גירושין או שאחד‬ ‫ולא מוצאים חסרון מהותי בצד השני‪ ,‬למרות שלא כך דמיין‬ ‫מהם יגיע לעולם האמת מוקדם ממה שנגזר עליו‪ .‬ומה שאמרו‬ ‫שייראה זיווגו בעיניו ובעיני ידידיו‪ ,‬עליו להמשיך‪ .‬וכשמרגישים‬ ‫בגמ' בברכות (ח‪ ).‬שישנו חיוב ע ל כל אחד להתפלל עבור זיווגו‪,‬‬ ‫שמיצו את מה שניתן לברר באמצעות הפגישות בדרך כלל‬ ‫הוא רק כאשר התפילה באופן כללי‪ .‬כלומר‪ ,‬להתפלל לקב"ה‬ ‫יש להשתדך‪ ,‬כי מסתבר שזהו הזיווג משמים‪ .‬שאם לא כן היו‬ ‫שימציא לו במהרה ובנקל את זיווגו ההגון לו‪ .‬אולם אין להתפלל‬ ‫מסובבים משמים שיימצא חסרון מהותי לבטל את השידוך‪.‬‬ ‫שיזווג לו איש או אשה מסוימת‪ ,‬כי מי יודע אם הוא זיווגו‪ .‬ואע"פ‬ ‫ד‪ .‬ידוע שבמקרים רבים ובפרט אצל בני תורה ששומרים ע ל‬ ‫שכרגע נראה בעיניהם שזה מתאים‪ ,‬אבל יתכן שיצטרכו להיפרד‬ ‫קדושתם‪ ,‬למרות שמבחינה שכלית נמצאה ש פה מש ותפת בין בני‬ ‫מוקדם‪ ,‬כדברי הנמוק"י‪ ,‬והספר חסידים שהובאו לעיל‪ .‬ולכן אף‬ ‫הזוג‪ ,‬אבל עדיין לא מרגישים בלב רגשות קירבה מיוחדים וכו'‪.‬‬ ‫שמצד אחד ‪ -‬חייבים להתפלל כדבעי עבור מציאת הזיווג ההגון‪,‬‬ ‫אכן הוראת גדולי ישראל גם במקרים אלו ‪ -‬להשתדך‪ ,‬כי רגשות‬ ‫אולם מצד שני יש להיזהר שהתפילה תהיה כללית ‪ -‬ולא לבקש‬ ‫הלב באים לאחר מכן‪ ,‬ובעיקר לאחר החתונה‪.‬‬ ‫איש או אשה מסוימת‪.‬‬ ‫ומסיבה זו אין להירתע אם גם לאחר האירוסין עדיין לא הגיעו‬ ‫הלכה זו קיימת‪ ,‬גם לאחר ש נ פ גש ו ביניהם בני הזוג ומצאו התאמה‪,‬‬ ‫רגשות הלב והקשר הנפשי המצופה‪.‬‬ ‫שבכל זאת ימשיכו להתפלל לקב"ה‪ ,‬שיעזור שאם זה הזיווג ההגון‬ ‫ה‪ .‬מאחר והשידוך הינו משמים‪ ,‬ותמיד צריך להסתפק אולי הפעם‬ ‫להם ‪ -‬ש י יעשה השידוך ביניהם בקלות‪ .‬ואם אין זה הזיווג הראוי‬ ‫זה הזיווג ש נקבע לו‪ ,‬לכן כש יש לאדם ספק האם להמשיך את‬ ‫להם ‪ -‬שבקלות לא ייעשה השידוך הזה‪ ,‬וכל אחד ימצא בהקדם‬ ‫השידוך‪ ,‬והצד השני השיב בחיוב ‪ -‬לא ישיב מיד בשלילה מתוך‬ ‫ובנקל את הזיווג הראוי לו‪.‬‬ ‫הנחה שכדאי לחכות לדבר טוב יותר וכו'‪ .‬אלא יתייעץ תחילה‬ ‫הוראות כלליות מגדולי ישראל בשידוכים‬ ‫עם רבותיו‪ ,‬גדולי הדור או תלמידי חכמים יר"ש בעלי נסיון רב‬ ‫בתחום זה‪ .‬כי יתכן שהם יסבירו לו שכל ספקותיו אינם נכונים או‬ ‫והנה מאחר ורבים המחפשים את זיווגם שואלים ‪ -‬מאין יבוא‬ ‫שנובעים מחוסר נסיון וכדומה‪.‬‬ ‫עזרי? והשאלה מתעצמת ‪ ,‬באדם ש נ פ ג ש פעמים רבות‪ ,‬במשך‬ ‫מספר שנים‪ ,‬ועדיין לא זכה להינשא‪ .‬נביא להלן באופן כללי‬ ‫ההתחזקות באמונה‪ ,‬כשצד אחד ביטל את השידוך‬ ‫הוראות מוסכמות שהורו במקרים רבים גדולי הדורות האחרונים‪.‬‬ ‫כתב בספר חסידים (סי' תקכא) בנידון שהורי הבן והבת סיכמו ע ל‬ ‫ואלפי האנשים שש מ ע ו לעצתם ‪ -‬זכו להקים בית נאמן בישראל‪.‬‬ ‫עשיית השידוך‪ ,‬ולפני שהדבר קרה בפ ועל התחרט אחד מהצדדים‬ ‫ואע"פ שאיננו יודעים חשבונות שמים‪ ,‬אולם דברים אלו יכולים‬ ‫כי הוצע לו לדעתו הצעת שידוך טובה יותר או מסיבה אחרת וכו'‪.‬‬ ‫להביא תועלת לרבים‪[ .‬הדברים כתובים בלשון זכר‪ ,‬אבל הם‬ ‫שלמרות שהמבטל נהג שלא כראוי [ועליו לבקש מחילה כדבעי]‪,‬‬ ‫קיימים בין אצל גברים ובין אצל נשים ] ‪.‬‬ ‫אולם אין לצד שביטלו לו את השידוך להיפגע ולהרגיש מושפל ‪,‬‬ ‫א‪ .‬כפי שהתבאר‪ ,‬מצד אחד כל הזיווגים הינם משמים‪ ,‬אך מצד‬ ‫היות והזיווגים הם משמים‪ ,‬וצריך להאמין שלטובתו סובבו‬ ‫שני אין מי שכופה אף אחד ע ל זיווגו‪ ,‬אלא משאירים לכל אחד‬ ‫משמים שלא ישתדך עם זיווג זה‪.‬‬ ‫את הבחירה להחליט האם הוא מעוניין בזיווג זה או לא‪ .‬ולכן יש‬ ‫דברים אלו נכונים גם כאשר בני הזוג סיכמו ביניהם להשתדך או‬ ‫לנהל כל הצעת שידוך במלוא הרצינות והאחריות ולשקול אולי‬ ‫אפילו שכבר השתדכו‪ ,‬ואח"כ צד אחד חזר בו מהסיכום‪ .‬שגם‬ ‫זהו השידוך שקבע ו לי משמים‪ ,‬ולא להיפגש בקלות ראש‪ ,‬וכן לא‬ ‫במקרה זה למרות הבושה והעגמת נפש הרבה ש נגרמת כתוצאה‬ ‫לדחות ע ל הסף הצעות שידוכים מסיבות שוליות או בגלל שנראה‬ ‫מכך‪ ,‬צריך להאמין שאם הוא לא אשם בגרימת ביטול השידוך‪,‬‬ ‫מלמעלה שזה לא תואם את הצפיות שכל אחד מדמיין בזיווגו‪.‬‬ ‫מרצונן‪ ,‬כי סמכו ע ל הקב"ה שלמרות שיאחרו את נשואיהן ‪-‬‬ ‫הרי שמשמ ים רצו להציל אותו מלהתחתן עם מי שאינה הזיווג‬ ‫יעשה להן ניסים מ ע ל הטבע כפי ש נ עש ו ליוכבד אם משה ואהרן‪,‬‬ ‫שלו‪ .‬ואם חלילה היו מתחתנים‪ ,‬היו קורים להם דברים לא טובים‪.‬‬ ‫וכל אחת תמצא את שידוכה למרות שתחכה לאחותה‪ .‬וגם תזכה‬ ‫ולטובתו גרמו משמים שהצד שכנגדו יבטל כעת את השידוך‪.‬‬ ‫ללדת ילדים‪ ,‬למרות ש כ ל אחת מהן היתה מע ל גיל ארבעים‬ ‫אלא שמסיבות אחרות הגיע לו לקבל צער מסוים‪ ,‬וסובבו משמים‬ ‫כמבואר כל זה באריכות בגמ' ב"ב (קיט‪ ):‬ובפי' הרשב"ם שם‪ ,‬ולכן‬ ‫שצער זה ייעשה ע"י ביטול השידוך‪ ,‬ובכך כופר לו‪ .‬אבל ביחס‬ ‫אין ללמוד מצדקניות אלו לגבי אנשים ונשים אחרות‪.‬‬ ‫לזיווגו ההגון ‪ -‬הוא לא הפסיד מאומה מהביטול ש ע ש ה הצד‬ ‫השני‪ ,‬אם אכן הוא לא אשם בכך‪ ,‬ויאמין בקב"ה שלבסוף ימצא‬ ‫אמנם גם בנידון זה ישנן הוראות מגדולי ההוראה שבדור באופן‬ ‫זיווג הגון שראוי לו‪.‬‬ ‫כללי‪ ,‬ורבים ש ש מ ע ו להם ‪ -‬זכו לחתן בעקבות זה את כל ילדיהם‪.‬‬ ‫ונביא להלן מקצת מהוראותיהם‪.‬‬ ‫קדמת בן או בת לאחים שמבוגרים מהם‬ ‫א‪ .‬לכתחילה ראוי שיתחתנו לפי סדר הגיל גם האח או האחות‬ ‫כתב הב"ח (יו״ד סוף סי' רמד)‪ ,‬והביאו הש"ך להלכה (ס״ק יג)‪ ,‬וז"ל‪ :‬אם‬ ‫הצעירים‪ ,‬ולא יקדימו לפני המבוגר מהם‪.‬‬ ‫אחים או אחיות ‪ -‬יעשו ‪ -‬להם נשואים‪ ,‬אע"ג שאחד גדול מחברו‬ ‫ב‪ .‬במידה והאח או האחות הגדולים אינם מעוניינים להשתדך‬ ‫בחכמה ‪ -‬לא יקדימו ל עש ות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא‬ ‫מסיבות שונות‪ .‬או שמחפש ים שידוך ממגזרים שאינם משתייכים‬ ‫גדול בחכמה‪ ,‬אלא יקדימו לעש ות נשואים לגדול בשנים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ופירש שם שמקור הלכה זו מהמבואר בגמ' ע ל בנות צלפחד‪,‬‬ ‫לציבור החרדי‪ ,‬או שהם שונים בארחות חייהם מהדרך שבה מנוהל‬ ‫שלמרות שהיו מבוגרות נישאו לפי הגיל‪ ,‬כמבואר ברש"י בסוף‬ ‫הבית שלהם ‪ -‬ולכן קשה להם מאד למצוא שידוך מתאים‪ .‬או‬ ‫חומש במדבר (לו‪ ,‬יא)‪ ,‬ועיין בגמ' ב"ב (קכ‪ ).‬וברשב"ם שם ‪ .‬וכן מצאנו‬ ‫שמחפש ים שידוך עם דבר נדיר שקשה למצוא ‪ -‬במקרים אלו‬ ‫שלבן אמר ליעקב ‪ -‬לא יעשה כן במקומנו לתת את הצעירה לפני‬ ‫מותר לכתחילה לצעירים מהם להשתדך ‪ .‬והוראה זו קיימת‬ ‫הגדולה‪.‬‬ ‫ומחייבת גם את האב‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬האם חלילה יעקב אבינו שהיה עמוד התורה טעה‬ ‫ג‪ .‬במשפח ות ש יש בנים הלומדים בישיבות בהן עד גיל מסוים לא‬ ‫בהלכה‪ ,‬בזה שרצה לשאת את רחל הצעירה לפני לאה הגדולה‪.‬‬ ‫שומעים הצעות שידוכים‪ ,‬והאחות הצעירה כבר הגיעה לפרקה‪,‬‬ ‫וגם רחל הסכימה עמו‪ ,‬וחלילה לומר שטע ו בדין‪ .‬וכאילו היה צריך‬ ‫יכול האב לשמ וע שידוכים לכתחילה לאחות הצעירה‪.‬‬ ‫שלבן הרמאי הגדול ילמדם מהי ההלכה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אם בן צעיר מעוניין להתחתן מוקדם‪ ,‬ובפרט כשהגורם לכך הוא‬ ‫אכן הביאור בזה‪ ,‬שישנו הבדל מהותי בין הדרך שצריך לנהוג האב‬ ‫הזהירות בהלכות קדושה ‪ -‬מותר לו לכתחילה להשתדך לפני אחיו‬ ‫שמחויב להשיא את בניו ובנותיו [כמבואר בקידושין (כט‪ ,.‬ל‪ ,]):‬לבין‬ ‫ואחיותיו המבוגרים ממנו‪ ,‬ואביו חייב לסייע בידו בכך‪ ,‬ובודאי לא‬ ‫הנהגת הבן או הבת שרוצים להתחתן‪ .‬דברי הב"ח והש"ך מתייחסים‬ ‫לעכב בעדו‪.‬‬ ‫לאב כיצד עליו לנהוג לכתחילה‪ ,‬שלגביו ישנה הוראה שיחתנם‬ ‫ה‪ .‬כאשר ישנן במשפחה בנות ש נחשב ות קצת מבוגרות ביחס‬ ‫לפי סדר הגיל‪ ,‬ולא יקדים את הצעיר לפני המבוגר‪ ,‬למרות חכמתו‬ ‫למקובל‪ ,‬ולמרות שהגדולה מח פשת ‪ -‬אולם עדיין לא מצאה את‬ ‫או מעלות אחרות ש יש לצעיר ע ל פני אחיו המבוגר‪.‬‬ ‫זיווגה‪ .‬הורו גדולי ישראל שניתן לשמ וע בו זמנית גם לאחיות‬ ‫אבל ביחס לבן או לבת עצמם ‪ -‬הם הרי מחויבים מצד עצמם‬ ‫הצעירות‪ .‬ולהסביר תחילה למבוגרת‪ ,‬שת ד ע שויתורה ומחילתה‬ ‫במצווה להתחתן‪ .‬הבן מחויב בכך מדין תורה מחמת מצוות פרו‬ ‫‪ -‬תביא לה סייעתא דשמיא שתמצא גם היא במהרה את שידוכה‬ ‫ורבו‪ .‬וכן כדי לשמור ע ל עצמו בקדושה ובטהרה כמבואר בשו"ע‬ ‫הראוי לה‪ ,‬ובודאי שלא תינזק מכך‪ .‬וידועים מקרים רבים ‪ -‬שאכן‬ ‫(אעה״ז סי' א‪ ,‬א)‪ .‬ואף הבת מצווה להתחתן מחמת מצוה מדרבנן‪,‬‬ ‫בתוך זמן קצר המבוגרת שויתרה ומחלה מצאה את שידוכה לאחר‬ ‫כמבואר במשנה בתחילת פרק שני בקידושין‪ ,‬ובשו"ע(אעה״ז סי' לו‪,‬‬ ‫אירוסי אחותה הצעירה‪.‬‬ ‫ב) שמצוה לאשה לקדש את עצמה ‪[ ,‬ולכן עדיף שלא תשלח שליח‬ ‫שיקדשנה במקומה]‪ .‬וביארו הראשונים שגדר המצוה ש ח ל עליה‬ ‫ו‪ .‬קורה שבעקב ות פגישה מקרית ש ל מש פחת הבן עם בת צעירה‬ ‫הוא‪ ,‬או שמסייעת לאיש לקיים מצוות פרו ורבו‪ .‬או שמקיימת‬ ‫באירוע מסוים‪ ,‬הם חושבים שהיא מתאימה מאד לבנם‪ ,‬ואחותה‬ ‫ע"י כך מצוה מדרבנן ש ל "לא תוהו בראה לשבת יצרה" שגם‬ ‫הגדולה אינה מתאימה לו‪ ,‬וגם הבת הצעירה מעוניינת בכך ‪ -‬מותר‬ ‫הנשים מצוות בה כדי ליישב את העולם‪.‬‬ ‫לשדך אותה עם אותו הבן‪ .‬אלא שראוי שלכתחילה יבקשו רשות‬ ‫ומאחר וכל בן ובת מצווים להינשא ‪ -‬מצידם אין להם שום חיוב‬ ‫מהאחות הגדולה‪.‬‬ ‫להימנע מלקיים את המצווה המוטלת עליהם בכל רגע‪ ,‬בגלל האח‬ ‫ובנושא כאוב ורגיש זה ישנן הוראות נוספות שלא ניתן לפרסם‬ ‫או האחות שגדולים מהם ועדיין לא נישאו‪ .‬ולכן יעקב ורחל רצו‬ ‫ברבים‪ ,‬או שתלויים בכל מקרה לגופו‪ .‬ולכן צריכים ההורים‬ ‫לקיים את המצוה המוטלת עליהם‪ ,‬למרות שלאה היתה גדולה‬ ‫להתייעץ בכל מקרה לגופו עם גדולי הדור‪ ,‬כי במקרים רבים יש‬ ‫מרחל‪ .‬ולבן כאבא ש ל בנותיו צדק בטענתו שרצה להשיאן לפי‬ ‫בכך דיני נפש ות ממש למבוגרים ולצעירים‪.‬‬ ‫סדר גדולתן‪ ,‬וכפי שפסקו הב"ח והש"ך לגבי האב‪.‬‬ ‫יעזור ה' שיזכו כל הזקוקים למצוא את זיווגם הנכון להם בקרוב‬ ‫ובנות צלפחד‪ ,‬למרות שכל אחת לא היתה מחוייבת לחכות‬ ‫ממש ובנקל‪.‬‬ ‫לאחותה הגדולה ממנה‪ ,‬אולם מפני צדקותן הגדולה התרצו לכך‬ ‫העלון יוצא לע״נ‪ :‬הריר חיים יצחק דל בהר״ר צבי הי״ד‪ ,‬ומרת נחמה בת הריר יחיאל הלוי ‪y‬״‪n‬‬ ‫‪rav5869690@gmail.com‬‬ ‫‪ nfap y>o!5fopv 'orJpe /"5fl 153-2-5869690 opvf*nff> /!Jin 'j'jtn ntojfo nlfef/ay‬מ ‪«/6‬מ‪!0! .‬‬ ‫ת ש פ"ז‬ ‫רצודת אביגדדך‬ ‫הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫פר ש ת ‪1‬יצא‬ ‫הבונים של כלל ישראל‬ ‫א' ‪ -‬ה מיי סדי ם ‪ -‬ו | ב' ‪ -‬הבוני ם ‪ | 3 -‬ג' ‪ -‬ה מכווני ם ‪5 -‬‬ ‫נתחיל אפוא מאברהם אבינו‪ .‬התורה אומרת‪" :‬וה' ב_רך‬ ‫א' ‪ -‬המייסדים‬ ‫את אברהם בכל" (בראשית כד‪ ,‬א)‪ .‬זוהי נקודה מדהימה‬ ‫בחייו של האדם הגדול בענקים‪ ,‬שהוא תמיד היה אדם‬ ‫עשיר‪ .‬כשהגיע לארץ ישראל על פי ה'‪ ,‬הוא כבר היה‬ ‫מי פדה את אברהם?‬ ‫מלווה בפמליה; "ואת הנפש אשר עשו• בחרו"‪ .‬אך מלבד‬ ‫הגמרא במסכת סנהדרין (יט‪ ,‬ב) מצטטת פסוק מספר‬ ‫קהל המעריצים שהתלווה אליו‪ ,‬היו לו גם עבדים וצאן‬ ‫ישעיה (כט‪ ,‬כב)‪ ,‬השופך אור על כל סיפור חייו של יעקב‬ ‫ובקר‪" :‬ואת כל רכושם אשר רכשו" ‪ -‬הוא כבר הספיק‬ ‫אבינו‪ .‬ישעיהו הנביא מנבא נבואה‪ ,‬והוא מקדים כך‪" :‬כה‬ ‫לצבור הון רב‪.‬‬ ‫אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אם־הם"‪ .‬הבה נלמד‬ ‫וכשירד למצרים כעבור זמן קצר‪ ,‬הוא זכה לעוד יותר‬ ‫את מילות הפתיחה הללו‪.‬‬ ‫עושר‪ .‬לאחר המעשה שבו פרעה ניסה לקחת את שרה‪,‬‬ ‫הביאור הפשוט במילים אלו הוא‪ ,‬ש"אשר פדה את‬ ‫אברהם נשלח משם עם עוד הרבה רכוש‪" .‬ויהי לו צאן‬ ‫אברהם" הולך על ה' ‪ -‬כלומר‪ ,‬מי הוא ה' שמדבר אל בית‬ ‫ובקר ווזמידים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים"‪ .‬הוא הפך‬ ‫יעקב? ה' שפדה את אברהם‪ .‬זהו הפשט הפשוט‪ .‬אולם‬ ‫להיות עשיר עצום‪ ,‬ועושרו רק הלך והתעצם עם הזמן‪.‬‬ ‫חכמינו ז"ל מוסיפים לפסוק משמעות נוספת‪ ,‬שי ע ק ב‬ ‫הוא הפך להיות "כבד מאד" בממון‪.‬‬ ‫הוא זה שפדה את אברהם‪ .‬כלומר‪" ,‬כה אמר ה' אל בית‬ ‫חיים של פניות‬ ‫יעקב" ‪ -‬ומיהו יעקב? האיש "אשר פדה את אברהם"‪.‬‬ ‫וכך אנו מוצאים גם בתולדות חייו של יצחק בנו‪ .‬יצחק‬ ‫זה נ שמע כמו סיפור מעניין‪ .‬יעקב פדה את אברהם?‬ ‫נולד אל תוך עושרו של אביו‪ ,‬והעושר רק הלך והתרבה‬ ‫מעולם לא שמענו על דבר כזה‪ .‬למען האמת‪ ,‬התורה‬ ‫תחת פיקוחו‪ .‬בפטירתו‪ ,‬העניק אברהם "את כל אשר לו‬ ‫כלל אינה מספרת על מפגש כלשהו בין יעקב לבין‬ ‫ליצחק"‪ ,‬ויצחק הגדיל את הרכוש‪ .‬אנחנו יודעים שכאשר‬ ‫הזיידע אברהם ‪ -‬למרות שבוודאי היו הרבה כאלו‪.‬‬ ‫יצחק זרע נאמר "וימצא בשנה ההיא מאה שערים" ‪-‬‬ ‫וסיפור כזה‪ ,‬שבו יעקב הציל את אברהם ממישהו‪ ,‬או‬ ‫שדותיו הצמיחו פי מאה מאחרים‪ .‬היתה לו הצלחה‬ ‫משהו ‪ -‬על זה מעולם לא שמענו‪ .‬ובכן שואלת הגמרא‪:‬‬ ‫יוצאת מגדר הרגיל‪ .‬הוא נהיה עשיר הרבה יותר מאביו‪,‬‬ ‫"וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם?" בתורה‬ ‫וזה אומר הרבה‪ .‬זה דבר שראוי לשים לב אליו‪.‬‬ ‫שאנחנו מכירים לא קיים סיפור כזה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬זה ברור ששני האנשים הגדולים הללו לא עסקו‬ ‫פדי‪1‬ן מצער‬ ‫הרבה בעבודת כפיים‪ .‬היו להם עבדים רבים‪ ,‬כפי שכתוב‬ ‫פעמים רבות בפסוקים שהיו להם אנשים שהיו עומדים‬ ‫ועל כך עונה הגמרא‪" :‬אמר רב יהודה שפדאו מצער‬ ‫הכן לשרת אותם‪.‬‬ ‫גידול בנים"‪.‬‬ ‫רואים אנו אפוא שהיתה זו תוכנית של הקב"ה ששני‬ ‫מאמר זה טעון ביאור‪ ,‬וכעת ננסה להבין אותו‪ ,‬לכל‬ ‫האבות הראשונים של האומה היהודית יחיו חיי שפע‪,‬‬ ‫הפחות ברמה שטחית‪ .‬אכן‪ ,‬גם המעט שבו נעסוק כעת‪,‬‬ ‫חיים של פניות‪ .‬זה לא היה במקרה‪ .‬וזה גם לא נועד כדי‬ ‫יעניק לנו הבנה חדשה בפרשת השבוע‪ ,‬ובמעשי האבות‬ ‫להעלות את קרנם בעינינו‪ ,‬כי אצל היהודים‪ ,‬עושר אינו‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫‪ .2‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת ויצא ‪ .‬הבונים של כלל ישראל‬ ‫מתוך העולם הגשמי‪ ,‬הוא גילה את ה' ואת יסודות‬ ‫ערך לכשעצמו‪ .‬נכון‪ ,‬יש יהודים עשירים והם חשובים‬ ‫העקרונות כיצד לחיות ע ל פי רצונו‪ .‬אברהם הקדיש את‬ ‫עבור האומה שלנו‪ ,‬אבל אנחנו יודעים שיש שאיפה‬ ‫חייו להתבוננות‪ .‬אבינו הגדול השתמש כל ימי חייו‬ ‫גבוהה יותר שאליה שואף העבד ה' שמוכן לוותר על כל‬ ‫בשכלו כדי לחקור‪ ,‬להתבונן‪ ,‬לשקול ולחשוב‪ .‬זו היתה‬ ‫מנעמי החיים ולעבוד את ה' בהצנע וגם בעניות‪.‬‬ ‫עבודת‪-‬החיים שלו‪.‬‬ ‫בהיסטוריה של העם היהודי היו אנשים גדולים‬ ‫והוא גם דרש בפני אחרים‪ .‬הוא דיבר עם אורחיו‪ ,‬וכן‬ ‫שהצליחו להעפיל למדרגות נשגבות בעבודת ה'‪ ,‬מתוך‬ ‫כינס אנשים ודרש בפניהם ברבים‪ ,‬כמו שכתוב ׳׳ויקרא‬ ‫עניותם‪ .‬על כרחינו צריכים אנו לומר שהיתה סיבה‬ ‫בשם ה'"‪ .‬אברהם דיבר על כל האמתויות הגדולות של‬ ‫גדולה מדוע הקב"ה העניק עושר רב לשני האבות‬ ‫העולם‪ .‬וזה העצים עוד יותר את הדעת שלו ‪ -‬וכמו‬ ‫הראשונים של אומתנו‪ ,‬במשך כל ימי חייהם‪.‬‬ ‫שאומרים חז"ל‪" :‬ומתלמידי יותר מכולם" (תענית ז‪ ,‬א)‬ ‫חיים ללא שלוה‬ ‫‪ -‬מי שמלמד אחרים‪ ,‬הוא זה שמרוויח הכי הרבה‪ .‬לכל‬ ‫השאלה מתעצמת לנוכח מה שאנו רואים אצל הנכד‪,‬‬ ‫מקום שהלך הוא עסק כל הזמן בהסברה‪ ,‬בשכנוע‪ .‬היה‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬שאצלו זה לא היה כך‪ .‬בתחילת דרכו‬ ‫עליו להתווכח עם אלו שלא השתכנעו‪ ,‬ולהביא להם‬ ‫העצמאית‪ ,‬כשעזב את הבית כדי למצוא אשה‪ ,‬הוא היה‬ ‫דוגמאות‪ ,‬עובדות מהטבע ומההיסטוריה‪ ,‬וכך‪,‬‬ ‫חסר כל‪ .‬לא היה לו יותר מאשר כסותו ומקלו‪ .‬נכון‪ ,‬היו‬ ‫בהדרגתיות‪ ,‬הוא בנה מערכת אדירה של כל עקרונות‬ ‫לו אחר כך שנים רבות בביתו העשיר של לבן‪ ,‬אולם‬ ‫וערכי התורה הבסיסיים‪ ,‬השקפות היסוד של עם ישראל‪,‬‬ ‫כשהוא יצא לדרכו לבדו הוא מצא את עצמו במצב הפוך‬ ‫שהתפתחו בשכלו האדיר‪.‬‬ ‫לחלוטין‪ .‬הוא היה מרושש לחלוטין‪ ,‬והיה עליו לעסוק‬ ‫אברהם יזם הרבה מהדברים היפים שעמם אנו חיים‬ ‫בעבודת כפים‪ .‬וזה מה שמסופר בתורה יותר מכל אודות‬ ‫עד עצם היום הזה בזכותו‪ .‬הוא החדיר הרבה דברים‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬שהוא עמל ויגע בעבודה פיזית קשה‪ ,‬במשך‬ ‫יפים אל תוך מחזור הדם של אומתנו‪ ,‬אלא שכיום כבר‬ ‫שנים רבות‪ .‬עשרים שנה הוא עבד בפרך אצל לבן‪ ,‬יומם‬ ‫לא ניכר מנין הם הגיעו‪ .‬למעשה‪ ,‬כאשר הקב"ה נתן לנו‬ ‫ולילה‪ .‬יומם ולילה! כך מתאר זאת יעקב במילים שלו‪:‬‬ ‫את התורה‪ ,‬במידה רבה היה זה חיזוק של מה שאברהם‬ ‫"הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"‬ ‫אבינו כבר לימד‪ ,‬יסודות רבים שכבר הונהגו על ידו‪.‬‬ ‫(בראשית לא‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫שיחותיו של יצחק‬ ‫הלא דבר הוא‪ .‬חייו היו שונים לחלוטין מחייהם של‬ ‫אביו וסבו‪ ,‬ואת זה עלינו להבין ‪ -‬מה היתה הסיבה‬ ‫ואנחנו יודעים שיצחק הלך בדרכי אביו‪ .‬הוא המשיך‬ ‫שהקב׳׳ה גלגל את הדברים כך? הלא שום דבר‬ ‫את המהלך של אברהם‪ ,‬והשיג גדלות עצומה באמצעות‬ ‫בהיסטוריה האדירה שלנו אינו מקרי‪ ,‬ובפרט בחייהם‬ ‫ההזדמנות שהעניק לו העושר‪ .‬כשרבקה אמנו הגיעה‬ ‫של אבות האומה‪ ,‬כל פרט ופרט הוא בעל משמעות‬ ‫מפדן ארם כדי להינשא ליצחק‪ ,‬היא ראתה אדם הולך‬ ‫עצומה‪ .‬כל פרט שהתורה מספרת לנו אודות אבותינו‬ ‫בשדה ‪ -‬׳׳ויצא יצחק לשוח בשדה׳׳ (בראשית כד‪ ,‬סג)‪.‬‬ ‫הינו בכלל "מעשה אבות סימן לבנים"‪ ,‬ולכן עובדה‬ ‫הפסוק עצמו הוא די עמום ‪ -‬ניתן היה לחשוב שהוא יצא‬ ‫בעל ת‪ -‬מ ש מעו ת כמו זו‪ ,‬בוודאי באה ללמד אותנו יסוד‬ ‫קצת עם חברים‪ ,‬לדבר על כל מיני נושאים‪ ,‬לפטפט‪ .‬לא‪.‬‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫יצחק לא פטפט‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬מי אני שאתן פרשנויות? אולם הרשות ניתנה‬ ‫אכן‪ ,‬הגמרא (ברכות כו‪ ,‬ב) לומדת מכאן שיצחק תיקן‬ ‫לנו לנסות להבין מה ארע כאן‪ .‬מדוע היה הבדל גדול כל‬ ‫תפילת מנחה‪ .‬אך אין הכוונה למנחה בלבד ‪ -‬הוא לא‬ ‫כך בין סיפור חייהם של אברהם ויצחק‪ ,‬לבין סיפור חייו‬ ‫יצא לשדה כדי 'לחטוף' מנחה‪ .‬יצחק יצא "לשוח בשדה׳׳‪,‬‬ ‫של יעקב?‬ ‫אולם היתה זו שיחה מלאת תוכן; הוא שוחח עם ה'‪ ,‬או‬ ‫עם עצמו‪ ,‬או עם תלמידיו‪.‬‬ ‫חיי אברהם‬ ‫ולא רק באותו היום; כך הוא נהג כל הזמן‪ .‬הוא יצא‬ ‫אם נרצה לענות על שאלה זו במשפט אחד נאמר‪,‬‬ ‫מדי יום לשדות כדי להתבונן ולשוח‪ .‬והוא יכול היה‬ ‫שמשימת חייהם של אברהם ויצחק היתה לייסד את‬ ‫להרשות לעצמו לעשות כן הוא לא היה צריך לעבוד‪.‬‬ ‫הדעות וההשקפות של האומה‪ .‬כך למדנו מתורתו של‬ ‫יצחק היה עשיר עוד יותר מאביו אברהם‪ ,‬והוא הקדיש‬ ‫הרמב׳׳ם‪ .‬בתחילת הלכות עבודה זרה בספר היד החזקה‬ ‫את חייו להתבוננות ושיחה‪ .‬כמובן שזה לא היה קל‪ .‬גם‬ ‫מתאר הרמב׳׳ם את עבודת‪-‬חייו של אברהם אבינו‪ .‬הוא‬ ‫זו עבודה‪ .‬אילו אנחנו היינו יוצאים לשדה כדי לחשוב‬ ‫מתאר חיים של איש‪-‬המחשבה‪ ,‬אדם שהקדיש את חייו‬ ‫על ה'‪ ,‬להתבונן ביסודות התורה‪ ,‬היו מוצאים אותנו אחר‬ ‫לחשיבה והתבוננות‪ .‬אברהם למד לעומק את העולם‪,‬‬ ‫כך ישנים על הדשא‪ ...‬אולם לשני גדולי עולם אלו היתה‬ ‫ומתוך התבוננות בבריאה ובהשתלשלות ההיסטוריה‪,‬‬ ‫‪ .3‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת ויצא ‪ .‬הבונים של כלל ישראל‬ ‫ואז היה עליו לעבוד שש שנים נוספות כדי לפרנס את‬ ‫דעת אדירה‪ ,‬ועושרם העניק להם את ההזדמנות לעשות‬ ‫ילדיו הקטנים‪ .‬לבן היה שווער מהדור הישן ‪ -‬הוא לא‬ ‫שימוש בדעת הזו במלואה‪.‬‬ ‫תמך בחתנו‪ .‬יעקב לא אכל 'קעסט'‪ .‬הוא הכניס את חתנו‬ ‫כסף זה זמן‬ ‫לעסקים והחל להעביד אותו‪.‬‬ ‫העושר היווה אפוא הזדמנות עבור שני ענקי עולם‬ ‫והנה‪ ,‬פשוט וברור שבאותן עשרים שנה יעקב התבונן‬ ‫אלו‪ .‬הגמרא (עבודה זרה ה‪ ,‬א) אומרת ש"עני חשוב‬ ‫ועסק בלימודים של בית אביו‪ .‬יעקב אבינו קיבל‬ ‫כמת"‪ .‬עני הוא עבד‪ .‬עליו להזיע כדי להרוויח את פת‬ ‫מאבותיו את היסודות והלימודים‪ ,‬והוא בוודאי הקדיש‬ ‫לחמו‪ .‬הוא חוזר הביתה בערב מותש ועייף‪ ,‬וקורס על‬ ‫זמן רב ללימוד התורה בבית הוריו כמו גם בישיבת שם‬ ‫המיטה באפיסת כוחות‪ .‬אין לו ראש לחשוב ולהתבונן‪.‬‬ ‫ועבר‪ ,‬שם הוא למד בהתמדה ובשקידה שאין דומה להם‪.‬‬ ‫אולם מי שהתברך בפניות ‪ -‬עושר מעניק פניות ‪ -‬יכול‬ ‫הוא היה גאון הגאונים‪ ,‬ואין שום ספק שבמהלך עבודתו‬ ‫להשיג דברים גדולים באמצעות הדעת והמחשבה‪.‬‬ ‫הוא חידש חידושים והוסיף מדיליה לתורות של אברהם‬ ‫ויצחק‪ .‬יעקב אבינו היה גאון הגאונים ובעל דעת רחבה‬ ‫כמו שהחפץ חיים היה אומר‪" :‬אצלכם האמריקאים‬ ‫ביותר‪ ,‬והוא היה שקוע בתורה בכל רגע‪ ,‬גם בעודו עובד‬ ‫זמן זה כסף‪ ,‬אולם אנחנו אומרים‪ :‬כסף זה זמן"‪ .‬כסף‬ ‫בשדה‪ .‬אבל התורה לא מספרת על כך מילה‪ .‬התורה‬ ‫פירושו זמן ‪ -‬לאדם עשיר יש זמן‪ ,‬ואם הוא חכם הוא‬ ‫מתמקדת רק במשימה הגדולה שבה עמל יעקב ‪ -‬לישא‬ ‫יודע לנצל את הזמן הזה כראוי‪.‬‬ ‫את נשותיו ולפרנס את משפחתו הגדולה‪.‬‬ ‫וזה מה שע שו אברהם ויצחק ‪ -‬הם עסקו בחשיבה‪,‬‬ ‫התבוננות ושיחה‪ .‬והקב"ה ברך אותם בהזדמנות‬ ‫בניית היס‪ 1‬ד‪ 1‬ת‬ ‫להמשיך בדרך זו כל ימי חייהם‪ ,‬כי זה מה שהוא רצה‬ ‫וזאת משום שהיו שני סוגי הישגים שמייסדי אומתנו‬ ‫מהם‪ .‬זו הסיבה שככל שחייהם הלכו והתקדמו‪ ,‬הם הפכו‬ ‫צריכים היו להשיג‪ .‬אחד היה גדלות בדעות‪ ,‬בהבנת‬ ‫לעשירים יותר ויותר‪ .‬היה להם עוד יותר זמן‪ ,‬ובזמן הזה‬ ‫העולם‪ ,‬בייסוד ופיתוח יסודות האמונה; להתקרב לה'‬ ‫הם השתמשו כדי לחקור ולחשוב וללמוד‪ ,‬וכך לייסד את‬ ‫ולהתחבר אליו‪ ,‬להתבונן בדרכיו בעולם‪ ,‬לראות את‬ ‫הערכים והעקרונות שהפכו ליסוד של אומתנו‪.‬‬ ‫חסדו ואת חכמתו‪.‬‬ ‫זהו תפקיד גדול ואדיר‪ ,‬חלק חשוב ביותר של האומה‪.‬‬ ‫ב' ‪ -‬הב‪1‬נים‬ ‫זהו היסוד של עם ישראל‪ ,‬והיה צורך באנשי מחשבה‬ ‫אדירים כדי לע שות זאת‪ .‬והקב"ה אמר‪" :‬כדי ליצור‬ ‫כאלה ראשים מחדשים‪ ,‬ראשים שיחשבו בדרכים אלו‬ ‫על מה העב‪ 1‬דה הזאת?‬ ‫ויגלו את סודות הבריאה‪ ,‬איך אפשר שהם יהיו תפוסים‬ ‫אצל יעקב‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הסיפור היה שונה‪ .‬היה לו‬ ‫בדברים אחרים? אני רוצה שהראש הזה יהיה פנוי"‪.‬‬ ‫תפקיד אחר; הוא היה בונה מסוג אחר‪ .‬כי לשם מה עמל‬ ‫וזו הסיבה שבמשך שנים רבות כל כך לא היו לאברהם‬ ‫יעקב? מדוע הוא עבד כל כך קשה? התשובה היא‪ ,‬כדי‬ ‫לבנות משפחה! רוב מה שאנחנו יודעים אודות יעקב‬ ‫אבינו ילדים‪ .‬כמובן שהוא השתוקק מאוד לילדים‪ ,‬אולם‬ ‫אבינו נמצא בפרשיות העוסקות בשנים שבהן היה אצל‬ ‫מכיון שהוא היה בעל דעת כל כך גדולה ומחדשת‪ ,‬ה'‬ ‫אמר‪" :‬אניח לו לעת עתה"‪ .‬רק כשהיה בן מאה נולד לו‬ ‫לבן‪ .‬והוא שהה שם למטרה אחת בלבד‪ :‬כדי להקים‬ ‫בנו יצחק‪ .‬אמנם עוד קודם לכן נולד לו ישמעאל‪ ,‬אולם‬ ‫משפחה‪.‬‬ ‫זה היה רק ילד אחד; אברהם לא היה עסוק בצער גידול‬ ‫צאו וראו מה אמר יעקב ללבן‪" :‬זה לי עשרים שנה‬ ‫בנים‪ .‬היה לו את הזמן הפנוי הנחוץ לבנות השקפת‬ ‫בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך"‪ .‬תארו‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫לעצמכם אדם שרוצה להתחתן‪ ,‬והשווער אומר לו‪" :‬אם‬ ‫תעבוד עבורי שבע שנים‪ ,‬אז אסכים שתיפגש עם בתי"‪.‬‬ ‫ננס ע ל גבי ענק‬ ‫"תשכח מזה"‪ ,‬כל אחד היה אומר‪" .‬תשאיר אותה‬ ‫וכך היה גם אצל יצחק‪ .‬יצחק לקח את כל הלימודים‬ ‫אצלך"‪.‬‬ ‫של אביו הגדול‪ ,‬ובנה על גביהם‪ .‬המדרש אומר שיצחק‬ ‫היה חכם גדול יותר מאברהם‪ .‬שמעתם? כך כתוב‬ ‫לבנ‪ 1‬ת משפחה‬ ‫במדרש (א‪.‬ה‪ .‬עי' שמות רבה ב‪ ,‬ו)‪ .‬אך הוא היה חכם גדול‬ ‫אבל יעקב אבינו הבין את מהות הענין‪ .‬היה לו עכשיו‬ ‫יותר רק משום שישב על גבי כתפיו של אביו‪ .‬הוא היה‬ ‫תפקיד ‪ -‬לבנות משפחה‪ .‬ולכן הוא עמל ויגע במשך‬ ‫"כננס על גבי ענק" ‪ -‬אם ננס קטן יושב על כתפיך הוא‬ ‫ארבע עשרה שנה כדי לזכות בנשים הנעלות שעתידות‬ ‫גבוה יותר ממך רק משום שאתה נמצא מתחתיו‪ .‬אברהם‬ ‫היו להיות האמהות שלנו!‬ ‫‪ .4‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ׳׳ז | פרשת ויצא ‪ .‬הבונים של כלל ישראל‬ ‫רחוב‪ .‬אני זוכר יהודי זקן שהפך למנגן רחוב‪ .‬הוא קנה‬ ‫הפך את יצחק לגדול‪ ,‬ויצחק לקח את כל לימודי אביו‪,‬‬ ‫קוף ותיבת נגינה קטנה‪ ,‬והוא שמר שבת כל חייו‪ .‬אך זה‬ ‫והגדיל אותם‪.‬‬ ‫לא היה קל לשמור שבת באותם ימים‪ ,‬כי היו צריכים‬ ‫נמצא שגם את יצחק היה צריך בשביל בניית היסודות‬ ‫לעבוד כל יום‪ ,‬כל היום‪.‬‬ ‫של עם ישראל‪ ,‬ולכן ה' לא העסיק אותו כל כך עם ילדים‪.‬‬ ‫הורים עסוקים‬ ‫היתה לו משפחה קטנה‪ .‬הוא היה עשיר‪ ,‬ולא נאלץ‬ ‫לעבוד‪ .‬במקום לעבוד הוא הלך בשדה‪ ,‬התבונן ושח‪.‬‬ ‫יעקב אבינו עבד קשה יומם ולילה‪ .‬לא רק בשדות‪.‬‬ ‫"וחזיר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה" (תהילים‬ ‫הוא ונשותיו היו עסוקים מאוד בביתם בגידול ילדיהם‪.‬‬ ‫קמה‪ ,‬ה)‪" .‬אשיחה" ‪ -‬זה מה שיצחק עשה‪" :‬לשוח בשדה׳׳‬ ‫אתם יודעים מה המשמעות של לגדל בן? ליעקב היה‬ ‫‪ -‬הוא חשב ודיבר אל עצמו‪ ,‬התגדל והתעלה‪.‬‬ ‫בית מלא בנים‪ .‬אל תחשבו שהיה קל לגדל את הילדים‬ ‫הללו‪ .‬הם הרי לא נולדו כיהודים מבוגרים עם זקן‪ .‬הם‬ ‫וזה נעשה עבורנו‪ .‬מישהו היה חייב לעשות את‬ ‫נולדו ילדים‪ .‬ברור שהם טיפסו ע ל השולחנות ושברו‬ ‫העבודה הקשה של פיתוח וייסוד ערכי האומה‪ .‬מוטלת‬ ‫חלונות ‪ -‬מדובר הרי בבנים‪.‬‬ ‫עלינו אפוא חובת הכרת הטוב נצחית כלפי אברהם‬ ‫ויצחק שהקדישו את חייהם כדי לייסד את האמונות‬ ‫השבטים גדלו‪ ,‬ועמם גדל הצער; כאשר בנים גדלים‬ ‫והדעות של האומה היהודית‪ ,‬שעל פיהן אנו חיים כיום‪.‬‬ ‫הצער גידול בנים גדל איתם‪ .‬נראה לכם שמעשה ראובן‬ ‫עם בלהה גרם ליעקב צער מועט? זה היה עסק גדול ‪-‬‬ ‫בניית האומה‬ ‫יעקב עבר הרבה עם ילדיו‪.‬‬ ‫אלא שישנה בחינה נוספת הנחוצה עבור אומה ‪-‬‬ ‫וכשחזר הביתה לארץ כנען ‪ -‬או אז החלו הבעיות‬ ‫נושא חשוב ביותר שעוד נותר‪ ,‬והוא‪ :‬שתהיה אומה‪ .‬לא‬ ‫האמיתיות‪ .‬מעשה דינה‪ .‬מעשה מכירת יוסף ‪ -‬שעליו‬ ‫מספיק עמקן גדול במחשבת התורה‪ ,‬לשבת בבית מדרש‬ ‫התאבל שנים רבות‪ .‬ואז מעשה בנימין‪ ,‬הספק שמא הוא‬ ‫לבד ולחבר ספרים ולחשוב מחשבות נאצלות‪ .‬זה טוב‪,‬‬ ‫יאבד אותו‪ .‬ועוד הרבה שלא מסופר בתורה‪ .‬רק חלק‬ ‫אבל זה לא הכל‪ .‬אומה זקוקה למשפחות‪ .‬משפחות‬ ‫מינימלי ביותר מסופר בתורה‪.‬‬ ‫שיחיו את העקרונות הללו‪ ,‬שיחיו בפועל את השקפת‬ ‫העולם הזו‪.‬‬ ‫פדיון אברהם‬ ‫וזה מה שעשה יעקב‪ .‬אמנם יעקב היה איש‪-‬מחשבה‬ ‫נשוב אפוא לפסוק בישעיה והגמרא בסנהדרין‪ .‬מיהו‬ ‫דגול‪ ,‬שכלתן ומעמיק; היתה לו חכמה משל עצמו‪ ,‬והוא‬ ‫יעקב? הנביא מתאר את יעקב כמי שפדה את אברהם ‪-‬‬ ‫הבין את דרכי ה'‪ ,‬וידע שרצון ה' הוא‪" :‬הואיל ושני‬ ‫הוא פדה אותו מצער גידול בנים‪ .‬יעקב הוא זה שניתן לו‬ ‫אבותיך גילו את כל סודות החיים ואתה עומד על‬ ‫התפקיד של בניית משפחה שהפכה לעם ישראל‪ ,‬והוא‬ ‫כתפיהם‪ ,‬וכבר יש באמתחתך את יסודות האמת של‬ ‫הציל את אברהם ואיפשר לו את הפניות לבנות את‬ ‫החיים‪ ,‬כעת משימתך היא לגדל ילדים‪ .‬קח את כל‬ ‫יסודות המשפחה הזו‪.‬‬ ‫התורה הזו‪ ,‬וצור ממנה אומה!" זה מה שהעסיק את‬ ‫כמובן שכאשר אנחנו מדברים פה על יעקב‪ ,‬הכוונה‬ ‫יעקב‪ :‬גידול ילדים‪ .‬לא שיעקב היה משולל מגדלות‬ ‫לנשותיו גם כן‪ .‬בהחלט‪ .‬הם היו יחידה אחת‪ ,‬שבנו יחד‬ ‫הדעת‪ ,‬אלא שבעוד שאבותיו אף פעם לא היו צריכים‬ ‫את בית ישראל‪ .‬ביחד הם קיבלו על עצמם את תפקיד‬ ‫להפסיק מלימודם‪ ,‬יעקב נאלץ גם לעבוד קשה במשך‬ ‫גידול המשפחה‪ ,‬גידול האומה היהודית‪ .‬מלבד גדלותו‬ ‫עשרים שנה‪ .‬הוא היה עסוק בהיבט השני‪ :‬הוא בנה את‬ ‫העצמית של ענין זה‪ ,‬הוא גם פדה את אברהם ויצחק‬ ‫האומה היהודית‪ .‬זו היתה עבודת חייו‪.‬‬ ‫ואפשר להם להיות חופשיים להתבונן ולגלות את כל‬ ‫באותם ימים‪ ,‬יום העבודה לא נמשך מתשע עד חמש‪.‬‬ ‫האמתויות הגדולות של העולם‪ ,‬כל סודות היקום‪ ,‬את‬ ‫אפילו בימי‪ ,‬אני זוכר שבילדותי אנשים לא עבדו מתשע‬ ‫דרכי ה' בעולם‪.‬‬ ‫עד חמש‪ .‬כל החנויות נפתחו בשעה שש בבוקר‪ .‬כל‬ ‫לא מתבייש‬ ‫החנויות‪ .‬הצרכניה נפתחה ב ש ש בבוקר ונסגרה בשתים‬ ‫ממשיכה הגמרא בסנהדרין‪" :‬והיינו דכתיב (ישעיה‬ ‫עשרה בלילה‪ .‬בלי גוזמא‪ .‬משש בבוקר ועד שתים עשרה‬ ‫שם) 'לא עתה יבוש יעקב ולא ?גיזה פניו חורו' ‪ -‬לא עתה‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫יבוש יעקב מאביו"‪ .‬וכי מדוע שיתבייש יעקב מאביו?‬ ‫ואנשי עמל עבדו קשה כל יום מלבד יום ראשון‪,‬‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שכאשר יעקב יעומת עם כל ההישגים של‬ ‫באמריקה‪ .‬שבת היה יום עבודה מלא‪ .‬העבודה בשבת‬ ‫יצחק אביו‪ ,‬החשיבה המעמיקה של אביו‪ ,‬ההתבוננויות‬ ‫היתה חובה‪ ,‬אחרת אין עבודה‪ ,‬אין פרנסה‪ .‬לכן היה קשה‬ ‫של אביו‪ ,‬החידושים של אביו‪ ,‬אזי היה מקום לחשוב‬ ‫כל כך לשמור שבת באותם ימים‪ ,‬כאשר המהגרים‬ ‫שיעקב יתבייש‪ .‬הוא הרי לא חידש כל כך הרבה יסודות‬ ‫היהודים באו לכאן‪ .‬יוצא מן הכלל היה מי שעסק בניגון‬ ‫‪ .5‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת ויצא ‪ .‬הבונים של כלל ישראל‬ ‫במפעל‪ ,‬מה שזה לא יהיה ‪ -‬עלינו להקדיש זמן כדי‬ ‫חדשים כמו שעשה אביו‪ .‬איך הוא היה יכול להשיג‬ ‫להעריך נכונה את הסוגיא הזו‪ .‬כי אפילו עסק בעל‬ ‫הישגי דעת מעצמו כמו אברהם ויצחק? זה בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫חשיבות כל כך גדולה כמו גידול משפחה‪ ,‬מי שעמל כדי‬ ‫לא היה לו זמן לעשות את זה‪ .‬כך שאולי בעולם הבא‪,‬‬ ‫להעמיד את ?עם ה'‪ ,‬אם חסר בו רכיב מסוים‪ ,‬אזי במידה‬ ‫כשיעקב יעמוד בפני אביו‪ ,‬הוא יתבייש? לא! "לא עתה‬ ‫רבה העסק כולו הוא לריק‪.‬‬ ‫יבוש יעקב"‪.‬‬ ‫על מנת להבין את הנושא שבו נעסוק עלינו ללמוד‬ ‫"ולא עתה פניו יחוורו מאבי אביו"‪ .‬אולי כשיעקב‬ ‫את דבריו של החובות הלבבות בסוף שער יחוד המעשה‪,‬‬ ‫יצטרך לעמוד בפני אברהם אבינו ‪ -‬הוא יתבייש‪ .‬אברהם‬ ‫וכה הוא כותב‪" :‬ועל כן יש לך אחי להשתדל להיות כל‬ ‫היה איש שגילה הכל‪ .‬כמו שכתוב (עי' בראשית רבה סא‪,‬‬ ‫מעשיך מיוחדים לבורא יתברך" ‪ -‬בכל מה שתעשה‪,‬‬ ‫א) ש"נעשו שתי כליותיו כשני רבנים"‪ ,‬ועוררו בו הוראות‬ ‫עשה זאת מתוך מטרה לעבוד את ה' ולעשות רצונו‪.‬‬ ‫וחידושים וגילויים וידיעות‪ .‬הוא היה עסוק יומם ולילה‬ ‫"ואל יהיה עמלך לריק" ‪ -‬אחרת‪ ,‬כל מה שתעמול יהיה‬ ‫בלימוד תורת ה' שניתן לראות בבריאה‪ .‬וכעת יעקב‪,‬‬ ‫לריק‪ .‬לריק! כי מי שאינו מכוון בכל מה שהוא עושה‬ ‫שלא ניתנה לו פניות זו‪ ,‬צריך לעמוד בפני אבי אביו‬ ‫שזה כדי לעבוד את ה'‪ ,‬אזי עבודתו‪ ,‬מעשיו‪ ,‬מתבזבזים‪.‬‬ ‫שהשיג הישגים כבירים מכח אותה פניות‪.‬‬ ‫וזו אחת הטרגדיות הגדולות ביותר של החיים ‪ -‬להגיע‬ ‫המשימה ב‪ 1‬צע ה בהצלחה‬ ‫לעולם הבא ולגלות שנתח כל כך נכבד מעבודתנו הקשה‬ ‫היה לריק‪.‬‬ ‫האם הוא מתבייש? לא! "ולא עתה פניו יחורו"‪ .‬הוא‬ ‫לא יתבייש‪ .‬וכמו שממשיך הפסוק‪" :‬כי בראתו ילדיו‬ ‫אסיר עם מטרה‬ ‫מעשה ידי בקרבו"‪ .‬הו! הילדים! כשיראו את ילדיו של‬ ‫סיפרתי לכם פעם את סיפורו של אדם שהיה אסיר‬ ‫יעקב ושל נשותיו‪ ,‬לא יהיה להם במה להתבייש‪ ,‬כי הם‬ ‫בבית הכלא‪ ,‬והוא היה מאוד משועמם ‪ -‬כל היום הוא‬ ‫ביצעו את חלקם במשימה‪ .‬המעלות שבפניות לא היו‬ ‫ישב בתאו בלי לעשות כלום‪ .‬עד שיום אחד הוא אמר‬ ‫מנת חלקם‪ ,‬אך הם היו עסוקים בבחינה השניה‪ ,‬ביצירת‬ ‫לסוהר‪" :‬אני מרגיש שאני יוצא מדעתי‪ .‬עוד מעט אמות‬ ‫האומה היהודית‪.‬‬ ‫מרוב שעמום‪ .‬אנא‪ ,‬תן לי משהו מועיל לעסוק בו"‪.‬‬ ‫הם אלו שיצרו סוף סוף את האומה היהודית‪ .‬הם‬ ‫החליטו רשויות הכלא להתקין אצלו בתא ידית עם‬ ‫חינכו את בניהם‪ .‬יעקב כעס על בניו ‪ " -‬ארור אפם כי‬ ‫חוטים שנמשכים אל מחוץ לתא‪ ,‬מתחת לדלת‪ ,‬והסבירו‬ ‫עז"‪ .‬הוא הוכיח אותם‪ .‬יעקב ונשותיו חינכו את ילדיהם;‬ ‫לו שעליו לסובב את הידית‪" .‬כשמסובבים את הידית‬ ‫הם גערו בהם ולימדו אותם דרך ארץ ואת הדעות‬ ‫ככה"‪ ,‬הדגימו לו‪" ,‬זה מייצר אנרגיה למפעל לייצור‬ ‫וההשקפות שאברהם ויצחק פיתחו‪ .‬נדרשה מהם עבודה‬ ‫גרביים הממוקם בקצה השני של בית הכלא‪ .‬זה מפעיל‬ ‫קשה כדי לחנך אותם‪.‬‬ ‫את מכונת הגרביים"‪.‬‬ ‫גם לעשיו היו בנים‪ ,‬אבל הוא לא גידל משפחה‪ .‬הם‬ ‫הו! כעת יש לו בשביל מה לחיות; הימים שלו כבר לא‬ ‫גדלו ‪ -‬כמו צמחי בר‪ .‬אולי הוא לימד אותם כמה דברים‪.‬‬ ‫מתבזבזים לריק‪ .‬אמנם הוא בעצמו לא יזכה ללבוש את‬ ‫נכון‪ ,‬הוא לימד אותם למול את עצמם‪ .‬אבל הוא לא עמל‬ ‫הגרביים הללו‪ ,‬אבל לפחות הוא יודע שהוא משהו‬ ‫והשקיע בחינוכם להיות האומה של ה'‪ .‬יעקב והאמהות‬ ‫מועיל; הרי בזכותו גרביים באות לעולם‪ ,‬רגליים‬ ‫עמלו והשקיעו! הם עבדו קשה בבית ומחוצה לו וגידלו‬ ‫מתחממות! והוא אכן החל לעסוק במרץ במלאכת סיבוב‬ ‫את ילדיהם להיות ראשי השבטים האדירים שיצרו‬ ‫הידית‪ .‬לפעמים הוא אפילו היה קם מוקדם בבוקר כדי‬ ‫בפועל את אומתנו‪" .‬כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את‬ ‫להספיק עוד עבודה‪ ,‬או שהיה ממשיך לעמוד על יד‬ ‫בית ישן־אל" (רות ד‪ ,‬יא) ‪ -‬יעקב ונשותיו הם אלו שיצרו‬ ‫הידית עד מאוחר בלילה‪ .‬הוא מוותר על שינה בשביל‬ ‫את עם ה' שקיבל את כל הלימודים הגדולים שהנחילו‬ ‫זה‪ ,‬כי זה שימח אותו‪.‬‬ ‫להם האבות‪ ,‬והיו מוכנים בהר סיני להמשיך עם קבלת‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫וכמו שאומרת הגמרא (נדרים מט‪ ,‬ב)‪" :‬גדולה מלאכה"‪.‬‬ ‫צריך לדעת שכשהגמרא אומרת על משהו שהוא "גדול"‪,‬‬ ‫אין הכוונה שהוא טוב‪ ,‬אלא הכוונה שהוא טוב מ א‪ 1‬ד‪.‬‬ ‫ג' ‪ -‬המכ‪11‬נים‬ ‫"גד‪ 1‬ל ה מלאכה!״ כך צריך לומר את זה‪ .‬כמה גדולה היא‬ ‫המלאכה! ומדוע? "שמכבדת את בעליה"‪ .‬אדם שעובד‬ ‫‪ -‬מתהפך‪ .‬נסתכל ע ל אדם שעוסק במלאכה‪ .‬אין לו חיוך‬ ‫ל מען לא ניגע לריק‬ ‫אוילי על הפנים‪ .‬הוא לא עושה שטויות‪ .‬הוא לא מדבר‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר אנו מדברים על עמלם של האבא והאמא‬ ‫שטויות‪ .‬העבודה מוציאה מהאדם את המיטב‬ ‫‪ -‬טיפול בילדים‪ ,‬טיפול בצורכי הבית‪ ,‬עבודה במשרד או‬ ‫‪ .6‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת ויצא ‪ .‬הבונים של כלל ישראל‬ ‫ושלום לגלות יום אחד שהידית שהם מסובבים לא היתה‬ ‫שבאישיותו‪ .‬הוא רציני‪ .‬הוא ממוקד‪ .‬הוא משכיל‪ .‬הוא‬ ‫מחוברת לכלום ‪ -‬היא לא היתה מחוברת לעולם הבא‪.‬‬ ‫ענייני‪ .‬הוא אחראי‪ .‬הוא לא מחפש לשחק משחקים‪.‬‬ ‫העבודה עושה מהאדם משהו‪ ,‬כי הוא יודע שהוא עושה‪,‬‬ ‫בנייה עם תכלית‬ ‫בונה‪ ,‬משיג‪.‬‬ ‫כי מה ע שו אבותינו ואמותינו? "כךחל וכלאה אשר‬ ‫!בני שתיהם את בית ישן־אל" ‪ -‬הן בנו מתוך כוונה לבנות‬ ‫ידית הכזב‬ ‫את בית ישראל‪ .‬יחד עם יעקב הן בנו אומה‪ .‬והדבר הזה‬ ‫נשוב כעת לסופו של הסיפור עם האסיר‪ ,‬שסוף סוף‬ ‫היה תמיד בתודעתם‪ .‬יעקב חשב על זה בשעה שרעה‬ ‫עושה משהו בחיים שלו‪ .‬זה לו כבר שלושים שנה שהוא‬ ‫את צאן לבן‪ .‬רחל ולאה חשבו על זה בשעה שחיתלו את‬ ‫מסובב את הידית‪ .‬וחרף החיוורון של בית הכלא‪ ,‬יש‬ ‫ילדיהם‪ .‬לא היתה להם כל מחשבה אחרת מלבד‬ ‫בלחייו מעט אדמומיות‪ .‬יש בו מעט אופטימיות‪ .‬הוא‬ ‫"להמציא אומה שתדע ה' ותעבדהו" (מורה נבוכים ג‪ ,‬נא)‬ ‫בריא יותר בנפשו ובגופו כי הוא מרגיש שהוא חי למען‬ ‫‪ -‬להעמיד אומה שתחיה על פי הערכים שעליהם עמלו‬ ‫מטרה מסוימת‪ .‬נאמן למחויבותו‪ ,‬הוא מקפיד לסובב את‬ ‫אברהם ויצחק כל חייהם‪.‬‬ ‫הידית דבר יום ביומו‪ ,‬והוא מאושר‪.‬‬ ‫כמובן שה' ישלם שכר לכולם‪ ,‬שכן "אין הקב"ה מקפח‬ ‫יום אחד הוא מסתקרן לראות מה בדיוק קורה שם‬ ‫שכר כל בריה" (בבא קמא לח‪ ,‬ב)‪ .‬כל איש ואשה שומרי‬ ‫במפעל‪ ,‬לראות את פרי עמלו‪ .‬הוא מבקש אפוא מהסוהר‬ ‫תורה המגדלים משפחה של שומרי תורה הם כבר‬ ‫לקחת אותו לקצה השני של בית הכלא‪ ,‬למפעל הגרביים‪.‬‬ ‫הצלחה‪ .‬אך מי שלא כיוון לשם שמים‪ ,‬איבד את רוב‬ ‫אבל הסוהר הוא עצלן; הוא לא מוכן לקחת אותו‪ .‬מחליט‬ ‫התועלת ‪ -‬הידית שלו לא היתה מחוברת לשום דבר‪.‬‬ ‫האסיר להפריש מדי יום ממנת המזון שלו‪ ,‬עד שהוא‬ ‫מצליח לאגור מנה ראויה לשמה; הוא מונע מעצמו אוכל‬ ‫רעשי רקע קדושים‬ ‫במשך זמן רב‪ ,‬וכך הוא מצליח לשחד את הסוהר שיקח‬ ‫והנה‪ ,‬אנחנו רק בני אדם ואיננו יכולים להיות‬ ‫אותו לראות‪.‬‬ ‫מושלמים בזה‪ ,‬אך חשוב שתמיד תהיה זו מחשבה‬ ‫הסוהר מוציא אותו מתא כלאו והם הולכים בעקבות‬ ‫המרחפת בראשנו ש"את כל זה אני עושה כדי להמציא‬ ‫החוטים‪ ,‬עוברים את המסדרון לכיוון הדלת המובילה‬ ‫אומה שתדע ה' ותעבדהו"‪ .‬שזה יהיה תמיד ברקע‪ .‬ומתי‬ ‫אל החצר‪ .‬וכשהסוהר פותח את הדלת‪ ,‬האסיר רואה‬ ‫שאפשר‪ ,‬יש להביא את זה לקדמת המחשבה ‪ -‬כך‬ ‫שהידית שהוא סובב לא היתה מחוברת לשום דבר‪.‬‬ ‫מחזקים את רעשי הרקע‪.‬‬ ‫היתה זו סתם ידית‪ ,‬שאינה מחוברת לשום מכונה‪ .‬האיש‬ ‫ניקח לדוגמא יהודי שנוסע ברכבת התחתית בדרכו‬ ‫קרס‪ .‬חייו היו לריק‪.‬‬ ‫לעבודה במנהטן בתחילת שבוע; לפניו שבוע ארוך נוסף‬ ‫במשרד‪ .‬אז בעודו אוחז ברצועה‪ ,‬שיחשוב דקה אחת‪.‬‬ ‫אל תסובבו ידיות סתם‪...‬‬ ‫"אני כמו יעקב אבינו‪ .‬אני עמל למען המטרה הנעלה‬ ‫והנה‪ ,‬צריך לדעת שזה לא נוגע רק אליו‪ ,‬אלא נוגע גם‬ ‫ביותר בעולם‪ ,‬לבנות את בית ישראל"‪.‬‬ ‫לאחרים‪ .‬זה נוגע לרוב האנשים בעולם‪ .‬החיים שלהם‬ ‫הם לריק‪ .‬נכון‪ ,‬בהחלט "גדולה מלאכה" ‪ -‬המלאכה שבה‬ ‫בעודך עובד במפעל או בחנות‪ ,‬מסובב ידיות או לוחץ‬ ‫האדם עוסק מצילה אותו משעמום‪ .‬היא שומרת על‬ ‫על כפתורים במחשב‪ ,‬מה שזה לא יהיה‪ ,‬חשוב על‬ ‫שפיות דעתו‪ .‬אין ספק שלאמא עסוקה ואבא עסוק אין‬ ‫הילדים שלך‪ .‬אתה רוצה לפרנס אותם‪ ,‬שיהיו בני תורה‪,‬‬ ‫זמן להיות מדוכאים‪ ,‬אין להם זמן ליפול לזרועותיהן של‬ ‫ושבנותיך יתחתנו עם עובדי ה' ששואפים שיצאו‬ ‫כל מיני מחלות‪ ,‬כולל דיכאון‪ .‬יש להם פחות זמן לדברים‬ ‫מחלציהם דורות‪ .‬בעודך מדבר עם לקוח‪ ,‬חשוב‪" :‬אני‬ ‫האלה‪.‬‬ ‫עושה את זה כדי לגדל משפחה של עובדי ה'"‪.‬‬ ‫כך שהאם המתייגעת בביתה והאב המתייגע ב מפעל‬ ‫ואמא שמגישה ארוחת ערב‪ ,‬אם היא יכולה לחשוב‪:‬‬ ‫מרוויחים גם בלי להפעיל את הראש שלהם‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫"אני מאכילה כעת עובדי ה' עתידיים"‪ ,‬זה נקרא לחיות!‬ ‫חרף כל הברכות שלהן הם זוכים בעקבות כך שהם‬ ‫היא מתייגעת על יד הכיריים ועל יד מכונת הכביסה‪,‬‬ ‫עסוקים בלגדל משפחה‪ ,‬אם זה לא נעשה לשם שמים‪,‬‬ ‫אולם יגיעתה אינה כמו יגיעת אשה גויה‪ ,‬אלא היא‬ ‫אזי זהו "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה"‪ .‬זה‬ ‫מתייגעת בנצחיות‪.‬‬ ‫מתבזבז‪.‬‬ ‫גדלו ת באישון לילה‬ ‫איזו טרגדיה! חיים שלמים שהולכים לריק! הם‬ ‫זהו יסוד חשוב‪ ,‬כי אכן מדובר בעבודה קשה‪ .‬צער‬ ‫עובדים קשה כדי להתפרנס‪ ,‬וגם מגדלים ילדים‪ .‬אבל‬ ‫גידול בנים פירושו שסובלים מגידול הילדים‪ .‬כשהילדים‬ ‫רחמנות עליהם כי יתכן שהם יגלו שכל עמלם‪ ,‬על אף‬ ‫ערים באמצע הלילה והיא לא יכולה לישון‪ ,‬זה מייגע‪ .‬אין‬ ‫שהביא להם תועלת כאן בעולם הזה‪ ,‬הם עשויים חס‬ ‫‪ .7‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ׳׳ז | פרשת ויצא ‪ .‬הבונים של כלל ישראל‬ ‫בואו נהיה מע שיים‬ ‫זה אומר שהבעל לא צריך לעזור‪ ,‬אבל לפעמים הוא לא‬ ‫מסוגל‪ .‬העייפות הגדולה מעבודה למעלה מכוחותיו‬ ‫עשויה לגרום לכך שהוא פשוט לא מסוגל לקום‬ ‫'לחבר את היגיעה שלנו ‪ -‬לה‬ ‫מהמיטה‪ .‬אז היא גוררת את עצמה מהמיטה כדי לטפל‬ ‫בילד או ילדים‪ .‬וכשהיא סוף סוף נרדמת‪ ,‬הוא גורר את‬ ‫השבוע למדנו שבעוד אברהם ויצחק בנו את ערכי‬ ‫עצמו מהמיטה ‪ -‬כשבחוץ עוד חשוך ‪ -‬והולך לבית‬ ‫האמת של האומה‪ ,‬תוך חיים של התבוננות ומחשבה‬ ‫המדרש‪ ,‬לשיעור שלפני התפילה‪.‬‬ ‫מעמיקה‪ ,‬יעקב ונשותיו בנו את האומה באמצעות שנים‬ ‫רבות של השקעה‪ ,‬יגיעה והתמסרות‪.‬‬ ‫זה לא קל‪ .‬דברים גדולים אף פעם לא באים בקלות‪.‬‬ ‫תשאלו בן אדם שבנה גורד שחקים אם זה בא לו בקלות‪.‬‬ ‫השבוע נעצור בלי נדר שלוש פעמים ביום ‪ -‬אפילו‬ ‫וזה מה שעושים אבא ואמא‪ .‬הם בונים משהו יותר טוב‬ ‫למשך ע שר שניות ‪ -‬ונזכיר לעצמנו שכל מה שאנחנו‬ ‫מגורד שחקים ‪ -‬הם בונים את בית ישראל!‬ ‫עושים‪ ,‬בעבודה או בבית‪ ,‬או עבור אחרים‪ ,‬הוא עבודת‬ ‫ה'‪ .‬נחשוב‪" :‬אני רוצה שהכוחות שאני משקיע כעת‬ ‫זה היה הכח של יעקב אבינו‪ .‬זה היה הישגו הגדול ‪-‬‬ ‫יקיימו את כלל ישראל"‪ .‬כאשר אנחנו מחברים את‬ ‫עם ישראל‪ .‬כמובן שהוא היה גדול בהכל‪ .‬הוא ירש את‬ ‫פעולות היום‪-‬יום שלנו לתכלית הזו‪ ,‬אנחנו מרוממים‬ ‫כל הדעות‪ ,‬כל התורה‪ ,‬כל החכמה שאברהם ויצחק‬ ‫גם את הרגעים ה'רגילים' והופכים אותם לעבודה גדולה‪.‬‬ ‫פיתחו‪ .‬הוא היה ענק בתורה‪ ,‬ענק בעבודת ה'‪ ,‬ענק‬ ‫בכך נוודא שה'ידית' שאנחנו מסובבים באמת מחוברת‬ ‫באמונה וענק בבטחון וענק במידות טובות וענק‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫בגמילות חסדים‪ .‬אולם ההישג הראשי שלו בעולם היה‬ ‫הצער גידול בנים שלו‪ .‬הבנים ‪ -‬זה מה שמצדיק את‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫הכל‪ .‬את החלק הגדול הזה בעבודת ה'‪ ,‬הוא תרם‪.‬‬ ‫מ דו ע לא נברא האדם עם שני לבבו ת?‬ ‫מקור תפארתנו‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שווה לחיות עבור מטרה זו לבד‪ .‬רק כדי לגדל ילדים‬ ‫יהודים‪ .‬איזו זכות אדירה! אמא ואבא שעסוקים בלגדל‬ ‫כי אין בזה צורך‪ .‬הלב האחד שיש לנו הוא מכשיר כל‬ ‫ילדים צריכים לדעת שהם חיים בענף של עבודת ה'‬ ‫כך נפלא‪ ,‬שהוא עושה את העבודה לבד‪ .‬הוא פועם‬ ‫שהוא חשוב מאין כמותו‪ .‬הם מייצרים את בני התורה‪.‬‬ ‫בעקביות ובנאמנות‪ ,‬יום ולילה לא ישבות‪ .‬וה' אומר לנו‪:‬‬ ‫הם מולידים‪ ,‬מאכילים‪ ,‬ומגדלים אותם‪.‬‬ ‫“נא לא להתעלל בו‪ .‬אל תתעלל במכשיר הנפלא הזה‪.‬‬ ‫ולכן איננו נקראים על שם יצחק או אברהם ‪ -‬אנחנו‬ ‫אל תאכל יותר מדי‪ .‬אל תעבוד מצאת החמה ועד צאת‬ ‫קרויים ישראל! זהו שמו של יעקב אבינו‪ ,‬כי הוא זה‬ ‫הנשמה‪ .‬תחיה בצורה נורמלית ותופתע לגלות איזו‬ ‫שעבד עבורנו‪ .‬הוא יצר אותנו!‬ ‫עבודה מדהימה הוא עושה"‪.‬‬ ‫ואנחנו הולכים בדרכיו וקונים גדלות בדיוק כפי שהוא‬ ‫אדם שחי בצורה שבה ייעד ה'‪ ,‬הלב היחיד שיש לו‬ ‫קנה‪ .‬זוהי גדלות שאין לה שיעור‪ ,‬כי אנחנו נעשים‬ ‫הוא מכשיר כל כך מושלם‪ ,‬ששנים זה מופקע לחלוטין‪.‬‬ ‫שותפים עם הקב׳׳ה‪ .‬ה' רוצה שעם ישראל יפרה וירבה‪,‬‬ ‫אילו היו לנו שני לבבות זה היה יוצר בעיות גדולות‬ ‫ואלו המסייעים לו בזה הם עבדיו המובחרים‪ .‬הם יכולים‬ ‫מאוד‪ .‬שני הלבבות היו מתחרים זה בזה‪ .‬המערכת שלנו‬ ‫להביט בפניהם של ראשי הישיבות‪ ,‬אברהם ויצחק‪ ,‬ללא‬ ‫מושלמת רק משום שיש לה לב אחד שפועם במרכז‪.‬‬ ‫כל הרגשת בושה‪ .‬פונים הם אל העולם הבא בביטחון‬ ‫מלא‪ ,‬בידיעה שהם חיו חיים מוצלחים‪ ,‬בהליכתם בדרכי‬ ‫הקב"ה העניק לנו את הלב הזה‪ ,‬ועלינו מוטל להבין‬ ‫אבותינו ואמותינו‪.‬‬ ‫שלב אחד ‪ -‬זה השמחה‪ ,‬זה הבריאות‪ ,‬וזה ההצלחה‬ ‫הגדולה של מציאותנו הגשמית‪.‬‬ ‫ש ב ת ש לו ם ו מ בו ר ך‬ ‫אד‬ ‫‪3‬‬ ‫מקדושיה‬ ‫פנינים נדירים משפרים עתיקי יומין‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו׳‪( .‬כח יא(‬ ‫איתא במדרש שראה חורבן בהמ״ק ונצטער במשכבו‪ ,‬ושם אבנים מראשותיו וכמ״ש הרמ״א בהלכות‬ ‫וישכב עמה בלילה הוא וגו' ותקרא שמו‬ ‫תשעה באב‪ .‬ומ׳׳ו הגאון מהו' נתן אדלר זצ״ל אמר‪ ,‬שנרמז זה במה דכתיב ויפגע במקום‪ ,‬דהל״ל ויפגע‬ ‫יששכר‪( .‬ל טז)‬ ‫בהר‪ ,‬שהרי על זה נתעוררו במדרש במה דכתיב וירא את המקום מרחוק‪ ,‬ואמרו שהיה עמק והתפלל‬ ‫הנה יעקב אבינו ע״ה הפריש שני שבטים‬ ‫אאע״ה ונעשה הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה‪ ,‬וא״כ קשה אחר שכבר נעשה הר בתפלתו‬ ‫לה' האחד לוי והב' יששכר‪ ,‬לפי שראה‬ ‫של אאע״ה‪ ,‬מ״ט חזר עתה לומר ויפגע במקום‪ ,‬אלא ע״כ שנראה לו ליעקב כמקום עמק‪ ,‬לרמוז‬ ‫יעקב אבינו ע״ה דיששכר היה עוסק בתורה‬ ‫על החורבן ערו ערו עד היסוד‪ .‬ואמר כי בא השמש שלא בעונתה פתאום‪ ,‬רמז שהקדים שתי שנים‬ ‫תדיר כידוע‪ ,‬וגם אחר החרבן סיפר אלדד‬ ‫לונושנתם (גיטין פח‪.).‬‬ ‫הדני דשבט יששכר עוסקים בתורה תדיר‪.‬‬ ‫ואמר מו״ר ז״ל שלזה רמז ויזרח לו השמש‪ ,‬שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו (רש״י בשם מדרש)‪,‬‬ ‫דלפי שראה יעקב אבינו ע״ה שיששכר נולד‬ ‫ר״ל ע״י שהקדים שבועת וחורבן בהמ״ק שתי שנים קודם לונושנתם‪ ,‬עי״ז נזכה לזריחת השמש‬ ‫בדרך נס‪ ,‬וכמשז״ל על הפסוק 'בלילה הוא'‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬כמשחז״ל צדקה עשה עמנו שהקדים שתי שנים לונושנתם‪ ,‬אלו דברי מ״ו הגאון זצ״ל‬ ‫ד'הקב״ה' סייע שיצא משם יששכר (נדה‬ ‫ודפח״ח‪.‬‬ ‫לא‪ ,).‬לכן בחר להקדישו ללמוד בתורה תדיר‬ ‫(דרשות חתם סופר‪ ,‬דף שעח ט״ב)‬ ‫ולהורות הוראות בישראל‪ ,‬ולזה היה מסוגל‬ ‫לעיון התורה יתר על הכל כמ״ש מו״ז הרב‬ ‫וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא‪( .‬כח יא(‬ ‫חסד לאברהם (עין יעקב נהר יג)‪.‬‬ ‫לפי מ״ש חז״ל שקיפל הקב״ה כל א״י ונתנה תחת מראשותיו של יעקב‪ ,‬א״כ לפי המ״ד בחולין דף יז‬ ‫שס״ל דע״ז שתלשו ולבסוף חיברו‪ ,‬כתלוש דמי ונאסר‪ ,‬דלא הוי שוב קרקע עולם‪ ,‬א״כ כיון שקיפל‬ ‫(פני דוד להחיד״א‪ ,‬פר' בהעלותך)‬ ‫הקב״ה כל א״י מראשותיו של יעקב‪ ,‬א״כ נעקר כל א״י ממקומו‪ ,‬והוי תלשו ולבסוף חיברו וכתלוש‬ ‫דמי‪ ,‬ונאסר כל א״י לבנות עליו בהמ״ק‪ ,‬משום שאמרו חז״ל כל מקום שאתה מוצא הר וגבעה בידוע‬ ‫שיש שם ע״ז‪ ,‬חוץ מהמקום ששכב עליו יעקב אבינו ע״ה שלא נאסר משום שלא נעקר‪ .‬ובזה פירש‬ ‫הגאון בעל שפתי כהן ז״ל* מה שאמר יעקב אין זה וגו׳ בית אלקים‪ ,‬כיון שכל א״י נאסר למקום‬ ‫בהמ״ק‪ ,‬ורק במקום ששכב היה אפשר לבנות עליו בהמ״ק‪.‬‬ ‫אלדד הדני‬ ‫(זרע אברהם על המדרש (אמסטרדם תפ״ה) לר״א העלין‪ ,‬קהלת רבה ג יד)‬ ‫אלדד הדני כותב בספרו‪ :‬יש לנו קבלה איש‬ ‫*לא מצאתי בשפתי כהן עה״ת‪ ,‬ולכאורה כוונתו לרבינו שבתי הכהן בעל הש״ך‪.‬‬ ‫מפי איש שאנחנו מבני דן‪ ,‬והיינו בתחילה‬ ‫ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האםף המקנה‪ ,‬השקו הצאן ולכו רעו‪( .‬כט ז(‬ ‫בארץ ישראל יושבי אהלים‪ ,‬ולא היה בכל‬ ‫במדרש איתא‪ ,‬כינסה הקב״ה לשמש שלא בעונתה כדי לדבר עם יעקב‪ .‬ואמר דודי הגאון המפורסם‬ ‫שבטי ישראל בעלי מלחמה גבורי חיל כמונו‪.‬‬ ‫בעל חכם צבי זצ׳׳ל דבזה ידוקדק הפסוק שאמר יעקב‪ ,‬הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו‬ ‫וכשעמד ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל‬ ‫הצאן ולכו רעו‪ ,‬דקשה וכי הם לא ידעו שעוד היום גדול עד שהוצרך יעקב לומר להם‪ .‬ולפי הנ״ל‬ ‫ועשה שני עגלי זהב נחלקה מלכות בית דוד‪,‬‬ ‫יובן שפיר‪ ,‬שיעקב חשב שהם יסברו שיהיה עתה יום כמו אתמול שישקע החמה קודם זמנה‪ ,‬לכן‬ ‫הקדים לומר לא עת האסף המקנה‪ ,‬כי היום לא יהיה יום קצר כמו אתמול‪ ,‬לכן השקו הצאן ולכו ורעו‪.‬‬ ‫ונקבצו השבטים ואמרו קומו והלחמו עם‬ ‫רחבעם ועם ירושלים‪ .‬אמרנו לו למה אנחנו‬ ‫(תקנתא דמשה ‪ -‬שביל הישר (אלקסניץ תקכ״ח) לרבי שמריה אב״ד הלאזמיץ)‬ ‫נלחמים עם אחינו ועם בן אדוננו דוד מלך‬ ‫ותאמר הנה אמתי בלהה‪ ,‬בא אליה ואבנה גם אנכי ממנה‪( .‬ל ג)‬ ‫ישראל ויהודה‪ ,‬חלילה וחלילה‪ .‬באותה שעה‬ ‫ראוי להתבונן בשנוי לשון‪ ,‬כי אצל שרה כתיב אולי אבנה‪ ,‬וכאן כתיב ואבנה לשון ודאי‪ .‬ויובן‬ ‫אמרו זקני ישראל לבני דן קומו והלחמו עם‬ ‫ע״פ מש״כ האריז׳׳ל כאן ובכוונת הא לחמא עניא וז״ל‪ ,‬אות ה״א שבשם היא מזל הבנים‪ ,‬וכתיב‬ ‫רחבעם ובני יהודה‪ ,‬א״ל בחיי ראש דן אבינו‬ ‫ה״א לכם זרע‪ ,‬לפיכך כל האמהות היה בשמותיהם ה״א חוץ מרחל‪ ,‬אמנם בבלהה יש בשמה שתי‬ ‫אין אנו עושין מלחמה עם אחינו ולא נשפוך‬ ‫ההי״ן‪ ,‬ולכן אמרה בא אליה וגו׳ עכ״ל‪ .‬ובזה מיושב לשון ואבנה לשון ודאי‪.‬‬ ‫דמם‪.‬‬ ‫(מרגליות התורה (פאריצק תקמ״ח) לרבי צבי הירש מסעמייטיטש מתלמידי הגר״א)‬ ‫מיד נטלו בני דן חרבות ורמחים וקשתות‪,‬‬ ‫ותרא לאה כי עמדה מלדת‪ ,‬ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה‪( .‬ל ט)‬ ‫ונתנו עצמם למות ללכת מארץ ישראל כי‬ ‫שמעתי ממעלת החכם השלם המגיה כמוה׳׳ר דוד מילדולה הי׳׳ו כפתור ופרח על הפסוק הלז וז״ל‪,‬‬ ‫ראו שאין לעמוד‪ ,‬ואמרו נלך מעתה ונמצא‬ ‫דיש לחקור למה בתת רחל אח בלהה שפחתה ליעקב לא נאמר ותקח‪ .‬אלא דיש לפרש כי מצאנו‬ ‫לנו מנוחה ומקום‪ ,‬ואם נמתין עד לסוף יוליכו‬ ‫ראינו שלבן הארמי נתן ללאה השפחה אחר שבא יעקב על לאה‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב (כט כג‪-‬ל) ויהי‬ ‫אותנו‪ .‬ונתיעצנו לבא מצרים להחריבה‪,‬‬ ‫בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו ויבא אליה‪ ,‬ואח״כ ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה‬ ‫ולהרוג את כל יושביה‪ .‬אמרו לנו נשיאינו‬ ‫בתו שפחה‪ ,‬אבל לרחל נתן השפחה קודם שבא עליה בעלה‪ ,‬כמו שמוכיח הכתוב ואמר (שם כט)‬ ‫והלא כתוב לא תוסיפו לראותם עוד עד‬ ‫ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה‪ ,‬ואח״כ ויבא גם אל רחל וגו׳‪ ,‬ובודאי עשה כל זה‬ ‫עולם (שמות יד יג) והאיך תצליחו‪ ,‬אמרו נלך‬ ‫בחכמה והלא דבר הוא‪.‬‬ ‫על [אדום או על עמון ומואב] להשמידם‬ ‫ואף דאפשר לומר שלא רצה למסור השפחה ללאה עד שבא עליה‪ ,‬כדי שלא תגלה הסוד ליעקב‪,‬‬ ‫ונשב במקומם‪ .‬אמרו נשיאינו כתוב בתורה‬ ‫מ׳׳מ י״ל שגם לבן חשש שיגרש יעקב ללאה‪ ,‬ולכן כדי שתשוב השפחה עמה נתכוון לתתה אחר‬ ‫שהקב״ה מנע את ישראל מעבור בגבולם‪.‬‬ ‫הנישואין כדי שיהיה לה דין נכסי מלוג‪ ,‬ותהיה גוף השפחה לעולם של לאה‪ .‬אבל ברחל שבטוח‬ ‫לסוף נתנו עצה לילך למצרים‪ ,‬ולא על הדרך‬ ‫היה שיעקב לא יגרשנה לפי שאהב אותה‪ ,‬נתן לה שפחתה קודם הנישואין‪ ,‬דדינה כנכסי צאן ברזל‪.‬‬ ‫שהלכו אבותינו וגם לא להחריבה‪ ,‬אלא כדי‬ ‫ובזה יובן הטעם‪ ,‬דבלאה [שהשפחה היתה רק נכסי מלוג הוצרך לכתוב ותקח] משא״כ ברחל‪ ,‬עכ״ד‬ ‫לילך לעבור לנהר פישון לארץ כוש‪.‬‬ ‫ודברי פי חכם חן‪.‬‬ ‫והגענו לארץ כוש‪ ,‬ומצאנו אותה ארץ טובה‬ ‫(פרי עץ חיים (אמסטרדם תק״ב) לרבי חיים אביגדור מקושטא)‬ ‫ושמינה‪ ,‬ובה שדות וכרמים גנות ופרדסים‪,‬‬ ‫יש לאל ידי וגו'‪ ,‬ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו'‪( .‬לא כט)‬ ‫ולא מנעו לבני דן לשבת עמהם כי בחזקה‬ ‫והקשה הרה׳׳ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זצ׳׳ל‪ ,‬למה גילה להם לבן שהוזהר משמים לבל יזיק להם‪.‬‬ ‫לקחו את הארץ‪ ,‬ויהיו למס פורעים לישראל‪,‬‬ ‫ואמר הוא ז״ל‪ ,‬שאיש כזה שזכה פעם אחת למדרגה‪ ,‬אי אפשר שיעצור עצמו שלא לספר‪.‬‬ ‫וישבו עמהם שנים רבות ער שפרו ורבו עד‬ ‫(שפתי צדיק לרבי פנחס מנחם מפילץ‪ ,‬פרשת לך)‬ ‫מאד‪ ,‬ויהי לנו עושר גדול‪.‬‬ ‫להערות וה ארו תולה שגת ספרי המחבר הרב נחמיה הערץ‪:‬פל׳ ‪x 5 7 8 5 1 6 9 @ g m a i l .c o m 0 5 4 - 8 4 4 - 1 2 2 9‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ת י ק ו נ י עי דו בין‬ ‫‪I‬‬ ‫גליץ שאלות הלכתיות‬ ‫עיון | ש ימ וש | כשר ות‬ ‫‪I‬‬ ‫ננדיקת העידוגים השכונתיים‬ ‫ימת‬ ‫המתחדשות מידי שבוע‬ ‫צוות מוקד העירוב]‪ ,‬שהם יציבים ואינם צריכים טיפול אלא במקרה של‬ ‫הרשימה מצומצמת עד שהציבור יספר למשכירים‬ ‫תאונה או פגיעה ישירה בעמוד‪ .‬ועי׳׳ז יוכל להמשיך במסירותו הרבה בקלות‬ ‫בשבוע האחרון עסקנו בס׳׳ז־ בשיפוץ העירוב המהודר בישוב חזון יחזקאל‪,‬‬ ‫יותר‪ .‬והציבור שמבקש מקומות אירוח כשרים‪ ,‬יכול להגיע לישוב זה‪ ,‬ולהכיר‬ ‫הנמצא סמוך לקוממיות‪ .‬בישוב זה יש אחראי מסור במיוחד‪ ,‬שמתאמץ כל‬ ‫לו טובה על פעילותו הרבה למען מלט‪.‬‬ ‫שבוע להעמיד את העירוב במתכונת העירובים השכונתיים‪ ,‬וזה אחד‬ ‫הזדמנות לזכות בהעמדת עירוב מהודר לאלפי משתמשים‬ ‫מהמקומות שאנו יכולים לומר לאנשים ששואלים במענה הטלפוני להיכן‬ ‫יחד עם ההתקדמות נציין שיש כאן הזדמנות להיות שותף בהעמדת‬ ‫אפשר לנסוע לשבת ולדעת שאפשר לתת לבני המשפחה לטלטל‪ .‬הרשימה‬ ‫העירוב לשנים רבות וזכות בהידור שמירת השבת לאלפי משתמשים‪ .‬תיקון‬ ‫באמת קצרה‪ ,‬אין הרבה מושבים שמגיעים לרמה טובה‪ ,‬כי בכל מקום יש את‬ ‫העמודים במקום זה נעשה במימון המועצה האזורית‪ ,‬בעקבות הקשר של‬ ‫ההתמודדות שלו‪ ,‬וכשאין ביקוש גבוה בין אנשי המקום‪ ,‬אין כ״כ סיכוי‬ ‫המוקד עם טיפול בישוב אחר במועצה‪ .‬אבל תיקון הלחיים אינו ממומן ע״י‬ ‫שהאחראי ישקיע כ״כ הרבה בתיקון העירוב שלו‪ .‬ואכן בשביל להיזהר בכבוד‬ ‫המועצה‪ ,‬כיון שזה דרגת כשרות שאינה נדרשת לפי הקריטוריונים שלה‪ .‬לק‬ ‫השבת ובשמירת מצוותיה‪ ,‬צריכים אנו לצמצם את הנופשים למקומות‬ ‫זו הזדמנות לכל מי שרוצה להשקיע בזכות שתעמוד לשנים רבות‪ ,‬או‬ ‫המוכשרים ומסודרים כדין‪ ,‬ולא להכניס את עצמינו לנסיון להגיע עם‬ ‫שהתארח בישוב ונהנה מהעירוב המיוחד‪ ,‬זה הזמן לקחת לעצמו לחי אחד‪ ,‬או‬ ‫תינוקות למקומות שהכשרות נמוכה או פסולה‪.‬‬ ‫שני לחיים שיהיה לו צורת הפתח אחת בישוב הזה‪ ,‬שבזכותו העירוב יותר מהודר‪.‬‬ ‫כעת הרשימה של המקומות המסודרים בעירוב כדין מצומצמת‪ ,‬כי‬ ‫ע לווו לו‪ «1‬א ח ד ‪n ”u! 350 -‬‬ ‫הביקוש עדיין לא הגיע לאזני המשכירים‪ ,‬והם לא יודעים אם נמנעים‬ ‫מלשכור אצלם בגלל שהעירוב אינו מהודר‪ .‬אילו הם היו יודעים על כך‪ ,‬היו‬ ‫ע ל‪ 1‬ו‪ 1‬עוני לות״״ם צ‪ 1‬ה” ‪ 9‬ש לי מ ה ‪n ”u! 700 -‬‬ ‫לנו עוד הרבה מקומות מהודרים‪ .‬והכל תלוי בדרישת הציבור מהמשכירים‪.‬‬ ‫ני תן ל ת ר‪ 1‬ם ב מ כ שי ר׳ ” נ ד רי ם פ ל ‪01‬״ א‪ 1‬ב” ק הי ל‪ 1‬ת”‬ ‫אך חובה להדגיש שהכתובת לדרישה היא לא בדרישה מהארגונים‬ ‫ב ק‪ 1‬פ ו‪ ” 1‬מ‪ 1‬ק ד ה ע׳ דנ ב”‬ ‫העוסקים בעירובים שיסדרו לנו נופש‪ ,‬וגם לא מהרבנים של הישובים שיעשו‬ ‫‪ 1‬ל צי ץ ע ט ר ” ל חיי ם בי<!‪ 11‬ב ח‪ 11‬ן יחדקאל”‬ ‫מהודר כמו בשכונה החרדית‪ ,‬כי הם יודעים מה הדרישה של המקום‪ ,‬ואינם‬ ‫יכולים לדרוש מהועד של הישוב ומהמועצה‪ ,‬דברים שהתושבים אינם‬ ‫נפסל העירוב המחבר בין רמת שלמה לסנהדריה‬ ‫דורשים‪ ,‬וזה רק בשביל האורחים‪ .‬משא׳׳כ אם הציבור ידרוש מהמשכירים‪,‬‬ ‫בשבועות האחרונים חל שינוי בעירוב בירושלים‪ ,‬בעירוב המיוחד המחבר‬ ‫ויהיה לתושבים רצון בעירוב מהודר‪ ,‬זה יביא מהר עוד מקומות שיסדרו‬ ‫בין שכונת רמת שלמה לסנהדריה המורחבת כידוע בין השכונות עובר כביש‬ ‫עירוב כראוי‪.‬‬ ‫בין עירוני‪ ,‬שהיה נקרא יגאל ידין‪ ,‬כביש ‪ ,9‬וכיום הוא כביש מספר ‪ ,1‬ההולך‬ ‫מתל אביב ועד ים המלח‪ ,‬וחוצה את רוחב הארץ‪ .‬מכיון שבכביש כזה יש‬ ‫העירוב כשר ומושקע אבל דורש הרבה עבודה והתמסרות‬ ‫בישוב הנ״ל האחראי משקיע כאמור הרבה מאוד בתיקון העירוב‪ ,‬ודוקא‬ ‫הרבה דעות שהוא רשות הרבים‪ ,‬עשו עירוב נוסף מלבד העירוב של כלל‬ ‫את החלק הזה רצינו להקל מעליו‪ .‬ברוב הישוב יש גדר טובה‪ ,‬ולכן יש מעלה‬ ‫העיר‪ ,‬שהוא עירוב מיוחד שכולל רק את השביל העובר מתחת הכביש‪ ,‬כדי‬ ‫שאין בישוב הזה רשות הרבים‪[ ,‬מלבד החלק החיצוני עם ישיבת פרושים‪,‬‬ ‫שיהיה מעבר כשר משכונה לשכונה‪.‬‬ ‫שהוא כולל את הכביש המוביל לרווחה ויש בו חשש רשות הרבים‪ ,‬ואכמ׳׳ל]‪.‬‬ ‫בתקופה זו עקב עבודות בניה הנעשות בשטח שתחת השכונה‪,‬‬ ‫אבל במשך השנים נפרצה הגדר בכמה מקומות הסמוכים לבתי התושבים‪,‬‬ ‫הטרקטורים הרסו את קו העירוב‪ ,‬והאחראי עידכן את התושבים ע״י מודעה‬ ‫בעקבות הרחבת שטחי המגורים‪ .‬והתושבים אינם זקוקים לגדר‪ ,‬לכן הישוב‬ ‫בבית הכנסת שהעירוב המיוחד אינו תקין עד להודעה חדשה‪ ,‬עד שיסתדרו‬ ‫אינו דואג לתיקון דברים שאין להם ביקוש‪ ,‬והגדר נשארה פרוצה בכמה‬ ‫עם הקבלן שיתקן את העירוב שהרס‪.‬‬ ‫מקומות‪ .‬אבל האחראי על העירוב צריך לעשות תחליף לגדר‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫בעקבות ההודעה פנינו לאחראי היקר לשמוע ולהתעדכן במצב‪ ,‬הנוגע גם‬ ‫עירוב‪ ,‬ולכן הוא עשה צורות הפתח‪ .‬אך מחוסר אמצעים הוא עשה עמודים‬ ‫לאנשים המתקשרים לברר דרך המוקד הטלפוני‪ .‬והאחראי סיפר על הפגישות‬ ‫מאולתרים‪ ,‬חלקם קשורים לשאריות הגדר‪ ,‬וחלקם מקרשים‪ .‬אחד מהם הכי‬ ‫הרבות שעשה כדי לקדם את תיקון העירוב‪ ,‬והלחצים המופעלים מכמה‬ ‫מיוחד‪ ,‬היה אוסף של קרשים קשורים יחד‪,‬‬ ‫כיוונים‪ ,‬ועדיין אינו רואה את הפתרון בידים‪ .‬ואז הוא היסב את תשומת ליבנו‬ ‫ועומדים בעזרת כמה אבנים‪ ,‬ועליהם עוד לוחות‬ ‫להיסטוריה של העירוב הזה‪ ,‬ואמר שחשוב שאנשים ידעו מה המקור שא‪.‬‬ ‫עץ שישמשו גם לחיים‪ ,‬כדי שיהיה עירוב מהודר!‬ ‫חשוב לדעת מי ביקש את העירוב הזה‬ ‫אכן מצד הדין זה כשר ומהודר‪ ,‬אבל התחזוקה‬ ‫לפני עשרים ושבע שנים‪ ,‬כאשר הבד׳ץ הרחיב את העירוב שלו להוסיף‬ ‫של עירוב כזה דורשת הרבה מאמץ‪ ,‬לייצב כל‬ ‫את שכונות רמות ורמת שלמה לעירוב של ירושלים‪ ,‬התעוררה השאלה‬ ‫קרש‪ ,‬לכוון כל לחי‪ ,‬ובפרט בתקופת החורף‪,‬‬ ‫הגדולה על הכביש הזה אם אפשר לעשות עליו עירוב‪ .‬באותו זמן היה הרב‬ ‫שהאדמה בישוב הופכת לביצה שאי אפשר לדרוך‬ ‫של העירוב הגאון רבי יעקב בלוי זצ״ל‪ ,‬ולא נחה דעתו על הקולא הזו‪ ,‬והוא‬ ‫בה‪ ,‬ואפילו לבדוק את העירוב בקושי אפשר‬ ‫אמר לבד׳׳ץ שיעשו עוד סגירת עירוב‬ ‫בזמנים ההם‪ ,‬וכל שכן כל תיקון של קרש שנפל‬ ‫תחת הכביש‪ ,‬שיהיה דרך לטלטל לא‬ ‫או זז ממקומו הוא דבר קשה מאוד‪ .‬וכבר עכשיו‬ ‫דרך הכביש הזה‪ .‬ואז התחילו בעשייתו‬ ‫בעבודות שנעשו השבוע היה מקומות שנספגו‬ ‫ע״פ הוראותיו‪ ,‬אלא שזה נתקע‬ ‫בגשמים המרובים שהיו בשבת אחת‪ ,‬והרכב לא היה יכול להתקרב למקום‬ ‫‪-‬‬ ‫באמצע העבודה מחמת חוסר תקציב‪,‬‬ ‫התקנת העמודים‪ ,‬והעוסקים במלאכה היו צריכים לסחוב את כל הציוד‬ ‫והם הציעו לאחראי ברמת שלמה‬ ‫כברת דרך בשביל שבשדה‪.‬‬ ‫שיקח על עצמו את התפקיד הזה‪ .‬הוא‬ ‫באדמה הגשומה לא ניתן לגשת קרוב כדי לתקן‬ ‫קיבל את התפקיד‪ ,‬ורצה עוד להוסיף‬ ‫התקנת עמודים חדשים בגדר שנהרסה בישוב חזון יחזקאל‬ ‫בימים אלו מוקד העירוב משקיע לעשות לו עמודי עירוב חדשים ותקינים‪,‬‬ ‫עליו שיהיה עם כל ההידורים של עירוב‬ ‫עם חפירות ויציקות בטון‪ ,‬שבעז׳׳ה יחזיקו מעמד בתנאי החורף‪ ,‬והבדיקה‬ ‫שכונתי‪ ,‬באותם ימים נערכה מגבית בין תושבי השכונה‪ ,‬והשלימו את‬ ‫שלהם תהיה הרבה יותר קלה‪ .‬כמו כן נמשיך בעז׳׳ה בעשיית לחיים מברזל‬ ‫העבודה יחד עם הצוות של הבד׳׳ץ‪ ,‬ומאז ועד היום הוא מפקח ומתקן את‬ ‫המחוברים בעזרת חיבורי ברזל [המתקנים החדשים שהומצאו ויוצרו ע״י‬ ‫העירוב הזה‪.‬‬ ‫ממשיך לגור בדירה אינו אוסר‪ ,‬כי זה דירה של יהודי‪ ,‬וכן משמע מלשון \‬ ‫בעירוב הזה היו כמה תקופות קשות במשך השנים‪ ,‬כגון כאשר בנו את‬ ‫הרמב׳׳ם(פ״ב מעירובין ה׳׳י) שבשכירות הזו הגוי נעשה כאורח‪ .‬אבל בחזו״א &‬ ‫המחלף והגשר בכניסה לשכונה‪ ,‬שהאחראי היה צריך לעבוד קשה להציב‬ ‫(סי פ׳׳ב סק׳׳א) ביאר את השכירות שלא שוכרים להשתמש בכל החצר שלו‪\ ,‬‬ ‫גדרות‪ ,‬ולפעול מול הקבלנים שיסגרו אות ביום שישי‪ ,‬ולבדוק ולתקן‬ ‫אלא שוכרים להשתמש במקום אחד ברשות שלו‪ ,‬ואע׳׳פ שזה לא פועל על ‪j‬‬ ‫אחריהם‪ .‬וכן היו עוד תקופות שונות שהיו צריכים להודיע כל שבוע מחדש‬ ‫כל הדירה של הגוי‪ ,‬כותב החזו׳׳א שההגדרה היא אחרוג שכאשר אדם עושה ‪\t‬‬ ‫אם הצליחו לסדר את העירוב‪ .‬וכעת שוב עומדת תקופה שבה העירוב אינו‬ ‫מה שחז׳׳ל קבעו‪ ,‬ממילא הגוי אינו אוסר‪ ,‬וזה נקרא"מעשה המתיר”‪ .‬וכבר ]‬ ‫תקין‪ .‬ידע הציבור ומהר‪ ,‬וגם ילמד מזה כמה חשוב לדעת לדרג כל עירוב‬ ‫העירו שמדברי הראשונים נראה שהשכירות על כל הבית‪ ,‬ולכן מורים ׳‬ ‫מתי ראוי לטלטל בו לכתחילה‪ ,‬ומתי נכון ללכת בדרך אחרוג או אפילו‬ ‫הרבנים בבני ברק שנכון לעשות את השכירות בצורה כוללת וכלשון הגמי }‬ ‫להימנע מלטלטל כאשר הדרך אינה מהודרת‬ ‫תשכיר את רשותך או המקום שלך‪ .‬אבל בספר חכמת הלב כתב בצורת ‪I‬‬ ‫ובהזדמנות זו נודה לאחראי על פעילותו הרבה למען הציבור‪ ,‬שבחלקו אינו‬ ‫השכירות של החזו׳׳א שישכור להניח חפץ אחד בכל מקום בביתך‪ ,‬ובזה נקט \‬ ‫יודע את חשיבות העשיה ואת גודל ההשקעה והמאמץ‪ .‬יתן ד שיזכה תמיד‬ ‫ן‬ ‫שגם לחזו׳׳א יש שכירות על כל הבית‬ ‫להעמיד תמת השבת כהלכה בהידור רב בקלות ובשיתוף פעולה של כל הציבור‪,‬‬ ‫לפ׳׳ז השכירות שעשה האביר תלויה במחלוקת מהי השכירות לפי \‬ ‫וזכות השבת תעמוד לו ולמשפחתו להתברך ברוחנית ובגשמיות ובנים ת׳זח‪.‬‬ ‫ההגדרה הפשוטה צריך שכירות על כל המקום‪ ,‬ולפי הגדרת החזו׳׳א מספיק ]‬ ‫הגדלות של החזו״א עשתה שיקפידו על עירוב בדרגה גבוהה‬ ‫שכירות על מקום אחד‪[ ,‬ואמנם צריך שלא ייחד מקום (שו״ע סי׳ שפ״ב \‬ ‫בשבת ניגש אברך שהתארח בבני ברק בשכונת פרדס כץ‪ ,‬והיה צריך‬ ‫סי׳׳ג)‪ ,‬מ״מ לא סיים איזה מרצפת ועוד שהמשנ״ב שם מתיר כאשר גם }‬ ‫לעבור עם בני משפחתו למרכז העיר דרך רחוב זבוטינסקי‪ ,‬וכידוע בבני ברק‬ ‫בעה״ב משתמש באותו חדר]‪ ,‬ולדעת החכמת הלב השכירות לחזו״א היא ‪I‬‬ ‫עשו גשר מיוחד מאוד כדי שלא יטלטלו ברחוב עצמו שיש בו חשש רשות‬ ‫להשתמש שימוש קטן בכל מקום בבית‪ .‬ולכתחילה נכון לשכור באופן \‬ ‫הרבים‪ ,‬מחמת שמשמש מעבר בין הערים בגוש דן‪ ,‬ומשמש לאזור שיש‬ ‫׳ ן‬ ‫המועיל לכרע ששוכר את המקום שלו בכללות ובדיעבד צ״ע‬ ‫בכללותו שישים ריבוא אע"פ שאין בו עצמו שישים ריבוא‪ ,‬ולכן צריר ללכת‬ ‫\‬ ‫האם מטאטא של בעה״ב נחשב תפיסת יד ביחידה של הגוי‬ ‫בדרר מסוימת המגיעה אל תחת הגשר‪ ,‬על פי השילוט והסימון על המדרכה‪.‬‬ ‫השבוע פגש אותנו ת׳׳ח מבני ברק‪ ,‬וסיפר על מקרה שהיה בבניו שלו ‪j‬‬ ‫דבר זה נותן שימת לב מיוחדת לזהירות בטלטול‪ ,‬שלא לטלטל במקומות‬ ‫שהביאו דין בשם מוקד העירוב‪ ,‬שלא היה נראה לו נכון‪ .‬המקרה היה ן‬ ‫שכשרותם דחוקה‪.‬‬ ‫שבקומת מינוס בבניו שלו השכירו את אחד המחסנים לגוי שגר שם במשך ]‬ ‫האברך סיפר שכאשר בא לעבור עם ילדיו ועם עגלה בזבוטינסקי‪ ,‬הסתפק‬ ‫תקופה‪ ,‬לאחר קצת זמן מישהו פנה לאחראי על העירוב וסיפר לו שיש בבנין \‬ ‫אם ללכת לפי הכללים עד הגשר‪ ,‬או לעבור ישר במקם אחר מצד לצד‪ ,‬כי‬ ‫הזה יחידת דיור של גוי‪ .‬האחראי הגיע לבנין לבקש לעשות שכירות מבעל }‬ ‫הוא אמר לעצמו שהוא גר בירושלים בגבעת שאול‪ ,‬ובשכונה עצמה יש עירוב‬ ‫המחסן [באופן שהוא יבקש מהגוי להניח אצלו חפץ]‪ ,‬וחיפש מי בעל המקום‪) .‬‬ ‫טוב‪ ,‬אבל יוצא להם גם ללכת לפעמים לשכונת רוממה ולעבור דרך הכניסה‬ ‫פגש אותו הת׳׳ח שגר בבנץ ואמר לו שהוא יודע שיש ביחידה הזו מטאטא \‬ ‫לעיר‪ ,‬שגם שם יש את הנושא שהרחוב משמש לעיר של שישים ריבוא‪,‬‬ ‫של בעה״ב‪ ,‬והרי מטאטא זה לא חפץ שהוא חייב לתת לשוכר‪ ,‬א״כ זה חפץ ‪j‬‬ ‫ומחמת הצורך הוא נותן לילדיו לטלטל שם‪ ,‬והרי זה לא פחות חמור מכביש‬ ‫של הבעלים‪ ,‬ויוצא שיש לבעה״ב תפיסת יד ביחידה‪ ,‬וממילא הגוי לא אוסר‪P .‬‬ ‫זה‪ ,‬א״כ הוא לא מרגיש שהוא בדרגה הזו‪ ,‬וכיון שעבר ושנה בה הותרה לו״‬ ‫האחראי לא היה בטוח בתשובה ושאל את אחד הרבנים במוקד‪ ,‬וחזר עם ׳‬ ‫אמר האברך שכנראה הגדלות של מרן החזו׳׳א זצ״ל קידשה את בני ברק‪,‬‬ ‫תשובה שזה לא מועיל‪ ,‬כי צריך שיהיה חפץ שלא משמש את הדייר‪ ,‬ולא ‪I‬‬ ‫שעשתה שיקפידו על עירוב בדרגה יותר גבוהה‪[ .‬כמובן שהדברים אינם‬ ‫מספיק שהוא לא חייב לתת לו‪ ,‬וצריך להניח חפץ אחר ולעשות שכירות \‬ ‫באים להגדיר ציבור מסוים‪ ,‬אבל זה הגיע אלינו יחד עם דברי האחראי‬ ‫ן‬ ‫כעת הוא שואל מדוע זה לא נכון‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬שגם שם עשו עירוב תחת הכביש ע״פ בקשת הגר׳׳י בלוי זצ׳׳ל]‪,‬‬ ‫\‬ ‫ג' הגבלות בדין תפיסת יד שמחמתם אין משתמשים בו‬ ‫השקיעו אלפי שקלים לעשות גדר במקום צוה״פ בבקעה‬ ‫והנה יש לבאר בזה ג׳ פרטים בדין תפיסת יד‪ .‬א‪ .‬האם תפיסת יד צריך ‪j‬‬ ‫בדרך אגב נציין את אחד הדברים המיוחדים שהיו בעירוב הזה‪ ,‬שהוא נוגע‬ ‫ן‬ ‫חפץ שלא משמש את השוכר‪ .‬הנה בדבר זה נחלקו האחרונים_‬ ‫למה שנכתב בגליון הקודם‪ .‬בענין עירוב המחבר בין ישובים‪ ,‬התבאר שיש‬ ‫ב האם מטאטא נחשב תפיסת יד‪ .‬דין תפיסת יד מבואר בשו׳׳ע(סי ש׳׳ע ‪s‬‬ ‫לדון מצד עירוב בבקעה שאי אפשר לעשות אותו מצורת הפתח כמבואר‬ ‫ס׳׳ב) וכתוב שם שצריך להיות דברים שאינם ניטלים בשבת מחמת כבדו או י‬ ‫בשו׳׳ע סי׳ שס״ב ס׳׳י)‪ ,‬אלא צריך מחיצות ממש‪ .‬בעירוב הזה נקטו כר‬ ‫מחמת איסור‪ ,‬שהם דברים שאסור לטלטלם אפילו לצורך מקומם‪ .‬והרי }‬ ‫למעשה‪ ,‬ועשו את רוב העירוב עם גדר ממש‪ .‬אמנם זה הגיע בשלב יותר‬ ‫‪I‬‬ ‫מטאטא הוא גם לא כבד וגם לא מוקצה‪ .‬א׳׳כ אינו תפיסת יד כלל‪.‬‬ ‫מאוחר‪ ,‬ולכן ניתן לראות בחלק מהמקומות שיש גם צורת הפתח‪ ,‬וגם גדר‬ ‫ג גם אם היה נחשב לתפיסת יד‪ ,‬עדיין זה לא יועיל להתיר את העירוב של \‬ ‫לפניה‪ .‬שבתחילה עשו צורת הפתח‪ ,‬ואח׳׳כ השקיעו עוד אלפי שקלים‬ ‫השכונה‪ ,‬כיון שכתב הרמ׳׳א שם שכל ההיתר של תפיסת יד הוא רק ‪j‬‬ ‫לעשות גדר אורך רוב הדרך‪.‬‬ ‫כשהעירוב מונח אצל בעל הבית או שאין עוד דיורים אחרים‪ ,‬אבל בעירוב ן‬ ‫דיני השכירות מגוי נעשו שימושיים בזמנינו בעקבות הדמוקרטיה‬ ‫השכונה שמונח בבית אחר‪ ,‬לא יעזור שיש לבעה״ב תפיסת יד‪[ .‬והטעם ]‬ ‫בתקופה זו אנו עוסקים במקביל במסגרת הלימוד ושיעורי העיהבין‬ ‫התבאר שם ואכמ״לן‪ .‬וכן דעת המשנ״ב‪ .‬אמנם החזו׳׳א ((סי צ׳ ס״ק מ) ׳‬ ‫בהלכות שכירות רשות מגוי ומומר‪ ,‬דבר שנהיה בזמנינו שימושי מאוד‪ ,‬אחרי‬ ‫שתפיסת יד מועילה גם כשהעירוב במקום אחר‪[ ,‬אך צריך עכ״פ שבעה״ב }‬ ‫שהכריעו מרן הגרי׳׳ש אלישיב ומרן הגר׳׳נ קרליץ זצ׳׳ל ועוד פוסקי זמנינו‬ ‫‪I‬‬ ‫יגור שם בשבת ואם גר במקום אחר או נוסע לשבת אינו מועיל]‪,‬‬ ‫שאי אפשר להסתמך על מה ששכרו מהמשטרה כפי שהיה בעבר‪ ,‬בגלל‬ ‫\‬ ‫מדוע צריך להניח חפץ שאינו משמש את הגוי‬ ‫שחוקי הדמוקרטיה ביטלו את זכות המשטרה והממשלה להשתמש בבתי‬ ‫תושבים‪ ,‬וכפי שהתבאר באריכות במק׳׳א‪.‬‬ ‫לפ״ז ההיתר של תפיסת יד לא שייר במטאטא הזה מכמה סיבות אלא |‬ ‫שכאן יש לבאר שההיתר בחפץ המונח אצל הגוי‪ ,‬אינו עובד מדין תפיסת יד \‬ ‫לאור זאת ברוב השכונות החרדיות משקיעים לעשות שכירות באופו אישי‬ ‫שהוא דין מוגבל מאוד וכנ״ל‪ ,‬אלא הוא מדין ״שכירו ולקיטו״‪ ,‬והוא דין אחר ‪j‬‬ ‫מכל דירה של גוי או מומר‪ ,‬וכל שבוע מגיעות למוקד העירוב שאלות מאנשים‬ ‫המבואר בשו׳׳ע(בסימן שפ״ב סי׳׳ב) שאם אדם כלשהו מקבל מהגוי רשות ‪P‬‬ ‫שעושים שכירות‪ ,‬ושואלים איך לעשות‪ ,‬או האם מה שהם כבר עשו היה נכון‪.‬‬ ‫להניח אצלו חפץ‪ ,‬הוא יכול להשכיר את דירת הגוי שלא מדעתו‪ ,‬ולדעת ׳‬ ‫האברך אמר לגוי ששוכר מרצפת אחת בביתו‬ ‫רש׳׳י אם המפקיד של החפץ יהודי אינו צריך אפילו לשכור ממנו‪[ ,‬ולכתחילה ‪I‬‬ ‫בין השאלות שהגיע השבוע‪ ,‬היה שכונה בדרום הארץ שבינתיים הנושא‬ ‫צריך לשכור כמ׳׳ש המשנ״ב שם]‪ ,‬ובדין הזה גם מטאטא יכול להיות חפץ‪\ .‬‬ ‫של השכירות אינו מסודר‪ ,‬ורק בהתקנת המחיצות הם הגיעו לרמה‬ ‫אלא שבזה יש הגבלה שצריך להיות חפץ שאינו משמש את הדייר‪ .‬והביאור ן‬ ‫השכונתית אחד האברכים שמנסה לפעול בענין‪ ,‬והולך לשכור מהגויים‪ ,‬הגיע‬ ‫הוא‪ ,‬שדין שכירו ולקיטו נאמר כאשר יש למפקיד זכות שימוש בבית הגוי‪\ ,‬‬ ‫לשכור מאחד מהגויים‪ ,‬והתחיל להסביר לו שבשביל לקחת את העגלה‬ ‫והנחת החפץ הוא היכי תימצי לקבל זכות שימוש בצורה אלגנטית ומקובלת‪] ,‬‬ ‫והתינוק בשבת הוא צריר לשתף את כולם ולכן מבקש לשכור זכות בדירה‬ ‫כי כשנתתי לו חפץ שיניח בביתו וישמור עבורי יוצא שהוא נתן לי מקום \‬ ‫שלו כדי שגם הוא יהיה שותף‪ .‬הגוי התחיל לחקור אותו מה אתה שוכר‪ ,‬מה‬ ‫להשתמש בביתו‪ .‬וזה רק אם החפץ איט מיועד לשימוש הגוי‪ ,‬אז זה נחשב ]‬ ‫אתה מתכוון לעשות עם זה‪ .‬והאברך ניסה להקטין בעיניו את המשמעות של‬ ‫שנתן למפקיד מקום איחסון לחפץ‪ .‬אבל אם החפץ מיועד לשימוש הגוי כמו {‬ ‫השכירות כדי שיסכים להשכיר‪ ,‬ואמר לו שהוא שוכר מרצפת אחת בדירה‬ ‫מטאטא‪ ,‬יוצא שהגוי לא נתן זכות שימוש לבעל החפץ‪ ,‬אלא הוא קיבל חפץ \‬ ‫שלו‪ .‬הגוי הבין שזה לא דבר משמעותי אצלו‪ ,‬והסכים להשכיר‪ .‬לאחר מעשה‬ ‫‪j‬‬ ‫בשביל עצמו‪ ,‬ומקום החפץ משמש את הגוי‪ ,‬ואין כאן שכירו ולקיטו‪.‬‬ ‫שואל האברך האם השכירות הזו הועילה‪ ,‬או שמא היא רק על מרצפת אחת‬ ‫לכן נכון מה שמסר האחראי‪ ,‬שבהפקדת חפץ צריך משהו שלא משמש ;‬ ‫ולא מתירה את כל דירת הגוי‪.‬‬ ‫}‬ ‫את הגוי‪ ,‬כדי שייחשב שנותן לנו את מקומו של החפץ‪.‬‬ ‫כמה שיטות בגדר השכירות מגוי‬ ‫‪1‬‬ ‫הצ טרף כ ע ת לסידרת ה ע‪<1‬ע‪1‬ו־»ם החדשים בעיר‪ 1‬בץ‬ ‫והנה בהגדרת השכירות נחלקו הפוסקים‪ ,‬בפשטות לשון הגפו והשו׳׳ע | ־‬ ‫״אוגר לן רשותך‪ ,‬משמע שכל הרשות תהיה מושכרת ליהודי‪ ,‬ואז הגוי ‪ .‬תרחיב א ת ידיענתיך‪ ,‬ו ת ד ע לע שו ת עיר‪ 1‬ב ב ע צ מ ך כ שת צ מ רן !‪:‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ן להרשמה ‪ 055-678-3323‬א‪ 1‬ב ע « ד‪ 1‬ו‪ 1‬נדרים ‪ 9‬ל‪1‬ס‬ ‫ניתן לקבל את העלון במייל כשד‪ ,‬לשלוח בקשה ל‪A83320@GMAIL.C0M -‬‬ ‫קדושת בתי מקדש מעט‬ ‫בהכוונת הגאון הגדול רבי מנחם מנדל לובין שליט"א‬ ‫רב בית הכנ ס ת לדרמן ו שכונ ת רמת אהרן ב״ב‬ ‫גליון זה נ ועד לח זק את שמ י רת ק ד ושת ב ית הכ נסת ותפ יל ותי ו ‪ .‬המע י י ן ב ו בש עת התפ ילה הרי זה רח"ל כמע יד עד ות שק ר שק ר‬ ‫"'ע שו ל ע תי ד ל ב א מ ת ע ט ף ב טלי ת והולך ויו שב ב בי ת ה כנ ס ת בין הצדיקים והקב"ה גוררו מ ש ם"‬ ‫של עולם‪ .‬כגון תפלה שעולה למעלה עכ״ל‪ .‬אכן הראבי״ה(ח״ א ברכות סי' י״ב)‬ ‫דברי חיזוק בעניין ש מירת קדו ש ת בית הכנ ס ת מ א ת הגאון רבי י ש שכר דוב הכהן‬ ‫כתב וז״ל‪ ,‬ירושלמי פרק אין עו מדין רב הונא אמר כל מי שאינו נכנס לביהכ״נ‬ ‫אייכארן שליט"א רב ק היל ת' מנין אברכים' קרית צאנז' ירושלים‪.‬‬ ‫בעולם הזה אינו נכנס לביהכ״נ לעולם הבא שנא' סביב רשעים יתהלכון כרום‬ ‫הנה הרמב״ם בפירוש המשניות (סנהדרין פרק י) כתב‪ ,‬כי כשיאמין שיש שם‬ ‫זלות לבני אדם‪ ,‬דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים [בהם]‪,‬‬ ‫חכמה והוא התורה שהגיעה אל הנביאים מאת הבורא יתעלה שהודיעם בזה‬ ‫וזהו ביהכ״נ שהוא מעין בית המקדש ואהי להם למקדש מעט בגוי ם‪ ,‬ובית‬ ‫המידות הטובות הם המצות והמידות הרעות והם העבירות‪ ,‬ראוי לו מצד‬ ‫המקדש מכוון כנגד כסא הכבוד שנא' כסא כבוד מרום מראשון מקום‬ ‫שהוא אדם ישר במזג שיעשה הטובות ויסור מן הרעות וכשיעשה זה ישלם בו‬ ‫מקדשינו עכ״ל‪ .‬הרי שדרכן של בני אדם לזלזל הן בתפלה והן בבתי כנ סיו ת‪...‬‬ ‫הענין האנושי ויהיה נבדל מן הבהמה‪ ,‬וכשיהיה אדם שלם הוא מטבע האדם‬ ‫והנה הנפש החיים ( ש ע ר ב' פרק י״ג) כו תב וז״ל‪ ,‬בכל פעם שמתפללין יוגרם‬ ‫השלם אשר אין לו מונע שתחיה נפשו ותתקיים בקיום הידוע לה וזה הוא‬ ‫תקונים חדשים בסדור העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים‪,‬‬ ‫העולם הבא כמו שאמרנו‪ ,‬וזהו שנא' (תהלים ל״ב ט) אל תהיו כסוס כפרד אין‬ ‫שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל ב״ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות‬ ‫הבין במתג ורסן עדיו לבלום‪ ,‬כמו שהמונע את הבהמות מן ההשתלחות הוא‬ ‫דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל עכ״ל‪ ,‬לכן כשנגשים לכל תפילה צריך‬ ‫דבר מבחוץ כמו המתג והרסן ו אין ראוי שיהיה אדם כן‪ ,‬אבל יהיה המונעו‬ ‫לחשוב כאילו יש לנו הזכות להתפלל רק פעם אחת בחיים‪ ,‬והיאך צריך‬ ‫מאתו ומעצמו‪ ,‬רצוני לומר צורת האנושית כשתהיה שלימה היא תמנענו‬ ‫להשקיע כל כחותינו בתפלה הזאת‪ .‬וזה אנהירינהו לעיינין הנפש החיים‪,‬‬ ‫מאותן הדברים שמונעין ממנו השלמות והם הנקראים מדות רעות‪ ,‬והיא‬ ‫שזאת המציאות גם כהיום‪ ,‬כאשר מה שהתפלה הנוכחי שאתה מתפלל יכול‬ ‫תזרז אותו ותדחנו אל מה שיביאהו אל השלמות וזהו המדות הטובות עכ״ל‪.‬‬ ‫לפעול‪ ,‬לא תפלה של אתמול ולא תפלה של מחר יכול לפעול‪ ,‬שלכן לפי האמת‬ ‫הרי אנהירינהו לעיינין הרמב״ם את הדרך הנכונה בחינוך‪ ,‬הן לחנך עצ מינו‪,‬‬ ‫כל תפלה ותפלה היא התפלה היחידה שלך בחיים‪ ,‬ואיה איפה מקום לזלזל‬ ‫והן לחנך בנינו ו תל מידינו‪ ,‬שלא זו הדרך ליתן פקודות וציוויי ם‪ ,‬אל תעשה זה‬ ‫בה‪ ,‬ואיה איפה יש מקום לצוות שלא להגיע לתפלה עם פלאפון דלוק‪ ,‬בן בנו‬ ‫וכדו'‪ ,‬בלא לשנות את הפנימיות של המתחנך אם זה האדם עצמו או תלמידו‬ ‫של ק״ו מחדר יחוד של החתן‪.‬‬ ‫או בנו‪ ,‬שאז עצם האדם הוא בבחינת סוס בלא להבין פני מיו ת הדברים וכל‬ ‫והנה אי' בשו״ע או״ח סי' קנ״א ס״א בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נו הגין‬ ‫הפקודות וציווי ם הם בבחינת רסן ומתג‪ ,‬וע״ז הזהיר הפסוק אל תהיו כסוס‬ ‫בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה‪ .‬וכתב המג״א שם בשם‬ ‫כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום‪ .‬אלא הדרך הנכונה בחינוך הוא ליתן‬ ‫הסמ״ק שבעון זה נהפכין הבה״כ לבית עכו״ם ח״ו‪ .‬הרי שניהוג קלות ראש‬ ‫להמתחנך את הבנת הענין‪ ,‬ובכן לשנות את פני מיו תו‪ ,‬שלבבו יבין את עומק‬ ‫בהם מסיר קדושת בתי כנסת מהם עד שנהפכין לבית עבודת כוכבים‪.‬‬ ‫הענין‪ ,‬ואז ממילא יתנהג בדרך הישר‪ ,‬ולא יהא צורך למתג ורסן לבלום או תו‪...‬‬ ‫ושמעתי מא' שנסע לרוסיה לפני כשלשים שנה‪ ,‬והגיע שם לאיזה עיירה‪ ,‬אשר‬ ‫והנה אי' בסנהדרין (ק״ה ע״ב) א״ר אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ‬ ‫היה בה ב' בתי כנסיות‪ ,‬א' מהם חרב לגמרי‪ ,‬וא' מהם אפילו שמשה של חלון‬ ‫מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר ויהפך ה' אלהיך לך את ׳הקללה׳ לברכה‬ ‫א' לא נופצה‪ ,‬אף שעברה על העיירה הזאת שתי מלחמות עולם‪ .‬והיה שם איזה‬ ‫כי אהבך ה' אלהיך‪ ,‬קללה ולא קללות‪ .‬ופיר ש״י‪ ,‬וכולם‪ ,‬כל הברכות של בלעם‬ ‫זקן בעיירה‪ ,‬ושאל היהודי הנ״ל את הזקן לפשר הדבר‪ .‬וענה לו הזקן‪ ,‬שבבית‬ ‫חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה‪ .‬חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות‪,‬‬ ‫הכנסת שחרב היו מדברים בו באמצע התפלה‪ .‬ואילו בהבית הכנסת השני‬ ‫שלא יפסקו מישראל לעולם‪ .‬הקללה לברכה‪ ,‬אחת מן הקללות הפך לברכה‪,‬‬ ‫היו ממונים שני גבאים שמי שהיה מעיז לדבר באמצע התפלה לא היו‬ ‫שלא חזרה לעול ם‪ ,‬ולא כל הקללות לברכות שחזרו עכ״ל‪ .‬הרי מבואר מדברי‬ ‫אומרים לו כלום‪ ,‬אלא שני הגבאים היו נגשים אליו א' מימינו וא' משמאלו‪,‬‬ ‫הגמ' דאהבת הקב״ה לישראל מתגלה בעיקר אך ורק ב קיומן של בתי כנ סיות‬ ‫והיו מסלקים אותו מהבית כנסת‪ ,‬והבית הכנסת הזה נשאר שלם לגמרי‪.‬‬ ‫ובתי מדרשות‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬בתי כנסיות ובתי מדרשות הם הם החדר יחוד‬ ‫והנה כשבונים ביהכ״נ מלבד גודל הענין להשתתף בבניינו כמבואר באו״ז (ח״א‬ ‫של הבורא עולם עם כנסת ישראל‪.‬‬ ‫אלפא ביתא סי' כ״א) וז״ל‪ ,‬וביהכ״נ נמי היינו מקום שמגדלין בו תפילה‪ ,‬מצוה‬ ‫והנה נקח משל‪ ,‬חתן מתקרב ליום חתונתו ויום שמחת לבו‪ ,‬וכפי הנהוג היום‬ ‫רבה נמי היא כדמוכחי הילכתא דפ' לא יחפור ‪ ,‬וצריך כל אדם לעסוק בבנין‬ ‫הולך החתן למדריך לקבל הדרכה לקראת חתונתו‪ .‬והנה המדריך מדריך‬ ‫ביהמ״ד ובבנין ביהכ״נ כדאי' ׳עשו לעתיד לבא מתעטף בטלית והולך ויושב‬ ‫החתן בענין ההנהגה בחדר יחוד‪ ,‬ומדריכו בכמה הוראות‪ ,‬הא' שלא ליכנס‬ ‫בביהכ״נ בין הצדיקים והקב״ה גוררו משם ויאמר לו‪ ,‬איזה בנין בנית בו‬ ‫להחדר יחוד עם פלאפון דלוק‪ .‬הב' שלא ליכנס שם עם עלונים לקרא אותם‬ ‫ואיזה מסמר תקעת בו׳ עכ״ל‪ .‬הנה מלבד זה יש לכוון לבנות בית כנסת גדול‪,‬‬ ‫שם וכו'‪ .‬הרי מובן לכל היאך שהמדריך הזה סטה לגמרי מעל הדרך הנכונה‪,‬‬ ‫ע״ד הא דאי' במגילה דף כ״ז ע״א דרש בר קפרא מאי דכתיב וישרף וכו' ואת‬ ‫הרי עליך רק להדריך את החתן להבין מה זה חדר יחוד‪ ,‬ומעצמו יבין שזה‬ ‫כל בית גדול שרף באש‪ ,‬ר' יו חנן וריב״ל חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד‬ ‫מוקצה מן הדעת ליכנס שם עם כלתו עם פלאפון דלוק או עם עלוני קריאה‪.‬‬ ‫אמר מקום שמגדלין בו תפילה‪.‬‬ ‫אם היינו מבינים גודל קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬שהם החדר יחוד‬ ‫ויש להביא לזה מה שסיפר הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ' זצ״ל‪ ,‬שפעם נכנס‬ ‫בין הקב״ה לאהובתו כנסת ישראל‪ ,‬לא היה צורך לכל המודעות‪ ,‬אל תיכנס‬ ‫אצל מרן הגרי״ז זצ״ל ואמר לו שלא יטעה בטעות שהילדים טועים‪ ,‬שהנה‬ ‫עם זה לבית הכנסת וכו'‪ ,‬אך כאשר אין הבין קדושת בתי כנסיות ובתי‬ ‫מנהג הילדים לשחק משחק רכבת‪ ,‬לוקחים כמה כסאות ועושים שורה‪,‬‬ ‫מדרשות‪ ,‬לכן כל הוראות האלו הם בבחינת מתג ורסן עדיו לבלום הסוס‬ ‫והיושב בראש הוא הנהג‪ ,‬ויש כאן רכבת‪ .‬אמר מרן הגרי״ז מה השורש של‬ ‫שאינו מבין כלל מה זה בית הכנסת ומה זה בית המדרש‪...‬‬ ‫טעותם? וביאר‪ ,‬דהנה חפצא של רכבת הוא מכונה שמעביר אדם ממקום א'‬ ‫המקום של כלל ישראל הוא בתי כנסיו ת‪ ,‬מקום המציאות שלנו הוא מקום‬ ‫למקום שני בקלות‪ ,‬אלא שמטעמי נוחיות‪ ,‬עו שין קרונות לבל יהא חשוף‬ ‫התפילה‪ ,‬ולכן איתא בברכות (ו' ע״ב) א״ר חלבו א״ר הונא היוצא מביהכ״נ אל‬ ‫לשמש ומטר‪ ,‬וכן גם מטעמי נוחיות יש בה כסאות‪ ,‬אבל כל זה נוחיות‪ ,‬אבל‬ ‫יפסיע פסיעה גסה‪ ,‬וביאר שם רבינו יונה וז״ל‪ ,‬הטעם מפני שנראה כמי שיוצא‬ ‫אינם החפצא של הרכבת‪ .‬וזהו שורש טעותם של הילדים שחושבים שהרכבת‬ ‫מן הטורח אל המנוחה‪ ,‬והוא הפך שבית הכנסת הוא בית התפלה היא המנוחה‬ ‫הוא הכסאות‪ ,‬ואילו לפי האמת זה לא הרכבת‪ ,‬זה רק עניני נוחיו ת של הרכבת‪.‬‬ ‫ויש לו לשמוח בישיבתו בה עכ״ל‪ .‬ולכן מי שמבין גודל קדושת ביהכ״נ וגודל‬ ‫המשיך מרן הגרי״ז‪ ,‬ישיבה זה מציאות שלוקח בחור ולגמרי משנה אותו ממה‬ ‫חיבור של כלל ישראל לביהכ״נ‪ ,‬אין צורך לציווים שלא ליכנס בה עם פלאפון‬ ‫שהיה לפני היכנסו לישיבה‪ ,‬ורק זה הוא החפצא של הישיבה‪ .‬הביהמ״ד של‬ ‫דלוק‪ ,‬וכן שלא לדבר בבית הכנסת‪ ,‬כמו שאין צורך לצוות עליו שלא ליכנס‬ ‫הישיבה והחדר אוכל והפנימיה של הישיבה אינם בכלל החפצא של הישיבה‪,‬‬ ‫לתוך בית הכנסת עם האופנוע‪ .‬ונתפעלתי ממה ששמעתי ממשגיח בישיבה‬ ‫כאשר כל זה הם רק מטעמי נוחיות כאשר א״א לנהל ישיבה באמצע הרחוב‬ ‫קטנה בקר״ס‪ ,‬שאמר בשיחתו לתלמידיו שזוכר בתחילת שימוש הפלאפונים‪,‬‬ ‫ללא מקום לימוד וללא מקום אכילה ושינה‪ ,‬אבל בכל זאת אינם בכלל החפצא‬ ‫היאך שהוא היה בביהכ״נ זכרון משה בירושלים‪ ,‬וראה שם יהודי מדבר‬ ‫של הישיבה‪ ,‬לכן אל תטעו להיות עסוקים בדברים שהם מטעמי נוחיו ת‪,‬‬ ‫בפלאפון בתוך ביהכ״נ‪ ,‬וכמעט התעלף בראותו מחזה שכזה‪ .‬לדאבונינו כבר‬ ‫ולעסוק בעיקר חפצא של הישיבה‪.‬‬ ‫הורגלנו לראות בבלע את הקודש בזלזול מקום בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬עד‬ ‫ולכן כשבונים ביהכ״נ צריך לדעת שהבנין והריהוט וכו' אין זה החפצא של‬ ‫שנהיה ענין קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות בבחינת אין הבין‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬ודאי יש מצוה גדולה להשתתף בכל זה כמש״כ האור זרוע וכנ״ל‪,‬‬ ‫שיש צורך להמתג ורסן לבלום הסוס אין הבין‪ ,‬היאך להתנהג בבית הכנסת‪.‬‬ ‫אבל העיקר צריך ל ה ש קיע בהחפצא של הבית כנ ס ת‪ ,‬והחפצא של הבית כנסת‬ ‫לי מדונו חז״ל שהוא מקום שמגדלין בו תפלה‪ ,‬בזה צריך להשקיע שאכן בי ת‬ ‫והנה אי' בברכות (ו' ע״ב) א״ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב‬ ‫הכנסת י הי ה בי ת הכי גדול ש אפ שר בענין זה זה‪ ,‬ואז נזכה שישמע אל‬ ‫ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי כרום זלות לבני אדם‪ ,‬א״ל אלו דברים שעומדים‬ ‫ויוצי אנו מהגלות המר הזה‪ ,‬במהרה בי מינו‪ ,‬אכי״ר‪.‬‬ ‫ברומו של עול ם ובני אדם מזלזלין בהן‪ ,‬ופיר ש״י וז״ל‪ ,‬דברי ם שעומדים ברומו‬ ‫גליון ה שבוע לרפואת הג"ר אלחנן בן שרה סימון לאויט"א‬ ‫לרפואת הגאון הגדול רבי ישראל בונים בן חיה רויזא‪ ,‬רפאל יובל בן תמרה‪ ,‬מאיר בן צפורה פיגא‪ .‬להצלחת חגית ב ת ראומה ברוחניות וגשמיות‪ .‬ולישועת אלישבע מלכה ב ת מיכל מישל‪|.‬‬ ‫בעניין צו ר ת בי ת ה כנ ס ת‬ ‫המתפללים‪ ,‬יש להקל לבנות באחד הצדדים ולא לבנות בזוית‪ ,‬כיון שבדורות‬ ‫פתח בית הכנסת א‪ .‬צריך לפתוח פתח ביהכ״נ לצד שמתפללין באותו העיר‬ ‫שלפנינו לא נהגו להקפיד שיהיה ארה״ק בזוי ת מדויקת ‪.7‬‬ ‫שאם מתפללין למזרח יפתחוהו למערב כדי שישתחוו מן הפתח כנגד הארון‬ ‫הבימה ט‪ .‬עו שין בימה באמצע ביהכ״נ‪ ,‬שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו‬ ‫שהוא ברוח שמתפללין נגדו (שו״ע ק״נ סעי' ה' ) ‪ .1‬ובמקום הדחק אין מעכב‬ ‫כולם וע״ג השלחן המשמש לקרה״ת (רמ״א סי' ק״נ) ‪.8‬‬ ‫(ביה״ל)‪.‬‬ ‫י‪ .‬מבואר ברמב״ם (שם) ובשו״ע קנ״ד‪,‬ז שהבימה גבוה משאר ביהכ״נ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היה הפתח בנוי בצד אחר וחרב ביהכ״נ‪ ,‬וכשבנו אותו מחדש קצת מנהיגים‬ ‫והמג״א סק״ו כתב מהזהר ד אין עו שין יותר משש מדרגות לבימה‪ .‬ובזוהר שם‬ ‫רצו לבנות את הפתח כדינו‪ ,‬אין האחרים יכולים למחות ואפי' שהם הרוב ‪.2‬‬ ‫מבואר שהשולחן שעליו מניחים הס״ת הויא מדרגה השביעית‪ .‬ובמחזיק‬ ‫ג‪ .‬כל הקפידא הוא דווקא על הפתח שרוב הציבור נכנסים בו‪ ,‬אבל שאר‬ ‫ברכה לחיד״א כתב דבז מנינו אין נזהרין בכך שיהיו ו' מדרגות‪ ,‬ובמנחת יצחק‬ ‫הפתחים מותר לעשות בכל הצדדים (ביה״ל)‪.‬‬ ‫(ח״ג סי' ו') כתב שמ״מ לא יפחות משלש מדרגות בכל צד ‪.9‬‬ ‫ד‪ .‬צריך לעשות פרוזדור לפני ביהכ״נ ‪ ,3‬ו אין צריך לעשות את פתחו לכיוון הצד‬ ‫יא‪ .‬אפילו אם הבימה (או העמוד) גבוהה עשרה טפחים ורחבה ד' ויש לה‬ ‫שמתפללים בו (חת״ס‪ ,‬ביה״ל)‪.‬‬ ‫מחיצות גבוהות עשרה‪ ,‬הבעל קורא והש״ץ מוציא את הרבים י״ח וכן לענין‬ ‫ה‪ .‬צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים ‪ ,4‬וטוב שיהיה בביהכ״נ י״ב‬ ‫צירוף דעת השו״ע שמצטרף וכתשובת הרשב״א ודעת הגר״א להחמיר בכל זה‬ ‫חלונות ‪ (5‬שו ״ ע צ' ס״ד)‪ .‬ושיעור גודל החלון סגי שיהיה כדי חלון צורי שראשו‬ ‫(שו״ע וביה״ל סי' נ״ה סעי' י״ח)‪.‬‬ ‫של אדם יוכל ליכנס לתוכה‪ ,‬וצריך י״ב חלונו ת ממש ולא סגי במה שיש בחלון‬ ‫עמוד ה ש"ץ יב‪ .‬צריך לעשות עמוד הש״ץ סמוך לארון הקודש‪ ,‬ו שפני הש״ץ‬ ‫אחד שיעור י״ב חלונות (קובץ תשובות ח״ג סי' כב)‪.‬‬ ‫יהיו כלפי הארון כשאר העם (רמ״א ק״נ ובמשנ״ב)‪.‬‬ ‫ארון הקודש ו‪ .‬צריך לקבוע את ארוה״ק לצד שמתפללין בו‪ ,‬כדי שיהיו פניה ם‬ ‫יג‪ .‬המג״א בריש סימן צ' כותב דעכ שיו נהגו שהמקום שעומד עליו הש״ץ נמוך‬ ‫אל מול ההיכל כשיעמדו לתפילה (רמב״ם פי״א מתפילה ה״ד‪ ,‬טור ק״נ)‪.‬‬ ‫משאר בית הכנסת משום ״ממעמקים קראתיך ה' ״ ולכך נקרא הש״ץ 'יורד‬ ‫ז‪ .‬אם אי אפשר לקבוע את ארון הקודש במזרח יקבעוהו בדרום‪ ,‬אבל לא‬ ‫לפני התיבה'‪ ,‬ובאגרות משה (אור״ח ח״ב סי' כ״ו) כותב שלא נהגו שהש״ץ‬ ‫במערב שלא יהיה אחורי המתפללים ל ארון הקודש‪ ,‬ובקבעוהו בכותל אחר‬ ‫עומד במקום נמוך ‪.10‬‬ ‫כתב המשנ״ב בסימן צ' סק״ט שהמתפללים יחזירו פניה ם למזרח‪ ,‬ובביה״ל‬ ‫יד‪ .‬המנהג הנפוץ בארץ הקודש להעמיד את העמוד כנגד ארון הקודש ומנהג‬ ‫סימן ק״נ נסתפק בזה ונשאר בצ״ע ‪.6‬‬ ‫זה הוזכר במ״ב בסימן תר״ס סק״ג‪ ,‬ובאגרות משה (שם) כותב שהרבה‬ ‫ח‪ .‬כתב הלבוש שבמדינותינו שאנו מערבית‪-‬צפונית של ארץ ישראל‪ ,‬יעשה את‬ ‫מקומות נוהגי ם להעמיד את העמוד מימין ל ארון הקודש [ו שיעמוד בקו אחד‬ ‫כותל המזרחי שבו ארה״ק נוטה לצד מזרחית‪-‬דרומית‪ .‬ובלחם חמודות יישב‬ ‫עם תחילת ארה״ק] ומנהג זה הוזכר במ״ב בסימן קל״א סק״ו ‪.u‬‬ ‫מנהג העולם שעושים רק למזרח‪ ,‬ומ״מ משמע מיניה ג״כ שטוב לעשות כדברי‬ ‫טו‪ .‬כשיש קהל רב בביהכ״נ וקשה לשמוע את הש״צ כשעומד לפני העמוד‪,‬‬ ‫הלבוש (מ״ב צ״ד סקי״א)‪ .‬ובהליכות שלמה פי״ט ס״ד כתב דבמקום שאם‬ ‫כותב האג״מ שיכול הש״ץ להתפלל על הבימה שבאמצע ביהכ״נ ‪ ,12‬אך ללא‬ ‫ידקדקו להעמיד את ארה״ק במדויק לכיוון ירושלים יתמעט מקום‬ ‫סיבה מיוחדת אין לשנות‪.13‬‬ ‫‪ 1‬א יתא ת וספתא פ׳׳ג דמג ילה הי׳׳ד אי ן פ ותח י ן פתח י בת י כ נס י ות א לא למ זרח שכ ן מצ י נ ו בה יכל שה יה פת וח למ זרח ‪ .‬ובת וס ' עיר ובי ן יח ‪,‬ב ב יאר א ו דס׳׳ל לת נא דת וספתא דשכ י נה‬ ‫במער ב א ו מט עמא דה יתה א׳׳י וביהמ ׳ ׳ק במ ע ר בם ובעינ ן והתפלל ו אל יך דרך ארצם ‪ .‬וכ ן בת וס ' ברכ ות ו‪,‬א נקט ט עמא דהתפלל ו אל יך דרך ארצם ‪ ,‬וכן נפסק בסי ' צ׳׳ד דבע י נ ן‬ ‫להתפ לל כלפ י א׳׳י‪ .‬וא׳׳כ גם במתפ ל ל ים לשא ר ר וח ות צר יכ ים לפת וח פתח ביהכ ׳ ׳נ לכי ו ו ן שמתפלל ים ‪ ,‬וכן מב ואר בב׳׳י ובדר ׳ ׳מ ר יש סי' ק׳׳נ מ ד כתב ה גה ות מיימ וני מה גהת ת וס '‬ ‫בברכ ות ו' דהט עם כדי ש יה י ו משתח ו ו ים ‪ ,‬וכ"פ בש ו ׳ ׳ע ‪ .‬ובפר ישה כת ב ממהרש ׳ ׳ל דה יכא דא יכא ב ית לפני ביהכ׳׳נ א׳׳צ ש יה יה ה פתח מכ ו ו ן כלפ י ר וח התפ ילה ‪ ,‬וה וא כת ב בב יא ור‬ ‫הת וס ' והט ור דד וקא במתפלל י ן למערב צר יך לה י ות פתח במ זרח דה וי ד ומ יא דה יכל ואז ישתח ו ו למערב ‪ ,‬אב ל לדיד ן שמתפלל י ן למ זרח אי ן לדקדק לפת וח למערב דהא אי ן בידינ ו‬ ‫לק י ים הפס וק דאיירי בפת וח למ זרח והב יא ו א׳׳ר‪ ,‬וכע׳׳ז בלב וש ‪ ,‬אמ נם מג״א ס׳׳ל ד גם לדיד ן בעינ ן לפת וח לצד שמתפלל י ן וכש ו ׳ ׳ע ובפמ ׳ ׳ג ה נ יח בצ׳׳ע ‪ ,‬ובמ ׳ ׳ב סק׳׳י ובביה ׳ ׳ל פסק‬ ‫כמחב ר ומג״א אחר י שכך כת ב בהגה ׳ ׳מ ול יכא דפל יג על יה להד יא ואדרבה הב׳׳י והד ׳ ׳מ פסק ו כ ו ותיה ‪ 2 .‬מ׳׳ב סק׳׳י ממ ג״א ודלא כפר ישה דלד יד יה לדיד ן שמתפלל י ן למ זרח אי ן‬ ‫‪ 4‬דאע ׳ ׳פ שצר יך ש יה י ו עיני ו למטה כשמתפלל ‪ ,‬מ׳׳מ כשמת בט ל מכ ו ו נת ו ישא עיניו לשמ ים לע ורר הכ ו ו נה‬ ‫לדקדק בזה ‪ 3 .‬ד ו גמת הא ו לם שה יה לפני הה יכל (ב״ח ס ימ ן צ')‪.‬‬ ‫‪ 5‬ש ו״ע צ ' סע יף ד'‪ ,‬ושח לק מהחל ו נ ות יהי ו לכי ו ו ן יר ושל ים (פמ״ג ‪ ,‬מש נ״ב שם ) ‪ ,‬ואפשר לה וס יף ע ל מני ן החל ו נ ות וחל ו ן שמח ו לק לחלק ים ע״י הפרדה כל‬ ‫(מש נ״ב צ'‪ ,‬סק״ח ) ‪.‬‬ ‫‪ 7‬ובב יהכ״ נ שק יר המ זרח י מכ ו ו ן ממש כ נגד יר ושל ים ‪ ,‬יש‬ ‫‪ 6‬ובש ו״ת ש בט הל וי כת ב דהע יקר להלכה כפש יט ות המש נ״ב בס ימ ן צ'‪.‬‬ ‫ח לק חש יב חל ו ן (א״א ב וטשאטש ס״ה) ‪.‬‬ ‫לב נ ות ו מ עט בדר ום בא ופ ן ש בתק ו פת ניסן ותשר י ב זר יחת השמש יגיע ה נ יצ וץ לק יר המערב י ב נט יה לדר ום ‪ ,‬ולא ממש לאמ צ ע ש לא יהא מח זק ידי המיני ן ( וכמב ואר ברמ״א עיי ן‬ ‫‪ 8‬ובב יה״ל כ ותב דה וא מ נה ג קד ום מגמ ' בס וכה ע״ש וכתב ב ג נ ות הב ו נ ים את הב ימה בסמ וך לאר ו ן הק ודש מפ ני ש ר צ ו לילך בדרכ י‬ ‫ב יה״ל סימ ' צ״ד ד״ה אי ן ע וש י ן באר יכ ות ) ‪.‬‬ ‫הג וים ‪ 9 .‬ובספר ימלא פי תה לת ך מב יא מה גרא י״ל שט י נמ ן שבבר יסק ה יה נה וג שהב ימה ה יתה תמ יד גב והה ‪ ,‬וה י ום לא מ גב יה ים את הב ימה לפי שת ו פס שט ח גד ול ‪ ,‬ובח ו״ל בד״כ‬ ‫הי ו בת י הכ נסת גד ול ים מאד ‪ ,‬ויכל ו ל עש ות כן‪ 10 .‬וכ ותב ש זה ו מש ום שהש ו״ע והרמ״א לא פסק ו ש יש מע לה בנמ וך ‪ ,‬והרי״ף והרא״ש השמ יט ו דין זה וממעמק ים קא י ע״ז ש לא‬ ‫יתפלל במק ום גב וה ‪ .‬ובספר ימלא פי תה לתך מב יא מה גרא י״ל שט י נמ ן ‪ ,‬שבבר יסק ה יה נה וג שהמק ום ש ל הש״ץ ה יה נמ וך כטפח משא ר ב ית הכ נסת ‪ 11 .‬וכ״כ בש ו״ת ג ור ן לד וד‬ ‫לתלמ יד החת״ס שמ נה ג ישראל בכל מק ום להעמ יד העמ וד לצד ימי ן שה וא הצ ד החש ו ב ואי ן לש נ ות וכ״כ בש ו״ת צ יץ אל יע זר ‪ ,‬ובמש נ״ב 'דרש ו ' מב יא מספר מש נת י וסף ש יש‬ ‫מק ומ ות שמעמ יד ים העמ וד מ צ ד שמא ל ‪ ,‬ויתכ ן דזה ו מש ום שמק ום הרב ה וא בימי ן מש ום כב וד הת ורה ע״ש ‪ 12 .‬וכ ותב שכך הי ו נ והג ים בהרבה מק ומ ות בא יר ופה בבת י כ נס י ות‬ ‫הגד ולים ‪ ,‬ובספר ימלא פי תה לת ך מב יא של יש יבה שה יתה בה צפ יפ ות מר ובה ב ימ ים נ ורא ים ולא שמ ע ו ה יטב את הש״ץ ‪ ,‬ה ורה ה גרא י״ל שט י נמ ן ש יעמ יד ו הש״ץ באמ צ ע הה יכל ‪,‬‬ ‫ואמר שמ נה ג הספרד ים לכתח ילה כן א ב ל א נ ו נ והג ים כ ן רק בש עת ה דחק [ ורבנ ו בעצמ ו הי' ש״ץ ש נ ים רב ות בי וה״כ ב נע ילה ‪ ,‬ועמד באמ צ ע ביהמ״ד ] ‪ . 13 .‬וברבינ ו מ נ וח פי״א‬ ‫מתפ ילה ס״ג כת ב לדייק מ ד כת ב הרמב״ם ש לא נעש ית הב ימה א לא לקר ות על יה בת ורה א ו לדר וש ברב ים ‪ ,‬ומשמ ע אב ל לא להתפ ל ל על יה ‪.‬‬ ‫קוראים כותבים‬ ‫'קביעת עתים לתורה' וכדביאר הח״ח דהוא קיום דרשת חז״ל (שבת פג‪ ):‬אין דברי‬ ‫ישר כח לגליון הנפלא שעניינו כ'תורה תבלין' בפני היצה״ר‪ ,‬וכמו שביאר מרן‬ ‫תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה‪ ,‬דבזמן שלומד ימית עצמו מכל‬ ‫הגר״י סלנטר זיע״א דכשהאדם עוסק בתורת המצווה שנכשל בה זה ישמור עליו‬ ‫ענייני העוה״ז וכדרך שכתב הרמב״ם פ״ג מהל' ת״ת הי״ב ע״ש‪ .‬ובזמן התפילה‬ ‫לבל יחטא שוב ח״ו‪.‬‬ ‫מצינו 'קביעות מקום בתפילה'‪ .‬ועוד כתב באיגרת הרמב״ן 'ויסיר כל דברי העולם‬ ‫עה״פ 'מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו‬ ‫מליבו בעת התפילה' וכך פסק הרמ״א (סי' צ״ח ס״א) ויסיר כל תענוגי העולם‬ ‫וליראה אותו ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך״ לימדונו חז״ל דאיזוהי‬ ‫מליבו ע״ש‪ .‬וכמש״כ המשנ״ב (סי' קנ״א סק״ב) על כן הירא וחרד לדבר ה' ישים‬ ‫עבודה שבלב זוהי תפילה‪.‬‬ ‫תמיד עיניו וליבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ״נ ובביהמ״ד והמקום‬ ‫ונראה שמצות לעבוד את ה' שהיא התפילה‪ ,‬מגיע אחרי 'ליראה את ה' אלקיך'‬ ‫הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ותפילה‪.‬‬ ‫דאחר שירא מהקב״ה ובכלל זה 'ומקדשי תיראו' ממילא יעבוד את ה' בכל ליבו‬ ‫ונראה דזהו ביאור תקנת הגר״ח קניבסקי שליט״א במכתבו בסוף חודש אייר‬ ‫ולא כמצוות אנשים מלומדה כיון שיחוש בחש במעמד התפילה לפני ה'‪.‬‬ ‫תש״פ כשנפתחו בס״ד הבתי כנסיות ‪...‬ולכן יש לתקן תקנה קבועה שאיסור חמור‬ ‫ובמסילת ישרים פרק י״ט פירש מצות אהבת ה' 'ולאהבה אותו' דיש בזה גם‬ ‫להכנס לביהכנ״ס להתפלל עם פלאפון שאינו כבוי וכל זמן התפילה הוא מנותק‪...‬‬ ‫המצוה 'לדבקה בו' דגדר הדביקות שיהיה ליבו כ״כ מתדבק בהשי״ת עד שכבר‬ ‫והיינו‪ ,‬דאם אינו מכבה הפלאפונים אינו מסיר דברי העולם מליבו וכדכתב‬ ‫יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו‪ ,‬וכתב דלפחות יהיה כן בשעת העבודה‪.‬‬ ‫הרמב״ן‪ ,‬וכביאור המסילת ישרים דאם בזמן העבודת ה' יהיה ליבו מתדבק‬ ‫ומפורש בדבריו שזה גם בזמן התורה וגם בזמן התפילה‪ .‬וגבי התורה הוא ענין‬ ‫א‪.‬ק‪.‬‬ ‫בהשי״ת כל יונו יראה אחרת‪.‬‬ ‫סיפור ה ש בו ע‬ ‫ודממה‪ ,‬האב אינו מתקשר‪ .‬אך במקביל נראה היה למלמד שחל שיפור גדול אצל‬ ‫לרגל היארצייט למרן בעל התוי״ט התקיים בניו‪-‬יורק עצרת חיזוק‪ .‬רבנים רבים‬ ‫הילד‪ .‬הוא מיעט לדבר מילים אסורות‪ ,‬ואף הפסיק כליל‪.‬‬ ‫נשאו דרשות בנושא השתיקה בתפילה‪.‬‬ ‫המנהל צלצל לאב‪ ,‬סיפר לו על השינוי ושאל אותו מה עשה לילד‪ .‬למרבה הפלא‬ ‫את אחת הדרשות נשא הרב נתן מאלער משיקאגו‪ ,‬ת״ח מרביץ תורה ומנהל חיידר‪.‬‬ ‫האב סיפר שלא דיבר מילה עם הילד‪ .‬נו‪ ,‬ומה הסיפור‪ .‬ואז אומר האב‪ ,‬כאשר‬ ‫הוא סיפר שיום אחד הגיע לחדרו אחד המלמדים וסיפר על ילד מאחת הכיתות‬ ‫שמעתי מכם על הבעייה עם בני‪ ,‬שאלתי את עצמי מדוע קורה לי כדבר הזה‪ .‬עשיתי‬ ‫הנמוכות שמדבר דיבורים לא ראויים‪ ,‬ממש ניבול פה‪ .‬הוא אומר בצער רב למנהל‪,‬‬ ‫חשבון נפש ואמרתי לעצמי אולי אני חוטא בדיבור‪ .‬ואכן לא נעים לומר‪ ,‬אבל אני‬ ‫שהוא ניסה לדבר עמו אך ללא הצלחה‪ .‬גם המנהל ניסה את כוחו פעם ופעמיים‪,‬‬ ‫מראשי המדברים בתפילה‪ .‬מיד החלטתי לקבל על עצמי בקבלה מוחלטת להפסיק‬ ‫אך הילד ממשיך בקלקולו‪ .‬כאשר המחנך והמנהל הרימו ידיים הם החליטו לערב‬ ‫לדבר בזמן התפילה ובקריאת התורה‪ .‬לא ידעתי על ההשפעה שהייתה לכך‪ ,‬עד‬ ‫את ההורים‪ .‬האב נקרא לתלמוד תורה וקיבל דיווח על מעללי בנו‪ .‬המנהל ביקש‬ ‫נקדישך‬ ‫הרגע הזה שהתקשרתם‪.‬‬ ‫ממנו לטפל בעניין ולהודיעו מה הוא עושה בנידון‪ .‬עובר יום‪ ,‬עוברים יומיים‪,‬‬ ‫ל ע"נ מזב׳ הרבים הג ה״ צ רבי יהודה ארי ה ב ״ ר יעקב ש כ ט ר ז צ ״ ל והגאון הגדו ל רבי עוז ר ב ״ ר של מ ה זלמן דרורי ז צ ״ ל ו ל ע״נ ה א ש ה ה צד קני ת רב ק ה מרי ם בלוי ב ״ ר אברהם דוד פרידמן ז ״ ל‬ ‫מבקשים אנו מכל מ׳ שנשאו ליבו לבוא ולשאת בהוצאת והפצת הגליון באופן קבועוחד‪-‬פעמ׳‪ ,‬נא לפנות לטלפון ‪ 0 5 2 7 1 0 1 9 7 0 , 05 27176420‬בשעות בין הסדרים‪ .‬ניתן להנציח לרפואה וישועה‪.‬‬ ‫לשליחת חומר ולקבלת הגליון‪ :‬פקס‪ 15335748722 :‬ניתן לתרום באשראי דרך נדרים פלוס‪ :‬קופת ‪ -‬אהלי תורה (בנשיאות הגר"ד לנדו שליטייא) קטגורית קדושת בתי מקדש מעט‬ ‫ולא דאורייתא‬ ‫שיעורו של הגאון רבי רפאל סויד שליט״א | ראש ישיבת תפארת שלמה‬ ‫‪l it e r‬‬ ‫פרשת ויצא תשפ״ז‬ ‫גיליון מס' ‪152‬‬ ‫הערות בענייני שמירת הלש‪1‬ן‬ ‫להסתפק בהמלצה כללית לרדת מהשידוך‪.‬‬ ‫הערות בענייני שמירת הלשון‬ ‫אבל עדיין יש ל ש אול ב או פן שהוא מכיר מקרוב ממש את הצד המברר‪,‬‬ ‫לפנינו כמה הערות בהלכות שמירת הלשון‪ ,‬שרובן נוגעו ת לשאלות המצויות‬ ‫ו מדובר בחיסרון ג דול‪ ,‬והוא יוד ע שאין שום סיכוי בעול ם שהם ירצו את‬ ‫בחיי היום יום‪ ,‬ובעיקר בענייני שידוכים‪ :‬האם מותר לספר שפלוני גירש את‬ ‫השידוך‪ .‬שם לכאורה התועלת מושגת גם בלי לפרט‪ ,‬ו מ דו ע יהיה מותר לו‬ ‫אשתו‪ ,‬האם צריך לפרט את החיסרון כשמבררים אצלנו‪ ,‬מתי חייבים לספר‬ ‫לומר את החיסרון עצ מו‪.‬‬ ‫ולא רק מותר‪ ,‬באיזה איסור עו ב ר מי שמאמין לל שון הרע‪ ,‬למי ראוי לפנות‬ ‫וכן יש ל שאול ב אופן שאבי המדוברת שמע חיסרון על ההצעה‪ :‬האם מותר‬ ‫כדי ל מנוע מהלך מסוים‪ ,‬מה דינם של דברים שאינם גנאי אבל אינם נעימים‪,‬‬ ‫לו לשתף בזה את אשתו ובתו‪ ,‬כ שמדובר בדבר חד משמעי‪ .‬ולכאורה מדוע‬ ‫ומה הדין בבירור שנעשה בדרך עקיפה‪.‬‬ ‫שיהיה מותר‪ ,‬הרי הוא יכול לומר להן שההצעה אינה מתאימה‪ ,‬ובזה כבר‬ ‫הושגה התועלת‪.‬‬ ‫לספר על גירושין‬ ‫אסור או חייב‬ ‫ראיתי בספר שמירת הל שון כהלכתה <עמ׳ פז) שכתב בשם הגאון רבי מנחם‬ ‫מנדל לובין שליט״א שיש איסור ל שון הרע לומר על אדם שגירש את אשתו‪.‬‬ ‫ויש לדע ת שדיני ל שון הרע בשידוכים שונים מרוב ה שאלות ההלכתיות‪.‬‬ ‫ולכאורה צריך עיון בזה מכמה צדדים‪ .‬ראשית‪ ,‬הרי אמרינן בגמרא (גיטין‬ ‫בשאר השאלות‪ ,‬השאלה היא אם אסור או מותר‪ .‬ואילו בל שון הרע לצורך‬ ‫יז‪ ):‬״גט אית ליה קלא״‪ ,‬והדבר מתפרסם מעצמו‪ .‬ואם כן הוי דבר מפורסם‪.‬‬ ‫שידוך‪ ,‬השאלה היא אם אסור או חייב‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬עצם העובדה שחז״ל קבעו שיש לגט קול‪ ,‬מראה שאין בזה איסור‪.‬‬ ‫שהרי מצד אחד יש חיוב של השבת אבידה‪ ,‬ויש גם חיוב של ״לא תעמוד‬ ‫שהרי לא מסתבר שיקבעו על פי זה כל כך הרבה הלכות‪ ,‬אם קול זה נוצר רק‬ ‫על דם רעך״‪ ,‬כשרואה את חבירו עו מד להינזק ואינו מונע את הנזק‪ .‬ומאידך‬ ‫על ידי אנשים שעוברים על איסור ל שון הרע‪ .‬ואפשר שיהיו תקופות שכולם‬ ‫יש איסור להזיק ל מדובר‪ .1‬ולכן מי שאינו מספר במקום שצריך לספר‪ ,‬אינו‬ ‫יזהרו בשמירת הל שון‪ ,‬ואז לא יהיה לגט שום קול‪ ,‬והיאך יבנו הלכות על‬ ‫נוהג במידת חסידות‪ ,‬אלא מבטל מצוה‪ .‬וכן מי שמספר במקום שאינו צריך‬ ‫דבר כזה‪ ,‬וממילא אין זה דומה למה שמצינו מו שג קלא דלא פסיק לענין‬ ‫לספר‪ ,‬עו ב ר באיסור‪ .‬ואין כאן מצב ביניים של רשות‪.‬‬ ‫הלכות אחרות‪ ,‬דהתם לא נ ק בעו הלכו ת לדורו ת שמותר דברים מסוימים‬ ‫להפעיל דמות מכובדת כדי לשכנע‬ ‫מחמת הקול‪ ,‬אלא רק שאם יש קול ישנו דין מסוים‪.‬‬ ‫ויתירה מזו מצינו בגמרא (כתובות כג‪ ):‬שגט מפורסם יותר מנישואין‪ .‬ואם‬ ‫כתב בשמירת הל שון (כלל ד‪ ,‬סעיף ב) שאסור לומר ל שומע דבר שכבר ידוע‬ ‫על הנישואין ודאי אין איסור לספר‪ ,‬קל וחומר שעל הגט‪ ,‬שקולו גדול יותר‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬אם זה ב אופן שעל ידי הדיבור יתחזק הגנאי על המדובר‪ .‬כלומר‪ ,‬שעל‬ ‫אין איסור‪.‬‬ ‫ידי הדיבור ה שומע י ח שוב ע ל המדובר דברים גרועים יותר‪ ,‬למרות שלא‬ ‫ועוד‪ ,‬שלעיתים יש בכך תועלת‪ ,‬כדי שידעו להציע לו שידוך‪ .‬ומי שאינו יודע‬ ‫התחדשה לו ידיעה חדשה‪ ,‬אלא רק הדבר הודג ש יותר באזניו‪.‬‬ ‫שפלוני גירש את אשתו‪ ,‬לא יעלה על דעתו להציע לו הצעה‪[ .‬אך סברא זו‬ ‫ומעתה יש לדון במה שמצוי לא מעט פעמים‪ ,‬שרוצים ל מנוע מהלך מסוים‪,‬‬ ‫תקפה רק במקרה שהוא עדיין גרוש‪ ,‬ולא במקרה שכבר נישא בזיווג שני‪,‬‬ ‫ועל כן פונים לדמות תורנית בכירה וכדומה כדי להשפיע‪ .‬והאמת היא שכדי‬ ‫וכן אם התגרש פעמיים‪ ,‬אין היתר לציין זאת‪ ,‬אא״כ זה לתועלת]‪.‬‬ ‫למנוע את אותו מהלך‪ ,‬מספיק לפנות לדמות פחות בכירה‪.‬‬ ‫אמנם מאידך גיסא צריך עיון מדברי רש״י (קידושין נ‪ .‬ד״ה דלא ניחא ליה‬ ‫ומדברי החפץ חיים הנזכרים נפקא לן שיש לפנות לדמות כזו שיכולה למנוע‬ ‫דליבזי)‪ ,‬שכתב‪ :‬״שהמגרש את א