אוסף גליונות · Oisef Gilyoines
הטקסט של גיליון זה
נ תח לק
י ת חת
10
תן ל הש ב
של ם ' הק
אין
₪
ם או פה
בנ סף ב
דר גל שו
ים יונו "א
פלו ת'
ס
אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור
פרשת נח תשפ"ז • גליון 395
יונה
מצאה
בו מנוח
"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה"
"כנפי יונה נחפה בכסף"
"כנסת ישראל נמשלה ליונה"
אופיה ותהלוכותיה המיוחדים של היונה כפי שעולה מדברי התורה וחז"ל
וממה שגילו חכמי הטבע
חומר חובת ההשפעה על הכלל
מרן רה"י הגרי"ג אדלשטיין -ממגד גרש ירחים
תיבת נח – פרשה לדורות
מתוך משא פתיחת הזמן
מרן הגר"ח פיינשטיין -שיעור חומש
כוח החקיקה בזמן חורף מעובר
הגאון רבי יוסף וייס -עינינו גל
האם קין חטא בעץ הדעת -והאם הוא בכלל גזירת המיתה של אדם הראשון?
הגאון רבי אברהם זנגר -פניני הלכה
האם זכו ישראל לציצית בזכות שם בן נח או בזכות אברהם?
בירור הלכה
ספרים חדשים מבית 'צוף' הוצאה לאור
חדש!
Iמבקשי יחודך Iמסביב לשלחן Iדיני משפט לק ב'
שנת תשפ"ה תשובות בנושאים מצויים על ח
בו נקבצו עיקרי דיני ופסקי חושן
מאמרים ועיונים משולבים סדר השו"ע משפט ערוכים ומסודרים בשפה
נגלה ונסתר ודרכי עבודה פרטי ההלכה מהשו"ע ועד ברורה לפי סדר נושאים ,המוגשים
פוסקי דורינו להלכה ולמעשה כפסקי הלכה למעשה
מאת הגאון בירור הלכה בהיר השווה
רבי מרדכי יוסף בדיני ממונות תוך ציון מקורות הדין.
לכל נפש.
זקוטינסקי שליט"א מאת מורנו הרב חיים קאהן שליט"א
רב דקהל מבקשי ה' מאת הגאון דיין דקהל עדת ישורון
לורנס ניו יארק רבי אילן נתנאל סנדר שליט"א אב"ד בית דין צדק עץ חיים
III I I Iלהשיג בחנויות הספרים או בפלטפורמת הספר התורני hasefer.org.il
תוכן העניינים
• אוסף הפרשה • • אוסף ההלכה • • אוסף הדעת •
שיעור חומש שיעורי בינה ממגד גרש ירחים
מרן הגאון הגדול רבי חיים
67 הגאון הגדול
25 משלחנו של רבינו הגדול
3
פיינשטין שליט”א רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל
נחל אליהו עטרת הברכות משנת רמ"ה
משיעורי הגאון
69 שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א
27 רבינו הגדול מרן רה"י הגאון רבי
5
רבי אליהו דיסקין שליט”א משה הלל הירש שליט”א
פניני פרשת השבוע שיעורי ליל שבת מראה כהן
הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א
71 הגאון רבי
29 מרן רבינו ראש הישיבה הגאון
7
מרדכי בונם זילברברג שליט”א רבי דוד כהן שליט”א
יעלת חן עומק הפשט חשבתי דרכי
הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א
73 דיוני הלכה אקטואליים
31 הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל
9
מבקשי יחודך משא ומתן ועד ליל שבת
מאמרים בעומק פרשיות השבוע
75 הגאון רבי חיים קאהן
37 הגאון הגדול
11
הגאון ר’ מרדכי יוסף זקוטינסקי שליט”א בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א
מאמרי חסד לאברהם שיעורי דעה נחלת בנימין
הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א
78 מתוך שיעורי
40 הגאון הגדול
13
הג”ר גרשון מלצר שליט”א רבי בנימין סורוצקין שליט”א
עלון לשבת פניני הלכה עינינו גל
הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א
79 מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר
41 מאמרי עין לא ראתה
15
מעין גנים אוצר ביכורי הלכה אז נדברו
עיונים ובירורים על פרשיות התורה
83 הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א
49 מחשבות לבני הישיבות
19
ושיחותיו של הגאון ר' מרדכי גליס שליט"א מתוך הסוגיות והפוסקים
עמק השבוע תוספת שבת
עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא
85 מעלת השבת וקדושתה
55
הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א
דרשו משפט בין אדם לחברו למעשה
מח' התוס' והש"ך באוכל משל חברו
89 גיליון להעמקה במצוות
57
הרב עמיאל ארבה שבין אדם לחבירו
מענה יחזקאל מחשבה קצרה על הדף
הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א
91 תפיסות עומק על סדר הדף היומי
59
שירת התורה תמצית
עלון חדש מבית שירת המועדים
96 הפרשה וההפטרה
63
הגאון ר' משה פישל קרויזר
ועליו יציץ נזרו מבחני לדעת
פרקי חיים מהגאון
97 מבחן בדף היומי ,במשנה ברורה
65
רבי אליעזר ולדנברג זצ"ל ובחפץ חיים ואהבת חסד
צמאה לך נפשי כמה לך בשרי
פרקי חיים מהגאון
102
רבי איתמר שוורץ זצ"ל
החדשים מבית צוף
הוצאה לאור
105
מערכת 'אוסף גיליונות'
a0554006628@gmail.com
ראש המערכת:
הרב נתן פלדמן שליט"א
חברי המערכת:
הרב צבי קנול שליט"א
הרב חיים וכסלר שליט"א
הרב משה הכהן שליט"א
הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א
הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א
מבית 'צוף'
הוצאה לאור
נתן פלדמן
בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון
0554006628
לתוכן
לתוכן
לתוכן
'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת ויצא תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון * 265עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
'ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן'
מקור דברי הרמב"ם בסוף הל' שכירות
כדרך הטבע. הרמב"ם בסוף הל' שכירות מבאר
את חיובי הפועל במלאכתו לבעל
ואחר כך נאמר "וירא יעקב את הבית ,ובשיעור החיוב כתב שם:
דבריהם הם זכרונם פני לבן והנה איננו עימו כתמול
שלשום" ,אחר שבני לבן דיברו
"כדרך שמוזהר בעל הבית שלא
בכל כוחו יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך
על כך ,ראה יעקב שגם לבן אינו העני מוזהר שלא יגזול מלאכת
כתב הרמב"ם בסוף הל' שכירות ,בשיעור חיוב הפועל לבעל הבית" -וכן חייב לעבוד בכל כוחו, מתייחס אליו כמו תמיד ,כי גם הוא בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט
שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כוחי עבדתי את אביכן ,לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה חושד בו שגנב ,ואמנם לא דיבר בכאן וכו' וכן חייב לעבוד בכל כוחו,
שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד" ,עכ"ל .היינו שכל העשירות הגדולה שהייתה ליעקב אבינו עימו על כך ,כי יעקב היה חתנו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל
היא בזכות זה שעבד ללבן בכל כוחו. ולא היה נעים לו לדבר איתו על זה, כוחי עבדתי את אביכן ,לפיכך נטל
אבל היה ניכר על פניו שהוא חושד שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר
למדים אנו מכאן שאם אדם עושה בכל כוחו את מה שהוא חייב לעשות ,משלמים לו עבור זה ובטוח שיעקב גנב ממנו.
מידה כנגד מידה ,והרמב”ם מדבר בענייני העולם הזה ,שמי שעושה בכל כוחו טובות לחברו, (בראשית ל,מג) ויפרוץ האיש מאד
נותנים לו מן השמים טובות בעולם הזה ,ופשוט שהוא הדין גם בענייני רוחניות ,אם אדם וכיון שכן ,אמר הקב"ה ליעקב מאד" ,עכ"ל.
עוסק בכל כוחו בדברים שבין אדם למקום ,מקבל סייעתא דשמיא להצלחה ברוחניות ,וכגון "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך",
כשעוסק בתורה בכל כוחו ,זוכה להצלחה בתורה יותר מכוחו ,מאד מאד – למעלה מן הטבע. וצ"ב מהיכן לקח הרמב"ם שזוהי
כי כבר אינו יכול להסתדר עם לבן, סיבת העשירות ,בזכות זו שעבד
ומצינו בכמה מקומות שהוזכר לגבי רוחניות שצריך להיות בכל כוחו ,כגון מה שאמרו חז"ל וביקש יעקב תחילה להסביר לרחל ללבן בכל כוחו ,הרי בודאי היו
(שבת קיט ,ב) כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו ,ופירש רש"י ולאה מדוע הוא עוזב את בית ליעקב אבינו עוד הרבה זכויות
שם :בכל כוחו – בכל כוונתו ,ועוד אמרו (בברכות לב,ב) ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן תורה אביהן ,ולכן "וישלח יעקב ויקרא שראוי להתעשר בעבורם ,וכפי
ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ ,ופירש רש"י :שיתחזק אדם בהם תמיד ובכל כוחו ,ע"כ ,והוא לרחל וללאה השדה אל צאנו", שמצינו גם אצל שאר האבות
חיוב חמור לנצל כל הכוחות ברוחניות ,וכשאדם עושה כל מה שבכוחו זוכה לסייעתא דשמיא. היינו ביחידות במקום שאין בני הקדושים שהיו עשירים ,כמו
אדם שומעים [וכדאיתא בברכות שכתוב באברהם "ויהי לו צאן ובקר
אבל אם אינו עושה בכל כוחו אין סייעתא דשמיא ,כמו שמצינו בגמרא (קידושין ל,ב) יצרו של
אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא דף ח' וכשיועצין אין יועצין אלא וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות
הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלוקים לא יעזבנו בידו ,וביארו המסילת ישרים (פרק ב') וכן בשדה וכו' מאי קראה? וישלח וגמלים" ,וכן כתוב ביצחק "וילך
הגר"א בקול אליהו (סוכה) וזה לשונו" :ובאו חכמינו ז"ל האמיתיים לפרש מתי עוזר לו הקב"ה יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה הלוך וגדל עד כי גדל מאד" ,ופירש
בזמן שעשה האדם כל מה שבכוחו לעשות לכבוש את יצרו והגיע למדרגה כזו שאלמלא אל צאנו ,ופירש רש"י :אלא בשדה רש"י שהיו אומרים זבל פרדותיו
הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לעשות יותר מפני שכבר בא עד קצה גבול יכולתו במעשהו ואין – דאמרי אינשי אוזניים לכותל]. של יצחק ולא כספו וזהבו של
לאל ידו לעשות יותר ,אז ישלח עזרו מקודש ולא יעזבנו בידו ,אולם אם יש לו יכולת עדיין אבימלך ,ואם כן יתכן שגם יעקב
לעשות יותר ממה שעשה כבר ואינו עושה גם השם לא יעזור לו!" ע"כ. וסיפר להן יעקב את כל הענין
ואמר "רואה אנכי את פני אביכן כי נתעשר מחמת שאר זכויות שהיו
והיינו כנ"ל ,שרק אם האדם משתמש בכל כוחו ,אז יש סייעתא דשמיא אף יותר מכוחו ,אבל איננו אלי כתמול שלשום" ,שהוא לו ,ומנין למד הרמב"ם כי דווקא
אם אינו עושה כל מה שבכוחו ,אזי הקב"ה מניחו ביד היצר ,ואין לו סייעתא דשמיא כלל. חושד בי שגנבתי ממנו ,ואיני יכול בזכות עבודתו ללבן בכל כוחו זכה
להמשיך להיות אצלו תחת חשדות לזה ,וחיפשתי הרבה במדרשים
וזהו כי מן השמים נותנים לאדם כוחות הנפש והגוף כדי שינצלם לעבודת השם ,ולצורך זה ובמפרשים ולא מצאתי מקור לזה.
ניתנו לו הכוחות והאפשרויות שיוכל להצליח בתורה ובמעשים טובים ,ואם אינו משתמש אלו ,והסביר להן כי באמת חשדות
בכל הכוחות שקיבל לזה ,נמצא שאין לו תועלת בהם ,ותכלית כל הבריאה הוא לכבוד שמים אלו שחושדים בו אינם נכונים, אך שוב התבוננתי וראיתי שזה
כמו שכתוב (ישעיה מג ,ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' ,כל הכוחות שיש לאדם הם אלא "אלקי אבי היה עמדי" היינו מפורש בפסוקים עצמם ,כי הנה
כדי שיעשה כבוד שמים ,ואם אינו משתמש בכל כוחותיו לכבוד שמים למה לו הכוחות ,וכבר שהקב"ה הוא זה שנתן לי את בתחילה כתוב "ויפרוץ האיש מאד
לא מגיעים לו הכוחות ,ולכן לא רק שאין לו סייעתא דשמיא יותר מכוחו ,אלא גם לוקחים לו העשירות. מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות
את הכוחות והיצר הרע מתגבר עוד יותר. ועבדים וגמלים וחמורים" ,היינו
והוכיח להן את צדקתו שלא גנב,
וכפי שמצינו בשאול המלך ,שנאמר (שמואל א' טו,ט) "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב אלא מן השמים קיבל את העושר, שנתעשר בעשירות גדולה שלא
הצאן והבקר" ,ואמרו חז"ל (יומא כב,ב) שאול באחת ועלתה לו ,דוד בשתים ולא עלתה לו, שהרי "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי כדרך הטבע" ,מאד מאד" היינו
היינו שדוד המלך אף שנכשל בשני חטאים לא הפסיד את המלוכה ,ואילו שאול המלך מחמת עבדתי את אביכן" ,והיינו שאתן למעלה מן הטבע ,והיה לו רכוש
חטא אחד הפסיד את המלוכה ,והוא מה שחמל על עמלק ,ואף שלא היה זה איסור בידים, עצמכן יודעות שבכל כוחי עבדתי עצום של עבדים ושפחות גמלים
הפסיד בזה את מלכותו ,ויש להבין מדוע דוד נשאר במלכותו ,ואילו שאול הפסיד בחטאו את את אביכן וממילא עבור זה זכיתי וחמורים ,שזה היה עיקר העשירות
המלוכה? בימים ההם.
לכל העשירות ,ואף שלבן אינו מבין
ובספר העיקרים (מאמר רביעי פרק כ"ו) ביאר ,כי דוד נכשל בעניינים פרטיים שאינם שייכים את זה ,מכל מקום אתם יכולות ומיד אחר כך כתוב "וישמע את
לתפקיד המלוכה ,ולכן לא הפסיד את מלכותו בזה ,אבל שאול נכשל בדברים שמחויב בהם להבין ,שלא כפי שחושדים בי דברי בני לבן לאמר לקח יעקב
מצד תפקיד המלוכה ,שהרי מצות מחיית עמלק היא מחיובי המלך ,וכמבואר בגמרא (סנהדרין שגנבתי ממנו ,אלא מפני שעבדתי את כל אשר לאבינו" ,היינו שבני
כ ,ב) שלא נצטוו ישראל במחיית עמלק אלא לאחר שהעמידו להם מלך ,וכיון שחטא שלא בכל כוחי ,זוהי סיבת העשירות. לבן ראו שיעקב נתעשר פתאום,
קיים מצוה זו בשלמות ,ניטלה ממנו המלוכה ,כי לא שייך ליתן מלוכה למי שאינו מקיים את וחשדו בו שגנב הכל מאביהם ,ולא
כל חיובי המלוכה. הרי מפורש להדיא כדברי הרמב"ם,
דיברו על כך מאומה עם יעקב,
שיעקב בעצמו פירש ואמר שזו
ויש ללמוד מכך התעוררות לכל אחד ואחד ,שכל אדם ניתנו לו כוחות מן השמים שיוכל אבל הוא שמע אותם מדברים בינם
סיבת העשירות ,שאין זה בגניבה
להתעלות בתורה ובמעשים טובים ,ואם אינו מנצל כוחותיו וכישרונותיו לקיים את חיוביו, לבין עצמם ,שהם חושדים בו שגנב
כבר אינו ראוי לכוחות הללו ,וכמו שכתב רבינו יונה בשע"ת בדרך החרטה (א,י) "והנה הבורא
כפי שחושדים לבן ובניו ,אלא מן
ממון מאביהם ,ומזה קנה את כל
נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל השמים ,בזכות שעבד ללבן בכל
העבדים והרכוש שיש לו ,ולא סתם
תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה, כוחו.
באו בעלילה עליו ,אלא כך הם היו
ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי ,ויהי בי הפך מזה ,למה לי חיים" ,עכ"ל [וע"ע בפירוש רבינו (משיחות רבינו ,והובא מלפנים בטוחים ,כי לא הבינו מהיכן השיג
יונה על אבות פ"ג משנה י'] ,ואדם שיש לו יותר כוחות ואפשרויות לעסוק בתורה ולקיים בס' משמר הרש"מ בשמו) פתאום עשירות גדולה כזו שלא
כל החיובים שצריכים לעשות ,גם התביעה ממנו גדולה יותר ,שינצל את כוחותיו בשלמות,
וכאשר אינו מנצלם כראוי נוטלים ממנו את כוחותיו ,וכשאול המלך שנכשל בחטא מצד חובת
המלוכה וניטלה ממנו מלכותו.
אוסף | 3
לתוכן
בכניסתו לבית הכנסת
במקום קדוש כמו בית המקדש ,ולא כולם שמים לב לחשוב על זה ,ולהתנהג באופן "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"
המתאים לזה במורא מקדש. בסנהדרין דף ק"ה דרשו פסוק זה על בתי כנסיות ובתי מדרשות ,ונאמר עליהם
ומסתבר ששייך להרגיש את הקדושה בבית הכנסת ובבית המדרש ,שהמקום 'מה טובו' -מפני שיש בהם קדושה ,וכמאמרם (מגילה כט ,א) על הפסוק "ואהי
הקדוש משפיע קדושה על מי שנמצא שם ,וכפי ששמעתי ממו"ר הגה"צ רא"א להם למקדש מעט" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ,שיש בהם קדושה מעין בית
דסלר זצ"ל שאמר לגבי שבת כי אפשר להרגיש את הנשמה היתירה בשבת, המקדש ,וכשאדם נמצא במקום קדוש ,בבית הכנסת ובבית המדרש ,קדושת
שהנשמה היתירה היא תוספת קדושה בנשמה מחמת קדושת השבת ,ויכולים המקום משפיעה עליו ,וידוע כי הקדושה נותנת הרגשה טובה ונעימה מאד ,וזהו
להרגיש בזה. שנאמר 'מה טובו' אהליך יעקב.
ונזכרו בלשון הפסוק שני עניינים ,האחד הוא 'אהליך יעקב' ,והשני 'משכנותיך
א"כ ,כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש ,צריכים להרגיש את קדושת המקום,
ישראל' ,ויש להבין מהו אוהל ומהו משכן ,ומדוע לגבי אוהל נקראים בשם יעקב,
ולהתנהג באופן המתאים לזה במורא מקדש ,וח"ו שלא לדבר שיחה בטלה בתוך ולגבי משכן נקראו ישראל.
בית הכנסת ,ומי שהוא בעל מדרגה יכול גם להרגיש את קדושת המקום ,וכפי
שאמר מרן הרב מפוניבז' שהוא מרגיש את הקדושה בביתו של החזון איש ,וכאשר ונראה בזה כי הנה ידוע שיעקב וישראל הם שתי מדרגות של כלל ישראל,
מרגישים את הקדושה זה נותן הרגשה טובה ונעימה מאד. כשעומדים בדרגה נמוכה נקראים יעקב ,ובמדרגה גבוהה יותר נקראים ישראל
שהיא בבחינת כי שרית עם אלוקים וגו' ,ויש לפרש עוד כי אוהל הוא דירת עראי,
"ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך"
ואילו משכן הוא קבוע.
היינו שיש אהבה וחשק להיות בבית המקדש במקום קדוש ,זוהי ההשפעה של
ועל פי זה יש לבאר 'מה טובו אהליך יעקב' ,היינו בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות
בית המקדש ,שהלב נמשך יותר לעסוק בתורה ובמצוות ושאר דברים המקדשים הם רק עראי כמו אוהל ,אז כלל ישראל עומדים בדרגה נמוכה ונקראים יעקב .אבל
את האדם ,וזו המטרה בעשיית המשכן ובית המקדש ,להשפיע קדושה על כל אחד בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות הם משכן קבוע ,היינו שיש בהם הרבה תורה
ואחד שכל ההנהגה שלו תהיה הנהגה של קדושה. ותפילה ,אז זה משפיע על כלל ישראל דרגה יותר גבוהה ,ומתעלים לדרגת ישראל
* – 'משכנותיך ישראל'.
כפי שאדם מרגיש נעימות לשהות בחברת בני משפחתו ,כך נעים מאד לישב ליד וכעין זה כתב האור החיים הקדוש "מה טובו אהליך וגו' .פירוש לפי שיש בישראל
הגמרא וללמוד... כת שקובעים עתים לתורה ,וכת שעוסקים בה יתד התקועה ,כנגד בעלי עתים אמר
מה טובו אהליך יעקב כאהל זה שאינו קבוע ,וכנגד כת התקועה אמר משכנותיך
אך כמובן זה תלוי גם בצורת הלימוד ,אם הוא לומד בצורה המתאימה לפי כוחו ולפי ישראל" ,עכ"ד.
טבעו ,ומי שמתאמץ יותר מכוחו הלימוד קשה לו ואינו נמשך לזה ,אבל כשלומד
*
לפי כוחו ולפי טבעו זה מעניין ומושך מאד ,והמחשבה נמשכת לזה ממילא ,כי כן
הוא הטבע שאדם נמשך לחשוב על מה שמעניין אותו. מעתה ,כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש ,הרי צריכים להרגיש שנמצאים
הזהירות משיחת חולין בשעת התפילה ובבית הכנסת
השפעה להיזהר שלא לדבר בשעת התפילה דברי חול ,ונזהרו בזה שלא לדבר אנו רואים בגזירות ת"ח ות"ט ,שהיו שם גזירות שמד כאלה עם אלפי-אלפי הרוגים,
שיחת חולין בבית הכנסת חוץ מדבר מצוה ,ומחמת זה זכו בזכויות ,ויש סימנים ובאותה תקופה נתמעטו כלל ישראל מאד ,ורבים מסרו נפשם על קידוש השם,
מובהקים שמן השמים החשיבו את זה ,ואם ביחידים הדברים אמורים ,על אחת ומה היה החטא? ששחו שיחת חולין באמצע התפילה ,כך קבע התוספות יום טוב
כמה וכמה בציבור ,שצריכים להיזהר יותר מכל דבר שיש בו איזה זלזול במקדש שזה היה החטא ,ותיקן מי שברך מיוחד למי ששומר פיו ולשונו מלהפסיק בשום
מעט. דיבור בשעת בתפילה ,שאף על פי שאין זה איסור המפורש בתורה ,זהו חטא חמור
של חילול השם.
*
נשים אל לבנו עד כמה חמור הוא הדבר ,שבעיצומה של התפילה ,בשעה
בשעת מגיפת הקורונה ,בשנת תש"פ ,נסגרו בתי הכנסת לתפילות הציבור מחשש שמקדשים ,שחים שיחת חולין ,הלא בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט,
הדבקה ל"ע ,והרבו גדולי ישראל לעורר על מה עשה ה' ככה ,והוציאו (ביום כ"ד וכמו שבבית המקדש אסור היה לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו ,כך
אייר) מרן הגר"ח קניבסקי ועמו מרן רבינו זצ"ל קול הקורא ליראי ה' להימנע במקדש מעט יש הלכות אחרות של כבוד ,אף על פי שמותר לשבת בהם.
מהשתמשות במכשיר הפלאפון בביהכנ"ס וביהמ"ד ,כי בעבור זלזול בכבוד בתי
כנסיות ובתי מדרשות מנעו מן השמים את התכנסות הציבור לתפילה ,רח"ל. וישנם רבים שנזהרים משיחת חולין בבית הכנסת לא רק בשעת התפילה ,אלא כל
זמן שהם בבית הכנסת אפילו אחר התפילה אינם שחים שיחת חולין ,ויש אנשים
והוסיף על כך רבינו בכת"י -כמו כן יש ליזהר מלדבר דברים בטלים בבית הכנסת. פשוטים מאד שנזהרים בזה וקיבלו שכר ,ומעשים שהיו בכמה חברים שקיבלו
מעלת התפילה בישיבה
ועלינו ללמוד מזה את חשיבות התפילה במקום תורה – בישיבה .מצב התפילות הנה בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט ,וכמו שבבית המקדש אסור היה
בישיבה אינו כמו שהיה פעם ,מלפנים בשעות התפילה היה היכל הישיבה (בישיבת לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו ,כך במקדש מעט יש הלכות אחרות של
פוניבז') מלא ,והמשגיחים היו רושמים את מי שלא היה מגיע לתפילת שחרית עד כבוד ,אף על פי שמותר לשבת בהם.
אחר ברכו ,ואם היה תלמיד שבקביעות לא התפלל בישיבה ,הוציאוהו מן הישיבה,
אפילו אם היה מתמיד בתורה ,ורק בתחנונים גדולים הסכימו להחזיר אותו ,כך והרי קדושת בית המדרש גדולה יותר מקדושת בית הכנסת ,כי בית המדרש הוא
היה המצב. גם מקום תורה ,וכמו שאמרו (ברכות ו,א) במקום רינה שם תהא תפילה ,וכן מצינו
(תמיד לא,ב) שהתפילה בבית המקדש הייתה בלשכת הגזית -לא בעזרה במחנה
ואמנם התפילה יותר בכוונה היא בישיבה ,יש כאלה שמכוונים יותר כשמתפללים שכינה אלא בלשכת הגזית ,אף על פי שלשכת הגזית היתה רק חצייה בקודש
מהר ,מפני שאם הם מתפללים לאט הרי הם חולמים ומסיחים דעת ,אך אין בכך (יומא כה,א) ,בכל זאת עדיף היה להתפלל שם ,מפני שזהו מקום ישיבת הסנהדרין
סתירה לתפילה בישיבה ,כי הם יכולים להתפלל כפי הקצב שלהם ,וימתינו עד לעסוק בתורה ,והתפילה במקום תורה עדיפה יותר מקדושת מחנה שכינה ,כך
שיסיים השליח ציבור. מפורש הטעם בתפארת ישראל על המשניות שם.
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל. | 4אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
משנת רמ"ה
שליט"א
הירש שליט"א
הלל הירש
משה הלל הגאון רבי
רבי משה הישיבה הגאון
ראש הישיבה
מרן ראש
רבינו מרן
ממשנת רבינו
ממשנת
פרשת ויצא תשפ"ז
הוראת שעה הלימוד ממסירת הסימנים -לחשוב על השני ולהרגיש אותו!
והנה בפרשת מקץ -כשהשבטים עמדו לפני יוסף -נאמר בפרשתנו מתוארת רמאותו של לבן ,שהחליף את רחל
"חנוך לנער על פי דרכו": (בראשית מב כא)' ,ויאמרו איש אל אחיו ,אבל אשמים אנחנו על בלאה .ואיתא במגילה (יג ,):שרחל אמרה מתחילה ליעקב
התמודדות עם אתגרי קשב וריכוז אחינו ,אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ,ולא שמענו ,על
כן באה אלינו הצרה הזאת' .ומבואר ,שהשבטים לא התחרטו
שאביה ירמה אותו בהחלפת לאה ,ולפיכך מסר לה יעקב
סימנים ,ואף על פי כן מאחר והרגישה בליבה את גודל הצער
בדורנו על עצם המכירה ,אלא על 'אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו והבושה של לאה כשיעקב יגלה שאינה יודעת הסימנים,
[מתוך שו"ת עם רבינו שליט"א לכינוס בענייני חינוך אלינו ולא שמענו' .והטעם שלא התחרטו על המכירה הוא הלכה על דעת עצמה ומסרה לה אותם.
(ח"ב) -אלעד -חשוון תשפ"ז] כמש"כ הספורנו (שם לז יח) ,שהם החשיבו את יוסף לרודף
ולכאורה הדבר תמוה ,שהרי יעקב גם ידע שיש בכך בושה
'כי ציירו בליבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם,
שואל :בשנים האחרונות יש מודעות גבוהה מאד לעניין של ללאה ,ואף על פי כן פסק לרחל שצריך לעשות סימנים ,וכיצד
להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם ,והתורה
'קשב וריכוז' ,ומהר מאד ממליצים להורים לתת לילדים עברה על ציוויו ומסרה אותם ללאה? אלא שרחל הבינה שאם
אמרה הבא להרגך השכם להורגו'.
כדורים ,וישנם הורים רבים שמאוד מתנגדים לזה ,וטוענים יעקב אבינו היה יודע את גודל הבושה שתהיה ללאה ,ואיך היא
וביאור הדברים ,שהם חשבו שיוסף מתכוין להיות 'אב תרגיש בכזה מצב ,היה אומר לתת לה את הסימנים ,ולכן פסקה
שזה פוגע לילד בביטחון העצמי ,והם ימצאו פתרונות אחרים.
רביעי' ,כהמשך לאברהם יצחק ויעקב ,וכל כלל ישראל ייצא לעצמה שהיא צריכה לתת לה את הסימנים.
מי צודק? ממנו ,ושאר השבטים יידחו כישמעאל ועשו ,ועל כן פסקו
רבינו שליט"א :זה תלוי בכל מקרה לגופו .אם למשל הילד שדינו כ'רודף' ברוחניות .אמנם האמת היתה כמו שכתוב ומצינו כן בגמ' בסנהדרין (יא ,).שישב רבי ודרש ,והריח
בתורה 'ויקנאו בו אחיו'' ,וישנאו אותו' ,אבל בשעת המכירה ריח שום .אמר' ,מי שאכל שום ייצא' .עמד רבי חייא ויצא,
אימפולסיבי ,ועושה דברים ממש לא טובים ,ודאי שצריך
הם פסקו לפי הבנתם .אמנם כשיוסף התחנן לפני האחים ואחריו יצאו כולם .למחרת פגש רבי שמעון בנו של רבי
לקחת .הכרתי בחור שכשהיה ילד היו איתו בעיות מכל
וביקש שירחמו עליו ,אם היו מרגישים את צערו כראוי היו את רבי חייא ,ואמר לו 'אתה הוא שציערת לאבא'? והשיב
הבחינות ,בעיות של חוצפה ,בעיות של קדושה ,ממש נורא, לו רבי חייא 'לא תהא כזאת בישראל' .הרי מבואר שאע"פ
מוותרים לו ,אבל מכיון שליעקב אביהם היה חסרון דק בהרגשת
וברגע שהוא לקח את הכדור כל הבעיות ירדו לגמרי ,ונעשה שרבי הקדוש הכריע שמי שאכל את השום עליו לצאת מבית
צער הזולת ,על כן גם הם לא הרגישו את צערו של יוסף
בחור מצויין ,וכיום הוא אברך מצוין .אמנם אם הילד מתנהג כשהתחנן לפניהם ,ורק כאשר האשים אותם כמרגלים ודרש המדרש ,אף אם ייגרם לו על ידי זה צער ובושה ,מ"מ רבי חייא
בבית ובחיידר בצורה יפה ,ומכבד כל אחד ,רק יש לו בעיה מהם להוריד את בנימין למצרים ,אז הרגישו את תחושתו הכריע שלא כדבריו! והיינו משום שרבי חייא הבין שאם רבי
נטו בריכוז ,ובחיידר אומרים שאם ייקח תרופה יוכל ללמוד של אדם הנמצא במצוקה לפני אדם שרוצה להרע לו ,והבינו היה יודע איזו בושה תהיה לזה שאכל את השום גם הוא
יותר טוב ,באופן כזה באמת קשה להכריח את ההורים לזה. שחטאו בכך שלא שמעו לתחנוני יוסף. היה פוסק שאסור לבזותו.
שואל :מה ההמלצה של ראש הישיבה? וממילא יש לבאר לפי זה ,שמה שאמר הקב"ה ליעקב 'חייך ובאמת מצינו שהיתה תביעה [ב'דקות' כמובן] על יעקב
שבניך עתידים לעמוד לפני בנה' לא היה בתורת עונש ,אלא אבינו בענין זה של הרגשת צער הזולת .דהנה כתוב בפרשה
רבינו שליט"א :גם זה תלוי לפי העניין .אם לדוגמא הילד כתיקון לחסרון שנוצר אצל השבטים מכוחו של יעקב ,שכן (בראשית ל א-ב)' ,ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ,ותקנא רחל
כרגע ברמה של שבע וחצי -שמונה ,ועל ידי הכדור יוכל על ידי שבניו עמדו לפני יוסף תוקן החסרון שהיה בהם באחותה ,ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ,ואם אין מתה אנכי.
להגיע לרמה תשע ,וההתנהגות שלו תקינה ,וההורים מרוצים, בהרגשת צרת השני. ויחר אף יעקב ברחל ,ויאמר התחת אלוקים אנכי ,אשר מנע
אזי אין להכריחם .אבל אם כרגע הוא ברמה שש ,אז אפשר אלא שעדיין צריך ליישב את הקושיא השניה ,מדוע בני ממך פרי בטן' .וכמובן שכעסו של יעקב אבינו לא היה כעס
להכריח. רחל לא הוזקקו לתקן חסרון זה ,אף שהיו גם הם בני יעקב? סתם ,אלא היתה לו סיבה נכונה לזה ,וכמבואר בתרגום
ונראה לומר בזה ,שהם לא הוצרכו לכך מאחר ורחל אימם היתה אונקלוס ,שהקפיד עליה על שהיא מבקשת ממנו ולא מן
שואל :ילד שהוא בסדר לגמרי מכל הבחינות ,אבל המלמד הקב"ה .וכן כתב הספורנו 'ויחר ,על אמרה הבה לי ,כאילו
מושלמת בענין זה ,שהרי הסכימה לוותר על הזכות הגדולה
אומר שאם ייקח כדור יוכל להיות תלמיד חכם עצום ,לפי היה בידו לעשות זה ,וכעס בקנאתו לכבוד קונו ,ולא הביט
להינשא ליעקב אבינו ,מפני שידעה להרגיש בצערה של
גודל כשרונותיו ,מה לעשות באופן כזה? לאה ,וכפי שנתבאר לעיל. לאהבתו אותה בזה' .ונמצא שכעס משום שקינא לכבודו של
רבינו שליט"א :אם ההורים אינם רוצים אי אפשר להכריחם הקב"ה ,ואעפ"כ מצינו בדברי חז"ל שהיתה עליו תביעה על
זה הלימוד שיש לנו ללמוד מפרשה זו ,לחשוב על השני
כך ,וכדאיתא במדרש (ב"ר עא ז)' ,אמר לו הקדוש ברוך הוא ,כך
באופן כזה. ולהרגיש אותו! וכפי ששמעתי ממו"ר הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל,
עונים את המעוקות ,חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה'.
על דברי המשנה (אבות פ"ב מ"ד) 'אל תדין את חברך עד שתגיע
שואל :היה לנו מעשה בילד מאוד מוכשר ,שבבית הוא מתנהג דהיינו שאע"פ שעשה זאת לתועלת ,ובודאי שקל בדעתו
למקומו' ,ש'מקומו' אין הכוונה רק המצב שלו עתה ,אם הוא
חלק ,אבל בחיידר בעיות הקשב וריכוז גורמות לו להפריע והבין שהדרך היחידה שתועיל בזה היא לומר לה בדרך
עשיר או עני ,בריא או חולה ,אלא צריך לדון באופן עמוק
בשיעור ,וממילא צריך להוציא אותו הרבה החוצה ,ואביו גערה ,מכל מקום היתה עליו תביעה שלא הכריע כראוי.
בהרבה ,כיצד הוא לפי תכונותיו מרגיש את מצבו .צריך
טוען שלפני כעשרים שנה ילד כזה היה מתאמץ ומצליח לחשוב לעומק ולראות כמה צרות ומאורעות עברו עליו אמנם יש להבין ,מדוע נענש דווקא בכך שבניו יעמדו לפני
בסוף אף בלי כדורים. שגרמו לו להתנהג כפי שהוא מתנהג ,ועל ידי כך יווכח בנה? ועוד צריך להבין ,הרי בניה של רחל הם גם בניו של
רבינו שליט"א :אני שואל את האבא ,מי אמר שלפני עשרים לראות פעמים רבות שאפשר לסלוח ולוותר גם לאדם יעקב ,ומדוע לא הוצרכו אף הם להיענש על חטאו של
שמתנהג שלא כראוי ,כי לפי מצבו אפשר להבין אותו. יעקב אביהם.
שנה אכן הוא היה מצליח בסוף? היו ילדים רבים מאד שירדו
לגמרי מהדרך עקב בעיות כאלו ,כך שהנחה זו אינה נכונה
ברכת מזל טוב לידידינו רב הפעלים לתורה ולתעודה ,עורך גליון משנת רמ"ה,
כלל ,אלא לפני עשרים שנה בדרך כלל ילד כזה לא היה הרה"ג ר' שמואל חיים חדש שליט"א,
מצליח .ולמעשה ,אם בפועל הוא מפריע בשיעורים ,בודאי אשר במסירות עצומה דולה ומשקה דברי תורה ומוסר מרבינו מרן רה"י שליט"א,
אוסף | 5 צריכים לעמוד על זה שייקח כדורים. לרגל נישואי בנו הר"ר משה הי"ו ,יהי"ר שיזכה לראות רוב נחת מהבית הנבנה ,ומכל יוצ"ח לאוי"ט .אמן.
לתוכן
עיונים בשמעתא
שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא (ב)
במקום שאין חשש זה מסתבר שאומר אמת ויש לו נאמנות לו אינו נאמן כיון שבהודאתו הוא 'חב לאחריני' .והוסיף במקום שאין 'חשש משקר'
גמורה אפילו לחייב לאחרים. הרא"ש וכתב – שאף באופן שלא נודע לנו בעת הודאתו
האם יש נאמנות באופן שאף לטענתה אינה אסורה
שהוא 'חב לאחריני' אלא רק אח"כ התגלה הדבר ,אינו
גדר הנאמנות ב'שוויא' – באופן שאין חשש שקר מבואר במשנה (כתובות כב ,א) – "האשה שאמרה אשת
נאמן ,היות ואנו תולים ואומרים שהוא עצמו ידע שעל ידי
מעתה ,אפשר לומר בדין 'שוויא' שיש לחלק ולהעמיד בו ב' הודאתו הוא מפסיד את לוי ,וכוונתו ב'הודאה' היא לחוב איש הייתי וגרושה אני נאמנת ,שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
דינים – א .במקום שאין 'חשש משקר' לצורך תועלת מסוימת לאחרים ואינו נאמן. וכו' .אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת ,שהפה שאסר הוא הפה
– שנאמן לגמרי ,ומשום שמסתבר להניח שהוא דובר אמת שהתיר" .והיינו ,שהאשה נאמנת לומר שהיא אשת איש או
ולכאורה יש להבין מדוע הוצרך לומר שאנו תולים שהוא
שהרי וודאי לא יאסור עצמו לחינם .ב .במקום שיש 'חשש ידע בזמן הודאתו שהוא חב לאחרים ,הרי לכאורה די לנו בטעם טמאה מכח נאמנות על עצמה ,ולפיכך לולי דין 'הפה שאסר'
משקר' שאוסר עצמו לתועלת ענין אחר ,כגון באומר לאשה ברור ופשוט – שאין בכוח הודאת בע"ד אלא לחייב את עצמו הייתה נאסרת מאחר ואמרה 'אשת איש הייתי' ,ולא הייתה
'קידשתיך' שרוצה לאוסרה על אחרים או באומר 'פתח פתוח' ולא את האחרים. יוצאת מאיסורה הראשון במה שהיא אומרת שהתגרשה או
שרוצה להוציא את אשתו ללא כתובה ,שבאלו וכיוצא בהם שהיא טהורה.
ונראה לומר ,שבאמת עיקר הנאמנות של הודאת בע"ד
אינו נאמן בנאמנות גמורה אף כלפי אחרים ,אלא רק על עצמו והקשה הרעק"א – הלא כל יסוד ה'איסור' שאשה שאמרה
אשר התחדשה בתורה הוא ש'אדם נאמן על עצמו ולא על
ועל הנוגע לו מדין 'שוויא'. אחרים' ,והיינו שאינו נאמן אלא רק על דיני ממון הנוגעים אשת איש אני ,אינו אלא מדין 'שוויא' ,והרי היא צווחת לפנינו
ולפי"ז תתיישב קושיית הרעק"א – שהקשה מדוע הוצרכה לו .אולם מלבד זאת יש 'סברא של נאמנות' לדון שהוא דובר ואומרת שאינה אסורה באיסור אשת איש אלא רק שבעבר
המשנה לדין 'הפה שאסר' בכדי להתיר אשת איש שאמרה אמת ונאמן הוא על ה'מציאות' ,שכן אין אדם מחייב עצמו 'הייתי אשת איש' ועתה גרושה אני ,וא"כ גם ללא שהתחדש
'אשת איש הייתי וגרושה אני' ,הרי מעולם לא באה לאסור לחנם ובהכרח שהוא דובר אמת ,ומכח 'נאמנות' זו שאין אדם דין 'הפה שאסר' יש להתירה היות שבפועל אינה אומרת
עצמה ואין כאן 'שוויא'. מחייב עצמו לחינם צריך היה לקבל את דבריו אף לגבי אחרים שהיא אסורה.
ולהאמור לעיל נראה ,שאשה שאמרה 'אשת איש הייתי, היות ויש סברא להאמין לדבריו שכך הייתה המציאות ,אלא ויתירה מזאת הקשה לגבי 'נשביתי וטהורה אני' – שהרי
וגרושה אני' אין בדבריה הראשונים שאמרה 'אשת איש שישנה סברא הפוכה שמחמתה אין נחשב כ'דובר אמת' ,שכן כל איסור 'שבויה' אינו אלא מחשש 'שמא נטמאה' ,והיות
הייתי' שום 'חשש שקר' ,שהרי אין לה שום תועלת מלבד עצם יש לו תועלת אחרת בהודאתו מלבד עצם אמירת האמת, שהיא אומרת שלא נטמאה נמצא שלדבריה מעולם לא
אמירת האמת ,היות ואינה באה לאסור עצמה על כל העולם והיא – להפסיד את חבירו ,ונמצא שיש בדבריו 'חשש משקר'
נאסרה.
אלא אדרבה היא אומרת 'גרושה אני' ,וא"כ יש סברא לדון מה ועל כן אינו נאמן כלפי אחרים.
שאמרה מתחילה 'אשת איש הייתי' כדברי אמת ולהאמינה על מעתה מתבאר מדוע הוצרך הרא"ש לומר שאנו תולים
נאמנות הודאת בע"ד לגבי אחרים
המציאות קבלת קידושין. שהוא ידע שהוא 'חב לאחריני' ולכן הודה ,באשר דווקא מצד
ומחמת שנאמנת היא על המציאות יש לדון את האשה סברא זו של 'חשש משקר' מוגבלת היא ה'נאמנות' לגבי עצמו ונראה ליישב בהקדם דברי הרא"ש (כתובות פ"ב ,ס"ט)
כ'אשת איש' במציאות ,ולפיכך אין לה היתר מצד אמירת ואינו נאמן על אחרים. בדין הודאת בע"ד במקום ש'חב לאחריני'.
'התגרשתי' ללא שתקבל גט ככל אשת איש ,ורק מחמת נמצאנו למדים מדבריו חידוש גדול – שכל הגבלת ואלו דבריו – באופן שראובן לווה כסף משמעון ושמעון
שאמירתה 'התגרשתי' היתה יחד עם אמירת 'אשת איש הייתי' הנאמנות של 'הודאת בע"ד' שאינו נאמן לחוב לאחרים הוא לווה מלוי ,הרי לוי רשאי לתבוע את חובו מראובן מדין
דהוה 'הפה שאסר' אינה נאסרת. במקום שיש 'חשש' שמא כיוון בהודאתו לחוב לאחרים ,אבל 'שיעבודא דר"נ' ,ואם בא שמעון והודה שראובן אינו חייב
משנת הישיבה
מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה
עבודת המידות (כד)
אותיות ההוי"ה ,ויהיה כיסא קדוש למרכבתו יתברך ,וזה האיש נקרא אוהב את נתבארו עד עתה [בשבועות הקודמים] שורשי המידות הטובות והרעות
המקום מאהבה ,ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלימות' .וזו היתה דרגתם הנמצאים ב'נפש היסודית' ,ותלויים בארבעת היסודות -אש ,רוח ,מים ועפר.
של האבות הקדושים. וכן הזכרנו את החיוב הגדול שיש בעבודת המידות ,ואת דברי הגר"א ש'עיקר
חיות האדם להתחזק תמיד בשבירת המידות ,ואם לאו למה לו חיים'.
ועל פי זה יתבארו דברי הגר"א שהובאו לעיל ,שמאחר וכל עבודת ה' תלויה
בתיקון המידות ,שהן כמלבוש למצוות וכללי התורה ,וכן כל החטאים שורשם סיכומם של דברים ,האדם אינו יכול לקיים תורה ומצוות כראוי כל עוד יש
לו מידות רעות המפריעות לקיימם כראוי .ואפילו אם יצליח לקיים ,מכל מקום
במידות רעות ,ממילא אם אינו עוסק בתיקון המידות 'למה לו חיים'? הרי אינו
המידות הרעות יגרמו לכך שיעשה זאת שלא לשם שמים .וכמו כן יצטרך
יכול לקיים התורה והמצוות כראוי!
לטרוח בקיומם טורח גדול.
לצערנו איננו רגילים כ"כ לעבוד על תיקון המידות ,ואף שבודאי כל אחד אמנם כאשר האדם 'עובד על עצמו' ונלחם במידותיו הרעות בעמל רב עד
מבין שמידות רעות זה דבר גרוע ,מכל מקום רוב האנשים אינם מתחילים שכובש אותם ,ותוך כדי כך הוא עוסק בקיום התורה והמצוות ,אדם כזה נקרא
לחשוב איזה פעולות צריך לעשות כדי לתקן המידות ,אלא חיים את חייהם ירא שמים ,צדיק וחסיד .ואם הוא מתרגל ללחום במשך זמן רב כנגד המידות
במסלול הרגיל .אמנם מדברי הגר"א רואים שכל חיי האדם ועבודת ה' שלו הרעות ולקיים את התורה והמצוות ,הוא יכול להגיע למדרגה כזו שכבר אין בו
תלויים בתיקון המידות. מידות רעות כלל .ועל אדם כזה כותב רבי חיים ויטאל' ,אז יתלבשו בו ארבע
© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה' ,יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
לפרטים ויצירת קשר :מספר פקס 153777921183דוא"לmishnasrama@gmail.com : | 6אוסף
מראה כהן
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א
גיליון | 11פרשת ויצא תשפ"ז
מראה מראה הפרשה
השעה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה
א .כתב רש"י בפרשתן עה"פ "וישכב במקום ההוא -לשון מיעוט באותו מקום שכב ,אבל ארבע עשרה שנים ששמש
כח הקיום של כלל ישראל בבית עבר לא שכב בלילה ,שהיה עוסק בתורה" .וצ"ב למה באה התורה לומר ענין זה בפרשת החלום ,ללמדנו שהיה עוסק
בעיקבתא דמשיחא -רוחי אשר עליך בתורה אצל בית עבר ,ומבואר לכאורה שענין זה שייך למראה החלום ,ונבאר הדברים.
ודברי אשר שמתי בפיך והנה בפרשת החלום כתיב" :והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו והנה ה' נצב עליו" ,ופליגי במדרש (ב"ר ס"ט ג') האם
ברשות רבותינו הגדולים ,כמה מילים "עולים ויורדים בו" ,קאי אסולם או על יעקב ,וכן פליגי על מאי דכתיב "והנה ה' ניצב עליו" ,אם עליו קאי איעקב או על
לכבוד המעמד הגדול של כבוד התורה הסולם ,ונבאר הדברים.
וקידוש שם שמים שנתאספנו כאן בצרפת, והנה ענין זה שזכה יעקב לגילוי הנ"ל של "והנה ה' ניצב עליו" יותר משאר האבות ,הביא בדעת זקנים מדברי המדרש,
בעיר האורות ,שבאנו להביא כאן את אור וז"ל׃ "והנה ה' נצב עליו -לא מצינו כן בשאר האבות ,א"ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשהיא נחרשת ולא כשהיא
התורה .אנחנו אומרים בכל יום את שני נזרעת אלא כשהתבואה עומדת בכרי ,כך אברהם חרשה שנאמר 'קום התהלך בארץ' ,יצחק זרעה שנאמר 'ויזרע יצחק',
הפסוקים" :ובא לציון גואל ולשבי פשע בא יעקב שהוא כרי התבואה שנא' 'קדש ישראל לה' ראשית תבואתה' ,עמד עליו'" .ומבואר דהגילוי של "והנה ה' ניצב
ביעקב נאם ה' .ואני זאת בריתי אותם אמר עליו" שניתן ליעקב הוא מכח שהוא השלים את בחינת האבות ,ומה שהעמידו אברהם ויצחק אי"ז אלא כחרישה וזריעה
ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי למה שהעמיד יעקב ,ויש לבאר ענין זה.
בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע
זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. ונראה לבאר הדברים ,דהנה הביא הרמב"ן בסוף פרשת לך לך ,את דברי חז"ל (ב"ר מז ,ו) ש"האבות הן הן המרכבה",
וביאר שם שהם המרכבה לשכינה במדותיהם "חסד לאברהם" "פחד יצחק" ו"אמת ליעקב" ,וביאור הענין של האבות הן
בסידור הגר"א עומד בדבריו מה החיבור הן המרכבה ,ביאר השל"ה הק' (תולדות אדם בית נאמן קכח) שנתייחד עליהם הנהגת הקב"ה והשראת שכינתו עליהם
של שני הפסוקים האלה ביחד? ומבאר וכל אחד נעשה מרכבה להשי"ת במדתו .ועיין בדברי החסיד יעב"ץ על אבות (א ,ב) בביאור המשנה "על ג' דברים העולם
"ובא לציון גואל" ,יש הבטחה מהקדוש עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח" ,שזהו ענינם של המדות של האבות ,אברהם חסד ,יצחק עבודה ,יעקב תורה [וכן
ברוך הוא על הגאולה העתידה .אבל עד ביאר מוהר"ח מוואלזין שם] ,והוסיף שמדת יעקב בתורה "שנטמן בבית שם ועבר ועסק בתורה כל ימיו" ,וכתב שם שבזה
שתבוא הגאולה עוברים אלפי שנים של נעשו ג' האבות "מעון לשכינה" ,ומבואר שיעקב זכה לדרגתו בתורה שבזה נעשה מרכבה לשכינה ע"י הי"ד שנה שנטמן
רדיפות ,של השמדות ,של אינקוויזיציות,
בבית מדרשו של שם ועבר שבזה נשלמה מדרגתו שהיא בתורה.
של פוגרומים ,של שואה ,של שמד רוחני,
של רדיפות הדת .איך אנחנו נחזיק מעמד והנה לשון חז"ל בב"ר שהביא הרמב"ן" ,האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל אלקים מעל אברהם ,ויעל מעליו אלקים ,והנה
בכל התקופה של הגלות להגיע לגאולה ה' נצב עליו" ,ומבואר שהמקום שבו זכה יעקב אבינו להיות במדרגה של האבות להיות מרכבה לשכינה הוא במראה הסולם
העתידה? ועל זה אומר הנביא :יש דבר שבו נאמר "והנה ה' נצב עליו" .ואשר לפי"ז מבואר היטב הענין שהגילוי וההבטחה של מראה הסולם היה רק לאחר שנטמן
אחד שמקיים את עם ישראל" ,ודברי אשר יעקב י"ד שנה בבית מדרשו של שם ועבר ,שהרי מה שזכה יעקב למדרגה של האבות הן הן המרכבה הוא בכח מדתו שהיא
שמתי בפיך" ,כוח התורה" ,לא ימושו התורה ,ולא נשלמה מדרגתו של יעקב בתורה אלא לאחר הי"ד שנים שנטמן בבית מדרשו של שם ועבר ,ולכן רק אז זכה
מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' להשראת השכינה עמו להיות מרכבה לשכינה.
מעתה ועד עולם”. ונראה שזהו הענין שיעקב הוא שהשלים את בחינת האבות ,ומה שהעמידו אברהם ויצחק הוא כחרישה וזריעה ויעקב
התורה היא זאת שמקיימת ומשמרת על השלים את הכרי ,דהנה בדברי המשנה באבות (פ"א מ"ב) "על ג' דברים העולם עומד -על התורה ועל העבודה ועל גמילות
עם ישראל בכל הדורות עד שבזכותה חסדים'" ,ביאר מוהר"ח מוולאז'ין ברוח חיים ,שג' דברים אלו הם כנגד ג' האבות ,ותורה היא כנגד יעקב וכמ"ש 'תתן אמת
נזכה לגאולה העתידה .כמו שהאור החיים ליעקב' ,ועבודה היא כנגד יצחק 'שהיה עולה תמימה' ,וגמ"ח היא כנגד אברהם שמדתו היא חסד .ונתקשה שם הגר"ח למה
הקדוש מביא מהזוהר ,שהגאולה העתידה שנה התנא כסדר הזה ולא לפי סדר האבות דהיינו גמ"ח עבודה ותורה ,וביאר ד"קודם מתן תורה היה רק גמ"ח ועבודה ,רק
תהיה בעזרת השם בכוח התורה. אחר מתן תורה אין העבודה וגמ"ח של קודם מתן תורה כלום ...ולכן אחר מתן תורה שכל ענין נעשה במדריגה היותר גבוה
כשאנחנו זוכים להיות כאן בצרפת ,איזה ואי אפשר לנו לעשות העבודה וגמ"ח רק כפי התורה ,לזאת הנה התורה איננה עתה עמוד שלישי לבדנה ,כי אם היא כל
בני תורה נפלאים ,כמו שהזכירו כאן השלשה עמודים ביחד כי בלעדה לא יכונו מאומה" .ולפי"ז מבואר הענין שהכל נשלם אצל יעקב אבינו ,שגם מדריגת
מקודם ,הבחורים הנפלאים של יהדות האבות נשלמה על ידו שהיא המשלימה את כל ג' העמודים ,ובלעדה לא יכונו מאומה.
צרפת ,עם כזה אהבת תורה ,עם שקידת חיבור שמים וארץ ע"י התורה
התורה ,עם דקות העיון ,עם הבנה ,איזה ב .והנה כתב הגריא"ח (אור תורה אות מט) וז"ל" :והוא מראה הסולם שראה יעקב אבינו ע"ה 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה
דור נפלא של מאות תלמידים .וזה מה וראשו מגיע השמימה' וכו' ,והראו לו שמקום בהמ"ק ששם שכב שם הוא מרכז כל הבריאה ,ועומד ע"י ישראל בעבודתם
שמקיים את יהדות צרפת ,יהדות של ותורתם ,ויעקב הוא כלל כל האומה הישראלית ,וזה היה אחר שבא מבית עבר שהיה שם י"ד שנה עוסק בתורה ולא טעם
כחצי מיליון איש שהיו יכולים לרדת טעם שינה ,אז זכה לזה שישן שם וכו' ,והראו לו שהוא בעצמו קיום הבריאה ,ושהוא סולם מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה
לטמיון ,התורה שלכם היא שומרת את לגופו ,וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון ,והכל ע"י התורה .וכתיב 'והנה ה' ניצב עליו' ,ר"ל
יהדות צרפת והיא מעמידה את יהדות ששמו ית' קשור בישראל ע"י התורה שהיא שמו ית'" .ומבואר דהסולם הוא משל ליעקב עצמו וחלום הסולם בא להשמיע
התורה ויהדות כולה בכל העולם כולו. צורת האדם השלמה בבריאה ,וענינו הוא :סולם מוצב ארצה -כלומר חיבור הנשמה לגוף ,וראשו מגיע השמימה -היינו
בארץ ישראל אנחנו לא חיים בדרכי עד ראש כל הנבראים ,וכדכתב הגר"ח בנפש החיים (ש"א פ"ה בהגה"ה) "כי עיקר האדם הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו
הטבע ,מה שמעמיד אותנו זה כוח התורה וכו' ,אך הענין הוא שהאדם השלם כראוי עיקרו הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו העליונה".
וכשאנחנו חיים בדור שבאים להשכיח את וגם מדבריו מבואר ענין זה שזכה יעקב למראה הסולם מכח הי"ד שנה שעסק בתורה ,וביאר שבכח התורה הוא נעשה סולם
התורה ,לפגוע בתורה ,אז אנחנו קיימים מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה לגופו ,וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון ,והיינו דהאדם מורכב
כאן וצועקים צעקה של עזרה ,רבותינו מגוף עכור ונשמה עליונה ,ועיקר מעלתו הוא בשורש נשמתו בראש כל הנבראים ,שכל העולמות העליונים פועלים בכוחו.
גדולי הדור ,זקנים וישישים וחלשים, וכן מצאנו בנפשה"ח (שם פ"י) שכתב" :והוא ג"כ ענין מראה הסולם של יעקב אבינו ...והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים
מסרו נפש לבוא ולקרוא לעזרת השם בו ,ר"ל ע"י הנשמת חיים שהיא מוצב ארצה מתלבשת קצה התחתון שלה בגוף האדם" .והיינו דעיקר האדם הוא נשמתו
בגיבורים ,תצילו את עולם התורה .אם העליונה רק שהיא מלובשת בגוף הארצי וזה ענין 'מוצב ארצה' ,.ועבודת האדם להתעלות עם מה שהוא 'מוצב ארצה' והוא
המשך בעמוד הבא עפריי ועכור ,להגיע לצורת האדם השלימה שבה הנשמה מגיעה למדריגתה העליונה וחוזרת למקומה בעליונים ,שזהו ענין
אוסף | 7
◄
ראשו מגיע השמימה.
מראה השעה
לתוכן
והדרך להגיע לדרגה זו להתעלות ממצב של מוצב ארצה למדריגה העליונה של ומגיע השמימה הוא בכח התורה וכמש"כ
הגריא"ח בהמש"ד" :ועיקר חיבור שמים וארץ הוא ע"י התורה ,כי האדם הוא מורכב מגוף ונשמה ,שגופו מן הארץ ונשמתו
◄ המשך מעמוד קודם מן השמים ,וחיבורם הוא ע"י עסק התורה שעי"ז נשמתו מאיר בו" .ולכן מעלת יעקב להיות 'סולם מוצב ארצה וראשו
מגיע השמימה' הוא בכח התורה שהיא מאירה את אור הנשמה כנגד חמריות הגוף ,וכמתק לשון הרמח"ל (דרך עץ חיים)
מותר לי להגיד ,עולם היהדות של צרפת "אך התורה הנה קודש היא ,אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים ,וכאשר יעסוק בה האדם למטה אור היא אשר תאיר
יש לה חוב מיוחד לעולם התורה בארץ בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים גנזי הבורא ית"ש בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בו".
ישראל .אין יהדות בכל העולם שסמוכה וזהו הענין שהביא בריש רוח חיים מדברי הב"ר (ס"ח) "והנה סלם -זה סיני ,אותיות דדין הוא אותיות דדין" .והיינו דנתינת
על תורת ארץ ישראל כמו יהדות צרפת. התורה בהר סיני הרי היא חיבור בין העולם המוצב ארצה לעולם המתוקן שלמעלה ,וע"ז מורה הסולם שהוא בגי' 'סיני'
רוב מניין ורוב בניין של בני התורה מצרפת דדרך עבודת האדם להשלים יעודו ולהעלות את נשמתו למקורה ,שהוא ענין ה'סולם' המעלה אותו השמימה ,הוא בכח
נמצאים בישיבות הקדושות ,מפארים את 'סיני' שהוא כח התורה המחבר את האדם לעליונים.
הישיבות הקדושות בארץ ישראל .פה והנה יעקב אבינו הוא צורת האדם השלם כמו דאיתא במדרש "איקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד" ,והיינו בצורת אדם
מתקיים כפשוטו "כי מציון תצא תורה שבמרכבה ,דמעמידי המרכבה הם האבות הק' ,ולכך יעקב אבינו נקרא 'בחיר האבות' ,משום שהוא שחיבר את עבודתם של
ודבר ה' מירושלים” .והתורה של עם אברהם ויצחק אצלו לשלמות עבודת האדם ,ודיוקנו הוא צורת האדם השלמה ,ולכך ראוי הוא ליקבע דמותו בצורת האדם
ישראל והתורה של ארץ ישראל היא שבמרכבה ,וזהו שכתב הגריא"ח דיעקב הוא מעמיד כלל ישראל שהוא והם מרכז הבריאה המעמידים אותה ע"י התורה
זאת שמחזיקה את הבני תורה נפלאים ,את והעבודה ,וזה מבואר לפי דרכנו ,דהעמדת צורת האדם להעלות הנשמה לשורשה העליון ,מקיים בכח התורה שהעמיד
תורת בני התורה בצרפת ויהדות צרפת יעקב אבינו ,שהוא שהמעמיד את הכח של עמל התורה שיגע עליה בבית מדרשו של עבר י"ד שנה .וזה כוונת הגריא"ח
בכלל .ולכן חובתנו ,לא רק זכותנו ,לבוא דרק בזכות זה שהיה בבית מדרשם של שם ועבר י"ד שנים ועסק בתורה זכה ונתקיים בו מעלת האדם השלימה והגיע
לעזרת השם בגיבורים בכל כוחו ,שליחות לדרגה של ראשו מגיע השמימה ,ולכך נדרש ענין זה של יעקב שלמד תורה י"ד שנים בעמל אצל פרשת החלום דייקא.
של הצלה להחזיק ולהמשיך לקיים את
עולם התורה בארץ ישראל ,שיהיה קיום וזהו הענין שדנו חז"ל האם 'עליו' ו'בו' נסוב על הסולם או על יעקב ,ושניהם משלימים האחד את השני ,דענין הסולם ויעקב
של עולם התורה בצרפת ,בכל העולם שלובים זה בזה ,דהסולם מורה על שלמות האדם שהעמיד יעקב בבריאה ,ועי"כ עולים ויורדים בו מלאכי השרת ,וזה כמו
כולו .ובכוח התורה נזכה לראות את עם שביאר בנפשה"ח (ש"א פ"י) דיתרונו של האדם הוא בהעלאת והתקשרות העולמות והכוחות והאורות אחד בחברו אשר
ישראל עומד בכל המצבים הקשים, אי"ז בכח כלל לשום מלאך ,וביאר שהוא ענין מראה הסולם של יעקב ,דמלאכי אלקים 'עולים ויורדים בו' ,שזהו עיקר
לראות שתורה מתגדלת ומתרוממת ,אף תורת האדם ,להעלות תחילה כל עולם ממטה למעלה ואח"כ נמשכים אורות מלמעלה למטה עד שאח"כ והנה הוי"ה ברוך
אחד לא יפגע בתורה ,אף אחד לא יוציא הוא ניצב עליו ,וזהו בכח 'סיני' שהוא התוה"ק המעלה את האדם להגיע לשלמותו.
בני ישיבות מבתי המדרש ,ובכוח התורה מעלת האדם – להוציא מן הכח אל הפועל
נזכה במהרה לגאולה שלמה במהרה ג .והנה איתא בהקדמת הצל"ח לחיבורו ,דמשני ענינים נקרא המין האנושי 'אדם'" :כי האדם כולל הגוף והנפש הגוף יקרא
בימינו אמן. אדם על שם האדמה אשר לוקח משם והנפש הניתנה לאדם החצובה מכסא כבודו נקראת אדם על שם 'אדמה לעליון'
*** (ישעיה יד ,יד) ,ועל הכסא דמות כמראה אדם' (יחזקאל א ,כו)" .והיינו דשני חלקי האדם נקראים כ"א בפנ"ע 'אדם' והחלק
המצב בתקופה זו מזכיר לכולנו שאנו הרוחני שהוא הנשמה נקרא אדם ע"ש מקורה ושורשה בעליונים ותוכנה ומהותה הוא 'אדמה לעליון ,וכנגד זה הגוף
נמצאים בגלות חמורה וקשה מאוד, העכור נקרא אדמה ע"ש שלוקח מן האדמה .אמנם צ"ב למה נקרא אדם ע"ש האדמה ולא ע"ש הנשמה .ומצאנו הביאור
הן בארץ ישראל והן בכל רחבי תבל: בדברי המהר"ל (דרוש לתורה) וז"ל" :אבל לכך נקרא הוא על שם האדמה יותר מכל נבראים זולתו ,מפני התיחסו ודמיונו
באמריקה ,באנגליה ובצרפת .ישנה שנאת אליה לגמרי .משא"כ בבהמה וכל שאר הנבראים .כי האדמה היא מגדלת ומוציאה אל הפועל צמחים ואילנות ופירות וכל
ישראל גדולה ,ואנחנו נמצאים בגלות. הדברים ,הנה היא בכח ויוצא ממנה הכל לפועל .כמו כן האדם בסגולתו הוא בכח ומוציא שלמותו אל הפועל וכו' אבל
התורה היא זו שמזכירה לנו כי כדי לשרוד האדם לא נברא רק שיהיה הוא מוציא שלמותו אל הפועל ,בבחינת האדמה הזאת אשר ממנה נוצר ,וכל זמן שלא הוציא
בגלות ולהגיע לגאולה ,רק כוח התורה שלמותו אל הפועל נחשב אדמה בכח בלבד".
הוא שמחזיק אותנו ,ורק הוא שיביא את והיינו שמלבד מה שיש באדם את היותו דומה לאדמה מצד שגופו הוא עפריי ועכור ,יש בו עוד בחינה במה שנקרא אדם
הגואל .קיומו של עולם התורה בארץ ע"ש האדמה ,והיא ,שהאדם יסודו הוא כעין האדמה הזו שהיא מגדלת ומצמחת והאדם כמו"כ יש בידו כוחות גדולים
ישראל הוא קיומו של כל העולם בכל של ראשו מגיע השמימה אבל הם נמצאים אצלו בכח בלבד ועבודת האדם ומגמתו היא להוציא את אותם הכוחות מן הכח
מקום ומקום .היסוד של התורה בעולם אל הפועל ,וזה מה שיש בו יותר משאר נבראים זולתו ,משום שיש בו את כוחות הנשמה שחבויים אצלו ,וע"כ גם בתואר
הוא התורה שבכלל ישראל .משום כך באו האדם ע"ש האדמה יש בזה לבטאות את מעלת האדם.
לכאן זקני וגדולי הדור במסירות נפש שאי וכמש"כ הרמח"ל בדרך ה' (ח"א פ"ד) "באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו ,יוכל מתוך החומר
אפשר לתאר ,כמו שמזכיר כל הזמן ראש עצמו והעסק הגופני השיג את השלימות וההתעלות אל הזוך ואל המעלה ,ואדרבה השפלתו תהיה הגבהתו ,ומשם יקנה
הישיבה רבי דוב ,בצעקת 'ראטעוועט' – יקר וכבוד שאין כמוהו בהיותו הופך את החושך לאור ,ואת הצלמות לנוגה יזרח".
'הצילו' ממש! קריאתם של גדולי הדור ועי"ש במהר"ל שביאר ,שהכח להוציא את שלימותו במעלת הנשמה מן הכח אל הפועל הוא בכח התורה ,וביאר בזה מה
להציל את עולם התורה היא שאלת שמבואר בסנהדרין (צט ,ב) דאדם לעמל יולד -לעמל תורה נברא ,שעמל תורה הוא המוציא את הכח הגנוז באדם אל
הקיום של כלל ישראל בארץ הקודש הפועל ,להעלותו למעלה ,וזהו יסוד עניינו של יעקב אבינו בי"ד שנה בבית מדרשו של עבר ,שאמרו חז"ל (הובא בתורה
ובכל מקומות הגלות .אנו עומדים כעת שלמה) שלא היה מי שעמל בתורה כיעקב אבינו ,דהיינו יושב אהלים שממית עצמו באהלה של תורה ,ובזה העמיד את
בחבלי משיח .החפץ חיים לימד שככל מראה הסולם להיות "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".
שמתקרבים לגאולה ,חבלי המשיח נעשים
קשים יותר ,והדרך היחידה לעבור אותם מכתב חיזוק מרבינו רה"י שליט"א במעלת הלימוד וניצול הזמן בלילי שבתות הארוכים
היא באמצעות כוח התורה .אם נחזק את בס"ד
כוח התורה בכלל ישראל ,ניצוק את הכוח למעכת"ר מתפללי ולומדי בית המדרש מפעל הש"ס בעיר ביתר שליט"א
לקבל את פני משיח צדקנו .הנביא אומר: שמחתי מאוד לשמוע על המפעל הגדול של הלימוד הקדוש בלילות
'ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם שבת בבית מדרשכם ,והוא דבר גדול וחשוב שאין למעלה ממנו ,שלא
מבקשים' – פתאום יבוא המשיח! עלינו נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה ,וכל אלו שמבלין את לילות השבת
להתכונן לקראתו ,וההכנה הגדולה של בבטלה ובדברי הבאי ,מאבדין את מעלתה של השבת ,שהיא רוממות
כל אחד ואחד היא להיות חלק בהחזקת של קדושה ,ומאבדין המתנה הטובה שנתן לנו הקב"ה ששבת שמה.
עולם התורה ,ותהיה זו הזכות לקבל את ורק בזכות ניצול הזמן בליל שבת בלימוד התורה נזכה שתהיה השבת
פניו במהרה בימינו. עבורינו בגדר מנוחה שלימה שהקב"ה רוצה בה ,ונזכה לעלות ולהתרומם
(מתוך דברים שנאמרו במעמדי 'הקבלת פני רבותינו' ברוממותו של השבת ,ולחבר את רוממות התורה עם רוממות השבת.
בלונדון הבירה ובצרפת – במסגרת מסע רבינו הכו"ח למען התורה ולומדיה ולמען קדושת השבת
שליט"א עבור קרן עולם התורה – חשוון תשפ"ז)
דוד כהן
לעילוי נשמת
הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל
יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה' ,מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל mc038009090@gmail.comמי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל
הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל
הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ”ל | 8אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
חשבתי דרכי
פרשת ויצא
הודאת המלאך ליעקב -שם ישראל חל עלינו בכל מצב [א']
ואכן ,התנאים של "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך וגו' ונתן לי מהו הויכוח בין יעקב לשרו של עשו
לחם לאכול ובגד ללבוש" נתקיימו ,אולם יש לבאר מהו "ושבתי בשלום
"ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני"
אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים" והיאך נתקיים כאן ,ורש"י מפרש שם
ופירש"י "ברכתני -הודה לי על הברכות שברכני אבי ,שעשו מערער
"והיה ה' לי לאלקים ,שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא ימצא פסול
עליהם"" ,ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם
בזרעי" ,וצריך לבאר מה נתחדש כאן בקיום אותו התנאי. אלהים ועם אנשים ותוכל" ,ופירש"י "לא יעקב -לא יאמר עוד שהברכות
מה השייכות לבשר ליעקב כאן את מעשה אליהו בהר באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים ,וסופך שהקב"ה נגלה
עליך בבית אל ומחליף את שמך ,ושם הוא מברכך ,ואני שם אהיה ואודה
הכרמל לך עליהן ,וזהו שכתוב (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו,
בבשורה נאמר כאן ליעקב "גוי וקהל גויים יהיה ממך" ובשרו על בנימין בכה המלאך ויתחנן לו ,ומה נתחנן לו (שם) בית אל ימצאנו ושם ידבר
ועל אפרים ומנשה שעתידים להולד ,ועוד מפרש רש"י על הפסוק גוי עמנו ,המתן לי עד שידבר עמנו שם ,ולא רצה יעקב ,ועל כרחו הודה לו
וקהל גוים "דבר אחר שעתידים בניו להקריב איסור במות כגוים בימי עליהן ,וזהו ויברך אותו שם ,שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה".
אליהו" ,וצריך להבין מדוע כאן הוא המקום לגלות ליעקב אבינו שעתיד יש כאן ויכוח בין יעקב לשרו של עשו ,שרו של עשו אומר ליעקב ,הרי
להיות זמן שעתידים בניו להתנהג כגוים -היינו כמי שלא קבל תורה, בסופו של דבר יתגלה עליך ה' בכבודו ובעצמו בבית אל ,ושם הוא יברך
כי מי שקבל תורה אסור לו להקריב בחוץ בזמן איסור הבמות כשבית אותך ויקרא את שמך ישראל ,ושם גם אני אהיה ואודה לך על הברכות,
המקדש בנוי בירושלים – והיא אותה הקרבה בחוץ שנעשתה על פי אולם יעקב אינו מוכן לחכות ותובעו שיודה לו על הברכות כאן ועכשיו,
אליהו. המלאך בוכה - ,דבר שאינו מצוי כלל ,רק בחורבן מצינו "מלאכי שלום
עניינה של אותה ההקרבה היה כדאיתא ביבמות "אפילו אומר לך עבור מר יבכיון" – ומתחנן ליעקב המתן לי עד לשם שיתגלה עליך הבורא
על אחת מכל מצוות האמורות בתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל ויברך אותך ויאשר את העובדה שאתה ישראל ,ויעקב מתעקש שיודה
לפי שעה שמע לו" והיינו כשהוא לצורך העניין ,וכלשון הרמב"ם ( הל' לו כאן.
יסודי התורה פ"ט ה"ג) "אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הדברים תמוהים ביותר ,מהו הויכוח ומהי הנהגת יעקב הנראה
הבעל" ,ויש נידון בראשונים אם הדבר נאמר לאליהו בנבואה או שהבין כמתאכזר אל המלאך ,ובעצם הדבר ,מהו הצורך בהודאה עכשיו בשעה
מסברת לבו ,עכ"פ זו הייתה הוראת שעה שבלעדיה היה הדבר אסור, שהדברים ברורים ונאמרו כבר בנבואה ,כי המלאך הרי גילה לו שהקב"ה
וכאן נתבשר הדבר ליעקב ,וצריך להבין כי הרי המדובר על שנים רבות יבא לברכו ולקרותו בשם ישראל ואומר לו שיודה לו שם ,ומה העניין
לאחר מכן ,אחר שכאן עדיין לא נולד בנימין ,ועד לאותו מעשה עברו בהודאה הניתנת בכפיה ,ומאידך תמוהה אותה בכיה ,בכיה של מלאך,
הירידה למצרים ושנות הגלות ,ההליכה במדבר ,ימי משכן שילה שס"ט והרי בין כך הוא עתיד להודות ,וצריך לבאר ,לפי ערכנו ,מהי הבנת סוגיא
שנים ,ושנות נוב וגבעון ,ואף אחר בניין הבית הראשון עברו יותר ממאה זו.
שנים עד לאליהו ,ומהו העניין לבשרו על כך עתה ,הדברים סתומים
וצריכים ביאור. היאך נשלמו התנאים לחייב את קיום נדרו של יעקב
"וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו ,ויאמר לו
תכלית הגילוי בהכרזת "ה' הוא האלקים" אלקים שמך יעקב לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך
להבנת העניין ,עלינו ללמוד את אותו המאורע אשר היה בהר הכרמל, ויקרא את שמו ישראל" זאת הפרשה שעליה אמר לו המלאך שיגלה
(מלכים א' פרק י"ח) אחר שהכריתה איזבל את כל נביאי ה' ,ואליהו נראה עליו בורא העולם לברכו וכאן רצה להודות לו על הברכות.
אל אחאב ואומר לו שיקבוץ את כל נביאי הבעל ונביאי האשרה אל הר ובהמשך לאותה ההתגלות של בורא העולם על יעקב כתוב" ,ויאמר
הכרמל במעמד כל ישראל" ,ויגש אליהו אל כל העם ויאמר אליהם עד לו אלקים אני א-ל ש-ד-י פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים
מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים אם ה' הוא האלקים לכו אחריו מחלציך יצאו ,ואת הארץ וגו' ,ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו
ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אותו דבר" ,ואז מעמיד אליהו מבחן מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן" ,בפשטות הדברים עניין
שיתנו שנים פרים וישימו על המזבח ולא יתנו אש ,והאלקים אשר יענה המצבה הוא קיום הנדר האמור בתחילת פרשת ויצא" ,וידר יעקב נדר
באש הוא האלקים" ,ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר" ,ובתחילה בוחרים לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך וגו' והאבן הזאת אשר שמתי
להם נביאי הבעל פר וקוראים בשם הבעל ואין קול ואין עונה. מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" ,ומשמע
ואז קורא אליהו לכל העם ומרפא את מזבח ה' ההרוס "ויקח אליהו שכאן התקיימו כל התנאים לנדר ,ולכן התחייב יעקב לקיים את אשר
שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו נדר ,וצריך להבין במה נתקיים הנדר.
אוסף | 9 לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה
בשם אלקים שרש ההוי'ה ,שם הוי' הוא האלקים ,בזה נעקרה כאן לתוכןישראל יהיה שמך" את אותה הפרשה שאנו עוסקים בה מזכירים לאמר
האפשרות של עבודה זרה ,עקירה מן השורש. באותו המאורע ,ובהמשך מתפלל אליהו לה' "ה' אלקי אברהם יצחק
בילקוט שמעוני שם במלכים (מלכים א רמז רט) מאריך מאד להשוות וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי
את מעשיהם של משה ואליהו ,כל מה שעשה משה עשה אליהו ,אליהו את כל הדברים האלה ,עני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים
פעל בכלל ישראל פעולות דוגמת משה רבנו ,וכן בכמה דברים אשר וגו'" ,ותפול אש ה' וגו' ,וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא
קרו רק למשה רבנו ולאליהו ,כאותה התגלות של ויעבור ה' על פניו האלקים ה' הוא האלקים" ואז שוחט אליהו את כל נביאי הבעל.
שמצינו אצל משה ואצל אליהו במערה ,משה רבנו כנס את ישראל להר זאת היא הפרשה ,ואותה מגלה ה' ליעקב כאן בגילוי הזה ,ועתה נבא
סיני ואליהו כנסם להר הכרמל ,כולנו שמענו אנכי ה' אלקיך בהר סיני, לבאר מה עשה כאן אליהו ולאיזה גילוי הביא את כל כלל ישראל ,כפי
ובמקביל הביא אותנו אליהו להר הכרמל לגילוי של "ה' הוא האלקים", שנאמר כאן שכל העם נפלו על פניהם ואמרו פעמיים ,ה' -היינו שם
מה שהיה בהר סיני ,גילוי "אנכי ה' אלקיך" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים הוי'ה ,הוא האלקים.
על פני" ששמענו מפי הגבורה ,אליהו הביא אותנו לדבר שמקביל לכך,
הוא הביא את כלל ישראל למצב שכולם יפלו על פניהם וישנו באמירת ביאור השמות הוי'ה ואלקים
ה' הוא האלקים ,הדבר הוחלט אצלם שה' ,שם הוי' ,הוא האלקים. בהקדם לכך יש לבאר את עניין השמות האלו ,שם הוי'ה הוא השם של
עצם מציאותו יתברך כביכול ,בשם זה מציאותו יתברך היא אחת ויחידה,
"שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף" הארת הוי'ה הוא הוא ההויה כולה ואין חוץ ממציאותו שום הויה ,שום היות לא קיים חוץ
האלקים מהיותו יתברך ,וכשהשם הזה מאיר אין מקום לעבודה זרה ,אין מקום
על פי הדברים האלה יבואר לנו עניין נדרו של יעקב אבינו" ,אם יהיה להעמיד שום מציאות אחרת בעולם.
אלקים וגו' והיה ה' לי לאלקים" ,ופירש"י "והיה ה' לי לאלקים ,שיחול לעומת זאת יכול שם אלקים יכול להקרא גם כשם חול ,כפי שנאמר
שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי" ,צריך להבין מה "אלהים לא תקלל" על דיינים ,וכן "עד האלהים יבא דבר שניהם" ,וכן
פירוש הדבר "שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף" ,מהי התחילה ומהו "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" מתרגם אונקלוס "כרברביא" היינו
הסוף. לשון שופטים ומנהיגים ,ואף כשם עבודה זרה ממש יכול להקרא כלשון
פירוש הדבר ,שם הוי'ה הוא שורש הבריאה ,זהו השם שהוא הבריאה הכתוב "אלהים אחרים" ,זהו השם שאינו מבורר לגמרי והוא מקור לכל
בעצמה ,השם שעל ידו הכל נברא ,ואילו הבריאה בפועל היא בשם האפשרויות שיש בבריאה ,ונבאר בזה.
אלקים ,כל אותם ל"ב אלקים הכתובים במעשה בראשית .הבריאה
בפועל זה שם אלקים ,ואילו שורש הבריאה ,הרצון והמכוון בבריאה,
אנו מצווים לצרף את "מי" ל"אלה"
זה שם הוי'ה ,אמנם ,שם הוי'ה אינו מאיר בבריאה ואף אסור לאמרו, שם אלקים יכול להתחלק לשתי תיבות "מי ו"אלה" .הגר"א מבאר כי
וכדרשת הגמרא "זה שמי לעולם" לעלם כתיב זהו שם הנעלם בבריאה, שורש הטעות של חטא העגל נרמזת בזה ,כי אחר שאמרו "למי זהב" יצא
לא כשם שאני נכתב אני נקרא ,ובעולם הזה איננו חיים את שם הוי'ה ואי מכך "אלה אלהיך ישראל" .הביאור בזה ,כל הבריאה מכונה כאן בתור
אפשר להגיד אותו ,כאן אנחנו חיים את הבריאה שנבראה בשם אלקים. "אלה" וצריך לשייך אותה ל"מי" ,וההפרדה יוצרת את העבודה זרה .זהו
ציווי הנביא "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" .אולם אם חלילה לא
כשיעקב אבינו אומר והיה ה' -היינו שם הוי'ה -לי לאלקים ,וכוונתו,
עושים כך ,אם לא נושאים עיניים למרום ורואים מי ברא אלה ,אז קיים
כפי שפירש"י ,שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף ,המכוון הוא ,משם
חשש ככתוב בתורה "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת
הוי' ועד שם אלקים ,היינו שתחול עלי אותה הארה שנתגלתה לכל
הירח כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם" ,אפשר לשאת עיניים
בני ישראל על ידי אליהו הנביא שם בהר הכרמל ,אותה הארה של "ה'
לשמים ודבר זה עצמו יהיה סיבה לעבוד עבודה זרה ,לכן מוטל על
-שם הוי' -הוא האלקים" ,ובזה עצמו יובטח "שלא ימצא פסול בזרעי",
כל הרוצה להפקיע עצמו מכך לעקור את האפשרות הזו ,ובזה נצטוינו
משום שאם "יחול שמו עלי מתחילה ועד סוף" לא יהיה מקור לשום
כאמור "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" ,שאו מרום עיניכם באופן
פסול ,כי כמו שנתבאר ,סיבת כל ההידרדרויות כולם ,היא בחיסרון ,באי
כזה שתראו מי ברא אלה ,כך תחברו את שם אלקים בצורה הנכונה .מי
שלימות של שם אלקים ,היינו באי חיבור של שם אלקים -השם של
שמחבר זאת בצורה נכונה מבער עבודה זרה ,אבל מי שמפצל ולוקח
הכח והשליטה כמבואר בטוש"ע (אורח חיים סימן ה') בכונת שם אלקים
את ה"אלה" כדבר בפני עצמו ואת ה"מי" כדבר בפני עצמו ,הרי ה"אלה"
שהוא בעל הכוחות כולם ,לשם הוי'ה -שם המציאות עצמה ,כשרואים
נעשה למציאות נפרדת ,והופך חלילה ל"אלה אלהיך ישראל" ,זה המקור
את הכוחות בנפרד ,וכפי שנקרא שם אלקים בלשון רבים כי יש הרבה
לעבודה זרה .נמצא ,שם אלקים הוא המקור ,חלילה ,שממנו נובע כל
כוחות ,נדמה שהם שליטים לעצמם ,ואפשר חלילה לפנות אליהם.
רע ,מכח השם הזה המאפשר טעויות יכולים להגיע לכל התרחקות
מעתה ,כשיעקב אבינו נודר ואומר והיה ה' לי לאלקים ,והיינו שיחול ולכל סטיה.
שמו עלי מתחילה ועד סוף ,מתחילה ,הכונה היא לשם הוי'ה שהוא
תחילת הכל ,והוא השם שכל השמות נאצלים ממנו ,כלשון הרא"ש אליהו בא לעקור את האפשרות לע"ז
בפרק יום הכיפורים (יומא פ"ח סי' י"ט) ,ועד סוף ,כי השם האחרון ,השם עתה נבא לעניינו של אליהו בהר הכרמל ,אליהו הנביא לא בא להראות
של הבריאה בפועל ,זה שם אלקים ,וקיום הדבר הוא כשאמר לו ה' "לא מופת אלא לבער ולסלק את העבודה הזרה מכלל ישראל ,ועומק הדבר
יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלקים ועם היה לעקור את עצם האפשרות לעבודה זרה.
אנשים ותוכל" ,ה' אומר לו ,נלחמת ויכולת ,התגברת על מה שנקרא אליהו מגיע לכלל ישראל במצב של "אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי
אלקים ,שהוא הדבר שיכול להביא לטעות. הבעל ארבע מאות וחמישים איש" ,לבד מנביאי האשרה עוד ארבע
לכן כאן נרמז לו עתידים בניך לעשות כמעשה גוים ,כי המקור הוא מאות איש ,הם אלו שהפיצו את העבודה זרה בכלל ישראל ,התנבאו
מכאן ,ועל ידי אותו מעשה גוים שיעשו בניך בימי אליהו ויקריבו בזמן בשמה ,והשפיעו על כלל ישראל לעבוד לבעל ולאשרה ,ועתה בא אליהו
איסור הבמות ,הם יביאו לכך שיתקיים בעם ישראל כולו והיה ה' לי לעקור את הע"ז מכלל ישראל ,מן השורש.
לאלקים ,כלשון הכתוב "ויפלו כל העם על פניהם" וכולם אמרו ה' -שם כשכל העם נפל על פניו ,ואמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים,
הוי'ה -הוא האלקים. פירוש הדבר ,ששם אלקים נתפס בצורה כזו בדיוק כמו שם הוי' ,שם
בשבוע הבא נמשיך בעז"ה בשיעור זה במלחמת שרו של עשו ביעקב אלקים נתגלה בהארה ובבירור כזה כמו הבירור של שם הוי' ,כי מתגלה
| 10אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על ספר משלי‰שקפ‰„ברי מוסר ו
‰ישיב‰ ו ר‡שמרבי
‡"ם שרייבר שליט‚„ול רבי ישר‡ל בו‰ ‚‡ון‰
"ק‰‡מרו בישיש
11 | אוסף
לתוכן
| אוסף12
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת ויצא
פניני נחלה בדין קלב"מ בבן נח
לכיפה .אך יש שדנו מקושית רעק"א במכות עם אשר תמצא את אלוקיך
(כט ,יז) ועיני לאה רכות (טז ,א) דליכא קלב"מ במכניסין לכיפה,
לא יחיה ,נגד אחינו הכר לך
בגמ' בבא בתרא (קכג ,א) דרשו שמתנותיה ארוכות ,וכתב הרשב"ם ואכמ"ל].
דהיינו שמתנותיה גדולות כהונה ולויה מלוי ומלכות מיהודה ,ועי' אמנם נראה דגם אם נימא דאיכא דין
מה עמדי וקח לך (לא ,לב)
במהרש"א ד'אריך' מלשון גדולה כמו ריכא ובר ריכא .וברבינו קים ליה בדרבה מיניה בבן נח מ"מ חייב נראה הביאור במה שאמר 'לא יחיה'
גרשום כתב דהוא לשון ארוך ממש ,דכהונה היא ברית כהונת עולם להחזיר החפץ ,כדמבואר בסנהדרין (עב ,א) משום דבני נח מצווים על הגזל ואזהרתם
וכן מלכות דוד היא לו ולזרעו עד עולם ,ובמהרש"א הביא דכן הוא דאם החפץ בעין גם אם איכא דין קים ליה זו מיתתם ,וכאן כיון שהיה מעשה גניבה
בב"ר (ע ,טו) עה"פ הקודם (פסוק טז) "שם הגדולה לאה גדולה חייבים מיתה.
בדרבה מיניה חייב להחזירו משום דאין זה
במתנותיה כהונה לעולם מלכות לעולם ושם הקטנה רחל שקטנה
מדין חיוב תשלומין שיהא שייך דין קלב"מ ונהי דלא היה שם עד אחד ,עיין במנחת
במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה ,ושילה לשעה" ,עיי"ש.
(וכמוש"כ התוס' בעירובין שם). חינוך (מצוה פב סק"ב) שדן לומר דבבן נח
ונראה הביאור בזה עפמש"נ במקו"א בחילוק שבין מלכות יהודה
ולפי זה מבואר מה דאמר לו יעקב ללבן מהני אומדנא אף למיתה ,וא"כ י"ל דכיון
למלכות יוסף [ומלכות יהודה ויוסף הוא רוממות האדם ושליותו
"הכר לך וגו' וקח לך" ,והיינו דאם תכיר שנמצאת הגניבה בידו אומדנא מיהא הוי
בכחות נפשו כמש"כ אאמו"ז זצוק"ל בשיעורי דעת (ח"ג שיעור
מלוכה)] ,דהנה הרמב"ם (בפרק שישי לשמונה פרקים) מבאר שהחפץ הוא שלך מלבד מה שיש כאן חיוב דאם נמצא ברשותו מסתמא הוא גנבם ,ובזה
דישנם שני סוגי אנשים גדולים ,אחד ,החסיד המעולה ושנית מיתה ואשר ימצא בידו 'לא יחיה' עוד גם די בב"נ .וע"ע לקמן נמי דאמרו השבטים
המושל בנפשו ,ויעוי"ש שהסתפק מי מהם יותר גדול .ונר' דזהו תקח את החפץ עצמו לך וכמש"נ. (לקמן מד ,ט) "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת",
מה שמצאנו צדיקים וישרים ,וכמש"כ "ובכן צדיקים יראו וישמחו הרי דדנים למיתה ע"פ אומדנא .וכן ביאר
ועפי"ז מדוקדק היטב הא דכתיב 'קח' לך.
וישרים יעלוזו" (עי' תענית דף טו ,א) וכמש"כ בביאורי התפלה באוה"ח שם סברת השבטים ,אך עיי"ש דזו
דהנה כבר כתב הקצה"ח (סי' שנא ס"ק ג)
לימים נוראים ,דישנו אחד המושל בנפשו ,האומר אפשי בבשר חזיר גופא היתה טענת מנשה ,דאין הדין כן ואף
זה אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי ,והוא הנקרא צדיק .אולם דאע"ג דבכהאי גוונא שהחפץ בעין לכו"ע
בן נח אין נהרג ע"פ אומדנא רק ע"פ דינא
הישר הוא החסיד המעולה שכבר מעת שיצא לעולם הוא מתנהג חייב להחזיר לו את החפץ ולא מהני מה
דמלכותא ,עיי"ש .עכ"פ אי נימא דבן נח
בחסידות ,ואדרבה ,הוא עושה אותם בשמחה עצומה ,משום דנמשך דאתחייב במיתה לפוטרו ,מ"מ אינו מחויב
נהרג ע"פ אומדנא אתי שפיר מה שאמר
אחר מדותיו הטובות ,ועושה הישר והטוב כדבר טבעי ומובן מאליו. בהשבת הגזילה לבית הבעלים כמו גנב
'לא יחיה'.
ונראה שבב' מידות אלו חלוקים הם יוסף ויהודה ,דיהודה היה וגזלן דעלמא ,דלזה אהני חיוב מיתתו
גיבור המושל ביצרו ,ועליו נאמר (לקמן מט ,מ) "גור אריה יהודה לפוטרו מחיוב ההשבה דקים ליה בדרבה [ואולי אפשר בדרך אחרת ,דהנה באחרונים
מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה" ,ר"ל דנפל וקם כאריה וכלביא, מיניה .א"כ בן נח שגזל כיון דקים ליה דנו אם מהני אומדנא בדיני נפשות להכניסו
וכדמצינו במעשה דתמר שנפל וקם .וכשקם לא ירא להודות ולומר בדרבה מיניה אינו מחויב בהשבה לבית לכיפה (עיין או"ש פ"ד מעדות ה"א ,אחיעזר ח"א סי'
צדקה ממני והוא הגבור המושל בכוחו ,דאף שיש לו הסיבה מצד כה ,זכר יצחק סי' יח ענף ב) ויש לומר דאף אם
הבעלים ,ונהי שהחפץ אינו שלו ,מ"מ אהני
עניין תאוות הלב ,מ"מ נתגבר כארי וכלביא. בישראל אין מכניסין לכיפה מ"מ בבן נח
חיוב מיתתו לפוטרו מהטורח להביא את
אולם יוסף מאז צעירותו הוא צדיק שכבר בצעירותו היה נותן מוסר אף אין ממיתין אותו בידים ע"פ אומדנא,
החפץ הגזול לבית הבעלים.
לאחיו על מה שלא נהגו בדרך הראויה ,ועליו הפסוק מעיד הוא מ"מ שרי להכניס אותו לכיפה ,וזהו שדייק
יוסף בבית אביו הוא יוסף במצרים ,הוא הנקרא ירא דעת השם, מעתה נראה דזה הוא הביאור במה שאמר
יעקב אבינו לומר 'לא יחיה' ולא בלשון
והוא החסיד המעולה דדמות דיוקנו של אביו הייתה תמיד לנגד יעקב קח לך ,כיון דאת אשר תמצא וגו' לא
'ומת' ,ודו"ק].
עיניו ,ו"קדקד נזיר אחיו" ,היינו אדם המופרש באופן המוחלט יחיה ,נהי נמי דחייב להחזיר החפץ לבעלים
מעניני עוה"ז. אולם במה שהוסיף 'קח לך' נראה הביאור כיון דהחפץ בעין ,מ"מ הטורח להשיב את
ושורש הדברים הוא בהנהגת לאה ורחל .לאה תפסה פלך הודאה בזה ,דהרי מלבד מה שנתחייב מיתה החפץ לבית הבעלים ליכא עליו דקלב"מ,
(ב"ר ויצא .עא ,ה) והוא ענין התשובה סור מרע והתגברות על בשביל לקיחתם הרי גם נתחייב בהשבת וממילא 'קח לך' ,ר"ל אתה תיקחנו בעצמך
התאוות ויצה"ר ,ואילו רחל תפסה פלך שתיקה ,שהיא הפרישות דאינו מחויב להביאו אליך. החפץ שגזל.
והקדושה מעיקרא. והנה נחלקו הראשונים אם בבן נח איכא
ונראה דגם אי נימא דבבן נח ליכא דינא
ובמקו"א הארכתי לבאר בזה החילוק בין מדת 'קדושה' דיוסף דקלב"מ ,אולם הרי דעת רש"י היא דבן דין קים ליה בדרבה מיניה (עי' תוס' עירובין סב,
למדת 'מלכות' דיהודה ,וכן בהא דאין עשיו נופל אלא ביד זרעו א ד"ה ובן נח ובריטב"א שם) ,וא"כ לא מיבעיא אי
נח הגוזל ב"נ אחר אין חובת השבה ולא
של יוסף ,ואכמ"ל. נימא דליכא דין קים ליה בדרבה מיניה בבן
ניתן להשבון (עי' ע"ז עב ,א ובפרש"י שם) דמצות
והשתא אתי שפיר מה דלאה מתנותיה ארוכות כלומר דשררת והשיב נאמרה בישראל ולא בעכו"ם [וע"ע נח ונהרג ומשלם שפיר אמר ליה הכר לך
כהונה ולויה וכן מלכות בית דוד נמשכת לדורות ודלא כמלכות מה עמדי וקח לך דחייב בתשלומים.
ברמ"ה סנהדרין (נט ,א)] ,א"כ הא נמצא דבן
יוסף ושאול דאתו מרחל ,והיינו דמשום דכח לאה הוא מדת
נח לעולם אינו בתורת חיוב והשיב ,וטורח [ובעיקר דין קלב"מ במכניסין לכיפה,
המלכות ששייכת לגבורת הדעת ואמיצות הלב.
ההשבה לעולם הוא על הבעלים ולכן אמר יעויין חזו"א (חו"מ סי' כא סק"ה) וכן ס"ל לעוד
לו קח לך וכמש"כ. אחרונים ,דאיכא דין קלב"מ גם במכניסין
אוסף | 13
לתוכן
דוי הסר וגם חרון ואז אלם בשיר ירון
(כט ,כו) מלא שבוע זאת
שייך הברכה של הזימון להבקשה של דוי הסר וכו' ,ולפי"ז די בכוס של ברכת בערוך השולחן אבן העזר (סי' סב ס"ז) כתב בהא דכוס של נישואין מעכבת
המזון ,ואילו להגירסא של בני ישורון מישך שייך הברכה של ברכת שבע דהטעם הוא דכשם שבא לנו בקבלה ממשה רבינו שצריכין לשמוח שבעת ימי
ברכות ,שלברכה של שמח תשמח רעים אהובים ,מכיון שכן צריכים להביא המשתה (ירושלמי מועד קטן פ"א ה"ז) ויש לזה רמז בתורה כמו דכתיב 'מלא שבוע
מעכשיו את הכוס של שבע ברכות. זאת' ,כמו כן באה לנו הקבלה על שבע ברכות ,עכ"ד".
והביאור בזה דבאמת מצינו שיש מעלה של 'לבדו' ,במדרש (ב"ר עז ,א) עה"פ והיינו שבכלל ההלכה דבעינן שבעת ימי המשתה הכי נמי בעינן לברך שבע
(בראשית לב ,כה) ויותר יעקב לבדו איתא אין כא-ל ישורון ,דאצל הקב"ה כתיב ברכות.
(ישעיהו ב ,יא) ונשגב ה' לבדו ואצל ישראל כתיב ויותר יעקב לבדו ,ומבואר והנה גבי שבע ברכות דברכת המזון אנן פסקינן (שם סעיף ט) שמביאין ב' כוסות,
מזה דיש מעלה דלבדו ,וכן מצינו דאצל עם ישראל כתיב הן עם לבדד ישכון חדא לברכת המזון וכוס נוספת לשבע ברכות ,אלא שנחלקו הב"ח והסמ"ע
ובגוים לא יתחשב ,דעם ישראל הוא במדרגת לבדו ,והמעלה בזה דהשם ברא (אה"ע סי' סב סק"ז) אי צריכין להביא כוס שני לאמירת דוי הסר או דדי בכוס של
את האדם ישר ,והם בקשו חשבונות רבים ,דאדם נברא בפ"ע וישר ,ורק 'והם' ברכת המזון ,ובשעת השבע ברכות יביאו עוד כוס.
בקשו חשבונות רבים.
והנראה בביאור פלוגתתם ,דהנה מה
וע' ברמב"ם (בפי"ג משמיטה ויובל הי"ג) שנוהגים לומר דווי הסר וגם חרון
"ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש לפני ברכת המזון ,וכן מה שאומרים
מכל באי העולם אשר נדבה רוחו נחנו במעגלי צדק שעה ברכת בני
אותו והבינו מדעו להבדל ולעמוד ישורון בני אהרן [יש שאומרים רק
לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את אחד מהם או בני אהרן או בני ישורון],
ה' ,והלך ישר כמו שעשהו האלוקים נראה דהנה בקרא כתיב (ירמיהו ז ,לד)
ופרק מעל צווארו עול החשבונות והשבתי וגו' קול ששון וקול שמחה
הרבים אשר בקשו בני אדם ה"ז קול חתן וקול כלה ,כלומר דבזמן
נתקדש קודש קדשים וכו'" ,ומבואר חורבן הבית הושבתו ה' קולות של
דבכדי ללכת ישר כמו שעשהו שמחה ,ורק בבנין הבית ישמע עוד
אלוקים ,האלוקים ברא את האדם בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול
ישר ,ולא לבקש חשבונות הרבים, ששון וקול שמחה ,ובאמת מאז חורבן
חייב "להבדל" לעמוד לפני ה' ,דרק הבית נאסרו כלי נגינה ושמחה,
ע"י הבדלתו מבני אדם יכול לילך ואפילו בשמחת חתן וכלה אסור
ישר ולהיות ישר ,באופן דטוב להיות לשחוק בפה מלא ,וכדאיתא בשו"ע
האדם לבדו ,וזהו מה דאיתא במדרש (או"ח סי' תקס ט"ז סק"ז) ,ורק אז ימלא
מי כקל ישורון – דלהיות ישר חייב שחוק פינו ולשונינו רינה ,ולכן
להיות לבדו ,ולפלא היא שרק אצל מזכירין עכשיו את רצונינו לבנין
נישואין כתיב בתורה לא' טוב היות בית המקדש [כיון דעד אז אסור
האדם לבדו ,ולכאורה אדרבא ,ולא למלא שחוק פינו] ,וזהו דאמרינן דוי
עוד שאצל הפסוק אלוקים ברא את הסר וגם חרון ,והדוי הוא כמו שאנו
האדם ישר והנה בקשו חשבונות אומרים על זה היה דווה לבינו על הר
רבים ,הרי דהנישואין הראשונים היא ציון ששמם ,ומבקשים שיסיר מאתנו
כבר ראיה שטוב היות האדם לבדו, הדוי ,וגם החרון אף ,והוא ע"פ פי'
ולמה נאמר אצל נישואין לא טוב הראב"ד בתו"כ (בברייתא דר' ישמעאל)
היות האדם לבדו. עה"פ (תהלים צה ,יא) "אשר נשבעתי
והמבואר מזה ,דאע"פ דזה ודאי באפי אם יבואון אל מנוחתי" דכל זמן
דבעצם טוב להיות לבד דאז מסוגל שיהא חרון אף לא נשוב ולא נזכה
להיות בדרגה של ישר ,ורק דנתחדש לבנין בית המקדש ולמקום מנוחתו
אצל נישואין דוהיו לבשר אחד, של הקב"ה ,ופי' הראב"ד פסוק זה
דאע"פ שהם "המה" מ"מ יש אפשרות קאי לדורות הבאים ,שנדע שלא נזכה
להגיע לבשר אחד ,והביאור בזה דזה לבנין הבית עד שיסיר את כעסו ואפו
פשוט דלתאוה יבקש נפרד ,דגם ממנו ,ולזה מברך דוי הסר וגם חרון,
בשותפים בעסקים אע"ג דכל אדם ואז אילם בשיר ירון ,ובתפילת יו"כ
רוצה שיצליחו מ"מ עדיין הם בגדר קטן אומרים נאלמתי דומיה מאין
המה ,ולא נחשבים כאחד ,דלתאוה עבודת כהנים ואיך אשיר בשביה
לעולם יבקש נפרד ,ורק שהתכלית ואספו לויי אמונים ,דמאז שנחרב
היא רוחניות מצאנו הענין דהיו כלב אחד וכאיש אחד ,דכל שכוונתם היא בית המקדש נעשתי אילם ,נאלמתי דומיה ,ולא רק שיש איסור בשירה אלא
להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמים שייך שאע"פ שהם 'המה' יכולים דהאיך אשיר ,איך אוכל לשיר בזמן חורבן הבית ,ולזה מבקשים לבנין הבית
להגיע למצב שהיו לבשר אחד. ואז אילם בשיר ירון ,ואז האילם שנאלמה ממנו איכולת לשיר יחזור לשיר.
והנה באמת מה דלגבי הברכה מכנים את כלל ישראל לבני ישורון ,הוא משום דבאמת צריכים להבין מה שאומרים שעה ברכת בני אהרן ובני ישורון ,דבאמת
דזהו באמת הברכה שמברכים את החתן והכלה בשעת הנישואין שיזכו להיות צ"ב מה דנקט לכנות את כלל ישראל בשעת ברכת המזון בשם ישורון ,והנה
לבשר אחד ,ועדיין ישאר אצלם המעלה של ה' ברא את האדם ישר ,והנה לפי הגירסא שאומרים שעה ברכת בני אהרן מובא בפירוש עיון תפילה שהוא
הברכה שבני ישורון היא מברכת בשבע ברכות חתן וכלה [ולכן בעי כוס שני משום דלעולם מכבדין את הכהנים בזימון של ברכת המזון ,וזהו בני אהרן,
גם בשעת אמירת דוי הסר] שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן ונראה דמה שאומרים שעה ברכת בני אהרן ,הוא משום דאחד מברכות המזון
עדן מקדם[ .ובמקו"א הוספתי לבאר עוד דקדוקים בלשון ברכה זו]. הוא בונה ירושלים ,דהברכה השלישי הוא לבנין בית המקדש ,וכיון דכן מישך
גליון מ"ג – כסלו תשפ"ז
| 14אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת ויצא גיליון 544
| שנה י"ב |
ב .ועלינו לפלפל ולדרוש כדרכה של תורה ,איך ערכין
קשור לכסלו ,ותמורה לטבת ,וכריתות לשבט ,ומעילה לאדר בחורף הזה ,יש כל חודש חג ! .
א' ,ונדה לאדר ב' ,ועל של עתה באנו ,על תחילת מסכת ערכין א .החורף הזה שונה מכל החורפים היבשים .בדרך כלל
בחודש כסלו ,דהנה יש דבר יחודי במסכת זו ,שיש בה סיכום רגילים שבכל חדשי החורף אנו נוסעים בשיגרה ארוכה ללא
של כ"ד שמועות שמתחילות ב'הכל' בש"ס( ,ויש עוד אחד עצירה של חגים ומועדים למעט חנוכה ופורים ,אבל החורף
כ"ה כולל) ,ועוד ח' שמועות שכוללות כהנים לויים וישראל. הזה ,למרות שהוא מעובר ,וארוך יותר מכל חורף ,אבל ניתנה
ונראה בזה ,דכל המושג של 'ערך' הוא רק בדבר שיש לו לנו מתנה גדולה לפי סדר הדף היומי ,שבכל חודש וחודש של
כבוד וחשיבות ,וזה שהתורה חייבה לשלם ערך של יהודי ,זה חדשי החורף הזה ,יש לנו סיום ,והתחלה של מסכת חדשה.
גופא מתן חשיבות לכל יחיד מישראל ,והנה בדרך כלל כל מה השבוע בתאריך ט' כסלו מתחילים מסכת ערכין והיא
שנעשה כללי והמוני נפחתת חשיבותו ,ולשון הפחד יצחק תסתיים מיד למחרת עשרה בטבת .אח"כ בתאריך י"ב טבת
(שבועות מאמר טז) שכל דבר שאתה 'מכלילו' אתה 'מחללו', מתחילים מסכת תמורה שתסתיים בשבת ט"ו בשבט .ושוב
משא"כ אצל כלל ישראל התחדשה הגדרת 'כלל של יחידים', בתאריך ט"ז שבט מתחילים מסכת כריתות .באדר א' בערב
דמחד כל אחד הוא עולם מלא ובשבילי נברא העולם ,ומאידך פורים קטן מתחילים מסכת מעילה שתסתיים בפרשת פרה.
אם הוא מוציא את עצמו מן הכלל אף אתה הקהה שיניו .ולכן ולבסוף בי"ט אדר ב' מתחילים את המסכת האחרונה – נדה.
דווקא במסכתא דערכין שבה מתחדש הערך והכבוד של כל והנה מסכת נדה עתידה להסתיים ביום המיוחס ב' סיון,
יהודי שהינו בעל ערך ושיווי ,רצו חז"ל להראות שערך זה ובא' דהגבלה יתחילו שוב פעם את הש"ס מברכות ואילך ,ומי
קיים למרות היות וכלול ב"הכל" ,ולכן הביאו את כל המימרות שחכם ורוצה לצרף את עצמו בעוד מועד לתורה הכללית של
בש"ס ששייכות להכללה של "הכל" לצרף את היחיד להכלל. כנסת ישראל ,בל ימתין לערב שבועות ,אלא יעלה כבר עתה
והנה נס חנוכה היתה ע"י יחידים מתיתיהו ובניו שקיבלו על מרכבת המלך ,וינצל את ההזדמנות המיוחדת הזאת ,של
עוז ותעצומות להלחם ביונים ,אבל הוא יו"ט של פירסום אל מסכתות קטנות ונפלאות המתחילות ומסתיימות מידי חודש
רה"ר לצרף את היחיד אל הכלל .ומצינו בתיקונים שכל כ"ד בחודשו ,בכדי לבדוק את עצמו מהו המסלול הכי טוב עבורו,
ימים הראשונים דחודש כסלו הם עבודת בשכמל"ו שבו כ"ד במסגרת של שיעור או חברותא ,בין הסדרים או בכולל ערב,
אותיות ,ובכ"ה כסלו מגיעים לעבודת שמע ישראל שבו כ"ה לפני הנץ בהשכמה ,או באישון לילה כסיום נעים ליום גדוש.
אותיות .ולדרכינו יש לרמז שלכן באו בערכין כ"ד מיני 'הכל' ובאמת כבר דרשו רבותינו אודות המעלה של לילות הזהב
כנגד העבודה של ברוך שם כבוד מלכותו ,דהוא ע"י צירוף כל הארוכים של החורף ,שניתן להתעצם בהם בתורה בלי גבול,
יחיד להכלל ,דאין מלך בלא עם ,וברוב עם הדרת מלך ,ונוספו ולהספיק בהם את כל מרחבי התורה לאורך ולרוחב ,וכאשר
עוד מנין ח' 'הכל' הנוגע לצירוף כהנים לויים וישראל ,דהם גלגלו לנו משמים את ההזדמנות של המסכתות הקטנות של
כנגד שמונת ימי החנוכה שזכינו להם ע"י מתתיהו כה"ג אשר סוף הש"ס ,הרי שמאירים לנו את החורף במועדים של ממש,
הוא ביטוי לכוח הצירוף של כהנים לויים וישראלים ,ובס"ה בסיומי מסכת מידי חודש בחודשו ,שהם יום טוב גדול לעמלי
עולה רשימת 'הכל' -ל"ב (כ"ד ועוד ח') ,כמנין הימים שמר"ח התורה ,כמו שאמר אביי שיעמוד לו זכות זו שבכל עת שהיה
כסלו עד זאת חנוכה ,ולכן טוב להתחיל בכסלו מסכת ערכין. רואה צורבא מדרבנן שמשלים מסכת ,היה עורך יום טוב לכל
ונאחל ללומדים שיזכו לאור שמחת התורה תמיד ,וכל ל"ו החכמים ,וזכינו עתה שמשמים מאירים לנו את החורף בחגי
נרות חנוכה שכנגד ל"ו חלקי הש"ס ,יאירו לבבם באור יקרות. תורה ,ו הידיעה הזו מחזקת אותנו ,לצרף עצמינו לחגים אלו.
אוסף | 15
לתוכן
ופנינה יפה מצאתי בשם רבי נחמן מברסלב ,שההבדל בין "כבוד מלכים חקור דבר"
כבוד אלקים לכבוד מלכים ,הוא בב' צורות של כבוד שמצינו א .בהיותינו עומדים בימי הרכבת ממשלה ,צריכים להזהר
בעולם ,כי ה רודף אחר הכבוד ,אינו זוכה לכבוד אלקים ,אלא ממתן כבוד לרשעים ,כי לקושטא דמילתא חברי הממשלה
לכבוד של מלכים ,שנא' בו "כבוד מלכים חקור דבר" ,כלומר החילונית ובית המשפט הינם ככנופיית פריצים אשר מטילים
שכולם חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו שחולקים חיתתם על הכפר ,וכל עוד שצבא המלך חונה הרחק מן הכפר
לו הכבוד הזה ,ולבסוף חולקים עליו ,שאומרים שאינו ראוי נאלצים כל בני הכפר להרכין את הראש בפני אותה כנופיה,
לכבוד הזה .אבל מי שבורח מן הכבוד ,שממעט בכבוד עצמו, ומשתדלים לחמוק מהם ככל שבידם ,בכדי להמנע מפרעות.
ומרבה בכבוד המקום ,אזי הוא זוכה לכבוד אלהים ,ואז אין
וגם מי שמתיר לעצמו להכניס בשיחת חולין שלו את ענין
בני אדם חוקרי' על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ,ועליו נאמר
הרכבת הממשלה ,טוב אם יתמקד בבירור דעתם של גדולי
"כבוד אלקים הסתר דבר" ,כי אין חוקרים על הכבוד הזה אלא
הדור ,שהם ראשי ישראל האמיתיים ,וממשלתם היא ממשלת
מכבדים אותו מתוך אהבה והערצה פנימית .וזהו ההבדל בין
הקב"ה כמו שאמרו באבות "ונותנת לו מלכות וממשלה" ,וכך
כבוד התורה לשאר ענייני כבוד של שטות שיש בעולם ,דאלו
ראינו בעינינו פעמים רבות ,כיצד גלגל הקב"ה את הממשלות
החכמים הזוכים לכבוד ,הוא בדרגת כבוד אלוקים הכי אמיתי.
בצורה ש הנציגות החרדית עמדה בלשון מאזניים משמעותי,
ג .ומצאתי בבני יששכר שמביא באגרא דכלה ,על המדרש שנתנה להם כוח פסק עצום בכל הדיונים העומדים להכרעה.
בראשית שחושך על פני תהום היא מלכות הרשעה שאין לה
ב .שלמה המלך ,נתן לנו הוראה ברורה מתי מותר לנו
חקר כתהום שאין לו חקר ,מה שכתב בזה בספר מאורי אור
למלא את סקרנותינו בעניינים המכוסים ,דכתי' (משלי כה,ב):
תלמיד השאגת אריה ,וז"ל" :חקירה מצד המלכות ,ז' חקירות,
"כבוד אלקים הסתר דבר ,וכבוד מלכים חקור דבר" .ובמדרש
כי שם החקירה מותרת ,אבל במלכות הטמאה אין לחקור ואין
(בראשית פ"ט) מובא" :רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר,
לדרוש כי יש לחוש פן יתפתה אחריה ,ושלמה הזהיר הרחק
מתחלת הספר ועד כאן (ויכולו) כבוד אלהים הוא הסתר דבר,
מפתח ביתה ,וכן צריך להרחיק ממלכות הרשעה ,וכל הנוגע
מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר ,כבוד דברי תורה
בה וכל המלמד לבניו לשון נכרים וחכמת החיצוניות ,כאילו
שנמשלו במלכים שנא' בי מלכים ימלוכו ,לחקור דבר" .ע"כ.
מלמדו כל עבירות שבעולם ,כי כמו שמלכותא קדישא היא
וכן החכמים שנמשלו למלכים ,כדאמרו "מאן מלכי ,רבנן",
באר מים חיים וכל הנחלים הולכים אל הים ,כן מלכות
ראוי לחקור אחרי הליכותיהם ואורחותיהם ,ולהבין פסקיהם
הטמאה שואבת כל מיני טומאות ...כל הנוגע בה לא ינקה".
והכרעותיהם ,כי חקירות אלו מרבות את כבודם ,כשרואים
וכמה צריך להזהר בזה בימינו ,להתרחק מכל החושך שלהם.
איך שכל דבריהם בעמקות המחשבה ,ובזכות הדעת להפליא.
וכעת יוצא לאור גיליון 400של המאסף החשוב "אוסף
והמלבי"ם במשלי פירש ,שכל מה ששייך למסתרי הנהגת
גליונות" מבית "צוף" בהנהלת ידידי הרב נתן פלדמן שליט"א,
ה' אין לחוקרם ,מפני שלעולם הם ישארו חתומים ,ואדרבה
והרבה הכרת הטוב יש לכלל ישראל על האוסף המיוחד הזה,
זהו כבודם שהם חתומים וסתומים בכבשי דרחמנא ולכן כבוד
שמרווה את שולחנות השבת בצוף התורה ,הן בהלכה ואגדה
אלקים שאין להבין מהלכיו ולחקור אודותיו .אך אצל מלכים
והן בהשקפה צרופה ,והנני זוכה מידי שבוע לצרף את גיליון
הוא להיפך ,שאם מסתירים את הנהגם ,משמע שיש כאן מה
"עינינו גל" למאסף המכובד הזה ,במחיצת גדולי הדור וראשי
להחביא ,וגנאי הוא להם שצריכים להסתיר את טעמם ורצונם
ישיבות חשובים ,שרוכשים אימון בהרב נתן פלדמן ובוחרים
בהכרעותם וציוויים ,ואדרבה כבודם כשחוקרים כל הנהגתם,
ב"אוסף גליונות" לפרסם בו דברי תורתם .והנה מנהג האוסף
כי זה מוכיח שכל הנהגתם על פי שכל ,ומוכרע בהיגיון צרוף.
לעסוק בכל שבוע בדמות שבועית של מאן מלכי רבנן ,ודאי
וכמו שהעיתונים אוהבים לדוש בשועי עולם ,עשירי תבל,
שבח גדול יש בזה להרבות חקר בכבוד מלכים .אשריך הרב
ומלכי ארץ ,בעושרם וזהבם ,גבול שליטתם ,עלייתם לגדולה,
נתן שאתה מהדיר את חידושי התורה של עמלי התורה בכל
ושאר מיני חקירות שמסקרנות ,כך אצל חכמים שהם מלכים,
יופי והדר ,וכבר נתחבבת על מחברים שבחרו ב"צוף" להוציא
יש לחקור אורחותיהם ,סדר יומם ,אופן לימודם ,ממי קיבלו,
לאור תורתם ,כה יתן ה' ויוסיף ,שתמשיך להאיר בתי ישראל.
איזה ספרים חיברו ,מי תלמידיהם ,וכל אופיים ודרך שיטתם.
| 16אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
ותיכף אח"כ נאמר "ויקץ יעקב משנתו" ופירש הבעה"ט: הדייגים שלא רוצים להפסיק לדוג...
"משנתו ,קרי ביה 'ממשנתו' (ב"ר סט,ז) מתוך שהיה הוגה א .בפרשתן "וישכב במקום וילן שם" פירש רש"י :לשון
בתורה ביום ,גם בלילה לא שכב ליבו מלהגות בה ,עכ"ל. מיעוט ,באותו מקום שכב ,אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר
נראה שהתורה באה להדגיש כאן ,שהם לא היו י"ד שנה לא שכב בלילה ,שהיה עוסק בתורה ,עכ" ל .וצ"ב מדוע הפס'
שנגמרו והסתיימו ...אלא שעל ידם הגיע יעקב לדרגה כ"כ משמיע זאת כאן כאילו בדרך אגב ,בודאי אי"ז במקרה .אלא
עליונה ,עד שגם בשנתו המשיך מידי לילה לחשוב בלימוד. משמע שכאן רמז הכתוב שכל הסייעתא דשמיא של יעקב
ג .כל המרדף הבלתי פוסק של בית המשפט אחוז התזזית, אבינו בהקמת הבית בלידת השבטים ,והצלחתו כנגד לבן,
כנגד ציבור עמלי התורה ,אחת מסיבותיו היותר מרכזיות ,כי הכל היה בזכות אותם י"ד שנה שלא שכב על יצועו מרוב
הם אכולי קנאה ,כשהם רואים את השלווה הנסוכה על פני התמדתו ועמלו בתורה .ולעומת כל אותם י"ד שנים שעבד
עמלי התורה ,היושבים ושוקדים על גמרתם בנחת וביטחון אצל לבן תמורת רחל ולאה ,למד קודם לכן י"ד שנה בעמילות
והם מתפוצצים מקנאה !!..יוצא להם העיניים לראות זאת!!.. ובשקידה נפלאה ,ולכן בדיוק כאן מדגיש הפס' שבח זה ,דכאן
ידוע המשל על אותו דייג חביב שישב על החוף עם חכה מתואר הנס הראשון שארע לו ,ששקעה עליו השמש וזכה
ודג להנאתו דגים ,לידו עבר איש העולם הגדול ,חכם בעיני למראה הסולם ,ללמדינו שלכל זה זכה מכוח השטייגען שלו.
עצמו ,והביט בו ,שאל אותו הדייג אם רצונו לומר משהו?... ב .והם דברי הנפה"ח (ש"ד פי"ח) הברורים" :ולזאת האדם
אמר לו אותו חכם :תמהני עליך מדוע אתה לא חושב המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה ...הוא
קדימה ...קח ספינה עם רשת גדולה ותדוג כמות דגים פי נעלה מעל כל ענייני העולם ,ומושגח מאיתו יתב' השגחה
חמש! ואז ....רצה הדייג להבין? ואז ,השיב החכם :בכסף פרטית למעלה מהוראת כוחות הטבעים והמזלות כולם כיון
שתרויח תוכל לקנות אניית דייג ענקית ,ולדוג בבת אחת שהוא דבוק בתורה ובקדוש ברוך הוא ממש כביכול ,ומתקדש
אלפי דגים בכל יום!! ואז ...המשיך הדייג להתפלא? ואז, בקדושה העליונה של התורה הקדושה ,שהיא למעלה אין
השיב החכם :בכסף שתרויח תוכל לקנות מפעל ענק לייצור ערוך מכל העולמות והיא הנותנת החיות והקיום לכולם ולכל
דגים ולהרויח אלפי שקלים ביום!!! ואז ...חזר הדייג הכוחות הטבעיים ,הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את
להתפלא? ואז ,השיב החכם :יהיה לך מספיק כסף לשבת כאן כולם ולמעלה מכולם ,ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאיתו יתב'
ברוגע ולדוג דגים להנאתך ...נו ...נשאר הדייג להתפלא וכי ע"י הכוחות הטבעיים "...עכ"ל .ולזה רימזה תורה בתחילת
זה לא בדיוק מה שאני עושה כעת? יושב ברוגע ודג דגים!!... דרכו של יעקב ,שזכה לגילוי והבטחות ,כיון ש"רק" כאן שכב.
והנמשל ברור ופשוט .כל המרדף העולמי אחרי עבודה ומי שמבין את נפלאות ההנהגה הזאת ,יתמיד בלימודו
מתישה ומייגעת מעלות השחר ועד אישון ליל ,והתחרויות ביתר שאת ,ויוכל להתמודד מול כל ההפרעות וההטרדות,
המייגעות של בעלי חברות הענק עם קולגות בענף ,וכאבי שהרי אם הצלחה הוא מחפש ,אזי ההיפך דווקא השטייגען
ראש ,וביזבוז הון על פרסומים מבצעים וסופי עונה ,עריכת שלו הוא שיגלגל לפתחו את ההצלחה שלו ,דבזכות שקיעותו
קטלוגים ,ומרדף אחרי הלקוחות ...כל הטרראם הזה נעשה בלימוד ,הקב"ה יעזרהו בענייניו מעל דרך הטבע ממש ,וגם
רק בשביל לזכות להגיע לרגע של מנוחה ,בה יוכלו לצאת דבר שכרגיל עורך שעות ,יצליח לסדרו מצויין בכמה דקות.
לחופשה חלומית ולהגיע לשלווה פסטוראלית ,שכבר מצויה וכמו שמביא שם הגר"ח מהזוה"ק בפר' בשלח :ר"י פתח
בידי אברך בסדר א' רגיל כשיושב על הראשונים והאחרונים ואמר ,כמה חביבה התורה לפני הקב"ה ,שכל מי שעוסק
ומתענג על נופי הגמרא ,ברוגע ובשלווה שאי אפשר לתארם. בתורה אהוב הוא למעלה ואהוב למטה ,והקב"ה מקשיב
ובאו האברכים ותפסו את הנקודה ,שאם תאמין שהקב"ה לדיבוריו אינו עוזב אותו בעוה"ז ואינו עוזב אותו לעוה"ב...
אוהב לומדי תורה ,ומבטיח לדאוג להם מעל דרך הטבע ,א"כ ומעניין שבדיוק את הנוסח הזה אומר הקב"ה כאן ליעקב:
למה להזיע ולהרחיב את קללת בזיעת אפיך תאכל לחם ,הרי "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ...כי לא אעזבך עד
אפשר לשבת ברוגע בבית מדרש ,להתעמק בנחת ,ולדוג את אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" ,ומבואר בפס' שהקב"ה
סברות ים התורה ,ולחתור במעמקיה ,מתוך אמונת ה' חזקה. הבטיח ליעקב ממש הבטחה זו כלשונה ,בזכות עמל תורתו.
אוסף | 17
לתוכן
וזהו יסוד נפלא ,להבין איך הרע פועל ,כי גם בימינו נוקט וכל אשר אתה רואה לי הוא
היצר הרע בדרכו של לבן הארמי ,שמכניס את האדם תחת א .הנה יעקב אבינו נותן ללבן נימוק שלם המשתרע על
שליטת החומריות של העוה"ז ,והאדם מרגיש תפוס תחתיו שבע פסוקים ,בהם הוא מסביר היטב למה לא אמור להיות
שאיננו יכול לעזוב את העבודה ,ואינו יכול לוותר על נוחות ללבן שום טענה על בריחתו" .ויחר ליעקב וירב בלבן ויען
העוה"ז ,ובפיו אומר שהיה רוצה ללמוד עוד תורה ולהתקדם בלבן ,ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת
יותר באידישקייט ועבודת ה' ורק ה'מציאות' לא מאפשרת אחרי ,כי מששת את כל כלי מה מצאת ...זה עשרים שנה אנכי
לו ...אולם 'מציאות' זו ,היא היא מצודת היצר דלבן הארמי עמך ,רחליך ועזיך לא שכלו ...הייתי ביום אכלני חרב וקרח
שאומר תמיד" :וכל אשר אתה רואה לי הוא" ,ומשכנע את בלילה ...זה לי עשרים שנה בביתך ...לולי אלקי אבי אברהם...
הנופלים ברשתו להשאר תמיד בתחומו ,ומאשר להם ללמוד את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש" ומה לבן מגיב
ולהתפלל בתנאי שזה יהיה באותו בית כנסת של צריף שהוא על טענות כה מוחצות" :ויען לבן ויאמר אל יעקב ,הבנות
מפנה בקצה הקמפוס שלו ,וכך הולכים ושוקעים בעולם הזה. בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא."...
ג .עוד רואים כאן את רשעותו של לבן ,שביקש לעקור את ושמעתי מהגר"י דיויד שליט"א שקבלנו בזה יסוד עצום,
הכל ,וכמוש"כ הרשב"ץ בפירושו על הגדה של פסח בפיסקה דלבן הארמי רומז לשקיעות בחומר העוה"ז והתבוססות בו
"ו לבן ביקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי" ,ופירש: לחלוטין ,וזהו שאמר לבן ליעקב אבינו כתגובה לטענותיו,
וכן נראה מהכתוב שלא רדף אחר יעקב אלא לעקור את הכל שמסכים לתת לו לעבוד את הקב"ה ,ושיתפלל וילמד ויעשה
יותר ממה שעשה פרעה ,שפרעה לא גזר אלא על הזכרים כל מה שהוא רוצה מבחינה דתית ,אבל בתנאי אחד שהכל
והניח הבנות ...וזה לבן בקש לעקור את הכל לולא שהקב"ה יהיה תחת שליטתו ואצל קורת ביתו של לבן ,ומסכים שישאר
מנעו כמו שאמר הוא עצמו "ואלקי אביכם אמש אמר אלי תחתיו ושם ינסה להתעלות ולהתקדם ,וזהו שאומר לו "כל
לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע" גילה דעתו אשר אתה רואה לי הוא" כלומר איני מסכים שתצאו מחלקי!
כי לולא האזהרה הזאת היה רוצה לעשות רעה ,וכן אמר הוא
ולכן יעקב היה מוכרח לצאת ממנו בצורה של התחמקות
"יש לאל ידי לעשות עמכם רע" (שם) וזהו לעקור את הכל,
ובריחה ,כי אופן המלחמה בחומריות העוה"ז הוא דווקא ע"י
כי כן אמר " הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר
עזיבת מקום החומריות ,ויציאה ממקום השליטה של הרע.
אתה רואה לי הוא" גי לה דעתו כי הכל היה רוצה ליטול לולי
ומה שמועיל לברוח ,מפני שלרע נקבע גבולות ברורים ,ואינו
אזהרת האל יתברך" .עכ"ל .וזהו שאנו רואים על פריצי עמינו
יכול להזיק אלא את הנכנס בגבולו( ,וכתבו הקדמונים שהיצר
שלוטשים את עיניהם על בנינו ובנותינו ורכושינו ליטול הכל.
דומה לשודד קצוץ רגליים שעמד בצומת דרכים ומאיים על
ומצבינו דומה ליעקב אבינו ,שבנה משפחתו חרף רדיפות הבריות שעוד רגע יגזול אותם ויהרוג אותם וכו' ,ובפועל אינו
והצקות מלבן הארמי ושאר מאורעות שעברו עליו ,ומרגש יכול לפגוע אלא במי שאכן מאמין לדבריו ומתקרב אליו) ,וכך
לראות איך שקהילות הקודש הולכות ומתרחבות ,ובכל מקום לבן הארמי עם כל רשעותו הנוראה ,ושלל רמאויותיו ותככיו,
נשמע קול חתן וקול כלה ,ואם חילוני ישאל מה חרדי עושה איננו יכול לשלוט על יעקב אלא כשהוא תחתיו ,גר בגבולו,
כל היום? צריך לענות לו ,כמו שענה רבי חיים וולוזינר כאשר ולכן תיכף שיעקב ברח ממנו ,הוא רדף אחריו להשיבו אליו,
שאלוהו מה עושים בישיבה כל היום ,ענה" :אוכלים וישנים"... וטען בתוקף שהוא מעוניין להמשיך לשלוט על כל אשר לו.
כלומר ,התפלאו השואלים? הסביר הגר"ח ,הכונה שחוץ מזה
ב .והנה כ"ז רק לפי דמיונו המוטעה של לבן הרשע ,אבל
כל שאר הזמן לומדים!! וכך נענה להם שמכיון שיש לחרדים
לקושטא דמילתא גם בעת שהיה יעקב גר אצלו הצליח יעקב
הרבה בריתות ובר מצוות וחתונות הם שמחים באולמות עם
להעלות את עצמו למעלה משליטת לבן ,וכפי שאמר לעשיו:
תזמורת ואוכלים שניצלים ונהנים ...וכל שאר הזמן לומדים!!
"עם לבן גרתי" אך תרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו
ישתבח שמו לעד ,שכל חרדי מוזמן מדי חודש לכמה שמחות
הרעים ...כי גם כשגרתי בתחומו מעולם לא הייתי 'תחתיו',
שמוכרח להשתתף בהם על מלא ,כן ירבו! ולא יועילו לרע כל
ואף ש'גופי' היה בביתו ורעיתי צאנו ,בפועל מקומי מעלה
רדיפותיו ,ויתקיים בנו "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"!
מעלה ,בחלקו של הי"ת ,במקום עליון שאין שם אחיזה לרע.
> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <
| 18אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
1 בסיעתא דשמיא
{ אז נדברו }
פרשת ויצא תשפ"ז | גליון מספר | 755 :לסדר" :כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך"
להצטרפות לרשימת מה בין 'דובר אמת' ל'--איש אמת'??
התפוצה במייל: ברשותך קורא יקר :הפעם יש לי כמה שאלות עצומות וזועקת מאליהם בפרשת השבוע :בתחילת הפרשה הקודמת כתוב 'ויעקב
איש תם' ,ורש"י מבאר 'תם -מי שאינו חריף לרמות קרוי תם' ,כן ,רש"י כאן מאשר את הנתון שתם זה סוג של תאמאלע ...אחד
A8447168@gmail.com כזה שלא מספיק משופשף בשביל לרמאות ...זאת אומרת :מבחינה מסוימת התורה כביכול אומרת שיעקב אבינו לא מספיק
משופשף בשביל לרמאות ..ולפתע!!! פה בפרשת ויצא פתאום יעקב אומר לרחל :אל תדאגי ,אחיו אני ברמאות ...אה ..מה
-- נשתנה?? איך יכול להיות שבתחילת תולדות כתוב שיעקב לא חריף לרמות ,ואילו כאן פתאום אחיו אני ברמאות?? עד כאן
לתגובות בפקס: שאלה ראשונה!!!
077-4448588 שאלה שניה :מצד אחד יעקב אומר לרחל :אל תדאגי :אחיו אני ברמאות ...משמע מזה שיעקב עשה שם הרבה פוילשטיק ללבן,
אבל מצד שני :כיעקב קורא לרחל ולאה השדה אל צאנו ,הוא אומר להם :ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן!!! ואח"כ
כש-ויחר ליעקב וירב בלבן ...התורה מפרטת שם באריכות מופלגת :זה עשרים שנה אנוכי עמך ,רחליך ועיזך לא שכלו ,טריפה
לקבל את העלון לא הבאתי .הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ..בקיצור :התורה מקדישה הרבה דיו לנאמנות המוחלטת שהיה ליעקב בצאן
בפקס: לבן!! נו ...אז תכל'ס ,מה קרה בסוף?? האם יעקב מימש את האמירה שלו לרחל' ,אחיו אני ברמאות' ,או שבסוף יעקב לא עשה
מערכת אוצר הגליונות: בזה שימוש?? האם בסוף יעקב חזר בו והחליט לא לרמאות?? אני אחדד טיפ טיפה את השאלה:
02-3132641 בגמ' ברכות מסופר שלרב הונא היה אסון!! החמיצו לו 400חביות יין ,וחכמים אמרו לי שזה בעוון שהוא לא שילם לאריס שלו..
קוד עלון1233 : טען להם רב הונא :אתם לא יודעים ...האריס הזה כל היום גונב אותי ...והדרך היחידה שלי איך להחזיר לעצמי את העקיצות שלו
- -- זה שאני לא משלם לו ,וחכמים ענו לרב הונא :שבכל זאת זה לא בסדר!!! על זה נאמר' :בתר גנבא גנוב וטעמא טעים' ,זה שהשני
רמאי זה לא מתיר לך להיות רמאי בחזרה!!! רואים מכאן ש'אחיו אני ברמאות' ,זה לא היתר גורף ..לא תמיד מותר לך לרמאות
את הרמאי בחזרה ...נו ...אז נשאלת השאלה :איפה כן מותר לי להיות אחיו ברמאות ואיפה נדרש ממני למרות הכל 'כי בכל כוחי
לתרומות ולהוראות עבדתי את אביכן?? תכל'ס :כשמישהו מנסה לעקוץ אותי בכל מיני דרכים ,איפה מותר לי לעקוץ אותו בחזרה בשביל להחזיר
קבע לע ל ו ן : לעצמי את הנזקים ...ואיפה אסור??
והשאלה השלישית והכי זועקת :כולנו יודעים שיעקב אבינו הוא עמוד האמת!!!
באשראי: ולמרבה האבסורד ,דווקא אצל עמוד האמת ,אנחנו מוצאים אצלו שקר יותר מכל אחד אחר!!!
תבין :איפה נאמר השקר הראשון בתורה? אצל יעקב!!! אנוכי עשיו בכורך!!! אפילו יצחק אבינו מעיד לעשיו :בא אחיך במרמה
"נדרים פלוס" ויקח ברכתך!!! אתה קולט? השקר הראשון בתורה זה יעקב!! המרמה הראשונה בתורה מיוחסת ליעקב ...ולא זו בלבד אלא גם
(קופה :עלון אז נדברו) רחל מסתירה מיעקב את הסימנים ומאפשרת לאבא לבן לרמאות את יעקב ...וחוץ מזה יעקב בעצמו מרגיע את רחל ואומר לה:
אחיו אני ברמאות ,זאת אומרת :אם לבן רימה את יעקב מאה פעמים ,זה אומר שיעקב החזיר לו בחזרה מאה פעמים פוילשטיק,
בטלפון: בקיצור :איך אתה מסביר את התופעה הזו שדווקא עמוד האמת מוקף מכל הכיוונים בשקרים? וכל זה לא מפריע לו להיקרא
עמוד האמת!!
0799-654321 ---
אז אני אגיד לך את האמת :אני קצת מפחד לדבר על זה!!
בבנק :בנק פאגי כי פעם אחת כתבתי מאמר מיוחד על אמת ושקר ,ויצא מהדברים שלי שיש הרבה מקרים שמותר לשקר ,ואחרי שכתבתי את
סניף 182 זה המחשב נפל ונשבר ,וזה אולי העלון היחיד שאין לו שום גיבוי!! הוא פשוט נמחק ,ומישהו טען לי שזה בגלל שלשקר אין
רגלים ...אז זה לא חסר לי ...אבל הפעם אני קצת משוריין!!! זה כבר לא קשור אלי ,זה לא שטיקל תורה שלי ,אנחנו כעת רוצים
חשבון 747815 להבין איך יעקב אבינו ממשיך ל היקרא עמוד האמת למרות שהוא נאלץ בעל כרחו לשקר על ימין ועל שמאל?? אז זהו!!! שיש
ע"ש :שב שמעתא לי שאלה מעניינת בשבילך :אני רוצה כעת להציג בפניך שני סוגי שקרים!!! ותגיד לי :איזה שקר לדעתך יותר גס מהשני?? אז
(מוכר להחזר מס) ככה :השקר הראשון הוא :ניגשתי אליך היום ושאלתי :מה קורה עם הכסף שאתה חייב לי? ואתה עונה לי :אוי אוי ...סליחה ..לא
נעים ...בעזה"ש עד מחר אני משלם לך!!! והנה ,הגיע מחר ו ...ולא שילמת לי ...נו ...אם לא עמדת בדיבורך יצא ששקרת!!! כי
הבטחתי שתשלם ובסוף לא שילמת ..זה שקר מסוג אחד!!!
וכעת אני עובר לשקר השני :ניגשתי אליך ושאלתי :מה קורה עם הכסף שאתה חייב לי?? ואתה עונה לי בשיא הבטחון עצמי :מה
פירוש ..שילמתי לך אתמול ...מה ...אתה לא זוכר ששילמתי ...ותכל'ס האמת היא שזה שקר גס!!! אתה פשוט משקר לי במצח
למענה אנושי: נחושה ,לא שילמת ולא בטיך ...הנה השקר השני ...כעת תגיד לי איזה שקר יותר גס?? האם זה שהבטחת שתשלם ובסוף לא
שילמת ,או ששיקרת במצח נחושה ששילמת בו בזמן שלא היו דברים מעולם?? אז בינינו ...השאלה בכלל לא מתחילה ...איך
052-7683095 אפשר בכלל להשוות ביניהם ...הרי מי שלא שילם לי מעולם וטוען שהוא כן שילם ,זה הרי עזות פנים שאין כדוגמתה!!! זה נוכל!!
ואילו מי שהבטיח לשלם מחר ובסוף לא שילם ..נו נו ...בינינו ...אני אפילו לא הייתי קורא לזה שקר ...זה בסה"כ אדם שהביע
נכונות לשלם ובסוף לא הצליח .אז להשוות אותו למי שמעיז פניו בפני בעל חובו ואומר להד"ם?
---
ההמשך בעמוד 3-4בגיליון זה..
אוסף | 19
2 לתוכן
בלבבי משכן אבנה זכר צדיק לברכה!!!!
חרדים לעתיד המדינה! כל החרדים צריכים להתגייס לצבא -סוף ציטוט.
בתחילת השבוע על הבוקר ...לפתע אני מקבל טלפון
בימים אלו ישנה תופעה פוליטית מביכה וכמובן צפויה ,שפתאום כולם מחז רים אחרינו החרדים ,פתאום כולם ממורי ורבי שליט"א ...קצת נבהלתי ...אולי קרה משהו...
שכחו שאנחנו משתמטים ...שכחו את כל הבוץ שעד לפני רגע הם הטיחו בנו ...בקיצור :ההתממשות של המשנה אני מרים והרב מיד שואל אותי :זכית להכיר את הגאון ר'
'הוו זהירין ברשות ,שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך האדם נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדים לאדם 'בלבבי משכן אבנה' שנפטר השבוע?? אמרתי לו :למען
בשעת דחקו'( ,אז נכון שלמען האמת אין פה הפתעה ,כי אף אחד לא חשב שזה יראה אחרת ,אבל החוסר בושה והעדר של מינימום של האמת לא זכיתי להכיר באופן אישי ..אמר לי הרב :טוב,
נימוק אלגנטי איך כל השיח השתנה ...זה שאין פה שמץ של בושה ,לטעמי זה מאוד מטריד ,זה פשוט מסגיר את הנתון העובדתי שיש לך עסק
עם חרש שוטה וקטן ממש!! שלטעמי יש סיכוי גדול שזה אפילו תקף הלכתית בחו"מ ,יש לך פה בן אדם שמבהיר בצורה הכי בוטה ,אני לא אם לא הכרת אז לא משנה ,כל טוב ..אה אבל הרב ,יורשה
בן תרבות!! אני לא לוקח מינימום אחריות על האמירות שלי! כזה אחד ,לא בטוח שיש לי אפשרות לתבוע אותו בדינא ודיינא ,כי הוא הבהיר לי לשאול :למה הרב שואל?? והוא עונה לי :לא!!! לא
לי מראש עם מי יש לי עסק) משנה' ,פימא לליבא לא גליא' ,כל טוב ...ובזאת
הסתיימה השיחה המוזרה...
על כל פנים ...השבוע לראשונה ראיתי פרסומת על אוטובוס וכתוב שם :חרדים לעתיד המדינה ,כל החרדים צריכים
להתגייס לצבא!!! מילא היי תי רואה את זה לפני שבועיים ,אבל ראיתי את זה השבוע ...זה עדיין!!! עדיין מרוח על הנחתי את הפלאפון על השלחן ומיד הבנתי!!! למרות
האוטובוסים... שהוא לא רצה לגלות לי ,הבנתי מיד מה הוא רצה...
נס!!! נס שלא ראיתי את זה לפני שבועיים ...כי סו"ס אני באמת חרדי!!! בתור חרדי ברמ"ח ושס"ה יש לי אחריות
לכל יהודי חרדי באשר הוא!! ואם יש כאלו שטוענים כ"כ בלהט שהם חרדים לעתיד המדינה ...אז אולי צריך באמת העניין הוא :זכה דורנו ושרה בתוכנו יהודי קדוש שאכן
לחוש להם ...אולי באמת החרדים צריכים להתגייס לצבא ...לישא בעול עם החרדים לעתיד המדינה... בלבבו משכן בנה פשוטו כמשמעו!!! המשכן הזה לא היה
אבל מה לעשות שראיתי את הפרסומת רק עכשיו בשבוע זה!!! ואותם חרדים לעתיד המדינה ,תוך שבריר שניה מבנה מפואר ...וגם לא היה מרוח על לוחות המודעות ,כי
הפסיקו להיות חרדים ...בכזו מהירות הם הורידו את הכיפה שחרדה לעתיד המדינה ,פתאום לא איכפת להם לא זה באמת היה בלבבו!! משכן מאוד מאוד פנימי שבלבבו,
עתיד ולא מדינה ומעניין אותם רק הכסא שלהם ...ואני לא מדמיין!! תוך כדי כתיבת שורות אלו האוטובוס הזה והנה ביום בהיר הוא נחטף מאיתנו ,נקטף בפתאומיות
ממשיך לנסוע!!! אל תאמין לי ,אתה מוזמן לצאת לרחוב ולראות במו עיניך את השלט שהחרדים לעתיד המדינה במיטב שנותיו ...ומעתה!!! תאר לעצמך שאת המשכן
שהספיקו להוריד את הכיפה עדיין טוענים שהחרדים צריכים להתגייס לצבא!! הזה הוא היה בונה לא כ"כ בלבבו ...אלא הוא היה מרים
בית מדרש ענק ומפואר בקרית ספר עם לוגו וחברת
איזה נס!!! נס שלא ראיתי את זה לפני הבחירות ...יתכן שכעת כבר הייתי בצבא ...אצלי אין חכמות!! אני חרדי שיווק ,בצירוף קמפיין התרמות ודינרים מרשימים ,ואז
אמיתי!! כשמסבירים לי שיש פה מצב חירום וחרדה משמע ותית על העתיד של כלל ישראל ...אני לוקח את לפתע הוא היה מסתלק מן העולם בגיל ...50
העניינים ברצינות ובאותו רגע מתגייס ...ואז הי יתי מוצא את עצמי החרדי היחיד לעתיד המדינה ...כולם ממזמן
הורידו את הכיפה ,אף אחד לא חרד לא לעתיד ולא למדינה ,כולם עסוקים בכסאות ,והייתי החרדי היחיד שנשאר נראה לך שלא הייתי כותב עליו??? בטוח שכן!!
שם כמו איזה מוקיון ...תמשיך להיות חרד לעתיד המדינה כמו חרדי תמים שלא מבין עם מי יש לו עסק ...כן,
לאורך כל התקופה האחרונה ,לא פעם שאלו אותי בחורים ,באמת מה אני עונה לחילוני ששואל :למה אתה לא רק יש עוד דבר אחד בטוח!!! שגם הטלפון המוזר
מתגייס? למה אתה לא משרת?? למה אתה לא לוקח אחריות?? הרי כולם כעת חרדים לעתיד המדינה?? שקבלתי השבוע מהרב שלי ...הטלפון הזה לא היה מגיע..
מורי ורבי היה סומך עלי שכזו אבידה גדולה לא תעבור
אז הנה!!! אולי זו ההזדמנות לענות אחת ולתמיד את התשובה שאי אפשר להגיד אותה ביום יום ,זו גם התשובה אצלי על סדר היום ,אז זהו!!! שמה לעשות שאותו צדיק,
שמצד אחד היא הכי פחות נכונה מצידנו ,אבל היא הכי הכי נכונה באופן מעשי בייחס אליהם ,ובכן :לשאלתך: בנה את המשכן עמוק בלבבו וזה לא היה חיצוני ...ולכן
למה אסור לנו להתגייס לצבא?? מורי ורבי התקשר אלי וניסה לגשש ...האם היה לך משהו
איתו? האם גם אתה קלטת שהשבוע נחרב משכן? עניתי
הנה!!! אוכיחך ואערכה לעיניך!!! הנה לך בשבועות האלו איך נראה הפרצוף של אותם אלו שבמשך ארבע שנים לו :לא!! לא מכיר ,לא יודע ,וזהו ...בזאת הסתיימה
פמפמו לנו שהם חרדים לעתיד המדינה ...אני שואל אותך :על כאלו אנשים אפשר לסמוך?? אתה יכול לסמוך על השיחה ,מו"ר נאלץ להתאכזב ולנצור את משאלתו
בן אדם שבמשך ארבע שנים ירק עליך ,שפך עליך בוץ ,התנכל אליך באגרסיביות בטיעון מוסרי למה אתה לא בלבבו ,ולהשאיר את ההספד הראוי לבוחן לבבות שיודע
מתגייס ,כל הזמן ניגן לך על המצפון שאתה משתמט ואתה פרזיט ולא נכנס תחת האלונקה ,והנה תוך 24שעות להעריך מי שבלבבו משכן בנה...
כל המנגינה משתנה ...הוא פתאום לא צריך אותך ,לא מבקש ממך כלום ...מתברר שמעניין אותו רק שלטון ,ושוב:
לי ולך זה לא חידוש!!! אבל כעת יש הודאת בעל דין!!! הוא בעצמו מכריז את זה בפירוש מעל כל במה!!! הוא אז לא!!! כאן זכותי לעמוד ולמחות ...כן ...כן היכרתי את
מכריז שהוא בכלל לא צריך אותי בצבא ,והוא יסתדר איתי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום... הספר 'בלבבי משכן אבנה' ,התחזקתי ממנו מאוד,
שאלתי את עצמי לא פעם איך הוא עדיין לא התפרסם?
אני שואל אותך בכנות :אני יכול לסמוך על כזה בן אדם ...ועוד בדיני נפשות??? איך אף אחד לא יודע איך קוראים לו?? והנה!!! פנה הודה
פנה זיוה פנה הדרה ,כשאנחנו עדיין בקושי יודעים את
תשמע ...זה לא צחוק ,אף אחד לא חולק על זה שלהתגייס לצבא זה דיני נפשות!!! זה לא חובבני!!! אז אחד כזה שמו...
שמשגע אותך כל היום שחייבים אותך שם ...ובין רגע ,הוא משנה את כל השיח ...אני שואל אותך :יש לי רשות ---
להפקיר חיי אדם אצל יצורים ילדותיים וחסרי אחריות שכאלו?? אין על זה תשובה!!! לא היה ולא יהיה!! אז אמנם לא הכרתי באופן אישי ...אבל יש לי משהו אישי
עם כל עובד ה' צנוע ונחבא אל הכלים (גם כשהוא עדיין
רק מה?? הסיבה שאנחנו לא כ"כ משתמשים עם הטיעון הזה ,כי עד כמה שאני בן תורה אמיתי!! כשמציגים בפני
חי)!!!! יש לי דחף להיצמד דווקא לעובד ה' כזה שלא נוקף
טיעון מצפוני ומוסרי ...לא מן הראוי שאני אעביר את הכדור לשני ולהסביר שהוא אשם ובגללו אני לא מתגייס...
אצבע בשביל לשווק את עצמו ...יש לי חולשה לעובדי ה'
אני אמור מבחינה מוסרית לענות לגופו של עניין והיות ויש לנו משנה סדורה בהיבט התורני למה אנחנו לא
שכאלו ...כי אני?? מה לעשות ,כל דבר שאני עושה .תוך
מתגייסים אנחנו משתמשים בזה ,אבל בינינו ...למייעשה עזוב ...מה יקרה אם חילוני ישאל אותי האם להתגייס
שעתיים יש מסיבת עיתונאים .אני בקושי מצליח לשמור
לצבא? האם יש לי רשות להפקיר חיי אדם אצל אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם בגרוש?? אל תשכח שקיי"ל
משהו מבפנים ..זה מה שאני ...אבל לפחות יש לי הערכה
שאדם שאוכל בשוק הוא פסול לעדות!! כי מי שאין לו כבוד עצמי ,אי אפשר לסמוך על דיאגנוזה שלו ...אז בן
עמוקה למי שיודע לעשות את כל מה שאני עושה וגם
אדם שאין לו טיפת בושה לסת ור את עצמו כמו ילד קטן ...לא הייתי נותן לו אפילו לטפל בצפורן חודרנית!!
יותר הרחיק מהזרקורים יש לי מין פרנציפ ש'הוא לא
סליחה ...אמרתי פה חידוש? תבין :זה בכלל לא שייך לסוגיה השקפתית של גיוס ...אני מדבר פה בסה"כ על סוגיית
יחמוק מידי' ,אני לא אתן לו לרמאות אותי' ...זרועי
'המשלח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן '...מי שמפקיר צאן בידיים של חש"ו ,הוא אשם בכל המחדלים...
הארוכה עוד תגיע אליו'..
אז ככה :בימים ספציפיים אלו ניתן לנו חלון קטן להשתמש עם הטיעון הזה!! אבל מחר ??...מי יודע כמה זמן יארוך לפחות את זה יש לי!!! זה גם משהו!!!
עד שיתחלף המצב ושוב 'אין עומדים לאדם בשעת דחקו' ,כשהם שוב יתנפלו עלינו ,כבר לא נוכל לדבר ככה... אז לא זכיתי להכיר אותו ...אבל אני מוכרח להכיר...
החרדים לעתיד המדינה שוב יעמדו עם מצח חרוש קמטים ועם המון דאגה וחרדה כנה לעתיד של מישהו ,וידרשו אז לא בער לו להיות ממרביצי התורה המפורסמים
מאיתנו הסברים איפה המצפון של החרדי? אז אנא בחור יקר ...אין לי סבלנות שוב לפתוח את הנושא הזה ...אתה והמצולמים ולכן מה ?...אנחנו אקנה את הלוקש??
מוזמן ברגע זה לצאת לרחוב!!! ולהמתין בסבלנות לאוטובוס שיחלוף ואתה תראה במו עיניך את הפרסומת של אז הוא לא נדחף להתברג במקומות ה'נכונים' כדי להיות
החרדים לעתיד המדינה ,ודוק מינה!! תפיק ממנה לקחים מכאן ולהבא ,הגיע הזמן שתבין :שרק חרדים יודעים בעניינים ...ולכן מה?? לכן הוא יחמוק מהידיים שלנו??
להיות חרדים!!! אל תהיה תמים!! אין חילוני שחרד על ערך מסוים!!! מסיבה פשוטה :כי כל ההשקפה של החילוני לא!!! כל מי שיש לו חולשה לתלמידי חכמים צנועים
המופקר מתחילה ונגמרת בשתי מילים :בא לי!!!!!! ורק על השתי מילים האלו הוא חרד!!! הוא חרדי ל-מה שבא מוזמן לאחומי בהספידא דיליה ...לדעת ולהבין שנלקח
לו באותו רגע ...אל תהיה חרדי תמים שחושב שיש מישהו שחרד באמת על משהו ...זכינו להיות חרדים על כבוד מאיתנו אדם גדול שהצליח להסתיר את עצמו עד יומו
שמים!!!! יש לנו בהחלט סיבה טובה להיכשל בגאווה ,שזכינו להיות מחוברים לערך אמיתי!! לערך שאנחנו באמת האחרון ...ואם ככה ,ההספד הוא שזה הפסד שכולו
חרדים עליו!! משלמים עליו מחיר!! והולכים עם זה עד הסוף ...גאווה יהודית. שלנו!! שיהיה מליץ יושר על כל עמלי התורה הצנועים
מתוך הדחק שאין הפרגוד ננעל בפניהם...
| 20אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
3
דובר שקר ,כדי לשמר את האיש אמת שבו ,ומהי כעת שים לב :שני האנשים האלו ,לא דיברו אמת וגם מה בין 'דובר אמת' ל'--איש אמת'??
ההוכחה הכי פשוטה לזה??? לא שיקרו לאף אחד ,אבל אז מה ...זה האיש!!! זה
איש אמת וזה איש שקר!! (המשך מעמוד )1אגב :יש לי מין תמימות כזו שאני לא
עשיו!!! תגיד לי :האם עשיו אי פעם שיקר?? בחחחיים מסוגל להאמין שיש בני אדם שמסוגל לשקר במצח
לא!!! אתה מוזמן לבדוק אותו ...לאורך כל הדרך ,אצל עוד דוגמא מאוד פשוטה ובעיקר אמיתית :האמת נחושה!!! ולכן יש לי מנהג מוזר ,שכשיוצא לי לפגוש
עשיו הכל ישיר ...בפרצוף ...הוא אף פעם לא שיחק היא שיש בורא לעולם ויש דין ויש דיין!! זו אמת דיין שיושב בבי"ד לחו"מ ,אני שואל אותו :האם פעם
אותה ...עשיו תמיד דובר אמת!!! בטח דובר אמת ...אין שכולם מחוייבים אליה!!! גם החילוני הכי רחוק מודע יצא לכת"ר להיתקל באנשים שמשקרים שקר גס
לו צורך לשקר ...כי מי שכל כולו שקר!! הוא יכול להגיד לעובדה האנושית שיש בעלים לעולם ,ומי שחותר בפרצוף?? ומשום מה כל הדיינים ששאלתי אותם הם
את כל האמת השקרית שלו!!! מה איכפת לו להיות לאמת ,ומסתכל לאמת בעיניים ,הרי האמת הזו צחקו ...סוג של ...מה חשבת? ברור! ברור שיש שקרנים
דובר אמת??? מחייבת אותי לקבל תכתיבים מהבעלים של העולם, מדופלמים! ואני אומר לך עם יד על הלב :אני עדיין
ומי שחי כך הוא איש אמת!!!! ומי שמצפצף לנתון מתקשה להאמין ...איך יכול להיות שבן אדם מסוגל
תבין :עשיו מכריז בשיא הכינות :אני רוצה להרוג את הפשוט הזה הוא איש שקר!! ומכאן ואילך גם אם לא להעיז פניו ולשקר בפרצוף...
יעקב!!! הוא משקר?? ממש לא!!! הוא מתכוין ברצינות הוציא דבר שקר מפיו ...אז מה ...אז מקסימום הוא
לכל מילה שהוא אומר... לא דובר שקר ,אבל הוא איש שקר ...איש שבכל אבל!!! מאידך גיסא ,קרה לי אינספור פעמים
ומעתה :אחד מהאפיינים מהותו חי שקר, שהבטחתי למישהו משהו ,והבטחתי לו שעד מחר
אה ...בינינו ...תגיד לי באמת :האם זה נכון להרוג את המובהקים של איש אמת זה אדם שלוקח אחריות הנושא יסודר ..ו ...ו ...והוא עדיין מחכה ...בקיצור:
יעקב? אליבא דאמת מגיע ליעקב למות? סליחה ועומד בהתחייבויות שלו!!! ואם הבטחתי שאני יאכל לשנינו ברור ששקר על העבר הוא שקר גס הרבה
עשיו ...מה יעקב עשה לך?? הוא בסה"כ קנה ממך את היום ,ובסוף לא עמדתי בדיבורי ולא אכלתי ,אז אני יותר!!!
הבכורה כדין ...אז מה אתה רוצה? אלא מאי?? איש שקר!!! איש שלא לוקח אחריות על התחייבות
שלו( ,סו"ס מדובר באדם שנשבע ,שבועה מחייבת את האדם ,לא אז זהו!!!! שתתפלא לשמוע ...שלמרבה ההפתעה
קוראים לי עשיו!! לא שואלים עלי שאלות!! אם אני כל אמירה מחייבת ,אפילו לא ב'מי שפרע') לעומת זאת אם והתמהון הגמ' בשבועות הבינה קצת אחרת ,משמע
עצבני על יעקב ומקנא בו ,אז מתחשק לי להרוג אותו... אתמול אכלתי ,והיום אני משקר משום מה ונשבע שהשבועת שקר המקורית שעליה התורה אומרים
נו ...זה אמת להרוג את יעקב?? ברור שלא!! אז מה... שלא אכלתי ,אז נכון שזה שקר גס ,אבל עדיין ,השקר שחייבים מלקות ועולה ויורד זה דווקא שבועה
בשביל זה עשיו הוא איש שקר!!! נו ...אחרי שהוא איש הזה לא משקף על האישיות שלי ,יש פה שקר בנתוני לעתיד ...שזה אומר מי שנשבע לאכול ובסוף לא עמד
שקר ...יש לו צורך לשקר?? לא!! כעת כבר אין לו שום השטח ...אבל זה לא שקר שהופך אותי לאיש שלא בדיבורו ולא אכל ...זו השבועת שקר בפירמה
בעיה להיות דובר אמת!! אני אומר את כל האמת שאני עומד בדיבורו( ,אגב :שלא תבין ,השקר הזה כן משקף המקורית!! ואילו דווקא מי שנשבע שאתמול הוא אכל,
מנוי וגמור להרוג את יעקב!!! לאיש שקר אין בעיה נוכלות וכחש בעמיתו ,שזה מספיק חמור מאוד ולא הייתי ולמעשה הוא סתם שקרן והוא לא אכל ...זה כבר שנוי
להיות תתתתמיד דובר אמת!!! הוא אומר בשיא משתדך איתו ,אבל מצד השקר שבדבר ,זה שקר נקודתי, במחלוקת ,זה כבר פחות ברור שזה בגדר שבועת שקר
הכינות את השקר שלו!!! דווקא יעקב אבינו שהוא ולא שקר באישיות הבנת את הלומד'ס??) (אמנם למסקנת הגמ' גם נשבע אכלתי ובאמת הוא לא אכל גם זה
אמיתי!!! ומגיעה לו הבכורה באמת ,והוא נאלץ נקרא שבועת שקר ,אבל זה כבר לא כזה פשוט ,לא לכו"ע) בשבילי
---
להתמודד עם איש שקר ,דווקא הוא נאלץ לפעמים זו הייתה הפתעה מאוד גדולה!! כי לכאורה ההיגיון
להיות דובר שקר ,כדי לא להפסיד את האמת!!! וכעת נחזור לשאלה :יעקב הוא עמוד האמת!! יעקב אומר בדיוק הפוך ...נו ...אז באמת מה הפשט בזה??
הוא אמיתי!!! אז איך יכול להיות שדווקא איש האמת
--- אז הביאור בזה הוא כך:
נאלץ כ"כ הרבה לפגוש בשקר??
שלא תבין לא נכון :אין במאמר זה שום כוונה לעודד אצלנו תקוע בראש ששקרן זה סוג של נוכל!!! אז זהו
התשובה היא :כן!! למרבה האבסורד ,דווקא איש
שקר חס ושלום ...ברור שיש עניין להיות דובר אמת עד שלא!! אין קשר!! נוכל 'כבודו' במקומו מונח ,יש לו את
האמת לפעמים מאותגר עוד יותר מכל אחד אחר
כמה שניתן וזה מפורש בגמ' בכמה מקומות ...אבל המקום שלו במזרח של הגנבים והרשעים ...אבל זה לא
בלהיות דובר שקר!!! ולמה??
עדיין!!! תנחש מה יכול להיות יותר חשוב מדובר בהכרח קשור לשקר!!!
אמת??? זה דובר אמת ---בלבבו!! שהאמת תהיה לא כי תבין :אם יעקב אבינו לא היה איש אמיתי ...הוא
רק בדובר!!! אלא גם בלב!! תהיה איש אמית!!! ואם שקר זה לא סוג של שקרנות!!! שקר זה בעיקר שם של
בכלל לא היה צריך לשקר ליצחק ולהגיד אנוכי עשיו
אכן כך ,אז לפי זה ,אפשר לעשות סדר בראש בהרבה אישיות!!!
בכוריך ...למה? כי אין צורך...
תמיהות שיש לנו בכל מה שנוגע לאמת ושקר...
יש איש אמת!!! ואיש שקר!! מה זה איש אמת??
כי מה יש?? עשיו מגיע כל יום ליצחק וצד אותו בפיו
כי מצד אחד מאוד מאוד חשוב לנו לחזק את מידת ושואל אותו איך מעשרים את המלח?? אין בעיה,
האמת ,לא לשקר ,לא להוציא אף פעם דבר שקר איש אמת זה אדם א מ י ת י ! !
תסמוך על יעקב ,הוא גם יודע לערבב ,אחרי דקה
מהפה ...ומאידך :מה לעשות שיש עשרות ציטוטים וחצי מגיע תורו של יעקב להגיע ליצחק ...והוא שואל אדם אמיתי זה לא משהו שמתחיל ונגמר בדיבור...
מהש"ס שמשמע משם לאורך כל הדרך שהיו אמוראים אותו :איך מעשרים את השמיכות והמיטות?? אה.. מדובר במכלול של אישיות ...אני אתן לך כמה
שלפעמים לא אמרו את האמת ...אם זה מחמת בקיצור :מה שהיה קורה זה ששני אנשי שקר היו דוגמאות קטנות מה זה אומר איש אמיתי...
כיסופא ,אם זה מחמת כל מיני שיקולים אישיים שנגעו מנהלים קמפיין שיווק אישי סביב יצחק ...מי שקרן
להם שהם לא רצו לגלות דברים אישיים... יותר מדופלם ,ותשמע ...יש סיכוי טוב שיעקב היה לדוגמא :יש בית קברות ...ותן ניחוש מי מגיע לבית
מנצח בקמפיין ...ואז הוא בכלל לא היה צריך לשקר, קברות?? כככולם!! אף אחד לא יצא מכאן חי!! הנתון
ובינינו ...בפרקטיקה של החיים ,יצא לי אינספור
הוא היה מקבל את הברכות על מגש של כסף ...ויאהב העובדתי הזה שכולם יום אחד מתים ,זה נתון אמת!!!
פעמים להמציא סיפור מצוץ מהאצבע בשביל להדוף
יצחק את יעקב כי ציד בפיו ...אה ...כמה נפלא!!! ולכל הדעות!!! ומעתה :מי שחי את המציאות
את האף הארוך של כל מיני יצורים שמאוד בער להם
האמיתית הזו ויש לו מודעות לעובדה המוגמרת
לחדור לפרטיות שלי ...והם העמידו אותי במצוקה ולא אז זהו! שהיות ויעקב היה אמיתי!! אז איש אמת, שאנחנו אורחים כאן בעולם הזה וחי על פי האמת הזו,
היה לי שום דרך איך לחמוק מהאף שלהם ...מכיר את לפעמים נאלץ להיות דובר שקר באופן נקודתי כדי הנה לך איש אמת!! הוא איש אמיתי!! כי צורת החיים
האנשים האלו ?..שאתה חוזר מאיזשהו מקום ולא לאפשר לו להמשיך להיות איש אמת!!! הבנת? מתואמת מול האמת ...לעומת זאת מי ששקוע עמוק
מתחשק לך שהם ידעו איפה היית ...ואילו מיודעינו שתבין :יש איש אמת!! ויש דובר אמת!! מה יותר בעולם הזה ובכל ההולך ילך וההתנהלות החומרית שלו
משום מה סימן מטרה!!!! הוא מוכרח לדעת איפה מהותי וחשוב? הוא זועק שהוא בטוח שהוא הולך להיות כאן לנצח
הייתי...
נצחים ,ו'קרבם בתימו לעולם' הנה לך איש שקר!! מה
להיות איש אמת!! נכון?? אז זהו!!! שמי שהוא לעשות ,הוא חי בשקר...
באמת -איש אמת!!! לפעמים נאלץ להקריב ולהיות
אוסף | 21
4 לתוכן
על אף אחד!! (לדוגמא :אני מכיר אחד שהזמין איש אם תשים לב :יעקב אבינו היה מאוד נאמן להסכמים!! ואני שואל אותך :תענה לי באמת!! על פי תורת
מקצוע והוא עקץ אותו ב 3000-שקל ...קורה ,.אבל יש סיפור מאוד נאמן וצמוד לחוזה שנחתם בינו ללבן!!! בזה אמת!!! האם בגלל שאני דובר אמת ,לכן נגזר עלי
הרבה יותר חמור ,שמישהו הזמין את החבר הכי טוב שלו יעקב שמר על נאמנות!! אם סוכם שהנקודים להיכנע ולחשוף לפניו דברים אישיים שאני לא מעוניין
שיעשה אצלו עבודה בתור איש מקצוע ,הוא סמך עליו והטלואים שלי והשאר שלך ,אז יעקב צמוד להסכם שהוא ידע?? האם זה נכון שכל בן אדם חסר מידות
בעיניים עצומות רק!!! רק בגלל שהם חברים טובים ,ואותו הזה עד הסוף והוא לא יזוז מזה מילימטר כי זה וטאקט שירצה לדחוף את האף שלי ולהוציא ממני
אחד ניצל את האימון המוחלט ועקץ אותו ..בכמה? ב3000- הסיכום!! דברים אישיים שאין שום הצדקה שהוא יוציא ממני,
שקל ...אפשר להשוות לרגע את שני המקרים?? במקרה ואני גם מאוד לא לא מעוניין שהוא ידע ...האם בשם
הראשון נעקצתי ב 3000-שקל ,אבל במקרה השני לא עקצת אבל זה לא סתירה שבתוך מסגרת החוזה יעקב יעשה דוברות האמת ,אני אמור להידחק ולהיצמד לפינה
אותי ב 3000-שקל ..עקצת אותי במשבר אימון!! אני כבר לא התחכמות שהנקודים והטלואים יהיו הרבה יותר כדי ולאפשר לו להוציא ממני כל מידע שהוא רוצה ...וכל זה
סומך על אף אחד ...אני כבר לא סומך על מחשבון ולא על להחזיר לעצמו את כל העקיצות של לבן ...כלומר :אחיו
משקל ,שבתך בתוך מרמה)...
בחסות האמת כי הרי אני דובר אמת?? האם נוסחה
אני ברמאות הכוונה היא :אל תדאגי רחל ,אני לא אתן שכזו נראית מתואמת מול תורת אמת? האם מותר
על אותו משקל :יעקב אבינו מאוד נאמן לאימון!! על לו להוציא אותי בשן ועין ,כמה שהוא יקח ממני ,אני להעליל על תורת אמת שהיא הפקירה את הפרטיות
החוזה הוא לא יעבור בשום אופן!! רק בתוך החוזה, בסוף אחזיר לעצמי!!! אבל מאידך גיסא אל תחששי שלי לכל איש שקר שהחליט להוציא ממני מידע??
יעקב אבינו ימצא את הדרכים העקלקלות איך להחזיר שהולך להיות פה הסלמה ...זה לא יגיע בכאסאח ,כי
לעצמו את העושק ...זה גם הסיפור של רב הונא ,לרב את כל מה שאני אחזיר לעצמי זה יהיה בתוך מסגרת אז הנה!! הנה לך דוגמא של איש אמת שנאלץ
הונא היה חוזה עם האריס!! אתה מקבל שלושים החוק ..עכשיו :מה שאמרתי עכשיו זה לא סתם תרגיל לפעמים להיות דובר שקר כדי להציל את האמת!! אם
אחוז!!! תכל'ס ,האריס עשה לו פוילשטיק ועקץ אותו, דיפלומטי של יעקב אבינו ...אלא טמון פה יסוד גדול אני אאפשר לך להוציא ממני את האמת ...יהיה פה
רב הונא אמר :אין בעיה ,אתה גונב אותי מפה ,אני גונב בנאמנות!!! שקר גדול!!!! יתברר ח"ו שתורת אמת מאפשרת
אותך משם ,ועל זה אמרו חכמים :לא!! אסור להפר לאנשי עוולה לשחק ברגשות ולחוג על נשמתו של איש
יש שקר נקודתי ...ויש שקר באמונה!! (מה שנקרא 'לא אמת,
אימון!! אם סוכם שכל עוד אנחנו שותפים אז החלוקה אשקר באמונתי'!!)
היא כך וכך ...אז אתה מחויב לאימון הזה ...רק מה??
לא!! זו לא תורת אמת!!! תורת אמת לא תתן לעוולה
זכותך לתבוע לפרק שותפות ,זכותך לעשות פוילשטיק מה זה שקר באמונה?? נניח יש לי חנות ירקות ואצלי שכזו לקרות!!
איך להרויח יותר בחלק שלך ...אבל לא לנגוע באימון!!! העגבניות עולות קילו בעשר שקל!!! עכשיו שישאר
לא לנגוע במידות ובמשקלות! באמת המידה!! בינינו ...העגבניות בשוק קצת יותר זולות ,רק שבע כאן יעקב אבינו מגיע ומרגיע את רחל :אל תדאגי!!
שקל ,אבל אני החלטתי לשקר ולהפקיע מחירים אחיו אני ברמאות!!
ולמכור בעשר שקל ...נו נו ...זה נקרא שקר קלאסי!! זה אתן לך דוגמא :לפני הבחירות מישהו שאל אותי סתם
אמנם לאו גמור ד'אונאה' אבל לצערנו אנחנו מכירים מבחינה רעיונית :אם אנחנו החרדים מגיעים מתוך אם לבן הוא רמאי!!!! אז תורת אמת מחייבת ש-אם
נקודת הנחה שנעשה לנו עוול!!! המדינה עשקה עבירות יותר חמורות... כן ,מה הפסיד הרמאי ...תורת אמת קובעת שלא יתכן
מאיתנו הטבות בסיסיות שמגיעות לנו בתור משלם שכל איש שקר יעולל מה שהוא רוצה בחסות האמת
לעומת זאת!!!! תאר לעצמך שאני ירקן קצת יותר המיסים ,וכעת יש בחירות ולו יצוייר שיש לי אפשרות על הגב של דוברי אמת ...ולכן אל תדאגי ,בתור איש
ערמומי ממה שחשבת ...ולא מתחשק לי שיגידו שאני לעשות פוילשטיק ולהכניס קולות בגניבה כדי להציל אמת אני לא אתן לו להוציא ממני אגורה!!! את תגלי
יקרן ..לכן מה אני עושה?? המחיר שלי זול!!! עגבניות מהליסטים העומד מאליו ועשק אותי ,האם מבחינה שאיש אמת יודע לעשות פוילשטיק לא פחות מלבן...
רק שבע שקל לקילו!! רק מה? אל תדאג ...אני אעשה רעיונית זה מותר?? ואני טענתי שלא!!! ולמה לא?? כי אני כמובן אעשה כל מאמץ לעשות את זה באופן שלא
פוילשטיק במשקל ,לא משנה איך ,...אני אדאג שכל אם אתה חושב שהמדינה עשקה אותך ,אין בעיה, אצטרך להיות דובר שקר ,וזה אכן מה שקרה ...כי סו"ס
חצי קילו ,יהיה נראה במשקל כאילו זה קילו ,כלומר :מצידי תכנס לכנסת ותקח משם כסאות ...ואי תפס לא יעקב אבינו לא מוכן להיות גם דובר שקר ...כן ...חשוב
בשורה תחתונה כל חצי קילו יעלה שבע שקל!!! אה ...מפקעינן מיניה ,אבל כשמדובר בבחירות ,שזה אומר לדעת ...ברור שאיש אמת באופן טבעי גם משתוקק
שיש כאן הסכמה ציבורית שהבחירות הם יהיו אמת איך זה??? זה איסור הרבה הרבה יותר חמור!!!! להיות דובר אמת עד כמה שאפשר!! אבל לא בכל
המידה שעל פיהם יוכרעו יחסי הכוחות ,אז שם לעשות מחיר!!! אבל לא יתכן שהאמת שלו תפיל אותו קרבן
קוראים לזה :חומר מידות ומשקלות שחז"ל מחמירים פוילשטיק יש מקום לטעון שזה לפגום באימון!!! אז לאנשי שקר! להעליל עלילה כזו על תורת אמת זה
בזה בחריפות חסרת תקדים ,המשקר במידה קרוי :א .הבחירות זה המידה!! ואסור לשקר במידה... ממש אך שקר נחלו אבותינו
עוול .ב .שנאוי .ג .משוקץ .ד .חרם .ה .תועבה .וגורם
חמשה דברים ,מטמא את הארץ ,מחלל את ה' ,ומסלק זה מזכיר לי שכבר בחידר מישהו טען לי :אתה לא רוצה הנה לך עוד תיק מפליל נוסף שחשוב מאוד להוריד
את השכינה ,מפיל ישראל בחרב ,ומגלה אותם לעשות מבחן? תברח ...מקסימום תשקר שלא היה אותו מתורתנו הקדו',
מבחן ...אבל להעתיק?!? זה מגונה!! כי המבחן הוא סוג מארצם...
של אמת מידה!! מי שמעתיק במבחן זה אומר שהוא מסתובבים להם אנשים תמי לבב וישרי דרך ,והם
אבאלה :מה קרה? מה זה העליהום הזה?? מה משקר במידה ...אל תדאג ..בסוף לא עשיתי מבחן ולא מאוד משתדלים להתחזק במידת האמת ...ועל הדרך
ההבדל?? הרי בשני המקרים רציתי להרויח כמה שיקרתי... השקרנים עושים עליהם קופה..
שקלים בחוסר ישרות ..אז למה כשהקפצתי מחירים
יותר משתות ...נו נו ...אמנם עברתי על לאו דאונאה --- לא רחל!! תהיי רגועה!! אחיו אני ברמאות!!!
אבל לא קיללו אותי עד כדי כך ,ואילו כאן ,ברגע שהוא
נגע במידה ,פתאום התורה מקללת אותו בכל הקללות סליחה על המאמר הכבד כל כך ...בתקווה שזה יעשה ---
סדר למישהו בראש ...בעיקר במיקוד הנכון במידת האפשריות??
האמת וישרות בדיני ממונות... כעת מעניין לענין באותו עניין :בפתח הגיליון נשאלה
התשובה היא :ברגע ששנינו הגענו להסכמה השאלה :מצד אחד יעקב אומר 'אחיו אני ברמאות',
להניח את העגבניות על המשקל ,המשמעות היא ומצד שני כתוב בתורה שיעקב אבינו עבד את לבן
בשיא הנאמנות ...נו ...מה עם אחיו אני ברמאות
שהוחלט שאני כעת נותן אימון בכלי המידה ועל
שיעקב הבטיח לרחל? ותכל'ס :אם נתרגם את זה
פיו נחליט כמה צריך לשלם!!! ברגע שאתה משקר למייעשה ,כשמישהו עוקץ אותי מתי מותר לי לעקוץ
עלי במידה ,ועקצת אותי בעשר שקל ,זה לא שקר אותו בחזרה ומתי אני מחויב להמשיך בנאמנות??
של עשר שקל ,אלא שקר באימון!!! זה שקר בעצם
האישיות ...תבין :כשעקצת אותי ב 10-שקל, ונראה לי שההגדרה בזה כמעט מפורשת להדיא
הפסדתי עשר שקל ,אבל כשרימית אותי במידה, בתורה בפרשתנו:
ערערת לי את האימון האנושי!! אני כבר לא סומך
| 22אוסף
5
לתוכן
לתוכן
לתוכן
וכי יעקב 'נותן על הראש' לכל מי
בקרוב ממש
שרובץ?? ערב שבת עם חשיכה ...בתוככי ירושלים( ...משוחזר)
כשיעקב פוגש את אנשי לבן הוא מיד מוכיח אותם:
'ויאמר :לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו', בשבילך שבת פרשת וישלח זה לא אומר לך כלום ...וגם זה לא אמור לומר לך כלום ..אבל אצלנו במשפחה??? שבת פרשת וישלח
זה דבר מפליא מאוד :יעקב אבינו כ"כ הרבה דברים
זה ההההשבת של המשפחה ...מה יש?? ? האמת היא שאין באמת משהו מיוחד ...הדבר היחיד שיש זה שבאותו שבוע חל היום
חושב לעצמו בשקט ולא אומר ...גם במעשה דינה
שזה היה נורא ,ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו... הולדת של סבא שלנו ...ולכבוד היום הולדת סבא מזמין את ככככל המשפחה לשבת התאחדות וזבח משפחה לכל המשפחה
והחריש יעקב!!! יעקב לא מתחיל לתת מוסר לשכם המורחבת..
בן חמור 'מה זה צריך להיות' ,גם במעשה ראובן ...מה עכ"פ באופן כללי שבתות החורף זה השבתות המומלצות ביותר לזבח משפחה ...יש לילה ארוך!!!! יש זמן לאכול בישוב הדעת...
כתוב אח"כ?? וישמע יעקב!! יעקב שומע ו... יש זמן לשבת יחד בשולחן שבת עם כל המשפחה ...עכ"פ כבר לפני חודש סבא קרא לי וביקש ממני שאתחיל ללמוד פרק כירה
ושותק!! יעקב חושב משהו ..ושומר את זה לעצמו... בעיון ...כי הוא רוצה למנות אותי לאחראי מטבח בשבת הקרובה ...לא!!! שלא תבין ...הוא לא מבקש ממני לבשל ולאפות ...זה
גם כשיוסף חולם חלום ,וכולם כועסים עליו ...ויקנאו בסדר ...את זה הנשים ב"ה עושות על הצד היותר טוב ...מעל ומעבר ..סבא בעיקר רוצה מישהו שיהיה אחראי על התחום ההלכתי
בו אחיו ...כאן אולי כן יעקב אבינו קצת מצטרף של כל ההלכות הכרוכות במטבח בשבת זו ...שזה אומר שהיה והטמנה ובישול ..חוץ משאר הלכות של קדשים וטהרות...
לגערות 'ויגער בו אביו' ,אבל גם אז ...זה רק מהשפה
ולחוץ ...כדי להסיר מיוסף את הקנאה ...אבל גם אז ובכן :סבא עשה רשימה של כל החתנים הנכדים והנינים ...ויצא שיש בערך ארבעים מבוגרים מעל גיל ...10ואילו ילדים יש יותר
'ואביו שמר את הדבר' ,יעקב אבינו שומר לעצמו את מששים ...סבא התייעץ עם אחד המומחים לענייני מנות של אכילת שלמים ...ולאחר שסבא מנה לפניו את כמות הסועדים ...ואת
מה שהוא חשב... הגילאים שלהם ...המומחה הכריע שהכי טוב זה לפצל את השלמים לשתי קרבנות ...איל!!! וגדי!!! איל שלמים למבוגרים ...וגדי
ואילו כאן ? ! ? יעקב אבינו רק מגיע ...והוא רק רואה
שלמים לילדים ולצעירים ....השיקול הוא שבשר של איל קשה יותר וגם יש בו יחסית הרבה בשר וזה יותר מתאים למנות של
את שלושה העדרי צאן רובצים בחוסר מעש ולא
עושים כלום... מבוגרים( ...כמובן שזה שלב אחד לפני בשר שור שזה כבר ליגה של אירוע גדול עם מאות משתתפים )...ואילו הילדים צריכים את הבשר
מיד יעקב מתפרץ ושואל אותם' :מה זה צריך היותר רך שזה גדי ...עכ"פ ביום חמישי בערב כל המשפחה המורחבת כבר הגיעה לירושלים ...הגיע יום ששי ...סבא כבר מתכנן
להיות'?? ללכת למקדש להקריב את האיל וכבש השלמים ...אבל הדוד ר' יונדב עדיין לא הגיע ...ואם לא יחכו לו עם הקרבן הוא בטח
מה הסיפור שלכם?? לא עת האסף המקנה השקו יצטער ...הוא גם היה רוצה לסמוך על השלמים (אחרי הכל יש סמיכה בחוברין -כל מי שמשתתף בקרבן יכול לסמוך )...טוב ...אז חיכו
הצאן ולכו רעו ...מה אתם ישנים פה על הבוקר??? לו ...הגיע השעה 11.00בבוקר ...וסו" ס הוא הופיע ..נו ..עכשיו הולכים ...אבל אז בדיוק אמא וסבתא נעלמו ...איפה הם??? הרי גם
מה רואים מכאן??? יעקב אבינו יודע להבליג בכל הם רוצים לסמוך על הקרבן (אמנם זה רשות לנשים ...אבל זה גם נחת רוח להם ...ומגיע להם ...עבדו קשה )..נו ...איפה הם? סבא הלך
מקום!! גם במקרים הכי קשים ...אבל לראות אנשים למטבח וראה את המטבח ריק והעיסה עומדת ...אה ...אני י ודע איפה הם ...הם כנראה סיימו לעשות את העיסה אז הם רצו מהר
רובצים באמצע הבוקר בחוסר מעש?? לראות יהודי להתפלל בכותל בתפילת הנשים המסורתית ביום ששי על הילדים שיהיו צדיקים( ...כן ...היום אמא מתפללת אחרי הדלקת נרות ...אבל
ישן בשעה תשע בבוקר?? פעם האמהות היו הולכות לבית המקדש לפני הפרשת חלה )...טוב ...נחכה להם עוד חצי שעה ...הגיע 12.30בצהרים ואז הם סו"ס
פה יעקב לא יכול להישאר שאנן!!!! שיהיה לך ברור: הגיעו ...ואז העסק נהיה באמת לחוץ!!!! לא ...שלא תבין לא נכון ...אני לא לחוץ שהם לא יספיקו להקריב את הקרבן שלמים ...כי
אם יעקב אבינו יראה אותך לא מקיים איזושהי מצווה,
יש עדיין עוד שעתיים עד הקרבת תמיד של בין הערביים ...אבל יש משהו אחר שאני מוטרד!!! סוף סוף שבת מתקרבת וצריך
לא בטוח שהוא יעיר לך ...יכול להיות שיהיה לו איזה
שיקול מסוים ש-והחריש יעקב ...הוא יחליט לפרק את הבשר ולהניח אותו על האש ...ואם רק בשעה 3.30בצהרים הם יחזרו מהמקדש עם הבשר ...אז יש לי פחות משעה
שבמקרה הנוכחי עדיף יותר להעלים עין משיקולים להניח אותם על האש ...ואז אנחנו הרבה יותר מוגבלים בשהיה והטמנה ...כן ...למי שלא יודע ...אסור לפני שבת להשאיר על האש
חינוכ.יים ...אם אם הוא יראה אותך ישן בסוף זמן מאכל שלא נתבשל עדיין ...כי היות וזה לא מבושל ...אז יש חשש שיבא בשבת לחתות בגחלים כדי לזרז את הבישול( ...אגב :זה כבר
ק"ש ...הוא לא יוכל להחריש!!! הוא לא יתאפק ויעיר לא הלכה בקרוב למעשה ...אלא זה ממש הלכה למעשה וזה אחת מהסוגיות היותר חמורות של שבת) תכל'ס ...אחרי כל העיכובים הם הלכו למקדש
אותך!!! רק בשעה 1.00בצהרים ...והיה שם עומס ..וכצפוי הם התעכבו שם כמעט עד שלוש בצהרים ...אגב :בין הייתר הם גם קיבלו על
לא!!! לא בגלל שצריך לקרא ק"ש ...לא!! עם זה יתכן הראש מהכהני משמר ...למה נזכרתם לבא להקריב כ"כ מאוחר?? שכחתם שיש גם אימורים שצריך להקטיר אותם מבעוד יום
שהוא עוד יסתדר ,יעקב אבינו יודע לפעמים לעשות ע"ג המזבח ...ובשבת אסור להקטיר את חלבי יום חול (קיי"ל עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת )...ממילא מי שמקריב ביום ששי
את השיקול ולשתוק גם כשהוא רואה מעשים שלא מאוחר הכהנים לוקחים את האימורין ורק מניחים אותם על האש ...וזהו ...הכהן לא יכול לעמוד כל הלילה ולהפוך בגחלים ...כי זה
יעשה ...אז זהו שכאן הוא יעיר אותך כי ...כי הההלו... שבת!!! אז ...לא מומלץ להגיע מידי מאוחר( ...תזכור את זה להבא ...אתה רוצה להקריב קרבנות ביום ששי ...תבא הכי מוקדם
בשעה שבני אדם קמים!!!
שיש ש לכה"פ במשך היום יוכלו הכהנים להפך באיברים כדי שיצלו יפה )...עכ"פ ...הם חזרו ממש מאוחר ...רק חצי שעה לפני
הההלו ...מה אתה ישן?? הן עוד היום גדול ,השקו
הצאן ולכו רעו ,מה אתה חורפ לי פה?? כל הסנדלרים הדלקת נרות הם חזרו עם בשר האיל והגדי ...ו ...ו ...וכעת נכנסתי לתפקיד שלי!!!!!
וכל הקבלנים וכל הבטלנים ,כולם כבר על הרגלים...
ואתה ישן?? נו ...קום!!! עשיתי שיקול מהיר ...לפי הנתונים שיש לי עכשיו מה הכי כדאי??? האם צליה? האם בישול?? או להכניס לתנור ...אז ככה ...את
פה יעקב אבינו לא יכול להחריש!!! הגדי עוד איכשהו מותר להניח עם חשיכה שיצלה כי הוא רך וניצלה מהר ...אבל את האיל חכמים אסרו (עיין שו"ע סי' רנ"ד ס"א)
שתבין :מי שקם אחרי זמן ק"ש ...זה לא שהוא בעיה נו ...אז מה עושים עם האיל?? החלטתי שאני מבשל אותו בסיר ...וזה יהיה מותר מדין קדירא חייתא (בשר חי מותר להשהות
בדין 'בשכבך ובקומך' ,זה בעיה ב-בשעה שבני אדם בכירה משום שמרוב שהוא עדיין רחוק מלהיתבשל אין חשש שיבא לחתות )...אבל!!! פתאום נזכרתי ...שיש לנו גיס יקר מאוד ר'
שוכבים ובשעה שבני אדם קמים!! אתה לא בן שימעה שהוא שייך לבית שמאי והוא סובר שאדם מצווה על שביתת כלים ...וסיר זה הרי כלי!!! וא"כ לבית שמאי א"א לתת לסיר
אדם!!!! כאן יעקב אבינו לא יכול לשתוק ...תהיה בן לבשל בשבת( ...עיין שבת יח :אמנם בשעת הדחק אפשר לשיטתם ע"י הפקר אבל לא לכתחילה )...טוב ...אז ירדתי מהסיר ..נו...
אדם ...תתחיל אתה את היום ...אל תתן למיטה אז מה כן??? האופציה היחידה שנשארה זה לאפות בתנור ...טוב ...תנור ...אבל לאפות איל בתנור זה שוב בעיה מצד איסור שהיה!!!
להקיא אותך ...אבל כאן חשוב להדגיש( :לאלו כי האפיה בתנור היא יותר חזקה מבישול וממילא יש חשש שיבא לחתות (שים לב לחשבון העדין של חז"ל מתוך המטבח היהודי :חכמים
שעלולים ליפול בזה) יעקב אבינו תולש מהמיטה רק התירו להשאיר בשר חי ע"ג הכירה בע"ש ...משילוב של שני נתונים מצד אחד בייחס לעוצמה הנמוכה והמתונה של חום הכירה ומאידך בייחס לעוצמת הבישול
את העדרי צאן הרובצים ...זה נכון בשביל 'אחי -מאין המאסיבית שנדרשת לבשר חי כדי להתבשל ...אז בשילוב שני הנתוני ם המנוגדים האלו חכמים שקללו שבכזה מקרה הבישול רחוק מתמיד ואדם מסיח דעתו
אתם' ,אבל ברגע שזה הילדים שלו ...לא בכל מחיר... לגמרי מהבישול ולא יבא לחתות ולכן מותר ...אבל ברגע שמדובר בתנור ...כאן כבר עוצמת האפיה יותר חזקה וממילא יש לחוש שלמרות שזה בשר חי הוא לא
עם כל הכבוד לוורט שלי ...עדיין כשזה מגיע לחינוך יסיח דעתו ויבא לחתות ..הבנת )?...וממילא ההיתר הי חיד לאפות בתנור זה ע"י שריקה בטיט ...אז בדיוק היום בהשגחה פרטית ירד
ילדים ,אנחנו רואים שיעקב שומר לעצמו בשקט... גשם ...קראתי לאחד האחיינים החמודים ואמרתי לו :תצא לשלוליות ותביא לי משם דלי של בוץ ...מה ...בוץ?? כן ...בוף ...הפעם
וכי בגלל שיש לי וורט ,לכן צריך לעשות טעויות אמא מרשה ...לך תביא לי מהר ...הוא הביא ...הכנסתי את הבשר לתוך התנור ...סגרתי את התנור ...לקחתי את הבוץ ומרחתי אותו
חינוכיות?? בסוף הוורט האמיתי ביותר זה שלאנשים שיסתום את התנור ...ורק באופן הזה חכמים התירו ...אגב :זה גם מומלץ משיקולי אבטחת הטהרה שאם חלילה קורה משהו אז
זרים יעקב אבינו יותר מהר פונה ומוכיח אותם ,וכשזה הטיט הזה נחשב צמיד פתיל שמציל מפני הטומאה ...כן צריך לקחת גם את זה בחשבון!!!! סו"ס מדובר פה בקדשים ...זה רציני...
בתוך הבית ,כאן צריך איסטרטגיה!!! אתה לא יכול
עכ"פ ...לפתע נשמעה קול תרועת חצוצרות ...תוקע מריע ותוקע ...הנה ...זו התקיעה להפריש את העם ממלאכה ...עוד כמה רגעים
להעיר על כל צעד ושעל ...התקציב של הגערות מאוד
מדוד!!! ולכן אתה מוכרח לחסוך כמה שאפשר נכנסת שב ת ...נכנסתי לרגע לנשום אויר ...ולמולי הזדקר בית המקדש במלא הדרו ברקע של שעת בין הערביים!!! אני רואה
בגערות כדי לשמור אותם לאיפה שממש ממש מלמעלה ...מאחת הגגות של עזרת הנשים את החזן ..כעת הוא שוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת לתנור ...לא הספקתי
חייבים ואין ברירה אחרת ...תבחר מבין שני לחשוב מידי הרבה ...והנה אני רואה אותו שוב נוט ל את השופר ותוקע ומריע ותוקע ו ...ו ...ושובת!!!! זהו ...בבת אחת הרגשתי
המהלכים איזה וורט יותר עסיסי ואיזה וורט יותר איך ששבת קודש פורשת כנפיה על בית חיינו ...על עם ישראל ...בואי כלה שבת מלכתא...
אמיתי ...נראה לי שתפוס לשון אחרון.
מקדש מלך עיר מלוכה ...רב לך שבת בעמק הבכא ...התעוררי התעוררי כי בא אורך עורי עורי שיר דברי...
אוסף | 23
6 לתוכן אמור לאיזה שטייגן אתה נמשך ואומר לך מי אתה..
ואם לא הבנת ממה אני כ"כ רועד ומפחד ...אז אני אתן לך סקירה מדגמית ממש מהלו"ז של כמידי שנה ממתי שמגיע פרשת ויצא עד ויחי ,אני מסתובב עם שטריימל ביום חול ...יש כעת
הנהגה נוסח יהודה ...א .עונת הרישום!! אתה תצטרך להיות פה על תקן האיש הרע שנאלץ שש פרשיות שעוסקות בסוגיה האהובה עלי ...הסוגיה שנקראת שנים עשר שבטים!!! אז לאלו
לקחת אחריות ולאשר את כל אלו שלא מקבלים את הילד שלהם לחידר או את הבת לסמינר. שצוחקים עלי מה נתקעתי בסוגיה הזו ..מה איבדתי אצל השנים עשר שבטים שכל הזמן אני
ב .חכה ,עו ד לא התחלנו ,אחרי שכבר לקחת אחריות את מי לא לקבל ,כעת השיירה כבר בדרך דש בהם?? אז אני נחלץ להגנתי וחשוב לי להבהיר :הסיבה היחידה שאני מתעסק כל היום עם
אליך ,ההורים הולכים להגיע אליך אחד אחד עם דמעות בעיניים ,ואתה לא תסגור דלת ,כי אתה ה 12-שבטים ,זה פשוט בגלל שאין ...13כלומר :שנים עשר שבטים זה לא סוגיה!!! זה פשוט
הראש ,אתה אשם!! ואתה תשב בסבלנות ותקשיב להם בדומיה ,תבכה איתם ,תבין אותם, הכל!!!! זו המעטפת של כל חלקי עבודת ה' ולא סתם אלא כשזה גם מופרט ומחולק לשבטים
ובסוף להמשיך לעמוד על שלך ...ג .ואז כמובן מגיע שלב ג' שאתה תצטרך להכריח מישהו אחר שבטים...
לקבל אותם ...כן כן ..זה אתה!! אתה תעשה את זה ,לא אני!!! ד .כל ראש ישיבה שיזרוק בחור בקיצור :אם יש מישהו שלא נתקע כמוני ולא מדבר כל היום על 12שבטים ,זה רק בגלל שהוא
מהישיבה ,אוטומטית הוא נופל עליך ,אתה תצטרך איכשהו לדאוג לו לסידור ...ה .אחת לשבוע מתעקש להיתקע בשבט אחד ,וזכותו!!! אז זהו שאני פה בשביל לא להיתקע יחד איתו ...מה
שבועיים ,פתאום מנחיתים לך על הראש כובע של עובד סוציאלי ...נופלים עליך כל מיני אני אעשה שאני פוגש כל מיני יהודים ואני רוצה לאהוב את כולם ...לא מתאים לי לאהוב רק את
משפחות מצוקה ,בעיות שלום בית ,כלכלי ,ה .אתה תאלץ מידי פעם לגשת לאנשים ולהעיר ג' ,אני אוהב גם את ש"ס ...לא מתאים לי לאהוב רק חסידים או רק ליטאים ,אני מוכן לוותר על
להם בנושאים הכי לא נעימים שיש( ...לא!!! אתה לא תתלה מודעות ברחוב ותברח ,לא!! זה גם אני יודע הפטריוטיות האישית שלי בשביל להרויח עוד כמה גרמים של אמת שמחכות לי בעדר השני...
לעשות ,אתה תאלץ להסמיק מול יהודי שאתה מכיר אותו מקרוב ותאלץ להעיר לו מתוקף תפקידך ,בהצלחה ,אני לא כן ...חז"ל מכינים אותנו מראש שאחד מסימני אחרית הימים זה 'ותהי האמת נעדרת' ,מלמד
בנוי לזה) ו .יום אחד יצטרכו לעשות מגבית ,ואתה משום מה תהיה חתום על ההלוואה של שלוש שנעשית עדרים עדרים והולכת לה ...כלומר :כל עדר וכל קבוצה לוקחת איתה כמה חלקיקי של
מיליון שקל .עד כאן ,בא נעצור לבנתיים כאן אמת .ושאר האמת ממתין להם בקהילה השניה .זכותו של כל אחד להתבצר בכמה חלקיקי אמת
כשאני כותב שורות אלו אני מרגיש תעוקה בלב!! וקורא יקר :תתפלא לשמוע ,שיש מישהו שיש לו ,וטוב לו בזה ,ובאותה מידה זכותי לא להסתפק בחלקיקי אמת ,אלא לקחת מכל אחד
שקורא שורות אלו וזה לא עושה לו תעוקה!!! אדרבה ,זה מעלה לו את האנדרלין ועושה לו את נקודת האור והאמת שיש אצלו ...בין כך ובין כך ,מה שבטוח ,מי שמתעקש בדור שלנו
טוב!!! כן ,אני בנוי לזה!!! מתאים לי!!! אז זהו שאם זה אתה ,אז 'קום משחהו כי זה הוא'! אתה להתבצר רק באמת שבה הוא גדל ,ורק בעיירה שממנה הוא הגיע מאירופה ,הרי בשביל לשרוד
בנוי לזה!! לך על זה!! אל תצפה שמישהו ישכנע אותך לזה ...וגם אל תתן לאף אחד לשכנע את האמת היחידנית שלו ,הוא מוכרח לבטל ולהתעלם ולזלזל ב-יותר מידי הרבה יהודים
אותך אחרת ,כי גם אני לא אשכנע אותך לזה( ...ראית איך כתבתי את זה בצורה שלילית?? כן ...כי אני לא שטובים לא פחות ממנו ...וזה בוודאי לא ניחא להו למרייהו...
בנוי לזה ...אז מה)..
---
הנה לך דוגמא של שליחות נחוצה לאין ערוך בהקמת עול תורה נוסח יהודה!!! שאל תצפה
ברשותך קורא יקר :היום נדבר על השבטים אבל מהזוית של בית המדרש!!! היום נדבר קצת על
שיהיה לה לא גיבוי ולא איזכור מתוככי בית המדרש הישן ...הנה לך דוגמא של שבט!!! כל אחד
שטייגן!!! תגיד לי לאיזה סוג לימוד והרבצת תורה אתה נמשך ...ואני אגיד לך לאיזה שבט אתה
צריך לזהות לפי תכונת האופי שלו את השליחות היחודית שלו!!
מסווג...
נו ...אתה מבין למה צריך להכיר במושג של י"ב שבטים??
ובכן :אתה אחד כזה שאוהב ללמוד ...סתם ככה ללמוד ...בלי יעד מסוים ,אני לא מחפש להיות
כי יש שלל תפקידים ושליחויות בעבודת ה'!! ואתה צריך לזהות איפה המקום שלך ...כי אחרת
מו"ץ ולא דיין ,וגם לא ראש ישיבה ...רק מה??? שבתי בבית ה' כל ימי חיי ...החלום שלי זה
מה הפלא שאח"כ מגיעים כ"כ הרבה אברכים ומתלוננים שהם לא מוצאים את עצמם ...האם
להיות אברך כולל כל החיים זיץ לערנען ...אוהו ...אם זה הסגנון לימוד שאתה אז כנראה שאתה
פעם ניסית לבחוש בינך לבין עצמך ולזהות מהי השליחות התורנית שמתאימה לתכונות
שייך לשבט לוי!!! זכית!!!! דא עקא!! שאמנם ככה חינכו גם אותי ...אבל מה לעשות שגם בתוך
שלך??
בית המדרש לא כל אחד שייך לשבט לוי ,וכאן מגיע החברותא של אותו אברך ...נו ...מה השאיפה
הלאה ...לבנתיים דיברנו רק על לוי ,יששכר ,ויהודה( ,וכמובן ,רק מההיבט של השליחות התורנית ,זה חוץ
שלך בשטייגן תורה??
מההיבט הכללי של עבודת ה') וכאן מגיע החברותא של שניהם ...דהיינו :בסדר א' הוא חברותא של
החלום שלי זה למסור שיעורים ,להקנות דרך בלימוד לבחורים ...לבנות בחורים ,להנחיל להם
לוי ,בסדר ב' של יששכר ,וביום ששי הוא חברותא של יהודה ...ועם שלושתם הוא לא לגמרי
איך לגשת לסוגיה ...איך להקיף סוגיה...
מסתדר!!! כי הוא ,מה לעשות שיש לו משיכה לפרקטיקה ,הוא נמשך לעסוק בחקר הלכתי,
אוהו ...הנה לך יששכר!!! אתה לא תהיה לוי לעולם!!! למה?? כי זה לא אתה ...אתה רוצה להיות
לעסוק בבירור המציאות של שלל נושאים תורניים וכאן הגענו ל-זבולון!!! תתפלא לשמוע ,אבל
מוסר תורה ,ובעזה"ש אתה גם תהיה ...אתה אף פעם לא תשב בכולל ממקום של 'שבתי בבית
לטעמי חצי מהש"ס עסוק בבירור המציאות!! אני אולי טיפה מגזים ,אבל רק טיפה( ,לדוגמא: ה' כל ימי חיי' ,אתה תמיד תחתור לבקוע מתוך בית המדרש ולהרביץ תורה ...ותרגיש נוח!!! זה
אם קיי"ל שבהמה שלא יכולה לחיות נקראת טריפה ,אז המשפט הקצר הזה יכול להסתכם בשורה אחת
היעוד שלך!!! תשתלם בזה ...תתאמן על זה ...כבר עכשיו תחתור לכיוון הזה ...כבר עכשיו
בודדת בגמ' ,נו ...אז למה פרק אלו טרפות הוא 30דפי גמ'? מה יש כ"כ הרבה אריכות בזה? התשובה היא:
כל האריכות של טרפות זה בבירור המציאות!! מה השיעור המדויק בכל חולי ,עד כמה היא יכולה לחיות תתלמד איך להוריד דברים ...איך לתרגם שטיקל תורה לענפים ...לתתי ענפים...
וממתי לא ..כך גם במומין ,כך גם בכל הפרטי פרטים בזרעים ,תשמע לי :בתור מבדק!! אני ממליץ לך לקחת אבל הלאה ...אותו יששכר ,בסדר ב' יש לו חברותא עם בחור שיש לו שאיפה להיות רב קהילה...
מסכת אחת בש"ס בתור מדגם ,ותנסה למיין אותה ,כמה דפים עוסקים בגופי תורה וכמה ממוקדים בבירור יששכר מנסה להבין את החברותא שלו ...לא הבנתי :מה הקטע להיות רב קהילה? מה איבדת
המציאות ..אתה תהיה בהלם לגלות שחצי ש"ס שייך לזבולון!!!) זבולון לגמרי מרגיש דפוק ...הוא שם ??...מה פשר השאיפה הזו?? אתה אולי מחפש למסור שיעורים? נו ...אז בבקשה ,תהיה
לגמרי מרגיש מחוץ לעניינים ...אבל לא!! יש המון תלמידי חכמים מובהקים שזה עיקר היעוד ר"מ בישיבה כמו השאיפה שלי ,תהיה מצידי אפילו ראש ישיבה( ...בעצם לא ,זה כבר 'תפוס' לי )...אבל
שלהם!! בירור המציאות ,ו אם ח"ו יחסרו לנו כאלו תלמידי חכמים ,מה הפלא שאח"כ יש כאלו מה יש בלהיות רב קהילה?
שמגיעים בטענות ,איך יכול להיות שאני מגיע לרב ושואל אותו שאלות ואני רואה שהוא בכלל והוא מנסה לשבור את השיניים ...לא יודע ,אני רוצה להקים עולה של תורה ,לבנות מערכת של
לא מונח בתחום הזה ?...אז זהו שלא!!! זה לא שהרבנים לא מונחים בפרקטיקה!! אלא יש עול תורה ,לדאוג ולפקח על כל ענייני הדת...
רבנים שהפרקטיקה היא לא התחום שלהם!!! ומה לעשות שאתה!! אתה מחקת את התחום אז זהו!! שמהיום תדע שלשאיפה ולמשאלת הלב הזו קוראים יהודה!!! יהודה גם עושה שטייגן
של הפרקטיקה ,יש ת"ח שזה היעוד שלהם ,והם אלו שאמורים להיות החוליה המקשרת גדול בתורה ,אבל זה לא כמו לוי שיושב באהלה של תורה ולומד ...וזה גם לא כמו ההרבצת תורה
בהכרת המציאות ובחלק המקצועי ומה לעשות שאתה לא מכיר בזה ...מרן הגרש"ז אוירבך של יששכר ,זה סוג אחר לגמרי!!! לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו!! אצל יהודה
זיע"א הכניס ראשו ורובו בנושא של אלקטרוניקה ,כי הוא היה בתקופה שהטכנולגיה פרצה השטייגן בתורה זו מיומנות יחודית להקים מערכת מקיפה של הנהגת התורה ,ליהודה יש
לעולם ,והוא היה מוכרח להבין במעגל חשמלי כדי להכריע בשאלות הלכתיות בסיסיות בשבת... מיומנות ,לבנות קהילה!!! הוא אף פעם לא ימסור שיעור כללי כ"כ מעמיק כמו יששכר ,כי הוא
לא כל תלמיד חכם בנוי להתעסק בזה!! ר' חיים קנייבסקי לא מתאים לכתוב קהילות יעקב על רב של קהילה שלימה שזה לא תואם לכל גיל ולכל שכבה ...הוא גם אף פעם לא יטיח את
הש"ס ,והקהילות יעקב לא מתאים לכתוב חשמל בהלכה ...וכאן כל אחד צריך דבר ראשון ההשקפה הטהורה כמות שהיא ויברח ...כי הוא אף פעם לא בורח ...הוא תמיד נשאר פה אחרון
להכיר את עצמ ו!! ואח"כ למצא את עצמו בתוך השנים עשר שבטים!!! במכלול היעודים לאסוף את השברים!! הוא ישאר להתמודד עם אחרון הנושרים וההורים המתמודדים שלו( ...הוא
והשליחויות בעבודת ה'( ...ואם כבר דיברתי על ה'קהילות יעקב' שהוא לא בנוי לכתוב את החשמל זה שיצטרך להתמודד מול אותה אשה שתדרוש גט כי הרב בשבוע שעבר אמר שאין לבעלי חלק לעוה"ב) הרב חייב
בהלכה ,אבל הוא היה מאוד בנוי להבין בכפייתיות וכל מיני תהלוכות נפש ,הוא הבין מצויין את הצעירים כל הזמן להקדים רפואה למכה ,לבנות ועדה מתאימה או מסגרת תואמת לכל גיל והתמודדות,
שפנו אליו עם כ ל מיני שאלות מוזרות ...הוא ידע מה לענות להם ובעיקר מה לא ...לא כל אחד מתאים ומי שעומד מהצד עלול לראות כאן אדם שבנה לעצמו בייבי ...אבל לא!! זה נקרא להקים עולה
לזה!! וכן המקום להעיר לכל הכפייתיים שהולכים ושואלים רב ,והוא עונה להם כמו רב ,והצדק איתו ,אבל של תורה!!! כלומר :להקים עולה של תורה זה אומר מעטפת תורנית מקיפה לכל שכבות
אצלם זה פיגוע!! כי לפי דברי הרב יוצא שהקידושין שלי לא חלו ,וכלה בלא ברכה ,ואל תשאל ...ואני חושב החיים!!!! רב כזה חייב להיות סוג מסוים של אישיות!!! זה לא מתאים ללוי ולא ליששכר ,שניהם
שהכפייתי מספיק פיקח להבין ששאלות עם סממן כפייתי ,לא שואלים רב רגיל ,אלא רב שיש לו שייכ'ת לא יודעים ולא יכולים להיות יהודה' ,ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה' ,רק יהודה יודע
והבנה בכפייתיות ,הכפייתי מבין יותר טוב מכולם מהי שאלה הלכתית ומה כפייתית)
למשוך בכל החוטים ביחד בעדינות ובמינון מדויק כדי לתת מערכת של תורה לכל המשפחה!!
נעצרנו אצל :א .לוי .ב .יששכר .ג .יהודה .ד .זבולון .ומה תגיד על מי שמתאים לו להיות מלמד?
אז זהו!! אז גם אם יש לך חברותא יששכר ,וקבלת השקפה של לוי ,זה לא סתירה שיתכן ואתה
אוהו ...יש כאלו שהם מתאימים לזה כמו כפפה ליד ...ויש הרי מחסור במלמדים!!! ואני שואל
יהודה ...יש כאלו שזה היעוד והשליחות שלהם בעולם ...ואתה יודע למה אני קצת מאריך לדבר
אותך :מי הוא זה ואיזהו שיש לו רשות למנוע מכלל ישראל את שבט שמעון -המלמד
על זה?? כי אני כעת מוסר מודעא רבא לאורייתא :אני בחיים לא אקח את התפקיד האיום
תינוקות?? איזה רשות יש ללוי או ליששכר להתוות קו אחד ויחיד שכולם חייבים להישאר
והנורא הזה!!! ואדרבה ,מרוב שאני כ"כ לא מסוגל לקחת תפקיד שכזה זה רק משכנע אותי עד
תמיד בכולל ,בו בזמן שעולם התורה משווע לאברכים בני עליה דייקא!! שיבואו וילמדו את
כמה מוכרח להיות שיש אנשים שבנוים לזה מצד עצם האישיות שלהם ...אז אנא ממך ,אם יש
הילדים שלנו תורה?? ומאידך יש את האיש חינוך ...שהוא דווקא פחות טוב בללמד!! הוא פחות
לך את זה ...לך על זה!!! אל תשתכנע לא מלוי ולא מיששכר ,שלא ינסו להוריד אותך מזה ולטעון
מוצלח בלהקנות חומר ,אלא בהבנה לנפש התלמיד ...זה כבר שוב יששכר...
לך שגם אתה צריך להיות לוי או יששכר ...כי אז!!!! אתה יודע מה יקרה?? אם אתה לא תהיה
מה שבטוח :היחיד שלגמרי לגמרי מבין את המכלול של הסיפור זה דווקא יהודה!! אותו יהודה
יהודה ,יהיה חסר לנו יהודה ,וברגע שיהיה חסר יהודה ,יום אחד יגיע אלי יהודה( ,ולעוד כמה לא
שזה רב הקהילה או מנהיג או האדמו"ר הם הראשונים שמבינים שכלל ישראל צריך מעטפת
מתאימים כמוני) ויטען לי בתוקף שאין ברירה ,אני חייב להיות יהודה ,כי יש מחסור( ,ולמה יש מחסור??
מקיפה של שליחויות תורניות ...כי הם אלו שמתמודדים עם כל המעטפת ...ודו"ק לבנתיים..
כי מה לעשות שמי שכבר היה לו פוטנציאל להיות יהודה ,שכנעו אותו להישאר לוי או יששכר) לכן אני מודיע
מראש :אני לא הולך להחליף אותך
| 24אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לא תעשה צח
שלא להקריב שאור או דבש
שנאמר כי כל שאור וכל דבש
לא תקטירו וכו'
מילתא דחמץ .אבל רש"י פירש דנתחדש דעובר על כל ג' האיסורים שנכללו בלאו
עשיה ועשיה בהכנת המנחה ,כדאמרי' בגמ' (מנחות נה): נאמר בתחילת ויקרא " -כל המנחה אשר תקריבו לה' לא
דכשעשאה חמץ בשעת הלישה עובר בלאו ,ואח"כ עובר תיעשה חמץ ,כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו
בלאו נוסף על עריכתה ,ואע"פ שלא הוסיף בחימוץ אישה לה' .קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא
העיסה בעריכתה ,ולבסוף עובר בעוד לאו על אפייתה. יעלו לריח ניחוח" (ויקרא ב יא-יב) .נכללו בפסוקים אלו ג'
דס"ל דכל שלב של עסק במנחה של חמץ אסור בלאו ענינים:
בפ"ע. א) אסור להחמיץ מנחה מלבד מנחת שתי הלחם וחמץ
בדברי הרמב"ם דין זה מחולק לשנים -דכתב (פי"ב מהל' הבא עם קרבן תודה ,דכל המנחות באות מצה.
מעשה הקרבנות הי"ד) "והמחמץ אחר המחמץ חייב ,ולוקין על ב) אסור להקריב מנחה שיש בה שאור ודבש והיינו כל מיני
כל עשייה ועשייה שבה" .ומשמע שהם ב' הלכות -דאסור מתיקה.
להוסיף בחימוץ וזהו 'מחמץ אחר מחמץ' .ומלבד זאת
חייב על עשיית כל שלב בעשיית המנחה ובהקרבתה ג) הגמ' דורשת מהפסוק "ואל המזבח לא יעלו לריח
ניחוח" " -כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו" (יומא
כשהיא חמץ .וחזי' דחל שם מנחה עליה אלא דאסור
להקריבה ,ואי"ז חולין בעזרה. מז ,):והיינו דבכל קרבן יש את החלקים הקרבים לגבוה ע"ג
המזבח ,ומלבד זאת יש שיריים שאינם קרבים כדתנן
תמיהה על ג' הלאוין שנכללו בזה
"המעלה מבשר חטאת ,מבשר אשם ,מבשר קדשי קדשים,
עוד צ"ב דלכאו' הם ב' לאוין נפרדים שאין קשר ביניהם - מבשר קדשים קלים ,ומותר העומר ,ושתי הלחם וכו'"
שלא להקריב שאור ודבש ,ושלא להחמיץ מנחה רגילה. (זבחים קיב ):והכא כתיב דנאסרו בלאו להקריב אותם ע"ג
וצ"ב מה השייכות ביניהם ומדוע נתקבצו ללאו אחד. המזבח.
כמו"כ ההלכה השלישית הנלמדת מכאן דאסור להקטיר האם יש להקטרת שאור ודבש שם מנחה
את השיריים ,דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, בפשטות היה נראה דכיון דנאסרה הקטרת מנחה של
לכאו' אינה שייכת כלל ללאוים האחרים ,דאין קשר בין שאור ודבש ע"ג המזבח ,א"כ העובר ומקטיר שאור ודבש
הקרבת המנחה להקרבת השיריים אע"פ שנאמרו בפסוק הרי הוא כמביא מנחה מן הקטניות שאינה מנחה כלל ואינו
אחד. עובר בלאו .והכא נמי המקטיר מנחה של חמץ ,לא הביא
ראיות שיש להקרבה זו שם קרבן מנחה כלל ,דחמץ אינו קרב ,אמנם בגמ' (מנחות נג ).אמרי'
הגמ' (מנחות נז ):דנה אם האיסור שלא להעלות ע"ג המזבח דאיצטריך קרא לעכב שאין מנחת חמץ קרבה כלל ,ואם
שנאמר "ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח" -כולל גם את אינה מנחה לא בעינן קרא לעכב.
הכבש ,או שהמעלה ע"ג הכבש לא עבר על הלאו. ויותר מזה מצינו בדברי הצל"ח (ברכות לז ):שדן לגבי מנחת
ועוד דנה הגמ' (זבחים עו ):דכל האיסור להקריב את השיריים חמץ אם היא נחשבת פסולה בקודש ,ונימא בה אם עלתה
רק כשהעלה לשם מנחה ,דכתיב 'לריח ניחוח' אבל לא תרד .ובראשונים יש כמה הגדרות מהו 'פסולה בקודש'
המעלה לשם עצים לא עבר .וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מהל' אך לכו"ע עניינה דאינה כרובע ונרבע מוקצה ונעבד
איסורי מזבח ג-ד) ומפרט מה בכלל השיריים -המעלה מבשר וכיו"ב דאינם חשובים קרבן כלל אלא היא נחשבת קרבן
חטאת ואשם או מבשר קדשים קלים או משיירי המנחות אלא שהוא קרבן פסול.
או ממותר העומר או מחטאת העוף או מלחם הפנים ושתי האיסור על כל עשיה ועשיה
הלחם או מלוג שמן של מצורע .ועוד כתב דהמעלה אותם אמרו בגמ' (מנחות נו :בכורות לג :שבת קיא" ).הכל מודים במחמץ
לוקה ,וכן המקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה שעירבו אחר מחמץ שהוא חייב ,דכתיב לא תעשה חמץ ולא תאפה
בדבש או בשאור .והשיג הראב"ד ותמה מדוע עירבם חמץ" .רבינו גרשום (בכורות שם) מפרש דמיירי באופה אחר
הרמב"ם וכתבם באיסור אחד ,והלא הם שני איסורים מחמץ ,דעובר על האפיה בלאו משום דבאפייה מיגמרא
~אאוסף
~ | 25
לתוכן
אם עירבם עם שיריים של קרבן ,כיון דהשיריים נקראו נפרדים -איסור הקרבת שיריים ואיסור הקרבת שאור
קרבן עובר על האיסור. ודבש ע"ג המזבח .והאריך בכס"מ לבאר מנין למד
ובאמת ,איסור הקרבת שיריים הוא מאותו הטעם ואותו הרמב"ם הלכה זו ,ואין כאן המקום להאריך בזה.
הסוג ,דכל עניינו שלא להקריב קרבן שאינו ראוי להקרבה. אך עכ"פ חזינן דיש ג' איסורים -שלא להקריב שיריים,
דהשיריים עצמם בוודאי הם חלק מהקרבן ,אבל הם שלא להקטיר שאור ודבש ,ושלא להקטיר שניהם יחד.
מיועדים לאכילת הכהנים וכיו"ב ולא להקרבה .וכמש"כ וצ"ב מה תוספת האיסור שיש בהקרבת שניהם .ולא זו
הרמב"ן (בסה"מ שורש יב) דאכילת הכהנים משלימה את בלבד אלא כתב הכס"מ דלענין מחלוקת אביי ורבא (מנחות
ההקרבה .וכן נראה מהא דאמרי' בגמ' (ערכין ד ).דהו"א שם) אם יש הקטרה פחותה מכזית או לא ,פסק הרמב"ם
דהכהנים האוכלים קדשים אינם מברכים ,סד"א 'ואכלו שאם הקריב כל אחד בפני עצמו ,חייב אף כשהקטיר כל
אותם אשר כופר בהם' אמר רחמנא ,והא כפרה היא ואינה שהוא ,ואם הקטיר בתערובת אינו חייב אלא בכזית .ולא
מעשה אכילה ,קמ"ל דכיון דסו"ס איכא הנאה וקרינן בהו נתבאר החילוק בשיעור האיסור ומדוע הוא משתנה.
"ואכלת ושבעת וברכת" ,חייבים לברך. האיסור להקריב שאור ודבש עם קרבן אחר דווקא
אם לוקים על הקרבת שיריים ועוד מבואר בדברי הרמב"ם דהמקטיר שאור ודבש לוקה,
אמנם ,גם אם מערב שאור ודבש עם שיריים ומקטירם בין אם הקטירם בפני עצמם ,ובין אם עירבם עם קרבן
יחד ,אינו לוקה שתים ,דהרמב"ם כתב דאסור להקטיר אחר ,ואף אם עירבם עם שיירי מנחות הואיל והן קרויין
אבל לא הזכיר בשום מקום שיש חיוב מלקות על הקרבת קרבן חייב עליהן .הרי דהטעם דאין חייב על העלאת שאור
שיריים ,והכס"מ עמד על כך ובאר דעיקר הפסוק לא בא ודבש עם השיריים אלא משום שנקראו קרבן ,ואם לא היו
לאסור הקרבת שיריים ,אלא לאסור הקרבת שאור ודבש. חשובים כקרבן לא היה עובר על הקרבתם עם שאור
אל כללו של האיסור שלא להקריב קרבן שאינו ראוי ודבש .ויש לפרש מדוע האיסור תלוי בהקרבתם עם דבר
להקרבה ,שנכתב בלאו של 'לא תקטירו שאור ודבש', החשוב קרבן דווקא.
ונכלל בו גם איסור הקרבת השיריים אך אין בו מלקות האיסור להקריב קרבן שאינו ראוי להקרבה
דאי"ז עיקר האיסור. והמורם מכל זה ,דמהגמ' שהצריכה פסוק לעכב ,ובדברי
ביאור החילוק בשיעור ההקטרה הצל"ח מבואר דהקרבת חמץ נחשבת כפסולה בקודש,
ולפי"ז יש לפרש דשיעור הקטרה בד"כ בכזית ,אבל ההיא חזינן דהקרבת שאור ודבש אינן חולין בעזרה ,אלא חל
דהקטיר שאור ודבש בפני עצמם חייב אף על כל שהוא, עליהם שם מנחה ומכאן האיסור .יש קרבן של שאור ודבש
לפי שהקטרה כשרה שיעורה בכזית ,אבל הקטרה פסולה שנקרא בלשון הכתוב "קרבן ראשית" ואין מקריבים אותו
אין לה שיעור .ולפיכך שאור ודבש שהוקטרו עם שיריים, אלא באופנים מסוימים -קרבן שתי הלחם והחמץ
שיעורים בכזית דבלא"ה אין להם שם של קרבן פסול .אבל שבתודה ,ואסור להעלותו על גבי המזבח לריח ניחוח.
שאור ודבש בפני עצמם יש להם שם קרבן מצד עצמם, ואהכי אם תהיה הקטרה של שאור ודבש שאינה נחשבת
ואין צריך כזית לחייבו. כהקרבה ,לא נאמר בה איסור זה ,שהוא מיוחד להקרבת
ומעתה ,אף האיסור להחמיץ הוא בכלל אותו האיסור. קרבן של שאור ודבש [אע"פ דאפשר שהוא נחשב חולין
דנאסרה עשיית קרבן שאינו עומד להקרבה ,ולא נאסרה בעזרה] .וכיון שנקרא בכל מקום קרבן מה"ט איצטריך
רק עצם ההקרבה ,אלא כל העשייה היא בכלל האיסור, קרא לעכב ,ופסולו בקודש.
וחייב על לישתה עריכתה ואפייתה של המנחה ,בין אם וע"ז כתב הרמב"ם דהמקריב שאור ודבש לשם עצים אינו
הוסיף בחימוץ המנחה ובין אם לא הוסיף דכל מעשה של עובר ,דאין איסור שידלק שאור ודבש ע"ג המזבח ,אלא
עשיית קרבן של חמץ אסורה ,ולוקין על כל מעשה האיסור הוא להקריב קרבן שיש בו שאור ודבש ,וכל
ומעשה. שהקריב לשם עצים לא נחשב קרבן כלל.
נמצא -אסרה תורה להקריב קרבן שאינו עומד להקרבה, ולכך מחלק הרמב"ם דכאשר מערב שאור ודבש עם
ובכלל זה שאור ודבש שמיועדים רק ל'קרבן ראשית' ולא דברים אחרים ,אזי אם עירב עם דברים שאינם ראויים
לקרבן אחר ,וכן כל שיריים של קרבנות ומנחות שעומדים להקרבה ,לא הקריב קרבן ולא עבר על שום איסור .אבל
לאכילה ולא להקרבה ,ואף אסור להחמיץ קרבן שלא יהא היכא דהקטיר שאור ודבש בפני עצמם או שעירבם עם
ראוי להקרבה ,וכל חלק בעשיית החמץ אסור. דבר הראוי להקרבה ,יש למעשה שלו שם הקרבה ועובר
על איסור של הקטרת שאור ודבש .והוסיף הרמב"ם דאף
~ב~ אוסף
לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה | 26
הודפס
לתוכן
לתוכן
לתוכן
עטרת הברכות שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א
ב' דינים בכל שיש בו חמשת מיני דגן א .במאכל אחד ב .במעשה האכילה
בסי' קסח דשורה פת כסנין במשקה תלוי מהו עיקר כוונתו .אכן כל שיש בו מחמשת מיני דגן מדין עיקר וטפל אתינן עלה
יש לדון בזה משום "כל שיש בו חמשת מיני דגן" ,דהרי אוכלם ברכות לו ע"ב' .גופא רב ושמואל דאמרי תרוויהו כל שיש בו
כאחד ,ובהא אפ' דכוונתו לשניהם ,מ"מ הרי הפת כסנין נדון מחמשת מיני דגן מברכין עליו בורא מיני מזונות'.
כעיקר ,מחמת עיקר החפצא ,ולכן אפ' דנתכוון לאכול שניהם והנה משמעות דברי הראשונים בזה ,דמדין עיקר וטפל אתינן
מ"מ הפת כסנין הוא העיקר מדינא "דכל שיש בו". עלה ,והחידוש הוא אף דהדגן הוא המיעוט מ"מ נדון כעיקר
יסוד הגר"ז ב' דינים בכללא דכל שיש בו מחמת חשיבותו.
ובשו"ע סי' ריב בדין עיקר וטפל כתב דאף בגוונא דמעורב
אשר יראה בהאי ענינא ,ויסוד הדברים מתבארים להדיא
נשנה הדין דעיקר וטפל ולא רק בפת ומליח דהפת הוא טפל
מדברי הגר"ז סי' ריב ,דתרי דינים נתחדשו בהך מימרא דכל
מחמת דאוכלו רק כטפל להמליח .ובביאור הגר"א על אתר כתב
שיש בו ה' מינים .חדא באופן דנעשו כמאכל אחד ע"י בישול
דהמקור להך מילתא דבתערובת נדון בדין עיקר וטפל הרי הוא
או אפי' ע"י תערובת או בנעשו על דעת לאכול שניהם כעיסה
נלמד מסוגיין מענין כל שיש בו מחמשת המינים מברך בורא
ממולאת בפירות ,וזהו קביעות שם התבשיל כמיני דגן .ועוד
מיני מזונות.
נתחדש בזה דאף היכא דלא נעשו בתחלת עשייתן כאחד ,אלא
ומתבאר מדברי הגר"א דיסוד דין דרב ושמואל הרי הוא מדינא
רק דבאכילתם אוכלם יחד אף בזה נשנה הדין "כל שיש בו".
דעיקר וטפל אתינן עלה ,וזהו דהוכיח לכל תערובת דהוא מדין
הנפק"מ בב' דינים אלו בנשאר מהמאכל אחר שסיים המיני "עיקר וטפל".
דגן והנה בפשוטו נתחדש בזה יתר מעיקר וטפל בעלמא ,דהמקור
ואמנם הנפק"מ בזה דבאופן הראשון דמאכל אחד ,בזה אף לדין עיקר וטפל זהו ממתני' לקמן מד ע"א לענין פת ומליח
דנשאר הטפל לבדו אינו מברך ,ואילו בהאופן השני דכל יסוד דמברך על המליח .והתם אוכל הפת מחמת חריפות או מתיקות
הדין דכל שיש בו הוא מחמת דנאכלים כאחד ,בהא היכא דגמר שאכל ,ואין רוצה הפת בפנ"ע כי אם לשמש האכילה הקודמת,
המיני דגן ואין כאן כי אם המאכל האחר שפיר מחויב לברך. נמצא דאוכלו בתורת טפל.
וכל זה מתבאר בלשון הגר"ז יש "שתחילת עשייתם יחד" ויש ואילו לענין חמשת מיני דגן בתבשיל הרי רצונו בזה לתבשיל,
"שאוכלם כאחד" יעו"ש היטב. [ואף דנותן לטעם ,מ"מ רצונו בכללות התבשיל .אלא א"כ
אשר מתחדש מדברי הגר"ז כלפי חקירת האחרונים אי בדין המיני דגן הם לדבק ובאמת בכה"ג ליכא כלל דינא דה' מיני דגן
כל שיש בו נאמר רק בנאפה ותערובת כל שיש בו מיני דגן עיקר כמבואר בגמ' לט ובראשונים] ,ולזה נתחדש דמחמת חשיבות
קביעות המאכל נקבע לפי המיני דגן אכן באופן דאוכל ובמעשה דמיני דגן והיינו חשיבות דז' מינין ומידי דזיין כמש"כ הפנ"י,
אכילתו יש בו גם מיני דגן וגם שאר דברים בזה לא נשנה הדין הרי נקבע בחפצא כעיקר בתבשיל מחמת חשיבותו .אי נתן כדי
דכל שיש בו משום דאין בזה תערובת כדבר אחד כדי שיחול לסעוד או לטעם לכל חד כדאית לי'.
קביעות וחשיבות דכל שיש בו חמשת מיני דגן ,כי אם דבאכילתו שורה פת כסנין בקפה
אוכל ב' דברים דחד מינייהו מיני דגן בזה והוא טפל באכילתו והנה בסי' קסח סעיף יב במשנה ברורה סקס"ה האריך בענין
כלשון הגר"ז כבר לא נאמר האי כללא דכל שיש בו חמשת מיני שורה פת כסנין ביי"ש או בקאוו"י ,דהיכא דעיקר כוונתו לפת
דגן לפטור ,וממילא תליא מהו העיקר אצל האוכל וככל אוכל כסנין א"כ פשוט דמברך במ"מ ,אכן היכא דכוונתו לשניהם ,דעת
ב' דברים יחד דבעינן לדון מהו העיקר ,ונקבע ע"פ הרוב וכו'. המג"א שם דמברך שתי ברכות ,ובשער הציון אות ס"א הביא
אמנם יש אחרונים דסברי דדינא דכל שיש בו מיני דגן במעשה מהגר"ז ומשמעות המג"א סי' ריב ,דאף בכה"ג מברך במ"מ.
אכילה תלי מילתא .והיינו די בזה שבאכילתו יש מיני דגן וכבר וצריך ביאור בעיקר השקלי' וטרי' בזה.
בזה שייך לכללא דכל שיש בו חמשת מיני דגן דמברך מזונות והנראה פשוט דאי אתינן עלה מדינא דעיקר וטפל דעלמא,
ופוטר השאר אף דאינו מאכל אחד דנאפה או נתבשל ואף בניכר הרי הדבר תולה מהי עיקר כוונתו באכילה זו ,וזהו כמש"כ המג"א
אוסף | 27
לתוכן
המעורבין ,כל דאוכלם כאחד הרי יש לדון מדין "כל שיש בו" המין דגן לעצמו מ"מ כל דאוכלם יחד בכלל דינא דכל שיש בו
והיינו כיון דאוכלם כאחד . מיני דגן דמברך מזונות.
ומשמעות דברי הפמ"ג דלא נאמר כל שיש בו רק במאכל אחד, והגר"ז חידש בזה דתרוויהו איתנייהו בהו בדין כל שיש בו ,א.
ולזה תלי' בנדון החיי אדם ולא די בזה שאוכלם יחד ,אלא א"כ נאפה או נתבשל יחד דבזה חל קביעות המאכל כברכת מזונות.
נימא דהנפק"מ בזה הוא באופן דנשאר רק המין השני ,דבהא ב .כל דאוכלם יחד נעשה טפל למיני גדן ב'אכילתו' ולא בעיקר
לכו"ע בעי למאכל אחד כדי לקבוע שברכתו מזונות כמש"כ המאכל דהרי לא נאפו או נתבשלו יחד ומ"מ אף זה שייך לכלל
הגר"ז דהיכא דנעשו כאחד ,אף דנשאר הטפל אינו מברך עליו, ד'.כל שיש בו'
ובזה דנו בגודל החתיכות ויל"ע.
ביאור פלוגתת רבותינו בשורה פת כסנין ביין
ובמשנה ברורה סי' קסח סקמ"ה ומו' וכן בסי' ריב סק"ו
וזהו נדון האחרונים בסי' קסח בשורה פת כסנין במשקה
ובשער הציון סקכ"א משמע דהיכא דאוכלם יחד ,רק מדין
וכוונתו לשניהם .לדעת המג"א רק אי כוונתו לפת כסנין
עיקר וטפל דעלמא אתינן עלה ולא מדין "כל שיש בו" וזהו
והמשקה הוא כטפל לו מברך במ"מ ,אכן בכוונתו לאכול שניהם,
דתלה זאת במאי דעיקר כוונתו ,וזהו כדעת המג"א סי' קסח.
מברך על שניהם .והיינו משום דקסבר דליכא בזה משום דינא
אכן להגר"ז בכל הני איכא למיתי עלה מדין "כל שיש בו" ואף
"דכל שיש בו" ,דזהו רק במאכל אחד ,ואשר לכן אתינן עלה רק
בכוונתו לשניהם ,וכמש"נ.
מדין עיקר וטפל דעלמא ולזה תולה בכוונתו .אמנם הגר"ז נוקט
נפק"מ לענין שקדי מרק במרק דנתחדש דין נוסף "בכל שיש בו" דכל דאוכל המיני דגן יחד עם
ונראה דנפק"מ רבתי בזה" ,לשקדי מרק" במרק ,דבפשוטו דבר אחר חל הדין "דכל שיש בו" ,וכמש"נ.
אין זה תבשיל אחד וכן לא נדון כתערובת דהרי ניכר לעצמו,
פלוגתת האחרונים בתערובת דמיני דגן בחתיכות ניכרות
ומ"מ כל דאוכל השקד עם המרק לשיטת הגר"ז הרי הוא בכלל
והנה בביאור הלכה סי' ריב דן לענין תערובת דאזלינן בתר
"אוכלם כאחד" דאף בזה נתחדש "כל שיש בו" ,והיינו דבאותו
הכף שיש בו שקדי מרק עם מרק להגר"ז אף בזה שייך לכלל דכל הרוב לקבוע את העיקר ,והביא לדעת החיי אדם דרק בחתיכות
שיש בו בעיקר מעשה אכילתו ומברך רק מזונות בכוונתו לאכול קטנות .ושוב הביא דדעת הפמ"ג אף בחתיכות גדולות וכן
משניהם ,ומ"מ היכא דגמר השקדים ונשאר רק המרק בהא אף הדין במעורב מיני דגן בחתיכות גדולות דתלי' בפלוגתת החיי
להגר"ז בעי לברך ברכה על המרק בפנ"ע ,שכן אף דבעלמא אדם והפמ"ג ,וכתב עוד לאחר הביא דעת הפמ"ג דאפילו היכא
בכלל דכל שיש בו חמשת מיני דגן הרי נקבע המאכל בשם דמינכר כל אחד בפי עצמו לא יברך אלא ברכה אחת 'וכן שמעתי
מזונות ואף אם נשאר רק מהמאכל שיש בו רק ברכת שהכל מורים בשם גדול אחד והרוצה לחוש לדעת החיי אדם ,ימעך
מ"מ אינו מברך בפנ"ע זהו משום דנאפה או נתבשל יחד כלשון הפרי אדמה ויהיה מעורב עם פתיתי העיסה או הגרויפי"ן של
הגר"ז והוא דבר אחד בעצם וברכתו במאכל זה מזונות ,אכן ה' מיני דגן ויאכלם יחד ויברך בורא מיני מזונות'.
בנידון דידן דלא נאפה או נתבשל יחד ואף אינו תערובת גמור והנראה לדון ,דבפשוטו כל הנדון הנ"ל עד כמה נדון כמאכל
בזה אתינן עלה רק משום דבכל אכילה שיש בו מיני דגן הרי יש אחד האם דוקא כשלא מינכר כל אחד בפנ"ע או אפילו אם
בו באכילתו מני גן וזהו פר רק במשה אכילתו ,ובזה כל דנשאר מינכר ,אמנם לשיטת הגר"ז דנשנו ב' אופנים בדין דכל שיש
מרק לבד מברך שהכל כמש" הגר"ז.. בו או ע"י תחילת עשייתם יחד באפיתם ,או ע"י שעת אכילתם
ולפמש"כ המ"ב סי' קסח סקס"ה בעינן לחוש לשתי הדעות יחד 'ונטפל באכילתו' כלשון הגר"ז הרי איכא למיתי עלה מדין
ובדין שקדים במרק יברך ע"ד אחר שהכל ,וכמש"כ לענין שורה "כל שיש בו" אפ' אם ננקוט כהחיי אדם דרק בחתיכות קטנים
פת כסנין במשקה. נדון כתערובות לענין עיקר וטפל דעלמא ,מ"מ לענין מיני דגן
לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל
| 28אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 300תשפ"ז בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
כיצד גנבה רחל את התרפים מאביה ולא חששה מגזל
"ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה" (לא יט) -וצריך להבין מדוע לא חששה רחל מאיסור גזל
כאשר גנבה התרפים של לבן אביה?
ובאמת דבהמשך הפסוקים נאמר שיעקב אמר ללבן "עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה" (לא לב) והוסיף ע"ז האור החיים
הק' 'כדין בן נח' והיינו שמה שיעקב אמר שהגנב לא יחיה זהו מדינא ,וכמבואר בעירובין (סב ע"א) דבן נח שגזל חייב מיתה,
וכ"כ המשך חכמה.
אך ודאי שהפשטות אינה כן דהרי ודאי לא עברה רחל על גזל ממש ,וכן זה נסתר לדברי רש"י שכתב על הפסוק "לא יחיה"
'ומאותה קללה מתה רחל בדרך' וכמבואר במדרש (ב"ר ע"ד וצ"ז) שרחל מתה כי קללת חכם מתקיימת אפילו על תנאי ,וא"כ
מבואר שרחל מתה רק מכח הקללה ולא מדין הגזל.
ואפשר שאין גניבת התרפים נחשבת לגזילה דאינם שווים פרוטה כיון שע"ז אסורה בהנאה( ,עי' שו"ת שבות יעקב ח"ג לח שתירץ
כן) ,אך במס' ע"ז (ס"ד ע"א) מבואר לכאורה דלגוי מותר להנות מע"ז ,שרבה בר אבוה הורה להגויים שבאו להתגייר אצלו
שימכרו קודם את כל הע"ז שלהם ואח"כ יתגיירו ,ומוכח מזה שמותר לגוי להנות מע"ז דאל"כ מה יועיל להם שימכרו את
הע"ז כיון שלא יוכלו להנות כלל מהכסף (כ"כ המהרי"ל דיסקין (שו"ת קו"א סי' קמ"א) והאור שמח (פ"ט מע"ז הי"א).
ואמנם הרמב"ן והר"ן (בחי' לע"ז נ"ט ע"ב) כתבו דגוי שניסך יין לע"ז ממש "אסריה בין לדידיה בין לאחרים דאיסורי ע"ז בבני
נח נמי הוא" עכ"ל ,אולם אף לדבריהם יש לדון דהרי קיי"ל שגוי יכול לבטל ע"ז שלו וא"כ יחשב שהע"ז שווה פרוטה כבר
מעכשיו ,והדבר תלוי במה שחקרו האחרונים אם יש בעלות לאיסורי הנאה ,דאי נימא שאין בעלות באיסוה"נ א"כ אין בזה
גזל גם כשהע"ז שייכת לגוי כיון שאין לו בעלות על הע"ז ,ואע"פ שבכוחו לבטלו מ"מ כל זמן שלא ביטלו אינו שלו ואכ"מ.
והגרי"ש אלישיב זצ"ל תירץ (מובא בס' כמטר לקחי) דהרי לבן רימה את יעקב והחליף את משכורתו עשרת מונים ,וא"כ לבן
היה חייב ליעקב כסף וגבתה רחל את חוב בעלה ע"י גניבת התרפים.
אך באמת רש"י על הפסוק "ותגנב רחל את התרפים" כתב 'להפריש את אביה מעבודת אלילים נתכונה' ,ומבואר שרחל
גנבה התרפים מדין 'לאפרושי מאיסורא' למנוע מאביה איסור ע"ז ,ואולם יש לעיין מנ"ל דמשום איפרושי מאיסורא מותר
לגזול ולהזיק ממון חבירו.
ואכן הדברים מפורשים בגמ' בברכות (כ' ע"א) "דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא (היינו
בגד אדום שאסרו חכמים ללובשו משום פריצות) סבר דבת ישראל היא ,קם קרעיה מינה ,אגלאי מילתא דכותית היא ,שיימוה
בארבע מאה זוזי" ,ומבואר שר' אדא הוצרך לשלם בעבור מעשהו רק בגלל שהאשה התבררה כגויה ,אך אם באמת היה
מדובר באשה יהודיה היה מותר לרב אדא להזיק את ממונה כדי להפרישה מן האיסור.
וכן מבואר ברמב"ם (פ"י מכלאים הכ"ט) ובשו"ע (יו"ד סי' ש"ג ס"א) שכתבו 'הרואה כלאים של תורה על חבירו אפי' היה מהלך
בשוק קופץ עליו וקורעו מעליו מיד' ובמהר"י קורקוס וברדב"ז ובבאר הגולה שם כתבו דמקור דברי הרמב"ם הם מהגמ'
בברכות הנ"ל שמוכח ממנה דמותר להזיק ממון חבירו כדי להפרישו מאיסור.
ויסוד הדין דמותר להזיק ממון חבירו כדי להפרישו מאיסור נלמד ממה שמותר לאדם להכות חבירו להפרישו מאיסור,
כמבואר בב"ק (כ"ח ע"א) שאדון שהיכה את עבדו ועשה בו חבורה ע"מ שייצא מביתו כשהגיע זמן היובל פטור ,ובאוקימתא
אוסף | 29
לתוכן
השנייה העמידה שם הגמ' שמדובר בעבד שרבו השיא אותו לשפחה כנענית ועתה הוא מסרב לפרוש ממנה אע"פ שנאסרה
עליו כעת שהרי הוא כיהודי בן חורין לכל דיניו ,ומבואר שמותר לאדון אפי' להכותו כדי להפרישו מן האיסור וכן נפסק
ברמ"א (חו"מ תכ"א סי"ג) ,וא"כ כ"ש שמותר לאדם להזיק את ממון חבירו להצילו מן האיסור ,שהפסד ממון קל יותר מהכאה
בגופו ,וכמו שאמרו 'עד שאתה כופהו בגופו כפהו בממונו'.
ולפי"ז תמוה אמאי פירשו האוה"ח והמשך חכמה שרחל נענשה על גזילת התרפים ,הלא מבואר להדיא בגמ' שמותר להזיק
ממון חבירו להפרישו מאיסור ,אכן נראה דהנה בשו"ת חת"ס (יור"ד י"ט ד"ה מעתה) וכן בפנים יפות (פר' קדשים) ועוד כתבו
דהחיוב לאפרושי מאיסורא נובע מדין 'ערבות' ,ולפי"ז אין זה שייך רק ביהודי דכל ישראל ערבים זה לזה ,אבל בגוי שאין
עליו ערבות אין דין איפרושי מאיסורא ,ולכן דעת האוה"ח והמשך חכמה דלרחל לא הותר גניבת התרפים דאין דין איפרושי
מאיסורא בבן נח ,אבל לפרש"י דרחל גנבה את התרפים לאיפרושי מאיסורא צ"ל שהחיוב איפרושי מאיסורא נובע מדין
'לפני עור' ,וכמבואר בב"ח (יור"ד סי' ש"ג) ,ולפני עור איכא ג"כ בגוי וכמבואר בגמ' דאסור לתת אבר מן החי לבן נח.
ולהדיא פליגי הפוסקים בזה אם גם בגוי שייך דין 'לאפרושי מאיסורא' ,דהש"ך (יו"ד סי' קנ"א סק"ו) ועוד אחרונים סוברים
שבגוי לא שייך דין זה ,אך מאידך המג"א (או"ח שמ"ז ד') ועוד אחרונים כתבו להדיא שגם בגוי נאמר דין 'לאפרושי מאיסורא'
שצריך להפרישו מאיסורים ששייכים בו ,ויסוד מחלוקתם תלוי בשורש הטעם של 'לאפרושי מאיסורא' וכמבואר.
מחלוקת רבותינו האם מותר להזיק דבר שלא כל שימושו לאיסור
והנה באילת השחר עה"ת בענין השאלה הנ"ל כיצד היה מותר לרחל לגנוב התרפים מאביה כתב מרן וז"ל 'והנה רחל לא
עברה באיסור גניבה כיון דכונתה היתה להפרישו מע"ז ,ודבר שכל שימושו לאיסור ,מותר לקחתו כדי להפריש אדם מאיסור',
ומבואר שדעת מרן זצ"ל שכל ההיתר לגזול לחבירו כדי להפרישו מאיסור הוא דוקא בדבר שכל שימושו לאיסור אך דבר
ששיך בו גם שימושי היתר אסור לגוזלו כדי להפרישו מאיסור.
ויש להקשות על דברי מרן זצ"ל מהגמ' בברכות הנ"ל שרב אדא הזיק את בגדה של האשה אפילו שלא כל שימושו של הבגד
הוא לאיסור ,שהרי כל האיסור ללכת עם בגד אדום הוא דוקא ברשות הרבים אך בבית מותר היה לאשה ללכת עם בגד זה.
וי"ל דאף לדברי מרן זצ"ל כיון ששם מדובר בשעת האיסור ממש שייך בזה דין 'לאפרושי מאיסורא' דמה מהני שיש בזה
שימושי היתר הרי כרגע משתמשים בזה לאיסור ומצוה להפרישו מן האיסור.
והנה נידון זה האם יכול אדם להזיק את ממונו של חבירו כדי להפרישו מן האיסור הוא נידון רחב השייך בהרבה מקרים
ולמשל חוזר בתשובה שהגיע לבית הוריו וגילה שם בשר טריפות ,ובא ושאל האם מותר לו מדין 'לאפרושי מאיסורא'
לזרוק את הטריפות כדי להציל את הוריו מאיסור.
וכמו"כ באחת הישיבות גילה המשגיח שאחד מן הבחורים בישיבה נושא עימו פלאפון פרוץ ושבר לו את המכשיר ,ויש
לדון האם מותר היה לאותו משגיח לעשות כן ,והאם איננו חייב לשלם בעבור המכשיר.
ושמעתי בשם מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל דמוצא טלפון פרוץ אפילו שיודע מי בעליו אין להחזיר לו ומאבדו להפרישו מאיסור
(עי' חוט שני הל' פסח קובץ ענינים אות ט) ,ואולם לדברי מרן הגראי"ל זצ"ל כיון שיש בו גם שימושים של היתר לכאורה אסור
להזיקו ,אכן לאחר שנאסרה החזקת מכשירים אלו ע"י רבותינו הרי הוא נחשב כתשמיש שכל כולו לאיסור ומותר להזיקו.
והנה בפתחי חושן (פ"א) כתב לדון שאף שמותר לאדם להזיק ממון חבירו כדי להפרישו מאיסור מ"מ אינו נפטר מתשלומין
כמו במציל עצמו בממון חבירו שצריך לשלם ,אך מדברי הגמ' בברכות שם 'מתון מתון מאה זוזי שווי' משמע שרק בגלל
שהתברר שהיא כותית היה צריך רב אדא לשלם ,אבל אילו היתה ישראל לא היה צריך לשלם ,וכן פסק מרן הגרי"ש אלישיב.
ויעוין בשו"ת שלמת חיים (סי' תקל"ח) שנשאל הגרי"ח זוננפלד אם מותר לשרוף עיתונים המכשילים את הרבים בכפירה
ומינות ,והשיב שכיון שעיתונים אלו הם עון פלילי לכן אין למחות באותם השורפים עיתונים אלו ,ופשוט שאף שיש
בעיתונים אלו עוד דברים חוץ מדברי המינות כגון חדשות מהעולם וכדומ' נחשב הדבר לכל שימושו לאיסור כיון שכל
מטרת העיתון היא בשביל דברי המינות ושאר הדברים הם אגב כדי שיהיה לדבר שם עיתון ,וכבר הורה זקן מרן החזו"א
דמותר לשרוף ספרי מינים ואין לחוש לגזל (עי' תשובות והנהגות ח"א שסח).
© להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל 0548473@gmail.com
| 30אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד ,יום ג' פרשת ויצא ,ז' כסלו תשפ"ז 536
ַ ָ ה ֵ ין ַהח ִחים ְ
סודות התורה :איתא בפתח הזוהר הקדוש
סדר הגבהת הכוס
(הקדמה דף א :).רבי חזקיה דרש את הפסוק (שיר
השירים פרק ב פסוק ב) ְ ַ ָ ה ֵ ין ַהח ִחים,
השושנה זו כנסת ישראל .מה שושנה יש בה אדום
ס ַה ַ יִ ן ַק ח ֶא ת
ולבן ,אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים .מה שושנה כוס של ברכה :בהמשך לסדרת הגיליונות בעניין זימון
יש בה י"ג עלים ,אף את כנסת ישראל מקיפות י"ג כהלכה ,נדון בגיליון שלפנינו (מספר )536בנושא "סדר הגבהת
מידות הרחמים מכל צדדיה .ולאחר מכן יש חמשה הכוס" ,כיצד ראוי לאחוז את הכוס של ברכה?
עלים תקיפים המקיפים את השושנה ,והם הנקראים מה הם גדרי אחיזת כוס של ברכה בזימון ובברכת המזון?
ישועות ,והם חמשה שערים. והאם הדין שנוטלים את הכוס בשתי ידיים נאמר דוקא בשעה
ועל סוד זה נאמר (תהלים פרק קטז פסוק יג) ס שמגישים את הכוס למזמן ,או אף כשהוא מגביה אותה בעצמו
יְ ע ת ֶא ָ א ,זו כוס של ברכה .ולכן כוס של ברכה מן השולחן צריך לאחוז בה בשתי ידיו?
צריכה להיות מונחת על חמש אצבעות ולא יותר, באיזו יד מגביהים את הכוס ובאיזו אוחזים אותה בשעת
כשם שהשושנה יושבת על חמשה עלים תקיפים. הברכה ,ומה דינו של איטר? ועד מתי צריך המזמן להחזיק את
נמצא שהכוס כנגד השושנה ,והאצבעות הנושאות
הכוס בידו ,עד "אל יחסרנו" ,עד אחר "הרחמן" ,או עד אחר ברכת
אותה כנגד העלים התקיפים שעליהם היא נשענת,
"בורא פרי הגפן"?
ועל שמם נקראת "כוס ישועות" ,על שם חמשת
העלים הנקראים ישועות .עכ''ד הזוהר. עשרה דברים נאמרו .
והנה המתבונן בוורד המצוי רואה עלים רבים ברכת המזון :בגמרא (ברכות דף נא ).אמר רבי זירא אמר
הכרוכים זה בזה ברצף אחד ,מן הרחבים שבחוץ ועד רבי אבהו" ,עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה :טעון הדחה,
הקטנים שבלב הפרח ,וצריך ביאור היכן נמנים בו י"ג
עלים ועוד חמשה .במערכת הילכתא ניתן להשיג
תמונת ורד שסימן בה אחד הלומדים מספר קטן
על גבי כל עלה ,ועלו בידו י"ג עלים בדיוק .אך עדיין
יש לברר היכן הם חמשת העלים התקיפים שהזכיר
הזוהר .ואולי הם העלים הרחבים שבשורה החיצונה,
אף שבתמונה זו נמנו בה ששה ,וצ"ב.
ובעיקר זיהוי השושנה שבדברי הזוהר נאמרו
כמה שיטות .יש שפירשו שהיא הוורד ,ויש שפירשו
שושן צחור ,שושנת מים ,שושנת העמקים ,אירוס או
סיגל ריחני ,ועוד.
בברכת התורה
עקיבא יוסף לוי
1
אוסף | 31
לתוכן
הדברים ,אבל בשאר הכוסות לא כל הדברים שייכים .למשל שטיפה ,חי ומלא ,עיטור ועיטוף ,נוטלו בשתי ידיו ,ונותנו
"מעטרו בתלמידים" אינו שייך בקידוש ,שאפשר לקדש בימין ,ומגביהו מן הקרקע טפח ,ונותן עיניו בו ,ויש אומרים
ביחידות ,לעומת המזמן על הכוס שבעל כרחו אינו יחידי. אף משגרו במתנה לאנשי ביתו" .ואמר רבי יוחנן "אנו אין לנו
בלקט יושר (חלק או"ח עמוד פו) כתב שהוא הדין אלא ארבעה בלבד ,הדחה ,שטיפה ,חי ומלא".
לכל הכוסות שתיקנו חכמים לחובה ,צריך לאוחזו בימינו, רש"י (ברכות דף נא .שבת דף עו ):פירש "כוס של ברכה,
ומגביהו מן השולחן טפח [אף שבגמרא נאמר "מן הקרקע": ברכת המזון" ,וכן מפורש בתוספות (ברכות דף נא :ד"ה
בימיהם היו רגילים לישב על הקרקע ,ולכן נקטו "מן והלכתא) .וכן נשנו דינים אלו בהלכות ברכת המזון ברמב"ם
הקרקע"] ונותן עיניו בו .מכל מקום "מקבלו בשתי ידיו" אינו (הלכות ברכות פרק ז הלכה טו) ובשולחן ערוך (סימן קפג
שייך בקידוש והבדלה ובליל הסדר ,שאין מושיטים לו את סעיף א).
הכוס לברך ,כמו בכוס של ברכת המזון .וכן "משגרו לאנשי ונחלקו הראשונים אם נפסקה הלכה כרבי יוחנן .וכתב
ביתו" אינו שייך בליל הסדר ,שהרי יש ארבע כוסות לכל המשנה ברורה (סימן קפג ס"ק כ) בשם ביאור הגר"א,
אחד .ואף לא בקידוש והבדלה ,שהטעם "כי היכי דתתברך" שהדינים המובאים בשולחן ערוך בסעיפים ד-ה אינם אלא
שייך רק בכוס שבעל הבית מברך עליו ברכת המזון. להידור מצוה לכתחילה ,כלומר שארבעה דברים נפסקו
וכעין זה כתב במקור חיים לבעל החוות יאיר (קיצור מעיקר הדין (וגם בהם יש דברים שאינם מעכבים בדיעבד,
הלכות סימן קפג סעיף א) בשם שיח יצחק ,שבקידוש כגון מלא) ,ושאר הדברים עד עשרה אינם אלא להידור מצוה
והבדלה אין שייך "מקבלו" ,ובארבע כוסות מקבלו ממשרתו לכתחילה.
בשתי ידיו ואין שייך "משגרו". וכתב הלבוש (סימן קפג סעיף א) עשרה דברים נאמרו
מאידך יש פוסקים שנקטו שגם בקידוש נאמר הדין של בכוס של ברכה ,וכולן לכבדו ולנשאו לברך בו לשם יתברך.
מקבלו בשתי ידיו .בערוך השולחן (סימן קפג סעיף ה) כתב ואין כולן נוהגין בינינו מפני שאינם רגילין בינינו.
שמקבלו בשתי ידיו "כדי להראות חביבות המצוה שמקבלו קידוש והבדלה :הרמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה
בכל כחו" .כשמתחיל לברך נוטלו בימינו "כדי שלא יראה ז) הביא דינים אלו גם בקידוש" :לוקח כוס שהוא מחזיק
עליו כמשוי" .ובסימן רעא (סעיף כג) השווה קידוש של רביעית או יתר ,ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ ,וממלאהו
שבת ויום טוב לברכת המזון" :והמקדש מקבלו בשתי ידיו יין ,ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יותר ולא
ואוחזו בימינו לבדו" .וכן מפורש בשולחן ערוך הרב (סימן יסייע בשמאל".
קפג סעיף ז ,סימן רעא סעיף יח) שגם בהלכות קידוש נאמר [ויש לציין ,שבהלכות ברכות (פרק ז הלכה טו) הזכיר
הדין "מקבלו בשתי ידיו להראות חביבות הכוס שהוא חושק הרמב"ם בכוס של ברכת המזון הדחה ושטיפה ,חי ומלא.
לקבלו בכל כחו ,וכשיתחיל לברך נוטלו בימינו לבדו ולא בב' ואילו את האחיזה בימין והגבהת טפח לא כתב אלא בהלכות
ידיו". קידוש].
וכן דעת הכף החיים (סימן רעא אות נח) ,שכתב בשם וכן פסק השולחן ערוך (סימן רעא סעיף י) שכוס של
שער הכוונות שאף בקידוש מקבל המקדש את הכוס מזולתו קידוש "טעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון" .ובביאור
"משתי ידיו אל שתי ידיך" ,ואחר כך אוחזה בימינו לבדה בלי הגר"א (שם) ביאר שהרמב"ם לשיטתו (הלכות ברכות פרק
סיוע השמאל .ומבואר מדבריו שלא זו בלבד שדין קבלה ז הלכה טו) שברכת המזון אינה טעונה כוס ,ולכן "כוס של
בשתי ידיים נוהג בקידוש ,אלא שאף בקידוש יש להקפיד ברכה" שבגמרא נאמר על כל הטעונים כוס .עוד הביא
שאחר יושיט את הכוס למקדש. הגר"א מהירושלמי (ברכות פרק ז הלכה ה) "ומודים חכמים
נוטלו בשתי ידיו . לר' אליעזר בכוס של ברכה וכו' והכי נהגין רבנן בכסא
מקבלו או נוטלו :איתא בגמרא (ברכות דף נא ).בכלל דקידושא" .מבואר בפירוש ,שכך נהגו גם בכוס של קידוש.
עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה "נוטלו בשתי ידיו", וכן כתב בדברי נחמיה (ברכות דף נא .ד"ה כוס של ברכה)
ודרשו מן הפסוק (תהלים פרק קלד פסוק ב) ְ א יְ ֵדכֶ ם ק ֶֹד שלכאורה לשון רש"י "ברכת המזון" ,הוא לאו דוקא ,והוא
ָב ְרכ ֶאת ה'. הדין לכוס של קידוש וכיוצא בו .ובשיעורי הגריש"א (ברכות
טעם הדבר כתב הט"ז (סימן קפג ס"ק ב) בשם אביו, דף נא ).ביאר שדינים אלו נוהגים גם בקידוש והבדלה .ורש"י
ודבריו הובאו במשנ"ב (ס"ק יב) ,שמקבל את הכוס בשתי פירש "ברכת המזון" משום שבברכת המזון שייך כל עשרת
2
| 32אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
3
אוסף | 33
לתוכן
בדרך כלל מגביהים עבור המזמן את הכוס בברכת המזון, ידיו ,כדי להראות חביבות קבלת הכוס ,שהוא חושק לקבלו
ולא בקידוש (עדות נכדו הג"ר אהרן גולדברג שליט"א לרבני בכל כחו .ואחר כך מחזיקו ביד אחת כדי שלא ייראה כמשוי
הילכתא). עליו ,והימין עיקר ,שהיא החשובה יותר לכבוד הכוס.
נותנו בימין . בגמרא כתוב "נוטלו" ,ומשמע שנוטלו בעצמו ,ואילו
ולא יסייע בשמאל :עוד אמרו בגמרא "ונותנו לימין". בגירסת הרא"ש (ברכות פרק ז סימן לה) ובשולחן ערוך (סימן
ושאלו האמוראים האם מותר שיד שמאל תסייע לימין ,ולא קפג סעיף ד) "מקבלו" ,ומשמע לכאורה שמקבלו מאחר .וכן
איפשיטא להו ,ואמר רב אשי "אנן נעביד לחומרא". מוכח מדברי הלקט יושר (חלק או"ח עמוד פו ,הובא לעיל),
וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן קפג סעיף ד) כשמתחיל שבקידוש לא נהגו לקבלו בשתי ידיו ,כיון שאין מושיטין לו
לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל ,וכתב הרמ"א שהיינו לברך ,משמע שבברכת המזון צריך להושיט לו בשתי ידים.
דוקא שלא תיגע יד שמאל בכוס ,אבל אם נותן יד שמאל ובכף החיים (סימן קפג אות יט) הביא מדברי הזוהר ,וכן
תחת יד ימין לסייעה מותר .וביאר המשנה ברורה (סימן כתב בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת שלח לך סעיף טז),
קפג ס"ק יג-טו) שאפילו אוחז את הכוס בימינו באמצעו שאדם אחר ימסור לו את הכוס כשהוא אוחזו בשתי ידיו,
ובשמאלו מתחתיו אסור ,אבל אם הכוס מונח על כף ימינו, והמברך יקבלנו בשתי ידיו.
ויד שמאל רק סומכת את יד ימין מלמטה מותר ,כיון שאינה אולם בסידור היעב"ץ (הנהגת הסעודה פרק ד מנהג
נוגעת בכוס .והאחרונים כתבו להחמיר בזה אם לא לצורך. המברך אות ז) כתב שאין משמע כן מלשון הגמרא ,וגם
ובאיטר כתב השולחן ערוך (סעיף ה) בשם יש מי שאומר, בזוהר אין הכרח לפרש כן ,ומכל מקום "כשאני זוכר אני
שאוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם ,וכתב המשנה עושה כך ,כי אין בו הפסד".
ברורה (ס"ק כ) שאם שולט בשתי ידיו אוחז בימין שהוא ימין ומאידך המאירי (ברכות דף נא .ד"ה עשרה) פירש שנוטלו
לכל אדם. בשתי ידיו מן השולחן ואחר כך נותנו בימינו ,ובספר מאיר
עד מתי אוחזו . עוז (חלק ח עמוד )319האריך לברר ענין זה ,עם הראיות
זמן האחיזה :כתב הטור ונפסק בשולחן ערוך (סימן קפג לכאן ולכאן ,וכתב שאין להוכיח מלשון הרא"ש "שמקבל" ,כי
סעיף ד) ,כשמתחיל לברך נוטלו .ומנהג העולם להגביה הרא"ש עצמו נקט בתחילה לשון "מקבל" ובהמשך "נוטל".
מתחילת הזימון ,אולם מנהג הגר"ח קניבסקי זצ"ל (אלא ד' בהלכות שבת בשבת (חלק א פרק ז עמוד תיב הערה
אמות פרק כא אות ז עמוד פב) לאחוז את הכוס רק מהברכה * )26דייק שמטעם זה השמיט הרמב"ם בהלכות קידוש
הראשונה ולא משעה שאומר "רבותי נברך" ,ונימק שהזימון את הדין לקבל בשתי ידיו ,שאינו אלא כשמקבל את הכוס
היא כעין הכנה לברכת המזון ,והכוס שייכת לברכת המזון מאחר .וכן נקט הגר"ש קמינצקי שליט"א (קובץ הלכות שבת
עצמה. חלק א עמוד תד שערי הלכות) ,שדין "מקבלו בשתי ידיו"
ועד מתי אוחזו ,נחלקו בזה המנהגים .בשערי תשובה שייך דוקא בכוס של ברכת המזון ,שדרך העולם שבעל הבית
(סוף סימן קצ) הביא מעמודי שמים להגאון יעב"ץ בשם אביו מכבד את האורח לברך ומושיט לו את הכוס ,מה שאין כן
החכם צבי ,שהיה אוחז את הכוס עד אחר ברכת בורא פרי בכוס של קידוש ,שבעל הבית עצמו מקדש ואין מושיטים לו.
הגפן ,והיה מלעיג על המניחים את הכוס מידם בסיום ברכת וכן המנהג ,שהמקדש מגביה את הכוס ומקדש ,ואינו מקבלו
המזון[ .לגבי הנהגת החכם צבי חלוקות העדויות .שכן בספר בשתי ידיו.
נוהג כצאן יוסף (הלכות ברכות אות יב) העיד על החכם צבי והוסיף בהלכות שבת בשבת שהגירסא בגמרא (ברכות
שלא היה אוחזו אלא עד "אל יחסרנו"]. דף נא ).שלפנינו" ,נוטלו בשתי ידיו" ולא "מקבלו" .והביא
וכן כתב בכף החיים (סימן קפג אות יט) על פי הזוהר בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלפי זה יש מקום לומר שיש
ושער המצוות ,שהמברך עצמו אוחז את הכוס מתחילת חשיבות בנטילה בשתי ידיו אף כשאינו מקבלו מאחר ,כדברי
ברכת המזון עד אחר ברכת "בורא פרי הגפן". הערוך השולחן ושו"ע הרב.
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק א סימן רה הערות והנה הגר"ח קניבסקי זצ"ל לא הקפיד לקבל את הכוס
על סימן קצ ,חלק ט סימן ער אות ב) שמנהגו לאחוז את של ברכת המזון מיד אחר ,אלא היה נוטלו בעצמו ,וכן בשאר
הכוס בברכת המזון עד אחר ברכת בורא פרי הגפן ,מלבד כוסות של ברכה כגון בשבע ברכות (אלא ד' אמות פרק כא
בסעודה שלישית שמניחו אחר "אל יחסרנו" ,כיון שממילא אות ו עמוד פא) .ואילו בבית הגרש"ז אויערבאך זצ"ל היו
4
| 34אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
אין שותים אותו .אבל בשבע ברכות אין אוחזו עד סיום שבע הברכות ,אלא מניח את הכוס אחרי ברכת המזון ,וממתין שיברכו
שבע ברכות ,וחוזר ואוחזה ל"בורא פרי הגפן".
ומאידך בלקט יושר (הלכות סעודה אות לב) העיד על רבו בעל תרומת הדשן ,שכשאמר "יראו את ה'" היה מניח את הכוס על
השולחן ומסלק ידו ממנה ,עד שבא לברך בורא פרי הגפן ואז היה מגביהה ,וכתב "וכמדומה לי טעמו משום חשש חבילות חבילות"
(כלומר ,לעשות הפסק בין ברכת המזון לברכת הגפן).
ובקצות השולחן (חלק ב סימן מו בדי השולחן ס"ק כא) כתב שמנהג העולם לאחוז את הכוס עד "לעולם אל יחסרנו" .וטעמם,
שכל עשרת הדברים שנאמרו בכוס הם למצוה ולא לעיכובא ,וכל שכן בברכת המזון שאינה טעונה כוס מעיקר הדין ,ולכן
משנסתיימה ברכת המזון ובאו לאמירת הרחמן מניחים את הכוס .ומכל מקום כתב שלכתחילה ודאי נכון לאוחזו גם באמירת
הרחמן ,כיון שנהגו לאמרם נעשו כאילו הם מטופס הברכה.
ובערוך השולחן (סימן קצ סעיף ז) כתב שהמנהג לאחוז את הכוס עד הרחמן ואז להניחה ולחזור וליטלה בסוף ,והגם שיש
מצריכים לאחזה עד השתייה ,והוסיף שבדיעבד אם לא הגביה כלל אינו מעכב ,אולם יש דיוק בגמ' שכן מעכב ,וסיים בצ"ע לדינא.
ומנהג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לאוחזו עד "אל יחסרנו" (עדות נכדו הג"ר אהרן גולדברג שליט"א לרבני הילכתא).
חשש ברכה לבטלה -בטבק הרחה
להסיר מכשול :בשוק מצויות קופסאות של טבק הרחה ,שמודפסת עליהן ברכה" ,בורא מיני בשמים"" ,בורא עצי בשמים" או
"בורא עשבי בשמים" ,ויש שנוהגים בטעות להריח מהן ולברך ,בכדי להשלים מאה ברכות.
ועורר על כך הג"ר שמואל יוסף שטיצברג שליט"א (בהוראה לרבני הילכתא) ,שכמה מורי הוראה ניסו לברר את אופן ייצור
הבשמים הנ"ל ,ולא עלתה בידם .והכיתוב שעל גבי הקופסאות נעשה על ידי היצרן בלבד ועל אחריותו ,ואין לסמוך עליו לעניין
ברכה .ושונים בזה מוצרים שיש עליהם השגחה מוסמכת ,לעקוב ולבדוק שניתן לברך עליהם.
והכלל בזה ,שברכת הריח נאמרת רק על ריח טבעי של בשמים ,ובקופסאות אלו מצוי שהריח בא מחומרים מלאכותיים ,ואין
מורגש בהם ריח הצמחים עצמם .ולכן מחשש ברכה לבטלה ,יש להימנע מלברך על קופסאות הבשמים הנ"ל .הדברים מובאים
לידיעת הציבור כדי שלא ייכשלו בברכה לבטלה.
5
אוסף | 35
לתוכן
שאלה :כיצד צורת אחיזת הכוס ,בזימון א .כוס של ברכה :עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה,
בקידוש ובהבדלה? ורובם נוהגים גם בכוס של קידוש והבדלה ,מלבד
באחיזת הכוס ,האם יעמידנה על כף ידו והאצבעות שיגור לאנשי ביתו שאינו שייך אלא בכוס של ברכת
זקופות סביבה ,או על גבי אצבעותיו? האם יאחז בגוף המזון .ונחלקו הפוסקים אם קבלה בשתי ידים נוהגת
הכוס או ברגל הגביע? מהיכן מודדים את הגבהת הטפח, אף בקידוש.
מתחתית הגביע או מתחתית הרגל? ב .נוטלו בשתי ידיו :מקבל את הכוס בשתי ידיו להראות
מקורות לעיון :גמ' (ברכות דף נא ,).זוהר הקדוש חביבותו ,וכשמתחיל לברך אוחזו ביד אחת שלא
(הקדמה דף א ,).שולחן ערוך (סימן קפג סעיף ד) ,שער יהא נראה עליו כמשוי .יש אומרים שאחר מושיט לו
המצוות (פרשת עקב) ,שו"ת בית יעקב (סימן קעד), את הכוס ,ויש אומרים שנוטלו בעצמו מן השולחן.
שולחן ערוך הרב (סימן קפג סעיף ז) ,משנה ברורה (סימן דינים אלו שבאחיזת הכוס אינם אלא להידור מצוה
קפג ס"ק טו ,טז) בשם השל"ה ,כף החיים (סימן קפג אות לכתחילה.
כ ,כג) ,קצות השולחן (סימן מו סעיף ז) ,ארחות רבינו ג .נותנו בימין :כשמתחיל לברך אוחז את הכוס בימינו
(חלק א עמוד קסד אות ז) ,נטעי גבריאל (הלכות יום טוב ולא יסייע בשמאלו .אם יד שמאל סומכת את יד ימין
חלק ב פרק כט סעיף יז והערות לא-לב) ,מאיר עוז (חלק מלמטה ואינה נוגעת בכוס מותר ,ונכון להחמיר בזה
ח סימן קפג סעיף ד עמוד .)322 שלא לצורך .איטר אוחז בימינו ,שהיא שמאל כל אדם,
במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא ,הקוראים ואם שולט בשתי ידיו ,אוחז בימין.
הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה,
מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם ,טלפון ,מקום לימוד). ד .תחילת האחיזה :נוטל את הכוס כשמתחיל לברך,
התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב. ומנהג העולם להגביהה כבר מתחילת הזימון.
ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות.
קו 'הילכתא' טלפון 02-5377085שלוחה 4 ה .סוף האחיזה :מנהג העולם לאחוז את הכוס עד "אל
עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא' יחסרנו" ,ויש נוהגים לאחוז עד אחר ברכת "בורא
חדר 'קול הלשון' ,ישיבת מיר ירושלים ,תיבת 'הילכתא'
במייל 5047867@gmail.com
פרי הגפן" ,או עד אחר "הרחמן" ,ואז מניחים אותה
לזכרון עולם בהיכל ד' ונוטלים אותה שוב לברכת הגפן .ובשבע ברכות מניח
הגיליון הוקדש לעילוי נשמת המברך את הכוס בסוף ברכת המזון.
ר' יונתן ב"ר שמואל חיים המלי ז"ל
נלב"ע ט"ו חשון תנצב"ה
"כיצד מחזיקין את הכוס"
גם גיליון זה הוגה בסיוע
מקרא פלוס · תוכנת ההגהה
לפרטים ולהצעת מחיר
plus.mikrabooks.co.il
ביינוש קרליבך 058-7179103
של הוצאת ״מקרא״ · דוגמה חינם לכל ספר ועלון
מכון הילכתא
מענה אנושי 02-5350-535 :מייל5047867@gmail.com :
לקבלת הגיליון במייל5047867@gmail.com :
| 36אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
גליון שבועי | ויצא -תשפ"ז
יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים -מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו-יורק
מעשה שהיה פסקי דינים
ניתק// פשרה //
הרב חיים קאהן שליט"א
-בדיוק עברתי כאן ...יש עלי את הכסף .החלטתי לעלות כשיגדלו .11יש שכתב שאם הפשרה היא מצוה לפשר
אליך ולשלם .עוד לפני הזמן שקבענו... כעין מקח ,כגון שמוותרים על שבועה, מצוה על ב"ד לפשר ('לבצוע') בין
היה זה יוחנן .לפני מספר חודשים הוא לוה סך כמה אין צורך לגזור שלא יערערו ,שאין בעלי הדין ,שנאמר (זכרי' ח' ,ט"ז) 'אמת
אלפי דולר מיונתן .זמן הפירעון שנקבע ביניהם היה ליום בכוחם לערער על כך ,ורק כשנתפשרו ומשפט שלום שפטו בשעריכם' – איזהו
ראשון בשבוע הבעל"ט. לצורך השקטת ריב צריכים לגזור.12 משפט שיש בו שלום ,זו פשרה( 1שאף
מה רבתה הפתעתו של יונתן כאשר קיבל את שיחת ויש שכתב שכל פשרה שהיא לטובת שכל אחד מבעלי הדין סבור שהצדק
הטלפון הנ"ל מיוחנן. היתומים מדינא אינם יכולים לערער איתו ,2מכל מקום נוח לו לוותר מעט
'הרי אמרו חז"ל 'חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו' .ולא עליה לכשיגדילו.13 לבעל דינו כדי שיתווך השלום ביניהם.)3
בכדי' .ולוואי שיפרע בזמנו' ...והנה ,יוחנן עוד מקדים פשרה בהנהגה לפיכך ב"ד שעושה 4פשרה ,הרי זה
לשלם לפני המועד שנקבע בינינו .כל הכבוד!' הרהר יונתן חז"ל למדו מהפסוק 'צדק צדק תרדוף' משובח .5מעלת הפשרה היא לא רק
לעצמו. (דברים ט"ו כ') -אחד לדין ואחד מפני השלום (כדלהלן) ,אלא גם לטובת
כמה דקות אחר כך והכסף כבר היה בידיו של יונתן. לפשרה .שמטילים פשרה גם בדבר הדיינים ,כי ראוי לדיינים להתרחק בכל
שלא שייך בו להטיל מדת הדין ,כגון היכולת שלא לקבל עליהם לדון דין
••• תורה ,6שאין בנו חכמים שידעו לירד
בעודו ממשיך בשגרת יומו ,החלו מחשבות להתרוצץ שתי ספינות שנפגשו בנהר ,ואינן
יכולות לעבור ביחד ,שתדחה הטעונה לעומק הדין.7
במוחו של יונתן.
'אולי אתקשר לגאלדמאן ואשלם לו עוד היום???' את הריקנית ,14וכל כיוצא בזה. בממון יתומים
מותר לעשות פשרה אף בנכסי
ומעשה שהיה עם גאלדמאן כך היה. אופן האמירה לבעלי הדין
מצוה לומר לבעלי דין בתחילת הדיון, היתומים ,כדי להשקיט מריבות,8
לפני מספר ימים ביקשה רעיתו של יונתן ממנו שיקח והפשרה היא עם ב"ד ,שהם אביהם של
את שרשרת הזהב שלה לתיקון .אחת הטבעות ניתקה האם רוצים שידונו להם בדין או
בפשרה .15יש שכתבו שהדיין צריך יתומים 9או עם האפוטרופוס שלהם.10
ממקומה ואי אפשר להשתמש בשרשרת.
לשדל את בעלי דין ולדבר על ליבם יש כח לבי"ד לגזור ולהחרים שתתקיים
גאלדמאן בדק והסביר ליונתן כי התיקון יקח מספר
אולי יסכימו לפשרה ,16ויש שכתבו הפשרה ולא יוכלו היתומים למחות
ימים .עליו לעשות סוגר חדש לשרשרת' .הסוגר הקיים,
חלש הוא מאד מחמת הדקיקות שבו' טען גאלדמאן. .1סנהדרין ו' ב'.
המחיר שנקב בו גאלדמאן היה יקר קצת 250 ,דולר. .2שו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' קל"ג.
.3סמ"ע סי' י"ב ס"ק ט'.
אך יונתן העדיף לשלם מחיר זה מאשר לקנות שרשרת .4פי' שטורח לשם כך ,ב"ח סעיף ד' ,וזה ע"ד הסמ"ע והדרישה להלן הערה .622וע"ע מאזנים למשפט
חדשה שתעלה פי כמה וכמה... (בסוגריים על המחבר) שכתב שבי"ד שעושה תמיד 'פשרה קרוב לדין' ,משובח ,וחשק שלמה הגה"ט ב'.
היום בצהרים התקשר גאלדמאן שהשרשרת מוכנה. .5רמב"ם הל' סנהדרין פרק כ"ב הל' ד' ע"פ הברייתא שם ,טור שם סעיף ד' ,סי' י"ב שם וסמ"ע ס"ק ח'.
ומדבריהם משמע שהמעלה בפשרה היא מפני השלום .אך החינוך מצוה רל"ג כתב שמפני חומר הדין שיבחו
יונתן סר לחנותו של גאלדמאן ליטול את השרשרת, הרבה מי שיכול להטיל פשרה בין בעלי הדין ,וכן בערוך השולחן סעיף ב' ביאר מפני שראוי להרחיק עצמו
מחמת שרעיתו צריכה זאת להיום בלילה .יש לה שמחה מדין תורה מפני עומק הדין.
.6טור סי' י"ב סעיף ו' ע"פ הסמ"ג עשין ק"ז מירושלמי סנהדרין פרק א' הל' א' ,שו"ע שם סעיף כ'.
משפחתית והיא מבקשת לענוד את השרשרת. .7ראה גר"א שם ס"ק ל' שמביא הירושלמי הנ"ל שרשב"י אמר בריך רחמנא דלית בנו דחכים לדון תורה,
הוא חש קצת שלא בנוח כאשר הסביר לגאלדמאן שאין ומבואר שזה אינו מפני חשש דין מרומה אלא בגלל החיסרון בנו לירד לעומק הדין.
.8סי' י"ב סעיף ג' (וסי' ק"י סעיף י"א) ,ע"פ ב"ק כ"א א' ,זיל פייסינהו ליתמי .וזה אף כשיודעים שהדין עמם
לו כרגע מזומנים לשלם לו' .זהו סוף חודש .רק בעוד (וראה ש"ך ס"ק ט' שציין לשו"ת מהרשד"ם סי' שע"ח).
יומיים אקבל את משכורתי ואוכל לפרוע לך על עבודתך' .9ראה רמ"א סי' ר"צ סעיף א' ,משו"ת הרא"ש כלל פ"ה סי' ה' ו' ,וכתב הנחלת שבעה סי' ל"ט שאם אין בי"ד
התנצל בפניו. בעיר הרב הממונה בעירו ממנה אפוטרופוס בלי צירוף רועי בקר ,ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רצ"ג.
.10בפתחי תשובה סי' י"ב ס"ק ז' כתב משו"ת חת"ס חו"מ סי' קי"ב שה"ה באפוטרופוס שמינה אביהם ,ויל"ע
אלמלי היתה רעיתו צריכה את השרשרת היום בלילה, אם ה"ה אפוטרופוס שעמד מאליו (וראה ערוך השולחן סי' ר"צ סעיף מ"ב) ,וע"ע בפ"ת שם משו"ת חכם צבי
אזי שהיה דוחה את כל הענין לעוד מספר ימים והיה בא הנוספות סי' ג' ,אכן בלא"ה חייבים הבי"ד לפקח על מעשה האפוטרופוס ,ראה סי' ר"צ סעיף ו' ופוסקים שם,
ואכמ"ל.
ליטול את אותה רק כאשר יהיה ביכולתו לשלם את מחיר .11שם סעיף ד' ,מתה"ד סי' קס"ג שהביא ראיה מקדושין מ"ב ב' שאל"כ מה כח בי"ד יפה ,ובחידושי רע"א
התיקון .אך כאמור רעיתו של יונתן דחקה בו שצריכה היא מציין לסי' רפ"ט סעיף א' ,וכנה"ג סי' י"ב הגב"י ח' שבגמ' נאמר כן כשמוחים ברוחות אבל לא בטענת ממון.
את השרשרת עוד היום... .12נתה"מ ס"ק ב'.
.13ערוך השולחן שם סעיף ד' שה"ה אם לא גזרו במפורש ,ולכאורה נראה כן ממקור הדין בתרומת הדשן
כמובן שגאלדמאן 'עיקם' את האף .הרי הוא יודע פסקים סי' קס"ג שהטעם מפני שא"כ מה כח בי"ד יפה .וע"ע בלבוש סעיף ז' שגוזרים ומחרימים עליהם
שלפעמים במקרים כאלה ,כאשר הלקוח כבר נטל את כשבאו למחות.
.14סנהדרין ל"ב ב' ,סי' ער"ב סעיף י"ד.
התכשיט שלו ,אזי לוקח זמן רב עד אשר הוא נזכר לבוא .15סנהדרין ז' א' ,רמב"ם הל' סנהדרין פרק כ"ב הל' ד' ,סי' י"ב סעיף ב' ,ובטור סעיף ב' כתב 'בפשרה או בדין',
ולשלם את חובו. וראה פרישה ודרישה שם.
.16סמ"ע שם ס"ק ו' ובדרישה שם ,בביאור לשון הטור שהקדים פשרה לדין ,וזה ע"ד שכתב בס"ק ט' ,וכן
משמע הלשון 'איזה משפט שיש עמו שלום ,הוי אומר זה ביצוע'.
וסף | 37 (המשך א
בעמוד ב) (המשך בעמוד הבא)
לתוכן
פסקי דינים
מעשה שהיה
כסא דוד//
במקום חיוב שבועה שאין לרדוף כל כך אחר הפשרה ,ורק ישאלו האם
אך הוא הסכים לכך .כמובן במשנה לאחר שבי"ד פסקו חיוב שבועה ,אם רואים רצונם בדין או פשרה .17ויש שהשווה הדעות ,שכל
אזהרות ליונתן שברגע שיהיה לו כסף, זמן שהדיין אינו יודע מה הדין ודברים שביניהם,
צורך לפשר כדי להיפטר מעונש שבועה ,רשאים
יכנס לפרוע את החוב. ישאל בסתם אם רוצים דין או פשרה .אבל אם
••• לעשות כן ,27ויש שכתב כללים בזה.28 רואה שלפנים משורת הדין יש צד לזכות אחד
עתה ,כאשר הגיע ליונתן מזומנים מהם ,נכון שישדל אותם שיעשו פשרה ,18שלא
אופנים שאסור לפשר
ממקום אחר ,חשב הוא האם הוא צריך חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם
להתאמץ ללכת אל גאלדמאן ולשלם לו אם הדיין רואה בבירור שאחד מבעלי הדין גוזל או על דין תורה( 19ויש דעות בפוסקים שב"ד יכולים
עוד היום. מחזיק בממון חבירו שלא כדין ,אין מקום לעשות לכוף לעשות לפנים משורת הדין ,20אף אם לא
הרי יש לשלם פעולת שכיר לפני פשרה ,29ואדרבה מצוה להציל את העשוק מיד קיבלום בעלי הדין לכך).
שתעבור עונתו .אמנם ,גאלדמאן הסכים
עושקו.30 מתי אפשר לפשר
לחכות על המעות.
כל זמן שלא נגמר הדין ,ואפילו שהדיין יודע
אך עתה ,כאשר יש לו את המעות וכן אסור לאדם שיודע שאין הדין עמו להשתמט
בשביל לשלם ,שמא מחויב הוא לשלם להיכן הוא נוטה ,מצוה לפשר .אבל אחר הכרעת
מבעל דינו ,בכדי שיוכרח להתפשר עמו .ואם הדין ,דהיינו שאמרו 'איש פלוני אתה זכאי'' ,איש
הוא עוד היום???
••• עשה כן ,אינו יוצא ידי שמים עד שיתן לו את פלוני אתה חייב' (ויש שכתב שגם אם לא אמרו
שנינו במשנה (בבא מציעא דף קי"א כן ,)21אסור להציע לבעלי הדין לעשות פשרה,22
שלו .31ואף כשיודע שהדין עמו ,ועושה כן מפני
ע"א) "המחהו אצל חנווני ואצל שולחני - ואם עשו פשרה בכה"ג ,הרי היא בטילה ,כדין
שאין לו ראיות ,לא יעשה באופן שיהיה כרשע טועה בדבר משנה.23
אינו עובר" .כך גם נפסק להלכה (שלחן
ערוך -חושן משפט ,סימן של"ט סעיף לפני הדיינים.32 אחר ,שאינו מהדיינים ,ולא במקום מושב אדם ֵ
י'). פשרה קרובה לדין הב"ד ,רשאי להציע להם לעשות פשרה גם אחר
דהיינו ,אם המעביד/הלקוח סיכם פסק הדין .24ויש שכתבו ,שגם על הדיינים עצמם
עם העובד כי יגבה את שכר עבודתו הפשרה צריכה שתהיה קרובה לדין (וכתבו אין איסור אלא כשמפשרים ביניהם מדעת עצמם,
מהחנווני או מהשולחני -אזי אין על הפוסקים כללים בזה ,)33שאילו היו רוצים בעלי אבל אם מודיעים להם טיב הפשרה (כלומר,
המעביד יותר אחריות לשלם בעתו הדין לפשר ביניהם במחצה ,לא היו נזקקים לבוא כמה יקבל כל אחד מהם) ,ומפייסים אותם עד
משום 'בל תלין'. שהם מתרצים למחול אחד לחבירו (ואומרים
לפני בית דין .34אלא אם קיבלו עליהם את הדיין
והנה בגמרא נחלקו האם יכול הפועל להם שעל אף שהדין הוא כמו שאמרו להם ,מכל
לחזור בו מהסכמתו לקבל את שכרו שיפשר לפי יושר שכלו ,שאז יכול להכריע כפי מקום מצד הישר והטוב כדאי שיפשרו ,)25זו היא
מיד החנווני ,או שמא אינו יכול לחזור בו היושר ,35גם אם אינו קרוב לדין.36 מצוה גדולה והבאת שלום.26
מכך.
.17טו"ז ממהר"ל ע"פ ביאור לשון הגמרא ,וכ"כ בשו"ת משכנות יעקב חו"מ סי' ט' צויין בפתחי תשובה ס"ק ב' .ובברכי יוסף אות ט'
שיטת רב ששת שאין העובד יכול עוד כתב על הטו"ז ומהר"ל שאינו מחוור ופשוט (דהא מצוה לפשר) .ומ"מ נראה שטעמם שהגם שמדינא מצוה לפשר חששו חז"ל שאם
לחזור בו ,ולרבה יכול לחזור בו .והלכה יפציר בו יש לחוש למה שכתבו התוס' סנהדרין ו' א' ד"ה צריכה ,בטעם שפשרה צריך קנין שפשרה שנעשה ע"פ הדיינים היה נראה
כמחילה בטעות.
כרבה (שם). .18מאזנים למשפט ס"ק ג' ע"פ ביאורו בסוגיא שם ו' ב' במחלוקת ת"ק וריב"ק האם מצוה לבצוע ,עיי"ש.
דעת רבה שיכול לחזור בו "מדקתני .19ב"מ ל' ב'.
אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר ,הא .20רמ"א סעיף ב' בדיעה ראשונה כרא"ש ב"מ פרק ב' סי' ד' (ועוד ראשונים) כתב שאינו יכול לכוף ,והוסיף ע"ז ויש חולקין ,וזו דעת
המרדכי ב"מ רנ"ז ,ובסי' רנ"ט סעיף ה' (בדיני השבת אבידה) הביא רק הדיעה הראשונה שצריך לעשות לפנים משורת הדין ,ובש"ך
מיהדר הדר". שם ס"ק ג' הביא מראב"ן שכופין בעשיר ,ובחידושי רע"א ציין לשו"ת צמח צדק סי' פ"ט בדיני אבידה ,ונשמע מדבריו שאף לגבי פשרה
פי' ,בדברי המשנה רק נאמר ששוב אם המוותר אינו עני אפילו שהזוכה עשיר כופים על לפנים משורת הדין .וע"ע בפתחי תשובה ס"ק ו' מתומים ס"ק ד' שכופין בדברים
(וכן ציין זאת בסי' רנ"ט שם) ,ועפ"ז כתב להשוות את השיטות כי אף לרא"ש שכתב שלא כופים היינו בשוטים אבל בדברים כופים
אין בעל הבית/המעביד עובר על איסור לכו"ע (ולזה הסכים השבו"י חלק א' קס"ח) ,דלא כצ"צ הנ"ל שכופין בשמתא ,ועיין בשו"ת מנחת יצחק חלק ה' סו"ס קכ"א שהעיר
של 'בל תלין' מאחר והעביר את חובו שי"ל שדברי הצ"צ נאמרו רק במציאה שמחזיר את שלו אבל לא בשאר ענינים ששייך ביה לפנים משורת הדין ,ועיין גר"א סי' י"ב ס"ק
ט' ליקוט בביאור שני השיטות.והב"ח סעיף ד' כתב שנהגו בכל בית דין בישראל לכוף לעשיר בדבר ראוי ונכון (וצויין בש"ך ס"ק ח'),
לאחרים. וראה בפתחי תשובה הנ"ל מתומים ס"ק ד' ,וכן דן בדברי השב יעקב אה"ע סי' כ"ט שנראה חולק על הב"ח ,אכן בשו"ת השיב משה יו"ד
אך מאחר ולא נזכר ענין החזרה, סו"ס מ"ח כתב שדברי הב"ח כאלו ניתנו מסיני ,וע"ע בשו"ת מהרש"ם חלק ז' סי קצ"א ,ובשו"ת בית שלמה חו"מ סי' צ"ו בסו"ד מסיים
משמעות הדברים היא כי עדיין שמורה (לאחר שדן בדברי האחרונים הנ"ל) שראוי להתאמץ בדברים עכ"פ בכל האפשרות וכו' ועכ"פ לפשר ביניהם לפי ראות עיני הבי"ד.
.21ב"ח סי' י"ב אות ג' ע"פ תוס' ו' ב' ד"ה נגמר ,והש"ך ס"ק ד' משיג עליו דהא מצוה לבצוע ,אבל הפתחי תשובה ס"ק ד' הביא מברכי
הזכות לפועל לחזור בו מהסכמתו לקבל יוסף אות ו' שמסתבר כדברי הב"ח.
את שכרו מיד החנווני ולא מיד בעל .22סנהדרין שם ,שם סעיף ב' .הש"ך שם ס"ק ה' כתב שמדברי הסמ"ג נראה שהגמר דין הוא באומר לו צא תן לו ,אך מדברי
הראשונים מבואר דדי באומר איש פלוני אתה חייב ,והתומים שם ס"ק ג' כתב שאין ראיה מהסמ"ג (הסמ"ע סי' כ"ב ס"ק ח' כתב
הבית בעצמו ,ויכול הוא לדרוש מבעל ש'צא תן לו' הוה מילתא דפסיקא שחייבוהו לו ,אך כשאומרים 'חייב אתה ליתן לו' דנראה כמסתפקים עדיין .אך הש"ך שם ס"ק ה'
הבית שישלם לו בעצמו. כתב שאין סברא לחלק).
ונחלקו הראשונים (ראה בדברי .23חידושי רע"א ממהרש"ך חלק ג' סי' מ"ד.
.24סעיף ב' שם מב"י.
התוספות שם ד"ה 'חוזר') במה דברים .25מאזנים למשפט ס"ק ד' תפארת יעקב ס"ק ה' ,ליישב את הש"ג מהשגת התומים.
אמורים. .26ש"ך ס"ק ו' מש"ג ריש סנהדרין ,ןכן העתיק הנתה"מ ס"ק א' ,אבל הפתחי תשובה שם ס"ק ה' הביא מתומים ועוד כמה פוסקים
שחולקים ע"ז ,עיי"ש.
האם מיירי גם כאשר החנווני אינו .27סי' י"ב סעיף ב' ע"פ תוספות ו' ב' ד"ה נגמר ,והב"ח כתב שיש להחמיר שלא לעשות פשרה והש"ך ס"ק ז' חולק.
חוזר בו מהסכמתו לשלם את שכרו של .28פתחי תשובה ס"ק ג' משו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' קמ"ד ,דברי מלכיאל ח"ב סי' קל"ג ,ואגרות משה חו"מ ח"א סי' ל"ב.
.29דברי מלכיאל חלק ב' סי' קל"ג.
העובד אלא עדיין עומד במילתו ומסכים .30פשוט.
לשלם את שכר הפועל (ואכ"מ אימתי .31סי' י"ב סעיף ו' מתה"ד סי' ש"ו.
והאם יכול החנווני לחזור בו מהסכמתו .32נתה"מ ס"ק ג' ע"פ או"ת ס"ק ה'.
.33ראה פתחי תשובה ס"ק ג' משו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' קמ"ד מרשב"ם ב"ב קל"ג ב' שלשון פשרה הוא מלשון מחצה והכל לפי
לשלם את שכרו של העובד). ראות עיני הדיין ,ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' קל"ג מבואר שבכל ד"ת מפשרים עכ"פ בדבר מועט ,אפילו שברור שהנתבע צודק
האם גם אז שיטת רבה כי יכול העובד (בדו"ד שביניהם אבל לא שרוצה לגזול משכנגדו) ,ומחמת הפשרה נותנים לתובע דבר מועט ,עיי"ש ,וזה כנראה כדי לפייס את הבע"ד,
ע"ד הסמ"ע ס"ק ט' עיי"ש .וע"ע מאזנים למשפט ,ועוד פוסקים.
לחזור בו ולומר שאינו רוצה לקבל את .34ראה שו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' קמ"ד שמשמע כן ,וכן מבואר בשו"ת תורת אמת סו"ס ל"א .ובקובץ הפוסקים עמ' קפ"ו כתבו
שכרו מיד החנווני אלא דוקא מיד בעל כן מספר מאזנים למשפט (ואינו מפורש שם) ,אבל מבואר בדברי מלכיאל הנ"ל.
.35כגון לפנים משורת הדין ,וכה"ג.
(המשך בעמוד ג) הבית? מלכיאל שם. א
|.3638דבריוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מעשה שהיה קו ההלכה
הפוסקים נחלקו להלכה בכך (ראה ביטול שכירות דירה
שאלה:
שלחן ערוך ורמ"א -חושן משפט ,סימן
קכ"ו סעיף ב' ובסמ"ע ובש"ך שם). אנו תושבי ארה"ב ,סיכמנו עם בעל דירה בארץ ישראל על שכירות הדירה שלו לשנה ,ואף
שילמנו שכירות של חודש אחד ,כנהוג .לצערינו ,לפני שהגיע זמן תחילת השכירות בנינו
כשיטה הרמ"א הכריע להלכה חלה ל"ע ,ומסתבר שלא נוכל כלל לעלות לא"י ולגור בדירה בזמן השכירות .התקשרנו
המתירה לפועל לחזור בו ואף אם לא לבעל הדירה להודיע על הביטול עקב המצב ,וביקשנו ממנו שיחזיר לנו את התשלום
ששילמנו כבר על החודש הראשון ,אך הוא טוען שהוא אינו צריך להחזיר את המקדמה,
חזר בו החנווני (וראה באהבת חסד פרק ואדרבה ,אם לא ימצא שוכר אחר שישכור במקומינו ,אנו חייבים לשלם לו את השכירות
י' סעיף ו'). למשך כל השנה .מי צודק?
יוצא איפוא כי מותר לפועל לחזור
מינה זו היא בכל אונס .אך יש הסוברים שזה תשובה:
בו ואף שהחנווני לא חזר בו ,אלא שאין
דוקא במקרה שהשוכר מת ,עי' ערוך השלחן עקרונית ,ברגע שנעשה 'קנין שכירות' ,שני
המעביד עובר משום 'בל תלין' ואף סי' של"ד סעי' יב ,גלי הים סי' ל"ח ,ופתחי חושן הצדדים אינם יכולים לחזור בהם ,והשוכר
לאחר חזרת הפועל מהסכמתו לקבל שכירות פ"ו הע' כ"ד) .ויש אחרונים הסוברים חייב לשלם על כל תקופת השכירות ,גם אם
שאף לשיטות ששכירות היא קנין ,מכל מקום הוא אינו רוצה לגור בדירה .תשלום חלק מדמי
את שכרו מיד החנווני.
במקרה של אונס בטל הקנין ,והשוכר פטור השכירות ,נחשב 'קנין שכירות' על כל התקופה
טעם הדבר לכך ששוב אין המעביד מלשלם על שאר תקופת השכירות (ש"ך סי'
(חו"מ סי' קצה סעיף ט ברמ"א ,וע' מנחת פתים
עובר משום 'בל תלין' ואף שכבר הפועל שלד סק"ב ,ומסקנת המחנא"פ שם .אך ראה
סי' שטו ,א .אמנם אם הדרך באותו מקום שבכל
שו"ת צמח צדק חו"מ סי' מ"ה ,ומנחת פתים
אינו נוטל את שכרו מהחנווני ,הוא משום שכירות חותמים על חוזה בכתב ,אזי הקנין הוא
סי' שלד ,א).
רק לאחר החתימה על החוזה .עי' סי' קצ סעיף
שכבר ניתק ממנו האיסור לשעה אחת יש לציין ,ש'אונס' הוא רק דבר ששני הצדדים ז ,וסי' קצה סמ"ע סק"כ)[ .במקרה שישנו שוכר
(באותה השעה שהסכים הפועל ליטול לא העלו על דעתם שיקרה ,אך אם השוכר ידע חליפי המעוניין לשכור את הדירה ,הדין שונה,
שישנה אפשרות שהוא לא יוכל לגור בדירה, ונתבאר בגליון קסא].
את שכרו מהחנויני או מהשולחני) ,שוב
אך המשכיר לא ידע על האפשרות הזו ,היה
אינו חוזר עליו האיסור אף שעתה מחויב על השוכר להתנות שבמקרה כזה השכירות אמנם במקרה שהשוכר נאלץ לבטל את
תתבטל ,ואם לא התנה – הוא חייב לשלם על השכירות מחמת אונס (אילוץ שאינו בשליטתו),
הוא בתשלומים בעצמו (ראה בלשון
כל תקופת השכירות (סי' שלד סעי' א). יש בזה מחלוקת הפוסקים ,כדלהלן.
החפץ חיים הנ"ל בנתיב החסד סקי"ג). ישנה מחלוקת ראשונים בהגדרתה של
לפי מה שנתבאר ,שישנה מחלוקת אם השוכר
לפי זה ,רצה החפץ חיים לחדש הלכה צריך לשלם על כל תקופת השכירות כשנאנס, 'שכירות' ,יש אומרים שהיא כקניה גמורה לזמן,
שאף בנידון כדידן ,שהמעביד לא היו לו כתבו הפוסקים שמספק אי אפשר לחייב וממילא התשלום הוא ככל תשלום דמי מקח
את השוכר לשלם .עם זאת ,אם השוכר כבר (שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שכח) ,ויש אומרים
מעות ונתרצה הפועל להמתין למעותיו שהשכירות אינה אלא התחייבות הדדית בין
שילם מקדמה ,אין השוכר יכול לתבוע את
(שאז אין המעביד עובר על איסור בל המשכיר להחזיר לו את מה שכבר שילם ,אם שני הצדדים ,המשכיר מתחייב לתת לשוכר
תלין בהמתנה למעות) ,אף אם לאחר משום שהמשכיר 'מוחזק' בכסף הזה ,והמוציא להשתמש במושכר ,והשוכר מתחייב לשלם
מחבירו עליו הראיה ,ואם משום שדעת בני על כך (תוס' ב"מ נ"ו ע"ב ד"ה והאי ,ש"ך סי'
מכן נזדמנו לו למעביד מעות -מכל של"ד סק"ב).
אדם שהמקדמה לא תוחזר אף במקרה של
מקום שוב אינו עובר ב'בל תלין' ואינו ביטול מוצדק (ש"ך שם ,וראה ערך ש"י). לדעת כמה אחרונים ,אחת מההשלכות של
חייב להתאמץ ולשלם לפועל בתוך לענינינו ,מחלת הילד נחשבת כאונס של המחלוקת הנ"ל היא במקרה שהשוכר לא
השוכר (ראה סי' שלג סעי' ה ברמ"א .ולגבי יכול להשתמש במושכר מחמת אונס ,שאם
הזמן.
שאר אומדנות ,עי' סי' ר"ז סעי' ד'-ה' ,שו"ת השכירות היא כקניה ,השוכר חייב לשלם על כל
אמנם ,במסקנת דבריו כותב החפץ הרשב"א ח"ב סי' שכ"ח ,טור סי' ר"ל ,ונתיבות התקופה ,שהרי זה דומה למי שקנה בית ,אך לא
חיים כי שמא בכהאי גוונא אין זה נקרא המשפט סי' שי"ב סק"ז) ,ולכן אם לא ידעו הספיק לגור בו כגון שנאנס או מת ,שבמקרה
השוכרים בזמן קנין השכירות על המחלה ,הרי כזה בוודאי שהוא או יורשיו חייבים לשלם את
שהלאו 'ניתק' ועל כן ברגע שנזדמנו לו
הם רשאים לבטל את השכירות ,ואינם צריכים דמי הקניה (חו"מ סי' שלד סעיף א ברמ"א).
מעות עליו לפרוע לפועל באם זה עדיין לשלם על כל התקופה .אך לעומת זאת ,לא אך אם השכירות היא רק התחייבות ,יש מקום
בתוך עונתו. יוכלו לתבוע מהמשכיר את המקדמה שכבר לומר שההתחייבות בטלה במקרה של אונס
שילמו. (המחנה אפרים שכירות סי' ה' כתב שנפקא
© כל הזכויות שמורות ל BHIמכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים
הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף -נתן פלדמן לקבלת הגליון במייל:
mm@businesshalacha.com
טלפון 02-6504055 :דוא"לzuf@zuf.co.il :
נתן פלדמן
י-ם יצחק מירסקי
לדיני תורה ,שאלות בדיני ממונות ,ריבית ,צוואות ,דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט ,או לכל ענין
| 02-6504055
הקשור לגליון אפשר להתקשר:
BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455
| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com
אוסף | 39
לתוכן
162
סימן רנג ההולך ממקום למקום וכלו מעותיו
עשיר הנמצא בדרכים וכלו מעותיו דינו כעני
ובספר חידושי הראי"מ (ר' אברהם ישראל משה מחרקוב על הירושלמי סוף פאה) הביא את הובא במשנה (פאה פ"ה מ"ד) בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום ,וצריך ליטול
דברי הגר"א ,ובסוף דבריו הביא שמרן הגרי"ז אמר שהגר"ח וואלוז'ין לא שאל לקט שכחה ופאה ומעשר עני ,יטול וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר,
לגבי עני רגיל ,שהוא ודאי אינו חייב ללוות ,ומותר לו ליטול מהצדקה ,וכל וחכמים אומרים עני היה באותה שעה .דהיינו לפי חכמים כשיחזור לא יצטרך
הספק היה לגבי עשיר שיש לו כסף ,וכגון בעה"ב שהיה עובר ממקום למקום, לשלם!
וכו' ,ועל זה הכריע הגר"א דלא מיקרי עני.
ואמנם ,הרמב"ם (פיהמ"ש שם) 'הוצרך בדרך ללקט שכחה ופאה והיה בעל הון
וכתב השל"ה (שער האותיות אות קו"ף קכד) דעני שיש לו חובות אצל האחר ,נמצא לא יתחייב לשלם כשיגיע אלא במדת חסידות'.
שאינו עני .ואין לומר ,דמאחר שאין עתה זמן הפרעון ,הוא עני באותה שעה,
וכתב עוד במלאכת שלמה (שם) 'לא קתני וחכמים פוטרים ,וכו' ,ולכן עשיר
זה אינו כלום ,דאטו אם יהיה לו תרקבי דדינרא בחובות ,יחשב לעני ,ולא שייך
שאכל לקט שכחה ופאה חייב לצאת ידי שמים אם חסיד הוא ,אבל בדיינין
לומר זה אלא מי שהוא בדרך ולא יוכל להמציא מעות ,כדברי המש' בפאה,
אין יכולין להוציא מידו ,וכו'.
וכו' ,אבל מי שהוא בביתו ויכול להמציא מעות על סמך שיש לו ,או למכור
וכתב רבינו ירוחם דלאו דוקא נטל מקופה של צדקה ,אלא אפילו מאדם
החובות בפחות משוויין ,זהו עשיר .ודברתי מזה עם גדולי חכמי ההוראה,
בעלמא שפרנסו דרך חסד ,כיון שלא היה לו נכסים באותה שעה ,אמנם אם
והסכימו לדברי ,עכ"ל.
היו לו נכסים או קרקעות -אפילו ביד אחר ,חייב לשלם אם חבירו תובעו,
וכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' לז) פשוט דהוא דווקא זולתי ביתום עני ,עכ"ל.
כשעבר ממקום למקום שאין מכירין אותו שלא שייך שילווהו שם ,אבל
ומאידך ,הר"ן (חולין קל ):וז"ל' :ורבנן בתרתי פליגי אדרבי אליעזר דבעני באותה
כשהוא במקומו ,ויש לו עסק שמרוויח בו שנזדמן שהוצרך למעות ,שרובא
שעה פטור לגמרי ואפילו מדת חסידות אין כאן .ובעשיר אף על פי שעשה
דרובא אינשי משיגין ללוות -לכל הפחות במשכון ,מסתבר שלא שייך
שלא כהוגן אינו משלם בדיינין אלא נותן משום מדת חסידות'.
להחשיבו עני אף לא לאותה שעה ואינו יכול ליטול צדקה ,עכ"ל.
וכן הקשה רבי עקיבא איגר (בתוספות הגרעק"א שם) על דברי הרמב"ם והמלאכת
מבואר שעשיר הנמצא בדרכים ונקלע למצוקה כלכלית ואין באפשרותו
שלמה הנ"ל' :ותמיה לי טובא ,הא להדיא איתא בגמרא (חולין קל ):וכו' ,דעני
לקנות אוכל וכדו' ,ואינו יכול להלוות או למכור מחפציו ,מותר לו ליטול לקט
היה באותה שעה מהני לפוטרו גם ממידת חסידות ,וצ"ע'( .ויעויין שם בתפארת
שכחה ופאה וכן מעשר עני ,לפי שהוא עני באותה שעה ,וכתב הר"ש
ישראל בועז סק"ז).
מסיריליאו (על הירושלמי פאה) דאפילו עשיר שיש לו מאתיים זוז אלא שהשקיע
וכ"כ רבינו הגר"א (שנות אליהו הארוך פאה פ"ה מ"ד) 'וזה דוקא באם שהיה עשיר היה
את כספו בפרקמטיא ,ולפי הגר"א והגרעק"א כשחוזר לביתו אינו מחוייב
צריך לשלם ממדת חסידות ועכשיו שהיה עני באותו שעה אין צריך לשלם
להחזיר אפילו במידת חסידות!
אפילו מכח מדת חסידות( .הוא מוכח מחולין קל.):
עשיר בדרכים ונטל מקופת מעשר כספים האם חייב להחזיר
מבאר מרן החתם סופר (בחידושיו חולין קל ):וז"ל :טעם פלוגתתן ,דלכו"ע עני הוא
כתב מרן החתם סופר (בחידושיו חולין קלא ).וז"ל' :מעשר כספים שנוהגים
באותו שעה ,ומותר ליטול ,אך רבי אליעזר ס"ל דאיננו עני אלא לשעה ,והוא
להפריש מריוח נכסיו אי אכלן או הזיקו -חייב לשלם ,בשלמא לקט וכו' מה
צריך להלואה ולא למתנה ,ע"כ לא יטול אלא בתורת הלואה לא לשם מתנה,
שאכל אכל ,אבל מה שהפריש מריוח נכסיו לאו אהנהו זוזי דוקא חל חיוב
וע"כ ישלם אח"כ .ורבנן ס"ל כיון שהותר ליטול הותר ,כי היכי דמי שיש לו
מעשר ,אלא עשירית ריוח נכסיו ,ואי לא יתן היום יתן למחר ,וכו'( ,ויש לציין את
ההלכה שיכול ליתן המעשר כספים ע"פ חשבון של פעם בחצי שנה או שנה ועי' פתחי תשובה
מאתיים זוז חסר דינר ,וכו' ,כיון שהותר לצורך דינר הותר לגמרי ,ה"נ דכוותיה.
סי' רמט) ואי לא הני זוזי יתן אחרים תחתיהם ,א"כ לעולם הוה בעיניהו. השולחן ערוך (סי' רנג ס"ד) פסק כחכמים :בעל הבית ההולך ממקום למקום
ולפ"ז בעה"ב העובר ממקום למקום ונטל מקופת מעשר כספים מודו רבנן וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל ,יטול צדקה ,וכשיחזור לביתו אינו חייב
לר"א כשיחזור ישלם דלא פליגי אלא במתנת עניים דכשאכלן באיסור פטור (לשלם) דהוה ליה כעני והעשיר דאינו חייב לשלם (טור).
מדינא ,א"כ כשאכלן בהיתר פטור לגמרי ,משא"כ במעשר כספים וכדומה,
אם יש באפשרותו ללוות כסף
באכלן באיסור ישלם מדינא ,עכ"ל .והביאו השבט הלוי (שו"ת ח"ב סי' קכה) ופסק
וכתב הגר"ח וואלוז'ין זיע"א (שו"ת חוט המשולש ח"א סו"ס יז) והנה בבואי אז לפני
כן להלכה.
מו"ר (הגר"א) והחליט בפשיטות דהעובר ממקום למקום מחויב ללוות אם
עשיר בדרכים ונקלע למצוקה כמה נותנים לו? ימצא ,דאם מוצא מי שילונו לא מקרי עני באותה שעה' עכ"ל.
הבאנו לעיל שעני שאין לו מאתיים זוז יכול ליטול אפילו אלף זוז ,וכן פסק
וכ"כ הערוך השולחן (שם סי"א) ודע שהדבר פשוט שאם זה הבעה"ב העובר
החתם סופר (חולין קל ):שכיון שהוא נחשב כעת לעני ,יוכל ליטול אפילו אלף זוז
ממקום למקום ביכולתו ללוות שאסור לו לקבל צדקה (וכן ראיתי בשם הגר"א בס' חוט
ממעשר עני ,ולא רק לפי צרכיו! וכ"כ הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (דרך אמונה מתנ"ע
המשולש סוף סי' יז).
ס"ק קו) .ומאידך ,בקהילות יעקב (ב"ק סי' הד"ה אולם) כתב דפשוט שאין נותנים לו
אלא כפי צרכו באותה שעה.
להארות או להערות :חיים פרוביין 0527688072או בדוא"ל ƐŚŝƵƌLJƌŐŵΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ
| 40אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
גליון מספר 376
פרשת ויצא
תשפ"ז
מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר
הרב אורי יצחקי קדימת הכנסת אורחים לתלמוד תורה ⧫
הוציא את חבירו בברכות התורה והפסיק בדיבור בין הברכה ללימוד ⧫
הרב אברהם זנגר אמירת דבר בשם אומרו במראה מקום ⧫
לחמניות שנילושו במי פירות האם ברכתם מזונות ⧫ הרב משה מרדכי כהן
דיבר תוך כדי שמיעת ברכה מחבירו אם חשוב הפסק ⧫ הרב זאב פראנק
הרב אליסף פרלמן לשון הרע כשהקדים להתרעם על עצמו ⧫
פשיטא שקודמת לת"ת ואם אפשר אמאי דוחה לת"ת.
הרב אורי יצחקי
ד .שו"ר בספר חפץ חיים -אהבת חסד חלק ג' -בהג"ה [על מאמר הגמרא
הנ"ל] וז"ל :והנה לפ"ז אם השכים לילך לבה"מ ונזדמן לו אורחים מוטב
יותר שיתעסק במצוה זו ,ונראה דה"מ כשאין לו בביתו מי שיקבלם קדימת הכנסת אורחים לתלמוד תורה
כהוגן [ולפעמים אם האורחים הם נכבדים ביותר נכון שהוא בעצמו ישמש
לפניהם לכבודם] דאל"ה הלא קי"ל ביו"ד סימן רמ"ו דאם נזדמן לפניו א .כתיב בפרשת וירא (י"ח א'-ג') וַ ָירא אלָיו ה' בא ני מַ מרא וה א ישב
מצוה כשהוא עוסק בת"ת ותוכל המצוה להעשות ע"י אחרים אין לשה אֲ נָשים נצָ בים ישא עינָיו וַ יַרא והנה ש ָ
פ ַתח הָ אֹהל כחֹם הַ יוֹם :וַ ָ
מבטלין מת"ת וכו' עיי"ש שהאריך. אתם מפ ַתח הָ אֹהל וַ יש ַתח רצָ ה ,וַ יֹאמַ ר ה' אם עָ לָיו וַ יַרא וַ י ָָרץ לק ָר ָ
נָא מָ צָ אתי חן בעיני ל נָא ַתעֲ בֹר מעַ ל עַ בד ,ע"כ ,ובשבת פרק מפנין
אך בפשוטו דברי מרנא הח"ח תמוהים מאוד ,דאם מיירי שא"א לעשות דף קכ"ז סוע"א :אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין
ע"י אחרים מאי קמ"ל בזה הלא גמרא ערוכה היא וכמו שהאריך בזה מהקבלת פני שכינה דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא
בעצמו ,וביותר דא"כ אין שום מעלה להכנסת אורחים ,ובכל הסוגיא תעבר וגו' ,ע"כ .וצ"ע מאי נפק"מ ממאמר זה.
משמע שבאו להפליג בגודל מצות הכנסת אורחים ,וביותר אמאי אמרו
דגדולה הכנסת אורחים יותר מת"ת ,והלא גם אם היא קטנה ממנה הנה משמע מהפסוקים שאאע"ה היה עומד כבר באמצע הקבלת פני
נמי דחי היכא דא"א לעשות ע"י אחרים ,וצע"ג[ .וראיתי שנשאל ע"ז מרן
שכינה כשנזדמנו לו האורחים ,והשתא אי נימא דהנפק"מ מהמאמר
הוא לדיני קדימה א"כ הוא נגד הדין דקימ"ל דעוסק במצוה פטור מן
הגרח"ק זצ"ל והשיב – הכוונה ששכרה גדול ,עיין תוס' ברכות דף י' ע"ב ד"ה גדול,
המצוה ,ואין מעבירים על המצות.
ע"כ ,ולענ"ד אין בזה כדי לישב את דברי הח"ח שהרי משמע שהוא למד את דינו
מהמאמר עצמו ,שכתב וז"ל :והנה לפ"ז אם השכים לילך לבה"מ וכו' ,ולהנ"ל אין ב .ולכאורה יש להוכיח כן מגוף הסוגיא ,דלעיל ממאמר זה אמרו שם
לזה שייכות כלל עם תוכן המאמר דהא בגמרא משמע להדיא דמשום שגדולה בגמרא שבת -אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית
הכנסת אורחים לכן נולד הדין קדימה לפי הח"ח]. המדרש דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש ,ורב דימי
מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחין והדר
ה .וראיתי מי שכתב שמצות ת"ת לדברי הכל גדולה מהכנסת אורחים, ומפני בטול בית המדרש ,ע"כ ,ולכאורה השכמת ביהמ"ד היינו מצות
שהרי שנינו תלמוד תורה כנגד כולם ,והשכמת בית המדרש האמורה ת"ת ובזה לכאורה פשיטא שלא שייך כלל דיני קדימה ,דממ"נ אם
כאן לא נתכוונו בה לעצם הלימוד אלא לההבדל שבין לימוד ביחיד אפשר לעשות הכנסת אורחים ע"י אחרים אין מצות ת"ת נדחית מפני
ללימוד באספת חכמים בבית המדרש (עיון יעקב לע"י שבת שם) ,או שום מצוה ,ואם א"א לעשות ע"י אחרים הרי ודאי נדחית ,ומאי קמ"ל
שהשכמת ביהמ"ד פירושה ההושבה בבהמ"ד ,היינו איסוף התלמידים כאן דהכנסת אורחים גדולה ממצות ת"ת.
לבוא לבהמ"ד (הגהות הריעב"ץ שם ,ועי' רש"י שבת קיח :ד"ה ממושיבי ביהמ"ד).
ואכן ראיתי בהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשבת שם על מאמר הגמרא
עוד י"ל דאפת"ל דמצות ת"ת עצמה גדולה מכל המצות ,אך זהו -אר"י גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש וז"ל :והיינו מצות
כשהתחיל בלימוד ,אך ההליכה לביהמ"ד אע"פ שהיא חלק מהמצוה, ת"ת [וכדמוכח ממאי דמייתי עלה מביטול ביה"מ] ,ומאי דקאמר השכמת בית
אין בה את החומר של מצות ת"ת עצמה לענין קדימה ,אע"פ שבעלמא המדרש כוונתו דאפי' במקום דאיכא מעלת השכמה ג"כ [בנוסף לעצם
גם ההולך לדבר מצוה נידון כבר כעושה מצוה כמבואר במשנה וגמרא מצות ת"ת] חשובה ג"כ הכנסת אורחין כוותה .והא דתנן פ"ק דפאה
פסחים וסוכה ועוד ,אך לגבי קדימת ת"ת לכל המצות יש לומר דאין דתלמוד תורה כנגד כולם( ,והכנסת אורחים נמי בכלל) ,היינו לגבי השכר,
ההליכה בכלל ,ונפק"מ לדינא דההולך ללמוד ונזדמנה לידו מצות אבל לגבי החביבות אמרי' בסוגיין דהכנסת אורחין חשובה כת"ת.
הכנסת אורחים ,אע"פ שאפשר לקיימה ע"י אחרים ,כיון שהוא חפץ עכ"ל .הרי שמפרש דתוכן המאמר לענין חביבות .וצ"ע מאי נפק"מ
במצוה יקרה זו מותר לו לשנות דרכו לעסוק בהכנסת אורחים בעצמו מחביבות זו.
אע"פ שעי"ז יתבטל מת"ת. ג .וראיתי לנצי"ב בהעמק דבר שמפרש את המאמר השני לענין קדימה,
וכעין זה ראיתי בספר מנחת אשר בפרשתן שכתב דעד כאן לא אמרו וכתב שהקבלת פני שכינה היא מ"ע ואהבת את ה' ,והטעם שהכנסת
גדולה הכנסת אורחים אלא יותר מהשכמת בית המדרש אבל לא אמרו אורחים קודמת משום שאהבת ה' היא מצוה שאין לה זמן קבוע .וכן
שהיא גדולה מת"ת ,דמצוה מסויימת היא להשכים ולהעריב לבית ראיתי למרן זצ"ל באילת השחר עה"ת ובגמרא כאן שכתב דנ"מ למי
המדרש והכנסת אורחים גדולה ממצוה זו ,אבל זו פשיטא לן דמצות שהולך לעשות קדוש לבנה שהוא כקבלת פני שכינה (סנהדרין מ"ב א'),
ת"ת לכשעצמה ודאי גדולה מהכנסת אורחים כשם שהיא גדולה מכל ואם בא לפניו אורח יניח הקדוש לבנה לזמן מאוחר יותר ויכניס קודם
שאר מצוות התורה ,עכ"ל. האורח ,ע"כ .למדנו מדבריהם דבאמת המאמר הוזכר לדיני קדימה!!!
ו .אך ראיתי להגאון האדר"ת ז"ל בספרו עובר אורח (סי' ס"ט) שכתב אך צ"ע איך יפרשו את המאמר הראשון שמעמיד הכנסת אורחים נגד
וז"ל :ביום ו' עש"ק וירא בא אלי הרב הגאון מורנו הרב בארנשטיין נ"י ת"ת ,דממ"נ אם אי אפשר להכנסת האורחים להיעשות ע"י אחרים
אוסף | 41
ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל 8456389@ GM A I L . C OM
2 לתוכן
להיעשות ע"י אחרים אין ת"ת נדחה מפניה ,לא נאמרה אלא למי הרב אב"ד קהילת טראב ,ומצאני קורא בספר תורה בטלית ותפילין
שקורא אותו האור שמח "האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך כמנהגי בעזה"י בכל ערב ש"ק ,וביקשתיו לחכות עד אשר אגמור
ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה" ,אבל "אדם חלוש המזג ,אשר הפרשה שהייתי קרוב לסופה ,ואחר זה היצר לי מאוד ,ואמרתי לו
כוחות נפשו נרפים ועצלים" ,לא נאמר לגביו הכלל הנ"ל ,ולא מיבעיא אולי שגיתי ,שהרי אמרו חז"ל [שבת קכ"ז ,ע"א] גדולה הכנסת אורחים
אם עדין לא התחיל ללמוד והזדמנה לפניו מצוה שהוא חושק בה יותר יותר מהקבלת פני שכינה ,ונלמד מפרשה שבוע זאת [בראשית י"ח –
מת"ת ולפי טבעו וכוחות נפשו הוא נמשך אליה יותר מת"ת ,דודאי ג'] ,אלא שחשבתי שאני עוסק בקריאה בהספר תורה בכוונה אולי
א"א לחייבו להקדים ת"ת למצוה זו ,שהרי לכאורה לפי האור שמח ימצא בה טעות ,א"כ היא לתא דמצות עשה דכתיבת ספר תורה ,א"כ
אפילו לא יעשה את המצוה אינו מחויב בת"ת לפי מזגו וכוחות נפשו, הוי ליה ככל עוסק במצוה שפטור מן המצוה ,ואפילו עוסק בקלה
אלא אפילו מי שכבר עוסק בלימוד ,אם נזדמנה לפיו מצוה גדולה פטור מן החמורה כברש"י בסוכה [כ"ה ,ע"ב ד"ה שחל].
וחשובה שהוא נמשך אליה וחפץ לעשותה יותר מת"ת ,נמי יוכל להניח ו י ש ל ו מ ר ד ה ק ב ל ת פ נ י ה ש כ י נ ה ש א נ י [ מ ש א ר מ צו ו ת ] ,ד ה ו " ל מ צ ו ה ש א י ן
את הלימוד ולפנות לעשית המצוה שחפץ בה יותר ,כיון שגם בעת לה שיעור וסוף כלל ,דכמה שנים רצופים הו"ל מצוה ,א"כ בכהאי
לימודו אינה במדרגה הרוממה של האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה ג וו נ א י ש לו מ ר ד מ צו ת ה כ נ ס ת או ר ח י ם ק ו ד מ ת [ ל ה ] ד ה ו " ל מ צו ה
הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה ,וכל מה שעוסק בלימוד ע ו ב רת ,ד ל א ש י י ך ב ז ה לת ת ג ב ו ל ע ד ש י פ ס ו ק ,כ י ו ן ש ג ם א ח ר ז מ ן ה י א
הוא משום שעדיף לו הלימוד מהבטלה. המצוה כבראשונה .עכ"ל .ובספר מנחת אשר שם הביאו וכתב עליו
ואין לדחות דהא אם כבר התחיל לעסוק בת"ת הלא גם אם נחשיב וז"ל :למדנו מדבריו שהוציא ממה שאמרו גדולה הכנסת אורחים
ת"ת כשארי המצות הלא חזר הדין דעוסק במצוה פטור מן המצוה, יותר מהשכמת בית המדרש ד אכן הכנסת אורחים דוחה מצות ת"ת,
ולכמה מגדולי הראשונים והפוסקים איסורא נמי איכא בהפסקה זו, ע"כ[ ,כפי הנראה הבין כן מהסברא שחידש האדר"ת דמצוה עוברת קודמת
לק"מ ,דהנ"מ מצוה שיש לה קיצבה ,אבל ת"ת שאין לה קיצבה מותר לת"ת שאין לה שיעור וסוף כלל ,ועיי"ש שסיים הגרא"ו שליט"א -אך אני את
להפסיק ממנה [כסברת האדר"ת שהבאנו לעיל] ,ועוד דכיון בסופו של דבר הנלענ"ד כתבתי לעיל דאין בזה כל הכרח ,ע"כ].
יוצרך להפסיק מתלמודו כשיכלו כוחותיו הנפשיים לעמול בתורה ללא ז .עוד נראה בזה דחביבות מצות הכנסת אורחים מהני להקדימה
הפסק ,ואיש זה הלא עומד במצב זה תדיר ,וא"כ אין מניעה שיפסיק לשארי המצות ,וכפשטות המאמר ,ע"פ מה ששמעתי ממו"ר הגר"ח
כבר עכשו כדי להרוויח את המצוה העומדת לפניו שחפץ בה מאוד. קמיל זצ"ל על דברי התוס' בדף ו' ע"א ד"ה נגמר [בסוגיא דעדל"ת],
י .אלא שאכתי צ"ע דאפילו אם נאמר שאין מחויב בת"ת יותר משארי דהתוס' שם שו"ט בדין דחיה של עשה דכיבוד אב ואם ,ומוכח
המצות ,אך כיון שעומדות לפניו שתי מצות – השכמת בהמ"ד והכנסת בדבריהם שיש שני דיני דחיה ,אחד דין דחיה מצד ההלכה הכללית
אורחים ,יש לו לבחור בת"ת מצד גודל השכר שבה שהוא ודאי גדול של עדל"ת ,ועוד סברא מצד חומר העשה ,ואמר הרב זצ"ל דעצם
יותר מכל המצות ,וכבר אמרו חז"ל בגמרא מו"ק דף ט' ע"ב :הדר יתבי ה ע נ י ן ש ל כ י ב ו ד או " א י ש ל ו ד י נ י ד ח י ה ו ק ד י מ ה מ ל ב ד ה כ ל ל י ם ש ל
וקא מבעי להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא דיני עש דל"ת [ונפק"מ כתב בשעורי הגרא"ב פינקל זצ"ל בשם מרן הגר"נ
חפצי שמים ישוו בה וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה דאפילו חפצי פרצוביץ זצ"ל דדחי גם שלא בעידניה ,עיי"ש בשעורי הגרנ"פ והגרא"ב פינקל
שמים לא ישוו בה כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כאן שביבמות דף ו' שהאריכו ביסוד זה].
במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים ,ע"כ ,ומנין לן להכריע ע"פ הנה שם במסקנת הסוגיא באמת לא מהני החומר של מצות כבוד או"א
מה שנמשך יותר למצוה אחרת נגד מצוה שנאמר בה "וכל חפציך לא לענין שיהא לו דין קדימה על שאר המצות ,אך זהו מהסברא המובאת
ישוו בה" אפילו חפצי שמים. שם בגמרא של "כולכם חייבים בכבודי" ,אבל עצם היסוד לא נדחה,
אך באמת לק"מ ,דכבר הבאנו לעיל את דברי מרן הגריש"א זצ"ל ולפ"ז י"ל שבסוגין התחדש דמצד חשיבות וחביבות מצות הכנסת
ב"הערות" שהעיר על המאמר הנ"ל דגדולה הכנסת אורחין כהשכמת אורחים היא קודמת במעלה וקדימה למצות הקבלת פני שכינה.
בית המדרש ,מ הא דתנן פ"ק דפאה דתלמוד תורה כנגד כולם( ,והכנסת אך צ"ע אם מחמת חביבות המצוה של הכנסת אורחים ישתנו גם
אורחים נמי בכלל) ,ותירץ דהיינו לגבי השכר ,אבל לגבי החביבות אמרי' הכללים של קדימת ת"ת למצות ,שבזה לכאורה יש לנו כללים
בסוגיין דהכנסת אורחין חשובה כת"ת ,ע"כ ,והקשינו דצ"ע מאי ברורים ,וממ"נ אם אפשר לעשות ע"י אחרים או א"א ,וצ"ע.
נפק"מ מחביבות זו ,אבל לפי המתבאר התחדש במאמר הנ"ל הכרעה ח .והנראה בזה דרך חדשה שעל פיה באופנים מסוימים באמת ישתנו
חדשה דמצוה שיש לה חביבות גדולה קודמת למצוה ששכרה גדול. הכללים הנ"ל ,ויתבאר בהקדם מה ששו"ט כל גדולי המפרשים בגדר
יא .אלא שלכאורה אם נקבל חידוש זה לכאורה א"צ למה שהעלינו החיוב של ת"ת אם הוא חיוב תמידי או שמעיקר הדין יוצא בק"ש
מדברי האו"ש ,ואפילו אם נחשב מחויב בת"ת בכל רגע שפנוי מצורכי שחרית וערבית ,וידועה שיטת הגר"א בספר שנות אליהו שמצות ת"ת
הגוף ופרנסה כשיטת הגר"א והח"ח ,נמי יהא הדין שמצוה חביבה היא מצוה שאין לה גבול וכל רגע שאדם יכול ללמוד מחויב בלימוד
קודמת למצות ת"ת אפילו אם יכולה המצוה החביבה להיעשות ע"י ואם מבטלו עובר על איסור ביטול תורה ,ואין היתר רק במצוה
אחרים ,ואע"פ שאם ישאל לנו האיש הלזה מה להקדים נאמר לו עוברת שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים ,וגם צורכי הגוף והפרנסה
שכדאי לו להקדים ת"ת מחמת גודל השכר ,אך אנן עסקינן מצד החיוב, לא הותרו אלא משום דנחשבים כמצוה עוברת שאינה יכולה
ובזה העלינו דמותר לו להניח ת"ת לפנות לעסוק במצוה חביבה. להיעשות ע"י אחרים ,ומרנא הח"ח בפתיחה לספר ח"ח בעשין י"ב
העת יק להלכה את דברי הגר"א בזה.
אלא שבאמת גם דברי מרן הגריש"א זצ"ל הם חידוש גדול ,והיה מקום
לומר שלא נאמר הקדמת מצוה חביבה ע"פ ת"ת רק אם אינו נחשב אבל ידוע שיש משמעות בראשונים בנדרים דף ח' ומנחות דף צ"ט
מחויב במצות ת"ת ,דאז אין ההקדמה נקבעת רק מצד החשיבות וגודל שלא כשיטה זו ,ועמד בכ"ז מרן המשך חכמה באור שמח הלכות ת"ת
השכר ,אבל אם מחויב מן הדין במצות ת"ת לא אמרינן דמצוה חביבה פרק א' הלכה ב' ,וז"ל :ונמצא מצוות ת"ת אשר בוודאי אם יבקש
תיקדום ,ובפרט אם כבר עוסק במצות ת"ת ,אבל לפי האו"ש יש מקום האדם טרף ומזון בכ"ז אינו נחשב למפריע מצוות ת"ת ,ואספת דגניך
לכל הדברים הללו עכ"פ באיש אשר אינו מחויב בת"ת ונפטר בק"ש כתיב (דברים יא ,יד) ,וכן למש ל אדם חלוש המזג ,וכן כל אחד לפי
שחרית וערבית ,דלגביו החביבות של מצות הכנסת אורחים מכריעה ההכרחיות שלפי הרגלו ,וכן לפי טוהר נפשו ש ל אדם ,כי אינו דומה
להקדימה אף לפני מצות ת"ת ואף שיכולה להיעשות ע"י אחרים אלא ב ח יו ב ת " ת ה א י ש א ש ר נ פ ש ו מ ר ג ש ת ב ש כ ל ה ה ז ך ו נ ק ש ר ה ב עב ו ת ו ת
שהוא חפץ לקיימה בעצמו ,ואף בעוסק בה עכשו ,וכמושנת"ב. א ה ב ה ל ת ל מ ו ד ת ו ר ה ,ל א י ש א ש ר כ ו ח ו ת נ פ ש ו נ ר פ י ם ו ע צ ל ים ,ל כ ן
איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב ת"ת לכל ישראל ,ונ תן תורת כ"א
יב .הנה פשיטא שלא באתי להמעיט ח"ו בגודל יקרת ערך מצות ת"ת, בידו ,ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה ,לכן באו חכמים
וודאי נאמנו עלינו דברי האו"ש שהיה בעצמו גדול השקדנים ,שבוודאי ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת ,ק"ש בשחרית ,ק"ש בערבית,
צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו ,כי כפלה התורה הרבה פעמים קים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט ,ב) ,כיון שלומד קבלת המצווה
ענין למודה ,וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה ,כאשר ואזהרתה בשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה ,אולם יתר מזה הוא
הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים ,וכל הדברים נאמרו באיש שעדין בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו,
לא זכה להרגיש יקרת ערך לימוד התורה ,ואין בכוחות נפשו לעסוק ו ה י א כ מו ה ס ר מ ן ה מ ד ו ת ה מ ג ו נ ו ת א ש ר נ פ ר דו ז ה מ ז ה ,ו ב וו ד א י צ ר י ך
בה תדיר ,ובזמנים אלו חידש האו"ש שאינו בגדר מחויב בת"ת ,ולגבי להת עצם בה האדם בכל יכלתו ,כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין
איש כזה היה מקום להסתפק אם נזדמנה לו מצות הכנסת אורחים ל מ ו ד ה ,ו צ ר י ך ה א ד ם ל ה ל ה י ב נפ ש ו ל ש קו ד ע ל ד ל ת ו ת י ה ,כ א ש ר ה ר ב ו
בעת שהולך לבית המדרש ,אשר לולא הגמרא בשבת הנ"ל הי' מכריע לדבר בזה הספרים הקדושים ,ולכן אמר (שמות יח ,כ) והזהרת אתהם
לפי כללי המצות שת"ת קודם ,ולפי הנ"ל התחדש שהכנסת אורחים את החוקים ואת התורות ,ודבר השווה לכולם והודעת כו' ילכו בה
קודמת אע"פ שיכולה להיעשות ע"י אחרים וכפשטות סתימת המאמר. ו א ת כו' א ש ר י ע ש ו ן ,ש ב ז ה א י נ ו ש ו ה ,ר ק כ ל א ח ד ל פ י מ ה ש ה ו א א ד ם ,
ואע"פ שכ"ז הוא דלא כפסַ ק הח"ח בספר אהבת חסד ,הוא אזיל עכ"ל ,עיי"ש שהאריך עוד טובא.
לשיטתו דס"ל כהגר"א דחיוב ת"ת לכל אדם הוא בכל רגע ,והכללים ט .הנה לכאורה עולה מדברי האור שמח חידוש מרעיש עולמות ,ואע"פ
של "אפשר לעשות ע"י אחרים וא"א לעשות" שייכים בכל אדם ,אבל שלא ראיתי מעירים כן אך לכאורה הדברים מוכרחים מצד עצמם [לפי
האו"ש פליג בזה ,ולפי דרכו יש מקום למה שחידשנו. מה שעולה מדברי האו"ש] ,והוא שהכלל הידוע שכל מצוה עוברת שיכולה
| 42אוסף
לתוכן
3
לתוכן
לתוכן
להוציא את חבירו מדין ערבות אפי' אם אינו מברך לעצמו כלל ,ומאי
גרע אם התכוין לברך לעצמו ולבסוף לא הועילה לו ברכתו.
הרב אברהם זנגר
אמנם בספר ברכת הבית (שער כ"ה בהגהות שערי בינה סקכ"א) כתב
בפשיטות כדעת החקרי לב וכתב לחלק ,דאם התכוין לברך לעצמו
הוציא את חבירו בברכות התורה
ולבסוף לא הועילה לו ברכתו גרע מאילו נתכוין מתחילה לברך רק
לחבירו ,וז"ל; 'אם המברך בירך [ברכת המצוות] בשביל עצמו גם כן ,אז
והפסיק בדיבור בין הברכה ללימוד
כיון שהפסיק הוי ברכתו לבטלה וממילא לא יצאו השומעים בשמיעת מעשה באברך שאשתו עמדה ללדת ונתלווה אליה לבית החולים
ברכה לבטלה ,אבל אם המברך כבר יצא ואינו מברך רק בשביל אחרים ושהה שם כל הלילה ,ולפנות בוקר נולד לו בן בשעטו"מ ,ומיד הלך
אף שהפסיק לא הוי ברכתו לבטלה דהא יצאו בברכתו האחרים להתפלל במנין ותיקין בבית הכנסת של בית החולים ,וכשראה את
ששמעו ומתחילה היה בשביל אחרים' עכ"ל. אחד מהמתפללים עומד לברך ברכות התורה ביקש ממנו מיד שיכוון
להוציאו יד"ח ,וההוא נענע לו בראשו ,וכנראה הבין שנולד לו ילד,
בירך התוקע ולא יכול לתקוע אם חבירו התוקע ולכן כשסיים לברך איחל לו מיד 'מזל טוב' לפני אמירת פסוקי יברכך
במקומו חוזר ומברך וגו' ,והאברך אבי הבן לא השיב לו מיד אלא רק לאחר שאמר 'יברכך'
וגו' כי אסור להפסיק בין הברכות לאמירת הפסוקים ,ואח"כ שאל
ומצאנו מקור לפלוגתא זו בדברי הב"י (סי' תקפ"ה) שדקדק מדברי האברך האם יצא יד"ח בשמיעת הברכות ,מאחר שהמברך הפסיק
הטור דאם התוקע בירך ולא עלה בידו לתקוע והלך התוקע משם בדיבור בין הברכות לאמירת הפסוקים.
ואחד מהשומעים תוקע במקומו ,עליו לברך שנית כיון שהברכה לא
עלתה למברך בעצמו ,ותמוה דהא יכול להוציאו מדין ערבות אף אם והנה הב"י (סי' מ"ז) כתב דנחלקו הראשונים אם הפסק מעכב בברכת
אינו מברך כלל לעצמו ,ומאי גרע אם התכוין לברך לעצמו ולבסוף התורה כמו בשאר ברכת המצוות וברכת הנהנין ,ובשו"ע (סי' מ"ז ס"ט)
לא הועילה לו ברכתו.1 פסק דאינו מעכב בדיעבד ,ולכן אם הפסיק בדיבור בין הברכות
לאמירת הפסוקים א"צ לברך שנית ,והטעם ביאר המשנ"ב בשם
אכן דעת הטור והב"י נראה דס"ל כד' החקרי לב ,דכל היכא דמברך המג"א ' לא דמי לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכה להמצוה,
לחובת עצמו ,אם נתקלקלה הברכה אצל המברך לא יצא השומע. דשאני הכא דמצוה להגות יום ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת',
ובביאור הדבר כתב בספר משאת המלך (מועדים ר"ה סי' ו' סק"ב) דאף [וע"ע בב"י שביאר החילוק בתרי אנפי] ,אולם הב"ח חולק וס"ל דאין בזה
שיכול להוציא את חבירו מדין ערבות גם אם אינו מוציא בזה את פלוגתא בין הראשונים ולכו"ע מעכב ההפסק בדיעבד ,וכ"כ המשנ"ב
עצמו ,אבל מ"מ צריך לכוין לכך שמברך לחבירו מדין ערבות ,אבל וז"ל; ' רוב האחרונים חולקין על המחבר וכו' וס"ל דדין ברכת התורה
באופן שמברך לעצמו ,הרי חבירו יוצא ממנו יד"ח מדין שומע כעונה כמו בכל ברכת המצות או הנהנין דצריך לחזור ולברך אם הפסיק
גם בלא דין ערבות ,כמו בברכת הנהנין ,וא"כ אינו מכוין להוציא את תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו ,דכיון שלא
חבירו מדין ערבות ,ועל כן אם אח"כ נתקלקלה הברכה לגבי המברך, התחיל עדיין בהמצוה אין לה אח"כ על מה לחול ,וכן הסכים הפר"ח
לא יצא חבירו יד"ח. והגר"א וכן העתיק הח"א להלכה .ומ"מ נ"ל דכיון שיש פוסקים
שסוברין דאין צריך לחזור ולברך ,יותר טוב אם אירע לו שהפסיק
בגדר דין יצא מוציא -שליחות או שומע כעונה אחר ברכת התורה שיכוין אח"כ בברכת אהבה רבה לצאת בזה ידי
ברכת התורה וילמוד מעט תיכף אחר שסיים תפלתו' עכ"ל.
ויש להוסיף בביאור הדברים עפמש"כ בספר בנין אפרים (סי' ו' להג"ר
אפרים בורדיאנסקי זצ"ל) דדין שומע כעונה ודין ערבות ב' ענינים שונים נ מ צ א ב נ י ד " ד ש ה מ ב ר ך ש ה פ ס י ק ב ד י ב ו ר ל א י צ א י ד " ח ,א ך י ש ל דו ן
הם וחלוקים ביסוד דינם ,דהמוציא את חבירו מדין ערבות הרי זה א ם ה ש ו מ ע י צ א י ד" ח ,מ א ח ר וה ש ו מ ע ל א ה פ סי ק ב די ב ו ר .
כעין דין שליחות דאמירתו מתייחסת לשומע ,אולם דין שומע כעונה ולכאורה י"ל דהשומע יצא יד"ח ,דאף אם המברך לא יצא יד"ח הרי
אינו ענין לדין שליחות אלא דיוצא יד"ח באמירת המברך ,וכל' הפמ"ג יכול לברך כדי להוציא את חבירו מדין ערבות.
(פתיחה כוללת ח"ג סי' כ"ח) 'והנה במצוות אחד מוציא חבירו וכו' הוא
מטעם שליחות וכו' וכל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא לא שייך אם ברכות התורה כברכת הנהנין דאין בה ערבות
ביה תורת שליחות וכו' וא"כ קשיא קטן דלאו בר שליחות הוא אמאי
באכל האב שיעורא דרבנן מוציא בן לאביו וכו' וי"ל דשומע כעונה' והנה בגליון עשר עטרות (צ"ה פ' האזינו ,להגרח"מ הורביץ שליט"א אדמו"ר
עכ"ל[ .ו לפי דבריו עולה דקטן אינו יכול להוציא קטן אחר מדין ערבות ,כי קטן מדז'יקוב) חידש דאין דין ערבות בברכות התורה משום דהוי כברכת
לאו בר שליחות הוא ,ונחלקו בזה האחרונים ואכ"מ] .וכעי"ז כתב בחידושי הנהנין (עי' לבוש סי' מ"ז ס"ו וקה"י ברכות סי' כ"ב) ,אולם הוא חידוש גדול
רא"ל מאלין (סי' ה') ע"ש .ולפ"ז מבואר היטב היסוד הנ"ל דצריך לכוין מאד לומר כן ,ובספר תהלה לדוד (סי' ח' סק"ג) כתב עובדא בהגה"צ
להוציא את חבירו מדין ערבות ולא מדין שומע כעונה. רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל שהיה ניעור כל הלילה ורצה לברך
ברכות התורה ולכן ביקש מאחד שישן שישמע ממנו הברכות ויצא
ולפ"ז גם בניד" ד הוא כן ,דאם לא יצא המברך יד"ח בברכות התורה, ממנו יד"ח ,והגרל"י זצ"ל בירך והוציאו ,הרי שנקט דיש בזה דין
גם השומע לא יצא יד"ח. ערבות ,וכ"כ בשו"ת בית שלמה (או"ח סי' י"ד ד"ה ולפי זה צ"ל) ושו"ת
דין נפל הפרי מידו בברכת התורה האלף לך שלמה (סי' ל"ב) ,וכן משמע במשנ"ב (סי' ו' סק"י).
אלא דבאמת מצאנו ביאור אחד בדין זה בחידושי הגהות על הטור בירך על התפילין לעצמו ולחבירו והפסיק בדיבור
בשם מהר"ל מלובלין (מהרל"ח) ,והובאו דבריו בב"ח ומאמ"ר שם ,דכל
שמברך לחובת עצמו לא נפטר חבירו אלא בגררא דידיה ,ולכן אם אולם יש לדון בזה מטעם אחר ,דהנה כתב השדי חמד (אס"ד ערך הפסק
הברכה לא חלה אצל עצמו לא חלה אצל חבירו ,ודימה זאת למברך מערכת ה' אות י') בשם שו"ת חקרי לב דהמברך על תפילין כדי להוציא
על פרי ע"ד לפטור פרי נוסף ולאחר הברכה נפל הפרי מידו ,דלדעת את עצמו ואת חבירו והפסיק המברך בדיבור לאחר הברכה לא יצא
השו"ע (סי' ר"ו ס"ו) יצאה ברכתו לבטלה הואיל ועיקר הברכה חלה על חבירו בברכתו ,והרבה אחרונים הביאו דבריו כמובא בשד"ח שם.
הפרי הראשון ,והשני נפטר רק בגררא של הראשון .וכן מצאנו בשו"ע אך הביא השד"ח מכתב שכתב לו בעל התהלה לדוד ,ובו תמה ע"ד
(סי' ק"מ ס"ג) לענין קריאת התורה ,דאם בירך ע"ד לקרא פרשה אחת החקרי לב ,דבשלמא בברכת הנהנין אם הפסיק המברך בדיבור לא
ונתברר שצריך לקרא פרשה אחרת חוזר ומברך ,ודין זה נלמד מהשו"ע יצא חבירו ,משום דקיי"ל יצא אינו מוציא ,ואינו יכול להוציא את
הנ"ל לגבי פירות ,עכת"ד ,והפרישה (סי' תקפ"ה סק"א) ציין לדבריו וכתב חבירו אא"כ הוא מברך לעצמו ,ולכן אם לא חלה ברכתו אצל עצמו
שהדברים נכונים.2 לא יצא בזה חבירו ,אבל בברכת המצוות הלא קיי"ל יצא מוציא ,ויכול
מי שבירך על טלית וניטלה הטלית מידו לאחר הברכה ומתעטף בטלית 1והנה באמת הב"י השיג על הטור דודאי יצא בזה השני יד"ח בכל גווני
אחרת ,האם צריך לחזור ולברך כדין פירות ,או שיש לחלק בין ברכת ואין ברכתו לבטלה ,והב"ח שם והתבו"ש (יו"ד סי' י"ט סק"י) ביארו דכוונת
הנהנין לברכת המצוות ,דברכת הנהנין היא על הפרי שמברך עליו ,אבל הב"י היא דיכול להוציאו מדין ערבות[ ,וע"ע בלבוש שם ס"ג] ,אולם המאמר
ברכת המצוות היא על קיום המצוה ,ואין נפ"מ אם בטלית זו או בטלית מרדכי (סק"ד) ביאר כוונת הב"י עפ"ד הרמ"א (סי' ר"ט ס"ב) שכל
אחרת (הובא בשערי תשובה סי' ח' סקי"ח) .והמשנ"ב הכריע בכמה דוכתי שנתקלקלה הברכה אצל המברך לאחר הברכה מהני הברכה לשומע ,וכן
דאין לחלק בזה בין ברכת הנהנין לברכת המצוות ,וגם ברכת המצוות נראה מדברי הפר"ח (יו"ד סי' י"ט סוף סק"ד) ,ועי' מג"א (סי' רי"ג סק"ז) מה
חלה על החפצא דמצוה ,ולכן כתב בפשיטות (סי' תרנ"א סקנ"ו ושעה"צ שביאר בזה[ .והמשנ"ב סי' רי"ג סקט"ו ושעה"צ סקי"ח הביא דין זה לענין ברכת
סקע"ד) דאם בירך על ד' מינים ונתברר שהערבה פסולה והחליף את הנהנין] .ועכ"פ ד' הטור בודאי צ"ע מ"ט אינו יכול להוציאו מדין ערבות.
הערבה עליו לברך שוב ,והוכיח כן מהשו"ע הנ"ל לגבי קריאת התורה, 2והנה באמת דנו האחרונים אם דין זה קיים גם בברכת המצוות או רק
ודין זה נלמד מהדין הנ"ל בברכת הנהנין .וכ"כ המשנ"ב (סי' ח' סק"ל וסי' בברכת הנהנין ,והביאו כן בשם שו"ת מוצל מאש (סי' י"ד) שנסתפק לענין
אוסף | 43
4 לתוכן
חיוב ברכת התורה למי שלא ישן בלילה הוא מדרבנן והנה לגבי ברכת הפירות נחלקו השו"ע והרמ"א (שם) ,ודעת הרמ"א
דאם היה בדעתו להדיא לאכול פרי נוסף ,גם אם הפרי הראשון שבירך
עוד יש לדון בניד"ד דהוי חיוב דרבנן מטעם אחר ,דטעם הדעות דמי עליו נפל מידו ונאבד ,חלה הברכה על הפרי השני ,ולפ"ז י"ל דה"ה
שלא ישן בליל ה חייב בברכת התורה בבוקר כתב המשנ"ב (סי' מ"ז בניד"ד ,לדעת הרמ"א אם בירך ע"ד להוציא את עצמו ואת חבירו ,גם
סקכ"ח) דהוא משום שתקנו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר אם לא חלה הברכה אצל עצמו ,תוכל לחול אצל חבירו.
ברכות השחר ,וא"כ י" ל דזהו חיוב דרבנן ,והחיוב דאורייתא הוא רק אך עדיין י" ל דלגבי ברכת התורה יש מקום להחמיר בזה גם לדעת
לאחר שינה דהוי היסח הדעת גמור ,אבל חיוב זה שמתחדש בכל יום הרמ"א ,דהנה נקט מו"ר הגר"א גנחובסקי זצ"ל דגם הרמ"א לא הכריע
אף בלא היסח ה דעת אינו אלא מדרבנן .וכ"כ בספר בר אלמוגים (סי' כן בתורת ודאי דחלה ברכתו על הפרי השני ,דבאמת פלוגתא גדולה
י"א אות ז'). היא בראשונים כמבואר בביה"ל שם ,ורק משום ספק ברכות להקל
ועפ" ז יש ליישב מה שמקשים ע"ד המשנ"ב שם שכתב לגבי מי שלא הכריע הרמ"א שיאכל את הפרי השני בלא לברך שנית (בר אלמוגים
ישן בלילה ,דכיון דהוי פלוגתא אם חייב בברכת התורה 'ספק ברכות עמ' קט-תרל) ,ולפ" ז לגבי ברכת התורה שכתב המשנ"ב (סי' מ"ז סק"א)
להקל ,אך אם אפשר לו יראה לשמוע ברכת התורה מאחר' ,וקשה בשם השאג"א ועוד אחרונים שהיא מדאורייתא ולכן המסופק אם
דהא לגבי מי שמסופק אם בירך ברכת התורה כתב המשנ"ב (שם סק"א) בירך עלי ו לחזור ולברך מדין ספיקא דאורייתא לחומרא ,א"כ גם
דכיון דברכת התורה דאורייתא ,ספיקא דאורייתא לחומרא ,ומאי בניד"ד י"ל כן.
שנא .ולהנ" ל ניחא ,דהחיוב למי שלא ישן בלילה אינו אלא מדרבנן.
[וכ"כ בספר שיח הלכה (ח"ב עמ' ל"ה)]. שהה יותר מכדי דיבור בין הברכות ללימוד
נ מ צ א ד י ש ב' ט ע מ י ם ל ו מ ר ד א י ן כ א ן נ י ד ו ן ש ל ח יו ב ד א ו ר י י ת א א ל א ועד"ז העיר הגר"א גנחובסקי זצ"ל לגבי מי ששהה יותר מכדי דיבור
רק חיוב דרבנן ,הן מ פני שאין ההפסק מעכב כי אם מדרבנן ,והן מפני בין סוף ברכת התורה לאמירת הפסוקים ,דהא לגבי שאר הברכות
שהחיוב ברכה למי שלא ישן בלילה אינו אלא מדרבנן ,וא"כ דינו כמו כתב המשנ"ב (שעה"צ סי' ר"ו סקי"ג) דנחלקו הראשונים אם הפסק
שאר הברכות ,דאמרינן ספק ברכות להקל ,ולכן אם ניד"ד דומה בשתיקה יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה מעכב ,וספק ברכות
לפלוגתת השו"ע והרמ"א לגבי ברכת הפירות ,עולה דלדעת הרמ"א להקל ,וא"כ לגבי ברכת התורה י"ל דספק דאורייתא לחומרא.
דהמברך על פרי אחד ונאבד ,חלה הברכה על פרי אחר שהיה דעתו הפסק בין הברכות ללימוד מעכב רק מדרבנן
לאכלו ,ה"ה בניד" ד אף אם הפסיק המברך בדיבור ,חלה הברכה אצל
השומע. וכתב לדון די"ל דאף דעיקר חיוב ברכת התורה הוא מדאורייתא ,מ"מ
ומלבד זאת י"ל דיש בזה ס" ס ,ספק אם השומע חייב בברכת התורה מדאו' אין ההפסק מעכב כלל ,ורק מדרבנן ההפסק בין ברכת התורה
כיון שלא ישן בלילה ,וספק בעיקר הדין הנ"ל ,אם הדין כהחקרי לב לאמירת הפסוקים מעכב ,וא"כ אין כאן אלא ספק דרבנן לקולא.
דאם הפסיק המברך בדיבור ,גם השומע לא יצא יד"ח.
ברכת התורה -ברכת השבח או ברכת המצוות
ובביאור הדברים י"ל דברכת התורה מדאורייתא אינה ברכת המצוות
אלא ברכת השבח ,ולכן יוצאים בזה בברכת 'אשר בחר בנו' לחוד
בעל קורא שטעה וקרא 'ואת ארידי ואת אריסי' (כמבואר במשנ"ב סי' מ"ז סק"א) ,ורק מדרבנן הוי ברכת המצוות ,ולכן
בעיקר פלוגתת החקרי לב והתהלה לדוד ,כתב הגר"א גנחובסקי זצ"ל תקנו לברך גם ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וציונו' וכו' ,וז"ל הרמב"ן
(פירורים משלחן רבינו פורים תשע"ד) עוד נפ"מ ,בבעל קורא שקרא מגילת בספר המצוות (עשה ט"ו) ' נצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא
אסתר וחיסר תיבה אחת והציבור השלימו את התיבה בעצמם ,דלפ"ד בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו
החקרי לב י"ל דלא יצאו יד"ח ,דכל שנתכוין להוציא גם את עצמו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא .וכאשר נצטוינו
ולא יצא יד"ח לא יצאו האחרים אע"פ שיש לו דין ערבות להוציאם. בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו' וכו' עכ"ל .ולכן אין ההפסק
מעכב בזה מן התורה.
ומעשה דומה אירע בבעל קורא באחת הישיבות שטעה בעשרת בני
המן ובמקום לקרא 'ואת אריסי ואת ארידי' קרא 'ואת ארידי ואת וכן ראיתי יסוד זה בספר הלכות יום ביום (תפלה ח"א עמ' רנ"ד) ,וכתב
אריסי' ,ואחד הבחורים הבחין בכך אבל מאחר שחבריו לא הבחינו לבאר עפ"ז דברי המשנ" ב שכתב דאם הפסיק בדיבור בין הברכות
בכך חשב שכנראה לא שמע היטב ,אולם כיון שהקריאה הוקלטה לאמירת הפסוקים ,אע"פ שמדינא חייב לחזור ולברך ,מ"מ יותר טוב
במכשיר הקלטה ,הלך אותו בחור לאחר הקריאה ושמע את ההקלטה לכוין בברכת אהבה רבה לצאת יד"ח ברכות התורה ,כדי לחוש לדעות
ונתברר שאכן הבעל קורא טעה ,והורה ראש הישיבה להודיע לכל דאין ההפסק מעכב בדיעבד ,וקשה דא"כ היאך יעשה אם רוצה ללמוד
הבחורים שלא יצאו יד"ח ושיבואו כולם לשמוע קריאת המגילה או לומר קרבנות קודם התפלה ,והלא אסור ללמוד קודם ברכת
שנית ,אולם טענו לו דרק הבעל קורא לא יצא יד"ח אבל שאר בני התורה ,ומשמע במשנ"ב שפסק מעיקר הדין דההפסק מעכב וצריך
הישיבה יצאו יד"ח כי כולם אמרו את עשרת בני המן בעצמם .3אלא לחזור ולברך .ולהנ"ל ניחא ,דמדאורייתא יצא יד"ח ,ורק מדרבנן
דזה תלוי בניד"ד אם יוצאים יד"ח מהבעל קורא באופן שהוא לא יצא ההפסק מעכב ,ולכן לגבי לימוד קודם ברכת התורה דיש פוסקים
יד"ח בעצמו.4 שהתירו ,י"ל דספק דרבנן לקולא ,עכת"ד.
[ויש להוסיף בזה דברי הגר"ח הנודעים שהביא בחידושי מרן רי"ז הלוי
קידש בביתו ונזכר שכבר יצא יד"ח קידוש בביהכנ"ס הלכות ברכות ,וז"ל; 'ושמעתי מפי אאמו"ר הגאון החסיד זצוקללה"ה
שאמר דבברכת התורה אין הברכה על קיום המצוה של ת"ת ,רק דהוא
ובכתבי הגר"מ ועקנין שליט"א כתב בשם חד מחכמי הדור שליט"א דין בפנ"ע דתורה בעי ברכה ,וכדילפינן לה בברכות דף כ"א מקרא דכי
דלפ"ד החקרי לב יש לדון דה"ה אם אחד קידש לעצמו ולבני ביתו, שם ה' אקרא וגו' ,א"כ אין זה דין ששייך להמצוה כלל ,רק דתורה עצמה
ולאחר הקידוש נזכר שכבר יצא יד"ח קידוש מקודם בביהכנ"ס ,לא טעונה ברכה ,ונשים פטורות רק מהמצוה של ת"ת ,אבל אינן מופקעות
יצאו בזה בני ביתו. מעצם החפצא של ת"ת ,ולי ודם הוי בכלל ת"ת ,ושפיר יש להם לברך
אמנם לפי ביאור המהרל"ח הנ"ל נראה דיש מקום לחלק ביניהם ,דרק על לימודם ,כיון דלא אתינן ע"ז מכח לתא דקיום המצוה כלל ,ע"כ
בברכת המצוות הדין כן ,כי חלות הברכה היא רק ע"י שחלה על דבריו' .ויש מקום לדון דלפ"ז אין דיני הפסק בזה( ,ואינו מוכרח כמובן),
מעשה המצוה שלו ,ואז גם חבירו יכול לצאת יד"ח בברכתו ,וזה דומה אלא דלפ"ז צ "ל דכל זה הוא רק מדאורייתא ,אבל מדרבנן תקנו גם דין
לברכת הנהנין שחלות הברכה היא רק ע"י שחלה על אכילת הפרי ברכת המצוות לת "ת ,ולכן יש בזה דיני הפסק לגבי חיוב הברכה מדרבנן].
חציצה על ידיו והוצרך שוב ליטול ידיו ,ומי שבירך על המילה ולאחר כ"ה סק"נ) לענין טלית ותפילין דאם לאחר הברכה מצא שהם פסולים
הברכה החליף את הסכין של מילה ,ואכמ"ל]. ומחליף את הטלית והתפילין עליו לחזור ולברך כמו בברכת הנהנין ,וכן
3ואף דסתמא דמילתא כוונתם לצאת יד"ח בקריאת הבעל קורא ,כי מבואר בשעה"צ (סי' תקפ"ה סקל"ב) לענין מי שהוצרך להחליף שופר לאחר
לכתחילה מצוה לשמוע את כל המגילה מתוך הכתב ,מ"מ הרי זה ככוונה הברכה ,וכן הביא המשנ"ב (סי' תפ"ט סקל"ב ושעה"צ סקמ"א) פלוגתת
לצאת יד"ח באופן היותר מועיל כמש"כ בספר שלמי תודה (פורים עמ' קע"ז) האחרונים לענין ספה"ע אם בירך ע"ד לספור יום אחד ונתברר שצריך
ע"ש ,וכן האריך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ז סי' פ"ט) לגבי המעשה הנ"ל. לספור יום אחר.
4אמנם באופן זה יש לדון שלא יצאו הציבור יד"ח מטעם נוסף ,דבקה"י וכן מבואר בשערי תשובה (סי' תרע"ג סק"א) דמי שעמד להדליק נרות
(ברכות סי' י"א) משמע שצידד דלהדעות דאין שומע כעונה לחצי ברכה, חנוכה בנר שעוה ולאחר הברכה הביאו לו שמן זית לא ידליק בשמן זית
ה"ה במגילה אין שומע כעונה לחצי מגילה באופן שהקורא לא קרא את כי יצטרך לחזור ולברך.
כל המגילה אף אם בא להוציאם מדין ערבות( ,ועי' ספר שלמי תודה פורים [ועפ"ז דנו פוסקי זמנינו במי שבירך על הדלקת נר חנוכה ולאחר הברכה
סי' י"ט אות ה') ,ואכמ"ל. נשפך השמן אם עליו לחזור ולברך ,וכן מי שנטל ידיו ובירך וראה שיש
| 44אוסף
לתוכן
5
לתוכן
לתוכן
בשם אומרו הוי כעין גזל (מג"א סי' קנ"ו ,ש"ך יו"ד סי' רמ"ב סקמ"ג ונוב"י שבירך עליו ,ואז נפטר בזה גם פרי אחר ,אבל במגילה וקידוש
תנינא סי' כ' ,והשל"ה במס' שבועות כתב דגזילה זו חמורה יותר מגזילת ממון). וברהמ"ז הברכה היא המצוה בעצמה ואינה חלה על מעשה מצוה
ב .משום גניבת דעת שיחשבו שזה חידוש שלו (מור וקציעה בהקדמה, מסוים ,ועי'.
מהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"ו ,שבט הלוי ח"ח סי' שי"ג ,וכ"ה בספר חסידים סי'
תתקע"ט) .והנה במראה מקום מסתבר דלא שייך גזילה ,אבל לענין קידש לעצמו ולחבירו ומצא שבכוסו חומץ
גניבת דעת י"ל דנחלקו החזו"א והגרי"ז אם שייך זאת במראה מקום אולם מצאנו בשו"ת סמא דחיי (סי' ז' ,אחד מפסקיו מובא במשנ"ב סי'
שיסברו שהגיע לכך בעצמו. תרפ"ט סק"ו) ש נשאל אודות אנשים שהסבו יחד בשבת וכל אחד
ובספר פניני רבינו הקה"י (ח"א עמ' צ"ג) מובא מעשה בקה"י זצ"ל החזיק כוס יין בידו ואחד מהם בירך בפה"ג וברכת הקידוש על דעת
שסבר דיש איסור גניבת דעת אף במראה מקום וכד' הגרי"ז .וכך מובא להוציא את עצמו ואת חבריו ,ולאחר הקידוש נתברר שהיה בכוסו
שם; 'בשנת תשמ"ה כמה ימים אחרי השיעור של יום הזכרון למרן של המקדש חומץ ולא יין ,האם יצאו האחרים בקידוש כיון שבכוסות
החזון איש זיע"א אמר לי רבנו הקה"י זצוק"ל :יש לי צער ועגמת נפש, שלהם היה יין ושתו את היין ,או דכיון שהוא לא יצא גם הם לא
כי הנה בשיעור הבאתי קושיא מהברכי יוסף בהלכות תפילין ,ואני יצאו ,לא בברכת הגפן ולא בברכת הקידוש ,כי ברכותיו היו ברכות
הגעתי ל ברכי יוסף הזה מגליון הרעק"א על הרמב"ם בהלכות עבודת לבטלה.
יום הכפורים שמציין לברכי יוסף זה ,וכשאמרתי את השיעור שכחתי והשיב הסמא דחיי דאע"פ שאם היה מקדש רק כדי להוציא אותם
לומר שהברכי יוסף ידוע לי מהרעק"א ,וזה גניבת דעת ש השומעים היו יוצאים יד"ח מדין ערבות ,מ"מ כיון שקידש להוציא גם את עצמו
יחשבו אותי לבקי בברכי יוסף ,רציתי לומר שרעק"א מציין לברכי ויצאו ברכותיו לבטלה ,גם האחרים לא יצאו יד"ח .וכתב השדי חמד
יוסף ,אבל מה אעשה שאני זקן ושוכח' .והדברים מפליאים. (שם) דהוא תנא דמסייע לדעת החקרי לב הנ"ל .ומבואר דס"ל כן גם
[ והנה נחלקו האחרונים אם באמירת 'שמעתי' בלא לציין שם בעל לגבי קידוש ,ודלא כהחילוק הנ"ל.
החידוש יוצא מידי גזל ,ומנהג העולם להקל בזה ,אך בספר דבר בשם
אומרו (עמ' ס"ז) הביא בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שהיה מסופק בזה,
והוכיח מהחת"ס דאין יוצאים יד"ח ,אך במראה מקום דלפי האמור
אין בזה חשש גזל פשיטא דא"צ לכתוב מי הראה לו ,וי"ל דלכן כתב עצה לעניית אמן בין ברכת התורה לאמירת הפסוקים
הגרי"ז רק 'והראוני' ולא ציין מי הראה לו].
בענין הפסק בין ברכת התורה לאמירת הפסוקים ,הורה הגר"ח
קנייבסקי זצ"ל דיש להזהר גם שלא לענות אמן בין ברכות התורה
לאמירת הפסוקים ,כ מו בשאר ברכת המצוות וברכת הנהנין (אשי
הרב משה מרדכי כהן ישראל פ"ו הערה ס"ג) ,אבל קדושה הורה הגרח"ק שיכול לענות ,כי יכול
לכוין בזה גם לד"ת מפני שהוא פסוק (מאיר עוז ח"ג עמ' צ"ה)[ .אך בשם
לחמניות שנילושו במי פירות הגריש"א זצ"ל מובא שמותר לענות גם אמן ושאר דברים שבקדושה לפני אמירת
הפסוקים (שירת מרים עמ' רמ"ז ,יבקשו מפיהו תפלה ח"א) ,וצ"ב הטעם].
האם ברכתם מזונות והנה בספר שיח הלכה (ח"ב עמ' ל"ד) כתב עצה בשם הגרא"י זלזניק
זצ"ל לגבי עניית אמן ,שיכול לומר 'וצריך לענות אמן' ,ונמצא שאמר
יש לדון כמה מי פירות בעינן שיתן בתוך העיסה כדי להגדיר כפת דברי תורה וגם ענה אמן.
הבאה בכיסנין ונדון בכמה אופנים:
ויש לדון בזה ,דהרמ"א (סי' מ"ז ס"ד) כתב דמותר לפסוק דין בלא נתינת
נילוש במיעוט מי פירות והוא מתוק מאוד טעם קודם ברכת התורה ,וביאר המשנ"ב ' שהטעם שהוא עיקר הדין
אינו אלא מהרהר בלבו' ,כלומר דדין בלא טעם אינו נחשב ד"ת,
ז"ל הרמב"ם פ"ג מברכות ה"ט "עיסה שנילושה בדבש או בשמן או [והמקור הוא מדברי הר"ן שהתיר מטעם זה לומר דין בלא טעם בבית
בחלב או שעירב בה מיני תבתין והיא הנקראת פת הבאה בכיסנין, המרחץ ,כי אי"ז נחשב ד"ת] ,ובביאור הגר"א חלק ע"ד הרמ"א וכתב
אע"פ שהיא פת מברך עליה במ"מ". דלא גרע מהקורא פסוק דצריך לברך אע"פ שאין בזה נתינת טעם,
וכתב הב"י שמש"כ שנילושה בדבש ולא כתב שעירב בה דבש ,משמע ובדעת הרמ"א צריך לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ,אמנם
דוקא אם נתן בה רק מעט מים ,אבל אם נתן הרבה מים אף שנתן בה כתב המשנ"ב שם דזהו ' דוקא לפסוק דין בין בעלי דינין דאינו דרך
גם שאר משקין כיון שהם המיעוט הרי הם בטלים לגבי המים ,אלא לימוד אבל ללמוד דין בספר בלי טעם מברך דלא גרע מכותב' ,וכוונתו
דממש"כ או שעירב בה מיני תבלין מוכח איפכא דהרי תערובת תבלין נראה ,דהנה הכותב ד"ת צריך לברך קודם ברכת התורה ,והטעם ביאר
דבר מועט הוא ,ולכך הסיק הב "י שכל שיש תערובת ממי פירות המשנ"ב (סק"ד) ' דכתיבה עדיף מהרהור ,והטעם י"א משום דעביד
וטעמם ניכר בעיסה דומיא דעירב בה תבלין ה"ז פת כיסנין ,והרמ"א מעשה וי"א דדרך הכותב להוציא תיבות מפיו בשעת הכתיבה' ,ונראה
בדרכי משה חלק ע"ז וכתב שלא יצא מכלל לחם במה שעירב בו דמש"כ המשנ"ב דלפסוק דין לא גרע מכותב ד"ת ,כוונתו לטעם
תבלין או שאר משקין מעט אא"כ עיקר העיסה נילוש באותם דברים, הראשון 'משום דעביד מעשה' ,וכוונתו נראה דהמעשה מצטרף
ואפשר שאף דעת הרמב"ם כן ודלא כמו שפירש הב"י .ויל"ע האם למחשבה ,אבל אם אינו מהרהר בזה א"צ לברך כמש"כ המשנ"ב שם
הר מ"א הצריך רוב מי פירות ,או שלא הצריך רוב בכמות ומ"מ ס"ל דאם מעתיק ספר ואינו מבקש להבין א"צ לברך ,ולפ"ז נראה לכאורה
שלא סגי בניכר הטעם כדברי הב"י אלא מצריך שהמי פירות יהיו דה"ה לגבי אמירת דין ,רק אם מהרהר בטעם הדין צריך לברך ,דאז
עיקר הטעם ובדבר זה נחלקו האחרונים: הדיבור מצטרף למחשבה ,אבל אם אינו מהרהר בטעם הדין א"צ
לברך ,דהא דין בלא טעם אינו נחשב ד"ת .ולפ"ז בניד"ד לא מהני
כתב הב"ח ד"ה עוד או אפילו הני כיסנין שנילושין בדבש או שמן או אמירת 'וצריך לענות אמן' אא"כ מהרהר בטעם הדין.
חלב והמים הם הרוב כל אלו אין לאוכלן אלא בתוך הסעודה .אבל
אם הדבש או השמן או החלב הוא הרוב והמים הם המיעוט דבטלים שו"ר בספר בר אלמוגים למו"ר הגר"א גנחובסקי זצ"ל (סי' י"א אות ד')
במיעוטם משמע דבהא לכו"ע יש להם דין כיסנין .הרי דהבין דבעינן שהעיר כן בקצרה ,אך כתב די"ל דהאומר דין בכוונה לשם דברי תורה
רוב בכמות ,וכן כתב הגר"ז סי"א ואפילו עירב בה מעט מים אם הרוב שפיר דמי ,וצ"ת.
הוא משאר משקין מברך עליו בורא מיני מזונות וכו' וכן אם עירב בה
תבלין הרבה יותר ממים אעפ"י שנילושה במים בלבד ,עכ"ד .אלא
דצריך ליישב לשיטתם את טענת הב"י דתערובת תבלין דבר מועט אמירת דבר בשם אומרו במראה מקום
הוא והב"ח כתב שם וז"ל ,דאעפ"י דסתם תערובת תבלין דבר מועט
הוא כאן לא איירי במועט אלא בהרבה תבלין דומיא דדבש ושמן סיפר מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א דבדידיה הוה עובדא ,שהחזו"א
וחלב שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר ,אמנם גם זה צ"ע דברוב דן בספרו בספק מסוים והניח בצ"ע ,והראה לו הגרב"ד דיש בזה
תבלינים לא יהיה שייך לאכול את הפת אם הם יהיו רוב כנגד המים תוספתא מפורשת ,וציין לכך החזו"א בספרו במהדורה החדשה מבלי
ורק בדבר נוזלי ולא מרוכז מאוד כדבש שייך דבר זה ומסתימת לציין מי הראה לו תוספתא זו ,ואמר לו החזו"א שכמו שאינו מחויב
הרמב"ם משמע דדיבר בכל התבלינים. לכתוב מי הביא לו את הספר מהארון ,כך אינו מחויב לציין מי הראה
לו תוספתא זו.
מאידך ,הט"ז סק"ז ביאר דמה שכתב הרמ"א שכמעט הדבש והתבלין
הם עיקר היינו מצד הטעם ,דבעינן שיהיה טעם הדבש והתבלין נרגש ואמר הגרב"ד דמדברי הגרי"ז משמע שחולק על כך ,שכתב בספרו
יותר מטעם העיסה וכן כתב המ"ב סקל"ג שכל כך תבלין מעורב בהם פעמים רבות 'והראוני'.
עד שע"י זה ניכר התבלין בטעם יותר מהקמח וכן בדבש ושמן וחלב ושמעתי לבאר יסוד הנידון בזה ,דמצאנו בפוסקים ב' טעמים לחובת
בעינן שיהיה הרוב מהם ומיעוט מים שע"י זה נרגש הטעם הרבה אמירת דבר בשם אומרו; א .משום בעלות על החידוש ,ואם לא אומר
אוסף | 45
6 לתוכן
מזונות וכהכרעת השו"ע דהלכה ככל הדעות לכן מקילים שדינם כפת מאוד עד שע"י זה הם העיקר וטעם העיסה טפל .ונראה מדבריו דאינו
הבאה בכיסנין .וכתב לבאר דעל אף שברכת מזונות כלול בו מעלת הזן, ענין של רוב ומיעוט בכמות אלא שבדבש ושמן וחלב בסתמא כשיש
מכ"מ יש עדיין חיסרון של מעלת חשיבות הלחם דלברך מזונות על רוב בכמות ניכר הטעם מאוד משא"כ בתבלין גם בפחות מרוב ניכר
לחם אין כאן ברכה לבטלה מכ"מ חסר מעלת הסעיד שבלחם ,והיינו טעמו מאוד .נמצא דגדר הדבר לדבריו הוא מהו עיקר הטעם ולא מה
דברכת מזונות נכלל בה רק מה שהוא זן וחסר מעלת חשיבות הסעיד רוב בכמות (וא"כ מה שנקט המ"ב רוב גבי דבש ושמן וחלב דוגמא בעלמא
וברכת מזונות לא מועיל לחלק זה ובעינן דוקא ברכת המוציא .וא"כ נקט דלא ייתכן דרוב דווקא דודאי רוב דבש מתוק הרבה יותר מרוב חלב וכיון
מבואר היטב הכרעת הב"י בסי' קס"ח דפת הבאה בכיסנין בכל מקום שהרגשת הטעם היא הקובעת לא ייתכן ששיעורם שווה) ,ופירוש טעם
שהוא ספק דרבנן מברך בורא מיני מזונות. התבלין עיקר והעיסה טפל היינו שיש לדבר טעם כשל עוגה הנאכלת
במאמר מרדכי כתב לתרץ קושיית הב"ח שברכת מזונות פוטרת לתענוג ולא לחם ,ועיקר הדבר הוא שתהיה בו מתיקות.
המוציא וגם ברכת המוציא פוטרת ברכת מזונות (וכדמשמע בחיי אדם והדבר הוא נפק"מ באותם לחמים ולחמניות שנילושים במי פירות
הביאו הביאור הלכה סי' קס"ח ס"ח ד"ה טעונים) וא"כ מה ראינו דוקא לברך שאינם מתוקים כגון מיץ תפוחים ותפוזים או שנילושים בבירה
עליו מזונות ולא המוציא ,אלא הביאור הוא דלא רצו שיברכו בפת וכיוצ"ב מאותם משקים שלא נרגש בעיסה טעמן ואף בדווקא ישנם
הבאה בכיסנין המוציא ואחריו מעין ג' דכיון שברכתו האחרונה היא בני אדם הלשים בהם כדי שלא יתנו טעם חזק בעיסה ,דאם הקובע
על המחיה קבעו גם ברכתו הראשונה מזונות .והנה כתב בשעה"צ סי' הוא רוב מי פירות אז גם אם אין בהם טעם נרגש ברכתם מזונות ,אבל
קס"ח סקע"א שאם אכל כדי שביעה צריך לברך ג' ברכות אף שחילוק אם הטעם הוא כדמשמע בדברי הט"ז וכמסקנת המ"ב עד שלא יורגש
ברכות דרבנן ואין בזה ספק דאורייתא מכ"מ כיוון שיש כאן ספק טעם המתיקות בהם שע"י זה הם העיקר ברכתו תהיה המוציא.
דאורייתא כללי האם התחייב בדאורייתא או לא כגון שאכל בכדי ויש להסתפק לדברי הגר"ז הנ"ל אם כל מה שקובע הוא הרוב במציאות
שביעה ,צריך לקיים את הדין דאורייתא כתיקונה והיינו ג' ברכות דייתכן שמצריך גם רוב במציאות וגם רוב בטעם ובדעת תורה
אפילו שחילוק ברכות דרבנן. למהרש"ם כתב בדברי הב"י שמה שהצריך שטעם המי פירות או
ולכן לגבי נדון דידן נמצא שעל דבר שאנו מסופקים אם לברך עליו התבלין יהיה ניכר בעיסה היינו כשהמים הם הרוב אבל ברוב מי פירות
המוציא או מזונות ואכל שיעור קביעות סעודה ששבע ממנו יש סברא אין צריך שיורגש בעיסה טעם המי פירות (והו"ד במנחת יצחק חלק ט' סי'
לומר שיש לו לברך ג' ברכות וממילא גם צריך לברך המוציא .דלפי י"ז ובזה נסתמכו בהכשרים שונים על דבר שכותבים עליו ברכתו מזונות ויש בזה
היסוד שכתב המאמר מרדכי שקביעות ברכתו הראשונה היא מפאת חידוש גדול לומר דיש שני דינים ,או רוב בכמות או טעם).
ברכתו האחרונה א"כ באופן דמשום ספק דאורייתא יצטרך לברך ג'
ברכות ממילא ברכתו הראשונה תהיה המוציא .וא"כ מעתה מאחר עיסה שנלושה רק במי פירות האם דינה
שמצינו שנחלקו הרמב"ם והרא"ש לגבי פת הנילוש כולו במי פירות כפת הבאה בכיסנין
האם לברך עליו המוציא או מזונות א"כ באופן שיאכל בקביעות סעודה
שהנידון הוא בדאורייתא יש לצדד לברך המוציא וג' ברכות. (מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בהלכות חלה)
פת הנילוש במי פירות לחם מיקרי עדיין יש מקום לדון באופן שנילוש העיסה רק במי פירות בלא שום
תוספת מים דבדברי הפוסקים הנ"ל מיירי ברוב תבלין או רוב מי פירות
אלא דהגלגול אין מחברם ומיעוט מים ובזה בעינן שיהיה נרגש מהם הטעם הרבה וכנ"ל .אבל
הנה הפמ"ג סי' קס"ח א"א סקט"ז האריך לדון האם אפשר לצאת ידי בנילושו רק במי פירות יש מקום לדון אם מהני לקבוע עליהם שם
חובת מצה במזונות עפ"י דברי המג"א שהאריך בסתירת דברי הרמב"ם לחם אף כשאינו נרגש מהם הרבה.
מדין מצה לדין ברכות ,והוסיף שם הפמ"ג ולעניין חלה דהרא"ש הנה נחלקו הראשונים לגבי חיוב חלה בעיסה שנילושה כולה במי
נסתפק עי' ש"ך יו"ד שכ"ט סק"ט עיינתי בר"ש וב"י ואין הטעם דלאו פירות ,דעת הרמב"ם בהלכות ביכורים פ"ו הי"ב דעיסה שנילושה ביין
לחם מיקרי אלא דהגלגול אין מחברם כל כך ,וא"כ לענין ברכת המזון או שמן או דבש אפאה חייב בחלה וכסתם מתניתין פרק ב' דחלה מ"ב
ודאי לחם מיקרי כל שאכל כדי שביעה ומן התורה חייב לברך ואף דתנן עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה .ומאידך דעת הרא"ש
בספק דלא כמו שכתבתי בט"ז סק"ו ומיהו עדיין צ"ע דיש לומר דיליף בהלכות חלה ס"ג דאיתמר בירושלמי פ"ב ה"א דמשנה זו דחלה דעת
לחם לחם מהתם ,עכ"ל .נמצא מבואר מדבריו דמה שנילוש במי פירות יחיד היא ואין הלכה כן ,ובשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' י"ד כתב ששאל
לא מפקיע שם לחם ולכן אם אכל כדי שביעה מברך המוציא וברכת את הרשב"א אם דוחים סתם משנה מקמי ירושלמי ובשו"ת הרשב"א
המזון ובאופן שאינו מתוק גם אם לא אכל כדי שביעה ברכתו המוציא חלק א' סי' תס"ד כתב שהשיב לו דמסתבר דסתם משנה עדיף והאריך
דשם לחם עליו .וביאור דבריו דלדעת הרמב"ם והרשב"א נילוש במי בזה וסיים דחייב בחלה .והסיק הב"י בסי' שכ"ט דכיון שהרמב"ם
פירות נקרא לחם ולדעת הרא"ש מה שפטור מחלה אינו מטעם שאינו והרשב"א מסכימים לדעה אחת כן נקטינן לדינא ,וסיים הרא"ש
לחם אלא רק דאין כאן חיבור כדי לחייב בהפרשת חלה ונשאר בצ"ע. דלמעשה יש להיזהר שלא לעשות עיסה כולה ממי ביצים מחמת
הספק .ובשו"ע סי' שכ"ט ס"ט עיסה שנילושה במי פירות אפילו בלא
ולמעשה גם לאחר שנשאר בצ"ע לדעת הרא"ש ,כיון דהעיקר כהרמב"ם שום מים חייבת בחלה ,והש"ך סק"ט הביא דעת הרא"ש שפוטר והסיק
והרשב"א לכן אפשר לברך המוציא על אותם לחמים שנילושו במי להפריש בלא ברכה.
פירות ובפרט דכתב הביאור הלכה דברכת המוציא מהני למזונות
כמבואר בחיי אדם ,אלא דלצד הבנת הפמ"ג בדעת הרא"ש דאין זה ובנוגע לנדון דידן לדעת הרמב"ם והרשב"א שעיסה הנילושת במי
לחם ולכן נשאר בצ"ע יש להסתפק דהמוציא לא פוטרו ,ומכ"מ נראה פירות חייבת בחלה ממילא ברכתה המוציא באופן שלא נרגש מתיקות
לברך על הנילוש במי פירות המוציא והרוצה להחמיר יברך על לחם הרבה דעיסה הנילושה במי פירות לשיטתם הוא לחם גמור וחייב
אחר שהוא ודאי פת ,ובפרט אם אין הוא מתוק כ"כ שאין מרגישים בו בחלה ולכן אם אין בה מתיקות הרבה ודרך לקבוע עליו סעודה ברכתו
מתיקות הרבה דהתבאר במ"ב לביאור דברי הרמ"א דהוא לחם. המוציא .אבל לדעת הרא"ש הסובר דפטור מחלה ברכתו מזונות וא"כ
כיון שיש לנו ספק לפנינו דהרי כתב הש"ך שלא לברך על עיסה זו על
הפרשת חלה שלה ממילא יש מקום לברך מזונות כמו כל פת הבאה
בכיסנין שהוא ספק פת או פת הבאה בכיסנין שברכתו מזונות ,ולדעת
הרב זאב פראנק הרא"ש אף בקובע עליו ברכתו מזונות דסובר דאין עליו שם לחם אלא
דאם אכל שיעור שהוא שבע ממנו הוי דאורייתא וממילא יש לברך
דיבר תוך כדי שמיעת ברכה מחבירו עליו המוציא גם לדעת הרא"ש וכדלקמן.
הנה שיטת הב"ח דברכת מזונות לא פוטר המוציא ותמה על השו"ע
אם חשוב הפסק דנקט לדינא בסי' קס"ח ס"ז דהלכה כדברי כל הדעות ודינם כפת הבאה
בכיסנין וגם ברכתם מזונות ,והרי ברכת מזונות לא פוטרת המוציא.
הנה יש לעיין במי ששומע ברכה מחבירו לצאת בה משום שומע ובביאור הלכה סי' קס"ז ס"י ד"ה במקום וכו' כתב דדעת הרבה
כעונה ,ותוך כדי השמיעה דיבר בלחש באופן שלא נפסדה שמיעת אחרונים שאם בירך בורא מיני מזונות במקום ברכת המוציא יצא
הברכה ,אם מ"מ חשוב הפסק מחמת עצם השיחה. בדיעבד ,ולכאורה הוא מילתא דתמיהה דהרי השו"ע בסי' קס"ח הכריע
וכבר ידועים בזה דברי השעה"צ במי שבירך על נטילת ידים ובאותה שיברך על פת הבאה בכיסנין מזונות כיון שיוצא בדיעבד וכנ"ל.
שעה נתכוין לצאת מחבירו בברכת המוציא ,שבמ"ב (קס"ז סקמ"ה) כתב ובביאור הלכה מבואר בשם האחרונים דברכת מזונות לפטור המוציא
שלא יצא ידי ברכת המוציא 'דהרי צריך להבין ולשמוע מה שאומר הוא רק בדיעבד וא"כ איך מכריע לברך ברכה שהיא בדיעבד הרי טפי
המברך ולא להפסיק בדברים אחרים ואז שומע כעונה' ,ועל זה כתב עדיף לברך המוציא שהוא יותר לכתחילה.
בשעה"צ (סקמ"ג) 'ומסתברא דאפילו אם יאמר שכוונתי אז בליבי וע"פ דברי הגר"ז סי' קס"ח סי"ב יבואר דכתב שאם בירך מזונות על
לברכת המברך ג"כ לא יצא ,כיון דמה שיוצא בשמיעה הוא רק מפני לחם מחויב לברך שנית המוציא ,ומכ"מ על פת הבאה בכיסנין מברך
| 46אוסף
לתוכן
7
לתוכן
לתוכן
ואי מצד הדיבור שבין התיבות הלא כל עיקר סברת השעה"צ שהיוצא דשומע כעונה ,וזה שייך דוקא כששותק אבל אם אז דיבר לא עדיף
בשמיעה לא עדיף מהמברך בעצמו ששח דלא יצא ,ואילו במגילה קי"ל מהמברך בעצמו ברכת המוציא כשהפסיק באמצע בדברים אחרים
(שם ס"ה בהג"ה) דאפילו שח באמצע יצא והוא הדין להיוצא בשמיעה, דלא יצא'.
ואכן במ"ב (סקי"ט ולהלן תרצ"ב סק"ט) כתב שהשומע חמור מן הקורא הרי דמה שבברכת המוציא הוא שומע כעונה לא חשיב הפסק בברכת
לענין שיחה שאם מחמתה הפסיד מלשמוע לא יצא ,אבל להפסק על נטילת ידים ,וכמאי דקי"ל (ק"ד ס"ז) בעומד בתפילה ושומע קדיש
שבדיבור לא חייש. וקדושה שישמע ויהא כעונה ,אבל להיפך ברכת על נטילת ידים
והנה יש מחכמי הזמן שדנו לומר בקריאת המגילה דאף ששיחה אינה שאמרה בפיו חשיב הפסק למה שהוא שומע כעונה בברכת המוציא.
מפסקת בה מ"מ כשמדבר עם שמיעתו נתקלקלה הקריאה לגמרי[ ,יעויין
בשלמי תודה שם ,ימי הפורים (שכטר) עמוד פ"ג מהגר"ח קניבסקי ,קובץ בית השח בתוך הברכה מה שאין יוצא בשמיעת עצמו
אהרן וישראל ש"ז גליון ג' עמוד ע"ז מהגר"י זילברשטיין] ,אבל מהקורא עם
ש"ץ במגילה שאינה כשרה נראה לכאו' שאין בזה בית מיחוש. ויש שדנו בדברי השעה"צ (שלמי תודה פורים סי' י"ח אות ב' ועוד) דממה
דשומע כעונה לא חשיב כדיבור להפסיק מוכח שהם שני עניינים
אם דיבור מפסיק בשמיעת ברכה ארוכה חלוקים וגם דיבור לא יהא הפסק בשמיעה ,וכמו בכותב תוך כדי
שמיעה שגם אם כתיבה כדיבור מסתבר שאינה מפסקת בשמיעה.
עוד איתא בש"ע (קפ"ג ס"ו) לענין המסובים היוצאים בבהמ"ז מן המברך אך לכאו' מוכחא מילתא כדעת השעה"צ ,דהנה יש לחקור [ושאלתי
דבשעה שהוא מברך אין להם להשיח מטעם 'שצריכין לשמוע ולהבין להגרב"מ אזרחי] בכגון שמברך בעצמו ומכוין שלא לצאת בעצם הדיבור
מה שאומר המברך' ,והוא מתר"י לברכות (ל"ח א') והרא"ש (פ"ז סי' ל"ה), בפיו אלא רק בשמיעתו באזניו כשאר השומע מחבירו ,ומסברא כיון
ומשמע שאם כן ישמעו עם שיחתם אין לחוש מצד הפסק הדיבור .וגם דשומע כעונה מי לי דיבור חבירו ומה לי דברי עצמו ,ומעתה בכל מברך
זה ניחא למה שנתבאר ,שהרי בשעה"צ תלאו בדין המברך שהפסיק ששח בתוך הברכה אמנם אינו יכול לצאת בדברי פיו שהשיחה
בדיבור דלא יצא ,והוא מש"כ בבה"ל (ס"ו ס"ג) דאף שבברכות ק"ש מפסקתם ,מ"מ הלא גם שמע את הברכה באזניו ולמה לא יצא בשמיעה
מפסיק לעניית דברים שבקדושה ,מ"מ בברכות קצרות אסור להפסיק משום שומע כעונה[ ,וכעי"ז עמד הגרעק"א (שו"ת תניינא קנ"א) לענין אשה
'דע"י ההפסק לא יוכל להתחבר הסוף ברכה להשם ומלכות שאמר', המוציאה לאיש בבהמ"ז ,דגם אם אינו יכול לצאת בשמיעה מן האשה מ"מ הרי
אבל בבהמ"ז שהן ברכות ארוכות אפילו המברך בעצמו ששח אינו השומע מהרהר הברכה ויצא בו למ"ד הרהור כדיבור] ,ועל כרחין שהשיחה
הפסק (שם בהג"ה) וממילא דגם אצל השומע אין לבוא משום הפסק. חשובה הפסק גם כלפי שמיעת הברכה וכמו שנקט בשעה"צ.
ואכן כ"כ הקה"י (כתבי קה"י החדשים ברכות סי' י"א) 'נשאלתי באחד
שרצה לצאת הבדלה מהמבדיל ,אולם בשעה שהמבדיל הבדיל הוא אם הוא רק הפסק בין התיבות
בירך על ברכת הנר ,אבל ברור לו ששמע מילה במילה מהמבדיל', או שהתיבות עצמן מקולקלות
והביא מבנו הגר"ח שהראה לו דברי השעה"צ ,וכתב דכיון שמטעם
הפסק הוא אינו אלא בברכה קצרה ולא בארוכה ,ומסיק דלפי זה והנה כתב בתשובות והנהגות (ח"א סי' קע"ו ,ח"ו סי' נ"ב) שדברי השעה"צ
בשומע ברכת המבדיל שהיא ברכה ארוכה לא איכפת לן במה נוגעים מאוד למעשה בדבר המצוי שמקדש לאחרים ומתחיל בברכת
שהפסיקה בברכת הנר ,אם לא אחר בא"י אמ"ה קודם שהתחיל הקידוש בעוד השומע מאריך בעניית אמן על ברכת היין ,וכן בקריאת
המבדיל בין קודש לחול דה"ל כברכה קצרה. המגילה שמתחיל לקרות קודם שכלתה אמן על הברכה מפי השומעים,
ובאמת שבמ"ב (סו"ס רצ"ז) איירי בנידון זה ממש באותם שמברכים דלמש"כ השעה"צ אפילו לא הפסיד מלשמוע כל תיבות הקידוש
בעצמם על הבשמים והנר בשעה שהמבדיל אומר ברכת ההבדלה, והמגילה מ"מ לא יצא מחמת ההפסק שבעניית אמן.
וכתב 'דשלא כדין הם עושין ,דכיון שהם יוצאין בהבדלה צריכין אמנם יש להעיר ממ"ב (קכ"ד סקל"ח) שכתב במברך להוציא אחרים
להטות אזנם ולשמוע ברכת ההבדלה ולא לברך אז ברכה אחרת' ,הרי שצריך להמתין אף על הטועים שמאריכים בעניית האמן 'כדי שישמעו
דלא קפיד אלא מחמת הפסד השמיעה ולא משום הפסק כיון שהיא ויצאו ידי חובתם גם הם בהברכות' ,ומשמע שהגריעותא רק מחמת
ברכה ארוכה. שלא ישמעו תחילת הברכה ,הלא"ה שפיר דמי ואין לחוש להפסק.
אך בבה"ל (רע"א ס"ב ד"ה דאיתקש) הביא להגרעק"א (שו"ת קמא סי' ז' ושמא י"ל בהקדם מה דיש להתבונן בעיקר מש"כ השעה"צ שברכת על
ד"ה ובההיא) לענין נער בן י"ג המקדש לאשה ,שכתב עפ"ד המג"א נטילת ידים שאמר בפיו מפסקת בברכת המוציא ששמע מן המברך,
שתאמר עמו מילה במילה לצאת מצות קידוש דאורייתא ,וכלפי הדין אם הוא הפסק בין התיבות דה"ל כאומר 'המוציא על לחם נטילת' וכו',
קידוש על הכוס דרבנן סמכינן שהוא גדול להוציאה .וקשה דהלא אי או שהתיבות עצמן מקולקלות לגמרי כאומר 'המועלציא לחנטילתם'.
אפשר לצמצם שלא תקדים או תאחר משהו ,ולדברי השעה"צ נמצאת
שמיעת הקידוש דרבנן מופסקת בדיבור ,ואף שברכת הקידוש היא ולכאו' מסתברא דכיון שכל תיבה ותיבה שומעה ברצף מתחילה ועד
ברכה ארוכה מ"מ כיון שאומרת עם המקדש כל הברכה הרי סוף מה מקום להפסק וקלקול ,ומה שעם שמיעתה גם דיבר בפיו מה
שמפסיקה גם בין השם ומלכות לתחילת הברכה שזה כברכה קצרה, בכך ,וגם לו היה הפה יכול לדבר זכור ושמור בדיבור אחד הרי תיבת
וכבר נתקשה מזה בתשובות והנהגות (ח"א סי' קע"ו) על דין השעה"צ. זכור נאמרה כהלכתה וגם תיבת שמור ולמה יקלקלו זה אצל זה ,ודברי
השעה"צ אינם אלא מחמת הדיבור שבין התיבות שבין תיבות המוציא
ולכאו' שמע מינה דכיון שגם היא אומרת נוסח ברכת הקידוש כמו לחם הפסיק בתיבת על ,ובין לחם למן בתיבת נטילת ,וכן מתבאר
המקדש ה"ל מענין הקידוש ולא חשיב הפסק ,וגם המברך עצמו ממש"כ דלא עדיף מהמברך בעצמו שהפסיק בדיבור דלא יצא וסתמא
שאמר כל תיבה פעמיים המוציא המוציא לחם לחם וכו' י"ל שיצא, משמע ששח בין התיבות ולא באמצעם ,ונפקא מינה דדוקא כשהמברך
ולפי זה גם בקורא המגילה עם הש"ץ במגילה שאינה כשרה שלא המוציא שהה מעט בין כל תיבה לתיבה כדרך העולם דאיכא שהות
חששו להפסק כנ"ל ,י"ל דהיינו מהאי טעמא שהוא דיבור מענין לשומע להפסיק בינתיים בתיבות ברכת על נטילת ידים ,אבל אם אמר
הקריאה כמו בקוראה ודורשה. התיבות כולן ברצף כתיבה אחת שוב אין לחוש משום הפסק ,וצ"ע.
מסקנת הדברים ולזה ניחא מש"כ המ"ב לענין המאריכים בעניית אמן שהגריעותא מצד
חסרון שמיעת תחילת הברכה ולא משום הפסק ,שהרי מסתמא
א] השומע מחבירו ברכה לצאת בשמיעתה ושח באמצע ,כתב אריכותם רק עם התיבה הראשונה ולא אחריה ובזה אין לדון משום
בשעה"צ דאפילו לא נפסדה שמיעת הברכה לא יצא מחמת ההפסק הפסק אלא רק בין התיבות .וכן בקידוש ובמגילה אפילו התחיל קודם
שבדיבור .ב] והיינו מחמת הדיבור בשהות שבין התיבות ,אבל שכלתה אמן מפי השומעו לא איכפת לן ,שהתיבה הראשונה עצמה
התיבות עצמן מסתבר לכאו' שלא נתקלקלו ,ולזה אם המברך אמר אינה מקולקלת מכח האמירת אמן.
התיבות כולן ברצף כתיבה אחת אין לחוש להפסק וצ"ע .ג] המקדש
לאחרים והתחיל בברכת הקידוש בעוד השומע מאריך בעניית האמן, שח עם שמיעת המגילה
וכן במגילה שהתחיל לקרות קודם שכלתה אמן מפי השומעים ,יש
שכתבו שלדברי השעה"צ הוה הפסק ,ולהנ"ל כל שעניית האמן רק והנה איתא בש"ע (תר"צ ס"ד) דמי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא
עם התיבה הראשונה ולא אחריה בין התיבות אין כאן הפסק .ד] קורא יקרא עם ש"ץ אלא שומע ושותק ,והטעם במ"ב (סקי"ג) שמא יתן
המגילה עם הש"ץ ממ גילה שאינה כשרה ,אף שאי אפשר לצמצם השומע לבו לזה הקורא ולא לש"ץ ,או לפי שנותן דעתו בקריאתו ואינו
שלא יקדים או יאחר מ"מ לא נתקלקלה השמיעה ,שהרי אפילו משגיח למה שאומר הש"ץ כיון שהוא עסוק בקריאתה ,הלא"ה שפיר
הקורא בעצמו ששח באמצע יצא ,וגם שהוא דיבור מענין הקריאה יכול לקרות עם הש"ץ ממגילה שאינה כשרה ,ולדברי השעה"צ קשה
דלא הוה הפסק .ה] וכן בשומע ברכה ארוכה ודיבר באמצע אין לחוש דהלא אי אפשר לצמצם קריאתו עם הש"ץ ממש ולא ימלט שיקדים
משום הפסק ,כשם שאצל המברך בעצמו ששח אחר תחילת הברכה או יאחר ,ושוב תפ"ל משום דיבור המפסיק בשמיעת הקריאה.
אינו הפסק. אבל לפי האמור ניחא ,דלעולם כל תיבה לעצמה אין הדיבור מקלקלה,
אוסף | 47
8 לתוכן
והטעם לחלק כן ,משום דאפש"ל דכאשר מספר על עצמו ועל אחר,
הרי עכ"פ מבחינת השומע יש כאן דברי גנות גמורים ,דמה לו ולזה
הרב אליסף פרלמן
שגם המספר עושה כן ,הלא זהו חילוק מצד חומרו של המספר אבל
סו" ס אצל השומע אינו חילוק ,וכן לאידך גיסא אם היה מספר על לשה"ר כשהקדים להתרעם על עצמו
השומע שעושה כן ועל אחר ,הרי שהיה אפשר שאצל השומע נחסר
במדת מה שם הדברי גנות בזה ,שהרי הוא עצמו עושה כן ,אלא שיש א] כתב החפץ חיים לשון הרע כלל א' אות ט' וז"ל ודע עוד דאפילו
לאסור מצד מה שעכ" פ אצל המדבר הוא אינו מוריד מהגנות כלל בכך אם בתוך הגנות שגינה את חבירו גינה את עצמו גם כן בזה הגנות
שהשומע גם כן עושה כן. גופא ,ואפילו הקדים להתרעם על עצמו בזה ,אפילו הכי מכלל
דילטוריא לא נפקי עכ" ל .הנה עיקר דברי החפץ חיים מיירי בכהאי
אבל בכה"ג הנ" ל שגם המדבר וגם השומע עושים כן ,הרי מצד המדבר גונא שבו הדברים שאומר ,הם אכן דברי גנאי ,וגם במה שהקדים
הוא בקולא הזאת שמספר גם על עצמו אותה הגנות ,וגם אין להחמיר לאומרם על עצמו ,הרי שלא סילק את הדברים מלהיותם דברי גנאי,
מצד השומע שגם אצל השומע נמצא אותו ענין קולא של הגנות רק שאמר את דברי הגנאי על עצמו מקודם והתרעם על עצמו בזה.
מחמת מה שגם הוא עושה כן ,וא"כ מנלן להחמיר בכה"ג ,אלא שיש
לומר דעיקר הלימוד מישעיה הנביא הוא ,שאין זה מיקל כלל וכן מוכח מהמקור שהביא הבאמ"ח לדין זה ,דכתב וז"ל ממה שמצינו
מהאיסור מה שהגנות הוא גם אצלו או שהוא גם אצל השומע ,וכיון בישעיה כשאמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך
דאינו מיקל כלל אם כן גם בכה"ג דידן שאצל שניהם הוא במצב הזה עם טמא שפתים אנכי יושב .ואף שישעיה לא כיון חס ושלום לגנות
שעושים כן ,אין בזה להתיר לספר כן על אחר. בזה את ישראל ,רק היה מתאונן על עצמו ואומר אוי לי כי נדמיתי
וכו' השיבו הקדוש ברוך הוא עליך אתה רשאי לומר ואי אתה רשאי
ה] ונראה קצת לדקדק את דברי הח"ח וכן הבאמ"ח שכתב 'מכלל לומר עליהם וכמו דאיתא בילקוט שם עכ" ל .הרי מתבאר דגם ישעיה
דילטוריא לא יצא' ,דנראה דאכן אין זה באותו חומר של איסור לשון אמר כן בלשון תרעומת אצל עצמו ,ולא בא לומר דאין במעשה ההוא
הרע ,ואפשר דאינו בכלל עיקר הלאו של לא תלך רכיל בעמיך[ ,ועדיין דברי גנות.
צ"ע בפרט זה ,אך כך הוא דקדוק הלשון] אלא דמכל מקום 'מכלל דילטוריא ולפי זה יש לדון ,באופן שהקדים להביא על עצמו את אותו הענין,
לא יצא' היינו שעדיין הוא בכלל הגנות של סיפור לשון הרע ,ואסור אבל לא הביא זאת במשמעות של תרעומת עליו ובאופן דמשמע
לו לעשות כן וצריך כפרה ,אבל הוא בגדר של חצי שיעור כלפי עיקר דנשאר בו שם גנאי בדבר ,אלא הביא את הדבר במשמעות שדבר זה
האיסור ,דכך נראה מדקדוק לשון הח" ח ,ואפשר שיש ללמוד זאת ישר הוא לעשותו ,ואף הוא עצמו עושה כן ואינו מחזיק את הדבר
קצת מישעיה שאיך היקל בזה ,בדבר שהוא עיקר האיסור והלאו לגנאי ,אם כן לא מצינו בכאן מקור לאסור את הדבר שהרי בסוף
בתורה ,אלא משום דסבר דאין זה בכלל עצם האיסור ,ומ"מ נתבע הדבר לפי דבריו אין כאן דבר של גנאי.
על כך ,כיון דמכלל דילטוריא לא יצא.
ב] אלא ד מסתבר שיש לדבר זה הגבלה ,שאם השומע את הדברים
ויכול להיות נפק"מ ,שאם למשל צריך לדבר לשון הרע לענין איזה חלוק עליו בזה ,והשומע סבור שדבר זה גנאי הוא ,אם כן מה
תועלת ,והוא בדבר שהמספר עצמו נכשל בו ,אם כן מצד חומר הגנות שהמדבר אומר כן ,ומצדיק את הדבר ומוכיח מעצמו דפשיטא ליה
יש בזה קולא אם יקדים נמי לספר על עצמו כן מאחר דבזה כבר אינו שדבר זה אינו גנאי ,אלא כך ראוי לעשות ,יש לדון דאין בזה היתר
חשיב לעיקר האיסור של לשון הרע ,ובבחינת 'הקל קל תחילה', לספר על אחרים ,שהרי אצל השומע עדיין נחשב הדבר לגנאי או
שאע" פ שהוא היתר לתועלת יש לו לעשות היותר קל ,ומכל מקום לחיסרון מעלה ,וכלפיו הוא נחשב דברי גנות ואין הדבר נגמר במה
נראה לצדד דאין לו חיוב בזה דאין חייב לגנות עצמו בזה ,דגם גנות שאצל המספר אינו גנות.
עצמו יש בזה קצת משום לתא דלשון הרע גם אם לא נאסר ממש.
ועוד יש לדבר זה הגבלה ,והיא יותר פשוטה ,דאם הוא סיפור דברים
ואם אכן כך הוא ,שאין זה עיקר לשה"ר ,הרי שיש לדון דגם בכה"ג שיכול להיות אצל אחד מעלה ואצל אחר חיסרון ,כגון שמספר כמה
שמספר דברי גנות על השומע ועל אחר חשיב זאת רק לדברי דילטריא שעות לומד הוא וכן חברו ,ואצלו זה מעלה מכיון שלפי מצבו יש לו
ולא לעיקר איסור לשון הרע ,שהרי מבחינת השומע שעושה את אונסים כאלו שלמרות זאת לומד כך וכך ,אבל אצל חברו אין זה
הדבר הוא מקביל לדרגה של מדבר ועושה כן ,וכשם שאצל מדבר על מעלה דאדרבה יכול הוא ללמוד יותר ,אם כן בזה אינו צריך לפנים
עצמו ועל אחר לא חשיב אלא דברי דילטוריא ,אם כן הוא הדין מצד שהוא איסור גמור ,ולא חשיב כלל כמספר דברי גנאי עליו ועל חברו,
השומע ,וצ"ע בזה. אלא כמספר דברי גנאי רק על חברו.
ו] ובח"ח עם הערות 'דרשו' הביאו בשם המענה לשון להגאון ר"ה ג] ובמה דנתבאר דסגי לאסור ע"י שאצל חברו הוא גנות ,אפשר שיש
זקס זצ"ל דכתב בביאור הצד מדוע ס" ד לומר דכאשר מדבר על עצמו בזה חומרא לשני הצדדים ,והיינו דאם הוא להיפוך שאצל המדבר
ועל אחר ליכא בזה איסור לשון הרע ,והרי בסוף מדבר דברי גנות על נחשב הדבר הזה לגנות ,אבל הוא יודע שאצל השומע אינו נחשב
אחר ,וביאר בזה שהח"ח ס"ל דענין דברי גנות הוא במה שמדבר בכדי לגנות ,ובשל כך הוא מספר גם על עצמו ,ד לא איכפת ליה לומר כן
לבזות להשמיץ ולהוציא שמועתו רעה ,אבל כאשר מדבר על גם על משום הא גופא שיודע שאצל השומע אינו נחשב לגנות ,מכל מקום
עצמו ,הרי לא נתכוין לכך. יש לדון דכיון דיודע שאצל עצמו נחשב זאת לגנות ,אם כן כלפי עצמו
ואם זהו הביאור ,הרי שיש לדון כנגד המבואר לעיל ,דכלול בזה צד הוא מספר דברי גנות עליו ועל חברו ,והרי הוא בכלל ההלכה שאין
להקל גם בכה" ג שהשומע הוא שנכשל באותו הגנות של המדובר, לספר דברי גנות על חברו גם אם הקדים לספר על עצמו ,ונמצא
שהרי בכה" ג כיון שהמדבר אינו עושה את מעשה הגנות ,א"כ הלא דהחומרא יכולה לבא או מצד המדבר או מצד השומע.
חזר להיות כשאר מדברי לשון הרע שתולים שכונתם לגנות ,אלא ויש לדון בזה ,דאפשר דלא נאסר דבר זה [גם אם לא יספר על עצמו]
שמאידך יש לומר סברא אחרת ,והיא דאין דרך אדם המדבר דברי מאחר שאצל השומע אין זה נחשב לגנות ,ואם כן לא חשיב סיפור
לשון הרע לגנות את המדובר בפניו ,אלא עיקרו הוא מה שמדבר דבר גנות על חברו ,שהרי איסור לשון הרע הוא מחמת מה שמספר
גנותו אצל אחרים ,וא" כ כאן הרי כלפי דברי הגנות שמדבר על השומע דברי גנות לשומע ממנו ,וכאן לא נשלם הדבר כיון שאינו כדברי גנות
עצמו ,לכאורה אין כונתו לבזות כדרך מדברי לשון הרע ,ושוב נלמד אצל השומע ממנו ,ומה שאצלו הוא גנות אולי יחשב כמו שמדבר
מזאת דגם במה שמדבר על האחר אין כונתו לבזות כשאר מדברי בלא שומע ,דאין בזה את שם האיסור של דיבור לשומע.
לשון הרע.
ואם נחשב הדבר לגנות רק אצל השומע אלא שהשומע עצמו גם כן
ז] ויש לדון לפי הביאור הנ"ל ,מה יהא באופן שהמדבר עצמו חוטא עושה כן ,להנ" ל חזר דבר זה להיות באותו דרגה של המדבר ומספר
באותו החטא אבל אינו מזכירו בהדיא ,ו לכאו' מהא דהוא עצמו חטא גם על עצמו ,ד הכא נמי הדברי גנות מקבלים את חומרם בכך שהם
בזה קשה שיבוא לבזות אדם אחר בדבר זה ,ושוב אין כונתו לבזות, דברי גנות גם אצל השומע ,ואם כן כאשר השומע גם כן עושה כן,
וא"כ גם בכה" ג נצטרך ללמוד את האיסור מהמעשה דישעיה דלא נראה דזולת דברי הח"ח לאסור בכה"ג אצל המדבר ,הרי שגם בנידון
נפיק מכלל דילוטריא. דידן לא היה נאסר ,והוי כמו שאומר דברי גנות על השומע ועל אחר,
אך אפשר דכל צד ההיתר בזה ,הוא דוקא במקום שהדבר מוכח מתוך דגם זה יש לדמות לאומר על עצמו ועל אחר ,ומכיון דהביא הח"ח
דיבורו שהוא אינו מתכוין לגנות ,וזה שייך מעיקרא רק במקום לאסור במספר על עצמו ועל אחר ,הוא הדין דיש לאסור במספר על
שבמפורש הוא מדבר גם על עצמו ,אבל בכהאי גונא שאינו מדבר השומע ועל אחר.
במפורש על עצמו ,שוב משמעות דבריו כמות שהם ,הם דברי ביזוי ד] ולהנ" ל יש לדון מה הדין במספר דבר שהוא גנות ,והוא עצמו עושה
ולא סגי בכונת לבו בעלמא ,ואולי זה תליא אם השומע יודע במעשיו, כן ומספר גם על עצמו ,וכן השומע ממנו גם כן עושה כן ומספר
דאם הוא יודע במעשה המדבר הרי ממילא יודע נמי מהי כונת דבריו, בדבריו גם על השומע עצמו ,וכולל את הכל בדבריו ומתרעם על עצמו
וגם המדבר יודע שהשומע יודע ממעשיו ומבין שידע שאין כונתו ועל השומע באומרו איך הגענו למצב הזה שכך שנינו עושים ,ועוד
לבזות ,ובזה חזר להיות דומה למזכיר במפורש גנות עצמו ,דעיקר שגם פלוני עושה כן ,והיה אפשר לחלק בזה ולומר דבכה"ג אינו בכלל
הדברים אינן מתפרשין כדברי ביזוי ,ויל"ע. הלימוד של הח"ח לאסור.
| 48אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
אוצר
ביכורי הלכה
שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א
ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה
גליון ס"א | פרשת ויצא
בגדר תפלת ערבית רשות
בשיטת השו"ע דאסור להפסיק בין גאולה לתפלה דערבית ,ואעפ"כ מותר לש"צ להכריז ראש חדש /בשיטת הט"ז והפמ"ג
דבשחרית אסור להפסיק ולהכריז ר"ח בין גאולה לתפלה /במח' הב"ח והמהרש"ל האם בערבית לאחר שקבעוה חובה אסור
להפסיק להכריז ,והאם עיקר הטעם הוא משום דהוא צורך התפלה /בספיקו דהמג"א האם מותר להכריז לצורך התפלה רק על
דבר שמחזירין עליו כגון ראש חודש ויעלה ויבא או אף בעל הניסים שאין מחזירין עליו /במח' הטור ורב נטרונאי בטעם אמירת
פסוקי יראו עינינו וקדיש בערבית ,האם הוא משום מנהג הקדמונים ונעשה כגאולה אריכתא ,או דתקנו לאשמועינן שתפלת
ערבית רשות /בשיטת התוס' דאף דהלכה כרבי יוחנן שצריך לסמוך גאולה לתפלה ,מ"מ מפסיקין ליראו עינינו משום דהוי
כהשכיבנו /בדעת רבינו יונה דאף למ"ד שערבית רשות ,מ"מ משקבלוה לחובה חל חיוב סמיכת גאולה לתפלה /ביאור שיטת
הרמב"ם דפסק דתפלת ערבית רשות ,ומ"מ פסק שצריך לסמוך גאולה לתפלה /במח' הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל
תפלת נדבה בלא שיחדש בה דבר /במח' הרמב"ם והראב"ד האם מי שהתחיל תפלת ערבית ונזכר שכבר התפלל פוסק באמצע
הברכה כבשאר תפלות או דאינו פוסק משום שמתחילתה היתה רשות /בביאור הגר"ח בשיטת הרמב"ם דערבית ביסודו הוי
רשות ולכן מצטרף עם תפלת נדבה /בשיטת הרמב"ם דלא תקנו חזרת הש"צ במעריב דהוי רשות ואף דקיבלהו לחובה /במח'
הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל מפלג המנחה ואף דאינו סומך גאולה לתפלה /ביאור הא דלענין שחרית עדיף שיסמוך
גאולה לתפלה משיתפלל בציבור משא"כ במעריב /יחקור ביסודו דתקנת עזרא דאסמכינהו אקרבנות האם אף לאחר תקנת
עזרא יסוד התפלה הוא משום רחמי או דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה חלות ותורת קרבן.
ע"פ ירוש' ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דכל האי דינא אי"ז אלא בערבית בשיטת השו"ע דאסור להפסיק בין גאולה לתפלה
דהוי תפלת רשות ,אכן בשחרית דהוי תפלת חובה אסור להפסיק
דערבית ,ואעפ"כ מותר לש"צ להכריז ראש חדש,
ובשיטת הט"ז והפמ"ג דבשחרית אסור להפסיק
כדי להכריז על ר"ח ,ואף דהוי צורך התפלה ,מ"מ לכתחילה אסור
להפסיק כדי להסמיך גאולה לתפלה ,אכן בשו"ע משמע בפשטות
דכיון דהוי צורך התפלה לא חשיב כלל להפסק. ולהכריז ר"ח בין גאולה לתפלה
בשו"ע סימן רל"ו סעיף ב' כתב וז"ל ,אין לספר בין גאולה דערבית
במח' הב"ח והמהרש"ל האם בערבית לאחר שקבעוה לתפלה ,ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין
חובה אסור להפסיק להכריז ,והאם עיקר הטעם הוא יראו עינינו לתפלה ,ומיהו מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש
משום דהוא צורך התפלה לתפלת ערבית לא הוי הפסק ,כיון שהוא צורך התפלה ,וכן יכול לומר
ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק ,עכ"ל .ומבואר בשו"ע
והנה מקור דין זה הוא בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן רצ"ג וז"ל, דאף דאסור להפסיק בין גאולה לתפלה דערבית ,מ"מ מותר לומר
שאלת מה שנוהגין בארץ הזאת בליל ראש חודש שמכריז שליח צבור יראו עינינו וכן מותר להכריז על ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית,
בין קדיש לתפילת ערבית ראש חודש ,הודיענו אם יש בו משום הפסקה ולא חשיב להפסק כיון דהוא צורך התפלה ,ולכאורה לפי הטעם
וראוי למחות אם לא ,תשובה ,אין ראוי למחות ,ובדין הוא דכל דבר שכתב בשו"ע נראה דה"ה בשחרית מותר להכריז ר"ח משום דהוי
שצריך לתפילה אין בו משום הפסק ,וכדאמרינן בברכת הלחם טול צורך התפלה.
ברוך טול ברוך אינו הפסק ,וכל שכן זה שהוא צורך התפילה ממש אכן יעו"ש בפמ"ג ס"ק א' דכתב וז"ל ,ובערבית מכריז אבל
שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפילה ,וכל שכן בתפלת ערבית בשחרית לא דמסמך גאולה חובה בשחרית ,ואף על גב דטול ברוך לא
שהוא רשות ,ופוק חזי מה עמא דבר ,וכן נוהגין בכל מקום ולא מיחה הוה הפסק דיעבד ,הא לכתחלה לא יפסיק ,עיין סימן קס"ז סעיף ו'
אדם בדבר ,עכ"ל .ולכאורה מבואר להדיא ברשב"א דלא כהפמ"ג, בהג"ה ,ועיין סימן קי"ד בט"ז ס"ק ב' דמשום הכי בשחרית אי אפשר
דאף בתפלת חובה לא הוי הפסק מטעם דהוי צורך התפלה ,וכל שכן להכריז ,יע"ש ,עכ"ל .ובט"ז סי' קי"ד ס"ק ב' כתב וז"ל ,ועוד טעם אחר
בערבית דהוי תפלת רשות. למה לא מתחילין בשחרית ,דא"ר חגי בר פדת אסור ליחיד להזכיר עד
וכן כתב שם בב"ח וז"ל ,וכתב עוד מהרש"ל דהרשב"א כתב שיזכיר ש"ץ ,פי' צריך שיאמר הש"ץ קודם התפלה משיב הרוח בקול
בתשובה שהשמש מכריז בין קדיש לתפלה של ערבית ואומר ראש רם ,וזה א"א בשחרית לפי שצריך להסמיך גאולה לתפלה כ"כ הרא"ש
אוסף | 49
לתוכן
את עמו ישראל לעד שאומר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר חודש שהרי תפלת ערבית רשות וכו' ,ולא נהירא ,חדא שהרי קבעוה
אחריהם ברכה ומפסיק בקדיש ,כלומר אסתיים תפלה הרוצה לצאת חובה ,ועוד אפילו היא רשות מכל מקום כל היכא שאתה מתפלל
יצא ,עכ"ל. אותה צריך ליזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפלות ,כדאיתא להדיא
ומבואר דנחלקו הטור ורב נטרונאי בטעם דמפסיקין במעריב בסמ"ג ,ולכן יראה שהשמש יקדים תפלתו שיוכל להגיע ליעלה ויבוא
באמירת פסוקי יראו עינינו ,דדעת הטור דאף דאין להפסיק בין גאולה קודם הקהל ויכריז בתפלתו עכ"ל ,וז"ל הרשב"א בתשובה ח"א סימן
לתפלה מ"מ לא נתבטל מנהג הראשונים לאומרם ,ואפ"ה אסור רצ"ג אין ראוי למחות ,ובדין הוא כל שצריך לתפלה אין בו משום
להפסיק בדברים אחרים ,אכן דעת רב נטרונאי דתקנו לומר יראו הפסק ,וכדאמר בברכת הלחם טול ברוך אינו הפסק ,וכל שכן זה
עינינו וכן קדיש לאשמועינן דתפלת ערבית רשות ואינה חובה ,ולפ"ז שהוא צורך התפלה ממש שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפלה ,וכל
משמע דאין איסור להפסיק בין אמירת יראו עינינו לתפלה ,אלא שכן בתפלת ערבית שהוא רשות ,ופוק חזי מאי עמא דבר וכן נוהגין
דלכאורה קשה דלדעת הטור דאין להפסיק בין יראו עינינו לתפלת בכל מקום ולא מיחה אדם בדבר עכ"ל ,הנה שהרשב"א ז"ל לא העמיד
ערבית ,א"כ איך מפסיקין באמירת קדיש קודם התפלה וכדהקשה רב יסוד פסקו על מה שתפלת ערבית רשות ,אלא עשאו כסניף לטעם
נטרונאי ,דאף דתקנו לומר קדיש ,מ"מ מאי שנא דבשחרית לא תקנו הראשון ,והדין עם הרשב"א וכן נוהגין ואין לשנות ,עכ"ל .ומבואר
לומר קדיש. דנחלקו הב"ח והרשב"א ,דדעת המהרש"ל דהא דמותר להפסיק
וכן יעוין בכנסת הגדולה שם דהקשה וז"ל ,כי יראו עינינו וקדיש, מיירי דוקא בתפלת מעריב דהוי רשות ,וגם בזה לאחר דקבעוה חובה
הכל מעין גאולה הוא וכו' ,בעל בנימין זאב ז"ל בסימן קע"ה הקשה אסור להפסיק ,ולדעת הרשב"א והב"ח אף בתפלת חובה לא הוי
על טעם זה ,דאם קדיש כגאולה אריכתא ,למה לא נהגו גם כן לאמרו הפסק מטעם דהוי צורך התפלה ,וצ"ב במה נחלקו.
בשחרית בין גאל ישראל וה' שפתי תפתח ,וכתב שהטעם שנהגו
לומר קדיש בתפלת ערבית להודיע שתפלת ערבית רשות ,והם דברי בספיקו דהמג"א האם מותר להכריז לצורך התפלה
רב עמרם שכתבו התוספות ,עכ"ל .ומבואר דאף הקדיש הוא מפני רק על דבר שמחזירין עליו כגון ראש חודש ויעלה
שתפלת ערבית רשות.
ויבא או אף בעל הניסים שאין מחזירין עליו
ומקור דין זה הוא בברכות דף ד' ע"ב ,אמר מר קורא קריאת שמע
ומתפלל ,מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא ובמג"א שם ס"ק א' כתב וז"ל ,צורך תפלה ,ועוד תפלת ערבית
זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית ,רבי יהושע בן לוי אומר תפלות רשות ,רשב"א ועסי' קס"ז ,וכן נוהגין דלא כרש"ל ,ב"ח ,ומ"מ אפשר
באמצע תקנום וכו' ,מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה דוקא בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם
ושתים לאחריה ,ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה לא אמרו ,משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו
דהא בעי למימר השכיבנו ,אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אפשר שאין מכריזין ,ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א ,ונ"ל דבין
אריכתא דמיא ,דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר הפרקי' דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משום
רבי יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון דתפלת ערבית רשות ,אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע ,עכ"ל.
אמרי פי ,אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה ומבואר במג"א כדעת הרשב"א והב"ח דלצורך תפלה מותר להכריז,
אריכתא דמיא ,הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אכן הסתפק המג"א דאפשר דמיירי דוקא בדבר שהוא חובה לצורך
אריכתא דמיא ,ע"כ. התפלה ,דאם לא אמרו מחזירין אותו או הזכרת ר"ח דהוי דאורייתא
לא הוי הפסק ,משא"כ על הניסים דאין מחזירין אותו לא חשיב צורך
התפלה ,הן אמנם דלכאורה צ"ב דמה לי דאין מחזירין אותו ,והא
בשיטת התוס' דאף דהלכה כרבי יוחנן שצריך לסמוך סו"ס הוי צורך התפלה דהא לכתחילה צריך לומר על הניסים.
גאולה לתפלה ,מ"מ מפסיקין ליראו עינינו משום
דהוי כהשכיבנו
במח' הטור ורב נטרונאי בטעם אמירת פסוקי יראו
ובתוס' שם בד"ה איזהו בן העוה"ב כתב וז"ל ,ואנו שאומרים יראו עינינו וקדיש בערבית ,האם הוא משום מנהג
עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו ,נראה הואיל ותקינו להו רבנן
הקדמונים ונעשה כגאולה אריכתא ,או דתקנו
לאשמועינן שתפלת ערבית רשות
ה"ל כגאולה אריכתא ,דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם
הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו ,וגם יש באותם
פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו והנה בטעם ההיתר להפסיק בין גאולה לתפלה לאמירת יראו
לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו ,והלכה כר' עינינו ,יעו"ש בטור סימן רל"ו דכתב וז"ל ,שניה השכיבנו וחותם
יוחנן דברייתא מסייע ליה וכן פסק ה"ג ,וא"כ יש ליזהר שלא לספר בין שומר את עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכה שימור מן המזיקין,
גאולה דערבית לשמנה עשרה ,עכ"ל .ומבואר בתוס' דאף דהלכה כר' ואע"ג דקי"ל כרבי יוחנן דאמר שצריך לסמוך אף גאולה של ערבית
יוחנן וצריך גם בערבית להסמיך גאולה לתפלה ,מ"מ מפסיקין ליראו לתפלת ערבית ,השכיבנו לא הוי הפסק דכיון דתקינו ליה רבנן כגאולה
עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו ,וה"ט משום דלאחר דתקנו אריכתא דמיא ,כמו בשחרית שתיקנו להפסיק בה' שפתי תפתח
חכמים לאמרם הוי כהשכיבנו דאמרי' בגמ' דלא חשיב הפסק משום ואפילו הכי לא חשיב הפסק כיון דתיקנו למימריה ,ומה שנוהגין
דגאולה אריכתא דמי' ,ולפ"ז משמע לכאורה דמלבד מה דתיקנו להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש ,לפי שבימים ראשונים היו בתי
חכמים לאמרם אסור להפסיק בין יראו עינינו לתפלה. כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית,
עוד כתב שם בתוס' וז"ל ,מיהו בסדר רב עמרם פי' מה שאנו ותיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש
אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית ,לאשמעינן דלא בעינן מסמך בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש ,ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי
גאולה דערבית לתפלה ,משום דתפלת ערבית רשות ,ולא נהירא, כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ,ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים,
דא"כ ר' יוחנן סבירא ליה תפלת ערבית חובה ,דפלוגתא היא דרב ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם ,כתב רב נטרונאי מדברי חכמים
ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן ,ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים ,ואי אין אומרים בערב אלא שתים לפניה ושתים לאחריה ,וכיון שהלכה
תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא כרב דאמר תפלת ערבית רשות ,תיקנו האחרונים שאחר שאמר שומר
| 50אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
הלילה עד שיעלה עמוד השחר ,ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים פסקינן כרבי יוחנן ,צריך לומר דאפילו אי סובר רבי יוחנן כרב דאמר
אותה סמוך לשקיעת החמה ,עכ"ל .ומבואר דפסק דתפלת ערבית רשות היא מכל מקום מחייב לסמוך ,אם כן גם לנו יש לסמוך ,עכ"ל.
רשות ,ומ"מ פסק דצריך לסמוך גאולה לתפלה ,ובפשטות נראה דס"ל ומבואר דנחלקו התוס' ורב נטרונאי ,דדעת רב נטרונאי דהדין
כדעת התוס' דהא דבעי להסמיך גאולה לתפלה לא תלי' בהא דהוי דצריך להסמיך גאולה לתפלה שייך רק אי הוי חובה ,ומהא דפסקינן
חובה. דתפלת ערבית רשות ,מהא חזינן דלא פסקינן כר' יוחנן ואי"צ לסמוך
אכן ברמב"ם הל' תפלה פרק א' הל' ו' כתב וז"ל ,וכן התקינו גאולה לתפלה דערבית ,אכן דעת התוס' דאף דפסקינן דתפלת ערבית
שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה ,שהרי איברי תמיד של בין רשות מ"מ צריך לסמוך גאולה לתפלה ,וצ"ב במה נחלקו ,ובדעת
הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה ,שנאמר היא העולה וגו' כענין התוס' צ"ב ,דלמאי דקימ"ל דתפלת ערבית רשות ,א"כ מה שייך כלל
שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ,ואין תפלת החיוב לסמוך גאולה לתפלה ,והרי כל התפלה אינה אלא רשות.
ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ,ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל וכדעת רב נטרונאי כתב שם ברשב"א וז"ל ,ואיכא למידק אנן
מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה, דעבדי' כמאן ,דהא מפסיקים בפסוקי דברוך ה' לעולם ויראו עינינו
עכ"ל .ומבואר דס"ל דאף דפסקינן דתפלת ערבית רשות מ"מ קבלהו וחותמין בה ואומרין קדיש אחריה ,וע"כ נמנעו הרבה מן הגדולים
כחובה ,ולפ"ז אפשר דמה"ט פסק הרמב"ם דצריך לסמוך גאולה שלא לאמרה כל עיקר ,וכ"כ בתוס' בשם רבי שמואל ז"ל שלא היה
לתפלה ומשום דקבלהו לחובה וכמש"כ ברבינו יונה. אומרם כל עיקר ,אבל מי שאומרן סומך על מה שאמרו דתפלת
וברמב"ם בהל' תפלה פרק ט' הל' ט' כתב וז"ל ,ואינו חוזר ערבית רשות ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דיש לחשוש לומר יראו עינינו
להתפלל בקול רם ערבית ,לפי שאין תפלת ערבית חובה ,לפיכך משום דמפסיק בין גאולה לתפלה ,ולפי מש"כ בשו"ת נראה דלהכריז
לא יברך ברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו על יעלה ויבא לא חשיב הפסק דהוי צורך התפלה ,אכן לומר יראו
ידי חובתו ,עכ"ל .ויעו"ש בב"ח דהקשה וז"ל ,וכתב הרמב"ם הטעם עינינו דלא הוי צורך התפלה אפשר דאסור.
לפי שאינו חובה ,פירוש כיון דמדינא אינה חובה אלא רשות ,ולכן
לא תיקנו מתחלה שיחזור השליח ציבור תפלת ערבית ,אף על פי
שאח"כ נהגו וקבעוה חובה מכל מקום התקנה במקומה עומדת,
בשיטת הרבינו יונה דאף למ"ד דערבית רשות ,מ"מ
עכ"ל .וכן יעו"ש באליה רבה ס"ק ג' וז"ל ,שהרי לא וכו' .פירוש דווקא משקבלוה לחובה חל חיוב סמיכת גאולה לתפלה
כשאומרים פעם אחת הוא דקבלו לחובה ,אבל כשלא אמרו מעולם אכן יעו"ש ברבינו יונה דכתב וז"ל ,ויש לשאול על מה סמכו
לא ,ובלחם חמודות כתב זה לשונו ,והאידנא דקבעו חובה אפילו העולם להוסיף ולומר אחר כך פסוקים של ברכת המלך בכבודו ,שעל
לא התפלל כלל ,מ"מ לא אלים מנהגא לשווייה חובה כדי לאטרוחי זה לא אמרו כגאולה אריכתא דמיא והוי הפסקה ,ומקצת החכמים
צבורא להחזיר הש"ץ התפלה ע"כ ,ולזה נוטין דברי הב"ח ,עכ"ל .וצ"ב היו נמנעים מלאמרם וכך היה מנהגו של מורי הרמב"ן נר"ו ,אבל
בדבריו ,דלמאי דקבלו עליהם כחובה אמאי שלא יחזור הש"ץ כדי מורי רבינו יונה קרובו נתן טעם למנהג שנהגו כל העולם לאומרם,
להוציא את מי שנתחייב. שבתחלה שהיתה תפלת ערבית רשות היו אומרים אלו הפסוקים שיש
אכן יעו"ש בעולת תמיד דכתב טעם אחר וז"ל ,וכתב הרשב"א בהם י"ח הזכרות כנגד י"ח ברכות וחותמין עליהם ואומרים קדיש
בתשובה ח"א סימן קפ"ג אפילו למאן דאמר דסבירא ליה דאם ויוצאין ,ואח"כ אף על פי שקבעוה חובה נשאר הדבר כמו המנהג
התפלל פעם אחת קבלה עליו בחובה ,מכל מקום אם התפלל בקי הוא הראשון ,ולא הוי הפסקה בין גאולה לתפלה ,דכיון שמתחלה אדעתא
אין צריך לש"ץ להוציאו ,ואם אינו בקי ולא התפלל פטור הוא ,עכ"ל. דהכי קבעוה חובה לא מקרי הפסקה ,עכ"ל .ומבואר בדעת הרבינו
ודבריו צ"ב דלכאורה לאחר דקבלו עליהם כחובה א"כ מאי שנא מכל יונה דאף דכשקבעוהו ע"כ דס"ל דתפלת ערבית רשות ואי"צ לסמוך
התפלות דצריך להוציא את מי שאינו בקי ,ומשמע לכאורה ברשב"א גאולה לתפלה ,מ"מ עכשיו דקבלו ע"ע את תפלת ערבית לחובה אף
דאף לאחר דקבלו ע"ע כחובה ,מ"מ אי"ז אותו גדר החיוב כתפלת דצריך לסמוך גאולה לתפלה מ"מ לא חשיב להפסק ,דלאחר דקבעו
שחרית ומנחה ,וצ"ב בזה. לומר יראו עינינו לא הוי הפסק דהוי כהשכיבנו דאמרי' בגמ' דלא
ומקור דין זה הוא בברכות דף כ"ז ע"ב ,תפלת הערב אין לה קבע, חשיב הפסק משום דגאולה אריכתא דמי'.
מאי אין לה קבע ,אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא ליתני תפלת ועכ"פ מבואר בדעת הרבינו יונה דאך למ"ד דתפלת ערבית רשות,
הערב כל הלילה ,אלא מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפלת ערבית מ"מ לאחר דקבלו ע"ע תפלת ערבית לחובה חל על התפלה חובת
רשות ,דאמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית ,רבן גמליאל אומר סמיכת גאולה לתפלה ,הן אמנם דבדעת הראשונים דס"ל דכל מאי
חובה ,רבי יהושע אומר רשות ,אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה, דיכול להפסיק הוי משום דהוי רשות ,לכאורה נראה מדבריהם דכיון
ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות ,ע"כ. דתקנת תפלת ערבית הוי רשות ,מה"ט אף דקבלו ע"ע לחובה מ"מ
ובתוס' שם בד"ה הלכה כדברי האומר רשות כתב וז"ל ,לאו דוקא אי"צ לסמוך גאולה לתפלה ,וצ"ב במה נחלקו.
רשות אלא כדפרישית לעיל דף כ"ו ,ולכך נקרא רשות לבטלה עבור
מצוה אחרת העוברת ,עכ"ל .ובתוס' שם דף כ"ו ע"א בד"ה טעה ולא בביאור שיטת הרמב"ם דפסק דתפלת ערבית רשות,
התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים כתב וז"ל ,וא"ת והאמר רב ומ"מ פסק שצריך לסמוך גאולה לתפלה
לקמן דף כ"ז ע"ב תפלת ערבית רשות וקי"ל כותיה באיסורי ,ועוד
קשה דאמר לקמן ד' ל' ע"ב טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין וברמב"ם הל' תפלה פרק ז' הל' י"ח כתב וז"ל ,ובתפלת הערב
מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה ,ולמה ליה האי קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה וסומך גאולה לתפלה ומתפלל
טעמא תיפוק ליה דתפלת ערבית רשות ,וי"ל הא דאמרינן דתפלת מעומד ,וכשישלים ישב מעט ויפטר ,והמתחנן אחר תפלת ערבית הרי
ערבית רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת ,דאז אמרינן תדחה זה משובח ,ואף על פי שמברך השכיבנו אחר גאל ישראל אינה הפסק
תפלת ערבית מפניה ,אבל לחנם אין לו לבטלה ,עכ"ל .ומבואר בין גאולה לתפלה והרי שתיהן כברכה אחת ארוכה ,עכ"ל .ומבואר
בשיטת התוס' דהא דאמרינן דתפלת ערבית רשות ,אין הכוונה דאין דפסק הרמב"ם דצריך לסמוך גאולה לתפלה דערבית.
חיוב להתפלל תפלת ערבית ,אלא דאינה חובה דעי"כ יתבטל מצוה ולכאורה קשה דהרמב"ם בהל' תפלה פרק ג' הלכה ו' כתב וז"ל,
אחרת שהיא עוברת ,וצ"ב בזה דלכאורה אי הוי חובה אמאי לא הוי תפלת הערב אע"פ שאינה חובה ,המתפלל אותה זמנה מתחילת
אוסף | 51
לתוכן
עליהם כחובה מאי שנא מכל התפלות דחשיב תפלה של חובה. ככל התפלות דדוחה אף מצוה העוברת.
עוד כתב שם ,דהנה הרמב"ם בפ"ג מהל' תפלה הל' ו' כתב וז"ל,
תפלת הערב אף ע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת במח' הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל תפלת
הלילה עד שיעלה עמוד השחר ,עכ"ל .ובהל' ז' כתב וז"ל ,המתפלל
תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה
נדבה בלא שיחדש בה דבר
וכו' ,ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם והנה ברמב"ם בהל' תפלה פרק א' הל' ט' כתב וז"ל ,תפלות אלו
שתשקע החמה ,וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם ,אם רצה אדם להתפלל כל היום
שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ,ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה כולו הרשות בידו ,וכל אותן התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות,
אחר צאת הכוכבים ,עכ"ל .והראב"ד השיג עליו וז"ל ,א"א אין ראוי לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין
לעשות כן אלא לצורך שעה ,והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה ,עכ"ל. הברכות ,ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה
וכתב הגר"ח דהרמב"ם לשיטתו אזיל דדעת הרמב"ם דתפלת ערבית ולא חובה ,עכ"ל .והשיג עליו הראב"ד וז"ל ,א"א אף על פי שלא יחדש,
דין רשות ודין נדבה עלה גם בשעה שמתפלל אותה כחובה ,ולהכי עכ"ל .ומבואר דנחלקו הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל תפלת
אין מדקדקין בזמנה ,והראב"ד ס"ל דלאחר דקבעוה כחובה ,הרי דהוי נדבה בלא שיחדש בו דבר ,וצ"ב במה נחלקו.
ככל התפלות דצריך להתפלל בזמנה ולהסמיך גאולה לתפלה ,וצ"ב
במה נחלקו הרמב"ם והראב"ד.
במח' הרמב"ם והראב"ד האם מי שהתחיל תפלת
ערבית ונזכר שכבר התפלל פוסק באמצע הברכה
בשיטת הרמב"ם דלא תקנו חזרת הש"צ בתפלת כבשאר תפלות או דאינו פוסק משום שמתחילתה
ערבית אף דקבלהו לחובה היתה רשות
והנה בשו"ע סי' רל"ו סעיף ג' כתב וז"ל ,מצא צבור שקראו והרמב"ם בהל' תפלה פרק י' הל' ו' כתב וז"ל ,מי שנסתפק לו
ק"ש ורוצים לעמוד בתפלה ,יתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש עם אם התפלל אם לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ,אלא אם כן מתפלל
ברכותיה ,עכ"ל .ומבואר דעדיף להתפלל בציבור מלסמוך גאולה תפלה זו על דעת שהיא נדבה ,שאם רצה יחיד להתפלל כל היום
לתפלה דערבית ,אכן לענין תפלת שחרית כתב בשו"ע סימן קי"א תפלת נדבה יתפלל ,מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל
סעיף ג' וז"ל ,אם עד שלא קרא ק"ש מצא ציבור מתפללין לא יתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ,ואם היתה תפלת ערבית אינו פוסק שלא
עמהם ,אלא קורא ק"ש ואח"כ יתפלל ,דמסמך גאולה לתפלה עדיף, התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה ,עכ"ל .ובהשגת
עכ"ל .ומבואר דחלוק תפלת ערבית דבהא תפלה בציבור עדיפא הראב"ד שם כתב וז"ל ,מי שהיה עומד בתפלה וכו' .א"א אין כאן נחת
מלסמוך גאולה לתפלה ,משא"כ בתפלת שחרית עדיף לסמוך גאולה רוח ,עכ"ל .ומבואר דנחלקו הרמב"ם והראב"ד בהתחיל תפלת מעריב
לתפלה מלהתפלל בציבור ,וצ"ב בזה. ונזכר שכבר התפלל האם פוסק כבכל התפלות ,או דמאחר דתפלת
ובדרכי משה שם ס"ק ג' כתב וז"ל ,וכתב הרשב"א בתשובה ח"א מעריב הוי רשות אינו פוסק ,וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו.
סי' רל"ו דדוקא בתפלת ערבית שהיא רשות אמר הגאון ,אבל בשל ובכס"מ שם כתב וז"ל ,ומ"ש רבינו ואם היתה תפלת ערבית
שחרית מיסמך גאולה לתפלה עדיף ,ואם לא קרא ק"ש ובא לבית וכו' ,כתב הראב"ד אין כאן נחת רוח עכ"ל ,נראה שטעמו שאף על
הכנסת ומצא צבור מתפללין לא יתפלל עמהן בשל שחרית עכ"ל. פי שתפלת ערבית היתה רשות עכשיו כבר קבעוה חובה כדאמרינן
ומבואר דהא דחלוק תפלת ערבית מתפלת שחרית הוא משום בפ"א ,ואין זה דבר מוכרח ,ויש מקום לדברי רבינו מאחר שמתחלתה
דפסקינן דתפלת ערבית רשות ,וצ"ב דלכאורה לאחר דקבלו ע"ע היתה רשות ,עכ"ל .ומבואר בכסף משנה דדעת הראב"ד דבערבית
כחובה אמאי לא הוי ככל התפלות דקימ"ל דמסמך גאולה לתפלה כיון שקבלו ע"ע כחובה להכי הוי ככל התפלות שאם התחיל בתורת
עדיף. חובה פוסק ,ומטעם דאין להתפלל חצי בתורת חובה וחצי בתורת
ואשר נראה בזה ,ובהקדם ,דהנה הרמב"ם בהל' תפלה פרק א' נדבה ,ודעת הרמב"ם דכיון דערבית מתחלתה היתה רשות ,אף
הל' ה' כתב וז"ל ,כן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות ,שתי דהאידנא קבלו ע"ע כחובה ,מ"מ חשיבי כתפלת נדבה ,ולהכי אינו
תפלות בכל יום כנגד שני תמידין ,וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו פוסק דהא אף אם ימשיך בתורת נדבה הוי המשך לתחילת התפלה
תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף ,ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר דחשיב כנדבה ,וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו.
היא הנקראת תפלת השחר ,ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא
הנקראת תפלת מנחה ,עכ"ל .ויעו"ש בלח"מ דביאור בדעת הרמב"ם
דאף דביסודו קימ"ל דאבות תקנום ,מ"מ שפיר קאמר רבינו דכנגד בביאור הגר"ח בשיטת הרמב"ם דערבית ביסודו הוי
תמידין תקנום ,וצ"ב בדבריו ,דאי קימ"ל דאבות תקנום ,א"כ למאי רשות ולכן מצטרף עם תפלת נדבה
נ"מ הא דאסמכינהו רבנן אקרבנות ,ומה איתחדש בזה. ובביאור שיטת הרמב"ם יעוין בחידושי הגר"ח שם דכתב וז"ל ,עיין
בכ"מ שפי' ההשגה משום דס"ל דגם תפלת ערבית קבלוה בחובה ודינו
יחקור ביסודו דתקנת עזרא דאסמכינהו אקרבנות שפוסק באמצע הברכה ,ולדעת הרמב"ם צ"ל דהא דחובה ונדבה לא
האם אף לאחר תקנת עזרא יסוד התפלה הוא משום מצטרפי הוא משום דהן חלוקין בעצם החפצא של תפלה ,דזו תפלת
רחמי או דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה חלות חובה וזו תפלת נדבה ,וערבית דין רשות ונדבה עלה ,והא דקבעוה
ותורת קרבן לחובה פירושו שקבעו חובה על עצמן להתפלל תפלת רשות ונדבה,
אבל התפלה בעצמותה נדבה ורשות היא ,כיון דבעיקר תקנת וחובת
ובביאור הדברים נראה דהנה יש לחקור ביסוד תקנת תפלה דעזרא תפלה אינה רק רשות ונדבה ,וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דערבית הואיל
דאסמכינהו אקרבנות ,דאפשר דאף דעזרא תיקן דזמני התפלות כנגד והיא בעצמותה רשות ונדבה מצטרפת עם תפלת נדבה דחד מינא
הקרבנות ,מ"מ אין זה מהות וגדר חדש בתפלה ,אלא דיסוד הגדר נינהו ,שארי תפלות דהויין חובה בעיקר מילתייהו הויין תרי מיני ולא
והחיוב דתפלה נשאר כפי שהיה דצריך להתפלל ג' תפלות ערב ובוקר מצטרפי עם נדבה ,עכת"ד .אכן צ"ב בדבריו דלכאורה לאחר דקבלו
| 52אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
באמצע תפלת מעריב שכבר התפלל האם פוסק כדקימ"ל לענין וצהרים ,ובא עזרא ותיקן את הזמנים לחובת התפלה הכללית כפי
תפלת שחרית ומנחה או לא ,דהראב"ד לשיטתו אזיל דס"ל דכל הא זמני הקרבנות ,ולפ"ז עיקר התקנה דעזרא היה לקבוע את זמני ג'
דשני תפלת רשות מתפלת חובה אי"ז אלא בחיוב דהגברא ,אכן בעצם התפלות דאבות תקנו ובזה נחלקו ר' יהודה ורבנן האם תמיד של שחר
חלות התפלה אין נ"מ ביניהם ,והא דפוסק בתפלת שחרית ומנחה הוי קרב עד חצות או עד ד' שעות ,אכן אפשר דעזרא תיקן חובת תפלה
מדין דאין תפלת חובה מצטרפת לתפלת רשות ,ולפ"ז למאי דקימ"ל מחודש כנגד הקרבנות ,ונמצא דמלבד דמקיים חובת תפלה דמהותה
דהאידנא קבלו ע"ע תפלת מעריב כחובה הרי דכל דהתחיל להתפלל בקשת רחמי ,איתחדש עוד גדר דתפלה דמהותה גדר דהקרבת קרבן
בתורת חובה אינו יכול להמשיך אותו תפלה בתורת נדבה ,דאין תפלה התמיד ,דלגבי חיוב זה זמן ההקרבה הוי חלק מעצם חובת התפלה.
שהתחיל בתורת חובה יכולה להצטרף עם תפלת נדבה. ועפ"ז ,נראה דזה כוונת הלחם משנה במש"כ בדעת הרמב"ם,
אכן בדעת הרמב"ם נראה דס"ל דבתפלה שיסודו והגדרתו הוי דלמאי דמשני בגמ' דתפלות אבות תקנום ובאו חכמים ואסמכהו
ענין אחד אין שום מניעה לצרף תפלה שהתחיל בתורת חובה על אקרבנות הרי דכך פסקינן ,ולכאורה צ"ב דלמאי נ"מ אם אבות
הגברא עם תפלה שאינו חובה ,דהא יסודו חפצא דתפלה אחת ,אלא תקנום או דהוי כנגד הקרבנות ,ולהנתבאר א"ש ,דהנה למאי דקימ"ל
דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה דתפלות אבות תקנום ,ע"כ דכבר בזמן תקנת אבות היה תקנה
חלות דקרבן ,ומה"ט לא שייך דחצי תפלה יתפלל בתורת קרבן חובה להתפלל ג' פעמים ביום ,ערב ובוקר וצהרים ,ובפשטות גם בזמן
וחצי תפלה בתורת קרבן נדבה דהוי חלות שונה דקרבן ,ומה"ט ס"ל האבות הזמן דשחרית היה בזמן הבוקר כל זמן שלא הגיע זמן מנחה,
להרמב"ם דאף לאחר דקבלו ע"ע להתפלל מעריב בתורת חובה ,מ"מ וכן כל התפלות ,ולפ"ז מאחר דלהרמב"ם פסקינן דאבות תקנום אלא
כיון דתפלת מעריב לא נתקן כנגד קרבן הרי דלא חל על עצם התפלה דאסמכהו אקרבנות ,הרי דעיקר התקנה שהיה בזמן האבות נשאר אף
חלות דקרבן ,וכן למאי דנהגו להתפלל מעריב כחובה אי"ז אלא גדר לאחר שאסמכוהו אקרבנות ,אלא דבא עזרא ותיקן עוד חיוב דתפלה
דתקנת אבות ומדין רחמי ,ולהכי אף דהתחיל להתפלל בתורת חובה כנגד קרבן ,ולפ"ז נמצא דאם מתפלל לאחר ד' שעות עד חצות ,אף
אין שום איסור להמשיך בתורת רשות ,וא"ש. דאינו מקיים את המצוה בזמנה לפי הזמן דתקנת עזרא ,מ"מ לא פקע
ולפמש"כ יתבאר הא דאף קודם דקבלו ע"ע להתפלל מעריב מינייהו קיום המצוה דשחרית דתקנו אבות ,דעיקרו הוא להתפלל
בתורת חובה לא מצינו שיהא חיוב לחדש בה דבר ,ולכאורה קשה שחרית בשעה שהוא בוקר דהיינו עד חצות ,ונמצא לפ"ז דבתפלה יש
דהא לדעת הרמב"ם כשמתפלל תפלת נדבה צריך לחדש בה דבר ,אכן ב' דינים האחד ,הוא תקנת אבות להתפלל בשעת הבוקר ,דזמנה עד
לפמשנ"ת א"ש ,דהרי כל מאי דבעי לחדש בה דבר הוי דוקא בתפלת זמן המנחה ,ויש עוד תקנה להתפלל בזמן הקרבת תמיד של שחר דזה
נדבה ,ומטעם דכל ההיתר להתפלל נדבה הוא מדין דיכול להקריב חשיבי לבוקר לפי אותה תקנה.
קרבן נדבה ,ומאחר דמתפלל בתורת קרבן צריך היכר כדי להבדיל בין ובשטמ"ק בברכות דף כ"ו ע"ב כתב וז"ל ,אבות תקנום ואסמכינהו
קרבן חובה לקרבן נדבה ,אכן תפלת ערבית דאף לאחר תקנת עזרא רבנן אקרבנות ,פירוש ודאי אבות תקנום ,אבל מפני תקנתם לא היינו
לא חל עלייהו תורת קרבן ,אלא דהוי מדין תקנת אבות ויסודו מדין מחויבים לאומרם ,ואתו רבנן ואסמכינהו אקרבנות כדי שיהו חובה,
דרחמי בעי ,בזה לא בעי היכר דהא אינו מתפלל בתורת קרבן ,ודו"ק. עכ"ל .ולכאורה דבריו תמוהין ,דמאי שנא דתקנת אבות לא היה חובה,
ומשעה שתיקן עזרא את התפלות כנגד הקרבנות הרי זה נהפך לחובה,
אכן להנתבאר א"ש ,דהרי מדאורייתא אין לחיוב תפלה לא זמן ולא
במח' הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל מפלג שיעור ,אלא דאבות תקנו בזה זמנים בחיוב התפלה דאורייתא דיסודו
המנחה ואף דאינו סומך גאולה לתפלה מדין רחמי ,ויסוד התקנה הוי מטעם דהלואי ויתפלל כל היום ,ולהכי
ולהנתבאר נראה דבהני תרי צדדי נחלקו הרמב"ם והראב"ד האם מסתבר דאי"ז גדר דחובה ,משא"כ תקנת עזרא הוי גדר דהתפלות
מותר להתפלל מעריב מפלג המנחה ואף דנמצא דאינו סומך גאולה הם כקרבנות התמיד ,וכשם דהקרבנות הם גדר דחובה ה"ה התפלה
לתפלה ואינו מתפלל בזמנה ,דהרמב"ם לשיטתו אזיל דאף לאחר שנתקנו במקום הוי חובה.
דקבעוה כחובה מ"מ חלוק תפלת ערבית משאר התפלות ביסודו, ולפמש"כ ,נראה דבהני תרי צדדי נחלקו הרמב"ם והראב"ד האם
וכמש"כ הגר"ח דתפלת ערבית לדעת הרמב"ם יסודו הוי גדר דתפלת בתפלת נדבה צריך לחדש בה דבר ,דדעת הראב"ד כהצד הראשון
רשות ,וכמשנ"ת דהוי מדין תקנת אבות ומדין דרחמי בעי ,ולהכי אף שחקרנו ,דאף לאחר תקנת עזרא יסוד התפלה נשאר כפי שהיה בזמן
דלכתחילה צריך להתפלל בזמנה ולהסמיך גאולה לתפלה ,מ"מ דין תקנת אבות דיסודו משום רחמי ,אלא דבא עזרא ותיקן את זמני
רשות עלה גם בשעה שמתפלל אותה כחובה ,ולהכי אין מדקדקין התפלות דתקנו אבות ותלו אותם בזמן הקרבת התמיד ,ומה"ט ס"ל
בזמנה ,אכן הראב"ד לשיטתו אזיל דס"ל דאף לאחר תקנת עזרא לא דאין שום ענין שיחדש בה דבר ,דהא קימ"ל דיכול להתפלל תפלת
אתחדש גדר חדש דתפלה כקרבן ,ונשאר על התפלה חלות דתפלת נדבה הוא מדין דהלואי שיתפלל כל היום כולו דתפלה רחמי נינהו.
תקנת אבות דיסודו מדין דרחמי בעי ,ומה"ט ס"ל דלאחר דקבעוה אכן בדעת הרמב"ם נראה דלשיטתו אזיל דס"ל דלאחר תקנת
כחובה ,הרי דהוי ככל התפלות דצריך להתפלל בזמנה ולהסמיך עזרא חל על התפלה חלות ותורת קרבן ,ומה"ט אסור להתפלל כמה
גאולה לתפלה. פעמים תפלת חובה כשם שאין מקריבין אלא קרבן תמיד אחד ,וכל
ולפמש"כ א"ש הא דכתב הרמב"ם דחלוק תפלת מעריב דלא ההיתר להתפלל תפלת נדבה הוא מטעם דמקריבין קרבן נדבה ,ונמצא
תקנו בו חזרת הש"צ משא"כ בשאר התפלות ,דס"ל להרמב"ם דכל דכשמתפלל נדבה חל על תפלתו שם וחלות דקרבן נדבה ,ולפ"ז נמצא
מה דתקנו חזרת הש"צ הוי מדין תקנת עזרא דיסוד חיוב התפלה הוי דתפלת חובה ותפלת נדבה הוי שתי חלויות של תפלה ,ומה"ט ס"ל
גדר דחיוב קרבן ,ומאחר דעצם התפלה הוי גדר דחיוב להכי תקנו להרמב"ם דצריך שיחדש בה דבר כדי שיהיה היכר שאינו מקריב שני
בו חזרת הש"צ ,אכן תפלת מעריב דהוי חלות דתפלת תקנת אבות קרבנות חובה ,אלא שמתפלל בתורת קרבן נדבה ,ולכאורה משמע
דביסודו הוי רשות ,אף דקבלו ע"ע להתפלל את תפלת הרשות ברמב"ם דמצד עצם התפלה לא בעי לחידוש ,דההיתר להתפלל
כחובה ,מ"מ ע"ז לא ניתקן תקנת חזרת הש"ץ ,ובדעת הראב"ד צ"ל תפלת נדבה הוא מכח שיכול להקריב קרבן נדבה כמה שירצה ,אלא
דאף דקבעוה כחובה ,מ"מ מלכתחילה לא קבלו ע"ע כחובה לענין מפני שיש איסור להתפלל שני תפלות דחובה דהוי כעובר על בל
חיוב חזרת הש"צ ,וכדכתב הלח"ח המובא באלי' רבה דלא אלים תוסיף ,להכי בעי היכר.
מנהגא לשווייה חובה כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש"ץ התפלה. ודאתינא להכי ,יתבאר הא דנחלקו הרמב"ם והראב"ד כשנזכר
אוסף | 53
לתוכן
דהוי מדין רחמי ,ולמאי דמסקי' דחיובא דתשלומין לא הוי מדין ועל דרך הפלפול אפשר דבהני תרי צדדי תלי' ב' התירוצים דהלחם
תשלומין דהקרבן אלא מדין השלמת החיוב דתקנת אבות ,לפ"ז א"ש חמודות והרשב"א המובא בעו"ת ,דדעת הל"ח דיסוד תפלת מעריב
דשייך חיוב תשלומין אף במעריב ,דהא לענין חיובא דתקנת אבות אין ביסודו הוי אותו גדר דתפלה כשחרית ומנחה ,ולהכי תי' דהא דלא
חילוק בין מעריב לשאר התפלות. בעי חזרת הש"ץ אף דקבעוה כחובה הוי מטעם דמלכתחילה לא קבלו
ע"ע כחובה לענין חיוב חזרת הש"צ ,דלא אלים מנהגא לשווייה חובה
כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש"ץ התפלה ,אכן הרשב"א ס"ל כדעת
ביאור הא דלענין שחרית עדיף שיסמוך גאולה הרמב"ם דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה חלות דקרבן ,ומאחר
לתפלה משיתפלל בציבור משא"כ במעריב דהוי חלות דחיוב קרבן הרי דהוי גדר דכפרה ,ולהכי אף דעיקר חזרת
הש"צ נתקן כדי להוציא את מי שאינו בקי ,ולכאורה מי שאינו בקי
והשתא דאתינא להכי ,אפשר דבהני תרי צדדי נחלקו התוס' ואינו יודע להתפלל פטור מתפלה ,אלא דאף דמצד החיוב דרמי
ורב נטרונאי האם החיוב להסמיך גאולה לתפלה שייך דוקא בתפלת עליו הרי הוא פטור ,מ"מ כפרה בעי ,ולהכי תקנו חזרת הש"צ כדי
חובה ,דדעת רב נטרונאי דהחיוב להסמיך גאולה לתפלה נאמר דוקא שהכפרה יחול אף על מי שאינו בקי ,משא"כ תפלת מעריב דלא נתקן
בתפלה הבא במקום קרבן ,ולהכי במעריב אף דקבלו עליהם כחובה, כנגד קרבן ,הרי דלא חל על עצם התפלה חלות דקרבן ,ולהכי אין
מ"מ כיון דעצם התפלה לא הוי תפלה במקום קרבן ,הרי דעל זה לא ענין בחזרת הש"ץ דהא מצד חובת התפלה מי שאינו בקי פטור ,וכל
מאי דבעי חזרת הש"ץ הוא בשביל הכפרה ,תפלת מעריב שאינו מדין
נאמר החיוב להסמיך גאולה לתפלה ,אכן דעת התוס' דהא דצריך
כפרה לא שייך בי' החיוב דחזרת הש"ץ.
להסמיך גאולה לתפלה הוי דין בתפלה מדין תקנת אבות ,דבכל
ויעוין באבי עזרי פרק י' הל' ו' דהקשה ,מהא דאיתא בריש תפלת
תפלה דרחמי יש חיוב להסמיך גאולה לתפלה ,ולפ"ז אף בתפלת
השחר דאם לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום תשלומין,
מעריב דהוי רשות ,מאחר דגדר התפלה הוי מדין תקנת אבות שייך ולכאורה מה שייך חובת תשלומין על תפלת ערבית דהוי רשות ,ועוד
בי' החיוב להסמיך גאולה לתפלה. הקשה מהדין שאם טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים,
ויעו"ש ברבינו יונה דכתב וז"ל ,ואומר מורי הרב שטעם שזוכה ראשונה ערבית ושני' תשלומי מנחה ,וקשה דמאחר שתפלת ערבית
לשכר גדול כזה ,מפני שהקב"ה כשגאלנו והוציאנו ממצרים היה רשות היא ,היה בדין שיקדים החובה שהיא תשלומי מנחה דהוי חובה
לתפלת מעריב דהוי רשות ,ומכח קושיות אלו מסיק שם דמוכח דאף
להיותנו לו לעבדים וכו' ,ובברכת גאל ישראל מזכיר בה החסד שעשה
דעל הגברא אין חיוב דתפלת מעריב ,מ"מ עצם התפילה מוגדרת
עמנו הבורא ,והתפלה היא עבודה כדאמרינן ועבדתם את ה' אלוקיכם כתפלת חובה ולהכי שייך בה תשלומין ותפלת ערבית קודמת לתפלת
זו היא תפלה ,וכשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד מראה שכמו תשלומין ,עכת"ד יעו"ש .ולכאורה מסיק ההיפך ממה שכתב הגר"ח.
שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצות רבו ,כן הוא מכיר הטובה אכן לפמש"כ א"ש ,דלמאי נתבאר בדעת הרמב"ם דכל מאי דשני
והגאולה שגאל אותו הבורא ושהוא עבדו ועובד אותו וכו' ,ועוד אמר תפלת ערבית מתפלת שחרית ומנחה ,אי"ז אלא בחיוב דתקנת עזרא
מורי נר"ו טעם אחר מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל מיד דתפלה במקום קרבן ,דלענין זה בתפלת ערבית לא ניתקן בתורת
הוא מראה שבוטח בה' בתפלה ,כיון שמבקש ממנו צרכיו ,שמי שאינו קרבן ,אכן תקנת אבות דתקנו ג' תפלות ערב צהרים ובוקר שייך אף
בוטח בו לא יבקש ממנו כלום וכו' ,עכ"ל .ומבואר מדברי רבינו יונה בתפלת ערבית ,אלא דתקנת אבות אי"ז חובה כחובת תקנת עזרא
דיש ב' ביאורים בסמיכת גאולה לתפלה ,א .שאנו מכירים טובה לה' דהוי חלות דקרבן ,ומה"ט חשיב כתפלת רשות ,משא"כ חובת תפלת
תשלומין ביסודו לא קאי כלל על הדין דתפלה מדין קרבן ובהקדם,
שגאלנו ועי"ז שאנו מתפללין אנו מראים שאנו עבדיו ,ב .שאנו בוטחים
דהנה איתא בברכות דף כ"ו ע"א ,איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה
בה' שגאלנו ומתפללים אליו מתוך בטחון שה' שומע תפילתינו ,וצ"ב מהו שיתפלל ערבית שתים ,אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית
בנ"מ בין שני הטעמים. מתפלל שחרית שתים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר
ולפמש"כ ,אפשר לבאר דשני הטעמים דהרבינו יונה תלי' בהני יום אחד ,אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל
תרי צדדי ,דלהצד דיסוד הא דבעי להסמיך גאולה לתפלה הוי מדין קרבנו ,או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל,
תפלה דתקנו אבות דיסודו משום רחמי ,לפ"ז נראה דהטעם הוא תא שמע דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן
טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ,ואין בזה משום דעבר
בעצם עבודת התפלה דצריך שתפלה יבוא מתוך הכרת הטוב על רוב
יומו בטל קרבנו ,ע"כ .וצ"ב מה הנידון בגמ' ,דהרי לכו"ע תפלת מנחה
חסדיו ,אכן להצד דקאי על התפלה מדין קרבן דמכפר ,לפ"ז הטעם נתקן כנגד תמיד של בין הערבים.
הוא דצריך להתפלל מתוך בטחון דהתפלה יכפר.
ולפמש"כ ,אפשר לבאר דזה גופא הוי הספק בגמ' ,דלאחר
ולהנתבאר ,יתישב הא דהקשינו דלמאי דפסק הרמב"ם דהאידנא דתקנו דתפלת מנחה נתקן כנגד קרבן תמיד של בין הערבים ,האם
קבלו עליהם מעריב כחובה ,א"כ מאי שנא דבתפלת שחרית פסק הוי כתפלת מוסף דכל מהות התפלה הוי במקום קרבן מוסף ומה"ט
דסמיכת גאולה לתפלה עדיף מתפלה בציבור ,ואילו לענין מעריב אף אין שייך בזה תשלומין ביום אחר ,דעבר זמנו בטל קרבנו ,וא"כ ה"ה
דבעי להסמיך גאולה לתפלה מ"מ תפלה בציבור עדיף ,ונראה דדעת לא שייך תשלומין במנחה ,או דיש במנחה ב' דינים ,דמלבד דיש את
הרמב"ם דבדין דבעי להסמיך גאולה לתפלה יש בזה ב' דינים ובב' תקנת עזרא דתקנו את התפלה כנגד קרבן התמיד ,מלבד זה יש את
חובת תקנת אבות דקבעו ג' תפלות ביום ערב ובקר וצהרים ,דיסודו
הטעמים המבוארים ברבינו יונה ,דהאחד הוי מדין בטחון דהתפלה
מדין רחמי ,ולפ"ז שייך תשלומין במנחה ,ומסקינן כאף דאת התקנה
מכפרת ,וזה שייך דוקא בשחרית דהוי מדין קרבן ,ולענין זה היות דהוי דתפלת מנחה שהוא כנגד הקרבן לא שייך בזה תשלומין ,מ"מ לא
דין בעצם חלות התפלה הרי דזה עדיפי מתפלה בציבור ,ויש עוד דין פקע מינייהו חובת מנחה מתקנה דאבות דהוי גדר דרחמי ומה"ט
בעצם עבודת התפלה דצריך שתפלה יבוא מתוך הכרת הטוב ,ודין זה שייך בי' תשלומין.
שייך אף במעריב דהוי מדין תקנות אבות ,אכן לענין זה תפלה בציבור ולפ"ז מיושב קושית האבי עזרי ,דאף דתפלת ערבית רשות מצד
עדיף. החיוב דתפלה במקום קרבן ,מ"מ לא פקע מיני' החיוב דתקנת אבות
| 54אוסף
שנה ט' 429
זמני הדלק"נ שבת פרשת ויצא
ירושלים 4:02 :מוקדם3:52 :
בני ברק 4:16 :מוקדם4:06 :
מזל"ט לרגל
גליון 400לאוסף
תוספת
מודיעין עילית 4:10 :מוקדם4:00 :
חיפה 4:08 :מוקדם3:58 :
טבריה 4:04 :מוקדם3:54 :
העלון השבוע לרפואת
ידידיה שמעון בן מזל
לרפוא"ש בתושח"י
מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת
שבת
מאמר וסיפורים מרתקים מהגאון רבי יהונתן פרלמן שליט"א מראשי ישיבת אופקים:
על חובת הקדמת הנסיעות בער"ש ובפרט כעת לפני 'שני' שבתות חנוכה הבעל"ט:
קמ"ש? הבן ענה לה בחיוך גדול" :אמא ,אנחנו כבר רבע שעה על של עתה באים אנו על שמירת שבת קודש וכבוד שבת
על 150קמ"ש" .מה זה מבטא? גם ההפך הגמור מכבוד שבת! המלכה .והפעם נכתוב בשפה גלויה בגובה העיניים ,שלומי
וגם סכנת נפשות נוראה! אמוני ישראל מתחזקים מאוד במיוחד בדור שלנו על כבוד
ואם זו שבת חתן ,והכלה היא אחותך ..יש לדאוג שכל המזוודות שבת קודש .אלא שהשטן מוצא לו את הדרכים לחבל במאמצינו
יהיו מוכנות מיום חמישי .האישה תיקח ממלאת מקום ותגיע להתכונן ולקבל שבת מתוך רוגע ושמחה ,ועד לחילול שבת
הביתה בשעה 11:00ביום שישי .הילדים :או שלא ילכו בכלל עלול הוא חלילה לדרדרנו .בחודשי החורף ,נכריז בתוקף ולא
ללימודים ,או שיחזרו גם הם עד השעה .11:00המשפחה לא נידום :בערבי שבתות אלו אסור לנסוע למקומות רחוקים! בשום
תיסע אף פעם באוטובוס האחרון! בדיעבד אפשר לצאת פנים ואופן ובלא שום תירוץ ,אפילו הוא תירוץ מרווח!
באוטובוס הקודם לאוטובוס האחרון ,ואם זה לא מסתדר אז לא נציג משל :חתן! הגע בנפשך! משפחת הכלה ,שוו בדעתכם!
נוסעים! כאשר שעת החופה נקבעה לשבע בערב ,באיזו שעה תצאו
גם נסיעה ב'ספיישל' מבתיכם לכיוון אולם הכלולות?
מכתבו של מרן רשכבה"ג וכי תצאו בשעה ארבע או
זה הוצאות שבת מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א שלוש? לא ולא לא עולה על
פתרון אחר :למשל ,מי שגר
בנושא הקדמת הנסיעה מחוץ לעיר בערבי שבתות דעתכם! מקסימום בשעה
באופקים יזמין מבעוד יום
ממכתב ששלח למגיד מישרים ,13:00ובדיעבד גדול בשעה
"ספיישל" מהדרום ,שיחנה ליד
רבי ראובן קרלנשטיין זצוק"ל שתים ברור שכן הוא!
הבית באופקים בשעה ,12:00
ומכאן לכבוד שבת קודש .לב מי לא יסער ולא יחרד לפירצות בקדושת השבת עד כדי ובתנאי שהנהג נכרי! שהרי
כשהדלקת נרות בשעה ,16:00חילולה ר"ל ע"י אלו הנסעים לעיר אחרת בעש"ק במועד מאוחר הנהג יחזור לביתו לדרום בשעה
לא ייתכן לצאת מהבית ,כגון ונכשלים ומכשילים אחרים ,ובעיקר את הנהג המסכן ,החפץ ,16:00ואסור שזה יהיה יהודי
מהדרום לבני ברק וירושלים ,גם הוא לשמור שבת כהלכתה וכו' ויעורר הלבבות לשמור שיחזור סמוך להדלקת נרות
וכן מבני ברק לירושלים ,מאוחר משמרת השבת ,שבת קדשנו ,שלא להיכשל ולהכשיל ,ושלא או בשקיעה רח"ל ,או בסגנון
מהשעה !12:00בשעת כתיבת יטו לב למסמא את עיני שכלם ,כי שלום יהא להם ולא יבוא דומה להזמין טקסי שנהגו יהודי
הדברים האלו אני שם לב מכשול על ידם ,עד כאן דברי יצה"ר .ויפקחו עיניהם ויפתחו שיצא מבני ברק בשעה 10:00
שהשטן ,הוא היצר הרע ,עומד ליבם ,לראות ולהבין כי עוון גדול יש במעשיהם ,חטאת היחיד ויחנה ליד ביתך בשעה ,12:00
בסביבתנו ,מסלסל בשפמו והרבים ,ובכלל מחללי שבת הם ,וזכות שבת קדשנו תעמוד ואז תגיעו בס"ד כולכם בגילה,
רינה ,דיצה וחדווה בשעה 14:00 לכל החרדים לקדושתה ודואגים לבל תחולל חלילה. ועל פניו לא "בת שחוק" אלא
לבני ברק .הנהג יספיק לחזור "שחוק" רחב ומהדהד! תכתוב...
לביתו ,להתקלח ולהכין את עצמו לשבת קודש! תכתוב ...הוא מזמזם .ומה אם האישה חוזרת מהעבודה ביום
שישי בשעה ?13:00ומה אם הילדים מסיימים את "החיידר" כעת נענה האברך :ארנקי ריקן ,ומאין יהיה לי כסף לטקסי?
ואת בית הספר ומגיעים הביתה רק בשעה ?12:30והוא ממשיך :שכחת? שכחת שהוצאות שבת אינן מחשבון המזונות ,ואדרבה,
אתה מנותק! אתה משני דורות אחורה! אתה לא מבין כלום כל המוסיף מוסיפין לו! נכון שאתה לווה ומכבד את שולחן שבת
מכל האילוצים שמסביב ,היום זה דור אחר ,ממשיך הוא :יש במעדנים בסך 700–500שקלים? אז תוסיף עוד 500על הטקסי!
היום מכוניות משוכללות שמד המהירות שלהן מגיע עד 250יש לנו אבא עשיר מאוד והוא הבטיח שיוסיף לך אל תדאג!
(וגם אם בסוף אלו שנסעו באוטובוס הגיעו בזמן ..זה לא מוריד ק"מ לשעה ובריווח.
במצוה שעשינו )..ואם הבטחנו להורים שאנחנו נבוא עם כל ואנו עונים לעומתו :המציאות מוכיחה שדווקא בעלי הרכב הם
האוכל? אז אל תבטיחו ..ואם כן הבטחנו נקנה אוכל מוכן! את היוצאים מאוחר ומגיעים סמוך להדלקת הנרות ,ודווקא חסרי
המקלחות חובה לדחות ולעשות אצל המארחים .באופן כזה הרכב מגיעים מוקדם יותר.
תרוויחו ותגיעו שעה מוקדם יותר. סיפר לי אדם דתי שאכפת לו לא לחלל שבת :פעם אחת יצא
הנה דברים ההווים ומתרחשים לצערנו :יוצאים לאוטובוס של הוא ליעדו סמוך לשבת ,כמנהגו תמיד ,לדאבוננו ,והסיע את
שעה .13:15אבל האוטובוס ספק מתמהמה? ספק לא יצא? אמו הישישה ליעדם .האם הרגישה שהשמש שוקעת בפאתי
ספק דילג על התחנה? מצלצלים במתח רב לסדרן ומאיימים מערב ופנתה אל בנה ואמרה לו אולי תיסע במהירות של 120
תוספת שבת
קודש הם אלו שימהרו לקבל את פני השבת הבאה כדי לזכות להתלונן ,והסדרן מבטיח לעשות מאמצים גדולים .בשעה 14:15
בריבוי עונג דביקות השבת! ואבינו ,מלכנו ,רוענו יגמול לנו מגיע באיחור רב אוטובוס שנהגו יהודי ,ומעלה את הנוסעים,
בידיו הגדולות והרחבות .ובליל שבת קודש נשוב מבית הכנסת והוא מספר :אני מאשקלון .התכוננתי בשעה זו לשוב לביתי,
אל בית מארחינו מלווים במלאכי השרת ונזמר "שלום עליכם להכין את עצמי לכבוד שבת קודש ולצאת לבית הכנסת ,אלא
מלאכי השרת מלאכי עליון"! ועל פנינו נהרה ושמחה עד בלי שהסדרן לחץ אותי .בלית ברירה ,הפניתי את ההגה לאופקים.
די. הלוואי שנגיע לבני ברק בשעה 16:00ואתם תידרשו לנסוע עד
"כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול" סוף המסלול .לביתי באשקלון אולי אולי אגיע לפני השקיעה,
אולי אולי!
ע"י שמקדימים הנסיעות מתקייימות ההלכות המובאות בסי'
רמ"ט" :אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות ,כדי שיגיע כמה איסורים עברו הנוסעים? אולי "לפני עיוור" על הסדרן ועל
לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת". הנהג? אולי שלחנו שליח לדבר עבירה? אולי זה איסור "חמס"
ובמשנה ברורה (בס"ק ג') כתב: שכפינו את החברה ואת הנהג לתת לנו
"דמ"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך "שירות" שהם לא רצו לתת לנו?
או יסע עד סמוך לערב מפני שכמה שבר נורא! אירע שאוטובוס מאופקים
פעמים נכשלים ע"י זה ,ובאים לידי הגיע לכניסה לבני ברק בשעה ,16:00
חילול שבת .ופוסקי זמנינו הרחיבו רחמנא ליצלן .קרוב משפחה בא
בזה. לאסוף את משפחתו ,ובצומת היציאה
כאשר אנו יוצאים לדרך שאורכת מב"ב חזו עיניהם באנשים בעלי חזות
כשעתיים ,כגון מירושלים לבני ברק, חרדית המנופפים יד לטרמפ לכיוון
או לאופקים וכן להיפך .וכן מב"ב ירושלים .השם ישמרנו!
לרכסים ,וסיבוב הנסיעה מתחיל בערך החזון איש יעץ לרופא אחד שלא
ב ,12:30 :או בשעה ,1:00תמונת המצב ירכוש רכב פרטי .תמה הרופא :למה
היא שה"סיבוב" בעיר המוצא אורך לא? השיב החזון איש :אולי יזעיקו
מינימום חצי שעה ,ובמצב טוב נגיע אותך להושיע חולה ובאמצע הדרך
ליעדנו אחרי הסיבובים בעיר היעד "יתקע" הרכב ,ומה תעשה? מן הסתם
בערך בשעה ,3:00 תעצור לתקן את התקלה! אבל אם
וכל זה! בתנאי שאין פקקים .והרי תיסע בטקסי ,והטקסי יתקע ,אז
פקקים בערב שבת יש ויש! התוצאה תעבור לטקסי אחר.
הבלתי נמנעת היא שמאות יהודים, והוא הדין לענייננו ,אל נא נביא את
ובהם נהגים ,סדרנים ,ועובדי תחנות, עצמנו לניסיונות של איחור ,למצב
שהם בעצם עובדים שלנו!! ואנו באמת שניתקע בפקקים וזהו בכלל לא חשש
המעבידים אותם עד לשעה 3או 4 רחוק אלא עניין מצוי מאוד ובפרט
בשעון חורף וזה במקרה הטוב! ורק בימי שישי! מפני שהמון יהודים
אז הם יתפנו לצאת לביתם להתכונן טובים אצים ורצים להספיק להגיע
לשבת ,ורבים מהם חפצים להגיע ליעדם "לפני שבת" ,וברור שאלפים
לקבלת שבת בבית הכנסת מתוך רוגע. כאלו הם אלה ש"ייצרו" את הפקקים
אין לנו שום רשות לעשות כדבר הזה! בעצמם.
אמנם יכול היצר לטעון שהרי גם לעצמנו קצבנו את המהלך אין אנו צריכים להמשיך ולספר .כל אחד מכם ודאי עשיר
הגרוע הזה .שמחמתו נגיע למארחינו סביב הדלקת נרות. בסיפורים עגומים של סיבוכים שאירעו למעשה בערב שבת
ונמצא שקיימנו בעצמנו "מיגו שאני חב לעצמי אני חב לאותם על תוצאותיהם המרות ועל כאבי הלב ,על כן נכבד את שבת
מאות יהודים" שמחמת אילוצי פרנסה מחוייבים לשרת אותי. המלכה ,ואף שבת המלכה תגיל בנו מקדשי שבת קודש ,ותגמול
ואיש באחיו לא תרדה בו בפרך! לנו בתשלומי כפל ,נחלה בלי מצרים .בזמירות ליל שבת "כל
הלואי שכולנו נתאגד יחד סביב פיסקי רבותינו ובהשתדלות מקדש שביעי" שורר לנו הפייטן "דורשי ד' זרע אברהם אוהבו,
העסקנים ,שהאוטובוס האחרון יצא מרכסים ומאופקים ומב"ב המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא" .ותמהו העולם ,הלא
וירושלים לא יאוחר משעה 12:00בשעון חורף .באופן זה יוכלו ראוי שהסדר יהיה כך :הממהרים לבוא ומאחרים לצאת ,כסדר
רוב אותם יהודים שהם בעצם ה"עובדים שלנו" להשתחרר ראשון ראשון ואחרון אחרון.
בסביבות 2:30ולקבל שבת בכבוד ובעונג ואזי " -מיגו שזכינו ויש לבאר שאלו המאחרים לצאת מהשבת הקודמת מפני שנהנו
לעצמנו ,זכינו גם לאחינו בני ישראל"! "ואהבת לרעך כמוך" מעוצם תענוג קדושת שבת ,וצר להם להפסיד את דבקות שבת
קופתקופת לרפואת)
ו"קהילות"
ו"קהילות" פלוס"או
פלוס" לע"נ להנציח
ב"נדרים
ב"נדרים (ניתן
אפשר גם לעלון
אפשר גם לתרומות
לעלוןלעלון
לתרומות
וכד' וכד'לתרומות
דרשותדרשות
לשליחת
לשליחת
להצטרפות או
להצטרפות או
והנצחות או
והנצחות אולפרטים
לפרטים
דהלכתא
בטלפון
בטלפון אליבא
שבת" או
או שבת"היומי
תוספת "עלוןדף
תוספת קופת ו'קהילות' -
"עלון
קופת קופת פלוס'
גליונות"
גליונות"ב'נדרים
"אוסף
"אוסף a0732951324gail.coa
a0732951324gail.coa
למייללמייל
לפנותלפנות
ניתן ניתן
. 0527614765
. 2040 2040
שלוחה
שלוחה בטלפון
037630543
037630543או 073-2951324
073-2951324
בטל:בטל:
שבתשבת
בנושא
בנושא
חיזוקחיזוק
שיחותשיחות
לשמיעת
לשמיעת
לתוכן
לתוכן
לתוכן
יש להימנע מקריאת העלון בסייעתא דשמיא
בזמן תפילה וקריאת התורה
00
איסור קללה
חודש כסלו תשפ"ז גליון מספר 62
"קללת חנם לא תבא" האם האיסור לקלל הוא מדאורייתא
כתוב בפסוק "קללת חנם לא תבא" (משלי כו ,ב) וכתבו התומים
המקלל אחד מישראל בשמו של הקב"ה ,או בכינוי ,עובר בלאו של
(הנ"ל) והאג"מ (או"ח ג ,עח) דלא יתכן לומר שטעם האיסור קללת "לא תקלל חרש"( .שו"ע חו"מ ,כז ,א).
אחרים הוא משום שהקללה מזקת ,דהרי "קללת חנם לא תבא".
[קללה ב'כינוי' היינו כגון שמזכיר אחד מהשמות שקורים הגוים
והכה"ח (פלאג'י סי' א אות י) כתב דלא רק שלא חל קללת חנם, לקב"ה( .שו"ע שם) .וכן האומר 'מי שברא אותך יעניש אותך'( .חזו"א
אלא אדרבא יש שכר טוב למי שנתקלל בחנם .וצ"ע ליישב את דע' סנהדרין סי' כ סק"י ד"ה ובגמ' ב"ב) .וק"ו האומר 'השם יעשה לך רעה'( .עי'
שע"ת (ג ,מז) ומצינו בתורה "ליראה את השם הנכבד והנורא" (דברים כח ,נח) .והחזו"א (שם
הרשב"א והחינוך דכתבו הטעם משום שהקללה מזקת.
ד"ה ואם) כתב שאף המאחל דבר רע בלשון 'יהא רעוא' זה קללה בשם
ואפשר ליישב לפי מה שביאר האור החיים הקדוש (במדבר כ"ג ,ח) ה' ,כי בודאי כונתו יהיה רצון מלפני הקב"ה].
דבודאי לא ירע ה' לאדם חנם חס ושלום ,ולכן אם אין למקולל והמקלל בלי להזכיר שם שמים ,נחלקו הפוסקים אם זה איסור
עוונות ,הקללה לא תזיקו כלום .אבל אם יש לו עוונות ,תסובב דאורייתא או דרבנן ,בתומים (אורים ב') משמע דזה איסור דרבנן.
הקללה שעונותיו אשר ה' מאריך לו אפו עליהם ,ימהר ליפרע ממנו. וכן משמע בח"א (כלל קמג) ובספר המצוות הקצר (לח"ח ,לאוין מה).
אולם החרדים (כד ,טו) כתב שזה איסור דאורייתא .וכ"כ הב"ח
לפי"ז מה שקללה יכולה להזיק זה כאשר יש למקולל עוונות ,ולכן
(שם) בדעת הטור .וכן פסקו הש"ך (סק"א) והחזו"א (שם סק"ז).
אסרה התורה לקלל גם קללת חנם ,שמא הקללה תזיק.
המקלל אדם שלא בפניו
מה נחשב קללת "חנם"
איסור קללה הוא בין בפניו ובין שלא בפניו( .רמב"ם סנהדרין ,כו ,א).
בגמ' מכות (י"א ).דמכיון ש"קללת חנם לא תבוא" לכן אם אדם
מתפלל שיהיה לשני רעה ,כאשר הוא לא עשה לו כלום ,הקללה אלא שהאיסור לקלל בפניו הוא יותר חמור ,כי מלבד איסור קללה,
אינה מתקיימת ,אולם מ"מ אם הרוצח שגלה לעיר מקלט יתפלל עובר גם באיסור אונאת דברים( .שו"ע הגר"ז אונאה סכ"ח) .ואם גם
שהכהן גדול ימות ,אפשר שקללתו תתקיים ,כיון שהיה להם מבייש אותו עי"ז עד שנשנתנו פניו ,עובר גם בלאו של "לא תשא
עליו חטא"( .רמב"ם דעות ו ,ח).
[לכהנים] לבקש רחמים על דורם ולא בקשו .מבואר דכיון שיש
עליהם 'טענה' שלא התפללו ,כבר אין זה נקרא "קללת חנם". הטעם שאסור לקלל
באיזה לשונות עוברים באיסור קללה א .הרמב"ם (ספר המצוות לאוין שיז) כתב דהטעם משום הצער והכאב
איסור קללה הוא גם כשאינו מזכיר את המילה קללה ,אלא כל שנגרם למקולל ,וגם מצד המקלל עצמו ,שלא ירגיל את נפשו אל
'איחול רע' נחשב קללה ,כדלהלן. הנקמה והכעס.
א .כתב השו"ע (חו"מ כז ,ב) שהאומר 'שלא יהיה לפלוני ברכה', ב .בשו"ת הרשב"א (מיוחסות סי' רפו) ובס' החינוך (רלא) כתבו
זה נחשב קללה .ב .האומר 'כל מי שאינו מגלה' דבר פלוני יחנק דהטעם משום שהקללה מזקת למקולל.
בגרונו ,הרי זה קללה [יעוי' גמ' מכות יא .].ג .האומר 'יהי רצון' שיהיה
ג .התומים (סי' כ"ז סק"ד) כתב הטעם משום שקללה מגיעה מתוך
לפלוני רעה ,ואף שאומר כן בדרך תפילה ובקשה מהקב"ה[ .בגמ'
ברכות נו .מבואר דלשון 'יהא רעוא' זה קללה .ובגמ' מכות יא .משמע שזה גם רוע לבב ושנאה.
כשאומר כן בדרך תפילה .וכ"כ החזו"א (סנהדרין סי' כ סק"י ד"ה ואם) .וע"ע
קה"י (ב"ק סי' מ"ה סק"ד)] ד .החיי אדם (כלל קמג) כתב דהמקלל ויתכן שנפק"מ בין הטעמים ,המקלל בדרך צחוק ולא מתוך כעס
'יענישך העליון' הרי זה קללה .ה .האומר 'תמהני אם תאריך ונקמה ,ומקללו שלא בפניו ,לפי הרמב"ם לכא' אינו עובר .אבל
ימים'[ .בגמ' מנחות ס"ח :מבואר שקללה כזו נתקיימה .וכן מבואר בחזו"א לחינוך יתכן שההיזק נגרם גם באופן זה ,וא"כ לכא' זה אסור.
(שם ד"ה ובגמ' ב"ק)] .ו .האומר 'הלואי' שיהיה לפלוני רעה[ .ק"ו מהנ"ל
אות ה' ,וכ"כ בס' לרעך כמוך (ח"א פ"ד ס"ט) בשם הגרחפ"ש] .ז .האומר והמנ"ח (רס סקי"א) כתב לגבי המקלל הרבה אנשים בקללה אחת,
'הייתי רוצה שתבוא על פלוני רעה' וכונתו לקללו( .כ"כ בספר לרעך כמוך דאפשר שזה תלוי ברמב"ם והחינוך ,דלחינוך עובר איסור בפני
שם ס"י ,ומשום דגם זה איחול רע).
עצמו על כל אחד ואחד ,מפני שגורם לו היזק ,אבל לרמב"ם עובר
ויש לציין למה שכתב במשנ"ב (סימן נג ס"ק נח) שאסור לקורא בתורה בלאו אחד ,כי האדם עשה פעולה אחת שמרגיל את עצמו עי"ז
לחשוב בשעת קריאתו את הקללות ,ענין קללה לנוכח שום אדם. לנקמה וכעס .וכונתו לכא' רק כשאינם שומעים את הקללה ,כי אם
הם שומעים ומצטערים ,לכא' עובר בלאו על כל אחד ואחד.
אוסף | 57
לתוכן
00
ודאי לא בגדר 'תינוקות שנשבו' .אלא דבגמ' ברכות דף י .משמע דעדיף קללה על הפסד ממון
להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה ,מאשר לקללם .וכ"כ בשו"ת משנה
בחזו"א (סנהדרין כ ,י ד"ה ואם) מבואר דהמקלל את חבירו שלא יצמח
הלכות (ח"ג סימן כט)].
התבואה שהוא הצמיח ,עובר באיסור .ובס' לרעך כמוך (פ"א הע' כא)
המקלל את עצמו הביא מהגרח"ק זצ"ל דאין שיעור לאיסור קללה ,ואף המקלל
אסור לאדם לקלל את עצמו ,והמקלל עובר בלאו של "השמר לך שפלוני יאבד פרוטה ,עובר באיסור.
ושמור נפשך מאד"( .גמ' שבועות ל"ו .ושו"ע חו"מ כז ,א)[ .וביאר האג"מ
(או"ח ח"ג סע"ח) דהיינו משום שהוא גורם לנפשו שיענש בשביל קללתו, כיצד מצינו בגמרא בכמה מקומות שאמוראים קיללו
שאפשר שתקויים קללתו ויוזק]. כתב החזו"א (שם ד"ה ונראה) דהא שמצינו בגמ' אמוראים שקיללו,
וכתב רבינו יונה (שע"ת ג ,מז) 'ואסור לאדם שיאמר "כן יושיעהו השם היה הדבר חובה להיות כבוד התורה קבועה בלבבות ,ושלא יתרגלו
כאשר הדבר הזה דבר אמת" -והנה הוא כזב .כי הנה קלל את עצמו בזלזול כבוד החכמים.
בשם ,שמכלל הן אתה שומע לאו' .והיינו שמשמע מדבריו שאם דבר
זה אינו אמת ,לא יושיע אותו השם ,וא"כ אם דבר זה אינו אמת, עוד כתב שכאשר אחד עשה דבר שלא כהוגן שנתחייב עי"ז נידוי,
הרי יש כאן קללה. כמו שמותר לנדותו מותר גם לקללו.
בכפה"ח (פלאג'י סימן א סק"ט) הביא מהזוה"ק שכתב שהמקלל את קללה עלולה להזיק את המקלל בעצמו
כליו ומלבושיו ,עובר על הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" ,דפירושו
איתא בגמ' סנהדרין (מט ,א) 'תהא לוטא ולא תהא לאטה' ופירש
להשמר מדיבור רע שלא לקלל את עצמו ואת חפציו. רש"י 'נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים ,לפי שסוף
קללת חנם לשוב אל המקלל'.
קילל את חבירו ,האם צריך לבקש ממנו מחילה
כתב הרמב"ם (תשובה ב ,ט) שהמקלל את חבירו ,זה מעבירות שבין עוד איתא בגמ' סנהדרין (מח' ):אמר רב יהודה אמר רב כל קללות
אדם לחבירו ,שאין נמחל לו עד שירצה את חבירו .ויש להסתפק שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד' .וכתב בס' חסידים (סי'
אם זה דוקא במקללו בפניו ,והטעם שצריך לבקש מחילה הוא עו) 'אל תקלל שום אדם ,כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות
משום שגרם לו צער ע"י הקללה .או הטעם משום הנזק שגרם לו כולן על ראשו ועל זרעו ,שכן מצינו שכל הקללות שקלל דוד את
ע"י הקללה ,ולכן צריך לבקש מחילה גם אם קללו שלא בפניו. יואב נתקיימו בזרעו' .עוד כת' (סי' תפ) 'מקום אחד היו מקללות אשה
חברתה ואיש בר מחלוקתו ,ונשתמדו בניהם ,פעמים היה מתקיים
ובס' חשוקי חמד (ר"ה י"ז ):כתב דלפי מש"כ החינוך (רלא) בדעת
על המקלל ופעמים על המקולל'.
הרמב"ם דקללה אינה מזקת ,א"כ אין צריך לבקש מחילה אלא אם
קללו בפניו[ .ואין 'להחמיר' ולבקש מחילה כדי לצאת את דעת החינוך, וכל שכן המקלל "קללת חנם" ,ודאי צריך לחוש שתשוב הקללה
דכיון דלרמב"ם אינו צריך ,אם חבירו אינו יודע מכך עדיין ,נמצא אליו ,כמו שכתבו המפרשים על הפסוק "קללת חנם לא תבא" (משלי
מצערו בחנם] .עוד הביא בשם הגריש"א זצ"ל דהמקלל שלא בפניו, כו ,ב) שכאשר הקללה היא בחנם אז "לו תבא" והיינו שהקללה תבוא
כיון שהקללה אינה נגרמת אלא מכח עליון ,אין צריך לבקש מחילה. על המקלל.
חומרת איסור קללה לקלל רשע
כתב רבינו יונה (אגרת התשובה) 'יזהר אדם שלא יקלל את חברו ולא איתא בגמ' (ב"ב ד .וסנהדרין פה .ומכות ח" ):ונשיא בעמך לא תאור"
את עצמו לא בשם ולא בכינוי ...וזאת אחת מן העבירות החמורות בעושה מעשה עמך ,אבל כשאינו עושה מעשה עמך המקללו פטור.
שבתורה'. וכתבו הרבה אחרונים דאין בזה אפילו איסור דרבנן[ ,שער המשפט
(סכ"ז סק"א) וביאוה"ל (סימן שכט ס"ד) וחזו"א (סנהדרין סי' י ד"ה ואם) וקובץ הערות
והחיד"א (צפורן שמיר סימן יא אות קפג) כתב 'לא יקלל שום אדם כי הוא
(יבמות סימן ע) .אולם דעת המנ"ח (רלא ,ג) שיש בזה איסור דרבנן ,וכ"כ במרגניתא
חלק 'אלו-ה' כביכול ונמצא מגדף כלפי מעלה ח"ו'.
טבא] .וזה דוקא כאשר הוא ידע בודאות שזה עבירה ,ועבר על כך
והכף החיים (פלאג'י סימן א אות י) כתב 'האיש אשר הוא מקלל לחבירו, במזיד ,דרק אז יוצא מכלל עמיתך( .עי' ח"ח כלל ד ס"ד) .ולענין חילונים
שנאוי לפני הקדוש ברוך הוא ,כי הקדוש ברוך הוא הבטיח בזמנינו ,נחלקו הפוסקים אם הם בגדר "תינוק שנשבה" ,ולכא' יש
לאברהם "אורריך ארור ומברכך ברוך".
לנהוג ב'שב ואל תעשה' ולהימנע מלקללם ,בפרט שיש סוברים
לקבלת הגליון מידי חודש במייל T089113355@gmail : שאיסור קללה [גם בלי שם שמים] הוא דאורייתא וכנ"ל[ .אולם
להערות הנצחות ותרומות 0527176634 אותם שהם שונאי הדת המסיתים נגד התורה והמצוות ,מסתבר שהם
| 58אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על הדף
היכא דפליגידכל ב(,
לקמן ד,הגמ'דקיי"ל)כלשון"ואע"ג
לראותובעמ' ב: מצפה הסוגיא
הקב"הומסיימתבנו פדוי. חגיגה דף ב ,א
מסכת בכורות דף מח
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת
הלכתא כוותיה
רב כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!
הכא בדיני, וכשמואל באיסורי כרב הלכתא ושמואל יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
יוסף בן שמעון
דשמואל".כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב א"כ
האדם. שםכדרך
יראה,בעלי "יראה
לשני אנשים הדרשה
כדוגמה שמעון"מביאהבןאת הגמרא
הביטוי "יוסף בדף זה מוזכר
הרמב"ם (הל' ביכורים יא ,יח) פוסק כרב ,דלא גרס את הקטע הנ"ל בסוף שאדם בא ליראות כך בא לראות" .יש כאן כמה
ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( הסוגיא. גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן זהה.
לתקן לאדם שיש ההשתוקקות
עיקר הדבר שנידון דידן נחשב איסורי צ"ב ,דהלא בספק פדיון הבן "שכפי זו, גמרא על צריכה להיות תואמת למה האדם
קודמים. שהראייה של
בשיעורים הואשהזכרנונשוב ונשנה מה
אך מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת שה' רואה אותו ,ועל כן סומא בעין אחת פטור מן
ההשפעות של הרגל ולתקן כל לקבלממון.
כדין ספק
לקולאבידו
האדם, אזלינן לראיית ה'
"ראובן דומהמובהק - החסירה
שם יותר ראייתו כדוגמה שואל שאין
מדוע לא נקטו הראייה
רבי צדוק הכהן
מהר"י קורקוס מבאר "דכשאנו מסופקים אם חייב בפדיון או בראשית הגז עניניו. בן יעקב" .שהיא שלימה.
שבאבודאי ואנובפדיון כשהוא חייב
"כדרך אבלחגיגה למסכתדממונא הוא,
הפתיחה המע"ה,
אומרים זוהי
אנואם כן, יסודזה:
גדול: עומדע"פכנגד תקנת שזה
השבין סי' ו) דרשו, הקדושים(כגון
בכמה מקומות ובספרים
ומבאר רבי צדוק
שבודאי חייבלקבלכיוןאת נקרא זה, פדוי ,איסור
שהצורה פדוי או אינו
ליראות"! הוא באלראותאםכך
מסופקים כביכול
האב, שהאדם מקבל
להגדיר את ופעמים שכדי האב.שמה שלהיינו יראה",
מעמקי הלב "יראה הבן מגלה את
ממונות הוא שאדם היא ע"י
כוונתו ,דענין והחג,
לבאר ונראה המועד
הרגל,נפטר". ההשפעות של
מסופקים אם במצוה ואנו ולכךתלוי
מצינו לבהמ"ק,
אלא מהפכו. לפניו
מתבררמתראהכשהוא הדבר
מהקב"ה שהרי אין
הבן מגלה ענין הפכי,
ומעתה כשיש שמגיע למקום, השפע האדם חובותמול
הם אל עצמו לחבירו ,את
ואיסורין האדםומעלה מרומם חובות באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
ממילא, האדם אל יבואו לא ההשפעות מלמעלה. אך חסד ללא גבולות מידתו חסד,
מלמעלה. מקבל אברהם
כי הואיצחק,כך
לראות, הוליד את
שאברהם שלו
ממונות ,אך אופי כאן שיש הגם הבן, פדיון
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה. כמו ממוני, ענין שכוללת מצוה מביא לידי ישמעאל שהוא "פרא אדם" ,ובירור מידתו של אברהם יוצא
החיוב הוא כלפי המקום. אדם,של
"בן בלבו כתב:
גבולות קלז(שיש מתגלהשבזהאותגבורה .סו
חרדים )פרק
בספרשמידתו לפועל ע"י יצחק
כרב באיסורישפוסקים א(,
דהטעם להלן )ג, קורקוס,הגמרא המהר"י לדברי מתאים הדבר
נוסף מיישב וכמה באופן בעיני שכלך ,כי ה' משמים בוראךרחמיו. תמיד את
בעקידה שכבש שארע ראה אברהם ,וכמו
וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
כמהשל התורה, נדיב,אחר
בתבחלק יותר בקי היה אחד שכל
"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעליםמשום בדיני, וכשמואל בעריות .ה'
כנגדו רושם ...וכן
תעשה וגדרים ובראייתך
שמירת הברית, זה וכו',
שמייצג את אלקים
יוסף הצדיק הוא
חלק התורה, מצדבת לרגל,שעוליןאבל
ספק ממון, בשעה גדר של ישראל שפדיון של
הבן יש לו נאיןנהירגליהם ואם כן, וע"זוכן וברכה,
שמעון, שפעמשבט מיני היו
כל פעורלךדבר ישפיעעל
החוטאים רוב בךבהסתכלו
עומד שמעון ,שכן
טפי.שהיה נדיב,
שנקרא בהם
שרב היה בקי אבינו למערכתאברם
האיסורין בתו של נדיבשייךהרי זה ששבטיראה,
שמעון רז"לח"ויראה ודרשו מזה שבטזכורך,
שמעון ,ונראה נשיא כלהיהיראה כתיבזמרי בן סלוא
תחילה לגרים" .ויש להבין ,מדוע עם ישראל כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
מישראל יש לו
אברהם? שלאחד שכל הנדיבותהידוע
גירות בחינתמביא את שםשמיני) הדברי יואל
נקראים על
(פרשת להראות יוסף בן שמעון,
למשכילים ,כל במטבע אבל
המקדש, חז"ל בשנהנקטו
בזמן הצדיק .לכן
ממידתרגליםמשולל ג'
חלק בתורה ששייך רק לו ,ואף אחד אחר לא יכול לגלות את חלקו .והגם יוסף.מקום .בהסתכלך כלפי למידתבכל
שייךשעה, שמעוןבכלתמיד, יוםשלשמעמקי הלב
ולמקום
שרשי הדברים, לבהמ"קהיינו
עתיד לחדש, החיבור מה שצורת
שתלמיד ותיק למדים מכאן אנו
למשה כל שהתגלה מעלה ברעותא דלבא ,יתעורר עלך אתערותא מרעוא
ומגביה מרים כשאדם לב, בנדבת רק הוא הקדושה, ב"ה".דאיתא בספר יצירה דחודש אב נברא באות ב) מביא רעוין ובפרי צדיקדכל
(עקב אות
הדברי תורה ופרטיהם הם בלעדיים לאותו תלמיד. אבל גוף ט' שמורה על 'האור כי טוב' ,והוא כנגד קדושת יוסף הצדיק .ומאידך
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים
כמידת
"יצפון לישרים מחוייב.הכתוב
שהואב) בפירוש דברי למה
החת"ס (חולין ו, ומעבר מלומדה
לזה את ויש לצרף הזוהרב' וכיצדדברי
מתיישבים שמעון,ביאורמביא שזההקודש שבט
עבודתהוא כנגד האר"י כתבובספר
דחודש אב
לרגלעד שיבואעלייהישרים, תושיהעל כן
ותורה מעיני יראה". זוכה ל"
ומצפין כךמטמין ה"יראה",
"הקב"ה תושיה" – תבואו
הלב "כימעמקי עה"פאת
דיוסף מגלההנ"ל,חז"להיסוד שם
שדרשו נז (.לפי
)בשלח ניחא
הדברים יחד .אלא
שייכת לבחינה של בת נדיב ,בתו של אברהם אבינו של שמעון.לראות פני" ,שבכל פעם שבאים לראות את פני ה',
וגורלו ,וע"ז אנו מתפללין ותן חלקינו בתורתיך, בחלקו זה
שהוא תחילה לגרים. מי שנפל צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה' ,ורק כך
שעכ"פ כל אחד יזכה לחלקו הצפון לו למען לא ניגע לריק ח"ו". שםפנים ישראלראיית
נקראו על דכל של ההשפעות
מוסיףאתהפרי צדיק לקבל (אות ח)אפשרובפרשת קורח
הר קדשך
מישראל יש חלק שלכלאלאדם "תביאנו
בענין זה בסליחות שאומרים
(פ"י) מאריך מהלהח"ח וזהו הביאה בעצם די שאין אומר, הוי
יוסף כמו שנאמר "שארית יוסף" ,והיינו ע"פ מה שנאמר "ועמך כולם בבהמ"ק.
תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל עולם בבית
ושמחנו ובשם
לבהמ"ק ,אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה
על מצפה לו והיא מעולם נחרשה לא חלקו,
הר קדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר שהיא שדה ואותה מיוחד, וזהו נקרא צדיק,
להשפעה לזכות שנימול
מי כדי איתא דכל
הנדרשת, ובזוה"ק (ח"ב כג ,א)
ובהתלהבות צדיקים" ,נכונה
חדש.לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על שכתוב
כמו פרי
גריםממנה שיוציא פנים.מי שנראה בחיצוניות "שמעון" ,הרי מראייתאפילו
שכל יהודי, המגיעה
"יוסף בן שמעון",
ה' וגו" ,ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק בפנימיותו הוא "יוסף".
בדיני ממונות,
הדבר בתורה האמור ולפי חלקו
מגלה את גרים? שמואל יואל ,על
שנאמר הדברי מעתה ,מבאר
הפסוק ע"י כעי"ז איתא בספרי חסידות .בשם משמואל )שביעי
לחלקו של רביותר אצל )שניכרתהבן שייך הנושא של פדיון
ההתנדבות שבאמתכן בחינת
באיסורין ,ועל
ורבנפלא, אתעלמדברים
כשהםפירש שאביולקח זה
האבני נזר לימדונו חז"ל דבריו ,דבדוקא
תרע"א( מביא על פסח ויש להוסיףשל
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל בתורה. היהודים כבוד
שנראה לראות הדר שבא שגם "שכמולהורות דידן כך:
בשמותיהם, הגמ'שויון
דברי להם
שני אנשים שיש
ראיית פני השי"ת. הוא ראוי
החיצוני. המראה אחראם ויבחון
בעצמוללכת יראה בו
צדיקים .ואין לבם הם בתוך כך
שכינתו,
שאינם צדיקים,
דף נ
לכך" .ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין
הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
דף מט
כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב ,אלא
ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ
הלכתא כרב באיסורי לגבי פדיון הבן
דף נ' נלמד במחזור זה בשבת פרשת חיי שרה ,ונפלא הדבר שעוסק דף
זה בענין מן הפרשה. נחלקו רב ושמואל בפודה את בנו קודם ל' יום ונתעכלו המעות ,האם
אוסף | 59
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
באמרי בינה (פדיון הבן סי' ח) מאריך בזה ,ומייסד שלכתחילה אסור לחלק "אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלע ,דנביאים ליטרין (עשרים
את החמשה סלעים ,ורק בדיעבד מהני .והפנים יפות איירי בלכתחילה. וחמשה סלעים) ,דכתובין קינטרין (מאה סלעים) ,חוץ מן כספו של עפרון
אלא שדחוק לומר שבדאורייתא יש חילוק בין לכתחילה ודיעבד. שאע"פ שכתוב בתורה סתם ,קינטרין ,דכתיב (בראשית כג ,טז) ארבע מאות
בכלי חמדה (פרשת במדבר) כתב ליישב ,עפ"י יסוד גדול דיש חילוק בין שקל כסף עובר לסוחר ,ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא תיקלא".
הפדיון שהיה בזמן המדבר לפדיון שיש לדורות ,במדבר הפדיון היה לשם הגר"א באדרת אליהו (פרשת חיי שרה) כותב חשבון נפלא .ונקדים שאלה,
הפקעת קדושה ,מה שא"כ לדורות הוא סמלי בלבד .וא"כ י"ל דהפנים יפות מדוע הסכום של קניית מערת המכפלה היא ד' מאות שקל כסף ,מה ענין
ס"ל דאין ראיה מפדיון לדורות דהוא רק מצוה בעלמא ואין כאן ממש פדיון סכום זה דייקא.
ע"י החמשה סלעים (שהרי מי שלא פדה את בנו אין קדושה על הבן) ,בזה שפיר
ומבאר הגר"א ,כי הנה ידוע כי בית סאתיים הוא כחצר המשכן מאה על
מקיים המצוה גם בעשרה כהנים ,משא"כ בפדיון שהיה במדבר שהיה צריך
ד ,ב(, א על אמה ,יעלה 5,000אמות מרובעות ,ואם כן לאמה נחלק חמישים ,וכאשר
שיתן כל הפדיון לקמןצריך מקדושתהגמ'
בכור ,היה הבכורים )כלשון
להפקיע לראותו
גמור מצפה
הקב"ה פדיון דף ב, חגיגה
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת בבית כור (שהוא פי 15מבית סאתיים ,שהרי יש 30סאין בכור) תמצא 75,000אמות
כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו! אחד. לכהן ליראות לראות כך בא
בגמרא מרובעות .והנה שבאאמות
600,000כדרך יראה
יעלה יראה
כורים מרובעות .ושמונה
בלב להיות צריכים והתרגשות הכנה כמה
ומסיים הכלי חמדה" :ואם כי גם זה צ"ע ,אך כתבתי להציל אותו צדיק א"כ אמרו (כתובות יז ,א) לגבי הלויית ת"ח (וכן נשות ת"ח שתומכות בבעליהן ,מטה
האדם. הגמרא מביאה את הדרשה "יראה יראה ,כדרך
משגיאה שלא יהיה בכלל טועה בדבר משנה ח"ו". ריבוא
בששיםכמה
יש כאן נתינתה תורה ,מה
לראות". של באכנתינתה כך
תורה ליראות משה) – נטילתה של
שאדם בא
ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( שרה השווהשל
שבהן הצדבהספדשיעמדו
מהצורךפנים
היהועל כל ריבוא .וא"כ
בראשונים, אף נטילתה בששים
גירסאות
על גמרא זו" ,שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן דף נב תואמת למה
בהכרח להיות
יתיב ,וא"כ באמתאצריכה
האדםגברא חז"לשל
(סוכה ז ,ב) שהראייה 600,000הוא
שומעים .ואמרו
מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת פטור מן
שקל", נפדהאחת
בחמישים סומאכורבעין אותו ,ועל כן
"המקדיש בית כור.רואה
וחז"ל אמרו שה'
היה שם שמונה
האדם ,בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל
חידוש הגר"א בבכור אינו נוטל בראוי הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו. שלימה.מאות שקל כסף ,כפי שוויה ,והוא פלא. שהיאעולה ד'
וא"כ שמונה כורים
כבמוחזק
אלא שיש להעיר על דבריו ,דהרי עפרון נחשב אדם שלקח דמים יתירים,
שבא הגר"א ,איש מעשה"כדרך
שהיה בזמן חגיגה
למסכתמובא
הפתיחה כי תצא)
אליהו (פרשת אדרתזוהיאם כן,
בספר ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
לדברי ואילו שהאדםמעט.
הרבה ועושה
אומר שמה
שהיה היינו וכמו שכתב רש"י (כג ,טז)
את תיכף אשה לקבל ולקח
שהצורההחתונה,
שבועות אחר ליראות"!
וגרשה כמה אשה בא לקח כך לראות אחד כביכול מקבל יראה", "יראה
השטח. של האמתי המחיר הגר"א הרי נטל את
שאדם בן ,ואחר זה
האשה השניההיא ע"י
והחג,ותלד
חדשים המועד
הרגל,שבעה
שללא כלו ההשפעותעוד
אחרת .והנה מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי
מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע וההכנה ההשתדלות שכמידת שלו. הראייה באיכות
וי"ל דאמנם המחיר היה ד' מאות שקל כסף ,אך הטענה עליו היתה שנטל
ממילא,כי נמלאו לה
הגרושה בן זכר,
האשה האדםיבואו אלילדה גם לאחר כמה ימים
ההשפעות לא מלמעלה.נודע כי שלו לראות ,כך הוא מקבל מלמעלה.
המידה.
הגרושה ובין האיש ובאותה
משפחת את עצמו
מחלוקת בין שהכין
נפלה כפי מה
ואחר זמן אלא רק
חדשים. תשעה מטבעות חשובים וכמו שכתוב בסוגיין .וכן מדוקדק ברש"י שם לבאר מדוע
המגרש מי יהיה הבכור לירשנו פי שנים .כלומר ,האשה הגרושה התעברה שקליםאדם,
גדולים כתב" :בן
קלז( ממנו
אות"שנטל עשה:)פרקלאסוחרדיםמעט
בספר ואפילו
נחשב אומר הרבה
א( ,אזלינן בתר
היא אםוהשאלה )ג,
הגמרא להלןלדבריאחריה.
הדבר שילדה
השניה אלאמתאים האשה וכמהקודם משמים
מקום שכלך,בכלכי ה'
מקום ויש בעיני בשקל בוראך
שמתקבלים תמיד את
לסוחר, שהן קנטרין ראה
שנאמר עובר
וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל קנטרין" .אדם לראות היש משכיל דורש שהן על בני השקיף
ששקליהן גדולים
ללידה. הבכור
"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב ,כמה או לעיבור הבכור אלקים וכו' ,ובראייתך תעשה רושם ...וכן ה'
לרגל ,בת
התורה" ,וילדו לו זה רמזהשעולין
אמר כי עלהגר"א,בשעה
ישראללרבינוהדברשלרגליהםנאין נודע
וכאשר את וע"ז
הכסף, וברכה,
שפעששקל מיני
הוא זה לך כל
אברהם ישפיעהרי
על עפרון,הטענה בך
בהסתכלו ואין להקשות מה
נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב ,שהיה יראה, יראה רז"ל ודרשו זכורך,
שם ,שעפרון רמז לכך שדורש מטבעות כאלה ,שהרי אמרכל יראה כתיבדעיין בגור אריה
ישראל ולאחר מכן
ילדה האהובה, שבתחילה משמע והשנואה",
תחילה לגרים" .ויש להבין ,מדוע עם האהובה בנים כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
ילדה קודם .אלאאברהם? שהשנואה משמע
גירות של לשניאה",
הנדיבות הבכור
בחינת הבןשם "והיה על
נקראים נאמר אלא
שקלים" ,כל
למשכילים, אבלמאותהמקדש" ,ד'
בזמןלומר אלאהוי ליה רגלים ולא
בשנה שקל כסף","ד' מאות ג'
שהתורה מדברת על הסיפור כעין הנ"ל ,שגירש את השנואה ולקח את בהסתכלךד'כלפי
מאות אברהם שקל לוואכןמקום.בכל במשקלשעה,
שלהם. תמיד ,בכל
כסף מלא שאמר שהם יום
וקמ"ל קרא שבןולמקום
לבהמ"קקודם, החיבור
והאהובה ילדה קודם, שצורת
התעברה למדים
והשנואההאהובה ,אנו
מכאן ברעותא דלבא ,יתעורר עלך אתערותא מרעוא לסוחר".מעלהשקל כסף "עובר
כשאדם מרים ומגביה לב, בנדבת רק הוא הקדושה,
השנואה הוא הבכור ,דאזלינן בתר העיבור. דכל רעוין ב"ה".
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים
דף נא
הוא כמידת
שבתאומים ,זה שיצא מחוייב.
שהואדין ידוע
למה זה ,דהרי
על מעשה ומעבר
מלומדהמקשיםהאחרונים ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר
לרגלרש"י בפרשת עלייהשכתב שלו על כן
מאוחר ,וכמו יראה". זוכה ל"
שהעיבור ה"יראה" ,כך
הבכור ,אף ראשונה ,הוא )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
שייכת לבחינה של בת נדיב ,בתו של אברהם אבינו רביםאת פני ה',לכהניםלראות
פעם שבאים הבן פדיון
שבכל נתינתפני",
לראות
נוצר מטיפה ראשונה ועשיו מן השניה ,צא ולמד תחילה"יעקב
לגרים. תולדות
שהוא(כה ,כו) צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה' ,ורק כך
משפופרת שפיה קצרה ,תן בה שתי אבנים זו אחר זו ,הנכנסת ראשונה המשמעות
ראיית פנים זה יצא".
אחר של את יצא ,בזה
ההשפעות לקבל אחת
כהנים בבת"נתנו לעשרהאפשר
הנוצר באחרונהקדשךהרעשיו ראשונה ,אל
נמצא תצא"תביאנו בסליחות
שאומריםאחרונה
אחרונה והנכנסתוזהו מה תצא הפשוטה היאבבהמ"ק .הוי אומר ,שאין די בעצם הביאה
בכך. ויצא כהנים, עשרה בין סלעים החמשה את שחילק
והביאותיםבאאללעכבו שיהא
שכתובאחרון ,ויעקב תפלתך כמו
ראשונה יצא ויעקב שנוצרראשון ,בבית
יצאושמחנו לבהמ"ק ,אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה
חמשת" חמשת "ולקחת
הר קדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על להשפעה לזכות הפסוקכדי את לשון
הנדרשת, ובהתלהבות הפנים יפות (במדבר
נכונה ג ,מז) מבאר
את הבכורה מןים על ויטול רחמה
הנלוו "ובניאתהנכר
ויפטור ליצירה
מינה כראשוןלעיל
ללידהשכתוב גרים כמוראשון פנים.חמשה שקלים לכהן אחד ולא לשני מראיית
שצריך ליתן המגיעה
משום בלשון כפול ,היינו
שנולד בפועל בהמ"ק ממדרשלבנין
אגדה) שזה הציפייה רש"יאת
(ומקורו מזכירים וגו" ,ולמה
מבואר בדברי ה'
הדין" ,הרי כהנים ,שכל חמשה עמד לעצמו (ע"ש מה שביאר לפי"ז את כל הפרשה).
שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר הפסוק
הבכור. ע"י
ראשון הוא כעי"ז איתא בספרי חסידות .בשם משמואל )שביעי
נפלא ,שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצל לחלקאתאת
שאפשרפירש מפורשת כאן
האבני נזר מביא שאביו תרע"א( לגמ'
האחרונים שסותר
והקשו עליו של פסח
תאומים אמתיים
דהנה ואלבהמ"קהגר"א,
דבריאל שמביאליישב
אותנו מהתצא) יצא חמדה היא
(פרשת כי הגרים(, ובכלי דידן כך" :שכמו שבא לראות הדר כבוד כהנים.הגמ'
לכמה דברי
החמשה סלעים
כמבואר בגמ' בנידה (כז ,א) ואז הולכים בתר הלידה, השי"ת. ראיית פני
מטיפה אחת נולדים שכינתו ,כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי
ולא בתר היצירה ,מפני שהיצירה היא משותפת .אולם יעקב ועשיו לא היו ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין דרכים.
לכך".ומצינו בזה כמה
הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
תאומים ממש ,ולכן כתוב 'תומים' חסר ,שאחד צדיק ואחד רשע (כמבואר שבאמת ושברוןאלא
כהרמב"ם, משמע דלא לשמחהרש"י
כתב שבדברי
לב ,אלא לעצבות ניתן ולא כאןיו"ט בצאן קדשיםכי
ברש"י) ,והיינו שלא נוצרו מטיפה אחת אלא מב' טיפות .וזו כוונת רש"י אחד לכהן ניתן שהכל מיירי אלא כהנים, כמה
שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ בין הפדיון א"א לחלק את
דיעקב שנוצר ראשון רצה לצאת ראשון ,דהרי העולם יראו שנולדו תאומים (רק שאפשר לתת לו את החמשה סלעים בשלבים) .וי"ל אפוא שהפנים יפות
ויסברו שהיה מטיפה אחת ככל תאומים ,ואז לא שייך למיזל בתר יצירה, איירי לפי רש"י.
| 60אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
וא"כ אמאי אסורין כל השנה ,לישתרי ביין כל י"א חודש בשנה חוץ מתשרי ותליא בלידה ,וא"כ כשיצא ראשון יהיה עשיו הבכור ,ובאמת הכא דהיה
לר"א וניסן לר' יהושע .וכפי שהקשה על הגמ' בתענית ,כך יש להקשות בב' טיפות ויעקב נוצר ראשון הרי הוא הבכור ,כיון דאזלינן בתר יצירה.
על הגמ' כאן ,שלא בכל ימות השנה יצטרכו לבהמות שאינן בעלות מום. לכן רצה יעקב לצאת ראשון כדי שיהיה בכור גם לפני הבנת העולם דהיו
הם תאומים רגילים .נמצא דדברי רש"י הם בנוצרים מטיפה אחת (שכך
ויישב הגבו"א דיתכן שייבנה בהמ"ק קודם ביאת המשיח ,כלומר שבניין
הבית יכול להיות בכל יום אפילו קודם הגאולה. היה לפי דעת בני אדם)[ .ונמצא בזה חידוש דלפי זה יעקב אבינו היה באמת
בכור גמור .אלא שקנה את הבכורה רק למראית עין ,ובזה יתורצו קושיות
בתירוצו השני כתב שיש ב' זמנים לגאולה" ,בעתה" ו"אחישנה" ,ומה רבות על עניין מכירת הבכורה ,דו"ק].
שאמרו בר"ה לגבי זמן הגאולה ,היינו לגבי "בעתה" ,אך כשזוכים
ל"אחישנה" יכולה הגאולה לבוא בכל עת ושעה. אולם ממשיך הכלי חמדה ומביא מהנוב"י בשם מהר"ם פרענקיל שא"א
להווצר תאומים מטיפה אחת ,ועל כן יש ראיה כנגד הגר"א .אלא שיש
ב(,יבוא ,עדיין לקמן ד,
המשיח הגמ' כאשר )כלשון
מיישב דגם לראותוח"א)
מאהבה (סוףמצפה הקב"ה
תשובה בשו"ת כשיש תאומים הם ב' טיפות ,כיצד נסביר מה דאםב ,א הנוב"י ,דף
לתמוה על חגיגה
ללכת בדרכי לדעת
ישראלצריך
אדם את דצריךהשי"ת.
המשיח לכוף באהבתשלימה,הגאולהלבו
תהיהיתלהבלאובזה
ונמצא לו!
וכו',מצפה
המקדשלו!
את מחכה שהקב"ה לבהמ"ק ראובן הוא תאומה,באוהנה נולד עם שבט יראהשכל יראהדידוע שארע אצל ראובן,
שהמשיח יכול ה' ולבנות באמלחמות כשהוא
ולהלחם תורה ליראות לראות כך שבא כדרך
הטיפה הראשונה של יעקב אבינו ("ראשית אוני") ,וכיון דמי שנוצר קודם
א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב
האדם.עת ,אלא שהמושג השלם "גאולה" ,שעליו דיברו ר' אליעזר ור' לבוא בכל כדרך
בכור. יראה,
נקרא הדרשה "יראה
התאומה ,ומדוע נולד אחרי בהכרחאת
מביאה הגמרא
שראובן יוצא שני ,הרי
יהושע ,תלוי בחדשים מסוימים. וכהגר"א .בא לראות" .יש כאן כמה ליראות כך בתרבאיצירה, שאדם
ובהכרח דאזלינן
ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן
בביאת משיח בן
איירי לתקן
שישלאלאדםההשתוקקות ור"י
"שכפי (ר"ה יא)" :דר"א
הבן יהוידע וכעי"ז ביאר
גמרא זו, על ולא למה
בראוי, תואמת
במוחזקלהיות
צריכהנוטל האדם
דהא דבכור שלנזר, שהראייה
האבני חמדה דברי מביא הכלי הוא
במהרה בימינו
הכנת המשיח
ביאתשע"י המעשים",אחר
דהיינו גלויות ,שזה יהיה
נתקניםבקיבוץ דוד אלא
מעשיו כך ראשונהמןשל
אחת פטור בעיןמטיפהסומאנוצר
שיהיהכןהבכור אותו ,ועל
שכיח כלל רואה "דלאביאור הדברשה'
האדם ,בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל אמן". ה' לראיית דומה החסירה ראייתו שאין
האדם ,שלא יצא עוד ממנו טיפה לבטלה מיום היותו ,וכיון שכן הרי ראוי הראייה
עניניו. שהיא שלימה.
נמצא דלדברי התשובה מאהבה והבן יהוידע ,משיח יכול לבוא כל יום, שיהיה לו בן קודם לכן אם היה מוציא טיפה זו באשה ,ולכן אם אתה דן
"כדרך שבא
מתירוצו הראשון כמעט להיפךחגיגה
למסכתוהוא
הפתיחה ותשרי. והשלימות זוהי
תהיה רק בניסן אם כן, כיון זה:
דאינו כנגד שזהאםעומד
במוחזק, דרשו,
נוטל כי הקדושים אינו
ובספריםבבירור ,ולכן בראוי הרי אינו בכור
אתמשיח יכול לקבל
ולדידהו שהצורה
למשיח, ליראות"!
יכול לקדם הגבו"א ,כך בא
דלדידיה המקדש שללראות כולזה מקבל כבי
ומעתה שהאדםמקודם.
נולד לו בןשמה היינו לא
יראה",האמת בכור אלא "יראה
במוחזק ,כיון דלפי
השלימה .המועד והחג ,היא ע"י שאדם של הרגל, ההשפעות
להקדים לגאולה תלוי לבהמ"ק, לפניו מתראה כשהוא
דוקא בכל אדם ,אבל ביעקב אבינו ע"ה שהיה כוחו וראשית אונו ממש, מהקב"ה
מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
ממילא, האדם
ויתלבנו. יבואו אל
הדברים לאיתבררו ההשפעות
בקרוב מלמעלה.
משיח צדקנו וכשיבוא דראובן נולד מטיפה מוכרח ג"כ
מלמעלה. הואוא"כ
מקבל כךג"כ", בראוי
לראות,שלו בכורא"כ מדינא היה
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה. ראשונה ,דאי נימא דתאומה נולדה מטיפה ראשונה ,א"כ שוב אינו נוטל
דף נד
בספר חרדים )פרק סו אות קלז( כתב" :בן אדם, בראוי.
וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג ,א(, ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך ,כי ה' משמים
וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל בכור,
דורש משכיל היה
בקרא דראובןדמפרשהישבהאלראות אדםהמפרשים
על בני שהקשו השקיף וזה היישוב במה
נדיב,מיל
כמה בתט"ז רועה
בנעליםבהמה
רגלפעמייך כמלא
מה יפו "מאי דכתיב ליה ה'ותיפוקוכן
רושם...
דאין תעשהליוסף, ובראייתך
ממנו וניתן כמים ניטלה פחזוכו', אלקים
ורק משום שהיה
בת לרגל, שעולין בשעה ישראל של נאין רגליהם
מצטרפות להתעשר יחד ,כשאין ביניהן יותר מט"ז מיל ,והטעם בהמות שאצלוע"ז
יעקב וברכה,שפעכנ"ל,
האבנ"זומתרץמיני
לך כל ראוי.ישפיע
הרי הוי והכאבךבהסתכלו
הבכור נוטל בראוי,
נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב ,שהיה כתיב יראה כל זכורך ,ודרשו רז"ל יראה יראה,
מיל. ט"ז מרחק לראות יכול
תחילה לגרים" .ויש להבין ,מדוע עם ישראל הרועה שכן הוא, הבכורה שהרי כוונתו, מה [ותמוה בראוי.
כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא גם שנים פי שפיר נוטל בכור
אברהם? של גירות הנדיבות בחינת שם על נקראים "ראוי"].
כל אבל זה נחשב
למשכילים, המקדש,ומדוע
בימי יעקב, בשנההיתה
בזמן שבטים שקיבל ב'
רגלים של יוסף ג'
בתוס' השלם עה"ת (בראשית ג ,ז) כתב" :ותפקחנה עיני שניהם ,ולא עיני
כלפי בהסתכלך מקום. בכל שעה, בכל
ומעתה בזה מיושבים החולקים על הגר"א ,דאמנם בתאומים רגילים יש תמיד, יום
עיני שניהם", "ותפקחנה
ולמקום החיבורשאמר
לבהמ"ק שצורת י"ו לפי
עירמם חסר למדים וחיות ,כי בהמות
מכאן אנו מעלה ברעותא דלבא ,יתעורר עלך אתערותא מרעוא
מבכורות". כדאיתא הרועה עיני מילין
הקדושה ,הוא רק בנדבת לב ,כשאדם מרים ומגביהי"ו אם כי רואה אין ועתה קודם הוא זה שמוחזק והוא הבכור .אך אצל ב"ה".שנולד לידה ,וזה
רעוין יצירה ויש דכל
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים יעקב שהולכים בתר טיפה ראשונה ,הרי שטיפה זו היא ראובן ,ואפילו
לדברי הירושלמימצייןכמידת הגר"ר מרגליות בספרו נפש חיה (או"ח תרפח ,ב)
מחוייב. מלומדה ומעבר למה שהוא עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר הוא בכור. ובספר
שיצא שני ,מ"מ
בא"י במקום לגדל עלייה לרגל
דקה בהמה דאפשרעל כן
יראה".ל"ז ,ז)
זוכהב"ק
(פסחים ד ,ג; בב' מקומות
ה"יראה" ,כך )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
ולשמור שלא אבינו
אברהםאותה
יכול לראותבתו של
הרועהנדיב,
בתשאז שלמיל, לבחינהט"ז שייכת
ט"ז מיל על שהוא הפרק.פני ה',
דהגר"א לראות את
שבאים את כל
פעם מחברים שבכלחמדה פני" ,הכלי
לראותדדברי נמצא נפלא מאד,
לגרים .איתא דהקב"ה אמר לאברהם "שא נא עיניך תחילה
(ויצא קנו ,א) שהוא
ובזוהר תזיק. ובזה ורק כך
מתחברים שם ה',לידה,בתרשלהנכונה
הולכים הכוונה לבוא עם
יצירה ,ויש מחדש צריך
שהולכים בתר
וראה וגו' " ,וקשה דהרי אדם יכול לראות ג' או ד' או ה' פרסאות ,ומיישב ראיית פנים
כבמוחזק, נוטל בראויבכורושלההשפעות
אתיעקב אבינו לקבל אצל
ומוחזק ,ואילו למושגי ראויאפשר
וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך בבהמ"ק .הוי אומר ,שאין די בעצם הביאה
שאדם בינוני חזינןאל ועכ"פ בדבריו
והביאותים שכתובדעלמא.
סיטריןכמו
תפלתך בביתלו ד'
ושמחנוהראה
שהקב"ה לידה.
בכוונהההשתדלותבתר
בתר יצירה ולא שםאת צריךהולכים
לעשות אלאלכו"ע ראובן ,וכן
לבהמ"ק, וכפי שהיה אצל
הר ד'קדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על
מיל. ט"ז דהיינו פרסאות רואה נכונה ובהתלהבות הנדרשת ,כדי לזכות להשפעה
גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על המגיעה מראיית פנים. דף נג
לבאר באופנים בהמ"קלך) יצא ובספר אור תורה לגאון מאוסטרבוצא (פרשת לך
לבנין ה' וגו" ,ולמה מזכירים את הציפייה
(כלומר כשעומד פרסאות האמור הדבר
אחת בראייה עלמאות
גרים? ולפי אברהם ב'
ראהשנאמר נוספים כיצד
הפסוק ע"י בשם משמואל )שביעי כעי"ז איתא בספרי חסידות.
מהרה יבנה בהמ"ק
פרסה לכל צד). אצל)שניכרתמאות ההתנדבות
פרסה ,יש לו ב' מאותבחינת
פרסה על ד' מאות שבאמת נפלא,
א"י שהיא ד' באמצע של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל ולאכבוד לראות הדר
המקדש, משום שבא
שמהרה יבנה העדר",שכמו
בכל כך:
מוםדידן
הגמ' הטעם שאיןדברי
להטיל
השי"ת.מבוססים על הגמ' כאן. המהלכים בדבריו
שניראיית פני לקרבן.יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי שכינתו ,כך
יהיו בהמות כשרות
מהלך ראשון הוא ע"פ התנחומא שכתב שאור שבעת ימי בראשית לכך" .ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין
משוםממנו,
דמהרה מהנדרשרחוקבזה"ז, לכהןהיותו
לשתות יין שיתמרמר על כיו"ב מצינוהפירוש
בתענית (יז ,ב) דאין
הוא מ"ט פעמים אור החמה של עכשיו ,ואיתא במד"ר שאור שבעת ולא לעצבות ושברון לב ,אלא הראויניתן
לשמחה כי יו"ט
לעבודה. ובעינן כהן יבנה המקדש
ימי בראשית הוא חוץ מאור החמה עצמו ,נמצא שבצירוף שניהם יש נ' שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ
פעמים אור החמה .וכיון שכיום אפשר לראות ד' פרסאות (דהיינו ט"ז מיל), ובגבורת ארי מקשה דהרי בר"ה (יא ,א) פליגי ר"א ור' יהושע אי בתשרי
אם יהיה הדבר בזמן ששולט אור שבעת ימי בראשית הרי שיש להכפיל עתידין להגאל או בניסן ,אבל באחד משאר כל החדשים לכו"ע אין נגאלין,
אוסף | 61
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
"שם הנהר הרביעי" ,דעיקר מקומם של אנשים אלה הוא בגן עדן העליון, ט"ז בחמישים ,ועולה ב' מאות .ואיתא בילקוט ראובני בשם המדרש דמשה
אלא ששייכים ג"כ במקצת לג"ע התחתון .ונהר זה שייך לצפונה של א"י, רבינו היה לו זה האור ,ומסתמא גם אברהם אבינו היה לו אור זה ,וא"כ כיון
שהוא המקום העיקרי לתורה ולתעודה .אלא שכיון שמדובר קודם שניתנה שעמד באמצע ארץ ישראל ,שכן נאמר לו להסתכל לארבע קצוות ,הרי
תורה לישראל ,אין רוצים לקשרו לא"י .ועל כן בפרת לא נאמר בפסוק ראה לכל עבר ב' מאות פרסאות .וכיון שארץ ישראל היא ד' מאות פרסה
מקום הליכתו( .ויש להוסיף שאמנם בגמ' דידן מוזכר שיש שייכות בין פרת לא"י, על ד' מאות פרסאות עולה החשבון יפה.
שהמטר בא"י יוצא בפרת ,והיינו שבאמת יש שייכות בין פרת לא"י). מהלך נוסף ביאר ע"פ התנחומא בהעלותך דאור של מעלה הוא מאה
ומסיים הנצי"ב שלפי דרכו זה הפירוש בגמ' כאן שכל הנהרות שייכים פעמים האור של מטה .והצדיקים משתמשים באור של מעלה .וכיון
לפרת ,משום שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה שעובד את ה' באמת. שאברהם השתמש באור של מעלה הרי יש לו ק' פעמים ד' פרסאות,
ומשם יוצאים הנהרות האחרים. עולה ד' מאות ,ולפירוש זה נאמר שאברהם ראה את א"י מן הצד ,דהיינו
הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד ,ב(, חגיגה דף ב ,א
ד' מאות פרסאות.
לחידקל למה קולך
צריך לדעתששואלים באהבתבב"ר (טז,
השי"ת.ג)אדם מוסיף דאיתא וב"הרחב דבר"
יתלהב לבו ובזה
שואלים לפרת הבריות.לו!
לו! מצפה מחכה
קולי בין שהקב"ה
נשמע לבהמ"ק
הלואי אהיה באאומר כשהוא
הרבה, נשמע יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
בלבנוטע בי וכו'. להיות צריכים והתרגשות
הכנה כלל ,אומר אין כמה א"כ דף נה
אותי ,זה מודיעים מעשיי קולך נשמע למה
האדם. הגמרא מביאה את הדרשה "יראה יראה ,כדרך
הרי שכך הטבעי הקב"ה טבעם של שני נהרות אלה ,שיהא חידקל רועש
יש כאן כמה הנהרות בא לראות".
ומשמעותם ארבעתליראות כך שאדם בא
מרובין כדי ללמדנו
תרפ"ד( ופירותיו צנועים
אמת פסח ומי פרת
באמרי איתאהרבה,
)הובא מצליחים
פירותיואמת
ואיןובשפת גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן
שעוסקים לתקן
בצרכי ציבור ,לבין שיש לאדם ההשתוקקות
דהיינו אנשים"שכפי
שנמשלו לחידקל גמרא זו, על
ההבדל בין למטה
נהרותלמה
תואמת נהרות וג'
משלשלהיות
למטהצריכההאדם הנהרות הואאמר רב כל
שהראייה של "דאמר רב יהודה
הכנתשמים. דהיינו שע"י
מעשיהם לשם המעשים",
לשכינה ,וכל נתקנים מרכבה
מעלהכךשהם נעשומעשיואנשי מפרת" .שה' רואה אותו ,ועל כן סומא בעין אחת פטור מן
האדם ,בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו. שלימה.ב ,י-יד) מבאר ענין זה ,ומקדים" :הנה אין ספק לנצי"ב (בראשית
בהעמק דבר שהיא
דף נו
שהענין הוא כמשמעו ,אבל מ"מ יש להבין מזה הליכות עולם ותכלית חיי
אם כן ,זוהי הפתיחה למסכת חגיגה "כדרך שבא זה:על עומדמזהכנגד
הגן ,וכי דרשו ,שזה
נהרות יצאו שהודיע שד'הקדושים
ובספריםנ"מ במה
האדם ,דבלא זה מאי
עובריןאתבלוקח לקבלבהמה שהצורה ליראות"! מעשר לראות כך בא נהרותכביכול
מקיימים ואלפיםמקבל
שהאדם מאותשמההיינו עוד העולםיראה",
ומלואו ,והלא "יראה
אלו ד' נהרות כונן
ההשפעות של הרגל ,המועד והחג ,היא ע"י שאדם מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי
שמגיע כולן נכנסין
במעי אמן, מולעוברין
השפע עשרהלקח אל יוחנןעצמוומעלה ר'את
מרומםאסי אמר "אמר ר' עוד,
העולם ואינםבאיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
ולא זאת. כל הכתוב לנו הודיע למאי וא"כ מעדן, יוצאים
ממילא,ממעשר .א"ר
במתנה פטורהאדם יבואו אל
ושניתן לו הלקוח ההשפעותתנןלא מלמעלה.
להתעשר .והא אנן לדיר מלמעלה.הללו שיוצאים המה על הנהרות היושבים
מקבל לאנשיםהוא
לראות ,כךאין ניכר
אלא שבאמתשלו
אמר קרא תעשה המידה.
אמינא,ובאותה
עצמומעליא מילתא בחילמא,את
חזאי שהכיןכפי מהאלא ר'רקיוחנן
אלעזר מעדן ,כידוע לחוקרי הארץ ,ועל כרחך הינם יוצאים מתחת לארץ מעדן
בשעת עשייה מיעט הכתוב" .היינו שאם מעשה הלקיחה הוא בזמן חיוב הודיענואדם,
הכתוב כתב" :בןקלז( למאי לחוץ,אות
אבל א"כ )פרק סו
חרדיםויוצאים
בספר נובעים
עד המקום שמשם
וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג ,א(, שכך הוא" .ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך ,כי ה' משמים
מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל ממעי אמן.
לקחכך עם לאפוקיעל אז פטור,
וזכיתי לדבר השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
"מאירש"י" :ר' יוחנן חזאי בחילמא כו' -הלילה נראה לי ר"י בחלום,
כמה נדיב, בת בנעלים פעמייך יפו מה דכתיב ופירש וכו' ,ובראייתך תעשה רושם ...וכן ה' כדלהלן:אלקים
ולכן מבאר הנצי"ב
נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל ,בת בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז
טעם". דבר היום שאומר
נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב ,שהיה בי אני יודע לי ונראה והואיל עולהיראה,
לעליון, יראה לפני רז"ל
שהנשמה ודרשו זכורך,
העליון. כלעדןיראה וגן
כתיבהתחתון
יש בעולם גן עדן
ישראל ביאור עמוק
ומפולפל ע"פ נפלא עם
להבין,דברמדועויצא כתב פרשתוישלגרים".
מיההשילוח תחיל
בספר הוא הוא
השכר העם, ולהמון
העליון העדןליראות.
נשארתבאהנפש .גן
לראות כך כדרך שבא
התחתון ,ושם היא עוברת דרך
נקראים על שם בחינת הנדיבות גירות של אברהם? למשכילים ,כל
העולם המקדש ,אבל
העוה"ז ,וגם אומות בזמן שכר מעין רגלים בשנה
התחתון יש בו ג'
לצדיקים ,ואילו הרוחני
בגמ' כאן. יום תמיד ,בכל שעה ,בכל מקום .בהסתכלך כלפי
שהוא התחתון, עלךבגן עדן
עוסקים בראשית בפרשת הפסוקים
שייכים לשם.מעלה
ולמקום מיד כשיצא
תפילת הדרך לבהמ"ק
החיבורהתפלל
אבינו לא שצורת
למדים יעקב
לשאול מדוע מכאן אנו הנה יש מרעוא אתערותא יתעורר דלבא, ברעותא
הקדושה ,הוא רק בנדבת לב ,כשאדם מרים ומגביה ב"ה".בזה ד' בחינות. דכל רעוין
האנושות .ויש דבר ששייך לכל
אמר "אם יהיה שאז הסולם מראה אחרי
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים עד המתין ולמה שבע, מבאר
כמידתדלקוח פטור
מחוייב.הגמ' כאן,
שהואהענין ע"פלמהוגו' " .אך ומעבר בדרך
עמדי ושמרני מלומדה אלקים ועבדים
נשיםהזוהר
ביאורישדברי
שזהבעולם.
מביאטוב
לעשות בנכסיהם
הקודש שמשתמשים
עבודת יש אנשים ובספר
לרגליוחנן בחלום,
עלייהשבא ר' על כן
התגלה עד שעובריןיראה".
חייבים ,לא והדיןזוכה ל" בהמה,כך
ה"יראה", ממעשר לשכינה.
מרכבהתבואו חז"לשנעשה
עה"פ "כי ציבור .מי
בצרכישם העוסק
שדרשו )בשלחישנז(.
שמשרתים אחרים.
בחלום ,אפשר אבינו אברהם
מידה זו בתו של
כשמתגלה נדיב ,ורק
בתחנינה, מידתהואשללבחינה
שר' יוחנןשייכתדהיינו לראות פני" ,שבכל פעם שבאים לראות את פני ה',
שהוא תחילה לגרים. לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה' ,ורק כך צריך נהר.
כנגד כל אחד ישנו
להבין את ענין מעשר בהמה (ויש להוסיף דידוע שיש דברי תורה שמתגלים בחלום
פנים ראיית של ההשפעות את לקבל אפשר
הנהר הראשון פישון ,מלשון פש ורבה ,וכנגד מה שאנשים משתמשים
קדשך ולקוח.
הר מעשר חנינהאללענין בסליחות מידת
"תביאנו שאומרים שייכות בין
מהגבהותם) ,ויש וזהולרוב
דווקא, הביאה באופןבעצם
טוב די
אומר ,שאין וחסדהויבבהמ"ק.
אל והביאותים שכתוב כמו תפלתך בבית ושמחנו הרי ההשתדלותבעולם,
בכוונה כללי שהעושה את
צריך לעשותבעולם.
לבהמ"ק ,אלאבנכסים לעשות טוב
יעקב אבינו ידע ברוה"ק שהוא יקבל בהמות מלבן ,וידע שיאמר בתפילתו אשר החוילה ארץ את הסובב שהוא כתוב ולכן התחתון. משתייך לגן עדן
הר קדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על נכונה ובהתלהבות הנדרשת ,כדי לזכות להשפעה
בהמות שיקבל אותןעל בהמה ,והרי
הנלווים מינהמעשר
"ובני הנכר דזה כולל
אלאלעיל
שכתובאעשרנו לך"
גרים כמו "עשר הממון.מראיית פנים.המגיעה
שם הזהב – עניין
בהמ"קובחלום ראה
לבנין המוריה הציפייה
שהגיע להר אבלאתלאחר מזכירים
פטור לקוח. וגו",בהןולמה ה'
מלבן יש
הדברשאמר יעקב במידתהאמור
"חנון" וכמו היה ולפיגרים? ואותועלגילוי
שנאמר הפסוקעליו",
ע"י ה' נצב "והנה שמיוחדים את ארץ כוש,
משמואל )שביעי בשםוסובב בספריעל גחון,
חסידות. מלשון הולך
גיחוןאיתא הנהר השני הוא
כעי"ז
חנינה אצל
מצינו אצל יעקב, )שניכרתדמידת ההתנדבות
בחינתאת עבדך", שבאמתהאלקיםנפלא ,אשר חנן"הילדים פירשלואת
נהר האבני נזר
נאמנה ,יש אחריםשאביו
ועושה זאת שמשרתמביא
ואדםתרע"א(
מעולם .פסח
לעבדות של
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל דברי הגמ' דידן כך" :שכמו שבא לראות הדר כבוד מיוחד.
הדין של מעשר בהמה ,דאם לקח את הבהמות בתור את יודע הוא
ראיית פני השי"ת. מעתה שכינתו ,כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי
עוברין ,שפיר יתחייב במעשר בהמה .ורק עכשיו הוא יכול להתחייב "עשר שאין
והוא משמואל וקל, השם
צריך להיות חד בצרכיבנו
ציבור שהעוסק כך
ומוסיף על
לכך".חידקל,
הנהר השלישי הוא
אעשרנו לך" ,שיקח את הבהמות בתור עוברין. מהנדרש ממנו,
שאנשים ודוקארחוק
קידמת אשור, היותו שיתמרמר על
וחיזוק, מלשון אישור הפירוש
הולך קדמת אשור,
אלא עבורלב,
אחרים. ושברון לעצבות
מקדימה, שהםולא
עומדים ובמהניתן
לשמחה משתמשיםיו"ט
בשררתם כי אלה
והדברים עמוקים וצריכים עוד למודעי מדוע מידת חנינה מגלה את עומק שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ
ענין לקוח ,וה' יאיר עינינו. הנהר הרביעי הוא פרת ,מלשון פרה ורבה במצוות ומעשים טובים .וזהו
| 62אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת ויצא
פרשת ויצא עוסקת במה שאירע ליעקב מאז צאתו מבאר שבע (בגיל ס"ג) בדרכו לחרן בהוראת אביו ואמו
כדי לברוח מעשיו וכדי לישא אשה ממשפחתה של רבקה ,בדרך שהה בישיבתו של שם י"ד שנה ושימש
את עבר (שם מת כשהיה יעקב בן ,50ואיתא בסדר עולם 'יעקב שימש את אבינו אברהם ט"ו שנה ,ואת שם
חמישים שנה ,נמצאת אומר אבינו יעקב שימש את שם נ' שנה ,ושם שימש את מתושלח צ"ח שנה,
ומתושלח שמש את אדם הראשון רמ"ג שנה ,נמצאת אומר ארבעה מתוך כ"ב דורות ,ושבעה בני אדם
שקפלו את העולם כולו ,ואלו הן ,אדם הראשון ומתושלח ושם ויעקב ועמרם ואחיה השילוני ואליהו ,ועדיין
הוא קיים ) .יעקב הגיע ללבן בגיל ע"ו והיה אצלו כ' שנים עד גיל צ"ז ,ובשנים אלו רעה את צאן לבן ,כל
השבטים חוץ מבנימין נולדו מהשנה השמינית (כשהיה בן פ"ג) שאז נשא את רחל ולאה (שהיו בנות כ"ב),
עד סוף השנה הי"ד שאז נולד יוסף.
חלום יעקב -יעקב בדרכו לחרן הלך לישון וחלם שסולם מוצב ארצה וראשו מגיע לשמים ומלאכים עולים ויורדים
בו ,והקב"ה אמר לו שירש את הארץ ,ושישמור אותו עד שובו לכאן ,יעקב לקח את האבן ועשה ממנה מצבה ,וקרא
את שם המקום בית אל ,ונדר שאם יהיה הקב"ה בעזרו ויחזור בשלום תהיה האבן בית אלוקים ויתן מעשר מכל
אשר לו.
פגישת יעקב ורחל -יעקב הגיע לחרן וראה באר שיש עליה אבן והרועים ממתינים שיאספו כולם כדי להוריד את
האבן ולהשקות את צאנם ,בראות יעקב את רחל בת לבן הוא ניגש וגלל את האבן והשקה את צאן לבן ,נשק לרחל
ובכה ,וסיפר לה שהוא בנה של רבקה ,לבן הזמינו לביתו ויעקב רעה את צאנו חודש ימים.
נישואי יעקב לרחל וללאה -לאחר חודש לבן הציע ליעקב משכורת ,יעקב ביקש לעבוד שבע שנים בעבור רחל,
לאחר שבע שנים לבן עשה משתה ונתן לו את לאה ,בבוקר יעקב גילה את התרמית ולבן טען לו שבמקומם נושאים
קודם את הגדולה ,ואמר לו שיתן לו את רחל עוד שבוע ,ואח"כ יעבוד עבורה עוד ז' שנים ,לבן נתן את זלפה ללאה
ואת בלהה לרחל.
לידת השבטים -ללאה נולדו בתחילה ארבעה בנים ,לראשון קראה ראובן על שם שראה ד' בעוניה כי עתה יעקב
יאהבנה ,לשני קראה שמעון על שם שד' שמע שהיא שנואה ונתן לה בן זה ,לשלישי קראה לוי על שם שמעתה
יעקב ילווה אליה ,כשנולד הרביעי אמרה שהפעם עליה להודות לד' וקראה שמו יהודה ,ועמדה מלדת .רחל ראתה
שאינה יולדת ואמרה ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" ,יעקב כעס ואמר לה "התחת אלוקים אנוכי אשר
מנע ממך פרי בטן" ,רחל נתנה את בלהה שפחתה ליעקב כדי שתיבנה ממנה ,ובלהה ילדה בן ורחל קראה שמו דן
על שם שד' דן אותה ושמע בקולה ,ולבן השני של בלהה קראה נפתלי על שם שנפתלה עם אחותה ויכלה .לאה
נתנה אף היא את זלפה שפחתה ליעקב ,וזלפה ילדה בן ולאה אמרה בא גד וקראה את שמו גד ,ולבן השני של זלפה
קראה אשר על שם שבאשרה יאשרוה בנות .ראובן מצא דודאים בשדה ורחל ביקשה אותם ,לאה התרצתה בתמורה
לכך שיעקב ישכב עמה באותו לילה ,לאה ילדה בן וקראה שמו יששכר מפני שד' נתן נתן לה שכר על שנתנה
שפחתה ליעקב ,ולבן הנוסף קראה זבולון מפני שעתה יזבלנה בעלה ,ואח"כ ילדה בת וקראה את שמה דינה .ד'
שמע את תפילת רחל ונתן לה בן והיא קראה את שמו יוסף על שם שד' אסף את חרפתה.
עבודת יעקב בשכרו -לאחר לידת יוסף יעקב רצה ללכת לארצו ,לבן הציע לו שכר על עבודתו ,יעקב הציע לקבל
בשכרו כל שה ועז נקוד וטלוא וכל שה חום ,ואמר ללבן שיוציא עכשיו מהעדר כבשים אלו וכך ידעו שלא גנב ,יעקב
אוסף | 63
לתוכן
פיצל מקלות והניחם בשקתות המים כדי שהצאן יתחממו בבואם לשתות ,ואכן הצאן התחממו וילדו עקודים
נקודים וטלואים ,יעקב הפריד בין מקנהו למקנה לבן .יעקב העשיר מאד.
חזרת יעקב לארץ מולדתו -יעקב שמע שבני לבן טוענים שלקח את כל העושר מאביהם ,הקב"ה אמר לו שיחזור
למולדתו ,לבן הלך לגוז צאנו ,יעקב קרא לרחל וללאה ואמר להם שהוא רוצה ללכת ,וכי אע"פ שלבן היתל בו
והחליף הרבה פעמים את משכורתו הקב"ה היה עימו ,ושהמלאך אמר לו לחזור לארץ מולדתו ,רחל ולאה אמרו לו
שאין להם חלק ונחלה אביהם אשר מכרם ואכל את כספם ,וכל העושר שד' הציל להם מאביהם הוא שלהם ושל
בניהם ,ונתרצו ללכת ,יעקב ברח עם כל משפחתו ורכושו בלא לומר ללבן ,ורחל גנבה את התרפים של לבן.
מרדף לבן -לבן שמע שיעקב ברח והוא רדף אחריו עם אחיו ,הקב"ה הזהיר את לבן לבלתי ידבר עם יעקב ,לבן
אמר ליעקב למה ברח בהחבא ולא נתן לו להפרד ,ולמה גנב את התרפים ,יעקב אומר שברח כי פחד שיקח את
בנותיו ,ושמי שגנב את התרפים לא יחיה ,לבן חיפש ולא מצא את התרפים ,יעקב טען ללבן שהוא עבד אותו
במסירות רבה ולמה הוא רדף אחריו ,לבן ענה שהכל שלו ,יעקב ולבן כרתו ברית ביניהם ,ולבן חזר לביתו.
הפטרה
מאורעות התקופה -הנביא הושע בו בארי היה ראשון לארבעה נביאים (הושע וישעיה עמוס ומיכה) שנתנבאו
בתקופת המלכים עוזיה יותם אחז וחזקיה ,באותה תקופה עברו כבר כ 160שנה מאז התחלקה המלוכה בישראל
לשתים ,מלכי יהודה ומלכי ישראל ,כ 200שנה לאחר בנין בית המקדש ,בתקופה זו עבדו עשרת השבטים (המכונים
אפרים על שם מלכם הראשון ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים) לעגלי הזהב שהעמיד ירבעם בן נבט כדי שלא
יעלו לרגל ,וחטאו בחטאים נוספים ,והנביאים היו מעוררים את ישראל לתשובה ,ומזהירים מפני העונש העתיד
לבוא עליהם אם לא ישובו בתשובה.
ההפטרה למנהג הספרדים -הנביא אומר לישראל בשם ד' כי למרות חטאיהם הוא יגאלם ולא ישחיתם ,ומוכיחם
על חטאיהם.
בהפטרה זו מוזכר שיעקב אחז בעקב עשיו ונצח את המלאך של עשיו ,כפי שמוזכר בפרשה.
ההפטרה למנהג האשכנזים -הנביא הושע מוכיח את ישראל על חטאיהם הרבים ,ומזהירם מפני העונש המצפה
להם ,ומוכיח באופן מיוחד את עשרת השבטים שנפרדו ממלכות יהודה ,ומזכיר את הטובות שעשה ד' לישראל
ומוכיחם איך בכל זאת הם חוטאים לו ,ומתנבא על הגלות העתידה לבוא ,וקורא לישראל לחזור בתשובה כי אז
הקב"ה יסלח להם על חטאיהם ויחזירם לארצם.
בהפטרה זו מוזכרת עבודתו של יעקב בעבור רחל ולאה ,כפי שמוזכר בפרשה.
| 64אוסף
מבחן 242פרשת ויצא
מבחן 359ויצא
בכורות נ"ח עד ערכין ד'
סימן תמ"ח סעיפים ג' ד'
חמץ שלא ישראל שהיה אנוס מלבערו ,האם הוא מותר לאחר הפסח?
א' מותר באכילה ובהנאה.
ב' אסור באכילה ומותר בהנאה.
ג' אסור באכילה ובהנאה.
האם אפשר להקנות את החמץ ע"י שליח של הישראל המוכר או של הנכרי הקונה?
א' כן.
ב' שליח ישראל של מוכר ישראל מועיל ,אבל נכרי לא יכול להיות לא שליח ולא משלח.
ג' ישראל יכול להיות שליח בין של הישראל המוכר בין של הנכרי הקונה ,אבל נכרי לא. נ"ט :היו לו י' טלאים ובאמצע המנין מת אחד מאלו שלא נ"ח .מה הדין לבן עזאי בנולדו לו חמשה בהמות באב וחמש באלול?
נמנו ,מה דין הטלאים? א' פטורים.
א' כולם מצטרפים לגורן אחר. ב' חייבים.
המוכר לנכרי חמץ ונתן לו מקצת הדמים והשאר זקף במלוה ואינו רוצה לשלם לו את השאר ,האם מותר לתובעו בדיניהם? ג' יעשרם מספק.
ב' אלו שנמנו נפטרו במנין הראוי ,ואלו שלא נמנו מצטרפים
א' אסור. לגורן אחר.
ב' מותר לתבוע שישלם לו ,אבל לא יתן את החמץ עצמו לתשלומין. ג' כולם פטורים. נ"ח :באיזה אופן כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים?
ג' מותר לתבוע שישלם לו או שיתן לו את החמץ בתורת תשלומין. א' בקפץ מעשר לתוך אלו שלא נמנו.
ס .היו לו בזמן הגורן ט"ו טלאים ,והכניס את כולם ב' בקפץ אחד מהמנויים לתוכם.
האם מכירת חמץ לנכרי בקנין כסף בלבד מועילה? ג' שתי התשובות נכונות.
והפריש אחד ,מה דין החמשה הנותרים?
א' כן. א' פטורים ממעשר. נ"ט .באיזה אופן אמר רבא שעשירי מאיליו הוא קדוש?
ב' לכתחילה צריך גם משיכה ,ובדיעבד מותר לאחר הפסח. ב' חייבים במעשר ,אבל מותר לאוכלם ולשחטם עד הגורן א' כשיצא עשירי ולא קרא לו עשירי.
ג' גם בדיעבד אסור לאחר הפסח. הבא. ב' כשקרא לעשירי קודש או שהצביע עליו בידו.
ג' חייבים במעשר ,ואסור למוכרם ולשוחטם עד הגורן הבא. ג' אפילו בנשאר בדיר ולא קרא לו כלל ולא הצביע עליו.
הנותן חמץ לנכרי במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח ,האם זה נחשב שאין החמץ ברשותו?
א' כן. ערכין ב .מי מעריך? ס :קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר ג"כ קרא עשירי ,מה דינו?
ב' לא ,ולענין דיעבד מחלוקת. א' מופלא הסמוך לאיש. א' אינו קדוש.
ג' מחלוקת. ב' עבד. ב' נאכל במומו לבעלים.
ג' שתי התשובות נכונות. ג' קרב שלמים.
ישראל שקנה חמץ מהנכרי לפני פסח ונתן לו כסף ולא משך ,מה דינו לאחר הפסח?
א' אסור. ד .כהנים שאכלו קדשים ,האם הם חייבים בזימון? ס"א .האומר לשלוחו צא ועשר עלי ,באיזה טעות נחלקו רב פפא ורב פפי אם הוא
א' פטורים. קדוש?
ב' מותר לכתחילה אפילו אם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד. א' בקרא לאחר עשר עשירי.
ג' מותר ,ואם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד אסור. ב' חייבים ,אבל אינם מצטרפים עם ישראלים לזימון. ב' בקרא לתשיעי עשירי.
ג' חייבים ומצטרפים עם ישראלים לזימון. ג' שתי התשובות נכונות.
האם מותר למכור חמץ לנכרי לפני פסח כשיודע שיקנהו בחזרה אחרי פסח ,לדעת המשנה ברורה?
א' אם אומר שאולי יקנה אחרי פסח מותר ,ואם מבטיחו שיקנה אסור. האומר לשלוחו צא ותרום ואינו יודע דעת המשלח ותרם אחד מארבעים או מששים,
ב' גם אם מבטיחו שיקנה ויתן לו רווח מותר ,אבל בתנאי שיקנה ממנו אסור. מה הדין?
ג' מותר אפילו למכור בתנאי שתחול המכירה אם יקנה ממנו בחזרה אחרי פסח ,ובלבד שיקיים התנאי. א' תרומתו תרומה.
ב' תרומתו תרומה ויחזור ויתרום.
ג' אין תרומתו תרומה.
האם ומתי יובל משמט כספים?
א' אינו משמט כלל. ערכין ב :איזה קטן חייב בתפילין?
דברפרק י'
אחריתסוף בעת' עד
שידוע' עד 'ובפרט' 'ולפי
פ"דמפרק ט ישראל
התורה בית שער בעיתו
הלשון דבר
שמירת ב' משמט ביום הכיפורים.
א' היודע להניח.
ב' היודע לשומרם.
האם הבן מחויב בכבוד אביו לאחר מיתת אביו? ג' משמט בסופו. ג' כבן תשע כבן עשר.
א' לא.
ב' מחויב בכבודו רק בדברים הנוגעים לאביו ממש. ג .מאיזה גיל קטן מטמא בזיבה?
ג' מחויב ללכת בדרך ישרה ,שאם הולך בדרך מקולקלת הוא מבזה את אביו. א' אפילו תינוק בן יומו.
ב' מגיל תשע.
ג' משיביא ב' שערות.
על מי הזהירה התורה באופן מיוחד "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים"?
א' על מי שסר מלימוד התורה. ג :האם כהנים בזמן עבודה חייבים בתפילין?
ב' על מי שסר מאהבת ד' ומיראת שמו. א' פטורים.
ג' על מי שנמשך אחרי תענוגות העולם. ב' חייבים רק בתפילין של ראש.
ג' חייבים רק בתפילין של יד.
ד :אמר ערך סתם עלי ,כמה נותן?
א' שקל.
אוסף | 65
לתוכן
ב' ג' שקלים.
ג' חמישים שקלים.
לתוכן
לתוכן
מבחן > 120פרשת ויצא
מבחן 10ה' עד י"א כסלו
סוכה ט"ו :עד י"ח:
מכלל ז' סעיף י"א עד כלל ח' ס"ס ט'
ט"ו :האם סוכה שחציה סכך כשר וחציה סכך פסול כשרה?
א' תלוי במחלוקת לגבי מחיצות שבת אם צריך עומד מרובה על הפרוץ או שמספיק פרוץ כעומד. ח"ב מתחילת פרק ט"ז עד פי"ז 'גדולה צדקה שהיא ממהרת'
ב' בסוכה לכולי עלמא כשר.
ג' בסוכה לכולי עלמא פסול.
ט"ז .האם פסול תעשה ולא מן העשוי נאמר גם על הדפנות (רש"י)? לפי הזוהר איזה דבר צריך דווקא להוציא עליו האם מותר לספר לשון הרע על מי שבדרך כלל אינו מקפיד
א' כן. מעות? אם מספרים עליו דבר זה?
א' אסור.
ב' לא. א' תורה.
ב' מותר.
ג' אם חסר בשיעור הדופן כן ,ואם חסר בהכשר הדפנות לא. ב' מצוות התלויות במעשה. ג' אם הוא קרובו או אוהבו מותר ,ובסתם אדם אסור.
ג' שתי התשובות נכונות.
האם בזמננו ישנו אדם שיש לו דין תלמיד חכם לענין איסור
ט"ז :מהו הגובה הכי קטן של דופן שאפשר לצאת בו ידי חובת סוכה? אדם שחטא ונתחייב מיתה לשמים ,מה יעשה ויחיה מבזה תלמיד חכם?
א' דין ת"ח היה רק בזמן הגמרא שהיו חכמים ביותר.
א' שבעה טפחים ומשהו ,והכשרו ע"י לבוד. (לפי מה שהביא הח"ח מהמדרש)? ב' אף בזמננו שייך תלמיד חכם אם הוא בקי בש"ס ופוסקים ויודע
ב' ארבעה טפחים ומשהו ,והכשרו ע"י תרי לבוד. א' יוסיף בלימוד התורה ,ומי שאינו לומד יהיה גבאי לענות בכל מקום.
צדקה. ג' הכל לפי ערך הדור ,ובזמננו כל מי שראוי להורות ויגע בתורה
ג' י' טפחים ,ואין אומרים לבוד בגובה הדפנות. ב' ירבה בעשית חסד. נקרא תלמיד חכם.
ג' יתענה ויחזור בתשובה.
מהם התנאים להתיר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת
י"ז .באיזה שיעור אויר או סכך פסול פוסלים את הסוכה? לדעת המתירים?
א' סכך פסול ד' אמות בצד וד' טפחים באמצע (וי"א ד' אמות) ,ואויר בכל מקום בג' טפחים. על איזה דבר אמרו חז"ל שהוא זכות שהמלכות לא א' שעל ידי סיפורו תושבת המחלוקת ואינו יכול להשביתה באופן
תכפה את בני העיר? אחר.
ב' בצד בין סכך פסול בין אויר פוסלים רק בד' אמות ,ובאמצע סכך פסול ד' טפחים (וי"א ד' אמות) ואויר א' על ידי שיכפו אחד את חבירו לדבר מצוה. ב' שיודע את הדברים בעצמו ,וכוונתו לתועלת ,וברור מי נקרא
ג' טפחים. ב' על ידי גמילות חסדים. בעל המחלוקת על פי ההלכה.
ג' בין באמצע בין בצד סכך פסול ד' טפחים ,ואויר ג' טפחים. ג' על ידי תפילה צדקה. ג' שתי התשובות נכונות.
באיזה אופן יש את האיסור של מבזה תלמיד חכם?
האם עדיף לתת לעני הלואה או מתנה? א' המבזה אותו או את דברי תורתו ,ודווקא בחייו.
י"ז :האם שני שיעורים שאינם שוים מצטרפים? א' הלואה. ב' המבזה אותו או את דברי תורתו גם לאחר מותו.
א' מצטרפים רק לשיעור הגדול. ב' מתנה. ג' המבזה אותו דווקא מחייו ,או את דברי תורתו גם לאחר מותו.
ב' מצטרפים גם לשיעור הקטן. ג' מי שע"י הלואה אפשר להחזירו למצבו עדיף לתת לו
ג' אינם מצטרפים כלל. הלואה.
מדוע נענשו אהרן ומרים על מה שדיברו על משה רבינו?
בזכות מה זכו אבותינו לעוה"ז ולימות בן דוד ולימות א' מפני שלא היה תועלת בדיבור זה.
י"ח .מה נחלקו רב אחא ורבינא (י"ח ).בדין לבוד? המשיח? ב' מפני שהחליטו בדעתם שעשה שלא כדין ,ולא בדקו למה עשה
א' האם אומרים לבוד להחמיר או לא. א' בזכות התפילה. כך.
ג' מפני שגם אם הם צדקו היה אסור להם לדבר על כך זה עם זה.
ב' האם אומרים לבוד בסוכה קטנה. ב' בזכות הצדקה.
ג' בזכות התורה.
ג' האם אומרים לבוד באמצע הסוכה. באיזה אופן מותר לדבר לשון הרע על אפיקורס?
א' מותר לפי כללי לשון הרע לתועלת.
מה נמשל למה ,התורה לצדקה או הצדקה לתורה? ב' מותר בכל אופן.
י"ח :באיזה אופן מודה אביי שלא אומרים פי תקרה יורד וסותם? א' התורה לצדקה. ג' מותר רק כדי להפריש את השומעים ממעשיו.
א' בסוכה שיש לה ב' דפנות זה כנגד זה. ב' הצדקה לתורה.
ג' התורה לצדקה והצדקה לתורה. אדם שעבר על עבירות שאיסורם ידוע ,באיזה אופן מותר
ב' כשאין פי התקרה נראה. לספר עליו לשון הרע?
ג' שתי התשובות נכונות. איזה מצוה חמורה יותר ,שילוח הקן שנאמר בה א' כשכוונתו לתועלת ,ואין להגדיל העוולה יותר ממה שהיא.
ב' מותר גם אם אין כוונתו לתועלת.
"למען ייטב לך והארכת ימים" או צדקה? ג' אם כוונתו לתועלת מותר גם להגדיל את העוולה.
א' שילוח הקן.
ב' צדקה. מה ההסבר במה שמצינו בספרים שגאון אחד מקנטר את
ג' שניהם שקולים. חבירו?
א' עשו זאת כדי שלא יסמכו על דברים לא נכונים.
ב' סמכו על המתירים לספר דבר שנתפרסם באפי תלתא.
ג' לא כתבו אלא כנגד הדברים שנכתבו ולא כנגד הכותב עצמו.
| 66אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעור חומש
על פרשת השבוע
משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט"א
פרשת ויצא תשפ"ז ראש ישיבת עטרת שלמה
על כן קרא שמו לוי( .כ"ט ,ל"ד) .כתב רש"י בכולם כתיב ותקרא ,וזה אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי וגו'( .כ"ח ,ט"ז) .כתב רש"י
כתוב בו קרא ,ויש מדרש אגדה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו שאם ידעתי ,לא ישנתי במקום קדוש כזה .הנה יעקב בא במיוחד
וקרא לו שם זה ,ונתן לו כ"ד מתנות כהונה ,וע"ש שלוהו במתנות קראו להתפלל שם ,וכמו שאמרו חז"ל שכשבא לחרן ,אמר אפשר שעברתי
לוי .וצריך ביאור מפני מה באמת לא ניתן ללוי שמו ע"י אביו ואמו, על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו ,יהב דעתיה למהדר,
כפי שהיה אצל שאר הבנים. ואיך אמר ואנוכי לא ידעתי.
עוד צריך ביאור לשם מה היה צריך שיבא ל וי לפני הקב"ה .עוד צריך ונראה לבאר בזה ,דשתי עניינים יש כאן ,ענין אחד שהמקום הוא
ביאור מהו הענין שיהיה שמו נקרא על שם שזכה בכ"ד מתנות כהונה. מקום תפילה ,וזה ידע יעקב ,ולכן יהב דעתיה למהדר ,ועוד יש ענין
גם צריך ביאור מה שאמרו שליוהו במתנות ,וצריך ביאור איזה תורת נוסף שהמקום הוא בית אלוקים ושער השמים ,ומכח זה יש במקום
לוויה יש במתנות ,ואיזה דבר המתנות מלווין. קדושה ,והוא נעשה למקום קדוש ,ועל זה אמר יעקב שלא ידע.
ונראה לבאר בזה ,דהנה הרמב"ם בסוף הל' שמיטה כתב ולמה לא זכה והנה בפסחים דף פ"ח איתא דאברהם קראו הר ,יצחק קראו שדה,
לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו ,מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו יעקב קראו בית ,ולכן הכתוב בישעיה קורא למקדש 'בית אלוקי יעקב',
ולהורות את דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים ,שנאמר יורו דיעקב הוא שקראו בית .ומבואר דרק יעקב הוא דחידש ענין זה
משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ,לפיכך הובדלו מדרכי העולם ,לא שהמקום הוא בית .שוב הראוני בקרית ספר שכתב דקדושת הר הבית
עורכין מלחמה כשאר ישראל ,ולא נוחלין ,ולא זוכין לעצמן בכח גופן, חל ע"י אברהם שקראו הר ,וקדושת העזרה חל ע"י יצחק דקראו שדה,
אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה ' חלו ,והוא ברוך הוא זיכה להם וקדושת הבית חל ע"י יעקב שקראו בית .הרי מבואר דע"י שקראו
שנאמר אני חלקך ונחלתך .ומבואר דשבט לוי חל בו תורת הבדלה, בית חל בו קדושת בית ,והיינו דבזה שקראו בית אז הוא דנעשה
שנעשה מובדל משאר ישראל ,בשביל לעבוד את ה' ולשרתו. לבית וחל ביה שם וקדושת בית.
מעתה יש לבאר ,דלשם הבדלה זו הובא לוי לפני הקב"ה דבזה שבא והנה ענין בית הוא כמו שכתב רש"י שם 'שקראו בית ,מקום מיושב',
לפני הקב"ה ,בזה חלה ההבדלה ,ועל ידי שהובא לפני הקב"ה נעשה כלומר דהוא מקום קבוע להשראת השכינה ,ושם הוא מקום החיבור
של קוב"ה וישראל ,ודבר זה נתחדש אצל יעקב שקראו בית .וכל ענין מובד ל לעבודת ה' ושירותו .ויש לומר דכיון שהובדל להיות עובד
ומשרת ה' ,לכן אין שמו מסור ביד אביו ואמו לקרותו[ .ומצינו בפר' דבר זה נתחדש אצל יעקב רק עכשיו שניצב עליו ה' ,וכמבואר שרק
וזאת הברכה דנאמר על לוי 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו']. אחר שהקיץ משנת ו קראו בית ,ככתוב 'ויקרא את שם המקום ההוא
ולפי זה יש לבאר למה נקרא שמו ע" ש זכייתו בכ"ד מתנות כהונה, בית אל' ,ומזה הביאה הגמ' שקראו בית ,הרי דרק במעשה זה של
דהרי הזכיה בכ"ד מתנות כהונה אינה זכיה בעלמא ,אלא היא זכיה החלום ,הוא דנקרא בית .ויש להוסיף דרק ע"י הלינה במקום הוא דחל
מכח מה שהובדלו הלויים לעבוד את ה' ולשרתו ,וכמש" כ הרמב"ם ביה שם בית ,כי הלינה היא מעשי דירה של בית ,ורק ע"י שנשתמש
שאין הלווים זוכין בכח גופן ,אלא הקב"ה זוכה להם ,והכ"ד מתנות בה בתשמישי בית ומעשה דירה ,חל ביה שם בית.
כהונה ,הם הם מהדברים שזכה להם הקב"ה ,ונמצא דהכ"ד מתנות מעתה נראה לומר דכל מה ד הוא 'מקום קדוש' ,הוא רק מחמת שהוא
כהונה ,אינם שכר בעלמא ,אלא הם מעצם הענין שהובדלו ,דבכלל בית אלוקים ,והוא מקום קבוע להשראת השכינה ,דבזה שהוא מקום
ההבדלה הוא הענין שאינם זוכים לעצמם ,אלא הקב"ה זכה להם ,ועל מי ושב וקבוע להשראת השכינה ,נעשה למקום קדוש ,וזהו עצם
כן מיד כשהבדילו ,זיכה לו כ"ד מתנות כהונה לפרנסתו. הקדושה שהוא מקום שיש בו השראת השכינה ,ובזה הוא 'בית
אשר לפי זה נמצא דהכ"ד מתנות כהונה ,הם תולדה מההבדלה, אלוקים'.
דבתולדה ממה שהובדלו הלווים ,היה צריך לזכות להם כ"ד מתנות אשר לפי" ז יש לבאר ,דמה שאמר יעקב 'ואנכי לא ידעתי' ,הוא על
כהונה ,וא"כ מבואר היטב דהכ"ד מתנות כהונה נחשבים לויה ,דהם ענין זה שזהו מקום קבוע להשראת השכינה ,וכמו שאמר 'אין זה כי
נלוין למי שהובדל ,דמכיון שהובדל ,צריך ללוותו במתנות. א ם בית אלוקים' ,דרק עכשיו נודע לו שהוא מקום קבוע להשראת
השכינה ,ולא רק מקום תפילה ,ומיד קראו בית ,דעד עכשיו לא ידע
ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה( .כ"ט ,ז') .פירש רש"י שמקום זה הוא בגדר 'בית' ,וכיון שהוא מקום קדוש ,ממילא יש בו
לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא קדושת מקום ,וזהו שאמר יעקב שאילו ידע לא היה ישן.
אוסף | 67
לתוכן
היה מונעים את רמאותו של לבן ,אלא דרחל בצדקותה מסרה הסימנים ירעו עוד ,א" ל הן עוד היום גדול ,כלומר אם שכירים אתם ,לא שלמתם
ללאה ,ונמצא דלרמאותו של לבן היה ליעקב עצה איך לעמוד כנגדו, פעולת היום ,ואם ה בהמות שלכם ,אע"פ כן לא עת האסף המקנה.
ורק מחמת צדקותה של רחל לא הצליח יעקב לעמוד כנגד רמאותו של ולפי זה יש כאן שתי טענות ,אחד אם הם שכירים ,ואחד אם הם
לבן ,ונמצא דכנגד רמאותו של לבן יכל יעקב לעמוד ,אבל לעמוד כנגד בעלים .עוד יש לומר דבאמת הכל טענה אחת מהלכות שכירות
צדקתה של רחל זה אינו יכול. פועלים ,דהנה מבואר בריש פרק הפועלים ,וכן נפסק בסי' של"א
שהשוכר פועלים במקום שאין מנה ג ,או אם אמר להם אני שוכר
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב וגו' ,ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אתכם כדין תורה ,חייבין לעשות מלאכה עד צאת הכוכבים ,אבל
אין מתה אנכי( .ל' ,א') .וכתב רש"י ,מכאן למי שאין לו בנים שחשוב במקום שנהגו שלא להעריב ,אינו יכול לכוף את הפועלים להעריב.
כמת .וצריך ביאור למה דוקא כאן בתביעת רחל נאמר דבר זה דמי ולפי זה יש לומר דזהו שאמר להם יעקב אבינו ,ד'עוד היום גדול',
שאין לו בנים חשוב כמת. ולא השלמתם פעולת היום ,והוסיף ואמר 'לא עת האסף המקנה' ,ר"ל
ויש לבאר בזה דבאמת כיון שאשה אינה מצווה על פריה ורביה ,א"כ דאין מנהג המקום שלא להעריב ,דאם מנהג המקום היה שלא
למה תבעה רחל מיעקב' ,הבה לי בנים' .וע"ז נתנה רחל טעם ,דאם אין להעריב ,הרי אינם מחוייבים להעריב ,אבל כיון דלא עת האסף הוא,
מתה אנוכי ,ר"ל דבלא בנים הרי היא חשובה כמת ,ומחמת טעם זה אם כן מחוייבים אתם להשלים פעולת היום.
יש לה כח טענה לתבוע 'הבה לי בנים' ,בשביל שלא תהא חשובה כמת.
וכעין דמצינו בגמ' ביבמות דף ס"ה ע"ב ,דאשה ששהתה עשר שנים ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא( .כ"ט ,י"ב) .וכתב רש"י אם
ולא ילדה ,יכולה לתבוע גירושין מבעלה ,מפני שרוצה בנים ,ואע"פ לרמאות הוא בא ,גם אני אחיו ברמאות .וצריך ביאור דלכאורה הרי
שאשה אינה מצווה בפריה ורביה ,מ"מ יכולה לתבוע גירושין ,דאטו מי לבסוף היה שלבן הטעהו ונתן לו את רחל במקום לאה ,ונמצא דלא
לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה .ועל דרך זה ,טענה הצליח לעמוד כנגד רמאותו ,ואיך אמר שיכול לו לעמוד נגד רמאותו.
רחל דרוצה בנים דבלא זה חשובה כמת. אכן הביאור כי באמת יעקב הרי מסר סימנים לרחל ,וסימנים אלו
לב עמלי התורה – 'ארון' תורה שבע"פ
מתוך משא מיוחד במעמד 'יקרא דאורייתא' -סיום סדרי נשים נזיקין בישיבה הגדולה 'חיי משה'
ברמב"ם כתוב 'מצוה לייחד לספר תורה מקום ,ולכבדו ולהדרו יותר מדאי ,דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר' וכו' ,מבואר שיש גדר
מיוחד של 'מקום' לתורה ,וזה נלמד מהארון שהיה ללוחות הברית בקודש הקדשים ,שג ם ס"ת נחשב כמו הלוחות ,וכמו שהרמב"ם מבאר ש'דברים
שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר' ,ולכן הדין ארון שיש בלוחות מחייב גם ארון לכל ס"ת ,והביאור הוא שכמו שלאדם יש 'מקום' ,כך גם לתורה
צריך 'מקום' מיוחד ,מי שאינו בדרגה כלל אין לו 'מקום' ,הוא 'איש שדה' ,אבל לדבר ים חשובים קובעים מקום בפני עצמו .אמנם לא רק לתורה
שבכתב יש מקום מיוחד לעצמו ,אלא גם לתורה שבעל פה ,היכן המקום של תורה שבע"פ – ובכן ,ה'לב' של כל אחד שלומד ועמל בתורה זה מקום
הלוחות שבע"פ ,וכלשון הפסוק 'כתבם על לוח ליבך' ,זה המקום של הלוחות הללו ,כל תלמיד חכ ם שעמל בתורה הוא כמו ס"ת ,וכמבואר בגמ' במכות
מקמיה גברא רבה' ,וה'לב' שלו הוא ה'ארון' של 'כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמיה ס"ת ולא
הרשע ותלמידיו ו צאצאיו ,הם 'אנשי שדה' ,הם לא ה'תורה' הזו' .בן תורה' הוא לא 'איש שדה' כמו עשיו
יש להם ענין מיוחד של 'בית' ,ה'בית' שלהם הוא 'בית רוצים בית ולא צריכים בית ,כלל ישראל ועמלי התורה
המקום שלהם ,לשם אנו שייכים ,זה העולם שלנו ,זה המדרש' ,לא בתורת היכ"ת בעלמא ,אלא שזה עצם
לא מתעניינים בנעשה ב'חוץ' ,אנו לא שייכים לשם ,זה כל המציאות והקיום שלנו ,אנחנו 'יושבי בית המדרש',
מובדלים ומוקפים ב'מחיצות' של ה'בית' כדי לחלק הצורה של כלל ישראל וזה הצורה של תורה ,אנחנו
מתוחם וחתוך ומחולק לעצמו ,זה ה'מחיצות' של 'בית ולהבדיל ולהפריד בין ה'רשויות' הללו ,יש לנו מקום
המדרש' ,מחיצות ש עשויות כלפי פנים ,לגדור את המקום ולהפריד אותו מכל סביבותיו ,מסביב יש 'שדה' – מקומות פרוצים ופגומים ,עם 'אנשי שדה' ,אנשים
שפגמו את הצלם אלוקים שלהם ,אנשים ששייכים ל'שדה' ולכל הכלול בזה .ומכך עלינו להבין שכל שינוי ,פתיחת חלון ,או אפילו סדק קטן וצר ,ב'מחיצות'
של 'תורה' זה כבר מכניס רוח זרה מה'חוץ' ,רוח של 'שדה' ,כל חסרון במחיצות פוגם בחפצא של ה'בית' המוגן במחיצות המחלקות אותו מהמקום שב'חוץ',
כמו שארון של ס"ת שיש בו פרצה כבר חסר בשם ארון שבו ,זה לא קיום של 'ארון' הנצרך לס"ת ,כך גם כל פרצה במחיצות של בית המדרש ז ה חיבור בדרגה
כלשהי עם ה'שדה' שבחוץ ,לכן כל אחד שיוצא מחוץ למחיצות האלו יתבונן בעצמו להיכן הוא יוצא? למקום שיש בו 'חיות השדה' ,זה לא 'מקום ישוב' ,א"א
לגור שם וא"א להיות שם ,אין שם 'בני אדם' ,המקום של בן ישיבה ובן תורה לא יכול להיות ברחוב ,ואכן תלמידי חכמים אמיתיים אינם רוצים בכלל לצאת
מחוץ לכותלי ביהמ"ד ,זה קשה להם ,המקום הטבעי והמוגן שלהם זה בבית מדרש ,אין מה לחפש ב'חוץ' ,אנחנו רוצים להישאר בדרגת 'אדם' שיש לו 'בית',
כל אחד שיוצא החוצה מרגיש את הריקנות מקצה אל קצה ,וצריך ליזהר משייכות אפילו כלשהי ל'רחוב' ול 'שדה' ,כל מעשה דיבור ואפילו מחשבה שאין
מקורו טהור מה'בית מדרש' זה כבר שייכות וחיבור ל'שדה' השייכת לגוים ולסט"א ,אין לנו שום שייכות לכל זה .בענין הזה כמובן יש הרבה מדריגות ,כל
אחד יתחזק לפי יכולתו להגביר את השייכות שלנו ל'יושב אוהלים' של יעקב אבינו ,נמשיך ב דרך שהאבות כוננו והעמידו לנו ,שלא יהיה סתירה.
| 68אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
ויראויצא
פרשת
כי עקרה היא | היו ליצני הדור אומרים | תפילת צדיק בן צדיק | למה זה אנוכי | יקרבו ימי אבל אבי |אבא
לאביוטובה מופלאתויבאמתנה
כיום |לנותן
מכרהגמול
מעשרין |לשלם
ישנתי | עליו
אילו ידעתי לאהאיך
אחריו ואמר לו שהוא מוחל לו ,אחרי זה הקצב קנה שור והשור נגח אותו מה מטריד את מנוחתו של יעקב אבינו אחרי שהוא זוכה לכל
דברים שהוא יעשה אותם בנדיבות ,ומי שעושה רק מה שהוא מחוייב חסר לו בשלימות עקורים ההבטחותאבותינו מפני מה היו
אדם שנענש
אהבת ה’, ממהאצלו חששמולידמאדחייב זה הואשהוא הלויממה לביתיותר
זהועושה כשאדםאת
מוסיף כשסיפרו מת,ה’ כי
והואאהבת של
מהקב"ה?
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה היא – כל האמהות היו עקרות ,גם על לאה
ושוב
שובמידת הנהגהבירר
טובה של והבית הלוי
לו ,מתחיל כשאדםשמחלת כתחילתה’ שמעתיחסידות ‘איןלו:
אמר לשוןחיים
הרוקח את ור'
בסיבתי,
ומביא אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי – אומר רש"י :אילו ידעתי לא ישנתי
כתוב ‘וירא ה’ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה’ כי ביסודה היא היתה שנואה ,אבל האבות
למדשנהוהוא עצומה התלהבות
אותה הלוי כל הביתיש לובהתחלההדין,פי כן
מעיקרעל לקיים את זה
שמע ,ואף חייביםשהוא שלאבטוח חסידותהוא
האם הקדימו
היו כברשהם הסיבות[וכמדומה
ולמה? אחתטומטום,על זה
רגיל לומר היהשהיה שך זצ"ל
מאברהם כזה ,הרב
עקורים חוץ קדוש היו במקום
הקדושים לא
מרגיש טוב עם המצוות שלו והוא מחובר לקב”ה ובמשך הזמן ההתלהבות הזאת נרגעת,
ימיו וכל קצב, אותו של בייארצי"ט שנה כל צם הוא
כי בהתחלה הוא הרגיש נדיבות וזה הוליד אצלו אהבת ה’ ובמשך הזמן זה נהיה אצלו נשמתו, לעילוי משניות בורח מעשיו
הקודמים, הואהדורות שייכות בכלל,
טבעית עם שוםפשוט שלהם לא
לצאצאיםבמצבאבינו היה יעקביהיה
כדי שלא רב]:
הבריסקערהיא
עקורים
ולכן
בטבע,הכל,
לעקור אתשום אחיזהשביקשלגמרי בלי
הרשע ניסיתתהיהלבן
לבית שלהולךישראל של כללהיצירההוא
שכלאותו, להרוגשרוצהצריך
היה
לאאתנחזהנפשו ,אמר הרב שך :יש כאלו שאם לרב'ה שלהם עושה צדיקאותווהוא של
מחוייבות
אברהם אבינו היה טומטום והוליד רק מכח הנס ולכן הזרע שלו לא מתייחס לתרח ולנחור,
מזה,
נהנים בזה
אחד שיש משהו היו
שפגעלובו הם הזמן יהיהיענישו מי
עצמו שכל שמהשמים
צריך להרגיל את והאדםסיפור מלומדה ,כזה
היה קורה והשיבותיך אל
אבל תלךהם היו עקרות, אשרולכן ושמרתיך בכל
עבודה זרה בבתים של עובדי נולדועמך
שכולםאנוכי
האמהות 'הנה
והקב"הכלמבטיח לו
וכך גם
ואמנםהם אהבת ה’,
גילויים, אצלוכאלו מחפשיםלאוזה יוליד הקב”ה
בשבילהלוי
בנדיבותהבית
באמת כמו גדוליםמקייםדבר שהוא התחדשות,
אנשים אבל הבטחות על
אחד וראיתי בספר מבטיח לו
הקב"ההעקרות,
צריכים את בלבד, אעזבך' ,ולא
בקדושהזולא היו לאולידתם שהורתםהזאת כיהאדמהויעקב
יצחק
צריך להיזהר לא להוסיף על עצמו חובות מעבר לכוחות אבל כפי הכוחות שיש להוסיף לבדד הן עם ומגבעות אשורנו צורים אראנו מראש בלק ‘כי בפרשת העתידנפלא -
דבר
לאלב.ישנתי' את הרצון של הקב"ה. ידעתי האדמה משפחות ונברכו בך כל ונגבה, צפונה וקדמה כתובימה 'ופרצת
נדיבות ה'אילואלא
אתלא חיוב מחפשיםשזה
דבר אחד ישכון ובגויים לא יתחשב’ הצורים זה האבות והגבעות זה האמהות ,וכמה מדוקדק
הקודש?
לרוח מלמדים מגיעיםלוקחיםהעשירים הגר”א:איך
הסטייפלער:
תורה’ אומר תצאאת שאל שמהם קטנה בישיבה
עניים בחור
‘הזהרו בבני
מה זה ובמקום ולרקוד, לקום צריך היה אבינו יעקב
הפסוק כי מ’ראש’ צורים אראנו אצל האבות הקדושים רק ראש הצורים היה עקר,
לדורות, הבטחה ובזרעך'
במתנה ,אבל
יהודי אותם מהלימוד, כבר עייפיםמקבליםקטנה הם לאלישיבה
חוטפים, מגיעים לו :כשהם
מדריגות צעיר, אמרוהסטייפלערמאד
לילדיהם מגיל מורא מקדש,
עקורים? בעיה של
הגבעות היו יש כאן
הצורים וכל ישנתי'ראש ידעתי לא
האמהות ,ולמה את כל'אילו
זהכולל ומגבעותאותו
אשורנו שמטריד
בני העניים לא היה מי שישכור להם מלמדים והם שיחקו כל היום עם העיזים והכבשים, חיבוראת כל
לדורות להםגםשוםכשיש אותו ,כי
שלא יהיהשמטריד
יתחשב’ כדיזה מה הזה,לא
האיסורובגויים
לבדד ישכון בשוגג על
עברתיש’הן עםכדי
יותרכל
המידות,
עלצומחים ולעבודהם לדקדק בהלכה
והתחדשות ולכן בתורה,התלהבות ולעסוק להם כזו
הזמן קטנה יש אתלישיבה כשהםלנצל
מגיעים צריך וכלהגויים.ההבטחות של
הקודמים
הברכות מה שמעניין את יעקב אבינו זה קיום כל דיני השולחן
מתנה מהשמים ,זו היתה הגישה של גדולי ישראל בכל הדורות, השאר זה
העשירים. מבני
עסוקים
לתפילת צדיק הזמן היו כלצדיק מדריגות ,הם
צדיק בן דומה תפילת ‘אינועל
בחלומות
בדרך דרוש עסק לבאר אפשרלאאחדזהמהם אףעל פי כלים.לא כבולה להגיון ליצנות ערוך וכל סעיף קטן בנושאי
התחנך לתפילה ולכן יש לו התלהבות גדולה וזה לא עליהם. הוא לא
שמוטל מה רשע צדיק בן בן רשע’
בלקיי
