gilyoines.com

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫נ תח לק‬ ‫י ת חת‬ ‫‪10‬‬ ‫תן ל הש ב‬ ‫של ם ' הק‬ ‫אין‬ ‫‪₪‬‬ ‫ם או פה‬ ‫בנ סף ב‬ ‫דר גל שו‬ ‫ים יונו "א‬ ‫פלו ת'‬ ‫ס‬ ‫אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור‬ ‫פרשת נח תשפ"ז • גליון ‪395‬‬ ‫יונה‬ ‫מצאה‬ ‫בו מנוח‬ ‫"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה"‬ ‫"כנפי יונה נחפה בכסף"‬ ‫"כנסת ישראל נמשלה ליונה"‬ ‫אופיה ותהלוכותיה המיוחדים של היונה כפי שעולה מדברי התורה וחז"ל‬ ‫וממה שגילו חכמי הטבע‬ ‫חומר חובת ההשפעה על הכלל‬ ‫מרן רה"י הגרי"ג אדלשטיין ‪ -‬ממגד גרש ירחים‬ ‫תיבת נח – פרשה לדורות‬ ‫מתוך משא פתיחת הזמן‬ ‫מרן הגר"ח פיינשטיין ‪ -‬שיעור חומש‬ ‫כוח החקיקה בזמן חורף מעובר‬ ‫הגאון רבי יוסף וייס ‪ -‬עינינו גל‬ ‫האם קין חטא בעץ הדעת ‪ -‬והאם הוא בכלל גזירת המיתה של אדם הראשון?‬ ‫הגאון רבי אברהם זנגר ‪ -‬פניני הלכה‬ ‫האם זכו ישראל לציצית בזכות שם בן נח או בזכות אברהם?‬ ‫בירור הלכה‬ ‫ספרים חדשים מבית 'צוף' הוצאה לאור‬ ‫חדש!‬ ‫‪ I‬מבקשי יחודך‬ ‫‪ I‬מסביב לשלחן‬ ‫‪ I‬דיני משפט‬ ‫לק ב'‬ ‫שנת תשפ"ה‬ ‫תשובות בנושאים מצויים על‬ ‫ח‬ ‫בו נקבצו עיקרי דיני ופסקי חושן‬ ‫מאמרים ועיונים משולבים‬ ‫סדר השו"ע‬ ‫משפט ערוכים ומסודרים בשפה‬ ‫נגלה ונסתר ודרכי עבודה‬ ‫פרטי ההלכה מהשו"ע ועד‬ ‫ברורה לפי סדר נושאים‪ ,‬המוגשים‬ ‫פוסקי דורינו להלכה ולמעשה‬ ‫כפסקי הלכה למעשה‬ ‫מאת הגאון‬ ‫בירור הלכה בהיר השווה‬ ‫רבי מרדכי יוסף‬ ‫בדיני ממונות תוך ציון מקורות הדין‪.‬‬ ‫לכל נפש‪.‬‬ ‫זקוטינסקי שליט"א‬ ‫מאת מורנו הרב חיים קאהן שליט"א‬ ‫רב דקהל מבקשי ה'‬ ‫מאת הגאון‬ ‫דיין דקהל עדת ישורון‬ ‫לורנס ניו יארק‬ ‫רבי אילן נתנאל סנדר שליט"א‬ ‫אב"ד בית דין צדק עץ חיים‬ ‫‪III‬‬ ‫‪ I I I‬להשיג בחנויות הספרים או בפלטפורמת הספר התורני ‪hasefer.org.il‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫• אוסף הפרשה •‬ ‫• אוסף ההלכה •‬ ‫• אוסף הדעת •‬ ‫שיעור חומש‬ ‫שיעורי בינה‬ ‫ממגד גרש ירחים‬ ‫מרן הגאון הגדול רבי חיים‬ ‫‪67‬‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪25‬‬ ‫משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫‪3‬‬ ‫פיינשטין שליט”א‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל‬ ‫נחל אליהו‬ ‫עטרת הברכות‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫משיעורי הגאון‬ ‫‪69‬‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א‬ ‫‪27‬‬ ‫רבינו הגדול מרן רה"י הגאון רבי‬ ‫‪5‬‬ ‫רבי אליהו דיסקין שליט”א‬ ‫משה הלל הירש שליט”א‬ ‫פניני פרשת השבוע‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫מראה כהן‬ ‫הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א‬ ‫‪71‬‬ ‫הגאון רבי‬ ‫‪29‬‬ ‫מרן רבינו ראש הישיבה הגאון‬ ‫‪7‬‬ ‫מרדכי בונם זילברברג שליט”א‬ ‫רבי דוד כהן שליט”א‬ ‫יעלת חן‬ ‫עומק הפשט‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א‬ ‫‪73‬‬ ‫דיוני הלכה אקטואליים‬ ‫‪31‬‬ ‫הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל‬ ‫‪9‬‬ ‫מבקשי יחודך‬ ‫משא ומתן‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫מאמרים בעומק פרשיות השבוע‬ ‫‪75‬‬ ‫הגאון רבי חיים קאהן‬ ‫‪37‬‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪11‬‬ ‫הגאון ר’ מרדכי יוסף זקוטינסקי שליט”א‬ ‫בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫מאמרי חסד לאברהם‬ ‫שיעורי דעה‬ ‫נחלת בנימין‬ ‫הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א‬ ‫‪78‬‬ ‫מתוך שיעורי‬ ‫‪40‬‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪13‬‬ ‫הג”ר גרשון מלצר שליט”א‬ ‫רבי בנימין סורוצקין שליט”א‬ ‫עלון לשבת‬ ‫פניני הלכה‬ ‫עינינו גל‬ ‫הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א‬ ‫‪79‬‬ ‫מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר‬ ‫‪41‬‬ ‫מאמרי עין לא ראתה‬ ‫‪15‬‬ ‫מעין גנים‬ ‫אוצר ביכורי הלכה‬ ‫אז נדברו‬ ‫עיונים ובירורים על פרשיות התורה‬ ‫‪83‬‬ ‫הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א‬ ‫‪49‬‬ ‫מחשבות לבני הישיבות‬ ‫‪19‬‬ ‫ושיחותיו של הגאון ר' מרדכי גליס שליט"א‬ ‫מתוך הסוגיות והפוסקים‬ ‫עמק השבוע‬ ‫תוספת שבת‬ ‫עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא‬ ‫‪85‬‬ ‫מעלת השבת וקדושתה‬ ‫‪55‬‬ ‫הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א‬ ‫דרשו משפט‬ ‫בין אדם לחברו למעשה‬ ‫מח' התוס' והש"ך באוכל משל חברו‬ ‫‪89‬‬ ‫גיליון להעמקה במצוות‬ ‫‪57‬‬ ‫הרב עמיאל ארבה‬ ‫שבין אדם לחבירו‬ ‫מענה יחזקאל‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א‬ ‫‪91‬‬ ‫תפיסות עומק על סדר הדף היומי‬ ‫‪59‬‬ ‫שירת התורה‬ ‫תמצית‬ ‫עלון חדש מבית שירת המועדים‬ ‫‪96‬‬ ‫הפרשה וההפטרה‬ ‫‪63‬‬ ‫הגאון ר' משה פישל קרויזר‬ ‫ועליו יציץ נזרו‬ ‫מבחני לדעת‬ ‫פרקי חיים מהגאון‬ ‫‪97‬‬ ‫מבחן בדף היומי‪ ,‬במשנה ברורה‬ ‫‪65‬‬ ‫רבי אליעזר ולדנברג זצ"ל‬ ‫ובחפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫צמאה לך נפשי כמה לך בשרי‬ ‫פרקי חיים מהגאון‬ ‫‪102‬‬ ‫רבי איתמר שוורץ זצ"ל‬ ‫החדשים מבית צוף‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫‪105‬‬ ‫מערכת 'אוסף גיליונות'‬ ‫‪a0554006628@gmail.com‬‬ ‫ראש המערכת‪:‬‬ ‫הרב נתן פלדמן שליט"א‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫הרב צבי קנול שליט"א‬ ‫הרב חיים וכסלר שליט"א‬ ‫הרב משה הכהן שליט"א‬ ‫הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א‬ ‫הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א‬ ‫מבית 'צוף'‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫נתן פלדמן‬ ‫בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון‬ ‫‪0554006628‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'‬ ‫אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר‬ ‫(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)‬ ‫גרש ירחים‬ ‫ממגד‬ ‫פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון ‪ * 265‬עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים‬ ‫'ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן'‬ ‫מקור דברי הרמב"ם בסוף הל' שכירות‬ ‫כדרך הטבע‪.‬‬ ‫הרמב"ם בסוף הל' שכירות מבאר‬ ‫את חיובי הפועל במלאכתו לבעל‬ ‫ואחר כך נאמר "וירא יעקב את‬ ‫הבית‪ ,‬ובשיעור החיוב כתב שם‪:‬‬ ‫דבריהם הם זכרונם‬ ‫פני לבן והנה איננו עימו כתמול‬ ‫שלשום"‪ ,‬אחר שבני לבן דיברו‬ ‫"כדרך שמוזהר בעל הבית שלא‬ ‫בכל כוחו‬ ‫יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך‬ ‫על כך‪ ,‬ראה יעקב שגם לבן אינו‬ ‫העני מוזהר שלא יגזול מלאכת‬ ‫כתב הרמב"ם בסוף הל' שכירות‪ ,‬בשיעור חיוב הפועל לבעל הבית‪" -‬וכן חייב לעבוד בכל כוחו‪,‬‬ ‫מתייחס אליו כמו תמיד‪ ,‬כי גם הוא‬ ‫בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט‬ ‫שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כוחי עבדתי את אביכן‪ ,‬לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה‬ ‫חושד בו שגנב‪ ,‬ואמנם לא דיבר‬ ‫בכאן וכו' וכן חייב לעבוד בכל כוחו‪,‬‬ ‫שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬היינו שכל העשירות הגדולה שהייתה ליעקב אבינו‬ ‫עימו על כך‪ ,‬כי יעקב היה חתנו‪,‬‬ ‫שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל‬ ‫היא בזכות זה שעבד ללבן בכל כוחו‪.‬‬ ‫ולא היה נעים לו לדבר איתו על זה‪,‬‬ ‫כוחי עבדתי את אביכן‪ ,‬לפיכך נטל‬ ‫אבל היה ניכר על פניו שהוא חושד‬ ‫שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר‬ ‫למדים אנו מכאן שאם אדם עושה בכל כוחו את מה שהוא חייב לעשות‪ ,‬משלמים לו עבור זה‬ ‫ובטוח שיעקב גנב ממנו‪.‬‬ ‫מידה כנגד מידה‪ ,‬והרמב”ם מדבר בענייני העולם הזה‪ ,‬שמי שעושה בכל כוחו טובות לחברו‪,‬‬ ‫(בראשית ל‪,‬מג) ויפרוץ האיש מאד‬ ‫נותנים לו מן השמים טובות בעולם הזה‪ ,‬ופשוט שהוא הדין גם בענייני רוחניות‪ ,‬אם אדם‬ ‫וכיון שכן‪ ,‬אמר הקב"ה ליעקב‬ ‫מאד"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עוסק בכל כוחו בדברים שבין אדם למקום‪ ,‬מקבל סייעתא דשמיא להצלחה ברוחניות‪ ,‬וכגון‬ ‫"שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך"‪,‬‬ ‫כשעוסק בתורה בכל כוחו‪ ,‬זוכה להצלחה בתורה יותר מכוחו‪ ,‬מאד מאד – למעלה מן הטבע‪.‬‬ ‫וצ"ב מהיכן לקח הרמב"ם שזוהי‬ ‫כי כבר אינו יכול להסתדר עם לבן‪,‬‬ ‫סיבת העשירות‪ ,‬בזכות זו שעבד‬ ‫ומצינו בכמה מקומות שהוזכר לגבי רוחניות שצריך להיות בכל כוחו‪ ,‬כגון מה שאמרו חז"ל‬ ‫וביקש יעקב תחילה להסביר לרחל‬ ‫ללבן בכל כוחו‪ ,‬הרי בודאי היו‬ ‫(שבת קיט‪ ,‬ב) כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫ולאה מדוע הוא עוזב את בית‬ ‫ליעקב אבינו עוד הרבה זכויות‬ ‫שם‪ :‬בכל כוחו – בכל כוונתו‪ ,‬ועוד אמרו (בברכות לב‪,‬ב) ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן תורה‬ ‫אביהן‪ ,‬ולכן "וישלח יעקב ויקרא‬ ‫שראוי להתעשר בעבורם‪ ,‬וכפי‬ ‫ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬שיתחזק אדם בהם תמיד ובכל כוחו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והוא‬ ‫לרחל וללאה השדה אל צאנו"‪,‬‬ ‫שמצינו גם אצל שאר האבות‬ ‫חיוב חמור לנצל כל הכוחות ברוחניות‪ ,‬וכשאדם עושה כל מה שבכוחו זוכה לסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫היינו ביחידות במקום שאין בני‬ ‫הקדושים שהיו עשירים‪ ,‬כמו‬ ‫אדם שומעים [וכדאיתא בברכות‬ ‫שכתוב באברהם "ויהי לו צאן ובקר‬ ‫אבל אם אינו עושה בכל כוחו אין סייעתא דשמיא‪ ,‬כמו שמצינו בגמרא (קידושין ל‪,‬ב) יצרו של‬ ‫אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא‬ ‫דף ח' וכשיועצין אין יועצין אלא‬ ‫וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות‬ ‫הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלוקים לא יעזבנו בידו‪ ,‬וביארו המסילת ישרים (פרק ב') וכן‬ ‫בשדה וכו' מאי קראה? וישלח‬ ‫וגמלים"‪ ,‬וכן כתוב ביצחק "וילך‬ ‫הגר"א בקול אליהו (סוכה) וזה לשונו‪" :‬ובאו חכמינו ז"ל האמיתיים לפרש מתי עוזר לו הקב"ה‬ ‫יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה‬ ‫הלוך וגדל עד כי גדל מאד"‪ ,‬ופירש‬ ‫בזמן שעשה האדם כל מה שבכוחו לעשות לכבוש את יצרו והגיע למדרגה כזו שאלמלא‬ ‫אל צאנו‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬אלא בשדה‬ ‫רש"י שהיו אומרים זבל פרדותיו‬ ‫הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לעשות יותר מפני שכבר בא עד קצה גבול יכולתו במעשהו ואין‬ ‫– דאמרי אינשי אוזניים לכותל]‪.‬‬ ‫של יצחק ולא כספו וזהבו של‬ ‫לאל ידו לעשות יותר‪ ,‬אז ישלח עזרו מקודש ולא יעזבנו בידו‪ ,‬אולם אם יש לו יכולת עדיין‬ ‫אבימלך‪ ,‬ואם כן יתכן שגם יעקב‬ ‫לעשות יותר ממה שעשה כבר ואינו עושה גם השם לא יעזור לו!" ע"כ‪.‬‬ ‫וסיפר להן יעקב את כל הענין‬ ‫ואמר "רואה אנכי את פני אביכן כי‬ ‫נתעשר מחמת שאר זכויות שהיו‬ ‫והיינו כנ"ל‪ ,‬שרק אם האדם משתמש בכל כוחו‪ ,‬אז יש סייעתא דשמיא אף יותר מכוחו‪ ,‬אבל‬ ‫איננו אלי כתמול שלשום"‪ ,‬שהוא‬ ‫לו‪ ,‬ומנין למד הרמב"ם כי דווקא‬ ‫אם אינו עושה כל מה שבכוחו‪ ,‬אזי הקב"ה מניחו ביד היצר‪ ,‬ואין לו סייעתא דשמיא כלל‪.‬‬ ‫חושד בי שגנבתי ממנו‪ ,‬ואיני יכול‬ ‫בזכות עבודתו ללבן בכל כוחו זכה‬ ‫להמשיך להיות אצלו תחת חשדות‬ ‫לזה‪ ,‬וחיפשתי הרבה במדרשים‬ ‫וזהו כי מן השמים נותנים לאדם כוחות הנפש והגוף כדי שינצלם לעבודת השם‪ ,‬ולצורך זה‬ ‫ובמפרשים ולא מצאתי מקור לזה‪.‬‬ ‫ניתנו לו הכוחות והאפשרויות שיוכל להצליח בתורה ובמעשים טובים‪ ,‬ואם אינו משתמש‬ ‫אלו‪ ,‬והסביר להן כי באמת חשדות‬ ‫בכל הכוחות שקיבל לזה‪ ,‬נמצא שאין לו תועלת בהם‪ ,‬ותכלית כל הבריאה הוא לכבוד שמים‬ ‫אלו שחושדים בו אינם נכונים‪,‬‬ ‫אך שוב התבוננתי וראיתי שזה‬ ‫כמו שכתוב (ישעיה מג‪ ,‬ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'‪ ,‬כל הכוחות שיש לאדם הם‬ ‫אלא "אלקי אבי היה עמדי" היינו‬ ‫מפורש בפסוקים עצמם‪ ,‬כי הנה‬ ‫כדי שיעשה כבוד שמים‪ ,‬ואם אינו משתמש בכל כוחותיו לכבוד שמים למה לו הכוחות‪ ,‬וכבר‬ ‫שהקב"ה הוא זה שנתן לי את‬ ‫בתחילה כתוב "ויפרוץ האיש מאד‬ ‫לא מגיעים לו הכוחות‪ ,‬ולכן לא רק שאין לו סייעתא דשמיא יותר מכוחו‪ ,‬אלא גם לוקחים לו‬ ‫העשירות‪.‬‬ ‫מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות‬ ‫את הכוחות והיצר הרע מתגבר עוד יותר‪.‬‬ ‫ועבדים וגמלים וחמורים"‪ ,‬היינו‬ ‫והוכיח להן את צדקתו שלא גנב‪,‬‬ ‫וכפי שמצינו בשאול המלך‪ ,‬שנאמר (שמואל א' טו‪,‬ט) "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב‬ ‫אלא מן השמים קיבל את העושר‪,‬‬ ‫שנתעשר בעשירות גדולה שלא‬ ‫הצאן והבקר"‪ ,‬ואמרו חז"ל (יומא כב‪,‬ב) שאול באחת ועלתה לו‪ ,‬דוד בשתים ולא עלתה לו‪,‬‬ ‫שהרי "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי‬ ‫כדרך הטבע‪" ,‬מאד מאד" היינו‬ ‫היינו שדוד המלך אף שנכשל בשני חטאים לא הפסיד את המלוכה‪ ,‬ואילו שאול המלך מחמת‬ ‫עבדתי את אביכן"‪ ,‬והיינו שאתן‬ ‫למעלה מן הטבע‪ ,‬והיה לו רכוש‬ ‫חטא אחד הפסיד את המלוכה‪ ,‬והוא מה שחמל על עמלק‪ ,‬ואף שלא היה זה איסור בידים‪,‬‬ ‫עצמכן יודעות שבכל כוחי עבדתי‬ ‫עצום של עבדים ושפחות גמלים‬ ‫הפסיד בזה את מלכותו‪ ,‬ויש להבין מדוע דוד נשאר במלכותו‪ ,‬ואילו שאול הפסיד בחטאו את‬ ‫את אביכן וממילא עבור זה זכיתי‬ ‫וחמורים‪ ,‬שזה היה עיקר העשירות‬ ‫המלוכה?‬ ‫בימים ההם‪.‬‬ ‫לכל העשירות‪ ,‬ואף שלבן אינו מבין‬ ‫ובספר העיקרים (מאמר רביעי פרק כ"ו) ביאר‪ ,‬כי דוד נכשל בעניינים פרטיים שאינם שייכים‬ ‫את זה‪ ,‬מכל מקום אתם יכולות‬ ‫ומיד אחר כך כתוב "וישמע את‬ ‫לתפקיד המלוכה‪ ,‬ולכן לא הפסיד את מלכותו בזה‪ ,‬אבל שאול נכשל בדברים שמחויב בהם‬ ‫להבין‪ ,‬שלא כפי שחושדים בי‬ ‫דברי בני לבן לאמר לקח יעקב‬ ‫מצד תפקיד המלוכה‪ ,‬שהרי מצות מחיית עמלק היא מחיובי המלך‪ ,‬וכמבואר בגמרא (סנהדרין‬ ‫שגנבתי ממנו‪ ,‬אלא מפני שעבדתי‬ ‫את כל אשר לאבינו"‪ ,‬היינו שבני‬ ‫כ‪ ,‬ב) שלא נצטוו ישראל במחיית עמלק אלא לאחר שהעמידו להם מלך‪ ,‬וכיון שחטא שלא‬ ‫בכל כוחי‪ ,‬זוהי סיבת העשירות‪.‬‬ ‫לבן ראו שיעקב נתעשר פתאום‪,‬‬ ‫קיים מצוה זו בשלמות‪ ,‬ניטלה ממנו המלוכה‪ ,‬כי לא שייך ליתן מלוכה למי שאינו מקיים את‬ ‫וחשדו בו שגנב הכל מאביהם‪ ,‬ולא‬ ‫כל חיובי המלוכה‪.‬‬ ‫הרי מפורש להדיא כדברי הרמב"ם‪,‬‬ ‫דיברו על כך מאומה עם יעקב‪,‬‬ ‫שיעקב בעצמו פירש ואמר שזו‬ ‫ויש ללמוד מכך התעוררות לכל אחד ואחד‪ ,‬שכל אדם ניתנו לו כוחות מן השמים שיוכל‬ ‫אבל הוא שמע אותם מדברים בינם‬ ‫סיבת העשירות‪ ,‬שאין זה בגניבה‬ ‫להתעלות בתורה ובמעשים טובים‪ ,‬ואם אינו מנצל כוחותיו וכישרונותיו לקיים את חיוביו‪,‬‬ ‫לבין עצמם‪ ,‬שהם חושדים בו שגנב‬ ‫כבר אינו ראוי לכוחות הללו‪ ,‬וכמו שכתב רבינו יונה בשע"ת בדרך החרטה (א‪,‬י) "והנה הבורא‬ ‫כפי שחושדים לבן ובניו‪ ,‬אלא מן‬ ‫ממון מאביהם‪ ,‬ומזה קנה את כל‬ ‫נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל‬ ‫השמים‪ ,‬בזכות שעבד ללבן בכל‬ ‫העבדים והרכוש שיש לו‪ ,‬ולא סתם‬ ‫תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה‪,‬‬ ‫כוחו‪.‬‬ ‫באו בעלילה עליו‪ ,‬אלא כך הם היו‬ ‫ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי‪ ,‬ויהי בי הפך מזה‪ ,‬למה לי חיים"‪ ,‬עכ"ל [וע"ע בפירוש רבינו‬ ‫(משיחות רבינו‪ ,‬והובא מלפנים‬ ‫בטוחים‪ ,‬כי לא הבינו מהיכן השיג‬ ‫יונה על אבות פ"ג משנה י']‪ ,‬ואדם שיש לו יותר כוחות ואפשרויות לעסוק בתורה ולקיים‬ ‫בס' משמר הרש"מ בשמו)‬ ‫פתאום עשירות גדולה כזו שלא‬ ‫כל החיובים שצריכים לעשות‪ ,‬גם התביעה ממנו גדולה יותר‪ ,‬שינצל את כוחותיו בשלמות‪,‬‬ ‫וכאשר אינו מנצלם כראוי נוטלים ממנו את כוחותיו‪ ,‬וכשאול המלך שנכשל בחטא מצד חובת‬ ‫המלוכה וניטלה ממנו מלכותו‪.‬‬ ‫אוסף | ‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בכניסתו לבית הכנסת‬ ‫במקום קדוש כמו בית המקדש‪ ,‬ולא כולם שמים לב לחשוב על זה‪ ,‬ולהתנהג באופן‬ ‫"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"‬ ‫המתאים לזה במורא מקדש‪.‬‬ ‫בסנהדרין דף ק"ה דרשו פסוק זה על בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬ונאמר עליהם‬ ‫ומסתבר ששייך להרגיש את הקדושה בבית הכנסת ובבית המדרש‪ ,‬שהמקום‬ ‫'מה טובו'‪ -‬מפני שיש בהם קדושה‪ ,‬וכמאמרם (מגילה כט‪ ,‬א) על הפסוק "ואהי‬ ‫הקדוש משפיע קדושה על מי שנמצא שם‪ ,‬וכפי ששמעתי ממו"ר הגה"צ רא"א‬ ‫להם למקדש מעט" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬שיש בהם קדושה מעין בית‬ ‫דסלר זצ"ל שאמר לגבי שבת כי אפשר להרגיש את הנשמה היתירה בשבת‪,‬‬ ‫המקדש‪ ,‬וכשאדם נמצא במקום קדוש‪ ,‬בבית הכנסת ובבית המדרש‪ ,‬קדושת‬ ‫שהנשמה היתירה היא תוספת קדושה בנשמה מחמת קדושת השבת‪ ,‬ויכולים‬ ‫המקום משפיעה עליו‪ ,‬וידוע כי הקדושה נותנת הרגשה טובה ונעימה מאד‪ ,‬וזהו‬ ‫להרגיש בזה‪.‬‬ ‫שנאמר 'מה טובו' אהליך יעקב‪.‬‬ ‫ונזכרו בלשון הפסוק שני עניינים‪ ,‬האחד הוא 'אהליך יעקב'‪ ,‬והשני 'משכנותיך‬ ‫א"כ‪ ,‬כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש‪ ,‬צריכים להרגיש את קדושת המקום‪,‬‬ ‫ישראל'‪ ,‬ויש להבין מהו אוהל ומהו משכן‪ ,‬ומדוע לגבי אוהל נקראים בשם יעקב‪,‬‬ ‫ולהתנהג באופן המתאים לזה במורא מקדש‪ ,‬וח"ו שלא לדבר שיחה בטלה בתוך‬ ‫ולגבי משכן נקראו ישראל‪.‬‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬ומי שהוא בעל מדרגה יכול גם להרגיש את קדושת המקום‪ ,‬וכפי‬ ‫שאמר מרן הרב מפוניבז' שהוא מרגיש את הקדושה בביתו של החזון איש‪ ,‬וכאשר‬ ‫ונראה בזה כי הנה ידוע שיעקב וישראל הם שתי מדרגות של כלל ישראל‪,‬‬ ‫מרגישים את הקדושה זה נותן הרגשה טובה ונעימה מאד‪.‬‬ ‫כשעומדים בדרגה נמוכה נקראים יעקב‪ ,‬ובמדרגה גבוהה יותר נקראים ישראל‬ ‫שהיא בבחינת כי שרית עם אלוקים וגו'‪ ,‬ויש לפרש עוד כי אוהל הוא דירת עראי‪,‬‬ ‫"ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך"‬ ‫ואילו משכן הוא קבוע‪.‬‬ ‫היינו שיש אהבה וחשק להיות בבית המקדש במקום קדוש‪ ,‬זוהי ההשפעה של‬ ‫ועל פי זה יש לבאר 'מה טובו אהליך יעקב'‪ ,‬היינו בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫בית המקדש‪ ,‬שהלב נמשך יותר לעסוק בתורה ובמצוות ושאר דברים המקדשים‬ ‫הם רק עראי כמו אוהל‪ ,‬אז כלל ישראל עומדים בדרגה נמוכה ונקראים יעקב‪ .‬אבל‬ ‫את האדם‪ ,‬וזו המטרה בעשיית המשכן ובית המקדש‪ ,‬להשפיע קדושה על כל אחד‬ ‫בזמן שבתי כנסיות ובתי מדרשות הם משכן קבוע‪ ,‬היינו שיש בהם הרבה תורה‬ ‫ואחד שכל ההנהגה שלו תהיה הנהגה של קדושה‪.‬‬ ‫ותפילה‪ ,‬אז זה משפיע על כלל ישראל דרגה יותר גבוהה‪ ,‬ומתעלים לדרגת ישראל‬ ‫*‬ ‫– 'משכנותיך ישראל'‪.‬‬ ‫כפי שאדם מרגיש נעימות לשהות בחברת בני משפחתו‪ ,‬כך נעים מאד לישב ליד‬ ‫וכעין זה כתב האור החיים הקדוש "מה טובו אהליך וגו'‪ .‬פירוש לפי שיש בישראל‬ ‫הגמרא וללמוד‪...‬‬ ‫כת שקובעים עתים לתורה‪ ,‬וכת שעוסקים בה יתד התקועה‪ ,‬כנגד בעלי עתים אמר‬ ‫מה טובו אהליך יעקב כאהל זה שאינו קבוע‪ ,‬וכנגד כת התקועה אמר משכנותיך‬ ‫אך כמובן זה תלוי גם בצורת הלימוד‪ ,‬אם הוא לומד בצורה המתאימה לפי כוחו ולפי‬ ‫ישראל"‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫טבעו‪ ,‬ומי שמתאמץ יותר מכוחו הלימוד קשה לו ואינו נמשך לזה‪ ,‬אבל כשלומד‬ ‫*‬ ‫לפי כוחו ולפי טבעו זה מעניין ומושך מאד‪ ,‬והמחשבה נמשכת לזה ממילא‪ ,‬כי כן‬ ‫הוא הטבע שאדם נמשך לחשוב על מה שמעניין אותו‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬כשנכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש‪ ,‬הרי צריכים להרגיש שנמצאים‬ ‫הזהירות משיחת חולין בשעת התפילה ובבית הכנסת‬ ‫השפעה להיזהר שלא לדבר בשעת התפילה דברי חול‪ ,‬ונזהרו בזה שלא לדבר‬ ‫אנו רואים בגזירות ת"ח ות"ט‪ ,‬שהיו שם גזירות שמד כאלה עם אלפי‪-‬אלפי הרוגים‪,‬‬ ‫שיחת חולין בבית הכנסת חוץ מדבר מצוה‪ ,‬ומחמת זה זכו בזכויות‪ ,‬ויש סימנים‬ ‫ובאותה תקופה נתמעטו כלל ישראל מאד‪ ,‬ורבים מסרו נפשם על קידוש השם‪,‬‬ ‫מובהקים שמן השמים החשיבו את זה‪ ,‬ואם ביחידים הדברים אמורים‪ ,‬על אחת‬ ‫ומה היה החטא? ששחו שיחת חולין באמצע התפילה‪ ,‬כך קבע התוספות יום טוב‬ ‫כמה וכמה בציבור‪ ,‬שצריכים להיזהר יותר מכל דבר שיש בו איזה זלזול במקדש‬ ‫שזה היה החטא‪ ,‬ותיקן מי שברך מיוחד למי ששומר פיו ולשונו מלהפסיק בשום‬ ‫מעט‪.‬‬ ‫דיבור בשעת בתפילה‪ ,‬שאף על פי שאין זה איסור המפורש בתורה‪ ,‬זהו חטא חמור‬ ‫של חילול השם‪.‬‬ ‫*‬ ‫נשים אל לבנו עד כמה חמור הוא הדבר‪ ,‬שבעיצומה של התפילה‪ ,‬בשעה‬ ‫בשעת מגיפת הקורונה‪ ,‬בשנת תש"פ‪ ,‬נסגרו בתי הכנסת לתפילות הציבור מחשש‬ ‫שמקדשים‪ ,‬שחים שיחת חולין‪ ,‬הלא בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט‪,‬‬ ‫הדבקה ל"ע‪ ,‬והרבו גדולי ישראל לעורר על מה עשה ה' ככה‪ ,‬והוציאו (ביום כ"ד‬ ‫וכמו שבבית המקדש אסור היה לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו‪ ,‬כך‬ ‫אייר) מרן הגר"ח קניבסקי ועמו מרן רבינו זצ"ל קול הקורא ליראי ה' להימנע‬ ‫במקדש מעט יש הלכות אחרות של כבוד‪ ,‬אף על פי שמותר לשבת בהם‪.‬‬ ‫מהשתמשות במכשיר הפלאפון בביהכנ"ס וביהמ"ד‪ ,‬כי בעבור זלזול בכבוד בתי‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות מנעו מן השמים את התכנסות הציבור לתפילה‪ ,‬רח"ל‪.‬‬ ‫וישנם רבים שנזהרים משיחת חולין בבית הכנסת לא רק בשעת התפילה‪ ,‬אלא כל‬ ‫זמן שהם בבית הכנסת אפילו אחר התפילה אינם שחים שיחת חולין‪ ,‬ויש אנשים‬ ‫והוסיף על כך רבינו בכת"י‪ -‬כמו כן יש ליזהר מלדבר דברים בטלים בבית הכנסת‪.‬‬ ‫פשוטים מאד שנזהרים בזה וקיבלו שכר‪ ,‬ומעשים שהיו בכמה חברים שקיבלו‬ ‫מעלת התפילה בישיבה‬ ‫ועלינו ללמוד מזה את חשיבות התפילה במקום תורה – בישיבה‪ .‬מצב התפילות‬ ‫הנה בתי כנסיות ובתי מדרשות הם מקדש מעט‪ ,‬וכמו שבבית המקדש אסור היה‬ ‫בישיבה אינו כמו שהיה פעם‪ ,‬מלפנים בשעות התפילה היה היכל הישיבה (בישיבת‬ ‫לשבת בעזרה מפני כבוד המקום וקדושתו‪ ,‬כך במקדש מעט יש הלכות אחרות של‬ ‫פוניבז') מלא‪ ,‬והמשגיחים היו רושמים את מי שלא היה מגיע לתפילת שחרית עד‬ ‫כבוד‪ ,‬אף על פי שמותר לשבת בהם‪.‬‬ ‫אחר ברכו‪ ,‬ואם היה תלמיד שבקביעות לא התפלל בישיבה‪ ,‬הוציאוהו מן הישיבה‪,‬‬ ‫אפילו אם היה מתמיד בתורה‪ ,‬ורק בתחנונים גדולים הסכימו להחזיר אותו‪ ,‬כך‬ ‫והרי קדושת בית המדרש גדולה יותר מקדושת בית הכנסת‪ ,‬כי בית המדרש הוא‬ ‫היה המצב‪.‬‬ ‫גם מקום תורה‪ ,‬וכמו שאמרו (ברכות ו‪,‬א) במקום רינה שם תהא תפילה‪ ,‬וכן מצינו‬ ‫(תמיד לא‪,‬ב) שהתפילה בבית המקדש הייתה בלשכת הגזית ‪ -‬לא בעזרה במחנה‬ ‫ואמנם התפילה יותר בכוונה היא בישיבה‪ ,‬יש כאלה שמכוונים יותר כשמתפללים‬ ‫שכינה אלא בלשכת הגזית‪ ,‬אף על פי שלשכת הגזית היתה רק חצייה בקודש‬ ‫מהר‪ ,‬מפני שאם הם מתפללים לאט הרי הם חולמים ומסיחים דעת‪ ,‬אך אין בכך‬ ‫(יומא כה‪,‬א)‪ ,‬בכל זאת עדיף היה להתפלל שם‪ ,‬מפני שזהו מקום ישיבת הסנהדרין‬ ‫סתירה לתפילה בישיבה‪ ,‬כי הם יכולים להתפלל כפי הקצב שלהם‪ ,‬וימתינו עד‬ ‫לעסוק בתורה‪ ,‬והתפילה במקום תורה עדיפה יותר מקדושת מחנה שכינה‪ ,‬כך‬ ‫שיסיים השליח ציבור‪.‬‬ ‫מפורש הטעם בתפארת ישראל על המשניות שם‪.‬‬ ‫‪mimeged111@gmail.com‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪:‬‬ ‫כמו כן לתרומות והנצחות‪ ,‬ולשליחת ד"ת‪ ,‬עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ | 4‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫שליט"א‬ ‫הירש שליט"א‬ ‫הלל הירש‬ ‫משה הלל‬ ‫הגאון רבי‬ ‫רבי משה‬ ‫הישיבה הגאון‬ ‫ראש הישיבה‬ ‫מרן ראש‬ ‫רבינו מרן‬ ‫ממשנת רבינו‬ ‫ממשנת‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫הוראת שעה‬ ‫הלימוד ממסירת הסימנים ‪ -‬לחשוב על השני ולהרגיש אותו!‬ ‫והנה בפרשת מקץ ‪ -‬כשהשבטים עמדו לפני יוסף ‪ -‬נאמר‬ ‫בפרשתנו מתוארת רמאותו של לבן‪ ,‬שהחליף את רחל‬ ‫"חנוך לנער על פי דרכו"‪:‬‬ ‫(בראשית מב כא)‪' ,‬ויאמרו איש אל אחיו‪ ,‬אבל אשמים אנחנו על‬ ‫בלאה‪ .‬ואיתא במגילה (יג‪ ,):‬שרחל אמרה מתחילה ליעקב‬ ‫התמודדות עם אתגרי קשב וריכוז‬ ‫אחינו‪ ,‬אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו‪ ,‬ולא שמענו‪ ,‬על‬ ‫כן באה אלינו הצרה הזאת'‪ .‬ומבואר‪ ,‬שהשבטים לא התחרטו‬ ‫שאביה ירמה אותו בהחלפת לאה‪ ,‬ולפיכך מסר לה יעקב‬ ‫סימנים‪ ,‬ואף על פי כן מאחר והרגישה בליבה את גודל הצער‬ ‫בדורנו‬ ‫על עצם המכירה‪ ,‬אלא על 'אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו‬ ‫והבושה של לאה כשיעקב יגלה שאינה יודעת הסימנים‪,‬‬ ‫[מתוך שו"ת עם רבינו שליט"א לכינוס בענייני חינוך‬ ‫אלינו ולא שמענו'‪ .‬והטעם שלא התחרטו על המכירה הוא‬ ‫הלכה על דעת עצמה ומסרה לה אותם‪.‬‬ ‫(ח"ב) ‪ -‬אלעד ‪ -‬חשוון תשפ"ז]‬ ‫כמש"כ הספורנו (שם לז יח)‪ ,‬שהם החשיבו את יוסף לרודף‬ ‫ולכאורה הדבר תמוה‪ ,‬שהרי יעקב גם ידע שיש בכך בושה‬ ‫'כי ציירו בליבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם‪,‬‬ ‫שואל‪ :‬בשנים האחרונות יש מודעות גבוהה מאד לעניין של‬ ‫ללאה‪ ,‬ואף על פי כן פסק לרחל שצריך לעשות סימנים‪ ,‬וכיצד‬ ‫להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם‪ ,‬והתורה‬ ‫'קשב וריכוז'‪ ,‬ומהר מאד ממליצים להורים לתת לילדים‬ ‫עברה על ציוויו ומסרה אותם ללאה? אלא שרחל הבינה שאם‬ ‫אמרה הבא להרגך השכם להורגו'‪.‬‬ ‫כדורים‪ ,‬וישנם הורים רבים שמאוד מתנגדים לזה‪ ,‬וטוענים‬ ‫יעקב אבינו היה יודע את גודל הבושה שתהיה ללאה‪ ,‬ואיך היא‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬שהם חשבו שיוסף מתכוין להיות 'אב‬ ‫תרגיש בכזה מצב‪ ,‬היה אומר לתת לה את הסימנים‪ ,‬ולכן פסקה‬ ‫שזה פוגע לילד בביטחון העצמי‪ ,‬והם ימצאו פתרונות אחרים‪.‬‬ ‫רביעי'‪ ,‬כהמשך לאברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וכל כלל ישראל ייצא‬ ‫לעצמה שהיא צריכה לתת לה את הסימנים‪.‬‬ ‫מי צודק?‬ ‫ממנו‪ ,‬ושאר השבטים יידחו כישמעאל ועשו‪ ,‬ועל כן פסקו‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬זה תלוי בכל מקרה לגופו‪ .‬אם למשל הילד‬ ‫שדינו כ'רודף' ברוחניות‪ .‬אמנם האמת היתה כמו שכתוב‬ ‫ומצינו כן בגמ' בסנהדרין (יא‪ ,).‬שישב רבי ודרש‪ ,‬והריח‬ ‫בתורה 'ויקנאו בו אחיו'‪' ,‬וישנאו אותו'‪ ,‬אבל בשעת המכירה‬ ‫ריח שום‪ .‬אמר‪' ,‬מי שאכל שום ייצא'‪ .‬עמד רבי חייא ויצא‪,‬‬ ‫אימפולסיבי‪ ,‬ועושה דברים ממש לא טובים‪ ,‬ודאי שצריך‬ ‫הם פסקו לפי הבנתם‪ .‬אמנם כשיוסף התחנן לפני האחים‬ ‫ואחריו יצאו כולם‪ .‬למחרת פגש רבי שמעון בנו של רבי‬ ‫לקחת‪ .‬הכרתי בחור שכשהיה ילד היו איתו בעיות מכל‬ ‫וביקש שירחמו עליו‪ ,‬אם היו מרגישים את צערו כראוי היו‬ ‫את רבי חייא‪ ,‬ואמר לו 'אתה הוא שציערת לאבא'? והשיב‬ ‫הבחינות‪ ,‬בעיות של חוצפה‪ ,‬בעיות של קדושה‪ ,‬ממש נורא‪,‬‬ ‫לו רבי חייא 'לא תהא כזאת בישראל'‪ .‬הרי מבואר שאע"פ‬ ‫מוותרים לו‪ ,‬אבל מכיון שליעקב אביהם היה חסרון דק בהרגשת‬ ‫וברגע שהוא לקח את הכדור כל הבעיות ירדו לגמרי‪ ,‬ונעשה‬ ‫שרבי הקדוש הכריע שמי שאכל את השום עליו לצאת מבית‬ ‫צער הזולת‪ ,‬על כן גם הם לא הרגישו את צערו של יוסף‬ ‫בחור מצויין‪ ,‬וכיום הוא אברך מצוין‪ .‬אמנם אם הילד מתנהג‬ ‫כשהתחנן לפניהם‪ ,‬ורק כאשר האשים אותם כמרגלים ודרש‬ ‫המדרש‪ ,‬אף אם ייגרם לו על ידי זה צער ובושה‪ ,‬מ"מ רבי חייא‬ ‫בבית ובחיידר בצורה יפה‪ ,‬ומכבד כל אחד‪ ,‬רק יש לו בעיה‬ ‫מהם להוריד את בנימין למצרים‪ ,‬אז הרגישו את תחושתו‬ ‫הכריע שלא כדבריו! והיינו משום שרבי חייא הבין שאם רבי‬ ‫נטו בריכוז‪ ,‬ובחיידר אומרים שאם ייקח תרופה יוכל ללמוד‬ ‫של אדם הנמצא במצוקה לפני אדם שרוצה להרע לו‪ ,‬והבינו‬ ‫היה יודע איזו בושה תהיה לזה שאכל את השום גם הוא‬ ‫יותר טוב‪ ,‬באופן כזה באמת קשה להכריח את ההורים לזה‪.‬‬ ‫שחטאו בכך שלא שמעו לתחנוני יוסף‪.‬‬ ‫היה פוסק שאסור לבזותו‪.‬‬ ‫שואל‪ :‬מה ההמלצה של ראש הישיבה?‬ ‫וממילא יש לבאר לפי זה‪ ,‬שמה שאמר הקב"ה ליעקב 'חייך‬ ‫ובאמת מצינו שהיתה תביעה [ב'דקות' כמובן] על יעקב‬ ‫שבניך עתידים לעמוד לפני בנה' לא היה בתורת עונש‪ ,‬אלא‬ ‫אבינו בענין זה של הרגשת צער הזולת‪ .‬דהנה כתוב בפרשה‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬גם זה תלוי לפי העניין‪ .‬אם לדוגמא הילד‬ ‫כתיקון לחסרון שנוצר אצל השבטים מכוחו של יעקב‪ ,‬שכן‬ ‫(בראשית ל א‪-‬ב)‪' ,‬ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב‪ ,‬ותקנא רחל‬ ‫כרגע ברמה של שבע וחצי ‪ -‬שמונה‪ ,‬ועל ידי הכדור יוכל‬ ‫על ידי שבניו עמדו לפני יוסף תוקן החסרון שהיה בהם‬ ‫באחותה‪ ,‬ותאמר אל יעקב הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי‪.‬‬ ‫להגיע לרמה תשע‪ ,‬וההתנהגות שלו תקינה‪ ,‬וההורים מרוצים‪,‬‬ ‫בהרגשת צרת השני‪.‬‬ ‫ויחר אף יעקב ברחל‪ ,‬ויאמר התחת אלוקים אנכי‪ ,‬אשר מנע‬ ‫אזי אין להכריחם‪ .‬אבל אם כרגע הוא ברמה שש‪ ,‬אז אפשר‬ ‫אלא שעדיין צריך ליישב את הקושיא השניה‪ ,‬מדוע בני‬ ‫ממך פרי בטן'‪ .‬וכמובן שכעסו של יעקב אבינו לא היה כעס‬ ‫להכריח‪.‬‬ ‫רחל לא הוזקקו לתקן חסרון זה‪ ,‬אף שהיו גם הם בני יעקב?‬ ‫סתם‪ ,‬אלא היתה לו סיבה נכונה לזה‪ ,‬וכמבואר בתרגום‬ ‫ונראה לומר בזה‪ ,‬שהם לא הוצרכו לכך מאחר ורחל אימם היתה‬ ‫אונקלוס‪ ,‬שהקפיד עליה על שהיא מבקשת ממנו ולא מן‬ ‫שואל‪ :‬ילד שהוא בסדר לגמרי מכל הבחינות‪ ,‬אבל המלמד‬ ‫הקב"ה‪ .‬וכן כתב הספורנו 'ויחר‪ ,‬על אמרה הבה לי‪ ,‬כאילו‬ ‫מושלמת בענין זה‪ ,‬שהרי הסכימה לוותר על הזכות הגדולה‬ ‫אומר שאם ייקח כדור יוכל להיות תלמיד חכם עצום‪ ,‬לפי‬ ‫היה בידו לעשות זה‪ ,‬וכעס בקנאתו לכבוד קונו‪ ,‬ולא הביט‬ ‫להינשא ליעקב אבינו‪ ,‬מפני שידעה להרגיש בצערה של‬ ‫גודל כשרונותיו‪ ,‬מה לעשות באופן כזה?‬ ‫לאה‪ ,‬וכפי שנתבאר לעיל‪.‬‬ ‫לאהבתו אותה בזה'‪ .‬ונמצא שכעס משום שקינא לכבודו של‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬אם ההורים אינם רוצים אי אפשר להכריחם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואעפ"כ מצינו בדברי חז"ל שהיתה עליו תביעה על‬ ‫זה הלימוד שיש לנו ללמוד מפרשה זו‪ ,‬לחשוב על השני‬ ‫כך‪ ,‬וכדאיתא במדרש (ב"ר עא ז)‪' ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כך‬ ‫באופן כזה‪.‬‬ ‫ולהרגיש אותו! וכפי ששמעתי ממו"ר הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל‪,‬‬ ‫עונים את המעוקות‪ ,‬חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה'‪.‬‬ ‫על דברי המשנה (אבות פ"ב מ"ד) 'אל תדין את חברך עד שתגיע‬ ‫שואל‪ :‬היה לנו מעשה בילד מאוד מוכשר‪ ,‬שבבית הוא מתנהג‬ ‫דהיינו שאע"פ שעשה זאת לתועלת‪ ,‬ובודאי שקל בדעתו‬ ‫למקומו'‪ ,‬ש'מקומו' אין הכוונה רק המצב שלו עתה‪ ,‬אם הוא‬ ‫חלק‪ ,‬אבל בחיידר בעיות הקשב וריכוז גורמות לו להפריע‬ ‫והבין שהדרך היחידה שתועיל בזה היא לומר לה בדרך‬ ‫עשיר או עני‪ ,‬בריא או חולה‪ ,‬אלא צריך לדון באופן עמוק‬ ‫בשיעור‪ ,‬וממילא צריך להוציא אותו הרבה החוצה‪ ,‬ואביו‬ ‫גערה‪ ,‬מכל מקום היתה עליו תביעה שלא הכריע כראוי‪.‬‬ ‫בהרבה‪ ,‬כיצד הוא לפי תכונותיו מרגיש את מצבו‪ .‬צריך‬ ‫טוען שלפני כעשרים שנה ילד כזה היה מתאמץ ומצליח‬ ‫לחשוב לעומק ולראות כמה צרות ומאורעות עברו עליו‬ ‫אמנם יש להבין‪ ,‬מדוע נענש דווקא בכך שבניו יעמדו לפני‬ ‫בסוף אף בלי כדורים‪.‬‬ ‫שגרמו לו להתנהג כפי שהוא מתנהג‪ ,‬ועל ידי כך יווכח‬ ‫בנה? ועוד צריך להבין‪ ,‬הרי בניה של רחל הם גם בניו של‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬אני שואל את האבא‪ ,‬מי אמר שלפני עשרים‬ ‫לראות פעמים רבות שאפשר לסלוח ולוותר גם לאדם‬ ‫יעקב‪ ,‬ומדוע לא הוצרכו אף הם להיענש על חטאו של‬ ‫שמתנהג שלא כראוי‪ ,‬כי לפי מצבו אפשר להבין אותו‪.‬‬ ‫יעקב אביהם‪.‬‬ ‫שנה אכן הוא היה מצליח בסוף? היו ילדים רבים מאד שירדו‬ ‫לגמרי מהדרך עקב בעיות כאלו‪ ,‬כך שהנחה זו אינה נכונה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידינו רב הפעלים לתורה ולתעודה‪ ,‬עורך גליון משנת רמ"ה‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬אלא לפני עשרים שנה בדרך כלל ילד כזה לא היה‬ ‫הרה"ג ר' שמואל חיים חדש שליט"א‪,‬‬ ‫מצליח‪ .‬ולמעשה‪ ,‬אם בפועל הוא מפריע בשיעורים‪ ,‬בודאי‬ ‫אשר במסירות עצומה דולה ומשקה דברי תורה ומוסר מרבינו מרן רה"י שליט"א‪,‬‬ ‫אוסף | ‪5‬‬ ‫צריכים לעמוד על זה שייקח כדורים‪.‬‬ ‫לרגל נישואי בנו הר"ר משה הי"ו‪ ,‬יהי"ר שיזכה לראות רוב נחת מהבית הנבנה‪ ,‬ומכל יוצ"ח לאוי"ט‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עיונים בשמעתא‬ ‫שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא (ב)‬ ‫במקום שאין חשש זה מסתבר שאומר אמת ויש לו נאמנות‬ ‫לו אינו נאמן כיון שבהודאתו הוא 'חב לאחריני'‪ .‬והוסיף‬ ‫במקום שאין 'חשש משקר'‬ ‫גמורה אפילו לחייב לאחרים‪.‬‬ ‫הרא"ש וכתב – שאף באופן שלא נודע לנו בעת הודאתו‬ ‫האם יש נאמנות באופן שאף לטענתה אינה אסורה‬ ‫שהוא 'חב לאחריני' אלא רק אח"כ התגלה הדבר‪ ,‬אינו‬ ‫גדר הנאמנות ב'שוויא' – באופן שאין חשש שקר‬ ‫מבואר במשנה (כתובות כב‪ ,‬א) – "האשה שאמרה אשת‬ ‫נאמן‪ ,‬היות ואנו תולים ואומרים שהוא עצמו ידע שעל ידי‬ ‫מעתה‪ ,‬אפשר לומר בדין 'שוויא' שיש לחלק ולהעמיד בו ב'‬ ‫הודאתו הוא מפסיד את לוי‪ ,‬וכוונתו ב'הודאה' היא לחוב‬ ‫איש הייתי וגרושה אני נאמנת‪ ,‬שהפה שאסר הוא הפה שהתיר‬ ‫דינים – א‪ .‬במקום שאין 'חשש משקר' לצורך תועלת מסוימת‬ ‫לאחרים ואינו נאמן‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת‪ ,‬שהפה שאסר הוא הפה‬ ‫– שנאמן לגמרי‪ ,‬ומשום שמסתבר להניח שהוא דובר אמת‬ ‫שהתיר"‪ .‬והיינו‪ ,‬שהאשה נאמנת לומר שהיא אשת איש או‬ ‫ולכאורה יש להבין מדוע הוצרך לומר שאנו תולים שהוא‬ ‫שהרי וודאי לא יאסור עצמו לחינם‪ .‬ב‪ .‬במקום שיש 'חשש‬ ‫ידע בזמן הודאתו שהוא חב לאחרים‪ ,‬הרי לכאורה די לנו בטעם‬ ‫טמאה מכח נאמנות על עצמה‪ ,‬ולפיכך לולי דין 'הפה שאסר'‬ ‫משקר' שאוסר עצמו לתועלת ענין אחר‪ ,‬כגון באומר לאשה‬ ‫ברור ופשוט – שאין בכוח הודאת בע"ד אלא לחייב את עצמו‬ ‫הייתה נאסרת מאחר ואמרה 'אשת איש הייתי'‪ ,‬ולא הייתה‬ ‫'קידשתיך' שרוצה לאוסרה על אחרים או באומר 'פתח פתוח'‬ ‫ולא את האחרים‪.‬‬ ‫יוצאת מאיסורה הראשון במה שהיא אומרת שהתגרשה או‬ ‫שרוצה להוציא את אשתו ללא כתובה‪ ,‬שבאלו וכיוצא בהם‬ ‫שהיא טהורה‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שבאמת עיקר הנאמנות של הודאת בע"ד‬ ‫אינו נאמן בנאמנות גמורה אף כלפי אחרים‪ ,‬אלא רק על עצמו‬ ‫והקשה הרעק"א – הלא כל יסוד ה'איסור' שאשה שאמרה‬ ‫אשר התחדשה בתורה הוא ש'אדם נאמן על עצמו ולא על‬ ‫ועל הנוגע לו מדין 'שוויא'‪.‬‬ ‫אחרים'‪ ,‬והיינו שאינו נאמן אלא רק על דיני ממון הנוגעים‬ ‫אשת איש אני‪ ,‬אינו אלא מדין 'שוויא'‪ ,‬והרי היא צווחת לפנינו‬ ‫ולפי"ז תתיישב קושיית הרעק"א – שהקשה מדוע הוצרכה‬ ‫לו‪ .‬אולם מלבד זאת יש 'סברא של נאמנות' לדון שהוא דובר‬ ‫ואומרת שאינה אסורה באיסור אשת איש אלא רק שבעבר‬ ‫המשנה לדין 'הפה שאסר' בכדי להתיר אשת איש שאמרה‬ ‫אמת ונאמן הוא על ה'מציאות'‪ ,‬שכן אין אדם מחייב עצמו‬ ‫'הייתי אשת איש' ועתה גרושה אני‪ ,‬וא"כ גם ללא שהתחדש‬ ‫'אשת איש הייתי וגרושה אני'‪ ,‬הרי מעולם לא באה לאסור‬ ‫לחנם ובהכרח שהוא דובר אמת‪ ,‬ומכח 'נאמנות' זו שאין אדם‬ ‫דין 'הפה שאסר' יש להתירה היות שבפועל אינה אומרת‬ ‫עצמה ואין כאן 'שוויא'‪.‬‬ ‫מחייב עצמו לחינם צריך היה לקבל את דבריו אף לגבי אחרים‬ ‫שהיא אסורה‪.‬‬ ‫ולהאמור לעיל נראה‪ ,‬שאשה שאמרה 'אשת איש הייתי‪,‬‬ ‫היות ויש סברא להאמין לדבריו שכך הייתה המציאות‪ ,‬אלא‬ ‫ויתירה מזאת הקשה לגבי 'נשביתי וטהורה אני' – שהרי‬ ‫וגרושה אני' אין בדבריה הראשונים שאמרה 'אשת איש‬ ‫שישנה סברא הפוכה שמחמתה אין נחשב כ'דובר אמת'‪ ,‬שכן‬ ‫כל איסור 'שבויה' אינו אלא מחשש 'שמא נטמאה'‪ ,‬והיות‬ ‫הייתי' שום 'חשש שקר'‪ ,‬שהרי אין לה שום תועלת מלבד עצם‬ ‫יש לו תועלת אחרת בהודאתו מלבד עצם אמירת האמת‪,‬‬ ‫שהיא אומרת שלא נטמאה נמצא שלדבריה מעולם לא‬ ‫אמירת האמת‪ ,‬היות ואינה באה לאסור עצמה על כל העולם‬ ‫והיא – להפסיד את חבירו‪ ,‬ונמצא שיש בדבריו 'חשש משקר'‬ ‫נאסרה‪.‬‬ ‫אלא אדרבה היא אומרת 'גרושה אני'‪ ,‬וא"כ יש סברא לדון מה‬ ‫ועל כן אינו נאמן כלפי אחרים‪.‬‬ ‫שאמרה מתחילה 'אשת איש הייתי' כדברי אמת ולהאמינה על‬ ‫מעתה מתבאר מדוע הוצרך הרא"ש לומר שאנו תולים‬ ‫נאמנות הודאת בע"ד לגבי אחרים‬ ‫המציאות קבלת קידושין‪.‬‬ ‫שהוא ידע שהוא 'חב לאחריני' ולכן הודה‪ ,‬באשר דווקא מצד‬ ‫ומחמת שנאמנת היא על המציאות יש לדון את האשה‬ ‫סברא זו של 'חשש משקר' מוגבלת היא ה'נאמנות' לגבי עצמו‬ ‫ונראה ליישב בהקדם דברי הרא"ש (כתובות פ"ב‪ ,‬ס"ט)‬ ‫כ'אשת איש' במציאות‪ ,‬ולפיכך אין לה היתר מצד אמירת‬ ‫ואינו נאמן על אחרים‪.‬‬ ‫בדין הודאת בע"ד במקום ש'חב לאחריני'‪.‬‬ ‫'התגרשתי' ללא שתקבל גט ככל אשת איש‪ ,‬ורק מחמת‬ ‫נמצאנו למדים מדבריו חידוש גדול – שכל הגבלת‬ ‫ואלו דבריו – באופן שראובן לווה כסף משמעון ושמעון‬ ‫שאמירתה 'התגרשתי' היתה יחד עם אמירת 'אשת איש הייתי'‬ ‫הנאמנות של 'הודאת בע"ד' שאינו נאמן לחוב לאחרים הוא‬ ‫לווה מלוי‪ ,‬הרי לוי רשאי לתבוע את חובו מראובן מדין‬ ‫דהוה 'הפה שאסר' אינה נאסרת‪.‬‬ ‫במקום שיש 'חשש' שמא כיוון בהודאתו לחוב לאחרים‪ ,‬אבל‬ ‫'שיעבודא דר"נ'‪ ,‬ואם בא שמעון והודה שראובן אינו חייב‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (כד)‬ ‫אותיות ההוי"ה‪ ,‬ויהיה כיסא קדוש למרכבתו יתברך‪ ,‬וזה האיש נקרא אוהב את‬ ‫נתבארו עד עתה [בשבועות הקודמים] שורשי המידות הטובות והרעות‬ ‫המקום מאהבה‪ ,‬ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלימות'‪ .‬וזו היתה דרגתם‬ ‫הנמצאים ב'נפש היסודית'‪ ,‬ותלויים בארבעת היסודות ‪ -‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים ועפר‪.‬‬ ‫של האבות הקדושים‪.‬‬ ‫וכן הזכרנו את החיוב הגדול שיש בעבודת המידות‪ ,‬ואת דברי הגר"א ש'עיקר‬ ‫חיות האדם להתחזק תמיד בשבירת המידות‪ ,‬ואם לאו למה לו חיים'‪.‬‬ ‫ועל פי זה יתבארו דברי הגר"א שהובאו לעיל‪ ,‬שמאחר וכל עבודת ה' תלויה‬ ‫בתיקון המידות‪ ,‬שהן כמלבוש למצוות וכללי התורה‪ ,‬וכן כל החטאים שורשם‬ ‫סיכומם של דברים‪ ,‬האדם אינו יכול לקיים תורה ומצוות כראוי כל עוד יש‬ ‫לו מידות רעות המפריעות לקיימם כראוי‪ .‬ואפילו אם יצליח לקיים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫במידות רעות‪ ,‬ממילא אם אינו עוסק בתיקון המידות 'למה לו חיים'? הרי אינו‬ ‫המידות הרעות יגרמו לכך שיעשה זאת שלא לשם שמים‪ .‬וכמו כן יצטרך‬ ‫יכול לקיים התורה והמצוות כראוי!‬ ‫לטרוח בקיומם טורח גדול‪.‬‬ ‫לצערנו איננו רגילים כ"כ לעבוד על תיקון המידות‪ ,‬ואף שבודאי כל אחד‬ ‫אמנם כאשר האדם 'עובד על עצמו' ונלחם במידותיו הרעות בעמל רב עד‬ ‫מבין שמידות רעות זה דבר גרוע‪ ,‬מכל מקום רוב האנשים אינם מתחילים‬ ‫שכובש אותם‪ ,‬ותוך כדי כך הוא עוסק בקיום התורה והמצוות‪ ,‬אדם כזה נקרא‬ ‫לחשוב איזה פעולות צריך לעשות כדי לתקן המידות‪ ,‬אלא חיים את חייהם‬ ‫ירא שמים‪ ,‬צדיק וחסיד‪ .‬ואם הוא מתרגל ללחום במשך זמן רב כנגד המידות‬ ‫במסלול הרגיל‪ .‬אמנם מדברי הגר"א רואים שכל חיי האדם ועבודת ה' שלו‬ ‫הרעות ולקיים את התורה והמצוות‪ ,‬הוא יכול להגיע למדרגה כזו שכבר אין בו‬ ‫תלויים בתיקון המידות‪.‬‬ ‫מידות רעות כלל‪ .‬ועל אדם כזה כותב רבי חיים ויטאל‪' ,‬אז יתלבשו בו ארבע‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה'‪ ,‬יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא"ל‪mishnasrama@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 6‬אוסף‬ ‫מראה כהן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א‬ ‫גיליון ‪ | 11‬פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫מראה‬ ‫מראה הפרשה‬ ‫השעה‬ ‫סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‬ ‫א‪ .‬כתב רש"י בפרשתן עה"פ "וישכב במקום ההוא ‪ -‬לשון מיעוט באותו מקום שכב‪ ,‬אבל ארבע עשרה שנים ששמש‬ ‫כח הקיום של כלל ישראל‬ ‫בבית עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה עוסק בתורה"‪ .‬וצ"ב למה באה התורה לומר ענין זה בפרשת החלום‪ ,‬ללמדנו שהיה עוסק‬ ‫בעיקבתא דמשיחא ‪ -‬רוחי אשר עליך‬ ‫בתורה אצל בית עבר‪ ,‬ומבואר לכאורה שענין זה שייך למראה החלום‪ ,‬ונבאר הדברים‪.‬‬ ‫ודברי אשר שמתי בפיך‬ ‫והנה בפרשת החלום כתיב‪" :‬והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו והנה ה' נצב עליו"‪ ,‬ופליגי במדרש (ב"ר ס"ט ג') האם‬ ‫ברשות רבותינו הגדולים‪ ,‬כמה מילים‬ ‫"עולים ויורדים בו"‪ ,‬קאי אסולם או על יעקב‪ ,‬וכן פליגי על מאי דכתיב "והנה ה' ניצב עליו"‪ ,‬אם עליו קאי איעקב או על‬ ‫לכבוד המעמד הגדול של כבוד התורה‬ ‫הסולם‪ ,‬ונבאר הדברים‪.‬‬ ‫וקידוש שם שמים שנתאספנו כאן בצרפת‪,‬‬ ‫והנה ענין זה שזכה יעקב לגילוי הנ"ל של "והנה ה' ניצב עליו" יותר משאר האבות‪ ,‬הביא בדעת זקנים מדברי המדרש‪,‬‬ ‫בעיר האורות‪ ,‬שבאנו להביא כאן את אור‬ ‫וז"ל׃ "והנה ה' נצב עליו ‪ -‬לא מצינו כן בשאר האבות‪ ,‬א"ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשהיא נחרשת ולא כשהיא‬ ‫התורה‪ .‬אנחנו אומרים בכל יום את שני‬ ‫נזרעת אלא כשהתבואה עומדת בכרי‪ ,‬כך אברהם חרשה שנאמר 'קום התהלך בארץ'‪ ,‬יצחק זרעה שנאמר 'ויזרע יצחק'‪,‬‬ ‫הפסוקים‪" :‬ובא לציון גואל ולשבי פשע‬ ‫בא יעקב שהוא כרי התבואה שנא' 'קדש ישראל לה' ראשית תבואתה'‪ ,‬עמד עליו'"‪ .‬ומבואר דהגילוי של "והנה ה' ניצב‬ ‫ביעקב נאם ה'‪ .‬ואני זאת בריתי אותם אמר‬ ‫עליו" שניתן ליעקב הוא מכח שהוא השלים את בחינת האבות‪ ,‬ומה שהעמידו אברהם ויצחק אי"ז אלא כחרישה וזריעה‬ ‫ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי‬ ‫למה שהעמיד יעקב‪ ,‬ויש לבאר ענין זה‪.‬‬ ‫בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע‬ ‫זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הדברים‪ ,‬דהנה הביא הרמב"ן בסוף פרשת לך לך‪ ,‬את דברי חז"ל (ב"ר מז‪ ,‬ו) ש"האבות הן הן המרכבה"‪,‬‬ ‫וביאר שם שהם המרכבה לשכינה במדותיהם "חסד לאברהם" "פחד יצחק" ו"אמת ליעקב"‪ ,‬וביאור הענין של האבות הן‬ ‫בסידור הגר"א עומד בדבריו מה החיבור‬ ‫הן המרכבה‪ ,‬ביאר השל"ה הק' (תולדות אדם בית נאמן קכח) שנתייחד עליהם הנהגת הקב"ה והשראת שכינתו עליהם‬ ‫של שני הפסוקים האלה ביחד? ומבאר‬ ‫וכל אחד נעשה מרכבה להשי"ת במדתו‪ .‬ועיין בדברי החסיד יעב"ץ על אבות (א‪ ,‬ב) בביאור המשנה "על ג' דברים העולם‬ ‫"ובא לציון גואל"‪ ,‬יש הבטחה מהקדוש‬ ‫עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח"‪ ,‬שזהו ענינם של המדות של האבות‪ ,‬אברהם חסד‪ ,‬יצחק עבודה‪ ,‬יעקב תורה [וכן‬ ‫ברוך הוא על הגאולה העתידה‪ .‬אבל עד‬ ‫ביאר מוהר"ח מוואלזין שם]‪ ,‬והוסיף שמדת יעקב בתורה "שנטמן בבית שם ועבר ועסק בתורה כל ימיו"‪ ,‬וכתב שם שבזה‬ ‫שתבוא הגאולה עוברים אלפי שנים של‬ ‫נעשו ג' האבות "מעון לשכינה"‪ ,‬ומבואר שיעקב זכה לדרגתו בתורה שבזה נעשה מרכבה לשכינה ע"י הי"ד שנה שנטמן‬ ‫רדיפות‪ ,‬של השמדות‪ ,‬של אינקוויזיציות‪,‬‬ ‫בבית מדרשו של שם ועבר שבזה נשלמה מדרגתו שהיא בתורה‪.‬‬ ‫של פוגרומים‪ ,‬של שואה‪ ,‬של שמד רוחני‪,‬‬ ‫של רדיפות הדת‪ .‬איך אנחנו נחזיק מעמד‬ ‫והנה לשון חז"ל בב"ר שהביא הרמב"ן‪" ,‬האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל אלקים מעל אברהם‪ ,‬ויעל מעליו אלקים‪ ,‬והנה‬ ‫בכל התקופה של הגלות להגיע לגאולה‬ ‫ה' נצב עליו"‪ ,‬ומבואר שהמקום שבו זכה יעקב אבינו להיות במדרגה של האבות להיות מרכבה לשכינה הוא במראה הסולם‬ ‫העתידה? ועל זה אומר הנביא‪ :‬יש דבר‬ ‫שבו נאמר "והנה ה' נצב עליו"‪ .‬ואשר לפי"ז מבואר היטב הענין שהגילוי וההבטחה של מראה הסולם היה רק לאחר שנטמן‬ ‫אחד שמקיים את עם ישראל‪" ,‬ודברי אשר‬ ‫יעקב י"ד שנה בבית מדרשו של שם ועבר‪ ,‬שהרי מה שזכה יעקב למדרגה של האבות הן הן המרכבה הוא בכח מדתו שהיא‬ ‫שמתי בפיך"‪ ,‬כוח התורה‪" ,‬לא ימושו‬ ‫התורה‪ ,‬ולא נשלמה מדרגתו של יעקב בתורה אלא לאחר הי"ד שנים שנטמן בבית מדרשו של שם ועבר‪ ,‬ולכן רק אז זכה‬ ‫מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה'‬ ‫להשראת השכינה עמו להיות מרכבה לשכינה‪.‬‬ ‫מעתה ועד עולם”‪.‬‬ ‫ונראה שזהו הענין שיעקב הוא שהשלים את בחינת האבות‪ ,‬ומה שהעמידו אברהם ויצחק הוא כחרישה וזריעה ויעקב‬ ‫התורה היא זאת שמקיימת ומשמרת על‬ ‫השלים את הכרי‪ ,‬דהנה בדברי המשנה באבות (פ"א מ"ב) "על ג' דברים העולם עומד ‪ -‬על התורה ועל העבודה ועל גמילות‬ ‫עם ישראל בכל הדורות עד שבזכותה‬ ‫חסדים'"‪ ,‬ביאר מוהר"ח מוולאז'ין ברוח חיים‪ ,‬שג' דברים אלו הם כנגד ג' האבות‪ ,‬ותורה היא כנגד יעקב וכמ"ש 'תתן אמת‬ ‫נזכה לגאולה העתידה‪ .‬כמו שהאור החיים‬ ‫ליעקב'‪ ,‬ועבודה היא כנגד יצחק 'שהיה עולה תמימה'‪ ,‬וגמ"ח היא כנגד אברהם שמדתו היא חסד‪ .‬ונתקשה שם הגר"ח למה‬ ‫הקדוש מביא מהזוהר‪ ,‬שהגאולה העתידה‬ ‫שנה התנא כסדר הזה ולא לפי סדר האבות דהיינו גמ"ח עבודה ותורה‪ ,‬וביאר ד"קודם מתן תורה היה רק גמ"ח ועבודה‪ ,‬רק‬ ‫תהיה בעזרת השם בכוח התורה‪.‬‬ ‫אחר מתן תורה אין העבודה וגמ"ח של קודם מתן תורה כלום‪ ...‬ולכן אחר מתן תורה שכל ענין נעשה במדריגה היותר גבוה‬ ‫כשאנחנו זוכים להיות כאן בצרפת‪ ,‬איזה‬ ‫ואי אפשר לנו לעשות העבודה וגמ"ח רק כפי התורה‪ ,‬לזאת הנה התורה איננה עתה עמוד שלישי לבדנה‪ ,‬כי אם היא כל‬ ‫בני תורה נפלאים‪ ,‬כמו שהזכירו כאן‬ ‫השלשה עמודים ביחד כי בלעדה לא יכונו מאומה"‪ .‬ולפי"ז מבואר הענין שהכל נשלם אצל יעקב אבינו‪ ,‬שגם מדריגת‬ ‫מקודם‪ ,‬הבחורים הנפלאים של יהדות‬ ‫האבות נשלמה על ידו שהיא המשלימה את כל ג' העמודים‪ ,‬ובלעדה לא יכונו מאומה‪.‬‬ ‫צרפת‪ ,‬עם כזה אהבת תורה‪ ,‬עם שקידת‬ ‫חיבור שמים וארץ ע"י התורה‬ ‫התורה‪ ,‬עם דקות העיון‪ ,‬עם הבנה‪ ,‬איזה‬ ‫ב‪ .‬והנה כתב הגריא"ח (אור תורה אות מט) וז"ל‪" :‬והוא מראה הסולם שראה יעקב אבינו ע"ה 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה‬ ‫דור נפלא של מאות תלמידים‪ .‬וזה מה‬ ‫וראשו מגיע השמימה' וכו'‪ ,‬והראו לו שמקום בהמ"ק ששם שכב שם הוא מרכז כל הבריאה‪ ,‬ועומד ע"י ישראל בעבודתם‬ ‫שמקיים את יהדות צרפת‪ ,‬יהדות של‬ ‫ותורתם‪ ,‬ויעקב הוא כלל כל האומה הישראלית‪ ,‬וזה היה אחר שבא מבית עבר שהיה שם י"ד שנה עוסק בתורה ולא טעם‬ ‫כחצי מיליון איש שהיו יכולים לרדת‬ ‫טעם שינה‪ ,‬אז זכה לזה שישן שם וכו'‪ ,‬והראו לו שהוא בעצמו קיום הבריאה‪ ,‬ושהוא סולם מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה‬ ‫לטמיון‪ ,‬התורה שלכם היא שומרת את‬ ‫לגופו‪ ,‬וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון‪ ,‬והכל ע"י התורה‪ .‬וכתיב 'והנה ה' ניצב עליו'‪ ,‬ר"ל‬ ‫יהדות צרפת והיא מעמידה את יהדות‬ ‫ששמו ית' קשור בישראל ע"י התורה שהיא שמו ית'"‪ .‬ומבואר דהסולם הוא משל ליעקב עצמו וחלום הסולם בא להשמיע‬ ‫התורה ויהדות כולה בכל העולם כולו‪.‬‬ ‫צורת האדם השלמה בבריאה‪ ,‬וענינו הוא‪ :‬סולם מוצב ארצה ‪ -‬כלומר חיבור הנשמה לגוף‪ ,‬וראשו מגיע השמימה ‪ -‬היינו‬ ‫בארץ ישראל אנחנו לא חיים בדרכי‬ ‫עד ראש כל הנבראים‪ ,‬וכדכתב הגר"ח בנפש החיים (ש"א פ"ה בהגה"ה) "כי עיקר האדם הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו‬ ‫הטבע‪ ,‬מה שמעמיד אותנו זה כוח התורה‬ ‫וכו'‪ ,‬אך הענין הוא שהאדם השלם כראוי עיקרו הוא נטוע למעלה בשורש נשמתו העליונה"‪.‬‬ ‫וכשאנחנו חיים בדור שבאים להשכיח את‬ ‫וגם מדבריו מבואר ענין זה שזכה יעקב למראה הסולם מכח הי"ד שנה שעסק בתורה‪ ,‬וביאר שבכח התורה הוא נעשה סולם‬ ‫התורה‪ ,‬לפגוע בתורה‪ ,‬אז אנחנו קיימים‬ ‫מוצב ארצה מצד נשמתו הדבוקה לגופו‪ ,‬וראשו מגיע השמימה עד ראש כל הנבראים ושרשם העליון‪ ,‬והיינו דהאדם מורכב‬ ‫כאן וצועקים צעקה של עזרה‪ ,‬רבותינו‬ ‫מגוף עכור ונשמה עליונה‪ ,‬ועיקר מעלתו הוא בשורש נשמתו בראש כל הנבראים‪ ,‬שכל העולמות העליונים פועלים בכוחו‪.‬‬ ‫גדולי הדור‪ ,‬זקנים וישישים וחלשים‪,‬‬ ‫וכן מצאנו בנפשה"ח (שם פ"י) שכתב‪" :‬והוא ג"כ ענין מראה הסולם של יעקב אבינו‪ ...‬והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים‬ ‫מסרו נפש לבוא ולקרוא לעזרת השם‬ ‫בו‪ ,‬ר"ל ע"י הנשמת חיים שהיא מוצב ארצה מתלבשת קצה התחתון שלה בגוף האדם"‪ .‬והיינו דעיקר האדם הוא נשמתו‬ ‫בגיבורים‪ ,‬תצילו את עולם התורה‪ .‬אם‬ ‫העליונה רק שהיא מלובשת בגוף הארצי וזה ענין 'מוצב ארצה'‪ ,.‬ועבודת האדם להתעלות עם מה שהוא 'מוצב ארצה' והוא‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫עפריי ועכור‪ ,‬להגיע לצורת האדם השלימה שבה הנשמה מגיעה למדריגתה העליונה וחוזרת למקומה בעליונים‪ ,‬שזהו ענין‬ ‫אוסף | ‪7‬‬ ‫◄‬ ‫ראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫מראה השעה‬ ‫לתוכן‬ ‫והדרך להגיע לדרגה זו להתעלות ממצב של מוצב ארצה למדריגה העליונה של ומגיע השמימה הוא בכח התורה וכמש"כ‬ ‫הגריא"ח בהמש"ד‪" :‬ועיקר חיבור שמים וארץ הוא ע"י התורה‪ ,‬כי האדם הוא מורכב מגוף ונשמה‪ ,‬שגופו מן הארץ ונשמתו‬ ‫◄‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מן השמים‪ ,‬וחיבורם הוא ע"י עסק התורה שעי"ז נשמתו מאיר בו"‪ .‬ולכן מעלת יעקב להיות 'סולם מוצב ארצה וראשו‬ ‫מגיע השמימה' הוא בכח התורה שהיא מאירה את אור הנשמה כנגד חמריות הגוף‪ ,‬וכמתק לשון הרמח"ל (דרך עץ חיים)‬ ‫מותר לי להגיד‪ ,‬עולם היהדות של צרפת‬ ‫"אך התורה הנה קודש היא‪ ,‬אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים‪ ,‬וכאשר יעסוק בה האדם למטה אור היא אשר תאיר‬ ‫יש לה חוב מיוחד לעולם התורה בארץ‬ ‫בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים גנזי הבורא ית"ש בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בו"‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬אין יהדות בכל העולם שסמוכה‬ ‫וזהו הענין שהביא בריש רוח חיים מדברי הב"ר (ס"ח) "והנה סלם ‪ -‬זה סיני‪ ,‬אותיות דדין הוא אותיות דדין"‪ .‬והיינו דנתינת‬ ‫על תורת ארץ ישראל כמו יהדות צרפת‪.‬‬ ‫התורה בהר סיני הרי היא חיבור בין העולם המוצב ארצה לעולם המתוקן שלמעלה‪ ,‬וע"ז מורה הסולם שהוא בגי' 'סיני'‬ ‫רוב מניין ורוב בניין של בני התורה מצרפת‬ ‫דדרך עבודת האדם להשלים יעודו ולהעלות את נשמתו למקורה‪ ,‬שהוא ענין ה'סולם' המעלה אותו השמימה‪ ,‬הוא בכח‬ ‫נמצאים בישיבות הקדושות‪ ,‬מפארים את‬ ‫'סיני' שהוא כח התורה המחבר את האדם לעליונים‪.‬‬ ‫הישיבות הקדושות בארץ ישראל‪ .‬פה‬ ‫והנה יעקב אבינו הוא צורת האדם השלם כמו דאיתא במדרש "איקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד"‪ ,‬והיינו בצורת אדם‬ ‫מתקיים כפשוטו "כי מציון תצא תורה‬ ‫שבמרכבה‪ ,‬דמעמידי המרכבה הם האבות הק'‪ ,‬ולכך יעקב אבינו נקרא 'בחיר האבות'‪ ,‬משום שהוא שחיבר את עבודתם של‬ ‫ודבר ה' מירושלים”‪ .‬והתורה של עם‬ ‫אברהם ויצחק אצלו לשלמות עבודת האדם‪ ,‬ודיוקנו הוא צורת האדם השלמה‪ ,‬ולכך ראוי הוא ליקבע דמותו בצורת האדם‬ ‫ישראל והתורה של ארץ ישראל היא‬ ‫שבמרכבה‪ ,‬וזהו שכתב הגריא"ח דיעקב הוא מעמיד כלל ישראל שהוא והם מרכז הבריאה המעמידים אותה ע"י התורה‬ ‫זאת שמחזיקה את הבני תורה נפלאים‪ ,‬את‬ ‫והעבודה‪ ,‬וזה מבואר לפי דרכנו‪ ,‬דהעמדת צורת האדם להעלות הנשמה לשורשה העליון‪ ,‬מקיים בכח התורה שהעמיד‬ ‫תורת בני התורה בצרפת ויהדות צרפת‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬שהוא שהמעמיד את הכח של עמל התורה שיגע עליה בבית מדרשו של עבר י"ד שנה‪ .‬וזה כוונת הגריא"ח‬ ‫בכלל‪ .‬ולכן חובתנו‪ ,‬לא רק זכותנו‪ ,‬לבוא‬ ‫דרק בזכות זה שהיה בבית מדרשם של שם ועבר י"ד שנים ועסק בתורה זכה ונתקיים בו מעלת האדם השלימה והגיע‬ ‫לעזרת השם בגיבורים בכל כוחו‪ ,‬שליחות‬ ‫לדרגה של ראשו מגיע השמימה‪ ,‬ולכך נדרש ענין זה של יעקב שלמד תורה י"ד שנים בעמל אצל פרשת החלום דייקא‪.‬‬ ‫של הצלה להחזיק ולהמשיך לקיים את‬ ‫עולם התורה בארץ ישראל‪ ,‬שיהיה קיום‬ ‫וזהו הענין שדנו חז"ל האם 'עליו' ו'בו' נסוב על הסולם או על יעקב‪ ,‬ושניהם משלימים האחד את השני‪ ,‬דענין הסולם ויעקב‬ ‫של עולם התורה בצרפת‪ ,‬בכל העולם‬ ‫שלובים זה בזה‪ ,‬דהסולם מורה על שלמות האדם שהעמיד יעקב בבריאה‪ ,‬ועי"כ עולים ויורדים בו מלאכי השרת‪ ,‬וזה כמו‬ ‫כולו‪ .‬ובכוח התורה נזכה לראות את עם‬ ‫שביאר בנפשה"ח (ש"א פ"י) דיתרונו של האדם הוא בהעלאת והתקשרות העולמות והכוחות והאורות אחד בחברו אשר‬ ‫ישראל עומד בכל המצבים הקשים‪,‬‬ ‫אי"ז בכח כלל לשום מלאך‪ ,‬וביאר שהוא ענין מראה הסולם של יעקב‪ ,‬דמלאכי אלקים 'עולים ויורדים בו'‪ ,‬שזהו עיקר‬ ‫לראות שתורה מתגדלת ומתרוממת‪ ,‬אף‬ ‫תורת האדם‪ ,‬להעלות תחילה כל עולם ממטה למעלה ואח"כ נמשכים אורות מלמעלה למטה עד שאח"כ והנה הוי"ה ברוך‬ ‫אחד לא יפגע בתורה‪ ,‬אף אחד לא יוציא‬ ‫הוא ניצב עליו‪ ,‬וזהו בכח 'סיני' שהוא התוה"ק המעלה את האדם להגיע לשלמותו‪.‬‬ ‫בני ישיבות מבתי המדרש‪ ,‬ובכוח התורה‬ ‫מעלת האדם – להוציא מן הכח אל הפועל‬ ‫נזכה במהרה לגאולה שלמה במהרה‬ ‫ג‪ .‬והנה איתא בהקדמת הצל"ח לחיבורו‪ ,‬דמשני ענינים נקרא המין האנושי 'אדם'‪" :‬כי האדם כולל הגוף והנפש הגוף יקרא‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫אדם על שם האדמה אשר לוקח משם והנפש הניתנה לאדם החצובה מכסא כבודו נקראת אדם על שם 'אדמה לעליון'‬ ‫***‬ ‫(ישעיה יד‪ ,‬יד)‪ ,‬ועל הכסא דמות כמראה אדם' (יחזקאל א‪ ,‬כו)"‪ .‬והיינו דשני חלקי האדם נקראים כ"א בפנ"ע 'אדם' והחלק‬ ‫המצב בתקופה זו מזכיר לכולנו שאנו‬ ‫הרוחני שהוא הנשמה נקרא אדם ע"ש מקורה ושורשה בעליונים ותוכנה ומהותה הוא 'אדמה לעליון‪ ,‬וכנגד זה הגוף‬ ‫נמצאים בגלות חמורה וקשה מאוד‪,‬‬ ‫העכור נקרא אדמה ע"ש שלוקח מן האדמה‪ .‬אמנם צ"ב למה נקרא אדם ע"ש האדמה ולא ע"ש הנשמה‪ .‬ומצאנו הביאור‬ ‫הן בארץ ישראל והן בכל רחבי תבל‪:‬‬ ‫בדברי המהר"ל (דרוש לתורה) וז"ל‪" :‬אבל לכך נקרא הוא על שם האדמה יותר מכל נבראים זולתו‪ ,‬מפני התיחסו ודמיונו‬ ‫באמריקה‪ ,‬באנגליה ובצרפת‪ .‬ישנה שנאת‬ ‫אליה לגמרי‪ .‬משא"כ בבהמה וכל שאר הנבראים‪ .‬כי האדמה היא מגדלת ומוציאה אל הפועל צמחים ואילנות ופירות וכל‬ ‫ישראל גדולה‪ ,‬ואנחנו נמצאים בגלות‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬הנה היא בכח ויוצא ממנה הכל לפועל‪ .‬כמו כן האדם בסגולתו הוא בכח ומוציא שלמותו אל הפועל וכו' אבל‬ ‫התורה היא זו שמזכירה לנו כי כדי לשרוד‬ ‫האדם לא נברא רק שיהיה הוא מוציא שלמותו אל הפועל‪ ,‬בבחינת האדמה הזאת אשר ממנה נוצר‪ ,‬וכל זמן שלא הוציא‬ ‫בגלות ולהגיע לגאולה‪ ,‬רק כוח התורה‬ ‫שלמותו אל הפועל נחשב אדמה בכח בלבד"‪.‬‬ ‫הוא שמחזיק אותנו‪ ,‬ורק הוא שיביא את‬ ‫והיינו שמלבד מה שיש באדם את היותו דומה לאדמה מצד שגופו הוא עפריי ועכור‪ ,‬יש בו עוד בחינה במה שנקרא אדם‬ ‫הגואל‪ .‬קיומו של עולם התורה בארץ‬ ‫ע"ש האדמה‪ ,‬והיא‪ ,‬שהאדם יסודו הוא כעין האדמה הזו שהיא מגדלת ומצמחת והאדם כמו"כ יש בידו כוחות גדולים‬ ‫ישראל הוא קיומו של כל העולם בכל‬ ‫של ראשו מגיע השמימה אבל הם נמצאים אצלו בכח בלבד ועבודת האדם ומגמתו היא להוציא את אותם הכוחות מן הכח‬ ‫מקום ומקום‪ .‬היסוד של התורה בעולם‬ ‫אל הפועל‪ ,‬וזה מה שיש בו יותר משאר נבראים זולתו‪ ,‬משום שיש בו את כוחות הנשמה שחבויים אצלו‪ ,‬וע"כ גם בתואר‬ ‫הוא התורה שבכלל ישראל‪ .‬משום כך באו‬ ‫האדם ע"ש האדמה יש בזה לבטאות את מעלת האדם‪.‬‬ ‫לכאן זקני וגדולי הדור במסירות נפש שאי‬ ‫וכמש"כ הרמח"ל בדרך ה' (ח"א פ"ד) "באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו‪ ,‬יוכל מתוך החומר‬ ‫אפשר לתאר‪ ,‬כמו שמזכיר כל הזמן ראש‬ ‫עצמו והעסק הגופני השיג את השלימות וההתעלות אל הזוך ואל המעלה‪ ,‬ואדרבה השפלתו תהיה הגבהתו‪ ,‬ומשם יקנה‬ ‫הישיבה רבי דוב‪ ,‬בצעקת 'ראטעוועט' –‬ ‫יקר וכבוד שאין כמוהו בהיותו הופך את החושך לאור‪ ,‬ואת הצלמות לנוגה יזרח"‪.‬‬ ‫'הצילו' ממש! קריאתם של גדולי הדור‬ ‫ועי"ש במהר"ל שביאר‪ ,‬שהכח להוציא את שלימותו במעלת הנשמה מן הכח אל הפועל הוא בכח התורה‪ ,‬וביאר בזה מה‬ ‫להציל את עולם התורה היא שאלת‬ ‫שמבואר בסנהדרין (צט‪ ,‬ב) דאדם לעמל יולד ‪ -‬לעמל תורה נברא‪ ,‬שעמל תורה הוא המוציא את הכח הגנוז באדם אל‬ ‫הקיום של כלל ישראל בארץ הקודש‬ ‫הפועל‪ ,‬להעלותו למעלה‪ ,‬וזהו יסוד עניינו של יעקב אבינו בי"ד שנה בבית מדרשו של עבר‪ ,‬שאמרו חז"ל (הובא בתורה‬ ‫ובכל מקומות הגלות‪ .‬אנו עומדים כעת‬ ‫שלמה) שלא היה מי שעמל בתורה כיעקב אבינו‪ ,‬דהיינו יושב אהלים שממית עצמו באהלה של תורה‪ ,‬ובזה העמיד את‬ ‫בחבלי משיח‪ .‬החפץ חיים לימד שככל‬ ‫מראה הסולם להיות "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"‪.‬‬ ‫שמתקרבים לגאולה‪ ,‬חבלי המשיח נעשים‬ ‫קשים יותר‪ ,‬והדרך היחידה לעבור אותם‬ ‫מכתב חיזוק מרבינו רה"י שליט"א במעלת הלימוד וניצול הזמן בלילי שבתות הארוכים‬ ‫היא באמצעות כוח התורה‪ .‬אם נחזק את‬ ‫בס"ד‬ ‫כוח התורה בכלל ישראל‪ ,‬ניצוק את הכוח‬ ‫למעכת"ר מתפללי ולומדי בית המדרש מפעל הש"ס בעיר ביתר שליט"א‬ ‫לקבל את פני משיח צדקנו‪ .‬הנביא אומר‪:‬‬ ‫שמחתי מאוד לשמוע על המפעל הגדול של הלימוד הקדוש בלילות‬ ‫'ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם‬ ‫שבת בבית מדרשכם‪ ,‬והוא דבר גדול וחשוב שאין למעלה ממנו‪ ,‬שלא‬ ‫מבקשים' – פתאום יבוא המשיח! עלינו‬ ‫נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה‪ ,‬וכל אלו שמבלין את לילות השבת‬ ‫להתכונן לקראתו‪ ,‬וההכנה הגדולה של‬ ‫בבטלה ובדברי הבאי‪ ,‬מאבדין את מעלתה של השבת‪ ,‬שהיא רוממות‬ ‫כל אחד ואחד היא להיות חלק בהחזקת‬ ‫של קדושה‪ ,‬ומאבדין המתנה הטובה שנתן לנו הקב"ה ששבת שמה‪.‬‬ ‫עולם התורה‪ ,‬ותהיה זו הזכות לקבל את‬ ‫ורק בזכות ניצול הזמן בליל שבת בלימוד התורה נזכה שתהיה השבת‬ ‫פניו במהרה בימינו‪.‬‬ ‫עבורינו בגדר מנוחה שלימה שהקב"ה רוצה בה‪ ,‬ונזכה לעלות ולהתרומם‬ ‫(מתוך דברים שנאמרו במעמדי 'הקבלת פני רבותינו'‬ ‫ברוממותו של השבת‪ ,‬ולחבר את רוממות התורה עם רוממות השבת‪.‬‬ ‫בלונדון הבירה ובצרפת – במסגרת מסע רבינו‬ ‫הכו"ח למען התורה ולומדיה ולמען קדושת השבת‬ ‫שליט"א עבור קרן עולם התורה – חשוון תשפ"ז)‬ ‫דוד כהן‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל‬ ‫יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל ‪ mc038009090@gmail.com‬מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל‬ ‫הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ”ל‬ ‫‪ | 8‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫הודאת המלאך ליעקב ‪ -‬שם ישראל חל עלינו בכל מצב [א']‬ ‫ואכן‪ ,‬התנאים של "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך וגו' ונתן לי‬ ‫מהו הויכוח בין יעקב לשרו של עשו‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש" נתקיימו‪ ,‬אולם יש לבאר מהו "ושבתי בשלום‬ ‫"ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני"‬ ‫אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים" והיאך נתקיים כאן‪ ,‬ורש"י מפרש שם‬ ‫ופירש"י "ברכתני ‪ -‬הודה לי על הברכות שברכני אבי‪ ,‬שעשו מערער‬ ‫"והיה ה' לי לאלקים‪ ,‬שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא ימצא פסול‬ ‫עליהם"‪" ,‬ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם‬ ‫בזרעי"‪ ,‬וצריך לבאר מה נתחדש כאן בקיום אותו התנאי‪.‬‬ ‫אלהים ועם אנשים ותוכל"‪ ,‬ופירש"י "לא יעקב ‪ -‬לא יאמר עוד שהברכות‬ ‫מה השייכות לבשר ליעקב כאן את מעשה אליהו בהר‬ ‫באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים‪ ,‬וסופך שהקב"ה נגלה‬ ‫עליך בבית אל ומחליף את שמך‪ ,‬ושם הוא מברכך‪ ,‬ואני שם אהיה ואודה‬ ‫הכרמל‬ ‫לך עליהן‪ ,‬וזהו שכתוב (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו‪,‬‬ ‫בבשורה נאמר כאן ליעקב "גוי וקהל גויים יהיה ממך" ובשרו על בנימין‬ ‫בכה המלאך ויתחנן לו‪ ,‬ומה נתחנן לו (שם) בית אל ימצאנו ושם ידבר‬ ‫ועל אפרים ומנשה שעתידים להולד‪ ,‬ועוד מפרש רש"י על הפסוק גוי‬ ‫עמנו‪ ,‬המתן לי עד שידבר עמנו שם‪ ,‬ולא רצה יעקב‪ ,‬ועל כרחו הודה לו‬ ‫וקהל גוים "דבר אחר שעתידים בניו להקריב איסור במות כגוים בימי‬ ‫עליהן‪ ,‬וזהו ויברך אותו שם‪ ,‬שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה"‪.‬‬ ‫אליהו"‪ ,‬וצריך להבין מדוע כאן הוא המקום לגלות ליעקב אבינו שעתיד‬ ‫יש כאן ויכוח בין יעקב לשרו של עשו‪ ,‬שרו של עשו אומר ליעקב‪ ,‬הרי‬ ‫להיות זמן שעתידים בניו להתנהג כגוים‪ -‬היינו כמי שלא קבל תורה‪,‬‬ ‫בסופו של דבר יתגלה עליך ה' בכבודו ובעצמו בבית אל‪ ,‬ושם הוא יברך‬ ‫כי מי שקבל תורה אסור לו להקריב בחוץ בזמן איסור הבמות כשבית‬ ‫אותך ויקרא את שמך ישראל‪ ,‬ושם גם אני אהיה ואודה לך על הברכות‪,‬‬ ‫המקדש בנוי בירושלים – והיא אותה הקרבה בחוץ שנעשתה על פי‬ ‫אולם יעקב אינו מוכן לחכות ותובעו שיודה לו על הברכות כאן ועכשיו‪,‬‬ ‫אליהו‪.‬‬ ‫המלאך בוכה‪ - ,‬דבר שאינו מצוי כלל‪ ,‬רק בחורבן מצינו "מלאכי שלום‬ ‫עניינה של אותה ההקרבה היה כדאיתא ביבמות "אפילו אומר לך עבור‬ ‫מר יבכיון" – ומתחנן ליעקב המתן לי עד לשם שיתגלה עליך הבורא‬ ‫על אחת מכל מצוות האמורות בתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל‬ ‫ויברך אותך ויאשר את העובדה שאתה ישראל‪ ,‬ויעקב מתעקש שיודה‬ ‫לפי שעה שמע לו" והיינו כשהוא לצורך העניין‪ ,‬וכלשון הרמב"ם ( הל'‬ ‫לו כאן‪.‬‬ ‫יסודי התורה פ"ט ה"ג) "אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי‬ ‫הדברים תמוהים ביותר‪ ,‬מהו הויכוח ומהי הנהגת יעקב הנראה‬ ‫הבעל"‪ ,‬ויש נידון בראשונים אם הדבר נאמר לאליהו בנבואה או שהבין‬ ‫כמתאכזר אל המלאך‪ ,‬ובעצם הדבר‪ ,‬מהו הצורך בהודאה עכשיו בשעה‬ ‫מסברת לבו‪ ,‬עכ"פ זו הייתה הוראת שעה שבלעדיה היה הדבר אסור‪,‬‬ ‫שהדברים ברורים ונאמרו כבר בנבואה‪ ,‬כי המלאך הרי גילה לו שהקב"ה‬ ‫וכאן נתבשר הדבר ליעקב‪ ,‬וצריך להבין כי הרי המדובר על שנים רבות‬ ‫יבא לברכו ולקרותו בשם ישראל ואומר לו שיודה לו שם‪ ,‬ומה העניין‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬אחר שכאן עדיין לא נולד בנימין‪ ,‬ועד לאותו מעשה עברו‬ ‫בהודאה הניתנת בכפיה‪ ,‬ומאידך תמוהה אותה בכיה‪ ,‬בכיה של מלאך‪,‬‬ ‫הירידה למצרים ושנות הגלות‪ ,‬ההליכה במדבר‪ ,‬ימי משכן שילה שס"ט‬ ‫והרי בין כך הוא עתיד להודות‪ ,‬וצריך לבאר‪ ,‬לפי ערכנו‪ ,‬מהי הבנת סוגיא‬ ‫שנים‪ ,‬ושנות נוב וגבעון‪ ,‬ואף אחר בניין הבית הראשון עברו יותר ממאה‬ ‫זו‪.‬‬ ‫שנים עד לאליהו‪ ,‬ומהו העניין לבשרו על כך עתה‪ ,‬הדברים סתומים‬ ‫וצריכים ביאור‪.‬‬ ‫היאך נשלמו התנאים לחייב את קיום נדרו של יעקב‬ ‫"וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו‪ ,‬ויאמר לו‬ ‫תכלית הגילוי בהכרזת "ה' הוא האלקים"‬ ‫אלקים שמך יעקב לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך‬ ‫להבנת העניין‪ ,‬עלינו ללמוד את אותו המאורע אשר היה בהר הכרמל‪,‬‬ ‫ויקרא את שמו ישראל" זאת הפרשה שעליה אמר לו המלאך שיגלה‬ ‫(מלכים א' פרק י"ח) אחר שהכריתה איזבל את כל נביאי ה'‪ ,‬ואליהו נראה‬ ‫עליו בורא העולם לברכו וכאן רצה להודות לו על הברכות‪.‬‬ ‫אל אחאב ואומר לו שיקבוץ את כל נביאי הבעל ונביאי האשרה אל הר‬ ‫ובהמשך לאותה ההתגלות של בורא העולם על יעקב כתוב‪" ,‬ויאמר‬ ‫הכרמל במעמד כל ישראל‪" ,‬ויגש אליהו אל כל העם ויאמר אליהם עד‬ ‫לו אלקים אני א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים‬ ‫מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים אם ה' הוא האלקים לכו אחריו‬ ‫מחלציך יצאו‪ ,‬ואת הארץ וגו'‪ ,‬ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו‬ ‫ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אותו דבר"‪ ,‬ואז מעמיד אליהו מבחן‬ ‫מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן"‪ ,‬בפשטות הדברים עניין‬ ‫שיתנו שנים פרים וישימו על המזבח ולא יתנו אש‪ ,‬והאלקים אשר יענה‬ ‫המצבה הוא קיום הנדר האמור בתחילת פרשת ויצא‪" ,‬וידר יעקב נדר‬ ‫באש הוא האלקים‪" ,‬ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר"‪ ,‬ובתחילה בוחרים‬ ‫לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך וגו' והאבן הזאת אשר שמתי‬ ‫להם נביאי הבעל פר וקוראים בשם הבעל ואין קול ואין עונה‪.‬‬ ‫מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"‪ ,‬ומשמע‬ ‫ואז קורא אליהו לכל העם ומרפא את מזבח ה' ההרוס "ויקח אליהו‬ ‫שכאן התקיימו כל התנאים לנדר‪ ,‬ולכן התחייב יעקב לקיים את אשר‬ ‫שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו‬ ‫נדר‪ ,‬וצריך להבין במה נתקיים הנדר‪.‬‬ ‫אוסף | ‪9‬‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫בשם אלקים שרש ההוי'ה‪ ,‬שם הוי' הוא האלקים‪ ,‬בזה נעקרה כאן‬ ‫לתוכןישראל יהיה שמך" את אותה הפרשה שאנו עוסקים בה מזכירים‬ ‫לאמר‬ ‫האפשרות של עבודה זרה‪ ,‬עקירה מן השורש‪.‬‬ ‫באותו המאורע‪ ,‬ובהמשך מתפלל אליהו לה' "ה' אלקי אברהם יצחק‬ ‫בילקוט שמעוני שם במלכים (מלכים א רמז רט) מאריך מאד להשוות‬ ‫וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי‬ ‫את מעשיהם של משה ואליהו‪ ,‬כל מה שעשה משה עשה אליהו‪ ,‬אליהו‬ ‫את כל הדברים האלה‪ ,‬עני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים‬ ‫פעל בכלל ישראל פעולות דוגמת משה רבנו‪ ,‬וכן בכמה דברים אשר‬ ‫וגו'"‪ ,‬ותפול אש ה' וגו'‪ ,‬וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא‬ ‫קרו רק למשה רבנו ולאליהו‪ ,‬כאותה התגלות של ויעבור ה' על פניו‬ ‫האלקים ה' הוא האלקים" ואז שוחט אליהו את כל נביאי הבעל‪.‬‬ ‫שמצינו אצל משה ואצל אליהו במערה‪ ,‬משה רבנו כנס את ישראל להר‬ ‫זאת היא הפרשה‪ ,‬ואותה מגלה ה' ליעקב כאן בגילוי הזה‪ ,‬ועתה נבא‬ ‫סיני ואליהו כנסם להר הכרמל‪ ,‬כולנו שמענו אנכי ה' אלקיך בהר סיני‪,‬‬ ‫לבאר מה עשה כאן אליהו ולאיזה גילוי הביא את כל כלל ישראל‪ ,‬כפי‬ ‫ובמקביל הביא אותנו אליהו להר הכרמל לגילוי של "ה' הוא האלקים"‪,‬‬ ‫שנאמר כאן שכל העם נפלו על פניהם ואמרו פעמיים‪ ,‬ה'‪ -‬היינו שם‬ ‫מה שהיה בהר סיני‪ ,‬גילוי "אנכי ה' אלקיך" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים‬ ‫הוי'ה‪ ,‬הוא האלקים‪.‬‬ ‫על פני" ששמענו מפי הגבורה‪ ,‬אליהו הביא אותנו לדבר שמקביל לכך‪,‬‬ ‫הוא הביא את כלל ישראל למצב שכולם יפלו על פניהם וישנו באמירת‬ ‫ביאור השמות הוי'ה ואלקים‬ ‫ה' הוא האלקים‪ ,‬הדבר הוחלט אצלם שה'‪ ,‬שם הוי'‪ ,‬הוא האלקים‪.‬‬ ‫בהקדם לכך יש לבאר את עניין השמות האלו‪ ,‬שם הוי'ה הוא השם של‬ ‫עצם מציאותו יתברך כביכול‪ ,‬בשם זה מציאותו יתברך היא אחת ויחידה‪,‬‬ ‫"שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף" הארת הוי'ה הוא‬ ‫הוא ההויה כולה ואין חוץ ממציאותו שום הויה‪ ,‬שום היות לא קיים חוץ‬ ‫האלקים‬ ‫מהיותו יתברך‪ ,‬וכשהשם הזה מאיר אין מקום לעבודה זרה‪ ,‬אין מקום‬ ‫על פי הדברים האלה יבואר לנו עניין נדרו של יעקב אבינו‪" ,‬אם יהיה‬ ‫להעמיד שום מציאות אחרת בעולם‪.‬‬ ‫אלקים וגו' והיה ה' לי לאלקים"‪ ,‬ופירש"י "והיה ה' לי לאלקים‪ ,‬שיחול‬ ‫לעומת זאת יכול שם אלקים יכול להקרא גם כשם חול‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי"‪ ,‬צריך להבין מה‬ ‫"אלהים לא תקלל" על דיינים‪ ,‬וכן "עד האלהים יבא דבר שניהם"‪ ,‬וכן‬ ‫פירוש הדבר "שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף"‪ ,‬מהי התחילה ומהו‬ ‫"והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" מתרגם אונקלוס "כרברביא" היינו‬ ‫הסוף‪.‬‬ ‫לשון שופטים ומנהיגים‪ ,‬ואף כשם עבודה זרה ממש יכול להקרא כלשון‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬שם הוי'ה הוא שורש הבריאה‪ ,‬זהו השם שהוא הבריאה‬ ‫הכתוב "אלהים אחרים"‪ ,‬זהו השם שאינו מבורר לגמרי והוא מקור לכל‬ ‫בעצמה‪ ,‬השם שעל ידו הכל נברא‪ ,‬ואילו הבריאה בפועל היא בשם‬ ‫האפשרויות שיש בבריאה‪ ,‬ונבאר בזה‪.‬‬ ‫אלקים‪ ,‬כל אותם ל"ב אלקים הכתובים במעשה בראשית‪ .‬הבריאה‬ ‫בפועל זה שם אלקים‪ ,‬ואילו שורש הבריאה‪ ,‬הרצון והמכוון בבריאה‪,‬‬ ‫אנו מצווים לצרף את "מי" ל"אלה"‬ ‫זה שם הוי'ה‪ ,‬אמנם‪ ,‬שם הוי'ה אינו מאיר בבריאה ואף אסור לאמרו‪,‬‬ ‫שם אלקים יכול להתחלק לשתי תיבות "מי ו"אלה"‪ .‬הגר"א מבאר כי‬ ‫וכדרשת הגמרא "זה שמי לעולם" לעלם כתיב זהו שם הנעלם בבריאה‪,‬‬ ‫שורש הטעות של חטא העגל נרמזת בזה‪ ,‬כי אחר שאמרו "למי זהב" יצא‬ ‫לא כשם שאני נכתב אני נקרא‪ ,‬ובעולם הזה איננו חיים את שם הוי'ה ואי‬ ‫מכך "אלה אלהיך ישראל"‪ .‬הביאור בזה‪ ,‬כל הבריאה מכונה כאן בתור‬ ‫אפשר להגיד אותו‪ ,‬כאן אנחנו חיים את הבריאה שנבראה בשם אלקים‪.‬‬ ‫"אלה" וצריך לשייך אותה ל"מי"‪ ,‬וההפרדה יוצרת את העבודה זרה‪ .‬זהו‬ ‫ציווי הנביא "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"‪ .‬אולם אם חלילה לא‬ ‫כשיעקב אבינו אומר והיה ה' ‪-‬היינו שם הוי'ה ‪-‬לי לאלקים‪ ,‬וכוונתו‪,‬‬ ‫עושים כך‪ ,‬אם לא נושאים עיניים למרום ורואים מי ברא אלה‪ ,‬אז קיים‬ ‫כפי שפירש"י‪ ,‬שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף‪ ,‬המכוון הוא‪ ,‬משם‬ ‫חשש ככתוב בתורה "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת‬ ‫הוי' ועד שם אלקים‪ ,‬היינו שתחול עלי אותה הארה שנתגלתה לכל‬ ‫הירח כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם"‪ ,‬אפשר לשאת עיניים‬ ‫בני ישראל על ידי אליהו הנביא שם בהר הכרמל‪ ,‬אותה הארה של "ה'‬ ‫לשמים ודבר זה עצמו יהיה סיבה לעבוד עבודה זרה‪ ,‬לכן מוטל על‬ ‫‪-‬שם הוי'‪ -‬הוא האלקים"‪ ,‬ובזה עצמו יובטח "שלא ימצא פסול בזרעי"‪,‬‬ ‫כל הרוצה להפקיע עצמו מכך לעקור את האפשרות הזו‪ ,‬ובזה נצטוינו‬ ‫משום שאם "יחול שמו עלי מתחילה ועד סוף" לא יהיה מקור לשום‬ ‫כאמור "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"‪ ,‬שאו מרום עיניכם באופן‬ ‫פסול‪ ,‬כי כמו שנתבאר‪ ,‬סיבת כל ההידרדרויות כולם‪ ,‬היא בחיסרון‪ ,‬באי‬ ‫כזה שתראו מי ברא אלה‪ ,‬כך תחברו את שם אלקים בצורה הנכונה‪ .‬מי‬ ‫שלימות של שם אלקים‪ ,‬היינו באי חיבור של שם אלקים ‪ -‬השם של‬ ‫שמחבר זאת בצורה נכונה מבער עבודה זרה‪ ,‬אבל מי שמפצל ולוקח‬ ‫הכח והשליטה כמבואר בטוש"ע (אורח חיים סימן ה') בכונת שם אלקים‬ ‫את ה"אלה" כדבר בפני עצמו ואת ה"מי" כדבר בפני עצמו‪ ,‬הרי ה"אלה"‬ ‫שהוא בעל הכוחות כולם‪ ,‬לשם הוי'ה ‪ -‬שם המציאות עצמה‪ ,‬כשרואים‬ ‫נעשה למציאות נפרדת‪ ,‬והופך חלילה ל"אלה אלהיך ישראל"‪ ,‬זה המקור‬ ‫את הכוחות בנפרד‪ ,‬וכפי שנקרא שם אלקים בלשון רבים כי יש הרבה‬ ‫לעבודה זרה‪ .‬נמצא‪ ,‬שם אלקים הוא המקור‪ ,‬חלילה‪ ,‬שממנו נובע כל‬ ‫כוחות‪ ,‬נדמה שהם שליטים לעצמם‪ ,‬ואפשר חלילה לפנות אליהם‪.‬‬ ‫רע‪ ,‬מכח השם הזה המאפשר טעויות יכולים להגיע לכל התרחקות‬ ‫מעתה‪ ,‬כשיעקב אבינו נודר ואומר והיה ה' לי לאלקים‪ ,‬והיינו שיחול‬ ‫ולכל סטיה‪.‬‬ ‫שמו עלי מתחילה ועד סוף‪ ,‬מתחילה‪ ,‬הכונה היא לשם הוי'ה שהוא‬ ‫תחילת הכל‪ ,‬והוא השם שכל השמות נאצלים ממנו‪ ,‬כלשון הרא"ש‬ ‫אליהו בא לעקור את האפשרות לע"ז‬ ‫בפרק יום הכיפורים (יומא פ"ח סי' י"ט)‪ ,‬ועד סוף‪ ,‬כי השם האחרון‪ ,‬השם‬ ‫עתה נבא לעניינו של אליהו בהר הכרמל‪ ,‬אליהו הנביא לא בא להראות‬ ‫של הבריאה בפועל‪ ,‬זה שם אלקים‪ ,‬וקיום הדבר הוא כשאמר לו ה' "לא‬ ‫מופת אלא לבער ולסלק את העבודה הזרה מכלל ישראל‪ ,‬ועומק הדבר‬ ‫יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלקים ועם‬ ‫היה לעקור את עצם האפשרות לעבודה זרה‪.‬‬ ‫אנשים ותוכל"‪ ,‬ה' אומר לו‪ ,‬נלחמת ויכולת‪ ,‬התגברת על מה שנקרא‬ ‫אליהו מגיע לכלל ישראל במצב של "אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי‬ ‫אלקים‪ ,‬שהוא הדבר שיכול להביא לטעות‪.‬‬ ‫הבעל ארבע מאות וחמישים איש"‪ ,‬לבד מנביאי האשרה עוד ארבע‬ ‫לכן כאן נרמז לו עתידים בניך לעשות כמעשה גוים‪ ,‬כי המקור הוא‬ ‫מאות איש‪ ,‬הם אלו שהפיצו את העבודה זרה בכלל ישראל‪ ,‬התנבאו‬ ‫מכאן‪ ,‬ועל ידי אותו מעשה גוים שיעשו בניך בימי אליהו ויקריבו בזמן‬ ‫בשמה‪ ,‬והשפיעו על כלל ישראל לעבוד לבעל ולאשרה‪ ,‬ועתה בא אליהו‬ ‫איסור הבמות‪ ,‬הם יביאו לכך שיתקיים בעם ישראל כולו והיה ה' לי‬ ‫לעקור את הע"ז מכלל ישראל‪ ,‬מן השורש‪.‬‬ ‫לאלקים‪ ,‬כלשון הכתוב "ויפלו כל העם על פניהם" וכולם אמרו ה' ‪ -‬שם‬ ‫כשכל העם נפל על פניו‪ ,‬ואמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים‪,‬‬ ‫הוי'ה ‪ -‬הוא האלקים‪.‬‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬ששם אלקים נתפס בצורה כזו בדיוק כמו שם הוי'‪ ,‬שם‬ ‫בשבוע הבא נמשיך בעז"ה בשיעור זה במלחמת שרו של עשו ביעקב‬ ‫אלקים נתגלה בהארה ובבירור כזה כמו הבירור של שם הוי'‪ ,‬כי מתגלה‬ ‫‪ | 10‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬     ‫ על ספר משלי‬‰‫שקפ‬‰‫„ברי מוסר ו‬ ‰‫ישיב‬‰ ‫ו ר‡ש‬‫מרבי‬ ‡"‫ם שרייבר שליט‬‫‚„ול רבי ישר‡ל בו‬‰ ‫‚‡ון‬‰ ‫"ק‬‰‫‡מרו בישי‬‫ש‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                          11 | ‫אוסף‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                          ‫ | אוסף‬12 ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫פניני נחלה‬ ‫בדין קלב"מ בבן נח‬ ‫לכיפה‪ .‬אך יש שדנו מקושית רעק"א במכות‬ ‫עם אשר תמצא את אלוקיך‬ ‫(כט‪ ,‬יז)‬ ‫ועיני לאה רכות‬ ‫(טז‪ ,‬א) דליכא קלב"מ במכניסין לכיפה‪,‬‬ ‫לא יחיה‪ ,‬נגד אחינו הכר לך‬ ‫בגמ' בבא בתרא (קכג‪ ,‬א) דרשו שמתנותיה ארוכות‪ ,‬וכתב הרשב"ם‬ ‫ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫דהיינו שמתנותיה גדולות כהונה ולויה מלוי ומלכות מיהודה‪ ,‬ועי'‬ ‫אמנם נראה דגם אם נימא דאיכא דין‬ ‫מה עמדי וקח לך (לא‪ ,‬לב)‬ ‫במהרש"א ד'אריך' מלשון גדולה כמו ריכא ובר ריכא‪ .‬וברבינו‬ ‫קים ליה בדרבה מיניה בבן נח מ"מ חייב‬ ‫נראה הביאור במה שאמר 'לא יחיה'‬ ‫גרשום כתב דהוא לשון ארוך ממש‪ ,‬דכהונה היא ברית כהונת עולם‬ ‫להחזיר החפץ‪ ,‬כדמבואר בסנהדרין (עב‪ ,‬א)‬ ‫משום דבני נח מצווים על הגזל ואזהרתם‬ ‫וכן מלכות דוד היא לו ולזרעו עד עולם‪ ,‬ובמהרש"א הביא דכן הוא‬ ‫דאם החפץ בעין גם אם איכא דין קים ליה‬ ‫זו מיתתם‪ ,‬וכאן כיון שהיה מעשה גניבה‬ ‫בב"ר (ע‪ ,‬טו) עה"פ הקודם (פסוק טז) "שם הגדולה לאה גדולה‬ ‫חייבים מיתה‪.‬‬ ‫בדרבה מיניה חייב להחזירו משום דאין זה‬ ‫במתנותיה כהונה לעולם מלכות לעולם ושם הקטנה רחל שקטנה‬ ‫מדין חיוב תשלומין שיהא שייך דין קלב"מ‬ ‫ונהי דלא היה שם עד אחד‪ ,‬עיין במנחת‬ ‫במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה‪ ,‬ושילה לשעה"‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫(וכמוש"כ התוס' בעירובין שם)‪.‬‬ ‫חינוך (מצוה פב סק"ב) שדן לומר דבבן נח‬ ‫ונראה הביאור בזה עפמש"נ במקו"א בחילוק שבין מלכות יהודה‬ ‫ולפי זה מבואר מה דאמר לו יעקב ללבן‬ ‫מהני אומדנא אף למיתה‪ ,‬וא"כ י"ל דכיון‬ ‫למלכות יוסף [ומלכות יהודה ויוסף הוא רוממות האדם ושליותו‬ ‫"הכר לך וגו' וקח לך"‪ ,‬והיינו דאם תכיר‬ ‫שנמצאת הגניבה בידו אומדנא מיהא הוי‬ ‫בכחות נפשו כמש"כ אאמו"ז זצוק"ל בשיעורי דעת (ח"ג שיעור‬ ‫מלוכה)]‪ ,‬דהנה הרמב"ם (בפרק שישי לשמונה פרקים) מבאר‬ ‫שהחפץ הוא שלך מלבד מה שיש כאן חיוב‬ ‫דאם נמצא ברשותו מסתמא הוא גנבם‪ ,‬ובזה‬ ‫דישנם שני סוגי אנשים גדולים‪ ,‬אחד‪ ,‬החסיד המעולה ושנית‬ ‫מיתה ואשר ימצא בידו 'לא יחיה' עוד גם‬ ‫די בב"נ‪ .‬וע"ע לקמן נמי דאמרו השבטים‬ ‫המושל בנפשו‪ ,‬ויעוי"ש שהסתפק מי מהם יותר גדול‪ .‬ונר' דזהו‬ ‫תקח את החפץ עצמו לך וכמש"נ‪.‬‬ ‫(לקמן מד‪ ,‬ט) "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת"‪,‬‬ ‫מה שמצאנו צדיקים וישרים‪ ,‬וכמש"כ "ובכן צדיקים יראו וישמחו‬ ‫הרי דדנים למיתה ע"פ אומדנא‪ .‬וכן ביאר‬ ‫ועפי"ז מדוקדק היטב הא דכתיב 'קח' לך‪.‬‬ ‫וישרים יעלוזו" (עי' תענית דף טו‪ ,‬א) וכמש"כ בביאורי התפלה‬ ‫באוה"ח שם סברת השבטים‪ ,‬אך עיי"ש דזו‬ ‫דהנה כבר כתב הקצה"ח (סי' שנא ס"ק ג)‬ ‫לימים נוראים‪ ,‬דישנו אחד המושל בנפשו‪ ,‬האומר אפשי בבשר חזיר‬ ‫גופא היתה טענת מנשה‪ ,‬דאין הדין כן ואף‬ ‫זה אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי‪ ,‬והוא הנקרא צדיק‪ .‬אולם‬ ‫דאע"ג דבכהאי גוונא שהחפץ בעין לכו"ע‬ ‫בן נח אין נהרג ע"פ אומדנא רק ע"פ דינא‬ ‫הישר הוא החסיד המעולה שכבר מעת שיצא לעולם הוא מתנהג‬ ‫חייב להחזיר לו את החפץ ולא מהני מה‬ ‫דמלכותא‪ ,‬עיי"ש‪ .‬עכ"פ אי נימא דבן נח‬ ‫בחסידות‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הוא עושה אותם בשמחה עצומה‪ ,‬משום דנמשך‬ ‫דאתחייב במיתה לפוטרו‪ ,‬מ"מ אינו מחויב‬ ‫נהרג ע"פ אומדנא אתי שפיר מה שאמר‬ ‫אחר מדותיו הטובות‪ ,‬ועושה הישר והטוב כדבר טבעי ומובן מאליו‪.‬‬ ‫בהשבת הגזילה לבית הבעלים כמו גנב‬ ‫'לא יחיה'‪.‬‬ ‫ונראה שבב' מידות אלו חלוקים הם יוסף ויהודה‪ ,‬דיהודה היה‬ ‫וגזלן דעלמא‪ ,‬דלזה אהני חיוב מיתתו‬ ‫גיבור המושל ביצרו‪ ,‬ועליו נאמר (לקמן מט‪ ,‬מ) "גור אריה יהודה‬ ‫לפוטרו מחיוב ההשבה דקים ליה בדרבה‬ ‫[ואולי אפשר בדרך אחרת‪ ,‬דהנה באחרונים‬ ‫מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה"‪ ,‬ר"ל דנפל וקם כאריה וכלביא‪,‬‬ ‫מיניה‪ .‬א"כ בן נח שגזל כיון דקים ליה‬ ‫דנו אם מהני אומדנא בדיני נפשות להכניסו‬ ‫וכדמצינו במעשה דתמר שנפל וקם‪ .‬וכשקם לא ירא להודות ולומר‬ ‫בדרבה מיניה אינו מחויב בהשבה לבית‬ ‫לכיפה (עיין או"ש פ"ד מעדות ה"א‪ ,‬אחיעזר ח"א סי'‬ ‫צדקה ממני והוא הגבור המושל בכוחו‪ ,‬דאף שיש לו הסיבה מצד‬ ‫כה‪ ,‬זכר יצחק סי' יח ענף ב) ויש לומר דאף אם‬ ‫הבעלים‪ ,‬ונהי שהחפץ אינו שלו‪ ,‬מ"מ אהני‬ ‫עניין תאוות הלב‪ ,‬מ"מ נתגבר כארי וכלביא‪.‬‬ ‫בישראל אין מכניסין לכיפה מ"מ בבן נח‬ ‫חיוב מיתתו לפוטרו מהטורח להביא את‬ ‫אולם יוסף מאז צעירותו הוא צדיק שכבר בצעירותו היה נותן מוסר‬ ‫אף אין ממיתין אותו בידים ע"פ אומדנא‪,‬‬ ‫החפץ הגזול לבית הבעלים‪.‬‬ ‫לאחיו על מה שלא נהגו בדרך הראויה‪ ,‬ועליו הפסוק מעיד הוא‬ ‫מ"מ שרי להכניס אותו לכיפה‪ ,‬וזהו שדייק‬ ‫יוסף בבית אביו הוא יוסף במצרים‪ ,‬הוא הנקרא ירא דעת השם‪,‬‬ ‫מעתה נראה דזה הוא הביאור במה שאמר‬ ‫יעקב אבינו לומר 'לא יחיה' ולא בלשון‬ ‫והוא החסיד המעולה דדמות דיוקנו של אביו הייתה תמיד לנגד‬ ‫יעקב קח לך‪ ,‬כיון דאת אשר תמצא וגו' לא‬ ‫'ומת'‪ ,‬ודו"ק]‪.‬‬ ‫עיניו‪ ,‬ו"קדקד נזיר אחיו"‪ ,‬היינו אדם המופרש באופן המוחלט‬ ‫יחיה‪ ,‬נהי נמי דחייב להחזיר החפץ לבעלים‬ ‫מעניני עוה"ז‪.‬‬ ‫אולם במה שהוסיף 'קח לך' נראה הביאור כיון דהחפץ בעין‪ ,‬מ"מ הטורח להשיב את‬ ‫ושורש הדברים הוא בהנהגת לאה ורחל‪ .‬לאה תפסה פלך הודאה‬ ‫בזה‪ ,‬דהרי מלבד מה שנתחייב מיתה החפץ לבית הבעלים ליכא עליו דקלב"מ‪,‬‬ ‫(ב"ר ויצא‪ .‬עא‪ ,‬ה) והוא ענין התשובה סור מרע והתגברות על‬ ‫בשביל לקיחתם הרי גם נתחייב בהשבת וממילא 'קח לך'‪ ,‬ר"ל אתה תיקחנו בעצמך‬ ‫התאוות ויצה"ר‪ ,‬ואילו רחל תפסה פלך שתיקה‪ ,‬שהיא הפרישות‬ ‫דאינו מחויב להביאו אליך‪.‬‬ ‫החפץ שגזל‪.‬‬ ‫והקדושה מעיקרא‪.‬‬ ‫והנה נחלקו הראשונים אם בבן נח איכא‬ ‫ונראה דגם אי נימא דבבן נח ליכא דינא‬ ‫ובמקו"א הארכתי לבאר בזה החילוק בין מדת 'קדושה' דיוסף‬ ‫דקלב"מ‪ ,‬אולם הרי דעת רש"י היא דבן‬ ‫דין קים ליה בדרבה מיניה (עי' תוס' עירובין סב‪,‬‬ ‫למדת 'מלכות' דיהודה‪ ,‬וכן בהא דאין עשיו נופל אלא ביד זרעו‬ ‫א ד"ה ובן נח ובריטב"א שם)‪ ,‬וא"כ לא מיבעיא אי‬ ‫נח הגוזל ב"נ אחר אין חובת השבה ולא‬ ‫של יוסף‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫נימא דליכא דין קים ליה בדרבה מיניה בבן‬ ‫ניתן להשבון (עי' ע"ז עב‪ ,‬א ובפרש"י שם) דמצות‬ ‫והשתא אתי שפיר מה דלאה מתנותיה ארוכות כלומר דשררת‬ ‫והשיב נאמרה בישראל ולא בעכו"ם [וע"ע‬ ‫נח ונהרג ומשלם שפיר אמר ליה הכר לך‬ ‫כהונה ולויה וכן מלכות בית דוד נמשכת לדורות ודלא כמלכות‬ ‫מה עמדי וקח לך דחייב בתשלומים‪.‬‬ ‫ברמ"ה סנהדרין (נט‪ ,‬א)]‪ ,‬א"כ הא נמצא דבן‬ ‫יוסף ושאול דאתו מרחל‪ ,‬והיינו דמשום דכח לאה הוא מדת‬ ‫נח לעולם אינו בתורת חיוב והשיב‪ ,‬וטורח‬ ‫[ובעיקר דין קלב"מ במכניסין לכיפה‪,‬‬ ‫המלכות ששייכת לגבורת הדעת ואמיצות הלב‪.‬‬ ‫ההשבה לעולם הוא על הבעלים ולכן אמר‬ ‫יעויין חזו"א (חו"מ סי' כא סק"ה) וכן ס"ל לעוד‬ ‫לו קח לך וכמש"כ‪.‬‬ ‫אחרונים‪ ,‬דאיכא דין קלב"מ גם במכניסין‬ ‫אוסף | ‪13‬‬ ‫לתוכן‬ ‫דוי הסר וגם חרון ואז אלם בשיר ירון‬ ‫(כט‪ ,‬כו)‬ ‫מלא שבוע זאת‬ ‫שייך הברכה של הזימון להבקשה של דוי הסר וכו'‪ ,‬ולפי"ז די בכוס של ברכת‬ ‫בערוך השולחן אבן העזר (סי' סב ס"ז) כתב בהא דכוס של נישואין מעכבת‬ ‫המזון‪ ,‬ואילו להגירסא של בני ישורון מישך שייך הברכה של ברכת שבע‬ ‫דהטעם הוא דכשם שבא לנו בקבלה ממשה רבינו שצריכין לשמוח שבעת ימי‬ ‫ברכות‪ ,‬שלברכה של שמח תשמח רעים אהובים‪ ,‬מכיון שכן צריכים להביא‬ ‫המשתה (ירושלמי מועד קטן פ"א ה"ז) ויש לזה רמז בתורה כמו דכתיב 'מלא שבוע‬ ‫מעכשיו את הכוס של שבע ברכות‪.‬‬ ‫זאת'‪ ,‬כמו כן באה לנו הקבלה על שבע ברכות‪ ,‬עכ"ד"‪.‬‬ ‫והביאור בזה דבאמת מצינו שיש מעלה של 'לבדו'‪ ,‬במדרש (ב"ר עז‪ ,‬א) עה"פ‬ ‫והיינו שבכלל ההלכה דבעינן שבעת ימי המשתה הכי נמי בעינן לברך שבע‬ ‫(בראשית לב‪ ,‬כה) ויותר יעקב לבדו איתא אין כא‪-‬ל ישורון‪ ,‬דאצל הקב"ה כתיב‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫(ישעיהו ב‪ ,‬יא) ונשגב ה' לבדו ואצל ישראל כתיב ויותר יעקב לבדו‪ ,‬ומבואר‬ ‫והנה גבי שבע ברכות דברכת המזון אנן פסקינן (שם סעיף ט) שמביאין ב' כוסות‪,‬‬ ‫מזה דיש מעלה דלבדו‪ ,‬וכן מצינו דאצל עם ישראל כתיב הן עם לבדד ישכון‬ ‫חדא לברכת המזון וכוס נוספת לשבע ברכות‪ ,‬אלא שנחלקו הב"ח והסמ"ע‬ ‫ובגוים לא יתחשב‪ ,‬דעם ישראל הוא במדרגת לבדו‪ ,‬והמעלה בזה דהשם ברא‬ ‫(אה"ע סי' סב סק"ז) אי צריכין להביא כוס שני לאמירת דוי הסר או דדי בכוס של‬ ‫את האדם ישר‪ ,‬והם בקשו חשבונות רבים‪ ,‬דאדם נברא בפ"ע וישר‪ ,‬ורק 'והם'‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬ובשעת השבע ברכות יביאו עוד כוס‪.‬‬ ‫בקשו חשבונות רבים‪.‬‬ ‫והנראה בביאור פלוגתתם‪ ,‬דהנה מה‬ ‫וע' ברמב"ם (בפי"ג משמיטה ויובל הי"ג)‬ ‫שנוהגים לומר דווי הסר וגם חרון‬ ‫"ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש‬ ‫לפני ברכת המזון‪ ,‬וכן מה שאומרים‬ ‫מכל באי העולם אשר נדבה רוחו‬ ‫נחנו במעגלי צדק שעה ברכת בני‬ ‫אותו והבינו מדעו להבדל ולעמוד‬ ‫ישורון בני אהרן [יש שאומרים רק‬ ‫לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את‬ ‫אחד מהם או בני אהרן או בני ישורון]‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬והלך ישר כמו שעשהו האלוקים‬ ‫נראה דהנה בקרא כתיב (ירמיהו ז‪ ,‬לד)‬ ‫ופרק מעל צווארו עול החשבונות‬ ‫והשבתי וגו' קול ששון וקול שמחה‬ ‫הרבים אשר בקשו בני אדם ה"ז‬ ‫קול חתן וקול כלה‪ ,‬כלומר דבזמן‬ ‫נתקדש קודש קדשים וכו'"‪ ,‬ומבואר‬ ‫חורבן הבית הושבתו ה' קולות של‬ ‫דבכדי ללכת ישר כמו שעשהו‬ ‫שמחה‪ ,‬ורק בבנין הבית ישמע עוד‬ ‫אלוקים‪ ,‬האלוקים ברא את האדם‬ ‫בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול‬ ‫ישר‪ ,‬ולא לבקש חשבונות הרבים‪,‬‬ ‫ששון וקול שמחה‪ ,‬ובאמת מאז חורבן‬ ‫חייב "להבדל" לעמוד לפני ה'‪ ,‬דרק‬ ‫הבית נאסרו כלי נגינה ושמחה‪,‬‬ ‫ע"י הבדלתו מבני אדם יכול לילך‬ ‫ואפילו בשמחת חתן וכלה אסור‬ ‫ישר ולהיות ישר‪ ,‬באופן דטוב להיות‬ ‫לשחוק בפה מלא‪ ,‬וכדאיתא בשו"ע‬ ‫האדם לבדו‪ ,‬וזהו מה דאיתא במדרש‬ ‫(או"ח סי' תקס ט"ז סק"ז)‪ ,‬ורק אז ימלא‬ ‫מי כקל ישורון – דלהיות ישר חייב‬ ‫שחוק פינו ולשונינו רינה‪ ,‬ולכן‬ ‫להיות לבדו‪ ,‬ולפלא היא שרק אצל‬ ‫מזכירין עכשיו את רצונינו לבנין‬ ‫נישואין כתיב בתורה לא' טוב היות‬ ‫בית המקדש [כיון דעד אז אסור‬ ‫האדם לבדו‪ ,‬ולכאורה אדרבא‪ ,‬ולא‬ ‫למלא שחוק פינו]‪ ,‬וזהו דאמרינן דוי‬ ‫עוד שאצל הפסוק אלוקים ברא את‬ ‫הסר וגם חרון‪ ,‬והדוי הוא כמו שאנו‬ ‫האדם ישר והנה בקשו חשבונות‬ ‫אומרים על זה היה דווה לבינו על הר‬ ‫רבים‪ ,‬הרי דהנישואין הראשונים היא‬ ‫ציון ששמם‪ ,‬ומבקשים שיסיר מאתנו‬ ‫כבר ראיה שטוב היות האדם לבדו‪,‬‬ ‫הדוי‪ ,‬וגם החרון אף‪ ,‬והוא ע"פ פי'‬ ‫ולמה נאמר אצל נישואין לא טוב‬ ‫הראב"ד בתו"כ (בברייתא דר' ישמעאל)‬ ‫היות האדם לבדו‪.‬‬ ‫עה"פ (תהלים צה‪ ,‬יא) "אשר נשבעתי‬ ‫והמבואר מזה‪ ,‬דאע"פ דזה ודאי‬ ‫באפי אם יבואון אל מנוחתי" דכל זמן‬ ‫דבעצם טוב להיות לבד דאז מסוגל‬ ‫שיהא חרון אף לא נשוב ולא נזכה‬ ‫להיות בדרגה של ישר‪ ,‬ורק דנתחדש‬ ‫לבנין בית המקדש ולמקום מנוחתו‬ ‫אצל נישואין דוהיו לבשר אחד‪,‬‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬ופי' הראב"ד פסוק זה‬ ‫דאע"פ שהם "המה" מ"מ יש אפשרות‬ ‫קאי לדורות הבאים‪ ,‬שנדע שלא נזכה‬ ‫להגיע לבשר אחד‪ ,‬והביאור בזה דזה‬ ‫לבנין הבית עד שיסיר את כעסו ואפו‬ ‫פשוט דלתאוה יבקש נפרד‪ ,‬דגם‬ ‫ממנו‪ ,‬ולזה מברך דוי הסר וגם חרון‪,‬‬ ‫בשותפים בעסקים אע"ג דכל אדם‬ ‫ואז אילם בשיר ירון‪ ,‬ובתפילת יו"כ‬ ‫רוצה שיצליחו מ"מ עדיין הם בגדר‬ ‫קטן אומרים נאלמתי דומיה מאין‬ ‫המה‪ ,‬ולא נחשבים כאחד‪ ,‬דלתאוה‬ ‫עבודת כהנים ואיך אשיר בשביה‬ ‫לעולם יבקש נפרד‪ ,‬ורק שהתכלית‬ ‫ואספו לויי אמונים‪ ,‬דמאז שנחרב‬ ‫היא רוחניות מצאנו הענין דהיו כלב אחד וכאיש אחד‪ ,‬דכל שכוונתם היא‬ ‫בית המקדש נעשתי אילם‪ ,‬נאלמתי דומיה‪ ,‬ולא רק שיש איסור בשירה אלא‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמים שייך שאע"פ שהם 'המה' יכולים‬ ‫דהאיך אשיר‪ ,‬איך אוכל לשיר בזמן חורבן הבית‪ ,‬ולזה מבקשים לבנין הבית‬ ‫להגיע למצב שהיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫ואז אילם בשיר ירון‪ ,‬ואז האילם שנאלמה ממנו איכולת לשיר יחזור לשיר‪.‬‬ ‫והנה באמת מה דלגבי הברכה מכנים את כלל ישראל לבני ישורון‪ ,‬הוא משום‬ ‫דבאמת צריכים להבין מה שאומרים שעה ברכת בני אהרן ובני ישורון‪ ,‬דבאמת‬ ‫דזהו באמת הברכה שמברכים את החתן והכלה בשעת הנישואין שיזכו להיות‬ ‫צ"ב מה דנקט לכנות את כלל ישראל בשעת ברכת המזון בשם ישורון‪ ,‬והנה‬ ‫לבשר אחד‪ ,‬ועדיין ישאר אצלם המעלה של ה' ברא את האדם ישר‪ ,‬והנה‬ ‫לפי הגירסא שאומרים שעה ברכת בני אהרן מובא בפירוש עיון תפילה שהוא‬ ‫הברכה שבני ישורון היא מברכת בשבע ברכות חתן וכלה [ולכן בעי כוס שני‬ ‫משום דלעולם מכבדין את הכהנים בזימון של ברכת המזון‪ ,‬וזהו בני אהרן‪,‬‬ ‫גם בשעת אמירת דוי הסר] שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן‬ ‫ונראה דמה שאומרים שעה ברכת בני אהרן‪ ,‬הוא משום דאחד מברכות המזון‬ ‫עדן מקדם‪[ .‬ובמקו"א הוספתי לבאר עוד דקדוקים בלשון ברכה זו]‪.‬‬ ‫הוא בונה ירושלים‪ ,‬דהברכה השלישי הוא לבנין בית המקדש‪ ,‬וכיון דכן מישך‬ ‫גליון מ"ג – כסלו תשפ"ז‬ ‫‪ | 14‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת ויצא גיליון ‪544‬‬ ‫| שנה י"ב |‬ ‫ב‪ .‬ועלינו לפלפל ולדרוש כדרכה של תורה‪ ,‬איך ערכין‬ ‫קשור לכסלו‪ ,‬ותמורה לטבת‪ ,‬וכריתות לשבט‪ ,‬ומעילה לאדר‬ ‫בחורף הזה‪ ,‬יש כל חודש חג ! ‪.‬‬ ‫א'‪ ,‬ונדה לאדר ב'‪ ,‬ועל של עתה באנו‪ ,‬על תחילת מסכת ערכין‬ ‫א‪ .‬החורף הזה שונה מכל החורפים היבשים‪ .‬בדרך כלל‬ ‫בחודש כסלו‪ ,‬דהנה יש דבר יחודי במסכת זו‪ ,‬שיש בה סיכום‬ ‫רגילים שבכל חדשי החורף אנו נוסעים בשיגרה ארוכה ללא‬ ‫של כ"ד שמועות שמתחילות ב'הכל' בש"ס‪( ,‬ויש עוד אחד‬ ‫עצירה של חגים ומועדים למעט חנוכה ופורים‪ ,‬אבל החורף‬ ‫כ"ה כולל)‪ ,‬ועוד ח' שמועות שכוללות כהנים לויים וישראל‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬למרות שהוא מעובר‪ ,‬וארוך יותר מכל חורף‪ ,‬אבל ניתנה‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬דכל המושג של 'ערך' הוא רק בדבר שיש לו‬ ‫לנו מתנה גדולה לפי סדר הדף היומי‪ ,‬שבכל חודש וחודש של‬ ‫כבוד וחשיבות‪ ,‬וזה שהתורה חייבה לשלם ערך של יהודי‪ ,‬זה‬ ‫חדשי החורף הזה‪ ,‬יש לנו סיום‪ ,‬והתחלה של מסכת חדשה‪.‬‬ ‫גופא מתן חשיבות לכל יחיד מישראל‪ ,‬והנה בדרך כלל כל מה‬ ‫השבוע בתאריך ט' כסלו מתחילים מסכת ערכין והיא‬ ‫שנעשה כללי והמוני נפחתת חשיבותו‪ ,‬ולשון הפחד יצחק‬ ‫תסתיים מיד למחרת עשרה בטבת‪ .‬אח"כ בתאריך י"ב טבת‬ ‫(שבועות מאמר טז) שכל דבר שאתה 'מכלילו' אתה 'מחללו'‪,‬‬ ‫מתחילים מסכת תמורה שתסתיים בשבת ט"ו בשבט‪ .‬ושוב‬ ‫משא"כ אצל כלל ישראל התחדשה הגדרת 'כלל של יחידים'‪,‬‬ ‫בתאריך ט"ז שבט מתחילים מסכת כריתות‪ .‬באדר א' בערב‬ ‫דמחד כל אחד הוא עולם מלא ובשבילי נברא העולם‪ ,‬ומאידך‬ ‫פורים קטן מתחילים מסכת מעילה שתסתיים בפרשת פרה‪.‬‬ ‫אם הוא מוציא את עצמו מן הכלל אף אתה הקהה שיניו‪ .‬ולכן‬ ‫ולבסוף בי"ט אדר ב' מתחילים את המסכת האחרונה – נדה‪.‬‬ ‫דווקא במסכתא דערכין שבה מתחדש הערך והכבוד של כל‬ ‫והנה מסכת נדה עתידה להסתיים ביום המיוחס ב' סיון‪,‬‬ ‫יהודי שהינו בעל ערך ושיווי‪ ,‬רצו חז"ל להראות שערך זה‬ ‫ובא' דהגבלה יתחילו שוב פעם את הש"ס מברכות ואילך‪ ,‬ומי‬ ‫קיים למרות היות וכלול ב"הכל"‪ ,‬ולכן הביאו את כל המימרות‬ ‫שחכם ורוצה לצרף את עצמו בעוד מועד לתורה הכללית של‬ ‫בש"ס ששייכות להכללה של "הכל" לצרף את היחיד להכלל‪.‬‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬בל ימתין לערב שבועות‪ ,‬אלא יעלה כבר עתה‬ ‫והנה נס חנוכה היתה ע"י יחידים מתיתיהו ובניו שקיבלו‬ ‫על מרכבת המלך‪ ,‬וינצל את ההזדמנות המיוחדת הזאת‪ ,‬של‬ ‫עוז ותעצומות להלחם ביונים‪ ,‬אבל הוא יו"ט של פירסום אל‬ ‫מסכתות קטנות ונפלאות המתחילות ומסתיימות מידי חודש‬ ‫רה"ר לצרף את היחיד אל הכלל‪ .‬ומצינו בתיקונים שכל כ"ד‬ ‫בחודשו‪ ,‬בכדי לבדוק את עצמו מהו המסלול הכי טוב עבורו‪,‬‬ ‫ימים הראשונים דחודש כסלו הם עבודת בשכמל"ו שבו כ"ד‬ ‫במסגרת של שיעור או חברותא‪ ,‬בין הסדרים או בכולל ערב‪,‬‬ ‫אותיות‪ ,‬ובכ"ה כסלו מגיעים לעבודת שמע ישראל שבו כ"ה‬ ‫לפני הנץ בהשכמה‪ ,‬או באישון לילה כסיום נעים ליום גדוש‪.‬‬ ‫אותיות‪ .‬ולדרכינו יש לרמז שלכן באו בערכין כ"ד מיני 'הכל'‬ ‫ובאמת כבר דרשו רבותינו אודות המעלה של לילות הזהב‬ ‫כנגד העבודה של ברוך שם כבוד מלכותו‪ ,‬דהוא ע"י צירוף כל‬ ‫הארוכים של החורף‪ ,‬שניתן להתעצם בהם בתורה בלי גבול‪,‬‬ ‫יחיד להכלל‪ ,‬דאין מלך בלא עם‪ ,‬וברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ונוספו‬ ‫ולהספיק בהם את כל מרחבי התורה לאורך ולרוחב‪ ,‬וכאשר‬ ‫עוד מנין ח' 'הכל' הנוגע לצירוף כהנים לויים וישראל‪ ,‬דהם‬ ‫גלגלו לנו משמים את ההזדמנות של המסכתות הקטנות של‬ ‫כנגד שמונת ימי החנוכה שזכינו להם ע"י מתתיהו כה"ג אשר‬ ‫סוף הש"ס‪ ,‬הרי שמאירים לנו את החורף במועדים של ממש‪,‬‬ ‫הוא ביטוי לכוח הצירוף של כהנים לויים וישראלים‪ ,‬ובס"ה‬ ‫בסיומי מסכת מידי חודש בחודשו‪ ,‬שהם יום טוב גדול לעמלי‬ ‫עולה רשימת 'הכל' ‪ -‬ל"ב (כ"ד ועוד ח')‪ ,‬כמנין הימים שמר"ח‬ ‫התורה‪ ,‬כמו שאמר אביי שיעמוד לו זכות זו שבכל עת שהיה‬ ‫כסלו עד זאת חנוכה‪ ,‬ולכן טוב להתחיל בכסלו מסכת ערכין‪.‬‬ ‫רואה צורבא מדרבנן שמשלים מסכת‪ ,‬היה עורך יום טוב לכל‬ ‫ונאחל ללומדים שיזכו לאור שמחת התורה תמיד‪ ,‬וכל ל"ו‬ ‫החכמים‪ ,‬וזכינו עתה שמשמים מאירים לנו את החורף בחגי‬ ‫נרות חנוכה שכנגד ל"ו חלקי הש"ס‪ ,‬יאירו לבבם באור יקרות‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬ו הידיעה הזו מחזקת אותנו‪ ,‬לצרף עצמינו לחגים אלו‪.‬‬ ‫אוסף | ‪15‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ופנינה יפה מצאתי בשם רבי נחמן מברסלב‪ ,‬שההבדל בין‬ ‫"כבוד מלכים חקור דבר"‬ ‫כבוד אלקים לכבוד מלכים‪ ,‬הוא בב' צורות של כבוד שמצינו‬ ‫א‪ .‬בהיותינו עומדים בימי הרכבת ממשלה‪ ,‬צריכים להזהר‬ ‫בעולם‪ ,‬כי ה רודף אחר הכבוד‪ ,‬אינו זוכה לכבוד אלקים‪ ,‬אלא‬ ‫ממתן כבוד לרשעים‪ ,‬כי לקושטא דמילתא חברי הממשלה‬ ‫לכבוד של מלכים‪ ,‬שנא' בו "כבוד מלכים חקור דבר"‪ ,‬כלומר‬ ‫החילונית ובית המשפט הינם ככנופיית פריצים אשר מטילים‬ ‫שכולם חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו שחולקים‬ ‫חיתתם על הכפר‪ ,‬וכל עוד שצבא המלך חונה הרחק מן הכפר‬ ‫לו הכבוד הזה‪ ,‬ולבסוף חולקים עליו‪ ,‬שאומרים שאינו ראוי‬ ‫נאלצים כל בני הכפר להרכין את הראש בפני אותה כנופיה‪,‬‬ ‫לכבוד הזה‪ .‬אבל מי שבורח מן הכבוד‪ ,‬שממעט בכבוד עצמו‪,‬‬ ‫ומשתדלים לחמוק מהם ככל שבידם‪ ,‬בכדי להמנע מפרעות‪.‬‬ ‫ומרבה בכבוד המקום‪ ,‬אזי הוא זוכה לכבוד אלהים‪ ,‬ואז אין‬ ‫וגם מי שמתיר לעצמו להכניס בשיחת חולין שלו את ענין‬ ‫בני אדם חוקרי' על כבודו אם הוא ראוי אם לאו‪ ,‬ועליו נאמר‬ ‫הרכבת הממשלה‪ ,‬טוב אם יתמקד בבירור דעתם של גדולי‬ ‫"כבוד אלקים הסתר דבר"‪ ,‬כי אין חוקרים על הכבוד הזה אלא‬ ‫הדור‪ ,‬שהם ראשי ישראל האמיתיים‪ ,‬וממשלתם היא ממשלת‬ ‫מכבדים אותו מתוך אהבה והערצה פנימית‪ .‬וזהו ההבדל בין‬ ‫הקב"ה כמו שאמרו באבות "ונותנת לו מלכות וממשלה"‪ ,‬וכך‬ ‫כבוד התורה לשאר ענייני כבוד של שטות שיש בעולם‪ ,‬דאלו‬ ‫ראינו בעינינו פעמים רבות‪ ,‬כיצד גלגל הקב"ה את הממשלות‬ ‫החכמים הזוכים לכבוד‪ ,‬הוא בדרגת כבוד אלוקים הכי אמיתי‪.‬‬ ‫בצורה ש הנציגות החרדית עמדה בלשון מאזניים משמעותי‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ומצאתי בבני יששכר שמביא באגרא דכלה‪ ,‬על המדרש‬ ‫שנתנה להם כוח פסק עצום בכל הדיונים העומדים להכרעה‪.‬‬ ‫בראשית שחושך על פני תהום היא מלכות הרשעה שאין לה‬ ‫ב‪ .‬שלמה המלך‪ ,‬נתן לנו הוראה ברורה מתי מותר לנו‬ ‫חקר כתהום שאין לו חקר‪ ,‬מה שכתב בזה בספר מאורי אור‬ ‫למלא את סקרנותינו בעניינים המכוסים‪ ,‬דכתי' (משלי כה‪,‬ב)‪:‬‬ ‫תלמיד השאגת אריה‪ ,‬וז"ל‪" :‬חקירה מצד המלכות‪ ,‬ז' חקירות‪,‬‬ ‫"כבוד אלקים הסתר דבר‪ ,‬וכבוד מלכים חקור דבר"‪ .‬ובמדרש‬ ‫כי שם החקירה מותרת‪ ,‬אבל במלכות הטמאה אין לחקור ואין‬ ‫(בראשית פ"ט) מובא‪" :‬רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר‪,‬‬ ‫לדרוש כי יש לחוש פן יתפתה אחריה‪ ,‬ושלמה הזהיר הרחק‬ ‫מתחלת הספר ועד כאן (ויכולו) כבוד אלהים הוא הסתר דבר‪,‬‬ ‫מפתח ביתה ‪ ,‬וכן צריך להרחיק ממלכות הרשעה‪ ,‬וכל הנוגע‬ ‫מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר‪ ,‬כבוד דברי תורה‬ ‫בה וכל המלמד לבניו לשון נכרים וחכמת החיצוניות‪ ,‬כאילו‬ ‫שנמשלו במלכים שנא' בי מלכים ימלוכו‪ ,‬לחקור דבר"‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫מלמדו כל עבירות שבעולם‪ ,‬כי כמו שמלכותא קדישא היא‬ ‫וכן החכמים שנמשלו למלכים‪ ,‬כדאמרו "מאן מלכי‪ ,‬רבנן"‪,‬‬ ‫באר מים חיים וכל הנחלים הולכים אל הים‪ ,‬כן מלכות‬ ‫ראוי לחקור אחרי הליכותיהם ואורחותיהם‪ ,‬ולהבין פסקיהם‬ ‫הטמאה שואבת כל מיני טומאות‪ ...‬כל הנוגע בה לא ינקה"‪.‬‬ ‫והכרעותיהם‪ ,‬כי חקירות אלו מרבות את כבודם‪ ,‬כשרואים‬ ‫וכמה צריך להזהר בזה בימינו‪ ,‬להתרחק מכל החושך שלהם‪.‬‬ ‫איך שכל דבריהם בעמקות המחשבה‪ ,‬ובזכות הדעת להפליא‪.‬‬ ‫וכעת יוצא לאור גיליון ‪ 400‬של המאסף החשוב "אוסף‬ ‫והמלבי"ם במשלי פירש‪ ,‬שכל מה ששייך למסתרי הנהגת‬ ‫גליונות" מבית "צוף" בהנהלת ידידי הרב נתן פלדמן שליט"א‪,‬‬ ‫ה' אין לחוקרם‪ ,‬מפני שלעולם הם ישארו חתומים‪ ,‬ואדרבה‬ ‫והרבה הכרת הטוב יש לכלל ישראל על האוסף המיוחד הזה‪,‬‬ ‫זהו כבודם שהם חתומים וסתומים בכבשי דרחמנא ולכן כבוד‬ ‫שמרווה את שולחנות השבת בצוף התורה‪ ,‬הן בהלכה ואגדה‬ ‫אלקים שאין להבין מהלכיו ולחקור אודותיו‪ .‬אך אצל מלכים‬ ‫והן בהשקפה צרופה‪ ,‬והנני זוכה מידי שבוע לצרף את גיליון‬ ‫הוא להיפך‪ ,‬שאם מסתירים את הנהגם‪ ,‬משמע שיש כאן מה‬ ‫"עינינו גל" למאסף המכובד הזה‪ ,‬במחיצת גדולי הדור וראשי‬ ‫להחביא‪ ,‬וגנאי הוא להם שצריכים להסתיר את טעמם ורצונם‬ ‫ישיבות חשובים‪ ,‬שרוכשים אימון בהרב נתן פלדמן ובוחרים‬ ‫בהכרעותם וציוויים‪ ,‬ואדרבה כבודם כשחוקרים כל הנהגתם‪,‬‬ ‫ב"אוסף גליונות" לפרסם בו דברי תורתם‪ .‬והנה מנהג האוסף‬ ‫כי זה מוכיח שכל הנהגתם על פי שכל‪ ,‬ומוכרע בהיגיון צרוף‪.‬‬ ‫לעסוק בכל שבוע בדמות שבועית של מאן מלכי רבנן‪ ,‬ודאי‬ ‫וכמו שהעיתונים אוהבים לדוש בשועי עולם‪ ,‬עשירי תבל‪,‬‬ ‫שבח גדול יש בזה להרבות חקר בכבוד מלכים‪ .‬אשריך הרב‬ ‫ומלכי ארץ‪ ,‬בעושרם וזהבם‪ ,‬גבול שליטתם‪ ,‬עלייתם לגדולה‪,‬‬ ‫נתן שאתה מהדיר את חידושי התורה של עמלי התורה בכל‬ ‫ושאר מיני חקירות שמסקרנות‪ ,‬כך אצל חכמים שהם מלכים‪,‬‬ ‫יופי והדר‪ ,‬וכבר נתחבבת על מחברים שבחרו ב"צוף" להוציא‬ ‫יש לחקור אורחותיהם‪ ,‬סדר יומם‪ ,‬אופן לימודם‪ ,‬ממי קיבלו‪,‬‬ ‫לאור תורתם‪ ,‬כה יתן ה' ויוסיף‪ ,‬שתמשיך להאיר בתי ישראל‪.‬‬ ‫איזה ספרים חיברו‪ ,‬מי תלמידיהם‪ ,‬וכל אופיים ודרך שיטתם‪.‬‬ ‫‪ | 16‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ותיכף אח"כ נאמר "ויקץ יעקב משנתו" ופירש הבעה"ט‪:‬‬ ‫הדייגים שלא רוצים להפסיק לדוג‪...‬‬ ‫"משנתו‪ ,‬קרי ביה 'ממשנתו' (ב"ר סט‪,‬ז) מתוך שהיה הוגה‬ ‫א‪ .‬בפרשתן "וישכב במקום וילן שם" פירש רש"י‪ :‬לשון‬ ‫בתורה ביום‪ ,‬גם בלילה לא שכב ליבו מלהגות בה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מיעוט‪ ,‬באותו מקום שכב‪ ,‬אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר‬ ‫נראה שהתורה באה להדגיש כאן‪ ,‬שהם לא היו י"ד שנה‬ ‫לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה עוסק בתורה‪ ,‬עכ" ל‪ .‬וצ"ב מדוע הפס'‬ ‫שנגמרו והסתיימו‪ ...‬אלא שעל ידם הגיע יעקב לדרגה כ"כ‬ ‫משמיע זאת כאן כאילו בדרך אגב‪ ,‬בודאי אי"ז במקרה‪ .‬אלא‬ ‫עליונה‪ ,‬עד שגם בשנתו המשיך מידי לילה לחשוב בלימוד‪.‬‬ ‫משמע שכאן רמז הכתוב שכל הסייעתא דשמיא של יעקב‬ ‫ג‪ .‬כל המרדף הבלתי פוסק של בית המשפט אחוז התזזית‪,‬‬ ‫אבינו בהקמת הבית בלידת השבטים‪ ,‬והצלחתו כנגד לבן‪,‬‬ ‫כנגד ציבור עמלי התורה‪ ,‬אחת מסיבותיו היותר מרכזיות‪ ,‬כי‬ ‫הכל היה בזכות אותם י"ד שנה שלא שכב על יצועו מרוב‬ ‫הם אכולי קנאה‪ ,‬כשהם רואים את השלווה הנסוכה על פני‬ ‫התמדתו ועמלו בתורה‪ .‬ולעומת כל אותם י"ד שנים שעבד‬ ‫עמלי התורה‪ ,‬היושבים ושוקדים על גמרתם בנחת וביטחון‬ ‫אצל לבן תמורת רחל ולאה‪ ,‬למד קודם לכן י"ד שנה בעמילות‬ ‫והם מתפוצצים מקנאה‪ !!..‬יוצא להם העיניים לראות זאת‪!!..‬‬ ‫ובשקידה נפלאה‪ ,‬ולכן בדיוק כאן מדגיש הפס' שבח זה‪ ,‬דכאן‬ ‫ידוע המשל על אותו דייג חביב שישב על החוף עם חכה‬ ‫מתואר הנס הראשון שארע לו‪ ,‬ששקעה עליו השמש וזכה‬ ‫ודג להנאתו דגים‪ ,‬לידו עבר איש העולם הגדול‪ ,‬חכם בעיני‬ ‫למראה הסולם‪ ,‬ללמדינו שלכל זה זכה מכוח השטייגען שלו‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬והביט בו‪ ,‬שאל אותו הדייג אם רצונו לומר משהו‪?...‬‬ ‫ב‪ .‬והם דברי הנפה"ח (ש"ד פי"ח) הברורים‪" :‬ולזאת האדם‬ ‫אמר לו אותו חכם‪ :‬תמהני עליך מדוע אתה לא חושב‬ ‫המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה‪ ...‬הוא‬ ‫קדימה‪ ...‬קח ספינה עם רשת גדולה ותדוג כמות דגים פי‬ ‫נעלה מעל כל ענייני העולם‪ ,‬ומושגח מאיתו יתב' השגחה‬ ‫חמש! ואז‪ ....‬רצה הדייג להבין? ואז‪ ,‬השיב החכם‪ :‬בכסף‬ ‫פרטית למעלה מהוראת כוחות הטבעים והמזלות כולם כיון‬ ‫שתרויח תוכל לקנות אניית דייג ענקית‪ ,‬ולדוג בבת אחת‬ ‫שהוא דבוק בתורה ובקדוש ברוך הוא ממש כביכול‪ ,‬ומתקדש‬ ‫אלפי דגים בכל יום!! ואז‪ ...‬המשיך הדייג להתפלא? ואז‪,‬‬ ‫בקדושה העליונה של התורה הקדושה‪ ,‬שהיא למעלה אין‬ ‫השיב החכם‪ :‬בכסף שתרויח תוכל לקנות מפעל ענק לייצור‬ ‫ערוך מכל העולמות והיא הנותנת החיות והקיום לכולם ולכל‬ ‫דגים ולהרויח אלפי שקלים ביום!!! ואז‪ ...‬חזר הדייג‬ ‫הכוחות הטבעיים‪ ,‬הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את‬ ‫להתפלא? ואז‪ ,‬השיב החכם‪ :‬יהיה לך מספיק כסף לשבת כאן‬ ‫כולם ולמעלה מכולם‪ ,‬ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאיתו יתב'‬ ‫ברוגע ולדוג דגים להנאתך‪ ...‬נו‪ ...‬נשאר הדייג להתפלא וכי‬ ‫ע"י הכוחות הטבעיים‪ "...‬עכ"ל‪ .‬ולזה רימזה תורה בתחילת‬ ‫זה לא בדיוק מה שאני עושה כעת? יושב ברוגע ודג דגים‪!!...‬‬ ‫דרכו של יעקב‪ ,‬שזכה לגילוי והבטחות‪ ,‬כיון ש"רק" כאן שכב‪.‬‬ ‫והנמשל ברור ופשוט‪ .‬כל המרדף העולמי אחרי עבודה‬ ‫ומי שמבין את נפלאות ההנהגה הזאת‪ ,‬יתמיד בלימודו‬ ‫מתישה ומייגעת מעלות השחר ועד אישון ליל‪ ,‬והתחרויות‬ ‫ביתר שאת‪ ,‬ויוכל להתמודד מול כל ההפרעות וההטרדות‪,‬‬ ‫המייגעות של בעלי חברות הענק עם קולגות בענף‪ ,‬וכאבי‬ ‫שהרי אם הצלחה הוא מחפש‪ ,‬אזי ההיפך דווקא השטייגען‬ ‫ראש‪ ,‬וביזבוז הון על פרסומים מבצעים וסופי עונה‪ ,‬עריכת‬ ‫שלו הוא שיגלגל לפתחו את ההצלחה שלו‪ ,‬דבזכות שקיעותו‬ ‫קטלוגים‪ ,‬ומרדף אחרי הלקוחות‪ ...‬כל הטרראם הזה נעשה‬ ‫בלימוד‪ ,‬הקב"ה יעזרהו בענייניו מעל דרך הטבע ממש‪ ,‬וגם‬ ‫רק בשביל לזכות להגיע לרגע של מנוחה‪ ,‬בה יוכלו לצאת‬ ‫דבר שכרגיל עורך שעות‪ ,‬יצליח לסדרו מצויין בכמה דקות‪.‬‬ ‫לחופשה חלומית ולהגיע לשלווה פסטוראלית‪ ,‬שכבר מצויה‬ ‫וכמו שמביא שם הגר"ח מהזוה"ק בפר' בשלח‪ :‬ר"י פתח‬ ‫בידי אברך בסדר א' רגיל כשיושב על הראשונים והאחרונים‬ ‫ואמר‪ ,‬כמה חביבה התורה לפני הקב"ה‪ ,‬שכל מי שעוסק‬ ‫ומתענג על נופי הגמרא‪ ,‬ברוגע ובשלווה שאי אפשר לתארם‪.‬‬ ‫בתורה אהוב הוא למעלה ואהוב למטה‪ ,‬והקב"ה מקשיב‬ ‫ובאו האברכים ותפסו את הנקודה‪ ,‬שאם תאמין שהקב"ה‬ ‫לדיבוריו אינו עוזב אותו בעוה"ז ואינו עוזב אותו לעוה"ב‪...‬‬ ‫אוהב לומדי תורה‪ ,‬ומבטיח לדאוג להם מעל דרך הטבע‪ ,‬א"כ‬ ‫ומעניין שבדיוק את הנוסח הזה אומר הקב"ה כאן ליעקב‪:‬‬ ‫למה להזיע ולהרחיב את קללת בזיעת אפיך תאכל לחם‪ ,‬הרי‬ ‫"והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך‪ ...‬כי לא אעזבך עד‬ ‫אפשר לשבת ברוגע בבית מדרש‪ ,‬להתעמק בנחת‪ ,‬ולדוג את‬ ‫אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך"‪ ,‬ומבואר בפס' שהקב"ה‬ ‫סברות ים התורה‪ ,‬ולחתור במעמקיה‪ ,‬מתוך אמונת ה' חזקה‪.‬‬ ‫הבטיח ליעקב ממש הבטחה זו כלשונה‪ ,‬בזכות עמל תורתו‪.‬‬ ‫אוסף | ‪17‬‬ ‫לתוכן‬ ‫וזהו יסוד נפלא‪ ,‬להבין איך הרע פועל‪ ,‬כי גם בימינו נוקט‬ ‫וכל אשר אתה רואה לי הוא‬ ‫היצר הרע בדרכו של לבן הארמי‪ ,‬שמכניס את האדם תחת‬ ‫א‪ .‬הנה יעקב אבינו נותן ללבן נימוק שלם המשתרע על‬ ‫שליטת החומריות של העוה"ז‪ ,‬והאדם מרגיש תפוס תחתיו‬ ‫שבע פסוקים‪ ,‬בהם הוא מסביר היטב למה לא אמור להיות‬ ‫שאיננו יכול לעזוב את העבודה‪ ,‬ואינו יכול לוותר על נוחות‬ ‫ללבן שום טענה על בריחתו‪" .‬ויחר ליעקב וירב בלבן ויען‬ ‫העוה"ז‪ ,‬ובפיו אומר שהיה רוצה ללמוד עוד תורה ולהתקדם‬ ‫בלבן‪ ,‬ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת‬ ‫יותר באידישקייט ועבודת ה' ורק ה'מציאות' לא מאפשרת‬ ‫אחרי‪ ,‬כי מששת את כל כלי מה מצאת‪ ...‬זה עשרים שנה אנכי‬ ‫לו‪ ...‬אולם 'מציאות' זו‪ ,‬היא היא מצודת היצר דלבן הארמי‬ ‫עמך‪ ,‬רחליך ועזיך לא שכלו‪ ...‬הייתי ביום אכלני חרב וקרח‬ ‫שאומר תמיד‪" :‬וכל אשר אתה רואה לי הוא"‪ ,‬ומשכנע את‬ ‫בלילה‪ ...‬זה לי עשרים שנה בביתך‪ ...‬לולי אלקי אבי אברהם‪...‬‬ ‫הנופלים ברשתו להשאר תמיד בתחומו‪ ,‬ומאשר להם ללמוד‬ ‫את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש" ומה לבן מגיב‬ ‫ולהתפלל בתנאי שזה יהיה באותו בית כנסת של צריף שהוא‬ ‫על טענות כה מוחצות‪" :‬ויען לבן ויאמר אל יעקב‪ ,‬הבנות‬ ‫מפנה בקצה הקמפוס שלו‪ ,‬וכך הולכים ושוקעים בעולם הזה‪.‬‬ ‫בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא‪."...‬‬ ‫ג‪ .‬עוד רואים כאן את רשעותו של לבן‪ ,‬שביקש לעקור את‬ ‫ושמעתי מהגר"י דיויד שליט"א שקבלנו בזה יסוד עצום‪,‬‬ ‫הכל‪ ,‬וכמוש"כ הרשב"ץ בפירושו על הגדה של פסח בפיסקה‬ ‫דלבן הארמי רומז לשקיעות בחומר העוה"ז והתבוססות בו‬ ‫"ו לבן ביקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי"‪ ,‬ופירש‪:‬‬ ‫לחלוטין‪ ,‬וזהו שאמר לבן ליעקב אבינו כתגובה לטענותיו‪,‬‬ ‫וכן נראה מהכתוב שלא רדף אחר יעקב אלא לעקור את הכל‬ ‫שמסכים לתת לו לעבוד את הקב"ה‪ ,‬ושיתפלל וילמד ויעשה‬ ‫יותר ממה שעשה פרעה‪ ,‬שפרעה לא גזר אלא על הזכרים‬ ‫כל מה שהוא רוצה מבחינה דתית‪ ,‬אבל בתנאי אחד שהכל‬ ‫והניח הבנות‪ ...‬וזה לבן בקש לעקור את הכל לולא שהקב"ה‬ ‫יהיה תחת שליטתו ואצל קורת ביתו של לבן‪ ,‬ומסכים שישאר‬ ‫מנעו כמו שאמר הוא עצמו "ואלקי אביכם אמש אמר אלי‬ ‫תחתיו ושם ינסה להתעלות ולהתקדם‪ ,‬וזהו שאומר לו "כל‬ ‫לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע" גילה דעתו‬ ‫אשר אתה רואה לי הוא" כלומר איני מסכים שתצאו מחלקי!‬ ‫כי לולא האזהרה הזאת היה רוצה לעשות רעה‪ ,‬וכן אמר הוא‬ ‫ולכן יעקב היה מוכרח לצאת ממנו בצורה של התחמקות‬ ‫"יש לאל ידי לעשות עמכם רע" (שם) וזהו לעקור את הכל‪,‬‬ ‫ובריחה‪ ,‬כי אופן המלחמה בחומריות העוה"ז הוא דווקא ע"י‬ ‫כי כן אמר " הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר‬ ‫עזיבת מקום החומריות‪ ,‬ויציאה ממקום השליטה של הרע‪.‬‬ ‫אתה רואה לי הוא" גי לה דעתו כי הכל היה רוצה ליטול לולי‬ ‫ומה שמועיל לברוח‪ ,‬מפני שלרע נקבע גבולות ברורים‪ ,‬ואינו‬ ‫אזהרת האל יתברך"‪ .‬עכ"ל‪ .‬וזהו שאנו רואים על פריצי עמינו‬ ‫יכול להזיק אלא את הנכנס בגבולו‪( ,‬וכתבו הקדמונים שהיצר‬ ‫שלוטשים את עיניהם על בנינו ובנותינו ורכושינו ליטול הכל‪.‬‬ ‫דומה לשודד קצוץ רגליים שעמד בצומת דרכים ומאיים על‬ ‫ומצבינו דומה ליעקב אבינו‪ ,‬שבנה משפחתו חרף רדיפות‬ ‫הבריות שעוד רגע יגזול אותם ויהרוג אותם וכו'‪ ,‬ובפועל אינו‬ ‫והצקות מלבן הארמי ושאר מאורעות שעברו עליו‪ ,‬ומרגש‬ ‫יכול לפגוע אלא במי שאכן מאמין לדבריו ומתקרב אליו)‪ ,‬וכך‬ ‫לראות איך שקהילות הקודש הולכות ומתרחבות‪ ,‬ובכל מקום‬ ‫לבן הארמי עם כל רשעותו הנוראה‪ ,‬ושלל רמאויותיו ותככיו‪,‬‬ ‫נשמע קול חתן וקול כלה‪ ,‬ואם חילוני ישאל מה חרדי עושה‬ ‫איננו יכול לשלוט על יעקב אלא כשהוא תחתיו‪ ,‬גר בגבולו‪,‬‬ ‫כל היום? צריך לענות לו‪ ,‬כמו שענה רבי חיים וולוזינר כאשר‬ ‫ולכן תיכף שיעקב ברח ממנו‪ ,‬הוא רדף אחריו להשיבו אליו‪,‬‬ ‫שאלוהו מה עושים בישיבה כל היום‪ ,‬ענה‪" :‬אוכלים וישנים‪"...‬‬ ‫וטען בתוקף שהוא מעוניין להמשיך לשלוט על כל אשר לו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬התפלאו השואלים? הסביר הגר"ח‪ ,‬הכונה שחוץ מזה‬ ‫ב‪ .‬והנה כ"ז רק לפי דמיונו המוטעה של לבן הרשע‪ ,‬אבל‬ ‫כל שאר הזמן לומדים!! וכך נענה להם שמכיון שיש לחרדים‬ ‫לקושטא דמילתא גם בעת שהיה יעקב גר אצלו הצליח יעקב‬ ‫הרבה בריתות ובר מצוות וחתונות הם שמחים באולמות עם‬ ‫להעלות את עצמו למעלה משליטת לבן‪ ,‬וכפי שאמר לעשיו‪:‬‬ ‫תזמורת ואוכלים שניצלים ונהנים‪ ...‬וכל שאר הזמן לומדים!!‬ ‫"עם לבן גרתי" אך תרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו‬ ‫ישתבח שמו לעד‪ ,‬שכל חרדי מוזמן מדי חודש לכמה שמחות‬ ‫הרעים‪ ...‬כי גם כשגרתי בתחומו מעולם לא הייתי 'תחתיו'‪,‬‬ ‫שמוכרח להשתתף בהם על מלא‪ ,‬כן ירבו! ולא יועילו לרע כל‬ ‫ואף ש'גופי' היה בביתו ורעיתי צאנו‪ ,‬בפועל מקומי מעלה‬ ‫רדיפותיו‪ ,‬ויתקיים בנו "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"!‬ ‫מעלה‪ ,‬בחלקו של הי"ת‪ ,‬במקום עליון שאין שם אחיזה לרע‪.‬‬ ‫> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <‬ ‫‪ | 18‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪1‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫{ אז נדברו }‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז | גליון מספר‪ | 755 :‬לסדר‪" :‬כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך"‬ ‫להצטרפות לרשימת‬ ‫מה בין 'דובר אמת' ל‪'--‬איש אמת'??‬ ‫התפוצה במייל‪:‬‬ ‫ברשותך קורא יקר‪ :‬הפעם יש לי כמה שאלות עצומות וזועקת מאליהם בפרשת השבוע‪ :‬בתחילת הפרשה הקודמת כתוב 'ויעקב‬ ‫איש תם'‪ ,‬ורש"י מבאר 'תם‪ -‬מי שאינו חריף לרמות קרוי תם'‪ ,‬כן‪ ,‬רש"י כאן מאשר את הנתון שתם זה סוג של תאמאלע‪ ...‬אחד‬ ‫‪A8447168@gmail.com‬‬ ‫כזה שלא מספיק משופשף בשביל לרמאות‪ ...‬זאת אומרת‪ :‬מבחינה מסוימת התורה כביכול אומרת שיעקב אבינו לא מספיק‬ ‫משופשף בשביל לרמאות‪ ..‬ולפתע!!! פה בפרשת ויצא פתאום יעקב אומר לרחל‪ :‬אל תדאגי‪ ,‬אחיו אני ברמאות‪ ...‬אה‪ ..‬מה‬ ‫‪--‬‬ ‫נשתנה?? איך יכול להיות שבתחילת תולדות כתוב שיעקב לא חריף לרמות‪ ,‬ואילו כאן פתאום אחיו אני ברמאות?? עד כאן‬ ‫לתגובות בפקס‪:‬‬ ‫שאלה ראשונה!!!‬ ‫‪077-4448588‬‬ ‫שאלה שניה‪ :‬מצד אחד יעקב אומר לרחל‪ :‬אל תדאגי‪ :‬אחיו אני ברמאות‪ ...‬משמע מזה שיעקב עשה שם הרבה פוילשטיק ללבן‪,‬‬ ‫אבל מצד שני‪ :‬כיעקב קורא לרחל ולאה השדה אל צאנו‪ ,‬הוא אומר להם‪ :‬ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן!!! ואח"כ‬ ‫כש‪-‬ויחר ליעקב וירב בלבן‪ ...‬התורה מפרטת שם באריכות מופלגת‪ :‬זה עשרים שנה אנוכי עמך‪ ,‬רחליך ועיזך לא שכלו‪ ,‬טריפה‬ ‫לקבל את העלון‬ ‫לא הבאתי‪ .‬הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה‪ ..‬בקיצור‪ :‬התורה מקדישה הרבה דיו לנאמנות המוחלטת שהיה ליעקב בצאן‬ ‫בפקס‪:‬‬ ‫לבן!! נו‪ ...‬אז תכל'ס‪ ,‬מה קרה בסוף?? האם יעקב מימש את האמירה שלו לרחל‪' ,‬אחיו אני ברמאות'‪ ,‬או שבסוף יעקב לא עשה‬ ‫מערכת אוצר הגליונות‪:‬‬ ‫בזה שימוש?? האם בסוף יעקב חזר בו והחליט לא לרמאות?? אני אחדד טיפ טיפה את השאלה‪:‬‬ ‫‪02-3132641‬‬ ‫בגמ' ברכות מסופר שלרב הונא היה אסון!! החמיצו לו ‪ 400‬חביות יין‪ ,‬וחכמים אמרו לי שזה בעוון שהוא לא שילם לאריס שלו‪..‬‬ ‫קוד עלון‪1233 :‬‬ ‫טען להם רב הונא‪ :‬אתם לא יודעים‪ ...‬האריס הזה כל היום גונב אותי‪ ...‬והדרך היחידה שלי איך להחזיר לעצמי את העקיצות שלו‬ ‫‪- --‬‬ ‫זה שאני לא משלם לו‪ ,‬וחכמים ענו לרב הונא‪ :‬שבכל זאת זה לא בסדר!!! על זה נאמר‪' :‬בתר גנבא גנוב וטעמא טעים'‪ ,‬זה שהשני‬ ‫רמאי זה לא מתיר לך להיות רמאי בחזרה!!! רואים מכאן ש'אחיו אני ברמאות'‪ ,‬זה לא היתר גורף‪ ..‬לא תמיד מותר לך לרמאות‬ ‫את הרמאי בחזרה‪ ...‬נו‪ ...‬אז נשאלת השאלה‪ :‬איפה כן מותר לי להיות אחיו ברמאות ואיפה נדרש ממני למרות הכל 'כי בכל כוחי‬ ‫לתרומות ולהוראות‬ ‫עבדתי את אביכן?? תכל'ס‪ :‬כשמישהו מנסה לעקוץ אותי בכל מיני דרכים‪ ,‬איפה מותר לי לעקוץ אותו בחזרה בשביל להחזיר‬ ‫קבע לע ל ו ן ‪:‬‬ ‫לעצמי את הנזקים‪ ...‬ואיפה אסור??‬ ‫והשאלה השלישית והכי זועקת‪ :‬כולנו יודעים שיעקב אבינו הוא עמוד האמת!!!‬ ‫באשראי‪:‬‬ ‫ולמרבה האבסורד‪ ,‬דווקא אצל עמוד האמת‪ ,‬אנחנו מוצאים אצלו שקר יותר מכל אחד אחר!!!‬ ‫תבין‪ :‬איפה נאמר השקר הראשון בתורה? אצל יעקב!!! אנוכי עשיו בכורך!!! אפילו יצחק אבינו מעיד לעשיו‪ :‬בא אחיך במרמה‬ ‫"נדרים פלוס"‬ ‫ויקח ברכתך!!! אתה קולט? השקר הראשון בתורה זה יעקב!! המרמה הראשונה בתורה מיוחסת ליעקב‪ ...‬ולא זו בלבד אלא גם‬ ‫(קופה‪ :‬עלון אז נדברו)‬ ‫רחל מסתירה מיעקב את הסימנים ומאפשרת לאבא לבן לרמאות את יעקב‪ ...‬וחוץ מזה יעקב בעצמו מרגיע את רחל ואומר לה‪:‬‬ ‫אחיו אני ברמאות‪ ,‬זאת אומרת‪ :‬אם לבן רימה את יעקב מאה פעמים‪ ,‬זה אומר שיעקב החזיר לו בחזרה מאה פעמים פוילשטיק‪,‬‬ ‫בטלפון‪:‬‬ ‫בקיצור‪ :‬איך אתה מסביר את התופעה הזו שדווקא עמוד האמת מוקף מכל הכיוונים בשקרים? וכל זה לא מפריע לו להיקרא‬ ‫עמוד האמת!!‬ ‫‪0799-654321‬‬ ‫‪---‬‬ ‫אז אני אגיד לך את האמת‪ :‬אני קצת מפחד לדבר על זה!!‬ ‫בבנק‪ :‬בנק פאגי‬ ‫כי פעם אחת כתבתי מאמר מיוחד על אמת ושקר‪ ,‬ויצא מהדברים שלי שיש הרבה מקרים שמותר לשקר‪ ,‬ואחרי שכתבתי את‬ ‫סניף ‪182‬‬ ‫זה המחשב נפל ונשבר‪ ,‬וזה אולי העלון היחיד שאין לו שום גיבוי!! הוא פשוט נמחק‪ ,‬ומישהו טען לי שזה בגלל שלשקר אין‬ ‫רגלים‪ ...‬אז זה לא חסר לי‪ ...‬אבל הפעם אני קצת משוריין!!! זה כבר לא קשור אלי‪ ,‬זה לא שטיקל תורה שלי‪ ,‬אנחנו כעת רוצים‬ ‫חשבון ‪747815‬‬ ‫להבין איך יעקב אבינו ממשיך ל היקרא עמוד האמת למרות שהוא נאלץ בעל כרחו לשקר על ימין ועל שמאל?? אז זהו!!! שיש‬ ‫ע"ש‪ :‬שב שמעתא‬ ‫לי שאלה מעניינת בשבילך‪ :‬אני רוצה כעת להציג בפניך שני סוגי שקרים!!! ותגיד לי‪ :‬איזה שקר לדעתך יותר גס מהשני?? אז‬ ‫(מוכר להחזר מס)‬ ‫ככה‪ :‬השקר הראשון הוא‪ :‬ניגשתי אליך היום ושאלתי‪ :‬מה קורה עם הכסף שאתה חייב לי? ואתה עונה לי‪ :‬אוי אוי‪ ...‬סליחה‪ ..‬לא‬ ‫נעים‪ ...‬בעזה"ש עד מחר אני משלם לך!!! והנה‪ ,‬הגיע מחר ו‪ ...‬ולא שילמת לי‪ ...‬נו‪ ...‬אם לא עמדת בדיבורך יצא ששקרת!!! כי‬ ‫הבטחתי שתשלם ובסוף לא שילמת‪ ..‬זה שקר מסוג אחד!!!‬ ‫וכעת אני עובר לשקר השני‪ :‬ניגשתי אליך ושאלתי‪ :‬מה קורה עם הכסף שאתה חייב לי?? ואתה עונה לי בשיא הבטחון עצמי‪ :‬מה‬ ‫פירוש‪ ..‬שילמתי לך אתמול‪ ...‬מה‪ ...‬אתה לא זוכר ששילמתי‪ ...‬ותכל'ס האמת היא שזה שקר גס!!! אתה פשוט משקר לי במצח‬ ‫למענה אנושי‪:‬‬ ‫נחושה‪ ,‬לא שילמת ולא בטיך‪ ...‬הנה השקר השני‪ ...‬כעת תגיד לי איזה שקר יותר גס?? האם זה שהבטחת שתשלם ובסוף לא‬ ‫שילמת‪ ,‬או ששיקרת במצח נחושה ששילמת בו בזמן שלא היו דברים מעולם?? אז בינינו‪ ...‬השאלה בכלל לא מתחילה‪ ...‬איך‬ ‫‪052-7683095‬‬ ‫אפשר בכלל להשוות ביניהם‪ ...‬הרי מי שלא שילם לי מעולם וטוען שהוא כן שילם‪ ,‬זה הרי עזות פנים שאין כדוגמתה!!! זה נוכל!!‬ ‫ואילו מי שהבטיח לשלם מחר ובסוף לא שילם‪ ..‬נו נו‪ ...‬בינינו‪ ...‬אני אפילו לא הייתי קורא לזה שקר‪ ...‬זה בסה"כ אדם שהביע‬ ‫נכונות לשלם ובסוף לא הצליח‪ .‬אז להשוות אותו למי שמעיז פניו בפני בעל חובו ואומר להד"ם?‬ ‫‪---‬‬ ‫ההמשך בעמוד ‪ 3-4‬בגיליון זה‪..‬‬ ‫אוסף | ‪19‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בלבבי משכן אבנה זכר צדיק לברכה!!!!‬ ‫חרדים לעתיד המדינה! כל החרדים צריכים להתגייס לצבא‪ -‬סוף ציטוט‪.‬‬ ‫בתחילת השבוע על הבוקר‪ ...‬לפתע אני מקבל טלפון‬ ‫בימים אלו ישנה תופעה פוליטית מביכה וכמובן צפויה‪ ,‬שפתאום כולם מחז רים אחרינו החרדים‪ ,‬פתאום כולם‬ ‫ממורי ורבי שליט"א‪ ...‬קצת נבהלתי‪ ...‬אולי קרה משהו‪...‬‬ ‫שכחו שאנחנו משתמטים‪ ...‬שכחו את כל הבוץ שעד לפני רגע הם הטיחו בנו‪ ...‬בקיצור‪ :‬ההתממשות של המשנה‬ ‫אני מרים והרב מיד שואל אותי‪ :‬זכית להכיר את הגאון ר'‬ ‫'הוו זהירין ברשות‪ ,‬שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך האדם נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדים לאדם‬ ‫'בלבבי משכן אבנה' שנפטר השבוע?? אמרתי לו‪ :‬למען‬ ‫בשעת דחקו'‪( ,‬אז נכון שלמען האמת אין פה הפתעה‪ ,‬כי אף אחד לא חשב שזה יראה אחרת‪ ,‬אבל החוסר בושה והעדר של מינימום של‬ ‫האמת לא זכיתי להכיר באופן אישי‪ ..‬אמר לי הרב‪ :‬טוב‪,‬‬ ‫נימוק אלגנטי איך כל השיח השתנה‪ ...‬זה שאין פה שמץ של בושה‪ ,‬לטעמי זה מאוד מטריד‪ ,‬זה פשוט מסגיר את הנתון העובדתי שיש לך עסק‬ ‫עם חרש שוטה וקטן ממש!! שלטעמי יש סיכוי גדול שזה אפילו תקף הלכתית בחו"מ‪ ,‬יש לך פה בן אדם שמבהיר בצורה הכי בוטה‪ ,‬אני לא‬ ‫אם לא הכרת אז לא משנה‪ ,‬כל טוב‪ ..‬אה אבל הרב‪ ,‬יורשה‬ ‫בן תרבות!! אני לא לוקח מינימום אחריות על האמירות שלי! כזה אחד‪ ,‬לא בטוח שיש לי אפשרות לתבוע אותו בדינא ודיינא‪ ,‬כי הוא הבהיר‬ ‫לי לשאול‪ :‬למה הרב שואל?? והוא עונה לי‪ :‬לא!!! לא‬ ‫לי מראש עם מי יש לי עסק)‬ ‫משנה‪' ,‬פימא לליבא לא גליא'‪ ,‬כל טוב‪ ...‬ובזאת‬ ‫הסתיימה השיחה המוזרה‪...‬‬ ‫על כל פנים‪ ...‬השבוע לראשונה ראיתי פרסומת על אוטובוס וכתוב שם‪ :‬חרדים לעתיד המדינה‪ ,‬כל החרדים צריכים‬ ‫להתגייס לצבא!!! מילא היי תי רואה את זה לפני שבועיים‪ ,‬אבל ראיתי את זה השבוע‪ ...‬זה עדיין!!! עדיין מרוח על‬ ‫הנחתי את הפלאפון על השלחן ומיד הבנתי!!! למרות‬ ‫האוטובוסים‪...‬‬ ‫שהוא לא רצה לגלות לי‪ ,‬הבנתי מיד מה הוא רצה‪...‬‬ ‫נס!!! נס שלא ראיתי את זה לפני שבועיים‪ ...‬כי סו"ס אני באמת חרדי!!! בתור חרדי ברמ"ח ושס"ה יש לי אחריות‬ ‫לכל יהודי חרדי באשר הוא!! ואם יש כאלו שטוענים כ"כ בלהט שהם חרדים לעתיד המדינה‪ ...‬אז אולי צריך באמת‬ ‫העניין הוא‪ :‬זכה דורנו ושרה בתוכנו יהודי קדוש שאכן‬ ‫לחוש להם‪ ...‬אולי באמת החרדים צריכים להתגייס לצבא‪ ...‬לישא בעול עם החרדים לעתיד המדינה‪...‬‬ ‫בלבבו משכן בנה פשוטו כמשמעו!!! המשכן הזה לא היה‬ ‫אבל מה לעשות שראיתי את הפרסומת רק עכשיו בשבוע זה!!! ואותם חרדים לעתיד המדינה‪ ,‬תוך שבריר שניה‬ ‫מבנה מפואר‪ ...‬וגם לא היה מרוח על לוחות המודעות‪ ,‬כי‬ ‫הפסיקו להיות חרדים‪ ...‬בכזו מהירות הם הורידו את הכיפה שחרדה לעתיד המדינה‪ ,‬פתאום לא איכפת להם לא‬ ‫זה באמת היה בלבבו!! משכן מאוד מאוד פנימי שבלבבו‪,‬‬ ‫עתיד ולא מדינה ומעניין אותם רק הכסא שלהם‪ ...‬ואני לא מדמיין!! תוך כדי כתיבת שורות אלו האוטובוס הזה‬ ‫והנה ביום בהיר הוא נחטף מאיתנו‪ ,‬נקטף בפתאומיות‬ ‫ממשיך לנסוע!!! אל תאמין לי‪ ,‬אתה מוזמן לצאת לרחוב ולראות במו עיניך את השלט שהחרדים לעתיד המדינה‬ ‫במיטב שנותיו‪ ...‬ומעתה!!! תאר לעצמך שאת המשכן‬ ‫שהספיקו להוריד את הכיפה עדיין טוענים שהחרדים צריכים להתגייס לצבא!!‬ ‫הזה הוא היה בונה לא כ"כ בלבבו‪ ...‬אלא הוא היה מרים‬ ‫בית מדרש ענק ומפואר בקרית ספר עם לוגו וחברת‬ ‫איזה נס!!! נס שלא ראיתי את זה לפני הבחירות‪ ...‬יתכן שכעת כבר הייתי בצבא‪ ...‬אצלי אין חכמות!! אני חרדי‬ ‫שיווק‪ ,‬בצירוף קמפיין התרמות ודינרים מרשימים‪ ,‬ואז‬ ‫אמיתי!! כשמסבירים לי שיש פה מצב חירום וחרדה משמע ותית על העתיד של כלל ישראל‪ ...‬אני לוקח את‬ ‫לפתע הוא היה מסתלק מן העולם בגיל ‪...50‬‬ ‫העניינים ברצינות ובאותו רגע מתגייס‪ ...‬ואז הי יתי מוצא את עצמי החרדי היחיד לעתיד המדינה‪ ...‬כולם ממזמן‬ ‫הורידו את הכיפה‪ ,‬אף אחד לא חרד לא לעתיד ולא למדינה‪ ,‬כולם עסוקים בכסאות‪ ,‬והייתי החרדי היחיד שנשאר‬ ‫נראה לך שלא הייתי כותב עליו??? בטוח שכן!!‬ ‫שם כמו איזה מוקיון‪ ...‬תמשיך להיות חרד לעתיד המדינה כמו חרדי תמים שלא מבין עם מי יש לו עסק‪ ...‬כן‪,‬‬ ‫לאורך כל התקופה האחרונה‪ ,‬לא פעם שאלו אותי בחורים‪ ,‬באמת מה אני עונה לחילוני ששואל‪ :‬למה אתה לא‬ ‫רק יש עוד דבר אחד בטוח!!! שגם הטלפון המוזר‬ ‫מתגייס? למה אתה לא משרת?? למה אתה לא לוקח אחריות?? הרי כולם כעת חרדים לעתיד המדינה??‬ ‫שקבלתי השבוע מהרב שלי‪ ...‬הטלפון הזה לא היה מגיע‪..‬‬ ‫מורי ורבי היה סומך עלי שכזו אבידה גדולה לא תעבור‬ ‫אז הנה!!! אולי זו ההזדמנות לענות אחת ולתמיד את התשובה שאי אפשר להגיד אותה ביום יום‪ ,‬זו גם התשובה‬ ‫אצלי על סדר היום‪ ,‬אז זהו!!! שמה לעשות שאותו צדיק‪,‬‬ ‫שמצד אחד היא הכי פחות נכונה מצידנו‪ ,‬אבל היא הכי הכי נכונה באופן מעשי בייחס אליהם‪ ,‬ובכן‪ :‬לשאלתך‪:‬‬ ‫בנה את המשכן עמוק בלבבו וזה לא היה חיצוני‪ ...‬ולכן‬ ‫למה אסור לנו להתגייס לצבא??‬ ‫מורי ורבי התקשר אלי וניסה לגשש‪ ...‬האם היה לך משהו‬ ‫איתו? האם גם אתה קלטת שהשבוע נחרב משכן? עניתי‬ ‫הנה!!! אוכיחך ואערכה לעיניך!!! הנה לך בשבועות האלו איך נראה הפרצוף של אותם אלו שבמשך ארבע שנים‬ ‫לו‪ :‬לא!! לא מכיר‪ ,‬לא יודע‪ ,‬וזהו‪ ...‬בזאת הסתיימה‬ ‫פמפמו לנו שהם חרדים לעתיד המדינה‪ ...‬אני שואל אותך‪ :‬על כאלו אנשים אפשר לסמוך?? אתה יכול לסמוך על‬ ‫השיחה‪ ,‬מו"ר נאלץ להתאכזב ולנצור את משאלתו‬ ‫בן אדם שבמשך ארבע שנים ירק עליך‪ ,‬שפך עליך בוץ‪ ,‬התנכל אליך באגרסיביות בטיעון מוסרי למה אתה לא‬ ‫בלבבו‪ ,‬ולהשאיר את ההספד הראוי לבוחן לבבות שיודע‬ ‫מתגייס‪ ,‬כל הזמן ניגן לך על המצפון שאתה משתמט ואתה פרזיט ולא נכנס תחת האלונקה‪ ,‬והנה תוך ‪ 24‬שעות‬ ‫להעריך מי שבלבבו משכן בנה‪...‬‬ ‫כל המנגינה משתנה‪ ...‬הוא פתאום לא צריך אותך‪ ,‬לא מבקש ממך כלום‪ ...‬מתברר שמעניין אותו רק שלטון‪ ,‬ושוב‪:‬‬ ‫לי ולך זה לא חידוש!!! אבל כעת יש הודאת בעל דין!!! הוא בעצמו מכריז את זה בפירוש מעל כל במה!!! הוא‬ ‫אז לא!!! כאן זכותי לעמוד ולמחות‪ ...‬כן‪ ...‬כן היכרתי את‬ ‫מכריז שהוא בכלל לא צריך אותי בצבא‪ ,‬והוא יסתדר איתי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום‪...‬‬ ‫הספר 'בלבבי משכן אבנה'‪ ,‬התחזקתי ממנו מאוד‪,‬‬ ‫שאלתי את עצמי לא פעם איך הוא עדיין לא התפרסם?‬ ‫אני שואל אותך בכנות‪ :‬אני יכול לסמוך על כזה בן אדם‪ ...‬ועוד בדיני נפשות???‬ ‫איך אף אחד לא יודע איך קוראים לו?? והנה!!! פנה הודה‬ ‫פנה זיוה פנה הדרה‪ ,‬כשאנחנו עדיין בקושי יודעים את‬ ‫תשמע‪ ...‬זה לא צחוק‪ ,‬אף אחד לא חולק על זה שלהתגייס לצבא זה דיני נפשות!!! זה לא חובבני!!! אז אחד כזה‬ ‫שמו‪...‬‬ ‫שמשגע אותך כל היום שחייבים אותך שם‪ ...‬ובין רגע‪ ,‬הוא משנה את כל השיח‪ ...‬אני שואל אותך‪ :‬יש לי רשות‬ ‫‪---‬‬ ‫להפקיר חיי אדם אצל יצורים ילדותיים וחסרי אחריות שכאלו?? אין על זה תשובה!!! לא היה ולא יהיה!!‬ ‫אז אמנם לא הכרתי באופן אישי‪ ...‬אבל יש לי משהו אישי‬ ‫עם כל עובד ה' צנוע ונחבא אל הכלים (גם כשהוא עדיין‬ ‫רק מה?? הסיבה שאנחנו לא כ"כ משתמשים עם הטיעון הזה‪ ,‬כי עד כמה שאני בן תורה אמיתי!! כשמציגים בפני‬ ‫חי)!!!! יש לי דחף להיצמד דווקא לעובד ה' כזה שלא נוקף‬ ‫טיעון מצפוני ומוסרי‪ ...‬לא מן הראוי שאני אעביר את הכדור לשני ולהסביר שהוא אשם ובגללו אני לא מתגייס‪...‬‬ ‫אצבע בשביל לשווק את עצמו‪ ...‬יש לי חולשה לעובדי ה'‬ ‫אני אמור מבחינה מוסרית לענות לגופו של עניין והיות ויש לנו משנה סדורה בהיבט התורני למה אנחנו לא‬ ‫שכאלו‪ ...‬כי אני?? מה לעשות‪ ,‬כל דבר שאני עושה‪ .‬תוך‬ ‫מתגייסים אנחנו משתמשים בזה‪ ,‬אבל בינינו‪ ...‬למייעשה עזוב‪ ...‬מה יקרה אם חילוני ישאל אותי האם להתגייס‬ ‫שעתיים יש מסיבת עיתונאים‪ .‬אני בקושי מצליח לשמור‬ ‫לצבא? האם יש לי רשות להפקיר חיי אדם אצל אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם בגרוש?? אל תשכח שקיי"ל‬ ‫משהו מבפנים‪ ..‬זה מה שאני‪ ...‬אבל לפחות יש לי הערכה‬ ‫שאדם שאוכל בשוק הוא פסול לעדות!! כי מי שאין לו כבוד עצמי‪ ,‬אי אפשר לסמוך על דיאגנוזה שלו‪ ...‬אז בן‬ ‫עמוקה למי שיודע לעשות את כל מה שאני עושה וגם‬ ‫אדם שאין לו טיפת בושה לסת ור את עצמו כמו ילד קטן‪ ...‬לא הייתי נותן לו אפילו לטפל בצפורן חודרנית!!‬ ‫יותר הרחיק מהזרקורים יש לי מין פרנציפ ש'הוא לא‬ ‫סליחה‪ ...‬אמרתי פה חידוש? תבין‪ :‬זה בכלל לא שייך לסוגיה השקפתית של גיוס‪ ...‬אני מדבר פה בסה"כ על סוגיית‬ ‫יחמוק מידי'‪ ,‬אני לא אתן לו לרמאות אותי‪' ...‬זרועי‬ ‫'המשלח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן‪ '...‬מי שמפקיר צאן בידיים של חש"ו‪ ,‬הוא אשם בכל המחדלים‪...‬‬ ‫הארוכה עוד תגיע אליו‪'..‬‬ ‫אז ככה‪ :‬בימים ספציפיים אלו ניתן לנו חלון קטן להשתמש עם הטיעון הזה!! אבל מחר‪ ??...‬מי יודע כמה זמן יארוך‬ ‫לפחות את זה יש לי!!! זה גם משהו!!!‬ ‫עד שיתחלף המצב ושוב 'אין עומדים לאדם בשעת דחקו'‪ ,‬כשהם שוב יתנפלו עלינו‪ ,‬כבר לא נוכל לדבר ככה‪...‬‬ ‫אז לא זכיתי להכיר אותו‪ ...‬אבל אני מוכרח להכיר‪...‬‬ ‫החרדים לעתיד המדינה שוב יעמדו עם מצח חרוש קמטים ועם המון דאגה וחרדה כנה לעתיד של מישהו‪ ,‬וידרשו‬ ‫אז לא בער לו להיות ממרביצי התורה המפורסמים‬ ‫מאיתנו הסברים איפה המצפון של החרדי? אז אנא בחור יקר‪ ...‬אין לי סבלנות שוב לפתוח את הנושא הזה‪ ...‬אתה‬ ‫והמצולמים ולכן מה‪ ?...‬אנחנו אקנה את הלוקש??‬ ‫מוזמן ברגע זה לצאת לרחוב!!! ולהמתין בסבלנות לאוטובוס שיחלוף ואתה תראה במו עיניך את הפרסומת של‬ ‫אז הוא לא נדחף להתברג במקומות ה'נכונים' כדי להיות‬ ‫החרדים לעתיד המדינה‪ ,‬ודוק מינה!! תפיק ממנה לקחים מכאן ולהבא‪ ,‬הגיע הזמן שתבין‪ :‬שרק חרדים יודעים‬ ‫בעניינים‪ ...‬ולכן מה?? לכן הוא יחמוק מהידיים שלנו??‬ ‫להיות חרדים!!! אל תהיה תמים!! אין חילוני שחרד על ערך מסוים!!! מסיבה פשוטה‪ :‬כי כל ההשקפה של החילוני‬ ‫לא!!! כל מי שיש לו חולשה לתלמידי חכמים צנועים‬ ‫המופקר מתחילה ונגמרת בשתי מילים‪ :‬בא לי!!!!!! ורק על השתי מילים האלו הוא חרד!!! הוא חרדי ל‪-‬מה שבא‬ ‫מוזמן לאחומי בהספידא דיליה‪ ...‬לדעת ולהבין שנלקח‬ ‫לו באותו רגע‪ ...‬אל תהיה חרדי תמים שחושב שיש מישהו שחרד באמת על משהו‪ ...‬זכינו להיות חרדים על כבוד‬ ‫מאיתנו אדם גדול שהצליח להסתיר את עצמו עד יומו‬ ‫שמים!!!! יש לנו בהחלט סיבה טובה להיכשל בגאווה‪ ,‬שזכינו להיות מחוברים לערך אמיתי!! לערך שאנחנו באמת‬ ‫האחרון‪ ...‬ואם ככה‪ ,‬ההספד הוא שזה הפסד שכולו‬ ‫חרדים עליו!! משלמים עליו מחיר!! והולכים עם זה עד הסוף‪ ...‬גאווה יהודית‪.‬‬ ‫שלנו!! שיהיה מליץ יושר על כל עמלי התורה הצנועים‬ ‫מתוך הדחק שאין הפרגוד ננעל בפניהם‪...‬‬ ‫‪ | 20‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫דובר שקר‪ ,‬כדי לשמר את האיש אמת שבו‪ ,‬ומהי‬ ‫כעת שים לב‪ :‬שני האנשים האלו‪ ,‬לא דיברו אמת וגם‬ ‫מה בין 'דובר אמת' ל‪'--‬איש אמת'??‬ ‫ההוכחה הכי פשוטה לזה???‬ ‫לא שיקרו לאף אחד‪ ,‬אבל אז מה‪ ...‬זה האיש!!! זה‬ ‫איש אמת וזה איש שקר!!‬ ‫(המשך מעמוד ‪ )1‬אגב‪ :‬יש לי מין תמימות כזו שאני לא‬ ‫עשיו!!! תגיד לי‪ :‬האם עשיו אי פעם שיקר?? בחחחיים‬ ‫מסוגל להאמין שיש בני אדם שמסוגל לשקר במצח‬ ‫לא!!! אתה מוזמן לבדוק אותו‪ ...‬לאורך כל הדרך‪ ,‬אצל‬ ‫עוד דוגמא מאוד פשוטה ובעיקר אמיתית‪ :‬האמת‬ ‫נחושה!!! ולכן יש לי מנהג מוזר‪ ,‬שכשיוצא לי לפגוש‬ ‫עשיו הכל ישיר‪ ...‬בפרצוף‪ ...‬הוא אף פעם לא שיחק‬ ‫היא שיש בורא לעולם ויש דין ויש דיין!! זו אמת‬ ‫דיין שיושב בבי"ד לחו"מ‪ ,‬אני שואל אותו‪ :‬האם פעם‬ ‫אותה‪ ...‬עשיו תמיד דובר אמת!!! בטח דובר אמת‪ ...‬אין‬ ‫שכולם מחוייבים אליה!!! גם החילוני הכי רחוק מודע‬ ‫יצא לכת"ר להיתקל באנשים שמשקרים שקר גס‬ ‫לו צורך לשקר‪ ...‬כי מי שכל כולו שקר!! הוא יכול להגיד‬ ‫לעובדה האנושית שיש בעלים לעולם‪ ,‬ומי שחותר‬ ‫בפרצוף?? ומשום מה כל הדיינים ששאלתי אותם הם‬ ‫את כל האמת השקרית שלו!!! מה איכפת לו להיות‬ ‫לאמת‪ ,‬ומסתכל לאמת בעיניים‪ ,‬הרי האמת הזו‬ ‫צחקו‪ ...‬סוג של‪ ...‬מה חשבת? ברור! ברור שיש שקרנים‬ ‫דובר אמת???‬ ‫מחייבת אותי לקבל תכתיבים מהבעלים של העולם‪,‬‬ ‫מדופלמים! ואני אומר לך עם יד על הלב‪ :‬אני עדיין‬ ‫ומי שחי כך הוא איש אמת!!!! ומי שמצפצף לנתון‬ ‫מתקשה להאמין‪ ...‬איך יכול להיות שבן אדם מסוגל‬ ‫תבין‪ :‬עשיו מכריז בשיא הכינות‪ :‬אני רוצה להרוג את‬ ‫הפשוט הזה הוא איש שקר!! ומכאן ואילך גם אם לא‬ ‫להעיז פניו ולשקר בפרצוף‪...‬‬ ‫יעקב!!! הוא משקר?? ממש לא!!! הוא מתכוין ברצינות‬ ‫הוציא דבר שקר מפיו‪ ...‬אז מה‪ ...‬אז מקסימום הוא‬ ‫לכל מילה שהוא אומר‪...‬‬ ‫לא דובר שקר‪ ,‬אבל הוא איש שקר‪ ...‬איש שבכל‬ ‫אבל!!! מאידך גיסא‪ ,‬קרה לי אינספור פעמים‬ ‫ומעתה‪ :‬אחד מהאפיינים‬ ‫מהותו חי שקר‪,‬‬ ‫שהבטחתי למישהו משהו‪ ,‬והבטחתי לו שעד מחר‬ ‫אה‪ ...‬בינינו‪ ...‬תגיד לי באמת‪ :‬האם זה נכון להרוג את‬ ‫המובהקים של איש אמת זה אדם שלוקח אחריות‬ ‫הנושא יסודר‪ ..‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬והוא עדיין מחכה‪ ...‬בקיצור‪:‬‬ ‫יעקב? אליבא דאמת מגיע ליעקב למות? סליחה‬ ‫ועומד בהתחייבויות שלו!!! ואם הבטחתי שאני יאכל‬ ‫לשנינו ברור ששקר על העבר הוא שקר גס הרבה‬ ‫עשיו‪ ...‬מה יעקב עשה לך?? הוא בסה"כ קנה ממך את‬ ‫היום‪ ,‬ובסוף לא עמדתי בדיבורי ולא אכלתי‪ ,‬אז אני‬ ‫יותר!!!‬ ‫הבכורה כדין‪ ...‬אז מה אתה רוצה? אלא מאי??‬ ‫איש שקר!!! איש שלא לוקח אחריות על התחייבות‬ ‫שלו‪( ,‬סו"ס מדובר באדם שנשבע‪ ,‬שבועה מחייבת את האדם‪ ,‬לא‬ ‫אז זהו!!!! שתתפלא לשמוע‪ ...‬שלמרבה ההפתעה‬ ‫קוראים לי עשיו!! לא שואלים עלי שאלות!! אם אני‬ ‫כל אמירה מחייבת‪ ,‬אפילו לא ב'מי שפרע') לעומת זאת אם‬ ‫והתמהון הגמ' בשבועות הבינה קצת אחרת‪ ,‬משמע‬ ‫עצבני על יעקב ומקנא בו‪ ,‬אז מתחשק לי להרוג אותו‪...‬‬ ‫אתמול אכלתי‪ ,‬והיום אני משקר משום מה ונשבע‬ ‫שהשבועת שקר המקורית שעליה התורה אומרים‬ ‫נו‪ ...‬זה אמת להרוג את יעקב?? ברור שלא!! אז מה‪...‬‬ ‫שלא אכלתי‪ ,‬אז נכון שזה שקר גס‪ ,‬אבל עדיין‪ ,‬השקר‬ ‫שחייבים מלקות ועולה ויורד זה דווקא שבועה‬ ‫בשביל זה עשיו הוא איש שקר!!! נו‪ ...‬אחרי שהוא איש‬ ‫הזה לא משקף על האישיות שלי‪ ,‬יש פה שקר בנתוני‬ ‫לעתיד‪ ...‬שזה אומר מי שנשבע לאכול ובסוף לא עמד‬ ‫שקר‪ ...‬יש לו צורך לשקר?? לא!! כעת כבר אין לו שום‬ ‫השטח‪ ...‬אבל זה לא שקר שהופך אותי לאיש שלא‬ ‫בדיבורו ולא אכל‪ ...‬זו השבועת שקר בפירמה‬ ‫בעיה להיות דובר אמת!! אני אומר את כל האמת שאני‬ ‫עומד בדיבורו‪( ,‬אגב‪ :‬שלא תבין‪ ,‬השקר הזה כן משקף‬ ‫המקורית!! ואילו דווקא מי שנשבע שאתמול הוא אכל‪,‬‬ ‫מנוי וגמור להרוג את יעקב!!! לאיש שקר אין בעיה‬ ‫נוכלות וכחש בעמיתו‪ ,‬שזה מספיק חמור מאוד ולא הייתי‬ ‫ולמעשה הוא סתם שקרן והוא לא אכל‪ ...‬זה כבר שנוי‬ ‫להיות תתתתמיד דובר אמת!!! הוא אומר בשיא‬ ‫משתדך איתו‪ ,‬אבל מצד השקר שבדבר‪ ,‬זה שקר נקודתי‪,‬‬ ‫במחלוקת‪ ,‬זה כבר פחות ברור שזה בגדר שבועת שקר‬ ‫הכינות את השקר שלו!!! דווקא יעקב אבינו שהוא‬ ‫ולא שקר באישיות הבנת את הלומד'ס??)‬ ‫(אמנם למסקנת הגמ' גם נשבע אכלתי ובאמת הוא לא אכל גם זה‬ ‫אמיתי!!! ומגיעה לו הבכורה באמת‪ ,‬והוא נאלץ‬ ‫נקרא שבועת שקר‪ ,‬אבל זה כבר לא כזה פשוט‪ ,‬לא לכו"ע) בשבילי‬ ‫‪---‬‬ ‫להתמודד עם איש שקר‪ ,‬דווקא הוא נאלץ לפעמים‬ ‫זו הייתה הפתעה מאוד גדולה!! כי לכאורה ההיגיון‬ ‫להיות דובר שקר‪ ,‬כדי לא להפסיד את האמת!!!‬ ‫וכעת נחזור לשאלה‪ :‬יעקב הוא עמוד האמת!! יעקב‬ ‫אומר בדיוק הפוך‪ ...‬נו‪ ...‬אז באמת מה הפשט בזה??‬ ‫הוא אמיתי!!! אז איך יכול להיות שדווקא איש האמת‬ ‫‪---‬‬ ‫אז הביאור בזה הוא כך‪:‬‬ ‫נאלץ כ"כ הרבה לפגוש בשקר??‬ ‫שלא תבין לא נכון‪ :‬אין במאמר זה שום כוונה לעודד‬ ‫אצלנו תקוע בראש ששקרן זה סוג של נוכל!!! אז זהו‬ ‫התשובה היא‪ :‬כן!! למרבה האבסורד‪ ,‬דווקא איש‬ ‫שקר חס ושלום‪ ...‬ברור שיש עניין להיות דובר אמת עד‬ ‫שלא!! אין קשר!! נוכל 'כבודו' במקומו מונח‪ ,‬יש לו את‬ ‫האמת לפעמים מאותגר עוד יותר מכל אחד אחר‬ ‫כמה שניתן וזה מפורש בגמ' בכמה מקומות‪ ...‬אבל‬ ‫המקום שלו במזרח של הגנבים והרשעים‪ ...‬אבל זה לא‬ ‫בלהיות דובר שקר!!! ולמה??‬ ‫עדיין!!! תנחש מה יכול להיות יותר חשוב מדובר‬ ‫בהכרח קשור לשקר!!!‬ ‫אמת??? זה דובר אמת‪ ---‬בלבבו!! שהאמת תהיה לא‬ ‫כי תבין‪ :‬אם יעקב אבינו לא היה איש אמיתי‪ ...‬הוא‬ ‫רק בדובר!!! אלא גם בלב!! תהיה איש אמית!!! ואם‬ ‫שקר זה לא סוג של שקרנות!!! שקר זה בעיקר שם של‬ ‫בכלל לא היה צריך לשקר ליצחק ולהגיד אנוכי עשיו‬ ‫אכן כך‪ ,‬אז לפי זה‪ ,‬אפשר לעשות סדר בראש בהרבה‬ ‫אישיות!!!‬ ‫בכוריך‪ ...‬למה? כי אין צורך‪...‬‬ ‫תמיהות שיש לנו בכל מה שנוגע לאמת ושקר‪...‬‬ ‫יש איש אמת!!! ואיש שקר!! מה זה איש אמת??‬ ‫כי מה יש?? עשיו מגיע כל יום ליצחק וצד אותו בפיו‬ ‫כי מצד אחד מאוד מאוד חשוב לנו לחזק את מידת‬ ‫ושואל אותו איך מעשרים את המלח?? אין בעיה‪,‬‬ ‫האמת‪ ,‬לא לשקר‪ ,‬לא להוציא אף פעם דבר שקר‬ ‫איש אמת זה אדם א מ י ת י ! !‬ ‫תסמוך על יעקב‪ ,‬הוא גם יודע לערבב‪ ,‬אחרי דקה‬ ‫מהפה‪ ...‬ומאידך‪ :‬מה לעשות שיש עשרות ציטוטים‬ ‫וחצי מגיע תורו של יעקב להגיע ליצחק‪ ...‬והוא שואל‬ ‫אדם אמיתי זה לא משהו שמתחיל ונגמר בדיבור‪...‬‬ ‫מהש"ס שמשמע משם לאורך כל הדרך שהיו אמוראים‬ ‫אותו‪ :‬איך מעשרים את השמיכות והמיטות?? אה‪..‬‬ ‫מדובר במכלול של אישיות‪ ...‬אני אתן לך כמה‬ ‫שלפעמים לא אמרו את האמת‪ ...‬אם זה מחמת‬ ‫בקיצור‪ :‬מה שהיה קורה זה ששני אנשי שקר היו‬ ‫דוגמאות קטנות מה זה אומר איש אמיתי‪...‬‬ ‫כיסופא‪ ,‬אם זה מחמת כל מיני שיקולים אישיים שנגעו‬ ‫מנהלים קמפיין שיווק אישי סביב יצחק‪ ...‬מי שקרן‬ ‫להם שהם לא רצו לגלות דברים אישיים‪...‬‬ ‫יותר מדופלם‪ ,‬ותשמע‪ ...‬יש סיכוי טוב שיעקב היה‬ ‫לדוגמא‪ :‬יש בית קברות‪ ...‬ותן ניחוש מי מגיע לבית‬ ‫מנצח בקמפיין‪ ...‬ואז הוא בכלל לא היה צריך לשקר‪,‬‬ ‫קברות?? כככולם!! אף אחד לא יצא מכאן חי!! הנתון‬ ‫ובינינו‪ ...‬בפרקטיקה של החיים‪ ,‬יצא לי אינספור‬ ‫הוא היה מקבל את הברכות על מגש של כסף‪ ...‬ויאהב‬ ‫העובדתי הזה שכולם יום אחד מתים‪ ,‬זה נתון אמת!!!‬ ‫פעמים להמציא סיפור מצוץ מהאצבע בשביל להדוף‬ ‫יצחק את יעקב כי ציד בפיו‪ ...‬אה‪ ...‬כמה נפלא!!!‬ ‫ולכל הדעות!!! ומעתה‪ :‬מי שחי את המציאות‬ ‫את האף הארוך של כל מיני יצורים שמאוד בער להם‬ ‫האמיתית הזו ויש לו מודעות לעובדה המוגמרת‬ ‫לחדור לפרטיות שלי‪ ...‬והם העמידו אותי במצוקה ולא‬ ‫אז זהו! שהיות ויעקב היה אמיתי!! אז איש אמת‪,‬‬ ‫שאנחנו אורחים כאן בעולם הזה וחי על פי האמת הזו‪,‬‬ ‫היה לי שום דרך איך לחמוק מהאף שלהם‪ ...‬מכיר את‬ ‫לפעמים נאלץ להיות דובר שקר באופן נקודתי כדי‬ ‫הנה לך איש אמת!! הוא איש אמיתי!! כי צורת החיים‬ ‫האנשים האלו‪ ?..‬שאתה חוזר מאיזשהו מקום ולא‬ ‫לאפשר לו להמשיך להיות איש אמת!!! הבנת?‬ ‫מתואמת מול האמת‪ ...‬לעומת זאת מי ששקוע עמוק‬ ‫מתחשק לך שהם ידעו איפה היית‪ ...‬ואילו מיודעינו‬ ‫שתבין‪ :‬יש איש אמת!! ויש דובר אמת!! מה יותר‬ ‫בעולם הזה ובכל ההולך ילך וההתנהלות החומרית שלו‬ ‫משום מה סימן מטרה!!!! הוא מוכרח לדעת איפה‬ ‫מהותי וחשוב?‬ ‫הוא זועק שהוא בטוח שהוא הולך להיות כאן לנצח‬ ‫הייתי‪...‬‬ ‫נצחים‪ ,‬ו'קרבם בתימו לעולם' הנה לך איש שקר!! מה‬ ‫להיות איש אמת!! נכון?? אז זהו!!! שמי שהוא‬ ‫לעשות‪ ,‬הוא חי בשקר‪...‬‬ ‫באמת‪ -‬איש אמת!!! לפעמים נאלץ להקריב ולהיות‬ ‫אוסף | ‪21‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫על אף אחד!! (לדוגמא‪ :‬אני מכיר אחד שהזמין איש‬ ‫אם תשים לב‪ :‬יעקב אבינו היה מאוד נאמן להסכמים!!‬ ‫ואני שואל אותך‪ :‬תענה לי באמת!! על פי תורת‬ ‫מקצוע והוא עקץ אותו ב‪ 3000-‬שקל‪ ...‬קורה‪ ,.‬אבל יש סיפור‬ ‫מאוד נאמן וצמוד לחוזה שנחתם בינו ללבן!!! בזה‬ ‫אמת!!! האם בגלל שאני דובר אמת‪ ,‬לכן נגזר עלי‬ ‫הרבה יותר חמור‪ ,‬שמישהו הזמין את החבר הכי טוב שלו‬ ‫יעקב שמר על נאמנות!! אם סוכם שהנקודים‬ ‫להיכנע ולחשוף לפניו דברים אישיים שאני לא מעוניין‬ ‫שיעשה אצלו עבודה בתור איש מקצוע‪ ,‬הוא סמך עליו‬ ‫והטלואים שלי והשאר שלך‪ ,‬אז יעקב צמוד להסכם‬ ‫שהוא ידע?? האם זה נכון שכל בן אדם חסר מידות‬ ‫בעיניים עצומות רק!!! רק בגלל שהם חברים טובים‪ ,‬ואותו‬ ‫הזה עד הסוף והוא לא יזוז מזה מילימטר כי זה‬ ‫וטאקט שירצה לדחוף את האף שלי ולהוציא ממני‬ ‫אחד ניצל את האימון המוחלט ועקץ אותו‪ ..‬בכמה? ב‪3000-‬‬ ‫הסיכום!!‬ ‫דברים אישיים שאין שום הצדקה שהוא יוציא ממני‪,‬‬ ‫שקל‪ ...‬אפשר להשוות לרגע את שני המקרים?? במקרה‬ ‫ואני גם מאוד לא לא מעוניין שהוא ידע‪ ...‬האם בשם‬ ‫הראשון נעקצתי ב‪ 3000-‬שקל‪ ,‬אבל במקרה השני לא עקצת‬ ‫אבל זה לא סתירה שבתוך מסגרת החוזה יעקב יעשה‬ ‫דוברות האמת‪ ,‬אני אמור להידחק ולהיצמד לפינה‬ ‫אותי ב‪ 3000-‬שקל‪ ..‬עקצת אותי במשבר אימון!! אני כבר לא‬ ‫התחכמות שהנקודים והטלואים יהיו הרבה יותר כדי‬ ‫ולאפשר לו להוציא ממני כל מידע שהוא רוצה‪ ...‬וכל זה‬ ‫סומך על אף אחד‪ ...‬אני כבר לא סומך על מחשבון ולא על‬ ‫להחזיר לעצמו את כל העקיצות של לבן‪ ...‬כלומר‪ :‬אחיו‬ ‫משקל‪ ,‬שבתך בתוך מרמה‪)...‬‬ ‫בחסות האמת כי הרי אני דובר אמת?? האם נוסחה‬ ‫אני ברמאות הכוונה היא‪ :‬אל תדאגי רחל‪ ,‬אני לא אתן‬ ‫שכזו נראית מתואמת מול תורת אמת? האם מותר‬ ‫על אותו משקל‪ :‬יעקב אבינו מאוד נאמן לאימון!! על‬ ‫לו להוציא אותי בשן ועין‪ ,‬כמה שהוא יקח ממני‪ ,‬אני‬ ‫להעליל על תורת אמת שהיא הפקירה את הפרטיות‬ ‫החוזה הוא לא יעבור בשום אופן!! רק בתוך החוזה‪,‬‬ ‫בסוף אחזיר לעצמי!!! אבל מאידך גיסא אל תחששי‬ ‫שלי לכל איש שקר שהחליט להוציא ממני מידע??‬ ‫יעקב אבינו ימצא את הדרכים העקלקלות איך להחזיר‬ ‫שהולך להיות פה הסלמה‪ ...‬זה לא יגיע בכאסאח‪ ,‬כי‬ ‫לעצמו את העושק‪ ...‬זה גם הסיפור של רב הונא‪ ,‬לרב‬ ‫את כל מה שאני אחזיר לעצמי זה יהיה בתוך מסגרת‬ ‫אז הנה!! הנה לך דוגמא של איש אמת שנאלץ‬ ‫הונא היה חוזה עם האריס!! אתה מקבל שלושים‬ ‫החוק‪ ..‬עכשיו‪ :‬מה שאמרתי עכשיו זה לא סתם תרגיל‬ ‫לפעמים להיות דובר שקר כדי להציל את האמת!! אם‬ ‫אחוז!!! תכל'ס‪ ,‬האריס עשה לו פוילשטיק ועקץ אותו‪,‬‬ ‫דיפלומטי של יעקב אבינו‪ ...‬אלא טמון פה יסוד גדול‬ ‫אני אאפשר לך להוציא ממני את האמת‪ ...‬יהיה פה‬ ‫רב הונא אמר‪ :‬אין בעיה‪ ,‬אתה גונב אותי מפה‪ ,‬אני גונב‬ ‫בנאמנות!!!‬ ‫שקר גדול!!!! יתברר ח"ו שתורת אמת מאפשרת‬ ‫אותך משם‪ ,‬ועל זה אמרו חכמים‪ :‬לא!! אסור להפר‬ ‫לאנשי עוולה לשחק ברגשות ולחוג על נשמתו של איש‬ ‫יש שקר נקודתי‪ ...‬ויש שקר באמונה!! (מה שנקרא 'לא‬ ‫אמת‪,‬‬ ‫אימון!! אם סוכם שכל עוד אנחנו שותפים אז החלוקה‬ ‫אשקר באמונתי'!!)‬ ‫היא כך וכך‪ ...‬אז אתה מחויב לאימון הזה‪ ...‬רק מה??‬ ‫לא!! זו לא תורת אמת!!! תורת אמת לא תתן לעוולה‬ ‫זכותך לתבוע לפרק שותפות‪ ,‬זכותך לעשות פוילשטיק‬ ‫מה זה שקר באמונה?? נניח יש לי חנות ירקות ואצלי‬ ‫שכזו לקרות!!‬ ‫איך להרויח יותר בחלק שלך‪ ...‬אבל לא לנגוע באימון!!!‬ ‫העגבניות עולות קילו בעשר שקל!!! עכשיו שישאר‬ ‫לא לנגוע במידות ובמשקלות! באמת המידה!!‬ ‫בינינו‪ ...‬העגבניות בשוק קצת יותר זולות‪ ,‬רק שבע‬ ‫כאן יעקב אבינו מגיע ומרגיע את רחל‪ :‬אל תדאגי!!‬ ‫שקל‪ ,‬אבל אני החלטתי לשקר ולהפקיע מחירים‬ ‫אחיו אני ברמאות!!‬ ‫ולמכור בעשר שקל‪ ...‬נו נו‪ ...‬זה נקרא שקר קלאסי!! זה אתן לך דוגמא‪ :‬לפני הבחירות מישהו שאל אותי סתם‬ ‫אמנם לאו גמור ד'אונאה' אבל לצערנו אנחנו מכירים מבחינה רעיונית‪ :‬אם אנחנו החרדים מגיעים מתוך‬ ‫אם לבן הוא רמאי!!!! אז תורת אמת מחייבת ש‪-‬אם‬ ‫נקודת הנחה שנעשה לנו עוול!!! המדינה עשקה‬ ‫עבירות יותר חמורות‪...‬‬ ‫כן‪ ,‬מה הפסיד הרמאי‪ ...‬תורת אמת קובעת שלא יתכן‬ ‫מאיתנו הטבות בסיסיות שמגיעות לנו בתור משלם‬ ‫שכל איש שקר יעולל מה שהוא רוצה בחסות האמת‬ ‫לעומת זאת!!!! תאר לעצמך שאני ירקן קצת יותר המיסים‪ ,‬וכעת יש בחירות ולו יצוייר שיש לי אפשרות‬ ‫על הגב של דוברי אמת‪ ...‬ולכן אל תדאגי‪ ,‬בתור איש‬ ‫ערמומי ממה שחשבת‪ ...‬ולא מתחשק לי שיגידו שאני לעשות פוילשטיק ולהכניס קולות בגניבה כדי להציל‬ ‫אמת אני לא אתן לו להוציא ממני אגורה!!! את תגלי‬ ‫יקרן‪ ..‬לכן מה אני עושה?? המחיר שלי זול!!! עגבניות מהליסטים העומד מאליו ועשק אותי‪ ,‬האם מבחינה‬ ‫שאיש אמת יודע לעשות פוילשטיק לא פחות מלבן‪...‬‬ ‫רק שבע שקל לקילו!! רק מה? אל תדאג‪ ...‬אני אעשה רעיונית זה מותר?? ואני טענתי שלא!!! ולמה לא?? כי‬ ‫אני כמובן אעשה כל מאמץ לעשות את זה באופן שלא‬ ‫פוילשטיק במשקל‪ ,‬לא משנה איך‪ ,...‬אני אדאג שכל אם אתה חושב שהמדינה עשקה אותך‪ ,‬אין בעיה‪,‬‬ ‫אצטרך להיות דובר שקר‪ ,‬וזה אכן מה שקרה‪ ...‬כי סו"ס‬ ‫חצי קילו‪ ,‬יהיה נראה במשקל כאילו זה קילו‪ ,‬כלומר‪ :‬מצידי תכנס לכנסת ותקח משם כסאות‪ ...‬ואי תפס לא‬ ‫יעקב אבינו לא מוכן להיות גם דובר שקר‪ ...‬כן‪ ...‬חשוב‬ ‫בשורה תחתונה כל חצי קילו יעלה שבע שקל!!! אה‪ ...‬מפקעינן מיניה‪ ,‬אבל כשמדובר בבחירות‪ ,‬שזה אומר‬ ‫לדעת‪ ...‬ברור שאיש אמת באופן טבעי גם משתוקק‬ ‫שיש כאן הסכמה ציבורית שהבחירות הם יהיו אמת‬ ‫איך זה??? זה איסור הרבה הרבה יותר חמור!!!!‬ ‫להיות דובר אמת עד כמה שאפשר!! אבל לא בכל‬ ‫המידה שעל פיהם יוכרעו יחסי הכוחות‪ ,‬אז שם לעשות‬ ‫מחיר!!! אבל לא יתכן שהאמת שלו תפיל אותו קרבן‬ ‫קוראים לזה‪ :‬חומר מידות ומשקלות שחז"ל מחמירים פוילשטיק יש מקום לטעון שזה לפגום באימון!!! אז‬ ‫לאנשי שקר! להעליל עלילה כזו על תורת אמת זה‬ ‫בזה בחריפות חסרת תקדים‪ ,‬המשקר במידה קרוי‪ :‬א‪ .‬הבחירות זה המידה!! ואסור לשקר במידה‪...‬‬ ‫ממש אך שקר נחלו אבותינו‬ ‫עוול‪ .‬ב‪ .‬שנאוי‪ .‬ג‪ .‬משוקץ‪ .‬ד‪ .‬חרם‪ .‬ה‪ .‬תועבה‪ .‬וגורם‬ ‫חמשה דברים‪ ,‬מטמא את הארץ‪ ,‬מחלל את ה'‪ ,‬ומסלק זה מזכיר לי שכבר בחידר מישהו טען לי‪ :‬אתה לא רוצה‬ ‫הנה לך עוד תיק מפליל נוסף שחשוב מאוד להוריד‬ ‫את השכינה‪ ,‬מפיל ישראל בחרב‪ ,‬ומגלה אותם לעשות מבחן? תברח‪ ...‬מקסימום תשקר שלא היה‬ ‫אותו מתורתנו הקדו'‪,‬‬ ‫מבחן‪ ...‬אבל להעתיק?!? זה מגונה!! כי המבחן הוא סוג‬ ‫מארצם‪...‬‬ ‫של אמת מידה!! מי שמעתיק במבחן זה אומר שהוא‬ ‫מסתובבים להם אנשים תמי לבב וישרי דרך‪ ,‬והם‬ ‫אבאלה‪ :‬מה קרה? מה זה העליהום הזה?? מה משקר במידה‪ ...‬אל תדאג‪ ..‬בסוף לא עשיתי מבחן ולא‬ ‫מאוד משתדלים להתחזק במידת האמת‪ ...‬ועל הדרך‬ ‫ההבדל?? הרי בשני המקרים רציתי להרויח כמה שיקרתי‪...‬‬ ‫השקרנים עושים עליהם קופה‪..‬‬ ‫שקלים בחוסר ישרות‪ ..‬אז למה כשהקפצתי מחירים‬ ‫יותר משתות‪ ...‬נו נו‪ ...‬אמנם עברתי על לאו דאונאה ‪---‬‬ ‫לא רחל!! תהיי רגועה!! אחיו אני ברמאות!!!‬ ‫אבל לא קיללו אותי עד כדי כך‪ ,‬ואילו כאן‪ ,‬ברגע שהוא‬ ‫נגע במידה‪ ,‬פתאום התורה מקללת אותו בכל הקללות סליחה על המאמר הכבד כל כך‪ ...‬בתקווה שזה יעשה‬ ‫‪---‬‬ ‫סדר למישהו בראש‪ ...‬בעיקר במיקוד הנכון במידת‬ ‫האפשריות??‬ ‫האמת וישרות בדיני ממונות‪...‬‬ ‫כעת מעניין לענין באותו עניין‪ :‬בפתח הגיליון נשאלה‬ ‫התשובה היא‪ :‬ברגע ששנינו הגענו להסכמה‬ ‫השאלה‪ :‬מצד אחד יעקב אומר 'אחיו אני ברמאות'‪,‬‬ ‫להניח את העגבניות על המשקל‪ ,‬המשמעות היא‬ ‫ומצד שני כתוב בתורה שיעקב אבינו עבד את לבן‬ ‫בשיא הנאמנות‪ ...‬נו‪ ...‬מה עם אחיו אני ברמאות‬ ‫שהוחלט שאני כעת נותן אימון בכלי המידה ועל‬ ‫שיעקב הבטיח לרחל? ותכל'ס‪ :‬אם נתרגם את זה‬ ‫פיו נחליט כמה צריך לשלם!!! ברגע שאתה משקר‬ ‫למייעשה‪ ,‬כשמישהו עוקץ אותי מתי מותר לי לעקוץ‬ ‫עלי במידה‪ ,‬ועקצת אותי בעשר שקל‪ ,‬זה לא שקר‬ ‫אותו בחזרה ומתי אני מחויב להמשיך בנאמנות??‬ ‫של עשר שקל‪ ,‬אלא שקר באימון!!! זה שקר בעצם‬ ‫האישיות‪ ...‬תבין‪ :‬כשעקצת אותי ב‪ 10-‬שקל‪,‬‬ ‫ונראה לי שההגדרה בזה כמעט מפורשת להדיא‬ ‫הפסדתי עשר שקל‪ ,‬אבל כשרימית אותי במידה‪,‬‬ ‫בתורה בפרשתנו‪:‬‬ ‫ערערת לי את האימון האנושי!! אני כבר לא סומך‬ ‫‪ | 22‬אוסף‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫וכי יעקב 'נותן על הראש' לכל מי‬ ‫בקרוב ממש‬ ‫שרובץ??‬ ‫ערב שבת עם חשיכה‪ ...‬בתוככי ירושלים‪( ...‬משוחזר)‬ ‫כשיעקב פוגש את אנשי לבן הוא מיד מוכיח אותם‪:‬‬ ‫'ויאמר‪ :‬לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו'‪,‬‬ ‫בשבילך שבת פרשת וישלח זה לא אומר לך כלום‪ ...‬וגם זה לא אמור לומר לך כלום‪ ..‬אבל אצלנו במשפחה??? שבת פרשת וישלח‬ ‫זה דבר מפליא מאוד‪ :‬יעקב אבינו כ"כ הרבה דברים‬ ‫זה ההההשבת של המשפחה‪ ...‬מה יש?? ? האמת היא שאין באמת משהו מיוחד‪ ...‬הדבר היחיד שיש זה שבאותו שבוע חל היום‬ ‫חושב לעצמו בשקט ולא אומר‪ ...‬גם במעשה דינה‬ ‫שזה היה נורא‪ ,‬ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו‪...‬‬ ‫הולדת של סבא שלנו‪ ...‬ולכבוד היום הולדת סבא מזמין את ככככל המשפחה לשבת התאחדות וזבח משפחה לכל המשפחה‬ ‫והחריש יעקב!!! יעקב לא מתחיל לתת מוסר לשכם‬ ‫המורחבת‪..‬‬ ‫בן חמור 'מה זה צריך להיות'‪ ,‬גם במעשה ראובן‪ ...‬מה‬ ‫עכ"פ באופן כללי שבתות החורף זה השבתות המומלצות ביותר לזבח משפחה‪ ...‬יש לילה ארוך!!!! יש זמן לאכול בישוב הדעת‪...‬‬ ‫כתוב אח"כ?? וישמע יעקב!! יעקב שומע ו‪...‬‬ ‫יש זמן לשבת יחד בשולחן שבת עם כל המשפחה‪ ...‬עכ"פ כבר לפני חודש סבא קרא לי וביקש ממני שאתחיל ללמוד פרק כירה‬ ‫ושותק!! יעקב חושב משהו‪ ..‬ושומר את זה לעצמו‪...‬‬ ‫בעיון‪ ...‬כי הוא רוצה למנות אותי לאחראי מטבח בשבת הקרובה‪ ...‬לא!!! שלא תבין‪ ...‬הוא לא מבקש ממני לבשל ולאפות‪ ...‬זה‬ ‫גם כשיוסף חולם חלום‪ ,‬וכולם כועסים עליו‪ ...‬ויקנאו‬ ‫בסדר‪ ...‬את זה הנשים ב"ה עושות על הצד היותר טוב‪ ...‬מעל ומעבר‪ ..‬סבא בעיקר רוצה מישהו שיהיה אחראי על התחום ההלכתי‬ ‫בו אחיו‪ ...‬כאן אולי כן יעקב אבינו קצת מצטרף‬ ‫של כל ההלכות הכרוכות במטבח בשבת זו‪ ...‬שזה אומר שהיה והטמנה ובישול‪ ..‬חוץ משאר הלכות של קדשים וטהרות‪...‬‬ ‫לגערות 'ויגער בו אביו'‪ ,‬אבל גם אז‪ ...‬זה רק מהשפה‬ ‫ולחוץ‪ ...‬כדי להסיר מיוסף את הקנאה‪ ...‬אבל גם אז‬ ‫ובכן‪ :‬סבא עשה רשימה של כל החתנים הנכדים והנינים‪ ...‬ויצא שיש בערך ארבעים מבוגרים מעל גיל ‪ ...10‬ואילו ילדים יש יותר‬ ‫'ואביו שמר את הדבר'‪ ,‬יעקב אבינו שומר לעצמו את‬ ‫מששים‪ ...‬סבא התייעץ עם אחד המומחים לענייני מנות של אכילת שלמים‪ ...‬ולאחר שסבא מנה לפניו את כמות הסועדים‪ ...‬ואת‬ ‫מה שהוא חשב‪...‬‬ ‫הגילאים שלהם‪ ...‬המומחה הכריע שהכי טוב זה לפצל את השלמים לשתי קרבנות‪ ...‬איל!!! וגדי!!! איל שלמים למבוגרים‪ ...‬וגדי‬ ‫ואילו כאן ? ! ? יעקב אבינו רק מגיע‪ ...‬והוא רק רואה‬ ‫שלמים לילדים ולצעירים‪ ....‬השיקול הוא שבשר של איל קשה יותר וגם יש בו יחסית הרבה בשר וזה יותר מתאים למנות של‬ ‫את שלושה העדרי צאן רובצים בחוסר מעש ולא‬ ‫עושים כלום‪...‬‬ ‫מבוגרים‪( ...‬כמובן שזה שלב אחד לפני בשר שור שזה כבר ליגה של אירוע גדול עם מאות משתתפים‪ )...‬ואילו הילדים צריכים את הבשר‬ ‫מיד יעקב מתפרץ ושואל אותם‪' :‬מה זה צריך‬ ‫היותר רך שזה גדי‪ ...‬עכ"פ ביום חמישי בערב כל המשפחה המורחבת כבר הגיעה לירושלים‪ ...‬הגיע יום ששי‪ ...‬סבא כבר מתכנן‬ ‫להיות'??‬ ‫ללכת למקדש להקריב את האיל וכבש השלמים‪ ...‬אבל הדוד ר' יונדב עדיין לא הגיע‪ ...‬ואם לא יחכו לו עם הקרבן הוא בטח‬ ‫מה הסיפור שלכם?? לא עת האסף המקנה השקו‬ ‫יצטער‪ ...‬הוא גם היה רוצה לסמוך על השלמים (אחרי הכל יש סמיכה בחוברין‪ -‬כל מי שמשתתף בקרבן יכול לסמוך‪ )...‬טוב‪ ...‬אז חיכו‬ ‫הצאן ולכו רעו‪ ...‬מה אתם ישנים פה על הבוקר???‬ ‫לו‪ ...‬הגיע השעה ‪ 11.00‬בבוקר‪ ...‬וסו" ס הוא הופיע‪ ..‬נו‪ ..‬עכשיו הולכים‪ ...‬אבל אז בדיוק אמא וסבתא נעלמו‪ ...‬איפה הם??? הרי גם‬ ‫מה רואים מכאן??? יעקב אבינו יודע להבליג בכל‬ ‫הם רוצים לסמוך על הקרבן (אמנם זה רשות לנשים‪ ...‬אבל זה גם נחת רוח להם‪ ...‬ומגיע להם‪ ...‬עבדו קשה‪ )..‬נו‪ ...‬איפה הם? סבא הלך‬ ‫מקום!! גם במקרים הכי קשים‪ ...‬אבל לראות אנשים‬ ‫למטבח וראה את המטבח ריק והעיסה עומדת‪ ...‬אה‪ ...‬אני י ודע איפה הם‪ ...‬הם כנראה סיימו לעשות את העיסה אז הם רצו מהר‬ ‫רובצים באמצע הבוקר בחוסר מעש?? לראות יהודי‬ ‫להתפלל בכותל בתפילת הנשים המסורתית ביום ששי על הילדים שיהיו צדיקים‪( ...‬כן‪ ...‬היום אמא מתפללת אחרי הדלקת נרות‪ ...‬אבל‬ ‫ישן בשעה תשע בבוקר??‬ ‫פעם האמהות היו הולכות לבית המקדש לפני הפרשת חלה‪ )...‬טוב‪ ...‬נחכה להם עוד חצי שעה‪ ...‬הגיע ‪ 12.30‬בצהרים ואז הם סו"ס‬ ‫פה יעקב לא יכול להישאר שאנן!!!! שיהיה לך ברור‪:‬‬ ‫הגיעו‪ ...‬ואז העסק נהיה באמת לחוץ!!!! לא‪ ...‬שלא תבין לא נכון‪ ...‬אני לא לחוץ שהם לא יספיקו להקריב את הקרבן שלמים‪ ...‬כי‬ ‫אם יעקב אבינו יראה אותך לא מקיים איזושהי מצווה‪,‬‬ ‫יש עדיין עוד שעתיים עד הקרבת תמיד של בין הערביים‪ ...‬אבל יש משהו אחר שאני מוטרד!!! סוף סוף שבת מתקרבת וצריך‬ ‫לא בטוח שהוא יעיר לך‪ ...‬יכול להיות שיהיה לו איזה‬ ‫שיקול מסוים ש‪-‬והחריש יעקב‪ ...‬הוא יחליט‬ ‫לפרק את הבשר ולהניח אותו על האש‪ ...‬ואם רק בשעה ‪ 3.30‬בצהרים הם יחזרו מהמקדש עם הבשר‪ ...‬אז יש לי פחות משעה‬ ‫שבמקרה הנוכחי עדיף יותר להעלים עין משיקולים‬ ‫להניח אותם על האש‪ ...‬ואז אנחנו הרבה יותר מוגבלים בשהיה והטמנה‪ ...‬כן‪ ...‬למי שלא יודע‪ ...‬אסור לפני שבת להשאיר על האש‬ ‫חינוכ‪.‬יים‪ ...‬אם אם הוא יראה אותך ישן בסוף זמן‬ ‫מאכל שלא נתבשל עדיין‪ ...‬כי היות וזה לא מבושל‪ ...‬אז יש חשש שיבא בשבת לחתות בגחלים כדי לזרז את הבישול‪( ...‬אגב‪ :‬זה כבר‬ ‫ק"ש‪ ...‬הוא לא יוכל להחריש!!! הוא לא יתאפק ויעיר‬ ‫לא הלכה בקרוב למעשה‪ ...‬אלא זה ממש הלכה למעשה וזה אחת מהסוגיות היותר חמורות של שבת) תכל'ס‪ ...‬אחרי כל העיכובים הם הלכו למקדש‬ ‫אותך!!!‬ ‫רק בשעה ‪ 1.00‬בצהרים‪ ...‬והיה שם עומס‪ ..‬וכצפוי הם התעכבו שם כמעט עד שלוש בצהרים‪ ...‬אגב‪ :‬בין הייתר הם גם קיבלו על‬ ‫לא!!! לא בגלל שצריך לקרא ק"ש‪ ...‬לא!! עם זה יתכן‬ ‫הראש מהכהני משמר‪ ...‬למה נזכרתם לבא להקריב כ"כ מאוחר?? שכחתם שיש גם אימורים שצריך להקטיר אותם מבעוד יום‬ ‫שהוא עוד יסתדר‪ ,‬יעקב אבינו יודע לפעמים לעשות‬ ‫ע"ג המזבח‪ ...‬ובשבת אסור להקטיר את חלבי יום חול (קיי"ל עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת‪ )...‬ממילא מי שמקריב ביום ששי‬ ‫את השיקול ולשתוק גם כשהוא רואה מעשים שלא‬ ‫מאוחר הכהנים לוקחים את האימורין ורק מניחים אותם על האש‪ ...‬וזהו‪ ...‬הכהן לא יכול לעמוד כל הלילה ולהפוך בגחלים‪ ...‬כי זה‬ ‫יעשה‪ ...‬אז זהו שכאן הוא יעיר אותך כי‪ ...‬כי הההלו‪...‬‬ ‫שבת!!! אז‪ ...‬לא מומלץ להגיע מידי מאוחר‪( ...‬תזכור את זה להבא‪ ...‬אתה רוצה להקריב קרבנות ביום ששי‪ ...‬תבא הכי מוקדם‬ ‫בשעה שבני אדם קמים!!!‬ ‫שיש ש לכה"פ במשך היום יוכלו הכהנים להפך באיברים כדי שיצלו יפה‪ )...‬עכ"פ‪ ...‬הם חזרו ממש מאוחר‪ ...‬רק חצי שעה לפני‬ ‫הההלו‪ ...‬מה אתה ישן?? הן עוד היום גדול‪ ,‬השקו‬ ‫הצאן ולכו רעו‪ ,‬מה אתה חורפ לי פה?? כל הסנדלרים‬ ‫הדלקת נרות הם חזרו עם בשר האיל והגדי‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬וכעת נכנסתי לתפקיד שלי!!!!!‬ ‫וכל הקבלנים וכל הבטלנים‪ ,‬כולם כבר על הרגלים‪...‬‬ ‫ואתה ישן?? נו‪ ...‬קום!!!‬ ‫עשיתי שיקול מהיר‪ ...‬לפי הנתונים שיש לי עכשיו מה הכי כדאי??? האם צליה? האם בישול?? או להכניס לתנור‪ ...‬אז ככה‪ ...‬את‬ ‫פה יעקב אבינו לא יכול להחריש!!!‬ ‫הגדי עוד איכשהו מותר להניח עם חשיכה שיצלה כי הוא רך וניצלה מהר‪ ...‬אבל את האיל חכמים אסרו (עיין שו"ע סי' רנ"ד ס"א)‬ ‫שתבין‪ :‬מי שקם אחרי זמן ק"ש‪ ...‬זה לא שהוא בעיה‬ ‫נו‪ ...‬אז מה עושים עם האיל?? החלטתי שאני מבשל אותו בסיר‪ ...‬וזה יהיה מותר מדין קדירא חייתא (בשר חי מותר להשהות‬ ‫בדין 'בשכבך ובקומך'‪ ,‬זה בעיה ב‪-‬בשעה שבני אדם‬ ‫בכירה משום שמרוב שהוא עדיין רחוק מלהיתבשל אין חשש שיבא לחתות‪ )...‬אבל!!! פתאום נזכרתי‪ ...‬שיש לנו גיס יקר מאוד ר'‬ ‫שוכבים ובשעה שבני אדם קמים!! אתה לא בן‬ ‫שימעה שהוא שייך לבית שמאי והוא סובר שאדם מצווה על שביתת כלים‪ ...‬וסיר זה הרי כלי!!! וא"כ לבית שמאי א"א לתת לסיר‬ ‫אדם!!!! כאן יעקב אבינו לא יכול לשתוק‪ ...‬תהיה בן‬ ‫לבשל בשבת‪( ...‬עיין שבת יח ‪ :‬אמנם בשעת הדחק אפשר לשיטתם ע"י הפקר אבל לא לכתחילה‪ )...‬טוב‪ ...‬אז ירדתי מהסיר‪ ..‬נו‪...‬‬ ‫אדם‪ ...‬תתחיל אתה את היום‪ ...‬אל תתן למיטה‬ ‫אז מה כן??? האופציה היחידה שנשארה זה לאפות בתנור‪ ...‬טוב‪ ...‬תנור‪ ...‬אבל לאפות איל בתנור זה שוב בעיה מצד איסור שהיה!!!‬ ‫להקיא אותך‪ ...‬אבל כאן חשוב להדגיש‪( :‬לאלו‬ ‫כי האפיה בתנור היא יותר חזקה מבישול וממילא יש חשש שיבא לחתות (שים לב לחשבון העדין של חז"ל מתוך המטבח היהודי‪ :‬חכמים‬ ‫שעלולים ליפול בזה) יעקב אבינו תולש מהמיטה רק‬ ‫התירו להשאיר בשר חי ע"ג הכירה בע"ש‪ ...‬משילוב של שני נתונים מצד אחד בייחס לעוצמה הנמוכה והמתונה של חום הכירה ומאידך בייחס לעוצמת הבישול‬ ‫את העדרי צאן הרובצים‪ ...‬זה נכון בשביל 'אחי‪ -‬מאין‬ ‫המאסיבית שנדרשת לבשר חי כדי להתבשל‪ ...‬אז בשילוב שני הנתוני ם המנוגדים האלו חכמים שקללו שבכזה מקרה הבישול רחוק מתמיד ואדם מסיח דעתו‬ ‫אתם'‪ ,‬אבל ברגע שזה הילדים שלו‪ ...‬לא בכל מחיר‪...‬‬ ‫לגמרי מהבישול ולא יבא לחתות ולכן מותר‪ ...‬אבל ברגע שמדובר בתנור‪ ...‬כאן כבר עוצמת האפיה יותר חזקה וממילא יש לחוש שלמרות שזה בשר חי הוא לא‬ ‫עם כל הכבוד לוורט שלי‪ ...‬עדיין כשזה מגיע לחינוך‬ ‫יסיח דעתו ויבא לחתות‪ ..‬הבנת‪ )?...‬וממילא ההיתר הי חיד לאפות בתנור זה ע"י שריקה בטיט‪ ...‬אז בדיוק היום בהשגחה פרטית ירד‬ ‫ילדים‪ ,‬אנחנו רואים שיעקב שומר לעצמו בשקט‪...‬‬ ‫גשם‪ ...‬קראתי לאחד האחיינים החמודים ואמרתי לו‪ :‬תצא לשלוליות ותביא לי משם דלי של בוץ‪ ...‬מה‪ ...‬בוץ?? כן‪ ...‬בוף‪ ...‬הפעם‬ ‫וכי בגלל שיש לי וורט‪ ,‬לכן צריך לעשות טעויות‬ ‫אמא מרשה‪ ...‬לך תביא לי מהר‪ ...‬הוא הביא‪ ...‬הכנסתי את הבשר לתוך התנור‪ ...‬סגרתי את התנור‪ ...‬לקחתי את הבוץ ומרחתי אותו‬ ‫חינוכיות?? בסוף הוורט האמיתי ביותר זה שלאנשים‬ ‫שיסתום את התנור‪ ...‬ורק באופן הזה חכמים התירו‪ ...‬אגב‪ :‬זה גם מומלץ משיקולי אבטחת הטהרה שאם חלילה קורה משהו אז‬ ‫זרים יעקב אבינו יותר מהר פונה ומוכיח אותם‪ ,‬וכשזה‬ ‫הטיט הזה נחשב צמיד פתיל שמציל מפני הטומאה‪ ...‬כן צריך לקחת גם את זה בחשבון!!!! סו"ס מדובר פה בקדשים‪ ...‬זה רציני‪...‬‬ ‫בתוך הבית‪ ,‬כאן צריך איסטרטגיה!!! אתה לא יכול‬ ‫עכ"פ‪ ...‬לפתע נשמעה קול תרועת חצוצרות‪ ...‬תוקע מריע ותוקע‪ ...‬הנה‪ ...‬זו התקיעה להפריש את העם ממלאכה‪ ...‬עוד כמה רגעים‬ ‫להעיר על כל צעד ושעל‪ ...‬התקציב של הגערות מאוד‬ ‫מדוד!!! ולכן אתה מוכרח לחסוך כמה שאפשר‬ ‫נכנסת שב ת‪ ...‬נכנסתי לרגע לנשום אויר‪ ...‬ולמולי הזדקר בית המקדש במלא הדרו ברקע של שעת בין הערביים!!! אני רואה‬ ‫בגערות כדי לשמור אותם לאיפה שממש ממש‬ ‫מלמעלה‪ ...‬מאחת הגגות של עזרת הנשים את החזן‪ ..‬כעת הוא שוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת לתנור‪ ...‬לא הספקתי‬ ‫חייבים ואין ברירה אחרת‪ ...‬תבחר מבין שני‬ ‫לחשוב מידי הרבה‪ ...‬והנה אני רואה אותו שוב נוט ל את השופר ותוקע ומריע ותוקע ו‪ ...‬ו‪ ...‬ושובת!!!! זהו‪ ...‬בבת אחת הרגשתי‬ ‫המהלכים איזה וורט יותר עסיסי ואיזה וורט יותר‬ ‫איך ששבת קודש פורשת כנפיה על בית חיינו‪ ...‬על עם ישראל‪ ...‬בואי כלה שבת מלכתא‪...‬‬ ‫אמיתי‪ ...‬נראה לי שתפוס לשון אחרון‪.‬‬ ‫מקדש מלך עיר מלוכה‪ ...‬רב לך שבת בעמק הבכא‪ ...‬התעוררי התעוררי כי בא אורך עורי עורי שיר דברי‪...‬‬ ‫אוסף | ‪23‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן אמור לאיזה שטייגן אתה נמשך ואומר לך מי אתה‪..‬‬ ‫ואם לא הבנת ממה אני כ"כ רועד ומפחד‪ ...‬אז אני אתן לך סקירה מדגמית ממש מהלו"ז של‬ ‫כמידי שנה ממתי שמגיע פרשת ויצא עד ויחי‪ ,‬אני מסתובב עם שטריימל ביום חול‪ ...‬יש כעת‬ ‫הנהגה נוסח יהודה‪ ...‬א‪ .‬עונת הרישום!! אתה תצטרך להיות פה על תקן האיש הרע שנאלץ‬ ‫שש פרשיות שעוסקות בסוגיה האהובה עלי‪ ...‬הסוגיה שנקראת שנים עשר שבטים!!! אז לאלו‬ ‫לקחת אחריות ולאשר את כל אלו שלא מקבלים את הילד שלהם לחידר או את הבת לסמינר‪.‬‬ ‫שצוחקים עלי מה נתקעתי בסוגיה הזו‪ ..‬מה איבדתי אצל השנים עשר שבטים שכל הזמן אני‬ ‫ב‪ .‬חכה‪ ,‬עו ד לא התחלנו‪ ,‬אחרי שכבר לקחת אחריות את מי לא לקבל‪ ,‬כעת השיירה כבר בדרך‬ ‫דש בהם?? אז אני נחלץ להגנתי וחשוב לי להבהיר‪ :‬הסיבה היחידה שאני מתעסק כל היום עם‬ ‫אליך‪ ,‬ההורים הולכים להגיע אליך אחד אחד עם דמעות בעיניים‪ ,‬ואתה לא תסגור דלת‪ ,‬כי אתה‬ ‫ה‪ 12-‬שבטים‪ ,‬זה פשוט בגלל שאין ‪ ...13‬כלומר‪ :‬שנים עשר שבטים זה לא סוגיה!!! זה פשוט‬ ‫הראש‪ ,‬אתה אשם!! ואתה תשב בסבלנות ותקשיב להם בדומיה‪ ,‬תבכה איתם‪ ,‬תבין אותם‪,‬‬ ‫הכל!!!! זו המעטפת של כל חלקי עבודת ה' ולא סתם אלא כשזה גם מופרט ומחולק לשבטים‬ ‫ובסוף להמשיך לעמוד על שלך‪ ...‬ג‪ .‬ואז כמובן מגיע שלב ג' שאתה תצטרך להכריח מישהו אחר‬ ‫שבטים‪...‬‬ ‫לקבל אותם‪ ...‬כן כן‪ ..‬זה אתה!! אתה תעשה את זה‪ ,‬לא אני!!! ד‪ .‬כל ראש ישיבה שיזרוק בחור‬ ‫בקיצור‪ :‬אם יש מישהו שלא נתקע כמוני ולא מדבר כל היום על ‪ 12‬שבטים‪ ,‬זה רק בגלל שהוא‬ ‫מהישיבה‪ ,‬אוטומטית הוא נופל עליך‪ ,‬אתה תצטרך איכשהו לדאוג לו לסידור‪ ...‬ה‪ .‬אחת לשבוע‬ ‫מתעקש להיתקע בשבט אחד‪ ,‬וזכותו!!! אז זהו שאני פה בשביל לא להיתקע יחד איתו‪ ...‬מה‬ ‫שבועיים‪ ,‬פתאום מנחיתים לך על הראש כובע של עובד סוציאלי‪ ...‬נופלים עליך כל מיני‬ ‫אני אעשה שאני פוגש כל מיני יהודים ואני רוצה לאהוב את כולם‪ ...‬לא מתאים לי לאהוב רק את‬ ‫משפחות מצוקה‪ ,‬בעיות שלום בית‪ ,‬כלכלי‪ ,‬ה‪ .‬אתה תאלץ מידי פעם לגשת לאנשים ולהעיר‬ ‫ג'‪ ,‬אני אוהב גם את ש"ס‪ ...‬לא מתאים לי לאהוב רק חסידים או רק ליטאים‪ ,‬אני מוכן לוותר על‬ ‫להם בנושאים הכי לא נעימים שיש‪( ...‬לא!!! אתה לא תתלה מודעות ברחוב ותברח‪ ,‬לא!! זה גם אני יודע‬ ‫הפטריוטיות האישית שלי בשביל להרויח עוד כמה גרמים של אמת שמחכות לי בעדר השני‪...‬‬ ‫לעשות‪ ,‬אתה תאלץ להסמיק מול יהודי שאתה מכיר אותו מקרוב ותאלץ להעיר לו מתוקף תפקידך‪ ,‬בהצלחה‪ ,‬אני לא‬ ‫כן‪ ...‬חז"ל מכינים אותנו מראש שאחד מסימני אחרית הימים זה 'ותהי האמת נעדרת'‪ ,‬מלמד‬ ‫בנוי לזה) ו‪ .‬יום אחד יצטרכו לעשות מגבית‪ ,‬ואתה משום מה תהיה חתום על ההלוואה של שלוש‬ ‫שנעשית עדרים עדרים והולכת לה‪ ...‬כלומר‪ :‬כל עדר וכל קבוצה לוקחת איתה כמה חלקיקי של‬ ‫מיליון שקל‪ .‬עד כאן‪ ,‬בא נעצור לבנתיים כאן‬ ‫אמת‪ .‬ושאר האמת ממתין להם בקהילה השניה‪ .‬זכותו של כל אחד להתבצר בכמה חלקיקי אמת‬ ‫כשאני כותב שורות אלו אני מרגיש תעוקה בלב!! וקורא יקר‪ :‬תתפלא לשמוע‪ ,‬שיש מישהו‬ ‫שיש לו‪ ,‬וטוב לו בזה‪ ,‬ובאותה מידה זכותי לא להסתפק בחלקיקי אמת‪ ,‬אלא לקחת מכל אחד‬ ‫שקורא שורות אלו וזה לא עושה לו תעוקה!!! אדרבה‪ ,‬זה מעלה לו את האנדרלין ועושה לו‬ ‫את נקודת האור והאמת שיש אצלו‪ ...‬בין כך ובין כך‪ ,‬מה שבטוח‪ ,‬מי שמתעקש בדור שלנו‬ ‫טוב!!! כן‪ ,‬אני בנוי לזה!!! מתאים לי!!! אז זהו שאם זה אתה‪ ,‬אז 'קום משחהו כי זה הוא'! אתה‬ ‫להתבצר רק באמת שבה הוא גדל‪ ,‬ורק בעיירה שממנה הוא הגיע מאירופה‪ ,‬הרי בשביל לשרוד‬ ‫בנוי לזה!! לך על זה!! אל תצפה שמישהו ישכנע אותך לזה‪ ...‬וגם אל תתן לאף אחד לשכנע‬ ‫את האמת היחידנית שלו‪ ,‬הוא מוכרח לבטל ולהתעלם ולזלזל ב‪-‬יותר מידי הרבה יהודים‬ ‫אותך אחרת‪ ,‬כי גם אני לא אשכנע אותך לזה‪( ...‬ראית איך כתבתי את זה בצורה שלילית?? כן‪ ...‬כי אני לא‬ ‫שטובים לא פחות ממנו‪ ...‬וזה בוודאי לא ניחא להו למרייהו‪...‬‬ ‫בנוי לזה‪ ...‬אז מה‪)..‬‬ ‫‪---‬‬ ‫הנה לך דוגמא של שליחות נחוצה לאין ערוך בהקמת עול תורה נוסח יהודה!!! שאל תצפה‬ ‫ברשותך קורא יקר‪ :‬היום נדבר על השבטים אבל מהזוית של בית המדרש!!! היום נדבר קצת על‬ ‫שיהיה לה לא גיבוי ולא איזכור מתוככי בית המדרש הישן‪ ...‬הנה לך דוגמא של שבט!!! כל אחד‬ ‫שטייגן!!! תגיד לי לאיזה סוג לימוד והרבצת תורה אתה נמשך‪ ...‬ואני אגיד לך לאיזה שבט אתה‬ ‫צריך לזהות לפי תכונת האופי שלו את השליחות היחודית שלו!!‬ ‫מסווג‪...‬‬ ‫נו‪ ...‬אתה מבין למה צריך להכיר במושג של י"ב שבטים??‬ ‫ובכן‪ :‬אתה אחד כזה שאוהב ללמוד‪ ...‬סתם ככה ללמוד‪ ...‬בלי יעד מסוים‪ ,‬אני לא מחפש להיות‬ ‫כי יש שלל תפקידים ושליחויות בעבודת ה'!! ואתה צריך לזהות איפה המקום שלך‪ ...‬כי אחרת‬ ‫מו"ץ ולא דיין‪ ,‬וגם לא ראש ישיבה‪ ...‬רק מה??? שבתי בבית ה' כל ימי חיי‪ ...‬החלום שלי זה‬ ‫מה הפלא שאח"כ מגיעים כ"כ הרבה אברכים ומתלוננים שהם לא מוצאים את עצמם‪ ...‬האם‬ ‫להיות אברך כולל כל החיים זיץ לערנען‪ ...‬אוהו‪ ...‬אם זה הסגנון לימוד שאתה אז כנראה שאתה‬ ‫פעם ניסית לבחוש בינך לבין עצמך ולזהות מהי השליחות התורנית שמתאימה לתכונות‬ ‫שייך לשבט לוי!!! זכית!!!! דא עקא!! שאמנם ככה חינכו גם אותי‪ ...‬אבל מה לעשות שגם בתוך‬ ‫שלך??‬ ‫בית המדרש לא כל אחד שייך לשבט לוי‪ ,‬וכאן מגיע החברותא של אותו אברך‪ ...‬נו‪ ...‬מה השאיפה‬ ‫הלאה‪ ...‬לבנתיים דיברנו רק על לוי‪ ,‬יששכר‪ ,‬ויהודה‪( ,‬וכמובן‪ ,‬רק מההיבט של השליחות התורנית‪ ,‬זה חוץ‬ ‫שלך בשטייגן תורה??‬ ‫מההיבט הכללי של עבודת ה') וכאן מגיע החברותא של שניהם‪ ...‬דהיינו‪ :‬בסדר א' הוא חברותא של‬ ‫החלום שלי זה למסור שיעורים‪ ,‬להקנות דרך בלימוד לבחורים‪ ...‬לבנות בחורים‪ ,‬להנחיל להם‬ ‫לוי‪ ,‬בסדר ב' של יששכר‪ ,‬וביום ששי הוא חברותא של יהודה‪ ...‬ועם שלושתם הוא לא לגמרי‬ ‫איך לגשת לסוגיה‪ ...‬איך להקיף סוגיה‪...‬‬ ‫מסתדר!!! כי הוא‪ ,‬מה לעשות שיש לו משיכה לפרקטיקה‪ ,‬הוא נמשך לעסוק בחקר הלכתי‪,‬‬ ‫אוהו‪ ...‬הנה לך יששכר!!! אתה לא תהיה לוי לעולם!!! למה?? כי זה לא אתה‪ ...‬אתה רוצה להיות‬ ‫לעסוק בבירור המציאות של שלל נושאים תורניים וכאן הגענו ל‪-‬זבולון!!! תתפלא לשמוע‪ ,‬אבל‬ ‫מוסר תורה‪ ,‬ובעזה"ש אתה גם תהיה‪ ...‬אתה אף פעם לא תשב בכולל ממקום של 'שבתי בבית‬ ‫לטעמי חצי מהש"ס עסוק בבירור המציאות!! אני אולי טיפה מגזים‪ ,‬אבל רק טיפה‪( ,‬לדוגמא‪:‬‬ ‫ה' כל ימי חיי'‪ ,‬אתה תמיד תחתור לבקוע מתוך בית המדרש ולהרביץ תורה‪ ...‬ותרגיש נוח!!! זה‬ ‫אם קיי"ל שבהמה שלא יכולה לחיות נקראת טריפה‪ ,‬אז המשפט הקצר הזה יכול להסתכם בשורה אחת‬ ‫היעוד שלך!!! תשתלם בזה‪ ...‬תתאמן על זה‪ ...‬כבר עכשיו תחתור לכיוון הזה‪ ...‬כבר עכשיו‬ ‫בודדת בגמ'‪ ,‬נו‪ ...‬אז למה פרק אלו טרפות הוא ‪ 30‬דפי גמ'? מה יש כ"כ הרבה אריכות בזה? התשובה היא‪:‬‬ ‫כל האריכות של טרפות זה בבירור המציאות!! מה השיעור המדויק בכל חולי‪ ,‬עד כמה היא יכולה לחיות‬ ‫תתלמד איך להוריד דברים‪ ...‬איך לתרגם שטיקל תורה לענפים‪ ...‬לתתי ענפים‪...‬‬ ‫וממתי לא‪ ..‬כך גם במומין‪ ,‬כך גם בכל הפרטי פרטים בזרעים‪ ,‬תשמע לי‪ :‬בתור מבדק!! אני ממליץ לך לקחת‬ ‫אבל הלאה‪ ...‬אותו יששכר‪ ,‬בסדר ב' יש לו חברותא עם בחור שיש לו שאיפה להיות רב קהילה‪...‬‬ ‫מסכת אחת בש"ס בתור מדגם‪ ,‬ותנסה למיין אותה‪ ,‬כמה דפים עוסקים בגופי תורה וכמה ממוקדים בבירור‬ ‫יששכר מנסה להבין את החברותא שלו‪ ...‬לא הבנתי‪ :‬מה הקטע להיות רב קהילה? מה איבדת‬ ‫המציאות‪ ..‬אתה תהיה בהלם לגלות שחצי ש"ס שייך לזבולון!!!) זבולון לגמרי מרגיש דפוק‪ ...‬הוא‬ ‫שם‪ ??...‬מה פשר השאיפה הזו?? אתה אולי מחפש למסור שיעורים? נו‪ ...‬אז בבקשה‪ ,‬תהיה‬ ‫לגמרי מרגיש מחוץ לעניינים‪ ...‬אבל לא!! יש המון תלמידי חכמים מובהקים שזה עיקר היעוד‬ ‫ר"מ בישיבה כמו השאיפה שלי‪ ,‬תהיה מצידי אפילו ראש ישיבה‪( ...‬בעצם לא‪ ,‬זה כבר 'תפוס' לי‪ )...‬אבל‬ ‫שלהם!! בירור המציאות‪ ,‬ו אם ח"ו יחסרו לנו כאלו תלמידי חכמים‪ ,‬מה הפלא שאח"כ יש כאלו‬ ‫מה יש בלהיות רב קהילה?‬ ‫שמגיעים בטענות‪ ,‬איך יכול להיות שאני מגיע לרב ושואל אותו שאלות ואני רואה שהוא בכלל‬ ‫והוא מנסה לשבור את השיניים‪ ...‬לא יודע‪ ,‬אני רוצה להקים עולה של תורה‪ ,‬לבנות מערכת של‬ ‫לא מונח בתחום הזה‪ ?...‬אז זהו שלא!!! זה לא שהרבנים לא מונחים בפרקטיקה!! אלא יש‬ ‫עול תורה‪ ,‬לדאוג ולפקח על כל ענייני הדת‪...‬‬ ‫רבנים שהפרקטיקה היא לא התחום שלהם!!! ומה לעשות שאתה!! אתה מחקת את התחום‬ ‫אז זהו!! שמהיום תדע שלשאיפה ולמשאלת הלב הזו קוראים יהודה!!! יהודה גם עושה שטייגן‬ ‫של הפרקטיקה‪ ,‬יש ת"ח שזה היעוד שלהם‪ ,‬והם אלו שאמורים להיות החוליה המקשרת‬ ‫גדול בתורה‪ ,‬אבל זה לא כמו לוי שיושב באהלה של תורה ולומד‪ ...‬וזה גם לא כמו ההרבצת תורה‬ ‫בהכרת המציאות ובחלק המקצועי ומה לעשות שאתה לא מכיר בזה‪ ...‬מרן הגרש"ז אוירבך‬ ‫של יששכר‪ ,‬זה סוג אחר לגמרי!!! לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו!! אצל יהודה‬ ‫זיע"א הכניס ראשו ורובו בנושא של אלקטרוניקה‪ ,‬כי הוא היה בתקופה שהטכנולגיה פרצה‬ ‫השטייגן בתורה זו מיומנות יחודית להקים מערכת מקיפה של הנהגת התורה‪ ,‬ליהודה יש‬ ‫לעולם‪ ,‬והוא היה מוכרח להבין במעגל חשמלי כדי להכריע בשאלות הלכתיות בסיסיות בשבת‪...‬‬ ‫מיומנות‪ ,‬לבנות קהילה!!! הוא אף פעם לא ימסור שיעור כללי כ"כ מעמיק כמו יששכר‪ ,‬כי הוא‬ ‫לא כל תלמיד חכם בנוי להתעסק בזה!! ר' חיים קנייבסקי לא מתאים לכתוב קהילות יעקב על‬ ‫רב של קהילה שלימה שזה לא תואם לכל גיל ולכל שכבה‪ ...‬הוא גם אף פעם לא יטיח את‬ ‫הש"ס‪ ,‬והקהילות יעקב לא מתאים לכתוב חשמל בהלכה‪ ...‬וכאן כל אחד צריך דבר ראשון‬ ‫ההשקפה הטהורה כמות שהיא ויברח‪ ...‬כי הוא אף פעם לא בורח‪ ...‬הוא תמיד נשאר פה אחרון‬ ‫להכיר את עצמ ו!! ואח"כ למצא את עצמו בתוך השנים עשר שבטים!!! במכלול היעודים‬ ‫לאסוף את השברים!! הוא ישאר להתמודד עם אחרון הנושרים וההורים המתמודדים שלו‪( ...‬הוא‬ ‫והשליחויות בעבודת ה'‪( ...‬ואם כבר דיברתי על ה'קהילות יעקב' שהוא לא בנוי לכתוב את החשמל‬ ‫זה שיצטרך להתמודד מול אותה אשה שתדרוש גט כי הרב בשבוע שעבר אמר שאין לבעלי חלק לעוה"ב) הרב חייב‬ ‫בהלכה‪ ,‬אבל הוא היה מאוד בנוי להבין בכפייתיות וכל מיני תהלוכות נפש‪ ,‬הוא הבין מצויין את הצעירים‬ ‫כל הזמן להקדים רפואה למכה‪ ,‬לבנות ועדה מתאימה או מסגרת תואמת לכל גיל והתמודדות‪,‬‬ ‫שפנו אליו עם כ ל מיני שאלות מוזרות‪ ...‬הוא ידע מה לענות להם ובעיקר מה לא‪ ...‬לא כל אחד מתאים‬ ‫ומי שעומד מהצד עלול לראות כאן אדם שבנה לעצמו בייבי‪ ...‬אבל לא!! זה נקרא להקים עולה‬ ‫לזה!! וכן המקום להעיר לכל הכפייתיים שהולכים ושואלים רב‪ ,‬והוא עונה להם כמו רב‪ ,‬והצדק איתו‪ ,‬אבל‬ ‫של תורה!!! כלומר‪ :‬להקים עולה של תורה זה אומר מעטפת תורנית מקיפה לכל שכבות‬ ‫אצלם זה פיגוע!! כי לפי דברי הרב יוצא שהקידושין שלי לא חלו‪ ,‬וכלה בלא ברכה‪ ,‬ואל תשאל‪ ...‬ואני חושב‬ ‫החיים!!!! רב כזה חייב להיות סוג מסוים של אישיות!!! זה לא מתאים ללוי ולא ליששכר‪ ,‬שניהם‬ ‫שהכפייתי מספיק פיקח להבין ששאלות עם סממן כפייתי‪ ,‬לא שואלים רב רגיל‪ ,‬אלא רב שיש לו שייכ'ת‬ ‫לא יודעים ולא יכולים להיות יהודה‪' ,‬ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה'‪ ,‬רק יהודה יודע‬ ‫והבנה בכפייתיות‪ ,‬הכפייתי מבין יותר טוב מכולם מהי שאלה הלכתית ומה כפייתית)‬ ‫למשוך בכל החוטים ביחד בעדינות ובמינון מדויק כדי לתת מערכת של תורה לכל המשפחה!!‬ ‫נעצרנו אצל‪ :‬א‪ .‬לוי‪ .‬ב‪ .‬יששכר‪ .‬ג‪ .‬יהודה‪ .‬ד‪ .‬זבולון‪ .‬ומה תגיד על מי שמתאים לו להיות מלמד?‬ ‫אז זהו!! אז גם אם יש לך חברותא יששכר‪ ,‬וקבלת השקפה של לוי‪ ,‬זה לא סתירה שיתכן ואתה‬ ‫אוהו‪ ...‬יש כאלו שהם מתאימים לזה כמו כפפה ליד‪ ...‬ויש הרי מחסור במלמדים!!! ואני שואל‬ ‫יהודה‪ ...‬יש כאלו שזה היעוד והשליחות שלהם בעולם‪ ...‬ואתה יודע למה אני קצת מאריך לדבר‬ ‫אותך‪ :‬מי הוא זה ואיזהו שיש לו רשות למנוע מכלל ישראל את שבט שמעון‪ -‬המלמד‬ ‫על זה?? כי אני כעת מוסר מודעא רבא לאורייתא‪ :‬אני בחיים לא אקח את התפקיד האיום‬ ‫תינוקות?? איזה רשות יש ללוי או ליששכר להתוות קו אחד ויחיד שכולם חייבים להישאר‬ ‫והנורא הזה!!! ואדרבה‪ ,‬מרוב שאני כ"כ לא מסוגל לקחת תפקיד שכזה זה רק משכנע אותי עד‬ ‫תמיד בכולל‪ ,‬בו בזמן שעולם התורה משווע לאברכים בני עליה דייקא!! שיבואו וילמדו את‬ ‫כמה מוכרח להיות שיש אנשים שבנוים לזה מצד עצם האישיות שלהם‪ ...‬אז אנא ממך‪ ,‬אם יש‬ ‫הילדים שלנו תורה?? ומאידך יש את האיש חינוך‪ ...‬שהוא דווקא פחות טוב בללמד!! הוא פחות‬ ‫לך את זה‪ ...‬לך על זה!!! אל תשתכנע לא מלוי ולא מיששכר‪ ,‬שלא ינסו להוריד אותך מזה ולטעון‬ ‫מוצלח בלהקנות חומר‪ ,‬אלא בהבנה לנפש התלמיד‪ ...‬זה כבר שוב יששכר‪...‬‬ ‫לך שגם אתה צריך להיות לוי או יששכר‪ ...‬כי אז!!!! אתה יודע מה יקרה?? אם אתה לא תהיה‬ ‫מה שבטוח‪ :‬היחיד שלגמרי לגמרי מבין את המכלול של הסיפור זה דווקא יהודה!! אותו יהודה‬ ‫יהודה‪ ,‬יהיה חסר לנו יהודה‪ ,‬וברגע שיהיה חסר יהודה‪ ,‬יום אחד יגיע אלי יהודה‪( ,‬ולעוד כמה לא‬ ‫שזה רב הקהילה או מנהיג או האדמו"ר הם הראשונים שמבינים שכלל ישראל צריך מעטפת‬ ‫מתאימים כמוני) ויטען לי בתוקף שאין ברירה‪ ,‬אני חייב להיות יהודה‪ ,‬כי יש מחסור‪( ,‬ולמה יש מחסור??‬ ‫מקיפה של שליחויות תורניות‪ ...‬כי הם אלו שמתמודדים עם כל המעטפת‪ ...‬ודו"ק לבנתיים‪..‬‬ ‫כי מה לעשות שמי שכבר היה לו פוטנציאל להיות יהודה‪ ,‬שכנעו אותו להישאר לוי או יששכר) לכן אני מודיע‬ ‫מראש‪ :‬אני לא הולך להחליף אותך‬ ‫‪ | 24‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לא תעשה צח‬ ‫שלא להקריב שאור או דבש‬ ‫שנאמר כי כל שאור וכל דבש‬ ‫לא תקטירו וכו'‬ ‫מילתא דחמץ‪ .‬אבל רש"י פירש דנתחדש דעובר על כל‬ ‫ג' האיסורים שנכללו בלאו‬ ‫עשיה ועשיה בהכנת המנחה‪ ,‬כדאמרי' בגמ' (מנחות נה‪):‬‬ ‫נאמר בתחילת ויקרא ‪" -‬כל המנחה אשר תקריבו לה' לא‬ ‫דכשעשאה חמץ בשעת הלישה עובר בלאו‪ ,‬ואח"כ עובר‬ ‫תיעשה חמץ‪ ,‬כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו‬ ‫בלאו נוסף על עריכתה‪ ,‬ואע"פ שלא הוסיף בחימוץ‬ ‫אישה לה'‪ .‬קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא‬ ‫העיסה בעריכתה‪ ,‬ולבסוף עובר בעוד לאו על אפייתה‪.‬‬ ‫יעלו לריח ניחוח" (ויקרא ב יא‪-‬יב)‪ .‬נכללו בפסוקים אלו ג'‬ ‫דס"ל דכל שלב של עסק במנחה של חמץ אסור בלאו‬ ‫ענינים‪:‬‬ ‫בפ"ע‪.‬‬ ‫א) אסור להחמיץ מנחה מלבד מנחת שתי הלחם וחמץ‬ ‫בדברי הרמב"ם דין זה מחולק לשנים ‪ -‬דכתב (פי"ב מהל'‬ ‫הבא עם קרבן תודה‪ ,‬דכל המנחות באות מצה‪.‬‬ ‫מעשה הקרבנות הי"ד) "והמחמץ אחר המחמץ חייב‪ ,‬ולוקין על‬ ‫ב) אסור להקריב מנחה שיש בה שאור ודבש והיינו כל מיני‬ ‫כל עשייה ועשייה שבה"‪ .‬ומשמע שהם ב' הלכות ‪ -‬דאסור‬ ‫מתיקה‪.‬‬ ‫להוסיף בחימוץ וזהו 'מחמץ אחר מחמץ'‪ .‬ומלבד זאת‬ ‫חייב על עשיית כל שלב בעשיית המנחה ובהקרבתה‬ ‫ג) הגמ' דורשת מהפסוק "ואל המזבח לא יעלו לריח‬ ‫ניחוח" ‪" -‬כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו" (יומא‬ ‫כשהיא חמץ‪ .‬וחזי' דחל שם מנחה עליה אלא דאסור‬ ‫להקריבה‪ ,‬ואי"ז חולין בעזרה‪.‬‬ ‫מז‪ ,):‬והיינו דבכל קרבן יש את החלקים הקרבים לגבוה ע"ג‬ ‫המזבח‪ ,‬ומלבד זאת יש שיריים שאינם קרבים כדתנן‬ ‫תמיהה על ג' הלאוין שנכללו בזה‬ ‫"המעלה מבשר חטאת‪ ,‬מבשר אשם‪ ,‬מבשר קדשי קדשים‪,‬‬ ‫עוד צ"ב דלכאו' הם ב' לאוין נפרדים שאין קשר ביניהם ‪-‬‬ ‫מבשר קדשים קלים‪ ,‬ומותר העומר‪ ,‬ושתי הלחם וכו'"‬ ‫שלא להקריב שאור ודבש‪ ,‬ושלא להחמיץ מנחה רגילה‪.‬‬ ‫(זבחים קיב‪ ):‬והכא כתיב דנאסרו בלאו להקריב אותם ע"ג‬ ‫וצ"ב מה השייכות ביניהם ומדוע נתקבצו ללאו אחד‪.‬‬ ‫המזבח‪.‬‬ ‫כמו"כ ההלכה השלישית הנלמדת מכאן דאסור להקטיר‬ ‫האם יש להקטרת שאור ודבש שם מנחה‬ ‫את השיריים‪ ,‬דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו‪,‬‬ ‫בפשטות היה נראה דכיון דנאסרה הקטרת מנחה של‬ ‫לכאו' אינה שייכת כלל ללאוים האחרים‪ ,‬דאין קשר בין‬ ‫שאור ודבש ע"ג המזבח‪ ,‬א"כ העובר ומקטיר שאור ודבש‬ ‫הקרבת המנחה להקרבת השיריים אע"פ שנאמרו בפסוק‬ ‫הרי הוא כמביא מנחה מן הקטניות שאינה מנחה כלל ואינו‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫עובר בלאו‪ .‬והכא נמי המקטיר מנחה של חמץ‪ ,‬לא הביא‬ ‫ראיות שיש להקרבה זו שם קרבן‬ ‫מנחה כלל‪ ,‬דחמץ אינו קרב‪ ,‬אמנם בגמ' (מנחות נג‪ ).‬אמרי'‬ ‫הגמ' (מנחות נז‪ ):‬דנה אם האיסור שלא להעלות ע"ג המזבח‬ ‫דאיצטריך קרא לעכב שאין מנחת חמץ קרבה כלל‪ ,‬ואם‬ ‫שנאמר "ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח" ‪ -‬כולל גם את‬ ‫אינה מנחה לא בעינן קרא לעכב‪.‬‬ ‫הכבש‪ ,‬או שהמעלה ע"ג הכבש לא עבר על הלאו‪.‬‬ ‫ויותר מזה מצינו בדברי הצל"ח (ברכות לז‪ ):‬שדן לגבי מנחת‬ ‫ועוד דנה הגמ' (זבחים עו‪ ):‬דכל האיסור להקריב את השיריים‬ ‫חמץ אם היא נחשבת פסולה בקודש‪ ,‬ונימא בה אם עלתה‬ ‫רק כשהעלה לשם מנחה‪ ,‬דכתיב 'לריח ניחוח' אבל‬ ‫לא תרד‪ .‬ובראשונים יש כמה הגדרות מהו 'פסולה בקודש'‬ ‫המעלה לשם עצים לא עבר‪ .‬וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מהל'‬ ‫אך לכו"ע עניינה דאינה כרובע ונרבע מוקצה ונעבד‬ ‫איסורי מזבח ג‪-‬ד) ומפרט מה בכלל השיריים ‪ -‬המעלה מבשר‬ ‫וכיו"ב דאינם חשובים קרבן כלל אלא היא נחשבת קרבן‬ ‫חטאת ואשם או מבשר קדשים קלים או משיירי המנחות‬ ‫אלא שהוא קרבן פסול‪.‬‬ ‫או ממותר העומר או מחטאת העוף או מלחם הפנים ושתי‬ ‫האיסור על כל עשיה ועשיה‬ ‫הלחם או מלוג שמן של מצורע‪ .‬ועוד כתב דהמעלה אותם‬ ‫אמרו בגמ' (מנחות נו‪ :‬בכורות לג‪ :‬שבת קיא‪" ).‬הכל מודים במחמץ‬ ‫לוקה‪ ,‬וכן המקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה שעירבו‬ ‫אחר מחמץ שהוא חייב‪ ,‬דכתיב לא תעשה חמץ ולא תאפה‬ ‫בדבש או בשאור‪ .‬והשיג הראב"ד ותמה מדוע עירבם‬ ‫חמץ"‪ .‬רבינו גרשום (בכורות שם) מפרש דמיירי באופה אחר‬ ‫הרמב"ם וכתבם באיסור אחד‪ ,‬והלא הם שני איסורים‬ ‫מחמץ‪ ,‬דעובר על האפיה בלאו משום דבאפייה מיגמרא‬ ‫~אאוסף‬ ‫~ | ‪25‬‬ ‫לתוכן‬ ‫אם עירבם עם שיריים של קרבן‪ ,‬כיון דהשיריים נקראו‬ ‫נפרדים ‪ -‬איסור הקרבת שיריים ואיסור הקרבת שאור‬ ‫קרבן עובר על האיסור‪.‬‬ ‫ודבש ע"ג המזבח‪ .‬והאריך בכס"מ לבאר מנין למד‬ ‫ובאמת‪ ,‬איסור הקרבת שיריים הוא מאותו הטעם ואותו‬ ‫הרמב"ם הלכה זו‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך בזה‪.‬‬ ‫הסוג‪ ,‬דכל עניינו שלא להקריב קרבן שאינו ראוי להקרבה‪.‬‬ ‫אך עכ"פ חזינן דיש ג' איסורים ‪ -‬שלא להקריב שיריים‪,‬‬ ‫דהשיריים עצמם בוודאי הם חלק מהקרבן‪ ,‬אבל הם‬ ‫שלא להקטיר שאור ודבש‪ ,‬ושלא להקטיר שניהם יחד‪.‬‬ ‫מיועדים לאכילת הכהנים וכיו"ב ולא להקרבה‪ .‬וכמש"כ‬ ‫וצ"ב מה תוספת האיסור שיש בהקרבת שניהם‪ .‬ולא זו‬ ‫הרמב"ן (בסה"מ שורש יב) דאכילת הכהנים משלימה את‬ ‫בלבד אלא כתב הכס"מ דלענין מחלוקת אביי ורבא (מנחות‬ ‫ההקרבה‪ .‬וכן נראה מהא דאמרי' בגמ' (ערכין ד‪ ).‬דהו"א‬ ‫שם) אם יש הקטרה פחותה מכזית או לא‪ ,‬פסק הרמב"ם‬ ‫דהכהנים האוכלים קדשים אינם מברכים‪ ,‬סד"א 'ואכלו‬ ‫שאם הקריב כל אחד בפני עצמו‪ ,‬חייב אף כשהקטיר כל‬ ‫אותם אשר כופר בהם' אמר רחמנא‪ ,‬והא כפרה היא ואינה‬ ‫שהוא‪ ,‬ואם הקטיר בתערובת אינו חייב אלא בכזית‪ .‬ולא‬ ‫מעשה אכילה‪ ,‬קמ"ל דכיון דסו"ס איכא הנאה וקרינן בהו‬ ‫נתבאר החילוק בשיעור האיסור ומדוע הוא משתנה‪.‬‬ ‫"ואכלת ושבעת וברכת"‪ ,‬חייבים לברך‪.‬‬ ‫האיסור להקריב שאור ודבש עם קרבן אחר דווקא‬ ‫אם לוקים על הקרבת שיריים‬ ‫ועוד מבואר בדברי הרמב"ם דהמקטיר שאור ודבש לוקה‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬גם אם מערב שאור ודבש עם שיריים ומקטירם‬ ‫בין אם הקטירם בפני עצמם‪ ,‬ובין אם עירבם עם קרבן‬ ‫יחד‪ ,‬אינו לוקה שתים‪ ,‬דהרמב"ם כתב דאסור להקטיר‬ ‫אחר‪ ,‬ואף אם עירבם עם שיירי מנחות הואיל והן קרויין‬ ‫אבל לא הזכיר בשום מקום שיש חיוב מלקות על הקרבת‬ ‫קרבן חייב עליהן‪ .‬הרי דהטעם דאין חייב על העלאת שאור‬ ‫שיריים‪ ,‬והכס"מ עמד על כך ובאר דעיקר הפסוק לא בא‬ ‫ודבש עם השיריים אלא משום שנקראו קרבן‪ ,‬ואם לא היו‬ ‫לאסור הקרבת שיריים‪ ,‬אלא לאסור הקרבת שאור ודבש‪.‬‬ ‫חשובים כקרבן לא היה עובר על הקרבתם עם שאור‬ ‫אל כללו של האיסור שלא להקריב קרבן שאינו ראוי‬ ‫ודבש‪ .‬ויש לפרש מדוע האיסור תלוי בהקרבתם עם דבר‬ ‫להקרבה‪ ,‬שנכתב בלאו של 'לא תקטירו שאור ודבש'‪,‬‬ ‫החשוב קרבן דווקא‪.‬‬ ‫ונכלל בו גם איסור הקרבת השיריים אך אין בו מלקות‬ ‫האיסור להקריב קרבן שאינו ראוי להקרבה‬ ‫דאי"ז עיקר האיסור‪.‬‬ ‫והמורם מכל זה‪ ,‬דמהגמ' שהצריכה פסוק לעכב‪ ,‬ובדברי‬ ‫ביאור החילוק בשיעור ההקטרה‬ ‫הצל"ח מבואר דהקרבת חמץ נחשבת כפסולה בקודש‪,‬‬ ‫ולפי"ז יש לפרש דשיעור הקטרה בד"כ בכזית‪ ,‬אבל ההיא‬ ‫חזינן דהקרבת שאור ודבש אינן חולין בעזרה‪ ,‬אלא חל‬ ‫דהקטיר שאור ודבש בפני עצמם חייב אף על כל שהוא‪,‬‬ ‫עליהם שם מנחה ומכאן האיסור‪ .‬יש קרבן של שאור ודבש‬ ‫לפי שהקטרה כשרה שיעורה בכזית‪ ,‬אבל הקטרה פסולה‬ ‫שנקרא בלשון הכתוב "קרבן ראשית" ואין מקריבים אותו‬ ‫אין לה שיעור‪ .‬ולפיכך שאור ודבש שהוקטרו עם שיריים‪,‬‬ ‫אלא באופנים מסוימים ‪ -‬קרבן שתי הלחם והחמץ‬ ‫שיעורים בכזית דבלא"ה אין להם שם של קרבן פסול‪ .‬אבל‬ ‫שבתודה‪ ,‬ואסור להעלותו על גבי המזבח לריח ניחוח‪.‬‬ ‫שאור ודבש בפני עצמם יש להם שם קרבן מצד עצמם‪,‬‬ ‫ואהכי אם תהיה הקטרה של שאור ודבש שאינה נחשבת‬ ‫ואין צריך כזית לחייבו‪.‬‬ ‫כהקרבה‪ ,‬לא נאמר בה איסור זה‪ ,‬שהוא מיוחד להקרבת‬ ‫ומעתה‪ ,‬אף האיסור להחמיץ הוא בכלל אותו האיסור‪.‬‬ ‫קרבן של שאור ודבש [אע"פ דאפשר שהוא נחשב חולין‬ ‫דנאסרה עשיית קרבן שאינו עומד להקרבה‪ ,‬ולא נאסרה‬ ‫בעזרה]‪ .‬וכיון שנקרא בכל מקום קרבן מה"ט איצטריך‬ ‫רק עצם ההקרבה‪ ,‬אלא כל העשייה היא בכלל האיסור‪,‬‬ ‫קרא לעכב‪ ,‬ופסולו בקודש‪.‬‬ ‫וחייב על לישתה עריכתה ואפייתה של המנחה‪ ,‬בין אם‬ ‫וע"ז כתב הרמב"ם דהמקריב שאור ודבש לשם עצים אינו‬ ‫הוסיף בחימוץ המנחה ובין אם לא הוסיף דכל מעשה של‬ ‫עובר‪ ,‬דאין איסור שידלק שאור ודבש ע"ג המזבח‪ ,‬אלא‬ ‫עשיית קרבן של חמץ אסורה‪ ,‬ולוקין על כל מעשה‬ ‫האיסור הוא להקריב קרבן שיש בו שאור ודבש‪ ,‬וכל‬ ‫ומעשה‪.‬‬ ‫שהקריב לשם עצים לא נחשב קרבן כלל‪.‬‬ ‫נמצא ‪ -‬אסרה תורה להקריב קרבן שאינו עומד להקרבה‪,‬‬ ‫ולכך מחלק הרמב"ם דכאשר מערב שאור ודבש עם‬ ‫ובכלל זה שאור ודבש שמיועדים רק ל'קרבן ראשית' ולא‬ ‫דברים אחרים‪ ,‬אזי אם עירב עם דברים שאינם ראויים‬ ‫לקרבן אחר‪ ,‬וכן כל שיריים של קרבנות ומנחות שעומדים‬ ‫להקרבה‪ ,‬לא הקריב קרבן ולא עבר על שום איסור‪ .‬אבל‬ ‫לאכילה ולא להקרבה‪ ,‬ואף אסור להחמיץ קרבן שלא יהא‬ ‫היכא דהקטיר שאור ודבש בפני עצמם או שעירבם עם‬ ‫ראוי להקרבה‪ ,‬וכל חלק בעשיית החמץ אסור‪.‬‬ ‫דבר הראוי להקרבה‪ ,‬יש למעשה שלו שם הקרבה ועובר‬ ‫על איסור של הקטרת שאור ודבש‪ .‬והוסיף הרמב"ם דאף‬ ‫~ב~‬ ‫אוסף‬ ‫לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה‬ ‫‪| 26‬‬ ‫הודפס‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫עטרת הברכות‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א‬ ‫ב' דינים בכל שיש בו חמשת מיני דגן א‪ .‬במאכל אחד ב‪ .‬במעשה האכילה‬ ‫בסי' קסח דשורה פת כסנין במשקה תלוי מהו עיקר כוונתו‪ .‬אכן‬ ‫כל שיש בו מחמשת מיני דגן מדין עיקר וטפל אתינן עלה‬ ‫יש לדון בזה משום "כל שיש בו חמשת מיני דגן"‪ ,‬דהרי אוכלם‬ ‫ברכות לו ע"ב‪' .‬גופא רב ושמואל דאמרי תרוויהו כל שיש בו‬ ‫כאחד‪ ,‬ובהא אפ' דכוונתו לשניהם‪ ,‬מ"מ הרי הפת כסנין נדון‬ ‫מחמשת מיני דגן מברכין עליו בורא מיני מזונות'‪.‬‬ ‫כעיקר‪ ,‬מחמת עיקר החפצא‪ ,‬ולכן אפ' דנתכוון לאכול שניהם‬ ‫והנה משמעות דברי הראשונים בזה‪ ,‬דמדין עיקר וטפל אתינן‬ ‫מ"מ הפת כסנין הוא העיקר מדינא "דכל שיש בו"‪.‬‬ ‫עלה‪ ,‬והחידוש הוא אף דהדגן הוא המיעוט מ"מ נדון כעיקר‬ ‫יסוד הגר"ז ב' דינים בכללא דכל שיש בו‬ ‫מחמת חשיבותו‪.‬‬ ‫ובשו"ע סי' ריב בדין עיקר וטפל כתב דאף בגוונא דמעורב‬ ‫אשר יראה בהאי ענינא‪ ,‬ויסוד הדברים מתבארים להדיא‬ ‫נשנה הדין דעיקר וטפל ולא רק בפת ומליח דהפת הוא טפל‬ ‫מדברי הגר"ז סי' ריב‪ ,‬דתרי דינים נתחדשו בהך מימרא דכל‬ ‫מחמת דאוכלו רק כטפל להמליח‪ .‬ובביאור הגר"א על אתר כתב‬ ‫שיש בו ה' מינים‪ .‬חדא באופן דנעשו כמאכל אחד ע"י בישול‬ ‫דהמקור להך מילתא דבתערובת נדון בדין עיקר וטפל הרי הוא‬ ‫או אפי' ע"י תערובת או בנעשו על דעת לאכול שניהם כעיסה‬ ‫נלמד מסוגיין מענין כל שיש בו מחמשת המינים מברך בורא‬ ‫ממולאת בפירות‪ ,‬וזהו קביעות שם התבשיל כמיני דגן‪ .‬ועוד‬ ‫מיני מזונות‪.‬‬ ‫נתחדש בזה דאף היכא דלא נעשו בתחלת עשייתן כאחד‪ ,‬אלא‬ ‫ומתבאר מדברי הגר"א דיסוד דין דרב ושמואל הרי הוא מדינא‬ ‫רק דבאכילתם אוכלם יחד אף בזה נשנה הדין "כל שיש בו"‪.‬‬ ‫דעיקר וטפל אתינן עלה‪ ,‬וזהו דהוכיח לכל תערובת דהוא מדין‬ ‫הנפק"מ בב' דינים אלו בנשאר מהמאכל אחר שסיים המיני‬ ‫"עיקר וטפל"‪.‬‬ ‫דגן‬ ‫והנה בפשוטו נתחדש בזה יתר מעיקר וטפל בעלמא‪ ,‬דהמקור‬ ‫ואמנם הנפק"מ בזה דבאופן הראשון דמאכל אחד‪ ,‬בזה אף‬ ‫לדין עיקר וטפל זהו ממתני' לקמן מד ע"א לענין פת ומליח‬ ‫דנשאר הטפל לבדו אינו מברך‪ ,‬ואילו בהאופן השני דכל יסוד‬ ‫דמברך על המליח‪ .‬והתם אוכל הפת מחמת חריפות או מתיקות‬ ‫הדין דכל שיש בו הוא מחמת דנאכלים כאחד‪ ,‬בהא היכא דגמר‬ ‫שאכל‪ ,‬ואין רוצה הפת בפנ"ע כי אם לשמש האכילה הקודמת‪,‬‬ ‫המיני דגן ואין כאן כי אם המאכל האחר שפיר מחויב לברך‪.‬‬ ‫נמצא דאוכלו בתורת טפל‪.‬‬ ‫וכל זה מתבאר בלשון הגר"ז יש "שתחילת עשייתם יחד" ויש‬ ‫ואילו לענין חמשת מיני דגן בתבשיל הרי רצונו בזה לתבשיל‪,‬‬ ‫"שאוכלם כאחד" יעו"ש היטב‪.‬‬ ‫[ואף דנותן לטעם‪ ,‬מ"מ רצונו בכללות התבשיל‪ .‬אלא א"כ‬ ‫אשר מתחדש מדברי הגר"ז כלפי חקירת האחרונים אי בדין‬ ‫המיני דגן הם לדבק ובאמת בכה"ג ליכא כלל דינא דה' מיני דגן‬ ‫כל שיש בו נאמר רק בנאפה ותערובת כל שיש בו מיני דגן עיקר‬ ‫כמבואר בגמ' לט ובראשונים]‪ ,‬ולזה נתחדש דמחמת חשיבות‬ ‫קביעות המאכל נקבע לפי המיני דגן אכן באופן דאוכל ובמעשה‬ ‫דמיני דגן והיינו חשיבות דז' מינין ומידי דזיין כמש"כ הפנ"י‪,‬‬ ‫אכילתו יש בו גם מיני דגן וגם שאר דברים בזה לא נשנה הדין‬ ‫הרי נקבע בחפצא כעיקר בתבשיל מחמת חשיבותו‪ .‬אי נתן כדי‬ ‫דכל שיש בו משום דאין בזה תערובת כדבר אחד כדי שיחול‬ ‫לסעוד או לטעם לכל חד כדאית לי'‪.‬‬ ‫קביעות וחשיבות דכל שיש בו חמשת מיני דגן‪ ,‬כי אם דבאכילתו‬ ‫שורה פת כסנין בקפה‬ ‫אוכל ב' דברים דחד מינייהו מיני דגן בזה והוא טפל באכילתו‬ ‫והנה בסי' קסח סעיף יב במשנה ברורה סקס"ה האריך בענין‬ ‫כלשון הגר"ז כבר לא נאמר האי כללא דכל שיש בו חמשת מיני‬ ‫שורה פת כסנין ביי"ש או בקאוו"י‪ ,‬דהיכא דעיקר כוונתו לפת‬ ‫דגן לפטור‪ ,‬וממילא תליא מהו העיקר אצל האוכל וככל אוכל‬ ‫כסנין א"כ פשוט דמברך במ"מ‪ ,‬אכן היכא דכוונתו לשניהם‪ ,‬דעת‬ ‫ב' דברים יחד דבעינן לדון מהו העיקר‪ ,‬ונקבע ע"פ הרוב וכו'‪.‬‬ ‫המג"א שם דמברך שתי ברכות‪ ,‬ובשער הציון אות ס"א הביא‬ ‫אמנם יש אחרונים דסברי דדינא דכל שיש בו מיני דגן במעשה‬ ‫מהגר"ז ומשמעות המג"א סי' ריב‪ ,‬דאף בכה"ג מברך במ"מ‪.‬‬ ‫אכילה תלי מילתא‪ .‬והיינו די בזה שבאכילתו יש מיני דגן וכבר‬ ‫וצריך ביאור בעיקר השקלי' וטרי' בזה‪.‬‬ ‫בזה שייך לכללא דכל שיש בו חמשת מיני דגן דמברך מזונות‬ ‫והנראה פשוט דאי אתינן עלה מדינא דעיקר וטפל דעלמא‪,‬‬ ‫ופוטר השאר אף דאינו מאכל אחד דנאפה או נתבשל ואף בניכר‬ ‫הרי הדבר תולה מהי עיקר כוונתו באכילה זו‪ ,‬וזהו כמש"כ המג"א‬ ‫אוסף | ‪27‬‬ ‫לתוכן‬ ‫המעורבין‪ ,‬כל דאוכלם כאחד הרי יש לדון מדין "כל שיש בו"‬ ‫המין דגן לעצמו מ"מ כל דאוכלם יחד בכלל דינא דכל שיש בו‬ ‫והיינו כיון דאוכלם כאחד ‪.‬‬ ‫מיני דגן דמברך מזונות‪.‬‬ ‫ומשמעות דברי הפמ"ג דלא נאמר כל שיש בו רק במאכל אחד‪,‬‬ ‫והגר"ז חידש בזה דתרוויהו איתנייהו בהו בדין כל שיש בו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ולזה תלי' בנדון החיי אדם ולא די בזה שאוכלם יחד‪ ,‬אלא א"כ‬ ‫נאפה או נתבשל יחד דבזה חל קביעות המאכל כברכת מזונות‪.‬‬ ‫נימא דהנפק"מ בזה הוא באופן דנשאר רק המין השני‪ ,‬דבהא‬ ‫ב‪ .‬כל דאוכלם יחד נעשה טפל למיני גדן ב'אכילתו' ולא בעיקר‬ ‫לכו"ע בעי למאכל אחד כדי לקבוע שברכתו מזונות כמש"כ‬ ‫המאכל דהרי לא נאפו או נתבשלו יחד ומ"מ אף זה שייך לכלל‬ ‫הגר"ז דהיכא דנעשו כאחד‪ ,‬אף דנשאר הטפל אינו מברך עליו‪,‬‬ ‫ד'‪.‬כל שיש בו'‬ ‫ובזה דנו בגודל החתיכות ויל"ע‪.‬‬ ‫ביאור פלוגתת רבותינו בשורה פת כסנין ביין‬ ‫ובמשנה ברורה סי' קסח סקמ"ה ומו' וכן בסי' ריב סק"ו‬ ‫וזהו נדון האחרונים בסי' קסח בשורה פת כסנין במשקה‬ ‫ובשער הציון סקכ"א משמע דהיכא דאוכלם יחד‪ ,‬רק מדין‬ ‫וכוונתו לשניהם‪ .‬לדעת המג"א רק אי כוונתו לפת כסנין‬ ‫עיקר וטפל דעלמא אתינן עלה ולא מדין "כל שיש בו" וזהו‬ ‫והמשקה הוא כטפל לו מברך במ"מ‪ ,‬אכן בכוונתו לאכול שניהם‪,‬‬ ‫דתלה זאת במאי דעיקר כוונתו‪ ,‬וזהו כדעת המג"א סי' קסח‪.‬‬ ‫מברך על שניהם‪ .‬והיינו משום דקסבר דליכא בזה משום דינא‬ ‫אכן להגר"ז בכל הני איכא למיתי עלה מדין "כל שיש בו" ואף‬ ‫"דכל שיש בו"‪ ,‬דזהו רק במאכל אחד‪ ,‬ואשר לכן אתינן עלה רק‬ ‫בכוונתו לשניהם‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫מדין עיקר וטפל דעלמא ולזה תולה בכוונתו‪ .‬אמנם הגר"ז נוקט‬ ‫נפק"מ לענין שקדי מרק במרק‬ ‫דנתחדש דין נוסף "בכל שיש בו" דכל דאוכל המיני דגן יחד עם‬ ‫ונראה דנפק"מ רבתי בזה‪" ,‬לשקדי מרק" במרק‪ ,‬דבפשוטו‬ ‫דבר אחר חל הדין "דכל שיש בו"‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫אין זה תבשיל אחד וכן לא נדון כתערובת דהרי ניכר לעצמו‪,‬‬ ‫פלוגתת האחרונים בתערובת דמיני דגן בחתיכות ניכרות‬ ‫ומ"מ כל דאוכל השקד עם המרק לשיטת הגר"ז הרי הוא בכלל‬ ‫והנה בביאור הלכה סי' ריב דן לענין תערובת דאזלינן בתר‬ ‫"אוכלם כאחד" דאף בזה נתחדש "כל שיש בו"‪ ,‬והיינו דבאותו‬ ‫הכף שיש בו שקדי מרק עם מרק להגר"ז אף בזה שייך לכלל דכל‬ ‫הרוב לקבוע את העיקר‪ ,‬והביא לדעת החיי אדם דרק בחתיכות‬ ‫שיש בו בעיקר מעשה אכילתו ומברך רק מזונות בכוונתו לאכול‬ ‫קטנות‪ .‬ושוב הביא דדעת הפמ"ג אף בחתיכות גדולות וכן‬ ‫משניהם‪ ,‬ומ"מ היכא דגמר השקדים ונשאר רק המרק בהא אף‬ ‫הדין במעורב מיני דגן בחתיכות גדולות דתלי' בפלוגתת החיי‬ ‫להגר"ז בעי לברך ברכה על המרק בפנ"ע‪ ,‬שכן אף דבעלמא‬ ‫אדם והפמ"ג‪ ,‬וכתב עוד לאחר הביא דעת הפמ"ג דאפילו היכא‬ ‫בכלל דכל שיש בו חמשת מיני דגן הרי נקבע המאכל בשם‬ ‫דמינכר כל אחד בפי עצמו לא יברך אלא ברכה אחת 'וכן שמעתי‬ ‫מזונות ואף אם נשאר רק מהמאכל שיש בו רק ברכת שהכל‬ ‫מורים בשם גדול אחד והרוצה לחוש לדעת החיי אדם‪ ,‬ימעך‬ ‫מ"מ אינו מברך בפנ"ע זהו משום דנאפה או נתבשל יחד כלשון‬ ‫הפרי אדמה ויהיה מעורב עם פתיתי העיסה או הגרויפי"ן של‬ ‫הגר"ז והוא דבר אחד בעצם וברכתו במאכל זה מזונות‪ ,‬אכן‬ ‫ה' מיני דגן ויאכלם יחד ויברך בורא מיני מזונות'‪.‬‬ ‫בנידון דידן דלא נאפה או נתבשל יחד ואף אינו תערובת גמור‬ ‫והנראה לדון‪ ,‬דבפשוטו כל הנדון הנ"ל עד כמה נדון כמאכל‬ ‫בזה אתינן עלה רק משום דבכל אכילה שיש בו מיני דגן הרי יש‬ ‫אחד האם דוקא כשלא מינכר כל אחד בפנ"ע או אפילו אם‬ ‫בו באכילתו מני גן וזהו פר רק במשה אכילתו‪ ,‬ובזה כל דנשאר‬ ‫מינכר‪ ,‬אמנם לשיטת הגר"ז דנשנו ב' אופנים בדין דכל שיש‬ ‫מרק לבד מברך שהכל כמש" הגר"ז‪..‬‬ ‫בו או ע"י תחילת עשייתם יחד באפיתם‪ ,‬או ע"י שעת אכילתם‬ ‫ולפמש"כ המ"ב סי' קסח סקס"ה בעינן לחוש לשתי הדעות‬ ‫יחד 'ונטפל באכילתו' כלשון הגר"ז הרי איכא למיתי עלה מדין‬ ‫ובדין שקדים במרק יברך ע"ד אחר שהכל‪ ,‬וכמש"כ לענין שורה‬ ‫"כל שיש בו" אפ' אם ננקוט כהחיי אדם דרק בחתיכות קטנים‬ ‫פת כסנין במשקה‪.‬‬ ‫נדון כתערובות לענין עיקר וטפל דעלמא‪ ,‬מ"מ לענין מיני דגן‬ ‫לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל‬ ‫‪ | 28‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א‬ ‫גליון מס' ‪ - 300‬תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת המרכזי שיכון ה'‬ ‫כיצד גנבה רחל את התרפים מאביה ולא חששה מגזל‬ ‫"ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה" (לא יט) ‪ -‬וצריך להבין מדוע לא חששה רחל מאיסור גזל‬ ‫כאשר גנבה התרפים של לבן אביה?‬ ‫ובאמת דבהמשך הפסוקים נאמר שיעקב אמר ללבן "עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה" (לא לב) והוסיף ע"ז האור החיים‬ ‫הק' 'כדין בן נח' והיינו שמה שיעקב אמר שהגנב לא יחיה זהו מדינא‪ ,‬וכמבואר בעירובין (סב ע"א) דבן נח שגזל חייב מיתה‪,‬‬ ‫וכ"כ המשך חכמה‪.‬‬ ‫אך ודאי שהפשטות אינה כן דהרי ודאי לא עברה רחל על גזל ממש‪ ,‬וכן זה נסתר לדברי רש"י שכתב על הפסוק "לא יחיה"‬ ‫'ומאותה קללה מתה רחל בדרך' וכמבואר במדרש (ב"ר ע"ד וצ"ז) שרחל מתה כי קללת חכם מתקיימת אפילו על תנאי‪ ,‬וא"כ‬ ‫מבואר שרחל מתה רק מכח הקללה ולא מדין הגזל‪.‬‬ ‫ואפשר שאין גניבת התרפים נחשבת לגזילה דאינם שווים פרוטה כיון שע"ז אסורה בהנאה‪( ,‬עי' שו"ת שבות יעקב ח"ג לח שתירץ‬ ‫כן)‪ ,‬אך במס' ע"ז (ס"ד ע"א) מבואר לכאורה דלגוי מותר להנות מע"ז‪ ,‬שרבה בר אבוה הורה להגויים שבאו להתגייר אצלו‬ ‫שימכרו קודם את כל הע"ז שלהם ואח"כ יתגיירו‪ ,‬ומוכח מזה שמותר לגוי להנות מע"ז דאל"כ מה יועיל להם שימכרו את‬ ‫הע"ז כיון שלא יוכלו להנות כלל מהכסף (כ"כ המהרי"ל דיסקין (שו"ת קו"א סי' קמ"א) והאור שמח (פ"ט מע"ז הי"א)‪.‬‬ ‫ואמנם הרמב"ן והר"ן (בחי' לע"ז נ"ט ע"ב) כתבו דגוי שניסך יין לע"ז ממש "אסריה בין לדידיה בין לאחרים דאיסורי ע"ז בבני‬ ‫נח נמי הוא" עכ"ל‪ ,‬אולם אף לדבריהם יש לדון דהרי קיי"ל שגוי יכול לבטל ע"ז שלו וא"כ יחשב שהע"ז שווה פרוטה כבר‬ ‫מעכשיו‪ ,‬והדבר תלוי במה שחקרו האחרונים אם יש בעלות לאיסורי הנאה‪ ,‬דאי נימא שאין בעלות באיסוה"נ א"כ אין בזה‬ ‫גזל גם כשהע"ז שייכת לגוי כיון שאין לו בעלות על הע"ז‪ ,‬ואע"פ שבכוחו לבטלו מ"מ כל זמן שלא ביטלו אינו שלו ואכ"מ‪.‬‬ ‫והגרי"ש אלישיב זצ"ל תירץ (מובא בס' כמטר לקחי) דהרי לבן רימה את יעקב והחליף את משכורתו עשרת מונים‪ ,‬וא"כ לבן‬ ‫היה חייב ליעקב כסף וגבתה רחל את חוב בעלה ע"י גניבת התרפים‪.‬‬ ‫אך באמת רש"י על הפסוק "ותגנב רחל את התרפים" כתב 'להפריש את אביה מעבודת אלילים נתכונה'‪ ,‬ומבואר שרחל‬ ‫גנבה התרפים מדין 'לאפרושי מאיסורא' למנוע מאביה איסור ע"ז‪ ,‬ואולם יש לעיין מנ"ל דמשום איפרושי מאיסורא מותר‬ ‫לגזול ולהזיק ממון חבירו‪.‬‬ ‫ואכן הדברים מפורשים בגמ' בברכות (כ' ע"א) "דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא (היינו‬ ‫בגד אדום שאסרו חכמים ללובשו משום פריצות) סבר דבת ישראל היא‪ ,‬קם קרעיה מינה‪ ,‬אגלאי מילתא דכותית היא‪ ,‬שיימוה‬ ‫בארבע מאה זוזי" ‪ ,‬ומבואר שר' אדא הוצרך לשלם בעבור מעשהו רק בגלל שהאשה התבררה כגויה‪ ,‬אך אם באמת היה‬ ‫מדובר באשה יהודיה היה מותר לרב אדא להזיק את ממונה כדי להפרישה מן האיסור‪.‬‬ ‫וכן מבואר ברמב"ם (פ"י מכלאים הכ"ט) ובשו"ע (יו"ד סי' ש"ג ס"א) שכתבו 'הרואה כלאים של תורה על חבירו אפי' היה מהלך‬ ‫בשוק קופץ עליו וקורעו מעליו מיד' ובמהר"י קורקוס וברדב"ז ובבאר הגולה שם כתבו דמקור דברי הרמב"ם הם מהגמ'‬ ‫בברכות הנ"ל שמוכח ממנה דמותר להזיק ממון חבירו כדי להפרישו מאיסור‪.‬‬ ‫ויסוד הדין דמותר להזיק ממון חבירו כדי להפרישו מאיסור נלמד ממה שמותר לאדם להכות חבירו להפרישו מאיסור‪,‬‬ ‫כמבואר בב"ק (כ"ח ע"א) שאדון שהיכה את עבדו ועשה בו חבורה ע"מ שייצא מביתו כשהגיע זמן היובל פטור‪ ,‬ובאוקימתא‬ ‫אוסף | ‪29‬‬ ‫לתוכן‬ ‫השנייה העמידה שם הגמ' שמדובר בעבד שרבו השיא אותו לשפחה כנענית ועתה הוא מסרב לפרוש ממנה אע"פ שנאסרה‬ ‫עליו כעת שהרי הוא כיהודי בן חורין לכל דיניו‪ ,‬ומבואר שמותר לאדון אפי' להכותו כדי להפרישו מן האיסור וכן נפסק‬ ‫ברמ"א (חו"מ תכ"א סי"ג)‪ ,‬וא"כ כ"ש שמותר לאדם להזיק את ממון חבירו להצילו מן האיסור‪ ,‬שהפסד ממון קל יותר מהכאה‬ ‫בגופו‪ ,‬וכמו שאמרו 'עד שאתה כופהו בגופו כפהו בממונו'‪.‬‬ ‫ולפי"ז תמוה אמאי פירשו האוה"ח והמשך חכמה שרחל נענשה על גזילת התרפים‪ ,‬הלא מבואר להדיא בגמ' שמותר להזיק‬ ‫ממון חבירו להפרישו מאיסור‪ ,‬אכן נראה דהנה בשו"ת חת"ס (יור"ד י"ט ד"ה מעתה) וכן בפנים יפות (פר' קדשים) ועוד כתבו‬ ‫דהחיוב לאפרושי מאיסורא נובע מדין 'ערבות'‪ ,‬ולפי"ז אין זה שייך רק ביהודי דכל ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬אבל בגוי שאין‬ ‫עליו ערבות אין דין איפרושי מאיסורא‪ ,‬ולכן דעת האוה"ח והמשך חכמה דלרחל לא הותר גניבת התרפים דאין דין איפרושי‬ ‫מאיסורא בבן נח‪ ,‬אבל לפרש"י דרחל גנבה את התרפים לאיפרושי מאיסורא צ"ל שהחיוב איפרושי מאיסורא נובע מדין‬ ‫'לפני עור'‪ ,‬וכמבואר בב"ח (יור"ד סי' ש"ג)‪ ,‬ולפני עור איכא ג"כ בגוי וכמבואר בגמ' דאסור לתת אבר מן החי לבן נח‪.‬‬ ‫ולהדיא פליגי הפוסקים בזה אם גם בגוי שייך דין 'לאפרושי מאיסורא'‪ ,‬דהש"ך (יו"ד סי' קנ"א סק"ו) ועוד אחרונים סוברים‬ ‫שבגוי לא שייך דין זה‪ ,‬אך מאידך המג"א (או"ח שמ"ז ד') ועוד אחרונים כתבו להדיא שגם בגוי נאמר דין 'לאפרושי מאיסורא'‬ ‫שצריך להפרישו מאיסורים ששייכים בו‪ ,‬ויסוד מחלוקתם תלוי בשורש הטעם של 'לאפרושי מאיסורא' וכמבואר‪.‬‬ ‫מחלוקת רבותינו האם מותר להזיק דבר שלא כל שימושו לאיסור‬ ‫והנה באילת השחר עה"ת בענין השאלה הנ"ל כיצד היה מותר לרחל לגנוב התרפים מאביה כתב מרן וז"ל 'והנה רחל לא‬ ‫עברה באיסור גניבה כיון דכונתה היתה להפרישו מע"ז‪ ,‬ודבר שכל שימושו לאיסור‪ ,‬מותר לקחתו כדי להפריש אדם מאיסור'‪,‬‬ ‫ומבואר שדעת מרן זצ"ל שכל ההיתר לגזול לחבירו כדי להפרישו מאיסור הוא דוקא בדבר שכל שימושו לאיסור אך דבר‬ ‫ששיך בו גם שימושי היתר אסור לגוזלו כדי להפרישו מאיסור‪.‬‬ ‫ויש להקשות על דברי מרן זצ"ל מהגמ' בברכות הנ"ל שרב אדא הזיק את בגדה של האשה אפילו שלא כל שימושו של הבגד‬ ‫הוא לאיסור‪ ,‬שהרי כל האיסור ללכת עם בגד אדום הוא דוקא ברשות הרבים אך בבית מותר היה לאשה ללכת עם בגד זה‪.‬‬ ‫וי"ל דאף לדברי מרן זצ"ל כיון ששם מדובר בשעת האיסור ממש שייך בזה דין 'לאפרושי מאיסורא' דמה מהני שיש בזה‬ ‫שימושי היתר הרי כרגע משתמשים בזה לאיסור ומצוה להפרישו מן האיסור‪.‬‬ ‫והנה נידון זה האם יכול אדם להזיק את ממונו של חבירו כדי להפרישו מן האיסור הוא נידון רחב השייך בהרבה מקרים‬ ‫ולמשל חוזר בתשובה שהגיע לבית הוריו וגילה שם בשר טריפות‪ ,‬ובא ושאל האם מותר לו מדין 'לאפרושי מאיסורא'‬ ‫לזרוק את הטריפות כדי להציל את הוריו מאיסור‪.‬‬ ‫וכמו"כ באחת הישיבות גילה המשגיח שאחד מן הבחורים בישיבה נושא עימו פלאפון פרוץ ושבר לו את המכשיר‪ ,‬ויש‬ ‫לדון האם מותר היה לאותו משגיח לעשות כן‪ ,‬והאם איננו חייב לשלם בעבור המכשיר‪.‬‬ ‫ושמעתי בשם מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל דמוצא טלפון פרוץ אפילו שיודע מי בעליו אין להחזיר לו ומאבדו להפרישו מאיסור‬ ‫(עי' חוט שני הל' פסח קובץ ענינים אות ט)‪ ,‬ואולם לדברי מרן הגראי"ל זצ"ל כיון שיש בו גם שימושים של היתר לכאורה אסור‬ ‫להזיקו‪ ,‬אכן לאחר שנאסרה החזקת מכשירים אלו ע"י רבותינו הרי הוא נחשב כתשמיש שכל כולו לאיסור ומותר להזיקו‪.‬‬ ‫והנה בפתחי חושן (פ"א) כתב לדון שאף שמותר לאדם להזיק ממון חבירו כדי להפרישו מאיסור מ"מ אינו נפטר מתשלומין‬ ‫כמו במציל עצמו בממון חבירו שצריך לשלם‪ ,‬אך מדברי הגמ' בברכות שם 'מתון מתון מאה זוזי שווי' משמע שרק בגלל‬ ‫שהתברר שהיא כותית היה צריך רב אדא לשלם‪ ,‬אבל אילו היתה ישראל לא היה צריך לשלם‪ ,‬וכן פסק מרן הגרי"ש אלישיב‪.‬‬ ‫ויעוין בשו"ת שלמת חיים (סי' תקל"ח) שנשאל הגרי"ח זוננפלד אם מותר לשרוף עיתונים המכשילים את הרבים בכפירה‬ ‫ומינות‪ ,‬והשיב שכיון שעיתונים אלו הם עון פלילי לכן אין למחות באותם השורפים עיתונים אלו‪ ,‬ופשוט שאף שיש‬ ‫בעיתונים אלו עוד דברים חוץ מדברי המינות כגון חדשות מהעולם וכדומ' נחשב הדבר לכל שימושו לאיסור כיון שכל‬ ‫מטרת העיתון היא בשביל דברי המינות ושאר הדברים הם אגב כדי שיהיה לדבר שם עיתון‪ ,‬וכבר הורה זקן מרן החזו"א‬ ‫דמותר לשרוף ספרי מינים ואין לחוש לגזל (עי' תשובות והנהגות ח"א שסח)‪.‬‬ ‫©‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולקבלת העלון במייל ‪0548473@gmail.com‬‬ ‫‪ | 30‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‪ ,‬יום ג' פרשת ויצא‪ ,‬ז' כסלו תשפ"ז‬ ‫‪536‬‬ ‫ַ ָ ה ֵ ין ַהח ִחים‬ ‫ְ‬ ‫סודות התורה‪ :‬איתא בפתח הזוהר הקדוש‬ ‫סדר הגבהת הכוס‬ ‫(הקדמה דף א‪ :).‬רבי חזקיה דרש את הפסוק (שיר‬ ‫השירים פרק ב פסוק ב) ְ ַ ָ ה ֵ ין ַהח ִחים‪,‬‬ ‫השושנה זו כנסת ישראל‪ .‬מה שושנה יש בה אדום‬ ‫ס ַה ַ יִ ן‬ ‫ַק ח ֶא ת‬ ‫ולבן‪ ,‬אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים‪ .‬מה שושנה‬ ‫כוס של ברכה‪ :‬בהמשך לסדרת הגיליונות בעניין זימון‬ ‫יש בה י"ג עלים‪ ,‬אף את כנסת ישראל מקיפות י"ג‬ ‫כהלכה‪ ,‬נדון בגיליון שלפנינו (מספר ‪ )536‬בנושא "סדר הגבהת‬ ‫מידות הרחמים מכל צדדיה‪ .‬ולאחר מכן יש חמשה‬ ‫הכוס"‪ ,‬כיצד ראוי לאחוז את הכוס של ברכה?‬ ‫עלים תקיפים המקיפים את השושנה‪ ,‬והם הנקראים‬ ‫מה הם גדרי אחיזת כוס של ברכה בזימון ובברכת המזון?‬ ‫ישועות‪ ,‬והם חמשה שערים‪.‬‬ ‫והאם הדין שנוטלים את הכוס בשתי ידיים נאמר דוקא בשעה‬ ‫ועל סוד זה נאמר (תהלים פרק קטז פסוק יג) ס‬ ‫שמגישים את הכוס למזמן‪ ,‬או אף כשהוא מגביה אותה בעצמו‬ ‫יְ ע ת ֶא ָ א‪ ,‬זו כוס של ברכה‪ .‬ולכן כוס של ברכה‬ ‫מן השולחן צריך לאחוז בה בשתי ידיו?‬ ‫צריכה להיות מונחת על חמש אצבעות ולא יותר‪,‬‬ ‫באיזו יד מגביהים את הכוס ובאיזו אוחזים אותה בשעת‬ ‫כשם שהשושנה יושבת על חמשה עלים תקיפים‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬ומה דינו של איטר? ועד מתי צריך המזמן להחזיק את‬ ‫נמצא שהכוס כנגד השושנה‪ ,‬והאצבעות הנושאות‬ ‫הכוס בידו‪ ,‬עד "אל יחסרנו"‪ ,‬עד אחר "הרחמן"‪ ,‬או עד אחר ברכת‬ ‫אותה כנגד העלים התקיפים שעליהם היא נשענת‪,‬‬ ‫"בורא פרי הגפן"?‬ ‫ועל שמם נקראת "כוס ישועות"‪ ,‬על שם חמשת‬ ‫העלים הנקראים ישועות‪ .‬עכ''ד הזוהר‪.‬‬ ‫עשרה דברים נאמרו‬ ‫‪.‬‬ ‫והנה המתבונן בוורד המצוי רואה עלים רבים‬ ‫ברכת המזון‪ :‬בגמרא (ברכות דף נא‪ ).‬אמר רבי זירא אמר‬ ‫הכרוכים זה בזה ברצף אחד‪ ,‬מן הרחבים שבחוץ ועד‬ ‫רבי אבהו‪" ,‬עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה‪ :‬טעון הדחה‪,‬‬ ‫הקטנים שבלב הפרח‪ ,‬וצריך ביאור היכן נמנים בו י"ג‬ ‫עלים ועוד חמשה‪ .‬במערכת הילכתא ניתן להשיג‬ ‫תמונת ורד שסימן בה אחד הלומדים מספר קטן‬ ‫על גבי כל עלה‪ ,‬ועלו בידו י"ג עלים בדיוק‪ .‬אך עדיין‬ ‫יש לברר היכן הם חמשת העלים התקיפים שהזכיר‬ ‫הזוהר‪ .‬ואולי הם העלים הרחבים שבשורה החיצונה‪,‬‬ ‫אף שבתמונה זו נמנו בה ששה‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫ובעיקר זיהוי השושנה שבדברי הזוהר נאמרו‬ ‫כמה שיטות‪ .‬יש שפירשו שהיא הוורד‪ ,‬ויש שפירשו‬ ‫שושן צחור‪ ,‬שושנת מים‪ ,‬שושנת העמקים‪ ,‬אירוס או‬ ‫סיגל ריחני‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫בברכת התורה‬ ‫עקיבא יוסף לוי‬ ‫‪1‬‬ ‫אוסף | ‪31‬‬ ‫לתוכן‬ ‫הדברים‪ ,‬אבל בשאר הכוסות לא כל הדברים שייכים‪ .‬למשל‬ ‫שטיפה‪ ,‬חי ומלא‪ ,‬עיטור ועיטוף‪ ,‬נוטלו בשתי ידיו‪ ,‬ונותנו‬ ‫"מעטרו בתלמידים" אינו שייך בקידוש‪ ,‬שאפשר לקדש‬ ‫בימין‪ ,‬ומגביהו מן הקרקע טפח‪ ,‬ונותן עיניו בו‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫ביחידות‪ ,‬לעומת המזמן על הכוס שבעל כרחו אינו יחידי‪.‬‬ ‫אף משגרו במתנה לאנשי ביתו"‪ .‬ואמר רבי יוחנן "אנו אין לנו‬ ‫בלקט יושר (חלק או"ח עמוד פו) כתב שהוא הדין‬ ‫אלא ארבעה בלבד‪ ,‬הדחה‪ ,‬שטיפה‪ ,‬חי ומלא"‪.‬‬ ‫לכל הכוסות שתיקנו חכמים לחובה‪ ,‬צריך לאוחזו בימינו‪,‬‬ ‫רש"י (ברכות דף נא‪ .‬שבת דף עו‪ ):‬פירש "כוס של ברכה‪,‬‬ ‫ומגביהו מן השולחן טפח [אף שבגמרא נאמר "מן הקרקע"‪:‬‬ ‫ברכת המזון"‪ ,‬וכן מפורש בתוספות (ברכות דף נא‪ :‬ד"ה‬ ‫בימיהם היו רגילים לישב על הקרקע‪ ,‬ולכן נקטו "מן‬ ‫והלכתא)‪ .‬וכן נשנו דינים אלו בהלכות ברכת המזון ברמב"ם‬ ‫הקרקע"] ונותן עיניו בו‪ .‬מכל מקום "מקבלו בשתי ידיו" אינו‬ ‫(הלכות ברכות פרק ז הלכה טו) ובשולחן ערוך (סימן קפג‬ ‫שייך בקידוש והבדלה ובליל הסדר‪ ,‬שאין מושיטים לו את‬ ‫סעיף א)‪.‬‬ ‫הכוס לברך‪ ,‬כמו בכוס של ברכת המזון‪ .‬וכן "משגרו לאנשי‬ ‫ונחלקו הראשונים אם נפסקה הלכה כרבי יוחנן‪ .‬וכתב‬ ‫ביתו" אינו שייך בליל הסדר‪ ,‬שהרי יש ארבע כוסות לכל‬ ‫המשנה ברורה (סימן קפג ס"ק כ) בשם ביאור הגר"א‪,‬‬ ‫אחד‪ .‬ואף לא בקידוש והבדלה‪ ,‬שהטעם "כי היכי דתתברך"‬ ‫שהדינים המובאים בשולחן ערוך בסעיפים ד‪-‬ה אינם אלא‬ ‫שייך רק בכוס שבעל הבית מברך עליו ברכת המזון‪.‬‬ ‫להידור מצוה לכתחילה‪ ,‬כלומר שארבעה דברים נפסקו‬ ‫וכעין זה כתב במקור חיים לבעל החוות יאיר (קיצור‬ ‫מעיקר הדין (וגם בהם יש דברים שאינם מעכבים בדיעבד‪,‬‬ ‫הלכות סימן קפג סעיף א) בשם שיח יצחק‪ ,‬שבקידוש‬ ‫כגון מלא)‪ ,‬ושאר הדברים עד עשרה אינם אלא להידור מצוה‬ ‫והבדלה אין שייך "מקבלו"‪ ,‬ובארבע כוסות מקבלו ממשרתו‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫בשתי ידיו ואין שייך "משגרו"‪.‬‬ ‫וכתב הלבוש (סימן קפג סעיף א) עשרה דברים נאמרו‬ ‫מאידך יש פוסקים שנקטו שגם בקידוש נאמר הדין של‬ ‫בכוס של ברכה‪ ,‬וכולן לכבדו ולנשאו לברך בו לשם יתברך‪.‬‬ ‫מקבלו בשתי ידיו‪ .‬בערוך השולחן (סימן קפג סעיף ה) כתב‬ ‫ואין כולן נוהגין בינינו מפני שאינם רגילין בינינו‪.‬‬ ‫שמקבלו בשתי ידיו "כדי להראות חביבות המצוה שמקבלו‬ ‫קידוש והבדלה‪ :‬הרמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה‬ ‫בכל כחו"‪ .‬כשמתחיל לברך נוטלו בימינו "כדי שלא יראה‬ ‫ז) הביא דינים אלו גם בקידוש‪" :‬לוקח כוס שהוא מחזיק‬ ‫עליו כמשוי"‪ .‬ובסימן רעא (סעיף כג) השווה קידוש של‬ ‫רביעית או יתר‪ ,‬ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ‪ ,‬וממלאהו‬ ‫שבת ויום טוב לברכת המזון‪" :‬והמקדש מקבלו בשתי ידיו‬ ‫יין‪ ,‬ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יותר ולא‬ ‫ואוחזו בימינו לבדו"‪ .‬וכן מפורש בשולחן ערוך הרב (סימן‬ ‫יסייע בשמאל"‪.‬‬ ‫קפג סעיף ז‪ ,‬סימן רעא סעיף יח) שגם בהלכות קידוש נאמר‬ ‫[ויש לציין‪ ,‬שבהלכות ברכות (פרק ז הלכה טו) הזכיר‬ ‫הדין "מקבלו בשתי ידיו להראות חביבות הכוס שהוא חושק‬ ‫הרמב"ם בכוס של ברכת המזון הדחה ושטיפה‪ ,‬חי ומלא‪.‬‬ ‫לקבלו בכל כחו‪ ,‬וכשיתחיל לברך נוטלו בימינו לבדו ולא בב'‬ ‫ואילו את האחיזה בימין והגבהת טפח לא כתב אלא בהלכות‬ ‫ידיו"‪.‬‬ ‫קידוש‪].‬‬ ‫וכן דעת הכף החיים (סימן רעא אות נח)‪ ,‬שכתב בשם‬ ‫וכן פסק השולחן ערוך (סימן רעא סעיף י) שכוס של‬ ‫שער הכוונות שאף בקידוש מקבל המקדש את הכוס מזולתו‬ ‫קידוש "טעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון"‪ .‬ובביאור‬ ‫"משתי ידיו אל שתי ידיך"‪ ,‬ואחר כך אוחזה בימינו לבדה בלי‬ ‫הגר"א (שם) ביאר שהרמב"ם לשיטתו (הלכות ברכות פרק‬ ‫סיוע השמאל‪ .‬ומבואר מדבריו שלא זו בלבד שדין קבלה‬ ‫ז הלכה טו) שברכת המזון אינה טעונה כוס‪ ,‬ולכן "כוס של‬ ‫בשתי ידיים נוהג בקידוש‪ ,‬אלא שאף בקידוש יש להקפיד‬ ‫ברכה" שבגמרא נאמר על כל הטעונים כוס‪ .‬עוד הביא‬ ‫שאחר יושיט את הכוס למקדש‪.‬‬ ‫הגר"א מהירושלמי (ברכות פרק ז הלכה ה) "ומודים חכמים‬ ‫נוטלו בשתי ידיו‬ ‫‪.‬‬ ‫לר' אליעזר בכוס של ברכה וכו' והכי נהגין רבנן בכסא‬ ‫מקבלו או נוטלו‪ :‬איתא בגמרא (ברכות דף נא‪ ).‬בכלל‬ ‫דקידושא"‪ .‬מבואר בפירוש‪ ,‬שכך נהגו גם בכוס של קידוש‪.‬‬ ‫עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה "נוטלו בשתי ידיו"‪,‬‬ ‫וכן כתב בדברי נחמיה (ברכות דף נא‪ .‬ד"ה כוס של ברכה)‬ ‫ודרשו מן הפסוק (תהלים פרק קלד פסוק ב) ְ א יְ ֵדכֶ ם ק ֶֹד‬ ‫שלכאורה לשון רש"י "ברכת המזון"‪ ,‬הוא לאו דוקא‪ ,‬והוא‬ ‫ָב ְרכ ֶאת ה'‪.‬‬ ‫הדין לכוס של קידוש וכיוצא בו‪ .‬ובשיעורי הגריש"א (ברכות‬ ‫טעם הדבר כתב הט"ז (סימן קפג ס"ק ב) בשם אביו‪,‬‬ ‫דף נא‪ ).‬ביאר שדינים אלו נוהגים גם בקידוש והבדלה‪ .‬ורש"י‬ ‫ודבריו הובאו במשנ"ב (ס"ק יב)‪ ,‬שמקבל את הכוס בשתי‬ ‫פירש "ברכת המזון" משום שבברכת המזון שייך כל עשרת‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ | 32‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫אוסף | ‪33‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בדרך כלל מגביהים עבור המזמן את הכוס בברכת המזון‪,‬‬ ‫ידיו‪ ,‬כדי להראות חביבות קבלת הכוס‪ ,‬שהוא חושק לקבלו‬ ‫ולא בקידוש (עדות נכדו הג"ר אהרן גולדברג שליט"א לרבני‬ ‫בכל כחו‪ .‬ואחר כך מחזיקו ביד אחת כדי שלא ייראה כמשוי‬ ‫הילכתא)‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬והימין עיקר‪ ,‬שהיא החשובה יותר לכבוד הכוס‪.‬‬ ‫נותנו בימין‬ ‫‪.‬‬ ‫בגמרא כתוב "נוטלו"‪ ,‬ומשמע שנוטלו בעצמו‪ ,‬ואילו‬ ‫ולא יסייע בשמאל‪ :‬עוד אמרו בגמרא "ונותנו לימין"‪.‬‬ ‫בגירסת הרא"ש (ברכות פרק ז סימן לה) ובשולחן ערוך (סימן‬ ‫ושאלו האמוראים האם מותר שיד שמאל תסייע לימין‪ ,‬ולא‬ ‫קפג סעיף ד) "מקבלו"‪ ,‬ומשמע לכאורה שמקבלו מאחר‪ .‬וכן‬ ‫איפשיטא להו‪ ,‬ואמר רב אשי "אנן נעביד לחומרא"‪.‬‬ ‫מוכח מדברי הלקט יושר (חלק או"ח עמוד פו‪ ,‬הובא לעיל)‪,‬‬ ‫וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן קפג סעיף ד) כשמתחיל‬ ‫שבקידוש לא נהגו לקבלו בשתי ידיו‪ ,‬כיון שאין מושיטין לו‬ ‫לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל‪ ,‬וכתב הרמ"א שהיינו‬ ‫לברך‪ ,‬משמע שבברכת המזון צריך להושיט לו בשתי ידים‪.‬‬ ‫דוקא שלא תיגע יד שמאל בכוס‪ ,‬אבל אם נותן יד שמאל‬ ‫ובכף החיים (סימן קפג אות יט) הביא מדברי הזוהר‪ ,‬וכן‬ ‫תחת יד ימין לסייעה מותר‪ .‬וביאר המשנה ברורה (סימן‬ ‫כתב בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת שלח לך סעיף טז)‪,‬‬ ‫קפג ס"ק יג‪-‬טו) שאפילו אוחז את הכוס בימינו באמצעו‬ ‫שאדם אחר ימסור לו את הכוס כשהוא אוחזו בשתי ידיו‪,‬‬ ‫ובשמאלו מתחתיו אסור‪ ,‬אבל אם הכוס מונח על כף ימינו‪,‬‬ ‫והמברך יקבלנו בשתי ידיו‪.‬‬ ‫ויד שמאל רק סומכת את יד ימין מלמטה מותר‪ ,‬כיון שאינה‬ ‫אולם בסידור היעב"ץ (הנהגת הסעודה פרק ד מנהג‬ ‫נוגעת בכוס‪ .‬והאחרונים כתבו להחמיר בזה אם לא לצורך‪.‬‬ ‫המברך אות ז) כתב שאין משמע כן מלשון הגמרא‪ ,‬וגם‬ ‫ובאיטר כתב השולחן ערוך (סעיף ה) בשם יש מי שאומר‪,‬‬ ‫בזוהר אין הכרח לפרש כן‪ ,‬ומכל מקום "כשאני זוכר אני‬ ‫שאוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם‪ ,‬וכתב המשנה‬ ‫עושה כך‪ ,‬כי אין בו הפסד"‪.‬‬ ‫ברורה (ס"ק כ) שאם שולט בשתי ידיו אוחז בימין שהוא ימין‬ ‫ומאידך המאירי (ברכות דף נא‪ .‬ד"ה עשרה) פירש שנוטלו‬ ‫לכל אדם‪.‬‬ ‫בשתי ידיו מן השולחן ואחר כך נותנו בימינו‪ ,‬ובספר מאיר‬ ‫עד מתי אוחזו‬ ‫‪.‬‬ ‫עוז (חלק ח עמוד ‪ )319‬האריך לברר ענין זה‪ ,‬עם הראיות‬ ‫זמן האחיזה‪ :‬כתב הטור ונפסק בשולחן ערוך (סימן קפג‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬וכתב שאין להוכיח מלשון הרא"ש "שמקבל"‪ ,‬כי‬ ‫סעיף ד)‪ ,‬כשמתחיל לברך נוטלו‪ .‬ומנהג העולם להגביה‬ ‫הרא"ש עצמו נקט בתחילה לשון "מקבל" ובהמשך "נוטל"‪.‬‬ ‫מתחילת הזימון‪ ,‬אולם מנהג הגר"ח קניבסקי זצ"ל (אלא ד'‬ ‫בהלכות שבת בשבת (חלק א פרק ז עמוד תיב הערה‬ ‫אמות פרק כא אות ז עמוד פב) לאחוז את הכוס רק מהברכה‬ ‫*‪ )26‬דייק שמטעם זה השמיט הרמב"ם בהלכות קידוש‬ ‫הראשונה ולא משעה שאומר "רבותי נברך"‪ ,‬ונימק שהזימון‬ ‫את הדין לקבל בשתי ידיו‪ ,‬שאינו אלא כשמקבל את הכוס‬ ‫היא כעין הכנה לברכת המזון‪ ,‬והכוס שייכת לברכת המזון‬ ‫מאחר‪ .‬וכן נקט הגר"ש קמינצקי שליט"א (קובץ הלכות שבת‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫חלק א עמוד תד שערי הלכות)‪ ,‬שדין "מקבלו בשתי ידיו"‬ ‫ועד מתי אוחזו‪ ,‬נחלקו בזה המנהגים‪ .‬בשערי תשובה‬ ‫שייך דוקא בכוס של ברכת המזון‪ ,‬שדרך העולם שבעל הבית‬ ‫(סוף סימן קצ) הביא מעמודי שמים להגאון יעב"ץ בשם אביו‬ ‫מכבד את האורח לברך ומושיט לו את הכוס‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫החכם צבי‪ ,‬שהיה אוחז את הכוס עד אחר ברכת בורא פרי‬ ‫בכוס של קידוש‪ ,‬שבעל הבית עצמו מקדש ואין מושיטים לו‪.‬‬ ‫הגפן‪ ,‬והיה מלעיג על המניחים את הכוס מידם בסיום ברכת‬ ‫וכן המנהג‪ ,‬שהמקדש מגביה את הכוס ומקדש‪ ,‬ואינו מקבלו‬ ‫המזון‪[ .‬לגבי הנהגת החכם צבי חלוקות העדויות‪ .‬שכן בספר‬ ‫בשתי ידיו‪.‬‬ ‫נוהג כצאן יוסף (הלכות ברכות אות יב) העיד על החכם צבי‬ ‫והוסיף בהלכות שבת בשבת שהגירסא בגמרא (ברכות‬ ‫שלא היה אוחזו אלא עד "אל יחסרנו"‪].‬‬ ‫דף נא‪ ).‬שלפנינו‪" ,‬נוטלו בשתי ידיו" ולא "מקבלו"‪ .‬והביא‬ ‫וכן כתב בכף החיים (סימן קפג אות יט) על פי הזוהר‬ ‫בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלפי זה יש מקום לומר שיש‬ ‫ושער המצוות‪ ,‬שהמברך עצמו אוחז את הכוס מתחילת‬ ‫חשיבות בנטילה בשתי ידיו אף כשאינו מקבלו מאחר‪ ,‬כדברי‬ ‫ברכת המזון עד אחר ברכת "בורא פרי הגפן"‪.‬‬ ‫הערוך השולחן ושו"ע הרב‪.‬‬ ‫וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק א סימן רה הערות‬ ‫והנה הגר"ח קניבסקי זצ"ל לא הקפיד לקבל את הכוס‬ ‫על סימן קצ‪ ,‬חלק ט סימן ער אות ב) שמנהגו לאחוז את‬ ‫של ברכת המזון מיד אחר‪ ,‬אלא היה נוטלו בעצמו‪ ,‬וכן בשאר‬ ‫הכוס בברכת המזון עד אחר ברכת בורא פרי הגפן‪ ,‬מלבד‬ ‫כוסות של ברכה כגון בשבע ברכות (אלא ד' אמות פרק כא‬ ‫בסעודה שלישית שמניחו אחר "אל יחסרנו"‪ ,‬כיון שממילא‬ ‫אות ו עמוד פא)‪ .‬ואילו בבית הגרש"ז אויערבאך זצ"ל היו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ | 34‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫אין שותים אותו‪ .‬אבל בשבע ברכות אין אוחזו עד סיום שבע הברכות‪ ,‬אלא מניח את הכוס אחרי ברכת המזון‪ ,‬וממתין שיברכו‬ ‫שבע ברכות‪ ,‬וחוזר ואוחזה ל"בורא פרי הגפן"‪.‬‬ ‫ומאידך בלקט יושר (הלכות סעודה אות לב) העיד על רבו בעל תרומת הדשן‪ ,‬שכשאמר "יראו את ה'" היה מניח את הכוס על‬ ‫השולחן ומסלק ידו ממנה‪ ,‬עד שבא לברך בורא פרי הגפן ואז היה מגביהה‪ ,‬וכתב "וכמדומה לי טעמו משום חשש חבילות חבילות"‬ ‫(כלומר‪ ,‬לעשות הפסק בין ברכת המזון לברכת הגפן)‪.‬‬ ‫ובקצות השולחן (חלק ב סימן מו בדי השולחן ס"ק כא) כתב שמנהג העולם לאחוז את הכוס עד "לעולם אל יחסרנו"‪ .‬וטעמם‪,‬‬ ‫שכל עשרת הדברים שנאמרו בכוס הם למצוה ולא לעיכובא‪ ,‬וכל שכן בברכת המזון שאינה טעונה כוס מעיקר הדין‪ ,‬ולכן‬ ‫משנסתיימה ברכת המזון ובאו לאמירת הרחמן מניחים את הכוס‪ .‬ומכל מקום כתב שלכתחילה ודאי נכון לאוחזו גם באמירת‬ ‫הרחמן‪ ,‬כיון שנהגו לאמרם נעשו כאילו הם מטופס הברכה‪.‬‬ ‫ובערוך השולחן (סימן קצ סעיף ז) כתב שהמנהג לאחוז את הכוס עד הרחמן ואז להניחה ולחזור וליטלה בסוף‪ ,‬והגם שיש‬ ‫מצריכים לאחזה עד השתייה‪ ,‬והוסיף שבדיעבד אם לא הגביה כלל אינו מעכב‪ ,‬אולם יש דיוק בגמ' שכן מעכב‪ ,‬וסיים בצ"ע לדינא‪.‬‬ ‫ומנהג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לאוחזו עד "אל יחסרנו" (עדות נכדו הג"ר אהרן גולדברג שליט"א לרבני הילכתא)‪.‬‬ ‫חשש ברכה לבטלה ‪ -‬בטבק הרחה‬ ‫להסיר מכשול‪ :‬בשוק מצויות קופסאות של טבק הרחה‪ ,‬שמודפסת עליהן ברכה‪" ,‬בורא מיני בשמים"‪" ,‬בורא עצי בשמים" או‬ ‫"בורא עשבי בשמים"‪ ,‬ויש שנוהגים בטעות להריח מהן ולברך‪ ,‬בכדי להשלים מאה ברכות‪.‬‬ ‫ועורר על כך הג"ר שמואל יוסף שטיצברג שליט"א (בהוראה לרבני הילכתא)‪ ,‬שכמה מורי הוראה ניסו לברר את אופן ייצור‬ ‫הבשמים הנ"ל‪ ,‬ולא עלתה בידם‪ .‬והכיתוב שעל גבי הקופסאות נעשה על ידי היצרן בלבד ועל אחריותו‪ ,‬ואין לסמוך עליו לעניין‬ ‫ברכה‪ .‬ושונים בזה מוצרים שיש עליהם השגחה מוסמכת‪ ,‬לעקוב ולבדוק שניתן לברך עליהם‪.‬‬ ‫והכלל בזה‪ ,‬שברכת הריח נאמרת רק על ריח טבעי של בשמים‪ ,‬ובקופסאות אלו מצוי שהריח בא מחומרים מלאכותיים‪ ,‬ואין‬ ‫מורגש בהם ריח הצמחים עצמם‪ .‬ולכן מחשש ברכה לבטלה‪ ,‬יש להימנע מלברך על קופסאות הבשמים הנ"ל‪ .‬הדברים מובאים‬ ‫לידיעת הציבור כדי שלא ייכשלו בברכה לבטלה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אוסף | ‪35‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שאלה‪ :‬כיצד צורת אחיזת הכוס‪ ,‬בזימון‬ ‫א‪ .‬כוס של ברכה‪ :‬עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה‪,‬‬ ‫בקידוש ובהבדלה?‬ ‫ורובם נוהגים גם בכוס של קידוש והבדלה‪ ,‬מלבד‬ ‫באחיזת הכוס‪ ,‬האם יעמידנה על כף ידו והאצבעות‬ ‫שיגור לאנשי ביתו שאינו שייך אלא בכוס של ברכת‬ ‫זקופות סביבה‪ ,‬או על גבי אצבעותיו? האם יאחז בגוף‬ ‫המזון‪ .‬ונחלקו הפוסקים אם קבלה בשתי ידים נוהגת‬ ‫הכוס או ברגל הגביע? מהיכן מודדים את הגבהת הטפח‪,‬‬ ‫אף בקידוש‪.‬‬ ‫מתחתית הגביע או מתחתית הרגל?‬ ‫ב‪ .‬נוטלו בשתי ידיו‪ :‬מקבל את הכוס בשתי ידיו להראות‬ ‫מקורות לעיון‪ :‬גמ' (ברכות דף נא‪ ,).‬זוהר הקדוש‬ ‫חביבותו‪ ,‬וכשמתחיל לברך אוחזו ביד אחת שלא‬ ‫(הקדמה דף א‪ ,).‬שולחן ערוך (סימן קפג סעיף ד)‪ ,‬שער‬ ‫יהא נראה עליו כמשוי‪ .‬יש אומרים שאחר מושיט לו‬ ‫המצוות (פרשת עקב)‪ ,‬שו"ת בית יעקב (סימן קעד)‪,‬‬ ‫את הכוס‪ ,‬ויש אומרים שנוטלו בעצמו מן השולחן‪.‬‬ ‫שולחן ערוך הרב (סימן קפג סעיף ז)‪ ,‬משנה ברורה (סימן‬ ‫דינים אלו שבאחיזת הכוס אינם אלא להידור מצוה‬ ‫קפג ס"ק טו‪ ,‬טז) בשם השל"ה‪ ,‬כף החיים (סימן קפג אות‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬כג)‪ ,‬קצות השולחן (סימן מו סעיף ז)‪ ,‬ארחות רבינו‬ ‫ג‪ .‬נותנו בימין‪ :‬כשמתחיל לברך אוחז את הכוס בימינו‬ ‫(חלק א עמוד קסד אות ז)‪ ,‬נטעי גבריאל (הלכות יום טוב‬ ‫ולא יסייע בשמאלו‪ .‬אם יד שמאל סומכת את יד ימין‬ ‫חלק ב פרק כט סעיף יז והערות לא‪-‬לב)‪ ,‬מאיר עוז (חלק‬ ‫מלמטה ואינה נוגעת בכוס מותר‪ ,‬ונכון להחמיר בזה‬ ‫ח סימן קפג סעיף ד עמוד ‪.)322‬‬ ‫שלא לצורך‪ .‬איטר אוחז בימינו‪ ,‬שהיא שמאל כל אדם‪,‬‬ ‫במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא‪ ,‬הקוראים‬ ‫ואם שולט בשתי ידיו‪ ,‬אוחז בימין‪.‬‬ ‫הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימוד)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬תחילת האחיזה‪ :‬נוטל את הכוס כשמתחיל לברך‪,‬‬ ‫התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב‪.‬‬ ‫ומנהג העולם להגביהה כבר מתחילת הזימון‪.‬‬ ‫ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות‪.‬‬ ‫קו 'הילכתא' טלפון ‪ 02-5377085‬שלוחה ‪4‬‬ ‫ה‪ .‬סוף האחיזה‪ :‬מנהג העולם לאחוז את הכוס עד "אל‬ ‫עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'‬ ‫יחסרנו"‪ ,‬ויש נוהגים לאחוז עד אחר ברכת "בורא‬ ‫חדר 'קול הלשון'‪ ,‬ישיבת מיר ירושלים‪ ,‬תיבת 'הילכתא'‬ ‫במייל ‪5047867@gmail.com‬‬ ‫פרי הגפן"‪ ,‬או עד אחר "הרחמן"‪ ,‬ואז מניחים אותה‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ד'‬ ‫ונוטלים אותה שוב לברכת הגפן‪ .‬ובשבע ברכות מניח‬ ‫הגיליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫המברך את הכוס בסוף ברכת המזון‪.‬‬ ‫ר' יונתן ב"ר שמואל חיים המלי ז"ל‬ ‫נלב"ע ט"ו חשון תנצב"ה‬ ‫"כיצד מחזיקין את הכוס"‬ ‫גם גיליון זה הוגה בסיוע‬ ‫מקרא פלוס · תוכנת ההגהה‬ ‫לפרטים ולהצעת מחיר‬ ‫‪plus.mikrabooks.co.il‬‬ ‫ביינוש קרליבך ‪058-7179103‬‬ ‫של הוצאת ״מקרא״ · דוגמה חינם לכל ספר ועלון‬ ‫מכון הילכתא‬ ‫מענה אנושי‪ 02-5350-535 :‬מייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫לקבלת הגיליון במייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 36‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫גליון שבועי | ויצא ‪ -‬תשפ"ז‬ ‫יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים ‪ -‬מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו‪-‬יורק‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫פסקי דינים‬ ‫ניתק‪//‬‬ ‫פשרה ‪//‬‬ ‫הרב חיים קאהן שליט"א‬ ‫‪ -‬בדיוק עברתי כאן‪ ...‬יש עלי את הכסף‪ .‬החלטתי לעלות‬ ‫כשיגדלו‪ .11‬יש שכתב שאם הפשרה היא‬ ‫מצוה לפשר‬ ‫אליך ולשלם‪ .‬עוד לפני הזמן שקבענו‪...‬‬ ‫כעין מקח‪ ,‬כגון שמוותרים על שבועה‪,‬‬ ‫מצוה על ב"ד לפשר ('לבצוע') בין‬ ‫היה זה יוחנן‪ .‬לפני מספר חודשים הוא לוה סך כמה‬ ‫אין צורך לגזור שלא יערערו‪ ,‬שאין‬ ‫בעלי הדין‪ ,‬שנאמר (זכרי' ח'‪ ,‬ט"ז) 'אמת‬ ‫אלפי דולר מיונתן‪ .‬זמן הפירעון שנקבע ביניהם היה ליום‬ ‫בכוחם לערער על כך‪ ,‬ורק כשנתפשרו‬ ‫ומשפט שלום שפטו בשעריכם' – איזהו‬ ‫ראשון בשבוע הבעל"ט‪.‬‬ ‫לצורך השקטת ריב צריכים לגזור‪.12‬‬ ‫משפט שיש בו שלום‪ ,‬זו פשרה‪( 1‬שאף‬ ‫מה רבתה הפתעתו של יונתן כאשר קיבל את שיחת‬ ‫ויש שכתב שכל פשרה שהיא לטובת‬ ‫שכל אחד מבעלי הדין סבור שהצדק‬ ‫הטלפון הנ"ל מיוחנן‪.‬‬ ‫היתומים מדינא אינם יכולים לערער‬ ‫איתו‪ ,2‬מכל מקום נוח לו לוותר מעט‬ ‫'הרי אמרו חז"ל 'חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו'‪ .‬ולא‬ ‫עליה לכשיגדילו‪.13‬‬ ‫לבעל דינו כדי שיתווך השלום ביניהם‪.)3‬‬ ‫בכדי‪' .‬ולוואי שיפרע בזמנו'‪ ...‬והנה‪ ,‬יוחנן עוד מקדים‬ ‫פשרה בהנהגה‬ ‫לפיכך ב"ד שעושה‪ 4‬פשרה‪ ,‬הרי זה‬ ‫לשלם לפני המועד שנקבע בינינו‪ .‬כל הכבוד!' הרהר יונתן‬ ‫חז"ל למדו מהפסוק 'צדק צדק תרדוף'‬ ‫משובח‪ .5‬מעלת הפשרה היא לא רק‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫(דברים ט"ו כ') ‪ -‬אחד לדין ואחד‬ ‫מפני השלום (כדלהלן)‪ ,‬אלא גם לטובת‬ ‫כמה דקות אחר כך והכסף כבר היה בידיו של יונתן‪.‬‬ ‫לפשרה‪ .‬שמטילים פשרה גם בדבר‬ ‫הדיינים‪ ,‬כי ראוי לדיינים להתרחק בכל‬ ‫שלא שייך בו להטיל מדת הדין‪ ,‬כגון‬ ‫היכולת שלא לקבל עליהם לדון דין‬ ‫•••‬ ‫תורה‪ ,6‬שאין בנו חכמים שידעו לירד‬ ‫בעודו ממשיך בשגרת יומו‪ ,‬החלו מחשבות להתרוצץ‬ ‫שתי ספינות שנפגשו בנהר‪ ,‬ואינן‬ ‫יכולות לעבור ביחד‪ ,‬שתדחה הטעונה‬ ‫לעומק הדין‪.7‬‬ ‫במוחו של יונתן‪.‬‬ ‫'אולי אתקשר לגאלדמאן ואשלם לו עוד היום???'‬ ‫את הריקנית‪ ,14‬וכל כיוצא בזה‪.‬‬ ‫בממון יתומים‬ ‫מותר לעשות פשרה אף בנכסי‬ ‫ומעשה שהיה עם גאלדמאן כך היה‪.‬‬ ‫אופן האמירה לבעלי הדין‬ ‫מצוה לומר לבעלי דין בתחילת הדיון‪,‬‬ ‫היתומים‪ ,‬כדי להשקיט מריבות‪,8‬‬ ‫לפני מספר ימים ביקשה רעיתו של יונתן ממנו שיקח‬ ‫והפשרה היא עם ב"ד‪ ,‬שהם אביהם של‬ ‫את שרשרת הזהב שלה לתיקון‪ .‬אחת הטבעות ניתקה‬ ‫האם רוצים שידונו להם בדין או‬ ‫בפשרה‪ .15‬יש שכתבו שהדיין צריך‬ ‫יתומים‪ 9‬או עם האפוטרופוס שלהם‪.10‬‬ ‫ממקומה ואי אפשר להשתמש בשרשרת‪.‬‬ ‫לשדל את בעלי דין ולדבר על ליבם‬ ‫יש כח לבי"ד לגזור ולהחרים שתתקיים‬ ‫גאלדמאן בדק והסביר ליונתן כי התיקון יקח מספר‬ ‫אולי יסכימו לפשרה‪ ,16‬ויש שכתבו‬ ‫הפשרה ולא יוכלו היתומים למחות‬ ‫ימים‪ .‬עליו לעשות סוגר חדש לשרשרת‪' .‬הסוגר הקיים‪,‬‬ ‫חלש הוא מאד מחמת הדקיקות שבו' טען גאלדמאן‪.‬‬ ‫‪ .1‬סנהדרין ו' ב'‪.‬‬ ‫המחיר שנקב בו גאלדמאן היה יקר קצת‪ 250 ,‬דולר‪.‬‬ ‫‪ .2‬שו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' קל"ג‪.‬‬ ‫‪ .3‬סמ"ע סי' י"ב ס"ק ט'‪.‬‬ ‫אך יונתן העדיף לשלם מחיר זה מאשר לקנות שרשרת‬ ‫‪ .4‬פי' שטורח לשם כך‪ ,‬ב"ח סעיף ד'‪ ,‬וזה ע"ד הסמ"ע והדרישה להלן הערה ‪ .622‬וע"ע מאזנים למשפט‬ ‫חדשה שתעלה פי כמה וכמה‪...‬‬ ‫(בסוגריים על המחבר) שכתב שבי"ד שעושה תמיד 'פשרה קרוב לדין'‪ ,‬משובח‪ ,‬וחשק שלמה הגה"ט ב'‪.‬‬ ‫היום בצהרים התקשר גאלדמאן שהשרשרת מוכנה‪.‬‬ ‫‪ .5‬רמב"ם הל' סנהדרין פרק כ"ב הל' ד' ע"פ הברייתא שם‪ ,‬טור שם סעיף ד'‪ ,‬סי' י"ב שם וסמ"ע ס"ק ח'‪.‬‬ ‫ומדבריהם משמע שהמעלה בפשרה היא מפני השלום‪ .‬אך החינוך מצוה רל"ג כתב שמפני חומר הדין שיבחו‬ ‫יונתן סר לחנותו של גאלדמאן ליטול את השרשרת‪,‬‬ ‫הרבה מי שיכול להטיל פשרה בין בעלי הדין‪ ,‬וכן בערוך השולחן סעיף ב' ביאר מפני שראוי להרחיק עצמו‬ ‫מחמת שרעיתו צריכה זאת להיום בלילה‪ .‬יש לה שמחה‬ ‫מדין תורה מפני עומק הדין‪.‬‬ ‫‪ .6‬טור סי' י"ב סעיף ו' ע"פ הסמ"ג עשין ק"ז מירושלמי סנהדרין פרק א' הל' א'‪ ,‬שו"ע שם סעיף כ'‪.‬‬ ‫משפחתית והיא מבקשת לענוד את השרשרת‪.‬‬ ‫‪ .7‬ראה גר"א שם ס"ק ל' שמביא הירושלמי הנ"ל שרשב"י אמר בריך רחמנא דלית בנו דחכים לדון תורה‪,‬‬ ‫הוא חש קצת שלא בנוח כאשר הסביר לגאלדמאן שאין‬ ‫ומבואר שזה אינו מפני חשש דין מרומה אלא בגלל החיסרון בנו לירד לעומק הדין‪.‬‬ ‫‪ .8‬סי' י"ב סעיף ג' (וסי' ק"י סעיף י"א)‪ ,‬ע"פ ב"ק כ"א א'‪ ,‬זיל פייסינהו ליתמי‪ .‬וזה אף כשיודעים שהדין עמם‬ ‫לו כרגע מזומנים לשלם לו‪' .‬זהו סוף חודש‪ .‬רק בעוד‬ ‫(וראה ש"ך ס"ק ט' שציין לשו"ת מהרשד"ם סי' שע"ח)‪.‬‬ ‫יומיים אקבל את משכורתי ואוכל לפרוע לך על עבודתך'‬ ‫‪ .9‬ראה רמ"א סי' ר"צ סעיף א'‪ ,‬משו"ת הרא"ש כלל פ"ה סי' ה' ו'‪ ,‬וכתב הנחלת שבעה סי' ל"ט שאם אין בי"ד‬ ‫התנצל בפניו‪.‬‬ ‫בעיר הרב הממונה בעירו ממנה אפוטרופוס בלי צירוף רועי בקר‪ ,‬ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רצ"ג‪.‬‬ ‫‪ .10‬בפתחי תשובה סי' י"ב ס"ק ז' כתב משו"ת חת"ס חו"מ סי' קי"ב שה"ה באפוטרופוס שמינה אביהם‪ ,‬ויל"ע‬ ‫אלמלי היתה רעיתו צריכה את השרשרת היום בלילה‪,‬‬ ‫אם ה"ה אפוטרופוס שעמד מאליו (וראה ערוך השולחן סי' ר"צ סעיף מ"ב)‪ ,‬וע"ע בפ"ת שם משו"ת חכם צבי‬ ‫אזי שהיה דוחה את כל הענין לעוד מספר ימים והיה בא‬ ‫הנוספות סי' ג'‪ ,‬אכן בלא"ה חייבים הבי"ד לפקח על מעשה האפוטרופוס‪ ,‬ראה סי' ר"צ סעיף ו' ופוסקים שם‪,‬‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ליטול את אותה רק כאשר יהיה ביכולתו לשלם את מחיר‬ ‫‪ .11‬שם סעיף ד'‪ ,‬מתה"ד סי' קס"ג שהביא ראיה מקדושין מ"ב ב' שאל"כ מה כח בי"ד יפה‪ ,‬ובחידושי רע"א‬ ‫התיקון‪ .‬אך כאמור רעיתו של יונתן דחקה בו שצריכה היא‬ ‫מציין לסי' רפ"ט סעיף א'‪ ,‬וכנה"ג סי' י"ב הגב"י ח' שבגמ' נאמר כן כשמוחים ברוחות אבל לא בטענת ממון‪.‬‬ ‫את השרשרת עוד היום‪...‬‬ ‫‪ .12‬נתה"מ ס"ק ב'‪.‬‬ ‫‪ .13‬ערוך השולחן שם סעיף ד' שה"ה אם לא גזרו במפורש‪ ,‬ולכאורה נראה כן ממקור הדין בתרומת הדשן‬ ‫כמובן שגאלדמאן 'עיקם' את האף‪ .‬הרי הוא יודע‬ ‫פסקים סי' קס"ג שהטעם מפני שא"כ מה כח בי"ד יפה‪ .‬וע"ע בלבוש סעיף ז' שגוזרים ומחרימים עליהם‬ ‫שלפעמים במקרים כאלה‪ ,‬כאשר הלקוח כבר נטל את‬ ‫כשבאו למחות‪.‬‬ ‫‪ .14‬סנהדרין ל"ב ב'‪ ,‬סי' ער"ב סעיף י"ד‪.‬‬ ‫התכשיט שלו‪ ,‬אזי לוקח זמן רב עד אשר הוא נזכר לבוא‬ ‫‪ .15‬סנהדרין ז' א'‪ ,‬רמב"ם הל' סנהדרין פרק כ"ב הל' ד'‪ ,‬סי' י"ב סעיף ב'‪ ,‬ובטור סעיף ב' כתב 'בפשרה או בדין'‪,‬‬ ‫ולשלם את חובו‪.‬‬ ‫וראה פרישה ודרישה שם‪.‬‬ ‫‪ .16‬סמ"ע שם ס"ק ו' ובדרישה שם‪ ,‬בביאור לשון הטור שהקדים פשרה לדין‪ ,‬וזה ע"ד שכתב בס"ק ט'‪ ,‬וכן‬ ‫משמע הלשון 'איזה משפט שיש עמו שלום‪ ,‬הוי אומר זה ביצוע'‪.‬‬ ‫וסף | ‪37‬‬ ‫(המשך א‬ ‫בעמוד ב)‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬ ‫לתוכן‬ ‫פסקי דינים‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫כסא דוד‪//‬‬ ‫במקום חיוב שבועה‬ ‫שאין לרדוף כל כך אחר הפשרה‪ ,‬ורק ישאלו האם‬ ‫אך הוא הסכים לכך‪ .‬כמובן במשנה‬ ‫לאחר שבי"ד פסקו חיוב שבועה‪ ,‬אם רואים‬ ‫רצונם בדין או פשרה‪ .17‬ויש שהשווה הדעות‪ ,‬שכל‬ ‫אזהרות ליונתן שברגע שיהיה לו כסף‪,‬‬ ‫זמן שהדיין אינו יודע מה הדין ודברים שביניהם‪,‬‬ ‫צורך לפשר כדי להיפטר מעונש שבועה‪ ,‬רשאים‬ ‫יכנס לפרוע את החוב‪.‬‬ ‫ישאל בסתם אם רוצים דין או פשרה‪ .‬אבל אם‬ ‫•••‬ ‫לעשות כן‪ ,27‬ויש שכתב כללים בזה‪.28‬‬ ‫רואה שלפנים משורת הדין יש צד לזכות אחד‬ ‫עתה‪ ,‬כאשר הגיע ליונתן מזומנים‬ ‫מהם‪ ,‬נכון שישדל אותם שיעשו פשרה‪ ,18‬שלא‬ ‫אופנים שאסור לפשר‬ ‫ממקום אחר‪ ,‬חשב הוא האם הוא צריך‬ ‫חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם‬ ‫להתאמץ ללכת אל גאלדמאן ולשלם לו‬ ‫אם הדיין רואה בבירור שאחד מבעלי הדין גוזל או‬ ‫על דין תורה‪( 19‬ויש דעות בפוסקים שב"ד יכולים‬ ‫עוד היום‪.‬‬ ‫מחזיק בממון חבירו שלא כדין‪ ,‬אין מקום לעשות‬ ‫לכוף לעשות לפנים משורת הדין‪ ,20‬אף אם לא‬ ‫הרי יש לשלם פעולת שכיר לפני‬ ‫פשרה‪ ,29‬ואדרבה מצוה להציל את העשוק מיד‬ ‫קיבלום בעלי הדין לכך)‪.‬‬ ‫שתעבור עונתו‪ .‬אמנם‪ ,‬גאלדמאן הסכים‬ ‫עושקו‪.30‬‬ ‫מתי אפשר לפשר‬ ‫לחכות על המעות‪.‬‬ ‫כל זמן שלא נגמר הדין‪ ,‬ואפילו שהדיין יודע‬ ‫אך עתה‪ ,‬כאשר יש לו את המעות‬ ‫וכן אסור לאדם שיודע שאין הדין עמו להשתמט‬ ‫בשביל לשלם‪ ,‬שמא מחויב הוא לשלם‬ ‫להיכן הוא נוטה‪ ,‬מצוה לפשר‪ .‬אבל אחר הכרעת‬ ‫מבעל דינו‪ ,‬בכדי שיוכרח להתפשר עמו‪ .‬ואם‬ ‫הדין‪ ,‬דהיינו שאמרו 'איש פלוני אתה זכאי'‪' ,‬איש‬ ‫הוא עוד היום???‬ ‫•••‬ ‫עשה כן‪ ,‬אינו יוצא ידי שמים עד שיתן לו את‬ ‫פלוני אתה חייב' (ויש שכתב שגם אם לא אמרו‬ ‫שנינו במשנה (בבא מציעא דף קי"א‬ ‫כן‪ ,)21‬אסור להציע לבעלי הדין לעשות פשרה‪,22‬‬ ‫שלו‪ .31‬ואף כשיודע שהדין עמו‪ ,‬ועושה כן מפני‬ ‫ע"א) "המחהו אצל חנווני ואצל שולחני ‪-‬‬ ‫ואם עשו פשרה בכה"ג‪ ,‬הרי היא בטילה‪ ,‬כדין‬ ‫שאין לו ראיות‪ ,‬לא יעשה באופן שיהיה כרשע‬ ‫טועה בדבר משנה‪.23‬‬ ‫אינו עובר"‪ .‬כך גם נפסק להלכה (שלחן‬ ‫ערוך ‪ -‬חושן משפט‪ ,‬סימן של"ט סעיף‬ ‫לפני הדיינים‪.32‬‬ ‫אחר‪ ,‬שאינו מהדיינים‪ ,‬ולא במקום מושב‬ ‫אדם ֵ‬ ‫י')‪.‬‬ ‫פשרה קרובה לדין‬ ‫הב"ד‪ ,‬רשאי להציע להם לעשות פשרה גם אחר‬ ‫דהיינו‪ ,‬אם המעביד‪/‬הלקוח סיכם‬ ‫פסק הדין‪ .24‬ויש שכתבו‪ ,‬שגם על הדיינים עצמם‬ ‫עם העובד כי יגבה את שכר עבודתו‬ ‫הפשרה צריכה שתהיה קרובה לדין (וכתבו‬ ‫אין איסור אלא כשמפשרים ביניהם מדעת עצמם‪,‬‬ ‫מהחנווני או מהשולחני ‪ -‬אזי אין על‬ ‫הפוסקים כללים בזה‪ ,)33‬שאילו היו רוצים בעלי‬ ‫אבל אם מודיעים להם טיב הפשרה (כלומר‪,‬‬ ‫המעביד יותר אחריות לשלם בעתו‬ ‫הדין לפשר ביניהם במחצה‪ ,‬לא היו נזקקים לבוא‬ ‫כמה יקבל כל אחד מהם)‪ ,‬ומפייסים אותם עד‬ ‫משום 'בל תלין'‪.‬‬ ‫שהם מתרצים למחול אחד לחבירו (ואומרים‬ ‫לפני בית דין‪ .34‬אלא אם קיבלו עליהם את הדיין‬ ‫והנה בגמרא נחלקו האם יכול הפועל‬ ‫להם שעל אף שהדין הוא כמו שאמרו להם‪ ,‬מכל‬ ‫לחזור בו מהסכמתו לקבל את שכרו‬ ‫שיפשר לפי יושר שכלו‪ ,‬שאז יכול להכריע כפי‬ ‫מקום מצד הישר והטוב כדאי שיפשרו‪ ,)25‬זו היא‬ ‫מיד החנווני‪ ,‬או שמא אינו יכול לחזור בו‬ ‫היושר‪ ,35‬גם אם אינו קרוב לדין‪.36‬‬ ‫מצוה גדולה והבאת שלום‪.26‬‬ ‫מכך‪.‬‬ ‫‪ .17‬טו"ז ממהר"ל ע"פ ביאור לשון הגמרא‪ ,‬וכ"כ בשו"ת משכנות יעקב חו"מ סי' ט' צויין בפתחי תשובה ס"ק ב'‪ .‬ובברכי יוסף אות ט'‬ ‫שיטת רב ששת שאין העובד יכול עוד‬ ‫כתב על הטו"ז ומהר"ל שאינו מחוור ופשוט (דהא מצוה לפשר)‪ .‬ומ"מ נראה שטעמם שהגם שמדינא מצוה לפשר חששו חז"ל שאם‬ ‫לחזור בו‪ ,‬ולרבה יכול לחזור בו‪ .‬והלכה‬ ‫יפציר בו יש לחוש למה שכתבו התוס' סנהדרין ו' א' ד"ה צריכה‪ ,‬בטעם שפשרה צריך קנין שפשרה שנעשה ע"פ הדיינים היה נראה‬ ‫כמחילה בטעות‪.‬‬ ‫כרבה (שם)‪.‬‬ ‫‪ .18‬מאזנים למשפט ס"ק ג' ע"פ ביאורו בסוגיא שם ו' ב' במחלוקת ת"ק וריב"ק האם מצוה לבצוע‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫דעת רבה שיכול לחזור בו "מדקתני‬ ‫‪ .19‬ב"מ ל' ב'‪.‬‬ ‫אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר‪ ,‬הא‬ ‫‪ .20‬רמ"א סעיף ב' בדיעה ראשונה כרא"ש ב"מ פרק ב' סי' ד' (ועוד ראשונים) כתב שאינו יכול לכוף‪ ,‬והוסיף ע"ז ויש חולקין‪ ,‬וזו דעת‬ ‫המרדכי ב"מ רנ"ז‪ ,‬ובסי' רנ"ט סעיף ה' (בדיני השבת אבידה) הביא רק הדיעה הראשונה שצריך לעשות לפנים משורת הדין‪ ,‬ובש"ך‬ ‫מיהדר הדר"‪.‬‬ ‫שם ס"ק ג' הביא מראב"ן שכופין בעשיר‪ ,‬ובחידושי רע"א ציין לשו"ת צמח צדק סי' פ"ט בדיני אבידה‪ ,‬ונשמע מדבריו שאף לגבי פשרה‬ ‫פי'‪ ,‬בדברי המשנה רק נאמר ששוב‬ ‫אם המוותר אינו עני אפילו שהזוכה עשיר כופים על לפנים משורת הדין‪ .‬וע"ע בפתחי תשובה ס"ק ו' מתומים ס"ק ד' שכופין בדברים‬ ‫(וכן ציין זאת בסי' רנ"ט שם)‪ ,‬ועפ"ז כתב להשוות את השיטות כי אף לרא"ש שכתב שלא כופים היינו בשוטים אבל בדברים כופים‬ ‫אין בעל הבית‪/‬המעביד עובר על איסור‬ ‫לכו"ע (ולזה הסכים השבו"י חלק א' קס"ח)‪ ,‬דלא כצ"צ הנ"ל שכופין בשמתא‪ ,‬ועיין בשו"ת מנחת יצחק חלק ה' סו"ס קכ"א שהעיר‬ ‫של 'בל תלין' מאחר והעביר את חובו‬ ‫שי"ל שדברי הצ"צ נאמרו רק במציאה שמחזיר את שלו אבל לא בשאר ענינים ששייך ביה לפנים משורת הדין‪ ,‬ועיין גר"א סי' י"ב ס"ק‬ ‫ט' ליקוט בביאור שני השיטות‪.‬והב"ח סעיף ד' כתב שנהגו בכל בית דין בישראל לכוף לעשיר בדבר ראוי ונכון (וצויין בש"ך ס"ק ח')‪,‬‬ ‫לאחרים‪.‬‬ ‫וראה בפתחי תשובה הנ"ל מתומים ס"ק ד'‪ ,‬וכן דן בדברי השב יעקב אה"ע סי' כ"ט שנראה חולק על הב"ח‪ ,‬אכן בשו"ת השיב משה יו"ד‬ ‫אך מאחר ולא נזכר ענין החזרה‪,‬‬ ‫סו"ס מ"ח כתב שדברי הב"ח כאלו ניתנו מסיני‪ ,‬וע"ע בשו"ת מהרש"ם חלק ז' סי קצ"א‪ ,‬ובשו"ת בית שלמה חו"מ סי' צ"ו בסו"ד מסיים‬ ‫משמעות הדברים היא כי עדיין שמורה‬ ‫(לאחר שדן בדברי האחרונים הנ"ל) שראוי להתאמץ בדברים עכ"פ בכל האפשרות וכו' ועכ"פ לפשר ביניהם לפי ראות עיני הבי"ד‪.‬‬ ‫‪ .21‬ב"ח סי' י"ב אות ג' ע"פ תוס' ו' ב' ד"ה נגמר‪ ,‬והש"ך ס"ק ד' משיג עליו דהא מצוה לבצוע‪ ,‬אבל הפתחי תשובה ס"ק ד' הביא מברכי‬ ‫הזכות לפועל לחזור בו מהסכמתו לקבל‬ ‫יוסף אות ו' שמסתבר כדברי הב"ח‪.‬‬ ‫את שכרו מיד החנווני ולא מיד בעל‬ ‫‪ .22‬סנהדרין שם‪ ,‬שם סעיף ב'‪ .‬הש"ך שם ס"ק ה' כתב שמדברי הסמ"ג נראה שהגמר דין הוא באומר לו צא תן לו‪ ,‬אך מדברי‬ ‫הראשונים מבואר דדי באומר איש פלוני אתה חייב‪ ,‬והתומים שם ס"ק ג' כתב שאין ראיה מהסמ"ג (הסמ"ע סי' כ"ב ס"ק ח' כתב‬ ‫הבית בעצמו‪ ,‬ויכול הוא לדרוש מבעל‬ ‫ש'צא תן לו' הוה מילתא דפסיקא שחייבוהו לו‪ ,‬אך כשאומרים 'חייב אתה ליתן לו' דנראה כמסתפקים עדיין‪ .‬אך הש"ך שם ס"ק ה'‬ ‫הבית שישלם לו בעצמו‪.‬‬ ‫כתב שאין סברא לחלק)‪.‬‬ ‫ונחלקו הראשונים (ראה בדברי‬ ‫‪ .23‬חידושי רע"א ממהרש"ך חלק ג' סי' מ"ד‪.‬‬ ‫‪ .24‬סעיף ב' שם מב"י‪.‬‬ ‫התוספות שם ד"ה 'חוזר') במה דברים‬ ‫‪ .25‬מאזנים למשפט ס"ק ד' תפארת יעקב ס"ק ה'‪ ,‬ליישב את הש"ג מהשגת התומים‪.‬‬ ‫אמורים‪.‬‬ ‫‪ .26‬ש"ך ס"ק ו' מש"ג ריש סנהדרין‪ ,‬ןכן העתיק הנתה"מ ס"ק א'‪ ,‬אבל הפתחי תשובה שם ס"ק ה' הביא מתומים ועוד כמה פוסקים‬ ‫שחולקים ע"ז‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫האם מיירי גם כאשר החנווני אינו‬ ‫‪ .27‬סי' י"ב סעיף ב' ע"פ תוספות ו' ב' ד"ה נגמר‪ ,‬והב"ח כתב שיש להחמיר שלא לעשות פשרה והש"ך ס"ק ז' חולק‪.‬‬ ‫חוזר בו מהסכמתו לשלם את שכרו של‬ ‫‪ .28‬פתחי תשובה ס"ק ג' משו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' קמ"ד‪ ,‬דברי מלכיאל ח"ב סי' קל"ג‪ ,‬ואגרות משה חו"מ ח"א סי' ל"ב‪.‬‬ ‫‪ .29‬דברי מלכיאל חלק ב' סי' קל"ג‪.‬‬ ‫העובד אלא עדיין עומד במילתו ומסכים‬ ‫‪ .30‬פשוט‪.‬‬ ‫לשלם את שכר הפועל (ואכ"מ אימתי‬ ‫‪ .31‬סי' י"ב סעיף ו' מתה"ד סי' ש"ו‪.‬‬ ‫והאם יכול החנווני לחזור בו מהסכמתו‬ ‫‪ .32‬נתה"מ ס"ק ג' ע"פ או"ת ס"ק ה'‪.‬‬ ‫‪ .33‬ראה פתחי תשובה ס"ק ג' משו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' קמ"ד מרשב"ם ב"ב קל"ג ב' שלשון פשרה הוא מלשון מחצה והכל לפי‬ ‫לשלם את שכרו של העובד)‪.‬‬ ‫ראות עיני הדיין‪ ,‬ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' קל"ג מבואר שבכל ד"ת מפשרים עכ"פ בדבר מועט‪ ,‬אפילו שברור שהנתבע צודק‬ ‫האם גם אז שיטת רבה כי יכול העובד‬ ‫(בדו"ד שביניהם אבל לא שרוצה לגזול משכנגדו)‪ ,‬ומחמת הפשרה נותנים לתובע דבר מועט‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וזה כנראה כדי לפייס את הבע"ד‪,‬‬ ‫ע"ד הסמ"ע ס"ק ט' עיי"ש‪ .‬וע"ע מאזנים למשפט‪ ,‬ועוד פוסקים‪.‬‬ ‫לחזור בו ולומר שאינו רוצה לקבל את‬ ‫‪ .34‬ראה שו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' קמ"ד שמשמע כן‪ ,‬וכן מבואר בשו"ת תורת אמת סו"ס ל"א‪ .‬ובקובץ הפוסקים עמ' קפ"ו כתבו‬ ‫שכרו מיד החנווני אלא דוקא מיד בעל‬ ‫כן מספר מאזנים למשפט (ואינו מפורש שם)‪ ,‬אבל מבואר בדברי מלכיאל הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ .35‬כגון לפנים משורת הדין‪ ,‬וכה"ג‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד ג)‬ ‫הבית?‬ ‫מלכיאל שם‪.‬‬ ‫א‬ ‫‪|.3638‬דבריוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫קו ההלכה‬ ‫הפוסקים נחלקו להלכה בכך (ראה‬ ‫ביטול שכירות דירה‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫שלחן ערוך ורמ"א ‪ -‬חושן משפט‪ ,‬סימן‬ ‫קכ"ו סעיף ב' ובסמ"ע ובש"ך שם)‪.‬‬ ‫אנו תושבי ארה"ב‪ ,‬סיכמנו עם בעל דירה בארץ ישראל על שכירות הדירה שלו לשנה‪ ,‬ואף‬ ‫שילמנו שכירות של חודש אחד‪ ,‬כנהוג‪ .‬לצערינו‪ ,‬לפני שהגיע זמן תחילת השכירות בנינו‬ ‫כשיטה‬ ‫הרמ"א‬ ‫הכריע‬ ‫להלכה‬ ‫חלה ל"ע‪ ,‬ומסתבר שלא נוכל כלל לעלות לא"י ולגור בדירה בזמן השכירות‪ .‬התקשרנו‬ ‫המתירה לפועל לחזור בו ואף אם לא‬ ‫לבעל הדירה להודיע על הביטול עקב המצב‪ ,‬וביקשנו ממנו שיחזיר לנו את התשלום‬ ‫ששילמנו כבר על החודש הראשון‪ ,‬אך הוא טוען שהוא אינו צריך להחזיר את המקדמה‪,‬‬ ‫חזר בו החנווני (וראה באהבת חסד פרק‬ ‫ואדרבה‪ ,‬אם לא ימצא שוכר אחר שישכור במקומינו‪ ,‬אנו חייבים לשלם לו את השכירות‬ ‫י' סעיף ו')‪.‬‬ ‫למשך כל השנה‪ .‬מי צודק?‬ ‫יוצא איפוא כי מותר לפועל לחזור‬ ‫מינה זו היא בכל אונס‪ .‬אך יש הסוברים שזה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בו ואף שהחנווני לא חזר בו‪ ,‬אלא שאין‬ ‫דוקא במקרה שהשוכר מת‪ ,‬עי' ערוך השלחן‬ ‫עקרונית‪ ,‬ברגע שנעשה 'קנין שכירות'‪ ,‬שני‬ ‫המעביד עובר משום 'בל תלין' ואף‬ ‫סי' של"ד סעי' יב‪ ,‬גלי הים סי' ל"ח‪ ,‬ופתחי חושן‬ ‫הצדדים אינם יכולים לחזור בהם‪ ,‬והשוכר‬ ‫לאחר חזרת הפועל מהסכמתו לקבל‬ ‫שכירות פ"ו הע' כ"ד)‪ .‬ויש אחרונים הסוברים‬ ‫חייב לשלם על כל תקופת השכירות‪ ,‬גם אם‬ ‫שאף לשיטות ששכירות היא קנין‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הוא אינו רוצה לגור בדירה‪ .‬תשלום חלק מדמי‬ ‫את שכרו מיד החנווני‪.‬‬ ‫במקרה של אונס בטל הקנין‪ ,‬והשוכר פטור‬ ‫השכירות‪ ,‬נחשב 'קנין שכירות' על כל התקופה‬ ‫טעם הדבר לכך ששוב אין המעביד‬ ‫מלשלם על שאר תקופת השכירות (ש"ך סי'‬ ‫(חו"מ סי' קצה סעיף ט ברמ"א‪ ,‬וע' מנחת פתים‬ ‫עובר משום 'בל תלין' ואף שכבר הפועל‬ ‫שלד סק"ב‪ ,‬ומסקנת המחנא"פ שם‪ .‬אך ראה‬ ‫סי' שטו‪ ,‬א‪ .‬אמנם אם הדרך באותו מקום שבכל‬ ‫שו"ת צמח צדק חו"מ סי' מ"ה‪ ,‬ומנחת פתים‬ ‫אינו נוטל את שכרו מהחנווני‪ ,‬הוא משום‬ ‫שכירות חותמים על חוזה בכתב‪ ,‬אזי הקנין הוא‬ ‫סי' שלד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫רק לאחר החתימה על החוזה‪ .‬עי' סי' קצ סעיף‬ ‫שכבר ניתק ממנו האיסור לשעה אחת‬ ‫יש לציין‪ ,‬ש'אונס' הוא רק דבר ששני הצדדים‬ ‫ז‪ ,‬וסי' קצה סמ"ע סק"כ)‪[ .‬במקרה שישנו שוכר‬ ‫(באותה השעה שהסכים הפועל ליטול‬ ‫לא העלו על דעתם שיקרה‪ ,‬אך אם השוכר ידע‬ ‫חליפי המעוניין לשכור את הדירה‪ ,‬הדין שונה‪,‬‬ ‫שישנה אפשרות שהוא לא יוכל לגור בדירה‪,‬‬ ‫ונתבאר בגליון קסא]‪.‬‬ ‫את שכרו מהחנויני או מהשולחני)‪ ,‬שוב‬ ‫אך המשכיר לא ידע על האפשרות הזו‪ ,‬היה‬ ‫אינו חוזר עליו האיסור אף שעתה מחויב‬ ‫על השוכר להתנות שבמקרה כזה השכירות‬ ‫אמנם במקרה שהשוכר נאלץ לבטל את‬ ‫תתבטל‪ ,‬ואם לא התנה – הוא חייב לשלם על‬ ‫השכירות מחמת אונס (אילוץ שאינו בשליטתו)‪,‬‬ ‫הוא בתשלומים בעצמו (ראה בלשון‬ ‫כל תקופת השכירות (סי' שלד סעי' א)‪.‬‬ ‫יש בזה מחלוקת הפוסקים‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫החפץ חיים הנ"ל בנתיב החסד סקי"ג)‪.‬‬ ‫ישנה מחלוקת ראשונים בהגדרתה של‬ ‫לפי מה שנתבאר‪ ,‬שישנה מחלוקת אם השוכר‬ ‫לפי זה‪ ,‬רצה החפץ חיים לחדש הלכה‬ ‫צריך לשלם על כל תקופת השכירות כשנאנס‪,‬‬ ‫'שכירות'‪ ,‬יש אומרים שהיא כקניה גמורה לזמן‪,‬‬ ‫שאף בנידון כדידן‪ ,‬שהמעביד לא היו לו‬ ‫כתבו הפוסקים שמספק אי אפשר לחייב‬ ‫וממילא התשלום הוא ככל תשלום דמי מקח‬ ‫את השוכר לשלם‪ .‬עם זאת‪ ,‬אם השוכר כבר‬ ‫(שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שכח)‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫מעות ונתרצה הפועל להמתין למעותיו‬ ‫שהשכירות אינה אלא התחייבות הדדית בין‬ ‫שילם מקדמה‪ ,‬אין השוכר יכול לתבוע את‬ ‫(שאז אין המעביד עובר על איסור בל‬ ‫המשכיר להחזיר לו את מה שכבר שילם‪ ,‬אם‬ ‫שני הצדדים‪ ,‬המשכיר מתחייב לתת לשוכר‬ ‫תלין בהמתנה למעות)‪ ,‬אף אם לאחר‬ ‫משום שהמשכיר 'מוחזק' בכסף הזה‪ ,‬והמוציא‬ ‫להשתמש במושכר‪ ,‬והשוכר מתחייב לשלם‬ ‫מחבירו עליו הראיה‪ ,‬ואם משום שדעת בני‬ ‫על כך (תוס' ב"מ נ"ו ע"ב ד"ה והאי‪ ,‬ש"ך סי'‬ ‫מכן נזדמנו לו למעביד מעות ‪ -‬מכל‬ ‫של"ד סק"ב)‪.‬‬ ‫אדם שהמקדמה לא תוחזר אף במקרה של‬ ‫מקום שוב אינו עובר ב'בל תלין' ואינו‬ ‫ביטול מוצדק (ש"ך שם‪ ,‬וראה ערך ש"י)‪.‬‬ ‫לדעת כמה אחרונים‪ ,‬אחת מההשלכות של‬ ‫חייב להתאמץ ולשלם לפועל בתוך‬ ‫לענינינו‪ ,‬מחלת הילד נחשבת כאונס של‬ ‫המחלוקת הנ"ל היא במקרה שהשוכר לא‬ ‫השוכר (ראה סי' שלג סעי' ה ברמ"א‪ .‬ולגבי‬ ‫יכול להשתמש במושכר מחמת אונס‪ ,‬שאם‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫שאר אומדנות‪ ,‬עי' סי' ר"ז סעי' ד'‪-‬ה'‪ ,‬שו"ת‬ ‫השכירות היא כקניה‪ ,‬השוכר חייב לשלם על כל‬ ‫אמנם‪ ,‬במסקנת דבריו כותב החפץ‬ ‫הרשב"א ח"ב סי' שכ"ח‪ ,‬טור סי' ר"ל‪ ,‬ונתיבות‬ ‫התקופה‪ ,‬שהרי זה דומה למי שקנה בית‪ ,‬אך לא‬ ‫חיים כי שמא בכהאי גוונא אין זה נקרא‬ ‫המשפט סי' שי"ב סק"ז)‪ ,‬ולכן אם לא ידעו‬ ‫הספיק לגור בו כגון שנאנס או מת‪ ,‬שבמקרה‬ ‫השוכרים בזמן קנין השכירות על המחלה‪ ,‬הרי‬ ‫כזה בוודאי שהוא או יורשיו חייבים לשלם את‬ ‫שהלאו 'ניתק' ועל כן ברגע שנזדמנו לו‬ ‫הם רשאים לבטל את השכירות‪ ,‬ואינם צריכים‬ ‫דמי הקניה (חו"מ סי' שלד סעיף א ברמ"א)‪.‬‬ ‫מעות עליו לפרוע לפועל באם זה עדיין‬ ‫לשלם על כל התקופה‪ .‬אך לעומת זאת‪ ,‬לא‬ ‫אך אם השכירות היא רק התחייבות‪ ,‬יש מקום‬ ‫בתוך עונתו‪.‬‬ ‫יוכלו לתבוע מהמשכיר את המקדמה שכבר‬ ‫לומר שההתחייבות בטלה במקרה של אונס‬ ‫שילמו‪.‬‬ ‫(המחנה אפרים שכירות סי' ה' כתב שנפקא‬ ‫© כל הזכויות שמורות ל‪ BHI‬מכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים‬ ‫הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף ‪ -‬נתן פלדמן‬ ‫לקבלת הגליון במייל‪:‬‬ ‫‪mm@businesshalacha.com‬‬ ‫טלפון‪ 02-6504055 :‬דוא"ל‪zuf@zuf.co.il :‬‬ ‫נתן פלדמן‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫יצחק מירסקי‬ ‫לדיני תורה‪ ,‬שאלות בדיני ממונות‪ ,‬ריבית‪ ,‬צוואות‪ ,‬דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט‪ ,‬או לכל ענין‬ ‫‪| 02-6504055‬‬ ‫הקשור לגליון אפשר להתקשר‪:‬‬ ‫‪BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455‬‬ ‫‪| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com‬‬ ‫אוסף | ‪39‬‬ ‫לתוכן‬ ‫‬ ‫‪162‬‬ ‫‬ ‫סימן רנג ההולך ממקום למקום וכלו מעותיו‬ ‫עשיר הנמצא בדרכים וכלו מעותיו דינו כעני‬ ‫ובספר חידושי הראי"מ (ר' אברהם ישראל משה מחרקוב על הירושלמי סוף פאה) הביא את‬ ‫הובא במשנה (פאה פ"ה מ"ד) בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום‪ ,‬וצריך ליטול‬ ‫דברי הגר"א‪ ,‬ובסוף דבריו הביא שמרן הגרי"ז אמר שהגר"ח וואלוז'ין לא שאל‬ ‫לקט שכחה ופאה ומעשר עני‪ ,‬יטול וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר‪,‬‬ ‫לגבי עני רגיל‪ ,‬שהוא ודאי אינו חייב ללוות‪ ,‬ומותר לו ליטול מהצדקה‪ ,‬וכל‬ ‫וחכמים אומרים עני היה באותה שעה‪ .‬דהיינו לפי חכמים כשיחזור לא יצטרך‬ ‫הספק היה לגבי עשיר שיש לו כסף‪ ,‬וכגון בעה"ב שהיה עובר ממקום למקום‪,‬‬ ‫לשלם!‬ ‫וכו'‪ ,‬ועל זה הכריע הגר"א דלא מיקרי עני‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬הרמב"ם (פיהמ"ש שם) 'הוצרך בדרך ללקט שכחה ופאה והיה בעל הון‬ ‫וכתב השל"ה (שער האותיות אות קו"ף קכד) דעני שיש לו חובות אצל האחר‪ ,‬נמצא‬ ‫לא יתחייב לשלם כשיגיע אלא במדת חסידות'‪.‬‬ ‫שאינו עני‪ .‬ואין לומר‪ ,‬דמאחר שאין עתה זמן הפרעון‪ ,‬הוא עני באותה שעה‪,‬‬ ‫וכתב עוד במלאכת שלמה (שם) 'לא קתני וחכמים פוטרים‪ ,‬וכו'‪ ,‬ולכן עשיר‬ ‫זה אינו כלום‪ ,‬דאטו אם יהיה לו תרקבי דדינרא בחובות‪ ,‬יחשב לעני‪ ,‬ולא שייך‬ ‫שאכל לקט שכחה ופאה חייב לצאת ידי שמים אם חסיד הוא‪ ,‬אבל בדיינין‬ ‫לומר זה אלא מי שהוא בדרך ולא יוכל להמציא מעות‪ ,‬כדברי המש' בפאה‪,‬‬ ‫אין יכולין להוציא מידו‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל מי שהוא בביתו ויכול להמציא מעות על סמך שיש לו‪ ,‬או למכור‬ ‫וכתב רבינו ירוחם דלאו דוקא נטל מקופה של צדקה‪ ,‬אלא אפילו מאדם‬ ‫החובות בפחות משוויין‪ ,‬זהו עשיר‪ .‬ודברתי מזה עם גדולי חכמי ההוראה‪,‬‬ ‫בעלמא שפרנסו דרך חסד‪ ,‬כיון שלא היה לו נכסים באותה שעה‪ ,‬אמנם אם‬ ‫והסכימו לדברי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫היו לו נכסים או קרקעות ‪ -‬אפילו ביד אחר‪ ,‬חייב לשלם אם חבירו תובעו‪,‬‬ ‫וכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' לז) פשוט דהוא דווקא‬ ‫זולתי ביתום עני‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כשעבר ממקום למקום שאין מכירין אותו שלא שייך שילווהו שם‪ ,‬אבל‬ ‫ומאידך‪ ,‬הר"ן (חולין קל‪ ):‬וז"ל‪' :‬ורבנן בתרתי פליגי אדרבי אליעזר דבעני באותה‬ ‫כשהוא במקומו‪ ,‬ויש לו עסק שמרוויח בו שנזדמן שהוצרך למעות‪ ,‬שרובא‬ ‫שעה פטור לגמרי ואפילו מדת חסידות אין כאן‪ .‬ובעשיר אף על פי שעשה‬ ‫דרובא אינשי משיגין ללוות ‪ -‬לכל הפחות במשכון‪ ,‬מסתבר שלא שייך‬ ‫שלא כהוגן אינו משלם בדיינין אלא נותן משום מדת חסידות'‪.‬‬ ‫להחשיבו עני אף לא לאותה שעה ואינו יכול ליטול צדקה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכן הקשה רבי עקיבא איגר (בתוספות הגרעק"א שם) על דברי הרמב"ם והמלאכת‬ ‫מבואר שעשיר הנמצא בדרכים ונקלע למצוקה כלכלית ואין באפשרותו‬ ‫שלמה הנ"ל‪' :‬ותמיה לי טובא‪ ,‬הא להדיא איתא בגמרא (חולין קל‪ ):‬וכו'‪ ,‬דעני‬ ‫לקנות אוכל וכדו'‪ ,‬ואינו יכול להלוות או למכור מחפציו‪ ,‬מותר לו ליטול לקט‬ ‫היה באותה שעה מהני לפוטרו גם ממידת חסידות‪ ,‬וצ"ע'‪( .‬ויעויין שם בתפארת‬ ‫שכחה ופאה וכן מעשר עני‪ ,‬לפי שהוא עני באותה שעה‪ ,‬וכתב הר"ש‬ ‫ישראל בועז סק"ז)‪.‬‬ ‫מסיריליאו (על הירושלמי פאה) דאפילו עשיר שיש לו מאתיים זוז אלא שהשקיע‬ ‫וכ"כ רבינו הגר"א (שנות אליהו הארוך פאה פ"ה מ"ד) 'וזה דוקא באם שהיה עשיר היה‬ ‫את כספו בפרקמטיא‪ ,‬ולפי הגר"א והגרעק"א כשחוזר לביתו אינו מחוייב‬ ‫צריך לשלם ממדת חסידות ועכשיו שהיה עני באותו שעה אין צריך לשלם‬ ‫להחזיר אפילו במידת חסידות!‬ ‫אפילו מכח מדת חסידות‪( .‬הוא מוכח מחולין קל‪.):‬‬ ‫עשיר בדרכים ונטל מקופת מעשר כספים האם חייב להחזיר‬ ‫מבאר מרן החתם סופר (בחידושיו חולין קל‪ ):‬וז"ל‪ :‬טעם פלוגתתן‪ ,‬דלכו"ע עני הוא‬ ‫כתב מרן החתם סופר (בחידושיו חולין קלא‪ ).‬וז"ל‪' :‬מעשר כספים שנוהגים‬ ‫באותו שעה‪ ,‬ומותר ליטול‪ ,‬אך רבי אליעזר ס"ל דאיננו עני אלא לשעה‪ ,‬והוא‬ ‫להפריש מריוח נכסיו אי אכלן או הזיקו ‪ -‬חייב לשלם‪ ,‬בשלמא לקט וכו' מה‬ ‫צריך להלואה ולא למתנה‪ ,‬ע"כ לא יטול אלא בתורת הלואה לא לשם מתנה‪,‬‬ ‫שאכל אכל‪ ,‬אבל מה שהפריש מריוח נכסיו לאו אהנהו זוזי דוקא חל חיוב‬ ‫וע"כ ישלם אח"כ‪ .‬ורבנן ס"ל כיון שהותר ליטול הותר‪ ,‬כי היכי דמי שיש לו‬ ‫מעשר‪ ,‬אלא עשירית ריוח נכסיו‪ ,‬ואי לא יתן היום יתן למחר‪ ,‬וכו'‪( ,‬ויש לציין את‬ ‫ההלכה שיכול ליתן המעשר כספים ע"פ חשבון של פעם בחצי שנה או שנה ועי' פתחי תשובה‬ ‫מאתיים זוז חסר דינר‪ ,‬וכו'‪ ,‬כיון שהותר לצורך דינר הותר לגמרי‪ ,‬ה"נ דכוותיה‪.‬‬ ‫סי' רמט) ואי לא הני זוזי יתן אחרים תחתיהם‪ ,‬א"כ לעולם הוה בעיניהו‪.‬‬ ‫השולחן ערוך (סי' רנג ס"ד) פסק כחכמים‪ :‬בעל הבית ההולך ממקום למקום‬ ‫ולפ"ז בעה"ב העובר ממקום למקום ונטל מקופת מעשר כספים מודו רבנן‬ ‫וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל‪ ,‬יטול צדקה‪ ,‬וכשיחזור לביתו אינו חייב‬ ‫לר"א כשיחזור ישלם דלא פליגי אלא במתנת עניים דכשאכלן באיסור פטור‬ ‫(לשלם) דהוה ליה כעני והעשיר דאינו חייב לשלם (טור)‪.‬‬ ‫מדינא‪ ,‬א"כ כשאכלן בהיתר פטור לגמרי‪ ,‬משא"כ במעשר כספים וכדומה‪,‬‬ ‫אם יש באפשרותו ללוות כסף‬ ‫באכלן באיסור ישלם מדינא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והביאו השבט הלוי (שו"ת ח"ב סי' קכה) ופסק‬ ‫וכתב הגר"ח וואלוז'ין זיע"א (שו"ת חוט המשולש ח"א סו"ס יז) והנה בבואי אז לפני‬ ‫כן להלכה‪.‬‬ ‫מו"ר (הגר"א) והחליט בפשיטות דהעובר ממקום למקום מחויב ללוות אם‬ ‫עשיר בדרכים ונקלע למצוקה כמה נותנים לו?‬ ‫ימצא‪ ,‬דאם מוצא מי שילונו לא מקרי עני באותה שעה' עכ"ל‪.‬‬ ‫הבאנו לעיל שעני שאין לו מאתיים זוז יכול ליטול אפילו אלף זוז‪ ,‬וכן פסק‬ ‫וכ"כ הערוך השולחן (שם סי"א) ודע שהדבר פשוט שאם זה הבעה"ב העובר‬ ‫החתם סופר (חולין קל‪ ):‬שכיון שהוא נחשב כעת לעני‪ ,‬יוכל ליטול אפילו אלף זוז‬ ‫ממקום למקום ביכולתו ללוות שאסור לו לקבל צדקה (וכן ראיתי בשם הגר"א בס' חוט‬ ‫ממעשר עני‪ ,‬ולא רק לפי צרכיו! וכ"כ הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (דרך אמונה מתנ"ע‬ ‫המשולש סוף סי' יז)‪.‬‬ ‫ס"ק קו)‪ .‬ומאידך‪ ,‬בקהילות יעקב (ב"ק סי' הד"ה אולם) כתב דפשוט שאין נותנים לו‬ ‫אלא כפי צרכו באותה שעה‪.‬‬ ‫להארות או להערות‪ :‬חיים פרוביין ‪ 0527688072‬או בדוא"ל ‪ ƐŚŝƵƌLJƌŐŵΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ‬‬ ‫‬ ‫‪ | 40‬אוסף‬ ‫‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫גליון מספר ‪376‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫תשפ"ז ‬ ‫‬ ‫מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫קדימת הכנסת אורחים לתלמוד תורה ⧫‬ ‫הוציא את חבירו בברכות התורה והפסיק בדיבור בין הברכה ללימוד ⧫‬ ‫הרב אברהם זנגר‬ ‫אמירת דבר בשם אומרו במראה מקום ⧫‬ ‫לחמניות שנילושו במי פירות האם ברכתם מזונות ⧫ הרב משה מרדכי כהן‬ ‫דיבר תוך כדי שמיעת ברכה מחבירו אם חשוב הפסק ⧫ הרב זאב פראנק‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫לשון הרע כשהקדים להתרעם על עצמו ⧫‬ ‫פשיטא שקודמת לת"ת ואם אפשר אמאי דוחה לת"ת‪.‬‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫ד‪ .‬שו"ר בספר חפץ חיים ‪ -‬אהבת חסד חלק ג' ‪ -‬בהג"ה [על מאמר הגמרא‬ ‫הנ"ל] וז"ל‪ :‬והנה לפ"ז אם השכים לילך לבה"מ ונזדמן לו אורחים מוטב‬ ‫יותר שיתעסק במצוה זו‪ ,‬ונראה דה"מ כשאין לו בביתו מי שיקבלם‬ ‫קדימת הכנסת אורחים לתלמוד תורה‬ ‫כהוגן [ולפעמים אם האורחים הם נכבדים ביותר נכון שהוא בעצמו ישמש‬ ‫לפניהם לכבודם] דאל"ה הלא קי"ל ביו"ד סימן רמ"ו דאם נזדמן לפניו‬ ‫א‪ .‬כתיב בפרשת וירא (י"ח א'‪-‬ג') וַ ָירא אלָיו ה' בא ני מַ מרא וה א ישב‬ ‫מצוה כשהוא עוסק בת"ת ותוכל המצוה להעשות ע"י אחרים אין‬ ‫לשה אֲ נָשים נצָ בים‬ ‫ישא עינָיו וַ יַרא והנה ש ָ‬ ‫פ ַתח הָ אֹהל כחֹם הַ יוֹם‪ :‬וַ ָ‬ ‫מבטלין מת"ת וכו' עיי"ש שהאריך‪.‬‬ ‫אתם מפ ַתח הָ אֹהל וַ יש ַתח רצָ ה‪ ,‬וַ יֹאמַ ר ה' אם‬ ‫עָ לָיו וַ יַרא וַ י ָָרץ לק ָר ָ‬ ‫נָא מָ צָ אתי חן בעיני ל נָא ַתעֲ בֹר מעַ ל עַ בד ‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ובשבת פרק מפנין‬ ‫אך בפשוטו דברי מרנא הח"ח תמוהים מאוד‪ ,‬דאם מיירי שא"א לעשות‬ ‫דף קכ"ז סוע"א‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין‬ ‫ע"י אחרים מאי קמ"ל בזה הלא גמרא ערוכה היא וכמו שהאריך בזה‬ ‫מהקבלת פני שכינה דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא‬ ‫בעצמו‪ ,‬וביותר דא"כ אין שום מעלה להכנסת אורחים‪ ,‬ובכל הסוגיא‬ ‫תעבר וגו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצ"ע מאי נפק"מ ממאמר זה‪.‬‬ ‫משמע שבאו להפליג בגודל מצות הכנסת אורחים‪ ,‬וביותר אמאי אמרו‬ ‫דגדולה הכנסת אורחים יותר מת"ת‪ ,‬והלא גם אם היא קטנה ממנה‬ ‫הנה משמע מהפסוקים שאאע"ה היה עומד כבר באמצע הקבלת פני‬ ‫נמי דחי היכא דא"א לעשות ע"י אחרים‪ ,‬וצע"ג‪[ .‬וראיתי שנשאל ע"ז מרן‬ ‫שכינה כשנזדמנו לו האורחים‪ ,‬והשתא אי נימא דהנפק"מ מהמאמר‬ ‫הוא לדיני קדימה א"כ הוא נגד הדין דקימ"ל דעוסק במצוה פטור מן‬ ‫הגרח"ק זצ"ל והשיב – הכוונה ששכרה גדול‪ ,‬עיין תוס' ברכות דף י' ע"ב ד"ה גדול‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬ואין מעבירים על המצות‪.‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬ולענ"ד אין בזה כדי לישב את דברי הח"ח שהרי משמע שהוא למד את דינו‬ ‫מהמאמר עצמו‪ ,‬שכתב וז"ל‪ :‬והנה לפ"ז אם השכים לילך לבה"מ וכו'‪ ,‬ולהנ"ל אין‬ ‫ב‪ .‬ולכאורה יש להוכיח כן מגוף הסוגיא‪ ,‬דלעיל ממאמר זה אמרו שם‬ ‫לזה שייכות כלל עם תוכן המאמר דהא בגמרא משמע להדיא דמשום שגדולה‬ ‫בגמרא שבת ‪ -‬אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית‬ ‫הכנסת אורחים לכן נולד הדין קדימה לפי הח"ח]‪.‬‬ ‫המדרש דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש‪ ,‬ורב דימי‬ ‫מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחין והדר‬ ‫ה‪ .‬וראיתי מי שכתב שמצות ת"ת לדברי הכל גדולה מהכנסת אורחים‪,‬‬ ‫ומפני בטול בית המדרש‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ולכאורה השכמת ביהמ"ד היינו מצות‬ ‫שהרי שנינו תלמוד תורה כנגד כולם‪ ,‬והשכמת בית המדרש האמורה‬ ‫ת"ת ובזה לכאורה פשיטא שלא שייך כלל דיני קדימה‪ ,‬דממ"נ אם‬ ‫כאן לא נתכוונו בה לעצם הלימוד אלא לההבדל שבין לימוד ביחיד‬ ‫אפשר לעשות הכנסת אורחים ע"י אחרים אין מצות ת"ת נדחית מפני‬ ‫ללימוד באספת חכמים בבית המדרש (עיון יעקב לע"י שבת שם)‪ ,‬או‬ ‫שום מצוה‪ ,‬ואם א"א לעשות ע"י אחרים הרי ודאי נדחית‪ ,‬ומאי קמ"ל‬ ‫שהשכמת ביהמ"ד פירושה ההושבה בבהמ"ד‪ ,‬היינו איסוף התלמידים‬ ‫כאן דהכנסת אורחים גדולה ממצות ת"ת‪.‬‬ ‫לבוא לבהמ"ד (הגהות הריעב"ץ שם‪ ,‬ועי' רש"י שבת קיח‪ :‬ד"ה ממושיבי ביהמ"ד)‪.‬‬ ‫ואכן ראיתי בהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשבת שם על מאמר הגמרא‬ ‫עוד י"ל דאפת"ל דמצות ת"ת עצמה גדולה מכל המצות‪ ,‬אך זהו‬ ‫‪ -‬אר"י גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש וז"ל‪ :‬והיינו מצות‬ ‫כשהתחיל בלימוד‪ ,‬אך ההליכה לביהמ"ד אע"פ שהיא חלק מהמצוה‪,‬‬ ‫ת"ת [וכדמוכח ממאי דמייתי עלה מביטול ביה"מ]‪ ,‬ומאי דקאמר השכמת בית‬ ‫אין בה את החומר של מצות ת"ת עצמה לענין קדימה‪ ,‬אע"פ שבעלמא‬ ‫המדרש כוונתו דאפי' במקום דאיכא מעלת השכמה ג"כ [בנוסף לעצם‬ ‫גם ההולך לדבר מצוה נידון כבר כעושה מצוה כמבואר במשנה וגמרא‬ ‫מצות ת"ת] חשובה ג"כ הכנסת אורחין כוותה‪ .‬והא דתנן פ"ק דפאה‬ ‫פסחים וסוכה ועוד‪ ,‬אך לגבי קדימת ת"ת לכל המצות יש לומר דאין‬ ‫דתלמוד תורה כנגד כולם‪( ,‬והכנסת אורחים נמי בכלל)‪ ,‬היינו לגבי השכר‪,‬‬ ‫ההליכה בכלל‪ ,‬ונפק"מ לדינא דההולך ללמוד ונזדמנה לידו מצות‬ ‫אבל לגבי החביבות אמרי' בסוגיין דהכנסת אורחין חשובה כת"ת‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬אע"פ שאפשר לקיימה ע"י אחרים‪ ,‬כיון שהוא חפץ‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי שמפרש דתוכן המאמר לענין חביבות‪ .‬וצ"ע מאי נפק"מ‬ ‫במצוה יקרה זו מותר לו לשנות דרכו לעסוק בהכנסת אורחים בעצמו‬ ‫מחביבות זו‪.‬‬ ‫אע"פ שעי"ז יתבטל מת"ת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וראיתי לנצי"ב בהעמק דבר שמפרש את המאמר השני לענין קדימה‪,‬‬ ‫וכעין זה ראיתי בספר מנחת אשר בפרשתן שכתב דעד כאן לא אמרו‬ ‫וכתב שהקבלת פני שכינה היא מ"ע ואהבת את ה'‪ ,‬והטעם שהכנסת‬ ‫גדולה הכנסת אורחים אלא יותר מהשכמת בית המדרש אבל לא אמרו‬ ‫אורחים קודמת משום שאהבת ה' היא מצוה שאין לה זמן קבוע‪ .‬וכן‬ ‫שהיא גדולה מת"ת‪ ,‬דמצוה מסויימת היא להשכים ולהעריב לבית‬ ‫ראיתי למרן זצ"ל באילת השחר עה"ת ובגמרא כאן שכתב דנ"מ למי‬ ‫המדרש והכנסת אורחים גדולה ממצוה זו‪ ,‬אבל זו פשיטא לן דמצות‬ ‫שהולך לעשות קדוש לבנה שהוא כקבלת פני שכינה (סנהדרין מ"ב א')‪,‬‬ ‫ת"ת לכשעצמה ודאי גדולה מהכנסת אורחים כשם שהיא גדולה מכל‬ ‫ואם בא לפניו אורח יניח הקדוש לבנה לזמן מאוחר יותר ויכניס קודם‬ ‫שאר מצוות התורה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האורח‪ ,‬ע"כ‪ .‬למדנו מדבריהם דבאמת המאמר הוזכר לדיני קדימה!!!‬ ‫ו‪ .‬אך ראיתי להגאון האדר"ת ז"ל בספרו עובר אורח (סי' ס"ט) שכתב‬ ‫אך צ"ע איך יפרשו את המאמר הראשון שמעמיד הכנסת אורחים נגד‬ ‫וז"ל‪ :‬ביום ו' עש"ק וירא בא אלי הרב הגאון מורנו הרב בארנשטיין נ"י‬ ‫ת"ת‪ ,‬דממ"נ אם אי אפשר להכנסת האורחים להיעשות ע"י אחרים‬ ‫אוסף | ‪41‬‬ ‫ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל ‪8456389@ GM A I L . C OM‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫להיעשות ע"י אחרים אין ת"ת נדחה מפניה‪ ,‬לא נאמרה אלא למי‬ ‫הרב אב"ד קהילת טראב‪ ,‬ומצאני קורא בספר תורה בטלית ותפילין‬ ‫שקורא אותו האור שמח "האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך‬ ‫כמנהגי בעזה"י בכל ערב ש"ק‪ ,‬וביקשתיו לחכות עד אשר אגמור‬ ‫ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה"‪ ,‬אבל "אדם חלוש המזג‪ ,‬אשר‬ ‫הפרשה שהייתי קרוב לסופה‪ ,‬ואחר זה היצר לי מאוד‪ ,‬ואמרתי לו‬ ‫כוחות נפשו נרפים ועצלים"‪ ,‬לא נאמר לגביו הכלל הנ"ל‪ ,‬ולא מיבעיא‬ ‫אולי שגיתי‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל [שבת קכ"ז‪ ,‬ע"א] גדולה הכנסת אורחים‬ ‫אם עדין לא התחיל ללמוד והזדמנה לפניו מצוה שהוא חושק בה יותר‬ ‫יותר מהקבלת פני שכינה‪ ,‬ונלמד מפרשה שבוע זאת [בראשית י"ח –‬ ‫מת"ת ולפי טבעו וכוחות נפשו הוא נמשך אליה יותר מת"ת‪ ,‬דודאי‬ ‫ג'] ‪ ,‬אלא שחשבתי שאני עוסק בקריאה בהספר תורה בכוונה אולי‬ ‫א"א לחייבו להקדים ת"ת למצוה זו‪ ,‬שהרי לכאורה לפי האור שמח‬ ‫ימצא בה טעות‪ ,‬א"כ היא לתא דמצות עשה דכתיבת ספר תורה‪ ,‬א"כ‬ ‫אפילו לא יעשה את המצוה אינו מחויב בת"ת לפי מזגו וכוחות נפשו‪,‬‬ ‫הוי ליה ככל עוסק במצוה שפטור מן המצוה‪ ,‬ואפילו עוסק בקלה‬ ‫אלא אפילו מי שכבר עוסק בלימוד‪ ,‬אם נזדמנה לפיו מצוה גדולה‬ ‫פטור מן החמורה כברש"י בסוכה [כ"ה‪ ,‬ע"ב ד"ה שחל]‪.‬‬ ‫וחשובה שהוא נמשך אליה וחפץ לעשותה יותר מת"ת‪ ,‬נמי יוכל להניח‬ ‫ו י ש ל ו מ ר ד ה ק ב ל ת פ נ י ה ש כ י נ ה ש א נ י [ מ ש א ר מ צו ו ת ] ‪ ,‬ד ה ו " ל מ צ ו ה ש א י ן‬ ‫את הלימוד ולפנות לעשית המצוה שחפץ בה יותר‪ ,‬כיון שגם בעת‬ ‫לה שיעור וסוף כלל‪ ,‬דכמה שנים רצופים הו"ל מצוה‪ ,‬א"כ בכהאי‬ ‫לימודו אינה במדרגה הרוממה של האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה‬ ‫ג וו נ א י ש לו מ ר ד מ צו ת ה כ נ ס ת או ר ח י ם ק ו ד מ ת [ ל ה ] ד ה ו " ל מ צו ה‬ ‫הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה‪ ,‬וכל מה שעוסק בלימוד‬ ‫ע ו ב רת ‪ ,‬ד ל א ש י י ך ב ז ה לת ת ג ב ו ל ע ד ש י פ ס ו ק‪ ,‬כ י ו ן ש ג ם א ח ר ז מ ן ה י א‬ ‫הוא משום שעדיף לו הלימוד מהבטלה‪.‬‬ ‫המצוה כבראשונה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובספר מנחת אשר שם הביאו וכתב עליו‬ ‫ואין לדחות דהא אם כבר התחיל לעסוק בת"ת הלא גם אם נחשיב‬ ‫וז"ל‪ :‬למדנו מדבריו שהוציא ממה שאמרו גדולה הכנסת אורחים‬ ‫ת"ת כשארי המצות הלא חזר הדין דעוסק במצוה פטור מן המצוה‪,‬‬ ‫יותר מהשכמת בית המדרש ד אכן הכנסת אורחים דוחה מצות ת"ת‪,‬‬ ‫ולכמה מגדולי הראשונים והפוסקים איסורא נמי איכא בהפסקה זו‪,‬‬ ‫ע"כ‪[ ,‬כפי הנראה הבין כן מהסברא שחידש האדר"ת דמצוה עוברת קודמת‬ ‫לק"מ‪ ,‬דהנ"מ מצוה שיש לה קיצבה‪ ,‬אבל ת"ת שאין לה קיצבה מותר‬ ‫לת"ת שאין לה שיעור וסוף כלל‪ ,‬ועיי"ש שסיים הגרא"ו שליט"א ‪ -‬אך אני את‬ ‫להפסיק ממנה [כסברת האדר"ת שהבאנו לעיל]‪ ,‬ועוד דכיון בסופו של דבר‬ ‫הנלענ"ד כתבתי לעיל דאין בזה כל הכרח‪ ,‬ע"כ]‪.‬‬ ‫יוצרך להפסיק מתלמודו כשיכלו כוחותיו הנפשיים לעמול בתורה ללא‬ ‫ז ‪ .‬עוד נראה בזה דחביבות מצות הכנסת אורחים מהני להקדימה‬ ‫הפסק‪ ,‬ואיש זה הלא עומד במצב זה תדיר‪ ,‬וא"כ אין מניעה שיפסיק‬ ‫לשארי המצות‪ ,‬וכפשטות המאמר‪ ,‬ע"פ מה ששמעתי ממו"ר הגר"ח‬ ‫כבר עכשו כדי להרוויח את המצוה העומדת לפניו שחפץ בה מאוד‪.‬‬ ‫קמיל זצ"ל על דברי התוס' בדף ו' ע"א ד"ה נגמר [בסוגיא דעדל"ת]‪,‬‬ ‫י ‪ .‬אלא שאכתי צ"ע דאפילו אם נאמר שאין מחויב בת"ת יותר משארי‬ ‫דהתוס' שם שו"ט בדין דחיה של עשה דכיבוד אב ואם‪ ,‬ומוכח‬ ‫המצות‪ ,‬אך כיון שעומדות לפניו שתי מצות – השכמת בהמ"ד והכנסת‬ ‫בדבריהם שיש שני דיני דחיה‪ ,‬אחד דין דחיה מצד ההלכה הכללית‬ ‫אורחים‪ ,‬יש לו לבחור בת"ת מצד גודל השכר שבה שהוא ודאי גדול‬ ‫של עדל"ת‪ ,‬ועוד סברא מצד חומר העשה‪ ,‬ואמר הרב זצ"ל דעצם‬ ‫יותר מכל המצות‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל בגמרא מו"ק דף ט' ע"ב‪ :‬הדר יתבי‬ ‫ה ע נ י ן ש ל כ י ב ו ד או " א י ש ל ו ד י נ י ד ח י ה ו ק ד י מ ה מ ל ב ד ה כ ל ל י ם ש ל‬ ‫וקא מבעי להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא‬ ‫דיני עש דל"ת [ונפק"מ כתב בשעורי הגרא"ב פינקל זצ"ל בשם מרן הגר"נ‬ ‫חפצי שמים ישוו בה וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה דאפילו חפצי‬ ‫פרצוביץ זצ"ל דדחי גם שלא בעידניה‪ ,‬עיי"ש בשעורי הגרנ"פ והגרא"ב פינקל‬ ‫שמים לא ישוו בה כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כאן‬ ‫שביבמות דף ו' שהאריכו ביסוד זה]‪.‬‬ ‫במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומנין לן להכריע ע"פ‬ ‫הנה שם במסקנת הסוגיא באמת לא מהני החומר של מצות כבוד או"א‬ ‫מה שנמשך יותר למצוה אחרת נגד מצוה שנאמר בה "וכל חפציך לא‬ ‫לענין שיהא לו דין קדימה על שאר המצות‪ ,‬אך זהו מהסברא המובאת‬ ‫ישוו בה" אפילו חפצי שמים‪.‬‬ ‫שם בגמרא של "כולכם חייבים בכבודי"‪ ,‬אבל עצם היסוד לא נדחה‪,‬‬ ‫אך באמת לק"מ‪ ,‬דכבר הבאנו לעיל את דברי מרן הגריש"א זצ"ל‬ ‫ולפ"ז י"ל שבסוגין התחדש דמצד חשיבות וחביבות מצות הכנסת‬ ‫ב"הערות" שהעיר על המאמר הנ"ל דגדולה הכנסת אורחין כהשכמת‬ ‫אורחים היא קודמת במעלה וקדימה למצות הקבלת פני שכינה‪.‬‬ ‫בית המדרש‪ ,‬מ הא דתנן פ"ק דפאה דתלמוד תורה כנגד כולם‪( ,‬והכנסת‬ ‫אך צ"ע אם מחמת חביבות המצוה של הכנסת אורחים ישתנו גם‬ ‫אורחים נמי בכלל)‪ ,‬ותירץ דהיינו לגבי השכר‪ ,‬אבל לגבי החביבות אמרי'‬ ‫הכללים של קדימת ת"ת למצות‪ ,‬שבזה לכאורה יש לנו כללים‬ ‫בסוגיין דהכנסת אורחין חשובה כת"ת ‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והקשינו דצ"ע מאי‬ ‫ברורים‪ ,‬וממ"נ אם אפשר לעשות ע"י אחרים או א"א‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫נפק"מ מחביבות זו‪ ,‬אבל לפי המתבאר התחדש במאמר הנ"ל הכרעה‬ ‫ח ‪ .‬והנראה בזה דרך חדשה שעל פיה באופנים מסוימים באמת ישתנו‬ ‫חדשה דמצוה שיש לה חביבות גדולה קודמת למצוה ששכרה גדול‪.‬‬ ‫הכללים הנ"ל‪ ,‬ויתבאר בהקדם מה ששו"ט כל גדולי המפרשים בגדר‬ ‫יא ‪ .‬אלא שלכאורה אם נקבל חידוש זה לכאורה א"צ למה שהעלינו‬ ‫החיוב של ת"ת אם הוא חיוב תמידי או שמעיקר הדין יוצא בק"ש‬ ‫מדברי האו"ש‪ ,‬ואפילו אם נחשב מחויב בת"ת בכל רגע שפנוי מצורכי‬ ‫שחרית וערבית‪ ,‬וידועה שיטת הגר"א בספר שנות אליהו שמצות ת"ת‬ ‫הגוף ופרנסה כשיטת הגר"א והח"ח‪ ,‬נמי יהא הדין שמצוה חביבה‬ ‫היא מצוה שאין לה גבול וכל רגע שאדם יכול ללמוד מחויב בלימוד‬ ‫קודמת למצות ת"ת אפילו אם יכולה המצוה החביבה להיעשות ע"י‬ ‫ואם מבטלו עובר על איסור ביטול תורה‪ ,‬ואין היתר רק במצוה‬ ‫אחרים‪ ,‬ואע"פ שאם ישאל לנו האיש הלזה מה להקדים נאמר לו‬ ‫עוברת שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים‪ ,‬וגם צורכי הגוף והפרנסה‬ ‫שכדאי לו להקדים ת"ת מחמת גודל השכר‪ ,‬אך אנן עסקינן מצד החיוב‪,‬‬ ‫לא הותרו אלא משום דנחשבים כמצוה עוברת שאינה יכולה‬ ‫ובזה העלינו דמותר לו להניח ת"ת לפנות לעסוק במצוה חביבה‪.‬‬ ‫להיעשות ע"י אחרים‪ ,‬ומרנא הח"ח בפתיחה לספר ח"ח בעשין י"ב‬ ‫העת יק להלכה את דברי הגר"א בזה‪.‬‬ ‫אלא שבאמת גם דברי מרן הגריש"א זצ"ל הם חידוש גדול‪ ,‬והיה מקום‬ ‫לומר שלא נאמר הקדמת מצוה חביבה ע"פ ת"ת רק אם אינו נחשב‬ ‫אבל ידוע שיש משמעות בראשונים בנדרים דף ח' ומנחות דף צ"ט‬ ‫מחויב במצות ת"ת‪ ,‬דאז אין ההקדמה נקבעת רק מצד החשיבות וגודל‬ ‫שלא כשיטה זו‪ ,‬ועמד בכ"ז מרן המשך חכמה באור שמח הלכות ת"ת‬ ‫השכר‪ ,‬אבל אם מחויב מן הדין במצות ת"ת לא אמרינן דמצוה חביבה‬ ‫פרק א' הלכה ב'‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונמצא מצוות ת"ת אשר בוודאי אם יבקש‬ ‫תיקדום‪ ,‬ובפרט אם כבר עוסק במצות ת"ת‪ ,‬אבל לפי האו"ש יש מקום‬ ‫האדם טרף ומזון בכ"ז אינו נחשב למפריע מצוות ת"ת‪ ,‬ואספת דגניך‬ ‫לכל הדברים הללו עכ"פ באיש אשר אינו מחויב בת"ת ונפטר בק"ש‬ ‫כתיב (דברים יא‪ ,‬יד)‪ ,‬וכן למש ל אדם חלוש המזג‪ ,‬וכן כל אחד לפי‬ ‫שחרית וערבית‪ ,‬דלגביו החביבות של מצות הכנסת אורחים מכריעה‬ ‫ההכרחיות שלפי הרגלו‪ ,‬וכן לפי טוהר נפשו ש ל אדם‪ ,‬כי אינו דומה‬ ‫להקדימה אף לפני מצות ת"ת ואף שיכולה להיעשות ע"י אחרים אלא‬ ‫ב ח יו ב ת " ת ה א י ש א ש ר נ פ ש ו מ ר ג ש ת ב ש כ ל ה ה ז ך ו נ ק ש ר ה ב עב ו ת ו ת‬ ‫שהוא חפץ לקיימה בעצמו‪ ,‬ואף בעוסק בה עכשו‪ ,‬וכמושנת"ב‪.‬‬ ‫א ה ב ה ל ת ל מ ו ד ת ו ר ה ‪ ,‬ל א י ש א ש ר כ ו ח ו ת נ פ ש ו נ ר פ י ם ו ע צ ל ים ‪ ,‬ל כ ן‬ ‫איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב ת"ת לכל ישראל‪ ,‬ונ תן תורת כ"א‬ ‫יב‪ .‬הנה פשיטא שלא באתי להמעיט ח"ו בגודל יקרת ערך מצות ת"ת‪,‬‬ ‫בידו‪ ,‬ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה‪ ,‬לכן באו חכמים‬ ‫וודאי נאמנו עלינו דברי האו"ש שהיה בעצמו גדול השקדנים‪ ,‬שבוודאי‬ ‫ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת‪ ,‬ק"ש בשחרית‪ ,‬ק"ש בערבית‪,‬‬ ‫צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו‪ ,‬כי כפלה התורה הרבה פעמים‬ ‫קים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט‪ ,‬ב)‪ ,‬כיון שלומד קבלת המצווה‬ ‫ענין למודה‪ ,‬וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה‪ ,‬כאשר‬ ‫ואזהרתה בשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה‪ ,‬אולם יתר מזה הוא‬ ‫הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים‪ ,‬וכל הדברים נאמרו באיש שעדין‬ ‫בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו‪,‬‬ ‫לא זכה להרגיש יקרת ערך לימוד התורה‪ ,‬ואין בכוחות נפשו לעסוק‬ ‫ו ה י א כ מו ה ס ר מ ן ה מ ד ו ת ה מ ג ו נ ו ת א ש ר נ פ ר דו ז ה מ ז ה ‪ ,‬ו ב וו ד א י צ ר י ך‬ ‫בה תדיר‪ ,‬ובזמנים אלו חידש האו"ש שאינו בגדר מחויב בת"ת‪ ,‬ולגבי‬ ‫להת עצם בה האדם בכל יכלתו‪ ,‬כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין‬ ‫איש כזה היה מקום להסתפק אם נזדמנה לו מצות הכנסת אורחים‬ ‫ל מ ו ד ה ‪ ,‬ו צ ר י ך ה א ד ם ל ה ל ה י ב נפ ש ו ל ש קו ד ע ל ד ל ת ו ת י ה ‪ ,‬כ א ש ר ה ר ב ו‬ ‫בעת שהולך לבית המדרש‪ ,‬אשר לולא הגמרא בשבת הנ"ל הי' מכריע‬ ‫לדבר בזה הספרים הקדושים‪ ,‬ולכן אמר (שמות יח‪ ,‬כ) והזהרת אתהם‬ ‫לפי כללי המצות שת"ת קודם‪ ,‬ולפי הנ"ל התחדש שהכנסת אורחים‬ ‫את החוקים ואת התורות‪ ,‬ודבר השווה לכולם והודעת כו' ילכו בה‬ ‫קודמת אע"פ שיכולה להיעשות ע"י אחרים וכפשטות סתימת המאמר‪.‬‬ ‫ו א ת כו' א ש ר י ע ש ו ן ‪ ,‬ש ב ז ה א י נ ו ש ו ה ‪ ,‬ר ק כ ל א ח ד ל פ י מ ה ש ה ו א א ד ם ‪,‬‬ ‫ואע"פ שכ"ז הוא דלא כפסַ ק הח"ח בספר אהבת חסד‪ ,‬הוא אזיל‬ ‫עכ"ל‪ ,‬עיי"ש שהאריך עוד טובא‪.‬‬ ‫לשיטתו דס"ל כהגר"א דחיוב ת"ת לכל אדם הוא בכל רגע‪ ,‬והכללים‬ ‫ט‪ .‬הנה לכאורה עולה מדברי האור שמח חידוש מרעיש עולמות‪ ,‬ואע"פ‬ ‫של "אפשר לעשות ע"י אחרים וא"א לעשות" שייכים בכל אדם‪ ,‬אבל‬ ‫שלא ראיתי מעירים כן אך לכאורה הדברים מוכרחים מצד עצמם [לפי‬ ‫האו"ש פליג בזה‪ ,‬ולפי דרכו יש מקום למה שחידשנו‪.‬‬ ‫מה שעולה מדברי האו"ש]‪ ,‬והוא שהכלל הידוע שכל מצוה עוברת שיכולה‬ ‫‪ | 42‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫להוציא את חבירו מדין ערבות אפי' אם אינו מברך לעצמו כלל‪ ,‬ומאי‬ ‫גרע אם התכוין לברך לעצמו ולבסוף לא הועילה לו ברכתו‪.‬‬ ‫הרב אברהם זנגר‬ ‫אמנם בספר ברכת הבית (שער כ"ה בהגהות שערי בינה סקכ"א) כתב‬ ‫בפשיטות כדעת החקרי לב וכתב לחלק‪ ,‬דאם התכוין לברך לעצמו‬ ‫הוציא את חבירו בברכות התורה‬ ‫ולבסוף לא הועילה לו ברכתו גרע מאילו נתכוין מתחילה לברך רק‬ ‫לחבירו‪ ,‬וז"ל; 'אם המברך בירך [ברכת המצוות] בשביל עצמו גם כן‪ ,‬אז‬ ‫והפסיק בדיבור בין הברכה ללימוד‬ ‫כיון שהפסיק הוי ברכתו לבטלה וממילא לא יצאו השומעים בשמיעת‬ ‫מעשה באברך שאשתו עמדה ללדת ונתלווה אליה לבית החולים‬ ‫ברכה לבטלה‪ ,‬אבל אם המברך כבר יצא ואינו מברך רק בשביל אחרים‬ ‫ושהה שם כל הלילה‪ ,‬ולפנות בוקר נולד לו בן בשעטו"מ‪ ,‬ומיד הלך‬ ‫אף שהפסיק לא הוי ברכתו לבטלה דהא יצאו בברכתו האחרים‬ ‫להתפלל במנין ותיקין בבית הכנסת של בית החולים‪ ,‬וכשראה את‬ ‫ששמעו ומתחילה היה בשביל אחרים' עכ"ל‪.‬‬ ‫אחד מהמתפללים עומד לברך ברכות התורה ביקש ממנו מיד שיכוון‬ ‫להוציאו יד"ח‪ ,‬וההוא נענע לו בראשו‪ ,‬וכנראה הבין שנולד לו ילד‪,‬‬ ‫בירך התוקע ולא יכול לתקוע אם חבירו התוקע‬ ‫ולכן כשסיים לברך איחל לו מיד 'מזל טוב' לפני אמירת פסוקי יברכך‬ ‫במקומו חוזר ומברך‬ ‫וגו'‪ ,‬והאברך אבי הבן לא השיב לו מיד אלא רק לאחר שאמר 'יברכך'‬ ‫וגו' כי אסור להפסיק בין הברכות לאמירת הפסוקים‪ ,‬ואח"כ שאל‬ ‫ומצאנו מקור לפלוגתא זו בדברי הב"י (סי' תקפ"ה) שדקדק מדברי‬ ‫האברך האם יצא יד"ח בשמיעת הברכות‪ ,‬מאחר שהמברך הפסיק‬ ‫הטור דאם התוקע בירך ולא עלה בידו לתקוע והלך התוקע משם‬ ‫בדיבור בין הברכות לאמירת הפסוקים‪.‬‬ ‫ואחד מהשומעים תוקע במקומו‪ ,‬עליו לברך שנית כיון שהברכה לא‬ ‫עלתה למברך בעצמו‪ ,‬ותמוה דהא יכול להוציאו מדין ערבות אף אם‬ ‫והנה הב"י (סי' מ"ז) כתב דנחלקו הראשונים אם הפסק מעכב בברכת‬ ‫אינו מברך כלל לעצמו‪ ,‬ומאי גרע אם התכוין לברך לעצמו ולבסוף‬ ‫התורה כמו בשאר ברכת המצוות וברכת הנהנין‪ ,‬ובשו"ע (סי' מ"ז ס"ט)‬ ‫לא הועילה לו ברכתו‪.1‬‬ ‫פסק דאינו מעכב בדיעבד‪ ,‬ולכן אם הפסיק בדיבור בין הברכות‬ ‫לאמירת הפסוקים א"צ לברך שנית‪ ,‬והטעם ביאר המשנ"ב בשם‬ ‫אכן דעת הטור והב"י נראה דס"ל כד' החקרי לב‪ ,‬דכל היכא דמברך‬ ‫המג"א ' לא דמי לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכה להמצוה‪,‬‬ ‫לחובת עצמו‪ ,‬אם נתקלקלה הברכה אצל המברך לא יצא השומע‪.‬‬ ‫דשאני הכא דמצוה להגות יום ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת'‪,‬‬ ‫ובביאור הדבר כתב בספר משאת המלך (מועדים ר"ה סי' ו' סק"ב) דאף‬ ‫[וע"ע בב"י שביאר החילוק בתרי אנפי]‪ ,‬אולם הב"ח חולק וס"ל דאין בזה‬ ‫שיכול להוציא את חבירו מדין ערבות גם אם אינו מוציא בזה את‬ ‫פלוגתא בין הראשונים ולכו"ע מעכב ההפסק בדיעבד‪ ,‬וכ"כ המשנ"ב‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל מ"מ צריך לכוין לכך שמברך לחבירו מדין ערבות‪ ,‬אבל‬ ‫וז"ל; ' רוב האחרונים חולקין על המחבר וכו' וס"ל דדין ברכת התורה‬ ‫באופן שמברך לעצמו‪ ,‬הרי חבירו יוצא ממנו יד"ח מדין שומע כעונה‬ ‫כמו בכל ברכת המצות או הנהנין דצריך לחזור ולברך אם הפסיק‬ ‫גם בלא דין ערבות‪ ,‬כמו בברכת הנהנין‪ ,‬וא"כ אינו מכוין להוציא את‬ ‫תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו‪ ,‬דכיון שלא‬ ‫חבירו מדין ערבות‪ ,‬ועל כן אם אח"כ נתקלקלה הברכה לגבי המברך‪,‬‬ ‫התחיל עדיין בהמצוה אין לה אח"כ על מה לחול‪ ,‬וכן הסכים הפר"ח‬ ‫לא יצא חבירו יד"ח‪.‬‬ ‫והגר"א וכן העתיק הח"א להלכה‪ .‬ומ"מ נ"ל דכיון שיש פוסקים‬ ‫שסוברין דאין צריך לחזור ולברך‪ ,‬יותר טוב אם אירע לו שהפסיק‬ ‫בגדר דין יצא מוציא ‪ -‬שליחות או שומע כעונה‬ ‫אחר ברכת התורה שיכוין אח"כ בברכת אהבה רבה לצאת בזה ידי‬ ‫ברכת התורה וילמוד מעט תיכף אחר שסיים תפלתו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בביאור הדברים עפמש"כ בספר בנין אפרים (סי' ו' להג"ר‬ ‫אפרים בורדיאנסקי זצ"ל) דדין שומע כעונה ודין ערבות ב' ענינים שונים‬ ‫נ מ צ א ב נ י ד " ד ש ה מ ב ר ך ש ה פ ס י ק ב ד י ב ו ר ל א י צ א י ד " ח ‪ ,‬א ך י ש ל דו ן‬ ‫הם וחלוקים ביסוד דינם‪ ,‬דהמוציא את חבירו מדין ערבות הרי זה‬ ‫א ם ה ש ו מ ע י צ א י ד" ח ‪ ,‬מ א ח ר וה ש ו מ ע ל א ה פ סי ק ב די ב ו ר ‪.‬‬ ‫כעין דין שליחות דאמירתו מתייחסת לשומע‪ ,‬אולם דין שומע כעונה‬ ‫ולכאורה י"ל דהשומע יצא יד"ח‪ ,‬דאף אם המברך לא יצא יד"ח הרי‬ ‫אינו ענין לדין שליחות אלא דיוצא יד"ח באמירת המברך‪ ,‬וכל' הפמ"ג‬ ‫יכול לברך כדי להוציא את חבירו מדין ערבות‪.‬‬ ‫(פתיחה כוללת ח"ג סי' כ"ח) 'והנה במצוות אחד מוציא חבירו וכו' הוא‬ ‫מטעם שליחות וכו' וכל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא לא שייך‬ ‫אם ברכות התורה כברכת הנהנין דאין בה ערבות‬ ‫ביה תורת שליחות וכו' וא"כ קשיא קטן דלאו בר שליחות הוא אמאי‬ ‫באכל האב שיעורא דרבנן מוציא בן לאביו וכו' וי"ל דשומע כעונה'‬ ‫והנה בגליון עשר עטרות (צ"ה פ' האזינו‪ ,‬להגרח"מ הורביץ שליט"א אדמו"ר‬ ‫עכ"ל‪[ .‬ו לפי דבריו עולה דקטן אינו יכול להוציא קטן אחר מדין ערבות‪ ,‬כי קטן‬ ‫מדז'יקוב) חידש דאין דין ערבות בברכות התורה משום דהוי כברכת‬ ‫לאו בר שליחות הוא‪ ,‬ונחלקו בזה האחרונים ואכ"מ]‪ .‬וכעי"ז כתב בחידושי‬ ‫הנהנין (עי' לבוש סי' מ"ז ס"ו וקה"י ברכות סי' כ"ב)‪ ,‬אולם הוא חידוש גדול‬ ‫רא"ל מאלין (סי' ה') ע"ש‪ .‬ולפ"ז מבואר היטב היסוד הנ"ל דצריך לכוין‬ ‫מאד לומר כן‪ ,‬ובספר תהלה לדוד (סי' ח' סק"ג) כתב עובדא בהגה"צ‬ ‫להוציא את חבירו מדין ערבות ולא מדין שומע כעונה‪.‬‬ ‫רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל שהיה ניעור כל הלילה ורצה לברך‬ ‫ברכות התורה ולכן ביקש מאחד שישן שישמע ממנו הברכות ויצא‬ ‫ולפ"ז גם בניד" ד הוא כן‪ ,‬דאם לא יצא המברך יד"ח בברכות התורה‪,‬‬ ‫ממנו יד"ח‪ ,‬והגרל"י זצ"ל בירך והוציאו‪ ,‬הרי שנקט דיש בזה דין‬ ‫גם השומע לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫ערבות‪ ,‬וכ"כ בשו"ת בית שלמה (או"ח סי' י"ד ד"ה ולפי זה צ"ל) ושו"ת‬ ‫דין נפל הפרי מידו בברכת התורה‬ ‫האלף לך שלמה (סי' ל"ב)‪ ,‬וכן משמע במשנ"ב (סי' ו' סק"י)‪.‬‬ ‫אלא דבאמת מצאנו ביאור אחד בדין זה בחידושי הגהות על הטור‬ ‫בירך על התפילין לעצמו ולחבירו והפסיק בדיבור‬ ‫בשם מהר"ל מלובלין (מהרל"ח)‪ ,‬והובאו דבריו בב"ח ומאמ"ר שם‪ ,‬דכל‬ ‫שמברך לחובת עצמו לא נפטר חבירו אלא בגררא דידיה‪ ,‬ולכן אם‬ ‫אולם יש לדון בזה מטעם אחר‪ ,‬דהנה כתב השדי חמד (אס"ד ערך הפסק‬ ‫הברכה לא חלה אצל עצמו לא חלה אצל חבירו‪ ,‬ודימה זאת למברך‬ ‫מערכת ה' אות י') בשם שו"ת חקרי לב דהמברך על תפילין כדי להוציא‬ ‫על פרי ע"ד לפטור פרי נוסף ולאחר הברכה נפל הפרי מידו‪ ,‬דלדעת‬ ‫את עצמו ואת חבירו והפסיק המברך בדיבור לאחר הברכה לא יצא‬ ‫השו"ע (סי' ר"ו ס"ו) יצאה ברכתו לבטלה הואיל ועיקר הברכה חלה על‬ ‫חבירו בברכתו‪ ,‬והרבה אחרונים הביאו דבריו כמובא בשד"ח שם‪.‬‬ ‫הפרי הראשון‪ ,‬והשני נפטר רק בגררא של הראשון‪ .‬וכן מצאנו בשו"ע‬ ‫אך הביא השד"ח מכתב שכתב לו בעל התהלה לדוד‪ ,‬ובו תמה ע"ד‬ ‫(סי' ק"מ ס"ג) לענין קריאת התורה‪ ,‬דאם בירך ע"ד לקרא פרשה אחת‬ ‫החקרי לב‪ ,‬דבשלמא בברכת הנהנין אם הפסיק המברך בדיבור לא‬ ‫ונתברר שצריך לקרא פרשה אחרת חוזר ומברך‪ ,‬ודין זה נלמד מהשו"ע‬ ‫יצא חבירו‪ ,‬משום דקיי"ל יצא אינו מוציא‪ ,‬ואינו יכול להוציא את‬ ‫הנ"ל לגבי פירות‪ ,‬עכת"ד‪ ,‬והפרישה (סי' תקפ"ה סק"א) ציין לדבריו וכתב‬ ‫חבירו אא"כ הוא מברך לעצמו‪ ,‬ולכן אם לא חלה ברכתו אצל עצמו‬ ‫שהדברים נכונים‪.2‬‬ ‫לא יצא בזה חבירו‪ ,‬אבל בברכת המצוות הלא קיי"ל יצא מוציא‪ ,‬ויכול‬ ‫מי שבירך על טלית וניטלה הטלית מידו לאחר הברכה ומתעטף בטלית‬ ‫‪ 1‬והנה באמת הב"י השיג על הטור דודאי יצא בזה השני יד"ח בכל גווני‬ ‫אחרת‪ ,‬האם צריך לחזור ולברך כדין פירות‪ ,‬או שיש לחלק בין ברכת‬ ‫ואין ברכתו לבטלה‪ ,‬והב"ח שם והתבו"ש (יו"ד סי' י"ט סק"י) ביארו דכוונת‬ ‫הנהנין לברכת המצוות‪ ,‬דברכת הנהנין היא על הפרי שמברך עליו‪ ,‬אבל‬ ‫הב"י היא דיכול להוציאו מדין ערבות‪[ ,‬וע"ע בלבוש שם ס"ג]‪ ,‬אולם המאמר‬ ‫ברכת המצוות היא על קיום המצוה‪ ,‬ואין נפ"מ אם בטלית זו או בטלית‬ ‫מרדכי (סק"ד) ביאר כוונת הב"י עפ"ד הרמ"א (סי' ר"ט ס"ב) שכל‬ ‫אחרת (הובא בשערי תשובה סי' ח' סקי"ח) ‪ .‬והמשנ"ב הכריע בכמה דוכתי‬ ‫שנתקלקלה הברכה אצל המברך לאחר הברכה מהני הברכה לשומע‪ ,‬וכן‬ ‫דאין לחלק בזה בין ברכת הנהנין לברכת המצוות‪ ,‬וגם ברכת המצוות‬ ‫נראה מדברי הפר"ח (יו"ד סי' י"ט סוף סק"ד)‪ ,‬ועי' מג"א (סי' רי"ג סק"ז) מה‬ ‫חלה על החפצא דמצוה‪ ,‬ולכן כתב בפשיטות (סי' תרנ"א סקנ"ו ושעה"צ‬ ‫שביאר בזה‪[ .‬והמשנ"ב סי' רי"ג סקט"ו ושעה"צ סקי"ח הביא דין זה לענין ברכת‬ ‫סקע"ד) דאם בירך על ד' מינים ונתברר שהערבה פסולה והחליף את‬ ‫הנהנין] ‪ .‬ועכ"פ ד' הטור בודאי צ"ע מ"ט אינו יכול להוציאו מדין ערבות‪.‬‬ ‫הערבה עליו לברך שוב‪ ,‬והוכיח כן מהשו"ע הנ"ל לגבי קריאת התורה‪,‬‬ ‫‪ 2‬והנה באמת דנו האחרונים אם דין זה קיים גם בברכת המצוות או רק‬ ‫ודין זה נלמד מהדין הנ"ל בברכת הנהנין‪ .‬וכ"כ המשנ"ב (סי' ח' סק"ל וסי'‬ ‫בברכת הנהנין‪ ,‬והביאו כן בשם שו"ת מוצל מאש (סי' י"ד) שנסתפק לענין‬ ‫אוסף | ‪43‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫חיוב ברכת התורה למי שלא ישן בלילה הוא מדרבנן‬ ‫והנה לגבי ברכת הפירות נחלקו השו"ע והרמ"א (שם)‪ ,‬ודעת הרמ"א‬ ‫דאם היה בדעתו להדיא לאכול פרי נוסף‪ ,‬גם אם הפרי הראשון שבירך‬ ‫עוד יש לדון בניד"ד דהוי חיוב דרבנן מטעם אחר‪ ,‬דטעם הדעות דמי‬ ‫עליו נפל מידו ונאבד‪ ,‬חלה הברכה על הפרי השני‪ ,‬ולפ"ז י"ל דה"ה‬ ‫שלא ישן בליל ה חייב בברכת התורה בבוקר כתב המשנ"ב (סי' מ"ז‬ ‫בניד"ד‪ ,‬לדעת הרמ"א אם בירך ע"ד להוציא את עצמו ואת חבירו‪ ,‬גם‬ ‫סקכ"ח) דהוא משום שתקנו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר‬ ‫אם לא חלה הברכה אצל עצמו‪ ,‬תוכל לחול אצל חבירו‪.‬‬ ‫ברכות השחר‪ ,‬וא"כ י" ל דזהו חיוב דרבנן‪ ,‬והחיוב דאורייתא הוא רק‬ ‫אך עדיין י" ל דלגבי ברכת התורה יש מקום להחמיר בזה גם לדעת‬ ‫לאחר שינה דהוי היסח הדעת גמור‪ ,‬אבל חיוב זה שמתחדש בכל יום‬ ‫הרמ"א‪ ,‬דהנה נקט מו"ר הגר"א גנחובסקי זצ"ל דגם הרמ"א לא הכריע‬ ‫אף בלא היסח ה דעת אינו אלא מדרבנן‪ .‬וכ"כ בספר בר אלמוגים (סי'‬ ‫כן בתורת ודאי דחלה ברכתו על הפרי השני‪ ,‬דבאמת פלוגתא גדולה‬ ‫י"א אות ז')‪.‬‬ ‫היא בראשונים כמבואר בביה"ל שם ‪ ,‬ורק משום ספק ברכות להקל‬ ‫ועפ" ז יש ליישב מה שמקשים ע"ד המשנ"ב שם שכתב לגבי מי שלא‬ ‫הכריע הרמ"א שיאכל את הפרי השני בלא לברך שנית (בר אלמוגים‬ ‫ישן בלילה‪ ,‬דכיון דהוי פלוגתא אם חייב בברכת התורה 'ספק ברכות‬ ‫עמ' קט‪-‬תרל)‪ ,‬ולפ" ז לגבי ברכת התורה שכתב המשנ"ב (סי' מ"ז סק"א)‬ ‫להקל‪ ,‬אך אם אפשר לו יראה לשמוע ברכת התורה מאחר'‪ ,‬וקשה‬ ‫בשם השאג"א ועוד אחרונים שהיא מדאורייתא ולכן המסופק אם‬ ‫דהא לגבי מי שמסופק אם בירך ברכת התורה כתב המשנ"ב (שם סק"א)‬ ‫בירך עלי ו לחזור ולברך מדין ספיקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬א"כ גם‬ ‫דכיון דברכת התורה דאורייתא‪ ,‬ספיקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬ומאי‬ ‫בניד"ד י"ל כן‪.‬‬ ‫שנא‪ .‬ולהנ" ל ניחא‪ ,‬דהחיוב למי שלא ישן בלילה אינו אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫[וכ"כ בספר שיח הלכה (ח"ב עמ' ל"ה)]‪.‬‬ ‫שהה יותר מכדי דיבור בין הברכות ללימוד‬ ‫נ מ צ א ד י ש ב' ט ע מ י ם ל ו מ ר ד א י ן כ א ן נ י ד ו ן ש ל ח יו ב ד א ו ר י י ת א א ל א‬ ‫ועד"ז העיר הגר"א גנחובסקי זצ"ל לגבי מי ששהה יותר מכדי דיבור‬ ‫רק חיוב דרבנן‪ ,‬הן מ פני שאין ההפסק מעכב כי אם מדרבנן‪ ,‬והן מפני‬ ‫בין סוף ברכת התורה לאמירת הפסוקים‪ ,‬דהא לגבי שאר הברכות‬ ‫שהחיוב ברכה למי שלא ישן בלילה אינו אלא מדרבנן‪ ,‬וא"כ דינו כמו‬ ‫כתב המשנ"ב (שעה"צ סי' ר"ו סקי"ג) דנחלקו הראשונים אם הפסק‬ ‫שאר הברכות‪ ,‬דאמרינן ספק ברכות להקל‪ ,‬ולכן אם ניד"ד דומה‬ ‫בשתיקה יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה מעכב‪ ,‬וספק ברכות‬ ‫לפלוגתת השו"ע והרמ"א לגבי ברכת הפירות‪ ,‬עולה דלדעת הרמ"א‬ ‫להקל‪ ,‬וא"כ לגבי ברכת התורה י"ל דספק דאורייתא לחומרא‪.‬‬ ‫דהמברך על פרי אחד ונאבד‪ ,‬חלה הברכה על פרי אחר שהיה דעתו‬ ‫הפסק בין הברכות ללימוד מעכב רק מדרבנן‬ ‫לאכלו‪ ,‬ה"ה בניד" ד אף אם הפסיק המברך בדיבור‪ ,‬חלה הברכה אצל‬ ‫השומע‪.‬‬ ‫וכתב לדון די"ל דאף דעיקר חיוב ברכת התורה הוא מדאורייתא‪ ,‬מ"מ‬ ‫ומלבד זאת י"ל דיש בזה ס" ס‪ ,‬ספק אם השומע חייב בברכת התורה‬ ‫מדאו' אין ההפסק מעכב כלל‪ ,‬ורק מדרבנן ההפסק בין ברכת התורה‬ ‫כיון שלא ישן בלילה‪ ,‬וספק בעיקר הדין הנ"ל‪ ,‬אם הדין כהחקרי לב‬ ‫לאמירת הפסוקים מעכב‪ ,‬וא"כ אין כאן אלא ספק דרבנן לקולא‪.‬‬ ‫דאם הפסיק המברך בדיבור‪ ,‬גם השומע לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫ברכת התורה ‪ -‬ברכת השבח או ברכת המצוות‬ ‫‪‬‬ ‫ובביאור הדברים י"ל דברכת התורה מדאורייתא אינה ברכת המצוות‬ ‫אלא ברכת השבח‪ ,‬ולכן יוצאים בזה בברכת 'אשר בחר בנו' לחוד‬ ‫בעל קורא שטעה וקרא 'ואת ארידי ואת אריסי'‬ ‫(כמבואר במשנ"ב סי' מ"ז סק"א)‪ ,‬ורק מדרבנן הוי ברכת המצוות‪ ,‬ולכן‬ ‫בעיקר פלוגתת החקרי לב והתהלה לדוד‪ ,‬כתב הגר"א גנחובסקי זצ"ל‬ ‫תקנו לברך גם ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וציונו' וכו'‪ ,‬וז"ל הרמב"ן‬ ‫(פירורים משלחן רבינו פורים תשע"ד) עוד נפ"מ‪ ,‬בבעל קורא שקרא מגילת‬ ‫בספר המצוות (עשה ט"ו) ' נצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא‬ ‫אסתר וחיסר תיבה אחת והציבור השלימו את התיבה בעצמם‪ ,‬דלפ"ד‬ ‫בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו‬ ‫החקרי לב י"ל דלא יצאו יד"ח‪ ,‬דכל שנתכוין להוציא גם את עצמו‬ ‫המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא‪ .‬וכאשר נצטוינו‬ ‫ולא יצא יד"ח לא יצאו האחרים אע"פ שיש לו דין ערבות להוציאם‪.‬‬ ‫בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו' וכו' עכ"ל‪ .‬ולכן אין ההפסק‬ ‫מעכב בזה מן התורה‪.‬‬ ‫ומעשה דומה אירע בבעל קורא באחת הישיבות שטעה בעשרת בני‬ ‫המן ובמקום לקרא 'ואת אריסי ואת ארידי' קרא 'ואת ארידי ואת‬ ‫וכן ראיתי יסוד זה בספר הלכות יום ביום (תפלה ח"א עמ' רנ"ד)‪ ,‬וכתב‬ ‫אריסי'‪ ,‬ואחד הבחורים הבחין בכך אבל מאחר שחבריו לא הבחינו‬ ‫לבאר עפ"ז דברי המשנ" ב שכתב דאם הפסיק בדיבור בין הברכות‬ ‫בכך חשב שכנראה לא שמע היטב‪ ,‬אולם כיון שהקריאה הוקלטה‬ ‫לאמירת הפסוקים‪ ,‬אע"פ שמדינא חייב לחזור ולברך‪ ,‬מ"מ יותר טוב‬ ‫במכשיר הקלטה‪ ,‬הלך אותו בחור לאחר הקריאה ושמע את ההקלטה‬ ‫לכוין בברכת אהבה רבה לצאת יד"ח ברכות התורה‪ ,‬כדי לחוש לדעות‬ ‫ונתברר שאכן הבעל קורא טעה‪ ,‬והורה ראש הישיבה להודיע לכל‬ ‫דאין ההפסק מעכב בדיעבד‪ ,‬וקשה דא"כ היאך יעשה אם רוצה ללמוד‬ ‫הבחורים שלא יצאו יד"ח ושיבואו כולם לשמוע קריאת המגילה‬ ‫או לומר קרבנות קודם התפלה‪ ,‬והלא אסור ללמוד קודם ברכת‬ ‫שנית‪ ,‬אולם טענו לו דרק הבעל קורא לא יצא יד"ח אבל שאר בני‬ ‫התורה‪ ,‬ומשמע במשנ"ב שפסק מעיקר הדין דההפסק מעכב וצריך‬ ‫הישיבה יצאו יד"ח כי כולם אמרו את עשרת בני המן בעצמם‪ .3‬אלא‬ ‫לחזור ולברך‪ .‬ולהנ"ל ניחא‪ ,‬דמדאורייתא יצא יד"ח‪ ,‬ורק מדרבנן‬ ‫דזה תלוי בניד"ד אם יוצאים יד"ח מהבעל קורא באופן שהוא לא יצא‬ ‫ההפסק מעכב‪ ,‬ולכן לגבי לימוד קודם ברכת התורה דיש פוסקים‬ ‫יד"ח בעצמו‪.4‬‬ ‫שהתירו‪ ,‬י"ל דספק דרבנן לקולא‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫[ויש להוסיף בזה דברי הגר"ח הנודעים שהביא בחידושי מרן רי"ז הלוי‬ ‫קידש בביתו ונזכר שכבר יצא יד"ח קידוש בביהכנ"ס‬ ‫הלכות ברכות‪ ,‬וז"ל; 'ושמעתי מפי אאמו"ר הגאון החסיד זצוקללה"ה‬ ‫שאמר דבברכת התורה אין הברכה על קיום המצוה של ת"ת‪ ,‬רק דהוא‬ ‫ובכתבי הגר"מ ועקנין שליט"א כתב בשם חד מחכמי הדור שליט"א‬ ‫דין בפנ"ע דתורה בעי ברכה ‪ ,‬וכדילפינן לה בברכות דף כ"א מקרא דכי‬ ‫דלפ"ד החקרי לב יש לדון דה"ה אם אחד קידש לעצמו ולבני ביתו‪,‬‬ ‫שם ה' אקרא וגו'‪ ,‬א"כ אין זה דין ששייך להמצוה כלל‪ ,‬רק דתורה עצמה‬ ‫ולאחר הקידוש נזכר שכבר יצא יד"ח קידוש מקודם בביהכנ"ס‪ ,‬לא‬ ‫טעונה ברכה‪ ,‬ונשים פטורות רק מהמצוה של ת"ת‪ ,‬אבל אינן מופקעות‬ ‫יצאו בזה בני ביתו‪.‬‬ ‫מעצם החפצא של ת"ת‪ ,‬ולי ודם הוי בכלל ת"ת‪ ,‬ושפיר יש להם לברך‬ ‫אמנם לפי ביאור המהרל"ח הנ"ל נראה דיש מקום לחלק ביניהם‪ ,‬דרק‬ ‫על לימודם ‪ ,‬כיון דלא אתינן ע"ז מכח לתא דקיום המצוה כלל‪ ,‬ע"כ‬ ‫בברכת המצוות הדין כן‪ ,‬כי חלות הברכה היא רק ע"י שחלה על‬ ‫דבריו'‪ .‬ויש מקום לדון דלפ"ז אין דיני הפסק בזה‪( ,‬ואינו מוכרח כמובן)‪,‬‬ ‫מעשה המצוה שלו‪ ,‬ואז גם חבירו יכול לצאת יד"ח בברכתו‪ ,‬וזה דומה‬ ‫אלא דלפ"ז צ "ל דכל זה הוא רק מדאורייתא‪ ,‬אבל מדרבנן תקנו גם דין‬ ‫לברכת הנהנין שחלות הברכה היא רק ע"י שחלה על אכילת הפרי‬ ‫ברכת המצוות לת "ת‪ ,‬ולכן יש בזה דיני הפסק לגבי חיוב הברכה מדרבנן]‪.‬‬ ‫חציצה על ידיו והוצרך שוב ליטול ידיו‪ ,‬ומי שבירך על המילה ולאחר‬ ‫כ"ה סק"נ) לענין טלית ותפילין דאם לאחר הברכה מצא שהם פסולים‬ ‫הברכה החליף את הסכין של מילה‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫ומחליף את הטלית והתפילין עליו לחזור ולברך כמו בברכת הנהנין‪ ,‬וכן‬ ‫‪ 3‬ואף דסתמא דמילתא כוונתם לצאת יד"ח בקריאת הבעל קורא‪ ,‬כי‬ ‫מבואר בשעה"צ (סי' תקפ"ה סקל"ב) לענין מי שהוצרך להחליף שופר לאחר‬ ‫לכתחילה מצוה לשמוע את כל המגילה מתוך הכתב‪ ,‬מ"מ הרי זה ככוונה‬ ‫הברכה‪ ,‬וכן הביא המשנ"ב (סי' תפ"ט סקל"ב ושעה"צ סקמ"א) פלוגתת‬ ‫לצאת יד"ח באופן היותר מועיל כמש"כ בספר שלמי תודה (פורים עמ' קע"ז)‬ ‫האחרונים לענין ספה"ע אם בירך ע"ד לספור יום אחד ונתברר שצריך‬ ‫ע"ש‪ ,‬וכן האריך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ז סי' פ"ט) לגבי המעשה הנ"ל‪.‬‬ ‫לספור יום אחר‪.‬‬ ‫‪ 4‬אמנם באופן זה יש לדון שלא יצאו הציבור יד"ח מטעם נוסף‪ ,‬דבקה"י‬ ‫וכן מבואר בשערי תשובה (סי' תרע"ג סק"א) דמי שעמד להדליק נרות‬ ‫(ברכות סי' י"א) משמע שצידד דלהדעות דאין שומע כעונה לחצי ברכה‪,‬‬ ‫חנוכה בנר שעוה ולאחר הברכה הביאו לו שמן זית לא ידליק בשמן זית‬ ‫ה"ה במגילה אין שומע כעונה לחצי מגילה באופן שהקורא לא קרא את‬ ‫כי יצטרך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫כל המגילה אף אם בא להוציאם מדין ערבות‪( ,‬ועי' ספר שלמי תודה פורים‬ ‫[ועפ"ז דנו פוסקי זמנינו במי שבירך על הדלקת נר חנוכה ולאחר הברכה‬ ‫סי' י"ט אות ה')‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫נשפך השמן אם עליו לחזור ולברך‪ ,‬וכן מי שנטל ידיו ובירך וראה שיש‬ ‫‪ | 44‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בשם אומרו הוי כעין גזל (מג"א סי' קנ"ו‪ ,‬ש"ך יו"ד סי' רמ"ב סקמ"ג ונוב"י‬ ‫שבירך עליו‪ ,‬ואז נפטר בזה גם פרי אחר‪ ,‬אבל במגילה וקידוש‬ ‫תנינא סי' כ'‪ ,‬והשל"ה במס' שבועות כתב דגזילה זו חמורה יותר מגזילת ממון)‪.‬‬ ‫וברהמ"ז הברכה היא המצוה בעצמה ואינה חלה על מעשה מצוה‬ ‫ב‪ .‬משום גניבת דעת שיחשבו שזה חידוש שלו (מור וקציעה בהקדמה‪,‬‬ ‫מסוים‪ ,‬ועי'‪.‬‬ ‫מהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"ו‪ ,‬שבט הלוי ח"ח סי' שי"ג‪ ,‬וכ"ה בספר חסידים סי'‬ ‫תתקע"ט) ‪ .‬והנה במראה מקום מסתבר דלא שייך גזילה‪ ,‬אבל לענין‬ ‫קידש לעצמו ולחבירו ומצא שבכוסו חומץ‬ ‫גניבת דעת י"ל דנחלקו החזו"א והגרי"ז אם שייך זאת במראה מקום‬ ‫אולם מצאנו בשו"ת סמא דחיי (סי' ז'‪ ,‬אחד מפסקיו מובא במשנ"ב סי'‬ ‫שיסברו שהגיע לכך בעצמו‪.‬‬ ‫תרפ"ט סק"ו) ש נשאל אודות אנשים שהסבו יחד בשבת וכל אחד‬ ‫ובספר פניני רבינו הקה"י (ח"א עמ' צ"ג) מובא מעשה בקה"י זצ"ל‬ ‫החזיק כוס יין בידו ואחד מהם בירך בפה"ג וברכת הקידוש על דעת‬ ‫שסבר דיש איסור גניבת דעת אף במראה מקום וכד' הגרי"ז‪ .‬וכך מובא‬ ‫להוציא את עצמו ואת חבריו‪ ,‬ולאחר הקידוש נתברר שהיה בכוסו‬ ‫שם; 'בשנת תשמ"ה כמה ימים אחרי השיעור של יום הזכרון למרן‬ ‫של המקדש חומץ ולא יין‪ ,‬האם יצאו האחרים בקידוש כיון שבכוסות‬ ‫החזון איש זיע"א אמר לי רבנו הקה"י זצוק"ל‪ :‬יש לי צער ועגמת נפש‪,‬‬ ‫שלהם היה יין ושתו את היין‪ ,‬או דכיון שהוא לא יצא גם הם לא‬ ‫כי הנה בשיעור הבאתי קושיא מהברכי יוסף בהלכות תפילין‪ ,‬ואני‬ ‫יצאו‪ ,‬לא בברכת הגפן ולא בברכת הקידוש‪ ,‬כי ברכותיו היו ברכות‬ ‫הגעתי ל ברכי יוסף הזה מגליון הרעק"א על הרמב"ם בהלכות עבודת‬ ‫לבטלה‪.‬‬ ‫יום הכפורים שמציין לברכי יוסף זה‪ ,‬וכשאמרתי את השיעור שכחתי‬ ‫והשיב הסמא דחיי דאע"פ שאם היה מקדש רק כדי להוציא אותם‬ ‫לומר שהברכי יוסף ידוע לי מהרעק"א‪ ,‬וזה גניבת דעת ש השומעים‬ ‫היו יוצאים יד"ח מדין ערבות‪ ,‬מ"מ כיון שקידש להוציא גם את עצמו‬ ‫יחשבו אותי לבקי בברכי יוסף‪ ,‬רציתי לומר שרעק"א מציין לברכי‬ ‫ויצאו ברכותיו לבטלה‪ ,‬גם האחרים לא יצאו יד"ח‪ .‬וכתב השדי חמד‬ ‫יוסף‪ ,‬אבל מה אעשה שאני זקן ושוכח'‪ .‬והדברים מפליאים‪.‬‬ ‫(שם) דהוא תנא דמסייע לדעת החקרי לב הנ"ל‪ .‬ומבואר דס"ל כן גם‬ ‫[ והנה נחלקו האחרונים אם באמירת 'שמעתי' בלא לציין שם בעל‬ ‫לגבי קידוש‪ ,‬ודלא כהחילוק הנ"ל‪.‬‬ ‫החידוש יוצא מידי גזל‪ ,‬ומנהג העולם להקל בזה‪ ,‬אך בספר דבר בשם‬ ‫אומרו (עמ' ס"ז) הביא בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שהיה מסופק בזה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫והוכיח מהחת"ס דאין יוצאים יד"ח‪ ,‬אך במראה מקום דלפי האמור‬ ‫אין בזה חשש גזל פשיטא דא"צ לכתוב מי הראה לו‪ ,‬וי"ל דלכן כתב‬ ‫עצה לעניית אמן בין ברכת התורה לאמירת הפסוקים‬ ‫הגרי"ז רק 'והראוני' ולא ציין מי הראה לו]‪.‬‬ ‫בענין הפסק בין ברכת התורה לאמירת הפסוקים‪ ,‬הורה הגר"ח‬ ‫קנייבסקי זצ"ל דיש להזהר גם שלא לענות אמן בין ברכות התורה‬ ‫לאמירת הפסוקים‪ ,‬כ מו בשאר ברכת המצוות וברכת הנהנין (אשי‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫ישראל פ"ו הערה ס"ג)‪ ,‬אבל קדושה הורה הגרח"ק שיכול לענות‪ ,‬כי יכול‬ ‫לכוין בזה גם לד"ת מפני שהוא פסוק (מאיר עוז ח"ג עמ' צ"ה)‪[ .‬אך בשם‬ ‫לחמניות שנילושו במי פירות‬ ‫הגריש"א זצ"ל מובא שמותר לענות גם אמן ושאר דברים שבקדושה לפני אמירת‬ ‫הפסוקים (שירת מרים עמ' רמ"ז‪ ,‬יבקשו מפיהו תפלה ח"א)‪ ,‬וצ"ב הטעם]‪.‬‬ ‫האם ברכתם מזונות‬ ‫והנה בספר שיח הלכה (ח"ב עמ' ל"ד) כתב עצה בשם הגרא"י זלזניק‬ ‫זצ"ל לגבי עניית אמן‪ ,‬שיכול לומר 'וצריך לענות אמן'‪ ,‬ונמצא שאמר‬ ‫יש לדון כמה מי פירות בעינן שיתן בתוך העיסה כדי להגדיר כפת‬ ‫דברי תורה וגם ענה אמן‪.‬‬ ‫הבאה בכיסנין ונדון בכמה אופנים‪:‬‬ ‫ויש לדון בזה‪ ,‬דהרמ"א (סי' מ"ז ס"ד) כתב דמותר לפסוק דין בלא נתינת‬ ‫נילוש במיעוט מי פירות והוא מתוק מאוד‬ ‫טעם קודם ברכת התורה‪ ,‬וביאר המשנ"ב ' שהטעם שהוא עיקר הדין‬ ‫אינו אלא מהרהר בלבו'‪ ,‬כלומר דדין בלא טעם אינו נחשב ד"ת‪,‬‬ ‫ז"ל הרמב"ם פ"ג מברכות ה"ט "עיסה שנילושה בדבש או בשמן או‬ ‫[והמקור הוא מדברי הר"ן שהתיר מטעם זה לומר דין בלא טעם בבית‬ ‫בחלב או שעירב בה מיני תבתין והיא הנקראת פת הבאה בכיסנין‪,‬‬ ‫המרחץ‪ ,‬כי אי"ז נחשב ד"ת]‪ ,‬ובביאור הגר"א חלק ע"ד הרמ"א וכתב‬ ‫אע"פ שהיא פת מברך עליה במ"מ"‪.‬‬ ‫דלא גרע מהקורא פסוק דצריך לברך אע"פ שאין בזה נתינת טעם‪,‬‬ ‫וכתב הב"י שמש"כ שנילושה בדבש ולא כתב שעירב בה דבש‪ ,‬משמע‬ ‫ובדעת הרמ"א צריך לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה‪ ,‬אמנם‬ ‫דוקא אם נתן בה רק מעט מים‪ ,‬אבל אם נתן הרבה מים אף שנתן בה‬ ‫כתב המשנ"ב שם דזהו ' דוקא לפסוק דין בין בעלי דינין דאינו דרך‬ ‫גם שאר משקין כיון שהם המיעוט הרי הם בטלים לגבי המים‪ ,‬אלא‬ ‫לימוד אבל ללמוד דין בספר בלי טעם מברך דלא גרע מכותב'‪ ,‬וכוונתו‬ ‫דממש"כ או שעירב בה מיני תבלין מוכח איפכא דהרי תערובת תבלין‬ ‫נראה‪ ,‬דהנה הכותב ד"ת צריך לברך קודם ברכת התורה‪ ,‬והטעם ביאר‬ ‫דבר מועט הוא‪ ,‬ולכך הסיק הב "י שכל שיש תערובת ממי פירות‬ ‫המשנ"ב (סק"ד) ' דכתיבה עדיף מהרהור‪ ,‬והטעם י"א משום דעביד‬ ‫וטעמם ניכר בעיסה דומיא דעירב בה תבלין ה"ז פת כיסנין‪ ,‬והרמ"א‬ ‫מעשה וי"א דדרך הכותב להוציא תיבות מפיו בשעת הכתיבה'‪ ,‬ונראה‬ ‫בדרכי משה חלק ע"ז וכתב שלא יצא מכלל לחם במה שעירב בו‬ ‫דמש"כ המשנ"ב דלפסוק דין לא גרע מכותב ד"ת‪ ,‬כוונתו לטעם‬ ‫תבלין או שאר משקין מעט אא"כ עיקר העיסה נילוש באותם דברים‪,‬‬ ‫הראשון 'משום דעביד מעשה'‪ ,‬וכוונתו נראה דהמעשה מצטרף‬ ‫ואפשר שאף דעת הרמב"ם כן ודלא כמו שפירש הב"י‪ .‬ויל"ע האם‬ ‫למחשבה‪ ,‬אבל אם אינו מהרהר בזה א"צ לברך כמש"כ המשנ"ב שם‬ ‫הר מ"א הצריך רוב מי פירות‪ ,‬או שלא הצריך רוב בכמות ומ"מ ס"ל‬ ‫דאם מעתיק ספר ואינו מבקש להבין א"צ לברך‪ ,‬ולפ"ז נראה לכאורה‬ ‫שלא סגי בניכר הטעם כדברי הב"י אלא מצריך שהמי פירות יהיו‬ ‫דה"ה לגבי אמירת דין‪ ,‬רק אם מהרהר בטעם הדין צריך לברך‪ ,‬דאז‬ ‫עיקר הטעם ובדבר זה נחלקו האחרונים‪:‬‬ ‫הדיבור מצטרף למחשבה‪ ,‬אבל אם אינו מהרהר בטעם הדין א"צ‬ ‫לברך‪ ,‬דהא דין בלא טעם אינו נחשב ד"ת‪ .‬ולפ"ז בניד"ד לא מהני‬ ‫כתב הב"ח ד"ה עוד או אפילו הני כיסנין שנילושין בדבש או שמן או‬ ‫אמירת 'וצריך לענות אמן' אא"כ מהרהר בטעם הדין‪.‬‬ ‫חלב והמים הם הרוב כל אלו אין לאוכלן אלא בתוך הסעודה‪ .‬אבל‬ ‫אם הדבש או השמן או החלב הוא הרוב והמים הם המיעוט דבטלים‬ ‫שו"ר בספר בר אלמוגים למו"ר הגר"א גנחובסקי זצ"ל (סי' י"א אות ד')‬ ‫במיעוטם משמע דבהא לכו"ע יש להם דין כיסנין‪ .‬הרי דהבין דבעינן‬ ‫שהעיר כן בקצרה‪ ,‬אך כתב די"ל דהאומר דין בכוונה לשם דברי תורה‬ ‫רוב בכמות‪ ,‬וכן כתב הגר"ז סי"א ואפילו עירב בה מעט מים אם הרוב‬ ‫שפיר דמי‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬ ‫הוא משאר משקין מברך עליו בורא מיני מזונות וכו' וכן אם עירב בה‬ ‫תבלין הרבה יותר ממים אעפ"י שנילושה במים בלבד‪ ,‬עכ"ד‪ .‬אלא‬ ‫דצריך ליישב לשיטתם את טענת הב"י דתערובת תבלין דבר מועט‬ ‫אמירת דבר בשם אומרו במראה מקום‬ ‫הוא והב"ח כתב שם וז"ל‪ ,‬דאעפ"י דסתם תערובת תבלין דבר מועט‬ ‫הוא כאן לא איירי במועט אלא בהרבה תבלין דומיא דדבש ושמן‬ ‫סיפר מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א דבדידיה הוה עובדא‪ ,‬שהחזו"א‬ ‫וחלב שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר‪ ,‬אמנם גם זה צ"ע דברוב‬ ‫דן בספרו בספק מסוים והניח בצ"ע‪ ,‬והראה לו הגרב"ד דיש בזה‬ ‫תבלינים לא יהיה שייך לאכול את הפת אם הם יהיו רוב כנגד המים‬ ‫תוספתא מפורשת‪ ,‬וציין לכך החזו"א בספרו במהדורה החדשה מבלי‬ ‫ורק בדבר נוזלי ולא מרוכז מאוד כדבש שייך דבר זה ומסתימת‬ ‫לציין מי הראה לו תוספתא זו‪ ,‬ואמר לו החזו"א שכמו שאינו מחויב‬ ‫הרמב"ם משמע דדיבר בכל התבלינים‪.‬‬ ‫לכתוב מי הביא לו את הספר מהארון‪ ,‬כך אינו מחויב לציין מי הראה‬ ‫לו תוספתא זו‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬הט"ז סק"ז ביאר דמה שכתב הרמ"א שכמעט הדבש והתבלין‬ ‫הם עיקר היינו מצד הטעם‪ ,‬דבעינן שיהיה טעם הדבש והתבלין נרגש‬ ‫ואמר הגרב"ד דמדברי הגרי"ז משמע שחולק על כך‪ ,‬שכתב בספרו‬ ‫יותר מטעם העיסה וכן כתב המ"ב סקל"ג שכל כך תבלין מעורב בהם‬ ‫פעמים רבות 'והראוני'‪.‬‬ ‫עד שע"י זה ניכר התבלין בטעם יותר מהקמח וכן בדבש ושמן וחלב‬ ‫ושמעתי לבאר יסוד הנידון בזה‪ ,‬דמצאנו בפוסקים ב' טעמים לחובת‬ ‫בעינן שיהיה הרוב מהם ומיעוט מים שע"י זה נרגש הטעם הרבה‬ ‫אמירת דבר בשם אומרו; א‪ .‬משום בעלות על החידוש‪ ,‬ואם לא אומר‬ ‫אוסף | ‪45‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מזונות וכהכרעת השו"ע דהלכה ככל הדעות לכן מקילים שדינם כפת‬ ‫מאוד עד שע"י זה הם העיקר וטעם העיסה טפל‪ .‬ונראה מדבריו דאינו‬ ‫הבאה בכיסנין‪ .‬וכתב לבאר דעל אף שברכת מזונות כלול בו מעלת הזן‪,‬‬ ‫ענין של רוב ומיעוט בכמות אלא שבדבש ושמן וחלב בסתמא כשיש‬ ‫מכ"מ יש עדיין חיסרון של מעלת חשיבות הלחם דלברך מזונות על‬ ‫רוב בכמות ניכר הטעם מאוד משא"כ בתבלין גם בפחות מרוב ניכר‬ ‫לחם אין כאן ברכה לבטלה מכ"מ חסר מעלת הסעיד שבלחם‪ ,‬והיינו‬ ‫טעמו מאוד‪ .‬נמצא דגדר הדבר לדבריו הוא מהו עיקר הטעם ולא מה‬ ‫דברכת מזונות נכלל בה רק מה שהוא זן וחסר מעלת חשיבות הסעיד‬ ‫רוב בכמות (וא"כ מה שנקט המ"ב רוב גבי דבש ושמן וחלב דוגמא בעלמא‬ ‫וברכת מזונות לא מועיל לחלק זה ובעינן דוקא ברכת המוציא‪ .‬וא"כ‬ ‫נקט דלא ייתכן דרוב דווקא דודאי רוב דבש מתוק הרבה יותר מרוב חלב וכיון‬ ‫מבואר היטב הכרעת הב"י בסי' קס"ח דפת הבאה בכיסנין בכל מקום‬ ‫שהרגשת הטעם היא הקובעת לא ייתכן ששיעורם שווה)‪ ,‬ופירוש טעם‬ ‫שהוא ספק דרבנן מברך בורא מיני מזונות‪.‬‬ ‫התבלין עיקר והעיסה טפל היינו שיש לדבר טעם כשל עוגה הנאכלת‬ ‫במאמר מרדכי כתב לתרץ קושיית הב"ח שברכת מזונות פוטרת‬ ‫לתענוג ולא לחם‪ ,‬ועיקר הדבר הוא שתהיה בו מתיקות‪.‬‬ ‫המוציא וגם ברכת המוציא פוטרת ברכת מזונות (וכדמשמע בחיי אדם‬ ‫והדבר הוא נפק"מ באותם לחמים ולחמניות שנילושים במי פירות‬ ‫הביאו הביאור הלכה סי' קס"ח ס"ח ד"ה טעונים) וא"כ מה ראינו דוקא לברך‬ ‫שאינם מתוקים כגון מיץ תפוחים ותפוזים או שנילושים בבירה‬ ‫עליו מזונות ולא המוציא‪ ,‬אלא הביאור הוא דלא רצו שיברכו בפת‬ ‫וכיוצ"ב מאותם משקים שלא נרגש בעיסה טעמן ואף בדווקא ישנם‬ ‫הבאה בכיסנין המוציא ואחריו מעין ג' דכיון שברכתו האחרונה היא‬ ‫בני אדם הלשים בהם כדי שלא יתנו טעם חזק בעיסה‪ ,‬דאם הקובע‬ ‫על המחיה קבעו גם ברכתו הראשונה מזונות‪ .‬והנה כתב בשעה"צ סי'‬ ‫הוא רוב מי פירות אז גם אם אין בהם טעם נרגש ברכתם מזונות‪ ,‬אבל‬ ‫קס"ח סקע"א שאם אכל כדי שביעה צריך לברך ג' ברכות אף שחילוק‬ ‫אם הטעם הוא כדמשמע בדברי הט"ז וכמסקנת המ"ב עד שלא יורגש‬ ‫ברכות דרבנן ואין בזה ספק דאורייתא מכ"מ כיוון שיש כאן ספק‬ ‫טעם המתיקות בהם שע"י זה הם העיקר ברכתו תהיה המוציא‪.‬‬ ‫דאורייתא כללי האם התחייב בדאורייתא או לא כגון שאכל בכדי‬ ‫ויש להסתפק לדברי הגר"ז הנ"ל אם כל מה שקובע הוא הרוב במציאות‬ ‫שביעה‪ ,‬צריך לקיים את הדין דאורייתא כתיקונה והיינו ג' ברכות‬ ‫דייתכן שמצריך גם רוב במציאות וגם רוב בטעם ובדעת תורה‬ ‫אפילו שחילוק ברכות דרבנן‪.‬‬ ‫למהרש"ם כתב בדברי הב"י שמה שהצריך שטעם המי פירות או‬ ‫ולכן לגבי נדון דידן נמצא שעל דבר שאנו מסופקים אם לברך עליו‬ ‫התבלין יהיה ניכר בעיסה היינו כשהמים הם הרוב אבל ברוב מי פירות‬ ‫המוציא או מזונות ואכל שיעור קביעות סעודה ששבע ממנו יש סברא‬ ‫אין צריך שיורגש בעיסה טעם המי פירות (והו"ד במנחת יצחק חלק ט' סי'‬ ‫לומר שיש לו לברך ג' ברכות וממילא גם צריך לברך המוציא‪ .‬דלפי‬ ‫י"ז ובזה נסתמכו בהכשרים שונים על דבר שכותבים עליו ברכתו מזונות ויש בזה‬ ‫היסוד שכתב המאמר מרדכי שקביעות ברכתו הראשונה היא מפאת‬ ‫חידוש גדול לומר דיש שני דינים‪ ,‬או רוב בכמות או טעם)‪.‬‬ ‫ברכתו האחרונה א"כ באופן דמשום ספק דאורייתא יצטרך לברך ג'‬ ‫ברכות ממילא ברכתו הראשונה תהיה המוציא‪ .‬וא"כ מעתה מאחר‬ ‫עיסה שנלושה רק במי פירות האם דינה‬ ‫שמצינו שנחלקו הרמב"ם והרא"ש לגבי פת הנילוש כולו במי פירות‬ ‫כפת הבאה בכיסנין‬ ‫האם לברך עליו המוציא או מזונות א"כ באופן שיאכל בקביעות סעודה‬ ‫שהנידון הוא בדאורייתא יש לצדד לברך המוציא וג' ברכות‪.‬‬ ‫(מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בהלכות חלה)‬ ‫פת הנילוש במי פירות לחם מיקרי‬ ‫עדיין יש מקום לדון באופן שנילוש העיסה רק במי פירות בלא שום‬ ‫תוספת מים דבדברי הפוסקים הנ"ל מיירי ברוב תבלין או רוב מי פירות‬ ‫אלא דהגלגול אין מחברם‬ ‫ומיעוט מים ובזה בעינן שיהיה נרגש מהם הטעם הרבה וכנ"ל‪ .‬אבל‬ ‫הנה הפמ"ג סי' קס"ח א"א סקט"ז האריך לדון האם אפשר לצאת ידי‬ ‫בנילושו רק במי פירות יש מקום לדון אם מהני לקבוע עליהם שם‬ ‫חובת מצה במזונות עפ"י דברי המג"א שהאריך בסתירת דברי הרמב"ם‬ ‫לחם אף כשאינו נרגש מהם הרבה‪.‬‬ ‫מדין מצה לדין ברכות‪ ,‬והוסיף שם הפמ"ג ולעניין חלה דהרא"ש‬ ‫הנה נחלקו הראשונים לגבי חיוב חלה בעיסה שנילושה כולה במי‬ ‫נסתפק עי' ש"ך יו"ד שכ"ט סק"ט עיינתי בר"ש וב"י ואין הטעם דלאו‬ ‫פירות‪ ,‬דעת הרמב"ם בהלכות ביכורים פ"ו הי"ב דעיסה שנילושה ביין‬ ‫לחם מיקרי אלא דהגלגול אין מחברם כל כך‪ ,‬וא"כ לענין ברכת המזון‬ ‫או שמן או דבש אפאה חייב בחלה וכסתם מתניתין פרק ב' דחלה מ"ב‬ ‫ודאי לחם מיקרי כל שאכל כדי שביעה ומן התורה חייב לברך ואף‬ ‫דתנן עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה‪ .‬ומאידך דעת הרא"ש‬ ‫בספק דלא כמו שכתבתי בט"ז סק"ו ומיהו עדיין צ"ע דיש לומר דיליף‬ ‫בהלכות חלה ס"ג דאיתמר בירושלמי פ"ב ה"א דמשנה זו דחלה דעת‬ ‫לחם לחם מהתם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬נמצא מבואר מדבריו דמה שנילוש במי פירות‬ ‫יחיד היא ואין הלכה כן‪ ,‬ובשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' י"ד כתב ששאל‬ ‫לא מפקיע שם לחם ולכן אם אכל כדי שביעה מברך המוציא וברכת‬ ‫את הרשב"א אם דוחים סתם משנה מקמי ירושלמי ובשו"ת הרשב"א‬ ‫המזון ובאופן שאינו מתוק גם אם לא אכל כדי שביעה ברכתו המוציא‬ ‫חלק א' סי' תס"ד כתב שהשיב לו דמסתבר דסתם משנה עדיף והאריך‬ ‫דשם לחם עליו‪ .‬וביאור דבריו דלדעת הרמב"ם והרשב"א נילוש במי‬ ‫בזה וסיים דחייב בחלה‪ .‬והסיק הב"י בסי' שכ"ט דכיון שהרמב"ם‬ ‫פירות נקרא לחם ולדעת הרא"ש מה שפטור מחלה אינו מטעם שאינו‬ ‫והרשב"א מסכימים לדעה אחת כן נקטינן לדינא‪ ,‬וסיים הרא"ש‬ ‫לחם אלא רק דאין כאן חיבור כדי לחייב בהפרשת חלה ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫דלמעשה יש להיזהר שלא לעשות עיסה כולה ממי ביצים מחמת‬ ‫הספק‪ .‬ובשו"ע סי' שכ"ט ס"ט עיסה שנילושה במי פירות אפילו בלא‬ ‫ולמעשה גם לאחר שנשאר בצ"ע לדעת הרא"ש‪ ,‬כיון דהעיקר כהרמב"ם‬ ‫שום מים חייבת בחלה‪ ,‬והש"ך סק"ט הביא דעת הרא"ש שפוטר והסיק‬ ‫והרשב"א לכן אפשר לברך המוציא על אותם לחמים שנילושו במי‬ ‫להפריש בלא ברכה‪.‬‬ ‫פירות ובפרט דכתב הביאור הלכה דברכת המוציא מהני למזונות‬ ‫כמבואר בחיי אדם‪ ,‬אלא דלצד הבנת הפמ"ג בדעת הרא"ש דאין זה‬ ‫ובנוגע לנדון דידן לדעת הרמב"ם והרשב"א שעיסה הנילושת במי‬ ‫לחם ולכן נשאר בצ"ע יש להסתפק דהמוציא לא פוטרו‪ ,‬ומכ"מ נראה‬ ‫פירות חייבת בחלה ממילא ברכתה המוציא באופן שלא נרגש מתיקות‬ ‫לברך על הנילוש במי פירות המוציא והרוצה להחמיר יברך על לחם‬ ‫הרבה דעיסה הנילושה במי פירות לשיטתם הוא לחם גמור וחייב‬ ‫אחר שהוא ודאי פת‪ ,‬ובפרט אם אין הוא מתוק כ"כ שאין מרגישים בו‬ ‫בחלה ולכן אם אין בה מתיקות הרבה ודרך לקבוע עליו סעודה ברכתו‬ ‫מתיקות הרבה דהתבאר במ"ב לביאור דברי הרמ"א דהוא לחם‪.‬‬ ‫המוציא‪ .‬אבל לדעת הרא"ש הסובר דפטור מחלה ברכתו מזונות וא"כ‬ ‫כיון שיש לנו ספק לפנינו דהרי כתב הש"ך שלא לברך על עיסה זו על‬ ‫הפרשת חלה שלה ממילא יש מקום לברך מזונות כמו כל פת הבאה‬ ‫בכיסנין שהוא ספק פת או פת הבאה בכיסנין שברכתו מזונות‪ ,‬ולדעת‬ ‫הרב זאב פראנק‬ ‫הרא"ש אף בקובע עליו ברכתו מזונות דסובר דאין עליו שם לחם אלא‬ ‫דאם אכל שיעור שהוא שבע ממנו הוי דאורייתא וממילא יש לברך‬ ‫דיבר תוך כדי שמיעת ברכה מחבירו‬ ‫עליו המוציא גם לדעת הרא"ש וכדלקמן‪.‬‬ ‫הנה שיטת הב"ח דברכת מזונות לא פוטר המוציא ותמה על השו"ע‬ ‫אם חשוב הפסק‬ ‫דנקט לדינא בסי' קס"ח ס"ז דהלכה כדברי כל הדעות ודינם כפת הבאה‬ ‫בכיסנין וגם ברכתם מזונות‪ ,‬והרי ברכת מזונות לא פוטרת המוציא‪.‬‬ ‫הנה יש לעיין במי ששומע ברכה מחבירו לצאת בה משום שומע‬ ‫ובביאור הלכה סי' קס"ז ס"י ד"ה במקום וכו' כתב דדעת הרבה‬ ‫כעונה‪ ,‬ותוך כדי השמיעה דיבר בלחש באופן שלא נפסדה שמיעת‬ ‫אחרונים שאם בירך בורא מיני מזונות במקום ברכת המוציא יצא‬ ‫הברכה‪ ,‬אם מ"מ חשוב הפסק מחמת עצם השיחה‪.‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬ולכאורה הוא מילתא דתמיהה דהרי השו"ע בסי' קס"ח הכריע‬ ‫וכבר ידועים בזה דברי השעה"צ במי שבירך על נטילת ידים ובאותה‬ ‫שיברך על פת הבאה בכיסנין מזונות כיון שיוצא בדיעבד וכנ"ל‪.‬‬ ‫שעה נתכוין לצאת מחבירו בברכת המוציא‪ ,‬שבמ"ב (קס"ז סקמ"ה) כתב‬ ‫ובביאור הלכה מבואר בשם האחרונים דברכת מזונות לפטור המוציא‬ ‫שלא יצא ידי ברכת המוציא 'דהרי צריך להבין ולשמוע מה שאומר‬ ‫הוא רק בדיעבד וא"כ איך מכריע לברך ברכה שהיא בדיעבד הרי טפי‬ ‫המברך ולא להפסיק בדברים אחרים ואז שומע כעונה'‪ ,‬ועל זה כתב‬ ‫עדיף לברך המוציא שהוא יותר לכתחילה‪.‬‬ ‫בשעה"צ (סקמ"ג) 'ומסתברא דאפילו אם יאמר שכוונתי אז בליבי‬ ‫וע"פ דברי הגר"ז סי' קס"ח סי"ב יבואר דכתב שאם בירך מזונות על‬ ‫לברכת המברך ג"כ לא יצא‪ ,‬כיון דמה שיוצא בשמיעה הוא רק מפני‬ ‫לחם מחויב לברך שנית המוציא‪ ,‬ומכ"מ על פת הבאה בכיסנין מברך‬ ‫‪ | 46‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪7‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ואי מצד הדיבור שבין התיבות הלא כל עיקר סברת השעה"צ שהיוצא‬ ‫דשומע כעונה‪ ,‬וזה שייך דוקא כששותק אבל אם אז דיבר לא עדיף‬ ‫בשמיעה לא עדיף מהמברך בעצמו ששח דלא יצא‪ ,‬ואילו במגילה קי"ל‬ ‫מהמברך בעצמו ברכת המוציא כשהפסיק באמצע בדברים אחרים‬ ‫(שם ס"ה בהג"ה) דאפילו שח באמצע יצא והוא הדין להיוצא בשמיעה‪,‬‬ ‫דלא יצא'‪.‬‬ ‫ואכן במ"ב (סקי"ט ולהלן תרצ"ב סק"ט) כתב שהשומע חמור מן הקורא‬ ‫הרי דמה שבברכת המוציא הוא שומע כעונה לא חשיב הפסק בברכת‬ ‫לענין שיחה שאם מחמתה הפסיד מלשמוע לא יצא‪ ,‬אבל להפסק‬ ‫על נטילת ידים‪ ,‬וכמאי דקי"ל (ק"ד ס"ז) בעומד בתפילה ושומע קדיש‬ ‫שבדיבור לא חייש‪.‬‬ ‫וקדושה שישמע ויהא כעונה‪ ,‬אבל להיפך ברכת על נטילת ידים‬ ‫והנה יש מחכמי הזמן שדנו לומר בקריאת המגילה דאף ששיחה אינה‬ ‫שאמרה בפיו חשיב הפסק למה שהוא שומע כעונה בברכת המוציא‪.‬‬ ‫מפסקת בה מ"מ כשמדבר עם שמיעתו נתקלקלה הקריאה לגמרי‪[ ,‬יעויין‬ ‫בשלמי תודה שם‪ ,‬ימי הפורים (שכטר) עמוד פ"ג מהגר"ח קניבסקי‪ ,‬קובץ בית‬ ‫השח בתוך הברכה מה שאין יוצא בשמיעת עצמו‬ ‫אהרן וישראל ש"ז גליון ג' עמוד ע"ז מהגר"י זילברשטיין]‪ ,‬אבל מהקורא עם‬ ‫ש"ץ במגילה שאינה כשרה נראה לכאו' שאין בזה בית מיחוש‪.‬‬ ‫ויש שדנו בדברי השעה"צ (שלמי תודה פורים סי' י"ח אות ב' ועוד) דממה‬ ‫דשומע כעונה לא חשיב כדיבור להפסיק מוכח שהם שני עניינים‬ ‫אם דיבור מפסיק בשמיעת ברכה ארוכה‬ ‫חלוקים וגם דיבור לא יהא הפסק בשמיעה‪ ,‬וכמו בכותב תוך כדי‬ ‫שמיעה שגם אם כתיבה כדיבור מסתבר שאינה מפסקת בשמיעה‪.‬‬ ‫עוד איתא בש"ע (קפ"ג ס"ו) לענין המסובים היוצאים בבהמ"ז מן המברך‬ ‫אך לכאו' מוכחא מילתא כדעת השעה"צ‪ ,‬דהנה יש לחקור [ושאלתי‬ ‫דבשעה שהוא מברך אין להם להשיח מטעם 'שצריכין לשמוע ולהבין‬ ‫להגרב"מ אזרחי] בכגון שמברך בעצמו ומכוין שלא לצאת בעצם הדיבור‬ ‫מה שאומר המברך'‪ ,‬והוא מתר"י לברכות (ל"ח א') והרא"ש (פ"ז סי' ל"ה)‪,‬‬ ‫בפיו אלא רק בשמיעתו באזניו כשאר השומע מחבירו‪ ,‬ומסברא כיון‬ ‫ומשמע שאם כן ישמעו עם שיחתם אין לחוש מצד הפסק הדיבור‪ .‬וגם‬ ‫דשומע כעונה מי לי דיבור חבירו ומה לי דברי עצמו‪ ,‬ומעתה בכל מברך‬ ‫זה ניחא למה שנתבאר‪ ,‬שהרי בשעה"צ תלאו בדין המברך שהפסיק‬ ‫ששח בתוך הברכה אמנם אינו יכול לצאת בדברי פיו שהשיחה‬ ‫בדיבור דלא יצא‪ ,‬והוא מש"כ בבה"ל (ס"ו ס"ג) דאף שבברכות ק"ש‬ ‫מפסקתם‪ ,‬מ"מ הלא גם שמע את הברכה באזניו ולמה לא יצא בשמיעה‬ ‫מפסיק לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬מ"מ בברכות קצרות אסור להפסיק‬ ‫משום שומע כעונה‪[ ,‬וכעי"ז עמד הגרעק"א (שו"ת תניינא קנ"א) לענין אשה‬ ‫'דע"י ההפסק לא יוכל להתחבר הסוף ברכה להשם ומלכות שאמר'‪,‬‬ ‫המוציאה לאיש בבהמ"ז‪ ,‬דגם אם אינו יכול לצאת בשמיעה מן האשה מ"מ הרי‬ ‫אבל בבהמ"ז שהן ברכות ארוכות אפילו המברך בעצמו ששח אינו‬ ‫השומע מהרהר הברכה ויצא בו למ"ד הרהור כדיבור]‪ ,‬ועל כרחין שהשיחה‬ ‫הפסק (שם בהג"ה) וממילא דגם אצל השומע אין לבוא משום הפסק‪.‬‬ ‫חשובה הפסק גם כלפי שמיעת הברכה וכמו שנקט בשעה"צ‪.‬‬ ‫ואכן כ"כ הקה"י (כתבי קה"י החדשים ברכות סי' י"א) 'נשאלתי באחד‬ ‫שרצה לצאת הבדלה מהמבדיל‪ ,‬אולם בשעה שהמבדיל הבדיל הוא‬ ‫אם הוא רק הפסק בין התיבות‬ ‫בירך על ברכת הנר‪ ,‬אבל ברור לו ששמע מילה במילה מהמבדיל'‪,‬‬ ‫או שהתיבות עצמן מקולקלות‬ ‫והביא מבנו הגר"ח שהראה לו דברי השעה"צ‪ ,‬וכתב דכיון שמטעם‬ ‫הפסק הוא אינו אלא בברכה קצרה ולא בארוכה‪ ,‬ומסיק דלפי זה‬ ‫והנה כתב בתשובות והנהגות (ח"א סי' קע"ו‪ ,‬ח"ו סי' נ"ב) שדברי השעה"צ‬ ‫בשומע ברכת המבדיל שהיא ברכה ארוכה לא איכפת לן במה‬ ‫נוגעים מאוד למעשה בדבר המצוי שמקדש לאחרים ומתחיל בברכת‬ ‫שהפסיקה בברכת הנר‪ ,‬אם לא אחר בא"י אמ"ה קודם שהתחיל‬ ‫הקידוש בעוד השומע מאריך בעניית אמן על ברכת היין‪ ,‬וכן בקריאת‬ ‫המבדיל בין קודש לחול דה"ל כברכה קצרה‪.‬‬ ‫המגילה שמתחיל לקרות קודם שכלתה אמן על הברכה מפי השומעים‪,‬‬ ‫ובאמת שבמ"ב (סו"ס רצ"ז) איירי בנידון זה ממש באותם שמברכים‬ ‫דלמש"כ השעה"צ אפילו לא הפסיד מלשמוע כל תיבות הקידוש‬ ‫בעצמם על הבשמים והנר בשעה שהמבדיל אומר ברכת ההבדלה‪,‬‬ ‫והמגילה מ"מ לא יצא מחמת ההפסק שבעניית אמן‪.‬‬ ‫וכתב 'דשלא כדין הם עושין‪ ,‬דכיון שהם יוצאין בהבדלה צריכין‬ ‫אמנם יש להעיר ממ"ב (קכ"ד סקל"ח) שכתב במברך להוציא אחרים‬ ‫להטות אזנם ולשמוע ברכת ההבדלה ולא לברך אז ברכה אחרת'‪ ,‬הרי‬ ‫שצריך להמתין אף על הטועים שמאריכים בעניית האמן 'כדי שישמעו‬ ‫דלא קפיד אלא מחמת הפסד השמיעה ולא משום הפסק כיון שהיא‬ ‫ויצאו ידי חובתם גם הם בהברכות'‪ ,‬ומשמע שהגריעותא רק מחמת‬ ‫ברכה ארוכה‪.‬‬ ‫שלא ישמעו תחילת הברכה‪ ,‬הלא"ה שפיר דמי ואין לחוש להפסק‪.‬‬ ‫אך בבה"ל (רע"א ס"ב ד"ה דאיתקש) הביא להגרעק"א (שו"ת קמא סי' ז'‬ ‫ושמא י"ל בהקדם מה דיש להתבונן בעיקר מש"כ השעה"צ שברכת על‬ ‫ד"ה ובההיא) לענין נער בן י"ג המקדש לאשה‪ ,‬שכתב עפ"ד המג"א‬ ‫נטילת ידים שאמר בפיו מפסקת בברכת המוציא ששמע מן המברך‪,‬‬ ‫שתאמר עמו מילה במילה לצאת מצות קידוש דאורייתא‪ ,‬וכלפי הדין‬ ‫אם הוא הפסק בין התיבות דה"ל כאומר 'המוציא על לחם נטילת' וכו'‪,‬‬ ‫קידוש על הכוס דרבנן סמכינן שהוא גדול להוציאה‪ .‬וקשה דהלא אי‬ ‫או שהתיבות עצמן מקולקלות לגמרי כאומר 'המועלציא לחנטילתם'‪.‬‬ ‫אפשר לצמצם שלא תקדים או תאחר משהו‪ ,‬ולדברי השעה"צ נמצאת‬ ‫שמיעת הקידוש דרבנן מופסקת בדיבור‪ ,‬ואף שברכת הקידוש היא‬ ‫ולכאו' מסתברא דכיון שכל תיבה ותיבה שומעה ברצף מתחילה ועד‬ ‫ברכה ארוכה מ"מ כיון שאומרת עם המקדש כל הברכה הרי‬ ‫סוף מה מקום להפסק וקלקול‪ ,‬ומה שעם שמיעתה גם דיבר בפיו מה‬ ‫שמפסיקה גם בין השם ומלכות לתחילת הברכה שזה כברכה קצרה‪,‬‬ ‫בכך‪ ,‬וגם לו היה הפה יכול לדבר זכור ושמור בדיבור אחד הרי תיבת‬ ‫וכבר נתקשה מזה בתשובות והנהגות (ח"א סי' קע"ו) על דין השעה"צ‪.‬‬ ‫זכור נאמרה כהלכתה וגם תיבת שמור ולמה יקלקלו זה אצל זה‪ ,‬ודברי‬ ‫השעה"צ אינם אלא מחמת הדיבור שבין התיבות שבין תיבות המוציא‬ ‫ולכאו' שמע מינה דכיון שגם היא אומרת נוסח ברכת הקידוש כמו‬ ‫לחם הפסיק בתיבת על‪ ,‬ובין לחם למן בתיבת נטילת‪ ,‬וכן מתבאר‬ ‫המקדש ה"ל מענין הקידוש ולא חשיב הפסק‪ ,‬וגם המברך עצמו‬ ‫ממש"כ דלא עדיף מהמברך בעצמו שהפסיק בדיבור דלא יצא וסתמא‬ ‫שאמר כל תיבה פעמיים המוציא המוציא לחם לחם וכו' י"ל שיצא‪,‬‬ ‫משמע ששח בין התיבות ולא באמצעם‪ ,‬ונפקא מינה דדוקא כשהמברך‬ ‫ולפי זה גם בקורא המגילה עם הש"ץ במגילה שאינה כשרה שלא‬ ‫המוציא שהה מעט בין כל תיבה לתיבה כדרך העולם דאיכא שהות‬ ‫חששו להפסק כנ"ל‪ ,‬י"ל דהיינו מהאי טעמא שהוא דיבור מענין‬ ‫לשומע להפסיק בינתיים בתיבות ברכת על נטילת ידים‪ ,‬אבל אם אמר‬ ‫הקריאה כמו בקוראה ודורשה‪.‬‬ ‫התיבות כולן ברצף כתיבה אחת שוב אין לחוש משום הפסק‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מסקנת הדברים‬ ‫ולזה ניחא מש"כ המ"ב לענין המאריכים בעניית אמן שהגריעותא מצד‬ ‫חסרון שמיעת תחילת הברכה ולא משום הפסק‪ ,‬שהרי מסתמא‬ ‫א] השומע מחבירו ברכה לצאת בשמיעתה ושח באמצע‪ ,‬כתב‬ ‫אריכותם רק עם התיבה הראשונה ולא אחריה ובזה אין לדון משום‬ ‫בשעה"צ דאפילו לא נפסדה שמיעת הברכה לא יצא מחמת ההפסק‬ ‫הפסק אלא רק בין התיבות‪ .‬וכן בקידוש ובמגילה אפילו התחיל קודם‬ ‫שבדיבור‪ .‬ב] והיינו מחמת הדיבור בשהות שבין התיבות‪ ,‬אבל‬ ‫שכלתה אמן מפי השומעו לא איכפת לן‪ ,‬שהתיבה הראשונה עצמה‬ ‫התיבות עצמן מסתבר לכאו' שלא נתקלקלו‪ ,‬ולזה אם המברך אמר‬ ‫אינה מקולקלת מכח האמירת אמן‪.‬‬ ‫התיבות כולן ברצף כתיבה אחת אין לחוש להפסק וצ"ע‪ .‬ג] המקדש‬ ‫לאחרים והתחיל בברכת הקידוש בעוד השומע מאריך בעניית האמן‪,‬‬ ‫שח עם שמיעת המגילה‬ ‫וכן במגילה שהתחיל לקרות קודם שכלתה אמן מפי השומעים‪ ,‬יש‬ ‫שכתבו שלדברי השעה"צ הוה הפסק‪ ,‬ולהנ"ל כל שעניית האמן רק‬ ‫והנה איתא בש"ע (תר"צ ס"ד) דמי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא‬ ‫עם התיבה הראשונה ולא אחריה בין התיבות אין כאן הפסק‪ .‬ד] קורא‬ ‫יקרא עם ש"ץ אלא שומע ושותק‪ ,‬והטעם במ"ב (סקי"ג) שמא יתן‬ ‫המגילה עם הש"ץ ממ גילה שאינה כשרה‪ ,‬אף שאי אפשר לצמצם‬ ‫השומע לבו לזה הקורא ולא לש"ץ‪ ,‬או לפי שנותן דעתו בקריאתו ואינו‬ ‫שלא יקדים או יאחר מ"מ לא נתקלקלה השמיעה‪ ,‬שהרי אפילו‬ ‫משגיח למה שאומר הש"ץ כיון שהוא עסוק בקריאתה‪ ,‬הלא"ה שפיר‬ ‫הקורא בעצמו ששח באמצע יצא‪ ,‬וגם שהוא דיבור מענין הקריאה‬ ‫יכול לקרות עם הש"ץ ממגילה שאינה כשרה‪ ,‬ולדברי השעה"צ קשה‬ ‫דלא הוה הפסק‪ .‬ה] וכן בשומע ברכה ארוכה ודיבר באמצע אין לחוש‬ ‫דהלא אי אפשר לצמצם קריאתו עם הש"ץ ממש ולא ימלט שיקדים‬ ‫משום הפסק‪ ,‬כשם שאצל המברך בעצמו ששח אחר תחילת הברכה‬ ‫או יאחר‪ ,‬ושוב תפ"ל משום דיבור המפסיק בשמיעת הקריאה‪.‬‬ ‫אינו הפסק‪.‬‬ ‫אבל לפי האמור ניחא‪ ,‬דלעולם כל תיבה לעצמה אין הדיבור מקלקלה‪,‬‬ ‫אוסף | ‪47‬‬ ‫‪8‬‬ ‫לתוכן‬ ‫והטעם לחלק כן‪ ,‬משום דאפש"ל דכאשר מספר על עצמו ועל אחר‪,‬‬ ‫הרי עכ"פ מבחינת השומע יש כאן דברי גנות גמורים‪ ,‬דמה לו ולזה‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫שגם המספר עושה כן‪ ,‬הלא זהו חילוק מצד חומרו של המספר אבל‬ ‫סו" ס אצל השומע אינו חילוק‪ ,‬וכן לאידך גיסא אם היה מספר על‬ ‫לשה"ר כשהקדים להתרעם על עצמו‬ ‫השומע שעושה כן ועל אחר‪ ,‬הרי שהיה אפשר שאצל השומע נחסר‬ ‫במדת מה שם הדברי גנות בזה‪ ,‬שהרי הוא עצמו עושה כן‪ ,‬אלא שיש‬ ‫א] כתב החפץ חיים לשון הרע כלל א' אות ט' וז"ל ודע עוד דאפילו‬ ‫לאסור מצד מה שעכ" פ אצל המדבר הוא אינו מוריד מהגנות כלל בכך‬ ‫אם בתוך הגנות שגינה את חבירו גינה את עצמו גם כן בזה הגנות‬ ‫שהשומע גם כן עושה כן‪.‬‬ ‫גופא‪ ,‬ואפילו הקדים להתרעם על עצמו בזה‪ ,‬אפילו הכי מכלל‬ ‫דילטוריא לא נפקי עכ" ל‪ .‬הנה עיקר דברי החפץ חיים מיירי בכהאי‬ ‫אבל בכה"ג הנ" ל שגם המדבר וגם השומע עושים כן‪ ,‬הרי מצד המדבר‬ ‫גונא שבו הדברים שאומר‪ ,‬הם אכן דברי גנאי‪ ,‬וגם במה שהקדים‬ ‫הוא בקולא הזאת שמספר גם על עצמו אותה הגנות‪ ,‬וגם אין להחמיר‬ ‫לאומרם על עצמו‪ ,‬הרי שלא סילק את הדברים מלהיותם דברי גנאי‪,‬‬ ‫מצד השומע שגם אצל השומע נמצא אותו ענין קולא של הגנות‬ ‫רק שאמר את דברי הגנאי על עצמו מקודם והתרעם על עצמו בזה‪.‬‬ ‫מחמת מה שגם הוא עושה כן‪ ,‬וא"כ מנלן להחמיר בכה"ג‪ ,‬אלא שיש‬ ‫לומר דעיקר הלימוד מישעיה הנביא הוא‪ ,‬שאין זה מיקל כלל‬ ‫וכן מוכח מהמקור שהביא הבאמ"ח לדין זה‪ ,‬דכתב וז"ל ממה שמצינו‬ ‫מהאיסור מה שהגנות הוא גם אצלו או שהוא גם אצל השומע‪ ,‬וכיון‬ ‫בישעיה כשאמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך‬ ‫דאינו מיקל כלל אם כן גם בכה"ג דידן שאצל שניהם הוא במצב הזה‬ ‫עם טמא שפתים אנכי יושב‪ .‬ואף שישעיה לא כיון חס ושלום לגנות‬ ‫שעושים כן‪ ,‬אין בזה להתיר לספר כן על אחר‪.‬‬ ‫בזה את ישראל‪ ,‬רק היה מתאונן על עצמו ואומר אוי לי כי נדמיתי‬ ‫וכו' השיבו הקדוש ברוך הוא עליך אתה רשאי לומר ואי אתה רשאי‬ ‫ה] ונראה קצת לדקדק את דברי הח"ח וכן הבאמ"ח שכתב 'מכלל‬ ‫לומר עליהם וכמו דאיתא בילקוט שם עכ" ל‪ .‬הרי מתבאר דגם ישעיה‬ ‫דילטוריא לא יצא'‪ ,‬דנראה דאכן אין זה באותו חומר של איסור לשון‬ ‫אמר כן בלשון תרעומת אצל עצמו‪ ,‬ולא בא לומר דאין במעשה ההוא‬ ‫הרע‪ ,‬ואפשר דאינו בכלל עיקר הלאו של לא תלך רכיל בעמיך‪[ ,‬ועדיין‬ ‫דברי גנות‪.‬‬ ‫צ"ע בפרט זה‪ ,‬אך כך הוא דקדוק הלשון] אלא דמכל מקום 'מכלל דילטוריא‬ ‫ולפי זה יש לדון‪ ,‬באופן שהקדים להביא על עצמו את אותו הענין‪,‬‬ ‫לא יצא' היינו שעדיין הוא בכלל הגנות של סיפור לשון הרע‪ ,‬ואסור‬ ‫אבל לא הביא זאת במשמעות של תרעומת עליו ובאופן דמשמע‬ ‫לו לעשות כן וצריך כפרה‪ ,‬אבל הוא בגדר של חצי שיעור כלפי עיקר‬ ‫דנשאר בו שם גנאי בדבר‪ ,‬אלא הביא את הדבר במשמעות שדבר זה‬ ‫האיסור‪ ,‬דכך נראה מדקדוק לשון הח" ח‪ ,‬ואפשר שיש ללמוד זאת‬ ‫ישר הוא לעשותו‪ ,‬ואף הוא עצמו עושה כן ואינו מחזיק את הדבר‬ ‫קצת מישעיה שאיך היקל בזה‪ ,‬בדבר שהוא עיקר האיסור והלאו‬ ‫לגנאי‪ ,‬אם כן לא מצינו בכאן מקור לאסור את הדבר שהרי בסוף‬ ‫בתורה‪ ,‬אלא משום דסבר דאין זה בכלל עצם האיסור‪ ,‬ומ"מ נתבע‬ ‫הדבר לפי דבריו אין כאן דבר של גנאי‪.‬‬ ‫על כך‪ ,‬כיון דמכלל דילטוריא לא יצא‪.‬‬ ‫ב] אלא ד מסתבר שיש לדבר זה הגבלה‪ ,‬שאם השומע את הדברים‬ ‫ויכול להיות נפק"מ‪ ,‬שאם למשל צריך לדבר לשון הרע לענין איזה‬ ‫חלוק עליו בזה‪ ,‬והשומע סבור שדבר זה גנאי הוא‪ ,‬אם כן מה‬ ‫תועלת‪ ,‬והוא בדבר שהמספר עצמו נכשל בו‪ ,‬אם כן מצד חומר הגנות‬ ‫שהמדבר אומר כן‪ ,‬ומצדיק את הדבר ומוכיח מעצמו דפשיטא ליה‬ ‫יש בזה קולא אם יקדים נמי לספר על עצמו כן מאחר דבזה כבר אינו‬ ‫שדבר זה אינו גנאי‪ ,‬אלא כך ראוי לעשות‪ ,‬יש לדון דאין בזה היתר‬ ‫חשיב לעיקר האיסור של לשון הרע‪ ,‬ובבחינת 'הקל קל תחילה'‪,‬‬ ‫לספר על אחרים‪ ,‬שהרי אצל השומע עדיין נחשב הדבר לגנאי או‬ ‫שאע" פ שהוא היתר לתועלת יש לו לעשות היותר קל‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫לחיסרון מעלה‪ ,‬וכלפיו הוא נחשב דברי גנות ואין הדבר נגמר במה‬ ‫נראה לצדד דאין לו חיוב בזה דאין חייב לגנות עצמו בזה‪ ,‬דגם גנות‬ ‫שאצל המספר אינו גנות‪.‬‬ ‫עצמו יש בזה קצת משום לתא דלשון הרע גם אם לא נאסר ממש‪.‬‬ ‫ועוד יש לדבר זה הגבלה‪ ,‬והיא יותר פשוטה‪ ,‬דאם הוא סיפור דברים‬ ‫ואם אכן כך הוא‪ ,‬שאין זה עיקר לשה"ר‪ ,‬הרי שיש לדון דגם בכה"ג‬ ‫שיכול להיות אצל אחד מעלה ואצל אחר חיסרון‪ ,‬כגון שמספר כמה‬ ‫שמספר דברי גנות על השומע ועל אחר חשיב זאת רק לדברי דילטריא‬ ‫שעות לומד הוא וכן חברו‪ ,‬ואצלו זה מעלה מכיון שלפי מצבו יש לו‬ ‫ולא לעיקר איסור לשון הרע‪ ,‬שהרי מבחינת השומע שעושה את‬ ‫אונסים כאלו שלמרות זאת לומד כך וכך‪ ,‬אבל אצל חברו אין זה‬ ‫הדבר הוא מקביל לדרגה של מדבר ועושה כן‪ ,‬וכשם שאצל מדבר על‬ ‫מעלה דאדרבה יכול הוא ללמוד יותר‪ ,‬אם כן בזה אינו צריך לפנים‬ ‫עצמו ועל אחר לא חשיב אלא דברי דילטוריא‪ ,‬אם כן הוא הדין מצד‬ ‫שהוא איסור גמור‪ ,‬ולא חשיב כלל כמספר דברי גנאי עליו ועל חברו‪,‬‬ ‫השומע‪ ,‬וצ"ע בזה‪.‬‬ ‫אלא כמספר דברי גנאי רק על חברו‪.‬‬ ‫ו] ובח"ח עם הערות 'דרשו' הביאו בשם המענה לשון להגאון ר"ה‬ ‫ג] ובמה דנתבאר דסגי לאסור ע"י שאצל חברו הוא גנות‪ ,‬אפשר שיש‬ ‫זקס זצ"ל דכתב בביאור הצד מדוע ס" ד לומר דכאשר מדבר על עצמו‬ ‫בזה חומרא לשני הצדדים‪ ,‬והיינו דאם הוא להיפוך שאצל המדבר‬ ‫ועל אחר ליכא בזה איסור לשון הרע‪ ,‬והרי בסוף מדבר דברי גנות על‬ ‫נחשב הדבר הזה לגנות‪ ,‬אבל הוא יודע שאצל השומע אינו נחשב‬ ‫אחר‪ ,‬וביאר בזה שהח"ח ס"ל דענין דברי גנות הוא במה שמדבר בכדי‬ ‫לגנות‪ ,‬ובשל כך הוא מספר גם על עצמו‪ ,‬ד לא איכפת ליה לומר כן‬ ‫לבזות להשמיץ ולהוציא שמועתו רעה‪ ,‬אבל כאשר מדבר על גם על‬ ‫משום הא גופא שיודע שאצל השומע אינו נחשב לגנות‪ ,‬מכל מקום‬ ‫עצמו‪ ,‬הרי לא נתכוין לכך‪.‬‬ ‫יש לדון דכיון דיודע שאצל עצמו נחשב זאת לגנות‪ ,‬אם כן כלפי עצמו‬ ‫ואם זהו הביאור‪ ,‬הרי שיש לדון כנגד המבואר לעיל‪ ,‬דכלול בזה צד‬ ‫הוא מספר דברי גנות עליו ועל חברו‪ ,‬והרי הוא בכלל ההלכה שאין‬ ‫להקל גם בכה" ג שהשומע הוא שנכשל באותו הגנות של המדובר‪,‬‬ ‫לספר דברי גנות על חברו גם אם הקדים לספר על עצמו‪ ,‬ונמצא‬ ‫שהרי בכה" ג כיון שהמדבר אינו עושה את מעשה הגנות‪ ,‬א"כ הלא‬ ‫דהחומרא יכולה לבא או מצד המדבר או מצד השומע‪.‬‬ ‫חזר להיות כשאר מדברי לשון הרע שתולים שכונתם לגנות‪ ,‬אלא‬ ‫ויש לדון בזה‪ ,‬דאפשר דלא נאסר דבר זה [גם אם לא יספר על עצמו]‬ ‫שמאידך יש לומר סברא אחרת‪ ,‬והיא דאין דרך אדם המדבר דברי‬ ‫מאחר שאצל השומע אין זה נחשב לגנות‪ ,‬ואם כן לא חשיב סיפור‬ ‫לשון הרע לגנות את המדובר בפניו‪ ,‬אלא עיקרו הוא מה שמדבר‬ ‫דבר גנות על חברו‪ ,‬שהרי איסור לשון הרע הוא מחמת מה שמספר‬ ‫גנותו אצל אחרים‪ ,‬וא" כ כאן הרי כלפי דברי הגנות שמדבר על השומע‬ ‫דברי גנות לשומע ממנו‪ ,‬וכאן לא נשלם הדבר כיון שאינו כדברי גנות‬ ‫עצמו‪ ,‬לכאורה אין כונתו לבזות כדרך מדברי לשון הרע‪ ,‬ושוב נלמד‬ ‫אצל השומע ממנו‪ ,‬ומה שאצלו הוא גנות אולי יחשב כמו שמדבר‬ ‫מזאת דגם במה שמדבר על האחר אין כונתו לבזות כשאר מדברי‬ ‫בלא שומע‪ ,‬דאין בזה את שם האיסור של דיבור לשומע‪.‬‬ ‫לשון הרע‪.‬‬ ‫ואם נחשב הדבר לגנות רק אצל השומע אלא שהשומע עצמו גם כן‬ ‫ז] ויש לדון לפי הביאור הנ"ל‪ ,‬מה יהא באופן שהמדבר עצמו חוטא‬ ‫עושה כן‪ ,‬להנ" ל חזר דבר זה להיות באותו דרגה של המדבר ומספר‬ ‫באותו החטא אבל אינו מזכירו בהדיא‪ ,‬ו לכאו' מהא דהוא עצמו חטא‬ ‫גם על עצמו‪ ,‬ד הכא נמי הדברי גנות מקבלים את חומרם בכך שהם‬ ‫בזה קשה שיבוא לבזות אדם אחר בדבר זה‪ ,‬ושוב אין כונתו לבזות‪,‬‬ ‫דברי גנות גם אצל השומע‪ ,‬ואם כן כאשר השומע גם כן עושה כן‪,‬‬ ‫וא"כ גם בכה" ג נצטרך ללמוד את האיסור מהמעשה דישעיה דלא‬ ‫נראה דזולת דברי הח"ח לאסור בכה"ג אצל המדבר‪ ,‬הרי שגם בנידון‬ ‫נפיק מכלל דילוטריא‪.‬‬ ‫דידן לא היה נאסר‪ ,‬והוי כמו שאומר דברי גנות על השומע ועל אחר‪,‬‬ ‫אך אפשר דכל צד ההיתר בזה‪ ,‬הוא דוקא במקום שהדבר מוכח מתוך‬ ‫דגם זה יש לדמות לאומר על עצמו ועל אחר‪ ,‬ומכיון דהביא הח"ח‬ ‫דיבורו שהוא אינו מתכוין לגנות‪ ,‬וזה שייך מעיקרא רק במקום‬ ‫לאסור במספר על עצמו ועל אחר‪ ,‬הוא הדין דיש לאסור במספר על‬ ‫שבמפורש הוא מדבר גם על עצמו‪ ,‬אבל בכהאי גונא שאינו מדבר‬ ‫השומע ועל אחר‪.‬‬ ‫במפורש על עצמו‪ ,‬שוב משמעות דבריו כמות שהם‪ ,‬הם דברי ביזוי‬ ‫ד] ולהנ" ל יש לדון מה הדין במספר דבר שהוא גנות‪ ,‬והוא עצמו עושה‬ ‫ולא סגי בכונת לבו בעלמא‪ ,‬ואולי זה תליא אם השומע יודע במעשיו‪,‬‬ ‫כן ומספר גם על עצמו‪ ,‬וכן השומע ממנו גם כן עושה כן ומספר‬ ‫דאם הוא יודע במעשה המדבר הרי ממילא יודע נמי מהי כונת דבריו‪,‬‬ ‫בדבריו גם על השומע עצמו‪ ,‬וכולל את הכל בדבריו ומתרעם על עצמו‬ ‫וגם המדבר יודע שהשומע יודע ממעשיו ומבין שידע שאין כונתו‬ ‫ועל השומע באומרו איך הגענו למצב הזה שכך שנינו עושים‪ ,‬ועוד‬ ‫לבזות‪ ,‬ובזה חזר להיות דומה למזכיר במפורש גנות עצמו‪ ,‬דעיקר‬ ‫שגם פלוני עושה כן‪ ,‬והיה אפשר לחלק בזה ולומר דבכה"ג אינו בכלל‬ ‫הדברים אינן מתפרשין כדברי ביזוי‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬ ‫הלימוד של הח"ח לאסור‪.‬‬ ‫‪ | 48‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫אוצר‬ ‫ביכורי הלכה‬ ‫שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א‬ ‫ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה‬ ‫גליון ס"א | פרשת ויצא‬ ‫בגדר תפלת ערבית רשות‬ ‫בשיטת השו"ע דאסור להפסיק בין גאולה לתפלה דערבית‪ ,‬ואעפ"כ מותר לש"צ להכריז ראש חדש ‪ /‬בשיטת הט"ז והפמ"ג‬ ‫דבשחרית אסור להפסיק ולהכריז ר"ח בין גאולה לתפלה ‪ /‬במח' הב"ח והמהרש"ל האם בערבית לאחר שקבעוה חובה אסור‬ ‫להפסיק להכריז‪ ,‬והאם עיקר הטעם הוא משום דהוא צורך התפלה ‪ /‬בספיקו דהמג"א האם מותר להכריז לצורך התפלה רק על‬ ‫דבר שמחזירין עליו כגון ראש חודש ויעלה ויבא או אף בעל הניסים שאין מחזירין עליו ‪ /‬במח' הטור ורב נטרונאי בטעם אמירת‬ ‫פסוקי יראו עינינו וקדיש בערבית‪ ,‬האם הוא משום מנהג הקדמונים ונעשה כגאולה אריכתא‪ ,‬או דתקנו לאשמועינן שתפלת‬ ‫ערבית רשות ‪ /‬בשיטת התוס' דאף דהלכה כרבי יוחנן שצריך לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬מ"מ מפסיקין ליראו עינינו משום דהוי‬ ‫כהשכיבנו ‪ /‬בדעת רבינו יונה דאף למ"ד שערבית רשות‪ ,‬מ"מ משקבלוה לחובה חל חיוב סמיכת גאולה לתפלה ‪ /‬ביאור שיטת‬ ‫הרמב"ם דפסק דתפלת ערבית רשות‪ ,‬ומ"מ פסק שצריך לסמוך גאולה לתפלה ‪ /‬במח' הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל‬ ‫תפלת נדבה בלא שיחדש בה דבר ‪ /‬במח' הרמב"ם והראב"ד האם מי שהתחיל תפלת ערבית ונזכר שכבר התפלל פוסק באמצע‬ ‫הברכה כבשאר תפלות או דאינו פוסק משום שמתחילתה היתה רשות ‪ /‬בביאור הגר"ח בשיטת הרמב"ם דערבית ביסודו הוי‬ ‫רשות ולכן מצטרף עם תפלת נדבה ‪ /‬בשיטת הרמב"ם דלא תקנו חזרת הש"צ במעריב דהוי רשות ואף דקיבלהו לחובה ‪ /‬במח'‬ ‫הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל מפלג המנחה ואף דאינו סומך גאולה לתפלה ‪ /‬ביאור הא דלענין שחרית עדיף שיסמוך‬ ‫גאולה לתפלה משיתפלל בציבור משא"כ במעריב ‪ /‬יחקור ביסודו דתקנת עזרא דאסמכינהו אקרבנות האם אף לאחר תקנת‬ ‫עזרא יסוד התפלה הוא משום רחמי או דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה חלות ותורת קרבן‪.‬‬ ‫ע"פ ירוש'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דכל האי דינא אי"ז אלא בערבית‬ ‫בשיטת השו"ע דאסור להפסיק בין גאולה לתפלה‬ ‫דהוי תפלת רשות‪ ,‬אכן בשחרית דהוי תפלת חובה אסור להפסיק‬ ‫דערבית‪ ,‬ואעפ"כ מותר לש"צ להכריז ראש חדש‪,‬‬ ‫ובשיטת הט"ז והפמ"ג דבשחרית אסור להפסיק‬ ‫כדי להכריז על ר"ח‪ ,‬ואף דהוי צורך התפלה‪ ,‬מ"מ לכתחילה אסור‬ ‫להפסיק כדי להסמיך גאולה לתפלה‪ ,‬אכן בשו"ע משמע בפשטות‬ ‫דכיון דהוי צורך התפלה לא חשיב כלל להפסק‪.‬‬ ‫ולהכריז ר"ח בין גאולה לתפלה‬ ‫בשו"ע סימן רל"ו סעיף ב' כתב וז"ל‪ ,‬אין לספר בין גאולה דערבית‬ ‫במח' הב"ח והמהרש"ל האם בערבית לאחר שקבעוה‬ ‫לתפלה‪ ,‬ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין‬ ‫חובה אסור להפסיק להכריז‪ ,‬והאם עיקר הטעם הוא‬ ‫יראו עינינו לתפלה‪ ,‬ומיהו מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש‬ ‫משום דהוא צורך התפלה‬ ‫לתפלת ערבית לא הוי הפסק‪ ,‬כיון שהוא צורך התפלה‪ ,‬וכן יכול לומר‬ ‫ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בשו"ע‬ ‫והנה מקור דין זה הוא בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן רצ"ג וז"ל‪,‬‬ ‫דאף דאסור להפסיק בין גאולה לתפלה דערבית‪ ,‬מ"מ מותר לומר‬ ‫שאלת מה שנוהגין בארץ הזאת בליל ראש חודש שמכריז שליח צבור‬ ‫יראו עינינו וכן מותר להכריז על ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית‪,‬‬ ‫בין קדיש לתפילת ערבית ראש חודש‪ ,‬הודיענו אם יש בו משום הפסקה‬ ‫ולא חשיב להפסק כיון דהוא צורך התפלה‪ ,‬ולכאורה לפי הטעם‬ ‫וראוי למחות אם לא‪ ,‬תשובה‪ ,‬אין ראוי למחות‪ ,‬ובדין הוא דכל דבר‬ ‫שכתב בשו"ע נראה דה"ה בשחרית מותר להכריז ר"ח משום דהוי‬ ‫שצריך לתפילה אין בו משום הפסק‪ ,‬וכדאמרינן בברכת הלחם טול‬ ‫צורך התפלה‪.‬‬ ‫ברוך טול ברוך אינו הפסק‪ ,‬וכל שכן זה שהוא צורך התפילה ממש‬ ‫אכן יעו"ש בפמ"ג ס"ק א' דכתב וז"ל‪ ,‬ובערבית מכריז אבל‬ ‫שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפילה‪ ,‬וכל שכן בתפלת ערבית‬ ‫בשחרית לא דמסמך גאולה חובה בשחרית‪ ,‬ואף על גב דטול ברוך לא‬ ‫שהוא רשות‪ ,‬ופוק חזי מה עמא דבר‪ ,‬וכן נוהגין בכל מקום ולא מיחה‬ ‫הוה הפסק דיעבד‪ ,‬הא לכתחלה לא יפסיק‪ ,‬עיין סימן קס"ז סעיף ו'‬ ‫אדם בדבר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה מבואר להדיא ברשב"א דלא כהפמ"ג‪,‬‬ ‫בהג"ה‪ ,‬ועיין סימן קי"ד בט"ז ס"ק ב' דמשום הכי בשחרית אי אפשר‬ ‫דאף בתפלת חובה לא הוי הפסק מטעם דהוי צורך התפלה‪ ,‬וכל שכן‬ ‫להכריז‪ ,‬יע"ש‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובט"ז סי' קי"ד ס"ק ב' כתב וז"ל‪ ,‬ועוד טעם אחר‬ ‫בערבית דהוי תפלת רשות‪.‬‬ ‫למה לא מתחילין בשחרית‪ ,‬דא"ר חגי בר פדת אסור ליחיד להזכיר עד‬ ‫וכן כתב שם בב"ח וז"ל‪ ,‬וכתב עוד מהרש"ל דהרשב"א כתב‬ ‫שיזכיר ש"ץ‪ ,‬פי' צריך שיאמר הש"ץ קודם התפלה משיב הרוח בקול‬ ‫בתשובה שהשמש מכריז בין קדיש לתפלה של ערבית ואומר ראש‬ ‫רם‪ ,‬וזה א"א בשחרית לפי שצריך להסמיך גאולה לתפלה כ"כ הרא"ש‬ ‫אוסף | ‪49‬‬ ‫לתוכן‬ ‫את עמו ישראל לעד שאומר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר‬ ‫חודש שהרי תפלת ערבית רשות וכו'‪ ,‬ולא נהירא‪ ,‬חדא שהרי קבעוה‬ ‫אחריהם ברכה ומפסיק בקדיש‪ ,‬כלומר אסתיים תפלה הרוצה לצאת‬ ‫חובה‪ ,‬ועוד אפילו היא רשות מכל מקום כל היכא שאתה מתפלל‬ ‫יצא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אותה צריך ליזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפלות‪ ,‬כדאיתא להדיא‬ ‫ומבואר דנחלקו הטור ורב נטרונאי בטעם דמפסיקין במעריב‬ ‫בסמ"ג‪ ,‬ולכן יראה שהשמש יקדים תפלתו שיוכל להגיע ליעלה ויבוא‬ ‫באמירת פסוקי יראו עינינו‪ ,‬דדעת הטור דאף דאין להפסיק בין גאולה‬ ‫קודם הקהל ויכריז בתפלתו עכ"ל‪ ,‬וז"ל הרשב"א בתשובה ח"א סימן‬ ‫לתפלה מ"מ לא נתבטל מנהג הראשונים לאומרם‪ ,‬ואפ"ה אסור‬ ‫רצ"ג אין ראוי למחות‪ ,‬ובדין הוא כל שצריך לתפלה אין בו משום‬ ‫להפסיק בדברים אחרים‪ ,‬אכן דעת רב נטרונאי דתקנו לומר יראו‬ ‫הפסק‪ ,‬וכדאמר בברכת הלחם טול ברוך אינו הפסק‪ ,‬וכל שכן זה‬ ‫עינינו וכן קדיש לאשמועינן דתפלת ערבית רשות ואינה חובה‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫שהוא צורך התפלה ממש שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפלה‪ ,‬וכל‬ ‫משמע דאין איסור להפסיק בין אמירת יראו עינינו לתפלה‪ ,‬אלא‬ ‫שכן בתפלת ערבית שהוא רשות‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא דבר וכן נוהגין‬ ‫דלכאורה קשה דלדעת הטור דאין להפסיק בין יראו עינינו לתפלת‬ ‫בכל מקום ולא מיחה אדם בדבר עכ"ל‪ ,‬הנה שהרשב"א ז"ל לא העמיד‬ ‫ערבית‪ ,‬א"כ איך מפסיקין באמירת קדיש קודם התפלה וכדהקשה רב‬ ‫יסוד פסקו על מה שתפלת ערבית רשות‪ ,‬אלא עשאו כסניף לטעם‬ ‫נטרונאי‪ ,‬דאף דתקנו לומר קדיש‪ ,‬מ"מ מאי שנא דבשחרית לא תקנו‬ ‫הראשון‪ ,‬והדין עם הרשב"א וכן נוהגין ואין לשנות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר‬ ‫לומר קדיש‪.‬‬ ‫דנחלקו הב"ח והרשב"א‪ ,‬דדעת המהרש"ל דהא דמותר להפסיק‬ ‫וכן יעוין בכנסת הגדולה שם דהקשה וז"ל‪ ,‬כי יראו עינינו וקדיש‪,‬‬ ‫מיירי דוקא בתפלת מעריב דהוי רשות‪ ,‬וגם בזה לאחר דקבעוה חובה‬ ‫הכל מעין גאולה הוא וכו'‪ ,‬בעל בנימין זאב ז"ל בסימן קע"ה הקשה‬ ‫אסור להפסיק‪ ,‬ולדעת הרשב"א והב"ח אף בתפלת חובה לא הוי‬ ‫על טעם זה‪ ,‬דאם קדיש כגאולה אריכתא‪ ,‬למה לא נהגו גם כן לאמרו‬ ‫הפסק מטעם דהוי צורך התפלה‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫בשחרית בין גאל ישראל וה' שפתי תפתח‪ ,‬וכתב שהטעם שנהגו‬ ‫לומר קדיש בתפלת ערבית להודיע שתפלת ערבית רשות‪ ,‬והם דברי‬ ‫בספיקו דהמג"א האם מותר להכריז לצורך התפלה‬ ‫רב עמרם שכתבו התוספות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דאף הקדיש הוא מפני‬ ‫רק על דבר שמחזירין עליו כגון ראש חודש ויעלה‬ ‫שתפלת ערבית רשות‪.‬‬ ‫ויבא או אף בעל הניסים שאין מחזירין עליו‬ ‫ומקור דין זה הוא בברכות דף ד' ע"ב‪ ,‬אמר מר קורא קריאת שמע‬ ‫ומתפלל‪ ,‬מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא‬ ‫ובמג"א שם ס"ק א' כתב וז"ל‪ ,‬צורך תפלה‪ ,‬ועוד תפלת ערבית‬ ‫זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית‪ ,‬רבי יהושע בן לוי אומר תפלות‬ ‫רשות‪ ,‬רשב"א ועסי' קס"ז‪ ,‬וכן נוהגין דלא כרש"ל‪ ,‬ב"ח‪ ,‬ומ"מ אפשר‬ ‫באמצע תקנום וכו'‪ ,‬מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה‬ ‫דוקא בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם‬ ‫ושתים לאחריה‪ ,‬ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה‬ ‫לא אמרו‪ ,‬משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו‬ ‫דהא בעי למימר השכיבנו‪ ,‬אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה‬ ‫אפשר שאין מכריזין‪ ,‬ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א‪ ,‬ונ"ל דבין‬ ‫אריכתא דמיא‪ ,‬דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר‬ ‫הפרקי' דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משום‬ ‫רבי יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון‬ ‫דתפלת ערבית רשות‪ ,‬אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אמרי פי‪ ,‬אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה‬ ‫ומבואר במג"א כדעת הרשב"א והב"ח דלצורך תפלה מותר להכריז‪,‬‬ ‫אריכתא דמיא‪ ,‬הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה‬ ‫אכן הסתפק המג"א דאפשר דמיירי דוקא בדבר שהוא חובה לצורך‬ ‫אריכתא דמיא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫התפלה‪ ,‬דאם לא אמרו מחזירין אותו או הזכרת ר"ח דהוי דאורייתא‬ ‫לא הוי הפסק‪ ,‬משא"כ על הניסים דאין מחזירין אותו לא חשיב צורך‬ ‫התפלה‪ ,‬הן אמנם דלכאורה צ"ב דמה לי דאין מחזירין אותו‪ ,‬והא‬ ‫בשיטת התוס' דאף דהלכה כרבי יוחנן שצריך לסמוך‬ ‫סו"ס הוי צורך התפלה דהא לכתחילה צריך לומר על הניסים‪.‬‬ ‫גאולה לתפלה‪ ,‬מ"מ מפסיקין ליראו עינינו משום‬ ‫דהוי כהשכיבנו‬ ‫במח' הטור ורב נטרונאי בטעם אמירת פסוקי יראו‬ ‫ובתוס' שם בד"ה איזהו בן העוה"ב כתב וז"ל‪ ,‬ואנו שאומרים יראו‬ ‫עינינו וקדיש בערבית‪ ,‬האם הוא משום מנהג‬ ‫עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו‪ ,‬נראה הואיל ותקינו להו רבנן‬ ‫הקדמונים ונעשה כגאולה אריכתא‪ ,‬או דתקנו‬ ‫לאשמועינן שתפלת ערבית רשות‬ ‫ה"ל כגאולה אריכתא‪ ,‬דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם‬ ‫הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו‪ ,‬וגם יש באותם‬ ‫פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו‬ ‫והנה בטעם ההיתר להפסיק בין גאולה לתפלה לאמירת יראו‬ ‫לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו‪ ,‬והלכה כר'‬ ‫עינינו‪ ,‬יעו"ש בטור סימן רל"ו דכתב וז"ל‪ ,‬שניה השכיבנו וחותם‬ ‫יוחנן דברייתא מסייע ליה וכן פסק ה"ג‪ ,‬וא"כ יש ליזהר שלא לספר בין‬ ‫שומר את עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכה שימור מן המזיקין‪,‬‬ ‫גאולה דערבית לשמנה עשרה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בתוס' דאף דהלכה כר'‬ ‫ואע"ג דקי"ל כרבי יוחנן דאמר שצריך לסמוך אף גאולה של ערבית‬ ‫יוחנן וצריך גם בערבית להסמיך גאולה לתפלה‪ ,‬מ"מ מפסיקין ליראו‬ ‫לתפלת ערבית‪ ,‬השכיבנו לא הוי הפסק דכיון דתקינו ליה רבנן כגאולה‬ ‫עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו‪ ,‬וה"ט משום דלאחר דתקנו‬ ‫אריכתא דמיא‪ ,‬כמו בשחרית שתיקנו להפסיק בה' שפתי תפתח‬ ‫חכמים לאמרם הוי כהשכיבנו דאמרי' בגמ' דלא חשיב הפסק משום‬ ‫ואפילו הכי לא חשיב הפסק כיון דתיקנו למימריה‪ ,‬ומה שנוהגין‬ ‫דגאולה אריכתא דמי'‪ ,‬ולפ"ז משמע לכאורה דמלבד מה דתיקנו‬ ‫להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש‪ ,‬לפי שבימים ראשונים היו בתי‬ ‫חכמים לאמרם אסור להפסיק בין יראו עינינו לתפלה‪.‬‬ ‫כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית‪,‬‬ ‫עוד כתב שם בתוס' וז"ל‪ ,‬מיהו בסדר רב עמרם פי' מה שאנו‬ ‫ותיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש‬ ‫אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית‪ ,‬לאשמעינן דלא בעינן מסמך‬ ‫בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש‪ ,‬ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי‬ ‫גאולה דערבית לתפלה‪ ,‬משום דתפלת ערבית רשות‪ ,‬ולא נהירא‪,‬‬ ‫כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון‪ ,‬ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים‪,‬‬ ‫דא"כ ר' יוחנן סבירא ליה תפלת ערבית חובה‪ ,‬דפלוגתא היא דרב‬ ‫ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם‪ ,‬כתב רב נטרונאי מדברי חכמים‬ ‫ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן‪ ,‬ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים‪ ,‬ואי‬ ‫אין אומרים בערב אלא שתים לפניה ושתים לאחריה‪ ,‬וכיון שהלכה‬ ‫תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא‬ ‫כרב דאמר תפלת ערבית רשות‪ ,‬תיקנו האחרונים שאחר שאמר שומר‬ ‫‪ | 50‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫הלילה עד שיעלה עמוד השחר‪ ,‬ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים‬ ‫פסקינן כרבי יוחנן‪ ,‬צריך לומר דאפילו אי סובר רבי יוחנן כרב דאמר‬ ‫אותה סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דפסק דתפלת ערבית‬ ‫רשות היא מכל מקום מחייב לסמוך‪ ,‬אם כן גם לנו יש לסמוך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רשות‪ ,‬ומ"מ פסק דצריך לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬ובפשטות נראה דס"ל‬ ‫ומבואר דנחלקו התוס' ורב נטרונאי‪ ,‬דדעת רב נטרונאי דהדין‬ ‫כדעת התוס' דהא דבעי להסמיך גאולה לתפלה לא תלי' בהא דהוי‬ ‫דצריך להסמיך גאולה לתפלה שייך רק אי הוי חובה‪ ,‬ומהא דפסקינן‬ ‫חובה‪.‬‬ ‫דתפלת ערבית רשות‪ ,‬מהא חזינן דלא פסקינן כר' יוחנן ואי"צ לסמוך‬ ‫אכן ברמב"ם הל' תפלה פרק א' הל' ו' כתב וז"ל‪ ,‬וכן התקינו‬ ‫גאולה לתפלה דערבית‪ ,‬אכן דעת התוס' דאף דפסקינן דתפלת ערבית‬ ‫שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה‪ ,‬שהרי איברי תמיד של בין‬ ‫רשות מ"מ צריך לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו‪ ,‬ובדעת‬ ‫הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה‪ ,‬שנאמר היא העולה וגו' כענין‬ ‫התוס' צ"ב‪ ,‬דלמאי דקימ"ל דתפלת ערבית רשות‪ ,‬א"כ מה שייך כלל‬ ‫שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי‪ ,‬ואין תפלת‬ ‫החיוב לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬והרי כל התפלה אינה אלא רשות‪.‬‬ ‫ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה‪ ,‬ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל‬ ‫וכדעת רב נטרונאי כתב שם ברשב"א וז"ל‪ ,‬ואיכא למידק אנן‬ ‫מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה‪,‬‬ ‫דעבדי' כמאן‪ ,‬דהא מפסיקים בפסוקי דברוך ה' לעולם ויראו עינינו‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דס"ל דאף דפסקינן דתפלת ערבית רשות מ"מ קבלהו‬ ‫וחותמין בה ואומרין קדיש אחריה‪ ,‬וע"כ נמנעו הרבה מן הגדולים‬ ‫כחובה‪ ,‬ולפ"ז אפשר דמה"ט פסק הרמב"ם דצריך לסמוך גאולה‬ ‫שלא לאמרה כל עיקר‪ ,‬וכ"כ בתוס' בשם רבי שמואל ז"ל שלא היה‬ ‫לתפלה ומשום דקבלהו לחובה וכמש"כ ברבינו יונה‪.‬‬ ‫אומרם כל עיקר‪ ,‬אבל מי שאומרן סומך על מה שאמרו דתפלת‬ ‫וברמב"ם בהל' תפלה פרק ט' הל' ט' כתב וז"ל‪ ,‬ואינו חוזר‬ ‫ערבית רשות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דיש לחשוש לומר יראו עינינו‬ ‫להתפלל בקול רם ערבית‪ ,‬לפי שאין תפלת ערבית חובה‪ ,‬לפיכך‬ ‫משום דמפסיק בין גאולה לתפלה‪ ,‬ולפי מש"כ בשו"ת נראה דלהכריז‬ ‫לא יברך ברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו‬ ‫על יעלה ויבא לא חשיב הפסק דהוי צורך התפלה‪ ,‬אכן לומר יראו‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש בב"ח דהקשה וז"ל‪ ,‬וכתב הרמב"ם הטעם‬ ‫עינינו דלא הוי צורך התפלה אפשר דאסור‪.‬‬ ‫לפי שאינו חובה‪ ,‬פירוש כיון דמדינא אינה חובה אלא רשות‪ ,‬ולכן‬ ‫לא תיקנו מתחלה שיחזור השליח ציבור תפלת ערבית‪ ,‬אף על פי‬ ‫שאח"כ נהגו וקבעוה חובה מכל מקום התקנה במקומה עומדת‪,‬‬ ‫בשיטת הרבינו יונה דאף למ"ד דערבית רשות‪ ,‬מ"מ‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן יעו"ש באליה רבה ס"ק ג' וז"ל‪ ,‬שהרי לא וכו'‪ .‬פירוש דווקא‬ ‫משקבלוה לחובה חל חיוב סמיכת גאולה לתפלה‬ ‫כשאומרים פעם אחת הוא דקבלו לחובה‪ ,‬אבל כשלא אמרו מעולם‬ ‫אכן יעו"ש ברבינו יונה דכתב וז"ל‪ ,‬ויש לשאול על מה סמכו‬ ‫לא‪ ,‬ובלחם חמודות כתב זה לשונו‪ ,‬והאידנא דקבעו חובה אפילו‬ ‫העולם להוסיף ולומר אחר כך פסוקים של ברכת המלך בכבודו‪ ,‬שעל‬ ‫לא התפלל כלל‪ ,‬מ"מ לא אלים מנהגא לשווייה חובה כדי לאטרוחי‬ ‫זה לא אמרו כגאולה אריכתא דמיא והוי הפסקה‪ ,‬ומקצת החכמים‬ ‫צבורא להחזיר הש"ץ התפלה ע"כ‪ ,‬ולזה נוטין דברי הב"ח‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ב‬ ‫היו נמנעים מלאמרם וכך היה מנהגו של מורי הרמב"ן נר"ו‪ ,‬אבל‬ ‫בדבריו‪ ,‬דלמאי דקבלו עליהם כחובה אמאי שלא יחזור הש"ץ כדי‬ ‫מורי רבינו יונה קרובו נתן טעם למנהג שנהגו כל העולם לאומרם‪,‬‬ ‫להוציא את מי שנתחייב‪.‬‬ ‫שבתחלה שהיתה תפלת ערבית רשות היו אומרים אלו הפסוקים שיש‬ ‫אכן יעו"ש בעולת תמיד דכתב טעם אחר וז"ל‪ ,‬וכתב הרשב"א‬ ‫בהם י"ח הזכרות כנגד י"ח ברכות וחותמין עליהם ואומרים קדיש‬ ‫בתשובה ח"א סימן קפ"ג אפילו למאן דאמר דסבירא ליה דאם‬ ‫ויוצאין‪ ,‬ואח"כ אף על פי שקבעוה חובה נשאר הדבר כמו המנהג‬ ‫התפלל פעם אחת קבלה עליו בחובה‪ ,‬מכל מקום אם התפלל בקי הוא‬ ‫הראשון‪ ,‬ולא הוי הפסקה בין גאולה לתפלה‪ ,‬דכיון שמתחלה אדעתא‬ ‫אין צריך לש"ץ להוציאו‪ ,‬ואם אינו בקי ולא התפלל פטור הוא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דהכי קבעוה חובה לא מקרי הפסקה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדעת הרבינו‬ ‫ודבריו צ"ב דלכאורה לאחר דקבלו עליהם כחובה א"כ מאי שנא מכל‬ ‫יונה דאף דכשקבעוהו ע"כ דס"ל דתפלת ערבית רשות ואי"צ לסמוך‬ ‫התפלות דצריך להוציא את מי שאינו בקי‪ ,‬ומשמע לכאורה ברשב"א‬ ‫גאולה לתפלה‪ ,‬מ"מ עכשיו דקבלו ע"ע את תפלת ערבית לחובה אף‬ ‫דאף לאחר דקבלו ע"ע כחובה‪ ,‬מ"מ אי"ז אותו גדר החיוב כתפלת‬ ‫דצריך לסמוך גאולה לתפלה מ"מ לא חשיב להפסק‪ ,‬דלאחר דקבעו‬ ‫שחרית ומנחה‪ ,‬וצ"ב בזה‪.‬‬ ‫לומר יראו עינינו לא הוי הפסק דהוי כהשכיבנו דאמרי' בגמ' דלא‬ ‫ומקור דין זה הוא בברכות דף כ"ז ע"ב‪ ,‬תפלת הערב אין לה קבע‪,‬‬ ‫חשיב הפסק משום דגאולה אריכתא דמי'‪.‬‬ ‫מאי אין לה קבע‪ ,‬אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא ליתני תפלת‬ ‫ועכ"פ מבואר בדעת הרבינו יונה דאך למ"ד דתפלת ערבית רשות‪,‬‬ ‫הערב כל הלילה‪ ,‬אלא מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפלת ערבית‬ ‫מ"מ לאחר דקבלו ע"ע תפלת ערבית לחובה חל על התפלה חובת‬ ‫רשות‪ ,‬דאמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית‪ ,‬רבן גמליאל אומר‬ ‫סמיכת גאולה לתפלה‪ ,‬הן אמנם דבדעת הראשונים דס"ל דכל מאי‬ ‫חובה‪ ,‬רבי יהושע אומר רשות‪ ,‬אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה‪,‬‬ ‫דיכול להפסיק הוי משום דהוי רשות‪ ,‬לכאורה נראה מדבריהם דכיון‬ ‫ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דתקנת תפלת ערבית הוי רשות‪ ,‬מה"ט אף דקבלו ע"ע לחובה מ"מ‬ ‫ובתוס' שם בד"ה הלכה כדברי האומר רשות כתב וז"ל‪ ,‬לאו דוקא‬ ‫אי"צ לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫רשות אלא כדפרישית לעיל דף כ"ו‪ ,‬ולכך נקרא רשות לבטלה עבור‬ ‫מצוה אחרת העוברת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובתוס' שם דף כ"ו ע"א בד"ה טעה ולא‬ ‫בביאור שיטת הרמב"ם דפסק דתפלת ערבית רשות‪,‬‬ ‫התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים כתב וז"ל‪ ,‬וא"ת והאמר רב‬ ‫ומ"מ פסק שצריך לסמוך גאולה לתפלה‬ ‫לקמן דף כ"ז ע"ב תפלת ערבית רשות וקי"ל כותיה באיסורי‪ ,‬ועוד‬ ‫קשה דאמר לקמן ד' ל' ע"ב טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין‬ ‫וברמב"ם הל' תפלה פרק ז' הל' י"ח כתב וז"ל‪ ,‬ובתפלת הערב‬ ‫מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה‪ ,‬ולמה ליה האי‬ ‫קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה וסומך גאולה לתפלה ומתפלל‬ ‫טעמא תיפוק ליה דתפלת ערבית רשות‪ ,‬וי"ל הא דאמרינן דתפלת‬ ‫מעומד‪ ,‬וכשישלים ישב מעט ויפטר‪ ,‬והמתחנן אחר תפלת ערבית הרי‬ ‫ערבית רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת‪ ,‬דאז אמרינן תדחה‬ ‫זה משובח‪ ,‬ואף על פי שמברך השכיבנו אחר גאל ישראל אינה הפסק‬ ‫תפלת ערבית מפניה‪ ,‬אבל לחנם אין לו לבטלה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר‬ ‫בין גאולה לתפלה והרי שתיהן כברכה אחת ארוכה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר‬ ‫בשיטת התוס' דהא דאמרינן דתפלת ערבית רשות‪ ,‬אין הכוונה דאין‬ ‫דפסק הרמב"ם דצריך לסמוך גאולה לתפלה דערבית‪.‬‬ ‫חיוב להתפלל תפלת ערבית‪ ,‬אלא דאינה חובה דעי"כ יתבטל מצוה‬ ‫ולכאורה קשה דהרמב"ם בהל' תפלה פרק ג' הלכה ו' כתב וז"ל‪,‬‬ ‫אחרת שהיא עוברת‪ ,‬וצ"ב בזה דלכאורה אי הוי חובה אמאי לא הוי‬ ‫תפלת הערב אע"פ שאינה חובה‪ ,‬המתפלל אותה זמנה מתחילת‬ ‫אוסף | ‪51‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עליהם כחובה מאי שנא מכל התפלות דחשיב תפלה של חובה‪.‬‬ ‫ככל התפלות דדוחה אף מצוה העוברת‪.‬‬ ‫עוד כתב שם‪ ,‬דהנה הרמב"ם בפ"ג מהל' תפלה הל' ו' כתב וז"ל‪,‬‬ ‫תפלת הערב אף ע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת‬ ‫במח' הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל תפלת‬ ‫הלילה עד שיעלה עמוד השחר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובהל' ז' כתב וז"ל‪ ,‬המתפלל‬ ‫תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה‬ ‫נדבה בלא שיחדש בה דבר‬ ‫וכו'‪ ,‬ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם‬ ‫והנה ברמב"ם בהל' תפלה פרק א' הל' ט' כתב וז"ל‪ ,‬תפלות אלו‬ ‫שתשקע החמה‪ ,‬וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי‬ ‫אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם‪ ,‬אם רצה אדם להתפלל כל היום‬ ‫שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה‪ ,‬ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה‬ ‫כולו הרשות בידו‪ ,‬וכל אותן התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות‪,‬‬ ‫אחר צאת הכוכבים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והראב"ד השיג עליו וז"ל‪ ,‬א"א אין ראוי‬ ‫לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין‬ ‫לעשות כן אלא לצורך שעה‪ ,‬והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הברכות‪ ,‬ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה‬ ‫וכתב הגר"ח דהרמב"ם לשיטתו אזיל דדעת הרמב"ם דתפלת ערבית‬ ‫ולא חובה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והשיג עליו הראב"ד וז"ל‪ ,‬א"א אף על פי שלא יחדש‪,‬‬ ‫דין רשות ודין נדבה עלה גם בשעה שמתפלל אותה כחובה‪ ,‬ולהכי‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דנחלקו הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל תפלת‬ ‫אין מדקדקין בזמנה‪ ,‬והראב"ד ס"ל דלאחר דקבעוה כחובה‪ ,‬הרי דהוי‬ ‫נדבה בלא שיחדש בו דבר‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫ככל התפלות דצריך להתפלל בזמנה ולהסמיך גאולה לתפלה‪ ,‬וצ"ב‬ ‫במה נחלקו הרמב"ם והראב"ד‪.‬‬ ‫במח' הרמב"ם והראב"ד האם מי שהתחיל תפלת‬ ‫ערבית ונזכר שכבר התפלל פוסק באמצע הברכה‬ ‫בשיטת הרמב"ם דלא תקנו חזרת הש"צ בתפלת‬ ‫כבשאר תפלות או דאינו פוסק משום שמתחילתה‬ ‫ערבית אף דקבלהו לחובה‬ ‫היתה רשות‬ ‫והנה בשו"ע סי' רל"ו סעיף ג' כתב וז"ל‪ ,‬מצא צבור שקראו‬ ‫והרמב"ם בהל' תפלה פרק י' הל' ו' כתב וז"ל‪ ,‬מי שנסתפק לו‬ ‫ק"ש ורוצים לעמוד בתפלה‪ ,‬יתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש עם‬ ‫אם התפלל אם לא התפלל אינו חוזר ומתפלל‪ ,‬אלא אם כן מתפלל‬ ‫ברכותיה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דעדיף להתפלל בציבור מלסמוך גאולה‬ ‫תפלה זו על דעת שהיא נדבה‪ ,‬שאם רצה יחיד להתפלל כל היום‬ ‫לתפלה דערבית‪ ,‬אכן לענין תפלת שחרית כתב בשו"ע סימן קי"א‬ ‫תפלת נדבה יתפלל‪ ,‬מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל‬ ‫סעיף ג' וז"ל‪ ,‬אם עד שלא קרא ק"ש מצא ציבור מתפללין לא יתפלל‬ ‫פוסק ואפילו באמצע ברכה‪ ,‬ואם היתה תפלת ערבית אינו פוסק שלא‬ ‫עמהם‪ ,‬אלא קורא ק"ש ואח"כ יתפלל‪ ,‬דמסמך גאולה לתפלה עדיף‪,‬‬ ‫התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובהשגת‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דחלוק תפלת ערבית דבהא תפלה בציבור עדיפא‬ ‫הראב"ד שם כתב וז"ל‪ ,‬מי שהיה עומד בתפלה וכו'‪ .‬א"א אין כאן נחת‬ ‫מלסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬משא"כ בתפלת שחרית עדיף לסמוך גאולה‬ ‫רוח‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דנחלקו הרמב"ם והראב"ד בהתחיל תפלת מעריב‬ ‫לתפלה מלהתפלל בציבור‪ ,‬וצ"ב בזה‪.‬‬ ‫ונזכר שכבר התפלל האם פוסק כבכל התפלות‪ ,‬או דמאחר דתפלת‬ ‫ובדרכי משה שם ס"ק ג' כתב וז"ל‪ ,‬וכתב הרשב"א בתשובה ח"א‬ ‫מעריב הוי רשות אינו פוסק‪ ,‬וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו‪.‬‬ ‫סי' רל"ו דדוקא בתפלת ערבית שהיא רשות אמר הגאון‪ ,‬אבל בשל‬ ‫ובכס"מ שם כתב וז"ל‪ ,‬ומ"ש רבינו ואם היתה תפלת ערבית‬ ‫שחרית מיסמך גאולה לתפלה עדיף‪ ,‬ואם לא קרא ק"ש ובא לבית‬ ‫וכו'‪ ,‬כתב הראב"ד אין כאן נחת רוח עכ"ל‪ ,‬נראה שטעמו שאף על‬ ‫הכנסת ומצא צבור מתפללין לא יתפלל עמהן בשל שחרית עכ"ל‪.‬‬ ‫פי שתפלת ערבית היתה רשות עכשיו כבר קבעוה חובה כדאמרינן‬ ‫ומבואר דהא דחלוק תפלת ערבית מתפלת שחרית הוא משום‬ ‫בפ"א‪ ,‬ואין זה דבר מוכרח‪ ,‬ויש מקום לדברי רבינו מאחר שמתחלתה‬ ‫דפסקינן דתפלת ערבית רשות‪ ,‬וצ"ב דלכאורה לאחר דקבלו ע"ע‬ ‫היתה רשות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בכסף משנה דדעת הראב"ד דבערבית‬ ‫כחובה אמאי לא הוי ככל התפלות דקימ"ל דמסמך גאולה לתפלה‬ ‫כיון שקבלו ע"ע כחובה להכי הוי ככל התפלות שאם התחיל בתורת‬ ‫עדיף‪.‬‬ ‫חובה פוסק‪ ,‬ומטעם דאין להתפלל חצי בתורת חובה וחצי בתורת‬ ‫ואשר נראה בזה‪ ,‬ובהקדם‪ ,‬דהנה הרמב"ם בהל' תפלה פרק א'‬ ‫נדבה‪ ,‬ודעת הרמב"ם דכיון דערבית מתחלתה היתה רשות‪ ,‬אף‬ ‫הל' ה' כתב וז"ל‪ ,‬כן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות‪ ,‬שתי‬ ‫דהאידנא קבלו ע"ע כחובה‪ ,‬מ"מ חשיבי כתפלת נדבה‪ ,‬ולהכי אינו‬ ‫תפלות בכל יום כנגד שני תמידין‪ ,‬וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו‬ ‫פוסק דהא אף אם ימשיך בתורת נדבה הוי המשך לתחילת התפלה‬ ‫תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף‪ ,‬ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר‬ ‫דחשיב כנדבה‪ ,‬וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו‪.‬‬ ‫היא הנקראת תפלת השחר‪ ,‬ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא‬ ‫הנקראת תפלת מנחה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש בלח"מ דביאור בדעת הרמב"ם‬ ‫דאף דביסודו קימ"ל דאבות תקנום‪ ,‬מ"מ שפיר קאמר רבינו דכנגד‬ ‫בביאור הגר"ח בשיטת הרמב"ם דערבית ביסודו הוי‬ ‫תמידין תקנום‪ ,‬וצ"ב בדבריו‪ ,‬דאי קימ"ל דאבות תקנום‪ ,‬א"כ למאי‬ ‫רשות ולכן מצטרף עם תפלת נדבה‬ ‫נ"מ הא דאסמכינהו רבנן אקרבנות‪ ,‬ומה איתחדש בזה‪.‬‬ ‫ובביאור שיטת הרמב"ם יעוין בחידושי הגר"ח שם דכתב וז"ל‪ ,‬עיין‬ ‫בכ"מ שפי' ההשגה משום דס"ל דגם תפלת ערבית קבלוה בחובה ודינו‬ ‫יחקור ביסודו דתקנת עזרא דאסמכינהו אקרבנות‬ ‫שפוסק באמצע הברכה‪ ,‬ולדעת הרמב"ם צ"ל דהא דחובה ונדבה לא‬ ‫האם אף לאחר תקנת עזרא יסוד התפלה הוא משום‬ ‫מצטרפי הוא משום דהן חלוקין בעצם החפצא של תפלה‪ ,‬דזו תפלת‬ ‫רחמי או דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה חלות‬ ‫חובה וזו תפלת נדבה‪ ,‬וערבית דין רשות ונדבה עלה‪ ,‬והא דקבעוה‬ ‫ותורת קרבן‬ ‫לחובה פירושו שקבעו חובה על עצמן להתפלל תפלת רשות ונדבה‪,‬‬ ‫אבל התפלה בעצמותה נדבה ורשות היא‪ ,‬כיון דבעיקר תקנת וחובת‬ ‫ובביאור הדברים נראה דהנה יש לחקור ביסוד תקנת תפלה דעזרא‬ ‫תפלה אינה רק רשות ונדבה‪ ,‬וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דערבית הואיל‬ ‫דאסמכינהו אקרבנות‪ ,‬דאפשר דאף דעזרא תיקן דזמני התפלות כנגד‬ ‫והיא בעצמותה רשות ונדבה מצטרפת עם תפלת נדבה דחד מינא‬ ‫הקרבנות‪ ,‬מ"מ אין זה מהות וגדר חדש בתפלה‪ ,‬אלא דיסוד הגדר‬ ‫נינהו‪ ,‬שארי תפלות דהויין חובה בעיקר מילתייהו הויין תרי מיני ולא‬ ‫והחיוב דתפלה נשאר כפי שהיה דצריך להתפלל ג' תפלות ערב ובוקר‬ ‫מצטרפי עם נדבה‪ ,‬עכת"ד‪ .‬אכן צ"ב בדבריו דלכאורה לאחר דקבלו‬ ‫‪ | 52‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫באמצע תפלת מעריב שכבר התפלל האם פוסק כדקימ"ל לענין‬ ‫וצהרים‪ ,‬ובא עזרא ותיקן את הזמנים לחובת התפלה הכללית כפי‬ ‫תפלת שחרית ומנחה או לא‪ ,‬דהראב"ד לשיטתו אזיל דס"ל דכל הא‬ ‫זמני הקרבנות‪ ,‬ולפ"ז עיקר התקנה דעזרא היה לקבוע את זמני ג'‬ ‫דשני תפלת רשות מתפלת חובה אי"ז אלא בחיוב דהגברא‪ ,‬אכן בעצם‬ ‫התפלות דאבות תקנו ובזה נחלקו ר' יהודה ורבנן האם תמיד של שחר‬ ‫חלות התפלה אין נ"מ ביניהם‪ ,‬והא דפוסק בתפלת שחרית ומנחה הוי‬ ‫קרב עד חצות או עד ד' שעות‪ ,‬אכן אפשר דעזרא תיקן חובת תפלה‬ ‫מדין דאין תפלת חובה מצטרפת לתפלת רשות‪ ,‬ולפ"ז למאי דקימ"ל‬ ‫מחודש כנגד הקרבנות‪ ,‬ונמצא דמלבד דמקיים חובת תפלה דמהותה‬ ‫דהאידנא קבלו ע"ע תפלת מעריב כחובה הרי דכל דהתחיל להתפלל‬ ‫בקשת רחמי‪ ,‬איתחדש עוד גדר דתפלה דמהותה גדר דהקרבת קרבן‬ ‫בתורת חובה אינו יכול להמשיך אותו תפלה בתורת נדבה‪ ,‬דאין תפלה‬ ‫התמיד‪ ,‬דלגבי חיוב זה זמן ההקרבה הוי חלק מעצם חובת התפלה‪.‬‬ ‫שהתחיל בתורת חובה יכולה להצטרף עם תפלת נדבה‪.‬‬ ‫ועפ"ז‪ ,‬נראה דזה כוונת הלחם משנה במש"כ בדעת הרמב"ם‪,‬‬ ‫אכן בדעת הרמב"ם נראה דס"ל דבתפלה שיסודו והגדרתו הוי‬ ‫דלמאי דמשני בגמ' דתפלות אבות תקנום ובאו חכמים ואסמכהו‬ ‫ענין אחד אין שום מניעה לצרף תפלה שהתחיל בתורת חובה על‬ ‫אקרבנות הרי דכך פסקינן‪ ,‬ולכאורה צ"ב דלמאי נ"מ אם אבות‬ ‫הגברא עם תפלה שאינו חובה‪ ,‬דהא יסודו חפצא דתפלה אחת‪ ,‬אלא‬ ‫תקנום או דהוי כנגד הקרבנות‪ ,‬ולהנתבאר א"ש‪ ,‬דהנה למאי דקימ"ל‬ ‫דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה‬ ‫דתפלות אבות תקנום‪ ,‬ע"כ דכבר בזמן תקנת אבות היה תקנה‬ ‫חלות דקרבן‪ ,‬ומה"ט לא שייך דחצי תפלה יתפלל בתורת קרבן חובה‬ ‫להתפלל ג' פעמים ביום‪ ,‬ערב ובוקר וצהרים‪ ,‬ובפשטות גם בזמן‬ ‫וחצי תפלה בתורת קרבן נדבה דהוי חלות שונה דקרבן‪ ,‬ומה"ט ס"ל‬ ‫האבות הזמן דשחרית היה בזמן הבוקר כל זמן שלא הגיע זמן מנחה‪,‬‬ ‫להרמב"ם דאף לאחר דקבלו ע"ע להתפלל מעריב בתורת חובה‪ ,‬מ"מ‬ ‫וכן כל התפלות‪ ,‬ולפ"ז מאחר דלהרמב"ם פסקינן דאבות תקנום אלא‬ ‫כיון דתפלת מעריב לא נתקן כנגד קרבן הרי דלא חל על עצם התפלה‬ ‫דאסמכהו אקרבנות‪ ,‬הרי דעיקר התקנה שהיה בזמן האבות נשאר אף‬ ‫חלות דקרבן‪ ,‬וכן למאי דנהגו להתפלל מעריב כחובה אי"ז אלא גדר‬ ‫לאחר שאסמכוהו אקרבנות‪ ,‬אלא דבא עזרא ותיקן עוד חיוב דתפלה‬ ‫דתקנת אבות ומדין רחמי‪ ,‬ולהכי אף דהתחיל להתפלל בתורת חובה‬ ‫כנגד קרבן‪ ,‬ולפ"ז נמצא דאם מתפלל לאחר ד' שעות עד חצות‪ ,‬אף‬ ‫אין שום איסור להמשיך בתורת רשות‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫דאינו מקיים את המצוה בזמנה לפי הזמן דתקנת עזרא‪ ,‬מ"מ לא פקע‬ ‫ולפמש"כ יתבאר הא דאף קודם דקבלו ע"ע להתפלל מעריב‬ ‫מינייהו קיום המצוה דשחרית דתקנו אבות‪ ,‬דעיקרו הוא להתפלל‬ ‫בתורת חובה לא מצינו שיהא חיוב לחדש בה דבר‪ ,‬ולכאורה קשה‬ ‫שחרית בשעה שהוא בוקר דהיינו עד חצות‪ ,‬ונמצא לפ"ז דבתפלה יש‬ ‫דהא לדעת הרמב"ם כשמתפלל תפלת נדבה צריך לחדש בה דבר‪ ,‬אכן‬ ‫ב' דינים האחד‪ ,‬הוא תקנת אבות להתפלל בשעת הבוקר‪ ,‬דזמנה עד‬ ‫לפמשנ"ת א"ש‪ ,‬דהרי כל מאי דבעי לחדש בה דבר הוי דוקא בתפלת‬ ‫זמן המנחה‪ ,‬ויש עוד תקנה להתפלל בזמן הקרבת תמיד של שחר דזה‬ ‫נדבה‪ ,‬ומטעם דכל ההיתר להתפלל נדבה הוא מדין דיכול להקריב‬ ‫חשיבי לבוקר לפי אותה תקנה‪.‬‬ ‫קרבן נדבה‪ ,‬ומאחר דמתפלל בתורת קרבן צריך היכר כדי להבדיל בין‬ ‫ובשטמ"ק בברכות דף כ"ו ע"ב כתב וז"ל‪ ,‬אבות תקנום ואסמכינהו‬ ‫קרבן חובה לקרבן נדבה‪ ,‬אכן תפלת ערבית דאף לאחר תקנת עזרא‬ ‫רבנן אקרבנות‪ ,‬פירוש ודאי אבות תקנום‪ ,‬אבל מפני תקנתם לא היינו‬ ‫לא חל עלייהו תורת קרבן‪ ,‬אלא דהוי מדין תקנת אבות ויסודו מדין‬ ‫מחויבים לאומרם‪ ,‬ואתו רבנן ואסמכינהו אקרבנות כדי שיהו חובה‪,‬‬ ‫דרחמי בעי‪ ,‬בזה לא בעי היכר דהא אינו מתפלל בתורת קרבן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ולכאורה דבריו תמוהין‪ ,‬דמאי שנא דתקנת אבות לא היה חובה‪,‬‬ ‫ומשעה שתיקן עזרא את התפלות כנגד הקרבנות הרי זה נהפך לחובה‪,‬‬ ‫אכן להנתבאר א"ש‪ ,‬דהרי מדאורייתא אין לחיוב תפלה לא זמן ולא‬ ‫במח' הרמב"ם והראב"ד האם מותר להתפלל מפלג‬ ‫שיעור‪ ,‬אלא דאבות תקנו בזה זמנים בחיוב התפלה דאורייתא דיסודו‬ ‫המנחה ואף דאינו סומך גאולה לתפלה‬ ‫מדין רחמי‪ ,‬ויסוד התקנה הוי מטעם דהלואי ויתפלל כל היום‪ ,‬ולהכי‬ ‫ולהנתבאר נראה דבהני תרי צדדי נחלקו הרמב"ם והראב"ד האם‬ ‫מסתבר דאי"ז גדר דחובה‪ ,‬משא"כ תקנת עזרא הוי גדר דהתפלות‬ ‫מותר להתפלל מעריב מפלג המנחה ואף דנמצא דאינו סומך גאולה‬ ‫הם כקרבנות התמיד‪ ,‬וכשם דהקרבנות הם גדר דחובה ה"ה התפלה‬ ‫לתפלה ואינו מתפלל בזמנה‪ ,‬דהרמב"ם לשיטתו אזיל דאף לאחר‬ ‫שנתקנו במקום הוי חובה‪.‬‬ ‫דקבעוה כחובה מ"מ חלוק תפלת ערבית משאר התפלות ביסודו‪,‬‬ ‫ולפמש"כ‪ ,‬נראה דבהני תרי צדדי נחלקו הרמב"ם והראב"ד האם‬ ‫וכמש"כ הגר"ח דתפלת ערבית לדעת הרמב"ם יסודו הוי גדר דתפלת‬ ‫בתפלת נדבה צריך לחדש בה דבר‪ ,‬דדעת הראב"ד כהצד הראשון‬ ‫רשות‪ ,‬וכמשנ"ת דהוי מדין תקנת אבות ומדין דרחמי בעי‪ ,‬ולהכי אף‬ ‫שחקרנו‪ ,‬דאף לאחר תקנת עזרא יסוד התפלה נשאר כפי שהיה בזמן‬ ‫דלכתחילה צריך להתפלל בזמנה ולהסמיך גאולה לתפלה‪ ,‬מ"מ דין‬ ‫תקנת אבות דיסודו משום רחמי‪ ,‬אלא דבא עזרא ותיקן את זמני‬ ‫רשות עלה גם בשעה שמתפלל אותה כחובה‪ ,‬ולהכי אין מדקדקין‬ ‫התפלות דתקנו אבות ותלו אותם בזמן הקרבת התמיד‪ ,‬ומה"ט ס"ל‬ ‫בזמנה‪ ,‬אכן הראב"ד לשיטתו אזיל דס"ל דאף לאחר תקנת עזרא לא‬ ‫דאין שום ענין שיחדש בה דבר‪ ,‬דהא קימ"ל דיכול להתפלל תפלת‬ ‫אתחדש גדר חדש דתפלה כקרבן‪ ,‬ונשאר על התפלה חלות דתפלת‬ ‫נדבה הוא מדין דהלואי שיתפלל כל היום כולו דתפלה רחמי נינהו‪.‬‬ ‫תקנת אבות דיסודו מדין דרחמי בעי‪ ,‬ומה"ט ס"ל דלאחר דקבעוה‬ ‫אכן בדעת הרמב"ם נראה דלשיטתו אזיל דס"ל דלאחר תקנת‬ ‫כחובה‪ ,‬הרי דהוי ככל התפלות דצריך להתפלל בזמנה ולהסמיך‬ ‫עזרא חל על התפלה חלות ותורת קרבן‪ ,‬ומה"ט אסור להתפלל כמה‬ ‫גאולה לתפלה‪.‬‬ ‫פעמים תפלת חובה כשם שאין מקריבין אלא קרבן תמיד אחד‪ ,‬וכל‬ ‫ולפמש"כ א"ש הא דכתב הרמב"ם דחלוק תפלת מעריב דלא‬ ‫ההיתר להתפלל תפלת נדבה הוא מטעם דמקריבין קרבן נדבה‪ ,‬ונמצא‬ ‫תקנו בו חזרת הש"צ משא"כ בשאר התפלות‪ ,‬דס"ל להרמב"ם דכל‬ ‫דכשמתפלל נדבה חל על תפלתו שם וחלות דקרבן נדבה‪ ,‬ולפ"ז נמצא‬ ‫מה דתקנו חזרת הש"צ הוי מדין תקנת עזרא דיסוד חיוב התפלה הוי‬ ‫דתפלת חובה ותפלת נדבה הוי שתי חלויות של תפלה‪ ,‬ומה"ט ס"ל‬ ‫גדר דחיוב קרבן‪ ,‬ומאחר דעצם התפלה הוי גדר דחיוב להכי תקנו‬ ‫להרמב"ם דצריך שיחדש בה דבר כדי שיהיה היכר שאינו מקריב שני‬ ‫בו חזרת הש"צ‪ ,‬אכן תפלת מעריב דהוי חלות דתפלת תקנת אבות‬ ‫קרבנות חובה‪ ,‬אלא שמתפלל בתורת קרבן נדבה‪ ,‬ולכאורה משמע‬ ‫דביסודו הוי רשות‪ ,‬אף דקבלו ע"ע להתפלל את תפלת הרשות‬ ‫ברמב"ם דמצד עצם התפלה לא בעי לחידוש‪ ,‬דההיתר להתפלל‬ ‫כחובה‪ ,‬מ"מ ע"ז לא ניתקן תקנת חזרת הש"ץ‪ ,‬ובדעת הראב"ד צ"ל‬ ‫תפלת נדבה הוא מכח שיכול להקריב קרבן נדבה כמה שירצה‪ ,‬אלא‬ ‫דאף דקבעוה כחובה‪ ,‬מ"מ מלכתחילה לא קבלו ע"ע כחובה לענין‬ ‫מפני שיש איסור להתפלל שני תפלות דחובה דהוי כעובר על בל‬ ‫חיוב חזרת הש"צ‪ ,‬וכדכתב הלח"ח המובא באלי' רבה דלא אלים‬ ‫תוסיף‪ ,‬להכי בעי היכר‪.‬‬ ‫מנהגא לשווייה חובה כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש"ץ התפלה‪.‬‬ ‫ודאתינא להכי‪ ,‬יתבאר הא דנחלקו הרמב"ם והראב"ד כשנזכר‬ ‫אוסף | ‪53‬‬ ‫לתוכן‬ ‫דהוי מדין רחמי‪ ,‬ולמאי דמסקי' דחיובא דתשלומין לא הוי מדין‬ ‫ועל דרך הפלפול אפשר דבהני תרי צדדי תלי' ב' התירוצים דהלחם‬ ‫תשלומין דהקרבן אלא מדין השלמת החיוב דתקנת אבות‪ ,‬לפ"ז א"ש‬ ‫חמודות והרשב"א המובא בעו"ת‪ ,‬דדעת הל"ח דיסוד תפלת מעריב‬ ‫דשייך חיוב תשלומין אף במעריב‪ ,‬דהא לענין חיובא דתקנת אבות אין‬ ‫ביסודו הוי אותו גדר דתפלה כשחרית ומנחה‪ ,‬ולהכי תי' דהא דלא‬ ‫חילוק בין מעריב לשאר התפלות‪.‬‬ ‫בעי חזרת הש"ץ אף דקבעוה כחובה הוי מטעם דמלכתחילה לא קבלו‬ ‫ע"ע כחובה לענין חיוב חזרת הש"צ‪ ,‬דלא אלים מנהגא לשווייה חובה‬ ‫כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש"ץ התפלה‪ ,‬אכן הרשב"א ס"ל כדעת‬ ‫ביאור הא דלענין שחרית עדיף שיסמוך גאולה‬ ‫הרמב"ם דלאחר תקנת עזרא חל על התפלה חלות דקרבן‪ ,‬ומאחר‬ ‫לתפלה משיתפלל בציבור משא"כ במעריב‬ ‫דהוי חלות דחיוב קרבן הרי דהוי גדר דכפרה‪ ,‬ולהכי אף דעיקר חזרת‬ ‫הש"צ נתקן כדי להוציא את מי שאינו בקי‪ ,‬ולכאורה מי שאינו בקי‬ ‫והשתא דאתינא להכי‪ ,‬אפשר דבהני תרי צדדי נחלקו התוס'‬ ‫ואינו יודע להתפלל פטור מתפלה‪ ,‬אלא דאף דמצד החיוב דרמי‬ ‫ורב נטרונאי האם החיוב להסמיך גאולה לתפלה שייך דוקא בתפלת‬ ‫עליו הרי הוא פטור‪ ,‬מ"מ כפרה בעי‪ ,‬ולהכי תקנו חזרת הש"צ כדי‬ ‫חובה‪ ,‬דדעת רב נטרונאי דהחיוב להסמיך גאולה לתפלה נאמר דוקא‬ ‫שהכפרה יחול אף על מי שאינו בקי‪ ,‬משא"כ תפלת מעריב דלא נתקן‬ ‫בתפלה הבא במקום קרבן‪ ,‬ולהכי במעריב אף דקבלו עליהם כחובה‪,‬‬ ‫כנגד קרבן‪ ,‬הרי דלא חל על עצם התפלה חלות דקרבן‪ ,‬ולהכי אין‬ ‫מ"מ כיון דעצם התפלה לא הוי תפלה במקום קרבן‪ ,‬הרי דעל זה לא‬ ‫ענין בחזרת הש"ץ דהא מצד חובת התפלה מי שאינו בקי פטור‪ ,‬וכל‬ ‫מאי דבעי חזרת הש"ץ הוא בשביל הכפרה‪ ,‬תפלת מעריב שאינו מדין‬ ‫נאמר החיוב להסמיך גאולה לתפלה‪ ,‬אכן דעת התוס' דהא דצריך‬ ‫כפרה לא שייך בי' החיוב דחזרת הש"ץ‪.‬‬ ‫להסמיך גאולה לתפלה הוי דין בתפלה מדין תקנת אבות‪ ,‬דבכל‬ ‫ויעוין באבי עזרי פרק י' הל' ו' דהקשה‪ ,‬מהא דאיתא בריש תפלת‬ ‫תפלה דרחמי יש חיוב להסמיך גאולה לתפלה‪ ,‬ולפ"ז אף בתפלת‬ ‫השחר דאם לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום תשלומין‪,‬‬ ‫מעריב דהוי רשות‪ ,‬מאחר דגדר התפלה הוי מדין תקנת אבות שייך‬ ‫ולכאורה מה שייך חובת תשלומין על תפלת ערבית דהוי רשות‪ ,‬ועוד‬ ‫בי' החיוב להסמיך גאולה לתפלה‪.‬‬ ‫הקשה מהדין שאם טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים‪,‬‬ ‫ויעו"ש ברבינו יונה דכתב וז"ל‪ ,‬ואומר מורי הרב שטעם שזוכה‬ ‫ראשונה ערבית ושני' תשלומי מנחה‪ ,‬וקשה דמאחר שתפלת ערבית‬ ‫לשכר גדול כזה‪ ,‬מפני שהקב"ה כשגאלנו והוציאנו ממצרים היה‬ ‫רשות היא‪ ,‬היה בדין שיקדים החובה שהיא תשלומי מנחה דהוי חובה‬ ‫לתפלת מעריב דהוי רשות‪ ,‬ומכח קושיות אלו מסיק שם דמוכח דאף‬ ‫להיותנו לו לעבדים וכו'‪ ,‬ובברכת גאל ישראל מזכיר בה החסד שעשה‬ ‫דעל הגברא אין חיוב דתפלת מעריב‪ ,‬מ"מ עצם התפילה מוגדרת‬ ‫עמנו הבורא‪ ,‬והתפלה היא עבודה כדאמרינן ועבדתם את ה' אלוקיכם‬ ‫כתפלת חובה ולהכי שייך בה תשלומין ותפלת ערבית קודמת לתפלת‬ ‫זו היא תפלה‪ ,‬וכשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד מראה שכמו‬ ‫תשלומין‪ ,‬עכת"ד יעו"ש‪ .‬ולכאורה מסיק ההיפך ממה שכתב הגר"ח‪.‬‬ ‫שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצות רבו‪ ,‬כן הוא מכיר הטובה‬ ‫אכן לפמש"כ א"ש‪ ,‬דלמאי נתבאר בדעת הרמב"ם דכל מאי דשני‬ ‫והגאולה שגאל אותו הבורא ושהוא עבדו ועובד אותו וכו'‪ ,‬ועוד אמר‬ ‫תפלת ערבית מתפלת שחרית ומנחה‪ ,‬אי"ז אלא בחיוב דתקנת עזרא‬ ‫מורי נר"ו טעם אחר מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל מיד‬ ‫דתפלה במקום קרבן‪ ,‬דלענין זה בתפלת ערבית לא ניתקן בתורת‬ ‫הוא מראה שבוטח בה' בתפלה‪ ,‬כיון שמבקש ממנו צרכיו‪ ,‬שמי שאינו‬ ‫קרבן‪ ,‬אכן תקנת אבות דתקנו ג' תפלות ערב צהרים ובוקר שייך אף‬ ‫בוטח בו לא יבקש ממנו כלום וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר מדברי רבינו יונה‬ ‫בתפלת ערבית‪ ,‬אלא דתקנת אבות אי"ז חובה כחובת תקנת עזרא‬ ‫דיש ב' ביאורים בסמיכת גאולה לתפלה‪ ,‬א‪ .‬שאנו מכירים טובה לה'‬ ‫דהוי חלות דקרבן‪ ,‬ומה"ט חשיב כתפלת רשות‪ ,‬משא"כ חובת תפלת‬ ‫תשלומין ביסודו לא קאי כלל על הדין דתפלה מדין קרבן ובהקדם‪,‬‬ ‫שגאלנו ועי"ז שאנו מתפללין אנו מראים שאנו עבדיו‪ ,‬ב‪ .‬שאנו בוטחים‬ ‫דהנה איתא בברכות דף כ"ו ע"א‪ ,‬איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה‬ ‫בה' שגאלנו ומתפללים אליו מתוך בטחון שה' שומע תפילתינו‪ ,‬וצ"ב‬ ‫מהו שיתפלל ערבית שתים‪ ,‬אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית‬ ‫בנ"מ בין שני הטעמים‪.‬‬ ‫מתפלל שחרית שתים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר‬ ‫ולפמש"כ‪ ,‬אפשר לבאר דשני הטעמים דהרבינו יונה תלי' בהני‬ ‫יום אחד‪ ,‬אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל‬ ‫תרי צדדי‪ ,‬דלהצד דיסוד הא דבעי להסמיך גאולה לתפלה הוי מדין‬ ‫קרבנו‪ ,‬או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל‪,‬‬ ‫תפלה דתקנו אבות דיסודו משום רחמי‪ ,‬לפ"ז נראה דהטעם הוא‬ ‫תא שמע דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן‬ ‫טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים‪ ,‬ואין בזה משום דעבר‬ ‫בעצם עבודת התפלה דצריך שתפלה יבוא מתוך הכרת הטוב על רוב‬ ‫יומו בטל קרבנו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצ"ב מה הנידון בגמ'‪ ,‬דהרי לכו"ע תפלת מנחה‬ ‫חסדיו‪ ,‬אכן להצד דקאי על התפלה מדין קרבן דמכפר‪ ,‬לפ"ז הטעם‬ ‫נתקן כנגד תמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫הוא דצריך להתפלל מתוך בטחון דהתפלה יכפר‪.‬‬ ‫ולפמש"כ‪ ,‬אפשר לבאר דזה גופא הוי הספק בגמ'‪ ,‬דלאחר‬ ‫ולהנתבאר‪ ,‬יתישב הא דהקשינו דלמאי דפסק הרמב"ם דהאידנא‬ ‫דתקנו דתפלת מנחה נתקן כנגד קרבן תמיד של בין הערבים‪ ,‬האם‬ ‫קבלו עליהם מעריב כחובה‪ ,‬א"כ מאי שנא דבתפלת שחרית פסק‬ ‫הוי כתפלת מוסף דכל מהות התפלה הוי במקום קרבן מוסף ומה"ט‬ ‫דסמיכת גאולה לתפלה עדיף מתפלה בציבור‪ ,‬ואילו לענין מעריב אף‬ ‫אין שייך בזה תשלומין ביום אחר‪ ,‬דעבר זמנו בטל קרבנו‪ ,‬וא"כ ה"ה‬ ‫דבעי להסמיך גאולה לתפלה מ"מ תפלה בציבור עדיף‪ ,‬ונראה דדעת‬ ‫לא שייך תשלומין במנחה‪ ,‬או דיש במנחה ב' דינים‪ ,‬דמלבד דיש את‬ ‫הרמב"ם דבדין דבעי להסמיך גאולה לתפלה יש בזה ב' דינים ובב'‬ ‫תקנת עזרא דתקנו את התפלה כנגד קרבן התמיד‪ ,‬מלבד זה יש את‬ ‫חובת תקנת אבות דקבעו ג' תפלות ביום ערב ובקר וצהרים‪ ,‬דיסודו‬ ‫הטעמים המבוארים ברבינו יונה‪ ,‬דהאחד הוי מדין בטחון דהתפלה‬ ‫מדין רחמי‪ ,‬ולפ"ז שייך תשלומין במנחה‪ ,‬ומסקינן כאף דאת התקנה‬ ‫מכפרת‪ ,‬וזה שייך דוקא בשחרית דהוי מדין קרבן‪ ,‬ולענין זה היות דהוי‬ ‫דתפלת מנחה שהוא כנגד הקרבן לא שייך בזה תשלומין‪ ,‬מ"מ לא‬ ‫דין בעצם חלות התפלה הרי דזה עדיפי מתפלה בציבור‪ ,‬ויש עוד דין‬ ‫פקע מינייהו חובת מנחה מתקנה דאבות דהוי גדר דרחמי ומה"ט‬ ‫בעצם עבודת התפלה דצריך שתפלה יבוא מתוך הכרת הטוב‪ ,‬ודין זה‬ ‫שייך בי' תשלומין‪.‬‬ ‫שייך אף במעריב דהוי מדין תקנות אבות‪ ,‬אכן לענין זה תפלה בציבור‬ ‫ולפ"ז מיושב קושית האבי עזרי‪ ,‬דאף דתפלת ערבית רשות מצד‬ ‫עדיף‪.‬‬ ‫החיוב דתפלה במקום קרבן‪ ,‬מ"מ לא פקע מיני' החיוב דתקנת אבות‬ ‫‪ | 54‬אוסף‬ ‫שנה ט' ‪429‬‬ ‫זמני הדלק"נ שבת פרשת ויצא‬ ‫ירושלים‪ 4:02 :‬מוקדם‪3:52 :‬‬ ‫בני ברק‪ 4:16 :‬מוקדם‪4:06 :‬‬ ‫מזל"ט לרגל‬ ‫גליון ‪ 400‬לאוסף‬ ‫תוספת‬ ‫מודיעין עילית‪ 4:10 :‬מוקדם‪4:00 :‬‬ ‫חיפה‪ 4:08 :‬מוקדם‪3:58 :‬‬ ‫טבריה‪ 4:04 :‬מוקדם‪3:54 :‬‬ ‫העלון השבוע לרפואת‬ ‫ידידיה שמעון בן מזל‬ ‫לרפוא"ש בתושח"י‬ ‫מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת‬ ‫שבת‬ ‫מאמר וסיפורים מרתקים מהגאון רבי יהונתן פרלמן שליט"א מראשי ישיבת אופקים‪:‬‬ ‫על חובת הקדמת הנסיעות בער"ש ובפרט כעת לפני 'שני' שבתות חנוכה הבעל"ט‪:‬‬ ‫קמ"ש? הבן ענה לה בחיוך גדול‪" :‬אמא‪ ,‬אנחנו כבר רבע שעה‬ ‫על של עתה באים אנו על שמירת שבת קודש וכבוד שבת‬ ‫על ‪ 150‬קמ"ש"‪ .‬מה זה מבטא? גם ההפך הגמור מכבוד שבת!‬ ‫המלכה‪ .‬והפעם נכתוב בשפה גלויה בגובה העיניים‪ ,‬שלומי‬ ‫וגם סכנת נפשות נוראה!‬ ‫אמוני ישראל מתחזקים מאוד במיוחד בדור שלנו על כבוד‬ ‫ואם זו שבת חתן‪ ,‬והכלה היא אחותך‪ ..‬יש לדאוג שכל המזוודות‬ ‫שבת קודש‪ .‬אלא שהשטן מוצא לו את הדרכים לחבל במאמצינו‬ ‫יהיו מוכנות מיום חמישי‪ .‬האישה תיקח ממלאת מקום ותגיע‬ ‫להתכונן ולקבל שבת מתוך רוגע ושמחה‪ ,‬ועד לחילול שבת‬ ‫הביתה בשעה ‪ 11:00‬ביום שישי‪ .‬הילדים‪ :‬או שלא ילכו בכלל‬ ‫עלול הוא חלילה לדרדרנו‪ .‬בחודשי החורף‪ ,‬נכריז בתוקף ולא‬ ‫ללימודים‪ ,‬או שיחזרו גם הם עד השעה ‪ .11:00‬המשפחה לא‬ ‫נידום‪ :‬בערבי שבתות אלו אסור לנסוע למקומות רחוקים! בשום‬ ‫תיסע אף פעם באוטובוס האחרון! בדיעבד אפשר לצאת‬ ‫פנים ואופן ובלא שום תירוץ‪ ,‬אפילו הוא תירוץ מרווח!‬ ‫באוטובוס הקודם לאוטובוס האחרון‪ ,‬ואם זה לא מסתדר אז לא‬ ‫נציג משל‪ :‬חתן! הגע בנפשך! משפחת הכלה‪ ,‬שוו בדעתכם!‬ ‫נוסעים!‬ ‫כאשר שעת החופה נקבעה לשבע בערב‪ ,‬באיזו שעה תצאו‬ ‫גם נסיעה ב'ספיישל'‬ ‫מבתיכם לכיוון אולם הכלולות?‬ ‫מכתבו של מרן רשכבה"ג‬ ‫וכי תצאו בשעה ארבע או‬ ‫זה הוצאות שבת‬ ‫מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א‬ ‫שלוש? לא ולא לא עולה על‬ ‫פתרון אחר‪ :‬למשל‪ ,‬מי שגר‬ ‫בנושא הקדמת הנסיעה מחוץ לעיר בערבי שבתות‬ ‫דעתכם! מקסימום בשעה‬ ‫באופקים יזמין מבעוד יום‬ ‫ממכתב ששלח למגיד מישרים‬ ‫‪ ,13:00‬ובדיעבד גדול בשעה‬ ‫"ספיישל" מהדרום‪ ,‬שיחנה ליד‬ ‫רבי ראובן קרלנשטיין זצוק"ל‬ ‫שתים ברור שכן הוא!‬ ‫הבית באופקים בשעה ‪,12:00‬‬ ‫ומכאן לכבוד שבת קודש‪ .‬לב מי לא יסער ולא יחרד לפירצות בקדושת השבת עד כדי ובתנאי שהנהג נכרי! שהרי‬ ‫כשהדלקת נרות בשעה ‪ ,16:00‬חילולה ר"ל ע"י אלו הנסעים לעיר אחרת בעש"ק במועד מאוחר הנהג יחזור לביתו לדרום בשעה‬ ‫לא ייתכן לצאת מהבית‪ ,‬כגון ונכשלים ומכשילים אחרים‪ ,‬ובעיקר את הנהג המסכן‪ ,‬החפץ ‪ ,16:00‬ואסור שזה יהיה יהודי‬ ‫מהדרום לבני ברק וירושלים‪ ,‬גם הוא לשמור שבת כהלכתה וכו' ויעורר הלבבות לשמור שיחזור סמוך להדלקת נרות‬ ‫וכן מבני ברק לירושלים‪ ,‬מאוחר משמרת השבת‪ ,‬שבת קדשנו‪ ,‬שלא להיכשל ולהכשיל‪ ,‬ושלא או בשקיעה רח"ל‪ ,‬או בסגנון‬ ‫מהשעה ‪ !12:00‬בשעת כתיבת יטו לב למסמא את עיני שכלם‪ ,‬כי שלום יהא להם ולא יבוא דומה להזמין טקסי שנהגו יהודי‬ ‫הדברים האלו אני שם לב מכשול על ידם‪ ,‬עד כאן דברי יצה"ר‪ .‬ויפקחו עיניהם ויפתחו שיצא מבני ברק בשעה ‪10:00‬‬ ‫שהשטן‪ ,‬הוא היצר הרע‪ ,‬עומד ליבם‪ ,‬לראות ולהבין כי עוון גדול יש במעשיהם‪ ,‬חטאת היחיד ויחנה ליד ביתך בשעה ‪,12:00‬‬ ‫בסביבתנו‪ ,‬מסלסל בשפמו והרבים‪ ,‬ובכלל מחללי שבת הם‪ ,‬וזכות שבת קדשנו תעמוד ואז תגיעו בס"ד כולכם בגילה‪,‬‬ ‫רינה‪ ,‬דיצה וחדווה בשעה ‪14:00‬‬ ‫לכל החרדים לקדושתה ודואגים לבל תחולל חלילה‪.‬‬ ‫ועל פניו לא "בת שחוק" אלא‬ ‫לבני ברק‪ .‬הנהג יספיק לחזור‬ ‫"שחוק" רחב ומהדהד! תכתוב‪...‬‬ ‫לביתו‪ ,‬להתקלח ולהכין את עצמו לשבת קודש!‬ ‫תכתוב‪ ...‬הוא מזמזם‪ .‬ומה אם האישה חוזרת מהעבודה ביום‬ ‫שישי בשעה ‪ ?13:00‬ומה אם הילדים מסיימים את "החיידר" כעת נענה האברך‪ :‬ארנקי ריקן‪ ,‬ומאין יהיה לי כסף לטקסי?‬ ‫ואת בית הספר ומגיעים הביתה רק בשעה ‪ ?12:30‬והוא ממשיך‪ :‬שכחת? שכחת שהוצאות שבת אינן מחשבון המזונות‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬ ‫אתה מנותק! אתה משני דורות אחורה! אתה לא מבין כלום כל המוסיף מוסיפין לו! נכון שאתה לווה ומכבד את שולחן שבת‬ ‫מכל האילוצים שמסביב‪ ,‬היום זה דור אחר‪ ,‬ממשיך הוא‪ :‬יש במעדנים בסך ‪ 700–500‬שקלים? אז תוסיף עוד ‪ 500‬על הטקסי!‬ ‫היום מכוניות משוכללות שמד המהירות שלהן מגיע עד ‪ 250‬יש לנו אבא עשיר מאוד והוא הבטיח שיוסיף לך אל תדאג!‬ ‫(וגם אם בסוף אלו שנסעו באוטובוס הגיעו בזמן‪ ..‬זה לא מוריד‬ ‫ק"מ לשעה ובריווח‪.‬‬ ‫במצוה שעשינו‪ )..‬ואם הבטחנו להורים שאנחנו נבוא עם כל‬ ‫ואנו עונים לעומתו‪ :‬המציאות מוכיחה שדווקא בעלי הרכב הם‬ ‫האוכל? אז אל תבטיחו‪ ..‬ואם כן הבטחנו נקנה אוכל מוכן! את‬ ‫היוצאים מאוחר ומגיעים סמוך להדלקת הנרות‪ ,‬ודווקא חסרי‬ ‫המקלחות חובה לדחות ולעשות אצל המארחים‪ .‬באופן כזה‬ ‫הרכב מגיעים מוקדם יותר‪.‬‬ ‫תרוויחו ותגיעו שעה מוקדם יותר‪.‬‬ ‫סיפר לי אדם דתי שאכפת לו לא לחלל שבת‪ :‬פעם אחת יצא‬ ‫הנה דברים ההווים ומתרחשים לצערנו‪ :‬יוצאים לאוטובוס של‬ ‫הוא ליעדו סמוך לשבת‪ ,‬כמנהגו תמיד‪ ,‬לדאבוננו‪ ,‬והסיע את‬ ‫שעה ‪ .13:15‬אבל האוטובוס ספק מתמהמה? ספק לא יצא?‬ ‫אמו הישישה ליעדם‪ .‬האם הרגישה שהשמש שוקעת בפאתי‬ ‫ספק דילג על התחנה? מצלצלים במתח רב לסדרן ומאיימים‬ ‫מערב ופנתה אל בנה ואמרה לו אולי תיסע במהירות של ‪120‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫קודש הם אלו שימהרו לקבל את פני השבת הבאה כדי לזכות‬ ‫להתלונן‪ ,‬והסדרן מבטיח לעשות מאמצים גדולים‪ .‬בשעה ‪14:15‬‬ ‫בריבוי עונג דביקות השבת! ואבינו‪ ,‬מלכנו‪ ,‬רוענו יגמול לנו‬ ‫מגיע באיחור רב אוטובוס שנהגו יהודי‪ ,‬ומעלה את הנוסעים‪,‬‬ ‫בידיו הגדולות והרחבות‪ .‬ובליל שבת קודש נשוב מבית הכנסת‬ ‫והוא מספר‪ :‬אני מאשקלון‪ .‬התכוננתי בשעה זו לשוב לביתי‪,‬‬ ‫אל בית מארחינו מלווים במלאכי השרת ונזמר "שלום עליכם‬ ‫להכין את עצמי לכבוד שבת קודש ולצאת לבית הכנסת‪ ,‬אלא‬ ‫מלאכי השרת מלאכי עליון"! ועל פנינו נהרה ושמחה עד בלי‬ ‫שהסדרן לחץ אותי‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬הפניתי את ההגה לאופקים‪.‬‬ ‫די‪.‬‬ ‫הלוואי שנגיע לבני ברק בשעה ‪ 16:00‬ואתם תידרשו לנסוע עד‬ ‫"כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול"‬ ‫סוף המסלול‪ .‬לביתי באשקלון אולי אולי אגיע לפני השקיעה‪,‬‬ ‫אולי אולי!‬ ‫ע"י שמקדימים הנסיעות מתקייימות ההלכות המובאות בסי'‬ ‫רמ"ט‪" :‬אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות‪ ,‬כדי שיגיע‬ ‫כמה איסורים עברו הנוסעים? אולי "לפני עיוור" על הסדרן ועל‬ ‫לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת"‪.‬‬ ‫הנהג? אולי שלחנו שליח לדבר עבירה? אולי זה איסור "חמס"‬ ‫ובמשנה ברורה (בס"ק ג') כתב‪:‬‬ ‫שכפינו את החברה ואת הנהג לתת לנו‬ ‫"דמ"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך‬ ‫"שירות" שהם לא רצו לתת לנו?‬ ‫או יסע עד סמוך לערב מפני שכמה‬ ‫שבר נורא! אירע שאוטובוס מאופקים‬ ‫פעמים נכשלים ע"י זה‪ ,‬ובאים לידי‬ ‫הגיע לכניסה לבני ברק בשעה ‪,16:00‬‬ ‫חילול שבת‪ .‬ופוסקי זמנינו הרחיבו‬ ‫רחמנא ליצלן‪ .‬קרוב משפחה בא‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫לאסוף את משפחתו‪ ,‬ובצומת היציאה‬ ‫כאשר אנו יוצאים לדרך שאורכת‬ ‫מב"ב חזו עיניהם באנשים בעלי חזות‬ ‫כשעתיים‪ ,‬כגון מירושלים לבני ברק‪,‬‬ ‫חרדית המנופפים יד לטרמפ לכיוון‬ ‫או לאופקים וכן להיפך‪ .‬וכן מב"ב‬ ‫ירושלים‪ .‬השם ישמרנו!‬ ‫לרכסים‪ ,‬וסיבוב הנסיעה מתחיל בערך‬ ‫החזון איש יעץ לרופא אחד שלא‬ ‫ב‪ ,12:30 :‬או בשעה ‪ ,1:00‬תמונת המצב‬ ‫ירכוש רכב פרטי‪ .‬תמה הרופא‪ :‬למה‬ ‫היא שה"סיבוב" בעיר המוצא אורך‬ ‫לא? השיב החזון איש‪ :‬אולי יזעיקו‬ ‫מינימום חצי שעה‪ ,‬ובמצב טוב נגיע‬ ‫אותך להושיע חולה ובאמצע הדרך‬ ‫ליעדנו אחרי הסיבובים בעיר היעד‬ ‫"יתקע" הרכב‪ ,‬ומה תעשה? מן הסתם‬ ‫בערך בשעה ‪,3:00‬‬ ‫תעצור לתקן את התקלה! אבל אם‬ ‫וכל זה! בתנאי שאין פקקים‪ .‬והרי‬ ‫תיסע בטקסי‪ ,‬והטקסי יתקע‪ ,‬אז‬ ‫פקקים בערב שבת יש ויש! התוצאה‬ ‫תעבור לטקסי אחר‪.‬‬ ‫הבלתי נמנעת היא שמאות יהודים‪,‬‬ ‫והוא הדין לענייננו‪ ,‬אל נא נביא את‬ ‫ובהם נהגים‪ ,‬סדרנים‪ ,‬ועובדי תחנות‪,‬‬ ‫עצמנו לניסיונות של איחור‪ ,‬למצב‬ ‫שהם בעצם עובדים שלנו!! ואנו באמת‬ ‫שניתקע בפקקים וזהו בכלל לא חשש‬ ‫המעבידים אותם עד לשעה ‪ 3‬או ‪4‬‬ ‫רחוק אלא עניין מצוי מאוד ובפרט‬ ‫בשעון חורף וזה במקרה הטוב! ורק‬ ‫בימי שישי! מפני שהמון יהודים‬ ‫אז הם יתפנו לצאת לביתם להתכונן‬ ‫טובים אצים ורצים להספיק להגיע‬ ‫לשבת‪ ,‬ורבים מהם חפצים להגיע‬ ‫ליעדם "לפני שבת"‪ ,‬וברור שאלפים‬ ‫לקבלת שבת בבית הכנסת מתוך רוגע‪.‬‬ ‫כאלו הם אלה ש"ייצרו" את הפקקים‬ ‫אין לנו שום רשות לעשות כדבר הזה!‬ ‫בעצמם‪.‬‬ ‫אמנם יכול היצר לטעון שהרי גם לעצמנו קצבנו את המהלך‬ ‫אין אנו צריכים להמשיך ולספר‪ .‬כל אחד מכם ודאי עשיר‬ ‫הגרוע הזה‪ .‬שמחמתו נגיע למארחינו סביב הדלקת נרות‪.‬‬ ‫בסיפורים עגומים של סיבוכים שאירעו למעשה בערב שבת‬ ‫ונמצא שקיימנו בעצמנו "מיגו שאני חב לעצמי אני חב לאותם‬ ‫על תוצאותיהם המרות ועל כאבי הלב‪ ,‬על כן נכבד את שבת‬ ‫מאות יהודים" שמחמת אילוצי פרנסה מחוייבים לשרת אותי‪.‬‬ ‫המלכה‪ ,‬ואף שבת המלכה תגיל בנו מקדשי שבת קודש‪ ,‬ותגמול‬ ‫ואיש באחיו לא תרדה בו בפרך!‬ ‫לנו בתשלומי כפל‪ ,‬נחלה בלי מצרים‪ .‬בזמירות ליל שבת "כל‬ ‫הלואי שכולנו נתאגד יחד סביב פיסקי רבותינו ובהשתדלות‬ ‫מקדש שביעי" שורר לנו הפייטן "דורשי ד' זרע אברהם אוהבו‪,‬‬ ‫העסקנים‪ ,‬שהאוטובוס האחרון יצא מרכסים ומאופקים ומב"ב‬ ‫המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא"‪ .‬ותמהו העולם‪ ,‬הלא‬ ‫וירושלים לא יאוחר משעה ‪ 12:00‬בשעון חורף‪ .‬באופן זה יוכלו‬ ‫ראוי שהסדר יהיה כך‪ :‬הממהרים לבוא ומאחרים לצאת‪ ,‬כסדר‬ ‫רוב אותם יהודים שהם בעצם ה"עובדים שלנו" להשתחרר‬ ‫ראשון ראשון ואחרון אחרון‪.‬‬ ‫בסביבות ‪ 2:30‬ולקבל שבת בכבוד ובעונג ואזי ‪" -‬מיגו שזכינו‬ ‫ויש לבאר שאלו המאחרים לצאת מהשבת הקודמת מפני שנהנו‬ ‫לעצמנו‪ ,‬זכינו גם לאחינו בני ישראל"! "ואהבת לרעך כמוך"‬ ‫מעוצם תענוג קדושת שבת‪ ,‬וצר להם להפסיד את דבקות שבת‬ ‫קופתקופת‬ ‫לרפואת)‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫פלוס"או‬ ‫פלוס"‬ ‫לע"נ‬ ‫להנציח‬ ‫ב"נדרים‬ ‫ב"נדרים‬ ‫(ניתן‬ ‫אפשר גם‬ ‫לעלון‬ ‫אפשר גם‬ ‫לתרומות‬ ‫לעלוןלעלון‬ ‫לתרומות‬ ‫וכד' וכד'לתרומות‬ ‫דרשות‬‫דרשות‬ ‫לשליחת‬ ‫לשליחת‬ ‫להצטרפות או‬ ‫להצטרפות או‬ ‫והנצחות או‬ ‫והנצחות או‬‫לפרטים‬ ‫לפרטים‬ ‫דהלכתא‬ ‫בטלפון‬ ‫בטלפון‬ ‫אליבא‬ ‫שבת" או‬ ‫או‬ ‫שבת"‬‫היומי‬ ‫תוספת‬ ‫"עלוןדף‬ ‫תוספת‬ ‫קופת‬ ‫ו'קהילות' ‪-‬‬ ‫"עלון‬ ‫קופת‬ ‫קופת‬ ‫פלוס'‬ ‫גליונות"‬ ‫גליונות"‬‫ב'נדרים‬ ‫"אוסף‬ ‫"אוסף‬ ‫‪a0732951324gail.coa‬‬ ‫‪a0732951324gail.coa‬‬ ‫למייללמייל‬ ‫לפנותלפנות‬ ‫ניתן ניתן‬ ‫‪. 0527614765‬‬ ‫‪. 2040‬‬ ‫‪2040‬‬ ‫שלוחה‬ ‫שלוחה‬ ‫בטלפון‬ ‫‪037630543‬‬ ‫‪037630543‬‬‫או‬ ‫‪073-2951324‬‬ ‫‪073-2951324‬‬ ‫בטל‪:‬בטל‪:‬‬ ‫שבתשבת‬ ‫בנושא‬ ‫בנושא‬ ‫חיזוקחיזוק‬ ‫שיחות‬‫שיחות‬ ‫לשמיעת‬ ‫לשמיעת‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫יש להימנע מקריאת העלון‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫בזמן תפילה וקריאת התורה‬ ‫‪00‬‬ ‫איסור קללה‬ ‫חודש כסלו תשפ"ז‬ ‫גליון מספר ‪62‬‬ ‫"קללת חנם לא תבא"‬ ‫האם האיסור לקלל הוא מדאורייתא‬ ‫כתוב בפסוק "קללת חנם לא תבא" (משלי כו‪ ,‬ב) וכתבו התומים‬ ‫המקלל אחד מישראל בשמו של הקב"ה‪ ,‬או בכינוי‪ ,‬עובר בלאו של‬ ‫(הנ"ל) והאג"מ (או"ח ג‪ ,‬עח) דלא יתכן לומר שטעם האיסור קללת‬ ‫"לא תקלל חרש"‪( .‬שו"ע חו"מ‪ ,‬כז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אחרים הוא משום שהקללה מזקת‪ ,‬דהרי "קללת חנם לא תבא"‪.‬‬ ‫[קללה ב'כינוי' היינו כגון שמזכיר אחד מהשמות שקורים הגוים‬ ‫והכה"ח (פלאג'י סי' א אות י) כתב דלא רק שלא חל קללת חנם‪,‬‬ ‫לקב"ה‪( .‬שו"ע שם)‪ .‬וכן האומר 'מי שברא אותך יעניש אותך'‪( .‬חזו"א‬ ‫אלא אדרבא יש שכר טוב למי שנתקלל בחנם‪ .‬וצ"ע ליישב את דע'‬ ‫סנהדרין סי' כ סק"י ד"ה ובגמ' ב"ב)‪ .‬וק"ו האומר 'השם יעשה לך רעה'‪( .‬עי'‬ ‫שע"ת (ג‪ ,‬מז) ומצינו בתורה "ליראה את השם הנכבד והנורא" (דברים כח‪ ,‬נח)‪ .‬והחזו"א (שם‬ ‫הרשב"א והחינוך דכתבו הטעם משום שהקללה מזקת‪.‬‬ ‫ד"ה ואם) כתב שאף המאחל דבר רע בלשון 'יהא רעוא' זה קללה בשם‬ ‫ואפשר ליישב לפי מה שביאר האור החיים הקדוש (במדבר כ"ג‪ ,‬ח)‬ ‫ה'‪ ,‬כי בודאי כונתו יהיה רצון מלפני הקב"ה]‪.‬‬ ‫דבודאי לא ירע ה' לאדם חנם חס ושלום‪ ,‬ולכן אם אין למקולל‬ ‫והמקלל בלי להזכיר שם שמים‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם זה איסור‬ ‫עוונות‪ ,‬הקללה לא תזיקו כלום‪ .‬אבל אם יש לו עוונות‪ ,‬תסובב‬ ‫דאורייתא או דרבנן‪ ,‬בתומים (אורים ב') משמע דזה איסור דרבנן‪.‬‬ ‫הקללה שעונותיו אשר ה' מאריך לו אפו עליהם‪ ,‬ימהר ליפרע ממנו‪.‬‬ ‫וכן משמע בח"א (כלל קמג) ובספר המצוות הקצר (לח"ח‪ ,‬לאוין מה)‪.‬‬ ‫אולם החרדים (כד‪ ,‬טו) כתב שזה איסור דאורייתא‪ .‬וכ"כ הב"ח‬ ‫לפי"ז מה שקללה יכולה להזיק זה כאשר יש למקולל עוונות‪ ,‬ולכן‬ ‫(שם) בדעת הטור‪ .‬וכן פסקו הש"ך (סק"א) והחזו"א (שם סק"ז)‪.‬‬ ‫אסרה התורה לקלל גם קללת חנם‪ ,‬שמא הקללה תזיק‪.‬‬ ‫המקלל אדם שלא בפניו‬ ‫מה נחשב קללת "חנם"‬ ‫איסור קללה הוא בין בפניו ובין שלא בפניו‪( .‬רמב"ם סנהדרין‪ ,‬כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בגמ' מכות (י"א‪ ).‬דמכיון ש"קללת חנם לא תבוא" לכן אם אדם‬ ‫מתפלל שיהיה לשני רעה‪ ,‬כאשר הוא לא עשה לו כלום‪ ,‬הקללה‬ ‫אלא שהאיסור לקלל בפניו הוא יותר חמור‪ ,‬כי מלבד איסור קללה‪,‬‬ ‫אינה מתקיימת‪ ,‬אולם מ"מ אם הרוצח שגלה לעיר מקלט יתפלל‬ ‫עובר גם באיסור אונאת דברים‪( .‬שו"ע הגר"ז אונאה סכ"ח)‪ .‬ואם גם‬ ‫שהכהן גדול ימות‪ ,‬אפשר שקללתו תתקיים‪ ,‬כיון שהיה להם‬ ‫מבייש אותו עי"ז עד שנשנתנו פניו‪ ,‬עובר גם בלאו של "לא תשא‬ ‫עליו חטא"‪( .‬רמב"ם דעות ו‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫[לכהנים] לבקש רחמים על דורם ולא בקשו‪ .‬מבואר דכיון שיש‬ ‫עליהם 'טענה' שלא התפללו‪ ,‬כבר אין זה נקרא "קללת חנם"‪.‬‬ ‫הטעם שאסור לקלל‬ ‫באיזה לשונות עוברים באיסור קללה‬ ‫א‪ .‬הרמב"ם (ספר המצוות לאוין שיז) כתב דהטעם משום הצער והכאב‬ ‫איסור קללה הוא גם כשאינו מזכיר את המילה קללה‪ ,‬אלא כל‬ ‫שנגרם למקולל‪ ,‬וגם מצד המקלל עצמו‪ ,‬שלא ירגיל את נפשו אל‬ ‫'איחול רע' נחשב קללה‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫הנקמה והכעס‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתב השו"ע (חו"מ כז‪ ,‬ב) שהאומר 'שלא יהיה לפלוני ברכה'‪,‬‬ ‫ב‪ .‬בשו"ת הרשב"א (מיוחסות סי' רפו) ובס' החינוך (רלא) כתבו‬ ‫זה נחשב קללה‪ .‬ב‪ .‬האומר 'כל מי שאינו מגלה' דבר פלוני יחנק‬ ‫דהטעם משום שהקללה מזקת למקולל‪.‬‬ ‫בגרונו‪ ,‬הרי זה קללה [יעוי' גמ' מכות יא‪ .].‬ג‪ .‬האומר 'יהי רצון' שיהיה‬ ‫ג‪ .‬התומים (סי' כ"ז סק"ד) כתב הטעם משום שקללה מגיעה מתוך‬ ‫לפלוני רעה‪ ,‬ואף שאומר כן בדרך תפילה ובקשה מהקב"ה‪[ .‬בגמ'‬ ‫ברכות נו‪ .‬מבואר דלשון 'יהא רעוא' זה קללה‪ .‬ובגמ' מכות יא‪ .‬משמע שזה גם‬ ‫רוע לבב ושנאה‪.‬‬ ‫כשאומר כן בדרך תפילה‪ .‬וכ"כ החזו"א (סנהדרין סי' כ סק"י ד"ה ואם)‪ .‬וע"ע‬ ‫קה"י (ב"ק סי' מ"ה סק"ד)] ד‪ .‬החיי אדם (כלל קמג) כתב דהמקלל‬ ‫ויתכן שנפק"מ בין הטעמים‪ ,‬המקלל בדרך צחוק ולא מתוך כעס‬ ‫'יענישך העליון' הרי זה קללה‪ .‬ה‪ .‬האומר 'תמהני אם תאריך‬ ‫ונקמה‪ ,‬ומקללו שלא בפניו‪ ,‬לפי הרמב"ם לכא' אינו עובר‪ .‬אבל‬ ‫ימים'‪[ .‬בגמ' מנחות ס"ח‪ :‬מבואר שקללה כזו נתקיימה‪ .‬וכן מבואר בחזו"א‬ ‫לחינוך יתכן שההיזק נגרם גם באופן זה‪ ,‬וא"כ לכא' זה אסור‪.‬‬ ‫(שם ד"ה ובגמ' ב"ק)]‪ .‬ו‪ .‬האומר 'הלואי' שיהיה לפלוני רעה‪[ .‬ק"ו מהנ"ל‬ ‫אות ה'‪ ,‬וכ"כ בס' לרעך כמוך (ח"א פ"ד ס"ט) בשם הגרחפ"ש]‪ .‬ז‪ .‬האומר‬ ‫והמנ"ח (רס סקי"א) כתב לגבי המקלל הרבה אנשים בקללה אחת‪,‬‬ ‫'הייתי רוצה שתבוא על פלוני רעה' וכונתו לקללו‪( .‬כ"כ בספר לרעך כמוך‬ ‫דאפשר שזה תלוי ברמב"ם והחינוך‪ ,‬דלחינוך עובר איסור בפני‬ ‫שם ס"י‪ ,‬ומשום דגם זה איחול רע)‪.‬‬ ‫עצמו על כל אחד ואחד‪ ,‬מפני שגורם לו היזק‪ ,‬אבל לרמב"ם עובר‬ ‫ויש לציין למה שכתב במשנ"ב (סימן נג ס"ק נח) שאסור לקורא בתורה‬ ‫בלאו אחד‪ ,‬כי האדם עשה פעולה אחת שמרגיל את עצמו עי"ז‬ ‫לחשוב בשעת קריאתו את הקללות‪ ,‬ענין קללה לנוכח שום אדם‪.‬‬ ‫לנקמה וכעס‪ .‬וכונתו לכא' רק כשאינם שומעים את הקללה‪ ,‬כי אם‬ ‫הם שומעים ומצטערים‪ ,‬לכא' עובר בלאו על כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫אוסף | ‪57‬‬ ‫לתוכן‬ ‫‪00‬‬ ‫ודאי לא בגדר 'תינוקות שנשבו'‪ .‬אלא דבגמ' ברכות דף י‪ .‬משמע דעדיף‬ ‫קללה על הפסד ממון‬ ‫להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה‪ ,‬מאשר לקללם‪ .‬וכ"כ בשו"ת משנה‬ ‫בחזו"א (סנהדרין כ‪ ,‬י ד"ה ואם) מבואר דהמקלל את חבירו שלא יצמח‬ ‫הלכות (ח"ג סימן כט)]‪.‬‬ ‫התבואה שהוא הצמיח‪ ,‬עובר באיסור‪ .‬ובס' לרעך כמוך (פ"א הע' כא)‬ ‫המקלל את עצמו‬ ‫הביא מהגרח"ק זצ"ל דאין שיעור לאיסור קללה‪ ,‬ואף המקלל‬ ‫אסור לאדם לקלל את עצמו‪ ,‬והמקלל עובר בלאו של "השמר לך‬ ‫שפלוני יאבד פרוטה‪ ,‬עובר באיסור‪.‬‬ ‫ושמור נפשך מאד"‪( .‬גמ' שבועות ל"ו‪ .‬ושו"ע חו"מ כז‪ ,‬א)‪[ .‬וביאר האג"מ‬ ‫(או"ח ח"ג סע"ח) דהיינו משום שהוא גורם לנפשו שיענש בשביל קללתו‪,‬‬ ‫כיצד מצינו בגמרא בכמה מקומות שאמוראים קיללו‬ ‫שאפשר שתקויים קללתו ויוזק]‪.‬‬ ‫כתב החזו"א (שם ד"ה ונראה) דהא שמצינו בגמ' אמוראים שקיללו‪,‬‬ ‫וכתב רבינו יונה (שע"ת ג‪ ,‬מז) 'ואסור לאדם שיאמר "כן יושיעהו השם‬ ‫היה הדבר חובה להיות כבוד התורה קבועה בלבבות‪ ,‬ושלא יתרגלו‬ ‫כאשר הדבר הזה דבר אמת" ‪ -‬והנה הוא כזב‪ .‬כי הנה קלל את עצמו‬ ‫בזלזול כבוד החכמים‪.‬‬ ‫בשם‪ ,‬שמכלל הן אתה שומע לאו'‪ .‬והיינו שמשמע מדבריו שאם דבר‬ ‫זה אינו אמת‪ ,‬לא יושיע אותו השם‪ ,‬וא"כ אם דבר זה אינו אמת‪,‬‬ ‫עוד כתב שכאשר אחד עשה דבר שלא כהוגן שנתחייב עי"ז נידוי‪,‬‬ ‫הרי יש כאן קללה‪.‬‬ ‫כמו שמותר לנדותו מותר גם לקללו‪.‬‬ ‫בכפה"ח (פלאג'י סימן א סק"ט) הביא מהזוה"ק שכתב שהמקלל את‬ ‫קללה עלולה להזיק את המקלל בעצמו‬ ‫כליו ומלבושיו‪ ,‬עובר על הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע"‪ ,‬דפירושו‬ ‫איתא בגמ' סנהדרין (מט‪ ,‬א) 'תהא לוטא ולא תהא לאטה' ופירש‬ ‫להשמר מדיבור רע שלא לקלל את עצמו ואת חפציו‪.‬‬ ‫רש"י 'נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים‪ ,‬לפי שסוף‬ ‫קללת חנם לשוב אל המקלל'‪.‬‬ ‫קילל את חבירו‪ ,‬האם צריך לבקש ממנו מחילה‬ ‫כתב הרמב"ם (תשובה ב‪ ,‬ט) שהמקלל את חבירו‪ ,‬זה מעבירות שבין‬ ‫עוד איתא בגמ' סנהדרין (מח‪' ):‬אמר רב יהודה אמר רב כל קללות‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬שאין נמחל לו עד שירצה את חבירו‪ .‬ויש להסתפק‬ ‫שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד'‪ .‬וכתב בס' חסידים (סי'‬ ‫אם זה דוקא במקללו בפניו‪ ,‬והטעם שצריך לבקש מחילה הוא‬ ‫עו) 'אל תקלל שום אדם‪ ,‬כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות‬ ‫משום שגרם לו צער ע"י הקללה‪ .‬או הטעם משום הנזק שגרם לו‬ ‫כולן על ראשו ועל זרעו‪ ,‬שכן מצינו שכל הקללות שקלל דוד את‬ ‫ע"י הקללה‪ ,‬ולכן צריך לבקש מחילה גם אם קללו שלא בפניו‪.‬‬ ‫יואב נתקיימו בזרעו'‪ .‬עוד כת' (סי' תפ) 'מקום אחד היו מקללות אשה‬ ‫חברתה ואיש בר מחלוקתו‪ ,‬ונשתמדו בניהם‪ ,‬פעמים היה מתקיים‬ ‫ובס' חשוקי חמד (ר"ה י"ז‪ ):‬כתב דלפי מש"כ החינוך (רלא) בדעת‬ ‫על המקלל ופעמים על המקולל'‪.‬‬ ‫הרמב"ם דקללה אינה מזקת‪ ,‬א"כ אין צריך לבקש מחילה אלא אם‬ ‫קללו בפניו‪[ .‬ואין 'להחמיר' ולבקש מחילה כדי לצאת את דעת החינוך‪,‬‬ ‫וכל שכן המקלל "קללת חנם"‪ ,‬ודאי צריך לחוש שתשוב הקללה‬ ‫דכיון דלרמב"ם אינו צריך‪ ,‬אם חבירו אינו יודע מכך עדיין‪ ,‬נמצא‬ ‫אליו‪ ,‬כמו שכתבו המפרשים על הפסוק "קללת חנם לא תבא" (משלי‬ ‫מצערו בחנם]‪ .‬עוד הביא בשם הגריש"א זצ"ל דהמקלל שלא בפניו‪,‬‬ ‫כו‪ ,‬ב) שכאשר הקללה היא בחנם אז "לו תבא" והיינו שהקללה תבוא‬ ‫כיון שהקללה אינה נגרמת אלא מכח עליון‪ ,‬אין צריך לבקש מחילה‪.‬‬ ‫על המקלל‪.‬‬ ‫חומרת איסור קללה‬ ‫לקלל רשע‬ ‫כתב רבינו יונה (אגרת התשובה) 'יזהר אדם שלא יקלל את חברו ולא‬ ‫איתא בגמ' (ב"ב ד‪ .‬וסנהדרין פה‪ .‬ומכות ח‪" ):‬ונשיא בעמך לא תאור"‬ ‫את עצמו לא בשם ולא בכינוי‪ ...‬וזאת אחת מן העבירות החמורות‬ ‫בעושה מעשה עמך‪ ,‬אבל כשאינו עושה מעשה עמך המקללו פטור‪.‬‬ ‫שבתורה'‪.‬‬ ‫וכתבו הרבה אחרונים דאין בזה אפילו איסור דרבנן‪[ ,‬שער המשפט‬ ‫(סכ"ז סק"א) וביאוה"ל (סימן שכט ס"ד) וחזו"א (סנהדרין סי' י ד"ה ואם) וקובץ הערות‬ ‫והחיד"א (צפורן שמיר סימן יא אות קפג) כתב 'לא יקלל שום אדם כי הוא‬ ‫(יבמות סימן ע)‪ .‬אולם דעת המנ"ח (רלא‪ ,‬ג) שיש בזה איסור דרבנן‪ ,‬וכ"כ במרגניתא‬ ‫חלק 'אלו‪-‬ה' כביכול ונמצא מגדף כלפי מעלה ח"ו'‪.‬‬ ‫טבא]‪ .‬וזה דוקא כאשר הוא ידע בודאות שזה עבירה‪ ,‬ועבר על כך‬ ‫והכף החיים (פלאג'י סימן א אות י) כתב 'האיש אשר הוא מקלל לחבירו‪,‬‬ ‫במזיד‪ ,‬דרק אז יוצא מכלל עמיתך‪( .‬עי' ח"ח כלל ד ס"ד)‪ .‬ולענין חילונים‬ ‫שנאוי לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא הבטיח‬ ‫בזמנינו‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם הם בגדר "תינוק שנשבה"‪ ,‬ולכא' יש‬ ‫לאברהם "אורריך ארור ומברכך ברוך"‪.‬‬ ‫לנהוג ב'שב ואל תעשה' ולהימנע מלקללם‪ ,‬בפרט שיש סוברים‬ ‫לקבלת הגליון מידי חודש במייל ‪T089113355@gmail :‬‬ ‫שאיסור קללה [גם בלי שם שמים] הוא דאורייתא וכנ"ל‪[ .‬אולם‬ ‫להערות הנצחות ותרומות ‪0527176634‬‬ ‫אותם שהם שונאי הדת המסיתים נגד התורה והמצוות‪ ,‬מסתבר שהם‬ ‫‪ | 58‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫על הדף‬ ‫היכא דפליגי‬‫דכל ב(‪,‬‬ ‫לקמן ד‪,‬‬‫הגמ'דקיי"ל‬‫)כלשון"ואע"ג‬ ‫לראותובעמ' ב‪:‬‬ ‫מצפה הסוגיא‬ ‫הקב"הומסיימת‬‫בנו פדוי‪.‬‬ ‫חגיגה דף ב‪ ,‬א‬ ‫מסכת בכורות דף מח‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫הלכתא כוותיה‬ ‫רב כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!‬ ‫הכא‬ ‫בדיני‪,‬‬ ‫וכשמואל‬ ‫באיסורי‬ ‫כרב‬ ‫הלכתא‬ ‫ושמואל‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫יוסף בן שמעון‬ ‫דשמואל"‪.‬כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב‬ ‫א"כ‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫שם‬‫כדרך‬ ‫יראה‪,‬בעלי‬ ‫"יראה‬ ‫לשני אנשים‬ ‫הדרשה‬ ‫כדוגמה‬ ‫שמעון"‬‫מביאהבןאת‬ ‫הגמרא‬ ‫הביטוי "יוסף‬ ‫בדף זה מוזכר‬ ‫הרמב"ם (הל' ביכורים יא‪ ,‬יח) פוסק כרב‪ ,‬דלא גרס את הקטע הנ"ל בסוף‬ ‫שאדם בא ליראות כך בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫הסוגיא‪.‬‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫זהה‪.‬‬ ‫לתקן‬ ‫לאדם‬ ‫שיש‬ ‫ההשתוקקות‬ ‫עיקר הדבר שנידון דידן נחשב איסורי צ"ב‪ ,‬דהלא בספק פדיון הבן‬ ‫"שכפי‬ ‫זו‪,‬‬ ‫גמרא‬ ‫על‬ ‫צריכה להיות תואמת למה‬ ‫האדם‬ ‫קודמים‪.‬‬ ‫שהראייה של‬ ‫בשיעורים‬ ‫הואשהזכרנו‬‫נשוב ונשנה מה‬ ‫אך מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫שה' רואה אותו‪ ,‬ועל כן סומא בעין אחת פטור מן‬ ‫ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫לקבלממון‪.‬‬ ‫כדין ספק‬ ‫לקולאבידו‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫אזלינן‬ ‫לראיית ה'‬ ‫"ראובן‬ ‫דומהמובהק ‪-‬‬ ‫החסירה‬ ‫שם יותר‬ ‫ראייתו כדוגמה‬ ‫שואל שאין‬ ‫מדוע לא נקטו‬ ‫הראייה‬ ‫רבי צדוק הכהן‬ ‫מהר"י קורקוס מבאר "דכשאנו מסופקים אם חייב בפדיון או בראשית הגז‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫בן יעקב"‪ .‬שהיא שלימה‪.‬‬ ‫שבאבודאי ואנו‬‫בפדיון‬ ‫כשהוא חייב‬ ‫"כדרך‬ ‫אבלחגיגה‬ ‫למסכת‬‫דממונא הוא‪,‬‬ ‫הפתיחה‬ ‫המע"ה‪,‬‬ ‫אומרים זוהי‬ ‫אנואם כן‪,‬‬ ‫יסודזה‪:‬‬ ‫גדול‪:‬‬ ‫עומדע"פכנגד‬ ‫תקנת שזה‬ ‫השבין סי' ו)‬ ‫דרשו‪,‬‬ ‫הקדושים(כגון‬ ‫בכמה מקומות‬ ‫ובספרים‬ ‫ומבאר רבי צדוק‬ ‫שבודאי חייב‬‫לקבלכיוןאת‬ ‫נקרא זה‪,‬‬ ‫פדוי‪ ,‬איסור‬ ‫שהצורה‬ ‫פדוי או אינו‬ ‫ליראות"!‬ ‫הוא בא‬‫לראותאםכך‬ ‫מסופקים‬ ‫כביכול‬ ‫האב‪,‬‬ ‫שהאדם מקבל‬ ‫להגדיר את‬ ‫ופעמים שכדי‬ ‫האב‪.‬שמה‬ ‫שלהיינו‬ ‫יראה"‪,‬‬ ‫מעמקי הלב‬ ‫"יראה‬ ‫הבן מגלה את‬ ‫ממונות הוא‬ ‫שאדם‬ ‫היא ע"י‬ ‫כוונתו‪ ,‬דענין‬ ‫והחג‪,‬‬ ‫לבאר‬ ‫ונראה‬ ‫המועד‬ ‫הרגל‪,‬נפטר"‪.‬‬ ‫ההשפעות של‬ ‫מסופקים אם‬ ‫במצוה ואנו‬ ‫ולכךתלוי‬ ‫מצינו‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫אלא מהפכו‪.‬‬ ‫לפניו‬ ‫מתברר‬‫מתראה‬‫כשהוא הדבר‬ ‫מהקב"ה שהרי אין‬ ‫הבן מגלה ענין הפכי‪,‬‬ ‫ומעתה כשיש‬ ‫שמגיע‬ ‫למקום‪,‬‬ ‫השפע‬ ‫האדם‬ ‫חובותמול‬ ‫הם אל‬ ‫עצמו‬ ‫לחבירו‪ ,‬את‬ ‫ואיסורין‬ ‫האדםומעלה‬ ‫מרומם‬ ‫חובות‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫ממילא‪,‬‬ ‫האדם‬ ‫אל‬ ‫יבואו‬ ‫לא‬ ‫ההשפעות‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫אך חסד ללא גבולות‬ ‫מידתו חסד‪,‬‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫מקבל‬ ‫אברהם‬ ‫כי הוא‬‫יצחק‪,‬כך‬ ‫לראות‪,‬‬ ‫הוליד את‬ ‫שאברהם שלו‬ ‫ממונות‪ ,‬אך אופי‬ ‫כאן‬ ‫שיש‬ ‫הגם‬ ‫הבן‪,‬‬ ‫פדיון‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫כמו‬ ‫ממוני‪,‬‬ ‫ענין‬ ‫שכוללת‬ ‫מצוה‬ ‫מביא לידי ישמעאל שהוא "פרא אדם"‪ ,‬ובירור מידתו של אברהם יוצא‬ ‫החיוב הוא כלפי המקום‪.‬‬ ‫אדם‪,‬של‬ ‫"בן בלבו‬ ‫כתב‪:‬‬ ‫גבולות‬ ‫קלז(שיש‬ ‫מתגלה‬‫שבזהאות‬‫גבורה‪ .‬סו‬ ‫חרדים )פרק‬ ‫בספרשמידתו‬ ‫לפועל ע"י יצחק‬ ‫כרב באיסורי‬‫שפוסקים א(‪,‬‬ ‫דהטעם להלן )ג‪,‬‬ ‫קורקוס‪,‬הגמרא‬ ‫המהר"י לדברי‬ ‫מתאים הדבר‬ ‫נוסף מיישב‬ ‫וכמה‬ ‫באופן‬ ‫בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫בוראךרחמיו‪.‬‬ ‫תמיד את‬ ‫בעקידה שכבש‬ ‫שארע‬ ‫ראה‬ ‫אברהם‪ ,‬וכמו‬ ‫וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫כמהשל התורה‪,‬‬ ‫נדיב‪,‬אחר‬ ‫בתבחלק‬ ‫יותר‬ ‫בקי‬ ‫היה‬ ‫אחד‬ ‫שכל‬ ‫"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים‬‫משום‬ ‫בדיני‪,‬‬ ‫וכשמואל‬ ‫בעריות‪ .‬ה'‬ ‫כנגדו‬ ‫רושם‪ ...‬וכן‬ ‫תעשה וגדרים‬ ‫ובראייתך‬ ‫שמירת הברית‪,‬‬ ‫זה וכו'‪,‬‬ ‫שמייצג את‬ ‫אלקים‬ ‫יוסף הצדיק הוא‬ ‫חלק התורה‪,‬‬ ‫מצדבת‬ ‫לרגל‪,‬‬‫שעוליןאבל‬ ‫ספק ממון‪,‬‬ ‫בשעה‬ ‫גדר של‬ ‫ישראל‬ ‫שפדיון של‬ ‫הבן יש לו‬ ‫נאיןנהירגליהם‬ ‫ואם כן‪,‬‬ ‫וע"זוכן‬ ‫וברכה‪,‬‬ ‫שמעון‪,‬‬ ‫שפעמשבט‬ ‫מיני היו‬ ‫כל פעור‬‫לךדבר‬ ‫ישפיעעל‬ ‫החוטאים‬ ‫רוב בך‬‫בהסתכלו‬ ‫עומד שמעון‪ ,‬שכן‬ ‫טפי‪.‬שהיה‬ ‫נדיב‪,‬‬ ‫שנקרא בהם‬ ‫שרב היה בקי‬ ‫אבינו‬ ‫למערכתאברם‬ ‫האיסורין‬ ‫בתו של‬ ‫נדיבשייך‬‫הרי זה‬ ‫ששבטיראה‪,‬‬ ‫שמעון‬ ‫רז"לח"ויראה‬ ‫ודרשו מזה‬ ‫שבטזכורך‪,‬‬ ‫שמעון‪ ,‬ונראה‬ ‫נשיא כל‬‫היהיראה‬ ‫כתיב‬‫זמרי בן סלוא‬ ‫תחילה לגרים"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מדוע עם ישראל‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫מישראל יש לו‬ ‫אברהם?‬ ‫שלאחד‬ ‫שכל‬ ‫הנדיבותהידוע‬ ‫גירות‬ ‫בחינתמביא את‬ ‫שםשמיני)‬ ‫הדברי יואל‬ ‫נקראים על‬ ‫(פרשת‬ ‫להראות‬ ‫יוסף בן שמעון‪,‬‬ ‫למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫במטבע אבל‬ ‫המקדש‪,‬‬ ‫חז"ל‬ ‫בשנהנקטו‬ ‫בזמן‬ ‫הצדיק‪ .‬לכן‬ ‫ממידתרגלים‬‫משולל ג'‬ ‫חלק בתורה ששייך רק לו‪ ,‬ואף אחד אחר לא יכול לגלות את חלקו‪ .‬והגם‬ ‫יוסף‪.‬מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫למידתבכל‬ ‫שייךשעה‪,‬‬ ‫שמעוןבכל‬‫תמיד‪,‬‬ ‫יוםשל‬‫שמעמקי הלב‬ ‫ולמקום‬ ‫שרשי הדברים‪,‬‬ ‫לבהמ"קהיינו‬ ‫עתיד לחדש‪,‬‬ ‫החיבור‬ ‫מה שצורת‬ ‫שתלמיד ותיק‬ ‫למדים‬ ‫מכאן אנו‬ ‫למשה כל‬ ‫שהתגלה‬ ‫מעלה ברעותא דלבא‪ ,‬יתעורר עלך אתערותא מרעוא‬ ‫ומגביה‬ ‫מרים‬ ‫כשאדם‬ ‫לב‪,‬‬ ‫בנדבת‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫ב"ה"‪.‬דאיתא בספר יצירה דחודש אב נברא באות‬ ‫ב) מביא‬ ‫רעוין‬ ‫ובפרי צדיקדכל‬ ‫(עקב אות‬ ‫הדברי תורה ופרטיהם הם בלעדיים לאותו תלמיד‪.‬‬ ‫אבל גוף‬ ‫ט' שמורה על 'האור כי טוב'‪ ,‬והוא כנגד קדושת יוסף הצדיק‪ .‬ומאידך‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫כמידת‬ ‫"יצפון לישרים‬ ‫מחוייב‪.‬הכתוב‬ ‫שהואב) בפירוש‬ ‫דברי למה‬ ‫החת"ס (חולין ו‪,‬‬ ‫ומעבר‬ ‫מלומדה‬ ‫לזה את‬ ‫ויש לצרף‬ ‫הזוהרב'‬ ‫וכיצדדברי‬ ‫מתיישבים‬ ‫שמעון‪,‬ביאור‬‫מביא שזה‬‫הקודש שבט‬ ‫עבודתהוא כנגד‬ ‫האר"י כתבובספר‬ ‫דחודש אב‬ ‫לרגלעד שיבוא‬‫עלייהישרים‪,‬‬ ‫תושיהעל כן‬ ‫ותורה מעיני‬ ‫יראה"‪.‬‬ ‫זוכה ל"‬ ‫ומצפין‬ ‫כךמטמין‬ ‫ה"יראה"‪,‬‬ ‫"הקב"ה‬ ‫תושיה" –‬ ‫תבואו‬ ‫הלב‬ ‫"כימעמקי‬ ‫עה"פאת‬ ‫דיוסף מגלה‬‫הנ"ל‪,‬חז"ל‬‫היסוד שם‬ ‫שדרשו‬ ‫נז‪ (.‬לפי‬ ‫)בשלח ניחא‬ ‫הדברים יחד‪ .‬אלא‬ ‫שייכת לבחינה של בת נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫של שמעון‪.‬לראות פני"‪ ,‬שבכל פעם שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫וגורלו‪ ,‬וע"ז אנו מתפללין ותן חלקינו בתורתיך‪,‬‬ ‫בחלקו‬ ‫זה‬ ‫שהוא תחילה לגרים‪.‬‬ ‫מי שנפל‬ ‫צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה'‪ ,‬ורק כך‬ ‫שעכ"פ כל אחד יזכה לחלקו הצפון לו למען לא ניגע לריק ח"ו"‪.‬‬ ‫שם‬‫פנים‬ ‫ישראלראיית‬ ‫נקראו על‬ ‫דכל של‬ ‫ההשפעות‬ ‫מוסיףאתהפרי צדיק‬ ‫לקבל‬ ‫(אות ח)‬‫אפשר‬‫ובפרשת קורח‬ ‫הר קדשך‬ ‫מישראל יש חלק‬ ‫שלכלאלאדם‬ ‫"תביאנו‬ ‫בענין זה‬ ‫בסליחות‬ ‫שאומרים‬ ‫(פ"י) מאריך‬ ‫מהלהח"ח‬ ‫וזהו‬ ‫הביאה‬ ‫בעצם‬ ‫די‬ ‫שאין‬ ‫אומר‪,‬‬ ‫הוי‬ ‫יוסף כמו שנאמר "שארית יוסף"‪ ,‬והיינו ע"פ מה שנאמר "ועמך כולם‬ ‫בבהמ"ק‪.‬‬ ‫תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל‬ ‫עולם בבית‬ ‫ושמחנו‬ ‫ובשם‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה‬ ‫על מצפה לו‬ ‫והיא‬ ‫מעולם‬ ‫נחרשה‬ ‫לא‬ ‫חלקו‪,‬‬ ‫הר קדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר‬ ‫שהיא‬ ‫שדה‬ ‫ואותה‬ ‫מיוחד‪,‬‬ ‫וזהו‬ ‫נקרא צדיק‪,‬‬ ‫להשפעה‬ ‫לזכות‬ ‫שנימול‬ ‫מי כדי‬ ‫איתא דכל‬ ‫הנדרשת‪,‬‬ ‫ובזוה"ק (ח"ב כג‪ ,‬א)‬ ‫ובהתלהבות‬ ‫צדיקים"‪ ,‬נכונה‬ ‫חדש‪.‬לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על‬ ‫שכתוב‬ ‫כמו פרי‬ ‫גריםממנה‬ ‫שיוציא‬ ‫פנים‪.‬מי שנראה בחיצוניות "שמעון"‪ ,‬הרי‬ ‫מראייתאפילו‬ ‫שכל יהודי‪,‬‬ ‫המגיעה‬ ‫"יוסף בן שמעון"‪,‬‬ ‫ה' וגו"‪ ,‬ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק‬ ‫בפנימיותו הוא "יוסף"‪.‬‬ ‫בדיני ממונות‪,‬‬ ‫הדבר‬ ‫בתורה‬ ‫האמור‬ ‫ולפי חלקו‬ ‫מגלה את‬ ‫גרים?‬ ‫שמואל‬ ‫יואל‪ ,‬על‬ ‫שנאמר‬ ‫הדברי‬ ‫מעתה‪ ,‬מבאר‬ ‫הפסוק‬ ‫ע"י‬ ‫כעי"ז איתא בספרי חסידות‪ .‬בשם משמואל )שביעי‬ ‫לחלקו של רב‬‫יותר אצל‬ ‫)שניכרת‬‫הבן שייך‬ ‫הנושא של פדיון‬ ‫ההתנדבות‬ ‫שבאמתכן בחינת‬ ‫באיסורין‪ ,‬ועל‬ ‫ורבנפלא‪,‬‬ ‫אתעל‬‫מדברים‬ ‫כשהםפירש‬ ‫שאביולקח זה‬ ‫האבני נזר‬ ‫לימדונו חז"ל‬ ‫דבריו‪ ,‬דבדוקא‬ ‫תרע"א( מביא‬ ‫על פסח‬ ‫ויש להוסיףשל‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫היהודים כבוד‬ ‫שנראה‬ ‫לראות הדר‬ ‫שבא שגם‬ ‫"שכמולהורות‬ ‫דידן כך‪:‬‬ ‫בשמותיהם‪,‬‬ ‫הגמ'שויון‬ ‫דברי להם‬ ‫שני אנשים שיש‬ ‫ראיית פני השי"ת‪.‬‬ ‫הוא ראוי‬ ‫החיצוני‪.‬‬ ‫המראה‬ ‫אחראם‬ ‫ויבחון‬ ‫בעצמוללכת‬ ‫יראה בו‬ ‫צדיקים‪ .‬ואין‬ ‫לבם הם‬ ‫בתוך כך‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫שאינם צדיקים‪,‬‬ ‫דף נ‬ ‫לכך"‪ .‬ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫דף מט‬ ‫כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב‪ ,‬אלא‬ ‫ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר‬ ‫שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫הלכתא כרב באיסורי לגבי פדיון הבן‬ ‫דף נ' נלמד במחזור זה בשבת פרשת חיי שרה‪ ,‬ונפלא הדבר שעוסק דף‬ ‫זה בענין מן הפרשה‪.‬‬ ‫נחלקו רב ושמואל בפודה את בנו קודם ל' יום ונתעכלו המעות‪ ,‬האם‬ ‫אוסף | ‪59‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫באמרי בינה (פדיון הבן סי' ח) מאריך בזה‪ ,‬ומייסד שלכתחילה אסור לחלק‬ ‫"אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלע‪ ,‬דנביאים ליטרין (עשרים‬ ‫את החמשה סלעים‪ ,‬ורק בדיעבד מהני‪ .‬והפנים יפות איירי בלכתחילה‪.‬‬ ‫וחמשה סלעים)‪ ,‬דכתובין קינטרין (מאה סלעים)‪ ,‬חוץ מן כספו של עפרון‬ ‫אלא שדחוק לומר שבדאורייתא יש חילוק בין לכתחילה ודיעבד‪.‬‬ ‫שאע"פ שכתוב בתורה סתם‪ ,‬קינטרין‪ ,‬דכתיב (בראשית כג‪ ,‬טז) ארבע מאות‬ ‫בכלי חמדה (פרשת במדבר) כתב ליישב‪ ,‬עפ"י יסוד גדול דיש חילוק בין‬ ‫שקל כסף עובר לסוחר‪ ,‬ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא תיקלא"‪.‬‬ ‫הפדיון שהיה בזמן המדבר לפדיון שיש לדורות‪ ,‬במדבר הפדיון היה לשם‬ ‫הגר"א באדרת אליהו (פרשת חיי שרה) כותב חשבון נפלא‪ .‬ונקדים שאלה‪,‬‬ ‫הפקעת קדושה‪ ,‬מה שא"כ לדורות הוא סמלי בלבד‪ .‬וא"כ י"ל דהפנים יפות‬ ‫מדוע הסכום של קניית מערת המכפלה היא ד' מאות שקל כסף‪ ,‬מה ענין‬ ‫ס"ל דאין ראיה מפדיון לדורות דהוא רק מצוה בעלמא ואין כאן ממש פדיון‬ ‫סכום זה דייקא‪.‬‬ ‫ע"י החמשה סלעים (שהרי מי שלא פדה את בנו אין קדושה על הבן)‪ ,‬בזה שפיר‬ ‫ומבאר הגר"א‪ ,‬כי הנה ידוע כי בית סאתיים הוא כחצר המשכן מאה על‬ ‫מקיים המצוה גם בעשרה כהנים‪ ,‬משא"כ בפדיון שהיה במדבר שהיה צריך‬ ‫ד‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫א על אמה‪ ,‬יעלה ‪ 5,000‬אמות מרובעות‪ ,‬ואם כן‬ ‫לאמה‬ ‫נחלק‬ ‫חמישים‪ ,‬וכאשר‬ ‫שיתן כל הפדיון‬ ‫לקמןצריך‬ ‫מקדושתהגמ'‬ ‫בכור‪ ,‬היה‬ ‫הבכורים )כלשון‬ ‫להפקיע לראותו‬ ‫גמור מצפה‬ ‫הקב"ה‬ ‫פדיון‬ ‫דף ב‪,‬‬ ‫חגיגה‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫בבית כור (שהוא פי ‪ 15‬מבית סאתיים‪ ,‬שהרי יש ‪ 30‬סאין בכור) תמצא ‪ 75,000‬אמות‬ ‫כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫לכהן‬ ‫ליראות‬ ‫לראות כך בא‬ ‫בגמרא‬ ‫מרובעות‪ .‬והנה‬ ‫שבאאמות‬ ‫‪600,000‬‬‫כדרך‬ ‫יראה‬ ‫יעלה‬ ‫יראה‬ ‫כורים‬ ‫מרובעות‪ .‬ושמונה‬ ‫בלב‬ ‫להיות‬ ‫צריכים‬ ‫והתרגשות‬ ‫הכנה‬ ‫כמה‬ ‫ומסיים הכלי חמדה‪" :‬ואם כי גם זה צ"ע‪ ,‬אך כתבתי להציל אותו צדיק‬ ‫א"כ‬ ‫אמרו (כתובות יז‪ ,‬א) לגבי הלויית ת"ח (וכן נשות ת"ח שתומכות בבעליהן‪ ,‬מטה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫הגמרא מביאה את הדרשה "יראה יראה‪ ,‬כדרך‬ ‫משגיאה שלא יהיה בכלל טועה בדבר משנה ח"ו"‪.‬‬ ‫ריבוא‬ ‫בששיםכמה‬ ‫יש כאן‬ ‫נתינתה‬ ‫תורה‪ ,‬מה‬ ‫לראות"‪.‬‬ ‫של בא‬‫כנתינתה כך‬ ‫תורה ליראות‬ ‫משה) – נטילתה של‬ ‫שאדם בא‬ ‫ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫שרה‬ ‫השווהשל‬ ‫שבהן‬ ‫הצדבהספד‬‫שיעמדו‬ ‫מהצורךפנים‬ ‫היהועל כל‬ ‫ריבוא‪ .‬וא"כ‬ ‫בראשונים‪,‬‬ ‫אף נטילתה בששים‬ ‫גירסאות‬ ‫על גמרא זו‪" ,‬שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן‬ ‫דף נב‬ ‫תואמת למה‬ ‫בהכרח‬ ‫להיות‬ ‫יתיב‪ ,‬וא"כ‬ ‫באמתא‬‫צריכה‬ ‫האדםגברא‬ ‫חז"לשל‬ ‫(סוכה ז‪ ,‬ב)‬ ‫שהראייה‬ ‫‪ 600,000‬הוא‬ ‫שומעים‪ .‬ואמרו‬ ‫מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫פטור מן‬ ‫שקל"‪,‬‬ ‫נפדהאחת‬ ‫בחמישים‬ ‫סומאכורבעין‬ ‫אותו‪ ,‬ועל כן‬ ‫"המקדיש בית‬ ‫כור‪.‬רואה‬ ‫וחז"ל אמרו‬ ‫שה'‬ ‫היה שם שמונה‬ ‫האדם‪ ,‬בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫חידוש הגר"א בבכור אינו נוטל בראוי‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫שלימה‪.‬מאות שקל כסף‪ ,‬כפי שוויה‪ ,‬והוא פלא‪.‬‬ ‫שהיאעולה ד'‬ ‫וא"כ שמונה כורים‬ ‫כבמוחזק‬ ‫אלא שיש להעיר על דבריו‪ ,‬דהרי עפרון נחשב אדם שלקח דמים יתירים‪,‬‬ ‫שבא הגר"א‪ ,‬איש‬ ‫מעשה"כדרך‬ ‫שהיה בזמן‬ ‫חגיגה‬ ‫למסכתמובא‬ ‫הפתיחה כי תצא)‬ ‫אליהו (פרשת‬ ‫אדרתזוהי‬‫אם כן‪,‬‬ ‫בספר‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫לדברי‬ ‫ואילו‬ ‫שהאדםמעט‪.‬‬ ‫הרבה ועושה‬ ‫אומר שמה‬ ‫שהיה היינו‬ ‫וכמו שכתב רש"י (כג‪ ,‬טז)‬ ‫את תיכף אשה‬ ‫לקבל ולקח‬ ‫שהצורההחתונה‪,‬‬ ‫שבועות אחר‬ ‫ליראות"!‬ ‫וגרשה כמה‬ ‫אשה בא‬ ‫לקח כך‬ ‫לראות‬ ‫אחד‬ ‫כביכול‬ ‫מקבל‬ ‫יראה"‪,‬‬ ‫"יראה‬ ‫השטח‪.‬‬ ‫של‬ ‫האמתי‬ ‫המחיר‬ ‫הגר"א הרי נטל את‬ ‫שאדם בן‪ ,‬ואחר זה‬ ‫האשה השניה‬‫היא ע"י‬ ‫והחג‪,‬ותלד‬ ‫חדשים‬ ‫המועד‬ ‫הרגל‪,‬שבעה‬ ‫שללא כלו‬ ‫ההשפעותעוד‬ ‫אחרת‪ .‬והנה‬ ‫מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע‬ ‫וההכנה‬ ‫ההשתדלות‬ ‫שכמידת‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫הראייה‬ ‫באיכות‬ ‫וי"ל דאמנם המחיר היה ד' מאות שקל כסף‪ ,‬אך הטענה עליו היתה שנטל‬ ‫ממילא‪,‬כי נמלאו לה‬ ‫הגרושה בן זכר‪,‬‬ ‫האשה האדם‬‫יבואו אל‬‫ילדה גם‬ ‫לאחר כמה ימים‬ ‫ההשפעות לא‬ ‫מלמעלה‪.‬‬‫נודע כי‬ ‫שלו לראות‪ ,‬כך הוא מקבל מלמעלה‪.‬‬ ‫המידה‪.‬‬ ‫הגרושה ובין האיש‬ ‫ובאותה‬ ‫משפחת‬ ‫את עצמו‬ ‫מחלוקת בין‬ ‫שהכין‬ ‫נפלה‬ ‫כפי מה‬ ‫ואחר זמן‬ ‫אלא רק‬ ‫חדשים‪.‬‬ ‫תשעה‬ ‫מטבעות חשובים וכמו שכתוב בסוגיין‪ .‬וכן מדוקדק ברש"י שם לבאר מדוע‬ ‫המגרש מי יהיה הבכור לירשנו פי שנים‪ .‬כלומר‪ ,‬האשה הגרושה התעברה‬ ‫שקליםאדם‪,‬‬ ‫גדולים‬ ‫כתב‪" :‬בן‬ ‫קלז( ממנו‬ ‫אות"שנטל‬ ‫עשה‪:‬‬‫)פרקלאסו‬‫חרדיםמעט‬ ‫בספר ואפילו‬ ‫נחשב אומר הרבה‬ ‫א(‪ ,‬אזלינן בתר‬ ‫היא אם‬‫והשאלה )ג‪,‬‬ ‫הגמרא להלן‬‫לדבריאחריה‪.‬‬ ‫הדבר שילדה‬ ‫השניה אלא‬‫מתאים‬ ‫האשה‬ ‫וכמה‬‫קודם‬ ‫משמים‬ ‫מקום‬ ‫שכלך‪,‬בכלכי ה'‬ ‫מקום ויש‬ ‫בעיני בשקל‬ ‫בוראך‬ ‫שמתקבלים‬ ‫תמיד את‬ ‫לסוחר‪,‬‬ ‫שהן קנטרין ראה‬ ‫שנאמר עובר‬ ‫וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל‬ ‫קנטרין"‪ .‬אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫שהן על בני‬ ‫השקיף‬ ‫ששקליהן גדולים‬ ‫ללידה‪.‬‬ ‫הבכור‬ ‫"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב‪ ,‬כמה‬ ‫או‬ ‫לעיבור‬ ‫הבכור‬ ‫אלקים וכו'‪ ,‬ובראייתך תעשה רושם‪ ...‬וכן ה'‬ ‫לרגל‪ ,‬בת‬ ‫התורה‪" ,‬וילדו לו‬ ‫זה רמזה‬‫שעולין‬ ‫אמר כי על‬‫הגר"א‪,‬בשעה‬ ‫ישראל‬‫לרבינו‬‫הדברשל‬‫רגליהם‬‫נאין נודע‬ ‫וכאשר‬ ‫את וע"ז‬ ‫הכסף‪,‬‬ ‫וברכה‪,‬‬ ‫שפעששקל‬ ‫מיני‬ ‫הוא זה‬ ‫לך כל‬ ‫אברהם‬ ‫ישפיעהרי‬ ‫על עפרון‪,‬‬‫הטענה בך‬ ‫בהסתכלו‬ ‫ואין להקשות מה‬ ‫נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שהיה‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫יראה‬ ‫רז"ל‬ ‫ודרשו‬ ‫זכורך‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬שעפרון רמז לכך שדורש מטבעות כאלה‪ ,‬שהרי אמר‬‫כל‬ ‫יראה‬ ‫כתיב‬‫דעיין בגור אריה‬ ‫ישראל ולאחר מכן‬ ‫ילדה האהובה‪,‬‬ ‫שבתחילה‬ ‫משמע‬ ‫והשנואה"‪,‬‬ ‫תחילה לגרים"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מדוע עם‬ ‫האהובה‬ ‫בנים‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫ילדה קודם‪ .‬אלא‬‫אברהם?‬ ‫שהשנואה‬ ‫משמע‬ ‫גירות של‬ ‫לשניאה"‪,‬‬ ‫הנדיבות‬ ‫הבכור‬ ‫בחינת‬ ‫הבןשם‬ ‫"והיה על‬ ‫נקראים‬ ‫נאמר‬ ‫אלא‬ ‫שקלים"‪ ,‬כל‬ ‫למשכילים‪,‬‬ ‫אבלמאות‬‫המקדש‪" ,‬ד'‬ ‫בזמןלומר אלא‬‫הוי ליה‬ ‫רגלים ולא‬ ‫בשנה‬ ‫שקל כסף"‪,‬‬‫"ד' מאות ג'‬ ‫שהתורה מדברת על הסיפור כעין הנ"ל‪ ,‬שגירש את השנואה ולקח את‬ ‫בהסתכלךד'כלפי‬ ‫מאות‬ ‫אברהם שקל לו‬‫ואכןמקום‪.‬‬‫בכל‬ ‫במשקלשעה‪,‬‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫תמיד‪ ,‬בכל‬ ‫כסף מלא‬ ‫שאמר שהם יום‬ ‫וקמ"ל קרא שבן‬‫ולמקום‬ ‫לבהמ"קקודם‪,‬‬ ‫החיבור‬ ‫והאהובה ילדה‬ ‫קודם‪,‬‬ ‫שצורת‬ ‫התעברה‬ ‫למדים‬ ‫והשנואה‬‫האהובה‪ ,‬אנו‬ ‫מכאן‬ ‫ברעותא דלבא‪ ,‬יתעורר עלך אתערותא מרעוא‬ ‫לסוחר"‪.‬‬‫מעלה‬‫שקל כסף "עובר‬ ‫כשאדם מרים ומגביה‬ ‫לב‪,‬‬ ‫בנדבת‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫השנואה הוא הבכור‪ ,‬דאזלינן בתר העיבור‪.‬‬ ‫דכל רעוין ב"ה"‪.‬‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫דף נא‬ ‫הוא כמידת‬ ‫שבתאומים‪ ,‬זה שיצא‬ ‫מחוייב‪.‬‬ ‫שהואדין ידוע‬ ‫למה זה‪ ,‬דהרי‬ ‫על מעשה‬ ‫ומעבר‬ ‫מלומדהמקשים‬‫האחרונים‬ ‫ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר‬ ‫לרגלרש"י בפרשת‬ ‫עלייהשכתב‬ ‫שלו על כן‬ ‫מאוחר‪ ,‬וכמו‬ ‫יראה"‪.‬‬ ‫זוכה ל"‬ ‫שהעיבור‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך‬ ‫הבכור‪ ,‬אף‬ ‫ראשונה‪ ,‬הוא‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫שייכת לבחינה של בת נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫רביםאת פני ה'‪,‬‬‫לכהניםלראות‬ ‫פעם שבאים‬ ‫הבן‬ ‫פדיון‬ ‫שבכל‬ ‫נתינתפני"‪,‬‬ ‫לראות‬ ‫נוצר מטיפה ראשונה ועשיו מן השניה‪ ,‬צא ולמד‬ ‫תחילה"יעקב‬ ‫לגרים‪.‬‬ ‫תולדות‬ ‫שהוא(כה‪ ,‬כו)‬ ‫צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה'‪ ,‬ורק כך‬ ‫משפופרת שפיה קצרה‪ ,‬תן בה שתי אבנים זו אחר זו‪ ,‬הנכנסת ראשונה‬ ‫המשמעות‬ ‫ראיית פנים‬ ‫זה יצא"‪.‬‬ ‫אחר של‬ ‫את יצא‪ ,‬בזה‬ ‫ההשפעות‬ ‫לקבל אחת‬ ‫כהנים בבת‬‫"נתנו לעשרהאפשר‬ ‫הנוצר באחרונה‬‫קדשך‬‫הרעשיו‬ ‫ראשונה‪ ,‬אל‬ ‫נמצא‬ ‫תצא"תביאנו‬ ‫בסליחות‬ ‫שאומריםאחרונה‬ ‫אחרונה והנכנסת‬‫וזהו מה‬ ‫תצא‬ ‫הפשוטה היאבבהמ"ק‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שאין די בעצם הביאה‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫ויצא‬ ‫כהנים‪,‬‬ ‫עשרה‬ ‫בין‬ ‫סלעים‬ ‫החמשה‬ ‫את‬ ‫שחילק‬ ‫והביאותיםבאאללעכבו שיהא‬ ‫שכתובאחרון‪ ,‬ויעקב‬ ‫תפלתך כמו‬ ‫ראשונה יצא‬ ‫ויעקב שנוצר‬‫ראשון‪ ,‬בבית‬ ‫יצאושמחנו‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה‬ ‫חמשת"‬ ‫חמשת‬ ‫"ולקחת‬ ‫הר קדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬ ‫להשפעה‬ ‫לזכות‬ ‫הפסוקכדי‬ ‫את לשון‬ ‫הנדרשת‪,‬‬ ‫ובהתלהבות‬ ‫הפנים יפות (במדבר‬ ‫נכונה ג‪ ,‬מז) מבאר‬ ‫את הבכורה מן‬‫ים על‬ ‫ויטול‬ ‫רחמה‬ ‫הנלוו‬ ‫"ובניאתהנכר‬ ‫ויפטור‬ ‫ליצירה‬ ‫מינה‬ ‫כראשוןלעיל‬ ‫ללידהשכתוב‬ ‫גרים כמו‬‫ראשון‬ ‫פנים‪.‬חמשה שקלים לכהן אחד ולא לשני‬ ‫מראיית‬ ‫שצריך ליתן‬ ‫המגיעה‬ ‫משום‬ ‫בלשון כפול‪ ,‬היינו‬ ‫שנולד בפועל‬ ‫בהמ"ק‬ ‫ממדרשלבנין‬ ‫אגדה) שזה‬ ‫הציפייה‬ ‫רש"יאת‬ ‫(ומקורו‬ ‫מזכירים‬ ‫וגו"‪ ,‬ולמה‬ ‫מבואר בדברי‬ ‫ה'‬ ‫הדין"‪ ,‬הרי‬ ‫כהנים‪ ,‬שכל חמשה עמד לעצמו (ע"ש מה שביאר לפי"ז את כל הפרשה)‪.‬‬ ‫שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר‬ ‫הפסוק‬ ‫הבכור‪.‬‬ ‫ע"י‬ ‫ראשון הוא‬ ‫כעי"ז איתא בספרי חסידות‪ .‬בשם משמואל )שביעי‬ ‫נפלא‪ ,‬שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצל‬ ‫לחלקאתאת‬ ‫שאפשרפירש‬ ‫מפורשת כאן‬ ‫האבני נזר‬ ‫מביא שאביו‬ ‫תרע"א( לגמ'‬ ‫האחרונים שסותר‬ ‫והקשו עליו של פסח‬ ‫תאומים אמתיים‬ ‫דהנה ואל‬‫בהמ"ק‬‫הגר"א‪,‬‬ ‫דבריאל‬ ‫שמביאליישב‬ ‫אותנו‬ ‫מהתצא) יצא‬ ‫חמדה היא‬ ‫(פרשת כי‬ ‫הגרים(‪,‬‬ ‫ובכלי‬ ‫דידן כך‪" :‬שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫כהנים‪.‬‬‫הגמ'‬ ‫לכמה‬ ‫דברי‬ ‫החמשה סלעים‬ ‫כמבואר בגמ' בנידה (כז‪ ,‬א) ואז הולכים בתר הלידה‪,‬‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫ראיית פני‬ ‫מטיפה אחת‬ ‫נולדים‬ ‫שכינתו‪ ,‬כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי‬ ‫ולא בתר היצירה‪ ,‬מפני שהיצירה היא משותפת‪ .‬אולם יעקב ועשיו לא היו‬ ‫ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין‬ ‫דרכים‪.‬‬ ‫לכך"‪.‬‬‫ומצינו בזה כמה‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫תאומים ממש‪ ,‬ולכן כתוב 'תומים' חסר‪ ,‬שאחד צדיק ואחד רשע (כמבואר‬ ‫שבאמת‬ ‫ושברוןאלא‬ ‫כהרמב"ם‪,‬‬ ‫משמע דלא‬ ‫לשמחהרש"י‬ ‫כתב שבדברי‬ ‫לב‪ ,‬אלא‬ ‫לעצבות‬ ‫ניתן ולא‬ ‫כאןיו"ט‬ ‫בצאן קדשיםכי‬ ‫ברש"י)‪ ,‬והיינו שלא נוצרו מטיפה אחת אלא מב' טיפות‪ .‬וזו כוונת רש"י‬ ‫אחד‬ ‫לכהן‬ ‫ניתן‬ ‫שהכל‬ ‫מיירי‬ ‫אלא‬ ‫כהנים‪,‬‬ ‫כמה‬ ‫שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫בין‬ ‫הפדיון‬ ‫א"א לחלק את‬ ‫דיעקב שנוצר ראשון רצה לצאת ראשון‪ ,‬דהרי העולם יראו שנולדו תאומים‬ ‫(רק שאפשר לתת לו את החמשה סלעים בשלבים)‪ .‬וי"ל אפוא שהפנים יפות‬ ‫ויסברו שהיה מטיפה אחת ככל תאומים‪ ,‬ואז לא שייך למיזל בתר יצירה‪,‬‬ ‫איירי לפי רש"י‪.‬‬ ‫‪ | 60‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫וא"כ אמאי אסורין כל השנה‪ ,‬לישתרי ביין כל י"א חודש בשנה חוץ מתשרי‬ ‫ותליא בלידה‪ ,‬וא"כ כשיצא ראשון יהיה עשיו הבכור‪ ,‬ובאמת הכא דהיה‬ ‫לר"א וניסן לר' יהושע‪ .‬וכפי שהקשה על הגמ' בתענית‪ ,‬כך יש להקשות‬ ‫בב' טיפות ויעקב נוצר ראשון הרי הוא הבכור‪ ,‬כיון דאזלינן בתר יצירה‪.‬‬ ‫על הגמ' כאן‪ ,‬שלא בכל ימות השנה יצטרכו לבהמות שאינן בעלות מום‪.‬‬ ‫לכן רצה יעקב לצאת ראשון כדי שיהיה בכור גם לפני הבנת העולם דהיו‬ ‫הם תאומים רגילים‪ .‬נמצא דדברי רש"י הם בנוצרים מטיפה אחת (שכך‬ ‫ויישב הגבו"א דיתכן שייבנה בהמ"ק קודם ביאת המשיח‪ ,‬כלומר שבניין‬ ‫הבית יכול להיות בכל יום אפילו קודם הגאולה‪.‬‬ ‫היה לפי דעת בני אדם)‪[ .‬ונמצא בזה חידוש דלפי זה יעקב אבינו היה באמת‬ ‫בכור גמור‪ .‬אלא שקנה את הבכורה רק למראית עין‪ ,‬ובזה יתורצו קושיות‬ ‫בתירוצו השני כתב שיש ב' זמנים לגאולה‪" ,‬בעתה" ו"אחישנה"‪ ,‬ומה‬ ‫רבות על עניין מכירת הבכורה‪ ,‬דו"ק]‪.‬‬ ‫שאמרו בר"ה לגבי זמן הגאולה‪ ,‬היינו לגבי "בעתה"‪ ,‬אך כשזוכים‬ ‫ל"אחישנה" יכולה הגאולה לבוא בכל עת ושעה‪.‬‬ ‫אולם ממשיך הכלי חמדה ומביא מהנוב"י בשם מהר"ם פרענקיל שא"א‬ ‫להווצר תאומים מטיפה אחת‪ ,‬ועל כן יש ראיה כנגד הגר"א‪ .‬אלא שיש‬ ‫ב(‪,‬יבוא‪ ,‬עדיין‬ ‫לקמן ד‪,‬‬ ‫המשיח‬ ‫הגמ' כאשר‬ ‫)כלשון‬ ‫מיישב דגם‬ ‫לראותוח"א)‬ ‫מאהבה (סוף‬‫מצפה‬ ‫הקב"ה‬ ‫תשובה‬ ‫בשו"ת‬ ‫כשיש תאומים הם ב' טיפות‪ ,‬כיצד נסביר מה‬ ‫דאםב‪ ,‬א‬ ‫הנוב"י‪ ,‬דף‬ ‫לתמוה על חגיגה‬ ‫ללכת בדרכי‬ ‫לדעת‬ ‫ישראל‬‫צריך‬ ‫אדם את‬ ‫דצריךהשי"ת‪.‬‬ ‫המשיח לכוף‬ ‫באהבת‬‫שלימה‪,‬‬‫הגאולהלבו‬ ‫תהיהיתלהב‬‫לאובזה‬ ‫ונמצא לו!‬ ‫וכו'‪,‬מצפה‬ ‫המקדשלו!‬ ‫את מחכה‬ ‫שהקב"ה‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫ראובן הוא‬ ‫תאומה‪,‬באוהנה‬ ‫נולד עם‬ ‫שבט‬ ‫יראהשכל‬ ‫יראהדידוע‬ ‫שארע אצל ראובן‪,‬‬ ‫שהמשיח יכול‬ ‫ה' ולבנות‬ ‫באמלחמות‬ ‫כשהוא‬ ‫ולהלחם‬ ‫תורה‬ ‫ליראות‬ ‫לראות כך‬ ‫שבא‬ ‫כדרך‬ ‫הטיפה הראשונה של יעקב אבינו ("ראשית אוני")‪ ,‬וכיון דמי שנוצר קודם‬ ‫א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב‬ ‫האדם‪.‬עת‪ ,‬אלא שהמושג השלם "גאולה"‪ ,‬שעליו דיברו ר' אליעזר ור'‬ ‫לבוא בכל‬ ‫כדרך‬ ‫בכור‪.‬‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫נקרא‬ ‫הדרשה "יראה‬ ‫התאומה‪ ,‬ומדוע‬ ‫נולד אחרי‬ ‫בהכרחאת‬ ‫מביאה‬ ‫הגמרא‬ ‫שראובן‬ ‫יוצא שני‪ ,‬הרי‬ ‫יהושע‪ ,‬תלוי בחדשים מסוימים‪.‬‬ ‫וכהגר"א‪ .‬בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫ליראות כך‬ ‫בתרבאיצירה‪,‬‬ ‫שאדם‬ ‫ובהכרח דאזלינן‬ ‫ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫בביאת משיח בן‬ ‫איירי לתקן‬ ‫שישלאלאדם‬‫ההשתוקקות ור"י‬ ‫"שכפי (ר"ה יא)‪" :‬דר"א‬ ‫הבן יהוידע‬ ‫וכעי"ז ביאר‬ ‫גמרא זו‪,‬‬ ‫על‬ ‫ולא למה‬ ‫בראוי‪,‬‬ ‫תואמת‬ ‫במוחזק‬‫להיות‬ ‫צריכהנוטל‬ ‫האדם‬ ‫דהא דבכור‬ ‫שלנזר‪,‬‬ ‫שהראייה‬ ‫האבני‬ ‫חמדה דברי‬ ‫מביא הכלי הוא‬ ‫במהרה בימינו‬ ‫הכנת‬ ‫המשיח‬ ‫ביאתשע"י‬ ‫המעשים"‪,‬אחר‬ ‫דהיינו‬ ‫גלויות‪ ,‬שזה יהיה‬ ‫נתקנים‬‫בקיבוץ‬ ‫דוד אלא‬ ‫מעשיו כך‬ ‫ראשונהמןשל‬ ‫אחת פטור‬ ‫בעיןמטיפה‬‫סומאנוצר‬ ‫שיהיהכןהבכור‬ ‫אותו‪ ,‬ועל‬ ‫שכיח כלל‬ ‫רואה‬ ‫"דלא‬‫ביאור הדברשה'‬ ‫האדם‪ ,‬בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫אמן"‪.‬‬ ‫ה'‬ ‫לראיית‬ ‫דומה‬ ‫החסירה‬ ‫ראייתו‬ ‫שאין‬ ‫האדם‪ ,‬שלא יצא עוד ממנו טיפה לבטלה מיום היותו‪ ,‬וכיון שכן הרי ראוי‬ ‫הראייה‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫שהיא שלימה‪.‬‬ ‫נמצא דלדברי התשובה מאהבה והבן יהוידע‪ ,‬משיח יכול לבוא כל יום‪,‬‬ ‫שיהיה לו בן קודם לכן אם היה מוציא טיפה זו באשה‪ ,‬ולכן אם אתה דן‬ ‫"כדרך שבא‬ ‫מתירוצו הראשון‬ ‫כמעט להיפך‬‫חגיגה‬ ‫למסכתוהוא‬ ‫הפתיחה ותשרי‪.‬‬ ‫והשלימות זוהי‬ ‫תהיה רק בניסן‬ ‫אם כן‪,‬‬ ‫כיון זה‪:‬‬ ‫דאינו‬ ‫כנגד‬ ‫שזהאםעומד‬ ‫במוחזק‪,‬‬ ‫דרשו‪,‬‬ ‫נוטל כי‬ ‫הקדושים אינו‬ ‫ובספריםבבירור‪ ,‬ולכן‬ ‫בראוי הרי אינו בכור‬ ‫אתמשיח יכול‬ ‫לקבל‬ ‫ולדידהו‬ ‫שהצורה‬ ‫למשיח‪,‬‬ ‫ליראות"!‬ ‫יכול לקדם‬ ‫הגבו"א‪ ,‬כך בא‬ ‫דלדידיה המקדש‬ ‫שללראות‬ ‫כולזה‬ ‫מקבל כבי‬ ‫ומעתה‬ ‫שהאדםמקודם‪.‬‬ ‫נולד לו בן‬‫שמה‬ ‫היינו לא‬ ‫יראה"‪,‬האמת‬ ‫בכור אלא "יראה‬ ‫במוחזק‪ ,‬כיון דלפי‬ ‫השלימה‪ .‬המועד והחג‪ ,‬היא ע"י שאדם‬ ‫של הרגל‪,‬‬ ‫ההשפעות‬ ‫להקדים לגאולה‬ ‫תלוי‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫מתראה‬ ‫כשהוא‬ ‫דוקא בכל אדם‪ ,‬אבל ביעקב אבינו ע"ה שהיה כוחו וראשית אונו ממש‪,‬‬ ‫מהקב"ה‬ ‫מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫ממילא‪,‬‬ ‫האדם‬ ‫ויתלבנו‪.‬‬ ‫יבואו אל‬ ‫הדברים‬ ‫לאיתבררו‬ ‫ההשפעות‬ ‫בקרוב‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫משיח צדקנו‬ ‫וכשיבוא‬ ‫דראובן נולד מטיפה‬ ‫מוכרח ג"כ‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫הואוא"כ‬ ‫מקבל‬ ‫כךג"כ"‪,‬‬ ‫בראוי‬ ‫לראות‪,‬‬‫שלו בכור‬‫א"כ מדינא היה‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬דאי נימא דתאומה נולדה מטיפה ראשונה‪ ,‬א"כ שוב אינו נוטל‬ ‫דף נד‬ ‫בספר חרדים )פרק סו אות קלז( כתב‪" :‬בן אדם‪,‬‬ ‫בראוי‪.‬‬ ‫וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל‬ ‫בכור‪,‬‬ ‫דורש‬ ‫משכיל היה‬ ‫בקרא דראובן‬‫דמפרשהיש‬‫בהאלראות‬ ‫אדם‬‫המפרשים‬ ‫על בני‬ ‫שהקשו‬ ‫השקיף‬ ‫וזה היישוב במה‬ ‫נדיב‪,‬מיל‬ ‫כמה‬ ‫בתט"ז‬ ‫רועה‬ ‫בנעלים‬‫בהמה‬ ‫רגלפעמייך‬ ‫כמלא‬ ‫מה יפו‬ ‫"מאי דכתיב‬ ‫ליה ה'‬‫ותיפוקוכן‬ ‫רושם‪...‬‬ ‫דאין‬ ‫תעשהליוסף‪,‬‬ ‫ובראייתך‬ ‫ממנו וניתן‬ ‫כמים ניטלה‬ ‫פחזוכו'‪,‬‬ ‫אלקים‬ ‫ורק משום שהיה‬ ‫בת‬ ‫לרגל‪,‬‬ ‫שעולין‬ ‫בשעה‬ ‫ישראל‬ ‫של‬ ‫נאין רגליהם‬ ‫מצטרפות להתעשר יחד‪ ,‬כשאין ביניהן יותר מט"ז מיל‪ ,‬והטעם‬ ‫בהמות‬ ‫שאצלוע"ז‬ ‫יעקב‬ ‫וברכה‪,‬‬‫שפעכנ"ל‪,‬‬ ‫האבנ"ז‬‫ומתרץמיני‬ ‫לך כל‬ ‫ראוי‪.‬‬‫ישפיע‬ ‫הרי הוי‬ ‫והכאבך‬‫בהסתכלו‬ ‫הבכור נוטל בראוי‪,‬‬ ‫נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שהיה‬ ‫כתיב יראה כל זכורך‪ ,‬ודרשו רז"ל יראה יראה‪,‬‬ ‫מיל‪.‬‬ ‫ט"ז‬ ‫מרחק‬ ‫לראות‬ ‫יכול‬ ‫תחילה לגרים"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מדוע עם ישראל‬ ‫הרועה‬ ‫שכן‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫הבכורה‬ ‫שהרי‬ ‫כוונתו‪,‬‬ ‫מה‬ ‫[ותמוה‬ ‫בראוי‪.‬‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫גם‬ ‫שנים‬ ‫פי‬ ‫שפיר נוטל בכור‬ ‫אברהם?‬ ‫של‬ ‫גירות‬ ‫הנדיבות‬ ‫בחינת‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫נקראים‬ ‫"ראוי"]‪.‬‬ ‫כל‬ ‫אבל זה נחשב‬ ‫למשכילים‪,‬‬ ‫המקדש‪,‬ומדוע‬ ‫בימי יעקב‪,‬‬ ‫בשנההיתה‬ ‫בזמן‬ ‫שבטים‬ ‫שקיבל ב'‬ ‫רגלים‬ ‫של יוסף ג'‬ ‫בתוס' השלם עה"ת (בראשית ג‪ ,‬ז) כתב‪" :‬ותפקחנה עיני שניהם‪ ,‬ולא עיני‬ ‫כלפי‬ ‫בהסתכלך‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫בכל‬ ‫שעה‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫ומעתה בזה מיושבים החולקים על הגר"א‪ ,‬דאמנם בתאומים רגילים יש‬ ‫תמיד‪,‬‬ ‫יום‬ ‫עיני שניהם"‪,‬‬ ‫"ותפקחנה‬ ‫ולמקום‬ ‫החיבורשאמר‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫שצורת י"ו לפי‬ ‫עירמם חסר‬ ‫למדים‬ ‫וחיות‪ ,‬כי‬ ‫בהמות‬ ‫מכאן אנו‬ ‫מעלה ברעותא דלבא‪ ,‬יתעורר עלך אתערותא מרעוא‬ ‫מבכורות"‪.‬‬ ‫כדאיתא‬ ‫הרועה‬ ‫עיני‬ ‫מילין‬ ‫הקדושה‪ ,‬הוא רק בנדבת לב‪ ,‬כשאדם מרים ומגביה‬‫י"ו‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫רואה‬ ‫אין‬ ‫ועתה‬ ‫קודם הוא זה שמוחזק והוא הבכור‪ .‬אך אצל‬ ‫ב"ה"‪.‬‬‫שנולד‬ ‫לידה‪ ,‬וזה‬ ‫רעוין‬ ‫יצירה ויש דכל‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫יעקב שהולכים בתר טיפה ראשונה‪ ,‬הרי שטיפה זו היא ראובן‪ ,‬ואפילו‬ ‫לדברי הירושלמי‬‫מצייןכמידת‬ ‫הגר"ר מרגליות בספרו נפש חיה (או"ח תרפח‪ ,‬ב)‬ ‫מחוייב‪.‬‬ ‫מלומדה ומעבר למה שהוא‬ ‫עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר‬ ‫הוא בכור‪.‬‬ ‫ובספר‬ ‫שיצא שני‪ ,‬מ"מ‬ ‫בא"י במקום‬ ‫לגדל עלייה לרגל‬ ‫דקה‬ ‫בהמה‬ ‫דאפשרעל כן‬ ‫יראה"‪.‬‬‫ל"ז‪ ,‬ז)‬ ‫זוכהב"ק‬ ‫(פסחים ד‪ ,‬ג;‬ ‫בב' מקומות‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫ולשמור שלא‬ ‫אבינו‬ ‫אברהםאותה‬ ‫יכול לראות‬‫בתו של‬ ‫הרועה‬‫נדיב‪,‬‬ ‫בתשאז‬ ‫שלמיל‪,‬‬ ‫לבחינהט"ז‬ ‫שייכת‬ ‫ט"ז מיל על‬ ‫שהוא‬ ‫הפרק‪.‬פני ה'‪,‬‬ ‫דהגר"א‬ ‫לראות את‬ ‫שבאים את כל‬ ‫פעם מחברים‬ ‫שבכלחמדה‬ ‫פני"‪ ,‬הכלי‬ ‫לראותדדברי‬ ‫נמצא נפלא מאד‪,‬‬ ‫לגרים‪ .‬איתא דהקב"ה אמר לאברהם "שא נא עיניך‬ ‫תחילה‬ ‫(ויצא קנו‪ ,‬א)‬ ‫שהוא‬ ‫ובזוהר‬ ‫תזיק‪.‬‬ ‫ובזה ורק כך‬ ‫מתחברים‬ ‫שם ה'‪,‬‬‫לידה‪,‬‬‫בתרשל‬‫הנכונה‬ ‫הולכים‬ ‫הכוונה‬ ‫לבוא עם‬ ‫יצירה‪ ,‬ויש‬ ‫מחדש צריך‬ ‫שהולכים בתר‬ ‫וראה וגו' "‪ ,‬וקשה דהרי אדם יכול לראות ג' או ד' או ה' פרסאות‪ ,‬ומיישב‬ ‫ראיית פנים‬ ‫כבמוחזק‪,‬‬ ‫נוטל בראוי‬‫בכורושל‬‫ההשפעות‬ ‫אתיעקב אבינו‬ ‫לקבל אצל‬ ‫ומוחזק‪ ,‬ואילו‬ ‫למושגי ראויאפשר‬ ‫וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫בבהמ"ק‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שאין די בעצם הביאה‬ ‫שאדם בינוני‬ ‫חזינןאל‬ ‫ועכ"פ בדבריו‬ ‫והביאותים‬ ‫שכתוב‬‫דעלמא‪.‬‬ ‫סיטריןכמו‬ ‫תפלתך‬ ‫בביתלו ד'‬ ‫ושמחנוהראה‬ ‫שהקב"ה‬ ‫לידה‪.‬‬ ‫בכוונה‬‫ההשתדלותבתר‬ ‫בתר יצירה ולא‬ ‫שםאת‬ ‫צריךהולכים‬ ‫לעשות‬ ‫אלאלכו"ע‬ ‫ראובן‪ ,‬וכן‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫וכפי שהיה אצל‬ ‫הר ד'קדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬ ‫מיל‪.‬‬ ‫ט"ז‬ ‫דהיינו‬ ‫פרסאות‬ ‫רואה‬ ‫נכונה ובהתלהבות הנדרשת‪ ,‬כדי לזכות להשפעה‬ ‫גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על‬ ‫המגיעה מראיית פנים‪.‬‬ ‫דף נג‬ ‫לבאר באופנים‬ ‫בהמ"ק‬‫לך) יצא‬ ‫ובספר אור תורה לגאון מאוסטרבוצא (פרשת לך‬ ‫לבנין‬ ‫ה' וגו"‪ ,‬ולמה מזכירים את הציפייה‬ ‫(כלומר כשעומד‬ ‫פרסאות האמור הדבר‬ ‫אחת‬ ‫בראייה‬ ‫עלמאות‬ ‫גרים? ולפי‬ ‫אברהם ב'‬ ‫ראהשנאמר‬ ‫נוספים כיצד‬ ‫הפסוק‬ ‫ע"י‬ ‫בשם משמואל )שביעי‬ ‫כעי"ז איתא בספרי חסידות‪.‬‬ ‫מהרה יבנה בהמ"ק‬ ‫פרסה לכל צד)‪.‬‬ ‫אצל‬‫)שניכרתמאות‬ ‫ההתנדבות‬ ‫פרסה‪ ,‬יש לו ב'‬ ‫מאותבחינת‬ ‫פרסה על ד' מאות‬ ‫שבאמת‬ ‫נפלא‪,‬‬ ‫א"י שהיא ד'‬ ‫באמצע‬ ‫של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫ולא‬‫כבוד‬ ‫לראות הדר‬ ‫המקדש‪,‬‬ ‫משום שבא‬ ‫שמהרה יבנה‬ ‫העדר‪",‬שכמו‬ ‫בכל כך‪:‬‬ ‫מוםדידן‬ ‫הגמ'‬ ‫הטעם שאיןדברי‬ ‫להטיל‬ ‫השי"ת‪.‬מבוססים על הגמ' כאן‪.‬‬ ‫המהלכים בדבריו‬ ‫שניראיית פני‬ ‫לקרבן‪.‬יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי‬ ‫שכינתו‪ ,‬כך‬ ‫יהיו בהמות כשרות‬ ‫מהלך ראשון הוא ע"פ התנחומא שכתב שאור שבעת ימי בראשית‬ ‫לכך"‪ .‬ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין‬ ‫משוםממנו‪,‬‬ ‫דמהרה‬ ‫מהנדרש‬‫רחוקבזה"ז‪,‬‬ ‫לכהןהיותו‬ ‫לשתות יין‬ ‫שיתמרמר על‬ ‫כיו"ב מצינוהפירוש‬ ‫בתענית (יז‪ ,‬ב) דאין‬ ‫הוא מ"ט פעמים אור החמה של עכשיו‪ ,‬ואיתא במד"ר שאור שבעת‬ ‫ולא לעצבות ושברון לב‪ ,‬אלא‬ ‫הראויניתן‬ ‫לשמחה‬ ‫כי יו"ט‬ ‫לעבודה‪.‬‬ ‫ובעינן כהן‬ ‫יבנה המקדש‬ ‫ימי בראשית הוא חוץ מאור החמה עצמו‪ ,‬נמצא שבצירוף שניהם יש נ'‬ ‫שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫פעמים אור החמה‪ .‬וכיון שכיום אפשר לראות ד' פרסאות (דהיינו ט"ז מיל)‪,‬‬ ‫ובגבורת ארי מקשה דהרי בר"ה (יא‪ ,‬א) פליגי ר"א ור' יהושע אי בתשרי‬ ‫אם יהיה הדבר בזמן ששולט אור שבעת ימי בראשית הרי שיש להכפיל‬ ‫עתידין להגאל או בניסן‪ ,‬אבל באחד משאר כל החדשים לכו"ע אין נגאלין‪,‬‬ ‫אוסף | ‪61‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫"שם הנהר הרביעי"‪ ,‬דעיקר מקומם של אנשים אלה הוא בגן עדן העליון‪,‬‬ ‫ט"ז בחמישים‪ ,‬ועולה ב' מאות‪ .‬ואיתא בילקוט ראובני בשם המדרש דמשה‬ ‫אלא ששייכים ג"כ במקצת לג"ע התחתון‪ .‬ונהר זה שייך לצפונה של א"י‪,‬‬ ‫רבינו היה לו זה האור‪ ,‬ומסתמא גם אברהם אבינו היה לו אור זה‪ ,‬וא"כ כיון‬ ‫שהוא המקום העיקרי לתורה ולתעודה‪ .‬אלא שכיון שמדובר קודם שניתנה‬ ‫שעמד באמצע ארץ ישראל‪ ,‬שכן נאמר לו להסתכל לארבע קצוות‪ ,‬הרי‬ ‫תורה לישראל‪ ,‬אין רוצים לקשרו לא"י‪ .‬ועל כן בפרת לא נאמר בפסוק‬ ‫ראה לכל עבר ב' מאות פרסאות‪ .‬וכיון שארץ ישראל היא ד' מאות פרסה‬ ‫מקום הליכתו‪( .‬ויש להוסיף שאמנם בגמ' דידן מוזכר שיש שייכות בין פרת לא"י‪,‬‬ ‫על ד' מאות פרסאות עולה החשבון יפה‪.‬‬ ‫שהמטר בא"י יוצא בפרת‪ ,‬והיינו שבאמת יש שייכות בין פרת לא"י)‪.‬‬ ‫מהלך נוסף ביאר ע"פ התנחומא בהעלותך דאור של מעלה הוא מאה‬ ‫ומסיים הנצי"ב שלפי דרכו זה הפירוש בגמ' כאן שכל הנהרות שייכים‬ ‫פעמים האור של מטה‪ .‬והצדיקים משתמשים באור של מעלה‪ .‬וכיון‬ ‫לפרת‪ ,‬משום שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה שעובד את ה' באמת‪.‬‬ ‫שאברהם השתמש באור של מעלה הרי יש לו ק' פעמים ד' פרסאות‪,‬‬ ‫ומשם יוצאים הנהרות האחרים‪.‬‬ ‫עולה ד' מאות‪ ,‬ולפירוש זה נאמר שאברהם ראה את א"י מן הצד‪ ,‬דהיינו‬ ‫הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫חגיגה דף ב‪ ,‬א‬ ‫ד' מאות פרסאות‪.‬‬ ‫לחידקל למה קולך‬ ‫צריך לדעת‬‫ששואלים‬ ‫באהבתבב"ר (טז‪,‬‬ ‫השי"ת‪.‬ג)אדם‬ ‫מוסיף דאיתא‬ ‫וב"הרחב דבר"‬ ‫יתלהב לבו‬ ‫ובזה‬ ‫שואלים לפרת‬ ‫הבריות‪.‬לו!‬ ‫לו! מצפה‬ ‫מחכה‬ ‫קולי בין‬ ‫שהקב"ה‬ ‫נשמע‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫הלואי אהיה‬ ‫באאומר‬ ‫כשהוא‬ ‫הרבה‪,‬‬ ‫נשמע‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫בלבנוטע בי וכו'‪.‬‬ ‫להיות‬ ‫צריכים‬ ‫והתרגשות‬ ‫הכנה כלל‪ ,‬אומר‬ ‫אין כמה‬ ‫א"כ‬ ‫דף נה‬ ‫אותי‪ ,‬זה‬ ‫מודיעים‬ ‫מעשיי‬ ‫קולך נשמע‬ ‫למה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫הגמרא מביאה את הדרשה "יראה יראה‪ ,‬כדרך‬ ‫הרי שכך הטבעי הקב"ה טבעם של שני נהרות אלה‪ ,‬שיהא חידקל רועש‬ ‫יש כאן כמה‬ ‫הנהרות בא לראות"‪.‬‬ ‫ומשמעותם‬ ‫ארבעתליראות כך‬ ‫שאדם בא‬ ‫מרובין כדי ללמדנו‬ ‫תרפ"ד(‬ ‫ופירותיו‬ ‫צנועים‬ ‫אמת פסח‬ ‫ומי פרת‬ ‫באמרי‬ ‫איתאהרבה‪,‬‬ ‫)הובא‬ ‫מצליחים‬ ‫פירותיואמת‬ ‫ואיןובשפת‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫שעוסקים לתקן‬ ‫בצרכי ציבור‪ ,‬לבין‬ ‫שיש לאדם‬ ‫ההשתוקקות‬ ‫דהיינו‬ ‫אנשים"שכפי‬ ‫שנמשלו לחידקל‬ ‫גמרא זו‪,‬‬ ‫על‬ ‫ההבדל בין‬ ‫למטה‬ ‫נהרותלמה‬ ‫תואמת‬ ‫נהרות וג'‬ ‫משלשלהיות‬ ‫למטהצריכה‬‫האדם‬ ‫הנהרות‬ ‫הואאמר רב כל‬ ‫שהראייה של‬ ‫"דאמר רב יהודה‬ ‫הכנתשמים‪.‬‬ ‫דהיינו שע"י‬ ‫מעשיהם לשם‬ ‫המעשים"‪,‬‬ ‫לשכינה‪ ,‬וכל‬ ‫נתקנים מרכבה‬ ‫מעלהכךשהם נעשו‬‫מעשיו‬‫אנשי‬ ‫מפרת"‪ .‬שה' רואה אותו‪ ,‬ועל כן סומא בעין אחת פטור מן‬ ‫האדם‪ ,‬בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫שלימה‪.‬ב‪ ,‬י‪-‬יד) מבאר ענין זה‪ ,‬ומקדים‪" :‬הנה אין ספק‬ ‫לנצי"ב (בראשית‬ ‫בהעמק דבר שהיא‬ ‫דף נו‬ ‫שהענין הוא כמשמעו‪ ,‬אבל מ"מ יש להבין מזה הליכות עולם ותכלית חיי‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה למסכת חגיגה "כדרך שבא‬ ‫זה‪:‬על‬ ‫עומדמזהכנגד‬ ‫הגן‪ ,‬וכי‬ ‫דרשו‪ ,‬שזה‬ ‫נהרות יצאו‬ ‫שהודיע שד'‬‫הקדושים‬ ‫ובספריםנ"מ במה‬ ‫האדם‪ ,‬דבלא זה מאי‬ ‫עובריןאת‬‫בלוקח לקבל‬‫בהמה שהצורה‬ ‫ליראות"!‬ ‫מעשר‬ ‫לראות כך בא‬ ‫נהרותכביכול‬ ‫מקיימים‬ ‫ואלפיםמקבל‬ ‫שהאדם‬ ‫מאות‬‫שמה‬‫היינו עוד‬ ‫העולםיראה"‪,‬‬ ‫ומלואו‪ ,‬והלא‬ ‫"יראה‬ ‫אלו ד' נהרות כונן‬ ‫ההשפעות של הרגל‪ ,‬המועד והחג‪ ,‬היא ע"י שאדם‬ ‫מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫שמגיע כולן נכנסין‬ ‫במעי אמן‪,‬‬ ‫מולעוברין‬ ‫השפע‬ ‫עשרה‬‫לקח אל‬ ‫יוחנןעצמו‬‫ומעלה ר'את‬ ‫מרומםאסי אמר‬ ‫"אמר ר'‬ ‫עוד‪,‬‬ ‫העולם ואינםבאיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫ולא‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫כל‬ ‫הכתוב‬ ‫לנו‬ ‫הודיע‬ ‫למאי‬ ‫וא"כ‬ ‫מעדן‪,‬‬ ‫יוצאים‬ ‫ממילא‪,‬ממעשר‪ .‬א"ר‬ ‫במתנה פטור‬‫האדם‬ ‫יבואו אל‬ ‫ושניתן לו‬ ‫הלקוח‬ ‫ההשפעותתנןלא‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫להתעשר‪ .‬והא אנן‬ ‫לדיר‬ ‫מלמעלה‪.‬הללו שיוצאים המה‬ ‫על הנהרות‬ ‫היושבים‬ ‫מקבל‬ ‫לאנשיםהוא‬ ‫לראות‪ ,‬כך‬‫אין ניכר‬ ‫אלא שבאמתשלו‬ ‫אמר קרא תעשה‬ ‫המידה‪.‬‬ ‫אמינא‪,‬‬‫ובאותה‬ ‫עצמומעליא‬ ‫מילתא‬ ‫בחילמא‪,‬את‬ ‫חזאי שהכין‬‫כפי מה‬‫אלא ר'רקיוחנן‬ ‫אלעזר‬ ‫מעדן‪ ,‬כידוע לחוקרי הארץ‪ ,‬ועל כרחך הינם יוצאים מתחת לארץ מעדן‬ ‫בשעת עשייה מיעט הכתוב"‪ .‬היינו שאם מעשה הלקיחה הוא בזמן חיוב‬ ‫הודיענואדם‪,‬‬ ‫הכתוב‬ ‫כתב‪" :‬בן‬‫קלז( למאי‬ ‫לחוץ‪,‬אות‬ ‫אבל א"כ‬ ‫)פרק סו‬ ‫חרדיםויוצאים‬ ‫בספר נובעים‬ ‫עד המקום שמשם‬ ‫וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫שכך הוא"‪ .‬ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל‬ ‫ממעי אמן‪.‬‬ ‫לקחכך עם‬ ‫לאפוקיעל‬ ‫אז פטור‪,‬‬ ‫וזכיתי לדבר‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫"מאירש"י‪" :‬ר' יוחנן חזאי בחילמא כו' ‪ -‬הלילה נראה לי ר"י בחלום‪,‬‬ ‫כמה‬ ‫נדיב‪,‬‬ ‫בת‬ ‫בנעלים‬ ‫פעמייך‬ ‫יפו‬ ‫מה‬ ‫דכתיב‬ ‫ופירש‬ ‫וכו'‪ ,‬ובראייתך תעשה רושם‪ ...‬וכן ה'‬ ‫כדלהלן‪:‬‬‫אלקים‬ ‫ולכן מבאר הנצי"ב‬ ‫נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל‪ ,‬בת‬ ‫בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫טעם"‪.‬‬ ‫דבר‬ ‫היום‬ ‫שאומר‬ ‫נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שהיה‬ ‫בי‬ ‫אני‬ ‫יודע‬ ‫לי‬ ‫ונראה‬ ‫והואיל‬ ‫עולהיראה‪,‬‬ ‫לעליון‪,‬‬ ‫יראה‬ ‫לפני רז"ל‬ ‫שהנשמה‬ ‫ודרשו‬ ‫זכורך‪,‬‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫כלעדן‬‫יראה וגן‬ ‫כתיבהתחתון‬ ‫יש בעולם גן עדן‬ ‫ישראל ביאור עמוק‬ ‫ומפולפל ע"פ‬ ‫נפלא עם‬ ‫להבין‪,‬דברמדוע‬‫ויצא כתב‬ ‫פרשתויש‬‫לגרים"‪.‬‬ ‫מיההשילוח‬ ‫תחיל‬ ‫בספר‬ ‫הוא הוא‬ ‫השכר‬ ‫העם‪,‬‬ ‫ולהמון‬ ‫העליון‬ ‫העדן‬‫ליראות‪.‬‬ ‫נשארתבאהנפש‪ .‬גן‬ ‫לראות כך‬ ‫כדרך שבא‬ ‫התחתון‪ ,‬ושם‬ ‫היא עוברת דרך‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות גירות של אברהם?‬ ‫למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫העולם‬ ‫המקדש‪ ,‬אבל‬ ‫העוה"ז‪ ,‬וגם אומות‬ ‫בזמן שכר מעין‬ ‫רגלים בשנה‬ ‫התחתון יש בו‬ ‫ג'‬ ‫לצדיקים‪ ,‬ואילו‬ ‫הרוחני‬ ‫בגמ' כאן‪.‬‬ ‫יום תמיד‪ ,‬בכל שעה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫שהוא‬ ‫התחתון‪,‬‬ ‫עלךבגן עדן‬ ‫עוסקים‬ ‫בראשית‬ ‫בפרשת‬ ‫הפסוקים‬ ‫שייכים לשם‪.‬מעלה‬ ‫ולמקום מיד כשיצא‬ ‫תפילת הדרך‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫החיבורהתפלל‬ ‫אבינו לא‬ ‫שצורת‬ ‫למדים יעקב‬ ‫לשאול מדוע‬ ‫מכאן אנו‬ ‫הנה יש‬ ‫מרעוא‬ ‫אתערותא‬ ‫יתעורר‬ ‫דלבא‪,‬‬ ‫ברעותא‬ ‫הקדושה‪ ,‬הוא רק בנדבת לב‪ ,‬כשאדם מרים ומגביה‬ ‫ב"ה"‪.‬בזה ד' בחינות‪.‬‬ ‫דכל רעוין‬ ‫האנושות‪ .‬ויש‬ ‫דבר ששייך לכל‬ ‫אמר "אם יהיה‬ ‫שאז‬ ‫הסולם‬ ‫מראה‬ ‫אחרי‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫עד‬ ‫המתין‬ ‫ולמה‬ ‫שבע‪,‬‬ ‫מבאר‬ ‫כמידתדלקוח פטור‬ ‫מחוייב‪.‬הגמ' כאן‪,‬‬ ‫שהואהענין ע"פ‬‫למהוגו' "‪ .‬אך‬ ‫ומעבר בדרך‬ ‫עמדי ושמרני‬ ‫מלומדה‬ ‫אלקים‬ ‫ועבדים‬ ‫נשיםהזוהר‬ ‫ביאורישדברי‬ ‫שזהבעולם‪.‬‬ ‫מביאטוב‬ ‫לעשות‬ ‫בנכסיהם‬ ‫הקודש‬ ‫שמשתמשים‬ ‫עבודת‬ ‫יש אנשים ובספר‬ ‫לרגליוחנן בחלום‪,‬‬ ‫עלייהשבא ר'‬ ‫על כן‬ ‫התגלה עד‬ ‫שעובריןיראה"‪.‬‬ ‫חייבים‪ ,‬לא‬ ‫והדיןזוכה ל"‬ ‫בהמה‪,‬כך‬ ‫ה"יראה"‪,‬‬ ‫ממעשר‬ ‫לשכינה‪.‬‬ ‫מרכבהתבואו‬ ‫חז"לשנעשה‬ ‫עה"פ "כי‬ ‫ציבור‪ .‬מי‬ ‫בצרכישם‬ ‫העוסק‬ ‫שדרשו‬ ‫)בשלחישנז‪(.‬‬ ‫שמשרתים אחרים‪.‬‬ ‫בחלום‪ ,‬אפשר‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫מידה זו‬ ‫בתו של‬ ‫כשמתגלה‬ ‫נדיב‪ ,‬ורק‬ ‫בתחנינה‪,‬‬ ‫מידת‬‫הואשל‬‫לבחינה‬ ‫שר' יוחנן‬‫שייכת‬‫דהיינו‬ ‫לראות פני"‪ ,‬שבכל פעם שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫שהוא תחילה לגרים‪.‬‬ ‫לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה'‪ ,‬ורק כך‬ ‫צריך נהר‪.‬‬ ‫כנגד כל אחד ישנו‬ ‫להבין את ענין מעשר בהמה (ויש להוסיף דידוע שיש דברי תורה שמתגלים בחלום‬ ‫פנים‬ ‫ראיית‬ ‫של‬ ‫ההשפעות‬ ‫את‬ ‫לקבל‬ ‫אפשר‬ ‫הנהר הראשון פישון‪ ,‬מלשון פש ורבה‪ ,‬וכנגד מה שאנשים משתמשים‬ ‫קדשך ולקוח‪.‬‬ ‫הר מעשר‬ ‫חנינהאללענין‬ ‫בסליחות מידת‬ ‫"תביאנו‬ ‫שאומרים שייכות בין‬ ‫מהגבהותם)‪ ,‬ויש‬ ‫וזהולרוב‬ ‫דווקא‪,‬‬ ‫הביאה‬ ‫באופןבעצם‬ ‫טוב די‬ ‫אומר‪ ,‬שאין‬ ‫וחסדהוי‬‫בבהמ"ק‪.‬‬ ‫אל‬ ‫והביאותים‬ ‫שכתוב‬ ‫כמו‬ ‫תפלתך‬ ‫בבית‬ ‫ושמחנו‬ ‫הרי‬ ‫ההשתדלותבעולם‪,‬‬ ‫בכוונה‬ ‫כללי‬ ‫שהעושה את‬ ‫צריך לעשות‬‫בעולם‪.‬‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא‬‫בנכסים לעשות טוב‬ ‫יעקב אבינו ידע ברוה"ק שהוא יקבל בהמות מלבן‪ ,‬וידע שיאמר בתפילתו‬ ‫אשר‬ ‫החוילה‬ ‫ארץ‬ ‫את‬ ‫הסובב‬ ‫שהוא‬ ‫כתוב‬ ‫ולכן‬ ‫התחתון‪.‬‬ ‫משתייך לגן עדן‬ ‫הר קדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬ ‫נכונה ובהתלהבות הנדרשת‪ ,‬כדי לזכות להשפעה‬ ‫בהמות שיקבל‬ ‫אותןעל‬ ‫בהמה‪ ,‬והרי‬ ‫הנלווים‬ ‫מינהמעשר‬ ‫"ובני הנכר‬ ‫דזה כולל‬ ‫אלאלעיל‬ ‫שכתוב‬‫אעשרנו לך"‬ ‫גרים כמו‬ ‫"עשר‬ ‫הממון‪.‬מראיית פנים‪.‬‬‫המגיעה‬ ‫שם הזהב – עניין‬ ‫בהמ"קובחלום ראה‬ ‫לבנין המוריה‬ ‫הציפייה‬ ‫שהגיע להר‬ ‫אבלאתלאחר‬ ‫מזכירים‬ ‫פטור לקוח‪.‬‬ ‫וגו"‪,‬בהןולמה‬ ‫ה'‬ ‫מלבן יש‬ ‫הדברשאמר יעקב‬ ‫במידתהאמור‬ ‫"חנון" וכמו‬ ‫היה ולפי‬‫גרים?‬ ‫ואותועלגילוי‬ ‫שנאמר‬ ‫הפסוקעליו"‪,‬‬ ‫ע"י ה' נצב‬ ‫"והנה‬ ‫שמיוחדים‬ ‫את ארץ כוש‪,‬‬ ‫משמואל )שביעי‬ ‫בשם‬‫וסובב‬ ‫בספריעל גחון‪,‬‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫מלשון הולך‬ ‫גיחוןאיתא‬ ‫הנהר השני הוא‬ ‫כעי"ז‬ ‫חנינה אצל‬ ‫מצינו אצל יעקב‪,‬‬ ‫)שניכרת‬‫דמידת‬ ‫ההתנדבות‬ ‫בחינתאת עבדך"‪,‬‬ ‫שבאמתהאלקים‬‫נפלא‪ ,‬אשר חנן‬‫"הילדים‬ ‫פירשלואת‬ ‫נהר‬ ‫האבני נזר‬ ‫נאמנה‪ ,‬יש‬ ‫אחריםשאביו‬ ‫ועושה זאת‬ ‫שמשרתמביא‬ ‫ואדםתרע"א(‬ ‫מעולם‪ .‬פסח‬ ‫לעבדות של‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫דברי הגמ' דידן כך‪" :‬שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫מיוחד‪.‬‬ ‫הדין של מעשר בהמה‪ ,‬דאם לקח את הבהמות בתור‬ ‫את‬ ‫יודע‬ ‫הוא‬ ‫ראיית פני השי"ת‪.‬‬ ‫מעתה‬ ‫שכינתו‪ ,‬כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי‬ ‫עוברין‪ ,‬שפיר יתחייב במעשר בהמה‪ .‬ורק עכשיו הוא יכול להתחייב "עשר‬ ‫שאין‬ ‫והוא‬ ‫משמואל וקל‪,‬‬ ‫השם‬ ‫צריך להיות חד‬ ‫בצרכיבנו‬ ‫ציבור‬ ‫שהעוסק כך‬ ‫ומוסיף על‬ ‫לכך"‪.‬חידקל‪,‬‬ ‫הנהר השלישי הוא‬ ‫אעשרנו לך"‪ ,‬שיקח את הבהמות בתור עוברין‪.‬‬ ‫מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫שאנשים‬ ‫ודוקארחוק‬ ‫קידמת אשור‪,‬‬ ‫היותו‬ ‫שיתמרמר על‬ ‫וחיזוק‪,‬‬ ‫מלשון אישור‬ ‫הפירוש‬ ‫הולך קדמת אשור‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫עבורלב‪,‬‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫ושברון‬ ‫לעצבות‬ ‫מקדימה‪,‬‬ ‫שהםולא‬ ‫עומדים‬ ‫ובמהניתן‬ ‫לשמחה‬ ‫משתמשיםיו"ט‬ ‫בשררתם‬ ‫כי‬ ‫אלה‬ ‫והדברים עמוקים וצריכים עוד למודעי מדוע מידת חנינה מגלה את עומק‬ ‫שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫ענין לקוח‪ ,‬וה' יאיר עינינו‪.‬‬ ‫הנהר הרביעי הוא פרת‪ ,‬מלשון פרה ורבה במצוות ומעשים טובים‪ .‬וזהו‬ ‫‪ | 62‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‬ ‫‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫פרשת ויצא עוסקת במה שאירע ליעקב מאז צאתו מבאר שבע (בגיל ס"ג) בדרכו לחרן בהוראת אביו ואמו‬ ‫כדי לברוח מעשיו וכדי לישא אשה ממשפחתה של רבקה‪ ,‬בדרך שהה בישיבתו של שם י"ד שנה ושימש‬ ‫את עבר (שם מת כשהיה יעקב בן ‪ ,50‬ואיתא בסדר עולם 'יעקב שימש את אבינו אברהם ט"ו שנה‪ ,‬ואת שם‬ ‫חמישים שנה‪ ,‬נמצאת אומר אבינו יעקב שימש את שם נ' שנה‪ ,‬ושם שימש את מתושלח צ"ח שנה‪,‬‬ ‫ומתושלח שמש את אדם הראשון רמ"ג שנה‪ ,‬נמצאת אומר ארבעה מתוך כ"ב דורות‪ ,‬ושבעה בני אדם‬ ‫שקפלו את העולם כולו‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬אדם הראשון ומתושלח ושם ויעקב ועמרם ואחיה השילוני ואליהו‪ ,‬ועדיין‬ ‫הוא קיים )‪ .‬יעקב הגיע ללבן בגיל ע"ו והיה אצלו כ' שנים עד גיל צ"ז‪ ,‬ובשנים אלו רעה את צאן לבן‪ ,‬כל‬ ‫השבטים חוץ מבנימין נולדו מהשנה השמינית (כשהיה בן פ"ג) שאז נשא את רחל ולאה (שהיו בנות כ"ב)‪,‬‬ ‫עד סוף השנה הי"ד שאז נולד יוסף‪.‬‬ ‫חלום יעקב‪ -‬יעקב בדרכו לחרן הלך לישון וחלם שסולם מוצב ארצה וראשו מגיע לשמים ומלאכים עולים ויורדים‬ ‫בו‪ ,‬והקב"ה אמר לו שירש את הארץ‪ ,‬ושישמור אותו עד שובו לכאן‪ ,‬יעקב לקח את האבן ועשה ממנה מצבה‪ ,‬וקרא‬ ‫את שם המקום בית אל‪ ,‬ונדר שאם יהיה הקב"ה בעזרו ויחזור בשלום תהיה האבן בית אלוקים ויתן מעשר מכל‬ ‫אשר לו‪.‬‬ ‫פגישת יעקב ורחל‪ -‬יעקב הגיע לחרן וראה באר שיש עליה אבן והרועים ממתינים שיאספו כולם כדי להוריד את‬ ‫האבן ולהשקות את צאנם‪ ,‬בראות יעקב את רחל בת לבן הוא ניגש וגלל את האבן והשקה את צאן לבן‪ ,‬נשק לרחל‬ ‫ובכה‪ ,‬וסיפר לה שהוא בנה של רבקה‪ ,‬לבן הזמינו לביתו ויעקב רעה את צאנו חודש ימים‪.‬‬ ‫נישואי יעקב לרחל וללאה‪ -‬לאחר חודש לבן הציע ליעקב משכורת‪ ,‬יעקב ביקש לעבוד שבע שנים בעבור רחל‪,‬‬ ‫לאחר שבע שנים לבן עשה משתה ונתן לו את לאה‪ ,‬בבוקר יעקב גילה את התרמית ולבן טען לו שבמקומם נושאים‬ ‫קודם את הגדולה‪ ,‬ואמר לו שיתן לו את רחל עוד שבוע‪ ,‬ואח"כ יעבוד עבורה עוד ז' שנים‪ ,‬לבן נתן את זלפה ללאה‬ ‫ואת בלהה לרחל‪.‬‬ ‫לידת השבטים‪ -‬ללאה נולדו בתחילה ארבעה בנים‪ ,‬לראשון קראה ראובן על שם שראה ד' בעוניה כי עתה יעקב‬ ‫יאהבנה‪ ,‬לשני קראה שמעון על שם שד' שמע שהיא שנואה ונתן לה בן זה‪ ,‬לשלישי קראה לוי על שם שמעתה‬ ‫יעקב ילווה אליה‪ ,‬כשנולד הרביעי אמרה שהפעם עליה להודות לד' וקראה שמו יהודה‪ ,‬ועמדה מלדת‪ .‬רחל ראתה‬ ‫שאינה יולדת ואמרה ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי"‪ ,‬יעקב כעס ואמר לה "התחת אלוקים אנוכי אשר‬ ‫מנע ממך פרי בטן"‪ ,‬רחל נתנה את בלהה שפחתה ליעקב כדי שתיבנה ממנה‪ ,‬ובלהה ילדה בן ורחל קראה שמו דן‬ ‫על שם שד' דן אותה ושמע בקולה‪ ,‬ולבן השני של בלהה קראה נפתלי על שם שנפתלה עם אחותה ויכלה‪ .‬לאה‬ ‫נתנה אף היא את זלפה שפחתה ליעקב‪ ,‬וזלפה ילדה בן ולאה אמרה בא גד וקראה את שמו גד‪ ,‬ולבן השני של זלפה‬ ‫קראה אשר על שם שבאשרה יאשרוה בנות‪ .‬ראובן מצא דודאים בשדה ורחל ביקשה אותם‪ ,‬לאה התרצתה בתמורה‬ ‫לכך שיעקב ישכב עמה באותו לילה‪ ,‬לאה ילדה בן וקראה שמו יששכר מפני שד' נתן נתן לה שכר על שנתנה‬ ‫שפחתה ליעקב‪ ,‬ולבן הנוסף קראה זבולון מפני שעתה יזבלנה בעלה‪ ,‬ואח"כ ילדה בת וקראה את שמה דינה‪ .‬ד'‬ ‫שמע את תפילת רחל ונתן לה בן והיא קראה את שמו יוסף על שם שד' אסף את חרפתה‪.‬‬ ‫עבודת יעקב בשכרו‪ -‬לאחר לידת יוסף יעקב רצה ללכת לארצו‪ ,‬לבן הציע לו שכר על עבודתו‪ ,‬יעקב הציע לקבל‬ ‫בשכרו כל שה ועז נקוד וטלוא וכל שה חום‪ ,‬ואמר ללבן שיוציא עכשיו מהעדר כבשים אלו וכך ידעו שלא גנב‪ ,‬יעקב‬ ‫אוסף | ‪63‬‬ ‫לתוכן‬ ‫‬ ‫‬ ‫פיצל מקלות והניחם בשקתות המים כדי שהצאן יתחממו בבואם לשתות‪ ,‬ואכן הצאן התחממו וילדו עקודים‬ ‫נקודים וטלואים‪ ,‬יעקב הפריד בין מקנהו למקנה לבן‪ .‬יעקב העשיר מאד‪.‬‬ ‫חזרת יעקב לארץ מולדתו‪ -‬יעקב שמע שבני לבן טוענים שלקח את כל העושר מאביהם‪ ,‬הקב"ה אמר לו שיחזור‬ ‫למולדתו‪ ,‬לבן הלך לגוז צאנו‪ ,‬יעקב קרא לרחל וללאה ואמר להם שהוא רוצה ללכת‪ ,‬וכי אע"פ שלבן היתל בו‬ ‫והחליף הרבה פעמים את משכורתו הקב"ה היה עימו‪ ,‬ושהמלאך אמר לו לחזור לארץ מולדתו‪ ,‬רחל ולאה אמרו לו‬ ‫שאין להם חלק ונחלה אביהם אשר מכרם ואכל את כספם‪ ,‬וכל העושר שד' הציל להם מאביהם הוא שלהם ושל‬ ‫בניהם‪ ,‬ונתרצו ללכת‪ ,‬יעקב ברח עם כל משפחתו ורכושו בלא לומר ללבן‪ ,‬ורחל גנבה את התרפים של לבן‪.‬‬ ‫מרדף לבן‪ -‬לבן שמע שיעקב ברח והוא רדף אחריו עם אחיו‪ ,‬הקב"ה הזהיר את לבן לבלתי ידבר עם יעקב‪ ,‬לבן‬ ‫אמר ליעקב למה ברח בהחבא ולא נתן לו להפרד‪ ,‬ולמה גנב את התרפים‪ ,‬יעקב אומר שברח כי פחד שיקח את‬ ‫בנותיו‪ ,‬ושמי שגנב את התרפים לא יחיה‪ ,‬לבן חיפש ולא מצא את התרפים‪ ,‬יעקב טען ללבן שהוא עבד אותו‬ ‫במסירות רבה ולמה הוא רדף אחריו‪ ,‬לבן ענה שהכל שלו‪ ,‬יעקב ולבן כרתו ברית ביניהם‪ ,‬ולבן חזר לביתו‪.‬‬ ‫הפטרה‬ ‫מאורעות התקופה‪ -‬הנביא הושע בו בארי היה ראשון לארבעה נביאים (הושע וישעיה עמוס ומיכה) שנתנבאו‬ ‫בתקופת המלכים עוזיה יותם אחז וחזקיה‪ ,‬באותה תקופה עברו כבר כ‪ 160‬שנה מאז התחלקה המלוכה בישראל‬ ‫לשתים‪ ,‬מלכי יהודה ומלכי ישראל‪ ,‬כ‪ 200‬שנה לאחר בנין בית המקדש‪ ,‬בתקופה זו עבדו עשרת השבטים (המכונים‬ ‫אפרים על שם מלכם הראשון ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים) לעגלי הזהב שהעמיד ירבעם בן נבט כדי שלא‬ ‫יעלו לרגל‪ ,‬וחטאו בחטאים נוספים‪ ,‬והנביאים היו מעוררים את ישראל לתשובה‪ ,‬ומזהירים מפני העונש העתיד‬ ‫לבוא עליהם אם לא ישובו בתשובה‪.‬‬ ‫ההפטרה למנהג הספרדים‪ -‬הנביא אומר לישראל בשם ד' כי למרות חטאיהם הוא יגאלם ולא ישחיתם‪ ,‬ומוכיחם‬ ‫על חטאיהם‪.‬‬ ‫בהפטרה זו מוזכר שיעקב אחז בעקב עשיו ונצח את המלאך של עשיו‪ ,‬כפי שמוזכר בפרשה‪.‬‬ ‫ההפטרה למנהג האשכנזים‪ -‬הנביא הושע מוכיח את ישראל על חטאיהם הרבים‪ ,‬ומזהירם מפני העונש המצפה‬ ‫להם‪ ,‬ומוכיח באופן מיוחד את עשרת השבטים שנפרדו ממלכות יהודה‪ ,‬ומזכיר את הטובות שעשה ד' לישראל‬ ‫ומוכיחם איך בכל זאת הם חוטאים לו‪ ,‬ומתנבא על הגלות העתידה לבוא‪ ,‬וקורא לישראל לחזור בתשובה כי אז‬ ‫הקב"ה יסלח להם על חטאיהם ויחזירם לארצם‪.‬‬ ‫בהפטרה זו מוזכרת עבודתו של יעקב בעבור רחל ולאה‪ ,‬כפי שמוזכר בפרשה‪.‬‬ ‫‪ | 64‬אוסף‬ ‫מבחן ‪ 242‬פרשת ויצא‬ ‫מבחן ‪ 359‬ויצא‬ ‫בכורות נ"ח עד ערכין ד'‬ ‫סימן תמ"ח סעיפים ג' ד'‬ ‫חמץ שלא ישראל שהיה אנוס מלבערו‪ ,‬האם הוא מותר לאחר הפסח?‬ ‫א' מותר באכילה ובהנאה‪.‬‬ ‫ב' אסור באכילה ומותר בהנאה‪.‬‬ ‫ג' אסור באכילה ובהנאה‪.‬‬ ‫האם אפשר להקנות את החמץ ע"י שליח של הישראל המוכר או של הנכרי הקונה?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ב' שליח ישראל של מוכר ישראל מועיל‪ ,‬אבל נכרי לא יכול להיות לא שליח ולא משלח‪.‬‬ ‫ג' ישראל יכול להיות שליח בין של הישראל המוכר בין של הנכרי הקונה‪ ,‬אבל נכרי לא‪.‬‬ ‫נ"ט‪ :‬היו לו י' טלאים ובאמצע המנין מת אחד מאלו שלא‬ ‫נ"ח‪ .‬מה הדין לבן עזאי בנולדו לו חמשה בהמות באב וחמש באלול?‬ ‫נמנו‪ ,‬מה דין הטלאים?‬ ‫א' פטורים‪.‬‬ ‫א' כולם מצטרפים לגורן אחר‪.‬‬ ‫ב' חייבים‪.‬‬ ‫המוכר לנכרי חמץ ונתן לו מקצת הדמים והשאר זקף במלוה ואינו רוצה לשלם לו את השאר‪ ,‬האם מותר לתובעו בדיניהם?‬ ‫ג' יעשרם מספק‪.‬‬ ‫ב' אלו שנמנו נפטרו במנין הראוי‪ ,‬ואלו שלא נמנו מצטרפים‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫לגורן אחר‪.‬‬ ‫ב' מותר לתבוע שישלם לו‪ ,‬אבל לא יתן את החמץ עצמו לתשלומין‪.‬‬ ‫ג' כולם פטורים‪.‬‬ ‫נ"ח‪ :‬באיזה אופן כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים?‬ ‫ג' מותר לתבוע שישלם לו או שיתן לו את החמץ בתורת תשלומין‪.‬‬ ‫א' בקפץ מעשר לתוך אלו שלא נמנו‪.‬‬ ‫ס‪ .‬היו לו בזמן הגורן ט"ו טלאים‪ ,‬והכניס את כולם‬ ‫ב' בקפץ אחד מהמנויים לתוכם‪.‬‬ ‫האם מכירת חמץ לנכרי בקנין כסף בלבד מועילה?‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫והפריש אחד‪ ,‬מה דין החמשה הנותרים?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫א' פטורים ממעשר‪.‬‬ ‫נ"ט‪ .‬באיזה אופן אמר רבא שעשירי מאיליו הוא קדוש?‬ ‫ב' לכתחילה צריך גם משיכה‪ ,‬ובדיעבד מותר לאחר הפסח‪.‬‬ ‫ב' חייבים במעשר‪ ,‬אבל מותר לאוכלם ולשחטם עד הגורן‬ ‫א' כשיצא עשירי ולא קרא לו עשירי‪.‬‬ ‫ג' גם בדיעבד אסור לאחר הפסח‪.‬‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫ב' כשקרא לעשירי קודש או שהצביע עליו בידו‪.‬‬ ‫ג' חייבים במעשר‪ ,‬ואסור למוכרם ולשוחטם עד הגורן הבא‪.‬‬ ‫ג' אפילו בנשאר בדיר ולא קרא לו כלל ולא הצביע עליו‪.‬‬ ‫הנותן חמץ לנכרי במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח‪ ,‬האם זה נחשב שאין החמץ ברשותו?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ערכין ב‪ .‬מי מעריך?‬ ‫ס‪ :‬קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר ג"כ קרא עשירי‪ ,‬מה דינו?‬ ‫ב' לא‪ ,‬ולענין דיעבד מחלוקת‪.‬‬ ‫א' מופלא הסמוך לאיש‪.‬‬ ‫א' אינו קדוש‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' עבד‪.‬‬ ‫ב' נאכל במומו לבעלים‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ג' קרב שלמים‪.‬‬ ‫ישראל שקנה חמץ מהנכרי לפני פסח ונתן לו כסף ולא משך‪ ,‬מה דינו לאחר הפסח?‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כהנים שאכלו קדשים‪ ,‬האם הם חייבים בזימון?‬ ‫ס"א‪ .‬האומר לשלוחו צא ועשר עלי‪ ,‬באיזה טעות נחלקו רב פפא ורב פפי אם הוא‬ ‫א' פטורים‪.‬‬ ‫קדוש?‬ ‫ב' מותר לכתחילה אפילו אם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד‪.‬‬ ‫א' בקרא לאחר עשר עשירי‪.‬‬ ‫ג' מותר‪ ,‬ואם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד אסור‪.‬‬ ‫ב' חייבים‪ ,‬אבל אינם מצטרפים עם ישראלים לזימון‪.‬‬ ‫ב' בקרא לתשיעי עשירי‪.‬‬ ‫ג' חייבים ומצטרפים עם ישראלים לזימון‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫האם מותר למכור חמץ לנכרי לפני פסח כשיודע שיקנהו בחזרה אחרי פסח‪ ,‬לדעת המשנה ברורה?‬ ‫א' אם אומר שאולי יקנה אחרי פסח מותר‪ ,‬ואם מבטיחו שיקנה אסור‪.‬‬ ‫האומר לשלוחו צא ותרום ואינו יודע דעת המשלח ותרם אחד מארבעים או מששים‪,‬‬ ‫ב' גם אם מבטיחו שיקנה ויתן לו רווח מותר‪ ,‬אבל בתנאי שיקנה ממנו אסור‪.‬‬ ‫מה הדין?‬ ‫ג' מותר אפילו למכור בתנאי שתחול המכירה אם יקנה ממנו בחזרה אחרי פסח‪ ,‬ובלבד שיקיים התנאי‪.‬‬ ‫א' תרומתו תרומה‪.‬‬ ‫ב' תרומתו תרומה ויחזור ויתרום‪.‬‬ ‫ג' אין תרומתו תרומה‪.‬‬ ‫האם ומתי יובל משמט כספים?‬ ‫א' אינו משמט כלל‪.‬‬ ‫ערכין ב‪ :‬איזה קטן חייב בתפילין?‬ ‫דברפרק י'‬ ‫אחריתסוף‬ ‫בעת' עד‬ ‫שידוע' עד‬ ‫'ובפרט' 'ולפי‬ ‫פ"דמפרק ט‬ ‫ישראל‬ ‫התורה‬ ‫בית שער‬ ‫בעיתו‬ ‫הלשון‬ ‫דבר‬ ‫שמירת‬ ‫ב' משמט ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫א' היודע להניח‪.‬‬ ‫ב' היודע לשומרם‪.‬‬ ‫האם הבן מחויב בכבוד אביו לאחר מיתת אביו?‬ ‫ג' משמט בסופו‪.‬‬ ‫ג' כבן תשע כבן עשר‪.‬‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫ב' מחויב בכבודו רק בדברים הנוגעים לאביו ממש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מאיזה גיל קטן מטמא בזיבה?‬ ‫ג' מחויב ללכת בדרך ישרה‪ ,‬שאם הולך בדרך מקולקלת הוא מבזה את אביו‪.‬‬ ‫א' אפילו תינוק בן יומו‪.‬‬ ‫ב' מגיל תשע‪.‬‬ ‫ג' משיביא ב' שערות‪.‬‬ ‫על מי הזהירה התורה באופן מיוחד "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים"?‬ ‫א' על מי שסר מלימוד התורה‪.‬‬ ‫ג‪ :‬האם כהנים בזמן עבודה חייבים בתפילין?‬ ‫ב' על מי שסר מאהבת ד' ומיראת שמו‪.‬‬ ‫א' פטורים‪.‬‬ ‫ג' על מי שנמשך אחרי תענוגות העולם‪.‬‬ ‫ב' חייבים רק בתפילין של ראש‪.‬‬ ‫ג' חייבים רק בתפילין של יד‪.‬‬ ‫ד‪ :‬אמר ערך סתם עלי‪ ,‬כמה נותן?‬ ‫א' שקל‪.‬‬ ‫אוסף | ‪65‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ב' ג' שקלים‪.‬‬ ‫ג' חמישים שקלים‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מבחן ‪ > 120‬פרשת ויצא‬ ‫מבחן ‪ 10‬ה' עד י"א כסלו‬ ‫סוכה ט"ו‪ :‬עד י"ח‪:‬‬ ‫מכלל ז' סעיף י"א עד כלל ח' ס"ס ט'‬ ‫ט"ו‪ :‬האם סוכה שחציה סכך כשר וחציה סכך פסול כשרה?‬ ‫א' תלוי במחלוקת לגבי מחיצות שבת אם צריך עומד מרובה על הפרוץ או שמספיק פרוץ כעומד‪.‬‬ ‫ח"ב מתחילת פרק ט"ז עד פי"ז 'גדולה צדקה שהיא ממהרת'‬ ‫ב' בסוכה לכולי עלמא כשר‪.‬‬ ‫ג' בסוכה לכולי עלמא פסול‪.‬‬ ‫ט"ז‪ .‬האם פסול תעשה ולא מן העשוי נאמר גם על הדפנות (רש"י)?‬ ‫לפי הזוהר איזה דבר צריך דווקא להוציא עליו‬ ‫האם מותר לספר לשון הרע על מי שבדרך כלל אינו מקפיד‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫מעות?‬ ‫אם מספרים עליו דבר זה?‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫א' תורה‪.‬‬ ‫ב' מותר‪.‬‬ ‫ג' אם חסר בשיעור הדופן כן‪ ,‬ואם חסר בהכשר הדפנות לא‪.‬‬ ‫ב' מצוות התלויות במעשה‪.‬‬ ‫ג' אם הוא קרובו או אוהבו מותר‪ ,‬ובסתם אדם אסור‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫האם בזמננו ישנו אדם שיש לו דין תלמיד חכם לענין איסור‬ ‫ט"ז‪ :‬מהו הגובה הכי קטן של דופן שאפשר לצאת בו ידי חובת סוכה?‬ ‫אדם שחטא ונתחייב מיתה לשמים‪ ,‬מה יעשה ויחיה‬ ‫מבזה תלמיד חכם?‬ ‫א' דין ת"ח היה רק בזמן הגמרא שהיו חכמים ביותר‪.‬‬ ‫א' שבעה טפחים ומשהו‪ ,‬והכשרו ע"י לבוד‪.‬‬ ‫(לפי מה שהביא הח"ח מהמדרש)?‬ ‫ב' אף בזמננו שייך תלמיד חכם אם הוא בקי בש"ס ופוסקים ויודע‬ ‫ב' ארבעה טפחים ומשהו‪ ,‬והכשרו ע"י תרי לבוד‪.‬‬ ‫א' יוסיף בלימוד התורה‪ ,‬ומי שאינו לומד יהיה גבאי‬ ‫לענות בכל מקום‪.‬‬ ‫צדקה‪.‬‬ ‫ג' הכל לפי ערך הדור‪ ,‬ובזמננו כל מי שראוי להורות ויגע בתורה‬ ‫ג' י' טפחים‪ ,‬ואין אומרים לבוד בגובה הדפנות‪.‬‬ ‫ב' ירבה בעשית חסד‪.‬‬ ‫נקרא תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ג' יתענה ויחזור בתשובה‪.‬‬ ‫מהם התנאים להתיר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת‬ ‫י"ז‪ .‬באיזה שיעור אויר או סכך פסול פוסלים את הסוכה?‬ ‫לדעת המתירים?‬ ‫א' סכך פסול ד' אמות בצד וד' טפחים באמצע (וי"א ד' אמות)‪ ,‬ואויר בכל מקום בג' טפחים‪.‬‬ ‫על איזה דבר אמרו חז"ל שהוא זכות שהמלכות לא‬ ‫א' שעל ידי סיפורו תושבת המחלוקת ואינו יכול להשביתה באופן‬ ‫תכפה את בני העיר?‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫ב' בצד בין סכך פסול בין אויר פוסלים רק בד' אמות‪ ,‬ובאמצע סכך פסול ד' טפחים (וי"א ד' אמות) ואויר‬ ‫א' על ידי שיכפו אחד את חבירו לדבר מצוה‪.‬‬ ‫ב' שיודע את הדברים בעצמו‪ ,‬וכוונתו לתועלת‪ ,‬וברור מי נקרא‬ ‫ג' טפחים‪.‬‬ ‫ב' על ידי גמילות חסדים‪.‬‬ ‫בעל המחלוקת על פי ההלכה‪.‬‬ ‫ג' בין באמצע בין בצד סכך פסול ד' טפחים‪ ,‬ואויר ג' טפחים‪.‬‬ ‫ג' על ידי תפילה צדקה‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫באיזה אופן יש את האיסור של מבזה תלמיד חכם?‬ ‫האם עדיף לתת לעני הלואה או מתנה?‬ ‫א' המבזה אותו או את דברי תורתו‪ ,‬ודווקא בחייו‪.‬‬ ‫י"ז‪ :‬האם שני שיעורים שאינם שוים מצטרפים?‬ ‫א' הלואה‪.‬‬ ‫ב' המבזה אותו או את דברי תורתו גם לאחר מותו‪.‬‬ ‫א' מצטרפים רק לשיעור הגדול‪.‬‬ ‫ב' מתנה‪.‬‬ ‫ג' המבזה אותו דווקא מחייו‪ ,‬או את דברי תורתו גם לאחר מותו‪.‬‬ ‫ב' מצטרפים גם לשיעור הקטן‪.‬‬ ‫ג' מי שע"י הלואה אפשר להחזירו למצבו עדיף לתת לו‬ ‫ג' אינם מצטרפים כלל‪.‬‬ ‫הלואה‪.‬‬ ‫מדוע נענשו אהרן ומרים על מה שדיברו על משה רבינו?‬ ‫בזכות מה זכו אבותינו לעוה"ז ולימות בן דוד ולימות‬ ‫א' מפני שלא היה תועלת בדיבור זה‪.‬‬ ‫י"ח‪ .‬מה נחלקו רב אחא ורבינא (י"ח‪ ).‬בדין לבוד?‬ ‫המשיח?‬ ‫ב' מפני שהחליטו בדעתם שעשה שלא כדין‪ ,‬ולא בדקו למה עשה‬ ‫א' האם אומרים לבוד להחמיר או לא‪.‬‬ ‫א' בזכות התפילה‪.‬‬ ‫כך‪.‬‬ ‫ג' מפני שגם אם הם צדקו היה אסור להם לדבר על כך זה עם זה‪.‬‬ ‫ב' האם אומרים לבוד בסוכה קטנה‪.‬‬ ‫ב' בזכות הצדקה‪.‬‬ ‫ג' בזכות התורה‪.‬‬ ‫ג' האם אומרים לבוד באמצע הסוכה‪.‬‬ ‫באיזה אופן מותר לדבר לשון הרע על אפיקורס?‬ ‫א' מותר לפי כללי לשון הרע לתועלת‪.‬‬ ‫מה נמשל למה‪ ,‬התורה לצדקה או הצדקה לתורה?‬ ‫ב' מותר בכל אופן‪.‬‬ ‫י"ח‪ :‬באיזה אופן מודה אביי שלא אומרים פי תקרה יורד וסותם?‬ ‫א' התורה לצדקה‪.‬‬ ‫ג' מותר רק כדי להפריש את השומעים ממעשיו‪.‬‬ ‫א' בסוכה שיש לה ב' דפנות זה כנגד זה‪.‬‬ ‫ב' הצדקה לתורה‪.‬‬ ‫ג' התורה לצדקה והצדקה לתורה‪.‬‬ ‫אדם שעבר על עבירות שאיסורם ידוע‪ ,‬באיזה אופן מותר‬ ‫ב' כשאין פי התקרה נראה‪.‬‬ ‫לספר עליו לשון הרע?‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫איזה מצוה חמורה יותר‪ ,‬שילוח הקן שנאמר בה‬ ‫א' כשכוונתו לתועלת‪ ,‬ואין להגדיל העוולה יותר ממה שהיא‪.‬‬ ‫ב' מותר גם אם אין כוונתו לתועלת‪.‬‬ ‫"למען ייטב לך והארכת ימים" או צדקה?‬ ‫ג' אם כוונתו לתועלת מותר גם להגדיל את העוולה‪.‬‬ ‫א' שילוח הקן‪.‬‬ ‫ב' צדקה‪.‬‬ ‫מה ההסבר במה שמצינו בספרים שגאון אחד מקנטר את‬ ‫ג' שניהם שקולים‪.‬‬ ‫חבירו?‬ ‫א' עשו זאת כדי שלא יסמכו על דברים לא נכונים‪.‬‬ ‫ב' סמכו על המתירים לספר דבר שנתפרסם באפי תלתא‪.‬‬ ‫ג' לא כתבו אלא כנגד הדברים שנכתבו ולא כנגד הכותב עצמו‪.‬‬ ‫‪ | 66‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעור חומש‬ ‫על פרשת השבוע‬ ‫משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט"א‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז‬ ‫ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫על כן קרא שמו לוי‪( .‬כ"ט‪ ,‬ל"ד)‪ .‬כתב רש"י בכולם כתיב ותקרא‪ ,‬וזה‬ ‫אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי וגו'‪( .‬כ"ח‪ ,‬ט"ז)‪ .‬כתב רש"י‬ ‫כתוב בו קרא‪ ,‬ויש מדרש אגדה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו‬ ‫שאם ידעתי‪ ,‬לא ישנתי במקום קדוש כזה‪ .‬הנה יעקב בא במיוחד‬ ‫וקרא לו שם זה‪ ,‬ונתן לו כ"ד מתנות כהונה‪ ,‬וע"ש שלוהו במתנות קראו‬ ‫להתפלל שם‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל שכשבא לחרן‪ ,‬אמר אפשר שעברתי‬ ‫לוי‪ .‬וצריך ביאור מפני מה באמת לא ניתן ללוי שמו ע"י אביו ואמו‪,‬‬ ‫על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו‪ ,‬יהב דעתיה למהדר‪,‬‬ ‫כפי שהיה אצל שאר הבנים‪.‬‬ ‫ואיך אמר ואנוכי לא ידעתי‪.‬‬ ‫עוד צריך ביאור לשם מה היה צריך שיבא ל וי לפני הקב"ה‪ .‬עוד צריך‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דשתי עניינים יש כאן‪ ,‬ענין אחד שהמקום הוא‬ ‫ביאור מהו הענין שיהיה שמו נקרא על שם שזכה בכ"ד מתנות כהונה‪.‬‬ ‫מקום תפילה‪ ,‬וזה ידע יעקב‪ ,‬ולכן יהב דעתיה למהדר‪ ,‬ועוד יש ענין‬ ‫גם צריך ביאור מה שאמרו שליוהו במתנות‪ ,‬וצריך ביאור איזה תורת‬ ‫נוסף שהמקום הוא בית אלוקים ושער השמים‪ ,‬ומכח זה יש במקום‬ ‫לוויה יש במתנות‪ ,‬ואיזה דבר המתנות מלווין‪.‬‬ ‫קדושה‪ ,‬והוא נעשה למקום קדוש‪ ,‬ועל זה אמר יעקב שלא ידע‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה הרמב"ם בסוף הל' שמיטה כתב ולמה לא זכה‬ ‫והנה בפסחים דף פ"ח איתא דאברהם קראו הר‪ ,‬יצחק קראו שדה‪,‬‬ ‫לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו‪ ,‬מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו‬ ‫יעקב קראו בית‪ ,‬ולכן הכתוב בישעיה קורא למקדש 'בית אלוקי יעקב'‪,‬‬ ‫ולהורות את דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים‪ ,‬שנאמר יורו‬ ‫דיעקב הוא שקראו בית‪ .‬ומבואר דרק יעקב הוא דחידש ענין זה‬ ‫משפטיך ליעקב ותורתך לישראל‪ ,‬לפיכך הובדלו מדרכי העולם‪ ,‬לא‬ ‫שהמקום הוא בית‪ .‬שוב הראוני בקרית ספר שכתב דקדושת הר הבית‬ ‫עורכין מלחמה כשאר ישראל‪ ,‬ולא נוחלין‪ ,‬ולא זוכין לעצמן בכח גופן‪,‬‬ ‫חל ע"י אברהם שקראו הר‪ ,‬וקדושת העזרה חל ע"י יצחק דקראו שדה‪,‬‬ ‫אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה ' חלו‪ ,‬והוא ברוך הוא זיכה להם‬ ‫וקדושת הבית חל ע"י יעקב שקראו בית‪ .‬הרי מבואר דע"י שקראו‬ ‫שנאמר אני חלקך ונחלתך‪ .‬ומבואר דשבט לוי חל בו תורת הבדלה‪,‬‬ ‫בית חל בו קדושת בית‪ ,‬והיינו דבזה שקראו בית אז הוא דנעשה‬ ‫שנעשה מובדל משאר ישראל‪ ,‬בשביל לעבוד את ה' ולשרתו‪.‬‬ ‫לבית וחל ביה שם וקדושת בית‪.‬‬ ‫מעתה יש לבאר‪ ,‬דלשם הבדלה זו הובא לוי לפני הקב"ה דבזה שבא‬ ‫והנה ענין בית הוא כמו שכתב רש"י שם 'שקראו בית‪ ,‬מקום מיושב'‪,‬‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬בזה חלה ההבדלה‪ ,‬ועל ידי שהובא לפני הקב"ה נעשה‬ ‫כלומר דהוא מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬ושם הוא מקום החיבור‬ ‫של קוב"ה וישראל‪ ,‬ודבר זה נתחדש אצל יעקב שקראו בית‪ .‬וכל ענין מובד ל לעבודת ה' ושירותו‪ .‬ויש לומר דכיון שהובדל להיות עובד‬ ‫ומשרת ה'‪ ,‬לכן אין שמו מסור ביד אביו ואמו לקרותו‪[ .‬ומצינו בפר'‬ ‫דבר זה נתחדש אצל יעקב רק עכשיו שניצב עליו ה'‪ ,‬וכמבואר שרק‬ ‫וזאת הברכה דנאמר על לוי 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו']‪.‬‬ ‫אחר שהקיץ משנת ו קראו בית‪ ,‬ככתוב 'ויקרא את שם המקום ההוא‬ ‫ולפי זה יש לבאר למה נקרא שמו ע" ש זכייתו בכ"ד מתנות כהונה‪,‬‬ ‫בית אל'‪ ,‬ומזה הביאה הגמ' שקראו בית‪ ,‬הרי דרק במעשה זה של‬ ‫דהרי הזכיה בכ"ד מתנות כהונה אינה זכיה בעלמא‪ ,‬אלא היא זכיה‬ ‫החלום‪ ,‬הוא דנקרא בית‪ .‬ויש להוסיף דרק ע"י הלינה במקום הוא דחל‬ ‫מכח מה שהובדלו הלויים לעבוד את ה' ולשרתו‪ ,‬וכמש" כ הרמב"ם‬ ‫ביה שם בית‪ ,‬כי הלינה היא מעשי דירה של בית‪ ,‬ורק ע"י שנשתמש‬ ‫שאין הלווים זוכין בכח גופן‪ ,‬אלא הקב"ה זוכה להם‪ ,‬והכ"ד מתנות‬ ‫בה בתשמישי בית ומעשה דירה‪ ,‬חל ביה שם בית‪.‬‬ ‫כהונה‪ ,‬הם הם מהדברים שזכה להם הקב"ה‪ ,‬ונמצא דהכ"ד מתנות‬ ‫מעתה נראה לומר דכל מה ד הוא 'מקום קדוש'‪ ,‬הוא רק מחמת שהוא‬ ‫כהונה‪ ,‬אינם שכר בעלמא‪ ,‬אלא הם מעצם הענין שהובדלו‪ ,‬דבכלל‬ ‫בית אלוקים‪ ,‬והוא מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬דבזה שהוא מקום‬ ‫ההבדלה הוא הענין שאינם זוכים לעצמם‪ ,‬אלא הקב"ה זכה להם‪ ,‬ועל‬ ‫מי ושב וקבוע להשראת השכינה‪ ,‬נעשה למקום קדוש‪ ,‬וזהו עצם‬ ‫כן מיד כשהבדילו‪ ,‬זיכה לו כ"ד מתנות כהונה לפרנסתו‪.‬‬ ‫הקדושה שהוא מקום שיש בו השראת השכינה‪ ,‬ובזה הוא 'בית‬ ‫אשר לפי זה נמצא דהכ"ד מתנות כהונה‪ ,‬הם תולדה מההבדלה‪,‬‬ ‫אלוקים'‪.‬‬ ‫דבתולדה ממה שהובדלו הלווים‪ ,‬היה צריך לזכות להם כ"ד מתנות‬ ‫אשר לפי" ז יש לבאר‪ ,‬דמה שאמר יעקב 'ואנכי לא ידעתי'‪ ,‬הוא על‬ ‫כהונה‪ ,‬וא"כ מבואר היטב דהכ"ד מתנות כהונה נחשבים לויה‪ ,‬דהם‬ ‫ענין זה שזהו מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬וכמו שאמר 'אין זה כי‬ ‫נלוין למי שהובדל ‪ ,‬דמכיון שהובדל‪ ,‬צריך ללוותו במתנות‪.‬‬ ‫א ם בית אלוקים'‪ ,‬דרק עכשיו נודע לו שהוא מקום קבוע להשראת‬ ‫השכינה‪ ,‬ולא רק מקום תפילה‪ ,‬ומיד קראו בית‪ ,‬דעד עכשיו לא ידע‬ ‫ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה‪( .‬כ"ט‪ ,‬ז')‪ .‬פירש רש"י‬ ‫שמקום זה הוא בגדר 'בית'‪ ,‬וכיון שהוא מקום קדוש‪ ,‬ממילא יש בו‬ ‫לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא‬ ‫קדושת מקום‪ ,‬וזהו שאמר יעקב שאילו ידע לא היה ישן‪.‬‬ ‫אוסף | ‪67‬‬ ‫לתוכן‬ ‫היה מונעים את רמאותו של לבן‪ ,‬אלא דרחל בצדקותה מסרה הסימנים‬ ‫ירעו עוד‪ ,‬א" ל הן עוד היום גדול‪ ,‬כלומר אם שכירים אתם‪ ,‬לא שלמתם‬ ‫ללאה‪ ,‬ונמצא דלרמאותו של לבן היה ליעקב עצה איך לעמוד כנגדו‪,‬‬ ‫פעולת היום‪ ,‬ואם ה בהמות שלכם‪ ,‬אע"פ כן לא עת האסף המקנה‪.‬‬ ‫ורק מחמת צדקותה של רחל לא הצליח יעקב לעמוד כנגד רמאותו של‬ ‫ולפי זה יש כאן שתי טענות‪ ,‬אחד אם הם שכירים‪ ,‬ואחד אם הם‬ ‫לבן‪ ,‬ונמצא דכנגד רמאותו של לבן יכל יעקב לעמוד‪ ,‬אבל לעמוד כנגד‬ ‫בעלים‪ .‬עוד יש לומר דבאמת הכל טענה אחת מהלכות שכירות‬ ‫צדקתה של רחל זה אינו יכול‪.‬‬ ‫פועלים‪ ,‬דהנה מבואר בריש פרק הפועלים‪ ,‬וכן נפסק בסי' של"א‬ ‫שהשוכר פועלים במקום שאין מנה ג‪ ,‬או אם אמר להם אני שוכר‬ ‫ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב וגו'‪ ,‬ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם‬ ‫אתכם כדין תורה‪ ,‬חייבין לעשות מלאכה עד צאת הכוכבים‪ ,‬אבל‬ ‫אין מתה אנכי‪( .‬ל'‪ ,‬א')‪ .‬וכתב רש"י‪ ,‬מכאן למי שאין לו בנים שחשוב‬ ‫במקום שנהגו שלא להעריב‪ ,‬אינו יכול לכוף את הפועלים להעריב‪.‬‬ ‫כמת‪ .‬וצריך ביאור למה דוקא כאן בתביעת רחל נאמר דבר זה דמי‬ ‫ולפי זה יש לומר דזהו שאמר להם יעקב אבינו‪ ,‬ד'עוד היום גדול'‪,‬‬ ‫שאין לו בנים חשוב כמת‪.‬‬ ‫ולא השלמתם פעולת היום‪ ,‬והוסיף ואמר 'לא עת האסף המקנה'‪ ,‬ר"ל‬ ‫ויש לבאר בזה דבאמת כיון שאשה אינה מצווה על פריה ורביה‪ ,‬א"כ‬ ‫דאין מנהג המקום שלא להעריב‪ ,‬דאם מנהג המקום היה שלא‬ ‫למה תבעה רחל מיעקב‪' ,‬הבה לי בנים'‪ .‬וע"ז נתנה רחל טעם‪ ,‬דאם אין‬ ‫להעריב‪ ,‬הרי אינם מחוייבים להעריב‪ ,‬אבל כיון דלא עת האסף הוא‪,‬‬ ‫מתה אנוכי‪ ,‬ר"ל דבלא בנים הרי היא חשובה כמת‪ ,‬ומחמת טעם זה‬ ‫אם כן מחוייבים אתם להשלים פעולת היום‪.‬‬ ‫יש לה כח טענה לתבוע 'הבה לי בנים'‪ ,‬בשביל שלא תהא חשובה כמת‪.‬‬ ‫וכעין דמצינו בגמ' ביבמות דף ס"ה ע"ב‪ ,‬דאשה ששהתה עשר שנים‬ ‫ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא‪( .‬כ"ט‪ ,‬י"ב)‪ .‬וכתב רש"י אם‬ ‫ולא ילדה‪ ,‬יכולה לתבוע גירושין מבעלה‪ ,‬מפני שרוצה בנים‪ ,‬ואע"פ‬ ‫לרמאות הוא בא‪ ,‬גם אני אחיו ברמאות‪ .‬וצריך ביאור דלכאורה הרי‬ ‫שאשה אינה מצווה בפריה ורביה‪ ,‬מ"מ יכולה לתבוע גירושין‪ ,‬דאטו מי‬ ‫לבסוף היה שלבן הטעהו ונתן לו את רחל במקום לאה‪ ,‬ונמצא דלא‬ ‫לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה‪ .‬ועל דרך זה‪ ,‬טענה‬ ‫הצליח לעמוד כנגד רמאותו‪ ,‬ואיך אמר שיכול לו לעמוד נגד רמאותו‪.‬‬ ‫רחל דרוצה בנים דבלא זה חשובה כמת‪.‬‬ ‫אכן הביאור כי באמת יעקב הרי מסר סימנים לרחל‪ ,‬וסימנים אלו‬ ‫לב עמלי התורה – 'ארון' תורה שבע"פ‬ ‫מתוך משא מיוחד במעמד 'יקרא דאורייתא' ‪ -‬סיום סדרי נשים נזיקין בישיבה הגדולה 'חיי משה'‬ ‫ברמב"ם כתוב 'מצוה לייחד לספר תורה מקום‪ ,‬ולכבדו ולהדרו יותר מדאי‪ ,‬דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר' וכו'‪ ,‬מבואר שיש גדר‬ ‫מיוחד של 'מקום' לתורה‪ ,‬וזה נלמד מהארון שהיה ללוחות הברית בקודש הקדשים‪ ,‬שג ם ס"ת נחשב כמו הלוחות‪ ,‬וכמו שהרמב"ם מבאר ש'דברים‬ ‫שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר'‪ ,‬ולכן הדין ארון שיש בלוחות מחייב גם ארון לכל ס"ת‪ ,‬והביאור הוא שכמו שלאדם יש 'מקום'‪ ,‬כך גם לתורה‬ ‫צריך 'מקום' מיוחד‪ ,‬מי שאינו בדרגה כלל אין לו 'מקום'‪ ,‬הוא 'איש שדה'‪ ,‬אבל לדבר ים חשובים קובעים מקום בפני עצמו‪ .‬אמנם לא רק לתורה‬ ‫שבכתב יש מקום מיוחד לעצמו‪ ,‬אלא גם לתורה שבעל פה‪ ,‬היכן המקום של תורה שבע"פ – ובכן‪ ,‬ה'לב' של כל אחד שלומד ועמל בתורה זה מקום‬ ‫הלוחות שבע"פ‪ ,‬וכלשון הפסוק 'כתבם על לוח ליבך'‪ ,‬זה המקום של הלוחות הללו‪ ,‬כל תלמיד חכ ם שעמל בתורה הוא כמו ס"ת‪ ,‬וכמבואר בגמ' במכות‬ ‫מקמיה גברא רבה'‪ ,‬וה'לב' שלו הוא ה'ארון' של‬ ‫'כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמיה ס"ת ולא‬ ‫הרשע ותלמידיו ו צאצאיו‪ ,‬הם 'אנשי שדה'‪ ,‬הם לא‬ ‫ה'תורה' הזו‪' .‬בן תורה' הוא לא 'איש שדה' כמו עשיו‬ ‫יש להם ענין מיוחד של 'בית'‪ ,‬ה'בית' שלהם הוא 'בית‬ ‫רוצים בית ולא צריכים בית‪ ,‬כלל ישראל ועמלי התורה‬ ‫המקום שלהם‪ ,‬לשם אנו שייכים‪ ,‬זה העולם שלנו‪ ,‬זה‬ ‫המדרש'‪ ,‬לא בתורת היכ"ת בעלמא‪ ,‬אלא שזה עצם‬ ‫לא מתעניינים בנעשה ב'חוץ'‪ ,‬אנו לא שייכים לשם‪ ,‬זה‬ ‫כל המציאות והקיום שלנו‪ ,‬אנחנו 'יושבי בית המדרש'‪,‬‬ ‫מובדלים ומוקפים ב'מחיצות' של ה'בית' כדי לחלק‬ ‫הצורה של כלל ישראל וזה הצורה של תורה‪ ,‬אנחנו‬ ‫מתוחם וחתוך ומחולק לעצמו‪ ,‬זה ה'מחיצות' של 'בית‬ ‫ולהבדיל ולהפריד בין ה'רשויות' הללו‪ ,‬יש לנו מקום‬ ‫המדרש'‪ ,‬מחיצות ש עשויות כלפי פנים‪ ,‬לגדור את המקום ולהפריד אותו מכל סביבותיו‪ ,‬מסביב יש 'שדה' – מקומות פרוצים ופגומים‪ ,‬עם 'אנשי שדה'‪ ,‬אנשים‬ ‫שפגמו את הצלם אלוקים שלהם‪ ,‬אנשים ששייכים ל'שדה' ולכל הכלול בזה‪ .‬ומכך עלינו להבין שכל שינוי‪ ,‬פתיחת חלון‪ ,‬או אפילו סדק קטן וצר‪ ,‬ב'מחיצות'‬ ‫של 'תורה' זה כבר מכניס רוח זרה מה'חוץ'‪ ,‬רוח של 'שדה'‪ ,‬כל חסרון במחיצות פוגם בחפצא של ה'בית' המוגן במחיצות המחלקות אותו מהמקום שב'חוץ'‪,‬‬ ‫כמו שארון של ס"ת שיש בו פרצה כבר חסר בשם ארון שבו‪ ,‬זה לא קיום של 'ארון' הנצרך לס"ת‪ ,‬כך גם כל פרצה במחיצות של בית המדרש ז ה חיבור בדרגה‬ ‫כלשהי עם ה'שדה' שבחוץ‪ ,‬לכן כל אחד שיוצא מחוץ למחיצות האלו יתבונן בעצמו להיכן הוא יוצא? למקום שיש בו 'חיות השדה'‪ ,‬זה לא 'מקום ישוב'‪ ,‬א"א‬ ‫לגור שם וא"א להיות שם‪ ,‬אין שם 'בני אדם'‪ ,‬המקום של בן ישיבה ובן תורה לא יכול להיות ברחוב‪ ,‬ואכן תלמידי חכמים אמיתיים אינם רוצים בכלל לצאת‬ ‫מחוץ לכותלי ביהמ"ד‪ ,‬זה קשה להם‪ ,‬המקום הטבעי והמוגן שלהם זה בבית מדרש‪ ,‬אין מה לחפש ב'חוץ'‪ ,‬אנחנו רוצים להישאר בדרגת 'אדם' שיש לו 'בית'‪,‬‬ ‫כל אחד שיוצא החוצה מרגיש את הריקנות מקצה אל קצה‪ ,‬וצריך ליזהר משייכות אפילו כלשהי ל'רחוב' ול 'שדה'‪ ,‬כל מעשה דיבור ואפילו מחשבה שאין‬ ‫מקורו טהור מה'בית מדרש' זה כבר שייכות וחיבור ל'שדה' השייכת לגוים ולסט"א‪ ,‬אין לנו שום שייכות לכל זה‪ .‬בענין הזה כמובן יש הרבה מדריגות‪ ,‬כל‬ ‫אחד יתחזק לפי יכולתו להגביר את השייכות שלנו ל'יושב אוהלים' של יעקב אבינו‪ ,‬נמשיך ב דרך שהאבות כוננו והעמידו לנו‪ ,‬שלא יהיה סתירה‪.‬‬ ‫‪ | 68‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ויראויצא‬ ‫פרשת‬ ‫כי עקרה היא | היו ליצני הדור אומרים | תפילת צדיק בן צדיק | למה זה אנוכי | יקרבו ימי אבל אבי |אבא‬ ‫לאביוטובה מופלאת‬‫ויבאמתנה‬ ‫כיום |לנותן‬ ‫מכרהגמול‬ ‫מעשרין |לשלם‬ ‫ישנתי | עליו‬ ‫אילו ידעתי לאהאיך‬ ‫אחריו ואמר לו שהוא מוחל לו‪ ,‬אחרי זה הקצב קנה שור והשור נגח אותו‬ ‫מה מטריד את מנוחתו של יעקב אבינו אחרי שהוא זוכה לכל‬ ‫דברים שהוא יעשה אותם בנדיבות‪ ,‬ומי שעושה רק מה שהוא מחוייב חסר לו בשלימות‬ ‫עקורים‬ ‫ההבטחותאבותינו‬ ‫מפני מה היו‬ ‫אדם‬ ‫שנענש‬ ‫אהבת ה’‪,‬‬ ‫ממהאצלו‬ ‫חששמוליד‬‫מאדחייב זה‬ ‫הואשהוא‬ ‫הלויממה‬ ‫לביתיותר‬ ‫זהועושה‬ ‫כשאדםאת‬ ‫מוסיף‬ ‫כשסיפרו‬ ‫מת‪,‬ה’ כי‬ ‫והואאהבת‬ ‫של‬ ‫מהקב"ה?‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה היא – כל האמהות היו עקרות‪ ,‬גם על לאה‬ ‫ושוב‬ ‫שובמידת‬ ‫הנהגהבירר‬ ‫טובה של‬ ‫והבית הלוי‬ ‫לו‪ ,‬מתחיל‬ ‫כשאדם‬‫שמחלת‬ ‫כתחילתה’‬ ‫שמעתי‬‫חסידות‬ ‫‘איןלו‪:‬‬ ‫אמר‬ ‫לשוןחיים‬ ‫הרוקח‬ ‫את ור'‬ ‫בסיבתי‪,‬‬ ‫ומביא‬ ‫אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי – אומר רש"י‪ :‬אילו ידעתי לא ישנתי‬ ‫כתוב ‘וירא ה’ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה’ כי ביסודה היא היתה שנואה‪ ,‬אבל האבות‬ ‫למד‬‫שנהוהוא‬ ‫עצומה‬ ‫התלהבות‬ ‫אותה‬ ‫הלוי כל‬ ‫הביתיש לו‬‫בהתחלה‬‫הדין‪,‬פי כן‬ ‫מעיקרעל‬ ‫לקיים את זה‬ ‫שמע‪ ,‬ואף‬ ‫חייביםשהוא‬ ‫שלאבטוח‬ ‫חסידותהוא‬ ‫האם‬ ‫הקדימו‬ ‫היו‬ ‫כברשהם‬ ‫הסיבות‬‫[וכמדומה‬ ‫ולמה? אחת‬‫טומטום‪,‬על זה‬ ‫רגיל לומר‬ ‫היהשהיה‬ ‫שך זצ"ל‬ ‫מאברהם‬ ‫כזה‪ ,‬הרב‬ ‫עקורים חוץ‬ ‫קדוש היו‬ ‫במקום‬ ‫הקדושים לא‬ ‫מרגיש טוב עם המצוות שלו והוא מחובר לקב”ה ובמשך הזמן ההתלהבות הזאת נרגעת‪,‬‬ ‫ימיו‬ ‫וכל‬ ‫קצב‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫של‬ ‫בייארצי"ט‬ ‫שנה‬ ‫כל‬ ‫צם‬ ‫הוא‬ ‫כי בהתחלה הוא הרגיש נדיבות וזה הוליד אצלו אהבת ה’ ובמשך הזמן זה נהיה אצלו‬ ‫נשמתו‪,‬‬ ‫לעילוי‬ ‫משניות‬ ‫בורח מעשיו‬ ‫הקודמים‪,‬‬ ‫הואהדורות‬ ‫שייכות בכלל‪,‬‬ ‫טבעית עם‬ ‫שוםפשוט‬ ‫שלהם לא‬ ‫לצאצאיםבמצב‬‫אבינו היה‬ ‫יעקביהיה‬ ‫כדי שלא‬ ‫רב]‪:‬‬ ‫הבריסקערהיא‬ ‫עקורים‬ ‫ולכן‬ ‫בטבע‪,‬הכל‪,‬‬ ‫לעקור את‬‫שום אחיזה‬‫שביקש‬‫לגמרי בלי‬ ‫הרשע‬ ‫ניסית‬‫תהיהלבן‬ ‫לבית של‬‫הולךישראל‬ ‫של כלל‬‫היצירההוא‬ ‫שכלאותו‪,‬‬ ‫להרוג‬‫שרוצהצריך‬ ‫היה‬ ‫לאאתנחזהנפשו‪ ,‬אמר הרב שך‪ :‬יש כאלו שאם לרב'ה שלהם‬ ‫עושה‬ ‫צדיק‬‫אותווהוא‬ ‫של‬ ‫מחוייבות‬ ‫אברהם אבינו היה טומטום והוליד רק מכח הנס ולכן הזרע שלו לא מתייחס לתרח ולנחור‪,‬‬ ‫מזה‪,‬‬ ‫נהנים בזה‬ ‫אחד שיש‬ ‫משהו היו‬ ‫שפגעלובו הם‬ ‫הזמן יהיה‬‫יענישו מי‬ ‫עצמו שכל‬ ‫שמהשמים‬ ‫צריך להרגיל את‬ ‫והאדםסיפור‬ ‫מלומדה‪ ,‬כזה‬ ‫היה קורה‬ ‫והשיבותיך אל‬ ‫אבל‬ ‫תלךהם היו עקרות‪,‬‬ ‫אשרולכן‬ ‫ושמרתיך בכל‬ ‫עבודה זרה‬ ‫בבתים של עובדי‬ ‫נולדועמך‬ ‫שכולםאנוכי‬ ‫האמהות 'הנה‬ ‫והקב"הכלמבטיח לו‬ ‫וכך גם‬ ‫ואמנםהם‬ ‫אהבת ה’‪,‬‬ ‫גילויים‪,‬‬ ‫אצלוכאלו‬ ‫מחפשים‬‫לאוזה יוליד‬ ‫הקב”ה‬ ‫בשבילהלוי‬ ‫בנדיבותהבית‬ ‫באמת כמו‬ ‫גדוליםמקיים‬‫דבר שהוא‬ ‫התחדשות‪,‬‬ ‫אנשים‬ ‫אבל‬ ‫הבטחות על‬ ‫אחד‬ ‫וראיתי בספר‬ ‫מבטיח לו‬ ‫הקב"ההעקרות‪,‬‬ ‫צריכים את‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫אעזבך'‪ ,‬ולא‬ ‫בקדושהזולא היו‬ ‫לאולידתם‬ ‫שהורתם‬‫הזאת כי‬‫האדמהויעקב‬ ‫יצחק‬ ‫צריך להיזהר לא להוסיף על עצמו חובות מעבר לכוחות אבל כפי הכוחות שיש להוסיף‬ ‫לבדד‬ ‫הן עם‬ ‫ומגבעות אשורנו‬ ‫צורים אראנו‬ ‫מראש‬ ‫בלק ‘כי‬ ‫בפרשת‬ ‫העתידנפלא ‪-‬‬ ‫דבר‬ ‫לאלב‪.‬ישנתי' את הרצון של הקב"ה‪.‬‬ ‫ידעתי‬ ‫האדמה‬ ‫משפחות‬ ‫ונברכו בך כל‬ ‫ונגבה‪,‬‬ ‫צפונה‬ ‫וקדמה‬ ‫כתובימה‬ ‫'ופרצת‬ ‫נדיבות‬ ‫ה'אילואלא‬ ‫אתלא חיוב‬ ‫מחפשיםשזה‬ ‫דבר אחד‬ ‫ישכון ובגויים לא יתחשב’ הצורים זה האבות והגבעות זה האמהות‪ ,‬וכמה מדוקדק‬ ‫הקודש?‬ ‫לרוח מלמדים‬ ‫מגיעיםלוקחים‬‫העשירים‬ ‫הגר”א‪:‬איך‬ ‫הסטייפלער‪:‬‬ ‫תורה’ אומר‬ ‫תצאאת‬ ‫שאל‬ ‫שמהם‬ ‫קטנה‬ ‫בישיבה‬ ‫עניים‬ ‫בחור‬ ‫‘הזהרו בבני‬ ‫מה‬ ‫זה‬ ‫ובמקום‬ ‫ולרקוד‪,‬‬ ‫לקום‬ ‫צריך‬ ‫היה‬ ‫אבינו‬ ‫יעקב‬ ‫הפסוק כי מ’ראש’ צורים אראנו אצל האבות הקדושים רק ראש הצורים היה עקר‪,‬‬ ‫לדורות‪,‬‬ ‫הבטחה‬ ‫ובזרעך'‬ ‫במתנה‪ ,‬אבל‬ ‫יהודי‬ ‫אותם מהלימוד‪,‬‬ ‫כבר עייפים‬‫מקבלים‬‫קטנה הם‬ ‫לאלישיבה‬ ‫חוטפים‪,‬‬ ‫מגיעים‬ ‫לו‪ :‬כשהם‬ ‫מדריגות‬ ‫צעיר‪,‬‬ ‫אמר‬‫והסטייפלערמאד‬ ‫לילדיהם מגיל‬ ‫מורא מקדש‪,‬‬ ‫עקורים?‬ ‫בעיה של‬ ‫הגבעות היו‬ ‫יש כאן‬ ‫הצורים וכל‬ ‫ישנתי'ראש‬ ‫ידעתי לא‬ ‫האמהות‪ ,‬ולמה‬ ‫את כל‬‫'אילו‬ ‫זהכולל‬ ‫ומגבעותאותו‬ ‫אשורנו‬ ‫שמטריד‬ ‫בני העניים לא היה מי שישכור להם מלמדים והם שיחקו כל היום עם העיזים והכבשים‪,‬‬ ‫חיבוראת כל‬ ‫לדורות‬ ‫להםגםשוםכשיש‬ ‫אותו‪ ,‬כי‬ ‫שלא יהיה‬‫שמטריד‬ ‫יתחשב’ כדי‬‫זה מה‬ ‫הזה‪,‬לא‬ ‫האיסורובגויים‬ ‫לבדד ישכון‬ ‫בשוגג על‬ ‫עברתיש’הן עם‬‫כדי‬ ‫יותרכל‬ ‫המידות‪,‬‬ ‫עלצומחים‬ ‫ולעבודהם‬ ‫לדקדק בהלכה‬ ‫והתחדשות ולכן‬ ‫בתורה‪,‬התלהבות‬ ‫ולעסוק להם כזו‬ ‫הזמן קטנה יש‬ ‫אתלישיבה‬ ‫כשהםלנצל‬ ‫מגיעים‬ ‫צריך‬ ‫וכלהגויים‪.‬‬‫ההבטחות של‬ ‫הקודמים‬ ‫הברכות מה שמעניין את יעקב אבינו זה קיום כל דיני השולחן‬ ‫מתנה מהשמים‪ ,‬זו היתה הגישה של גדולי ישראל בכל הדורות‪,‬‬ ‫השאר זה‬ ‫העשירים‪.‬‬ ‫מבני‬ ‫עסוקים‬ ‫לתפילת צדיק‬ ‫הזמן היו‬ ‫כלצדיק‬ ‫מדריגות‪ ,‬הם‬ ‫צדיק בן‬ ‫דומה תפילת‬ ‫‘אינועל‬ ‫בחלומות‬ ‫בדרך דרוש‬ ‫עסק‬ ‫לבאר‬ ‫אפשרלא‬‫אחדזהמהם‬ ‫אףעל פי‬ ‫כלים‪.‬לא כבולה להגיון‬ ‫ליצנות‬ ‫ערוך וכל סעיף קטן בנושאי‬ ‫התחנך לתפילה ולכן יש לו התלהבות גדולה וזה לא‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫הוא לא‬ ‫שמוטל‬ ‫מה רשע‬ ‫צדיק בן‬ ‫בן רשע’‬ ‫בלקיי