קול דודי · Kol Doidy — ויצא (2026-11-16)

גליון קע"ד– ויצא תשפ"ז
ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' (כ"ח כ"א). ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כ"ח י').
מקשים מהא דאיתא בברכות דף ס"ד .הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אצל יעקב כתוב ויצא וגם כתוב וילך אבל לעיל גבי עשו פסוק ט' כתוב רק
אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר לו למשה לך לשלום עלה והצליח דוד שאמר וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וגו' ולא כתוב ויצא עשו ולפי דברי רש"י
לו לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה ,וא"כ למה כאן אמר יעקב ושבתי בשלום דהא דכתיב ויצא ה"ט דיציאת צדיק מן העיר עושה רושם וכו' ניחא אבל עוד
ולא אמר ושבתי לשלום. י"ל בזה דלעיל פסוק א' וב' כשדיבר יצחק עם יעקב צוה אותו שני ציווים ויקרא
ונראה דהא דבעלמא לשון לשלום מראה על הצלחה ה"ט דכיון שיש בו יצחק אל יעקב וגו' ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען קום לך וגו' וקח לך
בתחילתו אות למ"ד שפירושו יעוד ומטרה ע"כ משמע דלהיכן שהולך יהיה לו משם אשה מבנות לבן וגו' והיינו צווי אחד שלא לישא אשה מארץ כנען וצווי
שלום ויהא טוב לו והא דלשון בשלום מראה על קללה ה"ט דכיון שיש בו אות שני לישא אשה מבנות לבן וכנגד צווי שלא לישא אשה מארץ כנען כתוב ויצא
בי"ת בתחילתו ומשמעו דבמצב שהוא עומד ושורה בו שם יש לו שלום אבל שיצא מהמקום ולא נשא אשה מכאן כמו שצווהו אביו וכנגד צווי לישא אשה
להיכן שהולך לא מבשר לו שלום דמכלל הן אתה שומע לאו והיינו שיפגע שם ממשפחת לבן כתוב וילך חרנה לישא שם אשה אבל עשו קיים רק צווי אחד
היפך השלום והיא קללה או מיתה לפ"ז אצל יעקב שהתפלל שהשלום ילוונו שנשא אשה שאינה מכאן והיא בת ישמעאל אבל לא גירש נשיו הראשונות שהן
כשישוב לבית אביו נמצא דמקום יעודו הוא המקום ששורה בו עכשיו א"כ שפיר מכנען וע"כ לא שייך אצלו לומר ויצא שלא קיים צווי זה ולא יצא מכנען לגבי
השתמש בלשון בשלום שהמקום שרוצה להגיע אליו הוא זה שהוא נמצא בו זה וע"כ כתוב אצלו רק וילך.
ומתפלל שבו יהא לו שלום לא רק עתה אלא גם לעתיד.
ויקח מאבני המקום וגו' (כ"ח י"א).
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וגו' (כ"ח כ"ב). ואח"כ י"ח וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם
אולי יש לפרש דע"י שיראו הבריות שיעקב זוכה לשמירה מאת הקב"ה אתה מצבה וגו' ורש"י מפרש דהאבנים רבו וע"כ נעשו כולן אבן אחת לבסוף
ולהצלחה בכל מעשיו יהיה בזה קידוש השם שהוא היחיד בדורו הנדבק באהבת וי"ל דמש"ה זכו שעשה מהם יעקב מצבה דכיון דהראו שלו' ביניהם ראוין
ויראת ה' וזוכה לכל טוב בעולם וע"י זה המצבה שעליה העלה קרבן לה' תתהפך האבנים להיות מצבה ומזבח לשם ה' והנה אח"כ פסוק כ"ט ב' כתיב כי מן הבאר
לבית אלקים לכל העולם שכל העמים יבאו לשם לעבוד את ה' ככתוב במקום ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר וגו' וי"ל דיש קשר בין האבן ששם
אחר כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים. מצבה לבין האבן שע"פ הבאר דע"י שזכה לעשות מכל האבנים אבן אחת עי"כ
ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם וגו' (כ"ט ט"ו). זכה להסיר לבדו האבן שע"פ הבאר דאף דהרועים היו מראים אחדות להמתין
ברש"י ד"ה ועבדתני כמו ותעבדני וכו' שהוא לשון עבר הוסיף וי"ו בראשה להיות כולן יחד להסיר האבן הגדולה ויש קיטרוג במה שאוה"ע מראים אחדות
היא הופכת התיבה להבא ע"ש מצינו להרב חיד"א שמפרש דהא דאמרו חז"ל ביניהם ביטל יעקב הקיטרוג של אחדותם במה שקדם והסיר אותה הוא לבדו
דוהיה הוא לשון שמחה ה"ט דהיה הוא בעצם לשון עבר וע"י הוי"ו שניתן ולזה זכה ע"י שעשה שלו' ואחדות בין האבנים ששם סביב לראשו.
בתחילתו מתהפך ללשון עתיד ומובן דאם דבר בעצם עבר ורוצין לראותו עתיד והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ
הוי ראיה שהוא דבר טוב ומש"ה הוא לשון שמחה ולפ"ז ה"ה הכא לגבי אשר אתה וגו' (כ"ח י"ג).
ועבדתני דכיון דהוא לשון עבר ועשאו הוי"ו לשון עתיד הוי ראיה דלבן החשיבו
צריך להבין למה אצל אברהם כתוב אביך ולא אצל יצחק הלא יצחק יותר
ללשון שמחה והיינו דלבן באמת רצה שיעקב יעבוד בחנם וזה היה אצלו שמחה
ראוי לקרותו אביו של יעקב מאשר אברהם שהוא זקנו ,ונראה דהרי בפסוק ט"ו
וכמו שאמר לו יעקב בעצמו אח"כ ל"א מ"ב לולי אלקי אבי וגו' כי עתה ריקם
והנה אנכי עמך וגו' עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך וברש"י דברתי לך
שלחתני.
לצרכך ועליך מה שהבטחתי לאברהם על זרעו לך הבטחתיו וכו' ומבואר דעיקר
ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה׳ בעניי (כ״ט ל״ב). הזכות שזכה בה יעקב בא לו משום ההבטחה לאברהם על זרעו וא"כ מובן למה
ברש״י מביא דרבותינו פירשו ראו מה בין בני לבן חמי ,שמכר הבכורה וכו׳. בתחילה קרא לאברהם בשם אביך להסביר ליעקב אח"כ האיך מתייחס אליו
ולכאורה למה הוסיפו רז״ל על מה שהתורה פירשה לשון ראובן ,כי ראה ה׳ זכותו של אברהם על זרעו שהנה אברהם הוא אביו ויעקב הוא זרעו.
בעניי. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת וגו׳
ונראה דלאה ראתה בנבואה והבינה אח״כ דלא כדאי לקרוא לבן על שם
תערומת שיש לה .דהנה לגבי שמעון קראה לו שם זה כי שמע ה׳ כי שנואה אנכי, (כ״ח ט״ו).
ושמעון לא הצליח ,דהיה בהריגת שכם ובמכירת יוסף ובמעשה זמרי ,ולא היה ברש״י ד״ה אנכי עמך :לפי שהיה ירא מעשו ומלבן .ויש לומר דזה פירוש
לו חלק בארץ בפני עצמו ולא בברכת משה וכו׳ .ותלתה דהטעם מפני ששמו על המשך הפסוק ,ושמרתיך בכל אשר תלך — כנגד לבן ,שעומד יעקב לילך
שם שנואה אנכי .ע״כ דרשו חז״ל דשם ראובן היה בו גם כוונה לדבר טוב ,ראו לארצו; והשבתיך אל האדמה הזאת — כנגד עשו ,שהוא שרוי באדמה הזאת,
שבני בן מעלה שלא ערער על הבכורה. והבטיחו הקב״ה שעוד ישיב אותו אליה.
וכן מצינו אח״כ לגבי יששכר ,ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי אולם כיון דהקדים רש״י עשו ללבן ,יש לפרש בדרך אחרת ,הפוכה מהנ״ל:
שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר .ולכאורה היה לה ליתן השם על שם מה ושמרתיך בכל אשר תלך הוי כנגד עשו ,שביקש להרגו בדרך ,כמו שמביא רש״י
שכתוב לפני כן ,כי שכר שכרתיך בדודאי בני .אלא דהבינה דלא כדאי ליתן שם לקמן כ״ט י״א ד״ה ויבך ,שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו.
לבנה על סמך ענין שיש בו גנאי לאחותה ,שזלזלה בשכיבת הצדיק ,וטוב יותר והשבתיך אל האדמה הזאת הוי כנגד לבן ,כמו שכותב רש״י לקמן ל״א ג׳ ד״ה
לקרוא שמו על הנהגה טובה ,דבזה יצליח. שוב אל ארץ אבותיך :ושם אהיה עמך ,אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר
להשרות שכינתי עליך.
ותרא רחל וגו' ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים וגו' ויחר
ויירא ויאמר וגו' כי אם בית אלקים וגו' (כ"ח י"ז).
אף יעקב ברחל וגו' (ל' א'). ברש"י ד"ה כי אם בית אלקים בא"ד איהו לא יהיב ליביה להתפלל במקום
רש"י מפרש אצל ותקנא רחל באחתה וגו' קנאה במעשיה הטובים ואח"כ
שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו וכו' כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי
אצל הבה לי בנים וגו' מפרש רש"י שבקשה מיעקב שיתפלל עבורה ע"ש
על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית
ולכאורה לפי פירושו זה קשה אמאי ויחר אף יעקב אם כל בקשתה רק שיתפלל
אל וקפצה לו הארץ וכו' ויש לרמז בזה דטבע הבן לחפש דרך לעצמו ולא ללכת
עבורה וכי לא היה יכול להתפלל אולם לפי מה שפירש רש"י לפנ"כ ניחא דאם
בדרכי אבותיו עד שרואה שאינו מצליח בה ואין זו תכלית עבורו ואז חוזר לדרך
קנאה רחל במעשיה הטובים של לאה משמע דהיא לא עשתה מעשים כאלו וע"כ
אבותיו וכשעושה כן ומכיר ביותר מעלת דרך אבותיו זוכה לקפיצת הדרך שמה
ויחר אף יעקב דלמה מבקשת ממנו שיתפלל הלא הדבר תלוי בה שהיא תעשה
שהם קנו נקנה לו בקלות ומשם יכול לעלות עוד ולקפוץ למעלה.
ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני וגו' (ל' כ"ז). כמעשיה הטובים של לאה ותזכה לבנים כמותה דבמקום דאיכא לתקן את
עי' רש"י דידע בניחוש שלו שבאה לו הברכה ע"י יעקב וא"כ יש להבין המעשים למה לבקש ולסמוך על תפילת הצדיק.
למה אח"כ כשברח יעקב כתוב ויוגד ללבן ביום השלישי וגו' [ל"א כ"ב] וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וגו׳ (ל׳ י״ד).
דהוצרכו להגיד לו ולמה לא ידע בניחוש שלו והנה לעיל מינה כתוב ל"א י"ט בגמ׳ סנהדרין דף צ״ט :נחלקו מה הם דודאים ,ואמר רב יברוחי .וברמב״ן
ולבן הלך לגזז וגו' ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה ויגנב יעקב את לב לבן מבואר ששורש הדודאים עשוי בצורת ראש וידים ,ואומרים שיועיל להריון בדרך
הארמי על בלי הגיד לו וגו' רואין מסמיכות הענינים דהאיך גנב יעקב את לב לבן סגולה .ובבעל הטורים מוסיף שדודאים בגימטריא כאדם ,ובצרור המור מביא
ע"י שגנבה רחל את התרפים והיינו שע"י התרפים שלו הוא דהיה מנחש וכיון בשם מדרש ,שראובן יצא לרעות חמורו של אביו וקשרו בשורש של דודאים.
שגנבתם רחל ממילא לא ידע שברח יעקב ומש"ה באמת גנב את לבו. כשחזר מצא את החמור מת ,שעקר את שורש הדודאים והעוקרם מת ,והביאם
ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד (ל"א מ"ז). לאמו .וזהו יששכר חמור גרם.
לבן קרא לו שם המורכב משתי תיבות שיש הפסק בין יגר לבין שהדותא ולולי דמסתפינא ,י"ל שהדודאים הם אדני השדה המוזכרים במתני' (כלאים
אבל יעקב עשה מהכל תיבה אחת גלעד דאצל יעקב הגשמי היינו הגל והרוחני פ״ח מ״ה) דהר״ש מבאר שהיא חיה הגדלה מן הארץ כקישואין ודילועין,
היינו העד הכל אחד שהכל מתייחד בחיות מהשי"ת אבל אצל לבן היגר הוא וצורתה כצורת אדם ,ומטיבורה יוצא חבל המחובר לשורש שבארץ .היא טורפת
גשמי והשהדותא רוחני ואינן שייכים לגמרי יחד ומצינו בזה לפרש דברי רש"י והורגת את הקרב אליה כמלא החבל ,וכשנפסק החבל מיד היא מתה.
אח"כ פסוק מ"ח ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד ולפ״ז החמור שקשר ראובן לשורש הדודאים התקרב אל החיה והיא הרגתו,
ומפרש רש"י ד"ה גלעד גל עד ולכאורה תמוה מה כוונתו ולהנ"ל ניחא דאף ובנפילתו גרר ופסק את החבל ,וממילא מתה גם החיה ,וכשחזר ראובן מצאה
דהפסוק מעיד לנו דגם לבן חזר וקראו גלעד והוא אותו שם שנתן לו יעקב מ"מ מונחת על הארץ עם חלק השורש המחובר לה ,והביאה לאמו לסגולת הריון,
מדגיש רש"י דלא הגיע לבן למדרגת יעקב לקראו גלעד בתיבה אחת אלא רק ובזה מתיישבים דברי המדרש עם תיאור אדני השדה .קול דודי ענינים ,סימן תרנ״ט
למדרגה זו לקראו בלשון קודש אבל עדיין היה בחינת שתי תיבות גל עד.
בענין צער גידול בנים
בחינת תפילת ערבית שיעקב אבינו תיקן אותה והיא להם מעובד אדום וגם בהא דפשיטא להו דגם בגמ' סנהדרין (דף י"ט ע"ב) לכן כה אמר ה' אל
רשות ויכול להתפלל כפי הצורך של דורותיו לשנות אברהם היו לו בנים מרובים והם בני קטורה ולמה בית יעקב אשר פדה את אברהם [ישע' כ"ט כ"ב] וכי
התפילה להאריכה ולקצרה ולהוסיף בה תחנונים נימא דחסר לו צער גידול בנים יש לכאורה לפרש היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם אמר רב יהודה
ונמצא דהא דתפילה זו של יעקב היא רשות לבד ולא דברי רש"י בכיוון אחר שעל פיו לא יוקשה עליו כלל שפדאו מצער גידול בנים והיינו דכתיב לא עתה
חובה מעלה היא לצאת מן הלב ביתרון תוקף ממה שהביאו התוס'. יבוש יעקב וגו' לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה
ולהתקבל יותר ברצון [עי' במשך חכמה שמפרש והיינו דבשלהי ברכות דף ס"ד .איתא אמר רבי פניו יחוורו מאבי אביו וכו'.
בכעי"ז הא דתרגם אונקלוס בפרשת ויחי אהא דאמר אבין הלוי מאי דכתיב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם רש"י מפרש ד"ה שפדאו מצער גידול בנים וז"ל
יעקב ליוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אלקי יעקב [תהלים כ' ב'] אלקי יעקב ולא אלקי שהוטל עליו טורח השבטים שעל אברהם היה מוטל
שלקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ואומר התרגום אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי אותו טורח דכתיב [בראשית כ"ו ד'] והרביתי את
בצלותי ובבעותי ומפרש המשך חכמה דצלותא היא הקורה ומפרש רש"י ד"ה שיאחז [משמע דכך היתה זרעך והוא פדאו עכ"ל.
התפילה הקבועה שיסדו להתפלל ובעותא היא גירסתו ולא כגירסת הספרים שלפנינו דגרסינן שיכנס לכאורה נראה מדברי רש"י דלא פדה יעקב אלא
התפילה שבלב האדם להתפלל לפי צרכו] ועתה וכו'] בעובי הקורה וז"ל אם בא לטלטלה ממקום את אברהם לבדו מצער גידול בנים דהאי קרא דהביא
ניחא דאע"ג דתפילת יעקב רשות גרידא וקלה היא למקום לתתה בבנין כלומר יעקב שכל הבנים שלו והרביתי את זרעך רק אצל אברהם הוא דכתיב אבל
מתפילת שחרית ומנחה שיסדו אברהם ויצחק וטרח בגידולם יבקש עליהם רחמים עכ"ל. מהא דממשיך הש"ס דלא יבוש יעקב לא מאביו ולא
אעפ"כ לא יבוש הוא מהם שלענין התועלת עבור וי"ל דלזה נתכוין רש"י בענין צער גידול בנים מאבי אביו משמע דיעקב פדה גם את יצחק אביו
בניו וזרעו יפה יותר תפילת רשות שבה אפשר שם בסנהדרין והיינו דכיון דיעקב הוא שהעמיד מצער גידול בנים ויש אולי לומר דכיון שירש יצחק
להרבות ברחמים. הדורות עליו מוטל לבקש רחמים עליהם ועל זרעם את אברהם אביו היה מוטל עליו גם החוב של אביו
בספר מרגליות הים הביא מספר עיר דוד לפרש לדורותם דזה ענין צער גידול בנים כשעל יעקב מוטל להעמיד השבטים ולבסוף רק יעקב קיים הענין
דס"ד דיבוש יעקב שהוא תיקן תפילת ערבית שהיא לגדל כלל ישראל ולדאוג להם להתפלל עליהם ונמצא דמילא חובת אבי אביו ואביו בענין זה.
רשות בעלמא ואילו אברהם תיקן שחרית ויצחק שיהיו עם סגולה וזה הוא הפדיון שפדה בו את אבל התוס' שם לא ניחא להו בפירוש רש"י
תיקן מנחה שהם חובה אבל כיון שפדאם מצער אברהם ואת יצחק דביעקב נתלים ישראל לבקש שכתבו שם בד"ה שפדאו וכו' וז"ל פי' הקונטרס
גידול בנים שוב לא יבוש. עליהם רחמים בכל מצבים ופשיטא דדבר זה שייך גידול י"ב שבטים ולא נהירא חדא דאינו צער אלא
ולפי הנ״ל מובן מה שתיקנו בסוף תפילת רק לזרעם של האבות הקדושים לבד שרק הם ראוים שמחה כדאמרינן [ברכות ס"ג ].גבי עובד אדום
שחרית ,לומר מזמור יענך ה׳ ביום צרה ,שבו נאמר להיות עם הנבחר שהם קבלו התורה ונתחייבו שברכו ה' בבנים בשכר הארון שהיה בביתו ועוד
ישגבך שם אלקי יעקב ,ואח״כ לומר ובא לציון גואל במצות ונזהרו מאיסורים והם צריכים רחמים אי דאברהם היו לו בנים מקטורה וצ"ל צער של יוסף
ולשבי פשע ביעקב .דבמזמור נרמז בקשת הרחמים נכשלים ח"ו וכ"ז לא נמצא לא בבני עובד אדום ולא ואחיו וגלגול ירידת מצרים עכ"ל.
שיעקב מבקש על זרעו ,ובהמשך מזכירים את בבני קטורה. ולדבריהם צ"ע מנ"ל דצער זה של יוסף ואחיו
הגאולה הבאה בכח תפילתו .ומש״ה נקט הכתוב ואכתי יש להבין גם לפי הנ"ל מה הוא המשך היה ראוי לבא לו לאברהם או ליצחק עד שיאמר
ולשבי פשע ביעקב דוקא ,דע״י כחו ותפילתו של הדרשה שם בסנהדרין דדריש לא עתה יבוש יעקב הש"ס דיעקב פדה אותם ממנו וי"ל דכוונת התוס'
יעקב על זרעו שישובו מפשעם ויחזרו למוטב, מאביו ולא עתה פניו יחוורו מאבי אביו דמה הוא בזה דכיון דענין יוסף עם אחיו היה הגורם לירידה
נעשית ההכנה לביאת הגואל לציון .וזהו גם המשך ענין הבושה והאיך תלויה האי בושה עם צער גידול למצרים וגלות מצרים שפיר היה שייך לאברהם
הפסוקים שאומרים שם :ודברי אשר שמתי בפיך לא בנים שקדם [עי' שם בח"א למהרש"א שכבר העיר כדמוכח מהנאמר לו אצל ברית בין הבתרים ויוצא
ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה מזה]. מזה דכל הגורם לירידת ישראל למצרים השנאה של
ועד עולם ,דגם בזה נרמז כח תפילתו של יעקב על אבל להנ"ל יש אולי לפרש דכיון דעל יעקב הוא האחים וגורלו של יוסף והצער של אביהם הכל היה
הדורות שהעמיד ,שבזכותו לא ימושו דברי התורה דמוטל להתפלל על השבטים ועל דורותיהם זו היא באמת צריך להיות חלקו של אברהם אלא דיעקב
מזרע ישראל מעתה ועד עולם. פדאו.
[ועוד יש אולי לרמז בזה לבחינת משיח בן יוסף, ומיהו לגבי הא דהתוס' נתקשו על פירושו
שיוסף קיבל מאביו יעקב את העול להיות המתחיל של של רש"י דאדרבה פשיטא להו דכל עיקר ענין
הגאולה השלמה ,ע״י תפילתו ומסירות נפשו עבור העמדת השבטים אינו צער אלא שמחה ככל שאר
הדורות שהעמיד אביו]. ריבוי בנים שנחשב לזכות וטובה לאדם כדמוכח
קו"ד ענינים — סימן תרכ"ז
גליון קל"ב -פרשת בא תשפ"ו
