gilyoines.com

שיחי שלמה · Sichei Shlomo

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שיחי שלמה · Sichei Shlomo — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫התודה והברכה מול ידידינו היקרים‬ ‫שהשתתפו בהוצאות הגליון‬ ‫גליון‬ ‫‪ ‬מחזיקי הגליון ‪‬‬ ‫שיחי‬ ‫הנה"ח מו"ה שמעון ריינהאלד הי"ו‬ ‫שלמה‬ ‫לע"נ חותנו הגה"ח ר' יהושע זאב ב"ר נפתלי ז"ל זאפערן‬ ‫אוסף שיחות קודש‪ ,‬מרגלאין‬ ‫נפטר ביום י"ב כסלו‪ -‬תהא נשמתו צרורה בצרור החיים‬ ‫טבין‪ ,‬ועובדין קדישין במשנתו‬ ‫הטהורה של‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק‬ ‫האברך היקר מו"ה בן ציון דוד וואלקאוויטש הי"ו‬ ‫רבן של ישראל‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו‬ ‫בהכנסת בנו הב' הבר מצוה כמר אהרן יעקב ני"ו לעול התורה והמצוות‬ ‫רביה"ק מהר"ש‬ ‫זצוק"ל‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬ ‫‪ ‬פרנס מדור 'חכמת שלמה' ‪‬‬ ‫הרבני הנגיד הנכבד‬ ‫גליון רל"א‬ ‫מו"ה יוסף שמואל לעמעל הי"ו‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫הערות והארות‪ ,‬לקבל‬ ‫הגליון‪ ,‬מכתבים אל‬ ‫‪ ‬עמודי הגליון ‪‬‬ ‫המערכת‪ ,‬תרומות והנצחות‬ ‫ניתן לפנות לאימעי"ל‬ ‫הרב אברהם חיים שניטצער שליט"א‬ ‫‪sicheishlome@gmail.com‬‬ ‫או להתקשר למספר‬ ‫הנה"ח מו"ה בעריש לעזער הי"ו‬ ‫‪347.509.7470‬‬ ‫ולהשאיר הודעה‬ ‫הרה"ג ר' שמואל שמעלקא שלאף שליט"א‬ ‫הנה"ח מו"ה חיים שלמה גאלדמאן הי"ו‬ ‫האברך היקר מו"ה משה יצחק שאלאמאן הי"ו‬ ‫איסור השגת גבול ידוע‬ ‫האברך היקר מו"ה דוד האכהייזער הי"ו‬ ‫כל הזכיות שמורות‬ ‫למערכת 'שיחי שלמה'‬ ‫ליל שבת קודש פרשת ויצא שנת תשמ"ח לפ"ק‬ ‫וידר יעקב נדר לאמר אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי‬ ‫וידר הולך‪ ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ושבתי בשלום אל בית אבי‪,‬‬ ‫והי' ד' לי לאלקים‪ ,‬והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים‪ ,‬וכל‬ ‫אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח כ‪-‬כב)‪ .‬וידוע קושיית הכלי יקר‬ ‫שהקשה דחלילה לומר שיעקב אבינו ע"ה הי' מסופק ח"ו אם יהי' אלקים‬ ‫עמו‪ ,‬דהרי הבטיח לו הקב"ה במראה בחלום הלילה (שם טו) והנה אנכי עמך‬ ‫ושמרתיך בכל אשר תלך‪ ,‬ואיך אמר יעקב אבינו ע"ה לשון 'אם' יהי' אלקים‬ ‫עמדי‪ ,‬בלשון שמשמע שמסופק בזה‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש (בר"ר פס"ח ז') עה"פ (שם י) ויצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬רבי‬ ‫ואיתא ברכיה אמר מבארה של ברכות‪ ,‬שלא יעמוד עלי עשו‪ ,‬ויאמר לי‪,‬‬ ‫כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות וגו'‪ .‬ודברי המדרש משולל הבנה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ג‬ ‫ולהבין דברי חכמים וחידותם נקדים מה דאיתא בדרשות הר"ן (דרוש ה')‬ ‫ולהבין להקשות למה סיבב הקב"ה שיעקב אבינו ע"ה יקח ברכות אביו‬ ‫יצחק ע"י ערמה ורמי'‪ ,‬שיצחק יחשוב שמברך את עשו‪ ,‬הלא יעקב הוא עמוד‬ ‫האמת כנאמר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב‪ ,‬ויותר הי' ראוי ונכון הדבר שיעקב‬ ‫אבינו יקבל הברכות בדרך האמת ולא ע"י גניבה ורמי'‪.‬‬ ‫ותי' הר"ן שכיון שיצחק אבינו אהב את עשו כנאמר (בראשית כו כח) ויאהב‬ ‫ותי' יצחק את עשו כי ציד בפיו‪ ,‬דהרי עשו הרשע רימה את אביו שהוא צדיק‬ ‫כידוע‪ ,‬ולא רצה הקב"ה לגלות ליצחק האמת מדרכו הרעה של בנו עשו‬ ‫הרשע‪ ,‬בכדי של להעציבו שהעמיד בנו רשע ורע מעללים כמוהו שאינו ראוי‬ ‫לברכה‪ ,‬דהרי אם הי' יצחק יודע האמת של עשו הי' שרוי ח"ו בעצבות ואמרו‬ ‫חז"ל (שבת ל ע"ב) שאין הקב"ה שורה לא מתוך עצבות וגו' אלא מתוך שמחה‪,‬‬ ‫ואם הי' בעצבות לא הי' לו הכח לברך‪ ,‬כי אין השכינה שורה אתו‪ ,‬לכן כדי‬ ‫שיהא קיום לברכותיו של יצחק מההכרח לא גילה לו הקב"ה דרכיו האמיתיות‬ ‫של עשו הרשע‪ ,‬ולכן סיבב הקב"ה שיעקב אבינו יהי' מוכרח לקבל הברכות‬ ‫בדרך של ערמה‪ ,‬ומזה יבין יעקב אבינו גודל יקרת ערך של מדת השמחה‪,‬‬ ‫עכ"ד הנחמדים של הר"ן‪.‬‬ ‫ולמדין אנו מאלו הדברים כמה גדול כוחה של שמחה‪ ,‬הן בעת לימוד‬ ‫ולמדין התורה שצריך להיות בשמחה‪ ,‬והן בכל עבודת האדם בעבודת קונו‬ ‫ובעשיית המצות שצריך לעובדה בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬וכמאמר הכתוב בתוכחה‬ ‫(דברים כח מז) תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל‪,‬‬ ‫ולא כתיב שהתוכחה באה רח"ל מחמת שלא עבד את ד' אלקיו‪ ,‬אלא מחמת‬ ‫שלא עבד את ד' אלקיו בשמחה‪ ,‬כי עבדות ד' צריך להיות בשמחה דוקא‪,‬‬ ‫והוא עיקר גדול בעבודת השי"ת‪ ,‬וכן כתיב (ויקרא יח ה) ושמרתם את חקותי‬ ‫ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וח"י בהם‪ ,‬שצריכים לעשות ולקיים‬ ‫המצות בחיות דקדושה‪ ,‬וזהו וח"י בהם‪ ,‬וכמאמרם ז"ל (יומא פה ע"ב) וחי בהם‬ ‫ד‬ ‫ולא שימות‪ ,‬ואמרו הכוונה בספה"ק דאם מקיים המצוה בעצבות‪ ,‬היא בחינת‬ ‫מיתה‪ ,‬כי אין בו חיות דקדושה לעבוד עבודה כראוי וכנכון למלך קל חי וקיים‪.‬‬ ‫*‬ ‫ולפי אלו הדברים מובן מאמר המדרש האמור‪ ,‬דהרי מצינו במאמרי חז"ל‬ ‫ולפי כי מעשה אבות סימן לבנים ואמרו ז"ל דכשיצא יעקב מבאר שבע וילך‬ ‫חרנה (מא"י לחו"ל) רמז על מה שצפה ברוח קדשו שבניו עתידין לגלות בין‬ ‫אומות העולם בגלות החל הזה‪ ,‬ויעקב אבינו ע"ה רצה ללמדינו דאפילו בגלות‬ ‫בין האומות כשאנו שרויים בצרה ובשבי' ובצערה של גלות אנו צריכים להיות‬ ‫בשמחה‪ ,‬ולקבל עול הגליות באהבה‪ ,‬ועי"ז ישרה השכינה עמנו בגלות‪ ,‬כי אין‬ ‫השכינה שורה אלא מתוך שמחה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר המדרש ויצא יעקב מבאר שבע וגו'‪" ,‬רבי ברכיה אמר מבארה‬ ‫וזהו של ברכות"‪ ,‬שיעקב אבינו לקח מוסר השכל ממה שקיבל הברכות‬ ‫בערמה וברמי'‪ ,‬שצריכים להיות בשמחה בכל מצב שהוא‪" ,‬מבאר"ה של‬ ‫ברכות" 'באר' הוא לשון 'ביאור ופירוש'‪ ,‬כמאמר הכתוב (דברים א ה) הואיל‬ ‫משה 'באר' את התורה הזאת‪ ,‬ויעקב אבינו ראה לבאר לעצמו מהדרך שסיבב‬ ‫לו הקב"ה שיקבל הברכות‪" ,‬מבאר"ה של ברכות" ראה הדרך ישכון אור‬ ‫להתנהג בימי הגליות‪ ,‬וע"ז מסיים המדרש "שלא יעמוד עלי עשו‪ ,‬ויאמר לי‪,‬‬ ‫כך היית מרמה בי‪ ,‬ונוטל את הברכות"‪ ,‬כי הקב"ה סיבב כך בכוונה‪ ,‬שיבא‬ ‫יעקב במרמה לקחת ברכות אחיו‪ ,‬כדי שיצחק אבינו לא ידע מדרכו של עשו‬ ‫הרשע‪ ,‬אלא יהי' בשמחה וישרה ד' עמו‪ ,‬ויהי' קיום לברכות יעקב אבינו‬ ‫כדברי הר"ן‪.‬‬ ‫*‬ ‫והנה כ"ק מרן אאמו"ר הגה"ק זצ"ל מביא בספה"ק קדושת ציון (לסוכות‬ ‫והנה ד"ה איתא במס' ע"ז) מה דידוע מספרים הקדושים ממעלת מדת‬ ‫ה‬ ‫השמחה שהוא מסוגל להריק על עצמו שפע רב ופרנסה טובה בריווח‪ .‬ולכן‬ ‫סופי תיבת של הפסוק (דברים טז טו) והיי'ת א'ך שמ'ח הם אותיות חת"ך‪,‬‬ ‫שהוא שם של פרנסה‪ ,‬היוצא מסופי תיבות של הפסוק (תהלים קמה טז) פות'ח‬ ‫א'ת ידי'ך‪ ,‬לרמז שהשמחה גורמת פרנסה לאדם‪.‬‬ ‫ומעלה יתירה כשבני ישראל הם בשמחה כשהם שרויים בגו גלותא‪ ,‬דע"י‬ ‫ומעלה עבודת ד' בשמחה יזכו לצאת מהגלות להיגאל גאולת עולם‪ .‬וכמו‬ ‫שמובא בספה"ק אמרי יואב (דרוש ט"ו) [כ"ק מרן אאזמו"ר הגה"ק מבאבוב‬ ‫זי"ע הוא שר המסכים על הספר ומדבר ממעלת המחבר ומקדושת ספרו]‬ ‫מה שפירשו בזה הפסוק (תהלים צא טו‪-‬ז) עמו אנכי בצרה‪ ,‬אחצלהו ואכבדהו‪,‬‬ ‫אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי‪ ,‬שאם בני ישראל מקבלים את עול‬ ‫הגלות והצרות באהבה ובשמחה‪ ,‬ואז השכינה שורה אתנו‪ ,‬כי כשהאדם הוא‬ ‫בשמחה יכול להיות אתו השראת השכינה‪ ,‬וזהו "עמו אנכי בצרה"‪ ,‬ואז זוכים‬ ‫לצאת מגו גלותא הדין‪" ,‬אחלצהו ואכבדהו" דכשהשכינה שורה אתנו‪ ,‬אומר‬ ‫הקב"ה אחלצהו מצרותיו לגאלו מהגלות‪.‬‬ ‫ויש לפרש עוד בזה המשך הכתוב לפי מה שדרשו תלמידי הבעל שם טוב‬ ‫ויש הקדוש זי"ע שאם מקבלים הצער והיסורים באהבה ובשמחה‪ ,‬אז‬ ‫נמתקו הדינים בשורשם‪ ,‬והיסורים עצמם מתהפכים לו לשמחה‪ ,‬ונושעים‬ ‫במהרה‪ ,‬וזהו "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" שאזכה לאריכת ימים‬ ‫בשובע שמחות ולראות הישועה הקרובה לבוא‪.‬‬ ‫*‬ ‫וזאת תורת המסורה המובא בבעל הטורים בפרשתן 'ויגל' את האבן מעל‬ ‫וזאת פי הבאר (בראשית כט י) 'ויגל' כבודי (תהלים טז ט) דהתורה רמז כאן על‬ ‫ענין לימוד התורה‪ ,‬דכשיעקב אבינו הי' על הבאר איתא במדרש (בר"ר פ"ע ט)‬ ‫עה"פ (בראשית שם ב) 'וירא והנה באר בשדה'‪ ,‬רבי יוחנן פתר לה סיני‪' ,‬והנה‬ ‫ו‬ ‫שם שלשה עדרי צאן'‪ ,‬כהנים לוים וישראלים‪' ,‬כי מן הבאר ההוא ישקו‬ ‫העדרים'‪ ,‬שמשם שמעו עשרת הדברות‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי דיעקב אבינו על הבאר‬ ‫רמז לבניו שיקבלו התורה ויעסקו בה‪ .‬ואבנים ג"כ רומז על אותיות התורה‬ ‫כידוע מספר יצירה 'אבנים' בונות בתים‪ ,‬שהאותיות מכונים אבנים‪ ,‬ומהם‬ ‫בונים בתים‪ ,‬היינו תיבות בתורה‪ ,‬וכן פירשו בספה"ק הפסוק (שם כח יא) ויקח‬ ‫'מאבני' המקום‪ ,‬שיעקב אבינו לקח מאותיות התורה של הקב"ה שהוא‬ ‫מקומו של עולם‪.‬‬ ‫וזהו מאי דכתיב 'ויגל' את 'האבן' מעל פי הבאר‪ ,‬יעקב אבינו ראה ברוח‬ ‫וזהו קדשו שבניו יקבלו את התורה‪ ,‬ורצה להדריכם שילמדו התורה בשמחה‪,‬‬ ‫ויגל הוא לשון שמחה אצל יעקב כדכתיב (תהלים יד ז) יגל יעקב ישמח ישראל‪,‬‬ ‫ויעקב רצה להורות את ישראל שילמדו התורה בשמחה‪ ,‬היינו 'ויגל' את‬ ‫'האבן'‪ .‬וע"ז ממשיך המסורה לומר 'ויגל כבודי' שאם האדם שרוי בשמחה‬ ‫הוא סגולה לו לפרנסה בריווח‪ ,‬דכבודי הוא לשון פרנסה‪ ,‬כדכתיב בפרשתן‬ ‫(לא א) ומאשר לאבינו עשה את כל 'הכבוד' הזה‪ ,‬ותרגום אונקלס ומדי לאבונא‬ ‫קנא ית כל 'נכסיא' הדין‪ ,‬הרי דתיבת כבוד פירושו נכסים ועשירות‪.‬‬ ‫*‬ ‫ולפי"ז יובן הכתובים בפרשתן‪ ,‬דכאמור כשיצא יעקב מבאר שבע ללכת‬ ‫ולפי"ז חרנה (מא"י לחו"ל) רמז לבניו מה שצפה ברוח קדשו שילכו לגלות בין‬ ‫העמים‪ ,‬אז תיכף "וידר יעקב נדר לאמר 'אם' יהי' אלקים עמדי וגו'"‪ ,‬לא‬ ‫שיעקב אבינו הי' מסופק ח"ו אם יתקיים מה שאמר לו הקב"ה 'והנה אנכי‬ ‫עמך וגו'‪ ,‬אלא רצה להורות לבניו שיקבלו צער ויסורי הגלות בשמחה‪ ,‬ואז‬ ‫ישרה השכינה עמם בגלות מחמת השמחה‪ ,‬ונדר יעקב נדר לבניו שאכן יהיו‬ ‫בשמחה בכל מצב שהוא‪ ,‬וזהו מה שאמר "אם יהי' אלקים עמדי"‪ ,‬היינו שאם‬ ‫יהיו בשמחה יהי' ד' עמם בגלות‪ ,‬ואם יהיו בשמחה גם יהי' להם פרנסה‬ ‫ז‬ ‫בריווח‪" ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" כדברי כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל‬ ‫דשמחה מסוגל לפרנסה‪.‬‬ ‫וממשיך יעקב אבינו לומר "ושבתי בשלום אל בית אבי" שיזכו בניי לשוב‬ ‫וממשיך לבית אבי שבשמים‪ ,‬שיבנה בית המקדש‪ ,‬שאם יהיו בני ישראל‬ ‫בשמחה גם בגלות החל הזה‪ ,‬אז יפקון מגו גלותא כדברי האמרי יואב "והי'‬ ‫ד' לי לאלקים"‪.‬‬ ‫*‬ ‫וי"ל עוד בזה דע"י השמחה נזכה לגאולה‪ ,‬דהרי אם האדם הוא בשמחה‬ ‫וי"ל ממילא יש לו אהבה ושלום עם כל הסובבים אותו‪ ,‬וכשיש אהבה ושלום‬ ‫ממילא ממתיק בזה כל הדינים‪ ,‬וכדכתיב (משלי י יב) שנאה תעורר מדנים‪ ,‬פי'‬ ‫השנאה מעורר דינים‪ ,‬ואהבה מעורר רחמים‪ ,‬ועוד אמרו ז"ל (יומא ט ע"ב) לא‬ ‫נחרב בית המקדש אלא משום שנאת חנם‪ ,‬ולכן מוכרח לומר דהתיקון לזה‪,‬‬ ‫הוא ע"י ריבוי אהבה ושלום‪ ,‬וע"י השמחה יש אהבה ושלום‪" ,‬ושבתי בשלו"ם‬ ‫אל בית אבי‪ ,‬והי' הוי"ה לי לאלקי"ם"‪ ,‬שיומתקו הדינים ויבנה בית המקדש‬ ‫השלישי במהרה בימנו‪.‬‬ ‫ומסיים יעקב אבינו לומר "והאב"ן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית‬ ‫ומסיים אלקים"‪ ,‬דאבן רומז על התורה כאמור‪ ,‬ובזכות לימוד ועסק התורה‬ ‫בשמחה יהי' לנו כבר בית אלקים‪" ,‬וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"‪ ,‬דהרי‬ ‫גם ע"י מצות צדקה נזכה לגאולה ולישועה קרובה כמו שאמרו חז"ל (ב"ב י‬ ‫ע"א) גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעי' נו א) כה אמר ד' שמרו‬ ‫משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת דבזכות השמחה השלום והצדקה נזכה לקבל פני משיח צדקינו‬ ‫יעזור במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ח‬ ‫ת משכהו לבית המדרש צ‬ ‫דברות קודש מלהבות אש ‪ -‬ח"א‬ ‫כח התורה מגין לנצח את היצר הרע‬ ‫ודברי שבח והודאה להשי"ת על הניסים שאירעו בימי זעם המלחמה‬ ‫~ ער יכ ת שלח ן הט הור ‪ -‬ר "ח כס לו ש נת ת שמ " ט לפ "ק ~‬ ‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם (בראשית כה‪ ,‬יט)‪ .‬דער מדרש רבה (בר"ר סג‪ ,‬א)‬ ‫הייבט אן דער סדרה‪ ,‬ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬גיל יגיל אבי צדיק ויולד‬ ‫חכם ישמח בו (משלי כג‪ ,‬כד)‪ ,‬הייבט אן דער מדרש מיט א פסוק אין משלי‪' ,‬ואלה‬ ‫תולדות יצחק בן אברהם'‪ ,‬איז דאך צדיק בן צדיק‪' ,‬גיל יגיל אבי צדיק'‪ ,‬און 'ויולד‬ ‫חכם ישמח בו'‪ .‬גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד‪ ,‬ס'איז דא א גילה‪ ,‬ווייל‬ ‫ס'שטייט טאפלט 'גיל יגיל'‪ ,‬ס'איז א גילה אחר גילה ווען יצחק איז געבוירן געווארן‪.‬‬ ‫זאגט דער מדרש ווייטער‪ ,‬ויהי בימי אחז וגו' (ישעיה ז‪ ,‬א) אמר רבי הושעיא‪,‬‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רבון כל העולמים ווי שמלך אחז‪,‬‬ ‫ווייל אחז איז געווען א רשע‪ ,‬דרש'נט דער מדרש‪' ,‬ויהי בימי אחז' ‪' -‬ווי'‪ ,‬האבן די‬ ‫ט‬ ‫מלאכים געזאגט לפני הקדוש ברוך הוא‪' ,‬ווי שמלך אחז'‪ .‬אמר להן הקדוש ברוך‬ ‫הוא בן יותם הוא‪ ,‬דער אחז וואס ס'שטייט אין פסוק 'ויהי בימי אחז'‪' ,‬בן יותם הוא'‪.‬‬ ‫דרש'נט דער מדרש ווייטער‪ ,‬אמר להן הקדוש ברוך הוא בן יותם הוא‪ ,‬ואביו‬ ‫צדיק‪ ,‬ואיני יכול לפשוט את ידי בו‪ ,‬דער אויבערשטער זאגט‪ ,‬כ'וויל נישט פושט‬ ‫יד זיין אין אים‪ ,‬ווייל דער פאטער איז א צדיק‪ ,‬איז אפילו ער איז א רשע וויל דער‬ ‫אויבערשטער גארנישט טוהן קיין שלעכטס‪ ,‬דער אויבערשטער וויל אים נישט‬ ‫הרג'ענען ווייל דער פאטער איז א צדיק‪' ,‬יותם אביו צדיק'‪.‬‬ ‫גלאט אין דער מדרש אין פסוק‪ ,‬אין דעם זעלבן פסוק פון פריער‪ ,‬ויולד חכם‬ ‫ישמח בו‪ ,‬רבי לוי אמר‪ ,‬רבי לוי האט געזאגט‪ ,‬מנין אתה אומר שכל מי שיש לו‬ ‫בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים‪ ,‬תלמוד לומר (משלי כג‪ ,‬טו)‪ ,‬בני אם‬ ‫חכם לבך ישמח לבי גם אני‪ .‬רבי שמעון בן מנסיא אומר‪ ,‬אין לי אלא לב אביו של‬ ‫בשר ודם‪ ,‬מנין שאפילו הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע‬ ‫בתורה‪ ,‬תלמוד לומר‪ ,‬ישמח לבי גם אני‪ .‬ווייל ס'שטייט דאך 'בני אם חכם לבך‬ ‫ישמח לבי'‪ ,‬וואס איז דער 'גם אני'‪ ,‬אז ער זאגט דאך שוין 'ישמח לבי'? דרש'נט רבי‬ ‫שמעון בן מנסיא‪ ,‬אז 'ישמח לבי' מיינט מען דעם מתמלא עליו רחמים פון דער‬ ‫פאטער‪ ,‬און אז ס'שטייט 'גם אני‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא מתמלא עליו רחמים'‪ .‬לאזט‬ ‫אויס דער מדרש‪' ,‬ויולד חכם'‪ ,‬גילה אחר גילה‪ ,‬בזמן שהוא צדיק בן צדיק‪.‬‬ ‫דער מדרש איז שווער צו פארשטיין‪ ,‬מ'חזר'ט איבער נאכאמאל דאס זעלבע‪,‬‬ ‫ווייל ער זאגט נאכאמאל 'ויולד חכם ישמח בו' דרש'נט רבי לוי אז 'מי שיש לו בן‬ ‫שיגע בתורה'‪ ,‬נו זאגט ער דאך דאס ארויף אויף דעם פסוק ביי 'ויולד חכם ישמח‬ ‫בו'‪ ,‬ברענגט ער צו‪ ,‬רבי לוי זאגט גאר נאך א פסוק 'אם חכם בני ישמח לבי גם אני'‪,‬‬ ‫אין דעם זעלבן פסוק ווי ס'שטייט 'גיל יגיל ‪ -‬גילה אחר גילה'‪ ,‬זאגט ער דאך דארט‬ ‫אליין 'ויולד חכם ישמח בו'‪ ,‬וואס דארף ער ברענגען נאך א ראיה?‬ ‫און רבי שמעון בן מנסיא לערנט פון דעם זעלבן פסוק אויך ארויס אז 'הקדוש‬ ‫ברוך הוא מתמלא רחמים עליו'‪ ,‬און נאכדעם זאגט דער מדרש אזוי ווי ער הייבט‬ ‫אן דאס ערשטע מאל‪' ,‬גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד'‪ ,‬לאזט ער עס ביי דעם‬ ‫י‬ ‫סוף פון מדרש‪ ,‬אזוי ווי ער האט דערמאנט‪ ,‬לאזט ער ווידער אויס‪' ,‬גילה אחר גילה‬ ‫בזמן שנולד צדיק בן צדיק'‪ ,‬ער האט דאך שוין פריער דאס געזאגט?‬ ‫נאך האב איך מדייק געווען‪ ,‬וואס עפעס‪ ,‬ווי קומט אהער די מעשה דא מיט‬ ‫אחז? ער הייבט אן‪ ,‬דער מדרש שמועסט פון א צדיק בן צדיק‪ ,‬און דאס איז 'גילה‬ ‫אחר גילה'‪ ,‬און דער אויבערשטער פריידט זיך‪ ,‬און זיי זענען מוסיף‪ ,‬רבי לוי‪ ,‬רבי‬ ‫שמעון בן מנסיא‪' ,‬אם חכם בני ישמח לבי גם אני'‪ ,‬און לאזט נאכאמאל 'ויולד חכם‬ ‫ישמח בו'‪ ,‬און 'גילה אחר גילה'‪ .‬ווער רעדט דא פון א רשע? און ווי קומט דא אהער‬ ‫'ויהי בימי אחז'‪ ,‬און דער אויבערשטער זאגט‪' ,‬אביו צדיק הוא‪ ,‬ואיני יכול לפשוט‬ ‫את ידי בו'‪ ,‬כ'קען נישט אויף אים פושט יד זיין‪ ,‬ווייל דער פאטער איז א צדיק? ווי‬ ‫קומט עפעס אריין דא אינדערמיט‪ ,‬ווער רעדט דא פון א רשע?‬ ‫*‬ ‫רש"י הייבט אן‪ ,‬ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬יעקב ועשו האמורים‬ ‫בפרשה‪ .‬וואס זאגט רש"י‪ ,‬וואס וויל דא רש"י פארענטפערן? דאס איז דאך דער‬ ‫פשוטע פשט‪' ,‬ואלה תולדות יצחק בן אברהם'‪ ,‬און 'ויהי יצחק בן ארבעים שנה‬ ‫בקחתו את רבקה' (בראשית כה‪ ,‬כ)‪ ,‬ס'איז געבוירן געווארן יעקב מיט עשו'ן‪ ,‬און‬ ‫דאס גאנצע ענין פון דער סדרה‪ ,‬מיט פארקויפן די בכורה‪ ,‬מיט די ברכות‪' ,‬יעקב‬ ‫ועשו האמורים בפרשה'‪ .‬נו‪ ,‬דאס ווייסט דאך יעדער‪ ,‬דאס לערנט מען דאך אזוי‪,‬‬ ‫ס'האט דאך גארנישט קיין אנדערן פשט‪ ,‬די תולדות פון יצחק בן אברהם‪ ,‬דאס איז‬ ‫'יעקב ועשו האמורים בפרשה'‪ ,‬און פון די תולדות רעדט מען‪ .‬נו‪ ,‬וואס זאגט עפעס‬ ‫רש"י דא א נייע זאך?‬ ‫איך האב מדייק געווען נאך אן ענין‪ ,‬דא אין די סדרה (בראשית כה‪ ,‬כב)‪,‬‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה [ותאמר אם כן למה זה אנכי] ותלך לדרוש את ד'‪,‬‬ ‫ווייס'מיר דאך וואס דארט איז געווען‪ ,‬ויתרוצצו הבנים‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬שוין מבטן אמו איז יעקב א קדוש‬ ‫מרחם‪ ,‬און דאס זעלבע 'ויתרוצצו'‪ ,‬און עשו שלאגט זיך‪ ,‬און כשעוברת על פתחי‬ ‫יא‬ ‫עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת (רש"י)‪ .‬און די צדיקת‪ ,‬די רבקה זעהט וואס דא‬ ‫טוט זיך‪ ,‬געוואלד! מ'גייט אדורך דורך א טומאה‪ ,‬דורך א בית עבודה זרה‪ ,‬וויל ער‬ ‫זיך ארויס ברענגען‪ ,‬ווער איז דאס? עפעס אזא מין רשע? ווי קומט דאס צו‪ ?...‬וואס‬ ‫טוט זיך דא? 'ותלך לדרוש את ד''‪.‬‬ ‫איז דאך באמת שווער‪ ,‬וואו איז יצחק? די רבקה וואס זי איז אזא צדיקת‪ ,‬און‬ ‫זי זעהט אזא ביטער עסק‪ ,‬אז דא איז דא עפעס א מומר לעבודה זרה‪ ,‬וואס קען‬ ‫דאס‪ ...‬גייט נישט פרעגן יצחק‪ ,‬גייט מען נישט צוזאמען? מ'גייט פרעגן 'ותלך לדרוש‬ ‫את ד''‪ ,‬נו דארף נישט יצחק צו גיין? אזא זאך? דער הייליגער יצחק וואס האט‬ ‫אויסגעשטרעקט דעם האלז זיך לאזן שעכטן‪ ,‬און ער האט געזעהן מעשה מרכבה‪,‬‬ ‫און ער האט געזעהן אזעלכע הייליגע ענינים‪ ,‬מ'גייט‪ ,‬רעדט מען מיט אים גארנישט‪,‬‬ ‫און מ'גייט פרעגן דארט 'לדרוש את ד''‪ ,‬האט נישט יצחק געדארפט צו גיין?‬ ‫נאך איז שווער‪ ,‬ויאמר ד' לה‪ ,‬און דער אויבערשטער האט געזאגט וואס דא‬ ‫וועט זיין‪ ,‬און אז דא וועט טאקע ארויס קומען יעקב‪ ,‬דער הייליגער צדיק‪ ,‬און ס'וועט‬ ‫ארויס קומען א עשו הרשע‪ ,‬און ורב יעבד צעיר (בראשית כה‪ ,‬כג)‪ ,‬דער גרויסע רשע‪,‬‬ ‫דער עלטערע‪ ,‬ער וועט מוזן דינען יעקב אבינו‪ .‬איז דאך ווידער שווער‪ ,‬ווען יצחק‬ ‫איז געגאנגען בענטשן עשו'ן‪ ,‬ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה‪ ,‬כח)‪ ,‬גייט יצחק‬ ‫זאגן פונקט פארקערט? ער זאגט‪ ,‬הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך (בראשית‬ ‫כז‪ ,‬כט) ‪ ,‬דו עשו וועסט זיין די גביר‪ ,‬יעקב וועט זיך צו דיר ביקן‪ ,‬דער אויבערשטער‬ ‫האט געזאגט פונקט פארקערט‪ ,‬דער אויבערשטער האט דאך געזאגט 'ורב יעבד‬ ‫צעיר'‪ ,‬גייט יצחק‪ ,‬דער הייליגער יצחק אבינו‪ ,‬גייט זאגן פארקערט ווי דער‬ ‫אויבערשטער האט געזאגט?‬ ‫*‬ ‫כ'מיין מ'קען ענטפערן די קשיות מיט א שמועס פון ישמח משה (בפרשתן‪ ,‬ד"ה‬ ‫ויגדלו הנערים)‪ ,‬און דער שמועס פון ישמח משה‪ ,‬ער שמועסט אויס כמה דקדוקים‬ ‫וואס זענען מרפסן איגרא‪ ,‬אזעלכע הארבע קשיות‪ ,‬און פארענטפערט מיט אזא‬ ‫יב‬ ‫הייליגן תירוץ‪ ,‬אז אלע קשיות זענען פארשוואונדן‪ .‬דער ישמח משה פרעגט‪' ,‬ויהי‬ ‫עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים' (בראשית כה‪ ,‬כז)‪,‬‬ ‫פונדעסטוועגן 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו'‪ ,‬פרעגט ער‪ ,‬וואס איז דא עפעס‪,‬‬ ‫יצחק ווען ער האט ליב געהאט עשו'ן‪ ,‬דעמאלטס איז ער נאכנישט געווען קיין סגי‬ ‫נהר‪ ,‬און ער האט ליב געהאט עשו'ן?‬ ‫און 'כי ציד בפיו'‪ ,‬איז לויטן פשוט'ן פשט‪ ,‬כתרגומו‪' ,‬ארי מצידיה הוה אכיל'‪,‬‬ ‫ער האט געגעסן ‪ -‬עשו האט אים געגעבן צו עסן‪ .‬וואס איז דאס עפעס? געלט?‬ ‫דער הייליגער יצחק אבינו איז געווען א גביר עצום‪' ,‬ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא‬ ‫בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ד'‪ ,‬ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל‬ ‫מאד' (בראשית כו‪ ,‬יב‪-‬יג)‪ ,‬אבימלך איז דאך געקומען בעטן ביי אים 'ראו ראינו כי‬ ‫היה ד' עמך' (בראשית כו‪ ,‬כח)‪ ,‬אז זיי זענען געווען אויף צרות‪ ,‬יצחק איז אוועק‬ ‫געגאנגען‪ ,‬איז דארט געווארן א הונגער‪ ,‬און זיי זענען געקומען זיך בעטן ביי יצחק'ן‪,‬‬ ‫איז יצחק האט געהאט עבדים ושפחות‪ ,‬ער האט געהאט עפרות זהב‪ ,‬און דא‬ ‫פלוצלינג אז עשו האט אים געמאכט צו עסן‪ ,‬האט ער פארדאס ליב געהאט אזא‬ ‫רשע?‬ ‫בפשטות‪ ,‬ווי אזוי ס'איז געלונגען עשו'ן‪ ,‬וואלט כאטש דער עשו אויך געזעצן‬ ‫און געלערנט‪ ,‬יעקב זיצט און לערנט‪ ,‬וואלט אפשר יצחק זיך געקענט טועה זיין‪,‬‬ ‫אויך שווער צו גלייבן‪ ,‬אזא צדיק ווי יצחק זאל נישט דערקענען? אבער אז עשו איז‬ ‫ארום געלאפן אין פעלדער כאפן חיות‪ ,‬און יעקב דער הייליגער יעקב זיצט און‬ ‫לערנט‪ ,‬האט יצחק ליב עשו'ן? יעקב זעהט מען גארנישט‪ ,‬וואס איז דא עפעס?‬ ‫די קשיא פון דעם 'ויאהב יצחק את עשו'‪ ,‬רעדן דאך פון דעם אלע מפרשים‪,‬‬ ‫און יעדער ענטפערט מיט תירוצים‪ ,‬און אסאך זאכן וואס זענען כמעט ווי א דוחק‪,‬‬ ‫מ'מוז דאך ענטפערן‪ ,‬וואס הייסט‪ ,‬ס'איז דאך זעהר שווער די קשיא‪.‬‬ ‫דער ישמח משה פרעגט נאך אייזערנע קשיות‪ .‬ער פרעגט‪ ,‬עשו האט געכאפט‬ ‫חיות און געשאכטן און געברענגט יצחק'ן צו עסן‪ ,‬די אבות האבן געהאלטן די תורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬פון אברהם אבינו 'וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי' (בראשית כו‪,‬‬ ‫ה)‪ ,‬און אזוי די הייליגער יצחק אבינו‪ ,‬איז‪ ,‬אזוי אין אלע מדרשים (ויק"ר פב‪ ,‬י)‪ ,‬האט‬ ‫יג‬ ‫יצחק געגעסן פון עשו'ס שחיטות? מומר לעבודה זרה‪ ,‬שחיטת המומר איז נבילה‬ ‫(יו"ד סי' ב' ס"ה)‪ ,‬פארוואס האט דער אויבערשטער געלאזט יצחק'ן נכשל ווערן‬ ‫חלילה וחס אין נבילות‪ ,‬קען מען דאס אזוי זאגן?‬ ‫אבער בפרט נאך דער גמרא (שבת יב‪ ):‬זאגט דארט‪ ,‬ער ברענגט טאקע די קשיא‬ ‫אז דער גמרא זאגט ביי 'רבי ישמעאל קרא והטה'‪ ,‬פרעגט תוספות (ד"ה רבי נתן)‪,‬‬ ‫'השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן‪ ,‬צדיקים‬ ‫עצמן לא כל שכן' (גיטין ז‪ ,.‬ועוד)‪ ,‬ענטפערט דארט תוספות אז דאס איז נאר ‪' -‬אין‬ ‫הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן' מיינט מען נאר במידי דאכילה‪ ,‬מידי דאכילה‬ ‫ווייל ס'איז א גנאי‪ ,‬אז א צדיק עסט טריפה‪ ,‬היט אים דער אויבערשטער אן‪ ,‬אבער‬ ‫אנדערע זאכן‪' ,‬רבי ישמעאל קרא והטה'‪ .‬אבער דא איז דאך דער קשיא טאקע נאך‬ ‫מער‪ ,‬טאקע ביי מ ידי דאכילה ווי אזוי האט יצחק געקענט עסן פון עשו'ס שחיטה‪,‬‬ ‫וואס ס'איז שחיטת מומר נבילה?‬ ‫בכלל פרעגט דער ישמח משה‪ ,‬מ'האב'מיר א כלל (איכ"ר א‪ ,‬ד)‪ ,‬אז די צדיקים‬ ‫די בני עליה האבן מרגיש געווען‪ ,‬ווען זיי האבן געגעסן א מאכל האבן זיי מרגיש‬ ‫געווען‪ ,‬ווער שמועסט אויפן שוחט‪ ,‬צי איז ער טאקע א צדיק‪ ,‬ווען דער שוחט שעכט‬ ‫איז ער מעלה ניצוצין קדושות‪ ,‬ער איז מתקן מיט די שחיטה הייליגע תיקונים‪ .‬נו‪ ,‬אז‬ ‫עשו הרשע האט נישט מתקן געווען און ער האט נישט געשאכטן‪ ...‬אפילו ווען ס'איז‬ ‫שחיטה כשרה‪ ,‬מ'האט גוט געשאכטן‪ ,‬איז שחיטת מומר נבילה‪ ,‬ס'קען נישט זיין‪,‬‬ ‫ס'מוז זיין א נבילה‪ .‬נו‪ ,‬ווי אזוי האט דער אויבערשטער דאס געלאזט?‬ ‫נאך א קשיא‪ ,‬ווי אזוי האט יעקב געלאזט אז זיין הייליגע טאטע‪ ...‬פארוואס איז‬ ‫ער נישט געגאנגען דערציילן פארן פאטער‪ ,‬זאלסט וויסן‪ ,‬דער רשע‪ ,‬ער איז דיך‬ ‫מאכיל נבילות‪ ,‬ווי אזוי קענסטו‪ ?...‬ווי אזוי האט רבקה געלאזט? ס'איז נישט געווען‬ ‫ווער ס'זאל קאכן‪ ,‬ווער ס'זאל געבן צו עסן? ווייל דאס האט זי געקענט‪ ,‬ס'שטייט‬ ‫טאקע ביי יעקב'ן‪' ,‬שני גדיי עזים טובים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב'‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬ט)‪ ,‬זעהט מען דאך רבקה האט גאנץ גוט געקענט מאכן מטעמים‪ ,‬וואס‬ ‫עפעס האט זי זיך געלאזט?‬ ‫יד‬ ‫און יצחק‪ ,‬ביי די מעשה וואס עשו האט געשריגן‪ ,‬ווען יעקב איז געקומען‪ ,‬און‬ ‫נאכדעם עשו איז געקומען‪' ,‬ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד' (בראשית כז‪ ,‬לג)‪,‬‬ ‫וואס עפעס דא‪ ,‬און טאפלט? און ער האט געפרעגט 'מי אפוא הוא הצד ציד'?‬ ‫זעהט דאך אויס אז ס'האט אים פארדראסן‪' ,‬מי אפוא'‪ ,‬ווער איז דאס דא? און‬ ‫לאזט אויס מיניה וביה און 'ואוכל מכל'‪ ,‬איך האב דאך געגעסן פון דארט‪ ,‬ציטערט‬ ‫ער אזוי‪ ...‬און לאזט אויס 'גם ברוך יהיה'‪ ,‬און שוין‪ ,‬געבט ער שוין יעקב'ן די ברכות?‬ ‫'בא אחיך במרמה ויקח ברכתך' (בראשית כז‪ ,‬לה)‪' ,‬גם ברוך יהיה'‪ ,‬איז דאך עס אזוי‬ ‫ווי א סתירה מיניה וביה‪.‬‬ ‫און נאכדעם די הויפט קשיא וואס זיי פרעגן די מפרשים‪ ,‬וואס הייסט? אויב‬ ‫יצחק האט געבענטשט במחשבה‪ ,‬איך בענטש עשו'ן‪ ,‬וואס איז אז יעקב איז דא‬ ‫געשטאנען? דער עיקר איז דאך די מחשבה וואס דער מברך האט אינזין‪ ,‬ער‬ ‫בענטשט עשו'ן‪ ,‬ער מיינט אז האט געבענטשט עשו'ן‪ ,‬איז דאך די גאנצע ברכה‬ ‫בטעות פאר יעקב'ן‪ ,‬ווייל יצחק האט דאך אינזין געהאט עשו'ן? פרעגן דאס אסאך‪.‬‬ ‫און ער קומט און פארענטפערט מיט איין תירוץ‪ ,‬יצחק אבינו האט נישט געגעסן‬ ‫קיין נבילות‪ ,‬יצחק אבינו איז געווען קדוש וטהור‪ ,‬עולה תמימה‪' ,‬ויברך אלקים את‬ ‫יצחק' (בראשית כה‪ ,‬יא)‪ ,‬ער האט אים געגעבן 'לך את ברכת אברהם' (בראשית כח‪,‬‬ ‫ד) ‪ .‬נאר וואס דען? עשו הרשע האט געוואוסט‪ ,‬אז אויב יצחק וועט גיין פארזוכן‪,‬‬ ‫וועט ער שוין‪' ...‬וירח את ריח בגדיו' (בראשית כז‪ ,‬כז) ביי יעקב'ן‪ ,‬האט ער שוין געזעהן‬ ‫ריח בוגדיו וואס ס'וועט ארויס קומען אזויפיל דורות שפעטער (סנהדרין לז‪ ,).‬און דא‬ ‫האט ער געשמעקט פון יעקב'ן 'ראה ריח בני כריח שדה'‪ ,‬האט ער געשמעקט ריח‬ ‫גן עדן (רש"י)‪ ,‬קען מען אים אויסנארן? ניין! און עשו האט דאס געוואוסט‪ ,‬און אזוי‬ ‫ווי עשו האט געכאפט דארט א חיה א הערש צי א צבי‪ ,‬א איל‪ ,‬וואס און ווער‪ ,‬א‬ ‫צאן‪ ,‬ער האט געכאפט‪ ,‬איז ער געקומען צו יעקב'ן‪ ,‬יעקב שעכט פארן טאטן‪ ,‬דו‬ ‫ווייסט דאך‪ ,‬פון מיין שחיטה וועט ער נישט עסן‪ ,‬שעכט פארן טאטן‪.‬‬ ‫און יעקב‪ ,‬יעקב אבינו‪ ,‬אה‪ ,‬ער גייט שעכטן‪ ,‬ער וועט פארשטייט זיך נישט לאזן‬ ‫דעם טאטן‪ ...‬ביידע האבן מסכים געווען‪ ,‬ס'איז נישטא קיין אנדערע ברירה‪ .‬אבער‬ ‫מצער זיין א טאטן‪ ,‬פונקט פארקערט‪ ,‬און יעקב אבינו האט געוואוסט‪ ,‬טאמער ער‬ ‫טו‬ ‫וועט דערציילן דעם טאטן‪ ,‬דער טאטע וועט דערקענען און ער זעהט אז עשו איז א‬ ‫מומר לעבודה זרה‪ ,‬וואס ער איז נאך געווען בבטן אמו‪ ,‬וועט דער יצחק חלילה פאר‬ ‫צער‪ ,‬וועט ער חלילה אוועק גיין פון די וועלט‪ ,‬ער וועט עס נישט אויסהאלטן‪.‬‬ ‫זעהר גוט‪ ,‬יצחק אבינו‪ ,‬עשו וואס ער האט געכאפט‪ ,‬נעם דיר יעקב‪ ,‬שעכט‬ ‫פארן טאטן‪ ,‬דער טאטע וויל האבן א גוטע הייליגע שוחט‪ ,‬האט יעקב אבינו‬ ‫געשאכטן מיט אלע הייליגע כוונות‪ ,‬און יצחק אבינו האט געגעסן פון די מטעמים‪,‬‬ ‫נישט בלויז אצינדער‪ ,‬נאר פריער‪ ,‬אלע יארן‪ ,‬זייט 'ויגדלו הנערים ויהי עשו איש‬ ‫יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים'‪.‬‬ ‫טאקע דאס איז דער תירוץ זאגט דער ישמח משה‪ ,‬און ער פרעגט‪ ,‬ווי אזוי גייט‬ ‫דאס? ווי אזוי האט ער געקענט אויסנארן? ווייל 'ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה'‪,‬‬ ‫און 'יעקב איש תם יושב אהלים'‪ ,‬געשאכטן האט דער יעקב 'איש תם יושב אהלים'‪,‬‬ ‫דער הייליגער יעקב‪ ,‬דער גרויסע בעל מדריגה‪ ,‬לויט אלע הייליגע כוונות האט ער‬ ‫געשא כטן‪' ,‬יעקב איש תם'‪ ,‬דער עמוד התורה‪ ,‬אזא הייליגע שוחט‪ ,‬האט יצחק‬ ‫געשפירט אז דא האט געשאכטן‪ ...‬מיין עשו זעהט אויס א 'איש שדה'‪ ,‬ער איז זיך‬ ‫מתבודד‪ ,‬ער לויפט ארום אין די פעלדער און די וועלדער און דינט דעם אויבערשטן‪,‬‬ ‫ער זעה ט דאך‪ ,‬אים איז דאך נישט איינגעפאלן אז דער עשו גייט לויפט צו יעקב'ן‬ ‫מיט יעדער זאך‪ ,‬וואס ער לויפט אז יעקב זאל שעכטן‪.‬‬ ‫זאגט דער ישמח משה פונקט פארקערט‪' ,‬ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו'‪,‬‬ ‫'ארי מצידיה הוה אכיל'‪ ,‬ווייל ער האט געגעסן פון דעם וואס ער האט געפאנגען‪,‬‬ ‫האט ער דאך געוואוסט אז עשו איז אזא צדיק וואס ער שעכט אזוי בקדושה‪ ,‬מיט‬ ‫אהבה‪ ,‬מיט אלע הייליגע כוונות‪ ,‬האט דאך יצחק געזעהן אז דאס איז עפעס א‬ ‫צדיק‪ ,‬דער עשו איז א צדיק נסתר‪ ,‬מ'זאל מיינען אז ער איז א 'איש שדה'‪ ,‬א פשוטע‬ ‫מענטש‪ ,‬ער גייט אין פעלד אריין‪ ,‬אבער דערווייל איז ער מייחד יחודים‪ ,‬און שעכט‬ ‫אזוי הייליג‪ .‬פון דעם אז יעקב שעכט און מאכט די אלע תיקונים‪ ,‬דאס האט דאך‬ ‫יצחק נישט געוואוסט‪.‬‬ ‫און ממילא איז שוין פארענטפערט די אלע קשיות‪ ,‬פארוואס דער אויבערשטער‬ ‫האט געלאזט יצחק'ן עסן פון עשו'ס שחיטה‪ ,‬און פארוואס יעקב האט געלאזט‪ ,‬און‬ ‫טז‬ ‫רבקה האט געלאזט‪ ,‬מ'האט נישט געוואלט דעם הייליגן צדיק‪ ,‬דעם יצחק אבינו‪,‬‬ ‫אויב ער זאל חלילה האבן צער און יסורים ווייל ער האט א זוהן א מומר לעבודה‬ ‫זרה‪ .‬האט מען אזוי אנגעארבעט די גאנצע זאך‪ ,‬אז יצחק האט געמיינט אז עשו איז‬ ‫א צדיק‪ ,‬זיי האבן אים אויסגענארט‪ .‬איז דא‪ ,‬ער האט געזאגט‪' ,‬בא אחיך במרמה'‪,‬‬ ‫יעקב העלפט צו מיט די מרמה וואס ער האט מיך אפגענארט‪.‬‬ ‫אבער אצינד ויקח ברכתך‪ ,‬איז ער דאך געוואויר געווארן אז די ברכות האט‬ ‫מען טאקע געמיינט אים‪ ,‬די ברכה איז נישט בטעות‪ .‬וועמען האט יצחק געוואלט‬ ‫בענטשן? דעם הייליגן צדיק וואס האט אים געשאכטן זיינע שחיטות‪' ,‬ארי מצידיה‬ ‫הוה אכיל'‪ ,‬פון דעם צדיק וואס איז מתקן און מייחד יחודים‪ ,‬וואס יצחק אבינו האט‬ ‫געזעהן אין דעם אז דער צדיק איז אזוי הייליג‪ ,‬אים האט ער געוואלט געבן די ברכות‪,‬‬ ‫איז טאקע נישט געווען קיין ברכה בטעות‪ ,‬ער האט געמיינט אז דאס איז דער זוהן‪,‬‬ ‫דער צדיק‪ ,‬און דאס איז ער געווען‪ ,‬דאס איז ער געווען‪ ,‬יעקב אבינו איז געווען דער‬ ‫וואס האט געשאכטן‪ ,‬און ער האט אים אלעמאל‪...‬‬ ‫און ממילא‪ ,‬און דעמאלטס ווען יעקב האט אים געברענגט האט דאך יצחק‬ ‫געזעהן דאס איז די זעלבע כוונות מיט די זעלבע שחיטה וואס ער געבט מיר‬ ‫אלעמאל‪ ,‬ווייל ווען עשו האט געברענגט איז עס דאך געווען יעקב'ס שחיטה‪ ,‬האט‬ ‫ער דאך געזעהן דאס איז דער זעלבע‪.‬‬ ‫איז דאס שוין פארענטפערט פארוואס אין די ערשטע מינוט האט יצחק ‪-‬‬ ‫'ויחרד יצחק חרדה גדולה' ‪" -‬אוי געוואלד‪ ,‬האב איך קינדער‪ "...‬ער האט געזעהן‪,‬‬ ‫ווען עשו איז געקומען שטייט (תרגום יונתן בן עוזיאל כז‪ ,‬לא) אז ער האט געברענגט א‬ ‫כלב‪ ,‬ער האט שוין נישט געהאט קיין ברירה‪ ,‬ווייל ער האט דאך גארנישט געוואוסט‬ ‫אז יעקב האט זיך שוין מקדים געווען‪ ,‬און דא איז ער אים געלאפן זוכן‪ ,‬ער האט‬ ‫גארנישט באקומען‪ ,‬האט ער געמיינט אז יצחק איז שוין חלילה וחס אזוי אויף די‬ ‫עלטער‪ ,‬ער איז דאך א סגי נהר‪ ,‬ער איז שוין אזוי פארנארט‪ ,‬אז ער וועט אים אריין‬ ‫בר ענגען אזא טמא'נע מעשה‪ ,‬וועט ער גארנישט מעיר זיין‪ ,‬ווייל ער איז שוין‬ ‫אינגאנצן נעבעך עבר ובטל‪ ,‬האט ער געמיינט אז ער וועט אים אריין באקומען דא‬ ‫אצינדער‪.‬‬ ‫יז‬ ‫דערווייל‪ ,‬יצחק אבינו האט געגעבן א קוק‪ ,‬אז די ריח נבילה מיט די ריח גיהנם‪,‬‬ ‫אזוי זאגט דאך דער תרגום יונתן (בראשית כז‪ ,‬לג)‪ ,‬אז ער איז אריין געקומען‪ ,‬און ער‬ ‫האט געזעהן די ריח פון עשו הרשע‪ ,‬איז ער געוואויר געווארן אז ער איז א‬ ‫פינסטערע‪ ,‬א עובד עבודה זרה‪ ,‬ריח גיהנם‪ ,‬און ריח נבילה‪ ,‬און דאס האט ער‬ ‫געזעהן‪ ,‬האט יצחק געשריגן 'חרדה גדולה עד מאד'‪ ,‬און ער האט אים געזאגט‬ ‫'ואוכל מכל'‪ ,‬און איך האב פון אלעמאל געגעסן‪ ,‬ווי איז דאס מעגליך אז איך האב‬ ‫פון אים געגעסן?‬ ‫אה‪ ,‬ווי ער איז געוואויר געווארן אז דאס איז גאר געווען יעקב‪ ,‬און יעקב האט‬ ‫אלעמאל געשאכטן‪ ,‬האט ער אים געזאגט‪ ,‬און אויב אזוי‪' ,‬גם ברוך יהיה'‪ ,‬אים האב‬ ‫איך טאקע געמיינט‪ ,‬כ'האב דאך געמיינט דעם צדיק וואס ער האט מיר געגעבן די‬ ‫אלעמאל צו עסן‪ ,‬מיט די הייליגע כוונות ווי אזוי ער האט געשאכטן‪ ,‬אים האב איך‬ ‫דאך געוואלט בענטשן 'גם ברוך יהיה'‪ .‬זאגט ער דארט טייערע‪ ...‬אלס אין דעם ענין‪,‬‬ ‫אין דעם דרך‪.‬‬ ‫*‬ ‫נו לפי זה‪ ,‬מיין איך אזוי‪ ,‬אז דאס איז דער תירוץ‪ ,‬ווייל אזוי ווי די רבקה האט‬ ‫געזעהן אז דא‪ ,‬ווי זי גייט אדורך בתי עבודה זרה 'עשו מפרכס לצאת'‪' ,‬ותאמר אם‬ ‫כן למה זה אנכי'‪ ,‬אויב ס'דארף געבוירן צו ווערן אזא רשע פארוואס האב איך‬ ‫געבעטן‪ ,‬אז חלילה א עובד עבודה זרה‪ ,‬און זי האט גארנישט דאס געוואלט‬ ‫דערציילן יצחק'ן‪.‬‬ ‫פארוואס יצחק איז נישט געגאנגען פרעגן‪ ,‬נאר זי‪' ,‬ותלך לדרוש את ד''‪ ,‬דאס‬ ‫איז טאקע איבערדעם‪ ,‬ווייל זי האט נישט געוואלט דערציילן יצחק'ן‪ ,‬ער זאל נישט‬ ‫האבן אזעלכע יסורים‪ ,‬ווייל ווען א צדיק וואס ווערט געוואויר אז דער זוהן איז אזא‬ ‫מומר לעבודה זרה קען ער דאך דאס נישט אויסהאלטן‪ ,‬האט זי זיך מיישב געווען‬ ‫וועל איך גיין קודם אליין פרעגן‪ ,‬האט זי מעלים געווען גאר פון יצחק'ן‪ ,‬ממילא איז‬ ‫שוין נישט די קשיא‪.‬‬ ‫יח‬ ‫און דער תירוץ אז יצחק האט גארנישט געוואוסט פון דער גאנצן ענין‪ ,‬און אזוי‬ ‫דערמיט האבן זיי דאך צוגעהאלפן אז ער זאל מיינען‪ ,‬עשו אליין וואלט גארנישט‬ ‫געווען בכח אפצונארן יצחק'ן‪ ,‬ווען יעקב מיט רבקה'ן זאלן נישט מאכן די אלע‬ ‫ענינים‪ ,‬און יעקב האט געשאכטן מיט אזא הייליגע בחינה‪ ,‬אז אזוי אז יעקב האט‬ ‫געקענט אפנארן ווייל ער האט דאך געהאט די הייליגע בחינות‪ ,‬מיט די הייליגע‬ ‫מדריגות‪ ,‬אז יצחק האט אזוי געמיינט‪.‬‬ ‫ממילא‪ ,‬קען מען שוין פארשטיין וואס רש"י זאגט‪' ,‬ואלה תולדות יצחק בן‬ ‫אברהם'‪ ,‬און ווי אזוי האט יצחק‪ ,‬דאס גאנצע ענין‪ ,‬די תולדות פון יצחק אבינו‪ ,‬און‬ ‫יצחק האט ליב עשו'ן? אבער דער תירוץ איז‪' ,‬יעקב ועשו'‪ ,‬זאגט רש"י 'יעקב ועשו‬ ‫האמורים בפרשה'‪ ,‬ביידע צוזאמען‪ ,‬אזוי ווי 'בא אחיך במרמה'‪ ,‬ער איז 'אחיך'‪ ,‬יעקב‬ ‫האט צוגעהאלפן אין די מרמה אז עשו זאל קענען אויסנארן‪.‬‬ ‫און איך האב מיך אפילו אינזין געהאט‪ ,‬אז באלד ווי ער איז געבוירן געווארן‬ ‫שטייט‪' ,‬וידו אוחזת בעקב עשו' (בראשית כה‪ ,‬כו)‪ ,‬אז דאס איז יעקב'ס‪ ...‬יד איז דאך‬ ‫כח‪ ,‬דאס איז יעקב'ס האנט וואס האט געשאכטן אזוי הייליג‪ ,‬זיין הייליגן כח איז‬ ‫געווען‪ ,‬האט דאס צוגעברענגט אפצונארן‪ ,‬ווי אזוי עקב‪ ,‬בעקב הייסט דאך די פאלש‬ ‫געשווינדל‪ ,‬אזוי ווי ער האט געזאגט אויף אים 'ויעקבני' (בראשית כז‪ ,‬לו)‪ ,‬דאס איז‬ ‫'וידו אוחזת'‪ ,‬דאס איז געווען יעקב'ס כח‪ ,‬אז עשו זאל קענען אפנארן דעם פאטער‬ ‫אז ער איז א צדיק‪ .‬איז דאך שוין ממילא פארענטפערט די אלע קשיות אויף דעם‬ ‫'ויאהב יצחק את עשו'‪.‬‬ ‫‪-‬המשך השיחה יבוא בכתובים בגליון הבא בס"ד‪-‬‬ ‫יט‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי‪ .‬ונראה הכוונה‬ ‫דהנה יש ב' בחינות של תשובה‪ ,‬האחד היא תשובה מיראה‪ ,‬דהיינו כאשר‬ ‫מסבב ד' לאדם העדר הפרנסה בלי לחם ושמלה ח"ו‪ ,‬ובצר לו הוא מתבונן מה‬ ‫ד' דורש מאתו והוא מפשפש במעשיו ועושה תשובה ומתקן דרכיו ‪ -‬זהו‬ ‫בחינת תשובה מיראה‪ ,‬והיא תשובה תתאה‪ .‬והבחינה הנעלה ביותר הוא‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬דהיינו כשהשי"ת ממלא את כל משאלות לבו לטובה‬ ‫בהשפעה גדולה ורחבה‪ ,‬ואעפ"כ הוא משכיל ונותן אל לבו איך הוא עני ממעש‬ ‫והרבה לפשוע נגד ד'‪ ,‬ואין שיעור וערך לגודל חובתו שהוא חייב ומשועבד לפני‬ ‫הבורא כל העולמים ב"ה‪ ,‬והוא בוש ונכלם מכל החסד אשר מטיב עמו השי"ת‪,‬‬ ‫כמ"ש יעקב אבינו ע"ה (בראשית לב‪ ,‬יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר‬ ‫עשית את עבדך‪ ,‬ועי"ז הוא עושה תשובה ומוסיף אומץ בתורה ועבודת ד'‪ ,‬זהו‬ ‫תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫וחיבה יתירה נודעת לבחי' תשובה מאהבה‪ ,‬כמ"ש חז"ל (יומא פו‪ ):‬גדולה‬ ‫תשובה מאהבה שזדונות נעשית לו כזכיות‪ ,‬וזהו שהתפלל יעקב אע"ה לפני‬ ‫השי"ת 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש' וכל טוב וחסד בהרחבת הדעת‪ ,‬כדי‬ ‫שיתעורר לעשות תשובה עילאה מאהבת ד' וחיבת הקודש‪ ,‬ע"י שיתבונן‬ ‫וישכיל שאינו ראוי והגון לכל חסדי ד' וטובותיו שהוא ית' משפיע עליו בכל‬ ‫כ‬ ‫עת‪ ,‬וזה 'ושבת"י בשלו"ם אל בית אבי'‪ ,‬דהיינו שיזכה לעשות תשוב"ה בשלו"ם‬ ‫ואהבה לאביו שבשמים‪.‬‬ ‫*‬ ‫ועפי"ז יתבאר המסורה ב' פעמים ללבו"ש‪ ,‬אחד כאן ‪ -‬ונתן לי לחם לאכול‬ ‫ובגד ללבו"ש‪ ,‬ואידך ומלא את ידיו ללבו"ש את הבגדים (ויקרא כא‪ ,‬י)‪ .‬דכוונת‬ ‫המסורה לפרש בזה את תפארת יקר תשובה מאהבה אשר הפיל יעקב תחנתו‬ ‫עלי'‪ ,‬דהנה לבושים הם מצות ומעשים טובים שהם לבושין דיקר וחלוקא‬ ‫דרבנן שזוכה האדם להלביש את נשמתו‪ ,‬ובגדים מורה על עוונות ופשעים כמו‬ ‫שאמרו ז"ל (סנהדרין לז‪ ).‬בפסוק (בראשית כז‪ ,‬כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו‬ ‫אלא בוגדיו‪ ,‬וז"ש 'ומלא את ידיו ללבו"ש את הבגדי"ם'‪ ,‬רצונו לומר דעל ידי‬ ‫שעושה האדם תשובה מאהבה יזכה בזה להפוך גם את הבגדי"ם דהיינו‬ ‫העוונות ופשעים ללבושי"ם שיצטרפו לחשבון זכיותיו ומעשיו הטובים‪ ,‬שהוא‬ ‫הטעם שהתפלל יעקב שיזכה לבחי' תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫ושבתי בשלום אל בית אבי‪ .‬י"ל בזה‪ ,‬דנודע דדיוקנו של יעקב אבינו‬ ‫חקוקה בכסא הכבוד‪ ,‬ובשעת חורבן בית המקדש כתיב (איכה ב') השליך משמים‬ ‫ארץ תפארת ישראל‪ ,‬ואמרו רז"ל במדרש‪ ,‬שהקב"ה השליך משמים ארץ‪ ,‬זיו‬ ‫איקונין של יעקב אבינו החקוקה בכסא הכבוד‪ .‬והנה ידוע שחורבן בית המקדש‬ ‫הי' בעון שנאת חנם כמבואר במס' יומא (דף ט‪ ,):‬וכשיתוקן חטא זה‪ ,‬תהי' גאולה‬ ‫העתידה‪ ,‬כאוז"ל במדרש סוף פרשת שופטים‪ ,‬חביב הוא השלום שאין הקב"ה‬ ‫מנחם את ירושלים אלא בשלום‪ .‬וזהו שאמר יעקב אבינו‪' ,‬ושבתי בשלום אל‬ ‫בית אבי'‪ ,‬כלו' על ידי מדת השלום אזכה לשוב אל בית אבי שבשמים‪ ,‬שיחזור‬ ‫דמות דיוקן שלי בכסא הכבוד‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫כא‬ ‫ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם‬ ‫אין מתה אנכי (בראשית ל‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בין הרבנים הגאונים הרבים שהסתופפו בצלו של כ"ק מרן אאמו"ר הגה"ק‬ ‫זצ"ל היו שני רבנים שבעיר ליטאוויסק‪ ,‬ה"ה הרה"ג מוהר"ר יצחק בער ז"ל (שם‬ ‫משפחתו 'בער') וגיסו הרה"ג מוהר"ר מענדל ז"ל‪.‬‬ ‫האמנם דבדרך כלל אם יש שני רבנים בעיר אחת‪ ,‬ובפרט כשהם מאותו‬ ‫משפחה‪ ,‬בודאי אש המחלוקות בערה בם‪ ,‬והם חולקים על כסא הרבנות כמו‬ ‫שאכן הי' לדאבוננו בעיירות רבות בימי קדם בתפוצות ישראל‪ .‬אבל שונה הי'‬ ‫אלו הרבנים שבעיר ליטאוויסק‪ .‬דאחר פטירת אביו של ר' יצחק קבלו אותו בני‬ ‫הקהלה שיהי' להם לרב ולמורה דרך בעירם‪ ,‬ואת גיסו ר' מענדל קבלו אותו‬ ‫להיות הדיין בעיר‪ ,‬אבל ר' יצחק ברוב ענוותנותו אחז שגיסו ר' מענדל הוא רב‬ ‫העיר‪ ,‬ונהג בו כבוד כאילו הוא המרא דאתרא‪ ,‬וכמובן שר' מענדל נהג כבוד בגיסו‬ ‫ר' יצחק שהוא הרב דמתא‪ ,‬והי' ביניהם אהבה ואחוה ושלום ורעות‪ ,‬והדריכו בני‬ ‫קהלתם על דרכי התורה והיראה‪ .‬הם שלחו הרבה בחורים מבני עירם‬ ‫כב‬ ‫ליטאוויסק לגלות למקום תורה ללמוד באחד מהסניפים של ישיבות באבוב‬ ‫הפזורים ע"פ רחבי מדינת גאליציעא‪.‬‬ ‫*‬ ‫ר' יצחק ז"ל הי' מארי דעובדין טבין בהצנע לכת עם ד' אלקיו‪ ,‬וגופא‬ ‫דעובדא הכי הוי‪:‬‬ ‫מפרנסת משכורתו של הרבנות בעיר לא הי' יכול לחיות אלא בדחקות‪,‬‬ ‫ועל אף פרנסתו הדחוקה צמצם הוצאות כלכלת ביתו‪ ,‬וחסך מפתו ומהדברים‬ ‫ההכרחיים כדי לקבץ פרוטה לפרוטה להקדישו לדבר מצוה‪ ,‬ובכל עת מצוא‬ ‫קבץ מעות לצדקה בהצנע‪ ,‬ובמשך שנים רבות נתקבץ לו סכום גדול והון רב של‬ ‫אלף דאללער‪( ,‬יש לציין דבימים ההם הי' פרנסת מלמד כמה דאללער בודדים לשבוע)‪.‬‬ ‫רבי יצחק הגיע לבאבוב לכ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל ובאמתחתו אלף‬ ‫דאללער‪ ,‬לפני שנפרד לשלום ממרן אאמו"ר זצ"ל ביקש מכל העומדים עליו‬ ‫שיש לו דבר סתר לדבר עם מרן אאמו"ר זצ"ל ומבקש שימחלו לצאת‪ .‬כשיצאו‬ ‫כולם‪ ,‬הוציא מטפחת (פאטשיילע) סגורה ומקושרת מאמתחתו‪ ,‬ופתחו והוציא‬ ‫ממנו אלף דאללער‪ ,‬ושמו על השלחן אשר לפני כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫הבאתי לרבינו אלף דאללער‪ ,‬וברצוני דאלו המעות יהי' נדן להשיא בחור יתום‬ ‫א‬ ‫רבינו הוסיף לספר כי אכן בהשנים שלפני המלחמה בעת שכיהנו שני הגיסים ר' יצחק‬ ‫ור' מענדל כרבנים בעיר הי' הכל על מי מנוחות‪ ,‬אבל בימי צאנז הי' מחלוקות גדולה בעיר‪,‬‬ ‫דזקינו של ר' יצחק ה"ה הרה"ג מוהר"ר נפתלי בער (תשובה אליו בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' כ"ח)‬ ‫הכניסו רבינו הקדוש בעל דברי חיים זי"ע שהוא יהי' הרב דמתא בעת שנתפנה הרבנות בעיר‬ ‫אחר פטירת אביו הגה״צ ר׳ ישכר דוב (בעריש) ז"ל‪ ,‬והדברי חיים אחז דרכו בקודש כי לו שייך‬ ‫משפט הרבנות‪ ,‬וחלק עליו הרב הקדוש מוהר"ר אייזיק'ל מזידיטשוב ותמך ברב אחר שהי'‬ ‫לו ג"כ צד שמשפט הרבנות שייך לו (עי' בספר תהלת חיים ח"ב עמ' טז מכתב מרביה"ק בעל דברי חיים‬ ‫זי"ע אל הרה"ק רבי אייזיק'ל מזידיטשוב זי"ע בענין הרבנות שם)‪.‬‬ ‫שני הצדיקים האלה רצו להראות שרוב מנין ובנין של בני העיר שייך לצדם‪ ,‬לכן ברוב כוחם‬ ‫וחילם בקודש השפיעו על בני העיר שפע רב ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬והעיר נתגדל ונתעלה‬ ‫בהרבה מדריגות ומעלות‪ ,‬הן אנשי העיר מרוב שפעם הי' להם היכולת להביא המלמדים‬ ‫הטובים ביותר לבניהם ללמדם לנטלם לנשאם על גפי מרומי קרת‪ ,‬וגם קנו לבנותיהם חתנים‬ ‫טובים ומועילים תלמידי חכמים ויראי השם‪ ,‬והעיר פרחה לשם ולתהלה ולתפארת‪.‬‬ ‫כג‬ ‫תלמיד חכם לכלה יתומה שהיא בת תלמיד חכם‪ ,‬ואין ברצוני אפי' לדעת מי יהי'‬ ‫החתן והכלה‪ ,‬וכן אין אני רוצה שיוודע לאיש שאני הוא זה שנתתי הנדן של אלף‬ ‫דאללער‪ .‬אח"כ נפרד לשלום‪ ,‬והרב מליטאוויסק נסע לדרכו לביתו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל נתפעל מאוד ממעשה ידי רבי יצחק‪ ,‬ותיכף‬ ‫ומיד החליט בדעתו שמצוה גדולה כגון זו שנעשה בשלימות גדול כ"כ הוא רוצה‬ ‫להיות בו שותף‪ .‬ועל אתר קרא לחדרו את אמי מורתי הרבנית הצדיקת ע"ה ואמר‬ ‫לה כדברים האלה‪' :‬הן הביאו לי אלף דאלללער לנדן להשיא בחור יתום תלמיד‬ ‫חכם לכלה יתומה שהיא בת תלמיד חכם‪ ,‬בחרתי כבר בחור אחד שהוא יהי'‬ ‫החתן‪ ,‬ה"ה אחד מבחירי תלמידי ישיבתינו הק׳ בבאבוב‪ ,‬הב׳ שלמה ליב מעיר‬ ‫ניסקא (שם משפחתו האַבלער)‪ ,‬שהוא מתמיד גדול ותלמיד חכם‪ ,‬ולדאבונניו הוא‬ ‫יתום‪ ,‬ובמטותא מינך למצוא לו שידוך הגון ויפה בת תלמיד חכם‪ ,‬ונזכה‬ ‫להשיאם'‪.‬‬ ‫אמי מורתי ע"ה חשבה כי ר׳ אליעזר מלמד (שם משפחתו בערגלאס)‬ ‫מבאבוב שנתאלמן מאשתו יש לו בת אשה יראת ד' ובעלת מדות טובות והיא‬ ‫יתומה מאמה‪ ,‬וכנראה היא תהי' לה לזווג הגון‪ .‬תיכף קרא כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל‬ ‫ר' אליעזר מלמד והציע לפניו לקחת שלמה ליב לחתן לבתו‪ ,‬ענה ר' אליעזר‬ ‫מלמד‪ :‬ביודעי ומכירי קאמינא שלמה ליב‪ ,‬ומי שיזכה לקנות חתן זו לבתו הלא‬ ‫יזכה בזה לאוצר גדול‪ ,‬אבל לחתן כזו הלא צריכים לתת נדן גדול‪ ,‬והלא רבינו‬ ‫יודע שאין בידי לסלק אפילו פרוטה אחת לנדן‪.‬‬ ‫אמר לו כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל‪" :‬הנדן מוכן כבר בשבילך!"‪ .‬ר' אליעזר מלמד‬ ‫נתמלא גיל ושמחה על הצעה זו‪ ,‬שהלא לא חלום מימיו שיזכה לקנות חתן כזו‬ ‫לבתו היתומה‪ ,‬תיכף הלך לביתו ודיבר עם בתו על השידוך‪ ,‬ובזמן לא רב נגמר‬ ‫השידוך בכי טוב‪.‬‬ ‫התנאים התקיים בבית כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל ושמחתו היתה גדולה כ"כ‬ ‫אין לשער ואין לתאר‪ ,‬שזכה להחיות לב נדכאים ולשמח ולהרנין לב יתומים‪.‬‬ ‫הדבר אירע זמן קצר אחר חתונתי‪ ,‬כ״ק מרן אאמו״ר זצ״ל טרח בכל עניני‬ ‫הנישואין כמו באחד מצאצאיו‪ ,‬קרא לפניו החייט מענדל (שניידער) ע״ה ושאל‬ ‫אותו לדעת כמה מלבושים תפר בשבילי לרגל חתונתי‪ ,‬מענדל שניידער ענה‬ ‫בדיוק כמה עשה מכל מלבוש ומלבוש‪ ,‬אז אמר לו כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל‪" :‬נא‬ ‫תקרא לשלמה ליב ותקח ממנו מדותיו‪ ,‬נעם ביי איהם די מאָס‪ ,‬און גענוי אזויפיל‬ ‫כד‬ ‫מלבושים זאלסטו איהם מאכען אויף מיינע הוצאות‪ ,‬נאר זעה זאלסט מאכען א‬ ‫שיינע ארבעט‪."...‬‬ ‫אמי מורתי ע״ה נסעה עם הכלה לעיר טארנא לקנות לה כלים ומלבושים‬ ‫וכל צרכי הבית הכי יפים טובים ומועילים על חשבון הוצאות כ"ק מרן אאמו"ר‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ושום נברא לא ידע מי הוא האיש שנדב הנדן הגדול הזה‪ .‬הדבר היתה סוד‬ ‫אפילו לצאצאיו של כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל והמקורבים שלו‪.‬‬ ‫החתונה נערכה ברוב פאר והדר בביהמ״ד של כ״ק מרן אאמו״ר זצ״ל‪ ,‬והי'‬ ‫שמח בה שמחה עצומה בעת שהוא הי' המחותן העומד משני הצדדים‪" ,‬ער איז‬ ‫געוועהן די הויפט מחותן"ב‪.‬‬ ‫כולם רצו לדעת מי הוא האיש הגביר שסלק הנדן הגדול הזה‪ ,‬ועשה מצוה‬ ‫גדולה זו‪ ,‬וחשבנו כי אצל החתונה בוודאי יבוא הגביר הזה לשמוח אתם‪ ,‬ולכן‬ ‫בעת שמחת הנישואין נתתי עיני לראות בין האורחים‪ ,‬ודמינו לחשוב שגביר‬ ‫פלוני הוא הנותן‪ ,‬או אלמוני‪ ,‬אבל האמת לא ידע איש‪ ,‬כי כמובן נשמר הדבר‬ ‫בסוד‪ ,‬וכן האב״ד ליטאוויסק זצ"ל לא הגיע להשתתף בשמחת החתונה‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יחשוב איש שיש לו איזה שייכות עם חתונה זו‪ .‬זמן מה אחר הנישואין‬ ‫נעשה ר' שלמה ליב ראש ישיבה בסניף ישיבת באבוב בעיר ניימארק יצ״ו‪.‬‬ ‫*‬ ‫הן סוד כזו קשה שישאר סוד כמוס למשך שנים רבות‪ ,‬וע"י סיבה נודעתי‬ ‫ממנה‪ .‬כי כמה שנים אחר כך ביקש שוב רבי יצחק האב״ד ליטאוויסק ז״ל מכ״ק‬ ‫מרן אאמו״ר זצ״ל שיש באמתחתו עוד מעות‪ ,‬ורוצה שיכתוב עבורו ספר תורה‬ ‫ויכניסוהו בבית מדרשו‪ ,‬וישאר הדבר בסוד בעילום שם מי הוא הנותן‪ ,‬ואכן‬ ‫אח"כ נערכה בעירנו באבוב שמחת נתינת ספר תורה ברוב פאר והדר כשאיש‬ ‫אינו יודע מי הוא הנותן של הספר תורה החדש‪ ,‬וגם לשמחת הכנסת ספר תורה‬ ‫ב‬ ‫יש לציין שרבינו מזכיר עובדא זו בקיצור נמרץ בהקדמתו הנפלאה לספה"ק קדושת ציון‬ ‫(ח"א עמ' טז) עיי"ש‪.‬‬ ‫כה‬ ‫לא הגיע רבי יצחק האב״ד ליטאוויסק ז״ל להשתתף בה‪ ,‬ואז נתוודע לי משני‬ ‫המצות האלו (הראשונה והאחרונה בתורה) שקיים בסוד בהצנע לכת עם ד' אלקיו‪.‬‬ ‫כאמור שני הגיסים שהיו רבנים בעיר ליטאוויסק ה"ה הרה"ג רבי יצחק‬ ‫בער זצ"ל וגיסו הרה"ג רבי מענדל זצ"ל סיפרו לי סיפור נורא ונפלא מהמגיד‬ ‫הקדוש מקאזניץ זי"ע עם צדיק נסתר שאירע עם זקניהם שהיו ג"כ רב העיר‪,‬‬ ‫ה"ה הגאון רבי נפתלי [בער] בן הגאון הצדיק רבי ישכר דוב בעריש [מאניס] זצ"ל‬ ‫שניהם אבד"ק ליטאוויסק‪ .‬הן רבי בעריש היה חשוך בנים ל"ע‪ ,‬ונושע בזרע של‬ ‫קיימא באופן נפלא‪.‬‬ ‫הנה הגאון הצדיק רבי בעריש זצ"ל נסע תכופות להסתופף בצלא קדישא‬ ‫של הגאון הקדוש המגיד מקאזניץ זי"עג‪ ,‬וישב שם בשבת תחכמוני כשהוא דולה‬ ‫ושותה מתורת רבו הקדוש‪ .‬שם עלה ונתעלה במעלות רמות ונשגבות בתורה‬ ‫ובחסידות‪ .‬אשתו הרבנית בקשה ממנו במפגיע שיזכיר אותם אצל הרבי להפקד‬ ‫כבר בזרע של קיימא‪ ,‬באומרה‪ ,‬הלא יהודים רבים כ"כ נושעים אצל הרבי‪ ,‬זה‬ ‫בכה וזה בכה‪ ,‬ולמה נגרע מלהפקד בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫רבי בעריש בעת ישב במחיצת קדשו של רבו המגיד מקאזניץ חשב רק על‬ ‫האיך להשלים עצמו בתורה ועבודת השי"ת וענינים קדושים ונשגבים‪ ,‬וכיון‬ ‫שהי' שרוי בעולם אחר לכן שכח לגמרי מעניניו הפרטיים‪ ,‬ולא זכר כלל מכל מה‬ ‫שביקשה ממנה אשתו הרבנית‪.‬‬ ‫ג‬ ‫וכן כתב בספר דברים ערבים (חלק א' פרק ד' בערך המגיד מקאזניץ סיפור הראשון) ששמע כן סיפור‬ ‫זו מהגה"צ מוהר"ר אברהם אהרן טייטלבוים זצ"ל אבדק"ק קאלביסוב (בן הגה"ק הייטב לב זצ"ל)‬ ‫בשב"ק פ' קרח שנת תר"ן לפ"ק‪ ,‬וע"ע בספר זרעא קדישא (עמ' קע)‪.‬‬ ‫אולם בספר אילה שלוחה (בריש תולדות המחבר הגה"צ רבי נפתלי זצ"ל בן הגה"ק רבי שמעון מיעריסלוב‬ ‫זי"ע) מביא שסיפור זו הי' עם אביו של רבי נפתלי ה"ה הגה"צ מוהר"ר ישכר בעריש בער‬ ‫אבד"ק ליטאוויסק זצ"ל שהוא נולד אז‪ ,‬ואביו הגה"צ מוהר"ר זיינוויל בער אבד"ק ליטאוויסק‬ ‫זצ"ל הי' חשוך בנים עד שנושע שנולד בנו ר' בעריש זצ"ל‪.‬‬ ‫כו‬ ‫*‬ ‫כך עברו וחלפו השנים‪ ,‬ואשתו הרבנית היתה מרת לב על מצבה שאינו‬ ‫יכולה להיבנות בבנים‪ ,‬פעם אחת לפני שהכין עצמו לנסוע לרבו לקאזניץ‪ ,‬אמרה‬ ‫לו אשתו הרבנית במר לבה ובדמעות על לחיה‪' :‬הן אתה מתכונן עכשיו לנסוע‬ ‫לקאזניץ‪ ,‬אתה צריך להפציר ברבינו שיבטיח לנו בן זכר‪ ,‬הבה לי בנים ואם אין‬ ‫מתה אנכי (בראשית ל‪ ,‬א)‪ ,‬אם תזכיר אותנו אצל רבינו הרי טוב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אתה יכול‬ ‫להישאר שם בקאזניץ לעולמים‪ .'...‬כשמוע מאשתו הרבנית כדברים האלה‪,‬‬ ‫הבטיח לה שיעשה כמבוקשה‪ ,‬ונסע לקאזניץ‪.‬‬ ‫בהיות הרב מליטאוויסק בצל רבו המגיד מקאזניץ‪ ,‬אחר כמה זמן‪ ,‬לפני‬ ‫שנסע לביתו להיפרד ממנו לשלום‪ ,‬אזר עוז והתנצל לפני רבו על שמטריחו‬ ‫להזכיר עצמו שיפקד בזרע של קיימא‪ ,‬ואמר לרבו מה שאמר לו אשתו הרבנית‬ ‫כששפך לפניו צרת נפשו שהם חשוכי בנים ל"ע‪ ,‬והמשיך לאמר‪ ,‬הלא כ"כ הרבה‬ ‫יהודים נושעים מתפלות ומברכות רבינו‪ ,‬ולמה נגרע אנחנו שעדיין לא נושענו‪.‬‬ ‫הרב הקדוש מקאזניץ אמר לו‪' :‬הן כבר חשבתי עליכם רבות איך להושיע‬ ‫אתכם שתפקדו כבר‪ .'...‬ושקע המגיד מקאזניץ ברעיונותיו הקדושים לזמן קט‪,‬‬ ‫ואח"כ המשיך לאמר לו‪ :‬ראה ראיתי כי אין בכוחי להושיע אותך‪ ,‬אלא עצה הוגנת‬ ‫אני יכול להשיאך‪ ,‬שמע בקולי‪ ,‬איעצך ויהי' אלקים עמך‪ ,‬בכפר אחת שבגלילות‬ ‫שלך גר אדם אחד הנקרא "יענקל דרוטאש" [קראו לו 'דרוטאש' על שם מלאכתו‬ ‫שהתפרנס בתיקון כלי חרס ישנים שנסדקו‪ ,‬שתיקנם ע"י דראהט"ן שסיבבם על‬ ‫הכלי חרס שנסדקו‪ ,‬ומלאכתו היתה מלאכה בזויה שמלאכתו מרובה ופרנסתו‬ ‫מועטת]‪ ,‬וכן הי' רועה בהמות כאיכר פשוט‪.‬‬ ‫והמשיך המגיד לאמר לו‪' ,‬הן לעיני בשר הוא נראה כמו איש מגושם‪ ,‬אבל‬ ‫ידוע תדע כי הוא איש קדוש והוא מחבורת הצדיקים הנסתרים‪ ,‬ורק ע"י ברכתו‬ ‫תוכל להיבנות ולהיפקד בזרע של קיימא‪.'...‬‬ ‫כשמוע הרב מליטאוויסק את דברי רבו נבהל ונשתומם ממשמע אזניו‪,‬‬ ‫דהרי הכיר טוב את יענקל דרוטאש שהרי הי' גר ליד היער בכפר נידח שבגלילות‬ ‫עירו‪ ,‬וכולם ידעו והכירו בו שהוא עם הארץ גדול ואיש מגושם‪ ,‬ובעת שהגיע‬ ‫לתוככי העיר לרגל ימים הנוראים להתפלל בציבור‪ ,‬היו הילדים מבזים אותו‬ ‫כז‬ ‫ולועגים לו‪ ,‬והנה לעת כזאת הוא שומע מפורש יוצא מפי רבו שיענקל דרוטאש‬ ‫הוא צדיק נסתר ואיש קדוש‪.‬‬ ‫הרב הקדוש מקאזניץ המשיך לומר‪' :‬השמר והזהר מלגלות צדקותיו לשום‬ ‫ילוד אשה‪ ,‬כי ידוע תדע שהוא גברא דקפדנא‪ ,‬ואם תגלה הדבר‪ ,‬אתה מסתכן‬ ‫בנפשך ח"ו‪ ,‬לכן אתה מוכרח להחזיק הדבר בסוד אפילו מאשתך‪ ,‬כי ממנו יצמח‬ ‫לך ישועה להפקד בזרע של קיימא'‪ .‬הרב הקדוש מקאזניץ נפרד ממנו לשלום‪,‬‬ ‫ונסע לביתו שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫*‬ ‫בבואו הביתה שאלה אותו אשתו הרבנית נו מה אמר הרבי‪ ,‬ענה לה בדברים‬ ‫קצרים שהרבי אמר מכאן והלאה כבר יהי' טוב‪ ,‬וכשרצתה לדעת יותר פרטים‪,‬‬ ‫אמר לה‪ :‬במטותא מנייכי‪ ,‬אין אני יכול להרחיב הדיבור בזה‪ ,‬כי כן צוה עלי הרבי‪,‬‬ ‫אבל בעזהשי"ת אנו מקוים כבר לישועה הקרובה לבוא‪.‬‬ ‫כמה ימים אחר מכן‪ ,‬בהתקרב יום שבת קודש‪ ,‬ביקש הרב מהרבנית שתכין‬ ‫לו כל צרכי שבת לקחת עמו לדרכו לשבות שבתו באיזה מקום סתר‪ ,‬ולא גילה‬ ‫לה לאן ולאיזה מקום הוא הולך‪ .‬בערב שב"ק לקח הרב מליטאוויסק עמו כל‬ ‫צרכי שבת מזון וצידה וכמה ספרים‪ ,‬ונסע לדרכו עם בעל עגלה אחד מגויי הארץ‬ ‫בכדי שלא יוודע הדבר לשום יהודי שהרב נסע לשבות בכפר פלוני שבגלילות‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫הגיע לכפר‪ ,‬והמשיך לנסוע לתוך היער‪ ,‬והגיע לבית קטן ודל שהיתה כבר‬ ‫שקוע חציו בארץ ‪ -‬ביתו של יענקל דרוטאש‪ .‬דפק בדלת‪ ,‬ופתחה אשתו‪ ,‬ושאל‬ ‫אותה אם בעלה יענקל דרוטאש נמצא בבית‪ ,‬ענתה שהוא בשדה ורועה‬ ‫בהמותיו‪ ,‬ורק בשעת הדלקת הנרות הוא מגיע הביתה‪ ,‬המשיך לשאול האם הוא‬ ‫יכול להתאכסן בביתם בשב"ק‪ ,‬ענתה האשה‪ :‬הרי אין לנו לעצמנו כמעט מה‬ ‫לאכול בשבת‪ ,‬ענה הרב‪ :‬הבאתי אתי כל צרכי שבת ורק מקום ללון אני מבקש‪,‬‬ ‫בקושי הסכימה רק אחר כמה הפצרות‪.‬‬ ‫הנה התקרב כבר זמן כניסת השבת ויענקל דרוטאש עדיין לא הגיעה‬ ‫לביתו‪ ,‬ורק ממש בזמן הדלקת הנרות הגיע‪ ,‬וחבילת עצים על כתיפו‪ ,‬זרק לארץ‬ ‫חבילת העצים‪ ,‬וחגר עצמו בחבל עבה על מלבושיו כדרך הכפריים‪ ,‬ועמד‬ ‫כח‬ ‫להתפלל תפלתו של שבת קודש‪ ,‬לאחר זמן קצר שמלמלו וריחשו שפתיו תיבות‬ ‫התפלה במהירות הבזק‪ ,‬כבר סיים את תפלתו‪ ,‬ואמר לאשתו‪' :‬הן אין לי כח‪ ,‬כל‬ ‫היום כולו בקעתי וחטבתי עצים ‪ -‬גיב אהער דאס ברויט איך בין הונגעריג!‪.'...‬‬ ‫האשה השימה על השלחן אשר לפניו שתי ככרות פשוטים של איכרים‬ ‫[צוויי פויערישע ברויט'ן]‪ ,‬יענקל דרוטאש השים ידיו עליהם וקידש עליהם‬ ‫היום‪ ,‬לא שר 'שלום עליכם' ושום זמירות‪ ,‬אכל סעודתו במהירות‪ ,‬ותיכף בירך‬ ‫ברכהמ"ז בכמה רגעים כדרך שהתפלל‪ .‬בכלליות היתה התנהגותו כמו 'פרא‬ ‫אדם' נורא ואיום‪.‬‬ ‫בינתיים הרב מליטאוויסק התפלל תפלתו בשקט‪ ,‬וכשסיימו‪ ,‬אמר‬ ‫הזמירות והתיישב לאכול סעודתו ממה שהביא אתו‪ ,‬ומשך כל זמן הסעודה לא‬ ‫דיבר יענקל דרוטאש אתו כלל וכלל‪ ,‬אלא מזמן לזמן הסתכל עליו במבט חד‬ ‫וחריף חודר כליות ולב‪ ,‬הרב מליטאוויסק ישב בסעודתו בפחד ובאימה‪ ,‬ביודעו‬ ‫כי הוא יושב בזה השלחן אשר לפני ד' אצל צדיק נסתר וקדוש המסתתר מאין‬ ‫רואה כל מדריגותיו‪.‬‬ ‫תיכף אחר הסעודה השכיב עצמו יענקל דרוטאש על שק קש ותבן שלו‬ ‫[שטרוי‪-‬זאק] באומרו שאין לו כח‪ ,‬ונם את שנתו‪.‬‬ ‫כמעשהו בערבית כן מעשהו בשחרית‪ ,‬בבוקר השכם התפלל תפלתו‬ ‫במהירות רב‪ ,‬ואמר לאשתו‪ :‬איך בין הונגעריג גיב צו עסן‪ ,‬ואח"כ אכל סעודתו‬ ‫הדל כבליל שב"ק ויצא אח"כ מביתו לתוככי היער‪ .‬הרב מליטאוויסק הבין כי‬ ‫יענקל דרוטאש בוודאי עובד שם את ד' בהתבודדות מאין רואה כשהוא דבק בד'‬ ‫אלקיו במדריגות רמות בדביקות גדול ביום שב"ק‪ .‬הרב המשיך בביתו בסדר‬ ‫עבודתו להתפלל ולעבוד עבודת הקודש כשהוא מתפלל ועוסק בתורה ואוכל‬ ‫סעודתא דצפרא דשבתא ממה שהביא אתו‪.‬‬ ‫בעת עלות המנחה הגיע יענקל דרוטאש הביתה והתפללו יחד תפלת מנחה‬ ‫במהירות כאמור‪ ,‬ובהגיע עת רעוא דרעוין הביאה אשתו שוב אל השלחן שתי‬ ‫ככרות פשוטים‪ ,‬ונטלו ידיהם לסעודה שלישית‪ ,‬והנה בבית הי' כבר עלטה חושך‬ ‫ואפילה‪ ,‬ויענקל דרוטאש התדבק בד' בדביקות גדול כשהוא מוציא מפיו נהימות‬ ‫קצרות וארוכות וקולות ותנועות שונות‪ ,‬על הרב מליטאוויסק נפל אימה‬ ‫חשיכה‪ ,‬כשהוא רואה כבר בגלוי איזה מדריגה מהצדיק נסתר‪.‬‬ ‫כט‬ ‫פתאום קרא יענקל דרוטאש בקול "ישראל'יכל קאזניצער ווייסט שוין אויך‬ ‫פון מיר?!"‪ ,‬כששמע הרב אלו הדברים הבין כי הם מכוונים אליו‪ ,‬ונפל לפניו ויבך‬ ‫ויתחנן לו להושיעו ולפקדו בבן זכר‪ ,‬כי כן צוה עליו רבו שרק הוא יכול להושיעו‪.‬‬ ‫יענקל דרוטאש אכן הבטיח לו שיוולד לו בן זכר‪ ,‬אבל התנה עמו דכל ימי‬ ‫חייו לא יוודע הדבר לשום איש שנושע על ידו‪ ,‬ואם יוודע הדבר‪ ,‬יכול הילד‬ ‫להסתכן ח"ו‪ ,‬ואמר להרב שימשיך להתנהג עמו כבימים ימימה‪ ,‬ואכן הרב הבטיח‬ ‫לו ע"ז‪ ,‬ובמוצאי שב"ק נפרד ממנו לשלום‪ ,‬ונסע לביתו כשהוא יודע שנושע כבר‪.‬‬ ‫*‬ ‫והנה כעת חיה בשנה ההוא נולד בן זכר להרב מליטאוויסק‪ ,‬והשמחה היתה‬ ‫עד אין שיעור‪ ,‬ובברית מילה קראו לו שמו נפתלי‪ ,‬ולימים יירש את הרבנות‬ ‫ליטאוויסק מאביו (כאמור לעיל שהדברי חיים זי"ע עמד לצדו‪ ,‬וכן כתב אליו כמה‬ ‫מכתבים ותשובות)‪ .‬כמובן דהרב מליטאוויסק שמר הסוד בלבו כאשר ציוה עליו‬ ‫הצדיק נסתר יענקל דרוטאש‪ ,‬וגם לאשתו הרבנית לא גילה סוד הדבר‪.‬‬ ‫יענקל דרוטאש כשהיה מגיע בראש השנה ויום הכיפורים לעיר להתפלל‬ ‫בציבור כדרך אנשי הכפרים מימי קדם‪ ,‬היו הילדים רצים אחריו ומבזים אותו‪,‬‬ ‫והיו נותנים לו המחזור הפוך להתפלל בו כך‪ ,‬כאילו הוא איכר פשוט עד מאוד‬ ‫עד שאינו יודע איך מחזיקים המחזור להתפלל‪ ,‬והוא המשיך לאוחזו הפוך‪ ,‬והיה‬ ‫שותק ומקבל הבזיונות באהבה‪ .‬הרב מליטאוויסק כשהי' רואה הבזיונות‬ ‫שביישו אותו‪ ,‬הי' עיניו רואות וכלות‪ ,‬וחרה לו הדבר עד עמקי נשמתו‪ ,‬אבל לא‬ ‫הי' יכול להוציא הגה מפיו ולמנוע הילדים מלעשות כן‪ ,‬כי כן צוה עליו הצדיק‬ ‫נסתר יענקל דרוטאש‪.‬‬ ‫עברו וחלפו השנים ובנו נפתלי הי' כבר ילד ששחק עם חביריו‪ ,‬וגם הוא‬ ‫רדף עמם אחר הצדיק נסתר יענקל דרוטאש לביישו ולבזותו‪ ,‬ופעם אחת הגיע‬ ‫לאביו בראש השנה בביהמ"ד ואמר לו‪" :‬טאטע‪ ,‬איך האב געווארפן יענקל‬ ‫דרוטאש א שטיק בלאָטע‪ ,‬און געטראפען אים אין פיסק אריין!‪ ."...‬אבי‪ ,‬הן זרקתי‬ ‫כעת על יענקל דרוטאש גוש רפש וטיט‪ ,‬ומצאתי‪ ,‬שנכנס בדיוק לתוך פיו‪.‬‬ ‫צערו של הרב מליטאוויסק לא ידעה גבול בשמעו מפי בנו כדברים האלה‪,‬‬ ‫אבל לא הי' יכול לייסר את בנו שיענקל דרוטאש הוא צדיק נסתר‪ ,‬כי הרי יענקל‬ ‫ל‬ ‫דרוטאש רצה שינהגו בו כך‪ ,‬אלא משך טליתו מעל פניו‪ ,‬והתחיל לבכות מאין‬ ‫הפוגות על בזיון הקודש של הצדיק נסתר‪ ,‬וביותר על ידי בנו נפתלי שנולד‬ ‫מברכתו‪.‬‬ ‫*‬ ‫כשעברו וחלפו השנים והצדיק נסתר יענקל דרוטאש הגיע לעת זקנותו‪,‬‬ ‫ורצה הרב מליטאוויסק לידע עת פטירתו של הצדיק נסתר כדי לחלוק לו כבודו‬ ‫האחרון הראוי לו‪ ,‬לכן ציוה לאנשי חברה קדישא שבעיר שבכל פעם שיפטר מן‬ ‫העולם איזה איש באיזה כפר שבגלילות שלו יבואו להודיע לו קודם הלוי'‪ ,‬כי‬ ‫בדרך כלל הלוי' התקיימה בעיר‪.‬‬ ‫ויהי היום בעת שנמלאו ימיו של אותו צדיק נסתר יענקל דרוטאש‬ ‫להסתלק מן העולם‪ ,‬ויבואו אנשי חברה קדישא אל הרב להודיע לו כי יענקל‬ ‫דרוטאש נפטר‪ ,‬והוסיפו לאמר שיערכו לווייתו בעיר בשעה פלוני‪ ,‬אז ציוה הרב‬ ‫מליטאוויסק למשמשו לקרוא לכל אנשי העיר לבוא לבית המדרש שבעיר‬ ‫שיערך שם לוויית הנפטר יענקל דרוטאש‪ ,‬ואיש בל יעדר‪ ,‬כי יש לו דבר חשוב‬ ‫לומר לכל אנשי העיר‪.‬‬ ‫הרב מליטאוויסק הספידו הספד גדול‪ ,‬ובתוך הדברים אמר‪' :‬הנה לעת כזאת‬ ‫אני כבר יכול לספר מגדולת הנפטר שהי' קדוש וטהור וצדיק נסתר עד מאוד'‪,‬‬ ‫והמשיך לספר לאנשי העיר איך שנושע על ידו [בעצת המגיד הקדוש מקאזניץ‬ ‫זי"ע] כשהבטיח לו שיוולד לו בן זכר‪ ,‬וצוה הרב מליטאוויסק שכל אנשי העיר‬ ‫ובנו נפתלי בתוכם יפייסו את הנפטר הצדיק נסתר על שזלזלו בו כל הימים ולא‬ ‫נהגו בו לפי כבודו הראוי‪ ,‬ואכן ביקשו ממנו מחילה שימחל להם‪ ,‬זי"ע‪.‬‬ ‫*‬ ‫והי' רגיל כ"ק מרן אאמו"ר הגה"ק זצ"ל לספר עובדא זו כשהי' רוצה לעורר‬ ‫ישועה לאיש שיפקד בדבר ישועה ורחמים בזרע של קיימא‪.‬‬ ‫לא‬ ‫ת ליקוט קנ"ט צ‬ ‫‪ ‬טובה שעושה העני עם העשיר ‪‬‬ ‫סיפר הרה"ג רבי בן ציון שליט"א בן הגה"צ אבד"ק שליט"א מה ששמע‬ ‫מהרה"ח היקר מוהר"ר ישראל שמואל קאהן ע"ה ששמע פעם דקדוק על‬ ‫הפסוק בפרשתינו שאמרה לאה לרחל "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את‬ ‫דודאי בני"‪ .‬והנה לכאורה הדבר קשה מאד‪ ,‬שהרי רחל היא זו שמסרה את‬ ‫הסימנים ללאה‪ ,‬ואיך שייך שתאמר לה לאה "קחתך את אישי"? והלא‬ ‫אדרבה‪ ,‬רחל היא זו שויתרה ונתנה את אישה ללאה?‬ ‫ושמע הביאור בשם גדול אחד‪ ,‬שיש בזה מוסר השכל‪ ,‬שדרך הטבע של‬ ‫אנשים לשכוח מה שעושים לו טובה‪ ,‬וכן לאה כיון שעברו עליה שנים אחדות‪,‬‬ ‫והיתה כבר מטופלת בבניה‪ ,‬ודרכו של אדם לשכוח‪ ,‬לכן אמרה זאת‪ .‬והוסיף‬ ‫לאמר שיש כאן מוסר השכל לאדם שלא ישכח לעולם החסד שעושים עמו‪.‬‬ ‫ור' ישראל שמואל קאהן‪ ,‬אמר אלו הדברים לאחד מאנשי ביתו של רבינו‪,‬‬ ‫והלה חזר על אלו הדברים לפני רבינו‪.‬‬ ‫לב‬ ‫נענה רבינו ואמר‪" :‬אֶה‪ ,‬אי אפשר לומר כן על אחת מהאמהות הקדושות‪,‬‬ ‫כך אמרו אצלם‪ .‬אבל אצלנו ידעו שהדרך הנכונה לעשות צדקה וחסד היא‬ ‫באופן כזו‪ :‬כשראו יהודי בבית המדרש בשעה מאוחרת בלילה‪ ,‬לא ניגשו אליו‬ ‫לומר לו 'הנך נראה בעיני עני ואביון‪ ,‬בא נא אתי לאכול בביתי'‪ .‬אלא היו‬ ‫ניגשים ואומרים לו‪' :‬מ'האט צוגעגרייט ביי מיר צו עסן‪ ,‬ס'איז מיר אזוי‬ ‫אומעטיג צו עסן אליין‪ ,‬קום צוזאמען מיט מיר‪ ,‬וועט מיר זיין גוט‪ ,‬וועט דיר זיין‬ ‫גוט‪ .‬און אזוי יענער ווייסט אפילו נישט אז מ'טוט אים א טובה‪ ,‬פארקערט‪ ,‬ער‬ ‫פילט אז ער טוט א טובה מיט די בעל מכניס אורח'‪ .‬באופן זה אין המקבל יודע‬ ‫כלל שעושים עמו טובה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הוא מרגיש שהוא הוא העושה טובה‬ ‫עם בעל הבית המכניס אורח"‪.‬‬ ‫כעין זה‪ ,‬כשרואים יהודי בבית המדרש המחזיר על הפתחים‪ ,‬אין ניגשים‬ ‫אליו לומר‪" :‬אוי‪ ,‬כ'וועל דיר העלפן"‪ .‬נאר מ'גייט פארקערט‪ ,‬מ'זאגט‪" :‬איך‬ ‫נויטיג זיך ביי מיר אין א ישועה‪ ,‬איך בעט ביי דיר‪ ,‬נעם ביי מיר אפ די פאר‬ ‫דאלער‪ ,‬וועל איך האבן א זכות‪ ,‬וועט דאס זיין פאר מיר א ישועה‪ .‬אזוי פילט‬ ‫יענער ווי ער טוט א טובה מיט'ן איד"‪ .‬זקוק אני לישועה במפגיע‪ ,‬ובבקשה‬ ‫ממך טול ממני מעט מעות אלו כדי שיהיה לי זכות‪ ,‬ועי"ז יהיה בעבורי הדבר‬ ‫לישועה‪ .‬ונמצא דבזה מרגיש העני כאילו הוא העושה טובה עם חברו‪.‬‬ ‫וכן הי' אצל רחל אמנו‪ ,‬שלא הלכה לומר ללאה‪" :‬איני רוצה שתתביישי‬ ‫ולכך אני מוסרת לך הסימנים"‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬היא באה אל לאה ואמרה לה‬ ‫שאינה מרגישה בטוב כ"כ‪ ,‬ואין ביכלתה לילך בלילה הזה לחתונתה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫יהיה לה בזה בזיון גדול ותתבייש מאוד‪ ,‬ולכך אמרה רחל לאחותה לאה‪" :‬עשי‬ ‫חסד עמדי ולכי את תחתי‪ .‬ובזה הריני מוסרת לך הסימנים למען תדעי מה‬ ‫עליך לעשות‪ ,‬ועשי עמדי טובה למען לא אבוש"‪ .‬ולאה לא ידעה מעולם‬ ‫שרחל ויתרה לה על בעלה‪ .‬כך למדונו אבותינו ורבותינו הקדושים זי"ע‬ ‫לעשות צדקה וחסד עם אנשיםא‪.‬‬ ‫א‬ ‫ויש להוסיף בזה מה שפירש הגה"ק המהר"ם בנעט זללה"ה על מאמר חז"ל "האומר סלע‬ ‫זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור"‪ ,‬דיש להבין מהו הלשון "האומר" ומהו הביאור‬ ‫בזה "הרי זה צדיק גמור"‪.‬‬ ‫אלא הפי' ד באמת כוונת הנותן היא לשם שמים גמור‪ ,‬ורצונו רק להיטיב עם העני‪ ,‬אלא כדי‬ ‫שלא יתבייש העני ותנוח דעתו‪ ,‬אומר הנותן להעני ומפרש לו "הרי זו לצדקה בשביל שיחי'‬ ‫לג‬ ‫*‬ ‫הן ענין זה לעשות צדקה וחסד באופן כזה ראו אצל רבינו זצ"ל הרבה‬ ‫פעמים‪ ,‬ונציין רק סיפור אחד כפי מה שסיפר הגה"צ רבי ברוך אברהם הורוויץ‬ ‫שליט"א‪ ,‬חדב"ן ור"י‪ ,‬דפעם אחת בא יהודי מארץ ישראל‪ ,‬והיו לו כמה ילדים‬ ‫חולים רחמנא ליצלן‪ ,‬והדבר עלה לו בדמים מרובים לרפאותם וכדומה‪,‬‬ ‫והיהודי נכנס לרבינו לבקש צדקה‪ ,‬והיה זה באותה עת שבנו את בית המדרש‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫בעת שנכנס אל הקודש פנימה לרבינו‪ ,‬התאונן האיש על מר גורלו ושפך‬ ‫דמעותיו כמים‪ .‬אמר לו רבינו "הסכת ושמע אלי‪ ,‬הנה אנחנו עוסקים עתה‬ ‫בבנין בית מדרש גדול וחדש‪ .‬וצריכים אנו לסייעתא דשמיא מרובה למען‬ ‫נצליח לגמור את הבנין כראוי וכנכון‪ .‬באזונדער דארף מען רחמים אז די‬ ‫תפילות וואס אידן וועלן דארטן דאווענען זאלן נתקבל ווערן ברחמים וברצון‪.‬‬ ‫איך וויל מיט דיר מאכן א געשעפט‪ .‬איך וועל דיך געבן א גרויסע סכום געלט‪,‬‬ ‫און איך וויל אז דו זאלסט מתפלל זיין‪ .‬דו האסט דאך א צעבראכן הארץ‪ ,‬דיינע‬ ‫תפילות הערט דער אייבערשטער‪ ,‬וויל איך דו זאלסט מתפלל זיין פאר אונז"‪.‬‬ ‫הרי ביותר אנו צריכים לרחמים שהתפילות שיתפללו שם בני ישראל יתקבלו‬ ‫ברחמים וברצון‪ .‬על כן חפץ אני לעשות עמך 'עסק'‪ .‬שאתן לך סכום הגון של‬ ‫מעות‪ ,‬ובתמורה רצוני שתתפלל בעדנו‪ .‬הרי יש לך לב נשבר‪ ,‬וממילא‬ ‫תפילותיך נשמעים לפני אדון כל‪ ,‬על כן רצוני שאתה תתפלל בעדנו‪.‬‬ ‫והוסיף רבינו לאמר לו‪" :‬קום צו מיר אריין נאכאמאל‪ ,‬ווי לאנג דו ביסט‬ ‫דאהי‪ ,‬וויל איך אז זאלסט כסדר אריינקומען‪ ,‬איך וועל דיך צוגעבן נאך"‪ .‬כל‬ ‫זמן שהנך שוהה כאן במקומנו‪ ,‬רצוני שתכנס אלי תדיר‪ ,‬ובעזהשי"ת אתן לך‬ ‫בכל פעם ופעם עוד ועוד‪.‬‬ ‫בני"‪ ,‬ואומר לו כן רק כדי שירגיש העני כאילו הוא עושה טובה עם הנותן‪ ,‬ועל זה אכן אמרו‬ ‫חז"ל הרי זה צדיק גמור‪ .‬וכן הובא הדברים בספר דברי מהרי"א (להגאון רבי יהודה אסאד‬ ‫זצ"ל) בשם רבו המהר"ם בנעט זצ"ל‪.‬‬ ‫לד‬ ‫המשיך לספר‪ ,‬ששאל את האיש "כמה נתן לך מורי חמי בסך הכל?" השיב‬ ‫לו‪ ,‬רבינו לא הרשה לי לגלות הדבר על הסכום שנתן‪ ,‬אך זאת אוכל לומר לך‪,‬‬ ‫כי נתן לי יותר ממה שנתנו לי משפחת רייכמאן מטאראנטא‪( .‬אז היתה ידועה‬ ‫המשפחה כעשירה גדולה עד מאוד ושפיזרו צדקות לרוב עד אין שיעור)‪,‬‬ ‫רבינו נתן לי סכום גדול יותר מהם‪ ,‬ומשפחת רייכמאן נתנו לי חמשה ועשרים‬ ‫אלף דאלער‪.‬‬ ‫סיפור זה שרבינו זצ"ל עשה צדקה וחסד באופן כזה‪ ,‬כאמור הוא אחד מני‬ ‫רבות ואכהמ"ל‪ ,‬ועוד חזון למועד בעזהשי"ת‪.‬‬ ‫‪ ‬דרי מעלה דרי מטה ‪‬‬ ‫בשילהי ימות הקיץ של שנת תשל"ט לפ"ק הלך רבנו לקבוע המזוזה בבנין‬ ‫החדש של המתיבתא‪ .‬ובעת שעבר בין חדרי המטות (דארמעטארי בקומה‬ ‫עליונה)‪ ,‬ראה רבינו בחדרי השינה מטות כפולות של שתי קומות (באנק‬ ‫בעדס)‪ ,‬ואמר רבינו‪" :‬אינדערהיים פלעגט מען עס רופן הימל בעטן‪ ,‬דרי מעלה‬ ‫און דרי מטה"‪.‬‬ ‫ושאל רבינו את הרב החסיד היקר העסקן הגדול המנכ"ל מוהר"ר חיים‬ ‫בער גרינפעלד ע"ה‪" :‬כיצד עולים הבחורים אל המטה העליונה?" ענה‪:‬‬ ‫"באמצעות סולם"‪ .‬אמר רבינו‪" :‬סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"‪.‬‬ ‫ואחר כך הוסיף רבינו לשאול את ר' חיים בער‪" :‬כמה שליבות ומעלות יהיו‬ ‫בכל אחד מן הסולמות הללו?" ענה ר' חיים בער "חמש או שש"‪ .‬אמר רבינו‪:‬‬ ‫"ביי די לייטער פון יעקב אבינו איז געווען פיר טרעפ‪ ,‬אנטקעגן די ד' עולמות‪,‬‬ ‫עולם האצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשיה"ב‪.‬‬ ‫ב‬ ‫מה שאמר רבינו שהי' ד' שליבות בסולם בחלומו שחלם יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬כן איתא במורה‬ ‫נבוכים להרמב"ם ז"ל (ח"ב פ"י) בשם מדרש תנחומא‪( ,‬כעת לא מצאנוהו במדרש תנחומא)‪.‬‬ ‫וכן איתא במגלה עמוקות (פ' ואתחנן אופן צ"ו)‪ .‬ובתולדות יעקב יוסף (פ' שופטים עה"פ והי'‬ ‫כקרבכם) מביא הרמז בזה על ד' עולמות‪.‬‬ ‫לה‬ ‫‪-‬ותלמוד תורה כנגד כולם‪-‬‬ ‫כתוב בפרשתן‪ ,‬וישכב במקום ההוא‪.‬‬ ‫וברש"י לשון מיעוט‪ ,‬באותו מקום שכב אבל‬ ‫י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה‬ ‫שהיה עוסק בתורה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומעשה אבות סימן‬ ‫לבנים‪ ,‬שמוטל על כלל ישראל לשקוד‬ ‫בתורה בכל עת מצוא‪.‬‬ ‫כשהיה ר' אהרן עקשטיין בחור צעיר‪ ,‬ולאחרי יום טוב ששהה באבוב‬ ‫בא לקבל ברכת פרידה‪ ,‬אמר לו הקדושת ציון ז"ל‪ :‬הנה בהיותך כאן במשך‬ ‫היום טוב‪ ,‬וראית שאוכלין ומנגנין ורוקדין‪ ,‬אל תחשוב שזהו כל ענין‬ ‫החסידות‪ ,‬אלא לימוד התורה זוהי עיקר החסידות (כלשון הזרע קודש‪ ,‬פ' תרומה‬ ‫עה"פ ועשו ארון)‪ .‬וענין מיעוט לימוד התורה במשך החג כנגד ריבוי עבודות‬ ‫הנ"ל ודומיהן‪ ,‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאילן שיש לו עלים הרבה ופירות‬ ‫מעט‪ .‬והפתי בהביטו על האילן חושב שבודאי העלים הם העיקר דזיל בתר‬ ‫רובא‪ .‬אבל האמת הוא שהפירות הן העיקר‪ ,‬והא דהעלים מרובין הטעם הוא‪,‬‬ ‫דכיון שהפירות הן כה חשובים‪ ,‬לפיכך עשה להם השי"ת עלים הרבה להיות‬ ‫שומרים על הפירות להנצל מן הרוח והזרם ומתוקף החמה‪ .‬וכמו כן‬ ‫לו‬ ‫החסידות עיקרה לימוד התורה היא‪ ,‬ויתר הענינים של אכילה ורקידה וזמרה‬ ‫שמרובין היו ביום טוב‪ ,‬היינו משום שהן שומרים ומגינים על התורה מרוחות‬ ‫זרות ומן היצר הבוער כתנור‪ ,‬יען המה מכניסין באדם קדושה של יראת ד'‬ ‫ואהבתו‪ ,‬וקבלת עול מלכות שמים להדבק אחרי החג בתורת ד' ובעבודתו‬ ‫ית' ביתר שאת ויתר עוז באהבה ובתשוקה‪( .‬מפי בעל העובדא הרבני הנגיד החסיד‬ ‫מוה"ר אהרן עקשטיין ע"ה)‪.‬‬ ‫‪-‬שישב ויסירם מלבו‪-‬‬ ‫כתוב בפרשתן‪ ,‬ויקרא יעקב לרחל‬ ‫וללאה השדה אל צאנו‪ .‬יעקב אבינו קראן‬ ‫לשם לגלות להם סוד‪ ,‬כי הוא מקום‬ ‫המשומר מלהיות אחרים שומעים את דברו‬ ‫(עי' ברכות ה‪ ):‬והסוד בסתר מקומו‪.‬‬ ‫פעם נכנס איש אחד להקדושת ציון ז"ל ואמר‪ :‬הנה יש לי סוד גדול‬ ‫מאד‪ ,‬וסכנה מרחפת עלי לגלותו להזולת‪ ,‬ועל כן אבקש מהרב שלא יגלה‬ ‫הדבר מלבא לפומא‪ .‬והגיד למרן ז"ל את מצוקתו ושאל בעצתו‪ .‬אחרי שנשא‬ ‫ונתן מרן ז"ל עמו זמן רב ונמשכה השיחה מענין לענינים אחרים‪ ,‬פנה האיש‬ ‫לצאת‪ ,‬ואז חזר והזכיר למרן ז"ל את בקשתו לשמור על סודו מלגלותו‪ .‬שאל‬ ‫לו מרן ז"ל‪ :‬מה הוא הדבר שלא אספר‪ .‬ענה‪ ,‬מה שדברנו בתחילה‪ .‬שאל מרן‪:‬‬ ‫מה דברנו‪ .‬ענה‪ ,‬הסוד הגדול בענין פלוני‪ .‬אמר לו מרן ז"ל‪ :‬אותו ענין כבר‬ ‫סילקתי מלבי ואיננו עוד אתי‪ ,‬כי כך שורת דינו של סוד‪ ,‬להסיח דעת ממנו‬ ‫כליל‪ ,‬אחרת אין מעצור לעונג הטבעי המושך את האדם לפלוט פה לגלות‬ ‫לכל הפחות מקצתו לאחרים‪ ,‬ולכן יש לקיים כבולעו כך פולטו‪( .‬מפי הרבני‬ ‫החסיד עסקן נמרץ לתורה ולעניני ציבור מוה"ר יוסף שמואל לאנדוי ע"ה)‪.‬‬ ‫פעם אחרת כשאירע כזאת ואמר מרן ז"ל כדלעיל‪ ,‬הוסיף לומר‪ :‬שומר‬ ‫סוד הוא זה ששומר מלגלותו אף כלפי המספר‪( .‬מפי הנ"ל)‪.‬‬ ‫לז‬ ‫‪-‬כחתן ולא כחותן‪-‬‬ ‫כתוב בפרשתן‪ ,‬זה לי עשרים שנה‬ ‫בביתך וגו' ותחליף את משכורתי עשרת‬ ‫מונים‪.‬‬ ‫שאל הקדושת ציון ז"ל לאברך חשוב שהובטח לו נדן גדול‪ ,‬באם כבר‬ ‫קיבל הכל‪ .‬והשיב‪ ,‬לא‪ ,‬כפתגם העולם שכל חותן יש בו מעין החותן לבן‬ ‫הארמי שעשק את משכורתו של זקננו יעקב אבינו‪ .‬נאנח מרן ז"ל ואמר‪:‬‬ ‫אבל מי יתן וכל חתן יהא מעין דמעין של החתן (של לבן)‪ ,‬וכמאמר התנא דבי‬ ‫אליהו (רבה פכ"ה) שכל אדם חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‪( ...‬מפי‬ ‫הגאה"ח המפואר מוה"ר יהושע וואלף זאפערן ז"ל)‪.‬‬ ‫‪ ‬סימן טוב ומזל טוב ‪‬‬ ‫ברכת מזל טוב שלוחה בזה מול מע"כ ידידינו הנכבד רודף צדקה וחסד‬ ‫העומד לנו בימין עזרה בהפצת הגליון מדי שבוע בשבוע‬ ‫הרה"ג ר' שמואל שמעלקא הכהן שלאף שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו‬ ‫בנישואי בנו החתן תמים למעלות כמר ברוך משה פנחס הכהן ני"ו‬ ‫עב"ג הכלה תחי' בת מחותנו הרה"ג ר' משה הלפרין שליט"א‬ ‫ויה"ר שהזיווג יעלה יפה לקשר של קיימא ולבנין עדי עד עם דורות ישרים‬ ‫ומבורכים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא ושמחה ונחת כל הימים‪.‬‬ ‫לח‬