שיחי שלמה · Sichei Shlomo
הטקסט של גיליון זה
התודה והברכה מול ידידינו היקרים
שהשתתפו בהוצאות הגליון גליון
מחזיקי הגליון
שיחי
הנה"ח מו"ה שמעון ריינהאלד הי"ו
שלמה
לע"נ חותנו הגה"ח ר' יהושע זאב ב"ר נפתלי ז"ל זאפערן אוסף שיחות קודש ,מרגלאין
נפטר ביום י"ב כסלו -תהא נשמתו צרורה בצרור החיים טבין ,ועובדין קדישין במשנתו
הטהורה של
כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק
האברך היקר מו"ה בן ציון דוד וואלקאוויטש הי"ו רבן של ישראל
לרגל השמחה השרוי' במעונו
בהכנסת בנו הב' הבר מצוה כמר אהרן יעקב ני"ו לעול התורה והמצוות רביה"ק מהר"ש
זצוק"ל
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל
פרנס מדור 'חכמת שלמה'
הרבני הנגיד הנכבד
גליון רל"א
מו"ה יוסף שמואל לעמעל הי"ו פרשת ויצא
שנת תשפ"ז לפ"ק
הערות והארות ,לקבל
הגליון ,מכתבים אל
עמודי הגליון המערכת ,תרומות והנצחות
ניתן לפנות לאימעי"ל
הרב אברהם חיים שניטצער שליט"א sicheishlome@gmail.com
או להתקשר למספר
הנה"ח מו"ה בעריש לעזער הי"ו 347.509.7470
ולהשאיר הודעה
הרה"ג ר' שמואל שמעלקא שלאף שליט"א
הנה"ח מו"ה חיים שלמה גאלדמאן הי"ו
האברך היקר מו"ה משה יצחק שאלאמאן הי"ו
איסור השגת גבול ידוע
האברך היקר מו"ה דוד האכהייזער הי"ו כל הזכיות שמורות
למערכת 'שיחי שלמה'
ליל שבת קודש פרשת ויצא שנת תשמ"ח לפ"ק
וידר יעקב נדר לאמר אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי
וידר הולך ,ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ,ושבתי בשלום אל בית אבי,
והי' ד' לי לאלקים ,והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים ,וכל
אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח כ-כב) .וידוע קושיית הכלי יקר
שהקשה דחלילה לומר שיעקב אבינו ע"ה הי' מסופק ח"ו אם יהי' אלקים
עמו ,דהרי הבטיח לו הקב"ה במראה בחלום הלילה (שם טו) והנה אנכי עמך
ושמרתיך בכל אשר תלך ,ואיך אמר יעקב אבינו ע"ה לשון 'אם' יהי' אלקים
עמדי ,בלשון שמשמע שמסופק בזה.
ואיתא במדרש (בר"ר פס"ח ז') עה"פ (שם י) ויצא יעקב מבאר שבע ,רבי
ואיתא ברכיה אמר מבארה של ברכות ,שלא יעמוד עלי עשו ,ויאמר לי,
כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות וגו' .ודברי המדרש משולל הבנה.
*
ג
ולהבין דברי חכמים וחידותם נקדים מה דאיתא בדרשות הר"ן (דרוש ה')
ולהבין להקשות למה סיבב הקב"ה שיעקב אבינו ע"ה יקח ברכות אביו
יצחק ע"י ערמה ורמי' ,שיצחק יחשוב שמברך את עשו ,הלא יעקב הוא עמוד
האמת כנאמר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב ,ויותר הי' ראוי ונכון הדבר שיעקב
אבינו יקבל הברכות בדרך האמת ולא ע"י גניבה ורמי'.
ותי' הר"ן שכיון שיצחק אבינו אהב את עשו כנאמר (בראשית כו כח) ויאהב
ותי' יצחק את עשו כי ציד בפיו ,דהרי עשו הרשע רימה את אביו שהוא צדיק
כידוע ,ולא רצה הקב"ה לגלות ליצחק האמת מדרכו הרעה של בנו עשו
הרשע ,בכדי של להעציבו שהעמיד בנו רשע ורע מעללים כמוהו שאינו ראוי
לברכה ,דהרי אם הי' יצחק יודע האמת של עשו הי' שרוי ח"ו בעצבות ואמרו
חז"ל (שבת ל ע"ב) שאין הקב"ה שורה לא מתוך עצבות וגו' אלא מתוך שמחה,
ואם הי' בעצבות לא הי' לו הכח לברך ,כי אין השכינה שורה אתו ,לכן כדי
שיהא קיום לברכותיו של יצחק מההכרח לא גילה לו הקב"ה דרכיו האמיתיות
של עשו הרשע ,ולכן סיבב הקב"ה שיעקב אבינו יהי' מוכרח לקבל הברכות
בדרך של ערמה ,ומזה יבין יעקב אבינו גודל יקרת ערך של מדת השמחה,
עכ"ד הנחמדים של הר"ן.
ולמדין אנו מאלו הדברים כמה גדול כוחה של שמחה ,הן בעת לימוד
ולמדין התורה שצריך להיות בשמחה ,והן בכל עבודת האדם בעבודת קונו
ובעשיית המצות שצריך לעובדה בשמחה ובטוב לבב ,וכמאמר הכתוב בתוכחה
(דברים כח מז) תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל,
ולא כתיב שהתוכחה באה רח"ל מחמת שלא עבד את ד' אלקיו ,אלא מחמת
שלא עבד את ד' אלקיו בשמחה ,כי עבדות ד' צריך להיות בשמחה דוקא,
והוא עיקר גדול בעבודת השי"ת ,וכן כתיב (ויקרא יח ה) ושמרתם את חקותי
ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וח"י בהם ,שצריכים לעשות ולקיים
המצות בחיות דקדושה ,וזהו וח"י בהם ,וכמאמרם ז"ל (יומא פה ע"ב) וחי בהם
ד
ולא שימות ,ואמרו הכוונה בספה"ק דאם מקיים המצוה בעצבות ,היא בחינת
מיתה ,כי אין בו חיות דקדושה לעבוד עבודה כראוי וכנכון למלך קל חי וקיים.
*
ולפי אלו הדברים מובן מאמר המדרש האמור ,דהרי מצינו במאמרי חז"ל
ולפי כי מעשה אבות סימן לבנים ואמרו ז"ל דכשיצא יעקב מבאר שבע וילך
חרנה (מא"י לחו"ל) רמז על מה שצפה ברוח קדשו שבניו עתידין לגלות בין
אומות העולם בגלות החל הזה ,ויעקב אבינו ע"ה רצה ללמדינו דאפילו בגלות
בין האומות כשאנו שרויים בצרה ובשבי' ובצערה של גלות אנו צריכים להיות
בשמחה ,ולקבל עול הגליות באהבה ,ועי"ז ישרה השכינה עמנו בגלות ,כי אין
השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
וזהו שאמר המדרש ויצא יעקב מבאר שבע וגו'" ,רבי ברכיה אמר מבארה
וזהו של ברכות" ,שיעקב אבינו לקח מוסר השכל ממה שקיבל הברכות
בערמה וברמי' ,שצריכים להיות בשמחה בכל מצב שהוא" ,מבאר"ה של
ברכות" 'באר' הוא לשון 'ביאור ופירוש' ,כמאמר הכתוב (דברים א ה) הואיל
משה 'באר' את התורה הזאת ,ויעקב אבינו ראה לבאר לעצמו מהדרך שסיבב
לו הקב"ה שיקבל הברכות" ,מבאר"ה של ברכות" ראה הדרך ישכון אור
להתנהג בימי הגליות ,וע"ז מסיים המדרש "שלא יעמוד עלי עשו ,ויאמר לי,
כך היית מרמה בי ,ונוטל את הברכות" ,כי הקב"ה סיבב כך בכוונה ,שיבא
יעקב במרמה לקחת ברכות אחיו ,כדי שיצחק אבינו לא ידע מדרכו של עשו
הרשע ,אלא יהי' בשמחה וישרה ד' עמו ,ויהי' קיום לברכות יעקב אבינו
כדברי הר"ן.
*
והנה כ"ק מרן אאמו"ר הגה"ק זצ"ל מביא בספה"ק קדושת ציון (לסוכות
והנה ד"ה איתא במס' ע"ז) מה דידוע מספרים הקדושים ממעלת מדת
ה
השמחה שהוא מסוגל להריק על עצמו שפע רב ופרנסה טובה בריווח .ולכן
סופי תיבת של הפסוק (דברים טז טו) והיי'ת א'ך שמ'ח הם אותיות חת"ך,
שהוא שם של פרנסה ,היוצא מסופי תיבות של הפסוק (תהלים קמה טז) פות'ח
א'ת ידי'ך ,לרמז שהשמחה גורמת פרנסה לאדם.
ומעלה יתירה כשבני ישראל הם בשמחה כשהם שרויים בגו גלותא ,דע"י
ומעלה עבודת ד' בשמחה יזכו לצאת מהגלות להיגאל גאולת עולם .וכמו
שמובא בספה"ק אמרי יואב (דרוש ט"ו) [כ"ק מרן אאזמו"ר הגה"ק מבאבוב
זי"ע הוא שר המסכים על הספר ומדבר ממעלת המחבר ומקדושת ספרו]
מה שפירשו בזה הפסוק (תהלים צא טו-ז) עמו אנכי בצרה ,אחצלהו ואכבדהו,
אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ,שאם בני ישראל מקבלים את עול
הגלות והצרות באהבה ובשמחה ,ואז השכינה שורה אתנו ,כי כשהאדם הוא
בשמחה יכול להיות אתו השראת השכינה ,וזהו "עמו אנכי בצרה" ,ואז זוכים
לצאת מגו גלותא הדין" ,אחלצהו ואכבדהו" דכשהשכינה שורה אתנו ,אומר
הקב"ה אחלצהו מצרותיו לגאלו מהגלות.
ויש לפרש עוד בזה המשך הכתוב לפי מה שדרשו תלמידי הבעל שם טוב
ויש הקדוש זי"ע שאם מקבלים הצער והיסורים באהבה ובשמחה ,אז
נמתקו הדינים בשורשם ,והיסורים עצמם מתהפכים לו לשמחה ,ונושעים
במהרה ,וזהו "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" שאזכה לאריכת ימים
בשובע שמחות ולראות הישועה הקרובה לבוא.
*
וזאת תורת המסורה המובא בבעל הטורים בפרשתן 'ויגל' את האבן מעל
וזאת פי הבאר (בראשית כט י) 'ויגל' כבודי (תהלים טז ט) דהתורה רמז כאן על
ענין לימוד התורה ,דכשיעקב אבינו הי' על הבאר איתא במדרש (בר"ר פ"ע ט)
עה"פ (בראשית שם ב) 'וירא והנה באר בשדה' ,רבי יוחנן פתר לה סיני' ,והנה
ו
שם שלשה עדרי צאן' ,כהנים לוים וישראלים' ,כי מן הבאר ההוא ישקו
העדרים' ,שמשם שמעו עשרת הדברות ,ע"כ .הרי דיעקב אבינו על הבאר
רמז לבניו שיקבלו התורה ויעסקו בה .ואבנים ג"כ רומז על אותיות התורה
כידוע מספר יצירה 'אבנים' בונות בתים ,שהאותיות מכונים אבנים ,ומהם
בונים בתים ,היינו תיבות בתורה ,וכן פירשו בספה"ק הפסוק (שם כח יא) ויקח
'מאבני' המקום ,שיעקב אבינו לקח מאותיות התורה של הקב"ה שהוא
מקומו של עולם.
וזהו מאי דכתיב 'ויגל' את 'האבן' מעל פי הבאר ,יעקב אבינו ראה ברוח
וזהו קדשו שבניו יקבלו את התורה ,ורצה להדריכם שילמדו התורה בשמחה,
ויגל הוא לשון שמחה אצל יעקב כדכתיב (תהלים יד ז) יגל יעקב ישמח ישראל,
ויעקב רצה להורות את ישראל שילמדו התורה בשמחה ,היינו 'ויגל' את
'האבן' .וע"ז ממשיך המסורה לומר 'ויגל כבודי' שאם האדם שרוי בשמחה
הוא סגולה לו לפרנסה בריווח ,דכבודי הוא לשון פרנסה ,כדכתיב בפרשתן
(לא א) ומאשר לאבינו עשה את כל 'הכבוד' הזה ,ותרגום אונקלס ומדי לאבונא
קנא ית כל 'נכסיא' הדין ,הרי דתיבת כבוד פירושו נכסים ועשירות.
*
ולפי"ז יובן הכתובים בפרשתן ,דכאמור כשיצא יעקב מבאר שבע ללכת
ולפי"ז חרנה (מא"י לחו"ל) רמז לבניו מה שצפה ברוח קדשו שילכו לגלות בין
העמים ,אז תיכף "וידר יעקב נדר לאמר 'אם' יהי' אלקים עמדי וגו'" ,לא
שיעקב אבינו הי' מסופק ח"ו אם יתקיים מה שאמר לו הקב"ה 'והנה אנכי
עמך וגו' ,אלא רצה להורות לבניו שיקבלו צער ויסורי הגלות בשמחה ,ואז
ישרה השכינה עמם בגלות מחמת השמחה ,ונדר יעקב נדר לבניו שאכן יהיו
בשמחה בכל מצב שהוא ,וזהו מה שאמר "אם יהי' אלקים עמדי" ,היינו שאם
יהיו בשמחה יהי' ד' עמם בגלות ,ואם יהיו בשמחה גם יהי' להם פרנסה
ז
בריווח" ,ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" כדברי כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל
דשמחה מסוגל לפרנסה.
וממשיך יעקב אבינו לומר "ושבתי בשלום אל בית אבי" שיזכו בניי לשוב
וממשיך לבית אבי שבשמים ,שיבנה בית המקדש ,שאם יהיו בני ישראל
בשמחה גם בגלות החל הזה ,אז יפקון מגו גלותא כדברי האמרי יואב "והי'
ד' לי לאלקים".
*
וי"ל עוד בזה דע"י השמחה נזכה לגאולה ,דהרי אם האדם הוא בשמחה
וי"ל ממילא יש לו אהבה ושלום עם כל הסובבים אותו ,וכשיש אהבה ושלום
ממילא ממתיק בזה כל הדינים ,וכדכתיב (משלי י יב) שנאה תעורר מדנים ,פי'
השנאה מעורר דינים ,ואהבה מעורר רחמים ,ועוד אמרו ז"ל (יומא ט ע"ב) לא
נחרב בית המקדש אלא משום שנאת חנם ,ולכן מוכרח לומר דהתיקון לזה,
הוא ע"י ריבוי אהבה ושלום ,וע"י השמחה יש אהבה ושלום" ,ושבתי בשלו"ם
אל בית אבי ,והי' הוי"ה לי לאלקי"ם" ,שיומתקו הדינים ויבנה בית המקדש
השלישי במהרה בימנו.
ומסיים יעקב אבינו לומר "והאב"ן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית
ומסיים אלקים" ,דאבן רומז על התורה כאמור ,ובזכות לימוד ועסק התורה
בשמחה יהי' לנו כבר בית אלקים" ,וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" ,דהרי
גם ע"י מצות צדקה נזכה לגאולה ולישועה קרובה כמו שאמרו חז"ל (ב"ב י
ע"א) גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעי' נו א) כה אמר ד' שמרו
משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות.
יעזור השי"ת דבזכות השמחה השלום והצדקה נזכה לקבל פני משיח צדקינו
יעזור במהרה בימינו אמן.
ח
ת משכהו לבית המדרש צ
דברות קודש מלהבות אש -ח"א
כח התורה מגין לנצח את היצר הרע
ודברי שבח והודאה להשי"ת על הניסים שאירעו בימי זעם המלחמה
~ ער יכ ת שלח ן הט הור -ר "ח כס לו ש נת ת שמ " ט לפ "ק ~
ואלה תולדות יצחק בן אברהם (בראשית כה ,יט) .דער מדרש רבה (בר"ר סג ,א)
הייבט אן דער סדרה ,ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,גיל יגיל אבי צדיק ויולד
חכם ישמח בו (משלי כג ,כד) ,הייבט אן דער מדרש מיט א פסוק אין משלי' ,ואלה
תולדות יצחק בן אברהם' ,איז דאך צדיק בן צדיק' ,גיל יגיל אבי צדיק' ,און 'ויולד
חכם ישמח בו' .גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד ,ס'איז דא א גילה ,ווייל
ס'שטייט טאפלט 'גיל יגיל' ,ס'איז א גילה אחר גילה ווען יצחק איז געבוירן געווארן.
זאגט דער מדרש ווייטער ,ויהי בימי אחז וגו' (ישעיה ז ,א) אמר רבי הושעיא,
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ,רבון כל העולמים ווי שמלך אחז,
ווייל אחז איז געווען א רשע ,דרש'נט דער מדרש' ,ויהי בימי אחז' ' -ווי' ,האבן די
ט
מלאכים געזאגט לפני הקדוש ברוך הוא' ,ווי שמלך אחז' .אמר להן הקדוש ברוך
הוא בן יותם הוא ,דער אחז וואס ס'שטייט אין פסוק 'ויהי בימי אחז'' ,בן יותם הוא'.
דרש'נט דער מדרש ווייטער ,אמר להן הקדוש ברוך הוא בן יותם הוא ,ואביו
צדיק ,ואיני יכול לפשוט את ידי בו ,דער אויבערשטער זאגט ,כ'וויל נישט פושט
יד זיין אין אים ,ווייל דער פאטער איז א צדיק ,איז אפילו ער איז א רשע וויל דער
אויבערשטער גארנישט טוהן קיין שלעכטס ,דער אויבערשטער וויל אים נישט
הרג'ענען ווייל דער פאטער איז א צדיק' ,יותם אביו צדיק'.
גלאט אין דער מדרש אין פסוק ,אין דעם זעלבן פסוק פון פריער ,ויולד חכם
ישמח בו ,רבי לוי אמר ,רבי לוי האט געזאגט ,מנין אתה אומר שכל מי שיש לו
בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים ,תלמוד לומר (משלי כג ,טו) ,בני אם
חכם לבך ישמח לבי גם אני .רבי שמעון בן מנסיא אומר ,אין לי אלא לב אביו של
בשר ודם ,מנין שאפילו הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע
בתורה ,תלמוד לומר ,ישמח לבי גם אני .ווייל ס'שטייט דאך 'בני אם חכם לבך
ישמח לבי' ,וואס איז דער 'גם אני' ,אז ער זאגט דאך שוין 'ישמח לבי'? דרש'נט רבי
שמעון בן מנסיא ,אז 'ישמח לבי' מיינט מען דעם מתמלא עליו רחמים פון דער
פאטער ,און אז ס'שטייט 'גם אני ,שהקדוש ברוך הוא מתמלא עליו רחמים' .לאזט
אויס דער מדרש' ,ויולד חכם' ,גילה אחר גילה ,בזמן שהוא צדיק בן צדיק.
דער מדרש איז שווער צו פארשטיין ,מ'חזר'ט איבער נאכאמאל דאס זעלבע,
ווייל ער זאגט נאכאמאל 'ויולד חכם ישמח בו' דרש'נט רבי לוי אז 'מי שיש לו בן
שיגע בתורה' ,נו זאגט ער דאך דאס ארויף אויף דעם פסוק ביי 'ויולד חכם ישמח
בו' ,ברענגט ער צו ,רבי לוי זאגט גאר נאך א פסוק 'אם חכם בני ישמח לבי גם אני',
אין דעם זעלבן פסוק ווי ס'שטייט 'גיל יגיל -גילה אחר גילה' ,זאגט ער דאך דארט
אליין 'ויולד חכם ישמח בו' ,וואס דארף ער ברענגען נאך א ראיה?
און רבי שמעון בן מנסיא לערנט פון דעם זעלבן פסוק אויך ארויס אז 'הקדוש
ברוך הוא מתמלא רחמים עליו' ,און נאכדעם זאגט דער מדרש אזוי ווי ער הייבט
אן דאס ערשטע מאל' ,גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד' ,לאזט ער עס ביי דעם
י
סוף פון מדרש ,אזוי ווי ער האט דערמאנט ,לאזט ער ווידער אויס' ,גילה אחר גילה
בזמן שנולד צדיק בן צדיק' ,ער האט דאך שוין פריער דאס געזאגט?
נאך האב איך מדייק געווען ,וואס עפעס ,ווי קומט אהער די מעשה דא מיט
אחז? ער הייבט אן ,דער מדרש שמועסט פון א צדיק בן צדיק ,און דאס איז 'גילה
אחר גילה' ,און דער אויבערשטער פריידט זיך ,און זיי זענען מוסיף ,רבי לוי ,רבי
שמעון בן מנסיא' ,אם חכם בני ישמח לבי גם אני' ,און לאזט נאכאמאל 'ויולד חכם
ישמח בו' ,און 'גילה אחר גילה' .ווער רעדט דא פון א רשע? און ווי קומט דא אהער
'ויהי בימי אחז' ,און דער אויבערשטער זאגט' ,אביו צדיק הוא ,ואיני יכול לפשוט
את ידי בו' ,כ'קען נישט אויף אים פושט יד זיין ,ווייל דער פאטער איז א צדיק? ווי
קומט עפעס אריין דא אינדערמיט ,ווער רעדט דא פון א רשע?
*
רש"י הייבט אן ,ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,יעקב ועשו האמורים
בפרשה .וואס זאגט רש"י ,וואס וויל דא רש"י פארענטפערן? דאס איז דאך דער
פשוטע פשט' ,ואלה תולדות יצחק בן אברהם' ,און 'ויהי יצחק בן ארבעים שנה
בקחתו את רבקה' (בראשית כה ,כ) ,ס'איז געבוירן געווארן יעקב מיט עשו'ן ,און
דאס גאנצע ענין פון דער סדרה ,מיט פארקויפן די בכורה ,מיט די ברכות' ,יעקב
ועשו האמורים בפרשה' .נו ,דאס ווייסט דאך יעדער ,דאס לערנט מען דאך אזוי,
ס'האט דאך גארנישט קיין אנדערן פשט ,די תולדות פון יצחק בן אברהם ,דאס איז
'יעקב ועשו האמורים בפרשה' ,און פון די תולדות רעדט מען .נו ,וואס זאגט עפעס
רש"י דא א נייע זאך?
איך האב מדייק געווען נאך אן ענין ,דא אין די סדרה (בראשית כה ,כב),
ויתרוצצו הבנים בקרבה [ותאמר אם כן למה זה אנכי] ותלך לדרוש את ד',
ווייס'מיר דאך וואס דארט איז געווען ,ויתרוצצו הבנים ,כשהיתה עוברת על פתחי
תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת ,שוין מבטן אמו איז יעקב א קדוש
מרחם ,און דאס זעלבע 'ויתרוצצו' ,און עשו שלאגט זיך ,און כשעוברת על פתחי
יא
עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת (רש"י) .און די צדיקת ,די רבקה זעהט וואס דא
טוט זיך ,געוואלד! מ'גייט אדורך דורך א טומאה ,דורך א בית עבודה זרה ,וויל ער
זיך ארויס ברענגען ,ווער איז דאס? עפעס אזא מין רשע? ווי קומט דאס צו ?...וואס
טוט זיך דא? 'ותלך לדרוש את ד''.
איז דאך באמת שווער ,וואו איז יצחק? די רבקה וואס זי איז אזא צדיקת ,און
זי זעהט אזא ביטער עסק ,אז דא איז דא עפעס א מומר לעבודה זרה ,וואס קען
דאס ...גייט נישט פרעגן יצחק ,גייט מען נישט צוזאמען? מ'גייט פרעגן 'ותלך לדרוש
את ד'' ,נו דארף נישט יצחק צו גיין? אזא זאך? דער הייליגער יצחק וואס האט
אויסגעשטרעקט דעם האלז זיך לאזן שעכטן ,און ער האט געזעהן מעשה מרכבה,
און ער האט געזעהן אזעלכע הייליגע ענינים ,מ'גייט ,רעדט מען מיט אים גארנישט,
און מ'גייט פרעגן דארט 'לדרוש את ד'' ,האט נישט יצחק געדארפט צו גיין?
נאך איז שווער ,ויאמר ד' לה ,און דער אויבערשטער האט געזאגט וואס דא
וועט זיין ,און אז דא וועט טאקע ארויס קומען יעקב ,דער הייליגער צדיק ,און ס'וועט
ארויס קומען א עשו הרשע ,און ורב יעבד צעיר (בראשית כה ,כג) ,דער גרויסע רשע,
דער עלטערע ,ער וועט מוזן דינען יעקב אבינו .איז דאך ווידער שווער ,ווען יצחק
איז געגאנגען בענטשן עשו'ן ,ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה ,כח) ,גייט יצחק
זאגן פונקט פארקערט? ער זאגט ,הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך (בראשית
כז ,כט) ,דו עשו וועסט זיין די גביר ,יעקב וועט זיך צו דיר ביקן ,דער אויבערשטער
האט געזאגט פונקט פארקערט ,דער אויבערשטער האט דאך געזאגט 'ורב יעבד
צעיר' ,גייט יצחק ,דער הייליגער יצחק אבינו ,גייט זאגן פארקערט ווי דער
אויבערשטער האט געזאגט?
*
כ'מיין מ'קען ענטפערן די קשיות מיט א שמועס פון ישמח משה (בפרשתן ,ד"ה
ויגדלו הנערים) ,און דער שמועס פון ישמח משה ,ער שמועסט אויס כמה דקדוקים
וואס זענען מרפסן איגרא ,אזעלכע הארבע קשיות ,און פארענטפערט מיט אזא
יב
הייליגן תירוץ ,אז אלע קשיות זענען פארשוואונדן .דער ישמח משה פרעגט' ,ויהי
עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים' (בראשית כה ,כז),
פונדעסטוועגן 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' ,פרעגט ער ,וואס איז דא עפעס,
יצחק ווען ער האט ליב געהאט עשו'ן ,דעמאלטס איז ער נאכנישט געווען קיין סגי
נהר ,און ער האט ליב געהאט עשו'ן?
און 'כי ציד בפיו' ,איז לויטן פשוט'ן פשט ,כתרגומו' ,ארי מצידיה הוה אכיל',
ער האט געגעסן -עשו האט אים געגעבן צו עסן .וואס איז דאס עפעס? געלט?
דער הייליגער יצחק אבינו איז געווען א גביר עצום' ,ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא
בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ד' ,ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל
מאד' (בראשית כו ,יב-יג) ,אבימלך איז דאך געקומען בעטן ביי אים 'ראו ראינו כי
היה ד' עמך' (בראשית כו ,כח) ,אז זיי זענען געווען אויף צרות ,יצחק איז אוועק
געגאנגען ,איז דארט געווארן א הונגער ,און זיי זענען געקומען זיך בעטן ביי יצחק'ן,
איז יצחק האט געהאט עבדים ושפחות ,ער האט געהאט עפרות זהב ,און דא
פלוצלינג אז עשו האט אים געמאכט צו עסן ,האט ער פארדאס ליב געהאט אזא
רשע?
בפשטות ,ווי אזוי ס'איז געלונגען עשו'ן ,וואלט כאטש דער עשו אויך געזעצן
און געלערנט ,יעקב זיצט און לערנט ,וואלט אפשר יצחק זיך געקענט טועה זיין,
אויך שווער צו גלייבן ,אזא צדיק ווי יצחק זאל נישט דערקענען? אבער אז עשו איז
ארום געלאפן אין פעלדער כאפן חיות ,און יעקב דער הייליגער יעקב זיצט און
לערנט ,האט יצחק ליב עשו'ן? יעקב זעהט מען גארנישט ,וואס איז דא עפעס?
די קשיא פון דעם 'ויאהב יצחק את עשו' ,רעדן דאך פון דעם אלע מפרשים,
און יעדער ענטפערט מיט תירוצים ,און אסאך זאכן וואס זענען כמעט ווי א דוחק,
מ'מוז דאך ענטפערן ,וואס הייסט ,ס'איז דאך זעהר שווער די קשיא.
דער ישמח משה פרעגט נאך אייזערנע קשיות .ער פרעגט ,עשו האט געכאפט
חיות און געשאכטן און געברענגט יצחק'ן צו עסן ,די אבות האבן געהאלטן די תורה
הקדושה ,פון אברהם אבינו 'וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי' (בראשית כו,
ה) ,און אזוי די הייליגער יצחק אבינו ,איז ,אזוי אין אלע מדרשים (ויק"ר פב ,י) ,האט
יג
יצחק געגעסן פון עשו'ס שחיטות? מומר לעבודה זרה ,שחיטת המומר איז נבילה
(יו"ד סי' ב' ס"ה) ,פארוואס האט דער אויבערשטער געלאזט יצחק'ן נכשל ווערן
חלילה וחס אין נבילות ,קען מען דאס אזוי זאגן?
אבער בפרט נאך דער גמרא (שבת יב ):זאגט דארט ,ער ברענגט טאקע די קשיא
אז דער גמרא זאגט ביי 'רבי ישמעאל קרא והטה' ,פרעגט תוספות (ד"ה רבי נתן),
'השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן ,צדיקים
עצמן לא כל שכן' (גיטין ז ,.ועוד) ,ענטפערט דארט תוספות אז דאס איז נאר ' -אין
הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן' מיינט מען נאר במידי דאכילה ,מידי דאכילה
ווייל ס'איז א גנאי ,אז א צדיק עסט טריפה ,היט אים דער אויבערשטער אן ,אבער
אנדערע זאכן' ,רבי ישמעאל קרא והטה' .אבער דא איז דאך דער קשיא טאקע נאך
מער ,טאקע ביי מ ידי דאכילה ווי אזוי האט יצחק געקענט עסן פון עשו'ס שחיטה,
וואס ס'איז שחיטת מומר נבילה?
בכלל פרעגט דער ישמח משה ,מ'האב'מיר א כלל (איכ"ר א ,ד) ,אז די צדיקים
די בני עליה האבן מרגיש געווען ,ווען זיי האבן געגעסן א מאכל האבן זיי מרגיש
געווען ,ווער שמועסט אויפן שוחט ,צי איז ער טאקע א צדיק ,ווען דער שוחט שעכט
איז ער מעלה ניצוצין קדושות ,ער איז מתקן מיט די שחיטה הייליגע תיקונים .נו ,אז
עשו הרשע האט נישט מתקן געווען און ער האט נישט געשאכטן ...אפילו ווען ס'איז
שחיטה כשרה ,מ'האט גוט געשאכטן ,איז שחיטת מומר נבילה ,ס'קען נישט זיין,
ס'מוז זיין א נבילה .נו ,ווי אזוי האט דער אויבערשטער דאס געלאזט?
נאך א קשיא ,ווי אזוי האט יעקב געלאזט אז זיין הייליגע טאטע ...פארוואס איז
ער נישט געגאנגען דערציילן פארן פאטער ,זאלסט וויסן ,דער רשע ,ער איז דיך
מאכיל נבילות ,ווי אזוי קענסטו ?...ווי אזוי האט רבקה געלאזט? ס'איז נישט געווען
ווער ס'זאל קאכן ,ווער ס'זאל געבן צו עסן? ווייל דאס האט זי געקענט ,ס'שטייט
טאקע ביי יעקב'ן' ,שני גדיי עזים טובים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב'
(בראשית כז ,ט) ,זעהט מען דאך רבקה האט גאנץ גוט געקענט מאכן מטעמים ,וואס
עפעס האט זי זיך געלאזט?
יד
און יצחק ,ביי די מעשה וואס עשו האט געשריגן ,ווען יעקב איז געקומען ,און
נאכדעם עשו איז געקומען' ,ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד' (בראשית כז ,לג),
וואס עפעס דא ,און טאפלט? און ער האט געפרעגט 'מי אפוא הוא הצד ציד'?
זעהט דאך אויס אז ס'האט אים פארדראסן' ,מי אפוא' ,ווער איז דאס דא? און
לאזט אויס מיניה וביה און 'ואוכל מכל' ,איך האב דאך געגעסן פון דארט ,ציטערט
ער אזוי ...און לאזט אויס 'גם ברוך יהיה' ,און שוין ,געבט ער שוין יעקב'ן די ברכות?
'בא אחיך במרמה ויקח ברכתך' (בראשית כז ,לה)' ,גם ברוך יהיה' ,איז דאך עס אזוי
ווי א סתירה מיניה וביה.
און נאכדעם די הויפט קשיא וואס זיי פרעגן די מפרשים ,וואס הייסט? אויב
יצחק האט געבענטשט במחשבה ,איך בענטש עשו'ן ,וואס איז אז יעקב איז דא
געשטאנען? דער עיקר איז דאך די מחשבה וואס דער מברך האט אינזין ,ער
בענטשט עשו'ן ,ער מיינט אז האט געבענטשט עשו'ן ,איז דאך די גאנצע ברכה
בטעות פאר יעקב'ן ,ווייל יצחק האט דאך אינזין געהאט עשו'ן? פרעגן דאס אסאך.
און ער קומט און פארענטפערט מיט איין תירוץ ,יצחק אבינו האט נישט געגעסן
קיין נבילות ,יצחק אבינו איז געווען קדוש וטהור ,עולה תמימה' ,ויברך אלקים את
יצחק' (בראשית כה ,יא) ,ער האט אים געגעבן 'לך את ברכת אברהם' (בראשית כח,
ד) .נאר וואס דען? עשו הרשע האט געוואוסט ,אז אויב יצחק וועט גיין פארזוכן,
וועט ער שוין' ...וירח את ריח בגדיו' (בראשית כז ,כז) ביי יעקב'ן ,האט ער שוין געזעהן
ריח בוגדיו וואס ס'וועט ארויס קומען אזויפיל דורות שפעטער (סנהדרין לז ,).און דא
האט ער געשמעקט פון יעקב'ן 'ראה ריח בני כריח שדה' ,האט ער געשמעקט ריח
גן עדן (רש"י) ,קען מען אים אויסנארן? ניין! און עשו האט דאס געוואוסט ,און אזוי
ווי עשו האט געכאפט דארט א חיה א הערש צי א צבי ,א איל ,וואס און ווער ,א
צאן ,ער האט געכאפט ,איז ער געקומען צו יעקב'ן ,יעקב שעכט פארן טאטן ,דו
ווייסט דאך ,פון מיין שחיטה וועט ער נישט עסן ,שעכט פארן טאטן.
און יעקב ,יעקב אבינו ,אה ,ער גייט שעכטן ,ער וועט פארשטייט זיך נישט לאזן
דעם טאטן ...ביידע האבן מסכים געווען ,ס'איז נישטא קיין אנדערע ברירה .אבער
מצער זיין א טאטן ,פונקט פארקערט ,און יעקב אבינו האט געוואוסט ,טאמער ער
טו
וועט דערציילן דעם טאטן ,דער טאטע וועט דערקענען און ער זעהט אז עשו איז א
מומר לעבודה זרה ,וואס ער איז נאך געווען בבטן אמו ,וועט דער יצחק חלילה פאר
צער ,וועט ער חלילה אוועק גיין פון די וועלט ,ער וועט עס נישט אויסהאלטן.
זעהר גוט ,יצחק אבינו ,עשו וואס ער האט געכאפט ,נעם דיר יעקב ,שעכט
פארן טאטן ,דער טאטע וויל האבן א גוטע הייליגע שוחט ,האט יעקב אבינו
געשאכטן מיט אלע הייליגע כוונות ,און יצחק אבינו האט געגעסן פון די מטעמים,
נישט בלויז אצינדער ,נאר פריער ,אלע יארן ,זייט 'ויגדלו הנערים ויהי עשו איש
יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים'.
טאקע דאס איז דער תירוץ זאגט דער ישמח משה ,און ער פרעגט ,ווי אזוי גייט
דאס? ווי אזוי האט ער געקענט אויסנארן? ווייל 'ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה',
און 'יעקב איש תם יושב אהלים' ,געשאכטן האט דער יעקב 'איש תם יושב אהלים',
דער הייליגער יעקב ,דער גרויסע בעל מדריגה ,לויט אלע הייליגע כוונות האט ער
געשא כטן' ,יעקב איש תם' ,דער עמוד התורה ,אזא הייליגע שוחט ,האט יצחק
געשפירט אז דא האט געשאכטן ...מיין עשו זעהט אויס א 'איש שדה' ,ער איז זיך
מתבודד ,ער לויפט ארום אין די פעלדער און די וועלדער און דינט דעם אויבערשטן,
ער זעה ט דאך ,אים איז דאך נישט איינגעפאלן אז דער עשו גייט לויפט צו יעקב'ן
מיט יעדער זאך ,וואס ער לויפט אז יעקב זאל שעכטן.
זאגט דער ישמח משה פונקט פארקערט' ,ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו',
'ארי מצידיה הוה אכיל' ,ווייל ער האט געגעסן פון דעם וואס ער האט געפאנגען,
האט ער דאך געוואוסט אז עשו איז אזא צדיק וואס ער שעכט אזוי בקדושה ,מיט
אהבה ,מיט אלע הייליגע כוונות ,האט דאך יצחק געזעהן אז דאס איז עפעס א
צדיק ,דער עשו איז א צדיק נסתר ,מ'זאל מיינען אז ער איז א 'איש שדה' ,א פשוטע
מענטש ,ער גייט אין פעלד אריין ,אבער דערווייל איז ער מייחד יחודים ,און שעכט
אזוי הייליג .פון דעם אז יעקב שעכט און מאכט די אלע תיקונים ,דאס האט דאך
יצחק נישט געוואוסט.
און ממילא איז שוין פארענטפערט די אלע קשיות ,פארוואס דער אויבערשטער
האט געלאזט יצחק'ן עסן פון עשו'ס שחיטה ,און פארוואס יעקב האט געלאזט ,און
טז
רבקה האט געלאזט ,מ'האט נישט געוואלט דעם הייליגן צדיק ,דעם יצחק אבינו,
אויב ער זאל חלילה האבן צער און יסורים ווייל ער האט א זוהן א מומר לעבודה
זרה .האט מען אזוי אנגעארבעט די גאנצע זאך ,אז יצחק האט געמיינט אז עשו איז
א צדיק ,זיי האבן אים אויסגענארט .איז דא ,ער האט געזאגט' ,בא אחיך במרמה',
יעקב העלפט צו מיט די מרמה וואס ער האט מיך אפגענארט.
אבער אצינד ויקח ברכתך ,איז ער דאך געוואויר געווארן אז די ברכות האט
מען טאקע געמיינט אים ,די ברכה איז נישט בטעות .וועמען האט יצחק געוואלט
בענטשן? דעם הייליגן צדיק וואס האט אים געשאכטן זיינע שחיטות' ,ארי מצידיה
הוה אכיל' ,פון דעם צדיק וואס איז מתקן און מייחד יחודים ,וואס יצחק אבינו האט
געזעהן אין דעם אז דער צדיק איז אזוי הייליג ,אים האט ער געוואלט געבן די ברכות,
איז טאקע נישט געווען קיין ברכה בטעות ,ער האט געמיינט אז דאס איז דער זוהן,
דער צדיק ,און דאס איז ער געווען ,דאס איז ער געווען ,יעקב אבינו איז געווען דער
וואס האט געשאכטן ,און ער האט אים אלעמאל...
און ממילא ,און דעמאלטס ווען יעקב האט אים געברענגט האט דאך יצחק
געזעהן דאס איז די זעלבע כוונות מיט די זעלבע שחיטה וואס ער געבט מיר
אלעמאל ,ווייל ווען עשו האט געברענגט איז עס דאך געווען יעקב'ס שחיטה ,האט
ער דאך געזעהן דאס איז דער זעלבע.
איז דאס שוין פארענטפערט פארוואס אין די ערשטע מינוט האט יצחק -
'ויחרד יצחק חרדה גדולה' " -אוי געוואלד ,האב איך קינדער "...ער האט געזעהן,
ווען עשו איז געקומען שטייט (תרגום יונתן בן עוזיאל כז ,לא) אז ער האט געברענגט א
כלב ,ער האט שוין נישט געהאט קיין ברירה ,ווייל ער האט דאך גארנישט געוואוסט
אז יעקב האט זיך שוין מקדים געווען ,און דא איז ער אים געלאפן זוכן ,ער האט
גארנישט באקומען ,האט ער געמיינט אז יצחק איז שוין חלילה וחס אזוי אויף די
עלטער ,ער איז דאך א סגי נהר ,ער איז שוין אזוי פארנארט ,אז ער וועט אים אריין
בר ענגען אזא טמא'נע מעשה ,וועט ער גארנישט מעיר זיין ,ווייל ער איז שוין
אינגאנצן נעבעך עבר ובטל ,האט ער געמיינט אז ער וועט אים אריין באקומען דא
אצינדער.
יז
דערווייל ,יצחק אבינו האט געגעבן א קוק ,אז די ריח נבילה מיט די ריח גיהנם,
אזוי זאגט דאך דער תרגום יונתן (בראשית כז ,לג) ,אז ער איז אריין געקומען ,און ער
האט געזעהן די ריח פון עשו הרשע ,איז ער געוואויר געווארן אז ער איז א
פינסטערע ,א עובד עבודה זרה ,ריח גיהנם ,און ריח נבילה ,און דאס האט ער
געזעהן ,האט יצחק געשריגן 'חרדה גדולה עד מאד' ,און ער האט אים געזאגט
'ואוכל מכל' ,און איך האב פון אלעמאל געגעסן ,ווי איז דאס מעגליך אז איך האב
פון אים געגעסן?
אה ,ווי ער איז געוואויר געווארן אז דאס איז גאר געווען יעקב ,און יעקב האט
אלעמאל געשאכטן ,האט ער אים געזאגט ,און אויב אזוי' ,גם ברוך יהיה' ,אים האב
איך טאקע געמיינט ,כ'האב דאך געמיינט דעם צדיק וואס ער האט מיר געגעבן די
אלעמאל צו עסן ,מיט די הייליגע כוונות ווי אזוי ער האט געשאכטן ,אים האב איך
דאך געוואלט בענטשן 'גם ברוך יהיה' .זאגט ער דארט טייערע ...אלס אין דעם ענין,
אין דעם דרך.
*
נו לפי זה ,מיין איך אזוי ,אז דאס איז דער תירוץ ,ווייל אזוי ווי די רבקה האט
געזעהן אז דא ,ווי זי גייט אדורך בתי עבודה זרה 'עשו מפרכס לצאת'' ,ותאמר אם
כן למה זה אנכי' ,אויב ס'דארף געבוירן צו ווערן אזא רשע פארוואס האב איך
געבעטן ,אז חלילה א עובד עבודה זרה ,און זי האט גארנישט דאס געוואלט
דערציילן יצחק'ן.
פארוואס יצחק איז נישט געגאנגען פרעגן ,נאר זי' ,ותלך לדרוש את ד'' ,דאס
איז טאקע איבערדעם ,ווייל זי האט נישט געוואלט דערציילן יצחק'ן ,ער זאל נישט
האבן אזעלכע יסורים ,ווייל ווען א צדיק וואס ווערט געוואויר אז דער זוהן איז אזא
מומר לעבודה זרה קען ער דאך דאס נישט אויסהאלטן ,האט זי זיך מיישב געווען
וועל איך גיין קודם אליין פרעגן ,האט זי מעלים געווען גאר פון יצחק'ן ,ממילא איז
שוין נישט די קשיא.
יח
און דער תירוץ אז יצחק האט גארנישט געוואוסט פון דער גאנצן ענין ,און אזוי
דערמיט האבן זיי דאך צוגעהאלפן אז ער זאל מיינען ,עשו אליין וואלט גארנישט
געווען בכח אפצונארן יצחק'ן ,ווען יעקב מיט רבקה'ן זאלן נישט מאכן די אלע
ענינים ,און יעקב האט געשאכטן מיט אזא הייליגע בחינה ,אז אזוי אז יעקב האט
געקענט אפנארן ווייל ער האט דאך געהאט די הייליגע בחינות ,מיט די הייליגע
מדריגות ,אז יצחק האט אזוי געמיינט.
ממילא ,קען מען שוין פארשטיין וואס רש"י זאגט' ,ואלה תולדות יצחק בן
אברהם' ,און ווי אזוי האט יצחק ,דאס גאנצע ענין ,די תולדות פון יצחק אבינו ,און
יצחק האט ליב עשו'ן? אבער דער תירוץ איז' ,יעקב ועשו' ,זאגט רש"י 'יעקב ועשו
האמורים בפרשה' ,ביידע צוזאמען ,אזוי ווי 'בא אחיך במרמה' ,ער איז 'אחיך' ,יעקב
האט צוגעהאלפן אין די מרמה אז עשו זאל קענען אויסנארן.
און איך האב מיך אפילו אינזין געהאט ,אז באלד ווי ער איז געבוירן געווארן
שטייט' ,וידו אוחזת בעקב עשו' (בראשית כה ,כו) ,אז דאס איז יעקב'ס ...יד איז דאך
כח ,דאס איז יעקב'ס האנט וואס האט געשאכטן אזוי הייליג ,זיין הייליגן כח איז
געווען ,האט דאס צוגעברענגט אפצונארן ,ווי אזוי עקב ,בעקב הייסט דאך די פאלש
געשווינדל ,אזוי ווי ער האט געזאגט אויף אים 'ויעקבני' (בראשית כז ,לו) ,דאס איז
'וידו אוחזת' ,דאס איז געווען יעקב'ס כח ,אז עשו זאל קענען אפנארן דעם פאטער
אז ער איז א צדיק .איז דאך שוין ממילא פארענטפערט די אלע קשיות אויף דעם
'ויאהב יצחק את עשו'.
-המשך השיחה יבוא בכתובים בגליון הבא בס"ד-
יט
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי .ונראה הכוונה
דהנה יש ב' בחינות של תשובה ,האחד היא תשובה מיראה ,דהיינו כאשר
מסבב ד' לאדם העדר הפרנסה בלי לחם ושמלה ח"ו ,ובצר לו הוא מתבונן מה
ד' דורש מאתו והוא מפשפש במעשיו ועושה תשובה ומתקן דרכיו -זהו
בחינת תשובה מיראה ,והיא תשובה תתאה .והבחינה הנעלה ביותר הוא
תשובה מאהבה ,דהיינו כשהשי"ת ממלא את כל משאלות לבו לטובה
בהשפעה גדולה ורחבה ,ואעפ"כ הוא משכיל ונותן אל לבו איך הוא עני ממעש
והרבה לפשוע נגד ד' ,ואין שיעור וערך לגודל חובתו שהוא חייב ומשועבד לפני
הבורא כל העולמים ב"ה ,והוא בוש ונכלם מכל החסד אשר מטיב עמו השי"ת,
כמ"ש יעקב אבינו ע"ה (בראשית לב ,יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר
עשית את עבדך ,ועי"ז הוא עושה תשובה ומוסיף אומץ בתורה ועבודת ד' ,זהו
תשובה מאהבה.
וחיבה יתירה נודעת לבחי' תשובה מאהבה ,כמ"ש חז"ל (יומא פו ):גדולה
תשובה מאהבה שזדונות נעשית לו כזכיות ,וזהו שהתפלל יעקב אע"ה לפני
השי"ת 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש' וכל טוב וחסד בהרחבת הדעת ,כדי
שיתעורר לעשות תשובה עילאה מאהבת ד' וחיבת הקודש ,ע"י שיתבונן
וישכיל שאינו ראוי והגון לכל חסדי ד' וטובותיו שהוא ית' משפיע עליו בכל
כ
עת ,וזה 'ושבת"י בשלו"ם אל בית אבי' ,דהיינו שיזכה לעשות תשוב"ה בשלו"ם
ואהבה לאביו שבשמים.
*
ועפי"ז יתבאר המסורה ב' פעמים ללבו"ש ,אחד כאן -ונתן לי לחם לאכול
ובגד ללבו"ש ,ואידך ומלא את ידיו ללבו"ש את הבגדים (ויקרא כא ,י) .דכוונת
המסורה לפרש בזה את תפארת יקר תשובה מאהבה אשר הפיל יעקב תחנתו
עלי' ,דהנה לבושים הם מצות ומעשים טובים שהם לבושין דיקר וחלוקא
דרבנן שזוכה האדם להלביש את נשמתו ,ובגדים מורה על עוונות ופשעים כמו
שאמרו ז"ל (סנהדרין לז ).בפסוק (בראשית כז ,כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו
אלא בוגדיו ,וז"ש 'ומלא את ידיו ללבו"ש את הבגדי"ם' ,רצונו לומר דעל ידי
שעושה האדם תשובה מאהבה יזכה בזה להפוך גם את הבגדי"ם דהיינו
העוונות ופשעים ללבושי"ם שיצטרפו לחשבון זכיותיו ומעשיו הטובים ,שהוא
הטעם שהתפלל יעקב שיזכה לבחי' תשובה מאהבה.
ושבתי בשלום אל בית אבי .י"ל בזה ,דנודע דדיוקנו של יעקב אבינו
חקוקה בכסא הכבוד ,ובשעת חורבן בית המקדש כתיב (איכה ב') השליך משמים
ארץ תפארת ישראל ,ואמרו רז"ל במדרש ,שהקב"ה השליך משמים ארץ ,זיו
איקונין של יעקב אבינו החקוקה בכסא הכבוד .והנה ידוע שחורבן בית המקדש
הי' בעון שנאת חנם כמבואר במס' יומא (דף ט ,):וכשיתוקן חטא זה ,תהי' גאולה
העתידה ,כאוז"ל במדרש סוף פרשת שופטים ,חביב הוא השלום שאין הקב"ה
מנחם את ירושלים אלא בשלום .וזהו שאמר יעקב אבינו' ,ושבתי בשלום אל
בית אבי' ,כלו' על ידי מדת השלום אזכה לשוב אל בית אבי שבשמים ,שיחזור
דמות דיוקן שלי בכסא הכבוד ,בב"א.
כא
ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם
אין מתה אנכי (בראשית ל ,א).
בין הרבנים הגאונים הרבים שהסתופפו בצלו של כ"ק מרן אאמו"ר הגה"ק
זצ"ל היו שני רבנים שבעיר ליטאוויסק ,ה"ה הרה"ג מוהר"ר יצחק בער ז"ל (שם
משפחתו 'בער') וגיסו הרה"ג מוהר"ר מענדל ז"ל.
האמנם דבדרך כלל אם יש שני רבנים בעיר אחת ,ובפרט כשהם מאותו
משפחה ,בודאי אש המחלוקות בערה בם ,והם חולקים על כסא הרבנות כמו
שאכן הי' לדאבוננו בעיירות רבות בימי קדם בתפוצות ישראל .אבל שונה הי'
אלו הרבנים שבעיר ליטאוויסק .דאחר פטירת אביו של ר' יצחק קבלו אותו בני
הקהלה שיהי' להם לרב ולמורה דרך בעירם ,ואת גיסו ר' מענדל קבלו אותו
להיות הדיין בעיר ,אבל ר' יצחק ברוב ענוותנותו אחז שגיסו ר' מענדל הוא רב
העיר ,ונהג בו כבוד כאילו הוא המרא דאתרא ,וכמובן שר' מענדל נהג כבוד בגיסו
ר' יצחק שהוא הרב דמתא ,והי' ביניהם אהבה ואחוה ושלום ורעות ,והדריכו בני
קהלתם על דרכי התורה והיראה .הם שלחו הרבה בחורים מבני עירם
כב
ליטאוויסק לגלות למקום תורה ללמוד באחד מהסניפים של ישיבות באבוב
הפזורים ע"פ רחבי מדינת גאליציעא.
*
ר' יצחק ז"ל הי' מארי דעובדין טבין בהצנע לכת עם ד' אלקיו ,וגופא
דעובדא הכי הוי:
מפרנסת משכורתו של הרבנות בעיר לא הי' יכול לחיות אלא בדחקות,
ועל אף פרנסתו הדחוקה צמצם הוצאות כלכלת ביתו ,וחסך מפתו ומהדברים
ההכרחיים כדי לקבץ פרוטה לפרוטה להקדישו לדבר מצוה ,ובכל עת מצוא
קבץ מעות לצדקה בהצנע ,ובמשך שנים רבות נתקבץ לו סכום גדול והון רב של
אלף דאללער( ,יש לציין דבימים ההם הי' פרנסת מלמד כמה דאללער בודדים לשבוע).
רבי יצחק הגיע לבאבוב לכ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל ובאמתחתו אלף
דאללער ,לפני שנפרד לשלום ממרן אאמו"ר זצ"ל ביקש מכל העומדים עליו
שיש לו דבר סתר לדבר עם מרן אאמו"ר זצ"ל ומבקש שימחלו לצאת .כשיצאו
כולם ,הוציא מטפחת (פאטשיילע) סגורה ומקושרת מאמתחתו ,ופתחו והוציא
ממנו אלף דאללער ,ושמו על השלחן אשר לפני כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל ,ואמר:
הבאתי לרבינו אלף דאללער ,וברצוני דאלו המעות יהי' נדן להשיא בחור יתום
א
רבינו הוסיף לספר כי אכן בהשנים שלפני המלחמה בעת שכיהנו שני הגיסים ר' יצחק
ור' מענדל כרבנים בעיר הי' הכל על מי מנוחות ,אבל בימי צאנז הי' מחלוקות גדולה בעיר,
דזקינו של ר' יצחק ה"ה הרה"ג מוהר"ר נפתלי בער (תשובה אליו בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' כ"ח)
הכניסו רבינו הקדוש בעל דברי חיים זי"ע שהוא יהי' הרב דמתא בעת שנתפנה הרבנות בעיר
אחר פטירת אביו הגה״צ ר׳ ישכר דוב (בעריש) ז"ל ,והדברי חיים אחז דרכו בקודש כי לו שייך
משפט הרבנות ,וחלק עליו הרב הקדוש מוהר"ר אייזיק'ל מזידיטשוב ותמך ברב אחר שהי'
לו ג"כ צד שמשפט הרבנות שייך לו (עי' בספר תהלת חיים ח"ב עמ' טז מכתב מרביה"ק בעל דברי חיים
זי"ע אל הרה"ק רבי אייזיק'ל מזידיטשוב זי"ע בענין הרבנות שם).
שני הצדיקים האלה רצו להראות שרוב מנין ובנין של בני העיר שייך לצדם ,לכן ברוב כוחם
וחילם בקודש השפיעו על בני העיר שפע רב ברוחניות ובגשמיות ,והעיר נתגדל ונתעלה
בהרבה מדריגות ומעלות ,הן אנשי העיר מרוב שפעם הי' להם היכולת להביא המלמדים
הטובים ביותר לבניהם ללמדם לנטלם לנשאם על גפי מרומי קרת ,וגם קנו לבנותיהם חתנים
טובים ומועילים תלמידי חכמים ויראי השם ,והעיר פרחה לשם ולתהלה ולתפארת.
כג
תלמיד חכם לכלה יתומה שהיא בת תלמיד חכם ,ואין ברצוני אפי' לדעת מי יהי'
החתן והכלה ,וכן אין אני רוצה שיוודע לאיש שאני הוא זה שנתתי הנדן של אלף
דאללער .אח"כ נפרד לשלום ,והרב מליטאוויסק נסע לדרכו לביתו.
והנה ,כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל נתפעל מאוד ממעשה ידי רבי יצחק ,ותיכף
ומיד החליט בדעתו שמצוה גדולה כגון זו שנעשה בשלימות גדול כ"כ הוא רוצה
להיות בו שותף .ועל אתר קרא לחדרו את אמי מורתי הרבנית הצדיקת ע"ה ואמר
לה כדברים האלה' :הן הביאו לי אלף דאלללער לנדן להשיא בחור יתום תלמיד
חכם לכלה יתומה שהיא בת תלמיד חכם ,בחרתי כבר בחור אחד שהוא יהי'
החתן ,ה"ה אחד מבחירי תלמידי ישיבתינו הק׳ בבאבוב ,הב׳ שלמה ליב מעיר
ניסקא (שם משפחתו האַבלער) ,שהוא מתמיד גדול ותלמיד חכם ,ולדאבונניו הוא
יתום ,ובמטותא מינך למצוא לו שידוך הגון ויפה בת תלמיד חכם ,ונזכה
להשיאם'.
אמי מורתי ע"ה חשבה כי ר׳ אליעזר מלמד (שם משפחתו בערגלאס)
מבאבוב שנתאלמן מאשתו יש לו בת אשה יראת ד' ובעלת מדות טובות והיא
יתומה מאמה ,וכנראה היא תהי' לה לזווג הגון .תיכף קרא כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל
ר' אליעזר מלמד והציע לפניו לקחת שלמה ליב לחתן לבתו ,ענה ר' אליעזר
מלמד :ביודעי ומכירי קאמינא שלמה ליב ,ומי שיזכה לקנות חתן זו לבתו הלא
יזכה בזה לאוצר גדול ,אבל לחתן כזו הלא צריכים לתת נדן גדול ,והלא רבינו
יודע שאין בידי לסלק אפילו פרוטה אחת לנדן.
אמר לו כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל" :הנדן מוכן כבר בשבילך!" .ר' אליעזר מלמד
נתמלא גיל ושמחה על הצעה זו ,שהלא לא חלום מימיו שיזכה לקנות חתן כזו
לבתו היתומה ,תיכף הלך לביתו ודיבר עם בתו על השידוך ,ובזמן לא רב נגמר
השידוך בכי טוב.
התנאים התקיים בבית כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל ושמחתו היתה גדולה כ"כ
אין לשער ואין לתאר ,שזכה להחיות לב נדכאים ולשמח ולהרנין לב יתומים.
הדבר אירע זמן קצר אחר חתונתי ,כ״ק מרן אאמו״ר זצ״ל טרח בכל עניני
הנישואין כמו באחד מצאצאיו ,קרא לפניו החייט מענדל (שניידער) ע״ה ושאל
אותו לדעת כמה מלבושים תפר בשבילי לרגל חתונתי ,מענדל שניידער ענה
בדיוק כמה עשה מכל מלבוש ומלבוש ,אז אמר לו כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל" :נא
תקרא לשלמה ליב ותקח ממנו מדותיו ,נעם ביי איהם די מאָס ,און גענוי אזויפיל
כד
מלבושים זאלסטו איהם מאכען אויף מיינע הוצאות ,נאר זעה זאלסט מאכען א
שיינע ארבעט."...
אמי מורתי ע״ה נסעה עם הכלה לעיר טארנא לקנות לה כלים ומלבושים
וכל צרכי הבית הכי יפים טובים ומועילים על חשבון הוצאות כ"ק מרן אאמו"ר
זצ"ל ,ושום נברא לא ידע מי הוא האיש שנדב הנדן הגדול הזה .הדבר היתה סוד
אפילו לצאצאיו של כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל והמקורבים שלו.
החתונה נערכה ברוב פאר והדר בביהמ״ד של כ״ק מרן אאמו״ר זצ״ל ,והי'
שמח בה שמחה עצומה בעת שהוא הי' המחותן העומד משני הצדדים" ,ער איז
געוועהן די הויפט מחותן"ב.
כולם רצו לדעת מי הוא האיש הגביר שסלק הנדן הגדול הזה ,ועשה מצוה
גדולה זו ,וחשבנו כי אצל החתונה בוודאי יבוא הגביר הזה לשמוח אתם ,ולכן
בעת שמחת הנישואין נתתי עיני לראות בין האורחים ,ודמינו לחשוב שגביר
פלוני הוא הנותן ,או אלמוני ,אבל האמת לא ידע איש ,כי כמובן נשמר הדבר
בסוד ,וכן האב״ד ליטאוויסק זצ"ל לא הגיע להשתתף בשמחת החתונה ,כדי
שלא יחשוב איש שיש לו איזה שייכות עם חתונה זו .זמן מה אחר הנישואין
נעשה ר' שלמה ליב ראש ישיבה בסניף ישיבת באבוב בעיר ניימארק יצ״ו.
*
הן סוד כזו קשה שישאר סוד כמוס למשך שנים רבות ,וע"י סיבה נודעתי
ממנה .כי כמה שנים אחר כך ביקש שוב רבי יצחק האב״ד ליטאוויסק ז״ל מכ״ק
מרן אאמו״ר זצ״ל שיש באמתחתו עוד מעות ,ורוצה שיכתוב עבורו ספר תורה
ויכניסוהו בבית מדרשו ,וישאר הדבר בסוד בעילום שם מי הוא הנותן ,ואכן
אח"כ נערכה בעירנו באבוב שמחת נתינת ספר תורה ברוב פאר והדר כשאיש
אינו יודע מי הוא הנותן של הספר תורה החדש ,וגם לשמחת הכנסת ספר תורה
ב
יש לציין שרבינו מזכיר עובדא זו בקיצור נמרץ בהקדמתו הנפלאה לספה"ק קדושת ציון
(ח"א עמ' טז) עיי"ש.
כה
לא הגיע רבי יצחק האב״ד ליטאוויסק ז״ל להשתתף בה ,ואז נתוודע לי משני
המצות האלו (הראשונה והאחרונה בתורה) שקיים בסוד בהצנע לכת עם ד' אלקיו.
כאמור שני הגיסים שהיו רבנים בעיר ליטאוויסק ה"ה הרה"ג רבי יצחק
בער זצ"ל וגיסו הרה"ג רבי מענדל זצ"ל סיפרו לי סיפור נורא ונפלא מהמגיד
הקדוש מקאזניץ זי"ע עם צדיק נסתר שאירע עם זקניהם שהיו ג"כ רב העיר,
ה"ה הגאון רבי נפתלי [בער] בן הגאון הצדיק רבי ישכר דוב בעריש [מאניס] זצ"ל
שניהם אבד"ק ליטאוויסק .הן רבי בעריש היה חשוך בנים ל"ע ,ונושע בזרע של
קיימא באופן נפלא.
הנה הגאון הצדיק רבי בעריש זצ"ל נסע תכופות להסתופף בצלא קדישא
של הגאון הקדוש המגיד מקאזניץ זי"עג ,וישב שם בשבת תחכמוני כשהוא דולה
ושותה מתורת רבו הקדוש .שם עלה ונתעלה במעלות רמות ונשגבות בתורה
ובחסידות .אשתו הרבנית בקשה ממנו במפגיע שיזכיר אותם אצל הרבי להפקד
כבר בזרע של קיימא ,באומרה ,הלא יהודים רבים כ"כ נושעים אצל הרבי ,זה
בכה וזה בכה ,ולמה נגרע מלהפקד בדבר ישועה ורחמים.
רבי בעריש בעת ישב במחיצת קדשו של רבו המגיד מקאזניץ חשב רק על
האיך להשלים עצמו בתורה ועבודת השי"ת וענינים קדושים ונשגבים ,וכיון
שהי' שרוי בעולם אחר לכן שכח לגמרי מעניניו הפרטיים ,ולא זכר כלל מכל מה
שביקשה ממנה אשתו הרבנית.
ג
וכן כתב בספר דברים ערבים (חלק א' פרק ד' בערך המגיד מקאזניץ סיפור הראשון) ששמע כן סיפור
זו מהגה"צ מוהר"ר אברהם אהרן טייטלבוים זצ"ל אבדק"ק קאלביסוב (בן הגה"ק הייטב לב זצ"ל)
בשב"ק פ' קרח שנת תר"ן לפ"ק ,וע"ע בספר זרעא קדישא (עמ' קע).
אולם בספר אילה שלוחה (בריש תולדות המחבר הגה"צ רבי נפתלי זצ"ל בן הגה"ק רבי שמעון מיעריסלוב
זי"ע) מביא שסיפור זו הי' עם אביו של רבי נפתלי ה"ה הגה"צ מוהר"ר ישכר בעריש בער
אבד"ק ליטאוויסק זצ"ל שהוא נולד אז ,ואביו הגה"צ מוהר"ר זיינוויל בער אבד"ק ליטאוויסק
זצ"ל הי' חשוך בנים עד שנושע שנולד בנו ר' בעריש זצ"ל.
כו
*
כך עברו וחלפו השנים ,ואשתו הרבנית היתה מרת לב על מצבה שאינו
יכולה להיבנות בבנים ,פעם אחת לפני שהכין עצמו לנסוע לרבו לקאזניץ ,אמרה
לו אשתו הרבנית במר לבה ובדמעות על לחיה' :הן אתה מתכונן עכשיו לנסוע
לקאזניץ ,אתה צריך להפציר ברבינו שיבטיח לנו בן זכר ,הבה לי בנים ואם אין
מתה אנכי (בראשית ל ,א) ,אם תזכיר אותנו אצל רבינו הרי טוב ,ואם לאו ,אתה יכול
להישאר שם בקאזניץ לעולמים .'...כשמוע מאשתו הרבנית כדברים האלה,
הבטיח לה שיעשה כמבוקשה ,ונסע לקאזניץ.
בהיות הרב מליטאוויסק בצל רבו המגיד מקאזניץ ,אחר כמה זמן ,לפני
שנסע לביתו להיפרד ממנו לשלום ,אזר עוז והתנצל לפני רבו על שמטריחו
להזכיר עצמו שיפקד בזרע של קיימא ,ואמר לרבו מה שאמר לו אשתו הרבנית
כששפך לפניו צרת נפשו שהם חשוכי בנים ל"ע ,והמשיך לאמר ,הלא כ"כ הרבה
יהודים נושעים מתפלות ומברכות רבינו ,ולמה נגרע אנחנו שעדיין לא נושענו.
הרב הקדוש מקאזניץ אמר לו' :הן כבר חשבתי עליכם רבות איך להושיע
אתכם שתפקדו כבר .'...ושקע המגיד מקאזניץ ברעיונותיו הקדושים לזמן קט,
ואח"כ המשיך לאמר לו :ראה ראיתי כי אין בכוחי להושיע אותך ,אלא עצה הוגנת
אני יכול להשיאך ,שמע בקולי ,איעצך ויהי' אלקים עמך ,בכפר אחת שבגלילות
שלך גר אדם אחד הנקרא "יענקל דרוטאש" [קראו לו 'דרוטאש' על שם מלאכתו
שהתפרנס בתיקון כלי חרס ישנים שנסדקו ,שתיקנם ע"י דראהט"ן שסיבבם על
הכלי חרס שנסדקו ,ומלאכתו היתה מלאכה בזויה שמלאכתו מרובה ופרנסתו
מועטת] ,וכן הי' רועה בהמות כאיכר פשוט.
והמשיך המגיד לאמר לו' ,הן לעיני בשר הוא נראה כמו איש מגושם ,אבל
ידוע תדע כי הוא איש קדוש והוא מחבורת הצדיקים הנסתרים ,ורק ע"י ברכתו
תוכל להיבנות ולהיפקד בזרע של קיימא.'...
כשמוע הרב מליטאוויסק את דברי רבו נבהל ונשתומם ממשמע אזניו,
דהרי הכיר טוב את יענקל דרוטאש שהרי הי' גר ליד היער בכפר נידח שבגלילות
עירו ,וכולם ידעו והכירו בו שהוא עם הארץ גדול ואיש מגושם ,ובעת שהגיע
לתוככי העיר לרגל ימים הנוראים להתפלל בציבור ,היו הילדים מבזים אותו
כז
ולועגים לו ,והנה לעת כזאת הוא שומע מפורש יוצא מפי רבו שיענקל דרוטאש
הוא צדיק נסתר ואיש קדוש.
הרב הקדוש מקאזניץ המשיך לומר' :השמר והזהר מלגלות צדקותיו לשום
ילוד אשה ,כי ידוע תדע שהוא גברא דקפדנא ,ואם תגלה הדבר ,אתה מסתכן
בנפשך ח"ו ,לכן אתה מוכרח להחזיק הדבר בסוד אפילו מאשתך ,כי ממנו יצמח
לך ישועה להפקד בזרע של קיימא' .הרב הקדוש מקאזניץ נפרד ממנו לשלום,
ונסע לביתו שמח וטוב לב.
*
בבואו הביתה שאלה אותו אשתו הרבנית נו מה אמר הרבי ,ענה לה בדברים
קצרים שהרבי אמר מכאן והלאה כבר יהי' טוב ,וכשרצתה לדעת יותר פרטים,
אמר לה :במטותא מנייכי ,אין אני יכול להרחיב הדיבור בזה ,כי כן צוה עלי הרבי,
אבל בעזהשי"ת אנו מקוים כבר לישועה הקרובה לבוא.
כמה ימים אחר מכן ,בהתקרב יום שבת קודש ,ביקש הרב מהרבנית שתכין
לו כל צרכי שבת לקחת עמו לדרכו לשבות שבתו באיזה מקום סתר ,ולא גילה
לה לאן ולאיזה מקום הוא הולך .בערב שב"ק לקח הרב מליטאוויסק עמו כל
צרכי שבת מזון וצידה וכמה ספרים ,ונסע לדרכו עם בעל עגלה אחד מגויי הארץ
בכדי שלא יוודע הדבר לשום יהודי שהרב נסע לשבות בכפר פלוני שבגלילות
שלו.
הגיע לכפר ,והמשיך לנסוע לתוך היער ,והגיע לבית קטן ודל שהיתה כבר
שקוע חציו בארץ -ביתו של יענקל דרוטאש .דפק בדלת ,ופתחה אשתו ,ושאל
אותה אם בעלה יענקל דרוטאש נמצא בבית ,ענתה שהוא בשדה ורועה
בהמותיו ,ורק בשעת הדלקת הנרות הוא מגיע הביתה ,המשיך לשאול האם הוא
יכול להתאכסן בביתם בשב"ק ,ענתה האשה :הרי אין לנו לעצמנו כמעט מה
לאכול בשבת ,ענה הרב :הבאתי אתי כל צרכי שבת ורק מקום ללון אני מבקש,
בקושי הסכימה רק אחר כמה הפצרות.
הנה התקרב כבר זמן כניסת השבת ויענקל דרוטאש עדיין לא הגיעה
לביתו ,ורק ממש בזמן הדלקת הנרות הגיע ,וחבילת עצים על כתיפו ,זרק לארץ
חבילת העצים ,וחגר עצמו בחבל עבה על מלבושיו כדרך הכפריים ,ועמד
כח
להתפלל תפלתו של שבת קודש ,לאחר זמן קצר שמלמלו וריחשו שפתיו תיבות
התפלה במהירות הבזק ,כבר סיים את תפלתו ,ואמר לאשתו' :הן אין לי כח ,כל
היום כולו בקעתי וחטבתי עצים -גיב אהער דאס ברויט איך בין הונגעריג!.'...
האשה השימה על השלחן אשר לפניו שתי ככרות פשוטים של איכרים
[צוויי פויערישע ברויט'ן] ,יענקל דרוטאש השים ידיו עליהם וקידש עליהם
היום ,לא שר 'שלום עליכם' ושום זמירות ,אכל סעודתו במהירות ,ותיכף בירך
ברכהמ"ז בכמה רגעים כדרך שהתפלל .בכלליות היתה התנהגותו כמו 'פרא
אדם' נורא ואיום.
בינתיים הרב מליטאוויסק התפלל תפלתו בשקט ,וכשסיימו ,אמר
הזמירות והתיישב לאכול סעודתו ממה שהביא אתו ,ומשך כל זמן הסעודה לא
דיבר יענקל דרוטאש אתו כלל וכלל ,אלא מזמן לזמן הסתכל עליו במבט חד
וחריף חודר כליות ולב ,הרב מליטאוויסק ישב בסעודתו בפחד ובאימה ,ביודעו
כי הוא יושב בזה השלחן אשר לפני ד' אצל צדיק נסתר וקדוש המסתתר מאין
רואה כל מדריגותיו.
תיכף אחר הסעודה השכיב עצמו יענקל דרוטאש על שק קש ותבן שלו
[שטרוי-זאק] באומרו שאין לו כח ,ונם את שנתו.
כמעשהו בערבית כן מעשהו בשחרית ,בבוקר השכם התפלל תפלתו
במהירות רב ,ואמר לאשתו :איך בין הונגעריג גיב צו עסן ,ואח"כ אכל סעודתו
הדל כבליל שב"ק ויצא אח"כ מביתו לתוככי היער .הרב מליטאוויסק הבין כי
יענקל דרוטאש בוודאי עובד שם את ד' בהתבודדות מאין רואה כשהוא דבק בד'
אלקיו במדריגות רמות בדביקות גדול ביום שב"ק .הרב המשיך בביתו בסדר
עבודתו להתפלל ולעבוד עבודת הקודש כשהוא מתפלל ועוסק בתורה ואוכל
סעודתא דצפרא דשבתא ממה שהביא אתו.
בעת עלות המנחה הגיע יענקל דרוטאש הביתה והתפללו יחד תפלת מנחה
במהירות כאמור ,ובהגיע עת רעוא דרעוין הביאה אשתו שוב אל השלחן שתי
ככרות פשוטים ,ונטלו ידיהם לסעודה שלישית ,והנה בבית הי' כבר עלטה חושך
ואפילה ,ויענקל דרוטאש התדבק בד' בדביקות גדול כשהוא מוציא מפיו נהימות
קצרות וארוכות וקולות ותנועות שונות ,על הרב מליטאוויסק נפל אימה
חשיכה ,כשהוא רואה כבר בגלוי איזה מדריגה מהצדיק נסתר.
כט
פתאום קרא יענקל דרוטאש בקול "ישראל'יכל קאזניצער ווייסט שוין אויך
פון מיר?!" ,כששמע הרב אלו הדברים הבין כי הם מכוונים אליו ,ונפל לפניו ויבך
ויתחנן לו להושיעו ולפקדו בבן זכר ,כי כן צוה עליו רבו שרק הוא יכול להושיעו.
יענקל דרוטאש אכן הבטיח לו שיוולד לו בן זכר ,אבל התנה עמו דכל ימי
חייו לא יוודע הדבר לשום איש שנושע על ידו ,ואם יוודע הדבר ,יכול הילד
להסתכן ח"ו ,ואמר להרב שימשיך להתנהג עמו כבימים ימימה ,ואכן הרב הבטיח
לו ע"ז ,ובמוצאי שב"ק נפרד ממנו לשלום ,ונסע לביתו כשהוא יודע שנושע כבר.
*
והנה כעת חיה בשנה ההוא נולד בן זכר להרב מליטאוויסק ,והשמחה היתה
עד אין שיעור ,ובברית מילה קראו לו שמו נפתלי ,ולימים יירש את הרבנות
ליטאוויסק מאביו (כאמור לעיל שהדברי חיים זי"ע עמד לצדו ,וכן כתב אליו כמה
מכתבים ותשובות) .כמובן דהרב מליטאוויסק שמר הסוד בלבו כאשר ציוה עליו
הצדיק נסתר יענקל דרוטאש ,וגם לאשתו הרבנית לא גילה סוד הדבר.
יענקל דרוטאש כשהיה מגיע בראש השנה ויום הכיפורים לעיר להתפלל
בציבור כדרך אנשי הכפרים מימי קדם ,היו הילדים רצים אחריו ומבזים אותו,
והיו נותנים לו המחזור הפוך להתפלל בו כך ,כאילו הוא איכר פשוט עד מאוד
עד שאינו יודע איך מחזיקים המחזור להתפלל ,והוא המשיך לאוחזו הפוך ,והיה
שותק ומקבל הבזיונות באהבה .הרב מליטאוויסק כשהי' רואה הבזיונות
שביישו אותו ,הי' עיניו רואות וכלות ,וחרה לו הדבר עד עמקי נשמתו ,אבל לא
הי' יכול להוציא הגה מפיו ולמנוע הילדים מלעשות כן ,כי כן צוה עליו הצדיק
נסתר יענקל דרוטאש.
עברו וחלפו השנים ובנו נפתלי הי' כבר ילד ששחק עם חביריו ,וגם הוא
רדף עמם אחר הצדיק נסתר יענקל דרוטאש לביישו ולבזותו ,ופעם אחת הגיע
לאביו בראש השנה בביהמ"ד ואמר לו" :טאטע ,איך האב געווארפן יענקל
דרוטאש א שטיק בלאָטע ,און געטראפען אים אין פיסק אריין! ."...אבי ,הן זרקתי
כעת על יענקל דרוטאש גוש רפש וטיט ,ומצאתי ,שנכנס בדיוק לתוך פיו.
צערו של הרב מליטאוויסק לא ידעה גבול בשמעו מפי בנו כדברים האלה,
אבל לא הי' יכול לייסר את בנו שיענקל דרוטאש הוא צדיק נסתר ,כי הרי יענקל
ל
דרוטאש רצה שינהגו בו כך ,אלא משך טליתו מעל פניו ,והתחיל לבכות מאין
הפוגות על בזיון הקודש של הצדיק נסתר ,וביותר על ידי בנו נפתלי שנולד
מברכתו.
*
כשעברו וחלפו השנים והצדיק נסתר יענקל דרוטאש הגיע לעת זקנותו,
ורצה הרב מליטאוויסק לידע עת פטירתו של הצדיק נסתר כדי לחלוק לו כבודו
האחרון הראוי לו ,לכן ציוה לאנשי חברה קדישא שבעיר שבכל פעם שיפטר מן
העולם איזה איש באיזה כפר שבגלילות שלו יבואו להודיע לו קודם הלוי' ,כי
בדרך כלל הלוי' התקיימה בעיר.
ויהי היום בעת שנמלאו ימיו של אותו צדיק נסתר יענקל דרוטאש
להסתלק מן העולם ,ויבואו אנשי חברה קדישא אל הרב להודיע לו כי יענקל
דרוטאש נפטר ,והוסיפו לאמר שיערכו לווייתו בעיר בשעה פלוני ,אז ציוה הרב
מליטאוויסק למשמשו לקרוא לכל אנשי העיר לבוא לבית המדרש שבעיר
שיערך שם לוויית הנפטר יענקל דרוטאש ,ואיש בל יעדר ,כי יש לו דבר חשוב
לומר לכל אנשי העיר.
הרב מליטאוויסק הספידו הספד גדול ,ובתוך הדברים אמר' :הנה לעת כזאת
אני כבר יכול לספר מגדולת הנפטר שהי' קדוש וטהור וצדיק נסתר עד מאוד',
והמשיך לספר לאנשי העיר איך שנושע על ידו [בעצת המגיד הקדוש מקאזניץ
זי"ע] כשהבטיח לו שיוולד לו בן זכר ,וצוה הרב מליטאוויסק שכל אנשי העיר
ובנו נפתלי בתוכם יפייסו את הנפטר הצדיק נסתר על שזלזלו בו כל הימים ולא
נהגו בו לפי כבודו הראוי ,ואכן ביקשו ממנו מחילה שימחל להם ,זי"ע.
*
והי' רגיל כ"ק מרן אאמו"ר הגה"ק זצ"ל לספר עובדא זו כשהי' רוצה לעורר
ישועה לאיש שיפקד בדבר ישועה ורחמים בזרע של קיימא.
לא
ת ליקוט קנ"ט צ
טובה שעושה העני עם העשיר
סיפר הרה"ג רבי בן ציון שליט"א בן הגה"צ אבד"ק שליט"א מה ששמע
מהרה"ח היקר מוהר"ר ישראל שמואל קאהן ע"ה ששמע פעם דקדוק על
הפסוק בפרשתינו שאמרה לאה לרחל "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את
דודאי בני" .והנה לכאורה הדבר קשה מאד ,שהרי רחל היא זו שמסרה את
הסימנים ללאה ,ואיך שייך שתאמר לה לאה "קחתך את אישי"? והלא
אדרבה ,רחל היא זו שויתרה ונתנה את אישה ללאה?
ושמע הביאור בשם גדול אחד ,שיש בזה מוסר השכל ,שדרך הטבע של
אנשים לשכוח מה שעושים לו טובה ,וכן לאה כיון שעברו עליה שנים אחדות,
והיתה כבר מטופלת בבניה ,ודרכו של אדם לשכוח ,לכן אמרה זאת .והוסיף
לאמר שיש כאן מוסר השכל לאדם שלא ישכח לעולם החסד שעושים עמו.
ור' ישראל שמואל קאהן ,אמר אלו הדברים לאחד מאנשי ביתו של רבינו,
והלה חזר על אלו הדברים לפני רבינו.
לב
נענה רבינו ואמר" :אֶה ,אי אפשר לומר כן על אחת מהאמהות הקדושות,
כך אמרו אצלם .אבל אצלנו ידעו שהדרך הנכונה לעשות צדקה וחסד היא
באופן כזו :כשראו יהודי בבית המדרש בשעה מאוחרת בלילה ,לא ניגשו אליו
לומר לו 'הנך נראה בעיני עני ואביון ,בא נא אתי לאכול בביתי' .אלא היו
ניגשים ואומרים לו' :מ'האט צוגעגרייט ביי מיר צו עסן ,ס'איז מיר אזוי
אומעטיג צו עסן אליין ,קום צוזאמען מיט מיר ,וועט מיר זיין גוט ,וועט דיר זיין
גוט .און אזוי יענער ווייסט אפילו נישט אז מ'טוט אים א טובה ,פארקערט ,ער
פילט אז ער טוט א טובה מיט די בעל מכניס אורח' .באופן זה אין המקבל יודע
כלל שעושים עמו טובה ,אלא אדרבה ,הוא מרגיש שהוא הוא העושה טובה
עם בעל הבית המכניס אורח".
כעין זה ,כשרואים יהודי בבית המדרש המחזיר על הפתחים ,אין ניגשים
אליו לומר" :אוי ,כ'וועל דיר העלפן" .נאר מ'גייט פארקערט ,מ'זאגט" :איך
נויטיג זיך ביי מיר אין א ישועה ,איך בעט ביי דיר ,נעם ביי מיר אפ די פאר
דאלער ,וועל איך האבן א זכות ,וועט דאס זיין פאר מיר א ישועה .אזוי פילט
יענער ווי ער טוט א טובה מיט'ן איד" .זקוק אני לישועה במפגיע ,ובבקשה
ממך טול ממני מעט מעות אלו כדי שיהיה לי זכות ,ועי"ז יהיה בעבורי הדבר
לישועה .ונמצא דבזה מרגיש העני כאילו הוא העושה טובה עם חברו.
וכן הי' אצל רחל אמנו ,שלא הלכה לומר ללאה" :איני רוצה שתתביישי
ולכך אני מוסרת לך הסימנים" ,אלא להיפך ,היא באה אל לאה ואמרה לה
שאינה מרגישה בטוב כ"כ ,ואין ביכלתה לילך בלילה הזה לחתונתה ,ועי"ז
יהיה לה בזה בזיון גדול ותתבייש מאוד ,ולכך אמרה רחל לאחותה לאה" :עשי
חסד עמדי ולכי את תחתי .ובזה הריני מוסרת לך הסימנים למען תדעי מה
עליך לעשות ,ועשי עמדי טובה למען לא אבוש" .ולאה לא ידעה מעולם
שרחל ויתרה לה על בעלה .כך למדונו אבותינו ורבותינו הקדושים זי"ע
לעשות צדקה וחסד עם אנשיםא.
א
ויש להוסיף בזה מה שפירש הגה"ק המהר"ם בנעט זללה"ה על מאמר חז"ל "האומר סלע
זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור" ,דיש להבין מהו הלשון "האומר" ומהו הביאור
בזה "הרי זה צדיק גמור".
אלא הפי' ד באמת כוונת הנותן היא לשם שמים גמור ,ורצונו רק להיטיב עם העני ,אלא כדי
שלא יתבייש העני ותנוח דעתו ,אומר הנותן להעני ומפרש לו "הרי זו לצדקה בשביל שיחי'
לג
*
הן ענין זה לעשות צדקה וחסד באופן כזה ראו אצל רבינו זצ"ל הרבה
פעמים ,ונציין רק סיפור אחד כפי מה שסיפר הגה"צ רבי ברוך אברהם הורוויץ
שליט"א ,חדב"ן ור"י ,דפעם אחת בא יהודי מארץ ישראל ,והיו לו כמה ילדים
חולים רחמנא ליצלן ,והדבר עלה לו בדמים מרובים לרפאותם וכדומה,
והיהודי נכנס לרבינו לבקש צדקה ,והיה זה באותה עת שבנו את בית המדרש
החדש.
בעת שנכנס אל הקודש פנימה לרבינו ,התאונן האיש על מר גורלו ושפך
דמעותיו כמים .אמר לו רבינו "הסכת ושמע אלי ,הנה אנחנו עוסקים עתה
בבנין בית מדרש גדול וחדש .וצריכים אנו לסייעתא דשמיא מרובה למען
נצליח לגמור את הבנין כראוי וכנכון .באזונדער דארף מען רחמים אז די
תפילות וואס אידן וועלן דארטן דאווענען זאלן נתקבל ווערן ברחמים וברצון.
איך וויל מיט דיר מאכן א געשעפט .איך וועל דיך געבן א גרויסע סכום געלט,
און איך וויל אז דו זאלסט מתפלל זיין .דו האסט דאך א צעבראכן הארץ ,דיינע
תפילות הערט דער אייבערשטער ,וויל איך דו זאלסט מתפלל זיין פאר אונז".
הרי ביותר אנו צריכים לרחמים שהתפילות שיתפללו שם בני ישראל יתקבלו
ברחמים וברצון .על כן חפץ אני לעשות עמך 'עסק' .שאתן לך סכום הגון של
מעות ,ובתמורה רצוני שתתפלל בעדנו .הרי יש לך לב נשבר ,וממילא
תפילותיך נשמעים לפני אדון כל ,על כן רצוני שאתה תתפלל בעדנו.
והוסיף רבינו לאמר לו" :קום צו מיר אריין נאכאמאל ,ווי לאנג דו ביסט
דאהי ,וויל איך אז זאלסט כסדר אריינקומען ,איך וועל דיך צוגעבן נאך" .כל
זמן שהנך שוהה כאן במקומנו ,רצוני שתכנס אלי תדיר ,ובעזהשי"ת אתן לך
בכל פעם ופעם עוד ועוד.
בני" ,ואומר לו כן רק כדי שירגיש העני כאילו הוא עושה טובה עם הנותן ,ועל זה אכן אמרו
חז"ל הרי זה צדיק גמור .וכן הובא הדברים בספר דברי מהרי"א (להגאון רבי יהודה אסאד
זצ"ל) בשם רבו המהר"ם בנעט זצ"ל.
לד
המשיך לספר ,ששאל את האיש "כמה נתן לך מורי חמי בסך הכל?" השיב
לו ,רבינו לא הרשה לי לגלות הדבר על הסכום שנתן ,אך זאת אוכל לומר לך,
כי נתן לי יותר ממה שנתנו לי משפחת רייכמאן מטאראנטא( .אז היתה ידועה
המשפחה כעשירה גדולה עד מאוד ושפיזרו צדקות לרוב עד אין שיעור),
רבינו נתן לי סכום גדול יותר מהם ,ומשפחת רייכמאן נתנו לי חמשה ועשרים
אלף דאלער.
סיפור זה שרבינו זצ"ל עשה צדקה וחסד באופן כזה ,כאמור הוא אחד מני
רבות ואכהמ"ל ,ועוד חזון למועד בעזהשי"ת.
דרי מעלה דרי מטה
בשילהי ימות הקיץ של שנת תשל"ט לפ"ק הלך רבנו לקבוע המזוזה בבנין
החדש של המתיבתא .ובעת שעבר בין חדרי המטות (דארמעטארי בקומה
עליונה) ,ראה רבינו בחדרי השינה מטות כפולות של שתי קומות (באנק
בעדס) ,ואמר רבינו" :אינדערהיים פלעגט מען עס רופן הימל בעטן ,דרי מעלה
און דרי מטה".
ושאל רבינו את הרב החסיד היקר העסקן הגדול המנכ"ל מוהר"ר חיים
בער גרינפעלד ע"ה" :כיצד עולים הבחורים אל המטה העליונה?" ענה:
"באמצעות סולם" .אמר רבינו" :סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".
ואחר כך הוסיף רבינו לשאול את ר' חיים בער" :כמה שליבות ומעלות יהיו
בכל אחד מן הסולמות הללו?" ענה ר' חיים בער "חמש או שש" .אמר רבינו:
"ביי די לייטער פון יעקב אבינו איז געווען פיר טרעפ ,אנטקעגן די ד' עולמות,
עולם האצילות ,בריאה ,יצירה ,עשיה"ב.
ב
מה שאמר רבינו שהי' ד' שליבות בסולם בחלומו שחלם יעקב אבינו ע"ה ,כן איתא במורה
נבוכים להרמב"ם ז"ל (ח"ב פ"י) בשם מדרש תנחומא( ,כעת לא מצאנוהו במדרש תנחומא).
וכן איתא במגלה עמוקות (פ' ואתחנן אופן צ"ו) .ובתולדות יעקב יוסף (פ' שופטים עה"פ והי'
כקרבכם) מביא הרמז בזה על ד' עולמות.
לה
-ותלמוד תורה כנגד כולם-
כתוב בפרשתן ,וישכב במקום ההוא.
וברש"י לשון מיעוט ,באותו מקום שכב אבל
י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה
שהיה עוסק בתורה ,ע"כ .ומעשה אבות סימן
לבנים ,שמוטל על כלל ישראל לשקוד
בתורה בכל עת מצוא.
כשהיה ר' אהרן עקשטיין בחור צעיר ,ולאחרי יום טוב ששהה באבוב
בא לקבל ברכת פרידה ,אמר לו הקדושת ציון ז"ל :הנה בהיותך כאן במשך
היום טוב ,וראית שאוכלין ומנגנין ורוקדין ,אל תחשוב שזהו כל ענין
החסידות ,אלא לימוד התורה זוהי עיקר החסידות (כלשון הזרע קודש ,פ' תרומה
עה"פ ועשו ארון) .וענין מיעוט לימוד התורה במשך החג כנגד ריבוי עבודות
הנ"ל ודומיהן ,משל למה הדבר דומה ,לאילן שיש לו עלים הרבה ופירות
מעט .והפתי בהביטו על האילן חושב שבודאי העלים הם העיקר דזיל בתר
רובא .אבל האמת הוא שהפירות הן העיקר ,והא דהעלים מרובין הטעם הוא,
דכיון שהפירות הן כה חשובים ,לפיכך עשה להם השי"ת עלים הרבה להיות
שומרים על הפירות להנצל מן הרוח והזרם ומתוקף החמה .וכמו כן
לו
החסידות עיקרה לימוד התורה היא ,ויתר הענינים של אכילה ורקידה וזמרה
שמרובין היו ביום טוב ,היינו משום שהן שומרים ומגינים על התורה מרוחות
זרות ומן היצר הבוער כתנור ,יען המה מכניסין באדם קדושה של יראת ד'
ואהבתו ,וקבלת עול מלכות שמים להדבק אחרי החג בתורת ד' ובעבודתו
ית' ביתר שאת ויתר עוז באהבה ובתשוקה( .מפי בעל העובדא הרבני הנגיד החסיד
מוה"ר אהרן עקשטיין ע"ה).
-שישב ויסירם מלבו-
כתוב בפרשתן ,ויקרא יעקב לרחל
וללאה השדה אל צאנו .יעקב אבינו קראן
לשם לגלות להם סוד ,כי הוא מקום
המשומר מלהיות אחרים שומעים את דברו
(עי' ברכות ה ):והסוד בסתר מקומו.
פעם נכנס איש אחד להקדושת ציון ז"ל ואמר :הנה יש לי סוד גדול
מאד ,וסכנה מרחפת עלי לגלותו להזולת ,ועל כן אבקש מהרב שלא יגלה
הדבר מלבא לפומא .והגיד למרן ז"ל את מצוקתו ושאל בעצתו .אחרי שנשא
ונתן מרן ז"ל עמו זמן רב ונמשכה השיחה מענין לענינים אחרים ,פנה האיש
לצאת ,ואז חזר והזכיר למרן ז"ל את בקשתו לשמור על סודו מלגלותו .שאל
לו מרן ז"ל :מה הוא הדבר שלא אספר .ענה ,מה שדברנו בתחילה .שאל מרן:
מה דברנו .ענה ,הסוד הגדול בענין פלוני .אמר לו מרן ז"ל :אותו ענין כבר
סילקתי מלבי ואיננו עוד אתי ,כי כך שורת דינו של סוד ,להסיח דעת ממנו
כליל ,אחרת אין מעצור לעונג הטבעי המושך את האדם לפלוט פה לגלות
לכל הפחות מקצתו לאחרים ,ולכן יש לקיים כבולעו כך פולטו( .מפי הרבני
החסיד עסקן נמרץ לתורה ולעניני ציבור מוה"ר יוסף שמואל לאנדוי ע"ה).
פעם אחרת כשאירע כזאת ואמר מרן ז"ל כדלעיל ,הוסיף לומר :שומר
סוד הוא זה ששומר מלגלותו אף כלפי המספר( .מפי הנ"ל).
לז
-כחתן ולא כחותן-
כתוב בפרשתן ,זה לי עשרים שנה
בביתך וגו' ותחליף את משכורתי עשרת
מונים.
שאל הקדושת ציון ז"ל לאברך חשוב שהובטח לו נדן גדול ,באם כבר
קיבל הכל .והשיב ,לא ,כפתגם העולם שכל חותן יש בו מעין החותן לבן
הארמי שעשק את משכורתו של זקננו יעקב אבינו .נאנח מרן ז"ל ואמר:
אבל מי יתן וכל חתן יהא מעין דמעין של החתן (של לבן) ,וכמאמר התנא דבי
אליהו (רבה פכ"ה) שכל אדם חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי( ...מפי
הגאה"ח המפואר מוה"ר יהושע וואלף זאפערן ז"ל).
סימן טוב ומזל טוב
ברכת מזל טוב שלוחה בזה מול מע"כ ידידינו הנכבד רודף צדקה וחסד
העומד לנו בימין עזרה בהפצת הגליון מדי שבוע בשבוע
הרה"ג ר' שמואל שמעלקא הכהן שלאף שליט"א
לרגל השמחה השרוי' במעונו
בנישואי בנו החתן תמים למעלות כמר ברוך משה פנחס הכהן ני"ו
עב"ג הכלה תחי' בת מחותנו הרה"ג ר' משה הלפרין שליט"א
ויה"ר שהזיווג יעלה יפה לקשר של קיימא ולבנין עדי עד עם דורות ישרים
ומבורכים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא ושמחה ונחת כל הימים.
לח
