gilyoines.com

נחל אדניך · Nachal Adunechu

שבוע: ויצא (2026-11-16)

נחל אדניך · Nachal Adunechu — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫בס"ד‬ ‫יו"ל ע"י התאחדות האברכים‬ ‫"אדנים לתורה" דחסידי זוטשקא‬ ‫פר' ויצא תשפ"ז • גליון שפ"א‬ ‫פלאות התורה מאוצרותיו של‬ ‫הגה"ח ר' זרח רוזנטל שליט"א‬ ‫ח>לוקי הנח>ל‬ ‫מעיין נובע במשנת כ"ק מרנן רבוה"ק זי"ע‬ ‫נח>ל קדומים‬ ‫"מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"‬ ‫ה'‪ ,‬ועל זה אמר הכתוב שגם צרכי האדם שעושה‬ ‫גם כן צריך לבוא לו מצד הקדושה‪ ,‬היינו שהתורה‬ ‫בכל דרכיך דעהו‬ ‫ישנו מימרא ידועה שאומרים בשם הרה"ק מקאצק‬ ‫תיקון נשמות ישראל במקומות הנמוכים ביותר‬ ‫מחייבתו‪ ,‬ולא משום שרוצה למצוא חן בעיני העולם‪.‬‬ ‫"ואנשי קדש תהיון לי" )שמות כב‪ ,‬ל( "מענטשליך הייליג‬ ‫בסה"ק אוהב ישראל כתב‪ ,‬צא ולמד מאבותינו הק' פקח‬ ‫ועל כן במקרה שמציאת חן בעיני העולם סותר את‬ ‫זאלט איהר מיר זיין"‪ .‬ויש שהבינו כוונת הדברים היינו‬ ‫עיניך וראה שממעשים גשמיים של אבותינו הק' נארג ונעשה‬ ‫דברי התורה‪ ,‬אזי ההסתכלות הנכונה היא‪ ,‬לא שיש‬ ‫שלצד זאת שהאדם עובד את ה' בכל לבו ובכל נפשו‬ ‫מהם תורה הק' מהליכת יעקב מבאר שבע‪ ,‬ובאיזה מקום ישן‬ ‫כאן שני ערכים הסותרים זה את זה‪ ,‬מצד אחד הערך‬ ‫ומתעלה במדרגת הקדושה‪ ,‬עם כל זאת עליו להיזהר‬ ‫והדיבורים שדיבר עם רחל וישק יעקב לרחל ואיך שהיה רועה‬ ‫לעשות רצון השם‪ ,‬ומצד השני להיות מענטשליך‪,‬‬ ‫להיות 'מענטשליך' אנושי בין אנשים‪.‬‬ ‫את צאן לבן ותחבולותיו שעשה המקלות וכיו"ב‪ ,‬מהכל נעשה‬ ‫אלא כל הערך של המענשליכ'קייט הוא גם מפני‬ ‫ויש שהגדילו לעשות ואומרים עוד ווארט ללא‬ ‫תורה הק'‪ .‬ואחר הקדמה זו נכניס עצמנו בעז''ה לקדושת‬ ‫שתורה צוותה על זה‪ .‬כמו במצוות התורה כבוד אב‬ ‫מקור‪" :‬לעולם יהא אדם" ורק אח"כ ירא שמים‪ .‬וכן‬ ‫קדושינו קדוש יעקב בלמדינו פרשת יעקב אבינו ע''ה‪.‬‬ ‫ואם‪ ,‬פריקה וטעינה‪ ,‬וכדו' שעל האדם לעשותם מפני‬ ‫בפרשת נח "נח איש צדיק תמים" וכתב רש"י שאמר‬ ‫ציווי התורה ולא משום שרוצה להיות מענטשליך‪.‬‬ ‫הקב"ה לנח "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה"‪,‬‬ ‫עבודת יעקב אבינו לתיקון הגשמיות‬ ‫וא"כ כשיש סתירה ברור שאין שום ערך ומשמעות‬ ‫מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו‪ ,‬שהרי‬ ‫הנה המקום שיעק"א הגיע לשכב היה מקום שהיו שם‬ ‫למענטשליכקייט‪ .‬ועל זה כתב הרמ"א בשו"ע )סי' א(‬ ‫שלא בפניו הרבה בשבחו‪ ,‬והקשו הרי צדיק אינו מקצת‬ ‫חיות טרף מסוכנות‪ ,‬ובתחילה כשעבר שם לא הרגיש שום‬ ‫ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת‬ ‫שבחו אלא חצי השבח‪ .‬ותירצו על זה הדרך ש"איש"‬ ‫קדושה במקום‪ .‬ועוד מובא בחת"ס ששכח להתפלל תפילת‬ ‫השם ית'‪.‬‬ ‫ג"כ שבח הוא‪ .‬ועוד כהנה וכהנה ראיות ומקורות‬ ‫מנחה‪ .‬וכשמגיע לחרן נתן ליבו שעבר במקום שהתפללו‬ ‫ש"מענטשליכ'קייט" הוא עבודה בפני עצמה‪.‬‬ ‫אבותיו‪ .‬ומובא בערוגות הבושם שיעק''א אמר לעצמו איך‬ ‫וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך‪ .‬שמעתי‬ ‫ודבר תמה הוא זה שהרי דברים אלו נסתרים‬ ‫יתכן שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי‪ ,‬אין‬ ‫מאאמו"ר הה"צ מוה"ר איתמר )שליט"א( ]זצוק"ל[‪,‬‬ ‫ממימרא אחרת בשם הרה"ק מקאצק בעצמו‪" ,‬שלח‬ ‫זה אלא שברגע שיצאתי מבית שם ועבר ללכת לחרן ‪ -‬לבית‬ ‫בשם דו"ז הה"ק מוה"ר מאיר מפרימישלאן‬ ‫לך אנשים" ‪' -‬שיק אוועק דאס מענטשליכ'קייט'‪.‬‬ ‫לבן‪ ,‬זה כבר השפיע עלי מגשמיות העוה''ז שלא התפללתי שם‪.‬‬ ‫זצוקללה"ה שאמר ברמז הכתוב )במדבר ד‪ ,‬יד( "כף‬ ‫והנה באמת הכוונה בדברי הרה"ק מקאצק היא‬ ‫וזה ראיה לכאו' שאין להתעסק כלל עם העוה''ז‪ .‬יהיב דעתיה‬ ‫אחת עשרה זהב"‪ ,‬שע"י כפיפה אחת שמכופף‬ ‫אחרת לגמרי בהיפוך ממש‪ ,‬כמו שכתב בספה"ק שפת‬ ‫למיהדר ‪ -‬היינו שרצה לחזור בו מלרדת לעבודה שהחל ללכת‬ ‫האדם את עצמו לפני הקב"ה נעשה "א גאלדענער‬ ‫אמת )משפטים תרל"ב( וזל"ק‪" :‬בשם הרב הקדוש ז"ל‬ ‫אליה ‪ -‬לקדש הגשמיות‪ ,‬וביקש לחזור לגן עדן שלו בבית‬ ‫יו"ד"‪ ,‬שהרי עשרה הוא יו"ד‪ .‬ועפ"י דרכו של הה"ק‬ ‫מקאצק על פסוק "ואנשי קודש תהיון"‪ ,‬להיות שמירת‬ ‫מדרשו של שם ועבר‪ .‬מה עשה הקב''ה‪ ,‬מיד קפצה לו הדרך‬ ‫מוהר"מ זי"ע‪ ,‬נוכל לומר גם כאן "וכל אשר תתן לי‬ ‫הקדושה במעשה אנוש ותחבולותיו‪ ,‬פירוש שאין‬ ‫והגיע לשם‪ ,‬והשקיע החמה שלא בזמנה‪.‬‬ ‫עשר אעשרנו לך" שכל אשר תתן לי אעשה אותו‬ ‫מחסור לה' יתברך מלאכי עליון שרפים וחיות הקודש‬ ‫ושם חזה יעקב במראה הסולם‪ ,‬לאמר‪ ,‬שמה שנראה כמוצב‬ ‫שיהי' בבחינת "יודיש" שהוא בחינת הקדושה‪ .‬כי‬ ‫רק שמתאוה לקדושת אנשים‪ ,‬ולכן המשיך נצוצי‬ ‫ארצה‪ ,‬אמנם ראשו מגיע השמימה‪ .‬לרמז על דרך העבודה של‬ ‫כן ראוי שכל אשר לאיש יהודי יהי' הכל בבחינת‬ ‫קדושה גם בעולם הזה במדה וצמצום‪ ,‬לכן בשר בשדה‬ ‫קידוש העוה''ז שהיא גבוהה ונשגבה‪ .‬ובערבי נחל מובא שזה‬ ‫הקדושה "יודיש" דייקא‪.‬‬ ‫כו' לא תאכלו שם דרשו חז"ל כלל על כל היוצא מחוץ‬ ‫)נחל יצחק – ויצא(‬ ‫הכונה בדברי יעק''א ''מה נורא המקום הזה''‪ ,‬שבאמת זה‬ ‫למחיצתו נאסר פירוש כנ"ל שיש בבל דבר התפשטות‬ ‫נורא ואיום להתעסק במקומות הנמוכים של העוה''ז‪ ,‬אולם‬ ‫קדושה במדה וצריכין לשמור הגשמיות שלא לצאת‬ ‫למרות זאת ''אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים''‪,‬‬ ‫ועל כן אלו שאומרים לעולם יהא אדם ואח"כ וכו'‪,‬‬ ‫מגבול הקדושה כנ"ל‪ .‬גם פירוש תהיון לי שם הוא‬ ‫שכל העוה''ז הוא בית של הקב''ה ובכל דבר יש אלוקות ושער‬ ‫באמת ייאמר שיש לאימרא זאת ריח השכלה להקדים‬ ‫הבטחה שיהיו בני ישראל בסוף קודש לה'"‪ ,‬ע"כ לה"ק‪.‬‬ ‫השמים‪ .‬וזה שליחותו של האדם כאן בעוה''ז‪.‬‬ ‫האדם לפני היראת שמים‪) .‬ואלו שכן הזכירו את זה רצו לעורר‬ ‫על החשיבות של נקיות וכדו'‪ ,‬וכן על בין אדם לחבירו‪ ,‬והשתמשו בביטוי‬ ‫וכן רביה"ק נחל יצחק זיע"א מביא אימרא זו‬ ‫והנה באותם אבנים דוממות פשוטות שלוקח להניח‬ ‫זה כמליצה בעלמא‪ ,‬ובוודאי דבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ וחכמים‬ ‫בנוסח זה וזה לשונו הק' )נח עמ' מ"א(‪" :‬ובזה י"ל הרמז‬ ‫מראשותיו‪ ,‬מתגלה מה שמובא בפרקי דר"א )פרק ל"ה( שלקח‬ ‫הזהרו בדבריכם(‪.‬‬ ‫בפסוק "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"‪ ,‬כי הדם‬ ‫בדיוק י"ב אבנים בדיוק ממקום עקידת יצחק‪ .‬ובזוה"ק פ' ויחי‬ ‫ויסוד זה שאף ענייני העולם על באדם לעשותן‬ ‫הוא משכן הנפש הבהמיות וזהו "אך את דמכם" שגם‬ ‫אי' שבאותם י"ב אבנים היו מגולגלים כל נשמות הי"ב שבטים‬ ‫בקדושה ולשם שמים‪ ,‬הזכירו בכל הספרים הקדושים‬ ‫עניני חומריות השייכים לבחי' הנפש הבהמית השורה‬ ‫שכללו כל נשמות כלל ישראל‪.‬‬ ‫על הפסוק "בכל דרכיך דעהו"‪ ,‬וכלשון קדשו של הרה"ק‬ ‫בדם האדם‪" ,‬לנפשותיכם אדרוש" שתעשו לצורך‬ ‫נפשותיכם‪ ,‬שהשי"ת דורש מן האדם לא רק שלא‬ ‫תיקון נשמות ישראל מהמקומות הנמוכים ביותר‬ ‫המאור עינים )פר' לך( וזה לשון קדשו "כי דוד המלך ע"ה‬ ‫אמר )תהלים קט"ז ט'( "אתהלך לפני ה' בארצות החיים כי‬ ‫יפגום את קדושתו באיסור‪ ,‬רק גם עניני היתר דורש‬ ‫ולהרחיב הענין נביא את דברי האריז"ל בכתבים‪ ,‬שניתנים‬ ‫השי"ת שנעשה אותם לשם שמים בקדושה וטהרה‪,‬‬ ‫דברים גשמיים כגון אכילה ושתיה ושאר צרכי בני אדם‪,‬‬ ‫לנשמות ג' פעמים הזדמנות לתקן תכליתם‪ ,‬ולא יותר‪ .‬וכמובא‬ ‫וכמו שאומרים בשם הרבי מקאצק זצ"ל‪ ,‬עה"פ ואנשי‬ ‫אם עושין אותן בשביל תאוה אין בהן חיות‪ ,‬מה שאין‬ ‫בפסוק "והן פעמיים שלוש יפעל א‪-‬ל עם גבר"‪ ,‬והנה בראשית‬ ‫קודש תהיון לי מענטשליך הייליג"‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫כן אם אוכל לשובע נפשו ומעלה האכילות והשתיות‬ ‫הבריאה היו נשמות גבוהות מאד השייכים לקבלת התורה‪,‬‬ ‫וכעין זה ידוע ג"כ המימרא מהרה"ק מקאצק זי"ע‬ ‫ושארי צרכי בני אדם אל השם בטוב כוונתו כדכתיב‬ ‫אלא שנפלו לפגמים נוראים‪ ,‬אלו הנשמות של דור המבול דור‬ ‫"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ‪ -‬ער זאל‬ ‫"בכל דרכיך דעהו"‪ ,‬כל מעשיך יהיו לשם שמים‪ ,‬אז הם‬ ‫הפלגה ואנשי סדום‪ .‬וכיון שלא תיקנו פגמיהם באותם ג"פ‬ ‫מאכן פון דעם שמים"‪ .‬וכמו שכתב בתניא קדישא )פ'‬ ‫נקראים ארצות החיים‪ ,‬כי בארציות שלו שוכן בהם‬ ‫שבאו בגלגול‪ ,‬מעתה צריכים הם להגיע לתכליתם ע"י תיקון‬ ‫ל"ג( "וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות‬ ‫חי החיים וזהו אל הארץ אשר אראך שיהיו נקראים‬ ‫ארוך יותר ולהתחיל מהדרגה הנמוכה ביותר ‪ -‬הדומם ומשם‬ ‫עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים"‪,‬‬ ‫ארצות החיים‪ .‬ע"כ לשון קדשו‪ .‬וזה כוונת הפסוק "וכל‬ ‫להתעלות עד שלימותם בדרגת מדבר‪ .‬והם התגלגלו באבנים‪,‬‬ ‫אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"‪ ,‬שמכל רכושי אעשה‬ ‫וזה כוונת הדברים שאל לו לאדם לחשוב שהוא‬ ‫ויעק"א העלם שיוכלו כבר להיכנס המ˘ך בעמו„ ב' ���‬ ‫יודיש‪ ,‬אעלה אותם לשמים‪.‬‬ ‫עובד את ה' רק ברוחניות‪ ,‬אבל הגשמי אין זה מעבודת‬ ‫• לטוב‪ ﬩‬נשמת ﬥ"ק מרן אדמו"ﬨ רבי נתן דוﬢ בן כ"ק מﬨן אדמו"ר רבי יצחק אייזיק זצוקﬦלה"ה •‬ ‫טללי טוהר מתוך דא"ח של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫נח>ל איתן‬ ‫המ˘ך מעמו„ ‡' ���‬ ‫לבחינת צומח‪ .‬ולכן התאחדו האבנים לאחד‪) ,‬ובשפ"א או' שנכללו‬ ‫"כי במקלי עברתי את הירדן הזה"‬ ‫כולם באבן יוסף הצדיק ‪ -‬צדיק יסוד(‪ ,‬שהולכים להיות כלל ישראל‪.‬‬ ‫וכן אח"כ כשהגיע לחרן ‪ -‬מקום שנראה הכי גרוע וטמא‬ ‫ובזה יש לבאר בס"ד דיעקב אבינו הי' זקוק לייסד‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וגו'‪ ,‬ידוע מש"כ במדרש‬ ‫בעולם‪ ,‬וכמובא בילקוט הראובני בשם גלי רזיא‪ ,‬שנקרא‬ ‫כח הברכות שקיבל "מטל השמים ומשמני הארץ"‪,‬‬ ‫שאליפז רדף אחריו ולקח כל ממונו ונשאר אצלו רק‬ ‫חרן כך‪ ,‬משום שהיה מקום חרון אף ה' מגודל הקליפות‬ ‫דהיינו לקשר שמים וארץ שגם באכילה ושתי' יקשר‬ ‫המקל וכמ"ש "כי במקלי עברתי את הירדן הזה"‪ ,‬וכ"ק‬ ‫והטומאה ששררו שם‪ .‬ומובא במגלה עמוקות )פר' ואתחנן‬ ‫הכל לשורשו‪ ,‬ולכן נתגלה לו בשבת קודש והנה סולם‬ ‫אאמו"ר זי"ע הי' רגיל לומר דברי הפענח רזא שהמקל‬ ‫אופן מ"ז( בשם הרמ"ע מפאנו בספרו כנפי יונה )ח"ג אות נ"ד(‬ ‫מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שביום השבת יכול‬ ‫הי' חלול והי' בו שמן שבאורו הי' לומד‪ ,‬ומכאן הי' לו‬ ‫שאותו מקום חרן נקרא "קדם"‪ ,‬שהוא ר"ת "ק'רן ד'רומית‬ ‫כל יהודי לעבוד את השי"ת באכילה ושתי'‪ ,‬כי היא‬ ‫שמן ליצוק על ראש האבן ועמדה זכות התורה של‬ ‫מ'זרחית"‪ ,‬הוא מקום קליפה נוראה וגדולה שיש קושי‬ ‫מצוה לקרא לשבת עונג ומכח זה יכולים להשיג מדריגה‬ ‫השמן שבמקלו שבו לא שלט אליפז‪ ,‬וזה "כי במקלי‬ ‫גדול לבטלה‪ .‬ולבן הארמי וחבורתו אנשי חרן‪ ,‬יניקתם היה‬ ‫זו גם בימות החול‪ ,‬וכידוע שתלמיד חכם הוא תמיד‬ ‫עברתי וגו'" היינו בשמן שבתוך מקלי שבזכותו נבקע‬ ‫מאותה קליפה נוראה‪ .‬ולכן בבלעם ‪ -‬הוא לבן‪ ,‬כתוב )במדבר כג‪,‬‬ ‫בבחי' שבת כי הוא מקשר שמים וארץ בכל עת ובכל‬ ‫הירדן‪ ,‬והנה מעשה אבות סימן הן לבנים ויש לנו‬ ‫ז( "מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם"‪ ,‬שמשם היה‬ ‫שעה‪ ,‬וזהו שאמרו במדרש דסל"ם בגימט' סינ"י כי בכח‬ ‫להתבונן וללמוד מזה מוסר השכל‪.‬‬ ‫יניקתו בטומאה‪) .‬כמובא בשער הגילגולים הקדמה כב(‪.‬‬ ‫קדושת התורה שנתנה בסיני יכולים תמיד לקשר שמים‬ ‫והנה בצאת יעקב לחרן זכה לגילוי הנשגב שבחלומו‬ ‫ומצינו דבר נפלא מה ראה יעקב אבינו בחרן מיד‬ ‫וארץ וכמו שהי' במעמד הר סיני שירדו שמים לארץ‪.‬‬ ‫"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה‬ ‫כשהגיע לשם‪ ,‬שמובא בספר רחובות הנהר עה''פ )כט‪ ,‬ב(‬ ‫ובזה יבואר מ"ש בספה"ק מבשר צדק להרה"ק רבי‬ ‫מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו"‪ ,‬וידועים דברי האוהב‬ ‫''וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים‬ ‫ישכר דוב מזלאטשוב זי"ע )פרשתן( והביאו הבני יששכר‬ ‫ישראל זי"ע שהאדם צריך לצייר בשכלו שהוא "סולם‬ ‫עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים''‪ ,‬שלכאורה לא‬ ‫)מאמרי השבתות מאמר א'(‪ ,‬דמה שאמרה רבקה ליעקב "וישבת‬ ‫מוצב ארצה" בתוך ארציות וגשמיות‪ ,‬אך "וראשו מגיע‬ ‫מצוין כאן רועי עדרי הצאן‪ .‬וכן בהמשך ''כי מן הבאר ישקו‬ ‫עמו ימים אחדים" היינו שנה של שבתות כי "ימים"‬ ‫השמימה" היינו שבשכלו ושורש נשמתו הוא דבוק‬ ‫העדרים''‪ ,‬שמשמע שהעדרים שותים בכוחות עצמם בלי‬ ‫היינו שנה עד"ש "ימים תהא גאולתו"‪ ,‬ו"אחדים" היינו‬ ‫למעלה בשמים‪" ,‬והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו"‬ ‫רועים‪ .‬אלא הפשט בזה שהיות ומקומם היה מקום פשע‬ ‫שבתות כי אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי‬ ‫שכל כוחות העליונים תלויים במעשה האדם להעלותם‬ ‫ורשע וכשפים‪ ,‬רצו אותם רועי העדרים לשאוב מהבאר‬ ‫אין בן זוג א"ל הקב"ה כנסת ישראל הוא בן זוגך נמצא‬ ‫או להיפך ח"ו‪" ,‬והנה ד' ניצב עליו" שצריך לחשוב בכל‬ ‫יותר ממה שמוקצב לכל אחד‪ ,‬ולכן הגיעו מוקדם יותר‬ ‫שהשבת נבראה יחידה‪ ,‬ולהנ"ל מבואר כי הי' צריך לשנה‬ ‫עת איך שהשי"ת עומד לנגדו ומשגיח ורואה במעשיו‬ ‫לפני שהגיעו שאר הרועים‪ .‬וכדי שלא יהיה מי שיראה‬ ‫של התקשרות עם שבת קודש שבה מקשרים שמים‬ ‫ויודע כל תעלומות ומזה יבוא לו פחד ויראה גדולה‪ .‬וכתב‬ ‫את גניבתם ויגלה תרמיתם ויעשו בהם שפטים במושגי‬ ‫וארץ ואז לא יוכל שוב עשיו להתנכל אליו‪.‬‬ ‫האוהב ישראל שתוכחת מוסר גדול יוכל כל איש ישראלי‬ ‫אנשי רשע‪ ,‬לכן נתחכמו והרועים עצמם התחפשו בכשפים‬ ‫וזה שנרמז ליעקב אבינו בברחו מפני עשיו שלקח‬ ‫ליקח לעצמו מזאת הפרשה ולפנות מחשבתו מהבלי הזמן‬ ‫ובשמות טומאה לצאן‪ ,‬וכך נראו ע''ג הבאר כאילו הם‬ ‫אליפז את כל ממונו בערב שבת רק נשאר המקל‬ ‫המדומה‪ ,‬ועיקר הלימוד שכל מעשי האדם הילוך דיבור‬ ‫חפצים להתחכך באבן שע''ג הבאר‪ .‬אבל יעקב אבינו שידע‬ ‫שבתוכו השמן שלאורו למד תורה‪ ,‬ובזה נרמז לו שכדי‬ ‫שמיעה ראי' שכיבה קימה שכל דבר יהי' מעוטף שכל‬ ‫מהשמות הטומאה שמסר אאע''ה לבני הפלגשים כאשר‬ ‫שיתקיים השפע הגשמי שבו נתברך יעקב שעליו יצא‬ ‫אמת וזך לעבודת השי"ת‪ ,‬וצא ולמד מאבותינו הקדושים‬ ‫שלחם למזרח הרחוק‪ ,‬שמסתמא מסר אאע''ה ג''כ ליצחק‬ ‫הקצף של עשיו הרשע יש לו להתקשר אל קדושת‬ ‫ולך בעקבותיהם פקח עיניך איך ממעשה גשמית של‬ ‫ויעקב ענינים אלו‪ ,‬וממילא הבין תרמיתם‪ ,‬ודיבר עם הרועים‬ ‫השבת ואל קדושת התורה‪ ,‬כי על ידי שתי קדושות‬ ‫אבותינו הק' נארגה ונעשית מהם תורה הקדושה‪ ,‬ע"ש‬ ‫שבבהמות המכושפות‪ ,‬וכמובן שזה נתן ליעק''א מושגים‬ ‫אלו ניתן לחבר את "טל השמים ומשמני הארץ" שיהי'‬ ‫בנועם דבריו הקדושים חוצבים להבות אש‪.‬‬ ‫איזה סוג אנשים הם אנשי בני קדם‪.‬‬ ‫בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"‪ ,‬ולכן‬ ‫ע"י מקל קדוש זה שבתוכו הי' השמן שלאורו למד יעקב‬ ‫והנה בתורת משה להגה"ק החת"ס זי"ע כתב עה"פ‬ ‫מטרת יעק"א להעלות הנשמות מדרגא לדרגא‬ ‫"ויפגע במקום כי בא השמש" שהי' זה בערב שבת‬ ‫אבינו תורה נבקע הירדן וזכה להיות לשני מחנות‪.‬‬ ‫ובזוה"ק קנ"ג ע"א מציין שבתחילה )כח‪ ,‬י( כתוב על‬ ‫סמוך לחשיכה‪ ,‬שכתוב במג"א )סי' רס"ז סק"א( שהטעם‬ ‫והנה יעקב אבינו אמר "כי במקלי עברתי את הירדן‬ ‫יעק"א "וילך חרנה"‪ ,‬ואח"כ )כט‪ ,‬א( כתוב לשון אחרת‬ ‫שמקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול‪ ,‬כי‬ ‫הזה" תיבת במקל"י בגימט' יעק"ב שבכח שמו יעקב‬ ‫"וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם"‪ .‬ובזוה"ק מפרש‬ ‫תפילת ערבית נתקנה כנגד אברים ופדרים שמתעכלין‬ ‫פעל בקיעת הירדן‪ ,‬וכמו שאמר הבעש"ט זי"ע להרה"ק‬ ‫הענין ע"פ סוד‪ .‬אולם באור יקר )לרבינו הרמ"ק( על הזוה"ק‬ ‫בלילה ובשבת אסור ליתנן ע"ג המזבח כדאיתא בגמ'‬ ‫רבי יצחק מדראהביטש זי"ע שהקפיד עליו על שכותב‬ ‫)פ' ויגש חלק ו' קע"ג ע"ב( מתרץ את תמיהת הזוה''ק‪ ,‬ש''חרן''‬ ‫)שבת כ"ד‪ (:‬ולא עולת חול בשבת ולכן התפלל ערבית קודם‬ ‫קמיעות וחשש שזהו בחי' משתמש בתגא‪ ,‬והמליץ‬ ‫היה שם המקום‪ ,‬אולם המטרה של יעק"א ללכת לארץ‬ ‫שבאה השמש‪ ,‬ואליפז נטל כל ממונו ע"ד שארז"ל )שבת‬ ‫הבעש"ט על עצמו שאינו כותב שם שום שמות רק‬ ‫זו בגלל ''בני קדם'' ‪ -‬בני הקב"ה קדמונו של עולם‪ .‬שידע‬ ‫קנ"ג‪ (.‬נותן כיסו לנכרי‪ ,‬ועל כן ראה בחלומו "ופרצת ימה‬ ‫שמו ישראל בן אליעזר וכן יעקב בכח שמו הק' בקע‬ ‫שנשמות כל כלל''י טמונים וגנוזים במקום הקליפות‬ ‫וקדמה וגו' נחלה בלי מצרים" כי השומר שבת נותנים לו‬ ‫את הירדן‪ ,‬והיינו שבכח שקיים את המרומז בשמו יעקב‬ ‫האלו‪ .‬וזה תפקידו להעלותם בעבודת קדשו ולהפרידם‬ ‫נחלה בלי מצרים עש"ב‪ ,‬ומעתה יש לנו ליתן טעם מדוע‬ ‫שחיבר יו"ד הרומזת לחכמה לעקב הרומזת לאכילה‬ ‫מהזוהמא ולהכינם לקבה''ת‪.‬‬ ‫חלום יעקב הי' דוקא בשבת‪.‬‬ ‫ושתי' וכו' עי"ז המתיק הדינים ובקע את כל המניעות‬ ‫ובחרן המשיך את עבודת התיקונים של הנשמות‪,‬‬ ‫וההסתרות עד שנעשה לשני מחנות‪ .‬אכן בלעם רצה‬ ‫ונראה לבאר בזה בס"ד בהקדם דברי ספה"ק בת עין‬ ‫שהעלם ע"י עבודת המקלות‪ ,‬מדומם לצומח‪ ,‬ואח"כ העלם‬ ‫להעלות חרון אף רח"ל וכמ"ש "ויחר אף בלעם ויך‬ ‫)פרשת תולדות( במה שנתברך יעקב אבינו בברכת "ויתן לך‬ ‫שיכנסו מהמקלות ‪ -‬צומח למדרגת חי‪ ,‬שייהפכו לצאן‪ .‬ובכל‬ ‫את האתון במקל" החסיר אות יו"ד מתיבת "במקלי"‪,‬‬ ‫האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ"‪ ,‬כי ידוע ששמים‬ ‫אותם שנים שרעה הצאן‪ ,‬עסק בתיקונים נוראים "והכבשים‬ ‫כי רצה לעורר שאין יעקב ראוי לברכות שבו נאמר לו‬ ‫מרמזים על בחי' רוחניות וארץ מרמזת על בחי' גשמיות‬ ‫הפריד יעקב" מזוהמת כל הדורות‪.‬‬ ‫"אוררך ארור וגו'" כי אין בו הכח לחבר אות יו"ד לעקב‬ ‫ובירך יצחק אבינו את יעקב שיוכל לעבוד את השי"ת‬ ‫הן בבחי' רוחנית והן בבחי' גשמית‪ ,‬ויעקב נקרא בשם‬ ‫ובא וראה שבספר המקודש ביותר ''עץ חיים''‪ ,‬שבו‬ ‫וממילא יתבטל מה שנאמר לו "יעבדוך עמים" וכמ"ש‬ ‫תורת הקבלה מהאריז''ל‪ ,‬נקראים שמות השערים שם‬ ‫בספה"ק בת עין‪ ,‬אבל האתון רמזה לו "למה הכיתני‬ ‫זה מלשון י' עקב כי יו"ד מרמזת לבחי' חכמה ועקב‬ ‫מרמז לבחי' עקביים שהם אכילה ושתי' וכדו' שהי'‬ ‫''שער העקודים'' ''שער הנקודים'' ''שער הברודים''‪ ,‬ושם‬ ‫זה שלש רגלים" שבני ישראל חוגגים שלש רגלים וכן‬ ‫שורשי הבריאה וכל תכלית עבודת האדם בתרי''ג מצוות‬ ‫השבת קודש שהיא תחילה למקראי קודש‪ ,‬ובימים‬ ‫מקשר בחי' החכמה גם לאכילה ושתי' גשמית‪ ,‬והנה‬ ‫ארז"ל שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן‬ ‫בתיקון הניצוצות הק' מהשבירה והעלאת מ''ן המשכת‬ ‫אלו מתגלה איך שכל אכילה ושתי' שלהם הוא עבודת‬ ‫מוחין וכל היחודים‪ ,‬והכל מפרשת ויצא‪ .‬כי יעקב אבינו‬ ‫השי"ת והם בבחי' "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫נעשית על ידי אחרים שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם‬ ‫וגו'"‪ ,‬והכונה באומרו "רצונו של מקום" היינו רצונו של‬ ‫במעשה המקלות והכבשים תיקן את כל העולמות‪.‬‬ ‫השמימה"‪ ,‬והיו"ד המרמז לחכמה שפיר מקושרת לעקב‬ ‫ולכן הברכות שייכות ליעקב ובניו לעד ולנצח נצחים‪,‬‬ ‫השי"ת בבריאת העולם‪ ,‬שיעבדו את השי"ת גם באכילה‬ ‫והנה ראה פלא פלאות‪ ,‬שיעק"א כשהגיע לאבני המקום‬ ‫עכדה"ק בתוספת מועט עפ"י מה שנתבאר לעיל‪.‬‬ ‫ושתי' גשמית וכשהאדם עושה כן אזי מלאכתו נעשית‬ ‫היה בגיל ‪ .77‬ואז עדין היו כל הנשמות ביסוד הדומם‪ ,‬והנה‬ ‫ע"י אחרים‪ ,‬וזהו שאמר לעשיו "והי' כאשר תריד ופרקת‬ ‫אחרי ‪ 70‬שנה כשהיה יעק"א בגיל ‪ 147‬זכה כבר ביומו‬ ‫ובדרך אפשר יתכן לומר שהמקלות אשר שם יעקב‬ ‫עולו מעל צוארך" שאם תהי' ח"ו בחי' ירידה ליעקב ולא‬ ‫האחרון לראות בעיניו שישים ריבוא בנים וצאצאים נשמות‬ ‫ברהטים שהי' נראה שבאמצעותם פרץ רכושו לרוב‪,‬‬ ‫יעלו בחינת הגשמיות לקשרה למקורה‪ ,‬אז לא יתקיים‬ ‫בתוך גוף מתוקנים בפועל וראויים להיות מקבלי התורה‪.‬‬ ‫הי' לאמיתו של דבר רמז למה שבמקלו עבר את הירדן‬ ‫בישראל "יעבדוך עמים" ואז "ופרקת עולו מעל צוארך"‪.‬‬ ‫ופלא נוסף שמאז שהגיעו למצרים בס''ה בשבעים נפש‬ ‫והיינו שחיבר את השמן הרומז לחכמה שהי' בתוך‬ ‫בנשמות בגוף‪ ,‬תוך ‪ 17‬שנים הגיעו לכזה ריבוי של שישים‬ ‫המקל לכל עניני ההשתדלות בממונו שהכל הי' בכוונה‬ ‫ומוסיף שם הבת עין ד"שבת" בגימט' "שמים וארץ‬ ‫ריבוא צאצאים‪ .‬הרי לנו עוד דוגמה שממה שנראה מקום‬ ‫עליונה לשם שמים‪ ,‬ובזה יתכן לפרש בדרך אפשר מ"ש‬ ‫יו"ד ה"א" "כי ביו"ד ה"א ד' צור עולמים" עולם הבא‬ ‫הקליפות והטומאה ‪ -‬חרן מקום חרון אף ה' וקליפת קדם‬ ‫בזוה"ק שיעקב רמז במקלות לסוד קשירת תפלין‪ ,‬כי‬ ‫נברא ביו"ד ועולם הזה נברא בה"א וזוהי בחינת שמים‬ ‫ובית הקליפות של לבן וכן מצרים ערות הארץ‪ ,‬דווקא משם‬ ‫בקשירת תפילין של יד ושל ראש מחברים את היו"ד‬ ‫וארץ רוחניות וגשמיות‪ ,‬ובפרשת בראשית כתב הבת‬ ‫נבנה כל קומת שלימות כלל"י כשהם נעשים דור המדבר‬ ‫שמרמזת לחכמה שבמח אל הפעולות המעשיות שנרמז‬ ‫עין דשבת בגימט' "שמים וארץ י' ה'" כי בשבת מאירה‬ ‫ומקבלי התורה הקדושה‪.‬‬ ‫בקשירה של יד שהיא נגד הלב‪ ,‬וד' הטוב יכפר בעדנו‪.‬‬ ‫היו"ד הרומזת לרוחניות לבחי' ה"א הרומז לגשמיות‪.‬‬ ‫ב‬ ‫נערך ע"י‬ ‫מתיקות התורה‬ ‫בשאלות אקטואליות‬ ‫ִא ֵּבי הנח>ל‬ ‫הרה"ג ר' חיים גרינפלד שליט"א‬ ‫ציונים והערות בהלכה‬ ‫נח>לתי עדותיך‬ ‫הרה"ג ר' יהושע לאנגנויער שליט"א‬ ‫נדרי צרה‬ ‫תשובה לשאלה משבוע שעבר‬ ‫להלכה‪ :‬כאמור לעיל דלהלכה קיי"ל דמותר‬ ‫בפרשתינו כשהלך יעקב אבינו ע"ה לחרן‪,‬‬ ‫השאלה בקצרה‪ :‬כהן הנוסע במטוס העובר מעל בית הקברות‪ ,‬האם‬ ‫לידור בעת צרה ואף מצווה איכא בזה‪ ,‬ובזכותו‬ ‫כתיב וידר יעקב נדר "לאמור" ודרשו חז"ל‬ ‫נטמא בטומאת מת‪ ,‬ומה יעשה הכהן?‬ ‫ינצל מהצרה‪ .‬ואופן הנדר בשני אופנים‪ :‬א‪ .‬או‬ ‫"לאמר" לדורות הבאים שיהיו נודרים בעת צרה‬ ‫תשובה‪ :‬אחד מכללי טומאת אוהל‪ ,‬מת שנמצא באהל‪ ,‬אם אין בינו‬ ‫שאומר אם אנצל מהצרה אתן כך וכך )ריטב"א נדרים‬ ‫כמו שיעקב נדר בשעת הדחק )בראשית רבה תוס' חולין‬ ‫לבין הגג שיעור טפח‪ ,‬אין נטמא כל מה שבאהל‪ ,‬אלא מה שנמצא כנגד‬ ‫י‪ ,(.‬ובאופן זה אם לבסוף לא ניצל מהצרה אינו‬ ‫ב‪ .‬ובחזקוני בפרשתן( ואף שבעלמא לא הותר לנדור‬ ‫המת‪ ,‬אפילו למעלה מהגג‪ ,‬כי טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע‪.‬‬ ‫צריך לקיים נדרו‪ ,‬ואפי' באופן שלא כפל לתנאו‬ ‫והנודר נקרא חוטא )נדרים ע"ז‪ ,(:‬נדרי צרה שאני‪.‬‬ ‫אם יש טפח בין המת לגג‪ ,‬הגג מפשט את הטומאה בכל האהל אבל‬ ‫דאין צריך תנאי כפול בנדרים )רמ"א יור"ד סי' ר"כ סט"ו(‪.‬‬ ‫וכן לענין התרת נדרים שבעלמא הותר בתנאים‬ ‫גם חוצץ בפני הטומאה‪ ,‬שלא יצא מחוץ לגג‪ ,‬ולכן מה שחוץ לגג טהור‪,‬‬ ‫ואם כן כופל לתנאו יש בזה חשש של עובד ה'‬ ‫מסוימים‪ ,‬בנדרי צרה שאני‪ .‬ע"כ נעסוק השבוע‬ ‫וגם המאהיל על האהל הנמצא מחוץ לגג‪ ,‬או הנוגע בו מבחוץ טהור‪.‬‬ ‫ע"מ לקבל פרס )רמ"א שם מקורו במהרי"ל( ומבואר שם‬ ‫בדין נדרי צרה מקורו‪ ,‬טעמו‪ ,‬גדרו‪ ,‬ופרטי דיניו‪ ,‬וכל‬ ‫לדעת רוב הראשונים שונה דין הקבר מדין שאר אהלים‪ ,‬כי נאמר‬ ‫דמ"מ מותר לעשות דכל הנדרים היא באופן זה‬ ‫המסתעף מזה‪.‬‬ ‫בתורה "או בקבר"‪ ,‬ולכן אם אין חלל טפח בקבר‪ ,‬הטומאה בוקעת ועולה‬ ‫ואף שבעלמא י"א דא"א לידור נדר על תנאי דלא‬ ‫מקורו‪ :‬מצינו ב' מקורות א‪ .‬וידר יעקב נדר‬ ‫כנגד הטומאה‪ ,‬אבל אם יש חלל טפח‪ ,‬הטומאה לא רק שלא נעצרת‬ ‫חייל מ"מ מודה בנדרי צרה )קרן אורה נדרים כא‪ .(.‬ב‪.‬‬ ‫לאמור כנ"ל‪ .‬ב‪ .‬וידר ישראל נדר שנדרו ישראל‬ ‫על גבי הקבר‪ ,‬אלא היא עולה למעלה וגם בצדדי הקבר שלא כנגד‬ ‫אופן השני שנודר ומשלם מיד קודם הצרה‪ ,‬כמו‬ ‫נדר בעת צרה‪ ,‬וע"י מצווה זו נשמעה תפילתם‪.‬‬ ‫המת‪] .‬אמנם יש ראשונים הסוברים שגם בקבר אם יש פותח טפח אין‬ ‫שאמר "נדרו ושלמו לה' אלוקיכם כל סביביו יוביל‬ ‫ומזה הוכיחו בגמ' )עירובין ס"ד( דע"י עשיית מצווה‬ ‫הטומאה בוקעת מחוץ לקבר[‪.‬‬ ‫שי למורא" )ערוך השולחן סי' ר"ג(‪ .‬וכתבו הפוסקים‬ ‫מתקיימין נכסיו שבאו בלא יגיעה כגון נכסי הגר‬ ‫נמצא שהעובר מעל לבית הקברות טמא ממה נפשך‪ ,‬כי אם יש חלל‬ ‫כמה פרטים ועצות להנודר בעת צרה וכדלהלן‪.‬‬ ‫ולכן יקח בהם ס"ת )יעוין פירש"י שם(‪] .‬כן הוכיח‬ ‫טפח בין המת לקבר‪ ,‬נטמא מדין טומאת קבר שבוקעת ועולה‪ ,‬ואם אין‬ ‫להתייעץ‪ :‬לא ימהר האדם לקפוץ ולידר‬ ‫בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ע"ט יעו"ש מה שדן‬ ‫פותח טפח‪ ,‬נמצא מדין טומאת מת שבוקעת ועולה‪.‬‬ ‫בעת צרתו כדי שלא יתחרט אח"כ על נדרו‪,‬‬ ‫מדוע לומדים זאת מנדרו של יעקב ולא מ"וידר‬ ‫דין נוסף יש באהל‪ ,‬כמו שאהל מפשט את הטומאה בכל האהל‪ ,‬כך‬ ‫אלא בתחילה יתיישב בדעתו היטב איזה נדר‬ ‫ישראל נדר"[‪.‬‬ ‫אהל גם חוצץ בפני הטומאה‪ ,‬ולכן אם אחד נמצא מעל טומאת מת‪,‬‬ ‫לקבל ע"ע‪ ,‬וראוי שלפני שנודר שגם ילך לחכם‬ ‫אבל הוא נמצא בתוך אהל אחר‪ ,‬כגון אדם שנכנס לבית הקברות בתוך‬ ‫עוד מקור מצינו דמהא דסמכה התורה פרשת‬ ‫להתייעץ עמו איזה נדר כראוי לנדור )ספר חסידים סי'‬ ‫נקום נקמת בנ"י מאת המדינים לפרשת נדרים‬ ‫ארון סגור‪ ,‬אז הארון נחשב לאהל‪ ,‬וחוצץ בפני הטומאה‪ .‬אלא שאהל‬ ‫ת"ג‪ ,‬וזה הטעם שהזהירה תורה יותר דין כפיה בבי"ד בענין נדרים‬ ‫לומר שנודרים בעת צרה ומלחמה )בעל הטורים במדבר‬ ‫חוצץ בפני הטומאה רק כשהוא עשוי מדבר שאינו מקבל טומאה‪ ,‬אבל‬ ‫טפי משאר מצוות משום שהדרך לידור בעת צרה ומצוי שאח"כ‬ ‫אם הוא עשוי מדבר המקבל טומאה‪ ,‬אינו חוצץ‪ .‬ואף שארון הוא כלי‬ ‫ל"ח ב(‪.‬‬ ‫מתחרט מכך שנדר ומיקל לעצמו העמק דבר במדבר ל‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫המקבל טומאה‪ ,‬בכל זאת הוא חוצץ בפני הטומאה‪ ,‬מפני דין נוסף שיש‬ ‫היתר או מצווה‪ :‬י"א שמצווה לידור בעת צרה‬ ‫מעין הצרה‪ :‬ראוי לאדם לידור מעין הצרה‬ ‫בדיני אהל‪ ,‬שדין זה שכלי המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה‪,‬‬ ‫)כ"ה בפסקי התוס' חולין ב‪ :‬ובבית האוצר להגר"י ענגיל כלל מ'‬ ‫נאמר רק בכלי קטן‪ ,‬אבל בכלי גדול שמכיל בתוכו לפחות ארבעים סאה‪,‬‬ ‫שיתכן שלצורך כך באה עליו הצרה כדי שיתקן‬ ‫סק"ז ‪,‬דייק דלכן יליף מתיבת "לאמר" ולא מעיקר מה שנדר יעקב‬ ‫מידה במידה )ספר חסידים שם‪ ,‬ורצה לאפוקי מדרכי האמורי‬ ‫כדי להוסיף ללמוד שיש גם מצווה ולא רק היתר(‪ ,‬וי"א דלא‬ ‫כיון שאינו עשוי לטלטל‪ ,‬נחשב לאהל החוצץ בפני הטומאה‪.‬‬ ‫שאם חש במעיים אינו אוכל בני מעיים וכיו"ב(‪.‬‬ ‫הותר לידור בעת צרה )אגודה פ"ג דנדרים‪ ,‬והרבה דנו בדבריו‬ ‫והנה נחלקו תנאים אם אהל זרוק שמיה אהל‪ ,‬דהיינו אם אהל‬ ‫המטלטל ואינו עומד במקום אחד‪ ,‬אם הוא נמצא מעל הטומאה‪ ,‬האם‬ ‫זמן קצר‪ :‬כשנודר בעת צרתו ראוי לקבל הנדר‬ ‫ותיצו הא דיעקב כן נדר כדלהלן בשטמ"ק נדרים ט'‪ .‬תי' דהאי דנדר‬ ‫לזמן קצר בלבד )יוסף אומץ עמ' ‪ ,352‬ראשית חכמה שער‬ ‫יעקב בעת צרה הוא משום דהוי קודם מתן תורה‪ ,‬וברשב"א שם כתב‬ ‫הוא נקרא אהל וחוצץ בפני הטומאה‪ ,‬או מכיון שהוא מטלטל ואינו‬ ‫דנדר דיעקב לא היה נדר גמור אלא נדבה והודאה‪ .‬ומיהו ברשב"א‬ ‫עומד במקום אחד אין לו שם אהל כדי לחצוץ בפני הטומאה‪.‬‬ ‫הקדושה פי"ד אות כא'(‪ ,‬והזמן קצר הכוונה כגון ליום‬ ‫בחולין שם משמע דמותר ויעוין עוד במהר"ם מינץ סי' עט' מה‬ ‫ונדון זה נוגע כהיום בזמננו לגבי רכב או אוטובוס הנוסעים מעל‬ ‫אחד או לחצי יום וכמו שמצינו בגמ' תענית יב‪.‬‬ ‫שהאריך בזה בטוב טעם(‪.‬‬ ‫קברים‪ ,‬האם היושבים בתוכם נטמאים‪ ,‬כי לכאורה כלים אלו יש להם‬ ‫ברבי יוחנן שהיה אומר הריני בתענית עד שאבוא‬ ‫לביתי וסיים שם המצאה זו ראוי לאדם חלוש‬ ‫טעמו‪ :‬אף שבשאר זמנים אסור לידור כנ"ל‪,‬‬ ‫דין אהל שהם חוצצים בפני הטומאה‪ ,‬אלא שבאנו לדון שאולי יש להם‬ ‫משום שבשאר זמנים יכול לקיים המצווה‬ ‫דין אהל זרוק כיון שהם מטלטלים ואינו עומדים במקום אחד‪ ,‬וכן אולי‬ ‫שיקבל עליו כל יום מחדש יעו"ש עוד‪.‬‬ ‫בלא שידור ע"י שיביא קרבנו לעזרה ויקדישו‬ ‫הם עשויים מדבר המקבל טומאה כגון שעשוים מברזל המקבל טומאה‪,‬‬ ‫קנס ממון‪ :‬י"א שעדיף לתלות נדרו בקנס‬ ‫וישחטהו מיד‪ ,‬וכן בצדקה יכול לתת מיד לכן עדיף‬ ‫שאהל זה אינו חוצץ בפני הטומאה‪.‬‬ ‫ממון כדי שאם יכשל בנדרו יוכל לתקן המכשול‬ ‫שיעשה כך שמא יבוא לידי תקלה‪ ,‬אך כשהוא‬ ‫ולכאורה יש ראיה ממסכת סוכה )דף כא ע"א( שאהל כזה נחשב לאהל‪,‬‬ ‫בממונו )יוסף אומץ שם(‪.‬‬ ‫בעת צרה יש תועלת שידור כדי שמיד תגין עליו‬ ‫כי חז"ל עשוי הרבה מעלות לגבי מילוי מי חטאת‪ ,‬שהיו לוקחים ילדים‬ ‫נשמת כל חי‪ :‬י"א שמי שהוא בעת צרה ידור‬ ‫זכות המצווה ההיא אע"פ שבאותו זמן עדיין אינו‬ ‫שמעולם לא נטמאו‪ ,‬ומצד החשש שאולי בדרך למילוי המים יטמאו‬ ‫שכשיצילהו ה' יאמר סדר נשמת כל חי )בן איש חי‪,‬‬ ‫יכול לעשות המצווה )יפה תואר בבראשית רבה‪ ,‬והוסיף‬ ‫כשיעברו מעל קבר‪ ,‬לכן היו לוקחים אותם על גבי שוורים ודלתות על‬ ‫ומקורו מר' יהודה החסיד ששבח נשמת כל חי מסוגל על כל צרה‬ ‫שמטעם זה אף מצווה איכא דנחשב כעין תפילה‪ ,‬דהרי הוא מורה‬ ‫גביהם‪ ,‬שגם אם יש למטה קבר‪ ,‬הדלת שאינה מקבלת טומאה תחצוץ‬ ‫שלא תבוא‪(.‬‬ ‫שהוא מאמין בה' שיושיעו מצרתו(‪.‬‬ ‫בפני הטומאה‪.‬‬ ‫בזמנינו‪ :‬י"א שבזמנינו ראוי להימנע לגמרי‬ ‫והקשו התוס' )ד"ה ועל( שהשור עם הדלת הוא אהל המטלטל‪,‬‬ ‫גדרו‪ :‬גדר עת צרה‪ :‬כאמור לעיל דלא הותר‬ ‫מנדרים )שבט מוסר פ"כ ט"ו דרק בדורות הראשונים שהיו‬ ‫לנדור אלא בעת צרה‪ ,‬וגדר עת צרה כתבו‬ ‫וממילא נקרא אהל זרוק‪ ,‬ולמ"ד לא שמיה אהל‪ ,‬אינו חוצץ בפני‬ ‫בטוחים בעצמם שלא ישנו את דבריהם מכל מניעות שבעולם(‪.‬‬ ‫הטומאה‪ ,‬ותירצו שאין הכי נמי‪ ,‬שרבנן סוברים שאהל זרוק שמיה אהל‪.‬‬ ‫הפוסקים דלא רק באופן שהצרה נמצאת כבר‬ ‫ובריטב"א )עירובין דף ל ע"ב( תירץ‪ ,‬שאהל זרוק לאו שמיה אהל‪ ,‬רק בכלי‬ ‫התרת נדרי צרה‪ :‬כאמור לעיל דאף שהתרת‬ ‫כגון שיש לו חולה בביתו וכיו"ב‪ ,‬אלא אף בזמנים‬ ‫שאינו מקבל טומאה מחמת גדלו כיון שאינו עשוי לטלטול‪ ,‬ולכן באהל‬ ‫נדרים מותרת באופנים מסוימים‪ ,‬בנדרי צרה‬ ‫מיוחדים נחשב כצרה כגון ר"ה ויו"כ שהם ימי‬ ‫זרוק העשוי לטלטול מקבל טומאה ואינו חוצץ‪ ,‬ולכן היו מביאים דלתות‬ ‫נחלקו הפוסקים‪ .‬ולהלכה פסקינן דאין מתירים‬ ‫דין )ריטב"א נדרים י(‪ ,‬ונדר בזמן פטירת קרובו וכיו"ב‬ ‫שהם פשוטי כלי עץ‪ ,‬ואינם מקבלים טומאה מצד עצמם‪ ,‬וממילא גם‬ ‫)סי' רכ"ח סט"ו(‪ .‬ומ"מ כתבו הפוסקים להתיר‬ ‫שהוא מקבל הנהגה מסוימת‪) ,‬שו"ת אמרי יושר ח"ב סי'‬ ‫אם הם מטלטלים‪ ,‬אינו מקבלים טומאה‪.‬‬ ‫באופנים כדלהלן‪:‬‬ ‫קל"ו(‪ .‬ויש להסתפק אם נחשב צרה בעת שעולה‬ ‫למעשה פסק הרמב"ם )טומאת המת פי"א ה"ה( שאהל זרוק לא שמיה‬ ‫א‪ .‬לצורך‪ :‬לצורך מצוה )רמ"א שם( או לצורך גדול‬ ‫בדעתו הפורענות שיקבל על עוונותיו )שו"ת נשאל‬ ‫אהל‪ ,‬והנה יש שלשה סוגי אהל זרוק‪ ,‬א‪ .‬כשהוא עצמו מתגלגל על‬ ‫מאוד )מהרי"ל סי' קפ"ה(‪ .‬ב‪ .‬יכשל‪ :‬כשיש חשש גדול‬ ‫דוד יור"ד סי' י"ז יעו"ש הצדדים בזה(‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬ב‪ .‬כשהוא נישא בידי אדם או בהמה באויר‪ ,‬אבל רגליהם של‬ ‫שלא יוכל לקיים נדרו ויכשל בו מותר להתיר )שו"ת‬ ‫נדר שאינו גמור‪ :‬נשתנו נדרי צרה משאר‬ ‫הנושאים אותם נוגעים בארץ‪ ,‬ג‪ .‬אהל שכולו עף באויר‪.‬‬ ‫רמ"א סי' ק"ג(‪ .‬ג‪ .‬בדיעבד‪ :‬י"א דאם עבר והתירו נדרו‬ ‫נדרים ואף בנדר שאינו גמור הוי נדר‪ ,‬כגון שלא‬ ‫ודנו הפוסקים באיזה אהל פסק הרמב"ם שלא שמיה אהל‪ .‬ומזה‬ ‫הותר הנדר )רמ"א סי רכ"ח סמ"ה( ויש חולקין )ש"ך ס"ק‬ ‫פירש הנודר את נדרו בשלימות‪ ,‬כיון שבוודאי‬ ‫יש נפקא מינה לגבי רכב ואוטובוס הנוסעים ומתגלגלים על הכביש אם‬ ‫ק"ח(‪ .‬ד‪ .‬מסירת מודעה‪ :‬מסר מודעה בערב ר"ה או‬ ‫אין כוונתו לומר בעת צרה דברים בטלים )שו"ת‬ ‫יש להם דין אהל זרוק‪ ,‬וגם לגבי מטוס שדינו חמור יותר‪ ,‬שהוא לא‬ ‫ב"כל נדרי" לבטל נדריו ושוב נדר בעת צרה יכול‬ ‫מהרלב"ח סי ג'(‪] .‬וכפי שמביא ראיה מפרשתן שאמר‬ ‫רק מטלטל אלא גם עף באויר‪ ,‬בנוסף לכך‪ ,‬הוא עשוי מברזל שמקבל‬ ‫לסמוך ולהתיר נדרו כיון שגם מסר מודעה לבטל‬ ‫יעקב "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית‬ ‫טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה‪.‬‬ ‫נדרו‪ ,‬מ"מ אם נתחייב לצדקה בעת צרה יקבל‬ ‫אלוקים"‪ ,‬ולמרות שלא פירש יהיה לי‪ ,‬מפרשים‬ ‫וכן דנו הפוסקים לגבי הנמצא ברכב או במטוס העובר מעל בית‬ ‫עליו בלי נדר שכאשר ירחיב לו ה' גבולו יפרע‬ ‫כוונתו שהיה בזה קבלה שהוא יבוא ויזבח שם‪[.‬‬ ‫הקברות האם יש עצה שיניח מתחתיו קרש עץ שאינו מקבל טומאה‪,‬‬ ‫לעניים )שו"ת תשורת שי ח"א סי' תקפ"ז(‪.‬‬ ‫וכן יש מי שחידש שנדר בעת צרה חל במחשבה‬ ‫ויעמוד עליו‪ ,‬וזה יחצוץ בינו לבין הטומאה‪ ,‬כמו הדלתות שהיו מונחים‬ ‫למעשה‪ :‬אף שאין המנהג לנדור כלל‪ ,‬מצוי‬ ‫גמורה גריידא אף שלא הוציא בפיו )שו"ת נשאל דוד‬ ‫על גבי השוורים‪ .‬שכתב הריטב"א אף שאהל זרוק לא שמיה אהל הם‬ ‫הדבר שאנשים מקע"ע קבלות שונות בעת צרה‪,‬‬ ‫יו"ד ס' י"ז(‪ ,‬ויש חולקין )שו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' של"ג כיון‬ ‫חצצו בפני הטומאה‪.‬‬ ‫צריך לדעת להיזהר בכל הנ"ל‪.‬‬ ‫שנדרי צרה יפלי' מקרא הנ"ל – חזי' דצריך אמירה בפה(‪.‬‬ ‫המשך יבא בשבוע הבא בל"נ‬ ‫ג‬ ‫להתענג בעקבותיהם‬ ‫של צדיקי הדורות‬ ‫צוף נחי>ל‬ ‫סיפורי קודש בשולי אדרתו של רבינו הנחל יצחק זי"ע‬ ‫מורשה >להנחי>ל‬ ‫מסירות נפש לחסידות‬ ‫הרה"ג ר' חיים גולדשטיין שליט"א‬ ‫רבי דובער שוטט בספרייה הגדולה של אביו הגדול ועיניו‬ ‫לא ידעו שבעה‪ .‬הוא נדמה כמכור לטיפה המרה שניתן לו רשות‬ ‫הדרכות ישרות בענייני עבודת ה'‬ ‫להיכנס למרתף עמוס חביות יין‪ .‬הוא עבר על עוד ספר ועוד ספר‪,‬‬ ‫‪ -‬ע"י אהבת ישראל‬ ‫‪ -‬תפילה בכוונה ‪-‬‬ ‫גמא עוד רעיון ועוד מאמר עמוק‪ .‬ואז נחו עיניו על ספר שהיה‬ ‫נעשה יחוד בשמו יתברך ‪-‬‬ ‫בכדי להתפלל כדבעי זקוק האדם לסייעתא‬ ‫נראה כמוצנע היטב בין הספרים‪ .‬הוא הוציאו בזהירות‪ ,‬ונחרד‬ ‫בתוה"ק )ויקרא יט‪ ,‬יח( ואהבת לרעך כמוך אני‬ ‫דשמיא מרובה‪ ,‬וזהו הענין במה שמצינו )ברכות ל‪,‬‬ ‫למראה עיניו‪.‬‬ ‫ה'‪ .‬יש לפרש‪ ,‬דהנה כששני יודי"ן סמוכין זה לזה‪,‬‬ ‫ב( חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם‬ ‫•‬ ‫הוא שמו יתברך‪ ,‬והרמז שכשני יהודים אוהבים‬ ‫התפילה‪ ,‬שחסידים אלו היו מתפללים באותה‬ ‫רבי דובער בנו של המאור הגדול לממשלת התורה והחסידות‬ ‫אחד את השני‪ ,‬נעשה מזה יחוד שמו יתברך‪ ,‬וזהו‬ ‫שעה קודם התפילה שתפילתם תהא כהוגן‪ ,‬עלינו‬ ‫בעל התניא‪ ,‬נודע משחר ילדותו כתאב דעת וצמא חסידות באופן‬ ‫'ואהבת לרעך כמוך' על ידי אהבת חברים‪ ,‬נעשה‬ ‫להתפלל בכח ובמוח‪.‬‬ ‫מופלא ביותר‪ .‬הוא היה שותה בצמא את מאמריו העמוקים של‬ ‫'אני ה''‪ ,‬שמזה נהיה שם ה'‪.‬‬ ‫שמעתי מאדוני אבי ז"ל שאמר בשם אא"ז‬ ‫אביו הקדוש‪ ,‬ואף בזאת לא מצא די מרגוע לנפשו‪ ,‬והיה משדל‬ ‫וזהו המכוון במאמר הכתוב )דברים ד‪ ,‬ד( ואתם‬ ‫ז"ל שאמר‪ :‬תפילה טובה היא מתנה מן השמים‪.‬‬ ‫את אביו ללמדו עוד ועוד מסתרי תורה וסודותיה‪.‬‬ ‫הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום‪ ,‬הכוונה‪,‬‬ ‫צדיקים על אף גודל כוונתם בתפילה בכל‬ ‫לימים כאשר השיא את בתו‪ ,‬היה מונח כל כולו בהכנה‬ ‫כאשר אתם בני ישראל דבקים זה בזה‪ ,‬אזי 'ה'‬ ‫זאת לא האמינו בעצמם ובתפילתם‪ ,‬וידעו שיכול‬ ‫פנימית ועמוקה לקראת השמחה‪ ,‬וזנח את עיסוקיו בטיפול‬ ‫אלקיכם' נעשה מזה שם‪.‬‬ ‫להיות שיהודי פשוט המתפלל בלחישה תפילתו‬ ‫בצורכי החתונה‪ .‬אביו בעל התניא התאונן על שעול החתונה נופל‬ ‫ובזה יובן מה שאמרו חז"ל )ברכות לא‪ ,‬א( אל‬ ‫טובה יותר משלהם‪.‬‬ ‫עליו ואילו בנו המחותן בעצמו אינו דואג ושם לב לעול שמחת‬ ‫יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך‬ ‫)חודש אלול תשנ"ה‪ ,‬בביתו נאוה קודש(‬ ‫הנישואין‪" .‬מה אעשה" – הפטיר‪" ,‬ואין אכפת לו מאומה‪ ,‬כי אם‬ ‫כך זוכרהו‪ .‬דלכאורה מאחר ששני חברים נפגשים‬ ‫שיהיה מאמר חסידות בחתונה"‪.‬‬ ‫יחדיו נעשה מזה שמו יתברך‪ ,‬אם כן איך הם‬ ‫‪ -‬הבחירה והשגחה ‪-‬‬ ‫כאשר קיבל רשות מאביו להיכנס לחדר משכיתו הלא הוא‬ ‫מותרים להיפטר איש מרעהו‪ ,‬הרי זה כמוחק את‬ ‫שוחחתי עם רבינו זי"ע אודות בחירת השם‬ ‫השם‪ .‬אכן כבר אמרו חז"ל )ירושלמי שבת פ"א‪ ,‬ה"ב;‬ ‫לאחד מילדיי שיחיו‪ ,‬והתבטא לי בלשון קדשו‬ ‫אוצר הספרים הרחב המלא מזן אל זן‪ ,‬לא היה גבול לאושרו‪,‬‬ ‫הוא עבר מצד אל צד ידיו משוטטות בין המדפים‪ ,‬ועיניו לא‬ ‫שקלים מ"ב‪ ,‬ה"ה; קידושין פ"א‪ ,‬ה"ז( כל האומר שמועה‬ ‫'ליתן שם זה שורש נשמה' ]כלשונו‪' :‬געבן א נומען‬ ‫בשם אומרה יראה כאילו בעל השמועה עומד‬ ‫איז א שורש נשמה'[‪.‬‬ ‫נלאות מלהתבונן בעוד ועוד ספרי חכמה ודעת‪ .‬לפתע הוא מצא‬ ‫לנגדו‪ ,‬נמצא שאם לאחר שיפרדו איש מרעהו‪,‬‬ ‫שאלתי את רבינו זי"ע‪ ,‬היות והאריז"ל כתב‬ ‫ספר מוצנע‪ ,‬אך כאשר רצה לפותחו ולעמוד על טיבו ראה כתוב‬ ‫יאמר כל אחד שמועה מפי חבירו ויצייר כאילו‬ ‫)שער הגלגולים‪ ,‬הקדמה כג(‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא נותן שכל‬ ‫עליו בכתב ידיו של אביו באותיות גדולות‪" :‬חרם דרבינו גרשום‬ ‫בעל השמועה עומד לנגדו‪ ,‬אם כן אין הפירוד‬ ‫להמסתכל"!‬ ‫וחכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא‬ ‫ביניהם פירוד גמור‪ ,‬ואין זה כמוחק את השם‪,‬‬ ‫שורש נשמתו של הבן‪ ,‬ומחמת זה האדם מושרש‬ ‫רבי דובער נרתע לאחוריו‪ ,‬הוא השיב את הספר למקומו‬ ‫ולזה אמרו הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך‬ ‫בשמו מאוד מאוד עיי"ש בדבה"ק‪ .‬בכהאי גוונא‬ ‫והמשיך לעיין בספרים אחרים שהיו מצויים בשפע בספרייה‪.‬‬ ‫דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו‪ ,‬ומצייר כאילו עומד‬ ‫כשאין לאב אפשרות לבחור שם לבנו‪ ,‬מחמת‬ ‫•‬ ‫לנגדו‪ ,‬וממילא אין פירודם פירוד גמור‪.‬‬ ‫שהוריו נתנו לו הברירה ליתן רק שם אחד‪ ,‬במה‬ ‫"הצילו‪ ,‬הצילו‪ ,‬אש משתוללת"!‬ ‫)חודש טבת תשנ"ד‪ ,‬בביתו נאוה קודש(‬ ‫יוודע לאדם שאכן זה השורש נשמה של הבן‪ ,‬הרי‬ ‫לשונות אש האירו את שמיה של ליאזנא‪ ,‬אפופים בעשן‬ ‫לא היה לו הבחירה לבחור שם אחד מכמה שמות‪.‬‬ ‫‪ -‬רפואה ‪-‬‬ ‫שחור סמיך‪ .‬תושבי העיירה מיהרו לכיוון העשן ונחרדו לראות‬ ‫וענה לי כדרכו במתק לשונו‪" :‬אני הולך כסדר‬ ‫את ביתו של הרבי בעל התניא עולה באש‪ .‬אחר שהצילו את‬ ‫הענין שצריך האדם לדרוש ברפואות בעת‬ ‫בכל דרכי החיים בסברא זו‪ ,‬דהנה לכל אדם יש‬ ‫הבערה‪ ,‬נפנו לכבות את הדליקה להציל‬ ‫כל יושבי הבית מתוך ֵ‬ ‫חליו יש בו שני טעמים‪ ,‬הטעם הא'‪ ,‬כי כל דבר‬ ‫'בחירה' וכן יש 'השגחה'‪ ,‬ואם כן מכיון שיש‬ ‫את הבית מכיליון‪ ,‬ואת הבתים שסביבו מלהתלקח אף הם‬ ‫שאפשר לעשותו בדרך הטבע‪ ,‬אין לעשותו בדרך‬ ‫לאדם בחירה ויוכל להיות לו הרבה פעמים שצריך‬ ‫בשרשרת מסוכנת‪.‬‬ ‫נס‪ ,‬כמאמרם ז"ל )פסחים סד‪ ,‬ב( אין סומכין על הנס‪,‬‬ ‫לבחור דבר אחד מהרבה דברים‪ ,‬ומנין ידע אם אכן‬ ‫ואמרו בגמרא )שבת לב‪ ,‬א( כל שעושין לו נס מנכין‬ ‫הבחירה היתה הדרך הטובה והישרה‪ ,‬ושכך רצה‬ ‫הם ניסו ככל יכולתם‪ ,‬אך לא עלה בידם להתגבר על האש‪,‬‬ ‫לו מזכויותיו‪.‬‬ ‫השם יתברך‪ .‬על זה צריך לידע שעם הבחירה יש‬ ‫ביתו של הרבי הפך למאכולת אש‪ ,‬לא נותר דבר ממנו לפליטה‪.‬‬ ‫והטעם השני‪ ,‬דהנה אם באמת היו אומרים‬ ‫עמו כן 'השגחה'‪ ,‬והנה כשיראה וירגיש האדם‬ ‫כאשר ניסו הנוכחים לאמוד את הנזקים‪ ,‬נחרדו כשנזכרו שעם‬ ‫לו לאדם שלא יעשה שום השתדלות לרפואתו‪,‬‬ ‫שאחרי כל המעלות והחסרונות בכל זאת הוא‬ ‫העצים והאבנים עלתה בעשן הספרייה היקרה והנדירה של הרבי‪,‬‬ ‫מרגיש שברצונו לבחור זאת‪ ,‬יידע לבטח שזהו‬ ‫אלא ישב בית המדרש ויעסוק בלימוד התורה‬ ‫שבה היו גם ספרים יקרים ונדירים שאין להם העתק נוסף‪ ,‬ועתה‬ ‫מצד ההשגחה העליונה‪ ,‬והוא דבר הנכון אשר‬ ‫ובאמירת תהלים‪ ,‬לא היה נסיון גדול כל כך לעמוד‬ ‫לא נותר מהם אלא עפר ופיח‪.‬‬ ‫בזה‪ .‬אך עיקר הנסיון שמנסה ה' אלקינו אותנו‬ ‫בזה היה צריך לבחור‪ .‬כי כן סיבב אותו המסבב כל‬ ‫"הזוכר אתה קטע מהספר הלז"? שאל בעל התניא את בנו‬ ‫הוא שנשתדל לעשות הכל בדרך הטבע‪ ,‬ובכל‬ ‫הסיבות שירגיש רצון לבחור בדבר זה יותר מכל‬ ‫כשמביט אל ערימת הגחלים מה שהיה מלפנים ביתו‪" .‬הספר‬ ‫זאת נדע שהכל הוא מאתו יתברך‪ ,‬ודברים אלו‬ ‫הדברים‪ ,‬ובזה יבחר‪.‬‬ ‫הזה"?! תמה רבי דובער כשהבין היטב למה מתכוון אביו‪" ,‬הלא‬ ‫אמורים בכל העניינים הצריכים השתדלות‪ ,‬הן‬ ‫והוא הדין לגבי נתינת השם‪ ,‬שהוא גופא‬ ‫היה כתוב עליו חרם דרבינו גרשום למסתכל בו‪ ,‬איך אוכל לדעת‬ ‫בענייני רפואה והן בענייני פרנסה בכל דבר הצריך‬ ‫ההשגחה העליונה שסיבב אותו המסבב כל‬ ‫מה כתוב בו"?‬ ‫השתדלות טבעית‪.‬‬ ‫הסיבות שלא יהא לו בחירה אחרת‪ ,‬בזה שנתנו לו‬ ‫"אה" – הניף בעל התניא את ידו באכזבה‪" ,‬חשבתי שיהיה לך‬ ‫ֶ‬ ‫)חודש ניסן תשנ"ו‪ ,‬בעת שהותו בביה"ח לניאדו(‬ ‫רק שם אחד‪ ,‬והכל מהשגחה עליונה שזאת הוא‬ ‫מסירות נפש לחסידות"‪...‬‬ ‫בוודאי שם השייך לשורש נשמתו של הנולד‪.‬‬ ‫וכן אנו רואים בעניני זיווגים‪ ,‬דלכאורה מצינו‬ ‫הספק הלימוד לשבוע הבא‬ ‫יעמדו על הברכה מצדיקי הרבים‬ ‫בחז"ל )סוטה ב‪ ,‬א( ארבעים יום קודם יצירת הוולד‬ ‫שהרימו תרומתם להוצאת הגיליון‬ ‫פר' וישלח‬ ‫מכריזין בת פלוני לפלוני‪ ,‬ובעת כשמגיע הזמן‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫יום‬ ‫של התקשרות השידוך‪ ,‬צריך לבחור אז בעצמו‬ ‫ידידנו הנכבד‬ ‫ידידנו הנכבד‬ ‫א‪ ,‬ב‪ ,‬ג‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬ו‪ ,‬ז‪ ,‬ח‪ ,‬ט‪ ,‬יט‪ ,‬כ‬ ‫שימור‬ ‫הרה"ח ר' שמואל צבי‬ ‫הרה"ח ר' שרגא‬ ‫את השידוך‪ ,‬ומנין יידע לבחור השידוך האמיתי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫חזרה )‪(5‬‬ ‫מושקוביץ שליט"א‬ ‫זייבלד שליט"א‬ ‫שהכריזו עליה קודם יצירת הוולד‪ ,‬אלא על כרחך‬ ‫סיכום‬ ‫כא‬ ‫כא‬ ‫כא‬ ‫כא‬ ‫לימוד )‪(4,8‬‬ ‫לרגל נישואי הבת‬ ‫לרגל אירוסי הבן‬ ‫שלאחר שמרגיש שברצונו לבחור אחד מהם יידע‬ ‫למז"ט ובשעטו"מ‬ ‫למז"ט ובשעטו"מ‬ ‫לבטח שזה היתה מההשגחה העליונה‪ ,‬והוא‬ ‫לפרטים נוספים ולביהמ"ד הטלפוני‬ ‫ויה"ר שיהא הבנין עדי עד‬ ‫ויה"ר שיהא הבנין עדי עד‬ ‫הזיווג הנכון שהכריזו עליו בשמים‪.‬‬ ‫מערכת 'אשיחה בחוקיך'‬ ‫ויראה מכל יוצ"ח‬ ‫ויראה ממנו ומכל יוצ"ח‬ ‫‪0733-45-34-36‬‬ ‫רוב נחת דקדושה וכט"ס אכי"ר‬ ‫רוב נחת דקדושה וכט"ס אכי"ר‬ ‫)ערש"ק פרשת ויקרא תשנ"ו‪ ,‬בעת שהותו בביה"ח לניאדו(‬ ‫מ‪ .‬פרידמן ‪054.847.3031‬‬ ‫הגליון נדפס בחסות דפוס שווה לברכה והצלחה בכל הענינים • רח' השלושה ‪ 30‬ב"ב • ‪03-6579999‬‬ ‫‪ • a66136133@gmail.com‬ﬦתﬨומות והנצחו‪ :﬩‬בא"י ‪ • 055-677-9569‬בﬦאנﬢאן ‪• 073-410-88967‬‬