נחל אדניך · Nachal Adunechu
הטקסט של גיליון זה
בס"ד
יו"ל ע"י התאחדות האברכים
"אדנים לתורה" דחסידי זוטשקא
פר' ויצא תשפ"ז • גליון שפ"א
פלאות התורה מאוצרותיו של
הגה"ח ר' זרח רוזנטל שליט"א ח>לוקי הנח>ל מעיין נובע במשנת כ"ק מרנן רבוה"ק זי"ע נח>ל קדומים
"מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" ה' ,ועל זה אמר הכתוב שגם צרכי האדם שעושה
גם כן צריך לבוא לו מצד הקדושה ,היינו שהתורה
בכל דרכיך דעהו
ישנו מימרא ידועה שאומרים בשם הרה"ק מקאצק
תיקון נשמות ישראל במקומות הנמוכים ביותר מחייבתו ,ולא משום שרוצה למצוא חן בעיני העולם. "ואנשי קדש תהיון לי" )שמות כב ,ל( "מענטשליך הייליג
בסה"ק אוהב ישראל כתב ,צא ולמד מאבותינו הק' פקח ועל כן במקרה שמציאת חן בעיני העולם סותר את זאלט איהר מיר זיין" .ויש שהבינו כוונת הדברים היינו
עיניך וראה שממעשים גשמיים של אבותינו הק' נארג ונעשה דברי התורה ,אזי ההסתכלות הנכונה היא ,לא שיש שלצד זאת שהאדם עובד את ה' בכל לבו ובכל נפשו
מהם תורה הק' מהליכת יעקב מבאר שבע ,ובאיזה מקום ישן כאן שני ערכים הסותרים זה את זה ,מצד אחד הערך ומתעלה במדרגת הקדושה ,עם כל זאת עליו להיזהר
והדיבורים שדיבר עם רחל וישק יעקב לרחל ואיך שהיה רועה לעשות רצון השם ,ומצד השני להיות מענטשליך, להיות 'מענטשליך' אנושי בין אנשים.
את צאן לבן ותחבולותיו שעשה המקלות וכיו"ב ,מהכל נעשה אלא כל הערך של המענשליכ'קייט הוא גם מפני ויש שהגדילו לעשות ואומרים עוד ווארט ללא
תורה הק' .ואחר הקדמה זו נכניס עצמנו בעז''ה לקדושת שתורה צוותה על זה .כמו במצוות התורה כבוד אב מקור" :לעולם יהא אדם" ורק אח"כ ירא שמים .וכן
קדושינו קדוש יעקב בלמדינו פרשת יעקב אבינו ע''ה. ואם ,פריקה וטעינה ,וכדו' שעל האדם לעשותם מפני בפרשת נח "נח איש צדיק תמים" וכתב רש"י שאמר
ציווי התורה ולא משום שרוצה להיות מענטשליך. הקב"ה לנח "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה",
עבודת יעקב אבינו לתיקון הגשמיות וא"כ כשיש סתירה ברור שאין שום ערך ומשמעות מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו ,שהרי
הנה המקום שיעק"א הגיע לשכב היה מקום שהיו שם למענטשליכקייט .ועל זה כתב הרמ"א בשו"ע )סי' א(
שלא בפניו הרבה בשבחו ,והקשו הרי צדיק אינו מקצת
חיות טרף מסוכנות ,ובתחילה כשעבר שם לא הרגיש שום ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת שבחו אלא חצי השבח .ותירצו על זה הדרך ש"איש"
קדושה במקום .ועוד מובא בחת"ס ששכח להתפלל תפילת השם ית'. ג"כ שבח הוא .ועוד כהנה וכהנה ראיות ומקורות
מנחה .וכשמגיע לחרן נתן ליבו שעבר במקום שהתפללו ש"מענטשליכ'קייט" הוא עבודה בפני עצמה.
אבותיו .ומובא בערוגות הבושם שיעק''א אמר לעצמו איך וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך .שמעתי ודבר תמה הוא זה שהרי דברים אלו נסתרים
יתכן שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי ,אין מאאמו"ר הה"צ מוה"ר איתמר )שליט"א( ]זצוק"ל[, ממימרא אחרת בשם הרה"ק מקאצק בעצמו" ,שלח
זה אלא שברגע שיצאתי מבית שם ועבר ללכת לחרן -לבית בשם דו"ז הה"ק מוה"ר מאיר מפרימישלאן לך אנשים" ' -שיק אוועק דאס מענטשליכ'קייט'.
לבן ,זה כבר השפיע עלי מגשמיות העוה''ז שלא התפללתי שם. זצוקללה"ה שאמר ברמז הכתוב )במדבר ד ,יד( "כף והנה באמת הכוונה בדברי הרה"ק מקאצק היא
וזה ראיה לכאו' שאין להתעסק כלל עם העוה''ז .יהיב דעתיה אחת עשרה זהב" ,שע"י כפיפה אחת שמכופף אחרת לגמרי בהיפוך ממש ,כמו שכתב בספה"ק שפת
למיהדר -היינו שרצה לחזור בו מלרדת לעבודה שהחל ללכת האדם את עצמו לפני הקב"ה נעשה "א גאלדענער אמת )משפטים תרל"ב( וזל"ק" :בשם הרב הקדוש ז"ל
אליה -לקדש הגשמיות ,וביקש לחזור לגן עדן שלו בבית יו"ד" ,שהרי עשרה הוא יו"ד .ועפ"י דרכו של הה"ק מקאצק על פסוק "ואנשי קודש תהיון" ,להיות שמירת
מדרשו של שם ועבר .מה עשה הקב''ה ,מיד קפצה לו הדרך מוהר"מ זי"ע ,נוכל לומר גם כאן "וכל אשר תתן לי הקדושה במעשה אנוש ותחבולותיו ,פירוש שאין
והגיע לשם ,והשקיע החמה שלא בזמנה. עשר אעשרנו לך" שכל אשר תתן לי אעשה אותו מחסור לה' יתברך מלאכי עליון שרפים וחיות הקודש
ושם חזה יעקב במראה הסולם ,לאמר ,שמה שנראה כמוצב שיהי' בבחינת "יודיש" שהוא בחינת הקדושה .כי רק שמתאוה לקדושת אנשים ,ולכן המשיך נצוצי
ארצה ,אמנם ראשו מגיע השמימה .לרמז על דרך העבודה של כן ראוי שכל אשר לאיש יהודי יהי' הכל בבחינת קדושה גם בעולם הזה במדה וצמצום ,לכן בשר בשדה
קידוש העוה''ז שהיא גבוהה ונשגבה .ובערבי נחל מובא שזה הקדושה "יודיש" דייקא. כו' לא תאכלו שם דרשו חז"ל כלל על כל היוצא מחוץ
)נחל יצחק – ויצא(
הכונה בדברי יעק''א ''מה נורא המקום הזה'' ,שבאמת זה למחיצתו נאסר פירוש כנ"ל שיש בבל דבר התפשטות
נורא ואיום להתעסק במקומות הנמוכים של העוה''ז ,אולם קדושה במדה וצריכין לשמור הגשמיות שלא לצאת
למרות זאת ''אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים'', ועל כן אלו שאומרים לעולם יהא אדם ואח"כ וכו', מגבול הקדושה כנ"ל .גם פירוש תהיון לי שם הוא
שכל העוה''ז הוא בית של הקב''ה ובכל דבר יש אלוקות ושער באמת ייאמר שיש לאימרא זאת ריח השכלה להקדים הבטחה שיהיו בני ישראל בסוף קודש לה'" ,ע"כ לה"ק.
השמים .וזה שליחותו של האדם כאן בעוה''ז. האדם לפני היראת שמים) .ואלו שכן הזכירו את זה רצו לעורר
על החשיבות של נקיות וכדו' ,וכן על בין אדם לחבירו ,והשתמשו בביטוי וכן רביה"ק נחל יצחק זיע"א מביא אימרא זו
והנה באותם אבנים דוממות פשוטות שלוקח להניח זה כמליצה בעלמא ,ובוודאי דבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ וחכמים בנוסח זה וזה לשונו הק' )נח עמ' מ"א(" :ובזה י"ל הרמז
מראשותיו ,מתגלה מה שמובא בפרקי דר"א )פרק ל"ה( שלקח הזהרו בדבריכם(. בפסוק "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" ,כי הדם
בדיוק י"ב אבנים בדיוק ממקום עקידת יצחק .ובזוה"ק פ' ויחי ויסוד זה שאף ענייני העולם על באדם לעשותן הוא משכן הנפש הבהמיות וזהו "אך את דמכם" שגם
אי' שבאותם י"ב אבנים היו מגולגלים כל נשמות הי"ב שבטים בקדושה ולשם שמים ,הזכירו בכל הספרים הקדושים עניני חומריות השייכים לבחי' הנפש הבהמית השורה
שכללו כל נשמות כלל ישראל. על הפסוק "בכל דרכיך דעהו" ,וכלשון קדשו של הרה"ק בדם האדם" ,לנפשותיכם אדרוש" שתעשו לצורך
נפשותיכם ,שהשי"ת דורש מן האדם לא רק שלא
תיקון נשמות ישראל מהמקומות הנמוכים ביותר המאור עינים )פר' לך( וזה לשון קדשו "כי דוד המלך ע"ה
אמר )תהלים קט"ז ט'( "אתהלך לפני ה' בארצות החיים כי יפגום את קדושתו באיסור ,רק גם עניני היתר דורש
ולהרחיב הענין נביא את דברי האריז"ל בכתבים ,שניתנים השי"ת שנעשה אותם לשם שמים בקדושה וטהרה,
דברים גשמיים כגון אכילה ושתיה ושאר צרכי בני אדם,
לנשמות ג' פעמים הזדמנות לתקן תכליתם ,ולא יותר .וכמובא וכמו שאומרים בשם הרבי מקאצק זצ"ל ,עה"פ ואנשי
אם עושין אותן בשביל תאוה אין בהן חיות ,מה שאין
בפסוק "והן פעמיים שלוש יפעל א-ל עם גבר" ,והנה בראשית קודש תהיון לי מענטשליך הייליג" ,עכל"ק.
כן אם אוכל לשובע נפשו ומעלה האכילות והשתיות
הבריאה היו נשמות גבוהות מאד השייכים לקבלת התורה, וכעין זה ידוע ג"כ המימרא מהרה"ק מקאצק זי"ע
ושארי צרכי בני אדם אל השם בטוב כוונתו כדכתיב
אלא שנפלו לפגמים נוראים ,אלו הנשמות של דור המבול דור "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם -ער זאל
"בכל דרכיך דעהו" ,כל מעשיך יהיו לשם שמים ,אז הם
הפלגה ואנשי סדום .וכיון שלא תיקנו פגמיהם באותם ג"פ מאכן פון דעם שמים" .וכמו שכתב בתניא קדישא )פ'
נקראים ארצות החיים ,כי בארציות שלו שוכן בהם
שבאו בגלגול ,מעתה צריכים הם להגיע לתכליתם ע"י תיקון ל"ג( "וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות
חי החיים וזהו אל הארץ אשר אראך שיהיו נקראים
ארוך יותר ולהתחיל מהדרגה הנמוכה ביותר -הדומם ומשם עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים",
ארצות החיים .ע"כ לשון קדשו .וזה כוונת הפסוק "וכל
להתעלות עד שלימותם בדרגת מדבר .והם התגלגלו באבנים,
אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" ,שמכל רכושי אעשה וזה כוונת הדברים שאל לו לאדם לחשוב שהוא
ויעק"א העלם שיוכלו כבר להיכנס המ˘ך בעמו„ ב' ���
יודיש ,אעלה אותם לשמים. עובד את ה' רק ברוחניות ,אבל הגשמי אין זה מעבודת
• לטוב ﬩נשמת ﬥ"ק מרן אדמו"ﬨ רבי נתן דוﬢ בן כ"ק מﬨן אדמו"ר רבי יצחק אייזיק זצוקﬦלה"ה •
טללי טוהר מתוך דא"ח של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א נח>ל איתן המ˘ך מעמו„ ‡' ���
לבחינת צומח .ולכן התאחדו האבנים לאחד) ,ובשפ"א או' שנכללו
"כי במקלי עברתי את הירדן הזה"
כולם באבן יוסף הצדיק -צדיק יסוד( ,שהולכים להיות כלל ישראל.
וכן אח"כ כשהגיע לחרן -מקום שנראה הכי גרוע וטמא
ובזה יש לבאר בס"ד דיעקב אבינו הי' זקוק לייסד ויצא יעקב מבאר שבע וגו' ,ידוע מש"כ במדרש בעולם ,וכמובא בילקוט הראובני בשם גלי רזיא ,שנקרא
כח הברכות שקיבל "מטל השמים ומשמני הארץ", שאליפז רדף אחריו ולקח כל ממונו ונשאר אצלו רק חרן כך ,משום שהיה מקום חרון אף ה' מגודל הקליפות
דהיינו לקשר שמים וארץ שגם באכילה ושתי' יקשר המקל וכמ"ש "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" ,וכ"ק והטומאה ששררו שם .ומובא במגלה עמוקות )פר' ואתחנן
הכל לשורשו ,ולכן נתגלה לו בשבת קודש והנה סולם אאמו"ר זי"ע הי' רגיל לומר דברי הפענח רזא שהמקל אופן מ"ז( בשם הרמ"ע מפאנו בספרו כנפי יונה )ח"ג אות נ"ד(
מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שביום השבת יכול הי' חלול והי' בו שמן שבאורו הי' לומד ,ומכאן הי' לו שאותו מקום חרן נקרא "קדם" ,שהוא ר"ת "ק'רן ד'רומית
כל יהודי לעבוד את השי"ת באכילה ושתי' ,כי היא שמן ליצוק על ראש האבן ועמדה זכות התורה של מ'זרחית" ,הוא מקום קליפה נוראה וגדולה שיש קושי
מצוה לקרא לשבת עונג ומכח זה יכולים להשיג מדריגה השמן שבמקלו שבו לא שלט אליפז ,וזה "כי במקלי גדול לבטלה .ולבן הארמי וחבורתו אנשי חרן ,יניקתם היה
זו גם בימות החול ,וכידוע שתלמיד חכם הוא תמיד עברתי וגו'" היינו בשמן שבתוך מקלי שבזכותו נבקע מאותה קליפה נוראה .ולכן בבלעם -הוא לבן ,כתוב )במדבר כג,
בבחי' שבת כי הוא מקשר שמים וארץ בכל עת ובכל הירדן ,והנה מעשה אבות סימן הן לבנים ויש לנו ז( "מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" ,שמשם היה
שעה ,וזהו שאמרו במדרש דסל"ם בגימט' סינ"י כי בכח להתבונן וללמוד מזה מוסר השכל. יניקתו בטומאה) .כמובא בשער הגילגולים הקדמה כב(.
קדושת התורה שנתנה בסיני יכולים תמיד לקשר שמים והנה בצאת יעקב לחרן זכה לגילוי הנשגב שבחלומו ומצינו דבר נפלא מה ראה יעקב אבינו בחרן מיד
וארץ וכמו שהי' במעמד הר סיני שירדו שמים לארץ. "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה כשהגיע לשם ,שמובא בספר רחובות הנהר עה''פ )כט ,ב(
ובזה יבואר מ"ש בספה"ק מבשר צדק להרה"ק רבי מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" ,וידועים דברי האוהב ''וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים
ישכר דוב מזלאטשוב זי"ע )פרשתן( והביאו הבני יששכר ישראל זי"ע שהאדם צריך לצייר בשכלו שהוא "סולם עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים'' ,שלכאורה לא
)מאמרי השבתות מאמר א'( ,דמה שאמרה רבקה ליעקב "וישבת מוצב ארצה" בתוך ארציות וגשמיות ,אך "וראשו מגיע מצוין כאן רועי עדרי הצאן .וכן בהמשך ''כי מן הבאר ישקו
עמו ימים אחדים" היינו שנה של שבתות כי "ימים" השמימה" היינו שבשכלו ושורש נשמתו הוא דבוק העדרים'' ,שמשמע שהעדרים שותים בכוחות עצמם בלי
היינו שנה עד"ש "ימים תהא גאולתו" ,ו"אחדים" היינו למעלה בשמים" ,והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" רועים .אלא הפשט בזה שהיות ומקומם היה מקום פשע
שבתות כי אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי שכל כוחות העליונים תלויים במעשה האדם להעלותם ורשע וכשפים ,רצו אותם רועי העדרים לשאוב מהבאר
אין בן זוג א"ל הקב"ה כנסת ישראל הוא בן זוגך נמצא או להיפך ח"ו" ,והנה ד' ניצב עליו" שצריך לחשוב בכל יותר ממה שמוקצב לכל אחד ,ולכן הגיעו מוקדם יותר
שהשבת נבראה יחידה ,ולהנ"ל מבואר כי הי' צריך לשנה עת איך שהשי"ת עומד לנגדו ומשגיח ורואה במעשיו לפני שהגיעו שאר הרועים .וכדי שלא יהיה מי שיראה
של התקשרות עם שבת קודש שבה מקשרים שמים ויודע כל תעלומות ומזה יבוא לו פחד ויראה גדולה .וכתב את גניבתם ויגלה תרמיתם ויעשו בהם שפטים במושגי
וארץ ואז לא יוכל שוב עשיו להתנכל אליו. האוהב ישראל שתוכחת מוסר גדול יוכל כל איש ישראלי אנשי רשע ,לכן נתחכמו והרועים עצמם התחפשו בכשפים
וזה שנרמז ליעקב אבינו בברחו מפני עשיו שלקח ליקח לעצמו מזאת הפרשה ולפנות מחשבתו מהבלי הזמן ובשמות טומאה לצאן ,וכך נראו ע''ג הבאר כאילו הם
אליפז את כל ממונו בערב שבת רק נשאר המקל המדומה ,ועיקר הלימוד שכל מעשי האדם הילוך דיבור חפצים להתחכך באבן שע''ג הבאר .אבל יעקב אבינו שידע
שבתוכו השמן שלאורו למד תורה ,ובזה נרמז לו שכדי שמיעה ראי' שכיבה קימה שכל דבר יהי' מעוטף שכל מהשמות הטומאה שמסר אאע''ה לבני הפלגשים כאשר
שיתקיים השפע הגשמי שבו נתברך יעקב שעליו יצא אמת וזך לעבודת השי"ת ,וצא ולמד מאבותינו הקדושים שלחם למזרח הרחוק ,שמסתמא מסר אאע''ה ג''כ ליצחק
הקצף של עשיו הרשע יש לו להתקשר אל קדושת ולך בעקבותיהם פקח עיניך איך ממעשה גשמית של ויעקב ענינים אלו ,וממילא הבין תרמיתם ,ודיבר עם הרועים
השבת ואל קדושת התורה ,כי על ידי שתי קדושות אבותינו הק' נארגה ונעשית מהם תורה הקדושה ,ע"ש שבבהמות המכושפות ,וכמובן שזה נתן ליעק''א מושגים
אלו ניתן לחבר את "טל השמים ומשמני הארץ" שיהי' בנועם דבריו הקדושים חוצבים להבות אש. איזה סוג אנשים הם אנשי בני קדם.
בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" ,ולכן
ע"י מקל קדוש זה שבתוכו הי' השמן שלאורו למד יעקב
והנה בתורת משה להגה"ק החת"ס זי"ע כתב עה"פ מטרת יעק"א להעלות הנשמות מדרגא לדרגא
"ויפגע במקום כי בא השמש" שהי' זה בערב שבת
אבינו תורה נבקע הירדן וזכה להיות לשני מחנות. ובזוה"ק קנ"ג ע"א מציין שבתחילה )כח ,י( כתוב על
סמוך לחשיכה ,שכתוב במג"א )סי' רס"ז סק"א( שהטעם
והנה יעקב אבינו אמר "כי במקלי עברתי את הירדן יעק"א "וילך חרנה" ,ואח"כ )כט ,א( כתוב לשון אחרת
שמקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול ,כי
הזה" תיבת במקל"י בגימט' יעק"ב שבכח שמו יעקב "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם" .ובזוה"ק מפרש
תפילת ערבית נתקנה כנגד אברים ופדרים שמתעכלין
פעל בקיעת הירדן ,וכמו שאמר הבעש"ט זי"ע להרה"ק הענין ע"פ סוד .אולם באור יקר )לרבינו הרמ"ק( על הזוה"ק
בלילה ובשבת אסור ליתנן ע"ג המזבח כדאיתא בגמ'
רבי יצחק מדראהביטש זי"ע שהקפיד עליו על שכותב )פ' ויגש חלק ו' קע"ג ע"ב( מתרץ את תמיהת הזוה''ק ,ש''חרן''
)שבת כ"ד (:ולא עולת חול בשבת ולכן התפלל ערבית קודם
קמיעות וחשש שזהו בחי' משתמש בתגא ,והמליץ היה שם המקום ,אולם המטרה של יעק"א ללכת לארץ
שבאה השמש ,ואליפז נטל כל ממונו ע"ד שארז"ל )שבת
הבעש"ט על עצמו שאינו כותב שם שום שמות רק זו בגלל ''בני קדם'' -בני הקב"ה קדמונו של עולם .שידע
קנ"ג (.נותן כיסו לנכרי ,ועל כן ראה בחלומו "ופרצת ימה
שמו ישראל בן אליעזר וכן יעקב בכח שמו הק' בקע שנשמות כל כלל''י טמונים וגנוזים במקום הקליפות
וקדמה וגו' נחלה בלי מצרים" כי השומר שבת נותנים לו
את הירדן ,והיינו שבכח שקיים את המרומז בשמו יעקב האלו .וזה תפקידו להעלותם בעבודת קדשו ולהפרידם
נחלה בלי מצרים עש"ב ,ומעתה יש לנו ליתן טעם מדוע
שחיבר יו"ד הרומזת לחכמה לעקב הרומזת לאכילה מהזוהמא ולהכינם לקבה''ת.
חלום יעקב הי' דוקא בשבת.
ושתי' וכו' עי"ז המתיק הדינים ובקע את כל המניעות ובחרן המשיך את עבודת התיקונים של הנשמות,
וההסתרות עד שנעשה לשני מחנות .אכן בלעם רצה ונראה לבאר בזה בס"ד בהקדם דברי ספה"ק בת עין שהעלם ע"י עבודת המקלות ,מדומם לצומח ,ואח"כ העלם
להעלות חרון אף רח"ל וכמ"ש "ויחר אף בלעם ויך )פרשת תולדות( במה שנתברך יעקב אבינו בברכת "ויתן לך שיכנסו מהמקלות -צומח למדרגת חי ,שייהפכו לצאן .ובכל
את האתון במקל" החסיר אות יו"ד מתיבת "במקלי", האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ" ,כי ידוע ששמים אותם שנים שרעה הצאן ,עסק בתיקונים נוראים "והכבשים
כי רצה לעורר שאין יעקב ראוי לברכות שבו נאמר לו מרמזים על בחי' רוחניות וארץ מרמזת על בחי' גשמיות הפריד יעקב" מזוהמת כל הדורות.
"אוררך ארור וגו'" כי אין בו הכח לחבר אות יו"ד לעקב ובירך יצחק אבינו את יעקב שיוכל לעבוד את השי"ת
הן בבחי' רוחנית והן בבחי' גשמית ,ויעקב נקרא בשם ובא וראה שבספר המקודש ביותר ''עץ חיים'' ,שבו
וממילא יתבטל מה שנאמר לו "יעבדוך עמים" וכמ"ש תורת הקבלה מהאריז''ל ,נקראים שמות השערים שם
בספה"ק בת עין ,אבל האתון רמזה לו "למה הכיתני זה מלשון י' עקב כי יו"ד מרמזת לבחי' חכמה ועקב
מרמז לבחי' עקביים שהם אכילה ושתי' וכדו' שהי' ''שער העקודים'' ''שער הנקודים'' ''שער הברודים'' ,ושם
זה שלש רגלים" שבני ישראל חוגגים שלש רגלים וכן שורשי הבריאה וכל תכלית עבודת האדם בתרי''ג מצוות
השבת קודש שהיא תחילה למקראי קודש ,ובימים מקשר בחי' החכמה גם לאכילה ושתי' גשמית ,והנה
ארז"ל שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן בתיקון הניצוצות הק' מהשבירה והעלאת מ''ן המשכת
אלו מתגלה איך שכל אכילה ושתי' שלהם הוא עבודת מוחין וכל היחודים ,והכל מפרשת ויצא .כי יעקב אבינו
השי"ת והם בבחי' "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע נעשית על ידי אחרים שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם
וגו'" ,והכונה באומרו "רצונו של מקום" היינו רצונו של במעשה המקלות והכבשים תיקן את כל העולמות.
השמימה" ,והיו"ד המרמז לחכמה שפיר מקושרת לעקב
ולכן הברכות שייכות ליעקב ובניו לעד ולנצח נצחים, השי"ת בבריאת העולם ,שיעבדו את השי"ת גם באכילה והנה ראה פלא פלאות ,שיעק"א כשהגיע לאבני המקום
עכדה"ק בתוספת מועט עפ"י מה שנתבאר לעיל. ושתי' גשמית וכשהאדם עושה כן אזי מלאכתו נעשית היה בגיל .77ואז עדין היו כל הנשמות ביסוד הדומם ,והנה
ע"י אחרים ,וזהו שאמר לעשיו "והי' כאשר תריד ופרקת אחרי 70שנה כשהיה יעק"א בגיל 147זכה כבר ביומו
ובדרך אפשר יתכן לומר שהמקלות אשר שם יעקב
עולו מעל צוארך" שאם תהי' ח"ו בחי' ירידה ליעקב ולא האחרון לראות בעיניו שישים ריבוא בנים וצאצאים נשמות
ברהטים שהי' נראה שבאמצעותם פרץ רכושו לרוב,
יעלו בחינת הגשמיות לקשרה למקורה ,אז לא יתקיים בתוך גוף מתוקנים בפועל וראויים להיות מקבלי התורה.
הי' לאמיתו של דבר רמז למה שבמקלו עבר את הירדן
בישראל "יעבדוך עמים" ואז "ופרקת עולו מעל צוארך". ופלא נוסף שמאז שהגיעו למצרים בס''ה בשבעים נפש
והיינו שחיבר את השמן הרומז לחכמה שהי' בתוך
בנשמות בגוף ,תוך 17שנים הגיעו לכזה ריבוי של שישים
המקל לכל עניני ההשתדלות בממונו שהכל הי' בכוונה ומוסיף שם הבת עין ד"שבת" בגימט' "שמים וארץ
ריבוא צאצאים .הרי לנו עוד דוגמה שממה שנראה מקום
עליונה לשם שמים ,ובזה יתכן לפרש בדרך אפשר מ"ש יו"ד ה"א" "כי ביו"ד ה"א ד' צור עולמים" עולם הבא
הקליפות והטומאה -חרן מקום חרון אף ה' וקליפת קדם
בזוה"ק שיעקב רמז במקלות לסוד קשירת תפלין ,כי נברא ביו"ד ועולם הזה נברא בה"א וזוהי בחינת שמים
ובית הקליפות של לבן וכן מצרים ערות הארץ ,דווקא משם
בקשירת תפילין של יד ושל ראש מחברים את היו"ד וארץ רוחניות וגשמיות ,ובפרשת בראשית כתב הבת
נבנה כל קומת שלימות כלל"י כשהם נעשים דור המדבר
שמרמזת לחכמה שבמח אל הפעולות המעשיות שנרמז עין דשבת בגימט' "שמים וארץ י' ה'" כי בשבת מאירה
ומקבלי התורה הקדושה.
בקשירה של יד שהיא נגד הלב ,וד' הטוב יכפר בעדנו. היו"ד הרומזת לרוחניות לבחי' ה"א הרומז לגשמיות.
ב
נערך ע"י
מתיקות התורה
בשאלות אקטואליות ִא ֵּבי הנח>ל הרה"ג ר' חיים גרינפלד שליט"א ציונים והערות בהלכה נח>לתי עדותיך
הרה"ג ר' יהושע לאנגנויער שליט"א
נדרי צרה
תשובה לשאלה משבוע שעבר להלכה :כאמור לעיל דלהלכה קיי"ל דמותר בפרשתינו כשהלך יעקב אבינו ע"ה לחרן,
השאלה בקצרה :כהן הנוסע במטוס העובר מעל בית הקברות ,האם לידור בעת צרה ואף מצווה איכא בזה ,ובזכותו כתיב וידר יעקב נדר "לאמור" ודרשו חז"ל
נטמא בטומאת מת ,ומה יעשה הכהן? ינצל מהצרה .ואופן הנדר בשני אופנים :א .או "לאמר" לדורות הבאים שיהיו נודרים בעת צרה
תשובה :אחד מכללי טומאת אוהל ,מת שנמצא באהל ,אם אין בינו שאומר אם אנצל מהצרה אתן כך וכך )ריטב"א נדרים כמו שיעקב נדר בשעת הדחק )בראשית רבה תוס' חולין
לבין הגג שיעור טפח ,אין נטמא כל מה שבאהל ,אלא מה שנמצא כנגד י ,(.ובאופן זה אם לבסוף לא ניצל מהצרה אינו ב .ובחזקוני בפרשתן( ואף שבעלמא לא הותר לנדור
המת ,אפילו למעלה מהגג ,כי טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע. צריך לקיים נדרו ,ואפי' באופן שלא כפל לתנאו והנודר נקרא חוטא )נדרים ע"ז ,(:נדרי צרה שאני.
אם יש טפח בין המת לגג ,הגג מפשט את הטומאה בכל האהל אבל דאין צריך תנאי כפול בנדרים )רמ"א יור"ד סי' ר"כ סט"ו(. וכן לענין התרת נדרים שבעלמא הותר בתנאים
גם חוצץ בפני הטומאה ,שלא יצא מחוץ לגג ,ולכן מה שחוץ לגג טהור, ואם כן כופל לתנאו יש בזה חשש של עובד ה' מסוימים ,בנדרי צרה שאני .ע"כ נעסוק השבוע
וגם המאהיל על האהל הנמצא מחוץ לגג ,או הנוגע בו מבחוץ טהור. ע"מ לקבל פרס )רמ"א שם מקורו במהרי"ל( ומבואר שם בדין נדרי צרה מקורו ,טעמו ,גדרו ,ופרטי דיניו ,וכל
לדעת רוב הראשונים שונה דין הקבר מדין שאר אהלים ,כי נאמר דמ"מ מותר לעשות דכל הנדרים היא באופן זה המסתעף מזה.
בתורה "או בקבר" ,ולכן אם אין חלל טפח בקבר ,הטומאה בוקעת ועולה ואף שבעלמא י"א דא"א לידור נדר על תנאי דלא מקורו :מצינו ב' מקורות א .וידר יעקב נדר
כנגד הטומאה ,אבל אם יש חלל טפח ,הטומאה לא רק שלא נעצרת חייל מ"מ מודה בנדרי צרה )קרן אורה נדרים כא .(.ב. לאמור כנ"ל .ב .וידר ישראל נדר שנדרו ישראל
על גבי הקבר ,אלא היא עולה למעלה וגם בצדדי הקבר שלא כנגד אופן השני שנודר ומשלם מיד קודם הצרה ,כמו נדר בעת צרה ,וע"י מצווה זו נשמעה תפילתם.
המת] .אמנם יש ראשונים הסוברים שגם בקבר אם יש פותח טפח אין שאמר "נדרו ושלמו לה' אלוקיכם כל סביביו יוביל ומזה הוכיחו בגמ' )עירובין ס"ד( דע"י עשיית מצווה
הטומאה בוקעת מחוץ לקבר[. שי למורא" )ערוך השולחן סי' ר"ג( .וכתבו הפוסקים מתקיימין נכסיו שבאו בלא יגיעה כגון נכסי הגר
נמצא שהעובר מעל לבית הקברות טמא ממה נפשך ,כי אם יש חלל כמה פרטים ועצות להנודר בעת צרה וכדלהלן. ולכן יקח בהם ס"ת )יעוין פירש"י שם(] .כן הוכיח
טפח בין המת לקבר ,נטמא מדין טומאת קבר שבוקעת ועולה ,ואם אין
להתייעץ :לא ימהר האדם לקפוץ ולידר בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ע"ט יעו"ש מה שדן
פותח טפח ,נמצא מדין טומאת מת שבוקעת ועולה.
בעת צרתו כדי שלא יתחרט אח"כ על נדרו, מדוע לומדים זאת מנדרו של יעקב ולא מ"וידר
דין נוסף יש באהל ,כמו שאהל מפשט את הטומאה בכל האהל ,כך אלא בתחילה יתיישב בדעתו היטב איזה נדר ישראל נדר"[.
אהל גם חוצץ בפני הטומאה ,ולכן אם אחד נמצא מעל טומאת מת, לקבל ע"ע ,וראוי שלפני שנודר שגם ילך לחכם
אבל הוא נמצא בתוך אהל אחר ,כגון אדם שנכנס לבית הקברות בתוך עוד מקור מצינו דמהא דסמכה התורה פרשת
להתייעץ עמו איזה נדר כראוי לנדור )ספר חסידים סי' נקום נקמת בנ"י מאת המדינים לפרשת נדרים
ארון סגור ,אז הארון נחשב לאהל ,וחוצץ בפני הטומאה .אלא שאהל
ת"ג ,וזה הטעם שהזהירה תורה יותר דין כפיה בבי"ד בענין נדרים לומר שנודרים בעת צרה ומלחמה )בעל הטורים במדבר
חוצץ בפני הטומאה רק כשהוא עשוי מדבר שאינו מקבל טומאה ,אבל טפי משאר מצוות משום שהדרך לידור בעת צרה ומצוי שאח"כ
אם הוא עשוי מדבר המקבל טומאה ,אינו חוצץ .ואף שארון הוא כלי ל"ח ב(.
מתחרט מכך שנדר ומיקל לעצמו העמק דבר במדבר ל ,ב(.
המקבל טומאה ,בכל זאת הוא חוצץ בפני הטומאה ,מפני דין נוסף שיש היתר או מצווה :י"א שמצווה לידור בעת צרה
מעין הצרה :ראוי לאדם לידור מעין הצרה
בדיני אהל ,שדין זה שכלי המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, )כ"ה בפסקי התוס' חולין ב :ובבית האוצר להגר"י ענגיל כלל מ'
נאמר רק בכלי קטן ,אבל בכלי גדול שמכיל בתוכו לפחות ארבעים סאה, שיתכן שלצורך כך באה עליו הצרה כדי שיתקן סק"ז ,דייק דלכן יליף מתיבת "לאמר" ולא מעיקר מה שנדר יעקב
מידה במידה )ספר חסידים שם ,ורצה לאפוקי מדרכי האמורי כדי להוסיף ללמוד שיש גם מצווה ולא רק היתר( ,וי"א דלא
כיון שאינו עשוי לטלטל ,נחשב לאהל החוצץ בפני הטומאה.
שאם חש במעיים אינו אוכל בני מעיים וכיו"ב(. הותר לידור בעת צרה )אגודה פ"ג דנדרים ,והרבה דנו בדבריו
והנה נחלקו תנאים אם אהל זרוק שמיה אהל ,דהיינו אם אהל
המטלטל ואינו עומד במקום אחד ,אם הוא נמצא מעל הטומאה ,האם זמן קצר :כשנודר בעת צרתו ראוי לקבל הנדר ותיצו הא דיעקב כן נדר כדלהלן בשטמ"ק נדרים ט' .תי' דהאי דנדר
לזמן קצר בלבד )יוסף אומץ עמ' ,352ראשית חכמה שער יעקב בעת צרה הוא משום דהוי קודם מתן תורה ,וברשב"א שם כתב
הוא נקרא אהל וחוצץ בפני הטומאה ,או מכיון שהוא מטלטל ואינו דנדר דיעקב לא היה נדר גמור אלא נדבה והודאה .ומיהו ברשב"א
עומד במקום אחד אין לו שם אהל כדי לחצוץ בפני הטומאה. הקדושה פי"ד אות כא'( ,והזמן קצר הכוונה כגון ליום
בחולין שם משמע דמותר ויעוין עוד במהר"ם מינץ סי' עט' מה
ונדון זה נוגע כהיום בזמננו לגבי רכב או אוטובוס הנוסעים מעל אחד או לחצי יום וכמו שמצינו בגמ' תענית יב.
שהאריך בזה בטוב טעם(.
קברים ,האם היושבים בתוכם נטמאים ,כי לכאורה כלים אלו יש להם ברבי יוחנן שהיה אומר הריני בתענית עד שאבוא
לביתי וסיים שם המצאה זו ראוי לאדם חלוש טעמו :אף שבשאר זמנים אסור לידור כנ"ל,
דין אהל שהם חוצצים בפני הטומאה ,אלא שבאנו לדון שאולי יש להם משום שבשאר זמנים יכול לקיים המצווה
דין אהל זרוק כיון שהם מטלטלים ואינו עומדים במקום אחד ,וכן אולי שיקבל עליו כל יום מחדש יעו"ש עוד.
בלא שידור ע"י שיביא קרבנו לעזרה ויקדישו
הם עשויים מדבר המקבל טומאה כגון שעשוים מברזל המקבל טומאה, קנס ממון :י"א שעדיף לתלות נדרו בקנס
וישחטהו מיד ,וכן בצדקה יכול לתת מיד לכן עדיף
שאהל זה אינו חוצץ בפני הטומאה. ממון כדי שאם יכשל בנדרו יוכל לתקן המכשול
שיעשה כך שמא יבוא לידי תקלה ,אך כשהוא
ולכאורה יש ראיה ממסכת סוכה )דף כא ע"א( שאהל כזה נחשב לאהל, בממונו )יוסף אומץ שם(.
בעת צרה יש תועלת שידור כדי שמיד תגין עליו
כי חז"ל עשוי הרבה מעלות לגבי מילוי מי חטאת ,שהיו לוקחים ילדים נשמת כל חי :י"א שמי שהוא בעת צרה ידור זכות המצווה ההיא אע"פ שבאותו זמן עדיין אינו
שמעולם לא נטמאו ,ומצד החשש שאולי בדרך למילוי המים יטמאו שכשיצילהו ה' יאמר סדר נשמת כל חי )בן איש חי, יכול לעשות המצווה )יפה תואר בבראשית רבה ,והוסיף
כשיעברו מעל קבר ,לכן היו לוקחים אותם על גבי שוורים ודלתות על ומקורו מר' יהודה החסיד ששבח נשמת כל חי מסוגל על כל צרה שמטעם זה אף מצווה איכא דנחשב כעין תפילה ,דהרי הוא מורה
גביהם ,שגם אם יש למטה קבר ,הדלת שאינה מקבלת טומאה תחצוץ שלא תבוא(. שהוא מאמין בה' שיושיעו מצרתו(.
בפני הטומאה. בזמנינו :י"א שבזמנינו ראוי להימנע לגמרי
והקשו התוס' )ד"ה ועל( שהשור עם הדלת הוא אהל המטלטל, גדרו :גדר עת צרה :כאמור לעיל דלא הותר
מנדרים )שבט מוסר פ"כ ט"ו דרק בדורות הראשונים שהיו לנדור אלא בעת צרה ,וגדר עת צרה כתבו
וממילא נקרא אהל זרוק ,ולמ"ד לא שמיה אהל ,אינו חוצץ בפני בטוחים בעצמם שלא ישנו את דבריהם מכל מניעות שבעולם(.
הטומאה ,ותירצו שאין הכי נמי ,שרבנן סוברים שאהל זרוק שמיה אהל. הפוסקים דלא רק באופן שהצרה נמצאת כבר
ובריטב"א )עירובין דף ל ע"ב( תירץ ,שאהל זרוק לאו שמיה אהל ,רק בכלי התרת נדרי צרה :כאמור לעיל דאף שהתרת כגון שיש לו חולה בביתו וכיו"ב ,אלא אף בזמנים
שאינו מקבל טומאה מחמת גדלו כיון שאינו עשוי לטלטול ,ולכן באהל נדרים מותרת באופנים מסוימים ,בנדרי צרה מיוחדים נחשב כצרה כגון ר"ה ויו"כ שהם ימי
זרוק העשוי לטלטול מקבל טומאה ואינו חוצץ ,ולכן היו מביאים דלתות נחלקו הפוסקים .ולהלכה פסקינן דאין מתירים דין )ריטב"א נדרים י( ,ונדר בזמן פטירת קרובו וכיו"ב
שהם פשוטי כלי עץ ,ואינם מקבלים טומאה מצד עצמם ,וממילא גם )סי' רכ"ח סט"ו( .ומ"מ כתבו הפוסקים להתיר שהוא מקבל הנהגה מסוימת) ,שו"ת אמרי יושר ח"ב סי'
אם הם מטלטלים ,אינו מקבלים טומאה. באופנים כדלהלן: קל"ו( .ויש להסתפק אם נחשב צרה בעת שעולה
למעשה פסק הרמב"ם )טומאת המת פי"א ה"ה( שאהל זרוק לא שמיה א .לצורך :לצורך מצוה )רמ"א שם( או לצורך גדול בדעתו הפורענות שיקבל על עוונותיו )שו"ת נשאל
אהל ,והנה יש שלשה סוגי אהל זרוק ,א .כשהוא עצמו מתגלגל על מאוד )מהרי"ל סי' קפ"ה( .ב .יכשל :כשיש חשש גדול דוד יור"ד סי' י"ז יעו"ש הצדדים בזה(.
הארץ ,ב .כשהוא נישא בידי אדם או בהמה באויר ,אבל רגליהם של שלא יוכל לקיים נדרו ויכשל בו מותר להתיר )שו"ת נדר שאינו גמור :נשתנו נדרי צרה משאר
הנושאים אותם נוגעים בארץ ,ג .אהל שכולו עף באויר. רמ"א סי' ק"ג( .ג .בדיעבד :י"א דאם עבר והתירו נדרו נדרים ואף בנדר שאינו גמור הוי נדר ,כגון שלא
ודנו הפוסקים באיזה אהל פסק הרמב"ם שלא שמיה אהל .ומזה הותר הנדר )רמ"א סי רכ"ח סמ"ה( ויש חולקין )ש"ך ס"ק פירש הנודר את נדרו בשלימות ,כיון שבוודאי
יש נפקא מינה לגבי רכב ואוטובוס הנוסעים ומתגלגלים על הכביש אם ק"ח( .ד .מסירת מודעה :מסר מודעה בערב ר"ה או אין כוונתו לומר בעת צרה דברים בטלים )שו"ת
יש להם דין אהל זרוק ,וגם לגבי מטוס שדינו חמור יותר ,שהוא לא ב"כל נדרי" לבטל נדריו ושוב נדר בעת צרה יכול מהרלב"ח סי ג'(] .וכפי שמביא ראיה מפרשתן שאמר
רק מטלטל אלא גם עף באויר ,בנוסף לכך ,הוא עשוי מברזל שמקבל לסמוך ולהתיר נדרו כיון שגם מסר מודעה לבטל יעקב "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית
טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה. נדרו ,מ"מ אם נתחייב לצדקה בעת צרה יקבל אלוקים" ,ולמרות שלא פירש יהיה לי ,מפרשים
וכן דנו הפוסקים לגבי הנמצא ברכב או במטוס העובר מעל בית עליו בלי נדר שכאשר ירחיב לו ה' גבולו יפרע כוונתו שהיה בזה קבלה שהוא יבוא ויזבח שם[.
הקברות האם יש עצה שיניח מתחתיו קרש עץ שאינו מקבל טומאה, לעניים )שו"ת תשורת שי ח"א סי' תקפ"ז(. וכן יש מי שחידש שנדר בעת צרה חל במחשבה
ויעמוד עליו ,וזה יחצוץ בינו לבין הטומאה ,כמו הדלתות שהיו מונחים למעשה :אף שאין המנהג לנדור כלל ,מצוי גמורה גריידא אף שלא הוציא בפיו )שו"ת נשאל דוד
על גבי השוורים .שכתב הריטב"א אף שאהל זרוק לא שמיה אהל הם הדבר שאנשים מקע"ע קבלות שונות בעת צרה, יו"ד ס' י"ז( ,ויש חולקין )שו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' של"ג כיון
חצצו בפני הטומאה. צריך לדעת להיזהר בכל הנ"ל. שנדרי צרה יפלי' מקרא הנ"ל – חזי' דצריך אמירה בפה(.
המשך יבא בשבוע הבא בל"נ
ג
להתענג בעקבותיהם
של צדיקי הדורות צוף נחי>ל סיפורי קודש בשולי אדרתו של רבינו הנחל יצחק זי"ע מורשה >להנחי>ל
מסירות נפש לחסידות הרה"ג ר' חיים גולדשטיין שליט"א
רבי דובער שוטט בספרייה הגדולה של אביו הגדול ועיניו
לא ידעו שבעה .הוא נדמה כמכור לטיפה המרה שניתן לו רשות
הדרכות ישרות בענייני עבודת ה'
להיכנס למרתף עמוס חביות יין .הוא עבר על עוד ספר ועוד ספר, -ע"י אהבת ישראל -תפילה בכוונה -
גמא עוד רעיון ועוד מאמר עמוק .ואז נחו עיניו על ספר שהיה נעשה יחוד בשמו יתברך - בכדי להתפלל כדבעי זקוק האדם לסייעתא
נראה כמוצנע היטב בין הספרים .הוא הוציאו בזהירות ,ונחרד
בתוה"ק )ויקרא יט ,יח( ואהבת לרעך כמוך אני דשמיא מרובה ,וזהו הענין במה שמצינו )ברכות ל,
למראה עיניו.
ה' .יש לפרש ,דהנה כששני יודי"ן סמוכין זה לזה, ב( חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם
• הוא שמו יתברך ,והרמז שכשני יהודים אוהבים התפילה ,שחסידים אלו היו מתפללים באותה
רבי דובער בנו של המאור הגדול לממשלת התורה והחסידות אחד את השני ,נעשה מזה יחוד שמו יתברך ,וזהו שעה קודם התפילה שתפילתם תהא כהוגן ,עלינו
בעל התניא ,נודע משחר ילדותו כתאב דעת וצמא חסידות באופן 'ואהבת לרעך כמוך' על ידי אהבת חברים ,נעשה להתפלל בכח ובמוח.
מופלא ביותר .הוא היה שותה בצמא את מאמריו העמוקים של 'אני ה'' ,שמזה נהיה שם ה'. שמעתי מאדוני אבי ז"ל שאמר בשם אא"ז
אביו הקדוש ,ואף בזאת לא מצא די מרגוע לנפשו ,והיה משדל וזהו המכוון במאמר הכתוב )דברים ד ,ד( ואתם ז"ל שאמר :תפילה טובה היא מתנה מן השמים.
את אביו ללמדו עוד ועוד מסתרי תורה וסודותיה. הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ,הכוונה, צדיקים על אף גודל כוונתם בתפילה בכל
לימים כאשר השיא את בתו ,היה מונח כל כולו בהכנה כאשר אתם בני ישראל דבקים זה בזה ,אזי 'ה' זאת לא האמינו בעצמם ובתפילתם ,וידעו שיכול
פנימית ועמוקה לקראת השמחה ,וזנח את עיסוקיו בטיפול אלקיכם' נעשה מזה שם. להיות שיהודי פשוט המתפלל בלחישה תפילתו
בצורכי החתונה .אביו בעל התניא התאונן על שעול החתונה נופל ובזה יובן מה שאמרו חז"ל )ברכות לא ,א( אל טובה יותר משלהם.
עליו ואילו בנו המחותן בעצמו אינו דואג ושם לב לעול שמחת יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך )חודש אלול תשנ"ה ,בביתו נאוה קודש(
הנישואין" .מה אעשה" – הפטיר" ,ואין אכפת לו מאומה ,כי אם כך זוכרהו .דלכאורה מאחר ששני חברים נפגשים
שיהיה מאמר חסידות בחתונה". יחדיו נעשה מזה שמו יתברך ,אם כן איך הם -הבחירה והשגחה -
כאשר קיבל רשות מאביו להיכנס לחדר משכיתו הלא הוא מותרים להיפטר איש מרעהו ,הרי זה כמוחק את שוחחתי עם רבינו זי"ע אודות בחירת השם
השם .אכן כבר אמרו חז"ל )ירושלמי שבת פ"א ,ה"ב; לאחד מילדיי שיחיו ,והתבטא לי בלשון קדשו
אוצר הספרים הרחב המלא מזן אל זן ,לא היה גבול לאושרו,
הוא עבר מצד אל צד ידיו משוטטות בין המדפים ,ועיניו לא שקלים מ"ב ,ה"ה; קידושין פ"א ,ה"ז( כל האומר שמועה 'ליתן שם זה שורש נשמה' ]כלשונו' :געבן א נומען
בשם אומרה יראה כאילו בעל השמועה עומד איז א שורש נשמה'[.
נלאות מלהתבונן בעוד ועוד ספרי חכמה ודעת .לפתע הוא מצא
לנגדו ,נמצא שאם לאחר שיפרדו איש מרעהו, שאלתי את רבינו זי"ע ,היות והאריז"ל כתב
ספר מוצנע ,אך כאשר רצה לפותחו ולעמוד על טיבו ראה כתוב
יאמר כל אחד שמועה מפי חבירו ויצייר כאילו )שער הגלגולים ,הקדמה כג( ,שהקדוש ברוך הוא נותן שכל
עליו בכתב ידיו של אביו באותיות גדולות" :חרם דרבינו גרשום בעל השמועה עומד לנגדו ,אם כן אין הפירוד
להמסתכל"! וחכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא
ביניהם פירוד גמור ,ואין זה כמוחק את השם, שורש נשמתו של הבן ,ומחמת זה האדם מושרש
רבי דובער נרתע לאחוריו ,הוא השיב את הספר למקומו ולזה אמרו הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך בשמו מאוד מאוד עיי"ש בדבה"ק .בכהאי גוונא
והמשיך לעיין בספרים אחרים שהיו מצויים בשפע בספרייה. דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו ,ומצייר כאילו עומד כשאין לאב אפשרות לבחור שם לבנו ,מחמת
• לנגדו ,וממילא אין פירודם פירוד גמור. שהוריו נתנו לו הברירה ליתן רק שם אחד ,במה
"הצילו ,הצילו ,אש משתוללת"! )חודש טבת תשנ"ד ,בביתו נאוה קודש( יוודע לאדם שאכן זה השורש נשמה של הבן ,הרי
לשונות אש האירו את שמיה של ליאזנא ,אפופים בעשן לא היה לו הבחירה לבחור שם אחד מכמה שמות.
-רפואה -
שחור סמיך .תושבי העיירה מיהרו לכיוון העשן ונחרדו לראות וענה לי כדרכו במתק לשונו" :אני הולך כסדר
את ביתו של הרבי בעל התניא עולה באש .אחר שהצילו את הענין שצריך האדם לדרוש ברפואות בעת בכל דרכי החיים בסברא זו ,דהנה לכל אדם יש
הבערה ,נפנו לכבות את הדליקה להציל כל יושבי הבית מתוך ֵ חליו יש בו שני טעמים ,הטעם הא' ,כי כל דבר 'בחירה' וכן יש 'השגחה' ,ואם כן מכיון שיש
את הבית מכיליון ,ואת הבתים שסביבו מלהתלקח אף הם שאפשר לעשותו בדרך הטבע ,אין לעשותו בדרך לאדם בחירה ויוכל להיות לו הרבה פעמים שצריך
בשרשרת מסוכנת. נס ,כמאמרם ז"ל )פסחים סד ,ב( אין סומכין על הנס, לבחור דבר אחד מהרבה דברים ,ומנין ידע אם אכן
ואמרו בגמרא )שבת לב ,א( כל שעושין לו נס מנכין הבחירה היתה הדרך הטובה והישרה ,ושכך רצה
הם ניסו ככל יכולתם ,אך לא עלה בידם להתגבר על האש, לו מזכויותיו. השם יתברך .על זה צריך לידע שעם הבחירה יש
ביתו של הרבי הפך למאכולת אש ,לא נותר דבר ממנו לפליטה.
והטעם השני ,דהנה אם באמת היו אומרים עמו כן 'השגחה' ,והנה כשיראה וירגיש האדם
כאשר ניסו הנוכחים לאמוד את הנזקים ,נחרדו כשנזכרו שעם
לו לאדם שלא יעשה שום השתדלות לרפואתו, שאחרי כל המעלות והחסרונות בכל זאת הוא
העצים והאבנים עלתה בעשן הספרייה היקרה והנדירה של הרבי, מרגיש שברצונו לבחור זאת ,יידע לבטח שזהו
אלא ישב בית המדרש ויעסוק בלימוד התורה
שבה היו גם ספרים יקרים ונדירים שאין להם העתק נוסף ,ועתה מצד ההשגחה העליונה ,והוא דבר הנכון אשר
ובאמירת תהלים ,לא היה נסיון גדול כל כך לעמוד
לא נותר מהם אלא עפר ופיח. בזה .אך עיקר הנסיון שמנסה ה' אלקינו אותנו בזה היה צריך לבחור .כי כן סיבב אותו המסבב כל
"הזוכר אתה קטע מהספר הלז"? שאל בעל התניא את בנו הוא שנשתדל לעשות הכל בדרך הטבע ,ובכל הסיבות שירגיש רצון לבחור בדבר זה יותר מכל
כשמביט אל ערימת הגחלים מה שהיה מלפנים ביתו" .הספר זאת נדע שהכל הוא מאתו יתברך ,ודברים אלו הדברים ,ובזה יבחר.
הזה"?! תמה רבי דובער כשהבין היטב למה מתכוון אביו" ,הלא אמורים בכל העניינים הצריכים השתדלות ,הן והוא הדין לגבי נתינת השם ,שהוא גופא
היה כתוב עליו חרם דרבינו גרשום למסתכל בו ,איך אוכל לדעת בענייני רפואה והן בענייני פרנסה בכל דבר הצריך ההשגחה העליונה שסיבב אותו המסבב כל
מה כתוב בו"? השתדלות טבעית. הסיבות שלא יהא לו בחירה אחרת ,בזה שנתנו לו
"אה" – הניף בעל התניא את ידו באכזבה" ,חשבתי שיהיה לך ֶ )חודש ניסן תשנ"ו ,בעת שהותו בביה"ח לניאדו( רק שם אחד ,והכל מהשגחה עליונה שזאת הוא
מסירות נפש לחסידות"... בוודאי שם השייך לשורש נשמתו של הנולד.
וכן אנו רואים בעניני זיווגים ,דלכאורה מצינו
הספק הלימוד לשבוע הבא יעמדו על הברכה מצדיקי הרבים בחז"ל )סוטה ב ,א( ארבעים יום קודם יצירת הוולד
שהרימו תרומתם להוצאת הגיליון
פר' וישלח מכריזין בת פלוני לפלוני ,ובעת כשמגיע הזמן
ה ד ג ב א יום של התקשרות השידוך ,צריך לבחור אז בעצמו
ידידנו הנכבד ידידנו הנכבד
א ,ב ,ג ,ד ,ה ,ו ,ז ,ח ,ט ,יט ,כ שימור הרה"ח ר' שמואל צבי הרה"ח ר' שרגא את השידוך ,ומנין יידע לבחור השידוך האמיתי
- - - - - חזרה )(5 מושקוביץ שליט"א זייבלד שליט"א שהכריזו עליה קודם יצירת הוולד ,אלא על כרחך
סיכום כא כא כא כא לימוד )(4,8 לרגל נישואי הבת לרגל אירוסי הבן שלאחר שמרגיש שברצונו לבחור אחד מהם יידע
למז"ט ובשעטו"מ למז"ט ובשעטו"מ לבטח שזה היתה מההשגחה העליונה ,והוא
לפרטים נוספים ולביהמ"ד הטלפוני ויה"ר שיהא הבנין עדי עד ויה"ר שיהא הבנין עדי עד הזיווג הנכון שהכריזו עליו בשמים.
מערכת 'אשיחה בחוקיך' ויראה מכל יוצ"ח ויראה ממנו ומכל יוצ"ח
0733-45-34-36 רוב נחת דקדושה וכט"ס אכי"ר רוב נחת דקדושה וכט"ס אכי"ר )ערש"ק פרשת ויקרא תשנ"ו ,בעת שהותו בביה"ח לניאדו(
מ .פרידמן 054.847.3031
הגליון נדפס בחסות דפוס שווה לברכה והצלחה בכל הענינים • רח' השלושה 30ב"ב • 03-6579999
• a66136133@gmail.comﬦתﬨומות והנצחו :﬩בא"י • 055-677-9569בﬦאנﬢאן • 073-410-88967
