עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — ויצא (2026-11-16)

נדבת נדבת
הרה"ח ר' דניאל גרליץ שליט"א הרה"ח ר' שמואל חיים
מראשי חבורות הבחורים חסידה שליט"א
לרגל שמחת נישואי בתו הכלה תחי' לרגל שמחת נישואי בתו הכלה תחי'
למז"ט בשעטו"מ למז"ט בשעטו"מ
עב"ג החתן צבי אלימלך קליינר ני"ו עב"ג החתן יצחק דוב קלאר ני"ו
החתונה אי"ה ביום שלישי י"ד כסלו החתונה אי"ה ביום שלישי י"ד כסלו
הבעל"ט באולם ארמונות חן הבעל"ט באולם היכלי מלכות
רח' שלמה המלך בני ברק רח' שלמה המלך בני ברק
קובץ רל"א
יה"ר שירוו רוב נחת יה"ר שירוו רוב נחת
דקדושה מכל יוצ"ח דקדושה מכל יוצ"ח ערש"ק
פרשת ויצא
תשפ"ז
נדבת
לתרומות והנצחות:
הר"ר יוסף שוכמן הי"ו 052-7620204
לרגל שמחת הולדת הבת בשעטו"מ
ברכת מזל טוב לסבים לקבלת הגליון בדוא"ל:
הר"ר שמואל יצחק שוכמן הי"ו הרה"ח ר' חיים שוכמן הי"ו a609200101002@gmail.com
יה"ר שירוו רוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח
שמחת הקידושא רבא אי"ה בשב"ק זו בביהמ"ד
של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
לידידינו היקר
הר"ר יעקב צבי אופמן הי"ו יו"ל ע"י
על פטירת אמו האשה החשובה
ע"ה מרת
רחוב דוד 32ירושלים
ניתן להאזין לשיעורי
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב חבורת "בני עולם הבא" מדי ליל שישי בשידור חי
דחסידי סטריקוב במערכת 'קול סטריקוב'
בייסודו ובנשיאותו
חזרה קע"ח ה' – קפ"ג השבוע -פר' ויצא של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מס' 072-3371263שלוחה .4
••• כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור
קפ"ד – קפ"ה שבוע הבא – פר' וישלח קו הבחינות077-437-9774 :
מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה וכן בקו שיעורי כ"ק מרן
ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'
מס' 073-2951269שלוחה .1
ג לב ויצא עומק
ויצא
השגה בתורה צריך דווקא לישן ,כי אנשי ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו
המעלה בעת שנתם יכולים להשיג וישכב במקום ההוא (כח ,יא).
גילויים נפלאים שאין ביכולת להשיגם וברש"י" :וישכב במקום ההוא ,לשון
בהיותם ערים (ראה פרי עץ חיים שער ק"ש
מעוט ,באותו מקום שכב,
שעל המטה פ"א) .ולכן דווקא אחר שעמל אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר ,לא שכב
והתייגע יעקב י"ד שנים והתעלה בלילה ,שהיה עוסק בתורה" .ויש להבין
בהשגת התורה ע"י מיעוט שינה ,הגיע מה ראה כעת יעקב לשנות הנהגתו
למדרגה זו של השגת חלק התורה מאשר נהג עד עתה שלא לשכב על
המתגלה דווקא ע"י השינה. מיטתו בלילות.
וי"ל דהנה זה וודאי שמניעת השינה
היא מן ההנהגות המועילות
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה'
ביותר להתעלות בלימוד התורה ,והוא
במקום הזה ואנכי לא ידעתי
אחד מקנייני תורה ששנו חכמים (אבות
(שם ,טז).
פ"ו מ"ו) "במיעוט שינה" .ובכלליות
ופירש רש"י'" :ואנכי לא ידעתי', הגוף וצרכי מתענוגים הפרישות
שאם ידעתי ,לא ישנתי במקום מסוגלת לרומם את האדם למדרגות
קדוש כזה" .ויש לפרש באופן אחר מה נעלות בתורה .וזה היה טעם הנהגת
שאמר 'ואנכי לא ידעתי' ,שהנה בדיני יעקב עד עתה ,שלא ישן בלילות כדי
התפילה מצאנו כמה דינים מעין דיני להתעלות ולהתרומם בקניין התורה.
מורא וכבוד מקדש ,כגון האיסור לרוק אך אחר שעלה והתעלה כ"כ ,הגיע
בעת התפילה (שו"ע או"ח סי' צז ס"ב) כשם למדרגה כזו שכדי לזכות לתוספת
לב ויצא עומק ד
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה שאסור לרוק בהר הבית (משנה ברכות פ"ט
אין זה כי אם בית אלקים וזה מ"ה) ,וכן ראוי שיהיו לו מלבושים נאים
שער השמים (שם ,יז). מיוחדים לשעת התפילה כמו בגדי
כהונה (שו"ע סי' צח ס"ד) .כי התפילה
יש לדקדק הלשון שאמר 'אין זה כי אם'
במקום קרבן (שם) ,והמתפלל כעומד
בלשון שלילה ,והיה לו לומר 'זה בית
לפני המלך (שם ס"א) .ועוד קיימא לן (שם
אלקים' ותו לא מידי ,ומשמע שבא
סי' צד ס"א) שהמתפלל צריך לכוון פניו
למעט בזה ,וצ"ב מה מיעט.
כנגד המקדש.
ויש לפרש הכוונה ע"ד הרמז ,עפ"י והנה מן הכתוב (פסוק יא) "ויפגע
דעת הרמב"ם (פ"ו מהל' בית הבחירה
במקום וילן שם" ,דרשו חז"ל
הי"ד-טז) שקדושת בית המקדש לא בטלה (ברכות כו ):שיעקב תיקן תפלת ערבית
בזמן הזה ,וכפי שכתב" :לפי שקדושת שאין פגיעה אלא תפלה .וא"כ בוודאי
המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה נהג באותו מקום כל דיני תפילה הללו.
אינה בטלה ,והרי הוא אומר (ויקרא כו ,לא)
וכאשר נתוודע ליעקב שעומדות רגליו
'והשימותי את מקדשיכם' ואמרו חכמים על אדמת קודש מקום המקדש אמר
אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים" 'אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא
(משא"כ קדושת ארץ ישראל לעניין ידעתי' ,היינו שעתה נתברר לו כי 'אכן
מצוות התלויות בארץ שבטלה בזמן הזה. יש ה' במקום הזה' בפועל ,שמקום זה
ודעת הראב"ד שם הוא להיפך). הוא מקום המקדש ממש ,ומצד זה יש
לנהוג את כל הדינים שנהג' ,ואנכי לא
והנה יעקב הרגיש את קדושת המקום
ידעתי' ,היינו בשעה שנהג בדינים אלו
עוד בטרם נבנה ,וזהו שאמר 'מה
חשב שהן מוטלות עליו רק מצד התפילה
נורא המקום הזה' ,שיש בו השראת
שהיא כעין העומד במקדש ,ולא ידע
הקדושה ,על אף ש'אין זה' ,היינו
שיש כאן חובת כבוד ומורא מקדש ממש.
שעדיין אין בו בפועל מאומה ,מכל מקום
הרי הוא בקדושת 'בית אלקים'.
ה לב ויצא עומק
משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר וזהו שדייק לומר 'כי אם בית אלקים',
על השבת ,אף מורא האמורה במקדש שדבר זה שיש קדושה גם כאשר
לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי 'אין זה' ,אינו שייך אלא ב'בית אלקים',
שהזהיר על המקדש". שקדושתו נובעת מכך שהוא 'שער
השמים' ,היינו מחמת השראת השכינה
ומה שאמרו 'לא משבת אתה מתיירא',
שבו ,והשראת השכינה אינה תלויה
הכוונה על פי הידוע מספה"ק
בבניין הבית בפועל ,וכלשון הרמב"ם
שבשב"ק יש כח מיוחד של יראה,
'ושכינה אינה בטלה' .אבל אצל קדושות
וכדאיתא בירושלמי (דמאי פ"ד ה"א)
אחרות לא מצאנו כדבר זה ,וכגון קדושת
שאפילו "עם הארץ אימת שבת עליו".
בתי כנסיות שהיא בטלה אחר שהופקעה
וע"ז אמרו שכמו שבשבת ברור שאין
משימושה כבית הכנסת ,וכדאמרינן
התעוררות היראה בשב"ק מחמת היום
בגמרא (מגילה כו ).שאם נמכר בית
בעצמו ,אלא 'ממי שהזהיר על השבת',
הכנסת ע"י שבעה טובי העיר במעמד
היינו מאלוקותו יתברך המתגלה ביתר
אנשי העיר אז "אפילו למישתא ביה
שאת ביום השב"ק ,כמו כן 'מורא
שיכרא שפיר דמי" ,כי לא נשאר כלום
האמורה במקדש לא ממקדש אתה
מהקדושה ,ורק ב'בית אלקים' שייכת
מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש'.
קדושה גם לפני שנבנה הבית וגם אח"כ
ומבואר בגמ' ,ששייך שיהודי יבוא כי 'שכינה אינה בטלה'.
כהנים ויראה לביהמ"ק
בעבודתם ולוויים בשירם ובזמרם וכל
הוד והדר הבית הגדול והקדוש ,וישכח עוד י"ל עפ"י מה דאיתא בגמרא
ולו לרגע קט שכל מעלת המקדש היא (יבמות ו" ).יכול יתיירא אדם
רק מחמת השראת השכינה שיש בה, ממקדש ,תלמוד לומר 'את שבתותי
ותיכנס בלבו התפעלות ויראה מעצם תשמורו ואת מקדשי תיראו' (ויקרא יט ,ל),
המקדש והעבודה ,בלי שייכות ל'מי נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא
שהזהיר על המקדש' .ועל זה נצרך במקדש ,מה שמירה האמורה בשבת לא
לב ויצא עומק ו
'בית אלקים' ,מקום השראת השכינה, מקרא מיוחד לאפוקי מטעות זו ,שלא
וש'זה שער השמים' ,מקום קבלת ישכח שכל קדושת ורוממות המקום
התפילות ופרוזדור לקדושת אלוקתו והעבודה היא רק מחמת שכינת עוזו
יתברך ,וכל מה ש'נורא המקום הזה' כל השורה כאן בגילוי רב ועצום ,וחוץ מזה
כך ,הוא רק בגלל היותו 'בית אלוקים' אין כאן כלום ,וידע שכל הרגשת היראה
ו'שער השמים' ,וחוץ מזה לא שייך כאן והפחד שיש לו הוא רק מכח השראת
שום מורא והתפעלות .והיינו כדברי השכינה ולא משום דבר אחר.
הגמ' ש'לא ממקדש אתה מתיירא אלא
ממי שהזהיר על המקדש'. וזהו שבא יעקב להדגיש באומרו 'מה
נורא המקום הזה' ,היינו שראה
ויש להוסיף שיעקב הגיע לעומק בחלומו גילויים עצומים ונוראים כל כך,
ההכרה בזה ,דווקא ע"י המראה והבין שהמקום הזה הוא מקום המקדש,
שראה בחלומו" ,והנה ה' נצב עליו ומחמת כן יש כאן השראה של יראה
וגו' והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר גדולה ועצומה ,וממילא הבין שיש לנהוג
תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא כאן דיני מורא מקדש ,וכמו שפירש
אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר רש"י (פסוק טז) "'ואנכי לא ידעתי' ,שאם
דברתי לך" (פסוקים יג-טו) .אשר בזה ידעתי ,לא ישנתי במקום קדוש כזה".
התחזק אצלו העניין שכל מה שהווה
ומתרחש הוא רק מכח אלוקותו יתברך ועל זה המשיך מיד ואמר ,שאין לטעות
ורצונו ולא שייך שום מורא והתפעלות ולחשוב שהיראה קשורה למקום
מדבר אחר חוץ מהקב"ה. עצמו' ,אין זה' כן' ,כי אם' משום שזהו
ז התבונה שיעור ליל שישי דולה
דולה התבונה
בענין מלחמת היצר
שיחת קודש ליל שישי פרשת ויצא תשע"ד
דרך בעבודת ה'
האור החיים הק' בפרשתן לימדנו את הדרך נלך בו בעבודת ה' ,ורמזה בפסוק 'ויצא
יעקב מבאר שבע' וגו' ,וזלה"ק" :ובדרך רמז כל הפרשה תרמוז ענין האדם ,וכמו
שהתחילו לומר בה רבותינו ז"ל (זוהר ח"א קמז ע"א) 'ויצא יעקב' היא הנפש בצאתה מעולם
העליון ,ונקרא יעקב על שם יצה"ר הכרוך בעקביו ,ואומרו 'מבאר שבע' ,מקום שממנו
יצאו הנשמות יקרא באר מים חיים ,ו'שבע' ירמוז אל שבועת ה' אשר תשבע הנפש
בצאתה שלא תעבור על דבר תורה (נדה ל ע"ב) .ואומרו 'וילך חרנה' ,על דרך אומרם ז"ל
(סנהדרין צא ע"ב) כי יצה"ר יכנס באדם בצאתו מרחם אמו דכתיב (בראשית ד ז) 'לפתח חטאת
רובץ'.
ואומרו 'ויפגע במקום' ,כי צריך האדם להתפלל לה' שהוא מקומו של עולם (ב"ר סח
ט) שלא יעזבנו בידו .ואומרו 'וילן שם כי בא השמש' ,שצריך להתנהג כן עד
לכתו מעולם הזה כשיעריב שמשו ,והוא אומרם ז"ל (אבות פ"ב מ"ה) אל תאמין בעצמך
עד יום מותך" ,ע"כ.
איך שייך להתפלל להנצל מהיצר הרי זה עבודת האדם
והנה חידוש זה דצריך האדם להתפלל שיזכה לנצח את היצר מצאנו בדברי האור
החיים הק' בכמה מקומות ובעוד ספה"ק ,ומה גם שבנוסח התפילה שתקנו חז"ל
מתפללים שננצל מהיצה"ר .ולכאורה הוא דבר פלא ,כי הרי זה תכלית האדם ועיקר
התבונה פר' ויצא תשע"ד דולה ח
תעודתו שבגינה בא לזה העולם כדי שילחם ביצרו הרע ויתגבר עליו .ובאמת כבר הקשו
כן בזוה"ק (ח"א נט ע"א) על הפסוק (תהלים פו יא) 'הוריני ה' דרכך יחד לבבי ליראה שמך'.
ושם תירצו שלא על פי פשט כי אם בדרך פנימיות התורה .ועדיין צריכים אנו לביאור
הענין בפשוטו.
התפלה להנצל מהיצר הוא הבחירה בטוב
ואחד מן האופנים לבאר זאת ,דהנה הקב"ה נתן לכל איש ישראל כח הבחירה,
וכשאדם בוחר בטוב ורוצה לעשות את רצון ה' ומתפלל שיצילו ה' מיצרו הרע,
הרי בזה גופא הוא בוחר בטוב ,וכמו שביאר רבינו יונה בשערי תשובה (השער הג' ,יז)
שהפסוק (דברים ל יט) 'ובחרת בחיים' הוא מצוה בפני עצמה ,ומונה זאת לאחד מן
הדברים שתכלית בריאת האדם היא לעסוק בכך .ועוד בטרם השלים האדם את
המעשה העומד לפניו ,הוא את עבודתו כבר עשה בתפילתו ,ואף לפני שקיים את
מצוותו ,כבר קיים את מצות הבחירה בטוב ,וכאשר בא לידי נסיון ומבקש מה' שינצל
ממנו ,אזי מביא לעצמו ברכה וממשיך עזר וסיוע שאכן יתגבר על יצרו.
תפלה על יראת שמים נענית תמיד
ולפי"ז אפשר לפרש הא דמתאמרא בשם החידושי הרי"ם על דברי הגמרא (ברכות
ל"ג ע"ב) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" .שבפשטות היינו שכל מקרי
האדם ומאורעותיו הם רק בידי שמים ואינם תלויים ברצון האדם ,חוץ מיראת שמים
שזה בידו לבחור אם יהא ירא שמים .והוא פירש להיפך ,שכל מה שמתפלל האדם הוה
בידי שמים אם לקבל תפילתו או לא ,חוץ מיראת שמים ,שאם מבקש על זה וודאי יענה
מן השמים.
וכעין זה איתא בגמרא (ברכות נ ע"ב) על הפסוק (תהלים פא יא) 'הרחב פיך ואמלאהו'
"ההוא בדברי תורה כתיב" .שבצרכי שמים כשיבקש מה' ודאי ימלא משאלתו.
והענין צריך תלמוד ,דאם קיבל היראת שמים במתנה מאת הקב"ה ,אם כן איך ייחשב
שהוא ירא מה' ,הרי אם לא עזרו הקב"ה לא היה יכול לו .ומוכח מכאן שענין
הבקשה וההתעוררות על התגברות היצר זהו חלק הבחירה וזה עבודתנו.
ט התבונה שיעור ליל שישי דולה
וזה גם ביאור דברי האוה"ח הק' הנ"ל ,דאכן 'ויפגע' הוא לשון תפילה ,שתפקידנו
המוטל עלינו בעת ניסיון הוא להתפלל ולהרבות ולהפציר בתפילה שיזכה לנצח
את היצר .וידוע מצדיקים גדולים שאף במדריגתם הרמה היו מתפללים על כך תמיד,
וכמו שאומרים שהבעש"ט הק' זי"ע גם בעת יציאת נשמתו הק' שמעוהו שפיו ממלל
תפלה ותחינה מה' וביקש 'אל תבואני רגל גאוה'.
כח התורה וקרי"ש וזכירת יום המיתה להנצל מהיצה"ר
והמשך הפסוקים בפרשתן מבאר האוה"ח הק' שמרמזים גם הם על הדרך להתגבר
על מלחמת היצר' .ויקח מאבני המקום' ,מרמז על התורה' .וישם מראשותיו',
על קריאת שמע' .וישכב במקום ההוא' ,יזכיר לו יום המיתה ,שכל אלו הזכירו חז"ל
(ברכות ה ע"א) כדרכים לנצח את היצר הרע .ואז יזכה ל'והנה ה' ניצב עליו' ,לענף מענפי
הנבואה ,שיתגלה ה' אליו וכו' ,עיי"ש.
תיכף כשעוזבים את פתח ביהמ"ד נפגשים עם עשו
בספר בית יעקב להגה"ק רבי יעקב אהרן מזאלשין אב"ד אלכסנדר ג"כ דרש על
פסוקים אלו מעין זה ,שכאשר אדם יוצא מן התורה שנקראת 'באר' על שם
שהיא באר מים חיים ,מיד 'וילך חרנה' ,מלשון חרון אף ,שהוא היצה"ר שממתין עליו
ע"ד 'לפתח חטאת רובץ' (בראשית ד ז) ,כמאמר הידוע שכשיצא איש מפתח בית המדרש
מיד חטאת שהוא היצה"ר ,רובץ עליו.
ובעניין זה אמר כ"ק אא"ז אדמו"ר זצ"ל על הפסוק בפרשת תולדות (כז ל) 'ויהי אך
יצו א יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשיו אחיו בא מצידו' ,שאיתא במדרש
(ב"ר סו ה) שפתח ביתו של יצחק היה עם דלת שצירה באמצע רחבה ,שכשיצא יעקב
מצד אחד נכנס עשיו מצד שני .שהרמז בדבר הוא שכשיעקב יוצא מיד נכנס עשיו ,א
מענטש האט נישט קיין 'פארווע' פלאץ.
ודברי הבית יעקב נפלאים וצריכים ביאור ,דהלא התורה ניתנה באופן של 'איש תחת
גפנו ותחת תאנתו' ,דהגם שהיו יחידי סגולה כרשב"י שעסקו בתורה כל היום,
אבל התורה ניתנה גם לאנשים שעוסקים בפרנסה ויוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב,
התבונה פר' ויצא תשע"ד דולה י
וכמו שאמרו רז"ל (ברכות לה ע"ב) על הפסוק (דברים יא יד) 'ואספת דגנך' הנהג בהן מנהג
דרך ארץ.
ויתכן שכוונתו באמת כן הוא ,שהיוצא לעסוק בפרנסתו צריך לידע שהיצר אורב לו
ומצפה להכשילו ,ויש הרבה מצבים שאפשר לראות בחוש דבר זה ,שתיכף
כשיוצאים מבית המדרש רובץ היצה"ר והניסיונות אורבים בכל עבר ופינה.
בדורנו חובת ת"ת לבנו בשביל הצלת יהדותו
ויש בנותן טעם להזכיר מה ששמעתי מאת הגה"ח ר' יוסף ציינווירט זצ"ל בביאור
הגמרא (קידושין ל ע"ב) בענין חובת תלמוד תורה ,שהוא ללמוד ובנו ללמוד הוא
קודם לבנו שחייך קודמים ,אלא אם כן בנו זריז וממולח שאז בנו קודם ,וכן נפסק להלכה
(יו"ד סימן רמה סעיף ב') .וכהיום רואים שהמצב הוא שאנשים לווים מעות ומוציאים
בהוצאה כדי שבניהם יוכלו ללמוד תורה ,ולכאורה הרי מגיל שש והלאה אינו מחויב
בכך והוא בגדר של 'עושה צדקות בכל עת' (עי' כתובות סה ע"ב) ,ומדוע אין מקדימים את
עצמם.
וביאר שדברי הגמרא מיירי בימים כתיקונם ,שגם אם הבן לא ילמד תורה מ"מ ילך
בדרך התורה והיהדות ויגדל לאיש כשר ,ועל זה נפסק שהוא קודם לבנו .אבל
כשזה נוגע לעיקרי היהדות לא נאמר שחובת תלמוד תורה של עצמו קודמת למצב
היהדות של בנו ,וכהיום המצב הוא שאם בנו לא ילמד תורה ויצא לשוק לבקש פרנסה,
הרי כל ענין יהדותו מוטל בסכנה ח"ו ,ולכן מחויב לבטל תורה ולדאוג לבנו לצורך
יהדותו.
עצה השוה לכל נפש – לבקש כל דבר קטן וגדול מה'
והמשך דברי הבית יעקב הנ"ל הם ,שהעצה היעוצה בעת התגברות היצר היא ,לבקש
ולחנן מאת הקב"ה שיעזרהו .ומביא דבר נפלא ממורו הגה"ק מפשיסחא זי"ע
[ולכאורה כוונתו ליהודי הק'] וז"ל" :עצה לכל בר ישראל ,שלא יחסר לו מחסורו
ולהיות תמיד דבוק בעבודתו יתברך ,הוא ,שירגיל תמיד עצמו להתפלל ולבקש
יא התבונה שיעור ליל שישי דולה
ממנו יתברך על כל דבר מקטן ועד גדול ,ואל יחשוב אדם שצריך לזה התבודדות
בטלית ותפילין ,רק בכל מקום שעומד אז אפילו בשוק ,יראה אם הוא מקום נקי
כמו שכתוב 'והיה מחניך קדוש' ,ויבקש מהשי"ת ,ובוודאי ימלא שאלתו ,שומע
תפילת כל פה ,ועל ידי זה יהיה תמיד דבוק בה'" .וזה הכוונה 'ויפגע במקום' שבכל
מקום שעומד שם ,יתפלל ,גם אם הוא במצב של 'לפתח חטאת רובץ' ,יבקש מהשי"ת
כל מה שצריך ,והקב"ה יעזרהו .וכדבריו שזהו ממש דביקות בה' ,שבכל תהלוכותיו
ומעשיו זוכר תמיד מהשי"ת ,ואפשר להגיע לזה ע"י שמבקש כל מה
שצריך מהשי"ת ,ובכך יזכה להיות במצב של 'אשרי איש שלא ישכחך'.
כל מה שקורה לו הוא רמז משמים
ובענין זה מצינו במאור עינים בפרשתן יסוד גדול שהוא השלמה לדברי הבית יעקב
הנ"ל .בדברי הגמרא (ערכין טז ע"ב) "עד היכן תכלית יסורין ,אפילו הכניס ידו
לכיסו ורצה להוציא מטבע אחד ועלה בידו מטבע אחר" .ומבאר שכל מה שעובר על
האדם הרי זה בהשגחה פרטית ,ויסורין תכליתם לעורר את האדם שיעשה את הישר
בעיני ה' ,ואם לא עלה בידו מה שרצה ,אפילו אם זה דבר קטן ,הרי שהקב"ה מרמז לו
בזה שצריך לתקן ענין כלשהו ,הגם שאינו יודע מה ,וצריך להאמין שכל דבר אפילו קטן
ביותר אפשר להתעורר מזה.
ולענייננו נאמר בדברי הבית יעקב הנ"ל ,שבכל מקום ומצב שנמצא בו ,יתפלל לה',
שהרי אם יש לו טרדות או עת צרה ח"ו ,מוכרח שיש לו שליחות מיוחדת
מהקב"ה למצבו זה ,ולכן יתפלל על זה ויפיל תחנתו לפני אביו שבשמים ,ועל ידי זה
יוכל להבין מה רצון הקב"ה ומה דורש מאתו כעת.
יעקב אבינו לימד להתעקש בתפלה ולא להתייאש בשום מצב
ובתורת אמת כתב ג"כ כעי"ז (ד"ה ויפגע ,יט ,).דמקשה על לשון הפסוק 'ויפגע במקום',
דהלא כל אדם היוצא ממקום אחד מגיע למקום אחר ,ומאי רבותא .ומיישב
בהקדם ביאור מה שאמרו חז"ל (ב"ר סח ט) שהקב"ה נקרא 'המקום' על שם שהוא מקומו
של עולם ,ד'מקום' אינו מלשון היכן שנמצא הדבר ,אלא גם קיומו של דבר נקרא בשם
התבונה פר' ויצא תשע"ד דולה יב
'מקום' .ועל כן השי"ת שהוא המקיים ומחיה את העולם כולו ,נקרא 'המקום' ב"ה.
ובעת שיצא יעקב אבינו ע"ה מבאר שבע שהוא מקום מגורי יצחק ושם שרתה הקדושה,
והיה נצרך ללכת לבית לבן מקור הטומאה ,היה שרוי בצער גדול ,אך התחזק במה
ש'פגע' במקום ,דהיינו שהתקשר והתדבק להשי"ת שהוא מקומו של עולם כנ"ל .ואמר
איני זז מהמקום ב"ה עד שישלח לי עזרו מקודש .וכן הפירוש 'וילן שם' ,כאדם האומר
לחבירו איני זז מכאן ואלין אצלך עד שתמלא רצוני.
ויעקב אבינו ע"ה שאב את כוחו בעת גלותו ממדת האמונה שהכל נסתבב מהשי"ת
לטובה ועוד יתגלה טובתו בזה ,וכלשונו" :מסיים הפסוק באיזה כח הפגיע
יעקב אע"ה כנ"ל' ,כי בא השמש' ,היינו כי ידע שבאמת כל החשכות שעובר עליו
בגלות חרן הוא רק לפי שעה ,והישועה עומדת מוכנת ועומדת להתגלות ,ורק
לעץ עתה הוא בבחינת הסתר טמיר ונעלם ,כמו שקיעת החמה ,אשר אף שלעין
הרואה נדמה כאילו אין עוד שמש בעולם ,ובאמת רק הלכה לה מכאן לפי שעה,
ומוכנת ועומדת לחדש אורה כבראשונה ,ובאור הבוקר תזרח השמש ,כן הבין
יעקב אבינו ע"ה שבחינת ההסתר הוא רק לפי שעה ,כבחינת ביאת השמש ,ולזה
'ויפגע במקום' .ובדברינו אלו יובן גם דרשות חז"ל מפסוק ויפגע במקום ,שהתקין
תפילת ערבית ,היינו שאין שום יאוש בעולם ח"ו ,ואף בעת שנדמה כי ערבית
וחשכות הוא ח"ו ,הוא רק בבחינת הסתר לפי שעה ,והשמש מוכנת ועומדת להאיר
את היום ,כן הישועה מוכנת ועומדת ,ואין שום יאוש ח"ו בעולם" .ומסיים דזהו ענין
תפילת ערבית שתיקן יעקב אבינו ע"ה בעת גלותו ,שבעת הערבית שנראה כהסתר,
גם אז אומרים אמת ואמונה ,עכתד"ה.
וזה הכח הנחיל יעקב אבינו ע"ה לכל איש ישראל ,שכשיש מצב שצריך לצאת ממקור
הקדושה ,כשיוצאים מבית ה' מבית הכנסת ובית המדרש לעסוק בעניני העולם,
צריך להתפלל להשי"ת שיעזרהו בעת נסיונותיו ,ובוודאי הקב"ה לא יעזבנו עד
ההתגלות .ובאמת כלל ישראל מאז שגלו הם במצב של 'ויצא יעקב מבאר שבע' ,ונדרש
מכל אחד לעמוד ולהתפלל ולהאמין באמונה שלימה שהגם 'כי בא השמש' ושורר
יג התבונה שיעור ליל שישי דולה
חושך ואפילה ,אבל הישועה בא תבוא ולא להפסיק מלהאמין בזה ולהמתין ולצפות
ולהתפלל להקב"ה שיאיר את עולמו.
חילוקי מדרגות הקדושה
בספה"ק ישנו יסוד גדול ,ועל פיו פירש האגרא דכלה הפסוק בפרשתן .דכתיב 'ויקץ
יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי' .ולכאורה קשה
מה הפירוש 'ואנכי לא ידעתי' ,דמשמע שהכל גלוי לו חוץ מדבר זה .ומבאר באריכות
בדרך רמז שלאחר התגלות ה' ליעקב נודע ליעקב אבינו שיש מקומות שיש בהם יותר
השראת הקדושה וכמו שאנו יודעים ממקום ביהמ"ק שלא זזה שכינה משם וכדו' ,והגם
שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו מ"מ יש מקומות יותר מקודשים ,אכן יש ה' במקום הזה
דייקא.
וכמו כן בתורה ומצוות יש ג"כ ענין זה ,שהרי נצטווינו בתרי"ג מצוות וכולם מרועה
אחד ניתנו ,אבל רק אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו (מכות כד ע"א) ,ומשה
רבינו ע"ה מסר לנו רק תרי"א מצוות כמנין 'תורה' ,והענין בב' מצוות אלו שהם שורש
כל המצוות' ,אנכי' הוא שורש כל המצוות עשה ,ו'לא יהיה לך' של כל מצוות לא
תעשה .ובדיבור 'אנכי' קבלו הכוחות לקיים כל המצוות עשה ,ובדיבור של 'לא יהיה
לך' קבלו הכוחות שלא לעבור על שום לא תעשה.
מעשה מסירות נפשו של פייבוש
ולעומת שאר המצוות ידוע הדבר שביותר מסרו בני ישראל נפשם על ענין האמונה.
ומובא בתולדות יעקב יוסף (פרשת בא) ששמע שאמרה אשה אחת מק"ק
מעז'יבוז' בלשון רוסיא ,יפה בחרנו לנו את אלוקינו ,אבל גם השי"ת יפה בחר בישראל,
שהרי פייבוש איש קל ומקדש השי"ת .והמעשה שם היה ביהודי אחד שהיה יתום
מינקותו שנתגדל בין הגויים ולא י דע מאומה מיהדותו ,וכשנתגדל שידלוהו חבריו
שימיר דתו ,ואמר להם שקודם יברר את ענין היהדות וטיבה ,ואחר שהבין שוב לא
רצה להמיר דתו ואיימו עליו שיהרגוהו ועדיין לא הסכים ,ונהרג על קידוש ה' .והוא
התבונה פר' ויצא תשע"ד דולה יד
היה איש קל ולא ידע כלום מיהדותו ומהענין של 'אפילו הוא נוטל את נפשך' ,ועם כל
זה היה בנפשו הדבר .וגם בדורות האחרונים ממש מסרו אנשים נפשם על קידוש ה',
ואפילו משומדים וכופרים גמורים ,כשהגיעו למצב שרצו להעבירם על דתם מסרו
נפשם בשביל כבוד קונם וחפץ צורם.
כשמרגיש שנוגעים בנקודת יהדותו מוסר נפשו
וצריך להבין פשר הדבר מדוע מצינו מסירות נפש זו רק בעבודה זרה .ובספר התניא
מאריך לבאר ,דאמרו חז"ל (סוטה ה ע"א) שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה
בו רוח שטות ,והכוונה בזה שהיצר מפתה אותו שעבירה זו אינה חמורה כ"כ וגם אם
יעבור עליו ישאר יהודי ,וזוהי הרוח שטות ,כי האמת שבכל דבר עבירה נכלל בזה ענין
של 'לא יהיה לך' ,שבהליכתו בשרירות לבו בעשיית העבירה ,הוא מראה בזה שאינו
ירא אלקים .ובכל קיום מצוה יש גם הכרה באחדות ה' ד'אנכי' ,כי מקיים המצוה כי כן
ציוה המלך ,והרי זה ממש קבלת עול מלכות שמים .ואם אדם היה מתבונן בזה ,וודאי
שהיה יכול להתגבר על יצרו וצולח את כל הנסיונות והיה עולה בידו קיום כל המצוות
עשה ושמירה מהלא תעשה.
ובכמה מקומות בספר התניא האריך בדבר זה ,דהרי כל ענין ספרו בא לבאר את מה
שכתוב (דברים ל יד) 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' ,וכתב
דכשיתבונן האדם בדבר זה הרי ממילא 'קרוב אליך' ,כי לכל אחד יש בפנימיותו הסכמה
למסור נפשו שלא לעבור על דת ח"ו ,רק שצריך לחשב חשבונו של עולם שכל התרי"ג
מצוות הם רצון ה' ,והמקיימם מכיר בו ית' והמבטלם להיפך רח"ל .וע"ז גופא יש את
המניעה של הרוח שטות ,אבל כשישים על ליבו מה טמון בכל מצוה ובכל עבירה,
וודאי שיתגבר .וק"ו הוא שמוסר את עצמו למיתה ,כל שכן לדברים קלים ממיתה יוכל
לעמוד בהם.
ובהקדם הנ"ל פירש באגרא דכלה ,שנתגלה ליעקב אבינו שאכן יש ה' במקום הזה,
היינו שהגם שקדושת ה' והשראת שכינתו היא מלא כל הארץ ,יש גם
מקומות שקדושה יתירה שורה בהם .ומה שאין ריבוי הקדושה בכל העולם הוא כי לא
טו התבונה שיעור ליל שישי דולה
יוכלו לסבול הקדושה העצומה ,וע"כ נצרך שרק במקום מסוים תשרה השכינה בגילוי
נפלא ומשם יושפע לכל העולם .וממילא יובן כן גם במצוות ,שיש מצוות כלליות של
אנכי ולא יהיה לך שאותם שמענו מפי הגבורה וניתן בהם כח מיוחד למסור נפשנו
עליהם ,וכל שאר המצוות הם הפרט ,וע"י שיתבונן האדם במצוות הכלליות ,יקבל
הכוחות מהכלל אל הפרט .וזהו ו'אנכי' 'לא' -ידעתי ,שנתגלה לו ענין ה'אנכי' ו'לא
יהיה לך' ,כיצד על ידם אפשר להתגבר על היצה"ר.
עצה לעבודת ה' ע"י התבוננות שהיה מוכן למסי"נ
הנה מכל האמור צריך ללמוד ולהסיק למעשה האיך הדברים שייכים וקרובים אליו,
ובתניא בסיום הענין (פרק כה) כותב שבזה יקבל האדם כוחות ויראה שקרוב אליו
הדבר לכבוש היצר ,הן בבחינת 'סור מרע' אפילו מעבירה קלה של דברי סופרים שלא
לעבור על רצונו ית' מאחר שנפרד בה מיחודו ואחדותו כמו בעבודה זרה ממש בשעת
מעשה ,הגם שיכול אח"כ לחזור בתשובה .והן בבחינת 'ועשה טוב' ,להתגבר כארי
בגבורה ואומץ הלב נגד היצר המכביד את גופו ומפיל עליו עצלות מבחינת יסוד העפר
שבנפש הבהמית מלהטריח את גופו בזריזות בכל מיני טורח ועבודת משא בעבודת ה'
שיש בה טורח ועמל ,כגון לעמול בתורה בעיון ובפה שלא יפסיק פומיא מגרסא [שהרי
עיקר לימוד התורה הוא בפה וכדאיתא ע"ז הרבה בדברי חז"ל (כגון עירובין נ"ד ע"א)] ויש
בזה טירחא ,ובכלל לעמול בתורה עבודה קשה היא וכמאמר רז"ל (ע"ז ה ע"ב) לעולם
ישים אדם על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי ,וכן לתפילה בכוונה בכל כוחו
ממש .וכן בעבודת ה' שהוא בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכיו"ב ממלחמות היצר
ותחבולותיו לקרר נפש האדם שלא להפקיר ממונו ובריאות גופו ,בכל אלו יהיה קרוב
מאד אל האדם לעמוד נגד היצר ולכבשו כשישים אל ליבו שלנצח היצר בכל זה ויותר
מזה ולעשות הפכו ממש קל מאד מיסורי מיתה ה"י ,ויסורי מיתה ה"י היה מקבל
באהבה וברצון ,עכת"ד עי"ש.
ענין מצות קרי"ש בוקר וערב
ובזה מבאר ג"כ מה שמשה רבינו ע"ה עומד ומצווה על קריאת שמע פעמים באהבה
בכל יום תמיד ושצריך לקבל על עצמו מסירות נפש ,והרי הקב"ה הבטיח לבני
התבונה פר' ויצא תשע"ד דולה טז
ישראל שלא יצטרכו להלחם כלל באומות כמאמר הכתוב (דברים יא כה) 'פחדכם
ומוראכם יתן ה'' וגו' ,ורק בגלות נצרך למסי"נ .אמנם להאמור יבואר ,כי נצרך לזכור
הענין של מסירות נפש כדי לידע מזה איך ללחום בכל דבר קטן ,שיהיה קבוע בלבו
תמיד ממש יומם ולילה ולא ימו ש מזכרונו כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד
בכל עת ובכל שעה .שמכח 'בכל נפשך' ישאוב רב אונים ואמיץ כח ללחום בכל דבר
הן בסור מרע והן בעשה טוב.
והקב"ה יעזרנו שנזכה שיתמלאו משאלות ליבנו ותפילותינו שנוכל לעמוד בנסיונות
היצר עם הכוחות שירשנו מיעקב אבינו ע"ה ,ושכל אחד יוכל להתחזק בגלות
בכח האבות הקדושים אכי"ר.
