gilyoines.com

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫פרשת תולדות ה'תשפ"ז‬ ‫פרשת ויצא ה'תשפ"ד‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מכון כרם ישראל‬ ‫סאדיגורה‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון‬ ‫‪machon@sadigura.org‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫תולדות‬ ‫רעוא דרעוין פרשת תולדות ה'תשפ"ז‬ ‫ונראה בהקדם מאמר הגמרא (יומא כ"ח‪):‬‬ ‫פו"א‪ :‬ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות‬ ‫אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה‬ ‫ויקרא את עשו וגו'‪ ,‬ועתה שא נא כליך‬ ‫כולה‪ ,‬שנאמר (בראשית כו‪ ,‬ה) "עקב אשר שמע‬ ‫תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד‪ ,‬ועשה לי‬ ‫אברהם בקולי" וגו'‪ .‬אמר רבא ואיתימא רב אשי‬ ‫מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה‬ ‫קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר‬ ‫בעבור תברכך נפשי וגו'‪ ,‬ורבקה אמרה אל יעקב‬ ‫תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל‬ ‫בנה לאמר הנה שמעתי את אביך וגו'‪ ,‬הביאה לי‬ ‫פה‪ .‬מבואר מזה שהאבות הקדושים קיימו תורה‬ ‫ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה'‬ ‫שבכתב ותורה שבעל פה‪ ,‬ובפרט לפי מה שכתב‬ ‫לפני מותי (כז‪ ,‬א‪-‬ז)‪ .‬ויש בזה כמה דקדוקים‪.‬‬ ‫הרמב"ן על הפסוק הנ"ל‪ ,‬שהאבות קיימו כל‬ ‫התורה בארץ ישראל‪ ,‬ואם כן יצחק שהיה עולה‬ ‫א) לכאורה קשה איך יתכן שיצחק אבינו סמך‬ ‫תמימה לא יצא מחוץ לגבולות הארץ כלל‪ ,‬בודאי‬ ‫עצמו על שחיטתו של עשו ואכל מצידו‪ ,‬והרי‬ ‫שהיה מוכרח לקיים כל התורה כולה‪ ,‬תורה‬ ‫מומר לעכו"ם פסל משחיטה‪.‬‬ ‫שבכתב ותורה שבעל פה‪.‬‬ ‫ב) איך עשתה רבקה אמנו דבר זה במרמה‪,‬‬ ‫אמנם לפי זה יש להתבונן במה שאמר יצחק‬ ‫לשנות רצונו של יצחק אבינו שרצה לברך את‬ ‫לעשו‪" ,‬ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא‬ ‫עשו‪ ,‬ואיך הורתה היתר לעצמה למסור ליעקב‬ ‫השדה וצודה לי ציד"‪ ,‬ויש בזה ב' שיטות‪ ,‬א)‬ ‫מה שאמר יצחק לעשו‪ ,‬וצוותה לו להכין מטעמים‬ ‫בתרגום אונקלוס ביאר‪ ,‬ופוק לחקלא וצוד לי‬ ‫ולהביא לפניו‪.‬‬ ‫צידא‪ ,‬והיינו שביקש ממנו לתפוס בשבילו חיות מן‬ ‫ההפקר ולהביאם אליו‪ ,‬אבל לא ציוה לו על‬ ‫ג) עוד קשה‪ ,‬שהרי כתיב להדיא בתורה שיצחק‬ ‫השחיטה‪ .‬ב) ברש"י פי' "שא נא" לשון השחזה‪,‬‬ ‫אמר לעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי‬ ‫כאותה ששנינו (ביצה כ"ח‪ ).‬אין משחיזין את הסכין‪,‬‬ ‫והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי‪ ,‬ולא‬ ‫אבל משיאה על גבי חברתה‪ ,‬חדד סכינך ושחוט‬ ‫הזכיר שם ה'‪ ,‬ומדוע אמרה רבקה ליעקב שמעתי‬ ‫יפה שלא תאכילני נבילה‪ .‬ומדברי רש"י מבואר‬ ‫את אביך וגו' ואברככה לפני ה'‪ ,‬מה טעם‬ ‫שסמך יצחק על שחיטתו של עשו‪ ,‬אמנם לכאורה‬ ‫הוסיפה מדעת עצמה ואמרה לפני ה'‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫ב‬ ‫החיה ויביאנה אליו‪ ,‬כדי שיצחק יוכל לבדוק אם‬ ‫מה תועיל השחזת הסכין‪ ,‬כיון שמן הדין עשו‬ ‫השחיטה כשירה‪ ,‬גם קשה כפי הנ"ל‪ ,‬הלא יצחק‬ ‫בעצמו פסול לשחוט‪.‬‬ ‫היה סומא‪ ,‬וכיצד היה יכול לבדוק‪ ,‬והלא פסק‬ ‫הרמב"ם (הל' שחיטה פ"ד הי"ד) בזה הלשון‪ ,‬ישראל‬ ‫ולכאורה יקשה שאם יצחק קיים אפילו תורה‬ ‫מומר לעבירה מן העבירות שהיה מומחה הרי זה‬ ‫שבעל פה האיך אכל משחיטתו של עשו‪,‬‬ ‫שוחט לכתחילה‪ ,‬וצריך ישראל כשר לבדוק את‬ ‫הרי איתא בגמרא (חולין ב'‪ ).‬הכל שוחטין ושחיטתן‬ ‫הסכין‪ ,‬ואח"כ יתננה למומר זה לשחוט בה‪ ,‬מפני‬ ‫כשרה‪ ,‬חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את‬ ‫שחזקתו שאינו טורח לבדוק‪ ,‬ואם היה מומר‬ ‫שחיטתן‪ ,‬וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן‬ ‫לעבודה זרה‪ ,‬או מחלל שבת בפרהסיא או‬ ‫שחיטתן כשרה‪ .‬מוכח מכאן שאפילו מומר מותר‬ ‫אפיקורוס והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו הרי‬ ‫בשחיטה‪ ,‬ובלבד שיהיה ישראל כשר עומד על גביו‬ ‫הוא כעכו"ם ושחיטתו נבלה‪ .‬ומעתה אף לשיטת‬ ‫ורואהו‪ .‬והרי עשו מומר היה‪ ,‬כידוע שביום‬ ‫יצחק שאהבו עדיין היה צריך עשו לבדיקת סכין‪,‬‬ ‫פטירתו של אברהם אבינו כפר בעיקר ויצא‬ ‫ואפילו אם נאמר שרצה לקרבו על ידי הברכות‪,‬‬ ‫לתרבות רעה‪ ,‬ובודאי שלא היה ניתן לסמוך על‬ ‫ולהשפיע עליו שיחזור בתשובה‪ ,‬מכל מקום איך‬ ‫שחיטתו בלא ישראל כשר העומד עליו‪.‬‬ ‫יתכן הדבר שהקל בדבר חמור כזה‪.‬‬ ‫ואף לשיטת רוב הראשונים‪ ,‬שיצחק אבינו טעה‬ ‫ולהדיא מצינו בכמה מפרשים שיצחק ביקש‬ ‫באמת בעשו‪ ,‬וחשב שהוא צדיק ולא ידע‬ ‫מעשו שישחוט לו את צידו‪ ,‬דכתבו בתוס'‬ ‫מרשעותו כלל‪ ,‬כמו שפירש רש"י על הפסוק (כה‪,‬‬ ‫השלם מה שיצחק ציוה לו דייקא עתה‪ ,‬כי חשש‬ ‫כח) "כי ציד בפיו"‪ ,‬בפיו של עשו‪ ,‬שהיה צד אותו‬ ‫שימהר לשחוט מחמת אהבת הברכה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫ומרמהו בדבריו‪ .‬ואם כן שמא סבר שאפשר‬ ‫תתקלקל השחיטה‪ .‬ובספר באר השדה כתב‪,‬‬ ‫לסמוך על שחיטתו‪ .‬אך קשה גם בזה קשה‪ ,‬שהרי‬ ‫שקודם שכהו עיניו היה עשו צד‪ ,‬ויצחק בעצמו‬ ‫הכתוב מקדים ואומר "ותכהין עיניו מראות"‪,‬‬ ‫היה שוחט‪ ,‬אבל עכשיו היה צריך לסמוך על‬ ‫ופי' רש"י בעשנן של אלו‪ ,‬שנשי עשו היו מעשנות‬ ‫שחיטתו של עשו‪ .‬וכן הוא בדעת זקנים לבעלי‬ ‫ומקטירות לעבודה זרה‪ .‬ולפי זה בודאי נתברר‬ ‫התוס' על אומרו "וצודה לי צידה"‪ ,‬ציד זה כתובה‬ ‫ליצחק שעשו הוא בגדר מומר‪ ,‬וקשה איך יתכן‬ ‫בה"א יתירה בסוף‪ ,‬לפי שהזהירו על חמשה‬ ‫שסמך על שחיטתו‪.‬‬ ‫דברים המפסידים את השחיטה‪ .‬וראיה לדבר‬ ‫הוא‪ ,‬שסופו מעיד על תחילתו‪ ,‬שהרי במציאות‬ ‫וגם לפי המפרשים כי באומרו "וצודה לי ציד"‬ ‫הביא דבר מבושל‪ ,‬כדכתיב (כז‪ ,‬לא) "ויעש גם הוא‬ ‫היתה כוונתו של יצחק אבינו רק שעשו יצוד את‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫"ורבקה שומעת"‪ ,‬ורבקה שמעת ברוח קודשא כד‬ ‫מטעמים ויבא לאביו"‪ ,.‬וגם פשטות הכתוב‬ ‫מליל יצחק עם עשו בריה וכו'‪ ,‬והבינה שכל זה‬ ‫"וצודה לי ציד" משמע שעד עתה היה אוכל‬ ‫היתה משום הכלל שאין הקב"ה מביא תקלה על‬ ‫משחיטתו‪.‬‬ ‫צדיקים במידי דאכילה‪.‬‬ ‫ויותר דבר תמוה הוא‪ ,‬שהרי אמרו בגמרא (חולין‬ ‫וביותר כאשר שמעה מפיו של יצחק בגודל מעלת‬ ‫ה'‪ :‬יבמות צ"ט‪ ):‬השתא בהמתן של צדיקים אין‬ ‫הלילה הזה‪ ,‬כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר‬ ‫הקב"ה מביא תקלה על ידם‪ ,‬צדיקים עצמם לא כל‬ ‫(פרק ל"ב) שיצחק אמר לעשו‪ ,‬בני‪ ,‬זה הלילה כל‬ ‫שכן‪ .‬ובתוס' כתבו בשם ר"י‪ ,‬שדווקא במידי‬ ‫העולם כלו אומרים בו הלל‪ ,‬ואוצרות טללים‬ ‫דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידם‪ ,‬משום‬ ‫נפתחים בזה הלילה‪ ,‬עשה לי מטעמים עד שאני‬ ‫שגנאי הוא לצדיק שיאכל דבר איסור‪ .‬ואם כן‬ ‫בעודי אברכך‪ .‬ואחר כל חזרה רבקה על זה לפני‬ ‫בנדון דידן שעוסקים בענייני אכילה‪ ,‬ודאי שאין‬ ‫יעקב‪ ,‬הלילה הזה עתידים בניך להגאל מיד‬ ‫הקב"ה מניח שתבוא תקלה ליצחק‪.‬‬ ‫שעבוד‪ ,‬הלילה הזה עתידין לומר שירה‪ ,‬עשה‬ ‫מטעמים לאביך‪ ,‬עד שהוא בעודו יברכך‪ .‬ועל כן‬ ‫אכן י"ל שמטעם זה סיבב הקב"ה שרבקה שמעה‬ ‫ברוחב בינתה הבינה שמן השמים רוצים שתדע‬ ‫את הדברים האלה‪ ,‬מפני שרבקה היתה אוהבת‬ ‫גודל האחריות המוטלת עליה להשגיח על יצחק‬ ‫את יעקב‪ ,‬מחמת שהכירה במהותו של עשו‬ ‫שלא תצא תקלה על ידו‪ ,‬ועל כן ציותה ליעקב בנה‬ ‫הרשע‪ ,‬וידעה היטב כי שחיטתו פסולה מעיקר‬ ‫שיביא לפניו מטעמים‪ .‬ויש להוסיף שנשאר מזה‬ ‫הדין‪ ,‬וכמו שפסק הרמב"ם הנ"ל שמי שעובד‬ ‫רושם לדורות עולם‪ ,‬שעד היום הזה בני ישראל‬ ‫עבודה זרה או שהוא אפיקורס וכופר בתורה‬ ‫נזהרים ונשמרים ביותר בעניני המאכלים בחג‬ ‫שחיטתו נבילה‪ ,‬ועל כן חששה מאוד שלא יכשל‬ ‫הפסח‪.‬‬ ‫יצחק באכילת איסור‪ ,‬ולא תצא תקלה על ידו‪ ,‬ולזה‬ ‫תיכף ציותה ליעקב אבינו שיעשה לו מטעמים‬ ‫ובזה מובן שפיר למה הוסיפה רבקה ואמרה‬ ‫בכשרות כראוי‪.‬‬ ‫"ואברככה לפני ה' לפני מותי"‪ ,‬דכיון שראתה‬ ‫שסיבב לה הקב"ה לשמוע את הדברים האלה‪ ,‬כדי‬ ‫ומעתה לא יקשה מה ראתה הצדקת רבקה‬ ‫להציל את יצחק שלא יכשל במידי דאכילה‪ ,‬מזה‬ ‫להתערב בעסקי יצחק בענין הצידה‬ ‫ידעה שיש לה סייעתא דשמיא המלוה אותה‬ ‫והברכות‪ ,‬שהיא התבוננה בדבר זה‪ ,‬שבודאי לא‬ ‫בענין זה‪ ,‬וכל המאורע הלזה הוא בהשגחה‬ ‫לחינם גלגל הקב"ה שתשמע איך יצחק מדבר עם‬ ‫עליונה מאת הקב"ה‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬או כפי מה שביאר בתרגום יונתן אומרו‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫ד‬ ‫את ה' ולקיים את התורה רק מתוך סיגופים‬ ‫ויש להוסיף במה שהוסיפה ואמרה לפני ה'‪ ,‬על‬ ‫ותעניות‪ ,‬ואדרבה רק יעקב וזרעו ידעו איך‬ ‫פי מאמר חז"ל (ברכות סד‪ ).‬כל הנהנה מסעודה‬ ‫לשמור על עניני הגשמיות בקדושה‪.‬‬ ‫שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו‬ ‫השכינה‪ ,‬שנאמר (שמות יח‪ ,‬יב) "ויבא אהרן וכל זקני‬ ‫ואכן מצינו בפרשה הבא כשבא יעקב אבינו להר‬ ‫ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים"‪,‬‬ ‫המוריה וישכב ללון שם‪ ,‬דכתיב (כח‪ ,‬טז) "וייקץ‬ ‫וכי לפני אלקים אכלו‪ ,‬והלא לפני משה אכלו‪ ,‬אלא‬ ‫יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי‬ ‫לומר לך שכל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי‬ ‫לא ידעתי"‪ ,‬שבתחילה הלך גם הוא בדרכי יצחק‬ ‫בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה‪ .‬ואם כן הבינה‬ ‫אבינו‪ ,‬שהצדיק צריך להתנזר ולהתפרש מכל עניני‬ ‫רבקה שסעודתו של יצחק אבינו שהוא סעודת‬ ‫עולם הזה‪ ,‬ובבואו אל הר ה'‪ ,‬הגיע להכרה‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬הרי הוא בבחינת לפני ה'‪ ,‬שהרי על‬ ‫והשגה זו שאין לעבוד את ה' בלי אכילה ושתיה‬ ‫זה אמרו כאילו נהנה מזיו השכינה‪ ,‬ועל כן‬ ‫ולינה‪ ,‬ועל זה אמר "אכן יש ה' במקום הזה"‪,‬‬ ‫הוסיפה ואברככה לפני ה' לפני מותי‪ ,‬כי יצחק‬ ‫היינו שאפשר לעבדו גם בעניני גשמיות‪" ,‬ואנכי‬ ‫אבינו מצד מדת חסידותו וענוותנותו לא השתמש‬ ‫לא ידעתי" עד עכשיו מדרך עבודה זו‪ ,‬ורק אחרי‬ ‫בלשון זה על עצמו‪ ,‬אך רבקה שהבינה את גודל‬ ‫שישן במקום הזה‪ ,‬וזכה לגילוי שכינה וכו'‪ ,‬מזה‬ ‫ההשגחה הפרטית שסיבב מסבב כל הסיבות כדי‬ ‫נתגלה לו שאפשר לעבוד את ה' גם בעניני‬ ‫להציל את יצחק מתקלה‪ ,‬הבינה שאכן הכל הוא‬ ‫גשמיים‪.‬‬ ‫לפני ה'‪.‬‬ ‫ויש לנו ללמוד מוסר השכל מדרכי האבות‬ ‫ויתכן לומר עוד בזה‪ ,‬שהטעם שיצחק רצה ליתן‬ ‫הקדושים שאכלו בקדושה ובטהרה‪ ,‬ועל כן‬ ‫את הברכות לעשו דייקא‪ ,‬כי מתחילה סבר‬ ‫זכו שכל עניני הגשמיות שעסקו בהם נעשו תורה‬ ‫שענין עולם הזה שייך רק לעשו‪ ,‬ועולם הבא שייך‬ ‫שלימה‪ .‬ויעזור השי"ת שיתקיימו בנו ברכות יצחק‬ ‫ליעקב‪ ,‬לפי שיצחק היה אחוז מצד מדת הדין‪,‬‬ ‫אבינו שבירך את יעקב בנו‪" ,‬ויתן לך האלקים‬ ‫ולזה סבר שאין הצדיק יכול לעבוד את הבורא ית'‬ ‫מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש"‪,‬‬ ‫גם בדברים גשמיים‪ ,‬וראוי שיקבל עשו ברכות‬ ‫שנזכה לכל ההשפעות הטובות בגשמיות‬ ‫עולם הזה‪ .‬אולם עתה בראותו איך שהצילו‬ ‫וברוחניות‪ ,‬ונוכל לעבוד את הבורא ית' בלי עול‬ ‫הקב"ה במידי דאכילה‪ ,‬הבין שיש דרך עבודה גם‬ ‫הגוים‪ ,‬ונזכה לקבל פני גואל צדק במהרה‬ ‫בעניני הגשמיות‪ ,‬שאפשר להעלות גם את‬ ‫בימינו אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫הגשמיות לגבוה‪ ,‬ולזה אמר "גם ברוך יהיה"‪,‬‬ ‫היינו שישארו הברכות אצלו‪ ,‬שאי אפשר לעבוד‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫ויצא‬ ‫אמרי‬ ‫ויצא‬ ‫רעוא דרעוין פרשת ויצא ה'תשפ"ד‬ ‫ושבתי בשלום אך בית אבי‪ ,‬להורות שיזכה לדבר‬ ‫פו"א‪ :‬וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים‬ ‫זה אם יחזור לבית אביו בשלימות הגמור‪ ,‬שאז‬ ‫עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬ ‫יקבל השפע כדוגמת קודם החטא וכמו שיהיה‬ ‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ושבתי בשלום‬ ‫אחרי עולם התיקון‪ ,‬דהיינו השפעת לחם ובגדים‬ ‫אל בית אבי וגו' (כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫בלי טירחה‪.‬‬ ‫ונראה בהקדם מה שכתב השל"ה הק' בפרשתן‪,‬‬ ‫עוד יש לבאר אומרו ונתן לי לחם לאכול‪ ,‬ולכאורה‬ ‫דלכאורה קשה אומרו לחם לאכול ובגד‬ ‫צריך ביאור מהו הכוונה בזה‪ ,‬ויבואר בהקדם‬ ‫ללבוש‪ ,‬הלא הדבר פשוט הוא שצריך הלחם לאכול‬ ‫מאמר הגמרא (סנהדרין קב‪ ,‬א) רבי אבהו הוה רגיל‬ ‫והבגד ללבוש‪ ,‬וביאר דהנה קודם חטא אדם‬ ‫דהוה קא דריש בשלשה מלכים (פירש"י‪ ,‬דהוה קאי‬ ‫הראשון‪ ,‬היה אכלו מוכן ומזומן בשבילו בלי שום‬ ‫במתניתין דשלשה מלכים אין להם חלק)‪ ,‬חלש קביל עליה‬ ‫טירחא יתירה‪ ,‬ומחת חטאו נתקלקלה האדמה‬ ‫דלא דריש‪ ,‬כיון דאיתפח הדר קא דריש‪ ,‬אמרי לא‬ ‫בעבורו‪ ,‬ואז נגזר עליו (בראשית ג‪ ,‬יט) בזיעת אפך‬ ‫קבילת עלך דלא דרשת בהו‪ ,‬אמר אינהו מי הדרו‬ ‫תאכל לחם‪ ,‬שצריך כל מיני מלאכות להכשיר את‬ ‫בהו דאנא אהדר בי‪ ,‬רב אשי אוקי אשלשה מלכים‬ ‫החטה שיהא ראוי למאכל‪ ,‬כמו שמצינו באיסורי‬ ‫(אוקי‪ ,‬סיום הך פירקא עד שהגיעו לשלשה מלכים)‪.‬‬ ‫מלאכות של שבת‪ ,‬אבל לעתיד לבוא יהיה הכל מן‬ ‫המוכן‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (שבת ל‪ ,‬ב)‪ ,‬עתידה ארץ‬ ‫ישראל שתוציא גלוסקאות‪ ,‬נמצא לא יהיו שום‬ ‫אמר למחר נפתח בחברין‪ ,‬אתא מנשה איתחזי‬ ‫מלאכות בבגד להביאו לכלל לבוש‪ ,‬כי תכף יהיה‬ ‫ליה בחלמיה‪ ,‬אמר חברך וחבירי דאבוך קרית‬ ‫מוכן ללבוש‪ ,‬וכן הלחם לא יהיה צריך לכמה‬ ‫לן‪ ,‬מהיכא בעית למישרא המוציא‪ ,‬אמר ליה לא‬ ‫יגיעות וטרחות להביאו למאכל‪ ,‬רק תיכף יהיה‬ ‫ידענא‪ ,‬אמר ליה מהיכא דבעית למישרא המוציא‬ ‫לאכול‪ ,‬וזהו סוד לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לא גמירת וחברך קרית לן‪ ,‬אמר ליה אגמריה לי‪,‬‬ ‫ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא‪ ,‬אמר ליה‬ ‫וזהו ביאור תפלתו ובקשתו של משה רבינו לפני‬ ‫מהיכא דקרים בישולא‪ ,‬אמר ליה מאחר דחכימתו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪,‬‬ ‫כולי האי‪ ,‬מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת‬ ‫הכוונה כדברי השל"ה הק'‪ ,‬שלא יצטרך להתייגע‬ ‫כוכבים‪ ,‬אמר ליה אי הות התם הות נקיטנא‬ ‫לתקן הלחם לאכול והבגד ללבוש‪ ,‬רק הכל יהיה‬ ‫בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי‪.‬‬ ‫תיכף מוכן בלי טירחה‪ ,‬ועל זה הוסיף ואמר‬ ‫קודש‬ ‫ויצא‬ ‫אמרי‬ ‫ו‬ ‫והנה איתא במדרש רבה (סח‪ ,‬יא) על הכתוב (כח‪ ,‬יא)‬ ‫והמהרש"א ז"ל מדקדק שם‪ ,‬מדוע כאשר בא‬ ‫ויקח מאבני המקום‪ ,‬רבי יהודה אמר שנים‬ ‫מנשה לעוררו קודם שבא ללמוד‬ ‫עשרה אבנים נטל‪ ,‬כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד‬ ‫בענינו‪ ,‬הזכיר לו דין זה מהיכא בעית למישרא‬ ‫שנים עשר שבטים‪ ,‬אמר אברהם לא העמידן‪,‬‬ ‫המוציא דווקא‪ ,‬ומבאר דהנה ברכת לחם יצא‬ ‫יצחק לא העמידן‪ ,‬אני אם מתאחות הן שנים עשר‬ ‫מכלל כל ברכת הנהנין הנבראין‪ ,‬שמברכין עליהם‬ ‫אבנים זו לזו‪ ,‬יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים‪,‬‬ ‫בלשון בריאה‪ ,‬והטעם הוא‪ ,‬לפי שבחטא אדם‬ ‫כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו‪ ,‬ידע שהוא מעמיד‬ ‫הראשון נתקללה האדמה מטבע הבריאה מתת‬ ‫י"ב שבטים‪ .‬ומכיון דבאותה שעה כבר נודע לו‬ ‫כוחה‪ ,‬ובעיקר נתקלקל מאכל האדם שהוא הלחם‪,‬‬ ‫הדבר שעתיד להעמיד י"ב שבטים‪ ,‬התחיל אז‬ ‫כמו שנאמר (בראשית ג‪ ,‬יז) ארורה האדמה בעבורך‬ ‫לדאוג שילכו בדרך הטובה‪ ,‬כדברי רש"י על‬ ‫בעצבון תאכלנה וגו'‪ ,‬בזעת אפך תאכל לחם (שם‬ ‫אומרו והיה ה' לי לאלהים‪ ,‬שיחול שמו עלי‬ ‫יט)‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (מחזור ויטרי סימן עט‪ ,‬הובא‬ ‫מתחלה ועד סוף‪ ,‬שלא ימצא פסול בזרעי‪ .‬שהרי‬ ‫בשו"ע או"ח קסז‪ ,‬ד) שהלחם צריך י' מלאכות קודם‬ ‫לאברהם היה ישמעאל ובני קטורה‪ ,‬וליצחק היה‬ ‫שנעשה לחם‪ ,‬וכל זה מחמת שהאדם נענש בחטאו‬ ‫עשיו‪ ,‬ולכן ביקש על זרעו שיהיו יראים ושלמים‪,‬‬ ‫שלא תוציא הארץ בטבעה את הלחם‪ ,‬אבל בכח‬ ‫ויוכלו לתקן תמיד את מעשיהם בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫התשובה שעשה‪ ,‬זכה לחסד אלהים להוציא לחם‬ ‫מן הארץ בכח אלהי‪ ,‬וזהו שינוי ברכת הלחם‪,‬‬ ‫וכמו כן יעקב אבינו ברוב ענוותנותו הרגיש‬ ‫'המוציא' בכח נגד הטבע‪ ,‬את הלחם מן הארץ‬ ‫בנפשו שאינו ראוי והגון במעשיו‪ ,‬ודאג‬ ‫בחסדו‪ ,‬וזה שזכר לו מהיכא דבעית למישרא‬ ‫שמא חטא וצריך לשוב על חטאיו‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫המוציא‪ ,‬שזו הברכה הוראה על כח התשובה‪,‬‬ ‫שהתפלל לפני הקב"ה כל הבקשות האלו‪,‬‬ ‫להשפיע מטוב חסד העליון יתברך אל האדם‬ ‫ולכאורה איך ביקש שיעשו לו מעשה נסים‪ ,‬הלא‬ ‫למטה‪ ,‬ורמז לו שגם הוא מנשה מכלל בעלי‬ ‫אמרו חז"ל (שבת לב‪ ,‬א) העושין לו נס מנכין לו‬ ‫תשובה לקבל חסד אלהים בעולם הבא‪ ,‬ואין ראוי‬ ‫מזכיותיו‪ ,‬אלא עצם תפילתו מורה על ענוות‬ ‫לכללו עם ירבעם ואחאב שאין להם חלק לעולם‬ ‫רוחו‪ ,‬שחשב בקרבו שמצד הדין אין מגיע לו‬ ‫הבא‪ ,‬ומסיק מהיכא דקדים בישולא‪ ,‬דנגמר‬ ‫כלום‪ ,‬שאין לו זכיות כלל‪ ,‬ולא ביקש אלא לפנים‬ ‫מלאכת הלחם שנתקיים בו חסד האלהים בתחלה‬ ‫משורת הדין‪.‬‬ ‫על פי התשובה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬מבואר מכאן שגמר‬ ‫ומעתה אתי שפיר מה שאמר בתפלתו ויתן לי‬ ‫מלאכת הלחם בהיותו ראוי לאכילה‪ ,‬וברכת‬ ‫לחם לאכול‪ ,‬הכוונה הוא על התשובה‪,‬‬ ‫המוציא שמברכים על הלחם‪ ,‬הוא הוראה לדורות‬ ‫שמועיל תשובה לשבי פשע‪.‬‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫ויצא‬ ‫אמרי‬ ‫בשינה‪ ,‬ואנכי לא ידעתי‪ ,‬פירוש מזה לא ידעתי עד‬ ‫שהרי גמר מלאכת הלחם שיהיה מוכן לאכילה‪,‬‬ ‫עתה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫מורה שנתקיים חסד האלהים לקבל תשובת‬ ‫השבים‪ ,‬וזהו שביקש דאם אינו ראוי והגון מצד‬ ‫זכיותיו לזכות לשמירה עליונה‪ ,‬הרי שיתעורר‬ ‫ומעתה יבואר לנכון מה שביקש יעקב אבינו ונתן‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬והקב"ה ברוב חסדו יקבל תשובתו‬ ‫לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬דכאשר צדיק‬ ‫לרחמים‪ ,‬ובזכות זה יזכה לשמירה מן השמים‪.‬‬ ‫אחז את דרכו ללכת לחרן לביתו של לבן הארמי‬ ‫המלאה בגילולים‪ ,‬ידע שלא יוכל לעבוד את ה'‬ ‫*‬ ‫תמיד ברוחניות כרצונו הטוב‪ ,‬ומוכרח להתחיל‬ ‫בדרך חדשה לעבוד את ה' גם בעניני גשמיות‪,‬‬ ‫וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי‬ ‫באכילה שתיה ולינה‪ ,‬ועל הדבר זה התכוון‬ ‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי‬ ‫בתפלתו ובקשתו ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪,‬‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ושבתי בשלום אל‬ ‫שגם בעת עוסקו בעניני גשמיות‪ ,‬ושבתי בשלום‬ ‫בית אבי וגו' (כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪ .‬וצריך ביאור מה טעם‬ ‫את בית אבי‪ ,‬דהיינו שיוכל לעסוק בהם בשלימות‬ ‫היה מפרט בבקשתו על לחם לאכול ובגד ללבוש‬ ‫גמורה‪ ,‬בכוונה זכה וטהורה לשם שמים‪ ,‬שיעלה‬ ‫דווקא‪.‬‬ ‫בידו לעבוד בהם את הקב"ה‪.‬‬ ‫ויש לפרש בהקדם דברי הרה"ק מאפטא זיע"א‬ ‫ובדרך זה יש לבאר מה שמצינו בפרשה הבא‪,‬‬ ‫(אוהב ישראל ליקוטים חדשים) לבאר מאמר הכתוב‬ ‫דכתיב (לב‪ ,‬ד‪-‬ה) וישלח יעקב מלאכים‬ ‫(כח‪ ,‬טז) וישכב במקום ההוא וגו' ויקץ יעקב‬ ‫לפניו אל עשו אחיו וגו'‪ ,‬כה אמר עבדך יעקב עם‬ ‫משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא‬ ‫לבן גרתי ואחר עד עתה‪ ,‬ופירש"י גרת"י‬ ‫ידעתי‪ ,‬כי אותן י"ד שנים שהיה נטמן בבית‬ ‫בגימטריא תרי"ג‪ ,‬כלומר עם לבן הרשע גרתי‪,‬‬ ‫המדרש של שם ועבר לא שכב יעקב‪ ,‬רק היה‬ ‫ותרי"ג מצות שמרתי‪ ,‬ולא למדתי ממעשיו‬ ‫לומד‪ ,‬ועבד את השי"ת בלמודו‪ ,‬אבל בשינה לא‬ ‫הרעים‪ .‬ולדרכינו הביאור הוא על פי מה שאמר‬ ‫היה יודע שאפשר לעבוד את השי"ת‪ ,‬וכאשר בא‬ ‫אא"ז המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א לפרש‬ ‫אל המקום ההוא וישכב ויחלום וגו'‪ ,‬אז ראה‬ ‫הכתוב (תהלים קיט‪ ,‬צח) מאויבי תחכמני מצוותך‪,‬‬ ‫יעקב אבינו ע"ה אשר בשינה ג"כ יכולים לעבוד‬ ‫שיש לנו ללמוד דרך בקיום המצוות מאויבי‬ ‫את השי"ת‪ ,‬וזהו ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש‬ ‫ומשנאי ה'‪ ,‬כמו שהרשעים עושים עבירות‬ ‫ה' במקום הזה‪ ,‬פירוש רואה אנכי היום שיש ה'‬ ‫בהתלהבות וזריזות‪ ,‬כמו כן יש לנו ללמוד מהם‬ ‫ג"כ בשינה‪ ,‬ויכולים לעבוד את עבודת הקודש‬ ‫קודש‬ ‫ויצא‬ ‫אמרי‬ ‫ח‬ ‫ממילא כל המזל של ישראל נכנס כלו לצרכך‪ ,‬כי‬ ‫לעבוד את עבודת השי"ת בשמחה בזריזות‬ ‫מה עושה הישראל כשיש לו פרנסה בריוח‪ ,‬הוא‬ ‫ובהתלהבות‪.‬‬ ‫מגדל בנים לתלמוד תורה‪ ,‬מוותר לעונג שבת‪,‬‬ ‫ובזה יתפרש כוונתו של יעקב אבינו‪ ,‬דכאשר ראה‬ ‫פותח ידו לצדקה וכדומה‪ ,‬וכל עיקר ההוצאות של‬ ‫גודל התלהבותו ודאגתו של לבן להתרפים‬ ‫איש יהודי נכנסים רק עבור מצות ה'‪ ,‬ומדוע לא‬ ‫והגילולים‪ ,‬מזה למד להיפוך‪ ,‬להתלהב ביותר‬ ‫תושיע את ישראל‪.‬‬ ‫לעבודת הקב"ה‪ ,‬ולכוונה זו אמר‪ ,‬עם לבן גרתי‬ ‫וזהו בקשתינו זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים‬ ‫ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים‪,‬‬ ‫וכתבנו בספר החיים‪ ,‬שנזכה להכתב בספר‬ ‫שלא למד ממנו מידת התלהבות לעבירות‬ ‫החיים‪ ,‬להתברך בפרנסה וכל טוב‪ ,‬למענך אלהים‬ ‫וחטאים‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬שלמד מאתו התלהבות‬ ‫חיים ר"ל שכל חיותינו וכתיבתנו הטובה הכל‬ ‫וזריזות בעבודת ה'‪ ,‬ועל ידי זה עלתה בידו לקיים‬ ‫למענך ה'‪ ,‬שנוכל לעבוד את ה' ונשמור חקיו‬ ‫כל תרי"ג מצוות‪.‬‬ ‫ונחיה למענו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫*‬ ‫והנה איתא במדרש רבה (סח‪ ,‬יא) על הכתוב (כח‪ ,‬יא)‬ ‫וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי‬ ‫ויקח מאבני המקום‪ ,‬רבי יהודה אמר שנים‬ ‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי‬ ‫עשרה אבנים נטל‪ ,‬כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ושבתי בשלום אל‬ ‫שנים עשר שבטים‪ ,‬אמר אברהם לא העמידן‪,‬‬ ‫בית אבי והיה ה' לי לאלהים (כח‪ ,‬כ‪-‬כא)‪ .‬וראוי‬ ‫יצחק לא העמידן‪ ,‬אני אם מתאחות הן שנים עשר‬ ‫להבין איך יתכן שיעקב שלימתא מובחר שבאבות‪,‬‬ ‫אבנים זו לזו‪ ,‬יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים‪,‬‬ ‫יעשה תנאי עם הקב"ה‪ ,‬וכי אם הקב"ה לא ימלא‬ ‫כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו‪ ,‬ידע שהוא מעמיד‬ ‫בקשתו‪ ,‬לא יהיה עובד ה' ח"ו‪.‬‬ ‫י"ב שבטים‪ .‬ויתכן שמכיון דבאותה השעה כבר‬ ‫נודע לו הדבר שעתיד להעמיד י"ב שבטים‪,‬‬ ‫ונראה בהקדם מה שכתב הרה"ק מטשארטקוב‬ ‫התחיל לדאוג שתהיה לו די מחסורו אשר יחסר‬ ‫זיע"א בתפארת ישראל (לראש השנה) לפרש‬ ‫לו‪ ,‬שיוכל להתפרנס בכבוד ובריוח‪ ,‬בכדי שיוכל‬ ‫מה שאומרים בתפילת ראש השנה‪ ,‬זכרנו לחיים‬ ‫לגדלם ולחנכם בדרך התורה והיראה‪ ,‬ושלא יהיה‬ ‫מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך‬ ‫תלוי בלבן אשר מקורו רע‪ ,‬אלא יוכל לפרנס אותם‬ ‫אלהים חיים‪ ,‬על פי מה שאמר הרה"ק‬ ‫בעצמו מצד הקדושה‪ ,‬ודבר זה ישפיע עליהם‬ ‫מבארדיטשוב זיע"א להמליץ טוב על ישראל שיזכו‬ ‫שילכו בדרך התורה‪.‬‬ ‫לפרנסה בהרחבה‪ ,‬ואמר‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬הלא‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫ויצא‬ ‫אמרי‬ ‫הקב"ה יעזור שנזכה לילך בדרכו של יעקב אבינו‪,‬‬ ‫ובזה יתבאר לנכון כוונת התורה‪ ,‬וידר יעקב נדר‬ ‫לעבוד את ה' בעניני גשמית‪ ,‬גם באכילה‬ ‫לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי‬ ‫שתיה ולינה‪ ,‬בבחינת כל עצמותי תאמרנה ה' מי‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬דהיינו שביקש על פרנסה‬ ‫כמוך‪ ,‬ושתכלית עניני הגשמיות יהיה לצורך‬ ‫בהרחבה‪ ,‬אבל תכלית בקשתו הוא‪ ,‬ושבתי בשלום‬ ‫רוחניות‪ ,‬לבנות בית נאמן בישראל ולגדל בנינו‬ ‫אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים‪ ,‬בכדי שיוכל לגדל‬ ‫לתורה ולחופה ולמעשים טובים‪ ,‬ובזכות זה נזכה‬ ‫ולחנך את ביתו בדרך שלמדו אביו‪ ,‬לעשות הישר‬ ‫לגאולה השלימה במהרה כן יהי רצון‪.‬‬ ‫והטוב בעיני ה'‪ ,‬ובדרכי התורה והיראה‪.‬‬