gilyoines.com

Lev Shomea - English

Week: Vayetze (2026-11-16)

Lev Shomea - English — Vayetze (2026-11-16)

Open the PDF Download

Text of this gilyon

‫ב"ה‬ ‫מאמרי תורה‬ ‫הלכה · אגדה • מוסר · וחסידות‬ ‫ﬥב לﬢעת‬ ‫גﬥיון‬ ‫יו"ל ע"י תלמידיו ושומעי לקחו של‬ ‫מורינו הרב שמעיה לעוו שליט"א‬ ‫דומ"ץ וראה"כ יטב לב דסאטמאר‬ ‫לאנדאן יצ"ו‬ ‫יצא‬ ‫גליון ז' · פרשת ו‬ ‫קולמוס הלב‬ ‫מפיהם ומפי כתבם‬ ‫דבר המערכת‬ ‫לקט אמרים ופנינים יקרים‬ ‫יעקב לא מת‬ ‫מלא שבוע זאת ‪ -‬שבע ברכות לחתן וכלה‬ ‫כוחו של בית ישראל לעמוד איתן בכל הדורות‪ ,‬על אף כל שינוי‬ ‫הזמנים והתקופות‪ ,‬נובע מן היסודות האיתנים שהניחו לנו אבותינו‬ ‫הקדושים‪ .‬הם אשר סללו לפנינו את דרך התורה והיראה‪ ,‬והשרישו‬ ‫בקרבנו את הכוח להמשיך בדרכם מדור לדור‪.‬‬ ‫ברש"י (כט כז) שבוע של זאת והן שבעת ימי המשתה (ירושלמי במועד קטן)‪ .‬משה תיקן‬ ‫להם לישראל שבעת ימי המשתה (ירושלמי כתובות פ"א ה"א) ועי' ברמב"ן שהקשה על‬ ‫בספר 'מדברנא דאומתיה' מביא הדרשה של הרה"ק רבי ישראל‬ ‫מטשורטקוב זי"ע‪ ,‬שנשא במעמד הנחת אבן הפינה לישיבת חכמי‬ ‫רש"י‪.‬‬ ‫לובלין‪ ,‬על הפסוק (כח טז) "ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום‬ ‫***‬ ‫הזה ואנכי לא ידעתי"‪.‬‬ ‫אמרו בתולה ירתא שבע ברכות‪ ,‬דאתברכ א בשבע דרגין דבתולות ישראל ירתא‬ ‫הנה לכל דבר טוב וקדוש נצרכים שני יסודות‪ :‬הכנה והנחת היסוד‪,‬‬ ‫שבע ברכאן‪( .‬זוהר הק' ח"ג רס‪.).‬‬ ‫ולאחר מכן החזקה והוספה עליו‪ ,‬למען יעמוד לדורות‪ .‬והנה‪ ,‬ידועים‬ ‫דברי המדרש (במדבר רבה יג‪ ,‬ד)‪ ,‬כי האבות הקדושים החלו להחזיר את‬ ‫***‬ ‫השכינה לעולם לאחר שנסתלקה בעקבות חטא אדם הראשון‪ ,‬עד‬ ‫הכל בו (אישית סימן ע"ה) כתב 'ושבע ברכות אלו כנגד שבע חופות שעשה הקדוש‬ ‫שעל ידי שבעת הרועים שבה השכינה לשרות בתחתונים‪.‬‬ ‫ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן' ובספר מטה משה (הכנסת כלה אות יב) הביא את‬ ‫אף יעקב אבינו‪ ,‬בצאתו לדרכו‪ ,‬ביקש להמשיך את השראת‬ ‫דברי הכל בו וכתב טעם נוסף וז"ל 'ולי נראה שהם כנגד ז' ימי בראשית אשר העולם‬ ‫השכינה על ידי עבודתו‪ .‬וכאשר בא ללון במקום ההוא‪ ,‬סבר כי עליו‬ ‫להכין ולקדש את המקום‪ ,‬והכין עצמו להשכים ולעסוק בעבודת‬ ‫נברא בהן‪ ,‬כי סיבות הזיווג היא עיקר יצירת העולם התחתון שלא נברא אלא לפריה‬ ‫הקודש‪ .‬אולם כאשר הקיץ משנתו ואמר "אכן יש ה' במקום הזה"‪,‬‬ ‫ורביה'‪.‬‬ ‫הכיר כי כבר קדמוהו אבותיו הקדושים‪ ,‬אשר בעבודתם הכינו את‬ ‫המקום להשראת השכינה‪ .‬ומעתה לא נותר לו אלא להחזיק בקדושתו‪,‬‬ ‫***‬ ‫להוסיף עליה ולהרחיבה לדורות‪.‬‬ ‫כל ז' ימי משתה מצוה לשמח חתן וכלה וכל הנהנה ואינו משמחן עובר בחמשה‬ ‫וזהו עומק הכתוב‪" :‬אכן יש ה' במקום הזה" – הקדושה כבר שורה‬ ‫קולות‪( .‬מקנה בקו"א ריש סימן ס"ה)‬ ‫כאן; "ואנכי לא ידעתי" – כי כבר קדמוני אבותיי והמשיכו לכאן את‬ ‫***‬ ‫השראת השכינה‪" .‬אין זה כי אם בית אלקים" – המקום כבר נתקדש‪,‬‬ ‫"וזה שער השמים" – ומעתה עלי להחזיק בקדושתו ולהוסיף עליה‪.‬‬ ‫בספר שיח שרפי קודש (אות תקכ"ז) מובא בשם הרה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע‪:‬‬ ‫והנה‪ ,‬כוחם של האבות הקדושים אינו רק במה שסללו את הדרך‬ ‫" עוד שמעתי בשמו הק' ששבעת ימי משתה‪ ,‬עושין סעודות שני פעמים ביום‪ ,‬הם‬ ‫לדורות הבאים‪ ,‬אלא בכך שהשרישו בבניהם חיות של קדושה שאינה‬ ‫י"ד סעודות‪ ,‬ובכל סעודה שבע ברכות – עושין צ"ח ברכות‪ ,‬כדי לבטל צ"ח קללות‬ ‫פוסקת לעולם‪ .‬אין זו מורשת העבר בלבד‪ ,‬אלא חיות הנמשכת מדור‬ ‫שבמשנה תורה‪".‬‬ ‫לדור‪ ,‬וממנה יונקים הבנים את כוחם להמשיך בדרך אבותיהם‪.‬‬ ‫***‬ ‫ובענין זה השמיע הגה"צ ראש הכולל שליט"א דברים נפלאים‬ ‫בשמחת נישואי בת בנו‪ ,‬הרב יואל יוסף שליט"א‪ ,‬ראש מערכת "לב‬ ‫בספר תולדות יצחק בן לוי להרה"ק רבי ישראל מפיקוב זצ"ל‪ ,‬בן הרה"ק בעל‬ ‫שומע"‪ ,‬וסיפר מה ששמע לפני שנים בבארנמוטה מפי הרב פינחס‬ ‫קדושת לוי זי"ע‪ ,‬כתב לבאר מאמר חז"ל (שבת ק"ל)‪" :‬לית כתובא בלא תיגרא"‪,‬‬ ‫הירשבורג ז"ל‪ ,‬בביאור ענין נפלא בפרשתנו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אין כתובה בלא קטטה‪ ,‬שישנם כוחות של קטרוג המתנגדים להתקרבות‬ ‫אמרו חז"ל (ברכות נז‪ ):‬כי השינה היא אחד משישים במיתה‪ .‬והנה‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬לאחר השנים שבהן עסק בתורה בבית מדרשם של שם‬ ‫ועבר ולא נתן שינה לעיניו‪ ,‬שכב עתה לישון במקום ההוא‪ .‬אולם ידוע‬ ‫וכתב‪ ,‬שישראל משברים ומכניעים את הסטרא אחרא ואת הקטרוג הזה באמצעות‬ ‫כי עצם הלוז שבגוף האדם אינה כלה לעולם ואין המיתה שולטת בה‪,‬‬ ‫שבע הברכות שמברכים לחתן ולכלה‪.‬‬ ‫ואף המקום שבו שכב יעקב אבינו נקרא לוז‪ ,‬המרמ ז על חיות נצחית‪.‬‬ ‫***‬ ‫וזהו הרמז בכתוב "וישכב במקום ההוא" – אף ששכב לישון‪,‬‬ ‫הגה"ק רבי משה אריה פריינד זיע"א‪ ,‬גאב"ד ירושלים‪ ,‬כאשר השתתף פעם בסעודת‬ ‫והשינה היא אחד משישים במיתה‪ ,‬היה זה במקום הרומז לחיים שאין‬ ‫המיתה שולטת בהם‪ .‬כי יעקב אבינו לא מת‪ ,‬כדברי חז"ל (תענית ה‪,‬‬ ‫שבע ברכות‪ ,‬הסביר למשמשו את העניין המיוחד של מחילת עוונות בשבעת ימי‬ ‫ב)‪ ,‬וחיותו נמשכת והולכת בבניו לדורות עולם‪.‬‬ ‫המשתה‪.‬‬ ‫ומעתה יאירו הדברים‪ ,‬כשם שיעקב אבינו מצא את הקדושה‬ ‫וזאת ע"פ מש"כ בספר הקדוש דגל מחנה אפרים (פרשת בא) מבואר שעניין מחילת‬ ‫שהמשיכו אבותיו‪ ,‬והוסיף עליה בעבודתו‪ ,‬כך ממשיך הוא עצמו את‬ ‫העוונות אינו שייך לחתן בלבד‪ ,‬אלא גם לכל הנלווים אליו‪ .‬וכן הביא בספר ברכת‬ ‫חיותו וקדושתו לבניו אחריו‪ .‬אין דרכו מסתיימת עמו‪ ,‬אלא מוסיפה‬ ‫להתקיים בכל דור ודור‪ ,‬בכל בית הנבנה על אדני התורה והיראה‪.‬‬ ‫אברהם להרה"ק רבי אברהם דוד מבוטשאטש זי"ע‪ ,‬שבכל שבעת ימי המשתה יש‬ ‫לחתנים עניין של מחילת עוונות‪.‬‬ ‫וזהו כוחו של בית ישראל‪ ,‬האבות הקדושים הניחו את היסודות‬ ‫והשרישו בקרבנו חיות של קדושה‪ ,‬ואנו ממשיכים לבנות על‬ ‫והרה"ק רבי משה אריה פריינד זצ"ל‪ ,‬ברוב ענוותנותו‪ ,‬חיזק את עצמו בדברים אלו‪,‬‬ ‫יסודותיהם ולהחזיק בדרכם‪ .‬כי יעקב אבינו לא מת‪ ,‬ועודנו חי וקיים‬ ‫שגם הוא יכול לזכות למחילת עוונות מכוח ההשתתפות בשמחת חתן וכלה‪ .‬ועיין‬ ‫בבניו‪ ,‬ההולכים בדרכיו וממשיכים את עבודתו מדור לדור‪.‬‬ ‫עוד באשל אברהם (סימן תקע"ג)‪.‬‬ ‫לב שומע‬ ‫לעורר לב המעיין‬ ‫יוקר וחשיבות מעלת הויתור‬ ‫'ויזכור אלקים את רחל‪ ...‬ויפתח את רחמה' (ל כב)‪.‬‬ ‫"חלה‪ ,‬נדה‪ ,‬והדלקת הנר"‪ ,‬ידעה לומר‬ ‫שלימות הוותרנות ‪ -‬שהשני לא ירגיש‬ ‫נחיצות מידת הוויתור בכלל ולקיום הבית‬ ‫אותם‪ ,‬כי למדה זאת עם אחותה‪.‬‬ ‫בזה‬ ‫היהודי בפרט‬ ‫נמצא מבואר‪ ,‬דלקושטא דמילתא לא‬ ‫כתיב (בראשית ל‪ ,‬יד‪-‬טו)‪" :‬וילך ראובן בימי‬ ‫בספר פלא יועץ (ערך וותרנות) האריך‬ ‫ידעה לאה כלל מכל הנעשה‪ ,‬ולא העלתה‬ ‫קציר חיטים וימצא דודאים בשדה וגו'‬ ‫במעלת הויתור בבית‪ ,‬וז"ל‪" :‬ומידת‬ ‫על דעתה את הויתור הגדול שאחותה‬ ‫ותאמר רחל אל לאה תני לי מדודאי בנך‪,‬‬ ‫הוותרנות בבית צריכה רבה‪ ,‬והיא גזירת‬ ‫עושה עמה‪ ,‬כי חשבה לפי תומה למדה‬ ‫ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת‬ ‫יהלום לענין השלום‪ ,‬ואבן טובה‪ ,‬לענין‬ ‫עמה את ההלכות‪ ,‬וזה היה השלימות של‬ ‫גם את דודאי בני"‪.‬‬ ‫האהבה‪ .‬מה טוב הוותרנות לכל אשר אתו‪,‬‬ ‫הוותרנות של רחל‪ ,‬ליתן את כל חייה‬ ‫ולכאורה יש לתמוה‪ ,‬הרי רחל מסרה את‬ ‫משים שלום בין אדם לחבירו ובין איש‬ ‫ומשאת נפשה לאחותה שלא תרגיש‬ ‫נפשה עבור לאה אחותה במעשה של‬ ‫לאשתו‪ ,‬ומבריח קטטה ואיבה‪ ,‬ועל כל‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫מסירת הסימנים‪ ,‬כדי שלא תתבייש‪,‬‬ ‫פשעים תכסה אהבה (משלי י‪ ,‬יב) וגם מתן‬ ‫ומעתה מבואר היטב האיך טענה לאה‬ ‫וכמעט שנגרם שהפסידה על ידי זה את‬ ‫אדם ירחיב לו (שם יח‪ ,‬טז)‪ ,‬ולא תאונה אליו‬ ‫"המעט קחתך את אישי"‪ ,‬כי מעולם לא‬ ‫נישואיה ליעקב‪ ,‬ואף על פי כן אמרה לאה‬ ‫רעה ונגע לא יקרב באהלו (תהלים צא‪ ,‬י)"‬ ‫עלה בדעתה דבאמת יעקב מחבב את רחל‬ ‫לרחל "המעט קחתך את אישי"‪ ,‬ודבר פלא‬ ‫"ולפעמים שמדת הוותרנות תחיה‬ ‫יותר ממנה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬האיך תאמר כן לאה לרחל‪ ,‬הרי רק‬ ‫בעליה ותצילהו מצרה וצוקה‪ ,‬מה טוב‬ ‫ברם לאחר ששמעה רחל טענה זו‬ ‫בזכותה של רחל זכתה היא להנשא‬ ‫חלקה‪ ,‬לא ידע אנוש ערכה‪ .‬וכילי כליו‬ ‫"המעט קחתך את אישי"‪ ,‬יוצאת מפי‬ ‫ליעקב?‬ ‫רעים‪ ,‬רע לשמים ורע לבריות ורע לביתו‬ ‫אחותה‪ ,‬או אז ידעה בנפשה כי זכתה‬ ‫ואפשר לומר בהקדם מה דאיתא בגמרא‬ ‫ורע לעצמו‪ ,‬וירחיק ממנו אוהב וריע ולא‬ ‫והצליחה לעשות את מעשה החסד‬ ‫(מגילה י ע"ב) שכיון שרחל היתה מופלגת‬ ‫יונה בנוה שלו‪ ,‬כי מרבה מחלוקת וקטטה‪,‬‬ ‫בתכלית השלימות‪ ,‬עד כי לאה טוענת‬ ‫במעלת הצניעות‪ ,‬על כן מסרה ללאה את‬ ‫וגורם נפש כי תחטא‪ ,‬ויקחו ממנו שלא‬ ‫כנגדה שיעקב שייך לה יותר מלרחל‪,‬‬ ‫הסימנים שמסר לה יעקב אבינו עליו‬ ‫מדעתו‪ ,‬ולא תמוש רעה מביתו‪ ,‬ויהיה‬ ‫ורחל‪ ,‬לא רק שאינה משיבה לה שהיא זו‬ ‫השלום‪ ,‬וצריך ביאור‪ ,‬וכי איזה ענין צניעות‬ ‫נמאס ונבזה‪ ,‬דל ורזה‪ ,‬ויסור נפשו למיתה‪,‬‬ ‫שלקחה את יעקב ממנה‪ ,‬אלא מסכימה‬ ‫יש במסירת הסימנים‪ ,‬אף שבודאי יש‬ ‫וירד מטה מטה‪".‬‬ ‫לדבריה ואומרת לה "לכן ישכב עמך‬ ‫במסירת הסימנים ממידות הטובות‬ ‫הלילה‪."...‬‬ ‫שנשתבחו בהן הצדיקים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫למידת הצניעות אין לזה שייכות?‬ ‫מדת הותרנות קשה לקיימה‪ ,‬אבל יחשוב‬ ‫ומדה זו ‪ -‬שלאה לא ידעה כלל ממעשה‬ ‫שהכל לטובתו‬ ‫הויתור כדי שלא תתבייש‪ ,‬היא הגדולה‬ ‫ואפשר לומר בביאור הענין על פי‬ ‫שבמדת הוותרנות‪ ,‬וכמו שיבואר להלן‪.‬‬ ‫המובא בדעת זקנים לבעלי התוספות (כט‪,‬‬ ‫גם כאשר ענין הוויתור עולה לפעמים‬ ‫ב) שהסימנים שמסר יעקב לרחל היו‬ ‫בקושי עצום‪ ,‬מן הראוי לדעת‪ ,‬כי מבואר‬ ‫בשכר הסימנים שמסרה רחל ללאה‬ ‫שלשת המצוות שהנשים מצוות עליהן‪,‬‬ ‫בספרן של צדיקים‪ ,‬כי כל הקשיים‬ ‫נפקדה בבנים‬ ‫והן‪" :‬חלה"‪" ,‬נדה"‪ ,‬ו"הדלקת הנר"‪ ,‬והנה‬ ‫והנסיונות שהאדם עובר בזה העולם כל‬ ‫יעקב לימד את רחל את הדינים הללו כדי‬ ‫ימי חלדו‪ ,‬הם לטובתו ‪ -‬תיקון נשמתו‪ ,‬מה‬ ‫ובזכות הויתור הזה זכתה אחר כך רחל‬ ‫גם כי נודע מצדיקי אמת (היהודי הקדוש זי"ע‬ ‫אמנו ע"ה להפקד בבנים‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫שיהיה לה לסימן ואות תחת החופה‪.‬‬ ‫ועוד) שבדבר שיש לו לאדם נסיון ביותר‬ ‫(בראשית ל‪ ,‬כב)‪" :‬ויזכור אלקים את רחל‪...‬‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהנה רחל ידעה ממזימת‬ ‫וקשה לו עד מאוד לעמוד בזה‪ ,‬שם גופא‬ ‫ויפתח את רחמה"‪ .‬ופירש רש"י‪" ,‬מה היתה‬ ‫אביה‪ ,‬ובוודאי לא רצתה לבייש את אחותה‬ ‫נמצא סוד הצלחתו‪ ,‬ועל ידי שיתגבר בענין‬ ‫זכירה זו? זכר לה שמסרה סימניה‬ ‫ולומר לה שיעקב רוצה להנשא אלי ולא‬ ‫הזה יתוקן נפשו באופן נפלא‪ ,‬ומדת‬ ‫לאחותה" (שם)‪.‬‬ ‫אליך ואבינו דובר שקרים‪ ,‬ועל‬ ‫הוותרנות הוא דבר שהרבה נכשלין בה‪.‬‬ ‫ובאמת צריך ביאור‪ :‬הלא את הסימנים‬ ‫כן אמסור לך הסימנים‪ ,‬כי באופן כזה‬ ‫והנה ידוע כי כל ענין המידות‪ ,‬יסודתם‬ ‫מסרה לה כבר לפני שבע שנים‪ ,‬ומדוע אם‬ ‫עדיין אפשר שתתבייש מדוע יעקב אכן‬ ‫מהררי קודש מהשפעת עבודת האבות‬ ‫כן רק כעת זכר לה הקב"ה זאת?‬ ‫רוצה להנשא אליה ולא ללאה עד שתצטרך‬ ‫הקדושים‪ ,‬אשר הם היו המרכבה לכל‬ ‫ושמעתי בשם המגיד הירושלמי רבי‬ ‫לגשת לחופה בערמה‪.‬‬ ‫המדות‪ ,‬וכל אחד התייחד במדה מסוימת‪,‬‬ ‫שלום שוואדרון זצ"ל‪ ,‬דאמנם כאשר מסרה‬ ‫ועל כן הערימה רחל ולימדה לאה‬ ‫אשר בכוח עבודתו וקדושתו נשפעה מדה‬ ‫את הסימנים היה זה מעשה ותרנות גדול‪,‬‬ ‫אחותה את הסימנים סתם ‪ -‬לשם הלכות‪,‬‬ ‫זו לדורות‪ ,‬והנה מדה מופלאה זו של‬ ‫אולם המעשה שנעשה כאן‪ ,‬כאשר רחל‬ ‫ולא אמרה לה שהן הסימנים של יעקב‪,‬‬ ‫וותרנות‪ ,‬באופן היותר גבוה שלה‪ ,‬מצינו‬ ‫שמעה מלאה באמרה "המעט קחתך את‬ ‫ובאופן זה למדה לאה ההלכות מבלי לידע‬ ‫אצל רחל אמנו ע"ה שהגיעה למדרגה‬ ‫אישי"‪ ,‬ואף על פי כן קיבלה את הדבר‬ ‫כי בהן היא מקבלת את הסימנים‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫גבוהה ביותר‪ ,‬שויתרה ברוחניות וגשמיות‬ ‫בשתיקה‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שעוד‬ ‫זמן הנישואין ושאלה יעקב מה הן ההלכות‬ ‫בדבר יסודי וכמו שיתבאר לפנינו‪.‬‬ ‫ומדוייק בזה‪ ,‬שההבטחה שניתנה לרחל‬ ‫נענו‪ ,‬בא משה רבינו לפני הקב"ה ואמר‪:‬‬ ‫הצדיקה אותה והסכימה לדבריה כי אכן‬ ‫בשכר ויתוריה‪ ,‬היתה "יש שכר לפעולתך"‪,‬‬ ‫"רבונו של עולם‪ ,‬היכן עמי‪ ,‬אשר הנהגתי‬ ‫ראויה היא לילדים ‪ -‬דבר זה הוא מעשה‬ ‫כלומר‪ ,‬בנייתם של שני בתי המקדש‬ ‫אותו במדבר‪ ,‬ורצני לפניו כסוס במשך‬ ‫עצום‪ ,‬שאין לו שיעור וערך‪ ,‬ובזכותו‬ ‫בחלקה היא שניתנה לה בתמורה לכך‪.‬‬ ‫ארבעים שנה?"‬ ‫נפקדה בעצמה בבנים‪.‬‬ ‫היוצא לנו מכל האמור‪ ,‬דבזכות‬ ‫השיב הקב"ה‪" :‬הם חטאו"‪ ,‬ולא רצה‬ ‫ועוד יותר דרך זכתה ללדת את יוסף‪ ,‬על‬ ‫שתיקתה וצניעותה של רחל‪ ,‬ובגלל‬ ‫לקבל את תחנוניו עליהם‪ ,‬וכן היה גם כן‬ ‫אף שלא היה בכור יעקב בלידתו‪ ,‬אולם‬ ‫שוויתרה ולא דברה ‪ -‬זכתה בילדים‪,‬‬ ‫בשעה שביקשו רחמים האבות הקדושים‪.‬‬ ‫מבואר בדברי חז"ל (בבא בתרא קכג ע"א)‬ ‫בבכורה‪ ,‬במלכות‪ ,‬בגאולה‪ ,‬וכמו שיתבאר‪.‬‬ ‫עד שבאה רחל אמנו ואמרה‪' :‬רבונו של‬ ‫שמאחר שראובן הבכור חלל את יצועי‬ ‫עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני‪,‬‬ ‫אביו‪ ,‬נלקחה ממנו הבכורה ועברה ליוסף‬ ‫מצינו מעלת השתיקה והויתור בבני בניה‬ ‫הצדיק‪ .‬ורואים מזה דגם הבכורה הגיעה‬ ‫ועבד בשבילי לאבא שבע שנים‪,‬‬ ‫של רחל לאורך הדורות‬ ‫לרחל בזכות מעשה זה של מדת הותרנות‪.‬‬ ‫וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן‬ ‫מדה זו של ויתור ושתיקה זכתה רחל‬ ‫נישואי לבעלי‪ ,‬יעץ אבי להחליפני לבעלי‬ ‫ואף שלא ממנה יצא הבן הראשון‬ ‫ועברה לדורותיה הבאים‪ ,‬וכאשר נמנו‬ ‫בשביל אחותי‪ ,‬והוקשה לי הדבר מאד‬ ‫ליעקב‪ ,‬מכל מקום לא הפסידה בזה כלום‪,‬‬ ‫משפחות ישראל‪ ,‬כל אחד לשבטו‪ ,‬נאמר‬ ‫מאד‪ ,‬כי נודעה לי העצה‪ ,‬והודעתי לבעלי‪,‬‬ ‫כי מעלת הבכורה ניתנה לה!‬ ‫בשבט בנימין (במדבר כו‪ ,‬לט)‪" :‬לשפופם‬ ‫ומסרתי לו סימן שיכיר בינו לבין אחותי‪,‬‬ ‫וכל זה לימוד עצום הוא לנו‪ ,‬שנדע‬ ‫משפחת השופמי לחופם משפחת‬ ‫כדי שלא יוכל אבי להחליפני‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫ונאמין שהקב"ה משגיח על כל מעשינו‪,‬‬ ‫החופמי"‪ .‬והרוקח מבאר שבפסוק זה‬ ‫ניחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי‬ ‫והוא רואה את כל הקשיים שאנו נמצאים‬ ‫הובאו שש תיבות שיש בהם אותיות פ' ומ'‪,‬‬ ‫על אחותי שלא תצא לחרפה‪ ,‬ולערב חילפו‬ ‫בהם ומחשיב מאד את כל הויתורים שלנו‪,‬‬ ‫והן המרמזות על ששה צאצאיה של רחל‪,‬‬ ‫אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל‬ ‫ומשלם על כך בכפלים‪ ,‬וגם אם אין אנו‬ ‫שזכו להיות מן היודעים והשותקים‪.‬‬ ‫הסימנים שמסרתי לבעלי‪ ,‬כדי שיהא סבור‬ ‫רואים את ישועת ה' מיד‪ ,‬ואדרבה לפעמים‬ ‫האות פ' מרמזת על כך שיש להם פה‬ ‫שהיא רחל'‪...‬‬ ‫עוד נראה לנו שדווקא אחרי שאנו‬ ‫אולם אינם מגלים את הידוע להם‪ .‬ומאידך‬ ‫מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך‬ ‫מוותרים‪ ,‬מתגברים הקשיים‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫האות מ' מרמזת על 'מלכות'‪ ,‬שאף אמנם‬ ‫הוא ואמר בשביל רחל אני מחזיר את‬ ‫עלינו להאמין בתמימות שרצון ה' לחזק‬ ‫שהמלוכות שייכת לבית יהודה מברכתו‬ ‫ישראל למקומן‪ ,‬הדא היא דכתיב (ירמיה לא‪,‬‬ ‫אותנו שיהיו בנו בשלימות את המידות‬ ‫של יעקב אבינו‪ ,‬אולם שבט בנימין זכה‬ ‫יד) 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי‬ ‫הטובות‪.‬‬ ‫לכך שהמלך הראשון שקם לעם ישראל‬ ‫תמרורים רחל מבכה על בניה מיאנה‬ ‫ודבר זה נלמד פרשה זו‪ ,‬שהרי רחל אמנו‬ ‫יצא ממנו‪ ,‬מחמת כח השתיקה שלו‪ .‬כי‬ ‫להנחם על בניה כי איננו'‪ ,‬וכתיב 'מנעי‬ ‫‪ -‬הגם שבתחילה היה נראה שהיא סובלת‪,‬‬ ‫כאשר ה"פה" שותק‪ ,‬זוכים למלוכות!‬ ‫קולך מבכי ועיניך מדמעה 'כי יש שכר‬ ‫מכל מקום היא זכתה להנשא ליעקב אבינו‬ ‫וזו היא כונת הגמרא (מגילה יג ע"ב)‪" ,‬בשכר‬ ‫לפעולתך' וגו' וכתיב 'ויש תקוה לאחריתך‬ ‫וגם זכתה לבן 'יוסף הצדיק' שהיה הצדיק‬ ‫צניעות שהיתה בה ברחל ‪ -‬זכתה ויצא‬ ‫ושבו בנים לגבולם'‪.‬‬ ‫מכל אחיו‪ ,‬ולא עוד אלא שכל הבנים‬ ‫ממנה שאול המלך"‪ ,‬צניעותה גרמה‬ ‫למדנו מכאן‪ ,‬שבזכות המעשה הזה‬ ‫שזכתה להם היה דווקא בגלל שהיתה‬ ‫לשתיקתה‪ ,‬ובזכותה יצא ממנה שאול‬ ‫שעשתה רחל שוויתרה ללאה‪ ,‬יזכו לעתיד‬ ‫עקרה‪ ,‬וללמדנו שבכח הויתור לשנות את‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫לצאת מן הגלות‪ ,‬ומזה אנו למדים כמה‬ ‫הטבע‪ ,‬וזה מחמת שכשאדם יוצא עצמו‬ ‫ואלו הם ששת הצאצאים‪:‬‬ ‫גדול כח הוויתור‪ ,‬ועל כן ראוי לכל איש‬ ‫ומגדר הטבע‪ ,‬משפיע עליו הבורא יתברך‬ ‫הנלבב לאזר עוז בנפשו ולהרגיל עצמו‬ ‫גם כן באותה מדה למעלה מדרך הטבע‪,‬‬ ‫ששה מצאצאיה של רחל ‪ -‬נתייחדו‬ ‫במדה זו‪ ,‬אף שהדבר עולה לפעמים בקושי‬ ‫הגם שלפעמים נראה לאדם שדווקא אחרי‬ ‫במעלת השתיקה‬ ‫בראותו עד היכן מגיע השכר העצום של‬ ‫שהתפלל הרבה או עשה מעשה של ויתור‬ ‫'בנימין'‪ ,‬שידע ממכירת יוסף ושתק‪,‬‬ ‫מדה זו‪ ,‬שבכחה להשיב את ישראל‬ ‫והעברה על המידות‪ ,‬הקשיים מתגברים‪,‬‬ ‫הגם שראה צרת אביו ואבלו‪ ,‬והי' רוצה‬ ‫מגלותם!‬ ‫עליו לדעת שהקב"ה שולח לו את הקשיים‬ ‫לקנא בשביל אחיו יוסף ולהשיבו‪ ,‬עם כל‬ ‫כדי לבחון את טוהר לבו‪ ,‬ולהעלות אותו‬ ‫זה היה שותק עד כל אותן עשרים ושתים‬ ‫מדריגות בעבודת ה' השלימה‪.‬‬ ‫בזכות הוויתור נפקדה רחל בבנים ונבנו‬ ‫שנה כדי שלא יגלה לאביו את הדבר‬ ‫ולכן צריך להתחזק מאוד באמונה‬ ‫שתי מקדשות בחלקה‬ ‫המכירה‪ ,‬ואם נתאר קצת הדבר בדעתינו‪,‬‬ ‫שלימה מתוך ידיעה שה' יתברך זוכר כל‬ ‫נראה‪ ,‬דאילו היה בנימין מגלה לאביו את‬ ‫וב'חתם סופר' נתן רמז נפלא לזה‪ ,‬שהנה‬ ‫מעשה טוב‪ ,‬ואין שום תפילה שבה ריקם‪,‬‬ ‫הדבר‪ ,‬הרי היה יעקב מחזיר מיד את יוסף‬ ‫בשני היתורים הללו שויתרה רחל ללאה‪,‬‬ ‫אלא כל היסורים שקולים ומדודים‪,‬‬ ‫ממצרים‪ ,‬ולא היתה מתקיימת מלכות יוסף‬ ‫בפעם הראשונה כאשר מסרה לה את‬ ‫ומונחים בספרי זכרונותיו‪ ,‬ועתיד הקב"ה‬ ‫‪ -‬שתכליתה היתה להחיות עם רב‪,‬‬ ‫הסימנים‪ ,‬והסכימה שתנשא ליעקב אבינו‬ ‫לשלם לו בכפלי כפלים עד סוף כל‬ ‫כמבואר בקרא כשנפגש יוסף הצדיק עם‬ ‫ואף סייעה בעדה‪ ,‬ובפעם השניה‪ ,‬בשעה‬ ‫הדורות‪ ,‬שפע עד בלי די‪.‬‬ ‫אחיו (בראשית מה‪ ,‬ז)‪" :‬וישלחני אלוקים‬ ‫שאמרה לה "המעט קחתך את אישי"‪,‬‬ ‫לפניכם לשום לכם שארית בארץ‪ ,‬להחיות‬ ‫זכתה רחל ששני בתי המקדש יבנו‬ ‫יש שכר לפעולתך ‪ -‬ושבו בנים לגבולם ‪-‬‬ ‫לכם לפליטה גדולה"‪.‬‬ ‫ויתכוננו בחלקו של בנימין בנה‪.‬‬ ‫בזכות רחל אמנו ע"ה‬ ‫ויסוד הדברים הובא בדברי רבינו בחיי‪:‬‬ ‫הבית הראשון עמד במשך ארבע מאות‬ ‫ובזכות הויתור של רחל אמנו עליה‬ ‫"ידוע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע‪,‬‬ ‫ועשר שנה‪ ,‬והבית השני ‪ -‬במשך ארבע‬ ‫השלום‪ ,‬נזכה במהרה לגאולת עולם‪,‬‬ ‫כי כל האבנים היקרות שהם עקריות‬ ‫מאות ועשרים שנה‪ .‬חשבון השנים של שני‬ ‫כמבואר בדברי המדרש (איכה רבה פתיחתא‬ ‫ושרשיות אינן אלא י"ב‪ ,‬והן אבות לכל‬ ‫בתי המקדש עולה ביחד לשמונה מאות‬ ‫כד)‪ ,‬שכאשר ראו האבות הקדושים את‬ ‫שאר האבנים מינין‪ ,‬ענפיהן‪ ,‬ותולדותיהן"‪.‬‬ ‫ושלושים שנה‪ .‬מספר השוה בגימטריא‬ ‫החורבן הגדול שהגיע על בניהם‪ ,‬באו כולם‬ ‫ובהמשך דבריו מפרט רבינו בחיי באריכות‬ ‫למילים "יש שכר"‪.‬‬ ‫לפני הקב"ה ולהתפלל על בניהם‪ ,‬ולא‬ ‫כל נס פורים‪ ,‬ומרדכי עצמו זכה ג"כ‬ ‫'יהונתן' בנו‪ ,‬שבחר בדוד כמלך ישראל‪,‬‬ ‫ענינה וסגולותיה של כל אבן‪ ,‬ומהו הטעם‬ ‫לבחינה של מלכות‪ ,‬כמו שנאמר (אסתר ו‪ ,‬ח)‪:‬‬ ‫על אף שהוא היה עתיד לרשת את מלכות‬ ‫שניתנה לשבט מסוים דווקא לזה ולא‬ ‫"ומרדכי יצא מלפני המלך"‪.‬‬ ‫אביו שאול‪ ,‬והיה מוכן לוותר על הכל‪ ,‬הגם‬ ‫לאחר‪ ,‬יעויין שם‪.‬‬ ‫שסיכן את נפשו בדבר זה‪.‬‬ ‫ונביא דבריו בענין אבן שבט בנימין‪:‬‬ ‫הוויתור הוא סגולה לרפואה ולאריכות‬ ‫והיה ידוע היכן דוד מוסתר כאשר חיפש‬ ‫ימים‬ ‫"'ישפה' על בנימין‪ ,‬והיא כלולה מגוונים‬ ‫שאול להרגו ‪ -‬ולא גילה מאומה‪ ,‬אדרבה‬ ‫הרבה ‪ -‬אדומה‪ ,‬שחורה‪ ,‬ירוקה‪ .‬וסגולת‬ ‫עוד על עוצם כח המעביר על מדותיו‪,‬‬ ‫עשה תחבולות להצילו‪ ,‬ואחר מות יהונתן‬ ‫האבן הזאת נותנה לעצור הדם‪ ,‬ונתנה‬ ‫מצאנו בספר רפואה וחיים למקובל הנודע‬ ‫ספד לו דוד בזה הלשון‪" :‬צר לי עליך אחי‬ ‫לבנימין לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה‪,‬‬ ‫רבי חיים פאלאג'י זי"ע (פרק יב אות עד)‬ ‫יהונתן נעמת לי מאד‪ ,‬נפלאתה אהבתך לי‬ ‫וחשב מחשבות במכירתו של יוסף‪ ,‬אם‬ ‫שכתב‪" :‬כשיש חולה בתוך ביתו יעשה‬ ‫מאהבת נשים"‪.‬‬ ‫יגלה הדבר לאביו אם לא‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫וותרנות אפילו עם עופות השמים ובדוק‬ ‫ועומק הענין בזה‪ ,‬דדוד מלך ישראל היה‬ ‫נתגבר על יצרו‪ ,‬והיה מעצור לרוחו‪ ,‬ולא‬ ‫ומנוסה שיבקשו עליו רחמים והדברים‬ ‫מזרעה של לאה‪ ,‬ויהונתן היה מזרעה של‬ ‫גלה הדבר לאביו‪ ,‬ולכן נתנה לו האבן‬ ‫מפליאים‪".‬‬ ‫רחל‪ ,‬וכח הוויתור שרחל וויתרה ללאה‬ ‫הזאת‪ .‬ונקראת 'ישפה' שתי מילות ‪ -‬יש‬ ‫ולמדנו מדבריו‪ ,‬שהמעלה של מדת‬ ‫נקבע בזרעה‪ ,‬כך שיהונתן וויתר לדוד את‬ ‫פה‪ ,‬וזה יורה על מעלתו‪ ,‬שאף על פי שהיה‬ ‫הוותרנות אינו מצד המקבל‪ ,‬כמו מצות‬ ‫המלוכה‪ ,‬וזהו אמרו "נפלאתה אהבתך לי"‬ ‫לו פה‪ ,‬והיה לו לגלות הדבר‪ ,‬שתק ולא‬ ‫צדקה‪ ,‬רק עצם הדבר שהמוותר מעביר על‬ ‫‪ -‬על ידי אהבת נשים דרחל ללאה (על פי‬ ‫גילה"‪.‬‬ ‫מידותיו‪ ,‬שעל זה כבר גילו לנו חכמינו ז"ל‬ ‫הרמ"ע מפאנו‪ ,‬מאמר חיקור דין דף טז)‪.‬‬ ‫והשני היה‪:‬‬ ‫(יומא כג ע"א) כל המעביר על מידותיו‬ ‫כמו שרחל ויתרה ללאה‪ ,‬שהיו כל‬ ‫מעבירין לו על כל פשעיו‪ ,‬שנאמר (מיכה ז‪,‬‬ ‫'שאול' המלך'‪ ,‬שהלך לחפש אחר‬ ‫הבריות אומרים לאה לעשו ורחל ליעקב‪,‬‬ ‫האתונות שאבדו לאביו קיש‪ ,‬ובדרכו נכנס‬ ‫יח) מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע‪,‬‬ ‫ועל ידי ויתורה היא זכתה [?]‪ ,‬כך יהונתן‬ ‫למי נושא עוון למי שעובר על פשע‪.‬‬ ‫בעירו של שמואל הנביא כדי שיעזור לו‪,‬‬ ‫ויתר על מעלה מיוחדת ‪ -‬כתר מלכות‬ ‫וזכה להתבשר מפיו שה' בחר בו כמלך על‬ ‫ומטבע הדברים הרבה מנסיונות של‬ ‫שהיה יורש מאביו בשביל דוד‪ .‬והיא מכח‬ ‫ישראל וכששמע זאת שתק‪ ,‬וחזר לאביו‬ ‫וותרנות הם בהיות האדם בביתו‪ ,‬כמבואר‬ ‫אהבת נשים של רחל ולאה שהיה גם כן כך‬ ‫והביא האתונות‪" :‬ואת דבר המלוכה לא‬ ‫במדרש (רבה נשא פ"ט)‪" :‬דבר אחר איש איש‪,‬‬ ‫(ספרי מוסר)‪.‬‬ ‫הגיד לו כאשר אמר שמואל" (שמואל א' י‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫לימדה אותך התורה שתהא ותרן בתוך‬ ‫והרביעית היא‪:‬‬ ‫ביתך‪ ,‬נשפך יין הוי ותרן‪ ,‬וכו' שמנך וכו'‬ ‫וכן מצינו בו (שמואל א' י‪ ,‬כז) ובני בליעל‬ ‫נקרע כסותך וכו' ימלא ה' כל משאלותיך‪,‬‬ ‫'מיכל' אשת דוד‪ ,‬שסייעה לבעלה‬ ‫אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו‬ ‫והויתור בתוך ביתו קשה ביותר‪.‬‬ ‫והסתירה את מקום דוד כאשר חיפשו‬ ‫מנחה ויהי כמחריש‪ .‬שמחל על כבודו‬ ‫אחריו שאול המלך ‪ -‬אביה‪ ,‬ובכך ששתקה‬ ‫וחכמינו ז"ל במדרש מנו לו מעלה זו וזה‬ ‫ובגמרא מצאנו שהוא רבותא ששאלו‬ ‫זכתה על ידי זה להיות אשת מלך שמלך‬ ‫לשונם‪ :‬ר' ינאי אומר‪ ,‬שלשה עשר מדות‬ ‫תלמידיו את רבי זירא ואמרי לה לרב אדא‬ ‫דוד אחר כך‪.‬‬ ‫טובות מצינו בשאול וכו'‪ .‬ב' שהיה שומע‬ ‫בר אהבה‪ ,‬במה הארכת ימים? אמר להם‪:‬‬ ‫חרפתו ושותק‪ ,‬שנאמר ובני בליעל אמרו‬ ‫'מימי לא הקפדתי בתוך ביתי'‪ ,‬ומתוך‬ ‫החמישי והשישי הם‪:‬‬ ‫מה יושיענו זה ויהי כמחריש‪ ,‬כמי שלא‬ ‫שראוהו לזכות שבעבורה האריך ימים‬ ‫'מרדכי' ואסתר'‪ ,‬ששתקו ולא הגידו כי‬ ‫ידע‪ .‬ג' שהיה מוחל על עלבונו‪ ,‬שנאמר מי‬ ‫משמע שאינו דבר של מה בכך‪ ,‬ובתנא דבי‬ ‫היא יהודית וכי נשאת ל'אחשוורוש'‪ ,‬ודעת‬ ‫האומר שאול ימלוך עלינו תנו האנשים‬ ‫אליהו (רבה יג‪ ,‬ה) איתא‪" ,‬לעולם ינהג אדם‬ ‫נותנת שבכל התקופה שהמלך אחשוורוש‬ ‫ונמיתם‪ ,‬וכתי' ויאמר שאול לא יומת איש‬ ‫בעצמו י"ג מידות‪ ,‬המידה הראשונה היא‪ :‬יהא‬ ‫גידל את המן‪ ,‬היתה אסתר רוצה לגלות‬ ‫היום וגו'‪.‬‬ ‫אדם עניו בביתו‪ ,‬עניו היינו סבלן ‪ -‬ותרן‪,‬‬ ‫עמה ומולדתה‪ ,‬אמנם אם אכן היה‬ ‫ובתוך ביתו היא המעלה הראשונה‪".‬‬ ‫אחשוורוש מתוודע לזה‪ ,‬לא היה משתלשל‬ ‫והשלישי היה‪:‬‬ ‫אם יהי' אלקים עמדי‬ ‫מבאר הספורנו‪ ,‬שיעקב אבינו ביקש מהקב"ה שיספק לו את צרכיו בלבד – לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ללא מותרות‪ ,‬ושישוב בשלום‪ ,‬כלומר בבריאות הגוף והנפש‪.‬‬ ‫ואז יוכל לומר‪" :‬והיה ה' לי לאלוקים" – מבאר רש"י‪ :‬לדיין‪ .‬כלומר‪ ,‬יוכל לעמוד אף בביקורת מידת הדין‪ .‬וקשה‪ ,‬וכי יעקב אבינו‪ ,‬בחיר שבאבות‪ ,‬מתנה את שלמותו‬ ‫הרוחנית בכך שיהיו לו לחם לאכול ובגד ללבוש?! וכי אם חלילה יחסר לו לחם ובגד‪ ,‬לא יעבוד את בוראו בשלמות? והרי צדיקים רבים לאורך הדורות עמדו‬ ‫בניסיונות קשים של עוני ומחסור‪ ,‬ולא נפלו באמונתם‪.‬‬ ‫יום אחד עמד הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע ליד חלון חדרו‪ .‬קרא ליהודי שעבר ברחוב ושאל אותו‪" :‬אם תמצא ברחוב ארנק מלא כסף‪ ,‬ואין איש בסביבה‪,‬‬ ‫מה תעשה?" השיב היהודי‪" :‬בוודאי אחזיר את האבדה לבעליה!" אמר לו הרבי‪" :‬טיפש אתה! עמוד בצד"‪ .‬קרא הרבי ליהודי שני ושאל אותו אותה שאלה‪ .‬השיב‬ ‫הלה‪" :‬רבי‪ ,‬העיר צאנז היא עיר שרובה נכרים‪ ,‬והמוצא אבדה במקום שרובו נכרים הרי אלו שלו! הלוואי שאמצא ארנק כזה‪ ,‬אוכל סוף סוף לפרוע את חובותיי!"‬ ‫אמר לו הרבי‪" :‬רשע אתה! עמוד בצד"‪ .‬קרא הרבי ליהודי שלישי ושאלו את אותה שאלה‪ .‬השיב היהודי‪" :‬רבי‪ ,‬איני יודע מה הייתי עושה! היצר הטוב היה אומר‬ ‫לי להחזיר את האבדה‪ ,‬אבל היצר הרע היה מוצא אלף היתרים‪ :‬הרי העיר מלאה נכרים‪ ,‬ויש לי ילדים לפרנס‪ ,‬ו'שלך קודם לשל כל אדם'‪ .‬איני יודע מי היה גובר‬ ‫לבסוף"‪ .‬אמר לו הרבי‪" :‬אתה חכם! דווקא אתה תחזיר את האבדה לבעליה‪ .‬הראשון בטוח בעצמו ואינו מכיר את כוחו של היצר הרע‪ .‬השני כבר נכנע ליצרו‪ .‬אבל‬ ‫אתה יודע שתהיה מלחמה‪ ,‬מכיר את טענות היצר הרע ומתכונן להתמודד עמו‪ .‬דווקא משום כך יש לך תקוה לנצח!"‬ ‫ובזה נבין את בקשת יעקב אבינו‪ :‬יעקב אבינו יוצא מבית אביו‪ ,‬מבית המדרש של שם ועבר‪ ,‬והולך אל בית לבן הארמי‪ .‬עד עתה חי באוויר של קדושה‪ ,‬והיה "איש‬ ‫תם יושב אוהלים"‪ .‬כעת הוא עומד להיכנס לעולם של רמאות‪ ,‬ניסיונות וקשיים‪ .‬ולכן הוא מבקש‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬תן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ואל תעמיד‬ ‫אותי בניסיון של מחסור ורעב‪ .‬כי כשאדם שרוי במצוקה‪ ,‬היצר הרע מוצא לו היתרים וטענות שקשה מאוד להתמודד עמם‪ .‬אינני רוצה לסמוך על עצמי שאצליח‬ ‫לעמוד בכל ניסיון‪ ,‬אלא מבקש אני ממך שלא אבוא לידי ניסיון כזה‪.‬‬ ‫ומכאן מוסר גדול‪:‬‬ ‫חז"ל אומרים במסכת סנהדרין (ק"ז ע"א)" ‪:‬לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון‪ ,‬שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל‪".‬‬