gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחודדין · Mechidudin — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: מחודדין · Mechidudin

שבוע: ויצא (2026-11-16)

מחודדין · Mechidudin — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לעילוי נשמת‬ ‫בס"ד‬ ‫אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' כלב פייבל ע"ה‪ ,‬מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל וחמותי מרת חיה לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה‪,‬‬ ‫אחותי מרת פייגע בת ר' יעקב ע"ה‪ ,‬ידידי ושאר בשרי ר' יהודה לייב בן ר' דב בנימין שמואל זצ"ל‬ ‫תורה שלמדתי באף‪ .‬חז"ל מלמדים אותנו‪ ,‬מצוות כל זמן שעוסקים במצווה‪ ,‬המצווה שומרת‬ ‫ומגינה‪ .‬אבל בזמן שאין הם עוסקים במצווה עצמה אין בה את הכוח לשמור ולהגן‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬תורה מגנא ומצילה גם בשעה שאין עוסקים בה‪ .‬יעקב הולך במצוות אביו ואימו לחרן‬ ‫כדי למצוא את זיווגו‪ .‬חרן‪ ,‬זה מקום של סכנה רוחנית‪ .‬יעקב אבינו חייב שמירה והגנה‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫הוא מבין שבוודאי יהיו רגעים שונים שלא ייחשבו כמי שעוסק במצוות כיבוד אב ואם‪ ,‬לכן‬ ‫הוא חייב את זכות השמירה של לימוד תורה‪ .‬זאת מלבד שהוא כעת בסכנה‪ ,‬כאשר אליפז‬ ‫רודף אותו‪ ,‬זה הזמן של "אף חכמתי עמדה לי"‪ ,‬שלמה המלך מניח יסוד‪ ,‬תורה שלומדים "באף"‬ ‫בזמנים לא הכי נוחים או במצבים קשים‪ ,‬היא זאת שנשארת עם האדם‪ .‬התורה שיעקב למד‬ ‫בדרכו לחרן (כמו ב"חרון אף") היא שעמדה לו שיוכל להתפלל במקום שהתפללו אבותיו‪ .‬זה‬ ‫מביא להבטחה האלוקית שהקב"ה ישמור אותו עד שיחזור לארץ חמדת אבות‪ .‬אבל‪ ,‬יש לזה‬ ‫תנאי‪ ,‬הנה אנכי עמך‪ ,‬באופן תמידי על יעקב לקיים את מצוות אנכי‪ ,‬כאשר יחיה עם "אנכי ה'‬ ‫אלוקיך‪ ,‬זה יהיה עמו‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪ .‬בכוח הזה יעקב בא לבית לבן‪ ,‬מוגן לגמרי‪ .‬עד לרגע‬ ‫שהוא משלים עשרים שנה‪ ,‬מהם שש שנים וכל העבודה עם הצאן העקודים נקודים וברודים‪.‬‬ ‫יעקב אבינו כוון לצאן קדשים ולבן כיוון לאבדו בעבודת הצאן‪ .‬כאשר היגיעו לקצה‪ ,‬הקב"ה‬ ‫נגלה אליו ואמר לו‪ ,‬זה הזמן לחזור‪ .‬יעקב עוזב‪ ,‬גונב את לב לבן‪ .‬לבן הפסיד את הכל‪ .‬עם‬ ‫ישראל קום יקום‪ .‬משם יעקב הולך לדרכו‪ ,‬שזה דרך השי"ת‪ .‬מי הוא פוגש‪ ,‬מלאכי השרת‪,‬‬ ‫שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון‪ ,‬המומר שבת ומענג את שבת זוכה לנחלת יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬נחלה בלי מצרים‪ .‬מי יעיד על האדם‪ ,‬מלאכי השרת שמלווים אותנו‪ ,‬מימות יעקב‬ ‫אבינו‪ .‬יעקב הוא הישר‪ ,‬ישרים דרכי השי"ת‪ ,‬צדיקים ילכו בם‪ .‬אז בית יעקב‪ ,‬הבה לכו ונלכה‬ ‫באור השי"ת‪ ,‬לקראת גאולה שלימה‪.‬‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬כאשר יעקב עזב את השבועה שנשבעו לאבימלך הפלישתי‪ ,‬ולא עשה‬ ‫חזקה להשבע ולעשות ברית עם אבימלך‪ ,‬אזי הלך חרון אף השי"ת מהשבועה שנשבעו לו‪ .‬בכוח זה נתן כח‬ ‫ליואב לכבוש את ירושלים למרות הפסלים של העיוורים והפיסחים‪ ,‬שסימלו את שבועת אבימלך‪ ,‬וככה‬ ‫זכינו לבית אלוקים ושער השמיים‪.‬‬ ‫וזה שער השמים‪ .‬הזכיר הכתוב ג' פעמים זה‪ .‬ואמרו רז"ל הראהו בהמ"ק בנו וחרב ובנוי‪ .‬בנוי מה נורא המקום‬ ‫הזה‪ ,‬חרב אין זה‪ ,‬ובנוי וזה שער השמים‪ .‬ולפ"ז לא ירמוז הכתוב רק שני מקדשים בלבד‪ :‬ויתכן לפרש שיש בכתוב‬ ‫רמז לשלשה מקדשים ממה שידוע כי מלת זה רמז לשכינה כמו זה אלי ואנוהו‪ .‬ואמר מה נורא המקום הזה‪ ,‬על‬ ‫בהמ"ק הראשון ששרתה בו שכינה‪ .‬אין זה‪ ,‬על בית שני שלא שרתה בו שכינה כן כתוב בנבואת חגי וארצה בו‬ ‫ואכבדה‪ .‬ואכבד כתיב‪ ,‬כי השכינה שהיא הה"א נחסרה משם‪ .‬וזה שער השמים‪ ,‬על הבית הג' שיבנה במהרה‬ ‫בימינו שתחזור העבודה והשכינה לירושלים כימי קדם‪ .‬ומזה הזכיר כאן שמים שיהיה מעשה שמים לא בנין אדם‬ ‫כמו הראשונים שהזכיר בהם מקום ובית‪ .‬וכן רמז משה בברכות בנימן שבהמ"ק בחלקו‪ ,‬הוא שאמר ישכון לבטח‬ ‫עליו זה בית ראשון ששרתה בו שכינה שנקראת ידיד ה'‪ .‬חופף עליו כל היום‪ ,‬זה בית שני שלא שרתה בו שכינה‪.‬‬ ‫ובין כתפיו שכן‪ ,‬זה בית ג' העתיד שתשרה בו שכינה‪ .‬וכן תמצא במסכת נזיר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה‪ ,‬זה‬ ‫מקדש ראשון ומקדש שני ומקדש שלישי ש"מ תרי חרוב וג' יעמוד לעולם ע"כ‪ :‬ונראה שהזכיר בשלישי לשון המה‬ ‫שהוא לשון מורה על דבר נצחי וקיים כלשון ואדע כי כרובים המה‪ .‬וכן כי מעולם המה‪ .‬וכן דרשו רז"ל בלשון‬ ‫כתית למאור‪ .‬בית ראשון עמד ת"י שנה ובית שני ת"ך והכל כמנין כתי"ת‪ ,‬והענין הזה נרמז בלשון כתית לפי ששני‬ ‫המקדשים היו מרמס ושניהם נחרבו‪ ,‬אבל בית שלישי להעלות נר תמיד כלומר מעלתו תמידית ואורו לא יפסק‬ ‫לעולם‪ :‬ובמדרש וזה שער השמים‪ ,‬מכאן אתה למד שהמתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד‪ ,‬ששער‬ ‫השמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל שנאמר וזה שער השמים‪ .‬והכונה כי הוא שער השמים לעלות משם‬ ‫התפלות והקרבנות‪ :‬מעניין לראות איך רבינו בחיי לומד מ"זה" את עניין בית המקדש‪ .‬זה הרי עולה במספר‬ ‫י"ב כמנין שבטי ישורון‪ .‬כללות עם ישראל‪ ,‬נכלל במקום מקדש‪ .‬מדהים לראות‪ ,‬עשו בסרבו לבכורה הכולל‬ ‫עבודת המקדש אומר למה זה לי בכורה‪ .‬יעקב כאשר נכנס לאביו לקחת את הברכות‪ ,‬שימו לב לדין ודברים‬ ‫"מה זה מהרת למצא בני"‪" ,‬אתה זה בני עשו"‪" ,‬ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי"‪.‬‬ ‫ממש מדהים‪ .‬שימו לב שניתן בכל הפסוקים ניתן להסתדר ללא המילה זה‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר זה‪ ,‬הוא היסוד של‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬זה מורה על מקום מקדש של שבטי ישורון‪ .‬זה א‪-‬לי ואנוהו‪ ,‬אבנה לו בית המקדש‪ .‬זה מורה על‬ ‫שכינה שורה בישראל‪ ,‬הפסוקים מקבלים משמעות חדשה‪ .‬להבנת העניין נקח צעד אחורה‪ .‬מה נאמר כאן‪,‬‬ ‫שלושה פעמים זה‪ ,‬מה נורא המקום הזה‪ ,‬אין זה כי אם בית א'‪ ,‬וזה שער השמים‪ .‬שמתם לב‪ ,‬שהאותיות‬ ‫המלוות הם בדיוק האותיות החסרות למילוי שמו יתברך‪ .‬ושינה בסדר‪ ,‬מפני שבית ראשון מרמז על חידוש‬ ‫ובריאת העולם אשר נברא בה' (בהבראם)‪ .‬בבית השני‪ ,‬אין זה שלא שרתה שכינה‪ .‬בבית השלישי שהוא‬ ‫באות ו' (י' מוארך) לאחר מילוי שמו‪ .‬כל זה תלוי אם נגשים כל אחד ואחד חלקו של יעקב אבינו בנדרו‪ .‬אם‬ ‫יהי'ה א' עמדי‪ ,‬האם בכל מאווינו ומעשינו פונים להקב"ה שיצליח דרכינו‪ ,‬כי אין עוד מלבדו‪ .‬האם תמיד‬ ‫נותנים לרבונו של עולם את הקרדיט הראוי‪ .‬ושבתי בשלום אל בית אבי‪ ,‬היינו כל הזמן לחיות בשלמות‪ ,‬כדי‬ ‫לחזור לבית אבינו כאשר השלמנו באופן הרצוי‪ ,‬כל פעולתינו בעולם הזה‪ .‬והי'ה ה' לי לא'‪ ,‬לקבל עלינו גם‬ ‫מדת הדין באופן של רבי עקיבא‪ ,‬כל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬גם כאשר שכלינו הקט אינו קולט ומבין‪.‬‬ ‫לדעת שצדקתך א'‪ ,‬משפטיך‪ ,‬תהום רבה‪ .‬וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‪ ,‬לך‪ .‬שוב לתת מכל הטוב‬ ‫שהקב"ה העניק לנו‪ ,‬ולתת לשם שמים‪ .‬ללא הנאות וללא כוונות של כבוד ופרסום‪ .‬כאשר ננהג כך‪ ,‬נהי'ה‬ ‫כתית‪ ,‬נשבור בעצם את הטבע האנושי‪ .‬ידוע הוא‪ ,‬שכתית מביא את המאור‪ .‬אך הפעם‪ ,‬כאשר נדע להיות‬ ‫כולנו יחד‪ ,‬ממילא נזכה לאורו‪ ,‬אור של תמיד‪ ,‬לבית השלישי‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬ואמר ביום ההו הנה א' זה קיוינו‬ ‫לו ויושיענו זה ה' קיוינו לו‪ .‬זה בדיוק מה שהבין האב של ז"ה‪ ,‬י"ב שבטי ישורון‪ ,‬שהמקום ששנים עשר אבנים‬ ‫מתאחדים לאחד (י"ב ועוד א' = אחד!) אזי יש בנין שלם‪ ,‬בנין נצח שלא ייחרב עולמית‪.‬‬ ‫אעבדך שבע שנים ברחל‪ ,‬אין ספק שלא היה הצדיק נושא אשה להעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסה בפרט‬ ‫בשאר וכסות כאמרם ז"ל נושא אדם כמה נשי' והוא דאית ליה למיקם בספוקייהו ולכן אין לחשוב שלבן שהי' בעל‬ ‫ממון יתן לו בנותיו אם לא היה בידו לפרנסם אם כן באמרו כי במקלי עברתי היתה הכונה שלא היה בידו אז‬ ‫מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס בה וענין העבודה בשביל רחל היה למוהר כמנהגם שהיו נותנים‬ ‫מוהר לאב שיתן את בתו כאמור אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות ומה שאמרו אחר כך‬ ‫כי מכרנו היה שחשבו בענותן שהיה המוהר יותר מן הראוי בשבילן‪ :‬הספורנו מחדד לנו‪ ,‬כל מי שעומד לשאת‬ ‫אישה‪ ,‬חייב לדעת שעליו לזון ולפרנס את אשתו‪ ,‬כפי שאכן מתחייבים בכתובה‪ .‬לכן‪ ,‬יעקב שסומך על‬ ‫הקב"ה ועובד אותו‪ ,‬רואה שיש כאן עניין חד פעמי לעבוד ללבן עבור קיום המצווה‪ .‬אך‪ ,‬על זה נאמר‪ ,‬עבד‬ ‫ואבד‪ ,‬ארמי אובד אבי‪ ,‬לבן רצה שיעקב‪ ,‬יעבוד רק אות לבן והצאן שלו ולא יעבוד את השי"ת‪ .‬לכן יעקב‬ ‫התנה‪ ,‬רק שבע שנים‪ ,‬שזה הזמן ששיער שזה בגדר הזמן שרבקה אמרה "ימים אחדים"‪ ,‬ממילא זה יהיה גם‬ ‫שמירה שהוא מקיים כיבוד אם‪ ,‬כדי שיוכל לקיים כתובה הראויה לבת ישראל ולצאת בשלום מבין שיני לבן‪.‬‬ ‫לולי אלהי אבי וגו'‪ ,‬טעם שלא הספיק לומר אלהי אבי אברהם‪ ,‬נתכוון לומר ב' עניינים‪ ,‬הא' להיותו "אלהי אבי"‬ ‫עמד לי והצילני מידך בזכות אבי‪ ,‬והב' להיותו בעל היכולת ומשגיח ושופט בצדק ומציל עשוק‪ ,‬והוא אומרו "אלהי‬ ‫אברהם" פירוש אלהי שפרסם אלהותו ואמיתתו אברהם‪ ,‬והודיע בעולם נוראותיו אשר הוא הבורא הוא המשפיע‬ ‫ושופט בצדק‪ ,‬וזולת זה אם היה לאבי אלוה אחר לא היה מציל מידך כי כמה אלוהות יש שלא יועילו לעובדיהם‪,‬‬ ‫אין כאלהינו ברוך הוא‪ :‬עוד יכוין לומר על זה הדרך אלהי אבי כנגד זכות אבות‪ ,‬ואח"כ הזכיר ב' מידות שהיו לו‬ ‫שעמדו לו שהם מדת החסד ומדת הדין‪ ,‬כנגד מדת החסד אמר "אלהי אברהם" כאומרו חסד לאברהם‪ ,‬וכנגד‬ ‫מדת הדין אמר "ופחד יצחק"‪ ,‬ולזה לא אמר אלהי יצחק לרמוז אל המדה שנתכוין לה‪ ,‬וזולת זה היה אומר אלהי‬ ‫יצחק שהרי מצינו שה' אמר לו אלהי יצחק‪ ,‬וטעם שהזכיר ב' מידות אלו לומר כי הפליא חסדו עמו וגם עשה לו‬ ‫משפט עם לבן שהם ב' מידות‪ ,‬וזולת אחד מהם לא היה מגיע הטוב ליעקב‪ :‬את עניי וגו'‪ ,‬פירוש שאם לא היה‬ ‫לו העוני הגם שהיה האמת אתו היה ה' מאריך אפו ולתת לו שכרו לעולם העליון‪ ,‬ולצד עניו קיים לו ה' ביומו‬ ‫תתן שכרו‪ ,‬ונתן לו יגיע כפו‪ :‬האור החיים הקדוש מלמדינו את עומק הדברים שיעקב אבינו השמיע באזני לבן‪.‬‬ ‫אלו לא היו סתם דברים‪ .‬יש כאן אימרה של יסודות האמונה של כלל ישראל‪ .‬לא סתם אנחנו אומרים מידי‬ ‫יום וזוכר חסדי אבות‪ .‬כי אברהם אבינו הוא זה שפרסם שהקב"ה אדון הכל‪ ,‬היה הווה ויהיה‪ ,‬תקיף ובעל‬ ‫היכולות כולם‪ .‬אם כך‪ ,‬מגיע שהקב"ה יציל את יעקב מידי לבן בזכותו‪ .‬אומר יעקב‪ ,‬לא בזכות זה ניצלתי‪.‬‬ ‫בזכות אברהם‪ ,‬אזכה לשכר טוב בעולם הבא‪ .‬גם לא ההנהגה של יצחק של גבורה "פחד יצחק"‪ ,‬גם זה לא‬ ‫היה מזכה אותי להינצל מידך‪ .‬מה שהציל אותי מידך‪ ,‬זה עניי‪ .‬רק זה גרם להקב"ה לרחם עלי גם בעולם הזה‪.‬‬ ‫כי עלי לגמור להעמיד את כלל ישראל‪ .‬היות שהייתי "עני" מלשון מעונה‪ ,‬היגיע לי שכרי‪ ,‬כי ביומו תתן‬ ‫שכרו‪ ,‬בלי הלנה‪.‬‬