עמק השבוע · Eimek Hashuvia — ויצא (2026-11-16)

פרשת ויצא תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קמא
שנה ג
Ûצרה דיהויקים שאירע בחודש התשיעי Ü
בחת"ס על דברים פ"ד פ"ל דאיתא וז"ל בצר לך ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים עיין בשו"ע או"ח סי' תק"פ בהרשימה דימים
כתיב היו צריה לראש ,ראיתי בהקדמת הרא"ע האלה ואני כתב על הספר בדיו ,ויאמרו השרים שאירע בהו צרות לכלל ישראל ולכך ראוי
לאיכה דוחה דברי חז"ל שאמרו שזו המגלה ששרף אל ברוך לך הסתר אתה וירמיהו ואיש אל ידע להתענות שהוזכר יום אחד מחודש כסלו,
יהויקים דליתא ,דהא לא נזכר בה מלך בבל ולא איפה אתם ,ויבאו אל המלך חצרה ואת המגלה דבכ"ח בכסלו שרף יהויקים המגילה שכתב
מפלת גוים ע"ש והנה מפלת אדום כתיב בת הפקדו בלשכת אלישמע הספר ויגידו באזני ברוך מפי ירמיהו.
אדום יושבת בארץ עוץ ,וכתיב תם עונך בת ציון המלך את כל הדברים ,וישלח המלך את יהודי
פקד עונך בת אדום ,גם מ"ש שלא נזכר בבל, לקחת את המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר עיין בספר ירמיה פרק ל"ו דכתיב "ויהי בשנה
נ"ל עפ"י מ"ש הרא"ע בדניאל א':ז' בשם ר' ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל השרים הרביעת ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה
סעדיה גאון דשם צר הי' רגיל בכשדים ובבל העמדים מעל המלך ,והמלך יושב בית החרף הדבר הזה אל ירמיהו מאת ד' לאמר ,קח לך
נבוכדנצ"ר בלשצ"ר וקרא דניאל בלטשאצר, בחדש התשיעי ואת האח לפניו מבערת ,ויהי מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר
והמלצ"ר ע"ש ,ע"כ נ"ל רמז כאן בפ' בצ"ר לך, כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים
וכתיב באיכה הי' צרי"ה לראש היינו הכשדים הספר והשלך אל האש אשר אל האח עד תם מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה,
שהם צרים .עכ"ל[. כל המגלה על האש אשר על האח ,ולא פחדו אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנכי
ולא קרעו את בגדיהם המלך וכל עבדיו השמעים חשב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה
)עיין במהרש"א על בבא קמא דף נה ע"א דאיתא את כל הדברים האלה ,וגם אלנתן ודליהו וגמריהו וסלחתי לעונם ולחטאתם ,ויקרא ירמיהו את ברוך
וז"ל בס' קינות יש דברים בגו ששרף יהויקים הפגעו במלך לבלתי שרף את המגלה ולא שמע בן נריה ויכתב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי
אותם והיו ג' א"ב איכה ישבה איכה יעיב איכה אליהם ,ויצוה המלך את ירחמאל בן המלך ואת ד' אשר דבר אליו על מגלת ספר ,ויצוה ירמיהו
יועם הוסיף עליהם ירמיה אני הגבר ג' א"ב כנגד שריהו בן עזריאל ואת שלמיהו בן עבדאל לקחת את ברוך לאמר אני עצור לא אוכל לבוא בית
ג' א"ב וא"כ מפני מה הקדים אני הגבר לאיכה את ברוך הספר ואת ירמיהו הנביא ויסתרם ד', ד' ,ובאת אתה וקראת במגלה אשר כתבת מפי
יועם והפסיק בין ג' הראשונות והוא מבואר כי ויהי דבר ד' אל ירמיהו אחרי שרף המלך את את דברי ד' באזני העם בית ד' ביום צום וגם
בעונינו נחרב הבית פעמים ביום ט' באב וניטל המגלה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם ,אולי
מאתנו הטוב הגמור שנקרא ע"ש ההר הטוב הזה לאמר ,שוב קח לך מגלה אחרת וכתב עליה את תפל תחנתם לפני ד' וישבו איש מדרכו הרעה
ונשתנה הט' אשר הוא רמז לטוב האמיתי כמ"ש כל הדברים הראשנים אשר היו על המגלה כי גדול האף והחמה אשר דבר ד' אל העם
לעיל מטובה לרעה בב' איכה הראשונים שהתחיל הראשנה אשר שרף יהויקים מלך יהודה ,ועל הזה ,ויעש ברוך בן נריה ככל אשר צוהו ירמיהו
בראשונה טומאתה וגו' ובשניה טבעו וגו' יורו על יהויקים מלך יהודה תאמר כה אמר ד' אתה הנביא לקרא בספר דברי ד' בית ד' ,ויהי בשנה
ב' חורבנות שהיו ביום ט' באב דמיון ב' לוחות שרפת את המגלה הזאת לאמר מדוע כתבת החמשית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה בחדש
שנשתברו ושמא תאמר פסקה ח"ו טובה מישראל עליה לאמר בא יבוא מלך בבל והשחית את התשעי קראו צום לפני ד' כל העם בירושלם
ע"כ הזכיר באיכה השלישי הט' בלשון טוב טובים הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה ,לכן וכל העם הבאים מערי יהודה בירושלם ,ויקרא
היו וגו' כי שם מסיים בגאולה תם עונך וגו' יורה כה אמר ד' על יהויקים מלך יהודה לא יהיה ברוך בספר את דברי ירמיהו בית ד' בלשכת
כי אחר שני החורבנות לא תשתנה הט' עוד כי לו יושב על כסא דוד ונבלתו תהיה משלכת גמריהו בן שפן הספר בחצר העליון פתח שער
אם לטוב לנו כל הימים ויום ט' באב יהפוך לנו לחרב ביום ולקרח בלילה ,ופקדתי עליו ועל זרעו בית ד' החדש באזני כל העם ,וישמע מכיהו בן
לששון ולשמחה לבנין ההר הטוב ולזה כששרף ועל עבדיו את עונם והבאתי עליהם ועל ישבי גמריהו בן שפן את כל דברי ד' מעל הספר,
יהויקים הג' איכה ח"ו פסקה טובה מישראל הנרמז ירושלם ואל איש יהודה את כל הרעה אשר וירד בית המלך על לשכת הספר והנה שם כל
באיכה יועם ע"כ הוסיף ירמיה למלאות זה והתחיל דברתי אליהם ולא שמעו ,וירמיהו לקח מגלה השרים יושבים אלישמע הספר ודליהו בן שמעיהו
באני הגבר בכל הג' טיתי"ן בלשון טוב ע"ש שיהיו אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הספר ויכתב ואלנתן בן עכבור וגמריהו בן שפן וצדקיהו בן
ישראל טוב לשמים ולבריות ולעצמם והפסיק בו עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף חנניהו וכל השרים ,ויגד להם מכיהו את כל
ובין שנים הראשונים המורים בו על ב' החורבנות יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם הדברים אשר שמע בקרא ברוך בספר באזני
ובין האחרונות המורה אשר לא ישתנה הטוב ולא דברים רבים כהמה". העם ,וישלחו כל השרים אל ברוך את יהודי בן
יבא רעה .עכ"ל(. נתניהו בן שלמיהו בן כושי לאמר המגלה אשר
]עיין ברש"י בריש איכה דאיתא וז"ל איכה ישבה קראת בה באזני העם קחנה בידך ולך ויקח ברוך
הנה מבואר בפסוקים דהאי צרה אירע בחודש בדד ירמיה כתב ספר קינות היא המגלה אשר בן נריהו את המגלה בידו ויבא אליהם ,ויאמרו
כסלו ,אבל לא מבואר באיזה יום בחודש כסלו. שרף יהויקים על האח אשר על האש והיו בה אליו שב נא וקראנה באזנינו ויקרא ברוך באזניהם,
אולם בשו"ע מבואר כנ"ל דהצרה אירע בכ"ח שלש אל"ף ביתו"ת איכה ישבה איכה יעיב איכה ויהי כשמעם את כל הדברים פחדו איש אל
כסלו .וצ"ל דכך קבלו חז"ל .ועיין לקמן שיתבאר יועם שוב הוסיף עליו אני הגבר שהוא שלש רעהו ויאמרו אל ברוך הגיד נגיד למלך את כל
בעז"ה שיש בזה הרבה גירסאות אחרות ,וצ"ל אל"ף בית"ות שנ' )ירמיה ל"ו( ועוד נוסף עליהם הדברים האלה ,ואת ברוך שאלו לאמר הגד נא
שיש בזה נידון איזה יום קבלו חז"ל. דברים רבים כהמה שלש כנגד שלש .עכ"ל .ועיין לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו,
Ûהאם יש לקיים האי תענות בכל החילופי גירסאות Ü
לא יתענה בכ"ח שהוא בחנוכה מאחר שאין אולם עיין באליה זוטא שם דאיתא וז"ל הנה לפי המבואר בשו"ע התענית היא בכ"ח
הנוסחא מוסכמת .עכ"ל .ולכאורה יש שינוי ובמקום עשרים ושמונה בכסליו כתב במגילת כסלו ,דהיינו בחנוכה .והנה עיי"ש במ"ב בס"ק
בין הא"ר והשל"ה ,דרק הא"ר כתב שיש תענית בשבעה בכסלו ובבה"ג וצדה לדרך י"ב דאיתא וז"ל בכ"ח בכסליו וכו' יש חלופי
לבעל נפש להחמיר .אבל עיי"ש בכף החיים שמנה בכסליו ובכלבו חמשה בכסליו וצ"ע גרסאות בזה וע"כ אין כדאי להתענות בחנוכה
ס"ק י"ט דאיתא וז"ל בכ"ח בכסליו שרף ובעל נפש יחמיר בכולם .עכ"ל .ועיין באליה עיין במ"א .עכ"ל.
וכו' במגלת תענית כתב בשבעה בכסליו, רבא שם דאיתא קצת נוסח אחר וז"ל
ובעל הלכות גדולות כתב בשמונה ,ובכלבו במקום כ"ח כסליו כתב במגילת תענית והנה המ"ב רק כתב דמחמת החלופי
כתב בחמשה ,וכתב בשל"ה דאף המחמיר בשבעה ,ובבה"ג וצדה לדרך בשמונה ובכלבו גירסאות אין להתענות בכ"ח כסלו ,אבל לא
להתענות בכולן לא יתענה בחנוכה ,מגן בחמשה ,והמחמיר להתענות ובעל נפש כתב דמחמת החלופי גירסאות יש להתענות
אברהם ס"ק ה' ,אליה רבה שם .עכ"ל .ואפשר יחמיר בכולן ,חוץ מכ"ח כסליו שהוא חנוכה. באיזה יום אחר בכסלו ,והרי המ"ב לא כתב
דמשמע דס"ל שאין שינוי בין הא"ר והשל"ה. עכ"ל .הרי מבואר שיש לבעל נפש להתענות בפירוש מה הן החלופי גריסאות ,וגם מזה
וצע"ע בזה[. בהחלופי גירסאות. משמע דלא ס"ל שיש להתענות בהחלופי
גירסאות .והמ"ב כתב לעיין במג"א ,ועיין
והנה אם הדיוק הנ"ל בדעת המג"א והמ"ב ]עיין בספר השל"ה הק' מסכת תענית פרק במג"א שם דאיתא וז"ל בכ"ח בכסלו במגילת
הוא נכון נמצא שיש מחלוקת באחרונים אם נר מצוה כ"ה דאיתא וז"ל כתב בטור בכ"ח תענית כתב בשבעה בכסליו ובה"ג כתב
יש לבעל נפש להתענות בהחלופי גירסאות, בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב בשמונה ובכל בו כתב בחמשה וכתב בשל"ה
והיות שעכ"פ ליכא חיוב להתענות בהני ברוך בן נריה ,ובנוסח בעל הלכות גדולות דאף המחמיר להתענות בכולן לא יתענה
ימים אפשר דאף בעל נפש יכול להקל בזה, שלנו איתא בשמונה בכסליו ,ובכלבו איתא בחנוכה .עכ"ל .הרי דהמג"א הזכיר החלופי
אבל אפשר שאין לדייק כן .וצע"ע למעשה בחמשה בכסליו ,ונראה לי דאף המתענה גירסאות ,אבל גם הוא לא כתב בפירוש
לבעל נפש. בהם ורוצה להחמיר ולהתענות ככל הנוסחאות, להתענות בהחלופי גיסראות.
Ûאיזה יום בחודש כסלו הוא היום העיקרי Ü
לקיים האי תענית
ובבה"ג של אספמיא שבשניהם נמצא הגירסא ואפשר שיש מזה סיבה דעדיף להתענות הנה הא מיהא אם קשה לו להתענות הרבה
בשמונה בכסלו שרף וכו' וכמו שהבאנו לעיל בח' כסלו. פעמים ,ורק רוצה להתענות יום אחד ,יל"ע
והרי הטור כתב בתחילת הסימן כתב בה"ג האם עדיף להתענות בה' כסלו בז' כסלו או
אלו הימים שמתענין בהם וכו' והרי אין ועיין בספר בירור הלכה שם דאיתא וז"ל בח' כסלו.
גירסת הטור נידון בפני עצמו אלא הנידון הנה זכינו לסידור רב עמרם גאון דף לד
הוא בגירסת הבה"ג ואין ספק דהשוואות ע"ב ומחזור ויטרי סימן רע"א וראבי"ה סימן והנה אפשר דעדיף להתענות בח' כסלו,
הנוסחאות בבה"ג שלנו ובבה"ג של אספמיא תתפ"ט ובה"ג של אספמיא הנדמ"ח ברלין דעיי"ש בסי' תק"פ בלשון השו"ע דאיתא
ובכתבי יד של הטור יש בהם כדי להכריע תרמ"ה תרנ"ב ובכולן כתוב כמו בבה"ג שלנו וז"ל אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו
את נוסח הבה"ג והטור שאין להם נוסח דיום התענית דשריפת המגילה הוא בשמונה וראוי להתענות בהם ,ואף על פי שמקצתם
אחר מהמקובל בידינו ,והגה גם בכתבי יד בכסלו ונראה שזו הקבלה האמיתית וכו' טור בראש חודש ,יש מי שאומר שיתענו בו,
הקדומים של הבה"ג שלפנינו הנוסח בשמונה כ"ח בכסלו הוא שיבוש ושיבוש עתיק הוא )וטוב שלא להשלים בראש חדש( .עכ"ל.
בכסלו שרף וכו' ואטי' ש"ד מילאנו שנמצא גם בדפוסים העתיקים אישאר רמ"ה הרי דהמחבר והרמ"א התייחסו להדיא להא
אמברוזיאנה י"ד ח' ,וגם בספר יריעות עזים שונציני ר"נ לייריאה רנ"ה ולניציאה רפ"ב דמקצת מהימים הם בראש חודש ,ולמה
הנוסח כן כסלו ח' בו שרף וכו' ,בסוף הספר אויגשבורג ש"א ויניציאה ש"י שי"א עם הב"י לא התייחסו להא דכ"ח כסלו הוא בחנוכה.
כתב מוסקבה גינזבורג קפ"ב ז' שגת קנ"א, ריווא די טרינטו ש"ך קראקה שצ"ט עם ולכאורה משמע מזה דלאו דוקא בספרים
וגם במחזור רומניא הנוסח כן כסלו בח' בו הב"ח ושאר דפו"י וגם בהרבה כתבי יד ואטי' אחרים יש גירסאות אחרות לגבי התאריך
שרף וכו' ,סדר תפלות למנהג קהלות רומניא רוסאנה כ"ט פריס תכ"ט אוקספורד בודלי של התענית בכסלו ,אלא אף בשו"ע צריך
דף ר"ל ויניציאה שנת ר"פ והעיקר שזה גם ת"ש המבורג פ"ה ג' אוקספורד בודלי תש"ב להיות בזה גירסא אחרת ,והשו"ע לא כיוון
הנוסח ששמענו בספר חסידים לרבינו משה אבל בכתבי יד קדומים מצאתי הגירסא בח' כלל לומר שיש תענית בחנוכה ,ולכן לא
הכהן בן אחותו של הרא"ש בן דודו של בכסלו פרמא ס"ד אוקספורד בודלי תרצ"ח, התייחס לזה .והנה ראיתי טוענים בזה
הטור בכסלו ח' כתב יד אוקספורד בודלי וגירסא זו היא גירסת אמת ,ואין ריבוי דהגירסא הנכונה צריך להיות בח' בכסלו
ב' אלפים רפ"ז א' א' ודפוס ראשון וארשה הגירסאות מכריע בזה שבקל מתחלפים ונתחלף "ב" ב"כ" .לפ"ז נמצא שיש אפשרות
תר"ך ומש"כ בדפוס ירושלים תר"ץ ועוד האותיות ב' כ' והוחלף למעתיקים מהאותיות לומר דבאמת מבואר בשו"ע דהתענית היא
אות צ"ה בכסלו ה' הוא שיבוש ,וזה גם בח' לאותיות כ"ח ויש שהוסיפו על הטעות בח' כסלו ,ואין אפשרות לומר דבאמת
הנוסח של הצדה לדרך הנ"ל תלמיד בן והעתיקו בכ"ח ומתאמת הדבר בבה"ג שלנו מבואר בשו"ע דהתענית היא בז' כסלו,
מתענה יום אחד ,וא"כ עכ"פ אינו עושה כסלו נשתבש בו ספר טור ושו"ע שלנו והוא הרא"ש שהעתיקו מהטור כדרכו ,וכל זה
כהמחמירים ,ומחמיר יותר מהמקילים ,דע"פ יום טוב דחנוכה ואסור להתענות בו הן מחזק הכרעת נוסח הבה"ג והטור שאין להם
הנ"ל יבחור ח' בכסלו יותר משאר ימים. תענית ציבור והן תענית יחיד ואפילו חתן נוסח אחר מהמקובל בידינו ,ובכלל הכרעה
וצע"ע למעשה. ביוה חופתו אסור בתענית ויום ח' בכסלו זו נכלל נוסח השו"ע שאין בשולחן ערוך
הוא היום שבו שרף יהויקים את המגילה הנקרא ספר הקצר הוראה יתר על מה שביאר
]הנה ע"פ כל הנ"ל יש לעיין האם מותר
שכתב ברוך מפי ירמיהו וראוי להתענות בו מרן המחבר בספר בית יוסף הארוך ושם
להתענות בח' כסלו כשחל להיות בערב שבת,
וכמו שנמצא בסידורים ובמחזורים הקדומים אינו דן בחילופי הנוסחאות אלא אך בעיקר
דאם יש בזה ספק גמור אפשר דאסור
וכפי שמקובל בידינו קבלה גמורה מהראשונים דין התעניתים שבטור ואין בספר הקצר
להתענות בערב שבת ,אבל אם אנו נוטים
שקיבלו יום זה מהגאונים ז"ל איש מפי איש דשו"ע אלא הוראה להתענות התעניתים
דהתענית באמת צריך להיות בח' כסלו א"כ
עד לחז"ל הקדושים שתיקנוהו להיותו יום שבטור ובכלל ההוראה להתענות בח' כסלו
אפשר דמותר להתענות בו בערב שבת .וצע"ע
שראוי להתענות בו .עכ"ל. אחר שהוכרע כן הנוסח בטור ולא בחנוכה
היטב למעשה[.
ועפכ"ז אפשר דעדיף להתענות בח' כסלו. בכ"ח כסלו כפי שנדפס בכל דפוסי השו"ע,
)הנה לפי הצד דמותר להתענות בח' כסלו סוף דבר בחודש כסלו שרף יהויקים את
שחל להיות בערב שבת ,נמצא דיכול לקיים אבל כל האחרונים לא התייחסו לכל זה, המגילה וכמו שנתבאר בספר ירמיה והספר
האי תענית דח' כסלו בכל שנה ,דח' כסלו דראינו שיש שכתבו דראוי להתענות בכל הקדום דמגילת תענית נשתבש בחסרון היום
אינו יכול לחול בשבת ,דעי' בשו"ע או"ח סי' הימים ,ויש שהביאו כל הגירסאות ולא כתבו אך ודאי קיבלנו מחז"ל יום אחד מסוים
תכ"ח דמבואר שר"ח כסלו יכול לחול בימי להתענות כלל ,אבל שום אחד מהם לא כתבו ובשאר הימים לא קיבלנו שום מאורע
אבגדה"ו ,אבל אינו יכול לחול בשבת ,וא"כ שיש להעדיף ח' כסלו יותר משאר ימים. להתענות בו אלא שנשתבשו בהם כמה
ח' כסלו אינו יכול לחול בשבת(. אולם אפשר דעדיין י"ל דאם עכ"פ רק ספרים דפוסים וקצת כתבי יד וכו' ויום כ"ח
Ûז' כסלו יו"ט דמגילת תענית והשייכות להנ"ל Ü
הזמן ההוא ,יאיר אור מעין האור הראשון, שהוא בתורת תענית בטל האיסור מה שגזרו עיין במגילת תענית דכתיב "פרק תשיעי
ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו, במגילת תענית דלא להתענות ביו"ט אבל חודש כסלו וכו' בשבעה בה יום טב יום
והנה על פי זה נצטוינו בחג בכל הענינים קבלת צער בעלמא לא היה נאסר מעולם שמת הורדוס מפני שהיה נורדוס שונא את
שנצטוינו לזכר יציאת מצרים ,כי בהיות וע"כ לא היה בכלל הביטול כנלע"ד .עכ"ל. החכמים ששמחה היא לפני המקום
התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו ועיי"ש ביד אפרים שביאר דברי הט"ז וז"ל כשהרשעים מסתלקין מן העולם שנא' וגם
וכמש"ל ,הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא עד כאן לא אמרו שביטלו אלא שחזר והותר יד ה' היתה בם להמם וכתיב ויהי כאשר
יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, מה שהיה אסור עד עתה כגון תענית שהיה תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם
ותחודש בנו תולדת אותו התיקון ,ועל כן אסור להתענות ביום טוב הכתוב במגילת וכתיב וידבר ה' אלי לאמר וכן הוא אומר
נתחייב באותם הענינים כלם ,ועל דרך זה תענית ושוב חזר והותר אבל מכל מקום לא איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא ואומר
חג השבועות למתן התורה ,וחג הסוכות ביטלו היום טוב עצמו והלכך לענין קבלת ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויפגע בו
לענין ענני הכבוד ,אע"פ שאינו אותו הזמן צער כגון תשעה באב שנדחה זה אינו בכלל וימיתהו וגו' ובאותו היום שמת הורדוס
בפרט ,אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון תענית ולא נכנס בכלל איסור הכתוב שם עשאוהו יום טוב" .הנה קיי"ל דבטלה מגילת
ענין זה ,וכמ"ש כי בסוכות הושבתי וכו' ,וכן עד שיוצדק לומר שביטלו אותו ולפי זה תענית ,וא"כ לכאורה תו אין מתייחסים להאי
חנוכה וכן פורים ,ועל דרך זה היו כל ימי היינו צריכין לומר שהיום טוב עצמו בטלו יום בתורת יום טוב כלל.
מגילת תענית ,אלא שנתבטלו מפני שלא ובאמת זה אינו דלא קאי רק על איסור אבל עיין במס' תענית דף יב ע"א דאיתא
היו ישראל יכולים לעמוד בהם ,ונפטרו מהיות תענית אבל קבלת צער מעיקרא לא נאסר אמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו
עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר. ואם כן אף שבטלו האיסור מכל מקום מי חמה לאו שמיה תענית מיתיבי אנשי משמר
עכ"ל .הנה לכאורה משמע ברמח"ל כנ"ל, שרוצה להקל בענין קבלת צער מחמת יום מתענין ולא משלימין התם לצעורי נפשיה
שעדיין יש "אור המאיר" בהימים הכתובים טוב שלו שפיר יש להקל שהיום טוב עצמו בעלמא הוא תא שמע דאמר רבי אליעזר
במגילת תענית ,אלא שנפטרו מהיות עושים לא בטל לגמרי ולכך לא השלים מחמת היום ברבי צדוק אני מבני בניו של סנאב בן בנימין
זכר להאי אור המאיר ,אבל אם עושים זכר טוב שלו .עכ"ל. ופעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת
והתעוררות לאור המאיר שפיר חשיב שעשה ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא
הרי מבואר יסוד דהימים טובים דמגילת
זכר לאותו נס. השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו הוא התם
תענית לא נתבטלו בעצמותם ,ורק שאין
נמי לצעורי נפשיה בעלמא הוא ,ועיי"ש בתוס'
והנה אם הוא מאלו שרוצים לעשות זכר חיוב להשתייך להני ימים טובים ,ולכן לית
ד"ה התם דאיתא וז"ל התם לצעורי נפשיה
לאותו נס ,יש מזה עוד סיבה להעדיף להתענות בהו איסור תענית ,אבל מי שמשתייך
בעלמא ואע"ג דאמרינן משחרב בית המקדש
ביום אחר ,ולא בז' כסלו. להימים טובים שפיר משתייך לימים טובים
בטלה מגילת תענית והאי עובדא דרבי אליעזר
שעדיין קיימים.
]הנה פשוט דאין לומר דמזה דז' כסלו הוא בר צדוק היה לאחר חורבן דאי קודם החורבן
יו"ט דמגילת תענית מוכח דאינו מהתעניות ועיין בספר דרך ה' ח"ד פ"ז בעבודה הזמניית אמרינן כיון שיש שלום אין שם גזירות
דמגילת תענית ,דעכ"פ יש ימים שהם על דאיתא וז"ל ושרש כלם הוא סדר שסדרה המלכות האי תנא סבר דלא בטלה .עכ"ל.
הרשימה דימים טובים דמגילת תענית וגם החכמה העליונה ,שכל תיקון שנתקן ואור ועיין בט"ז באו"ח סי' תקס"ב ס"ק ג' שכתב
על הרשימה דתעניות כגון כ"ה סיון וכיו"ב[. גדול שהאיר בזמן מהזמנים ,בשוב תקופת ליישב קושיית התוס' באופ"א וז"ל דתענית
בשבוע שעבר זכינו בחמלת ד' לסיים מחזור שלם ויאמר לבן ,טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר,
דדברי תורה על פרשת השבוע במסגרת "עמק שבה עמדי ]כ"ט ,י"ט[
הפרשה" ,ועכשו בעז"ה מתחילים מחזור שני, עמּדי' ,דקאי על מה שאמר לו 'שׁבה ִ ָ ִ
יש לומר הביאור במה שאמר ְ ָ
מודים אנחנו לפניך ד' אלקינו על העבר ומבקשים 'אעבדך שבע שנים' ,ופירש רש"י שם ,ד'שבעיעקב בפסוק הקודם – ֶ ֱ ָ ְ ָ
על העתיד לסעייתא דשמיא עצומה. לך אלבּרח ְ ָ
שנים' אלו הם ה'ימים אחדים' שאמרה לו אמו ' -קוּם ְ ַ
'שׁבה
וישׁבתּ ִעמּוֹ ימים אחדים' ,וזהו שהשיב לו לבן ְ ָ חרנהָ ְ ַ ָ ְ ,
לבן אחי ָ ָ ָ
עמּדי' ,כלומר ,הנני מסכים לעצת אמך שתשב עמדי ימים אחדים עד ִ ָ ִ
אשר תשוב חמת אחיך עשו.
עד הגל הזה ]ל"א ,נ"ב[
עיין בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש י"ב דמבואר דהייחוד דל"ג בעומר מרומז ***
בהפסוקים בסוף הפרשה דכתיב "ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה עמּדי' ,הערים
'שׁבה ִ ָ ִ
והנה ב'אור החיים' כאן כתב ,שבמה שאמר לבן ְ ָ
אשר יריתי ביני ובינך ,עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את
הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה" .והנה
לומר אליו ,שישב עמו עד עולם ,וטענה זו היה בדעתו לטעון כנגד
עיי"ש בפסוקים דכתיב "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל יעקב כשיצטרך ,ע"ש.
ויאכלו שם על הגל וגו' ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו עמּדי',
'שׁבה ִ ָ ִ
ולפי דברינו יהיה הביאור ,דהמכוון האמיתי במה שאמר ְ ָ
לחם וילינו בהר" .הרי דאכלו שם על ה"גל" .ולכאורה יש מכאן רמז לסעודת
ל"ג בעומר. שמסכים לעצת רבקה אמו שישב עמו ימים אחדים ,דהיינו בשבע שנות
ושו"ר בס' ודרשת וחקרת פ' בחוקותי דאיתא וז"ל מעשה אבות סימן לבנים עמּדי',
'שׁבה ִ ָ ִ
עבדותו לחוד ,אלא שברמאותו הערים לבן לומר בסתמא ְ ָ
ומרומז הענין בסוף הפרשה דכתיב ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים דלשון זה יכול להתפרש שישב עמו עד עולם ,והיה בדעתו לטעון אחר
ויעשו גל ויאכלו שם על הגל שהיה משתה ושמחה ואח"כ ויזבח יעקב זבח ופירש"י כך כנגד יעקב ,שזו היתה כוונתו מתחילה ,ולא יוכל יעקב לשוב אל
שחט בהמות למשתה הכל רמז למשתה ושמחה בל"ג בעומר וכו' .עכ"ל.
בית אביו.
אלא דצ"ב דמהו תוכן הענין של אותה אכילה שאכלו על הגל ,ועי"ז נוכל להבין
תוכן הענין דהסעודת ל"ג בעומר .וצע"ע בזה. ***
ועיין בפרשת בלק דכתיב "ויעמד מלאך ד' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר ילדה רחל את יוסף ,ויאמר יעקב אל והנה להלן כתיב – 'ויהי כאשר ָ ְ ָ
מזה ,ותרא האתון את מלאך ד' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל
הקיר ויסף להכתה" .ועי' בספר הלקח והליבוב חלק ל"ג בעומר עמ' מ"א דאיתא ילדי אשר נשׁי ואת ְ ָ ַ
'תּנה את ָ ַ ואלכה אל מקומי ולארצי'ָ ְ , שׁלּחני ְ ֵ ְ ָ
לבןִ ֵ ְ ַ ,
וז"ל רמזי תורה שכתבם הגה"ק בעל חמרא טבא זי"ע וכו' כתיב בפרשת בלק ואלכה' וגו' ,ומבואר שהיה משא ומתן בענין שילוחו עבדתי אותך בהן ְ ֵ ֵ ָ
וכו' גדר מזה וגדר מזה ובתרגום יונתן "וקם מלאכא ה' בדוחקא דמיצע ביני של לבן את יעקב אל מקומו ולארצו ,ולהאמור יש לומר הביאור בזה,
כרמיא אתר דאקים יעקב ולבן אוגר וקמא מצטרא מיכא ושכותא מציטרא עמּדי' היינו שמסכים לעצת 'שׁבה ִ ָ ִ שיעקב טען לו ,דמה שאמר לו לבן ְ ָ
מיכא" וכו' ,ויש לדייק בלשונו ששינה בפירוש של גדר מזה וגדר מזה ממיצטרא
מיכא לשכותא מציטרא מיכא ,ויש להבין מה הכונה שלא פי' שניהם באותו אמו שישב עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיו עשו ,ועכשיו
לשון כמו בתרגום אונקלוס ,ויש כאן עוד גילוי בדברי התרגום יונתן שהגדר שנולד יוסף ,שהוא שטנו של עשו ,שוב אין לו לחשוש מחמתו של
היה הגלעד שהעמיד יעקב עם לבן ,ויש להבין מה הקשר זה לזה ,בספר חמרא עשו ,ועל כן רוצה הוא לשוב אל בית אביו ,ומכיון שהשלים את תנאו
טבא מביא שדורשי רשומות אמרו ששמעון ראשי תבות נוחל שלוש מאות ועשר לעבוד עמו שבע שנים ,הרי הנשים והילדים שלו הן ,ורשאי הוא לקחתן
עלמין ,שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות )כדאיתא במשנה בסוף
עוקצין( ור' שמעון זכה לאותן ש"י עולמות ,והנה כתיב "משעול הכרמים" משעול עמּדי''שׁבה ִ ָ ִעמו אל מקומו ולארצו .אולם לבן טען כנגדו ,דמה שאמר ְ ָ
ראשי תיבות להנחיל שלש מאות ועשר עלמין ,הנה הש"י עולמות נחלקים לב' היה זה תנאי בנתינתו לו את בנותיו לנשים ,שישב עמו עד עולם ,ואם
חלקים ר"ז מימין וק"ג משמאל ,ר"ז עולמות באים בשביל עשה טוב ,וק"ג הם אינו מקיים את תנאו זה ,אינו יכול לשוב לביתו ולקחת עמו את הנשים
עבור הסור מרע ,ברש"י גדר מזה וגדר מזה סתם גדר של אבנים ,גדר בגימטריא
ר"ז ואבנים בגימטריא ק"ג ,גדר מזה וגדר מזה מרמז להני ש"י עולמות שהיו
בּנתי
והילדים )ואולי נכלל זה במה שטען לו לבן אחר כך – 'הבנות ְ ֹ ַ
במשעול הכרמים ,והיו גד"ר מזה וק"ג דהיינו אבנים מזה ,ולפ"ד מובן למה בּני' וגו'(.והבנים ָ ַ
שינה התרגום יונתן שהיו שני מיני גדרים בחינות שונות ,וכתיב "ותלחץ אל נשׁי' וגו' ,היינו שאינו 'תּנה את ָ ַ ועיין בפירוש רש"י שם ,דמה שאמר ְ ָ
הקיר" קיר בגימטריא ש"י שהוא כוחו של ר' שמעון שהוא הכח של הש"י
עולמות ,וכתיב "ותלחץ את רגל בלעם" ,רגל בלעם הוי אותיות בל"ג לעומר, רוצה לצאת בלי רשות .ולהאמור יש לבאר מה שכתב שאינו 'רוצה'
כתיב בתהלים "ולא הסגרתני ביד אויב" ואיתא במגלה עמוקות רמז על בלעם לצאת בלי רשות ,דבאמת מן הדין היה רשאי לשוב לביתו עם נשיו
כי ביד אויב הכונה על בלעם כי יד אויב גימטריא ל"ג ורש"י מביא שבלעם וילדיו אף בלא רשותו של לבן ,כיון שכבר השלים תנאו )וכפי שאמר
מת כשהיה בן ל"ג ומרמז לכח של ל"ג בעומר שהוא מכניע כוחו של בלעם, מעמּי',אמרתּי פן תגזול את בנותיך ֵ ִ ִ יראתי כי ָ ַ ְ ִ
יעקב ללבן אחר כך – 'כי ָ ֵ ִ
וכתיב "ולא הסגרתני" וזה עולה בגימטריא רבי שמעון בן יוחאי וכו' ע"כ מעט
מזעיר דבריו הנפלאים של החמרא טבא ,על דרך העבודה יש לבאר קצת הענין והיינו שמן הדין יכול לקחתן עמו ,ואם מעכבו לבן מלקחתן ,גזילה
שהיה מלחמה בין יעקב אבינו ולבן ,לבן בא בטענה "הבנות בנתי והבנים בני היא בידו( ,אלא שמכל מקום לא היה רוצה יעקב לצאת שלא בהסכמתו
והצאן צאני" ,עיקר הטענה היה שרצה לבטל ההבדל בין ישראל לעמים הכל של לבן ,ולכן השתדל לרצות ולפייס את לבן שיתן לו רשות לצאת,
הוא אחד כלל ישראל מתייחס אחריו ,ויעקב אבינו עשה גלעד ביני ובינך ורק אחר שראה יעקב את פני לבן כי איננו עמו כתמול שלשום ,הוצרך
להראות שיש הבדל בין ישראל לעמים ,תיקן גל של אבנים להראות ההבדל
וכו' .עכ"ל. לגנוב את לבו ולברוח מבלי להגיד לו כי בורח הוא.
