gilyoines.com

ליקוטי מוהר"ן בפרשה · Likutei Maharan Baparsha

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ליקוטי מוהר"ן בפרשה · Likutei Maharan Baparsha — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫‪( 1‬גיליון ‪[ )292‬השתתפות בהוצאת הדפסת העלון בטלפון ‪ ,052-470-0079‬ותבורכו מהשמים]‬ ‫המתקת ש"ך דינים שבכלה‬ ‫בפרשה‬ ‫ג‪ .‬כאשר אדם נושא אישה‪ ,‬עליו לפעול למתק את הדינים שבה‪.‬‬ ‫שה‬ ‫שהרי חז"ל דרשו בגמרא (יבמות סג‪ ).‬על הפסוק (בראשית ב‪ ,‬יח) "אֶ עֱ ֶׂ‬ ‫שליט"א‬ ‫פרשת ויצא ה'תשפ"ז ‪ /‬מאת הרה"ג אליהו עטייה‬ ‫ּלוֹ ֵעזֶר ְּכנֶגְ דּ וֹ " – "זָכָ ה ֵעזֶר‪ ,‬לֹא זָכָ ה ְּכנֶגְ דּ וֹ "‪ .‬כלומר‪ ,‬בטבעה של‬ ‫לקבלת השיעור במייל ‪:‬‬ ‫‪6537488@gmail.com‬‬ ‫לקוטי מוהר"ן תורה לב תומכי תורה‬ ‫האישה יש דינים; היא שייכת לצד השמאל‪ ,‬לצד הדינים‪ .‬אולם אדם‬ ‫נשיאת הרגליים על ידי הלב ‪ /‬מעלת נשיקת יעקב לרחל ‪ /‬המתקת ש"ך דינים שבכלה ‪/‬‬ ‫הפיכת נער לנערה ‪ /‬המשכת ה' אלפי"ן מן הלב בריקוד 'מצוה טאנץ' ‪ /‬המתקת רחל על ידי‬ ‫הנושא אישה איננו מעוניין‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬שיהיו לו דינים בביתו‪ ,‬ולכן‬ ‫ריקודו של יעקב ‪ /‬לאה עלמא דאתכסיא ההמתקת את עצמה ‪ /‬האהבה כתוצאה של‬ ‫עליו למתק אותם‪ .‬ואכן‪ ,‬בכל פעם שהתורה מדברת על נערה‪ ,‬היא‬ ‫השקעה והענקה ‪ /‬קשיי הפרנסה וסוד תמכין דאורייתא ‪ /‬חשבון שנות יעקב ‪ /‬יעקב קיבל‬ ‫מהוריו רכוש גדול ‪ /‬הסיבה שאליפז לא הורג את יעקב ‪ /‬לבבו נאמן ‪ -‬הלב נושא את רגלי‬ ‫נכתבת בכתיב חסר "נער" ולא "נערה" (למעט מקום אחד שבו נכתב‬ ‫הפרנסה ‪ /‬עצת הס"מ לפגוע בתומכי התורה ‪ /‬לבו נושא את רגליו ‪ -‬כשנחלשים ה'תמכין‬ ‫דאורייתא' ‪ /‬ביטול התמיכה בתורה ‪ -‬עושה רגליים לנחש ‪ /‬סדר הדברים ‪ /‬חנוכה ופורים‬ ‫המלא)‪ .‬האריז"ל מסביר סוד זה‪ ,‬ומבאר כי בגימטריה "נער" עולה‬ ‫וסוד השם הקדוש 'תכה' ‪ /‬גם דתן ואבירם היו ראויים למות על ידי שם זה ‪ /‬שורש דתן‬ ‫למספר ש"ך (‪ )320‬דינים‪.‬‬ ‫ואבירם ופגמם ‪ /‬נצח והוד ברגליים ובשפתיים ‪ /‬הצדקה של חנוכה ופורים ‪ /‬המחשבה‬ ‫שצריך לחשוב התומך תורה בנתינתו ‪ /‬לקיחת הממון בידי גויים וסוד שעיר המשתלח ‪/‬‬ ‫ומביא רבינו (בתורה ל"ב)‪ ,‬שישנם ל"ב נתיבות חוכמה‪ ,‬והפסולת‬ ‫שעיר המשתלח ‪ /‬השעיר המשתלח על שם יעקב ‪ְ " /‬ונֹגְ ַׂשיְִך צְ דָ קָ ה"‬ ‫והשאריות שלהם הם דינים‪ .‬וכאשר מכפילים את ל"ב ב‪,10-‬‬ ‫השיעור לרפואה שלימה של שרון בן נעימה נעֹמי 'אל נא רפא נא לו'‬ ‫מקבלים ש"ך (‪ )320‬דינים‪ .‬ביאור נוסף לעניין ש"ך דינים הוא שזהו‬ ‫ולעילוי נשמת אולגה (חולה) בת סימי ומאיר זכרונה לברכה‬ ‫סכום של חמש פעמים המילה "דין"‪ .‬שהרי המילה "דין" בגימטריה‬ ‫נשיאת הרגליים על ידי הלב‬ ‫עולה ‪ ,64‬וכאשר נכפיל ‪ 64‬בחמש (‪ 5‬כפול ‪ 60‬הם ‪ ,300‬ו‪ 5-‬כפול ‪ 4‬הם ‪,)20‬‬ ‫ִּשא יַעֲ קֹב ַרגְ לָ יו וַיֵּלֶ ְך ַא ְרצָ ה ְבנֵי‬ ‫א‪ .‬כתוב בפרשה (בראשית כט‪ ,‬א) "וַי ָּׂ‬ ‫נקבל בדיוק ש"ך דינים! והכלה בתחילה נקראת 'נער' כנגד ש"ך‬ ‫ֶק ֶדם"‪ .‬ופירש רש"י (שם) וז"ל‪ :‬מתוך שנתבשר בשורה טובה שהובטח‬ ‫דינים אלו‪ ,‬ויש למתק את הדינים הללו‪.‬‬ ‫בשמירה‪ ,‬נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הפיכת נער לנערה‬ ‫הבשורה הטובה‪ ,‬היא הבטחתו של הקדוש ברוך הוא ליעקב (שם כח‪,‬‬ ‫ד‪ .‬וכיצד ממתקים את המילה "נער" המייצגת את ש"ך הדינים?‬ ‫שר ִּד ַּב ְר ִּתי לָ ְך"‪ .‬ומסביר‬ ‫יתי אֵ ת אֲ ֶׁ‬ ‫"כי לֹא אֶ עֱ ז ְָב ָך ַעד אֲ ֶׁ‬ ‫שר ִאם ָע ִׂש ִ‬ ‫טו) ִּ‬ ‫הופכים את ה"נער" ל"נערה"‪ ,‬על ידי הוספת האות ה'‪ .‬האות ה'‬ ‫רש"י שמשמעות "לֹא אֶ עֱ ז ְָבךָ" היא הבטחה לפרנסה‪ ,‬וכפי שאומר‬ ‫מסמלת את המיתוק‪ ,‬כפי שדיברנו על המעבר מ"צדק" ל"צדקה"‪.‬‬ ‫יעקב בהמשך הפסוקים (שם‪ ,‬כ) "וְ נ ַָתן ִלי לֶ חֶ ם לֶאֱ כֹל וּבֶ גֶד ִל ְלב ֹּׁש"‪.‬‬ ‫ה"א מרמזת על ה' אלפי"ן‪ .‬כיצד כותבים במילוי את האות ה'?‬ ‫ומאחר שיעקב קיבל בשורה כה טובה‪ ,‬נשא ליבו את רגליו‪,‬‬ ‫כותבים "ה"א"‪ ,‬שהם ראשי תיבות‪ :‬ה' א'לפין‪ .‬כלומר‪ ,‬יש להמשיך‬ ‫והליכתו נעשתה קלה‪ .‬בדרך הטבע‪ ,‬הרגליים הן אלו שנושאות את‬ ‫חמש אותיות א' כדי למתק את הכלה‪ .‬וזוהי כוונת הפסוק (תהלים נא‪,‬‬ ‫הגוף‪ .‬אך כאשר האדם שרוי בשמחה‪ ,‬הוא חפץ לרקוד‪ ,‬הוא מרגיש‬ ‫יז) "אֲ דֹנָי ְׂשפָ ַתי ִּת ְפ ָּתח ו ִּפי י ִַּגיד ְּת ִה ָּל ֶת ָך"‪ .‬השם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י מורכב‬ ‫שהוא יכול לעוף באוויר‪ .‬במצב כזה‪ ,‬הלב הוא שנושא את הרגליים‪.‬‬ ‫מהאות א' ומהמילה ד‪-‬נ‪-‬י (דין)‪ .‬כאשר מוסיפים את ה' א'לפין על‬ ‫נקודה זו של הריקוד בנשיאת הרגליים הייתה חשובה מאוד דווקא‬ ‫דין‪ ,‬הוא ממותק ונהפך לרחמים‪.‬‬ ‫לקראת עניינו של יעקב – נשיאת אישה‪ .‬וכמו שמובן מתוך דברי‬ ‫רבינו (תורה ל"ב)‪ ,‬שענין הריקוד לפני הכלה הוא למתק את דיניה‪,‬‬ ‫המשכת ה' אלפי"ן מן הלב בריקוד 'מצוה טאנץ'‬ ‫ויעקב התחיל בענין זה כבר מפסוק זה‪ ,‬כי כבר ידע מי היא בת זוגו‬ ‫ה‪ .‬מנהג ידוע יש אצל האשכנזים נקרא "מצוה טאנץ" – מצוות‬ ‫האמיתית‪ ,‬וכמו שנבאר‪.‬‬ ‫הריקוד‪ .‬יש להבין מהי המצווה בריקוד זה? והוא כאשר הצדיק רוקד‬ ‫לפני הכלה‪ ,‬הוא ממשיך לה דרך ליבו את החמישה אלפי"ן וממתק‬ ‫מעלת נשיקת יעקב לרחל‬ ‫"כיצַ ד ְמ ַר ְּק ִדין ִל ְפנֵי הַ ַּכ ָּלה"‪.‬‬ ‫אותה‪ .‬וזהו סוד מאמר הגמרא (כתובות יז‪ֵּ ).‬‬ ‫ב‪ .‬דהנה בהמשך מסופר בפרשה שכאשר ראה יעקב את רחל‪,‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬מדוע לרקוד דווקא לפני הכלה‪ ,‬בואו ונרקוד לפני החתן‬ ‫ִּשק יַעֲ קֹב ְל ָרחֵ ל"‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מדוע יעקב‬ ‫נאמר (בראשית כט‪ ,‬יא) "וַי ַּׁ‬ ‫שיותר מתאים? אלא עיקר ב"כיצד מרקדין לפני הכלה" היא כדי‬ ‫נישק את רחל קודם הנישואין‪ ,‬ועוד בפני אנשים? ובספר 'אגרא‬ ‫שתוך כדי הריקוד יומשך לה המשכת ה' אלפי"ן להמתיק את דיניה‪.‬‬ ‫דכלה' מאת ה'בני יששכר' פירוש אמיתי ויפהפה‪ .‬ודווקא כאן‬ ‫האלפי"ן באים מן הלב מספירת הבינה שבה יש שם אהי"ה שבו יש‬ ‫בפסוק זה אנו רואים את עוצם קדושתו של יעקב‪ .‬וכתב‪ :‬כשם שאדם‬ ‫את האלפי"ן‪ ,‬ובינה היא הלב שמובא ב'פתח אליהו' (תיקוני זוהר‬ ‫המניח תפילין מנשק אותן בחיבה‪ ,‬וכשם שאדם הלומד גמרא מנשק‬ ‫בהקדמה דף יז‪" ).‬בינה לבא"‪ .‬בלב נמצאים כל אותם ה' אלפי"ן‬ ‫את הספר – כך יעקב‪ ,‬כיוון שראה את רחל וידע ברוח קודשו כי היא‬ ‫הפועלים את המיתוק‪ .‬אך כדי להמשיכם‪ ,‬נדרש אדם להיות צדיק‬ ‫בת זוגו משורש נשמתו‪ ,‬נישק אותה כפי שמנשקים חפץ של מצווה!‬ ‫במדרגה כה גבוהה עד שמגיע למצב שבו "ליבו נושא את רגליו"‪.‬‬ ‫יעקב אבינו היה שומר הברית גדול‪ ,‬בהמשך אנו מוצאים גם את‬ ‫הוא רוקד מתוך שמחה כה עצומה‪ ,‬עד שהוא מרגיש באמת שהלב‬ ‫יוסף הצדיק שעמד בניסיון הקשה‪ ,‬אך על יעקב נאמר (בראשית מט‪ ,‬ג)‬ ‫הוא הנושא את רגליו‪ .‬כאשר הלב הוא הקובע והמוביל‪ ,‬אזי יכול‬ ‫אשית אוֹ נִ י"‪ ,‬ודרשו חז"ל שעד גיל‬ ‫"ראוּבֵ ן ְּבכוֹ ִרי ַא ָּתה כ ִֹּחי וְ ֵר ִׁ‬ ‫ְ‬ ‫הצדיק‪ ,‬דרך ריקודו לפני הכלה‪ ,‬למשוך מליבו את חמשת האלפי"ן‬ ‫שמונים וארבע יעקב אבינו לא ראה טיפת קרי מרוב קדושתו‪ .‬אם‬ ‫ולהעניקם לה כדי למתקה‪ .‬הרי הכלה היא בבחינת "נער" (ש"ך דינים‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬כאשר יעקב אבינו נושק לרחל‪ ,‬נשיקתו היא כנשיקה לסידור‪,‬‬ ‫חמש פעמים דין) בחינת די"ן‪ ,‬ויש צורך להפוך את הדין לשם אדנ"י‪,‬‬ ‫כנשיקה למזוזה! הוא מכיר בכך שהיא אשתו‪ ,‬היא הבת‪-‬זוג שלו‪,‬‬ ‫לתקנה ולהעניק לה חמש אלפי"ן‪ .‬והחתן עצמו‪ ,‬מניין לו הכוח לכך?‬ ‫והיא ה'מצווה' שלו‪.‬‬ ‫‪( 2‬גיליון ‪[ )292‬השתתפות בהוצאת הדפסת העלון בטלפון ‪ ,052-470-0079‬ותבורכו מהשמים]‬ ‫ומי המתיק את לאה? התשובה היא שלאה המתיקה את עצמה‪.‬‬ ‫הרי בקושי יש לו כוח לעצמו‪ .‬לכן הצדיק הוא זה שעושה זאת‪,‬‬ ‫"היא ‪ -‬ה' אלפין ‪ -‬לֵ ָאה"‪,‬‬ ‫והדבר מרומז בדברי המדרש ששרו לה ִ‬ ‫כאשר הוא רוקד בבחינת "ליבו נשא את רגליו"‪ ,‬הוא רוקד באוויר‬ ‫לאה הייתה מכוסה‪" ,‬והנה בבוקר והנה היא לאה" – רק בבוקר‬ ‫מרוב שמחה‪ ,‬וממשיך מליבו את חמשת האלפי"ן‪.‬‬ ‫התגלה שהיא לאה‪ ,‬כי מהותה היא 'אתכסיא' (מכוסה)‪ .‬הלב נקרא‬ ‫המתקת רחל על ידי ריקודו של יעקב‬ ‫מכוסה‪ ,‬כמו שנאמר "בליבי צפנתי אמרתך"‪ .‬וכיוון שלאה היא‬ ‫בחינת 'לב' בעצמה‪ ,‬יש לה את הכוח העצמי של האלפי"ן למתק‬ ‫ו‪ .‬לפי יסוד זה של רבינו‪ ,‬אנו זוכים לפירוש חדש ומופלא לפסוק‬ ‫את עצמה‪ ,‬והיא לא הזדקקה לריקודים של יעקב‪.‬‬ ‫ִּשא יַעֲ קֹב ַרגְ לָ יו וַיֵּלֶ ְך ַא ְרצָ ה ְבנֵי ֶק ֶדם"‪ ,‬יעקב אבינו עשה כעת‬ ‫"וַי ָּׂ‬ ‫"מצוה טאנץ"! יעקב‪ ,‬שהיה צדיק גדול וקדוש‪ ,‬ביקש למתק את‬ ‫האהבה כתוצאה של השקעה והענקה‬ ‫רחל‪ .‬שכן ברחל ישנם הרבה יותר דינים אפילו מאשר בלאה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬בנקודה זו ניתן להסביר אף את פשר אהבתו היתרה של יעקב‬ ‫למרות שאנו מורגלים לחשוב שלאה היא זו ששייכת לדין (בגלל‬ ‫לרחל יותר מלאה‪ .‬הכלל בנפש האדם הוא‪ :‬כאשר אתה משקיע‬ ‫שהייתה מיועדת לעשו ‪ -‬ע' בב"ב קכג‪ ,).‬ישנה בחינה הפוכה לחלוטין‪ ,‬כי‬ ‫במישהו – אתה אוהב אותו‪ .‬מדוע אנשים אוהבים את ילדיהם? מפני‬ ‫לאה נמצאת במקום גבוה יותר מרחל‪ .‬ידוע הירושלמי (שבת א‪ ,‬ג) מה‬ ‫שהם השקיעו בהם את נשמתם‪ .‬אדם שמשקיע באשתו‪ ,‬דואג לה‪,‬‬ ‫שעשתה חכמה עטרה לראשה – עשתה ענוה עקב לסוליתה‪ .‬מה‬ ‫וממתק את הדינים שלה כפי שעשה יעקב לרחל – ממילא הוא אוהב‬ ‫אשית‬ ‫שעשתה חכמה עטרה לראשה – דכתיב‪( :‬תהלים קיא‪ ,‬י)‪ֵ ".‬ר ִׁ‬ ‫אותה‪ .‬אך בלאה‪ ,‬הוא לא השקיע! היא המתיקה את עצמה ולא‬ ‫חָ ְכ ָמה י ְִר ַאת ה'"‪ ,‬עשתה ענוה עקב לסוליתה – דכתיב (משלי כב‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫הייתה זקוקה לו‪ .‬וכאשר אישה אינה צריכה לבעלה או אפילו שלא‬ ‫" ֵע ֶקב עֲ ָנוָה י ְִר ַאת ה'"‪ .‬והאריז"ל מסביר שהכוונה על רחל ולאה‪,‬‬ ‫מראה שהיא צריכה את בעלה‪ ,‬בעלה אינו אוהב אותה‪ .‬סוד 'שלום‬ ‫ובשניהם יש בחינה של 'יראת ה''‪ ,‬רק שאצל רחל 'חכמה תתאה'‬ ‫הבית' הוא‪" :‬תני לי לתת לך‪ ,‬תני לי להיות גבר‪ ,‬תני לי להעניק"‪.‬‬ ‫'היראה' היא עטרה לראשה ‪ -‬בחינת 'כתר דרחל'‪ ,‬ואילו אצל לאה‬ ‫כאשר נמנע מן הבעל להעניק‪ ,‬וניתנת לו התחושה שלא צריכים‬ ‫הגבוהה בחינת ענוה ‪' -‬היראה' היא עקב לסולייתה‪ .‬וכיון שלאה‬ ‫אותו‪ ,‬נוצרת בעיה בשלום הבית‪ .‬וכל הדברים הנפלאים הללו‬ ‫היא כל כך גבוהה‪ ,‬יש לה מיתוק לעצמה‪ ,‬מבחינת 'לב'‪ ,‬ולא צריכה‬ ‫נלמדים בבהירות מתורתו של רבינו המשתלבת עם פסוקי התורה‪.‬‬ ‫לקבל אלפי"ן‪ ,‬וכמו שנבאר לקמן על פי דברי רבינו‪ .‬אבל רחל‬ ‫היתה צריכה מיתוק לדינים שלה‪ ,‬וזה עושה יעקב‪.‬‬ ‫קשיי הפרנסה וסוד תמכין דאורייתא‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬יעקב עיקר ביאתו לבית לבן היה כדי לישא את‬ ‫ִּשא יַעֲ קֹב ַרגְ לָ יו"‪,‬‬ ‫ט‪ .‬רציתי לדבר על נושא נוסף הקשור בפסוק זה "וַי ָּׂ‬ ‫רחל דוקא ‪ -‬שהיא עיקר ספירת המלכות‪ ,‬אלא שיש בה בחינה של‬ ‫וקשור לחנוכה‪ ,‬הנה בדרך כלל הרגליים הן הנושאות את הגוף‪ .‬ומה‬ ‫דינים – 'דינא דמלכותא דינא'‪ ,‬ויש בה את הש"ך דינים‪ ,‬ועל יעקב‬ ‫הן 'הרגליים' ברוחניות? הרגליים בכל מקום הם "תמכין דאורייתא"‬ ‫שהוא הצדיק לעשות לה מיתוק הדינים‪ .‬כי אפילו השם 'רחל'‪ ,‬על‬ ‫– תומכי התורה‪ .‬ספירות נצח והוד הן הרגליים ‪ -‬הבחינה של תומכי‬ ‫פי הרבה מקובלים‪ ,‬נחשב לשם שקשה לקרוא בו בגלל הדינים שבו‬ ‫תורה (בחינת שכר וזבולון)‪ .‬אדם הלומד תורה אינו יכול להתקיים ללא‬ ‫(ואילו בשם 'לאה' אין בעיה)‪ .‬ויעקב ממתק את הדינים הללו על ידי‬ ‫פרנסה‪ ,‬כדי לשבת וללמוד כל היום‪ ,‬מוכרח להיות מישהו שיתמוך‬ ‫ש"נשא ליבו את רגליו"‪ ,‬שעשה ריקוד‪ .‬וכלשון רבינו‪ַ :‬על י ְֵדי ִׂש ְמחַ ת‬ ‫בו‪ ,‬ובפרט בדורנו אנו‪ ,‬רואים שעיקר ההפרעה בלימוד התורה אצל‬ ‫ש ָּכתוּב ג ֵַּּבי‬ ‫ש ַעל י ְֵדי ִׂש ְמחַ ת הַ ֵּלב ְמ ַר ְּק ִדין‪ְּ ,‬כמוֹ ֶׁ‬ ‫ּש ֶׁ‬ ‫הַ ֵּלב ‪ַּ -‬כ ִּנ ְראֶ ה ְּבחו ׁ‬ ‫אנשים ואברכים המעוניינים באמת ללמוד – היא קשיי הפרנסה‬ ‫ָשא‬ ‫'לבּ וֹ נ ָׂ‬ ‫ִּשא יַעֲ קֹב אֶ ת ַרגְ לָ יו"‪ ,‬וּפֵ ֵר ׁש ַר ִׁש"י‪ִ :‬‬ ‫אשית כט‪ ,‬א) "וַי ָּׂ‬ ‫יַעֲ קֹב ְּ‬ ‫(ב ֵר ִׁ‬ ‫("עוללים שאלו לחם")‪ .‬לכן צריך לדעת כיצד להתגבר על קשיי הפרנסה‪.‬‬ ‫אֶ ת ַרגְ לָ יו'‪.‬‬ ‫חשבון שנות יעקב‬ ‫לאה עלמא דאתכסיא ההמתקת את עצמה‬ ‫י‪ .‬ויש כאן דבר מעניין מאוד‪ ,‬אם נתבונן בסדר שנות חייו של יעקב‬ ‫ז‪ .‬ולגבי לאה ‪ -‬בסיום תורה זו‪ ,‬מביא רבינו את דברי המדרש‬ ‫אבינו‪ ,‬וניזכר בחשבונות שרש"י והגמרות מכוונים אותנו אליהם‪,‬‬ ‫(בראשית רבה ע‪ ,‬יט)‪ :‬כשנשא יעקב את לאה‪ ,‬בשעה שהיו מרקדין (בני‬ ‫נלמד‪ :‬שיעקב קנה את הבכורה מעשו בהיותו בן חמש עשרה‪ ,‬והוא‬ ‫"היא לֵ ָאה‪ִ ,‬היא לֵ ָאה"‪ ,‬לא יכלו‬ ‫העיר)‪ ,‬היו מזמרין ומרמזין ליעקב‪ִ :‬‬ ‫נתברך מפי יצחק בגיל שישים ושלוש‪ .‬לאחר מכן ישב ולמד בבית‬ ‫בני העיר של לבן לשקר לגמרי ולשתוק אל מול רמאותו של לבן‪,‬‬ ‫מדרשם של שם ועבר ארבע עשרה שנה‪ ,‬והגיע לגיל שבעים ושבע‪.‬‬ ‫ולכן גילו לו את התרמית ברמז‪ .‬רבינו מסביר זאת על פי סוד‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ואז יוצא יעקב לחרן‪ .‬שם הוא עובד שבע שנים בעבור רחל‪ ,‬ולבסוף‬ ‫שהָ י ּו ְמ ַר ְּק ִדין הָ י ּו ְמז ְַּמ ִרין 'הַ יְא לַ יְא'‪,‬‬ ‫ש ָעה ֶׁ‬ ‫ָּשא יַעֲ קֹב אֶ ת לֵ ָאה‪ְּ ,‬ב ָׁ‬ ‫שנ ָׂ‬ ‫ְּכ ֶׁ‬ ‫מקבל את לאה ונושא אותה בהיותו בן שמונים וארבע‪ .‬ועובד עוד‬ ‫מא ְּד ִא ְת ַּכ ְסיָא' (זֹהַ ר וַיֵּצֵ א‬ ‫'ע ְל ָ‬ ‫ִל ְרמֹז ְליַעֲ קֹב הָ א לֵ ָאה‪ .‬הַ יְנ ּו ִּכי לֵ ָאה ִהיא ָ‬ ‫שבע שנים בשביל רחל כמו שכתוב (בראשית כט‪ ,‬כז) "וְ נִ ְּתנָה ְל ָך גַּם‬ ‫"ב ִל ִּבי צָ פַ נְ ִּתי‬ ‫ש ָּכתוּב ְּ(ת ִה ִּלים קיט‪ ,‬יא) ְּ‬ ‫שהוּא ְּב ִחינַת 'לֵ ב'‪ְּ ,‬כמוֹ ֶׁ‬ ‫ח"ב קנד‪ֶׁ ,).‬‬ ‫שנִ ים אֲ חֵ רוֹ ת"‪ .‬והרי‬ ‫שבַ ע ָׁ‬ ‫שר ַּתעֲ בֹד ִע ָּמ ִדי עוֹ ד ֶׁ‬ ‫אֶ ת זֹאת ַּבעֲ ב ָֹדה אֲ ֶׁ‬ ‫יכין הֵ "א מֵ הַ ֵּלב‪ .‬וְ זֶה‬ ‫ש ַּמ ְמ ִׁש ִ‬ ‫של הַ ִּדינִ ים‪ְּ ,‬כ ֶׁ‬‫שם הַ ִּמ ּתוּק ֶׁ‬‫ִא ְמ ָר ֶת ָך"‪ .‬ו ִּמ ָּׁ‬ ‫שיעקב מסיים את ארבע עשרה שנות העבודה בגיל תשעים ואחת‪.‬‬ ‫יך ְלהַ ְמ ִׁש ְ‬ ‫ש ָּצ ִר ְ‬ ‫יך ִמ ֵּל ָאה הָ ַא ְל ִפין‪ְּ ,‬כ ֵדי ְלהַ ְמ ִּתיק ו ְּל ַת ֵּקן אֶ ת‬ ‫'הָ א לֵ ָאה'‪ֶׁ ,‬‬ ‫באותו הזמן נולד יוסף‪ .‬וכך החשבון מדויק‪ :‬כי יעקב מגיע למצרים‬ ‫ש ַעל י ְֵדי ְּב ִחינוֹ ת ַע ְצ ָמ ּה‬ ‫שהַ ַּכ ָּלה שְׁ ָמ ּה לֵ ָאה‪ֶׁ ,‬‬ ‫הַ ַּכ ָּלה‪ :‬גַּם הָ י ּו אוֹ ְמ ִרים ֶׁ‬ ‫בגיל מאה ושלושים‪ ,‬אז יוסף היה בדיוק בן שלושים ותשע‪( ,‬יוסף‬ ‫נִ ְמ ֶּת ֶקת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עמד לפני פרעה בגיל שלושים‪ ,‬תוסיף שבע שנות שובע ושנתיים‬ ‫של רעב – הרי תשע שנים‪ ,‬יחד שלושים ותשע‪ .‬ומאה ושלושים‬ ‫ולפי מה שהסברנו‪ ,‬רבינו גילה לנו את הכל‪ :‬כיצד הומתקה רחל?‬ ‫פחות שלושים ותשע הם בדיוק תשעים ואחת‪.‬‬ ‫על ידי שיעקב אבינו נשא ליבו את רגליו בריקוד‪ .‬אך אם תשאל‪:‬‬ ‫‪( 3‬גיליון ‪[ )292‬השתתפות בהוצאת הדפסת העלון בטלפון ‪ ,052-470-0079‬ותבורכו מהשמים]‬ ‫ִּשא יַעֲ קֹב ַרגְ לָ יו"‪.‬‬ ‫יג‪ .‬ולפי זה מתקבל פירוש חדש ומאיר בפסוק "וַי ָּׂ‬ ‫יעקב קיבל מהוריו רכוש גדול‬ ‫בדרך כלל הרגליים (המסמלות את ה'תמכין דאורייתא'‪ ,‬את הפרנסה והתמיכה)‪,‬‬ ‫יא‪ .‬עד גיל שישים ושלוש היה יעקב בבית הוריו וסמוך היה על‬ ‫הן שנושאות את הגוף (המסמל את מידת התפארת‪ ,‬התורה)‪ .‬אך כאן‪ ,‬כאשר‬ ‫שולחנם‪ .‬אחר כך שהה ארבע עשרה שנה ב'פנימייה' של ישיבת שם‬ ‫יעקב שמע את בשורת הבטחתו של הקב"ה לפרנסה‪ ,‬הגיע למדרגה‬ ‫ועבר ‪ -‬שדאגו לו‪ .‬אך בהגיעו לגיל שבעים ושבע‪ ,‬הוא צריך לצאת‬ ‫שבה "ליבו נושא את רגליו"! מה משמעות הלב בהקשר זה? אנו‬ ‫לדרכו ולפרנס את עצמו‪ .‬מה אירע אז? למעשה יעקב צויד בממון‬ ‫את אֶ ת ְלבָ בוֹ נֶאֱ ָמן‬ ‫אומרים בכל יום בפסוקי דזמרה (נחמיה ט‪ ,‬ח) "ו ָּמצָ ָ‬ ‫רב מהוריו‪ .‬כשרש"י מסביר את המפגש עם לבן (בראשית כט‪ ,‬יג)‬ ‫ֶיך" – הלב רומז למידת האמונה‪ .‬כשיש לאדם אמונה נאמנה‬ ‫ְלפָ נ ָ‬ ‫ַשק לוֹ "‪ ,‬הוא מבאר שלבן חיבק אותו כדי למשש‬ ‫" ַויְחַ ֶּבק לוֹ ַו ְינ ֶּׁ‬ ‫ובטוחה בה' יתברך‪ ,‬לבו ואמונתו נושאים את "רגליו"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫בכיסיו שמא הביא עמו כסף‪ ,‬ומשלא מצא‪ ,‬נישק אותו כדי לבדוק‬ ‫האמונה בבורא מסירה ממנו את כל דאגות הרגליים והפרנסה‪.‬‬ ‫שמא החביא מרגליות בפיו‪ .‬מדוע סבר לבן שיעקב עשיר? משום‬ ‫(סנהדרין קו‪):‬‬ ‫ונבאר יותר‪ ,‬היכן נמצאת האמונה? נאמר בגמרא‬ ‫שזכר ש"עבד הבית" אליעזר הגיע עם עשרה גמלים וכל טוב אדוניו‬ ‫"רחמנא לבא בעי" ‪ -‬הלב הוא משכן האמונה‪ .‬וכאשר נאמר אצל‬ ‫בידו‪ .‬ובאמת יעקב יצא לדרכו מצויד בממון וברכוש‪ ,‬אך כפי‬ ‫יעקב אבינו שנישאו רגליו על ידי ליבו‪ ,‬הדבר נבע מכך שיעקב‬ ‫שמביא רש"י‪ ,‬אליפז בן עשו רדף אחריו כדי להורגו במצוות אביו‪.‬‬ ‫אבינו האמין באמונה שלמה בהבטחת ה'‪.‬‬ ‫הסיבה שאליפז לא הורג את יעקב‬ ‫אולם‪ ,‬כפי שמבאר רבינו‪ ,‬אין די באמונה גרידא‪ ,‬אלא צריך‬ ‫יב‪ .‬ויעקב אומר לאליפז‪" ,‬קח את כל רכושי‪ ,‬שהרי עני חשוב כמת"‪.‬‬ ‫שהאמונה תהיה מלווה בשמחה אמיתית‪ .‬יש אדם שמאמין‬ ‫ויש לשאול‪ :‬ממתי אליפז מעוניין כל כך בפלפולים הלומדיים הללו?‬ ‫בהקב"ה‪ ,‬אך בכל זאת היה מעדיף שתהיה לו "הוראת קבע" –‬ ‫הלא אביו עשו ציווה עליו מפורשות להרוג את יעקב‪ ,‬ומה זה‬ ‫הכנסה חודשית מסודרת וקבועה של סכום קבוע הנכנס לבנק‪ ,‬וכך‬ ‫הפלפול שעני חשוב כמת "עני חשוב כמת"? הרי אם אליפז רצה את‬ ‫קל ונוח לו יותר‪ .‬אצל יעקב אבינו לא היה כך‪ .‬הוא שמח בהבטחתו‬ ‫הכסף של יעקב‪ ,‬לא הייתה לו כל בעיה‪ :‬קודם יהרוג את יעקב‪ ,‬ואחר‬ ‫של הקב"ה הרבה יותר משאם היו נותנים לו קצבה חודשית‬ ‫כך ייקח לעצמו הכול‪ ,‬אפילו את הבגדים שעליו‪.‬‬ ‫מסודרת‪ .‬שמחה זו היא שהביאה לכך ש"ליבו נשא את רגליו"‪.‬‬ ‫בניגוד לטבע הבריאה שבו הרגליים (שהן בחינת ה'תמכין דאורייתא'‪ ,‬אמצעי‬ ‫אלא יש תירוץ יפהפה‪ :‬יעקב אבינו אומר לאליפז – דע לך שישנה‬ ‫הפרנסה) נושאות את הגוף‪ ,‬כאן התרחש דבר הפוך – ליבו של יעקב‪,‬‬ ‫גזירה שנגזרה על זרעו של אברהם (בראשית טו‪ ,‬יג) "וַעֲ בָ דוּם וְ ִע ּנ ּו א ָֹתם‬ ‫אמונתו ושמחת לבו‪ ,‬היא שנשאה את רגליו‪.‬‬ ‫שנָה"‪ ,‬אם תהרוג אותי‪ ,‬הגזירה הזו תעבור ישירות‬ ‫ַא ְר ַּבע מֵ אוֹ ת ָׁ‬ ‫אליך! אתה רוצה לרדת להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה?!‬ ‫עצת הס"מ לפגוע בתומכי התורה‬ ‫שמע זאת אליפז ונכנס לפלונטר‪ ,‬וכפי שמביא רש"י‪ ,‬שאמר אליפז‬ ‫יד‪ .‬ויש כאן עומק נוסף‪ .‬אנו יודעים בפרשה הבאה‪ ,‬כאשר נאבק‬ ‫ליעקב‪" :‬ומה אעשה לציווי אבא?"‪ .‬אתה צודק‪ ,‬אינני רוצה להורגך‬ ‫יש ִע ּמוֹ ַעד עֲ לוֹ ת‬ ‫הס"מ עם יעקב‪ ,‬נאמר (בראשית לב‪ ,‬כה) "וַי ֵָּאבֵ ק ִא ׁ‬ ‫ולירש את גזירת השעבוד‪ ,‬אך אבי ציווה עלי! ענה לו יעקב‪ :‬יש‬ ‫שחַ ר"‪ ,‬ובהמשך (שם‪ ,‬כו) "וַי ְַּרא ִּכי לֹא ָיכֹל לוֹ וַיִּגַּע ְּבכַ ף י ְֵרכוֹ ו ֵַּת ַקע‬ ‫הַ ָּׁ‬ ‫פלפולים לפתור זאת; קח את כל רכושי‪ ,‬והרי "עני חשוב כמת"‪,‬‬ ‫א ְבקוֹ ִע ּמוֹ "‪ .‬הזוהר הקדוש בפרשת וישלח (זוהר ח"א‬ ‫ְ‬ ‫ַּכף י ֶֶרך יַעֲ קֹב ְּבהֵ ָ‬ ‫ובכך תקיים את ציווי אביך מבלי להורגני בפועל‪.‬‬ ‫קעא‪ ).‬מבאר את מהות המאבק‪ :‬כאשר ראה הס"מ שאינו יכול לנצח‬ ‫ובכך מצא עצמו יעקב חסר כול‪ ,‬כפי שהוא אומר בעצמו (בראשית לב‪,‬‬ ‫את יעקב עצמו בלימוד התורה‪ ,‬חיפש דרך עקיפה‪ .‬שהרי נאמר‬ ‫"כי ְב ַמ ְק ִלי ָעבַ ְר ִּתי אֶ ת הַ י ְַּר ֵּדן הַ זֶּה"‪ .‬לקחו לו את הכול‪ .‬וא"כ‬ ‫יא) ִּ‬ ‫שו"‪ ,‬ודרשו על כך‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬כב) "הַ קֹּל קוֹ ל יַעֲ קֹב וְ הַ י ַָּדיִם י ְֵדי ֵע ָׂ‬ ‫כיצד יוכל כעת לשבת ללמוד תורה כשאין לו מה לאכול‪ ,‬והוא אינו‬ ‫במדרש (בראשית רבה סה‪ ,‬כ)‪ :‬כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי‬ ‫בבית הוריו ולא בבית המדרש? והוא הולך אצל לבן לשאת אישה‪,‬‬ ‫כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬אין הידיים ידי עשו שולטות‪ .‬ואם חס‬ ‫ידה ִּלי ַמה‬ ‫ולבן אומר (בראשית כט‪ ,‬טו) "ה ֲִכי ָא ִחי ַא ָּתה וַעֲ בַ ְד ַּתנִ י ִחנָּם הַ ִּג ָ‬ ‫וחלילה פוסק קולו של יעקב מלהיות מצפצף‪ ,‬אז הידיים ידי עשו‬ ‫ַּמ ְׂש ֻּכ ְר ֶּת ָך"‪ .‬אצל לבן אין חוכמות‪ :‬תעבוד – תקבל‪ ,‬לא תעבוד –‬ ‫שולטות‪.‬‬ ‫לא תקבל (לחודש ימים עוד הסכים לארחו‪ ,‬אך לא מעבר לכך)‪ .‬וא"כ יעקב דואג‬ ‫הס"מ יודע זאת היטב‪ ,‬ומבין שכל זמן שבית המדרש פעיל ויעקב‬ ‫וכמו שהוא אומר (בראשית כח‪ ,‬כ) "וַי ִַּּדר יַעֲ קֹב נ ֶֶדר לֵ אמֹר ִאם י ְִהיֶה‬ ‫לומד תורה‪ ,‬אין לו שום שליטה‪ .‬על כן חשב‪ :‬אמנם בית המדרש‬ ‫שר ָאנ ִֹכי הוֹ לֵ ְך וְ נ ַָתן ִלי לֶ חֶ ם לֶ אֱ כֹל‬ ‫אֱ ל ִֹהים ִע ָּמ ִדי ו ְּׁש ָמ ַרנִ י ַּב ֶּד ֶר ְך הַ זֶּה אֲ ֶׁ‬ ‫פעיל‪ ,‬אך הרי הלומדים זקוקים לפרנסה ותמיכה‪ ,‬הם חייבים את‬ ‫וּבֶ גֶד ִל ְלבֹּשׁ" ‪ -‬כי היה חסר מכל זה‪.‬‬ ‫ה'תמכין דאורייתא' – בעלי ממון שיתנו פרנסה לבני הישיבות‬ ‫"כי לֹא‬ ‫אכן באמת הקב"ה בא ליעקב בחלום ומבטיח לו (שם‪ ,‬טו) ִּ‬ ‫ולאברכים‪ .‬ולכן העצה שלו הייתה "ו ֵַּת ַקע ַּכף י ֶֶר ְך יַעֲ קֹב" – לפגוע‬ ‫שר ִּד ַּב ְר ִּתי לָ ְך"‪ ,‬ומה פירוש "לא‬ ‫יתי אֵ ת אֲ ֶׁ‬ ‫אֶ עֱ ז ְָב ָך ַעד אֲ ֶׁ‬ ‫שר ִאם ָע ִׂש ִ‬ ‫בתומכי התורה‪ .‬עצתו הייתה שעל ידי הפגיעה בתמיכה הכלכלית‪,‬‬ ‫אעזבך"? רש"י (שם‪ ,‬כ) מפרש כי עזיבה משמעה חוסר פרנסה‪ ,‬כנאמר‬ ‫יעקב לא יוכל לעמוד ברעב‪ ,‬וייאלץ חלילה לצאת מבית המדרש‪.‬‬ ‫יתי צַ ִּדיק נֶעֱ זָב וְ ז ְַרעוֹ ְמבַ ֶּק ׁש לָ חֶ ם"‪ .‬מי שאין לו‬ ‫א ִ‬ ‫(תהלים לז‪ ,‬כה) "וְ לֹא ָר ִ‬ ‫ואז יידום קול יעקב‪ ,‬ויהיו חס ושלום ידי עשו שולטות‪.‬‬ ‫מה לאכול קרוי עזוב‪ .‬הקב"ה אומר ליעקב‪ :‬אני מבטיח לתת לך‬ ‫לבו נושא את רגליו ‪ -‬כשנחלשים ה'תמכין דאורייתא'‬ ‫פרנסה‪.‬‬ ‫טו‪ .‬אולם הקב"ה הקדים תרופה למכה זו‪ ,‬והפעיל ביעקב את‬ ‫לבבו נאמן ‪ -‬הלב נושא את רגלי הפרנסה‬ ‫הבחינה של "ליבו נשא את רגליו"‪ .‬כלומר‪ ,‬גם במצבים שבהם אין‬ ‫‪( 4‬גיליון ‪[ )292‬השתתפות בהוצאת הדפסת העלון בטלפון ‪ ,052-470-0079‬ותבורכו מהשמים]‬ ‫למצב שרגלי הנחש מתחזקות ‪ -‬מחמת ביטול התמיכה בקדושה‪,‬‬ ‫'תמכין דאורייתא' בפועל‪ ,‬מצליח יעקב לקבל שפע בכוח הבטחתו‬ ‫התיקון לכך נמצא בחנוכה ופורים‪.‬‬ ‫של הקדוש ברוך הוא (בראשית כח‪ ,‬טו) "וְ לֹא אֶ עֱ ז ְָב ָך ַעד אֲ ֶׁ‬ ‫שר ִאם‬ ‫שר ִּד ַּב ְרתִּי לָ ְך"‪ .‬אמנם‪ ,‬דרך המלך והמצב הראוי‬ ‫יתי אֵ ת אֲ ֶׁ‬ ‫ָע ִׂש ִ‬ ‫גם דתן ואבירם היו ראויים למות על ידי שם זה‬ ‫לכתחילה ‪ -‬שיהיו 'תמכין דאורייתא' כראוי‪ ,‬אך 'מעשה אבות סימן‬ ‫יט‪ .‬ומהו תיקון זה? הפסוק האחרון בספר תהלים חותם במילים (תהלים‬ ‫לבנים' ‪ -‬שגם אם חס וחלילה פוסקת התמיכה של ה'תמכין‬ ‫ש ָמה ְּתהַ ֵּלל י ָּה הַ ְלל ּוי ָּה"‪ ,‬מראשי התיבות של המילים‬ ‫קנ‪ ,‬ו) "כֹּל הַ ְּנ ָׁ‬ ‫דאורייתא'‪ ,‬קולו של יעקב אינו נדם‪ .‬התלמיד חכם ימשיך ללמוד‬ ‫ש ָמה ְּת"הַ ֵּלל יוצא השם הקדוש כה"ת‪ ,‬השווה בגימטריה ל‪-‬‬ ‫"נ ָׁ‬ ‫כֹּ"ל הַ ְּ‬ ‫בכוח בחינת ליבו הנושא את רגליו‪ ,‬על ידי אמונתו החזקה בבחינת‬ ‫‪"( 425‬תכה")‪ .‬זהו אחד משבעים ושניים השמות הקדושים היוצאים‬ ‫את אֶ ת ְלבָ בוֹ נֶאֱ ָמן ְלפָ נ ָ‬ ‫ֶיך"‪ .‬מתוך הביטחון‬ ‫הכתוב (נחמיה ט‪ ,‬ח) "ו ָּמצָ ָ‬ ‫משלושת הפסוקים הרצופים בפרשת בשלח (שמות יד‪ ,‬יט‪-‬כא) "וַי ִַּּסע‪...‬‬ ‫המוחלט בקב"ה‪ ,‬התלמיד חכם לא סוגר את הגמרא‪ ,‬גם אם‬ ‫ו ַָּיבֹא‪ ...‬וַיֵּט"‪ ,‬אשר כל אחד מהם מכיל בדיוק ‪ 72‬אותיות‪ .‬מפסוקים‬ ‫משכורת הכולל לא נכנסה לא החודש ולא בחודש הקודם‪ ,‬ואת‬ ‫אלו מוציאים ‪ 72‬שמות בני שלוש אותיות כל אחד‪ ,‬ואחד מהם הוא‬ ‫הכוח העצום הזה אנו מקבלים מיעקב אבינו‪.‬‬ ‫השם "תכה"‪ .‬השם הקדוש הזה טומן בחובו כוח עצום‪ :‬זהו השם‬ ‫ביטול התמיכה בתורה ‪ -‬עושה רגליים לנחש‬ ‫שבאמצעותו הכה והרג משה רבינו את המצרי הרשע‪ .‬משום כך‬ ‫שר הָ ַרגְ ָּת אֶ ת הַ ִּמ ְצ ִרי"‪.‬‬ ‫אמרו לו (שמות ב‪ ,‬יד) "הַ ְלהָ ְרגֵנִ י ַא ָּתה אֹמֵ ר ַּכאֲ ֶׁ‬ ‫טז‪ .‬אלא שלמצב זה‪ ,‬שבו חסרה התמיכה בתלמידי החכמים‪ ,‬יש‬ ‫"א ָּתה אֹמֵ ר" היא‪ ,‬על מה שאמר משה קודם (שם‪,‬‬ ‫ומשמעות דבריהם ַ‬ ‫מחיר רוחני כבד‪ .‬הזוהר הקדוש בפרשת וישלח (ח"א דף קעא‪ ).‬כותב‪:‬‬ ‫שע לָ ָּמה ַת ֶּכה ֵר ֶעךָ" ‪ -‬משה רבינו הזכיר את המילה‬ ‫יג)‪" :‬וַיֹּאמֶ ר לָ ָר ָׁ‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר‪ ,‬בשעה שקילל הקב"ה את הנחש ואמר לו‬ ‫'תכה'‪ ,‬ומזה פחדו דתן ואבירם‪ ,‬ואמרו לו האם אתה בא לעשות‬ ‫"על ְּגחֹנְ ָך ֵתלֵ ְך"‪ ,‬קוצצו מיד ידיו ורגליו של הנחש‪.‬‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יד) ַ‬ ‫שימוש באמירת השם הקדוש "תכה" שבו הכית את המצרי? ועל ידי‬ ‫וברגע שהנחש קצוץ ידיים ורגליים‪ ,‬כוחו מוגבל מאוד‪ ,‬ולנו יש את‬ ‫שם זה ‪ -‬אתה רוצה להרוג אותנו‪.‬‬ ‫הכוח לתת מכה על ראשו ולרצוץ אותו‪ .‬ההתחזקות היחידה‬ ‫שנותרה לנחש היא בבחינת הפסוק (שם‪ ,‬טו) "וְ ַא ָּתה ְּת ׁשוּפֶ ּנ ּו ָע ֵקב" –‬ ‫עכ"פ למדנו ששם תכ"ה ‪ -‬שהוא צירוף המנין של 'חנוכה' 'פורים'‪,‬‬ ‫הוא נותן את הארס שלו בפיו‪ .‬ורבינו מסביר (ליקוטי מוהר"ן תורה מג)‬ ‫יש את הכוח להכות את הרשעים‪ .‬ואומר הבני יששכר שאכן זהו‬ ‫שארס הנחש משמעו הבחינה של כפירה ותאוות ניאוף‪ .‬במצבו‬ ‫הסגולה של חנוכה ופרים‪ ,‬ונתינת הצדקה בהם‪ ,‬הוא להכניע את‬ ‫העכשווי‪ ,‬רק דרך פיו הוא יכול להתחזק ולהזיק‪.‬‬ ‫הרשעים שמנסים לפגום ב'תמכי דאורייתא'‪ .‬גם היום יש לנו רשעי‬ ‫הערב רב‪ ,‬שמנסים בכל כוחם לפגוע בתמכי דאורייתא‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫אך רבי שמעון בר יוחאי מוסיף אזהרה חמורה‪ :‬כאשר כספי ה'תמכין‬ ‫חס וחלילה פרנסה לאברכים ובני הישיבות‪ ,‬והמטרה שלהם‬ ‫דאורייתא' אינם מגיעים ליעדם להיות תומכים בתלמידי החכמים‪,‬‬ ‫להשתיק את 'קול יעקב' המצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪.‬‬ ‫חס וחלילה הם עושים ידיים ורגליים לנחש! טבעו של אדם שהוא‬ ‫ולכן הצדקה שנותנים בחנוכה ופורים‪ ,‬מכניעה ומכה אותם‪ ,‬מכלה‬ ‫חייב לתת ולתמוך במשהו‪ .‬ואם לא נתן את ממונו לקדושה‪ ,‬הרי‬ ‫אותם מהעולם‪ ,‬וצריך לכוון על זה לפי הבני יששכר‪.‬‬ ‫שבסופו של דבר ייתן לסטרא אחרא‪ .‬הוא יתרום לקבוצת כדורגל‪,‬‬ ‫יקחו ממנו מס הכנסה וכו' וכו'‪ .‬הנתינה שלא הלכה לקדושה תלך‬ ‫שורש דתן ואבירם ופגמם‬ ‫לגויים ולסטרא אחרא‪ ,‬ובכך היא תחזק את רגליו של הנחש! כאשר‬ ‫כ‪ .‬נחזור מעט ל'דתן ואבירם'‪ ,‬שאחד מהם אמר למשה רבינו‬ ‫יש לנחש רגליים‪ ,‬נעשה גם מיד "ידי עשו"‪ ,‬והוא מקבל רגליים‬ ‫"הַ ְלהָ ְרגֵנִ י ַא ָּתה אֹמֵ ר"‪ ,‬ואם נכתב זאת בתורה מוכח שבאמת הגיע‬ ‫וידיים ועלול להתחזק כנגדנו חלילה‪.‬‬ ‫להם לדתן ואבירם למות על ידי משה‪ ,‬ומצד הדין 'הבא להורגך‬ ‫סדר הדברים‬ ‫השכם להורגו‪ ,‬כי הם רצו להרוג את משה אחר כך להלשין עליו‬ ‫אצל פרעה וכלדלהן‪ .‬אבל קודם לכן‪ :‬מצאתי היום בדברי האריז"ל‬ ‫יז‪ .‬נעשה קצת סדר‪ :‬המצב המתוקן והמושלם בעם ישראל הוא‬ ‫בשני מקומות (שער הגלגולים הקדמה לט; שער רוח הקודש ייחוד ס"ד)‪ ,‬שדתן‬ ‫כאשר יעקב עוסק בתורה וישנם 'תמכין דאורייתא' המסייעים בידו‪.‬‬ ‫ואבירם שייכים בשורשם העליון לספירות נצח והוד‪ ,‬הם היו ראויים‬ ‫אך ישנו שלב שבו מתקיים‪ ,‬חס וחלילה‪" ,‬ו ֵַּת ַקע ַּכף י ֶֶר ְך יַעֲ קֹב"‪,‬‬ ‫להיות ה'תמכין דאורייתא' של משה רבינו בעצמו‪ ,‬הם היו אנשים‬ ‫כשהתומכים נחלשים‪ .‬התלמיד חכם עצמו לא ייפגע בשלב הראשון‬ ‫גדולים מאוד רוחנית! וכפי שאמרו ישראל בחטא המרגלים (במדבר‬ ‫מאומה‪ ,‬בזכות הברכה "וְ לֹא אֶ עֱ ז ְָב ָך"‪ ,‬הוא ימשיך ללמוד תורה‪.‬‬ ‫ָשוּבָ ה ִמ ְצ ָרי ְָמה"‪ ,‬וכתבו חז"ל שרצו למנות את‬ ‫ֹאש וְ נ ׁ‬ ‫יד‪ ,‬ד) "נִ ְּתנָה ר ׁ‬ ‫אולם הבעיה החמורה שנוצרת לאורך זמן‪ ,‬שמה שהיה צריך להיות‬ ‫דתן ואבירם לראשים ולמנהיגים במקום משה רבינו‪ .‬אלא שדתן‬ ‫מופנה לקדושה‪ ,‬הופך חס וחלילה‪ ,‬לתמיכה בנחש‪.‬‬ ‫ואבירם נפלו מאוד‪ ,‬והשתמשו בכוחם הרב ‪ -‬לרעה‪ ,‬חלקו תמיד על‬ ‫חנוכה ופורים וסוד השם הקדוש 'תכה'‬ ‫משה ונפלו לקליפות‪ ,‬עד שאבדו מהעולם עם קרח‪.‬‬ ‫יח‪ .‬לדבר זה‪ ,‬שהתמיכה עברה מהקדושה לנחש‪ ,‬קשה מאוד למצוא‬ ‫נצח והוד ברגליים ובשפתיים‬ ‫תיקון‪ .‬על כך מביא ספר 'בני יששכר' (מאמרי חודש כסלו‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬אות‬ ‫כא‪ .‬בתיקוני זוהר (תיקון יג‪ ,‬דף כט‪ ).‬מבואר שנצח והוד יכולים להתגלות‬ ‫לד‪-‬לה) חידושים מיוחדים מאוד‪ .‬הוא אומר‪ :‬הגימטריה של המילה‬ ‫בכמה אברים בגוף‪ :‬או ברגליים או בשפתיים (וכן ראינו במדרש רבה‬ ‫"חנוכה" היא ‪ .89‬הגימטריה של "פורים" היא ‪( 336‬מספר שעליו דיברנו‬ ‫(ויקרא רבה ל‪ ,‬יד) בפרשת אמור שהערבה שבלולב מסמלת את‬ ‫רבות בעבר)‪ .‬כאשר מחברים את שניהם יחד מקבלים ‪ – 425‬כמניין‬ ‫השפתיים‪ ,‬ומכוונת כנגד נצח והוד‪ .‬והנה מצינו שהתורה מזהירה‬ ‫המילה "תכה"‪ .‬ומסביר ה'בני יששכר' שכאשר מגיעים חלילה‬ ‫‪( 5‬גיליון ‪[ )292‬השתתפות בהוצאת הדפסת העלון בטלפון ‪ ,052-470-0079‬ותבורכו מהשמים]‬ ‫תלֵ ְך ָר ִכיל ְּב ַע ֶּמ ָ‬ ‫יך"‪ ,‬רש"י שואל מה משמעות‬ ‫(ויקרא יט‪ ,‬טז) "לֹא ֵ‬ ‫שעיר המשתלח‬ ‫המילה "רכיל"? ומסביר שהכוונה היא ל"רגיל" מלשון מרגל‪ ,‬שכן‬ ‫כה‪ .‬וכאן מתגלה לנו איזה סוד מענין שעיר המשתלח‪ .‬נאמר בפסוק‬ ‫האותיות כ' ו‪-‬ג' מתחלפות בהיותן מאותיות גיכ"ק שמוצאן מן‬ ‫ש ִעיר ָעלָ יו אֶ ת ָּכל עֲ וֹ נ ָֹתם"‪ ,‬ודורש המדרש‬ ‫ָשא הַ ָּׂ‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬כב) "וְ נ ָׂ‬ ‫החיך‪ .‬הולך רכיל הוא אדם שהרגליים שלו (הנצח וההוד שלו) נהפכו‬ ‫ֹתם" ‪ -‬עונות תם‪ ,‬שנאמר (בראשית כה‪,‬‬ ‫(בראשית רבה סה‪ ,‬טו)‪" :‬אֶ ת ָּכל עֲ וֹ נ ָ‬ ‫להיות שפתיים המדברות לשון הרע! וזה בדיוק מה שעשו דתן‬ ‫יש ָּתם"‪ .‬נמצא שהתורה רומזת בזה לעוונות של עם‬ ‫כז) "וְ יַעֲ קֹב ִא ׁ‬ ‫ואבירם‪ .‬במקום להיות ה'תמכין דאורייתא' (הרגליים) של משה רבינו‬ ‫ישראל הנקראים על שם יעקב שהוא "איש תם"‪ .‬ותמיד התקשתי‪,‬‬ ‫נותן התורה‪ ,‬הם הפכו את כוחם לשפתיים של קליפה והלשינו עליו‪.‬‬ ‫מדוע לרמוז ביעקב הצדיק את העוונות של ישראל‪ ,‬ולקרוא לזה‬ ‫ובעקבות הלשנתם ביקש פרעה להרוג את משה‪ ,‬ככתוב (שמות ב‪ ,‬טו)‬ ‫'עוותם תם'? ובמוצאי שבת השבוע התחדש לי תירוץ נפלא בדבר‪.‬‬ ‫ֹשה"‪ .‬וכפי שמספר המדרש שבאותו רגע עשה‬ ‫" ַויְבַ ֵּק ׁש לַ ֲהרֹג אֶ ת מ ֶׁ‬ ‫הזוהר הקדוש וכמו בפרשת וישלח (ח"א דף קסו‪ ,):‬וז"ל‪ :‬וְ יוֹ ֵתר חָ ְכ ָמה‬ ‫לו ה' נס ונהפך צווארו לשיש‪ ,‬וכיצד כלל הגיע למצב זה שפרעה‬ ‫שו‪ְּ ,‬ד ִאיל ּו‬ ‫וַעֲ ִקימ ּו עֲ בַ ד ְּב ָדא (בדורון שנתן לעשו)‪ִ ,‬מ ָּכל ַמה ַּדעֲ בַ ד ְלג ֵַּבי ְד ֵע ָׂ‬ ‫רצה להרוג את משה‪ ,‬הרי פרעה אהבו מאוד? רק בעקבות לשון הרע‬ ‫ֵיתי ְל ָדא‪[ .‬תרגום‪:‬‬ ‫יה‪ ,‬וְ לָ א י ֵ‬ ‫יה ְלג ְַרמֵ ּ‬ ‫שו חָ ְכ ָמה ָדא‪ ,‬י ְִקטֵ יל לֵ ּ‬ ‫ֲהוָה י ַָדע ֵע ָׂ‬ ‫של דתן ואבירם‪ .‬ומשום שהפכו את רגלי הקדושה לשפתיים של‬ ‫יותר חכמה עשה יעקב בזה הדורון מכל מה שעשה לעשו‪ ,‬דהיינו‬ ‫קליפה‪ ,‬הגיעה להם קללה של "תכה"‪.‬‬ ‫מכל מה שעשה לו במה שלקח ממנו את הבכורה והברכות‪ ,‬ואילו‬ ‫היה יודע עשו חכמה זו‪ ,‬היה הורג עשו את עצמו ולא יבוא לזה לקחת‬ ‫הצדקה של חנוכה ופורים‬ ‫את הדורון]‪.‬‬ ‫כב‪ .‬על כן מסביר ה'בני יששכר' שעם ישראל נוהג לתת צדקות‬ ‫נעשה חשבון‪ :‬כשנמנה את מספר הבהמות שנתן לעשו בזה הדורון‬ ‫מיוחדות בימי החנוכה (דמי חנוכה) ובפורים (שהוא החג שכל ישראל נותנים בו‬ ‫נמצא שמעזים ותיישים היו ‪ ,220‬וכן רחלים ואלים היו ‪,220‬‬ ‫הכי הרבה צדקה)‪ .‬וכל כך למה? מכיוון שסוד הצדקה של ימים אלו‪ ,‬הוא‬ ‫ובגמלים היו ‪ 30‬ובניהם עוד ‪( 30‬כמבואר במפרשים על רש"י‪ ,‬ע' ספר הזכרון)‬ ‫לעשות את העניין של "תכה" – להכות את הרשעים שמכים‬ ‫מהפרות והפרים ‪ ,50‬ומהחמורים ‪ ,30‬סך הכל כמנין ‪ 580‬בהמות‪,‬‬ ‫ב'תמכין דאורייתא' ‪ -‬ומחלישים אותם‪ .‬משום כך יש עניין גדול‬ ‫כמנין שעי"ר [וכמנין תק"ף ‪ -‬לרמוז על תֹקף הדין]‪ .‬והרי לנו‬ ‫דווקא בחנוכה ופורים לתת למסדות וללומדי תורה (מעבר למצות‬ ‫שהדורון שנתן יעקב לעשו היה "שעיר"‪ ,‬ובזה שקיבל עשו את‬ ‫מתנות לאביונים עצמה)‪ ,‬כדי להכניע את הרשעים על ידי חיבור הבחינות‬ ‫הדורון הזה‪ ,‬גרם לעצמו לקבל כל שנה את כל עוונות ישראל עם‬ ‫של חנוכה ופורים ‪ -‬נצח הוד שבקדושה ביחד‪.‬‬ ‫שעיר המשתלח‪ ,‬ויענש הוא בשבילנו ובמקומנו‪ ,‬להיות הוא כפרה‬ ‫על כל ישראל‪ ,‬אמן‪ .‬וכדכתיב (ישעיה מג‪ ,‬ד) "וְ אֶ ֵּתן ָא ָדם ַּת ְח ֶּת ָ‬ ‫המחשבה שצריך לחשוב התומך תורה בנתינתו‬ ‫יך"‪.‬‬ ‫ודרשו בגמ' (ברכות סב‪" ):‬אל תקרי אדם ‪ -‬אלא אדום"‪ ,‬דאדום הוא‬ ‫כג‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬שגם כאשר אדם נותן לתלמיד חכם‪ ,‬הוא חייב‬ ‫כפרה על עם ישראל‪.‬‬ ‫לדעת שהתלמיד חכם מסתדר גם בלעדיו‪ ,‬מכוח הברכה "וְ לֹא‬ ‫אֶ עֱ ז ְָב ָך" ‪ -‬שהבטיח הקב"ה ליעקב‪ .‬ובבחינת "ליבו נשא את רגליו"‬ ‫השעיר המשתלח על שם יעקב‬ ‫‪ -‬שאדרבה התלמיד חכם הוא זה שנושה את התמכין דאורייתא‪.‬‬ ‫כו‪ .‬יעקב הוא זה ששלח את השעיר המשתלח הראשון לעזאזל –‬ ‫כי באמת‪ ,‬הנתינה היא צורך של הנותן עצמו! שכן אם לא ייתן‪,‬‬ ‫אל עשו! והתחכמות זו שעשה כאן יעקב לעשו הייתה גדולה יותר‬ ‫ימומן בכך הנחש‪ .‬ולכן הצדקה המובחרת ביותר היא כשהאדם מבין‬ ‫מכל מה שעשה לו בבכורה ובברכות‪ ,‬שכן כאן הוא גמר אותו‬ ‫שאינו 'בעל המאה בעל הדעה' הנותן חס ושלום את דעותיו‬ ‫לדורות‪ .‬יעקב הכניס לעשו למעשה 'סוס טרויאני'‪ :‬מהיום שקיבלת‬ ‫לתלמיד החכם‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬כדברי רבי שמעון בר יוחאי בזוהר‬ ‫את הדורון הזה‪ ,‬בכל שנה תקבל איתה גם את כל העוונות של עם‬ ‫(ח"א קעא‪ ,).‬שעל ידי הצדקה התומך תורה מציל את עצמו ואת ממונו‬ ‫ישראל! זו הכוונה ב"עוונות‪-‬תם" – בזכות איש תם ששלח את דורון‬ ‫מליפול כטרף למלתעות הקליפה והנחש‪.‬‬ ‫‪ 580‬הבהמות בבחינת שעיר‪ ,‬ובכך נמחלים לישראל העוונות‪.‬‬ ‫לקיחת הממון בידי גויים וסוד שעיר המשתלח‬ ‫שיְִך צְ דָ ָקה"‬ ‫" ְונֹגְ ַׂ‬ ‫כד‪ .‬אולם מצינו מצבים שבהם הגויים נוטלים את ממונם של ישראל‬ ‫כז‪ .‬לאור זאת‪ ,‬אם אדם זכה והיה מן ה'תמכין דאורייתא'‪ ,‬ולפתע‬ ‫בעל כורחם‪ .‬והנה הגמרא (בבא בתרא סוף דף ט‪ ).‬אומרת שלקיחה זו‬ ‫השתלטו עליו שלטונות או גויים ולקחו ממנו ממון – ודאי יתמה‬ ‫נחשבת כלפי שמיא כצדקה! וכמו שדורשת שם הגמ' את הפסוק‬ ‫ויכאב‪ ,‬שהרי הוא נתן צדקה כדין‪ .‬התשובה לכך היא שישנה הנהגה‬ ‫שי ְִך ְצ ָד ָקה" ‪ -‬אם ישראל עושין צדקה ‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם‬ ‫(ישעיה ס‪ ,‬יז) "וְ נֹגְ ַׂ‬ ‫מיוחדת בשמיים לממון זה‪ .‬מעות אלו שנלקחו ממנו אינן הולכות‬ ‫לאו ‪ -‬באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע‪ ,‬ואעפ"כ נחשב להן‬ ‫לחיזוק רגלי הנחש‪ ,‬אלא נחשבות לו כצדקה ופועלות בבחינת‬ ‫לצדקה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ודבר זה גם אפשר לרמוז אותו בפרשת השבוע הבאה‪,‬‬ ‫השעיר המשתלח‪ .‬מעות אלו נושאות את העוונות שלו ושל עם‬ ‫מהדורון שנתן יעקב אבינו לעשו‪ ,‬שנחשב גם הוא כצדקה‪.‬‬ ‫ישראל אל עשו וזרעו והערב רב‪ ,‬ועל ידי כך אנו נשארים נקיים מכף‬ ‫אבל לכאורה יש להתפלא‪ :‬כאשר הגוי גוזל בכוח את הממון של‬ ‫רגל ועד ראש‪ ,‬בבחינת "יעקב איש תם"‪ .‬ה' יזכנו‪.‬‬ ‫ה'תמכין דאורייתא'‪ ,‬איזו מין צדקה זו? הלא דבר זה לא בא כעונש‬ ‫אלא כפעולת צדקה ממש!‬