gilyoines.com

אמשינאוו - שיח חסידים · Amshinov - Siach Chasidim

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אמשינאוו - שיח חסידים · Amshinov - Siach Chasidim — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫ליקוט דברי‬ ‫תורה והנהגות‬ ‫מפי ספרים‬ ‫וסופרים‬ ‫מרבותינו‬ ‫הקדושים‬ ‫מאמשינאוו‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז • גליון רצ"ז‬ ‫שיחות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫דברות קודש‬ ‫מעלת המתהלך בתמימות‬ ‫ובדרך ישרה‬ ‫ַוֵַּיּ ֵצֵא ַי ֲֲַעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵר ָׁׁש ַַבע ַוֵַּיּ ֶֶלְך ָָח ָָרָנָ ה‪ַ .‬וַ ִּיּ ְְפַּגּ ע‬ ‫ַּּבָּמּקֹום ַוַָּיּ ֶֶלן ָׁׁשם וגו’ (כח‪ ,‬י‪-‬יא)‪ .‬וברש”י‬ ‫וזאת אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב”ה אבן‬ ‫להקדים תפילה לכל דבר‬ ‫‘ללמדך שקפצה לו הארץ’‪ ,‬שמצא את הר‬ ‫אחת‪ ,‬וזהו שנא’ “ויקח את האבן אשר שם‬ ‫המוריה‪ .‬ובפסוק י”ז מביא רש”י‪ ,‬שאמר‬ ‫מראשותיו”‪ .‬ולכאורה‪ ,‬אכתי אין הצדיק מניח‬ ‫הקב”ה‪ ,‬צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא‬ ‫ראשו על כל האבן‪ .‬אלא הביאור הוא דכאשר‬ ‫ַוֵַּיּ ֵצֵא ַי ֲֲַעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵר ָׁׁש ַַבע ַוֵַּיּ לְך ָָח ָָרָנָ ה‪ַ .‬וַ ִּיּ ְְפַּגּ ע‬ ‫לינה‪ ,‬ומקשה רש”י אם כן מדוע לא עכבו‬ ‫ַּּבָּמּקֹום וגו’ (כח‪ ,‬י‪-‬יא)‪.‬‬ ‫בשעה שעבר שם‪ ,‬והמתין עד אחר שכבר‬ ‫נעשה אחדות ביניהם כמו במצות ואהבת‬ ‫הגיע לחרן‪ ,‬ומפרש רש”י‪ ,‬כיון שהוא לא נתן‬ ‫לרעך כמוך‪ ,‬אזי כשלחברו יש דבר‪ ,‬הרי זה‬ ‫ועיי”ש ברש”י דהטעם למה הזכיר הפסוק‬ ‫ליבו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו‪ ,‬על‬ ‫אצלו כאילו לו בעצמו יש דבר זה‪ ,‬וכן היה‬ ‫כן לא עכבוהו מן השמים‪ ,‬ורק אחר בואו‬ ‫יציאת יעקב להגיד שיציאת צדיק מן המקום‬ ‫לחרן כאשר נתן ליבו לכך‪ ,‬אז זכה לקפיצת‬ ‫לגבי האבנים‪.‬‬ ‫עושה רושם‪ .‬ויש לבאר דכוונת הפסוק‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫(הרה”ק רבי יצחק זי”ע)‬ ‫הוא להדגיש שינוי המצב שלו‪ ,‬שמקודם‬ ‫כ”ק אזמו”ר זצללה”ה אמר בשם זקינו הרה”ק‬ ‫היה בבאר שבע שהוא בארץ ישראל‪,‬‬ ‫רבי מנחם זי”ע (שבשבוע זו חל הילולא‬ ‫מקום שבו היה יחד עם יצחק אבינו ורבקה‬ ‫דיליה)‪ ,‬פירוש שהוא יסוד גדול בחסידות‪,‬‬ ‫וראה עוד באותו ענין בספר שפתי צדיק‬ ‫אמנו‪ ,‬ואח”כ ירידה כזאת‪ ,‬שהלך ממקום‬ ‫והקשה ב’ קושיות‪ ,‬ראשית אמאי באמת‬ ‫(להרה”ק מפילץ זי”ע‪ .‬יומא דהילולא י’‬ ‫גבוה כזה “וילך חרנה” לחוץ לארץ‪ ,‬ללבן‬ ‫מלכתחילה לא נעמד יעקב אבינו להתפלל‬ ‫בכסליו)‪ ,‬שביאר מה הרווח באחדות האבנים‪,‬‬ ‫במקום קדוש כזה‪ ,‬וכי לא שם ליבו לכך עד‬ ‫הארמי‪ ,‬זה היה ירידה נוראה ליעקב‪ .‬וע”ז‬ ‫שבא לחרן‪ ,‬ועוד קשה‪ ,‬מהו הענין שזכה‬ ‫בדרך פשט ‪ -‬שכאשר נהיו לאחד אין שום‬ ‫ממשיך הפסוק‪ ,‬מה עשה יעקב אבינו במצב‬ ‫לקפיצת הדרך‪ ,‬וכי מכיון שהפסיד בדרך את‬ ‫חילוק אם קרוב להראש או רחוק‪ .‬ומביא מזה‬ ‫כזה? הדבר הראשון היה “ויפגע במקום”‬ ‫מקום המקדש‪ ,‬צריך לנס של קפיצת הדרך‪.‬‬ ‫ראיה לשיטת האריז”ל המובא במג”א [סי’ ח‬ ‫שהתפלל להקב”ה‪ ,‬כדאיתא ברש”י דויפגע‬ ‫ס”ק ו] שלא היה מקפיד ללבוש תמיד הטלית‬ ‫לשון תפילה‪.‬‬ ‫אך הביאור הוא שיעקב אבינו הלך במצוות‬ ‫אביו שצווה לו ללכת לחרן אשר שם ישא‬ ‫באותו צד‪ ,‬והיינו כמו שרואים כאן בעניננו‪,‬‬ ‫אשה‪ ,‬ולא עשה יעקב אבינו שום חשבונות‪,‬‬ ‫דכיון שהוא בגד אחד אין חילוק בצדדים‪,‬‬ ‫(הרה”ק רבי יצחק זי”ע)‬ ‫וחשב רק איך לקיים מצוות התורה של‬ ‫לאפוקי מדעת השל”ה הק’ דבעי לעשות‬ ‫***‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬ועל כן הלך עד לחרן‬ ‫עטרה לטלית‪ ,‬שהחלק שהיה בראש ינתן‬ ‫בתמימות גמורה‪ ,‬ולא חשב כלל על ענינים‬ ‫אחרים‪ ,‬כגון אם מפסיד בדרך או לא‪ ,‬ועל‬ ‫תמיד בראש‪ .‬ועיי”ש בשפתי צדיק (בפרשתן‬ ‫כן לא נעצר כלל במקום המקדש‪ ,‬ורק אחר‬ ‫אות י’) שהאריך בזה באר היטב‪.‬‬ ‫וראה בבית יעקב (אלכסנדר) עה”פ ‘ויפגע‬ ‫שסיים את תפקידו והגיע לחרן‪ ,‬אז התחיל‬ ‫במקום’‪ ,‬ירצה שהתוה”ק מרמז לנו‪ ,‬עצה‬ ‫לחשוב על הענין שעבר על מקום קדוש‪,‬‬ ‫לזה ‪ -‬הוא תפלה‪ .‬והוא על פי אשר שמעתי‬ ‫וחשב שאכן לא זכה למעלה זו להתפלל שם‪,‬‬ ‫על זה אמר הקב”ה‪ ,‬כיון שהלכת בתמימות‬ ‫לבן ביקש לעקור את הכל‬ ‫ממורי הצדיק הקדוש [הרר”ב] מפרשיסחא‬ ‫גדולה‪ ,‬ועשית מה שעליך לעשות‪ ,‬לא תפסיד‬ ‫זצ”ל זי”ע‪ ,‬עצה לכל בר ישראל‪ ,‬שלא יחסר‬ ‫מכך כלום‪ ,‬ואכן באותו רגע זכה שקפצה לו‬ ‫לָבן טֹוב ִּּת ִּּתי ֹא ָָֹתּה לְך ִִמ ִּּת ִּּתי ֹא ָָֹתּה‬ ‫ַוַֹּיּאֶמֶר ָ‬ ‫לו מחסורו‪ ,‬ולהיות תמיד דבוק בעבודתו ית’‪,‬‬ ‫הדרך “אז מ’זוכט נישט קיין מדריגות געבט‬ ‫לִאִיׁש ַאֵַחֵר (כט‪ ,‬יט)‪ .‬יש להקשות‪ :‬האמנם‬ ‫הוא‪ ,‬שירגיל תמיד עצמו להתפלל ולבקש‬ ‫מען מדריגות ‪ -‬והולך בתום ילך בטח”‪ .‬ההולך‬ ‫בקש לבן הארמי חתן לבתו “איש תם ויושב‬ ‫ממנו ית’ על כל דבר מקטן ועד גדול‪ .‬ואל‬ ‫בתמימות ואינו מביט באמצע הדרך שעתה‬ ‫אהלים” כיעקב אבינו דוקא? אכן‪ ,‬כל כונתו‬ ‫יכול להרוויח מכל מיני דרכים אחרים‪ ,‬אלא‬ ‫יחשוב אדם שצריך לזה התבודדות בטלית‬ ‫עושה את מה שיש עליו לעשות‪ ,‬לא יפסיד‬ ‫של לבן לא היתה אלא למעט את מספר‬ ‫ותפילין‪ ,‬רק בכל מקום שעומד אז‪ ,‬אפילו‬ ‫כלום‪ ,‬שכן אם הולכים בדרך ישרה‪ ,‬הכל כבר‬ ‫הצדיקים בעולם ולהרבות בסוג אנשים‬ ‫בשוק‪ ,‬יראה אם הוא מקום נקי‪ ,‬כמ”ש‪ ,‬והיה‬ ‫יגיע מאליו‪.‬‬ ‫משלו‪ .‬כי ידע לבן אשר כל אשה שיעקב‬ ‫מחניך קדוש‪ .‬ויבקש מהשי”ת‪ ,‬ובודאי ימלא‬ ‫ובאמרי קודש (ליקוטים) מרחיב כ”ק אזמו”ר‬ ‫ישאנה ‪ -‬יעשנה לצדקת‪ ,‬וכן ידע שרחל בתו‬ ‫שאלתו‪ ,‬שומע תפלת כל פה‪ .‬ועי”ז יהיה תמיד‬ ‫זצללה”ה בענין הולך בתום ילך בטח (משלי‬ ‫לכל מי שתנשא ‪ -‬תעשהו אף היא לצדיק‪ ,‬ואז‬ ‫דבוק בה’‪ .‬וזהו ויפגע במקום‪‘[ .‬ויפגע’]‪ ,‬הוא‬ ‫י‪ ,‬ט)‪ ,‬דכשהולכין עם חשבונות לפעמים‬ ‫מכל אחד מהם יהיו שני צדיקים ומשניהם ‪-‬‬ ‫תפלה‪‘[ .‬במקום’]‪ ,‬ובכל מקום שעומד אז‪.‬‬ ‫אכן יכולין להצליח עד מאד‪ ,‬אך מאידך‬ ‫ארבעה‪ ,‬ויתרבו הצדיקים בעולם‪ .‬על כן רצה‬ ‫יכולים גם להפסיד את הכל ר”ל‪ ,‬אבל ההולך‬ ‫בתמימות‪ ,‬ובדרך פשוטה‪ ,‬ואינו מחפש מעלות‬ ‫להשיאה ליעקב באמרו “טוב תתי אותה לך‬ ‫אחרות‪ ,‬מובטח לו שיצליח דרכו ולא יפסיד‪.‬‬ ‫מתתי אותה לאיש אחר”‪ ,‬היינו כדאי יותר‬ ‫ואהבת לרעך ‪ -‬כמוך‬ ‫שמשני צדיקים אלה ישארו שנים מאשר יהיו‬ ‫ומביא דוגמא למדת התמימות‪“ ,‬איך האב‬ ‫ארבעה‪ ,‬ובלבד שלא יתרבו הצדיקים‪.‬‬ ‫ֹׁשָׁתיו (כח‪,‬‬ ‫ַרֲַא ָ‬ ‫ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶאֶ ת ָָהֶאֶֶבֶ ן ֲֲא ֶׁׁשר ָׂׂשם ְְמ ֲ‬ ‫געזאגט א קאפיטל תהלים‪ ,‬געלערענט א‬ ‫יח)‪ .‬פירש”י (בפסוק יא) התחילו מריבות זו‬ ‫שטיקעל גמרא‪ ,‬און מ’איז בשמחה”‪ .‬ומסיים‬ ‫(הרה”ק רבי שמחה בונם מאטוואצק זי”ע)‬ ‫כ”ק אזמו”ר זצללה”ה “נאר גיין בתמימות‪,‬‬ ‫עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‬ ‫דאס איז די עצה”‪.‬‬ ‫(מתוך סעודה שלישית תשפ”ד)‬ ‫בדרכי רבותינו‬ ‫גודל תמימותו וצדקתו של ר׳ שמחה רצה ׳להזהיר׳‬ ‫אל יתייאש עצמו‬ ‫את הרב שבשעת אמירת ה׳דרשה׳ לא יגיד הדבר בשם‬ ‫בשבוע הבא (ט”ז בכסליו) היארצייט של אא”ז הרה”ק‬ ‫אומרו‪ ,‬אך שכח מזה והנה כבר עומד ר׳ שמחה ומתחיל‬ ‫רבי מנחם מאמשינאוו זי”ע‪ ,‬הוא אמר פעם שכל אחד‬ ‫את ה׳דרשה׳‪ .‬ואכן‪ ,‬את אשר דימה בנפשו כן היה‪...‬‬ ‫צריך צוויי זייגערס‪ ,‬איינס אז ‘עס איז שפעט’ אין איינס‬ ‫וכה היו דברי הרב‪ :‬הנה באו אלי ראשי הקהילה‪ ,‬ואמרו‬ ‫‘אז מען האט נאך נישט פארשפעטיגט’‪ .‬כ”ק אזמו”ר‬ ‫לי שעלינו לתקן את הבית המדרש‪ ,‬ושאגיד דרשה בענין‬ ‫זצללה”ה הוסיף שהשעון השני איז וויכטיגער‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬ואמרתי להם שאיני יכול להגיד דרשות‪ ,‬אזי אמר לי‬ ‫׳חצקל׳ שיודע מזה ולכך כבר הכין ׳דרשה׳ עבורי‪ ,‬והוא‬ ‫חסיד הבטל לרבו‬ ‫אמר שאגיד כך וכך‪ ...‬ובכל ב׳ תיבות שבתוך ה׳דרשה׳‪,‬‬ ‫הזכיר‪ :‬חצקל אמר שאגיד כך וכך‪ ,‬וחצקל אמר שאגיד‬ ‫להרה”ק רבי מנחם זי”ע היה גרויסע חסידים אחד‬ ‫כך‪...‬‬ ‫המיוחד שבהם היה ה’סאכינאווער רב’ ר’ שמחה’לע‪ ,‬הוא‬ ‫זכה להסתופף עוד אצל זקינו הרה”ק מווארקי ואצל אביו‬ ‫הרה”ק רבי יעקב דוד‪ ,‬והיה לו ביטול גדול לפני הרה”ק‬ ‫דברים היוצאים מן הלב‬ ‫רבי מנחם‪ ,‬ואפילו לעת זקנותו‪ ,‬היה עומד בפשטות‬ ‫אך תוך כדי דבריו נזדעק לפתע ר׳ שמחה וקרא‬ ‫בשווה עם האברכים על הספסל‪.‬‬ ‫בהתרגשות‪‘ :‬קדושת בית הכנסת איז דאך אזוי גרויס’‪...‬‬ ‫ונפל מתעלף‪ .‬וזה היה גמר הדרשה‪ .‬הוא היה רב שלא‬ ‫ושנא את הרבנות‬ ‫לימד רק את התורה אלא גם לימד את העם להכיר את‬ ‫הרה”ק רבי יעקב דוד זי”ע העמיד את ר׳ שמחה שיכהן‬ ‫נותן התורה‪.‬‬ ‫ברבנות בעיר סאכיניאוו כדי שתהי׳ לו איזה מקור‬ ‫לפרנסתו‪ ,‬אך ר׳ שמחה התנה עמהם שני תנאים‪ ,‬שאינו‬ ‫צריך להגיד ׳דרשות׳‪ ,‬כי לא ידע איך לדבר בפני הקהל‪,‬‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫וגם שאין מוטל עליו לפסוק ׳שאלות׳ כי אמר שאינו יודע‬ ‫ההנהגה של רבי מנחם זי”ע היה זייער א ווייעכע‪ ,‬כ”ק‬ ‫לפסוק‪.‬‬ ‫אזמו”ר זצללה”ה היה אומר‪ ,‬אין אמשינאוו איז געווען‬ ‫געלאסן‪ ,‬ס’איז נישט געווען קיין האר פון שארפקייט‪.‬‬ ‫לרומם את בית אלוקינו‬ ‫ובמשך כל ימי חייו קרה רק ב’ פעמים בערב יום הקדוש‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬הגיע העת לתקן בדק הבית ב׳בית המדרש’‬ ‫שהיה נסער מאד‪ .‬פעם אחת באמצע שנות חייו ופעם‬ ‫בסאכינאוו‪ ,‬שהיה כבר במצב גרוע מאד‪ .‬על כן באו‬ ‫אחת בסוף ימיו‪.‬‬ ‫ראשי הקהילה לרבם ר׳ שמחה‪ ,‬וביקשוהו שיגיד ׳דרשה׳‬ ‫לעורר את הציבור שינדבו מעות לצורך זה‪ .‬ואדרבא‬ ‫עמו אנכי בצרה‬ ‫היות שאין דרכו להגיד דרשות‪ ,‬והיום ישנה מנהגו‪ ,‬יבינו‬ ‫כולם את גודל הנחיצות שבדבר‪ .‬השיב להם ר׳ שמחה‬ ‫הוא נסתלק בתקופה קשה‪ ,‬עת מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫שהינו מסכים לכך‪ ,‬אך אינו יודע מה לדבר‪ .‬היה שם אחד‬ ‫וליבו נקרע מרוב צער‪ ,‬עד שהרופא שבא לבדוק את‬ ‫מבני הקהילה בשם ר׳ יחזקאל‪ ,‬והלה אמר‪ ,‬שכבר הכין‬ ‫ליבו שאלו בשפה האשכנזית‪ ,‬הער ראבינער‪ ,‬פון וואנעט‬ ‫׳דרשה׳ עבור הרב‪ ,‬וכך יוכל לשאת את דברו‪ ,‬והסכים‬ ‫איז אייער הארץ אזוי צעצויגען געווארען‪ ,‬ענה ואמר‪,‬‬ ‫ר׳ שמחה‪.‬‬ ‫פון יודישע צרות‪...‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי”א‪ ,‬א גוטע וואך‪ ,‬א פרייליכער וואך‪.‬‬ ‫הולך תמים ודובר אמת‬ ‫(כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א‪ .‬מוצש”ק ויצא תשפ”ב)‬ ‫כשהגיע מועד אמירת ה׳דרשה׳‪ ,‬ר׳ יחזקאל בהכירו את‬ ‫מספר המנהגים 'משמרת הקודש' ומכתבי חסידים‬ ‫הליכות והנהגות‬ ‫חנוכה (א)‬ ‫מרן הנזר יוסף זי”ע לבש ספאדיק מיוחד במינו לנרות חנוכה‪ ,‬אך בנו מרן רבי יצחק זי”ע הלך עם כובע הרגיל עם‬ ‫הבעקיטשע‪ ,‬ולפעמים לבש הבעקיטשע של שבת‪.1‬‬ ‫(‪ )1‬מרן רבי יצחק זי"ע סיפר שבחנוכה להדלקת הנרות לבש אביו הרה"ק זי"ע 'קאלפיק' (המצוי היום) וכך היה עד חצי ימיו‪ ,‬ואח"כ שינה ולבש‬ ‫'ספאדיק' שהי' בגד מלכות ואינו בנמצא היום‪ ,‬ואפי' בשעתו הי' יקר המציאות‪ .‬וגם הרה"ק מאסטראווצע לבש כזה ספאדיק‪.‬‬ ‫קו אוצרות אמשינאוו‪ ,1-605-3136-873 :‬בארה״ק ‪ 074-7964020‬להערות והארות‪ ,‬ולקבלת הגליון‪amsh4408@gmail.com :‬‬