אמשינאוו - שיח חסידים · Amshinov - Siach Chasidim
הטקסט של גיליון זה
ליקוט דברי
תורה והנהגות
מפי ספרים
וסופרים
מרבותינו
הקדושים
מאמשינאוו
פרשת ויצא תשפ"ז • גליון רצ"ז
שיחות קודש
מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
דברות קודש
מעלת המתהלך בתמימות
ובדרך ישרה
ַוֵַּיּ ֵצֵא ַי ֲֲַעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵר ָׁׁש ַַבע ַוֵַּיּ ֶֶלְך ָָח ָָרָנָ הַ .וַ ִּיּ ְְפַּגּ ע
ַּּבָּמּקֹום ַוַָּיּ ֶֶלן ָׁׁשם וגו’ (כח ,י-יא) .וברש”י וזאת אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקב”ה אבן להקדים תפילה לכל דבר
‘ללמדך שקפצה לו הארץ’ ,שמצא את הר אחת ,וזהו שנא’ “ויקח את האבן אשר שם
המוריה .ובפסוק י”ז מביא רש”י ,שאמר מראשותיו” .ולכאורה ,אכתי אין הצדיק מניח
הקב”ה ,צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא
ראשו על כל האבן .אלא הביאור הוא דכאשר ַוֵַּיּ ֵצֵא ַי ֲֲַעֹקֹב ִִמ ְּּבֵאֵר ָׁׁש ַַבע ַוֵַּיּ לְך ָָח ָָרָנָ הַ .וַ ִּיּ ְְפַּגּ ע
לינה ,ומקשה רש”י אם כן מדוע לא עכבו ַּּבָּמּקֹום וגו’ (כח ,י-יא).
בשעה שעבר שם ,והמתין עד אחר שכבר נעשה אחדות ביניהם כמו במצות ואהבת
הגיע לחרן ,ומפרש רש”י ,כיון שהוא לא נתן לרעך כמוך ,אזי כשלחברו יש דבר ,הרי זה ועיי”ש ברש”י דהטעם למה הזכיר הפסוק
ליבו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ,על אצלו כאילו לו בעצמו יש דבר זה ,וכן היה
כן לא עכבוהו מן השמים ,ורק אחר בואו יציאת יעקב להגיד שיציאת צדיק מן המקום
לחרן כאשר נתן ליבו לכך ,אז זכה לקפיצת לגבי האבנים. עושה רושם .ויש לבאר דכוונת הפסוק
הדרך.
(הרה”ק רבי יצחק זי”ע) הוא להדגיש שינוי המצב שלו ,שמקודם
כ”ק אזמו”ר זצללה”ה אמר בשם זקינו הרה”ק
היה בבאר שבע שהוא בארץ ישראל,
רבי מנחם זי”ע (שבשבוע זו חל הילולא מקום שבו היה יחד עם יצחק אבינו ורבקה
דיליה) ,פירוש שהוא יסוד גדול בחסידות, וראה עוד באותו ענין בספר שפתי צדיק אמנו ,ואח”כ ירידה כזאת ,שהלך ממקום
והקשה ב’ קושיות ,ראשית אמאי באמת (להרה”ק מפילץ זי”ע .יומא דהילולא י’ גבוה כזה “וילך חרנה” לחוץ לארץ ,ללבן
מלכתחילה לא נעמד יעקב אבינו להתפלל בכסליו) ,שביאר מה הרווח באחדות האבנים,
במקום קדוש כזה ,וכי לא שם ליבו לכך עד
הארמי ,זה היה ירידה נוראה ליעקב .וע”ז
שבא לחרן ,ועוד קשה ,מהו הענין שזכה
בדרך פשט -שכאשר נהיו לאחד אין שום ממשיך הפסוק ,מה עשה יעקב אבינו במצב
לקפיצת הדרך ,וכי מכיון שהפסיד בדרך את חילוק אם קרוב להראש או רחוק .ומביא מזה כזה? הדבר הראשון היה “ויפגע במקום”
מקום המקדש ,צריך לנס של קפיצת הדרך. ראיה לשיטת האריז”ל המובא במג”א [סי’ ח שהתפלל להקב”ה ,כדאיתא ברש”י דויפגע
ס”ק ו] שלא היה מקפיד ללבוש תמיד הטלית לשון תפילה.
אך הביאור הוא שיעקב אבינו הלך במצוות
אביו שצווה לו ללכת לחרן אשר שם ישא באותו צד ,והיינו כמו שרואים כאן בעניננו,
אשה ,ולא עשה יעקב אבינו שום חשבונות, דכיון שהוא בגד אחד אין חילוק בצדדים, (הרה”ק רבי יצחק זי”ע)
וחשב רק איך לקיים מצוות התורה של לאפוקי מדעת השל”ה הק’ דבעי לעשות ***
כיבוד אב ואם ,ועל כן הלך עד לחרן עטרה לטלית ,שהחלק שהיה בראש ינתן
בתמימות גמורה ,ולא חשב כלל על ענינים
אחרים ,כגון אם מפסיד בדרך או לא ,ועל תמיד בראש .ועיי”ש בשפתי צדיק (בפרשתן
כן לא נעצר כלל במקום המקדש ,ורק אחר אות י’) שהאריך בזה באר היטב. וראה בבית יעקב (אלכסנדר) עה”פ ‘ויפגע
שסיים את תפקידו והגיע לחרן ,אז התחיל במקום’ ,ירצה שהתוה”ק מרמז לנו ,עצה
לחשוב על הענין שעבר על מקום קדוש, לזה -הוא תפלה .והוא על פי אשר שמעתי
וחשב שאכן לא זכה למעלה זו להתפלל שם,
על זה אמר הקב”ה ,כיון שהלכת בתמימות לבן ביקש לעקור את הכל ממורי הצדיק הקדוש [הרר”ב] מפרשיסחא
גדולה ,ועשית מה שעליך לעשות ,לא תפסיד זצ”ל זי”ע ,עצה לכל בר ישראל ,שלא יחסר
מכך כלום ,ואכן באותו רגע זכה שקפצה לו לָבן טֹוב ִּּת ִּּתי ֹא ָָֹתּה לְך ִִמ ִּּת ִּּתי ֹא ָָֹתּה
ַוַֹּיּאֶמֶר ָ לו מחסורו ,ולהיות תמיד דבוק בעבודתו ית’,
הדרך “אז מ’זוכט נישט קיין מדריגות געבט לִאִיׁש ַאֵַחֵר (כט ,יט) .יש להקשות :האמנם הוא ,שירגיל תמיד עצמו להתפלל ולבקש
מען מדריגות -והולך בתום ילך בטח” .ההולך בקש לבן הארמי חתן לבתו “איש תם ויושב ממנו ית’ על כל דבר מקטן ועד גדול .ואל
בתמימות ואינו מביט באמצע הדרך שעתה אהלים” כיעקב אבינו דוקא? אכן ,כל כונתו
יכול להרוויח מכל מיני דרכים אחרים ,אלא יחשוב אדם שצריך לזה התבודדות בטלית
עושה את מה שיש עליו לעשות ,לא יפסיד של לבן לא היתה אלא למעט את מספר ותפילין ,רק בכל מקום שעומד אז ,אפילו
כלום ,שכן אם הולכים בדרך ישרה ,הכל כבר הצדיקים בעולם ולהרבות בסוג אנשים בשוק ,יראה אם הוא מקום נקי ,כמ”ש ,והיה
יגיע מאליו. משלו .כי ידע לבן אשר כל אשה שיעקב מחניך קדוש .ויבקש מהשי”ת ,ובודאי ימלא
ובאמרי קודש (ליקוטים) מרחיב כ”ק אזמו”ר
ישאנה -יעשנה לצדקת ,וכן ידע שרחל בתו שאלתו ,שומע תפלת כל פה .ועי”ז יהיה תמיד
זצללה”ה בענין הולך בתום ילך בטח (משלי לכל מי שתנשא -תעשהו אף היא לצדיק ,ואז דבוק בה’ .וזהו ויפגע במקום‘[ .ויפגע’] ,הוא
י ,ט) ,דכשהולכין עם חשבונות לפעמים מכל אחד מהם יהיו שני צדיקים ומשניהם - תפלה‘[ .במקום’] ,ובכל מקום שעומד אז.
אכן יכולין להצליח עד מאד ,אך מאידך ארבעה ,ויתרבו הצדיקים בעולם .על כן רצה
יכולים גם להפסיד את הכל ר”ל ,אבל ההולך
בתמימות ,ובדרך פשוטה ,ואינו מחפש מעלות
להשיאה ליעקב באמרו “טוב תתי אותה לך
אחרות ,מובטח לו שיצליח דרכו ולא יפסיד. מתתי אותה לאיש אחר” ,היינו כדאי יותר ואהבת לרעך -כמוך
שמשני צדיקים אלה ישארו שנים מאשר יהיו
ומביא דוגמא למדת התמימות“ ,איך האב ארבעה ,ובלבד שלא יתרבו הצדיקים. ֹׁשָׁתיו (כח,
ַרֲַא ָ
ַוַ ִּיּ ַּּקח ֶאֶ ת ָָהֶאֶֶבֶ ן ֲֲא ֶׁׁשר ָׂׂשם ְְמ ֲ
געזאגט א קאפיטל תהלים ,געלערענט א יח) .פירש”י (בפסוק יא) התחילו מריבות זו
שטיקעל גמרא ,און מ’איז בשמחה” .ומסיים (הרה”ק רבי שמחה בונם מאטוואצק זי”ע)
כ”ק אזמו”ר זצללה”ה “נאר גיין בתמימות,
עם זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו
דאס איז די עצה”.
(מתוך סעודה שלישית תשפ”ד)
בדרכי רבותינו
גודל תמימותו וצדקתו של ר׳ שמחה רצה ׳להזהיר׳ אל יתייאש עצמו
את הרב שבשעת אמירת ה׳דרשה׳ לא יגיד הדבר בשם
בשבוע הבא (ט”ז בכסליו) היארצייט של אא”ז הרה”ק
אומרו ,אך שכח מזה והנה כבר עומד ר׳ שמחה ומתחיל
רבי מנחם מאמשינאוו זי”ע ,הוא אמר פעם שכל אחד
את ה׳דרשה׳ .ואכן ,את אשר דימה בנפשו כן היה...
צריך צוויי זייגערס ,איינס אז ‘עס איז שפעט’ אין איינס
וכה היו דברי הרב :הנה באו אלי ראשי הקהילה ,ואמרו ‘אז מען האט נאך נישט פארשפעטיגט’ .כ”ק אזמו”ר
לי שעלינו לתקן את הבית המדרש ,ושאגיד דרשה בענין זצללה”ה הוסיף שהשעון השני איז וויכטיגער.
זה ,ואמרתי להם שאיני יכול להגיד דרשות ,אזי אמר לי
׳חצקל׳ שיודע מזה ולכך כבר הכין ׳דרשה׳ עבורי ,והוא חסיד הבטל לרבו
אמר שאגיד כך וכך ...ובכל ב׳ תיבות שבתוך ה׳דרשה׳,
הזכיר :חצקל אמר שאגיד כך וכך ,וחצקל אמר שאגיד להרה”ק רבי מנחם זי”ע היה גרויסע חסידים אחד
כך... המיוחד שבהם היה ה’סאכינאווער רב’ ר’ שמחה’לע ,הוא
זכה להסתופף עוד אצל זקינו הרה”ק מווארקי ואצל אביו
הרה”ק רבי יעקב דוד ,והיה לו ביטול גדול לפני הרה”ק
דברים היוצאים מן הלב רבי מנחם ,ואפילו לעת זקנותו ,היה עומד בפשטות
אך תוך כדי דבריו נזדעק לפתע ר׳ שמחה וקרא בשווה עם האברכים על הספסל.
בהתרגשות‘ :קדושת בית הכנסת איז דאך אזוי גרויס’...
ונפל מתעלף .וזה היה גמר הדרשה .הוא היה רב שלא ושנא את הרבנות
לימד רק את התורה אלא גם לימד את העם להכיר את הרה”ק רבי יעקב דוד זי”ע העמיד את ר׳ שמחה שיכהן
נותן התורה. ברבנות בעיר סאכיניאוו כדי שתהי׳ לו איזה מקור
לפרנסתו ,אך ר׳ שמחה התנה עמהם שני תנאים ,שאינו
צריך להגיד ׳דרשות׳ ,כי לא ידע איך לדבר בפני הקהל,
מנחם משיב נפשי וגם שאין מוטל עליו לפסוק ׳שאלות׳ כי אמר שאינו יודע
ההנהגה של רבי מנחם זי”ע היה זייער א ווייעכע ,כ”ק לפסוק.
אזמו”ר זצללה”ה היה אומר ,אין אמשינאוו איז געווען
געלאסן ,ס’איז נישט געווען קיין האר פון שארפקייט. לרומם את בית אלוקינו
ובמשך כל ימי חייו קרה רק ב’ פעמים בערב יום הקדוש לאחר זמן ,הגיע העת לתקן בדק הבית ב׳בית המדרש’
שהיה נסער מאד .פעם אחת באמצע שנות חייו ופעם בסאכינאוו ,שהיה כבר במצב גרוע מאד .על כן באו
אחת בסוף ימיו. ראשי הקהילה לרבם ר׳ שמחה ,וביקשוהו שיגיד ׳דרשה׳
לעורר את הציבור שינדבו מעות לצורך זה .ואדרבא
עמו אנכי בצרה היות שאין דרכו להגיד דרשות ,והיום ישנה מנהגו ,יבינו
כולם את גודל הנחיצות שבדבר .השיב להם ר׳ שמחה
הוא נסתלק בתקופה קשה ,עת מלחמת העולם הראשונה, שהינו מסכים לכך ,אך אינו יודע מה לדבר .היה שם אחד
וליבו נקרע מרוב צער ,עד שהרופא שבא לבדוק את מבני הקהילה בשם ר׳ יחזקאל ,והלה אמר ,שכבר הכין
ליבו שאלו בשפה האשכנזית ,הער ראבינער ,פון וואנעט ׳דרשה׳ עבור הרב ,וכך יוכל לשאת את דברו ,והסכים
איז אייער הארץ אזוי צעצויגען געווארען ,ענה ואמר, ר׳ שמחה.
פון יודישע צרות...
זכותו יגן עלינו ועכי”א ,א גוטע וואך ,א פרייליכער וואך. הולך תמים ודובר אמת
(כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א .מוצש”ק ויצא תשפ”ב) כשהגיע מועד אמירת ה׳דרשה׳ ,ר׳ יחזקאל בהכירו את
מספר המנהגים 'משמרת הקודש' ומכתבי חסידים
הליכות והנהגות
חנוכה (א)
מרן הנזר יוסף זי”ע לבש ספאדיק מיוחד במינו לנרות חנוכה ,אך בנו מרן רבי יצחק זי”ע הלך עם כובע הרגיל עם
הבעקיטשע ,ולפעמים לבש הבעקיטשע של שבת.1
( )1מרן רבי יצחק זי"ע סיפר שבחנוכה להדלקת הנרות לבש אביו הרה"ק זי"ע 'קאלפיק' (המצוי היום) וכך היה עד חצי ימיו ,ואח"כ שינה ולבש
'ספאדיק' שהי' בגד מלכות ואינו בנמצא היום ,ואפי' בשעתו הי' יקר המציאות .וגם הרה"ק מאסטראווצע לבש כזה ספאדיק.
קו אוצרות אמשינאוו ,1-605-3136-873 :בארה״ק 074-7964020להערות והארות ,ולקבלת הגליוןamsh4408@gmail.com :
