gilyoines.com

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: ויצא (2026-11-16)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫פרשת ויצא‪ :‬האם מותר להתחיל לאכול קודם תפילת ערבית‬ ‫בס''ד‬ ‫פתיחה‬ ‫בפרשת השבוע כותבת התורה (כח‪ ,‬יא) ‪ ,‬על יעקב היוצא מבאר שבע לחרן‪ ,‬ועל עצירתו לישון במקום שייקרא אחר כך בית אל‪:‬‬ ‫י־בא הַ ֶֶּׁ֔שמֶ ש וַיִּ ַקח מֵ אַ ְבנֵ ָ֣י הַ מָּ ֶּׁ֔קֹום‪ ..‬וַיִּ ְשכַ ַּ֖ב בַ מָּ ֥קֹום הַ הֽ ּוא''‪ .‬מהמילה 'ויפגע' לומדת הגמרא במסכת ברכות‬ ‫''וַיִּ ְפ ַַּ֨גע בַ מָּ ֜קֹום וַיָּ ָּ֤לֶ ן ָּשם כִּ ָּ ָ֣‬ ‫(כו ע''ב)‪ ,‬שיעקב תיקן תפילת ערבית‪ ,‬וכפי שראינו בעבר (ויצא שנה ג')‪ ,‬על אף שלדעת חלק מהראשונים קיבלו אותה כחובה‪ ,‬מוסכם‬ ‫שמעיקר הדין זו תפילת רשות‪.‬‬ ‫מעבר להסבר שתפילות תוקנו כנגד קורבנות‪ ,‬ותפילת ערבית תוקנה כנגד שיירי הקורבנות שלא תמיד היו נשארים ולכן אין בה‬ ‫חובה‪ ,‬התורה תמימה (שם) מצא לכך מעין רמז בפרשה‪ .‬כפי שכותבת הגמרא במסכת עירובין (עה ע''ב)‪ ,‬הבא מהדרך פטור‬ ‫מהתפילה שני ימים‪ ,‬שכן מוחו טרוד ולא יוכל להתרכז בתפילה‪ .‬אם כך‪ ,‬גם יעקב היה פטור מתפילה זו‪ ,‬שהרי היה הולך בדרכים‪.‬‬ ‫ומכיוון שיעקב התפלל וקבעה למרות שהיה פטור מתפילה זו‪ ,‬גם לדורות נקבעה תפילה זו כרשות‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''ומה דקיימא לן תפילת ערבית רשות‪ ,‬לא נתבאר יפה הטעם‪ ,‬ונראה לומר בזה על פי מה דקיימא לן בעירובין‪ ,‬הבא‬ ‫בדרך ומן הדרך אל יתפלל ב' ימים‪ ,‬משום שאי אפשר לכוון בתפלה‪ .‬ואם כן מדינא היה יעקב פטור מלהתפלל‪ ,‬ומה‬ ‫שהתפלל הייתה תפילת רשות‪ ,‬ולכן נקבעה רשות גם לדורות‪ .‬וזולת זה אם היתה חובה הי' מתקנה אברהם‪ ,‬כיון דהיא‬ ‫ראשונה לתפלות המעת לעת‪ ,‬כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר‪ ...‬אלא ודאי שהיא רשות‪''.‬‬ ‫בעקבות הגמרא הדורשת שיעקב תיקן תפילת ערבית‪ ,‬נעסוק השבוע בשאלה‪ ,‬האם מותר לאכול לפני תפילת ערבית‪ ,‬והאם‬ ‫המתחיל באכילה בהיתר או באיסור צריך להפסיק (שאלה שכפי שנראה קשורה למחלוקת הראשונים שראינו בעבר (ויצא שנה ג')‬ ‫האם תפילת ערבית רשות או חובה)‪ .‬כמו כן נעסוק בשאלה‪ ,‬האם שאר מלאכות מותרות קודם תפילת ערבית‪.‬‬ ‫סייג חכמים‬ ‫האם מותר לאכול לפני תפילת ערבית? על מנת לענות על כך‪ ,‬יש לפתוח במחלוקת תנאים‪ ,‬לגבי סוף זמן ערבית‪:‬‬ ‫המשנה בתחילת מסכת ברכות (ב ע''א) מביאה מחלוקת בין התנאים‪ ,‬עד מתי מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית‪ .‬לדעת רבי‬ ‫אליעזר‪ ,‬ניתן לקרוא עד האשמורה הראשונה‪ ,‬לדעת חכמים עד חצות‪ ,‬ואילו לדעת רבן גמליאל עד שיעלה עמוד השחר‪ .‬כפי‬ ‫שמציינת הגמרא (ד ע''ב)‪ ,‬מעיקר הדין חכמים סוברים כרבן גמליאל‪ ,‬אלא שחכמים עשו סייג לדבריהם בתפילת ערבית‪ ,‬שאם ניתן‬ ‫יהיה לקרוא קריאת שמע ולהתפלל כל הלילה‪ ,‬יש חשש שאדם יחזור לביתו‪ ,‬יאכל‪ ,‬ישתה וירדם‪.‬‬ ‫עוד יש להעיר‪ ,‬שתפילת ערבית אינה חריגה באיסור לאכול לפניה‪ .‬גם לפני תפילת שחרית כותבת הגמרא במסכת ברכות (י ע''ב)‬ ‫שאין לאכול‪ ,‬אך שם הסיבה לכך היא‪ ,‬שזו גאווה לאכול לפני תפילה‪ .‬בנוסף‪ ,‬כותבת הגמרא במסכת שבת (ט ע''ב)‪ ,‬שאסור לאכול‬ ‫גם לפני מנחה‪ ,‬שם דומה האיסור כלפני תפילת ערבית‪ ,‬שמא יימשך בסעודתו וישכח להתפלל‪ .‬דוגמא לנפקא מינה בין הטעמים‬ ‫תהיה‪ ,‬איזו אכילה אסורה‪ .‬לפני תפילת שחרית אסורה כל אכילה‪ ,‬ולפני תפילת מנחה רק אכילה שתגרום לשכחת התפילה‪.‬‬ ‫הפסקת אכילה‬ ‫כאשר הגמרא במסכת שבת דנה באיסור לאכול לפני תפילת מנחה‪ ,‬היא מוסיפה שהמתחיל לאכול לפני זמן מנחה והגיע זמנה‪,‬‬ ‫לא חייב להפסיק באכילתו אם נשאר מספיק זמן להתפלל‪ .‬דנו הראשונים‪ ,‬האם הוא הדין גם שאין להפסיק באכילה כדי להתפלל‬ ‫ערבית‪ ,‬אם כבר קראו קריאת שמע (שעבורה צריך להפסיק באכילה‪ ,‬וככל הפסקה למצוות דאורייתא)‪:‬‬ ‫א‪ .‬רבינו ירוחם (נתיב ג‪ ,‬ה) סבר‪ ,‬שהמתחיל בסעודה והגיע זמן ערבית‪ ,‬חייב להפסיק מאכילתו‪ .‬ונימק‪ ,‬שהגמרא כותבת שלמאן‬ ‫דאמר תפילת ערבית חובה‪ ,‬צריך להפסיק באכילה (ולמרות שגם תפילת מנחה חובה ואין חובה להפסיק‪ ,‬כיוון שבלילה השכרות‬ ‫שכיחה‪ ,‬יש יותר מקום לגזור)‪ .‬ועל אף שנפסק להלכה שתפילת ערבית רשות‪ ,‬כיוון לשיטתו למעשה קיבל עם ישראל על עצמו‬ ‫תפילה זו כחובה‪ ,‬ממילא הלכה כשיטה בגמרא שחובה להפסיק באכילה‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''לאכול קודם שיתפלל ערבית‪ ,‬לא יתחיל לאכול משיגיע זמן תפלת ערבית‪ ,‬מאחר דקיימא לן לדידן תפלת ערבית חובה‪.‬‬ ‫ואפילו התיר כבר חגורו כדי לאכול‪ ,‬מטרחינן ליה וחוזר לחגור עצמו ומתפלל תפלת ערבית‪ ,‬דכיוון שיש לו זמן גדול כל‬ ‫הלילה לא מירתת ואתי למיפשע‪ .‬פירוש‪ ,‬והוא הדין אפילו התחיל לאכול והגיע זמן תפלת ערבית שמפסיק‪ ,‬כך פשוט‬ ‫ומוכח בשבת‪ ,‬וכך כתב הרי''ף‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬התוספות (חגיגה ט ע''ב‪ ,‬ד''ה או) חלקו וסברו‪ ,‬שהלכה כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות‪ ,‬ולכן אין חובה להפסיק בסעודה כדי‬ ‫להתפלל‪ .‬עם זאת כפי שראינו בעבר (ויצא שנה ג') ‪ ,‬כאשר נפסק כמאן דאמר שתפילה ערבית רשות‪ ,‬אין הכוונה רשות ממש‪ ,‬אלא‬ ‫רק שכאשר יש אפילו אונס קטן‪ ,‬מותר לבטלה‪ .‬משום כך כאשר הגמרא כותבת שאין חובה להפסיק בסעודה‪ ,‬כוונתה רק למקרה‬ ‫בו כבר לדוגמא שם את החגורה אותה היו שמים לפני האכילה‪ ,‬שאז בהסרתה יש דוחק מועט הדוחה את החובה להתפלל‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הרשב''א (ד''ה ומיהו) בשיטת ביניים סבר‪ ,‬כאשר הגמרא כותבת שלמאן דאמר תפילת ערבית חובה צריך להפסיק מאכילתו‪ ,‬אם‬ ‫כבר שם את החגורה שכאמור היו שמים בזמנו לפני אכילה‪ ,‬כוונתה רק למקרה זה‪ ,‬שאין בו טורח כל כך גדול בהסרת חגורה זו‪.‬‬ ‫אך אם התחיל בסעודתו‪ ,‬כיוון שיש טורח גדול בהפסקת הסעודה‪ ,‬לא הצריכו אותו חכמים להפסיק (למרות שעל פי סברא יש‬ ‫מקום להחמיר גם כאשר התחיל סעודתו‪ ,‬שהרי החשש הוא שמא ישתכר)‪.‬‬ ‫אכילה בסמוך לסעודה‬ ‫להלכה נפסק (או''ח רלה) כדעת הרשב''א‪ ,‬שהמתחיל סעודתו והגיע זמן תפילת ערבית‪ ,‬לא צריך להפסיק אכילתו‪ ,‬אך אם רק עושה‬ ‫הכנות לסעודה‪ ,‬חייב‪ .‬נחלקו‪ ,‬האם כאשר הגמרא כותבת שאין להתחיל לאכול בזמן תפילת ערבית‪ ,‬הוא הדין גם בזמן הסמוך‬ ‫לשעה זו‪ ,‬וכפי שכותבת הגמרא במסכת שבת שאין לאכול בסמוך לזמן המנחה‪ ,‬או שדין ערבית שונה‪:‬‬ ‫א‪ .‬השולחן ערוך (רלה‪ ,‬ג) הבין מדברי הרשב''א (ברכות ב ע''ב ד''ה משעה) ורבינו יונה (א ע''א בדה''ר‪ ,‬ד''ה חכמים)‪ ,‬שכשם שחצי שעה‬ ‫קודם זמן תפילת מנחה‪ ,‬חלים האיסורים החלים בזמן המנחה עצמה‪ ,‬כך גם בתפילת ערבית‪ ,‬חצי שעה סמוך לתפילת ערבית‪,‬‬ ‫אסור לאכול ולישון‪ ,‬כיוון שזמן זה סמוך‪ ,‬ויש חשש שיגררו לתוך זמן התפילה‪ .‬משום כך דן הרשב''א‪ ,‬כיצד מתיישבת שיטת התנא‬ ‫הסובר שזמן קריאת הוא משעה שעני אוכל פיתו‪ ,‬והרי אסור לאכול אפילו סמוך לזמן קריאת שמע‪.‬‬ ‫ראייה לכך שאכן חובה להפסיק סמוך לזמן התפילה‪ ,‬הביא רבינו יונה מהגמרא הכותבת שחכמים חששו שאם יאכלו וישנו‪ ,‬ישכחו‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬ו לכן תיקנו שאין לאכול ולישון‪ ,‬ומשום כך תיקנו שכאשר אדם בא מן השדה בערב‪ ,‬ייכנס לבית הכנסת‪ ,‬אם רגיל‬ ‫לקרות יקרא‪ ,‬ואם רגיל לשנות שונה‪ ,‬ואחר כך יקרא קריאת שמע ומתפלל‪ .‬משמע מלשון הגמרא‪ ,‬שאותו אדם אינו מגיע ממש‬ ‫לזמן תפילת ערבית אלא לפניה‪ ,‬שהרי יש לו זמן ללמוד מעט‪ ,‬ובכל זאת גם בזמן זה אסרו עליו לאכול‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''דהא אמרינן לקמן‪ ,‬כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב וכו'‪ .‬ורוצה לומר שאפילו כשיבא מן השדה קודם זמנה‪ ,‬אין‬ ‫לו לומר כיון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת שמע‪ ,‬אוכל ואשתה תחילה‪ ,‬אלא יש לו לקרות תחילה או לשנות עד יציאת‬ ‫הכוכבים‪ ,‬ויקרא קריאת שמע ויתפלל‪ ,‬ואחר כך יאכל‪ .‬וכיון דחזינן דאפילו כשיבא קודם זמנה חששו שמא יבא לידי פשיעה‪,‬‬ ‫והצריכוהו לקרות או לשנות כדי שיתפלל מיד‪ ,‬שמעינן דדברי הכל שצריך לכתחילה לקרות מיד ביציאת הכוכבים‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬התוספות (ד ע''ב ד''ה משעה) ייתכן שסברו שאין חובה להימנע מתחילת סעודה קודם זמן תפילה ערבית‪ .‬אולי מטעם הט''ז‪,‬‬ ‫שכיוון שזמנה ארוך‪ ,‬לא גזרו על אכילה לפניה‪ ,‬או כי כאמור לשיטתם תפילת ערבית אינה חובה ככל תפילה‪ ,‬ולכן לא ראו להחמיר‬ ‫בה‪ .‬לשיטתם צריך לומר‪ ,‬שכאשר הגמרא כותבת שאדם בא מהשדה‪ ,‬נכנס קודם ערבית ולומד‪ ,‬אין זה בגלל שאסור לאכול לפני‪,‬‬ ‫אלא שתיארו דרכו של עולם‪ ,‬שאם יש לאדם מעט זמן כאשר הוא שב מהשדה ועליו להתפלל‪ ,‬לא מתחיל מיד בסעודה בביתו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הט''ז (רלה‪ ,‬ג) בדעת ביניים סובר שאמנם אין להתחיל בסעודה סמוך לזמן התפילה‪ ,‬אך זמן זה הוא מועט‪ ,‬ולא חצי שעה‪.‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬שגם הרשב''א ורבינו יונה שכתבו שיש להפסיק קודם הזמן‪ ,‬לא כתבו שזמן זה הוא חצי שעה‪ ,‬ובפרט שלדעת התוספות‬ ‫אין צורך לחכות כלל‪ .‬ובטעם החילוק בין מנחה לערבית ביאר‪ ,‬שתפילת מנחה זמנה יחסית קצר‪ ,‬לכן יש מקום לגזור הפסקה‬ ‫משמעותית קודם זמנה‪ ,‬שלא יתחילו בסעודה בסמוך וישכחו להתפלל‪ .‬לעומת זאת תפילת ערבית זמנה ארוך‪ ,‬ולכן גם אם יתחילו‬ ‫באכילה חצי שעה קודם זמן האיסור‪ ,‬פחות סביר שימשכו באכילה כל זמן התפילה‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''ותימה לי‪ ,‬למה כתב (הבית יוסף) כאן דחצי שעה קודם סמוך לזמן קריאת שמע יש איסור‪ ,‬דהא אפילו משחשיכה קרוי‬ ‫זמן היתר במרדכי‪ ,‬ורבינו יונה לא זכר אלא קודם זמנה‪ ,‬וכן הרשב"א כתב סמוך לו קצת מלפניו‪ ,‬ולא כתב סתם סמוך‬ ‫כמו שכתב בתפלת מנחה‪ ,‬אלא ודאי דכאן שזמנה ארוך אין איסור בסמוך‪ ,‬אלא דסמוך שיעור קטן לפני הזמן‪ .‬וכל שכן‬ ‫שהתוספות שמביא בית יוסף כתבו שמשעה שהגיע זמן וכו'‪ .‬על כן אין להחמיר בחצי שעה‪''.‬‬ ‫היתרים לאכילה סמוך לתפילה‬ ‫למרות שכאמור למעשה יש להימנע מאכילה בזמן תפילת ערבית‪ ,‬אך שישנם מספר היתרים‪:‬‬ ‫א‪ .‬טעימה ‪ :‬כיוון שטעם איסור האכילה הוא שמא ימשך בסעודתו‪ ,‬כתבו האחרונים שבמקרה בו מדובר באכילה מועטת‪ ,‬אין בכך‬ ‫איסור‪ ,‬שהרי אין חשש שימשך בסעודתו‪ .‬לכן כפי כתב המשנה ברורה (רלב‪ ,‬לד)‪ ,‬אין לאכול בזמן תפילת ערבית מאכל מחמשת‬ ‫מיני דגן שמתכוונים לקבוע סעודה עליו‪ ,‬שכן זו אכילה משמעותית‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬מסתבר שאין לאכול סעודה הכוללת בשר‪ ,‬אורז‬ ‫וכדומה‪ ,‬שהרי גם סעודה זו ממושכת‪ ,‬ויש חשש שבעקבותיה ישכחו להתפלל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שומר‪ :‬במקרה בו אדם ממנה אדם אחר ("שומר") שיזכיר לו להתפלל‪ ,‬כתב המשנה ברורה (רלה‪ ,‬יח) שאין איסור לאכול סעודה‬ ‫גדולה כאשר הגיע זמן ערבית‪ ,‬שכן אין חשש סביר שישכח להתפלל‪ .‬על בסיס אותו עיקרון‪ ,‬במקרה שיש לאדם מניין קבוע בו‬ ‫הוא מתפלל‪ ,‬מותר לאכול קודם התפילה‪ ,‬שכן גם כאן לא סביר שישכח (ועיין בדף לראש השנה שנה ח')‪.‬‬ ‫שאר מלאכות‬ ‫כאשר הגמרא במסכת שבת (ט ע''ב) דנה באיסורים החלים בזמן מנחה לפני תפילה‪ ,‬היא כותבת שבנוסף לאיסור האכילה‪ ,‬ישנו‬ ‫איסור גם לעשות פעולות שעלולות לקחת זמן רב‪ ,‬כמו תספורת‪ ,‬בית מרחץ וכדומה (ונחלקו האם רק פעולות גדולות נאסרו‪ ,‬או גם פעולות‬ ‫קטנות‪ ,‬שמא יסתבכו ויקחו זמן רב)‪ .‬נחלקו הראשונים האם גם לפני תפילת ערבית נאסרו מלאכות אלו (כאשר אין שומר)‪:‬‬ ‫א‪ .‬המשנה ברורה (רלה‪ ,‬יז) פסק בעקבות הרשב''א (ברכות ט ע''א‪ ,‬ד''ה ובני)‪ ,‬שכשם שמלאכות אלו אסורות לפני מנחה‪ ,‬כך הן‬ ‫אסורות לפני ערבית‪ ,‬שהרי החשש הוא שמא ימשך בהן ולא יתפלל‪ .‬ב‪ .‬ערוך השולחן (שם‪ ,‬טז) חלק וסבר שמסתימת שאר‬ ‫הראשונים‪ ,‬וכן הטור והשולחן ערוך‪ ,‬שלא הזכירו שכשם שאסורה אכילה ושינה‪ ,‬כך אסורות שאר מלאכות‪ ,‬מוכח שדין זה אינו‬ ‫נוהג בתפילת ערבית‪ .‬ואף הגמרא‪ ,‬אם מלאכות אלו היו אסורות גם לפני תפילת ערבית‪ ,‬מדוע לא ציינה כך‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''הרשב"א כתב דכל הני דאסורים סמוך למנחה‪ ,‬והיינו תספורת ומרחץ ובורסקי ודין‪ ,‬וכן מבואר מלשון הלבוש‪ .‬אבל מלשון‬ ‫הרמב"ם והטור והשולחן ערוך מבואר‪ ,‬דרק אכילה אסרו‪ ,‬משום דממשיך השינה‪ ,‬אבל שארי מלאכות אין ממשיכים‬ ‫השינה והלילה ארוכה‪ ,‬ואין חשש בזה שתעבור הלילה ולא יתפלל‪ ,‬וכן כתב אחד מהגדולים‪ .‬ועוד דאי כל הני אסור גם‬ ‫בערבית‪ ,‬למה תנן בשבת רק סמוך למנחה‪ ,‬והוי ליה לומר סמוך למנחה ולערבית‪''.‬‬ ‫לגבי טעם החילוק בין מנחה לבין ערבית‪ ,‬העלו שתי סברות‪ .‬האחת‪ ,‬תפילת מנחה זמנה קצר‪ ,‬ולכן גזרו על עשיית מלאכה‪ ,‬שמא‬ ‫יעבור זמנה ואילו ערבית זמנה ארוך‪ ,‬לכן גם אם יימשך במלאכה זו‪ ,‬לבסוף יסיימה ויוכל להתפלל‪ .‬השנייה‪ ,‬בדרך כלל לא מקובל‬ ‫לעשות מלאכות אלו בערב‪ ,‬ולכן לא גזרו על דבר שאינו שכיח‪.‬‬ ‫שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...1‬‬ ‫‪ 1‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל‪ tora2338@gmail.com :‬או בערוץ הוואטסאפ 'הלכה בפרשה'‪.‬‬