gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הורינו · Horeinu — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: הורינו · Horeinu

שבוע: ויצא (2026-11-16)

הורינו · Horeinu — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד‬ ‫פרשת ויצא תשפ"ז | שנה ג' ‪151‬‬ ‫ְלְֶאָחָ יו ִלִ ְקְ טּו ֲֲאָבִָנִ ים (ל"א מ"ו)‬ ‫ַיֲַעֹקֹב ֶ‬ ‫ּאֶמר ֲ‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫הורינו דברות קדשך‬ ‫כיבוד אב ואם בפרשת השבוע‬ ‫רש"י פירש בשם המדרש "הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה‬ ‫עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס‬ ‫ולמלחמה" (ב"ר) והכוונה לבניו של יעקב ובכל זאת קרא להם אחיו‪ .‬אולם‬ ‫מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג‬ ‫הרמב"ן פירש שהכוונה לאחיו – אחי לבן‪ ,‬והסיבה שיעקב פנה אליהם ולא‬ ‫אּוַכל ָלָ קּום ִִמ ָּּפֶנֶ יָך‬ ‫ִיִַחר ְּּב ֵֵעיֵנֵ י ֲֲאֹדִֹנִ י ִּּכי לֹוא ַ‬ ‫ָאִָביָהָ ַַאל ַ‬ ‫ּאֶמר ֶֶאל ִ‬ ‫ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫ישירות ללבן‪ ,‬משום שנהג בו כבוד שהיה חמיו‪ .‬וז"ל הרמב"ן‪ :‬ויאמר יעקב‬ ‫(ל"א ל"ה)‬ ‫לאחיו‪ ,‬לאחי לבן הנזכר אשר באו עמו‪ ,‬כי לא רצה לאמר כן לחמיו‪ ,‬שהיה‬ ‫הזוהר הק' כותב בפטירת רחל אמנו קודם זמנה‪ ,‬וז״ל‪ :‬״ואע״ג דרחל איהי‬ ‫נוהג בו כבוד‪ .‬וכן "ויקרא לאחיו לאכל לחם"‪ ,‬לאחי לבן‪ ,‬ולא קרא ללבן דרך‬ ‫עבדת לאעקרא ליה לאבוה מבתר עבודה זרה‪ ,‬אתענשת דלא רביאת‬ ‫כבוד‪ ,‬כאילו הכל ברשותו והכל שלו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ליה לבנימין‪ ,‬ולא קיימא בהדיה שעתא חדא‪ ,‬בגין צערא דאבוה ע״כ‪.‬‬ ‫מלשון הרמב"ן ניתן להבין גם מהי דרך הכבוד הראויה כלפי חמיו‪ ,‬ובוודאי‬ ‫ותרגום הדברים – שאע"ג שרחל התכוונה להפריש את אביה מע"ז‪ ,‬מ"מ‬ ‫שכלפי אביו ואימו‪" .‬כאילו הכל ברשותו והכל שלו"‪ ,‬גם כאשר יעקב הוא‬ ‫נענשה על כך שלא זכתה לגדל את בנימין‪.‬‬ ‫המזמין לאכול לחם‪ .‬לא לתת הרגשה לחמיו שהוא הנותן‪ ,‬אלא להיפך‪,‬‬ ‫ולכאורה תמוה מדוע העונש שלא זכתה לגדל את בנימין נחשב מידה‬ ‫שהכל של לבן‪ ,‬ויעקב הוא המבקש רשות‪ .‬וידוע שכך ממש היה נוהג‬ ‫במידה על ביטול מצות כיבוד אב‪ ,‬ואם היה מזכיר פטירתה ״בקיצור ימים״‬ ‫הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ כאשר הוריו שהיו בעברם אמידים‪ ,‬נאלצו‬ ‫הרי היה זה מובן מדוע זה עונש על ביטול כיבוד או״א שנאמר בו למען‬ ‫לעבור לגור אצל בנם ראש ישיבת קמניץ‪ ,‬לאחר שירדו מנכסיהם‬ ‫יאריכון ימיך [עפ״י המכילתא שמביא רש"י שדברי תורה נדרשים מכלל הן‬ ‫במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬והוא היה דואג לכלכלתם ולכל מחסורם‪.‬‬ ‫אתה שומע לאו‪ ,‬למען יאריכון – ואל לאו‪ ,‬יתקצרון] אבל הזוה"ק הרי ביאר‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬העניות קשה שבעתיים עבור אדם עשיר שירד מנכסיו‪,‬‬ ‫שהעונש הוא מה שלא זכתה לגדל את בנימין‪.‬‬ ‫אולם הגאון רבי ברוך בער הצליח בעמל רב לתת להוריו תחושה נעימה‬ ‫אמנם עפי״ד משנת רבי אליעזר‪ ,‬וז״ל‪ :‬רבי יהודה אומר בשכר כבוד‬ ‫כדי שלא יכאבו את מצבם‪ .‬למשל‪ ,‬כאשר היה נוטל משהו מהבית היה‬ ‫שכבדת אבותיך תראה בניך‪ ,‬יכול הדיוטות‪ ,‬ת״ל תשיתמו לשרים בכל‬ ‫מבקש מהם את הדבר כאילו שייך הוא להם וכל מי שהיה בביתו הרגיש‬ ‫הארץ וכו׳‪ ,‬הרי שבשכר כיבוד או״א אינו זוכה רק לבנים‪ ,‬אלא זוכה לגדל‬ ‫שהוא עצמו מסתובב כאורח וכבן הסמוך על שולחן אביו‪.‬‬ ‫בנים גדולים וחשובים‪ .‬וגם בזה יש לפרש שזה מידה במידה כיון שכיבד‬ ‫וכך היה נוהג הגאון רבי ברוך בער במשך שנים רבות גם כלפי חמותו‪,‬‬ ‫את הוריו‪ ,‬זוכה גם הוא להתכבד ע״י בניו‪ ,‬והיינו כשבניו גדולים הרי יש לאב‬ ‫הרבנית מרת בילא צימרמן ע"ה‪ ,‬שהאריכה ימים הרבה‪ ,‬והייתה מתגוררת‬ ‫כבוד בזה‪ .‬ולפי"ז הרי חלק מהעונש של מידה במידה זה לא רק הקיצור‬ ‫בביתו והיה מכבדה באופן מופלא‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬אלא זה שהיא לא זכתה לגדל את בנימין ולראותו גדול וחשוב‪.‬‬ ‫כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות‪ ,‬כהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬שבת‪ ,‬שמירת הלשון ועוד‪ ,‬כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות‬ ‫הורינו דרך חיים‬ ‫כיבוד אב ואם ומוראם‪ ,‬שמצווה זו היא תמידית בכל זמן‪ ,‬וחמורה היא עד מאוד‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג‬ ‫ואם לא ילמד את הלכותיה‪ ,‬מאין ידע היאך לקיימן‪ ,‬ויכשל בדברים רבים‪ ,‬מבלי‬ ‫עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס‬ ‫לדעת שהוא נכשל‪.‬‬ ‫מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג‬ ‫ולפסוק ההלכה האמיתית על פי התורה‪ .‬אולם בפרישה (ס״ק ג׳) נראה שיש‬ ‫הלכה למעשה בדיני סתירת דברי הוריו – חלק ב'‬ ‫איסור בכל אופן של מחלוקת‪ .‬ולכן נראה שיש להחמיר אפילו בדרך בירור‬ ‫השו״ע כתב 'ולא יסתור את דבריו'‪ ,‬והחיי אדם (ס״ז ח׳) כתב 'בין בדברי‬ ‫מסקנה להלכה‪.‬‬ ‫תורה ובין במילי דעלמא'‪ .‬יש מהאחרונים שכתבו שבדין ודברים בעניין הלכה‬ ‫בשו״ת שבט הלוי‪ 4‬הביא שכבר כתבו רוב הראשונים שגם בדבר הלכה אסור‬ ‫מותר‪ ,‬ויש שכתבו להיפך – שדווקא בדבר הלכה זו פחיתות כבוד עבורו אבל‬ ‫לסתור את דבריו‪ ,‬ואף שמצאנו הרבה מחלוקות בין אבות ובנים בסוגיות עיון‬ ‫בעניין חולין‪ ,‬אין בעיה‪ ,‬אולם רוב הפוסקים להלכה כתבו שבכל דבר אחר חוץ‬ ‫התורה‪ ,‬אולם כל זה מותר כל זמן שלא עושים את זה דרך סתירה ולשון‬ ‫מדברי תורה‪ ,‬וודאי שאסור לסתור‪.‬‬ ‫הכרעה‪.‬‬ ‫ודבר פשוט הוא שאם אביו אומר לו רצוני לשמוע דעתך‪ ,‬צריך שיאמר לו כפי‬ ‫ב'חוט שני'‪ 5‬הביא כמה דינים לעניין סותר דברי אביו‪ ,‬וביאר שמה שכתב‬ ‫הנראה לו הן בדברי תורה הן במילי דעלמא‪ ,‬אפילו כשדעתו הפוכה מדעת‬ ‫במחבר סותר את דבריו אין הכוונה כשסותר את דבריו דווקא בדיבור‪ ,‬אלא‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫אפילו אם אביו ציווה לבנו שלא יעשה פעולה מסוימת‪ ,‬אסור לבן לעשות זאת‬ ‫והחזון איש‪ 1‬כתב על הדין של סתירת דבריו‪ ,‬שהאיסור הוא דווקא כשהבן או‬ ‫משום שנחשב בכך סותר את דבריו‪ .‬ועוד נכלל באיסור זה אם ההורים מצווים‬ ‫הבת סותרים את דברי ההורים בלשון החלטה‪ ,‬אבל לטעון בסברא ולהקשות‬ ‫לבנם דבר מה ובנם משיב שלא רוצה‪ ,‬כיוצא בזה הרי זו חוצפה‪ ,‬ועובר הבן על‬ ‫מותר‪ ,‬שהרי כל התלמידים דנו בפני רבם וסתרו דבריהם‪ .‬ופתחי תשובה‪2‬‬ ‫איסור דאורייתא ולא נמחל לו עד שירצה את הוריו‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הביא להלכה שהבן עם האב יכולים להקשות ולתרץ בלימוד‪ ,‬ולהסיק‬ ‫מסקנות להלכה‪ ,‬ואין בזה משום סותר את דבריו‪.‬‬ ‫ואם תכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה‪ ,‬ק"ו‬ ‫יש מהאחרונים‪ 3‬שכתבו שמה שאסור לבן לסתור דברי אביו‪ ,‬הוא דווקא‬ ‫בן בנו של ק"ו שתכבד את אביך שבשמים אשר נתן בך הנשמה החלק‬ ‫כשאינו נוגע להלכה למעשה‪ ,‬אבל בנוגע למעשה מותר‪ ,‬כיון שהוא מצווה‬ ‫המעולה הקיים לנצח (כלי יקר שמות כ' י"ב)‬ ‫לפסוק הדין לאמיתה של תורה כפי שנראה לו‪ .‬ואפילו כשאינו נוגע עכשיו‬ ‫למעשה‪ ,‬כשלומד ומורה לאחרים גם כן מותר‪ ,‬שהרי הוא מחויב להגיד‬ ‫‪ .1‬יו"ד סימן קמ״ט אות א׳ ‪ .2‬ר"מ ס״ק א׳‪ ,‬הביא מעצמות יוסף על קידושין ‪' .3‬חקר הלכה' ערך כיבוד אב ואם ‪ .4‬חלק ב׳ סימן קי״א אות ב׳ ‪ .5‬הל׳ כיבוד אב ואם עמוד ער״ה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרפואה שלמה‬ ‫לזרע של קיימא‬ ‫לזיווג‬ ‫להצלחה וס"ד‬ ‫מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫שושנה בת יוכבד‬ ‫בעילום שם‬ ‫רונית בת שרה‬ ‫יוסף בן רבקה‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז ‪ /‬גליון ‪151‬‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשה אבות‬ ‫סיפור מהחיים‬ ‫סייעתא דשמיא מיוחדת במציאת דירה‬ ‫מאז החתונה במשך כעשר שנים התגוררנו בדירה קטנה וצפופה כדרך‬ ‫העולם‪ ,‬לא מוצאים פינה של שקט אבל עם הרבה שמחת חיים והווי‬ ‫משפחתי‪ .‬עד שהגיע מצב שהיינו חייבים לחפש דירה מרווחת יותר‪.‬‬ ‫כשהתחלנו לחפש דירה‪ ,‬הרשימה שלנו הייתה כמו שאפשר להבין‪ :‬מספר‬ ‫חדרים‪ ,‬מחיר‪ ,‬אזור ושכנים וכו' אבל כבר בשיחה הראשונה עם הילדים‪,‬‬ ‫ליד שולחן השבת‪ ,‬אשתי אמרה להם משפט שליווה אותנו בכל התהליך‪:‬‬ ‫"אנחנו לא מחפשים רק דירה בשבילנו‪ .‬אנחנו מחפשים מקום שבו גם‬ ‫סבא וסבתא ירגישו בבית‪".‬‬ ‫אמא שלי שתאריך ימים מתקשה לעלות מדרגות מאז הניתוח בברך‪.‬‬ ‫ההורים של אשתי גרים בשכונה מעט רחוקה‪ ,‬ואנחנו מגיעים אליהם כל‬ ‫שבת שלישית או רביעית בשמחה‪ ,‬אבל הם אומרים תמיד‪" :‬אל תדאגו‬ ‫לנו‪ ,‬תבחרו מה שטוב לכם‪".‬‬ ‫רב הנסתר‬ ‫דאגנו בכל זאת‪ .‬פסלנו דירות יפות‪ ,‬גם כאלה במחיר טוב‪ ,‬כי הן היו בקומה‬ ‫שלישית בלי מעלית‪ .‬בדקנו אם יש חדר מדרגות רחב‪ ,‬חנייה קרובה‪,‬‬ ‫מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי‬ ‫ומקום לשבת בחוץ‪ .‬מתווך אחד חייך ואמר לי‪" :‬אתם הזוג הראשון שבודק‬ ‫מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה‪,‬‬ ‫אם יש ספסל ליד הכניסה‪ ".‬עניתי בפשטות‪" :‬זה בשביל ההורים‪".‬‬ ‫לא הכול זרם‪ .‬פעמיים הצעה נפלה ברגע האחרון‪ ,‬ובפעם השלישית‬ ‫גלו ושלחו לנו‪ ,‬ואולי תזכו בפרסים!‬ ‫המחיר עלה בבת אחת‪ .‬יום אחד אשתי חזרה הביתה עייפה ושאלה‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫בשקט‪" :‬אולי אנחנו מקשים על עצמנו? אולי כדאי להתפשר?" שתקתי‬ ‫או בפקס‪077-6021640 :‬‬ ‫רגע‪ ,‬דיברנו והבנו‪ :‬אנחנו יכולים להתפשר על עצמנו‪ ,‬לא עליהם‪ .‬אנחנו‬ ‫נמשיך לחפש ובעז"ה תהיה סייעתא דשמיא‪ .‬האמת היא שגם אני לא‬ ‫הייתי בטוח‪ ,‬אבל הרגשתי שאם נוותר על מה שחשוב לנו מבחינה ערכית‪,‬‬ ‫אז מה כל הטעם בדיבורים גבוהים? הנה במבחן המעשה אנחנו מוותרים‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬ביום שישי אחד‪ ,‬התקשרה מישהי מהשכונה של חמי וחמותי‪ .‬בבניין‬ ‫שלה‪ ,‬שלוש דקות הליכה מבית ההורים‪ ,‬מישהו עמד למכור דירה בקומת‬ ‫קרקע‪ ,‬עם כניסה ישרה ובלי מדרגות‪ .‬עוד לא פרסמו אותה‪ .‬בעלי הדירה‬ ‫ביקשו רק אנשים רציניים שיסתדרו עם השכנים‪ ,‬ורצו לסגור מהר ובשקט‪.‬‬ ‫כשהגענו לראות את הדירה‪ ,‬אנחנו רואים מטרים ספורים מהדירה בפינת‬ ‫הרחוב ספסל עץ ישן‪ .‬לא היה צריך לדבר כדי להבין את ההשגחה פרטית‪.‬‬ ‫פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת תולדות‬ ‫המחיר היה בדיוק בתקציב‪ .‬אחרי משא ומתן קצר בעלי הדירה הסכימו‬ ‫אע״פ שמותר במהלך טיפול פסיכולוגי לסתור את דברי‬ ‫הוריו‪ ,‬כי נחשב לצורך רפואה‪ ,‬אולם אסור שיהיה בדרך‬ ‫והסתדרנו על התנאים‪ ,‬גם בשבועות שאחרי המשכנתא אושרה בלי‬ ‫בזיון להורים‪ ,‬שזה לא הותר אף לצורך זה‪.‬‬ ‫עיכובים‪ .‬ביום שחתמנו‪ ,‬חמי שיח' אמר ברעד‪" :‬הלכתם ועשיתם הכול‬ ‫(פסקי הגר״מ פיינשטיין זצ״ל הובא בספר רשומי אהרן חלק א׳ יו״ד סימן ר״מ‬ ‫בשביל שיהיה לנו נוח‪ ,‬ובסוף ה' סידר לכם דירה שנוחה לכולנו‪ ".‬לא‬ ‫סעיף ג׳)‬ ‫הצלחתי לענות‪ .‬רק לחצתי לו את היד‪.‬‬ ‫חצי שנה עברה מאז שנכנסנו לדירה וראיתי צורך לכתוב לכם את זה‪.‬‬ ‫אנחנו ב"ה שמחים‪ .‬בכל ליל שבת אחרי הדלקת נרות‪ ,‬או שבת אחרי‬ ‫הצהריים אתם יכולים לראות את חמותי יושבת שם עם אחת מבנותיה‬ ‫הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל‪.‬‬ ‫או כלותיה‪ ,‬על ספסל העץ בפינת הרחוב סמוך לדירה‪ ,‬והילדים רצים‬ ‫ומשחקים סביבם‪ .‬כשמישהו שואל אותי איך מצאנו דירה כזאת‪ ,‬אני עונה‪:‬‬ ‫"לא חיפשנו רק מה שמתאים לנו‪ .‬חשבנו על ההורים‪ ,‬והסייעתא דשמיא‬ ‫הובילה אותנו הביתה‪".‬‬ ‫ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל‬ ‫גם באנגלית ובאידיש‬ ‫כתבו לנו הצטרפות – אנגלית ‪ /‬אידיש‬ ‫וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם‬ ‫הצטרפו עכשיו‪horeinuorg@gmail.com :‬‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז ‪ /‬גליון ‪151‬‬ ‫ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה‬ ‫והשיב לב‬ ‫בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון‪ .‬סודיות מובטחת‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות משולחנם של‬ ‫יועצים רבניים ומטפלים‬ ‫או להסביר לאבא שהוא "לא צודק"‪ .‬עדיף לאפשר לו לצאת מהמצב בכבוד‪.‬‬ ‫הורינו היקרים שיחיו‪ ,‬ב"ה מתבגרים‪ ,‬ואנחנו מוצאים את עצמנו מול‬ ‫הקלסרים לכאורה שייכים לבעל העסק‪ ,‬וחובה למסור אותם‪ .‬גם אם הדבר‬ ‫מציאות שקשה לנו‪ .‬אבא ב"ה מתפקד‪ :‬הוא יודע ספר ומוסר שיעור בדף‬ ‫נעשה מתוך כעס‪ ,‬אסור להשהות אותם‪ ,‬ובוודאי לא להפוך אותם לקלף במשא‬ ‫היומי שנים רבות‪ .‬בזמן האחרון אנחנו רואים שהוא נחלש‪ ,‬קשה לו ללכת‬ ‫ומתן על הכסף‪ .‬הוא עלול להיפגע בפועל‪ ,‬ויש בכך גם בעיה הלכתית (שטעונה‬ ‫והוא חושב לאט‪.‬‬ ‫בירור עם רב)‪ ,‬ולא רק של יחס‪ .‬אבל אין צורך להגיע לשם‪ :‬אפשר להציג זאת‬ ‫אבא עובד כמנהל חשבונות לכמה עסקים קטנים‪ ,‬ובשנים האחרונות אני עוזר‬ ‫לאבא כך שלא ירגיש שהוא נדרש "להתפשר"‪.‬‬ ‫לו בעבודה‪ ,‬בעיקר בצד הטכני‪ :‬שידור קבצים‪ ,‬קבלת קודים וכדומה‪ .‬לאחרונה‬ ‫אולי לא כדאי לשאול את אביך האם לתת לו את הקלסרים‪ ,‬זו שאלה שנותנת‬ ‫קשה לו יותר לעבוד והוא מתעייף מהר‪ .‬הוא לא רוצה להפסיק מעצמו‪ ,‬אבל‬ ‫לו מקום לומר "לא"‪ .‬במקום זאת‪ ,‬הציעו לו להחליט איך‪ ,‬לא אם‪" :‬אבא‪ ,‬הוא‬ ‫בפועל הוא עובד לאט מאוד והרוב נופל עלי‪.‬‬ ‫צריך את הקלסרים‪ .‬מה נוח לך‪ ,‬שאני אכין אותם ואמסור‪ ,‬או שתעבור עליהם‬ ‫בעל עסק אחד‪ ,‬שעבד עם אבא כארבעים שנה והיה חבר טוב שלו‪ ,‬מרגיש כבר‬ ‫קודם?" כך נשמר מעמדו כמי שמנהל את העניין‪ ,‬ואיש לא מבקש ממנו רשות‬ ‫שאינו מקבל את התפוקה המתאימה וביקש לעזוב‪ .‬אכן קשה לאבא‪ ,‬ונראה‬ ‫לעשות את מה שממילא ראוי לעשות‪.‬‬ ‫שיש לו הפסדים כספיים‪ .‬אבא כועס עליו‪ .‬אמנם אמר לי שהם כבר יעזבו‪ ,‬אבל‬ ‫צריך לעשות הפרדה בין החומרים והכסף‪ .‬אתה יכול לטפל בשניהם דרכך‪ ,‬בלי‬ ‫בפועל הוא לא כל כך רוצה לדבר אתו‪.‬‬ ‫שאבא שלך יצטרך לפגוש את בעל העסק פנים אל פנים‪ .‬אפשר למסור את‬ ‫אני כבר בקשר עם העסק הזה בגלל העזרה שאני נותן לאבא‪ .‬כעת בעל העסק‬ ‫הקלסרים ולקבל את הצ'ק בו־זמנית‪ ,‬ולהביא אותו לאבא‪.‬‬ ‫חייב לאבא כסף‪ ,‬והוא אומר‪" :‬תגיד לאבא שיבוא אליי ואתן לו צ'ק"‪ .‬אבא משיב‪:‬‬ ‫דבר עם בעל העסק בגילוי לב‪ .‬אמור לו שאביך מתקשה בשיחה הזאת‪ ,‬ושהדבר‬ ‫"אני לא רוצה להיכנס אליו‪ ,‬הוא ישאל אותי אם אני כועס…"‬ ‫אינו נובע מחוסר כבוד אלא מרגשות מעורבים אחרי כל כך הרבה שנים‪ .‬כך תגן‬ ‫עכשיו בעל העסק מבקש לקבל את החומר הישן‪ .‬אני לא רוצה לשאול את‬ ‫על כבוד אביך‪ ,‬וגם תסייע לחבר וותיק להבין שאין מאחורי ההימנעות כעס עליו‬ ‫אבא אם אפשר למסור לו את הקלסרים‪ ,‬כי הוא עלול לכעוס ולומר‪" :‬לא אתן‬ ‫אישית‪ .‬בעל עסק שעבד ארבעים שנה עם אביך כנראה יבין‪.‬‬ ‫לו עד ש…"‪ .‬מצד שני‪ ,‬החומר שייך לבעל העסק‪ ,‬והוא עלול להפסיד כסף אם‬ ‫לגבי דיני ממונות האם חייבים להעביר את הקלסרים למרות התנגדות אביך‪,‬‬ ‫לא יהיו בידיו הקלסרים‪ .‬מה עליי לעשות? מה אני יכול לעשות?‬ ‫צריך לשאול רב‪.‬‬ ‫ומעבר לשאלה הנוכחית‪ ,‬העובדה שהוא איטי יותר והרוב נופל עליך היא מציאות‬ ‫הפנייה שלך למעשה נוגעת בשני רבדים‪ :‬כבוד אב‪ ,‬וחובתכם כלפי בעל‬ ‫שלא תיעלם‪ .‬כדאי שתתחילו לחשוב‪ ,‬בעדינות‪ ,‬על שינוי מבני בעבודה‪ :‬צמצום‬ ‫העסק‪ .‬אפשר להפריד ביניהם‪ ,‬ואז הדרך ברורה יותר‪.‬‬ ‫מספר הלקוחות‪ ,‬חלוקת העבודה בצורה מוסכמת‪ ,‬או הבאת עזרה מקצועית‬ ‫אדם שהיה בעל מקצוע מוערך במשך עשרות שנים‪ ,‬ופתאום מרגיש שחבר‬ ‫נוספת‪ .‬גם זה לא נעשה בבת אחת‪ ,‬ולא בצורת "אתה כבר לא מסוגל"‪ ,‬אלא‬ ‫ותיק מוותר עליו‪ ,‬חווה זאת לא רק כפגיעה כספית אלא כפגיעה בכבוד‪ .‬הכעס‬ ‫כחלק מ"בוא נארגן את העבודה כך שתוכל להמשיך ליהנות ממנה"‪ .‬כבוד אב‬ ‫כלפי בעל העסק הוא לעתים הדרך להתגונן מהכאב שבתחושת ההיחלשות‪.‬‬ ‫אין פירושו להימנע מכל דבר שעלול לגרום לו אי נוחות‪ ,‬אלא לשמור על כבודו‬ ‫ולכן גם הסירוב לפגוש אותו‪ :‬הוא חושש מהשאלה "האם אתה כועס?"‪ ,‬כי היא‬ ‫תוך כדי עשיית הנכון‪.‬‬ ‫תחשוף את מה שהוא מנסה לא להרגיש‪ .‬מכאן שאין טעם להתווכח עם הכעס‬ ‫שורות שנכתבו ברגישות אמת עבור ילדים‬ ‫להורים מתמודדי נפש‪ ,‬ע"י "בת לאמא נהדרת‬ ‫החווה מצבים לא פשוטים"‪.‬‬ ‫הוא אוהב אותי! כי אין ניסיון שיביא לי בלי כח שהוא נתן‪ ,‬רק צריך למצוא‬ ‫גם אני קוראת את המדור המיוחד הזה בהורינו‪ ,‬וגם אני נחשפתי לקורס‬ ‫לפעמים את הכוחות!‬ ‫מיוחד מהורינו‪ ,‬ואני רוצה לכתוב פה משהו שלדעתי יוכל מאוד לחזק‬ ‫נכון‪ ,‬לא מכחישה‪-‬הרגשות הכואבים והקשים נמצאים‪ ,‬אבל אי אפשר‬ ‫את האלו שמתמודדים עם מקרים דומים‪ ,‬לא פשוטים‪.‬‬ ‫להשוות כשחיים את זה עם אלוקים! כשמבינים שזו זכות שהוא מאמין‬ ‫איך אפשר לכבד כשיש כל כך הרבה אי הבנות? איך אפשר לכבד כשיש‬ ‫בי שאקיים את המצווה הנדירה והקשה בשלמות‪ ,‬דווקא מתוך קושי‪,‬‬ ‫כל כך הרבה מלחמות? איך אפשר לכבד כשיש כל כך הרבה רגשות‬ ‫דווקא מתוך סיבה אמיתית להיות עצובה‪ ,‬דווקא כשהתמודדות הזו היא‬ ‫כואבים? כשבחוץ העולם רואה את אמא שלך כאישה כל כך נערצת‪,‬‬ ‫רק ביני לבינו‪ ,‬כי אין מי שיודע או מבין הרי היא ידועה בתור בן אדם‬ ‫מוכרת‪ ,‬אנרגטית וחיה‪ ,‬שכל אחת רק מייחלת לעצמה כזאת אמא‪...‬‬ ‫ה‪-‬וואוו‪....‬‬ ‫שמבחוץ רואים אותה כמקום בטוח‪ ,‬מכיל‪ ,‬מבין ומייעץ כשאת רק‬ ‫כיבוד הורים היא מצווה שווה! היא מצווה בונה! לא סתם היא מזכה‬ ‫חולמת לקבל כזה מקום‪...‬‬ ‫אותנו באריכות ימים‪ ,‬היא באמת דורשת ‪ -‬לא רק ממי שמתמודד איתה‬ ‫והחלום הזה הוא החלום הגדול של כל ילד בביתה‪ ,‬אך הלב הטוב של‬ ‫בצורה לא סטנדרטית ‪ -‬אלא מכל אחת‪ ,‬המון עבודת מידות!‬ ‫אמא לא יכול להכיל את הקרובים אליה באמת (שלא תבינו לא נכון‪ ,‬היא‬ ‫בלי לדבר כרגע על השכר שנקבל בעז"ה בעולם הבא‪ ,‬היא שווה כבר‬ ‫באמת אישה מדהימה אך כל מיני תקריות בחיים הביאו אותה למצב‬ ‫בעולם הזה‪ .‬היא מקנה בנו מידות מתוקנות‪ ,‬ומה שווה יותר מלחיות‬ ‫הזה) וכן‪-‬זה קשה וכואב כשאת צריכה להחליף את התפקיד ולהיות‬ ‫עם מידות טובות ונעימות פה בעולם? זכיתי ללמוד בסדנאות הורינו‬ ‫בשבילה‪ ,‬וקשה עוד יותר לחייך מול כל אמרה הנאמרת בעיניים בורקות‬ ‫שהיו אצלנו בסמינר‪ ,‬ולהכיר את המצווה הזאת וגודל שכרה‪ ,‬ולשנות‬ ‫של‪ -‬וואו זכית באמא מיוחדת!‬ ‫את כל נקודת המבט שלי על אמא‪ ,‬ומכאן אני שולחת כוחות לכל מי‬ ‫נכון‪ ,‬הם צודקים! זכיתי במשהו מיוחד זכיתי במצווה מיוחדת ביותר!‬ ‫שמרגישים כמוני‪ .‬וזכו בניסיונות כמוני – בכם ה' בחר לקבל את המצווה‬ ‫מיוחדת וייחודית ביותר בשבילי‪ ,‬מתנה גדולה שה' נתן לי‪ ,‬הזדמנות‬ ‫הזאת עם כל הקושי‪ ,‬כי הוא מאמין בכם‪ ,‬אז תאמינו גם אתם בעצמכם‪.‬‬ ‫לכבד במקרה לא קל‪ .‬ה' נתן לי הזדמנות לקיים מצווה יקרה שכזו בהמון‬ ‫עבודה‪ ,‬בהמון תפילה‪ ,‬בהמון ניסיונות והתמודדויות‪ ,‬כי הוא סומך עלי! כי‬ ‫יש לכם השגות על הנכתב? רוצים לשתף התמודדות אישית‬ ‫שלכם? מוזמנים לשלוח אלינו ונפרסם בעז"ה ככל האפשר‪:‬‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫פרשת ויצא תשפ”ז ‪ /‬גליון ‪151‬‬ ‫כתיבה‪ :‬י‪ .‬בנימין‬ ‫מני מספר על אבא ואמא‬ ‫ומצוות כיבוד הורים‬ ‫ֶנֶ ַַחמ ָּוָׁשה ֲֲה ַַמּמ ָּוָׁשּה י ֵֹוֵצאת ַלַ ִּגִ ָּנָ ה‬ ‫לֹו ְְּכלּום‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַהְּנְ ִִפיָלָ ה ָָהְיְ ָָתה ָָּכל ָָּכְך ַַמ ְְצ ִִח ָיָקה‪ֶֶׁ ,‬ש ֻֻּכָּלָ נּו ָָּפ ַַר ְְצנּו ִִּב ְְצחֹוק‪ֻֻּ .‬כָּלָ ם‬ ‫ֵיֵ ׁש ֶֶא ְְצֵלֵ נּו ַַּב ַַּבִיִ ת ִִּתיֹנ ֶֶֹקת ַַא ַַחת ֶֶׁש ְְּמ ֻֻסֶּגֶ ֶלֶ ת ִלִ ְגְ ֹרֹם ְלְ ֻֻכָּלָ ם ְלְ ַַה ְְפ ִִסיק ֶֶאת ָָמה‬ ‫מּוָׁשה‪ִִ .‬היא ִנִ ְְב ֲֲהָלָ ה ִּוִפ ְְתאֹום ִִה ְְת ִִחיָלָ ה ִלִ ְְבּכֹות‪.‬‬ ‫חּוץ מֶנֶ ַַח ָ‬ ‫קֹוְר ִִאים ָלָ ּה ֶנֶ ָָח ָָמה‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַאף‬ ‫עֹוִׂשים‪ַַ ,‬רק ִִּבְגְ ַלַ ל ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ַַחֶּיֶ ֶֶכת‪ְ .‬‬ ‫ֶֶׁש ֵֵהם ִ‬ ‫אֹוָתּה ַַּב ֲֲע ִִדינּות‪ְ ,‬לְ ַַד ֵֵּבר ֵֵאֶלֶ ָיָה ּוְלְ ַַחֵּיֵ ְך‪.‬‬ ‫ִנִ ַּגַ ְְׁש ִִּתי ִִמָּיָ ד ָלָ ֲֲעָגָ ָלָ ה‪ִ .‬נִ ִִּס ִיִתי ְלְ ַנַ ְְעֵנֵ ַַע ָ‬ ‫מּוָׁשה‬ ‫קֹוֵרא ָלָ ּה ָָּכ ָָכה‪ֵֵ .‬מ ָָאז ֶֶׁשֵּלֵ ְיְ ִִּבי ִִה ְְמ ִִציא ֶֶאת ַַה ֵֵּׁש�ם "ֶנֶ ַַח ָ‬ ‫ֶֶא ָָחד ְְּכ ָָבר ֹלא ֵ‬ ‫ּמּוָׁשּה ֹלא ִִה ְְת ַַר ְְּׁש� ָָמה ְוְ ִִה ְְמ ִִׁש ָיָכה ִלִ ְְבּכֹות‪ְ .‬לְ ֶֶרַגַ ע ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַלַ ֲֲעלֹות‬ ‫ֲֲא ָָבל ַַה ָָּמ ָ‬ ‫ּמּוָׁשּה"‪ֲֲ ,‬א ִִפּלּו ִִא ָָּמא ִִמ ְְׁש ַַּת ֶֶּמ ֶֶׁשת ּבֹו‪.‬‬ ‫ֲֲה ַַמ ָ‬ ‫עֹוֵמד‬ ‫נּוַח‪ְ ,‬וְ ַַע ְְכ ָָׁשו ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫ּתּוַכל ָלָ ַ‬ ‫אֹוָתּה ְְּכ ֵֵדי ֶֶׁש ַ‬ ‫ַַה ַַּבְיְ ָָתה‪ֲֲ .‬ה ֵֵרי ִִא ָָּמא ָנָ ְְתָנָ ה ִלִ י ָ‬ ‫יֹוַד ַַעת ַלַ ֲֲעׂשֹות ַַּכ ָָּמה ְְּד ָָב ִִרים‬ ‫מּוָׁשה ְְּכ ָָבר ַַּבת ַַא ְְר ָָּב ָָעה ֳֳח ָָד ִִׁשים‪ְ ,‬וְ ִִהיא ַ‬ ‫ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫ּבֹוָכה‪ַַ .‬מ ָָּמׁש ֶֶעְזְ ָָרה ֻֻמ ְְצַלַ ַַחת‪ֲֲ ,‬א ָָבל ָָאז ִנִ ְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי ְְּב ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪.‬‬ ‫ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יר ָלָ ּה ִִּתיֹנ ֶֶֹקת ָ‬ ‫הֹוִד ַיַע ְלְ ָָכל ַַה ַַּבִיִ ת‬ ‫ׁשּוִבים ְְמאֹוד‪ְ :‬לְ ַַחֵּיֵ ְך‪ִ ,‬לִ ְְצֹחֹק‪ִ ,‬לִ ְְתֹּפֹס ְְּד ָָב ִִרים ַַּבָּיָ ַַדִיִ ם‪ּ ,‬וְלְ ִ‬ ‫ֲֲח ִ‬ ‫אֹוָתּה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ּבֹוָכה ַַּב ַַּבִיִ ת‪ִִ ,‬א ָָּמא ֹלא ָָּת ִִמיד ְְמ ַַמ ֶֶה ֶֶרת ְלְ ָָה ִִרים‬ ‫מּוָׁשה ָ‬ ‫כְׁשֶנֶ ַַח ָ‬ ‫ְ‬ ‫מֹוֵצא ֵֵחן ְְּב ֵֵעיֶנֶ ָיָה‪ָָּ .‬ב ִִעְנְ ָיָ ן ָָה ַַא ֲֲחרֹון ִִהיא ְְּכ ָָבר ֻֻמ ְְמ ִִחית‬ ‫ְְּבקֹול ָָרם ְְּכ ֶֶׁש ַַּמ ֶֶּׁש�הּו ֹלא ֵ‬ ‫ּוְמַנַ ָָּסה‬ ‫ּבֹוֶד ֶֶקת ָָמה ַַמ ְְפ ִִר ַיַע ָלָ ּה‪ְְ ,‬מ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ֵֵאֶלֶ ָיָה ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט ְ‬ ‫ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ִִהיא ֹק ֶֶֹדם ֶ‬ ‫ְּגְ דֹוָלָ ה‪ֲֲ .‬א ִִפּלּו ֲֲחִנִ י ֹלא ָָּת ִִמיד ַַמ ְְצִלִ ָיָחה ְלְ ִִה ְְת ָָחרֹות ָָּבּה‪.‬‬ ‫ּכֹוַפ ְְפ ִִּתי ֵֵאֶלֶ ָיָה‪ִִּ ,‬ד ַַּב ְְר ִִּתי‬‫אֹוָתּה‪ִִ .‬ה ְְת ַ‬ ‫ְלְ ַַה ְְרִּגִ ַיַע ָ‬ ‫יִׁשי ָָחַזַ ְְר ִִּתי ֵֵמ ַַה ֵֵחְיְ ֶֶּדר ְוְ ִגִ ִּלִ ִיִתי‬ ‫ְְּביֹום ְְׁשִלִ ִ‬ ‫ְְּבקֹול ָָׁש ֵֵקט‪ְ ,‬וְ ִִה ְְת ַַחְלְ ִִּתי ְלְ ָָהִזִ יז ַַּב ֲֲע ִִדינּות ֶֶאת‬ ‫מּוָׁשה ֹלא‬ ‫ֶֶׁש ִִא ָָּמא ִנִ ְְר ֵֵאית ֲֲעֵיֵ ָָפה ִִּב ְְמֻיֻ ָָחד‪ֶ .‬נֶ ָָח ָ‬ ‫חֹוָרה‪ְ .‬לְ ַַאט ְלְ ַַאט ַַה ֶֶּב ִִכי‬ ‫ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה ָָק ִִד ָיָמה ַוַ ֲֲא ָ‬ ‫ָָּכל ָָּכְך ְיְ ֵֵׁשָנָ ה ַַּבַּלַ ְיְ ָלָ ה‪ְּ ,‬וְב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַהּיֹום ֶֶה ְְחִלִ ָיָטה‬ ‫ֶנֶ ְְחַלַ ׁש‪ִִ ,‬היא ִִה ְְס ַַּת ְְּכָלָ ה ָָעַלַ י‪ְ ,‬וְ ָָאז ִִחְּיְ ָָכה‪,‬‬ ‫ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ֻֻעְנְ ֶיֶ ֶנֶ ת ִלִ ְְהיֹות ַַעל ַַהָּיָ ַַדִיִ ם‪ְְּ .‬ב ִִע ָָּקר‬ ‫ָנָ ַַׁש ְְמ ִִּתי ִלִ ְְרָוָ ָָחה‪ְְׁ .‬שּלֹוְיְ ִִמי ִִה ְְת ָָק ֵֵרב ִִּבְזְ ִִהירּות‬ ‫ַַעל ַַהָּיָ ַַדִיִ ם ֶֶׁשל ִִא ָָּמא‪ִ .‬נִ ִִּס ִיִתי ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ָלָ ּה‬ ‫ְוְ ָָע ָָׂשה ׁשּוב ֶֶאת ַַה ַַּפ ְְרצּוף ַַה ַַּמ ְְצ ִִחיק ֶֶׁשּלֹו‪.‬‬ ‫ֶֶׁשֵּיֵ ׁש ַַּב ַַּבִיִ ת עֹוד ַַּכ ָָּמה זּוגֹות ָיָ ַַדִיִ ם‪ֲֲ ,‬א ָָבל ִִהיא‬ ‫מּוָׁשה ִִה ְְס ַַּת ְְּכָלָ ה ָָעָלָ יו ֶֶרַגַ ע‪ְ ,‬וְ ָָאז ָָּפ ְְר ָָצה‬ ‫ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫ֹלא ִִה ְְׁש ַַּת ְְכְנְ ָָעה‪.‬‬ ‫ִִּב ְְצחֹוק‪.‬‬ ‫לֹויִמי ָָק ָָרא ִלִ י ִִמְּלְ ַַמ ָָּטה ָלָ ֵֵצאת‬ ‫ְְּב ִִדּיּוק ָָאז ְְׁש ִ‬ ‫ַַא ֲֲח ֵֵרי עֹוד ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ֶֶׁש ִִהִּגִ ַיַע‬ ‫ְלְ ַַׂש ֵֵחק ַַּבִּגִ ָּנָ ה‪ְְּ .‬כ ָָבר ָָע ַַמ ְְד ִִּתי ָלָ רּוץ‪ֲֲ ,‬א ָָבל‬ ‫ַַהְּזְ ַַמן ַלַ ֲֲחֹזֹר ַַה ַַּבְיְ ָָתה‪ֵ .‬יֵ ׁש ְּגְ בּול ְלְ ַַכּמּות‬ ‫ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ִִא ָָּמא ְְמַנַ ָָּסה ְלְ ַַה ְְר ִִּדים ֶֶאת‬ ‫ָָה ַַא ְְח ָָריּות ֶֶׁשֶּיֶ ֶלֶ ד ֶֶּבן ֶֶע ֶֶׂשר ָיָ כֹול ָלָ ֵֵׂשאת‪,‬‬ ‫יִׁשית‪ִִּ .‬פ ְְתאֹום ָָעָלָ ה‬ ‫מּוָׁשה ַַּב ַַּפ ַַעם ַַה ְְּׁש�ִלִ ִ‬ ‫ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫ׁשֹוֶקֶלֶ ת ַַּכ ָָּמה‬ ‫ֶ‬ ‫ִִּב ְְמֻיֻ ָָחד ְְּכ ֶֶׁש ָָה ַַא ְְח ָָריּות‬ ‫אֹוָתּה ִִא ִִּתי ַַּב ֲֲעָגָ ָלָ ה‪,‬‬ ‫ִלִ י ַַר ְְעיֹון‪ :‬אּוַלַ י ֶֶא ַַּקח ָ‬ ‫ּוִמ ֵֵּדי ַַּפ ַַעם ּפֹוֶלֶ ֶֶטת ַַעל ַַה ֻֻחְלְ ָָצה‪.‬‬ ‫ִִקילֹוְגְ ָָר ִִמים ִ‬ ‫נּוַח ְְק ָָצת?‬ ‫ּתּוַכל ָלָ ַ‬ ‫ְוְ ִִא ָָּמא ַ‬ ‫ָגָ‬ ‫ָָעִלִ ִיִתי ִִעם ָָה ֲֲע ָלָ ה ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט‪ְְּ .‬כ ֶֶׁשִּנִ ְְכַנַ ְְס ִִּתי‬ ‫ִִא ָָּמא ָָח ְְׁש ָָבה ֶֶרַגַ ע‪ָָּ ,‬ב ְְד ָָקה ֶֶׁשֹּלא ַַקר ַַּבחּוץ‪,‬‬ ‫ַַה ַַּבְיְ ָָתה‪ִִ ,‬א ָָּמא ָיָ ְְׁש ָָבה ַַּב ָָּסלֹון ְוְ ִנִ ְְר ֲֲא ָָתה ַַה ְְר ֵֵּבה‬ ‫ְוְ ִִה ְְס ִִּכ ָיָמה‪ִִ .‬היא ִִּב ְְּק ָָׁשה ֶֶׁש ַַא ְְׁש ִִאיר ֶֶאת‬ ‫נּוַח‬ ‫יֹוֵתר ַַר ֲֲעָנָ ָנָ ה‪ִִ .‬היא ִִס ְְּפ ָָרה ֶֶׁש ִִה ְְצִלִ ָיָחה ָלָ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫אֹוָתּה‪ְ ,‬וְ ֶֶׁשֹּלא‬ ‫מּוָׁשה ַַּב ֲֲעָגָ ָלָ ה‪ֶֶׁ ,‬שֹּלא ָָא ִִרים ָ‬ ‫ֶנֶ ֲֲח ָ‬ ‫ִִּכ ְְמ ַַעט ֲֲח ִִצי ָָׁש ָָעה‪ֲֲ .‬ח ִִצי ָָׁש ָָעה!‬ ‫ֶֶא ְְת ַַר ֵֵחק ֵֵמ ַַהִּגִ ָּנָ ה ֶֶׁש ִִּמ ַַּת ַַחת ַלַ ִִּבְנְ ָיָ ן‪ָ .‬יָ ַַר ְְד ִִּתי‬ ‫ִִּב ְְׁש ִִביִלִ י ֲֲח ִִצי ָָׁש ָָעה ֶזֶ ה ְְּבֹק ִִֹׁשי ַַמ ְְס ִִּפיק‬ ‫ִִעם ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה ַלַ ִּגִ ָּנָ ה‪ְּ ,‬וְכ ָָבר ַַּב ְְּכִנִ ָיָסה ְְׁשּלֹוְיְ ִִמי‬ ‫אֹוַפַּנַ ִיִ ם‪ִִּ .‬ב ְְׁש ִִביל ִִא ָָּמא‪ִִ ,‬עם‬ ‫ַ‬ ‫ְלְ ִִסּבּוב‬ ‫חֹוִתי‪ִִ .‬ה ְְס ַַּב ְְר ִִּתי לֹו‬ ‫אִתי ֶֶאת ֲֲא ִ‬ ‫ָָׁש ַַאל ָלָ ָָּמה ֵֵה ֵֵב ִ‬ ‫מּוָׁשה ַַּב ַַּבִיִ ת‪ַַּ ,‬כִּנִ ְְר ֶֶאה ְְמ ֻֻד ָָּבר ְְּב ֻֻח ְְפ ָָׁשה‬ ‫ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫נּוַח ְוְ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ַַא ְְח ַַראי ָָעֶלֶ ָיָה‪.‬‬ ‫ֶֶׁש ִִא ָָּמא ְְצ ִִר ָיָכה ָלָ ַ‬ ‫ְְׁשֵלֵ ָָמה‪.‬‬ ‫מּוָׁשה‪ְ ,‬וְ ִִהיא ִִה ְְס ַַּת ְְּכָלָ ה‬ ‫הּוא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫ִִס ַַּפ ְְר ִִּתי ָלָ ּה ֵֵאיְך ִִהיא ָָצ ֲֲח ָָקה ֵֵמ ַַה ֲֲח ֵֵב ִִרים‬ ‫ָָעָלָ יו ַַּב ֲֲחָזָ ָָרה ְוְ ִִחְּיְ ָָכה‪ֶ .‬זֶ ה ִִה ְְס ִִּפיק‪.‬‬ ‫ֶֶׁשִּלִ י‪ְ ,‬וְ ֵֵאיְך ֻֻּכָּלָ ם ִִה ְְתַלַ ֲֲהבּו ִִמ ֶֶּמָּנָ ה‪ֶֶ .‬את ִִסּפּור‬ ‫ְְּבתֹוְך ְְׁש ֵֵּתי ַַּדּקֹות ָָע ְְמדּו ְְס ִִביב ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה‬ ‫אֹוָתּה‪ִִ .‬א ָָּמא ִִה ְְק ִִׁש ָיָבה‬ ‫ַַה ֶֶּב ִִכי ִִס ַַּפ ְְר ִִּתי ַּגַ ם ֵֵּכן‪ּ ,‬כֹוֵלֵ ל ֵֵאיְך ִִה ְְצַלַ ְְח ִִּתי ְלְ ַַה ְְרִּגִ ַיַע ָ‬ ‫אֹוָתּה‪.‬‬ ‫צּוִפים ְְמ ֻֻׁשִּנִ ים ְְּבִנִ ָָּסיֹון ְלְ ַַה ְְצ ִִחיק ָ‬ ‫לֹוָׁשה ֲֲח ֵֵב ִִרים ֶֶׁשִּלִ י‪ְ ,‬וְ ֻֻכָּלָ ם ָָעׂשּו ַַּפ ְְר ִ‬ ‫ְְׁש ָ‬ ‫ְוְ ִִחְּיְ ָָכה‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ָָר ִִא ִיִתי ֶֶׁש ִִהיא ְְׂש ֵֵמ ָָחה ֹלא ַַרק ִִמֶּזֶ ה ֶֶׁשָּנָ ָָחה‪ֶֶ ,‬אָּלָ א ַּגַ ם ִִמֶּזֶ ה‬ ‫יֹוִסי ָָע ָָׂשה קֹולֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י‬ ‫רּוִמי ִנִ ֵֵּפ ַַח ֶֶאת ַַהְּלְ ָָחַיַ ִיִ ם‪ְ ,‬וְ ִ‬ ‫הֹוִציא ָלָ ׁשֹון‪ַַ ,‬א ְְב ִ‬ ‫לֹויִמי ִ‬ ‫ְְׁש ִ‬ ‫ֶֶׁש ִִה ְְצַלַ ְְח ִִּתי ְלְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּדר‪.‬‬ ‫מּוָׁשה ָָצ ֲֲח ָָקה‪ֹ .‬לא ְְס ָָתם ִִחְּיְ ָָכה‪.‬‬ ‫יֹוֵד ַַע ְלְ ַַה ְְס ִִּביר‪ֶ .‬נֶ ָָח ָ‬ ‫טּוַח ֶֶׁש ֲֲא ִִפּלּו הּוא ֵ‬ ‫ֹלא ָָּב ַ‬ ‫מּוָׁשה ַלַ ִּגִ ָּנָ ה ְוְ ָנָ ַַת ִִּתי‬ ‫ָָּב ֶֶע ֶֶרב‪ְְּ ,‬כ ֶֶׁש ַַא ָָּבא ָָחַזַ ר‪ִִ ,‬א ָָּמא ִִס ְְּפ ָָרה לֹו ֶֶׁשָּלָ ַַק ְְח ִִּתי ֶֶאת ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫יֶׁשהּו‬ ‫ָָצ ֲֲח ָָקה ַַמ ָָּמׁש‪ַַּ ,‬ב ְְּצחֹוק ַַה ָָּמתֹוק ַַהֶּזֶ ה ֶֶׁשל ִִּתינֹוקֹות‪ֶֶׁ ,‬שִּנִ ְְׁש ַַמע ְְּכ ִִאּלּו ִִמ ֶ‬ ‫נּוַח‪ַַ .‬א ָָּבא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְְּבַגַ ֲֲאָוָ ה‪ָָּ .‬ת ִִמיד ִנִ ְְד ֶֶמה ִלִ י ֶֶׁש ְְּכ ֵֵדי‬ ‫ָלָ ּה ְְק ָָצת ְזְ ַַמן ָלָ ַ‬ ‫ְְמ ַַצְלְ ֵֵצל ְְּב ַַפ ֲֲעמֹוִנִ ים ְְק ַַטִּנִ ים‪.‬‬ ‫ַלַ ֲֲעֹזֹר ְלְ ִִא ָָּמא ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָצ ִִריְך ִלִ ְְהיֹות ָּגָ דֹול ְְּכמֹו רֹוִנִ י‪ֶֶׁ ,‬שָּיָ כֹול ָלָ ֶלֶ ֶֶכת ִלִ ְְקִנִ ּיֹות‪ ,‬אֹו‬ ‫ּתֹוֶפ ֶֶסת‪ִִ .‬מ ַַּצד ֶֶא ָָחד‪ְְ ,‬מאֹוד ָָר ִִצ ִיִתי‬ ‫ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ֵֵהם ִִה ִִּציעּו ֶֶׁשְּנְ ַַׁש ֵֵחק ֶ‬ ‫בּוַע ִּגִ ִּלִ ִיִתי‬ ‫ָּׁש ַ‬ ‫מּוָׁשה‪ֲֲ .‬א ָָבל ַַה ָ �‬ ‫רּוַחת ֶֶע ֶֶרב ּוְלְ ַַט ֵֵּפל בֶנֶ ַַח ָ‬ ‫ּיֹוַד ַַעת ְלְ ָָה ִִכין ֲֲא ַ‬ ‫ֲֲחִנִ י‪ֶֶׁ ,‬ש ַ‬ ‫מּוָׁשה‪ְ ,‬וְ ֹלא ִִה ְְת ַַּכַּוְַנְ ִִּתי‬‫ְלְ ַַׂש ֵֵחק‪ִִ .‬מ ַַּצד ֵֵׁשִנִ י‪ִִ ,‬ה ְְב ַַט ְְח ִִּתי ְלְ ִִא ָָּמא ְלְ ַַה ְְׁשִּגִ ַיַח ַַעל ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫ֶֶׁשַּגַ ם ֶיֶ ֶלֶ ד ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשע ָיָ כֹול ָלָ ֵֵתת ְלְ ִִא ָָּמא ַַמ ָָּתָנָ ה ְּגְ דֹוָלָ ה‪ָָּ ,‬פׁשּוט ֲֲח ִִצי ָָׁש ָָעה ֶֶׁשל‬ ‫אֹוָתּה ְלְ ַַבד ֲֲא ִִפּלּו ְלְ ֶֶרַגַ ע‪ָָ .‬אז ֶֶה ְְחַלַ ְְטנּו ְלְ ַַׂש ֵֵחק ְלְ ַיַ ד ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה‪ְְּ ,‬בִלִ י‬ ‫ְלְ ַַה ְְׁש ִִאיר ָ‬ ‫נּוָחה‪.‬‬‫ְְמ ָ‬ ‫מּוָׁשה‬ ‫ְלְ ִִה ְְת ַַר ֵֵחק‪ַַּ .‬ב ַַה ְְת ָָחָלָ ה ֶזֶ ה ָָע ַַבד ְְמ ֻֻצָּיָ ן‪ַַ .‬ר ְְצנּו ִִמ ָָּס ִִביב ַלַ ַַּס ְְפ ָָסִלִ ים‪ְ ,‬וְ ֶנֶ ַַח ָ‬ ‫אֹוִתי‪ֵֵ .‬מ ָָאז אֹותֹו יֹום‪ְְּ ,‬ב ָָכל ַַּפ ַַעם ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵיֹוֵרד‬ ‫ַַרק ָָּד ָָבר ֶֶא ָָחד ְְק ָָצת ַַמ ְְד ִִאיג ִ‬ ‫יֶׁשהּו ָָע ַַבר ְלְ ָיָ ָָדּה‪.‬‬ ‫ָָע ְְק ָָבה ַַא ֲֲח ֵֵרינּו ָָּב ֵֵעיַנַ ִיִ ם ְוְ ָָצ ֲֲח ָָקה ְְּב ָָכל ַַּפ ַַעם ֶֶׁש ִִּמ ֶ‬ ‫מּוָׁשה‪ֲֲ .‬אִנִ י ַַמ ְְת ִִחיל ַלַ ֲֲחֹׁשֹד ֶֶׁשהּוא‬ ‫אִתי ֶֶאת ֶנֶ ָָח ָ‬ ‫ׁשֹוֵאל ִִאם ֵֵה ֵֵב ִ‬ ‫ַלַ ִּגִ ָּנָ ה‪ְְׁ ,‬שּלֹוְיְ ִִמי ֵ‬ ‫יֶׁשהּו ִִה ְְׁש ִִאיר ַַעל‬ ‫ֶּׁשהּו ִִּבְלְ ִִּתי ָָצפּוי‪ְְׁ .‬שלֹוְיְ ִִמי ִנִ ְְת ַַקל ְְּב ַַכּדּור ֶֶׁש ִִּמ ֶ‬ ‫ְוְ ָָאז ָָק ָָרה ַַמ ֶ �‬ ‫אֹוָתּה‪ַ .‬וַ ֲֲאִנִ י ַַרק ַַהֶּנֶ ָָהג ֶֶׁשל ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה‪.‬‬ ‫אֹוִתי ְלְ ַַׂש ֵֵחק‪ .‬הּוא ַַמְזְ ִִמין ָ‬ ‫ְְּכ ָָבר ֹלא ַַמְזְ ִִמין ִ‬ ‫ֵּׁשב ְְּב ַַבת ַַא ַַחת ַַעל ָָה ִִר ְְצ ָָּפה‪ֹ .‬לא ָָק ָָרה‬ ‫ַַה ֶֶּד ֶֶׁשא‪ִִ ,‬א ֵֵּבד ֶֶאת ִִׁשּוּוי ַַה ִִּמ ְְׁש ָָקל ְוְ ִִה ְְתַיַ ֵ �‬ ‫יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל‬ ‫ע”ר ‪ | 580780617‬רח' יוסלה רוזנבלט ‪ 2‬ירושלים‪.‬‬ ‫תרומות יתקבלו בברכה‪ .‬אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה‪ ,‬זש"ק וזיווג ‪ -‬למען ייטב לך!‬ ‫לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל‪ ,‬וכן לפניות בנושאי תוכן‪ ,‬פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים‬ ‫בנושאי כיבוד הורים‪ horeinuorg@gmail.com :‬או בפקס‪Zelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :‬‬ ‫‪ /‬טעון גניזה ‪/‬‬ ‫‪www.horeinu.com‬‬