הורינו · Horeinu — ויצא (2026-11-16)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
פרשת ויצא תשפ"ז | שנה ג' 151
ְלְֶאָחָ יו ִלִ ְקְ טּו ֲֲאָבִָנִ ים (ל"א מ"ו)
ַיֲַעֹקֹב ֶ
ּאֶמר ֲ
ַוַ ֹּי ֶ
הורינו דברות קדשך
כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
רש"י פירש בשם המדרש "הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
ולמלחמה" (ב"ר) והכוונה לבניו של יעקב ובכל זאת קרא להם אחיו .אולם מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
הרמב"ן פירש שהכוונה לאחיו – אחי לבן ,והסיבה שיעקב פנה אליהם ולא
אּוַכל ָלָ קּום ִִמ ָּּפֶנֶ יָך
ִיִַחר ְּּב ֵֵעיֵנֵ י ֲֲאֹדִֹנִ י ִּּכי לֹוא ַ
ָאִָביָהָ ַַאל ַ
ּאֶמר ֶֶאל ִ
ַוַ ֹּת ֶ
ישירות ללבן ,משום שנהג בו כבוד שהיה חמיו .וז"ל הרמב"ן :ויאמר יעקב
(ל"א ל"ה)
לאחיו ,לאחי לבן הנזכר אשר באו עמו ,כי לא רצה לאמר כן לחמיו ,שהיה
הזוהר הק' כותב בפטירת רחל אמנו קודם זמנה ,וז״ל :״ואע״ג דרחל איהי
נוהג בו כבוד .וכן "ויקרא לאחיו לאכל לחם" ,לאחי לבן ,ולא קרא ללבן דרך
עבדת לאעקרא ליה לאבוה מבתר עבודה זרה ,אתענשת דלא רביאת
כבוד ,כאילו הכל ברשותו והכל שלו .ע"כ.
ליה לבנימין ,ולא קיימא בהדיה שעתא חדא ,בגין צערא דאבוה ע״כ.
מלשון הרמב"ן ניתן להבין גם מהי דרך הכבוד הראויה כלפי חמיו ,ובוודאי
ותרגום הדברים – שאע"ג שרחל התכוונה להפריש את אביה מע"ז ,מ"מ
שכלפי אביו ואימו" .כאילו הכל ברשותו והכל שלו" ,גם כאשר יעקב הוא
נענשה על כך שלא זכתה לגדל את בנימין.
המזמין לאכול לחם .לא לתת הרגשה לחמיו שהוא הנותן ,אלא להיפך,
ולכאורה תמוה מדוע העונש שלא זכתה לגדל את בנימין נחשב מידה
שהכל של לבן ,ויעקב הוא המבקש רשות .וידוע שכך ממש היה נוהג
במידה על ביטול מצות כיבוד אב ,ואם היה מזכיר פטירתה ״בקיצור ימים״
הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ כאשר הוריו שהיו בעברם אמידים ,נאלצו
הרי היה זה מובן מדוע זה עונש על ביטול כיבוד או״א שנאמר בו למען
לעבור לגור אצל בנם ראש ישיבת קמניץ ,לאחר שירדו מנכסיהם
יאריכון ימיך [עפ״י המכילתא שמביא רש"י שדברי תורה נדרשים מכלל הן
במלחמת העולם הראשונה ,והוא היה דואג לכלכלתם ולכל מחסורם.
אתה שומע לאו ,למען יאריכון – ואל לאו ,יתקצרון] אבל הזוה"ק הרי ביאר
מדרך הטבע ,העניות קשה שבעתיים עבור אדם עשיר שירד מנכסיו,
שהעונש הוא מה שלא זכתה לגדל את בנימין.
אולם הגאון רבי ברוך בער הצליח בעמל רב לתת להוריו תחושה נעימה
אמנם עפי״ד משנת רבי אליעזר ,וז״ל :רבי יהודה אומר בשכר כבוד
כדי שלא יכאבו את מצבם .למשל ,כאשר היה נוטל משהו מהבית היה
שכבדת אבותיך תראה בניך ,יכול הדיוטות ,ת״ל תשיתמו לשרים בכל
מבקש מהם את הדבר כאילו שייך הוא להם וכל מי שהיה בביתו הרגיש
הארץ וכו׳ ,הרי שבשכר כיבוד או״א אינו זוכה רק לבנים ,אלא זוכה לגדל
שהוא עצמו מסתובב כאורח וכבן הסמוך על שולחן אביו.
בנים גדולים וחשובים .וגם בזה יש לפרש שזה מידה במידה כיון שכיבד
וכך היה נוהג הגאון רבי ברוך בער במשך שנים רבות גם כלפי חמותו,
את הוריו ,זוכה גם הוא להתכבד ע״י בניו ,והיינו כשבניו גדולים הרי יש לאב
הרבנית מרת בילא צימרמן ע"ה ,שהאריכה ימים הרבה ,והייתה מתגוררת
כבוד בזה .ולפי"ז הרי חלק מהעונש של מידה במידה זה לא רק הקיצור
בביתו והיה מכבדה באופן מופלא.
ימים ,אלא זה שהיא לא זכתה לגדל את בנימין ולראותו גדול וחשוב.
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
לדעת שהוא נכשל. מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
ולפסוק ההלכה האמיתית על פי התורה .אולם בפרישה (ס״ק ג׳) נראה שיש הלכה למעשה בדיני סתירת דברי הוריו – חלק ב'
איסור בכל אופן של מחלוקת .ולכן נראה שיש להחמיר אפילו בדרך בירור השו״ע כתב 'ולא יסתור את דבריו' ,והחיי אדם (ס״ז ח׳) כתב 'בין בדברי
מסקנה להלכה. תורה ובין במילי דעלמא' .יש מהאחרונים שכתבו שבדין ודברים בעניין הלכה
בשו״ת שבט הלוי 4הביא שכבר כתבו רוב הראשונים שגם בדבר הלכה אסור מותר ,ויש שכתבו להיפך – שדווקא בדבר הלכה זו פחיתות כבוד עבורו אבל
לסתור את דבריו ,ואף שמצאנו הרבה מחלוקות בין אבות ובנים בסוגיות עיון בעניין חולין ,אין בעיה ,אולם רוב הפוסקים להלכה כתבו שבכל דבר אחר חוץ
התורה ,אולם כל זה מותר כל זמן שלא עושים את זה דרך סתירה ולשון מדברי תורה ,וודאי שאסור לסתור.
הכרעה. ודבר פשוט הוא שאם אביו אומר לו רצוני לשמוע דעתך ,צריך שיאמר לו כפי
ב'חוט שני' 5הביא כמה דינים לעניין סותר דברי אביו ,וביאר שמה שכתב הנראה לו הן בדברי תורה הן במילי דעלמא ,אפילו כשדעתו הפוכה מדעת
במחבר סותר את דבריו אין הכוונה כשסותר את דבריו דווקא בדיבור ,אלא אביו.
אפילו אם אביו ציווה לבנו שלא יעשה פעולה מסוימת ,אסור לבן לעשות זאת והחזון איש 1כתב על הדין של סתירת דבריו ,שהאיסור הוא דווקא כשהבן או
משום שנחשב בכך סותר את דבריו .ועוד נכלל באיסור זה אם ההורים מצווים הבת סותרים את דברי ההורים בלשון החלטה ,אבל לטעון בסברא ולהקשות
לבנם דבר מה ובנם משיב שלא רוצה ,כיוצא בזה הרי זו חוצפה ,ועובר הבן על מותר ,שהרי כל התלמידים דנו בפני רבם וסתרו דבריהם .ופתחי תשובה2
איסור דאורייתא ולא נמחל לו עד שירצה את הוריו .עכ"ד. הביא להלכה שהבן עם האב יכולים להקשות ולתרץ בלימוד ,ולהסיק
מסקנות להלכה ,ואין בזה משום סותר את דבריו.
ואם תכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה ,ק"ו יש מהאחרונים 3שכתבו שמה שאסור לבן לסתור דברי אביו ,הוא דווקא
בן בנו של ק"ו שתכבד את אביך שבשמים אשר נתן בך הנשמה החלק כשאינו נוגע להלכה למעשה ,אבל בנוגע למעשה מותר ,כיון שהוא מצווה
המעולה הקיים לנצח (כלי יקר שמות כ' י"ב) לפסוק הדין לאמיתה של תורה כפי שנראה לו .ואפילו כשאינו נוגע עכשיו
למעשה ,כשלומד ומורה לאחרים גם כן מותר ,שהרי הוא מחויב להגיד
.1יו"ד סימן קמ״ט אות א׳ .2ר"מ ס״ק א׳ ,הביא מעצמות יוסף על קידושין ' .3חקר הלכה' ערך כיבוד אב ואם .4חלק ב׳ סימן קי״א אות ב׳ .5הל׳ כיבוד אב ואם עמוד ער״ה
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
מנחם מנדל בן יהושע דב שושנה בת יוכבד בעילום שם רונית בת שרה יוסף בן רבקה
פרשת ויצא תשפ”ז /גליון 151
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
סייעתא דשמיא מיוחדת במציאת דירה
מאז החתונה במשך כעשר שנים התגוררנו בדירה קטנה וצפופה כדרך
העולם ,לא מוצאים פינה של שקט אבל עם הרבה שמחת חיים והווי
משפחתי .עד שהגיע מצב שהיינו חייבים לחפש דירה מרווחת יותר.
כשהתחלנו לחפש דירה ,הרשימה שלנו הייתה כמו שאפשר להבין :מספר
חדרים ,מחיר ,אזור ושכנים וכו' אבל כבר בשיחה הראשונה עם הילדים,
ליד שולחן השבת ,אשתי אמרה להם משפט שליווה אותנו בכל התהליך:
"אנחנו לא מחפשים רק דירה בשבילנו .אנחנו מחפשים מקום שבו גם
סבא וסבתא ירגישו בבית".
אמא שלי שתאריך ימים מתקשה לעלות מדרגות מאז הניתוח בברך.
ההורים של אשתי גרים בשכונה מעט רחוקה ,ואנחנו מגיעים אליהם כל
שבת שלישית או רביעית בשמחה ,אבל הם אומרים תמיד" :אל תדאגו
לנו ,תבחרו מה שטוב לכם". רב הנסתר
דאגנו בכל זאת .פסלנו דירות יפות ,גם כאלה במחיר טוב ,כי הן היו בקומה
שלישית בלי מעלית .בדקנו אם יש חדר מדרגות רחב ,חנייה קרובה, מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
ומקום לשבת בחוץ .מתווך אחד חייך ואמר לי" :אתם הזוג הראשון שבודק
מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
אם יש ספסל ליד הכניסה ".עניתי בפשטות" :זה בשביל ההורים".
לא הכול זרם .פעמיים הצעה נפלה ברגע האחרון ,ובפעם השלישית
גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
המחיר עלה בבת אחת .יום אחד אשתי חזרה הביתה עייפה ושאלה
horeinuorg@gmail.com
בשקט" :אולי אנחנו מקשים על עצמנו? אולי כדאי להתפשר?" שתקתי או בפקס077-6021640 :
רגע ,דיברנו והבנו :אנחנו יכולים להתפשר על עצמנו ,לא עליהם .אנחנו
נמשיך לחפש ובעז"ה תהיה סייעתא דשמיא .האמת היא שגם אני לא
הייתי בטוח ,אבל הרגשתי שאם נוותר על מה שחשוב לנו מבחינה ערכית,
אז מה כל הטעם בדיבורים גבוהים? הנה במבחן המעשה אנחנו מוותרים.
ואז ,ביום שישי אחד ,התקשרה מישהי מהשכונה של חמי וחמותי .בבניין
שלה ,שלוש דקות הליכה מבית ההורים ,מישהו עמד למכור דירה בקומת
קרקע ,עם כניסה ישרה ובלי מדרגות .עוד לא פרסמו אותה .בעלי הדירה
ביקשו רק אנשים רציניים שיסתדרו עם השכנים ,ורצו לסגור מהר ובשקט.
כשהגענו לראות את הדירה ,אנחנו רואים מטרים ספורים מהדירה בפינת
הרחוב ספסל עץ ישן .לא היה צריך לדבר כדי להבין את ההשגחה פרטית. פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת תולדות
המחיר היה בדיוק בתקציב .אחרי משא ומתן קצר בעלי הדירה הסכימו אע״פ שמותר במהלך טיפול פסיכולוגי לסתור את דברי
הוריו ,כי נחשב לצורך רפואה ,אולם אסור שיהיה בדרך
והסתדרנו על התנאים ,גם בשבועות שאחרי המשכנתא אושרה בלי
בזיון להורים ,שזה לא הותר אף לצורך זה.
עיכובים .ביום שחתמנו ,חמי שיח' אמר ברעד" :הלכתם ועשיתם הכול (פסקי הגר״מ פיינשטיין זצ״ל הובא בספר רשומי אהרן חלק א׳ יו״ד סימן ר״מ
בשביל שיהיה לנו נוח ,ובסוף ה' סידר לכם דירה שנוחה לכולנו ".לא סעיף ג׳)
הצלחתי לענות .רק לחצתי לו את היד.
חצי שנה עברה מאז שנכנסנו לדירה וראיתי צורך לכתוב לכם את זה.
אנחנו ב"ה שמחים .בכל ליל שבת אחרי הדלקת נרות ,או שבת אחרי
הצהריים אתם יכולים לראות את חמותי יושבת שם עם אחת מבנותיה הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
או כלותיה ,על ספסל העץ בפינת הרחוב סמוך לדירה ,והילדים רצים
ומשחקים סביבם .כשמישהו שואל אותי איך מצאנו דירה כזאת ,אני עונה:
"לא חיפשנו רק מה שמתאים לנו .חשבנו על ההורים ,והסייעתא דשמיא
הובילה אותנו הביתה".
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
פרשת ויצא תשפ”ז /גליון 151
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
או להסביר לאבא שהוא "לא צודק" .עדיף לאפשר לו לצאת מהמצב בכבוד. הורינו היקרים שיחיו ,ב"ה מתבגרים ,ואנחנו מוצאים את עצמנו מול
הקלסרים לכאורה שייכים לבעל העסק ,וחובה למסור אותם .גם אם הדבר מציאות שקשה לנו .אבא ב"ה מתפקד :הוא יודע ספר ומוסר שיעור בדף
נעשה מתוך כעס ,אסור להשהות אותם ,ובוודאי לא להפוך אותם לקלף במשא היומי שנים רבות .בזמן האחרון אנחנו רואים שהוא נחלש ,קשה לו ללכת
ומתן על הכסף .הוא עלול להיפגע בפועל ,ויש בכך גם בעיה הלכתית (שטעונה והוא חושב לאט.
בירור עם רב) ,ולא רק של יחס .אבל אין צורך להגיע לשם :אפשר להציג זאת אבא עובד כמנהל חשבונות לכמה עסקים קטנים ,ובשנים האחרונות אני עוזר
לאבא כך שלא ירגיש שהוא נדרש "להתפשר". לו בעבודה ,בעיקר בצד הטכני :שידור קבצים ,קבלת קודים וכדומה .לאחרונה
אולי לא כדאי לשאול את אביך האם לתת לו את הקלסרים ,זו שאלה שנותנת קשה לו יותר לעבוד והוא מתעייף מהר .הוא לא רוצה להפסיק מעצמו ,אבל
לו מקום לומר "לא" .במקום זאת ,הציעו לו להחליט איך ,לא אם" :אבא ,הוא בפועל הוא עובד לאט מאוד והרוב נופל עלי.
צריך את הקלסרים .מה נוח לך ,שאני אכין אותם ואמסור ,או שתעבור עליהם בעל עסק אחד ,שעבד עם אבא כארבעים שנה והיה חבר טוב שלו ,מרגיש כבר
קודם?" כך נשמר מעמדו כמי שמנהל את העניין ,ואיש לא מבקש ממנו רשות שאינו מקבל את התפוקה המתאימה וביקש לעזוב .אכן קשה לאבא ,ונראה
לעשות את מה שממילא ראוי לעשות. שיש לו הפסדים כספיים .אבא כועס עליו .אמנם אמר לי שהם כבר יעזבו ,אבל
צריך לעשות הפרדה בין החומרים והכסף .אתה יכול לטפל בשניהם דרכך ,בלי בפועל הוא לא כל כך רוצה לדבר אתו.
שאבא שלך יצטרך לפגוש את בעל העסק פנים אל פנים .אפשר למסור את אני כבר בקשר עם העסק הזה בגלל העזרה שאני נותן לאבא .כעת בעל העסק
הקלסרים ולקבל את הצ'ק בו־זמנית ,ולהביא אותו לאבא. חייב לאבא כסף ,והוא אומר" :תגיד לאבא שיבוא אליי ואתן לו צ'ק" .אבא משיב:
דבר עם בעל העסק בגילוי לב .אמור לו שאביך מתקשה בשיחה הזאת ,ושהדבר "אני לא רוצה להיכנס אליו ,הוא ישאל אותי אם אני כועס…"
אינו נובע מחוסר כבוד אלא מרגשות מעורבים אחרי כל כך הרבה שנים .כך תגן עכשיו בעל העסק מבקש לקבל את החומר הישן .אני לא רוצה לשאול את
על כבוד אביך ,וגם תסייע לחבר וותיק להבין שאין מאחורי ההימנעות כעס עליו אבא אם אפשר למסור לו את הקלסרים ,כי הוא עלול לכעוס ולומר" :לא אתן
אישית .בעל עסק שעבד ארבעים שנה עם אביך כנראה יבין. לו עד ש…" .מצד שני ,החומר שייך לבעל העסק ,והוא עלול להפסיד כסף אם
לגבי דיני ממונות האם חייבים להעביר את הקלסרים למרות התנגדות אביך, לא יהיו בידיו הקלסרים .מה עליי לעשות? מה אני יכול לעשות?
צריך לשאול רב.
ומעבר לשאלה הנוכחית ,העובדה שהוא איטי יותר והרוב נופל עליך היא מציאות הפנייה שלך למעשה נוגעת בשני רבדים :כבוד אב ,וחובתכם כלפי בעל
שלא תיעלם .כדאי שתתחילו לחשוב ,בעדינות ,על שינוי מבני בעבודה :צמצום העסק .אפשר להפריד ביניהם ,ואז הדרך ברורה יותר.
מספר הלקוחות ,חלוקת העבודה בצורה מוסכמת ,או הבאת עזרה מקצועית אדם שהיה בעל מקצוע מוערך במשך עשרות שנים ,ופתאום מרגיש שחבר
נוספת .גם זה לא נעשה בבת אחת ,ולא בצורת "אתה כבר לא מסוגל" ,אלא ותיק מוותר עליו ,חווה זאת לא רק כפגיעה כספית אלא כפגיעה בכבוד .הכעס
כחלק מ"בוא נארגן את העבודה כך שתוכל להמשיך ליהנות ממנה" .כבוד אב כלפי בעל העסק הוא לעתים הדרך להתגונן מהכאב שבתחושת ההיחלשות.
אין פירושו להימנע מכל דבר שעלול לגרום לו אי נוחות ,אלא לשמור על כבודו ולכן גם הסירוב לפגוש אותו :הוא חושש מהשאלה "האם אתה כועס?" ,כי היא
תוך כדי עשיית הנכון. תחשוף את מה שהוא מנסה לא להרגיש .מכאן שאין טעם להתווכח עם הכעס
שורות שנכתבו ברגישות אמת עבור ילדים
להורים מתמודדי נפש ,ע"י "בת לאמא נהדרת
החווה מצבים לא פשוטים".
הוא אוהב אותי! כי אין ניסיון שיביא לי בלי כח שהוא נתן ,רק צריך למצוא גם אני קוראת את המדור המיוחד הזה בהורינו ,וגם אני נחשפתי לקורס
לפעמים את הכוחות! מיוחד מהורינו ,ואני רוצה לכתוב פה משהו שלדעתי יוכל מאוד לחזק
נכון ,לא מכחישה-הרגשות הכואבים והקשים נמצאים ,אבל אי אפשר את האלו שמתמודדים עם מקרים דומים ,לא פשוטים.
להשוות כשחיים את זה עם אלוקים! כשמבינים שזו זכות שהוא מאמין איך אפשר לכבד כשיש כל כך הרבה אי הבנות? איך אפשר לכבד כשיש
בי שאקיים את המצווה הנדירה והקשה בשלמות ,דווקא מתוך קושי, כל כך הרבה מלחמות? איך אפשר לכבד כשיש כל כך הרבה רגשות
דווקא מתוך סיבה אמיתית להיות עצובה ,דווקא כשהתמודדות הזו היא כואבים? כשבחוץ העולם רואה את אמא שלך כאישה כל כך נערצת,
רק ביני לבינו ,כי אין מי שיודע או מבין הרי היא ידועה בתור בן אדם מוכרת ,אנרגטית וחיה ,שכל אחת רק מייחלת לעצמה כזאת אמא...
ה-וואוו.... שמבחוץ רואים אותה כמקום בטוח ,מכיל ,מבין ומייעץ כשאת רק
כיבוד הורים היא מצווה שווה! היא מצווה בונה! לא סתם היא מזכה חולמת לקבל כזה מקום...
אותנו באריכות ימים ,היא באמת דורשת -לא רק ממי שמתמודד איתה והחלום הזה הוא החלום הגדול של כל ילד בביתה ,אך הלב הטוב של
בצורה לא סטנדרטית -אלא מכל אחת ,המון עבודת מידות! אמא לא יכול להכיל את הקרובים אליה באמת (שלא תבינו לא נכון ,היא
בלי לדבר כרגע על השכר שנקבל בעז"ה בעולם הבא ,היא שווה כבר באמת אישה מדהימה אך כל מיני תקריות בחיים הביאו אותה למצב
בעולם הזה .היא מקנה בנו מידות מתוקנות ,ומה שווה יותר מלחיות הזה) וכן-זה קשה וכואב כשאת צריכה להחליף את התפקיד ולהיות
עם מידות טובות ונעימות פה בעולם? זכיתי ללמוד בסדנאות הורינו בשבילה ,וקשה עוד יותר לחייך מול כל אמרה הנאמרת בעיניים בורקות
שהיו אצלנו בסמינר ,ולהכיר את המצווה הזאת וגודל שכרה ,ולשנות של -וואו זכית באמא מיוחדת!
את כל נקודת המבט שלי על אמא ,ומכאן אני שולחת כוחות לכל מי נכון ,הם צודקים! זכיתי במשהו מיוחד זכיתי במצווה מיוחדת ביותר!
שמרגישים כמוני .וזכו בניסיונות כמוני – בכם ה' בחר לקבל את המצווה מיוחדת וייחודית ביותר בשבילי ,מתנה גדולה שה' נתן לי ,הזדמנות
הזאת עם כל הקושי ,כי הוא מאמין בכם ,אז תאמינו גם אתם בעצמכם. לכבד במקרה לא קל .ה' נתן לי הזדמנות לקיים מצווה יקרה שכזו בהמון
עבודה ,בהמון תפילה ,בהמון ניסיונות והתמודדויות ,כי הוא סומך עלי! כי
יש לכם השגות על הנכתב? רוצים לשתף התמודדות אישית
שלכם? מוזמנים לשלוח אלינו ונפרסם בעז"ה ככל האפשר:
horeinuorg@gmail.com
פרשת ויצא תשפ”ז /גליון 151
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים
ֶנֶ ַַחמ ָּוָׁשה ֲֲה ַַמּמ ָּוָׁשּה י ֵֹוֵצאת ַלַ ִּגִ ָּנָ ה
לֹו ְְּכלּוםֲֲ ,א ָָבל ַַהְּנְ ִִפיָלָ ה ָָהְיְ ָָתה ָָּכל ָָּכְך ַַמ ְְצ ִִח ָיָקהֶֶׁ ,ש ֻֻּכָּלָ נּו ָָּפ ַַר ְְצנּו ִִּב ְְצחֹוקֻֻּ .כָּלָ ם ֵיֵ ׁש ֶֶא ְְצֵלֵ נּו ַַּב ַַּבִיִ ת ִִּתיֹנ ֶֶֹקת ַַא ַַחת ֶֶׁש ְְּמ ֻֻסֶּגֶ ֶלֶ ת ִלִ ְגְ ֹרֹם ְלְ ֻֻכָּלָ ם ְלְ ַַה ְְפ ִִסיק ֶֶאת ָָמה
מּוָׁשהִִ .היא ִנִ ְְב ֲֲהָלָ ה ִּוִפ ְְתאֹום ִִה ְְת ִִחיָלָ ה ִלִ ְְבּכֹות. חּוץ מֶנֶ ַַח ָ קֹוְר ִִאים ָלָ ּה ֶנֶ ָָח ָָמהֲֲ ,א ָָבל ַַאף עֹוִׂשיםַַ ,רק ִִּבְגְ ַלַ ל ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ַַחֶּיֶ ֶֶכתְ . ֶֶׁש ֵֵהם ִ
אֹוָתּה ַַּב ֲֲע ִִדינּותְ ,לְ ַַד ֵֵּבר ֵֵאֶלֶ ָיָה ּוְלְ ַַחֵּיֵ ְך. ִנִ ַּגַ ְְׁש ִִּתי ִִמָּיָ ד ָלָ ֲֲעָגָ ָלָ הִ .נִ ִִּס ִיִתי ְלְ ַנַ ְְעֵנֵ ַַע ָ מּוָׁשה קֹוֵרא ָלָ ּה ָָּכ ָָכהֵֵ .מ ָָאז ֶֶׁשֵּלֵ ְיְ ִִּבי ִִה ְְמ ִִציא ֶֶאת ַַה ֵֵּׁש�ם "ֶנֶ ַַח ָ ֶֶא ָָחד ְְּכ ָָבר ֹלא ֵ
ּמּוָׁשּה ֹלא ִִה ְְת ַַר ְְּׁש� ָָמה ְוְ ִִה ְְמ ִִׁש ָיָכה ִלִ ְְבּכֹותְ .לְ ֶֶרַגַ ע ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַלַ ֲֲעלֹות ֲֲא ָָבל ַַה ָָּמ ָ ּמּוָׁשּה"ֲֲ ,א ִִפּלּו ִִא ָָּמא ִִמ ְְׁש ַַּת ֶֶּמ ֶֶׁשת ּבֹו. ֲֲה ַַמ ָ
עֹוֵמד נּוַחְ ,וְ ַַע ְְכ ָָׁשו ֲֲאִנִ י ֵ ּתּוַכל ָלָ ַ אֹוָתּה ְְּכ ֵֵדי ֶֶׁש ַ ַַה ַַּבְיְ ָָתהֲֲ .ה ֵֵרי ִִא ָָּמא ָנָ ְְתָנָ ה ִלִ י ָ יֹוַד ַַעת ַלַ ֲֲעׂשֹות ַַּכ ָָּמה ְְּד ָָב ִִרים מּוָׁשה ְְּכ ָָבר ַַּבת ַַא ְְר ָָּב ָָעה ֳֳח ָָד ִִׁשיםְ ,וְ ִִהיא ַ ֶנֶ ָָח ָ
ּבֹוָכהַַ .מ ָָּמׁש ֶֶעְזְ ָָרה ֻֻמ ְְצַלַ ַַחתֲֲ ,א ָָבל ָָאז ִנִ ְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי ְְּב ַַמ ֶֶּׁש�הּו. ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יר ָלָ ּה ִִּתיֹנ ֶֶֹקת ָ הֹוִד ַיַע ְלְ ָָכל ַַה ַַּבִיִ ת ׁשּוִבים ְְמאֹודְ :לְ ַַחֵּיֵ ְךִ ,לִ ְְצֹחֹקִ ,לִ ְְתֹּפֹס ְְּד ָָב ִִרים ַַּבָּיָ ַַדִיִ םּ ,וְלְ ִ ֲֲח ִ
אֹוָתּה. ָ ּבֹוָכה ַַּב ַַּבִיִ תִִ ,א ָָּמא ֹלא ָָּת ִִמיד ְְמ ַַמ ֶֶה ֶֶרת ְלְ ָָה ִִרים מּוָׁשה ָ כְׁשֶנֶ ַַח ָ ְ מֹוֵצא ֵֵחן ְְּב ֵֵעיֶנֶ ָיָהָָּ .ב ִִעְנְ ָיָ ן ָָה ַַא ֲֲחרֹון ִִהיא ְְּכ ָָבר ֻֻמ ְְמ ִִחית ְְּבקֹול ָָרם ְְּכ ֶֶׁש ַַּמ ֶֶּׁש�הּו ֹלא ֵ
ּוְמַנַ ָָּסה ּבֹוֶד ֶֶקת ָָמה ַַמ ְְפ ִִר ַיַע ָלָ ּהְְ ,מ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ֵֵאֶלֶ ָיָה ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט ְ ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ִִהיא ֹק ֶֶֹדם ֶ ְּגְ דֹוָלָ הֲֲ .א ִִפּלּו ֲֲחִנִ י ֹלא ָָּת ִִמיד ַַמ ְְצִלִ ָיָחה ְלְ ִִה ְְת ָָחרֹות ָָּבּה.
ּכֹוַפ ְְפ ִִּתי ֵֵאֶלֶ ָיָהִִּ ,ד ַַּב ְְר ִִּתיאֹוָתּהִִ .ה ְְת ַ ְלְ ַַה ְְרִּגִ ַיַע ָ יִׁשי ָָחַזַ ְְר ִִּתי ֵֵמ ַַה ֵֵחְיְ ֶֶּדר ְוְ ִגִ ִּלִ ִיִתי ְְּביֹום ְְׁשִלִ ִ
ְְּבקֹול ָָׁש ֵֵקטְ ,וְ ִִה ְְת ַַחְלְ ִִּתי ְלְ ָָהִזִ יז ַַּב ֲֲע ִִדינּות ֶֶאת מּוָׁשה ֹלא ֶֶׁש ִִא ָָּמא ִנִ ְְר ֵֵאית ֲֲעֵיֵ ָָפה ִִּב ְְמֻיֻ ָָחדֶ .נֶ ָָח ָ
חֹוָרהְ .לְ ַַאט ְלְ ַַאט ַַה ֶֶּב ִִכי ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה ָָק ִִד ָיָמה ַוַ ֲֲא ָ ָָּכל ָָּכְך ְיְ ֵֵׁשָנָ ה ַַּבַּלַ ְיְ ָלָ הְּ ,וְב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַהּיֹום ֶֶה ְְחִלִ ָיָטה
ֶנֶ ְְחַלַ ׁשִִ ,היא ִִה ְְס ַַּת ְְּכָלָ ה ָָעַלַ יְ ,וְ ָָאז ִִחְּיְ ָָכה, ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ֻֻעְנְ ֶיֶ ֶנֶ ת ִלִ ְְהיֹות ַַעל ַַהָּיָ ַַדִיִ םְְּ .ב ִִע ָָּקר
ָנָ ַַׁש ְְמ ִִּתי ִלִ ְְרָוָ ָָחהְְׁ .שּלֹוְיְ ִִמי ִִה ְְת ָָק ֵֵרב ִִּבְזְ ִִהירּות ַַעל ַַהָּיָ ַַדִיִ ם ֶֶׁשל ִִא ָָּמאִ .נִ ִִּס ִיִתי ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ָלָ ּה
ְוְ ָָע ָָׂשה ׁשּוב ֶֶאת ַַה ַַּפ ְְרצּוף ַַה ַַּמ ְְצ ִִחיק ֶֶׁשּלֹו. ֶֶׁשֵּיֵ ׁש ַַּב ַַּבִיִ ת עֹוד ַַּכ ָָּמה זּוגֹות ָיָ ַַדִיִ םֲֲ ,א ָָבל ִִהיא
מּוָׁשה ִִה ְְס ַַּת ְְּכָלָ ה ָָעָלָ יו ֶֶרַגַ עְ ,וְ ָָאז ָָּפ ְְר ָָצה ֶנֶ ָָח ָ ֹלא ִִה ְְׁש ַַּת ְְכְנְ ָָעה.
ִִּב ְְצחֹוק. לֹויִמי ָָק ָָרא ִלִ י ִִמְּלְ ַַמ ָָּטה ָלָ ֵֵצאת ְְּב ִִדּיּוק ָָאז ְְׁש ִ
ַַא ֲֲח ֵֵרי עֹוד ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ֶֶׁש ִִהִּגִ ַיַע ְלְ ַַׂש ֵֵחק ַַּבִּגִ ָּנָ הְְּ .כ ָָבר ָָע ַַמ ְְד ִִּתי ָלָ רּוץֲֲ ,א ָָבל
ַַהְּזְ ַַמן ַלַ ֲֲחֹזֹר ַַה ַַּבְיְ ָָתהֵ .יֵ ׁש ְּגְ בּול ְלְ ַַכּמּות ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ִִא ָָּמא ְְמַנַ ָָּסה ְלְ ַַה ְְר ִִּדים ֶֶאת
ָָה ַַא ְְח ָָריּות ֶֶׁשֶּיֶ ֶלֶ ד ֶֶּבן ֶֶע ֶֶׂשר ָיָ כֹול ָלָ ֵֵׂשאת, יִׁשיתִִּ .פ ְְתאֹום ָָעָלָ ה מּוָׁשה ַַּב ַַּפ ַַעם ַַה ְְּׁש�ִלִ ִ ֶנֶ ָָח ָ
ׁשֹוֶקֶלֶ ת ַַּכ ָָּמה ֶ ִִּב ְְמֻיֻ ָָחד ְְּכ ֶֶׁש ָָה ַַא ְְח ָָריּות אֹוָתּה ִִא ִִּתי ַַּב ֲֲעָגָ ָלָ ה, ִלִ י ַַר ְְעיֹון :אּוַלַ י ֶֶא ַַּקח ָ
ּוִמ ֵֵּדי ַַּפ ַַעם ּפֹוֶלֶ ֶֶטת ַַעל ַַה ֻֻחְלְ ָָצה. ִִקילֹוְגְ ָָר ִִמים ִ נּוַח ְְק ָָצת? ּתּוַכל ָלָ ַ ְוְ ִִא ָָּמא ַ
ָגָ
ָָעִלִ ִיִתי ִִעם ָָה ֲֲע ָלָ ה ְְּב ֶֶׁש ֶֶקטְְּ .כ ֶֶׁשִּנִ ְְכַנַ ְְס ִִּתי ִִא ָָּמא ָָח ְְׁש ָָבה ֶֶרַגַ עָָּ ,ב ְְד ָָקה ֶֶׁשֹּלא ַַקר ַַּבחּוץ,
ַַה ַַּבְיְ ָָתהִִ ,א ָָּמא ָיָ ְְׁש ָָבה ַַּב ָָּסלֹון ְוְ ִנִ ְְר ֲֲא ָָתה ַַה ְְר ֵֵּבה ְוְ ִִה ְְס ִִּכ ָיָמהִִ .היא ִִּב ְְּק ָָׁשה ֶֶׁש ַַא ְְׁש ִִאיר ֶֶאת
נּוַח
יֹוֵתר ַַר ֲֲעָנָ ָנָ הִִ .היא ִִס ְְּפ ָָרה ֶֶׁש ִִה ְְצִלִ ָיָחה ָלָ ַ ֵ אֹוָתּהְ ,וְ ֶֶׁשֹּלא מּוָׁשה ַַּב ֲֲעָגָ ָלָ הֶֶׁ ,שֹּלא ָָא ִִרים ָ ֶנֶ ֲֲח ָ
ִִּכ ְְמ ַַעט ֲֲח ִִצי ָָׁש ָָעהֲֲ .ח ִִצי ָָׁש ָָעה! ֶֶא ְְת ַַר ֵֵחק ֵֵמ ַַהִּגִ ָּנָ ה ֶֶׁש ִִּמ ַַּת ַַחת ַלַ ִִּבְנְ ָיָ ןָ .יָ ַַר ְְד ִִּתי
ִִּב ְְׁש ִִביִלִ י ֲֲח ִִצי ָָׁש ָָעה ֶזֶ ה ְְּבֹק ִִֹׁשי ַַמ ְְס ִִּפיק ִִעם ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה ַלַ ִּגִ ָּנָ הְּ ,וְכ ָָבר ַַּב ְְּכִנִ ָיָסה ְְׁשּלֹוְיְ ִִמי
אֹוַפַּנַ ִיִ םִִּ .ב ְְׁש ִִביל ִִא ָָּמאִִ ,עם ַ ְלְ ִִסּבּוב חֹוִתיִִ .ה ְְס ַַּב ְְר ִִּתי לֹו אִתי ֶֶאת ֲֲא ִ ָָׁש ַַאל ָלָ ָָּמה ֵֵה ֵֵב ִ
מּוָׁשה ַַּב ַַּבִיִ תַַּ ,כִּנִ ְְר ֶֶאה ְְמ ֻֻד ָָּבר ְְּב ֻֻח ְְפ ָָׁשה ֶנֶ ָָח ָ נּוַח ְוְ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ַַא ְְח ַַראי ָָעֶלֶ ָיָה. ֶֶׁש ִִא ָָּמא ְְצ ִִר ָיָכה ָלָ ַ
ְְׁשֵלֵ ָָמה. מּוָׁשהְ ,וְ ִִהיא ִִה ְְס ַַּת ְְּכָלָ ה הּוא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל ֶנֶ ָָח ָ
ִִס ַַּפ ְְר ִִּתי ָלָ ּה ֵֵאיְך ִִהיא ָָצ ֲֲח ָָקה ֵֵמ ַַה ֲֲח ֵֵב ִִרים ָָעָלָ יו ַַּב ֲֲחָזָ ָָרה ְוְ ִִחְּיְ ָָכהֶ .זֶ ה ִִה ְְס ִִּפיק.
ֶֶׁשִּלִ יְ ,וְ ֵֵאיְך ֻֻּכָּלָ ם ִִה ְְתַלַ ֲֲהבּו ִִמ ֶֶּמָּנָ הֶֶ .את ִִסּפּור ְְּבתֹוְך ְְׁש ֵֵּתי ַַּדּקֹות ָָע ְְמדּו ְְס ִִביב ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה
אֹוָתּהִִ .א ָָּמא ִִה ְְק ִִׁש ָיָבה ַַה ֶֶּב ִִכי ִִס ַַּפ ְְר ִִּתי ַּגַ ם ֵֵּכןּ ,כֹוֵלֵ ל ֵֵאיְך ִִה ְְצַלַ ְְח ִִּתי ְלְ ַַה ְְרִּגִ ַיַע ָ אֹוָתּה. צּוִפים ְְמ ֻֻׁשִּנִ ים ְְּבִנִ ָָּסיֹון ְלְ ַַה ְְצ ִִחיק ָ לֹוָׁשה ֲֲח ֵֵב ִִרים ֶֶׁשִּלִ יְ ,וְ ֻֻכָּלָ ם ָָעׂשּו ַַּפ ְְר ִ ְְׁש ָ
ְוְ ִִחְּיְ ָָכהַ ,וַ ֲֲאִנִ י ָָר ִִא ִיִתי ֶֶׁש ִִהיא ְְׂש ֵֵמ ָָחה ֹלא ַַרק ִִמֶּזֶ ה ֶֶׁשָּנָ ָָחהֶֶ ,אָּלָ א ַּגַ ם ִִמֶּזֶ ה יֹוִסי ָָע ָָׂשה קֹולֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י רּוִמי ִנִ ֵֵּפ ַַח ֶֶאת ַַהְּלְ ָָחַיַ ִיִ םְ ,וְ ִ הֹוִציא ָלָ ׁשֹוןַַ ,א ְְב ִ לֹויִמי ִ ְְׁש ִ
ֶֶׁש ִִה ְְצַלַ ְְח ִִּתי ְלְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּדר. מּוָׁשה ָָצ ֲֲח ָָקהֹ .לא ְְס ָָתם ִִחְּיְ ָָכה. יֹוֵד ַַע ְלְ ַַה ְְס ִִּבירֶ .נֶ ָָח ָ טּוַח ֶֶׁש ֲֲא ִִפּלּו הּוא ֵ ֹלא ָָּב ַ
מּוָׁשה ַלַ ִּגִ ָּנָ ה ְוְ ָנָ ַַת ִִּתי
ָָּב ֶֶע ֶֶרבְְּ ,כ ֶֶׁש ַַא ָָּבא ָָחַזַ רִִ ,א ָָּמא ִִס ְְּפ ָָרה לֹו ֶֶׁשָּלָ ַַק ְְח ִִּתי ֶֶאת ֶנֶ ָָח ָ יֶׁשהּו ָָצ ֲֲח ָָקה ַַמ ָָּמׁשַַּ ,ב ְְּצחֹוק ַַה ָָּמתֹוק ַַהֶּזֶ ה ֶֶׁשל ִִּתינֹוקֹותֶֶׁ ,שִּנִ ְְׁש ַַמע ְְּכ ִִאּלּו ִִמ ֶ
נּוַחַַ .א ָָּבא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְְּבַגַ ֲֲאָוָ הָָּ .ת ִִמיד ִנִ ְְד ֶֶמה ִלִ י ֶֶׁש ְְּכ ֵֵדי ָלָ ּה ְְק ָָצת ְזְ ַַמן ָלָ ַ ְְמ ַַצְלְ ֵֵצל ְְּב ַַפ ֲֲעמֹוִנִ ים ְְק ַַטִּנִ ים.
ַלַ ֲֲעֹזֹר ְלְ ִִא ָָּמא ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָצ ִִריְך ִלִ ְְהיֹות ָּגָ דֹול ְְּכמֹו רֹוִנִ יֶֶׁ ,שָּיָ כֹול ָלָ ֶלֶ ֶֶכת ִלִ ְְקִנִ ּיֹות ,אֹו ּתֹוֶפ ֶֶסתִִ .מ ַַּצד ֶֶא ָָחדְְ ,מאֹוד ָָר ִִצ ִיִתי ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ֵֵהם ִִה ִִּציעּו ֶֶׁשְּנְ ַַׁש ֵֵחק ֶ
בּוַע ִּגִ ִּלִ ִיִתי
ָּׁש ַ מּוָׁשהֲֲ .א ָָבל ַַה ָ � רּוַחת ֶֶע ֶֶרב ּוְלְ ַַט ֵֵּפל בֶנֶ ַַח ָ ּיֹוַד ַַעת ְלְ ָָה ִִכין ֲֲא ַ ֲֲחִנִ יֶֶׁ ,ש ַ מּוָׁשהְ ,וְ ֹלא ִִה ְְת ַַּכַּוְַנְ ִִּתיְלְ ַַׂש ֵֵחקִִ .מ ַַּצד ֵֵׁשִנִ יִִ ,ה ְְב ַַט ְְח ִִּתי ְלְ ִִא ָָּמא ְלְ ַַה ְְׁשִּגִ ַיַח ַַעל ֶנֶ ָָח ָ
ֶֶׁשַּגַ ם ֶיֶ ֶלֶ ד ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשע ָיָ כֹול ָלָ ֵֵתת ְלְ ִִא ָָּמא ַַמ ָָּתָנָ ה ְּגְ דֹוָלָ הָָּ ,פׁשּוט ֲֲח ִִצי ָָׁש ָָעה ֶֶׁשל אֹוָתּה ְלְ ַַבד ֲֲא ִִפּלּו ְלְ ֶֶרַגַ עָָ .אז ֶֶה ְְחַלַ ְְטנּו ְלְ ַַׂש ֵֵחק ְלְ ַיַ ד ָָה ֲֲעָגָ ָלָ הְְּ ,בִלִ י ְלְ ַַה ְְׁש ִִאיר ָ
נּוָחה.ְְמ ָ מּוָׁשה ְלְ ִִה ְְת ַַר ֵֵחקַַּ .ב ַַה ְְת ָָחָלָ ה ֶזֶ ה ָָע ַַבד ְְמ ֻֻצָּיָ ןַַ .ר ְְצנּו ִִמ ָָּס ִִביב ַלַ ַַּס ְְפ ָָסִלִ יםְ ,וְ ֶנֶ ַַח ָ
אֹוִתיֵֵ .מ ָָאז אֹותֹו יֹוםְְּ ,ב ָָכל ַַּפ ַַעם ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵיֹוֵרד ַַרק ָָּד ָָבר ֶֶא ָָחד ְְק ָָצת ַַמ ְְד ִִאיג ִ יֶׁשהּו ָָע ַַבר ְלְ ָיָ ָָדּה. ָָע ְְק ָָבה ַַא ֲֲח ֵֵרינּו ָָּב ֵֵעיַנַ ִיִ ם ְוְ ָָצ ֲֲח ָָקה ְְּב ָָכל ַַּפ ַַעם ֶֶׁש ִִּמ ֶ
מּוָׁשהֲֲ .אִנִ י ַַמ ְְת ִִחיל ַלַ ֲֲחֹׁשֹד ֶֶׁשהּוא אִתי ֶֶאת ֶנֶ ָָח ָ ׁשֹוֵאל ִִאם ֵֵה ֵֵב ִ ַלַ ִּגִ ָּנָ הְְׁ ,שּלֹוְיְ ִִמי ֵ יֶׁשהּו ִִה ְְׁש ִִאיר ַַעל ֶּׁשהּו ִִּבְלְ ִִּתי ָָצפּויְְׁ .שלֹוְיְ ִִמי ִנִ ְְת ַַקל ְְּב ַַכּדּור ֶֶׁש ִִּמ ֶ ְוְ ָָאז ָָק ָָרה ַַמ ֶ �
אֹוָתּהַ .וַ ֲֲאִנִ י ַַרק ַַהֶּנֶ ָָהג ֶֶׁשל ָָה ֲֲעָגָ ָלָ ה. אֹוִתי ְלְ ַַׂש ֵֵחק .הּוא ַַמְזְ ִִמין ָ ְְּכ ָָבר ֹלא ַַמְזְ ִִמין ִ ֵּׁשב ְְּב ַַבת ַַא ַַחת ַַעל ָָה ִִר ְְצ ָָּפהֹ .לא ָָק ָָרה ַַה ֶֶּד ֶֶׁשאִִ ,א ֵֵּבד ֶֶאת ִִׁשּוּוי ַַה ִִּמ ְְׁש ָָקל ְוְ ִִה ְְתַיַ ֵ �
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
