gilyoines.com

שפתותם · Sifsoisam

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שפתותם · Sifsoisam — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫‪-‬‬ ‫פרש‪ ﬩‬ויצא‬ ‫תשפ"ז ‪ I‬גﬦיון קלב' ‪ I‬שנה ג'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫צבי לצדיק‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫ישמח לב‬ ‫הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א‬ ‫הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א‬ ‫‪ .‬בשפﬨו יהגﬣ ‪.‬‬ ‫הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א‬ ‫אבדק"ק ניישטאדט‬ ‫אבדק"ק יאקא ופרויקירכען‬ ‫תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א‬ ‫מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א‬ ‫תלמיד למרן השבט סופר זיע"א‬ ‫יצחק היה קודש לד' ומוכתר יותר מכל ללבוש בגלות‪ ,‬ושבתי בשלום לבית אבי ר"ל‬ ‫לבית המקדש שיבנה לעתיד לבוא‪ ,‬והיה ה' לי‬ ‫האבות‬ ‫לאלקים שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף‬ ‫אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק (כח‪ ,‬יג)‪ .‬כמ"ש רש"י (ד"ה והיה) ‪ ,‬ושבתי היינו שישוב בלא‬ ‫ה‬ ‫ֲהלִ יכַ ת יַ עֲ קֹ ב ְּבנְּ ִתיבוֹת ָה ֱא ֶמת‬ ‫נשאלתי למה לא כתיב ביצחק נמי 'ואלקי אביך' חטא‪ .‬ונ"ל דרך רמז בדברי רש"י שיחול שמו‬ ‫עיון בפרשת 'ויעקב הלך לדרכו' – איך מתחזקים בעבודת השם בתוך גלות ונסיונות‪,‬‬ ‫כמו שכתב אצל אברהם‪ .‬ועיין רש"י (שם) עלי‪ ,‬הוי"ה ל"י לאלקי"ם גימטריא יעק"ב‪.‬‬ ‫צבי לצדיק – באנהארד‬ ‫שמתרץ קושיא אחרת‪ ,‬דלכאורה האיך ייחד‬ ‫ולומדים זריזות והתלהבות לקיום המצוות‬ ‫שמו על יצחק בעודו בחיים‪ ,‬הלא כתיב (איוב טו‪,‬‬ ‫ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי‬ ‫לבן גזל את ירושת האם‬ ‫לעמוד נגד עשו וגם נגד לבן‪ ,‬כדאיתא‬ ‫טו) 'הן בקדושיו לא יאמין'‪ ,‬ולא מצינו שייחד‬ ‫ברש"י (להלן לב‪ ,‬ה ד"ה גרתי) 'עם לבן גרתי‬ ‫אלקים ויאמר יעקב כאשר ראה מחנה‬ ‫ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק‬ ‫הקדוש ברוך הוא שמו על הצדיקים בחייהם‪.‬‬ ‫ותרי״ג מצות שמרתי'‪ .‬וזה היה הכל בעזרתם‬ ‫אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים‬ ‫ותירץ‪ ,‬שכאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו ונחלה בבית אבינו וגו' ויאכל גם אכול כספנו‪ ,‬כי‬ ‫של אלו המלאכים ששלח לו הקדוש ברוך‬ ‫(לב‪ ,‬ב ג)‪ .‬פירש רש״י (ד"ה מחנים) והוא ממדרש‬ ‫עיניו וכלוא בבית ‪ -‬והרי הוא כמת‪ ,‬ויצר הרע כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא‬ ‫הוא ללותו בחוץ לארץ‪ ,‬ובעזרתם של אלו‬ ‫רבה (בראשית רבה עד‪ ,‬יז) בזה"ל‪' :‬שתי מחנות‪,‬‬ ‫ולבנינו וגו' (לא‪ ,‬יד‪-‬טז)‪ .‬עיין מה שפירש רש"יו‪.‬‬ ‫פסק ממנוא‪.‬‬ ‫המלאכים זכה יעקב אבינו לחזור לארץ‬ ‫מחנה של חוץ לארץ שבאו עמו ללוותו עד‬ ‫ואמרתי דמצינו כמה דברים ביצחק במה ולולי דברי קדשו הייתי אומר‪ ,‬שפרשת נחלות‬ ‫ישראל‪ ,‬וכמו שהעיד עליו הכתוב (להלן לג‪,‬‬ ‫כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו'‪.‬‬ ‫שהיה מוכתר משאר האבות‪ ,‬הא' ‪ -‬שלא נשא שבפרשת פנחס (במדבר כז‪ ,‬ז‪-‬יא) רק לישראל‬ ‫יח) 'ויבא יעקב שלם'‪ ,‬ופירש רש"י שלם‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬דבריש הפרשה (לעיל כח‪,‬‬ ‫שפחה‪ .‬והב' ‪ -‬שלא הלך לגור לחוץ לארץ‪ ,‬נאמרה ולא לבני נח‪ ,‬ולגבי בן נח אין הבעל‬ ‫בגופו שלם בתורתוד‪ .‬ולכך היו אותן‬ ‫יב) בשעה שיצא יעקב מביתו לפדן ארם‬ ‫והכל משום שהיה עולה תמימה כמו שכתב יורש את אשתו‪ ,‬כי אם יוצאי חלציה‪ ,‬ולא עוד‬ ‫המלאכים בבחינת מלאכי ארץ ישראל‪,‬‬ ‫כתיב 'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים‬ ‫רש"י לעיל (כו‪ ,‬ב – ד"ה אל תרד מצרימה) שאתה אלא שגם בזה נשתנה דין בן נח מישראל‪ ,‬שגם‬ ‫ונקראו גם 'מחנה אלקים'‪ ,‬ונשארו עמו גם‬ ‫בו'‪ ,‬ופירש רש"י (שם ד"ה עולים) הכוונה‪,‬‬ ‫אחר שנכנס לארץ ישראל אפילו לאחר‬ ‫הבת יורשת עם הבניםז‪.‬‬ ‫עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לךב‪.‬‬ ‫שהמלאכים שלווהו בארץ ישראל אינם‬ ‫שכבר קבלוהו מלאכי ארץ ישראלה‪.‬‬ ‫ולכן קרובה היא ההשערה שרחל ולאה‬ ‫ובזה יש לתרץ מה שהקשה רש"י דלמה‬ ‫יוצאים לחוץ לארץ‪ ,‬ולכן עלו לרקיע וירדו‬ ‫כתיב ביצחק 'אלקי' הלא הן בקדושיו לא יאמין‪ ,‬היתה אמם בת יורשת נחלה והכניסה נכסיה‬ ‫וזו כוונת הכתוב 'ויעקב הלך לדרכו' ‪-‬‬ ‫מלאכי חוץ לארץ ללוותוא‪ .‬ואם כן למה כאן‬ ‫כשחזר יעקב נשארו עמו מלאכי חוץ לארץ דהיינו שהלך באותה דרך שהכין לעצמו‪,‬‬ ‫ותירוצו‪ ,‬משום שהיה כלוא בבית ויצר הרע לבעלה ָל ָבן‪ ,‬וכשמתה בחיי הבעל כמו שכתב‬ ‫אף לאחר שנכנס לארץ ישראל‪ ,‬הלא בשעה וכמו שאמר (לעיל כח‪ ,‬כ) 'ושמרני בדרך הזה‬ ‫פסק ממנו‪ .‬ולפי הנאמר לעיל אתי שפיר‪ ,‬רש״י לעיל (כט‪ ,‬יב) 'ותגד לאביה' שאמה כבר‬ ‫אשר אנכי הולך'ו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא היה‬ ‫זו כבר באו מלאכי ארץ ישראלב‪.‬‬ ‫דמשום שנקדש 'לעולה תמימה' ומסר את מתהח‪ ,‬אם כן ראויה שתירש רחל ולאה ירושת‬ ‫שולח לו מלאכים לשמרו‪ ,‬כדכתיב (תהילים‬ ‫עצמו לישחט לפני ה׳‪ ,‬אם כן בודאי שלא יעשה אמם‪ ,‬אבל אביהם עושה עוול וכף רמיה‪ ,‬גם‬ ‫ואפשר לפרש על פי מה שידוע‬ ‫מהרמב״ן (לעיל יב‪ ,‬ו ד"ה ויעבר אברם) ושאר צא‪ ,‬יא) 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל‬ ‫שום חטא‪ ,‬כי כבר היצר הרע כבוש תחת ידו מבנותיו עשק את אשר היה ראוי להם בתורת‬ ‫מפרשי תורה‪ ,‬דמה שאמרו במדרש (תנחומא דרכיך'‪ .‬ואלו מלאכי חוץ לארץ שבאו ללותו‬ ‫ונתגבר עליו למסור את עצמו לשחוט לפני ה׳‪ ,‬ירושה מאמם‪ ,‬ועומד להיות נדוניא שלהםט‪.‬‬ ‫לך לך ט) 'מעשה אבות סימן לבנים'‪ ,‬היינו עד ויפגעו בו מלאכי ארץ ישראל ששלח‬ ‫וזהו שאמרו העוד לנו חלק ונחלה בבית‬ ‫ומכל שכן שלא ישמע 'לדבר אחר'ג אשר בקל‬ ‫שכל מה שאירע להאבות הקדושים ‪ -‬היה הקדוש ברוך הוא לקבלת פניו‪ ,‬ויאמר יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬כלומר אותו חלק מנחלת אמנו שהיה‬ ‫יוכל לכבשו‪.‬‬ ‫הכנה על כל מה שעובר על כלל ישראל כאשר ראה מחנה אלקים זה‪ ,‬ויקרא שם‬ ‫ולפי זה מיושב שפיר‪ ,‬דמשום הכי לא ראוי לנו‪ ,‬לא יבא לנו עוד כי מלבד שלא נתן לנו‬ ‫המקום ההוא מחנים‪ ,‬דהיינו שני מחנות‪,‬‬ ‫בכל הדורותג‪.‬‬ ‫הזכיר הכא 'אביך'‪ ,‬משום שהיה כולו קדוש ולא משלו כדרך המשיא בנותיו‪ ,‬עוד‪ ,‬ואכל גם אכול‬ ‫דאותן המלאכים שלווהו עד עכשיו גם הם‬ ‫את כספינו מה שהיה ראוי להן מירושת אמם‪.‬‬ ‫והנה מה שברח יעקב מעשו אחיו היה היו בבחינת מלאכי אלקיםז‪.‬‬ ‫רצה לזכור שום דבר של חול עליו‪.‬‬ ‫סימן לגלות שלנו‪ ,‬ומה שעמד יעקב אבינו‬ ‫והנה אחר כך מצאתי בספר כלי יקר שני ומה עשה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬החזיר אותו ממון‬ ‫אהובי וריעי‪ ,‬אני יכול להמליץ עלי‬ ‫תירוצים‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬או להוציא מלב האומרים של גזל לבעליו‪ ,‬והמציא לנו מה שנתעשר‬ ‫בכל הנסיונות שהיו לו בבית לבן‪ ,‬הוא פרשה זו‪ ,‬כשהלכתי מביתי על הדרך‬ ‫מאבימלך נתעברה שרהד‪ ,‬או להורות שבני בנים יעקב משל לבן‪ ,‬שבא חלקנו לנו כאשר יאות‪.‬‬ ‫מזכות אבות שעמדה לנו עד הנה ‪ -‬שלא שהכנתי לעצמי דרך האמת והשלימות‪,‬‬ ‫נטבענו בין האומות‪ ,‬ונשארנו חזקים נפגשתי עם בחינת עשו ולבן שעקמו עלי‬ ‫וזה שנאמר כי כל העושר אשר הציל‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫הרי הן כבנים (יבמות סב‪ ,'):‬עכ"ל‪.‬‬ ‫באמונתינו במשך הדורות וכל צרות הדרך‪ ,‬וכמה עקולי ופשורי עברתי עד הגיעני‬ ‫אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו ונתקיים באבינו‬ ‫ישמרני בגלות וישוב אותו לביהמ"ק‬ ‫העוברות עלינו תמיד‪ ,‬ולכן הוצרך יעקב הלום‪ ,‬והשי״ת ברוב רחמיו שלח לי מלאכיו‬ ‫מקרא שכתוב (משלי יב‪ ,‬כז) לא יחרך רמיה צידוי‪,‬‬ ‫אבינו לגלות ממקומו כדי לעשות הכנה לשמרני בדרך ולהסיר ממני כל מכשול‪,‬‬ ‫כי מה שרימה אותנו ועשק את חלק נחלתינו‬ ‫שיבנה במ"ב‬ ‫לבני בניו שיוכלו לעמוד בגלות המר הזה‪ .‬וזכות אדוני אבי מורי ורבי זצ״ל שבזכותו‬ ‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך (כח‪ ,‬כא)‪ ,‬מן ירושת אמנו ‪ -‬בא לנו בדרך אחרת‪ ,‬והיא לנו‬ ‫וכיון שכן שלח לו הקדוש ברוך הוא עמדתי באמונתי נגד כל הנסיונות‪ ,‬וגם‬ ‫ישמח לב‬ ‫זה גלות החל הזה‪ ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ממש משלנו‪ ,‬ויבא אל בנינו‪.‬‬ ‫מלאכיו לשמרו ולסעדו בכל דרכיו‪ ,‬כדי שיוכל בעזרתה של אמי תחי' וכל משפחתי שעזרו‬ ‫א‪ .‬ברש"י‪' :‬ואלקי יצחק ‪ -‬אף על פי שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלקי פלוני‪ ,‬משום‬ ‫>>>‬ ‫המשך מדור 'בשפתו יהגה בעמוד ב'‬ ‫שנאמר (איוב טו‪ ,‬טו) 'הן בקדושיו לא יאמין'‪ ,‬כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא היה בבית‪ ,‬והרי הוא כמת‪ ,‬ויצר הרע‬ ‫פסק ממנו'‪( .‬תנחומא תולדות ז)‪ .‬ב‪ .‬ברש"י‪' :‬אל תרד מצרימה ‪ -‬שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב‪ ,‬אמר לו‬ ‫א‪ .‬ברש"י שם‪' :‬עולים ויורדים ‪ -‬עולים תחלה ואחר כך יורדים‪ ,‬מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ‬ ‫ד‪ .‬ולכך אמר‬ ‫ג‪ .‬כלומר היצר הרע‪.‬‬ ‫אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה‪ ,‬ואין חוצה לארץ כדאי לך'‪( .‬בראשית רבה סד‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עיין בשפתי חכמים שגם הקשה כן‪ ,‬וכתב לישב‪ ,‬וזה‬ ‫ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו'‪.‬‬ ‫אצל אברהם 'אביך' דייקא‪ .‬וראה רש"י לעיל (כח‪ ,‬יט ד"ה אברהם הוליד את יצחק) וזה לשונו‪' :‬על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק‬ ‫לשונו‪' :‬לפי שפירש רש"י בריש פרשת וישלח יעקב מלאכים (פסוק ד) 'מלאכים ממש'‪ ,‬צריך לומר דהכי פירושו‬ ‫לומר אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא‬ ‫דודאי המלאכים של חוץ לארץ רצו נמי לעלות קודם שירדו מלאכי ארץ ישראל‪ ,‬אלא שיעקב עיכבן בעל‬ ‫נתעברה הימנו‪ ,‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם‪ ,‬והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬וזהו שכתב‬ ‫ג‪ .‬ברמב"ן‪' :‬אומר לך כלל תבין‬ ‫כרחן לפי שרצה לשלחן לעשו‪ ,‬אם כן שמע מינה שמלאכים ממש היו'‪.‬‬ ‫כאן יצחק בן אברהם היה‪ ,‬שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק‪( .‬תנחומא תולדות א – ראה בבא מציעא פז‪ .).‬ה‪ .‬לשון רש"י‪ :‬שיחול‬ ‫אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬והוא ענין גדול‪ ,‬הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה‪ ,‬ואמרו‬ ‫שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי‪ ,‬כמ"ש 'אשר דברתי לך'‪ ,‬והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר 'להיות לך‬ ‫(תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים‪ ,‬ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר‬ ‫ו‪ .‬ברש"י‪' :‬העוד לנו חלק ‪ -‬למה נעכב על ידך מלשוב‪ ,‬כלום אנו מיחלות לירש בנכסי אבינו כלום‬ ‫לאלקים ולזרעך אחריך'‪.‬‬ ‫המקרים‪ ,‬ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת‪ ,‬וכולם באים ללמד על העתיד‪ ,‬כי‬ ‫ז‪ .‬ראה להלן בד״ה העוד לנו וגו' שציין רבינו דברי רש"י ביבמות (סב‪ .‬ד״ה בנכריותן) וזה לשונו‪' :‬לאו בני דין נחלה‬ ‫בין הזכרים'‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ברש"י‪' :‬שלם בגופו‬ ‫כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו'‪.‬‬ ‫ח‪ .‬בראשית‬ ‫נינהו דבת כבן ובכור כפשוט‪ ,‬אבל ירושה נהגא בהו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין עוד (שבת קטז‪ ):‬ומנחת חינוך (מצוה ת ד״ה וזה פשוט)‪.‬‬ ‫‪ -‬שנתרפא מצליעתו‪ .‬שלם בממונו ‪ -‬שלא חסר כלום מכל אותו דורון‪ .‬שלם בתורתו ‪ -‬שלא שכח תלמודו‬ ‫בבית לבן'‪( .‬בראשית רבה עט‪ ,‬ה – שבת לג‪ .):‬ה‪ .‬נראה לעניות דעתי כוונת רבינו‪ ,‬דהיות ומלאכי חוץ לארץ זכו למלא‬ ‫רבה (ע‪ ,‬יג)‪ .‬ט‪ .‬כמו שכתב רש"י (ד"ה הלוא נכריות וכו') וזה לשונו‪' :‬אפילו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו בשעת נשואין‪,‬‬ ‫שליחותם ולשמור כהוגן את יעקב אבינו ע״ה‪ ,‬ולהחזירו לארץ ישראל ללא שום פגע רוחני חס ושלום‪>>> ,‬‬ ‫י‪ .‬ושם פירש רש״י בזה"ל‪' :‬לא יצליח בתרמיתו‪ ,‬ולפי שדבר בלשון ציד‪,‬‬ ‫נהג עמנו כנכריות‪ ,‬כי מכרנו לך בשכר הפעולה'‪.‬‬ ‫נופל בו לשון חריכה שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש'‪ .‬עכ״ל‪ .‬כמו כן כאן לא הצליח אבינו לבן בגזלותיו‪.‬‬ ‫ה׵כה למעשﬣ‬ ‫המשך מדור 'בשפתו יהגה'‬ ‫ענוה‪ ,‬אבל התורה העידה עליו שלא רק בשעה שהיה‬ ‫אצל לבן קיים הכל בזריזות והתלהבות‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫לי בכל הדרך ‪ -‬לא סרתי מדרך האמת‪ ,‬והם היו לי‬ ‫בבחינת מלאכי חוץ לארץ‪ ,‬עד שמצאתי אתכם אהובי‬ ‫מלאכת דש ומפרק (א')‬ ‫לאחר ששב ממנו ויצא משם כתיב (לעיל פסוק א‪-‬ב) 'וישב‬ ‫וריעי שאתם בבחינת מלאכי ארץ ישראל‪ ,‬שאוכל‬ ‫בכך‪ ,‬מותר לסוחטם ואין בו איסור אף‬ ‫ביאור מלאכת 'דש' ותולדתה‬ ‫לבן למקומו ‪ -‬ויעקב הלך לדרכו'‪ ,‬דהיינו שהמשיך‬ ‫לישב ברחבת ידים על התורה ועל העבודה‪.‬‬ ‫מדרבנן (עי' שולחן ערוך ורמ"א שם)‪ ,‬וטעמו‬ ‫כיון שעומדים לאכילה ואין צריכים‬ ‫'מפרק'‬ ‫עדיין ללכת באותה דרך שלמד מלבן‪ ,‬והיינו לקיים‬ ‫ולכן אני אומר מחנה אלקים הוא זה‪ ,‬אבל גם‬ ‫אותם למשקים‪ ,‬אין שם משקה על‬ ‫א‪ .‬אחר אסיפת התבואה בעמרים‬ ‫המצוות בהתלהבות ובזריזות‪.‬‬ ‫אותם שליווני בכל הדרך עד עכשיו‪ ,‬נעשו בשבילי‬ ‫היוצא מהן והווי כמפריד אוכל מאוכל‪,‬‬ ‫דרך לדושה‪ ,‬דהיינו להפריש הגרעינים‬ ‫ויש לפרש פסוק זה באופן אחר‪ ,‬דהנה איתא‬ ‫כמלאכי ארץ ישראל‪ ,‬על כן אקרא המקום הזה מחנים‪,‬‬ ‫ואף שחשב עליהם בסחיטתו למשקה‬ ‫מן הקש וכו'‪ ,‬וזה נקרא 'מלאכת דש'‬ ‫במדרש רבה (בראשית רבה פד‪ ,‬ט) בפרשת וישב על הפסוק‬ ‫שיש לפני שתי מחנות ‪ -‬אותם שהיו עמי עד עכשיו‪,‬‬ ‫בטלה דעתו אצל כל אדם (משנה ברורה‬ ‫וחייב בעשייתו בשבת כיון שע"י‬ ‫'ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי' (להלן‬ ‫וגם אותם שעכשיו אתי‪.‬‬ ‫שם ס"ק ז')‪.‬‬ ‫הדישה נחשב כאילו עושה הגרעינים‬ ‫לז‪ ,‬ח)‪' ,‬אמר כך יהיו הנביאים מוכיחים אתכם'‪ .‬עד כאן‬ ‫ובאשר שדברי תורה כפטיש יפוצץ סלעח ‪-‬‬ ‫לאוכל (שבשעת חיבורם לא היו ראוים לאכילה)‪.‬‬ ‫לשון המדרש‪ .‬ופירושו‪ ,‬דכשם שיוסף הוכיח את אחיו‬ ‫דהיינו מתפוצץ לכמה ניצוצות‪ ,‬אומר לפרש‬ ‫סחיטת פירות או ירקות‬ ‫בלשון 'נא' ואין 'נא' אלא לשון בקשה‪ ,‬כך יהיו נביאכם‬ ‫הפסוקים באופן אחר‪ .‬דהנה שלמה המלך ע״ה אמר‬ ‫ב‪ .‬ותולדה דדש היא 'מלאכת‬ ‫בזמנינו‬ ‫מפרק'‪ ,‬דהיינו שמפרק הקטניות מתוך‬ ‫עושים כשמוכיחים את ישראל ‪ -‬לדבר בלשון רכה ונוחה‪,‬‬ ‫בקהלת (ז‪ ,‬ה) 'טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע‬ ‫ח‪ .‬והנה כל זה בזמניהם שלא היו‬ ‫השרביטים היבשים (אחר שכבר נתקשו‬ ‫ואז יהיו דבריהם מתקבלים על לב שומעיהם‪ ,‬מה שאין‬ ‫שיר כסילים'‪ ,‬ויש לפרש על פי מה שכתבו‬ ‫סוחטים הרבה פירות‪ ,‬אבל בזמנינו‬ ‫ואינם ראויים עוד לאכילה)‪ ,‬ודומה למפרק‬ ‫כן המוכיח שמדבר בלשון קשה‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב 'מות‬ ‫המפרשים‪ ,‬שלפעמים יש תועלת להיות בסביבותם‬ ‫שכמעט רוב מיני פירות וירקות‬ ‫קש של תבואה שע"י שמפרקו נחשב‬ ‫וחיים ביד לשון' (משלי יח‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫של רשעים כדי להתחזק על ידם לאמונתו יתברך‪,‬‬ ‫נסחטים בכל מקום יש להחמיר‬ ‫כאילו עושה הגרעינים לאוכל‪ ,‬ואם‬ ‫ואף שכל אדם צריך להתנהג באופן שימצא חן בעיני‬ ‫וכמו שמפרש השל"ה הק' פסוק ראשון שבספר‬ ‫ולאסור סחיטתם‪ ,‬ומכל מקום אפילו‬ ‫ראויים השרביטים לאכילה נחשב הכל‬ ‫הבריות‪ ,‬כמו שאמר התנא (אבות ב‪ ,‬א) 'איזו היא דרך ישרה‬ ‫תהילים 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים‬ ‫פירות 'הדר' כגון תפוזים אשכוליות‬ ‫לאוכל (יחד עם השרביטים)‪ ,‬וכאשר מפריד‬ ‫שיבור לו האדם ‪ -‬כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת‬ ‫ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב‪ ,‬כי אם‬ ‫וכדומה שדרכם לסוחטם בכ"מ אין‬ ‫הקטניות הוא כמפריד אוכל מאוכל (עי'‬ ‫היא לו מן האדם'‪ ,‬מכל מקום לא תמיד יכולים להתנהג‬ ‫בתורת ד׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה'‪ ,‬דהנה‬ ‫איסור סחיטתם מהתורה כזיתים‬ ‫שולחן ערוך הרב סימן ש"כ סעיף א')‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬דרק כשנמצא בסביבת אנשים תמימים יראים‬ ‫כשהאדם אינו מכיר את שונאו אינו יודע באיזה אופן‬ ‫וענבים‪ ,‬אלא איסורם מדרבנן כתותים‬ ‫ושלמים ולא בין רשעים עוזבי תורה ‪ -‬שאז אסור לו‬ ‫לארב עליו ולהזדיין כנגדו להלחם בו‪ ,‬ואינו יודע‬ ‫איסור סחיטת פירות‬ ‫ורמונים (שו"ת שבט הלוי חלק א' סימן פ"ו‬ ‫לשנות מעשיו ולמצוא חן בעיניהם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬להוכיחם‬ ‫ומכיר הערמומיות ללחום עמו‪ ,‬ובאיזה כלי מלחמה‬ ‫"איברא פה אה"ק רובם ראוים לסחיטת מיץ‬ ‫ג‪ .‬בכלל איסור מפרק היא‬ ‫ולדבר סרה כנגד מעשיהם ורשעתם‪ ,‬ולא ישים מעצר‬ ‫להשתמש כנגד האויב המשכים עליו להרגו‪ ,‬ואינו‬ ‫שלהם" עיי"ש)‪.‬‬ ‫סחיטת פירות כלומר שאסור לסחוט‬ ‫יודע מאיזה צד בא האויב להשיב פניו כנגד ערפו‪,‬‬ ‫ללשונו ורסן לפיו‪ ,‬וכמו שאמר דוד המע״ה (תהלים לט‪ ,‬ב)‬ ‫ועל ידי זה ילכד במצודתו ונפל ביד שונאיו‪.‬‬ ‫פירות לצורך משקה‪ ,‬ודומה לדש האם מותר לסחוט קליפות‬ ‫'אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי‬ ‫שכמו כשמפריד הגרעינים מן הקש‬ ‫מחסום בעוד רשע לנגדי'‪ ,‬והכוונה‪ :‬אמרתי אשמרה דרכי‬ ‫והנמשל הוא דאף על פי שהאדם היושב לבדו‬ ‫הפרי‬ ‫אסור שהרי עושה אותו ראוי לאכילה‪,‬‬ ‫מחטוא בלשוני ומהו החטא אשמרה לפי מחסום בעוד‬ ‫בביתו אין לו לפחד מרשעים עוזבי תורה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ט‪ .‬והנה כל זה בסחיטת הפירות‬ ‫אף הכא בסחיטת פירות כשמפרק‬ ‫רשע לנגדי‪ ,‬דהיינו שצריך אני להוכיח את הרשעים‬ ‫כשיוצא חוץ בסביבת השוק‪ ,‬במסיבת בני אדם‪ ,‬אז אינו‬ ‫המשקה מן האוכל עושה אותו ראוי עצמו‪ ,‬אבל מותר לסחוט קליפי הפירות‬ ‫כשהמצא ביניהם‪.‬‬ ‫יודע איך לעמוד על הנסיונות ולהתגבר עליהם‪ ,‬אבל‬ ‫למה שלא היה קודם לכן‪ ,‬דהיינו כיון שאין הדרך לסוחטם בשום מקום‬ ‫אדם שמכיר בשונאיו ומבין כוונתם לא רק שיכול להזהר‬ ‫שעושה אותו ראוי לשתייה (עי' שולחן אלא לצורך רפואה (אליה רבה שם ס"ק ט"ז)‪.‬‬ ‫וזהו ויעקב הלך לדרכו דאף על פי שהיה ביחד עם‬ ‫עשו ולבן‪ ,‬הלך בדרכי התורה ובדרך העבודה המסורה‬ ‫על עצמו מעצתם שלא יכשל‪ ,‬אלא אפילו הוא לוקח‬ ‫האם מותר לאכול המשקים‬ ‫ערוך הרב שם)‪.‬‬ ‫ולהיות שונא רע‪ ,‬ולא להשתדל למצא חן בעיני הרשעים‬ ‫מהם להתחזק בערמומיות לעבודתו יתברך שמו‪.‬‬ ‫סחיטת 'זיתים וענבים'‬ ‫וזה כוונת דוד המלך ע״ה אשרי האיש אשר לא הלך‬ ‫שזבו מהפירות‬ ‫הללו‪ ,‬ותחת חילוף זה שלח לו הקדוש ברוך הוא מלאכיו‬ ‫ו'תותים ורמונים'‬ ‫בעצת של רשעים רק היה לו תועלת בזה לעבודתו‬ ‫י‪ .‬נפסק בשולחן ערוך (שם סעיף א')‬ ‫כדכתיב ויפגעו בו מלאכי אלקים‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬וזה רק כי אם בתורת ד׳ חפצו‪ .‬וזה גם כוונת‬ ‫"זיתים וענבים אסור לסחטן ואם יצאו‬ ‫ד‪ .‬איסור תורה של 'סחיטת פירות'‬ ‫וגם אני רוצה להגיד על עצמי‪ ,‬שנתגדלתי בין אנשים‬ ‫מעצמן אסורים‪ ,‬אפילו לא היו עומדים‬ ‫אמרינן רק בזיתים וענבים‪ ,‬ומדרבנן‬ ‫שלמה המלך באמרו טוב לשמוע גערת חכם דהיינו‬ ‫שרצו להעביר אותי מדרך האמת‪ ,‬אבל הקדוש ברוך הוא‬ ‫אלא לאכילה‪ ,‬ותותים ורימונים אסור‬ ‫אסור לסחוט אף תותים ורמונים (שולחן‬ ‫שטוב לשמוע דברי מוסר מחכם‪ ,‬אבל מאיזה חכם ‪-‬‬ ‫לא עזב חסדו מאתי‪ ,‬ויעקב הלך לדרכו שהלכתי כל ימי‬ ‫לסחטן‪ ,‬ואם יצאו מעצמן אם עומדים‬ ‫ערוך סימן ש"כ סעיף א')‪ ,‬וטעם הדבר כיון‬ ‫מאיש שומע שיר כסילים‪ ,‬דהיינו חכם כזה ששומע גם‬ ‫בדרך השם‪ ,‬ויפגעו בי מלאכי אלקים ששמרני בדרך‪,‬‬ ‫לאכילה מותר ואם עומדים למשקים‬ ‫שמקצת בני אדם סוחטים אותם כזיתים‬ ‫שיר הכסיל ומכיר דרך הרשע ויודע לשמור את עצמו‬ ‫ובזכות זה זכיתי להעמיד בית של תורה ותפלה‪.‬‬ ‫אסור"‪.‬‬ ‫וענבים אסרוה חז"ל אטו זיתים וענבים‪,‬‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫אבל באמת צריך אני להשתמש במה שאמר דוד‬ ‫ובדרך זה מפרש 'המשכיל אל דל' לרבינו הגה״צ‬ ‫אף שסתמייהו עומדים לאכילה (רמב"ם‬ ‫המלך ע״ה (שמואל ב׳ ז‪ ,‬יח) 'מי אנכי וגו' ומי ביתי כי‬ ‫יא‪ .‬כלומר שיש לחלק בין סוגי‬ ‫פרק כ"א מהלכות שבת הלכה י"ב)‪.‬‬ ‫רבי הלל מקולומיא זצ״ל בפירוש רש״י בפרשת וישלח‬ ‫הפירות ש'זיתים וענבים' אם יצאו מעצמם‬ ‫הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך וגו' ותדבר גם‬ ‫(בראשית לב‪ ,‬ה) 'עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי ולא‬ ‫ה‪ .‬וכתב הרמ"א (שם סעיף א')‬ ‫אל בית עבדך'‪ ,‬ואין ביתו אלא אשתו (יומא ב‪ ).‬ששמרה‬ ‫אסורים אפילו אם הם עומדים לאכילה‬ ‫הקדוש ברוך הוא בדרכה והביאותה עד הלום‪ ,‬וזכיתי‬ ‫למדתי ממעשיו הרעים'‪ .‬ולכאורה מה היה לו ליעקב‬ ‫ובמקום שנהגו לסחוט איזה פירות כיון שרובם לסחיטה קימא ניחא ליה‬ ‫לבנות בית בישראל‪ ,‬על כן אקרא שם המקום הזה מחנים‪.‬‬ ‫לפחד מעשו אחיו‪ ,‬הלא בעצמו העיד ששמר תרי״ג‬ ‫לשתות מימיו מחמת צמא או תענוג במשקים שזבו ושמא יבוא לסוחטם‪.‬‬ ‫מצוות‪ .‬ועוד קשה לאיזה צורך הוסיף 'ולא למדתי‬ ‫דינו כתותים ורמונים"‪ ,‬כלומר שאם‬ ‫יב‪ .‬אבל 'תותים ורמונים' (כמו רוב‬ ‫דרכם לסחוט איזה פרי לשתות מימיו‪,‬‬ ‫והתשובה לזהי מצאתי במדרש רבה (ויק"ר ט‪ ,‬ב)יא אמר‬ ‫ממעשיו הרעים'‪ .‬ומפרש דהנה צריכים ללמוד‬ ‫ריש לקיש לא זכה שאול למלוכה אלא על ידי שהיה‬ ‫מהרשעים באיזה אופן לקיים מצוות‪ ,‬דהרשעים‬ ‫אסור לסחטו באותו מקום בשבת הפירות הנמצאים ביננו שהדרך לסוחטם) אם‬ ‫זקינו מדליק נרות לרבים‪ ,‬דהיינו שהיה מזכה את‬ ‫עוברים עבירה בתאוות לבם בכל הרצון והתשוקה‪,‬‬ ‫ודינו כתותים ורמונים וכמו שבארנו‪ ,‬הפירות עומדים למשקים אסור‬ ‫ומשמע שבשאר מקומות מותר לשתותם (דניחא ליה במשקים שזבו ושמא‬ ‫הרבים בתורה ומעשים טובים‪ ,‬ד'נר מצוה ותורה אור'‬ ‫ומהם צריכין ללמוד גם במצוות לקיימם בזריזות ונפש‬ ‫(משלי ו‪ ,‬כג)‪ ,‬וגם אני אומר שלא בזכותי באתי עד הלום‪,‬‬ ‫חפיצה ולא כמצוות אנשים מלומדהט‪.‬‬ ‫לסחטם ולא גזרינן כל כך (אך אם דרך ימלך לסוחטם)‪ ,‬ואם עומדים הפירות‬ ‫רק בזכות אדוני אבי מורי ורבי זצ״ל שהיה מדליק נרות‬ ‫להוליך המשקה של הפירות ממקום למקום לאכילה המשקים היוצאים בעצמם‬ ‫וזה שאמר יעקב אבינו‪ ,‬אמת שתרי״ג מצוות‬ ‫אסור בכל העולם‪ ,‬מגן אברהם שם ס"ק א')‪.‬‬ ‫לרבים והרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים‪ ,‬וזכותו‬ ‫שמרתי וזכות המצוות יגינו עלי‪ ,‬אבל אפחד משום‬ ‫מותרים כיון שלא ניחא ליה במה שזבו‬ ‫וליכא למיגזר 'שמא יסחוט'‪.‬‬ ‫האריך‬ ‫ו‪ .‬והמגן אברהם (שם)‬ ‫תעמוד לי שאוכל להמשיך בעבודתי עד בוא לציון‬ ‫שלא למדתי ממעשיו הרעים‪ ,‬כלומר‪ ,‬איך ובאיזה‬ ‫בענין זה‪ ,‬ומסקנתו דאם נודע לנו‬ ‫גואל‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫צורה לקיים המצוה‪ ,‬ויעקב אבינו חשב כן מחמת רוב‬ ‫יג‪ .‬ולכן העושה סלט ירקות‬ ‫שבאיזה מקום נהגו לסחטו למשקה‪,‬‬ ‫(ואפילו הנוהגים בזה הוא רק מקצת בני אדם בשבת ותוך כדי שחותך זב מהם‬ ‫נתעלו מלאכים אלו‪ ,‬וזכו גם להכנס לארץ ישראל אתו עד שבאו מלאכי ארץ ישראל‪ ,‬אמנם בהליכתו שעדיין לא מילאו המלאכים של חוץ לארץ‬ ‫שליחותם‪ ,‬הוצרכו לרדת רק לאחר שעלו מלאכי ארץ ישראל‪( .‬הגאון ר' יעקב יוסף זינגער זצ"ל – אב"ד גבעת שמואל)‪ .‬ו‪ .‬ראה מה שכתב רבינו להלן בפרשת בלק‪,‬‬ ‫מחמת שיש להם פרות הרבה ולא עיר שלימה)‪ ,‬משקה‪ ,‬מותר לו לשפכם בתוך הסלט‪,‬‬ ‫בפירוש הכתוב (במדבר כד‪ ,‬כה) 'ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו'‪ .‬וזה לשונו‪' :‬בלעם קבל עונש הרבה ‪ -‬רגלו נעשית פי ַּס ַּחת‪ ,‬וכדי בזיון‬ ‫אסור מחמת זה לסחוט בכל מקום וכן מותר לשתות המשקה או לטבול‬ ‫וקצף על מה שהשיג כלימה וחרפה בדבר אתונו‪ ,‬בלק והשרים אשר עמו שפכו עליו מרורות של חרפות וגידופין על שהלך בגדולות‪ ,‬בפיו ובלשונו‬ ‫(וכל זה דווקא בענין שאם היה לכל העולם פרות בו פתו‪ ,‬ואין בו משום סחיטה ודינו‬ ‫הרבה לדבר גבוהות כמה כוחו יפה‪ ,‬ולבסוף נתגלתה חרפתו קבל עם‪ ,‬שאין לאל ידו‪ ,‬ונהפכה קללה לברכה‪ ,‬והיה ראוי שיחזור בו בלעם ויעזוב את‬ ‫מעמדו‪ .‬אמנם לשוא הוכה ונענש‪ ,‬כי לא חזר למוטב אלא שב אל מקומו‪ ,‬כלומר‪ ,‬אותה מחשבה רעה שחשב על היהודים מקדם‪ ,‬בה נאחז ולא סר‬ ‫הרבה כאלו היו סוחטים אותם‪ ,‬אבל בלאו הכי כמשקה שזבו מעצמם בפירות‬ ‫אמרינן דבטלה דעתם ומותר לסחטם בכל מקום‪,‬‬ ‫ממנה גם אחר שנתייסר ונענש‪ .‬והגיד הכתוב כי גם בלק הלך לדרכו של בלעם‪ ,‬כי גם הוא לא לקח מוסר והרעיף מזימות להשחית את ישראל‪ ,‬כמו‬ ‫העומדים לאכילה (שמירת שבת כהלכתה‬ ‫הדרך שהיה הולך בה מאז‪ ,‬כי מה שישראל נשחתו ברשת של זנות על פי מלך בלק היתה שומה‪ ,‬כי הוא היה השליט ועל פיו הלכו בנות מואב למחנה‬ ‫מגן אברהם שם עיין ביאור הלכה שם ד"ה‬ ‫פרק ה' סעיף י"א)‪.‬‬ ‫ובמקום‪ ,‬עיין משנה ברורה שם ס"ק ח' שמסיים‬ ‫ישראל להטעותם לזימה‪ ,‬נמצא גם בלק היה רשע כבלעם‪ ,‬כי גם הוא הלך לדרכו‪ ,‬ולא לקח מוסר ממה שאירע לו'‪ .‬ז‪ .‬בספר פרדס יוסף (ל״ב‪ ,‬ג) כתב‬ ‫בשם הבינה לעתים (דרוש ב) דיש ב׳ כתות מלאכים‪ .‬א‪ .‬שנבראו בששת ימי בראשית‪ .‬ב‪ .‬הנבראים ממצוות‪ ,‬כמו שאמרו באבות (פרק ד משנה יא) 'העושה‬ ‫'וכן כתבו כמה אחרונים')‪.‬‬ ‫יד‪ .‬וכל זה מותר רק כשכוונתו‬ ‫מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד'‪ .‬וראה ברבינו עובדיה ברטנורה (שם) דעל ידי המצוה נברא מלאך והוא מליץ יושר בעדו‪ ,‬ע״כ‪ .‬ולפי זה יש לתרץ‪,‬‬ ‫דהיות וישנן ב׳ סוגי מלאכי חוץ לארץ לכל אדם‪ ,‬סוג אחד שנברא מששת ימי בראשית אותו המלאך אינו נכנס לארץ ישראל‪ ,‬אבל הסוג השני שנברא‬ ‫לחתוך הפירות או ירקות ועל ידי זה‬ ‫סחיטת שאר פירות שאין‬ ‫עקב המצוות‪ ,‬יתכן שמותר לו להכנס לארץ ישראל ושמא אלו נכנסו עמו‪ .‬כנלע״ד‪( .‬הגאון ר' יעקב יוסף זינגער זצ"ל – אב"ד גבעת שמואל)‪ .‬ח‪ .‬ירמיה (כג‪ ,‬כט)‪ .‬ט‪.‬‬ ‫נותן לחלוחית בפירות או בירקות‪ ,‬אבל‬ ‫הדרך לסחטם‬ ‫יא‪ .‬וכן הוא במדרש תנחומא (תצוה ח)‪,‬‬ ‫י‪ .‬כלומר‪ ,‬התשובה לכך שזכיתי להעמיד בית של תורה ותפילה‪.‬‬ ‫מלשון הכתוב בספר ישעיה (כט‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫ובירושלמי (שביעית פרק ג הלכה ז)‪' :‬אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נר לרבים נקרא שמו 'נר'‪ ,‬כתוב אחד‬ ‫אם כוונתו גם לשתות המיץ שנצטבר‬ ‫ז‪ .‬והנה כל זה בפירות שיש‬ ‫אומר (דברי הימים א' ח‪ ,‬לג) 'ונר הוליד את קיש'‪ ,‬וכתוב אחד אומר (שמואל א' ט‪ ,‬א) 'וקיש בן אביאל'‪ ,‬והלא אביאל היה שמו‪ ,‬אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נר‬ ‫בסלט הפירות אסור לשתות מיץ זה‬ ‫לרבים נקרא שמו נר'‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן הוא בשמואל (שם יד‪ ,‬נ) 'וְ ֵׁשם ַּשר ְצ ָבאֹו ֲאבינֵׁ ר ֶּבן נֵׁ ר ּדֹוד ָשאּול'‪ ,‬ופירש רש"י וזה לשונו‪' :‬ונר היה דוד שאול אחיו של קיש‬ ‫מקומות שסוחטים אותם‪ ,‬אבל כל (אלא ישליכם לאיבוד‪ ,‬וכדין משקים שזבו של‬ ‫ושניהם בני אביאל וגם אביאל נקרא נר בדברי הימים שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלים'‪.‬‬ ‫שאר הפירות שבשום מקום אין הדרך זיתים וענבים)‪.‬‬ ‫טו‪ .‬והנה כל זה בשאר פירות‪ ,‬אבל‬ ‫זיתים ענבים שעשה מהם סלט‬ ‫פירות וזב מהם משקה‪ ,‬אסור לו‬ ‫לשפכם בתוך הסלט שהרי הם‬