gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שירת התורה · Shiras Hatorah — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת ויצא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שנה ז' גליון ‪321‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫*בכור הוא הראשית ומעשר הוא המשלים ‪ ......‬כט‬ ‫ענינים החדשים מסומנים בכוכב‬ ‫*למי נתן יעקב את מעשרותיו ‪ ........................‬כט‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫*האם מעשר כספים חיובו כמעשר עני ‪ ..............‬ל‬ ‫פרשת ויצא ‪..................................................‬ד‬ ‫*מעשר כספים מיועד לעמילי תורה ‪ ................‬לא‬ ‫עבודת יעקב ביציאתו מן הקדושה ‪....................‬ד‬ ‫*עשו איש שדה מתגרה אם לא נותנים מעשר‬ ‫כספים ‪ .........................................................‬לא‬ ‫יעקב הכין לנו אורו של חנוכה ‪ ..........................‬ו‬ ‫עשו בא לפגוע בתמכין דאורייתא ‪ ....................‬לב‬ ‫הבטחון של יעקב אבינו ‪ ....................................‬ז‬ ‫עשו סבר שבני ישיבה וכוללים ילכו לעבוד ‪ .......‬לב‬ ‫ביאור דמיון האבות להרים ‪ .............................‬ח‬ ‫*מעלת צדקה בחנוכה הוא להחזיק את לומדי‬ ‫ביאור ענין "מקום" והקשר המיוחד ליעקב אבינו‬ ‫התורה ‪ ..........................................................‬לב‬ ‫‪ ..................................... ................................‬ח‬ ‫*הטעם שכתוב בספר חנוכת הבית ‪ ..................‬לב‬ ‫בחנוכה מתבטא ביותר ענין "מקום" ‪ .................‬י‬ ‫*חנוכה ופורים באים לתקן תמכין דאורייתא ‪ ..‬לג‬ ‫יעקב הוא זה שקובע קדושה במקום ‪ .................‬י‬ ‫נעשה קל ללכת מחמת האמונה ‪ ......................‬לד‬ ‫האם התפלל יעקב ערבית לפני שקיעה ‪ ............‬יא‬ ‫ביאור ענין רגל דיעקב ‪ ....................................‬לד‬ ‫כמה זמן שקע השמש שלא בעונתה ‪ .................‬יב‬ ‫יעקב הרגיש ידידות אמיתי להרועים ‪ ..............‬לד‬ ‫הא דהתפלל מבעו"י תלוי אי ת"ע רשות ‪ ..........‬יב‬ ‫עשו הי' הציוני הראשון ‪..................................‬לה‬ ‫*ערבית נגד אימורים שעיקר זמן הקטרתן ביום יג‬ ‫התחזקות יעקב אבינו אצל לבן ‪......................‬לה‬ ‫אי ביאת השמש הכוונה לשקיעה או צאה"כ ‪ .....‬יג‬ ‫מה שהציע יעקב שבע שנים ‪............................‬לה‬ ‫האם נעצר השמש אחרי ששקעה ‪ ....................‬יד‬ ‫רמאותו של לבן ‪..............................................‬לו‬ ‫עיקר מציאות ערבית בא"א להתפלל תפלה‬ ‫אחרת ‪ ........................... ................................‬טו‬ ‫חתן שרימה את המוזמנים ‪..............................‬לו‬ ‫קפיצת הארץ ותפלת ערבית הוא גילוי ע"י‬ ‫ונִ ְּתנָה בלשון רבים ‪ .........................................‬לז‬ ‫השתוקקות ‪ ...................................................‬טו‬ ‫ממתי היתה לאה שנואה ‪ ................................‬לז‬ ‫יעקב התפלל ערבית של שבת מבעו"י ‪ ..............‬טו‬ ‫קדמתה לאה ברחמים ‪ ...................................‬לז‬ ‫שמירת שבת מצלת מקליפת עשו וישמעאל ‪......‬טז‬ ‫השמות של השבטים נוגעים להם בעצמם ‪ ........‬לז‬ ‫תוספות שבת מגרעת ומבטלת כח ישמעאל ועשו‬ ‫מדת ההשתוות שנרמז בשם נפתלי ‪.................‬לח‬ ‫‪ ..................................... ................................‬יז‬ ‫נפתלי קיבל מאמו מדת ההשתוות ‪..................‬לח‬ ‫רמז סעודת מלוה דמלכה בפרשה זו ‪ .................‬יז‬ ‫החידוש במה שלא לקח ראובן מן הגזל ‪ ..........‬לט‬ ‫ויקח מאבני המקום ‪ .......................................‬יח‬ ‫הדין ודברים בין רחל ולאה בענין הדודאים ‪ ....‬לט‬ ‫הכנת יעקב אבינו בבית עבר ‪ ...........................‬יט‬ ‫שם יששכר וכל עניני השכר כאן ‪ ......................‬מ‬ ‫ביה"מ של עבר הי' מסוגל לשקיעות ועיון בתורה‬ ‫חילוקי המנהגים בקריאת שם יששכר ‪ ...........‬מא‬ ‫‪ .................................... ................................‬יט‬ ‫האם לכתוב יששכר או ישכר ‪ .........................‬מב‬ ‫בחו"ל צריך לעסוק בחידושי תורה ‪...................‬כ‬ ‫מעלתו של שבט יששכר ‪ .................................‬מב‬ ‫מקום שכיבת יעקב אבינו ‪.................................‬כ‬ ‫ביאור מראה הסלם ‪ ......................................‬כא‬ ‫דברי הבני יששכר בביאור פרשה זו והשייכות‬ ‫לחנוכה ‪ ........................................................‬מב‬ ‫עבודת ה' בעצם השינה ‪..................................‬כב‬ ‫לידת יששכר הי' ביום א' דחנוכה ‪ ....................‬מג‬ ‫הסלם קאי על נשמת האדם ששורשו בשמים ‪...‬כב‬ ‫ענין שכר ומשכורת המודגש בפרשת ויצא ‪ .......‬מד‬ ‫דבר שנשתמש בו הדיוט אסור למזבח ‪ .............‬כג‬ ‫מה דלא רצה יעקב לקבל שכר מלבן ‪ ..............‬מה‬ ‫משנת מרן החת"ס בענין זה ‪ ...........................‬כג‬ ‫הבדל בין בגלליך ולרגלי ‪ ................................‬מה‬ ‫עיקר קדושת המקום מכוחו של יעקב ‪ ............‬כה‬ ‫הזכרת זכותו של יעקב בתחבולות המקלות ‪ ....‬מה‬ ‫העמדת המצבה ונדרו של יעקב ‪ .......................‬כו‬ ‫ענין המקלות הי' לברר טוב מרע ‪ .....................‬מו‬ ‫*ביאור הבטחת יעקב לתת מעשר ‪ ....................‬כז‬ ‫ביאור "על בלי הגיד לו" ‪ .................................‬מז‬ ‫*יעקב תיקן מעשר כספים ‪ .............................‬כח‬ ‫הסעודת פרידה של לבן ‪ ..................................‬מז‬ ‫*החומש היה אהרן או יששכר ‪ .......................‬כח‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫הפטרה לפרשת ויצא ‪ ......................................‬נט‬ ‫מניעת הכרת הטוב ללבן ‪ ...............................‬מח‬ ‫מערכת פדן ארם והמסתעף לענין הר גלעד‬ ‫קפידתו של יעקב ‪..........................................‬מט‬ ‫והמצפה ודמשק וסוריא ‪ ..................................‬ס‬ ‫חינוכו הקפדני של יעקב בעניני ממונות ‪..........‬מט‬ ‫משמעות שם פדן ארם ‪ ....................................‬ס‬ ‫תכלית אריכות תוכחת יעקב על נאמנותו ‪.......‬מט‬ ‫מנא לי' לרש"י דפדן ארם כולל גם ארם צובא סא‬ ‫מקרא שכתבו תרגום ביגר שהדותא ‪ ..................‬נ‬ ‫האם ארם נהריים וארם צובא סמוכים זה לזה‬ ‫הוכחה מכאן לחשיבות לשון ארמי ‪ .................‬נא‬ ‫‪ ................................... ................................‬סא‬ ‫גלות מצרים וכניסת גוים להיכל בשביל שנכנס‬ ‫שיטת רבינו בחיי דארם נהריים זה דמשק‪ ......‬סב‬ ‫תרגום בתורה ‪ ................................................‬נב‬ ‫מיקום הר הגלעד והמצפה ‪ ............................‬סב‬ ‫משמעות שנים מקרא ואחד תרגום ‪ ..................‬נג‬ ‫עד איפה מקום התפשטות נהר פרת ‪ ...............‬סב‬ ‫יעקב הכניס דברי רשות לקדושה ‪ ....................‬נד‬ ‫הדגשת שם פדן ארם בא כדי לשבח את רבקה ‪ .‬סג‬ ‫מה שנתחבר בבלי וירושלמי בלשון ארמי ‪ ........‬נה‬ ‫פדן מרמז להתחברות של רשעים ‪ ....................‬סג‬ ‫טעם התפלות הנאמרות בלשון ארמי ‪ ...............‬נו‬ ‫מה שזוה"ק ופיוטי אריז"ל לשון ארמי ‪ .............‬נז‬ ‫שמות אמוראים בלשון ארמי ‪ ..........................‬נז‬ ‫כיבוש סוריא ע"י דוד ‪ .....................................‬נח‬ ‫האם כבש דוד גם ארם נהריים ‪ .......................‬נח‬ ‫הצרה של כריתת ברית עם לבן ‪ .......................‬נט‬ ‫סעודת יעקב היה בשביל מים אחרונים ‪ ...........‬נט‬ ‫הפגישה במחנה המלאכים ‪ .............................‬נט‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫בדרך כלל קפיצת הדרך הוא שמגיעים למקום במהירות‪,‬‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫כאליעזר עבד אברהם שהגיע לחרן ביום אחד‪ ,‬אבל‬ ‫המקום נשאר במקומו‪ ,‬ולמה הוצרך הקב"ה לעשות נס‬ ‫פרשה זו נקראת פרשת ויצא‪ ,‬ע"ש המלה הראשונה של‬ ‫עצום שהר המורי' יגיע אליו‪ ,‬הלא יכול להגיע לירושלים‬ ‫הסדרה‪ ,‬דקאי על יציאת יעקב מבאר שבע‪ .‬ויתכן דעיקר‬ ‫בקפיצת הדרך וגם לחזור לחרן בקפיצת הדרך וכך‬ ‫ענין הפרשה מונח בשם ויצא‪.‬‬ ‫הקשה הרמב"ן‪[ ,‬שם ד"ה ומה טעם] וז"ל "ומה טעם‬ ‫ונקדים מה שיש להעיר כאן בפסוק ראשון בפרט‬ ‫שיקפוץ הר המוריה ויבוא עד בית אל אחר שטרח יעקב‬ ‫ובהמשך הפרשה בכלל בכמה נקודות‪:‬‬ ‫לחזור מחרן ועד בית קל מהלך כמה ימים" ובסוף דבריו‬ ‫כתב‪ ,‬שלא מצינו שום דעה בחז"ל דס"ל כרש"י בפרט‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪[ :‬כ"ח י']‬ ‫זה‪ ,‬דלכו"ע גדר הקפיצת הדרך הי' כאליעזר עבד‬ ‫א‪ :‬עצם זה דכתוב לשון יציאה קשה‪ ,‬הרי עיקר הסבה‬ ‫אברהם‪ .‬גם צ"ב מה הענין שבדוקא ישכב וילין שם עד‬ ‫למה הלך לחרן הרי היה מחמת פחד עשיו‪ ,‬וא"כ הרי‬ ‫שהוצרך הקב"ה לעשות עוד נס עצום לשקוע השמש‬ ‫בורח הוא‪ ,‬והול"ל ויברח יעקב‪ ,‬וכן הוא לשון הפסוק‬ ‫שלא בעונתו‪ ,‬ולמה לא סגי בזה שישהה במקום ויתפלל‬ ‫בהפטרה ויברח יעקב שדה ארם?‬ ‫שם‪ ,‬ולמה העיקר הוא הלינה והשכיבה‪ ,‬הרי בשעת‬ ‫השכיבה אינו יכול לא ללמוד ולא להתפלל?‬ ‫ב‪ :‬עו"ק‪ ,‬הרי הא דיצא יעקב ממקומו כבר כתוב לעיל‬ ‫סו"פ תולדות "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם"‬ ‫ח‪ :‬אחרי החלום‪ ,‬עשה יעקב את האבן מצבה‪ ,‬ונדר שאם‬ ‫ול"ל לחזור עוה"פ? ובאמת רש"י עמד בזה‪ ,‬ותי' "ע"י‬ ‫באמת הקב"ה ישמור הבטחתו בכל פרטי' אז האבן‬ ‫שבשביל שרעות בנות כנען וכו' הלך עשו אל ישמעאל‬ ‫הזאת אשר שמתי וגו' וגם שיתן מעשר‪[ ,‬י"ח ‪ -‬כ"ב] וצ"ע‬ ‫הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וכו' ומשגמר חזר לענין‬ ‫למה לא מצינו כן באברהם כשהקב"ה הבטיח לו ואעשך‬ ‫הראשון" ועדיין צ"ב דלמה שינה הלשון ליציאה ולעיל‬ ‫לגוי גדול וגו' פירש"י לפי שהדרך ממעטת את השם‬ ‫כתוב רק חלק ההליכה‪ ,‬והול"ל כאן ויהי כאשר הלך‬ ‫והממון וגו' הו"ל לקבל על עצמו שאם באמת הקב"ה‬ ‫יעקב לחרן ויפגע במקום וגו'?‬ ‫יקיים הבטחתו יקריב קרבן ויפריש מעשר ומה נתחדש‬ ‫כאן ביעקב?‬ ‫ג‪ :‬עוד יל"ע בשינוי הלשונות‪ ,‬דלעיל כתב הלך לפדן‬ ‫ארם ולא מוזכר היציאה‪ ,‬גם לא מוזכר חרן בפרטות‪ ,‬רק‬ ‫עבודת יעקב ביציאתו מן הקדושה‬ ‫פדן ארם בכללות‪ ,‬ואילו כאן הודגש לשון יציאה‬ ‫ונראה בעז"ה ביישוב כל השאלות‪ ,‬בהקדם יסוד גדול‬ ‫וההליכה בפרטות לחרן?‬ ‫המבואר בשפת אמת כאן כמה פעמים‪ ,‬ונביא תו"ד‬ ‫מכמה שנים‪ ,‬דהנה יש להקדים‪ ,‬דעד עכשיו כבר עשרות‬ ‫ד‪ :‬ברש"י מבואר‪ ,‬דענין יציאה ביעקב מהווה רושם‪,‬‬ ‫שנים שיעקב אבינו נמצא בקדושה עליונה ביותר‪ ,‬הוא‬ ‫ולמה לא מצינו עסק יציאה כשאברהם ויצחק יצאו‬ ‫נמצא בא"י הקדושה‪ ,‬ויושב ולומד בביהמ"ד בהתמדה‬ ‫ממקומם כמו כשאברהם ירד מצרימה‪ ,‬וכשיצחק הלך‬ ‫עצומה וסמוך על שלחן אביו ואמו הקדושים‪ ,‬ועכשיו‬ ‫לגרר‪.‬‬ ‫נתחדש לו עבודה חדשה לגמרי והוא לצאת מא"י‬ ‫ה‪ :‬למה פרשה זו סתומה מתחילתו ועד סופו‪ ,‬שאין בו‬ ‫ולצאת מביהמ"ד ולצאת מתח"י אביו ואמו‪ ,‬ולהכנס‬ ‫שום פרשה לא פתוחה ולא סתומה שלא נמצא כן בכל‬ ‫לחו"ל למקום הקליפות הגדולות‪ ,‬ושם מוטל עליו לתקן‬ ‫ג"ן פרשיות שבתורה‪1 .‬‬ ‫תקנות עצומות ולהוציא נשמות קדושות כרחל ולאה‪,‬‬ ‫וכידוע מזוה"ק‪ ,‬ועליו גם להוציא כל נשמות ישראל‬ ‫ו‪ :‬מבואר בהמשך‪ ,‬שהקב"ה נתגלה לו בחלום‪ ,‬וצ"ע‬ ‫הכלולים בצאן לבן‪ ,‬וזה עבודה גדולה ועצומה‪ ,‬ולא כ"כ‬ ‫האם לא הי' ראוי שיהי' לו גילוי בהקיץ כמו שאר‬ ‫בקל יסכימו הקליפות שיוציאם משם‪ ,‬וע"ז עליו לעשות‬ ‫האבות‪ ,‬והרי עדיין לא הי' בחו"ל דנימא דאין השכינה‬ ‫עבודה קשה ומפרכת ולברר הרבה בירורים טוב מרע‪,‬‬ ‫שורה בחו"ל?‬ ‫וכמו שידוע כל עבודתו במקלות על יד המים שבירר‬ ‫ז‪ :‬מבואר ברש"י לקמן [פסוק י"ז]‪ ,‬דבעצם כבר הלך‬ ‫בזה הרבה נשמות קדושות‪.‬‬ ‫לחרן‪ ,‬וכיון שנזכר והתחיל לחזור לירושלים קפץ לו‬ ‫ויש לדעת‪ ,‬דכל עבודתו שם לא הי' בשבילו גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫הדרך והר המורי' בא אליו לבית קל‪ ,‬עוד מבואר‪,‬‬ ‫זה הי' עיקרו בשביל הדורות הבאים שיהיו בגלות‬ ‫דשקעה לו השמש פתאום שלא בעונתו שאמר הקב"ה‬ ‫האחרון בתוך מצב חושך ואפילה‪ ,‬ושוקעים בקליפות‬ ‫צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה‪ ,‬וצ"ב דהרי‬ ‫ויצה"ר‪ ,‬וכל מיני מלחמות‪ ,‬ונמצאים תמיד בחוץ ואינם‬ ‫זוכים להיות בפנים‪ ,‬בזה עשה יעקב בשבילנו עבודה‬ ‫‪ 1‬כן מבואר במנחת שי‪ ,‬אולם אצלינו בס"ת יש גם פ' מקץ‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫וקישר עצמו לשורש הקדושה‪ ,‬והבין דלא בחנם נשלח‬ ‫גדולה לעזוב בדוקא קדושת א"י וזכות אביו ואמו‬ ‫לשם רק לעסוק בעבודה עצומה להאיר החשיכה לדורות‬ ‫ולהעמיד עצמו במצב שאין לו עזר רק מהקב"ה‪ ,‬הכל‬ ‫ואי"ז מקרה רק במכוון ממילא כבר אין סבה לברוח‬ ‫בשבילנו כדי להעמיד יכולת העבודה בתוך החשיכה‪,‬‬ ‫בבהלה‪ ,‬אלא אדרבה הלך לאט וביישוב הדעת ובלשון‬ ‫וכלשון חז"ל שנכנס בעובי הקורה‪ ,‬ולזה תיקן בשבילינו‬ ‫יציאה גרידא ‪ 2‬כיון שהי' לו מטרה בזה גם בלי הבריחה‪.‬‬ ‫תפלת ערבית מלשון תערובות טוב ברע‪ ,‬דלכן נקרא ערב‬ ‫[תרס"א]‬ ‫ע"ש תערובות‪ ,‬ולכן אין לתפלת ערבית קבע דאיננו‬ ‫מוגבל שום מצב ושיהי' ביכלתינו לתקן עצמינו גם בתוך‬ ‫ולכן פרשה זו סתומה בלי שום פרשיות כלל‪ ,‬דבא לרמז‬ ‫החושך‪[ .‬תרל"ו]‬ ‫דכל התהלוכות שלו כאן הי' בהסתר גדול‪ ,‬שהי' כל זה‬ ‫הכנה לגלות בנ"י וגם דעיקר ענין הפסק הוא ליתן ריווח‬ ‫ועבודתו הי' לגלות‪ ,‬שנוכל להאיר את החשיכה בכל‬ ‫להתבונן‪ ,‬ויעקב לא הסיח דעתו כלל בכל ההסתר‬ ‫מצב שהוא‪ ,‬גם שלא במקום ביהמ"ק ולא בזמן ביהמ"ק‬ ‫מהקב"ה עד שחזר לא"י‪ 3 ,‬וזה"פ ויהיו בעיניו כימים‬ ‫ועיקר כוחו הי' ע"י שהוא הי' עמוד התורה‪ ,‬וע"י‬ ‫אחדים שהי' דבוק באחדות וזה הי' עיקר הנדר אם יהי'‬ ‫שנתקשר עצמו חזק בעמוד התורה לפני שיצא לחרן‪,‬‬ ‫אלקים עמדי היינו שלא יתפרד מן הדבקות ע"י לבן‬ ‫בזה הי' יכולתו לגלות נקודת הקדושה בכל אלו‬ ‫הרשע ותחבולותיו‪[ .‬תר"נ תרנ"ד] ע"כ מדברי השפת‬ ‫המקומות‪ ,‬ובזה השאיר לנו הכח שגם אנחנו כשנהי'‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫בגלות נוכל ע"י התורה לגלות כוחות הקדושה בכל מיני‬ ‫מקומות‪ .‬וזה נרמז בויצא יעקב מבאר שבע‪ ,‬דלפני‬ ‫הנה נפרש איך נתיישבו כל הקושיות בעז"ה‪:‬‬ ‫היציאה התקשר עצמו היטב לבאר השבע ששמה שורש‬ ‫א‪ :‬לכן לא כתוב לשון בריחה‪ ,‬דעיקר ענינו של פרשה זו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ואח"כ הלך לחרן וחרן קאי על מקומות‬ ‫הוא היציאה מן הקדושה לתוך החשיכה ולא ענין‬ ‫שנמצאים חרונו של מקום שהוא הגלות וכמ"ש כל זה‬ ‫הבריחה מעשיו‪ .‬ויש לרמז זה במש"כ לעיל בפ' תולדות‬ ‫בזוה"ק‪[ .‬תרמ"ה תרנ"ב]‬ ‫" ַויְהִ י אַ ְך יָצֹא יָצָא ַיעֲקֹב" [לעיל כ"ז ל'] דקשה כפל הלשון‪,‬‬ ‫ורמז באר שבע‪ ,‬הוא גם על שבת קודש שהוא אור‬ ‫ויש מפרשים על עשו שיצא מן השדה לבית‪ ,‬ודחוק‪,‬‬ ‫שבעת הימים‪ ,‬דרק יעקב נאמר בו שמירת שבת ויעקב‬ ‫ולהנ"ל י"ל דכאן התחיל שורש היציאה‪ ,‬יציאה מאביו‬ ‫יצא מבחינת שבת לבחינת ששת ימי המעשה‪ ,‬ובזה הכח‬ ‫‪4‬‬ ‫ויציאה מן האור והקדושה‪ ,‬לתוך החשיכה והגלות‪.‬‬ ‫תיקן כל ימי המעשה שהשבת נותן הארה לתקן כל‬ ‫ב‪ :‬לעיל רק נתפרש ענין הבריחה בכללות‪ ,‬אבל בפרשת‬ ‫הימים‪ ,‬וכן אצלינו בכל מוצ"ש אנו יוצאין מבחי' שבת‪,‬‬ ‫ויצא אחרי שכבר למד בשם ועבר וקישר עצמו בקדושה‪,‬‬ ‫ואז יש סכנה מעשיו שישתלט על מעשינו במשך ימי‬ ‫אז עיקר עבודתו הוא יציאה מן הקדושה לתוך הטומאה‬ ‫החול ולכן צריכים להתקשר להארת שבת ולהכניסו‬ ‫והחושך‪.‬‬ ‫לששת ימי המעשה ע"י הבדלה ומלוה מלכה‪[ .‬שם‬ ‫תרל"ז תרנ"א]‬ ‫ג‪ :‬לכן כתב לשון חרן‪ ,‬שמרמז לחרון אף וסטרא אחרא‬ ‫דזה עיקר הענין כאן ולא סתם פדן ארם‪.‬‬ ‫וכיון ש כל ענינו של יעקב הי' לגלות נקודת הקדושה‬ ‫בכל המקומות בלי הגבלה‪ ,‬לכן הוצרך להתגלות אצלו‬ ‫דוקא ענין קפיצת המקום‪ ,‬דע"י יעקב יכולין למצוא‬ ‫‪ 2‬עי' בב"מ לח‪ :‬דבורח מחמת מרדין יש לו בהלה ואין לו זמן לצוות על‬ ‫התגלות הקדושה בכל מין הסתר ובכל מקום שהוא‬ ‫נכסיו‪ ,‬וממילא מורידין קרוב לנכסיו‪ ,‬וי"ל בדרך צחות‪ ,‬דאילו הי' יעקב‬ ‫יוצא בבהלה הי' סכנה שיורידו עשיו לנכסיו היינו הרושם שהשאיר‬ ‫ששמה יגיע המקום הקדוש‪[ .‬תרמ"ח]‬ ‫אחריו‪ ,‬אבל כיון שלא יצא בבהלה וממילא אין מורידין קרוב זה עשיו‬ ‫לנכסיו שהשאיר שם ולא הי' יכול עשו להשתלט על הרושם שהשאיר‬ ‫וכיון שכן א"ש דהי' נצרך כאן לגילוי חלום דוקא ולא‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫בה קיץ אף שלא הי' צריך לזה‪ ,‬כיון שרצה יעקב שיתגלה‬ ‫‪ 3‬יל"פ בדרך צחות הא דפסחים קא‪ :‬בני חבורה שעקרו רגליהם לצאת‬ ‫לקראת חתן וכלה והניחו זקן וחולה דליכא היסח הדעת‪ ,‬עוד שם‬ ‫לו השי"ת גם במקום החושך אשר מוכרח להיות ע"י‬ ‫בחברים שעקרו רגליהם לילך לביהמ"ד וכו' מרמז ליעקב אבינו שנשא‬ ‫חלום דוקא‪ ,‬ולכן הוצרך השמש לשקוע דוקא שלא‬ ‫רגליו ויצא לבית עבר וגם לקראת כלה לישא אשה אבל כיון שהניח את‬ ‫יצחק שהי' זקן וחולה לכן לא הי' היסח הדעת כלל ולקיבעי' קמא הדר‪.‬‬ ‫בעונתו שיהי' מצב של חושך‪ ,‬וזהו כי בא השמש הגם‬ ‫‪ 4‬בעוד בחינה מפרש שפ"א תרס"א דכיון דברח במדת ההשתוות‬ ‫שבא השמש הצליח להתדבק בקדושה‪[ .‬תרל"ה תרל"ז]‬ ‫והבטחון לא הי' גדר בריחה רק גדר יציאה‪ ,‬והעיר אחי הג"ר יעקב‬ ‫שליט"א ממש"כ לקמן ל"א כ"א כשברח מבית לבן ויברח הוא וכל אשר‬ ‫לו‪ ,‬ותי' דגדר הבריחה מבית לבן הי' מסכנה רוחנית‪ ,‬ומסכנה רוחנית‬ ‫וממילא א"ש למה כתב לשון יציאה‪ ,‬הגם דתחילת‬ ‫חייבים לברוח ול"ש לשון יציאה כלל ובזה יישב מש"כ שם לפני זה‬ ‫המחשבה הי' כדי לברוח‪ ,‬וכן הי' נראה בחיצוניות‬ ‫בפסוק כ' ויגנוב יעקב וגו' על בלי הגיד לו כי ברח הוא‪ ,‬וצע"ט וכי אם‬ ‫הי' מגיד לו היה אומר לשון בריחה‪ ,‬אלא כיון שיעקב הוא איש אמת‬ ‫כמ"ש בהפטרה‪ ,‬וכן הי' הציווי של רבקה‪ ,‬אבל כיון‬ ‫ל"ש להגיד ללבן ל' הליכה דמחמת עוצם סכנה הרוחנית של בית לבן‬ ‫שהטמין עצמו י"ד שנים והכין עצמו בהכנה גדולה‬ ‫ל"ש הליכה רק בריחה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫לפני ביאת המשיח‪ ,‬ויו"ט חנוכה בכוחו להאיר כל‬ ‫ד‪ :‬היציאה דאברהם ויצחק לא הי' יציאה מקדושה‪ ,‬זה‬ ‫חשכת הגלות‪ ,‬וזה מה שמכין אורו של משיח כמש"כ‬ ‫הי' רק שינוי בעלמא ממקום למקום‪ ,‬ולא נקרא כלל‬ ‫בספה"ק [מאור עינים פרשת מקץ ד"ה זמן] עה"פ ערכתי נר‬ ‫שעזב מקומו מא"י שהי' דעתם לחזור אחרי הרעב‪ ,‬אבל‬ ‫למשיחי [תהלים קלב יז] דקאי על נר חנוכה‪ ,‬א"כ כל זה‬ ‫אצל יעקב הי' כאן י ציאה גמורה ולכן זה עשה רושם‬ ‫מונח בעבודתו של יעקב וע"ז מסר נפשו‪ ,‬ובאותה לילה‬ ‫שמרגישים שיצא ועזב את המקום‪.‬‬ ‫המשיך יעקב אבינו אור היו"ט של חנוכה שיוכל כל‬ ‫אחד להאיר כל הבחינות של לילה‪.‬‬ ‫ה‪ :‬כנ"ל‪ ,‬לפי דכולו הסתר וחושך ואינו מסיח דעת‬ ‫מהקב"ה‪.‬‬ ‫וראוי להביא כאן תמצית משיחותיו של הגה"צ הגרצ"מ‬ ‫זילברברג שליט"א‪ ,‬אשר רגיל להלהיב הלבבות בשבועות‬ ‫ו‪-‬ז‪ :‬הי' צריך להיות דוקא בחלום כנ"ל לגלות האור‬ ‫אלו בכוחו של יעקב אבינו להאיר כל המחשכים‪ ,‬ופרט‬ ‫בתוך החושך‪ ,‬והי' צריך להיות שיקפוץ לו המקום‬ ‫בתור הכנה ליו"ט הקדוש דחנוכה הבעל"ט‪.‬‬ ‫להראות שיכול לגלות קדושת המקום בכל מקום‪,‬‬ ‫והוצרך דוקא ענין שכיבה ולינה‪ ,‬להראות שגם בבחי'‬ ‫"שב"ק פרשת ויצא מושפע בו אור המיוחד של יעקב‬ ‫של שכיבה ולינה דהיינו מצב שפל בעבודת ה' מ"מ ה'‬ ‫אבינו‪ ,‬בפרט עבור דורינו יעקב אבינו מאיר כל‬ ‫אתו‪ .‬ובזה מיושב מה עלה בדעתו לשכב ולנוח אחרי‬ ‫המחשכים‪ ,‬נכנס לעובי הקורה‪ ,‬תקן תפלת ערבית‪.‬‬ ‫שכבר י"ד שנים אינו נשכב כלל‪ ,‬וכי פתאום נעשה כ"כ‬ ‫עייף שהרגיש שחייב לשכב ולנוח? אלא שהרגיש ממה‬ ‫בתחלת הפרשה יצא יעקב מהמקום שהאיר שם אורם‬ ‫ששקעה לו חמה שהקב"ה רוצה דוקא המצב של חושך‬ ‫הנפלא של אברהם ויצחק ושרה ורבקה‪ ,‬וילך חרנה‪,‬‬ ‫ובחינת שכיבה ולינה‪ ,‬ומפורש בפרקי דר"א פרק ל"ה‬ ‫ששם עבר כל המצבים הקשים של לבן ביקש לעקור את‬ ‫[הובא ברמב"ן פסוק י"ז ד"ה ומצאתי] שהקב"ה אמר לו‬ ‫הכל שהוא אבי אבות הטומאה‪ ,‬וכוונת עשו ואליפז במה‬ ‫לשכב‪ ,‬וטען להקב"ה שזה עדיין באמצע היום‪ ,‬ופתאום‬ ‫שלקחו ממנו ממונו שעי"ז ישהה הרבה זמן אצל לבן‬ ‫שקעה החמה הרי שהי' ציווי לשכב‪.‬‬ ‫ולא יהי' שייך להשאר במדרגתו‪ ,‬אבל יעקב נשאר‬ ‫במדרגתו בלי הפסק‪ - .‬אנו עומדים שלשים יום קודם חג‬ ‫ט‪ :‬לכן דוקא יעקב הוצרך לעשות נדר‪ ,‬שהי' צריך הרבה‬ ‫דחנוכה ושבתות אלו מסייעים לנו להגיע לאורו של‬ ‫סייעתא דשמיא ושמירה גדולה ליכנס לעומק הקליפות‬ ‫חנוכה‪ ,‬ע"י יעקב אבינו שמסר נפשו על שמן דחנוכה‪,‬‬ ‫ולצאת בשלום‪.‬‬ ‫הוא המשיך האש של חנוכה‪ ,‬דבית יעקב אש ובית יוסף‬ ‫להבה‪ ,‬והוא מסייע לגלול האבן זה יצה"ר מעל פי הבאר‬ ‫יעקב הכין לנו אורו של חנוכה‬ ‫שזה שבת קודש‪.‬‬ ‫אחרי כל הנ"ל נבין היטב מש"כ בספה"ק [במגלה עמוקות‪,‬‬ ‫והש"ך עה"ת פרשת וישלח עה"פ ויותר ליעקב לבדו‪ 5 ,‬וברכת‬ ‫ימי חייו של יעקב נתחלקו לשנים‪ ,‬ע"ז שנותיו‬ ‫שמואל הקדמון‪ ,‬והים התלמוד ב"ק בהקדמה אות ל'‪ ,‬ושלה"ק]‬ ‫הראשונים הי' כולו אור‪ ,‬בפרט בי"ד שנים האחרונות‪,‬‬ ‫דהשמן שיצק יעקב אבינו בלילה זה‪ ,‬וגם הפכים קטנים‬ ‫שהי' במצב של לא ישנתי בלי הפסק‪ ,‬ולא הי' מצב של‬ ‫שחזר עליהם כשנאבק עם שרו של עשו הי' שורשו ‪ 6‬של‬ ‫שינה שהוא בחי' מיתה‪ ,‬הי' כולו אור‪ ,‬כולו שלימות‪,‬‬ ‫שמן המשחה שבו משחו כהנים גדולים ומשכן וכליו‪,‬‬ ‫שופרי' דיעקב אבינו‪ ,‬והי' נטמן בבית עבר לגמרי בבחי'‬ ‫והפך השמן של חנוכה‪ ,‬ודרשינן ויותר יעקב לבדו‬ ‫מקוה ממש בלי היסח הדעת כלל‪.‬‬ ‫"לכדו" ‪ 7‬דכיון דיו"ט של חנוכה הוא היו"ט האחרון‬ ‫אבל בשבעים שנים האחרונות‪ ,‬הי' המצב להיפך‬ ‫כמש"א חז"ל [ב"ר פ"ד ג] עה"פ ֹלא שָ לַוְ תִ י וְ ֹלא שָ קַ טְ תִ י‬ ‫וְ ֹלא נָחְ תִ י ַו ָיבֹא ֹרגֶז‪[ :‬איוב ג כו] שפסוק זה מדבר ביעקב‬ ‫‪ 5‬ראה בפ' וישלח שהארכנו בביאור המקורות‪.‬‬ ‫‪ 6‬מסתבר דהכוונה לכח רוחני‪ ,‬דאל"כ למה נחתם בחותמו של כה"ג‬ ‫אבינו שהי' נרדף מעשו ולבן וממעשה דינה ורוגזו של‬ ‫דמשמע דכה"ג של אותה זמן חתמו לאישור שהוא טהור וכן שמן‬ ‫יוסף‪ ,‬ועל אותם השנים אמר‪ ,‬המלאך הגואל אותי מכל‬ ‫המשחה משמע שהכינו משה רבינו אז‪ ,‬וזה כעין דברי חי' הרי"ם דהא‬ ‫רע היינו מכל הבחינות של רע‪ ,‬והוא עבר כל נסיון‬ ‫דלא נטמא שמן שבפך ע"י היסט כיון שהגשמיות של השמן נהפך‬ ‫לרוחני‪ ,‬וממילא כבר אפש"ל דבשמן המשחה דמשה ובשמן של חנוכה‬ ‫וירידה וחושך ונפילה ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬בפרט אצל‬ ‫נכנס כחו הרוחני של שמן דיעקב‪.‬‬ ‫לבן שהי' בבחינת אבי אבות הטומאה ממש‪ ,‬קרח בלילה‬ ‫‪ 7‬במש"א חז"ל עה"פ ויותר יעקב לבדו [לקמן ל"ב כ"ח] דשכח פכים‬ ‫קטנים‪ ,‬ולא נתבאר מנ"ל זה ורבינו בחיי שםכתב דממלת לבדו מפקי לה‬ ‫וחורב ביום‪ ,‬ותדד שנתי מעיני‪ ,‬דלא הי' שייך שיהי' רגע‬ ‫אל תקרי לבדו אלא לכדו‪ .‬וכ"כ הרבה מבעלי התוס' עה"פ שם‪ .‬ובהרבה‬ ‫של היסח הדעת מהשמירה הגדולה שהוצרך שם‪ ,‬וע"י‬ ‫ספרים מובא בסתמא בשם חז"ל דנר' כאילו כתוב בחז"ל‪ .‬והרא"ם כתב‬ ‫דעת זו בשם י"מ וכתב שהוא שיבוש בלי ספק‪ ,‬כי אין כח לדרוש אל‬ ‫תקרי אלא לתנאים ולאמוראים בלבד‪ ,‬אבל חוץ מהם אפילו הגאונים אין‬ ‫[חולין צא‪ ].‬שרז"ל הוציאו זה ממה שדרשו אל תקרי לבדו אלא לכדו‪:‬‬ ‫כח בידם לעשות זה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ותמה עליו בעל צידה לדרך היאך נעלם‬ ‫וצ"ע הלא הרא"ם הק' דרק תנאים ואמוראים יכולים לדרוש‪.‬‬ ‫ונשכח ממנו שכתבו והעידו בעלי התוספות שכתבו בפרק גיד הנשה‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫הוא יסוד התנהגות כלל ישראל לדורותיהם‪ ,‬שאף‬ ‫שעבר הכל והתגבר על הכל האיר לכל ישראל בכל‬ ‫בזמנים הכי קשים‪ ,‬אלו שהחזיקו את עצמם נאמן לה'‬ ‫המצבים‪.‬‬ ‫ולתורתו נשארו קשורים לתורה הקדושה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובין שני התקופות של ימי חייו‪ ,‬הי' הבחינה של כי בא‬ ‫עד כמה הדברים מתאימים למו"ז זצ"ל שהרגיש שייכות‬ ‫השמש פתאום שלא בעונתו‪ ,‬שנפל יעקב מאגרא רמא‬ ‫מיוחדת ליעקב אבינו בזה שנקרא גם יעקב בן רבקה‪,‬‬ ‫לבירא עמיקתא‪ ,‬וזה גדר "פתאום" והי' העולם חשך‬ ‫[ואביו בנציון בגי' יצחק ונעקד עקדה"ש] וסבל רבות במשך‬ ‫בעדו וסבבו אותו כל החיות רעות‪ ,‬ולכן לקח את אבני‬ ‫ימי חייו ובפרט מה שהי' לו לפני המלחמה אשה ואחד‬ ‫המקום‪ ,‬והי' בחינת עני בדעת כמש"א אח"כ ואנכי לא‬ ‫עשר ילדים‪ ,‬ועבר מאורעות קשות מאד בזה שאיבד‬ ‫ידעתי‪ ,‬ולא הרגיש כלל השראת השכינה שהי' שם‪ ,‬והי'‬ ‫ושיכל את כולם ע"י כל הבחינות של עשו ולבן‪ ,‬ומ"מ‬ ‫אצלו הכל בבחי' לב אבן‪ ,‬ואיתא בחז"ל דכל הלילות‬ ‫נשאר חזק באמונתו ובתמימותו מתחלתו ועד סופו‪,‬‬ ‫נתקפלו שם‪ ,‬ופי' השפ"א דכל הלילות של כלל ישראל‬ ‫ומתוך זה נשאר לו המחנה האחת לפליטה ע"י אשתו‬ ‫נתקפלו שם‪.‬‬ ‫השני' וחמשת ילדיו האחרונים‪[ .‬ובאמת הי' לו הרגש מיוחד‬ ‫בתפלת ערבית]‬ ‫יש הרבה בחינות הדומים ללילה‪ ,‬כל מיני מצבים פרטיים‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬אבל בכלליות כל ענינים הגשמיים‬ ‫הבטחון של יעקב אבינו‬ ‫דומים ללילה‪ ,‬וכיון שמבואר בהרבה ספרים‪ ,‬דעבודת‬ ‫ויצא יעקב וגו' [שם]‬ ‫עשיו הי' להמשיך שכינה בעוה"ז ובשדה‪ ,‬ונועדה לו‬ ‫לאה וששה שבטים והברכות על הצלחות של עוה"ז‪,‬‬ ‫איתא במדרש רבי פנחס פתח אז תלך לבטח דרכך וגו'‬ ‫וכיון שנכשל בזה הי' יעקב צריך לקחת ממנו עבודה זו‪,‬‬ ‫אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתיך‪[ ,‬משלי ג' כ"ג ‪-‬‬ ‫וממילא הי' צריך כאן להתחיל העבודה להמשיך שכינה‬ ‫כ"ד] אז תלך לבטח זה יעקב‪ ,‬אם תשכב לא תפחד מעשו‬ ‫בבחינות התחתונות עד הסוף‪ ,‬ובאותה הלילה שכללה‬ ‫ומלבן‪ ,‬ושכבת וערבה שנתיך‪ ,‬וישכב במקום ההוא‪ .‬אם‬ ‫בתוכה כל הבחינות של תשת חושך ויהי לילה בו‬ ‫כתוב "פתח" הכוונה דזהו המפתח והנקודה העיקרי של‬ ‫תרמוש כל חיתו יער‪ ,‬מ"מ הי' יעקב בבחינה של‬ ‫הפרשה‪ ,‬דהיינו דעיקר הצלחת יעקב בכל הפרשה הי'‬ ‫העומדים בבית ה' בלילות‪ ,‬וראו המלאכים שגם בעת‬ ‫מכח גודל אמונתו ובטחונו בהקב"ה‪ ,‬וכדאיתא במדרש‬ ‫שכיבה ושינה צורתו חקוקה תחת כסא הכבוד‪.‬‬ ‫לקמן שם רבי שמואל בר נחמן פתח שיר למעלות אשא‬ ‫עיני אל ההרים [תהילים קכ"א א'] אשא עיני אל ההורים‬ ‫ולכן דוקא אז הי' הפעם הראשון שהי' לו גילוי מהקב"ה‪,‬‬ ‫למלפני ולמעבדני‪ ,‬מאין יבוא עזרי‪ ,‬אליעזר בשעה שהלך‬ ‫דזה מדרגה יותר גבוה שיוכל להמשיך שכינה בתחתונים‬ ‫להביא את רבקה הי' לו הרבה כסף ואני לא נזם אחד ולא‬ ‫בדרגות הכי שפילות‪ ,‬ובשכיבתו העמיד ענין הסולם‪,‬‬ ‫צמיד אחד שעשו נטלו ממנו‪ ,‬חזר ואמר מה אנא אוביד‬ ‫שהוא מתחיל מנקודה הכי תחתונה ומגיע עד למעלה‬ ‫סברי מן בריי ח"ו לית אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי‬ ‫בשמים‪ ,‬דעבודה זו הוא מה שהאיר לנו בלילה הזה‪.‬‬ ‫מעם ה' עי"ש המשך הפרק על יעקב‪9 .‬‬ ‫דבכל נקודה חלשה שעובר על האדם ברוחניות‬ ‫ובגשמיות ונדמה לו שאינו הולך לו הרי הוא באמת דרך‬ ‫ובשפתי צדיק אות ב' בשם חי' הרי"ם שהאבות הקדושים‬ ‫עלי' בשבילו ויוכל לעלות הרבה מדרגות‪.‬‬ ‫הם ממש תורה‪ ,‬שמכל מעשיהם נעשה תורה ולכן‬ ‫כשנפל במחשבתו להיות מיצר חזר ולמד‪ ,‬מהיכן ס"ד‬ ‫אור זה המשיך יעקב אבינו ביו"ט של חנוכה‪ ,‬שבכוחו‬ ‫שיפול בו רעיון זה‪ ,‬אלא התשובה כדי לקבוע ולהכין‬ ‫של נר חנוכה להאיר בתוך כל החשכות‪ ,‬והסתלקות יעקב‬ ‫דרך לדורות ד"עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" דכל בן‬ ‫אבינו הי' בסוכות והקבורה הי' שבעים יום אח"כ ואז‬ ‫ישראל אפי' הפחותים‪ ,‬כשירגישו שאין להם עזר משום‬ ‫מאיר אור דחנוכה וחנוכה הוא רגל הילדים ועי"ז נזכה‬ ‫צד אז יבא להם העזר מהקב"ה‪ .‬נמצא שפרשה זו סגולתו‬ ‫לערכתי נר למשיחי בב"א‪ .‬עכ"ד הרב שליט"א‪.‬‬ ‫לחזק כל יהודי בבטחון בהקב"ה בכל מצב של חושך‪,‬‬ ‫וכאן המקום להוסיף דבריו של מו"ז הגה"צ ר' יעקב‬ ‫ולנתב' לקמן בשם החסיד יעבץ זה הי' עיקר ענין מראה‬ ‫סניידערס זצ"ל ‪ 8‬בהא דפרשה זו סתומה בתחלתו ועד‬ ‫הסלם‪.‬‬ ‫סופו שלא מצינו כיו"ב בכה"ת כולה‪ ,‬אלא התורה בא‬ ‫להדגיש שאף שמצינו בחיי יעקב אבינו כ"כ הרבה‬ ‫‪ 9‬ולנתב' לעיל בפ' תולדות ולקמן דיעקב פחד מהשידוך של עשיו‬ ‫עליות וירידות‪ ,‬אמנם יעקב בחיר האבות הי' איש תם‬ ‫וישמעאל‪ ,‬א"ש דהזכיר בפרק זה יומם השמש לא יככה וירח בלילה‬ ‫בתחלתו ועד סופו‪ ,‬וזהו גוש אחד של פרשת ויצא‪ ,‬וכן‬ ‫דקאי על עשו וישמעאל כדהארכנו על עשו שמונה לחמה ולישמעאל‬ ‫שמונה ללבנה‪ .‬ומה שדוקא בקאפיטל זה כ' שיר למעלות עם למ"ד כ'‬ ‫בצרור המור דיעקב ראה ל' מדרגות לסולם וזה "ל' מעלות" ומזה הי' לו‬ ‫חיזוק‪.‬‬ ‫‪ 8‬מרשימותיו של אאמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫ביאור ענין "מקום" והקשר המיוחד ליעקב אבינו‬ ‫והג"ר שמעון הירשלר זצ"ל ‪ 10‬כ' בספרו שה לבית‬ ‫ויפגע במקום וגו' ויקח מאבני המקום וגו' וישכב‬ ‫דמדברי מדרש אלו יש חיזוק גדול לאותם אנשים‬ ‫במקום ההוא וגו' אכן יש ה' במקום הזה וגו' מה‬ ‫העומדים טרם נישואי צאצאיהם והם נבוכים חוששים מן‬ ‫נורא המקום הזה וגו' ויקרא את שם המקום‬ ‫העתיד לבוא עליהם‪ ,‬דגם אבינו יעקב הי' דואג על‬ ‫ההוא וגו' [שם י"א – י"ט] ובסוף הפרשה ויקרא‬ ‫העתיד לא הי' לו כסף כלל ולא ידע איך יצליח אבל‬ ‫שם המקום ההוא מחניים‪:‬‬ ‫התחזק בבטחון‪ ,‬ובא וראה המשך המעשה אשר יעקב‬ ‫נשא לא אשה אחת אלא ארבע‪ ,‬ונולדו לו לא ילד אחד‬ ‫מבואר כאן הרבה פעמים ענין מקום בקשר ליעקב‬ ‫רק י"ב שבטים נבחרים‪ ,‬וגם את דינה וגם תאומות ילדו‬ ‫אבינו‪ ,‬ובפשוטו כ' האור החיים הק' שפגע במקום אחד‬ ‫עם השבטים‪ ,‬ולא עוד אלא שנתעשר יעקב בבית לבן‪,‬‬ ‫של יישוב ובספורנו דפגע באיזה מקום שלא כוון אליו‬ ‫הרי מוכח מזה שההולכים בדרכו של יעקב אבינו‬ ‫וזה הי' מקום ללון לאורחים ולקח מאבני המקום שהי'‬ ‫בבטחונו בהקב"ה‪ ,‬אין להם על מה לחשוש ובוודאי‬ ‫מוכן לאורחים‪ ,‬אבל חז"ל כבר מגלים לנו דכיון שלא‬ ‫השי"ת יושיעם כמו אצל יעקב אבינו‪.‬‬ ‫הזכיר באיזה מקום א"כ הכוונה למקום הידוע במקום‬ ‫אחר והיינו הר המורי' שנא' בו וירא את המקום מרחוק‪,‬‬ ‫ביאור דמיון האבות להרים‬ ‫[וכן בפ' ראה כ' הרבה פעמים מקום והכוונה לביהמ"ק]‬ ‫ובמש"כ במדרש דאשא עיני אל ההרים היינו ההורים‬ ‫ומה שנקט סתם מקום כ' כלי יקר כי כל מקום יש לו שם‬ ‫למלפני ולמעבדני‪ ,‬פי' מהרז"ו הכוונה דכשבא לבטוח‬ ‫לווי ע"ש בעליו או ע"ש מהות המקום כי בזה יובדל‬ ‫בהקב"ה ראשית יש לו להתבונן בדרכי האבות איך הי'‬ ‫משאר מקומות וזה המקום נעלם מהותו ושמו ע"כ קראו‬ ‫הבטחון שלהם וזה יהי' דוגמא בשבילו‪ .‬ואאמו"ר‬ ‫סתם מקום שעדיין אין בו השם אשר בו יבודל משאר‬ ‫שליט"א רגיל לפרש ‪ 11‬ביאור הדמיון של האבות להרים‪,‬‬ ‫מקומות‪ ,‬עוד פי' שקראו מקום סתם לפי שהוא מקומו‬ ‫דכמו שהר הוא גבוה ועיני כל נישאים על הראש הגבוה‬ ‫של עולם דמשם הושתת העולם וממנה יוצא השפע לכל‬ ‫המשקיף על כל הסביבה‪ ,‬כמו כן האבות אשר עלינו‬ ‫העולם‪ ,‬ולקמן פסוק י"ד כ' הכלי יקר דלכ"כ ג' פעמים‬ ‫להסתכל עליהם וללמוד ממעשיהם‪ ,‬ודמותם יעמוד נגד‬ ‫"מקום"‪ ,‬נגד בית ראשון כ' ויפגע במקום כי בא השמש‬ ‫עינינו בכל ארחות חיינו‪ ,‬וזהו למלפני‪ ,‬ומאידך נדמו‬ ‫כי לא ארכו להם שם הימים כי אם לינה אחת עי"ש‪,‬‬ ‫להרים אשר כמו שלעלות בהר קשה הוא מלדרוך על‬ ‫וכנגד בית שני אמר ויקח מאבני המקום ולא כל האבנים‬ ‫קרקע שווה‪ ,‬כמו כן לזכות להגיע למדרגתם אינו דבר קל‬ ‫לרמז שחסר אבני הלוחות ואבני אורים ותומים‪ ,‬וכנגד‬ ‫לעלות להר ה'‪ .‬ועוד נרמז בזה כי ההר משפיע על‬ ‫בית שלישי אמר וישכב במקום ההוא כי כשראה הבית‬ ‫הסביבה‪ ,‬כי ממנה משקיפים ורואים ממעלה למטה‪ ,‬כמו‬ ‫השלישי שקיים לנצח ערבה שנתו‪ .‬וע"ע צרור המור רמז‬ ‫כן בזכות אבותינו הקדושים אנו זוכים לקבל שפע ברכה‬ ‫על ו' פעמים מקום‪.‬‬ ‫וישועה ממעלה למטה בכל אשר נפנה‪ ,‬וזהו למעבדני‬ ‫אלא דלפ"ז ל"ש דוקא ליעקב אבינו וממה שנקט כ"כ‬ ‫מלשון עבדות שהם עובדים ומעתירים בעדינו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרבה פעמים ענין מקום אצל יעקב משמע דיש לזה קשר‬ ‫וראיתי פעם‪ ,‬דיצחק ורבקה היו מתפללים הרבה על‬ ‫מיוחד ליעקב‪ ,‬עוד צ"ב למה באמת נקרא מקום המקדש‬ ‫יעקב כל יום כמדומה גם פרק יושב בסתר עליון וגו'‬ ‫"מקום"‪.‬‬ ‫נמצא דתפלותיו של הוריו היו מלוות אותו תמיד‪ ,‬ויתכן‬ ‫ומתחלה ראוי לנו להתבונן באופן כללי במה שהקב"ה‬ ‫דכמו דאיתא בזוה"ק פ' פינחס שבשעת שמחה הקב"ה‬ ‫נקרא מקום‪ ,‬וכן במה שאנו נוקטים נוסח זה בכמה‬ ‫מוציא נשמותיהם של אביו ואמו שישתתפו בשמחתו‬ ‫מתפילות שלנו כמו בקדושה ברוך כבוד ה' ממקומו‪,‬‬ ‫ובני אדם לא יודעים‪ ,‬ה"נ בשמחת כלולת יעקב אבינו‬ ‫ממקומו הוא יפן ברחמים או ממקומך מלכינו תופיע‪ ,‬וכן‬ ‫אצל לבן‪ ,‬אף שהי' האולם מלא מפה לפה מאנשי רשע‪,‬‬ ‫אחינו כל בית ישראל וגו' המקום ירחם עליהם וגו' וכן‬ ‫מ"מ היו שם נשמותיהם של האבות והאמהות הקדושות‪,‬‬ ‫בניחום אבלים המקום ינחם אתכם וכו' ‪ 12‬ובגמ' שבת‬ ‫ויצחק הרי הי' כבר חשוב כמת ויתכן גם נשמת רבקה‬ ‫יא‪ :‬שאומר לחולה המקום ירחם עליך וכו' וצ"ב בכ"ז‪.‬‬ ‫היתה שם‪.‬‬ ‫‪ 1212‬מפורסם הפי' שהמקום שהנפטר נמצא בו כעת הוא עצמו נחמה‬ ‫לאבלים דבוודאי הוא נמצא במקום יותר טוב‪ ,‬עוד הציע ידידי הרב‬ ‫ישראל וורשנר שליט"א דכיון שהנפטר לא נמצא אתנו במקום זה רק‬ ‫במקום רחוק ובעולם אחר‪ ,‬אנו מתייחסים להקב"ה כמקום המקיף כל‬ ‫המקומות המרוחקות‪ ,‬ועד"ז יל"פ לענין אחינו כל בית ישראל הנמצאים‬ ‫‪ 10‬היה פה מפיק מרגליות מגדולי מרביצי תורה בלונדון והוציא לאור‬ ‫בשבי' שהם נמצאים במקום רחוק ואף אחד לא יודע מקום המצאם אבל‬ ‫הרבה ספרים ובכללם מאורן של ישראל תולדות זקינו הגרעק"א‪.‬‬ ‫הקב"ה שהוא מקומו של עולם יודע מקום המצאם והוא יוציאם משם‬ ‫‪ 11‬בזמני שמחה‪ ,‬וכתבו גם בהקדמה לקובץ דברי שירה שהו"ל לרגל‬ ‫מאפילה לאורה‪.‬‬ ‫חתונתי‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫והנה ידועים ד' הנפש החיים שם פי"ב סגולה נפלאה‬ ‫ונביא בזה ממה ששמעתי מפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר‬ ‫לבטל כל הדינים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו עליו‬ ‫שליט"א‪:‬‬ ‫שום רושם כלל‪ ,‬כשאדם קובע בלבו דה' הוא האלקים‬ ‫ואין עוד מלבדו שום כח בעולם וכל העולמות כולו רק‬ ‫הנה שורש ביאור ענין מקום מתפרש במדרש בפסוק‬ ‫שלנו [והובא ברש"י עה"ת לקמן בפ' כי תשא עה"פ הנה מקום‬ ‫אחדותו ית' ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל‬ ‫על שום כח בעולם‪ ,‬ומדבק עצמו רק להקב"ה‪ ,‬כן יספיק‬ ‫אתי ונצבת על הצור‪ ,‬שמות ל"ג כ"א] ר"ה בשם ר"א אמר‬ ‫הוא ית' בידו שיתבטלו ממנו כל הכוחות והרצונות‬ ‫מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום שהוא מקומו של‬ ‫שבעולם שלא יוכלו לפעול עליו כלל עי"ש‪ .‬ולנתב'‬ ‫עולם ואין עולמו מקומו ממש"כ הנה מקום אתי‪ ,‬הוי‬ ‫לעיל דענין מקום הוא ביטוי להכרה זו שבעצם כל‬ ‫הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו‪ ,‬אמר רבי‬ ‫המציאות כולה הוא רק אחדותו ית'‪ ,‬נמצא דאם מדבק‬ ‫יצחק כ' מעונה אלקי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה‬ ‫עצמו לכוונת המלה מקום יוכל לפעול לבטל ממנו כל‬ ‫מעונו של עולמו או עולמו מעונו ממש"כ ה' מעון אתה‬ ‫הדינים‪.‬‬ ‫הוי הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו‪.‬‬ ‫ובזה א"ש דדוקא בית המקדש נקרא מקום כמש"כ אצל‬ ‫ובנפש החיים שער ג' פ"א בבואו לבאר מש"כ חסידים‬ ‫אברהם אבינו וירא את המקום מרחוק‪ ,‬וכאן בפרשה‬ ‫הראשונים היו שוהין שעה אחת לפני התפלה והיו‬ ‫נקרא ביהמ"ק מקום‪ ,‬וכן בפ' ראה הרבה פעמים‪ ,‬כיון‬ ‫מכוונים את לבם למקום‪ ,‬ובמש"א באבות פ"ב מי"ג רבי‬ ‫שמקום המקדש הי' ביטוי חזק לד"ז שהקב"ה מקומו‬ ‫שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ובתפלה וכשאתה מתפלל‬ ‫של עולם דלא היו שולטים בו חוקי הטבע‪ ,‬ובפרט‬ ‫אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום‬ ‫בקדש קדשים דמקום ארון אינו מן המדה הרי דהתם‬ ‫ב"ה‪[ ,‬אגב‪ -‬לפני זה במשנה ט' כ' אחד הלוה מן האדם כלוה מן‬ ‫התבטא מאד שאין העולם מקומו‪.‬‬ ‫המקום ב"ה] כ' דהגם דפשטות ביאור מלת מקום הוא‬ ‫פשוט מ"מ כשנדקדק בו נמצא שכללו ורמזו בזה עוד‬ ‫ולפ"ז א"ש דדוקא בתפלה כ' שחסידים הראשונים היו‬ ‫ענין גדול [ועל כי הא נאמר שכל דבריהם כגחלי אש‬ ‫מכוונים לבם למקום‪ ,‬ויעשה תפלתו רחמים ותחנונים‬ ‫דגם שנר' רק ניצוץ אבל כל שתנפחה יתגדל לשלהבת‬ ‫לפני המקום‪ ,‬דע"י ההכרה בבחי' מקום אפשר לפעול‬ ‫גדולה] וה ביא ד' המדרש הנ"ל כי אין העולם מקומו רק‬ ‫לסילוק הדינים‪ ,‬ולהכי כשמבקשים על כלל ישראל‬ ‫שהוא מקומו של עולם ובפשוטו הפי' דכמו שהמקום‬ ‫שנמצאים בצרה ובשבי' תחת שליטת הדינים ושליטת‬ ‫מחזיק וסובל איזה חפץ‪ ,‬כן המקום ב"ה סובל ומקיים‬ ‫הסט"א אומרים המקום ירחם עליהם דזה לבטל מעליהם‬ ‫כל העולמות ואם יסלק ח"ו כוחו מהם לרגע יתבטלו‬ ‫כל הד ינים ורצונות אחרים השולטים עליהם‪ ,‬וכן מש"כ‬ ‫כולם‪ ,‬וכמ"ש ואתה מחי' את כולם‪ ,‬אבל פנימיות ענין‬ ‫בשבת יא‪ :‬דאומרים לחולה המקום ירחם עליך‪ ,‬וכן‬ ‫מקומו של עולם הוא ענין גדול מאד דענין מקום אצל‬ ‫בקדושה ממקומו הוא יפן ברחמים וממקומך מלכינו‬ ‫הקב"ה ל"ש כלל למקום בעלמא הנושא כל חפץ‪ ,‬דהתם‬ ‫תופיע‪ ,‬דע"י שאנו מכירים ומתדבקים באמונה שהקב"ה‬ ‫עצם החפץ יש לו מציאות וקיום גם בלי המקום שעומד‬ ‫מקומו של עולם אנו מתפללים שהקב"ה יחזור לביהמ"ק‬ ‫עליו‪ ,‬רק שהמקום מצלת אותה שלא תשבר‪ ,‬וכן הגוף‬ ‫ששם מתגלה ענין מקום‪.‬‬ ‫מוחזק ע"י הנשמה אבל גם בלי הנשמה יש לו מציאות‪,‬‬ ‫אבל העולמות כולם כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע‬ ‫ולפ"ז א"ש דדוקא כאן אצל יעקב הוזכר ענין המקום‬ ‫הוא רק מאת ו ית'‪ ,‬ואילו סילק רצונו לרגע היו לאין‬ ‫כיון שהי' לו עכשיו עת צרה גדולה בברחו מפני עשו‬ ‫ואפס ממש‪ ,‬ורק כיון שא"א להשיג ענין זה איך שכל‬ ‫אחיו וכפי שהתפלל אשא עיני אל ההרים וגו' לכן רצה‬ ‫העולמות וכל צבאם הם בעצם אין‪ ,‬ורק כל רגע הם‬ ‫להתדבק בענין "מקום" שזה הסגולה של הנפש החיים‪,‬‬ ‫מתהווים למציאות ממנו ית' לזאת בחרו להמשילהו‬ ‫ונזכר להתפלל ב"מקום" שהתפללו אבותיו שזהו מקום‬ ‫ולהסבירו בתיבת מקום‪ ,‬דכמו דכלי המוחזק ע"ג מקום‬ ‫המקדש ששם לא שולטים כלל חוקי הטבע ומתבטא‬ ‫הגם שיש לכלי מציאות בפנ"ע עכ"ז אם לא הי' לו מקום‬ ‫ענין זה שהקב"ה מקומו של עולם וממילא אין שום פחד‬ ‫איפה לעמוד היתה כלא הי'‪ ,‬ה"נ אף שהעולם כולו‬ ‫ודאגה משום דבר‪ ,‬ולכן פגע במקום באופן של קפיצת‬ ‫מורגש ונדמה למציאות בפנ"ע מ"מ הוא ית' הוא‬ ‫הדרך‪ ,‬דביחס למקום מקדש מתבטל ענין מקום העולם‬ ‫מקומו‪[ ,‬ובהג"ה הוסיף עוד דהמשילוהו לענין מקום דכמו‬ ‫וכבר ממילא קופץ לו הארץ‪ ,‬וא"ש דקיפל לו הקב"ה כל‬ ‫שמקום נושא עליו כמה חפצים שאין להם דמיון זל"ז כלל ואין‬ ‫א"י תחתיו דזה גילוי דנמצא עתה במציאות שמופקע‬ ‫גורמים שום שינוי למקום‪ ,‬דהמקום סובל כולם בהשואה אחת כך‬ ‫ממקום הגשמי ונמצא במקום שהוא מקומו של עולם‪.‬‬ ‫הוא ית"ש מקיים כל העולמות אף שאין ערך בינו ית' וביניהם ואף‬ ‫דיש שינויים מצד הבריאה‪ ,‬וגם כוחות הטומאה‪ ,‬והקיום שכולם‬ ‫רק ממנו ית'‪ ,‬מ"מ לית בי' שינוי ית' כלל‪ ,‬ואף שאין השגה בזה]‪.‬‬ ‫עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫ודברים נפלאים מצינו בד' מהר"ל בס' אור חדש על‬ ‫בחנוכה מתבטא ביותר ענין "מקום"‬ ‫מגילת אסתר על מה שאמר מרדכי ריווח והצלה יעמדו‬ ‫והנה הפעם הראשון שכ' בתורה מלת "מקום" הוא בפ'‬ ‫ליהודים ממקום אחר [אסתר ד' י"ד] כי ישראל מקום‬ ‫לך לך [לעיל י"ב ו'] ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם‪,‬‬ ‫שלהם הוא אביהם יעקב שהוא שורש ועיקר שלהם‬ ‫וברש"י שאברהם התפלל על כלל ישראל‪ ,‬וצ"ב למה כ'‬ ‫שהוא האב שלהם ולכך נקרא יעקב מקום לישראל‬ ‫לשון "מקום" שכם [וחזקוני פי' כיון שעדיין לא נתיישב מקום‬ ‫ומספרו של יעקב עם האותיות כמספרו של מקום‪ ,‬מפני‬ ‫זה אלא שאברהם הגיע לאותו מקום שיקרא אח"כ שכם ע"ש‬ ‫שיעקב הוא שורש לעץ הנטוע שיש לו י"ב ענפים וכו'‬ ‫שכם בן חמור] וכן הפעם היחיד שיש בתנ"ך ר"ת מקו"ם‬ ‫ויל"פ עוד מה שא מר ממקום אחר כי הקב"ה נקרא‬ ‫הוא בפ' וזאת הברכה בברכת לוי מחץ מ'תנים ק'מיו‬ ‫מקומו של עולם כי הוא מקיים הכל ולכן נקרא ג"כ‬ ‫ו'משנאיו מ'ן יקומון‪[ ,‬דברים ל"ג י"א] ויל"פ דרש"י כ' שם‬ ‫המקום שהוא מקום מי שעומד בו בשם מקום לפי שהוא‬ ‫על המילים מחץ מתנים קמיו‪ ,‬דראה שעתידין חשמונאי‬ ‫מקיים את העומד בו וכו' [היינו המקום שלנו נקרא כן לפי‬ ‫ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו‬ ‫שהקב"ה נקרא מקום ולא להיפך] עי"ש ולדברינו הנ"ל א"ש‬ ‫מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר נגד כמה רבבות לכך‬ ‫דעיקר חיזוק זה של מציאות מקום שהקב"ה מקומו של‬ ‫נאמר ברך ה' חילו וגו'‪ ,‬והנה ד"ז דיפלו רבים עצומים‬ ‫עולם ואין שום שליטה אחרת זה קיבלנו מיעקב אבינו‬ ‫ביד מעטים לא יתכן רק ע"י ההתחזקות דאין עוד מלבדו‬ ‫בצאתו לחרן ולכן מקום מרמז ליעקב אבינו‪.‬‬ ‫ואין מציאות כלל בלעדי הקב"ה וא"כ אין נפק"מ כלל‬ ‫ע"כ חלק מדברי הגרי"ד שלזינגר שליט"א‪.‬‬ ‫בין רב למעט‪ ,‬וא"ש דנרמז כאן מלת "מקום"‪ ,‬ומה‬ ‫שנרמז זה כשהתפלל אברהם בשכ"ם י"ל ע"פ מש"כ‬ ‫יעקב הוא זה שקובע קדושה במקום‬ ‫מרן החת"ס בדרשות לחנוכה סו‪ .‬במש"כ לקמן ל"ז י"ג‬ ‫"הלא אחיך רועים בשכם" דיען כל מעשה אבות סימן‬ ‫ובאמת י"ל באופ"א דמה שהודגש "מקום" אצל יעקב‬ ‫לבנים י"ל דמלחמת יונים וניצוחם רמוז בשכם כי בימי‬ ‫דהוא זה שקבע קדושה על מציאות חומרית‪ ,‬דכל עיקר‬ ‫יונים לא גלו מא"י אלא בתוך ארצם היו יושבים‪ ,‬וע"י‬ ‫עבודתו של יעקב הוא "קדושה" כמ"ש "והקדישו את‬ ‫גזירה דתבעל לטפסר תחלה התחיל המלחמה כמבואר‬ ‫קדוש יעקב" [ישעי' כ"ט כ"ג] וענינו לקדש החומריות וכמו‬ ‫בפייט לשבת א' דחנוכה‪ ,‬ה"נ ע"י דינה נמסרו רבים ביד‬ ‫שהארכנו לענין רגל יעקב‪ ,‬ולהכי דוקא אצלו נאמר‬ ‫מעטים וטמאים ביד טהורים והניצוח ע"י לוי והכא ע"י‬ ‫קדושה על המקום‪ ,‬ונקבע מציאות קדושת מקום‬ ‫כהנים‪ ,‬ובסוף טיהרו המקדש ונעשה נס בשמן ה"נ‬ ‫המקדש וכדהארכנו לקמן דכל עיקר קדו' מקום המקדש‬ ‫והטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל ויצב‬ ‫נובע מיעקב‪ ,‬ועי"ז ממילא נעשה שם סוג מקום שאינו‬ ‫שם מצבה ויצק עלי' שמן [לקמן ל"ה ב' י"ד] ויען שראו כי‬ ‫תופס מקום‪[ ,‬וע"ד ד' הצל"ח בברכות ו‪ :‬על מה שכ' הקובע‬ ‫שם נעשה להם נס וגם לעתיד יהי' להם הנס הזה‪ ,‬ע"כ‬ ‫מקום לתפלתו וכו' דהתפלה גורם קדושה לעצם המקום]‪ ,‬ובזה‬ ‫הלכו לרעות בשכם ומלאו לבם לשלוח יד ביוסף וישבו‬ ‫א"ש מש"כ רש"י לעיל על מלת ויצא דלמה הזכיר‬ ‫שם לאכול לחם ומכרו אחיהם מתוך אכילה ושתי'‪ ,‬ע"כ‬ ‫יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם‬ ‫לא קבעו חנוכה לשמחה ולמשתה כי אם להודות ולהלל‬ ‫שבזמן שהצדיק בעיר היא הודה היא זיוה היא הדרה‬ ‫כיון שחטאו מתוך אכילה ושתי' ע"כ ד' החת"ס‪ .‬הרי‬ ‫יצא משם פנה זיוה הודה והדרה‪ ,‬והק' שפ"א תרל"ו הא‬ ‫דמקום שכם הוא מקום התעוררות ניסים דומיא דחנוכה‬ ‫כל הקו' הי' דמה איכפ"ל ביציאה אם כבר נזכר ההילוך‬ ‫שרבים נופלים ביד מעטים‪ ,‬וא"ש שדוקא שם כ' בפעם‬ ‫וא"כ עכשיו תוגדל הקושיא דלמה נכתב היציאה שכל‬ ‫ראשונה המלה "מקום" דבזה מתבטא הא דאין מציאות‬ ‫כולו חסרון‪ ,‬ותי' "כי כ"ז שהצדיק במקום לא ניכר שבח‬ ‫בלעדיו ית' וממילא יכולים גם רבים ליפול ביד מעטים‪.‬‬ ‫הצדיק על המקום גופא מאחר שהצדיק עודנו שמה‪,‬‬ ‫אבל ביציאתו מן המקום אז מתחדש רשימה במקום ורק‬ ‫ובאמת זה הי' עיקר מלחמת היונים שרצו לחלוק על כל‬ ‫אז נגרם שבח למקום בזה שהי' דר בו צדיק ומקבל‬ ‫המושג של למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וכל עיקר מציאותו של‬ ‫המקום חשיבות מרשימה זו שהצדיק מניח במקומו‪ ,‬וכן‬ ‫מקום המקדש ובפרט מקום ארון אינו מן המדה נוגד כל‬ ‫מצינו בבריאת העולם שכ"ז שלא ברא הקב"ה את‬ ‫השקפתם‪ ,‬ולכן באו בה פריצים וחללוה כדי להפקיע‬ ‫העולם לא הי' לעולם מציאות דלא הי' רק הקב"ה ואחר‬ ‫מושג מקום‪ ,‬ולכן באו חשמונאים ונלחמו אתם דוקא‬ ‫הבריאה זה גופא קיום העולם מה שהניח הקב"ה רשימה‬ ‫בצורה דרבים ביד מעטים כדי להחזיר ענין מקום‬ ‫הקיימת [א‪ .‬ה‪ .‬אולי ר"ל דזה כוונת "מקום" אצל הקב"ה] וכן‬ ‫למקומו הנכון‪ .‬וא"ש דמכב"י ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו‬ ‫נוהג ענין זה בכל המעשים שכל אבר שנעשה בו מצוה‬ ‫כמ"ש השלה"ק מס' תמיד עניני חנוכה ובצרור המור פ'‬ ‫ועבודה בקדושה נשאר בו רשימה דקדושה והוא תיקון‬ ‫ואתחנן‪ ,‬דהם הם שגילו כבוד ה' ממקומו ונתגלה אצם‬ ‫האדם" הרי דכאן ביעקב התחדש שהשאיר רשימה‬ ‫ענין "מקום"‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫דבאמת התפלל אחרי שקיעה אבל הי' זה לשם מנחה‪,‬‬ ‫דקדושה על עצם המקום‪ ,‬וא"ש דהוא בשכיבתו על‬ ‫שוב הביא קושיית הג"ן ‪ 14‬דאי יעקב תיקן תפלת ערבית‬ ‫מקום המקדש קבע עצם מציאות קדו' מקום המקדש‬ ‫הוי לן להתפלל לפני שקיעה‪ ,‬וכעי"ז הביא בקטע אחר‬ ‫וכמו שיבואר להלן באריכות‪ ,‬ומובן ג"כ הא דדוקא יעקב‬ ‫בשם ר' יוסף הכהן אבי הג"ן ממה שמפורש בגמ' חולין‬ ‫הוא זה שקבע תחומין [עי' מה שהבאנו לקמן בענין הא דקיבל‬ ‫צא‪ :‬כד יהיב דעתי' למיהדר קפצה לי' ארעא מיד ויפגע‬ ‫יעקב שבת מבעו"י וקבע תחומין מבעו"י] דענינו לקנות‬ ‫במקום כד צלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא‬ ‫שביתה במקום מסויים ושיהי' איסור לצאת ממקומו‪,‬‬ ‫לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש‪ .‬מבואר‬ ‫דעיקר דבר זה שיש ליהודי מקום מסויים דד' אמות‬ ‫להדיא דרק אחרי שגמר להתפלל שקע החמה וא"כ יצא‬ ‫ואלפיים או י"ב מיל מסביב שהוא ענין קדו' המחנות‬ ‫דהתפלל ערבית לפני שקיעה‪ ,‬וא"כ הוי לן להקפיד‬ ‫הוא מחמת דנפעל איזה מציאות על המקום וזה נובע‬ ‫להתפלל ערבית לפני שקיעה‪ ,‬והרי מבואר ריש ברכות‬ ‫מקדושת יעקב אבינו‪.‬‬ ‫דזמן ק"ש רק מצאה"כ וה"ה תפלה‪ ,‬ותי' דלדבר מצוה‬ ‫שאני שיכול להקדימה והרי יעקב רצה להתפלל במקום‬ ‫האם התפלל יעקב ערבית לפני שקיעה‬ ‫קדוש‪ ,‬ולדבר מצוה מותר להקדים כמבואר ברבינו יונה‬ ‫[חלק מהמראי מקומות בענין זה קבלתי מאאמו"ר שליט"א]‬ ‫ברכות כז‪ :‬לענין רב צלי של שבת בע"ש‪ -[ .‬אולם בגור‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו' [שם‬ ‫ארי' עה"ת כאן כ' דאין הוכחה מוחלטת מגמ' חולין דאולי‬ ‫הכוונה כד צלי ‪ -‬כשרצה להתפלל ואח"כ לחזור‪ -‬אז שקעה חמה]‬ ‫י"א]‬ ‫ובפענח רזא הביא קושית ר' יעקב והג"ן ותי' דוודאי‬ ‫פירש"י בשם רבותינו דפגיעה הוא לשון תפלה ‪ 13‬כמו‬ ‫ויפגע כולל תרווייהו מנחה וערבית כל אחד בבחינתה‬ ‫אל תפגע בי ולמדנו שתיקן תפלת ערבית והוא מברכות‬ ‫דהיינו בבחי' שהי' עוד היום גדול וראוי לחזור בזה‬ ‫כו‪ :‬ובמש"כ וילן שם כי בא השמש לפי פשוטו פי'‬ ‫כוונת ויפגע למנחה שהתפלל מנחה‪ ,‬ובבחי' שקיעת‬ ‫ראשונים דאז בדיוק הגיע זמן שקיעה ולכן לא הי' יכול‬ ‫החמה ששקעה עליו פתאום פי' ויפגע שהתפלל שם‬ ‫להמשיך לברוח מפני עשיו‪ ,‬אולם חז"ל בחולין צא‪ :‬גילו‬ ‫ערבית ומ"מ ילפי' מכאן ערבית דסו"ס נעשה אז לילה‬ ‫לנו מש"כ רש"י לקמן דבעצם לא הי' עדיין זמן שקיעה‬ ‫שא"א שוב להתפלל מנחה וצ"ל רק שכלל בו מנחה‬ ‫אלא ששקעה עליו חמה שלא בעונתה כיון שאמר‬ ‫הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה‪..‬‬ ‫ג"כ‪ .‬ויל"פ דבריו דבאמת התפלל אחר שקיעה רק שכלל‬ ‫בו מנחה כיון דהי' עדיין צריך להיות יום‪ .‬ול' הגמ' דמ'‬ ‫והנה למעיין רק בדברי רש"י כאן עה"ת יראה דלא‬ ‫דהתפלל לפני השקיעה היינו דבחי' התפלה הי' כאילו‬ ‫נתפרש בדבריו היטב מתי בדיוק התפלל‪ ,‬האם לפני‬ ‫קודם שקיעה כיון שלולא שקיעה הי' עדיין יום גדול‬ ‫ששקעה עליו חמה או אח"כ‪ ,‬גם לא נתפרש האם ומתי‬ ‫וממילא הי' יכול לכלול בו מנחה‪ .‬וע"ע מש"כ לקמן‬ ‫התפלל מנחה‪ ,‬ונתחבטו בזה בעלי התוס' טובא‪ ,‬ראה‬ ‫בשם בן יהוידע דגם אחרי ששקעה חמה הי' לו בחינות‬ ‫בדעת זקנים ובתוס' השלם כמה נוסחאות בענין זה‬ ‫של יום מצד השעות ולכן ת"ע רק רשות‪.‬‬ ‫דבקטע אחד נקטו דמדלא כתיב ויפגע במקום ויבא‬ ‫ובתוס' ברכות כו‪ :‬ד"ה יעקב הקשו ג"כ מגמ' חולין‬ ‫השמש וילן שם‪ ,‬מ' דכי בא השמש קאי גם על ויפגע‬ ‫דמוכח שהתפלל מבעו"י והרי זמן תפלה הוא רק אחרי‬ ‫במקום‪ ,‬וא"כ התפלל אחרי שקיעה‪ ,‬אבל בקטע אחר‬ ‫צאה"כ ‪ 15‬ותירצו דלמאי דפי' בריש ברכות דקי"ל כר'‬ ‫הביא מרבינו יעקב שהקשה דאיזה תפלה התפלל בע"כ‬ ‫יהודה דעד פלג המנחה הוא זמן מנחה וא"כ אח"כ הוא‬ ‫תפלת מנחה דהרי הי' בדעתו לחזור אח"כ רק ששקעה‬ ‫זמן ערבית א"ש‪ ,‬וא"ש מנהג שלנו להתפלל ערבית‬ ‫חמה וא"כ לא התפלל באותו היום מנחה ותי' דכיון‬ ‫מבעו"י ועדיף כן דהרי כן עשה יעקב אבינו‪16 .‬‬ ‫שראה ששקעה חמה התפלל מנחה אח"כ‪ ,‬אלא דקשה‬ ‫דא"כ לא קאי ויפגע במקום על ערבית רק על מנחה‬ ‫וא"כ היכן מצינו שיעקב תיקן ערבית‪ ,‬נר' מדבריו‬ ‫‪ 14‬ספר הג"ן לא נמצא אצלינו רק בכ"י‪ ,‬והוא לר' אהרן ב"ר יוסי הכהן‬ ‫תלמיד הר"ש מקוצי והוא ע"ש ג"ן פרשיות התורה ומוזכר מאות‬ ‫‪ 13‬מה שהתפלל דוקא כאן כ' בחי' מהרי"א עה"ת כיון דעד עכשיו הי'‬ ‫פעמים בספרי בעה"ת עה"ת‪.‬‬ ‫בבחי' רשב"י דתורתו אומנתו דפטור מתפלה‪ ,‬וכן מבואר בחת"ס‪,‬‬ ‫‪ 15‬ולא נתפרש בדבריהם היטב ההוכחה מחולין אבל כוונתם למילים‬ ‫והראה אאמו"ר שליט"א לס' מעשה רוקח על משניות ריש שבת דנ"ל‬ ‫הנ"ל ועל אותם מילים בחולין ציין רעק"א לד' התוס' ולענין ההוכחה‬ ‫דבר חדש דפטורא דרשב"י נלמד מיעקב‪ ,‬ועפי"ז ביאר אאמו"ר הא‬ ‫מריש ברכות כבר העיר בהג' הב"ח דהתם מיירי בק"ש אלא דכיון דבעי'‬ ‫דהתפלל עכשיו‪ ,‬דבאמת יתכן דעדיין לא גמר מללמוד‪ ,‬אלא ע"פ חת"ס‬ ‫למיסמך גאולה לתפלה בהכרח דזמן תפלה הוא רק אחרי צאה"כ‪.‬‬ ‫ר"פ ואתחנן דגם רשב"י יש לו להתפלל בעת צרה‪ ,‬ולכן משה רבינו הי'‬ ‫‪ 16‬ולמ"ש החת"ס לקמן כ"ט פסוק א' ובתורת משה ד"ה ויפגע במקום‬ ‫מפסיק להתפלל כשבלא"ה לא יתקבל תפלתו‪ ,‬כיון דעיקר ההיתר דעת‬ ‫[הארכנו בזה לקמן] דכיון דהתפלל מבעו"י בהכרח דהי' זה בע"ש דיש‬ ‫צרה הוא בזה שאולי יתקבל תפלתו‪ ,‬וא"כ כאן דהי' נחשב כעת צרה‬ ‫להדר להתפלל מבעו"י ע"פ המג"א סי' רס"ז סק"א דאברי חול אין‬ ‫ליעקב לפני הליכתו ללבן הי' מותר לו להתפלל‪ .‬וחקר אאמו"ר לע"ל‬ ‫קרבים בשבת‪ ,‬א"כ יש עוד סבה להקדים בליל שבת כיון דכן עשה‬ ‫שכולנו נהי' בדרגה דרשב"י לא נצטרך לסידורים‪ ,‬אולי רק לנשים‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫ולידים אולם יל"ע בתפלת מוסף וכדו'‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫מחכה למנחה עד אז והי' מתפלל בדרך‪ ,‬לכן הקפיץ לו‬ ‫כמה זמן שקע השמש שלא בעונתה‬ ‫הקב"ה הדרך ואז התפלל מנחה כמה שעות לפני שקיעה‬ ‫ואכתי צ"ב בכ"ז דאם התפלל מבעו"י מנ"ל לחז"ל‬ ‫ושוב שקעה חמה והי' יכול להתפלל מעריב בצאה"כ‪.‬‬ ‫שהתפלל מעריב אולי התפלל מנחה דהי' מבעו"י‪ .‬עוד‬ ‫עי"ש החשבון‪ .‬הנה נקט דמנחה הי' לפני שקיעה אבל‬ ‫צ"ב דהרי מפורש במדרש [פס"ח] ובילקוט [ויצא אות קי"ח‬ ‫ערבית הי' אחר שקיעה‪.‬‬ ‫והובא בפנ"י על התוס' שם ובחת"ס כאן] דשתי שעות השקיע‬ ‫הא דהתפלל מבעו"י תלוי אי ת"ע רשות‬ ‫הקב"ה את החמה‪ ,‬עוד מבואר שם [באות קי"ט] שיעקב‬ ‫הגיע להר המורי' בחצי היום והקב"ה אמר לו לשכב שם‬ ‫ובחת"ס עה"ת כאן [עמ' קל"ה ד"ה בחולין] מבואר דס"ל‬ ‫וטען עכשיו יש לשמש ירידות חמישים [אפשר שהוא מן‬ ‫דסוגיא דברכות דנקט דיעקב תיקן תפלת ערבית אינו‬ ‫ש"ס מעלות שבגלגל כמ"ש כחכמי התכונה ‪ -‬זית רענן שם] ואני‬ ‫מתאים עם דברי הגמ' חולין דשקע חמה שלא בעונתה‬ ‫שוכב במקום הזה בלא עת ובא השמש במערב הביט‬ ‫והתפלל לפני השקיעה‪ ,‬וס"ל דכ"ז תלוי אי תפלות אבות‬ ‫יעקב וראה את השמש וילן שם וכו' משמע שהי' כמה‬ ‫תקנום או כנגד תמידין תקנום‪ ,‬דאי יעקב תיקנו אא"ל‬ ‫שעות לפני שקיעה‪ ,‬וכ"ה בראש יוסף כאן‪ ,‬וכן דקדק‬ ‫דהתפלל ביום דא"כ מהיכי תיתי נלמד מכאן שתיקן‬ ‫החת"ס [עה"ת בפ' וישלח לקמן ל"ב ל"ב בעמ' קע"ז] ממה‬ ‫ערבית הרי אם לפני זה לא הי' תפלה כזה‪ ,‬מסתמא‬ ‫דזרח לו השמש להשלים השעות שנחסרו לו‪ ,‬ומ' שזרח‬ ‫התפלל מנחה‪ ,‬ולכצ"ל דשקעה חמה לפני תפלתו ואז‬ ‫לו השמש מיד אחרי עה"ש שגמר לדבר עם שרו של‬ ‫י"ל דהתפלל מעריב ותיקנו אז‪ ,‬וזהו סוגיא דברכות כו‪:‬‬ ‫עשיו וכיון שבין עה"ש ונה"ח הוא כשעה ומחצה עד‬ ‫דילפי' תפלת ערבית מיעקב‪ ,‬אבל אי התפלל מבעו"י‬ ‫שעתיים [לפי חשבון החת"ס באו"ח סי' פ"ט דמיל הוא כ"ב‬ ‫בהכרח דתפלות נגד תמידים תיקנום‪ ,‬ויתכן דהתפלל‬ ‫דקות וחצי או כ"ד דקות] וזה הי' השלמה למה ששקעה עליו‬ ‫מבעו"י‪ .‬וזהו סוגיא דחולין דאמרי' דשקעה חמה שלא‬ ‫חמה שלא בעונתה א"כ בהכרח דאם התפלל מבעו"י הי'‬ ‫בעונתה‪ .‬ובזה פי' הא דחולין שם צא‪ :‬שאלת רבי עקיבא‬ ‫זה לפחות שעה וחצי לפני הלילה וא"כ זה לפני פלג‬ ‫לר"ג ור' יהושע כשהלכו לקנות בהמה למשתה בנו של‬ ‫המנחה ושוב א"א לתרץ כתוס' דהתפלל מעריב אחרי‬ ‫ר"ג במש"כ ויזרח לו השמש וכי רק לו זרח‪ ,‬והשיבו לו‬ ‫פלג וגם א"א להקל לצורך מצוה כ"כ מוקדם‪ ,‬ובהכרח‬ ‫שהקב"ה החזיר לו אותם שעות ששקע כאן‪ ,‬ועומק‬ ‫דהתפלל מנחה‪.‬‬ ‫כוונת שאלת רע"ק היה דכיון דמבואר בברכות כח‪ .‬דרבי‬ ‫יהושע הודה לר"ג דתפלת ערבית חובה‪ ,‬והרי כ' הפנ"י‬ ‫ובפנ"י על תוס' שם תי' קו' התוס' דבאמת לא הי' כוונתו‬ ‫[ברכות כו‪ :‬ד"ה בגמ' איתמר] דזה דתפלת ערבית רשות הוא‬ ‫להתפלל ערבית רק בתורת נדבה רק אחרי שראה‬ ‫רק אי נגד תמידים תיקנום דאז תפלת ערבית נגד אברים‬ ‫ששקעה עליו חמה קבע שתפלת ערבית יהי' אחר‬ ‫ופדרים דלא מעכבי‪ ,‬אבל אי אבות תיקנום אין סבה שלא‬ ‫שקיעה‪ ,‬ולכן באמת תפלת ערבית רשות‪ ,‬עוד תי' לפ"מ‬ ‫יהי' חובה דמ"ש מאברהם ויצחק‪ 17 ,‬וא"כ כיון דס"ל‬ ‫שהאריך בדרוש במקום אחר לפי דברי המדרש הנ"ל‬ ‫לר"ג ור"י דתפלת ערבית חובה בהכרח שיעקב התפלל‬ ‫ששקע שלא בעונתה שתי שעות ועוד הוכחות אחרות‬ ‫אחרי ששקעה חמה ולא שקע חמה בשבילו שלא‬ ‫דהתפלל פעמיים אחד בשביל מנחה וזה מה שהתפלל‬ ‫בעונתה וא"כ שוב קשה מה זה ויזרח לו השמש הרי‬ ‫לפני שקיעה‪ ,‬אבל אח"כ התפלל שוב בתורת ערבית‪.‬‬ ‫מעולם לא שקע חמה בשבילו‪ .‬עי"ש איך שהסביר‬ ‫וצ"ע בתי' א' דעדיין ק' במאי שיש לו שם תפלת ערבית‬ ‫תשובת ר"ג ור"י בקשר לזה שהלכו לקנות בהמה‬ ‫אם התפלה הי' ביום ממש‪ ,‬ולתי' ב' צ"ע הרי מש"כ‬ ‫למשתה בנו‪ .‬ובחת"ס פ' וישלח עה"פ ויזרח לו השמש‬ ‫ויפגע במקום קאי על תפלה ראשונה לפני שקיעה ומזה‬ ‫[עמ' קע"ז לקמן ל"ב ל"ב] הוסיף לבאר מש"כ לעיל בשמו‬ ‫למדו חז"ל שתיקן יעקב תפלת מעריב והרי לפנ"י זה הי'‬ ‫דמ' שזרח לו השמש מיד אחרי עה"ש שגמר לדבר עם‬ ‫תפלת מנחה‪ .‬ובתורת חיים חולין צא‪ :‬פי' דאכן הי'‬ ‫כוונתו להתפלל שם מנחה אולם נאנס ע"י ששקעה‬ ‫חמה‪ ,‬ולכן תיקן תפלת ערבית כדי שיוכל להתפלל‬ ‫‪ 17‬בדברי רש"י בסוגיא דברכות כ"ז‪ -‬כ"ח לא נתפרש כלל מה הנדון אי‬ ‫ת"ע רשות או חובה אולם הראני ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי‬ ‫פעמיים א' בתורת תשלומין‪[ ,‬וכ"כ בספר ברית שלום הקדמון‬ ‫שליט"א דברי רש"י ט‪ :‬בשבת ד"ה למאן דמפורש בדבריו כדברי הפנ"י‬ ‫ובפי' זרע אברהם על המדרש] ומ' דנקט כגו"א דל' הגמ' לאו‬ ‫דטעם דמ"ד רשות מפני שהיא נגד הקטר חלבים ואברים שאינם מעכבין‬ ‫וכ"כ בתוס' שם ד"ה למ"ד וברא"ש סי' ב'‪ .‬שו"ר שכן דקדק הראבי"ה‬ ‫דוקא ואכן התפלל אחרי שקיעה‪ .‬ובתפארת יונתן עה"ת‬ ‫בתשו' וביאורי סוגיות סי' תתקס"ט מד' רש"י וחלק עליו דגם אי זה נגד‬ ‫נקט דהקב"ה רצה שיעקב יתפלל שם שני תפלות מנחה‬ ‫הקטרת אימורים כיון דלכתחלה יש להקטירן י"ל דהתפלה היא חובה‪.‬‬ ‫ובאמת חת"ס נקט קצת שונה מהפנ"י דלמ"ד נגד תמידין תיקנום מוכרח‬ ‫וערבית‪ ,‬ולכן הוצרך הקב"ה לעשות שתי ניסים קפיצת‬ ‫שהוא רשות וכל המח' בגמ' אי רשות או חובה הוא למד אבות תיקנום‪.‬‬ ‫הדרך וגם שקיעת החמה‪ ,‬דק' דלא יקפוץ הארץ כ"כ‬ ‫ובתוס' יומא פז‪ :‬ד"ה והאמר מוכח דגם למ"ד אבות תיקנום הוי רשות‬ ‫ובטעם הדבר‪ ,‬כ' בעיון יעקב כו‪ :‬דכיון דיעקב הי' תורתו אומנותו‬ ‫וממילא יגיע סמוך לשקיעה ולמה יעשה ב' ניסים בחינם‬ ‫דפטור מן התפלה לכן תפלתו אינו חובה וראה לקמן בשם בן יהוידע‬ ‫ותי' דאילו הי' מגיע רק לפני שקיעה בוודאי לא הי'‬ ‫ודרשות חת"ס ביאור אחר‪.‬‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫ערבית זמנה גם ביום‪ ,‬ואין לה קבע גם לא דוקא בלילה‬ ‫שרו של עשיו וכיון שבין עה"ש ונה"ח הוא כשעה‬ ‫ולכן יתכן שיעקב התפלל זה ביום‪.‬‬ ‫ומחצה עד שעתיים‪ ,‬א"כ גם מה ששקע החמה בשבילו‬ ‫הי' כשעה ומחצה ושוב א"א לתרץ כתוס' דהתפלל‬ ‫אי ביאת השמש הכוונה לשקיעה או צאה"כ‬ ‫מעריב אחרי פלג ובהכרח דהתפלל מנחה‪ ,‬ולזה שאל‬ ‫והנה יש לחקור במש"כ כי בא השמש הוא לשקיעת גוף‬ ‫רע"ק לר"ג ור"י דלשיטתם דתפלת ערבית חובה א"כ‬ ‫השמש מן הארץ או לצאת הכוכבים‪ ,‬והנה לדעת תוס'‬ ‫ילפי' מיעקב והרי לא יתכן שיעקב התפלל מעריב‪.‬‬ ‫ברכות ב‪ :‬ד"ה דילמא וראשונים שם‪ ,‬זה גופא חקירת‬ ‫הגמ' לענין מש"כ בפ' אמור ובא השמש וטהר [ויקרא כ"ב‬ ‫*ערבית נגד אימורים שעיקר זמן הקטרתן ביום‬ ‫ז'] האם הכוונה לשקיעה או לצאה"כ‪ ,‬והתם פשטינן‬ ‫והנה בעיקר הנושא אי תפלת ערבית מבעו"י או אחרי‬ ‫דהכוונה לצאה"כ‪ ,‬אולם כ"ז כיון דכתיב וטהר דהכוונה‬ ‫צאה"כ וכן אי תפלת ערבית רשות או חובה‪ ,‬י"ל דלשון‬ ‫וטהר יומא דהיום נגמר וכלה אורו לגמרי אבל אילו לא‬ ‫הגמ' ברכות כו‪" :‬ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה‬ ‫כתוב וטהר עדיין יל"ע אי הכוונה לשקיעה‪ .‬ולד' רש"י‬ ‫קבע שהרי אברים [‪-‬של עולה שנקטר כולה] ופדרים [‪-‬חלבים‬ ‫שם בפשטות לא הי' צד שיהי' שקיעה דספק הגמ' הי'‬ ‫של כל הקרבנות שנזרק דמן לפני שקיעת החמה] שלא נתעכלו‬ ‫רק אולי הכוונה לזריחת השמש וכבר הק' הראשונים‬ ‫מבערב [שלא ניתנו על מערכה או ניתנו ולא הספיקו להתעכל‪-‬‬ ‫מכמה מקומות בקראי דבוודאי הכוונה לסוף היום‬ ‫רש"י יומא מה‪ ].‬קרבים והולכים כל הלילה" ולקמן כז‪:‬‬ ‫ורשב"א [שם ד"ה הכי גריס] הוכיח כן גם מפסוק שלנו‬ ‫פריך במש"כ במשנה תפלת הערב אין לה קבע "מאי אין‬ ‫דבוודאי לא קאי על זריחה דהרי כאן כ' דזה סבה ללינה‬ ‫לה קבע אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא ליתני תפלת‬ ‫וזה וודאי בלילה‪.‬‬ ‫הערב כל הלילה אלא מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפלת‬ ‫ערבית רשות"‪ .‬ופי' בתלמידי רבינו יונה [יח‪ :‬מדפי הרי"ף‬ ‫והנה לפ"מ שכ' החזקוני ועו"ר דהטעם שהוכרח יעקב‬ ‫ד"ה מאי] דבלשון אין לה קבע נכללים שני דברים האחד‬ ‫ללון ולא המשיך בהליכה הוא ע"פ דאמרי' בפסחים ב‪.‬‬ ‫שהוא רק רשות ועוד שאין זמנה קבוע אלא זמנה כל‬ ‫דלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב‪ ,‬א"כ הדבר‬ ‫הלילה ‪ ,‬ומה שהק' א"כ דליתני זמנה כל הלילה אין ר"ל‬ ‫תלוי במח' רש"י ותוס' האם שם זה תלוי בעה"ש‬ ‫שאין לה קבע קאי רק על ענין רשות‪ ,‬אלא דכיון דשינה‬ ‫וצאה"כ או דתלוי בנה"ח ושקיעה"ח דד' רש"י [פסחים‬ ‫הלשון בהכרח דנרמז בו גם ענין אחר‪ ,‬ולפ"ז כלול באין‬ ‫שם ד"ה בכי טוב] דתלוי בנץ החמה אבל ד' התוס' [ב"מ פג‪:‬‬ ‫לה קבע שני ענינים נפרדים‪ ,‬וזה"פ בברייתא דדף כו‪:‬‬ ‫סוף ד"ה פועל ובמהרש"א שם] דתלוי בעלוה"ש‪ 19.‬וא"כ י"ל‬ ‫למה אמרו תפלת ערב אין לה קבע לפי שאימורים‬ ‫דלד' רש"י מספיק לומר שרק שקע החמה ועדיין לא הי'‬ ‫נקטרים כל הלילה‪ ,‬ואיך זה טעם על תפלת ערבית רשות‪,‬‬ ‫צאה"כ אבל לתוס' צ"ל דכבר נעשה לילה‪ .‬אולם יל"ע‬ ‫ובהכרח דזה בא לתת טעם על הא שזמנה כל הלילה‪.‬‬ ‫לד' רש"י האם תלוי בשקיעת גוף השמש או דלשי' ר"ת‬ ‫וכ"כ בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רס"ט‪ .‬אולם הרא"ה‬ ‫ורוב ראשונים דבין השמשות הוא רק כשעה אחר‬ ‫והשטמ"ק כו‪ :‬ביארו הגמ' כפשוטו שמש"כ אין לה קבע‬ ‫שקיעה א"כ גם בזה תלוי דוקא בשקיעה שני' או דבזה‬ ‫קאי רק על מה שתלת ערבית רשות וטעם הדבר שהרי‬ ‫בוודאי תלוי במה שאין החמה זורחת עוד על הארץ‪.‬‬ ‫אברים ופדרים קרבים כל הלילה רק באופן שלא נתעכלו‬ ‫ולפ"ז לא דמי מש"כ בא השמש דכאן למש"כ ובא‬ ‫מבעוד יום וא"כ לפעמים ליכא איברים כלל שכבר‬ ‫השמש וטהר גם לפי ההוו"א דקאי אשקיעה‪ ,‬דהתם‬ ‫נתעכלו מבעוד יום ולזה גופא אמרו דתפלת ערבית‬ ‫רשות‪ .‬וא"כ עיקר הדגשת הגמ' הוא על מה "שלא‬ ‫ההקרבה מוכרח שכל הקטרת אימורים יהי' ביום דוקא‪ ,‬והק' שם בתו"י‬ ‫נתעכלו מבעו"י" ולדבריהם יש לרמוז זה בלשון אין לה‬ ‫ובתוס' הרא"ש שהרי נתבאר לעיל כ‪ .‬שאברים ופדרים כשרים כל הלילה‬ ‫קבע היינו שעיקר הקטרת אימורים אין לה קביעות כלל‬ ‫ובדף כב‪ .‬מבואר שנחשב עבודת לילה וא"כ לכאורה הי' לנו להקדים‬ ‫קטרת ונרות שכשרים רק ביום לאימורים שכשרים גם בלילה‪ ,‬ותי'‬ ‫להיות בלילה דבאמת עיקר זמנה להתעכל ביום‪ .‬ויש‬ ‫בתו"י דרק באין שהות ביום לעשות שניהם יקדים הקטרת והנרות‪ ,‬והק'‬ ‫להוסיף שכ"כ חשוב להקטיר אימורים דוקא ביום עד‬ ‫החזו"א מנחות סי' ל"ו סק"ה על קושית הראשונים וכי בשביל שכשרין‬ ‫שאימורי תמיד בין הערבים של שבת דוחים את השבת‬ ‫בלילה יש לאחרן הלא מ"מ חביבה מצוה בשעתה כמבואר במנחות עב‪.‬‬ ‫ועי"ש שכ' שאה"נ אין לו פנאי יקדים הקטרת שהוא מצוה עוברת אבל‬ ‫דחביבה מצוה בשעתה כמבואר במנחות עב‪ .‬הרי‬ ‫אם יש ב' כהנים יעשו את שתיהם בבת אחת שאין הסדר אלא למצוה‪.‬‬ ‫שאדרבה עיקר זמן הקטרת אימורים ביום וכל עיקר‬ ‫‪ 19‬עי' חת"ס פסחים ב‪ .‬ד"ה ד"ה צפרא שבירר דכ"ה ד' התוס' פסחים‬ ‫שם‪ ,‬וכ' דתוס' לשיטתי' בשאר מקומות דזה מצד חשש מזיקין‬ ‫תפלת ערבית הוא נגד מה שאינו כ"כ לכתחלה רק באופן‬ ‫ובעלוה"ש כבר נסתלק ממשלתם אולם לרש"י תלוי בחיות וליסטים לכן‬ ‫שלא הספיק לעשותם ביום ‪ 18‬ולפ"ז א"ש שגם תפלת‬ ‫תלוי בנה"ח וע"ע רש"ש שם ד"ה רש"י ד"ה הבוקר‪ ,‬דהוכיח כשי'‬ ‫התוס' מפסחים צד‪ .‬דמהלך אדם ביום מ' פרסאות מעלוה"ש עד צאה"כ‬ ‫אולם לד' הגר"א תנ"ט ס"ב דקאי שם למסקנא אהילוך בין נה"ח‬ ‫לשקיעה אין ראי'‪ .‬אגב ‪ -‬ראה בהג' שנדפסו בסו"מ סנהדרין מא‪:‬‬ ‫‪ 18‬אלא שבאמת זה כולל גם בכבר ניתנו ולא הספיקו להתעכל כמבואר‬ ‫מחילופי גרסאות דכל קטע זה בביאור הגר"א אינו מכי"ק רק תלמיד‬ ‫ברש"י יומא מה‪ .‬הנה ביומא לד‪ .‬מבואר דהקטרת אברים של תמיד בין‬ ‫אחד הוסיפו לפ"מ שחידש הגר"א לעת זקנותו בשנות אליהו ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הערבים קודמים לקטרת ונרות של ערב שפסולים בלילה וא"כ לפי סדר‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫הלילה ממש‪[ .‬ולשון שפת אמת תרמ"ח ד"ה ויפגע‬ ‫בוודאי הכוונה לשקיעה שני' דלפני זה לשי' ר"ת יום‬ ‫דיעקב הי' לו "קפיצת המקום והזמן" מ' דהי' קפיצה‬ ‫גמור הוא אבל כאן יתפרש על שקיעת גוף השמש‪.‬‬ ‫בעצם הזמן ולא רק שהשמש זז ממקומו והי' לילה] ולכ'‬ ‫הי' אפשר לפשוט שאלה זו ממה שאמרו חז"ל בחולין‬ ‫והנה לשי' התוס' ברכות כו‪ :‬דיעקב התפלל אחרי פלג‬ ‫צא‪ :‬דכשזרח לו השמש ליעקב השלים לו הקב"ה שעות‬ ‫המנחה‪ ,‬ואי נימא די"ב שעות מתחלקות מעלוה"ש עד‬ ‫אלו‪ ,‬ומשמע דנחסרו שעות אלו‪ ,‬אולם יש לדחות‬ ‫צאה"כ דר"ת נמצא דפלג המנחה הוא דקות בודדות‬ ‫לפני שקיעה ראשונה וכדכ' להדיא בראשונים [ברמב"ן‬ ‫דהכוונה שנחסרו שעות של זריחת שמש‪ ,‬דבאותם שעות‬ ‫בתורת האדם דיני אבלות ישנה ונדפס בחי' פסחים נ"ד‪ :‬וכן מבואר‬ ‫הי' לילה בלי שמש ולכן זרח השמש מוקדם יותר‪ .‬ולפ"ז‬ ‫מד' רשב"א ברכות ב‪ .‬וריטב"א שם ג‪ .‬וכ"כ הב"ח בסי' תל"א‬ ‫צ"ל ג"כ דכשזרח לו השמש מיד אחרי עה"ש נעצר‬ ‫סוסק"א והפר"ח בקונטרס דבי שמשי] וא"כ צ"ע איך הי' סבור‬ ‫השמש מלכת למשך שעתיים‪ .‬ונראה דנחלקו בזה תו'‬ ‫יעקב להמשיך בהליכה אחרי שיתפלל הרי תוך כדי‬ ‫וראב"ד בע"ז כה‪ .‬דהקשו שם בתוד"ה למשה דלמה לא‬ ‫תפלה כבר ישקע חמה בלא"ה‪ ,‬אולם לדברינו לעיל‬ ‫קחשיב שם יעקב בין אלו שנעמד להם החמה‪ ,‬ותירצו‬ ‫לתוס' לשיטתי' א"ש דענין יציאה בכי טוב תלוי‬ ‫דכיון דזריחת השמש בבוקר לא הי' רק לתשלומין למה‬ ‫בצאה"כ וא"כ עדיין הי' לו הרבה זמן להמשיך לילך‬ ‫ששקעה‪ ,‬לא קחשיב‪[ ,‬וצ"ע למה הקושיא רק מזריחה ולא‬ ‫אחרי שגמר להתפלל‪ ,‬ומש"כ בחז"ל שקעה עליו חמה‬ ‫משקיעה] אולם הראב"ד [שם ד"ה כשם] תי' שהשיבו רק‬ ‫שלא בעונתה הכוונה שנעשה לילה ממש ולכן לא הי'‬ ‫אלו שעמדה להם חמה אבל ליעקב לא עמדה חמה רק‬ ‫יכול ללכת‪ .‬אולם לד' רש"י דיציאה בכי טוב תלוי‬ ‫שמיהרה לצאת בשבילו מ' דנקט דהחמה לא נעצר‬ ‫בשקיעה‪ ,‬י"ל דס"ל כשי' הגאונים [רב ניסים גאון הובא‬ ‫אח"כ‪ .‬שו"מ כן מפורש בתורי"ד שם שגלגל החמה לא‬ ‫בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ו] הלבוש [או"ח רל"ג ס"א וסי'‬ ‫נעצר כלל‪.‬‬ ‫רס"ז ס"ב] והגר"א [בביאורו לאו"ח סי' תנ"ט ס"ב ובשנות אליהו‬ ‫וידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א פשט ממש"כ‬ ‫ריש ברכות] די"ב שעות מתחלקות מנה"ח עד שקיעה‬ ‫כמה מפרשים [מלא העומר ותפארת יהונתן ובפי' נזר הקודש על‬ ‫וא"כ פלג המנחה הוא שעה ורבע לפני שקיעה ויהי' לו‬ ‫המדרש] במש"כ לקמן [ל' ז'] ויאמר הן עוד היום גדול‬ ‫זמן אחר התפלה להמשיך ללכת‪.‬‬ ‫השקו הצאן ולכו רעו‪ .‬דהי' ס"ל ליעקב דמה שהקדימו‬ ‫האם נעצר השמש אחרי ששקעה‬ ‫להשקות וכנר' עוד מעט ילכו הביתה‪ ,‬דכיון דאתמול‬ ‫שקעה חמה בעוד היום גדול‪ ,‬אולי גם היום ישקע מהר‪,‬‬ ‫והנה דבר חדש מצאתי בבן יהוידע בברכות כו‪ :‬לפרש‬ ‫לזה אמר להם הן עוד היום גדול דאין לכם לדאג מזה‬ ‫הא דתפלת ערבית רשות‪ ,‬ומ"ש מתפלת אברהם ויצחק‪,‬‬ ‫דהמקרה לא יתמיד‪ .‬ובשלמא אי נימא דאחרי השקיעה‬ ‫ונראה דנקט בפשיטות כפי הצד דיעקב התפלל אחר‬ ‫נעצר החמה מלכת וא"כ הי' הלילה ארוך יותר‪ ,‬א"ש‬ ‫ששקעה לו חמה‪ ,‬וכתב דכיון דלפי שעות היום הי' עדיין‬ ‫דחשבו דאולי גם היום ישקע מהר ויהי' לילה ארוך‪ ,‬לזה‬ ‫יום אף שהשמש כבר נסתלק נקרא שהתפלל שלא בזמנו‬ ‫אמר להם יעקב דלא יהי' כן דלילה זה יהי' כרגיל‪ ,‬אבל‬ ‫כיון דסו"ס לא הי' לילה לפי שעות היום ולכן נשאר‬ ‫אי לא נעצר החמה‪ ,‬א"כ הוקדם הבוקר וגם הערב הבא‬ ‫רשות‪[ .‬וכעי"ז כ' בתפארת יונתן עה"ת דלכן שקע הקב"ה החמה‬ ‫יוקדם‪ ,‬וא"כ הם צודקים בחשש שלהם ואיך יוכל לומר‬ ‫שלא בעונתה כדי שיהי' לילה לענין גילוי פרענות על הגוים של‬ ‫החלום מאידך הי' כיום לענין גילוי נבואה שאינו אלא ביום ‪ -‬וזה‬ ‫להם שלא ימהר לשקוע היום‪.‬‬ ‫חידוש דגם בעת החלום הי' עדיין בתוך שתי שעות וכעי"ז בפענח‬ ‫ויל"ע להלכה על הצד דנעצר השמש לענין דינים‬ ‫רזא שהבאנו לעיל דהתפלל גם מנחה וגם מעריב מנחה מצד‬ ‫בחינת שהי' אמור להיות מבעו"י ומעריב מצד שהי' לילה]‬ ‫התלויים בשעות היום כמו זמן ק"ש ותפלה‪ ,‬האם שעות‬ ‫ודבריו צ"ע דהנה היום מתחלק לי"ב שעות וא"כ יש‬ ‫אלו הם בכלל השעות‪ ,‬כגון אם בבוקר זה שזרח לו‬ ‫לחקור בזה ששקע הקב"ה החמה שלא בעונתה שעתיים‬ ‫השמש מוקדם ליעקב אבינו זמן ק"ש הי' עד חמש שעות‬ ‫לפני השקיעה האם הכוונה דאחרי השקיעה נעצר החמה‬ ‫מן הזריחה לשי' הגר"א‪ ,‬או דנימא דעדיין הי' שלש‬ ‫מלכת למשך שעתיים וכמו שעמדה חמה ליהושע בן נון‬ ‫שעות‪ ,‬וכן על הצד שהשמש המשיך במסלולו הרגיל‬ ‫ונקדימון ומשה כמבואר בע"ז כה‪ .‬ובאותו זמן הושלמו‬ ‫האם למג"א דתלוי זמן ק"ש בעלוה"ש נסתיים הזמן‬ ‫שעתיים של היום ואז חזר למסלולו הרגיל וא"כ היה‬ ‫כשעה אחרי הזריחה כיון שהשמש כבר נמצא במקום‬ ‫הלילה ארוך יותר‪ ,‬או דנימא דאחרי ששקע המשיך‬ ‫שהי' נמצא בסוף זמן ק"ש של יום רגיל‪ .‬ולא דמי ספק‬ ‫ללכת ונחסרו שעתיים של היום ונמצא דהוקדם הזריחה‬ ‫זה למי שנמצא במטוס ונוסע נגד השמש שהקדים לו‬ ‫כשעתיים‪ ,‬ולכ' דברי הבן יהוידע יתכנו אילו החמה הי'‬ ‫השמש לזרוח‪ ,‬דהתם אזלינן בתר המקום שתחתיו והתם‬ ‫נעצר מלכת נמצא דבאותם שעות הי' כאילו עדיין יום‬ ‫הזריחה הוא כרגיל רק שהוא הגיע לשם‪ ,‬אבל כאן‬ ‫דרק אחרי שעתיים נגמרו שעות היום‪ ,‬אבל אי נימא‬ ‫השמש בעצמו הוא שמיהר לבוא‪.‬‬ ‫דהחמה המשיך במסלולו נמצא דשעות אלו הם כבר מן‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫וע"ע בדרשות חת"ס לשבת הגדול [רנד ע"ג] שתמה איך‬ ‫עיקר מציאות ערבית בא"א להתפלל תפלה אחרת‬ ‫יתכן דתפלתו של יעקב שהוא בחיר שבאבות יהי' רשות‪,‬‬ ‫והנה לד' הפנ"י דבעצם לא הי' כוונת יעקב להתפלל‬ ‫ותי' דאדרבה מה שעושים מתוך רצון ואהבה בלי ציווי‬ ‫תפלת חובה רק בתורת נדבה‪ ,‬ורק שמזה נעשה אח"כ‬ ‫רק מתוך תשוקה ומה שהלב בוער באהבת ה' זה הרבה‬ ‫תפלה קבועה‪ ,‬יש להוסיף דאילו הי' נזכר קודם הי'‬ ‫יותר חשוב‪ ,‬וזה ענין הקטרת אימורים ותרומת הדשן‬ ‫מתפלל שם מנחה דוודאי הי' מעדיף להתפלל שם תפלת‬ ‫דכ"ז לא מעכבי ואין חיוב לכהן בלילה להפך בצינורא‬ ‫אבותיו שהי' בגדר חובה ועיקר תפלה‪ ,‬אבל כיון שנזכר‬ ‫ולהשגיח על האברים כלל אם יוצת האש אם לא ולכן‬ ‫רק אח"כ כבר התפלל מנחה‪ ,‬וכשבא להר המורי' הי'‬ ‫לא הי' פיוס על תרוה"ד רק גדר זריזות וחשק עי"ש‬ ‫לבו נשבר בקרבו איך אני לא זוכה להתפלל תפלת אבי‬ ‫שהסביר בזה עוד דברים‪ .‬ובשפת אמת תרל"ד כתב‬ ‫או זקיני במקום קדוש כזה‪[ ,‬ומשל למי שהגיע לכותל‬ ‫ד מש"כ ויפגע כולל ענין קפיצת הארץ וכן ענין תפלת‬ ‫בזמן מנחה וכבר התפלל לפני זה ומתחרט] ובהרגשה‬ ‫ערבית ושייכים זל"ז דהרי עצם המקום הי' מרוחק רק‬ ‫כזו התפלל תפלת נדבה בלב נשבר‪ ,‬וזה גופא הי' ההכנה‬ ‫ע"י רצון ותשוקה וחשק הגיע לשם‪ ,‬וזה גופא ענין תפלת‬ ‫לתפלת ערבית דעיקר מציאותו הוא ליהודי בגלות שאינו‬ ‫ערבית דבוודאי בעת החושך אין מקום לגילוי האור רק‬ ‫יכול להתקשר למעלת האבות הקדושים ובא לשפוך נפשו‬ ‫ע"י רצון ותשוקה שלא בהדרגה‪ ,‬וזה לימוד לכל איש‬ ‫מתוך לב נשבר אז יכול להתקשר ע"י תפלת ערבית‪ ,‬ומה‬ ‫ישראל שידע שאין לך מקום שלא יוכל להרגיש הארה‬ ‫נמתקו לחיך פירושו של הגר"א בהא דתפלת ערבית אין‬ ‫הפנימיות ע"י יגיעה של אמת‪.‬‬ ‫לה קבע דבגמ' כז‪ :‬איתא דהכוונה דזה רשות והגר"א פי'‬ ‫דהיינו שאין לו זמן בעצם רק עיקר זמנו נקבע בשעה‬ ‫יעקב התפלל ערבית של שבת מבעו"י‬ ‫שא"א להתפלל שחרית ומנחה‪ 20 ,‬ולדברינו א"ש דעיקר‬ ‫ולעיקר קו' הראשונים איך התפלל יעקב ערבית מבעו"י‪,‬‬ ‫תפלת ערבית של יעקב אבינו הי' בשעה שלא הי' יכול‬ ‫מצינו מהלך חדש בדברי מרן החת"ס בחי' עה"ת לקמן‬ ‫להתפלל תפלת אבותיו‪ ,‬ואה"נ שאצלו הי' עדיין יום‪,‬‬ ‫כ"ט א' וביתר הרחבה בספרו תורת משה כאן [ופלא שלא‬ ‫אבל כך נקבע לדורות שזמן ערבית הוא בשעה שמופקע‬ ‫הזכיר כלל קו' הראשונים אולי דפשוט לכל דבא ליישב קו' זו]‬ ‫משאר תפלות‪[ .‬וכעי"ז כ' בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' י"ד ד"ה‬ ‫ע"פ ד' מג"א סי' רס"ז סק"א דבליל שבת יש להתפלל‬ ‫אמרו דהא דתפלת ערבית רשות נוגע רק כשאין גלות או‬ ‫ערבית ביום גם לשי' רבנן דס"ל דרק בצאה"כ הוי לילה‪,‬‬ ‫כשיודעים גמר הגלות כיון דיעקב תיקנו בגלותו ולכן רק במצב‬ ‫דאברים ופדרים של ע"ש אינם קרבים בשבת [עי"ש‬ ‫של גלות שלא נגלה קיצן יש חובה להתפלל ערבית אבל כשאין‬ ‫גלות אין חיוב‪].‬‬ ‫במחצה"ש בשם תו"ש שהק' דמה הרוויח הרי בברכו קיבל שבת‬ ‫ושוב אסור להקריב‪ ,‬ותי' דבעצם אין באמירה חילול שבת רק זה‬ ‫רמז וסגי ברמז לעיקר שבת אף דאין רמז לתו' שבת‪ ,‬עוד תי' אי‬ ‫קפיצת הארץ ותפלת ערבית הוא גילוי ע"י‬ ‫תו' שבת דאו' סגי בכל דהוא וא"כ לפני זה מותר במקדש דאין‬ ‫השתוקקות‬ ‫שבות במקדש] וא"כ י"ל דהי' זה בעש"ק סמוך לחשיכה‬ ‫ע"כ התפלל ערבית קודם בא השמש כי אברים ופדרים‬ ‫עוד יש להוסיף דיעקב הוא שקבע המציאות לדורות‬ ‫של שבת אינם קרבים בשבת‪ .‬והוסיף לפ"ז דאליפז לקח‬ ‫שיהודי שנמצא רחוק מביהמ"ק יכול ע"י השתוקקות‬ ‫כל ממונו ע"ד נותן כיסו לנכרי [שבת קנג‪ ].‬ומסר נפשו על‬ ‫להתקרב ויקפוץ לו הדרך‪ ,‬ומזה נולד התשוקה לבני חו"ל‬ ‫השבת אף שידע שלא יחזיר לו הכסף‪ ,‬ע"כ זכה לראות‬ ‫שמגיעים לא"י והולכים הרבה לכותל המערבי דכבר‬ ‫בחלומו ופרצת ימה וצפונה ונגבה דמבואר בשבת קי"ח‪:‬‬ ‫הושרש אצלם מאבינו יעקב שהי' נמצא כמעט בחו"ל‬ ‫דכל השומר שבת [בגמ' הנוסח מענג את השבת] נותנים לו‬ ‫בדרכו לגלות והשתוקק לחזור‪ ,‬ויל"פ בזה דינא דדרך‬ ‫נחלה בלי מצרים שנא' אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך‬ ‫רחוקה שנתחדש לו אפשרות לעשות פסח שני‪ ,‬דנמצא‬ ‫נחלת יעקב אביך וגו' לא כאברהם שכ' בו קום התהלך‬ ‫במצב כמו יעקב אבינו‪ ,‬וכמו שליעקב התחדש מקום‬ ‫בארץ לארכה ולרחבה [‪-‬ארץ זו ולא יותר] ולא כיצחק שכ'‬ ‫מקדש מחודש לד' רש"י שהגיע הר המורי' לקראתו ה"נ‬ ‫בו כי לך ולזרעך את הארצות האל [‪-‬ותו לא] אלא כיעקב‬ ‫לכל יהודי שנמצא בדרך רחוקה נתחדש בשבילו יום‬ ‫שכ' בו ופרצת וגו' וע"כ העמיד מצבה ויצוק שמן כי‬ ‫אחר לעשיית ק"פ‪ .‬ולד' רבי אליעזר פסחים צג‪ :‬דגם‬ ‫שמן במילואו שי"ן מ"ם נו"ן גימ' שומר‪ ,‬ומצבה‬ ‫מאסקופת העזרה ולחוץ מקרי דרך רחוקה לרמז דפעמים‬ ‫במילואו מ"ם צדי"ק בי"ת ה"א בגי' שבת והיינו שומר‬ ‫נמצא ממש ליד המקדש ומ"מ הוא רחוק בהרגשת הלב‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬ונר' דעד עתה לא שימש יעקב בשם הקדוש‬ ‫וגם זה יכול לתקן ע"י השתוקקות‪.‬‬ ‫לעשות לו קפיצה למעלה מי' טפחים כי חשש אולי‬ ‫‪ 20‬ויש להוכיח כהגר"א ממה דנקט הגמ' בפשיטות בדף כז‪ .‬דלשי' ר'‬ ‫יצטרך לבריות‪ ,‬והנצרך לבריות אסור לשמש בשמות‬ ‫יהודה דזמן מנחה הוא עד פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית‬ ‫הקדושים כמבואר בירושל' ביומא פ"ג סה"ז אך עתה‬ ‫אח"כ‪ ,‬וק' הרי ר' יהודה רק הגביל תפלת מנחה ומנ"ל דכבר אפשר‬ ‫להתפלל ערבית ולהנ"ל א"ש דעיקר מציאות ערבית הוא כשא"א‬ ‫הובטח לו לחם לאכול ולא יצטרך לבריות ע"כ והי' ה'‬ ‫להתפלל תפלה אחרת‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫יעקב כי ביחוס היו שניהם שוים בני יצחק ורבקה ונכדי‬ ‫לי לאלקים וישתמש בשמות‪ ,‬ע"כ וישא יעקב רגליו פי'‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬ולכן היה עצת עשו ליקח את מחלת בת‬ ‫ע"י שם של קפיצה נשא רגליו מעל הארץ והלך בשבת‬ ‫ישמעאל בן אברהם ועי"ז יהי' לו כח חדש מאברהם‬ ‫למעלה מי' כמ"ד אין תחומין למעלה מי' [עירובין מ"ג]‪.‬‬ ‫אבינו כי אשתו כגופו והי' לו כח היחוס של אברהם‬ ‫ע"כ ד' מרן החת"ס‪.‬‬ ‫אבינו משני צדדים ובכח זה יתגבר על יעקב‪ ,‬והי' יעקב‬ ‫מתיירא מזה‪[ ,‬ויש להוסיף דהי' לו פחד גם בעצם ההתחברות‬ ‫הרי מבואר מד' החת"ס דכל עיקר תפלתו של יעקב לפני‬ ‫שני הקליפות הגדולות עשו וישמעאל וכדהארכנו טובא בסו"פ‬ ‫הליכתו לחרן הי' בע"ש ובכח הקדמת שבת מבעו"י ע"י‬ ‫תולדות בגודל הסכנה בהתחברות כח עשו וישמעאל שמהם יצא‬ ‫תפלת ערבית‪ ,‬ומצינו שגם כשהגיע לא"י אחרי שחזר‬ ‫קליפת עמלק] ולכן התחכם ואמר הלא עיקר כוחו של‬ ‫מלבן הי' זה בע"ש כמבואר לקמן ל"ג י"ח ויבא יעקב‬ ‫אברהם הי' בשביל שלמד תורה‪ ,‬הנני הולך ומתדבק‬ ‫שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר ובמוסף רש"י שם‬ ‫בשורש שרשו של אברהם שהיא התורה שקדמה לעולם‬ ‫[ויש חומשים שהדפיסו זה ברש"י בפנים בשם רש"י ישן] בשם‬ ‫ועולה על כל הייחוסים‪ ,‬וע"כ נרמז זה אצל הזיווג הזה‬ ‫הגהות ברש"י מכת"י בשם שאילתות ד"ערב שבת היה"‬ ‫כי זה הוא שגרם לו להיות נטמן בבית עבר‪ .‬ע"כ מס'‬ ‫ואז קבע ג"כ תחומים שחלה מבעו"י דוקא‪ ,‬וכמבואר‬ ‫‪21‬‬ ‫דברי ישראל‪.‬‬ ‫ברש"י ישעי' נ"ח י"ד עה"פ אז תתענג על ה' וגו'‬ ‫והאכלתיך נחלת יעקב אחיך וגו' פי' "נחלה בלי מצרים‬ ‫שמירת שבת מצלת מקליפת עשו וישמעאל‬ ‫שנא' ופרצת וגו' ויעקב שמר את השבת שנא' ויחן את‬ ‫והנה בס' בני יששכר [מאמרי השבתות מאמר א' אות י'] ע"פ‬ ‫פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה רבינו‬ ‫ד' המגלה עמוקות פ' לך לך בענין מש"כ שם "ויקח לו‬ ‫שמשון"‪ ,‬וזה ממדרש פ' וישלח י"א ז' דיעקב נכנס בערב‬ ‫את כל אל"ה ויבתר אותם בתוך"‪[ ,‬לעיל ט"ו י'] דלהיות‬ ‫עם דמדומי חמה מבעו"י וקבע תחומין מבעו"י הד"א‬ ‫שבעים אומות אל"ה נגד אל"ה כי ל"ה שרים הם אחוזים‬ ‫ששמר יעקב שבת קודם שניתן‪ ,‬וכ"ה בפסיקתא רבתא‬ ‫בצד ימין דקדושה וישמעאל על גביהם הרי אל"ה‪ ,‬ול"ה‬ ‫עשרת הדברות ג' אות ט' דזה גופא מייחד יעקב יותר‬ ‫שרים משמאל ועשו הוא אדום על גביהם הרי הם אל"ה‬ ‫מאברהם ויצחק דאברהם אבינו שלא כ' בו שמירת שבת‬ ‫מול אל"ה‪ ,‬וישראל פנימיים באמצע שרשם בקודש‪,‬‬ ‫[היינו שלא כתוב אצלו מפורש אף שבוודאי שמרו ומיושב גי'‬ ‫ולכן קליפת ישמעאל יום אידם הוא בע"ש בימין הקודש‬ ‫הגר"א יומא כח‪ :‬דאברהם אבינו עשה גם עירוב תחומין] לפיכך‬ ‫וקליפת עשו יום אידם הוא יום ראשון משמאל הקודש‬ ‫ירש את הארץ רק במדה‪ ,‬אבל יעקב אבינו שכתוב בו‬ ‫וישראל בתוך להם ניתן מורשה שבת קודש‪ .‬והנה‬ ‫שמירת שבת וקבע תחומין לשבת שנא' ויחן את פני‬ ‫קליפת עשו נקרא עורב וקליפת ישמעאל נקרא זרזיר כמו‬ ‫העיר נכנס בערב עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת‬ ‫שרמזו חז"ל בב"ק צב‪ :‬בפסוק וילך עשיו אל ישמעאל‬ ‫לפיכך ירש את הארץ שלא במדה שנא' ופרצת וגו'‪,‬‬ ‫דלא לחנם הלך זרזיר אצל עורב‪ 22 ,‬וכשמשמרין ישראל‬ ‫ובסידור רש"י סי' תקי"ד וס' הפרדס פי' קדיש דמה‬ ‫את השבת מבטלין את שתי הקליפות עורב זרזיר אשר‬ ‫שאומרים בתפלת מנחה דשבת יעקב ובניו ינוחו בו קאי‬ ‫הם ראשים לכל האומות‪ ,‬ממילא אין שום אומה ולשון‬ ‫על הא דקבע יעקב תחומין‪ ,‬הרי דעיקר חזרתו של יעקב‬ ‫יכולה לשלוט בהם‪ ,‬ע"כ תמצא דשב"ת בקדושה בגי'‬ ‫לא"י הי' בע"ש‪ ,‬וגם התעסק בקביעת תחומין דעיקרו‬ ‫זרזי"ר עור"ב בקליפה שע"י השבת מבטלין אותם‪ ,‬ע"כ‬ ‫בערב שבת מבעו"י וצ"ב מה הי' ענינו בזה‪.‬‬ ‫אלמלא שמרו בנ"י שבת ראשונה לא היתה אומה ולשון‬ ‫ושמעתי בזה מפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א‬ ‫יכולה לשלוט בהם כי לא היו נותנים להם מקום‬ ‫לפרש ע"פ ד' הרה"ק בעל דברי ישראל ממודזיץ זי"ע‬ ‫לשלוט" עכ"ד הבני יששכר וכ"כ בספרו אגרא דכלה פ'‬ ‫בסו"פ תולדות מסבו הרה"ק ר' יחזקאל מקוזמיר זי"ע‬ ‫נח‪.‬‬ ‫דמבואר שם ברש"י והוא מגמ' מגילה יז‪ .‬דבהא דהלך‬ ‫עשו לישמעאל ולקח את מחלת בתו‪ ,‬נרמז הא דנטמן‬ ‫יעקב בבית עבר י"ד שנים‪ ,‬ותמה הרה"ק מקוזמיר זי"ע‬ ‫‪ 21‬ובזה מיושב מה שאמר לו הקב"ה "אנכי אלקי אברהם אביך ואלקי‬ ‫דלמה נרמז דבר קדוש כזה אצל זיווג הרשע הזה‪,‬‬ ‫יצחק" נקט אביך דייקא באברהם להפקיע מעשו וישמעאל‪.‬‬ ‫ובשלמא עצם הדבר שלא נתפרש בתורה ל"ק‪ ,‬ע"פ‬ ‫‪ 22‬בסו"פ תולדות כתבנו להיפך עפ"י ד' מהרש"א ב"ב עד‪ :‬דעורב‬ ‫נקיבה זה קליפת ישמעאל ולשון הגמ' לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב‬ ‫מהר"ל [גו"א בראשית י' ח'] שכ"ד שהי' המעשה בהסתר‬ ‫משמע כן דהרי עשיו הוא שהלך לישמעאל‪ ,‬אולם ד' הבני יששכר‬ ‫צריך להיות בתורה ג"כ בהסתר וכיון שהדבר הזה‬ ‫מיוסדים על המגלה עמוקות‪ ,‬וכ"כ המג"ע בפ' ואתחנן אופן מ' דעשו‬ ‫הוא העורב ושר של ישמעאל נקרא רה"ב זרז"ר‪ ,‬ואכן בקהלת יעקב ערך‬ ‫שנטמן בבית עבר הי' בהסתר כדמ' לשון "נטמן" ע"כ‬ ‫זרזיר הק' על המג"ע מלשון הגמ' ב"ק‪ ,‬ותי' דהקליפה דשמאל שולט על‬ ‫לא נכתב בתורה בפירוש אלא ברמז‪ ,‬אבל למה רמז זה‬ ‫הימין והימין נכלל בשמאל ע"כ יוצדק לומר זרזיר אצל עורב שכן‬ ‫ישמעאל מימין ועשו משמאל ואף שהלך עשו אל ישמעאל זה מפני‬ ‫דוקא בזיווג הרשעים ולא רמז זה במקום אחר‪ ,‬ותי' כי‬ ‫שדרכו של איש לחזר אחר האשה אבל באמת נכלל הימין בשמאל‬ ‫הטעם שלקח עשו את ישמעאל הי' כדי להתגבר בזה על‬ ‫וחשוב כאילו ישמעאל הלך אליו‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫וזה"פ מוצב ארצה היינו ימות החול מגיע השמימה‬ ‫תוספות שבת מגרעת ומבטלת כח ישמעאל ועשו‬ ‫היינו יום השבת שמגיע לשמים‪ ,‬וכשם שהסולם משמש‬ ‫עכ"פ למדנו מזה דהכח לבטל חיבור עשו וישמעאל הוא‬ ‫אמצעי לעלות למקום שלא הי' יכול להגיע אליו כך‬ ‫שמירת שבת‪ ,‬וכיון שלמדנו דיעקב הי' מתיירא מפני‬ ‫סעודת מלוה מלכה מחברת את ימות החול עם קדושת‬ ‫חיבור זה ולהכי הלך ללמוד בבית עבר‪ ,‬ה"נ י"ל דעסק‬ ‫שבת דסעודה זו ממוצעת בין שבת לחול וסלם כלול‬ ‫בהקדמת ש"ק בע"ש כדי לבטל כוחו של ישמעאל‬ ‫מ"ארצה" ומ"שמימה"‪ ,‬ורמז לדבר ארצה שמימה עם ט'‬ ‫שכוחו ביום שישי שלא יצטרף לכח עשו‪ ,‬וכדברים‬ ‫אותיות ושני הכוללים בגי' שבת‪ ,‬וזה"פ והנה מלאכי‬ ‫האלה כ' באמרי אמת פ' תולדות תרפ"ח במה שאמרה‬ ‫אלקים עולים ויורדים דגם בשבת יש בחי' עולים‬ ‫רבקה ליעקב "וישבת עמו ימים אחדים" [לעיל כ"ז מ"ד]‬ ‫ויורדים דמלאכי חול עולים ולזה אומרים צאתכם לשלום‬ ‫ולזה ביקש לעבוד ז' שנים וצ"ב איך ז' שנים נקראים‬ ‫ומלאכי השבת יורדים ואומרים להם בואכם לשלום‪ ,‬וכן‬ ‫ימים אחדים‪ ,‬ופי' דאיתא בשם הרבי מלובלין זי"ע‬ ‫במוצ"ש יש עולים ויורדים ולכן נסמכו בשבת קיט‪ :‬שני‬ ‫דימים הוא שנה ואחדים הוא שבת שבשבע שנים יש‬ ‫מימרות דלעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש וכן במוצ"ש‪,‬‬ ‫שנה תמימה של שבתות‪ ,‬דיעקב המשיך את השבת‬ ‫ולכ"כ אריז"ל דנפש יתירה אינה הולכת עד אחר סעודת‬ ‫לששת ימי המעשה כענין תוספות שבת‪ ,‬וזה הי' הכוונה‬ ‫מלוה דמלכה‪ .‬ע"כ מס' באר משה‪.‬‬ ‫במה שיצא מבאר שבע‪ ,‬ואצל יעקב כתיב שקבע תחומין‬ ‫וכיון דמיד במוצ"ש כש"אך יצא יצא יעקב" מבחי'‬ ‫מבעו"י‪ ,‬וכתיב וילך עשיו אל ישמעאל ואיתא לא לחנם‬ ‫השבת והנה עשיו בא ורוצה להרגו לכן יש ליזהר‬ ‫הלך זרזיר אצל עורב ובמגלה עמוקות דזרזיר עורב‬ ‫בסעודה זו להמשיך קדו' שבת כדי שלא יהי' לו שליטה‪.‬‬ ‫בגימ' שבת‪ ,‬השבת שייך לישראל ועשו וישמעאל הם‬ ‫וכבר כתבנו לעיל בשם השפ"א תרל"ז תרנ"א דרמז באר‬ ‫הסתרות לשבת ובחרו לעצמם יום ו' ויום א' וע"ז‬ ‫שבע‪ ,‬הוא גם על שבת קודש שהוא אור שבעת הימים‪,‬‬ ‫מבקשים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו‪ ,‬וע"ז כ' עד אשר‬ ‫דרק יעקב נאמר בו שמירת שבת ויעקב יצא מבחינת‬ ‫תשוב חמת אחיך שיתבטל הכל לשבת עי"ש‪[ .‬וע"ע שפ"א‬ ‫תרל"ו דשלשה עדרי צאן הם ג' ימים דקמי שבתא שהם הכנה‬ ‫שבת לבחינת ששת ימי המעשה‪ ,‬ובזה הכח תיקן כל ימי‬ ‫לשבת ולכן רובצים עלי' כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים ג' ימים‬ ‫המעשה שהשבת נותן הארה לתקן כל הימים‪ ,‬וכן‬ ‫אחר שבת]‬ ‫אצלינו בכל מוצ"ש אנו יוצאין מבחי' שבת‪ ,‬ואז יש‬ ‫סכנה מעשיו שישתלט על מעשינו במשך ימי החול ולכן‬ ‫רמז סעודת מלוה דמלכה בפרשה זו‬ ‫צריכים להתקשר להארת שבת ולהכניסו לששת ימי‬ ‫ובזה יש גם לפרש מה שאמר הרה"ק מרוזין זי"ע לרמז‬ ‫המעשה ע"י הבדלה ומלוה מלכה‪.‬‬ ‫במראה הסלם‪ ,‬דסל"ם ר"ת ס'עודת ל'ויה מ'לכה שכוחו‬ ‫מגיע לשמים ובני אדם מזלזלים בו‪ 23 ,‬ופי' בספר בַ אר ‪24‬‬ ‫וא"ש דדוקא בפ' זו כשיעקב מנסה לבטל כח עשו‬ ‫וישמעאל נרמז בין ענין תוס' שבת דע"ש ובין ענין מלוה‬ ‫משה להרה"ק מאוזורוב זי"ע דשמים זה נשמה וארץ זה‬ ‫מלכה דמוצ"ש כדי לבטל כוחם‪ .‬ע"כ מדברי הגרי"ד‬ ‫הגוף [סנהדרין צ"א‪ ]:‬ומבואר דשבת היא נשמת הבריאה‬ ‫שלזינגר שליט"א‪.‬‬ ‫כי ימי החול הם כגוף והשבת מחי' אותה כמו נשמה‬ ‫ולכן חשובה סעודה רביעית שהוא בימות החול שעל‬ ‫ובענין זה ראוי להביא דברים נפלאים משיעורי הגרמ"י‬ ‫ידה מתקשרים ימות החול לשבת [וכמבואר בשער הכוונות‬ ‫רייזמן שליט"א‪:‬‬ ‫הו"ד בכה"ח סי' ש' סק"ה דע"י סעודה זו יכול להמשיך אור קדו'‬ ‫שבת לכל סעודות ימות החול ובדרשות חת"ס ח"ג קב‪ :‬דטעם‬ ‫"אחד מפלאי הבריאה הוא שכל בני אדם שבעולם קבעו‬ ‫סעודת מלוה דמלכה משום שמברכת השבת מתברך כל השבוע]‪,‬‬ ‫שיש רק שבעה ימים בכל שבוע‪ ,‬אפילו אנשים ממקומות‬ ‫רחוקים ביותר‪ ,‬באיי הים הנדחים‪ ,‬אין אחד מהם שעשה‬ ‫‪ 23‬יש להוסיף דנרמז כאן ג"כ סעודת מלוה מלכה במש"כ לקמן "ואולם‬ ‫מספר אחר לימי השבוע‪ ,‬וכתב ה'כוזרי' שיש בזה‬ ‫לוז שם העיר לראשונה" וצ"ב מה איכפ"ל מה הי' נקרא בתחלה ותי'‬ ‫הוכחה פשוטה שכל בני אנוש הם צאצאים מאדם‬ ‫ברבינו בחיי דזה רמז לעצם לוז של האדם שממנו עתיד להתנער‬ ‫ולהתחדש בתחיית המתים כמבואר במדרש ב"ר מ"ח ג' ובזוה"ק‬ ‫הראשון יציר כפיו של הקב"ה והוא ידע שהקב"ה ברא‬ ‫תולדות קלז‪[ .‬ונקרא גם נסכוי וגם בתואל] ה"נ ממקום זה התחיל העולם‬ ‫את העולם בששה ימים וישבות ביום השביעי‪ .‬ולכן כל‬ ‫להשתכלל‪ ,‬עי"ש‪ ,‬והרי ידוע מש"כ בב"י סי' ש' בשם שבלי הלקט דעצם‬ ‫האנושות קבעה שיש מציאות של שבועות וז' ימים לכל‬ ‫זה אינו נהנה משום אכילה רק מסעודת מלוה מלכה והאריך בזה במטה‬ ‫משה סי' תקי"ג דלכן אוכלים במוצ"ש להורות כשם שעצם זה אין לו‬ ‫שבוע‪ .‬רק הקומוניסטים שרצו לעקור כל זכר של אמונה‬ ‫הנאה רק אחר ימות השבוע כן יקבל עצם זה הנאה מתענוגי עוה"ב אחר‬ ‫ניסו לעשות שבוע של עשרה ימים‪ ,‬ולא הצליחו‪.‬‬ ‫כלות ימי האדם‪.‬‬ ‫‪ 24‬כך ענה המחבר זצ"ל למי שהעיר לו שכבר יש ספר באר משה‬ ‫להאדמו"ר הגה"ק ר' ירחמיאל משה מקוזניץ זי"ע‪ ,‬וענה ששם ספרו‬ ‫וכתב רמ"ע מפאנו זי"ע שיש בתוך זה פלא גדול שכל‬ ‫הוא באר משה ע"ש הפסוק הואיל משה באר את התורה הזאת וגו' ודבר‬ ‫האומות הבינו שצריך יום מנוחה אחד בכל שבוע ואף‬ ‫פלא שנפטר בר"ח שבט שעל אותו יום נאמר פסוק הנ"ל‪ -‬מפי הגרמ"י‬ ‫רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫ועתה שהישמעאלים קמו עלינו‪ ,‬שנים עשר נשיאם‬ ‫אחד לא בחר ביום השביעי רק בני ישראל קבלו מתנת‬ ‫לאמתם בחצריהם לטרותם‪ ,‬על עמך יערימו סוד ויתיעצו‬ ‫השבת‪ ,‬אף שהסברא האנושית יש בה הגיון לומר‬ ‫על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל‬ ‫שעובדים ששה ימים וממילא יש לנוח ביום השביעי‪,‬‬ ‫עוד‪ ,‬התשובה שלנו לנגדם הוא לקבל שבת מבעוד יום‪,‬‬ ‫אבל הנוצרים הפכו ולקחו את יום ראשון וישמעאלים‬ ‫אע"פ שזה קשה מאד כי זה עתה התחיל שעון חורף‬ ‫יום שישי‪ ,‬כך הנהיג השי"ת כדי שלא יהיה להם אחיזה‬ ‫ובירושלים עיה"ק כבר מדליקים נרות בשעה ארבע‬ ‫בקדושת השבת‪ .‬והוסיף הרמ"ע מפאנו זי"ע שמי‬ ‫ועשר דקות‪ ,‬מוטל עלינו ללחום בקליפת ישמעאל‬ ‫שמקבל שבת מבעוד יום ומקדש חלק מיום שישי‬ ‫להכותם ולכלותם ע"י תוספת שבת‪ .‬ויש להוסיף דבאמת‬ ‫כקדושת השבת‪ ,‬הרי הוא מכניע קליפת ישמעאל‪ ,‬כי הוא‬ ‫אנו גונבים הרבה יותר מישמעאל‪ ,‬כי אצל האומות‬ ‫'נוגס' חלק מיום שישי שלקחו ישמעאלים ליום אידם‪,‬‬ ‫הלילה הולך אחר היום וא"כ כשישמעאלי לוקח את יום‬ ‫והופך אותו לקדושת השבת [ואכהמ"ל במחלוקת המג"א‬ ‫שישי ליום אידו‪ ,‬הוא לוקח את יום שישי וגם את הלילה‬ ‫וט"ז אם תוספת שבת היינו שמקדש את היום שישי בקדושת‬ ‫שלאחריו‪ ,‬והרי מן התורה כבר מקדש כל יהודי את‬ ‫השבת‪ ,‬או שמקדים את השבת‪ ,‬זה הופך להיות כ"ז חשון‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך שאם קיבל קדושת שמיני עצרת מבעוד יום דהו"ר‪ ,‬לא ישב‬ ‫השבת בליל שבת‪ ,‬וא"כ כבר קרענו הרבה חלקים‬ ‫‪25‬‬ ‫בסוכה]‪ ,‬ולכן יש לנגוס נגיסה מכובדת מפלג המנחה או‬ ‫מהישמעאלים‪ ".‬ע"כ מדברי הגרמ"י רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫לדעת הפני יהושע ממחצית שעה לאחר חצות היום‪ ,‬כדי‬ ‫ויקח מאבני המקום‬ ‫לבטל יותר ויותר את קליפת ישמעאל‪ .‬וכן במוצאי שבת‬ ‫כשמוסיף על השבת‪ ,‬אנו נוגסים חלק מיום ראשון שהוא‬ ‫ויפגע במקום וילן וגו' ויקח מאבני המקום וגו'‬ ‫[שם י"א]‬ ‫יום אידם דקליפת עשו‪ ,‬והופכים אותו לקדושת השבת‪,‬‬ ‫[גם בזה י"א שעדיין שבת הוא ממש‪ ,‬ויש מחלקין בין תוס' שבת‬ ‫עי' רש"י דמתחלה הי' כמה אבנים סביב לראשו רק ע"י‬ ‫דערש"ק לתוס' שבת דמוצש"ק לגבי מחלוקת דמ"א וט"ז הנ"ל]‪.‬‬ ‫שהתחילו מריבות זו את זו וכו' מיד עשאן הקב"ה אבן‬ ‫והעיר הרה"ח רבי לייבל רייך שליט"א מארה"ב הערה‬ ‫אחת וזוה שנא' ויקח את האבן וגו'‪ .‬ומקורו מחולין צא‪:‬‬ ‫אמיתית כי אנו רואים שבארצות אירופה נהגו רובא‬ ‫ונתקשו תוס' שם ד"ה כתיב דמנ"ל לחז"ל הא‪ ,‬הא‬ ‫דרובא לשמור על זמן רבינו תם‪ ,‬עכ"פ בוודאי לחומרא‬ ‫הפשטות הוא שלקח אבן אחת מאבני המקום‪ ,‬ושמעתי‬ ‫במוצ"ש האריכו לשבת בבית החסידים הרבה זמן‪ ,‬ואילו‬ ‫לתרץ בשם הגר"א דזה ע"י גורעין ומוסיפין ודורשין‬ ‫בערב שבת לא הקפידו כ"כ להוסיף על השבת זמן רב‬ ‫כאילו כתוב ויקח אבנים מהמקום‪ .‬אלא שצ"ע למה‬ ‫לפני השקיעה‪ ...‬ולא נאריך בזה יותר‪ .‬ואילו בארצות‬ ‫נכתב דוקא בצורה כזו‪ .‬וי"ל ע"פ מש"כ שפת אמת‬ ‫ישמעאל כמרוקו ועוד היה עיקר תוספת שבת לפני שבת‪,‬‬ ‫תרמ"ה בשם חי' הרי"ם‪ ,‬דהאותיות נקראים אבנים‪,‬‬ ‫וכן בארץ ישראל הוסיפו קודם השבת‪ ,‬עד שבירושלים‬ ‫ובכ"מ נמצאים אותיות ורשימות מן התורה‪ ,‬אך יש‬ ‫נהגו להוסיף ארבעים דקות לפני השבת‪ .‬וע"פ דברי‬ ‫מקומות בהתגלות יותר כא"י וביהמ"ק‪ ,‬ויש מקומות‬ ‫רמ"ע מפאנו מובן‪ ,‬כי בארצות שסבלו מקליפת עשו‬ ‫שהוא בעירבוב ובהסתר‪ ,‬ורק הקדוש ביותר יוכל למצוא‬ ‫הוצרכו להכניעו ע"י תוספת שבת במוצ"ש‪ ,‬ובארצות‬ ‫האותיות ולסדר אותם‪ ,‬כעין שמצינו בפרשיות התורה‬ ‫שסבלו מקליפת ישמעאל הוצרכו להכניעו ע"י תוספת‬ ‫שיש פרשיות המתפרשות כפשטן ויש שצריך ביאור‪,‬‬ ‫שבת בערב שבת קודש‪ .‬וא"כ עתה שאנו מתמודדים עם‬ ‫וכענין גורעין ומוסיפין ודורשין וכו' וזה עשה כאן יעקב‬ ‫קליפת ישמעאל‪ ,‬עלינו לצאת למלחמת קודש ע"י תוספת‬ ‫שלקח מאבני המקום ועשה מזה סדר ובנין‪ ,‬דיעקב תיקן‬ ‫שבת‪ ,‬להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬ועכ"פ לא להתעדכן עם‬ ‫דרך שגם בגלות ובהסתר יהי' תיקון בכח התורה ע"כ‪.‬‬ ‫החדשות מחצות היום דערב שבת‪.‬‬ ‫ולפ"ז א"ש דדוקא כאן נכתב בדרך גורעין ומוסיפין‬ ‫ודורשין‪.‬‬ ‫שמעתי בשם הגה"צ רבי יעקב קמינצקי זצוק"ל שאמר‬ ‫ב"ה היה לנו הצלחה גדולה בהקמת היהדות במדינת‬ ‫אמריקה והצלנו את שמירת השבת עצמה‪[ ,‬כנודע שלפני‬ ‫מאה שנה היה קשה שם בשמירת השבת] אבל את ההכנה‬ ‫‪ 25‬ולנתבאר בכ"ז יוצא דע"י חסרון שמירת שבת חוזר וניעור החיבור‬ ‫הראויה בערב שבת‪ ,‬בזאת לא יכלנו לשנות את אמריקה‪,‬‬ ‫הנורא בין עשו וישמעאל דיום שישי ויום ראשון‪ ,‬ונורא הדבר למתבונן‬ ‫כי בארצות אירופה היה ניכר מאד בערי ישראל ביום‬ ‫איך שקרה הטבח הנורא דשמחת תורה תשפ"ד דוקא בש"ק‪ ,‬ושומרי‬ ‫שבת ניצלו מזה‪ ,‬דכבר נתבא' דקרוב לומר שהמחבלים הם מזרע עמלק‬ ‫שישי שהנה הנה בא יום השבת קודש‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שנתערבו בבני ישמעאל שיש בתוכם עצם החיבור בין עשו וישמעאל‬ ‫רמ"א שפורשים ממלאכה מחצות היום‪ ,‬אבל באמריקה‬ ‫ולכן משתמשים גם בכח החרב‪ ,‬ומי שמזלזל בקדושת השבת הרי אין לו‬ ‫כח ההפרדה בין כח עשו וישמעאל ואז הוא נמצא בסכנה גדולה‪.‬‬ ‫לא הצליחו לקדש את ה'ערב שבת'‪ ,‬כי ימי העבודה‬ ‫ולהרה"ק מקוזמיר זי"ע כח התורה מצלת מחיבור עשו וישמעאל נמצא‬ ‫באמריקה הם מיום שני עד יום שישי‪ ,‬משמונה בבוקר‬ ‫דהתחזקות בלימוד התורה ושמירת שבת ותוספתו מהווה הגנה יתירה‬ ‫במצבינו היום‪.‬‬ ‫עד שלוש אחה"צ‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫אצל לבן‪ ,‬עוד אמר דעשו כבר הרגיש ביציאתו מיד ולכן‬ ‫הכנת יעקב אבינו בבית עבר‬ ‫הוכרח להטמן בבית עבר שע"י כח התורה יוכל להתגבר‬ ‫וישכב במקום ההוא [שם]‬ ‫עליו‪[ .‬וכבר הבאנו לעיל מהרה"ק מקוזמיר זי"ע דהלך ללמוד‬ ‫תורה כדי לבטל כח החיבור בין עשו וישמעאל]‬ ‫וברש"י לשון מיעוט באותו מקום שכב אבל י"ד שנים‬ ‫ואי נפרש דהי' זה הכנה לישא אשה ולהתחזק נגד לבן‪,‬‬ ‫ששמש בבית עבר לא שכב בלילה שהי' עוסק בתורה‪.‬‬ ‫ראוי לדעת איך ע"י י"ד שנים אלו הי' לו יותר תועלת‬ ‫וכן מבואר ברש"י סו"פ תולדות [לעיל פסוק ט'] דמבואר‬ ‫ממה שכבר למד כל חייו עד אז‪ .‬וידוע מה שחידש בזה‬ ‫ע"פ חשבון דלפני שהלך לחרן למד בבית עבר‪ .‬וצ"ב‬ ‫הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל בספרו אמת ליעקב דתורתו של‬ ‫טובא וכי אם יצווה לו אביו לקנות לו משהו האם יוכל‬ ‫ביהמ"ד של עבר הי' תורה מיוחדת איך להסתדר בין‬ ‫בינתיים לשבת בבית המדרש ואח"כ לעשות רצון אביו‬ ‫הרשעים‪ ,‬ולא ללמוד ממעשיהם‪ ,‬דעבר הרי הי' בדור‬ ‫הלא אביו מחכה לזה‪ ,‬וא"כ איך הותר לו ללכת ללמוד‬ ‫הפלגה ולכן הי' מיוחד בזה‪ ,‬ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ‪28‬‬ ‫כשנצטווה מהוריו לישא אשה‪ .‬ובפשוטו י"ל דפחד‬ ‫הי' מוסיף דלמד גם גודל הזהירות בממונות וב"א‬ ‫מעשיו ששמע שבורח ללבן וא"כ ירדוף אחריו וכמו‬ ‫לחבירו דכיון דלבן היה רמאי גדול וגזלן הי' צריך‬ ‫ששלח אליפז לכן נטמן בתחלה בבית עבר י"ד שנים וזה‬ ‫להשריש בעצמו זהירות בממונות‪ ,‬והי' מחנך גם ילדיו‬ ‫הי' בהסכמת אמו שידעה שעשו ירדוף אחריו‪ ,‬אלא שק'‬ ‫בזה מאד וכמבואר בקרא "כי מששת את כל כלי מה‬ ‫דמה עלה בדעתו שעשיו לא יחפש אחריו בבהמ"ד הרי‬ ‫רגיל יעקב להיות שם דהא יושב אהלים הוא‪[ ,‬ובפרט‬ ‫מצאת" וגו' [לקמן ל"א ל"ז] עי"ש מה שהבאנו בשמו‪ ,‬וזה‬ ‫דבית עבר הי' בבאר שבע גופא כמבואר במהרש"א מגילה י"ז‪.‬‬ ‫מה שלמד בבית עבר‪ ,‬וכבר הארכנו בפרשת נח עה"פ‬ ‫ד"ה הוה ‪ ] 26‬וצ"ל כדחידש הגרש"ז ברוידא זצ"ל בספרו‬ ‫אבי כל בני עבר [לעיל י' כ"א] בשם מוח"ז הג"ר יצחק צבי‬ ‫שם דרך‪ ,‬דהצורה איך שנכתבו דברים בתורה קובעת‬ ‫שרייבער זצ"ל דעיקר מעלתו של עבר היה שהלך נגד‬ ‫המציאות‪ ,‬וכיון שלא נתפרש ענין זה בתורה רק בדרך‬ ‫הזרם והנחיל לבניו שימשיכו לדבר בלשון הקודש‪ ,‬ולכן‬ ‫חשבון‪ ,‬לכן חלה הסתר גם על עצם מציאותו של יעקב‪,‬‬ ‫נקרא עבר ע"ש לשון עברי וע"ש שכל העולם מעבר זה‬ ‫ולא הי' יכול עשו למצוא אותו‪ .‬ובזה גם מיושב למה לא‬ ‫והוא בעבר אחר ושמכח זה יצא אברהם שהי' נקרא‬ ‫נתפרש בתורה‪.‬‬ ‫אברהם העברי‪.‬‬ ‫אולם לדרך זה נמצא שלא הי' הדגשה מיוחדת בעצם‬ ‫אלא דלפ"ז הי' התורה רק בגדר לימוד המוסר‪ ,‬ולמה‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬ול"מ כן דמ' דהי' כאן לימוד התורה‬ ‫יצטרך ללמוד מוסר י"ד שנים‪ ,‬ולמה יצטרך להיות ער‬ ‫מיוחדת שלא נענש עלי' על ביטול כיבוד או"א‪ ,‬ויותר‬ ‫ולא לשכב י"ד שנים‪ ,‬דזה לכ' מראה על גודל שקיעותו‬ ‫נר' דהרגיש שצריך ללימוד זה כדי שיהי' ביכולתו ללכת‬ ‫ועיונו בתורה‪.‬‬ ‫ללבן ולקיים רצון הוריו‪ ,‬והוי כמי שנצטווה לקנות ד'‬ ‫ביה"מ של עבר הי' מסוגל לשקיעות ועיון בתורה‬ ‫מינים ומתחלה לומד הל' ד' מינים דהוי הכשר לקיום‬ ‫המצוה‪ .‬ובליקוטי יהודה כ' בשם אמרי אמת דיעקב כבש‬ ‫והנראה בעז"ה באופ"א דהנה היפה תאר על מדרש [ב"ר‬ ‫נ"ו ול"מ בפנים אולם בעץ יוסף שם הביאו וכן הכת"ס ועוד]‬ ‫הדרך לבניו דאף דיש הסתרות בעבודת ה' יראה לחזק‬ ‫במש"כ וישב אברהם אל נעריו [לעיל כ"ב י"ט] ששלח את‬ ‫עצמו בתורה ובעבודת ה' וכדאיתא בתנא דבי אליהו רבה‬ ‫יצחק ללמוד תורה אצל שם‪ ,‬דקשה הרי אברהם בעצמו‬ ‫פ"ו דאם רואה אדם יסורין באין עליו ירוץ לחדרי תורה‪,‬‬ ‫הי' לו ישיבה ולמה שלחו לשם‪ ,‬ותי' דאפשר דשם‬ ‫ופעם אחרת אמר דהבין יעקב כי בלי תורה ל"ש לישא‬ ‫מחדדי' שמעתי' טפי‪ ,‬או שהי' לו חברים מקשיבים טפי‬ ‫אשה כפי רצון אביו‪ ,‬והביא מרבינו בחיי דהבין יעקב‬ ‫מאברהם‪[ ,‬ובכת"ס תי' דמרבה ישיבה מרבה חכמה ששומע‬ ‫בציווי אביו ל' נסתר ג"כ דאשה הכוונה לתורה כמבואר‬ ‫כמה סברות וכמה פנים תורה וטוב שישלחו האבות את בניהם‬ ‫בחז"ל‪ 27 ,‬ואולי אותם י"ד שנים הי' נגד י"ד שנים שעבד‬ ‫לנישואיו עם רחל ולאה למד תלמוד בבלי וירושלמי ובדרך צחות י"ל‬ ‫‪ 26‬עי"ש שכ' כן גם על בית מדרשו של שם וכבר האריך במשמר הלוי‬ ‫כשאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה היינו לימוד דף היומי‬ ‫כאן דלכ' בית מדרשו של שם הי' בירושלים‪ .‬וכ"מ ממה שאחר העקדה‬ ‫ולכן הציע שבע שנים‪ ,‬וי"ל דבבית עבר שעדיין לא ידע שישא את לאה‬ ‫שלח ו אברהם ליצחק לבית מדרשו של שם כמבואר במדרש סו"פ וירא‪,‬‬ ‫למד עמוד יומי י"ד שנים‪ .‬עוד הביא מספר ארץ צבי [קוזגלוב] דתורתו‬ ‫ואברהם הלך לבאר שבע‪ -.‬הראוני ידידי הרב ישראל וורשנר שליט"א‪.‬‬ ‫של יעקב בבית עבר הי' כ"כ בהסתר עד שגם מלאכים ושרפים לא ידעו‬ ‫‪ 27‬והגרמ"י רייזמן שליט"א הציע לפרש הא דלימוד תורה דבית עבר הי'‬ ‫מזה וכדאמר רח"ה מאלכסנדר זי"ע להרב מברזין דאיש ישראל צריך‬ ‫הכנה ישירה לנישואי רחל ולאה‪ ,‬ע"פ המבואר בהגהות הרמ"ז לאוצרות‬ ‫ללמוד כ"כ בהצנע עד שגם מלאכים לא ידעו מזה וכן ידוע על כמה‬ ‫חיים סק"ב דתלמוד בבלי הוא כנגד בחי' רחל שיורדת לבי"ע כמו‬ ‫צדיקים שלא ראו אותם לומדים אבל כל שיג ושיחם היו מכוונים‬ ‫הבבלי שנתחבר בגלות‪ ,‬ותלמוד ירושלמי הוא בבחי' מוחין דלאה שהוא‬ ‫בסודות גדולים‪ ,‬ולכן נטמן לגמרי ואין שום רמז לזה בתורה‪ ,‬ולזה זכה‬ ‫בבחי' מוחין שאין יוצאין מאצילות בבחי' ירושלמי שנתחבר בא"י‬ ‫אח"כ לתקן תפלת ערבית כאילו החושך יכסנו ואין איש יודע מזה‬ ‫[והגרי"מ מורגנשטרן שליט"א בספרו נשמתין חדתין עמ' קי"ד ובספרו‬ ‫וליכא חזרת הש"ץ‪ .‬וזה כוונת הזוה"ק דתפלת ערבית רשות דליכא דידע‬ ‫שארית יעקב עמ"ס ברכות בכמה מקומות הרבה לפרש ע"פ זה כמה מח'‬ ‫לתקנו כ"כ בהצנע כמו יעקב‪.‬‬ ‫בין בבלי וירושלמי וכן מה שרק פעם הי' לימוד ירושלמי קשה והיום‬ ‫‪ 28‬בצל הקודש עמ' ק"ס‪.‬‬ ‫כבר נתחברו פירושים טובים ונתרבה בו הלימוד] וא"כ בתור הכנה‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫בחו"ל צריך לעסוק בחידושי תורה‬ ‫מעל פנהם למקום אחר ששם יהי' שוקדים בתורה וכ"כ בשו"ת‬ ‫חת"ס חו"מ סי' ט' דכן הי' מנהג אבותינו מעולם והוכיח כן‬ ‫ובזה יל"פ ד' הגמ' שבת קמ"ה‪ :‬עה"פ הבאים ישרש‬ ‫מיעקב ‪ ]29‬ובס' בים דרך להג"ר מיכל זילבר שליט"א‬ ‫יעקב יציץ ופרח ישראל [ישעי' כ"ז ו' הפטרת פ' שמות] תני‬ ‫המתיק הענין ע"פ ד' יפה תאר שם דשם בן נח לימד‬ ‫רב יוסף אלו ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה‪,‬‬ ‫קיום תורה ומצוות עבור התועלות והמדות הטובות‬ ‫ויל"פ דדוקא בני בבל שהם בחו"ל צריכין ללמוד בצורה‬ ‫היוצאים מהם‪ ,‬וי"ל ה"ה בית עבר‪ ,‬אולם אברהם לימד‬ ‫כזה שעושין ציצין ופרחין לתורה דאז לא ימשכו לכל‬ ‫לקיים מצוות ה' מחמת פחד ה' והדר גאונו‪ ,‬נמצא‬ ‫תאוות הגוים‪ ,‬דאם לא לומדים בצורה מעניינת‪ ,‬יומשכו‬ ‫דבבית מדרש דשם ועבר הוכרחו ללמוד שרשי המצוות‬ ‫לדרכי הגוים שנוצץ יותר‪ ,‬ולזה נקט הבאים ישרש יעקב‬ ‫וענינם כדי להוציא ממנו התועלת והלימודים‪ ,‬וא"כ‬ ‫דיעקב אבינו הוא זה שהשריש דבר זה‪ ,‬דאם רוצים‬ ‫בוודאי צריך לזה פילפול וחברים מקשיבים‪ ,‬ועוד י"ל‬ ‫להגיע בכ"מ לדרגת ישראל צריך ללמוד בצורה של‬ ‫דאברהם שעסק בקירוב כל העולם הי' לו הרבה סוגי‬ ‫ציצין ופרחים‪ .‬ובאמת הנסיון יוכיח דבהרבה ישיבות‬ ‫תלמידים גם חלשים אבל לעבר הגיעו רק המצויינים‬ ‫בחו"ל בפרט בארה"ב לומדים יותר בעיון רב‪ ,‬ואולי‬ ‫וממילא הי' יותר מקום לפילפול ולחידוד‪[ .‬ובזוה"ק ‪30‬‬ ‫צריכים זה יותר בחו"ל‪.‬‬ ‫מבואר דבבית מדרשו של שם למדו חכמה עילאה היינו ע"פ סוד‬ ‫ובבית מדרשו של עבר למדו חכמה תתאה היינו נגלה]‬ ‫מקום שכיבת יעקב אבינו‬ ‫ולפ"ז יתכן דהנה כבר כ' שפ"א דלכן פ' זו סתומה לרמז‬ ‫וישכב במקום ההוא [שם]‬ ‫שלא הסיח דעתו מדבקות בהקב"ה מיציאתו לחו"ל עד‬ ‫יש לעיין איפה בדיוק שכב יעקב אבינו‪ ,‬הנה לדעת‬ ‫שחזר ופגע במלאכי אלקים‪ ,‬ועיקר השגת הדביקות הוא‬ ‫הרמב"ן יש שיטה דשכב בבאר שבע‪ 31,‬אבל הנדון הוא‬ ‫ע"י שקיעות מוחלטת בתורה הקדושה עד שישכח לגמרי‬ ‫על הצד דמבואר ברש"י כן וגם לרמב"ן יש דעה כן‬ ‫מה שקורה סביבו‪ ,‬וכן כדי שיוכל להיות בחו"ל בסביבת‬ ‫במדרש דשכב בהר המורי'‪ ,‬האם שכב במקום המזבח‬ ‫לבן ושלא ישפע ממנו כלל ולא יהי' איכפ"ל ממנו‪ ,‬צריך‬ ‫ששם נעקד יצחק אבינו‪ ,‬או דנימא דשכב במקום קדשי‬ ‫שיהי' שקוע טובא בעומק הסוגיות ובשעשוע של תורה‪,‬‬ ‫הקדשים?‬ ‫וכמ"ש דוד לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי [תהילים‬ ‫קי"ט צ"ב] דבעי' דוקא תורה של שעשוע כדי לא להיות‬ ‫הנה ג"כ ראוי לחקור‪ ,‬כשקם יעקב בבקר ולקח את האבן‬ ‫נאבד בעוני‪ ,‬וכן אמר שם לי קוו רשעים לאבדני עדותיך‬ ‫אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על‬ ‫אתבונן [שם צ"ה] היינו דכדי שלא יוכלו רשעים לאבדני‬ ‫ראשה‪ ,‬איפה הי' מקומו האם במקום המזבח או המקום‬ ‫צריך אני להיות עסוק בהבנת התורה‪ ,‬ולכן הלך לבית‬ ‫הארון‪ ,‬ובפשטות נראה שמקום המצבה הי' באותה‬ ‫מדרשו של עבר שלמדו תורת הנגלה תוך פילפול‬ ‫מקום ששכב‪ ,‬שהבין דהמקום אשר שוכב עליו הוא‬ ‫חבירים ושם הי' מסוגל ללמוד הרבה יותר בעיון ובעמל‬ ‫מקום קדוש‪ ,‬וע"ז נדר דאם יהי' אלקים עמו וישמרנו‬ ‫ולחדש חידושי תורה מתוקים מדבש‪ ,‬ולזה הי' צריך‬ ‫מכל רע אז כשיחזור יהי' מקום זה לבית אלקים‪ ,‬וכה"ל‬ ‫לימוד מחודשת של י"ד שנים וללמוד בצורה אחרת‬ ‫פרקי דר"א המובא ברמב"ן פסוק י"ז ד"שם אותה מצבה‬ ‫ממה שלמד עד כה‪ ,‬דאם עד כה הי' ישן בלילה במטה‪,‬‬ ‫בתוך המקום" וא"כ שאלה זה תלוי בשאלה הקודמת‪,‬‬ ‫בי"ד שנים אלו הי' כ"כ שקוע בעומק הסוגיות‬ ‫דאם מקום שכיבתו הי' במקום המזבח‪ ,‬א"כ גם הקמת‬ ‫ובשעשועים של תורה עד שפשוט שכח ללכת לישון‬ ‫המצבה הי' שם‪ ,‬אבל אם מקום שכיבתו הי' במקום‬ ‫והי' מתנמנם על הגמ' [כמבואר בחת"ס עמ' קל"ט ד"ה וישכב‬ ‫קדשי הקדשים א"כ גם מקום המצבה הי' שם‪.‬‬ ‫דוודאי ישן אלא שלא שכב] ומעתה הי' ביכולתו לצאת‬ ‫כן יש לחקור מה בדיוק הי' נדרו האם הבטיח שאם‬ ‫לחו"ל וללבן‪ ,‬כיון שמחשבתו הי' כל הזמן דבוק בתורה‪,‬‬ ‫יחזור בשלום‪ ,‬יבנה כאן מזבח ויקריב קרבנות או דיקים‬ ‫ובזה הראה לנו יעקב דרך איך נוכל להיות בגלות בין‬ ‫כאן מצבה‪ ,‬דלהלן בפרשת וישלח עשה שתיהם גם בנה‬ ‫הגוים ולא נשפע מהם כלל‪.‬‬ ‫‪ 31‬ודעה זה קשה מאוד‪ ,‬דלפ"ז לא הקים המצבה במקום שכיבתו רק‬ ‫הביאו להר המורי' וזה נקרא בית קל‪ ,‬וא"כ לשם חזר בפרשת וישלח‬ ‫והרי לפי גבולות הארץ דספר יהושע לוז ובית קל זה לא מקום המקדש‬ ‫וכ"ה הרא"ם‪ ,‬ועוד למה כתוב כי שם נגלו אליו אלקים [לקמן ל"ה ז']‬ ‫הרי לא נגלה אליו כלל שם רק בבאר שבע‪ ,‬וכן ק' לדעה השני' ברמב"ן‬ ‫‪ 29‬ומה שהחת"ס בעצמו לא שלח את בנו הכת"ס ללמוד במקו"א כבר‬ ‫דשכב בהר המורי' ואח"כ הקים המצבה בבית קל הרי לא נגלו שם אליו‬ ‫האריך בזה הגרמ"י רייזמן שליט"א בשיעוריו ואכ"מ ובפשטות דידע‬ ‫אלקים אבל לרש"י א"ש‪ ,‬וזה לכ' הכריחו של רש"י דהר המורי' קפץ‬ ‫שיהי' מוטל עליו להנהיג אחר פטירתו ורצה שיראה במו עיניו איך צריך‬ ‫לשם אבל גם לרש"י צ"ע הרי הגילוי הי' כשהי' שם הר המורי' וכשחזר‬ ‫להנהיג‪.‬‬ ‫כבר לא הי' שם ההר‪ ,‬וא"כ מה מיוחד כ"כ בבית אל‪ ,‬הרי האבן אשר‬ ‫‪ 30‬שמעתי מהגרמ"י רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫שכב עליו טבעו הקב"ה בתהום לאבן שתי' וזה בירושלים וצ"ע‪.‬‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫שהוא לעליית וירידת המלאכים מחו"ל וא"י‪ ,‬וק' הרי‬ ‫מזבח [ל"ה ז'] וגם בנה מצבה ויצק עליו שמן ויין [שם‬ ‫מלאכים א"צ סולם‪ ,‬ובמדרש אמרו שהראהו הר סיני‬ ‫י"ד] וצ"ע‪.‬‬ ‫ומלאכי אלקים הם משה ואהרן‪ ,‬עוד דרכים נאמרו‬ ‫בראשונים שהשיג יעקב אבינו מעשה מרכבה היסודות‬ ‫הנה בפרקי דר"א פרק ל"ה [הובא ברמב"ן וחזקוני] מבואר‪,‬‬ ‫והגלגלים ומציאות נשמת האדם ודרכי השגתו את ה' עי'‬ ‫דהאבן שלקח יעקב אבינו הי' האבן שתי' שממנו‬ ‫רבינו בחיי‪ ,‬ע"פ רמב"ם מורה נבוכים‪ ,‬וגם נרמז כאן‬ ‫הושתת העולם‪ ,‬ואחר ששם אותה מצבה ויצק שמן על‬ ‫הרבה ענינים מביהמ"ק וקרבנות‪ ,‬וע"ע בעל הטורים‬ ‫ראשה‪ ,‬נטל הקב"ה רגל ימינו וטבע את האבן עד עמקי‬ ‫רמזים רבים‪.‬‬ ‫תהומות ועשה אותה סניף לארץ וכו' והרי האבן שתי'‬ ‫הי' בקדש הקדשים‪ ,‬הרי דיעקב שכב במקום קדש‬ ‫וכל זה צ"ב דמה זה שייך ליציאתו עכשיו לחו"ל‪ ,‬ולכ'‬ ‫הקדשים‪[ .‬ומש"כ שם דיעקב לקח האבנים ממזבח שנעקד עליו‬ ‫י"ל דרצה לחזקו שיראה שתכלית מכל אשר יעשה הוא‬ ‫יצחק אינו ראי' דאולי שכב במקום אחר] ומתאים עם מש"כ‬ ‫להגיע למטרה נעלה זו של מקדש וקרבנות וכדו'‪ .‬אולם‬ ‫האריז"ל [וכ"כ במגלה עמוקות פרשת תרומה דרוש כ"ה י"א‪,‬‬ ‫רמב"ן פי' דרצה להראותו כי כל הנעשה בארץ נעשה‬ ‫ובפנים יפות ריש פרשת תרומה‪ ,‬ובפי' התורה לבעלי התוס' על‬ ‫ע"י מלאכים והכל בגזירת עליון כי המלאכים לא יעשו‬ ‫פסוק מה נורא] דנורא אותיות ארון למפרע‪ ,‬וארון הוא‬ ‫דבר עד שובם להקב"ה להגיד לו מה נעשה בארץ‪,‬‬ ‫בחינת יעקב שנקרא נורא‪ ,‬וכיון שנחלת יעקב בלי‬ ‫והראהו בזה שהוא לא יהי' ביד המלאכים רק יהי' עמו‬ ‫מצרים לכן מקום ארון אינה מן המדה ולכן אמר יעקב‬ ‫תמיד כי מעלתו גדולה ממלאכים‪ .‬אלא דלפ"ז המראה‬ ‫מה נורא המקום הזה‪ ,‬וא"ש דמקום שכיבתו הי' דוקא‬ ‫במקום הארון‪.‬‬ ‫ועוד מבואר דהגדרת סולם הוא לחבר בין שני מקומות כדי לאפשר‬ ‫והנה ברמב"ם פ"ב מבית הבחירה ה"א‪ ,‬כשמאריך‬ ‫לעשות עירוב ביחד ומ"מ אין חיבור כדי לאסור זא"ז‪ ,‬דסולם תורת פתח‬ ‫דמקום המזבח מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו‬ ‫עליו רק להקל ולא להחמיר דאז אמרי' תורת מחיצה עליו היינו‬ ‫דהמחיצה שבין הרשויות נשאר במקומו ולא נתבטל ע"י הסולם‪ ,‬וא"ש‬ ‫לעולם‪ ,‬כתב דמסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד‬ ‫דסולם של יעקב הוא לחבר בין שמים וארץ שבעצם הם רשויות נפרדות‬ ‫ושלמה המזבח בגורן ארונה‪ ,‬הוא המקום שבנה בו‬ ‫והסולם רק מיקל להתחבר לשמים למי שרוצה אבל עדיין שמים וארץ‬ ‫ל"ש זל"ז‪ ,‬וע"ע בעירובין עז‪ :‬שם דיש סולם ששליבותיו פורחות‬ ‫אברהם המזבח ועקד עליו יצחק‪ ,‬והוא המקום שבנה בו‬ ‫ולרש"י שם היינו כעין שליבות שלנו יש אויר בין חווקיהן ואינו עשוי‬ ‫נח כשיצא מן התיבה‪ ,‬והוא המזבח שהקריב עליו קין‬ ‫כעין מדרגות והיינו פורחות שפורחות זו על זו‪ ,‬ומבואר דסתם סולמות‬ ‫הם כמו מדרגות שלנו שא"צ להסתמך על משהו‪[ ,‬ונפק"מ להלכה‬ ‫והבל‪ ,‬ובו הקריב אדם הראשון וכו' ולא כתב שהוא‬ ‫למש"כ בספר חכמת הלב עמ"ס עירובין סי' כ"ד דמדרגות של בנין‬ ‫המקום שבנה שם יעקב מצבה‪ ,‬משמע דס"ל דלא הי'‬ ‫מגורים משותף דינו כמו סולם וכיון שסולם תורת מחיצה עליו אין בני‬ ‫קומה אחד אוסרים על קומה אחרת ולד' חזו"א סי' צ"ו סקי"ח וסי' ק"ב‬ ‫אותו מקום ובדרך חכמה למרן הגרח"ק זצ"ל סק"ה‬ ‫סק"ב ה"ה מי שגר בקומה שני' לא יאסור בן קומה ראשונה גם ביש לו‬ ‫הוסיף גם שהוא המקום שהקריב עליו יעקב‪ ,‬וכתב‬ ‫דריסת רגל עליו דלא כשו"ע סי' שע"ה ס"א ונפק"מ בגוי שגר בקומה‬ ‫שני' אי יאסור הקומה למטה או עירוב שכונתי] וא"כ יל"ע דאולי סולם‬ ‫מקורו מפסחים סח‪ :‬דשם מבואר "לא כאברהם שכתוב‬ ‫דיעקב אבינו היו כמו מדרגות ולא ככל הציורים‪[ .‬אגב‪ -‬הבאנו לעיל‬ ‫בו הר ולא כיצחק שכתוב בו שדה אלא כיעקב שקראו‬ ‫מס' צרור המור דסולמו של יעקב הי' לו שלשים מדרגות ולכן כ'‬ ‫בתהילים קכ"א שיר ל' מעלות דמזה הי' לו חיזוק]‬ ‫בית" וכו' ותמוה דזה קאי על כלל המקום ומנ"ל דקאי‬ ‫והנה בעירובין פד‪ :‬יש סוגיא בגג הסמוך לרה"ר דצריך סולם קבוע‬ ‫על מקום המזבח‪ ,‬ובהוצ' שבתי פרנקל ציינו למעשי‬ ‫להתירו דאל"כ יאסר מצד שימוש רבים‪ ,‬ולמסקנא היינו דרבים מכתפין‬ ‫למלך שעמד בזה‪ ,‬עכ"פ משמע ברמב"ם דיעקב לא‬ ‫עליו בכומתא וסודרא והיינו כשבני אדם עייפין ברה"ר בימות החמה‬ ‫נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן ושמים על הגג עד שיפוח הרוח בהן‪,‬‬ ‫הקריב במקום המזבח‪.‬‬ ‫ולכן צריך שבעה"ב ישים סולם קבוע לגלות דמסלק הגג מכח רה"ר‪.‬‬ ‫ובס' בכור שור הוכיח מכאן דמותר להסיר כיסוי ראש כ"ז שאינו הולך‬ ‫וראה לקמן בפסוק י"ח שבחקירה זו תלוי גדר המזבח‬ ‫ד"א דהרי מבואר בשבת קיח‪ .‬דלא הי' להם כיפה מתחת לכובע‪ ,‬וי"ל‬ ‫בדרך צחות דהרי מבואר בזוה"ק דאיסור הוצאה היינו דרה"י הוא רשות‬ ‫והמצבה אשר בנה יעקב‪.‬‬ ‫הקדושה ורה"ר הוא רשות הסט"א עלמא דפרודא‪ ,‬וא"כ י"ל דיעקב הוא‬ ‫זה שקובע תחומין וקדושת שבת התלוי במקום וכדהארכנו בביאור ענין‬ ‫ביאור מראה הסלם‬ ‫"מקום"‪ ,‬ועשו שבא עייף מן השדה בחי' רה"ר רוצה לפגוע ברה"י‬ ‫דיעקב ע"י השימוש בו והוא זה שמסיר כיסוי ראשו‪ ,‬ולזה יעשה יעקב‬ ‫ויחלום והנה סלם מצב ארצה וגו' [שם י"ב]‬ ‫סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה שבזה קובע שרשות היחיד שלו‬ ‫עולה ומחובר עד לרקיע ובזה מסלק כח עשו וסט"א‪ ,‬אולם התנאי שיהי'‬ ‫קבוע ומושרש ונעוץ בארץ וכתרגום "מצב" נעוץ‪ ,‬וראשו יגיע עד עומק‬ ‫זה המקום היחיד בתנ"ך שכ' מלת סלם‪ 32 .‬ובביאור‬ ‫השמים עד לכסא הכבוד וכדיתב' לקמן‪.‬‬ ‫מראה הסלם‪ ,‬נאמרו במפרשים ביאורים רבים ולרש"י‬ ‫ולכשת"ל יעקב הוא זה שחידש שרשי מס' עירובין‪ ,‬דמס' שבת ענינו רק‬ ‫ל"ט מלאכות וגם הוצאה הוא גדר מלאכה‪ ,‬אבל מס' עירובין בא לקבוע‬ ‫הרחבת מקום רה"י ע"י לחי וקורה ועירוב‪ ,‬וכן עניני תחומים שנקבע‬ ‫‪ 32‬בגמ' מצינו כמה מיני סולמות‪ ,‬בעירובין עז‪ -:‬עח‪ .‬יש סולם מצרי‬ ‫ע"י יעקב שבזה נקבע מקומו של האדם ונא' בו אל יצא ממקומו‬ ‫[סולם ביתי קטן פחות מד' שליבות וקל לטלטלו שהיו משתמשים בו‬ ‫המיוחד ואיסור תחום יתכן דאינו גדר מלאכה כלל כדהאריכו האחרונים‬ ‫במצרים] סולם צורי [יש בו ד' שליבות וכבד לטלטל והי' משתמשים בו‬ ‫[עי' שו"ת חת"ס או"ח קנ"ב]‪ ,‬וד' רבי עקיבא דתחומין דאורייתא ויעקב‬ ‫בצור] סולם של בבל [פחות מד' שליבות אבל כבד לטילטול] ובשנים‬ ‫אותיות עקיבא‪ ,‬וסולמות הם המחברים בין מקום האדם בארץ ושרשו‬ ‫מאלו יש לרמז לגלות מצרים וגלות בבל שנראה בסולמו של יעקב‬ ‫בשמים עד שרה"י עולה עד לרקיע‪.‬‬ ‫כמבואר בחז"ל‪ ,‬בביצה ט‪ :‬יש סולם של עלי' ושל שובך‪ ,‬ובעירובין נט‪:‬‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫משתלשל ויורד לארץ‪ ,‬ופי' דהסלם קאי על נשמת האדם‬ ‫הנוגע לו הוא רק חלק מה שנצב עליו ולא חלק הסולם‬ ‫שמתאצלת כביכול מנשימת פיו ית"ש ומשם משתלשלת‬ ‫והמלאכים‪ ,‬דחלק המלאכים לא נוגע לו רק לשאר‬ ‫כסלם ושלשלת ומתקשרת עם הרוח והרוח בנפש עד‬ ‫העמים‪ .‬וגם לא נתב' היטב ל"ל סולם דוקא‪.‬‬ ‫רדתה לזה העולם בגוף האדם‪ ,‬וכן מפורש ברע"מ נשא‬ ‫קכ"ג ב' ויפח באפיו נשמת חיים דאיתמר בי' ויחלם‬ ‫אולם במאמר האחדות להחסיד יעבץ פ"ז פי' כי‬ ‫והנה סלם "סלם וודאי איהי נשמת חיים" וזהו מלאכי‬ ‫הכופרים יחשבו השמים והארץ כאילו הם דירות‬ ‫אלקים עולים ויורדים בו דנשמת האדם היא הנפש החי'‬ ‫מחולפות אבל האמת הכל דירה אחת כי כשיש סולם בין‬ ‫של כל העולמות והכתות ומלאכי עליון שכל עלייתם‬ ‫בית והעלי' על גביו זה יורה שהכל דירה אחד‪ ,‬ועל גודל‬ ‫ונטייתם בכל רגע תלוי רק כפי נטיית מעשי' ודיבורה‬ ‫ההשגחה‪ ,‬ולזה כתיב והנה ה' נצב עליו להורות כי גדר‬ ‫ומחשבתה בגוף האדם כל רגע‪ ,‬ומ"ש עולים תחלה‬ ‫שליחות הקב"ה הוא שיודע מה השלוחים עושים כי נצב‬ ‫ואח"כ יורדים‪ ,‬כי כל עיקר תורת האדם הוא להעלות‬ ‫על הסולם ומשגיח מן החלונות‪ ,‬וכך הוא מנהיג כלל‬ ‫תחלה כל עולם ממטה למעלה ואח"כ נמשכים אורות‬ ‫ישראל בזמן הגלות‪ ,‬ובזה חיזקו לבל יפול בלבו‬ ‫מלמעלה למטה עד שאח"כ והנה ה' נצב עליו‪ .‬ולדבריו‬ ‫בהסתרות הגדולות של כל הגליות‪[ .‬עי' לקמן בוישא יעקב‬ ‫רגליו המשך דבריו]‬ ‫מיושב הלשון "בו" דעולים יורדים בנשמת האדם גופא‪.‬‬ ‫ועד"ז כ' בספרו רוח חיים למס' אבות פ"א מ"א שהביא‬ ‫עבודת ה' בעצם השינה‬ ‫ד' המדרש כאן ד"סלם" בגימ' "סיני" ופי' דסלם קאי על‬ ‫ובשו"ת כת"ס או"ח סי' כ"ט בתשובתו לחתנו הג"ר‬ ‫נשמת האדם ומדמה לה לסיני ור"ל דלא נחשוב‬ ‫יעקב לייב שטראססער זצ"ל ‪ 33‬פי' דנתחדש ליעקב דגם‬ ‫דלהיותינו מלובשים בגוף א"כ אנו נבזים באמת כחומר‬ ‫במצב של שכיבה שהוא התעסקות בעניני עוה"ז אפשר‬ ‫וטיט‪ ,‬לז"א דזה אינו דעיקר חיותינו מנשמותינו‬ ‫לעבוד הקב"ה כיון דכל כוונתו בשכיבתו הוא שאח"כ‬ ‫והנשמות הם משמי מרום ועל ידם נמשך השפע גם‬ ‫יוכל להמשיך ללמוד בעיון נמרץ‪ ,‬ממילא נחשב לו‬ ‫למלאכים ואין המלאכים יכולים לומר קדושה עד‬ ‫השינה כאילו לומד ולכן הי' שייך גילוי עצום כזה‪ ,‬ולזה‬ ‫שישראל אומ רים קדושה‪ ,‬וא"כ האדם השלם הוא כאילן‬ ‫נתגלה לו דמלאכי אלקים שהיו מתחלה עולים יותר‬ ‫הנטוע למעלה ונופו יורד למטה לתוך הגוף ומדובק‬ ‫ממנו מעתה הם יורדים תחת מדרגתו שהוא מעולה מהם‬ ‫בשורשו מאד עד שכמעט הוא קרוב לנבואה כי דבוק‬ ‫בזה שמעלה גם את הגשמיות‪ ,‬וזה"פ ויקץ יעקב משנתו‬ ‫הוא למעלה עד א"ס ב"ה‪ ,‬וז"ש יעקב חבל נחלתו ר"ל‬ ‫ואריו"ח במדרש פירשו דהיינו ממשנתו כיון שגם בשעת‬ ‫כחבל הקשור קצהו אחד למעלה וקצה אחד למטה‬ ‫השינה הי' נחשב שלמד‪[ .‬וכ"כ בחידושיו עה"ת] ועד"ז כ'‬ ‫ובהפרדו מעט משרשו אזי אינו חזק כ"כ ואינו יכול‬ ‫באוהב ישראל בליקוטים‪.‬‬ ‫להמשיך השפע כ"כ‪ ,‬וכשאדם פוגם בדבר קטן הוא‬ ‫פוגם גם במלאכים‪ ,‬ולפ"ז א"ש הדמיון לסיני כי בסיני‬ ‫ולפ"ז יש להוסיף בדרך צחות למה דוקא עכשיו הי'‬ ‫נגמר כל הסלם מלמעלה למטה דע"י משה הי' כ"א יכול‬ ‫צריך לישון‪ ,‬כיון שהולך לבית לבן רצה שיהי' לו דעה‬ ‫צלולה ויישוב הדעת מוחלט‪ ,‬כדי שלא להסיח דעת בכל‬ ‫לקבל השפעת התורה‪ ,‬וכן כל אדם דומה לסלם מוצב‬ ‫ארצה ומגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו‬ ‫תנועה ותנועה‪ ,‬וגם לא יקפיד ולא יכעס‪ ,‬כיון שאצל לבן‬ ‫בקל יכולים לטעות וגם להקפיד‪ ,‬ושינה כזה חביב מאד‬ ‫ר"ל מקבלים ממנו עלי' וירידה עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫אצל הקב"ה‪.‬‬ ‫וע"ע בתפארת ישראל פ"ד דאבות מי"א במשנה דר"א‬ ‫אומר כל העושה מצוה אחד קונה לו פרקליט אחד וכו'‬ ‫הסלם קאי על נשמת האדם ששורשו בשמים‬ ‫דהאדם בתוך עצמו הוא כדמות אלקים בורא בתוך עצמו‬ ‫והנה עדיין יל"ע בלשון הקרא מוצב ארצה ולא כ' מוצב‬ ‫כל שעה מלאכים ויהיו טובים או רעים‪ ,‬וזה סולם מצב‬ ‫לארץ ד"ארצה" מ' שהתחלתו ועיקרו בשמים ומגיע‬ ‫ארצה הוא הגוף וראשו מגיע השמימה הוא הנפש‬ ‫משם לארץ‪ ,‬והרי בדרך כלל מעמידים סולם על הארץ‬ ‫ומלאכי אלקים עולים ויורדים הם כוחותיו ובידו‬ ‫ומשם מכוונים אותו להמקום שרוצים לעלות‪ ,‬עוד צ"ע‬ ‫להקדישן לשמים ולהעלותם ולהורידם והזהירוהו שה'‬ ‫לשון "בו" דהול"ל עולים ויורדים "עליו"‪.‬‬ ‫נצב עליו ורואה במעשיו‪ ,‬וזה הי' אזהרה שלא יחטא‬ ‫בבית לבן ואלה המלאכים שיבראו ממנו הם שילמדו‬ ‫והגרי"ד שלזינגר שליט"א הביא בזה מש"כ בנפש החיים‬ ‫עליו זכות או יקטרגו עליו כפי מעשיו ומחשבותיו עי"ש‪.‬‬ ‫שער א' פי"ט פי' מש"כ מוצב ארצה ולא כ' מוצב בארץ‪,‬‬ ‫דמ' שהראש עיקר דשרשו בשמים ממעל ומשם הוא‬ ‫ויסוד זה כ' ג"כ בשפ"א בליקוטים ובספר מסורת ברית‬ ‫הגדול פ' ויצא וביארו עפ"ז הלשון "השמימה" דהול"ל‬ ‫‪ 33‬אביו של הג"ר עקיבא אב"ד טאקיי שהי' אביו של הג"ר יהונתן חתן‬ ‫א"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫האחרונים דהרי מבואר בזבחים שם דשי' רבא דגם‬ ‫"שמימה" ופי' ע"ד מש"כ אצל מכת שחין שזרקו משה‬ ‫בבמה נאמר דין זה‪34 .‬‬ ‫השמימה [שמות ט' ח'] ודרשו חז"ל עד כסא הכבוד‪ ,‬ה"נ‬ ‫הכוונה שהסלם עולה עד לכסא הכבוד כיון דנשמתו של‬ ‫והכלי חמדה תי' דכיון שזה הי' מצבה ולא מזבח ממילא‬ ‫האדם חצובה מתחת כסא הכבוד שזהו רקיע שביעית‬ ‫לא הי' עליו דיני מזבח והי' אפשר לעשותו מדבר‬ ‫הנקרא ערבות‪ ,‬אבל מלאכים הם ברקיע שלישית הנקרא‬ ‫שנשתמש בו להדיוט‪ .‬וצ"ע לדעת רש"י הנ"ל דכל עיקר‬ ‫שחקים וע"י הסלם הם עולים ממקומם לרקיע שביעית‬ ‫משיחתו הי' כדי שיקריב עליו קרבנות וזה הי' עיקר נדרו‬ ‫ולכ"כ מתחלה עולים ואח"כ יורדים שוב למקומם‪.‬‬ ‫א"כ מ"ש ממזבח רגיל‪ ,‬בפרט למאי דמבואר בזבחים‬ ‫וברוקח כאן כ' דלכ"כ השמימה ע"ד מש"כ אצל יוסף‬ ‫שם דרבא הקפיד גם שהקרקע שהקריבו עליו הקרבן‬ ‫ויבוא "החדרה" ויבך שמה [לקמן מ"ג ל'] היינו שנכנס‬ ‫יהי' חדש‪ ,‬מבואר דאי"ז דין דוקא על מזבח‪ ,‬וכן לרמב"ן‬ ‫לחדר לפנים מחדר כדי שלא ישמעו בכייתו ה"נ הסלם‬ ‫דס"ל דעיקר ענין מצבה הוא רק ליין ושמן מ"מ יל"ע‬ ‫עולה למעלה למעלה במעבה הרקיע מאד עד לכסא‬ ‫למה יהי' יותר קל ממזבח‪.‬‬ ‫הכבוד‪.‬‬ ‫ובמנחת חינוך [מצוה מ' סק"ג] תי' ע"פ מה שכתוב‬ ‫ויל"ע למה נרמז כל ענין זה דוקא אצל יעקב‪ ,‬וי"ל כיון‬ ‫בילקוט‪ ,‬דיעקב לקח מאבני מזבח דיצחק ואדם הראשון‪,‬‬ ‫דיעקב הי' מיוחד בקדושה דהיינו להעלות כל הדברים‬ ‫וא"כ כבר נתקדש ע"י אדם הראשון‪ ,‬ובדבר שבקדושה‬ ‫הגשמיים והחומריים לקדושה וכמבואר ממה שחזר על‬ ‫לא מצינו שיאסר ע"י שימוש הדיוט וכמש"כ בפרשת‬ ‫פכים קטנים והתעסק הרבה עם הצאן בבית לבן‬ ‫דרכים דרוש י"ב‪35 .‬‬ ‫וכמשנ"ת לקמן בענין רגל דיעקב‪ ,‬א"כ שפיר מתקיים בו‬ ‫עוד הביא דברי הפנים יפות‪ ,‬דהא דהוצרך יעקב להקדיש‬ ‫סלם מוצב ארצה היינו המקום הכי שפל בארץ להעלותו‬ ‫האבנים ע"י משיחה‪ ,‬כיון דיצא לחולין ע"י שמושו‪,‬‬ ‫שיתעלה עד לכסא הכבוד‪ ,‬ואכן בס' דברי שלמה פ' ויצא‬ ‫והקשה המנ"ח הרי לדעת רמב"ן מלחמות ע"ז נב‪ :‬אבני‬ ‫פי' דזה הי' לחזק אותו שלא ידאג שע"י התעסקותו‬ ‫מזבח הוי ככלי שרת דאינו יוצא ע"י מעילה‪ ,‬ואולי ס"ל‬ ‫הרבה שנים בגשמיות בבית לבן יהי' מנותק מרוחניות‬ ‫לפנים יפות כבעה"מ דאבני מזבח אין דינו ככלי שרת‬ ‫לזה הראה לו הקב"ה דגם על ידם יוכל להתקדש‪ .‬ובס'‬ ‫ויוצא לחולין‪ .‬אולם העיר ידידי הרב אלעזר חיים‬ ‫קהלת יעקב ערך סלם בשם הרמ"ז דבחי' רחל ולאה‬ ‫ליבערמן שליט"א דכל דברי הרז"ה הוא רק במזבח‬ ‫נקרא סלם דסלם במילוי בגי' רחל לאה וא"ש דהעבודה‬ ‫שבמקדש‪ ,‬דאפשר לדון דהוא חלק מבנין המקדש‪ ,‬אבל‬ ‫עבור רחל ולאה הי' חלק מעבודת הסלם‪ .‬ורמז נפלא יש‬ ‫כאן אין כאן בנין כלל ולכ"ע הוי ככלי שרת שאינו יוצא‬ ‫דר"ת סל"ם היחיד בתורה הוא סביב לאהל מועד‪,‬‬ ‫לחולין‪ .‬וכנראה כך ס"ל למרן החת"ס שנקט כד"פ כמה‬ ‫[במדבר ב' ב] וס"ת סל"ם היחיד בתורה הוא ועינכם אל‬ ‫פעמים [ראה להלן] דאבני מזבח דכאן הוי ככלי שרת‬ ‫"תחס על כליכם" [לקמן מ"ה כ'] היינו דיוסף ידע דבדרך‬ ‫שאינם מתחללים‪.‬‬ ‫כלל עבודת יעקב הוא לחוס על הכלים להעלותם להיות‬ ‫בקדושה סביב לאהל מועד‪.‬‬ ‫משנת מרן החת"ס בענין זה‬ ‫וכבר נתבאר לעיל באריכות דסל"ם רומז לסעודת מלוה‬ ‫יהי' זה לע"נ מוח"ז הג"ר יצחק צבי ב"ר משה שרייבער זצ"ל ‪36‬‬ ‫דמלכה שענינו ג"כ לחבר בין החול שהוא גשמי ליום‬ ‫דור שישי למרן החת"ס לרגל היארצייט שלו נלב"ע ביום שלישי‬ ‫השבת שהוא רוחני וא"ש דזה מעבודתו של יעקב‬ ‫להכניס קדושה בחומריות‪.‬‬ ‫‪ 34‬וי"א ע"פ הקר"א זבחים שם דשי' רבא הוא רק לשי' רבי יוסי שם‬ ‫קח‪ .‬דלענין במה בעינן מזבח דוקא‪ ,‬וא"כ דינו כמזבח‪ ,‬אבל לר"ש דסגי‬ ‫באבן א"צ ממה שלא נשתמש בו הדיוט‪ ,‬אבל עדיין ק' לשי' רבי יוסי‪,‬‬ ‫דבר שנשתמש בו הדיוט אסור למזבח‬ ‫וגם קשה הרי משמע שם דרבא הורה לעשות ההקרבה על הקרקע שאצל‬ ‫וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן וגו' [שם י"ח]‬ ‫הים ולא הי' שם מזבח כלל וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ 35‬שם הביא‪ ,‬דמירושלמי מבואר להיפך דיותר מסתבר לאסור כלי גבוה‬ ‫ששימש בו הדיוט ותמה ע"ז‪ .‬ובאמת יש לדון דל"ש בזה להתיר מדין‬ ‫הקשו הראשונים [טור עה"ת וחזקוני]‪ ,‬איך לקח יעקב אבן‬ ‫אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דאינו חלות‪ ,‬רק שימוש במציאות מהווה‬ ‫ששכב עליו לבנותו למזבח‪ ,‬הרי דבר שנשתמש בו‬ ‫בזיון להקדש‪ ,‬והו"ל כנעבד לשי' הרמב"ם וכמו שביארו בחי' מרן רי"ז‬ ‫הלוי פ"ח מהל' ע"ז ה"א‪ ,‬דהאיסור לגבוה אינו מצד חלות שם נעבד‬ ‫להדיוט אסור לבנות ממנו מזבח כמבואר בזבחים קט"ז‪:‬‬ ‫שחל על החפצא‪.‬‬ ‫ומנחות כ"ב‪ ,.‬ותירצו דבבמת יחיד אין להקפיד‪ .‬והקשו‬ ‫‪ 36‬נולד בוויען בשנת תרפ"ה ולפני פרוץ מלחמת העולם בשנת תרצ"ח‬ ‫עבר ללונדון ומשנת תשע"ב שכר דירה בירושלים ושם התגורר רוב‬ ‫תקופות השנה‪ ,‬בהג"ר משה זצ"ל [מעיר וויען ואח"כ בלונדון ראה"ק‬ ‫בק"ק תורה עץ חיים לונדון] בהג"ר שלמה זצ"ל מוויען [מח"ס זכרון‬ ‫לדוד אח"כ בלונדון מייסד וראה"ק דקהלה הנ"ל] בהג"ר יעקב עקיבא‬ ‫זצ"ל בנו בכורו חביבו של מרן הכתב סופר זי"ע וכמה תשובות בשו"ת‬ ‫כת"ס כתובים אליו‪.‬‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫כיון דהוי כלי שרת‪ ,‬וא"כ שפיר מוכח דהי' אבני קודש‪,‬‬ ‫פרשת ויצא ח' כסלו תשפ"א‪ ,‬ובתוך דברי מרן כאן הוזכר ענין‬ ‫דאל"כ למה ישתוקקו בהנחת ראש הצדיק‪.‬‬ ‫סילוקן של צדיקים‪.‬‬ ‫ועד"ז כתב בדרשות חת"ס דף שע"ח בהספד‪ ,‬אולם שם‬ ‫הנה בדברי מרן החת"ס‪ ,‬מצינו שהתייחס לקושיא זו‬ ‫בא לחזק ענין זה דקשה סילוקן של צדיקים יותר‬ ‫בדרשותיו‪ ,‬ובחידושיו עה"ת‪ ,‬וגם בתשובותיו‪ ,‬וננסה‬ ‫משריפת בית אלוקינו‪ ,‬ורצה לגדל מעלת הצדיקים יותר‬ ‫לסדר דבריו בענין זה‪.‬‬ ‫מביהמ"ק ולכן הכריח להיפך דמדהשתוקקו האבנים‬ ‫בשו"ת חתם סופר [או"ח סי' מ' ד"ה ובחי' תורה פ' ויצא] תי'‬ ‫להיות כר לצדיק‪ ,‬אף שעי"ז יפסידו מלהיות מזבח לה'‬ ‫קו' הטור‪ ,‬ע"פ מה שהק' בזית רענן לבעל מג"א‪ ,‬איך‬ ‫רואים שלהיות שמש לצדיקים עדיף מלהיות מקדש ה'‪39 ,‬‬ ‫באמת השתמש יעקב באבני מזבח הרי יש מעילה‪ ,‬ותי'‬ ‫מה עשה הקב"ה עשאו לאבן אחת גדולה והוא רק שכב‬ ‫דלא הניח ראשו עליהן ממש והוי שלא כדרך‪ ,‬וא"כ גם‬ ‫על מה ששכב מקודם‪ ,‬וזה רק מיעוטו של האבן הגדולה‬ ‫לענין איסור שימוש ה דיוט י"ל כן‪ ,‬עוד י"ל לתי' השני‬ ‫וכיון שעל רובו לא שכב לא נאסר‪40 .‬‬ ‫דזית רענן דהי' פיקו"נ‪ ,‬ומשמע דשכב ממש עליהם‪,‬‬ ‫ובחי' עה"ת בעמוד קמ"ב הסביר הפסוק "אכן יש ה'‬ ‫מ"מ לק"מ לא מיבעיא אי ידע דהם אבני מזבח‪ ,‬א"כ‬ ‫ואנכי לא ידעתי"‪ ,‬היינו דמזה שגם שהשתמש בו ומעל‬ ‫הו"ל מעילה במזיד שאינו מתחלל‪ ,‬וגם אי הוי בשוגג‬ ‫בהם עדיין מורגש הקדושה‪ ,‬מזה ראי' דהם קדושים‬ ‫הרי אבני מזבח הם ככלי שרת שאין מתחללין‪ ,‬וכיון‬ ‫בקדושת הגוף והוי ככלי שרת דלא מתחללים‪ ,‬וממילא‬ ‫שלא נתחללו ממילא אינו נאסר בשימוש הדיוט דאין‬ ‫גם לא נאסר בשימוש הדיוט ולכן הי' יכול עכשיו‬ ‫אדם אוסר דבר שאינו שלו וזה כדברי המנ"ח הנ"ל‪ .‬אבל‬ ‫לעשותו מצבה‪.‬‬ ‫הדוחק לפ"ז דיעקב נכשל ח"ו במעילה בשוגג או במזיד‬ ‫מצד פיקו"נ ואיך יתכן לומר כן‪ ,‬וכן נתקשה בספר מנחת‬ ‫ובעמוד קל"ח פי' הפסוק "והאבן הזאת אשר שמתי‬ ‫אשר פרשה זו‪37 .‬‬ ‫מצבה וגו' וכל אשר תתן לי" וגו' דכיון דנעשה נס‬ ‫ונבלעו להיות אחד ושכב עליהם הרי מעל בשוגג‪ ,‬וצריך‬ ‫ובחת"ס עה"ת הזכיר קושיא זו כמה פעמים‪ ,‬ועפ"י‬ ‫לשלם להקדש‪ ,‬אך כיון דלא יצאו לחולין דהוי ככלי‬ ‫התירוצים על קושיא זו פי' כמה פסוקים‪ ,‬בעמ' קל"ז‬ ‫שרת‪ ,‬א"צ לשלם רק כפי ההנאה ולא שוויים והיינו‬ ‫הסביר‪ ,‬הא דידעו חז"ל דלקח יעקב כמה אבנים אף דהי'‬ ‫הנאת השינה וגם חומש‪ ,‬והנה כל מי שיש לו מח‬ ‫אפש"ל דלקח רק אחד מאבני המקום‪ 38 ,‬כיון דאל"ה‬ ‫בקדקדו יעיד‪ ,‬כי שינה של אותו לילה‪ ,‬כל חפצי' לא‬ ‫קשה איך לקח אבן זה אח"כ ועשאו מצבה‪ ,‬הרי מזבח‬ ‫ישוו בה וכל אשר יש לו יתן בעדה‪ ,‬ועני שאין לו כלום‬ ‫צריך שלא השתמש בו הדיוט‪ ,‬ובהכרח דהי' לו כמה‬ ‫רק אסוך שמן‪ ,‬אז ע"י הקמת המצבה ויציקת השמן הוי‬ ‫אבנים שהי' רק סביב לראשו כמו מחסה להגן‪ ,‬ודבר זה‬ ‫כאילו הקריב נפשו ובזה שילם הקרן‪ ,‬וזהו והאבן הזאת‬ ‫לא נקרא משתמש בו הדיוט כמו שלא נקרא נהנה לענין‬ ‫וגו' זהו הקרן וכל אשר תתן לי וגו' זהו החומש‪.‬‬ ‫מעילה‪ ,‬וגם יובן לפ"ז מנ"ל לחז"ל בילקוט שהיו מאבני‬ ‫מזבח שנעקד עליו יצחק‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‪ ,‬דלכאורה קשה‬ ‫ובתורת משה עה"ת תי' דכיון דנתערבו האבנים הו"ל‬ ‫מה היה המריבה בין האבנים עלי יניח צדיק את ראשי‪,‬‬ ‫כנשתנו והותר כמו שאמרו במלאכת המשכן‪[ ,‬עי' שו"ת‬ ‫הלא ע"כ לא האבנים עצמם רבו זה בזה אלא השר‬ ‫חת"ס או"ח ל"ט ומ"א] וכבר העיר ע"ז הגרי"נ שטרן‬ ‫והמלאך הממונה על כל אבן מאותם אבנים הקדושות‬ ‫בהגהות שער יוסף על חת"ס‪ ,‬דלא מובן וכי נשתנה אחר‬ ‫שמהם נעשה אבן שתי'‪ ,‬ואותם המלאכים הי' להם‬ ‫שכיבת יעקב הלא נבלעו באותה אבן אחת דלמטה כדי‬ ‫להבין נמי‪ ,‬שאם יניח צדיק את ראשו עליהם מקרי‬ ‫שיניח ראשו על כולן כמ"ש במהרש"א [בח"א חולין צא‪:‬‬ ‫נשתמש בהם הדיוט ולא יהיו ראויים למזבח‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫ד"ה עלי]‪ ,‬אבל למה שיתבאר להלן נראה דדעת מרן‪,‬‬ ‫שירויחו בהנחת הצדיק יפסדו מלהיות מזבח לה'‪ ,‬אכן‬ ‫דנדבקו האבנים ולא נבלעו כאחת‪ ,‬דאל"כ ל"ש תירוצו‬ ‫להנ"ל הרי האבן ששם עליו יעקב ראשו לא היה מאלו‬ ‫דשכב רק על מיעוטו של אבן‪.‬‬ ‫האבנים דא"כ הי' מועל בהם‪ ,‬רק אותם אבנים שמסביב‬ ‫שאותן לא הי' יכול לאוסרן דכבר נתקדשו ואין אדם‬ ‫הרי מבואר מכל דברי מרן החת"ס‪ ,‬דזה פשיטא לי' דגם‬ ‫אוסר דבר שאינו שלו‪ ,‬וגם ע"י מעילה לא יצאו לחולין‬ ‫אם מעל יעקב באבנים לא יתחללו‪ ,‬ודלא כדברי רבו‬ ‫בפנים יפות דנקט כד"פ שהם מתחללים‪ ,‬ובמנ"ח שם‬ ‫‪ 37‬אבל מה שתי' שם דכיון דנעשו אבן אחת הרי נשתנו וממילא לא‬ ‫‪ 39‬ראה מסילת ישרים פ"א שהביא מאבני יעקב אבינו ראי' דעילוי גדול‬ ‫מעל יעקב‪ ,‬קשה הרי נשתנו אחרי שכבר שכב‪ ,‬ומו"ר הגרמ"י רייזמן‬ ‫הוא לנבראים שישמשו את הצדיק‪.‬‬ ‫שליט"א הציע להיפך‪ ,‬דאם בשעת שכיבה לא מעל ולא השתמש כיון‬ ‫‪ 40‬והעיר ידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א דעד כמה דל"ה שימוש‬ ‫דשאר האבנים הי' רק סביבו‪ ,‬אז מה שנעשו אבן אחת בשעת שינה לא‬ ‫לענין לאוסרו למזבח א"כ איך זה יהי' נח"ר לאבנים‪ ,‬דלכאורה הם‬ ‫איכפ"ל דזה כבר נעשה מאליו‪ .‬ויל"ע בזה‪.‬‬ ‫רוצים שימוש רגיל‪.‬‬ ‫‪ 38‬כ"ה תוס' חולין צ"א‪ :‬ד"ה כתיב וראה מש"כ בזה לקמן בשם הגר"א‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫חכמה פרשת ראה [דברים י"ב ח'] ע"פ תוספתא וירושלמי‬ ‫כתב דדעת הפנים יפות כרז"ה‪ ,‬ובדעת החת"ס אצ"ל‬ ‫דגדר הדין דאיסור הבמות תלוי אם הארון נמצא‬ ‫דנקט כרמ ב"ן אלא י"ל כנ"ל דרק בבנין שאני‪ - .‬עוד נקט‬ ‫במקומו‪ ,‬דאם נמצא ארון במקומו אז נאסרו הבמות אבל‬ ‫החת"ס בפשיטות‪ ,‬דגדרי הנאה לענין תשמיש הדיוט‬ ‫בלא נמצא במקומו גם אם יש משכן שילה וכדומה מ"מ‬ ‫שווים לגדרי הנאה דמעילה‪ ,‬ולכ"כ דמה שנשיב על הקו'‬ ‫הותרו הבמות‪ ,‬והביאור י"ל ע"פ משך חכמה בהקדמה‬ ‫איך מעל יעקב באבנים זה יתרץ דלא מקרי שימוש‬ ‫לספר ויקרא לחלק בין הקרבה בביהמ"ק והקרבה בבמה‪,‬‬ ‫הדיוט‪ - .‬רק בהא האם באמת השתמש יעקב באבנים‬ ‫דבבמה כל ענינו הוא כשי' הרמב"ם בקרבנות להפריש‬ ‫בגדרי מעילה ותשמיש הדיוט‪ ,‬בזה נקט מרן בשתי‬ ‫מע"ז ואינו חביב לפני הקב"ה וליכא ריח ניחוח‪ ,‬אבל‬ ‫אופנים‪ .‬או דבאמת לא מעל ולא השתמש כיון דהי' רק‬ ‫בביהמ"ק הוא כשי' הרמב"ן דהוא לתקן תיקונים גדולים‬ ‫במיעוט‪ ,‬או דבאמת השתמש ומעל בשוגג או במזיד‬ ‫וה קב"ה חפץ בו‪ ,‬וא"כ י"ל דע"י הארון שהוא כח‬ ‫מצד פיקו"נ רק דלא נתחלל כלל כיון דהוי ככלי שרת‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬אז יש השראת השכינה בביהמ"ק ואז הקב"ה‬ ‫או דהטעם דהוכשר אח"כ כיון דנתערבו‪.‬‬ ‫רוצה בקרבנות אבל בלי ארון אין כח התורה וליכא‬ ‫השראת השכינה ודינו כבמה‪.‬‬ ‫עוד מבואר בדברי מרן‪ ,‬דמתחלה הי' תחת ראשו רק אבן‬ ‫אחת ושאר האבנים הי' סביב ראשו וכדמשמע מרש"י‬ ‫ולפ"ז א"ש אצל יעקב שביארנו דהוא בחינת התורה‪,‬‬ ‫עה"ת‪ ,‬וכדביאר מהרש"א שם וכדי שלא יהי' סתירא‬ ‫ואצלו מצינו באמת ענין השראת השכינה בשכיבתו‬ ‫האם הניח עליו ראשו או רק שם סביב ראשו‪ .‬עוד‬ ‫וכמ"ש "אז חללת יצועי עלה" [לקמן מ"ט ד'] ופירש"י‬ ‫מבואר בדבריו דאחרי שנדבקו‪ ,‬אין הפי' שנבלעו יחד‬ ‫"אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהי' דרכה‬ ‫ונעשו כמדת אבן הראשון‪ ,‬אלא כל אחד נשאר במקומו‬ ‫להיות עולה על יצועי" וברש"י שבת נה‪[ :‬ד"ה חללת]‬ ‫ונתחברו‪ ,‬ולכן שייך לומר דישן רק על מיעוטו‪ ,‬והעיר‬ ‫הוסיף "עד שלא נבנה אוהל מועד היתה שכינה מצוי'‬ ‫ידידי הרב יחזקאל רויזנבוים שליט"א דד"ז תליא באשלי‬ ‫באהלי צדיקים" ובפרט למש"כ הרמב"ן בהקדמתו לספר‬ ‫רברבי במח' מג"א וא"ר סי' מ"ב ס"א אם מותר להפוך‬ ‫שמות דכשעשו המשכן שבו אל מעלת אבותם שהי' סוד‬ ‫ראש הרצועה לתחתונו‪ ,‬דמג"א אוסר וא"ר מוכיח‬ ‫ה' על אהליהם והם הם המרכבה‪ ,‬נמצא דשכיבת יעקב‬ ‫מאבנים דיעקב דמותר‪ ,‬דאל"כ עדיין יש קנאה מי יהי'‬ ‫הי' ממש בחינת השראת השכינה שהי' ע"י ארון הברית‪,‬‬ ‫תחת ראש יעקב ממש‪ ,‬והצדיק שע"ת שם סק"א שי'‬ ‫וממילא א"ש דהמקום הוצרך לקפוץ ליעקב ולא להיפך‪,‬‬ ‫המג"א‪ ,‬די"ל דהנס הי' שנבלעו כאחת‪ ,‬וכמ"ש מהרש"א‬ ‫דהרי עיקרו של השראת השכינה דמקדש נובע מחמת‬ ‫בחי' אגדות שם וא"כ ישן על כולם בשווה‪ .‬ובדברי מרן‬ ‫יעקב וממילא עדיף שהמקדש יקפוץ אליו ממה שהוא‬ ‫נראה דנקט כשי' א"ר‪ ,‬מזה דכתב דישן רק על מיעוטו‬ ‫יקפוץ להמקדש‪ .‬עכ"ד הג"ר מאיר צבי זצ"ל‪.‬‬ ‫של אבן‪ ,‬וכן ממש"כ דהמריבה הי' בין השרים‬ ‫והמלאכים עלי יניח צדיק את ראשי ואילו נימא דנבלעו‬ ‫ולדבריו יש ליישב קו' הראשונים מדבר שנשתמש‬ ‫כאחת ממש‪ ,‬לכאורה יתבטלו תפקידי המלאכים ומה‬ ‫להדיוט‪ ,‬דהנה נראה פשוט דכל עיקר קדושת המקום‬ ‫הרויחו ובהכרח דכל אחד נשאר במקומו אלא שנתדבקו‪.‬‬ ‫והשראת השכינה נקבע גופא ע"י שכיבת יעקב אבינו‪,‬‬ ‫‪41‬‬ ‫ע"כ דברי החת"ס‪.‬‬ ‫דאל"כ למה כ"כ חשוב להקב"ה שיעקב ישכב דוקא על‬ ‫מקום קדשי הקדשים ושכל הגילוי הנורא יהי' בדוקא‬ ‫עיקר קדושת המקום מכוחו של יעקב‬ ‫במצב של שינה‪ 43,‬אלא שכיבתו של יעקב שנושא בתוכו‬ ‫והנראה בעז"ה בהקדם ביאור נפלא ששמעתי בשם‬ ‫גילויים עצומים ונשגבים‪ ,‬וגורם לכל האבנים להתאחד‪,‬‬ ‫הגה"צ רבי מאיר צבי ארנטרוי זצ"ל ‪ 42‬בענין שכיבת‬ ‫גרם לקדושה עצומה‪ ,‬וממילא איך יתכן כלל לאמר‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬וליישב קו' הרמב"ן על רש"י מה טעם יהי'‬ ‫דשכיבתו על האבנים נקראת שימוש הדיוט שאסור‬ ‫קפיצת המקום ליעקב ולא להיפך‪ ,‬דהנה יעקב היה עיקר‬ ‫להשתמש בו למזבח ושיהי' בזה מעילה‪ ,‬בשעה‬ ‫כוחו בתורה‪ ,‬וא"כ יעקב מסמל ארון הברית ששם נמצא‬ ‫ששכיבתו גופא זה מה שגרם כאן השראת השכינה‬ ‫התורה‪ ,‬וכמש"כ לעיל בשם אריז"ל ועוד דיעקב מדתו‬ ‫וקדושת המקדש ובוודאי עליו להשתמש דוקא באבנים‬ ‫נורא ונורא אותיות ארון‪ ,‬וא"כ שכיבת יעקב היה בדוקא‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫במ קום ארון הברית‪ ,‬וכמו שהוכחנו לעיל דמקום שכיבת‬ ‫וא"ש מה שאמר יעקב אבינו "ואנכי לא ידעתי" [לקמן‬ ‫יעקב אבינו הי' בקדש הקדשים‪ ,‬והרי מבואר במשך‬ ‫פסוק ט"ז] דפירש"י "אילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש‬ ‫כזה" ותמוה הרי אילו לא הי' ישן כאן לא הי' זוכה‬ ‫‪ 41‬ובשפתי צדיק אות י' הוכיח ממריבת האבנים כשי' האריז"ל הובא‬ ‫במג"א סי' ח' סק"ו שלא הי' מקפיד תמיד ללבוש הטלית באותו צד ולא‬ ‫כשל"ה שהקפיד לעשות עטרה לטלית‪ ,‬דאל"כ מה הרוויחו בעשיית אבן‬ ‫אחת הרי לא שכב רק על מקום מסויים‪.‬‬ ‫‪ 43‬ולעיל כתבנו בשם שפת אמת באופן אחר‪.‬‬ ‫‪ 42‬מפי בנו ידידי הג"ר אהרן שליט"א‪.‬‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים וגו'‬ ‫לנבואה וידוע מש"א הגרי"ז בזה ‪ 44‬דמשמע דלא‬ ‫[שם י"ח ‪ -‬כ"ב]‬ ‫איכפ"ל כל זה רק שלא יעבור על הלכה אחת‪ ,‬אולם‬ ‫האור החיים הקדוש כאן באמת תמה על רש"י בזה‪ ,‬ולכן‬ ‫הנה בביאור ענין יציקת השמן על המצבה נראה מדברי‬ ‫פי' דלפני שכיבתו לא ידעתי טעם הערב שמש שלא‬ ‫רש"י ורשב"ם נראה דזה הי' כמו שמן המשחה להכינו‬ ‫בזמנו‪ ,‬ועכשיו מובן לו דאכן יש ה' במקום הזה וה' מצוי‬ ‫להקרבת קרבנות‪ ,‬אף דכאן סתם רש"י בביאור יציקת‬ ‫כאן יותר מכל המקומות ורצה ה' לדבר אתו‪ ,‬ואילו ידע‬ ‫השמן‪ ,‬ובענין הנדר כתב רק "אהי' פלח עלה קדם ה'"‬ ‫מקודם הי' מכין עצמו יותר‪ .‬ולפ"ז יתכן לדרכינו לפרש‬ ‫ולא ביאר איזה עבודה‪ ,‬מ"מ ברש"י לקמן [ל"א י"ג] עה"פ‬ ‫הי ינו דלפני שישן כאן לא ידע כח שכיבתו‪ ,‬ואילו הי'‬ ‫"אנכי הקל בית קל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי‬ ‫יודע הי' מכין עצמו יותר למצב השינה‪ ,‬ולפי הידיעה‬ ‫שם נדר" פירש"י "משחת שם לשון ריבוי וגדולה וכו'‬ ‫הקודמת בוודאי לא הי' אח"כ משתמש באבנים אלו‬ ‫כך ויצק שמן על ראשה להיות משוחה למזבח אשר‬ ‫למזבח‪ ,‬אבל עכשיו שהבנתי שאכן יש ה' בשכיבה הזה‬ ‫נדרת לי וצריך אתה לשלמו שאמרת יהי' בית אלקים‬ ‫גופא דהרי הקב"ה רצה בדוקא שאשכב כאן‪ ,‬אז אקח‬ ‫שתקריב שם קרבנות" ובעת קיום הנדר בפרשת וישלח‬ ‫מאבנים אלה דוקא כדי לקבוע מקום המקדש‪.‬‬ ‫כתוב מתחלה [ל"ה א] "ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה‬ ‫בית קל ושב שם ועשה שם מזבח לקל הנראה אליך‬ ‫ולפ"ז יש להוסיף דכאן נקבע עיקר קדושת המקדש‪,‬‬ ‫בברחך מפני עשו אחיך" הרי דהקב"ה רצה שיעשה‬ ‫ולזה הקים המצבה‪ ,‬ולכן הי' צריך להקפיד שיהי' ביום‪,‬‬ ‫מזבח‪ ,‬וכ"כ בפסוק ז' "ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל‬ ‫וכתבו המשך חכמה והפנים יפות [פסוק י"ח] דזה כיון‬ ‫בית קל כי שם נגלו אליו האלקים בברחו מפני אחיו"‪,‬‬ ‫דאין בונין מקדש בלילה‪ ,‬ותמוה דאי מצד בנין מזבח‬ ‫אולם לקמן אחרי שהתגלה לו הקב"ה כתוב פסוק י"ד‬ ‫אתינן עלה‪ ,‬מנ"ל דבניית מזבח צריך דוקא יום‪ ,‬ובאמת‬ ‫"ויצב שם מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך‬ ‫בערוך לנר [סוכה מא‪ .‬ד"ה אי] פשיטא לי' דאין לו דין בנין‬ ‫עלי' נסך ויצק עלי' שמן" ומשמע דזה הי' קיום הנדר‪.‬‬ ‫מקדש‪ ,‬ואולי תלוי אי כלי המקדש הוא בכלל מצות בנין‬ ‫וצ"ע הרי כבר בנה מזבח מקודם ול"ל מצבה‪ ,‬ואם זהו‬ ‫מקדש עי' ספר המצוות להרמב"ם מ"ע כ' וברמב"ן מ"ע‬ ‫קיום הנדר ל"ל לעשות מזבח והרי הקב"ה תבע ממנו‬ ‫ל"ג אבל להנ"ל א"ש‪ ,‬דכאן אינו דין מזבח כלל רק‬ ‫לבנות מזבח ולא מצבה‪ ,‬וגם הנדר שלו הי' שיעשה‬ ‫קביעות מקום מקדש וקדש הקדשים‪ ,‬וזה עיקר בנין‬ ‫מזבח להקריב קרבנות ולא מוזכר שהקריב קרבנות על‬ ‫ביהמ"ק וכ"כ בספר משנת חיים סי' ק'‪.‬‬ ‫המזבח‪ ,‬ואולי התקיים ע"י ניסוך היין והשמן וצ"ע‪ .‬גם‬ ‫ברש"י פרשת ויצא משמע דמשח המצבה גופא כדי‬ ‫שוב הראני אאמו"ר שליט"א לדברי הג"ר חיים קויפמן‬ ‫להקריב עליו קרבנות‪ ,‬ולא משמע דהקיום יהי' ע"י ניסוך‬ ‫זצ"ל בספרו משחת שמן סי' מ"ג שהאריך בענין הקושיא‬ ‫יין ושמן‪ .‬וגם למה רק אחרי שהתגלה לו הקב"ה עשה‬ ‫דשימוש הדיוט‪ ,‬והביא כל התירוצים הנאמרים בזה‪ ,‬ועל‬ ‫המצבה והמזבח עשה מיד‪[ .‬ומש"כ המשך חכמה דזה מתאים‬ ‫תי' החת"ס דהי' רק מיעוטו של אבן הקשה דל"ש ביטול‬ ‫רק לשי' הרמב"ן לקמן]‬ ‫ברוב דהוי חפצא אחת וקישר זה לנושא של השערי‬ ‫תשובה [או"ח סי' מ"ב סק"ב] אי שייך החפצא אחת לחלק‬ ‫וי"ל כמש"כ בש"ך עה"ת פ' וישלח שם דע"י שהי' לו‬ ‫דראש זה קדוש מקצה האחר‪.‬‬ ‫שבטי קה רצה הקב"ה שיהי' של אבנים הרבה‪ ,‬ולפני‬ ‫שהתגלה לו הקב"ה הי' רק הכנה‪ ,‬ואז גילה לו הקב"ה‬ ‫ובסוף דבריו הביא מספר נועם שיח מהג"ר שניאור‬ ‫שמסכים בדבר ושינה לו שמו‪ ,‬ואז הי' יכול לקיים נדרו‬ ‫קוטלר זצ"ל לתרץ‪ ,‬דכיון דמשכן הוא המשך לבחינת‬ ‫בשלימות ועשאו למזבח זה מצבה וקיום גמור עי"ש‪.‬‬ ‫האבות וכדברי רמב"ן הנ"ל ממילא כל השתמשות של‬ ‫יעקב באבן ל"ה שימוש הדיוט אלא כל פעולה הי'‬ ‫והנה רמב"ן [לקמן פסוק י"ח] כתב דמצבה אבן אחת‬ ‫בחינה של מקדש‪ ,‬וזה כדברינו לעיל‪ ,‬אלא שאנו הוספנו‬ ‫והמזבח אבנים הרבה‪ ,‬והמצבה זה לנסך יין ושמן לא‬ ‫דדוקא כאן הי' נצרך שכיבת יעקב לקבוע קדושת הארון‬ ‫לעולה ולא לזבח והמזבח להעלות עליו עולה ושלמים‪,‬‬ ‫והקדש‪ ,‬ממילא וודאי ל"ש בזה שימוש הדיוט ולא‬ ‫ובבואם לארץ נאסר המצבה והשאיר המזבח גם ליין‬ ‫מעילה‪.‬‬ ‫ושמן‪ .‬ולדבריו‪ ,‬יציקת השמן דכאן לא הי' כדי למושחה‪,‬‬ ‫רק כבר עכשיו הי' השמן לקרבן‪ ,‬ויתכן דמעולם לא‬ ‫העמדת המצבה ונדרו של יעקב‬ ‫קיבל להקריב קרבן רק קיבל שהמקום הזה יהי' בית‬ ‫וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן וגו' וישם‬ ‫אלקים‪ ,‬כדפי' רמב"ן "אעבוד ה' המיוחד בארץ הנבחרת‬ ‫אותה מצבה ויצק שמן על ראשה וגו' והאבן‬ ‫במקום האבן הזאת שתהי' לי לבית אלקים ושם אוציא‬ ‫את המעשר" היינו שיעשנו כמו בית מקדש או ביהמ"ד‪,‬‬ ‫‪ 44‬ראה רשימות תלמידים מרן הגרי"ז כאן אריכות ביסוד זה דשום דבר‬ ‫לא שווה לעומת חשש מכשול הלכה אחת‪.‬‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫כ' שזה המשך למש"כ יהי' בית אלקים שזה מקום קבוע‬ ‫היינו מקום שיעבוד להקב"ה ולא למקום הקרבת‬ ‫לתפלתי‪" ,‬ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי בממון‬ ‫קרבנות דוקא‪.‬‬ ‫לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'‪ ,‬ולהיות לוי‬ ‫עשירי דרך דרש כי אין בתורה שיתן האדם מעשר בניו‬ ‫וחזר ע"ז הרמב"ן להלן [ל"א י"ג] דהקב"ה תבע אותו‬ ‫רק מעשר בקר צאן ותבואה" מבואר מדבריו דלפי‬ ‫שיגיע לשם לעבוד שם הקב"ה ולהיות לך האבן בית‬ ‫פשוטו הכוונה לכל מה שנקרא מעשר בתורה כמו‬ ‫אלקים‪ .‬אולם בפרשת וישלח כשצוהו הקב"ה לבנות‬ ‫"מעשר בהמה ומעשר דגן" רק שיש דרש בחז"ל דקאי‬ ‫מזבח והכין עצמו בטהרה כתב הרמב"ן דזה הי' כדי‬ ‫גם על מעשר של בניו‪ ,‬וכוונתו למשנ"ת בתנחומא‬ ‫לעבוד את ה' ולהקריב לפניו קרבן‪ ,‬משמע דמטרת‬ ‫ששאל מין א' לר' יהושע בן לוי אמריתו דיעקב היה‬ ‫המזבח הי' בשביל קרבן‪ ,‬ובפסוק ויצב יעקב מצבה וגו'‬ ‫אמיתי והיכן מצינו שנתן מעשר מבניו‪ ,‬א"ל ר' יהושע‬ ‫פי' הכוונה דכבר הציב בפעם הראשונה מצבה ונסך עלי'‬ ‫מצינו שנתן לוי והקדישו לשמים‪ ,‬ואף שלוי לא הי'‬ ‫עתה נסך ויצק עלי' שמן‪ .‬וא"ש לדברינו‪ ,‬דלא הי' שום‬ ‫עשירי‪ ,‬אבל יעקב הכניסם לדיר להתעשר כמו טלאים‬ ‫ענין לעשות עוה"פ מצבה‪ ,‬וקיום הנדר הי' בעבודת ה'‬ ‫והכניסם דרך תולדותם ‪46‬וכשהוציאן נמצא אותו שנכנס‬ ‫באופן כללי ובבניית מזבח להקריב קרבן אבל המצבה‬ ‫‪45‬‬ ‫ראשון יצא אחרון ולכן היה בנימין ראשון ולוי היה‬ ‫שבנה אז לא הי' להכנת הקרבת הקרבן‪.‬‬ ‫עשירי‪[ .‬עי' לקמן עפ"י רש"ר הירש למה הפרישם כצורת מעשר‬ ‫ויתכן‪ ,‬דכ"ז תלוי בשאלה הנ"ל באיזה מקום הי' יעקב‪,‬‬ ‫בהמה] ובמדרש כאן [ב"ר ע ז] שכותי אחד שאל את רבי‬ ‫דאם נפרש ששכב במקום המזבח ושמה בנה המצבה אז‬ ‫מאיר שאיך י"ל על יעקב אבינו תתן אמת ליעקב הרי לא‬ ‫מסתבר כשי' רש"י דקיום נדרו הי' להעמיד מקום‬ ‫קיים דברו להפריש מעשר‪ ,‬שאף שהפריש שבטו של לוי‬ ‫הקרבת קרבנות‪ ,‬וזה דוקא במקום המזבח ושם הי'‬ ‫אחד מעשרה‪ ,‬אבל הרי יש עוד שני שבטים וענה לו ר"מ‬ ‫המקום שנגלה אליו הקב"ה‪ .‬אבל אי נפרש ששכב‬ ‫שבאמת יש י"ד ביחד עם אפרים ומנשה‪ ,‬רק כיון שיש‬ ‫במקום קודש הקדשים‪ ,‬י"ל שלא קבע שם מקום מזבח‬ ‫ארבע בכורים מארבע נשיו‪ ,‬והם בלא"ה קדושים‬ ‫להקרבה רק העיקר שהעמיד מצבה לסמן שמקום זה‬ ‫בקדושת בכור ואינם נכללים במנין‪ ,‬ונשארו רק עשרה‪.‬‬ ‫יהי' מקום קדוש ומוכן לעבודת ה'‪ ,‬וזה הי' עיקר הנדר‪,‬‬ ‫ובראשונים כאן [מושב זקנים] הביאו שי"מ שלא מנה כלל‬ ‫ורק שחלק מכל הנדר הי' גם הקרבת קרבן ובניית מזבח‬ ‫מנשה ואפרים גם לא מנה ארבע בכורים ונשארו רק‬ ‫אבל ק"ק ומקום הארון‪ ,‬הוא שורש ועיקר לכל עבודת‬ ‫שמונה‪ ,‬ובנימין אחרון ואח"כ התחיל שוב עם שמעון‬ ‫ביהמ"ק ולכן דוקא שם נגלה אליו הקב"ה‪.‬‬ ‫ונמצא לוי עשירי‪ .‬וע"ע פרקי דר"א פל"ז כשרצה יעקב‬ ‫לעבור את מעבר יבק ולהתעכב שם‪ ,‬אמר לו המלאך‪ ,‬לא‬ ‫*ביאור הבטחת יעקב לתת מעשר‬ ‫כך אמרת לי עשר אעשרנו לך מה עשה יעקב‪ ,‬לקח את‬ ‫והאבן הזאת וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫כל מקנה קנינו שהביא מפדן ארם‪ ,‬והיו חמשת אלפים‬ ‫לך [שם כב]‬ ‫וחמש מאות צאן‪ ,‬ועוד אמר המלאך ליעקב‪ ,‬והלא יש לך‬ ‫בנים ולא עשרת אותם לי‪ ,‬מה עשה יעקב‪ ,‬הפריש‬ ‫הנה לא נתפרש מה בדיוק יעשה בכל מה שמפריש למי‬ ‫ארבעה בכורות לארבע אמהות‪ ,‬ונשתיירו שמונה‪.‬‬ ‫יתן אותה‪ .‬עוד צ"ב אי כוונתו למעשר דגן או מעשר‬ ‫התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו‪ ,‬ועוד התחיל‬ ‫בהמה מה חידש כאן יעקב הרי בלא"ה קיימו האבות‬ ‫משמעון וגמר בלוי‪ ,‬ועלה לוי מעשר קדש לה'‪ ,‬שנאמר‬ ‫כה"ת כולה עד שלא ניתנה ובפרט ענין מעשרות שכ'‬ ‫[ויקרא כז‪ ,‬לב] העשירי יהיה קדש לה'‪ .‬רבי ישמעאל‬ ‫ברמב"ם פ"ט ממלכים ה"א שיצחק כבר תיקנה ולראב"ד‬ ‫אומר‪ ,‬כל הבכורות כשהן בשמירת העין חייבין להתעשר‬ ‫שם גם אברהם כבר הפריש כדחזינן במה שנתן למלכי‬ ‫מעשר‪ 47 ,‬ולא עשר יעקב אלא למפרע‪ .‬התחיל מבנימין‬ ‫צדק עי"ש בנו"כ ביאור המח'‪ ,‬אבל עכ"פ ענין‬ ‫המעשרות כבר נהגו אברהם ויצחק וא"כ בוודאי המשיך‬ ‫בזה יעקב‪ ,‬וא"כ איך תלה נתינת המעשרות באם הקב"ה‬ ‫‪ 46‬הראני אאמו"ר שליט"א מש"כ בפרדס יוסף אות ט"ו שהעתיק מבעלי‬ ‫התוס' שהי' להם גירסא כאן "דברניות הן" וי"א שזה ט"ס ושייך לקמן‪,‬‬ ‫יציל אותו מן הצרה‪ ,‬הרי זה שייך רק אם מחייב עצמו‬ ‫והביא מש"כ בקובץ קול תורה [חוברת י"א סי' כ"ו] הכוונה שעשה‬ ‫במשהו שלא הי' עושה בלעדיו‪.‬‬ ‫יעקב מבניו כטלאים‪ ,‬והכניסם דרך תולדותם ראובן שמעון לוי יהודה‬ ‫דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין‪ ,‬והעמידן זה אחר זה‬ ‫בפנים ואחר כך הוציאם לחוץ ג"כ זה אחר זה לעשרם‪ ,‬והנכנס אחרון‬ ‫ורשב"ם כ' "להקריב לפניך עולה" וא"כ לכאורה זה רק‬ ‫בנימין יצא ראשון‪ ,‬ואחר כך יוסף זבולון יששכר אשר גד נפתלי דן‬ ‫מעשר של בהמות והרי כ' "וכל אשר תתן לי" ואולי ר"ל‬ ‫יהודה לוי‪ ,‬והיה לוי עשירי והקדישו לשמים‪ ,‬דברניות היו מלשון ברא‬ ‫שימכור את המעשר ועם הכסף יקנה קרבנות‪ .‬ואבן עזרא‬ ‫חוץ‪ ,‬דחיצוניות היו הטלאים‪ ,‬שהמעשר ניטל מן היוצאות לחוץ ולא מן‬ ‫פנימיות שבדיר‪ ,‬ואלו היה מעשר מן הפנימיות אז היה זבולון עשירי‬ ‫ולא לוי‪.‬‬ ‫‪ 45‬אולם עי' משך חכמה דהמזבח הי' לקיום דין המצבה אלא שנעשה‬ ‫‪ 47‬בהגהות רד"ל הביא פי' זית רענן שבכור שהבעלים שומרים אותו‬ ‫שנוי להקב"ה באותו זמן ולכן שינה למזבח ומש"כ אח"כ מצבה הוא‬ ‫כגון שהוא ממון בעלים חייב להתעשר‪ ,‬ובכור אדם הוי דומיא דממון‬ ‫בלשון עבר וכרמב"ן‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫בדברי דוד דמה שחידש כאן יעקב בנתינת מעשר הוא‬ ‫שבמעי אמו‪ ,‬ועלה לוי קדש לה'‪ ,‬ועליו הכתוב אומר‬ ‫שמן הדין א"צ ליתן רק מה שהוא גידולי קרקע ולא‬ ‫העשירי יהיה קדש לה'‪ .‬ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי‬ ‫משאר דברים‪ ,‬וכאן אמר 'כל אשר תתן לי' אפילו מה‬ ‫והעלהו לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע זה גורלך וחלק‬ ‫שהוא פטור מן הדין אני אתן מעשר‪ .‬עוד תי' דעני פטור‬ ‫מעשרך‪ ,‬ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בני לוי משרתים‬ ‫מלתת מעשר מדמאי ולזה אמר אפי' אם לא יתן לי רק‬ ‫לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים‪ 48 .‬אמר מיכאל לפני‬ ‫לחם לאכול כדי חיותי‪ ,‬וכן בגד ללבוש‪ ,‬ממילא אני הוא‬ ‫הקב"ה רבון כל העולמים‪ ,‬המשרתים למלך אינו נותן‬ ‫במדרגת עניים והיינו 'כל אשר תתן לי' לחיותי לבד‬ ‫להם טרף מזונם‪ ,‬לפיכך נתן להם לבני לוי כל קדש‬ ‫אפ"ה 'עשר אעשרנו'‪ ,‬כפל לשון דהיינו דמאי שכבר‬ ‫שעלה לשמו‪ ,‬שנאמר אשי ה' ונחלתו יאכלון"‪.‬‬ ‫ניתן ממנו מעשר דרוב ע"ה מעשרין הן ואני עני אפ"ה‬ ‫אתן אותו‪.‬‬ ‫עכ"פ מבואר שלפשוטו של מקרא הבטיח יעקב רק‬ ‫הפרשת דגן ובהמה‪ ,‬רק בפנימיות הבטיח להפריש כל‬ ‫*יעקב תיקן מעשר כספים‬ ‫מה שיש לו ממש אפי' את בניו‪ .‬גם ברש"י לקמן לב יד‬ ‫מבואר דפסוק זה קאי עכ"פ על מעשר בהמה‪ ,‬שבמש"כ‬ ‫והנה בדעת זקנים מבעה"ת הביא בשם מדרש "יעקב תקן‬ ‫ויקח מן הבא בידו כ' "מן החולין שנטל מעשר כד"א‬ ‫לתת מעשר מן הממון" לפ"ז הגדרת החידוש של יעקב‬ ‫עשר אעשרנו לך והדר לקח מנחה"‪.‬‬ ‫אבינו הוא שהוסיף על מעשר בהמה ודגן את הפרשת‬ ‫הממון‪ ,‬דהיינו כל המקנה והרכוש והכסף שיהי' לו מכל‬ ‫ובאמת במושב זקנים כ' לתמוה דאיזה חידוש הוא אם‬ ‫אלו יפריש מעשר‪ .‬וא"כ זה סמך לענין מעשר כספים‪.‬‬ ‫מבטיח סתם לתת מעשר‪ ,‬ולזה תי' שכך אמר יעקב‪ ,‬אם‬ ‫וסמך לזה מצינו בגמ' כתובות נ‪ :‬דילפי' ממה שכפל‬ ‫יהיה אלהים עמדי "אז אתן לו מעשר מכל דבר‪ ,‬אפי'‬ ‫יעקב עשר אעשרנו לך שהבטיח לתת חומש וש"מ‬ ‫מהתבשיל שהיה אוכל בכל יום יתן ממנו מעשר ואפי' מן‬ ‫שהמבזבז לצדקה לא יבזבז יותר מחומש [ובבעל הטורים‬ ‫הבנים" א"כ זה גופא הי' הנדר שיוסיף להפריש מעשר‬ ‫עשר אעשרנו‪ .‬בגימטריא זה כל המבזבז אל יבזבז ביותר מחומש]‬ ‫מכל דבר קטן וגדול בין מתבשיל בין מבנים‪ .‬וכ"כ הט"ז‬ ‫הרי שבכסף לצדקה עסקינן‪ ,‬ואם נתחדש כאן ענין מעשר‬ ‫כספים א"ש דממנו ילפי' גם להוצאת כסף לצדקה‬ ‫בעלים וחייב להתעשר‪ ,‬אולם עי' בכורות נג‪ :‬דלריה"ג שקק"ל ממון‬ ‫ששניהם ענינם הוצאת ממון למצוה‪ ,‬וכן ילפי' מזה‬ ‫בעלים בעי קראי לפטור קדשים ממעשר‪ ,‬והציע רד"ל לבאר כוונת הזית‬ ‫רענן כשנולד בכור ומומו עמו‪ ,‬דכיון שממון כהן הוא נכנס לדיר‬ ‫להוצאת כסף לכל דבר מצוה וכמבואר בשו"ע סי' תרנ"ו‪,‬‬ ‫להתעשר דהרי גם בעלי מומין חייבין משער בהמה כמבואר בבכורות‬ ‫דזה בנין לכל הוצאת ממון למצוה‪ ,‬ולפי דרש חז"ל‬ ‫נז‪ .‬וא"כ בכור אדם דלא חזי להקרבה ולעולם הוא כבעל מום לגבי‬ ‫מזבח‪ ,‬הרי הוא לעולם כבשמירת הבעלים שאין ניתן לכהן‪ ,‬וראוי‬ ‫בכתובות דמרומז כאן הוספת חומש כתב החיד"א‬ ‫להתחייב במעשר‪ ,‬או יש לגרוס כאן "כשאינן בשמירת העין" ור"ל‬ ‫בספרו נחל קדומים אות ז ליישב מה שהוסיף יעקב על‬ ‫כשאין צריך להשמר מהן באיסור הנאה וגיזה ועבודה‪ ,‬וכגון בכור אדם‬ ‫שמותר בגיזה ועבודה כמבואר בכורות ט‪ :‬ולכן אין שם קדושה עליהן‬ ‫מה שכבר נתחייב במעשר מדין תורת המנהגות שכבר‬ ‫שלא יתחייבו במעשר לענין נדר יעקב דכל אשר תתן לי אעשרנו‪,‬‬ ‫נהגו בו אבותיו‪ ,‬בזה שהוסיף לתת חומש‪ ,‬וזה"פ "לך"‬ ‫שבכללו אף נפשות אדם‪ .‬והר"מ ברלין פירש בכורות שהן בשמירת‬ ‫העין‪ ,‬הוא כינוי לבכור שוטה מאם ולא מאב‪ ,‬שאינו בכור לנחלה ולא‬ ‫דאף שאני מוסיף תוספת מרובה ובתוספת שרי על מנת‬ ‫מסי רוקי' לעין‪ ,‬כדאיתא בב"ב קכו‪ :‬ונשמרין מלהשתמש בו לרפואת‬ ‫לקבל פרס מ"מ אני דעתי הכל לשמך ולזכרך‪.‬‬ ‫העין (וגם לדבריו נוח היה לגרוס כשאינן בשמירת העין‪ ,‬ור"ל שאין‬ ‫רוקו שמירה ורפואה לעין)‪ ,‬ובכור כזה לא היה ראוי לעבודה כשהיה‬ ‫בבכורות‪ ,‬ולכן הן בכלל חיוב מעשר בנדר יעקב‪ .‬והשיג עליו הרד"ל‬ ‫*החומש היה אהרן או יששכר‬ ‫דוודאי בכורות שנתקדשו לעבודה ג"כ בפטר רחם היה תלוי כמבואר‬ ‫בפ' במדבר‪.‬‬ ‫ובענין כפל המעשר שזה חומש כ' האלשיך שהי' זה‬ ‫‪ 48‬פי' רד"ל עפי"ז מש"כ [שמות לב‪ ,‬כט] ולתת עליכם היום ברכה‪,‬‬ ‫נוגע גם למעשר מן הבנים שלבד ממה שמפריש את לוי‬ ‫שביום הזה של עגל שנדחו הבכורים מעבודה ונתקדשו הלוים יתן‬ ‫להיות מעשר לה' וכנ"ל עוד יפריש גדר מעשר מן‬ ‫עליכם ה' את הברכה שבירך מכבר לשבט לוי שיהיו משרתים לפניו‪,‬‬ ‫וצ"ב הרי יעקב הפרישו מיד לה' ונראה שגם הרבה לפני שנבחרו לשרת‬ ‫המעשר כתרומת מעשר וזה קאי על אהרן הכהן‪ ,‬שהיה‬ ‫בחטא העגל כבר היו מיוחדים‪ ,‬והרי חזינן שהם לא נתפתו לעבוד‬ ‫כהן במקום משה שהוא עשירי דהיינו לבני ושמעי עמרם‬ ‫לפרעה והלכו אחרי משה בקריאתו מי לה' אלי‪ ,‬ובהכרח שיעקב אבינו‬ ‫כבר חינך את לוי מצעירותו שהוא מיוחד וקודש לה' ועליו להיות שונה‪,‬‬ ‫ויצהר וחברון ועוזיאל מחלי ומושי אהרן משה‪ .‬והחת"ס‬ ‫ומזה גופא נצמח כל המעלה של שבט לוי‪ ,‬ולכ' גם לולא חטא העגל‬ ‫בתורת משה הביא בשם מדרש הנעלם‪ ,‬עשר‪ ,‬זה לוי‪,‬‬ ‫והי' העבודה בבכורות היה שבט לוי מובדל לה' באיזה מובן‪ .‬והנה יתכן‬ ‫דמה שחיזק יותר את שבט לוי במצרים כיון שלוי האריך ימים יותר‬ ‫אעשרנו‪ ,‬זה יששכר‪ ,‬לך‪ ,‬לשמך‪ .‬ופי' החת"ס ע"פ דברי‬ ‫מכולם כמ"ש רש"י פ' וארא [שמות ו טז] ולכן הי' להם דוגמא אישית‬ ‫חז"ל שהבאנו לעיל שיעקב הפריש את לוי בתורת מעשר‬ ‫וכן הוא הזהיר אותם יותר שלא להתערב בגוים‪ ,‬אבל זה גופא שהאריך‬ ‫ימים הציע באילת השחר שם ע"פ מש"כ בספר חסידים (אות ר"י) אם‬ ‫ע"פ חשבון ניכוי הבכורים‪ ,‬וזה הרי רק מעשר ויעקב‬ ‫ראית ת"ח שהאריך ימים‪ ,‬דע לך שהוסיף דקדוקים על חבירו דברים‬ ‫וודאי הפריש חומש כמרומז בדבריו‪ ,‬נמצא אם הוא חוזר‬ ‫שאינם כתובים בתורה‪ ,‬שהרי בפירוש אמרו במסכת מגילה כח‪ .‬למה‬ ‫ומונה שוב כסדר תולדותם בלי הבכורים ובלי לוי‪,‬‬ ‫הארכת ימים וכו'‪ ,‬ואין שם דבר אחד מן התורה אלא דקדוקים של‬ ‫סברא שאינם של תורה עכ"ל‪ ,‬וא"כ י"ל דע"י שקיבל לוי חינוך מיוחד‬ ‫שמעון יהודה נפתלי אשר יששכר‪ ,‬נמצא שהוא מעשר‬ ‫הי' זהיר ביותר בחומרות ודיקדוקים וממילא האריך ימים יותר והי' לזה‬ ‫השפעה על כל השבט‪.‬‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫להורות שאינו מרגיש שהדבר מובן מאליו ‪ 50‬רק שכל‬ ‫החומש וא"כ יששכר הוא החומש‪ ,‬והנה לוי נקרא כן‬ ‫יום ויום וכל נשימה ונשימה תהלל קה‪51 .‬‬ ‫קיבל כ"ד מתנות כהונה [רש"י כ"ט ל"ד] ויששכר שהוא‬ ‫החומש מרמז על התורה כמ"ש ומבני יששכר יודעי‬ ‫ולפ"ז י"ל דזה מה שבא יעקב לומר וכל אשר תתן לי‬ ‫בינה [דה"א י"ב ל"ב] והוא נכתר במ"ח מעלות התורה‪,‬‬ ‫עשר אעשרנו היינו שלא אפריש סתם באופן כללי אחד‬ ‫ואם נצרף כ"ד עם מ"ח עולה לגמטרי' ע"ב שהוא שם‬ ‫מעשירי רק שיהי' הרבה עשירויות ע"י שאתנהג בכל‬ ‫הקדוש (יו"ד ה"י וי"ו ה"י)‪ ,‬וזה"פ במדרש עשר זה לוי‪,‬‬ ‫רכושי כענין מעשר בהמה שאכניס אותם למנין והעשירי‬ ‫אעשרנו זה יששכר‪ ,‬לך לשמך‪ .‬ועד"ז כ' חיד"א בספרו‬ ‫אפריש למעשר ולזה אזכור תמיד שכל רכושי מהקב"ה‪,‬‬ ‫פני דוד פ' בהעלתך שלוי הוא המעשר ויששכר הי'‬ ‫ולכן גם ההפרשה מבניו עשה דרך מנין כמעשר בהמה‬ ‫החומש‪.‬‬ ‫והכניסם ממש לדיר‪ ,‬ובדוקא הוציאם בצורה אחרת שלא‬ ‫לפי סדר תולדותם שיזכור שהיה ההפרשה כצורת מעשר‬ ‫*בכור הוא הראשית ומעשר הוא המשלים‬ ‫בהמה‪.‬‬ ‫ויל"פ עוד בהדגשתו עשר אעשרנו לך וכן במה שהפריש‬ ‫ויש לצרף כאן דברי השפ"א שנת תרמ"ג וז"ל "עשר‬ ‫מעשר מבניו ע"י הכנסתם לדיר כמו מעשר בהמה‪ ,‬ע"פ‬ ‫אעשרנו לך‪ .‬פי' שיהי' הכל מקושר בכח המעשר‪ .‬כי‬ ‫דבריו הנפלאים של רש"ר הירש בפ' לך לך [לעיל יד כ]‬ ‫הקב"ה נתן מצות המעשר כדי להיות חלק לקדושה בכל‬ ‫בהגדרת ענין "מעשר" שאין היא מציינת את החלק‬ ‫הדברים ועי"ז נמשך קדושה לכל המשויר‪ .‬והצדיק‬ ‫העשירי ‪ - 1/10‬אלא את העשירי המסכם המשלים‬ ‫שמבטל הכל אל המעשר והחלק גבוה חשוב אצלו יותר‬ ‫למניין עשרה‪ .‬ואכן רואים אנחנו במעשר בהמה‪,‬‬ ‫מהשאר לכן נכלל הכל בהמעשר וז"ש עשר אעשרנו‬ ‫ש"מעשר" איננו רק חלק עשירי ‪" 1/10‬העשירי" העובר‬ ‫וכ"כ עשר תעשר והבן"‪.‬‬ ‫תחת השבט הוא "חלק עשירי" מאליו הוא המשלים‬ ‫למניין עשרה‪ ,‬והוא הנקרא "מעשר" דהיינו המשלים את‬ ‫*למי נתן יעקב את מעשרותיו‬ ‫הכלל‪ .‬ואף שדין זה נאמר רק במעשר בהמה אולם יש‬ ‫והנה יל"ע למי הי' יעקב נותן את המעשר של נכסיו‪,‬‬ ‫להוכיח מלשון הדין המרבה במעשרות‪ ...‬מעשרותיו‬ ‫ולפי' רשב"ם זה מיועד לקרבנות וכ"כ הנצי"ב בהעמק‬ ‫מקולקלין" [תוספתא דמאי ח‪ ,‬י] ‪ -‬שהיו נוהגים כן גם‬ ‫דבר בפי' ראשון‪ ,‬ובאבן עזרא כתב "למי שהוא ראוי‬ ‫בגידולי קרקע‪ ,‬שלא היו מודדים את כל הכמות וחוזרים‬ ‫לקחתו לכבוד ה'" ורד"ק כתב "לאנשים יראי אלקים‬ ‫וקוראים שם על החלק העשירי ‪ 1/10‬אלא היו קוראים‬ ‫ועובדים אותו" ולשון רמב"ן בפ' תולדות [לעיל כו ה]‬ ‫שם מעשר על כל מידה עשירית‪ ,‬הגם שזה לא מעכב‪.‬‬ ‫במה שדרשו אצל יצחק "במאה שערים" שמדדוה‬ ‫ועומק הענין בזה דהנה חובה על האדם לזכור תמיד‬ ‫למעשרות "כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות‬ ‫שכל רכושו הוא מידי ה'‪ ,‬ועליו לזכור זאת גם אחרי‬ ‫לעניים‪ ,‬או לכהני ה'‪ ,‬כגון שם ועבר ותלמידיהם‪ ,‬כענין‬ ‫שזכה בו ולזה מפרישים שתי הפרשות‪ ,‬מפרישים‬ ‫והוא כהן לאל עליון"‪ .‬והגר"י קמינצקי זצ"ל בספרו אמת‬ ‫"ראשית" בכור‪ ,‬ביכורים‪ ,‬תרומה‪ ,‬ומפרישים אחרית‪,‬‬ ‫ליעקב כ' שזה המשך למש"כ יהי' בית אלקים דהיינו‬ ‫סוף דבר מעשר‪ .‬לב האדם עודנו נכנע בהינתן לו‬ ‫מקום מיוחד לעבודה כמבואר בספר שופטים י"ז פ"ה‬ ‫הפרוטה הראשונה עודנו זוכר את הלקח שקדם‪ ,‬עודנו‬ ‫אצל מיכה‪ ,‬וכוונת יעקב היתה שיהיה כאן מקום מיוחד‬ ‫מודה שפרוטה זו היא מידי ה' אך כסבור הוא‪,‬‬ ‫לעבודה‪ ,‬וגם כהן מיוחד לעבודה‪ ,‬וכיון שהכהן היה‬ ‫שהעשירי‪ ,‬המאה והאלף הם תוצאה טבעית של תשעה‪,‬‬ ‫מקבל שכרו מהבאים לבית זה לכן מכל אשר יתן לו ד'‬ ‫תשעים ותשעה וכו' שקדמו‪ .‬ולזה מצות מעשר באה‬ ‫יעשר לעבודה זו‪ ,‬וכמו שאברהם נתן למלכי צדק‪.‬‬ ‫להזכיר שגם העשירי‪ ,‬המאה והאלף ניתנו מידי ה'‬ ‫והנצי"ב בהעמק דבר דיותר נכון לפרש יהיה בית אלהים‬ ‫בהשגחתו הפרטית‪ .‬עכ"ד רש"ר הירש‪ 49.‬ושתי בחינות‬ ‫אלו בכור ומעשר הוא עבודה גדולה לכל החיים‪,‬‬ ‫מתחלה כשמקבל דבר חדש שהי' מצפה לו יש להודות‬ ‫‪ 50‬ובלע"ז ‪Its not taken for granted‬‬ ‫להקב"ה בבחינת בכור‪ ,‬ואח"כ כשכבר עובר הרבה זמן‬ ‫‪ 51‬בימים אלו מסיימים כלל ישראל מס' בכורות בדף היומי וסימנא‬ ‫ומתרגל לבריאות ופרנסה ונחת וכל כיו"ב ויש לו‬ ‫מילתא שהתחלת המסכת ועיקרה הוא בעניני בכורות והסיום וההשלמה‬ ‫של המס' הוא בענין מעשר בהמה לחבר ראשית ואחרית‪ .‬ובפשוטו מה‬ ‫הרגשה שהדברים ממשיכים כבר מאיליו ואין סבה‬ ‫שמעשר בהמה כל ול במס' בכורות כיון ששניהם אין עיקר קדושתם בנוי‬ ‫שיעצור אז יש לו להודות להקב"ה בבחינת מעשר‬ ‫על ההקרבה שבו‪ ,‬דבכור עיקרה מתנות כהונה גם בע"מ רק שאם הוא‬ ‫תמים יש להקריבה ומעשר בעיקר הוא הפרשה לה' מממונו וחלה גם על‬ ‫בע"מ ואסור בגיזה ועבודה כמבואר סו"פ בחקותי ונאכל במומו‬ ‫‪ 49‬אולם הגר"י קמינצקי בספרו אמת ליעקב דקדק ממש"כ התרגום וכל‬ ‫לבעלים ושניהם עיקר הקרבתם לא כתוב בספר ויקרא רק בפ' קרח‪ ,‬וכן‬ ‫די תתן לי חד מן עשרא אפרשנה קדמך‪ ,‬ולא תרגם "מעשרא" וכ"ה אצל‬ ‫פסח הוא כן ולכן בכור ומעשר ופסח כלולים יחד רק שפסח יש לו מס'‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬וכו'‪ ,‬וביאר שרק אחר שנעשו דיני מעשרות מן התורה‬ ‫בפנ"ע מחת רוב דיניו גם בחלק היו"ט‪.‬‬ ‫נעשה המופרש חפצא של מעשר‪ ,‬משא"כ בימי יעקב ואברהם היה זה‬ ‫פשוט חלק עשירית‪.‬‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫עניים ויסוד חיובה מחמת צרכי עניים ושיעור נתינתה‬ ‫מקום תלמוד תורה שילמוד שמה תלמוד‪ ,‬וע"ז כתיב‬ ‫משתנה כפי השגת ידו שאם ידו משגת יתן לפי צורך‬ ‫להלן ל"ה י"ג י"ד אשר דבר אתו כמש"כ שם דזה הלשון‬ ‫העניים וכשאין ידו משגת כ"כ מצוה מן המובחר לתת‬ ‫משמע דוקא תורה שבע"פ הוא תלמוד‪ ,‬ומש"ה סיים‬ ‫חומש‪ ,‬ומדה בינונית א' מעשרה מהכנסותיו‪ ,‬ופחות מזה‬ ‫עשר אעשרנו לך‪ ,‬כמו דכתיב עשר תעשר וגו' למען‬ ‫הוא עין רעה‪ ,‬וחובה גמורה לא לפחות משלישית השקל‬ ‫תלמד ליראה‪ ,‬ופירשו חז"ל בשביל תלמוד ויראה‪ .‬ולפ"ז‬ ‫לשנה‪ ,‬וכ"ז שיעורים במ"ע דאורייתא של צדקה‪ ,‬אבל‬ ‫המעשר שיעקב אבינו הבטיח כאן הי' להחזקת תורה‪.‬‬ ‫מעשר כספים אין חיובו משום צורך העני רק הוא חיוב‬ ‫ולד' החת"ס הנ"ל שמן הבנים הפריש לוי לעבודה‬ ‫שחל על הממון שיופרש ממנו למעשר כמו הפרשת‬ ‫ויששכר לתורה י"ל שבמקביל לזה הפריש מממונו גם‬ ‫תרומות ומעשרות מן התבואה ‪ 52‬וא"כ יתכן שאינו רק‬ ‫לעובדי ה' וגם לת"ת‪.‬‬ ‫מנהג‪ ,‬ולכן דנו הפוסקים אם יכול להשתמש בכספי‬ ‫מעשר לשאר מצוות‪ .‬אלא שהביא השבות יעקב שכבר‬ ‫והנה בפסיקתא דרב כהנא פיסקא י עה"פ עשר תעשר‬ ‫העיר גיסו מהר"ד אופנהיים בתשובת חות יאיר סי' רכ"ד‬ ‫הובא הפסוק [במשלי ו כ] "נצור בני מצות אביך ואל‬ ‫ממש"כ התוס' בתענית ט‪ .‬ד"ה עשר תעשר בשם ספרי‬ ‫תטוש תורת אמך" א"ר חונה אבות הראשונים הפרישו‬ ‫עה"פ עשר תעשר את כל תבואת זרעך‪ ,‬דילפי' ממש"כ‬ ‫תרומה ומעשרות‪ .‬אברהם הפריש תרומה גדולה‪ ,‬שנא'‬ ‫"את כל" שלבד ממעשר דגן יש להפריש גם מרבית‬ ‫הרימותי ידי אל י"י ואין הרמה אלא תרומה‪ ,..‬יצחק‬ ‫ופרקמטיא וכל שאר רווחים‪ ,‬דמשמע שיש לו סמך ורמז‬ ‫הפריש מעשר שני‪ ,‬ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' יעקב‬ ‫מן התורה‪ ,‬אולם יש לדחות דהוא רק אסמכתא בעלמא‬ ‫הפריש מעשר ראשון דכתיב וכל אשר תתן לי עשר‬ ‫ולא חש לה הב"ח כיון שאינו מפורש בש"ס שלנו‪ ,‬וכן‬ ‫אעשרנו לך ומבואר שיעקב הוסיף ענין מעשר ראשון‪,‬‬ ‫משמעות גדולי פוסקים ראשונים שהשמיטו דין מעשר‬ ‫והנה מעשר ראשון מיועד ללוים שהם משרתי ה' וא"כ‬ ‫עני בזמן הזה לענין כספים משמע דליכא חיוב מדרבנן‬ ‫י"ל שבזמנו שעדיין לא הי' בית המקדש הי' נותנו‬ ‫מדינא כלל‪ ,‬ומוכח כן דאל"כ יהי' מעשר כספים דרבנן‬ ‫לעובדי ה' ולומד תורה שזה כענין שבט לוי‪.‬‬ ‫חמור ממעשר דגן דאורייתא שאינו מחוייב רק בשנה‬ ‫*האם מעשר כספים חיובו כמעשר עני‬ ‫השלישית ומעשר כספים כל שנה‪ ,‬והלא כל דתקון רבנן‬ ‫כעין דאורייתא תקון ומוכרח שהוא רק מנהג בעלמא‬ ‫והנה למשנ"ת במדרש שהובא בראשונים תיקן יעקב‬ ‫ולכן לא נהגו כן בכל המקומות‪ ,‬אכן במקום שנתפשט‬ ‫מעשר על הממון‪ ,‬וא"כ זה כענין מעשר כספים‪ ,‬והנה‬ ‫המנהג או מי שרוצה להחמיר על עצמו ונוהג להפריש‬ ‫נחלקו הב"ח וחתנו הט"ז במקור חובת מעשר כספים‬ ‫מעשר ודאי כוונתו שיהא לו דין מעשר עני גמור ולכ"פ‬ ‫דדעת הב"ח ביו"ד בסו"ס של"א שאינו לא מה"ת ולא‬ ‫הרמ"א בשם מהרי"ל דאין לעשות ממעשר דבר מצוה‬ ‫מדרבנן‪ ,‬וא"כ לא דמי למעשר עני מן הדגן שאין לפרוע‬ ‫כגון נרות לביה"כ או שאר מצות רק יתן לעניים‪.‬‬ ‫בו חובות אחרים שיש לו לצדקה שבזה מפסיד לעני‬ ‫שהיו מקבלים ממנו בלא"ה מצד חובת צדקה או מן‬ ‫ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' של"ד כ' דאין ללמוד‬ ‫הקופה‪ ,‬אבל מעשר כספים מן הריווח שהי' לו יכול‬ ‫מיעקב שנדר כן רק בשביל צרה‪ ,‬ואברהם אולי עשה כן‬ ‫לפרוע כל החובות שלו לצדקה העיקר שיגיע לעניים‪,‬‬ ‫רק לכבוד מלכי צדק שהוציא לחם ויין‪ ,‬ותלי לה במח'‬ ‫אבל הט"ז שם בסקל"ב תמה עליו שהרי בריש סי' רמ"ט‬ ‫רמב"ם וראב"ד פ"ט מהלכות מלכים ה"א אי אברהם‬ ‫כ' בטור ושו"ע ששיעור חובת צדקה מצוה מן המובחר‬ ‫הפריש מעשר מממונו‪ ,‬דלרמב"ם שלא הפריש רק יצחק‬ ‫הוא לתת חומש ומדה בינונית הוא אחד מעשרה‪,‬‬ ‫הפריש מן הדגן‪ ,‬מוכח דמעשר כספים גם לדורות אינו‬ ‫ומבואר בירושלמי פאה שנה ראשונה חומש מהקרן‬ ‫אלא מנהג דאל "ה הרי קיים אברהם גם מצוה דרבנן‪,‬‬ ‫מכאן ואילך חומש מהריוח בכל שנה וה"ה לענין מעשר‬ ‫ולכן השמיט הרמב"ם דברי הספרי הנ"ל ולראב"ד‬ ‫הרי שהוא חיוב גמור‪ ,‬וברמ"א שם בשם שמהרי"ל‬ ‫שאברהם הפריש מעשר‪ ,‬י"ל שזה מצוה דרבנן וזה דעת‬ ‫שמעשר כספים לעניים דוקא ולכן יש לנו ללמוד כל דיני‬ ‫הספרי‪ ,‬ועי"ש עוד שאולי רק דוד השתבח בעצמו שנהג‬ ‫מעשר כספים ממעשר עני של תבואה‪ ,‬וכיון שהשו"ע‬ ‫לגמרי מעשר כספים ושזה"פ במדרש דתורת אביך קאי‬ ‫השמיטו [כמו שהעיר הרמ"א שהרי יש ללמוד ממעשר עני‬ ‫על תרומות ומעשרות של דגן שנהגו בה האבות ושזה‬ ‫להרבה דיני צדקה ויתכן שהשו"ע סמך עצמו על הל' צדקה] לכן‬ ‫חיוב לדורות ואל תטוש תורת אמך קאי על מעשר‬ ‫השלימו הט"ז מדברי הטור וממנו יש ללמוד גם למעשר‬ ‫כספים שדיניהם שוים‪.‬‬ ‫‪ 52‬ולמתבונן זה שתי פרשיות בפ' ראה מתחלה [יד כב] כתוב עשר‬ ‫ובשו"ת שבות יעקב סי' פ"ה הצדיק שיטת הב"ח וכנראה‬ ‫תעשר וגו' כל עניני מעשרות ושם נרמז מעשר כספים כמו שיתבאר‬ ‫לקמן‪ ,‬ואח"כ [טו א] יש פ' שמיטת כספים שבתוכה יש מ"ע ול"ת של‬ ‫כן נקטו רוב הפוסקים‪ ,‬דאין ראי' כלל מסי' רמ"ט דהתם‬ ‫צדקה שהתורה מרחיבה בה בדאגת צרכי העני‪ ,‬והשכר למי שזהיר בו‬ ‫איירי בחובת צדקה דאורייתא שחל על הגברא בקיימי‬ ‫והעונש למי שנמנע ממנו‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫שהפרישו ישראל מתבואותיהם שני מעשרות בכל שנה בב'‬ ‫כספים שנשאר רק בגדר מנהג‪ ,‬וסיים "ואמרו ז"ל כ"מ‬ ‫ראשונות של שמטה מעשר ראשון ושני ובשנה השלישית‬ ‫שהלכה רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר וכפי הידוע‬ ‫והשישית מעשר ראשון ומעשר עני] ונכון לחלקם לחצאין‬ ‫מדור דור אך ורק מיעוטין הן יחידי סגולה שנוהגים בו‬ ‫באופן זה היינו מעשר אחד לבעלי תורה כי הוא דומיא‬ ‫בזה"ז ולא רובא דעלמא ועכ"פ מי שמנהג אבותיו בידו‬ ‫ד מעשר ראשון הניתן לכהנים ולוים למען יחזקו בתורת‬ ‫אל תטוש תורת אמך כתיב"‪.‬‬ ‫ה' וכנ"ל‪ ,‬ומעשר שני לשאר צרכי מצוה וכעי"ז מצא‬ ‫בשטמ"ק הנ"ל‪.‬‬ ‫*מעשר כספים מיועד לעמילי תורה‬ ‫והנה אי נצרף כל מה שנתבאר ביחד‪ ,‬מש"כ במדרש‬ ‫והנה אם נבוא לדון למי עדיף לתת מעשר כספים הרי‬ ‫שיעקב הוא זה שתיקן מעשר ממון‪ ,‬ומש"כ בפסיקתא‬ ‫בפשוטו הוא לסתם עניים וכמו כל צדקה ומעשר עני‬ ‫"מעשר ראשון" היינו שיעוד הכסף הי' כמו יעוד מעשר‬ ‫וכנ"ל אולם דבר נפלא הביא הרמב"ן בפ' ראה עה"פ‬ ‫ראשון שניתן לכהנים ולוים למען יחזקו בתורת ה' וכן‬ ‫עשר תעשר מתנחומא שם [וכ"ה בילק"ש שם תתצ"ג] "אמר‬ ‫לעמילי תורה‪ ,‬וכן מש"כ הנצי"ב שמה שאמר יעקב יהי'‬ ‫רבי אבא רמז לפרגמוטוטין ולמפרשי ימים שיהו‬ ‫בית אלקים הכונה בית לת"ת שבע"פ‪ ,‬א"כ חידש כאן‬ ‫מוציאין אחד מעשרה לעמלי תורה" היינו שכתוב כאן‬ ‫יעקב יותר מיצחק בזה שיצחק הפריש תרומות ומעשרות‬ ‫רמז דגם מפרשי ימים ואין להם שדות רק שהם מרויחים‬ ‫מן הדגן שחלק הוא לכהנים וחלק הוא לסתם עניים‪,‬‬ ‫כסף מסחורה יתנו מעשרות לעמלי תורה‪ ,‬הרי כאן רמז‬ ‫אבל יעקב חידש שמכל כספו ורווחיו יפריש לחזק עמלי‬ ‫למעשר כספים שמיועד לעמלי תורה‪ ,‬ובעקבות מאמר‬ ‫תורה השוקדים על תלמודם יומם ולילה שיוכלו ללמוד‬ ‫זה פסק החפץ חיים [אהבת חסד ח"ב פי"ט] שהגם שמעות‬ ‫ביישוב הדעת‪ ,‬וי"ל עוד שכיון שיעקב הוא זה שהכין‬ ‫מעשר עיקרו הוא לצדקה לחלק לעניים וקרוביו העניים‬ ‫את מצב כלל ישראל בגלות וכמו שנתבאר בתחלת‬ ‫הם קודמין בזה לאחרים וכדציין שם הח"ח בהג"ה בשם‬ ‫הפרשה‪ ,‬כמו כן רצה להעמיד את ענין החזקת תורה שזה‬ ‫הש"ך‪ ,‬מ"מ אם קרוביו אינם עניים ומחלקם לעניים‬ ‫מלוה את ישראל בגלות ושההפרשה לא יהי' מוגבל‬ ‫אחרים‪ ,‬מהנכון שיהדר לכתחלה לחלקם לעמלי תורה‬ ‫לתבואת הארץ דוקא דאז הו"ל מצות התלויות בארץ‬ ‫למען יחזקו בתורת ה' כי משמע במדרש הנ"ל דעיקר‬ ‫ותלוי בזמן‪ ,‬וזה רמז למפרשי ימים היינו שלא נמצאים‬ ‫המעשר ניתקן בשביל להחזיק לעמלי תורה וגם עי"ז‬ ‫בביתם כלל‪ ,‬שיהי' להם חלק בתורה ולזה יהי' לישראל‬ ‫הבטיח הכתוב שבאה ברכה לתוך ביתו של אדם כדכתיב‬ ‫קיום נצחי‪ ,‬אבל אין עיקר הדאגה לעניים שזה מלתא‬ ‫הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי‬ ‫דצדקה רק עיקר הנקודה הוא החזקת תורה‪.‬‬ ‫ובחנוני נא בזאת וגו' היינו ע"י שיהיה טרף בביתי יוכלו‬ ‫הכהנים והלוים לעסוק בתורת ה' ועבור זה והריקותי‬ ‫* עשו איש שדה מתגרה אם לא נותנים מעשר כספים‬ ‫לכם ברכה עד בלי די כי תיכף לת"ח ברכה כמו שאחז"ל‬ ‫ואם כנים אנו בזה יהי' לנו פירוש נפלא בהמשך המדרש‬ ‫ברכות מב‪[ .‬וכענין שאמרו בחולין קלא‪ :‬אין נותנין מתנה לכהן‬ ‫[בילקוט תתצ"ג ובתנחומא ראה] אחרי מה שאמר רבי אבא‬ ‫ע"ה שנאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וגו']‬ ‫שעשר תעשר הוא רמז לפרגמוטוטין ולמפרשי ימים‬ ‫ואם אינו יכול לחלק כולם לבעלי תורה יראה לחלק להם‬ ‫שיהו מוציאין אחד מעשרה לעמלי תורה‪ ,‬תבואת זרעך‬ ‫עכ"פ רובם או חציים וכתב שכן מצא בכנה"ג יו"ד סי'‬ ‫היוצא השדה אם זכיתם סוף שאתם יוצאים לזרוע‬ ‫רמ"ט ס"א וכ"מ בשטמ"ק כתובות דף נ' בשם הרב‬ ‫השדה‪ ,‬ואם לא סוף שהיוצא בשדה מתגרה בכם ואיזה‬ ‫המעילי דמעשר הוא דוגמא דמעשר הניתן לכהנים‬ ‫זה עשו הרשע דכתיב ביה איש יודע ציד איש שדה עכ"ל‪.‬‬ ‫וללוים למען יחזקו בתורת ה'‪[ ,‬ובאמת שהדבר מסתבר ממה‬ ‫והנה בתוס' תענית ט‪ .‬שהובא בתחלה דברי הספרי שיש‬ ‫שמעשר כספים נרמז בפרשת מעשר שני שבסופו כתוב למען‬ ‫להפריש מעשר כספים‪ ,‬הביאו בסוף בשם הר"ר נתן‬ ‫תלמד ליראה וגו' היינו להגיע לתלמוד וליראה ה"נ יחזיק בממונו‬ ‫עמלי תורה‪ .‬וכן אי נימא שעשר תעשר כולל גם מעשר ראשון‬ ‫האופניא"ל פי' זה במש"כ היוצא השדה שנה שנה שאם‬ ‫המיועד ללוים המשרתים בבית ה' ומורים הלכה לישראל א"ש‬ ‫לא תפריש יהי' לאותו היוצא אל השדה וזה עשו הרשע‬ ‫דגם מעשר כספים מיועד לחיזוק התורה] ועי"ש עוד בסק"ג‬ ‫[וציין שם בגליון שכבר כ' במדרש הנ"ל] והוסיף לפרש‬ ‫דהרוצה להתנהג בעין יפה צריך להפריש מנכסיו אחד‬ ‫כלומר שיקחוה עובדי כוכבים וזה על דרך מש"כ בגמ'‬ ‫מחמשה ואסמכו חז"ל אקרא דכתיב וכל אשר תתן לי‬ ‫ב"ב ט‪ .‬דאם אין עושין צדקה באין עו"כ ונוטלין בזרוע‬ ‫עשר אעשרנו לך שני פעמים מעשר עולה חומש‪[ ,‬וביאר‬ ‫אלא שצ"ע דזה לא שייך דוקא לעשו הרשע‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫שם בהג"ה הטעם שרמז בקרא שצ"ל פעמיים מעשר‪ ,‬דטוב יותר‬ ‫רמזו בקרא דוקא בעשו הרשע ובמה שנקרא איש שדה‬ ‫שיפריש שני פעמים מעשר כי מעשר רומז לסוד גדול כמ"ש‬ ‫דמה זה שייך למה שהוא איש שדה‪ ,‬וכן במדרש סתם‬ ‫הספרים ולכן נכון שלא לערבב ענינו וכ"כ בברכי יוסף וגם אם‬ ‫וכ' שעשו הרשע יתגרה בהם ולא כ' הוספה שה"ה כל‬ ‫רוצה לתת יותר עדיף שיפריש מקודם מעשר בצמצום כי כתבו‬ ‫הגוים‪[ .‬ועי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ט פרק א' סי' א']‬ ‫הספרים דתת"ש רקיעין ניזונין בזכות מעשר והיותר יתן בתורת‬ ‫צדקה בעלמא‪ ,‬ועוד טעם לפעמיים מעשר שזה זכר למה‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫*מעלת צדקה בחנוכה הוא להחזיק את‬ ‫עשו בא לפגוע בתמכין דאורייתא‬ ‫לומדי התורה‬ ‫והנראה בעז"ה שזה השלמה למשנ"ת בתחלת המדרש‬ ‫דמעשר כספים ניתן לעמילי תורה‪ ,‬ולנתבאר לעיל יעקב‬ ‫ובזה יאיר לנו אור נפלא בביאור ענין נתינת צדקה ביו"ט‬ ‫אבינו הוא זה שהעמיד ענין מעשר כספים לחזק לומדי‬ ‫חנוכה הבעל"ט‪ ,‬דהנה כ' המשנ"ב בסי' תר"ע סוף סק"א‬ ‫תורה‪ ,‬ובפרט שהוא זה הנקרא איש תם יושב אהלים‪,‬‬ ‫בשם מג"א "נוהגין העניים לסבב בחנוכה על הפתחים‬ ‫ומדתו מדת התפארת שהוא התורה‪ ,‬לעומת זה עשו‬ ‫ויש טעם לזה" ובשער הציון אות ד' כתב "עיין בפמ"ג"‬ ‫שעומד לנגדו הוא איש שדה ויושב בטל ההיפך מיושבי‬ ‫וכשנעיין בפמ"ג פי' ע"פ הב"ח שהתרשלו בעבודה‬ ‫ביהמ"ד והוא זה שעיקר שאיפתו להפריע את אלו‬ ‫והוסיף ששלושה עמודי עולם תורה ועבודה וגמילות‬ ‫שמקריבים את חייהם ל לימוד התורה‪ ,‬ויצחק אמר לו‬ ‫חסדים בממון ובגוף‪ ,‬ובטלו את ישראל בתורה ועבודה‪,‬‬ ‫והי' כאשר תריד ופרקת עולו וגו' דהיינו שאם יעקב לא‬ ‫עי"ש שהאריך בענין תורה וסיים "ומפני זה אנו‬ ‫עושה מה שצריך יכול הוא להשתלט עליו‪ ,‬וכן מצינו‬ ‫מחויבים בימי חנוכה ללמוד תורה‪ ,‬ועבודה בלב זו‬ ‫בזוה"ק [ח"א קעא‪ ].‬במש"כ ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך‬ ‫תפלה והודאה‪ ,‬וגמילות חסדים בממון וגוף" ‪ 53‬ולפ"ז‬ ‫יעקב וכו' [לקמן לב כו]‪ ,‬היינו שנגע הס"מ בתמכין‬ ‫ענין הצדקה הוא מצד גמילות חסדים וא"כ זה לעניים‬ ‫דאורייתא‪ ,‬היינו שאף שלא מצליח לפגוע בתורה בעצמו‬ ‫דעלמא ככל צדקה‪ .‬וכן בספר נוהג כצאן יוסף כתב‬ ‫אבל ע"י שפוגע בתמכין דאורייתא שהוא הכסף‬ ‫בקהלות הולכים עניים לדפוק על פתחי נדיבים וציין‬ ‫והתמיכה הצרי ך ללומדי תורה בזה גופא הוא מחליש‬ ‫למג"א‪.‬‬ ‫את התורה‪ ,‬וא"כ בזה שאנו מחזיקין ידי לומדי תורה‬ ‫*הטעם שכתוב בספר חנוכת הבית‬ ‫בכספינו אנו מחלישים כוחה של עשו ומתקנים הפגיעה‬ ‫בירך יעקב‪ ,‬אבל אם אנו לא משתמשין בכספינו להחזיק‬ ‫אולם כשנעיין בגוף לשון לשון מג"א בהקדמה לסי'‬ ‫ידי לומדי תורה יש לעשיו זכות לקחת את הכסף הזה‬ ‫תר"ע נראה שינוי קטן שכתב "נוהגין הנערים העניים‬ ‫ומצליח לפגוע עוד יותר בתורה‪ .‬ובזה א"ש שרק בתוס'‬ ‫לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית כ' טעם‬ ‫הוסיף ה"ר נתן לפרש דקאי על כל עו"כ‪ ,‬כיון שהתוס'‬ ‫לזה " הוסיף מלת נערים וציין לספר חנוכת הבית‪ ,‬לעומת‬ ‫לא הביאו כלל הרישא של המדרש ולא הוזכר שמעשר‬ ‫המשנ"ב שהשמיט מלת נערים [כנראה נמשך אחר לשון‬ ‫כספים שייך לעמילי תורה‪ ,‬ולכן ס"ל שאין עיקר הנקודה‬ ‫הבאר היטב סק"ב שהשמיט מילה זו] וציין לפמ"ג‪ ,‬והנה ספר‬ ‫עשו רק הכוונה לכלל עו"כ וכמו כל צדקה הנאמר בגמ'‬ ‫חנוכת הבית הביאו מג"א עוד פעם אחת בסי' תפ"ז‬ ‫ב"ב‪ ,‬אבל במדרש מתייחס להדיא רק ללומדי תורה ולכן‬ ‫סק"ז‪ ,‬והוא ספר נפלא שמבאר באריכות כל נוסח הנרות‬ ‫זה מתקשר לעבודת יעקב לעומת עשו‪.‬‬ ‫הללו מלה במלה עפ"י דרוש רמז וסוד‪ ,‬כן יש בו שיר‬ ‫נאה שכולל בו הלכות חנוכה ועוד‪ ,‬מחברו הוא מוהר"ר‬ ‫עשו סבר שבני ישיבה וכוללים ילכו לעבוד‬ ‫שאול בהר"ר דוד זצ"ל ר"מ במדינת רוסיא בעל מח"ס‬ ‫ובזה מבואר מה שעשו הי' מתפלפל עם אביו איך‬ ‫טל אורות על ל"ט מלאכות‪ ,‬חי בזמן מהרש"א מהר"ם‬ ‫מעשרין את המלח ואת התבן‪ ,‬שהוא לא ס"ל הדרשא‬ ‫ובעל עוללות אפרים‪[ ,‬ועל ספר טל אורות יש הסכמות נכבדות‬ ‫של עשר תעשר את כל לרבות כל הרכוש וכל הריווח‪ ,‬רק‬ ‫מבעל עוללות אפרים והשל"ה והמהרש"א] ומה שהמשנ"ב לא‬ ‫עיקר חובת מעשר הוא על גידולי קרקע רק שסבר אולי‬ ‫ציין לזה כי לא הי' יכול לעיין בו כי נדפס לראשונה‬ ‫נתרבה במלת "כל" גם מה שאינו ממש גידולי קרקע וזה‬ ‫בפראג שנת שע"ו ושוב לא נדפס ונעשה ליקר המציאות‬ ‫פלפל מה נכלל במלת כל‪ ,‬וס"ל שכספים שאדם מרויח‬ ‫ואפי' החיד"א לא ראהו ואינו מביאו בשם הגדולים‪ ,‬גם‬ ‫ממה שעמל עליו א"צ לתת לאחרים ואם חסר לבני‬ ‫בספר עלי תמר על ירושלמי פ"א דפאה ה"א כ' שלא‬ ‫ישיבה וכוללים כסף שימחלו לילך לעבוד בשדה‪ ,‬וגם‬ ‫נודע הטעם שכ' חנוכת הבית כי ספר זה נשתקע מזמן‪,‬‬ ‫בא עם טענה שגם אבינו יצחק יצא לשדה לזרוע שנא'‬ ‫שכן זקינו הגאון בעל סדר הדורות זצ"ל שהרבה ספרים‬ ‫ויזרע יצחק וגו' ויצחק קראו לביהמ"ק שדה‪ ,‬אבל יעקב‬ ‫ראו עיניו הקדושות וכתב באות ח ספר חנוכת הבית‬ ‫חידש ענין איש תם יושב אהלים ויעקב קראו בית היינו‬ ‫מובא במג"א סימן תפ"ט וכו' הרי שלא ראה הספר‪.‬‬ ‫שאפשר להקריב את כל החיים ללימוד תורה בלבד‪,‬‬ ‫ושיקבלו תמיכה כספית מאחרים‪ ,‬ולזה חידש שיהיה דין‬ ‫מעשר גם על כספים כדי להחזיק את לומדי התורה ולא‬ ‫יצטרכו כלל לעבוד ושיהי' להם כסף בריווח שיוכלו‬ ‫ללמוד בהרחבת הדעת‪.‬‬ ‫‪ 53‬למדקדק בדבריו יראה שלא כתב שביטלו אותם מגמ"ח [ולא ככמה‬ ‫ספרים שהעתיקו מפמ"ג שביטלו כל השלשה עמודים] וא"כ צ"ע למה‬ ‫צריך לעשות חסד‪.‬‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫בביתו‪ ,‬היינו שהוא עוסק בסחורה כדי להחזיק בניו בבי‬ ‫אולם בזמנינו יצא לאור בעז"ה בתכלית היופי ‪ 54‬ועי"ש‬ ‫רב ויספיק צרכיהם כענין כמה טייעי בזהר הקדוש [ח"א‬ ‫בעמוד ע"ב בביאוריו על נוסח הנרות הללו על תיבות‬ ‫עב‪ ]:‬שאמרו שבעבור זה עוסקים במסחר כדי להחזיק‬ ‫"לשמך הגדול" כתב בזה הלשון "וכבר זכרתי שמלת‬ ‫בניהם לתלמוד תורה‪ ,‬וזה נקרא מדליקין עליו בביתו‪,‬‬ ‫שמ"ן בא"ת ב"ש מנין בי"ט‪ ,‬מנין שם אהי"ה‪ ,‬הבן סוד‬ ‫היינו שבניו עוסקים באור התורה בביתו וסמוכין עליו‬ ‫נפלא שחנוכה בא"ת ב"ש מנין סו"ד צדק"ה‪ ,‬שעיקר‬ ‫דייקא וזה נקרא מדליקין עליו בביתו‪ ,‬הנה איש כזה אינו‬ ‫צדקה צריכה להיות ניתן בסוד‪ ,‬כמו ברכת שמן שהיה‬ ‫חייב להשתתף‪ ,‬כי החזקת בניו לתלמוד תורה קודמין‬ ‫סמוי מן העין‪ ,‬ובחנוכה מחוייב ליתן בפרט לנערים‬ ‫לכל אדם‪ ,‬מה שאין כן סוחר שאין מדליקין עליו בביתו‬ ‫לומדי תורה‪ ,‬שסוד שמ"ן הטו"ב משפיע עליהם‪ ,‬לכן‬ ‫(היינו שאין לו בנים כאלו בביתו לגדלם לתלמוד תורה)‬ ‫טי"ב נערים‪ ,‬שחוזרים על הפתחים‪ ,‬בחנוכה בזמרים‪,‬‬ ‫צריך להשתתף בפרוטה‪ ,‬היינו להשתתף עם לומדי תורה‬ ‫מלות טי"ב נערי"ם עולים מנין שמ"ן‪ ,‬שהנס נעשה בפך‬ ‫במעות שנותנים להם כענין זבולון ויששכר‪ ,‬ויזכה‬ ‫קטן רמז על הפכים קטנים הם הנערים‪ ,‬החוזרים לפרסם‬ ‫להיות חלקו עם שומרי התורה ועוסקים בה חלק כחלק‬ ‫הנס‪ ,‬שהם מלאים שמן זית זך כשמו שיתבאר בדרוש‬ ‫יאכלו‪ ,‬לרמז זה תקנו בנר מצוה הלזה הלכה הזאת‪,‬‬ ‫צפחת השמן"‪.‬‬ ‫הבן"‪ .‬עכ"ד בני יששכר‪.‬‬ ‫הרי לן דעיקר ענין נתינת צדקה בחנוכה הוא לנערים‬ ‫הרי לן שבחנוכה יש ענין מיוחד לתקן בחינת תמכין‬ ‫לומדי תורה שסוד שמן הטוב משפיע עליהם‪ ,‬ולזה‬ ‫דאורייתא דחנוכה ופורים הם בחינת נצח והוד שהם‬ ‫דייקא נקט המג"א נערים ואי"ז מדין צדקה לעניים‬ ‫תמכין דאורייתא שבהם פגע שרו של עשו וע"י הצדקה‬ ‫גרידא רק מדין החזקת תורה‪ ,‬וע"ע בספר מועד לכל חי‬ ‫בחנוכה אנו מתקנים זאת‪ ,‬וא"ש למה המנהג הוא‬ ‫סי' כ"ז סקע"ז מה שביאר עפ"י סוד למה בחנוכה יש‬ ‫שדוקא הנערים לומדי התורה מסבבים על הפתחים‪.‬‬ ‫להפריש צדקה לת"ח עי"ש‪.‬‬ ‫ובזה א"ש מש"כ בשפתי חיים [מועדים ח"ב עמ' קלד] בשם‬ ‫הרב מפונוביז זצ"ל בטעם דמי חנוכה לילדים שאחר‬ ‫*חנוכה ופורים באים לתקן תמכין דאורייתא‬ ‫גזירות היוונים שאסרו ללמוד תורה נתנו לילדים מעט‬ ‫ובביאור הדבר שדוקא בחנוכה יש להחזיק ת"ח יש‬ ‫כסף לחבב עליהם הלימוד‪ ,‬ולזכר זה נותנים דמי חנוכה‬ ‫להביא בזה דבריו הנפלאים של הבני יששכר [מאמרי‬ ‫לילדים להמריצם ללמוד ‪ ,‬ולהנ"ל א"ש שכ"ז בכלל‬ ‫חודש כסלו טבת מאמר ג נר מצוה] כשבא לבאר שכל עניני‬ ‫תמכין דאורייתא דמאי נפק"מ אם צריכים כסף לפרנסה‬ ‫הלכות חנוכה נתקנו בענין תורה דנר מצוה ותורה אור‪,‬‬ ‫או כסף לילדים להמריצם ללמוד העיקר הוא שגורמים‬ ‫לדוגמא דין מהדרין קאי על חזרה מה שלמד מפי רבו‬ ‫תוספת לימוד‪ ,‬וא"כ ה"ה לתת כסף עבור פרסים לאבות‬ ‫שממילא נדלק אצלו במיוחד נר נוסף‪ ,‬וע"י מהדרין מן‬ ‫ובנים בכלל זה‪ .‬ובספר עלי תמר שם אחרי שכ' שלא‬ ‫המהדרין שהוא עוד ועוד חזרות מתוספות עוד הבנות‬ ‫נודע טעם החנוכת הבית כיון שאין לנו הספר‪ ,‬כתב‬ ‫רבות בלימוד‪ ,‬עי"ש ולענין אכסנאי אם מדליקין עליו‬ ‫ש בזמננו נוהגים תלמידי ת"ת הקטנים לסבב לגבות‬ ‫בביתו אינו חייב בנר חנוכה ובאין מדליקין עליו בביתו‬ ‫תרומות בעד ת"ת וישיבות בשליחות המנהלים בפנקסי‬ ‫חייב להשתתף בפרוטה כתב וז"ל "ידוע מה שאמרו‬ ‫קבלות‪ ,‬ומנהג זה יפה שכן היונים מטרתם היתה‬ ‫בזהר מענין ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וכו' היינו‬ ‫להשכיחם תורתך ואלו דרדקי דבי רב עושים מאמצים‬ ‫שנגע הס"מ בתמכין דאורייתא‪ ,‬אם אין ח"ו מי שיסמוך‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‪ .‬ועכ"פ נשאר זכר למנהג‬ ‫הבעלי תורה ח"ו נופל יסוד התורה‪ ,‬ואלו המועדים‬ ‫הקדום שכן ההורים קרובים וידידים נותנים לילדים דמי‬ ‫חנוכה ופורים הם ניתקנו לתקן נצח והוד [פע"ח שער‬ ‫חנוכה‪ .‬ויש כהיום יש כוללים של לומדי תורה פונים‬ ‫חנוכה פ"ד] בשם נקראים תמכין דאורייתא [זוה"ק ח"ג נג‪,]:‬‬ ‫בבקשה לתרום מע ות חנוכה וכעין מעות פורים בפורים‬ ‫כי אורייתא הוא סוד התפארת [תיקו"ז ו‪ ,].‬ועל כן‬ ‫ונכון שכן יש לעשות מאמצים למנוע שכחת התורה כמו‬ ‫במועדים הללו מצוה להרבות בצדקה ביותר כדי לתקן‬ ‫שעשו ומסרו נפשם אז החשמונאים ואבותינו‪ .‬עכ"ד‬ ‫המדות מה שפגם הס"מ בנגעו לתמכין דאורייתא‪ ,‬הבן‬ ‫בעל עלי תמר‪ .‬ולא ידע שבאמת זה הי' עיקר טעם‬ ‫הדבר‪ ,‬והנה לדרכינו נר מצוה הלזה רמז לאור תורה‪ ,‬וכל‬ ‫המנהג המוזכר במג"א ויפה כוון‪.‬‬ ‫הלכותיו נוגעין להלכות התורה‪ ,‬הנה תקנו אורח ההולך‬ ‫למסחר ואינו עוסק בתורה‪ ,‬הנה אם מדליקין עליו‬ ‫עכ"פ אחרי הודיע לנו ה' כל זאת‪ ,‬יתבאר היטב איך כ"ז‬ ‫קשור ליעקב אבינו שהרי נתבאר בתחלת הפרשה ובפ'‬ ‫‪ 54‬בשנת תשמ"א יצא לאור ע"י צילום מדפוס ראשון במס' מצוצמם ע"י‬ ‫וישלח שכל עניני חנוכה באים מכוחו של יעקב שמאיר‬ ‫הג"ר שמעון הירשלר זצ"ל ואח"כ בשנת תשמ"ב שוב הוציאו בדפוס‬ ‫אורו בחשכות הגלות וזה ענין פך שמן שיצק יעקב‪,‬‬ ‫חדש ובהידור רב‪ ,‬ושוב פעם שלישית בשנת תשנ"ב בתכלית היופי עם‬ ‫ולנתבאר גם מה שאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫הוספות רבות וחשובות‪.‬‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫עי"ל‪ ,‬דהנה הרחבנו לעיל‪ ,‬דמעכשיו הי' לו ליעקב‬ ‫לך שזה ענין מעשר כספים להחזיק את התורה‪ ,‬ג"ז‬ ‫עבודה אחרת לגמרי‪ ,‬לרדת לחושך ולעניני עוה"ז‬ ‫בכלל אורו של חנוכה‪.‬‬ ‫ולגשמיות ולתקנם ולהוציאם מן הקליפות וזה הכנה‬ ‫בשבילינו לדורות‪ ,‬וכל עניני הגוף והשפלות מתייחסים‬ ‫נעשה קל ללכת מחמת האמונה‬ ‫לרגלים‪ ,‬דהם חלק התחתון של הגוף וכמו שנאמר‬ ‫וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם‪[ :‬כ"ט א']‬ ‫במשה מחציו ולמטה איש‪ .‬ולזה וישא יעקב רגליו‪ ,‬הוא‬ ‫הרים כל עניני רגלים‪ ,‬ומעתה ירד והשפיל עצמו ליכנס‬ ‫ופירש"י נעשה קל ללכת ונשא לבו את רגליו‪ 55 ,‬וצ"ב‬ ‫לכל עניני עוה"ז ולהיות מעורב עם הבריות וכמש"א‬ ‫מה הכוונה שנשא לבו את רגליו‪ ,‬והנה החסיד יעבץ‬ ‫"אחי מאין אתם" וכמש"כ לקמן‪ ,‬ועבד קשה לרעות צאן‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כ' דמה שנעשה לו קל ללכת הי' מחמת עוצם‬ ‫לבן בכל דיקדוקי שמירה ולזה צריך להיות מונח היטב‬ ‫החיזוק שקיבל‪ ,‬והראי' ויגל את האבן כי היו צריכים כל‬ ‫בעניני הצאן כדי שהצאן ישמרו היטב ויתרבו‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫הרועים להאסף ויעפו הרועים אולם קוי ה' יחליפו כח‪,‬‬ ‫הספורנו [ל' כ"ט] עה"פ אתה ידעת את אשר עבדתיך‬ ‫והבוטח בה' קל מהרה לסבב אותה וזה טעם הסיפור‪.‬‬ ‫"שלא תיחס תוספת המקנה אל המזל‪ ,‬אלא לשלימות‬ ‫ובמשנה שכיר להגאון מפישטיאן הי"ד השווה לזה דברי‬ ‫עבודתי שהיתה עם בקיאות והשתדלות רב במלאכת‬ ‫הקדושת לוי פ' ויחי [מ"ט כ"א] עה"פ נפתלי אילה שלוחה‬ ‫מרעה הצאן‪ ,‬ואת אשר הי' מקנך אתי שהי' בו נשברות‬ ‫הנותן אמרי שפר דאיתא באריז"ל דרגלים נקראים‬ ‫וחולות וחבשתי את הנשברת ורפאתי את החולה כראוי‬ ‫אמונה‪ ,‬וזהו שאמר נפתלי אילה שלוחה פי' שיש לו‬ ‫לרועי בקר" וכמו שהאריך יעקב בעצמו בדבריו ללבן‪,‬‬ ‫רגלים חזקים שעי"ז הוא קל ללכת‪ ,‬היינו הרמז שיש לו‬ ‫והצליח לקשר ולקדש כל הגשמיות באופן נפלא‪ ,‬נמצא‬ ‫אמונה חזקה בה' שנקרא רגליים‪ ,‬ועי"ז הנותן אמרי‬ ‫דבחי' הרגל שלו זה הביא הברכה בביתו של לבן‪ ,‬ולזה‬ ‫שפר‪ ,‬דמחמת האמונה הוא משורר ומהלל להקב"ה‬ ‫קראו רגל המלאכה ורגל הילדים דכל התעסקותו בגידול‬ ‫תמיד‪ ,‬וזש"כ בתרגום יונתן שם דמשבט נפתלי הם‬ ‫ילדיו הי' גם בדרך זה שהי' בעצם מטופל מאוד‬ ‫משוררים יפים כיון ששבטו יש להם אמונה חזקה‬ ‫בגשמיות ובגידול בנים ומ"מ העלהו הכל לה'‪.‬‬ ‫בהקב"ה‪ .‬עכ"ד הקדושת לוי ופי' הרב הנ"ל דזה"פ‬ ‫שנשא לבו את רגליו היינו שנתמלא לבו בבחי' רגלים‬ ‫ובזה מבואר למה לא נתפרש לימוד התורה דיעקב כ"כ‪,‬‬ ‫שהוא האמונה‪ ,‬ועי"ז נעשה קל ללכת בבחי' נפתלי‬ ‫וכ' רק איש תם יושב אהלים‪ ,‬וי"ד שנים דבית עבר הוא‬ ‫אילה שלוחה עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫רק ברמז‪ ,‬אבל עסקו דפ' ויצא נתבאר באריכות‪,‬‬ ‫והתשובה כיון דזה הי' עיקר ענינו של יעקב להעלות את‬ ‫ביאור ענין רגל דיעקב‬ ‫הגשמיות‪ ,‬וגם לברר הטוב מן הרע ולקשר נשמות‬ ‫והנה בפסוקים מוזכר כמה פעמים רגל ביעקב‪ .‬א‪ :‬וישא‬ ‫ישראל לשורשם כדנת' לקמן באריכות‪ ,‬אלא דלא הי'‬ ‫יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם [כ"ט א'] ופירש"י נעשה‬ ‫שייך לעשות כ"ז בלי שישקוד על תלמודו יומם ולילה‬ ‫קל ללכת ונשא לבו את רגליו‪ .‬ב‪ :‬כי מעט אשר הי' לך‬ ‫פ"ד שנים‪ ,‬דרק אז הי' בכח יעקב בכל תנועה קטנה‬ ‫לפני ויפרוץ לרב ויברך ה' אתך לרגלי וגו' [ל' ל']‬ ‫שעשה להוציא יקר מזולל‪ ,‬וזה הי' עיקר ענינו לדורות‪,‬‬ ‫ופירש"י עם רגלי בשביל ביאת רגלי באת אצלך הברכה‬ ‫אבל התורה הי' הכשר לבנות את עצמו שיהי' ראוי לכך‪.‬‬ ‫כמו העם אשר ברגליך וכו' ובמזרחי כתב דאין הרגל‬ ‫בעצם סבת הברכה רק היכי תמצי לביאה לבית וצ"ב‪ .‬גם‬ ‫יעקב הרגיש ידידות אמיתי להרועים‬ ‫בילקוט כאן כתוב יש רגל מחרבת בית ויש רגל מברכת‬ ‫ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם וגו' [כ"ט ד']‬ ‫בית וצ"ב‪ .‬ג‪ :‬ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר‬ ‫לפני ולרגל הילדים עד אשר וגו' [ל"ג י"ד] וברש"י שם‬ ‫אחי‪ ,‬הכוונה אהובי‪ ,‬דכן דרך לקרות למי שאוהבו‪.‬‬ ‫לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך‬ ‫וכתוב במדרש הגדול "מכאן אמרו לעולם יהא דעתו של‬ ‫ולפי רגלי הילדים שהם יכולים לילך‪ .‬וצ"ב מה ענינו של‬ ‫אדם מעורבת עם הבריות [כתובות יז‪ ].‬ויקרא להם אחים‬ ‫רגל‪ .‬ולד' קדושת לוי הנ"ל ע"פ אריז"ל יתכן דבא לרמז‬ ‫ורעים ויקדים להם לשלום"‪ .‬וי"ל‪ ,‬דאחרי שכתוב וישא‬ ‫ענין האמונה שהי' לו בכל עת‪.‬‬ ‫יעקב רגליו וכנ"ל‪ ,‬שהתחיל לרדת לעניני עוה"ז‪ ,‬אז‬ ‫המבחן הראשון אי באמת הצליח בזה הוא אם רואה‬ ‫אנשים פשוטים מאוד בתכלית‪ ,‬ומרגיש אתם כ"כ‬ ‫‪ 55‬ובחת"ס קל"ו ד"ה וילך פי' דמתחלה הלך לאט כדין היוצא מביהכ"נ‬ ‫בידידות כאילו הוא שווה בשווה אתם‪ .‬וזה וודאי אם הי'‬ ‫לא יפסיע פסיעה גסה‪ ,‬אולם כשהובטח לחזור יש לו למהר כדי לחזור‬ ‫יעקב מרגיש גאוה עליהם לא הי' שייך שיעקב איש‬ ‫מהרה כמג"א סי' צ' סקכ"ו‪ ,‬וכבר הבאנו מה שפי' בע' קמ"ו דכיון‬ ‫דיעקב התפלל ערבית לפני ששקעה חמה בהכרח דהי' ע"ש‪ ,‬ואז יש‬ ‫האמת יגיד אחי‪ ,‬ואם זה כתוב בתורה א"כ הפשט הוא‬ ‫להתפל מבעו"י כיון דאימורי חול לא דוחים שבת כמבואר במג"א סי'‬ ‫שהרגיש כן בכל לבו‪ .‬וזה לימד אותנו יעקב גם מי שהוא‬ ‫רס"ז סק"א וא"כ כשהתחיל ללכת לחרן הי' כבר שבת ויש איסור‬ ‫תחומין ובהכרח הלך ע"י שם בקפיצה למעלה מעשרה‪.‬‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫הבכירה" היינו "אני לא יודע מאיזה סוג מקום אתה‬ ‫בעל מדרגה כשנפגש עם אחרים צריך להרגיש אתם‬ ‫מגיע‪ ,‬אנחנו אנשים מוסריים כנראה אתה צריך ללמוד‬ ‫שווה בשווה‪ .‬וידוע בשם הרב מפונוביז זצ"ל דרק ע"י‬ ‫יותר מוסר"‪ 56,‬ומי ישב בחתונה ושבע ברכות שלו‪ ,‬הרי‬ ‫שהרגישו הרגשת האחוה‪ ,‬היו מוכנים לשמוע לו‪ ,‬דאל"כ‬ ‫כתב רש"י ר"פ תולדות אצל רבקה דמקומה אנשי רשע‪,‬‬ ‫יגידו לו הא' בא לגור וישפוט שפוט‪.‬‬ ‫וכנראה המקור מכאן‪ ,‬דהרי מבואר בחז"ל דכל אנשי‬ ‫המקום נתנו העצה לרמות את יעקב כדי שישאר כאן‪,‬‬ ‫עשו הי' הציוני הראשון‬ ‫וזה שיא הרשעות דבעבור חשבונות עצמיים מוכנים‬ ‫וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך‪[ :‬שם י"א]‬ ‫לגרום לו כזה צער ועגמ"נ עצום‪ ,‬ורואים שגם שאמר‬ ‫יעקב ללבן‪ ,‬הלא ברחל עבדתי לך ולמה רמיתני לא‬ ‫וברש"י לפי שבא בידים ריקניות וכו' לפי שרדף אליפז‬ ‫כתוב כלל שכעס ושחרה אפו‪ ,‬וכמ"ש לקמן [ל"א ל"ו]‬ ‫בן עשו במצות אביו אחריו להרגו‪ ,‬והשיגו ולפי שגדל‬ ‫ויחר ליעקב וירב ללבן משמע שאמרו במנוחה‪ ,‬ואיך‬ ‫אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי‬ ‫יתכן שיעקב יחזיק מעמד בכל זה‪ ,‬איזה כוחות הי' לו‬ ‫של אבא‪ ,‬א"ל יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת‪.‬‬ ‫להתחזק?‬ ‫וצע"ט על אליפז עד כמה שגדל בחיקו של יצחק‪ ,‬וכי‬ ‫איזה ס"ד שישמע לציווי של אביו‪ ,‬וכי סבר דמצות‬ ‫ונראה להקדים בדברי חז"ל שמות רבה [פ"א ל"ב]‪ ,‬שלשה‬ ‫כיבוד או"א דוחה איסור רציחה וא"כ למה שואל איך‬ ‫מצאו זיווגן על הבאר יצחק יעקב ומשה‪ ,‬וצ"ב למה‬ ‫אני מקיים ציווי של אבי‪.‬‬ ‫דוקא באר‪ .‬ושמעתי לבאר בשם הג"ר אשר ווייס‬ ‫שליט"א‪ ,‬דהנה יש שלשה מקורות של מים‪ ,‬מעין באר‬ ‫וביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א ע"פ מה שהסביר‬ ‫ובור‪ ,‬מעין הוא כולו בידי שמים בלי תפיסת אדם כלל‪,‬‬ ‫פעם הג"ר יוסף לייב בלוך זצ"ל לאירגון שרצה שיחתום‬ ‫בור הוא כולו בידי אדם שחופר בור ואח"כ יש למלאותו‬ ‫על תעמולה בשמירת שבת בשביל צעירים שירדו מן‬ ‫מים‪ ,‬אבל באר זה אמצעי‪ ,‬יש כבר מקור מי תהום למטה‬ ‫הדרך‪ ,‬ולא הסכים כיון שהפקירו כל שאר חלקי התורה‬ ‫רק שצריך לחפור להגיע לשם‪ ,‬כן בזיווג מצד אחד מ'‬ ‫ולא הי' איכפ"ל מה שפורקים עול בכל שאר איסורי‬ ‫יום קודם יצירת הולד וכו' וזה מן השמים‪ ,‬אבל עדיין‬ ‫תורה‪ ,‬והסביר דזה שיצאו גדולי ישראל נגד הציונים‬ ‫צריך לעשות השתדלות לחפש זיווגו ואח"כ לבנות ביתו‬ ‫חובבי ציון‪ ,‬הי' כיון שלקחו מצוה אחד ועשו מזה עיקר‬ ‫מתוך אהבה ואחוה‪ ,‬לזה צריך הרבה לחפור אבל המקור‬ ‫התורה והפקירו כל שאר מצוות התורה‪ ,‬ולפ"ז עיקר‬ ‫מים חיים נמצא כבר רק שצריך לחפור להגיע לשם‬ ‫נקודת הציונית אינו דוקא על מצות יישוב הארץ‪ ,‬אלא כל‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫מי שעושה עסק רק במצוה אחד על חשבון שאר‬ ‫המצוות הרי הוא ציוני‪ .‬ואמר הרב שליט"א דהציוני‬ ‫ולפ"ז י"ל‪ ,‬דכיון דיעקב ידע שיהי' אצל לבן לבד ולא‬ ‫הראשון הי' עשו שהי' ציוני לענין מצות כיבוד אב וא"כ‬ ‫יהי' לו שום עזר מהסביבה שלו כדי לחפור הבאר‪ ,‬לזה‬ ‫לא פלא דיהי' הוו"א דיהי' דוחה גם איסור רציחה‪ .‬וכן‬ ‫כבר הכין עצמו עשרות שנים קודם‪ ,‬וע"י שקידת התורה‬ ‫הוא בכל מי שעושה כל האידישקייט על ענין אחד כגון‬ ‫בהתמדה רבה חפר בעצמו הבאר מים חיים‪ ,‬עד‬ ‫בנושא של בחירות מי שכל היידישקייט שלו הוא‬ ‫שבהגעתו לחרן כבר מצא שם באר מוכן‪ ,‬וכל מה שהי'‬ ‫להתנגד לבחירות הוא ג"כ ציוני‪ ,‬וכן להיפך מי שכל‬ ‫צריך לעשות הי' רק לגולל האבן מע"פ הבאר‪ ,‬ואז שוב‬ ‫עסקו הוא רק בחירות‪ ,‬וכן בשאר ענינים שא"צ לפורטם‪.‬‬ ‫לא הי' איכפ"ל מי יושב אצלו בחתונה ושבע ברכות‬ ‫שכבר הגיע לדרגה דויותר יעקב לבדו להיות לבדו עם‬ ‫התחזקות יעקב אבינו אצל לבן‬ ‫הקב"ה‪ .‬ולדברינו לעיל הי' שקידתו בתורה בכזה עמל‬ ‫הנה ננסה קצת לתאר מה שעבר על יעקב בהיותו אצל‬ ‫ועיון עד שהי' במצב שעשוע של תורה כל עת ותו לא‬ ‫לבן‪ ,‬הרי הוא הגיע לבד בלי כסף ובלי תמיכת אב ואם‬ ‫הי' איכפ"ל כלל מה שקורה סביבתו‪.‬‬ ‫ואף שבוודאי התפללו עליו כל יום‪ ,‬מ"מ הוא הי' לבד‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬וכמ"ש במדרש שהבאנו לעיל‪ ,‬שאמר אשא‬ ‫מה שהציע יעקב שבע שנים‬ ‫עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי לית אנא אוביד סברי מן‬ ‫ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים‬ ‫בוראי‪ ,‬הרי שהוצרך לחיזוק גדול‪ .‬ואח"כ עבד קשה אצל‬ ‫וגו' [שם י"ח]‬ ‫לבן בשביל רחל ורימה אותו לתת לו את לאה‪ ,‬וננסה‬ ‫לתאר איך עבר החופה והחתונה והשבע ברכות של אבינו‬ ‫וק' למה הציע ז' שנים בלי שנתבקש‪ ,‬ותי' חזקוני דסבר‬ ‫יעקב‪ ,‬הרי לא הי' לו מסדר קידושין חשוב‪ ,‬ולא הי' לו‬ ‫דוודאי לא יסכים לתת אשה יפה כרחל בפחות מזה‪,‬‬ ‫מי לכבד בשבע ברכות‪ ,‬והשושבינים שלו הרי הוא חמיו‬ ‫שחורש עליו רעות כל הזמן‪ ,‬וחוץ מזה גם אומר לו מוסר‬ ‫‪ 56‬זה הי' המעשה אבות סימן לבנים לוירעו אותנו המצרים שעשו אותנו‬ ‫כל הזמן‪ ,‬כמו "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני‬ ‫רע‪[ .‬הגר"א]‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫רמאותו של לבן‬ ‫ורבינו בחיי כ' דהמתין שתהי' ראוי' להריון‪ ,‬וכ"כ‬ ‫ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש‬ ‫בספורנו והוסיף דבזמן ארוך כזה יוכל להשיא הגדולה‪,‬‬ ‫אחר [שם י"ט]‬ ‫ומה שבאמת לא השיא את לאה בזמן זה תי' דו"ז הג"ר‬ ‫בצלאל זצ"ל ‪ 57‬דאף אחד לא רצה להשתדך אתו כיון‬ ‫ובתוס' השלם פי'‪ ,‬דעדיף לתת לקרוב משפחה בלי כסף‬ ‫שהי' רמאי גדול‪ .‬ועדיין ק' דא"כ למה בלאה הי' צריך‬ ‫מלתת לאיש אחר גם עם כסף מלא‪ .‬ולפ"ז אין כאן שום‬ ‫לעבוד עוד ז' שנים הרי לא היתה יפה וגם היתה כבר‬ ‫כוונה רעה‪ .‬ובספר פה קדוש לרבי יצחק מוואלוזין זצ"ל‬ ‫גדולה‪ ,‬וצ"ל דז' שנים ראשונות הי' על לאה ובשביל‬ ‫פי' בדרך צחות‪ ,‬דאמר כן כדי שאם יעקב יבוא אליו‬ ‫רחל היה לו לעבוד ז' שנים עבור יופי'‪ ,‬אבל לטעמא‬ ‫בטענות אח"כ על שרימה אותו‪ ,‬יאמר לו שמעולם לא‬ ‫דהמתין שתהי' גדולה ל"ש זה‪ ,‬וגם דבמלבי"ם כ' דז'‬ ‫אמר שיתתנה לו רק שאם כבר נותן עדיף לתת לו מאיש‬ ‫ראשונות הי' על רחל וז' אחרונות הי' בשביל לאה‪ ,‬עוד‬ ‫אחר‪ ,‬אבל אם לא נותן לאיש אחר גם לו א"צ ליתן‪.‬‬ ‫יל"ע למה בשביל רחל לא הי' צריך לחכות עד גמר ז'‬ ‫והוסיף הג"ר אליהו דיסקין שליט"א הסיפור בגביר קמצן‬ ‫שנים רק קיבלה מיד אחר שבע ברכות‪ ,‬ובפשטות כיון‬ ‫שסירב לתת צדקה ואמר שיש לו אח עני ואביון מטופל‬ ‫דכ"כ לא הי' לבן רשע שיצטרך לחכות שוב ז' שנים‪.‬‬ ‫בבנים‪ ,‬וכשהתברר דגם לאחיו אינו נותן אמר "וכי‬ ‫אמרתי שאני נותן לו? רק כוונתי שאם אני נותן אני צריך‬ ‫אולם למעיין בזוה"ק‪[ ,‬קנ"ד א'] יראה סודן של דברים‪,‬‬ ‫דהק' ג"כ כקו' הנ"ל דלמה לא הציע י' חדשים וכדו'‬ ‫לתת לאחי קודם‪ ,‬אבל אם לו איני נותן כש"כ שאיני צריך‬ ‫ליתן לזרים"‪.‬‬ ‫ותי' שהי' לו סוד גדול בזה שלא יאמרו דנושא אותה‬ ‫בעבור יופיה‪ ,‬רק דכיון סיהרא היא בת ז' שנין רצה לקחת‬ ‫חתן שרימה את המוזמנים‬ ‫הארת ז' שנים העליונים‪ ,‬שהוא נגד ז' ספירות‪ ,‬וכל‬ ‫הארות של בחי' שבע שנים האירו עליו אחרי שעבד‬ ‫ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה‪:‬‬ ‫[שם כ"ב]‬ ‫שבע שנים‪ ,‬וכשיעקב גמר ז' שנים יצא בת קול לנחם‬ ‫יעקב על שנצטער על שרימה אותו לבן‪ ,‬דמתחלה יש‬ ‫ובמדרש‪ ,‬שאנשי המקום ג"כ הסכימו אתו [ובתרגום‬ ‫לתקן עולם הנעלם ואח"כ עולם הגלוי‪ ,‬ורחל הוא בחי'‬ ‫יונתן מבואר דהם יעצו לו זאת כדי שישאר שם ‪ ]58‬ולפני‬ ‫שמיטה שהוא עולם נגלה‪ ,‬ולאה בחי' יובל עלמא‬ ‫המשתה לקח משכונות מכל אנשי עירו שלא יפרסמו‬ ‫דאיתכסיא‪ ,‬שאין בזה השגה‪ ,‬ולכן הי' צריך להיות‬ ‫לאחרים‪ ,‬ובזה קנה בשר ויין לסעודה ונמצא שרימה גם‬ ‫דיעקב יעבוד באופן שאין לו השגה שעובד בשביל לאה‪,‬‬ ‫אנשי מקומו‪ .‬ובס' פה קדוש פי' בזה מה שכ' מתחלה‬ ‫וכיון דלאה בחי' יובל‪ ,‬ויובל בעצם הוא ז' פעמים ז'‬ ‫שאסף אנשי המקום ורק אח"כ עשה משתה‪ .‬והג"ר‬ ‫הושלם ד"ז ע"י שבעת ימי המשתה דכל יום משבעת ימי‬ ‫ישראל דוד שלזינגר שליט"א פי' בעידן חדוותא ‪ 59‬בדרך‬ ‫המשתה ע"י פנים חדשות יש ז' ברכות‪ ,‬וא"כ יוצא‬ ‫צחות‪ ,‬מש"כ שאסף קודם את אנשי המקום ורק אח"כ‬ ‫חשבון מ"ט כענין שנות יובל‪ .‬ולמד מזה בזוה"ק דאם‬ ‫עשה משתה‪ ,‬כיון שהי' קמצן גדול ומקודם רצה לראות‬ ‫אדם עובד על מה שנגלה לו זוכה בדבר הנסתר ממנו‪ .‬ואז‬ ‫מי בא‪ ,‬וגם אח"כ יבדוק מה מגיע לכל אדם ולדקדק‬ ‫עבד לבחי' רחל‪ ,‬ולזה הי' סגי בזה שקיבל על עצמו‬ ‫איפה ישב ולא הי' אח"כ שום מקום פנוי‪ ,‬אולם אצל‬ ‫לעבוד בשביל רחל‪ ,‬שכבר קיבל מעכשיו אורו של רחל‪,‬‬ ‫אברהם מצינו שעשה משתה גדול [לעיל כ"א ח'] היינו‬ ‫אבל בשביל לאה לא הי' סגי בקבלה‪ ,‬כיון דאצלה הי'‬ ‫שכבר הכין לפני שבאו אנשים משתה גדול בריווח‪ ,‬שכל‬ ‫התחלת התיקון‪ ,‬אבל ברחל שכבר המשיך ההארה‬ ‫מי שרוצה יוכל לבוא וגם אחרי שבאו יוכל לשבת איפה‬ ‫משבע ספירות עליונות לצורך לאה‪ ,‬הי' סגי בקבלה‪.‬‬ ‫שרוצה ולקחת מה שרוצה‪.‬‬ ‫ומסיים שם דבא ר' אבא ונשק לר' אלעזר שאמר דרוש זה‬ ‫ואמר בריך רחמנא דזכינא להאי קרא על ההוא אתר כתיב‬ ‫והנה אמר הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א שהגאון רבי‬ ‫ה' חפץ למען צדקו וגו'‪.‬‬ ‫יחזקאל אברמסקי זצ"ל הי' מאוד שמח‪ ,‬אם נזדמן שאלה‬ ‫להלכה שקשור לפרשת השבוע‪ .‬וכן הגיע לפתחו [של‬ ‫ולמדנו מכאן חיזוק גדול‪ ,‬דפעמים אדם מתייגע על ענין‬ ‫הגרי"צ] בפ' זו שאלה ששייך לחתונה של לבן‪ ,‬שבזמן‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬ואינו רואה התקדמות‪ ,‬ויתכן דע"י עבודתו‬ ‫הקורונה שע"פ חוק הי' מוספר המוזמנים מוגבל‪ ,‬הי'‬ ‫בענין נגלה‪ ,‬הוא זוכה לדברים נסתרים בנשמתו שאין לו‬ ‫חתן שהזמין הרבה אורחים הרבה מעבר לחוק‪ ,‬ומנהגם‬ ‫בהן השגה‪ ,‬ועיקר צורת הזכיי' בזה הוא רק כשאינו יודע‬ ‫ואינו מבין‪.‬‬ ‫‪ 58‬ראה לעיל דכנראה זה מקורו של רש"י ר"פ תולדות דמקומה של‬ ‫רבקה אנשי רשע‪ ,‬דאין לך רשעות גדולה מזו שבשביל רווחים עצמיים‬ ‫היו מוכנים לגרום ליעקב כזה עגמת נפש‪.‬‬ ‫‪ 59‬כשעשו לו בית מדרשו שמחת שבע ברכות בשנת תשס"ט‪.‬‬ ‫‪ 57‬בצל הקודש עמ' ק"ס‪.‬‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫קשה טובא דהרי לאה התעברה מביאה ראשונה כמו‬ ‫היה שכפי יקרות החתונה נותנים המוזמנים כסף‪[ ,‬כ"ה‬ ‫שמפורש ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני‪ ,‬וא"כ כבר‬ ‫מנהג חלק מהספרדים וזה עוזר הרבה לחתן ילד] והגיעו ונתנו‬ ‫נתעברה לפני שידע שהיא לאה ועדיין לא היתה שנואה‪,‬‬ ‫לחתן הרבה צקים‪ ,‬ומיד אחר החופה הגיע משטרה‬ ‫וא"כ למה פתח ה' את רחמה מיד?‬ ‫ופיזר את כולם‪ ,‬וחשדו את החתן שמעולם לא הכין‬ ‫סעודה כיון שידע שבלא"ה לא יוכלו לעשות חתונה‬ ‫ומכאן הוכיח הג"ר אליהו דיסקין שליט"א יסודו של‬ ‫גדולה כזו‪ ,‬ולכן רצו לדעת אם יכולים לבטל הצקים‪,‬‬ ‫המהרש"ם‪[ ,‬ל"מ] בעיר שפחד מהצבא שיכנסו לעיר‪,‬‬ ‫ואמר הגרי"צ דכיון דלחתן יש חזקת כשרות ואין הוכחה‬ ‫ושלחו פדיון לרבי ובסוף לא באו ונתברר שההחלטה‬ ‫שרימה אותם לא יכולים לבטל‪ .‬אולם יש לדון מצד אחר‬ ‫לזה כבר הי' לפני ששלחו הפדיון‪ ,‬ופסק המהרש"ם‬ ‫כיון דנתנו על דעת שיקבלו אוכל ולא קיבלו‪ ,‬אולי‬ ‫דעדיין י"ל דהי' בזכות הפדיון‪ ,‬רק הקב"ה יודע עתידות‬ ‫יכולים לחזור בהם‪ ,‬והעיר ידידי הרב יצחק יונגרייז‬ ‫ושלח הישועה מכח הפדיון שיהי' אח"כ‪ .‬והוכיח כן‬ ‫שליט"א‪ ,‬דהדבר תלוי בדעות הפוסקים אם צק נקרא‬ ‫ממה שנתברך בית עובד אדום הגיתי בילדים אחרי שלש‬ ‫שטר התחייבות או סתם הוראה לבנק‪ ,‬דאם זה שטר‬ ‫חדשים שהי' שם הארון‪ ,‬והרי א"כ בהכרח כבר נתעברו‬ ‫התחייבות כבר התחייב וא"י לבטלו אא"כ הוא מוכיח‬ ‫לפני זה אלא התעברו ע"ש העתיד וא"כ ה"נ כבר ידע‬ ‫שלא נתחייב אבל אי זה סתם הוראה לבנק א"כ אם לא‬ ‫הקב"ה שיהי' מצב של שנאה ולכן כבר פתח רחמה מיד‪.‬‬ ‫אכל אולי יכול לחזור בו אבל אם אכל יתכן דזה כבר‬ ‫אולם ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דחה כל הראי'‬ ‫תשלום תמורת האוכל שקיבל‪ ,‬וידידי הרב יעקב יוסף‬ ‫דיתכן דכיון דאשה פולטת הזרע עד ג' ימים אולי לא‬ ‫לרנר שליט"א העיר דאולי תלוי בסוגיא דשושבינות‬ ‫נקלט אצלה הזרע רק אחר שנתודע ליעקב דהנה היא‬ ‫בב"ב קמ"ד‪ :‬ויל"ע‪.‬‬ ‫לאה‪ ,‬והקושיא יהי' רק אי נימא דעיקר השנאה הי' אחרי‬ ‫ונִ ְּתנָה בלשון רבים‬ ‫שנשאה לרחל והי' מורגש הבדל בין אהבת רחל ללאה‪.‬‬ ‫מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת וגו' [שם‬ ‫קדמתה לאה ברחמים‬ ‫כ"ז]‬ ‫והנה בגמרא ב"ב שם מבואר דראוי היתה בכורה לצאת‬ ‫וברש"י ונתנה לשון רבים כמו ונשרפה נרדה ונבלה וכו'‬ ‫מרחל אלא שקדמתה לאה ברחמים‪ ,‬וצ"ע הרי לפי מה‬ ‫והק' רמב"ן דלמה ידבר יחיד בלשון רבים‪ ,‬ואולי יחשוב‬ ‫שפירשו שם כי שנואה לאה הכוונה ששנואין מעשה‬ ‫שהוא דרך הנכבדים‪ .‬עוד פי' שדיבר בלשון ערמה דלכן‬ ‫עשו בעיני' א"כ זהו הטעם שילדה ראשון‪ ,‬ונר' ע"פ ד'‬ ‫לא יעשה כן במקומינו כי לא יניחוני אנשי המקום‬ ‫הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל בס' שערים בתפלה שער‬ ‫לעשות כן כי נבלה היא‪ ,‬אבל מלא שבוע זאת ותינתן לך‬ ‫הביצור ושער השועה‪ ,‬דכל שהאדם מרגיש יותר בגודל‬ ‫אני וגם כל אנשי המקום שכולם יסכימו לכך‪ .‬והג"ר‬ ‫נחיצות הענין ושזה הכרח בשבילו ושכל חייו תלויים בו‬ ‫אליהו דיסקין שליט"א פי' בדרך צחות שדיבר כמו‬ ‫כך תתקבל בקשתו וכמבואר בחז"ל בכמה דוכתי‪ ,‬וא"כ‬ ‫הקומוניסטים‪ ,‬או כמו הקיבוצים של השומר הצעיר‪,‬‬ ‫י"ל דבזה שבקשה ובכתה הרבה דמעות כ"כ עד שנשרו‬ ‫שהכל במקום זה שייך לכולם‪ ,‬ומשו"ז הי' יכול אח"כ‬ ‫ריסי עיני' בזה גילתה עד כמה שנואין מעשה עשו בעיני'‬ ‫לתלות באנשי המקום‪.‬‬ ‫עד שלא שווה לה לחיות‪ ,‬לכן נתקבלה תפלתה ועי"ז‬ ‫זכתה גם לבכורה‪ .‬והוסיף גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר‬ ‫ממתי היתה לאה שנואה‬ ‫שליט"א [בספרו נפלאות מתורתך] דמדוקדק ל' הגמ' אלא‬ ‫וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה‪[ :‬שם‬ ‫שקדמתה לאה ברחמים נקט ל' רחמים דדוקא בסוג‬ ‫ל"א]‬ ‫תפלה כזה שהיא בגדר תחנונים שנמצאת בצרה גדולה‬ ‫ומעוררת רחמנות כפשוטו‪ ,‬רק עי"ז זכתה לבנים‪ .‬וגדר‬ ‫הנה בב"ב קכג‪ .‬פי' דל"ה שנואה ממש רק ששנואין‬ ‫זה של תפלה ביכולת לשנות את הזווג וכלשון הגמ'‬ ‫מעשה עשיו בעיני'‪ ,‬אולם לפי פשטות המפרשים‬ ‫מו"ק יח‪ :‬שמא יקדמנו אחר ברחמים‪ .‬וגם למדנו דאפשר‬ ‫השנאה נבע מחמת הרמאות של הנישואין‪ ,‬כדכתב‬ ‫עי"ז לזכות ליותר ממה שמתפללים דהיא רק התפללה‬ ‫הרמב"ן שהי' לה להגיד שהיא לאה או לרמז‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫להנשא ליעקב וקיבלה גם הבכורה‪.‬‬ ‫השנאה הי' רק אחרי שידע שהיא לאה‪ 60 ,‬וכן מבואר‬ ‫במהרש"א [ב"ב קכג‪ .‬ד"ה אילימא] דהא דאין ראובן נקרא‬ ‫השמות של השבטים נוגעים להם בעצמם‬ ‫בן שנואה כיון דמתחלה לא ידע שנתעברה מביאה‬ ‫ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן וגו'‬ ‫ראשונה ואז לא שנאה עדיין‪ ,‬ורק אח"כ שנאה‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫ותקרא שמו שמעון וכן כל השבטים [שם כ"ט‬ ‫ל"ב]‬ ‫‪ 60‬אבל הטור פי' שהשנאה הי' קודם הנישואין‪.‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫נפתלי קיבל מאמו מדת ההשתוות‬ ‫הנה מצינו אצל האמהות שנתנו שמות לבניהם על מה‬ ‫שאירע להם בעצמם‪ ,‬גם של"ש לילד כלל‪ ,‬ותמוה דשם‬ ‫והנה לנתבאר לעיל בשם דו"ז‪ ,‬דמה שהבן הנולד הי'‬ ‫זה שייך אלי' ואיזה שייכות הוא לבן‪ ,‬שכשיתגדל יהי'‬ ‫צריך להקרא ע"ש ההרגשות של האמהות לפי שהם‬ ‫נקרא ע"ש מאורע זה‪ .‬ואמר בזה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל‬ ‫צריכים להמשיך הרגשות אלו‪ ,‬א"ש דלפ"ז נפתלי הוא‬ ‫‪ 61‬דמה שהוא לימוד וחיזוק אצל ההורים הוא גם לימוד‬ ‫זה שקיבל בשורש נשמתו חיזוק גדול במדת ההשתוות‬ ‫וחיזוק אצל הבן‪ ,‬וכשק וראים שם לילד הוא בין‬ ‫ושמחה שאצלו לא משנה כלום כיון שהכל כפי רצון ה'‪,‬‬ ‫לההורים בין להבן‪ ,‬השם שההורים שנותנים לבניהם‬ ‫ולפ"ז י"ל דדוקא בחלקו של נפתלי נרמז ענין ההודאה‬ ‫מחייב אותו ללכת בדרכי אבותיו‪ .‬וראה בקטע הבא‬ ‫והשבח להקב"ה‪ ,‬שנא' בפ' ויחי "נפתלי אילה שלוחה‬ ‫בנפתלי דוגמא לענין זה‪.‬‬ ‫הנותן אמרי שפר" [לקמן מ"ט כ"א] ופי' בתרגום "נפתלי‬ ‫בארעא טבא עדב ואחסנתי' תהא מעבדין פירין יהון‬ ‫מדת ההשתוות שנרמז בשם נפתלי‬ ‫מודן ומברכין עליהן" וצ"ע וכי שאר שבטים א"צ‬ ‫ותאמר רחל נפתולי אלקים נפתלתי וגו' [ל' ח']‬ ‫להודות על חלקם‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דזה הי' המדה המיוחדת‬ ‫של נפתלי להודות על כל דבר ולהיות מרוצה ושמח‬ ‫וברש"י מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל‬ ‫בחלקו‪ ,‬ולכן חלקו של נפתלי מסוגל לענין זה‪ ,‬לראות‬ ‫חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים‬ ‫ולהכיר רק הטוב שבכל דבר ולהודות ע"ז‪ .‬וד"ז מתאים‬ ‫וכו' וכבר העיר הגר"א באדרת אליהו [במדבר א' כ'] דאין‬ ‫בדברי קדו' לוי עה"פ ויחי שם שהבאנו לעיל דנפתלי‬ ‫הכוונה שהתחברה עם לאה בעצמה‪ ,‬שהרי אינה שווה‬ ‫אילה שלוחה מורה על אמונה דרמוז ברגלים ולזה נשעה‬ ‫לה במנין הבנים אלא הכוונה דשפחתה של רחל שווה‬ ‫קל ללכת דע"י האמונה בהקב"ה ממילא משורר תמיד‪.‬‬ ‫לשפחתה של לאה וצ"ב‪ .‬ובחת"ס [עמ' ק"נ ד"ה נפתולי] כ'‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫דלכ"כ אלקים דרק כלפי הקב"ה היא שווה עם אחותה‬ ‫וכבר הארכנו במקו"א בפ' במדבר ופ' נשא דזה הי'‬ ‫כין דהמגדל בנו של חבירו כאילו ילדו‪ .‬ועדיין לשון גם‬ ‫מדתו של נפתלי שכתוב בפ' וזאת הברכה "נפתלי שבע‬ ‫יכולתי צ"ב לפי' זה‪ .‬ועי"ש עוד ברש"י פירושים אחרים‬ ‫רצון" ומלא ברכת ה'‪[ .‬דברים ל"ג כ"ג] וביארנו ענין‬ ‫דקאי על תפלה‪.‬‬ ‫השביעות רצון ע"פ גמ' מגילה ו‪ .‬עה"פ זבולון חרף‬ ‫והג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א ביאר ע"פ דברי‬ ‫נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה‪ ,‬דזבולון מתרעם על‬ ‫המלבי"ם כאן שפי' ג"כ שהוא מלשון צמיד פתיל אבל‬ ‫מדותיו היה דהי' לו טענות להקב"ה למה לאחיי נפתלי‬ ‫לא מצד חלק החיבו ר רק במובן כיסוי וחותם‪ ,‬וביאורו‬ ‫נתת שד ות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות‪ ,‬לאחיי נתת‬ ‫שהענינים שביני ובין אחותי מדוע ילדה היא ולא אנכי‬ ‫להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות‪ .‬אבל נפתלי לא מצינו‬ ‫יש בזה נפתולי אלקים‪ ,‬כלומר סודות אלקים ודברים‬ ‫שהי' לו טענות ואף שיתכן דלא הי' לו על מה להתלונן‪,‬‬ ‫נעלמים מכוסים מעין בשר‪ ,‬אשר בם נפתל ונתכסה עניני‬ ‫אולם י"ל דנפתלי מדת שביעות רצון הי' לו דכל מה‬ ‫כי מי יעמוד בסוד ה' ולפ"ז ביאר גם יכלתי היינו‬ ‫שניתן לו הי' מרוצה מזה‪ .‬וי"ל דלזה גופא קיבל באמת‬ ‫שאסבול אותם בשמחה‪.‬‬ ‫חלק טוב מאד של שדות וכרמים‪ ,‬כיון שתמיד הי' מדתו‬ ‫להיות שבע רצון בלי להתלונן‪ ,‬ולהודות על כל דבר‬ ‫ולפ"ז יל"פ כן ג ם בדעת מנחם בן סרוק‪ ,‬דכיון דקיבלה‬ ‫ממילא באמת קיבל חלק טוב‪ .‬וכ"כ אור החיים הק'‬ ‫הכל באהבה ובשמחה‪ ,‬ממילא היתה הרגשתה דעד כמה‬ ‫[במדבר ז' ע"ח] דלכן הי' שם הנשיא שלו אחירע בן עינן‬ ‫שיש להקב"ה חשבונות שלא יהי' לה לעצמה ילדים אז‬ ‫כיון דהי' שמח בחלקו בימים ודגים וחלק אחיו הי' רע‬ ‫הרגישה כאילו היא שווה עם אחותה‪ ,‬ולא איכפ"ל אם רק‬ ‫בעיניו‪.‬‬ ‫לשפחתה יש בן‪ ,‬וכל מה שהיתה מתלוננת ליעקב הי' עד‬ ‫כמה שהרגישה שהקב"ה רוצה שתעמיד ילדים רק שלא‬ ‫עוד ביארנו די"ל בדרך צחות דלכן מצינו לו במנין‬ ‫עשתה מספיק‪ .‬ויתכן שהרגשת השתוות זו קיבלה מיעקב‬ ‫דבמדבר וכן במנין דפינחס‪ ,‬דנמנה אחרון מכל השבטים‪,‬‬ ‫בעצמו לפי הנתב' במדרש בריש הפרשה דעיקר הילוך‬ ‫דבאמת הי' דבר חשוב להיות ראשון כמבואר ברש"י‬ ‫יעקב לחרן הי' עם דרגת בטחון עצומה ועם מדת‬ ‫[נשא שם י"ט] דהי' לראובן טענות שדיי שקדמני יהודה‬ ‫ההשתוות‪ ,‬וזה נשפע גם על רחל‪.‬‬ ‫וכו' נמצא דהי' משמעות להיות קודם‪ ,‬ואעפ"כ הי' הוא‬ ‫בסוף ולא נדחף להיות קודם‪ ,‬והטעם כיון דהיה מיוחד‬ ‫במדת ההשתוות‪ ,‬וממילא אם רצון ה' שיהי' לאחרונה‬ ‫קיבל זה בשמחה והרגיש התחברות שווה בשווה עם‬ ‫יהודה שהוא בראשונה ולכן רק נפתלי הי' הקב"ה יכול‬ ‫‪ 61‬בסעודת ברית מילה לאחי הרב בנציון שליט"א שהי' דו"ז הסנדק‬ ‫שלו‪- ,‬בצל הקודש עמ' ק"ס‪ -‬ומסתמא הי' כוונתו כיון שנקרא ע"ש מו"ז‬ ‫לשים בסוף‪.‬‬ ‫הג"ר בנציון זצ"ל ממילא יש לו להמשיך בדרכיו‪.‬‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫הדין ודברים בין רחל ולאה בענין הדודאים‬ ‫ובזה ביארנו דגם בזה שהי' להן ריבוי בנות ולא כ"כ‬ ‫וילך ראובן וגו' תני נא לי מדודאי בנך ותאמר לה‬ ‫בנים‪[ ,‬כמבואר בבעל הטורים במדבר א' מ"ב] ג"כ לא‬ ‫המעט קחתך את אישי ולקחת גם מדודאי בני‬ ‫התלוננו רק שהודו ושבחו להקב"ה על הבנות שיש להם‬ ‫וגו'‪[ .‬שם יד טו]‬ ‫אף שנחסר להם בלימוד תורה ועוד חסרונות וכמבואר‬ ‫בב"ב בפ' מי שמת‪ ,‬מ"מ ראו תמיד הטוב במה שהי'‬ ‫כל פרשה זו הפלא ופלא איך לאה עונה כן לרחל‪ ,‬והלא‬ ‫להם‪ ,‬ויתכן שהקב"ה ידע שצריך מספר מסויים של בנות‬ ‫אחותה מבקשת ממנה דבר קטן‪ ,‬ובבית כזה שהתחנכו‬ ‫בכלל ישראל‪ ,‬וכיון שידע שנפתלי לא יתלונן לכן‬ ‫על גמילות חסדים איך יש בכלל נדון בזה‪ ,‬ובפרט עוד‬ ‫התברכו ברבוי בנות‪.‬‬ ‫לענות בצורה חריפה המעט קחתך וגו' וזה לבד ממה‬ ‫שתמוה ביותר שעיקר הויית לאה בביתו של יעקב הוא‬ ‫והדברים מתאימים לכפר מירון הנמצא בחלקו של‬ ‫רק בזכות מה שמסר לה רחל הסימנים? [וי"א שזה חלק‬ ‫נפתלי‪ ,‬ששמה הוא המקום שכלל ישראל מגיע מדי שנה‬ ‫מגדלות רחל שמעולם לא ידעה לאה שזה הי' בגדר מסירת‬ ‫בשנה להודות ולשבח להקב"ה ושם יש ריבוי ברכות‬ ‫סימנים] וגם מהו תשובת רחל לכן ישכב עמך הלילה וגו'‬ ‫הנהנין‪ ,‬וכבר הבאנו חידושו של הארץ צבי מקוזגלוב‪,‬‬ ‫מה שייך בזה מכירה וחליפין?‬ ‫דבמירון ברכת הנהנין דאו' שכ"ה שי' רשב"י‪ .‬וא"ש‬ ‫דשם המקום מסוגל להרגשותיו של נפתלי‪ ,‬ומאידך גם‬ ‫עוד צ"ע בד' חז"ל והובא ברש"י כאן דלפי שזלזלה‬ ‫חלק התפלה הנרמז בנפתלי כמבואר ברש"י‪.‬‬ ‫במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמה‪ ,‬והלא על עיקר‬ ‫דבר זה שויתרה לאחותה להנשא ליעקב והי' סיכוי גדול‬ ‫ולדברינו כל מעלתו זה בא מחמת הרגשותי' של רחל‬ ‫שלא תנשא כלל ליעקב ע"ז לא נתבעה‪ ,‬וכאן שזה רק על‬ ‫באומרה נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי‪.‬‬ ‫לילה אחד בשביל שיהי' לה אפשרות ללדת כבר נקרא‬ ‫זילזול? עוד צ"ע הרי מבואר במדרש [ב"ר עב ג] והובא‬ ‫החידוש במה שלא לקח ראובן מן הגזל‬ ‫ברש"י פ' ויחי [לקמן מח ז] דמה שנקברה בבית לחם הי'‬ ‫וילך ראובן בימי קציר חיטים וגו' [שם י"ד]‬ ‫כדי שתהא עזרה לבניה כשיגלם נבוזראדן והיו עוברים‬ ‫דרך אפרת‪ ,‬או שלא יהי' שתי אחיות קבורים יחד‪ ,‬וכאן‬ ‫וברש"י להגיד שבחן של שבטים שעת הקציר הי' ולא‬ ‫כ' דהי' זה בשביל שזלזלה במשכב הצדיק ועמד בזה‬ ‫פשט ידו בגזל אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו‪.‬‬ ‫בפרשת דרכים דרוש כ"ו ונקט דאכן יש בזה מח' בחז"ל‬ ‫וצע"ט וכי רבותא הוא על שבטי קה שלא פשטו ידיהם‬ ‫ותלוי האם מעשה הדודאים הוא שבח לרחל או גנאי‬ ‫בגזל‪ .‬ותי' בזה הג"ר עזריאל רויזנבוים זצ"ל ‪ 62‬ר"מ‬ ‫[ובזה מסביר הפסוקים בפ' ויחי למה פייס יעקב ליוסף על זה רק‬ ‫בישיבת בית יוסף דגייטסהעד דאולי קמ"ל דהגם דגזל‬ ‫אחרי שנתן הבכורה ליוסף עי"ש וע"ע בפרדס יוסף כאן] גם‬ ‫עכו"ם מותר הקפידו בזה‪ .‬והעיר ע"ז אחי הג"ר יעקב‬ ‫המזרחי כאן העיר בזה ותי' דהא והא גרמא‪ .‬ובגור ארי'‬ ‫שליט"א דהרי גם אי הי' לאבות דין ישראל זה הי' רק‬ ‫למהר"ל תי' דוודאי שכיבתה עם הצדיק עדיפא מלהיות‬ ‫לחומרא ולא לקולא‪ ,‬א"כ ל"ש כלל ההיתר דגזל עכו"ם‪,‬‬ ‫טובה לבני' ולכן נחשב לעונש‪ .‬וצ"ע דבדברי יעקב‬ ‫והוסיף בזה מו"ר הג"ר אברהם גורביץ ר"י גייטסהעד‬ ‫ליוסף ביקש לפייסו על שלא הביאה למערת המכפלה‬ ‫שליט"א דדוחק לומר דעדיין הי' שייך היתר גזל עכו"ם‬ ‫בזה שתהי' טובה לכלל ישראל והלא עדיפא לה לשכב‬ ‫כיון דבני יעקב לא עבדו ע"ז והגוים עבדו ע"ז דלא‬ ‫עם הצדיק‪ ,‬וגור ארי' תי' דבאמת עיקר הפיוס לא הי' רק‬ ‫מצינו חילוק כזה‪ ,‬ומתחלה ניסה לומר דהחידוש הוא‬ ‫על שלא הכניסה לעיר בית לחם [שזה בא"י ממש‪ -‬דברי‬ ‫שהקפידו גם לא לקחת ממה שאין הבעלים מקפידים בו‬ ‫דוד להט"ז] רק נקברה בדרך‪ ,‬וט"ז כ' דבאמת גם‬ ‫כדי להתרחק מן הגזל‪ ,‬אולם העיר לו אחי שליט"א‬ ‫ממערת המכפלה יכולה להיות עזרה לבני' רק שיש יותר‬ ‫מלשון רש"י שלקחו מן ההפקר שאין הבעלים מקפידים‬ ‫התעוררות אם עוברים על יד קבר שלה‪ ,‬וכיון דבלא"ה‬ ‫בו‪ ,‬מ' דלא הקפידו ע"ז‪ ,‬ולכן תי' הג"ר אברהם שליט"א‬ ‫מחמת עונש אין יכולה להיות עם יעקב לכן נקברה בדרך‬ ‫דכיון דע"פ חשבון ראובן הי' קטן כבן ד' או ה' שנים‬ ‫ולא בעיר בית לחם ממש‪ .‬וצ"ע דמשמע דיעקב בא‬ ‫בלבד‪ ,‬הי' החידוש דאעפ"כ כבר הבין החומר של איסור‬ ‫לפייס יוסף שהוא מטריחו להביאו למערת המכפלה ולא‬ ‫גזל‪.‬‬ ‫עשה כן לאמא שלו משמע אותו דבר ממש‪.‬‬ ‫וראיתי ביאור נפלא בספר ויבינו במקרא להג"ר משה‬ ‫מרדכי קארפ שליט"א‪ ,‬ונביא זה בתוספת ביאור‪ ,‬דהנה‬ ‫בכל נישואין יש ב' חלקים יש חלק האישות שגרים ביחד‬ ‫‪ 62‬נלב"ע בליל שבת קודש פ' תולדות תשפ"ז מוקף בבניו‪ ,‬ותלמידו‬ ‫ויש חלק הילדים‪ ,‬ויש להוסיף כאן ד' אילת השחר‬ ‫חביבו אחי היקר הג"ר יעקב שליט"א שהי' זה תוך זמן קביעות אתו כל‬ ‫ליל שבת קודש‪.‬‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫שם יששכר וכל עניני השכר כאן‬ ‫שהשווה מש"כ בספר שמואל [א' א' ח'] דאלקנה אמר‬ ‫וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים‬ ‫לחנה למה תבכי הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים‪,‬‬ ‫בשדה וגו' ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא‬ ‫מבואר דיש מציאות דאהבת בעלה עדיפא וטוב לה יותר‬ ‫כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה‬ ‫מבנים‪ ,‬וכאן בנישואי יעקב לרחל ולאה הי' הנישואין‬ ‫הוא‪ :‬וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב‬ ‫מחולק לשתים‪ ,‬דחלק האישות הי' בעיקר אצל רחל אבל‬ ‫בן חמישי‪ :‬ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר‬ ‫חלק הילדים הי' אצל לאה וזה היתה תקוות לאה‬ ‫נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר‪[ :‬שם‬ ‫ש לפחות יהי' ליעקב אהבה אלי' בשביל חלק הילדים‬ ‫יד‪ -‬יח]‬ ‫ולזה השתדלה להוסיף עוד בנים ע"י הדודאים דאז‬ ‫תגדל האהבה‪ ,‬ובזה שביקשה רחל את הדודאים הרי היא‬ ‫הנה אם נתעמק בטעם שם יששכר חזינן דכמה ענינים‬ ‫רוצה לקחת גם חלק הילדים חוץ מחלק האישות ולזה‬ ‫סובבים כאן בענין שכר‪ ,‬מתחלה מה שאמרה ליעקב כי‬ ‫הי' ללאה טענות דא"כ יופחת אלי האהבה‪ ,‬ולזה גילתה‬ ‫שכר שכרתיך בדודאי בני‪ ,‬ואח"כ מה שקרא לאה שם‬ ‫רחל בדעתה דאצלה עדיפא חלק הבנים מחלק האישות‬ ‫יששכר על שנתן אלקים שכרי אשר נתנתי שפחתי לאישי‬ ‫עד כדי כך שמוותרת על חלק האישות‪ ,‬דאל"כ היתה‬ ‫שפחתה ליעקב‪ ,‬ובתרגום יונתן הוסיף דכמו כן עתידים‬ ‫אומרת לעצמה כמו שאמר אלקנה לחנה הלא אנכי טוב‬ ‫בניו לקבל שכר טוב על שהינם עוסקים בתורה‪ .‬וצ"ב‬ ‫לך מעשרה בנים‪ .‬ולזה גם לא זכתה להקבר עמו‪ ,‬וחזינן‬ ‫למה טעם שם יששכר הוא רק עבור נתינת השפחה ולא‬ ‫שבאמת זה גופא שנקברה בדרך בית לחם הי' לטובת‬ ‫מטעם שכר הדודאים‪.‬‬ ‫הילדים של כלל ישראל שהיא זה שבוכה עליהם כשהם‬ ‫הולכים בגלות דעדיפא לה טובת הבנים‪ ,‬אבל לאה היתה‬ ‫עוד יש לדון בענין ביטוי שם יששכר בשי"ן אחד לעומת‬ ‫עדיפא לה חלק האישות והאהבה ולכן זכתה להקבר‬ ‫מש"כ בשתי שיני"ן‪ .‬ולפני שנביא השיטות בזה יש‬ ‫עמה‪ ,‬ונמצא דטעמים של חז"ל משלימים זה לזה דהי'‬ ‫להקדים עיקר טעם שם יששכר ובאיזה שכר מדובר‬ ‫צריך שיהי' אחד מהם או רחל או לאה להיות בדרך עבור‬ ‫ולמה בכלל יש שני שיני"ן ועפי"ז להבין למה יש צד לא‬ ‫הילדים וגם שלא יהי' שתי אחיות ביחד‪ ,‬ודבר זה תלוי‬ ‫לבטא שי"ן אחד‪.‬‬ ‫מי עדיפא לי' להיות עם הילדים וכיון שרחל גילתה‬ ‫הנה רשב"ם וחזקוני פי' באמת דלכן נקרא יששכר ולא‬ ‫בדעתה שעדיפא לה דאגת הילדים לכן נבחרה היא‬ ‫ישכר דכולל שני שכרים‪ ,‬אחד שכר הדודאים ואחד שכר‬ ‫להיות שם בדרך‪ ,‬ואף דגם ממערת המכפלה יכולה‬ ‫שנתתי שפחתי לאישי‪ .‬והוסיף לזה בפי' ר' חיים פלטיאל‬ ‫להתפלל על בני' וכד' הט"ז‪ ,‬אבל דאגתה לילדיה הוא‬ ‫דלזה גופא אנו מבטאים שם יששכר רק בשי"ן אחד לפי‬ ‫כ"כ חזק עד שאם בזה שתהי' על אם הדרך יהי' יותר‬ ‫שלא רצינו להזכיר כי נתתי שפחתי לאישי שגנאי הוא‪.‬‬ ‫התעוררות וחיזוק לילדי' ע"י שיכולים לבכות על קברה‬ ‫ובהדר זקנים ובחת"ס בתורת משה כתבו להיפך דהשי"ן‬ ‫אז היא מוכנה גם לזה ומוותרת על הכל‪ ,‬ולכן לדורות‬ ‫שהיא בשכר הדודאים אינה נקראת לפי שהוא גנאי לומר‬ ‫אנו מתייחסים בעיקר לאמא רחל גם אם רוב כלל ישראל‬ ‫ששכרה יעקב לשכב עמה‪ .‬ולדבריו א"ש למה לאה לא‬ ‫הם לא נכדי רחל אבל היא קיבלה התפקיד של אמא של‬ ‫הזכיר השכר הדודאים כטעם לקריאת השם‪ .‬והוסיף‬ ‫כלל ישראל אבל לאה נמצאת במערת המכפלה עם יעקב‬ ‫חת"ס דלכן רק בפעם הראשון שע"כ צריך להודיע שמו‬ ‫בתור איש ואשתו‪[ .‬ובנוסח אחר שמעתי מהג"ר מאיר‬ ‫נקרא בב' שי"נין‪[ .‬כן הי' מנהג החת"ס] ובדעת זקנים‬ ‫ברקלי שליט"א דעיקר זכיית האדם הוא במה שעלה לו‬ ‫מבעה"ת כתב הטעם שלא מבטאין שי"ן אחד לפי‬ ‫ביגיעה ועמל ואצל לאה חלק הילדים הלך לה בקלות‬ ‫שניתנה ליוב בנו כדכתיב ובני יששכר וכו'‪ .‬אמר יששכר‬ ‫אבל חלק האישות והאהבה עלה לה ביגיעה ועמל לכן‬ ‫אין יוב שם הגון [וי"א שיוב בעצמו בא בטענות לאביו‬ ‫נשארה עם זה לנצח‪ ,‬מאידך אצל רחל חלק האישות הלך‬ ‫ע"ז] אוסיף לו אות אחת משמי ויקרא שמו ישוב והיינו‬ ‫לה בקלות אבל חלק הילדים עלה לה ביגיעה רבה לכן‬ ‫דכתיב בסדר פנחס לישוב‪ .‬ואלשיך [וכעי"ז בחת"ס בתורת‬ ‫נשארה עם זה לנצח] וכל זה ראה יעקב אבינו ברוח‬ ‫משה וקדושת לוי] צירף כל עניני השכר ביחד דלאה באת‬ ‫הקודש כשראה שרחל באה עם הצאן שהיא הולכת עם‬ ‫להוכיח דמה ששכרה את יעקב בלילה ההוא לא היתה‬ ‫הצאן קדשים כלל ישראל ודואגת עליהם תמיד ולכן לא‬ ‫לחיבת ביאה בעלמא‪ ,‬דא"כ למה נתתי שפחתי לאישי‬ ‫תקבר עמו‪ .‬וסיים הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו "וכ"ז‬ ‫למעט עונתי‪ ,‬ובהכרח דעיקר כוונתי להשיג כתר תורה‪,‬‬ ‫אמת ונכון בס"ד ומובטחני שאמותינו הקדושות רחל‬ ‫ולזה ותקרא שמו יששכר בשתי שינין שהוא על כוונתה‬ ‫ולאה ישמחו לקראתי עבור פשט אמיתי זה בהנהגתן‬ ‫על תורה‪ ,‬וזהו יש שכר שהוא על אוהבי התורה הוא‬ ‫הקדושה בס"ד"‪.‬‬ ‫שבט יששכר‪ ,‬שהוא כי התורה אומרת על לומדיה‬ ‫ואוהביה להנחיל אוהבי יש‪ ,‬הם י"ש עולמות‪ ,‬ולהיות‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫ג‪ :‬דבכה"ת כולה יש לקרוא תיבת יששכר בב' שינין‪.‬‬ ‫עיקר אוהביה מיששכר קראה שמו יששכר כי יש הוא‬ ‫[תשו' הגאונים גנזי שכטר עמ' ‪ 88‬בשם ר"ה גאון‪ ,‬ובהיכל הברכה‬ ‫השכר שלו‪.‬‬ ‫להרה"ק מקומרנא זצ"ל כאן כ' בחריפות דהקורא ישכר בשי"ן‬ ‫אחד ישכר פי דוברי שקר ובפר' במדבר כתב כן נהג מו"ר דודי‬ ‫והחיד"א בספרו נחל קדומים אות יד כ' בשם מהר"א‬ ‫רבינו צבי [היינו הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב זצ"ל] וכך נוהגים כל‬ ‫מגרמיזא בכ"י ד"יששכר" גימט' רחל מסרה ללאה‬ ‫הצדיקים‪ .‬ואמר‪ :‬ישכר פי דובר שקר עכ"ל‪ .‬וכ"כ בדרכי חיים‬ ‫סימנין‪ ,‬עם הכולל‪ .‬ופי' החיד"א דכלפי לאה שאמרה‬ ‫ושלום [בהוספות לסי' רכ"ב] בשם אדמור"י מונקטש זצ"ל‬ ‫ובקובץ בית אהרן וישראל [שנה ג גליון ה עמ' קל"ג אות כ] שכן‬ ‫שהוא שכר שנתנה זלפה או דודאים‪ .‬הזמין הקב"ה בפיה‬ ‫מנהגי אדמור"י בית קרלין ע"ש‪].‬‬ ‫שם יששכר שהוא גימט' רחל מסרה ללאה סימנין שרחל‬ ‫יש לה כל זכות הזה‪ .‬ולפ"ז מיושב מה שאחז"ל דבחורבן‬ ‫ד‪ :‬עד פרשת פנחס קוראים יששכר‪ ,‬ומשם ואילך ישכר‪.‬‬ ‫בית המקדש באו האבות והאמהות ורחל אמנו הועילה‬ ‫[הגהות רבי מנחם מן הלוי בחומש עפרש"י ופי' דבק טוב‬ ‫בטענתה שהיא בשר ודם ולא נתקנאת בלאה וא"ל‬ ‫(אמסטרדם תקכ"ז) בפר' ויחי‪ ,‬בשם ספר נחלת יעקב ומובא‬ ‫הקדוש ברוך הוא מנעי קולך וגו' כי יש שכר לפעולתך‬ ‫במדבר קדמות לחיד"א (מערכת י אות ל"א) ע"ש‪ .‬וביאר בנחלת‬ ‫יעקב עפ"י הטעם שהבאתי לעיל דיששכר נתן שי"ן אחד ליוב‬ ‫וכו' ורמז לה הקב"ה דטענתה מתקף תקיפא וזהו כי יש‬ ‫בנו‪ ,‬ולכן נקרא יששכר בשין אחד רק מאותו פעם שנקרא ישוב‬ ‫שכר לפעולתך ותיבות יש שכר גימ' רחל מסרה ללאה‬ ‫בפרשת פנחס‪ ,‬ולא לפני זה‪ .‬וכ"כ בס' קרבן העני (פר' פנחס) שכך‬ ‫סימנין כלומר הוא דבר גדול אשר עשית ויש שכר‬ ‫נהג הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב זצ"ל ודלא כמש"כ לעיל בשמו]‬ ‫לפעולתך‪.‬‬ ‫ה‪ :‬סיפר הבעל קורא בביהמד"ר בירושלים שכ"ק‬ ‫חילוקי המנהגים בקריאת שם יששכר‬ ‫אדמו"ר בעל הבית ישראל זצ"ל בעצמו אמר לו שבפעם‬ ‫הראשונה שמוזכר השם יששכר בתורה יקרא ב' השמות‬ ‫והנה במסורה כתוב וז"ל‪ :‬כל אורייתא תרין שינין כתבין‬ ‫ישכר ‪ -‬יששכר‪ ,‬ומשם ואילך רק השם ישכר לבד ע"כ‪.‬‬ ‫ולא קריין ואפי' דין עכ"ל‪ .‬ר"ל דיש מקומות שאת‬ ‫ולא נמצא מנהג זה בשום א' מהספרים הדנים בזה‪ .‬ע"כ‬ ‫"יששכר" הראשון קורין בתרי שינין‪ ,‬קמ"ל דאפילו דין‪,‬‬ ‫בפרדס יוסף החדש‪.‬‬ ‫כלומר זה הא'‪ ,‬נמי קורין בשין א'‪ .‬ובאמת יש בזה כמה‬ ‫שיטות ומנהגים ובפרדס יוסף החדש פ' פנחס רשם‬ ‫שו"ר בארחות רבינו ח"א עמ' ק"כ דכן הנהיג הקה"י‬ ‫חמשה מנהגים‪:‬‬ ‫בביהכ"נ לדרמן וכן קראו במנינו בביתו ואמר שבילדותו‬ ‫א‪ :‬שבכה"ת קוראים רק עם שי"ן אחד‪[ .‬ספר יצירה פ"ה‬ ‫שמע מחסידים זקנים שקראו היששכר הראשון במילואו‬ ‫בשם רב האי גאון‪ ,‬בעלי התוס' ויצא שהבאנו לעיל‪ ,‬הרמ"ה‬ ‫ולכן הנהיג כנ"ל‪ .‬ובטעמא דקרא על פסוק זה כ'‬ ‫בספרו מסורת סייג לתורה (שורש שכר) ע"ש והמאירי בקרית ספר‬ ‫דהחזו"א הורה לעשות בבית מדרשו דבפעם הראשון‬ ‫בפר' ויגש (פרשה ב) ופרשת ויחי (פרשה ו) ע"ש וכן פסקו‬ ‫יקרא יששכר במילואו‪ ,‬ולא ביאר הטעם‪ ,‬וביאר הגרח"ק‬ ‫להלכה גדולי הפוסקים (גם לענין כתיבת גט) וראה במדבר קדמות‬ ‫ע"פ הראשו נים הנ"ל דיששכר נתן שי"ן לבנו יוב‪ ,‬וא"כ‬ ‫לרבינו החיד"א (מערכת י אות ל"א) ונודע ביהודה מהדו"ת‬ ‫בלידתו עדיין הי' לו השי"ן אבל מכאן ואילך אחר שכבר‬ ‫אבהע"ז סי' ק"ז ובית אפרים אבהע"ז סי' קי"ב וכ"פ בשו"ת‬ ‫נולדו לו בנים וכבר נתן האות משמו יש לקרוא ישכר‬ ‫מהר"י אסאד או"ח סי' נ"ה וכן במקור חיים לחוות יאיר (סי'‬ ‫קמ"א ס"ח) ע"ש‪ 63.‬וראה בקובץ זכור לאברהם ‪ -‬תשנ"א (עמ'‬ ‫חסר‪ .‬ובס' דעת נוטה פ' ויצא הביא ג"כ ד' הגרח"ק‬ ‫תע"ט) שכן המנהג בבית בריסק]‬ ‫שמנהג זה מיוסד ע"פ המדרש המובא בדעת זקנים כאן‪,‬‬ ‫ושואל אחד כתב להגרח"ק ששמע ממשפ' הג"ר‬ ‫ב‪ :‬הפעם הראשון בתוה"ק יש לקרוא יששכר עם ב'‬ ‫שמריהו גריינימן שדבר זה אינו ע"פ הוראת החזו"א‪,‬‬ ‫שינין‪ ,‬ואח"כ קוראים עם שין‪[ .‬מנהגי וירמייזא ח"ב סי'‬ ‫והבעל קורא עשה כן ע"ד עצמו‪ .‬והשיב הגרח"ק ששמע‬ ‫רצ"ט‪ ,‬חת"ס בתורת משה המובא לעיל ובמנהגי החת"ס פ"ה אות‬ ‫מפי הר"ר דוב גביוף זצ"ל שהי' בעל קריאה אצל‬ ‫כ"ב שכן נהג החת"ס‪ ,‬ומש"כ בדרשות ח"א סח דיששכר בגי'‬ ‫תת"ל כמספר שנים שעמדו ב' בתי מקדשות וכו' ושי"ן א'‬ ‫החזו"א שהחזו"א אמר לו לנהוג כן‪ .‬ובמכתב נוסף‬ ‫מיששכר אינה נקראת כי וכו' ע"כ‪ .‬צ"ל כוונתו כיון שכן הוא רוב‬ ‫נשאל רבינו אב שקרא לבנו בברית ישכר עם שי"ן אחת‬ ‫פעמים‪ .‬וע"ע דברי שאול להגאון בעל השואל ומשיב כאן]‬ ‫האם עשה כהוגן או שמא הי' צריך לקרותו יששכר‪,‬‬ ‫והשיב הרי יששכר קורין ישכר והטעם כדאיתא במדרש‪.‬‬ ‫וע"ע בפרדס יוסף שם שהביא הרבה מראי מקומות בענין‬ ‫‪ 63‬שם כתב נהגו החזנים שאין קוראין בשם יששכר רק שי"ן אחת‪ ,‬וי"ל‬ ‫זה‪.‬‬ ‫רמז מפי שצריך לחלק שכר תורתו עם זבולון אחיו כדרז"ל שמח זבולון‬ ‫בצאתך וגו'‪ .‬ובקיצור הלכות שם הזכיר דרק בלידתו מזכירין יששכר‬ ‫והגר"י קמינצקי זצ"ל בספר אמת ליעקב העיר בד' האבן‬ ‫ומאחר שלא נזכר בגמ' ומדרש ולא במשנה רק בחזקוני בפ' פנחס אין‬ ‫מחזירין אותו ואין מזהירין לאינו יודע כי דבר זר הוא‪ .‬מסתמא כוונתו‬ ‫עזרא שרק בתחלת ספר שמות פירש הטעם למה לא‬ ‫לד' חזקוני [במדבר כו כד] שכ' בטעם שם ישוב לפי שקיבל שי"ן אחד‬ ‫מאביו‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫והתורה רבה בישראל‪ ,‬ו"הַ ּדּודָ אִ ים נָתְ נּו ריחַ " [שהש"ר ז‬ ‫מבטאים שני השיני"ן ביששכר ודימהו למלת מחצצרים‬ ‫יד] [היינו ע"י הדואים נעשה ריח של תורה בכל העולם]‬ ‫דצדיק אחד לא מבטאים‪ ,‬וצ"ע למה המתין עד ספר‬ ‫ותאמר לאה נתן אלהים שכרי וגו'‪ ,‬ותקרא שמו יששכר‪,‬‬ ‫שמות לפרש זה‪ ,‬ואין לומר דס"ל כמנהג הנזכר בחת"ס‬ ‫יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך‪ ,‬הה"ד‬ ‫דהא כבר נזכר "יששכר" כמה פעמים בספר בראשית‬ ‫[במדבר ז] ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא‬ ‫ודוחק לומר דס"ל דכל זמן שיעקב קיים קראו לו בב'‬ ‫ּומבְ ני‬ ‫יששכר‪ ,‬מפני מה מפני שהיה בן תורה‪ ,‬הה"ד " ִ‬ ‫שינין‪ ,‬ותי' דבתחלת ספר שמות האריך הראב"ע בדקדוק‬ ‫יִשָ שכָר יו ְֹדעי בִ ינָה לַעִ תִ ים לָדַ עַת מַ ה ַיעֲשֶ ה יִשְ רָ אל" [דברי‬ ‫השפה ולפיכך כתב שם בענין תיבת יששכר‪ .‬או שהתחיל‬ ‫הימים א יב לג] מה לעתים רבי תנחומא אמר לקורניסין‪,‬‬ ‫פירושו מספר שמות ופירושו לספר בראשית כתב אחר‬ ‫[יודעים ברוה"ק מקרה הזמנים כדי לעורר ישראל לתשובה] רבי‬ ‫כך‪.‬‬ ‫יוסי בן קיצרי אמר לעבורים‪ ,‬ראשיהם מאתים וכל‬ ‫אחיהם על פיהם‪ ,‬מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר‬ ‫האם לכתוב יששכר או ישכר‬ ‫מעמיד וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה‬ ‫וראוי לציין מש"כ בשו"ת נו"ב מהדו"ת אה"ע סי' ק"ז‬ ‫על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני‪,‬‬ ‫דבמדינת פולין מי ששמו ישכר בער צריך לכתוב בגט‬ ‫וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר משל זבולן שהיה‬ ‫"ישכר" כי כל בער במדינת פולין ששם הקודש שלהם‬ ‫עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן‬ ‫יששכר חותמין עצמם ישכר בשי"ן אחת וכן עולים‬ ‫תורה הה"ד [בראשית מט] זבולן לחוף ימים ישכון‪,‬‬ ‫לתורה בשי"ן אחת "ומעולם לא ראיתי בפולין יששכר‬ ‫וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן‬ ‫בשני שיני"ן בחתימת שום אדם וגם לא שמעתי לקרות‬ ‫לברכת יששכר [דברים לג] שמח זבולן בצאתך ויששכר‬ ‫לס"ת יששכר רק ישכר ומה בכך שלא מצינו בכל תנ"ך‬ ‫באהליך‪ ,‬שמח זבולן בצאתך ממה שיששכר באהליך‪,‬‬ ‫רק בשני שיני"ן כיון שחתימתו ועלייתו לתורה הוא בחד‬ ‫ויש אומרים יש שכר באהלי זבולן" [ר"ל דלכן נקרא יששכר‬ ‫שי"ן ויש לו על מה לסמוך שגם בתנ"ך אף שנכתב בשני‬ ‫ולא שכר או שכר ע"ש שכרי דכולל המילים יש שכר שזבולון‬ ‫שיני"ן מ"מ נקרא רק בחד שי"ן‪ .‬ואיפכא הייתי חושש‬ ‫זוכה ומשיג שכר בעבורו ‪ -‬יפה תאר]‬ ‫שאם היה נכתב יששכר בשני שיני"ן לפסלו שזה אצלי‬ ‫דברי הבני יששכר בביאור פרשה זו‬ ‫גרוע משם יודא שחשש הט"ז לפסלו אם שינה מחתימתו‬ ‫וכתב בגט יהודה"‪.‬‬ ‫והשייכות לחנוכה‬ ‫"אבל כל זה אני דן על מדינת פולין אך מיום בואי‬ ‫ואם אנו עוסקים בשם יששכר‪ ,‬א"א שלא להביא חלק‬ ‫למדינות הללו אני שומע בקהלתנו עולים לתורה בשם‬ ‫מדבריו הנפלאים של הבני יששכר בביאור פרשה זו‬ ‫יש שכר בשני שיני"ן וכן אני אומר בגט הזה אם אבי‬ ‫והש ייכות לחנוכה והרי עיקר ספרו נקרא ע"ש בני שבט‬ ‫המגרש היה חותם עצמו ישכר בחד שי"ן או שהיה עולה‬ ‫יששכר אף ששמו לא הי' כן [רק הרה"ק ר' צבי אלימלך‬ ‫כן לתורה בחד שי"ן הגט הזה כשר אבל אם אית ביה‬ ‫שפירא מדינוב זי"ע אחרי הר"ר אלימלך זי"ע] עי' בהערה‬ ‫הטעם‪64 .‬‬ ‫תרתי לגריעותא שאבי המגרש היה חותם בשני שיני"ן‬ ‫וגם היה עולה לתורה בשני שיני"ן הרי זה שינוי השם‬ ‫ממש וגרע זה מאם היה שמו יששכר לחוד ולא היה לו‬ ‫‪ 64‬בספר אלף כתב להג"ר יצחק יעקב אב"ד ווערבוי אות תשנו' מביא‪:‬‬ ‫כינוי בער כי מי ששמו יששכר רוב העולם קורין אותו‬ ‫בהיות פה ב' דר״ח תמוז ה׳ קרח תר״פ הה״צ מו״ה אלעזר אלימלך‬ ‫ישכר וא"כ אף שחותם ועולה לתורה יששכר מ"מ אולי‬ ‫וואלדמאן נ״י מבארטפעלד‪ ,‬הגיד לי שזקינו הק׳ בעל בני יששכר לזאת‬ ‫הוי ישכר כמו כינוי אבל כיון ששמו בלעז היה בער וכל‬ ‫קרא ספרו הק׳ בשם זה‪ ,‬כי אחד מאנשי עירו ריבעטיש‪ ,‬נסע עם אנשים‬ ‫סוחרים ביחד‪ ,‬שנסעו ללובלין להרה״ק החוזה זי״ע‪ ,‬וראה כי נותנים‬ ‫העולם קורין אותו בער לא הוי ישכר לא עיקר השם ולא‬ ‫קוויטל ונכתב ע״י הגבאי‪ ,‬אמר לעצמו‪ ,‬הרי הרב בעירנו (בעל הבני‬ ‫כינוי רק שינוי השם ממש וזה גרוע יותר משאר שינוי‬ ‫יששכר זי״ע) יש לו כתב נאה‪ ,‬אביא גם אני קוויטל הנכתב מיד הרב‪,‬‬ ‫ועשה כן‪ .‬וכאשר ראהו הרה״ק החוזה דלובלין‪ ,‬אמר להסוחר הנ״ל‪:‬‬ ‫שם אביו כשמגרש בעצמו בלי שליח" עי"ש עוד‪.‬‬ ‫״תביא לי קוויטל‪ ,‬מהרב אשר כתב קוויטל שלך‪ ,‬ישלח לי קוויטל‪ ,‬אשר‬ ‫בו יהי׳ נכתב מבוקשו של הרב עצמו״‪ .‬והביא הסוחר זאת ג״כ‪ .‬ואמר‬ ‫מעלתו של שבט יששכר‬ ‫הרה״ק דלובלין‪ :‬״רצוני לראות גם את הרב בעצמו״‪ .‬ותמיד הזכיר הק׳‬ ‫בעל בני יששכר שבעניני חנוכה אל ישאלו אצלו כלל‪ ,‬כי נפתחו אצלו‬ ‫ובמעלתו של שבט יששכר שבא ע"י הדודאים ראוי‬ ‫מעייני החכמה דחנוכה כל כך‪ ,‬עד שאין מוחו כמעט יכול להכילנו‪,‬‬ ‫ותמיד חקר בעצמו אם איננו כהן‪ ,‬באשר השפעתו בחכמה עצומה כ״כ‬ ‫להביא מדברי המדרש כאן [עב ה] "א"ר לוי בא וראה מה‬ ‫בעניני חנוכה‪ .‬וכבואו לחדר הרה״ק דלובלין‪ ,‬הכניסו בכבוד גדול ורב‬ ‫יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה‬ ‫אהבה‪ ,‬ואמר אליו‪" :‬כבודו אינו כהן‪ ,‬אלא נשמתו היא מנשמות‬ ‫הסנהדרין שהם משבט יששכר אשר היו סנהדרי החשמונאים‪ ,‬ולזאת‬ ‫העולם‪ ,‬שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים‬ ‫נשפע עליו כ״כ שפע בעניני חנוכה" ובספר שלשלת קאמרנא מביא‪:‬‬ ‫בישראל יששכר וזבולן‪ ,‬יששכר יושב ועוסק בתורה‪,‬‬ ‫אדמו"ר מקאמרנא הרה״צ ר׳ חיים יעקב סאפרין זצ״ל‪ ,‬אחר חתונתו אכל‬ ‫קעסט בבעלזא אצל דודתו‪ ,‬וסיפר ששמע מרן מהרי״ד זי״ע שאמר מה‬ ‫וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר‬ ‫שמובא בבני יששכר‪ ,‬״הנה העדתי לך שלשה עדים נאמנים אשר הארת‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫לעתים וכו'‪ ,‬והנה הנס הזה הנעשה להאיר אור חכמת‬ ‫הנה במאמרי חודש כסלו ‪ -‬טבת מאמר ה שם המאמר‬ ‫התורה [אשר רצו היונים לבטל] ולבטל חכמות החיצוניות‪,‬‬ ‫הוא שרי ביששכר עה"פ בשופטים בתוך שירת דבורה‬ ‫ולכן נעשה הנס בשמן הרומז לחכמה דבכ"מ ששמן זית‬ ‫שמדברת בשבח שבט יששכר "וְ שָ ַרי בְ יִשָ שכָר עִ ם ְּדבֹרָ ה‬ ‫מצוי החכמה מצויה [מנחות פה‪ ,]:‬ונעשה הנס במנורה‬ ‫וְ יִשָ שכָר כן בָרָ ק בָעמֶ ק ֻׁשלַח בְ רַ גְ לָיו בִ פְ לַּגוֹת ְראּובן‬ ‫הרמוזה לחכמת התורה‪ ,‬מנורה בדרום‪ ,‬הרוצה להחכים‬ ‫ּגְ דֹלִ ים ִח ְקקי לב" [שופטים ה טו] [וברש"י שם שרים שביששכר‬ ‫ידרים [ב"ב כה‪ ,]:‬היה הנס דוקא בחדש הזה‪ ,‬וביום‬ ‫הם סנהדראות עוסקין ב תורה יודעי בינה לעתים הם תמיד עם‬ ‫הולדת את יששכר עמוד התורה‪.‬‬ ‫דבורה ללמד בישראל חק ומשפט‪ :‬ושרי ביששכר ‪ -‬יו"ד זו‬ ‫טפילה היא ואינה משמשת כלום והרי היא כיו"ד בהמות שדי‬ ‫ובזה יתיישב היטב מה שאמרה לאה אמנו בלידתו‬ ‫וקרע לו חלוני‪ :‬ויששכר כן ברק ‪ -‬ושאר העם של יששכר כן הם‬ ‫ובקראה שמו יששכר‪ ,‬הנה אמרה נתן אלקים שכרי אשר‬ ‫עם ברק לכל אשר יצוה]‬ ‫נתתי שפחתי לאישי וק' למה לא הזכירה שכר הדודאים‪,‬‬ ‫וטעם קריאת שם המאמר כן כיון שקביעות המועד‬ ‫כמו שאמרה ליעקב שכר שכרתיך בדודאי בני‪ ,‬אבל‬ ‫ותי קון ההודאה וציווי אמירת ההלל ומצות נר חנוכה‬ ‫הביאור עפ"י דברי הרמב"ם [שו"ת פאר הדור סי' מ"א והובא‬ ‫לדורות עם כל הלכותיה [המבוארים בגמרא בבלי וירושלמי‬ ‫בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ד ועי' חי' חת"ס ב"ב כא‪ .‬ד"ה‬ ‫ומדרשים] הכל נעשה על ידי בעלי רוח הקודש בית דינו‬ ‫תינוקות דברים חריפים] שהתנצל עצמו באגרתו לרבינו‬ ‫של חשמונאי סנהדרי גדולה שהיו בימים ההם בזמן הזה‬ ‫יהונתן הכהן‪ ,‬שלא למד חכמות חיצונות רק כדי לשרת‬ ‫[עיין ביוסיפון]‪ ,‬והנה ידוע רובם של סנהדרין משבט‬ ‫את התורה להיות לה לרקחות ולטבחות‪ ,‬ולשפחות‬ ‫יששכר עמוד התורה והם הם היודעי בינה לעתים‪ ,‬ע"כ‬ ‫ולאופות‪ ,‬כדי להראות יופי הבת המלך היינו התורה‬ ‫יפרש במאמר זה מענין תולדות ולידת יששכר אשר נ"ל‬ ‫שכל החכמות הם שפחות ועבדים אליה ועובדים‬ ‫שהיה זמן תולדתו בחנוכה כמו שיבואר לקמן‪ ,‬ויתפרשו‬ ‫עבודתה‪ ,‬על כן אמרה לאה אמנו בלידת יששכר עמוד‬ ‫כמה ענינים בפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי‪ ,‬ניתן‬ ‫לי מדה כנגד מדה בן כזה אשר ממנו תצא תורה אשר כל‬ ‫לידת יששכר הי' ביום א' דחנוכה‬ ‫החכמות הם שפחות אליה ועובדים עבודתה‪.‬‬ ‫הנה בפסוק דשיר השירים ז יד כתוב "הַ ּדּודָ אִ ים נָתְ נּו ריחַ‬ ‫ובאות יא שם הרחיב יותר בענין זה וביאר הטעם למה‬ ‫וְ עַ ל פְ תָ חינּו כָל מְ ג ִָדים חֲדָ שִ ים ּגַם יְשָ נִים ּדו ִֹדי צָפַ נְתִ י לְָך"‬ ‫היה הנס דחנוכה ח' ימים דייקא‪ ,‬כיון דהיונים רצו לבטל‬ ‫ואחז"ל [הבאנו לעיל] הדודאים נתנו ריח נתנו ריח טוב‬ ‫חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות‪ ,‬וכאשר‬ ‫של תורה בעולם‪ ,‬אלא דלפ"ז לא יתפרש המשך הפסוק‬ ‫הפליא חסדו הש"י בנס להראות בשמן ומנורה המרמזין‬ ‫ועל פתחינו וכו' חדשים וכו'‪ ,‬וי"ל דהנה זה דנעשה הנס‬ ‫לחכמה כמו"ש לעיל כמה פעמים‪ ,‬הנה היה הנס ח'‬ ‫דחנוכה בחדש כסלו וודאי אינו במקרה כמש"כ כמה‬ ‫ימים‪ ,‬דהנה שבע חכמות הם כלל כל החכמות שבעולם‬ ‫פעמים דדברים כאלו אינם במקרה‪ ,‬ויל"פ הטעם דהנה‬ ‫כמו" ש שלמה חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה‬ ‫מבואר באלשיך הקדוש כאן דהריון יששכר עמוד התורה‬ ‫[משלי ט א]‪ ,‬וחכמת התורה היא עלתה על כולנה רבות‬ ‫היה בסיון בליל א' דחג השבועות‪ ,‬דכתיב וילך ראובן‬ ‫בנות עשו חיל ואת עלית וכו' [שם לא כט]‪ ,‬וכל החכמות‬ ‫בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וכו' וקציר חטים‬ ‫המה כשפחות אל התורה משמשות את התורה‪ ,‬וכמו‬ ‫הוא שבועות‪ ,‬וכ"כ בתרגום יונתן דאזל ראובן ביומי‬ ‫שהבאנו לעיל מד' הרמב"ם‪ ,‬על כן מהפך הניסיי הזה‬ ‫דסיון ולכן יצא מזה יששכר עמוד התורה‪ ,‬וכיון דאחז"ל‬ ‫של שמן (חכמה) שהיה מוכן להדליק יום אחד נמשכו‬ ‫[פרד"א פל"ה] דעיבורי כל השבטים היו לז' חדשים‬ ‫ממנו עוד הדלקת ז' ימים‪ ,‬סך הכל ח' ימים‪ ,‬רמז לז'‬ ‫ויולדת למקוטעין [ר"ה יא‪ ,].‬נמצא דלידת יששכר היה‬ ‫חכמות וחכמת התורה עלתה על כולנה‪.‬‬ ‫בכסלו "ואפשר לפי הנראה היה ביום כ"ה כסלו דייקא‪,‬‬ ‫והש"י יודע" ‪65‬והוא הוא עמוד התורה יודעי בינה‬ ‫וזה שהוא מנהג אבותינו לקרוא יום השמיני זאת חנוכה‪,‬‬ ‫היינו זאת היא עיקר כוונת חנוכה‪ ,‬חכמה השמינית חכמת‬ ‫התורה‪ ,‬אשר כל החכמות המה לה לשפחות‪ ,‬ובקניית‬ ‫אור חנוכה הוא מבחינת אור הגנוז‪ ,‬וכו' והוסיף כ״ק מרן מהרי״ד זי״ע‬ ‫התורה אשת חיל יקנה ממילא כל שפחותיה‪ .‬ובזה גם‬ ‫ואמר‪ :‬״ואני אומר כי בספר הקדוש בני יששכר גם כן מתגלה האור‬ ‫הגנוז״‪ .‬ובספר נחלת יעקב‪ :‬אמר לי רבינו הקדוש והטהור הרה״ק רבי‬ ‫מובן למה נקבעו ימי חנוכה לפרשת מקץ דייקא‪ ,‬כיון‬ ‫אהרן זצלל״ה מבעלזא זי״ע בזה הלשון‪ :‬אבי ז״ל אמר לי בשם זקיני‪,‬‬ ‫דשם כתוב דכתיב בפרשה הזאת ויקרא פרעה שם יוסף‬ ‫אשר הרבי ר׳ צבי אלימלך‪ ,‬היה לו הארה בחנוכה יותר מכל הרביים‪.‬‬ ‫עכ״ל הק׳‪[ .‬גליון קדושא דסדרא פ' ויצא]‬ ‫צפנת פענח (גברא דמטמרן גליין ליה) ויתן לו את אסנת‬ ‫‪ 65‬אולם בילקוט שמעוני ר"פ שמות [והוא ממדרש תדשא] מבואר‬ ‫דיששכר נולד בי' אב או ד' אב‪ ,‬וכבר העיר הגרח"ק זצ"ל בספרו‬ ‫המקובלים דאין לשמש בליל שבועות ואולי זה דבר שנתחדש רק אחרי‬ ‫למכסה עתיק שזה דלא כתרגום יונתן דקציר חיטים זה סיון‪ .‬עוד העיר‬ ‫מ"ת‪.‬‬ ‫ידידי הרב אלכסנדר כהן שליט"א מד' משנ"ב סי' ר"מ סק"ז בשם‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫הגנוז בתורה‪ ,‬כאשר אמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ‬ ‫וכו' ויצא יוסף על ארץ מצרים [בראשית מא מה]‪ ,‬ויל"פ‬ ‫זצוק"ל שעל כן תקנו לזכרון ל"ו נרות כנגד השעות‬ ‫דפרעה קרא שמו צפנת פענח על שם חכמתו וכדברי‬ ‫ששימש האור במעשה בראשית [ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה]‪,‬‬ ‫התרגום‪ ,‬ויתן לו את אסנ"ת היא בגימטריא ז' פעמים‬ ‫והנה הוא תוספת טובה יתירה על ההבטחה לעתיד‪,‬‬ ‫חכמ"ה (כמו שכתב הרמ"ע ז"ל) להורות שזכה לז'‬ ‫האור הזה ניתקן לדורות ברוח הקודש אשר בימים ההם‬ ‫חכמות‪ ,‬ויצא יוסף על ארץ מצרים‪ ,‬הכי קרא הש"י את‬ ‫בזמן הזה עוד כל ימי גלותינו הארוך הזה אנחנו נהנים‬ ‫שמו יוסף שנוסף בו חכמה יתירה שהיא על חכמת‬ ‫מהתנוצצות האור להאיר עינינו בתורתו ולהשיב את‬ ‫מצרים ונאלו שרי צוען [ישעיה יט יג] ואבדה חכמת‬ ‫נפשינו בגלות הארוך עד אשר יקויים ויאמר אלקים יהי‬ ‫מצרים‪ ,‬על כן אסנת היתה לו לאשה‪ ,‬מקבלת‪ ,‬להורות‬ ‫אור זה אורו של מלך המשיח [ילקו"ש ישעיה צ"ט]‪ ,‬וכיון‬ ‫שכל החכמות מקבלים מן התורה‪ ,‬על כן בפרשה הזאת‬ ‫שהאור הניסיי הזה הוא תוספת טובה על כן ניתנו הימים‬ ‫קביעות ימי חנוכה והם ח' ימים מטעם הנ"ל‪.‬‬ ‫להודות ולהלל‪ ,‬כי הודאה היא על תוספת טובה‬ ‫שהמציאה לאה אמנו בלידת יהודה על התוספת טובה‬ ‫וזה שאמרה לאה אמנו בלידת יששכר עמוד התורה‪ ,‬נתן‬ ‫כמו שכתבתי‪.‬‬ ‫אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי‪ ,‬הנה זה שכרי‬ ‫מדה כנגד מדה‪ ,‬נתן לי אלקים בן כזה אשר כל החכמות‬ ‫והנה לנתבאר לעיל דלידת יששכר עמוד התורה הי'‬ ‫המה שפחות משמשות לחכמתו היא חכמת התורה‪,‬‬ ‫בחנוכה ובימים אלה גופא נולד זמן הארה לישראל‬ ‫והנה יש לומר זה הוא פירוש השם יששכר יש שכר‪ ,‬י"ש‬ ‫מגניזת התורה והוא תוס' טובה לישראל‪ ,‬וע"כ נתקן‬ ‫נקרא החכמה העליונה כדכתיב והחכמה מאין תמצא‬ ‫הודאה בימים אלו‪ ,‬ממילא א"ש מש"כ וישמע אלקים‬ ‫[איוב כח יב] והוא יש מאי"ן‪ ,‬והנה אורייתא מחכמה נפקת‬ ‫אל לאה‪ ,‬שהמציאה לשון הודאה על תוספת טובה‪,‬‬ ‫[זוה"ק ח"ב קכ"א‪ ,].‬על כן קראתו יששכר יש שכר‪ ,‬ואם‬ ‫ותהר בחג השבועות כמו"ש לעיל‪ ,‬ותלד ליעקב‪ ,‬בימים‬ ‫אמת נכון הדבר אשר יששכר נולד ביום כ"ה כסלו‪ ,‬הנה‬ ‫האלה ימי ההודאה את יששכר‪ ,‬אשר על ידו יתגלה אור‬ ‫יום המילה שלו היה ביום הח'‪ ,‬והנה חכמת התורה לא‬ ‫תורה לישראל בכל זמן ועידן‪ .‬עכ"ד הבני יששכר‪.‬‬ ‫תושג רק למהול כמו שאמר הש"י [שמות יט ה] ועתה אם‬ ‫שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי דייקא‪ ,‬הנה‬ ‫וע"ע שם הרבה רמזים וענינים במה שנרמז בשם יששכר‬ ‫ביומא דמהולתא נקרא שמו יש שכר היינו חכמת התורה‬ ‫"יש שכר" בקשר לש"י עולמות והשייכות בזה לחנוכה‬ ‫כו'‪ ,‬הנה לזאת מנהג אבותינו תורה לקרוא עצם היום הזה‬ ‫וכן כמה רמזים בפסוק ומבני יששכר יודעי בניהם לעיתים‬ ‫זאת חנוכה‪.‬‬ ‫בקשר לחנוכה‪.‬‬ ‫עוד כתב שם באות ח' במש"כ "וישמע אלקים אל לאה"‬ ‫ענין שכר ומשכורת המודגש בפרשת ויצא‬ ‫שלא נתבאר מה אמרה ומה התפללה וי"ל ע"פ מה‬ ‫ולהשלמת ענין יששכר‪ ,‬יש להתבונן‪ ,‬דהנה מכל התורה‬ ‫שאחז"ל [ברכות ז‪" ]:‬מיום שברא הקב"ה את עולמו לא‬ ‫כולה הפרשה שכתוב הכי הרבה פעמים ענין שכר‬ ‫היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו‬ ‫ומשכורת הוא בפ' ויצא שכתוב כאן ‪ 12‬פעמים‪:‬‬ ‫שנאמר הפעם אודה את י"י וצ"ב מה מיוחד בהודאה זו‪,‬‬ ‫וי"ל דלשון הודאה בלשה"ק הוא על תוספת טובה‬ ‫דּודאי‬‫הַ ּגִ ָידה לִ י מַ ה מַ שְ כ ְֻׁרתֶ ָך‪[ :‬כט טו] כִ י שָ כֹר שְ כ ְַרתִ יָך בְ ָ‬ ‫יתירה על ההבטחה‪ ,‬או יותר מן העולה על הדעת‬ ‫ֱֹלהים שְ כ ִָרי [כאן] ו ִַת ְק ָרא ְשמ ֹו‬ ‫בְ נִי [כאן] וַתֹ אמֶ ר לָאה נָתַ ן א ִ‬ ‫והמחשבה‪ ,‬והנה לאה חשבה שלא יגיע לחלקה רק ג'‬ ‫יִשָ שכָר‪[ :‬כאן] נ ְָקבָ ה שְ כ ְָרָך עָ לַי וְ אֶ תנָה‪[ :‬ל כח] אֶ ֱעבֹר בְ כָל‬ ‫בנים והנה בלדתה בן הרביעי הנה הוא תוספת טובה‬ ‫צֹאנְָך הַ יוֹם וגו' וְ הָ יָה ְשכ ִָרי‪ :‬וְ עָ נְתָ ה בִ י צִ ְדקָ ִתי וגו' כִ י‬ ‫[כפירש"י שם]‪ ,‬ולכן המציאה לשון הודאה להודות‬ ‫תָ בוֹא עַ ל שְ כ ִָרי לְ פָ נֶיָך [שם לב ‪-‬לג] וְ הֶ חֱלִ ף אֶ ת מַ שְ כ ְֻׁרתִ י‬ ‫להש"י בלשון הזה על תוספת טובתו‪ ,‬וכן המועד הזה‬ ‫עֲשֶ ֶרת מֹ נִים [לא ז] ִאם כֹה יֹאמַ ר נְקֻׁ ִּדים י ְִהיֶה ְשכָרֶ ָך וְ יָלְ דּו‬ ‫דחנוכה הוא תוספת טובה‪ ,‬כיון דבעצם אור הגנוז‬ ‫יִהיֶה ְשכָרֶ ָך [שם ח]‬ ‫כָל הַ צֹאן נְקֻׁ ִּדים וְ ִאם כֹה יֹאמַ ר עֲקֻׁ ִּדים ְ‬ ‫ששימש ל"ו שעות בששת ימי בראשית גנזו הקב"ה‬ ‫וַתַ חֲלף אֶ ת מַ שְ כ ְֻׁרתִ י עֲשֶ ֶרת מֹ נִים‪[ :‬שם מא] והעולה על‬ ‫‪66‬‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא [חגיגה יב‪ ,].‬היינו אחר הגלות נגלות‬ ‫כולנה הוא מה שבכתה רחל להקב"ה על בני' ההולכים‬ ‫מלך משיחנו בהשתלם גלותא בתראה דאדום אז יתקיים‬ ‫בגלות שתעמוד זה הזכות מה שמסרה הסימנים ללאה‪,‬‬ ‫אז יבקע כשחר אורך [ישעיה נח ח] ונלוו גוים רבים אל י"י‬ ‫"מנְעִ י קוֹלְך ִמבֶ כִ י וְ עי ַנ ִיְך ִמ ִּד ְמעָ ה כִ י יש שָ כָר‬ ‫ואמר לה ה' ִ‬ ‫[זכריה ב טו]‪ ,‬ויאמרו‪ ,‬בית יעקב לכו ונלכה באור י"י‬ ‫לִ פְ ֻׁעלָתְך נְאֻׁ ם ה' וְ שָ בּו מאֶ ֶרץ אוֹיב" [ירמיהו לא טו]‪.‬‬ ‫[ישעיה ב ה]‪ ,‬והנה לזה האור אנו מחכים ומצפים‪ ,‬והנה‬ ‫תוספת טובה עשה הש"י עם עמו עוד בהיותם בגלות יון‬ ‫שרצו לבטל מהם תורה אור‪ ,‬התנוסס הש"י עמהם‬ ‫‪ 66‬ובקונקורדנציה החדש שכח ג"פ תיבות משכורת בפ' ויצא‪.‬‬ ‫בהגלות אליהם אור ניסיי‪ ,‬הוא מהארת והתנוצצות אור‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫ד"ה שאני דאסור להתרפאות מעובדי ע"ז אם מזכיר שם‬ ‫ועיקר נשואי יעקב עם רחל ולאה ובתוצאה כל לידת‬ ‫ע"ז ואומר שע"ז מועלת לכך‪ ,‬ולבן הארמי התכוון לומר‬ ‫שבטי קה‪ ,‬וכן כל הצאן שכללו בתוכם נשמות ישראל‬ ‫נחשתי דידע את יעקב היטב‪ ,‬שנזהר מאד מכל חשש‬ ‫הי' בתור שכר ומשכורת‪ ,‬ויעקב הוא הדוגמא והמקור‬ ‫ע"ז‪ ,‬ע"כ אמר כן שלא יוכל שוב ליהנות משום דבר‪ ,‬ואז‬ ‫להלכות שומר שכר‪ ,‬ומתוך הריב שהי' לו עם לבן בסוף‬ ‫יוכל לשלחו ריקם‪ .‬ואחר שישאר עני ואביון לא יהי' לו‬ ‫הפרשה נראה בהדיא דלולא שהיה מגיע לו כל זה בתור‬ ‫אפי' מזון סעודה אחת‪ ,‬ובמה יפרנס את נשיו וילדיו‪,‬‬ ‫שכר ומשכורת הוגנת‪ ,‬הי' יוצא ריקם‪ ,‬ובוודאי שכ"ז‬ ‫ובוודאי לא יניחם לבן אביהם הטוב ללכת אתו בחוסר‬ ‫צ"ב רב‪ ,‬וי"ל שכאן העמיד יעקב היסוד לדורות דכל‬ ‫כל ואז ישאר יעקב לבד נקי מכל‪ ,‬ויהי' בצרה גדולה‪.‬‬ ‫ההצלחות בעבודת ה' צריך לבוא מתוך יגיעה ועמל רב‬ ‫ואז יקבל הכל בתור שכר‪ ,‬וממילא יהי' שלו לנצח‪ ,‬אבל‬ ‫ולכן אחר שאמר נחשתי נעשה אדם טוב ואמר נקבה‬ ‫כל מה שעולה לו בקלות בלי עבודה‪ ,‬אז כלעומת שבא‬ ‫שכרך וגו' כיון שידע שיעקב לא ירצה ליקח כלום וכפי‬ ‫כן יאבד ממנו‪ ,‬וזה נכלל בדברי חז"ל בזוה"ק תרומה‬ ‫שאכן אמר יעקב לא תתן לי מאומה‪ ,‬ואמר לו יעקב אתה‬ ‫קכח‪ .‬שמצוה שעושה בחנם לא שורה עליו רוה"ק‪ ,‬וגם‬ ‫ידעת את אשר עבדתיך וגו' ויברך ה' אותך לרגלי‪ ,‬היינו‬ ‫אם יוכל לעשות מצוה בחנם כגון שחבירו רוצה ליתן לו‬ ‫שאתה יודע שזה לא קשור לניחוש רק הכל בסייעתא‬ ‫אתרוג‪ ,‬מצוה יותר לקנות בממון‪ .‬וזה"פ [משפטים כ"א‪,‬‬ ‫דשמיא‪ ,‬ואח"כ אמר שאינו רוצה לקחת מאומה כי‬ ‫י"א] ויצאה חנם אין כסף‪ .‬ועיין תנא דבי אליהו (רבא‬ ‫מעתה כל נכסיך אסורים לי‪ ,‬רק אשיבה ארעה צאנך‬ ‫פי"ז) כשאמרו נעשה ונשמע מיד אמר ה' ויקחו לי‬ ‫והסר מ שם וגו' היינו שתשאיר לי צאן באופן שע"פ דרך‬ ‫תרומה שצריך לקיים מצוה שיש בה חסרון כיס‪.‬‬ ‫הטבע ל"ש להוליד שלא כדוגמתן‪ ,‬הגם שהוא רחוק‬ ‫מאד מהטבע אני בוטח בה' שיעזרני‪ ,‬וא"ל בפי' שיעשה‬ ‫מה דלא רצה יעקב לקבל שכר מלבן‬ ‫איזה השתדלות בזה‪ ,‬אבל לבן צחק בלבו ואמר שוטה‬ ‫ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי וגו' יאמר נקבה‬ ‫הוא יעקב על מה הוא בוטח‪ ,‬וגם יעקב ידע שע"פ דרך‬ ‫שכרך וגו' ויאמר עתה ידעת וגו' ויברך ה' אותך‬ ‫הטבע לא יעזור פעולת המקלות‪ ,‬אך הכל עשה כדי שלא‬ ‫לרגלי וגו' לא תתן לי מאומה אם תעשה לי את‬ ‫יצטרך ליהנות מחשש ע"ז ע"כ בחר לו תחבולה רחוק‬ ‫הדבר הזה אשיבה ארעה צאנך אשמור‪[ :‬שם כ"ז‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬ובאמת עזר לו הקב"ה והי' לו נס‪ .‬ע"ש‬ ‫ל"א]‬ ‫שהסביר בזה כמה ענינים‪.‬‬ ‫צ"ב הדו"ד בין לבן ליעקב‪ ,‬דאם לבן כבר מציע לו שכר‬ ‫הבדל בין בגלליך ולרגלי‬ ‫למה אינו לוקח ממנו כלום‪ ,‬ומציע מעצמו לשוב לרעות‬ ‫ויש להוסיף בזה מש"כ א"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל‬ ‫צאנו‪ ,‬ולמה צריך להאריך שיודע הנאמנות אליו וכי לבן‬ ‫בספרו שלמי דוד לחלק בין דברי לבן שנקט לשון‬ ‫אמר שלא עבד בנאמנות שיצטרך להוכיחו ע"ז‪ .‬ורמב"ן‬ ‫ויברכני ה' בגלליך ויעקב נקט ויברך ה' אותך לרגלי‪,‬‬ ‫[לעיל פכ"ז] ורבינו בחיי פירשו דיעקב התכוון לומר שכיון‬ ‫דבגלליך הכוונה שהוא הוא הסבה כמ"ש כי בגלל הדבר‬ ‫שבית לבן התברך בשבילו לא יספיק לתת לו שכר רגיל‪,‬‬ ‫הזה יברכך [דברים ט"ו י'] דהמעשה הזה הוא הוא הסבה‬ ‫רק ראוי שיקבל מתנות גדולות‪ ,‬מלבד שכרו הקצוב‪,‬‬ ‫לברכה‪ ,‬אולם לשון רגלי הוא רק שהוא סבה אחד איך‬ ‫אולם עדיין לא נתבאר למה לא רצה לקחת מאומה רק‬ ‫שנסתבב הדבר במה שכבר נגזר בלא"ה‪[ ,‬ויש לצרף ד'‬ ‫רצה לשוב ולרעות צאנו‪ ,‬ורד"ק פי' שרצה ששכרו יהי'‬ ‫החוו"ד ועוד שפירשו במה שהי' אברהם אומר לאורחיו לרחוץ‬ ‫מאת ה' ומלבי"ם פי' דרק אם יקבל שכרו באופן זה‬ ‫רגליהם כיון שהיו משתחווים לעפר שברגליהם כיון שהאמינו‬ ‫שהוא מנולדים לאח"ז‪ ,‬יתברר שלא לקח ממה שאינו‬ ‫דהשתדלות הטבעית הוא זה שמסבב הצלחתם הרי דרגל קאי על‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫סבות] ורק מצד ענוותנותו אמר ללבן שכבר נגזר בלא"ה‬ ‫מהקב"ה שיתעשר‪ ,‬והוא לא הי' אלא סבה איך שנסתבב‬ ‫ובעל דברי ירמיהו בספר דרושים שלו [דרוש ג' דרוש הר‬ ‫הדבר‪ ,‬וכ"כ רמב"ן דנקט רגלי ל' ענווה‪ ,‬ובזה פי' ל'‬ ‫הכרמל] האריך בזה וכ' דכיון שאמר לבן בתחלת דבריו‬ ‫הגמ' ברכות מג‪ :‬כל המתגאה כאילו דוחק רגלי השכינה‬ ‫נחשתי ויברכני ה' בגלליך הרי הזכיר שזכותו של יעקב‬ ‫נקט לשון רגל כיון שבעל גאוה תולה הכל בהצלחתו‬ ‫סייע לו שהניחוש שלו הצליח‪ ,‬לכן לא רצה יעקב‬ ‫ואינו תולה בסבת השכינה‪.‬‬ ‫ליהנות מכל אשר ללבן מאומה‪ ,‬דכיון דאמר לבן‬ ‫שהניחוש הועיל שנכסיו הצליחו הי' נחשב אצל יעקב‬ ‫הזכרת זכותו של יעקב בתחבולות המקלות‬ ‫כל נכסי לבן כנכסי ע"ז שאסור ליהנות מהם משום ולא‬ ‫ויקח לו יעקב מקל לבנה ולוז וארמון וגו' [שם‬ ‫ידבק בידך מאומה מן החרם ‪ 67‬וכמ"ש תוס' ע"ז כ"ז‪:‬‬ ‫ל"ז]‬ ‫‪ 67‬לכ' ענין ההנאה הוא שרק ע"י ניחוש זה התברר ללבן שנכסיו‬ ‫התברכו בשביל יעקב וממילא יסכים לתת לו‪.‬‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫רשאים להזכיר זה בתפלה‪ .‬ואם הי' עושה כך ע"פ‬ ‫כבר תמהו כל המפרשים איך הותר יעקב לרמות את לבן‪,‬‬ ‫המלאך ‪ 68‬ק' למלאך המלמדו לעשות היפך מחסידות‪.‬‬ ‫והרי אם לבן הי' יודע מה שעושה בוודאי לא הי'‬ ‫מסכים‪ ,‬וכ' הרמב"ן דכיון שהסכימו להיות שכרו באלה‬ ‫ולכ"פ שם שקיבל מן הצאן הרעועות והעקרות שאינם‬ ‫הי' רשאי לעשות כל מה שיוכל להולידם כן‪ ,‬עוד תי'‬ ‫משמשות עם זכר‪ ,‬ולא הי' יכולות להוליד רק ע"י תיקון‬ ‫דאולי התנה יעקב שיוכל לעשות בהן כל מה שירצה כי‬ ‫המקלות‪ ,‬והקב"ה סייע לו שע"י תיקון המקלות יכלו‬ ‫לבן לא הי' יודע בתולדה הזו וכו'‪ .‬ובבעלי תוס' בשם‬ ‫להוליד‪ ,‬ואנו מתפללים דכמו שסייעת ליעקב אבינו‬ ‫ריב"א דכיון דמתחלה כבר הפר תנאו בכמה דברים‬ ‫בצאן העקרות‪ ,‬כן תרחם על כנס"י הנקראת עקרה שנא'‬ ‫בכה"ג מותר להתחכם‪ .‬ובחת"ס [עמ' קנ"ב ד"ה ויקח] כ'‬ ‫רני עקרה וגו' עוד תי' דעיקר כוונת יעקב בכל תיקון‬ ‫דכיון שגם לבן הודה שבאה הברכה בזכות יעקב‪ ,‬לכן‬ ‫המקלות הי' לפרסם כבוד שמים ולהפריש לבן מע"ז‪,‬‬ ‫הותר ליעקב לעשות הכל להוציא בלעו מפיו‪ ,‬שהרי הכל‬ ‫דהרי עיקר בטחונו של לבן שיצליח להערים על יעקב זה‬ ‫שלו‪ ,‬וכן אירע לבני יעקב בגלות שהגוים ניזונים‬ ‫הי' בע"ז שלו‪ ,‬וע"י שיעקב יצליח‪ ,‬יראה שאין לו לבטוח‬ ‫בשבילם‪ ,‬ומקפחים פרנסתם‪ ,‬וישראל צריכים להמציא‬ ‫על ע"ז‪ ,‬ונמצא שיעקב עשה בזה קידוש ה' גדול ולכן‬ ‫פרנסה בעקבה ורמי'‪ ,‬ואח"כ אומרים הגוים כמו בני לבן‬ ‫אנו מזכירין זכותו מה שנתקדש ש"ש על ידו‪.‬‬ ‫שמאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ולא מבינים‬ ‫ובעל דברי ירמיהו בדרושים שלו יישב הענין ע"פ דבריו‬ ‫שהכל בא מברכתו שליעקב‪.‬‬ ‫שהבאנו לעיל‪ ,‬דדבר גדול עשה כאן יעקב בזה שעמד‬ ‫אולם עדיין ק' גם אם נוכל יישב מעשהו של יעקב עדיין‬ ‫בנסיון לא ליהנות מע"ז‪ ,‬וא"כ הזכות הגדול הזאת‬ ‫אין בזה שבח דסו"ס הי' בו רמאות וא"כ איך יתכן‬ ‫מגודל יראתו של יעקב שלא רצה להתדבק בלבן‬ ‫דבהושענא רבא תיקן ר"א הקליר [בפיוט אז תמים לדורותיו]‬ ‫ובטחונו בהקב"ה‪ ,‬זה עומדת לבניו בכל הגליות שגם‬ ‫להזכיר מעשה של זה של יעקב "למען קדם שאת ברכה‬ ‫בהיותם בין העמים וסובלים רעות רבות‪ ,‬וגוזרים עליהם‬ ‫וכו' מיחם במקלות בשקתות המים" וכן בפיוט תענה‬ ‫גזירות אכזריות ולוקחים מהם כל מקורי הפרנסות‪ ,‬עכ"ז‬ ‫אמונים "למען חלק מפצל מקלות בשקתות המים" כנר'‬ ‫לא יחפצו להדבק באומות‪ ,‬שזה כח נפלא שנמצא רק‬ ‫דמעשה זה יש בו הזכרת זכות ליעקב‪ ,‬וכבר נרמז ענין זה‬ ‫בישראל והכל בזכות אבינו יעקב‪.‬‬ ‫בפסוק גופא כמש"כ רבינו אפרים ברמזיו דלח לוז‬ ‫ולפ"ז א"ש דהקב"ה מרמז במלך אסור ברהטים שיהיו‬ ‫וארמון ס"ת חז"ן שעתידים בניו להזכיר מעשה זה בבתי‬ ‫אתם בגלותם בזכות יעקב‪ ,‬כן אנו מתפללים בהושע"ר‬ ‫כנסיות בהושענא רבא‪ ,‬וק' טובא וכי בשביל שהוזכר‬ ‫שה' יעזרנו בזכות יעקב שעמד בנסיון ונשמר בבית לבן‬ ‫כאן מים ואנו מבקשים על מים אנו מזכירין רמאות‬ ‫גם באיבוד כל מה שהי' לו‪.‬‬ ‫שעשה יעקב בהיתר‪.‬‬ ‫ענין המקלות הי' לברר טוב מרע‬ ‫עו"ק דבילקוט שיר השירים עה"פ ראשך עליך ככרמל‬ ‫מלך אסור ברהטים [שהש"ר ז' ז'] איתא א"ל הקב"ה‬ ‫וכ"ז ע"פ פשט אולם בפנימיות הדברים כבר הקדים‬ ‫כביכול אני אדור ביניכם בזכות מה וכו' בזכות יעקב‬ ‫בזוה"ק [קס"א ב'] על ענין המקלות שהתורה קוראת בקול‬ ‫שכ' בו ברהטים בשקתות המים [אכן לא נמצא במקום אחר‬ ‫תסתכלו טפשין תפתחו עיניים לדעת‪ ,‬עד מתי תהיו‬ ‫בתנ"ך מלת ברהטים רק שם] מבואר דמעשה זה גורם‬ ‫שקועים בחושך בלי להבין דברי התורה‪ .‬והרחיב בזוה"ק‬ ‫דהשראת השכינה בכלל ישראל‪ ,‬וכן יל"ע ממה דאיתא‬ ‫[קס"ב א'] ונתב' היטב בספר באר משה להרה"ק מאוזרוב‬ ‫במדרש נשא [י"ג י"ד] דכבשים דקרבנות נשיאים נגד‬ ‫זי"ע דכל ענינו של יעקב הי' לתקן חטא אדם הראשון‬ ‫יעקב שנא' "והכשבים הפריד יעקב" והובא ברש"י שם‬ ‫שגרם עירבוב בין טוב לרע‪ ,‬ואילו יעקב הפריד הטוב מן‬ ‫הרי דמעשה זה מבטא גדלותו של יעקב‪.‬‬ ‫הרע לגמרי‪ ,‬וזהו ענין וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על‬ ‫צאן לבן‪[ ,‬לקמן פסוק מ'] היינו שהפריש נשמות ישראל‬ ‫וכבר העיר קצת מזה במושב זקנים בשם ר"י החסיד‪,‬‬ ‫שהיו כלולים בצאן זה שלא יהי' להם שייכות לשאר‬ ‫שהק' על תקנת הקליר‪ ,‬וכי יש לנו להזכיר רמאות של‬ ‫העמים כלל‪ 69 ,‬ולכן נקרא יעקב אילנא קדישא לפי‬ ‫צדיק ותי' שיעקב התכוון לטובת לבן עי"ש באריכות‬ ‫אולם אי"ז הפשטות‪ - .‬ובמדרש תלפיות לבעל שבט‬ ‫‪ 68‬כן אכן כתוב בס' תורת המנחה לתלמיד הרשב"א דהכל עשה יעקב‬ ‫מוסר [אות יו"ד ענף יעקב] הק' ג"כ על יעקב הצדיק‬ ‫ע"פ הדיבור ולכן אין טענה עליו כלל‪.‬‬ ‫שיקבוץ ממון בערמה תחבולה‪ ,‬ואף דכתיב עם עקש‬ ‫‪ 69‬ובמש"כ לעיל כ"ט י' ויהי כשאר ראה יעקב וגו' ואת צאן לבן אחי‬ ‫אמו ומ' דראה משהו מיוחד בצאן לבן‪ ,‬כבר כ' בחיד"א בקו' עט רצון‬ ‫תתפתל‪ ,‬מ"מ לאו משנת חסידים הוא אלא לוותר‬ ‫[הודפס בסו"ס חדרי בטן] דהכוונה וירא ברוה"ק שהי' שם קדושות‬ ‫משלהם‪ ,‬והיותר ק' דהקליר מזכיר זכות יעקב בזה‪ ,‬ואם‬ ‫כמ"ש נזר הקודש בפי' על ב"ר פ' ע"ג סי' ו' בשם המקובלים וצריך‬ ‫לבררם כמו שאמו נתבררה מביתם‪ ,‬ולכן וישק את צאן לבן אחי אמו‪,‬‬ ‫יעקב עושה בזה רמאות כמו שהי' לבן מרמה האיך אנו‬ ‫שכיוון להשקותם לבררם כמו אמו ולכן נקט שם אחי אמו‪ .‬והיו צדיקים‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫מה שגנב את לבבו שלא הראה לו שמכיר באיבתו‪ ,‬גם‬ ‫שהוא שורש נשמות ישראל‪ ,‬ולכן זכה יעקב שמטתו‬ ‫לא אמר לו שהוא חפץ ללכת‪ .‬ול' כי בורח הוא צ"ב‬ ‫שלמה‪ ,‬וכ' הרמ"ע מפאנו [במאמר אם כל חי] דבמעשה‬ ‫שלא יתכן שהי' לו להגיד כי בורח הוא‪ ,‬וספורנו פי' דזה‬ ‫המקלות הי' פועל דמיוני לבירור הנשמות הקדושות‬ ‫טעם למה ברח שחשש שמא יגזלהו לבן בעזרת אנשי‬ ‫דאיתא ביחזקאל ל"ו ל"ז וארבה אתם כצאן אדם‪ ,‬ולכן‬ ‫עירו‪ ,‬ובליקוטי יהודה הביא פי' דידוע דלבן הי' מכשף‬ ‫הכבש מסמל את יעקב שנא' והכשבים הפריד יעקב‪,‬‬ ‫גדול והי' יכול לדעת אם הוא בורח ולזה גנב יעקב‬ ‫דהפרדה הזו הי' פעולה חשובה עד מאד לבירור טוב‬ ‫ניצוצות הקדושה מלב לבן‪ ,‬ונשאר בלי ידיעה ע"ד יהיב‬ ‫מרע עד שראוי' להיות סמל ליעקב‪ .‬וגם ענין מחשוף‬ ‫בי' עיני' ונעשה גל של עצמות שפי' אוה"ק על הוצעת‬ ‫הלבן פי' בזוה"ק דקאי על מדת החסד‪ ,‬ובזה רצה לכלול‬ ‫הניצוצות‪ ,‬וזה "על בלי הגיד לו" היינו הלב שלו לא‬ ‫כל המדות בחסד‪ ,‬דמדת תפארת של יעקב נוטה בעיקרו‬ ‫יכול להגיד לו כי בורח הוא‪.‬‬ ‫לחסד‪ .‬עוד ביארו שם בזוה"ק כל דבר ודבר שעשה יעקב‬ ‫ע"פ סוד‪[ .‬עוד שם שבמקלות הי' בחינה של תפילין וגם ענין‬ ‫וא"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל בספרו שלמי דוד ‪ 70‬פי'‬ ‫תפלת ערבית ונתב' בבאר משה באריכות]‬ ‫דגנב לב לבן מעיקרא שלא אמר לו מעולם שבורח הוא‬ ‫מעשו‪ ,‬דלכן בטח בו לבן ולא חשש שיברח ממנו‪ ,‬וכ"פ‬ ‫הרי עכ"פ דבמעשה של מקלות קישר יעקב אבינו את‬ ‫החת"ס והאלשיך [לקמן פכ"ח] וכת"ס פי' להיפך שסיפר‬ ‫כלל ישראל בשורש העליון‪ ,‬ועי"ז הי' מטתו שלימה‪,‬‬ ‫ללבן כי בורח מעשו דאז לא יחשוש שישוב לארצו‬ ‫ועי"ז זכו ישראל להתדבק להקב"ה בלי שום חוצץ‪.‬‬ ‫מפחד אחיו‪ ,‬וזהו על בלי הגיד לו היינו שלחינם אמר לו‬ ‫וממילא א"ש דדוקא ענין זה אנו מזכירים בהושע"ר‬ ‫כי בורח הוא מעשו‪ ,‬והג"ר דוד וועסעלי זצ"ל ראש ב"ד‬ ‫דענין זה הוא יסוד כל ההווי' והקיום שלנו להיות עם‬ ‫פרשבורג [חמיו מזוו"ר של מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל]‬ ‫מיוחד להקב"ה‪ .‬ובזה גם יתיישב למה הציע מעצמו‬ ‫בספרו שמן וורד ‪ 71‬פי' כי יעקב הי' מספר ללבן כל פרט‬ ‫אשובה ארעה צאנך אשמור כיון שרצה לברר נשמות‬ ‫ופרט אפי' דברים של מה בכך‪ ,‬ולכן נתן בו לבן אימון‬ ‫ישראל‪ .‬וזה"פ [לקמן מ"ג א'] ויפרץ האיש מאד מאד וכ'‬ ‫דאם דבר בלי חשיבות אומר לו‪ ,‬כש"כ שיגיד לו דבר‬ ‫הספורנו דפרץ גבול ההצלחה המורגלת‪ ,‬ולהנ"ל קאי על‬ ‫משמעותי כזה שהוא נוסע‪ ,‬וזהו "על בלי הגיד לו" היינו‬ ‫הצלחה עצומה ברוחניות שהצליח כ"כ הרבה לברר טוב‬ ‫ע"י שהי' אומר לו דברים שהם בבחי' "על בלי" היינו‬ ‫מרע‪ ,‬ולזה מובן מה שהוצרך לבן לכרות ברית ולהזהיר‬ ‫דברים חסרי ערך לכן הי' יכול לברוח‪ .‬ואלשיך פי'‬ ‫את יעקב שלא יעבור עליו את הגל הזה‪ ,‬היינו שלא יהין‬ ‫לשוב לקחת עוד מן הקליפה ולבררו לקדושה‪.‬‬ ‫הסעודת פרידה של לבן‬ ‫והנה בביאור כל החשבונות באיזה בהמות הי' התנאי‬ ‫למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי‬ ‫בין לבן ליעקב‪ ,‬וגם באיזה אופנים רימה לבן את יעקב‬ ‫ואשלחך בשמחה ובשירים בתף ובכנור‪[ :‬שם כ"ז]‬ ‫עשרת מונים‪ ,‬יש בזה מפרשים אריכות גדול ואפשר‬ ‫אמר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ‪ 72‬דהנה מצינו שלומדים‬ ‫ללמוד כל השבוע רק ענין זה [וידוע דרשת האלשיך הק'‬ ‫מלבן כמה הלכות כגון הא דנותנין לבתולה י"ב חודש‬ ‫שמנה כל האופנים והי' שם האריז"ל שצחק באופן אחד והסביר‬ ‫שלבן השתתף בדרשה והסכים שהכל באמת עשה‪ ,‬רק באופן אחד‬ ‫בכתובות נ"ז‪ .‬ילפי' שם ממש"כ "תשב הנערה אתנו ימים‬ ‫התחרט על שלא רימה את יעקב בזה‪ ,‬ואגב‪ -‬חזינן שרשעים לא‬ ‫או עשור" [כ"ד נ"ה] ושאין משיאין אשה אלא מדעתה‬ ‫משתנים כלל גם אחרי אלפי שנים דמקום ההשתנות הוא רק‬ ‫ממש"כ "נקרא לנערה ונשאלה את פיה" [שם נ"ז ברש"י‬ ‫בעוה"ז] ולהנ"ל יתכן דמי שמתייגע בפ' זו להבין כל‬ ‫שם בשם מדרש] וברכת חתנים מה"ת ממש"כ [שם ס']‬ ‫האופנים‪ ,‬גורם לנשמתו בירור גדול בין טוב לרע‪.‬‬ ‫"ויברכו את רבקה" [מס' כלה פ"א] ועצם הברכה אחותינו‬ ‫וגו' שאומרים לפני כל כלה‪ ,‬ושאין משיאין הצעירה‬ ‫ביאור "על בלי הגיד לו"‬ ‫לפני הבכירה ממה שאמר "לא יעשה כן במקומינו לתת‬ ‫ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי‬ ‫הצעירה לפני הבכירה" [כ"ט כ"ו] הובא ברשב"ם בב"ב‬ ‫בורח הוא‪[ :‬שם כ']‬ ‫קכ‪ ,73.‬ואין נושאין נשים במועד לפי שאין מערבין‬ ‫מילים "על בלי הגיד לו" קצת צ"ב‪ ,‬ובפשטות הפי' שגנב‬ ‫‪ 70‬י"ל ע"י אאמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫את לבבו ע"י שלא אמר לו כי בורח הוא‪ ,‬ובספורנו פי'‬ ‫‪ 71‬י"ל ע"י אאמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫דעל מלשון על עולת התמיד היינו מלבד‪ ,‬כלומר שמלבד‬ ‫‪ 72‬מחותני הג"ר יוסף אהרן אופנהיימר שליט"א ר"מ בישה"ג גייטסהעד‬ ‫בשמו בהספדו באמצע השבעה בהיכל הישיבה‪ -‬בצל הקודש עמ' ק"ס‪.‬‬ ‫‪ 73‬וכ"פ בשו"ע יו"ד רמ"ד סי"ח דבנישואים הלך אחר הזקנה וכדביארו‬ ‫הב"ח והש"ך שם‪ ,‬אולם עי' בשו"ת אגרו"מ אה"ע ח"ב סי' א' דלהלכה‬ ‫כמו האוהב ישראל מאפטא‪ ,‬שעוד זכרו הניגון ששר יעקב אבינו בשעת‬ ‫א"צ להקפיד ע"ז‪ ,‬דדין זה הוא רק כששניהם עומדים להתחתן ולא‬ ‫שהי' רועה צאנו ואנו עדיין מכירים הניגון‪ .‬גם זכר שהי' ליעקב תפילין‬ ‫כשא' יש שידוך ולשני אין שידוך‪ ,‬וכבר הק' עליו בשו"ת מנחת יצחק‬ ‫גדולות מאד‪.‬‬ ‫ח"ח סי' קכ"ה דהא ברחל ולאה לא היו שניהם מוכנים‪ ,‬ובמהרש"ם ח"ג‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫וא"כ כ"ז בכלל טענת לבן שרציתי לנשקם ולברכם‪,‬‬ ‫שמחה בשמחה מו"ק ח‪ :‬ובתוס' שם ד"ה לפי בשם‬ ‫ולזה אמר לו "עתה הסכלת עשו" דאי"ז אלא סכלות‬ ‫ירושלמי ממש"כ מלא שבוע זאת‪ ,‬אף שלכאורה לא הי'‬ ‫וטפשות ממך להפסיד כל זה‪ .‬וא"כ מי שבלי סבה נכונה‬ ‫לבן ת"ח ולא בן תורה‪ ,‬אלא דכיון שהי' פקח גדול‪ ,‬והי'‬ ‫מזלזל בברכת ונשיקת ההורים אינו אלא סכל‪.‬‬ ‫יודע מה צריכים להגיד או לעשות בכל מקום ובכל זמן‪,‬‬ ‫כי אף שלמעשה לא הי' כוונתו לש"ש אבל כוונתו הי'‬ ‫ובליקוטי יהודה בשם חי' הרי"ם הק' וכי לכלי זמר הי'‬ ‫להראות עצמו כאיש ישר והגון‪ ,‬כדחזינן איך שהוכיח‬ ‫צריך יעקב‪ ,‬אלא דבוודאי ידע שאין זה ענין יעקב‪ ,‬אבל‬ ‫את יעקב כל הזמן איך שאינו מתנהג כהוגן ולכן כל מה‬ ‫לפעמים היצה"ר מבטל עצמו לגמרי לאדם כדי שיוכל‬ ‫שנכתב מפורש בתורה שנראה הגון‪ ,‬בע"כ שהתורה‬ ‫אח"כ לגנוב ממנו‪ ,‬וזהו ענין השירים היינו שהי' מסכים‬ ‫‪74‬‬ ‫התחשבה בזה שזה דבר נכון‪.‬‬ ‫עמו לגמרי והי' עי"ז השמחה בשלימות וכמו לעתיד‬ ‫ושיבולע המות לנצח‪ ,‬ובאמת א"כ הי' כוונתו הי' טוב‬ ‫ולפ"ז אם לבן אומר כאן שהי' שולח אותו בשירה‬ ‫מאד‪ ,‬אבל יעקב ידע שכוונתו לעקור את הכל‪ .‬ועי'‬ ‫ובשמחה כנראה שכך צריכים לעשות‪ ,‬ומכאן נראה מקור‬ ‫במדרש ע"ד ח' דאמר כן כי חשב שעי"ז ישוב יעקב‬ ‫לסעודת פרידה‪ 75.‬אלא דלכ' איך יתכן לשמוח כשנפרדים‬ ‫להיות עמו‪.‬‬ ‫מחבר טוב‪ ,‬הלא זה צער גדול‪ ,‬ואיך יתכן לעשות סעודה‬ ‫על הפרידה‪ ,‬לזה אמר דו"ז זצ"ל דהרי לחבירו הנפרד‬ ‫מניעת הכרת הטוב ללבן‬ ‫וודאי יש שמחה דהלא הוא הולך להתעלות בישיבה‬ ‫יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש‬ ‫אחרת או שהולך להתחתן ולהקים בית‪ ,‬או שהולך לגור‬ ‫אמר אלי לאמר השמר לך מדבר על יעקב מטוב‬ ‫בעיר א חרת לפי שקיבל איזה תפקיד וכדו'‪ ,‬וא"כ‬ ‫עד רע‪[ :‬שם כ"ט]‬ ‫בשבילו בדרך כלל זה שמחה‪ ,‬וא"כ על חביריו מוטל‬ ‫להשתתף בשמחתו ולא לחשוב על צער שלהם‪ .‬וי"ל‬ ‫צ"ב במלת לאמר למי הי' צריך להגיד‪ .‬והנה ברמב"ן‬ ‫דזה הי' כוונת לבן דאף שמאד קשה לי שאתם עוזבים‬ ‫שמות ו' י' הוכיח מכאן דלא כמפרשים בכ"מ לאמר‬ ‫שהרי בירך ה' אותי בגלליך‪ ,‬וגם בנותי ונכדי חבובים‬ ‫דהכוונה להגיד לאחרים‪ ,‬דהרי כאן ל"ש זה‪ ,‬ולכ"פ‬ ‫עלי מאד‪ ,‬ובוודאי הייתי מעדיף שתשארו פה‪ ,‬מ"מ‬ ‫דלאמר הכוונה על בירור הענין באמירה גמורה‪ ,‬ולא‬ ‫הייתי מתגבר על רגשותי והייתי עושה סעודה גדולה עם‬ ‫באמירה מסופקת ולא ברמיזה‪ ,‬וה"נ הפי' שה' אמר אלי‬ ‫תזמורת כדי להשתתף בשמחתך שאתה הזוכה לחזור‬ ‫באמירה ברורה שלא אזיק לכם‪ .‬ועדיין ק' לשאר‬ ‫‪76‬‬ ‫לא"י להורים שלך‪.‬‬ ‫מפרשים איך נפרש כאן‪ ,‬ובאלשיך פי' דבאמת נביאי‬ ‫עכו"ם אין מקבלין נבואה מהקב"ה בעצמו רק ע"י שד‬ ‫ולהנ"ל‪ ,‬במש"כ אח"כ "ולא נטשתני לנשק לבני‬ ‫וא"כ לאמר הכוונה שאמר ה' למלאך שיגיד ללבן‪ ,‬אולם‬ ‫ולבנותי" [פכ"ח]‪ ,‬וכן אכן עשה אח"כ שנא' וינשק לבניו‬ ‫בהגש"פ מבית לוי הביא ממרן הגרי"ז לפרש דלבן‬ ‫ולבנותיו [ל"ב א'] יש ללמוד דכן ראוי ונכון לעשות לנשק‬ ‫נצטווה להגיד ליעקב‪ ,‬וצ"ב למה באמת הי' ציווי מיוחד‬ ‫נשיקת פרידה להראות ולבטא עומק הקשר‪ ,‬ושם כ' ג"כ‬ ‫ע"ז‪.‬‬ ‫"ויברך אתהם" וידועים דברי הספורנו שם‪ ,‬שסיפר‬ ‫הכתוב את ברכת לבן‪ ,‬ללמדינו שברכת האב על בניו‬ ‫וביאר אא"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל אב"ד צעהלים‬ ‫שבלי ספק היא בכל לב ונפש ראוי לחול יותר ואם בכל‬ ‫בספרו שלמי דוד‪ ,‬דהקב"ה ידע מדתן של צדיקים שדרכן‬ ‫ברכת הדיוט כ' שלא הי' קלה בעיניך כש"כ ברכת אב‪.‬‬ ‫להכיר טובה לכל מי שעושה להם קצת טובה‪ ,‬ואם לבן‬ ‫לא יגיד שהקב"ה הוא זה שמונעו מלהזיקו‪ ,‬יהי' לו‬ ‫קל"ו דרק בב' בנות שאין מצווים על פו"ר י"ל כן‪ ,‬עי' בס' משחת שמן‬ ‫הכרת הטוב ללבן גם אם לא מגיע לו יישר כח ע"ז אחרי‬ ‫סי' מ"ו באריכות‪.‬‬ ‫‪ 74‬אבל בעיקר הדבר אם אפשר ללמוד מלבן הביא במשחת שמן שם‬ ‫שרימה אותו כ"כ הרבה‪ ,‬והוא צודק במאה אחוז במה‬ ‫מס' רבינו הק' מצאנז ח"ב ע' רע"ו במעשה בב' בנות אי מותר להקדים‬ ‫שברח‪ ,‬מ"מ כיון שלבן לא עושה לו כלום מרצונו הטוב‪,‬‬ ‫הצעירה והשיב "וכי מצוה לקיים צוואתו של לבן הרשע"‪ ,‬אולם בלקט‬ ‫מגיע לו הכרת הטוב ממנו ויכנע לו‪ ,‬לכן הזהירו הקב"ה‬ ‫יושר ח"א ע' קי"ז דמדלא השיב יעקב כלום ש"מ דהדין עם לבן‪,‬‬ ‫ובאגרות סופרים ממכתבי חת"ס מכתב כ"ט דכ' על ענין זה דק' עליו‬ ‫שעליו להגיד ליעקב במפורש דהכל רק בציווי הקב"ה‬ ‫לעבור על דבר המפורש בתורה‪ ,‬ע"ש במשחת שמן אי כ"ז מדינא או רק‬ ‫‪77‬‬ ‫ולכן לא יצטרך להרגיש שום הכרת הטוב ללבן‪.‬‬ ‫מד"א ונימוס‪.‬‬ ‫‪ 75‬כן אמר גם מו"ר הג"ר חיים עוזר גורביץ שליט"א בסעודת פרידה‬ ‫לידידי הרב ראובן אריה זאהן שליט"א‪.‬‬ ‫‪ 76‬פעם בסוף זמן קיץ בישיבת גייטסהעד שהי' בתשעת הימים‪ ,‬ומ"מ‬ ‫עשו סעודות פרידות עבור אלו שעזבו אז‪ ,‬מחה בזה מורינו המשגיח‬ ‫הגה"צ ר' מתתיהו סולומון זצ"ל בכל תוקף‪ ,‬ואמר שהגיע אליו בעה"ב‬ ‫‪ 77‬ובליקוטי יהודה בשם הבית ישראל דק' למה סיפר זה ליעקב הרי‬ ‫עם טענות‪ ,‬ששומע מרחוב ביואיק רד‪ .‬שירה וזמרה בתשעת הימים‪,‬‬ ‫א"כ לא יפחד ממנו שוב‪ ,‬והביא מקול שמחה דאיש כזה שזכה פעם א'‬ ‫ואמר המשגיח שצריך לשבת על הארץ ולבכות על ביהמ"ק‪ ,‬וי"ל להנ"ל‬ ‫למדרגה ל"ש שיתאפק מלהגיד‪ ,‬ועוד תי' דאכן הי' ציווי מהקב"ה‬ ‫ללמד זכות‪ ,‬דסעודת פרידה גורם אחדות כיון שמוותרים על הרגשת‬ ‫וכדברינו בפנים ולכן הי' צריך להגיד‪.‬‬ ‫עצמם ומתקנים בזה עוון שנאת חנם ומביא לבנין הבית‪.‬‬ ‫מח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫אי"ז אלא שהחינוך הקפדני של יעקב שהיו נותן לבניו‬ ‫קפידתו של יעקב‬ ‫בענין זהירות בממון אחרים‪ ,‬גרם להם שלא יהינו לקחת‬ ‫ויחר יעקב וירב ללבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה‬ ‫שום דבר שאינו וודאי משלהם‪ ,‬וכמו ששיבח הכ' וילך‬ ‫פשעי ומה חטאתי וגו' [שם ל"ו]‬ ‫ראובן בימי קציר חטים [לעיל ל' י"ד] שלא לקח מן הגזל‪,‬‬ ‫ויתכן דהושרש אצל יעקב ענין זה אצל ישיבתו של עבר‬ ‫ובאור החיים הק' דלצד שבא לכלל כעס בא לידי מריבה‪,‬‬ ‫וכדהארכנו בזה לעיל בתחלת הפרשה ע"ש‪.‬‬ ‫אולם המריבה הי' רק בערך לבן אבל אם היו הדברים‬ ‫לאדם אחר לא תקרא מריבה‪ ,‬וכדאיתא במדרש כאן‬ ‫תכלית אריכות תוכחת יעקב על נאמנותו‬ ‫קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים וכו' פיוסים‬ ‫זה עשרים שנה אנכי עמך וגו' וכל הפרשה‪[ .‬שם‬ ‫יעקב מפייס לחמיו וכו' עי"ל שלא רב עמו ברבים אלא‬ ‫ל"ח‪-‬מ"ב]‬ ‫בייחוד עמו ולכ"כ וירב בלבן היינו עמו לבד כדי שלא‬ ‫יכלם בתוכחתו‪ .‬והגרצ"מ זילברברג שליט"א כשמרחיב‬ ‫הנה יעקב מאריך כאן להוכיח ללבן שכל מה שהרוויח‬ ‫בגנות מדת הכעס והקפדנות‪ ,‬אומר שכל מטרתו של לבן‬ ‫אצלו הוא בצדק וביושר ושאין לו שום תביעה אצלו‬ ‫כל השנים הי' איך יכול לגרום ליעקב לכעוס ולהקפיד‪,‬‬ ‫כלל‪ .‬וגם הוסיף בדבריו ענינים שפטור בדיני אדם‪,‬‬ ‫ולא הצליח בכך ‪ 78‬דגם כשעשה לו צער גדול ונורא‬ ‫וכדביאר באור החיים הק' [פסוק ל"ח ד"ה וטעם] דמה‬ ‫בהחליפו את רחל כ' רק [לעיל כ"ט כ"ה] "ויאמר אל לבן‬ ‫דאמר אילי צאנך לא אכלתי דהק' כל המפרשים‬ ‫הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני" ולא כ' שהקפיד‪,‬‬ ‫דפשיטא דלא גזל‪ ,‬ותי' דקאי על טלה ונעשה איל דקונה‬ ‫אבל כאן הצליח לגרום לפי מדרגת יעקב שיקפיד קצת‬ ‫בשינוי וחייב רק דמים מ"מ לא לקח לעצמו‪ ,‬וכן מה‬ ‫וגם זה העידו חז"ל דנקרא פיוס‪ ,‬אבל זה לימד אותנו‬ ‫שאמר טריפה לא הבאתי עליך וגו' הכוונה גם מה‬ ‫אבינו יעקב‪ ,‬שגם אם נכשל באיזה קפידא לא יפול‬ ‫שפטור ע"פ דין עי"ש וצ"ע למה איכפ"ל כ"כ שלא יהי'‬ ‫ברוחו‪ ,‬רק ימשיך הלאה‪ ,‬דזה גופא עצת היצר להכשילו‬ ‫ללבן שום טענה ותביעה עליו‪.‬‬ ‫בכעס ואז יתייאש לגמרי מלהתאפק מלהקפיד‪.‬‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ משנ"ת לעיל‪ ,‬דעיקר עבודתו של‬ ‫יעקב בצאן לבן הי' להעלות ולתקן נשמות ישראל‬ ‫חינוכו הקפדני של יעקב בעניני ממונות‬ ‫ולברר הטוב מן הרע ולהכניסם בקדושה‪ ,‬וזה הי' כל‬ ‫כי מששת את כל כלי ביתך מה מצאת מכל כלי‬ ‫ענינו להשאר אצל לבן עוד שש שנים‪ ,‬וא"כ יתכן דפחד‬ ‫ביתך וגו' [שם ל"ז]‬ ‫מאד מכל סוג תביעה ממונית שיהי' ללבן והוא ע"פ‬ ‫המבואר בריש בכורות לענין קדושת בכורה‪ ,‬דכל שיד‬ ‫וכ' באור החיים הק' כנר' שחשדו גם בלקיחת כלים‬ ‫נכרי באמצע פטור מן הבכורה‪ ,‬ומבואר בגמ' שם דגם‬ ‫שאין בהם חשש תרפים‪ ,‬ולזה אמר לו יעקב שלא ימצא‬ ‫אצלו כלום‪ ,‬ואיתא במדרש [ע"ד י'] בנוהג שבעולם חתן‬ ‫אם ע"פ דיני חו"מ ואולי גם בדיניהם אין לו זכות על‬ ‫עצם הבהמה כיון דהי' רק התחייבות על כסף‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפי' כלי‬ ‫דאם לא ימצא כסף יקח הבהמות כבר נקרא יד נכרי‬ ‫אחד אפי' סכין אחד ברם הכא מששת את כל כלי אפי'‬ ‫באמצע והאריך בזה בשו"ת חת"ס יו"ד שט"ו ע"פ שו"ת‬ ‫מחט אפי' צינורא לא מצאת‪ .‬והוסיף דו"ז הג"ר בצלאל‬ ‫צמח צדק ועבודת הגרשוני ואכמ"ל בזה‪ .‬ולכן כל שיש‬ ‫זצ"ל ‪ 79‬הרי מוכח דלבן הי' סבא מתוק‪ ,‬מדאמר יעקב‬ ‫ללבן איזה טענה על יעקב בממונות גם אם לא על עצם‬ ‫[לעיל ב'] רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול‬ ‫הצאן זה יפגום בקדושת הצאן‪ .‬ובזה מובן דנקט גם‬ ‫שלשום הרי דעד עכשיו הי' מאד נחמד ומתוק‪ 80 ,‬וא"כ‬ ‫בדבר הפטור מדיני אדם‪ ,‬דכיון דלבן גבר אלים ובטענה‬ ‫וודאי יסתובבו אצלו הנכדים ולא ימלט שיעלם על‬ ‫ידיהם "א גָאפַאלע א לעפאלע" [מזלג או כף] ואעפ"כ‬ ‫כל דהו יהי' לו שליטה בזה יפגום בקדו' הצאן‪.‬‬ ‫העיד יעקב שלא נעלם כלום‪ ,‬ואיך באמת הי' יתכן זה‪,‬‬ ‫[וע"ע ע"ז כב‪ :‬דעדיף לגוי לבוא על בהמת ישראל מאשה גוי'‬ ‫דחביבה ב המתן של ישראל יותר מנשותיהן כיון דאין להן זוהמא‬ ‫מעת שעמדו ישראל על הר סיני‪ ,‬מבואר דגם מבהמת ישראל‬ ‫‪ 78‬רק על רחל כתוב ויחר אף יעקב ברחל [לעיל ל' ב'] כיון דהי' בבית‬ ‫פסקו זוהמא ובתו' שם דלא ידע מקור ד"ז‪ ,‬ובטור או"ח קפ"א‬ ‫לבן הי' מפחד מאד מכל שמץ לימוד מדרכי לבן‪ ,‬ולכן כשאמרה רחל‬ ‫נוסח כזה כאילו שמייחסת איזה כח לבן אדם‪ ,‬חשש שזה מהשפעת לבן‬ ‫הביא דברי השאילתות שמות נ"ד [הובא בתוה"ב להרשב"א בית ו'‬ ‫לכן הראה כעס גדול‪ ,‬ומזה אפשר ללמוד איך הצליח יעקב בחינוך ילדיו‪,‬‬ ‫שער ה'] דאמרו חכמים דבהמה הכשר למזבח אין בו זוהמא‬ ‫שהראה להם שעל רמאות גדול אף שיש לו צער עצום‪ ,‬הוא רק מפייס‬ ‫ופטור מנטילה לפני ברכה‪ ,‬וכ' בהעמק שאלה שם סקי"ג דלא ידע‬ ‫ומדבר בנחת‪ ,‬אבל כשבא לעניני עבודת ה' הוא מקפיד מאד ומזה קיבלו‬ ‫המקור רק מגמ' ע"ז הנ"ל ובשבת קמ"ו‪ .‬מבואר לחד צד דכבר‬ ‫יר"ש עצומה‪.‬‬ ‫‪ 79‬בצל הקודש עמ' ק"ס‪.‬‬ ‫מיעקב אבינו פסק זוהמא‪ ,‬וא"כ יתכן דכאן בעבודת יעקב אבינו‬ ‫‪ 80‬אולם המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל כשעזב ארה"ב‬ ‫נפסק זוהמא מבהמות טהורות ועכ"פ מאלו הכשרין למזבח‪ ,‬אולם‬ ‫אחרי זמן קצר שהגיע לשם‪ ,‬פי' פסוק זה להיפוך דכיון שהרגיש שלבן‬ ‫בהמת עכו"ם ובפרט אלו של לבן היו מלאים זוהמא]‬ ‫כבר מידי מתקרב אליו ומראה לו יותר מדי פנים שוחקות א"כ זה סכנה‬ ‫להשאר פה‪ ,‬ועד"ז פי' בחת"ס כאן אבל אי"ז הפשטות‪.‬‬ ‫מט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשיעורו לשבת [עי' הערות‬ ‫מקרא שכתבו תרגום ביגר שהדותא‬ ‫מהדו"ק שבת קטו‪ ]:‬אמר הקשה חתני הגאון הגר"ח‬ ‫ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד‪:‬‬ ‫שליט"א קושיא שאין עליה תשובה איך שייך לכתוב יגר‬ ‫[שם מ"ז]‬ ‫שהדותא בלשון הקדש והרי שקר הוא לכתוב שלבן קרא‬ ‫לו גלעד‪ .‬וצ"ע‪ .‬ובמהדו"ב תי' דודאי בכה"ג אם שינה‬ ‫וברש"י יגר שהדותא תרגומו של גלעד‪ .‬וכן מבואר‬ ‫וכתב מקרא אין מצילין‪ ,‬כיון שאינו אמת‪ ,‬ועיקר כוונת‬ ‫בכמה ראשונים‪ .‬וכן מבואר בשבת קטו‪ :‬ובמגילה ט‪.‬‬ ‫הגמ' הוא להביא בדרך ק"ו דאם במקום ששינה ממקרא‬ ‫דתרגום שבתורה הוא יגר שהדותא‪ .‬ופשטות עיקר‬ ‫לתרגום או מתרגום למקרא [באופן שאינו משנה את‬ ‫נקודת החילוק בין יעקב ללבן הי'‪ ,‬שיעקב קרא כן‬ ‫המשמעות האמיתית]‪ ,‬חשיב כתיבה ומצילין‪ ,‬כ"ש‬ ‫בלשון הקודש ולבן קרא כן בארמית‪.‬‬ ‫כשכתב תרגום במקום שכתוב תרגום דמצילין‪[ ,‬ומאי‬ ‫והנה במשנה מגילה ח‪ :‬איתא דספרים נכתבים בכל‬ ‫דמייתינן יגר סהדותא‪ ,‬היינו לגבי תרגום שכתבו תרגום]‬ ‫לשון‪ ,‬ותפילין ומזוזות אינו נכתבות אלא אשירות‪ ,‬ופריך‬ ‫אמנם בשו"ע [סי' של"ד סי"ב] הביא הא ד'יגר שהדותא'‬ ‫מברייתא דמקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא‬ ‫לגבי תרגום שכתבו עברי‪ ,‬וצ"ב דהא הוי דבר שאינו‬ ‫שאינו מטמא את הידים‪ ,‬ומשני דברייתא דהתם מיירי‬ ‫נכון‪.‬‬ ‫בתפילין ומזוזות‪ ,‬ופריך דא"כ ל"ש תרגום שכתבו‬ ‫ומרן הגרח"ק זצ"ל בעצמו במסכת ס"ת פ"א הי"א בקלף‬ ‫מקרא‪ ,‬דבשלמא בתורה איכא יגר שהדותא‪ ,‬אבל בתו"מ‬ ‫ודוכסוסטוס העיר בזה‪ ,‬ותירץ די"ל שכתב "ויקרא לו‬ ‫ליכא‪[ ,‬ואי הומ"ל דתורה לאו יגר שהדותא קאמר אלא אשר‬ ‫לבן גלעד בארמית"‪" ,‬ויעקב קרא לו יגר שהדותא בלשון‬ ‫כריתי לי שכן קורין בכרכי הים למכירה כירה א"כ ה"נ ה"א‬ ‫הקדש"‪ ,‬עי' בדבריו‪ .‬וא"כ התוכן הוא אמת‪ ,‬אלא דצ"ב‬ ‫בתפלין נמי נימא תרגום שכתבו מקרא שכתב במקום טט פת‬ ‫שתים שתים אבל האמת שא"א לפרש תרגום שכתבו מקרא אלא‬ ‫אי יכתוב במקום "כי ששת ימים" "כי פעמיים שלש"‬ ‫בתרגום ארמית ששארי לשונות לא נקראו תרגום וע"כ תורה צ"ל‬ ‫היעלה על הדעת דנקרא שכתב נכון רק בשינוי לשון‪.‬‬ ‫יגר שהדותא דזולת זה לא ימצא ארמית בתורה א"כ ק' תפלין מאי‬ ‫איכא למימר הא טטפת לאו תרגום ארמית הוא‪ -.‬חת"ס שם]‬ ‫שוב מצאתי במס' סופרים פ"א ה"ט כל התורה כולה‬ ‫עי"ש התי'‪ ,‬וע"ע שבת קטו‪ :‬תרגום שכתבו מקרא‪ ,‬וכו'‬ ‫עברית וכו' כגון יגר שהדותא וי"א לא דברו אלא על יגר‬ ‫מצילין מפני הדליקה‪ ,‬ואצ"ל תרגום שבעזרא ושבדניאל‬ ‫שהדותא ועל גלעד שהן שתי לשונות של עברית‬ ‫ושבתורה‪ .‬תרגום שבתורה מאי ניהו יגר שהדותא‪.‬‬ ‫ותרגום‪ .‬ולא מובן כלל דברי המס' סופרים‪ ,‬ופי' בנחלת‬ ‫יעקב שם דהי"א ס"ל דעיקר הקפידא הוא רק ביגר‬ ‫והנה לכאורה כוונת הגמ' שבמקום שכתב יגר שהדותא‬ ‫שהדותא כיון דהי' קפידא מלבן ויעקב שיהי' נקרא כן‬ ‫כתב גלעד‪ ,‬וא"כ איננו סתם שינוי לשון‪ ,‬רק שזה שקר‬ ‫והביא מאלשיך שהי' סבה לכך‪ ,‬ועדיין לא נתיישב כ"כ‬ ‫בתוכן דאיך נאמר דיעקב קראו גלעד וגם לבן קראו‬ ‫דפשיטא דפסול דהרי לא הי' כן כלל‪.‬‬ ‫גלעד‪ .‬וכבר העיר בזה בחי' חת"ס מגילה שם על ד'‬ ‫התוס' דהק' דלמה נפסל בזה הרי גם אם הי' נחסר ג'‬ ‫אלא דלדעת המלבי"ם עיקר נקודת החילוק בין יעקב‬ ‫תיבות אלו בתורה הי' כשר‪ ,‬דבגיטין ס‪ .‬מבואר דס"ת‬ ‫ללבן הי' דיעקב קראו גלעד בתיבה אחת ולבן קראו שתי‬ ‫שחסר אפי' יריעה אחת כשר‪ ,‬והביא מרש"י שנדחק‬ ‫תיבות וא"כ י"ל דכתבו גל‪-‬עד בשתי תיבות וצ"ע‪.‬‬ ‫דגרע טפי כשהוא כתוב בתרגום‪ ,‬ותוס' תי' דעיקר‬ ‫ועי' שו"ת מהר"ם שיק סי' קצ שהביא קושיא דלמש"כ‬ ‫החידוש הוא לומר שזה טעות וצריך להגיהו‪ .‬וכתב‬ ‫רש"י על קטורה [לעיל כ"ה א] דנקראת כן ע"ש שקשרה‬ ‫החת"ס דרש"י הי' לו הכרח לפרש כדבריו‪ ,‬דהי' ק' לו‬ ‫פתחה‪ ,‬וא"כ הוי לשון תרגום וא"כ למה לא נקט זה‬ ‫מ"ט נקט יגר שהדותא שהוא דוחק דמאי ארי' משום‬ ‫בגמ' מגילה שנכתב לפני יגר שהדותא‪ ,‬ולכן רצה אחד‬ ‫שהוא תרגום וכ' מקרא אפי' מקרא ומקרא כה"ג נמי‬ ‫לחדש דעיר שנקראת על שם מעשה ומקרה כגון‬ ‫פסול כגון אי הי' משקר וכותב בריאות יום שני ביום‬ ‫'ניישטאט' וכתבו תחתיו בגט 'עיר חדשה' אין כאן שינוי‪,‬‬ ‫ראשון וכן בהפוך בודאי הי' פסול שהוא שקר מוחלט‪,‬‬ ‫ולכך ב'יגר סהדותא' אין שינוי שם‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫וה"נ משקר וכותב שיעקב קרא לו יגר שהדותא ולבן‬ ‫בקטורה‪ .‬אבל מהר"ם שיק חולק עליו דדוקא ב'יגר‬ ‫קרא לו גלעד וא"כ מאי ארי' תרגום שכ' מקרא טפי ה"ל‬ ‫סהדותא' י"ל כן דהרי נקרא גם 'גלעד'‪ ,‬אדרבה גם לבן‬ ‫להש"ס לומר אשר כריתי לי שכן קורין בכרכי הים‬ ‫קרא אותו בשם יעקב וקיים שמו בשם גלעד‪ ,‬וכיון‬ ‫למכירה כירה‪ ,‬אע"כ משום ק' תוס' שאלו הי' חסר אותו‬ ‫שנקרא כך וכך אין כאן שינוי‪ ,‬כמו רובא מרים ופורתא‬ ‫התיבה אין בכך כלום ולא שייך בכה"ג מגרע גרע אלא‬ ‫שרה לא הוי שינוי‪ ,‬אלא לכתחילה צריך לכתוב שניהם‪.‬‬ ‫ביגר שהדותא דמש קר אז גרע משלא נכתב כלל‪.‬‬ ‫אבל בניישטאט אם אין העיר נקראת 'עיר חדשה' לא‬ ‫אצל ישראלים ולא אצל גוים וכולם קורין אותה בשם‬ ‫נ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫נהרים ‪ 82‬וארם צובה שכבש דוד ועל שם שקרובה לארץ‬ ‫אחר איש איש בלשונו 'נייא שטאט' או 'נאווע מעסטא'‪,‬‬ ‫ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך‪ .‬וברש"י סוטה‬ ‫אם כתב 'עיר חדשה' הוי שינוי השם‪ ,‬דשם 'נייא שטאט'‬ ‫מט‪ :‬ד"ה לשון סורסי כתב "קרוב הוא ללשון ארמי‬ ‫מצד עצמו הוא תואר ענין העיר‪ ,‬אבל אחרי שכבר נקבע‬ ‫ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם‬ ‫זהו שמו של העיר וכולם מכירין אותו כן‪ ,‬א"כ נעשה זה‬ ‫קורין אותו לינג"א שוריי"א‪".‬‬ ‫שם העצם של העיר‪ ,‬ול"ש לכתוב "עיר חדשה"‪.‬‬ ‫עכ"פ מבואר מדברי המדרש דיש לכבד לשון ארמי‪,‬‬ ‫אח"כ כ' מהר"ם שיק דבלא"ה נראה דלבן ויעקב לא‬ ‫והק' ביפה תאר במדרש שם דמאי נפק"מ הא דלא יהא‬ ‫קראו כלל למקום ההוא או לגל ההוא לא 'גלעד' ולא 'יגר‬ ‫קל לשון ארמי‪ ,‬דהרי אין צד להתיר לכתוב סת"ם בלשון‬ ‫סהדותא' אלא לענין ההוא שלקטו אבנים ועשו ממנו גל‬ ‫אחר חוץ מלשון יוני‪ ,‬ואי שלא לדבר בהם בבית הכסא‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬לענין הזה קראוהו 'יגר סהדותא' או 'גלעד'‪ ,‬וכעין‬ ‫הא קי"ל [ע"ז מד‪ ]:‬דברי תורה אסורים בכל לשון‪ ,‬ושל‬ ‫שפירש"י בפרשת וישלח [בראשית ל"ג כ'] על פסוק‬ ‫חול מותרים אפילו בלשון הקודש‪ .‬ותי' דנפק"מ להא‬ ‫'ויקרא לו אל אלקי ישראל' לא שהמזבח קרוי כן וכו'‬ ‫דמבואר במדרש [לעיל פ' נח פרשה לו סימן ח] עה"פ יפת‬ ‫יעויין שם‪ ,‬וכן כאן‪ ,‬אלא שאחר כך נשתלשל על ידי‬ ‫אלהים ליפת וכו' יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של‬ ‫המעשה ההוא לקרות שם המקום והמחוז גלעד‪.‬‬ ‫יפת בתוך אהלי שם‪ ,‬רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן‬ ‫התורה‪[ ,‬עי' נדרים לז‪ :‬מפורש זה תרגום ועי' מגילה ג‪ .‬דאונקלוס‬ ‫הוכחה מכאן לחשיבות לשון ארמי‬ ‫למדו מפי ר"א ור"י ועי' מהרש"א ח"א שם ולכ"כ הב"י ושו"ע סי'‬ ‫והנה לעיקר הענין שנכתב כאן בתורה דברי לבן איך‬ ‫רפ"ה ס"ב דיר"ש יקרא שנים מקרא עם תרגום דוקא לפי שניתן‬ ‫שקרא שם הגל‪ ,‬צ"ע טובא ל"ל זה דאיזה נפק"מ יש בזה‬ ‫מסיני] או לפרש פסוקים שנאמרו בלשון ארמי כמבואר‬ ‫לדעת איך לבן קראו‪ ,‬הרי סו"ס זה אותו שם של יעקב‬ ‫בר"ה כו‪ :‬דלא הוו ידעי רבנן מאי וטאטתיה כמטאטי‬ ‫רק שזה בלשון ארמי וזה בלשה"ק‪.‬‬ ‫השמד ‪ ,‬וכן עוד פסוקים‪ ,‬וביארוהו ע"פ מה ששמעו מן‬ ‫השפחה והטייעא‪.‬‬ ‫ונראה שחז"ל כבר העירו בד"ז במה שהוכיחו מפסוק זה‬ ‫שאין לזלזל בלשון ארמי דיעויין במדרש כאן [ב"ר פרשה‬ ‫ועדיין צ"ב מאיזה טעם נתכבד לשון ארמי יותר משאר‬ ‫עד סי' יד] ובירושלמי [פ"ז דסוטה ה"ב] ויקרא לו לבן יגר‬ ‫לשונות‪ ,‬ועוד דא דרבה מצינו לכאורה סתירות בדבר זה‬ ‫שהדותא‪ ,‬א"ר שמואל בר נחמן אל יהא לשון (פרסי)‬ ‫אי לשון ארמי הוא לשון מכובד או דאדרבה הוא לשון‬ ‫[סורסי‪ ]81‬הזה קל בעיניך שבתורה בנביאים בכתובים‬ ‫מאוס וגרוע‪.‬‬ ‫מצינו שהקדוש ב"ה חולק לו כבוד‪ ,‬בתורה ויקרא לו‬ ‫דהנה בגמ' שבת יב‪ :‬וסוטה לג‪ .‬מבואר דאל ישאל אדם‬ ‫לבן יגר שהדותא‪ ,‬בנביאים (ירמיה י) כדנה תאמרון‬ ‫צרכיו בלשון ארמי‪ ,‬שאין מלאכים מכירין בלשון ארמי‪.‬‬ ‫להום וגו'‪ ,‬בכתובים (דניאל ב) וידברו הכשדים למלך‬ ‫ובפשטות הכוונה שאין מבינים וכ"מ מד' התוס' שבת‬ ‫ארמית‪[ ,‬ופי' יפה מראה דאל"כ מאחר שגלעד ויגר שהדותא‬ ‫ופשטות הגמ' בסוטה‪.‬‬ ‫הכל אחד‪ ,‬אלא שזה בלשון ארמי וזה בלשון הקודש‪ ,‬מה טעם‬ ‫להזכיר דברי לבן בלשונם‪ ,‬לא הוי ליה למימר אלא ויקראוהו לבן‬ ‫ויל"ע אי לשון ארמי דוקא או ה"ה בשאר לשונות ונר'‬ ‫ויעקב גלעד‪ .‬אלא להודיע חיבת לשון ארמי] והובא זה בתוס'‬ ‫דנחלקו בזה הראשונים‪ ,‬דהנה בסוטה לג‪ .‬מסקינן דה"מ‬ ‫ב"ק פג‪ .‬ד"ה לשון‪ ,‬ובב"ב צ‪ :‬ד"ה לסוריא וכתבו שם‬ ‫ביחיד אבל בציבור מותר להתפלל בכל לשון‪ ,‬שרק‬ ‫עפ"י זה דלשון סורסי הכתוב בגמ' שם הוא לשון ארמי‬ ‫היחיד צריך סיוע המלאכים‪ ,‬וכ"פ הרי"ף בברכות (ח‪.‬‬ ‫דהרי לבן היה מארם נהרים ודניאל נמי קורהו לשון‬ ‫בדפים שם) דתפילה בכל לשון היינו בציבור אבל ביחיד‬ ‫סורסי אף על גב דכתיב ביה וידברו הכשדים למלך‬ ‫לא‪ .‬ותמה רבינו יונה על מה שנהגו הנשים להתפלל‬ ‫ארמית‪ ,‬ומה דאיתא בגמ' ב"ק שם תניא בארץ ישראל‬ ‫בשאר לשונות‪ ,‬והוצרך לתרץ דכיון דמתפללין בנוסח‬ ‫לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יונית‬ ‫הציבור הו"ל כתפלת ציבור‪ .‬מבואר דשלא בנוסח‬ ‫ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון‬ ‫הציבור אסור גם בשאר לשונות‪ .‬והא דנקט לשון ארמי‬ ‫הקודש או לשון סורסי‪ ,‬משמע דלשון סורסי לחוד ולשון‬ ‫כתב מהרש"א ח"א [סוטה לג‪ ].‬לרבותא דאע"ג שהוא‬ ‫ארמי לחוד תי' ר"ת דלשון אחד הוא אלא שמתחלק‬ ‫לשון חשוב שניתן מסיני‪ ,‬מ"מ אין נזקקין לו‪ .‬ולפ"ז אין‬ ‫לכמה ענינים כעין לעז שמשתנה בכמה מדינות ותדע‬ ‫כאן מעלה או גריעותא בלשון ארמי דוקא דעיקר‬ ‫דאונקלוס תירגם עד הגל סהיד דגורא ולבן קרא לו יגר‬ ‫הנקודה הוא מה שאינו בלשון הקודש‪.‬‬ ‫שהדותא‪ .‬וכ' עוד תוס' דלשון שדיבר לבן הוא לשון‬ ‫סורסי ועל שם סוריא נקרא סורסי דסוריא היא ארם‬ ‫‪ 82‬כ"כ התוס' וכל הראשונים‪ ,‬ועי' מש"כ לקמן פסוק נ"ב בד' רש"י‪.‬‬ ‫‪ 81‬כן הגירסא בתוס' ב"ק וב"ב ובערוך‪ ,‬ועי' בתוס' ב"ב שם בהמשך‬ ‫נתחלף פרסי לסורסי והעיר בזה רעק"א בגליון הש"ס‪.‬‬ ‫נא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫רכ"ז] דזה שאמר הכתוב בפרשת וישב וישאו עיניהם‬ ‫אבל הרא"ש פ"ב דברכות [סי' ב'] חולק וס"ל דכוונת‬ ‫ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגו' להוריד‬ ‫הגמ' הוא ללשון ארמי דוקא‪ ,‬ולא מצד שאין מבינים‪,‬‬ ‫מצרימה‪ .‬ר"ל שראו שבאו מגלע"ד הואיל שיעקב הביא‬ ‫אלא לפי שהיא מגונה בעיני המלאכים להזקק לו אבל‬ ‫גלע"ד לשון תרגום בתורה ולכך הוכרח יוסף להוריד‬ ‫בשאר לשונות יכול גם יחיד להתפלל‪ .‬ופי' המעדני יום‬ ‫מצרימה‪ .‬וזה שאמר הכתוב ארמי דייקא אובד אבי וירד‬ ‫טוב [שם אות ז'] הטעם שלשון ארמי מגונה בעיניהם יותר‬ ‫מצרימה ר"ל בשביל שהביא אבי לשון ארמי בתורה זאת‬ ‫משאר לשונות‪ ,‬לפי שהיא קרובה ללשון הקדש‬ ‫גרם שלכך הוכרח לירד מצרימה‪ .‬ויש לפרש ג"כ דזה‬ ‫ונשתבשה לכך גרעה משאר לשונות‪ 83 .‬אלא שהניח‬ ‫שאמר בעל הגדה וירד מצרימה מלמד שהיה אנוס על פי‬ ‫בקושיא דא"כ לשון ערבי יהא גם מגונה בעיניהם כפי‬ ‫הדיבור דייקא ר"ל בשביל שדיבר יעקב אבינו לשון‬ ‫שאמר הרמב"ם שהיא לשון הקדש משובש‪84 .‬‬ ‫ארמי עם לבן ‪ 86‬לכך היה אנוס לירד למצרים‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובבאר שבע בסוטה שם כתב דודאי אין לומר דלשון‬ ‫עכ"פ מבואר מזה דהי' זה דבר גרוע מה שנכנס לתורה‬ ‫ארמי היא מגונה‪ ,‬דהא ניתנה בסיני כדאיתא בפרק כל‬ ‫שתי תיבות בארמית‪.‬‬ ‫כתבי‪ ,‬וכמה פעמים הוזכר בתורה לשון ארמי‪ ,‬וגם הרבה‬ ‫נביאים דברו ברוח הקדש בלשון ארמי כגון עזרא ודניאל‪,‬‬ ‫שו"מ בשו"ת מהרש"ם [ח"ה במפתחות לסי' ט] שהביא‬ ‫אלא י"ל דאדרבה לפי שרצה הקדוש ברוך הוא שלא‬ ‫דברי גליא רזיא ובעל חנוכת התורה ומש"כ הראשונים‬ ‫יבינו המלאכים כשאנו אומרים תפילות נאות ושבחות‬ ‫שאין מלאכים מכירין בל' ארמי כיון דמאוס להם‪,‬‬ ‫גדולות כגון קדיש‪ ,‬לפיכך תקנום בלשון ארמי כדי שלא‬ ‫והקשה דמאידך מבואר במדרש דאין לזלזל בו דהכתוב‬ ‫יתקנאו בנו‪[ .‬עי' תוס' ברכות ג‪ .‬הובא לקמן]‬ ‫חלק לו כבוד‪ ,‬וכתב שכבר ציין בדרכי משה סי' ק"א‬ ‫גלות מצרים וכניסת גוים להיכל בשביל‬ ‫השתחואות לעשו ושוב נשקו והשלים עמו‪ ..,‬ובחת"ס חולין כח‪ :‬הזכיר‬ ‫שבעבור אחיזת קליפת נוגה נשברו הלוחות‪.‬‬ ‫שנכנס תרגום בתורה‬ ‫‪ 86‬לכ' מש"כ דיבר לשון ארמי לאו דוקא דהרי יעקב הקפיד לדבר‬ ‫בלשון הקוש לכן קראו גלעד לשון הקודש וכ"כ החת"ס בתורת משה‬ ‫עוד מצינו לענין מעשה זה דיעקב ולבן‪ ,‬דיש חסרון בזה‬ ‫כאן דזה גופא הי' מענין ויכוחם ולבסוף נצח יעקב‪" ,‬כי לעולם הגדול‬ ‫שנכתב לשון ארמי בתורה‪ ,‬דאיתא בספר גליא רזיא וז"ל‬ ‫מדבר כלשון עמו והקטן צריך לדבר עמו כלשונו‪ ,‬ע"כ קרא לבן בלשונו‬ ‫בשביל שהביא יעקב אבינו לשון תרגום בתורה‪ .‬לבן‬ ‫יגר שהדותא‪ ,‬אמנם לא אבה יעקב וקרא לו גל עד בלה"ק‪ ,‬ולבסוף הודה‬ ‫לו לבן ויאמר הגל הזה עד‪ ,‬וזה כענין נציחת יעקב את המלאך‪ ,‬והיינו‬ ‫קראו יגר שהדותא‪ .‬ויעקב קראו גלעד בשביל כך באו‬ ‫דשלח לעשו כה תאמרון עם לבן גרתי‪ ,‬ופי' מורי ז"ל בפנים יפות כה‬ ‫ישראל בגלות מצרימה דוקא וכו' עיין שם‪[ .‬והובא ד"ז ע"י‬ ‫תאמרון בלה"ק ע"ש‪ ,‬והיינו כהנ"ל שגר עד עתה עם לבן ונצחו לדבר‬ ‫כלשונו‪ ".‬אולם גם הת"ס מודה דלפני זה דיבר עם לבן לשון ארמי כן‬ ‫מרן החת"ס שהוסיף דגם מה שנכנסו גוים להיכל הי' מטעם זה‬ ‫מפורש בדבריו בשו"ת חת"ס חו"מ סימן קיב לענין אחיו בתורה אם ר"ל‬ ‫ראה בהערה ‪ ]85‬וכתב בספר חנוכת התורה [פ' כי תבוא אות‬ ‫קרובו או אוהבו דבמש"כ כאן ויקרא לאחיו איתא במדרש אלו בניו‬ ‫שהוא קורא בלה"ק אחיו לשון אחוה כמו חוברות אשה על אחותה‬ ‫שהם שווים‪ ,‬ומה שהוצרך להדגיש זה משום דלפני זה אמר יעקב ללבן‬ ‫שים כה נגד אחי ואחיך ופירשו בו אהובי ואהוביך ובלשון ארמי וסורסי‬ ‫יאמר לאהובי' אחי' אף ע"ג שאינם בדמיון והשווי' וכמ"ש יעקב לרועי'‬ ‫‪ 83‬ולפ"ז לשון עברית המדוברת בא"י כש"כ שהיא מגונה בעיני‬ ‫אחי מאין אתם משא"כ בלה"ק לא יאמר אלא ההשוי' ודומה בדומה‬ ‫המלאכים כיון דעיקר מטרת שיבוש הלשון נעשה ע"י אלו שרוצים‬ ‫ממש ע"כ באומרו ללבן נגד אחי ואחיך בלשון ארמי סיפר עמו אלא‬ ‫להדמות לגוים‪ ,‬וא"כ יש ליזהר לא לבקש צרכיו ביחיד בל' עברית‪.‬‬ ‫שהוא מתורגם ללה"ק ע"כ קרו לאוהבי' אחי' אבל הכא הוא לשון‬ ‫‪ 84‬והובאו כל הדעות להלכה בשו"ע סי' ק"א ס"ד ועי"ש במשנ"ב‬ ‫הקדש ויאמר אל אחיו ע"כ לא יאמר אלא על בניו שנדמו לו בחסידות‬ ‫סקי"ג בשם שו"ת חת"ס [או"ח סי' פ"ד ופ"ו] שהאריך בראיות דגם‬ ‫כמבואר שם במדרש ע"ש‪ ,‬עי"ש וא"כ נראה שרק כאן בעת הקמת הגל‬ ‫בציבור דוקא באקראי התירו בכל לשון אבל בקביעות לא‪ ,‬וכ"ש‬ ‫הקפיד שיהי' בשלה"ק אבל כשדיבר עם לבן דיבר בלשון ארמי ועדיין‬ ‫להעמיד ש"ץ קבוע להשכיח לשה"ק‪ ,‬וכן הסכימו כל גאוני הזמן‬ ‫י"ל דעם נשיו ובניו הי' מקפיד לדבר בלשה"ק דוקא‪ .‬מאידך בחת"ס‬ ‫לאפוקי מכתות החדשות שהעתיקו נוסח התפילה ללשון העמים‪ ,‬ודילגו‬ ‫עה"ת פ' כי תבוא עמ' ק"ז עה"פ ארמי אבד אבי כ' דכשגלה יעקב לארם‬ ‫ברכת קיבוץ גלויות ולירושלים עירך‪ ,‬ובביאור הלכה ד"ה יכול כתב‬ ‫ארץ נחור אילו היו שם גלות רד"ו שנים לא הי' שייך שיהיו מצויים שם‪,‬‬ ‫שהתפילה בלשה"ק מעולה דיש לו סגולות רבות מכל הלשונות‪ ,‬והוא‬ ‫כי היו מלבושיהם ולשונם עם הארמיים שווה‪ ,‬כיון דהאבות יצאו משם‬ ‫הלשון שדיבר הקדוש ברוך הוא עם נביאיו‪ ,‬וברא העולם‪ ,‬ואנשי כנה"ג‬ ‫מתחלה ולא שינו משם כלום הרי דלשון האבות הי' לשון ארמי‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫תקנו נוסח התפילה בסודות נעלמות ונשגבות‪ ,‬וכשאנו אומרים בלשונם‬ ‫והגה"ק מסטמאר זי"ע בס' ויואל משה מאמר לשה"ק אות ט"ז הביא‬ ‫אף שאין אנו יודעים לכוין‪ ,‬התיבות עצמן פועלות קדושתן למעלה‬ ‫דברי הכוזרי מאמר ב' אות ס"ח דאברהם אבינו דיבר בשתי לשונות‬ ‫משא"כ כשמתפללין בלשון לע"ז]‪.‬‬ ‫לשון הקודש ולשון ארמית‪ ,‬וצ"ב למה לא דיבר כל דבריו בלשה"ק‪,‬‬ ‫‪ 85‬בדרשות לז' אב של"ד‪ :‬וז"ל "כי איתא במדרש כי יעקב אבינו הי' לו‬ ‫והביא שם ד' החת"ס בהגהותיו לשו"ע סי' פ"ה דלכן הנהיגו אבותינו‬ ‫קצת עונש על שגרם שנכתב בתורה ב' תיבות ארמית היינו גלע"ד‬ ‫לבניהם שלא לדבר בלשה"ק ונשכח מאתנו לגמרי לפי שגלו לבבל‬ ‫מתורגם יגר שהדותא" ובתורת משה דברים בסוף הספר בחי' אגדה‬ ‫שמלאה גילולים‪ ,‬וא"ש שגם בזמן חתימת הש"ס לא הבינו כ"כ לשה"ק‪,‬‬ ‫לש"ס ד"ה ונלענ"ד וז"ל "יעקב ברח מלבן ער"ח אב ואחר ז' ימים‬ ‫אולם עדיין ק' מאברהם אבינו‪ ,‬וכן כל ימי עזרא שלא הי' ע"ז ומ"מ לא‬ ‫השיגו לבן הוא ו' אב‪ ,‬ובלילה נגהי ז' אב בא מלאך אל לבן בחלום‪,‬‬ ‫השתמשו כ"כ בלשה"ק וכדהוכיח שם‪ ,‬ומזה הוכיח דמעלת לשה"ק‬ ‫וביום ז' אב כרתו ברית יעקב עם לבן זה עם זה‪ .‬ונענש יעקב כמ"ש‬ ‫עצום כ"כ שאין להרגיל המון עם בזה כדי שלא לטמא את הלשון ח"ו‬ ‫רמב"ן פ' וישלח (ל"ב י"ג) שמשום זה ויירא ויצר לו על שכרת ברית עם‬ ‫בעבירות‪ ,‬ולכן גם אברהם דיבר בלשון ארמית עם הנפש אשר עשה‬ ‫לבן‪ ,‬ובו ביום ז' אב גרם יעקב שנכתבו בתורה ב' תיבות ארמית יגר‬ ‫בחרן שלא היו נפשותם מתוקנים לגמרי והא ראי' שלא נשאר מהם כלום‬ ‫שהדותא‪ ,‬והכניס קצת קליפה לקדושה‪ ,‬ע"כ בו נכנסו גוים להיכל‪,‬‬ ‫ע"כ מדברי ויואל משה‪ .‬ולדבריו א"ש דגם יעקב אבינו דיבר עם לבן‬ ‫הקליפה למקום קדוש‪ ,‬וישכם בבקר ח' אב ושלח מלאכים ויירא ויצר‪,‬‬ ‫בלשון ארמי‪ - .‬העירני לכ"ז אאמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫וילן שם בליל ט' באב ויתאבק עם המלאך‪ ,‬וביום ט' באב השתחוה ז'‬ ‫נב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫אותה‪ ,‬ועשה התרגום שהוא ממדתו לכלול אותו עם‬ ‫לדברי הזוה"ק פ' לך לך [פט‪ ].‬שעמד בזה‪ ,‬וזה תו"ד‬ ‫הקדושה‪ .‬ולפיכך ביום ששי שמתחיל לכנוס בקדושה‪,‬‬ ‫הזוה"ק הקדים שכ"מ שכתוב "מחזה" הוא לשון תרגום‬ ‫ראוי לעבור הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ולא ביום‬ ‫של "מראה" ולזה אמר ר' יוסי הרבה מלות ארמיות הן‬ ‫חמישי‪ ,‬וגם ביום השבת‪ ,‬כי כיון שרואות הקליפות‬ ‫בהתורה‪ .‬ועל כן היה רשות לאונקלוס לתרגם התורה‬ ‫האחרות ביום ששי שעלתה קליפת נוגה בקדושה‪ ,‬רוצות‬ ‫באותו לשון שגילה הקדוש ברוך הוא בתורה‪ .‬ולשון זה‬ ‫גם הם ליכנס בקדושה אחריה‪ ,‬ונכנס שבת ומפילן‬ ‫סתום הוא ממלאכי עליון‪ ,‬ולא הכירו בה כאשר דבר‬ ‫לנוקבא דתהומא רבה כמבואר בזהר (ח"א דף מ"ח‬ ‫הקדוש ברוך הוא עם אברהם‪ .‬ולכן דיבר ה' עם אברהם‬ ‫ע"א; ח"ב דף ר"ג ע"א)‪ .‬וזהו שאמר הכתוב במזמור של‬ ‫בלשון זה כיון שהי' עדיין ערל‪ ,‬ולא רצה שיקטרגו‬ ‫שבת (תהלים צב‪ ,‬ח) 'בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל‬ ‫המלאכים‪ ,‬ולכן גם בבלעם כ' לשון זה‪ ,‬כדי שלא יהיה‬ ‫פעלי און'‪ .‬פירוש‪ ,‬שרוצים לפרוח ולעלות לקדושה ביום‬ ‫להם פתחון פה‪ ,‬שהקב"ה מדבר עם אותו ערל הטמא‪,‬‬ ‫ששי‪ ,‬ונהפך להם שהוא לרעתם 'להשמדם עדי עד'‬ ‫וכיון שמלאכים לא נזקקים ללשון תרגום‪ ,‬לא ידעו‬ ‫שמפילן בעומקא דתהומא רבה‪ .‬וזהו 'יתפרדו כל פעלי‬ ‫שהקב"ה דבר עם בלעם‪ .‬ופריך הרי גבריאל למד את‬ ‫און' (שם שם‪ ,‬י)‪ ,‬פירוש‪ ,‬שהם מתחלקים נוגה לקדושה‬ ‫יוסף ע' לשון‪ ,‬ותרגום הוא אחד מע' לשון‪ .‬ותי' אלא‬ ‫והקליפות לטומאה‪.‬‬ ‫שהם יודעים אבל לא נזקקין תנן‪ ,‬ור"ל שאינם חוששים‬ ‫לו להשגיח עליו‪ ,‬כי לשון זה נמאס להם מכל הלשונות‪.‬‬ ‫וכשאנו אומרים שכינה בגלות‪ ,‬הוא שבעלות נוגה‬ ‫אלא דלפ"ז קשה אם נמאס הוא ממלאכי עליון‪ ,‬למה‬ ‫בקדושה והשכינה מתלבשת בתוכה‪ ,‬אז על ידי נוגה יש‬ ‫תרגם אונקלוס את התורה באותו הלשון‪ ,‬ויונתן בן‬ ‫כביכול אחיזה לקליפות בשכינה‪ ,‬כי למעלה חס ושלום‬ ‫עוזיאל את המקרא‪ .‬ומשני אלא רק להם הוא נמאס‪ ,‬וכן‬ ‫אין גלות ואין שום דבר רע‪ .‬ובבחינת אלו השלשה‬ ‫נצרך להיות‪ ,‬כדי שמלאכים העליונים לא יקנאו את‬ ‫קליפות הוא שיש שלשה ימי חול מקמי שבתא‪ ,‬מיום‬ ‫ישראל‪ .‬באמרם קדושה דסדרא וכדומה‪[ ,‬וכמ"ש בזהר‬ ‫רביעי עד יום שבת‪ ,‬ושלשה בתר שבתא‪ ,‬עד יום רביעי‬ ‫תרומה דף כ'] אבל לנו אינו נמאס‪ ,‬ועל כן תרגמו התורה‬ ‫שהן מחזרין אחר הקדושה‪ .‬וכן הוא 'ארץ חטה ושערה‬ ‫והמקרא בלשון זה‪ ,‬ואינו נמאס‪ ,‬שהרי בכמה מקומות‬ ‫וגפן ותאנה ורמון' (דברים ח‪ ,‬ח) היא החשובה [שהיא‬ ‫כתב הקדוש ברוך הוא בתורה מלשון הזה‪ .‬ע"כ דברי‬ ‫חכמת הקבלה]‪ ,‬שהכל נאכל ואין לה לא קוצים ולא‬ ‫הזוהר‪.‬‬ ‫שיבולים‪ .‬ומכל מקום יש לה קצת לבוש שאינו כל כך‬ ‫חשוב‪ ,‬אבל כמה בני אדם שאוכלים אותם בקליפות כו'‪.‬‬ ‫עכ"פ מבואר מזה‪ ,‬דבעצם אינו מאוס ואדרבה הקב"ה‬ ‫ע"כ חלק מדברי השלה"ק‪.‬‬ ‫משתמש בו כשאינו רוצה שהמלאכים יקנאו‪ ,‬ומ"מ‬ ‫למלאכים הוא מאוס ועדיין צ"ב‪.‬‬ ‫גם בחי' חת"ס חולין כח‪ :‬הביא ענין זה והוסיף דהתרגום‬ ‫הוא קליפת נוגה שנאחזה בתורה ע"י שבירת הלוחות‬ ‫משמעות שנים מקרא ואחד תרגום‬ ‫בעו"ה ואעפ"י שחזר ונתן לוחות שניות ונסתלקה‬ ‫והנה לבאר הדברים יותר יש להקדים ענין מה שצ"ל‬ ‫הקליפה מ"מ לגמרי לא נסתלקה לכן צריך לתקנה‬ ‫שנים מקרא וא' תרגום דוקא‪ ,‬דאריז"ל בשער המצוות פ'‬ ‫לבטלה חד בתרי בשנים מקרא כי הקליפה לא נסתלקה‬ ‫ואתחנן [ד"ה ונבאר] [וכ' שם מהרח"ו ענין התרגום שמעתי‬ ‫לגמרי‪ ,‬וכ"כ במגלה עמוקות פ' קדושים‪ ,‬עולת תמיד סי'‬ ‫ושכחתי כמעט כולו וזה הנשאר לי ממה שזכרתי בזה] האריך‬ ‫רפ"ה סק"ב‪.‬‬ ‫ע"פ סוד כי המקרא הם בבחי' פנים דקדושה ותרגום‬ ‫וע"ע בפי' נזר הקודש על המדרש כאן בהא דלא יהא‬ ‫הוא בבחינת אחוריים דקדושה‪ ,‬והקליפות יש להם‬ ‫לשון סורסי קלה בעיניך כ' כי לא לחינם סיבב הכתוב‬ ‫אחיזה שם וצריך לבטלם עי"ש‪ .‬וביתר ביאור ענין זה עי'‬ ‫לכותבו בתנ"ך‪ ,‬אלא מפני שיש בו מדרגת קדושה‪ ,‬והוא‬ ‫של"ה הק' [מסכת שבת פרק תורה] דבערב שבת מן מנחה‬ ‫קצת מעין מדרגת לשון הקודש‪ ,‬ונפ"מ לשנים מקרא‬ ‫ולמעלה‪ ,‬דהיינו בשש ומחצה‪ ,‬או לכל המאוחר בתשע‬ ‫ואחד תרגום‪ ,‬ולאפוקי ממ"ד [שבת קטו‪ ]:‬שיוצאים בכל‬ ‫ומחצה שהוא זמן מנחה קטנה‪ ,‬צריך לכוין קליפת נוגה‬ ‫לשון לע"ז‪ ,‬אלא דוקא לשון תרגום בעינן שיש בו‬ ‫להעלותה בקדושה בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד‬ ‫קדושה‪ .‬והביא דברי השלה"ק הנ"ל בשם כנפי יונה‪ ,‬כי‬ ‫תרגום כו'‪ ,‬וביאור הדברים הביא מספר כנפי יונה חלק ג'‬ ‫לשון תרגום הוא מצד הארת קליפת נוגה הממוצעת בין‬ ‫סימן ז'‪ :‬שיש שלש קליפות סביב הקדושה‪ ,‬והרביעית‬ ‫מדרגת הקדושה להחיצונים‪ ,‬כי חציה בקודש וחציה‬ ‫דהיינו נוגה‪ ,‬פעמים הוא קודש‪ ,‬ופעמים חוזר לקליפות‬ ‫בחול וראוי להמתיקה בקדושה לגמרי‪ ,‬ולפיכך רוב‬ ‫ונעשה ארבע קליפות‪ ,‬דכתיב (יחזקאל א‪ ,‬ד) 'ונגה לו‬ ‫מאמרי חז"ל נתיסדו בלשון תרגום מפני תיקון מידה זו‪.‬‬ ‫סביב'‪ ,‬שהוא סביב הקדושה‪ .‬והגרים הם מאותה‬ ‫הקליפה‪ ,‬שלפעמים נוטה לקדושה‪ ,‬ולפעמים מתהפכת‬ ‫לטומאה‪ .‬ואונקלוס הגר שהיה מבחינת נוגה רצה לתקן‬ ‫נג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫מעין קדושת קרבנות והוי סעודת מצוה סעודתא דמלכא‪.‬‬ ‫הרי מבואר דענין תרגום הוא קליפת נוגה שיש בו אחיזה‬ ‫ובשבת בסעודה שלישית שכנגד קדושת יעקב אבינו‬ ‫לקליפות אולם אפשר להכניסו לקדושה‪ .‬וא"ש דלשון‬ ‫יכולים לזכות לקדש כל דברי הרשות שיהיה בקדושה‪:‬‬ ‫ארמי יש בו מצד אחד איזה גריעותא כיון שיש בו אחיזה‬ ‫עכ"ד ר' צדוק‪.‬‬ ‫לקליפה ולכן אין מלאכי השרת נזקקין לו‪ ,‬מאידך יתכן‬ ‫ע"י לשון ארמי להכניס דברים מן הקליפה אל הקדושה‬ ‫ולפ"ז מבואר היטב כל ענין יגר שהדותא‪ ,‬ולמה הי'‬ ‫כמו גרים‪.‬‬ ‫צריך להיות נכתב בקרא‪ ,‬דהנה כתב בצרור המור‬ ‫דמעיקרא הקים יעקב את הגל כדי שלא ירים לבן אבן‬ ‫יעקב הכניס דברי רשות לקדושה‬ ‫לשם ע"ז‪ ,‬וכיון שראה לבן שלא הניח לו יעקב להניח‬ ‫ולפ"ז יש לבאר היטב ענין יגר שהדותא בהקדם דבריו‬ ‫את הגל מיהר לקרוא לו שם‪ ,‬ולזה מיהר יעקב לקרוא לו‬ ‫הנפלאים של ר' צדוק זי"ע [פרי צדיק פרשת מקץ אות י"ד]‬ ‫שם בעצמו‪ .‬וצ"ב מה הרויח לבן במה שיקרא לו שם‬ ‫שהקדים לשאול במה שעשה כאן יעקב סעודה שבודאי‬ ‫ומה פעל יעקב במה ששוב קראו בלשון הקודש ולהנ"ל‬ ‫לא עשה סעודת הרשות ואיתא בזוה"ק [קמב‪ ].‬דכל מה‬ ‫נראה דכשראה לבן שלקח יעקב כל ניצוצות הקדושה‬ ‫שעשה יעקב הי' לשמא דקב"ה ותי' דגלעד היה ההבדל‬ ‫שברשותו רצה שיהי' לו אחיזה עכ"פ בקדושה וזה יתכן‬ ‫בין חוץ לארץ לארץ ישראל וכמו שנאמר אחר כך‬ ‫רק ע"י לשון ארמי ולכן סבר שיקרא לגל יגר שהדותא‬ ‫ויפגעו בו מלאכי אלהים ופירש רש"י מלאכים של ארץ‬ ‫בלשון ארמי ועי"ז יהי' לו אחיזה בקדושה‪ ,‬ולזה קראו‬ ‫ישראל וכו'‪ ,‬וגלעד הוא קליפת נוגה שמקיף וסמוך לארץ‬ ‫יעקב מיד גלעד בלשה"ק בבחינת שנים מקרא כדי לבטל‬ ‫ישראל‪ .‬ולזה מבואר בגמ' דתרגום שכתבו מקרא וכו'‬ ‫התרגום בלשון הקודש‪ ,‬ובזה גופא הכניס לשון ארמי‬ ‫איכא יגר שהדותא דנצרך לכתבו תרגום דייקא‪ .‬ובספר‬ ‫לקדושה שיהי' ביכולת לכלל ישראל לעתיד לשרוד‬ ‫מגלה עמוקות [אופן ס"ד] איתא שנרמז ענין חשמונאים‬ ‫בגלות שע"י שלשון זה נכנס יותר לקדושה יהי' אפשר‬ ‫בתיבת יגר שהיה שנת רי"ג לתחילת בנין בית שני‬ ‫לחבר תרגום אונקלוס‪ ,‬וש"ס בבלי וירושלמי בלשון‬ ‫[וכמ"ש בסדר עולם רבה ל] שאז היה הגזירה ונתגברו על‬ ‫ארמי ועי"ז יהי' אפשר להתחבר לתורה גם בהיותינו‬ ‫היונים ויעקב תיקנו שקראו גלעד‪ .‬והביאור ע"פ מש"כ‬ ‫בגלות בין הגוים‪.‬‬ ‫בזו"ח יתרו לח‪ .‬נוגה לו סביב דא איהו מלכות יון‬ ‫ומ"מ י"ל כד' הגליא רזיא דהי' ב זה עונש ליעקב‪ ,‬דלולא‬ ‫דסחרא לון נוגה וכו' בגין דלית בכל מלכוון דאינון‬ ‫שהי' יעקב כורת ברית עם לבן ולא הי' עושה את הגל‬ ‫קרבין לאורח מהימנותא כוותיה‪ .‬וכנגד זה גלעד שהוא‬ ‫לא הי' כלל דיבור של לבן בתורה ולא הי' כלל אחיזה‬ ‫בחוץ לארץ וקרוב לארץ ישראל נוגה לו סביב‪ .‬ויעקב‬ ‫לקליפה‪ ,‬והי' הרבה יותר קל לתקן קליפת נוגה‪ ,‬רק‬ ‫תיקנו שקראו גלעד הוא על פי מה שאמרו [ספרי ברכה‬ ‫דכעת שעשו ברית ונכתב זה בתורה כבר יש אחיזה‬ ‫ט"ז] על פסוק [דברים ל"ד א'] ויראהו וגו' את הגלעד מלמד‬ ‫לקליפה והוצרך יעקב לקרוא בלשון הקודש‪ ,‬ומ"מ כבר‬ ‫שהראהו בית המקדש וכו'‪ ,‬ואין גלעד אלא בית המקדש‬ ‫הי' בזה התחלת שכינתא בגלותא ולזה הי' צורך לרדת‬ ‫שנאמר [ירמיה כב ו] גלעד אתה לי ראש הלבנון‪ .‬וזה‬ ‫למצרים ומזה גם נמשך שבירת הלוחות שזה ע"י אחיזת‬ ‫שתיקנו יעקב והכניסו לקדושה שיעקב תיקן קליפת נוגה‬ ‫קליפת נוגה וכד' החת"ס הנ"ל‪.‬‬ ‫שממנה כל דברי רשות ויעקב הכניס כל דברי הרשות‬ ‫לקדושה שלא ידע כלל מהנאת עצמו דכל עובדוי הוו‬ ‫ולפ"ז א"ש דנקט בגמ' מגילה דוקא זה לציור לתרגום‬ ‫לשמא דקודשא בריך הוא כמו שמובא בזוה"ק‪ ....‬ולא‬ ‫שכתבו מקרא‪ ,‬דבאמת בעלמא אילו הי' בתורה איזה‬ ‫הרגיש כלל הנאת עצמו שהרי אמר מה שקל שבקלים‬ ‫תרגום אחר והי' כותבו מקרא הי' עדיין בקדושתו וכקו'‬ ‫אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך כמו שפירש‬ ‫התוס' דתיפו"ל אילו לא נכתב כלל הי' כשר‪ ,‬אבל כאן‬ ‫רש"י [בראשית כ"ט כ"א מב"ר ע'‪ ,‬י"ח]‪ ,‬והיינו שלא ידע כלל‬ ‫יש קפידא מיוחדת שיהי' כן ולא רק מצד שהוא שקר‪.‬‬ ‫מהנאת הגוף ‪ ..‬שהוא עטיו של נחש על כן יעקב אבינו‬ ‫ויש להוסיף כאן מש"כ עוד בשו"ת מהרש"ם שם במ"ש‬ ‫לא מת [תענית ה‪ ]:‬והכניס גלעד שהיא קליפת נוגה‬ ‫בס' גליא רזיא דיש חסרון במה שנכנס יגר שהדותא‬ ‫לקדושה שיהיה כקדושת בית המקדש‪ .‬ואיתא מרבינו‬ ‫בתורה דק' דהרי יש כמה תיבות בתורה שהמה ע"ש‬ ‫הקדוש מלובלין זצוק"ל על פסוק (דברים ג'‪ ,‬ט"ו)‬ ‫לשון אחר כמו לטטפת ופרש"י טט בכתפי שתים וכו'‬ ‫ולמכיר נתתי את הגלעד למכיר בוראו נתתי את הגלעד‬ ‫וכהנה ותי' דאדרבה בשביל שלשון ארמי קרוב לקדושה‬ ‫זה אליהו וכוונתו על פי מה שאמרו [פסחים ס"ח‪ ].‬גלעד‬ ‫גרע יותר‪ ,‬ע"ד שאמרו רז"ל רפ"ק דזבחים מינה מחריב‬ ‫זה אליהו וכו'‪ ,‬שאליהו גם כן קידש דבר הרשות שהוא‬ ‫בהו דלאו מינה לא מחריב בה‪ ,‬וכמ"ש הר"ן פ"ד דר"ה‬ ‫מקליפת נוגה ולא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של‬ ‫כה"ג גבי שופר דמתעסק כיון שהוא מכוון למצוה אותה‬ ‫נחש ועודנו בחיים‪ ...‬וזה ענין סעודת יעקב אבינו ע"ה‬ ‫כונה מעכבת מצוה אחרת דומיא דהא דזבחים דמינה‬ ‫שעשה בגלעד שעשה אותו כקדושת המקדש‪ .‬והזבחים‬ ‫נד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫וכנגד עולם האמצעי וכנגד עולם העליון והשלישי כנגד‬ ‫מחריב‪ .‬ע"כ ולדברינו א"ש דכיון דזה נגד קליפת נוגה‬ ‫עולם העליון‪ .‬ומפני זה המאמר הפוך בה והפוך בה‬ ‫יש לו אחיזה בקדושה לכן יש בזה יותר סכנה‪.‬‬ ‫דכולא בה בלשון ארמי‪ ,‬כי לכך כולה בה מפני שהתורה‬ ‫היא מעולם העליון לכך כולה בה‪ .‬וכן כל התלמוד חברו‬ ‫מה שנתחבר בבלי וירושלמי בלשון ארמי‬ ‫בלשון ארמי‪ ,‬ומה שאומרים כי לכך נתקן בלשון ארמי‬ ‫והנה לפי פשוטו מש"כ תלמוד בבלי וירושלמי בלשון‬ ‫מפני שהיו בבבל שזה לשונם‪ ,‬זה אינו כי תלמוד ירושלמי‬ ‫ארמי הוא כדי שידעו את המצות אפי' עמי הארץ וכענין‬ ‫הוא בלשון ארמי גם כן ולא היה לשונם בארץ ישראל‬ ‫מה שהיו מתרגמין‪ .‬וכ"כ בספר חסידים סי' תשפה‪ .‬ויש‬ ‫לשון תרגום‪ .‬ואין דבר זה שיהיו המשניות שהם אף‬ ‫פעמים במשנה לשון ארמי עי' באבות פ"א מי"ג נגיד‬ ‫לנערים בלשון הקודש והתלמוד שהוא לחכמים בלשון‬ ‫שמא אבד שמא וכו' ופי' תפא"י שם דלכן נקט בלשון‬ ‫תרגום‪ .‬אבל הדבר הוא כמו שפירשנו‪ ,‬ודווקא התלמוד‬ ‫ארמית כלשון עמו‪ ,‬כדי להזהיר מאוד מהן לכל אדם‪:‬‬ ‫אבל המשניות הם בלשון הקודש‪ ,‬וזה מפני כי התלמוד‬ ‫ובפרק ה משנה כב "בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה‬ ‫הוא לברר משפטי התורה ולבאר איך כולה נמצא‬ ‫דכולה בה ובה תחזי וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין‬ ‫בתורה‪ ,‬ודבר זה מפני כי התורה היא מעולם העליון‬ ‫לך מדה טובה הימנה‪ :‬בן הא הא אומר לפום צערא‬ ‫ולכך הכל הוא בתורה והתלמוד היא מעלת התורה‬ ‫אגרא‪ ":‬כתב שם רש"י "להכי תני להא מילתא לשון‬ ‫בפרט ולכך היא בלשון ארמי‪.‬‬ ‫ארמי שהוא משל הדיוט שבני אדם רגילין לומר ולספר‬ ‫בהאי לישנא וה"נ תנן בבבא מציעא שכך כותב לו אם‬ ‫ובאולי ישאל אדם שאין סברא שיהיה התרגום כנגד‬ ‫אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ועוד בעשרה יוחסין‬ ‫עולם העליון והוא אינו נחשב ללשון‪ ,‬הלא דבר זה אינו‬ ‫גרי חרורי לויי ישראלי‪ .‬בנן נוקבן די יהויין ליכי מנאי‬ ‫קשיא כי זהו הגורם כי העוה"ז נברא בלשון הקודש‬ ‫וכו' דכל הני מילי וכיוצא בהן רגילין בני אדם לסדרן‬ ‫ולכך לשון הקודש מורה על עוה"ז‪ ,‬ואלו התרגום אינו‬ ‫ולכותבן בלשון הזה לפיכך אינו רוצה לשנות הלשון של‬ ‫לעוה"ז ולפיכך הוא בלשון התרגום שאינו שייך אל‬ ‫בני אדם במשנה וכמו כן על דאטפת אטפוך וכו'‬ ‫העוה"ז‪ .‬ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי‬ ‫ודאשתמש בתגא חלף שדרך בני אדם לספר דברים‬ ‫שאין הלשון הזה הוא מכלל סדר עוה"ז ודברים אלו‬ ‫בלשון זה"‪ .‬אלא דעדיין לא נתבאר כ"כ למה גם זוה"ק‬ ‫דברים גדולים הם וברורים הם‪ .‬ומפני כי בפרק הזה סדר‬ ‫לשון ארמי הרי בוודאי לא ניתן להמון עם ועמי הארץ‪.‬‬ ‫העולם זה אחר זה כמו שביארנו‪ ,‬סדר באחרונה מדריגת‬ ‫התורה לומר שהיא מעולם העליון ולכך כולה בה‪ .‬וכן‬ ‫אולם דברים יסודיים מצינו בדברי מהר"ל בפירושו על‬ ‫השכר שיש בתורה הוא מגיע עד עולם העליון‪ ,‬ולכך אלו‬ ‫אבות דרך חיים בסוף פ"ה‪ ,‬שהפליג במעלת לשון‬ ‫שני המאמרים בלשון תרגום‪ .‬ומכ"ש לפי פירוש‬ ‫תרגום‪ ,‬אחרי שביאר שתי משניות האחרונות דהראשון‬ ‫הרשב"ם ששמע מדודו הרב רבינו יצחק בר אשר ז"ל מה‬ ‫בא לומר מעלת התורה יותר מכל העבודה‪ ,‬והשני ענין‬ ‫שאמר בן בג בג במספרו חמשה והוא מספר של ה"א‪,‬‬ ‫השכר לעוה"ב‪ ,‬כתב שלכך אלו שני מאמרים בלשון‬ ‫ורצה לומר בן אברהם ובן שרה שניתוספה להם ה"א ובן‬ ‫תרגום דוקא‪ ,‬מפני כי אלו שתי מעלות אחרונות לא‬ ‫גרים היה‪ ,‬וכן בן הא הא בן גרים היה ולכך נקרא בן הא‬ ‫נמצאו למלאכים‪ ,‬כי מה שאמר יהודה בן תימא הוי עז‬ ‫הא‪ ,‬ומפני זה המאמר הזה בלשון ארמי שהוא לשון‬ ‫כנמר וקל כנשר וכו' מיוחדים בו המלאכים ביותר שהם‬ ‫גרים ולא לשון הקודש‪ .‬ויש לך לדעת כי ראוי שיקרא בן‬ ‫עושים רצון קונם באהבה וביראה והם ששים ושמחים‬ ‫גר בן הא הא‪ ,‬מפני שהה"א היא כח גירות‪ ...‬כי בודאי‬ ‫לעשות רצון קונם‪ ,‬אבל אלו שתי מדריגות האחרונות‬ ‫לכך שני המאמרים האחרונים בלשון ארמי כי הלשון‬ ‫היא התורה וקבול שכר אין למלאכים כלל‪...‬‬ ‫הוא מורה על המדריגה העליונה שיש לתורה‪ ,‬ובארנו‬ ‫דבר זה בכמה מקומות וזה"פ מה שאמרו [ברכות ח‪].‬‬ ‫עוד ביאר כי התנא התחיל בעשרה מאמרות וסדר כל‬ ‫לעולם ישלש אדם פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום‬ ‫מדריגות העולם זו אחר זו כדביאר שם לעיל‪ ,‬ועתה בא‬ ‫כמו שביארנו במקום אחר וכן מקרא ומשנה ותלמוד‪,‬‬ ‫להזכיר מדריגת התורה שהיא על העולם בסוף הפרק‬ ‫והבן את הדברים האלו כי לעולם השלישי הוא בלשון‬ ‫אשר התחלת הפרק הוא בעשרה מאמרות נברא העולם‪,‬‬ ‫תרגום כי מקרא ומשנה בלשון הקודש והתלמוד בלשון‬ ‫ולכך שנה אותם בלשון תרגום‪ ,‬כי יש לתורה שתי‬ ‫תרגום ואין להאריך בכאן‪.‬‬ ‫בחינות כי התורה היא נתנה לעוה"ז ומצד שנתנה התורה‬ ‫לעולם הזה היא בלשון הקודש והעוה"ז נברא בלשון‬ ‫ומזה הטעם עצמו גם כן ראוי שיהיה המאמר הזה לבן‬ ‫הקודש‪ ,‬אבל מצד שהתורה היא מעולם העליון היא‬ ‫גרים‪ ,‬כי מדריגת התורה באמת היא כח הגרים ביותר‪.‬‬ ‫בלשון תרגום כמו שיתבאר‪ .‬וזה טעם שנים מקרא ואחד‬ ‫וביארנו זה בספר גבורות השם אצל יתרו מה שמועה‬ ‫תרגום‪ ,‬וזהו מפני מדריגת התורה שהיא מעולם העליון‬ ‫שמע מתן תורה שמע ובא להתגייר‪ ,‬כי כל כך מדריגת‬ ‫צריך שיקרא כל פסוק שלשה פעמים כנגד עולם התחתון‬ ‫נה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫דסיטרא אחרא בגין דיתבר חילא ולהתעלות כבודו‬ ‫התורה עליונה כוללת הכל עד שהכל משותפים בה כי‬ ‫יתברך על הכל‪ .‬מבואר דלשון ארמי הוא לישנא דסטרא‬ ‫כוללת הכל אף האומות‪ ,‬שלכך נתנה התורה במדבר‬ ‫אחרא ובזה יכולים לשבר אותו‪ .‬וכ' בדברי חמודות פ"ב‬ ‫במקום הפקר עד שאפילו האומות שייכים אל התורה‪,‬‬ ‫דברכות אות ב' דזה הטעם שייך ג"כ בענין הנוסח בריך‬ ‫וכל זה מפני מדריגת ומעלת התורה העליונה שהיא על‬ ‫שמי' בשעת הוצאת הס"ת‪ ,‬עוד טעם כ' דבשעת הוצאת‬ ‫הכל והיא אל הכל‪ ,‬אם היו רוצים האומות לקבל התורה‬ ‫התורה יכול לאומרה בלשון ארמי כיון שזה בציבור ועוד‬ ‫רק הם לא רצו בתורה‪ ,‬אבל מצד נותן התורה היא שייכת‬ ‫שנפתחו אז שערי הרחמים והתפלה נשמעת‪[88 ,‬ועד"ז עי'‬ ‫אל הכל כמו שהתבאר שם‪ .‬ומזה תראה כי הגירות בפרט‬ ‫לקמן בשם שו"ת תורה לשמה] ומה שאומרים יקום פורקן‬ ‫מורה על מעלת התורה העליונה‪ ,‬ודבר זה ידוע בחכמה‪.‬‬ ‫בלשון ארמי כיון דאז היו מבינים אותו כל העם וכד'‬ ‫ולפיכך כאשר בא לספר מדריגת התורה העליונה היה‬ ‫התוס' הנ"ל‪ ,‬וכיון דבציבור מותר לומר בלשון ארמי‪89 .‬‬ ‫המאמר בלשון ארמי ולגרים‪ ,‬כי מצד מדריגות התורה‬ ‫העליונה יש כח לגרים להתגייר ולקבל התורה‪ ,‬ואם לא‬ ‫ולענין כל חמירא שאומרים בלשון תרגום כתב בספר‬ ‫היתה מעלת התורה כ"כ לא היו יכולים גרים להתגייר‪.‬‬ ‫סדר היום [סדר ביעור חמץ וכוונתו] דאעפ"י דאפשר לומר‬ ‫וזהו אמרם מה שמועה שמע מתן תורה שמע וכמו שהוא‬ ‫כי הוא תקון הקדמונים ולשונם היה בלשון תרגום ותקנו‬ ‫מבואר שם במקומו‪ .‬ולפיכך ראוי שיהיו גרים בפרט‬ ‫אותו כך כדי שיבינו הנשים והטף מה שהם אומרים‪,‬‬ ‫מורים על מעלת התורה‪ ,‬וזה שהיו אלו שני המאמרים‬ ‫אפ"ה אפשר לתת טעם לפי הסברא כי בהיות שהלחם‬ ‫האחרונים לגרים דוקא ודברים אלו ברורים למי שמבין‬ ‫הוא חיות האדם במוצא פי ה' וכל השנה אנו צריכים לו‬ ‫אותם‪ .‬עכ"ד מהר"ל‪.‬‬ ‫ואין ראוי לאדם לזלזל בכבוד הצריך לו ובז לדבר יחבל‬ ‫לו וכן אמרו ז"ל על דהע"ה ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו‬ ‫ולדבריו יתבאר היטב למה גם הזוה"ק נכתב בלשון‬ ‫מפני שזלזל בהם כו' וכן בענינים אחרים‪ ,‬ואלו היה‬ ‫ארמי מחמת גודל מדרגתו‪.‬‬ ‫אומר בלשון הקדש הוא לשון שהכל מבינים בו מזיקין‬ ‫ומקטרגין ואפשר שיבאו לקטרג על הענין תקנו אותו‬ ‫טעם התפלות הנאמרות בלשון ארמי‬ ‫בלשון תרגום שאפי' המלאכים אמרו שאינם מבינים בו‬ ‫והנה מצינו כמה וכמה תפלות שאנו אומרים בלשון‬ ‫כ"ש שדים ומזיקין ובכן לא יהיה להם פתחון פה לקטרג‬ ‫ארמי‪ ,‬וכתבו תוס' ברכות ג‪ .‬ד"ה ועונין "וגם מה‬ ‫ומהיות טוב אל תקרי רע‪ .‬ע"כ ד' הסדה"י‪ .‬ולד' הזוה"ק‬ ‫שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי‬ ‫תרומה הנ"ל לענין קדיש י"ל דכאן בביעור חמץ שאנו‬ ‫שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום‬ ‫באים לשבר כח הסט"א עדיף להשתמש בלשון הסט"א‪.‬‬ ‫שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה‬ ‫שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה‬ ‫ולענין הא לחמא עניא שאומרים בלשון תרגום נאמרו‬ ‫כדאמרינן בסוף סוטה [דף מט‪ ].‬אין העולם מתקיים אלא‬ ‫כמה טעמים א‪ :‬לפי ששפתם היתה ארמית תיקנוה כדי‬ ‫אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו‬ ‫שיבינו התינוקות ויבואו לשאול מה נשתנה [מחז"ו‬ ‫רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות‬ ‫וראבי"ה] ב‪ :‬להראות דקטע זה אינו מסדר המשנה אלא‬ ‫ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון‬ ‫מתיקון אמוראים אחרי החורבן‪ ,‬ולכן תיקנוהו בארמית‬ ‫תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם"‪[ 87.‬אמנם‬ ‫שיהי' הכל מבינים אותם גם הנשים והקטנים ויבואו‬ ‫הבאר שבע בסוטה נקט דהטעם כדי שלא יבינו‬ ‫לשאול מה נשתנה או שגם מהם יצטערו על חורבן‬ ‫המלאכים ויתקנאו]‪ .‬ועד"ז כ' הלבוש או"ח סי' תריט‬ ‫ביהמ"ק‪[ .‬ריטב"א ומעשה ה'] ג‪ :‬שהמלאכים לא יבינו‬ ‫סעיף א בטעם אמירת כל נדרי בלשון ארמי‪ ,‬לפי שנתקן‬ ‫ויקטרגו שאיננו ראויים לגאולה‪[ .‬ריטב"א] ד‪ :‬כדי שלא‬ ‫בבבל שהיה עיקר לשונם לשון ארמי לכך תקנוהו בלשון‬ ‫יבינו השדים ויבאו‪[ ,‬רש"י ספר הפרדס] ואף דליל פסח‬ ‫ארמי כדי שיבינוהו הכל‪.‬‬ ‫משומר מן המזיקים מ"מ במזמין אותם בפירוש שאני‪.‬‬ ‫אולם בבית יוסף או"ח סי' נו הביא מדברי הזוה"ק‬ ‫‪ 88‬נפק"מ לדינא בזה למה שהציע פעם הרב במירון לתלות על קבר‬ ‫בפרשת תרומה (קכט‪ ):‬בתיקון יתגדל בלשון ארמי כדי‬ ‫רשב"י נוסח בריך שמי' כדי שכל יחיד יוכל להגיד על קבר רשב"י דזה‬ ‫לשבר כחות החיצונים ולכך אומרים אותו בלישנא‬ ‫מהתפלות היחידות שתיקן רשב"י עצמו‪ ,‬ולטעם ראשון שכ' בדברי‬ ‫חמודות דטעם דקדיש שייך גם בזה א"כ א"ש וכן לנתבאר לקמן בשם‬ ‫שו"ת תורה לשמה עי"ש‪ .‬ושמעתי שי"א שמעולם לא התכוון רשב"י‬ ‫‪ 87‬עי' רש"י סוטה מט‪ .‬ד"ה אקדושה דסידרא "סדר קדושה שלא תקנוה‬ ‫לאמרו בל' ארמי דוקא‪ ,‬רק דכ"ה לשון הזוה"ק‪ ,‬ודוחק‪.‬‬ ‫אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו‬ ‫‪ 89‬ולפ"ז ביחיד אין לומר שום יקום פורקן‪ ,‬וכ"ה לשון המשנ"ב סי'‬ ‫ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי‬ ‫ק"א סקי"ט‪ ,‬וא"כ זה טעות באיזה סידורים שכתבו רק על יקום פורקן‬ ‫הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא וכן יהא‬ ‫השני שלא לאמרו יחיד‪ .‬ובשו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' ס"ד הק' באמת‬ ‫שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת‬ ‫איך אומרים יקום פורקן ביחידות‪ ,‬וכן הק' על החרוזים בזמירות שבת‬ ‫היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של‬ ‫פרוק ית ענך וגו'‪.‬‬ ‫מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם"‪.‬‬ ‫נו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫מה שזוה"ק ופיוטי אריז"ל לשון ארמי‬ ‫[מושב זקנים שמות י"ב מ"ב] וי"א שיבואו אחר הפסח‪ .‬או‬ ‫שגם אם לא יזיקו‪ ,‬איננו רוצים שיהיו אתנו דבשמחתו‬ ‫ולענין מה שלשון הזוה"ק בלשון ארמי וכן בריך שמי'‪,‬‬ ‫לא יתערב זר‪ .‬ה‪ :‬כדי שהעניים יבינו לאכול משלחנו‬ ‫וכן פיוטי האריז"ל בלשון ארמי‪ ,‬ראה לעיל ע"פ מהר"ל‪,‬‬ ‫שלא מבינים לשה"ק‪[ .‬אברבנאל] ו‪ :‬להורות שבליל‬ ‫אבל דברים יסודיים כתב בזה בשו"ת תורה לשמה סימן‬ ‫שימורים אין אנו צריכים שהמלאכים יכניסו את‬ ‫מט ‪ ,‬לענין בריך שמי' כתב זה נתקן בהוצאת ס"ת ואין‬ ‫תפלתינו‪[ .‬הגדת הלל נרצה מבעל ערוגת הבושם]‬ ‫הוצאת ס"ת אלא בציבור ואפילו שהיחיד לבדו אומר לא‬ ‫אכפת מאחר דאיכא ציבור ועוד הוצאת ס"ת הוא עת‬ ‫ולענין חד גדיא‪ :‬נאמרו ג"כ כמה טעמים‪ :‬א‪ :‬להועיל גם‬ ‫רצון וכנז' בזוהר ועת רצון שאני ולהכי רשב"י היה אומר‬ ‫להמון שהורגלו בלשון זה‪[ .‬יעב"ץ] ב‪ :‬בחת"ס פי' דכיון‬ ‫תפלה זו בלשון תרגום להורות על מעלת העת ההיא‬ ‫שכל פיוט זה הוא קינה על מה שאיבדנו את קרבן פסח‬ ‫שהיא עת רצון ואין צורך לסיוע גם היחיד ועוד יש לצדד‬ ‫כדביאר כן כל הפיוט‪ ,‬לכן אנו מקוננים בלשון השגור‬ ‫ולומר דכל שהוא עת רצון אין היחיד צריך לסיוע מה"ש‬ ‫במקום גלותינו‪ .‬ג‪ :‬לסיים ההגדה מעין הפתיחה שהי'‬ ‫בשביל עליית תפילתו והרי היא עולה בלא סיוע וכיון‬ ‫בלשון תרגום‪[ .‬הגדת ויגד אברהם] ולהורות שחביבה עלינו‬ ‫שעולה בלא סיוע יש לומר דעדיף טפי שלא ירגישו‬ ‫ההגדה וכגמ' ברכות י‪ .‬דכל מזמור שהי' חביבה לדוד‬ ‫מה"ש בדברים אלו שהתפלל ודברים אלו יהיו בין האדם‬ ‫פתח באשרי וסיים באשרי‪[ .‬הסדר הארוך] ד‪ :‬בספר שער‬ ‫ובין קונו כדי שלא יקטרגו על השפע שמשפיע לו‬ ‫ראובן בשם הרה"ק מרופשיץ זי"ע מפני שהקב"ה יורד‬ ‫השי"ת בתפילה זו ולכן עדיף טפי לאומרה בלשון‬ ‫בלילה הזה עם כל צבאיו ושמח בישראל‪ ,‬והמלאכים‬ ‫תרגום‪.‬‬ ‫מקנאים קנאה גדולה לכן מחשש עין הרע אומרים פיוט‬ ‫חד גדיא באריכות שהוא לחש לעין הרע של המלאכים‪.‬‬ ‫ולענין לשון הזוהר ופיוט מרן האר"י זצ"ל למה לא‬ ‫נאמרו בלשון הקודש וכן קשה על הקדיש למה נתייסד‬ ‫ומה שכותבים הגט בלשון ארמי כתוב בלבוש אבן העזר‬ ‫בלשון תרגום כבר ביאר מרן האר"י זצ"ל לענין הקדיש‬ ‫סימן קכו סעיף א "מפני שנוכל לדקדק בו בכמה עניינים‬ ‫מה שנתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע‬ ‫שתקנו ודקדקו בהן חכמי התלמוד שהיו בבבל מה שלא‬ ‫למלאכין עילאין כנז' בזוהר פ' נח דף ע"ח ובפ' לך לך‬ ‫היינו יכולין לעשות כן אם היינו בוחרים לנו לשון אחר‪,‬‬ ‫דף פ"ט הטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים‬ ‫כי הם דקדקו בו בעומק עיונם בלשונם שהבינוהו‬ ‫בלשון הקודש שהוא בחינת הפנים אך הקליפות הם‬ ‫שלשונם היה לשון ארמי בבבל‪ ,‬ואנן גרירינן בתרייהו‬ ‫נאחזים באחור והם מבינים בלשון תרגום שהוא‬ ‫לכותבו בלשונם" ואף שאנו מערבים בו ג"כ מלשון‬ ‫אחוריים ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה‬ ‫הקודש ויש פוסלין גט הנכתב בשתי לשונות‪ ,‬אבל‬ ‫של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם‬ ‫תערובות ארמי ולשה"ק שאני‪ ,‬דשניהם נתנו בסיני והם‬ ‫נכנעים ואינם עולים למעלה עכ"ל וא"כ השתא ממילא‬ ‫קרובים בלשון וכלשון אחד דמיין‪ .‬ועל זה אנו סומכין‬ ‫מובן הטעם למה דיבר רשב"י זיע"א הסודות בלשון‬ ‫בגיטין שלנו שאנו כותבין קצת מלותיו בלשון הקדש‬ ‫תרגום דזה כדי להכניע בזה הקליפות שהם מבינים לשון‬ ‫ורובו בלשון ארמי‪ .‬וראה בתורה תמימה בהערות לפסוק‬ ‫תרגום שהם יש להם הכנעה מסודות התורה שהיא כחרב‬ ‫שלנו שכתב "וכמה קשה הי' לי הדבר ימים רבים איך אנו‬ ‫פיפיות להם‪ ,‬וזהו הטעם נמי שיסד מרן האר"י זיע"א‬ ‫כותבין גט אשה בלשון בלול מעברית וארמית‪ ,‬והלא‬ ‫פיוט שבת בלשון תרגום כי כולו סודות עליונים‬ ‫קיי"ל גט הנכתב בשתי לשונות פסול‪ ,‬עד שנתיישב לי‬ ‫המדברים מגדולת וקדושת השבת ובזה יהיה הכנעה‬ ‫לפי המבואר בחז"ל דיש קרבת מקום וכבוד בין לשונות‬ ‫גדולה לקלי' בשמעם גדולת קדושת השבת ומעלותיו‬ ‫עברית וארמית‪ ,‬ולכן אין נחשבות כשתי לשונות‬ ‫ולכך גם תפלת יהא רעוא נתקנה בלשון תרגום מאחר כי‬ ‫מיוחדות‪ ,‬ובאמת גם לולא אלה המלות יגר שהדותא‬ ‫בה אנחנו מזכירים השתלשלות השפע ממקום גבוה‬ ‫מצינו הרבה תיבות ארמיות בתורה וכמש"כ רש"י בפ'‬ ‫ועליון שאין הקליפות מגיעים שם וגם אנחנו מבקשים‬ ‫בראשית בפסוק הוא ישופך ראש דהמלה ישופך היא‬ ‫בה עיקר על עולמות הקדושים ובזה יהיה הכנעה לקלי'‪.‬‬ ‫ארמית‪ ,‬וכ"כ רמב"ן בפ' ויצא בפסוק זבדני אלהים‬ ‫שהמלה זבדני היא ארמית‪ ,‬ובפ' ברכה ואתה מרבבות‬ ‫שמות אמוראים בלשון ארמי‬ ‫קדש וכן הרבה‪ ,‬ולכן אין לדונם כשתי לשונות נפרדות‪,‬‬ ‫ונסיים במש"כ בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' סו‬ ‫וציין שכבר האריך בענין זה במאמר מיוחד על חקר לשון‬ ‫בהא מצינו הרבה שמות של אמוראים שנקראו בשם‬ ‫הקודש‪ ,‬שנקרא בשם שפה לנאמנים (ווארשוי תרנ"ג)‪.‬‬ ‫דארמית כגון ר' פפא ור' זביד ומר זוטרא ומר קשישא‬ ‫ומר ינוקא ועוד הרבה ומהגאונים רובם נקראו בשם‬ ‫ארמית‪ ,‬אך אולי יש לומר דארמית שאני כדאיתא בירו'‬ ‫נז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫האם כבש דוד גם ארם נהריים‬ ‫סוטה פ"ז ה"ב לא תהא לשון ארמי קלה בעיניך שהרי‬ ‫הוא נמצא בתורה ובנביאים ובכתובים‪ ,‬וגם עיקר הגמ'‬ ‫ובעיקר מה נכלל בסוריא הנה פשטות דברי הראשונים‬ ‫דבבלי וירושלמי הוא בארמית ותרגום אונקלוס הוא‬ ‫בכל מקום הוא ארם נהריים וארם צובא וביעב"ץ ב"ק‬ ‫בארמית והקדיש הוא בארמית שלכן אולי גם השמות‬ ‫פג‪ .‬הוסיף דגם ארם דמשק הוא בכלל סוריא וציין‬ ‫עדיפי‪ ,‬וגם הרבה שמות דארמית היו בעולי בבל ושמות‬ ‫למש"כ הרמב"ם פ"א מתרומות ה"ט "אי זו היא סוריא‬ ‫אנשי כנה"ג היו רובן דארמית ואף שאיתא במדרשות‬ ‫מא"י ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד‬ ‫שלא היו שמותיהן נאים לא משמע שהוא בשביל שהיו‬ ‫בבל כגון דמשק ואחלב וחרן ומגבת וכיוצא בהן עד‬ ‫ארמית וגם לא נאמר שם בלשון גנאי אלא לומר שם‬ ‫שנער וצהר הרי היא כסוריא"‪ .‬והנה ברש"י לעיל כ"ה כ'‬ ‫לענין המעשים שהיו טובים שזה מיפה את הכל‪.‬‬ ‫עה "פ מפדן ארם כ' שנקרא כן ע"ש ששני ארם היו ארם‬ ‫נהרים וארם צובה‪ ,‬קורא אותו פדן‪ ,‬לשון צמד בקר‪,‬‬ ‫כיבוש סוריא ע"י דוד‬ ‫תרגום פדן תורין‪ .‬ויש פותרין פדן ארם כמו שדה ארם‪,‬‬ ‫שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן‪ :‬וכ' שם הרא"ם‬ ‫עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר‬ ‫דהגם שיש גם כן חוץ מאלה‪ ,‬והם‪ :‬ארם בית רחוב‬ ‫אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את‬ ‫הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה‪[ :‬שם נ"ב]‬ ‫(שמואל ב' י‪ ,‬י)‪ ,‬וארם דמשק (שמואל ב' ח‪ ,‬ה)‪ ,‬וארם‬ ‫מעכה (דברי הימים א' יט‪ ,‬ו)‪ ,‬מכל מקום מאחר שהכתוב‬ ‫מבואר במדרש כאן והובא ברש"י תהילים ס א‪-‬ב עה"פ‬ ‫קורא לארם נהרים "פדן ארם" (כח‪ ,‬ב) שפירושו זוג‬ ‫לַמְ נַצחַ עַ ל שּושַ ן עדּות מִ כְתָ ם לְ דָ וִ ד לְ לַמד‪ :‬בְ הַ צוֹת ֹו אֶת‬ ‫ארם‪ ,‬צ"ל שהשנים מהם סמוכים זה לזה‪ ,‬ולכן נקרא‬ ‫אֲרַ ם נַה ֲַריִם וְ אֶ ת אֲרַ ם צוֹבָה ַויָשָ ב יוָֹאב וגו' בביאור מלת‬ ‫האחד בשם זוג‪ .‬ור"ל‪ ,‬שני ארם היו הסמוכים זה לזה‪.‬‬ ‫ללמד "כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם‬ ‫ורש"י שאמר שהסמוכים זה לזה הם ארם נהרים וארם‬ ‫נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו‬ ‫צובה‪ ,‬ולא אחרים‪ ,‬שמא קבלה היתה בידו מאותם שבאו‬ ‫של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל‬ ‫משם‪ .‬ומה שאמר‪" :‬ויש פותרין פדן ארם כמו שדה‬ ‫הזה ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד‬ ‫ארם"‪ ,‬אינו רוצה לומר שלא היו שני ארם סמוכים זה‬ ‫כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם‬ ‫לזה‪ ,‬כי לא יתכן לחלוק על המציאות שהוא על פי‬ ‫ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ"ג)‬ ‫קבלתו ‪ ,‬רק שהם חולקים בפירוש מלת "פדן"‪ ,‬שאלה‬ ‫מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים‬ ‫אמרו שאין פירוש "פדן" פה מתרגום צמד בקר‪ ,‬רק‬ ‫(שופטים ג') ארמי היה"‪.‬‬ ‫מענין שדה מלשון ישמעאל‪ ,‬כי איך יתכן שיקרא האחד‬ ‫מהם בשם זוג‪ .‬ועוד שבספר הושע כתוב‪" :‬ויברח יעקב‬ ‫ולנתבאר לעיל דלשון ארמי ותרגום הוא נגד קליפת נוגה‬ ‫שדה ארם" (הושע יב‪ ,‬יג) במקום פדן‪ .‬אולם ביפה תואר‬ ‫שתיקן יעקב‪ ,‬י"ל דכ"ה לענין עצם מקום סוריא‪,‬‬ ‫על המדרש פ' לך לך [ב"ר לט ח] כ' דאצ"ל דהי' קבלה‬ ‫ועפמש"כ בשם משמואל [וירא תרעח] בשם אביו האבני‬ ‫לרש"י ששניהם סמוכים רק דמקורו מקרא דתהילים ס'‬ ‫נזר דזה הי' הענין שכיבש דוד המע"ה סוריא ברישא‬ ‫א' שנא' בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא דמשמע‬ ‫קודם כיבוש כל א"י‪ ,‬כי שבעת מלכי כנען הם לעומת‬ ‫ששתיהן סמוכות‪ .‬ולכן נקט רש"י ארם צובא טפי משאר‬ ‫שבע המדות הרעות‪ ,‬וסוריא היא לעומת יצה"ר בדבר‬ ‫ארם‪ ,‬ופי' במש"כ בביאת אליעזר [לעיל כד‪ ,‬י] וילך אל‬ ‫הרשות‪ ,‬וכאשר ראה דוד את הקושי לכבוש את היצה"ר‬ ‫ארם נהרים אל עיר נחור‪ ,‬דעיר נחור היינו ארם צובא‬ ‫של דבר איסור הקדים לכבוש את סוריא‪ ,‬היינו להתקדש‬ ‫הסמוך מאד לארם נהרים וחרן זה בארם צובא‪ ,‬ופירושו‬ ‫במותר‪ ,‬ואז ממילא יצה"ר של דבר איסור יהי' כבוש‪,‬‬ ‫שבא לארם נהרים‪ ,‬ועוד בא לעיר נחור שהיא יותר להלן‬ ‫עכת"ד‪ .‬וא"כ י"ל דע"י שדיבר יעקב בלשון הקודש‬ ‫סמוכה לה‪.‬‬ ‫הצליח להכניס לקדושה לשון ארמית‪ ,‬ודוד השלים‬ ‫עבודה זו ע"י שכבש את סוריא בעצמו‪ ,‬וי"ל דלבן פחד‬ ‫ועי' לקמן במערכת פדן ארם השלמה לענין זה‪.‬‬ ‫מזה ולכן עשה ברית שלא יעיז יעקב לחזור ולכבוש את‬ ‫והנה לענין סוריא הכתוב בכמה מקומות בש"ס נקט‬ ‫סוריא וכוונתו הי' לדוד המלך‪ .‬וחזינן שבאמת מצד‬ ‫הברית לא הי' יכול לכובשם לולא שבלעם כבר עבר את‬ ‫רש"י בהרבה מקומות [בגיטין ח' מ"ז ובע"ז כ' ובחולין קל"ו‬ ‫ובברכות ל"ו] רק ארם צובא‪ ,‬ובתוס' רבינו אלחנן ע"ז כא‪.‬‬ ‫הברית‪ .‬וי"ל דנרמז עוד במלת ללמד דבזכות יש לנו את‬ ‫ד"ה כיבוש יחיד הק' מדברי הספרי סו"פ עקב עה"פ כל‬ ‫הבבלי וירושלמי שבנויים על לשון סורסי ולשון ארמי‬ ‫מקום אשר תדרוך וגו' לכם יהי' דפי' מה דכיבוש דוד‬ ‫וזה מסייע לנו בגלות‪.‬‬ ‫ל"ש כיבוש מפסוק זה והובא בתו' ב"ב שם ד"ה כך‪,‬‬ ‫ושם הוזכר גם ארם נהרים‪ ,‬וכן מבואר בירו' פ"ב דחלה‬ ‫ה"א ובדרך אמונה פ"א מתרומות ה"ד ביאוהה"ל ד"ה‬ ‫נח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫גדולה‪ .‬ובדרך צחות י"ל ע"פ הנתב' לעיל‪ ,‬דעיקר טענת‬ ‫סוריא נקט בפשיטות דארם דמשק זה ארם נהרים‪ ,‬ותי'‬ ‫לבן הי' על שהוציא ממנו כל הניצוצות הקדושות‪ ,‬ולא‬ ‫דדעת רש"י דבארם דמשק לא כתיב בפסוק שדוד כבשם‬ ‫השאיר אצלו כלום‪ ,‬והברית הי' שבל יהין לבוא שוב‬ ‫רק שדוד שם שם נציבים ותהי ארם לדוד נושאי מנחה‬ ‫לעשות דברים כאלה‪ ,‬א"כ יתכן דלכן נטל יעקב ידיו‬ ‫וכמ"ש [שמואל ב ח ג‪-‬ו] ַויְַך ָּדוִ ד אֶ ת ה ֲַד ְדעֶ זֶר בֶ ן ְרחֹ ב מֶ לְֶך‬ ‫דוקא ללחם כדי דיצטרך לברך בהמ"ז ואז יצטרך ליטול‬ ‫צוֹבָ ה בְ לֶכְ ת ֹו לְ הָ ִשיב יָד ֹו בִ נְהַ ר פְ ָרת‪ :‬וַיִ לְ כֹ ד ָּדוִ ד ִממֶ ּנּו‬ ‫ידיו למים אחרונים‪ ,‬וכידוע דמים אחרונים הוא לתת‬ ‫פָר ִשים וְ עֶ ְש ִרים אֶ לֶף ִאיש ַרגְ לִ י ַויְעַ קר‬ ‫ּושבַ ע מאוֹת ָ‬ ‫אֶ לֶף ְ‬ ‫לסט"א חלקו ע"ד שעיר המשתלח‪.‬‬ ‫ָּדוִ ד אֶ ת כָל הָ ֶרכֶב וַיוֹתר ִממֶ ּנּו מָאה ָרכֶב‪ :‬וַתָ בֹא אֲרַ ם‬ ‫ּדַ מֶ שֶ ק לַעְ זֹר ַלה ֲַד ְדעֶ זֶר מֶ לְֶך צוֹבָ ה ַויְַך ָּדוִ ד בַ אֲרָ ם עֶ ְש ִרים‬ ‫הפגישה במחנה המלאכים‬ ‫ּוש ַניִם אֶ לֶף ִאיש‪ :‬וַ יָשֶ ם ָּדוִ ד נְצִ בִ ים בַ אֲרַ ם ּדַ מֶ שֶ ק ו ְַת ִהי‬ ‫ְ‬ ‫ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה וגו'‬ ‫א ֲָרם לְ ָדוִ ד ַלעֲבָ ִדים נו ְֹשאי ִמנְחָ ה ַויֹשַ ע ה' אֶ ת ָּדוִ ד בְ כֹ ל‬ ‫[ל"ב ג']‬ ‫אֲשֶ ר הָ לְָך‪ :‬וכ"כ ג"כ באדום ובמואב שם ולא מצינו‬ ‫שהם חייבים בתרו"מ וע"כ דעבדים נושאי מנחה אכתי‬ ‫וצ"ע דלעיל כ' ויפגעו מ' דכבר פגעם וכאן כ' כאשר‬ ‫לא מקרי כיבוש אבל בארם צובה לא כתיב כלום רק‬ ‫ראם היינו מרחוק‪ ,‬ועי' אור החיים הק' דלא באו אליו‬ ‫שהכה אותם וי"ל שהיתה קבלה ביד חז"ל שלקח את‬ ‫דרך אנשים שקודם יהיו נראים מרחוק‪ ,‬אלא תיכף ומיד‬ ‫ארצם ואף שנתן להם לדור שם אח"כ מיהו זה נקרא‬ ‫צמחו לפניו ומזה ידע שהם מלאכים‪ .‬אולם גיסי הג"ר‬ ‫כיבוש גמור‪ ,‬עוד תי' דס"ל לרש"י דרזון בן אלידע והדד‬ ‫רפאל הלוי דינר שליט"א [בספרו נפלאות מתורתך] השווה‬ ‫שמרדו בשלמה לא כבשו בחזרה רק ארם דמשק שהוא‬ ‫הגמ' ב"מ ל"ג‪ .‬דכי תראה מ' מרחוק וכי תפגע מ' מקרוב‬ ‫ארם נהרים ולא ארם צובה כדכתיב בקרא וימלכו‬ ‫וכיון שכ' שניהם הכוונה ראיי' שיש בו פגיעה והיינו א'‬ ‫בדמשק וכיון שחזרו וכבשו בטל הכיבוש אבל ארם‬ ‫מז' ומחצה במיל‪ .‬עוד כ' ע"פ שי' הרא"ש הובא‬ ‫צובה לא בטל הכיבוש כל ימי הבית ראשון ולכן נאסר‬ ‫בהקדמה למשנ"ב סי' ע"ט דאיסור אמירת דבר‬ ‫מדרבנן גם בבית שני‪.‬‬ ‫שבקדושה נגד צואה מלא עיניו הוא מדין והי' מחניך‬ ‫קדוש‪ ,‬היינו דמה שבתוך מלוא עיניו מוגדר כמחנה שלו‪,‬‬ ‫עכ"פ לשי' רש"י יוצא דלא הצליח דוד לכבוש אותו‬ ‫וא"כ א"ש מש"כ כאשר ראם דאז כבר מוגדר כמחנה‬ ‫מקום שגר שם לבן הארמי‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬וא"כ כבר נפגשו עי"ז מחנה שלו ומחנה‬ ‫המלאכים‪ ,‬ולכן מעתה קראו מחניים ל' רבים וכפי' אב"ע‬ ‫וע"ע לקמן במערכת פדן ארם השלמה לענין זה‪.‬‬ ‫ורמב"ן דקאי על מחנה שלו ומחנה המלאכים‪- .‬ומה‬ ‫הצרה של כריתת ברית עם לבן‬ ‫שמלה האחרונה של הפרשה הוא "מחניים" יל"פ דביחס‬ ‫דויצא שביארנו בריש הפרשה‪ ,‬דהי' היציאה מן הקדושה‬ ‫ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וגו' [שם מ"ו]‬ ‫לתוך הקליפות והחושך‪ ,‬וכל כוונתו הי' להוציא יקר‬ ‫וברש"י לאחיו הם בניו שהיו אחים נגשים אליו לצרה‬ ‫מזולל‪ ,‬א"כ עכשיו הגיע לתכליתו בזה שמחנה שלו הי'‬ ‫ולמלחמה‪ .‬וצ"ב וכי באיזה צרה ומלחמה נמצאים כאן‬ ‫שווה ממש כמחנה של מלאכים עד שהי' אפשר‬ ‫שיקרא להם אחיו‪ .‬וביאר הגרא"י ברזל זצ"ל דהצרה הכי‬ ‫להשוותם יחד במלה אחד‪.‬‬ ‫גדולה ליעקב הוא זה שצריך לכרות ברית עם לבן‪ ,‬ושהי'‬ ‫הפטרה לפרשת ויצא‬ ‫הכרח להתקרב אליו ולהניחו לנשק את כולן ולברכם‪,‬‬ ‫ולכן אסף את בניו בתור אחים לצרה ואמר להם שיש‬ ‫ויברח יעקב שדה ארם ‪ 90‬ויעבד ישראל באשה‬ ‫עכשיו צרה גדולה ויש להתפלל שנעבור את זה בשלום‪.‬‬ ‫ובאשה שמר‪:‬‬ ‫ושח"ו לא ירגישו איזה קורבה לבבית כעין אהבת נכדים‬ ‫בפשוטו הכוונה‪ ,‬דמתחלה עבד בשביל אשה שהיא רחל‬ ‫לסבא טוב‪.‬‬ ‫ואח"כ חזר עוד לשמור צאן לבן עבור אשה אחרת וזה‬ ‫סעודת יעקב היה בשביל מים אחרונים‬ ‫לאה‪ .‬ובדרך רמז פי' מו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל ‪91‬‬ ‫דויעבד ישראל קאי על כל יהודי ויהודי‪ ,‬שעובד את‬ ‫ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אולם זה לא יתכן רק אם יש לו אשה ששומר‬ ‫ויאכלו לחם וילינו בהר שם‪[ :‬נ"ד]‬ ‫עליו ועוזרו בעבודתו‪ ,‬וזה זכות לנשים צדקניות‬ ‫וברש"י לאכל לחם כל דבר מאכל קרוי לחם וכו' היינו‬ ‫שמוותרות על כל הנאות עוה"ז ובלבד שיוכלו בעליהם‬ ‫דאינו ר"ל לחם ממש‪ ,‬וברמב"ן לעיל פסוק מ"ו כ'‬ ‫דמתחלה אכלו מעט לזכרון‪ ,‬או שהוא דרך הבאים‬ ‫‪ 90‬וישא יעקב רגליו ויש"א ר"ת ויברח יעקב שדה ארם‪ .‬הג"ר אליהו‬ ‫בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחברה‪,‬‬ ‫דיסקין שליט"א‪.‬‬ ‫‪ 91‬זכר זאת ליעקב עמ' ק"ג‪.‬‬ ‫ואחרי בואם בברית זבח להם זבח ועשה להם כרה‬ ‫נט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫אֲרָ ם אֶ ל לָבָ ן בֶ ן בְ תּואל הָ א ֲַר ִמי וגו' [שם ה'] ושם " ַוי ְַרא‬ ‫לעבוד את ה'‪ .‬ויש להוסיף על דבריו דל' שמירה היינו‬ ‫עשָ ו כִ י ב ַרְך יִצְ חָ ק אֶ ת ַיעֲקֹ ב וְ ִשלַח אֹ ת ֹו פַּדֶ נָה אֲרָ ם וגו'‬ ‫שהאשה היא השומרת על העבודת ה' של הבעל שיהי'‬ ‫[שם ו'] וַיִ ְשמַ ע ַיעֲקֹ ב אֶ ל ָאבִ יו וְ אֶ ל ִאמ ֹו וַילְֶך פַּדֶ נָה אֲרָ ם‪:‬‬ ‫לזה המשך לדורות‪ ,‬וכן ראינו באמהות הק' ששרה‬ ‫[שם ז] הרי דמצד ציווי של אביו הי' ענין מיוחד ללכת‬ ‫שמרה על יצחק מפני ישמעאל ורבקה שמרה על יעקב‬ ‫לפדן ארם‪ ,‬ולא רק למקום המסויים חרן כפי שרבקה‬ ‫מפני עשיו‪ ,‬ורחל ולאה מסרו נפשם להעמיד שבטי קה‪,‬‬ ‫אמרה‪ .‬ומשמע שכמו שיצחק בעצמו לקח אשה מפדן‬ ‫ולכן יש לנו ללמוד מפרשיות אלו להתפלל שיהי' לנו‬ ‫ארם כמבואר בריש הפרשה ה"נ רצה שגם יעקב יצליח‬ ‫עזר כנגדו שישמור על עבודת ה' שלנו שיהי' לזה קיום‬ ‫לקחת מפדן ארם‪.‬‬ ‫לדורות‪.‬‬ ‫וכשחוזר יעקב משם הודגש ג"כ בקרא בפ' ויצא וַיִ נְהַ ג‬ ‫ובנוסח אחר‪ 92:‬ויעבוד ישראל ר"ל היהודי רוצה לעבוד‬ ‫אֶ ת כָל ִמ ְקנהּו וְ אֶ ת כָל ְרכֻׁש ֹו ֲאשֶ ר ָרכָש ִמ ְקנה ִק ְניָנ ֹו אֲשֶ ר‬ ‫את ה' בכל המצבים הקשים – רק "באשה" עם זכות‬ ‫ַארצָ ה כְ נָעַ ן‪[ :‬לעיל‬ ‫ָרכַש בְ פַ ּדַ ן אֲרָ ם לָבוֹא אֶ ל יִצְ חָ ק ָאבִ יו ְ‬ ‫האשה‪ -‬נשים ששמחים שבעליהם עובדים את ה' ולא‬ ‫ל"א י"ח] ולקמן בפ ' וישלח " ַו ָיבֹא ַיעֲקֹ ב שָ לם עִ יר ְשכֶם‬ ‫לקחת אותם לשאר מקומות כההזדמנות היום‪" .‬שמר"‬ ‫אֲשֶ ר ְבאֶ ֶרץ כְ נַעַ ן בְ בֹא ֹו מִ פַּדַ ן אֲרָ ם" [לקמן לג יח] ועוד שם‬ ‫רמז על טהרת המשפחה‪.‬‬ ‫אחרי אשר מנה כל ילדיו שנולדו לו בחרן כתוב "אלֶה‬ ‫בְ ני ַיעֲקֹ ב ֲאשֶ ר יֻׁלַד ל ֹו בְ פַ ּדַ ן אֲרָ ם‪[ :‬לקמן ל"ה כ"ו] וכן בפ'‬ ‫מערכת פדן ארם והמסתעף לענין הר גלעד‬ ‫ויגש כתוב "א ֶלה בְ ני לָאה ֲאשֶ ר יָלְ ָדה לְ ַיעֲקֹ ב בְ פַ ּדַ ן אֲרָ ם"‬ ‫והמצפה ודמשק וסוריא‬ ‫[לקמן מ"ו ט"ו]‪.‬‬ ‫הנה בבואנו לעסוק בפרשיות אלו ובפרט בפ' ויצא א"א‬ ‫משמעות שם פדן ארם‬ ‫להתעלם מזה שמקום פדן ארם יש לו חלק גדול בעצם‬ ‫הבנין של כלל ישראל‪ ,‬שמשם יצאו האמהות הקדושות‬ ‫והנה בעצם ביאור מלת פדן ארם פירש"י ר"פ תולדות‬ ‫רבקה רחל ולאה‪ ,‬ולשם הלך מתחלה אליעזר בפ' חיי‬ ‫[לעיל כ"ה כ'] בטעם שנקרא פדן ארם‪ ,‬על שם ששני ארם‬ ‫שרה ואח"כ הלך לשם יעקב אבינו ומשם חזר עם י"ב‬ ‫היו ארם נהרים וארם צובה‪ ,‬קורא אותו פדן‪ ,‬לשון צמד‬ ‫שבטי קה‪ ,‬ובכן עלינו להתעמק במשמעות מקום זה‬ ‫בקר [שמואל א יא ז]‪ ,‬תרגום פדן תורין‪ ,‬ועי' גמ' ב"ק צו‪:‬‬ ‫ואיפה זה בדיוק וכן בביאור שמו‪ ,‬ולהבין מה התורה‬ ‫ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחבריה‪ ,‬וברש"י ד"ה‬ ‫רוצה ללמד אותנו בזה ובתוך הדברים יתבאר ג"כ‬ ‫פדנא תרגום של צמד בקר ופדן ארם על שם ששני‬ ‫מסלול בריחת יעקב מלבן דרך הנהר ומיקום הר גלעד‬ ‫ארמים היו ארם נהריים וארם צובה‪.‬‬ ‫ומצפה גלעד וכן ענין סוריא ודמשק וארם צובא‪.‬‬ ‫ובמש"כ לקמן בפ' וישלח "וַ ָיבֹא ַיעֲקֹ ב שָ לם עִ יר ְשכֶם‬ ‫הנה באמת מקום מגוריו של נחור ובתואל ולבן הי' בחרן‬ ‫אֲשֶ ר בְ אֶ ֶרץ כְ נַעַ ן בְ בֹא ֹו מִ פַּדַ ן אֲרָ ם" צ"ב ל"ל להדגיש‬ ‫בארם נהריים וכן מפורש אצל אליעזר וילך אל ארם‬ ‫בבאו מפדן ארם הרי ידענו זה מפרשיות הקודמות‬ ‫נהריים אל עיר נחור‪[ ,‬לעיל כ"ד י'] ולא נקרא כלל פדן‬ ‫שמשם הוא בא‪ ,‬וכנראה שזה הי' קשה לרש"י שם ותי'‬ ‫ארם‪ ,‬ורק בתחלת פ' תולדות התחיל התורה לקרוא‬ ‫"כאדם האומר לחבירו יצא פלוני מבין שיני אריות ובא‬ ‫ַארבָ עִ ים‬ ‫מקום זה פדן ארם‪ ,‬שנא' [כ"ה כ] " ַוי ְִהי יִצְ חָ ק בֶ ן ְ‬ ‫שלם‪ ,‬אף כאן ויבא שלם מפדן ארם‪ ,‬מלבן ומעשו‬ ‫שָ נָה בְ קַ ְחת ֹו אֶ ת ִרבְ קָ ה בַ ת ְבתּואל הָ א ֲַר ִמי ִמפַּדַ ן אֲרָ ם‬ ‫אֲר ִמי ל ֹו לְ ִאשָ ה" וכן בסוף הפרשה שם‬ ‫אֲחוֹת לָבָ ן הָ ַ‬ ‫לא שמע ולא ידע שבתואל כבר מת‪ ,‬ולכן תי' ידידי באופן אחר דרבקה‬ ‫הודגש זה כמה פעמים‪ ,‬דאף דרבקה אמרה ליעקב‬ ‫לא רצתה להזכיר שם אביה מדין מורא אב ואפי' לאחר מותו וכמש"כ‬ ‫ָאחי חָ רָ נָה"‬ ‫" וְ עַ תָ ה בְ נִי ְשמַ ע בְ קֹ לִ י וְ קּום בְ ַרח לְ ָך אֶ ל לָבָ ן ִ‬ ‫בשו"ע יו"ד סי' ר"מ ס"ב‪ ,‬אבל יצחק לא הי' לו מניעה להזכיר שם חמיו‪,‬‬ ‫דהרי לא חייב אדם רק בכבוד חמיו כשאר זקנים ולא במורא חמיו‪[ ,‬שם‬ ‫[שם כ"ז מ"ג] ולא הזכירה פדן ארם‪ ,‬מ"מ אצל יצחק כתוב‬ ‫סכ"ד ובש"ך סקכ"ב בשם הב"ח וגם לט"ז שם סקי"ט דהמקור ממה‬ ‫שאמר ליעקב "קּום לְך פַּדֶ נָה אֲרָ ם ביתָ ה בְ תּואל ֲא ִבי ִאמֶ ָך‬ ‫שדוד קרא לשאול אבי זה גם צורה של כבוד] ואיסור הזכרת השם הוא‬ ‫רק מדין מורא‪ .‬אלא דהעיר דעדיין קשה דאי ידע יצחק שכבר מת‬ ‫‪93‬וגו'" [כ"ח ב] ושם "וַיִ ְשלַח יִצְ חָ ק אֶ ת ַיעֲקֹ ב וַילְֶך פַּדֶ נָה‬ ‫בתואל איך בכלל שייך לקרותו בית בתואל והרי מבואר בנדרים מו‪.‬‬ ‫דבאומר קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו מותר‪ ,‬ומצאתי קושיא זו‬ ‫בהגהות מלא הרועים קידושין ה‪ .‬במש"כ התוס' שם ד"ה על מנת בהא‬ ‫דאומר לאשתו הרי זה גט ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה גט‬ ‫‪ 92‬מרשימותיו של אאמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫כיון שכל ימיה נאגדת לקיים תנאי זה מחמתו‪ ,‬והק' תוס' דהרי אם ימות‬ ‫‪ 93‬עוד הבדל בין דברי רבקה ליצחק העיר ידידי הג"ר טובי' שפיגל‬ ‫אביה מותרת ליכנס‪ ,‬דאז לא חשיב בית אביה כמבואר בנדרים‪ ,‬ותירצו‬ ‫שליט"א‪ ,‬דרבקה אמר שילך לבית אחיה לבן‪ ,‬ויצחק אמר שילך לבית‬ ‫דרק בית פלוני לא נקראת אבל בית אביה קרוים כל יוצאי חלציו של‬ ‫בתואל‪ ,‬ואברבנאל תי' דיצחק ששלחו למטרת נישואין גרידא‪ ,‬צוהו‬ ‫אביה‪ ,‬גם אחרי שמת והוכחה לזה ממש"כ בפ' וישב גבי תמר "שבי‬ ‫שלא יקח אשה מבנות הכנעני ושילך אל בתואל לפי שהיה זקן ובעצתו‬ ‫אלמנה בית אביך" אף על פי שמת אביה כדמוכחי קראי‪ .‬והק' בהג'‬ ‫יקח אשה הראויה לפי כבודו‪ ,‬אבל רבקה שהית' כונתה בהליכת יעקב‬ ‫מלא הרועים ממש"כ "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל" כו' ואף שכבר‬ ‫כדי לברוח ממשטמת עשו צוהו שילך אל לבן שהיה בחור וגבור לא אל‬ ‫מת כמבואר במ"ר שבא מלאך והרגו אלמא דנקרא בית בתואל אף‬ ‫בתואל ואל אביה שהיה זקן‪ ,‬אולם העיר ידידי ע"ז דהרי מבואר במדרש‬ ‫לאחר מותו‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫והובא ברש"י פ' חיי שרה דבא מלאך והרגו לבתואל וכי נימא שיצחק‬ ‫ס‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫רש"י דר"ל לפי ששני ארם היו‪ ,‬ארם נהרים וארם צובה‬ ‫שנזדווגו לו בדרך"‪ .‬דהתורה בא להדגיש דאף שנזדווגו‬ ‫קורין אותו פדן כלומר זה ארם היה ארם נהרים דהיו‬ ‫לו בדרך לבן ועשו מ"מ בא שלם ולא נפגע ולא נחסר‬ ‫שתי נהרות והעיר באמצע‪ ,‬ר"ל דרק ארם נהריים נקרא‬ ‫כלל משלימותו‪ .‬אלא שצ"ב דאיך נרמז עשו בהא דפדן‬ ‫פדן‪ ,‬כיון שנמצא בין שני נהרות‪ ,‬וכוונת רש"י דכיון‬ ‫ארם‪ ,‬דרק לבן בא מפדן ארם‪ ,‬וצ"ל בדוחק דהכוונה‬ ‫שיש שני ארם‪ ,‬ולא נדע לאיזה מהם מתכוונים לכן אמר‬ ‫בדרך הליכתו מפדן ארם‪ ,‬וא"כ ל"ש כלל לפדן ארם‪ ,‬רק‬ ‫פדן שמתייחס לזוג נהרות וזה ארם נהריים וא"ש דכ'‬ ‫בדרך מפדן ארם‪ .‬עוד צ"ב איך נרמז כאן ענין שיני‬ ‫רש"י "אותו" בלשון יחיד דרק ארם נהריים נקרא כן‪.‬‬ ‫אריות‪.‬‬ ‫וצ"ע טובא לפ"ז דל"ל לקרוא אותו בשם חדש שאנו‬ ‫צריכים לנחש דקאי על נהרות‪ ,‬ולא קורא אותו בפירוש‬ ‫ועמד בזה הרע"ב בפירושו עמר נקא‪ ,‬ותי' ע"פ דברי‬ ‫ארם נהריים כמש"כ בתורה אצל אליעזר ובפ' כי תצא‬ ‫רש"י בפ' תולדות הנ"ל בטעם שנקרא פדן ארם‪ ,‬על שם‬ ‫אצל בלעם " ַואֲשֶ ר שָ כַר עָ לֶיָך אֶ ת בִ לְ עָ ם בֶ ן בְ עוֹר ִמפְ תוֹר‬ ‫ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה‪ ,‬וא"כ י"ל דמש"כ‬ ‫אֲרַ ם נַהֲרַ יִם לְ קַ לְ ֶלךָ" [דברים כג ה]‪.‬‬ ‫כאן פדן ארם היינו פדן בלשון ארמית‪ ,‬ומרמז לצמד של‬ ‫אריות שהם עשיו ולבן‪ .‬אלא שצ"ב דאין נזדמן שני עניני‬ ‫האם ארם נהריים וארם צובא סמוכים זה לזה‬ ‫פדן ארם ביחד‪ ,‬הפשטות דקאי על צמד שני ארם‬ ‫עוד קשה על רש"י אי נפרש דפדן קאי על ארם נהריים‬ ‫הסמוכים זל"ז‪ ,‬וגם מצד שני רשעים‪.‬‬ ‫וארם צובא הסמוכים זה לזה‪ ,‬דהרי אינם סמוכים כלל‪,‬‬ ‫ובאמת יל"ע בכלליות במה שהדגישה התורה פעם אחר‬ ‫דארם צובא היא מה שמתחיל כאן בסוריא הסמוכה‬ ‫פעם ענין זה של פדן ארם‪ ,‬ומה שיותר קשה בזה הוא‬ ‫לא"י כארבעים ק"מ מטברי' ושם נמצא חאלב עיר‬ ‫למש"כ רש"י דמה שנקרא צמד זה ע"ש שסמוך לארם‬ ‫הבירה של ארם צובא‪ ,‬מאידך ארם נהריים רחוקה מכאן‬ ‫צובא‪ ,‬והרי יעקב הי' רק בארם נהריים‪ ,‬ול"ל להזכיר זה‬ ‫מאד‪ ,‬כחמש מאות ק"מ‪ ,‬שצריך לעבור את כל סוריא‪,‬‬ ‫שנצמד לארם צובא‪ ,‬והעולה על כולנה הוא דבריו של‬ ‫ולעבור את נהר פרת‪ ,‬ושם בין הפרת לחידקל נמצאת‬ ‫יעקב בפ' ויחי "וַ ֲאנִי בְ ב ִֹאי ִמפַ ּדָ ן מתָ ה עָ לַי ָרחל בְ אֶ ֶרץ‬ ‫ארם נהריים ועד היום נמצא שם עיר חרן [היום זה בתוך‬ ‫כְ נַעַ ן בַ ֶּד ֶרְך וגו' [לקמן מ"ח ז'] השמיט לגמרי מלת ארם‪,‬‬ ‫טורקיא] וא"כ איך נוכל לומר דשתי ארם אלו סמוכים‬ ‫והזכיר רק חלק הפדן שזה הצמד‪ ,‬והאם לא הי' לו כח‬ ‫זל"ז‪ .‬וכן הקשה רבינו מיוחס על רש"י בר"פ תולדות‬ ‫להוסיף מלת ארם??‬ ‫ולד' ראשונים הנ"ל בד' רש"י א"ש‪ .‬אולם פשטות ד'‬ ‫רש"י כפי הבנת הרא"ם והרד"ק ושאר מפרשים אינו כן‪.‬‬ ‫מנא לי' לרש"י דפדן ארם כולל גם ארם צובא‬ ‫והנה מה שנקטנו דארם נהריים הוא רחוק מא"י על יד‬ ‫והנה בעיקר זה שכ' רש"י בפ' תולדות דארם נהריים‬ ‫נהר פרת כן הוא פשטות דברי חז"ל וראשונים‪ ,‬דמש"כ‬ ‫וארם צובא סמוכים זל"ז כ' רא"ם שם דהגם שיש עוד‬ ‫ארם חוץ מאלה‪ ,‬והם‪ ,‬ארם בית רחוב [שמואל ב' י‪ ,‬י]‪,‬‬ ‫אצל אליעזר שבא אל ארם נהריים כתבו התרגומים שזה‬ ‫וארם דמשק [שמואל ב' ח‪ ,‬ה]‪ ,‬וארם מעכה [דברי הימים א'‬ ‫על נהר פרת‪ ,‬וכן מש"כ אצל יעקב [לעיל לא כא] "וַיִ בְ ַרח‬ ‫הּוא וְ כָל ֲאשֶ ר ל ֹו וַ יָקָ ם ַו ַי ֲעבֹר אֶ ת הַ ּנָהָ ר ַויָשֶ ם אֶ ת פָ נָיו הַ ר‬ ‫יט‪ ,‬ו]‪ ,‬מ"מ מ"מ כיון שארם נהריים נקרא "פדן ארם"‬ ‫הַ ּגִ לְ עָ ד" כ' התרגום דהכוונה לנהר פרת‪ ,‬וכ"ה פשטות‬ ‫שפירושו זוג ארם‪ ,‬צ"ל שיש ארם שני סמוך לזה‬ ‫הנהר בה"א הידיעה‪ ,‬כמש"כ בהבטחת הקב"ה לאברהם‬ ‫ובהכרח זה ארם צובא דשמא קבלה היתה בידו מאותם‬ ‫שבאו משם‪[ .‬אולם ביפה תואר על המדרש פ' לך לך [ב"ר לט ח]‬ ‫ַאב ָרם בְ ִרית לאמֹ ר לְ ז ְַרעֲָך נָתַ ִתי‬ ‫בַ יוֹם הַ הּוא כ ַָרת ה' אֶ ת ְ‬ ‫כ' דאצ"ל דהי' קבלה לרש"י ששניהם סמוכים רק דמקורו מקרא‬ ‫ָארץ הַ זֹאת ִמּנְהַ ר ִמצְ ַריִם עַ ד הַ ּנָהָ ר הַ ָּגדֹל נְהַ ר פְ רָ ת‪:‬‬ ‫אֶ ת הָ ֶ‬ ‫דתהילים ס' א' שנא' בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא‬ ‫[לעיל טו יח] וכן במה שאמר יהושע "בְ עבֶר הַ ּנָהָ ר י ְָשבּו‬ ‫דמשמע ששתיהן סמוכות] וכ' רד"ק דכל אחד מהם נקרא‬ ‫אֲבוֹתיכֶם מע ֹולָם תֶ ַרח אֲבִ י ַאבְ ָרהָ ם ַו ֲא ִבי נָחוֹר וגו' [יהושע‬ ‫בשם זוג‪ ,‬ופדן ארם כלל לאור כשדים ולחרן ולעיירות‬ ‫כד ב] כ' התרגום דהיינו נהר פרת‪ ,‬וכן מש"כ אצל דוד‬ ‫אחרות אולם רא"ם כ' שם אח"כ דגם הפי' השני שכ' שם‬ ‫[בשמואל ב' י' ט"ז ודבה"י א' יט יט] שנלחם עם הדדעזר אשר‬ ‫רש"י דר"ל שדה ארם‪ ,‬אינו חולק על מציאות זו דא"א‬ ‫מעבר הנהר כ' התרגום דהיינו נהר פרת‪ ,‬ובחז"ל מצינו‬ ‫לחלוק על מציאות‪ ,‬רק שחולקים במלת פדן‪ .‬דס"ל‬ ‫שקראו לארם נהריים בשמה היווני מסופוטומיה שכן‬ ‫דא"א לקרוא רק אחד מהם בשם זוג‪ .‬הרי נקט הרא"ם‬ ‫מאז שכבש אלכסנדר מוקדון את ארצות המזרח נקרא‬ ‫דרק ארם נהריים נקרא פדן ארם‪ ,‬ולכן זה באמת דוחק‬ ‫ארם נהרים בשם זה שענינו ביוונית בתוך הנהרות [מסוס‪-‬‬ ‫דלמה באמת רק ארם נהריים נקרא כן‪.‬‬ ‫בתוך פוטאמוס‪-‬הנהרות] וכן נקרא כל שטח זה עד היום‪.‬‬ ‫ובראשונים שם [בפי' הרא"ש‪ ,‬ר' חיים פלטיאל‪ ,‬ובמושב זקנים‬ ‫וכ"ה בבראשית רבה פרשה ל' כך אמר הקב"ה לאברהם‬ ‫והדר זקנים ריב"א בשם רבינו אליקים] הקשו על רש"י דאי‬ ‫עד שאתה מאיר לי ממספוטמיה ומחברותי' בא והאיר‬ ‫שניהם נקראו פדן עדיין לא נדע איזה מהם‪ ,‬ותירצו בד'‬ ‫סא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫רּוחַ ה' ַו ַי ֲעבֹר אֶ ת הַ ּגִ לְ עָ ד וְ אֶ ת ְמנַשֶ ה וַ ַי ֲעבֹר אֶ ת ִמצְ פה‬ ‫לפני בא"י‪ .‬וכ"ה בב"ר מד ג' ובפרשה ס' כ"ד‪ ,‬ולכן ברור‬ ‫ּוממִ צְ פה גִ לְ עָ ד עָבַר בְ ני עַ מוֹן‪[ :‬שופטים יא כט] הרי‬ ‫גִ לְ עָ ד ִ‬ ‫שהאבות שהיו בארם נהריים וכן מה שכבש דוד ארם‬ ‫שמצפה גלעד הי' סמוך לעמון‪ ,‬ומחרן דטורקיא עד‬ ‫נהריים כמבואר בספרי סו"פ עקב ובירושלמי פ"ב‬ ‫לשם‪ ,‬זה מרחק של חמש שש מאות ק"מ שזה בערך‬ ‫מחלה‪ ,‬הכוונה למסופוטמיה שהוא שטח הרחב בין‬ ‫שבעת ימים הליכה ברציפות יומם ולילה‪ ,‬ואם זה בדרך‬ ‫חדקל לפרת‪[ .‬דבבל הוא יותר למטה מול מקום שעדיין לא‬ ‫הכבושה לרבים ואם הולכים לאט עם בקר וצאן‪ ,‬יתכן‬ ‫נתרחב השטח בין פרת וחדקל אבל ארם נהריים הוא יותר למעלה‬ ‫שלוקח הרבה יותר מזה‪ ,‬ולא מסתבר שיעקב ומשפחתו‬ ‫לצד טורקי' של היום] וכן ידוע היום מקום עתיק ששמו חרן‬ ‫וצאנו לא נחו כלל‪ ,‬ובאמת לפי בכור שור ורלב"ג בפ'‬ ‫בטורקיה לצפונה מזרחה של א"י למעלה‪.‬‬ ‫ויצא שם‪ ,‬דרך ז' ימים הי' רק ללבן‪ ,‬אבל יעקב בעצמו‬ ‫שיטת רבינו בחיי דארם נהריים זה דמשק‬ ‫כבר הלך עשרה ימים או יותר‪ ,‬מאידך אי נימא דארם‬ ‫נהריים זה בדמשק‪ ,‬הנה משם עד עמן זה רק דרך שלשת‬ ‫אבל חידוש גדול מצינו בדברי רבינו בחיי בסו"פ ויצא‬ ‫ימים אם הולכים רק ביום ואם יעקב הלך לאט מאד כפי‬ ‫דארם נהריים זה דמשק שיושב בין שתי נהרות אמנה‬ ‫שהעיד על עצמו יתכן שלקח לו יותר זמן‪ ,‬ואי נימא‬ ‫ופרפר שזה סמוך ממש לא"י למזרח אמצע לבנון‪ ,‬וכן‬ ‫דדרך שבעת ימים הי' רק ללבן שהי' מרוחק ממקומו ג'‬ ‫נקט בפשיטות מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך אמונה‬ ‫ימים אבל יעקב עצמו הי' רק ג' ימים‪ ,‬ונימא שמרחק ג'‬ ‫בביאור הלכה פ"א מתרומות ה"ד ד"ה סוריא‪ ,‬בהביאו‬ ‫ימים היינו רק הליכה ביום א"ש‪.‬‬ ‫שי' רש"י בכמה מקומות בש"ס דסוריא שכבש דוד כולל‬ ‫ארם צובא ולא הזכיר כלל ארם נהריים‪ ,‬דאולי ס"ל דדוד‬ ‫שוב העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דלא יתכן‬ ‫לא כבש לגמרי רק ארם צובא אבל ארם נהריים דהוא‬ ‫דמצפה דלבן הוא אותו מצפה דיפתח‪ ,‬דא"כ יוצא דשם‬ ‫דמשק לא שם בה כי אם נציבין כמבואר בפסוק‪ .‬ולא‬ ‫הוקם הגל‪ ,‬ואיך כבשו כלל ישראל את כל הגלעד שהוא‬ ‫הזכיר כלל דברי רבינו בחיי‪ ,‬וכן היו מחוקרים האחרונים‬ ‫למעלה ממצפה זה‪ ,‬ולא טענו בני ארם כלום רק כשבא‬ ‫שיצא להם כן ע"פ ראיות‪ ,‬ולפי שיטה זו חרן הוא סמוך‬ ‫יואב להלחם עמהם‪ ,‬והרי הגל הי' עד לעמן‪ ,‬ובהכרח‬ ‫מאד לא"י במזרח לבנון‪ ,‬וא"צ כלל לעבור כל ארץ‬ ‫ששני מצפה הי' ומצפה דלבן הי' הרבה יותר למעלה‪,‬‬ ‫סוריא כדי להגיע לארם נהריים‪ .‬ויתכן דזה מתאים עם‬ ‫וא"כ הוא קרוב מאד לדמשק ולא מובן איך יהי' דרך‬ ‫טענת רמב"ן על רש"י [לקמן לה יח] שכ' דלכן נקרא‬ ‫שבעת ימים או אפי' שלשה וצ"ע‪[ .‬ועי' בכ"ז בספר אוצר‬ ‫בנימין ע"ש דרו ם לפי שהוא לבדו נולד בא"י שהוא‬ ‫א"י להרב ישראל אריאל עמ' ‪ 104‬ועמוד ‪ 203‬שהשיג טובא על‬ ‫בנגב‪ ,‬כשאדם בא מארם נהרים‪ ,‬והק' רמב"ן דא"י אינו‬ ‫ספר א"י ושכנותיה שהוכיח דארם נהריים זה דמשק ותמוה שלא‬ ‫כלל דרומית לארם נהריים‪ ,‬שהרי ארם מזרחית לא"י‪,‬‬ ‫הזכיר כלל דברי רבינו בחיי]‪.‬‬ ‫כדכתיב [לעיל כט א] וילך ארצה בני קדם‪ ,‬וכתיב [במדבר‬ ‫והנה בעיקר קושיית רבינו מיוחס דאיך נוכל לומר דארם‬ ‫כג ז] מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם‪ ,‬ויעקב‬ ‫נהריים וארם צובא סמוכים זל"ז‪ ,‬הנה באמת למתבונן‬ ‫עבר הירדן שהוא למזרחה של ארץ ישראל והיה חוזר‬ ‫במפה לא קשה כ"כ‪ ,‬דחאלב שהוא ארם צובא לא רחוק‬ ‫דרך אדום שהוא בדרום ארץ ישראל‪ ,‬נמצא ארם מזרחית‬ ‫כ"כ מנהר פרת לצד דרומו וארם נהריים הוא מיד לצפון‬ ‫דרומית לארץ ישראל וארץ ישראל לצפונה‪ ,‬עכ"ד רמב"ן‬ ‫נהר פרת ואין כ"כ מרחק בין חרן לחאלב‪ ,‬וי"ל דארם‬ ‫הפליג לנקוט דארם הוא יותר למטה לצד דרום וכשי'‬ ‫נהריים הוא עד לפרת מצפונו וארם צובא הוא עד לפרת‬ ‫אבן עזרא שם‪ ,‬עי' הג"ה בתחלת פרשת וישלח מה‬ ‫לדרומו‪ .‬אבל דמשק איננו בכלל ארם צובא כלל רק יתכן‬ ‫שהקשינו ע"ז‪ ,‬אבל עכ"פ בוודאי לא למעלה בטורקי'‬ ‫דבהמשך הזמן התרחב ארם צובא עד דמשק‪ .‬ול' רבינו‬ ‫דא"כ בוודאי אפשר להבין שמגיע מצפון לדרום‪.‬‬ ‫מיוחס בקושייתו הוא דארם נהריים הוא מעבר לנהר‪,‬‬ ‫הבין דארם צובא קרוב ביותר לא"י וארם נהריים רחוק‬ ‫מיקום הר הגלעד והמצפה‬ ‫מאד מעבר הנהר‪ ,‬אבל יתכן דהגם דארם צובא אינו‬ ‫וצ"ע טובא בכ"ז דהנה מפורש בפסוקים כאן בפ' ויצא‬ ‫מעבר לנהר אבל זה מגיע עד לנהר‪.‬‬ ‫[לעיל ל"א כ"ג] דלבן הוצרך לרדוף אחרי יעקב דרך שבעת‬ ‫ימים ביום אחד‪ ,‬ומבואר ברש"י ורמב"ן שם דיעקב כבר‬ ‫עד איפה מקום התפשטות נהר פרת‬ ‫הספיק לנסוע דרך שבעת ימים‪ ,‬וע"פ חשבון י' פרסאות‬ ‫והנה אם נתעמק במיקום נהר פרת‪ ,‬הנה מצד אחד היא‬ ‫ליום שהם ארבעים מיל ליום‪ ,‬יוצא שזה מרחק של‬ ‫נמצאת בצד מזרחי של א"י על יד בבל כמ"ש רמב"ן‬ ‫כשלש מאות ק"מ‪ ,‬והנה מסתבר דהר הגלעד שהי' שם‬ ‫גיטין ז‪ :‬ומפורש בקרא בדבה"י א' ה י וכן אמר מלך פרס‬ ‫יעקב הוא סמוך לעמן של היום שזה עמון של פעם מול‬ ‫עזרא ד' כ' דמלכין תקיפין הוו על ירושלים ושליטין בכל‬ ‫הירדן‪ ,‬דהרי אמר לבן "וְ הַ ִמצְ פָה אֲשֶ ר ָאמַ ר יִצֶ ף ה' בינִי‬ ‫עבר נהרה‪ ,‬היינו כל הארץ בצד א"י שהוא עבר הנהר‬ ‫"וַת ִהי עַ ל יִפְ תָ ח‬ ‫ּובינֶָך" [שם פסוק מ"ט] ואצל יפתח כתוב ְ‬ ‫סב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫עצום שמתחיל קרוב לדמשק ומסתיים ממש על יד נהר‬ ‫לאותם שבבל‪[ ,‬ובבל הרי הוא במזרחה של א"י דלכן א"י נקרא‬ ‫פרת בצד מערב וארם נהריים נמצא בצד שני של הפרת‬ ‫בש"ס בבלי "במערבא" רק שמדבר סורי גדול מפסיק באמצע‪,‬‬ ‫לצד מזרח א"ש דנחשבים צמודים זל"ז דרק נהר פרת‬ ‫ולכן כל מי שנוסע מבבל לא"י עולה לצד צפון ויורד משם לא"י‬ ‫שנא' מצפון תפתח הרעה וקאי על בבל כמבואר בגיטין ו‪.‬‬ ‫מפסיק ביניהם‪ .‬וכבר הזכרנו לעיל בסו"פ ויצא דד'‬ ‫הספרי סו"פ עקב וירושלמי פ"ב דחלה דדוד כבש ארם‬ ‫ובהגהות יעב"ץ שם] מצד שני מבואר בקרא דנהר פרת הוא‬ ‫צובא וארם נהריים אבל רש"י בהרבה מקומות כ' רק‬ ‫גבול הצפוני של א"י שהובטח לא"א ע"ה שנא' בפ' לך‬ ‫לך "מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת" [לעיל טו יח]‬ ‫ארם צובא כנר' דפשיט"ל דלא הלך דוד כ"כ רחוק‪.‬‬ ‫וגם כ' כן בגבולות שנאמרו ליהושע‪ ,‬שנא' ביהושע‬ ‫הדגשת שם פדן ארם בא כדי לשבח את רבקה‬ ‫מהַ ִמ ְדבָ ר וְ הַ לְ בָ נוֹן הַ זֶה וְ עַ ד הַ ּנָהָ ר הַ ּגָדוֹל נְהַ ר פְ רָ ת כֹל אֶ ֶרץ‬ ‫עכ"פ נחזור כעת לעיקר ההערה דמצינו דכשנשלח‬ ‫הַ ִח ִתים וְ עַ ד הַ יָם הַ ּגָדוֹל ְמבוֹא הַ שָ מֶ ש י ְִהיֶה ּגְ בּולְ כֶם‪:‬‬ ‫אליעזר ע"י אברהם לא נקרא פדן ארם רק חרן וארם‬ ‫[יהושע א ד] ופירש"י שם דנ הר הגדול נהר פרת‪ ,‬זה רחבה‬ ‫נהריים‪ ,‬וכן כששלחה רבקה את יעקב‪ ,‬אמרה רק‬ ‫מדרום לצפון‪ ,‬ועד הים הגדול מבוא השמש זה לארכה‬ ‫"חרנה"‪ ,‬מאידך כשמתארים שרבקה בא מבית לבן נקרא‬ ‫ממזרח למערב‪ ,‬וכ"כ תוס' גיטין ח‪ .‬ד"ה רבי‪ ,‬אמנם ביאר‬ ‫פדן ארם‪ ,‬ומו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א הציע לבאר‬ ‫היטב בספר אני ה' שוכן בתוכה [להג"ר אריאל בוקוולד עמ'‬ ‫[וחלק מזה כ' במשכיל לדוד ר"פ תולדות] דכשהם שולחים‬ ‫ע"ו] דאין סתירא כלל דהמציאות הוא שנהר פרת מקיפה‬ ‫ללכת ללבן הוצרכו לתת כתובת מדוייקת כדי לדעת לאן‬ ‫גם למזרח וגם לצפון וכן מבואר במדרש [ב"ר ט"ז ג']‬ ‫ללכת‪ ,‬אבל כשבא הכתוב לשבח את רבקה ששמרה‬ ‫דנהר פרת מקיפה א"י והיינו למזרח ולצפון וכל השטח‬ ‫עצמה בקדושה וטהרה‪ ,‬צריך דוקא לגנות את המקום‬ ‫בין נהר פרת לא"י הוא ארץ סוריא‪ .‬וכן מה שנכלל‬ ‫כדי לפאר ולרומם שבח רבקה‪ ,‬ולזה עדיף להזכיר כל‬ ‫בשטח זה ארם צובא חלב ודמשק וכדכ' הרמב"ם פ"א‬ ‫הארץ פרן ארם כיון שיתכן דבחרן עצמו לא היו שפלים‬ ‫מתרומות ה"ג וכ"ז ממה שכבש דוד‪.‬‬ ‫כ"כ‪ ,‬אבל כלל פדן ארם היו בה מקומות שפלים‬ ‫והנה לפ"מ דכתוב בקרא הי' צריך להיות דכל ארץ‬ ‫ומושחתים מאד‪ ,‬והיתה יכולה ללמוד עכ"פ ממעשיהם‬ ‫סוריא הוא תוך גבולות א"י וזה ברור דכל המדבר הסורי‬ ‫של כלל הארץ‪ 94 ,‬ומה שכ' כשברח מבית לבן "מקנה‬ ‫שמגיע עד לבבל אינו חלק מא"י‪ ,‬וכן כל ארץ סוריא‬ ‫קנינו אשר רכש בפדן ארם" י"ל דמבואר ברש"י שכ"ז‬ ‫שעולה עד נהר פרת למעלה בצד צפון אינו מא"י‪ ,‬ואפי'‬ ‫קנה במכירת צאנו בדמים יקרים ובזה מסתמא נסע גם‬ ‫דמשק שהוא קרוב ממש לא"י לצד מזרח איננו חלק‬ ‫סביב חרן [וצ"ע דא"כ צ"ל דגם עבר את הנהר לארם‬ ‫מא"י וכמבואר ברמב"ם הנ"ל‪ ,‬וכבר דקדק בזה ר"א בן‬ ‫צובא וא"כ עדיין ל"ש לפדן ארם]‪ .‬עכ"ד מו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫הרמב"ם [בפי' עה"ת שמות כג לא] וכ' דכל גבול זה שכלול‬ ‫ועדיין צ"ב דחזינן שכשיצחק שלח את יעקב לחרן לא‬ ‫בו דמשק וחמת וארם צובא הוא רק לעתיד לבוא‪ ,‬וכ"כ‬ ‫אמר לו הכתובת המדוייקת חרן‪ ,‬רק שלחו לפדן ארם‪,‬‬ ‫חזו"א שביעית סי' ג' סק"ל‪ ,‬דצ"ל דמש"כ עד נהר פרת‬ ‫וכתוב שיעקב אכן הלך לפדן ארם‪ ,‬משמע שהי' בזה‬ ‫זה הרחבת מצרים בלבד‪ .‬אולם במור וקציעה סי' ש"ו‬ ‫כוונה מעיקרא‪ ,‬ועוד עדיין לא מתורץ ל"ל להדגיש‬ ‫ע"פ ביאור ספר הנ"ל כ' דרק מה שנמצא לדרומה של‬ ‫שאלה הם ילדיו שילדו לו בפדן ארם‪ ,‬וביותר קשה מה‬ ‫פרת נחשב תוך גבולות הארץ אבל דמשק אינו מול‬ ‫שאמר יעקב לפני מותו "ואני בבואי מפדן" הדגיש רק‬ ‫דרומה של פרת‪ ,‬והטעם דבהת קרבותו של הפרת לים‬ ‫חלק הפדן ומשמע דזהו חלק עקרי כאן ולא חשוב כ"כ‬ ‫התיכון במרחק ‪ 180‬ק"מ מהים‪ ,‬מסתובב הנהר לצד‬ ‫במה שזה פדן ארם‪.‬‬ ‫צפון מזרח‪ ,‬ונמצא שאין נהר פרת סוגר עד א"י ממש‬ ‫ונמצא שיש כמו פתח מול צד מזרח של א"י וכל מה‬ ‫פדן מרמז להתחברות של רשעים‬ ‫שנמצא שם מול פתח זה כמו דמשק איננו בכלל גבולות‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ מה שנתבאר ברע"ב על דברי רש"י‬ ‫הפרת‪[ .‬לבנון שזה צפונית ממש לא"י עד סוריא הוא‬ ‫בפ' וישלח [לג יח] דמש"כ שם פדן קאי על מה‬ ‫וודאי בתוך גבולות א"י]‬ ‫שנזדווגו לו עשו ולבן חזינן דפדן יכול להתייחס לצמד‬ ‫והנה כ"ז נצרך רק בשביל ארם צובא ודמשק שנמצאים‬ ‫והתחברות של כמה מיני רשעים‪ ,‬וכ"ה בזוה"ק [תולדות‬ ‫בצד דרומו של הפרת לצד א"י אבל ארם נהריים שנמצא‬ ‫בצד שני של הפרת לצד צפון א"צ לכ"ז דזה וודאי אינו‬ ‫בכלל גבולות א"י‪.‬‬ ‫‪ 94‬משל למשבח בת ישראל שמקום מוצאה מווילמסבורג ואעפ"כ היא‬ ‫שמורה בקדושה אי"ז חידוש‪ ,‬ולכן כדי לשבח אותה צ"ל שמקום‬ ‫מוצאה מניו יורק ואעפ"כ לא למדה ממעשיהם וזה כבר חידוש כי בין‬ ‫והנה נר' שרבינו מיוחס נקט דרק ארם נהריים מעבר‬ ‫ווס"ב למנהטן יש רק גשר שאפשר להגיע שם בקלות תוך כמה דקות‬ ‫לנהר אבל ארם צובא אינו על יד הנהר כלל‪ ,‬ולכן הק'‬ ‫וכש"כ אם נאמר שמוצאה מאמריקה הרי כלולים בזה עוד הרבה‬ ‫דאינם סמוכים כלל‪ ,‬אבל אי נימא דארם צובא הוא שטח‬ ‫מקומות טמאים ושפלים ולכן זה יותר שבח‪.‬‬ ‫סג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫שירת‬ ‫במדרש הנעלם קלז‪ ].‬שפי' רשב"י פסוקים הראשונים של‬ ‫פ' תולדות על הגוף שמוקף ביצה"ר שהוא רמאי [עי"ש‬ ‫שבתואל הארמי קאי על עצם הלוז שנשאר קיים לע"ל] ומש"כ‬ ‫מפדן ארם היינו "מצמד רמאין כדתנן פדנא דתורא שהוא‬ ‫צמד" ור"ל דהגוף מוקף בהתחברות של יצה"ר ורמאין‪,‬‬ ‫א"כ מבואר דפדן מתייחס כשיש צירוף והתחברות בין‬ ‫כוחות הרשע‪ ,‬ולכן כשאנו באים לשבח את רבקה בזה‬ ‫שיצאה ממקום רשע כזה ולא למדה ממעשיהם מדגישים‬ ‫שם "פדן" ואף דלפשוטו הי' נקרא כן ע"ש צמד ארם‬ ‫צובא מ"מ עיקר כוונת התורה ע"ש התחברות כל מיני‬ ‫רשעים דגם בארם צובא מסתמא היו רשעים‪ ,‬ולכן אף‬ ‫שרבקה ציווה ליעקב רק ללכת לחרן זה הי' רק למען‬ ‫ידע הכתובת המדוייקת‪ ,‬אבל כשקרא יצחק ליעקב לא‬ ‫הי' זה סתם להגיד לו איפה ללכת רק הי' בזה הדרכה‬ ‫והכוונה לפני יציאתו לדרך‪ ,‬שהרי נתן לו אז ברכת‬ ‫אברהם‪ ,‬ולכן רמז לו בתוך דבריו שיצטרך להתאמת בכל‬ ‫מיני התחברויות של רשעים‪ ,‬מצד אחד מה שהתחבר‬ ‫עשיו לישמעאל‪ ,‬מצד שני ההתחברויות של רשעים‬ ‫בארם עצמו שהרי אנשי המקום של לבן גם הצטרפו לו‬ ‫לסייע לו במעשה הרמאות‪ ,‬וכן בדרכו חזרה לא"י‬ ‫יזדווגו לו עשו ולבן‪ ,‬ולכן הודגש שגם עשיו שמע‬ ‫שציווה אותו ללכת לפדן ארם‪ ,‬שגם הוא הבין הרמז‪,‬‬ ‫ולכן מיד הלך להתחבר עם ישמעאל כדי שלא יצליח‬ ‫יעקב בד"ז‪ ,‬אבל אחרי כל השנים שהי' אצל לבן ואכן‬ ‫הצליח בזה‪ ,‬כתוב שלקח אתו כל קנינו אשר רכש בפדן‬ ‫ארם‪ ,‬ר"ל דהצליח להתגבר על כל מיני התחברויות של‬ ‫רשע ורמאות‪ ,‬ולכן הודגש שאלה הם ילדיו שילד לו‬ ‫בפדן ארם דזה שבח גדול לגדל י"ב שבטי קה במקום‬ ‫כזה בתוך מלחמה עם כוחות הרשע‪ ,‬ולכן א"ש דלפני‬ ‫מותו הזכיר רק מלת פדן ולא הזכיר את ארם כלל דעיקר‬ ‫הענין הי' מה שזכה להנצל מכל הבחינות של פדן‪.‬‬ ‫ויש להוסיף מש"א הגרמ"י רייזמן שליט"א בשם‬ ‫מלבי"ם בביאור שם רבקה‪[ ,‬כעת לא מצאתי] דבלה"ק‬ ‫זה ע"ש צמד בקר‪ ,‬עי' פ"ב דעירובין מ"א וביניהן כמלא‬ ‫שתי רבקות של שלש שלש בקר‪ ,‬ובפסחים כו‪ .‬הכניסה‬ ‫לרבקה ודשה כשירה‪ ,‬ופירש"י שקושרין ד' פרות ביחד‬ ‫עם חיבור מעליהם ואז נקראים צמד‪ ,‬וביאר המלבי"ם‬ ‫דזה הי' תפקידה של רבקה שהרתה צמד נורא של יעקב‬ ‫ועשיו ותפקיד עשו הי' באמת להיות צמוד ליעקב לעזור‬ ‫לו בעבודת ה' וכיון שראתה שמתרוצצים וא"כ אין כאן‬ ‫צמד ולכן טענה למה זה אנכי בשם רבקה‪ ,‬ולזה ענו לה‬ ‫דאכן עשו יתפרד לדרכו‪ ,‬ומה שנקראת רבקה כ' במאור‬ ‫עיניים בליקוטים דזה ע"ש הצמד של יעקב בעצמו‬ ‫שממזג בתוכו כח אברהם ויצחק חסד וגבורה וזה הי'‬ ‫ענין רבקה להצמיד בתוכה בחינת חסד וגבורה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫סד‬