שירת התורה · Shiras Hatorah — ויצא (2026-11-16)

פרשת ויצא
תשפ"ז
שנה ז' גליון 321
תוכן העניינים
*בכור הוא הראשית ומעשר הוא המשלים ......כט ענינים החדשים מסומנים בכוכב
*למי נתן יעקב את מעשרותיו ........................כט תוכן העניינים
*האם מעשר כספים חיובו כמעשר עני ..............ל
פרשת ויצא ..................................................ד
*מעשר כספים מיועד לעמילי תורה ................לא
עבודת יעקב ביציאתו מן הקדושה ....................ד
*עשו איש שדה מתגרה אם לא נותנים מעשר
כספים .........................................................לא יעקב הכין לנו אורו של חנוכה ..........................ו
עשו בא לפגוע בתמכין דאורייתא ....................לב הבטחון של יעקב אבינו ....................................ז
עשו סבר שבני ישיבה וכוללים ילכו לעבוד .......לב ביאור דמיון האבות להרים .............................ח
*מעלת צדקה בחנוכה הוא להחזיק את לומדי ביאור ענין "מקום" והקשר המיוחד ליעקב אבינו
התורה ..........................................................לב ..................................... ................................ח
*הטעם שכתוב בספר חנוכת הבית ..................לב בחנוכה מתבטא ביותר ענין "מקום" .................י
*חנוכה ופורים באים לתקן תמכין דאורייתא ..לג יעקב הוא זה שקובע קדושה במקום .................י
נעשה קל ללכת מחמת האמונה ......................לד האם התפלל יעקב ערבית לפני שקיעה ............יא
ביאור ענין רגל דיעקב ....................................לד כמה זמן שקע השמש שלא בעונתה .................יב
יעקב הרגיש ידידות אמיתי להרועים ..............לד הא דהתפלל מבעו"י תלוי אי ת"ע רשות ..........יב
עשו הי' הציוני הראשון ..................................לה *ערבית נגד אימורים שעיקר זמן הקטרתן ביום יג
התחזקות יעקב אבינו אצל לבן ......................לה אי ביאת השמש הכוונה לשקיעה או צאה"כ .....יג
מה שהציע יעקב שבע שנים ............................לה האם נעצר השמש אחרי ששקעה ....................יד
רמאותו של לבן ..............................................לו עיקר מציאות ערבית בא"א להתפלל תפלה
אחרת ........................... ................................טו
חתן שרימה את המוזמנים ..............................לו
קפיצת הארץ ותפלת ערבית הוא גילוי ע"י
ונִ ְּתנָה בלשון רבים .........................................לז השתוקקות ...................................................טו
ממתי היתה לאה שנואה ................................לז יעקב התפלל ערבית של שבת מבעו"י ..............טו
קדמתה לאה ברחמים ...................................לז שמירת שבת מצלת מקליפת עשו וישמעאל ......טז
השמות של השבטים נוגעים להם בעצמם ........לז תוספות שבת מגרעת ומבטלת כח ישמעאל ועשו
מדת ההשתוות שנרמז בשם נפתלי .................לח ..................................... ................................יז
נפתלי קיבל מאמו מדת ההשתוות ..................לח רמז סעודת מלוה דמלכה בפרשה זו .................יז
החידוש במה שלא לקח ראובן מן הגזל ..........לט ויקח מאבני המקום .......................................יח
הדין ודברים בין רחל ולאה בענין הדודאים ....לט הכנת יעקב אבינו בבית עבר ...........................יט
שם יששכר וכל עניני השכר כאן ......................מ ביה"מ של עבר הי' מסוגל לשקיעות ועיון בתורה
חילוקי המנהגים בקריאת שם יששכר ...........מא .................................... ................................יט
האם לכתוב יששכר או ישכר .........................מב בחו"ל צריך לעסוק בחידושי תורה ...................כ
מעלתו של שבט יששכר .................................מב מקום שכיבת יעקב אבינו .................................כ
ביאור מראה הסלם ......................................כא
דברי הבני יששכר בביאור פרשה זו והשייכות
לחנוכה ........................................................מב עבודת ה' בעצם השינה ..................................כב
לידת יששכר הי' ביום א' דחנוכה ....................מג הסלם קאי על נשמת האדם ששורשו בשמים ...כב
ענין שכר ומשכורת המודגש בפרשת ויצא .......מד דבר שנשתמש בו הדיוט אסור למזבח .............כג
מה דלא רצה יעקב לקבל שכר מלבן ..............מה משנת מרן החת"ס בענין זה ...........................כג
הבדל בין בגלליך ולרגלי ................................מה עיקר קדושת המקום מכוחו של יעקב ............כה
הזכרת זכותו של יעקב בתחבולות המקלות ....מה העמדת המצבה ונדרו של יעקב .......................כו
ענין המקלות הי' לברר טוב מרע .....................מו *ביאור הבטחת יעקב לתת מעשר ....................כז
ביאור "על בלי הגיד לו" .................................מז *יעקב תיקן מעשר כספים .............................כח
הסעודת פרידה של לבן ..................................מז *החומש היה אהרן או יששכר .......................כח
ב
תוכן העניינים
הפטרה לפרשת ויצא ......................................נט מניעת הכרת הטוב ללבן ...............................מח
מערכת פדן ארם והמסתעף לענין הר גלעד קפידתו של יעקב ..........................................מט
והמצפה ודמשק וסוריא ..................................ס חינוכו הקפדני של יעקב בעניני ממונות ..........מט
משמעות שם פדן ארם ....................................ס תכלית אריכות תוכחת יעקב על נאמנותו .......מט
מנא לי' לרש"י דפדן ארם כולל גם ארם צובא סא מקרא שכתבו תרגום ביגר שהדותא ..................נ
האם ארם נהריים וארם צובא סמוכים זה לזה הוכחה מכאן לחשיבות לשון ארמי .................נא
................................... ................................סא
גלות מצרים וכניסת גוים להיכל בשביל שנכנס
שיטת רבינו בחיי דארם נהריים זה דמשק ......סב תרגום בתורה ................................................נב
מיקום הר הגלעד והמצפה ............................סב משמעות שנים מקרא ואחד תרגום ..................נג
עד איפה מקום התפשטות נהר פרת ...............סב יעקב הכניס דברי רשות לקדושה ....................נד
הדגשת שם פדן ארם בא כדי לשבח את רבקה .סג מה שנתחבר בבלי וירושלמי בלשון ארמי ........נה
פדן מרמז להתחברות של רשעים ....................סג טעם התפלות הנאמרות בלשון ארמי ...............נו
מה שזוה"ק ופיוטי אריז"ל לשון ארמי .............נז
שמות אמוראים בלשון ארמי ..........................נז
כיבוש סוריא ע"י דוד .....................................נח
האם כבש דוד גם ארם נהריים .......................נח
הצרה של כריתת ברית עם לבן .......................נט
סעודת יעקב היה בשביל מים אחרונים ...........נט
הפגישה במחנה המלאכים .............................נט
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה פרשת ויצא שירת
בדרך כלל קפיצת הדרך הוא שמגיעים למקום במהירות, פרשת ויצא
כאליעזר עבד אברהם שהגיע לחרן ביום אחד ,אבל
המקום נשאר במקומו ,ולמה הוצרך הקב"ה לעשות נס פרשה זו נקראת פרשת ויצא ,ע"ש המלה הראשונה של
עצום שהר המורי' יגיע אליו ,הלא יכול להגיע לירושלים הסדרה ,דקאי על יציאת יעקב מבאר שבע .ויתכן דעיקר
בקפיצת הדרך וגם לחזור לחרן בקפיצת הדרך וכך ענין הפרשה מונח בשם ויצא.
הקשה הרמב"ן[ ,שם ד"ה ומה טעם] וז"ל "ומה טעם ונקדים מה שיש להעיר כאן בפסוק ראשון בפרט
שיקפוץ הר המוריה ויבוא עד בית אל אחר שטרח יעקב ובהמשך הפרשה בכלל בכמה נקודות:
לחזור מחרן ועד בית קל מהלך כמה ימים" ובסוף דבריו
כתב ,שלא מצינו שום דעה בחז"ל דס"ל כרש"י בפרט ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה[ :כ"ח י']
זה ,דלכו"ע גדר הקפיצת הדרך הי' כאליעזר עבד
א :עצם זה דכתוב לשון יציאה קשה ,הרי עיקר הסבה
אברהם .גם צ"ב מה הענין שבדוקא ישכב וילין שם עד
למה הלך לחרן הרי היה מחמת פחד עשיו ,וא"כ הרי
שהוצרך הקב"ה לעשות עוד נס עצום לשקוע השמש
בורח הוא ,והול"ל ויברח יעקב ,וכן הוא לשון הפסוק
שלא בעונתו ,ולמה לא סגי בזה שישהה במקום ויתפלל
בהפטרה ויברח יעקב שדה ארם?
שם ,ולמה העיקר הוא הלינה והשכיבה ,הרי בשעת
השכיבה אינו יכול לא ללמוד ולא להתפלל? ב :עו"ק ,הרי הא דיצא יעקב ממקומו כבר כתוב לעיל
סו"פ תולדות "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם"
ח :אחרי החלום ,עשה יעקב את האבן מצבה ,ונדר שאם
ול"ל לחזור עוה"פ? ובאמת רש"י עמד בזה ,ותי' "ע"י
באמת הקב"ה ישמור הבטחתו בכל פרטי' אז האבן
שבשביל שרעות בנות כנען וכו' הלך עשו אל ישמעאל
הזאת אשר שמתי וגו' וגם שיתן מעשר[ ,י"ח -כ"ב] וצ"ע
הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וכו' ומשגמר חזר לענין
למה לא מצינו כן באברהם כשהקב"ה הבטיח לו ואעשך
הראשון" ועדיין צ"ב דלמה שינה הלשון ליציאה ולעיל
לגוי גדול וגו' פירש"י לפי שהדרך ממעטת את השם
כתוב רק חלק ההליכה ,והול"ל כאן ויהי כאשר הלך
והממון וגו' הו"ל לקבל על עצמו שאם באמת הקב"ה
יעקב לחרן ויפגע במקום וגו'?
יקיים הבטחתו יקריב קרבן ויפריש מעשר ומה נתחדש
כאן ביעקב? ג :עוד יל"ע בשינוי הלשונות ,דלעיל כתב הלך לפדן
ארם ולא מוזכר היציאה ,גם לא מוזכר חרן בפרטות ,רק
עבודת יעקב ביציאתו מן הקדושה פדן ארם בכללות ,ואילו כאן הודגש לשון יציאה
ונראה בעז"ה ביישוב כל השאלות ,בהקדם יסוד גדול וההליכה בפרטות לחרן?
המבואר בשפת אמת כאן כמה פעמים ,ונביא תו"ד
מכמה שנים ,דהנה יש להקדים ,דעד עכשיו כבר עשרות ד :ברש"י מבואר ,דענין יציאה ביעקב מהווה רושם,
שנים שיעקב אבינו נמצא בקדושה עליונה ביותר ,הוא ולמה לא מצינו עסק יציאה כשאברהם ויצחק יצאו
נמצא בא"י הקדושה ,ויושב ולומד בביהמ"ד בהתמדה ממקומם כמו כשאברהם ירד מצרימה ,וכשיצחק הלך
עצומה וסמוך על שלחן אביו ואמו הקדושים ,ועכשיו לגרר.
נתחדש לו עבודה חדשה לגמרי והוא לצאת מא"י ה :למה פרשה זו סתומה מתחילתו ועד סופו ,שאין בו
ולצאת מביהמ"ד ולצאת מתח"י אביו ואמו ,ולהכנס שום פרשה לא פתוחה ולא סתומה שלא נמצא כן בכל
לחו"ל למקום הקליפות הגדולות ,ושם מוטל עליו לתקן ג"ן פרשיות שבתורה1 .
תקנות עצומות ולהוציא נשמות קדושות כרחל ולאה,
וכידוע מזוה"ק ,ועליו גם להוציא כל נשמות ישראל ו :מבואר בהמשך ,שהקב"ה נתגלה לו בחלום ,וצ"ע
הכלולים בצאן לבן ,וזה עבודה גדולה ועצומה ,ולא כ"כ האם לא הי' ראוי שיהי' לו גילוי בהקיץ כמו שאר
בקל יסכימו הקליפות שיוציאם משם ,וע"ז עליו לעשות האבות ,והרי עדיין לא הי' בחו"ל דנימא דאין השכינה
עבודה קשה ומפרכת ולברר הרבה בירורים טוב מרע, שורה בחו"ל?
וכמו שידוע כל עבודתו במקלות על יד המים שבירר
ז :מבואר ברש"י לקמן [פסוק י"ז] ,דבעצם כבר הלך
בזה הרבה נשמות קדושות.
לחרן ,וכיון שנזכר והתחיל לחזור לירושלים קפץ לו
ויש לדעת ,דכל עבודתו שם לא הי' בשבילו גרידא ,אלא הדרך והר המורי' בא אליו לבית קל ,עוד מבואר,
זה הי' עיקרו בשביל הדורות הבאים שיהיו בגלות דשקעה לו השמש פתאום שלא בעונתו שאמר הקב"ה
האחרון בתוך מצב חושך ואפילה ,ושוקעים בקליפות צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה ,וצ"ב דהרי
ויצה"ר ,וכל מיני מלחמות ,ונמצאים תמיד בחוץ ואינם
זוכים להיות בפנים ,בזה עשה יעקב בשבילנו עבודה
1כן מבואר במנחת שי ,אולם אצלינו בס"ת יש גם פ' מקץ.
ד
התורה פרשת ויצא שירת
וקישר עצמו לשורש הקדושה ,והבין דלא בחנם נשלח גדולה לעזוב בדוקא קדושת א"י וזכות אביו ואמו
לשם רק לעסוק בעבודה עצומה להאיר החשיכה לדורות ולהעמיד עצמו במצב שאין לו עזר רק מהקב"ה ,הכל
ואי"ז מקרה רק במכוון ממילא כבר אין סבה לברוח בשבילנו כדי להעמיד יכולת העבודה בתוך החשיכה,
בבהלה ,אלא אדרבה הלך לאט וביישוב הדעת ובלשון וכלשון חז"ל שנכנס בעובי הקורה ,ולזה תיקן בשבילינו
יציאה גרידא 2כיון שהי' לו מטרה בזה גם בלי הבריחה. תפלת ערבית מלשון תערובות טוב ברע ,דלכן נקרא ערב
[תרס"א] ע"ש תערובות ,ולכן אין לתפלת ערבית קבע דאיננו
מוגבל שום מצב ושיהי' ביכלתינו לתקן עצמינו גם בתוך
ולכן פרשה זו סתומה בלי שום פרשיות כלל ,דבא לרמז החושך[ .תרל"ו]
דכל התהלוכות שלו כאן הי' בהסתר גדול ,שהי' כל זה
הכנה לגלות בנ"י וגם דעיקר ענין הפסק הוא ליתן ריווח ועבודתו הי' לגלות ,שנוכל להאיר את החשיכה בכל
להתבונן ,ויעקב לא הסיח דעתו כלל בכל ההסתר מצב שהוא ,גם שלא במקום ביהמ"ק ולא בזמן ביהמ"ק
מהקב"ה עד שחזר לא"י 3 ,וזה"פ ויהיו בעיניו כימים ועיקר כוחו הי' ע"י שהוא הי' עמוד התורה ,וע"י
אחדים שהי' דבוק באחדות וזה הי' עיקר הנדר אם יהי' שנתקשר עצמו חזק בעמוד התורה לפני שיצא לחרן,
אלקים עמדי היינו שלא יתפרד מן הדבקות ע"י לבן בזה הי' יכולתו לגלות נקודת הקדושה בכל אלו
הרשע ותחבולותיו[ .תר"נ תרנ"ד] ע"כ מדברי השפת המקומות ,ובזה השאיר לנו הכח שגם אנחנו כשנהי'
אמת. בגלות נוכל ע"י התורה לגלות כוחות הקדושה בכל מיני
מקומות .וזה נרמז בויצא יעקב מבאר שבע ,דלפני
הנה נפרש איך נתיישבו כל הקושיות בעז"ה: היציאה התקשר עצמו היטב לבאר השבע ששמה שורש
א :לכן לא כתוב לשון בריחה ,דעיקר ענינו של פרשה זו הקדושה ,ואח"כ הלך לחרן וחרן קאי על מקומות
הוא היציאה מן הקדושה לתוך החשיכה ולא ענין שנמצאים חרונו של מקום שהוא הגלות וכמ"ש כל זה
הבריחה מעשיו .ויש לרמז זה במש"כ לעיל בפ' תולדות בזוה"ק[ .תרמ"ה תרנ"ב]
" ַויְהִ י אַ ְך יָצֹא יָצָא ַיעֲקֹב" [לעיל כ"ז ל'] דקשה כפל הלשון, ורמז באר שבע ,הוא גם על שבת קודש שהוא אור
ויש מפרשים על עשו שיצא מן השדה לבית ,ודחוק, שבעת הימים ,דרק יעקב נאמר בו שמירת שבת ויעקב
ולהנ"ל י"ל דכאן התחיל שורש היציאה ,יציאה מאביו יצא מבחינת שבת לבחינת ששת ימי המעשה ,ובזה הכח
4
ויציאה מן האור והקדושה ,לתוך החשיכה והגלות. תיקן כל ימי המעשה שהשבת נותן הארה לתקן כל
ב :לעיל רק נתפרש ענין הבריחה בכללות ,אבל בפרשת הימים ,וכן אצלינו בכל מוצ"ש אנו יוצאין מבחי' שבת,
ויצא אחרי שכבר למד בשם ועבר וקישר עצמו בקדושה, ואז יש סכנה מעשיו שישתלט על מעשינו במשך ימי
אז עיקר עבודתו הוא יציאה מן הקדושה לתוך הטומאה החול ולכן צריכים להתקשר להארת שבת ולהכניסו
והחושך. לששת ימי המעשה ע"י הבדלה ומלוה מלכה[ .שם
תרל"ז תרנ"א]
ג :לכן כתב לשון חרן ,שמרמז לחרון אף וסטרא אחרא
דזה עיקר הענין כאן ולא סתם פדן ארם. וכיון ש כל ענינו של יעקב הי' לגלות נקודת הקדושה
בכל המקומות בלי הגבלה ,לכן הוצרך להתגלות אצלו
דוקא ענין קפיצת המקום ,דע"י יעקב יכולין למצוא
2עי' בב"מ לח :דבורח מחמת מרדין יש לו בהלה ואין לו זמן לצוות על התגלות הקדושה בכל מין הסתר ובכל מקום שהוא
נכסיו ,וממילא מורידין קרוב לנכסיו ,וי"ל בדרך צחות ,דאילו הי' יעקב
יוצא בבהלה הי' סכנה שיורידו עשיו לנכסיו היינו הרושם שהשאיר ששמה יגיע המקום הקדוש[ .תרמ"ח]
אחריו ,אבל כיון שלא יצא בבהלה וממילא אין מורידין קרוב זה עשיו
לנכסיו שהשאיר שם ולא הי' יכול עשו להשתלט על הרושם שהשאיר וכיון שכן א"ש דהי' נצרך כאן לגילוי חלום דוקא ולא
אחריו. בה קיץ אף שלא הי' צריך לזה ,כיון שרצה יעקב שיתגלה
3יל"פ בדרך צחות הא דפסחים קא :בני חבורה שעקרו רגליהם לצאת
לקראת חתן וכלה והניחו זקן וחולה דליכא היסח הדעת ,עוד שם לו השי"ת גם במקום החושך אשר מוכרח להיות ע"י
בחברים שעקרו רגליהם לילך לביהמ"ד וכו' מרמז ליעקב אבינו שנשא חלום דוקא ,ולכן הוצרך השמש לשקוע דוקא שלא
רגליו ויצא לבית עבר וגם לקראת כלה לישא אשה אבל כיון שהניח את
יצחק שהי' זקן וחולה לכן לא הי' היסח הדעת כלל ולקיבעי' קמא הדר. בעונתו שיהי' מצב של חושך ,וזהו כי בא השמש הגם
4בעוד בחינה מפרש שפ"א תרס"א דכיון דברח במדת ההשתוות שבא השמש הצליח להתדבק בקדושה[ .תרל"ה תרל"ז]
והבטחון לא הי' גדר בריחה רק גדר יציאה ,והעיר אחי הג"ר יעקב
שליט"א ממש"כ לקמן ל"א כ"א כשברח מבית לבן ויברח הוא וכל אשר
לו ,ותי' דגדר הבריחה מבית לבן הי' מסכנה רוחנית ,ומסכנה רוחנית וממילא א"ש למה כתב לשון יציאה ,הגם דתחילת
חייבים לברוח ול"ש לשון יציאה כלל ובזה יישב מש"כ שם לפני זה המחשבה הי' כדי לברוח ,וכן הי' נראה בחיצוניות
בפסוק כ' ויגנוב יעקב וגו' על בלי הגיד לו כי ברח הוא ,וצע"ט וכי אם
הי' מגיד לו היה אומר לשון בריחה ,אלא כיון שיעקב הוא איש אמת כמ"ש בהפטרה ,וכן הי' הציווי של רבקה ,אבל כיון
ל"ש להגיד ללבן ל' הליכה דמחמת עוצם סכנה הרוחנית של בית לבן שהטמין עצמו י"ד שנים והכין עצמו בהכנה גדולה
ל"ש הליכה רק בריחה.
ה
התורה פרשת ויצא שירת
לפני ביאת המשיח ,ויו"ט חנוכה בכוחו להאיר כל ד :היציאה דאברהם ויצחק לא הי' יציאה מקדושה ,זה
חשכת הגלות ,וזה מה שמכין אורו של משיח כמש"כ הי' רק שינוי בעלמא ממקום למקום ,ולא נקרא כלל
בספה"ק [מאור עינים פרשת מקץ ד"ה זמן] עה"פ ערכתי נר שעזב מקומו מא"י שהי' דעתם לחזור אחרי הרעב ,אבל
למשיחי [תהלים קלב יז] דקאי על נר חנוכה ,א"כ כל זה אצל יעקב הי' כאן י ציאה גמורה ולכן זה עשה רושם
מונח בעבודתו של יעקב וע"ז מסר נפשו ,ובאותה לילה שמרגישים שיצא ועזב את המקום.
המשיך יעקב אבינו אור היו"ט של חנוכה שיוכל כל
אחד להאיר כל הבחינות של לילה. ה :כנ"ל ,לפי דכולו הסתר וחושך ואינו מסיח דעת
מהקב"ה.
וראוי להביא כאן תמצית משיחותיו של הגה"צ הגרצ"מ
זילברברג שליט"א ,אשר רגיל להלהיב הלבבות בשבועות ו-ז :הי' צריך להיות דוקא בחלום כנ"ל לגלות האור
אלו בכוחו של יעקב אבינו להאיר כל המחשכים ,ופרט בתוך החושך ,והי' צריך להיות שיקפוץ לו המקום
בתור הכנה ליו"ט הקדוש דחנוכה הבעל"ט. להראות שיכול לגלות קדושת המקום בכל מקום,
והוצרך דוקא ענין שכיבה ולינה ,להראות שגם בבחי'
"שב"ק פרשת ויצא מושפע בו אור המיוחד של יעקב של שכיבה ולינה דהיינו מצב שפל בעבודת ה' מ"מ ה'
אבינו ,בפרט עבור דורינו יעקב אבינו מאיר כל אתו .ובזה מיושב מה עלה בדעתו לשכב ולנוח אחרי
המחשכים ,נכנס לעובי הקורה ,תקן תפלת ערבית. שכבר י"ד שנים אינו נשכב כלל ,וכי פתאום נעשה כ"כ
עייף שהרגיש שחייב לשכב ולנוח? אלא שהרגיש ממה
בתחלת הפרשה יצא יעקב מהמקום שהאיר שם אורם ששקעה לו חמה שהקב"ה רוצה דוקא המצב של חושך
הנפלא של אברהם ויצחק ושרה ורבקה ,וילך חרנה, ובחינת שכיבה ולינה ,ומפורש בפרקי דר"א פרק ל"ה
ששם עבר כל המצבים הקשים של לבן ביקש לעקור את [הובא ברמב"ן פסוק י"ז ד"ה ומצאתי] שהקב"ה אמר לו
הכל שהוא אבי אבות הטומאה ,וכוונת עשו ואליפז במה לשכב ,וטען להקב"ה שזה עדיין באמצע היום ,ופתאום
שלקחו ממנו ממונו שעי"ז ישהה הרבה זמן אצל לבן שקעה החמה הרי שהי' ציווי לשכב.
ולא יהי' שייך להשאר במדרגתו ,אבל יעקב נשאר
במדרגתו בלי הפסק - .אנו עומדים שלשים יום קודם חג ט :לכן דוקא יעקב הוצרך לעשות נדר ,שהי' צריך הרבה
דחנוכה ושבתות אלו מסייעים לנו להגיע לאורו של סייעתא דשמיא ושמירה גדולה ליכנס לעומק הקליפות
חנוכה ,ע"י יעקב אבינו שמסר נפשו על שמן דחנוכה, ולצאת בשלום.
הוא המשיך האש של חנוכה ,דבית יעקב אש ובית יוסף
להבה ,והוא מסייע לגלול האבן זה יצה"ר מעל פי הבאר יעקב הכין לנו אורו של חנוכה
שזה שבת קודש. אחרי כל הנ"ל נבין היטב מש"כ בספה"ק [במגלה עמוקות,
והש"ך עה"ת פרשת וישלח עה"פ ויותר ליעקב לבדו 5 ,וברכת
ימי חייו של יעקב נתחלקו לשנים ,ע"ז שנותיו שמואל הקדמון ,והים התלמוד ב"ק בהקדמה אות ל' ,ושלה"ק]
הראשונים הי' כולו אור ,בפרט בי"ד שנים האחרונות, דהשמן שיצק יעקב אבינו בלילה זה ,וגם הפכים קטנים
שהי' במצב של לא ישנתי בלי הפסק ,ולא הי' מצב של שחזר עליהם כשנאבק עם שרו של עשו הי' שורשו 6של
שינה שהוא בחי' מיתה ,הי' כולו אור ,כולו שלימות, שמן המשחה שבו משחו כהנים גדולים ומשכן וכליו,
שופרי' דיעקב אבינו ,והי' נטמן בבית עבר לגמרי בבחי' והפך השמן של חנוכה ,ודרשינן ויותר יעקב לבדו
מקוה ממש בלי היסח הדעת כלל. "לכדו" 7דכיון דיו"ט של חנוכה הוא היו"ט האחרון
אבל בשבעים שנים האחרונות ,הי' המצב להיפך
כמש"א חז"ל [ב"ר פ"ד ג] עה"פ ֹלא שָ לַוְ תִ י וְ ֹלא שָ קַ טְ תִ י
וְ ֹלא נָחְ תִ י ַו ָיבֹא ֹרגֶז[ :איוב ג כו] שפסוק זה מדבר ביעקב 5ראה בפ' וישלח שהארכנו בביאור המקורות.
6מסתבר דהכוונה לכח רוחני ,דאל"כ למה נחתם בחותמו של כה"ג
אבינו שהי' נרדף מעשו ולבן וממעשה דינה ורוגזו של דמשמע דכה"ג של אותה זמן חתמו לאישור שהוא טהור וכן שמן
יוסף ,ועל אותם השנים אמר ,המלאך הגואל אותי מכל המשחה משמע שהכינו משה רבינו אז ,וזה כעין דברי חי' הרי"ם דהא
רע היינו מכל הבחינות של רע ,והוא עבר כל נסיון דלא נטמא שמן שבפך ע"י היסט כיון שהגשמיות של השמן נהפך
לרוחני ,וממילא כבר אפש"ל דבשמן המשחה דמשה ובשמן של חנוכה
וירידה וחושך ונפילה ברוחניות ובגשמיות ,בפרט אצל נכנס כחו הרוחני של שמן דיעקב.
לבן שהי' בבחינת אבי אבות הטומאה ממש ,קרח בלילה 7במש"א חז"ל עה"פ ויותר יעקב לבדו [לקמן ל"ב כ"ח] דשכח פכים
קטנים ,ולא נתבאר מנ"ל זה ורבינו בחיי שםכתב דממלת לבדו מפקי לה
וחורב ביום ,ותדד שנתי מעיני ,דלא הי' שייך שיהי' רגע אל תקרי לבדו אלא לכדו .וכ"כ הרבה מבעלי התוס' עה"פ שם .ובהרבה
של היסח הדעת מהשמירה הגדולה שהוצרך שם ,וע"י ספרים מובא בסתמא בשם חז"ל דנר' כאילו כתוב בחז"ל .והרא"ם כתב
דעת זו בשם י"מ וכתב שהוא שיבוש בלי ספק ,כי אין כח לדרוש אל
תקרי אלא לתנאים ולאמוראים בלבד ,אבל חוץ מהם אפילו הגאונים אין
[חולין צא ].שרז"ל הוציאו זה ממה שדרשו אל תקרי לבדו אלא לכדו: כח בידם לעשות זה ,עכ"ל .ותמה עליו בעל צידה לדרך היאך נעלם
וצ"ע הלא הרא"ם הק' דרק תנאים ואמוראים יכולים לדרוש. ונשכח ממנו שכתבו והעידו בעלי התוספות שכתבו בפרק גיד הנשה
ו
התורה פרשת ויצא שירת
הוא יסוד התנהגות כלל ישראל לדורותיהם ,שאף שעבר הכל והתגבר על הכל האיר לכל ישראל בכל
בזמנים הכי קשים ,אלו שהחזיקו את עצמם נאמן לה' המצבים.
ולתורתו נשארו קשורים לתורה הקדושה .ע"כ.
ובין שני התקופות של ימי חייו ,הי' הבחינה של כי בא
עד כמה הדברים מתאימים למו"ז זצ"ל שהרגיש שייכות השמש פתאום שלא בעונתו ,שנפל יעקב מאגרא רמא
מיוחדת ליעקב אבינו בזה שנקרא גם יעקב בן רבקה, לבירא עמיקתא ,וזה גדר "פתאום" והי' העולם חשך
[ואביו בנציון בגי' יצחק ונעקד עקדה"ש] וסבל רבות במשך בעדו וסבבו אותו כל החיות רעות ,ולכן לקח את אבני
ימי חייו ובפרט מה שהי' לו לפני המלחמה אשה ואחד המקום ,והי' בחינת עני בדעת כמש"א אח"כ ואנכי לא
עשר ילדים ,ועבר מאורעות קשות מאד בזה שאיבד ידעתי ,ולא הרגיש כלל השראת השכינה שהי' שם ,והי'
ושיכל את כולם ע"י כל הבחינות של עשו ולבן ,ומ"מ אצלו הכל בבחי' לב אבן ,ואיתא בחז"ל דכל הלילות
נשאר חזק באמונתו ובתמימותו מתחלתו ועד סופו, נתקפלו שם ,ופי' השפ"א דכל הלילות של כלל ישראל
ומתוך זה נשאר לו המחנה האחת לפליטה ע"י אשתו נתקפלו שם.
השני' וחמשת ילדיו האחרונים[ .ובאמת הי' לו הרגש מיוחד
בתפלת ערבית] יש הרבה בחינות הדומים ללילה ,כל מיני מצבים פרטיים
ברוחניות ובגשמיות ,אבל בכלליות כל ענינים הגשמיים
הבטחון של יעקב אבינו דומים ללילה ,וכיון שמבואר בהרבה ספרים ,דעבודת
ויצא יעקב וגו' [שם] עשיו הי' להמשיך שכינה בעוה"ז ובשדה ,ונועדה לו
לאה וששה שבטים והברכות על הצלחות של עוה"ז,
איתא במדרש רבי פנחס פתח אז תלך לבטח דרכך וגו' וכיון שנכשל בזה הי' יעקב צריך לקחת ממנו עבודה זו,
אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתיך[ ,משלי ג' כ"ג - וממילא הי' צריך כאן להתחיל העבודה להמשיך שכינה
כ"ד] אז תלך לבטח זה יעקב ,אם תשכב לא תפחד מעשו בבחינות התחתונות עד הסוף ,ובאותה הלילה שכללה
ומלבן ,ושכבת וערבה שנתיך ,וישכב במקום ההוא .אם בתוכה כל הבחינות של תשת חושך ויהי לילה בו
כתוב "פתח" הכוונה דזהו המפתח והנקודה העיקרי של תרמוש כל חיתו יער ,מ"מ הי' יעקב בבחינה של
הפרשה ,דהיינו דעיקר הצלחת יעקב בכל הפרשה הי' העומדים בבית ה' בלילות ,וראו המלאכים שגם בעת
מכח גודל אמונתו ובטחונו בהקב"ה ,וכדאיתא במדרש שכיבה ושינה צורתו חקוקה תחת כסא הכבוד.
לקמן שם רבי שמואל בר נחמן פתח שיר למעלות אשא
עיני אל ההרים [תהילים קכ"א א'] אשא עיני אל ההורים ולכן דוקא אז הי' הפעם הראשון שהי' לו גילוי מהקב"ה,
למלפני ולמעבדני ,מאין יבוא עזרי ,אליעזר בשעה שהלך דזה מדרגה יותר גבוה שיוכל להמשיך שכינה בתחתונים
להביא את רבקה הי' לו הרבה כסף ואני לא נזם אחד ולא בדרגות הכי שפילות ,ובשכיבתו העמיד ענין הסולם,
צמיד אחד שעשו נטלו ממנו ,חזר ואמר מה אנא אוביד שהוא מתחיל מנקודה הכי תחתונה ומגיע עד למעלה
סברי מן בריי ח"ו לית אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי בשמים ,דעבודה זו הוא מה שהאיר לנו בלילה הזה.
מעם ה' עי"ש המשך הפרק על יעקב9 . דבכל נקודה חלשה שעובר על האדם ברוחניות
ובגשמיות ונדמה לו שאינו הולך לו הרי הוא באמת דרך
ובשפתי צדיק אות ב' בשם חי' הרי"ם שהאבות הקדושים עלי' בשבילו ויוכל לעלות הרבה מדרגות.
הם ממש תורה ,שמכל מעשיהם נעשה תורה ולכן
כשנפל במחשבתו להיות מיצר חזר ולמד ,מהיכן ס"ד אור זה המשיך יעקב אבינו ביו"ט של חנוכה ,שבכוחו
שיפול בו רעיון זה ,אלא התשובה כדי לקבוע ולהכין של נר חנוכה להאיר בתוך כל החשכות ,והסתלקות יעקב
דרך לדורות ד"עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" דכל בן אבינו הי' בסוכות והקבורה הי' שבעים יום אח"כ ואז
ישראל אפי' הפחותים ,כשירגישו שאין להם עזר משום מאיר אור דחנוכה וחנוכה הוא רגל הילדים ועי"ז נזכה
צד אז יבא להם העזר מהקב"ה .נמצא שפרשה זו סגולתו לערכתי נר למשיחי בב"א .עכ"ד הרב שליט"א.
לחזק כל יהודי בבטחון בהקב"ה בכל מצב של חושך, וכאן המקום להוסיף דבריו של מו"ז הגה"צ ר' יעקב
ולנתב' לקמן בשם החסיד יעבץ זה הי' עיקר ענין מראה סניידערס זצ"ל 8בהא דפרשה זו סתומה בתחלתו ועד
הסלם. סופו שלא מצינו כיו"ב בכה"ת כולה ,אלא התורה בא
להדגיש שאף שמצינו בחיי יעקב אבינו כ"כ הרבה
9ולנתב' לעיל בפ' תולדות ולקמן דיעקב פחד מהשידוך של עשיו עליות וירידות ,אמנם יעקב בחיר האבות הי' איש תם
וישמעאל ,א"ש דהזכיר בפרק זה יומם השמש לא יככה וירח בלילה בתחלתו ועד סופו ,וזהו גוש אחד של פרשת ויצא ,וכן
דקאי על עשו וישמעאל כדהארכנו על עשו שמונה לחמה ולישמעאל
שמונה ללבנה .ומה שדוקא בקאפיטל זה כ' שיר למעלות עם למ"ד כ'
בצרור המור דיעקב ראה ל' מדרגות לסולם וזה "ל' מעלות" ומזה הי' לו
חיזוק. 8מרשימותיו של אאמו"ר שליט"א.
ז
התורה פרשת ויצא שירת
ביאור ענין "מקום" והקשר המיוחד ליעקב אבינו והג"ר שמעון הירשלר זצ"ל 10כ' בספרו שה לבית
ויפגע במקום וגו' ויקח מאבני המקום וגו' וישכב דמדברי מדרש אלו יש חיזוק גדול לאותם אנשים
במקום ההוא וגו' אכן יש ה' במקום הזה וגו' מה העומדים טרם נישואי צאצאיהם והם נבוכים חוששים מן
נורא המקום הזה וגו' ויקרא את שם המקום העתיד לבוא עליהם ,דגם אבינו יעקב הי' דואג על
ההוא וגו' [שם י"א – י"ט] ובסוף הפרשה ויקרא העתיד לא הי' לו כסף כלל ולא ידע איך יצליח אבל
שם המקום ההוא מחניים: התחזק בבטחון ,ובא וראה המשך המעשה אשר יעקב
נשא לא אשה אחת אלא ארבע ,ונולדו לו לא ילד אחד
מבואר כאן הרבה פעמים ענין מקום בקשר ליעקב רק י"ב שבטים נבחרים ,וגם את דינה וגם תאומות ילדו
אבינו ,ובפשוטו כ' האור החיים הק' שפגע במקום אחד עם השבטים ,ולא עוד אלא שנתעשר יעקב בבית לבן,
של יישוב ובספורנו דפגע באיזה מקום שלא כוון אליו הרי מוכח מזה שההולכים בדרכו של יעקב אבינו
וזה הי' מקום ללון לאורחים ולקח מאבני המקום שהי' בבטחונו בהקב"ה ,אין להם על מה לחשוש ובוודאי
מוכן לאורחים ,אבל חז"ל כבר מגלים לנו דכיון שלא השי"ת יושיעם כמו אצל יעקב אבינו.
הזכיר באיזה מקום א"כ הכוונה למקום הידוע במקום
אחר והיינו הר המורי' שנא' בו וירא את המקום מרחוק, ביאור דמיון האבות להרים
[וכן בפ' ראה כ' הרבה פעמים מקום והכוונה לביהמ"ק]
ובמש"כ במדרש דאשא עיני אל ההרים היינו ההורים
ומה שנקט סתם מקום כ' כלי יקר כי כל מקום יש לו שם
למלפני ולמעבדני ,פי' מהרז"ו הכוונה דכשבא לבטוח
לווי ע"ש בעליו או ע"ש מהות המקום כי בזה יובדל
בהקב"ה ראשית יש לו להתבונן בדרכי האבות איך הי'
משאר מקומות וזה המקום נעלם מהותו ושמו ע"כ קראו
הבטחון שלהם וזה יהי' דוגמא בשבילו .ואאמו"ר
סתם מקום שעדיין אין בו השם אשר בו יבודל משאר
שליט"א רגיל לפרש 11ביאור הדמיון של האבות להרים,
מקומות ,עוד פי' שקראו מקום סתם לפי שהוא מקומו
דכמו שהר הוא גבוה ועיני כל נישאים על הראש הגבוה
של עולם דמשם הושתת העולם וממנה יוצא השפע לכל
המשקיף על כל הסביבה ,כמו כן האבות אשר עלינו
העולם ,ולקמן פסוק י"ד כ' הכלי יקר דלכ"כ ג' פעמים
להסתכל עליהם וללמוד ממעשיהם ,ודמותם יעמוד נגד
"מקום" ,נגד בית ראשון כ' ויפגע במקום כי בא השמש
עינינו בכל ארחות חיינו ,וזהו למלפני ,ומאידך נדמו
כי לא ארכו להם שם הימים כי אם לינה אחת עי"ש,
להרים אשר כמו שלעלות בהר קשה הוא מלדרוך על
וכנגד בית שני אמר ויקח מאבני המקום ולא כל האבנים
קרקע שווה ,כמו כן לזכות להגיע למדרגתם אינו דבר קל
לרמז שחסר אבני הלוחות ואבני אורים ותומים ,וכנגד
לעלות להר ה' .ועוד נרמז בזה כי ההר משפיע על
בית שלישי אמר וישכב במקום ההוא כי כשראה הבית
הסביבה ,כי ממנה משקיפים ורואים ממעלה למטה ,כמו
השלישי שקיים לנצח ערבה שנתו .וע"ע צרור המור רמז
כן בזכות אבותינו הקדושים אנו זוכים לקבל שפע ברכה
על ו' פעמים מקום.
וישועה ממעלה למטה בכל אשר נפנה ,וזהו למעבדני
אלא דלפ"ז ל"ש דוקא ליעקב אבינו וממה שנקט כ"כ מלשון עבדות שהם עובדים ומעתירים בעדינו .ע"כ.
הרבה פעמים ענין מקום אצל יעקב משמע דיש לזה קשר
וראיתי פעם ,דיצחק ורבקה היו מתפללים הרבה על
מיוחד ליעקב ,עוד צ"ב למה באמת נקרא מקום המקדש
יעקב כל יום כמדומה גם פרק יושב בסתר עליון וגו'
"מקום".
נמצא דתפלותיו של הוריו היו מלוות אותו תמיד ,ויתכן
ומתחלה ראוי לנו להתבונן באופן כללי במה שהקב"ה דכמו דאיתא בזוה"ק פ' פינחס שבשעת שמחה הקב"ה
נקרא מקום ,וכן במה שאנו נוקטים נוסח זה בכמה מוציא נשמותיהם של אביו ואמו שישתתפו בשמחתו
מתפילות שלנו כמו בקדושה ברוך כבוד ה' ממקומו, ובני אדם לא יודעים ,ה"נ בשמחת כלולת יעקב אבינו
ממקומו הוא יפן ברחמים או ממקומך מלכינו תופיע ,וכן אצל לבן ,אף שהי' האולם מלא מפה לפה מאנשי רשע,
אחינו כל בית ישראל וגו' המקום ירחם עליהם וגו' וכן מ"מ היו שם נשמותיהם של האבות והאמהות הקדושות,
בניחום אבלים המקום ינחם אתכם וכו' 12ובגמ' שבת ויצחק הרי הי' כבר חשוב כמת ויתכן גם נשמת רבקה
יא :שאומר לחולה המקום ירחם עליך וכו' וצ"ב בכ"ז. היתה שם.
1212מפורסם הפי' שהמקום שהנפטר נמצא בו כעת הוא עצמו נחמה
לאבלים דבוודאי הוא נמצא במקום יותר טוב ,עוד הציע ידידי הרב
ישראל וורשנר שליט"א דכיון שהנפטר לא נמצא אתנו במקום זה רק
במקום רחוק ובעולם אחר ,אנו מתייחסים להקב"ה כמקום המקיף כל
המקומות המרוחקות ,ועד"ז יל"פ לענין אחינו כל בית ישראל הנמצאים 10היה פה מפיק מרגליות מגדולי מרביצי תורה בלונדון והוציא לאור
בשבי' שהם נמצאים במקום רחוק ואף אחד לא יודע מקום המצאם אבל הרבה ספרים ובכללם מאורן של ישראל תולדות זקינו הגרעק"א.
הקב"ה שהוא מקומו של עולם יודע מקום המצאם והוא יוציאם משם 11בזמני שמחה ,וכתבו גם בהקדמה לקובץ דברי שירה שהו"ל לרגל
מאפילה לאורה. חתונתי.
ח
התורה פרשת ויצא שירת
והנה ידועים ד' הנפש החיים שם פי"ב סגולה נפלאה ונביא בזה ממה ששמעתי מפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר
לבטל כל הדינים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו עליו שליט"א:
שום רושם כלל ,כשאדם קובע בלבו דה' הוא האלקים
ואין עוד מלבדו שום כח בעולם וכל העולמות כולו רק הנה שורש ביאור ענין מקום מתפרש במדרש בפסוק
שלנו [והובא ברש"י עה"ת לקמן בפ' כי תשא עה"פ הנה מקום
אחדותו ית' ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל
על שום כח בעולם ,ומדבק עצמו רק להקב"ה ,כן יספיק אתי ונצבת על הצור ,שמות ל"ג כ"א] ר"ה בשם ר"א אמר
הוא ית' בידו שיתבטלו ממנו כל הכוחות והרצונות מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום שהוא מקומו של
שבעולם שלא יוכלו לפעול עליו כלל עי"ש .ולנתב' עולם ואין עולמו מקומו ממש"כ הנה מקום אתי ,הוי
לעיל דענין מקום הוא ביטוי להכרה זו שבעצם כל הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו ,אמר רבי
המציאות כולה הוא רק אחדותו ית' ,נמצא דאם מדבק יצחק כ' מעונה אלקי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה
עצמו לכוונת המלה מקום יוכל לפעול לבטל ממנו כל מעונו של עולמו או עולמו מעונו ממש"כ ה' מעון אתה
הדינים. הוי הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו.
ובזה א"ש דדוקא בית המקדש נקרא מקום כמש"כ אצל ובנפש החיים שער ג' פ"א בבואו לבאר מש"כ חסידים
אברהם אבינו וירא את המקום מרחוק ,וכאן בפרשה הראשונים היו שוהין שעה אחת לפני התפלה והיו
נקרא ביהמ"ק מקום ,וכן בפ' ראה הרבה פעמים ,כיון מכוונים את לבם למקום ,ובמש"א באבות פ"ב מי"ג רבי
שמקום המקדש הי' ביטוי חזק לד"ז שהקב"ה מקומו שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ובתפלה וכשאתה מתפלל
של עולם דלא היו שולטים בו חוקי הטבע ,ובפרט אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום
בקדש קדשים דמקום ארון אינו מן המדה הרי דהתם ב"ה[ ,אגב -לפני זה במשנה ט' כ' אחד הלוה מן האדם כלוה מן
התבטא מאד שאין העולם מקומו. המקום ב"ה] כ' דהגם דפשטות ביאור מלת מקום הוא
פשוט מ"מ כשנדקדק בו נמצא שכללו ורמזו בזה עוד
ולפ"ז א"ש דדוקא בתפלה כ' שחסידים הראשונים היו ענין גדול [ועל כי הא נאמר שכל דבריהם כגחלי אש
מכוונים לבם למקום ,ויעשה תפלתו רחמים ותחנונים דגם שנר' רק ניצוץ אבל כל שתנפחה יתגדל לשלהבת
לפני המקום ,דע"י ההכרה בבחי' מקום אפשר לפעול גדולה] וה ביא ד' המדרש הנ"ל כי אין העולם מקומו רק
לסילוק הדינים ,ולהכי כשמבקשים על כלל ישראל שהוא מקומו של עולם ובפשוטו הפי' דכמו שהמקום
שנמצאים בצרה ובשבי' תחת שליטת הדינים ושליטת מחזיק וסובל איזה חפץ ,כן המקום ב"ה סובל ומקיים
הסט"א אומרים המקום ירחם עליהם דזה לבטל מעליהם כל העולמות ואם יסלק ח"ו כוחו מהם לרגע יתבטלו
כל הד ינים ורצונות אחרים השולטים עליהם ,וכן מש"כ כולם ,וכמ"ש ואתה מחי' את כולם ,אבל פנימיות ענין
בשבת יא :דאומרים לחולה המקום ירחם עליך ,וכן מקומו של עולם הוא ענין גדול מאד דענין מקום אצל
בקדושה ממקומו הוא יפן ברחמים וממקומך מלכינו הקב"ה ל"ש כלל למקום בעלמא הנושא כל חפץ ,דהתם
תופיע ,דע"י שאנו מכירים ומתדבקים באמונה שהקב"ה עצם החפץ יש לו מציאות וקיום גם בלי המקום שעומד
מקומו של עולם אנו מתפללים שהקב"ה יחזור לביהמ"ק עליו ,רק שהמקום מצלת אותה שלא תשבר ,וכן הגוף
ששם מתגלה ענין מקום. מוחזק ע"י הנשמה אבל גם בלי הנשמה יש לו מציאות,
אבל העולמות כולם כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע
ולפ"ז א"ש דדוקא כאן אצל יעקב הוזכר ענין המקום הוא רק מאת ו ית' ,ואילו סילק רצונו לרגע היו לאין
כיון שהי' לו עכשיו עת צרה גדולה בברחו מפני עשו ואפס ממש ,ורק כיון שא"א להשיג ענין זה איך שכל
אחיו וכפי שהתפלל אשא עיני אל ההרים וגו' לכן רצה העולמות וכל צבאם הם בעצם אין ,ורק כל רגע הם
להתדבק בענין "מקום" שזה הסגולה של הנפש החיים, מתהווים למציאות ממנו ית' לזאת בחרו להמשילהו
ונזכר להתפלל ב"מקום" שהתפללו אבותיו שזהו מקום ולהסבירו בתיבת מקום ,דכמו דכלי המוחזק ע"ג מקום
המקדש ששם לא שולטים כלל חוקי הטבע ומתבטא הגם שיש לכלי מציאות בפנ"ע עכ"ז אם לא הי' לו מקום
ענין זה שהקב"ה מקומו של עולם וממילא אין שום פחד איפה לעמוד היתה כלא הי' ,ה"נ אף שהעולם כולו
ודאגה משום דבר ,ולכן פגע במקום באופן של קפיצת מורגש ונדמה למציאות בפנ"ע מ"מ הוא ית' הוא
הדרך ,דביחס למקום מקדש מתבטל ענין מקום העולם מקומו[ ,ובהג"ה הוסיף עוד דהמשילוהו לענין מקום דכמו
וכבר ממילא קופץ לו הארץ ,וא"ש דקיפל לו הקב"ה כל שמקום נושא עליו כמה חפצים שאין להם דמיון זל"ז כלל ואין
א"י תחתיו דזה גילוי דנמצא עתה במציאות שמופקע גורמים שום שינוי למקום ,דהמקום סובל כולם בהשואה אחת כך
ממקום הגשמי ונמצא במקום שהוא מקומו של עולם. הוא ית"ש מקיים כל העולמות אף שאין ערך בינו ית' וביניהם ואף
דיש שינויים מצד הבריאה ,וגם כוחות הטומאה ,והקיום שכולם
רק ממנו ית' ,מ"מ לית בי' שינוי ית' כלל ,ואף שאין השגה בזה].
עי"ש באריכות.
ט
התורה פרשת ויצא שירת
ודברים נפלאים מצינו בד' מהר"ל בס' אור חדש על בחנוכה מתבטא ביותר ענין "מקום"
מגילת אסתר על מה שאמר מרדכי ריווח והצלה יעמדו
והנה הפעם הראשון שכ' בתורה מלת "מקום" הוא בפ'
ליהודים ממקום אחר [אסתר ד' י"ד] כי ישראל מקום
לך לך [לעיל י"ב ו'] ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם,
שלהם הוא אביהם יעקב שהוא שורש ועיקר שלהם
וברש"י שאברהם התפלל על כלל ישראל ,וצ"ב למה כ'
שהוא האב שלהם ולכך נקרא יעקב מקום לישראל
לשון "מקום" שכם [וחזקוני פי' כיון שעדיין לא נתיישב מקום
ומספרו של יעקב עם האותיות כמספרו של מקום ,מפני זה אלא שאברהם הגיע לאותו מקום שיקרא אח"כ שכם ע"ש
שיעקב הוא שורש לעץ הנטוע שיש לו י"ב ענפים וכו' שכם בן חמור] וכן הפעם היחיד שיש בתנ"ך ר"ת מקו"ם
ויל"פ עוד מה שא מר ממקום אחר כי הקב"ה נקרא הוא בפ' וזאת הברכה בברכת לוי מחץ מ'תנים ק'מיו
מקומו של עולם כי הוא מקיים הכל ולכן נקרא ג"כ ו'משנאיו מ'ן יקומון[ ,דברים ל"ג י"א] ויל"פ דרש"י כ' שם
המקום שהוא מקום מי שעומד בו בשם מקום לפי שהוא על המילים מחץ מתנים קמיו ,דראה שעתידין חשמונאי
מקיים את העומד בו וכו' [היינו המקום שלנו נקרא כן לפי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו
שהקב"ה נקרא מקום ולא להיפך] עי"ש ולדברינו הנ"ל א"ש מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר נגד כמה רבבות לכך
דעיקר חיזוק זה של מציאות מקום שהקב"ה מקומו של נאמר ברך ה' חילו וגו' ,והנה ד"ז דיפלו רבים עצומים
עולם ואין שום שליטה אחרת זה קיבלנו מיעקב אבינו ביד מעטים לא יתכן רק ע"י ההתחזקות דאין עוד מלבדו
בצאתו לחרן ולכן מקום מרמז ליעקב אבינו. ואין מציאות כלל בלעדי הקב"ה וא"כ אין נפק"מ כלל
ע"כ חלק מדברי הגרי"ד שלזינגר שליט"א. בין רב למעט ,וא"ש דנרמז כאן מלת "מקום" ,ומה
שנרמז זה כשהתפלל אברהם בשכ"ם י"ל ע"פ מש"כ
יעקב הוא זה שקובע קדושה במקום מרן החת"ס בדרשות לחנוכה סו .במש"כ לקמן ל"ז י"ג
"הלא אחיך רועים בשכם" דיען כל מעשה אבות סימן
ובאמת י"ל באופ"א דמה שהודגש "מקום" אצל יעקב
לבנים י"ל דמלחמת יונים וניצוחם רמוז בשכם כי בימי
דהוא זה שקבע קדושה על מציאות חומרית ,דכל עיקר
יונים לא גלו מא"י אלא בתוך ארצם היו יושבים ,וע"י
עבודתו של יעקב הוא "קדושה" כמ"ש "והקדישו את
גזירה דתבעל לטפסר תחלה התחיל המלחמה כמבואר
קדוש יעקב" [ישעי' כ"ט כ"ג] וענינו לקדש החומריות וכמו
בפייט לשבת א' דחנוכה ,ה"נ ע"י דינה נמסרו רבים ביד
שהארכנו לענין רגל יעקב ,ולהכי דוקא אצלו נאמר
מעטים וטמאים ביד טהורים והניצוח ע"י לוי והכא ע"י
קדושה על המקום ,ונקבע מציאות קדושת מקום
כהנים ,ובסוף טיהרו המקדש ונעשה נס בשמן ה"נ
המקדש וכדהארכנו לקמן דכל עיקר קדו' מקום המקדש
והטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל ויצב
נובע מיעקב ,ועי"ז ממילא נעשה שם סוג מקום שאינו
שם מצבה ויצק עלי' שמן [לקמן ל"ה ב' י"ד] ויען שראו כי
תופס מקום[ ,וע"ד ד' הצל"ח בברכות ו :על מה שכ' הקובע
שם נעשה להם נס וגם לעתיד יהי' להם הנס הזה ,ע"כ
מקום לתפלתו וכו' דהתפלה גורם קדושה לעצם המקום] ,ובזה
הלכו לרעות בשכם ומלאו לבם לשלוח יד ביוסף וישבו
א"ש מש"כ רש"י לעיל על מלת ויצא דלמה הזכיר
שם לאכול לחם ומכרו אחיהם מתוך אכילה ושתי' ,ע"כ
יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם
לא קבעו חנוכה לשמחה ולמשתה כי אם להודות ולהלל
שבזמן שהצדיק בעיר היא הודה היא זיוה היא הדרה
כיון שחטאו מתוך אכילה ושתי' ע"כ ד' החת"ס .הרי
יצא משם פנה זיוה הודה והדרה ,והק' שפ"א תרל"ו הא
דמקום שכם הוא מקום התעוררות ניסים דומיא דחנוכה
כל הקו' הי' דמה איכפ"ל ביציאה אם כבר נזכר ההילוך
שרבים נופלים ביד מעטים ,וא"ש שדוקא שם כ' בפעם
וא"כ עכשיו תוגדל הקושיא דלמה נכתב היציאה שכל
ראשונה המלה "מקום" דבזה מתבטא הא דאין מציאות
כולו חסרון ,ותי' "כי כ"ז שהצדיק במקום לא ניכר שבח
בלעדיו ית' וממילא יכולים גם רבים ליפול ביד מעטים.
הצדיק על המקום גופא מאחר שהצדיק עודנו שמה,
אבל ביציאתו מן המקום אז מתחדש רשימה במקום ורק ובאמת זה הי' עיקר מלחמת היונים שרצו לחלוק על כל
אז נגרם שבח למקום בזה שהי' דר בו צדיק ומקבל המושג של למעלה מדרך הטבע ,וכל עיקר מציאותו של
המקום חשיבות מרשימה זו שהצדיק מניח במקומו ,וכן מקום המקדש ובפרט מקום ארון אינו מן המדה נוגד כל
מצינו בבריאת העולם שכ"ז שלא ברא הקב"ה את השקפתם ,ולכן באו בה פריצים וחללוה כדי להפקיע
העולם לא הי' לעולם מציאות דלא הי' רק הקב"ה ואחר מושג מקום ,ולכן באו חשמונאים ונלחמו אתם דוקא
הבריאה זה גופא קיום העולם מה שהניח הקב"ה רשימה בצורה דרבים ביד מעטים כדי להחזיר ענין מקום
הקיימת [א .ה .אולי ר"ל דזה כוונת "מקום" אצל הקב"ה] וכן למקומו הנכון .וא"ש דמכב"י ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו
נוהג ענין זה בכל המעשים שכל אבר שנעשה בו מצוה כמ"ש השלה"ק מס' תמיד עניני חנוכה ובצרור המור פ'
ועבודה בקדושה נשאר בו רשימה דקדושה והוא תיקון ואתחנן ,דהם הם שגילו כבוד ה' ממקומו ונתגלה אצם
האדם" הרי דכאן ביעקב התחדש שהשאיר רשימה ענין "מקום".
י
התורה פרשת ויצא שירת
דבאמת התפלל אחרי שקיעה אבל הי' זה לשם מנחה, דקדושה על עצם המקום ,וא"ש דהוא בשכיבתו על
שוב הביא קושיית הג"ן 14דאי יעקב תיקן תפלת ערבית מקום המקדש קבע עצם מציאות קדו' מקום המקדש
הוי לן להתפלל לפני שקיעה ,וכעי"ז הביא בקטע אחר וכמו שיבואר להלן באריכות ,ומובן ג"כ הא דדוקא יעקב
בשם ר' יוסף הכהן אבי הג"ן ממה שמפורש בגמ' חולין הוא זה שקבע תחומין [עי' מה שהבאנו לקמן בענין הא דקיבל
צא :כד יהיב דעתי' למיהדר קפצה לי' ארעא מיד ויפגע יעקב שבת מבעו"י וקבע תחומין מבעו"י] דענינו לקנות
במקום כד צלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא שביתה במקום מסויים ושיהי' איסור לצאת ממקומו,
לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש .מבואר דעיקר דבר זה שיש ליהודי מקום מסויים דד' אמות
להדיא דרק אחרי שגמר להתפלל שקע החמה וא"כ יצא ואלפיים או י"ב מיל מסביב שהוא ענין קדו' המחנות
דהתפלל ערבית לפני שקיעה ,וא"כ הוי לן להקפיד הוא מחמת דנפעל איזה מציאות על המקום וזה נובע
להתפלל ערבית לפני שקיעה ,והרי מבואר ריש ברכות מקדושת יעקב אבינו.
דזמן ק"ש רק מצאה"כ וה"ה תפלה ,ותי' דלדבר מצוה
שאני שיכול להקדימה והרי יעקב רצה להתפלל במקום האם התפלל יעקב ערבית לפני שקיעה
קדוש ,ולדבר מצוה מותר להקדים כמבואר ברבינו יונה [חלק מהמראי מקומות בענין זה קבלתי מאאמו"ר שליט"א]
ברכות כז :לענין רב צלי של שבת בע"ש -[ .אולם בגור
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו' [שם
ארי' עה"ת כאן כ' דאין הוכחה מוחלטת מגמ' חולין דאולי
הכוונה כד צלי -כשרצה להתפלל ואח"כ לחזור -אז שקעה חמה] י"א]
ובפענח רזא הביא קושית ר' יעקב והג"ן ותי' דוודאי פירש"י בשם רבותינו דפגיעה הוא לשון תפלה 13כמו
ויפגע כולל תרווייהו מנחה וערבית כל אחד בבחינתה אל תפגע בי ולמדנו שתיקן תפלת ערבית והוא מברכות
דהיינו בבחי' שהי' עוד היום גדול וראוי לחזור בזה כו :ובמש"כ וילן שם כי בא השמש לפי פשוטו פי'
כוונת ויפגע למנחה שהתפלל מנחה ,ובבחי' שקיעת ראשונים דאז בדיוק הגיע זמן שקיעה ולכן לא הי' יכול
החמה ששקעה עליו פתאום פי' ויפגע שהתפלל שם להמשיך לברוח מפני עשיו ,אולם חז"ל בחולין צא :גילו
ערבית ומ"מ ילפי' מכאן ערבית דסו"ס נעשה אז לילה לנו מש"כ רש"י לקמן דבעצם לא הי' עדיין זמן שקיעה
שא"א שוב להתפלל מנחה וצ"ל רק שכלל בו מנחה אלא ששקעה עליו חמה שלא בעונתה כיון שאמר
הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה..
ג"כ .ויל"פ דבריו דבאמת התפלל אחר שקיעה רק שכלל
בו מנחה כיון דהי' עדיין צריך להיות יום .ול' הגמ' דמ' והנה למעיין רק בדברי רש"י כאן עה"ת יראה דלא
דהתפלל לפני השקיעה היינו דבחי' התפלה הי' כאילו נתפרש בדבריו היטב מתי בדיוק התפלל ,האם לפני
קודם שקיעה כיון שלולא שקיעה הי' עדיין יום גדול ששקעה עליו חמה או אח"כ ,גם לא נתפרש האם ומתי
וממילא הי' יכול לכלול בו מנחה .וע"ע מש"כ לקמן התפלל מנחה ,ונתחבטו בזה בעלי התוס' טובא ,ראה
בשם בן יהוידע דגם אחרי ששקעה חמה הי' לו בחינות בדעת זקנים ובתוס' השלם כמה נוסחאות בענין זה
של יום מצד השעות ולכן ת"ע רק רשות. דבקטע אחד נקטו דמדלא כתיב ויפגע במקום ויבא
ובתוס' ברכות כו :ד"ה יעקב הקשו ג"כ מגמ' חולין השמש וילן שם ,מ' דכי בא השמש קאי גם על ויפגע
דמוכח שהתפלל מבעו"י והרי זמן תפלה הוא רק אחרי במקום ,וא"כ התפלל אחרי שקיעה ,אבל בקטע אחר
צאה"כ 15ותירצו דלמאי דפי' בריש ברכות דקי"ל כר' הביא מרבינו יעקב שהקשה דאיזה תפלה התפלל בע"כ
יהודה דעד פלג המנחה הוא זמן מנחה וא"כ אח"כ הוא תפלת מנחה דהרי הי' בדעתו לחזור אח"כ רק ששקעה
זמן ערבית א"ש ,וא"ש מנהג שלנו להתפלל ערבית חמה וא"כ לא התפלל באותו היום מנחה ותי' דכיון
מבעו"י ועדיף כן דהרי כן עשה יעקב אבינו16 . שראה ששקעה חמה התפלל מנחה אח"כ ,אלא דקשה
דא"כ לא קאי ויפגע במקום על ערבית רק על מנחה
וא"כ היכן מצינו שיעקב תיקן ערבית ,נר' מדבריו
14ספר הג"ן לא נמצא אצלינו רק בכ"י ,והוא לר' אהרן ב"ר יוסי הכהן
תלמיד הר"ש מקוצי והוא ע"ש ג"ן פרשיות התורה ומוזכר מאות 13מה שהתפלל דוקא כאן כ' בחי' מהרי"א עה"ת כיון דעד עכשיו הי'
פעמים בספרי בעה"ת עה"ת. בבחי' רשב"י דתורתו אומנתו דפטור מתפלה ,וכן מבואר בחת"ס,
15ולא נתפרש בדבריהם היטב ההוכחה מחולין אבל כוונתם למילים והראה אאמו"ר שליט"א לס' מעשה רוקח על משניות ריש שבת דנ"ל
הנ"ל ועל אותם מילים בחולין ציין רעק"א לד' התוס' ולענין ההוכחה דבר חדש דפטורא דרשב"י נלמד מיעקב ,ועפי"ז ביאר אאמו"ר הא
מריש ברכות כבר העיר בהג' הב"ח דהתם מיירי בק"ש אלא דכיון דבעי' דהתפלל עכשיו ,דבאמת יתכן דעדיין לא גמר מללמוד ,אלא ע"פ חת"ס
למיסמך גאולה לתפלה בהכרח דזמן תפלה הוא רק אחרי צאה"כ. ר"פ ואתחנן דגם רשב"י יש לו להתפלל בעת צרה ,ולכן משה רבינו הי'
16ולמ"ש החת"ס לקמן כ"ט פסוק א' ובתורת משה ד"ה ויפגע במקום מפסיק להתפלל כשבלא"ה לא יתקבל תפלתו ,כיון דעיקר ההיתר דעת
[הארכנו בזה לקמן] דכיון דהתפלל מבעו"י בהכרח דהי' זה בע"ש דיש צרה הוא בזה שאולי יתקבל תפלתו ,וא"כ כאן דהי' נחשב כעת צרה
להדר להתפלל מבעו"י ע"פ המג"א סי' רס"ז סק"א דאברי חול אין ליעקב לפני הליכתו ללבן הי' מותר לו להתפלל .וחקר אאמו"ר לע"ל
קרבים בשבת ,א"כ יש עוד סבה להקדים בליל שבת כיון דכן עשה שכולנו נהי' בדרגה דרשב"י לא נצטרך לסידורים ,אולי רק לנשים
יעקב. ולידים אולם יל"ע בתפלת מוסף וכדו'.
יא
התורה פרשת ויצא שירת
מחכה למנחה עד אז והי' מתפלל בדרך ,לכן הקפיץ לו כמה זמן שקע השמש שלא בעונתה
הקב"ה הדרך ואז התפלל מנחה כמה שעות לפני שקיעה
ואכתי צ"ב בכ"ז דאם התפלל מבעו"י מנ"ל לחז"ל
ושוב שקעה חמה והי' יכול להתפלל מעריב בצאה"כ.
שהתפלל מעריב אולי התפלל מנחה דהי' מבעו"י .עוד
עי"ש החשבון .הנה נקט דמנחה הי' לפני שקיעה אבל
צ"ב דהרי מפורש במדרש [פס"ח] ובילקוט [ויצא אות קי"ח
ערבית הי' אחר שקיעה.
והובא בפנ"י על התוס' שם ובחת"ס כאן] דשתי שעות השקיע
הא דהתפלל מבעו"י תלוי אי ת"ע רשות הקב"ה את החמה ,עוד מבואר שם [באות קי"ט] שיעקב
הגיע להר המורי' בחצי היום והקב"ה אמר לו לשכב שם
ובחת"ס עה"ת כאן [עמ' קל"ה ד"ה בחולין] מבואר דס"ל וטען עכשיו יש לשמש ירידות חמישים [אפשר שהוא מן
דסוגיא דברכות דנקט דיעקב תיקן תפלת ערבית אינו ש"ס מעלות שבגלגל כמ"ש כחכמי התכונה -זית רענן שם] ואני
מתאים עם דברי הגמ' חולין דשקע חמה שלא בעונתה שוכב במקום הזה בלא עת ובא השמש במערב הביט
והתפלל לפני השקיעה ,וס"ל דכ"ז תלוי אי תפלות אבות יעקב וראה את השמש וילן שם וכו' משמע שהי' כמה
תקנום או כנגד תמידין תקנום ,דאי יעקב תיקנו אא"ל שעות לפני שקיעה ,וכ"ה בראש יוסף כאן ,וכן דקדק
דהתפלל ביום דא"כ מהיכי תיתי נלמד מכאן שתיקן החת"ס [עה"ת בפ' וישלח לקמן ל"ב ל"ב בעמ' קע"ז] ממה
ערבית הרי אם לפני זה לא הי' תפלה כזה ,מסתמא דזרח לו השמש להשלים השעות שנחסרו לו ,ומ' שזרח
התפלל מנחה ,ולכצ"ל דשקעה חמה לפני תפלתו ואז לו השמש מיד אחרי עה"ש שגמר לדבר עם שרו של
י"ל דהתפלל מעריב ותיקנו אז ,וזהו סוגיא דברכות כו: עשיו וכיון שבין עה"ש ונה"ח הוא כשעה ומחצה עד
דילפי' תפלת ערבית מיעקב ,אבל אי התפלל מבעו"י שעתיים [לפי חשבון החת"ס באו"ח סי' פ"ט דמיל הוא כ"ב
בהכרח דתפלות נגד תמידים תיקנום ,ויתכן דהתפלל דקות וחצי או כ"ד דקות] וזה הי' השלמה למה ששקעה עליו
מבעו"י .וזהו סוגיא דחולין דאמרי' דשקעה חמה שלא חמה שלא בעונתה א"כ בהכרח דאם התפלל מבעו"י הי'
בעונתה .ובזה פי' הא דחולין שם צא :שאלת רבי עקיבא זה לפחות שעה וחצי לפני הלילה וא"כ זה לפני פלג
לר"ג ור' יהושע כשהלכו לקנות בהמה למשתה בנו של המנחה ושוב א"א לתרץ כתוס' דהתפלל מעריב אחרי
ר"ג במש"כ ויזרח לו השמש וכי רק לו זרח ,והשיבו לו פלג וגם א"א להקל לצורך מצוה כ"כ מוקדם ,ובהכרח
שהקב"ה החזיר לו אותם שעות ששקע כאן ,ועומק דהתפלל מנחה.
כוונת שאלת רע"ק היה דכיון דמבואר בברכות כח .דרבי
יהושע הודה לר"ג דתפלת ערבית חובה ,והרי כ' הפנ"י ובפנ"י על תוס' שם תי' קו' התוס' דבאמת לא הי' כוונתו
[ברכות כו :ד"ה בגמ' איתמר] דזה דתפלת ערבית רשות הוא להתפלל ערבית רק בתורת נדבה רק אחרי שראה
רק אי נגד תמידים תיקנום דאז תפלת ערבית נגד אברים ששקעה עליו חמה קבע שתפלת ערבית יהי' אחר
ופדרים דלא מעכבי ,אבל אי אבות תיקנום אין סבה שלא שקיעה ,ולכן באמת תפלת ערבית רשות ,עוד תי' לפ"מ
יהי' חובה דמ"ש מאברהם ויצחק 17 ,וא"כ כיון דס"ל שהאריך בדרוש במקום אחר לפי דברי המדרש הנ"ל
לר"ג ור"י דתפלת ערבית חובה בהכרח שיעקב התפלל ששקע שלא בעונתה שתי שעות ועוד הוכחות אחרות
אחרי ששקעה חמה ולא שקע חמה בשבילו שלא דהתפלל פעמיים אחד בשביל מנחה וזה מה שהתפלל
בעונתה וא"כ שוב קשה מה זה ויזרח לו השמש הרי לפני שקיעה ,אבל אח"כ התפלל שוב בתורת ערבית.
מעולם לא שקע חמה בשבילו .עי"ש איך שהסביר וצ"ע בתי' א' דעדיין ק' במאי שיש לו שם תפלת ערבית
תשובת ר"ג ור"י בקשר לזה שהלכו לקנות בהמה אם התפלה הי' ביום ממש ,ולתי' ב' צ"ע הרי מש"כ
למשתה בנו .ובחת"ס פ' וישלח עה"פ ויזרח לו השמש ויפגע במקום קאי על תפלה ראשונה לפני שקיעה ומזה
[עמ' קע"ז לקמן ל"ב ל"ב] הוסיף לבאר מש"כ לעיל בשמו למדו חז"ל שתיקן יעקב תפלת מעריב והרי לפנ"י זה הי'
דמ' שזרח לו השמש מיד אחרי עה"ש שגמר לדבר עם תפלת מנחה .ובתורת חיים חולין צא :פי' דאכן הי'
כוונתו להתפלל שם מנחה אולם נאנס ע"י ששקעה
חמה ,ולכן תיקן תפלת ערבית כדי שיוכל להתפלל
17בדברי רש"י בסוגיא דברכות כ"ז -כ"ח לא נתפרש כלל מה הנדון אי
ת"ע רשות או חובה אולם הראני ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי פעמיים א' בתורת תשלומין[ ,וכ"כ בספר ברית שלום הקדמון
שליט"א דברי רש"י ט :בשבת ד"ה למאן דמפורש בדבריו כדברי הפנ"י ובפי' זרע אברהם על המדרש] ומ' דנקט כגו"א דל' הגמ' לאו
דטעם דמ"ד רשות מפני שהיא נגד הקטר חלבים ואברים שאינם מעכבין
וכ"כ בתוס' שם ד"ה למ"ד וברא"ש סי' ב' .שו"ר שכן דקדק הראבי"ה דוקא ואכן התפלל אחרי שקיעה .ובתפארת יונתן עה"ת
בתשו' וביאורי סוגיות סי' תתקס"ט מד' רש"י וחלק עליו דגם אי זה נגד נקט דהקב"ה רצה שיעקב יתפלל שם שני תפלות מנחה
הקטרת אימורים כיון דלכתחלה יש להקטירן י"ל דהתפלה היא חובה.
ובאמת חת"ס נקט קצת שונה מהפנ"י דלמ"ד נגד תמידין תיקנום מוכרח וערבית ,ולכן הוצרך הקב"ה לעשות שתי ניסים קפיצת
שהוא רשות וכל המח' בגמ' אי רשות או חובה הוא למד אבות תיקנום. הדרך וגם שקיעת החמה ,דק' דלא יקפוץ הארץ כ"כ
ובתוס' יומא פז :ד"ה והאמר מוכח דגם למ"ד אבות תיקנום הוי רשות
ובטעם הדבר ,כ' בעיון יעקב כו :דכיון דיעקב הי' תורתו אומנותו וממילא יגיע סמוך לשקיעה ולמה יעשה ב' ניסים בחינם
דפטור מן התפלה לכן תפלתו אינו חובה וראה לקמן בשם בן יהוידע ותי' דאילו הי' מגיע רק לפני שקיעה בוודאי לא הי'
ודרשות חת"ס ביאור אחר.
יב
התורה פרשת ויצא שירת
ערבית זמנה גם ביום ,ואין לה קבע גם לא דוקא בלילה שרו של עשיו וכיון שבין עה"ש ונה"ח הוא כשעה
ולכן יתכן שיעקב התפלל זה ביום. ומחצה עד שעתיים ,א"כ גם מה ששקע החמה בשבילו
הי' כשעה ומחצה ושוב א"א לתרץ כתוס' דהתפלל
אי ביאת השמש הכוונה לשקיעה או צאה"כ מעריב אחרי פלג ובהכרח דהתפלל מנחה ,ולזה שאל
והנה יש לחקור במש"כ כי בא השמש הוא לשקיעת גוף רע"ק לר"ג ור"י דלשיטתם דתפלת ערבית חובה א"כ
השמש מן הארץ או לצאת הכוכבים ,והנה לדעת תוס' ילפי' מיעקב והרי לא יתכן שיעקב התפלל מעריב.
ברכות ב :ד"ה דילמא וראשונים שם ,זה גופא חקירת
הגמ' לענין מש"כ בפ' אמור ובא השמש וטהר [ויקרא כ"ב *ערבית נגד אימורים שעיקר זמן הקטרתן ביום
ז'] האם הכוונה לשקיעה או לצאה"כ ,והתם פשטינן והנה בעיקר הנושא אי תפלת ערבית מבעו"י או אחרי
דהכוונה לצאה"כ ,אולם כ"ז כיון דכתיב וטהר דהכוונה צאה"כ וכן אי תפלת ערבית רשות או חובה ,י"ל דלשון
וטהר יומא דהיום נגמר וכלה אורו לגמרי אבל אילו לא הגמ' ברכות כו" :ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה
כתוב וטהר עדיין יל"ע אי הכוונה לשקיעה .ולד' רש"י קבע שהרי אברים [-של עולה שנקטר כולה] ופדרים [-חלבים
שם בפשטות לא הי' צד שיהי' שקיעה דספק הגמ' הי' של כל הקרבנות שנזרק דמן לפני שקיעת החמה] שלא נתעכלו
רק אולי הכוונה לזריחת השמש וכבר הק' הראשונים מבערב [שלא ניתנו על מערכה או ניתנו ולא הספיקו להתעכל-
מכמה מקומות בקראי דבוודאי הכוונה לסוף היום רש"י יומא מה ].קרבים והולכים כל הלילה" ולקמן כז:
ורשב"א [שם ד"ה הכי גריס] הוכיח כן גם מפסוק שלנו פריך במש"כ במשנה תפלת הערב אין לה קבע "מאי אין
דבוודאי לא קאי על זריחה דהרי כאן כ' דזה סבה ללינה לה קבע אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא ליתני תפלת
וזה וודאי בלילה. הערב כל הלילה אלא מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפלת
ערבית רשות" .ופי' בתלמידי רבינו יונה [יח :מדפי הרי"ף
והנה לפ"מ שכ' החזקוני ועו"ר דהטעם שהוכרח יעקב ד"ה מאי] דבלשון אין לה קבע נכללים שני דברים האחד
ללון ולא המשיך בהליכה הוא ע"פ דאמרי' בפסחים ב. שהוא רק רשות ועוד שאין זמנה קבוע אלא זמנה כל
דלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב ,א"כ הדבר הלילה ,ומה שהק' א"כ דליתני זמנה כל הלילה אין ר"ל
תלוי במח' רש"י ותוס' האם שם זה תלוי בעה"ש שאין לה קבע קאי רק על ענין רשות ,אלא דכיון דשינה
וצאה"כ או דתלוי בנה"ח ושקיעה"ח דד' רש"י [פסחים
הלשון בהכרח דנרמז בו גם ענין אחר ,ולפ"ז כלול באין
שם ד"ה בכי טוב] דתלוי בנץ החמה אבל ד' התוס' [ב"מ פג:
לה קבע שני ענינים נפרדים ,וזה"פ בברייתא דדף כו:
סוף ד"ה פועל ובמהרש"א שם] דתלוי בעלוה"ש 19.וא"כ י"ל למה אמרו תפלת ערב אין לה קבע לפי שאימורים
דלד' רש"י מספיק לומר שרק שקע החמה ועדיין לא הי' נקטרים כל הלילה ,ואיך זה טעם על תפלת ערבית רשות,
צאה"כ אבל לתוס' צ"ל דכבר נעשה לילה .אולם יל"ע ובהכרח דזה בא לתת טעם על הא שזמנה כל הלילה.
לד' רש"י האם תלוי בשקיעת גוף השמש או דלשי' ר"ת וכ"כ בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רס"ט .אולם הרא"ה
ורוב ראשונים דבין השמשות הוא רק כשעה אחר והשטמ"ק כו :ביארו הגמ' כפשוטו שמש"כ אין לה קבע
שקיעה א"כ גם בזה תלוי דוקא בשקיעה שני' או דבזה קאי רק על מה שתלת ערבית רשות וטעם הדבר שהרי
בוודאי תלוי במה שאין החמה זורחת עוד על הארץ. אברים ופדרים קרבים כל הלילה רק באופן שלא נתעכלו
ולפ"ז לא דמי מש"כ בא השמש דכאן למש"כ ובא מבעוד יום וא"כ לפעמים ליכא איברים כלל שכבר
השמש וטהר גם לפי ההוו"א דקאי אשקיעה ,דהתם נתעכלו מבעוד יום ולזה גופא אמרו דתפלת ערבית
רשות .וא"כ עיקר הדגשת הגמ' הוא על מה "שלא
ההקרבה מוכרח שכל הקטרת אימורים יהי' ביום דוקא ,והק' שם בתו"י נתעכלו מבעו"י" ולדבריהם יש לרמוז זה בלשון אין לה
ובתוס' הרא"ש שהרי נתבאר לעיל כ .שאברים ופדרים כשרים כל הלילה קבע היינו שעיקר הקטרת אימורים אין לה קביעות כלל
ובדף כב .מבואר שנחשב עבודת לילה וא"כ לכאורה הי' לנו להקדים
קטרת ונרות שכשרים רק ביום לאימורים שכשרים גם בלילה ,ותי' להיות בלילה דבאמת עיקר זמנה להתעכל ביום .ויש
בתו"י דרק באין שהות ביום לעשות שניהם יקדים הקטרת והנרות ,והק' להוסיף שכ"כ חשוב להקטיר אימורים דוקא ביום עד
החזו"א מנחות סי' ל"ו סק"ה על קושית הראשונים וכי בשביל שכשרין שאימורי תמיד בין הערבים של שבת דוחים את השבת
בלילה יש לאחרן הלא מ"מ חביבה מצוה בשעתה כמבואר במנחות עב.
ועי"ש שכ' שאה"נ אין לו פנאי יקדים הקטרת שהוא מצוה עוברת אבל דחביבה מצוה בשעתה כמבואר במנחות עב .הרי
אם יש ב' כהנים יעשו את שתיהם בבת אחת שאין הסדר אלא למצוה. שאדרבה עיקר זמן הקטרת אימורים ביום וכל עיקר
19עי' חת"ס פסחים ב .ד"ה ד"ה צפרא שבירר דכ"ה ד' התוס' פסחים
שם ,וכ' דתוס' לשיטתי' בשאר מקומות דזה מצד חשש מזיקין תפלת ערבית הוא נגד מה שאינו כ"כ לכתחלה רק באופן
ובעלוה"ש כבר נסתלק ממשלתם אולם לרש"י תלוי בחיות וליסטים לכן שלא הספיק לעשותם ביום 18ולפ"ז א"ש שגם תפלת
תלוי בנה"ח וע"ע רש"ש שם ד"ה רש"י ד"ה הבוקר ,דהוכיח כשי'
התוס' מפסחים צד .דמהלך אדם ביום מ' פרסאות מעלוה"ש עד צאה"כ
אולם לד' הגר"א תנ"ט ס"ב דקאי שם למסקנא אהילוך בין נה"ח
לשקיעה אין ראי' .אגב -ראה בהג' שנדפסו בסו"מ סנהדרין מא: 18אלא שבאמת זה כולל גם בכבר ניתנו ולא הספיקו להתעכל כמבואר
מחילופי גרסאות דכל קטע זה בביאור הגר"א אינו מכי"ק רק תלמיד ברש"י יומא מה .הנה ביומא לד .מבואר דהקטרת אברים של תמיד בין
אחד הוסיפו לפ"מ שחידש הגר"א לעת זקנותו בשנות אליהו ואכמ"ל. הערבים קודמים לקטרת ונרות של ערב שפסולים בלילה וא"כ לפי סדר
יג
התורה פרשת ויצא שירת
הלילה ממש[ .ולשון שפת אמת תרמ"ח ד"ה ויפגע בוודאי הכוונה לשקיעה שני' דלפני זה לשי' ר"ת יום
דיעקב הי' לו "קפיצת המקום והזמן" מ' דהי' קפיצה גמור הוא אבל כאן יתפרש על שקיעת גוף השמש.
בעצם הזמן ולא רק שהשמש זז ממקומו והי' לילה] ולכ'
הי' אפשר לפשוט שאלה זו ממה שאמרו חז"ל בחולין והנה לשי' התוס' ברכות כו :דיעקב התפלל אחרי פלג
צא :דכשזרח לו השמש ליעקב השלים לו הקב"ה שעות המנחה ,ואי נימא די"ב שעות מתחלקות מעלוה"ש עד
אלו ,ומשמע דנחסרו שעות אלו ,אולם יש לדחות צאה"כ דר"ת נמצא דפלג המנחה הוא דקות בודדות
לפני שקיעה ראשונה וכדכ' להדיא בראשונים [ברמב"ן
דהכוונה שנחסרו שעות של זריחת שמש ,דבאותם שעות
בתורת האדם דיני אבלות ישנה ונדפס בחי' פסחים נ"ד :וכן מבואר
הי' לילה בלי שמש ולכן זרח השמש מוקדם יותר .ולפ"ז מד' רשב"א ברכות ב .וריטב"א שם ג .וכ"כ הב"ח בסי' תל"א
צ"ל ג"כ דכשזרח לו השמש מיד אחרי עה"ש נעצר סוסק"א והפר"ח בקונטרס דבי שמשי] וא"כ צ"ע איך הי' סבור
השמש מלכת למשך שעתיים .ונראה דנחלקו בזה תו' יעקב להמשיך בהליכה אחרי שיתפלל הרי תוך כדי
וראב"ד בע"ז כה .דהקשו שם בתוד"ה למשה דלמה לא תפלה כבר ישקע חמה בלא"ה ,אולם לדברינו לעיל
קחשיב שם יעקב בין אלו שנעמד להם החמה ,ותירצו לתוס' לשיטתי' א"ש דענין יציאה בכי טוב תלוי
דכיון דזריחת השמש בבוקר לא הי' רק לתשלומין למה בצאה"כ וא"כ עדיין הי' לו הרבה זמן להמשיך לילך
ששקעה ,לא קחשיב[ ,וצ"ע למה הקושיא רק מזריחה ולא אחרי שגמר להתפלל ,ומש"כ בחז"ל שקעה עליו חמה
משקיעה] אולם הראב"ד [שם ד"ה כשם] תי' שהשיבו רק שלא בעונתה הכוונה שנעשה לילה ממש ולכן לא הי'
אלו שעמדה להם חמה אבל ליעקב לא עמדה חמה רק יכול ללכת .אולם לד' רש"י דיציאה בכי טוב תלוי
שמיהרה לצאת בשבילו מ' דנקט דהחמה לא נעצר בשקיעה ,י"ל דס"ל כשי' הגאונים [רב ניסים גאון הובא
אח"כ .שו"מ כן מפורש בתורי"ד שם שגלגל החמה לא בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ו] הלבוש [או"ח רל"ג ס"א וסי'
נעצר כלל. רס"ז ס"ב] והגר"א [בביאורו לאו"ח סי' תנ"ט ס"ב ובשנות אליהו
וידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א פשט ממש"כ ריש ברכות] די"ב שעות מתחלקות מנה"ח עד שקיעה
כמה מפרשים [מלא העומר ותפארת יהונתן ובפי' נזר הקודש על וא"כ פלג המנחה הוא שעה ורבע לפני שקיעה ויהי' לו
המדרש] במש"כ לקמן [ל' ז'] ויאמר הן עוד היום גדול זמן אחר התפלה להמשיך ללכת.
השקו הצאן ולכו רעו .דהי' ס"ל ליעקב דמה שהקדימו האם נעצר השמש אחרי ששקעה
להשקות וכנר' עוד מעט ילכו הביתה ,דכיון דאתמול
שקעה חמה בעוד היום גדול ,אולי גם היום ישקע מהר, והנה דבר חדש מצאתי בבן יהוידע בברכות כו :לפרש
לזה אמר להם הן עוד היום גדול דאין לכם לדאג מזה הא דתפלת ערבית רשות ,ומ"ש מתפלת אברהם ויצחק,
דהמקרה לא יתמיד .ובשלמא אי נימא דאחרי השקיעה ונראה דנקט בפשיטות כפי הצד דיעקב התפלל אחר
נעצר החמה מלכת וא"כ הי' הלילה ארוך יותר ,א"ש ששקעה לו חמה ,וכתב דכיון דלפי שעות היום הי' עדיין
דחשבו דאולי גם היום ישקע מהר ויהי' לילה ארוך ,לזה יום אף שהשמש כבר נסתלק נקרא שהתפלל שלא בזמנו
אמר להם יעקב דלא יהי' כן דלילה זה יהי' כרגיל ,אבל כיון דסו"ס לא הי' לילה לפי שעות היום ולכן נשאר
אי לא נעצר החמה ,א"כ הוקדם הבוקר וגם הערב הבא רשות[ .וכעי"ז כ' בתפארת יונתן עה"ת דלכן שקע הקב"ה החמה
יוקדם ,וא"כ הם צודקים בחשש שלהם ואיך יוכל לומר שלא בעונתה כדי שיהי' לילה לענין גילוי פרענות על הגוים של
החלום מאידך הי' כיום לענין גילוי נבואה שאינו אלא ביום -וזה
להם שלא ימהר לשקוע היום. חידוש דגם בעת החלום הי' עדיין בתוך שתי שעות וכעי"ז בפענח
ויל"ע להלכה על הצד דנעצר השמש לענין דינים רזא שהבאנו לעיל דהתפלל גם מנחה וגם מעריב מנחה מצד
בחינת שהי' אמור להיות מבעו"י ומעריב מצד שהי' לילה]
התלויים בשעות היום כמו זמן ק"ש ותפלה ,האם שעות
ודבריו צ"ע דהנה היום מתחלק לי"ב שעות וא"כ יש
אלו הם בכלל השעות ,כגון אם בבוקר זה שזרח לו
לחקור בזה ששקע הקב"ה החמה שלא בעונתה שעתיים
השמש מוקדם ליעקב אבינו זמן ק"ש הי' עד חמש שעות
לפני השקיעה האם הכוונה דאחרי השקיעה נעצר החמה
מן הזריחה לשי' הגר"א ,או דנימא דעדיין הי' שלש
מלכת למשך שעתיים וכמו שעמדה חמה ליהושע בן נון
שעות ,וכן על הצד שהשמש המשיך במסלולו הרגיל
ונקדימון ומשה כמבואר בע"ז כה .ובאותו זמן הושלמו
האם למג"א דתלוי זמן ק"ש בעלוה"ש נסתיים הזמן
שעתיים של היום ואז חזר למסלולו הרגיל וא"כ היה
כשעה אחרי הזריחה כיון שהשמש כבר נמצא במקום
הלילה ארוך יותר ,או דנימא דאחרי ששקע המשיך
שהי' נמצא בסוף זמן ק"ש של יום רגיל .ולא דמי ספק
ללכת ונחסרו שעתיים של היום ונמצא דהוקדם הזריחה
זה למי שנמצא במטוס ונוסע נגד השמש שהקדים לו
כשעתיים ,ולכ' דברי הבן יהוידע יתכנו אילו החמה הי'
השמש לזרוח ,דהתם אזלינן בתר המקום שתחתיו והתם
נעצר מלכת נמצא דבאותם שעות הי' כאילו עדיין יום
הזריחה הוא כרגיל רק שהוא הגיע לשם ,אבל כאן
דרק אחרי שעתיים נגמרו שעות היום ,אבל אי נימא
השמש בעצמו הוא שמיהר לבוא.
דהחמה המשיך במסלולו נמצא דשעות אלו הם כבר מן
יד
התורה פרשת ויצא שירת
וע"ע בדרשות חת"ס לשבת הגדול [רנד ע"ג] שתמה איך עיקר מציאות ערבית בא"א להתפלל תפלה אחרת
יתכן דתפלתו של יעקב שהוא בחיר שבאבות יהי' רשות, והנה לד' הפנ"י דבעצם לא הי' כוונת יעקב להתפלל
ותי' דאדרבה מה שעושים מתוך רצון ואהבה בלי ציווי תפלת חובה רק בתורת נדבה ,ורק שמזה נעשה אח"כ
רק מתוך תשוקה ומה שהלב בוער באהבת ה' זה הרבה תפלה קבועה ,יש להוסיף דאילו הי' נזכר קודם הי'
יותר חשוב ,וזה ענין הקטרת אימורים ותרומת הדשן מתפלל שם מנחה דוודאי הי' מעדיף להתפלל שם תפלת
דכ"ז לא מעכבי ואין חיוב לכהן בלילה להפך בצינורא אבותיו שהי' בגדר חובה ועיקר תפלה ,אבל כיון שנזכר
ולהשגיח על האברים כלל אם יוצת האש אם לא ולכן רק אח"כ כבר התפלל מנחה ,וכשבא להר המורי' הי'
לא הי' פיוס על תרוה"ד רק גדר זריזות וחשק עי"ש לבו נשבר בקרבו איך אני לא זוכה להתפלל תפלת אבי
שהסביר בזה עוד דברים .ובשפת אמת תרל"ד כתב או זקיני במקום קדוש כזה[ ,ומשל למי שהגיע לכותל
ד מש"כ ויפגע כולל ענין קפיצת הארץ וכן ענין תפלת בזמן מנחה וכבר התפלל לפני זה ומתחרט] ובהרגשה
ערבית ושייכים זל"ז דהרי עצם המקום הי' מרוחק רק כזו התפלל תפלת נדבה בלב נשבר ,וזה גופא הי' ההכנה
ע"י רצון ותשוקה וחשק הגיע לשם ,וזה גופא ענין תפלת לתפלת ערבית דעיקר מציאותו הוא ליהודי בגלות שאינו
ערבית דבוודאי בעת החושך אין מקום לגילוי האור רק יכול להתקשר למעלת האבות הקדושים ובא לשפוך נפשו
ע"י רצון ותשוקה שלא בהדרגה ,וזה לימוד לכל איש מתוך לב נשבר אז יכול להתקשר ע"י תפלת ערבית ,ומה
ישראל שידע שאין לך מקום שלא יוכל להרגיש הארה נמתקו לחיך פירושו של הגר"א בהא דתפלת ערבית אין
הפנימיות ע"י יגיעה של אמת. לה קבע דבגמ' כז :איתא דהכוונה דזה רשות והגר"א פי'
דהיינו שאין לו זמן בעצם רק עיקר זמנו נקבע בשעה
יעקב התפלל ערבית של שבת מבעו"י שא"א להתפלל שחרית ומנחה 20 ,ולדברינו א"ש דעיקר
ולעיקר קו' הראשונים איך התפלל יעקב ערבית מבעו"י, תפלת ערבית של יעקב אבינו הי' בשעה שלא הי' יכול
מצינו מהלך חדש בדברי מרן החת"ס בחי' עה"ת לקמן להתפלל תפלת אבותיו ,ואה"נ שאצלו הי' עדיין יום,
כ"ט א' וביתר הרחבה בספרו תורת משה כאן [ופלא שלא אבל כך נקבע לדורות שזמן ערבית הוא בשעה שמופקע
הזכיר כלל קו' הראשונים אולי דפשוט לכל דבא ליישב קו' זו] משאר תפלות[ .וכעי"ז כ' בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' י"ד ד"ה
ע"פ ד' מג"א סי' רס"ז סק"א דבליל שבת יש להתפלל אמרו דהא דתפלת ערבית רשות נוגע רק כשאין גלות או
ערבית ביום גם לשי' רבנן דס"ל דרק בצאה"כ הוי לילה, כשיודעים גמר הגלות כיון דיעקב תיקנו בגלותו ולכן רק במצב
דאברים ופדרים של ע"ש אינם קרבים בשבת [עי"ש של גלות שלא נגלה קיצן יש חובה להתפלל ערבית אבל כשאין
גלות אין חיוב].
במחצה"ש בשם תו"ש שהק' דמה הרוויח הרי בברכו קיבל שבת
ושוב אסור להקריב ,ותי' דבעצם אין באמירה חילול שבת רק זה
רמז וסגי ברמז לעיקר שבת אף דאין רמז לתו' שבת ,עוד תי' אי
קפיצת הארץ ותפלת ערבית הוא גילוי ע"י
תו' שבת דאו' סגי בכל דהוא וא"כ לפני זה מותר במקדש דאין השתוקקות
שבות במקדש] וא"כ י"ל דהי' זה בעש"ק סמוך לחשיכה
ע"כ התפלל ערבית קודם בא השמש כי אברים ופדרים עוד יש להוסיף דיעקב הוא שקבע המציאות לדורות
של שבת אינם קרבים בשבת .והוסיף לפ"ז דאליפז לקח שיהודי שנמצא רחוק מביהמ"ק יכול ע"י השתוקקות
כל ממונו ע"ד נותן כיסו לנכרי [שבת קנג ].ומסר נפשו על להתקרב ויקפוץ לו הדרך ,ומזה נולד התשוקה לבני חו"ל
השבת אף שידע שלא יחזיר לו הכסף ,ע"כ זכה לראות שמגיעים לא"י והולכים הרבה לכותל המערבי דכבר
בחלומו ופרצת ימה וצפונה ונגבה דמבואר בשבת קי"ח: הושרש אצלם מאבינו יעקב שהי' נמצא כמעט בחו"ל
דכל השומר שבת [בגמ' הנוסח מענג את השבת] נותנים לו בדרכו לגלות והשתוקק לחזור ,ויל"פ בזה דינא דדרך
נחלה בלי מצרים שנא' אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך רחוקה שנתחדש לו אפשרות לעשות פסח שני ,דנמצא
נחלת יעקב אביך וגו' לא כאברהם שכ' בו קום התהלך במצב כמו יעקב אבינו ,וכמו שליעקב התחדש מקום
בארץ לארכה ולרחבה [-ארץ זו ולא יותר] ולא כיצחק שכ' מקדש מחודש לד' רש"י שהגיע הר המורי' לקראתו ה"נ
בו כי לך ולזרעך את הארצות האל [-ותו לא] אלא כיעקב לכל יהודי שנמצא בדרך רחוקה נתחדש בשבילו יום
שכ' בו ופרצת וגו' וע"כ העמיד מצבה ויצוק שמן כי אחר לעשיית ק"פ .ולד' רבי אליעזר פסחים צג :דגם
שמן במילואו שי"ן מ"ם נו"ן גימ' שומר ,ומצבה מאסקופת העזרה ולחוץ מקרי דרך רחוקה לרמז דפעמים
במילואו מ"ם צדי"ק בי"ת ה"א בגי' שבת והיינו שומר נמצא ממש ליד המקדש ומ"מ הוא רחוק בהרגשת הלב,
שבת ,ונר' דעד עתה לא שימש יעקב בשם הקדוש וגם זה יכול לתקן ע"י השתוקקות.
לעשות לו קפיצה למעלה מי' טפחים כי חשש אולי
20ויש להוכיח כהגר"א ממה דנקט הגמ' בפשיטות בדף כז .דלשי' ר'
יצטרך לבריות ,והנצרך לבריות אסור לשמש בשמות יהודה דזמן מנחה הוא עד פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית
הקדושים כמבואר בירושל' ביומא פ"ג סה"ז אך עתה אח"כ ,וק' הרי ר' יהודה רק הגביל תפלת מנחה ומנ"ל דכבר אפשר
להתפלל ערבית ולהנ"ל א"ש דעיקר מציאות ערבית הוא כשא"א
הובטח לו לחם לאכול ולא יצטרך לבריות ע"כ והי' ה' להתפלל תפלה אחרת.
טו
התורה פרשת ויצא שירת
יעקב כי ביחוס היו שניהם שוים בני יצחק ורבקה ונכדי לי לאלקים וישתמש בשמות ,ע"כ וישא יעקב רגליו פי'
אברהם אבינו ,ולכן היה עצת עשו ליקח את מחלת בת ע"י שם של קפיצה נשא רגליו מעל הארץ והלך בשבת
ישמעאל בן אברהם ועי"ז יהי' לו כח חדש מאברהם למעלה מי' כמ"ד אין תחומין למעלה מי' [עירובין מ"ג].
אבינו כי אשתו כגופו והי' לו כח היחוס של אברהם ע"כ ד' מרן החת"ס.
אבינו משני צדדים ובכח זה יתגבר על יעקב ,והי' יעקב
מתיירא מזה[ ,ויש להוסיף דהי' לו פחד גם בעצם ההתחברות
הרי מבואר מד' החת"ס דכל עיקר תפלתו של יעקב לפני
שני הקליפות הגדולות עשו וישמעאל וכדהארכנו טובא בסו"פ הליכתו לחרן הי' בע"ש ובכח הקדמת שבת מבעו"י ע"י
תולדות בגודל הסכנה בהתחברות כח עשו וישמעאל שמהם יצא תפלת ערבית ,ומצינו שגם כשהגיע לא"י אחרי שחזר
קליפת עמלק] ולכן התחכם ואמר הלא עיקר כוחו של מלבן הי' זה בע"ש כמבואר לקמן ל"ג י"ח ויבא יעקב
אברהם הי' בשביל שלמד תורה ,הנני הולך ומתדבק שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר ובמוסף רש"י שם
בשורש שרשו של אברהם שהיא התורה שקדמה לעולם [ויש חומשים שהדפיסו זה ברש"י בפנים בשם רש"י ישן] בשם
ועולה על כל הייחוסים ,וע"כ נרמז זה אצל הזיווג הזה הגהות ברש"י מכת"י בשם שאילתות ד"ערב שבת היה"
כי זה הוא שגרם לו להיות נטמן בבית עבר .ע"כ מס' ואז קבע ג"כ תחומים שחלה מבעו"י דוקא ,וכמבואר
21
דברי ישראל. ברש"י ישעי' נ"ח י"ד עה"פ אז תתענג על ה' וגו'
והאכלתיך נחלת יעקב אחיך וגו' פי' "נחלה בלי מצרים
שמירת שבת מצלת מקליפת עשו וישמעאל שנא' ופרצת וגו' ויעקב שמר את השבת שנא' ויחן את
והנה בס' בני יששכר [מאמרי השבתות מאמר א' אות י'] ע"פ פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה רבינו
ד' המגלה עמוקות פ' לך לך בענין מש"כ שם "ויקח לו שמשון" ,וזה ממדרש פ' וישלח י"א ז' דיעקב נכנס בערב
את כל אל"ה ויבתר אותם בתוך"[ ,לעיל ט"ו י'] דלהיות עם דמדומי חמה מבעו"י וקבע תחומין מבעו"י הד"א
שבעים אומות אל"ה נגד אל"ה כי ל"ה שרים הם אחוזים ששמר יעקב שבת קודם שניתן ,וכ"ה בפסיקתא רבתא
בצד ימין דקדושה וישמעאל על גביהם הרי אל"ה ,ול"ה עשרת הדברות ג' אות ט' דזה גופא מייחד יעקב יותר
שרים משמאל ועשו הוא אדום על גביהם הרי הם אל"ה מאברהם ויצחק דאברהם אבינו שלא כ' בו שמירת שבת
מול אל"ה ,וישראל פנימיים באמצע שרשם בקודש, [היינו שלא כתוב אצלו מפורש אף שבוודאי שמרו ומיושב גי'
ולכן קליפת ישמעאל יום אידם הוא בע"ש בימין הקודש הגר"א יומא כח :דאברהם אבינו עשה גם עירוב תחומין] לפיכך
וקליפת עשו יום אידם הוא יום ראשון משמאל הקודש ירש את הארץ רק במדה ,אבל יעקב אבינו שכתוב בו
וישראל בתוך להם ניתן מורשה שבת קודש .והנה שמירת שבת וקבע תחומין לשבת שנא' ויחן את פני
קליפת עשו נקרא עורב וקליפת ישמעאל נקרא זרזיר כמו העיר נכנס בערב עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת
שרמזו חז"ל בב"ק צב :בפסוק וילך עשיו אל ישמעאל לפיכך ירש את הארץ שלא במדה שנא' ופרצת וגו',
דלא לחנם הלך זרזיר אצל עורב 22 ,וכשמשמרין ישראל ובסידור רש"י סי' תקי"ד וס' הפרדס פי' קדיש דמה
את השבת מבטלין את שתי הקליפות עורב זרזיר אשר שאומרים בתפלת מנחה דשבת יעקב ובניו ינוחו בו קאי
הם ראשים לכל האומות ,ממילא אין שום אומה ולשון על הא דקבע יעקב תחומין ,הרי דעיקר חזרתו של יעקב
יכולה לשלוט בהם ,ע"כ תמצא דשב"ת בקדושה בגי' לא"י הי' בע"ש ,וגם התעסק בקביעת תחומין דעיקרו
זרזי"ר עור"ב בקליפה שע"י השבת מבטלין אותם ,ע"כ בערב שבת מבעו"י וצ"ב מה הי' ענינו בזה.
אלמלא שמרו בנ"י שבת ראשונה לא היתה אומה ולשון ושמעתי בזה מפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א
יכולה לשלוט בהם כי לא היו נותנים להם מקום לפרש ע"פ ד' הרה"ק בעל דברי ישראל ממודזיץ זי"ע
לשלוט" עכ"ד הבני יששכר וכ"כ בספרו אגרא דכלה פ' בסו"פ תולדות מסבו הרה"ק ר' יחזקאל מקוזמיר זי"ע
נח. דמבואר שם ברש"י והוא מגמ' מגילה יז .דבהא דהלך
עשו לישמעאל ולקח את מחלת בתו ,נרמז הא דנטמן
יעקב בבית עבר י"ד שנים ,ותמה הרה"ק מקוזמיר זי"ע
21ובזה מיושב מה שאמר לו הקב"ה "אנכי אלקי אברהם אביך ואלקי דלמה נרמז דבר קדוש כזה אצל זיווג הרשע הזה,
יצחק" נקט אביך דייקא באברהם להפקיע מעשו וישמעאל. ובשלמא עצם הדבר שלא נתפרש בתורה ל"ק ,ע"פ
22בסו"פ תולדות כתבנו להיפך עפ"י ד' מהרש"א ב"ב עד :דעורב
נקיבה זה קליפת ישמעאל ולשון הגמ' לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב מהר"ל [גו"א בראשית י' ח'] שכ"ד שהי' המעשה בהסתר
משמע כן דהרי עשיו הוא שהלך לישמעאל ,אולם ד' הבני יששכר צריך להיות בתורה ג"כ בהסתר וכיון שהדבר הזה
מיוסדים על המגלה עמוקות ,וכ"כ המג"ע בפ' ואתחנן אופן מ' דעשו
הוא העורב ושר של ישמעאל נקרא רה"ב זרז"ר ,ואכן בקהלת יעקב ערך שנטמן בבית עבר הי' בהסתר כדמ' לשון "נטמן" ע"כ
זרזיר הק' על המג"ע מלשון הגמ' ב"ק ,ותי' דהקליפה דשמאל שולט על לא נכתב בתורה בפירוש אלא ברמז ,אבל למה רמז זה
הימין והימין נכלל בשמאל ע"כ יוצדק לומר זרזיר אצל עורב שכן
ישמעאל מימין ועשו משמאל ואף שהלך עשו אל ישמעאל זה מפני דוקא בזיווג הרשעים ולא רמז זה במקום אחר ,ותי' כי
שדרכו של איש לחזר אחר האשה אבל באמת נכלל הימין בשמאל הטעם שלקח עשו את ישמעאל הי' כדי להתגבר בזה על
וחשוב כאילו ישמעאל הלך אליו.
טז
התורה פרשת ויצא שירת
וזה"פ מוצב ארצה היינו ימות החול מגיע השמימה תוספות שבת מגרעת ומבטלת כח ישמעאל ועשו
היינו יום השבת שמגיע לשמים ,וכשם שהסולם משמש עכ"פ למדנו מזה דהכח לבטל חיבור עשו וישמעאל הוא
אמצעי לעלות למקום שלא הי' יכול להגיע אליו כך שמירת שבת ,וכיון שלמדנו דיעקב הי' מתיירא מפני
סעודת מלוה מלכה מחברת את ימות החול עם קדושת חיבור זה ולהכי הלך ללמוד בבית עבר ,ה"נ י"ל דעסק
שבת דסעודה זו ממוצעת בין שבת לחול וסלם כלול בהקדמת ש"ק בע"ש כדי לבטל כוחו של ישמעאל
מ"ארצה" ומ"שמימה" ,ורמז לדבר ארצה שמימה עם ט' שכוחו ביום שישי שלא יצטרף לכח עשו ,וכדברים
אותיות ושני הכוללים בגי' שבת ,וזה"פ והנה מלאכי האלה כ' באמרי אמת פ' תולדות תרפ"ח במה שאמרה
אלקים עולים ויורדים דגם בשבת יש בחי' עולים רבקה ליעקב "וישבת עמו ימים אחדים" [לעיל כ"ז מ"ד]
ויורדים דמלאכי חול עולים ולזה אומרים צאתכם לשלום ולזה ביקש לעבוד ז' שנים וצ"ב איך ז' שנים נקראים
ומלאכי השבת יורדים ואומרים להם בואכם לשלום ,וכן ימים אחדים ,ופי' דאיתא בשם הרבי מלובלין זי"ע
במוצ"ש יש עולים ויורדים ולכן נסמכו בשבת קיט :שני דימים הוא שנה ואחדים הוא שבת שבשבע שנים יש
מימרות דלעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש וכן במוצ"ש, שנה תמימה של שבתות ,דיעקב המשיך את השבת
ולכ"כ אריז"ל דנפש יתירה אינה הולכת עד אחר סעודת לששת ימי המעשה כענין תוספות שבת ,וזה הי' הכוונה
מלוה דמלכה .ע"כ מס' באר משה. במה שיצא מבאר שבע ,ואצל יעקב כתיב שקבע תחומין
וכיון דמיד במוצ"ש כש"אך יצא יצא יעקב" מבחי' מבעו"י ,וכתיב וילך עשיו אל ישמעאל ואיתא לא לחנם
השבת והנה עשיו בא ורוצה להרגו לכן יש ליזהר הלך זרזיר אצל עורב ובמגלה עמוקות דזרזיר עורב
בסעודה זו להמשיך קדו' שבת כדי שלא יהי' לו שליטה. בגימ' שבת ,השבת שייך לישראל ועשו וישמעאל הם
וכבר כתבנו לעיל בשם השפ"א תרל"ז תרנ"א דרמז באר הסתרות לשבת ובחרו לעצמם יום ו' ויום א' וע"ז
שבע ,הוא גם על שבת קודש שהוא אור שבעת הימים, מבקשים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ,וע"ז כ' עד אשר
דרק יעקב נאמר בו שמירת שבת ויעקב יצא מבחינת תשוב חמת אחיך שיתבטל הכל לשבת עי"ש[ .וע"ע שפ"א
תרל"ו דשלשה עדרי צאן הם ג' ימים דקמי שבתא שהם הכנה
שבת לבחינת ששת ימי המעשה ,ובזה הכח תיקן כל ימי לשבת ולכן רובצים עלי' כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים ג' ימים
המעשה שהשבת נותן הארה לתקן כל הימים ,וכן אחר שבת]
אצלינו בכל מוצ"ש אנו יוצאין מבחי' שבת ,ואז יש
סכנה מעשיו שישתלט על מעשינו במשך ימי החול ולכן רמז סעודת מלוה דמלכה בפרשה זו
צריכים להתקשר להארת שבת ולהכניסו לששת ימי
ובזה יש גם לפרש מה שאמר הרה"ק מרוזין זי"ע לרמז
המעשה ע"י הבדלה ומלוה מלכה.
במראה הסלם ,דסל"ם ר"ת ס'עודת ל'ויה מ'לכה שכוחו
מגיע לשמים ובני אדם מזלזלים בו 23 ,ופי' בספר בַ אר 24
וא"ש דדוקא בפ' זו כשיעקב מנסה לבטל כח עשו
וישמעאל נרמז בין ענין תוס' שבת דע"ש ובין ענין מלוה משה להרה"ק מאוזורוב זי"ע דשמים זה נשמה וארץ זה
מלכה דמוצ"ש כדי לבטל כוחם .ע"כ מדברי הגרי"ד הגוף [סנהדרין צ"א ]:ומבואר דשבת היא נשמת הבריאה
שלזינגר שליט"א. כי ימי החול הם כגוף והשבת מחי' אותה כמו נשמה
ולכן חשובה סעודה רביעית שהוא בימות החול שעל
ובענין זה ראוי להביא דברים נפלאים משיעורי הגרמ"י ידה מתקשרים ימות החול לשבת [וכמבואר בשער הכוונות
רייזמן שליט"א: הו"ד בכה"ח סי' ש' סק"ה דע"י סעודה זו יכול להמשיך אור קדו'
שבת לכל סעודות ימות החול ובדרשות חת"ס ח"ג קב :דטעם
"אחד מפלאי הבריאה הוא שכל בני אדם שבעולם קבעו סעודת מלוה דמלכה משום שמברכת השבת מתברך כל השבוע],
שיש רק שבעה ימים בכל שבוע ,אפילו אנשים ממקומות
רחוקים ביותר ,באיי הים הנדחים ,אין אחד מהם שעשה
23יש להוסיף דנרמז כאן ג"כ סעודת מלוה מלכה במש"כ לקמן "ואולם
מספר אחר לימי השבוע ,וכתב ה'כוזרי' שיש בזה לוז שם העיר לראשונה" וצ"ב מה איכפ"ל מה הי' נקרא בתחלה ותי'
הוכחה פשוטה שכל בני אנוש הם צאצאים מאדם ברבינו בחיי דזה רמז לעצם לוז של האדם שממנו עתיד להתנער
ולהתחדש בתחיית המתים כמבואר במדרש ב"ר מ"ח ג' ובזוה"ק
הראשון יציר כפיו של הקב"ה והוא ידע שהקב"ה ברא תולדות קלז[ .ונקרא גם נסכוי וגם בתואל] ה"נ ממקום זה התחיל העולם
את העולם בששה ימים וישבות ביום השביעי .ולכן כל להשתכלל ,עי"ש ,והרי ידוע מש"כ בב"י סי' ש' בשם שבלי הלקט דעצם
האנושות קבעה שיש מציאות של שבועות וז' ימים לכל זה אינו נהנה משום אכילה רק מסעודת מלוה מלכה והאריך בזה במטה
משה סי' תקי"ג דלכן אוכלים במוצ"ש להורות כשם שעצם זה אין לו
שבוע .רק הקומוניסטים שרצו לעקור כל זכר של אמונה הנאה רק אחר ימות השבוע כן יקבל עצם זה הנאה מתענוגי עוה"ב אחר
ניסו לעשות שבוע של עשרה ימים ,ולא הצליחו. כלות ימי האדם.
24כך ענה המחבר זצ"ל למי שהעיר לו שכבר יש ספר באר משה
להאדמו"ר הגה"ק ר' ירחמיאל משה מקוזניץ זי"ע ,וענה ששם ספרו
וכתב רמ"ע מפאנו זי"ע שיש בתוך זה פלא גדול שכל הוא באר משה ע"ש הפסוק הואיל משה באר את התורה הזאת וגו' ודבר
האומות הבינו שצריך יום מנוחה אחד בכל שבוע ואף פלא שנפטר בר"ח שבט שעל אותו יום נאמר פסוק הנ"ל -מפי הגרמ"י
רייזמן שליט"א.
יז
התורה פרשת ויצא שירת
ועתה שהישמעאלים קמו עלינו ,שנים עשר נשיאם אחד לא בחר ביום השביעי רק בני ישראל קבלו מתנת
לאמתם בחצריהם לטרותם ,על עמך יערימו סוד ויתיעצו השבת ,אף שהסברא האנושית יש בה הגיון לומר
על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל שעובדים ששה ימים וממילא יש לנוח ביום השביעי,
עוד ,התשובה שלנו לנגדם הוא לקבל שבת מבעוד יום, אבל הנוצרים הפכו ולקחו את יום ראשון וישמעאלים
אע"פ שזה קשה מאד כי זה עתה התחיל שעון חורף יום שישי ,כך הנהיג השי"ת כדי שלא יהיה להם אחיזה
ובירושלים עיה"ק כבר מדליקים נרות בשעה ארבע בקדושת השבת .והוסיף הרמ"ע מפאנו זי"ע שמי
ועשר דקות ,מוטל עלינו ללחום בקליפת ישמעאל שמקבל שבת מבעוד יום ומקדש חלק מיום שישי
להכותם ולכלותם ע"י תוספת שבת .ויש להוסיף דבאמת כקדושת השבת ,הרי הוא מכניע קליפת ישמעאל ,כי הוא
אנו גונבים הרבה יותר מישמעאל ,כי אצל האומות 'נוגס' חלק מיום שישי שלקחו ישמעאלים ליום אידם,
הלילה הולך אחר היום וא"כ כשישמעאלי לוקח את יום והופך אותו לקדושת השבת [ואכהמ"ל במחלוקת המג"א
שישי ליום אידו ,הוא לוקח את יום שישי וגם את הלילה וט"ז אם תוספת שבת היינו שמקדש את היום שישי בקדושת
שלאחריו ,והרי מן התורה כבר מקדש כל יהודי את השבת ,או שמקדים את השבת ,זה הופך להיות כ"ז חשון ,עד כדי
כך שאם קיבל קדושת שמיני עצרת מבעוד יום דהו"ר ,לא ישב
השבת בליל שבת ,וא"כ כבר קרענו הרבה חלקים
25 בסוכה] ,ולכן יש לנגוס נגיסה מכובדת מפלג המנחה או
מהישמעאלים ".ע"כ מדברי הגרמ"י רייזמן שליט"א.
לדעת הפני יהושע ממחצית שעה לאחר חצות היום ,כדי
ויקח מאבני המקום לבטל יותר ויותר את קליפת ישמעאל .וכן במוצאי שבת
כשמוסיף על השבת ,אנו נוגסים חלק מיום ראשון שהוא
ויפגע במקום וילן וגו' ויקח מאבני המקום וגו'
[שם י"א] יום אידם דקליפת עשו ,והופכים אותו לקדושת השבת,
[גם בזה י"א שעדיין שבת הוא ממש ,ויש מחלקין בין תוס' שבת
עי' רש"י דמתחלה הי' כמה אבנים סביב לראשו רק ע"י דערש"ק לתוס' שבת דמוצש"ק לגבי מחלוקת דמ"א וט"ז הנ"ל].
שהתחילו מריבות זו את זו וכו' מיד עשאן הקב"ה אבן והעיר הרה"ח רבי לייבל רייך שליט"א מארה"ב הערה
אחת וזוה שנא' ויקח את האבן וגו' .ומקורו מחולין צא: אמיתית כי אנו רואים שבארצות אירופה נהגו רובא
ונתקשו תוס' שם ד"ה כתיב דמנ"ל לחז"ל הא ,הא דרובא לשמור על זמן רבינו תם ,עכ"פ בוודאי לחומרא
הפשטות הוא שלקח אבן אחת מאבני המקום ,ושמעתי במוצ"ש האריכו לשבת בבית החסידים הרבה זמן ,ואילו
לתרץ בשם הגר"א דזה ע"י גורעין ומוסיפין ודורשין בערב שבת לא הקפידו כ"כ להוסיף על השבת זמן רב
כאילו כתוב ויקח אבנים מהמקום .אלא שצ"ע למה לפני השקיעה ...ולא נאריך בזה יותר .ואילו בארצות
נכתב דוקא בצורה כזו .וי"ל ע"פ מש"כ שפת אמת ישמעאל כמרוקו ועוד היה עיקר תוספת שבת לפני שבת,
תרמ"ה בשם חי' הרי"ם ,דהאותיות נקראים אבנים, וכן בארץ ישראל הוסיפו קודם השבת ,עד שבירושלים
ובכ"מ נמצאים אותיות ורשימות מן התורה ,אך יש נהגו להוסיף ארבעים דקות לפני השבת .וע"פ דברי
מקומות בהתגלות יותר כא"י וביהמ"ק ,ויש מקומות רמ"ע מפאנו מובן ,כי בארצות שסבלו מקליפת עשו
שהוא בעירבוב ובהסתר ,ורק הקדוש ביותר יוכל למצוא הוצרכו להכניעו ע"י תוספת שבת במוצ"ש ,ובארצות
האותיות ולסדר אותם ,כעין שמצינו בפרשיות התורה שסבלו מקליפת ישמעאל הוצרכו להכניעו ע"י תוספת
שיש פרשיות המתפרשות כפשטן ויש שצריך ביאור, שבת בערב שבת קודש .וא"כ עתה שאנו מתמודדים עם
וכענין גורעין ומוסיפין ודורשין וכו' וזה עשה כאן יעקב קליפת ישמעאל ,עלינו לצאת למלחמת קודש ע"י תוספת
שלקח מאבני המקום ועשה מזה סדר ובנין ,דיעקב תיקן שבת ,להוסיף מחול על הקודש ,ועכ"פ לא להתעדכן עם
דרך שגם בגלות ובהסתר יהי' תיקון בכח התורה ע"כ. החדשות מחצות היום דערב שבת.
ולפ"ז א"ש דדוקא כאן נכתב בדרך גורעין ומוסיפין
ודורשין. שמעתי בשם הגה"צ רבי יעקב קמינצקי זצוק"ל שאמר
ב"ה היה לנו הצלחה גדולה בהקמת היהדות במדינת
אמריקה והצלנו את שמירת השבת עצמה[ ,כנודע שלפני
מאה שנה היה קשה שם בשמירת השבת] אבל את ההכנה
25ולנתבאר בכ"ז יוצא דע"י חסרון שמירת שבת חוזר וניעור החיבור הראויה בערב שבת ,בזאת לא יכלנו לשנות את אמריקה,
הנורא בין עשו וישמעאל דיום שישי ויום ראשון ,ונורא הדבר למתבונן כי בארצות אירופה היה ניכר מאד בערי ישראל ביום
איך שקרה הטבח הנורא דשמחת תורה תשפ"ד דוקא בש"ק ,ושומרי
שבת ניצלו מזה ,דכבר נתבא' דקרוב לומר שהמחבלים הם מזרע עמלק שישי שהנה הנה בא יום השבת קודש ,וכמו שכתב
שנתערבו בבני ישמעאל שיש בתוכם עצם החיבור בין עשו וישמעאל רמ"א שפורשים ממלאכה מחצות היום ,אבל באמריקה
ולכן משתמשים גם בכח החרב ,ומי שמזלזל בקדושת השבת הרי אין לו
כח ההפרדה בין כח עשו וישמעאל ואז הוא נמצא בסכנה גדולה. לא הצליחו לקדש את ה'ערב שבת' ,כי ימי העבודה
ולהרה"ק מקוזמיר זי"ע כח התורה מצלת מחיבור עשו וישמעאל נמצא באמריקה הם מיום שני עד יום שישי ,משמונה בבוקר
דהתחזקות בלימוד התורה ושמירת שבת ותוספתו מהווה הגנה יתירה
במצבינו היום. עד שלוש אחה"צ.
יח
התורה פרשת ויצא שירת
אצל לבן ,עוד אמר דעשו כבר הרגיש ביציאתו מיד ולכן הכנת יעקב אבינו בבית עבר
הוכרח להטמן בבית עבר שע"י כח התורה יוכל להתגבר וישכב במקום ההוא [שם]
עליו[ .וכבר הבאנו לעיל מהרה"ק מקוזמיר זי"ע דהלך ללמוד
תורה כדי לבטל כח החיבור בין עשו וישמעאל] וברש"י לשון מיעוט באותו מקום שכב אבל י"ד שנים
ואי נפרש דהי' זה הכנה לישא אשה ולהתחזק נגד לבן, ששמש בבית עבר לא שכב בלילה שהי' עוסק בתורה.
ראוי לדעת איך ע"י י"ד שנים אלו הי' לו יותר תועלת וכן מבואר ברש"י סו"פ תולדות [לעיל פסוק ט'] דמבואר
ממה שכבר למד כל חייו עד אז .וידוע מה שחידש בזה ע"פ חשבון דלפני שהלך לחרן למד בבית עבר .וצ"ב
הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל בספרו אמת ליעקב דתורתו של טובא וכי אם יצווה לו אביו לקנות לו משהו האם יוכל
ביהמ"ד של עבר הי' תורה מיוחדת איך להסתדר בין בינתיים לשבת בבית המדרש ואח"כ לעשות רצון אביו
הרשעים ,ולא ללמוד ממעשיהם ,דעבר הרי הי' בדור הלא אביו מחכה לזה ,וא"כ איך הותר לו ללכת ללמוד
הפלגה ולכן הי' מיוחד בזה ,ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל 28 כשנצטווה מהוריו לישא אשה .ובפשוטו י"ל דפחד
הי' מוסיף דלמד גם גודל הזהירות בממונות וב"א מעשיו ששמע שבורח ללבן וא"כ ירדוף אחריו וכמו
לחבירו דכיון דלבן היה רמאי גדול וגזלן הי' צריך ששלח אליפז לכן נטמן בתחלה בבית עבר י"ד שנים וזה
להשריש בעצמו זהירות בממונות ,והי' מחנך גם ילדיו הי' בהסכמת אמו שידעה שעשו ירדוף אחריו ,אלא שק'
בזה מאד וכמבואר בקרא "כי מששת את כל כלי מה דמה עלה בדעתו שעשיו לא יחפש אחריו בבהמ"ד הרי
רגיל יעקב להיות שם דהא יושב אהלים הוא[ ,ובפרט
מצאת" וגו' [לקמן ל"א ל"ז] עי"ש מה שהבאנו בשמו ,וזה
דבית עבר הי' בבאר שבע גופא כמבואר במהרש"א מגילה י"ז.
מה שלמד בבית עבר ,וכבר הארכנו בפרשת נח עה"פ
ד"ה הוה ] 26וצ"ל כדחידש הגרש"ז ברוידא זצ"ל בספרו
אבי כל בני עבר [לעיל י' כ"א] בשם מוח"ז הג"ר יצחק צבי
שם דרך ,דהצורה איך שנכתבו דברים בתורה קובעת
שרייבער זצ"ל דעיקר מעלתו של עבר היה שהלך נגד
המציאות ,וכיון שלא נתפרש ענין זה בתורה רק בדרך
הזרם והנחיל לבניו שימשיכו לדבר בלשון הקודש ,ולכן
חשבון ,לכן חלה הסתר גם על עצם מציאותו של יעקב,
נקרא עבר ע"ש לשון עברי וע"ש שכל העולם מעבר זה
ולא הי' יכול עשו למצוא אותו .ובזה גם מיושב למה לא
והוא בעבר אחר ושמכח זה יצא אברהם שהי' נקרא
נתפרש בתורה.
אברהם העברי.
אולם לדרך זה נמצא שלא הי' הדגשה מיוחדת בעצם
אלא דלפ"ז הי' התורה רק בגדר לימוד המוסר ,ולמה
לימוד התורה ,ול"מ כן דמ' דהי' כאן לימוד התורה
יצטרך ללמוד מוסר י"ד שנים ,ולמה יצטרך להיות ער
מיוחדת שלא נענש עלי' על ביטול כיבוד או"א ,ויותר
ולא לשכב י"ד שנים ,דזה לכ' מראה על גודל שקיעותו
נר' דהרגיש שצריך ללימוד זה כדי שיהי' ביכולתו ללכת
ועיונו בתורה.
ללבן ולקיים רצון הוריו ,והוי כמי שנצטווה לקנות ד'
ביה"מ של עבר הי' מסוגל לשקיעות ועיון בתורה מינים ומתחלה לומד הל' ד' מינים דהוי הכשר לקיום
המצוה .ובליקוטי יהודה כ' בשם אמרי אמת דיעקב כבש
והנראה בעז"ה באופ"א דהנה היפה תאר על מדרש [ב"ר
נ"ו ול"מ בפנים אולם בעץ יוסף שם הביאו וכן הכת"ס ועוד] הדרך לבניו דאף דיש הסתרות בעבודת ה' יראה לחזק
במש"כ וישב אברהם אל נעריו [לעיל כ"ב י"ט] ששלח את עצמו בתורה ובעבודת ה' וכדאיתא בתנא דבי אליהו רבה
יצחק ללמוד תורה אצל שם ,דקשה הרי אברהם בעצמו פ"ו דאם רואה אדם יסורין באין עליו ירוץ לחדרי תורה,
הי' לו ישיבה ולמה שלחו לשם ,ותי' דאפשר דשם ופעם אחרת אמר דהבין יעקב כי בלי תורה ל"ש לישא
מחדדי' שמעתי' טפי ,או שהי' לו חברים מקשיבים טפי אשה כפי רצון אביו ,והביא מרבינו בחיי דהבין יעקב
מאברהם[ ,ובכת"ס תי' דמרבה ישיבה מרבה חכמה ששומע בציווי אביו ל' נסתר ג"כ דאשה הכוונה לתורה כמבואר
כמה סברות וכמה פנים תורה וטוב שישלחו האבות את בניהם בחז"ל 27 ,ואולי אותם י"ד שנים הי' נגד י"ד שנים שעבד
לנישואיו עם רחל ולאה למד תלמוד בבלי וירושלמי ובדרך צחות י"ל 26עי"ש שכ' כן גם על בית מדרשו של שם וכבר האריך במשמר הלוי
כשאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה היינו לימוד דף היומי כאן דלכ' בית מדרשו של שם הי' בירושלים .וכ"מ ממה שאחר העקדה
ולכן הציע שבע שנים ,וי"ל דבבית עבר שעדיין לא ידע שישא את לאה שלח ו אברהם ליצחק לבית מדרשו של שם כמבואר במדרש סו"פ וירא,
למד עמוד יומי י"ד שנים .עוד הביא מספר ארץ צבי [קוזגלוב] דתורתו ואברהם הלך לבאר שבע -.הראוני ידידי הרב ישראל וורשנר שליט"א.
של יעקב בבית עבר הי' כ"כ בהסתר עד שגם מלאכים ושרפים לא ידעו 27והגרמ"י רייזמן שליט"א הציע לפרש הא דלימוד תורה דבית עבר הי'
מזה וכדאמר רח"ה מאלכסנדר זי"ע להרב מברזין דאיש ישראל צריך הכנה ישירה לנישואי רחל ולאה ,ע"פ המבואר בהגהות הרמ"ז לאוצרות
ללמוד כ"כ בהצנע עד שגם מלאכים לא ידעו מזה וכן ידוע על כמה חיים סק"ב דתלמוד בבלי הוא כנגד בחי' רחל שיורדת לבי"ע כמו
צדיקים שלא ראו אותם לומדים אבל כל שיג ושיחם היו מכוונים הבבלי שנתחבר בגלות ,ותלמוד ירושלמי הוא בבחי' מוחין דלאה שהוא
בסודות גדולים ,ולכן נטמן לגמרי ואין שום רמז לזה בתורה ,ולזה זכה בבחי' מוחין שאין יוצאין מאצילות בבחי' ירושלמי שנתחבר בא"י
אח"כ לתקן תפלת ערבית כאילו החושך יכסנו ואין איש יודע מזה [והגרי"מ מורגנשטרן שליט"א בספרו נשמתין חדתין עמ' קי"ד ובספרו
וליכא חזרת הש"ץ .וזה כוונת הזוה"ק דתפלת ערבית רשות דליכא דידע שארית יעקב עמ"ס ברכות בכמה מקומות הרבה לפרש ע"פ זה כמה מח'
לתקנו כ"כ בהצנע כמו יעקב. בין בבלי וירושלמי וכן מה שרק פעם הי' לימוד ירושלמי קשה והיום
28בצל הקודש עמ' ק"ס. כבר נתחברו פירושים טובים ונתרבה בו הלימוד] וא"כ בתור הכנה
יט
התורה פרשת ויצא שירת
בחו"ל צריך לעסוק בחידושי תורה מעל פנהם למקום אחר ששם יהי' שוקדים בתורה וכ"כ בשו"ת
חת"ס חו"מ סי' ט' דכן הי' מנהג אבותינו מעולם והוכיח כן
ובזה יל"פ ד' הגמ' שבת קמ"ה :עה"פ הבאים ישרש מיעקב ]29ובס' בים דרך להג"ר מיכל זילבר שליט"א
יעקב יציץ ופרח ישראל [ישעי' כ"ז ו' הפטרת פ' שמות] תני המתיק הענין ע"פ ד' יפה תאר שם דשם בן נח לימד
רב יוסף אלו ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה, קיום תורה ומצוות עבור התועלות והמדות הטובות
ויל"פ דדוקא בני בבל שהם בחו"ל צריכין ללמוד בצורה היוצאים מהם ,וי"ל ה"ה בית עבר ,אולם אברהם לימד
כזה שעושין ציצין ופרחין לתורה דאז לא ימשכו לכל לקיים מצוות ה' מחמת פחד ה' והדר גאונו ,נמצא
תאוות הגוים ,דאם לא לומדים בצורה מעניינת ,יומשכו דבבית מדרש דשם ועבר הוכרחו ללמוד שרשי המצוות
לדרכי הגוים שנוצץ יותר ,ולזה נקט הבאים ישרש יעקב וענינם כדי להוציא ממנו התועלת והלימודים ,וא"כ
דיעקב אבינו הוא זה שהשריש דבר זה ,דאם רוצים בוודאי צריך לזה פילפול וחברים מקשיבים ,ועוד י"ל
להגיע בכ"מ לדרגת ישראל צריך ללמוד בצורה של דאברהם שעסק בקירוב כל העולם הי' לו הרבה סוגי
ציצין ופרחים .ובאמת הנסיון יוכיח דבהרבה ישיבות תלמידים גם חלשים אבל לעבר הגיעו רק המצויינים
בחו"ל בפרט בארה"ב לומדים יותר בעיון רב ,ואולי וממילא הי' יותר מקום לפילפול ולחידוד[ .ובזוה"ק 30
צריכים זה יותר בחו"ל. מבואר דבבית מדרשו של שם למדו חכמה עילאה היינו ע"פ סוד
ובבית מדרשו של עבר למדו חכמה תתאה היינו נגלה]
מקום שכיבת יעקב אבינו
ולפ"ז יתכן דהנה כבר כ' שפ"א דלכן פ' זו סתומה לרמז
וישכב במקום ההוא [שם]
שלא הסיח דעתו מדבקות בהקב"ה מיציאתו לחו"ל עד
יש לעיין איפה בדיוק שכב יעקב אבינו ,הנה לדעת שחזר ופגע במלאכי אלקים ,ועיקר השגת הדביקות הוא
הרמב"ן יש שיטה דשכב בבאר שבע 31,אבל הנדון הוא ע"י שקיעות מוחלטת בתורה הקדושה עד שישכח לגמרי
על הצד דמבואר ברש"י כן וגם לרמב"ן יש דעה כן מה שקורה סביבו ,וכן כדי שיוכל להיות בחו"ל בסביבת
במדרש דשכב בהר המורי' ,האם שכב במקום המזבח לבן ושלא ישפע ממנו כלל ולא יהי' איכפ"ל ממנו ,צריך
ששם נעקד יצחק אבינו ,או דנימא דשכב במקום קדשי שיהי' שקוע טובא בעומק הסוגיות ובשעשוע של תורה,
הקדשים? וכמ"ש דוד לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי [תהילים
קי"ט צ"ב] דבעי' דוקא תורה של שעשוע כדי לא להיות
הנה ג"כ ראוי לחקור ,כשקם יעקב בבקר ולקח את האבן נאבד בעוני ,וכן אמר שם לי קוו רשעים לאבדני עדותיך
אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על אתבונן [שם צ"ה] היינו דכדי שלא יוכלו רשעים לאבדני
ראשה ,איפה הי' מקומו האם במקום המזבח או המקום צריך אני להיות עסוק בהבנת התורה ,ולכן הלך לבית
הארון ,ובפשטות נראה שמקום המצבה הי' באותה מדרשו של עבר שלמדו תורת הנגלה תוך פילפול
מקום ששכב ,שהבין דהמקום אשר שוכב עליו הוא חבירים ושם הי' מסוגל ללמוד הרבה יותר בעיון ובעמל
מקום קדוש ,וע"ז נדר דאם יהי' אלקים עמו וישמרנו ולחדש חידושי תורה מתוקים מדבש ,ולזה הי' צריך
מכל רע אז כשיחזור יהי' מקום זה לבית אלקים ,וכה"ל לימוד מחודשת של י"ד שנים וללמוד בצורה אחרת
פרקי דר"א המובא ברמב"ן פסוק י"ז ד"שם אותה מצבה ממה שלמד עד כה ,דאם עד כה הי' ישן בלילה במטה,
בתוך המקום" וא"כ שאלה זה תלוי בשאלה הקודמת, בי"ד שנים אלו הי' כ"כ שקוע בעומק הסוגיות
דאם מקום שכיבתו הי' במקום המזבח ,א"כ גם הקמת ובשעשועים של תורה עד שפשוט שכח ללכת לישון
המצבה הי' שם ,אבל אם מקום שכיבתו הי' במקום והי' מתנמנם על הגמ' [כמבואר בחת"ס עמ' קל"ט ד"ה וישכב
קדשי הקדשים א"כ גם מקום המצבה הי' שם. דוודאי ישן אלא שלא שכב] ומעתה הי' ביכולתו לצאת
כן יש לחקור מה בדיוק הי' נדרו האם הבטיח שאם לחו"ל וללבן ,כיון שמחשבתו הי' כל הזמן דבוק בתורה,
יחזור בשלום ,יבנה כאן מזבח ויקריב קרבנות או דיקים ובזה הראה לנו יעקב דרך איך נוכל להיות בגלות בין
כאן מצבה ,דלהלן בפרשת וישלח עשה שתיהם גם בנה הגוים ולא נשפע מהם כלל.
31ודעה זה קשה מאוד ,דלפ"ז לא הקים המצבה במקום שכיבתו רק
הביאו להר המורי' וזה נקרא בית קל ,וא"כ לשם חזר בפרשת וישלח
והרי לפי גבולות הארץ דספר יהושע לוז ובית קל זה לא מקום המקדש
וכ"ה הרא"ם ,ועוד למה כתוב כי שם נגלו אליו אלקים [לקמן ל"ה ז']
הרי לא נגלה אליו כלל שם רק בבאר שבע ,וכן ק' לדעה השני' ברמב"ן 29ומה שהחת"ס בעצמו לא שלח את בנו הכת"ס ללמוד במקו"א כבר
דשכב בהר המורי' ואח"כ הקים המצבה בבית קל הרי לא נגלו שם אליו האריך בזה הגרמ"י רייזמן שליט"א בשיעוריו ואכ"מ ובפשטות דידע
אלקים אבל לרש"י א"ש ,וזה לכ' הכריחו של רש"י דהר המורי' קפץ שיהי' מוטל עליו להנהיג אחר פטירתו ורצה שיראה במו עיניו איך צריך
לשם אבל גם לרש"י צ"ע הרי הגילוי הי' כשהי' שם הר המורי' וכשחזר להנהיג.
כבר לא הי' שם ההר ,וא"כ מה מיוחד כ"כ בבית אל ,הרי האבן אשר 30שמעתי מהגרמ"י רייזמן שליט"א.
שכב עליו טבעו הקב"ה בתהום לאבן שתי' וזה בירושלים וצ"ע.
כ
התורה פרשת ויצא שירת
שהוא לעליית וירידת המלאכים מחו"ל וא"י ,וק' הרי מזבח [ל"ה ז'] וגם בנה מצבה ויצק עליו שמן ויין [שם
מלאכים א"צ סולם ,ובמדרש אמרו שהראהו הר סיני י"ד] וצ"ע.
ומלאכי אלקים הם משה ואהרן ,עוד דרכים נאמרו
בראשונים שהשיג יעקב אבינו מעשה מרכבה היסודות הנה בפרקי דר"א פרק ל"ה [הובא ברמב"ן וחזקוני] מבואר,
והגלגלים ומציאות נשמת האדם ודרכי השגתו את ה' עי' דהאבן שלקח יעקב אבינו הי' האבן שתי' שממנו
רבינו בחיי ,ע"פ רמב"ם מורה נבוכים ,וגם נרמז כאן הושתת העולם ,ואחר ששם אותה מצבה ויצק שמן על
הרבה ענינים מביהמ"ק וקרבנות ,וע"ע בעל הטורים ראשה ,נטל הקב"ה רגל ימינו וטבע את האבן עד עמקי
רמזים רבים. תהומות ועשה אותה סניף לארץ וכו' והרי האבן שתי'
הי' בקדש הקדשים ,הרי דיעקב שכב במקום קדש
וכל זה צ"ב דמה זה שייך ליציאתו עכשיו לחו"ל ,ולכ' הקדשים[ .ומש"כ שם דיעקב לקח האבנים ממזבח שנעקד עליו
י"ל דרצה לחזקו שיראה שתכלית מכל אשר יעשה הוא יצחק אינו ראי' דאולי שכב במקום אחר] ומתאים עם מש"כ
להגיע למטרה נעלה זו של מקדש וקרבנות וכדו' .אולם האריז"ל [וכ"כ במגלה עמוקות פרשת תרומה דרוש כ"ה י"א,
רמב"ן פי' דרצה להראותו כי כל הנעשה בארץ נעשה ובפנים יפות ריש פרשת תרומה ,ובפי' התורה לבעלי התוס' על
ע"י מלאכים והכל בגזירת עליון כי המלאכים לא יעשו פסוק מה נורא] דנורא אותיות ארון למפרע ,וארון הוא
דבר עד שובם להקב"ה להגיד לו מה נעשה בארץ, בחינת יעקב שנקרא נורא ,וכיון שנחלת יעקב בלי
והראהו בזה שהוא לא יהי' ביד המלאכים רק יהי' עמו מצרים לכן מקום ארון אינה מן המדה ולכן אמר יעקב
תמיד כי מעלתו גדולה ממלאכים .אלא דלפ"ז המראה מה נורא המקום הזה ,וא"ש דמקום שכיבתו הי' דוקא
במקום הארון.
ועוד מבואר דהגדרת סולם הוא לחבר בין שני מקומות כדי לאפשר והנה ברמב"ם פ"ב מבית הבחירה ה"א ,כשמאריך
לעשות עירוב ביחד ומ"מ אין חיבור כדי לאסור זא"ז ,דסולם תורת פתח דמקום המזבח מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו
עליו רק להקל ולא להחמיר דאז אמרי' תורת מחיצה עליו היינו
דהמחיצה שבין הרשויות נשאר במקומו ולא נתבטל ע"י הסולם ,וא"ש לעולם ,כתב דמסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד
דסולם של יעקב הוא לחבר בין שמים וארץ שבעצם הם רשויות נפרדות ושלמה המזבח בגורן ארונה ,הוא המקום שבנה בו
והסולם רק מיקל להתחבר לשמים למי שרוצה אבל עדיין שמים וארץ
ל"ש זל"ז ,וע"ע בעירובין עז :שם דיש סולם ששליבותיו פורחות אברהם המזבח ועקד עליו יצחק ,והוא המקום שבנה בו
ולרש"י שם היינו כעין שליבות שלנו יש אויר בין חווקיהן ואינו עשוי נח כשיצא מן התיבה ,והוא המזבח שהקריב עליו קין
כעין מדרגות והיינו פורחות שפורחות זו על זו ,ומבואר דסתם סולמות
הם כמו מדרגות שלנו שא"צ להסתמך על משהו[ ,ונפק"מ להלכה והבל ,ובו הקריב אדם הראשון וכו' ולא כתב שהוא
למש"כ בספר חכמת הלב עמ"ס עירובין סי' כ"ד דמדרגות של בנין המקום שבנה שם יעקב מצבה ,משמע דס"ל דלא הי'
מגורים משותף דינו כמו סולם וכיון שסולם תורת מחיצה עליו אין בני
קומה אחד אוסרים על קומה אחרת ולד' חזו"א סי' צ"ו סקי"ח וסי' ק"ב אותו מקום ובדרך חכמה למרן הגרח"ק זצ"ל סק"ה
סק"ב ה"ה מי שגר בקומה שני' לא יאסור בן קומה ראשונה גם ביש לו הוסיף גם שהוא המקום שהקריב עליו יעקב ,וכתב
דריסת רגל עליו דלא כשו"ע סי' שע"ה ס"א ונפק"מ בגוי שגר בקומה
שני' אי יאסור הקומה למטה או עירוב שכונתי] וא"כ יל"ע דאולי סולם מקורו מפסחים סח :דשם מבואר "לא כאברהם שכתוב
דיעקב אבינו היו כמו מדרגות ולא ככל הציורים[ .אגב -הבאנו לעיל בו הר ולא כיצחק שכתוב בו שדה אלא כיעקב שקראו
מס' צרור המור דסולמו של יעקב הי' לו שלשים מדרגות ולכן כ'
בתהילים קכ"א שיר ל' מעלות דמזה הי' לו חיזוק] בית" וכו' ותמוה דזה קאי על כלל המקום ומנ"ל דקאי
והנה בעירובין פד :יש סוגיא בגג הסמוך לרה"ר דצריך סולם קבוע על מקום המזבח ,ובהוצ' שבתי פרנקל ציינו למעשי
להתירו דאל"כ יאסר מצד שימוש רבים ,ולמסקנא היינו דרבים מכתפין למלך שעמד בזה ,עכ"פ משמע ברמב"ם דיעקב לא
עליו בכומתא וסודרא והיינו כשבני אדם עייפין ברה"ר בימות החמה
נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן ושמים על הגג עד שיפוח הרוח בהן, הקריב במקום המזבח.
ולכן צריך שבעה"ב ישים סולם קבוע לגלות דמסלק הגג מכח רה"ר.
ובס' בכור שור הוכיח מכאן דמותר להסיר כיסוי ראש כ"ז שאינו הולך וראה לקמן בפסוק י"ח שבחקירה זו תלוי גדר המזבח
ד"א דהרי מבואר בשבת קיח .דלא הי' להם כיפה מתחת לכובע ,וי"ל
בדרך צחות דהרי מבואר בזוה"ק דאיסור הוצאה היינו דרה"י הוא רשות והמצבה אשר בנה יעקב.
הקדושה ורה"ר הוא רשות הסט"א עלמא דפרודא ,וא"כ י"ל דיעקב הוא
זה שקובע תחומין וקדושת שבת התלוי במקום וכדהארכנו בביאור ענין ביאור מראה הסלם
"מקום" ,ועשו שבא עייף מן השדה בחי' רה"ר רוצה לפגוע ברה"י
דיעקב ע"י השימוש בו והוא זה שמסיר כיסוי ראשו ,ולזה יעשה יעקב ויחלום והנה סלם מצב ארצה וגו' [שם י"ב]
סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה שבזה קובע שרשות היחיד שלו
עולה ומחובר עד לרקיע ובזה מסלק כח עשו וסט"א ,אולם התנאי שיהי'
קבוע ומושרש ונעוץ בארץ וכתרגום "מצב" נעוץ ,וראשו יגיע עד עומק זה המקום היחיד בתנ"ך שכ' מלת סלם 32 .ובביאור
השמים עד לכסא הכבוד וכדיתב' לקמן. מראה הסלם ,נאמרו במפרשים ביאורים רבים ולרש"י
ולכשת"ל יעקב הוא זה שחידש שרשי מס' עירובין ,דמס' שבת ענינו רק
ל"ט מלאכות וגם הוצאה הוא גדר מלאכה ,אבל מס' עירובין בא לקבוע
הרחבת מקום רה"י ע"י לחי וקורה ועירוב ,וכן עניני תחומים שנקבע 32בגמ' מצינו כמה מיני סולמות ,בעירובין עז -:עח .יש סולם מצרי
ע"י יעקב שבזה נקבע מקומו של האדם ונא' בו אל יצא ממקומו [סולם ביתי קטן פחות מד' שליבות וקל לטלטלו שהיו משתמשים בו
המיוחד ואיסור תחום יתכן דאינו גדר מלאכה כלל כדהאריכו האחרונים במצרים] סולם צורי [יש בו ד' שליבות וכבד לטלטל והי' משתמשים בו
[עי' שו"ת חת"ס או"ח קנ"ב] ,וד' רבי עקיבא דתחומין דאורייתא ויעקב בצור] סולם של בבל [פחות מד' שליבות אבל כבד לטילטול] ובשנים
אותיות עקיבא ,וסולמות הם המחברים בין מקום האדם בארץ ושרשו מאלו יש לרמז לגלות מצרים וגלות בבל שנראה בסולמו של יעקב
בשמים עד שרה"י עולה עד לרקיע. כמבואר בחז"ל ,בביצה ט :יש סולם של עלי' ושל שובך ,ובעירובין נט:
כא
התורה פרשת ויצא שירת
משתלשל ויורד לארץ ,ופי' דהסלם קאי על נשמת האדם הנוגע לו הוא רק חלק מה שנצב עליו ולא חלק הסולם
שמתאצלת כביכול מנשימת פיו ית"ש ומשם משתלשלת והמלאכים ,דחלק המלאכים לא נוגע לו רק לשאר
כסלם ושלשלת ומתקשרת עם הרוח והרוח בנפש עד העמים .וגם לא נתב' היטב ל"ל סולם דוקא.
רדתה לזה העולם בגוף האדם ,וכן מפורש ברע"מ נשא
קכ"ג ב' ויפח באפיו נשמת חיים דאיתמר בי' ויחלם אולם במאמר האחדות להחסיד יעבץ פ"ז פי' כי
והנה סלם "סלם וודאי איהי נשמת חיים" וזהו מלאכי הכופרים יחשבו השמים והארץ כאילו הם דירות
אלקים עולים ויורדים בו דנשמת האדם היא הנפש החי' מחולפות אבל האמת הכל דירה אחת כי כשיש סולם בין
של כל העולמות והכתות ומלאכי עליון שכל עלייתם בית והעלי' על גביו זה יורה שהכל דירה אחד ,ועל גודל
ונטייתם בכל רגע תלוי רק כפי נטיית מעשי' ודיבורה ההשגחה ,ולזה כתיב והנה ה' נצב עליו להורות כי גדר
ומחשבתה בגוף האדם כל רגע ,ומ"ש עולים תחלה שליחות הקב"ה הוא שיודע מה השלוחים עושים כי נצב
ואח"כ יורדים ,כי כל עיקר תורת האדם הוא להעלות על הסולם ומשגיח מן החלונות ,וכך הוא מנהיג כלל
תחלה כל עולם ממטה למעלה ואח"כ נמשכים אורות ישראל בזמן הגלות ,ובזה חיזקו לבל יפול בלבו
מלמעלה למטה עד שאח"כ והנה ה' נצב עליו .ולדבריו בהסתרות הגדולות של כל הגליות[ .עי' לקמן בוישא יעקב
רגליו המשך דבריו]
מיושב הלשון "בו" דעולים יורדים בנשמת האדם גופא.
ועד"ז כ' בספרו רוח חיים למס' אבות פ"א מ"א שהביא
עבודת ה' בעצם השינה
ד' המדרש כאן ד"סלם" בגימ' "סיני" ופי' דסלם קאי על ובשו"ת כת"ס או"ח סי' כ"ט בתשובתו לחתנו הג"ר
נשמת האדם ומדמה לה לסיני ור"ל דלא נחשוב יעקב לייב שטראססער זצ"ל 33פי' דנתחדש ליעקב דגם
דלהיותינו מלובשים בגוף א"כ אנו נבזים באמת כחומר במצב של שכיבה שהוא התעסקות בעניני עוה"ז אפשר
וטיט ,לז"א דזה אינו דעיקר חיותינו מנשמותינו לעבוד הקב"ה כיון דכל כוונתו בשכיבתו הוא שאח"כ
והנשמות הם משמי מרום ועל ידם נמשך השפע גם יוכל להמשיך ללמוד בעיון נמרץ ,ממילא נחשב לו
למלאכים ואין המלאכים יכולים לומר קדושה עד השינה כאילו לומד ולכן הי' שייך גילוי עצום כזה ,ולזה
שישראל אומ רים קדושה ,וא"כ האדם השלם הוא כאילן נתגלה לו דמלאכי אלקים שהיו מתחלה עולים יותר
הנטוע למעלה ונופו יורד למטה לתוך הגוף ומדובק ממנו מעתה הם יורדים תחת מדרגתו שהוא מעולה מהם
בשורשו מאד עד שכמעט הוא קרוב לנבואה כי דבוק בזה שמעלה גם את הגשמיות ,וזה"פ ויקץ יעקב משנתו
הוא למעלה עד א"ס ב"ה ,וז"ש יעקב חבל נחלתו ר"ל ואריו"ח במדרש פירשו דהיינו ממשנתו כיון שגם בשעת
כחבל הקשור קצהו אחד למעלה וקצה אחד למטה השינה הי' נחשב שלמד[ .וכ"כ בחידושיו עה"ת] ועד"ז כ'
ובהפרדו מעט משרשו אזי אינו חזק כ"כ ואינו יכול באוהב ישראל בליקוטים.
להמשיך השפע כ"כ ,וכשאדם פוגם בדבר קטן הוא
פוגם גם במלאכים ,ולפ"ז א"ש הדמיון לסיני כי בסיני ולפ"ז יש להוסיף בדרך צחות למה דוקא עכשיו הי'
נגמר כל הסלם מלמעלה למטה דע"י משה הי' כ"א יכול צריך לישון ,כיון שהולך לבית לבן רצה שיהי' לו דעה
צלולה ויישוב הדעת מוחלט ,כדי שלא להסיח דעת בכל
לקבל השפעת התורה ,וכן כל אדם דומה לסלם מוצב
ארצה ומגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו תנועה ותנועה ,וגם לא יקפיד ולא יכעס ,כיון שאצל לבן
בקל יכולים לטעות וגם להקפיד ,ושינה כזה חביב מאד
ר"ל מקבלים ממנו עלי' וירידה עי"ש באריכות.
אצל הקב"ה.
וע"ע בתפארת ישראל פ"ד דאבות מי"א במשנה דר"א
אומר כל העושה מצוה אחד קונה לו פרקליט אחד וכו' הסלם קאי על נשמת האדם ששורשו בשמים
דהאדם בתוך עצמו הוא כדמות אלקים בורא בתוך עצמו והנה עדיין יל"ע בלשון הקרא מוצב ארצה ולא כ' מוצב
כל שעה מלאכים ויהיו טובים או רעים ,וזה סולם מצב לארץ ד"ארצה" מ' שהתחלתו ועיקרו בשמים ומגיע
ארצה הוא הגוף וראשו מגיע השמימה הוא הנפש משם לארץ ,והרי בדרך כלל מעמידים סולם על הארץ
ומלאכי אלקים עולים ויורדים הם כוחותיו ובידו ומשם מכוונים אותו להמקום שרוצים לעלות ,עוד צ"ע
להקדישן לשמים ולהעלותם ולהורידם והזהירוהו שה' לשון "בו" דהול"ל עולים ויורדים "עליו".
נצב עליו ורואה במעשיו ,וזה הי' אזהרה שלא יחטא
בבית לבן ואלה המלאכים שיבראו ממנו הם שילמדו והגרי"ד שלזינגר שליט"א הביא בזה מש"כ בנפש החיים
עליו זכות או יקטרגו עליו כפי מעשיו ומחשבותיו עי"ש. שער א' פי"ט פי' מש"כ מוצב ארצה ולא כ' מוצב בארץ,
דמ' שהראש עיקר דשרשו בשמים ממעל ומשם הוא
ויסוד זה כ' ג"כ בשפ"א בליקוטים ובספר מסורת ברית
הגדול פ' ויצא וביארו עפ"ז הלשון "השמימה" דהול"ל 33אביו של הג"ר עקיבא אב"ד טאקיי שהי' אביו של הג"ר יהונתן חתן
א"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל.
כב
התורה פרשת ויצא שירת
האחרונים דהרי מבואר בזבחים שם דשי' רבא דגם "שמימה" ופי' ע"ד מש"כ אצל מכת שחין שזרקו משה
בבמה נאמר דין זה34 . השמימה [שמות ט' ח'] ודרשו חז"ל עד כסא הכבוד ,ה"נ
הכוונה שהסלם עולה עד לכסא הכבוד כיון דנשמתו של
והכלי חמדה תי' דכיון שזה הי' מצבה ולא מזבח ממילא האדם חצובה מתחת כסא הכבוד שזהו רקיע שביעית
לא הי' עליו דיני מזבח והי' אפשר לעשותו מדבר הנקרא ערבות ,אבל מלאכים הם ברקיע שלישית הנקרא
שנשתמש בו להדיוט .וצ"ע לדעת רש"י הנ"ל דכל עיקר שחקים וע"י הסלם הם עולים ממקומם לרקיע שביעית
משיחתו הי' כדי שיקריב עליו קרבנות וזה הי' עיקר נדרו ולכ"כ מתחלה עולים ואח"כ יורדים שוב למקומם.
א"כ מ"ש ממזבח רגיל ,בפרט למאי דמבואר בזבחים וברוקח כאן כ' דלכ"כ השמימה ע"ד מש"כ אצל יוסף
שם דרבא הקפיד גם שהקרקע שהקריבו עליו הקרבן ויבוא "החדרה" ויבך שמה [לקמן מ"ג ל'] היינו שנכנס
יהי' חדש ,מבואר דאי"ז דין דוקא על מזבח ,וכן לרמב"ן לחדר לפנים מחדר כדי שלא ישמעו בכייתו ה"נ הסלם
דס"ל דעיקר ענין מצבה הוא רק ליין ושמן מ"מ יל"ע עולה למעלה למעלה במעבה הרקיע מאד עד לכסא
למה יהי' יותר קל ממזבח. הכבוד.
ובמנחת חינוך [מצוה מ' סק"ג] תי' ע"פ מה שכתוב ויל"ע למה נרמז כל ענין זה דוקא אצל יעקב ,וי"ל כיון
בילקוט ,דיעקב לקח מאבני מזבח דיצחק ואדם הראשון, דיעקב הי' מיוחד בקדושה דהיינו להעלות כל הדברים
וא"כ כבר נתקדש ע"י אדם הראשון ,ובדבר שבקדושה הגשמיים והחומריים לקדושה וכמבואר ממה שחזר על
לא מצינו שיאסר ע"י שימוש הדיוט וכמש"כ בפרשת פכים קטנים והתעסק הרבה עם הצאן בבית לבן
דרכים דרוש י"ב35 .
וכמשנ"ת לקמן בענין רגל דיעקב ,א"כ שפיר מתקיים בו
עוד הביא דברי הפנים יפות ,דהא דהוצרך יעקב להקדיש סלם מוצב ארצה היינו המקום הכי שפל בארץ להעלותו
האבנים ע"י משיחה ,כיון דיצא לחולין ע"י שמושו, שיתעלה עד לכסא הכבוד ,ואכן בס' דברי שלמה פ' ויצא
והקשה המנ"ח הרי לדעת רמב"ן מלחמות ע"ז נב :אבני פי' דזה הי' לחזק אותו שלא ידאג שע"י התעסקותו
מזבח הוי ככלי שרת דאינו יוצא ע"י מעילה ,ואולי ס"ל הרבה שנים בגשמיות בבית לבן יהי' מנותק מרוחניות
לפנים יפות כבעה"מ דאבני מזבח אין דינו ככלי שרת לזה הראה לו הקב"ה דגם על ידם יוכל להתקדש .ובס'
ויוצא לחולין .אולם העיר ידידי הרב אלעזר חיים קהלת יעקב ערך סלם בשם הרמ"ז דבחי' רחל ולאה
ליבערמן שליט"א דכל דברי הרז"ה הוא רק במזבח נקרא סלם דסלם במילוי בגי' רחל לאה וא"ש דהעבודה
שבמקדש ,דאפשר לדון דהוא חלק מבנין המקדש ,אבל עבור רחל ולאה הי' חלק מעבודת הסלם .ורמז נפלא יש
כאן אין כאן בנין כלל ולכ"ע הוי ככלי שרת שאינו יוצא דר"ת סל"ם היחיד בתורה הוא סביב לאהל מועד,
לחולין .וכנראה כך ס"ל למרן החת"ס שנקט כד"פ כמה [במדבר ב' ב] וס"ת סל"ם היחיד בתורה הוא ועינכם אל
פעמים [ראה להלן] דאבני מזבח דכאן הוי ככלי שרת "תחס על כליכם" [לקמן מ"ה כ'] היינו דיוסף ידע דבדרך
שאינם מתחללים. כלל עבודת יעקב הוא לחוס על הכלים להעלותם להיות
בקדושה סביב לאהל מועד.
משנת מרן החת"ס בענין זה
וכבר נתבאר לעיל באריכות דסל"ם רומז לסעודת מלוה
יהי' זה לע"נ מוח"ז הג"ר יצחק צבי ב"ר משה שרייבער זצ"ל 36
דמלכה שענינו ג"כ לחבר בין החול שהוא גשמי ליום
דור שישי למרן החת"ס לרגל היארצייט שלו נלב"ע ביום שלישי
השבת שהוא רוחני וא"ש דזה מעבודתו של יעקב
להכניס קדושה בחומריות.
34וי"א ע"פ הקר"א זבחים שם דשי' רבא הוא רק לשי' רבי יוסי שם
קח .דלענין במה בעינן מזבח דוקא ,וא"כ דינו כמזבח ,אבל לר"ש דסגי
באבן א"צ ממה שלא נשתמש בו הדיוט ,אבל עדיין ק' לשי' רבי יוסי,
דבר שנשתמש בו הדיוט אסור למזבח
וגם קשה הרי משמע שם דרבא הורה לעשות ההקרבה על הקרקע שאצל וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן וגו' [שם י"ח]
הים ולא הי' שם מזבח כלל וצ"ע.
35שם הביא ,דמירושלמי מבואר להיפך דיותר מסתבר לאסור כלי גבוה
ששימש בו הדיוט ותמה ע"ז .ובאמת יש לדון דל"ש בזה להתיר מדין הקשו הראשונים [טור עה"ת וחזקוני] ,איך לקח יעקב אבן
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דאינו חלות ,רק שימוש במציאות מהווה ששכב עליו לבנותו למזבח ,הרי דבר שנשתמש בו
בזיון להקדש ,והו"ל כנעבד לשי' הרמב"ם וכמו שביארו בחי' מרן רי"ז
הלוי פ"ח מהל' ע"ז ה"א ,דהאיסור לגבוה אינו מצד חלות שם נעבד להדיוט אסור לבנות ממנו מזבח כמבואר בזבחים קט"ז:
שחל על החפצא. ומנחות כ"ב ,.ותירצו דבבמת יחיד אין להקפיד .והקשו
36נולד בוויען בשנת תרפ"ה ולפני פרוץ מלחמת העולם בשנת תרצ"ח
עבר ללונדון ומשנת תשע"ב שכר דירה בירושלים ושם התגורר רוב
תקופות השנה ,בהג"ר משה זצ"ל [מעיר וויען ואח"כ בלונדון ראה"ק
בק"ק תורה עץ חיים לונדון] בהג"ר שלמה זצ"ל מוויען [מח"ס זכרון
לדוד אח"כ בלונדון מייסד וראה"ק דקהלה הנ"ל] בהג"ר יעקב עקיבא
זצ"ל בנו בכורו חביבו של מרן הכתב סופר זי"ע וכמה תשובות בשו"ת
כת"ס כתובים אליו.
כג
התורה פרשת ויצא שירת
כיון דהוי כלי שרת ,וא"כ שפיר מוכח דהי' אבני קודש, פרשת ויצא ח' כסלו תשפ"א ,ובתוך דברי מרן כאן הוזכר ענין
דאל"כ למה ישתוקקו בהנחת ראש הצדיק. סילוקן של צדיקים.
ועד"ז כתב בדרשות חת"ס דף שע"ח בהספד ,אולם שם הנה בדברי מרן החת"ס ,מצינו שהתייחס לקושיא זו
בא לחזק ענין זה דקשה סילוקן של צדיקים יותר בדרשותיו ,ובחידושיו עה"ת ,וגם בתשובותיו ,וננסה
משריפת בית אלוקינו ,ורצה לגדל מעלת הצדיקים יותר לסדר דבריו בענין זה.
מביהמ"ק ולכן הכריח להיפך דמדהשתוקקו האבנים בשו"ת חתם סופר [או"ח סי' מ' ד"ה ובחי' תורה פ' ויצא] תי'
להיות כר לצדיק ,אף שעי"ז יפסידו מלהיות מזבח לה' קו' הטור ,ע"פ מה שהק' בזית רענן לבעל מג"א ,איך
רואים שלהיות שמש לצדיקים עדיף מלהיות מקדש ה'39 ,
באמת השתמש יעקב באבני מזבח הרי יש מעילה ,ותי'
מה עשה הקב"ה עשאו לאבן אחת גדולה והוא רק שכב דלא הניח ראשו עליהן ממש והוי שלא כדרך ,וא"כ גם
על מה ששכב מקודם ,וזה רק מיעוטו של האבן הגדולה לענין איסור שימוש ה דיוט י"ל כן ,עוד י"ל לתי' השני
וכיון שעל רובו לא שכב לא נאסר40 .
דזית רענן דהי' פיקו"נ ,ומשמע דשכב ממש עליהם,
ובחי' עה"ת בעמוד קמ"ב הסביר הפסוק "אכן יש ה' מ"מ לק"מ לא מיבעיא אי ידע דהם אבני מזבח ,א"כ
ואנכי לא ידעתי" ,היינו דמזה שגם שהשתמש בו ומעל הו"ל מעילה במזיד שאינו מתחלל ,וגם אי הוי בשוגג
בהם עדיין מורגש הקדושה ,מזה ראי' דהם קדושים הרי אבני מזבח הם ככלי שרת שאין מתחללין ,וכיון
בקדושת הגוף והוי ככלי שרת דלא מתחללים ,וממילא שלא נתחללו ממילא אינו נאסר בשימוש הדיוט דאין
גם לא נאסר בשימוש הדיוט ולכן הי' יכול עכשיו אדם אוסר דבר שאינו שלו וזה כדברי המנ"ח הנ"ל .אבל
לעשותו מצבה. הדוחק לפ"ז דיעקב נכשל ח"ו במעילה בשוגג או במזיד
מצד פיקו"נ ואיך יתכן לומר כן ,וכן נתקשה בספר מנחת
ובעמוד קל"ח פי' הפסוק "והאבן הזאת אשר שמתי אשר פרשה זו37 .
מצבה וגו' וכל אשר תתן לי" וגו' דכיון דנעשה נס
ונבלעו להיות אחד ושכב עליהם הרי מעל בשוגג ,וצריך ובחת"ס עה"ת הזכיר קושיא זו כמה פעמים ,ועפ"י
לשלם להקדש ,אך כיון דלא יצאו לחולין דהוי ככלי התירוצים על קושיא זו פי' כמה פסוקים ,בעמ' קל"ז
שרת ,א"צ לשלם רק כפי ההנאה ולא שוויים והיינו הסביר ,הא דידעו חז"ל דלקח יעקב כמה אבנים אף דהי'
הנאת השינה וגם חומש ,והנה כל מי שיש לו מח אפש"ל דלקח רק אחד מאבני המקום 38 ,כיון דאל"ה
בקדקדו יעיד ,כי שינה של אותו לילה ,כל חפצי' לא קשה איך לקח אבן זה אח"כ ועשאו מצבה ,הרי מזבח
ישוו בה וכל אשר יש לו יתן בעדה ,ועני שאין לו כלום צריך שלא השתמש בו הדיוט ,ובהכרח דהי' לו כמה
רק אסוך שמן ,אז ע"י הקמת המצבה ויציקת השמן הוי אבנים שהי' רק סביב לראשו כמו מחסה להגן ,ודבר זה
כאילו הקריב נפשו ובזה שילם הקרן ,וזהו והאבן הזאת לא נקרא משתמש בו הדיוט כמו שלא נקרא נהנה לענין
וגו' זהו הקרן וכל אשר תתן לי וגו' זהו החומש. מעילה ,וגם יובן לפ"ז מנ"ל לחז"ל בילקוט שהיו מאבני
מזבח שנעקד עליו יצחק ,ולהנ"ל א"ש ,דלכאורה קשה
ובתורת משה עה"ת תי' דכיון דנתערבו האבנים הו"ל מה היה המריבה בין האבנים עלי יניח צדיק את ראשי,
כנשתנו והותר כמו שאמרו במלאכת המשכן[ ,עי' שו"ת הלא ע"כ לא האבנים עצמם רבו זה בזה אלא השר
חת"ס או"ח ל"ט ומ"א] וכבר העיר ע"ז הגרי"נ שטרן והמלאך הממונה על כל אבן מאותם אבנים הקדושות
בהגהות שער יוסף על חת"ס ,דלא מובן וכי נשתנה אחר שמהם נעשה אבן שתי' ,ואותם המלאכים הי' להם
שכיבת יעקב הלא נבלעו באותה אבן אחת דלמטה כדי להבין נמי ,שאם יניח צדיק את ראשו עליהם מקרי
שיניח ראשו על כולן כמ"ש במהרש"א [בח"א חולין צא: נשתמש בהם הדיוט ולא יהיו ראויים למזבח ,וא"כ מה
ד"ה עלי] ,אבל למה שיתבאר להלן נראה דדעת מרן, שירויחו בהנחת הצדיק יפסדו מלהיות מזבח לה' ,אכן
דנדבקו האבנים ולא נבלעו כאחת ,דאל"כ ל"ש תירוצו להנ"ל הרי האבן ששם עליו יעקב ראשו לא היה מאלו
דשכב רק על מיעוטו של אבן. האבנים דא"כ הי' מועל בהם ,רק אותם אבנים שמסביב
שאותן לא הי' יכול לאוסרן דכבר נתקדשו ואין אדם
הרי מבואר מכל דברי מרן החת"ס ,דזה פשיטא לי' דגם
אוסר דבר שאינו שלו ,וגם ע"י מעילה לא יצאו לחולין
אם מעל יעקב באבנים לא יתחללו ,ודלא כדברי רבו
בפנים יפות דנקט כד"פ שהם מתחללים ,ובמנ"ח שם
37אבל מה שתי' שם דכיון דנעשו אבן אחת הרי נשתנו וממילא לא
39ראה מסילת ישרים פ"א שהביא מאבני יעקב אבינו ראי' דעילוי גדול מעל יעקב ,קשה הרי נשתנו אחרי שכבר שכב ,ומו"ר הגרמ"י רייזמן
הוא לנבראים שישמשו את הצדיק. שליט"א הציע להיפך ,דאם בשעת שכיבה לא מעל ולא השתמש כיון
40והעיר ידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א דעד כמה דל"ה שימוש דשאר האבנים הי' רק סביבו ,אז מה שנעשו אבן אחת בשעת שינה לא
לענין לאוסרו למזבח א"כ איך זה יהי' נח"ר לאבנים ,דלכאורה הם איכפ"ל דזה כבר נעשה מאליו .ויל"ע בזה.
רוצים שימוש רגיל. 38כ"ה תוס' חולין צ"א :ד"ה כתיב וראה מש"כ בזה לקמן בשם הגר"א.
כד
התורה פרשת ויצא שירת
חכמה פרשת ראה [דברים י"ב ח'] ע"פ תוספתא וירושלמי כתב דדעת הפנים יפות כרז"ה ,ובדעת החת"ס אצ"ל
דגדר הדין דאיסור הבמות תלוי אם הארון נמצא דנקט כרמ ב"ן אלא י"ל כנ"ל דרק בבנין שאני - .עוד נקט
במקומו ,דאם נמצא ארון במקומו אז נאסרו הבמות אבל החת"ס בפשיטות ,דגדרי הנאה לענין תשמיש הדיוט
בלא נמצא במקומו גם אם יש משכן שילה וכדומה מ"מ שווים לגדרי הנאה דמעילה ,ולכ"כ דמה שנשיב על הקו'
הותרו הבמות ,והביאור י"ל ע"פ משך חכמה בהקדמה איך מעל יעקב באבנים זה יתרץ דלא מקרי שימוש
לספר ויקרא לחלק בין הקרבה בביהמ"ק והקרבה בבמה, הדיוט - .רק בהא האם באמת השתמש יעקב באבנים
דבבמה כל ענינו הוא כשי' הרמב"ם בקרבנות להפריש בגדרי מעילה ותשמיש הדיוט ,בזה נקט מרן בשתי
מע"ז ואינו חביב לפני הקב"ה וליכא ריח ניחוח ,אבל אופנים .או דבאמת לא מעל ולא השתמש כיון דהי' רק
בביהמ"ק הוא כשי' הרמב"ן דהוא לתקן תיקונים גדולים במיעוט ,או דבאמת השתמש ומעל בשוגג או במזיד
וה קב"ה חפץ בו ,וא"כ י"ל דע"י הארון שהוא כח מצד פיקו"נ רק דלא נתחלל כלל כיון דהוי ככלי שרת,
התורה ,אז יש השראת השכינה בביהמ"ק ואז הקב"ה או דהטעם דהוכשר אח"כ כיון דנתערבו.
רוצה בקרבנות אבל בלי ארון אין כח התורה וליכא
השראת השכינה ודינו כבמה. עוד מבואר בדברי מרן ,דמתחלה הי' תחת ראשו רק אבן
אחת ושאר האבנים הי' סביב ראשו וכדמשמע מרש"י
ולפ"ז א"ש אצל יעקב שביארנו דהוא בחינת התורה, עה"ת ,וכדביאר מהרש"א שם וכדי שלא יהי' סתירא
ואצלו מצינו באמת ענין השראת השכינה בשכיבתו האם הניח עליו ראשו או רק שם סביב ראשו .עוד
וכמ"ש "אז חללת יצועי עלה" [לקמן מ"ט ד'] ופירש"י מבואר בדבריו דאחרי שנדבקו ,אין הפי' שנבלעו יחד
"אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהי' דרכה ונעשו כמדת אבן הראשון ,אלא כל אחד נשאר במקומו
להיות עולה על יצועי" וברש"י שבת נה[ :ד"ה חללת] ונתחברו ,ולכן שייך לומר דישן רק על מיעוטו ,והעיר
הוסיף "עד שלא נבנה אוהל מועד היתה שכינה מצוי' ידידי הרב יחזקאל רויזנבוים שליט"א דד"ז תליא באשלי
באהלי צדיקים" ובפרט למש"כ הרמב"ן בהקדמתו לספר רברבי במח' מג"א וא"ר סי' מ"ב ס"א אם מותר להפוך
שמות דכשעשו המשכן שבו אל מעלת אבותם שהי' סוד ראש הרצועה לתחתונו ,דמג"א אוסר וא"ר מוכיח
ה' על אהליהם והם הם המרכבה ,נמצא דשכיבת יעקב מאבנים דיעקב דמותר ,דאל"כ עדיין יש קנאה מי יהי'
הי' ממש בחינת השראת השכינה שהי' ע"י ארון הברית, תחת ראש יעקב ממש ,והצדיק שע"ת שם סק"א שי'
וממילא א"ש דהמקום הוצרך לקפוץ ליעקב ולא להיפך, המג"א ,די"ל דהנס הי' שנבלעו כאחת ,וכמ"ש מהרש"א
דהרי עיקרו של השראת השכינה דמקדש נובע מחמת בחי' אגדות שם וא"כ ישן על כולם בשווה .ובדברי מרן
יעקב וממילא עדיף שהמקדש יקפוץ אליו ממה שהוא נראה דנקט כשי' א"ר ,מזה דכתב דישן רק על מיעוטו
יקפוץ להמקדש .עכ"ד הג"ר מאיר צבי זצ"ל. של אבן ,וכן ממש"כ דהמריבה הי' בין השרים
והמלאכים עלי יניח צדיק את ראשי ואילו נימא דנבלעו
ולדבריו יש ליישב קו' הראשונים מדבר שנשתמש כאחת ממש ,לכאורה יתבטלו תפקידי המלאכים ומה
להדיוט ,דהנה נראה פשוט דכל עיקר קדושת המקום הרויחו ובהכרח דכל אחד נשאר במקומו אלא שנתדבקו.
והשראת השכינה נקבע גופא ע"י שכיבת יעקב אבינו, 41
ע"כ דברי החת"ס.
דאל"כ למה כ"כ חשוב להקב"ה שיעקב ישכב דוקא על
מקום קדשי הקדשים ושכל הגילוי הנורא יהי' בדוקא עיקר קדושת המקום מכוחו של יעקב
במצב של שינה 43,אלא שכיבתו של יעקב שנושא בתוכו
והנראה בעז"ה בהקדם ביאור נפלא ששמעתי בשם
גילויים עצומים ונשגבים ,וגורם לכל האבנים להתאחד,
הגה"צ רבי מאיר צבי ארנטרוי זצ"ל 42בענין שכיבת
גרם לקדושה עצומה ,וממילא איך יתכן כלל לאמר
יעקב אבינו ,וליישב קו' הרמב"ן על רש"י מה טעם יהי'
דשכיבתו על האבנים נקראת שימוש הדיוט שאסור
קפיצת המקום ליעקב ולא להיפך ,דהנה יעקב היה עיקר
להשתמש בו למזבח ושיהי' בזה מעילה ,בשעה
כוחו בתורה ,וא"כ יעקב מסמל ארון הברית ששם נמצא
ששכיבתו גופא זה מה שגרם כאן השראת השכינה
התורה ,וכמש"כ לעיל בשם אריז"ל ועוד דיעקב מדתו
וקדושת המקדש ובוודאי עליו להשתמש דוקא באבנים
נורא ונורא אותיות ארון ,וא"כ שכיבת יעקב היה בדוקא
אלו.
במ קום ארון הברית ,וכמו שהוכחנו לעיל דמקום שכיבת
וא"ש מה שאמר יעקב אבינו "ואנכי לא ידעתי" [לקמן יעקב אבינו הי' בקדש הקדשים ,והרי מבואר במשך
פסוק ט"ז] דפירש"י "אילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש
כזה" ותמוה הרי אילו לא הי' ישן כאן לא הי' זוכה 41ובשפתי צדיק אות י' הוכיח ממריבת האבנים כשי' האריז"ל הובא
במג"א סי' ח' סק"ו שלא הי' מקפיד תמיד ללבוש הטלית באותו צד ולא
כשל"ה שהקפיד לעשות עטרה לטלית ,דאל"כ מה הרוויחו בעשיית אבן
אחת הרי לא שכב רק על מקום מסויים.
43ולעיל כתבנו בשם שפת אמת באופן אחר. 42מפי בנו ידידי הג"ר אהרן שליט"א.
כה
התורה פרשת ויצא שירת
הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים וגו' לנבואה וידוע מש"א הגרי"ז בזה 44דמשמע דלא
[שם י"ח -כ"ב] איכפ"ל כל זה רק שלא יעבור על הלכה אחת ,אולם
האור החיים הקדוש כאן באמת תמה על רש"י בזה ,ולכן
הנה בביאור ענין יציקת השמן על המצבה נראה מדברי
פי' דלפני שכיבתו לא ידעתי טעם הערב שמש שלא
רש"י ורשב"ם נראה דזה הי' כמו שמן המשחה להכינו
בזמנו ,ועכשיו מובן לו דאכן יש ה' במקום הזה וה' מצוי
להקרבת קרבנות ,אף דכאן סתם רש"י בביאור יציקת
כאן יותר מכל המקומות ורצה ה' לדבר אתו ,ואילו ידע
השמן ,ובענין הנדר כתב רק "אהי' פלח עלה קדם ה'"
מקודם הי' מכין עצמו יותר .ולפ"ז יתכן לדרכינו לפרש
ולא ביאר איזה עבודה ,מ"מ ברש"י לקמן [ל"א י"ג] עה"פ
הי ינו דלפני שישן כאן לא ידע כח שכיבתו ,ואילו הי'
"אנכי הקל בית קל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי
יודע הי' מכין עצמו יותר למצב השינה ,ולפי הידיעה
שם נדר" פירש"י "משחת שם לשון ריבוי וגדולה וכו'
הקודמת בוודאי לא הי' אח"כ משתמש באבנים אלו
כך ויצק שמן על ראשה להיות משוחה למזבח אשר
למזבח ,אבל עכשיו שהבנתי שאכן יש ה' בשכיבה הזה
נדרת לי וצריך אתה לשלמו שאמרת יהי' בית אלקים
גופא דהרי הקב"ה רצה בדוקא שאשכב כאן ,אז אקח
שתקריב שם קרבנות" ובעת קיום הנדר בפרשת וישלח
מאבנים אלה דוקא כדי לקבוע מקום המקדש.
כתוב מתחלה [ל"ה א] "ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה
בית קל ושב שם ועשה שם מזבח לקל הנראה אליך ולפ"ז יש להוסיף דכאן נקבע עיקר קדושת המקדש,
בברחך מפני עשו אחיך" הרי דהקב"ה רצה שיעשה ולזה הקים המצבה ,ולכן הי' צריך להקפיד שיהי' ביום,
מזבח ,וכ"כ בפסוק ז' "ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל וכתבו המשך חכמה והפנים יפות [פסוק י"ח] דזה כיון
בית קל כי שם נגלו אליו האלקים בברחו מפני אחיו", דאין בונין מקדש בלילה ,ותמוה דאי מצד בנין מזבח
אולם לקמן אחרי שהתגלה לו הקב"ה כתוב פסוק י"ד אתינן עלה ,מנ"ל דבניית מזבח צריך דוקא יום ,ובאמת
"ויצב שם מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך בערוך לנר [סוכה מא .ד"ה אי] פשיטא לי' דאין לו דין בנין
עלי' נסך ויצק עלי' שמן" ומשמע דזה הי' קיום הנדר. מקדש ,ואולי תלוי אי כלי המקדש הוא בכלל מצות בנין
וצ"ע הרי כבר בנה מזבח מקודם ול"ל מצבה ,ואם זהו מקדש עי' ספר המצוות להרמב"ם מ"ע כ' וברמב"ן מ"ע
קיום הנדר ל"ל לעשות מזבח והרי הקב"ה תבע ממנו ל"ג אבל להנ"ל א"ש ,דכאן אינו דין מזבח כלל רק
לבנות מזבח ולא מצבה ,וגם הנדר שלו הי' שיעשה קביעות מקום מקדש וקדש הקדשים ,וזה עיקר בנין
מזבח להקריב קרבנות ולא מוזכר שהקריב קרבנות על ביהמ"ק וכ"כ בספר משנת חיים סי' ק'.
המזבח ,ואולי התקיים ע"י ניסוך היין והשמן וצ"ע .גם
ברש"י פרשת ויצא משמע דמשח המצבה גופא כדי שוב הראני אאמו"ר שליט"א לדברי הג"ר חיים קויפמן
להקריב עליו קרבנות ,ולא משמע דהקיום יהי' ע"י ניסוך זצ"ל בספרו משחת שמן סי' מ"ג שהאריך בענין הקושיא
יין ושמן .וגם למה רק אחרי שהתגלה לו הקב"ה עשה דשימוש הדיוט ,והביא כל התירוצים הנאמרים בזה ,ועל
המצבה והמזבח עשה מיד[ .ומש"כ המשך חכמה דזה מתאים תי' החת"ס דהי' רק מיעוטו של אבן הקשה דל"ש ביטול
רק לשי' הרמב"ן לקמן] ברוב דהוי חפצא אחת וקישר זה לנושא של השערי
תשובה [או"ח סי' מ"ב סק"ב] אי שייך החפצא אחת לחלק
וי"ל כמש"כ בש"ך עה"ת פ' וישלח שם דע"י שהי' לו דראש זה קדוש מקצה האחר.
שבטי קה רצה הקב"ה שיהי' של אבנים הרבה ,ולפני
שהתגלה לו הקב"ה הי' רק הכנה ,ואז גילה לו הקב"ה ובסוף דבריו הביא מספר נועם שיח מהג"ר שניאור
שמסכים בדבר ושינה לו שמו ,ואז הי' יכול לקיים נדרו קוטלר זצ"ל לתרץ ,דכיון דמשכן הוא המשך לבחינת
בשלימות ועשאו למזבח זה מצבה וקיום גמור עי"ש. האבות וכדברי רמב"ן הנ"ל ממילא כל השתמשות של
יעקב באבן ל"ה שימוש הדיוט אלא כל פעולה הי'
והנה רמב"ן [לקמן פסוק י"ח] כתב דמצבה אבן אחת בחינה של מקדש ,וזה כדברינו לעיל ,אלא שאנו הוספנו
והמזבח אבנים הרבה ,והמצבה זה לנסך יין ושמן לא דדוקא כאן הי' נצרך שכיבת יעקב לקבוע קדושת הארון
לעולה ולא לזבח והמזבח להעלות עליו עולה ושלמים, והקדש ,ממילא וודאי ל"ש בזה שימוש הדיוט ולא
ובבואם לארץ נאסר המצבה והשאיר המזבח גם ליין מעילה.
ושמן .ולדבריו ,יציקת השמן דכאן לא הי' כדי למושחה,
רק כבר עכשיו הי' השמן לקרבן ,ויתכן דמעולם לא העמדת המצבה ונדרו של יעקב
קיבל להקריב קרבן רק קיבל שהמקום הזה יהי' בית וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן וגו' וישם
אלקים ,כדפי' רמב"ן "אעבוד ה' המיוחד בארץ הנבחרת אותה מצבה ויצק שמן על ראשה וגו' והאבן
במקום האבן הזאת שתהי' לי לבית אלקים ושם אוציא
את המעשר" היינו שיעשנו כמו בית מקדש או ביהמ"ד,
44ראה רשימות תלמידים מרן הגרי"ז כאן אריכות ביסוד זה דשום דבר
לא שווה לעומת חשש מכשול הלכה אחת.
כו
התורה פרשת ויצא שירת
כ' שזה המשך למש"כ יהי' בית אלקים שזה מקום קבוע היינו מקום שיעבוד להקב"ה ולא למקום הקרבת
לתפלתי" ,ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי בממון קרבנות דוקא.
לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה' ,ולהיות לוי
עשירי דרך דרש כי אין בתורה שיתן האדם מעשר בניו וחזר ע"ז הרמב"ן להלן [ל"א י"ג] דהקב"ה תבע אותו
רק מעשר בקר צאן ותבואה" מבואר מדבריו דלפי שיגיע לשם לעבוד שם הקב"ה ולהיות לך האבן בית
פשוטו הכוונה לכל מה שנקרא מעשר בתורה כמו אלקים .אולם בפרשת וישלח כשצוהו הקב"ה לבנות
"מעשר בהמה ומעשר דגן" רק שיש דרש בחז"ל דקאי מזבח והכין עצמו בטהרה כתב הרמב"ן דזה הי' כדי
גם על מעשר של בניו ,וכוונתו למשנ"ת בתנחומא לעבוד את ה' ולהקריב לפניו קרבן ,משמע דמטרת
ששאל מין א' לר' יהושע בן לוי אמריתו דיעקב היה המזבח הי' בשביל קרבן ,ובפסוק ויצב יעקב מצבה וגו'
אמיתי והיכן מצינו שנתן מעשר מבניו ,א"ל ר' יהושע פי' הכוונה דכבר הציב בפעם הראשונה מצבה ונסך עלי'
מצינו שנתן לוי והקדישו לשמים ,ואף שלוי לא הי' עתה נסך ויצק עלי' שמן .וא"ש לדברינו ,דלא הי' שום
עשירי ,אבל יעקב הכניסם לדיר להתעשר כמו טלאים ענין לעשות עוה"פ מצבה ,וקיום הנדר הי' בעבודת ה'
והכניסם דרך תולדותם 46וכשהוציאן נמצא אותו שנכנס באופן כללי ובבניית מזבח להקריב קרבן אבל המצבה
45
ראשון יצא אחרון ולכן היה בנימין ראשון ולוי היה שבנה אז לא הי' להכנת הקרבת הקרבן.
עשירי[ .עי' לקמן עפ"י רש"ר הירש למה הפרישם כצורת מעשר ויתכן ,דכ"ז תלוי בשאלה הנ"ל באיזה מקום הי' יעקב,
בהמה] ובמדרש כאן [ב"ר ע ז] שכותי אחד שאל את רבי דאם נפרש ששכב במקום המזבח ושמה בנה המצבה אז
מאיר שאיך י"ל על יעקב אבינו תתן אמת ליעקב הרי לא מסתבר כשי' רש"י דקיום נדרו הי' להעמיד מקום
קיים דברו להפריש מעשר ,שאף שהפריש שבטו של לוי הקרבת קרבנות ,וזה דוקא במקום המזבח ושם הי'
אחד מעשרה ,אבל הרי יש עוד שני שבטים וענה לו ר"מ המקום שנגלה אליו הקב"ה .אבל אי נפרש ששכב
שבאמת יש י"ד ביחד עם אפרים ומנשה ,רק כיון שיש במקום קודש הקדשים ,י"ל שלא קבע שם מקום מזבח
ארבע בכורים מארבע נשיו ,והם בלא"ה קדושים להקרבה רק העיקר שהעמיד מצבה לסמן שמקום זה
בקדושת בכור ואינם נכללים במנין ,ונשארו רק עשרה. יהי' מקום קדוש ומוכן לעבודת ה' ,וזה הי' עיקר הנדר,
ובראשונים כאן [מושב זקנים] הביאו שי"מ שלא מנה כלל ורק שחלק מכל הנדר הי' גם הקרבת קרבן ובניית מזבח
מנשה ואפרים גם לא מנה ארבע בכורים ונשארו רק אבל ק"ק ומקום הארון ,הוא שורש ועיקר לכל עבודת
שמונה ,ובנימין אחרון ואח"כ התחיל שוב עם שמעון ביהמ"ק ולכן דוקא שם נגלה אליו הקב"ה.
ונמצא לוי עשירי .וע"ע פרקי דר"א פל"ז כשרצה יעקב
לעבור את מעבר יבק ולהתעכב שם ,אמר לו המלאך ,לא *ביאור הבטחת יעקב לתת מעשר
כך אמרת לי עשר אעשרנו לך מה עשה יעקב ,לקח את והאבן הזאת וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו
כל מקנה קנינו שהביא מפדן ארם ,והיו חמשת אלפים לך [שם כב]
וחמש מאות צאן ,ועוד אמר המלאך ליעקב ,והלא יש לך
בנים ולא עשרת אותם לי ,מה עשה יעקב ,הפריש הנה לא נתפרש מה בדיוק יעשה בכל מה שמפריש למי
ארבעה בכורות לארבע אמהות ,ונשתיירו שמונה. יתן אותה .עוד צ"ב אי כוונתו למעשר דגן או מעשר
התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו ,ועוד התחיל בהמה מה חידש כאן יעקב הרי בלא"ה קיימו האבות
משמעון וגמר בלוי ,ועלה לוי מעשר קדש לה' ,שנאמר כה"ת כולה עד שלא ניתנה ובפרט ענין מעשרות שכ'
[ויקרא כז ,לב] העשירי יהיה קדש לה' .רבי ישמעאל ברמב"ם פ"ט ממלכים ה"א שיצחק כבר תיקנה ולראב"ד
אומר ,כל הבכורות כשהן בשמירת העין חייבין להתעשר שם גם אברהם כבר הפריש כדחזינן במה שנתן למלכי
מעשר 47 ,ולא עשר יעקב אלא למפרע .התחיל מבנימין צדק עי"ש בנו"כ ביאור המח' ,אבל עכ"פ ענין
המעשרות כבר נהגו אברהם ויצחק וא"כ בוודאי המשיך
בזה יעקב ,וא"כ איך תלה נתינת המעשרות באם הקב"ה
46הראני אאמו"ר שליט"א מש"כ בפרדס יוסף אות ט"ו שהעתיק מבעלי
התוס' שהי' להם גירסא כאן "דברניות הן" וי"א שזה ט"ס ושייך לקמן, יציל אותו מן הצרה ,הרי זה שייך רק אם מחייב עצמו
והביא מש"כ בקובץ קול תורה [חוברת י"א סי' כ"ו] הכוונה שעשה במשהו שלא הי' עושה בלעדיו.
יעקב מבניו כטלאים ,והכניסם דרך תולדותם ראובן שמעון לוי יהודה
דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין ,והעמידן זה אחר זה
בפנים ואחר כך הוציאם לחוץ ג"כ זה אחר זה לעשרם ,והנכנס אחרון ורשב"ם כ' "להקריב לפניך עולה" וא"כ לכאורה זה רק
בנימין יצא ראשון ,ואחר כך יוסף זבולון יששכר אשר גד נפתלי דן מעשר של בהמות והרי כ' "וכל אשר תתן לי" ואולי ר"ל
יהודה לוי ,והיה לוי עשירי והקדישו לשמים ,דברניות היו מלשון ברא שימכור את המעשר ועם הכסף יקנה קרבנות .ואבן עזרא
חוץ ,דחיצוניות היו הטלאים ,שהמעשר ניטל מן היוצאות לחוץ ולא מן
פנימיות שבדיר ,ואלו היה מעשר מן הפנימיות אז היה זבולון עשירי
ולא לוי. 45אולם עי' משך חכמה דהמזבח הי' לקיום דין המצבה אלא שנעשה
47בהגהות רד"ל הביא פי' זית רענן שבכור שהבעלים שומרים אותו שנוי להקב"ה באותו זמן ולכן שינה למזבח ומש"כ אח"כ מצבה הוא
כגון שהוא ממון בעלים חייב להתעשר ,ובכור אדם הוי דומיא דממון בלשון עבר וכרמב"ן.
כז
התורה פרשת ויצא שירת
בדברי דוד דמה שחידש כאן יעקב בנתינת מעשר הוא שבמעי אמו ,ועלה לוי קדש לה' ,ועליו הכתוב אומר
שמן הדין א"צ ליתן רק מה שהוא גידולי קרקע ולא העשירי יהיה קדש לה' .ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי
משאר דברים ,וכאן אמר 'כל אשר תתן לי' אפילו מה והעלהו לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע זה גורלך וחלק
שהוא פטור מן הדין אני אתן מעשר .עוד תי' דעני פטור מעשרך ,ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בני לוי משרתים
מלתת מעשר מדמאי ולזה אמר אפי' אם לא יתן לי רק לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים 48 .אמר מיכאל לפני
לחם לאכול כדי חיותי ,וכן בגד ללבוש ,ממילא אני הוא הקב"ה רבון כל העולמים ,המשרתים למלך אינו נותן
במדרגת עניים והיינו 'כל אשר תתן לי' לחיותי לבד להם טרף מזונם ,לפיכך נתן להם לבני לוי כל קדש
אפ"ה 'עשר אעשרנו' ,כפל לשון דהיינו דמאי שכבר שעלה לשמו ,שנאמר אשי ה' ונחלתו יאכלון".
ניתן ממנו מעשר דרוב ע"ה מעשרין הן ואני עני אפ"ה
אתן אותו. עכ"פ מבואר שלפשוטו של מקרא הבטיח יעקב רק
הפרשת דגן ובהמה ,רק בפנימיות הבטיח להפריש כל
*יעקב תיקן מעשר כספים מה שיש לו ממש אפי' את בניו .גם ברש"י לקמן לב יד
מבואר דפסוק זה קאי עכ"פ על מעשר בהמה ,שבמש"כ
והנה בדעת זקנים מבעה"ת הביא בשם מדרש "יעקב תקן
ויקח מן הבא בידו כ' "מן החולין שנטל מעשר כד"א
לתת מעשר מן הממון" לפ"ז הגדרת החידוש של יעקב
עשר אעשרנו לך והדר לקח מנחה".
אבינו הוא שהוסיף על מעשר בהמה ודגן את הפרשת
הממון ,דהיינו כל המקנה והרכוש והכסף שיהי' לו מכל ובאמת במושב זקנים כ' לתמוה דאיזה חידוש הוא אם
אלו יפריש מעשר .וא"כ זה סמך לענין מעשר כספים. מבטיח סתם לתת מעשר ,ולזה תי' שכך אמר יעקב ,אם
וסמך לזה מצינו בגמ' כתובות נ :דילפי' ממה שכפל יהיה אלהים עמדי "אז אתן לו מעשר מכל דבר ,אפי'
יעקב עשר אעשרנו לך שהבטיח לתת חומש וש"מ מהתבשיל שהיה אוכל בכל יום יתן ממנו מעשר ואפי' מן
שהמבזבז לצדקה לא יבזבז יותר מחומש [ובבעל הטורים הבנים" א"כ זה גופא הי' הנדר שיוסיף להפריש מעשר
עשר אעשרנו .בגימטריא זה כל המבזבז אל יבזבז ביותר מחומש] מכל דבר קטן וגדול בין מתבשיל בין מבנים .וכ"כ הט"ז
הרי שבכסף לצדקה עסקינן ,ואם נתחדש כאן ענין מעשר
כספים א"ש דממנו ילפי' גם להוצאת כסף לצדקה בעלים וחייב להתעשר ,אולם עי' בכורות נג :דלריה"ג שקק"ל ממון
ששניהם ענינם הוצאת ממון למצוה ,וכן ילפי' מזה בעלים בעי קראי לפטור קדשים ממעשר ,והציע רד"ל לבאר כוונת הזית
רענן כשנולד בכור ומומו עמו ,דכיון שממון כהן הוא נכנס לדיר
להוצאת כסף לכל דבר מצוה וכמבואר בשו"ע סי' תרנ"ו, להתעשר דהרי גם בעלי מומין חייבין משער בהמה כמבואר בבכורות
דזה בנין לכל הוצאת ממון למצוה ,ולפי דרש חז"ל נז .וא"כ בכור אדם דלא חזי להקרבה ולעולם הוא כבעל מום לגבי
מזבח ,הרי הוא לעולם כבשמירת הבעלים שאין ניתן לכהן ,וראוי
בכתובות דמרומז כאן הוספת חומש כתב החיד"א להתחייב במעשר ,או יש לגרוס כאן "כשאינן בשמירת העין" ור"ל
בספרו נחל קדומים אות ז ליישב מה שהוסיף יעקב על כשאין צריך להשמר מהן באיסור הנאה וגיזה ועבודה ,וכגון בכור אדם
שמותר בגיזה ועבודה כמבואר בכורות ט :ולכן אין שם קדושה עליהן
מה שכבר נתחייב במעשר מדין תורת המנהגות שכבר שלא יתחייבו במעשר לענין נדר יעקב דכל אשר תתן לי אעשרנו,
נהגו בו אבותיו ,בזה שהוסיף לתת חומש ,וזה"פ "לך" שבכללו אף נפשות אדם .והר"מ ברלין פירש בכורות שהן בשמירת
העין ,הוא כינוי לבכור שוטה מאם ולא מאב ,שאינו בכור לנחלה ולא
דאף שאני מוסיף תוספת מרובה ובתוספת שרי על מנת מסי רוקי' לעין ,כדאיתא בב"ב קכו :ונשמרין מלהשתמש בו לרפואת
לקבל פרס מ"מ אני דעתי הכל לשמך ולזכרך. העין (וגם לדבריו נוח היה לגרוס כשאינן בשמירת העין ,ור"ל שאין
רוקו שמירה ורפואה לעין) ,ובכור כזה לא היה ראוי לעבודה כשהיה
בבכורות ,ולכן הן בכלל חיוב מעשר בנדר יעקב .והשיג עליו הרד"ל
*החומש היה אהרן או יששכר דוודאי בכורות שנתקדשו לעבודה ג"כ בפטר רחם היה תלוי כמבואר
בפ' במדבר.
ובענין כפל המעשר שזה חומש כ' האלשיך שהי' זה 48פי' רד"ל עפי"ז מש"כ [שמות לב ,כט] ולתת עליכם היום ברכה,
נוגע גם למעשר מן הבנים שלבד ממה שמפריש את לוי שביום הזה של עגל שנדחו הבכורים מעבודה ונתקדשו הלוים יתן
להיות מעשר לה' וכנ"ל עוד יפריש גדר מעשר מן עליכם ה' את הברכה שבירך מכבר לשבט לוי שיהיו משרתים לפניו,
וצ"ב הרי יעקב הפרישו מיד לה' ונראה שגם הרבה לפני שנבחרו לשרת
המעשר כתרומת מעשר וזה קאי על אהרן הכהן ,שהיה בחטא העגל כבר היו מיוחדים ,והרי חזינן שהם לא נתפתו לעבוד
כהן במקום משה שהוא עשירי דהיינו לבני ושמעי עמרם לפרעה והלכו אחרי משה בקריאתו מי לה' אלי ,ובהכרח שיעקב אבינו
כבר חינך את לוי מצעירותו שהוא מיוחד וקודש לה' ועליו להיות שונה,
ויצהר וחברון ועוזיאל מחלי ומושי אהרן משה .והחת"ס ומזה גופא נצמח כל המעלה של שבט לוי ,ולכ' גם לולא חטא העגל
בתורת משה הביא בשם מדרש הנעלם ,עשר ,זה לוי, והי' העבודה בבכורות היה שבט לוי מובדל לה' באיזה מובן .והנה יתכן
דמה שחיזק יותר את שבט לוי במצרים כיון שלוי האריך ימים יותר
אעשרנו ,זה יששכר ,לך ,לשמך .ופי' החת"ס ע"פ דברי מכולם כמ"ש רש"י פ' וארא [שמות ו טז] ולכן הי' להם דוגמא אישית
חז"ל שהבאנו לעיל שיעקב הפריש את לוי בתורת מעשר וכן הוא הזהיר אותם יותר שלא להתערב בגוים ,אבל זה גופא שהאריך
ימים הציע באילת השחר שם ע"פ מש"כ בספר חסידים (אות ר"י) אם
ע"פ חשבון ניכוי הבכורים ,וזה הרי רק מעשר ויעקב ראית ת"ח שהאריך ימים ,דע לך שהוסיף דקדוקים על חבירו דברים
וודאי הפריש חומש כמרומז בדבריו ,נמצא אם הוא חוזר שאינם כתובים בתורה ,שהרי בפירוש אמרו במסכת מגילה כח .למה
ומונה שוב כסדר תולדותם בלי הבכורים ובלי לוי, הארכת ימים וכו' ,ואין שם דבר אחד מן התורה אלא דקדוקים של
סברא שאינם של תורה עכ"ל ,וא"כ י"ל דע"י שקיבל לוי חינוך מיוחד
שמעון יהודה נפתלי אשר יששכר ,נמצא שהוא מעשר הי' זהיר ביותר בחומרות ודיקדוקים וממילא האריך ימים יותר והי' לזה
השפעה על כל השבט.
כח
התורה פרשת ויצא שירת
להורות שאינו מרגיש שהדבר מובן מאליו 50רק שכל החומש וא"כ יששכר הוא החומש ,והנה לוי נקרא כן
יום ויום וכל נשימה ונשימה תהלל קה51 . קיבל כ"ד מתנות כהונה [רש"י כ"ט ל"ד] ויששכר שהוא
החומש מרמז על התורה כמ"ש ומבני יששכר יודעי
ולפ"ז י"ל דזה מה שבא יעקב לומר וכל אשר תתן לי בינה [דה"א י"ב ל"ב] והוא נכתר במ"ח מעלות התורה,
עשר אעשרנו היינו שלא אפריש סתם באופן כללי אחד ואם נצרף כ"ד עם מ"ח עולה לגמטרי' ע"ב שהוא שם
מעשירי רק שיהי' הרבה עשירויות ע"י שאתנהג בכל הקדוש (יו"ד ה"י וי"ו ה"י) ,וזה"פ במדרש עשר זה לוי,
רכושי כענין מעשר בהמה שאכניס אותם למנין והעשירי אעשרנו זה יששכר ,לך לשמך .ועד"ז כ' חיד"א בספרו
אפריש למעשר ולזה אזכור תמיד שכל רכושי מהקב"ה, פני דוד פ' בהעלתך שלוי הוא המעשר ויששכר הי'
ולכן גם ההפרשה מבניו עשה דרך מנין כמעשר בהמה החומש.
והכניסם ממש לדיר ,ובדוקא הוציאם בצורה אחרת שלא
לפי סדר תולדותם שיזכור שהיה ההפרשה כצורת מעשר *בכור הוא הראשית ומעשר הוא המשלים
בהמה.
ויל"פ עוד בהדגשתו עשר אעשרנו לך וכן במה שהפריש
ויש לצרף כאן דברי השפ"א שנת תרמ"ג וז"ל "עשר מעשר מבניו ע"י הכנסתם לדיר כמו מעשר בהמה ,ע"פ
אעשרנו לך .פי' שיהי' הכל מקושר בכח המעשר .כי דבריו הנפלאים של רש"ר הירש בפ' לך לך [לעיל יד כ]
הקב"ה נתן מצות המעשר כדי להיות חלק לקדושה בכל בהגדרת ענין "מעשר" שאין היא מציינת את החלק
הדברים ועי"ז נמשך קדושה לכל המשויר .והצדיק העשירי - 1/10אלא את העשירי המסכם המשלים
שמבטל הכל אל המעשר והחלק גבוה חשוב אצלו יותר למניין עשרה .ואכן רואים אנחנו במעשר בהמה,
מהשאר לכן נכלל הכל בהמעשר וז"ש עשר אעשרנו ש"מעשר" איננו רק חלק עשירי " 1/10העשירי" העובר
וכ"כ עשר תעשר והבן". תחת השבט הוא "חלק עשירי" מאליו הוא המשלים
למניין עשרה ,והוא הנקרא "מעשר" דהיינו המשלים את
*למי נתן יעקב את מעשרותיו הכלל .ואף שדין זה נאמר רק במעשר בהמה אולם יש
והנה יל"ע למי הי' יעקב נותן את המעשר של נכסיו, להוכיח מלשון הדין המרבה במעשרות ...מעשרותיו
ולפי' רשב"ם זה מיועד לקרבנות וכ"כ הנצי"ב בהעמק מקולקלין" [תוספתא דמאי ח ,י] -שהיו נוהגים כן גם
דבר בפי' ראשון ,ובאבן עזרא כתב "למי שהוא ראוי בגידולי קרקע ,שלא היו מודדים את כל הכמות וחוזרים
לקחתו לכבוד ה'" ורד"ק כתב "לאנשים יראי אלקים וקוראים שם על החלק העשירי 1/10אלא היו קוראים
ועובדים אותו" ולשון רמב"ן בפ' תולדות [לעיל כו ה] שם מעשר על כל מידה עשירית ,הגם שזה לא מעכב.
במה שדרשו אצל יצחק "במאה שערים" שמדדוה ועומק הענין בזה דהנה חובה על האדם לזכור תמיד
למעשרות "כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות שכל רכושו הוא מידי ה' ,ועליו לזכור זאת גם אחרי
לעניים ,או לכהני ה' ,כגון שם ועבר ותלמידיהם ,כענין שזכה בו ולזה מפרישים שתי הפרשות ,מפרישים
והוא כהן לאל עליון" .והגר"י קמינצקי זצ"ל בספרו אמת "ראשית" בכור ,ביכורים ,תרומה ,ומפרישים אחרית,
ליעקב כ' שזה המשך למש"כ יהי' בית אלקים דהיינו סוף דבר מעשר .לב האדם עודנו נכנע בהינתן לו
מקום מיוחד לעבודה כמבואר בספר שופטים י"ז פ"ה הפרוטה הראשונה עודנו זוכר את הלקח שקדם ,עודנו
אצל מיכה ,וכוונת יעקב היתה שיהיה כאן מקום מיוחד מודה שפרוטה זו היא מידי ה' אך כסבור הוא,
לעבודה ,וגם כהן מיוחד לעבודה ,וכיון שהכהן היה שהעשירי ,המאה והאלף הם תוצאה טבעית של תשעה,
מקבל שכרו מהבאים לבית זה לכן מכל אשר יתן לו ד' תשעים ותשעה וכו' שקדמו .ולזה מצות מעשר באה
יעשר לעבודה זו ,וכמו שאברהם נתן למלכי צדק. להזכיר שגם העשירי ,המאה והאלף ניתנו מידי ה'
והנצי"ב בהעמק דבר דיותר נכון לפרש יהיה בית אלהים בהשגחתו הפרטית .עכ"ד רש"ר הירש 49.ושתי בחינות
אלו בכור ומעשר הוא עבודה גדולה לכל החיים,
מתחלה כשמקבל דבר חדש שהי' מצפה לו יש להודות
50ובלע"ז Its not taken for granted להקב"ה בבחינת בכור ,ואח"כ כשכבר עובר הרבה זמן
51בימים אלו מסיימים כלל ישראל מס' בכורות בדף היומי וסימנא ומתרגל לבריאות ופרנסה ונחת וכל כיו"ב ויש לו
מילתא שהתחלת המסכת ועיקרה הוא בעניני בכורות והסיום וההשלמה
של המס' הוא בענין מעשר בהמה לחבר ראשית ואחרית .ובפשוטו מה הרגשה שהדברים ממשיכים כבר מאיליו ואין סבה
שמעשר בהמה כל ול במס' בכורות כיון ששניהם אין עיקר קדושתם בנוי שיעצור אז יש לו להודות להקב"ה בבחינת מעשר
על ההקרבה שבו ,דבכור עיקרה מתנות כהונה גם בע"מ רק שאם הוא
תמים יש להקריבה ומעשר בעיקר הוא הפרשה לה' מממונו וחלה גם על
בע"מ ואסור בגיזה ועבודה כמבואר סו"פ בחקותי ונאכל במומו 49אולם הגר"י קמינצקי בספרו אמת ליעקב דקדק ממש"כ התרגום וכל
לבעלים ושניהם עיקר הקרבתם לא כתוב בספר ויקרא רק בפ' קרח ,וכן די תתן לי חד מן עשרא אפרשנה קדמך ,ולא תרגם "מעשרא" וכ"ה אצל
פסח הוא כן ולכן בכור ומעשר ופסח כלולים יחד רק שפסח יש לו מס' אברהם אבינו ,וכו' ,וביאר שרק אחר שנעשו דיני מעשרות מן התורה
בפנ"ע מחת רוב דיניו גם בחלק היו"ט. נעשה המופרש חפצא של מעשר ,משא"כ בימי יעקב ואברהם היה זה
פשוט חלק עשירית.
כט
התורה פרשת ויצא שירת
עניים ויסוד חיובה מחמת צרכי עניים ושיעור נתינתה מקום תלמוד תורה שילמוד שמה תלמוד ,וע"ז כתיב
משתנה כפי השגת ידו שאם ידו משגת יתן לפי צורך להלן ל"ה י"ג י"ד אשר דבר אתו כמש"כ שם דזה הלשון
העניים וכשאין ידו משגת כ"כ מצוה מן המובחר לתת משמע דוקא תורה שבע"פ הוא תלמוד ,ומש"ה סיים
חומש ,ומדה בינונית א' מעשרה מהכנסותיו ,ופחות מזה עשר אעשרנו לך ,כמו דכתיב עשר תעשר וגו' למען
הוא עין רעה ,וחובה גמורה לא לפחות משלישית השקל תלמד ליראה ,ופירשו חז"ל בשביל תלמוד ויראה .ולפ"ז
לשנה ,וכ"ז שיעורים במ"ע דאורייתא של צדקה ,אבל המעשר שיעקב אבינו הבטיח כאן הי' להחזקת תורה.
מעשר כספים אין חיובו משום צורך העני רק הוא חיוב ולד' החת"ס הנ"ל שמן הבנים הפריש לוי לעבודה
שחל על הממון שיופרש ממנו למעשר כמו הפרשת ויששכר לתורה י"ל שבמקביל לזה הפריש מממונו גם
תרומות ומעשרות מן התבואה 52וא"כ יתכן שאינו רק לעובדי ה' וגם לת"ת.
מנהג ,ולכן דנו הפוסקים אם יכול להשתמש בכספי
מעשר לשאר מצוות .אלא שהביא השבות יעקב שכבר והנה בפסיקתא דרב כהנא פיסקא י עה"פ עשר תעשר
העיר גיסו מהר"ד אופנהיים בתשובת חות יאיר סי' רכ"ד הובא הפסוק [במשלי ו כ] "נצור בני מצות אביך ואל
ממש"כ התוס' בתענית ט .ד"ה עשר תעשר בשם ספרי תטוש תורת אמך" א"ר חונה אבות הראשונים הפרישו
עה"פ עשר תעשר את כל תבואת זרעך ,דילפי' ממש"כ תרומה ומעשרות .אברהם הפריש תרומה גדולה ,שנא'
"את כל" שלבד ממעשר דגן יש להפריש גם מרבית הרימותי ידי אל י"י ואין הרמה אלא תרומה ,..יצחק
ופרקמטיא וכל שאר רווחים ,דמשמע שיש לו סמך ורמז הפריש מעשר שני ,ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' יעקב
מן התורה ,אולם יש לדחות דהוא רק אסמכתא בעלמא הפריש מעשר ראשון דכתיב וכל אשר תתן לי עשר
ולא חש לה הב"ח כיון שאינו מפורש בש"ס שלנו ,וכן אעשרנו לך ומבואר שיעקב הוסיף ענין מעשר ראשון,
משמעות גדולי פוסקים ראשונים שהשמיטו דין מעשר והנה מעשר ראשון מיועד ללוים שהם משרתי ה' וא"כ
עני בזמן הזה לענין כספים משמע דליכא חיוב מדרבנן י"ל שבזמנו שעדיין לא הי' בית המקדש הי' נותנו
מדינא כלל ,ומוכח כן דאל"כ יהי' מעשר כספים דרבנן לעובדי ה' ולומד תורה שזה כענין שבט לוי.
חמור ממעשר דגן דאורייתא שאינו מחוייב רק בשנה *האם מעשר כספים חיובו כמעשר עני
השלישית ומעשר כספים כל שנה ,והלא כל דתקון רבנן
כעין דאורייתא תקון ומוכרח שהוא רק מנהג בעלמא והנה למשנ"ת במדרש שהובא בראשונים תיקן יעקב
ולכן לא נהגו כן בכל המקומות ,אכן במקום שנתפשט מעשר על הממון ,וא"כ זה כענין מעשר כספים ,והנה
המנהג או מי שרוצה להחמיר על עצמו ונוהג להפריש נחלקו הב"ח וחתנו הט"ז במקור חובת מעשר כספים
מעשר ודאי כוונתו שיהא לו דין מעשר עני גמור ולכ"פ דדעת הב"ח ביו"ד בסו"ס של"א שאינו לא מה"ת ולא
הרמ"א בשם מהרי"ל דאין לעשות ממעשר דבר מצוה מדרבנן ,וא"כ לא דמי למעשר עני מן הדגן שאין לפרוע
כגון נרות לביה"כ או שאר מצות רק יתן לעניים. בו חובות אחרים שיש לו לצדקה שבזה מפסיד לעני
שהיו מקבלים ממנו בלא"ה מצד חובת צדקה או מן
ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' של"ד כ' דאין ללמוד הקופה ,אבל מעשר כספים מן הריווח שהי' לו יכול
מיעקב שנדר כן רק בשביל צרה ,ואברהם אולי עשה כן לפרוע כל החובות שלו לצדקה העיקר שיגיע לעניים,
רק לכבוד מלכי צדק שהוציא לחם ויין ,ותלי לה במח' אבל הט"ז שם בסקל"ב תמה עליו שהרי בריש סי' רמ"ט
רמב"ם וראב"ד פ"ט מהלכות מלכים ה"א אי אברהם כ' בטור ושו"ע ששיעור חובת צדקה מצוה מן המובחר
הפריש מעשר מממונו ,דלרמב"ם שלא הפריש רק יצחק הוא לתת חומש ומדה בינונית הוא אחד מעשרה,
הפריש מן הדגן ,מוכח דמעשר כספים גם לדורות אינו ומבואר בירושלמי פאה שנה ראשונה חומש מהקרן
אלא מנהג דאל "ה הרי קיים אברהם גם מצוה דרבנן, מכאן ואילך חומש מהריוח בכל שנה וה"ה לענין מעשר
ולכן השמיט הרמב"ם דברי הספרי הנ"ל ולראב"ד הרי שהוא חיוב גמור ,וברמ"א שם בשם שמהרי"ל
שאברהם הפריש מעשר ,י"ל שזה מצוה דרבנן וזה דעת שמעשר כספים לעניים דוקא ולכן יש לנו ללמוד כל דיני
הספרי ,ועי"ש עוד שאולי רק דוד השתבח בעצמו שנהג מעשר כספים ממעשר עני של תבואה ,וכיון שהשו"ע
לגמרי מעשר כספים ושזה"פ במדרש דתורת אביך קאי השמיטו [כמו שהעיר הרמ"א שהרי יש ללמוד ממעשר עני
על תרומות ומעשרות של דגן שנהגו בה האבות ושזה להרבה דיני צדקה ויתכן שהשו"ע סמך עצמו על הל' צדקה] לכן
חיוב לדורות ואל תטוש תורת אמך קאי על מעשר השלימו הט"ז מדברי הטור וממנו יש ללמוד גם למעשר
כספים שדיניהם שוים.
52ולמתבונן זה שתי פרשיות בפ' ראה מתחלה [יד כב] כתוב עשר ובשו"ת שבות יעקב סי' פ"ה הצדיק שיטת הב"ח וכנראה
תעשר וגו' כל עניני מעשרות ושם נרמז מעשר כספים כמו שיתבאר
לקמן ,ואח"כ [טו א] יש פ' שמיטת כספים שבתוכה יש מ"ע ול"ת של כן נקטו רוב הפוסקים ,דאין ראי' כלל מסי' רמ"ט דהתם
צדקה שהתורה מרחיבה בה בדאגת צרכי העני ,והשכר למי שזהיר בו איירי בחובת צדקה דאורייתא שחל על הגברא בקיימי
והעונש למי שנמנע ממנו.
ל
התורה פרשת ויצא שירת
שהפרישו ישראל מתבואותיהם שני מעשרות בכל שנה בב' כספים שנשאר רק בגדר מנהג ,וסיים "ואמרו ז"ל כ"מ
ראשונות של שמטה מעשר ראשון ושני ובשנה השלישית שהלכה רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר וכפי הידוע
והשישית מעשר ראשון ומעשר עני] ונכון לחלקם לחצאין מדור דור אך ורק מיעוטין הן יחידי סגולה שנוהגים בו
באופן זה היינו מעשר אחד לבעלי תורה כי הוא דומיא בזה"ז ולא רובא דעלמא ועכ"פ מי שמנהג אבותיו בידו
ד מעשר ראשון הניתן לכהנים ולוים למען יחזקו בתורת אל תטוש תורת אמך כתיב".
ה' וכנ"ל ,ומעשר שני לשאר צרכי מצוה וכעי"ז מצא
בשטמ"ק הנ"ל. *מעשר כספים מיועד לעמילי תורה
והנה אי נצרף כל מה שנתבאר ביחד ,מש"כ במדרש והנה אם נבוא לדון למי עדיף לתת מעשר כספים הרי
שיעקב הוא זה שתיקן מעשר ממון ,ומש"כ בפסיקתא בפשוטו הוא לסתם עניים וכמו כל צדקה ומעשר עני
"מעשר ראשון" היינו שיעוד הכסף הי' כמו יעוד מעשר וכנ"ל אולם דבר נפלא הביא הרמב"ן בפ' ראה עה"פ
ראשון שניתן לכהנים ולוים למען יחזקו בתורת ה' וכן עשר תעשר מתנחומא שם [וכ"ה בילק"ש שם תתצ"ג] "אמר
לעמילי תורה ,וכן מש"כ הנצי"ב שמה שאמר יעקב יהי' רבי אבא רמז לפרגמוטוטין ולמפרשי ימים שיהו
בית אלקים הכונה בית לת"ת שבע"פ ,א"כ חידש כאן מוציאין אחד מעשרה לעמלי תורה" היינו שכתוב כאן
יעקב יותר מיצחק בזה שיצחק הפריש תרומות ומעשרות רמז דגם מפרשי ימים ואין להם שדות רק שהם מרויחים
מן הדגן שחלק הוא לכהנים וחלק הוא לסתם עניים, כסף מסחורה יתנו מעשרות לעמלי תורה ,הרי כאן רמז
אבל יעקב חידש שמכל כספו ורווחיו יפריש לחזק עמלי למעשר כספים שמיועד לעמלי תורה ,ובעקבות מאמר
תורה השוקדים על תלמודם יומם ולילה שיוכלו ללמוד זה פסק החפץ חיים [אהבת חסד ח"ב פי"ט] שהגם שמעות
ביישוב הדעת ,וי"ל עוד שכיון שיעקב הוא זה שהכין מעשר עיקרו הוא לצדקה לחלק לעניים וקרוביו העניים
את מצב כלל ישראל בגלות וכמו שנתבאר בתחלת הם קודמין בזה לאחרים וכדציין שם הח"ח בהג"ה בשם
הפרשה ,כמו כן רצה להעמיד את ענין החזקת תורה שזה הש"ך ,מ"מ אם קרוביו אינם עניים ומחלקם לעניים
מלוה את ישראל בגלות ושההפרשה לא יהי' מוגבל אחרים ,מהנכון שיהדר לכתחלה לחלקם לעמלי תורה
לתבואת הארץ דוקא דאז הו"ל מצות התלויות בארץ למען יחזקו בתורת ה' כי משמע במדרש הנ"ל דעיקר
ותלוי בזמן ,וזה רמז למפרשי ימים היינו שלא נמצאים המעשר ניתקן בשביל להחזיק לעמלי תורה וגם עי"ז
בביתם כלל ,שיהי' להם חלק בתורה ולזה יהי' לישראל הבטיח הכתוב שבאה ברכה לתוך ביתו של אדם כדכתיב
קיום נצחי ,אבל אין עיקר הדאגה לעניים שזה מלתא הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי
דצדקה רק עיקר הנקודה הוא החזקת תורה. ובחנוני נא בזאת וגו' היינו ע"י שיהיה טרף בביתי יוכלו
הכהנים והלוים לעסוק בתורת ה' ועבור זה והריקותי
* עשו איש שדה מתגרה אם לא נותנים מעשר כספים לכם ברכה עד בלי די כי תיכף לת"ח ברכה כמו שאחז"ל
ואם כנים אנו בזה יהי' לנו פירוש נפלא בהמשך המדרש ברכות מב[ .וכענין שאמרו בחולין קלא :אין נותנין מתנה לכהן
[בילקוט תתצ"ג ובתנחומא ראה] אחרי מה שאמר רבי אבא ע"ה שנאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וגו']
שעשר תעשר הוא רמז לפרגמוטוטין ולמפרשי ימים ואם אינו יכול לחלק כולם לבעלי תורה יראה לחלק להם
שיהו מוציאין אחד מעשרה לעמלי תורה ,תבואת זרעך עכ"פ רובם או חציים וכתב שכן מצא בכנה"ג יו"ד סי'
היוצא השדה אם זכיתם סוף שאתם יוצאים לזרוע רמ"ט ס"א וכ"מ בשטמ"ק כתובות דף נ' בשם הרב
השדה ,ואם לא סוף שהיוצא בשדה מתגרה בכם ואיזה המעילי דמעשר הוא דוגמא דמעשר הניתן לכהנים
זה עשו הרשע דכתיב ביה איש יודע ציד איש שדה עכ"ל. וללוים למען יחזקו בתורת ה'[ ,ובאמת שהדבר מסתבר ממה
והנה בתוס' תענית ט .שהובא בתחלה דברי הספרי שיש שמעשר כספים נרמז בפרשת מעשר שני שבסופו כתוב למען
להפריש מעשר כספים ,הביאו בסוף בשם הר"ר נתן תלמד ליראה וגו' היינו להגיע לתלמוד וליראה ה"נ יחזיק בממונו
עמלי תורה .וכן אי נימא שעשר תעשר כולל גם מעשר ראשון
האופניא"ל פי' זה במש"כ היוצא השדה שנה שנה שאם המיועד ללוים המשרתים בבית ה' ומורים הלכה לישראל א"ש
לא תפריש יהי' לאותו היוצא אל השדה וזה עשו הרשע דגם מעשר כספים מיועד לחיזוק התורה] ועי"ש עוד בסק"ג
[וציין שם בגליון שכבר כ' במדרש הנ"ל] והוסיף לפרש דהרוצה להתנהג בעין יפה צריך להפריש מנכסיו אחד
כלומר שיקחוה עובדי כוכבים וזה על דרך מש"כ בגמ' מחמשה ואסמכו חז"ל אקרא דכתיב וכל אשר תתן לי
ב"ב ט .דאם אין עושין צדקה באין עו"כ ונוטלין בזרוע עשר אעשרנו לך שני פעמים מעשר עולה חומש[ ,וביאר
אלא שצ"ע דזה לא שייך דוקא לעשו הרשע ,וא"כ למה שם בהג"ה הטעם שרמז בקרא שצ"ל פעמיים מעשר ,דטוב יותר
רמזו בקרא דוקא בעשו הרשע ובמה שנקרא איש שדה שיפריש שני פעמים מעשר כי מעשר רומז לסוד גדול כמ"ש
דמה זה שייך למה שהוא איש שדה ,וכן במדרש סתם הספרים ולכן נכון שלא לערבב ענינו וכ"כ בברכי יוסף וגם אם
וכ' שעשו הרשע יתגרה בהם ולא כ' הוספה שה"ה כל רוצה לתת יותר עדיף שיפריש מקודם מעשר בצמצום כי כתבו
הגוים[ .ועי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ט פרק א' סי' א'] הספרים דתת"ש רקיעין ניזונין בזכות מעשר והיותר יתן בתורת
צדקה בעלמא ,ועוד טעם לפעמיים מעשר שזה זכר למה
לא
התורה פרשת ויצא שירת
*מעלת צדקה בחנוכה הוא להחזיק את עשו בא לפגוע בתמכין דאורייתא
לומדי התורה והנראה בעז"ה שזה השלמה למשנ"ת בתחלת המדרש
דמעשר כספים ניתן לעמילי תורה ,ולנתבאר לעיל יעקב
ובזה יאיר לנו אור נפלא בביאור ענין נתינת צדקה ביו"ט
אבינו הוא זה שהעמיד ענין מעשר כספים לחזק לומדי
חנוכה הבעל"ט ,דהנה כ' המשנ"ב בסי' תר"ע סוף סק"א
תורה ,ובפרט שהוא זה הנקרא איש תם יושב אהלים,
בשם מג"א "נוהגין העניים לסבב בחנוכה על הפתחים
ומדתו מדת התפארת שהוא התורה ,לעומת זה עשו
ויש טעם לזה" ובשער הציון אות ד' כתב "עיין בפמ"ג"
שעומד לנגדו הוא איש שדה ויושב בטל ההיפך מיושבי
וכשנעיין בפמ"ג פי' ע"פ הב"ח שהתרשלו בעבודה
ביהמ"ד והוא זה שעיקר שאיפתו להפריע את אלו
והוסיף ששלושה עמודי עולם תורה ועבודה וגמילות
שמקריבים את חייהם ל לימוד התורה ,ויצחק אמר לו
חסדים בממון ובגוף ,ובטלו את ישראל בתורה ועבודה,
והי' כאשר תריד ופרקת עולו וגו' דהיינו שאם יעקב לא
עי"ש שהאריך בענין תורה וסיים "ומפני זה אנו
עושה מה שצריך יכול הוא להשתלט עליו ,וכן מצינו
מחויבים בימי חנוכה ללמוד תורה ,ועבודה בלב זו
בזוה"ק [ח"א קעא ].במש"כ ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך
תפלה והודאה ,וגמילות חסדים בממון וגוף" 53ולפ"ז
יעקב וכו' [לקמן לב כו] ,היינו שנגע הס"מ בתמכין
ענין הצדקה הוא מצד גמילות חסדים וא"כ זה לעניים
דאורייתא ,היינו שאף שלא מצליח לפגוע בתורה בעצמו
דעלמא ככל צדקה .וכן בספר נוהג כצאן יוסף כתב
אבל ע"י שפוגע בתמכין דאורייתא שהוא הכסף
בקהלות הולכים עניים לדפוק על פתחי נדיבים וציין
והתמיכה הצרי ך ללומדי תורה בזה גופא הוא מחליש
למג"א.
את התורה ,וא"כ בזה שאנו מחזיקין ידי לומדי תורה
*הטעם שכתוב בספר חנוכת הבית בכספינו אנו מחלישים כוחה של עשו ומתקנים הפגיעה
בירך יעקב ,אבל אם אנו לא משתמשין בכספינו להחזיק
אולם כשנעיין בגוף לשון לשון מג"א בהקדמה לסי'
ידי לומדי תורה יש לעשיו זכות לקחת את הכסף הזה
תר"ע נראה שינוי קטן שכתב "נוהגין הנערים העניים
ומצליח לפגוע עוד יותר בתורה .ובזה א"ש שרק בתוס'
לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית כ' טעם
הוסיף ה"ר נתן לפרש דקאי על כל עו"כ ,כיון שהתוס'
לזה " הוסיף מלת נערים וציין לספר חנוכת הבית ,לעומת
לא הביאו כלל הרישא של המדרש ולא הוזכר שמעשר
המשנ"ב שהשמיט מלת נערים [כנראה נמשך אחר לשון
כספים שייך לעמילי תורה ,ולכן ס"ל שאין עיקר הנקודה
הבאר היטב סק"ב שהשמיט מילה זו] וציין לפמ"ג ,והנה ספר
עשו רק הכוונה לכלל עו"כ וכמו כל צדקה הנאמר בגמ'
חנוכת הבית הביאו מג"א עוד פעם אחת בסי' תפ"ז
ב"ב ,אבל במדרש מתייחס להדיא רק ללומדי תורה ולכן
סק"ז ,והוא ספר נפלא שמבאר באריכות כל נוסח הנרות זה מתקשר לעבודת יעקב לעומת עשו.
הללו מלה במלה עפ"י דרוש רמז וסוד ,כן יש בו שיר
נאה שכולל בו הלכות חנוכה ועוד ,מחברו הוא מוהר"ר עשו סבר שבני ישיבה וכוללים ילכו לעבוד
שאול בהר"ר דוד זצ"ל ר"מ במדינת רוסיא בעל מח"ס
ובזה מבואר מה שעשו הי' מתפלפל עם אביו איך
טל אורות על ל"ט מלאכות ,חי בזמן מהרש"א מהר"ם
מעשרין את המלח ואת התבן ,שהוא לא ס"ל הדרשא
ובעל עוללות אפרים[ ,ועל ספר טל אורות יש הסכמות נכבדות
של עשר תעשר את כל לרבות כל הרכוש וכל הריווח ,רק
מבעל עוללות אפרים והשל"ה והמהרש"א] ומה שהמשנ"ב לא
עיקר חובת מעשר הוא על גידולי קרקע רק שסבר אולי
ציין לזה כי לא הי' יכול לעיין בו כי נדפס לראשונה
נתרבה במלת "כל" גם מה שאינו ממש גידולי קרקע וזה
בפראג שנת שע"ו ושוב לא נדפס ונעשה ליקר המציאות
פלפל מה נכלל במלת כל ,וס"ל שכספים שאדם מרויח
ואפי' החיד"א לא ראהו ואינו מביאו בשם הגדולים ,גם
ממה שעמל עליו א"צ לתת לאחרים ואם חסר לבני
בספר עלי תמר על ירושלמי פ"א דפאה ה"א כ' שלא
ישיבה וכוללים כסף שימחלו לילך לעבוד בשדה ,וגם
נודע הטעם שכ' חנוכת הבית כי ספר זה נשתקע מזמן,
בא עם טענה שגם אבינו יצחק יצא לשדה לזרוע שנא'
שכן זקינו הגאון בעל סדר הדורות זצ"ל שהרבה ספרים
ויזרע יצחק וגו' ויצחק קראו לביהמ"ק שדה ,אבל יעקב
ראו עיניו הקדושות וכתב באות ח ספר חנוכת הבית
חידש ענין איש תם יושב אהלים ויעקב קראו בית היינו
מובא במג"א סימן תפ"ט וכו' הרי שלא ראה הספר.
שאפשר להקריב את כל החיים ללימוד תורה בלבד,
ושיקבלו תמיכה כספית מאחרים ,ולזה חידש שיהיה דין
מעשר גם על כספים כדי להחזיק את לומדי התורה ולא
יצטרכו כלל לעבוד ושיהי' להם כסף בריווח שיוכלו
ללמוד בהרחבת הדעת.
53למדקדק בדבריו יראה שלא כתב שביטלו אותם מגמ"ח [ולא ככמה
ספרים שהעתיקו מפמ"ג שביטלו כל השלשה עמודים] וא"כ צ"ע למה
צריך לעשות חסד.
לב
התורה פרשת ויצא שירת
בביתו ,היינו שהוא עוסק בסחורה כדי להחזיק בניו בבי אולם בזמנינו יצא לאור בעז"ה בתכלית היופי 54ועי"ש
רב ויספיק צרכיהם כענין כמה טייעי בזהר הקדוש [ח"א בעמוד ע"ב בביאוריו על נוסח הנרות הללו על תיבות
עב ]:שאמרו שבעבור זה עוסקים במסחר כדי להחזיק "לשמך הגדול" כתב בזה הלשון "וכבר זכרתי שמלת
בניהם לתלמוד תורה ,וזה נקרא מדליקין עליו בביתו, שמ"ן בא"ת ב"ש מנין בי"ט ,מנין שם אהי"ה ,הבן סוד
היינו שבניו עוסקים באור התורה בביתו וסמוכין עליו נפלא שחנוכה בא"ת ב"ש מנין סו"ד צדק"ה ,שעיקר
דייקא וזה נקרא מדליקין עליו בביתו ,הנה איש כזה אינו צדקה צריכה להיות ניתן בסוד ,כמו ברכת שמן שהיה
חייב להשתתף ,כי החזקת בניו לתלמוד תורה קודמין סמוי מן העין ,ובחנוכה מחוייב ליתן בפרט לנערים
לכל אדם ,מה שאין כן סוחר שאין מדליקין עליו בביתו לומדי תורה ,שסוד שמ"ן הטו"ב משפיע עליהם ,לכן
(היינו שאין לו בנים כאלו בביתו לגדלם לתלמוד תורה) טי"ב נערים ,שחוזרים על הפתחים ,בחנוכה בזמרים,
צריך להשתתף בפרוטה ,היינו להשתתף עם לומדי תורה מלות טי"ב נערי"ם עולים מנין שמ"ן ,שהנס נעשה בפך
במעות שנותנים להם כענין זבולון ויששכר ,ויזכה קטן רמז על הפכים קטנים הם הנערים ,החוזרים לפרסם
להיות חלקו עם שומרי התורה ועוסקים בה חלק כחלק הנס ,שהם מלאים שמן זית זך כשמו שיתבאר בדרוש
יאכלו ,לרמז זה תקנו בנר מצוה הלזה הלכה הזאת, צפחת השמן".
הבן" .עכ"ד בני יששכר.
הרי לן דעיקר ענין נתינת צדקה בחנוכה הוא לנערים
הרי לן שבחנוכה יש ענין מיוחד לתקן בחינת תמכין לומדי תורה שסוד שמן הטוב משפיע עליהם ,ולזה
דאורייתא דחנוכה ופורים הם בחינת נצח והוד שהם דייקא נקט המג"א נערים ואי"ז מדין צדקה לעניים
תמכין דאורייתא שבהם פגע שרו של עשו וע"י הצדקה גרידא רק מדין החזקת תורה ,וע"ע בספר מועד לכל חי
בחנוכה אנו מתקנים זאת ,וא"ש למה המנהג הוא סי' כ"ז סקע"ז מה שביאר עפ"י סוד למה בחנוכה יש
שדוקא הנערים לומדי התורה מסבבים על הפתחים. להפריש צדקה לת"ח עי"ש.
ובזה א"ש מש"כ בשפתי חיים [מועדים ח"ב עמ' קלד] בשם
הרב מפונוביז זצ"ל בטעם דמי חנוכה לילדים שאחר *חנוכה ופורים באים לתקן תמכין דאורייתא
גזירות היוונים שאסרו ללמוד תורה נתנו לילדים מעט ובביאור הדבר שדוקא בחנוכה יש להחזיק ת"ח יש
כסף לחבב עליהם הלימוד ,ולזכר זה נותנים דמי חנוכה להביא בזה דבריו הנפלאים של הבני יששכר [מאמרי
לילדים להמריצם ללמוד ,ולהנ"ל א"ש שכ"ז בכלל חודש כסלו טבת מאמר ג נר מצוה] כשבא לבאר שכל עניני
תמכין דאורייתא דמאי נפק"מ אם צריכים כסף לפרנסה הלכות חנוכה נתקנו בענין תורה דנר מצוה ותורה אור,
או כסף לילדים להמריצם ללמוד העיקר הוא שגורמים לדוגמא דין מהדרין קאי על חזרה מה שלמד מפי רבו
תוספת לימוד ,וא"כ ה"ה לתת כסף עבור פרסים לאבות שממילא נדלק אצלו במיוחד נר נוסף ,וע"י מהדרין מן
ובנים בכלל זה .ובספר עלי תמר שם אחרי שכ' שלא המהדרין שהוא עוד ועוד חזרות מתוספות עוד הבנות
נודע טעם החנוכת הבית כיון שאין לנו הספר ,כתב רבות בלימוד ,עי"ש ולענין אכסנאי אם מדליקין עליו
ש בזמננו נוהגים תלמידי ת"ת הקטנים לסבב לגבות בביתו אינו חייב בנר חנוכה ובאין מדליקין עליו בביתו
תרומות בעד ת"ת וישיבות בשליחות המנהלים בפנקסי חייב להשתתף בפרוטה כתב וז"ל "ידוע מה שאמרו
קבלות ,ומנהג זה יפה שכן היונים מטרתם היתה בזהר מענין ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וכו' היינו
להשכיחם תורתך ואלו דרדקי דבי רב עושים מאמצים שנגע הס"מ בתמכין דאורייתא ,אם אין ח"ו מי שיסמוך
להגדיל תורה ולהאדירה .ועכ"פ נשאר זכר למנהג הבעלי תורה ח"ו נופל יסוד התורה ,ואלו המועדים
הקדום שכן ההורים קרובים וידידים נותנים לילדים דמי חנוכה ופורים הם ניתקנו לתקן נצח והוד [פע"ח שער
חנוכה .ויש כהיום יש כוללים של לומדי תורה פונים חנוכה פ"ד] בשם נקראים תמכין דאורייתא [זוה"ק ח"ג נג,]:
בבקשה לתרום מע ות חנוכה וכעין מעות פורים בפורים כי אורייתא הוא סוד התפארת [תיקו"ז ו ,].ועל כן
ונכון שכן יש לעשות מאמצים למנוע שכחת התורה כמו במועדים הללו מצוה להרבות בצדקה ביותר כדי לתקן
שעשו ומסרו נפשם אז החשמונאים ואבותינו .עכ"ד המדות מה שפגם הס"מ בנגעו לתמכין דאורייתא ,הבן
בעל עלי תמר .ולא ידע שבאמת זה הי' עיקר טעם הדבר ,והנה לדרכינו נר מצוה הלזה רמז לאור תורה ,וכל
המנהג המוזכר במג"א ויפה כוון. הלכותיו נוגעין להלכות התורה ,הנה תקנו אורח ההולך
למסחר ואינו עוסק בתורה ,הנה אם מדליקין עליו
עכ"פ אחרי הודיע לנו ה' כל זאת ,יתבאר היטב איך כ"ז
קשור ליעקב אבינו שהרי נתבאר בתחלת הפרשה ובפ'
54בשנת תשמ"א יצא לאור ע"י צילום מדפוס ראשון במס' מצוצמם ע"י
וישלח שכל עניני חנוכה באים מכוחו של יעקב שמאיר הג"ר שמעון הירשלר זצ"ל ואח"כ בשנת תשמ"ב שוב הוציאו בדפוס
אורו בחשכות הגלות וזה ענין פך שמן שיצק יעקב, חדש ובהידור רב ,ושוב פעם שלישית בשנת תשנ"ב בתכלית היופי עם
ולנתבאר גם מה שאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו הוספות רבות וחשובות.
לג
התורה פרשת ויצא שירת
עי"ל ,דהנה הרחבנו לעיל ,דמעכשיו הי' לו ליעקב לך שזה ענין מעשר כספים להחזיק את התורה ,ג"ז
עבודה אחרת לגמרי ,לרדת לחושך ולעניני עוה"ז בכלל אורו של חנוכה.
ולגשמיות ולתקנם ולהוציאם מן הקליפות וזה הכנה
בשבילינו לדורות ,וכל עניני הגוף והשפלות מתייחסים נעשה קל ללכת מחמת האמונה
לרגלים ,דהם חלק התחתון של הגוף וכמו שנאמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם[ :כ"ט א']
במשה מחציו ולמטה איש .ולזה וישא יעקב רגליו ,הוא
הרים כל עניני רגלים ,ומעתה ירד והשפיל עצמו ליכנס ופירש"י נעשה קל ללכת ונשא לבו את רגליו 55 ,וצ"ב
לכל עניני עוה"ז ולהיות מעורב עם הבריות וכמש"א מה הכוונה שנשא לבו את רגליו ,והנה החסיד יעבץ
"אחי מאין אתם" וכמש"כ לקמן ,ועבד קשה לרעות צאן הנ"ל ,כ' דמה שנעשה לו קל ללכת הי' מחמת עוצם
לבן בכל דיקדוקי שמירה ולזה צריך להיות מונח היטב החיזוק שקיבל ,והראי' ויגל את האבן כי היו צריכים כל
בעניני הצאן כדי שהצאן ישמרו היטב ויתרבו ,וכמש"כ הרועים להאסף ויעפו הרועים אולם קוי ה' יחליפו כח,
הספורנו [ל' כ"ט] עה"פ אתה ידעת את אשר עבדתיך והבוטח בה' קל מהרה לסבב אותה וזה טעם הסיפור.
"שלא תיחס תוספת המקנה אל המזל ,אלא לשלימות ובמשנה שכיר להגאון מפישטיאן הי"ד השווה לזה דברי
עבודתי שהיתה עם בקיאות והשתדלות רב במלאכת הקדושת לוי פ' ויחי [מ"ט כ"א] עה"פ נפתלי אילה שלוחה
מרעה הצאן ,ואת אשר הי' מקנך אתי שהי' בו נשברות הנותן אמרי שפר דאיתא באריז"ל דרגלים נקראים
וחולות וחבשתי את הנשברת ורפאתי את החולה כראוי אמונה ,וזהו שאמר נפתלי אילה שלוחה פי' שיש לו
לרועי בקר" וכמו שהאריך יעקב בעצמו בדבריו ללבן, רגלים חזקים שעי"ז הוא קל ללכת ,היינו הרמז שיש לו
והצליח לקשר ולקדש כל הגשמיות באופן נפלא ,נמצא אמונה חזקה בה' שנקרא רגליים ,ועי"ז הנותן אמרי
דבחי' הרגל שלו זה הביא הברכה בביתו של לבן ,ולזה שפר ,דמחמת האמונה הוא משורר ומהלל להקב"ה
קראו רגל המלאכה ורגל הילדים דכל התעסקותו בגידול תמיד ,וזש"כ בתרגום יונתן שם דמשבט נפתלי הם
ילדיו הי' גם בדרך זה שהי' בעצם מטופל מאוד משוררים יפים כיון ששבטו יש להם אמונה חזקה
בגשמיות ובגידול בנים ומ"מ העלהו הכל לה'. בהקב"ה .עכ"ד הקדושת לוי ופי' הרב הנ"ל דזה"פ
שנשא לבו את רגליו היינו שנתמלא לבו בבחי' רגלים
ובזה מבואר למה לא נתפרש לימוד התורה דיעקב כ"כ, שהוא האמונה ,ועי"ז נעשה קל ללכת בבחי' נפתלי
וכ' רק איש תם יושב אהלים ,וי"ד שנים דבית עבר הוא אילה שלוחה עי"ש באריכות.
רק ברמז ,אבל עסקו דפ' ויצא נתבאר באריכות,
והתשובה כיון דזה הי' עיקר ענינו של יעקב להעלות את ביאור ענין רגל דיעקב
הגשמיות ,וגם לברר הטוב מן הרע ולקשר נשמות והנה בפסוקים מוזכר כמה פעמים רגל ביעקב .א :וישא
ישראל לשורשם כדנת' לקמן באריכות ,אלא דלא הי' יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם [כ"ט א'] ופירש"י נעשה
שייך לעשות כ"ז בלי שישקוד על תלמודו יומם ולילה קל ללכת ונשא לבו את רגליו .ב :כי מעט אשר הי' לך
פ"ד שנים ,דרק אז הי' בכח יעקב בכל תנועה קטנה לפני ויפרוץ לרב ויברך ה' אתך לרגלי וגו' [ל' ל']
שעשה להוציא יקר מזולל ,וזה הי' עיקר ענינו לדורות, ופירש"י עם רגלי בשביל ביאת רגלי באת אצלך הברכה
אבל התורה הי' הכשר לבנות את עצמו שיהי' ראוי לכך. כמו העם אשר ברגליך וכו' ובמזרחי כתב דאין הרגל
בעצם סבת הברכה רק היכי תמצי לביאה לבית וצ"ב .גם
יעקב הרגיש ידידות אמיתי להרועים בילקוט כאן כתוב יש רגל מחרבת בית ויש רגל מברכת
ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם וגו' [כ"ט ד'] בית וצ"ב .ג :ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר
לפני ולרגל הילדים עד אשר וגו' [ל"ג י"ד] וברש"י שם
אחי ,הכוונה אהובי ,דכן דרך לקרות למי שאוהבו.
לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך
וכתוב במדרש הגדול "מכאן אמרו לעולם יהא דעתו של
ולפי רגלי הילדים שהם יכולים לילך .וצ"ב מה ענינו של
אדם מעורבת עם הבריות [כתובות יז ].ויקרא להם אחים
רגל .ולד' קדושת לוי הנ"ל ע"פ אריז"ל יתכן דבא לרמז
ורעים ויקדים להם לשלום" .וי"ל ,דאחרי שכתוב וישא
ענין האמונה שהי' לו בכל עת.
יעקב רגליו וכנ"ל ,שהתחיל לרדת לעניני עוה"ז ,אז
המבחן הראשון אי באמת הצליח בזה הוא אם רואה
אנשים פשוטים מאוד בתכלית ,ומרגיש אתם כ"כ 55ובחת"ס קל"ו ד"ה וילך פי' דמתחלה הלך לאט כדין היוצא מביהכ"נ
בידידות כאילו הוא שווה בשווה אתם .וזה וודאי אם הי' לא יפסיע פסיעה גסה ,אולם כשהובטח לחזור יש לו למהר כדי לחזור
יעקב מרגיש גאוה עליהם לא הי' שייך שיעקב איש מהרה כמג"א סי' צ' סקכ"ו ,וכבר הבאנו מה שפי' בע' קמ"ו דכיון
דיעקב התפלל ערבית לפני ששקעה חמה בהכרח דהי' ע"ש ,ואז יש
האמת יגיד אחי ,ואם זה כתוב בתורה א"כ הפשט הוא להתפל מבעו"י כיון דאימורי חול לא דוחים שבת כמבואר במג"א סי'
שהרגיש כן בכל לבו .וזה לימד אותנו יעקב גם מי שהוא רס"ז סק"א וא"כ כשהתחיל ללכת לחרן הי' כבר שבת ויש איסור
תחומין ובהכרח הלך ע"י שם בקפיצה למעלה מעשרה.
לד
התורה פרשת ויצא שירת
הבכירה" היינו "אני לא יודע מאיזה סוג מקום אתה בעל מדרגה כשנפגש עם אחרים צריך להרגיש אתם
מגיע ,אנחנו אנשים מוסריים כנראה אתה צריך ללמוד שווה בשווה .וידוע בשם הרב מפונוביז זצ"ל דרק ע"י
יותר מוסר" 56,ומי ישב בחתונה ושבע ברכות שלו ,הרי שהרגישו הרגשת האחוה ,היו מוכנים לשמוע לו ,דאל"כ
כתב רש"י ר"פ תולדות אצל רבקה דמקומה אנשי רשע, יגידו לו הא' בא לגור וישפוט שפוט.
וכנראה המקור מכאן ,דהרי מבואר בחז"ל דכל אנשי
המקום נתנו העצה לרמות את יעקב כדי שישאר כאן, עשו הי' הציוני הראשון
וזה שיא הרשעות דבעבור חשבונות עצמיים מוכנים וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך[ :שם י"א]
לגרום לו כזה צער ועגמ"נ עצום ,ורואים שגם שאמר
יעקב ללבן ,הלא ברחל עבדתי לך ולמה רמיתני לא וברש"י לפי שבא בידים ריקניות וכו' לפי שרדף אליפז
כתוב כלל שכעס ושחרה אפו ,וכמ"ש לקמן [ל"א ל"ו] בן עשו במצות אביו אחריו להרגו ,והשיגו ולפי שגדל
ויחר ליעקב וירב ללבן משמע שאמרו במנוחה ,ואיך אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי
יתכן שיעקב יחזיק מעמד בכל זה ,איזה כוחות הי' לו של אבא ,א"ל יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת.
להתחזק? וצע"ט על אליפז עד כמה שגדל בחיקו של יצחק ,וכי
איזה ס"ד שישמע לציווי של אביו ,וכי סבר דמצות
ונראה להקדים בדברי חז"ל שמות רבה [פ"א ל"ב] ,שלשה כיבוד או"א דוחה איסור רציחה וא"כ למה שואל איך
מצאו זיווגן על הבאר יצחק יעקב ומשה ,וצ"ב למה אני מקיים ציווי של אבי.
דוקא באר .ושמעתי לבאר בשם הג"ר אשר ווייס
שליט"א ,דהנה יש שלשה מקורות של מים ,מעין באר וביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א ע"פ מה שהסביר
ובור ,מעין הוא כולו בידי שמים בלי תפיסת אדם כלל, פעם הג"ר יוסף לייב בלוך זצ"ל לאירגון שרצה שיחתום
בור הוא כולו בידי אדם שחופר בור ואח"כ יש למלאותו על תעמולה בשמירת שבת בשביל צעירים שירדו מן
מים ,אבל באר זה אמצעי ,יש כבר מקור מי תהום למטה הדרך ,ולא הסכים כיון שהפקירו כל שאר חלקי התורה
רק שצריך לחפור להגיע לשם ,כן בזיווג מצד אחד מ' ולא הי' איכפ"ל מה שפורקים עול בכל שאר איסורי
יום קודם יצירת הולד וכו' וזה מן השמים ,אבל עדיין תורה ,והסביר דזה שיצאו גדולי ישראל נגד הציונים
צריך לעשות השתדלות לחפש זיווגו ואח"כ לבנות ביתו חובבי ציון ,הי' כיון שלקחו מצוה אחד ועשו מזה עיקר
מתוך אהבה ואחוה ,לזה צריך הרבה לחפור אבל המקור התורה והפקירו כל שאר מצוות התורה ,ולפ"ז עיקר
מים חיים נמצא כבר רק שצריך לחפור להגיע לשם נקודת הציונית אינו דוקא על מצות יישוב הארץ ,אלא כל
עכ"ד. מי שעושה עסק רק במצוה אחד על חשבון שאר
המצוות הרי הוא ציוני .ואמר הרב שליט"א דהציוני
ולפ"ז י"ל ,דכיון דיעקב ידע שיהי' אצל לבן לבד ולא הראשון הי' עשו שהי' ציוני לענין מצות כיבוד אב וא"כ
יהי' לו שום עזר מהסביבה שלו כדי לחפור הבאר ,לזה לא פלא דיהי' הוו"א דיהי' דוחה גם איסור רציחה .וכן
כבר הכין עצמו עשרות שנים קודם ,וע"י שקידת התורה הוא בכל מי שעושה כל האידישקייט על ענין אחד כגון
בהתמדה רבה חפר בעצמו הבאר מים חיים ,עד בנושא של בחירות מי שכל היידישקייט שלו הוא
שבהגעתו לחרן כבר מצא שם באר מוכן ,וכל מה שהי' להתנגד לבחירות הוא ג"כ ציוני ,וכן להיפך מי שכל
צריך לעשות הי' רק לגולל האבן מע"פ הבאר ,ואז שוב עסקו הוא רק בחירות ,וכן בשאר ענינים שא"צ לפורטם.
לא הי' איכפ"ל מי יושב אצלו בחתונה ושבע ברכות
שכבר הגיע לדרגה דויותר יעקב לבדו להיות לבדו עם התחזקות יעקב אבינו אצל לבן
הקב"ה .ולדברינו לעיל הי' שקידתו בתורה בכזה עמל הנה ננסה קצת לתאר מה שעבר על יעקב בהיותו אצל
ועיון עד שהי' במצב שעשוע של תורה כל עת ותו לא לבן ,הרי הוא הגיע לבד בלי כסף ובלי תמיכת אב ואם
הי' איכפ"ל כלל מה שקורה סביבתו. ואף שבוודאי התפללו עליו כל יום ,מ"מ הוא הי' לבד
עם הקב"ה ,וכמ"ש במדרש שהבאנו לעיל ,שאמר אשא
מה שהציע יעקב שבע שנים עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי לית אנא אוביד סברי מן
ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים בוראי ,הרי שהוצרך לחיזוק גדול .ואח"כ עבד קשה אצל
וגו' [שם י"ח] לבן בשביל רחל ורימה אותו לתת לו את לאה ,וננסה
לתאר איך עבר החופה והחתונה והשבע ברכות של אבינו
וק' למה הציע ז' שנים בלי שנתבקש ,ותי' חזקוני דסבר
יעקב ,הרי לא הי' לו מסדר קידושין חשוב ,ולא הי' לו
דוודאי לא יסכים לתת אשה יפה כרחל בפחות מזה,
מי לכבד בשבע ברכות ,והשושבינים שלו הרי הוא חמיו
שחורש עליו רעות כל הזמן ,וחוץ מזה גם אומר לו מוסר
56זה הי' המעשה אבות סימן לבנים לוירעו אותנו המצרים שעשו אותנו כל הזמן ,כמו "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני
רע[ .הגר"א]
לה
התורה פרשת ויצא שירת
רמאותו של לבן ורבינו בחיי כ' דהמתין שתהי' ראוי' להריון ,וכ"כ
ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש בספורנו והוסיף דבזמן ארוך כזה יוכל להשיא הגדולה,
אחר [שם י"ט]
ומה שבאמת לא השיא את לאה בזמן זה תי' דו"ז הג"ר
בצלאל זצ"ל 57דאף אחד לא רצה להשתדך אתו כיון
ובתוס' השלם פי' ,דעדיף לתת לקרוב משפחה בלי כסף שהי' רמאי גדול .ועדיין ק' דא"כ למה בלאה הי' צריך
מלתת לאיש אחר גם עם כסף מלא .ולפ"ז אין כאן שום לעבוד עוד ז' שנים הרי לא היתה יפה וגם היתה כבר
כוונה רעה .ובספר פה קדוש לרבי יצחק מוואלוזין זצ"ל גדולה ,וצ"ל דז' שנים ראשונות הי' על לאה ובשביל
פי' בדרך צחות ,דאמר כן כדי שאם יעקב יבוא אליו רחל היה לו לעבוד ז' שנים עבור יופי' ,אבל לטעמא
בטענות אח"כ על שרימה אותו ,יאמר לו שמעולם לא דהמתין שתהי' גדולה ל"ש זה ,וגם דבמלבי"ם כ' דז'
אמר שיתתנה לו רק שאם כבר נותן עדיף לתת לו מאיש ראשונות הי' על רחל וז' אחרונות הי' בשביל לאה ,עוד
אחר ,אבל אם לא נותן לאיש אחר גם לו א"צ ליתן. יל"ע למה בשביל רחל לא הי' צריך לחכות עד גמר ז'
והוסיף הג"ר אליהו דיסקין שליט"א הסיפור בגביר קמצן שנים רק קיבלה מיד אחר שבע ברכות ,ובפשטות כיון
שסירב לתת צדקה ואמר שיש לו אח עני ואביון מטופל דכ"כ לא הי' לבן רשע שיצטרך לחכות שוב ז' שנים.
בבנים ,וכשהתברר דגם לאחיו אינו נותן אמר "וכי
אמרתי שאני נותן לו? רק כוונתי שאם אני נותן אני צריך אולם למעיין בזוה"ק[ ,קנ"ד א'] יראה סודן של דברים,
דהק' ג"כ כקו' הנ"ל דלמה לא הציע י' חדשים וכדו'
לתת לאחי קודם ,אבל אם לו איני נותן כש"כ שאיני צריך
ליתן לזרים". ותי' שהי' לו סוד גדול בזה שלא יאמרו דנושא אותה
בעבור יופיה ,רק דכיון סיהרא היא בת ז' שנין רצה לקחת
חתן שרימה את המוזמנים הארת ז' שנים העליונים ,שהוא נגד ז' ספירות ,וכל
הארות של בחי' שבע שנים האירו עליו אחרי שעבד
ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה:
[שם כ"ב] שבע שנים ,וכשיעקב גמר ז' שנים יצא בת קול לנחם
יעקב על שנצטער על שרימה אותו לבן ,דמתחלה יש
ובמדרש ,שאנשי המקום ג"כ הסכימו אתו [ובתרגום לתקן עולם הנעלם ואח"כ עולם הגלוי ,ורחל הוא בחי'
יונתן מבואר דהם יעצו לו זאת כדי שישאר שם ]58ולפני שמיטה שהוא עולם נגלה ,ולאה בחי' יובל עלמא
המשתה לקח משכונות מכל אנשי עירו שלא יפרסמו דאיתכסיא ,שאין בזה השגה ,ולכן הי' צריך להיות
לאחרים ,ובזה קנה בשר ויין לסעודה ונמצא שרימה גם דיעקב יעבוד באופן שאין לו השגה שעובד בשביל לאה,
אנשי מקומו .ובס' פה קדוש פי' בזה מה שכ' מתחלה וכיון דלאה בחי' יובל ,ויובל בעצם הוא ז' פעמים ז'
שאסף אנשי המקום ורק אח"כ עשה משתה .והג"ר הושלם ד"ז ע"י שבעת ימי המשתה דכל יום משבעת ימי
ישראל דוד שלזינגר שליט"א פי' בעידן חדוותא 59בדרך המשתה ע"י פנים חדשות יש ז' ברכות ,וא"כ יוצא
צחות ,מש"כ שאסף קודם את אנשי המקום ורק אח"כ חשבון מ"ט כענין שנות יובל .ולמד מזה בזוה"ק דאם
עשה משתה ,כיון שהי' קמצן גדול ומקודם רצה לראות אדם עובד על מה שנגלה לו זוכה בדבר הנסתר ממנו .ואז
מי בא ,וגם אח"כ יבדוק מה מגיע לכל אדם ולדקדק עבד לבחי' רחל ,ולזה הי' סגי בזה שקיבל על עצמו
איפה ישב ולא הי' אח"כ שום מקום פנוי ,אולם אצל לעבוד בשביל רחל ,שכבר קיבל מעכשיו אורו של רחל,
אברהם מצינו שעשה משתה גדול [לעיל כ"א ח'] היינו אבל בשביל לאה לא הי' סגי בקבלה ,כיון דאצלה הי'
שכבר הכין לפני שבאו אנשים משתה גדול בריווח ,שכל התחלת התיקון ,אבל ברחל שכבר המשיך ההארה
מי שרוצה יוכל לבוא וגם אחרי שבאו יוכל לשבת איפה משבע ספירות עליונות לצורך לאה ,הי' סגי בקבלה.
שרוצה ולקחת מה שרוצה. ומסיים שם דבא ר' אבא ונשק לר' אלעזר שאמר דרוש זה
ואמר בריך רחמנא דזכינא להאי קרא על ההוא אתר כתיב
והנה אמר הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א שהגאון רבי ה' חפץ למען צדקו וגו'.
יחזקאל אברמסקי זצ"ל הי' מאוד שמח ,אם נזדמן שאלה
להלכה שקשור לפרשת השבוע .וכן הגיע לפתחו [של ולמדנו מכאן חיזוק גדול ,דפעמים אדם מתייגע על ענין
הגרי"צ] בפ' זו שאלה ששייך לחתונה של לבן ,שבזמן בעבודת ה' ,ואינו רואה התקדמות ,ויתכן דע"י עבודתו
הקורונה שע"פ חוק הי' מוספר המוזמנים מוגבל ,הי' בענין נגלה ,הוא זוכה לדברים נסתרים בנשמתו שאין לו
חתן שהזמין הרבה אורחים הרבה מעבר לחוק ,ומנהגם בהן השגה ,ועיקר צורת הזכיי' בזה הוא רק כשאינו יודע
ואינו מבין.
58ראה לעיל דכנראה זה מקורו של רש"י ר"פ תולדות דמקומה של
רבקה אנשי רשע ,דאין לך רשעות גדולה מזו שבשביל רווחים עצמיים
היו מוכנים לגרום ליעקב כזה עגמת נפש.
59כשעשו לו בית מדרשו שמחת שבע ברכות בשנת תשס"ט. 57בצל הקודש עמ' ק"ס.
לו
התורה פרשת ויצא שירת
קשה טובא דהרי לאה התעברה מביאה ראשונה כמו היה שכפי יקרות החתונה נותנים המוזמנים כסף[ ,כ"ה
שמפורש ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני ,וא"כ כבר מנהג חלק מהספרדים וזה עוזר הרבה לחתן ילד] והגיעו ונתנו
נתעברה לפני שידע שהיא לאה ועדיין לא היתה שנואה, לחתן הרבה צקים ,ומיד אחר החופה הגיע משטרה
וא"כ למה פתח ה' את רחמה מיד? ופיזר את כולם ,וחשדו את החתן שמעולם לא הכין
סעודה כיון שידע שבלא"ה לא יוכלו לעשות חתונה
ומכאן הוכיח הג"ר אליהו דיסקין שליט"א יסודו של גדולה כזו ,ולכן רצו לדעת אם יכולים לבטל הצקים,
המהרש"ם[ ,ל"מ] בעיר שפחד מהצבא שיכנסו לעיר, ואמר הגרי"צ דכיון דלחתן יש חזקת כשרות ואין הוכחה
ושלחו פדיון לרבי ובסוף לא באו ונתברר שההחלטה שרימה אותם לא יכולים לבטל .אולם יש לדון מצד אחר
לזה כבר הי' לפני ששלחו הפדיון ,ופסק המהרש"ם כיון דנתנו על דעת שיקבלו אוכל ולא קיבלו ,אולי
דעדיין י"ל דהי' בזכות הפדיון ,רק הקב"ה יודע עתידות יכולים לחזור בהם ,והעיר ידידי הרב יצחק יונגרייז
ושלח הישועה מכח הפדיון שיהי' אח"כ .והוכיח כן שליט"א ,דהדבר תלוי בדעות הפוסקים אם צק נקרא
ממה שנתברך בית עובד אדום הגיתי בילדים אחרי שלש שטר התחייבות או סתם הוראה לבנק ,דאם זה שטר
חדשים שהי' שם הארון ,והרי א"כ בהכרח כבר נתעברו התחייבות כבר התחייב וא"י לבטלו אא"כ הוא מוכיח
לפני זה אלא התעברו ע"ש העתיד וא"כ ה"נ כבר ידע שלא נתחייב אבל אי זה סתם הוראה לבנק א"כ אם לא
הקב"ה שיהי' מצב של שנאה ולכן כבר פתח רחמה מיד. אכל אולי יכול לחזור בו אבל אם אכל יתכן דזה כבר
אולם ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דחה כל הראי' תשלום תמורת האוכל שקיבל ,וידידי הרב יעקב יוסף
דיתכן דכיון דאשה פולטת הזרע עד ג' ימים אולי לא לרנר שליט"א העיר דאולי תלוי בסוגיא דשושבינות
נקלט אצלה הזרע רק אחר שנתודע ליעקב דהנה היא בב"ב קמ"ד :ויל"ע.
לאה ,והקושיא יהי' רק אי נימא דעיקר השנאה הי' אחרי ונִ ְּתנָה בלשון רבים
שנשאה לרחל והי' מורגש הבדל בין אהבת רחל ללאה.
מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת וגו' [שם
קדמתה לאה ברחמים כ"ז]
והנה בגמרא ב"ב שם מבואר דראוי היתה בכורה לצאת וברש"י ונתנה לשון רבים כמו ונשרפה נרדה ונבלה וכו'
מרחל אלא שקדמתה לאה ברחמים ,וצ"ע הרי לפי מה והק' רמב"ן דלמה ידבר יחיד בלשון רבים ,ואולי יחשוב
שפירשו שם כי שנואה לאה הכוונה ששנואין מעשה שהוא דרך הנכבדים .עוד פי' שדיבר בלשון ערמה דלכן
עשו בעיני' א"כ זהו הטעם שילדה ראשון ,ונר' ע"פ ד' לא יעשה כן במקומינו כי לא יניחוני אנשי המקום
הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל בס' שערים בתפלה שער לעשות כן כי נבלה היא ,אבל מלא שבוע זאת ותינתן לך
הביצור ושער השועה ,דכל שהאדם מרגיש יותר בגודל אני וגם כל אנשי המקום שכולם יסכימו לכך .והג"ר
נחיצות הענין ושזה הכרח בשבילו ושכל חייו תלויים בו אליהו דיסקין שליט"א פי' בדרך צחות שדיבר כמו
כך תתקבל בקשתו וכמבואר בחז"ל בכמה דוכתי ,וא"כ הקומוניסטים ,או כמו הקיבוצים של השומר הצעיר,
י"ל דבזה שבקשה ובכתה הרבה דמעות כ"כ עד שנשרו שהכל במקום זה שייך לכולם ,ומשו"ז הי' יכול אח"כ
ריסי עיני' בזה גילתה עד כמה שנואין מעשה עשו בעיני' לתלות באנשי המקום.
עד שלא שווה לה לחיות ,לכן נתקבלה תפלתה ועי"ז
זכתה גם לבכורה .והוסיף גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר ממתי היתה לאה שנואה
שליט"א [בספרו נפלאות מתורתך] דמדוקדק ל' הגמ' אלא וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה[ :שם
שקדמתה לאה ברחמים נקט ל' רחמים דדוקא בסוג ל"א]
תפלה כזה שהיא בגדר תחנונים שנמצאת בצרה גדולה
ומעוררת רחמנות כפשוטו ,רק עי"ז זכתה לבנים .וגדר הנה בב"ב קכג .פי' דל"ה שנואה ממש רק ששנואין
זה של תפלה ביכולת לשנות את הזווג וכלשון הגמ' מעשה עשיו בעיני' ,אולם לפי פשטות המפרשים
מו"ק יח :שמא יקדמנו אחר ברחמים .וגם למדנו דאפשר השנאה נבע מחמת הרמאות של הנישואין ,כדכתב
עי"ז לזכות ליותר ממה שמתפללים דהיא רק התפללה הרמב"ן שהי' לה להגיד שהיא לאה או לרמז ,ולפ"ז
להנשא ליעקב וקיבלה גם הבכורה. השנאה הי' רק אחרי שידע שהיא לאה 60 ,וכן מבואר
במהרש"א [ב"ב קכג .ד"ה אילימא] דהא דאין ראובן נקרא
השמות של השבטים נוגעים להם בעצמם בן שנואה כיון דמתחלה לא ידע שנתעברה מביאה
ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן וגו' ראשונה ואז לא שנאה עדיין ,ורק אח"כ שנאה ,ולפ"ז
ותקרא שמו שמעון וכן כל השבטים [שם כ"ט
ל"ב]
60אבל הטור פי' שהשנאה הי' קודם הנישואין.
לז
התורה פרשת ויצא שירת
נפתלי קיבל מאמו מדת ההשתוות הנה מצינו אצל האמהות שנתנו שמות לבניהם על מה
שאירע להם בעצמם ,גם של"ש לילד כלל ,ותמוה דשם
והנה לנתבאר לעיל בשם דו"ז ,דמה שהבן הנולד הי'
זה שייך אלי' ואיזה שייכות הוא לבן ,שכשיתגדל יהי'
צריך להקרא ע"ש ההרגשות של האמהות לפי שהם
נקרא ע"ש מאורע זה .ואמר בזה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל
צריכים להמשיך הרגשות אלו ,א"ש דלפ"ז נפתלי הוא
61דמה שהוא לימוד וחיזוק אצל ההורים הוא גם לימוד
זה שקיבל בשורש נשמתו חיזוק גדול במדת ההשתוות
וחיזוק אצל הבן ,וכשק וראים שם לילד הוא בין
ושמחה שאצלו לא משנה כלום כיון שהכל כפי רצון ה',
לההורים בין להבן ,השם שההורים שנותנים לבניהם
ולפ"ז י"ל דדוקא בחלקו של נפתלי נרמז ענין ההודאה
מחייב אותו ללכת בדרכי אבותיו .וראה בקטע הבא
והשבח להקב"ה ,שנא' בפ' ויחי "נפתלי אילה שלוחה
בנפתלי דוגמא לענין זה.
הנותן אמרי שפר" [לקמן מ"ט כ"א] ופי' בתרגום "נפתלי
בארעא טבא עדב ואחסנתי' תהא מעבדין פירין יהון מדת ההשתוות שנרמז בשם נפתלי
מודן ומברכין עליהן" וצ"ע וכי שאר שבטים א"צ
ותאמר רחל נפתולי אלקים נפתלתי וגו' [ל' ח']
להודות על חלקם ,ולהנ"ל א"ש דזה הי' המדה המיוחדת
של נפתלי להודות על כל דבר ולהיות מרוצה ושמח וברש"י מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל
בחלקו ,ולכן חלקו של נפתלי מסוגל לענין זה ,לראות חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים
ולהכיר רק הטוב שבכל דבר ולהודות ע"ז .וד"ז מתאים וכו' וכבר העיר הגר"א באדרת אליהו [במדבר א' כ'] דאין
בדברי קדו' לוי עה"פ ויחי שם שהבאנו לעיל דנפתלי הכוונה שהתחברה עם לאה בעצמה ,שהרי אינה שווה
אילה שלוחה מורה על אמונה דרמוז ברגלים ולזה נשעה לה במנין הבנים אלא הכוונה דשפחתה של רחל שווה
קל ללכת דע"י האמונה בהקב"ה ממילא משורר תמיד. לשפחתה של לאה וצ"ב .ובחת"ס [עמ' ק"נ ד"ה נפתולי] כ'
עי"ש. דלכ"כ אלקים דרק כלפי הקב"ה היא שווה עם אחותה
וכבר הארכנו במקו"א בפ' במדבר ופ' נשא דזה הי' כין דהמגדל בנו של חבירו כאילו ילדו .ועדיין לשון גם
מדתו של נפתלי שכתוב בפ' וזאת הברכה "נפתלי שבע יכולתי צ"ב לפי' זה .ועי"ש עוד ברש"י פירושים אחרים
רצון" ומלא ברכת ה'[ .דברים ל"ג כ"ג] וביארנו ענין דקאי על תפלה.
השביעות רצון ע"פ גמ' מגילה ו .עה"פ זבולון חרף והג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א ביאר ע"פ דברי
נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה ,דזבולון מתרעם על המלבי"ם כאן שפי' ג"כ שהוא מלשון צמיד פתיל אבל
מדותיו היה דהי' לו טענות להקב"ה למה לאחיי נפתלי לא מצד חלק החיבו ר רק במובן כיסוי וחותם ,וביאורו
נתת שד ות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות ,לאחיי נתת שהענינים שביני ובין אחותי מדוע ילדה היא ולא אנכי
להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות .אבל נפתלי לא מצינו יש בזה נפתולי אלקים ,כלומר סודות אלקים ודברים
שהי' לו טענות ואף שיתכן דלא הי' לו על מה להתלונן, נעלמים מכוסים מעין בשר ,אשר בם נפתל ונתכסה עניני
אולם י"ל דנפתלי מדת שביעות רצון הי' לו דכל מה כי מי יעמוד בסוד ה' ולפ"ז ביאר גם יכלתי היינו
שניתן לו הי' מרוצה מזה .וי"ל דלזה גופא קיבל באמת שאסבול אותם בשמחה.
חלק טוב מאד של שדות וכרמים ,כיון שתמיד הי' מדתו
להיות שבע רצון בלי להתלונן ,ולהודות על כל דבר ולפ"ז יל"פ כן ג ם בדעת מנחם בן סרוק ,דכיון דקיבלה
ממילא באמת קיבל חלק טוב .וכ"כ אור החיים הק' הכל באהבה ובשמחה ,ממילא היתה הרגשתה דעד כמה
[במדבר ז' ע"ח] דלכן הי' שם הנשיא שלו אחירע בן עינן שיש להקב"ה חשבונות שלא יהי' לה לעצמה ילדים אז
כיון דהי' שמח בחלקו בימים ודגים וחלק אחיו הי' רע הרגישה כאילו היא שווה עם אחותה ,ולא איכפ"ל אם רק
בעיניו. לשפחתה יש בן ,וכל מה שהיתה מתלוננת ליעקב הי' עד
כמה שהרגישה שהקב"ה רוצה שתעמיד ילדים רק שלא
עוד ביארנו די"ל בדרך צחות דלכן מצינו לו במנין עשתה מספיק .ויתכן שהרגשת השתוות זו קיבלה מיעקב
דבמדבר וכן במנין דפינחס ,דנמנה אחרון מכל השבטים, בעצמו לפי הנתב' במדרש בריש הפרשה דעיקר הילוך
דבאמת הי' דבר חשוב להיות ראשון כמבואר ברש"י יעקב לחרן הי' עם דרגת בטחון עצומה ועם מדת
[נשא שם י"ט] דהי' לראובן טענות שדיי שקדמני יהודה ההשתוות ,וזה נשפע גם על רחל.
וכו' נמצא דהי' משמעות להיות קודם ,ואעפ"כ הי' הוא
בסוף ולא נדחף להיות קודם ,והטעם כיון דהיה מיוחד
במדת ההשתוות ,וממילא אם רצון ה' שיהי' לאחרונה
קיבל זה בשמחה והרגיש התחברות שווה בשווה עם
יהודה שהוא בראשונה ולכן רק נפתלי הי' הקב"ה יכול 61בסעודת ברית מילה לאחי הרב בנציון שליט"א שהי' דו"ז הסנדק
שלו- ,בצל הקודש עמ' ק"ס -ומסתמא הי' כוונתו כיון שנקרא ע"ש מו"ז
לשים בסוף. הג"ר בנציון זצ"ל ממילא יש לו להמשיך בדרכיו.
לח
התורה פרשת ויצא שירת
הדין ודברים בין רחל ולאה בענין הדודאים ובזה ביארנו דגם בזה שהי' להן ריבוי בנות ולא כ"כ
וילך ראובן וגו' תני נא לי מדודאי בנך ותאמר לה בנים[ ,כמבואר בבעל הטורים במדבר א' מ"ב] ג"כ לא
המעט קחתך את אישי ולקחת גם מדודאי בני התלוננו רק שהודו ושבחו להקב"ה על הבנות שיש להם
וגו'[ .שם יד טו] אף שנחסר להם בלימוד תורה ועוד חסרונות וכמבואר
בב"ב בפ' מי שמת ,מ"מ ראו תמיד הטוב במה שהי'
כל פרשה זו הפלא ופלא איך לאה עונה כן לרחל ,והלא להם ,ויתכן שהקב"ה ידע שצריך מספר מסויים של בנות
אחותה מבקשת ממנה דבר קטן ,ובבית כזה שהתחנכו בכלל ישראל ,וכיון שידע שנפתלי לא יתלונן לכן
על גמילות חסדים איך יש בכלל נדון בזה ,ובפרט עוד התברכו ברבוי בנות.
לענות בצורה חריפה המעט קחתך וגו' וזה לבד ממה
שתמוה ביותר שעיקר הויית לאה בביתו של יעקב הוא והדברים מתאימים לכפר מירון הנמצא בחלקו של
רק בזכות מה שמסר לה רחל הסימנים? [וי"א שזה חלק נפתלי ,ששמה הוא המקום שכלל ישראל מגיע מדי שנה
מגדלות רחל שמעולם לא ידעה לאה שזה הי' בגדר מסירת בשנה להודות ולשבח להקב"ה ושם יש ריבוי ברכות
סימנים] וגם מהו תשובת רחל לכן ישכב עמך הלילה וגו' הנהנין ,וכבר הבאנו חידושו של הארץ צבי מקוזגלוב,
מה שייך בזה מכירה וחליפין? דבמירון ברכת הנהנין דאו' שכ"ה שי' רשב"י .וא"ש
דשם המקום מסוגל להרגשותיו של נפתלי ,ומאידך גם
עוד צ"ע בד' חז"ל והובא ברש"י כאן דלפי שזלזלה חלק התפלה הנרמז בנפתלי כמבואר ברש"י.
במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמה ,והלא על עיקר
דבר זה שויתרה לאחותה להנשא ליעקב והי' סיכוי גדול ולדברינו כל מעלתו זה בא מחמת הרגשותי' של רחל
שלא תנשא כלל ליעקב ע"ז לא נתבעה ,וכאן שזה רק על באומרה נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי.
לילה אחד בשביל שיהי' לה אפשרות ללדת כבר נקרא
זילזול? עוד צ"ע הרי מבואר במדרש [ב"ר עב ג] והובא החידוש במה שלא לקח ראובן מן הגזל
ברש"י פ' ויחי [לקמן מח ז] דמה שנקברה בבית לחם הי' וילך ראובן בימי קציר חיטים וגו' [שם י"ד]
כדי שתהא עזרה לבניה כשיגלם נבוזראדן והיו עוברים
דרך אפרת ,או שלא יהי' שתי אחיות קבורים יחד ,וכאן וברש"י להגיד שבחן של שבטים שעת הקציר הי' ולא
כ' דהי' זה בשביל שזלזלה במשכב הצדיק ועמד בזה פשט ידו בגזל אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו.
בפרשת דרכים דרוש כ"ו ונקט דאכן יש בזה מח' בחז"ל וצע"ט וכי רבותא הוא על שבטי קה שלא פשטו ידיהם
ותלוי האם מעשה הדודאים הוא שבח לרחל או גנאי בגזל .ותי' בזה הג"ר עזריאל רויזנבוים זצ"ל 62ר"מ
[ובזה מסביר הפסוקים בפ' ויחי למה פייס יעקב ליוסף על זה רק בישיבת בית יוסף דגייטסהעד דאולי קמ"ל דהגם דגזל
אחרי שנתן הבכורה ליוסף עי"ש וע"ע בפרדס יוסף כאן] גם עכו"ם מותר הקפידו בזה .והעיר ע"ז אחי הג"ר יעקב
המזרחי כאן העיר בזה ותי' דהא והא גרמא .ובגור ארי' שליט"א דהרי גם אי הי' לאבות דין ישראל זה הי' רק
למהר"ל תי' דוודאי שכיבתה עם הצדיק עדיפא מלהיות לחומרא ולא לקולא ,א"כ ל"ש כלל ההיתר דגזל עכו"ם,
טובה לבני' ולכן נחשב לעונש .וצ"ע דבדברי יעקב והוסיף בזה מו"ר הג"ר אברהם גורביץ ר"י גייטסהעד
ליוסף ביקש לפייסו על שלא הביאה למערת המכפלה שליט"א דדוחק לומר דעדיין הי' שייך היתר גזל עכו"ם
בזה שתהי' טובה לכלל ישראל והלא עדיפא לה לשכב כיון דבני יעקב לא עבדו ע"ז והגוים עבדו ע"ז דלא
עם הצדיק ,וגור ארי' תי' דבאמת עיקר הפיוס לא הי' רק מצינו חילוק כזה ,ומתחלה ניסה לומר דהחידוש הוא
על שלא הכניסה לעיר בית לחם [שזה בא"י ממש -דברי שהקפידו גם לא לקחת ממה שאין הבעלים מקפידים בו
דוד להט"ז] רק נקברה בדרך ,וט"ז כ' דבאמת גם כדי להתרחק מן הגזל ,אולם העיר לו אחי שליט"א
ממערת המכפלה יכולה להיות עזרה לבני' רק שיש יותר מלשון רש"י שלקחו מן ההפקר שאין הבעלים מקפידים
התעוררות אם עוברים על יד קבר שלה ,וכיון דבלא"ה בו ,מ' דלא הקפידו ע"ז ,ולכן תי' הג"ר אברהם שליט"א
מחמת עונש אין יכולה להיות עם יעקב לכן נקברה בדרך דכיון דע"פ חשבון ראובן הי' קטן כבן ד' או ה' שנים
ולא בעיר בית לחם ממש .וצ"ע דמשמע דיעקב בא בלבד ,הי' החידוש דאעפ"כ כבר הבין החומר של איסור
לפייס יוסף שהוא מטריחו להביאו למערת המכפלה ולא גזל.
עשה כן לאמא שלו משמע אותו דבר ממש.
וראיתי ביאור נפלא בספר ויבינו במקרא להג"ר משה
מרדכי קארפ שליט"א ,ונביא זה בתוספת ביאור ,דהנה
בכל נישואין יש ב' חלקים יש חלק האישות שגרים ביחד
62נלב"ע בליל שבת קודש פ' תולדות תשפ"ז מוקף בבניו ,ותלמידו
ויש חלק הילדים ,ויש להוסיף כאן ד' אילת השחר חביבו אחי היקר הג"ר יעקב שליט"א שהי' זה תוך זמן קביעות אתו כל
ליל שבת קודש.
לט
התורה פרשת ויצא שירת
שם יששכר וכל עניני השכר כאן שהשווה מש"כ בספר שמואל [א' א' ח'] דאלקנה אמר
וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים לחנה למה תבכי הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים,
בשדה וגו' ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא מבואר דיש מציאות דאהבת בעלה עדיפא וטוב לה יותר
כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה מבנים ,וכאן בנישואי יעקב לרחל ולאה הי' הנישואין
הוא :וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב מחולק לשתים ,דחלק האישות הי' בעיקר אצל רחל אבל
בן חמישי :ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר חלק הילדים הי' אצל לאה וזה היתה תקוות לאה
נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר[ :שם ש לפחות יהי' ליעקב אהבה אלי' בשביל חלק הילדים
יד -יח] ולזה השתדלה להוסיף עוד בנים ע"י הדודאים דאז
תגדל האהבה ,ובזה שביקשה רחל את הדודאים הרי היא
הנה אם נתעמק בטעם שם יששכר חזינן דכמה ענינים רוצה לקחת גם חלק הילדים חוץ מחלק האישות ולזה
סובבים כאן בענין שכר ,מתחלה מה שאמרה ליעקב כי הי' ללאה טענות דא"כ יופחת אלי האהבה ,ולזה גילתה
שכר שכרתיך בדודאי בני ,ואח"כ מה שקרא לאה שם רחל בדעתה דאצלה עדיפא חלק הבנים מחלק האישות
יששכר על שנתן אלקים שכרי אשר נתנתי שפחתי לאישי עד כדי כך שמוותרת על חלק האישות ,דאל"כ היתה
שפחתה ליעקב ,ובתרגום יונתן הוסיף דכמו כן עתידים אומרת לעצמה כמו שאמר אלקנה לחנה הלא אנכי טוב
בניו לקבל שכר טוב על שהינם עוסקים בתורה .וצ"ב לך מעשרה בנים .ולזה גם לא זכתה להקבר עמו ,וחזינן
למה טעם שם יששכר הוא רק עבור נתינת השפחה ולא שבאמת זה גופא שנקברה בדרך בית לחם הי' לטובת
מטעם שכר הדודאים. הילדים של כלל ישראל שהיא זה שבוכה עליהם כשהם
הולכים בגלות דעדיפא לה טובת הבנים ,אבל לאה היתה
עוד יש לדון בענין ביטוי שם יששכר בשי"ן אחד לעומת
עדיפא לה חלק האישות והאהבה ולכן זכתה להקבר
מש"כ בשתי שיני"ן .ולפני שנביא השיטות בזה יש
עמה ,ונמצא דטעמים של חז"ל משלימים זה לזה דהי'
להקדים עיקר טעם שם יששכר ובאיזה שכר מדובר
צריך שיהי' אחד מהם או רחל או לאה להיות בדרך עבור
ולמה בכלל יש שני שיני"ן ועפי"ז להבין למה יש צד לא
הילדים וגם שלא יהי' שתי אחיות ביחד ,ודבר זה תלוי
לבטא שי"ן אחד.
מי עדיפא לי' להיות עם הילדים וכיון שרחל גילתה
הנה רשב"ם וחזקוני פי' באמת דלכן נקרא יששכר ולא בדעתה שעדיפא לה דאגת הילדים לכן נבחרה היא
ישכר דכולל שני שכרים ,אחד שכר הדודאים ואחד שכר להיות שם בדרך ,ואף דגם ממערת המכפלה יכולה
שנתתי שפחתי לאישי .והוסיף לזה בפי' ר' חיים פלטיאל להתפלל על בני' וכד' הט"ז ,אבל דאגתה לילדיה הוא
דלזה גופא אנו מבטאים שם יששכר רק בשי"ן אחד לפי כ"כ חזק עד שאם בזה שתהי' על אם הדרך יהי' יותר
שלא רצינו להזכיר כי נתתי שפחתי לאישי שגנאי הוא. התעוררות וחיזוק לילדי' ע"י שיכולים לבכות על קברה
ובהדר זקנים ובחת"ס בתורת משה כתבו להיפך דהשי"ן אז היא מוכנה גם לזה ומוותרת על הכל ,ולכן לדורות
שהיא בשכר הדודאים אינה נקראת לפי שהוא גנאי לומר אנו מתייחסים בעיקר לאמא רחל גם אם רוב כלל ישראל
ששכרה יעקב לשכב עמה .ולדבריו א"ש למה לאה לא הם לא נכדי רחל אבל היא קיבלה התפקיד של אמא של
הזכיר השכר הדודאים כטעם לקריאת השם .והוסיף כלל ישראל אבל לאה נמצאת במערת המכפלה עם יעקב
חת"ס דלכן רק בפעם הראשון שע"כ צריך להודיע שמו בתור איש ואשתו[ .ובנוסח אחר שמעתי מהג"ר מאיר
נקרא בב' שי"נין[ .כן הי' מנהג החת"ס] ובדעת זקנים ברקלי שליט"א דעיקר זכיית האדם הוא במה שעלה לו
מבעה"ת כתב הטעם שלא מבטאין שי"ן אחד לפי ביגיעה ועמל ואצל לאה חלק הילדים הלך לה בקלות
שניתנה ליוב בנו כדכתיב ובני יששכר וכו' .אמר יששכר אבל חלק האישות והאהבה עלה לה ביגיעה ועמל לכן
אין יוב שם הגון [וי"א שיוב בעצמו בא בטענות לאביו נשארה עם זה לנצח ,מאידך אצל רחל חלק האישות הלך
ע"ז] אוסיף לו אות אחת משמי ויקרא שמו ישוב והיינו לה בקלות אבל חלק הילדים עלה לה ביגיעה רבה לכן
דכתיב בסדר פנחס לישוב .ואלשיך [וכעי"ז בחת"ס בתורת נשארה עם זה לנצח] וכל זה ראה יעקב אבינו ברוח
משה וקדושת לוי] צירף כל עניני השכר ביחד דלאה באת הקודש כשראה שרחל באה עם הצאן שהיא הולכת עם
להוכיח דמה ששכרה את יעקב בלילה ההוא לא היתה הצאן קדשים כלל ישראל ודואגת עליהם תמיד ולכן לא
לחיבת ביאה בעלמא ,דא"כ למה נתתי שפחתי לאישי תקבר עמו .וסיים הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו "וכ"ז
למעט עונתי ,ובהכרח דעיקר כוונתי להשיג כתר תורה, אמת ונכון בס"ד ומובטחני שאמותינו הקדושות רחל
ולזה ותקרא שמו יששכר בשתי שינין שהוא על כוונתה ולאה ישמחו לקראתי עבור פשט אמיתי זה בהנהגתן
על תורה ,וזהו יש שכר שהוא על אוהבי התורה הוא הקדושה בס"ד".
שבט יששכר ,שהוא כי התורה אומרת על לומדיה
ואוהביה להנחיל אוהבי יש ,הם י"ש עולמות ,ולהיות
מ
התורה פרשת ויצא שירת
ג :דבכה"ת כולה יש לקרוא תיבת יששכר בב' שינין. עיקר אוהביה מיששכר קראה שמו יששכר כי יש הוא
[תשו' הגאונים גנזי שכטר עמ' 88בשם ר"ה גאון ,ובהיכל הברכה השכר שלו.
להרה"ק מקומרנא זצ"ל כאן כ' בחריפות דהקורא ישכר בשי"ן
אחד ישכר פי דוברי שקר ובפר' במדבר כתב כן נהג מו"ר דודי והחיד"א בספרו נחל קדומים אות יד כ' בשם מהר"א
רבינו צבי [היינו הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב זצ"ל] וכך נוהגים כל מגרמיזא בכ"י ד"יששכר" גימט' רחל מסרה ללאה
הצדיקים .ואמר :ישכר פי דובר שקר עכ"ל .וכ"כ בדרכי חיים סימנין ,עם הכולל .ופי' החיד"א דכלפי לאה שאמרה
ושלום [בהוספות לסי' רכ"ב] בשם אדמור"י מונקטש זצ"ל
ובקובץ בית אהרן וישראל [שנה ג גליון ה עמ' קל"ג אות כ] שכן
שהוא שכר שנתנה זלפה או דודאים .הזמין הקב"ה בפיה
מנהגי אדמור"י בית קרלין ע"ש]. שם יששכר שהוא גימט' רחל מסרה ללאה סימנין שרחל
יש לה כל זכות הזה .ולפ"ז מיושב מה שאחז"ל דבחורבן
ד :עד פרשת פנחס קוראים יששכר ,ומשם ואילך ישכר. בית המקדש באו האבות והאמהות ורחל אמנו הועילה
[הגהות רבי מנחם מן הלוי בחומש עפרש"י ופי' דבק טוב בטענתה שהיא בשר ודם ולא נתקנאת בלאה וא"ל
(אמסטרדם תקכ"ז) בפר' ויחי ,בשם ספר נחלת יעקב ומובא
הקדוש ברוך הוא מנעי קולך וגו' כי יש שכר לפעולתך
במדבר קדמות לחיד"א (מערכת י אות ל"א) ע"ש .וביאר בנחלת
יעקב עפ"י הטעם שהבאתי לעיל דיששכר נתן שי"ן אחד ליוב וכו' ורמז לה הקב"ה דטענתה מתקף תקיפא וזהו כי יש
בנו ,ולכן נקרא יששכר בשין אחד רק מאותו פעם שנקרא ישוב שכר לפעולתך ותיבות יש שכר גימ' רחל מסרה ללאה
בפרשת פנחס ,ולא לפני זה .וכ"כ בס' קרבן העני (פר' פנחס) שכך סימנין כלומר הוא דבר גדול אשר עשית ויש שכר
נהג הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב זצ"ל ודלא כמש"כ לעיל בשמו] לפעולתך.
ה :סיפר הבעל קורא בביהמד"ר בירושלים שכ"ק חילוקי המנהגים בקריאת שם יששכר
אדמו"ר בעל הבית ישראל זצ"ל בעצמו אמר לו שבפעם
הראשונה שמוזכר השם יששכר בתורה יקרא ב' השמות והנה במסורה כתוב וז"ל :כל אורייתא תרין שינין כתבין
ישכר -יששכר ,ומשם ואילך רק השם ישכר לבד ע"כ. ולא קריין ואפי' דין עכ"ל .ר"ל דיש מקומות שאת
ולא נמצא מנהג זה בשום א' מהספרים הדנים בזה .ע"כ "יששכר" הראשון קורין בתרי שינין ,קמ"ל דאפילו דין,
בפרדס יוסף החדש. כלומר זה הא' ,נמי קורין בשין א' .ובאמת יש בזה כמה
שיטות ומנהגים ובפרדס יוסף החדש פ' פנחס רשם
שו"ר בארחות רבינו ח"א עמ' ק"כ דכן הנהיג הקה"י חמשה מנהגים:
בביהכ"נ לדרמן וכן קראו במנינו בביתו ואמר שבילדותו
א :שבכה"ת קוראים רק עם שי"ן אחד[ .ספר יצירה פ"ה
שמע מחסידים זקנים שקראו היששכר הראשון במילואו
בשם רב האי גאון ,בעלי התוס' ויצא שהבאנו לעיל ,הרמ"ה
ולכן הנהיג כנ"ל .ובטעמא דקרא על פסוק זה כ' בספרו מסורת סייג לתורה (שורש שכר) ע"ש והמאירי בקרית ספר
דהחזו"א הורה לעשות בבית מדרשו דבפעם הראשון בפר' ויגש (פרשה ב) ופרשת ויחי (פרשה ו) ע"ש וכן פסקו
יקרא יששכר במילואו ,ולא ביאר הטעם ,וביאר הגרח"ק להלכה גדולי הפוסקים (גם לענין כתיבת גט) וראה במדבר קדמות
ע"פ הראשו נים הנ"ל דיששכר נתן שי"ן לבנו יוב ,וא"כ לרבינו החיד"א (מערכת י אות ל"א) ונודע ביהודה מהדו"ת
בלידתו עדיין הי' לו השי"ן אבל מכאן ואילך אחר שכבר אבהע"ז סי' ק"ז ובית אפרים אבהע"ז סי' קי"ב וכ"פ בשו"ת
נולדו לו בנים וכבר נתן האות משמו יש לקרוא ישכר מהר"י אסאד או"ח סי' נ"ה וכן במקור חיים לחוות יאיר (סי'
קמ"א ס"ח) ע"ש 63.וראה בקובץ זכור לאברהם -תשנ"א (עמ'
חסר .ובס' דעת נוטה פ' ויצא הביא ג"כ ד' הגרח"ק תע"ט) שכן המנהג בבית בריסק]
שמנהג זה מיוסד ע"פ המדרש המובא בדעת זקנים כאן,
ושואל אחד כתב להגרח"ק ששמע ממשפ' הג"ר ב :הפעם הראשון בתוה"ק יש לקרוא יששכר עם ב'
שמריהו גריינימן שדבר זה אינו ע"פ הוראת החזו"א, שינין ,ואח"כ קוראים עם שין[ .מנהגי וירמייזא ח"ב סי'
והבעל קורא עשה כן ע"ד עצמו .והשיב הגרח"ק ששמע רצ"ט ,חת"ס בתורת משה המובא לעיל ובמנהגי החת"ס פ"ה אות
מפי הר"ר דוב גביוף זצ"ל שהי' בעל קריאה אצל כ"ב שכן נהג החת"ס ,ומש"כ בדרשות ח"א סח דיששכר בגי'
תת"ל כמספר שנים שעמדו ב' בתי מקדשות וכו' ושי"ן א'
החזו"א שהחזו"א אמר לו לנהוג כן .ובמכתב נוסף מיששכר אינה נקראת כי וכו' ע"כ .צ"ל כוונתו כיון שכן הוא רוב
נשאל רבינו אב שקרא לבנו בברית ישכר עם שי"ן אחת פעמים .וע"ע דברי שאול להגאון בעל השואל ומשיב כאן]
האם עשה כהוגן או שמא הי' צריך לקרותו יששכר,
והשיב הרי יששכר קורין ישכר והטעם כדאיתא במדרש.
וע"ע בפרדס יוסף שם שהביא הרבה מראי מקומות בענין 63שם כתב נהגו החזנים שאין קוראין בשם יששכר רק שי"ן אחת ,וי"ל
זה. רמז מפי שצריך לחלק שכר תורתו עם זבולון אחיו כדרז"ל שמח זבולון
בצאתך וגו' .ובקיצור הלכות שם הזכיר דרק בלידתו מזכירין יששכר
והגר"י קמינצקי זצ"ל בספר אמת ליעקב העיר בד' האבן ומאחר שלא נזכר בגמ' ומדרש ולא במשנה רק בחזקוני בפ' פנחס אין
מחזירין אותו ואין מזהירין לאינו יודע כי דבר זר הוא .מסתמא כוונתו
עזרא שרק בתחלת ספר שמות פירש הטעם למה לא לד' חזקוני [במדבר כו כד] שכ' בטעם שם ישוב לפי שקיבל שי"ן אחד
מאביו.
מא
התורה פרשת ויצא שירת
והתורה רבה בישראל ,ו"הַ ּדּודָ אִ ים נָתְ נּו ריחַ " [שהש"ר ז מבטאים שני השיני"ן ביששכר ודימהו למלת מחצצרים
יד] [היינו ע"י הדואים נעשה ריח של תורה בכל העולם] דצדיק אחד לא מבטאים ,וצ"ע למה המתין עד ספר
ותאמר לאה נתן אלהים שכרי וגו' ,ותקרא שמו יששכר, שמות לפרש זה ,ואין לומר דס"ל כמנהג הנזכר בחת"ס
יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך ,הה"ד דהא כבר נזכר "יששכר" כמה פעמים בספר בראשית
[במדבר ז] ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא ודוחק לומר דס"ל דכל זמן שיעקב קיים קראו לו בב'
ּומבְ ני
יששכר ,מפני מה מפני שהיה בן תורה ,הה"ד " ִ שינין ,ותי' דבתחלת ספר שמות האריך הראב"ע בדקדוק
יִשָ שכָר יו ְֹדעי בִ ינָה לַעִ תִ ים לָדַ עַת מַ ה ַיעֲשֶ ה יִשְ רָ אל" [דברי השפה ולפיכך כתב שם בענין תיבת יששכר .או שהתחיל
הימים א יב לג] מה לעתים רבי תנחומא אמר לקורניסין, פירושו מספר שמות ופירושו לספר בראשית כתב אחר
[יודעים ברוה"ק מקרה הזמנים כדי לעורר ישראל לתשובה] רבי כך.
יוסי בן קיצרי אמר לעבורים ,ראשיהם מאתים וכל
אחיהם על פיהם ,מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר האם לכתוב יששכר או ישכר
מעמיד וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה וראוי לציין מש"כ בשו"ת נו"ב מהדו"ת אה"ע סי' ק"ז
על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני, דבמדינת פולין מי ששמו ישכר בער צריך לכתוב בגט
וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר משל זבולן שהיה "ישכר" כי כל בער במדינת פולין ששם הקודש שלהם
עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן יששכר חותמין עצמם ישכר בשי"ן אחת וכן עולים
תורה הה"ד [בראשית מט] זבולן לחוף ימים ישכון, לתורה בשי"ן אחת "ומעולם לא ראיתי בפולין יששכר
וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן בשני שיני"ן בחתימת שום אדם וגם לא שמעתי לקרות
לברכת יששכר [דברים לג] שמח זבולן בצאתך ויששכר לס"ת יששכר רק ישכר ומה בכך שלא מצינו בכל תנ"ך
באהליך ,שמח זבולן בצאתך ממה שיששכר באהליך, רק בשני שיני"ן כיון שחתימתו ועלייתו לתורה הוא בחד
ויש אומרים יש שכר באהלי זבולן" [ר"ל דלכן נקרא יששכר שי"ן ויש לו על מה לסמוך שגם בתנ"ך אף שנכתב בשני
ולא שכר או שכר ע"ש שכרי דכולל המילים יש שכר שזבולון שיני"ן מ"מ נקרא רק בחד שי"ן .ואיפכא הייתי חושש
זוכה ומשיג שכר בעבורו -יפה תאר] שאם היה נכתב יששכר בשני שיני"ן לפסלו שזה אצלי
דברי הבני יששכר בביאור פרשה זו גרוע משם יודא שחשש הט"ז לפסלו אם שינה מחתימתו
וכתב בגט יהודה".
והשייכות לחנוכה
"אבל כל זה אני דן על מדינת פולין אך מיום בואי
ואם אנו עוסקים בשם יששכר ,א"א שלא להביא חלק
למדינות הללו אני שומע בקהלתנו עולים לתורה בשם
מדבריו הנפלאים של הבני יששכר בביאור פרשה זו
יש שכר בשני שיני"ן וכן אני אומר בגט הזה אם אבי
והש ייכות לחנוכה והרי עיקר ספרו נקרא ע"ש בני שבט
המגרש היה חותם עצמו ישכר בחד שי"ן או שהיה עולה
יששכר אף ששמו לא הי' כן [רק הרה"ק ר' צבי אלימלך
כן לתורה בחד שי"ן הגט הזה כשר אבל אם אית ביה
שפירא מדינוב זי"ע אחרי הר"ר אלימלך זי"ע] עי' בהערה
הטעם64 . תרתי לגריעותא שאבי המגרש היה חותם בשני שיני"ן
וגם היה עולה לתורה בשני שיני"ן הרי זה שינוי השם
ממש וגרע זה מאם היה שמו יששכר לחוד ולא היה לו
64בספר אלף כתב להג"ר יצחק יעקב אב"ד ווערבוי אות תשנו' מביא:
כינוי בער כי מי ששמו יששכר רוב העולם קורין אותו
בהיות פה ב' דר״ח תמוז ה׳ קרח תר״פ הה״צ מו״ה אלעזר אלימלך ישכר וא"כ אף שחותם ועולה לתורה יששכר מ"מ אולי
וואלדמאן נ״י מבארטפעלד ,הגיד לי שזקינו הק׳ בעל בני יששכר לזאת הוי ישכר כמו כינוי אבל כיון ששמו בלעז היה בער וכל
קרא ספרו הק׳ בשם זה ,כי אחד מאנשי עירו ריבעטיש ,נסע עם אנשים
סוחרים ביחד ,שנסעו ללובלין להרה״ק החוזה זי״ע ,וראה כי נותנים העולם קורין אותו בער לא הוי ישכר לא עיקר השם ולא
קוויטל ונכתב ע״י הגבאי ,אמר לעצמו ,הרי הרב בעירנו (בעל הבני כינוי רק שינוי השם ממש וזה גרוע יותר משאר שינוי
יששכר זי״ע) יש לו כתב נאה ,אביא גם אני קוויטל הנכתב מיד הרב,
ועשה כן .וכאשר ראהו הרה״ק החוזה דלובלין ,אמר להסוחר הנ״ל: שם אביו כשמגרש בעצמו בלי שליח" עי"ש עוד.
״תביא לי קוויטל ,מהרב אשר כתב קוויטל שלך ,ישלח לי קוויטל ,אשר
בו יהי׳ נכתב מבוקשו של הרב עצמו״ .והביא הסוחר זאת ג״כ .ואמר מעלתו של שבט יששכר
הרה״ק דלובלין :״רצוני לראות גם את הרב בעצמו״ .ותמיד הזכיר הק׳
בעל בני יששכר שבעניני חנוכה אל ישאלו אצלו כלל ,כי נפתחו אצלו ובמעלתו של שבט יששכר שבא ע"י הדודאים ראוי
מעייני החכמה דחנוכה כל כך ,עד שאין מוחו כמעט יכול להכילנו,
ותמיד חקר בעצמו אם איננו כהן ,באשר השפעתו בחכמה עצומה כ״כ להביא מדברי המדרש כאן [עב ה] "א"ר לוי בא וראה מה
בעניני חנוכה .וכבואו לחדר הרה״ק דלובלין ,הכניסו בכבוד גדול ורב יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה
אהבה ,ואמר אליו" :כבודו אינו כהן ,אלא נשמתו היא מנשמות
הסנהדרין שהם משבט יששכר אשר היו סנהדרי החשמונאים ,ולזאת העולם ,שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים
נשפע עליו כ״כ שפע בעניני חנוכה" ובספר שלשלת קאמרנא מביא: בישראל יששכר וזבולן ,יששכר יושב ועוסק בתורה,
אדמו"ר מקאמרנא הרה״צ ר׳ חיים יעקב סאפרין זצ״ל ,אחר חתונתו אכל
קעסט בבעלזא אצל דודתו ,וסיפר ששמע מרן מהרי״ד זי״ע שאמר מה וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר
שמובא בבני יששכר ,״הנה העדתי לך שלשה עדים נאמנים אשר הארת
מב
התורה פרשת ויצא שירת
לעתים וכו' ,והנה הנס הזה הנעשה להאיר אור חכמת הנה במאמרי חודש כסלו -טבת מאמר ה שם המאמר
התורה [אשר רצו היונים לבטל] ולבטל חכמות החיצוניות, הוא שרי ביששכר עה"פ בשופטים בתוך שירת דבורה
ולכן נעשה הנס בשמן הרומז לחכמה דבכ"מ ששמן זית שמדברת בשבח שבט יששכר "וְ שָ ַרי בְ יִשָ שכָר עִ ם ְּדבֹרָ ה
מצוי החכמה מצויה [מנחות פה ,]:ונעשה הנס במנורה וְ יִשָ שכָר כן בָרָ ק בָעמֶ ק ֻׁשלַח בְ רַ גְ לָיו בִ פְ לַּגוֹת ְראּובן
הרמוזה לחכמת התורה ,מנורה בדרום ,הרוצה להחכים ּגְ דֹלִ ים ִח ְקקי לב" [שופטים ה טו] [וברש"י שם שרים שביששכר
ידרים [ב"ב כה ,]:היה הנס דוקא בחדש הזה ,וביום הם סנהדראות עוסקין ב תורה יודעי בינה לעתים הם תמיד עם
הולדת את יששכר עמוד התורה. דבורה ללמד בישראל חק ומשפט :ושרי ביששכר -יו"ד זו
טפילה היא ואינה משמשת כלום והרי היא כיו"ד בהמות שדי
ובזה יתיישב היטב מה שאמרה לאה אמנו בלידתו וקרע לו חלוני :ויששכר כן ברק -ושאר העם של יששכר כן הם
ובקראה שמו יששכר ,הנה אמרה נתן אלקים שכרי אשר עם ברק לכל אשר יצוה]
נתתי שפחתי לאישי וק' למה לא הזכירה שכר הדודאים, וטעם קריאת שם המאמר כן כיון שקביעות המועד
כמו שאמרה ליעקב שכר שכרתיך בדודאי בני ,אבל ותי קון ההודאה וציווי אמירת ההלל ומצות נר חנוכה
הביאור עפ"י דברי הרמב"ם [שו"ת פאר הדור סי' מ"א והובא לדורות עם כל הלכותיה [המבוארים בגמרא בבלי וירושלמי
בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ד ועי' חי' חת"ס ב"ב כא .ד"ה
ומדרשים] הכל נעשה על ידי בעלי רוח הקודש בית דינו
תינוקות דברים חריפים] שהתנצל עצמו באגרתו לרבינו של חשמונאי סנהדרי גדולה שהיו בימים ההם בזמן הזה
יהונתן הכהן ,שלא למד חכמות חיצונות רק כדי לשרת
[עיין ביוסיפון] ,והנה ידוע רובם של סנהדרין משבט
את התורה להיות לה לרקחות ולטבחות ,ולשפחות יששכר עמוד התורה והם הם היודעי בינה לעתים ,ע"כ
ולאופות ,כדי להראות יופי הבת המלך היינו התורה יפרש במאמר זה מענין תולדות ולידת יששכר אשר נ"ל
שכל החכמות הם שפחות ועבדים אליה ועובדים שהיה זמן תולדתו בחנוכה כמו שיבואר לקמן ,ויתפרשו
עבודתה ,על כן אמרה לאה אמנו בלידת יששכר עמוד כמה ענינים בפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
התורה ,נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ,ניתן
לי מדה כנגד מדה בן כזה אשר ממנו תצא תורה אשר כל לידת יששכר הי' ביום א' דחנוכה
החכמות הם שפחות אליה ועובדים עבודתה.
הנה בפסוק דשיר השירים ז יד כתוב "הַ ּדּודָ אִ ים נָתְ נּו ריחַ
ובאות יא שם הרחיב יותר בענין זה וביאר הטעם למה וְ עַ ל פְ תָ חינּו כָל מְ ג ִָדים חֲדָ שִ ים ּגַם יְשָ נִים ּדו ִֹדי צָפַ נְתִ י לְָך"
היה הנס דחנוכה ח' ימים דייקא ,כיון דהיונים רצו לבטל ואחז"ל [הבאנו לעיל] הדודאים נתנו ריח נתנו ריח טוב
חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות ,וכאשר של תורה בעולם ,אלא דלפ"ז לא יתפרש המשך הפסוק
הפליא חסדו הש"י בנס להראות בשמן ומנורה המרמזין ועל פתחינו וכו' חדשים וכו' ,וי"ל דהנה זה דנעשה הנס
לחכמה כמו"ש לעיל כמה פעמים ,הנה היה הנס ח' דחנוכה בחדש כסלו וודאי אינו במקרה כמש"כ כמה
ימים ,דהנה שבע חכמות הם כלל כל החכמות שבעולם פעמים דדברים כאלו אינם במקרה ,ויל"פ הטעם דהנה
כמו" ש שלמה חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה מבואר באלשיך הקדוש כאן דהריון יששכר עמוד התורה
[משלי ט א] ,וחכמת התורה היא עלתה על כולנה רבות היה בסיון בליל א' דחג השבועות ,דכתיב וילך ראובן
בנות עשו חיל ואת עלית וכו' [שם לא כט] ,וכל החכמות בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וכו' וקציר חטים
המה כשפחות אל התורה משמשות את התורה ,וכמו הוא שבועות ,וכ"כ בתרגום יונתן דאזל ראובן ביומי
שהבאנו לעיל מד' הרמב"ם ,על כן מהפך הניסיי הזה דסיון ולכן יצא מזה יששכר עמוד התורה ,וכיון דאחז"ל
של שמן (חכמה) שהיה מוכן להדליק יום אחד נמשכו [פרד"א פל"ה] דעיבורי כל השבטים היו לז' חדשים
ממנו עוד הדלקת ז' ימים ,סך הכל ח' ימים ,רמז לז' ויולדת למקוטעין [ר"ה יא ,].נמצא דלידת יששכר היה
חכמות וחכמת התורה עלתה על כולנה. בכסלו "ואפשר לפי הנראה היה ביום כ"ה כסלו דייקא,
והש"י יודע" 65והוא הוא עמוד התורה יודעי בינה
וזה שהוא מנהג אבותינו לקרוא יום השמיני זאת חנוכה,
היינו זאת היא עיקר כוונת חנוכה ,חכמה השמינית חכמת
התורה ,אשר כל החכמות המה לה לשפחות ,ובקניית אור חנוכה הוא מבחינת אור הגנוז ,וכו' והוסיף כ״ק מרן מהרי״ד זי״ע
התורה אשת חיל יקנה ממילא כל שפחותיה .ובזה גם ואמר :״ואני אומר כי בספר הקדוש בני יששכר גם כן מתגלה האור
הגנוז״ .ובספר נחלת יעקב :אמר לי רבינו הקדוש והטהור הרה״ק רבי
מובן למה נקבעו ימי חנוכה לפרשת מקץ דייקא ,כיון אהרן זצלל״ה מבעלזא זי״ע בזה הלשון :אבי ז״ל אמר לי בשם זקיני,
דשם כתוב דכתיב בפרשה הזאת ויקרא פרעה שם יוסף אשר הרבי ר׳ צבי אלימלך ,היה לו הארה בחנוכה יותר מכל הרביים.
עכ״ל הק׳[ .גליון קדושא דסדרא פ' ויצא]
צפנת פענח (גברא דמטמרן גליין ליה) ויתן לו את אסנת
65אולם בילקוט שמעוני ר"פ שמות [והוא ממדרש תדשא] מבואר
דיששכר נולד בי' אב או ד' אב ,וכבר העיר הגרח"ק זצ"ל בספרו
המקובלים דאין לשמש בליל שבועות ואולי זה דבר שנתחדש רק אחרי למכסה עתיק שזה דלא כתרגום יונתן דקציר חיטים זה סיון .עוד העיר
מ"ת. ידידי הרב אלכסנדר כהן שליט"א מד' משנ"ב סי' ר"מ סק"ז בשם
מג
התורה פרשת ויצא שירת
הגנוז בתורה ,כאשר אמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ וכו' ויצא יוסף על ארץ מצרים [בראשית מא מה] ,ויל"פ
זצוק"ל שעל כן תקנו לזכרון ל"ו נרות כנגד השעות דפרעה קרא שמו צפנת פענח על שם חכמתו וכדברי
ששימש האור במעשה בראשית [ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה], התרגום ,ויתן לו את אסנ"ת היא בגימטריא ז' פעמים
והנה הוא תוספת טובה יתירה על ההבטחה לעתיד, חכמ"ה (כמו שכתב הרמ"ע ז"ל) להורות שזכה לז'
האור הזה ניתקן לדורות ברוח הקודש אשר בימים ההם חכמות ,ויצא יוסף על ארץ מצרים ,הכי קרא הש"י את
בזמן הזה עוד כל ימי גלותינו הארוך הזה אנחנו נהנים שמו יוסף שנוסף בו חכמה יתירה שהיא על חכמת
מהתנוצצות האור להאיר עינינו בתורתו ולהשיב את מצרים ונאלו שרי צוען [ישעיה יט יג] ואבדה חכמת
נפשינו בגלות הארוך עד אשר יקויים ויאמר אלקים יהי מצרים ,על כן אסנת היתה לו לאשה ,מקבלת ,להורות
אור זה אורו של מלך המשיח [ילקו"ש ישעיה צ"ט] ,וכיון שכל החכמות מקבלים מן התורה ,על כן בפרשה הזאת
שהאור הניסיי הזה הוא תוספת טובה על כן ניתנו הימים קביעות ימי חנוכה והם ח' ימים מטעם הנ"ל.
להודות ולהלל ,כי הודאה היא על תוספת טובה
שהמציאה לאה אמנו בלידת יהודה על התוספת טובה וזה שאמרה לאה אמנו בלידת יששכר עמוד התורה ,נתן
כמו שכתבתי. אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ,הנה זה שכרי
מדה כנגד מדה ,נתן לי אלקים בן כזה אשר כל החכמות
והנה לנתבאר לעיל דלידת יששכר עמוד התורה הי' המה שפחות משמשות לחכמתו היא חכמת התורה,
בחנוכה ובימים אלה גופא נולד זמן הארה לישראל והנה יש לומר זה הוא פירוש השם יששכר יש שכר ,י"ש
מגניזת התורה והוא תוס' טובה לישראל ,וע"כ נתקן נקרא החכמה העליונה כדכתיב והחכמה מאין תמצא
הודאה בימים אלו ,ממילא א"ש מש"כ וישמע אלקים [איוב כח יב] והוא יש מאי"ן ,והנה אורייתא מחכמה נפקת
אל לאה ,שהמציאה לשון הודאה על תוספת טובה, [זוה"ק ח"ב קכ"א ,].על כן קראתו יששכר יש שכר ,ואם
ותהר בחג השבועות כמו"ש לעיל ,ותלד ליעקב ,בימים אמת נכון הדבר אשר יששכר נולד ביום כ"ה כסלו ,הנה
האלה ימי ההודאה את יששכר ,אשר על ידו יתגלה אור יום המילה שלו היה ביום הח' ,והנה חכמת התורה לא
תורה לישראל בכל זמן ועידן .עכ"ד הבני יששכר. תושג רק למהול כמו שאמר הש"י [שמות יט ה] ועתה אם
שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי דייקא ,הנה
וע"ע שם הרבה רמזים וענינים במה שנרמז בשם יששכר ביומא דמהולתא נקרא שמו יש שכר היינו חכמת התורה
"יש שכר" בקשר לש"י עולמות והשייכות בזה לחנוכה כו' ,הנה לזאת מנהג אבותינו תורה לקרוא עצם היום הזה
וכן כמה רמזים בפסוק ומבני יששכר יודעי בניהם לעיתים זאת חנוכה.
בקשר לחנוכה.
עוד כתב שם באות ח' במש"כ "וישמע אלקים אל לאה"
ענין שכר ומשכורת המודגש בפרשת ויצא שלא נתבאר מה אמרה ומה התפללה וי"ל ע"פ מה
ולהשלמת ענין יששכר ,יש להתבונן ,דהנה מכל התורה שאחז"ל [ברכות ז" ]:מיום שברא הקב"ה את עולמו לא
כולה הפרשה שכתוב הכי הרבה פעמים ענין שכר היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו
ומשכורת הוא בפ' ויצא שכתוב כאן 12פעמים: שנאמר הפעם אודה את י"י וצ"ב מה מיוחד בהודאה זו,
וי"ל דלשון הודאה בלשה"ק הוא על תוספת טובה
דּודאיהַ ּגִ ָידה לִ י מַ ה מַ שְ כ ְֻׁרתֶ ָך[ :כט טו] כִ י שָ כֹר שְ כ ְַרתִ יָך בְ ָ יתירה על ההבטחה ,או יותר מן העולה על הדעת
ֱֹלהים שְ כ ִָרי [כאן] ו ִַת ְק ָרא ְשמ ֹו בְ נִי [כאן] וַתֹ אמֶ ר לָאה נָתַ ן א ִ והמחשבה ,והנה לאה חשבה שלא יגיע לחלקה רק ג'
יִשָ שכָר[ :כאן] נ ְָקבָ ה שְ כ ְָרָך עָ לַי וְ אֶ תנָה[ :ל כח] אֶ ֱעבֹר בְ כָל בנים והנה בלדתה בן הרביעי הנה הוא תוספת טובה
צֹאנְָך הַ יוֹם וגו' וְ הָ יָה ְשכ ִָרי :וְ עָ נְתָ ה בִ י צִ ְדקָ ִתי וגו' כִ י [כפירש"י שם] ,ולכן המציאה לשון הודאה להודות
תָ בוֹא עַ ל שְ כ ִָרי לְ פָ נֶיָך [שם לב -לג] וְ הֶ חֱלִ ף אֶ ת מַ שְ כ ְֻׁרתִ י להש"י בלשון הזה על תוספת טובתו ,וכן המועד הזה
עֲשֶ ֶרת מֹ נִים [לא ז] ִאם כֹה יֹאמַ ר נְקֻׁ ִּדים י ְִהיֶה ְשכָרֶ ָך וְ יָלְ דּו דחנוכה הוא תוספת טובה ,כיון דבעצם אור הגנוז
יִהיֶה ְשכָרֶ ָך [שם ח] כָל הַ צֹאן נְקֻׁ ִּדים וְ ִאם כֹה יֹאמַ ר עֲקֻׁ ִּדים ְ ששימש ל"ו שעות בששת ימי בראשית גנזו הקב"ה
וַתַ חֲלף אֶ ת מַ שְ כ ְֻׁרתִ י עֲשֶ ֶרת מֹ נִים[ :שם מא] והעולה על
66
לצדיקים לעתיד לבא [חגיגה יב ,].היינו אחר הגלות נגלות
כולנה הוא מה שבכתה רחל להקב"ה על בני' ההולכים מלך משיחנו בהשתלם גלותא בתראה דאדום אז יתקיים
בגלות שתעמוד זה הזכות מה שמסרה הסימנים ללאה, אז יבקע כשחר אורך [ישעיה נח ח] ונלוו גוים רבים אל י"י
"מנְעִ י קוֹלְך ִמבֶ כִ י וְ עי ַנ ִיְך ִמ ִּד ְמעָ ה כִ י יש שָ כָר
ואמר לה ה' ִ [זכריה ב טו] ,ויאמרו ,בית יעקב לכו ונלכה באור י"י
לִ פְ ֻׁעלָתְך נְאֻׁ ם ה' וְ שָ בּו מאֶ ֶרץ אוֹיב" [ירמיהו לא טו]. [ישעיה ב ה] ,והנה לזה האור אנו מחכים ומצפים ,והנה
תוספת טובה עשה הש"י עם עמו עוד בהיותם בגלות יון
שרצו לבטל מהם תורה אור ,התנוסס הש"י עמהם
66ובקונקורדנציה החדש שכח ג"פ תיבות משכורת בפ' ויצא. בהגלות אליהם אור ניסיי ,הוא מהארת והתנוצצות אור
מד
התורה פרשת ויצא שירת
ד"ה שאני דאסור להתרפאות מעובדי ע"ז אם מזכיר שם ועיקר נשואי יעקב עם רחל ולאה ובתוצאה כל לידת
ע"ז ואומר שע"ז מועלת לכך ,ולבן הארמי התכוון לומר שבטי קה ,וכן כל הצאן שכללו בתוכם נשמות ישראל
נחשתי דידע את יעקב היטב ,שנזהר מאד מכל חשש הי' בתור שכר ומשכורת ,ויעקב הוא הדוגמא והמקור
ע"ז ,ע"כ אמר כן שלא יוכל שוב ליהנות משום דבר ,ואז להלכות שומר שכר ,ומתוך הריב שהי' לו עם לבן בסוף
יוכל לשלחו ריקם .ואחר שישאר עני ואביון לא יהי' לו הפרשה נראה בהדיא דלולא שהיה מגיע לו כל זה בתור
אפי' מזון סעודה אחת ,ובמה יפרנס את נשיו וילדיו, שכר ומשכורת הוגנת ,הי' יוצא ריקם ,ובוודאי שכ"ז
ובוודאי לא יניחם לבן אביהם הטוב ללכת אתו בחוסר צ"ב רב ,וי"ל שכאן העמיד יעקב היסוד לדורות דכל
כל ואז ישאר יעקב לבד נקי מכל ,ויהי' בצרה גדולה. ההצלחות בעבודת ה' צריך לבוא מתוך יגיעה ועמל רב
ואז יקבל הכל בתור שכר ,וממילא יהי' שלו לנצח ,אבל
ולכן אחר שאמר נחשתי נעשה אדם טוב ואמר נקבה כל מה שעולה לו בקלות בלי עבודה ,אז כלעומת שבא
שכרך וגו' כיון שידע שיעקב לא ירצה ליקח כלום וכפי כן יאבד ממנו ,וזה נכלל בדברי חז"ל בזוה"ק תרומה
שאכן אמר יעקב לא תתן לי מאומה ,ואמר לו יעקב אתה קכח .שמצוה שעושה בחנם לא שורה עליו רוה"ק ,וגם
ידעת את אשר עבדתיך וגו' ויברך ה' אותך לרגלי ,היינו אם יוכל לעשות מצוה בחנם כגון שחבירו רוצה ליתן לו
שאתה יודע שזה לא קשור לניחוש רק הכל בסייעתא אתרוג ,מצוה יותר לקנות בממון .וזה"פ [משפטים כ"א,
דשמיא ,ואח"כ אמר שאינו רוצה לקחת מאומה כי י"א] ויצאה חנם אין כסף .ועיין תנא דבי אליהו (רבא
מעתה כל נכסיך אסורים לי ,רק אשיבה ארעה צאנך פי"ז) כשאמרו נעשה ונשמע מיד אמר ה' ויקחו לי
והסר מ שם וגו' היינו שתשאיר לי צאן באופן שע"פ דרך תרומה שצריך לקיים מצוה שיש בה חסרון כיס.
הטבע ל"ש להוליד שלא כדוגמתן ,הגם שהוא רחוק
מאד מהטבע אני בוטח בה' שיעזרני ,וא"ל בפי' שיעשה מה דלא רצה יעקב לקבל שכר מלבן
איזה השתדלות בזה ,אבל לבן צחק בלבו ואמר שוטה ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי וגו' יאמר נקבה
הוא יעקב על מה הוא בוטח ,וגם יעקב ידע שע"פ דרך שכרך וגו' ויאמר עתה ידעת וגו' ויברך ה' אותך
הטבע לא יעזור פעולת המקלות ,אך הכל עשה כדי שלא לרגלי וגו' לא תתן לי מאומה אם תעשה לי את
יצטרך ליהנות מחשש ע"ז ע"כ בחר לו תחבולה רחוק הדבר הזה אשיבה ארעה צאנך אשמור[ :שם כ"ז
מדרך הטבע ,ובאמת עזר לו הקב"ה והי' לו נס .ע"ש ל"א]
שהסביר בזה כמה ענינים.
צ"ב הדו"ד בין לבן ליעקב ,דאם לבן כבר מציע לו שכר
הבדל בין בגלליך ולרגלי למה אינו לוקח ממנו כלום ,ומציע מעצמו לשוב לרעות
ויש להוסיף בזה מש"כ א"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל צאנו ,ולמה צריך להאריך שיודע הנאמנות אליו וכי לבן
בספרו שלמי דוד לחלק בין דברי לבן שנקט לשון אמר שלא עבד בנאמנות שיצטרך להוכיחו ע"ז .ורמב"ן
ויברכני ה' בגלליך ויעקב נקט ויברך ה' אותך לרגלי, [לעיל פכ"ז] ורבינו בחיי פירשו דיעקב התכוון לומר שכיון
דבגלליך הכוונה שהוא הוא הסבה כמ"ש כי בגלל הדבר שבית לבן התברך בשבילו לא יספיק לתת לו שכר רגיל,
הזה יברכך [דברים ט"ו י'] דהמעשה הזה הוא הוא הסבה רק ראוי שיקבל מתנות גדולות ,מלבד שכרו הקצוב,
לברכה ,אולם לשון רגלי הוא רק שהוא סבה אחד איך אולם עדיין לא נתבאר למה לא רצה לקחת מאומה רק
שנסתבב הדבר במה שכבר נגזר בלא"ה[ ,ויש לצרף ד' רצה לשוב ולרעות צאנו ,ורד"ק פי' שרצה ששכרו יהי'
החוו"ד ועוד שפירשו במה שהי' אברהם אומר לאורחיו לרחוץ מאת ה' ומלבי"ם פי' דרק אם יקבל שכרו באופן זה
רגליהם כיון שהיו משתחווים לעפר שברגליהם כיון שהאמינו שהוא מנולדים לאח"ז ,יתברר שלא לקח ממה שאינו
דהשתדלות הטבעית הוא זה שמסבב הצלחתם הרי דרגל קאי על שלו.
סבות] ורק מצד ענוותנותו אמר ללבן שכבר נגזר בלא"ה
מהקב"ה שיתעשר ,והוא לא הי' אלא סבה איך שנסתבב ובעל דברי ירמיהו בספר דרושים שלו [דרוש ג' דרוש הר
הדבר ,וכ"כ רמב"ן דנקט רגלי ל' ענווה ,ובזה פי' ל' הכרמל] האריך בזה וכ' דכיון שאמר לבן בתחלת דבריו
הגמ' ברכות מג :כל המתגאה כאילו דוחק רגלי השכינה נחשתי ויברכני ה' בגלליך הרי הזכיר שזכותו של יעקב
נקט לשון רגל כיון שבעל גאוה תולה הכל בהצלחתו סייע לו שהניחוש שלו הצליח ,לכן לא רצה יעקב
ואינו תולה בסבת השכינה. ליהנות מכל אשר ללבן מאומה ,דכיון דאמר לבן
שהניחוש הועיל שנכסיו הצליחו הי' נחשב אצל יעקב
הזכרת זכותו של יעקב בתחבולות המקלות כל נכסי לבן כנכסי ע"ז שאסור ליהנות מהם משום ולא
ויקח לו יעקב מקל לבנה ולוז וארמון וגו' [שם ידבק בידך מאומה מן החרם 67וכמ"ש תוס' ע"ז כ"ז:
ל"ז]
67לכ' ענין ההנאה הוא שרק ע"י ניחוש זה התברר ללבן שנכסיו
התברכו בשביל יעקב וממילא יסכים לתת לו.
מה
התורה פרשת ויצא שירת
רשאים להזכיר זה בתפלה .ואם הי' עושה כך ע"פ כבר תמהו כל המפרשים איך הותר יעקב לרמות את לבן,
המלאך 68ק' למלאך המלמדו לעשות היפך מחסידות. והרי אם לבן הי' יודע מה שעושה בוודאי לא הי'
מסכים ,וכ' הרמב"ן דכיון שהסכימו להיות שכרו באלה
ולכ"פ שם שקיבל מן הצאן הרעועות והעקרות שאינם הי' רשאי לעשות כל מה שיוכל להולידם כן ,עוד תי'
משמשות עם זכר ,ולא הי' יכולות להוליד רק ע"י תיקון דאולי התנה יעקב שיוכל לעשות בהן כל מה שירצה כי
המקלות ,והקב"ה סייע לו שע"י תיקון המקלות יכלו לבן לא הי' יודע בתולדה הזו וכו' .ובבעלי תוס' בשם
להוליד ,ואנו מתפללים דכמו שסייעת ליעקב אבינו ריב"א דכיון דמתחלה כבר הפר תנאו בכמה דברים
בצאן העקרות ,כן תרחם על כנס"י הנקראת עקרה שנא' בכה"ג מותר להתחכם .ובחת"ס [עמ' קנ"ב ד"ה ויקח] כ'
רני עקרה וגו' עוד תי' דעיקר כוונת יעקב בכל תיקון דכיון שגם לבן הודה שבאה הברכה בזכות יעקב ,לכן
המקלות הי' לפרסם כבוד שמים ולהפריש לבן מע"ז, הותר ליעקב לעשות הכל להוציא בלעו מפיו ,שהרי הכל
דהרי עיקר בטחונו של לבן שיצליח להערים על יעקב זה שלו ,וכן אירע לבני יעקב בגלות שהגוים ניזונים
הי' בע"ז שלו ,וע"י שיעקב יצליח ,יראה שאין לו לבטוח בשבילם ,ומקפחים פרנסתם ,וישראל צריכים להמציא
על ע"ז ,ונמצא שיעקב עשה בזה קידוש ה' גדול ולכן פרנסה בעקבה ורמי' ,ואח"כ אומרים הגוים כמו בני לבן
אנו מזכירין זכותו מה שנתקדש ש"ש על ידו. שמאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ולא מבינים
ובעל דברי ירמיהו בדרושים שלו יישב הענין ע"פ דבריו שהכל בא מברכתו שליעקב.
שהבאנו לעיל ,דדבר גדול עשה כאן יעקב בזה שעמד אולם עדיין ק' גם אם נוכל יישב מעשהו של יעקב עדיין
בנסיון לא ליהנות מע"ז ,וא"כ הזכות הגדול הזאת אין בזה שבח דסו"ס הי' בו רמאות וא"כ איך יתכן
מגודל יראתו של יעקב שלא רצה להתדבק בלבן דבהושענא רבא תיקן ר"א הקליר [בפיוט אז תמים לדורותיו]
ובטחונו בהקב"ה ,זה עומדת לבניו בכל הגליות שגם להזכיר מעשה של זה של יעקב "למען קדם שאת ברכה
בהיותם בין העמים וסובלים רעות רבות ,וגוזרים עליהם וכו' מיחם במקלות בשקתות המים" וכן בפיוט תענה
גזירות אכזריות ולוקחים מהם כל מקורי הפרנסות ,עכ"ז אמונים "למען חלק מפצל מקלות בשקתות המים" כנר'
לא יחפצו להדבק באומות ,שזה כח נפלא שנמצא רק דמעשה זה יש בו הזכרת זכות ליעקב ,וכבר נרמז ענין זה
בישראל והכל בזכות אבינו יעקב. בפסוק גופא כמש"כ רבינו אפרים ברמזיו דלח לוז
ולפ"ז א"ש דהקב"ה מרמז במלך אסור ברהטים שיהיו וארמון ס"ת חז"ן שעתידים בניו להזכיר מעשה זה בבתי
אתם בגלותם בזכות יעקב ,כן אנו מתפללים בהושע"ר כנסיות בהושענא רבא ,וק' טובא וכי בשביל שהוזכר
שה' יעזרנו בזכות יעקב שעמד בנסיון ונשמר בבית לבן כאן מים ואנו מבקשים על מים אנו מזכירין רמאות
גם באיבוד כל מה שהי' לו. שעשה יעקב בהיתר.
ענין המקלות הי' לברר טוב מרע עו"ק דבילקוט שיר השירים עה"פ ראשך עליך ככרמל
מלך אסור ברהטים [שהש"ר ז' ז'] איתא א"ל הקב"ה
וכ"ז ע"פ פשט אולם בפנימיות הדברים כבר הקדים כביכול אני אדור ביניכם בזכות מה וכו' בזכות יעקב
בזוה"ק [קס"א ב'] על ענין המקלות שהתורה קוראת בקול שכ' בו ברהטים בשקתות המים [אכן לא נמצא במקום אחר
תסתכלו טפשין תפתחו עיניים לדעת ,עד מתי תהיו בתנ"ך מלת ברהטים רק שם] מבואר דמעשה זה גורם
שקועים בחושך בלי להבין דברי התורה .והרחיב בזוה"ק דהשראת השכינה בכלל ישראל ,וכן יל"ע ממה דאיתא
[קס"ב א'] ונתב' היטב בספר באר משה להרה"ק מאוזרוב במדרש נשא [י"ג י"ד] דכבשים דקרבנות נשיאים נגד
זי"ע דכל ענינו של יעקב הי' לתקן חטא אדם הראשון יעקב שנא' "והכשבים הפריד יעקב" והובא ברש"י שם
שגרם עירבוב בין טוב לרע ,ואילו יעקב הפריד הטוב מן הרי דמעשה זה מבטא גדלותו של יעקב.
הרע לגמרי ,וזהו ענין וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על
צאן לבן[ ,לקמן פסוק מ'] היינו שהפריש נשמות ישראל וכבר העיר קצת מזה במושב זקנים בשם ר"י החסיד,
שהיו כלולים בצאן זה שלא יהי' להם שייכות לשאר שהק' על תקנת הקליר ,וכי יש לנו להזכיר רמאות של
העמים כלל 69 ,ולכן נקרא יעקב אילנא קדישא לפי צדיק ותי' שיעקב התכוון לטובת לבן עי"ש באריכות
אולם אי"ז הפשטות - .ובמדרש תלפיות לבעל שבט
68כן אכן כתוב בס' תורת המנחה לתלמיד הרשב"א דהכל עשה יעקב מוסר [אות יו"ד ענף יעקב] הק' ג"כ על יעקב הצדיק
ע"פ הדיבור ולכן אין טענה עליו כלל. שיקבוץ ממון בערמה תחבולה ,ואף דכתיב עם עקש
69ובמש"כ לעיל כ"ט י' ויהי כשאר ראה יעקב וגו' ואת צאן לבן אחי
אמו ומ' דראה משהו מיוחד בצאן לבן ,כבר כ' בחיד"א בקו' עט רצון תתפתל ,מ"מ לאו משנת חסידים הוא אלא לוותר
[הודפס בסו"ס חדרי בטן] דהכוונה וירא ברוה"ק שהי' שם קדושות משלהם ,והיותר ק' דהקליר מזכיר זכות יעקב בזה ,ואם
כמ"ש נזר הקודש בפי' על ב"ר פ' ע"ג סי' ו' בשם המקובלים וצריך
לבררם כמו שאמו נתבררה מביתם ,ולכן וישק את צאן לבן אחי אמו, יעקב עושה בזה רמאות כמו שהי' לבן מרמה האיך אנו
שכיוון להשקותם לבררם כמו אמו ולכן נקט שם אחי אמו .והיו צדיקים
מו
התורה פרשת ויצא שירת
מה שגנב את לבבו שלא הראה לו שמכיר באיבתו ,גם שהוא שורש נשמות ישראל ,ולכן זכה יעקב שמטתו
לא אמר לו שהוא חפץ ללכת .ול' כי בורח הוא צ"ב שלמה ,וכ' הרמ"ע מפאנו [במאמר אם כל חי] דבמעשה
שלא יתכן שהי' לו להגיד כי בורח הוא ,וספורנו פי' דזה המקלות הי' פועל דמיוני לבירור הנשמות הקדושות
טעם למה ברח שחשש שמא יגזלהו לבן בעזרת אנשי דאיתא ביחזקאל ל"ו ל"ז וארבה אתם כצאן אדם ,ולכן
עירו ,ובליקוטי יהודה הביא פי' דידוע דלבן הי' מכשף הכבש מסמל את יעקב שנא' והכשבים הפריד יעקב,
גדול והי' יכול לדעת אם הוא בורח ולזה גנב יעקב דהפרדה הזו הי' פעולה חשובה עד מאד לבירור טוב
ניצוצות הקדושה מלב לבן ,ונשאר בלי ידיעה ע"ד יהיב מרע עד שראוי' להיות סמל ליעקב .וגם ענין מחשוף
בי' עיני' ונעשה גל של עצמות שפי' אוה"ק על הוצעת הלבן פי' בזוה"ק דקאי על מדת החסד ,ובזה רצה לכלול
הניצוצות ,וזה "על בלי הגיד לו" היינו הלב שלו לא כל המדות בחסד ,דמדת תפארת של יעקב נוטה בעיקרו
יכול להגיד לו כי בורח הוא. לחסד .עוד ביארו שם בזוה"ק כל דבר ודבר שעשה יעקב
ע"פ סוד[ .עוד שם שבמקלות הי' בחינה של תפילין וגם ענין
וא"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל בספרו שלמי דוד 70פי' תפלת ערבית ונתב' בבאר משה באריכות]
דגנב לב לבן מעיקרא שלא אמר לו מעולם שבורח הוא
מעשו ,דלכן בטח בו לבן ולא חשש שיברח ממנו ,וכ"פ הרי עכ"פ דבמעשה של מקלות קישר יעקב אבינו את
החת"ס והאלשיך [לקמן פכ"ח] וכת"ס פי' להיפך שסיפר כלל ישראל בשורש העליון ,ועי"ז הי' מטתו שלימה,
ללבן כי בורח מעשו דאז לא יחשוש שישוב לארצו ועי"ז זכו ישראל להתדבק להקב"ה בלי שום חוצץ.
מפחד אחיו ,וזהו על בלי הגיד לו היינו שלחינם אמר לו וממילא א"ש דדוקא ענין זה אנו מזכירים בהושע"ר
כי בורח הוא מעשו ,והג"ר דוד וועסעלי זצ"ל ראש ב"ד דענין זה הוא יסוד כל ההווי' והקיום שלנו להיות עם
פרשבורג [חמיו מזוו"ר של מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל] מיוחד להקב"ה .ובזה גם יתיישב למה הציע מעצמו
בספרו שמן וורד 71פי' כי יעקב הי' מספר ללבן כל פרט אשובה ארעה צאנך אשמור כיון שרצה לברר נשמות
ופרט אפי' דברים של מה בכך ,ולכן נתן בו לבן אימון ישראל .וזה"פ [לקמן מ"ג א'] ויפרץ האיש מאד מאד וכ'
דאם דבר בלי חשיבות אומר לו ,כש"כ שיגיד לו דבר הספורנו דפרץ גבול ההצלחה המורגלת ,ולהנ"ל קאי על
משמעותי כזה שהוא נוסע ,וזהו "על בלי הגיד לו" היינו הצלחה עצומה ברוחניות שהצליח כ"כ הרבה לברר טוב
ע"י שהי' אומר לו דברים שהם בבחי' "על בלי" היינו מרע ,ולזה מובן מה שהוצרך לבן לכרות ברית ולהזהיר
דברים חסרי ערך לכן הי' יכול לברוח .ואלשיך פי' את יעקב שלא יעבור עליו את הגל הזה ,היינו שלא יהין
לשוב לקחת עוד מן הקליפה ולבררו לקדושה.
הסעודת פרידה של לבן
והנה בביאור כל החשבונות באיזה בהמות הי' התנאי
למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי
בין לבן ליעקב ,וגם באיזה אופנים רימה לבן את יעקב
ואשלחך בשמחה ובשירים בתף ובכנור[ :שם כ"ז]
עשרת מונים ,יש בזה מפרשים אריכות גדול ואפשר
אמר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל 72דהנה מצינו שלומדים ללמוד כל השבוע רק ענין זה [וידוע דרשת האלשיך הק'
מלבן כמה הלכות כגון הא דנותנין לבתולה י"ב חודש שמנה כל האופנים והי' שם האריז"ל שצחק באופן אחד והסביר
שלבן השתתף בדרשה והסכים שהכל באמת עשה ,רק באופן אחד
בכתובות נ"ז .ילפי' שם ממש"כ "תשב הנערה אתנו ימים התחרט על שלא רימה את יעקב בזה ,ואגב -חזינן שרשעים לא
או עשור" [כ"ד נ"ה] ושאין משיאין אשה אלא מדעתה משתנים כלל גם אחרי אלפי שנים דמקום ההשתנות הוא רק
ממש"כ "נקרא לנערה ונשאלה את פיה" [שם נ"ז ברש"י בעוה"ז] ולהנ"ל יתכן דמי שמתייגע בפ' זו להבין כל
שם בשם מדרש] וברכת חתנים מה"ת ממש"כ [שם ס'] האופנים ,גורם לנשמתו בירור גדול בין טוב לרע.
"ויברכו את רבקה" [מס' כלה פ"א] ועצם הברכה אחותינו
וגו' שאומרים לפני כל כלה ,ושאין משיאין הצעירה ביאור "על בלי הגיד לו"
לפני הבכירה ממה שאמר "לא יעשה כן במקומינו לתת ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי
הצעירה לפני הבכירה" [כ"ט כ"ו] הובא ברשב"ם בב"ב בורח הוא[ :שם כ']
קכ ,73.ואין נושאין נשים במועד לפי שאין מערבין
מילים "על בלי הגיד לו" קצת צ"ב ,ובפשטות הפי' שגנב
70י"ל ע"י אאמו"ר שליט"א. את לבבו ע"י שלא אמר לו כי בורח הוא ,ובספורנו פי'
71י"ל ע"י אאמו"ר שליט"א. דעל מלשון על עולת התמיד היינו מלבד ,כלומר שמלבד
72מחותני הג"ר יוסף אהרן אופנהיימר שליט"א ר"מ בישה"ג גייטסהעד
בשמו בהספדו באמצע השבעה בהיכל הישיבה -בצל הקודש עמ' ק"ס.
73וכ"פ בשו"ע יו"ד רמ"ד סי"ח דבנישואים הלך אחר הזקנה וכדביארו
הב"ח והש"ך שם ,אולם עי' בשו"ת אגרו"מ אה"ע ח"ב סי' א' דלהלכה כמו האוהב ישראל מאפטא ,שעוד זכרו הניגון ששר יעקב אבינו בשעת
א"צ להקפיד ע"ז ,דדין זה הוא רק כששניהם עומדים להתחתן ולא שהי' רועה צאנו ואנו עדיין מכירים הניגון .גם זכר שהי' ליעקב תפילין
כשא' יש שידוך ולשני אין שידוך ,וכבר הק' עליו בשו"ת מנחת יצחק גדולות מאד.
ח"ח סי' קכ"ה דהא ברחל ולאה לא היו שניהם מוכנים ,ובמהרש"ם ח"ג
מז
התורה פרשת ויצא שירת
וא"כ כ"ז בכלל טענת לבן שרציתי לנשקם ולברכם, שמחה בשמחה מו"ק ח :ובתוס' שם ד"ה לפי בשם
ולזה אמר לו "עתה הסכלת עשו" דאי"ז אלא סכלות ירושלמי ממש"כ מלא שבוע זאת ,אף שלכאורה לא הי'
וטפשות ממך להפסיד כל זה .וא"כ מי שבלי סבה נכונה לבן ת"ח ולא בן תורה ,אלא דכיון שהי' פקח גדול ,והי'
מזלזל בברכת ונשיקת ההורים אינו אלא סכל. יודע מה צריכים להגיד או לעשות בכל מקום ובכל זמן,
כי אף שלמעשה לא הי' כוונתו לש"ש אבל כוונתו הי'
ובליקוטי יהודה בשם חי' הרי"ם הק' וכי לכלי זמר הי' להראות עצמו כאיש ישר והגון ,כדחזינן איך שהוכיח
צריך יעקב ,אלא דבוודאי ידע שאין זה ענין יעקב ,אבל את יעקב כל הזמן איך שאינו מתנהג כהוגן ולכן כל מה
לפעמים היצה"ר מבטל עצמו לגמרי לאדם כדי שיוכל שנכתב מפורש בתורה שנראה הגון ,בע"כ שהתורה
אח"כ לגנוב ממנו ,וזהו ענין השירים היינו שהי' מסכים 74
התחשבה בזה שזה דבר נכון.
עמו לגמרי והי' עי"ז השמחה בשלימות וכמו לעתיד
ושיבולע המות לנצח ,ובאמת א"כ הי' כוונתו הי' טוב ולפ"ז אם לבן אומר כאן שהי' שולח אותו בשירה
מאד ,אבל יעקב ידע שכוונתו לעקור את הכל .ועי' ובשמחה כנראה שכך צריכים לעשות ,ומכאן נראה מקור
במדרש ע"ד ח' דאמר כן כי חשב שעי"ז ישוב יעקב לסעודת פרידה 75.אלא דלכ' איך יתכן לשמוח כשנפרדים
להיות עמו. מחבר טוב ,הלא זה צער גדול ,ואיך יתכן לעשות סעודה
על הפרידה ,לזה אמר דו"ז זצ"ל דהרי לחבירו הנפרד
מניעת הכרת הטוב ללבן וודאי יש שמחה דהלא הוא הולך להתעלות בישיבה
יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אחרת או שהולך להתחתן ולהקים בית ,או שהולך לגור
אמר אלי לאמר השמר לך מדבר על יעקב מטוב בעיר א חרת לפי שקיבל איזה תפקיד וכדו' ,וא"כ
עד רע[ :שם כ"ט] בשבילו בדרך כלל זה שמחה ,וא"כ על חביריו מוטל
להשתתף בשמחתו ולא לחשוב על צער שלהם .וי"ל
צ"ב במלת לאמר למי הי' צריך להגיד .והנה ברמב"ן דזה הי' כוונת לבן דאף שמאד קשה לי שאתם עוזבים
שמות ו' י' הוכיח מכאן דלא כמפרשים בכ"מ לאמר שהרי בירך ה' אותי בגלליך ,וגם בנותי ונכדי חבובים
דהכוונה להגיד לאחרים ,דהרי כאן ל"ש זה ,ולכ"פ עלי מאד ,ובוודאי הייתי מעדיף שתשארו פה ,מ"מ
דלאמר הכוונה על בירור הענין באמירה גמורה ,ולא הייתי מתגבר על רגשותי והייתי עושה סעודה גדולה עם
באמירה מסופקת ולא ברמיזה ,וה"נ הפי' שה' אמר אלי תזמורת כדי להשתתף בשמחתך שאתה הזוכה לחזור
באמירה ברורה שלא אזיק לכם .ועדיין ק' לשאר 76
לא"י להורים שלך.
מפרשים איך נפרש כאן ,ובאלשיך פי' דבאמת נביאי
עכו"ם אין מקבלין נבואה מהקב"ה בעצמו רק ע"י שד ולהנ"ל ,במש"כ אח"כ "ולא נטשתני לנשק לבני
וא"כ לאמר הכוונה שאמר ה' למלאך שיגיד ללבן ,אולם ולבנותי" [פכ"ח] ,וכן אכן עשה אח"כ שנא' וינשק לבניו
בהגש"פ מבית לוי הביא ממרן הגרי"ז לפרש דלבן ולבנותיו [ל"ב א'] יש ללמוד דכן ראוי ונכון לעשות לנשק
נצטווה להגיד ליעקב ,וצ"ב למה באמת הי' ציווי מיוחד נשיקת פרידה להראות ולבטא עומק הקשר ,ושם כ' ג"כ
ע"ז. "ויברך אתהם" וידועים דברי הספורנו שם ,שסיפר
הכתוב את ברכת לבן ,ללמדינו שברכת האב על בניו
וביאר אא"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל אב"ד צעהלים שבלי ספק היא בכל לב ונפש ראוי לחול יותר ואם בכל
בספרו שלמי דוד ,דהקב"ה ידע מדתן של צדיקים שדרכן ברכת הדיוט כ' שלא הי' קלה בעיניך כש"כ ברכת אב.
להכיר טובה לכל מי שעושה להם קצת טובה ,ואם לבן
לא יגיד שהקב"ה הוא זה שמונעו מלהזיקו ,יהי' לו קל"ו דרק בב' בנות שאין מצווים על פו"ר י"ל כן ,עי' בס' משחת שמן
הכרת הטוב ללבן גם אם לא מגיע לו יישר כח ע"ז אחרי סי' מ"ו באריכות.
74אבל בעיקר הדבר אם אפשר ללמוד מלבן הביא במשחת שמן שם
שרימה אותו כ"כ הרבה ,והוא צודק במאה אחוז במה מס' רבינו הק' מצאנז ח"ב ע' רע"ו במעשה בב' בנות אי מותר להקדים
שברח ,מ"מ כיון שלבן לא עושה לו כלום מרצונו הטוב, הצעירה והשיב "וכי מצוה לקיים צוואתו של לבן הרשע" ,אולם בלקט
מגיע לו הכרת הטוב ממנו ויכנע לו ,לכן הזהירו הקב"ה יושר ח"א ע' קי"ז דמדלא השיב יעקב כלום ש"מ דהדין עם לבן,
ובאגרות סופרים ממכתבי חת"ס מכתב כ"ט דכ' על ענין זה דק' עליו
שעליו להגיד ליעקב במפורש דהכל רק בציווי הקב"ה לעבור על דבר המפורש בתורה ,ע"ש במשחת שמן אי כ"ז מדינא או רק
77
ולכן לא יצטרך להרגיש שום הכרת הטוב ללבן. מד"א ונימוס.
75כן אמר גם מו"ר הג"ר חיים עוזר גורביץ שליט"א בסעודת פרידה
לידידי הרב ראובן אריה זאהן שליט"א.
76פעם בסוף זמן קיץ בישיבת גייטסהעד שהי' בתשעת הימים ,ומ"מ
עשו סעודות פרידות עבור אלו שעזבו אז ,מחה בזה מורינו המשגיח
הגה"צ ר' מתתיהו סולומון זצ"ל בכל תוקף ,ואמר שהגיע אליו בעה"ב
77ובליקוטי יהודה בשם הבית ישראל דק' למה סיפר זה ליעקב הרי עם טענות ,ששומע מרחוב ביואיק רד .שירה וזמרה בתשעת הימים,
א"כ לא יפחד ממנו שוב ,והביא מקול שמחה דאיש כזה שזכה פעם א' ואמר המשגיח שצריך לשבת על הארץ ולבכות על ביהמ"ק ,וי"ל להנ"ל
למדרגה ל"ש שיתאפק מלהגיד ,ועוד תי' דאכן הי' ציווי מהקב"ה ללמד זכות ,דסעודת פרידה גורם אחדות כיון שמוותרים על הרגשת
וכדברינו בפנים ולכן הי' צריך להגיד. עצמם ומתקנים בזה עוון שנאת חנם ומביא לבנין הבית.
מח
התורה פרשת ויצא שירת
אי"ז אלא שהחינוך הקפדני של יעקב שהיו נותן לבניו קפידתו של יעקב
בענין זהירות בממון אחרים ,גרם להם שלא יהינו לקחת ויחר יעקב וירב ללבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה
שום דבר שאינו וודאי משלהם ,וכמו ששיבח הכ' וילך פשעי ומה חטאתי וגו' [שם ל"ו]
ראובן בימי קציר חטים [לעיל ל' י"ד] שלא לקח מן הגזל,
ויתכן דהושרש אצל יעקב ענין זה אצל ישיבתו של עבר ובאור החיים הק' דלצד שבא לכלל כעס בא לידי מריבה,
וכדהארכנו בזה לעיל בתחלת הפרשה ע"ש. אולם המריבה הי' רק בערך לבן אבל אם היו הדברים
לאדם אחר לא תקרא מריבה ,וכדאיתא במדרש כאן
תכלית אריכות תוכחת יעקב על נאמנותו קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים וכו' פיוסים
זה עשרים שנה אנכי עמך וגו' וכל הפרשה[ .שם יעקב מפייס לחמיו וכו' עי"ל שלא רב עמו ברבים אלא
ל"ח-מ"ב] בייחוד עמו ולכ"כ וירב בלבן היינו עמו לבד כדי שלא
יכלם בתוכחתו .והגרצ"מ זילברברג שליט"א כשמרחיב
הנה יעקב מאריך כאן להוכיח ללבן שכל מה שהרוויח
בגנות מדת הכעס והקפדנות ,אומר שכל מטרתו של לבן
אצלו הוא בצדק וביושר ושאין לו שום תביעה אצלו
כל השנים הי' איך יכול לגרום ליעקב לכעוס ולהקפיד,
כלל .וגם הוסיף בדבריו ענינים שפטור בדיני אדם,
ולא הצליח בכך 78דגם כשעשה לו צער גדול ונורא
וכדביאר באור החיים הק' [פסוק ל"ח ד"ה וטעם] דמה
בהחליפו את רחל כ' רק [לעיל כ"ט כ"ה] "ויאמר אל לבן
דאמר אילי צאנך לא אכלתי דהק' כל המפרשים
הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני" ולא כ' שהקפיד,
דפשיטא דלא גזל ,ותי' דקאי על טלה ונעשה איל דקונה
אבל כאן הצליח לגרום לפי מדרגת יעקב שיקפיד קצת
בשינוי וחייב רק דמים מ"מ לא לקח לעצמו ,וכן מה
וגם זה העידו חז"ל דנקרא פיוס ,אבל זה לימד אותנו
שאמר טריפה לא הבאתי עליך וגו' הכוונה גם מה
אבינו יעקב ,שגם אם נכשל באיזה קפידא לא יפול
שפטור ע"פ דין עי"ש וצ"ע למה איכפ"ל כ"כ שלא יהי'
ברוחו ,רק ימשיך הלאה ,דזה גופא עצת היצר להכשילו
ללבן שום טענה ותביעה עליו.
בכעס ואז יתייאש לגמרי מלהתאפק מלהקפיד.
והנראה בעז"ה ע"פ משנ"ת לעיל ,דעיקר עבודתו של
יעקב בצאן לבן הי' להעלות ולתקן נשמות ישראל חינוכו הקפדני של יעקב בעניני ממונות
ולברר הטוב מן הרע ולהכניסם בקדושה ,וזה הי' כל כי מששת את כל כלי ביתך מה מצאת מכל כלי
ענינו להשאר אצל לבן עוד שש שנים ,וא"כ יתכן דפחד ביתך וגו' [שם ל"ז]
מאד מכל סוג תביעה ממונית שיהי' ללבן והוא ע"פ
המבואר בריש בכורות לענין קדושת בכורה ,דכל שיד וכ' באור החיים הק' כנר' שחשדו גם בלקיחת כלים
נכרי באמצע פטור מן הבכורה ,ומבואר בגמ' שם דגם שאין בהם חשש תרפים ,ולזה אמר לו יעקב שלא ימצא
אצלו כלום ,ואיתא במדרש [ע"ד י'] בנוהג שבעולם חתן
אם ע"פ דיני חו"מ ואולי גם בדיניהם אין לו זכות על
עצם הבהמה כיון דהי' רק התחייבות על כסף ,מ"מ כיון שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפי' כלי
דאם לא ימצא כסף יקח הבהמות כבר נקרא יד נכרי אחד אפי' סכין אחד ברם הכא מששת את כל כלי אפי'
באמצע והאריך בזה בשו"ת חת"ס יו"ד שט"ו ע"פ שו"ת מחט אפי' צינורא לא מצאת .והוסיף דו"ז הג"ר בצלאל
צמח צדק ועבודת הגרשוני ואכמ"ל בזה .ולכן כל שיש זצ"ל 79הרי מוכח דלבן הי' סבא מתוק ,מדאמר יעקב
ללבן איזה טענה על יעקב בממונות גם אם לא על עצם [לעיל ב'] רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול
הצאן זה יפגום בקדושת הצאן .ובזה מובן דנקט גם שלשום הרי דעד עכשיו הי' מאד נחמד ומתוק 80 ,וא"כ
בדבר הפטור מדיני אדם ,דכיון דלבן גבר אלים ובטענה וודאי יסתובבו אצלו הנכדים ולא ימלט שיעלם על
ידיהם "א גָאפַאלע א לעפאלע" [מזלג או כף] ואעפ"כ
כל דהו יהי' לו שליטה בזה יפגום בקדו' הצאן.
העיד יעקב שלא נעלם כלום ,ואיך באמת הי' יתכן זה,
[וע"ע ע"ז כב :דעדיף לגוי לבוא על בהמת ישראל מאשה גוי'
דחביבה ב המתן של ישראל יותר מנשותיהן כיון דאין להן זוהמא
מעת שעמדו ישראל על הר סיני ,מבואר דגם מבהמת ישראל 78רק על רחל כתוב ויחר אף יעקב ברחל [לעיל ל' ב'] כיון דהי' בבית
פסקו זוהמא ובתו' שם דלא ידע מקור ד"ז ,ובטור או"ח קפ"א לבן הי' מפחד מאד מכל שמץ לימוד מדרכי לבן ,ולכן כשאמרה רחל
נוסח כזה כאילו שמייחסת איזה כח לבן אדם ,חשש שזה מהשפעת לבן
הביא דברי השאילתות שמות נ"ד [הובא בתוה"ב להרשב"א בית ו' לכן הראה כעס גדול ,ומזה אפשר ללמוד איך הצליח יעקב בחינוך ילדיו,
שער ה'] דאמרו חכמים דבהמה הכשר למזבח אין בו זוהמא שהראה להם שעל רמאות גדול אף שיש לו צער עצום ,הוא רק מפייס
ופטור מנטילה לפני ברכה ,וכ' בהעמק שאלה שם סקי"ג דלא ידע ומדבר בנחת ,אבל כשבא לעניני עבודת ה' הוא מקפיד מאד ומזה קיבלו
המקור רק מגמ' ע"ז הנ"ל ובשבת קמ"ו .מבואר לחד צד דכבר יר"ש עצומה.
79בצל הקודש עמ' ק"ס.
מיעקב אבינו פסק זוהמא ,וא"כ יתכן דכאן בעבודת יעקב אבינו 80אולם המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל כשעזב ארה"ב
נפסק זוהמא מבהמות טהורות ועכ"פ מאלו הכשרין למזבח ,אולם אחרי זמן קצר שהגיע לשם ,פי' פסוק זה להיפוך דכיון שהרגיש שלבן
בהמת עכו"ם ובפרט אלו של לבן היו מלאים זוהמא] כבר מידי מתקרב אליו ומראה לו יותר מדי פנים שוחקות א"כ זה סכנה
להשאר פה ,ועד"ז פי' בחת"ס כאן אבל אי"ז הפשטות.
מט
התורה פרשת ויצא שירת
ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשיעורו לשבת [עי' הערות מקרא שכתבו תרגום ביגר שהדותא
מהדו"ק שבת קטו ]:אמר הקשה חתני הגאון הגר"ח ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד:
שליט"א קושיא שאין עליה תשובה איך שייך לכתוב יגר [שם מ"ז]
שהדותא בלשון הקדש והרי שקר הוא לכתוב שלבן קרא
לו גלעד .וצ"ע .ובמהדו"ב תי' דודאי בכה"ג אם שינה וברש"י יגר שהדותא תרגומו של גלעד .וכן מבואר
וכתב מקרא אין מצילין ,כיון שאינו אמת ,ועיקר כוונת בכמה ראשונים .וכן מבואר בשבת קטו :ובמגילה ט.
הגמ' הוא להביא בדרך ק"ו דאם במקום ששינה ממקרא דתרגום שבתורה הוא יגר שהדותא .ופשטות עיקר
לתרגום או מתרגום למקרא [באופן שאינו משנה את נקודת החילוק בין יעקב ללבן הי' ,שיעקב קרא כן
המשמעות האמיתית] ,חשיב כתיבה ומצילין ,כ"ש בלשון הקודש ולבן קרא כן בארמית.
כשכתב תרגום במקום שכתוב תרגום דמצילין[ ,ומאי
והנה במשנה מגילה ח :איתא דספרים נכתבים בכל
דמייתינן יגר סהדותא ,היינו לגבי תרגום שכתבו תרגום]
לשון ,ותפילין ומזוזות אינו נכתבות אלא אשירות ,ופריך
אמנם בשו"ע [סי' של"ד סי"ב] הביא הא ד'יגר שהדותא'
מברייתא דמקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא
לגבי תרגום שכתבו עברי ,וצ"ב דהא הוי דבר שאינו
שאינו מטמא את הידים ,ומשני דברייתא דהתם מיירי
נכון.
בתפילין ומזוזות ,ופריך דא"כ ל"ש תרגום שכתבו
ומרן הגרח"ק זצ"ל בעצמו במסכת ס"ת פ"א הי"א בקלף מקרא ,דבשלמא בתורה איכא יגר שהדותא ,אבל בתו"מ
ודוכסוסטוס העיר בזה ,ותירץ די"ל שכתב "ויקרא לו ליכא[ ,ואי הומ"ל דתורה לאו יגר שהדותא קאמר אלא אשר
לבן גלעד בארמית"" ,ויעקב קרא לו יגר שהדותא בלשון כריתי לי שכן קורין בכרכי הים למכירה כירה א"כ ה"נ ה"א
הקדש" ,עי' בדבריו .וא"כ התוכן הוא אמת ,אלא דצ"ב בתפלין נמי נימא תרגום שכתבו מקרא שכתב במקום טט פת
שתים שתים אבל האמת שא"א לפרש תרגום שכתבו מקרא אלא
אי יכתוב במקום "כי ששת ימים" "כי פעמיים שלש" בתרגום ארמית ששארי לשונות לא נקראו תרגום וע"כ תורה צ"ל
היעלה על הדעת דנקרא שכתב נכון רק בשינוי לשון. יגר שהדותא דזולת זה לא ימצא ארמית בתורה א"כ ק' תפלין מאי
איכא למימר הא טטפת לאו תרגום ארמית הוא -.חת"ס שם]
שוב מצאתי במס' סופרים פ"א ה"ט כל התורה כולה עי"ש התי' ,וע"ע שבת קטו :תרגום שכתבו מקרא ,וכו'
עברית וכו' כגון יגר שהדותא וי"א לא דברו אלא על יגר מצילין מפני הדליקה ,ואצ"ל תרגום שבעזרא ושבדניאל
שהדותא ועל גלעד שהן שתי לשונות של עברית ושבתורה .תרגום שבתורה מאי ניהו יגר שהדותא.
ותרגום .ולא מובן כלל דברי המס' סופרים ,ופי' בנחלת
יעקב שם דהי"א ס"ל דעיקר הקפידא הוא רק ביגר והנה לכאורה כוונת הגמ' שבמקום שכתב יגר שהדותא
שהדותא כיון דהי' קפידא מלבן ויעקב שיהי' נקרא כן כתב גלעד ,וא"כ איננו סתם שינוי לשון ,רק שזה שקר
והביא מאלשיך שהי' סבה לכך ,ועדיין לא נתיישב כ"כ בתוכן דאיך נאמר דיעקב קראו גלעד וגם לבן קראו
דפשיטא דפסול דהרי לא הי' כן כלל. גלעד .וכבר העיר בזה בחי' חת"ס מגילה שם על ד'
התוס' דהק' דלמה נפסל בזה הרי גם אם הי' נחסר ג'
אלא דלדעת המלבי"ם עיקר נקודת החילוק בין יעקב
תיבות אלו בתורה הי' כשר ,דבגיטין ס .מבואר דס"ת
ללבן הי' דיעקב קראו גלעד בתיבה אחת ולבן קראו שתי
שחסר אפי' יריעה אחת כשר ,והביא מרש"י שנדחק
תיבות וא"כ י"ל דכתבו גל-עד בשתי תיבות וצ"ע. דגרע טפי כשהוא כתוב בתרגום ,ותוס' תי' דעיקר
ועי' שו"ת מהר"ם שיק סי' קצ שהביא קושיא דלמש"כ החידוש הוא לומר שזה טעות וצריך להגיהו .וכתב
רש"י על קטורה [לעיל כ"ה א] דנקראת כן ע"ש שקשרה החת"ס דרש"י הי' לו הכרח לפרש כדבריו ,דהי' ק' לו
פתחה ,וא"כ הוי לשון תרגום וא"כ למה לא נקט זה מ"ט נקט יגר שהדותא שהוא דוחק דמאי ארי' משום
בגמ' מגילה שנכתב לפני יגר שהדותא ,ולכן רצה אחד שהוא תרגום וכ' מקרא אפי' מקרא ומקרא כה"ג נמי
לחדש דעיר שנקראת על שם מעשה ומקרה כגון פסול כגון אי הי' משקר וכותב בריאות יום שני ביום
'ניישטאט' וכתבו תחתיו בגט 'עיר חדשה' אין כאן שינוי, ראשון וכן בהפוך בודאי הי' פסול שהוא שקר מוחלט,
ולכך ב'יגר סהדותא' אין שינוי שם ,מה שאין כן וה"נ משקר וכותב שיעקב קרא לו יגר שהדותא ולבן
בקטורה .אבל מהר"ם שיק חולק עליו דדוקא ב'יגר קרא לו גלעד וא"כ מאי ארי' תרגום שכ' מקרא טפי ה"ל
סהדותא' י"ל כן דהרי נקרא גם 'גלעד' ,אדרבה גם לבן להש"ס לומר אשר כריתי לי שכן קורין בכרכי הים
קרא אותו בשם יעקב וקיים שמו בשם גלעד ,וכיון למכירה כירה ,אע"כ משום ק' תוס' שאלו הי' חסר אותו
שנקרא כך וכך אין כאן שינוי ,כמו רובא מרים ופורתא התיבה אין בכך כלום ולא שייך בכה"ג מגרע גרע אלא
שרה לא הוי שינוי ,אלא לכתחילה צריך לכתוב שניהם. ביגר שהדותא דמש קר אז גרע משלא נכתב כלל.
אבל בניישטאט אם אין העיר נקראת 'עיר חדשה' לא
אצל ישראלים ולא אצל גוים וכולם קורין אותה בשם
נ
התורה פרשת ויצא שירת
נהרים 82וארם צובה שכבש דוד ועל שם שקרובה לארץ אחר איש איש בלשונו 'נייא שטאט' או 'נאווע מעסטא',
ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך .וברש"י סוטה אם כתב 'עיר חדשה' הוי שינוי השם ,דשם 'נייא שטאט'
מט :ד"ה לשון סורסי כתב "קרוב הוא ללשון ארמי מצד עצמו הוא תואר ענין העיר ,אבל אחרי שכבר נקבע
ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם זהו שמו של העיר וכולם מכירין אותו כן ,א"כ נעשה זה
קורין אותו לינג"א שוריי"א". שם העצם של העיר ,ול"ש לכתוב "עיר חדשה".
עכ"פ מבואר מדברי המדרש דיש לכבד לשון ארמי, אח"כ כ' מהר"ם שיק דבלא"ה נראה דלבן ויעקב לא
והק' ביפה תאר במדרש שם דמאי נפק"מ הא דלא יהא קראו כלל למקום ההוא או לגל ההוא לא 'גלעד' ולא 'יגר
קל לשון ארמי ,דהרי אין צד להתיר לכתוב סת"ם בלשון סהדותא' אלא לענין ההוא שלקטו אבנים ועשו ממנו גל
אחר חוץ מלשון יוני ,ואי שלא לדבר בהם בבית הכסא, אחד ,לענין הזה קראוהו 'יגר סהדותא' או 'גלעד' ,וכעין
הא קי"ל [ע"ז מד ]:דברי תורה אסורים בכל לשון ,ושל שפירש"י בפרשת וישלח [בראשית ל"ג כ'] על פסוק
חול מותרים אפילו בלשון הקודש .ותי' דנפק"מ להא 'ויקרא לו אל אלקי ישראל' לא שהמזבח קרוי כן וכו'
דמבואר במדרש [לעיל פ' נח פרשה לו סימן ח] עה"פ יפת יעויין שם ,וכן כאן ,אלא שאחר כך נשתלשל על ידי
אלהים ליפת וכו' יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של המעשה ההוא לקרות שם המקום והמחוז גלעד.
יפת בתוך אהלי שם ,רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן
התורה[ ,עי' נדרים לז :מפורש זה תרגום ועי' מגילה ג .דאונקלוס הוכחה מכאן לחשיבות לשון ארמי
למדו מפי ר"א ור"י ועי' מהרש"א ח"א שם ולכ"כ הב"י ושו"ע סי' והנה לעיקר הענין שנכתב כאן בתורה דברי לבן איך
רפ"ה ס"ב דיר"ש יקרא שנים מקרא עם תרגום דוקא לפי שניתן שקרא שם הגל ,צ"ע טובא ל"ל זה דאיזה נפק"מ יש בזה
מסיני] או לפרש פסוקים שנאמרו בלשון ארמי כמבואר לדעת איך לבן קראו ,הרי סו"ס זה אותו שם של יעקב
בר"ה כו :דלא הוו ידעי רבנן מאי וטאטתיה כמטאטי רק שזה בלשון ארמי וזה בלשה"ק.
השמד ,וכן עוד פסוקים ,וביארוהו ע"פ מה ששמעו מן
השפחה והטייעא. ונראה שחז"ל כבר העירו בד"ז במה שהוכיחו מפסוק זה
שאין לזלזל בלשון ארמי דיעויין במדרש כאן [ב"ר פרשה
ועדיין צ"ב מאיזה טעם נתכבד לשון ארמי יותר משאר עד סי' יד] ובירושלמי [פ"ז דסוטה ה"ב] ויקרא לו לבן יגר
לשונות ,ועוד דא דרבה מצינו לכאורה סתירות בדבר זה שהדותא ,א"ר שמואל בר נחמן אל יהא לשון (פרסי)
אי לשון ארמי הוא לשון מכובד או דאדרבה הוא לשון [סורסי ]81הזה קל בעיניך שבתורה בנביאים בכתובים
מאוס וגרוע. מצינו שהקדוש ב"ה חולק לו כבוד ,בתורה ויקרא לו
דהנה בגמ' שבת יב :וסוטה לג .מבואר דאל ישאל אדם לבן יגר שהדותא ,בנביאים (ירמיה י) כדנה תאמרון
צרכיו בלשון ארמי ,שאין מלאכים מכירין בלשון ארמי. להום וגו' ,בכתובים (דניאל ב) וידברו הכשדים למלך
ובפשטות הכוונה שאין מבינים וכ"מ מד' התוס' שבת ארמית[ ,ופי' יפה מראה דאל"כ מאחר שגלעד ויגר שהדותא
ופשטות הגמ' בסוטה. הכל אחד ,אלא שזה בלשון ארמי וזה בלשון הקודש ,מה טעם
להזכיר דברי לבן בלשונם ,לא הוי ליה למימר אלא ויקראוהו לבן
ויל"ע אי לשון ארמי דוקא או ה"ה בשאר לשונות ונר' ויעקב גלעד .אלא להודיע חיבת לשון ארמי] והובא זה בתוס'
דנחלקו בזה הראשונים ,דהנה בסוטה לג .מסקינן דה"מ ב"ק פג .ד"ה לשון ,ובב"ב צ :ד"ה לסוריא וכתבו שם
ביחיד אבל בציבור מותר להתפלל בכל לשון ,שרק עפ"י זה דלשון סורסי הכתוב בגמ' שם הוא לשון ארמי
היחיד צריך סיוע המלאכים ,וכ"פ הרי"ף בברכות (ח. דהרי לבן היה מארם נהרים ודניאל נמי קורהו לשון
בדפים שם) דתפילה בכל לשון היינו בציבור אבל ביחיד סורסי אף על גב דכתיב ביה וידברו הכשדים למלך
לא .ותמה רבינו יונה על מה שנהגו הנשים להתפלל ארמית ,ומה דאיתא בגמ' ב"ק שם תניא בארץ ישראל
בשאר לשונות ,והוצרך לתרץ דכיון דמתפללין בנוסח לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יונית
הציבור הו"ל כתפלת ציבור .מבואר דשלא בנוסח ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון
הציבור אסור גם בשאר לשונות .והא דנקט לשון ארמי הקודש או לשון סורסי ,משמע דלשון סורסי לחוד ולשון
כתב מהרש"א ח"א [סוטה לג ].לרבותא דאע"ג שהוא ארמי לחוד תי' ר"ת דלשון אחד הוא אלא שמתחלק
לשון חשוב שניתן מסיני ,מ"מ אין נזקקין לו .ולפ"ז אין לכמה ענינים כעין לעז שמשתנה בכמה מדינות ותדע
כאן מעלה או גריעותא בלשון ארמי דוקא דעיקר דאונקלוס תירגם עד הגל סהיד דגורא ולבן קרא לו יגר
הנקודה הוא מה שאינו בלשון הקודש. שהדותא .וכ' עוד תוס' דלשון שדיבר לבן הוא לשון
סורסי ועל שם סוריא נקרא סורסי דסוריא היא ארם
82כ"כ התוס' וכל הראשונים ,ועי' מש"כ לקמן פסוק נ"ב בד' רש"י. 81כן הגירסא בתוס' ב"ק וב"ב ובערוך ,ועי' בתוס' ב"ב שם בהמשך
נתחלף פרסי לסורסי והעיר בזה רעק"א בגליון הש"ס.
נא
התורה פרשת ויצא שירת
רכ"ז] דזה שאמר הכתוב בפרשת וישב וישאו עיניהם אבל הרא"ש פ"ב דברכות [סי' ב'] חולק וס"ל דכוונת
ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגו' להוריד הגמ' הוא ללשון ארמי דוקא ,ולא מצד שאין מבינים,
מצרימה .ר"ל שראו שבאו מגלע"ד הואיל שיעקב הביא אלא לפי שהיא מגונה בעיני המלאכים להזקק לו אבל
גלע"ד לשון תרגום בתורה ולכך הוכרח יוסף להוריד בשאר לשונות יכול גם יחיד להתפלל .ופי' המעדני יום
מצרימה .וזה שאמר הכתוב ארמי דייקא אובד אבי וירד טוב [שם אות ז'] הטעם שלשון ארמי מגונה בעיניהם יותר
מצרימה ר"ל בשביל שהביא אבי לשון ארמי בתורה זאת משאר לשונות ,לפי שהיא קרובה ללשון הקדש
גרם שלכך הוכרח לירד מצרימה .ויש לפרש ג"כ דזה ונשתבשה לכך גרעה משאר לשונות 83 .אלא שהניח
שאמר בעל הגדה וירד מצרימה מלמד שהיה אנוס על פי בקושיא דא"כ לשון ערבי יהא גם מגונה בעיניהם כפי
הדיבור דייקא ר"ל בשביל שדיבר יעקב אבינו לשון שאמר הרמב"ם שהיא לשון הקדש משובש84 .
ארמי עם לבן 86לכך היה אנוס לירד למצרים .ע"כ.
ובבאר שבע בסוטה שם כתב דודאי אין לומר דלשון
עכ"פ מבואר מזה דהי' זה דבר גרוע מה שנכנס לתורה ארמי היא מגונה ,דהא ניתנה בסיני כדאיתא בפרק כל
שתי תיבות בארמית. כתבי ,וכמה פעמים הוזכר בתורה לשון ארמי ,וגם הרבה
נביאים דברו ברוח הקדש בלשון ארמי כגון עזרא ודניאל,
שו"מ בשו"ת מהרש"ם [ח"ה במפתחות לסי' ט] שהביא אלא י"ל דאדרבה לפי שרצה הקדוש ברוך הוא שלא
דברי גליא רזיא ובעל חנוכת התורה ומש"כ הראשונים יבינו המלאכים כשאנו אומרים תפילות נאות ושבחות
שאין מלאכים מכירין בל' ארמי כיון דמאוס להם, גדולות כגון קדיש ,לפיכך תקנום בלשון ארמי כדי שלא
והקשה דמאידך מבואר במדרש דאין לזלזל בו דהכתוב יתקנאו בנו[ .עי' תוס' ברכות ג .הובא לקמן]
חלק לו כבוד ,וכתב שכבר ציין בדרכי משה סי' ק"א
גלות מצרים וכניסת גוים להיכל בשביל
השתחואות לעשו ושוב נשקו והשלים עמו ..,ובחת"ס חולין כח :הזכיר
שבעבור אחיזת קליפת נוגה נשברו הלוחות. שנכנס תרגום בתורה
86לכ' מש"כ דיבר לשון ארמי לאו דוקא דהרי יעקב הקפיד לדבר
בלשון הקוש לכן קראו גלעד לשון הקודש וכ"כ החת"ס בתורת משה עוד מצינו לענין מעשה זה דיעקב ולבן ,דיש חסרון בזה
כאן דזה גופא הי' מענין ויכוחם ולבסוף נצח יעקב" ,כי לעולם הגדול שנכתב לשון ארמי בתורה ,דאיתא בספר גליא רזיא וז"ל
מדבר כלשון עמו והקטן צריך לדבר עמו כלשונו ,ע"כ קרא לבן בלשונו בשביל שהביא יעקב אבינו לשון תרגום בתורה .לבן
יגר שהדותא ,אמנם לא אבה יעקב וקרא לו גל עד בלה"ק ,ולבסוף הודה
לו לבן ויאמר הגל הזה עד ,וזה כענין נציחת יעקב את המלאך ,והיינו קראו יגר שהדותא .ויעקב קראו גלעד בשביל כך באו
דשלח לעשו כה תאמרון עם לבן גרתי ,ופי' מורי ז"ל בפנים יפות כה ישראל בגלות מצרימה דוקא וכו' עיין שם[ .והובא ד"ז ע"י
תאמרון בלה"ק ע"ש ,והיינו כהנ"ל שגר עד עתה עם לבן ונצחו לדבר
כלשונו ".אולם גם הת"ס מודה דלפני זה דיבר עם לבן לשון ארמי כן מרן החת"ס שהוסיף דגם מה שנכנסו גוים להיכל הי' מטעם זה
מפורש בדבריו בשו"ת חת"ס חו"מ סימן קיב לענין אחיו בתורה אם ר"ל ראה בהערה ]85וכתב בספר חנוכת התורה [פ' כי תבוא אות
קרובו או אוהבו דבמש"כ כאן ויקרא לאחיו איתא במדרש אלו בניו
שהוא קורא בלה"ק אחיו לשון אחוה כמו חוברות אשה על אחותה
שהם שווים ,ומה שהוצרך להדגיש זה משום דלפני זה אמר יעקב ללבן
שים כה נגד אחי ואחיך ופירשו בו אהובי ואהוביך ובלשון ארמי וסורסי
יאמר לאהובי' אחי' אף ע"ג שאינם בדמיון והשווי' וכמ"ש יעקב לרועי' 83ולפ"ז לשון עברית המדוברת בא"י כש"כ שהיא מגונה בעיני
אחי מאין אתם משא"כ בלה"ק לא יאמר אלא ההשוי' ודומה בדומה המלאכים כיון דעיקר מטרת שיבוש הלשון נעשה ע"י אלו שרוצים
ממש ע"כ באומרו ללבן נגד אחי ואחיך בלשון ארמי סיפר עמו אלא להדמות לגוים ,וא"כ יש ליזהר לא לבקש צרכיו ביחיד בל' עברית.
שהוא מתורגם ללה"ק ע"כ קרו לאוהבי' אחי' אבל הכא הוא לשון 84והובאו כל הדעות להלכה בשו"ע סי' ק"א ס"ד ועי"ש במשנ"ב
הקדש ויאמר אל אחיו ע"כ לא יאמר אלא על בניו שנדמו לו בחסידות סקי"ג בשם שו"ת חת"ס [או"ח סי' פ"ד ופ"ו] שהאריך בראיות דגם
כמבואר שם במדרש ע"ש ,עי"ש וא"כ נראה שרק כאן בעת הקמת הגל בציבור דוקא באקראי התירו בכל לשון אבל בקביעות לא ,וכ"ש
הקפיד שיהי' בשלה"ק אבל כשדיבר עם לבן דיבר בלשון ארמי ועדיין להעמיד ש"ץ קבוע להשכיח לשה"ק ,וכן הסכימו כל גאוני הזמן
י"ל דעם נשיו ובניו הי' מקפיד לדבר בלשה"ק דוקא .מאידך בחת"ס לאפוקי מכתות החדשות שהעתיקו נוסח התפילה ללשון העמים ,ודילגו
עה"ת פ' כי תבוא עמ' ק"ז עה"פ ארמי אבד אבי כ' דכשגלה יעקב לארם ברכת קיבוץ גלויות ולירושלים עירך ,ובביאור הלכה ד"ה יכול כתב
ארץ נחור אילו היו שם גלות רד"ו שנים לא הי' שייך שיהיו מצויים שם, שהתפילה בלשה"ק מעולה דיש לו סגולות רבות מכל הלשונות ,והוא
כי היו מלבושיהם ולשונם עם הארמיים שווה ,כיון דהאבות יצאו משם הלשון שדיבר הקדוש ברוך הוא עם נביאיו ,וברא העולם ,ואנשי כנה"ג
מתחלה ולא שינו משם כלום הרי דלשון האבות הי' לשון ארמי .וצ"ע. תקנו נוסח התפילה בסודות נעלמות ונשגבות ,וכשאנו אומרים בלשונם
והגה"ק מסטמאר זי"ע בס' ויואל משה מאמר לשה"ק אות ט"ז הביא אף שאין אנו יודעים לכוין ,התיבות עצמן פועלות קדושתן למעלה
דברי הכוזרי מאמר ב' אות ס"ח דאברהם אבינו דיבר בשתי לשונות משא"כ כשמתפללין בלשון לע"ז].
לשון הקודש ולשון ארמית ,וצ"ב למה לא דיבר כל דבריו בלשה"ק, 85בדרשות לז' אב של"ד :וז"ל "כי איתא במדרש כי יעקב אבינו הי' לו
והביא שם ד' החת"ס בהגהותיו לשו"ע סי' פ"ה דלכן הנהיגו אבותינו קצת עונש על שגרם שנכתב בתורה ב' תיבות ארמית היינו גלע"ד
לבניהם שלא לדבר בלשה"ק ונשכח מאתנו לגמרי לפי שגלו לבבל מתורגם יגר שהדותא" ובתורת משה דברים בסוף הספר בחי' אגדה
שמלאה גילולים ,וא"ש שגם בזמן חתימת הש"ס לא הבינו כ"כ לשה"ק, לש"ס ד"ה ונלענ"ד וז"ל "יעקב ברח מלבן ער"ח אב ואחר ז' ימים
אולם עדיין ק' מאברהם אבינו ,וכן כל ימי עזרא שלא הי' ע"ז ומ"מ לא השיגו לבן הוא ו' אב ,ובלילה נגהי ז' אב בא מלאך אל לבן בחלום,
השתמשו כ"כ בלשה"ק וכדהוכיח שם ,ומזה הוכיח דמעלת לשה"ק וביום ז' אב כרתו ברית יעקב עם לבן זה עם זה .ונענש יעקב כמ"ש
עצום כ"כ שאין להרגיל המון עם בזה כדי שלא לטמא את הלשון ח"ו רמב"ן פ' וישלח (ל"ב י"ג) שמשום זה ויירא ויצר לו על שכרת ברית עם
בעבירות ,ולכן גם אברהם דיבר בלשון ארמית עם הנפש אשר עשה לבן ,ובו ביום ז' אב גרם יעקב שנכתבו בתורה ב' תיבות ארמית יגר
בחרן שלא היו נפשותם מתוקנים לגמרי והא ראי' שלא נשאר מהם כלום שהדותא ,והכניס קצת קליפה לקדושה ,ע"כ בו נכנסו גוים להיכל,
ע"כ מדברי ויואל משה .ולדבריו א"ש דגם יעקב אבינו דיבר עם לבן הקליפה למקום קדוש ,וישכם בבקר ח' אב ושלח מלאכים ויירא ויצר,
בלשון ארמי - .העירני לכ"ז אאמו"ר שליט"א. וילן שם בליל ט' באב ויתאבק עם המלאך ,וביום ט' באב השתחוה ז'
נב
התורה פרשת ויצא שירת
אותה ,ועשה התרגום שהוא ממדתו לכלול אותו עם לדברי הזוה"ק פ' לך לך [פט ].שעמד בזה ,וזה תו"ד
הקדושה .ולפיכך ביום ששי שמתחיל לכנוס בקדושה, הזוה"ק הקדים שכ"מ שכתוב "מחזה" הוא לשון תרגום
ראוי לעבור הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ,ולא ביום של "מראה" ולזה אמר ר' יוסי הרבה מלות ארמיות הן
חמישי ,וגם ביום השבת ,כי כיון שרואות הקליפות בהתורה .ועל כן היה רשות לאונקלוס לתרגם התורה
האחרות ביום ששי שעלתה קליפת נוגה בקדושה ,רוצות באותו לשון שגילה הקדוש ברוך הוא בתורה .ולשון זה
גם הם ליכנס בקדושה אחריה ,ונכנס שבת ומפילן סתום הוא ממלאכי עליון ,ולא הכירו בה כאשר דבר
לנוקבא דתהומא רבה כמבואר בזהר (ח"א דף מ"ח הקדוש ברוך הוא עם אברהם .ולכן דיבר ה' עם אברהם
ע"א; ח"ב דף ר"ג ע"א) .וזהו שאמר הכתוב במזמור של בלשון זה כיון שהי' עדיין ערל ,ולא רצה שיקטרגו
שבת (תהלים צב ,ח) 'בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל המלאכים ,ולכן גם בבלעם כ' לשון זה ,כדי שלא יהיה
פעלי און' .פירוש ,שרוצים לפרוח ולעלות לקדושה ביום להם פתחון פה ,שהקב"ה מדבר עם אותו ערל הטמא,
ששי ,ונהפך להם שהוא לרעתם 'להשמדם עדי עד' וכיון שמלאכים לא נזקקים ללשון תרגום ,לא ידעו
שמפילן בעומקא דתהומא רבה .וזהו 'יתפרדו כל פעלי שהקב"ה דבר עם בלעם .ופריך הרי גבריאל למד את
און' (שם שם ,י) ,פירוש ,שהם מתחלקים נוגה לקדושה יוסף ע' לשון ,ותרגום הוא אחד מע' לשון .ותי' אלא
והקליפות לטומאה. שהם יודעים אבל לא נזקקין תנן ,ור"ל שאינם חוששים
לו להשגיח עליו ,כי לשון זה נמאס להם מכל הלשונות.
וכשאנו אומרים שכינה בגלות ,הוא שבעלות נוגה אלא דלפ"ז קשה אם נמאס הוא ממלאכי עליון ,למה
בקדושה והשכינה מתלבשת בתוכה ,אז על ידי נוגה יש תרגם אונקלוס את התורה באותו הלשון ,ויונתן בן
כביכול אחיזה לקליפות בשכינה ,כי למעלה חס ושלום עוזיאל את המקרא .ומשני אלא רק להם הוא נמאס ,וכן
אין גלות ואין שום דבר רע .ובבחינת אלו השלשה נצרך להיות ,כדי שמלאכים העליונים לא יקנאו את
קליפות הוא שיש שלשה ימי חול מקמי שבתא ,מיום ישראל .באמרם קדושה דסדרא וכדומה[ ,וכמ"ש בזהר
רביעי עד יום שבת ,ושלשה בתר שבתא ,עד יום רביעי תרומה דף כ'] אבל לנו אינו נמאס ,ועל כן תרגמו התורה
שהן מחזרין אחר הקדושה .וכן הוא 'ארץ חטה ושערה והמקרא בלשון זה ,ואינו נמאס ,שהרי בכמה מקומות
וגפן ותאנה ורמון' (דברים ח ,ח) היא החשובה [שהיא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה מלשון הזה .ע"כ דברי
חכמת הקבלה] ,שהכל נאכל ואין לה לא קוצים ולא הזוהר.
שיבולים .ומכל מקום יש לה קצת לבוש שאינו כל כך
חשוב ,אבל כמה בני אדם שאוכלים אותם בקליפות כו'. עכ"פ מבואר מזה ,דבעצם אינו מאוס ואדרבה הקב"ה
ע"כ חלק מדברי השלה"ק. משתמש בו כשאינו רוצה שהמלאכים יקנאו ,ומ"מ
למלאכים הוא מאוס ועדיין צ"ב.
גם בחי' חת"ס חולין כח :הביא ענין זה והוסיף דהתרגום
הוא קליפת נוגה שנאחזה בתורה ע"י שבירת הלוחות משמעות שנים מקרא ואחד תרגום
בעו"ה ואעפ"י שחזר ונתן לוחות שניות ונסתלקה והנה לבאר הדברים יותר יש להקדים ענין מה שצ"ל
הקליפה מ"מ לגמרי לא נסתלקה לכן צריך לתקנה שנים מקרא וא' תרגום דוקא ,דאריז"ל בשער המצוות פ'
לבטלה חד בתרי בשנים מקרא כי הקליפה לא נסתלקה ואתחנן [ד"ה ונבאר] [וכ' שם מהרח"ו ענין התרגום שמעתי
לגמרי ,וכ"כ במגלה עמוקות פ' קדושים ,עולת תמיד סי' ושכחתי כמעט כולו וזה הנשאר לי ממה שזכרתי בזה] האריך
רפ"ה סק"ב. ע"פ סוד כי המקרא הם בבחי' פנים דקדושה ותרגום
וע"ע בפי' נזר הקודש על המדרש כאן בהא דלא יהא הוא בבחינת אחוריים דקדושה ,והקליפות יש להם
לשון סורסי קלה בעיניך כ' כי לא לחינם סיבב הכתוב אחיזה שם וצריך לבטלם עי"ש .וביתר ביאור ענין זה עי'
לכותבו בתנ"ך ,אלא מפני שיש בו מדרגת קדושה ,והוא של"ה הק' [מסכת שבת פרק תורה] דבערב שבת מן מנחה
קצת מעין מדרגת לשון הקודש ,ונפ"מ לשנים מקרא ולמעלה ,דהיינו בשש ומחצה ,או לכל המאוחר בתשע
ואחד תרגום ,ולאפוקי ממ"ד [שבת קטו ]:שיוצאים בכל ומחצה שהוא זמן מנחה קטנה ,צריך לכוין קליפת נוגה
לשון לע"ז ,אלא דוקא לשון תרגום בעינן שיש בו להעלותה בקדושה בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד
קדושה .והביא דברי השלה"ק הנ"ל בשם כנפי יונה ,כי תרגום כו' ,וביאור הדברים הביא מספר כנפי יונה חלק ג'
לשון תרגום הוא מצד הארת קליפת נוגה הממוצעת בין סימן ז' :שיש שלש קליפות סביב הקדושה ,והרביעית
מדרגת הקדושה להחיצונים ,כי חציה בקודש וחציה דהיינו נוגה ,פעמים הוא קודש ,ופעמים חוזר לקליפות
בחול וראוי להמתיקה בקדושה לגמרי ,ולפיכך רוב ונעשה ארבע קליפות ,דכתיב (יחזקאל א ,ד) 'ונגה לו
מאמרי חז"ל נתיסדו בלשון תרגום מפני תיקון מידה זו. סביב' ,שהוא סביב הקדושה .והגרים הם מאותה
הקליפה ,שלפעמים נוטה לקדושה ,ולפעמים מתהפכת
לטומאה .ואונקלוס הגר שהיה מבחינת נוגה רצה לתקן
נג
התורה פרשת ויצא שירת
מעין קדושת קרבנות והוי סעודת מצוה סעודתא דמלכא. הרי מבואר דענין תרגום הוא קליפת נוגה שיש בו אחיזה
ובשבת בסעודה שלישית שכנגד קדושת יעקב אבינו לקליפות אולם אפשר להכניסו לקדושה .וא"ש דלשון
יכולים לזכות לקדש כל דברי הרשות שיהיה בקדושה: ארמי יש בו מצד אחד איזה גריעותא כיון שיש בו אחיזה
עכ"ד ר' צדוק. לקליפה ולכן אין מלאכי השרת נזקקין לו ,מאידך יתכן
ע"י לשון ארמי להכניס דברים מן הקליפה אל הקדושה
ולפ"ז מבואר היטב כל ענין יגר שהדותא ,ולמה הי' כמו גרים.
צריך להיות נכתב בקרא ,דהנה כתב בצרור המור
דמעיקרא הקים יעקב את הגל כדי שלא ירים לבן אבן יעקב הכניס דברי רשות לקדושה
לשם ע"ז ,וכיון שראה לבן שלא הניח לו יעקב להניח
ולפ"ז יש לבאר היטב ענין יגר שהדותא בהקדם דבריו
את הגל מיהר לקרוא לו שם ,ולזה מיהר יעקב לקרוא לו
הנפלאים של ר' צדוק זי"ע [פרי צדיק פרשת מקץ אות י"ד]
שם בעצמו .וצ"ב מה הרויח לבן במה שיקרא לו שם
שהקדים לשאול במה שעשה כאן יעקב סעודה שבודאי
ומה פעל יעקב במה ששוב קראו בלשון הקודש ולהנ"ל
לא עשה סעודת הרשות ואיתא בזוה"ק [קמב ].דכל מה
נראה דכשראה לבן שלקח יעקב כל ניצוצות הקדושה
שעשה יעקב הי' לשמא דקב"ה ותי' דגלעד היה ההבדל
שברשותו רצה שיהי' לו אחיזה עכ"פ בקדושה וזה יתכן
בין חוץ לארץ לארץ ישראל וכמו שנאמר אחר כך
רק ע"י לשון ארמי ולכן סבר שיקרא לגל יגר שהדותא
ויפגעו בו מלאכי אלהים ופירש רש"י מלאכים של ארץ
בלשון ארמי ועי"ז יהי' לו אחיזה בקדושה ,ולזה קראו
ישראל וכו' ,וגלעד הוא קליפת נוגה שמקיף וסמוך לארץ
יעקב מיד גלעד בלשה"ק בבחינת שנים מקרא כדי לבטל
ישראל .ולזה מבואר בגמ' דתרגום שכתבו מקרא וכו'
התרגום בלשון הקודש ,ובזה גופא הכניס לשון ארמי
איכא יגר שהדותא דנצרך לכתבו תרגום דייקא .ובספר
לקדושה שיהי' ביכולת לכלל ישראל לעתיד לשרוד
מגלה עמוקות [אופן ס"ד] איתא שנרמז ענין חשמונאים
בגלות שע"י שלשון זה נכנס יותר לקדושה יהי' אפשר
בתיבת יגר שהיה שנת רי"ג לתחילת בנין בית שני
לחבר תרגום אונקלוס ,וש"ס בבלי וירושלמי בלשון
[וכמ"ש בסדר עולם רבה ל] שאז היה הגזירה ונתגברו על
ארמי ועי"ז יהי' אפשר להתחבר לתורה גם בהיותינו
היונים ויעקב תיקנו שקראו גלעד .והביאור ע"פ מש"כ
בגלות בין הגוים.
בזו"ח יתרו לח .נוגה לו סביב דא איהו מלכות יון
ומ"מ י"ל כד' הגליא רזיא דהי' ב זה עונש ליעקב ,דלולא דסחרא לון נוגה וכו' בגין דלית בכל מלכוון דאינון
שהי' יעקב כורת ברית עם לבן ולא הי' עושה את הגל קרבין לאורח מהימנותא כוותיה .וכנגד זה גלעד שהוא
לא הי' כלל דיבור של לבן בתורה ולא הי' כלל אחיזה בחוץ לארץ וקרוב לארץ ישראל נוגה לו סביב .ויעקב
לקליפה ,והי' הרבה יותר קל לתקן קליפת נוגה ,רק תיקנו שקראו גלעד הוא על פי מה שאמרו [ספרי ברכה
דכעת שעשו ברית ונכתב זה בתורה כבר יש אחיזה ט"ז] על פסוק [דברים ל"ד א'] ויראהו וגו' את הגלעד מלמד
לקליפה והוצרך יעקב לקרוא בלשון הקודש ,ומ"מ כבר שהראהו בית המקדש וכו' ,ואין גלעד אלא בית המקדש
הי' בזה התחלת שכינתא בגלותא ולזה הי' צורך לרדת שנאמר [ירמיה כב ו] גלעד אתה לי ראש הלבנון .וזה
למצרים ומזה גם נמשך שבירת הלוחות שזה ע"י אחיזת שתיקנו יעקב והכניסו לקדושה שיעקב תיקן קליפת נוגה
קליפת נוגה וכד' החת"ס הנ"ל. שממנה כל דברי רשות ויעקב הכניס כל דברי הרשות
לקדושה שלא ידע כלל מהנאת עצמו דכל עובדוי הוו
ולפ"ז א"ש דנקט בגמ' מגילה דוקא זה לציור לתרגום לשמא דקודשא בריך הוא כמו שמובא בזוה"ק ....ולא
שכתבו מקרא ,דבאמת בעלמא אילו הי' בתורה איזה הרגיש כלל הנאת עצמו שהרי אמר מה שקל שבקלים
תרגום אחר והי' כותבו מקרא הי' עדיין בקדושתו וכקו' אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך כמו שפירש
התוס' דתיפו"ל אילו לא נכתב כלל הי' כשר ,אבל כאן רש"י [בראשית כ"ט כ"א מב"ר ע' ,י"ח] ,והיינו שלא ידע כלל
יש קפידא מיוחדת שיהי' כן ולא רק מצד שהוא שקר. מהנאת הגוף ..שהוא עטיו של נחש על כן יעקב אבינו
ויש להוסיף כאן מש"כ עוד בשו"ת מהרש"ם שם במ"ש לא מת [תענית ה ]:והכניס גלעד שהיא קליפת נוגה
בס' גליא רזיא דיש חסרון במה שנכנס יגר שהדותא לקדושה שיהיה כקדושת בית המקדש .ואיתא מרבינו
בתורה דק' דהרי יש כמה תיבות בתורה שהמה ע"ש הקדוש מלובלין זצוק"ל על פסוק (דברים ג' ,ט"ו)
לשון אחר כמו לטטפת ופרש"י טט בכתפי שתים וכו' ולמכיר נתתי את הגלעד למכיר בוראו נתתי את הגלעד
וכהנה ותי' דאדרבה בשביל שלשון ארמי קרוב לקדושה זה אליהו וכוונתו על פי מה שאמרו [פסחים ס"ח ].גלעד
גרע יותר ,ע"ד שאמרו רז"ל רפ"ק דזבחים מינה מחריב זה אליהו וכו' ,שאליהו גם כן קידש דבר הרשות שהוא
בהו דלאו מינה לא מחריב בה ,וכמ"ש הר"ן פ"ד דר"ה מקליפת נוגה ולא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של
כה"ג גבי שופר דמתעסק כיון שהוא מכוון למצוה אותה נחש ועודנו בחיים ...וזה ענין סעודת יעקב אבינו ע"ה
כונה מעכבת מצוה אחרת דומיא דהא דזבחים דמינה שעשה בגלעד שעשה אותו כקדושת המקדש .והזבחים
נד
התורה פרשת ויצא שירת
וכנגד עולם האמצעי וכנגד עולם העליון והשלישי כנגד מחריב .ע"כ ולדברינו א"ש דכיון דזה נגד קליפת נוגה
עולם העליון .ומפני זה המאמר הפוך בה והפוך בה יש לו אחיזה בקדושה לכן יש בזה יותר סכנה.
דכולא בה בלשון ארמי ,כי לכך כולה בה מפני שהתורה
היא מעולם העליון לכך כולה בה .וכן כל התלמוד חברו מה שנתחבר בבלי וירושלמי בלשון ארמי
בלשון ארמי ,ומה שאומרים כי לכך נתקן בלשון ארמי והנה לפי פשוטו מש"כ תלמוד בבלי וירושלמי בלשון
מפני שהיו בבבל שזה לשונם ,זה אינו כי תלמוד ירושלמי ארמי הוא כדי שידעו את המצות אפי' עמי הארץ וכענין
הוא בלשון ארמי גם כן ולא היה לשונם בארץ ישראל מה שהיו מתרגמין .וכ"כ בספר חסידים סי' תשפה .ויש
לשון תרגום .ואין דבר זה שיהיו המשניות שהם אף פעמים במשנה לשון ארמי עי' באבות פ"א מי"ג נגיד
לנערים בלשון הקודש והתלמוד שהוא לחכמים בלשון שמא אבד שמא וכו' ופי' תפא"י שם דלכן נקט בלשון
תרגום .אבל הדבר הוא כמו שפירשנו ,ודווקא התלמוד ארמית כלשון עמו ,כדי להזהיר מאוד מהן לכל אדם:
אבל המשניות הם בלשון הקודש ,וזה מפני כי התלמוד ובפרק ה משנה כב "בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה
הוא לברר משפטי התורה ולבאר איך כולה נמצא דכולה בה ובה תחזי וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין
בתורה ,ודבר זה מפני כי התורה היא מעולם העליון לך מדה טובה הימנה :בן הא הא אומר לפום צערא
ולכך הכל הוא בתורה והתלמוד היא מעלת התורה אגרא ":כתב שם רש"י "להכי תני להא מילתא לשון
בפרט ולכך היא בלשון ארמי. ארמי שהוא משל הדיוט שבני אדם רגילין לומר ולספר
בהאי לישנא וה"נ תנן בבבא מציעא שכך כותב לו אם
ובאולי ישאל אדם שאין סברא שיהיה התרגום כנגד
אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ועוד בעשרה יוחסין
עולם העליון והוא אינו נחשב ללשון ,הלא דבר זה אינו
גרי חרורי לויי ישראלי .בנן נוקבן די יהויין ליכי מנאי
קשיא כי זהו הגורם כי העוה"ז נברא בלשון הקודש
וכו' דכל הני מילי וכיוצא בהן רגילין בני אדם לסדרן
ולכך לשון הקודש מורה על עוה"ז ,ואלו התרגום אינו
ולכותבן בלשון הזה לפיכך אינו רוצה לשנות הלשון של
לעוה"ז ולפיכך הוא בלשון התרגום שאינו שייך אל
בני אדם במשנה וכמו כן על דאטפת אטפוך וכו'
העוה"ז .ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי
ודאשתמש בתגא חלף שדרך בני אדם לספר דברים
שאין הלשון הזה הוא מכלל סדר עוה"ז ודברים אלו
בלשון זה" .אלא דעדיין לא נתבאר כ"כ למה גם זוה"ק
דברים גדולים הם וברורים הם .ומפני כי בפרק הזה סדר
לשון ארמי הרי בוודאי לא ניתן להמון עם ועמי הארץ.
העולם זה אחר זה כמו שביארנו ,סדר באחרונה מדריגת
התורה לומר שהיא מעולם העליון ולכך כולה בה .וכן אולם דברים יסודיים מצינו בדברי מהר"ל בפירושו על
השכר שיש בתורה הוא מגיע עד עולם העליון ,ולכך אלו אבות דרך חיים בסוף פ"ה ,שהפליג במעלת לשון
שני המאמרים בלשון תרגום .ומכ"ש לפי פירוש תרגום ,אחרי שביאר שתי משניות האחרונות דהראשון
הרשב"ם ששמע מדודו הרב רבינו יצחק בר אשר ז"ל מה בא לומר מעלת התורה יותר מכל העבודה ,והשני ענין
שאמר בן בג בג במספרו חמשה והוא מספר של ה"א, השכר לעוה"ב ,כתב שלכך אלו שני מאמרים בלשון
ורצה לומר בן אברהם ובן שרה שניתוספה להם ה"א ובן תרגום דוקא ,מפני כי אלו שתי מעלות אחרונות לא
גרים היה ,וכן בן הא הא בן גרים היה ולכך נקרא בן הא נמצאו למלאכים ,כי מה שאמר יהודה בן תימא הוי עז
הא ,ומפני זה המאמר הזה בלשון ארמי שהוא לשון כנמר וקל כנשר וכו' מיוחדים בו המלאכים ביותר שהם
גרים ולא לשון הקודש .ויש לך לדעת כי ראוי שיקרא בן עושים רצון קונם באהבה וביראה והם ששים ושמחים
גר בן הא הא ,מפני שהה"א היא כח גירות ...כי בודאי לעשות רצון קונם ,אבל אלו שתי מדריגות האחרונות
לכך שני המאמרים האחרונים בלשון ארמי כי הלשון היא התורה וקבול שכר אין למלאכים כלל...
הוא מורה על המדריגה העליונה שיש לתורה ,ובארנו
דבר זה בכמה מקומות וזה"פ מה שאמרו [ברכות ח]. עוד ביאר כי התנא התחיל בעשרה מאמרות וסדר כל
לעולם ישלש אדם פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום מדריגות העולם זו אחר זו כדביאר שם לעיל ,ועתה בא
כמו שביארנו במקום אחר וכן מקרא ומשנה ותלמוד, להזכיר מדריגת התורה שהיא על העולם בסוף הפרק
והבן את הדברים האלו כי לעולם השלישי הוא בלשון אשר התחלת הפרק הוא בעשרה מאמרות נברא העולם,
תרגום כי מקרא ומשנה בלשון הקודש והתלמוד בלשון ולכך שנה אותם בלשון תרגום ,כי יש לתורה שתי
תרגום ואין להאריך בכאן. בחינות כי התורה היא נתנה לעוה"ז ומצד שנתנה התורה
לעולם הזה היא בלשון הקודש והעוה"ז נברא בלשון
ומזה הטעם עצמו גם כן ראוי שיהיה המאמר הזה לבן הקודש ,אבל מצד שהתורה היא מעולם העליון היא
גרים ,כי מדריגת התורה באמת היא כח הגרים ביותר. בלשון תרגום כמו שיתבאר .וזה טעם שנים מקרא ואחד
וביארנו זה בספר גבורות השם אצל יתרו מה שמועה תרגום ,וזהו מפני מדריגת התורה שהיא מעולם העליון
שמע מתן תורה שמע ובא להתגייר ,כי כל כך מדריגת צריך שיקרא כל פסוק שלשה פעמים כנגד עולם התחתון
נה
התורה פרשת ויצא שירת
דסיטרא אחרא בגין דיתבר חילא ולהתעלות כבודו התורה עליונה כוללת הכל עד שהכל משותפים בה כי
יתברך על הכל .מבואר דלשון ארמי הוא לישנא דסטרא כוללת הכל אף האומות ,שלכך נתנה התורה במדבר
אחרא ובזה יכולים לשבר אותו .וכ' בדברי חמודות פ"ב במקום הפקר עד שאפילו האומות שייכים אל התורה,
דברכות אות ב' דזה הטעם שייך ג"כ בענין הנוסח בריך וכל זה מפני מדריגת ומעלת התורה העליונה שהיא על
שמי' בשעת הוצאת הס"ת ,עוד טעם כ' דבשעת הוצאת הכל והיא אל הכל ,אם היו רוצים האומות לקבל התורה
התורה יכול לאומרה בלשון ארמי כיון שזה בציבור ועוד רק הם לא רצו בתורה ,אבל מצד נותן התורה היא שייכת
שנפתחו אז שערי הרחמים והתפלה נשמעת[88 ,ועד"ז עי' אל הכל כמו שהתבאר שם .ומזה תראה כי הגירות בפרט
לקמן בשם שו"ת תורה לשמה] ומה שאומרים יקום פורקן מורה על מעלת התורה העליונה ,ודבר זה ידוע בחכמה.
בלשון ארמי כיון דאז היו מבינים אותו כל העם וכד' ולפיכך כאשר בא לספר מדריגת התורה העליונה היה
התוס' הנ"ל ,וכיון דבציבור מותר לומר בלשון ארמי89 . המאמר בלשון ארמי ולגרים ,כי מצד מדריגות התורה
העליונה יש כח לגרים להתגייר ולקבל התורה ,ואם לא
ולענין כל חמירא שאומרים בלשון תרגום כתב בספר היתה מעלת התורה כ"כ לא היו יכולים גרים להתגייר.
סדר היום [סדר ביעור חמץ וכוונתו] דאעפ"י דאפשר לומר וזהו אמרם מה שמועה שמע מתן תורה שמע וכמו שהוא
כי הוא תקון הקדמונים ולשונם היה בלשון תרגום ותקנו מבואר שם במקומו .ולפיכך ראוי שיהיו גרים בפרט
אותו כך כדי שיבינו הנשים והטף מה שהם אומרים, מורים על מעלת התורה ,וזה שהיו אלו שני המאמרים
אפ"ה אפשר לתת טעם לפי הסברא כי בהיות שהלחם האחרונים לגרים דוקא ודברים אלו ברורים למי שמבין
הוא חיות האדם במוצא פי ה' וכל השנה אנו צריכים לו אותם .עכ"ד מהר"ל.
ואין ראוי לאדם לזלזל בכבוד הצריך לו ובז לדבר יחבל
לו וכן אמרו ז"ל על דהע"ה ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו ולדבריו יתבאר היטב למה גם הזוה"ק נכתב בלשון
מפני שזלזל בהם כו' וכן בענינים אחרים ,ואלו היה ארמי מחמת גודל מדרגתו.
אומר בלשון הקדש הוא לשון שהכל מבינים בו מזיקין
ומקטרגין ואפשר שיבאו לקטרג על הענין תקנו אותו טעם התפלות הנאמרות בלשון ארמי
בלשון תרגום שאפי' המלאכים אמרו שאינם מבינים בו והנה מצינו כמה וכמה תפלות שאנו אומרים בלשון
כ"ש שדים ומזיקין ובכן לא יהיה להם פתחון פה לקטרג ארמי ,וכתבו תוס' ברכות ג .ד"ה ועונין "וגם מה
ומהיות טוב אל תקרי רע .ע"כ ד' הסדה"י .ולד' הזוה"ק שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי
תרומה הנ"ל לענין קדיש י"ל דכאן בביעור חמץ שאנו שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום
באים לשבר כח הסט"א עדיף להשתמש בלשון הסט"א. שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה
שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה
ולענין הא לחמא עניא שאומרים בלשון תרגום נאמרו
כדאמרינן בסוף סוטה [דף מט ].אין העולם מתקיים אלא
כמה טעמים א :לפי ששפתם היתה ארמית תיקנוה כדי
אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו
שיבינו התינוקות ויבואו לשאול מה נשתנה [מחז"ו
רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות
וראבי"ה] ב :להראות דקטע זה אינו מסדר המשנה אלא
ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון
מתיקון אמוראים אחרי החורבן ,ולכן תיקנוהו בארמית
תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם"[ 87.אמנם
שיהי' הכל מבינים אותם גם הנשים והקטנים ויבואו
הבאר שבע בסוטה נקט דהטעם כדי שלא יבינו
לשאול מה נשתנה או שגם מהם יצטערו על חורבן
המלאכים ויתקנאו] .ועד"ז כ' הלבוש או"ח סי' תריט
ביהמ"ק[ .ריטב"א ומעשה ה'] ג :שהמלאכים לא יבינו
סעיף א בטעם אמירת כל נדרי בלשון ארמי ,לפי שנתקן
ויקטרגו שאיננו ראויים לגאולה[ .ריטב"א] ד :כדי שלא
בבבל שהיה עיקר לשונם לשון ארמי לכך תקנוהו בלשון
יבינו השדים ויבאו[ ,רש"י ספר הפרדס] ואף דליל פסח
ארמי כדי שיבינוהו הכל.
משומר מן המזיקים מ"מ במזמין אותם בפירוש שאני.
אולם בבית יוסף או"ח סי' נו הביא מדברי הזוה"ק
88נפק"מ לדינא בזה למה שהציע פעם הרב במירון לתלות על קבר
בפרשת תרומה (קכט ):בתיקון יתגדל בלשון ארמי כדי
רשב"י נוסח בריך שמי' כדי שכל יחיד יוכל להגיד על קבר רשב"י דזה לשבר כחות החיצונים ולכך אומרים אותו בלישנא
מהתפלות היחידות שתיקן רשב"י עצמו ,ולטעם ראשון שכ' בדברי
חמודות דטעם דקדיש שייך גם בזה א"כ א"ש וכן לנתבאר לקמן בשם
שו"ת תורה לשמה עי"ש .ושמעתי שי"א שמעולם לא התכוון רשב"י 87עי' רש"י סוטה מט .ד"ה אקדושה דסידרא "סדר קדושה שלא תקנוה
לאמרו בל' ארמי דוקא ,רק דכ"ה לשון הזוה"ק ,ודוחק. אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו
89ולפ"ז ביחיד אין לומר שום יקום פורקן ,וכ"ה לשון המשנ"ב סי' ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי
ק"א סקי"ט ,וא"כ זה טעות באיזה סידורים שכתבו רק על יקום פורקן הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא וכן יהא
השני שלא לאמרו יחיד .ובשו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' ס"ד הק' באמת שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת
איך אומרים יקום פורקן ביחידות ,וכן הק' על החרוזים בזמירות שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של
פרוק ית ענך וגו'. מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם".
נו
התורה פרשת ויצא שירת
מה שזוה"ק ופיוטי אריז"ל לשון ארמי [מושב זקנים שמות י"ב מ"ב] וי"א שיבואו אחר הפסח .או
שגם אם לא יזיקו ,איננו רוצים שיהיו אתנו דבשמחתו
ולענין מה שלשון הזוה"ק בלשון ארמי וכן בריך שמי',
לא יתערב זר .ה :כדי שהעניים יבינו לאכול משלחנו
וכן פיוטי האריז"ל בלשון ארמי ,ראה לעיל ע"פ מהר"ל,
שלא מבינים לשה"ק[ .אברבנאל] ו :להורות שבליל
אבל דברים יסודיים כתב בזה בשו"ת תורה לשמה סימן
שימורים אין אנו צריכים שהמלאכים יכניסו את
מט ,לענין בריך שמי' כתב זה נתקן בהוצאת ס"ת ואין
תפלתינו[ .הגדת הלל נרצה מבעל ערוגת הבושם]
הוצאת ס"ת אלא בציבור ואפילו שהיחיד לבדו אומר לא
אכפת מאחר דאיכא ציבור ועוד הוצאת ס"ת הוא עת ולענין חד גדיא :נאמרו ג"כ כמה טעמים :א :להועיל גם
רצון וכנז' בזוהר ועת רצון שאני ולהכי רשב"י היה אומר להמון שהורגלו בלשון זה[ .יעב"ץ] ב :בחת"ס פי' דכיון
תפלה זו בלשון תרגום להורות על מעלת העת ההיא שכל פיוט זה הוא קינה על מה שאיבדנו את קרבן פסח
שהיא עת רצון ואין צורך לסיוע גם היחיד ועוד יש לצדד כדביאר כן כל הפיוט ,לכן אנו מקוננים בלשון השגור
ולומר דכל שהוא עת רצון אין היחיד צריך לסיוע מה"ש במקום גלותינו .ג :לסיים ההגדה מעין הפתיחה שהי'
בשביל עליית תפילתו והרי היא עולה בלא סיוע וכיון בלשון תרגום[ .הגדת ויגד אברהם] ולהורות שחביבה עלינו
שעולה בלא סיוע יש לומר דעדיף טפי שלא ירגישו ההגדה וכגמ' ברכות י .דכל מזמור שהי' חביבה לדוד
מה"ש בדברים אלו שהתפלל ודברים אלו יהיו בין האדם פתח באשרי וסיים באשרי[ .הסדר הארוך] ד :בספר שער
ובין קונו כדי שלא יקטרגו על השפע שמשפיע לו ראובן בשם הרה"ק מרופשיץ זי"ע מפני שהקב"ה יורד
השי"ת בתפילה זו ולכן עדיף טפי לאומרה בלשון בלילה הזה עם כל צבאיו ושמח בישראל ,והמלאכים
תרגום. מקנאים קנאה גדולה לכן מחשש עין הרע אומרים פיוט
חד גדיא באריכות שהוא לחש לעין הרע של המלאכים.
ולענין לשון הזוהר ופיוט מרן האר"י זצ"ל למה לא
נאמרו בלשון הקודש וכן קשה על הקדיש למה נתייסד ומה שכותבים הגט בלשון ארמי כתוב בלבוש אבן העזר
בלשון תרגום כבר ביאר מרן האר"י זצ"ל לענין הקדיש סימן קכו סעיף א "מפני שנוכל לדקדק בו בכמה עניינים
מה שנתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע שתקנו ודקדקו בהן חכמי התלמוד שהיו בבבל מה שלא
למלאכין עילאין כנז' בזוהר פ' נח דף ע"ח ובפ' לך לך היינו יכולין לעשות כן אם היינו בוחרים לנו לשון אחר,
דף פ"ט הטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים כי הם דקדקו בו בעומק עיונם בלשונם שהבינוהו
בלשון הקודש שהוא בחינת הפנים אך הקליפות הם שלשונם היה לשון ארמי בבבל ,ואנן גרירינן בתרייהו
נאחזים באחור והם מבינים בלשון תרגום שהוא לכותבו בלשונם" ואף שאנו מערבים בו ג"כ מלשון
אחוריים ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה הקודש ויש פוסלין גט הנכתב בשתי לשונות ,אבל
של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם תערובות ארמי ולשה"ק שאני ,דשניהם נתנו בסיני והם
נכנעים ואינם עולים למעלה עכ"ל וא"כ השתא ממילא קרובים בלשון וכלשון אחד דמיין .ועל זה אנו סומכין
מובן הטעם למה דיבר רשב"י זיע"א הסודות בלשון בגיטין שלנו שאנו כותבין קצת מלותיו בלשון הקדש
תרגום דזה כדי להכניע בזה הקליפות שהם מבינים לשון ורובו בלשון ארמי .וראה בתורה תמימה בהערות לפסוק
תרגום שהם יש להם הכנעה מסודות התורה שהיא כחרב שלנו שכתב "וכמה קשה הי' לי הדבר ימים רבים איך אנו
פיפיות להם ,וזהו הטעם נמי שיסד מרן האר"י זיע"א כותבין גט אשה בלשון בלול מעברית וארמית ,והלא
פיוט שבת בלשון תרגום כי כולו סודות עליונים קיי"ל גט הנכתב בשתי לשונות פסול ,עד שנתיישב לי
המדברים מגדולת וקדושת השבת ובזה יהיה הכנעה לפי המבואר בחז"ל דיש קרבת מקום וכבוד בין לשונות
גדולה לקלי' בשמעם גדולת קדושת השבת ומעלותיו עברית וארמית ,ולכן אין נחשבות כשתי לשונות
ולכך גם תפלת יהא רעוא נתקנה בלשון תרגום מאחר כי מיוחדות ,ובאמת גם לולא אלה המלות יגר שהדותא
בה אנחנו מזכירים השתלשלות השפע ממקום גבוה מצינו הרבה תיבות ארמיות בתורה וכמש"כ רש"י בפ'
ועליון שאין הקליפות מגיעים שם וגם אנחנו מבקשים בראשית בפסוק הוא ישופך ראש דהמלה ישופך היא
בה עיקר על עולמות הקדושים ובזה יהיה הכנעה לקלי'. ארמית ,וכ"כ רמב"ן בפ' ויצא בפסוק זבדני אלהים
שהמלה זבדני היא ארמית ,ובפ' ברכה ואתה מרבבות
שמות אמוראים בלשון ארמי קדש וכן הרבה ,ולכן אין לדונם כשתי לשונות נפרדות,
ונסיים במש"כ בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' סו וציין שכבר האריך בענין זה במאמר מיוחד על חקר לשון
בהא מצינו הרבה שמות של אמוראים שנקראו בשם הקודש ,שנקרא בשם שפה לנאמנים (ווארשוי תרנ"ג).
דארמית כגון ר' פפא ור' זביד ומר זוטרא ומר קשישא
ומר ינוקא ועוד הרבה ומהגאונים רובם נקראו בשם
ארמית ,אך אולי יש לומר דארמית שאני כדאיתא בירו'
נז
התורה פרשת ויצא שירת
האם כבש דוד גם ארם נהריים סוטה פ"ז ה"ב לא תהא לשון ארמי קלה בעיניך שהרי
הוא נמצא בתורה ובנביאים ובכתובים ,וגם עיקר הגמ'
ובעיקר מה נכלל בסוריא הנה פשטות דברי הראשונים
דבבלי וירושלמי הוא בארמית ותרגום אונקלוס הוא
בכל מקום הוא ארם נהריים וארם צובא וביעב"ץ ב"ק
בארמית והקדיש הוא בארמית שלכן אולי גם השמות
פג .הוסיף דגם ארם דמשק הוא בכלל סוריא וציין
עדיפי ,וגם הרבה שמות דארמית היו בעולי בבל ושמות
למש"כ הרמב"ם פ"א מתרומות ה"ט "אי זו היא סוריא
אנשי כנה"ג היו רובן דארמית ואף שאיתא במדרשות
מא"י ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד
שלא היו שמותיהן נאים לא משמע שהוא בשביל שהיו
בבל כגון דמשק ואחלב וחרן ומגבת וכיוצא בהן עד
ארמית וגם לא נאמר שם בלשון גנאי אלא לומר שם
שנער וצהר הרי היא כסוריא" .והנה ברש"י לעיל כ"ה כ'
לענין המעשים שהיו טובים שזה מיפה את הכל.
עה "פ מפדן ארם כ' שנקרא כן ע"ש ששני ארם היו ארם
נהרים וארם צובה ,קורא אותו פדן ,לשון צמד בקר, כיבוש סוריא ע"י דוד
תרגום פדן תורין .ויש פותרין פדן ארם כמו שדה ארם,
שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן :וכ' שם הרא"ם עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר
דהגם שיש גם כן חוץ מאלה ,והם :ארם בית רחוב אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את
הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה[ :שם נ"ב]
(שמואל ב' י ,י) ,וארם דמשק (שמואל ב' ח ,ה) ,וארם
מעכה (דברי הימים א' יט ,ו) ,מכל מקום מאחר שהכתוב מבואר במדרש כאן והובא ברש"י תהילים ס א-ב עה"פ
קורא לארם נהרים "פדן ארם" (כח ,ב) שפירושו זוג לַמְ נַצחַ עַ ל שּושַ ן עדּות מִ כְתָ ם לְ דָ וִ ד לְ לַמד :בְ הַ צוֹת ֹו אֶת
ארם ,צ"ל שהשנים מהם סמוכים זה לזה ,ולכן נקרא אֲרַ ם נַה ֲַריִם וְ אֶ ת אֲרַ ם צוֹבָה ַויָשָ ב יוָֹאב וגו' בביאור מלת
האחד בשם זוג .ור"ל ,שני ארם היו הסמוכים זה לזה. ללמד "כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם
ורש"י שאמר שהסמוכים זה לזה הם ארם נהרים וארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו
צובה ,ולא אחרים ,שמא קבלה היתה בידו מאותם שבאו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל
משם .ומה שאמר" :ויש פותרין פדן ארם כמו שדה הזה ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד
ארם" ,אינו רוצה לומר שלא היו שני ארם סמוכים זה כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם
לזה ,כי לא יתכן לחלוק על המציאות שהוא על פי ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ"ג)
קבלתו ,רק שהם חולקים בפירוש מלת "פדן" ,שאלה מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים
אמרו שאין פירוש "פדן" פה מתרגום צמד בקר ,רק (שופטים ג') ארמי היה".
מענין שדה מלשון ישמעאל ,כי איך יתכן שיקרא האחד
מהם בשם זוג .ועוד שבספר הושע כתוב" :ויברח יעקב ולנתבאר לעיל דלשון ארמי ותרגום הוא נגד קליפת נוגה
שדה ארם" (הושע יב ,יג) במקום פדן .אולם ביפה תואר שתיקן יעקב ,י"ל דכ"ה לענין עצם מקום סוריא,
על המדרש פ' לך לך [ב"ר לט ח] כ' דאצ"ל דהי' קבלה ועפמש"כ בשם משמואל [וירא תרעח] בשם אביו האבני
לרש"י ששניהם סמוכים רק דמקורו מקרא דתהילים ס' נזר דזה הי' הענין שכיבש דוד המע"ה סוריא ברישא
א' שנא' בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא דמשמע קודם כיבוש כל א"י ,כי שבעת מלכי כנען הם לעומת
ששתיהן סמוכות .ולכן נקט רש"י ארם צובא טפי משאר שבע המדות הרעות ,וסוריא היא לעומת יצה"ר בדבר
ארם ,ופי' במש"כ בביאת אליעזר [לעיל כד ,י] וילך אל הרשות ,וכאשר ראה דוד את הקושי לכבוש את היצה"ר
ארם נהרים אל עיר נחור ,דעיר נחור היינו ארם צובא של דבר איסור הקדים לכבוש את סוריא ,היינו להתקדש
הסמוך מאד לארם נהרים וחרן זה בארם צובא ,ופירושו במותר ,ואז ממילא יצה"ר של דבר איסור יהי' כבוש,
שבא לארם נהרים ,ועוד בא לעיר נחור שהיא יותר להלן עכת"ד .וא"כ י"ל דע"י שדיבר יעקב בלשון הקודש
סמוכה לה. הצליח להכניס לקדושה לשון ארמית ,ודוד השלים
עבודה זו ע"י שכבש את סוריא בעצמו ,וי"ל דלבן פחד
ועי' לקמן במערכת פדן ארם השלמה לענין זה. מזה ולכן עשה ברית שלא יעיז יעקב לחזור ולכבוש את
והנה לענין סוריא הכתוב בכמה מקומות בש"ס נקט סוריא וכוונתו הי' לדוד המלך .וחזינן שבאמת מצד
הברית לא הי' יכול לכובשם לולא שבלעם כבר עבר את
רש"י בהרבה מקומות [בגיטין ח' מ"ז ובע"ז כ' ובחולין קל"ו
ובברכות ל"ו] רק ארם צובא ,ובתוס' רבינו אלחנן ע"ז כא. הברית .וי"ל דנרמז עוד במלת ללמד דבזכות יש לנו את
ד"ה כיבוש יחיד הק' מדברי הספרי סו"פ עקב עה"פ כל הבבלי וירושלמי שבנויים על לשון סורסי ולשון ארמי
מקום אשר תדרוך וגו' לכם יהי' דפי' מה דכיבוש דוד וזה מסייע לנו בגלות.
ל"ש כיבוש מפסוק זה והובא בתו' ב"ב שם ד"ה כך,
ושם הוזכר גם ארם נהרים ,וכן מבואר בירו' פ"ב דחלה
ה"א ובדרך אמונה פ"א מתרומות ה"ד ביאוהה"ל ד"ה
נח
התורה פרשת ויצא שירת
גדולה .ובדרך צחות י"ל ע"פ הנתב' לעיל ,דעיקר טענת סוריא נקט בפשיטות דארם דמשק זה ארם נהרים ,ותי'
לבן הי' על שהוציא ממנו כל הניצוצות הקדושות ,ולא דדעת רש"י דבארם דמשק לא כתיב בפסוק שדוד כבשם
השאיר אצלו כלום ,והברית הי' שבל יהין לבוא שוב רק שדוד שם שם נציבים ותהי ארם לדוד נושאי מנחה
לעשות דברים כאלה ,א"כ יתכן דלכן נטל יעקב ידיו וכמ"ש [שמואל ב ח ג-ו] ַויְַך ָּדוִ ד אֶ ת ה ֲַד ְדעֶ זֶר בֶ ן ְרחֹ ב מֶ לְֶך
דוקא ללחם כדי דיצטרך לברך בהמ"ז ואז יצטרך ליטול צוֹבָ ה בְ לֶכְ ת ֹו לְ הָ ִשיב יָד ֹו בִ נְהַ ר פְ ָרת :וַיִ לְ כֹ ד ָּדוִ ד ִממֶ ּנּו
ידיו למים אחרונים ,וכידוע דמים אחרונים הוא לתת פָר ִשים וְ עֶ ְש ִרים אֶ לֶף ִאיש ַרגְ לִ י ַויְעַ קר ּושבַ ע מאוֹת ָ אֶ לֶף ְ
לסט"א חלקו ע"ד שעיר המשתלח. ָּדוִ ד אֶ ת כָל הָ ֶרכֶב וַיוֹתר ִממֶ ּנּו מָאה ָרכֶב :וַתָ בֹא אֲרַ ם
ּדַ מֶ שֶ ק לַעְ זֹר ַלה ֲַד ְדעֶ זֶר מֶ לְֶך צוֹבָ ה ַויְַך ָּדוִ ד בַ אֲרָ ם עֶ ְש ִרים
הפגישה במחנה המלאכים ּוש ַניִם אֶ לֶף ִאיש :וַ יָשֶ ם ָּדוִ ד נְצִ בִ ים בַ אֲרַ ם ּדַ מֶ שֶ ק ו ְַת ִהי ְ
ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה וגו' א ֲָרם לְ ָדוִ ד ַלעֲבָ ִדים נו ְֹשאי ִמנְחָ ה ַויֹשַ ע ה' אֶ ת ָּדוִ ד בְ כֹ ל
[ל"ב ג'] אֲשֶ ר הָ לְָך :וכ"כ ג"כ באדום ובמואב שם ולא מצינו
שהם חייבים בתרו"מ וע"כ דעבדים נושאי מנחה אכתי
וצ"ע דלעיל כ' ויפגעו מ' דכבר פגעם וכאן כ' כאשר
לא מקרי כיבוש אבל בארם צובה לא כתיב כלום רק
ראם היינו מרחוק ,ועי' אור החיים הק' דלא באו אליו
שהכה אותם וי"ל שהיתה קבלה ביד חז"ל שלקח את
דרך אנשים שקודם יהיו נראים מרחוק ,אלא תיכף ומיד
ארצם ואף שנתן להם לדור שם אח"כ מיהו זה נקרא
צמחו לפניו ומזה ידע שהם מלאכים .אולם גיסי הג"ר
כיבוש גמור ,עוד תי' דס"ל לרש"י דרזון בן אלידע והדד
רפאל הלוי דינר שליט"א [בספרו נפלאות מתורתך] השווה
שמרדו בשלמה לא כבשו בחזרה רק ארם דמשק שהוא
הגמ' ב"מ ל"ג .דכי תראה מ' מרחוק וכי תפגע מ' מקרוב
ארם נהרים ולא ארם צובה כדכתיב בקרא וימלכו
וכיון שכ' שניהם הכוונה ראיי' שיש בו פגיעה והיינו א'
בדמשק וכיון שחזרו וכבשו בטל הכיבוש אבל ארם
מז' ומחצה במיל .עוד כ' ע"פ שי' הרא"ש הובא
צובה לא בטל הכיבוש כל ימי הבית ראשון ולכן נאסר
בהקדמה למשנ"ב סי' ע"ט דאיסור אמירת דבר
מדרבנן גם בבית שני.
שבקדושה נגד צואה מלא עיניו הוא מדין והי' מחניך
קדוש ,היינו דמה שבתוך מלוא עיניו מוגדר כמחנה שלו, עכ"פ לשי' רש"י יוצא דלא הצליח דוד לכבוש אותו
וא"כ א"ש מש"כ כאשר ראם דאז כבר מוגדר כמחנה מקום שגר שם לבן הארמי.
שלו ,וא"כ כבר נפגשו עי"ז מחנה שלו ומחנה
המלאכים ,ולכן מעתה קראו מחניים ל' רבים וכפי' אב"ע וע"ע לקמן במערכת פדן ארם השלמה לענין זה.
ורמב"ן דקאי על מחנה שלו ומחנה המלאכים- .ומה הצרה של כריתת ברית עם לבן
שמלה האחרונה של הפרשה הוא "מחניים" יל"פ דביחס
דויצא שביארנו בריש הפרשה ,דהי' היציאה מן הקדושה ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וגו' [שם מ"ו]
לתוך הקליפות והחושך ,וכל כוונתו הי' להוציא יקר וברש"י לאחיו הם בניו שהיו אחים נגשים אליו לצרה
מזולל ,א"כ עכשיו הגיע לתכליתו בזה שמחנה שלו הי' ולמלחמה .וצ"ב וכי באיזה צרה ומלחמה נמצאים כאן
שווה ממש כמחנה של מלאכים עד שהי' אפשר שיקרא להם אחיו .וביאר הגרא"י ברזל זצ"ל דהצרה הכי
להשוותם יחד במלה אחד. גדולה ליעקב הוא זה שצריך לכרות ברית עם לבן ,ושהי'
הפטרה לפרשת ויצא הכרח להתקרב אליו ולהניחו לנשק את כולן ולברכם,
ולכן אסף את בניו בתור אחים לצרה ואמר להם שיש
ויברח יעקב שדה ארם 90ויעבד ישראל באשה עכשיו צרה גדולה ויש להתפלל שנעבור את זה בשלום.
ובאשה שמר: ושח"ו לא ירגישו איזה קורבה לבבית כעין אהבת נכדים
בפשוטו הכוונה ,דמתחלה עבד בשביל אשה שהיא רחל לסבא טוב.
ואח"כ חזר עוד לשמור צאן לבן עבור אשה אחרת וזה סעודת יעקב היה בשביל מים אחרונים
לאה .ובדרך רמז פי' מו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל 91
דויעבד ישראל קאי על כל יהודי ויהודי ,שעובד את ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם
הקב"ה ,אולם זה לא יתכן רק אם יש לו אשה ששומר ויאכלו לחם וילינו בהר שם[ :נ"ד]
עליו ועוזרו בעבודתו ,וזה זכות לנשים צדקניות וברש"י לאכל לחם כל דבר מאכל קרוי לחם וכו' היינו
שמוותרות על כל הנאות עוה"ז ובלבד שיוכלו בעליהם דאינו ר"ל לחם ממש ,וברמב"ן לעיל פסוק מ"ו כ'
דמתחלה אכלו מעט לזכרון ,או שהוא דרך הבאים
90וישא יעקב רגליו ויש"א ר"ת ויברח יעקב שדה ארם .הג"ר אליהו בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחברה,
דיסקין שליט"א.
91זכר זאת ליעקב עמ' ק"ג. ואחרי בואם בברית זבח להם זבח ועשה להם כרה
נט
התורה פרשת ויצא שירת
אֲרָ ם אֶ ל לָבָ ן בֶ ן בְ תּואל הָ א ֲַר ִמי וגו' [שם ה'] ושם " ַוי ְַרא לעבוד את ה' .ויש להוסיף על דבריו דל' שמירה היינו
עשָ ו כִ י ב ַרְך יִצְ חָ ק אֶ ת ַיעֲקֹ ב וְ ִשלַח אֹ ת ֹו פַּדֶ נָה אֲרָ ם וגו' שהאשה היא השומרת על העבודת ה' של הבעל שיהי'
[שם ו'] וַיִ ְשמַ ע ַיעֲקֹ ב אֶ ל ָאבִ יו וְ אֶ ל ִאמ ֹו וַילְֶך פַּדֶ נָה אֲרָ ם: לזה המשך לדורות ,וכן ראינו באמהות הק' ששרה
[שם ז] הרי דמצד ציווי של אביו הי' ענין מיוחד ללכת שמרה על יצחק מפני ישמעאל ורבקה שמרה על יעקב
לפדן ארם ,ולא רק למקום המסויים חרן כפי שרבקה מפני עשיו ,ורחל ולאה מסרו נפשם להעמיד שבטי קה,
אמרה .ומשמע שכמו שיצחק בעצמו לקח אשה מפדן ולכן יש לנו ללמוד מפרשיות אלו להתפלל שיהי' לנו
ארם כמבואר בריש הפרשה ה"נ רצה שגם יעקב יצליח עזר כנגדו שישמור על עבודת ה' שלנו שיהי' לזה קיום
לקחת מפדן ארם. לדורות.
וכשחוזר יעקב משם הודגש ג"כ בקרא בפ' ויצא וַיִ נְהַ ג ובנוסח אחר 92:ויעבוד ישראל ר"ל היהודי רוצה לעבוד
אֶ ת כָל ִמ ְקנהּו וְ אֶ ת כָל ְרכֻׁש ֹו ֲאשֶ ר ָרכָש ִמ ְקנה ִק ְניָנ ֹו אֲשֶ ר את ה' בכל המצבים הקשים – רק "באשה" עם זכות
ַארצָ ה כְ נָעַ ן[ :לעיל ָרכַש בְ פַ ּדַ ן אֲרָ ם לָבוֹא אֶ ל יִצְ חָ ק ָאבִ יו ְ האשה -נשים ששמחים שבעליהם עובדים את ה' ולא
ל"א י"ח] ולקמן בפ ' וישלח " ַו ָיבֹא ַיעֲקֹ ב שָ לם עִ יר ְשכֶם לקחת אותם לשאר מקומות כההזדמנות היום" .שמר"
אֲשֶ ר ְבאֶ ֶרץ כְ נַעַ ן בְ בֹא ֹו מִ פַּדַ ן אֲרָ ם" [לקמן לג יח] ועוד שם רמז על טהרת המשפחה.
אחרי אשר מנה כל ילדיו שנולדו לו בחרן כתוב "אלֶה
בְ ני ַיעֲקֹ ב ֲאשֶ ר יֻׁלַד ל ֹו בְ פַ ּדַ ן אֲרָ ם[ :לקמן ל"ה כ"ו] וכן בפ' מערכת פדן ארם והמסתעף לענין הר גלעד
ויגש כתוב "א ֶלה בְ ני לָאה ֲאשֶ ר יָלְ ָדה לְ ַיעֲקֹ ב בְ פַ ּדַ ן אֲרָ ם" והמצפה ודמשק וסוריא
[לקמן מ"ו ט"ו]. הנה בבואנו לעסוק בפרשיות אלו ובפרט בפ' ויצא א"א
משמעות שם פדן ארם להתעלם מזה שמקום פדן ארם יש לו חלק גדול בעצם
הבנין של כלל ישראל ,שמשם יצאו האמהות הקדושות
והנה בעצם ביאור מלת פדן ארם פירש"י ר"פ תולדות רבקה רחל ולאה ,ולשם הלך מתחלה אליעזר בפ' חיי
[לעיל כ"ה כ'] בטעם שנקרא פדן ארם ,על שם ששני ארם שרה ואח"כ הלך לשם יעקב אבינו ומשם חזר עם י"ב
היו ארם נהרים וארם צובה ,קורא אותו פדן ,לשון צמד שבטי קה ,ובכן עלינו להתעמק במשמעות מקום זה
בקר [שמואל א יא ז] ,תרגום פדן תורין ,ועי' גמ' ב"ק צו: ואיפה זה בדיוק וכן בביאור שמו ,ולהבין מה התורה
ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחבריה ,וברש"י ד"ה רוצה ללמד אותנו בזה ובתוך הדברים יתבאר ג"כ
פדנא תרגום של צמד בקר ופדן ארם על שם ששני מסלול בריחת יעקב מלבן דרך הנהר ומיקום הר גלעד
ארמים היו ארם נהריים וארם צובה. ומצפה גלעד וכן ענין סוריא ודמשק וארם צובא.
ובמש"כ לקמן בפ' וישלח "וַ ָיבֹא ַיעֲקֹ ב שָ לם עִ יר ְשכֶם הנה באמת מקום מגוריו של נחור ובתואל ולבן הי' בחרן
אֲשֶ ר בְ אֶ ֶרץ כְ נַעַ ן בְ בֹא ֹו מִ פַּדַ ן אֲרָ ם" צ"ב ל"ל להדגיש בארם נהריים וכן מפורש אצל אליעזר וילך אל ארם
בבאו מפדן ארם הרי ידענו זה מפרשיות הקודמות נהריים אל עיר נחור[ ,לעיל כ"ד י'] ולא נקרא כלל פדן
שמשם הוא בא ,וכנראה שזה הי' קשה לרש"י שם ותי' ארם ,ורק בתחלת פ' תולדות התחיל התורה לקרוא
"כאדם האומר לחבירו יצא פלוני מבין שיני אריות ובא ַארבָ עִ ים
מקום זה פדן ארם ,שנא' [כ"ה כ] " ַוי ְִהי יִצְ חָ ק בֶ ן ְ
שלם ,אף כאן ויבא שלם מפדן ארם ,מלבן ומעשו שָ נָה בְ קַ ְחת ֹו אֶ ת ִרבְ קָ ה בַ ת ְבתּואל הָ א ֲַר ִמי ִמפַּדַ ן אֲרָ ם
אֲר ִמי ל ֹו לְ ִאשָ ה" וכן בסוף הפרשה שם אֲחוֹת לָבָ ן הָ ַ
לא שמע ולא ידע שבתואל כבר מת ,ולכן תי' ידידי באופן אחר דרבקה הודגש זה כמה פעמים ,דאף דרבקה אמרה ליעקב
לא רצתה להזכיר שם אביה מדין מורא אב ואפי' לאחר מותו וכמש"כ ָאחי חָ רָ נָה"
" וְ עַ תָ ה בְ נִי ְשמַ ע בְ קֹ לִ י וְ קּום בְ ַרח לְ ָך אֶ ל לָבָ ן ִ
בשו"ע יו"ד סי' ר"מ ס"ב ,אבל יצחק לא הי' לו מניעה להזכיר שם חמיו,
דהרי לא חייב אדם רק בכבוד חמיו כשאר זקנים ולא במורא חמיו[ ,שם [שם כ"ז מ"ג] ולא הזכירה פדן ארם ,מ"מ אצל יצחק כתוב
סכ"ד ובש"ך סקכ"ב בשם הב"ח וגם לט"ז שם סקי"ט דהמקור ממה שאמר ליעקב "קּום לְך פַּדֶ נָה אֲרָ ם ביתָ ה בְ תּואל ֲא ִבי ִאמֶ ָך
שדוד קרא לשאול אבי זה גם צורה של כבוד] ואיסור הזכרת השם הוא
רק מדין מורא .אלא דהעיר דעדיין קשה דאי ידע יצחק שכבר מת 93וגו'" [כ"ח ב] ושם "וַיִ ְשלַח יִצְ חָ ק אֶ ת ַיעֲקֹ ב וַילְֶך פַּדֶ נָה
בתואל איך בכלל שייך לקרותו בית בתואל והרי מבואר בנדרים מו.
דבאומר קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו מותר ,ומצאתי קושיא זו
בהגהות מלא הרועים קידושין ה .במש"כ התוס' שם ד"ה על מנת בהא
דאומר לאשתו הרי זה גט ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה גט 92מרשימותיו של אאמו"ר שליט"א.
כיון שכל ימיה נאגדת לקיים תנאי זה מחמתו ,והק' תוס' דהרי אם ימות 93עוד הבדל בין דברי רבקה ליצחק העיר ידידי הג"ר טובי' שפיגל
אביה מותרת ליכנס ,דאז לא חשיב בית אביה כמבואר בנדרים ,ותירצו שליט"א ,דרבקה אמר שילך לבית אחיה לבן ,ויצחק אמר שילך לבית
דרק בית פלוני לא נקראת אבל בית אביה קרוים כל יוצאי חלציו של בתואל ,ואברבנאל תי' דיצחק ששלחו למטרת נישואין גרידא ,צוהו
אביה ,גם אחרי שמת והוכחה לזה ממש"כ בפ' וישב גבי תמר "שבי שלא יקח אשה מבנות הכנעני ושילך אל בתואל לפי שהיה זקן ובעצתו
אלמנה בית אביך" אף על פי שמת אביה כדמוכחי קראי .והק' בהג' יקח אשה הראויה לפי כבודו ,אבל רבקה שהית' כונתה בהליכת יעקב
מלא הרועים ממש"כ "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל" כו' ואף שכבר כדי לברוח ממשטמת עשו צוהו שילך אל לבן שהיה בחור וגבור לא אל
מת כמבואר במ"ר שבא מלאך והרגו אלמא דנקרא בית בתואל אף בתואל ואל אביה שהיה זקן ,אולם העיר ידידי ע"ז דהרי מבואר במדרש
לאחר מותו .וצ"ע. והובא ברש"י פ' חיי שרה דבא מלאך והרגו לבתואל וכי נימא שיצחק
ס
התורה פרשת ויצא שירת
רש"י דר"ל לפי ששני ארם היו ,ארם נהרים וארם צובה שנזדווגו לו בדרך" .דהתורה בא להדגיש דאף שנזדווגו
קורין אותו פדן כלומר זה ארם היה ארם נהרים דהיו לו בדרך לבן ועשו מ"מ בא שלם ולא נפגע ולא נחסר
שתי נהרות והעיר באמצע ,ר"ל דרק ארם נהריים נקרא כלל משלימותו .אלא שצ"ב דאיך נרמז עשו בהא דפדן
פדן ,כיון שנמצא בין שני נהרות ,וכוונת רש"י דכיון ארם ,דרק לבן בא מפדן ארם ,וצ"ל בדוחק דהכוונה
שיש שני ארם ,ולא נדע לאיזה מהם מתכוונים לכן אמר בדרך הליכתו מפדן ארם ,וא"כ ל"ש כלל לפדן ארם ,רק
פדן שמתייחס לזוג נהרות וזה ארם נהריים וא"ש דכ' בדרך מפדן ארם .עוד צ"ב איך נרמז כאן ענין שיני
רש"י "אותו" בלשון יחיד דרק ארם נהריים נקרא כן. אריות.
וצ"ע טובא לפ"ז דל"ל לקרוא אותו בשם חדש שאנו
צריכים לנחש דקאי על נהרות ,ולא קורא אותו בפירוש ועמד בזה הרע"ב בפירושו עמר נקא ,ותי' ע"פ דברי
ארם נהריים כמש"כ בתורה אצל אליעזר ובפ' כי תצא רש"י בפ' תולדות הנ"ל בטעם שנקרא פדן ארם ,על שם
אצל בלעם " ַואֲשֶ ר שָ כַר עָ לֶיָך אֶ ת בִ לְ עָ ם בֶ ן בְ עוֹר ִמפְ תוֹר ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה ,וא"כ י"ל דמש"כ
אֲרַ ם נַהֲרַ יִם לְ קַ לְ ֶלךָ" [דברים כג ה]. כאן פדן ארם היינו פדן בלשון ארמית ,ומרמז לצמד של
אריות שהם עשיו ולבן .אלא שצ"ב דאין נזדמן שני עניני
האם ארם נהריים וארם צובא סמוכים זה לזה פדן ארם ביחד ,הפשטות דקאי על צמד שני ארם
עוד קשה על רש"י אי נפרש דפדן קאי על ארם נהריים הסמוכים זל"ז ,וגם מצד שני רשעים.
וארם צובא הסמוכים זה לזה ,דהרי אינם סמוכים כלל, ובאמת יל"ע בכלליות במה שהדגישה התורה פעם אחר
דארם צובא היא מה שמתחיל כאן בסוריא הסמוכה פעם ענין זה של פדן ארם ,ומה שיותר קשה בזה הוא
לא"י כארבעים ק"מ מטברי' ושם נמצא חאלב עיר למש"כ רש"י דמה שנקרא צמד זה ע"ש שסמוך לארם
הבירה של ארם צובא ,מאידך ארם נהריים רחוקה מכאן צובא ,והרי יעקב הי' רק בארם נהריים ,ול"ל להזכיר זה
מאד ,כחמש מאות ק"מ ,שצריך לעבור את כל סוריא, שנצמד לארם צובא ,והעולה על כולנה הוא דבריו של
ולעבור את נהר פרת ,ושם בין הפרת לחידקל נמצאת יעקב בפ' ויחי "וַ ֲאנִי בְ ב ִֹאי ִמפַ ּדָ ן מתָ ה עָ לַי ָרחל בְ אֶ ֶרץ
ארם נהריים ועד היום נמצא שם עיר חרן [היום זה בתוך כְ נַעַ ן בַ ֶּד ֶרְך וגו' [לקמן מ"ח ז'] השמיט לגמרי מלת ארם,
טורקיא] וא"כ איך נוכל לומר דשתי ארם אלו סמוכים והזכיר רק חלק הפדן שזה הצמד ,והאם לא הי' לו כח
זל"ז .וכן הקשה רבינו מיוחס על רש"י בר"פ תולדות להוסיף מלת ארם??
ולד' ראשונים הנ"ל בד' רש"י א"ש .אולם פשטות ד'
רש"י כפי הבנת הרא"ם והרד"ק ושאר מפרשים אינו כן. מנא לי' לרש"י דפדן ארם כולל גם ארם צובא
והנה מה שנקטנו דארם נהריים הוא רחוק מא"י על יד והנה בעיקר זה שכ' רש"י בפ' תולדות דארם נהריים
נהר פרת כן הוא פשטות דברי חז"ל וראשונים ,דמש"כ וארם צובא סמוכים זל"ז כ' רא"ם שם דהגם שיש עוד
ארם חוץ מאלה ,והם ,ארם בית רחוב [שמואל ב' י ,י],
אצל אליעזר שבא אל ארם נהריים כתבו התרגומים שזה
וארם דמשק [שמואל ב' ח ,ה] ,וארם מעכה [דברי הימים א'
על נהר פרת ,וכן מש"כ אצל יעקב [לעיל לא כא] "וַיִ בְ ַרח
הּוא וְ כָל ֲאשֶ ר ל ֹו וַ יָקָ ם ַו ַי ֲעבֹר אֶ ת הַ ּנָהָ ר ַויָשֶ ם אֶ ת פָ נָיו הַ ר יט ,ו] ,מ"מ מ"מ כיון שארם נהריים נקרא "פדן ארם"
הַ ּגִ לְ עָ ד" כ' התרגום דהכוונה לנהר פרת ,וכ"ה פשטות שפירושו זוג ארם ,צ"ל שיש ארם שני סמוך לזה
הנהר בה"א הידיעה ,כמש"כ בהבטחת הקב"ה לאברהם ובהכרח זה ארם צובא דשמא קבלה היתה בידו מאותם
שבאו משם[ .אולם ביפה תואר על המדרש פ' לך לך [ב"ר לט ח]
ַאב ָרם בְ ִרית לאמֹ ר לְ ז ְַרעֲָך נָתַ ִתי בַ יוֹם הַ הּוא כ ַָרת ה' אֶ ת ְ
כ' דאצ"ל דהי' קבלה לרש"י ששניהם סמוכים רק דמקורו מקרא
ָארץ הַ זֹאת ִמּנְהַ ר ִמצְ ַריִם עַ ד הַ ּנָהָ ר הַ ָּגדֹל נְהַ ר פְ רָ ת: אֶ ת הָ ֶ דתהילים ס' א' שנא' בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא
[לעיל טו יח] וכן במה שאמר יהושע "בְ עבֶר הַ ּנָהָ ר י ְָשבּו דמשמע ששתיהן סמוכות] וכ' רד"ק דכל אחד מהם נקרא
אֲבוֹתיכֶם מע ֹולָם תֶ ַרח אֲבִ י ַאבְ ָרהָ ם ַו ֲא ִבי נָחוֹר וגו' [יהושע בשם זוג ,ופדן ארם כלל לאור כשדים ולחרן ולעיירות
כד ב] כ' התרגום דהיינו נהר פרת ,וכן מש"כ אצל דוד אחרות אולם רא"ם כ' שם אח"כ דגם הפי' השני שכ' שם
[בשמואל ב' י' ט"ז ודבה"י א' יט יט] שנלחם עם הדדעזר אשר רש"י דר"ל שדה ארם ,אינו חולק על מציאות זו דא"א
מעבר הנהר כ' התרגום דהיינו נהר פרת ,ובחז"ל מצינו לחלוק על מציאות ,רק שחולקים במלת פדן .דס"ל
שקראו לארם נהריים בשמה היווני מסופוטומיה שכן דא"א לקרוא רק אחד מהם בשם זוג .הרי נקט הרא"ם
מאז שכבש אלכסנדר מוקדון את ארצות המזרח נקרא דרק ארם נהריים נקרא פדן ארם ,ולכן זה באמת דוחק
ארם נהרים בשם זה שענינו ביוונית בתוך הנהרות [מסוס- דלמה באמת רק ארם נהריים נקרא כן.
בתוך פוטאמוס-הנהרות] וכן נקרא כל שטח זה עד היום. ובראשונים שם [בפי' הרא"ש ,ר' חיים פלטיאל ,ובמושב זקנים
וכ"ה בבראשית רבה פרשה ל' כך אמר הקב"ה לאברהם והדר זקנים ריב"א בשם רבינו אליקים] הקשו על רש"י דאי
עד שאתה מאיר לי ממספוטמיה ומחברותי' בא והאיר שניהם נקראו פדן עדיין לא נדע איזה מהם ,ותירצו בד'
סא
התורה פרשת ויצא שירת
רּוחַ ה' ַו ַי ֲעבֹר אֶ ת הַ ּגִ לְ עָ ד וְ אֶ ת ְמנַשֶ ה וַ ַי ֲעבֹר אֶ ת ִמצְ פה לפני בא"י .וכ"ה בב"ר מד ג' ובפרשה ס' כ"ד ,ולכן ברור
ּוממִ צְ פה גִ לְ עָ ד עָבַר בְ ני עַ מוֹן[ :שופטים יא כט] הרי גִ לְ עָ ד ִ שהאבות שהיו בארם נהריים וכן מה שכבש דוד ארם
שמצפה גלעד הי' סמוך לעמון ,ומחרן דטורקיא עד נהריים כמבואר בספרי סו"פ עקב ובירושלמי פ"ב
לשם ,זה מרחק של חמש שש מאות ק"מ שזה בערך מחלה ,הכוונה למסופוטמיה שהוא שטח הרחב בין
שבעת ימים הליכה ברציפות יומם ולילה ,ואם זה בדרך חדקל לפרת[ .דבבל הוא יותר למטה מול מקום שעדיין לא
הכבושה לרבים ואם הולכים לאט עם בקר וצאן ,יתכן נתרחב השטח בין פרת וחדקל אבל ארם נהריים הוא יותר למעלה
שלוקח הרבה יותר מזה ,ולא מסתבר שיעקב ומשפחתו לצד טורקי' של היום] וכן ידוע היום מקום עתיק ששמו חרן
וצאנו לא נחו כלל ,ובאמת לפי בכור שור ורלב"ג בפ' בטורקיה לצפונה מזרחה של א"י למעלה.
ויצא שם ,דרך ז' ימים הי' רק ללבן ,אבל יעקב בעצמו שיטת רבינו בחיי דארם נהריים זה דמשק
כבר הלך עשרה ימים או יותר ,מאידך אי נימא דארם
נהריים זה בדמשק ,הנה משם עד עמן זה רק דרך שלשת אבל חידוש גדול מצינו בדברי רבינו בחיי בסו"פ ויצא
ימים אם הולכים רק ביום ואם יעקב הלך לאט מאד כפי דארם נהריים זה דמשק שיושב בין שתי נהרות אמנה
שהעיד על עצמו יתכן שלקח לו יותר זמן ,ואי נימא ופרפר שזה סמוך ממש לא"י למזרח אמצע לבנון ,וכן
דדרך שבעת ימים הי' רק ללבן שהי' מרוחק ממקומו ג' נקט בפשיטות מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך אמונה
ימים אבל יעקב עצמו הי' רק ג' ימים ,ונימא שמרחק ג' בביאור הלכה פ"א מתרומות ה"ד ד"ה סוריא ,בהביאו
ימים היינו רק הליכה ביום א"ש. שי' רש"י בכמה מקומות בש"ס דסוריא שכבש דוד כולל
ארם צובא ולא הזכיר כלל ארם נהריים ,דאולי ס"ל דדוד
שוב העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דלא יתכן לא כבש לגמרי רק ארם צובא אבל ארם נהריים דהוא
דמצפה דלבן הוא אותו מצפה דיפתח ,דא"כ יוצא דשם דמשק לא שם בה כי אם נציבין כמבואר בפסוק .ולא
הוקם הגל ,ואיך כבשו כלל ישראל את כל הגלעד שהוא הזכיר כלל דברי רבינו בחיי ,וכן היו מחוקרים האחרונים
למעלה ממצפה זה ,ולא טענו בני ארם כלום רק כשבא שיצא להם כן ע"פ ראיות ,ולפי שיטה זו חרן הוא סמוך
יואב להלחם עמהם ,והרי הגל הי' עד לעמן ,ובהכרח מאד לא"י במזרח לבנון ,וא"צ כלל לעבור כל ארץ
ששני מצפה הי' ומצפה דלבן הי' הרבה יותר למעלה, סוריא כדי להגיע לארם נהריים .ויתכן דזה מתאים עם
וא"כ הוא קרוב מאד לדמשק ולא מובן איך יהי' דרך טענת רמב"ן על רש"י [לקמן לה יח] שכ' דלכן נקרא
שבעת ימים או אפי' שלשה וצ"ע[ .ועי' בכ"ז בספר אוצר בנימין ע"ש דרו ם לפי שהוא לבדו נולד בא"י שהוא
א"י להרב ישראל אריאל עמ' 104ועמוד 203שהשיג טובא על בנגב ,כשאדם בא מארם נהרים ,והק' רמב"ן דא"י אינו
ספר א"י ושכנותיה שהוכיח דארם נהריים זה דמשק ותמוה שלא
כלל דרומית לארם נהריים ,שהרי ארם מזרחית לא"י,
הזכיר כלל דברי רבינו בחיי].
כדכתיב [לעיל כט א] וילך ארצה בני קדם ,וכתיב [במדבר
והנה בעיקר קושיית רבינו מיוחס דאיך נוכל לומר דארם כג ז] מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם ,ויעקב
נהריים וארם צובא סמוכים זל"ז ,הנה באמת למתבונן עבר הירדן שהוא למזרחה של ארץ ישראל והיה חוזר
במפה לא קשה כ"כ ,דחאלב שהוא ארם צובא לא רחוק דרך אדום שהוא בדרום ארץ ישראל ,נמצא ארם מזרחית
כ"כ מנהר פרת לצד דרומו וארם נהריים הוא מיד לצפון דרומית לארץ ישראל וארץ ישראל לצפונה ,עכ"ד רמב"ן
נהר פרת ואין כ"כ מרחק בין חרן לחאלב ,וי"ל דארם הפליג לנקוט דארם הוא יותר למטה לצד דרום וכשי'
נהריים הוא עד לפרת מצפונו וארם צובא הוא עד לפרת אבן עזרא שם ,עי' הג"ה בתחלת פרשת וישלח מה
לדרומו .אבל דמשק איננו בכלל ארם צובא כלל רק יתכן שהקשינו ע"ז ,אבל עכ"פ בוודאי לא למעלה בטורקי'
דבהמשך הזמן התרחב ארם צובא עד דמשק .ול' רבינו דא"כ בוודאי אפשר להבין שמגיע מצפון לדרום.
מיוחס בקושייתו הוא דארם נהריים הוא מעבר לנהר,
הבין דארם צובא קרוב ביותר לא"י וארם נהריים רחוק מיקום הר הגלעד והמצפה
מאד מעבר הנהר ,אבל יתכן דהגם דארם צובא אינו וצ"ע טובא בכ"ז דהנה מפורש בפסוקים כאן בפ' ויצא
מעבר לנהר אבל זה מגיע עד לנהר. [לעיל ל"א כ"ג] דלבן הוצרך לרדוף אחרי יעקב דרך שבעת
ימים ביום אחד ,ומבואר ברש"י ורמב"ן שם דיעקב כבר
עד איפה מקום התפשטות נהר פרת הספיק לנסוע דרך שבעת ימים ,וע"פ חשבון י' פרסאות
והנה אם נתעמק במיקום נהר פרת ,הנה מצד אחד היא ליום שהם ארבעים מיל ליום ,יוצא שזה מרחק של
נמצאת בצד מזרחי של א"י על יד בבל כמ"ש רמב"ן כשלש מאות ק"מ ,והנה מסתבר דהר הגלעד שהי' שם
גיטין ז :ומפורש בקרא בדבה"י א' ה י וכן אמר מלך פרס יעקב הוא סמוך לעמן של היום שזה עמון של פעם מול
עזרא ד' כ' דמלכין תקיפין הוו על ירושלים ושליטין בכל הירדן ,דהרי אמר לבן "וְ הַ ִמצְ פָה אֲשֶ ר ָאמַ ר יִצֶ ף ה' בינִי
עבר נהרה ,היינו כל הארץ בצד א"י שהוא עבר הנהר "וַת ִהי עַ ל יִפְ תָ ח
ּובינֶָך" [שם פסוק מ"ט] ואצל יפתח כתוב ְ
סב
התורה פרשת ויצא שירת
עצום שמתחיל קרוב לדמשק ומסתיים ממש על יד נהר לאותם שבבל[ ,ובבל הרי הוא במזרחה של א"י דלכן א"י נקרא
פרת בצד מערב וארם נהריים נמצא בצד שני של הפרת בש"ס בבלי "במערבא" רק שמדבר סורי גדול מפסיק באמצע,
לצד מזרח א"ש דנחשבים צמודים זל"ז דרק נהר פרת ולכן כל מי שנוסע מבבל לא"י עולה לצד צפון ויורד משם לא"י
שנא' מצפון תפתח הרעה וקאי על בבל כמבואר בגיטין ו.
מפסיק ביניהם .וכבר הזכרנו לעיל בסו"פ ויצא דד'
הספרי סו"פ עקב וירושלמי פ"ב דחלה דדוד כבש ארם ובהגהות יעב"ץ שם] מצד שני מבואר בקרא דנהר פרת הוא
צובא וארם נהריים אבל רש"י בהרבה מקומות כ' רק גבול הצפוני של א"י שהובטח לא"א ע"ה שנא' בפ' לך
לך "מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת" [לעיל טו יח]
ארם צובא כנר' דפשיט"ל דלא הלך דוד כ"כ רחוק.
וגם כ' כן בגבולות שנאמרו ליהושע ,שנא' ביהושע
הדגשת שם פדן ארם בא כדי לשבח את רבקה מהַ ִמ ְדבָ ר וְ הַ לְ בָ נוֹן הַ זֶה וְ עַ ד הַ ּנָהָ ר הַ ּגָדוֹל נְהַ ר פְ רָ ת כֹל אֶ ֶרץ
עכ"פ נחזור כעת לעיקר ההערה דמצינו דכשנשלח הַ ִח ִתים וְ עַ ד הַ יָם הַ ּגָדוֹל ְמבוֹא הַ שָ מֶ ש י ְִהיֶה ּגְ בּולְ כֶם:
אליעזר ע"י אברהם לא נקרא פדן ארם רק חרן וארם [יהושע א ד] ופירש"י שם דנ הר הגדול נהר פרת ,זה רחבה
נהריים ,וכן כששלחה רבקה את יעקב ,אמרה רק מדרום לצפון ,ועד הים הגדול מבוא השמש זה לארכה
"חרנה" ,מאידך כשמתארים שרבקה בא מבית לבן נקרא ממזרח למערב ,וכ"כ תוס' גיטין ח .ד"ה רבי ,אמנם ביאר
פדן ארם ,ומו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א הציע לבאר היטב בספר אני ה' שוכן בתוכה [להג"ר אריאל בוקוולד עמ'
[וחלק מזה כ' במשכיל לדוד ר"פ תולדות] דכשהם שולחים ע"ו] דאין סתירא כלל דהמציאות הוא שנהר פרת מקיפה
ללכת ללבן הוצרכו לתת כתובת מדוייקת כדי לדעת לאן גם למזרח וגם לצפון וכן מבואר במדרש [ב"ר ט"ז ג']
ללכת ,אבל כשבא הכתוב לשבח את רבקה ששמרה דנהר פרת מקיפה א"י והיינו למזרח ולצפון וכל השטח
עצמה בקדושה וטהרה ,צריך דוקא לגנות את המקום בין נהר פרת לא"י הוא ארץ סוריא .וכן מה שנכלל
כדי לפאר ולרומם שבח רבקה ,ולזה עדיף להזכיר כל בשטח זה ארם צובא חלב ודמשק וכדכ' הרמב"ם פ"א
הארץ פרן ארם כיון שיתכן דבחרן עצמו לא היו שפלים מתרומות ה"ג וכ"ז ממה שכבש דוד.
כ"כ ,אבל כלל פדן ארם היו בה מקומות שפלים והנה לפ"מ דכתוב בקרא הי' צריך להיות דכל ארץ
ומושחתים מאד ,והיתה יכולה ללמוד עכ"פ ממעשיהם סוריא הוא תוך גבולות א"י וזה ברור דכל המדבר הסורי
של כלל הארץ 94 ,ומה שכ' כשברח מבית לבן "מקנה שמגיע עד לבבל אינו חלק מא"י ,וכן כל ארץ סוריא
קנינו אשר רכש בפדן ארם" י"ל דמבואר ברש"י שכ"ז שעולה עד נהר פרת למעלה בצד צפון אינו מא"י ,ואפי'
קנה במכירת צאנו בדמים יקרים ובזה מסתמא נסע גם דמשק שהוא קרוב ממש לא"י לצד מזרח איננו חלק
סביב חרן [וצ"ע דא"כ צ"ל דגם עבר את הנהר לארם מא"י וכמבואר ברמב"ם הנ"ל ,וכבר דקדק בזה ר"א בן
צובא וא"כ עדיין ל"ש לפדן ארם] .עכ"ד מו"ר שליט"א. הרמב"ם [בפי' עה"ת שמות כג לא] וכ' דכל גבול זה שכלול
ועדיין צ"ב דחזינן שכשיצחק שלח את יעקב לחרן לא בו דמשק וחמת וארם צובא הוא רק לעתיד לבוא ,וכ"כ
אמר לו הכתובת המדוייקת חרן ,רק שלחו לפדן ארם, חזו"א שביעית סי' ג' סק"ל ,דצ"ל דמש"כ עד נהר פרת
וכתוב שיעקב אכן הלך לפדן ארם ,משמע שהי' בזה זה הרחבת מצרים בלבד .אולם במור וקציעה סי' ש"ו
כוונה מעיקרא ,ועוד עדיין לא מתורץ ל"ל להדגיש ע"פ ביאור ספר הנ"ל כ' דרק מה שנמצא לדרומה של
שאלה הם ילדיו שילדו לו בפדן ארם ,וביותר קשה מה פרת נחשב תוך גבולות הארץ אבל דמשק אינו מול
שאמר יעקב לפני מותו "ואני בבואי מפדן" הדגיש רק דרומה של פרת ,והטעם דבהת קרבותו של הפרת לים
חלק הפדן ומשמע דזהו חלק עקרי כאן ולא חשוב כ"כ התיכון במרחק 180ק"מ מהים ,מסתובב הנהר לצד
במה שזה פדן ארם. צפון מזרח ,ונמצא שאין נהר פרת סוגר עד א"י ממש
ונמצא שיש כמו פתח מול צד מזרח של א"י וכל מה
פדן מרמז להתחברות של רשעים שנמצא שם מול פתח זה כמו דמשק איננו בכלל גבולות
והנראה בעז"ה ע"פ מה שנתבאר ברע"ב על דברי רש"י הפרת[ .לבנון שזה צפונית ממש לא"י עד סוריא הוא
בפ' וישלח [לג יח] דמש"כ שם פדן קאי על מה וודאי בתוך גבולות א"י]
שנזדווגו לו עשו ולבן חזינן דפדן יכול להתייחס לצמד והנה כ"ז נצרך רק בשביל ארם צובא ודמשק שנמצאים
והתחברות של כמה מיני רשעים ,וכ"ה בזוה"ק [תולדות בצד דרומו של הפרת לצד א"י אבל ארם נהריים שנמצא
בצד שני של הפרת לצד צפון א"צ לכ"ז דזה וודאי אינו
בכלל גבולות א"י.
94משל למשבח בת ישראל שמקום מוצאה מווילמסבורג ואעפ"כ היא
שמורה בקדושה אי"ז חידוש ,ולכן כדי לשבח אותה צ"ל שמקום
מוצאה מניו יורק ואעפ"כ לא למדה ממעשיהם וזה כבר חידוש כי בין והנה נר' שרבינו מיוחס נקט דרק ארם נהריים מעבר
ווס"ב למנהטן יש רק גשר שאפשר להגיע שם בקלות תוך כמה דקות לנהר אבל ארם צובא אינו על יד הנהר כלל ,ולכן הק'
וכש"כ אם נאמר שמוצאה מאמריקה הרי כלולים בזה עוד הרבה דאינם סמוכים כלל ,אבל אי נימא דארם צובא הוא שטח
מקומות טמאים ושפלים ולכן זה יותר שבח.
סג
התורה פרשת ויצא שירת
במדרש הנעלם קלז ].שפי' רשב"י פסוקים הראשונים של
פ' תולדות על הגוף שמוקף ביצה"ר שהוא רמאי [עי"ש
שבתואל הארמי קאי על עצם הלוז שנשאר קיים לע"ל] ומש"כ
מפדן ארם היינו "מצמד רמאין כדתנן פדנא דתורא שהוא
צמד" ור"ל דהגוף מוקף בהתחברות של יצה"ר ורמאין,
א"כ מבואר דפדן מתייחס כשיש צירוף והתחברות בין
כוחות הרשע ,ולכן כשאנו באים לשבח את רבקה בזה
שיצאה ממקום רשע כזה ולא למדה ממעשיהם מדגישים
שם "פדן" ואף דלפשוטו הי' נקרא כן ע"ש צמד ארם
צובא מ"מ עיקר כוונת התורה ע"ש התחברות כל מיני
רשעים דגם בארם צובא מסתמא היו רשעים ,ולכן אף
שרבקה ציווה ליעקב רק ללכת לחרן זה הי' רק למען
ידע הכתובת המדוייקת ,אבל כשקרא יצחק ליעקב לא
הי' זה סתם להגיד לו איפה ללכת רק הי' בזה הדרכה
והכוונה לפני יציאתו לדרך ,שהרי נתן לו אז ברכת
אברהם ,ולכן רמז לו בתוך דבריו שיצטרך להתאמת בכל
מיני התחברויות של רשעים ,מצד אחד מה שהתחבר
עשיו לישמעאל ,מצד שני ההתחברויות של רשעים
בארם עצמו שהרי אנשי המקום של לבן גם הצטרפו לו
לסייע לו במעשה הרמאות ,וכן בדרכו חזרה לא"י
יזדווגו לו עשו ולבן ,ולכן הודגש שגם עשיו שמע
שציווה אותו ללכת לפדן ארם ,שגם הוא הבין הרמז,
ולכן מיד הלך להתחבר עם ישמעאל כדי שלא יצליח
יעקב בד"ז ,אבל אחרי כל השנים שהי' אצל לבן ואכן
הצליח בזה ,כתוב שלקח אתו כל קנינו אשר רכש בפדן
ארם ,ר"ל דהצליח להתגבר על כל מיני התחברויות של
רשע ורמאות ,ולכן הודגש שאלה הם ילדיו שילד לו
בפדן ארם דזה שבח גדול לגדל י"ב שבטי קה במקום
כזה בתוך מלחמה עם כוחות הרשע ,ולכן א"ש דלפני
מותו הזכיר רק מלת פדן ולא הזכיר את ארם כלל דעיקר
הענין הי' מה שזכה להנצל מכל הבחינות של פדן.
ויש להוסיף מש"א הגרמ"י רייזמן שליט"א בשם
מלבי"ם בביאור שם רבקה[ ,כעת לא מצאתי] דבלה"ק
זה ע"ש צמד בקר ,עי' פ"ב דעירובין מ"א וביניהן כמלא
שתי רבקות של שלש שלש בקר ,ובפסחים כו .הכניסה
לרבקה ודשה כשירה ,ופירש"י שקושרין ד' פרות ביחד
עם חיבור מעליהם ואז נקראים צמד ,וביאר המלבי"ם
דזה הי' תפקידה של רבקה שהרתה צמד נורא של יעקב
ועשיו ותפקיד עשו הי' באמת להיות צמוד ליעקב לעזור
לו בעבודת ה' וכיון שראתה שמתרוצצים וא"כ אין כאן
צמד ולכן טענה למה זה אנכי בשם רבקה ,ולזה ענו לה
דאכן עשו יתפרד לדרכו ,ומה שנקראת רבקה כ' במאור
עיניים בליקוטים דזה ע"ש הצמד של יעקב בעצמו
שממזג בתוכו כח אברהם ויצחק חסד וגבורה וזה הי'
ענין רבקה להצמיד בתוכה בחינת חסד וגבורה.
סד
