gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita

שבוע: ויצא (2026-11-16)

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת ויצא תשפ"ז לנשים‬ ‫הרע מביא לרצון ה' בעל כרחו‬ ‫שנאת עשו ליעקב‬ ‫" לעולם ה' דברך נצב בשמים" ( תהלים קיט‪ ,‬פט)‪ ,‬כל קיום העולם הוא דבר ה'‪ ,‬הוא שמקיים ומהווה את הבריאה כולה‪ ,‬גם כשהרשעים פועלים‬ ‫ועושים כנגד רצון ה'‪ ,‬דווקא מתוך מעשיהם יצא רצון ה'‪ .‬כך אנו רואים לאורך הפרשה כולה‪" .‬ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית‬ ‫כח‪ ,‬י)‪ .‬טעם הדבר טמון בלקיחת הברכות בערמה מעשו‪ .‬לולי זאת‪ ,‬פרשת ויצא לא הייתה נכתבת כלל‪ .‬יעקב אבינו היה ממשיך לשבת וללמוד‪,‬‬ ‫ועבדו היה הולך לחרן להביא את רחל‪ ,‬כפי שעשה אליעזר לאביו יצחק‪ .‬ויתכן שאף שנאת עשו ליעקב שהחלה אחר לקיחת הברכות‪" ,‬וישטם‬ ‫עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו" (בראשית כז‪ ,‬מא) שממנה אנו סובלים עד ימינו אנו‪ ,‬לא הייתה כלל מתחילה‪.‬‬ ‫א ם היו מסבירים ליצחק שעשו פקר ביום פטירת אברהם‪ ,‬יתכן והיה מברך את יעקב בברכות עולם הזה‪ .‬ברכות עולם הזה אין ביאורם הצלחה‬ ‫בביזנס‪ .‬יעקב אבינו אינו זקוק לברכות אלו‪ ,‬ברכות עולם הזה אלו הסיוע לקיום המצווות‪ .‬וכבר אמרו‪ ,‬שאנו איננו מלמדים בחדָ רים לימודי‬ ‫חול‪ .‬דהרי ממ ה נפשך‪ ,‬אם הם נצרכים‪ ,‬הרי הם לימודי קודש‪ ,‬ואם אינם נצרכים‪ ,‬הרי אסור ללומדם‪ .‬חולין הם לא! כך הם ברכות עולם הזה‪,‬‬ ‫יעקב אבינו הוזקק להם כדי לזכות לקיים מצוות‪ ,‬כצדקה ותלמוד תורה ושאר מצוות‪.‬‬ ‫הברכות הביאו לגלות‬ ‫אולם נתבאר מדברי החת"ם סופר (תורת משה בראשית כה‪ ,‬כג)‪ ,‬יצחק רצה לברך את עשו בברכות עולם הזה כדי שיזכה להיות פטרונו הממוני‬ ‫של יעקב וכהסכם יששכר וזבולון‪ .‬וכיון שפקר עשו לא זכה לקיים את תפקידו בעולם‪ .‬כך הוא משמעות הפסוקים במלאכי (א‪ ,‬ב‪-‬ג)‪" :‬הלוא אח‬ ‫עשו ליעקב נאם השם (תפקידו של עשו לפעול יחד עם יעקב‪ .‬וכיון שפקר עשו) ואהב את יעקב‪ .‬ואת עשו שנאתי"‪ .‬ואכן‪ ,‬יתכן שאם היה יודע יצחק מכך‬ ‫שפקר עשו‪ ,‬היה מברך מתחילה את יעקב בברכות עולם הזה‪ ,‬ולא הוצרך לקחת את הברכות במרמה‪.‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬בלא נטילת הברכות‪ ,‬היה יעקב אבינו‪ ,‬כוח התורה יושב ולומד בישיבת שם ועבר‪ ,‬ועבדו היה הולך לבית לבן לקחת לו אשה‪ .‬בכך היה‬ ‫חוסך יעקב את ארבע עשר שנות עבודתו עבור נשותיו‪ .‬ואף היה חוסך את ששת שנות עבודתו בצאן‪ ,‬וכפי שמצינו ששם ועבר ישבו בישיבה‬ ‫ולמדו תורה‪ ,‬ולא הוצרכו לפרנס את עצמם‪ .‬וכך ביעקב‪ ,‬בהיותו בבית אביו לא הוזקק לעבוד לפרנסתו‪ ,‬ונהנה מרכושו של יצחק אביו‪.‬‬ ‫וביותר‪ ,‬אף את רכושו העצום מבית לבן‪ ,‬הביא יעקב לעשו‪ .‬מביא המדרש (תנחומא וישלח‪ ,‬יא)‪:‬‬ ‫מה עשה יעקב‪ ,‬כיון שהעבירו בניו וצאנו לארץ ישראל עמד ומכר כל מה שהביא בידו מחוצה לארץ‪ ,‬ועשאו כריות של זהב‪ ,‬אמר לעשו‪ ,‬יש לך חלק‬ ‫עמי במערת המכפלה‪ ,‬ומה אתה מבקש‪ ,‬ליקח כריות אלו של זהב‪ ,‬או לחלוק עמי? התחיל עשו אמר‪ ,‬מה אני מבקש מן המערה הזו‪ ,‬זהב זה אני מבקש‪.‬‬ ‫ומנ ין שמכר יעקב כל מה שהביא מחוצה לארץ ונטלו עשו‪ ,‬שכן יוסף אמר (בראשית נ‪ ,‬ה) "אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקבר אשר כריתי לי"‪.‬‬ ‫יעקב אינו עובד כדי להרוויח ממון‪ ,‬יעקב עובד לפרנסתו מפני שזהו תפקידו החדש‪ .‬אחר שנטל את הברכות וזכה בתפקידו של עשו‪ ,‬הוטלו‬ ‫עליו ענייני העולם הזה‪ .‬הוצרך ללכת ולהביא אשה‪ ,‬ואף לפעול לפרנסתו‪.‬‬ ‫תמנע מצילה את יעקב‬ ‫מכיון ויעקב לקח את הברכות‪ ,‬הוצרך לברוח לחרן בציוויה של רבקה אמו שהכירה רבקה את נפשו של בנה עשו‪ .‬ולמרות אמירתו (בראשית‬ ‫כז‪ ,‬מא‪ -‬מג) "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"‪ ,‬מיד מגיבה רבקה‪" :‬ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח‬ ‫ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך‪ .‬ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה"‪ ,‬אף דאמר עשו‬ ‫אחכה לימי השבעה על אבינו‪ ,‬חששה רבקה ובצדק כפי שהוכח לאחר מעשה‪ ,‬שעשו לא ימתין לימי השבעה של אביו‪ ,‬אלא בהזדמנות הראשונה‬ ‫שתיקרא לידו‪ ,‬הוא ינסה להרוג את אחיו‪ ,‬ולכך אמרה ליעקב ברח אל בית לבן אחי לכמה ימים‪ ,‬לבסוף זה לקח שלושים וארבע שנה!‬ ‫ואכן‪ ,‬כפי שחששה רבקה‪ ,‬אירע מיד בצאת יעקב לעבר חרן‪ .‬וכפי שמביא רש"י (בראשית כט‪ ,‬יא)‪" :‬לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו‬ ‫אחריו להורגו והשיגו‪ ,‬ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו‪ .‬אמר לו מה אעשה לציווי של אבא‪ ,‬אמר לו יעקב טול מה שבידי‪ ,‬והעני‬ ‫חשוב כמת"‪ .‬עשו מ כבד את אביו‪ ,‬מחכה לימי אבלו כדי להרוג את יעקב‪ ,‬אך לא עמד בפיתוי‪ .‬שלח את אליפז להרוג את יעקב אף שזה יגרום‬ ‫ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת‬ ‫‪3246347@gmail.com‬‬ ‫לתרומות לחץ כאן‬ ‫צער לאביו‪ ,‬ולא עלה בידו‪ .‬אליפז ריחם על דודו‪ .‬ודאי שהיה זה סיכון עצום לאליפז‪ ,‬אביו שוטם את יעקב‪ ,‬רוצה להרגו‪ ,‬וכעת הוא עושה נגד‬ ‫רצונו‪ .‬גם אם לפי ההלכה‪ ,‬יעקב חשוב כמת‪ .‬אך כל עוד יעקב בחיים‪ ,‬הברכות ברשותו‪ .‬עשו יכל להרוג את אליפז על שחמל על יעקב‪ ,‬וכנראה‬ ‫שחמל עליו מכיון ואליפז הוא תלמידו של יצחק אבינו‪ ,‬ולכך שמע בקולו של יעקב ולא הרגו‪.‬‬ ‫מבארים ב הדר זקנים מבעלי התוספות (שמות יז‪ ,‬ח)‪:‬‬ ‫נמצא במדרש‪ ,‬עשו השביע את אליפז בנו להרוג את יעקב‪ .‬לפי שרמהו מן הבכורה‪ .‬וא מר לו‪ ,‬בני בכורי אם תהרגהו תשוב לך הבכורה‪ .‬הלך אליפז‬ ‫נתייעץ עם תמנע אמו והיא מנעתו ואמרה לו‪ ,‬בני‪ ,‬יעקב גי בור ממך ויהרגך‪ .‬ואביך הרשע אם לא היה ירא ממנו פן יהרגהו‪ ,‬היה חפץ להורגו מידו‬ ‫יותר מעל ידי אחרים‪ .‬מה עשה אליפז כדי לקיים מצות אביו ושבועתו‪ ,‬הלך אל יעקב ונטל ממנו כל ממונו‪ ,‬ועני חשוב כמת‪ .‬כיון שראה עשו שלא‬ ‫עשה אליפז מצותו‪ .‬הלך לעמלק בן אליפז וא מר לו שיהרוג יעקב‪ .‬נתרצה עמלק לדברי זקנו עשו‪ ,‬ונשבע לו שיהרגנו‪ .‬כששמעה תמנע הדבר הרע‪,‬‬ ‫הזהירה בו כמו שעשתה לאליפז‪ ,‬ולא קבל דבריה‪ .‬אמרה לו‪ ,‬חוב גדול מוטל על זרעו של אברהם כדכתיב (בראשית טו‪ ,‬יג)‪" ,‬ועבדום וענו אותם"‪.‬‬ ‫ואם תהרוג יעקב‪ ,‬הרי החוב מוטל עליך‪ ,‬ועל זרעו של עשו‪ ,‬כי אתם מזרע אברהם‪ .‬ולכך המתין עד אחר השעבוד שנפרע החוב ויצאו ממצרים‪ ,‬ויבא‬ ‫עליהם להנקה משבועתו‪ .‬והיינו דכתיב "ויבא עמלק"‪.‬‬ ‫אליפז אמר לעשו אביו‪ ,‬אכן רצוני כרצונך להרג ם ‪ ,‬אך יעלה הדבר לנו בחרותנו‪ ,‬דנאלץ לגלות ולהשתעבד בעבודת פרך‪ ,‬מוטב שנקח ממנו את‬ ‫ממונו ויהא חשוב כמת‪ ,‬ואקיים את דבריך‪ ,‬ולא נלך תחת יעקב לעבוד עבודת פרך‪ .‬אולם לא נחה דעתו של עשו ואמר לעמלק נכדו להרוג את‬ ‫יעקב‪ ,‬אמרה תמנע לעמלק בנה‪ ,‬אכן רצונך לקיים את ציווי אביך להרוג את יעקב‪ ,‬אך יעלה הדבר בחירותך‪ ,‬כדאי לך לחכות מעט‪.‬‬ ‫לבן ביקש לעקור את הכול‬ ‫מחמת איבוד ממונו לא יכל יעקב ללכת לבית לבן לישא את רחל‪ ,‬דאין בידו ממון לתת לה כנדוניה‪ ,‬והלך והטמין את עצמו בבית מדרשו של‬ ‫עבר ולמד תורה‪ ,‬וכך אומרת הגמרא במגילה (דף יז‪" :).‬למה נמנו שנותיו של ישמעאל‪ ,‬כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב"‪ ,‬בגמרא מחשבת דישנם‬ ‫ארבע עשרה ש נה בחיי יעקב שבהן לא היה בבית לבן‪ ,‬ומאידך כבר ברח מבית אביו מפחד עשו אחיו‪ ,‬והם אלו ארבע עשרה השנים שהיה יעקב‬ ‫בבית מדרשו של עבר‪ .‬אף כאשר יעקב ממשיך לבית לבן‪ ,‬מכיון ואין בידו נדוניא‪ ,‬הוא נאלץ לעבוד ארבע עשרה שנה עבור שתי נשותיו‪ ,‬עובד‬ ‫שש שנים נוספות לפרנסתו‪ .‬ובכך הוא מכין את הדרך לבניו אחריו לעמוד בניסיון העוני ולקיי ם את התורה והמצוות‪ ,‬כמו בניסיון העושר‪.‬‬ ‫יעקב בורח מעשו אל בית לבן‪ ,‬כדי להינצל‪ .‬אולם בהגדה של פסח מבאר התנא בעל ההגדה את הפסוק "ארמי אובד אב וירד מצרימה ויגר שם‬ ‫במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב"‪ ,‬צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו‪ .‬שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקר‬ ‫את הכל‪ .‬שנאמר (דברים כו‪ ,‬ה) "ארמי אבד אבי וירד מצרימה"‪ .‬לשונו תמוה‪ ,‬אנו בליל הסדר מספרים בניסי יציאת מצרים‪ ,‬מספר לנו בעל‬ ‫ההגדה "דע לך לבן גרוע מפרעה"‪ ,‬ומה נוגע אלינו בליל הסדר רשעותו של לבן?‬ ‫עוד יקשה‪ ,‬וכי מגיע לפרעה פרס נובל לשלום‪ ,‬מחמת שלבן רשע הימנו ורצה להשמיד את כלל ישראל כולו‪ ,‬הלא רשעת פרעה ידועה לשמצה‪,‬‬ ‫טיבע את התינוקות בטיט‪ ,‬רחץ בדם תינוקות בהיותו מצורע‪ ,‬ומדוע נראה הוא בלשון ההגדה כצדיק? ואף יש להוסיף‪ ,‬לשון בעל ההגדה הוא‬ ‫'שפרעה לא גזר אל א על הזכרים'‪ ,‬והרי פרעה גזר אף על הנקיבות עבודת פרך‪ ,‬ואף רחץ בדם התינוקות להירפא מצרעתו ובהם היו אף נקיבות‪,‬‬ ‫ומדוע משמעות לשון בעל ההגדה שפרעה גזר עלה זכרים בלבד?‬ ‫ביאור הדברים מצינו בדברי החתם סופר (גיטין דף יז‪:).‬‬ ‫היה יכול להתעכב בבית לבן רד"ו שנים במקום שירד למצרים והיה מתקיים שם "בארץ לא להם"‪ ,‬אלא גלוי לפניו שלבן בקש לעקור הכל‪ ,‬על כן‬ ‫הגלום למצרים שאין גזירת פרעה קשה כל כך‪ ,‬והיינו "ארמי אובד אבי" לעקור הכל על כן "וירד מצרימה"‪.‬‬ ‫מבואר שהוקשה לו שני קושיות‪ .‬מדוע נכתב "ארמי אובד אבי וירד מצרימה"‪ ,‬הלא אחר שיצא יעקב מבית לבן‪ ,‬השתהה בדרך שנתיים‪ ,‬שהה‬ ‫בבית שכם בן חמור‪ ,‬נלחם עם מלכי כנען‪ ,‬נמכר יוסף‪ ,‬ורק שלושים ואחת שנה אחר שיצא מבית לבן הגיע יעקב למצרים‪ ,‬ומדוע משמעות‬ ‫הפסוק שירד יעקב מלבן למצרים? עוד הוקשה לחתם סופר‪ ,‬מאחר ו יעקב אבינו הוליד את ילדיו בבית לבן שאינו בארץ ישראל‪ ,‬מדוע לא‬ ‫נתקיימה גזירת "בארץ לא להם" בבית לבן?‬ ‫לכך מבאר החתם סופר‪ ,‬זהו אריכות דבריו של בעל ההגדה 'צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו‪ .‬שפרעה לא גזר אלא על הזכרים‬ ‫ולבן בקש לעקר את הכל'‪ ,‬יתכן וראויה הגלות להיות בבית הסבא לבן‪ ,‬אך לבן רוצה להשמיד את העם היהודי כולו‪ ,‬ואם ממצרים יצאו רק‬ ‫חמישית העם‪ ,‬מב ית לבן היו יוצאים פחות מכך‪ ,‬ואף שהקב"ה יכול להגן עלינו אף בבית לבן‪ ,‬אך מציאותו של בית לבן הוא ההתנגדות לכלל‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכך בדרך הטבע אין התכנות לקיומו של כלל ישראל בביתו‪ ,‬לכך פעל הקב"ה שלא תהיה הגלות בביתו‪ ,‬ובדרך הטבע תהיה לנו‬ ‫האפשרות לצאת מהגלות‪.‬‬ ‫המבואר שהמתנגד הגדול ביותר לישראל הוא לבן‪ ,‬בטעם הדבר מבאר המהר"ל (גבורות ה'‪ ,‬נד)‪:‬‬ ‫ב‬ ‫וכאשר תעמיק בדבר הזה תמצא ענין עמוק מאוד‪ ,‬ויש לך לדעת השתלשלות קדושת יעקב במדריגתו והשתלשלות לבן שבשביל זה רצה לבן לעקור‬ ‫את הכל‪ ,‬ומבלי סבה היה רוצה לבן לעקור הכל תמיד‪ ...‬כלל הדבר רז"ל בחכמתם ידעו ענין לבן הארמי‪ ,‬ובמה שהיה דבק ושהיה הפך אל יעקב‪ ,‬ו מצד‬ ‫שהיו ה פכים ביחד לגמרי היה רוצה לאבד את הכל‪ ...‬כי יעקב היה הפך לארם וארם היה הפך ליעקב‪ ...‬אמנם כאשר בא יעקב אל ארם היה ארם מתנגד‬ ‫לו לגמרי ורצה לעקור את הכל‪ ,‬כי ארמי הזה אינו בכלל המציאות כלל ואינו נכלל בו ואינו מתיחס אל המציאות כלל אבל הוא עם שאין שם מציאות‬ ‫עליו‪ ,‬לכך התנגדות הזה כאשר יתנגד ההעדר אל המציאות שזהו התנגדות גמור‪...‬‬ ‫ומפני זה היה ארם הפך יעקב רוצה לאבד את יעקב מצד שהם הפכים‪ ,‬וזה כי יעקב הוא מציאות העולם בודאי כי ארם כאין נחשב ויעקב ובניו עיקר‬ ‫מציאות עולם‪ ,‬נמצא כי ארם היה רוצה לעקור את יעקב מכל וכל כי הם הפכים בודאי‪ ,‬ולפיכך היה התנגדות יעקב וארם כמו הפכים ההעדר אל‬ ‫המציאות‪ ,‬לכך היה רוצה לעקור הכל כי ההעדר הוא מתנגד למציאות לגמרי‪.‬‬ ‫המתנגד הגדול ביותר לישראל הוא לבן‪ ,‬וכדי שלא להעמיד את ישראל בהתמודדות הזו‪ ,‬כוח השקר כנגד כוח האמת‪ ,‬הוציאם הקב"ה משם‬ ‫והגלם למצרים‪ .‬ואף שעמלק הוא שמתנגד לישראל בכל הדורות‪ ,‬נשתתפו יחדיו כמבואר שאותיות ע"ם שב'בלעם'‪ ,‬ואותיות ל"ק שב'בלק'‬ ‫מצטרפות יחדיו ומרכיבות א ת השם 'עמלק'‪.‬‬ ‫בלעם זה לבן‬ ‫ברם לבן הארמי בראותו שעם ישראל משתעבדים לעם אחר‪ ,‬לא שקט על מקומו והלך להשמידם במקומם‪ ,‬כמבואר בגמרא בסנהדרין (דף קה‪:).‬‬ ‫"תנא‪ ,‬הוא בעור‪ ,‬הוא כושן רשעתים‪ ,‬הוא לבן הארמי" ‪ ,‬אביו של בלעם הוא כוחו של לבן הארמי‪ ,‬יתכן והוא לבן הארמי בעצמו‪ ,‬יתכן והוא‬ ‫גלגול נשמתו‪ ,‬או שהוא מצאצאיו‪ .‬והוא שגזר על ישראל עבודת פרך‪ ,‬ואף זמם להשמידם ולעקור מהם את אמונתם לבקשת בלק שחשש‬ ‫מישראל‪ ,‬והדגיש שכוחו מאביו לבן הארמי (במדבר כג‪ ,‬ז)‪" :‬וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב‬ ‫ולכה זעמה ישראל"‪.‬‬ ‫ואף אבה להשמיד את ישראל בעצת בנות מואב‪ ,‬באמרו אלוקיהם של אלה שונא זימה‪ ,‬אחטיאם בבנות מואב‪ ,‬ואכן הצליח במזימתו ומתו‬ ‫מישראל במגיפה עשרים וארבעה אלף איש‪ ,‬ברמב"ן (דברים כה‪ ,‬ה) מביא מחלוקת ב ירושלמי האם נהרגו בנוסף למתים במגיפה עוד מאה‬ ‫חמשים ושבעה אלף ומאתים‪ ,‬הרי שנהרגו מחמתו כמאה שמונים אלף מישראל‪ .‬אמר הקב"ה לנקום נקמת ישראל ממדין‪ ,‬בא פנחס להרוג את‬ ‫בלעם‪.‬‬ ‫מבאר התרגום רבי יונתן בן עוזיאל (במדבר לא‪ ,‬ח)‪:‬‬ ‫וית בלעם בר בעור קטלו בסייפא (ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב)‪ ,‬והוה כיון דחמא בלעם חייבא ית פינחס כהנא רדיף מן בתרוי (והיה כיון שראה בלעם החוטא‬ ‫את פינחס הכהן רודף אחריו)‪ ,‬עבד מלתא דקוסמין ופרח באויר שמיא (עשה דבר של קוסמים ופרח באויר השמים)‪ ,‬מן יד אידכר פינחס שמא רבא וקדישא ופרח‬ ‫בתרוי ואחדיה ברישיה ואחתיה (מיד הזכיר פינחס את השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו)‪.‬‬ ‫שלף סייפא ובעא למקטליה פתח פומיה במילי תחנונין ואמר לפינחס (שלף חרב וביקש להרגו פתח בלעם את פיו בדברי תחנונים ואמר לפינחס)‪ :‬אין תקיים ית‬ ‫נפשי משתבענא לך דכל יומין דאנא קיים לית אנא מלטיט ית עמך (אם תקיים את נפשי אשבע לך שכל הימים שאני קיים אין אני מקלל את עמך‪ .‬פנחס יכול להשיב גם‬ ‫אם אהרוג אותך לא תרע לעמי‪ ,‬אך) עני ואמר ליה (ענה פנחס ואמר לו) ‪ :‬הלא אנת הוא לבן ארמאה דבעית למישיציא ית יעקב אבונן ונחתת למצרים בגין‬ ‫למובדא זרעא (הלא אתה הוא לבן הארמי שרצית להכרית את יעקב אבינו וירדת למצרים כדי לאבד את זרעו)‪ ,‬ומן בתר דנפקו ממצרים גריתא בהון עמלק רשיעא (ומיד‬ ‫אחרי שיצאו ממצרים גרית בהם עמלק הרשע)‪ ,‬וכדון איתגרתא איתגרא למילוט יתהון (ועתה גרה התגרית בהם לקלל אותם)‪.‬‬ ‫וכיון דחמיתא דלא אהנין עובדך ולא קביל מימרא דה' מינך (וכיון שראית שלא הועילו מעשיך ולא קבל מאמרו של ה' ממך את דבריך)‪ ,‬אמליכת מלכא בישא ית‬ ‫בלק למוקמא ית בנתיה בפרשת אורחתא למטעיא יתהון (יעצת עצה רעה את בלק להעמיד את בנותיו בפרשת דרכים להטעות אותם)‪ ,‬ונפלו בגין כן מנהון עשרין‬ ‫וארבעא אלפין (ונפלו בעבור כך מהם עשרים וארבעה אלפים)‪ ,‬בגין כן לית אפשר תוב למקיימא ית נפשך (בעבור כן אין אפשרות שוב לקיים את נפשך)‪ ,‬ומן יד שלף‬ ‫סייפיה מן תיקא וקטליה (ומיד שלף חרבו מן נרתיקה והרגו)‪.‬‬ ‫לבן הארמי בכל מהלך חייו מנסה להשמיד את ישראל‪ ,‬ואף הקללה שרצה לקלל את ישראל היא 'כלם' (כמבואר בתוספות בברכות דף ז‪ ,).‬ולא עלה בידו‬ ‫מחמת (במדבר כג‪ ,‬ח) "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם השם"‪ ,‬ולכך זמם להחטיאם בבנות מואב‪ .‬יתרה על זאת מצינו בנבואת בלעם‪.‬‬ ‫בלעם מתנבא מה יהיה באחרית הימים (במדבר כד‪ ,‬יז)‪" :‬אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי‬ ‫מואב וקרקר כל בני שת"‪ ,‬הרי שידע בלעם שעם ישראל אינו רוצה להילחם במואב‪ ,‬וזמן המלחמה יהיה רק באחרית הימים‪ ,‬וכך הוא משיב‬ ‫לבלק על טענותיו מדוע לא קילל את ישראל‪ ,‬למרות זאת בא בלעם מתחילה לקלל את ישראל להשמידם‪.‬‬ ‫העולה מהדברים‪ ,‬לבן הוא המתנגד הגדול ביותר ליעקב אבינו‪ .‬יעקב הוא כוח "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז‪ ,‬כ)‪ ,‬לבן כנגדו משתדל בכל כוחו‬ ‫לרמות‪ ,‬רימה את יעקב במשכורתו מאה פעמים! כוח האמת מול כוח השקר זהו מציאות כנגד העדר מציאות‪ ,‬זו השנאה הגדולה ביותר‪ .‬כדי‬ ‫שלא להעמיד את יש ראל בהתמודדות הזו‪ ,‬כוח השקר כנגד כוח האמת‪ ,‬הוציאם הקב"ה משם והגלם למצרים‪ .‬ומכיון שהמשעבד זהו לבן‪ ,‬בא‬ ‫לבן אחריהם למצרים והוא שהתווה את דרך השעבוד‪ ,‬וכיצד להרע לישראל עד בואם לארץ‪.‬‬ ‫ג‬ ‫אולם דווקא מתוך מאמציו של לבן לעקור את עם ישראל‪ ,‬מבאר המהר"ל (גבורות ה'‪ ,‬נד)‪ ,‬ברצונו למנוע את בניין עם ישראל‪ ,‬החליף את רחל‬ ‫בלאה‪ .‬לבן רצונו להרע ליעקב‪ ,‬וכאמירתו אחרי שרדף אחרי יעקב (בראשית לא‪ ,‬כט)‪" ,‬יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוקי אביכם אמש אמר‬ ‫אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע"‪ ,‬לבן צריך שהקב"ה י תנבא אליו במיוחד כדי שלא יהרוג את חתנו‪ ,‬בנותיו ונכדיו! לבן רוצה‬ ‫לעקור את הכול‪ ,‬אך בכך יצא היפך הדבר‪ .‬הדבר טוב ביותר שיתכן‪ ,‬בניין עם ישראל‪ .‬דווקא מתוך רמאותו‪ ,‬לאה נכנסה ליעקב בכיסוי‪ ,‬אשר‬ ‫הוא כוחה‪ .‬מעשהו של לבן‪ ,‬בנה את כל קיומו של כלל ישראל‪ ,‬ואם היה יודע לבן שזה יהיה תוצאת מעשהו‪ ,‬הוא היה מתאבד‪.‬‬ ‫שאינה נכנסת עמו לקבורה‬ ‫יעקב מגיע לחרן‪ ,‬ועל באר המים הוא פוגש את רחל‪ .‬בפגישתו הראשונה עם המיועדת להיות אשתו‪ ,‬הוא בוכה על שהגיע בלא ממון‪ ,‬בכייתו‬ ‫היא דאם היה מגיע עם ממון לא היה צריך לעבוד בעבורה שבע שנים‪ ,‬מפני שהיה נותן לה נדוניה‪ ,‬אך כיון שאין בידו ממון עליו לשהות בגלות‬ ‫בעבורה אצל אביה שבע שנים‪ .‬מוסיף רש"י (בראשית כט‪ ,‬יא)‪" ,‬ויבך"‪ ,‬לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה"‪ .‬הדבר תמוה מדוע‬ ‫לא משיבתו רחל‪ ,‬מבינה אני מדבריך שהחיסרון בזוגיות שלנו הוא שלא נקבר יחדיו‪ ,‬עד שאמות הכל ילך כשורה לכל אורך חיינו המשותפים‪,‬‬ ‫ונזכה יחד להקים את עם ישראל‪ ,‬ומדוע אתה בוכה על הקבורה‪ ,‬תשמח על שנגשים את חלומנו המשותף עד הקבורה?!‬ ‫יעקב אומר לרחל‪ ,‬לא על כך אני בוכה‪ ,‬אני רואה את העתיד‪ ,‬עם ישראל לא יזכו להגיע לדרגת אדם השלם בזמן בית המקדש‪ ,‬ויגלו מארצם‬ ‫ויחרב בית המקדש‪ ,‬ונבוזראדן שר הטבחים לא יניח להם לנוח עד בואם לבבל‪ ,‬וכלשון הפסוק (תהילים קלז‪ ,‬א) "על נהרות בבל שם ישבנו"‬ ‫אומר המדרש (איכה רבתי ה) "עד שם לא ישבנו"‪ .‬בבכייתו קודם לידת עם ישראל‪ ,‬פעל שבירידתם לגלות לא תהא ירידתם הרוחנית גדולה‪,‬‬ ‫ויוכלו לשוב למדרגתם בנקל‪ .‬ביתו של יעקב אבינו לא שלם‪ ,‬רחל אינה נקברת עמו‪ .‬בכל מעשי האבות טמון המשכו של עם ישראל‪ ,‬יצחק חפר‬ ‫בארות כנגד בתי המקדש‪ ,‬אברהם אבינו נלחם בארבע מלכים כנגד ארבע מלכיות‪ ,‬ניצחם וקיבלוהו למלך עליהם‪ .‬בזה הניחו האבות את היסודות‬ ‫להגיע בגאולה השלימה אל "יכירו וידעו כ ל יושבי תבל"‪.‬‬ ‫פרנסה רק מכוח הקדושה‬ ‫למדנו‪ ,‬אי קבורתם של יעקב ורחל יחדיו‪ ,‬אינה חסרון בנישואיהם‪ .‬יצא מכך תועלת לבנים בגלות בית ראשון‪ ,‬רחל תשמע בזעקתם ותתפלל‬ ‫להצלתם‪ ,‬זכותה להצילם מהגלות הוא במסירת הסימנים‪" .‬אמר רבי אילעא‪ :‬אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה‪,‬‬ ‫שנאמר (איוב כו‪ ,‬ז) תולה ארץ על בלימה" (חולין דף פט‪ .).‬כל עתיד העם היהודי עומד על מעשה מסירת הסימנים‪ .‬במעלת מסירת הסימנים‬ ‫יש עומק רב‪ ,‬נלמד את סיפור הדברים על כל פרטיו בדרכו של רבי שלום שבדרון בלב שלום בארוכה‪ ,‬בתוספת נופך‪.‬‬ ‫יעקב מתחייב ללבן לעבוד שבע שנים בעבור רחל‪ .‬מחדש האזנים לתורה (בראשית ל‪ ,‬ל)‪:‬‬ ‫ויבואר על פי דברי חז"ל (בבא בתרא דף טו‪ ):‬מאי מעשה ידיו? ברכת! כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך‪ .‬ועיין שם במהרש"א‪ ,‬שגם ביעקב היה כן‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שעל ידי ברכת ה' היה מזלו טוב‪ ,‬ולהיפך בלבן‪ ,‬שפרצה מגיפה בצאנו לפני ביאת יעקב ונעשה עני‪ .‬והיה מזלו רע‪ ,‬והפרוטה שהיו נוטלים ממנו‬ ‫לא היה בה ברכה אלא קללה‪.‬‬ ‫מבואר בדבריו כדברי האלשיך (בראשית‪ ,‬מא‪ ,‬לג) במניעת טומאת מצרים‪:‬‬ ‫אמנם היו בסכנה פן קושי חלאת זוהמת טומאת מצרים יגבר עליהם וישעבדם תחת סבלות טומאתה‪ .‬על כן אלוקינו מרחם‪ ,‬מאז‪ ,‬חשב מחשבות לבלתי‬ ‫ידחו ישראל שמה‪ ...‬עוד שנית עשה הוא יתברך הלא הוא לבלתי יסתופפו בבואם מצרימה תחת צל שרו של מצרים‪ .‬והוא‪ ,‬כי אם בבואם היו אוכלים‬ ‫מעבור הארץ הנשפע על ידי השר‪ ,‬היה קונה בהם מאז שליטה‪ ...‬על כן מה עשה הוא יתברך נתן שבע שנים שבע גדול בכל ארץ מצרים אשר לא היה‬ ‫שפע השבע ההוא על ידי השר‪ ,‬כי אם על ידי השכינה באמצעות יוסף נמצאו יעקב והבאים מצרימה בימי שבע שני הרעב מתפרנסים מתחת ידי‬ ‫השכינה ולא מתחת יד השר‪ ...‬ומאז היה שם שייכות קדושה‪.‬‬ ‫בכל מקום שירדו ישראל‪ ,‬היה המקום עני ובזכותם של ישראל נתעשר‪ ,‬כי אם יגיעו למקום עושר וייהנו מנכסי אותו המקום שמקורם בכוחות‬ ‫הטומאה‪ ,‬ישפיע הדבר עליהם‪ ,‬וירדו ברמתם הרוחנית‪ .‬לכך מגיעים הם למקומות עוני ובזכותם מתעשר המקום‪ ,‬ובכך יונקים הם ממקור‬ ‫הקדושה‪ .‬כך ביוסף שי רד למצרים ונרקבה כל תבואתם ונשאר רק מה שביד יוסף‪ ,‬וממילא כל תבואת מצרים בירידת יעקב למצרים היא מכוחו‬ ‫של יוסף‪ ,‬וינק ממקור הקדושה‪.‬‬ ‫כך בלבן‪ ,‬אם היה יעקב נהנה מרכוש לבן‪ ,‬היה מושפע ממנו ביותר‪ ,‬לכך יעקב מגיע למקום חרון אף‪ ,‬עיר של עניים‪ .‬בזכותו ירד שפע ממרום‬ ‫לחרן‪ ,‬בזכותו מתברכים המים‪ ,‬העיר כולה מתעשרת בזכות הקדושה‪ .‬השבטים נולדים ומתפרנסים מכוח הקדושה‪ ,‬כוחו של לבן להשפיע‬ ‫עליהם‪ ,‬קטן יותר‪ .‬וביותר‪" ,‬מעשה אבות סימן לבנים"‪ ,‬יעקב עבר את ארבע גלויות‪ ,‬אומר המדרש (בראשית רבה פד‪ ,‬ג)‪" ,‬לא שלותי ולא שקטתי"‬ ‫(איוב ג‪ ,‬כז)‪" ,‬לא שלות י" מעשו‪" ,‬ולא שקטתי" מלבן‪" ,‬ולא נחתי מדינה"‪" ,‬ויבא רוגז"‪ ,‬בא עלי רגזו של יוסף"; צרת לבן כנגד גלות בבל‪ ,‬צרת‬ ‫עשו כנגד גלות מדי‪ ,‬צרת דינה כנגד גלות יון‪ ,‬צרת יוסף כנגד גלות אדום‪ .‬יעקב מכין את הדרך לבניו‪ ,‬עליו לכלכל את עצמו בדרך הקדושה‪,‬‬ ‫כדי שבניו יוכלו לצאת מהגלות‪ .‬ואף לכך א ליפז לקח את רכושו של יעקב‪ ,‬וכאשר יעקב ממשיך לבית לבן‪ ,‬מכיון ואין בידו נדוניא‪ ,‬הוא נאלץ‬ ‫ד‬ ‫לעבוד ארבע עשרה שנה עבור שתי נשותיו‪ ,‬עובד שש שנים נוספות לפרנסתו‪ .‬ובכך הוא מכין את הדרך לבניו אחריו לעמוד בניסיון העוני‬ ‫ולקיי ם את התורה והמצוות‪ ,‬כמו בניסיון העושר‪.‬‬ ‫לבן רוצה לרמות‬ ‫בליל החתונה היא מגלה שהיה זה טעות‪ .‬יעקב רוצה את רחל‪ .‬רחל אינה רוצה לבזות את אחותה ושותקת על כך‪ .‬אמנם כבר בזמן הסכם יעקב‬ ‫ולבן לישא את רחל‪ ,‬יעקב יודע שלבן‪ ,‬חמיו לעתיד‪ ,‬מנסה לרמות‪ .‬מביאה הגמרא במגילה (דף יג‪:).‬‬ ‫אמר רבי אלעזר מה דכתיב (איוב לו‪ ,‬ז) "לא יגרע מצדיק עיניו"‪ ,‬בשכר צניעות שהייתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול‪ ,‬ובשכר צניעות שהיה בו‬ ‫בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר‪ .‬ומאי צניעות הייתה בה ברחל‪ ,‬דכתיב (בראשית כט‪ ,‬י) "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא"‪ .‬וכי אחי אביה הוא?‬ ‫והלא בן אחות אביה הוא? אלא אמר לה (יעקב) ‪ :‬מינסבא לי? (התנשאי לי?) אמרה ליה (רחל) ‪ :‬אין‪ .‬מיהו‪ ,‬אבא רמאה הוא‪ ,‬ולא יכלת ליה‪( .‬כן‪ ,‬אך אבי רמאי‬ ‫הוא ולא תוכל לו)‪ .‬אמר לה (יעקב) ‪ :‬אחיו אנא ברמאות‪( .‬אחיו אני ברמאות)‪ .‬אמרה ליה (רחל) ‪ :‬ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? (וכי מותר לצדיק לנהוג ברמאות?)‬ ‫אמר לה (יעקב)‪ :‬אין‪( ,‬כן‪ .‬נאמר) ‪( -‬שמואל‪-‬ב כב‪ ,‬כז) "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל"‪ .‬אמר לה (יעקב) ‪ :‬ומאי רמיותא? (ומה היא רמאותו?) אמרה ליה (רחל)‪:‬‬ ‫אית לי אחתא דקשישא מינאי‪ ,‬ולא מנסיב לי מקמה‪( .‬יש לי אחות גדולה ממני‪ ,‬ולא יתן לי להנשא לפניה)‪.‬‬ ‫(לכך) מסר לה סימנים‪ .‬כי מטא ליליא‪( ,‬כאשר הגיע ליל החתונה) אמרה (רחל) ‪ :‬השתא מיכספא אחתאי (כעת תתביש אחותי על שאינה יודעת את הסימנים כשישאלנה‬ ‫יעקב‪ ,‬ולכך) מסרתינהו ניהלה (מסרתם ללאה) ‪ .‬והיינו דכתיב (בראשית כט‪ ,‬כה) "ויהי בבקר והנה היא לאה"‪ ,‬מכלל דעד השתא לאו לאה היא? (וכי עד כעת‬ ‫אין זו לאה?) אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא (עכשיו)‪ .‬לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול‪ .‬ומה צניעות הייתה בשאול דכתיב‬ ‫(שמואל‪ -‬א י‪ ,‬טז) "ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל"‪ ,‬זכה ויצאת ממנו אסתר‪.‬‬ ‫התועלת בסימנים תמוהה‪ .‬העובדות ידועות ליעקב ורחל‪ ,‬לבן מעדיף לחתן את לאה לפני רחל‪ ,‬אם משום שאמרו שהגדול לגדולה‪ ,‬ואם מחמת‬ ‫שכך רצה‪ .‬עשיו שאליו יועדה לאה‪ ,‬לא חפץ בה‪ .‬כעת הינו בן שבעים ושבע‪ ,‬וכבר בהיותו בן ארבעים נשא שתי נשים‪ .‬בשומעו שאביו לא חפץ‬ ‫בבנות כנען ולכך שלח את יעקב לחרן לבנות בתואל‪ ,‬לא בא עמו לקחת את לאה‪ ,‬וביכר תחתיה לאשתו השלישית‪ ,‬את מחלת בת ישמעאל‪ ,‬אך‬ ‫למרות זאת לבן עומד בשלו ואומר שיחתן את לאה לפני רחל‪ .‬ומשכך אחר דברי רחל שאביה רמאי‪ ,‬וביותר לאחר שביארה שלבן סובר שלאה‬ ‫צריכה להינשא לפני רחל‪ ,‬ועל כן לא יי תן לרחל להינשא קודם ללאה‪ .‬מדוע נותן יעקב סימנים לרחל כדי להיוודע שהיא רחל‪ .‬הרי אין בכך‬ ‫תועלת‪ ,‬כי לבן לא ייתן לה להינשא קודם ללאה? וצ"ע‪.‬‬ ‫גם אתה רמאי ‪ -‬זו תשובה?‬ ‫בעיקר מסירת הסימנים יש להבין‪ .‬יעקב נותן סימנים לרחל כדי שאם יביא לבן ליעקב תחתיה את לאה‪ ,‬יעלה יעקב על רמאותו‪ ,‬וישיבנה אליו‬ ‫ויקח את רחל תחתיה‪ .‬באה רחל ומוסרת את הסימנים ללאה כדי שלא תתבייש בכך שיידע יעקב מיד שאינה רחל‪ .‬ולכאורה הרי מחמת כך נתן‬ ‫יעקב סימנים לרחל‪ ,‬ובמסירת הסימנים מעקרת היא את הסימן מתוכנו‪ ,‬שאין הוא סימן כלל? עוד יקשה‪ ,‬מדוע לא העלתה רחל בדעתה שאחר‬ ‫שבגדה ביעקב ומסרה את הסימנים שסיכמו ביניהם‪ ,‬יאמר יעקב שאינו חפץ בה כיון שלא עמדה בדיבורה? מדוע שיתפה רחל פעולה עם אביה‪,‬‬ ‫וגילתה לאחותה את הסימנים?! ואף אם אין רצונה לגלות ליעקב את דבר המזימה‪ ,‬לכל הפחות שלא תספר על כך לאביה?!‬ ‫עוד יש להבין‪ .‬יעקב אבינו מגיע לחרן ומסכם עם לבן שישא את רחל בתו הקטנה‪ .‬יום למחרת הנישואין מגלה והנה היא לאה‪ ,‬אומר יעקב‬ ‫ללבן‪ ,‬למה רימיתני? משיב לו חמיו‪ ,‬מנהג המקום שנושאים קודם את הבכורה‪ ,‬ורק לאחריה את הצעירה‪ .‬ולכאורה היה על יעקב להשיב‪ ,‬הלא‬ ‫סכמנו שאני לוקח את הקטנה‪ ,‬וכי בשעת ההסכם לא ידעת את מנהג המקום‪ ,‬ושמא חשבת שיבוא עשו וישא את הבכורה‪ ,‬וכיון שלא בא‪ ,‬הבאת‬ ‫עבורי‪ ,‬אך יעקב שותק‪.‬‬ ‫יעקב מקפיד על לאה‪ ,‬המדרש (בראשית רבה עא‪ ,‬ב) מביא‪" ,‬רבי חנין בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמר‪ ,‬כיון שראה אבינו יעקב מעשים‬ ‫שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר‪ ,‬לאמן של אלו אני מגרש?!"‪ .‬יעקב מקפיד על לאה‪ ,‬אולם אינו משיב‬ ‫על דברי לאה‪ ,‬כמבואר במדרש (בראשית רבה ע‪ ,‬יט)‪:‬‬ ‫וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה (ובכל אותו הלילה קרא לה יעקב‪ :‬רחל‪ ,‬רחל‪ ,‬ולאה עונה לו)‪ ,‬בצפרא (בבוקר רואה יעקב) "והנה היא לאה"‪ .‬אמר‬ ‫לה (יעקב) ‪ :‬מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי? (רמאית בת רמאי‪ ,‬וכי לא קראתי לך בלילה רחל וענית לי?) אמרה ליה (לאה)‪ :‬אית‬ ‫ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה‪( ,‬לכל ספר יש תלמידים‪ ,‬וכי לא כך קרא לך אביך עשיו וענית לו? ‪ -‬ועל כן הטענה היא כלפי לבן‪):‬‬ ‫"ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי" וגו'‪.‬‬ ‫מדוע יעקב אינו משיב‪ ,‬וכי תשובה היא זו‪ ,‬אני רימיתי את אבי בעל כרחי בציווי ה' בנבואה שעלי לקבל את ברכות העולם הזה כיון שעשו פקר‪,‬‬ ‫ואף יצחק הודה לי‪ .‬אך מדוע את מרצונך משתפת פעולה עם אביך הרמאי? וביותר‪ ,‬מדוע יעקב אינו טוען לה מהיכן ידעת את הסימנים שסיכמתי‬ ‫עם רח ל? מדוע יעקב מקבל את תשובתה?!‬ ‫ה‬ ‫הבו לי משכון דלית חד מנכון מפרסם‬ ‫יש להקדים‪ .‬לשון הפסוק (בראשית כט‪ ,‬כב) "ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה"‪ ,‬יותר מדויק לומר "ויעש משתה"‪ ,‬ואזי ו"יאסף לבן‬ ‫את כל אנשי המקום"‪ ,‬מדוע אסף לבן את כל אנשי המקום‪ ,‬ורק לאחר מיכן ערך משתה‪ .‬קודם עורכים משתה‪ ,‬ולכבודו מתאספים כל תושבי‬ ‫המקום? ועוד‪ ,‬מדוע הזכירה התורה כמה אורחים היו בחתונת יעקב ולאה? מה נוגע הדבר אלינו? ועוד‪ ,‬מדוע בפסוק אין זכר לנישואי רחל אף‬ ‫שהיא עיקרו של בית‪ .‬וכי שם לא אסף לבן את כל אנשי המקום למשתה?‬ ‫הנה מביא המדרש (בראשית רבה ע‪ ,‬יט)‪:‬‬ ‫כינס (לבן) כל אנשי מקומו אמר להם‪ ,‬יודעים אתם שהיינו דחוקים למים (מקומנו היה מקום חרון אף)‪ ,‬וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים (אף אני‬ ‫נתברכתי בצאן‪ ,‬עד עתה לקחה את הצאן רחל הקטנה‪ ,‬וכעת זקוק אני לבני שינהיגו הצאן מרוב גודלו‪ ,‬ויש אומרים שאף זכה לבן לבנים אלו בזכות יעקב)‪ .‬אמרין ליה (אנשי‬ ‫המקום)‪ :‬ומה אהני לך? (מה נעשה?) אמר להון (לבן) ‪ :‬אין בעיין אתון אנא מרמי ביה ויהב ליה לאה (רוצה אני לרמותו ואתן לו את לאה)‪ ,‬דהוא רחים להדא רחל‬ ‫סגי (דהוא אוהב את רחל הרבה)‪ ,‬והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין (וכך יעבוד כאן עוד שבע שנים)‪ .‬אמרין ליה (אנשי מקומו) ‪ :‬עביד מה דהני לך (תעשה‬ ‫כרצונך ‪ -‬הרי אם היית שותק לא היינו יודעים שאתה מרמה אותו‪ ,‬ואחר שגילית את רמאותך‪ ,‬מה הנך רוצה שנעשה כדי שתצליח ברמאותך?) אמר להון (לבן) הבו לי משכון‬ ‫דלית חד מנכון מפרסם ( הביאו לי משכון לוודא שאין ביניכם אחד שיפרסם את רמאותי)‪ .‬ויהבון ליה משכונין (הביאו לו משכונות על כך)‪ ,‬ואזל ואייתי עליהון חמר‬ ‫משח וקופר (הלך לבן ובמשכונות האלו קנה את צרכי הסעודה‪ ,‬יין ושמן)‪ .‬הוי למה נקרא שמו לבן הארמי? שרימה באנשי מקומו‪.‬‬ ‫לבן אסף את כל אנשי מקומו כדי להוציא מהם את ממונם לערוך משתה גדול‪ ,‬ובו יוכל לרמות את יעקב‪ ,‬ואמר להם רצוני לרמותו‪ ,‬וכדי שלא‬ ‫יגלו לקח מהם משכונות והשתמש בהם לתשלום הסעודה‪ .‬מדוע לקח מהם משכונות הלא אם לא יגלה את רמאותו‪ ,‬לא יהיה להם מה לגלות?‬ ‫היא לאה היא לאה‬ ‫מהמשך המעשה נראה שידע לבן במי מדובר ולכך לקח משכונות‪ .‬מוסיף המדרש‪:‬‬ ‫וכולי יומא הוו מכללין ביה (וכל אותו היום היו רוקדים אנשי המקום לפני יעקב)‪ ,‬וכיון דעל ברמשא אמר להון מה הוא כדין? (וכיון שהגיע הערב אמר להם יעקב‬ ‫מדוע אתם רוקדים כל כך?) אמרין ליה (אנשי המקום) ‪ :‬את גמלת חסד בזכותך (זהו שכרך על הזכות שגמלת עמנו חסד בריבוי המים)‪ ,‬והיו מקלסין קודמוי ואמרין הא‬ ‫ליא הא ליא (והיו שרים לפניו ואומרים הא ליא הא ליא) היא לאה היא לאה‪ ,‬ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא (בערב תבוא הגדולה ותטיח את הנר; בבוקר יכבו‬ ‫את הנרות שמדליקים בעת שמחה‪ ,‬כשיראו שאיננה רחל)‪ ,‬אמר להן (יעקב)‪ :‬מהו כדין? (מהו השיר הזה?) אמרי ליה (אנשי המקום) ‪ :‬מה את סבור דאנן דכרין דכוותכון‬ ‫(וכי אתה סבור שאנו שרים כמותכן? כל מקום והשירים שלו)‪.‬‬ ‫בשעת החתונה שרו אנשי המקום היא לאה היא לאה‪ ,‬יעקב יכל להבין את דבריהם‪ ,‬ולשאת את רגליו מהמקום באמצע החתונה בהבינו את‬ ‫הרמאות‪ .‬לבן בהכירו את נפשם של בני מקומו לקח מהם משכונות שיקיימו את דבריהם‪ ,‬אך בלא הועיל‪ .‬אף דיש לומר דאכן בני המקום רצו‬ ‫לקיים בקשתו‪ ,‬אך בראות ם שכל המשכונות הלכו לצרכי הסעודה‪ ,‬הבינו שאת הכסף הם כבר לא יראו‪ ,‬ולכן הם שרו בחתונה "היא לאה היא‬ ‫לאה" כדי שמצדו של יעקב הם יצאו נקיים באומרם רמזנו לך כששרנו בסעודה דאין זאת רחל‪.‬‬ ‫הסימנים נותרו מוצנעים‬ ‫למדים אנו בזה‪ ,‬ב תחילה רצה לבן להזמין מתי מעט לסעודה‪ ,‬ולכך סיכמו רחל ויעקב על הסימנים‪ ,‬וחשבה שתאמר ללאה יש לי סימנים עם‬ ‫יעקב‪ ,‬כך שלא תועיל רמאות אבינו ולכך חבל לך לשתף עמו פעולה‪ .‬אולם מאחר וחשש לבן שמא יעקב יגלה את התרמית‪ ,‬ויקח את רחל‪ ,‬לכך‬ ‫אסף את כל אנשי המקום למשתה בידעו שיעקב לא יבייש את לאה באמרו שאינה המיועדת בפני אנשי המקום‪ .‬ואכן בנישואי רחל שלא היה‬ ‫צורך לרמות את יעקב‪ ,‬לבן הזמין מתי מעט לסעודה‪.‬‬ ‫אף רחל ידעה כן‪ ,‬ובראותה שאביה עושה אירוע גדול וכל אנשי המקום יודעים על כך‪ ,‬לכך מסרה את הסימנים ללאה באמרה‪ ,‬יעקב נתן בידי‬ ‫סימנים מפני שחשב שיהיו בחתונה מתי מעט‪ ,‬ובראותו שלאה אינה יודעת את הסימנים ייקחני במקומה‪ .‬כעת שישנ ם מוזמנים רבים‪ ,‬תיכלם‬ ‫אחותי בראותה שאינה יודעת את הסימנים‪ .‬במקום שכזה לא היה נותן יעקב סימנים‪ ,‬לכך מסרתם ללאה‪.‬‬ ‫אמנם יש להבין‪ ,‬לשון הגמרא (דף יג‪" ,).‬בשכר צניעות שהייתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול"‪ ,‬וברש"י‪" :‬והוא צניעות שלא יתפרסם הדבר‬ ‫שמסר לה סימנים"‪ .‬משמע שהצניעות היא גילוי הסימנים‪ .‬ולכאורה וכי גילוי הסימנים זו צניעות‪ ,‬הלא צניעות הוא לשון כיסוי‪ .‬גילוי הסימנים‬ ‫הוא הסרת הכיסוי‪ ,‬אין זאת דעל אף הגילוי‪ ,‬עדיין נשאר הדבר בגדר מכוסה‪ .‬היתכן?!‬ ‫שלוש מצוות הבית‬ ‫מביא בדעת זקנים מבעלי התוספות (בראשית כט‪ ,‬כה)‪" :‬שכל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה‬ ‫והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל"‪ ,‬לשון חז"ל שרחל "מסרה" את הסימנים‪ .‬רחל לא גילתה את הסימנים‪ ,‬היא מסרתם ללאה‪ ,‬בלא שידעה‬ ‫לאה שאלו סימנים בין יעקב לרחל‪ .‬כיצד אירע גילוי זה? יעקב לימד את רחל את הלכות הבית‪ ,‬וסיכם עמה שאלו יהיו הסימנים שהיא רחל‪.‬‬ ‫ו‬ ‫אמרה רחל ללאה אחותה‪ ,‬אני יודעת שאבינו רוצה לרמות את יעקב ולתת אותך לו לאשה‪ ,‬ואני כבר התכוננתי לחתונה עמו‪ ,‬והוא לימד אותי‬ ‫את מנהגי באר שבע דהם ההלכות האלו‪ ,‬וכעת בהתברר שאינני המיועדת להיות אשתו‪ ,‬אלמד אותך את ההלכות האלו‪ ,‬כדי שתהיי ראויה‬ ‫להינשא לצדיק‪ ,‬ולאה ה ופתעה ממחוותה של רחל‪ ,‬היה עליה לכעוס על שלאה לוקחת ממנה את המיועד להיות בעל נעוריה‪ ,‬אך רחל במקום‬ ‫לכעוס ולריב‪ ,‬אף לימדה אותה את מנהגיו של יעקב‪ .‬ונמצא שעצם קיום הסימנים נותר צנוע‪.‬‬ ‫"המעט קחתך את אישי"‬ ‫עד יום מותה לאה לא ידעה על קיום הסימנים‪ .‬כך למדים אנו ממעשה הדודאים‪( .‬בראשית ל‪ ,‬יד‪ -‬טו) "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא‬ ‫דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך‪ .‬ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני"‪.‬‬ ‫טענת לאה מופלא ה‪ .‬הלא רחל היא עקרת הבית‪ ,‬ולכך סיכם עמה יעקב סימנים‪ ,‬ורחל ברוב אצילותה גילתה לה את הסימנים כדי שלא תתבייש‬ ‫בשמחת כלולותיה‪ ,‬ומה הוא "המעט קחתך את אישי"‪ ,‬הלא רחל היא עקרת הבית?‬ ‫למדים אנו שכל ימי חייהם לא גילתה רחל לאחותה שהיא ויתרה לה על בעלה‪ ,‬זהו ויתור עצום! כל החיים רחל יודעת מה הקריבה עבור אחותה‪.‬‬ ‫בשנותיה הראשונות כלו עיניה בראותה כמה שבטים העמידה אחותה‪ ,‬והיא עקרה‪ ,‬ולאחר אמירתה של לאה "המעט קחתך את אישי"‪ ,‬יכלה‬ ‫רחל להשיב לה הלא ויתרתי לך על בעלי‪ ,‬אך רחל שמעה חרפתה והבליגה ואף ויתרה על יעקב ליום נוסף‪ ,‬וכך המשיכה בויתור כל החיים‪ ,‬ולא‬ ‫גילתה שבעצם יעקב נתן בידה סימנים והיא באצילותה גילתה אותם ללאה‪ .‬בזכותה קמו כל שבטיה של לאה‪ .‬למדים אנו שכל השנים עשר‬ ‫שבטים קמו בזכותה של רחל‪ .‬רחל עומדת בניסיון זה כל ימי חייה‪ ,‬גדול ניסיון זה מכל ניסיונות האבות הקדושים שניסיונם רב הוא‪ ,‬אך מוגבל‬ ‫בזמן‪ ,‬וכאן עמדה בו רחל בעוז ובגבורה כל ימי חייה‪ ,‬ולכך רק היא שזכתה להבטחה "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר‬ ‫לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב‪ .‬ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם"‪.‬‬ ‫בשכר צניעות שהייתה בה ברחל‬ ‫צניעות זו של רחל‪ ,‬כמה פנים יש לה‪ .‬מביאה הגמרא בבבא בתרא (דף קכג‪ :).‬ראויה הייתה בכורה לצאת מרחל (שתלד רחל את יוסף קודם שתלד לאה‬ ‫את ראובן דליהוי יוסף ראשית אונו דיעקב ‪ -‬רשב"ם)‪ ,‬דכתיב (בראשית לז‪ ,‬ב)‪" :‬אלה תולדות יעקב יוסף"‪ ,‬אלא שקדמתה לאה ברחמים (בתפלה ‪ -‬רשב"ם)‪ ,‬ומתוך‬ ‫צניעות שהייתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה"‪ .‬מבאר רבי אייזיק שר בספרו לקט שיחות מוסר (ב‪ ,‬עמוד ‪ ,)292‬שני מיני צניעות הוזכרו‪ .‬צניעות‬ ‫שלא תתבייש לאה‪ ,‬אך נתחדש צניעות נוספת‪ ,‬שלא יתגלה שנתן יעקב סימנים‪:‬‬ ‫הנה מבואר כאן שאף על פי שעיקר הסיבה אשר מחמתו מסרה רחל את הסימנים ללאה היה‪ ,‬כדי שלאה לא תתבייש‪ .‬אבל מכל מקום היה טמונה בזה‬ ‫עוד נקודה נפלאה והרגש טוב‪ ,‬והוא ענין הצניעות שעשתה הדבר בצנעא‪ ,‬כדי שלא יתפרסם הדבר שיעקב עשה איתה סימנים‪ .‬ההרגש הנפלא הזה‬ ‫של צניעות‪ ,‬ראה הקב"ה ונתן עיניו לשלם לה מדה כנגד מדה לדורי דורות‪ ,‬שגם דורותיה אחריה יהיו מופלאים במידה יקרה זו של צניעות באופן‬ ‫נשגב ביותר‪ ,‬ויזכו בגינה לכיסא של מלכות‪.‬‬ ‫רחל זכתה לבכורה בזכות הויתור על הסימנים‪ .‬בשכר הצניעות זכתה ויצא ממנה שאול‪ .‬אבנו של בנימין בנה הוא ישפה‪ ,‬וביארו המפרשים‪,‬‬ ‫נוטריקון "יש פה"‪ .‬בימינו ביאור משפט שכזה הוא שהאדם לא סוגר את פיו‪ ,‬אך אומרים חז"ל שיש פה שחוסם את הלשון מלדבר שלא לצורך‪.‬‬ ‫סגולתו של אבן ה ישפה לעצור דם‪ ,‬טעם הדבר‪ ,‬השתיקה עוצרת את דם הנפש הרוחנית והגשמית‪ .‬בזכות שרחל שתקה ולא גילתה את הסימנים‬ ‫זכתה לפלך של שתיקה‪ .‬זו הצניעות של שאול שלא גילה שהומלך למלך‪ ,‬וכך צניעותם של מרדכי ואסתר שבזכות שתיקתם שלא גילו על‬ ‫יהדותה של אסתר‪ ,‬זכו להציל את כלל ישראל מכליה‪.‬‬ ‫"וירא ה' כי שנואה לאה"‬ ‫הייתה כאן תועלת נוספת‪" .‬ויזכור אלקים את רחל" (בראשית ל‪ ,‬כה)‪ ,‬וברש"י‪:‬‬ ‫זכר לה שמסרה סימניה לאחותה‪ ,‬ושהייתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו‪ ,‬שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים‪ ,‬ואף עשו הרשע כך עלה בלבו‬ ‫כששמע שאין לה בנים‪ .‬הוא שייסד הפייט (קרובות דראש השנה שחרית) "האדמון כבט שלא חלה צבה לקחתה לו ונתבהלה" (כשראה שלא ילדה‪ ,‬רצה‬ ‫לקחתה לו לאשה ונתבהלה רחל)‪.‬‬ ‫בדברי רש"י מוזכר שני עניינים‪ .‬זכר שמסרה סימניה לאחותה‪ ,‬וזכר שהייתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשיו‪ ,‬בזכות שניהם זכתה לילדים‪.‬‬ ‫יש להבין‪ ,‬מסירת הסימנים הייתה קודם נישואי רחל‪ ,‬ומכוחם רחל זוכה לילדים‪ ,‬מדוע יוסף נולד רק שש שנים אחרי החתונה?‬ ‫יש להקדים‪ ,‬בלידת יהודה אומר הפסוק (בראשית ל‪ ,‬א) "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה" וברש"י‪" :‬קנאה במעשיה הטובים‪,‬‬ ‫אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים"‪ .‬אלו מעשים טובים עשתה לאה יותר מרחל?‬ ‫מבארת הגמרא בבבא בתרא (דף קכג‪:).‬‬ ‫ז‬ ‫מאי קדמתה לאה ברחמים? דכתיב "ועיני לאה רכות"‪ ...‬רב אמר לעולם רכות ממש (עיניה נוטפות דמעה ‪ -‬רשב"ם) ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה‬ ‫שהייתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן‪ ,‬והייתה יושבת על‬ ‫פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות‪ ,‬קטן מה מעשיו? (בראשית כה‪ ,‬כז) "איש תם יושב אוהלים"‪ .‬והייתה בוכה עד‬ ‫שנשרו ריסי עיניה‪ .‬והיינו דכתיב (בראשית כט‪ ,‬לא) "וירא ה' כי שנואה לאה"‪ .‬מהו שנואה? וכי שנואה ממש‪ ,‬אפשר בגנות בהמה טמאה לא דיבר‬ ‫הכתוב‪ ,‬בגנות צדיקים דיבר הכתוב? אלא ראה הקב''ה ששנואין מעשה עשיו בפניה‪ ,‬ולכך "ויפתח את רחמה" (היינו שזכתה לבכורה ‪ -‬רשב"ם)‪.‬‬ ‫לאה נהגה לשבת ולשמוע מה מעשיו של הגדול‪ ,‬ומה מעשיו של הקטן‪ .‬מה פשר מעשיה‪ ,‬כיון ששמעה שעשיו איש רע ומלסטם את הבריות‬ ‫והוא שעתיד להיות בעלה‪ ,‬מה טעם לשמוע זאת בכל פעם מחדש? וכן מה טעם לדעת מי הוא אחיו הצדיק ממנו?‬ ‫כוח התפילה‬ ‫כאשר לאה שמעה מי הוא שעתיד להיות זיווגה‪ ,‬גרמה לה שמועה זו לבכי על גורלה‪ ,‬ותפילה שתזכה ביעקב הצדיק‪ ,‬אך עם הזמן קהה הכאב‬ ‫ופסק הבכי ונחלשה התפילה‪ ,‬ולכך שבה לאה אל פרשת דרכים ושואלת שוב הידעתם מי הוא עשיו‪ ,‬ומה הם מעשיו? וכנגדם‪ ,‬מה הם מעשיו‬ ‫של יעקב? ובכך שב הכא ב במלוא עוזו ושבה לאה ובכתה שאינה רוצה להינשא לעשיו הרשע‪ ,‬ואף בכתה שתנשא לאחיו יעקב הצדיק‪ ,‬ואכן‬ ‫זכתה ונתקבלו תפילותיה‪.‬‬ ‫מביא המדרש (בראשית רבה ע‪ ,‬טז)‪" ,‬היו אומרים כך היו התנאים הגדולה לגדול והקטנה לקטן והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בגורלו‬ ‫של רשע‪ ,‬אמר רב הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה"‪ .‬הרי לנו כוחה של תפילה מעומק הלב עד היכן‬ ‫היא מגעת‪ .‬וכנג דה אחותה רחל בטוחה הייתה שתזכה להינשא ליעקב‪ ,‬ולכן לא התפללה על כך כאחותה‪ ,‬ולכך זכתה לאה להינשא ליעקב‬ ‫לפניה‪.‬‬ ‫בכוח התפילה אפשר לבטל את חורבן בית המקדש‪ .‬איתא בפסיקתא (כו‪ ,‬כח; איכה רבה ה‪ ,‬ה)‪" :‬חשב ירמיה בלבו ואמר‪ ,‬אם אני הולך עמהם‬ ‫לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם‪ ,‬יצא לו מהם‪ ,‬נטלו הגליות עיניהם וראו ירמיהו שפירש מהם‪ ,‬געו כולם בבכיה בקול רם וצווחו ואמרו‬ ‫אבינו ירמיה הרי אתה מניחנו‪ ,‬שם בכו שכן כתב (תהילים קלז‪ ,‬א) "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו"‪ ,‬וענ ה ירמיה ואמר להם‪ ,‬אני מעיד שמים‬ ‫וארץ אלו בכיתם בכייה אחת עד שאתם בציון לא גליתם"‪ .‬אם היו בוכים בארץ ישראל‪ ,‬לא היה נחרב בית המקדש‪ ,‬הרי לנו כוח התפילה‪.‬‬ ‫זכר לה שהייתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו‬ ‫לאה פחדה מהנישואין עם עשו‪ ,‬לאה שונאת את הרע‪ ,‬מתפללת על כך כל ימיה‪ ,‬ולכך מיד כשזכתה ליעקב מכוח תפילותיה אף זכתה לילדים‪.‬‬ ‫אך רחל שמטבעה ראויה היא ליעקב‪ ,‬אמנם כל עוד לא נתרחקה מעשיו אינה ראויה לילדים‪ ,‬אף היא זקוקה לשנוא את הרע‪ ,‬להתפלל להתרחק‬ ‫ממנו‪ .‬לכך מיד עם נ ישואיה אין לה ילדים‪ ,‬מצב זה אינו מעמיד אותה בפחד שמא יגרשנה יעקב‪ ,‬ועשו יחפוץ בה‪ .‬זהו מעשיה הטובים של לאה‬ ‫שקינאה בהם רחל‪ ,‬היא יודעת שחסר לה עיקר תפקיד האמהות‪ ,‬סור מרע‪ .‬בראותה שלאה בדרכה ללדת בן שביעי‪ ,‬יחד עם בני השפחות יהיו‬ ‫אחד עשר שבטים‪ ,‬והיא תי שאר עם שבט אחד לכל היותר‪ ,‬פחדה רחל שמא אינה ראויה להעמיד שבטים‪ ,‬וממילא יגרשנה יעקב וייקחנה עשו‪,‬‬ ‫ואף הביא רש"י את לשון הפייטן שאף עשו רצה לקחתה לאשה‪ ,‬החלה רחל להתפלל שלא ייקחנה עשו‪ ,‬וכך זכתה להוליד את יוסף‪.‬‬ ‫נמצא שהיו ארבע חלקים במסירת הסימנים‪ ,‬ובזה זכתה רחל לארבע עניינים‪ .‬בשכר שלא סיפרה רחל ללבן על שנתן לה בעלה סימנים‪ ,‬זכתה‬ ‫לכוח השתיקה לצאצאיה שאול ואסתר (מגילה דף יג‪ .):‬על עצם מסירת הסימנים ללאה‪ ,‬זכתה לבנים (רש"י בראשית ל‪ ,‬כה)‪ .‬על כך שלא סיפרה‬ ‫ללאה כל חייה שיש לה סימנים עם יעקב‪ ,‬זכתה להוציא את עם ישראל מהגלות (איכה רבה‪ ,‬פתיחה כד)‪ .‬על כך שמסרה ללאה את הסימנים ולא‬ ‫גילתה לה‪ ,‬זכתה לבכורה (בבא בתרא דף קכג‪.).‬‬ ‫נישואין שלא כדרך הטבע ‪ -‬שלא יקטרג השטן‬ ‫יתרה מזו מבאר הקיצור אלשיך (רות ג‪ ,‬ב) את דרך נישואי רות לבועז‪:‬‬ ‫והנה נעמי טרם גילתה את אזני רות מחשבתה אשר תחשוב לעשות ספרה לה איזה עניינים שכל דבר שבקדושה אינו מתקיים עד שיהא בו מעט‬ ‫תערובת והתדמות שמיחזי כאיסור אף שאינו איסור ממש‪ .‬כמו שהיה ביעקב אבינו שנשא שתי אחיות את שבימיו לא היה איסור‪ .‬אך עתידה תורה‬ ‫לאסור אבל המחש בה הייתה קודש להעמיד שנים עשר שבטי קה‪ .‬וכמו כן ענין יהודה ותמר אף על פי שהיה בזה מצות יבום‪[ .‬כי לפנים היה מצות‬ ‫יבום באחד מקרובי הסת אף שאינו אחיו] מכל מקום המלאך שאמר ליהודה שיתחבר עם תמר שמהם מלכים ונביאים יולדו‪ .‬עם כל זה לא אמר לו‬ ‫שהאשה הזאת היא תמר ויקי ים מצות יבום‪ .‬רק רצה שיבא אליה לא בדרך אישות ולא בדרך יבום‪ .‬כדי שיהיה בביאה זו מעט שלא כהונן‪ .‬ובאופן זה‬ ‫דברה נעמי עם רות‪ .‬וספרה לה הלא תדעי‪ .‬כי בזווגך זה כל בית ישראל נשען‪ .‬כי את היא האשה שממך יגלה אורו של מלך המשיח בעולם‪ .‬וכל דבר‬ ‫שקדושתו גדול מאד מוכרח שי היה מעורב בו איזה ענין חטא‪ .‬כמו שאי אפשר לאדם לאכול דבר המתוק מאר עד שיערב בו מעט מר‪ .‬ואז יתענג לו‪.‬‬ ‫כאשר השמעתיך מיעקב ומיהודה‪ .‬על כן אל תתרעם על עצתי ‪ .‬כי כבתי נחשבה אצלי‪ .‬וכמו שלא איעץ עצה שאינה הוגנת לבתי כך לא איעץ לך עצה‬ ‫שאינה הוגנת‪.‬‬ ‫ח‬ ‫בתורה ישנם מעשים משונים‪ ,‬לוט ובנותיו‪ ,‬יעקב ולאה‪ ,‬יהודה ותמר‪ ,‬אמנון ותמר‪ ,‬בועז רות‪ ,‬שהקורא אותם תמה מדוע לא נישאו בדרך כל‬ ‫הארץ? אך המשותף למקרים אלו שהם אלו שהביאו ללידתו של משיח ‪ .‬כדי שלא יקטרג השטן וינסה להכשיל את המעשה‪ ,‬הביא הקב"ה‬ ‫נישואין אלו שלא כדרך הטבע‪ ,‬וכך אפילו בעל המעשה אינו מודע להיכן מוביל מעשהו‪ ,‬וכגון ביעקב ולאה‪ ,‬שאם ידע השטן שכך יווצר עם‬ ‫ישראל היה מונע זאת‪ ,‬ולכך נסבב הדבר בדרך מרמה‪ ,‬ולא קיטרג השטן ונבנה עם ישראל‪.‬‬ ‫מבאר רבי חיים שמואלביץ (שיחות מוסר‪ ,‬יט)‪:‬‬ ‫ונראה לבאר בכוונתו‪ ,‬כי מגמת כוח הרע והטומאה בעולם היא למנוע כל דבר שבקדושה‪ ,‬ויש לו הכוח לזה‪ ,‬וכדי לבטל את התנגדותו‪ ,‬ניתן לסטרא‬ ‫אחרא חלק זה עצמו שיהיה הדבר נראה כחטא‪ ,‬וה"מיחזי כחטא" הוא חלקו וכוחו של הרע והסטרא אחרא וממילא ניטל ממנו הכוח למנוע את קיום‬ ‫הדבר שבקדושה‪ ,‬ויכול מעשה הקדושה להיות נכון בשלימות‪ .‬וקרוב לענין זה כתב הרמב"ן (ויקרא טז‪ ,‬ח) בשם פרקי דרבי אליעזר (מו) בענין השעיר‬ ‫לעזאזל‪ ,‬שביום הכיפורים היו נותנים לשטן שוחד‪ ,‬כדי שלא יבטל את קרבנם של ישראל לקב"ה‪ ,‬וזהו שנאמר "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל"‪,‬‬ ‫ועיין שם ברמב"ן שהאריך לבאר‪ ,‬שאין זה קרבנם של ישראל לשטן חס ושלום‪ ,‬אלא שעושים רצון בוראנו שציונו לתת לשטן את חלקו‪ ,‬יעוין שם‬ ‫באורך‪ .‬וכך הם פני הדברים גם בזה‪ ,‬כי מעשים גדולים כהעמדת מלכות בית דוד ומלך המשיח‪ ,‬אינם יכולים להתהוות ללא ביטול כח הרע המפריע‬ ‫ומונע מעשים אלו‪ ,‬ואופן ביטול כוח השטן הוא בזה שנותנים לשטן את ה"מיחזי כחטא"‪ ,‬ועל ידי כך אין בכוחו למנוע עוד את העמדת מלכות בית‬ ‫דוד‪.‬‬ ‫כדי להקים בעולם מצי אות של קדושה‪ ,‬צריך למנוע מהשטן להתערב‪ ,‬לכך נישואי רחל ליעקב הוא בדרך הסתר‪ .‬למדנו‪ ,‬בזכות מסירת הסימנים‬ ‫זכינו לכל טוב ליעקב וצאצאיו עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫ט‬